שמעתא עמיקתא · SHMASA AMIKTA — תולדות (2026-11-09)

בס"ד
מ ש י ע ו ר י ה ר ה" ג הר ב י ו ח נן בוֹ ר גר ש ל י ט " א
פניני הלכה דומ"ץ וראש כולל הוראה רמות
ש מ עת א א ל י ב א ד ה ל כת א
ספק אם אביו כהן או האם מברכים ז' ברכות כשלא נשארו עשרה
לוי האם חייב בפדיון א .ברכת חתנים בעשרה .ב .בשבעת ימי המשתה .ג .הטעם דבעינן עשרה /צירוף נשים וקטנים .ד .ליכא עשרה בז"ב שבנשואין .ה .עבר ובירך ללא עשרה אם יצא
בדיעבד /הלכו מקצתם באמצע הברכות .ו .הלכו הפנ"ח .ז .ברכת אשר ברא והשמחה במעונו כשליכא י' .ח .כשלא התחייבו בזימון .ט .החתן לברך בעצמו.
תנן (בכורות מח ).מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים א .ברכת חתנים בעשרה
נותן ה' סלעים לכהן ,מת אחד מהן בתוך ל' יום האב איתא בכתובות (ח ):אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכים ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין וברכת אבלים בעשרה ואין
פטור וכו' .זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום .ופרש"י אבלים מן המנין .ועיי"ש (ז ):דתנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנא' (רות פ"ד) ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה ,ורבי
האב פטור -דמצי למימר הבכור מת ,וה"ה נמי לבן
הנשאר דפטור .אין כאן לכהן כלום – דא"ל הנקבה אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל .ועי' במס' סופרים (פי"ט ה"ט) דנהגו רבותינו לומר בבקר ברכת
יצאת ראשון וכהן ידו על התחתונה דהמוציא מחבירו חתנים על הכוס בעשרה ,ובפנים חדשות כל שבעה ,וכן בערב קודם סעודה ,ע"כ .וכן פסקו הטשו"ע (סי' סב סע' ד).
עליו הראיה. ואיתא במס' כלה (פ"א מ"א) כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה .ועי' ברש"י (שם ז :ד"ה שמתייחד) שכת' דמברכין ברכת חתנים
עוד תנן (חולין קלד ).גר שנתגייר והיתה לו פרה ,נשחטה מתחלה דתניא במס' כלה ,כלה בלא ברכה אסורה .ומבואר דס"ל דכוונת המס' כלה הוא כפשוטו .וכן הוא בתוס' (כתובות ז :ד"ה
עד שלא נתגייר פטור (מן המתנות) ,משנתגייר חייב, רבי יהודה) .אולם המרדכי (קידושין סי' תקמה) כת' דמסתבר דכלה בלא ברכה דאסירא היינו בלא חופה אלא דנקט בלא ברכה לפי
ספק פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה. שעושין ברכה בשעת נשואין .והביאו הדרכ"מ (סי' סב אות ז) .וכן נקט היש"ש (כתובות פ"א סי' יד) .והשו"ע (סי' נה סע' ג) כת' ע"פ
ובגמ' מקשינן מדתנן (חלה פ"ו מ"ו) גר שנתגייר והיתה לו הרמב"ם שאם אירס וכנס לחופה ,ולא ברך ברכת חתנים ,ה"ז נשואה גמורה ,וחוזר ומברך אפי' אחר כמה ימים .וכ"כ הרמ"א
עיסה ,נעשית עד שלא נתגייר פטור ,ומשנתגייר חייב, (סי' סא סע' א) משום שאין הברכות מעכבות ,ומברך אחר כמה ימים ,ולכתח' יברך אותם קודם שיתייחד עמה .והב"ש (סי' נה ס"ק
ואם ספק חייב .ומשני ספק איסורא לחומרא ספק א) כת' דמח' הראשונים היא .ועי' בתש' הרמב"ם (סי' רמח) דכלה בלא ברכה אסורה מדרבנן .וכן הביא בשבט הלוי (ח"ח ססי' רעו).
ממונא לקולא ,דאמר ר"ח וכן תני ר' חייא ח' ספקות
נא' בגר ד' לחיוב וד' לפטור ,קרבן אשתו וחלה ובכור ב .בשבעת ימי המשתה
בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לחיוב ,ראשית הגז ואיתא עוד בכתובות (ז ):מברכין ברכת חתנים כל ז' ,מיתיבי מברכין לבתולה ז' ולאלמנה יום א' ,מאי לאו אפי' אלמנה שנשאת
והמתנות ופדה"ב ופדיון פטר חמור לפטור .ופרש"י לבחור ,לא לאלמון ,אבל לבחור מאי שבעה ,אי הכי ליתני מברכין לבתולה ז' ולאלמנה שנשאת לבחור ז' ולאלמנה יום א' ,מילתא
ראשית הגז וכו' -כל הנך כולהו לא רמיא איסורא פסיקתא קתני דליכא בתולה דבצרה משבעה וליכא אלמנה דבצרה מיום א' .וכן פסק השו"ע (סי' סב סע' ו-ז) שמברכים כל ז' אם
עלייהו אלא ממונא הילכך ספיקן לקולא. הוא בחור שנשא אלמנה ,או אלמון שנשא בתולה ,ואם היה אלמון שנשא אלמנה ,מברכין אותה ביום ראשון בלבד.
