דבר אמת · DVAR EMES — תולדות (2026-11-09)

שיעור
חסידות
על הפרשה
שיעור בספה"ק דברות שלמה
מפי הגה"ח
רבי אברהם מרדכי אלתר שליט"א
• פרשת תולדות •
שנה ה'
גיליון ד"ש
כבישת המחשבות וביטול הישות בעבודת התפילה
מביאים להשגות רוחניות
שיעורים אלו בספרי חסידות על הפרשה נמסרים מידי מוצש"ק
בישיבה גדולה פני מנחם י-ם עיה"ק ,ונערכים מיד ע"מ להוציאם לאור עולם לקראת ש"ק
[בשל המהירות הנדרשת ייתכנו שגיאות כתיב ו/או בהשגת הכוונה אל נכון,
ואיתנו תלון משוגותינו ואי"ה חזון למועד ייערכו הדברים כדת וכדין]
חכם לב ייקח מצוות לקבלת האיימיל השבועי בדוא''ל
בקריאה של חיבה נקרא לנהנים עצה עם כלל השיעורים שנמסרים מדי שבוע:
ותושיה ,ליתן יד ושותפות בהוצאות שיחות לפרשת שבוע | סדרות השיעורים
מלאכת העריכה הכתיבה וההפצה | שיעורי הכנה לקראת מועדים | גליונות
השבוע בספה"ק :תורת המגיד ,פרי הארץ,
של שיעורים נכבדים אלו למען תרבה
אור המאיר
הדעת עדי יקויים אימתי קאתי מר
ולכל שאלה /הערה על השיעורים ולענייני
לכשיפוצו מעיינותיך חוצה
הפצה
לפרטים ולהקדשה בגליון השבועי ו/או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח רא''מ
ניתן לפנות למייל המערכת אלתר שליט"א בחסידות ודרכי העבודה,
tam522511@gmail.com ניתן לשלוח לכתובת המערכת
או בפקס 077-3181588 - מכון 'תורת א"ם'
או להשאיר הודעה בקו דברי אמת tam522511@gmail.com
ואמונה בשלוחה 10 או בפקס 077-3181588 -
וכן ניתן להשיג את הספרים:
שיעורים בספה"ק פרי הארץ | אמצא מקום לה' -שערים לפנימיות התפילה |
מלכות הוי"ה | ושאר ספרים אצל המכון בפרטים הנ"ל
ניתן לשמוע את השיעורים השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה בשלוחה 3
ארץ ישראל ( *5265 -או )02-5011430
ארה"ב 518-329-9186
אירופה 44-3303-9004-84
בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר שיעורי הרב שליט"א בספרי:
תורת המגיד | פרי הארץ | תומר דבורה | תניא -שער היחוד והאמונה | דעת תבונות |
שפת אמת | דרך ה',
ושיעורים נוספים למועדים ,ובמגוון נושאים וענייני השעה
עימוד ועיצוב" :ואנוהו" 05331.05646
א תוכן הענינים
תוכן הענינים
קבלת התפילה כפי עבודת התפילה בהתאמצות והתחזקות יותר מהרגיל . . . . . . . . . . .ג
ענין תפילת יצחק אבינו ומהות פעולת חתירת התפילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
עוצמת תפילתם של יצחק אבינו ושל חוני המעגל וחבקוק הנביא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
מהות התפילה בכבישת המחשבות וייקרת ערכה של כל תפילה כמות שהיא . . . . . .ה
התרכזות בתיבות התפילה כחלק עיקרי מעצם עבודת התפילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
כשנחשיב ונייקר כל תיבה מתיבות התפילה נצליח לכבוש את המחשבות זרות ולהתרכז
בתפילה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
חשיבות התפילה גם כשלא הצליחו לכוון בה ומעלת כל מעשה טוב של יהודי . . . . . . . . . . . . . . .ז
הכרת חשיבות הכוונה בתפילה נגד יחד עם מעלת התפילה גם כשהיא ללא כוונה . . . . . . . . . . .ח
עבודת התפילה במצבי התעלות כמו במצבי ירידה והפרעות הסביבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
