gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA

שבוע: תולדות (2026-11-09)

שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫מ ש י ע ו ר י ה ר ה" ג הר ב י ו ח נן בוֹ ר גר ש ל י ט " א‬ ‫‪ ‬פניני הלכה‬ ‫דומ"ץ וראש כולל הוראה רמות‬ ‫‪ ‬ש מ עת א א ל י ב א ד ה ל כת א‬ ‫ספק אם אביו כהן או‬ ‫האם מברכים ז' ברכות כשלא נשארו עשרה‬ ‫לוי האם חייב בפדיון‬ ‫א‪ .‬ברכת חתנים בעשרה‪ .‬ב‪ .‬בשבעת ימי המשתה‪ .‬ג‪ .‬הטעם דבעינן עשרה ‪ /‬צירוף נשים וקטנים‪ .‬ד‪ .‬ליכא עשרה בז"ב שבנשואין‪ .‬ה‪ .‬עבר ובירך ללא עשרה אם יצא‬ ‫בדיעבד ‪ /‬הלכו מקצתם באמצע הברכות‪ .‬ו‪ .‬הלכו הפנ"ח‪ .‬ז‪ .‬ברכת אשר ברא והשמחה במעונו כשליכא י'‪ .‬ח‪ .‬כשלא התחייבו בזימון‪ .‬ט‪ .‬החתן לברך בעצמו‪.‬‬ ‫תנן (בכורות מח‪ ).‬מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים‬ ‫א‪ .‬ברכת חתנים בעשרה‬ ‫נותן ה' סלעים לכהן‪ ,‬מת אחד מהן בתוך ל' יום האב‬ ‫איתא בכתובות (ח‪ ):‬אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכים ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין וברכת אבלים בעשרה ואין‬ ‫פטור וכו'‪ .‬זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום‪ .‬ופרש"י‬ ‫אבלים מן המנין‪ .‬ועיי"ש (ז‪ ):‬דתנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנא' (רות פ"ד) ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה‪ ,‬ורבי‬ ‫האב פטור ‪ -‬דמצי למימר הבכור מת‪ ,‬וה"ה נמי לבן‬ ‫הנשאר דפטור‪ .‬אין כאן לכהן כלום – דא"ל הנקבה‬ ‫אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל‪ .‬ועי' במס' סופרים (פי"ט ה"ט) דנהגו רבותינו לומר בבקר ברכת‬ ‫יצאת ראשון וכהן ידו על התחתונה דהמוציא מחבירו‬ ‫חתנים על הכוס בעשרה‪ ,‬ובפנים חדשות כל שבעה‪ ,‬וכן בערב קודם סעודה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן פסקו הטשו"ע (סי' סב סע' ד)‪.‬‬ ‫עליו הראיה‪.‬‬ ‫ואיתא במס' כלה (פ"א מ"א) כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה‪ .‬ועי' ברש"י (שם ז‪ :‬ד"ה שמתייחד) שכת' דמברכין ברכת חתנים‬ ‫עוד תנן (חולין קלד‪ ).‬גר שנתגייר והיתה לו פרה‪ ,‬נשחטה‬ ‫מתחלה דתניא במס' כלה‪ ,‬כלה בלא ברכה אסורה‪ .‬ומבואר דס"ל דכוונת המס' כלה הוא כפשוטו‪ .‬וכן הוא בתוס' (כתובות ז‪ :‬ד"ה‬ ‫עד שלא נתגייר פטור (מן המתנות)‪ ,‬משנתגייר חייב‪,‬‬ ‫רבי יהודה)‪ .‬אולם המרדכי (קידושין סי' תקמה) כת' דמסתבר דכלה בלא ברכה דאסירא היינו בלא חופה אלא דנקט בלא ברכה לפי‬ ‫ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה‪.‬‬ ‫שעושין ברכה בשעת נשואין‪ .‬והביאו הדרכ"מ (סי' סב אות ז)‪ .‬וכן נקט היש"ש (כתובות פ"א סי' יד)‪ .‬והשו"ע (סי' נה סע' ג) כת' ע"פ‬ ‫ובגמ' מקשינן מדתנן (חלה פ"ו מ"ו) גר שנתגייר והיתה לו‬ ‫הרמב"ם שאם אירס וכנס לחופה‪ ,‬ולא ברך ברכת חתנים‪ ,‬ה"ז נשואה גמורה‪ ,‬וחוזר ומברך אפי' אחר כמה ימים‪ .‬וכ"כ הרמ"א‬ ‫עיסה‪ ,‬נעשית עד שלא נתגייר פטור‪ ,‬ומשנתגייר חייב‪,‬‬ ‫(סי' סא סע' א) משום שאין הברכות מעכבות‪ ,‬ומברך אחר כמה ימים‪ ,‬ולכתח' יברך אותם קודם שיתייחד עמה‪ .‬והב"ש (סי' נה ס"ק‬ ‫ואם ספק חייב‪ .‬ומשני ספק איסורא לחומרא ספק‬ ‫א) כת' דמח' הראשונים היא‪ .‬ועי' בתש' הרמב"ם (סי' רמח) דכלה בלא ברכה אסורה מדרבנן‪ .‬וכן הביא בשבט הלוי (ח"ח ססי' רעו)‪.‬‬ ‫ממונא לקולא‪ ,‬דאמר ר"ח וכן תני ר' חייא ח' ספקות‬ ‫נא' בגר ד' לחיוב וד' לפטור‪ ,‬קרבן אשתו וחלה ובכור‬ ‫ב‪ .