וכן הוא בשו"ע יו"ד סי' שה סי"ג -מי שהוא ספק אם ועי' ברב פעלים (אה"ע ח"ד סי' ו) שהוכיח דאין חובה לעשות סעודה ע"מ לברך ז"ב כל ז"י מרב אשי דאיקלע לבי רב כהנא דרבנן
חייב בפדיון ,פטור ,שהמוציא מחבירו עליו הראיה. עבדי עובדא בנפשייהו דכל פעם שלא נזדמן פנ"ח מברכים אשר ברא לבד ,ולא הכריחו עצמן לחזר שיוכלו לברך כל הברכות ע"י
ויל"ע היכא דלא ידוע מי האב ,ישראל או לוי או כהן, שיביאו אנשים חדשות .וכן משמע בדף ז ע"ב (הובא להלן) דקא' ר"י והוא שבאו פנ"ח ולא קא' דצריך להביא פנ"ח ,ע"כ.
וכן כשלא ידוע האם אבי האם ישראל או לוי או כהן, ג .הטעם דבעינן עשרה /צירוף נשים וקטנים
האם דינו ככל הספיקות דפטור מפדיון ,או נימא
דאזלינן בתר רובא דעלמא דישראל נינהו. ויש לדון בטעם דבעינן י' בברכת חתנים ,האם הוא משום דחשיב כדבר שבקדושה או משום פרסום 'ברוב עם הדרת מלך'.
ומצינו בצ"צ (שאלה קכה) שדן באשה שבקטנותה תנן במגילה (כג ):אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא
נמלטה מארצות רוסיא ,ויודעת מקום מולדתה ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין בשם פחות מעשרה כו' .ואמרו
ושמות אביה ואמה ,אך אינה יודעת אם היה אביה בגמ' מנא הני מילי אמר ר"ח בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בנ"י כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה
כהן או לוי או ישראל .והשיב דהדין פשוט דאינה כו' ,ואין עושין מעמד ומושב פחות מעשרה כיון דבעי למימר עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו בציר מעשרה לאו אורח ארעא
חייבת בפדיון מספק דהמוציא מחבריו עליו הראיה, כו' .ומבואר מ הגמ' דמה דאמרו דהוי דבר שבקדושה הוא על דברים הראשונים ועל שאר דברים אינו מטעם דהוי דבר שבקדושה
ואע"ג דרובא דעלמא ישראל ,מ"מ לא אזלינן בממון שהרי בענין מעמד ומושב שנשנו לפני ברכת חתנים הגמ' נתנה טעם אחר דבעינן עשרה ,וא"כ משמע דה"ה דברכת חתנים מטעם
אחר רובא( .והובא בג' מהרש"א על סי"ג ובפת"ש ס"ק לב). אחר בעי עשרה ,ולפי"ז נרא' דברכת חתנים לא הוי בכלל דבר שבקדושה.
מיהו בקונטרס הספיקות (כלל ו סעיף ה) כתב לחלוק על אלא דיעוי' ברמב"ם (אישות פ"י ה"ה) שכת' דאין מברכין ברכת חתנים אלא בי' גדולים ובני חורין וחתן מן המנין .ועי' במגיד משנה
דברי הצ"צ ,דהאי כללא דאין הולכין בממון אחר
הרוב לא איתמר אלא בממון דעלמא ,אבל בממון (אישות פ"י ה"ד) דמש"כ גדולים ובני חורין לומר שאין עבד וקטן מצטרפין במס' ברכות (מז ):במסקנא דפרק שלשה שאכלו (א.ה.
עניים שפיר אזלינן בתר רובא ,ודין מתנות כהונה כדין עיי"ש דנשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן משום פריצותא) וכן דעתו ז"ל פ"ח מהלכות תפלה ,וה"ה לכל דבר שצריך י'
מתנות עניים כדמוכח בסוגיא דחולין קלד .דרמינן שאין מצטרפים ,ע"כ .וכהרמב"ם פסקו הטור והשו"ע (סע' ד) .ומשמע דנשים וקטנים אינם מצטרפים משום דלא גרע מזימון
מתני' דגר שנתגייר על מתני' דספק לקט .ואפי' לפי ומדברים שבקדושה דבעי עשרה דאין מצטרפים.