נוכחות נפש האדם בתפילה כשיעריך את יקרת תפילתו ויצמצם את מחשבותיו . . . . . . . . . . . . . .ט
דקות המחשבה וצמצומה מביא את המתפלל ואת תפילתו להתקרב אל השי"ת . . . .י
ריכוז המחשבה בדקות כוונת התפילה קורע את המסכים ומביא לקבלת התפילה . . . . . . . . . . . . .י
חיבור נפש האדם בכח התפילה הנאמרת מתוך צמצום המחשבה וכבישת מחשבות זרות . . .יב
התחזקות בעבודת הלב בתפילה ובחיבור אל הבורא שנוצר מההתמדה בכך . . . . . . . . . . . . . . . . .יג
החלק הפנימי של עבודת ה' במהות הקשר וההתבטלות העצמית אל השי"ת . . . . . . . . . . . . . . . .יד
גודל האהבה וההתקרבות לרבש"ע מביא להתבטלות העצמית . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טו
מבחן אהבה להשי"ת כשיש צורך לדחוק את העצמיות בכדי להתקרב אליו . . . . . . . . . . . . . . . . .טו
התורה נותנת לאדם את ההסתכלות הנכונה על קטנות ערך העולם הזה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טז
שפלות האדם מביאה להכרה בגדלות השי"ת ולהתבטל אליו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יז
ההכרה בכוחו הבלעדי של השי"ת מאפשרת לאדם להתבטל אל הבורא ולכבוש
מחשבותיו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יח
תוכן הענינים ב
מהותו של היהודי בקבלת עול מלכות שמים והכרה במציאות הבורא . . . . . . . . . . . . . .יט
נצחונו של יעקב על עשיו בכח ההתבטלות אל הרבש"ע וההכרה במציאותו הבלעדית . . . . . .יט
גודל התקרבות האדם אל השי"ת כפי גודל צער נפשו בביטול ישותו העצמית אליו . . . . . . . . . .כ
כאשר האדם עושה את המוטל עליו הקב"ה חותר כנגדו ומסייעו מלמעלה להתקרב . . . . . . .כא
ג פרשת תולדות
פרשת תולדות
שיעור בספר דברות שלמה
$כבישת המחשבות וביטול הישות בעבודת התפילה מביאים להשגות רוחני ות $
קבלת התפילה כפי עבודת התפילה בהתאמצות והתחזקות י ותר מהרגיל
שם משמע שלרבי שמעון בר יוחאי היה
ענין תפילת יצחק אבינו ומהות פעולת
גירסא בפסוק 'ויחתר לו' ועל כן מקשה חתירת התפילה
שם שהיה לומר 'ויעתר לו' ,ובמפרשים
ואלה תולדות יצחק כו' ,ויהי יצחק בן
שם )מהרש"א בחי' אגדות ,ועוד( עמדו על זה
ארבעים שנה כו' ,ויעתר יצחק כו'
ויעתר לו ה' כו' ,אמרו במדרש )בראשית רבה
שהגירסא שלפנינו היא 'ויעתר' ,אבל
מכל מקום גם שם מבחינים שיש שייכות
פס"ג ה ,בשינוי לשון( משל לבן מלך שחתר
בין 'חתירה' ל'עתירה' של תפילה ,וגם
לאביו ליקח ליטרא של זהב ,מה עשה
שם המלאכים רצו לעכב את התפילה
אביו בנו חותר מבחוץ ואבי ו מבפנים שכן
מלעלות ולהתקבל בשמים ,והקב"ה חתר
בערבי קורין לעתירתא מחתרתא עד כאן,
להבין זה כי הרי 'חתירה' היא אחת
לו חתירה כדי לקבל תפילתו.
גם כן צריך לדקדק מהות החתירה למעלה, מהלשונות שבהם נקראת התפילה )ספרי
ומהות הליטרא של זהב ,מכיון
ואתחנן כ"ו( וכמו שאומרים )סליחות ליום ראשון(
שהמדרש מפרש את הפסוק על פי משל, 'רצה עתירתם בעמדם לפניך בלילות',
ואילו חתירה היא פעולה של חפירה
כדוגמת להיות צריך שהמשל הרי
החפירה פעולת השייכות של ומה
הנמשל ,ואם כן יש צורך להבין את
לעבודת התפילה.