‬בשבעת ימי המשתה‬ ‫בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לחיוב‪ ,‬ראשית הגז‬ ‫ואיתא עוד בכתובות (ז‪ ):‬מברכין ברכת חתנים כל ז'‪ ,‬מיתיבי מברכין לבתולה ז' ולאלמנה יום א'‪ ,‬מאי לאו אפי' אלמנה שנשאת‬ ‫והמתנות ופדה"ב ופדיון פטר חמור לפטור‪ .‬ופרש"י‬ ‫לבחור‪ ,‬לא לאלמון‪ ,‬אבל לבחור מאי שבעה‪ ,‬אי הכי ליתני מברכין לבתולה ז' ולאלמנה שנשאת לבחור ז' ולאלמנה יום א'‪ ,‬מילתא‬ ‫ראשית הגז וכו' ‪ -‬כל הנך כולהו לא רמיא איסורא‬ ‫פסיקתא קתני דליכא בתולה דבצרה משבעה וליכא אלמנה דבצרה מיום א'‪ .‬וכן פסק השו"ע (סי' סב סע' ו‪-‬ז) שמברכים כל ז' אם‬ ‫עלייהו אלא ממונא הילכך ספיקן לקולא‪.‬‬ ‫הוא בחור שנשא אלמנה‪ ,‬או אלמון שנשא בתולה‪ ,‬ואם היה אלמון שנשא אלמנה‪ ,‬מברכין אותה ביום ראשון בלבד‪.‬‬ ‫וכן הוא בשו"ע יו"ד סי' שה סי"ג ‪ -‬מי שהוא ספק אם‬ ‫ועי' ברב פעלים (אה"ע ח"ד סי' ו) שהוכיח דאין חובה לעשות סעודה ע"מ לברך ז"ב כל ז"י מרב אשי דאיקלע לבי רב כהנא דרבנן‬ ‫חייב בפדיון‪ ,‬פטור‪ ,‬שהמוציא מחבירו עליו הראיה‪.‬‬ ‫עבדי עובדא בנפשייהו דכל פעם שלא נזדמן פנ"ח מברכים אשר ברא לבד‪ ,‬ולא הכריחו עצמן לחזר שיוכלו לברך כל הברכות ע"י‬ ‫ויל"ע היכא דלא ידוע מי האב‪ ,‬ישראל או לוי או כהן‪,‬‬ ‫שיביאו אנשים חדשות‪ .‬וכן משמע בדף ז ע"ב (הובא להלן) דקא' ר"י והוא שבאו פנ"ח ולא קא' דצריך להביא פנ"ח‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכן כשלא ידוע האם אבי האם ישראל או לוי או כהן‪,‬‬ ‫ג‪ .‬הטעם דבעינן עשרה ‪ /‬צירוף נשים וקטנים‬ ‫האם דינו ככל הספיקות דפטור מפדיון‪ ,‬או נימא‬ ‫דאזלינן בתר רובא דעלמא דישראל נינהו‪.‬‬ ‫ויש לדון בטעם דבעינן י' בברכת חתנים‪ ,‬האם הוא משום דחשיב כדבר שבקדושה או משום פרסום 'ברוב עם הדרת מלך'‪.‬‬ ‫ומצינו בצ"צ (שאלה קכה) שדן באשה שבקטנותה‬ ‫תנן במגילה (כג‪ ):‬אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא‬ ‫נמלטה מארצות רוסיא‪ ,‬ויודעת מקום מולדתה‬ ‫ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין בשם פחות מעשרה כו'‪ .‬ואמרו‬ ‫ושמות אביה ואמה‪ ,‬אך אינה יודעת אם היה אביה‬ ‫בגמ' מנא הני מילי אמר ר"ח בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בנ"י כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה‬ ‫כהן או לוי או ישראל‪ .‬והשיב דהדין פשוט דאינה‬ ‫כו'‪ ,‬ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה כיון דבעי למימר עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו בציר מעשרה לאו אורח ארעא‬ ‫חייבת בפדיון מספק דהמוציא מחבריו עליו הראיה‪,‬‬ ‫כו'‪ .‬ומבואר מ הגמ' דמה דאמרו דהוי דבר שבקדושה הוא על דברים הראשונים ועל שאר דברים אינו מטעם דהוי דבר שבקדושה‬ ‫ואע"ג דרובא דעלמא ישראל‪ ,‬מ"מ לא אזלינן בממון‬ ‫שהרי בענין מעמד ומושב שנשנו לפני ברכת חתנים הגמ' נתנה טעם אחר דבעינן עשרה‪ ,‬וא"כ משמע דה"ה דברכת חתנים מטעם‬ ‫אחר רובא‪( .‬והובא בג' מהרש"א על סי"ג ובפת"ש ס"ק לב)‪.‬‬ ‫אחר בעי עשרה‪ ,‬ולפי"ז נרא' דברכת חתנים לא הוי בכלל דבר שבקדושה‪.‬‬ ‫מיהו בקונטרס הספיקות (כלל ו סעיף ה) כתב לחלוק על‬ ‫אלא דיעוי' ברמב"ם (אישות פ"י ה"ה) שכת' דאין מברכין ברכת חתנים אלא בי' גדולים ובני חורין וחתן מן המנין‪ .‬ועי' במגיד משנה‬ ‫דברי הצ"צ‪ ,‬דהאי כללא דאין הולכין בממון אחר‬ ‫הרוב לא איתמר אלא בממון דעלמא‪ ,‬אבל בממון‬ ‫(אישות פ"י ה"ד) דמש"כ גדולים ובני חורין לומר שאין עבד וקטן מצטרפין במס' ברכות (מז‪ ):‬במסקנא דפרק שלשה שאכלו (א‪.‬ה‪.‬‬ ‫עניים שפיר אזלינן בתר רובא‪ ,‬ודין מתנות כהונה כדין‬ ‫עיי"ש דנשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן משום פריצותא) וכן דעתו ז"ל פ"ח מהלכות תפלה‪ ,‬וה"ה לכל דבר שצריך י'‬ ‫מתנות עניים כדמוכח בסוגיא דחולין קלד‪ .