הסוברים דלא אמרינן ספק לקט לקט אלא היכא והבאר הגולה (אות ח) כת' דבני חורין שכת' השו"ע בא לאפוקי עבד וקטן ממסקנת הגמ' ברכות (שם) .ונמצא שעבד וקטן אינם
דאיכא חזקה לחיובא דוקא (וכמ"ש לעיל כלל א מצטרפים משום דדמי לזימון ,אבל לא משום דבר שבקדושה .וכן י"ל לפי מש"כ הגר"א המובא להלן דהטעם דבעינן ג' לאשר
ס"ט) ,מ"מ היכא דאיכא רובא לחיובא כו"ע מודו ברא הוא משום זימון ,הרי לפי מה דקיי"ל ב או"ח סי' קצ"ט סע' ו' דנשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם ,אבל מזמנין
משום דרובא עדיף מחזקה .והוא ברור. לעצמן כו' .י"ל דקטנים ונשים אינן מצטרפות לשלשה ואפשר דק"ו לעשרה דלא מצטרפים.
ובערוה"ש (סי' שה סמ"ט) כת' דאם הוא ודאי בכור אלא שו"ר בתוס' רי"ד (כתובות ז :ד"ה מאי) שכת' דתחלה מברך שהכל ברא לכבודו משום דברכת חתנים צריכה י' כדכתיב במקהלות
דהספק שמא היא בת כהן או לוי ,חייב בפדיון כיון ברכו את השם וכתיב ברוב עם הדרת מלך וזו האסיפה היא על כבודו לברכו ברבים משו"ה מתחיל ומברך שהכל כו' ,ע"כ.
דרוב ישראל אינם כהנים ולוים ,ואע"ג דאין הולכין
בממון אחר הרוב ,מ"מ באיסור הולכין אחר הרוב. מבואר דלא בעינן עשרה משום דהוי דבר שבקדושה אלא משום ברוב עם כו'.
ועוד דהך כללא אינו אלא שהמוחזק טוען טענת ודאי אולם השטמ"ק (כתובות ז ):כת' בשם הגאונים וז"ל :מנין לברכת חתנים בי' שנא' ויקח בועז עשרה אנשים ,פי' סתמא דמילתא
שהוא מן המיעוט .ויל"ע בזה הרבה ,וכן בכל מקום שלא כנסן אלא לברכת חתנים דאי משום עדים או קנין בתרי סגיא ליה כו' ,ומפני שדבר שבקדושה הוא לברך את השם כינס
שיש ממון ואיסור ,והדעת נוטה שחייב. עשרה ,ע"כ .ועי' בפת"ש (סי' סב ס"ק יד) שהביא בשם הזכור לאברהם שכת' אשה לא חשיבא פנים חדשות ,דאין פנ"ח אלא למי
והנחלת צבי (על השו"ע סכ"ג) כת' דאם אמרינן דבכל שראוי להמנות בעשרה של ברכת חתנים כ"כ השט"מ (כתובות שם) ,ולפ"ז ה"ה עבדים וקטנים לא חשיבי פנ"ח ,ע"כ.
רובא אין מוציאין ממון כמו שהבין הצ"צ ,אבל באמת ועי' בערוה"ש (סי' סב אות יא) שכת' דאין מברכין ברכת חתנים אלא בי' גדולים ובני חורין ולא עבדים והחתן מן המניין ,דכיון דהם
י"ל כמ"ש התוס' בסנהדרין ג( :ד"ה דיני) דברוב מעליא ברכות שמחה והוא שרוי בשמחה למה לא יהא מן המניין בין כשאומרים אותם בשעת נשואין ובין כשאומרים אותם בהמשתה
מוציאין ממון ,ורוב דעלמא ישראלים הוא רוב מעליא אחר בהמ"ז ,ואע"ג דלאו דבר שבקדושה הוא כקדיש וקדושה שלא יתאמרו בפחות מעשרה ,מ"מ כיון דאומרים שהכל ברא
וא"כ י"ל דחייבין בפדיון .וצ"ע .וציין ליד אברהם. לכבודו לכבוד הנאספים ומזכירין בניין ירושלים אין מדרך הכבוד להזכירם בפחות מי' [ע' מגילה (כג ,]):ע"כ.
ושם ביד אברהם הביא דברי המנחה חדשה (לגר"י שור
והשבט הלוי (ח"ה רס' רעט) כת' על דברי הערוה"ש דבעניות י ודאי דבר שבקדושה הוא לפי האמת ,והא דאיצטרך קרא מיוחד
זצ"ל -ח"ב סי' קכט) לענין תינוק שנעשה ספק טריפה,
דאע"ג דחי יב"ח ,אכתי פטור מפדיון ,דהא דאמרינן דויקח בועז עשרה אנשים או במקהלות ,היינו דקרא זה מגלה דגם ברכת חתנים דבר שבקדושה ,דאין לך קדוש השם גדול מזה
טריפה אינו חי היינו דרובם אין חיים אבל מיעוט שמפרסמים ומברכים על קדושת ישראל ונתקדש השי"ת בזה ,ולכן מסיימים בברכת אירוסין מקדש עמו ישראל ע"י חופה
חיים ,וקי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב .וכת' דזה וקידושין ,ועי' בפנ"י כתובות (ח) דברכת נשואין הוא בכלל כל בי עשרה שכינתא שריא .ובענין אם ברך דיעבד בלא י' כבר ידועים
אינו לפי מ"ש בהפלאה (כתובות טו ):והמקנה (קידושין ד). דברי הנוב"י [הובא להלן] מש"כ דכל ענין דבר שבקדושה בי' אינו דיעבד ,ועי' לנכדו ביד המלך (אישות פ"י) פקפק עליו בזה ,ע"כ.