הקשר בין ליטרא של זהב וחתירה
לקבלת התפילה .וגם תיבת ויהי צריך דהנה גם בגמרא )סנהדרין קג (.אמרו ויעתר
להבין ,כמו שאמרו חז"ל )מגילה י (.כל מקום לו אצל מנשה ,אל תקרי ויעתר אלא
שנאמר ויהי כו' ,הגמרא שם סברה לומר ויחתר מלמד שחתר חתירתא כו' ,בגמרא
שיעור בספר דברות שלמה ד
אמנם הענין הוא דאמרו חז"ל )תענית יט (.גבי שכל מקום שנאמר 'ויהי' הוא לשון צער,
חוני המעגל עג עוגה ועמד בתוכה אמנם מסקנת הדברים היא שרק 'ויהי
ואמר איני זז מכאן כולי ,וכן גבי חבקוק בימי' הוא לשון צער אבל כל 'ויהי' יש
הנביא )שם כג ,(.בגמרא מבואר שחוני שהם לשון צער ויש שהם בלשון שמחה,
המעגל למד את הדרך להתפלל כן כמו 'ויהי ביום השמיני' )ויקרא ט ,א( ועוד,
מחבקוק הנביא שנאמר בו )חבקוק ב ,א( 'על אלא שקושיית רבינו כאן היא לפי סברת
התפללו ושניהם אעמדה', משמרתי הגמרא בתחילה קודם שחזרה בה ,וכן
באופן חזק ,שהביטוי שלו היה בכך שנקטו ספרים הרבה בעוד נמצא
שכביכול אמרו לרבש"ע שאינם זזים כמסקנא את סברת הגמרא בראשונה
ממקומם עד שתפילתם תיענה .וצריך שכל 'ויהי' הוא לשון צער ,וכבר הארכנו
להבין מה זה התקיפות לפני ית"ש שעג בזה במקום אחר.
שיש הראשון במושכל עוגה,
כשמתבוננים במעשיהם של חוני המעגל עוצמת תפילתם של יצחק אבינו ושל חוני
שפעלו נראה הנביא, חבקוק ושל המעגל וחבקוק הנביא
בתקיפות לפני הרבש"ע ,באומרם שאינם
וגם למה סיפר הכתוב שהיה יצחק בן
זזים ממקומם עד שתפילתם תתקבל,
ארבעים שנה ,כמו שהרגישו
אמנם בודאי שלא כך כוונת הדברים, המפורשים גם כן בזה .כי כאשר יצחק
וברור שתפילה בצורה כזו אינה מביאה אבינו נעמד בתפילה לפני הקב"ה,
תוצאות ,וכי אם אנחנו ניעמד בתפילה לכאורה לא היה משמעות לכך שהוא בן
לפני הקב"ה ,ונכריז שלא נזוז ממקומינו )בראשית כה ,כ( ארבעים שנה ,וכבר רש"י
עד שיתמלאו בקשותינו ,הרי שנוכל מבאר את כוונת הענין ,שיצחק אבינו
להשאר על עומדינו ימים ושנים הרבה, המתין לרבקה עד שתהיה ראויה ללדת,
כי תפילה מתוך תקיפות כזו ,אינה ואחר כך המתין עוד עשר שנים נוספות,
מובטחת להתקבל בשמים .אלא הדברים ורק אחרי שגם אותם עשר שנים עברו
מוכרחים שהיתה כאן עבודה מיוחדת של ולא נולדו להם ילדים ,הגיעו שניהם
תפילה באופן נעלה ,שיוצא מגדר הרגיל למסקנא שרבקה עקרה ,ומשום כך
ואינו דומה לשאר תפילות ,ועל כן חז"ל נעמד להרבות בתפילה לזכות לבנים.
נקטו בלשון זו של 'עג עוגה' וכו ,אבל אמנם רבינו מבאר את פנימיות הדברים
ודאי שיש כאן עומק נוסף. בדרך עבודה.