‬דרמינן‬ ‫שאין מצטרפים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכהרמב"ם פסקו הטור והשו"ע (סע' ד)‪ .‬ומשמע דנשים וקטנים אינם מצטרפים משום דלא גרע מזימון‬ ‫מתני' דגר שנתגייר על מתני' דספק לקט‪ .‬ואפי' לפי‬ ‫ומדברים שבקדושה דבעי עשרה דאין מצטרפים‪.‬‬ ‫הסוברים דלא אמרינן ספק לקט לקט אלא היכא‬ ‫והבאר הגולה (אות ח) כת' דבני חורין שכת' השו"ע בא לאפוקי עבד וקטן ממסקנת הגמ' ברכות (שם)‪ .‬ונמצא שעבד וקטן אינם‬ ‫דאיכא חזקה לחיובא דוקא (וכמ"ש לעיל כלל א‬ ‫מצטרפים משום דדמי לזימון‪ ,‬אבל לא משום דבר שבקדושה‪ .‬וכן י"ל לפי מש"כ הגר"א המובא להלן דהטעם דבעינן ג' לאשר‬ ‫ס"ט)‪ ,‬מ"מ היכא דאיכא רובא לחיובא כו"ע מודו‬ ‫ברא הוא משום זימון‪ ,‬הרי לפי מה דקיי"ל ב או"ח סי' קצ"ט סע' ו' דנשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם‪ ,‬אבל מזמנין‬ ‫משום דרובא עדיף מחזקה‪ .‬והוא ברור‪.‬‬ ‫לעצמן כו'‪ .‬י"ל דקטנים ונשים אינן מצטרפות לשלשה ואפשר דק"ו לעשרה דלא מצטרפים‪.‬‬ ‫ובערוה"ש (סי' שה סמ"ט) כת' דאם הוא ודאי בכור אלא‬ ‫שו"ר בתוס' רי"ד (כתובות ז‪ :‬ד"ה מאי) שכת' דתחלה מברך שהכל ברא לכבודו משום דברכת חתנים צריכה י' כדכתיב במקהלות‬ ‫דהספק שמא היא בת כהן או לוי‪ ,‬חייב בפדיון כיון‬ ‫ברכו את השם וכתיב ברוב עם הדרת מלך וזו האסיפה היא על כבודו לברכו ברבים משו"ה מתחיל ומברך שהכל כו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דרוב ישראל אינם כהנים ולוים‪ ,‬ואע"ג דאין הולכין‬ ‫בממון אחר הרוב‪ ,‬מ"מ באיסור הולכין אחר הרוב‪.‬‬ ‫מבואר דלא בעינן עשרה משום דהוי דבר שבקדושה אלא משום ברוב עם כו'‪.‬‬ ‫ועוד דהך כללא אינו אלא שהמוחזק טוען טענת ודאי‬ ‫אולם השטמ"ק (כתובות ז‪ ):‬כת' בשם הגאונים וז"ל‪ :‬מנין לברכת חתנים בי' שנא' ויקח בועז עשרה אנשים‪ ,‬פי' סתמא דמילתא‬ ‫שהוא מן המיעוט‪ .‬ויל"ע בזה הרבה‪ ,‬וכן בכל מקום‬ ‫שלא כנסן אלא לברכת חתנים דאי משום עדים או קנין בתרי סגיא ליה כו'‪ ,‬ומפני שדבר שבקדושה הוא לברך את השם כינס‬ ‫שיש ממון ואיסור‪ ,‬והדעת נוטה שחייב‪.‬‬ ‫עשרה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועי' בפת"ש (סי' סב ס"ק יד) שהביא בשם הזכור לאברהם שכת' אשה לא חשיבא פנים חדשות‪ ,‬דאין פנ"ח אלא למי‬ ‫והנחלת צבי (על השו"ע סכ"ג) כת' דאם אמרינן דבכל‬ ‫שראוי להמנות בעשרה של ברכת חתנים כ"כ השט"מ (כתובות שם)‪ ,‬ולפ"ז ה"ה עבדים וקטנים לא חשיבי פנ"ח‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫רובא אין מוציאין ממון כמו שהבין הצ"צ‪ ,‬אבל באמת‬ ‫ועי' בערוה"ש (סי' סב אות יא) שכת' דאין מברכין ברכת חתנים אלא בי' גדולים ובני חורין ולא עבדים והחתן מן המניין‪ ,‬דכיון דהם‬ ‫י"ל כמ"ש התוס' בסנהדרין ג‪( :‬ד"ה דיני) דברוב מעליא‬ ‫ברכות שמחה והוא שרוי בשמחה למה לא יהא מן המניין בין כשאומרים אותם בשעת נשואין ובין כשאומרים אותם בהמשתה‬ ‫מוציאין ממון‪ ,‬ורוב דעלמא ישראלים הוא רוב מעליא‬ ‫אחר בהמ"ז‪ ,‬ואע"ג דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה‪ ,‬מ"מ כיון דאומרים שהכל ברא‬ ‫וא"כ י"ל דחייבין בפדיון‪ .‬וצ"ע‪ .‬וציין ליד אברהם‪.‬‬ ‫לכבודו לכבוד הנאספים ומזכירין בניין ירושלים אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מי' [ע' מגילה (כג‪ ,]):‬ע"כ‪.