דאף בממון הולכין אחר הרוב במידי דיש נפק"מ לענין שוב העירוני מהשו"ע (סי' ריט סע' ג) בענין ברכה על נס דצריך לברך בפני יו"ד .והוסיף המ"ב (ס"ק ו) בפני עשרה -עם בעל הנס .וכת'
שאר דברים ומחזקינן ביה לילך אחר הרוב וממילא השעה"צ (אות ז) שכן כת' בבה"ט בשם פוסקים ,ואע"ג שכת' דהראנ"ח חולק [ונמשכו אחריו איזה אחרונים] ,אעפ"כ נר' דיש
מהני גם לגבי ממון ,וא"כ ה"נ רוב זה דאינם חיים להקל ,וסמך לדבר ,דהא כל דין דעשרה ילפינן מוירוממוהו בקהל עם [ברכות (נד ,]):א"כ כמו גבי ברכת חתנים דילפינן ג"כ לחד
מחזקינן לגבי איסור ,מהני גם לגבי ממון. מאן דאמר מבמקהלות ברכו ה' ,ואפי"ה חתנים מן המנין ,וכ"ש ברכה זו דקילא ,דלכמה פוסקים מספר י' אינו מעכב כלל דיעבד,
אולם הרעק"א (תנינא סי' סז) כת' באשה שיש ספק מי וכן משמע קצת מסתימת דברי המחבר כו' וע"כ דלא אכפת לן כל שיש שם י' ,ע"כ .והבה"ל (סי' תרנא על סע' ז ד"ה ויש) כת' דלפרסם
האב ,דאין הולכין בממון אחר הרוב ,ואף ברוב
דאיתא קמן דעת התוס' (כתובות טו :ד"ה להחזיר וסנהדרין
הנס במקהלות בעינן דוקא שיהיו י' בשעת הדלקה דכוותה אשכחן נמי בכל פרסומי מילתא בעלמא דלא סגי בלאו י' כדאשכחן
ג :ד"ה דיני) דאין הולכין אחר הרוב ,ונר' דקי"ל הכי. בפ"ק דכתובות ,ע"כ .ומשמע דברכה זו הוי כברכת הודאה .ועי' להלן בשם המקנה ובחי' הגר"ח והגרי"ז (ברכת חתנים סי' ק).
ובשערי יושר (שער ה פכ"ה) הביא דברי קונטרס ד .ליכא עשרה בז' ברכות בזמן הנשואין
הספיקות ,וכת' דנר'ברור דטוב הורה הצ"צ ,דכן מפ' ועי' בתשובת הרשב"א (ח"א סי' אלף קסז ומיוחסות סי' קפה) שנשאל בעיר שאין בה עשרה בנ"א לברכת נישואין וא"א להביאם שם
בתוס' (בכורות כ .ד"ה ור') דלענין נתינה לכהן פטור מליתן ממקום אחר אם מברכין ברכת אשר ברא בפחות מעשרה אם לא .והשיב ברכת חתנים אינה בפחות מעשרה וכדאמרינן בכתובות
אף דאיכא רובא שבכור הוא וקרב לגבי המזבח ,משום שם מנין לברכת חתנים בעשרה שנא' ויקח בעז עשרה אנשים וברכת אשר ברא מכלל ברכת חתנים היא ,ע"כ .מבואר דעשרה
דאין הולכין בממון אחר הרוב .ומ"ש דהיכא דאיכא בברכת חתנים הוא לעיכובא ,ומ"מ י"ל דיודה הרשב"א דבכה"ג אין הברכה מעכבת את הנישואין (וכהתרוה"ד דבסמוך).
רובא לחיובא כו"ע מודו דרובא עדיף מחזקה ,ק"ו ועי' בב"י (סי' סב) שהביא דברי הרשב"א בזה"ל :ונשאל הרשב"א על עיר שאין בה עשרה בנ"א לברכת נישואין וא"א להביאם שם
פריכא הוא ,וכמ"ש בפרק י"ט דלאו משום חזקה ממקום אחר ,והשיב ברכת חתנים אינה בפחות מעשרה ,ע"כ.
המכרעת הוא ,אלא דכל היכא דחל עליו חיוב ודאי חל
מעיקרא חיוב גם על הספק שיתילד בתשלומי חיוב והתרוה"ד (ח"ב סי' קמ) כת' בשם תשובת המיימוני (אישות סי' יח) דאין ברכות מעכבות דיעבד דמסתברא דכלה בלא ברכה אסורה
הודאי ,אבל בספק חל חיוב מעיקרא לא מהני רובא.
ויעוי' באג"מ (יו"ד ח"א סי' קפח) דנשאל בשתוקי לענין לבעלה כנדה היינו ב לא חופה אלא דנקט בלא ברכה לפי שעושין ברכה בשעת נישואין וכי תעלה על דעתך אם אין במדינה עשרה
פדה"ב דלא ידעינן מי האב אם הוא כהן או לוי ,וגם שלא תנשא אשה משום דברכת חתנים בעשרה ,ע"כ .וכתב הב"י (שם) דאין דבריו נראין דמה טענה היא זו דאין הכי נמי שאם אין
היא לא ידוע אם היא בת כהן או לוי .וכת' דהיא שם עשרה שלא תנשא אשה ואין זה אלא כמכריח הדבר בעצמו.
שאלה גדולה ולא מצא ראיה לזה ,ואף שהרוב אינם והדרכ"מ (אותיות ז -ח) כת' על הב"י דאין דבריו נראין אלא אין הברכות מעכבות ,ומיהו לכתח' יש ליזהר ולהדר אחר עשרה .והב"ח
כהנים אין הולכין בממון אחר הרוב .ואף לסברת (אות ה) כתב דאיכא לתמוה על הב"י ,הלא הרמב"ם פסק דבנכנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי היא כנשואה גמורה משום
ההפלאה (סוף פ"ק דכתובות) דאם נוגע לעוד דברים דאין הברכות מעכבות א"כ הכא נמי אם אין במדינה עשרה אין הברכות מעכבות ויש לו לכנסה עכשיו בלא ברכה ואח"כ יברך
הולכים גם בממון אחר הרוב ,זה שייך רק בספק אם אחר כמה ימים כשימצא עשרה דאין לך דיעבד גדול מזה דאין שם עשרה וכי יעלה על הדעת דמשום ברכה דאינה אלא תקנת
האב הוא כהן או לוי ,שנוגע גם לענין הבן ,אבל הספק חכמים ואינה מעכבת לא תנשא אשה ויבטל מ"ע דאו' דפו"ר והכי עיקר כו' ,ע"כ.
אם האם היא בת כהן או לוי שספק זה אינו נוגע כלל אלא דעי' בשו"ע שכתב דעשרה הוא לעיכובא והשמיט מה דין הנישואין אם ליכא עשרה .והח"מ (ס"ק ג) כת' דעיר שאין בה עשרה
לבן ולא לשום דין אלא לענין פדיון בן זה ,שנמצא וא"א להביאם שם ממקום אחר אסור לעשות שם נשואין אלא צריך החתן והכלה לילך למקום שיש שם עשרה ולהכניסם שם,
שהספק הוא רק לממון ,אין לילך אחר הרוב .מיהו לחופה ואם אין במדינה עשרה וא"א לו לילך למדינה אחרת רק בטורח גדול אז הוי כדיעבד וברכות אין מעכבות ויכניסנה לחופה
אפשר כיון שהוא רוב א' בין לאב ובין לאם ,ואמרינן בלא ברכה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים כמו שנתבאר למעלה סי' נ"ד וע' בפסקי מהרא"י סי' ק"מ ,ע"כ .וב"ש (ס"ק ד) כת'
בשביל דין הבן לענין כהונה ולויה שהוא מהרוב שאינו דבמקום דליכא י' אין לעשות נישואים כ"כ הרשב"א ,ובפסקי מהרא"י חולק ע"ז ,ולמעשה לכת' יש ליזהר ולהדר אחר י' ,ואם
כהן ולוי ,ממילא י"ל רוב זה גם לאם .אך עצם סברת א"א בעשרה אלא בטורח גדול הוי כדיעבד כמ"ש בת"ה טורח גדול הוי כדיעבד וברכת ארוסין לכו"ע א"צ עשרה אלא לכתחלה.
ההפלאה אינה ברורה כ"כ לדינא .ולכן מסופקני לעת והנוב"י (ק' אה"ע סי' נו ותנ' ססי' א) העתיק דברי הב"ש .וכת' דאנדרוגינוס לא יברכו עליו ז"ב כי אינו מצווה לישא רק מותר לו לישא
עתה ויש לעשות הפדיון בלא ברכה ,ע"כ. ולא שייך לאסור דשמא זכר הוא ,וכיון שא"א לברך אין הברכות מעכבות כו' ,וה"ה בחרש שאינו שומע דאינו יוצא בברכה זו,
ובשבט הלוי (ח"י סי' לב ג) נשאל בעולים מחבר העמים
שלא ידוע יחוסם ,וכתב דכמדומה לו דסוגיא דעלמא ועל כן ולכן בחופת אנדרוגינוס מה טוב לכוין שתהיה חופתם כא' עם חתן אחר וישמע ברכות של החתן ההוא ,ע"כ .והביאו
דלא כצ"צ ,אבל בלא"ה לענ"ד נראה שהוא יותר הפת"ש (סי' לד ס"ק א) .מבואר דהיכן שא"א בברכה אין הברכה מעכבת והכלה מותרת בלא ברכה.