‬‬ ‫ושם ביד אברהם הביא דברי המנחה חדשה (לגר"י שור‬ ‫והשבט הלוי (ח"ה רס' רעט) כת' על דברי הערוה"ש דבעניות י ודאי דבר שבקדושה הוא לפי האמת‪ ,‬והא דאיצטרך קרא מיוחד‬ ‫זצ"ל ‪ -‬ח"ב סי' קכט) לענין תינוק שנעשה ספק טריפה‪,‬‬ ‫דאע"ג דחי יב"ח‪ ,‬אכתי פטור מפדיון‪ ,‬דהא דאמרינן‬ ‫דויקח בועז עשרה אנשים או במקהלות‪ ,‬היינו דקרא זה מגלה דגם ברכת חתנים דבר שבקדושה‪ ,‬דאין לך קדוש השם גדול מזה‬ ‫טריפה אינו חי היינו דרובם אין חיים אבל מיעוט‬ ‫שמפרסמים ומברכים על קדושת ישראל ונתקדש השי"ת בזה‪ ,‬ולכן מסיימים בברכת אירוסין מקדש עמו ישראל ע"י חופה‬ ‫חיים‪ ,‬וקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב‪ .‬וכת' דזה‬ ‫וקידושין‪ ,‬ועי' בפנ"י כתובות (ח) דברכת נשואין הוא בכלל כל בי עשרה שכינתא שריא‪ .‬ובענין אם ברך דיעבד בלא י' כבר ידועים‬ ‫אינו לפי מ"ש בהפלאה (כתובות טו‪ ):‬והמקנה (קידושין ד‪).‬‬ ‫דברי הנוב"י [הובא להלן] מש"כ דכל ענין דבר שבקדושה בי' אינו דיעבד‪ ,‬ועי' לנכדו ביד המלך (אישות פ"י) פקפק עליו בזה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דאף בממון הולכין אחר הרוב במידי דיש נפק"מ לענין‬ ‫שוב העירוני מהשו"ע (סי' ריט סע' ג) בענין ברכה על נס דצריך לברך בפני יו"ד‪ .‬והוסיף המ"ב (ס"ק ו) בפני עשרה ‪ -‬עם בעל הנס‪ .‬וכת'‬ ‫שאר דברים ומחזקינן ביה לילך אחר הרוב וממילא‬ ‫השעה"צ (אות ז) שכן כת' בבה"ט בשם פוסקים‪ ,‬ואע"ג שכת' דהראנ"ח חולק [ונמשכו אחריו איזה אחרונים]‪ ,‬אעפ"כ נר' דיש‬ ‫מהני גם לגבי ממון‪ ,‬וא"כ ה"נ רוב זה דאינם חיים‬ ‫להקל‪ ,‬וסמך לדבר‪ ,‬דהא כל דין דעשרה ילפינן מוירוממוהו בקהל עם [ברכות (נד‪ ,]):‬א"כ כמו גבי ברכת חתנים דילפינן ג"כ לחד‬ ‫מחזקינן לגבי איסור‪ ,‬מהני גם לגבי ממון‪.‬‬ ‫מאן דאמר מבמקהלות ברכו ה'‪ ,‬ואפי"ה חתנים מן המנין‪ ,‬וכ"ש ברכה זו דקילא‪ ,‬דלכמה פוסקים מספר י' אינו מעכב כלל דיעבד‪,‬‬ ‫אולם הרעק"א (תנינא סי' סז) כת' באשה שיש ספק מי‬ ‫וכן משמע קצת מסתימת דברי המחבר כו' וע"כ דלא אכפת לן כל שיש שם י'‪ ,‬ע"כ‪ .‬והבה"ל (סי' תרנא על סע' ז ד"ה ויש) כת' דלפרסם‬ ‫האב‪ ,‬דאין הולכין בממון אחר הרוב‪ ,‬ואף ברוב‬ ‫דאיתא קמן דעת התוס' (כתובות טו‪ :‬ד"ה להחזיר וסנהדרין‬ ‫הנס במקהלות בעינן דוקא שיהיו י' בשעת הדלקה דכוותה אשכחן נמי בכל פרסומי מילתא בעלמא דלא סגי בלאו י' כדאשכחן‬ ‫ג‪ :‬ד"ה דיני) דאין הולכין אחר הרוב‪ ,‬ונר' דקי"ל הכי‪.‬‬ ‫בפ"ק דכתובות‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומשמע דברכה זו הוי כברכת הודאה‪ .‬ועי' להלן בשם המקנה ובחי' הגר"ח והגרי"ז (ברכת חתנים סי' ק)‪.‬‬ ‫ובשערי יושר (שער ה פכ"ה) הביא דברי קונטרס‬ ‫ד‪ .‬ליכא עשרה בז' ברכות בזמן הנשואין‬ ‫הספיקות‪ ,‬וכת' דנר'ברור דטוב הורה הצ"צ‪ ,‬דכן מפ'‬ ‫ועי' בתשובת הרשב"א (ח"א סי' אלף קסז ומיוחסות סי' קפה) שנשאל בעיר שאין בה עשרה בנ"א לברכת נישואין וא"א להביאם שם‬ ‫בתוס' (בכורות כ‪ .‬ד"ה ור') דלענין נתינה לכהן פטור מליתן‬ ‫ממקום אחר אם מברכין ברכת אשר ברא בפחות מעשרה אם לא‪ .‬והשיב ברכת חתנים אינה בפחות מעשרה וכדאמרינן בכתובות‬ ‫אף דאיכא רובא שבכור הוא וקרב לגבי המזבח‪ ,‬משום‬ ‫שם מנין לברכת חתנים בעשרה שנא' ויקח בעז עשרה אנשים וברכת אשר ברא מכלל ברכת חתנים היא‪ ,‬ע"כ‪ .‬מבואר דעשרה‬ ‫דאין הולכין בממון אחר הרוב‪ .‬ומ"ש דהיכא דאיכא‬ ‫בברכת חתנים הוא לעיכובא‪ ,‬ומ"מ י"ל דיודה הרשב"א דבכה"ג אין הברכה מעכבת את הנישואין (וכהתרוה"ד דבסמוך)‪.‬‬ ‫רובא לחיובא כו"ע מודו דרובא עדיף מחזקה‪ ,‬ק"ו‬ ‫ועי' בב"י (סי' סב) שהביא דברי הרשב"א בזה"ל‪ :‬ונשאל הרשב"א על עיר שאין בה עשרה בנ"א לברכת נישואין וא"א להביאם שם‬ ‫פריכא הוא‪ ,‬וכמ"ש בפרק י"ט דלאו משום חזקה‬ ‫ממקום אחר‪ ,‬והשיב ברכת חתנים אינה בפחות מעשרה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫המכרעת הוא‪ ,‬אלא דכל היכא דחל עליו חיוב ודאי חל‬ ‫מעיקרא חיוב גם על הספק שיתילד בתשלומי חיוב‬ ‫והתרוה"ד (ח"ב סי' קמ) כת' בשם תשובת המיימוני (אישות סי' יח) דאין ברכות מעכבות דיעבד דמסתברא דכלה בלא ברכה אסורה‬ ‫הודאי‪ ,‬אבל בספק חל חיוב מעיקרא לא מהני רובא‪.