מרוב ,כיון דחשש כהונה כשרה כמעט לית בגלות שם ה .עבר ובירך ללא עשרה אם יצא בדיעבד /הלכו מקצתם באמצע הברכות
מרוב שמד ותערובת ,מלבד משפחות ידועות ששמרו עי' בנוב"י (ק' אה"ע סי' נו) שכתב דנר' לפענ"ד אף שלהרשב"א הברכות מעכבות ,מ"מ היכן שכבר בירך אלא שלא היה שם עשרה זה
על יחוסם .ע"כ .ומשמע שם דמצי לפדותם בברכה. אינו מעכב ובדיעבד עלתה הברכה אף בלי עשרה .וראיה לדבר ששם במשנה במס' מגילה תנן אין פורסין על שמע וכו' ואין קורין
מיהו בקובץ תשובות (ח"א סי' קלג) נשאל הגריש"א זצ"ל בתורה וכו' וברכת חתנים וכו' פחות מעשרה ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצ"ב .והנה אם היה כל זה עיכוב אפי' בדיעבד א"כ
לענין העולים מארצות הנכר וקשה להבחין בהם בין איך התירו בירושלמי לכתח' אם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן שגומר ואיך יגמור זה לבטלה ,בשלמא אם בדיעבד עלתה לו אלא
כשר לפסול ,והביא דברי הצ"צ וקונטרס הספיקות, שלכתח' הצריכו עשרה מפני כבוד קדושת השם י"ל שבזה שהתחיל בעשרה התחיל בהיתר כו' ,ולפי שראיות הנ"ל אינן ברורות
וכת' דהטו"א (ר"ה יד) הוכיח דבמתנות כהונה אמרינן כ"כ אין הפסד שכאשר יזדמן שם נישואין יעמדו גם הזוג הזה סמוך לחופה ויכוונו לצאת בברכה שיברכו להחתן וכלה האחרים,
המוציא מחבירו עליו הראיה גם אם מצד הרוב הוא ע"כ .והביאו הפת"ש (סי' סב ס"ק ז) .מבואר דאע"פ שעשרה מעכבים את הברכה בדיעבד אם בירך ללא עשרה אינו חוזר מברך.
חייב ,ולפי"ז אינם מחויבים בפה"ב מספק ,ושו"ר ומש"כ שניתן להמשיך אם כבר התחילו אע"פ שיצאו מקצתן כן מבואר נמי בספר זכור לאברהם המובא להלן.
במלבושי יו"ט (ח"ב סי' יז) דמסיק דהדין עם הצ"צ כיון ו .הלכו הפנים חדשות
דאיכא ספק חיובא לא אזלינן בתר רובא. ולפי דברי הנוב"י הנ"ל דס"ל דאם הלכות עשרה באמצע ברכות מ"מ גומר את הברכות ,י"ל דה"ה בגוונא שהפנ"ח הלכו דגומר.
העולה לדינא -בכור שלא ידוע אם אביו ישראל ,כהן
או לוי ,וכן אם אין ידוע אם אמו בת ישראל ,כהן או וכן משמע בזכור לאברהם (אה"ע אות ב) שכת' בשם רב אחא"י זלה"ה שאם התחילו ברכת חתנים בי' ויצאו מקצתן וכן אם התחילו
לוי .נחלקו הפוסקים אם חייב בפדיון או לא ,ולכן בפנ"ח והלכו גומרין .וכן פסקו הפת"ש (ס"ק יד) והערוה"ש (אות יג) .אלא די"ל דכ"ז היכן שכבר התחיל לברך ,אבל אם הלכו לפני
ראוי שיפדוהו בלא ברכה. שהתחיל לברך אינו מברך .וכן נקט הזקן אהרון (להר"א הלוי סי' קפא) שאם הלכו הפנ"ח לא מברכינן .וכן בשנות חיים (סי' קה) כת'
נכתב ע"י דמשמע מהש"ס שאמרו מברכין ברכת חתנים כל ז' והוא שבאו פנ"ח וכן אח"כ דאמר שם מכאן ואילך אי איכא פנ"ח וכו' ומשמע
הרה"ג הרב שמעון פלולי שליט"א אם היה תחלה והלכו להם אינו מברך כיון דליכא פנ"ח .ועי' באוצר הפוסקים (ס"ק לח אות ב) ובשובע שמחות (פ"ד אות לו).