‬‬ ‫ויעוי' באג"מ (יו"ד ח"א סי' קפח) דנשאל בשתוקי לענין‬ ‫לבעלה כנדה היינו ב לא חופה אלא דנקט בלא ברכה לפי שעושין ברכה בשעת נישואין וכי תעלה על דעתך אם אין במדינה עשרה‬ ‫פדה"ב דלא ידעינן מי האב אם הוא כהן או לוי‪ ,‬וגם‬ ‫שלא תנשא אשה משום דברכת חתנים בעשרה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב הב"י (שם) דאין דבריו נראין דמה טענה היא זו דאין הכי נמי שאם אין‬ ‫היא לא ידוע אם היא בת כהן או לוי‪ .‬וכת' דהיא‬ ‫שם עשרה שלא תנשא אשה ואין זה אלא כמכריח הדבר בעצמו‪.‬‬ ‫שאלה גדולה ולא מצא ראיה לזה‪ ,‬ואף שהרוב אינם‬ ‫והדרכ"מ (אותיות ז ‪ -‬ח) כת' על הב"י דאין דבריו נראין אלא אין הברכות מעכבות‪ ,‬ומיהו לכתח' יש ליזהר ולהדר אחר עשרה‪ .‬והב"ח‬ ‫כהנים אין הולכין בממון אחר הרוב‪ .‬ואף לסברת‬ ‫(אות ה) כתב דאיכא לתמוה על הב"י‪ ,‬הלא הרמב"ם פסק דבנכנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי היא כנשואה גמורה משום‬ ‫ההפלאה (סוף פ"ק דכתובות) דאם נוגע לעוד דברים‬ ‫דאין הברכות מעכבות א"כ הכא נמי אם אין במדינה עשרה אין הברכות מעכבות ויש לו לכנסה עכשיו בלא ברכה ואח"כ יברך‬ ‫הולכים גם בממון אחר הרוב‪ ,‬זה שייך רק בספק אם‬ ‫אחר כמה ימים כשימצא עשרה דאין לך דיעבד גדול מזה דאין שם עשרה וכי יעלה על הדעת דמשום ברכה דאינה אלא תקנת‬ ‫האב הוא כהן או לוי‪ ,‬שנוגע גם לענין הבן‪ ,‬אבל הספק‬ ‫חכמים ואינה מעכבת לא תנשא אשה ויבטל מ"ע דאו' דפו"ר והכי עיקר כו'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אם האם היא בת כהן או לוי שספק זה אינו נוגע כלל‬ ‫אלא דעי' בשו"ע שכתב דעשרה הוא לעיכובא והשמיט מה דין הנישואין אם ליכא עשרה‪ .‬והח"מ (ס"ק ג) כת' דעיר שאין בה עשרה‬ ‫לבן ולא לשום דין אלא לענין פדיון בן זה‪ ,‬שנמצא‬ ‫וא"א להביאם שם ממקום אחר אסור לעשות שם נשואין אלא צריך החתן והכלה לילך למקום שיש שם עשרה ולהכניסם שם‪,‬‬ ‫שהספק הוא רק לממון‪ ,‬אין לילך אחר הרוב‪ .‬מיהו‬ ‫לחופה ואם אין במדינה עשרה וא"א לו לילך למדינה אחרת רק בטורח גדול אז הוי כדיעבד וברכות אין מעכבות ויכניסנה לחופה‬ ‫אפשר כיון שהוא רוב א' בין לאב ובין לאם‪ ,‬ואמרינן‬ ‫בלא ברכה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים כמו שנתבאר למעלה סי' נ"ד וע' בפסקי מהרא"י סי' ק"מ‪ ,‬ע"כ‪ .‬וב"ש (ס"ק ד) כת'‬ ‫בשביל דין הבן לענין כהונה ולויה שהוא מהרוב שאינו‬ ‫דבמקום דליכא י' אין לעשות נישואים כ"כ הרשב"א‪ ,‬ובפסקי מהרא"י חולק ע"ז‪ ,‬ולמעשה לכת' יש ליזהר ולהדר אחר י'‪ ,‬ואם‬ ‫כהן ולוי‪ ,‬ממילא י"ל רוב זה גם לאם‪ .‬אך עצם סברת‬ ‫א"א בעשרה אלא בטורח גדול הוי כדיעבד כמ"ש בת"ה טורח גדול הוי כדיעבד וברכת ארוסין לכו"ע א"צ עשרה אלא לכתחלה‪.‬‬ ‫ההפלאה אינה ברורה כ"כ לדינא‪ .‬ולכן מסופקני לעת‬ ‫והנוב"י (ק' אה"ע סי' נו ותנ' ססי' א) העתיק דברי הב"ש‪ .‬וכת' דאנדרוגינוס לא יברכו עליו ז"ב כי אינו מצווה לישא רק מותר לו לישא‬ ‫עתה ויש לעשות הפדיון בלא ברכה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולא שייך לאסור דשמא זכר הוא‪ ,‬וכיון שא"א לברך אין הברכות מעכבות כו'‪ ,‬וה"ה בחרש שאינו שומע דאינו יוצא בברכה זו‪,‬‬ ‫ובשבט הלוי (ח"י סי' לב ג) נשאל בעולים מחבר העמים‬ ‫שלא ידוע יחוסם‪ ,‬וכתב דכמדומה לו דסוגיא דעלמא‬ ‫ועל כן ולכן בחופת אנדרוגינוס מה טוב לכוין שתהיה חופתם כא' עם חתן אחר וישמע ברכות של החתן ההוא‪ ,‬ע"כ‪ .‬והביאו‬ ‫דלא כצ"צ‪ ,‬אבל בלא"ה לענ"ד נראה שהוא יותר‬ ‫הפת"ש (סי' לד ס"ק א)‪ .‬מבואר דהיכן שא"א בברכה אין הברכה מעכבת והכלה מותרת בלא ברכה‪.‬‬ ‫מרוב‪ ,‬כיון דחשש כהונה כשרה כמעט לית בגלות שם‬ ‫ה‪ .‬עבר ובירך ללא עשרה אם יצא בדיעבד ‪ /‬הלכו מקצתם באמצע הברכות‬ ‫מרוב שמד ותערובת‪ ,‬מלבד משפחות ידועות ששמרו‬ ‫עי' בנוב"י (ק' אה"ע סי' נו) שכתב דנר' לפענ"ד אף שלהרשב"א הברכות מעכבות‪ ,‬מ"מ היכן שכבר בירך אלא שלא היה שם עשרה זה‬ ‫על יחוסם‪ .‬ע"כ‪ .‬ומשמע שם דמצי לפדותם בברכה‪.‬‬ ‫אינו מעכב ובדיעבד עלתה הברכה אף בלי עשרה‪ .‬וראיה לדבר ששם במשנה במס' מגילה תנן אין פורסין על שמע וכו' ואין קורין‬ ‫מיהו בקובץ תשובות (ח"א סי' קלג) נשאל הגריש"א זצ"ל‬ ‫בתורה וכו' וברכת חתנים וכו' פחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצ"ב‪ .‬והנה אם היה כל זה עיכוב אפי' בדיעבד א"כ‬ ‫לענין העולים מארצות הנכר וקשה להבחין בהם בין‬ ‫איך התירו בירושלמי לכתח' אם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן שגומר ואיך יגמור זה לבטלה‪ ,‬בשלמא אם בדיעבד עלתה לו אלא‬ ‫כשר לפסול‪ ,‬והביא דברי הצ"צ וקונטרס הספיקות‪,‬‬ ‫שלכתח' הצריכו עשרה מפני כבוד קדושת השם י"ל שבזה שהתחיל בעשרה התחיל בהיתר כו'‪ ,‬ולפי שראיות הנ"ל אינן ברורות‬ ‫וכת' דהטו"א (ר"ה יד) הוכיח דבמתנות כהונה אמרינן‬ ‫כ"כ אין הפסד שכאשר יזדמן שם נישואין יעמדו גם הזוג הזה סמוך לחופה ויכוונו לצאת בברכה שיברכו להחתן וכלה האחרים‪,‬‬ ‫המוציא מחבירו עליו הראיה גם אם מצד הרוב הוא‬ ‫ע"כ‪ .‬והביאו הפת"ש (סי' סב ס"ק ז)‪ .‬מבואר דאע"פ שעשרה מעכבים את הברכה בדיעבד אם בירך ללא עשרה אינו חוזר מברך‪.‬‬ ‫חייב‪ ,‬ולפי"ז אינם מחויבים בפה"ב מספק‪ ,‬ושו"ר‬ ‫ומש"כ שניתן להמשיך אם כבר התחילו אע"פ שיצאו מקצתן כן מבואר נמי בספר זכור לאברהם המובא להלן‪.‬‬ ‫במלבושי יו"ט (ח"ב סי' יז) דמסיק דהדין עם הצ"צ כיון‬ ‫ו‪ .‬הלכו הפנים חדשות‬ ‫דאיכא ספק חיובא לא אזלינן בתר רובא‪.‬‬ ‫ולפי דברי הנוב"י הנ"ל דס"ל דאם הלכות עשרה באמצע ברכות מ"מ גומר את הברכות‪ ,‬י"ל דה"ה בגוונא שהפנ"ח הלכו דגומר‪.‬‬ ‫העולה לדינא ‪ -‬בכור שלא ידוע אם אביו ישראל‪ ,‬כהן‬ ‫או לוי‪ ,‬וכן אם אין ידוע אם אמו בת ישראל‪ ,‬כהן או‬ ‫וכן משמע בזכור לאברהם (אה"ע אות ב) שכת' בשם רב אחא"י זלה"ה שאם התחילו ברכת חתנים בי' ויצאו מקצתן וכן אם התחילו‬ ‫לוי‪ .‬נחלקו הפוסקים אם חייב בפדיון או לא‪ ,‬ולכן‬ ‫בפנ"ח והלכו גומרין‪ .‬וכן פסקו הפת"ש (ס"ק יד) והערוה"ש (אות יג)‪ .‬אלא די"ל דכ"ז היכן שכבר התחיל לברך‪ ,‬אבל אם הלכו לפני‬ ‫ראוי שיפדוהו בלא ברכה‪.‬‬ ‫שהתחיל לברך אינו מברך‪ .‬וכן נקט הזקן אהרון (להר"א הלוי סי' קפא) שאם הלכו הפנ"ח לא מברכינן‪ .‬וכן בשנות חיים (סי' קה) כת'‬ ‫נכתב ע"י‬ ‫דמשמע מהש"ס שאמרו מברכין ברכת חתנים כל ז' והוא שבאו פנ"ח וכן אח"כ דאמר שם מכאן ואילך אי איכא פנ"ח וכו' ומשמע‬ ‫הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א‬ ‫אם היה תחלה והלכו להם אינו מברך כיון דליכא פנ"ח‪ .‬ועי' באוצר הפוסקים (ס"ק לח אות ב) ובשובע שמחות (פ"ד אות לו)‪.‬‬ ‫מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים‬ ‫ז‪ .