מו"ץ הקהילה החרדית מעלה אדומים ז .ברכת אשר ברא והשמחה במעונו כשליכא עשרה
איתא בכתובות (ז ):רב אשי איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהו מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות בריך כולהו ואי לא
אפושי שמחה בעלמא הוא מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא ,משבעה ועד שלשים בין אמר להו מחמת הלולא ובין לא אמר להו
מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ,מכאן ואילך אי אמר להו מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו ואי לא לא .וכי א"ל
מחמת הלולא עד אימת אמר רב פפי משמיה דרבא עד תריסר ירחי שתא ומעיקרא מאימת אמר רב פפא מכי רמו שערי באסינתא.
ופרש"י מברך שהשמחה במעונו -בתחילת הזימון .בין אמר להן -לקרואין .מחמת הלולא -קראתי לכם הלום לסעודה .מעיקרא
-קודם החופה אם הזמין קרואים ואמר להם מחמת שאני רוצה להכניס בני לחופה .מאימתי -הויא התחלת שמחת חופה לברך
שהשמחה במעונו .מכי רמי שערי באסינתא -יש שורין ש עורים בעריבת מים להטיל שכר לצורך חופה וי"א לשם החתן והכלה
זורעין שעורין בעציץ לומר פרו ורבו וצמחו כשעורים הללו.
שעות בית ההוראה ועי' ברא"ש (כתובות פ"א סי' יג) שכת' שהשמחה במעונו לא בעי עשרה ואשר ברא יש שכתבו דבעי עשרה ויש שכתבו דלא בעי עשרה
אלא כשמברכין כל ברכת הזיווג דומיא דבועז וממקור ישראל וכן מסתבר ,ע"כ .והביאו הב"י (ססי' סב).
ימי ראשון כת' הר"ן (שם ג .ברי"ף) משמע לי דאשר ברא בפ"ע לא מקריא ברכת חתנים דאי מקריא הכי לא הו"ל לר"י לומר והוא שבאו פנ"ח,
21:30-22:00בית הכנסת "חזון נחום" דבלאו פנ"ח נמי מברך אותה כדאמר באו פנ"ח מברך שית לא באו מברך א' ,אלא ודאי אשר ברא בפנ"ע לא ברכת חתנים היא,
גילה -המור 3ירושלים .מעבר לשעות הנ"ל ונפק"מ דאע"ג דאמרינן ברכת חתנים בי' היכא דליכא פנ"ח דלא מברך אלא שהשמחה במעונו ואשר ברא לא בעי עשרה אלא בג'
ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת -יש נמי מברכין לה .ועיי"ש שדחה דברי הרמב"ן שנקט דבעי י' .וזה דלא כתשובת הרשב"א (ח"א סי' תרמו) שכת' שאשר ברא צריכה י'.
והב"ח (אות יב) כת' שהרא"ש והר"ן והרמב"ם פסקו דלא כהרמב"ן ,וכן נקטינן .והשו"ע (סע' ד) פסק דברכת אשר ברא ,א"צ עשרה.
לציין מספר טלפון. והוסיף הרמ"א דמ"מ ג' בעינן .ועי' בב"ש (ס"ק טו) שכת' שגם שהשמחה במעונו אומרים בג' דוקא.
ימי שני וכת' המקנה (שם) שמהשו"ע (סע' ה) שפסק דאין מברכין אשר ברא לא עבדים ולא קטנים ,משמע דס"ל ג"כ דברכה זו א"צ י'
21:30-22:00בהכ"נ "חניכי הישיבות" דבדבר שצריך י' פשיטא דאין עבד וקטן מצטרפין וכ"ש דאין יכולין להוציא ,וע"כ כיון דעבד וקטן לאו בני נישואין נינהו אין
בית שמש -ייבא סבא 11רמה ד' (.)4 יכולין להוציא יד"ח בברכה זו דלא שייכי בגווייהו ,ולפ"ז משמע קצת דס"ל דאפי' ג' לא בעי מדלא קא' אין מצטרפין לעבד או
קטן לענין ג' ,מיהו י"ל דאע"ג דאין מצטרפין לעשרה מ"מ יכולין לברך ברכה זו כמו ברכת הפטרה דקי"ל דקטן מפטיר ,ע"כ.
ימי שלישי ח .כשלא התחייבו בזימון /חלק הלכו לפני ברכת אשר ברא
19:20-20:00בית הוראה "יורה דעת ודין" ויש לדון בברכת אשר ברא דבעינן עכ"פ ג' האם בגוונא שיש ג' ואין חיוב זימון אם מברכים .ויעוי' בביאור הגר"א (אות יב) שכת'
רמת שלמה -חזון איש 10/7ירושלים. ד"לאשר ברא" בעינן ג' "שיהא ברכת זימון" .ומבואר דהטעם דבעינן ג' היינו משום זימון .ולפי"ז אף אם א' לא אכל פת כל דאיכא
מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות חיוב זימון סגי .וכמו"כ לפי הגר"א י"ל שאם זימנו והלכו לפני שברכו ברכת אשר ברא שמברכים דסוף סוף כבר זימנו וצ"ע.