‬ברכת אשר ברא והשמחה במעונו כשליכא עשרה‬ ‫איתא בכתובות (ז‪ ):‬רב אשי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהו מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות בריך כולהו ואי לא‬ ‫אפושי שמחה בעלמא הוא מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא‪ ,‬משבעה ועד שלשים בין אמר להו מחמת הלולא ובין לא אמר להו‬ ‫מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו‪ ,‬מכאן ואילך אי אמר להו מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואי לא לא‪ .‬וכי א"ל‬ ‫מחמת הלולא עד אימת אמר רב פפי משמיה דרבא עד תריסר ירחי שתא ומעיקרא מאימת אמר רב פפא מכי רמו שערי באסינתא‪.‬‬ ‫ופרש"י מברך שהשמחה במעונו ‪ -‬בתחילת הזימון‪ .‬בין אמר להן ‪ -‬לקרואין‪ .‬מחמת הלולא ‪ -‬קראתי לכם הלום לסעודה‪ .‬מעיקרא‬ ‫‪ -‬קודם החופה אם הזמין קרואים ואמר להם מחמת שאני רוצה להכניס בני לחופה‪ .‬מאימתי ‪ -‬הויא התחלת שמחת חופה לברך‬ ‫שהשמחה במעונו‪ .‬מכי רמי שערי באסינתא ‪ -‬יש שורין ש עורים בעריבת מים להטיל שכר לצורך חופה וי"א לשם החתן והכלה‬ ‫זורעין שעורין בעציץ לומר פרו ורבו וצמחו כשעורים הללו‪.‬‬ ‫שעות בית ההוראה‬ ‫ועי' ברא"ש (כתובות פ"א סי' יג) שכת' שהשמחה במעונו לא בעי עשרה ואשר ברא יש שכתבו דבעי עשרה ויש שכתבו דלא בעי עשרה‬ ‫אלא כשמברכין כל ברכת הזיווג דומיא דבועז וממקור ישראל וכן מסתבר‪ ,‬ע"כ‪ .‬והביאו הב"י (ססי' סב)‪.‬‬ ‫ימי ראשון‬ ‫כת' הר"ן (שם ג‪ .‬ברי"ף) משמע לי דאשר ברא בפ"ע לא מקריא ברכת חתנים דאי מקריא הכי לא הו"ל לר"י לומר והוא שבאו פנ"ח‪,‬‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בית הכנסת "חזון נחום"‬ ‫דבלאו פנ"ח נמי מברך אותה כדאמר באו פנ"ח מברך שית לא באו מברך א'‪ ,‬אלא ודאי אשר ברא בפנ"ע לא ברכת חתנים היא‪,‬‬ ‫גילה ‪ -‬המור ‪ 3‬ירושלים‪ .‬מעבר לשעות הנ"ל‬ ‫ונפק"מ דאע"ג דאמרינן ברכת חתנים בי' היכא דליכא פנ"ח דלא מברך אלא שהשמחה במעונו ואשר ברא לא בעי עשרה אלא בג'‬ ‫ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת ‪ -‬יש‬ ‫נמי מברכין לה‪ .‬ועיי"ש שדחה דברי הרמב"ן שנקט דבעי י'‪ .‬וזה דלא כתשובת הרשב"א (ח"א סי' תרמו) שכת' שאשר ברא צריכה י'‪.‬‬ ‫והב"ח (אות יב) כת' שהרא"ש והר"ן והרמב"ם פסקו דלא כהרמב"ן‪ ,‬וכן נקטינן‪ .‬והשו"ע (סע' ד) פסק דברכת אשר ברא‪ ,‬א"צ עשרה‪.‬‬ ‫לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫והוסיף הרמ"א דמ"מ ג' בעינן‪ .‬ועי' בב"ש (ס"ק טו) שכת' שגם שהשמחה במעונו אומרים בג' דוקא‪.‬‬ ‫ימי שני‬ ‫וכת' המקנה (שם) שמהשו"ע (סע' ה) שפסק דאין מברכין אשר ברא לא עבדים ולא קטנים‪ ,‬משמע דס"ל ג"כ דברכה זו א"צ י'‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בהכ"נ "חניכי הישיבות"‬ ‫דבדבר שצריך י' פשיטא דאין עבד וקטן מצטרפין וכ"ש דאין יכולין להוציא‪ ,‬וע"כ כיון דעבד וקטן לאו בני נישואין נינהו אין‬ ‫בית שמש ‪ -‬ייבא סבא ‪ 11‬רמה ד' (‪.)4‬‬ ‫יכולין להוציא יד"ח בברכה זו דלא שייכי בגווייהו‪ ,‬ולפ"ז משמע קצת דס"ל דאפי' ג' לא בעי מדלא קא' אין מצטרפין לעבד או‬ ‫קטן לענין ג'‪ ,‬מיהו י"ל דאע"ג דאין מצטרפין לעשרה מ"מ יכולין לברך ברכה זו כמו ברכת הפטרה דקי"ל דקטן מפטיר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ימי שלישי‬ ‫ח‪ .‬כשלא התחייבו בזימון ‪ /‬חלק הלכו לפני ברכת אשר ברא‬ ‫‪ 19:20-20:00‬בית הוראה "יורה דעת ודין"‬ ‫ויש לדון בברכת אשר ברא דבעינן עכ"פ ג' האם בגוונא שיש ג' ואין חיוב זימון אם מברכים‪ .‬ויעוי' בביאור הגר"א (אות יב) שכת'‬ ‫רמת שלמה ‪ -‬חזון איש ‪ 10/7‬ירושלים‪.‬‬ ‫ד"לאשר ברא" בעינן ג' "שיהא ברכת זימון"‪ .‬ומבואר דהטעם דבעינן ג' היינו משום זימון‪ .‬ולפי"ז אף אם א' לא אכל פת כל דאיכא‬ ‫מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות‬ ‫חיוב זימון סגי‪ .‬וכמו"כ לפי הגר"א י"ל שאם זימנו והלכו לפני שברכו ברכת אשר ברא שמברכים דסוף סוף כבר זימנו וצ"ע‪.‬‬ ‫בתיבה המיועדת ‪ -‬יש לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫ט‪ .‬החתן לברך בעצמו‬ ‫ובגוונא שנשאר רק החתן יש לדון אם מברך בעצמו‪ .‬והנה כת' הבאר שבע (סי' מט) בשם המרדכי (כתובות סי' קלא) בשם הרב שלום‬ ‫‪ 21:30-22:15‬בית הכנסת "זכרון יצחק"‬ ‫גא' שאין לחתן לברך ברכת אירוסין או נשואין אם יש אחר משום דמיחזי כיוהרא‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכת' הכנה"ג (אה"ע סי' סב הגה"ט אות יד)‬ ‫רמות ב' ‪ -‬אהרון אשכולי ‪ 110‬ירושלים‪.‬‬ ‫ד נוהגים שהחכם שבקהל או הגדול שבקהל אם אין חכם בקהל מברך ז"ב והטעם מפני שגדול המברך‪ ,‬ועוד שמצינו שהקב"ה‬ ‫ימי רביעי‬ ‫בירך ברכת נישואין לאדם וחוה (עי' בראשית רבה פר' ח)‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 21:30-22:00‬בית הכנסת "חזון נחום"‬ ‫והחיים שאל (ח"ב סי' לח אות נו) כת' שז"ב הם שבח לשם ית' עלה‪ ,‬וברכה להחתן וכלה וישראל‪ ,‬ולכן ראוי שיברך אותם הגדול‬ ‫גילה ‪ -‬המור ‪ 3‬ירושלים‪ .‬מעבר לשעות הנ"ל‬ ‫שבנמצאים‪ ,‬ואין ראוי שיברך אותם החתן לפי שהם ברכה לו‪ ,‬ואין ראוי שיברך אדם ברכה כזו לעצמו‪ .‬והרמב"ם כעס על החתן‬ ‫שבירך ברכות אלו לעצמו‪ ,‬כן כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם בשם מר אביו‪ ,‬בס' מעשה רוקח‪ .‬וידעתי לגדול א' שבירך ז"ב לעצמו‬ ‫ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת – יש‬ ‫ואני בעניי אמרתי דנעלם ממנו דברי הרמב"ם ושהוא ז"ל הקפיד על זה‪ .‬וכן הוא בשיורי ברכה (סי' סב אות א)‪ .‬ועי' במהרש"ם (ח"א‬ ‫לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫סי' קס) כת' דהחתן בעצמו יכול לברכם כמ"ש במהר"ם שיף (גיטין נז) ואף דבתשו' פאה"ד והשיו"ב (שם) כת' דאין ראוי לעשות כן‬ ‫ימי חמישי‬ ‫אבל בדיעבד ודאי מהני‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪ 19:20 -20:00‬בית הוראה "יורה דעת ודין"‬ ‫מסקנא דדינא‬ ‫רמת שלמה ‪ -‬חזון איש ‪ 10/7‬ירושלים‪.‬‬ ‫א' מברכים ברכת חתנים בעשרה גדולים‪ ,‬ולברכת "אשר ברא" "והשמחה במעונו" סגי בשלשה‪ ,‬וחתן מן המנין‪ .‬ואשה וקטן לא‬ ‫מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות‬ ‫מצטרפים לא עשרה ולא לשלשה‪ .‬ב' מברכים ז"ב כל שבעה אם הוא בחור שנשא בתולה או אלמנה‪ ,‬או אלמון שנשא בתולה‪ .‬ומ"מ‬ ‫בתיבה המיועדת ‪ -‬יש לציין מספר טלפון‪.‬‬ ‫אין חובה לעשות סעודה על מנת לברך ז' ברכות כל ז' ימים‪ .‬ומה שמברכין כל שבעה‪ ,‬היינו דוקא אם באו פנים חדשות‪.‬‬ ‫ימי שישי‬ ‫ג' השבע ברכות בעשרה בזמן החופה הם חובה‪ ,‬ואם אין עשרה וא"א להביא ממקום אחר אלא בטורח גדול כונס לחופה בלא‬ ‫‪ 10:45 - 11:30‬בהכ"נ "חניכי הישיבות"‬ ‫ברכה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים‪ .‬ואם בירכו ללא עשרה בדיעבד אינו חוזר מברך‪ .‬ד' אם חלק מהמסובים הלכו ולא‬ ‫רמות ב' ‪ -‬ליד רח' צונדק ‪ 129‬ירושלים‪.‬‬ ‫נשארו עשרה או שהפנים חדשות הלכו‪ ,‬אם כבר התחילו לברך הז"ב גומר ואם לאו אינו מברך‪ .‬ובברכת אשר ברא דבעינן שלשה‪,‬‬ ‫אם זימנו ולא נשאר ג' לפני שברכו צ"ע אם מברכים ואם התחיל (ברכת אשר ברא) ודאי מסיים‪ .‬ה' אין לחתן לברך בעצמו את‬ ‫הברכות‪ ,‬ואם בירך בדיעבד יצא‪ ,‬ואם ליכא אחר שיכול לברך כבדיעבד דמי‪.‬‬ ‫להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"ל‪AMIKTA@AMIKTA.CO.IL :‬‬ ‫‪‬‬ ‫לרפו"ש של נועה בת תמר תשחו"י | © שמעתא עמיקתא ‪ -‬לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' ‪052-767-0503‬‬