בתיבה המיועדת -יש לציין מספר טלפון. ט .החתן לברך בעצמו
ובגוונא שנשאר רק החתן יש לדון אם מברך בעצמו .והנה כת' הבאר שבע (סי' מט) בשם המרדכי (כתובות סי' קלא) בשם הרב שלום
21:30-22:15בית הכנסת "זכרון יצחק"
גא' שאין לחתן לברך ברכת אירוסין או נשואין אם יש אחר משום דמיחזי כיוהרא ,ע"כ .וכת' הכנה"ג (אה"ע סי' סב הגה"ט אות יד)
רמות ב' -אהרון אשכולי 110ירושלים. ד נוהגים שהחכם שבקהל או הגדול שבקהל אם אין חכם בקהל מברך ז"ב והטעם מפני שגדול המברך ,ועוד שמצינו שהקב"ה
ימי רביעי בירך ברכת נישואין לאדם וחוה (עי' בראשית רבה פר' ח) ,ע"כ.
21:30-22:00בית הכנסת "חזון נחום" והחיים שאל (ח"ב סי' לח אות נו) כת' שז"ב הם שבח לשם ית' עלה ,וברכה להחתן וכלה וישראל ,ולכן ראוי שיברך אותם הגדול
גילה -המור 3ירושלים .מעבר לשעות הנ"ל שבנמצאים ,ואין ראוי שיברך אותם החתן לפי שהם ברכה לו ,ואין ראוי שיברך אדם ברכה כזו לעצמו .והרמב"ם כעס על החתן
שבירך ברכות אלו לעצמו ,כן כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם בשם מר אביו ,בס' מעשה רוקח .וידעתי לגדול א' שבירך ז"ב לעצמו
ניתן להשאיר שאלות בתיבה המיועדת – יש
ואני בעניי אמרתי דנעלם ממנו דברי הרמב"ם ושהוא ז"ל הקפיד על זה .וכן הוא בשיורי ברכה (סי' סב אות א) .ועי' במהרש"ם (ח"א
לציין מספר טלפון. סי' קס) כת' דהחתן בעצמו יכול לברכם כמ"ש במהר"ם שיף (גיטין נז) ואף דבתשו' פאה"ד והשיו"ב (שם) כת' דאין ראוי לעשות כן
ימי חמישי אבל בדיעבד ודאי מהני ,ע"כ.
19:20 -20:00בית הוראה "יורה דעת ודין"
מסקנא דדינא
רמת שלמה -חזון איש 10/7ירושלים.
א' מברכים ברכת חתנים בעשרה גדולים ,ולברכת "אשר ברא" "והשמחה במעונו" סגי בשלשה ,וחתן מן המנין .ואשה וקטן לא
מעבר לשעות הנ"ל ניתן להשאיר שאלות
מצטרפים לא עשרה ולא לשלשה .ב' מברכים ז"ב כל שבעה אם הוא בחור שנשא בתולה או אלמנה ,או אלמון שנשא בתולה .ומ"מ
בתיבה המיועדת -יש לציין מספר טלפון. אין חובה לעשות סעודה על מנת לברך ז' ברכות כל ז' ימים .ומה שמברכין כל שבעה ,היינו דוקא אם באו פנים חדשות.
ימי שישי ג' השבע ברכות בעשרה בזמן החופה הם חובה ,ואם אין עשרה וא"א להביא ממקום אחר אלא בטורח גדול כונס לחופה בלא
10:45 - 11:30בהכ"נ "חניכי הישיבות" ברכה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים .ואם בירכו ללא עשרה בדיעבד אינו חוזר מברך .ד' אם חלק מהמסובים הלכו ולא
רמות ב' -ליד רח' צונדק 129ירושלים. נשארו עשרה או שהפנים חדשות הלכו ,אם כבר התחילו לברך הז"ב גומר ואם לאו אינו מברך .ובברכת אשר ברא דבעינן שלשה,
אם זימנו ולא נשאר ג' לפני שברכו צ"ע אם מברכים ואם התחיל (ברכת אשר ברא) ודאי מסיים .ה' אין לחתן לברך בעצמו את
הברכות ,ואם בירך בדיעבד יצא ,ואם ליכא אחר שיכול לברך כבדיעבד דמי.
להצטרפות לרשימת התפוצה ללא עלות ניתן לשלוח בקשה לדוא"לAMIKTA@AMIKTA.CO.IL :
לרפו"ש של נועה בת תמר תשחו"י | © שמעתא עמיקתא -לשאלות והערות ניתן להתקשר לפל' 052-767-0503