ה פרשת תולדות
מהות התפילה בכבישת המחשבות וייקרת ערכה של כל תפילה כמות שהיא
לאחר שהאריך לבאר את הדברים א(
התרכזות בתיבות התפילה כחלק עיקרי
הנצרכים לתפילה ,החל מצורת הבית מעצם עבודת התפילה
אמנם דהנה כתב הרמב"ן ז"ל בפי' על שיר
הכנסת ואופן עמידת האדם בתפילה
השירים )בסופו בתרי"ג מצוות מצוה א' )א((
ובאיזה מלבושים יש לעמוד בתפילה,
על אמרם ז"ל )תענית ב (.עבודה זו תפילה,
מוסיף לבאר את צורת התפילה בעצמה,
כתב ,שעיקר העבודה הוא לכבוש
וז"ל' :מחשבתו כיצד ,דתניא המתפלל
המחשבה ,ולהביאה בשיעבוד הכוונה ע"כ,
צריך שיכוין לבו שנאמר תכין לבם,
ור"ל שהאדם משוטט תמיד במחשבה
פירוש שיכוין פירוש המלות שמוציא
בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו,
לכמה דברים כאחד ,אשר מזה באו
מחשבות זרות בתוך התפלה ,כי כאשר
שנאמר 'שויתי ה' לנגדי תמיד' ,ויעיר
הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות
המחשבות משוטטות ללא שליטה הרי
אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה שבסופו של דבר מחשבותיו יגיעו גם
בתפלתו ,ויחשוב כי אילו היה מדבר לדברים שאינם קשורים לתפילה כלל.
לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ולמחר מה שאין כן כשמצמצם ומשעבד לבו
בקבר היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה ומחשבתו רק לכוונת התפילה ההיא ,זה
לבל יכשל ,קל וחומר לפני מלך מלכי עיקר העבודה ,ועל ידי זה תפילתו נשמעת,
המלכים הקדוש ברוך הוא שצריך לכוין ענין זה של שליטה על המחשבות
אף מחשבתו ,כי לפניו המחשבה כדיבור והתרכזות בתפילה בלבד ,כבר מוזכר
כי כל המחשבות הוא חוקר ,וכן היו בדברי רבותינו הראשונים לגבי ענין
עושין חסידים ואנשי מעשה שהיו התפילה ,שהוא חלק מהותי מעבודת
מתבודדים ומכוונין בתפלתן עד שהיו התפילה .וברמב"ם )תפילה פ"ד הט"ז( איתא
הגשמיות להתפשטות מגיעים 'כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל
ולהתגברות רוח השכלית עד שהיו המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד
מגיעים קרוב למעלת הנבואה ,ואם תבא לפני השכינה' .וכן הטור )או"ח סימן צ"ח סעיף
א .אמנם יש אומרים שפירוש זה שנכתב לאחר פירוש הרמב"ן לשיר השירים -אינו מהרמב"ן
עצמו ,אלא אחד מהראשונים כתבו ,ויש ספק בדבר אם אחד מתלמידי הרמב"ן הוא בעל
הפירוש ,או אחד מתלמידי הראב"ע.
שיעור בספר דברות שלמה ו
סביבתינו ,הגישה שלנו לתפילה תהיה לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק
שונה ונוכל לכוון בתיבות התפילה עד שתתבטל המחשבה' ,ומוסיף שם
בצורה קלה יותר. הטור להאריך בדבר.
בזמנינו ,הרי שריכוז המחשבה אמנם
כשנחשיב ונייקר כל תיבה מתיבות הוא דבר קשה מאוד ,אם משום
התפילה נצליח לכבוש את המחשבות זרות
ולהתרכז בתפילה
עולם הטכנולוגי בו אנו חיים היום ,שכל
כולו בנוי על מעבר תמידי מענין לענין
שמהות עבודת התפילה היא מכי ון בלי להתרכז כלל בדבר אחד זמן ממושך,
כבישת המחשבות ,הרי שבכל אמנם גם מי שלא חי בתוך זה ,מכל
פעם שמתגברים וכובשים את המחשבות מקום עצם המצב בו אנו חיים היום ,אינו
זרות ומתרכזים בתפילה יש בכך את כל נותן אפשרות להתרכז .ומטעם זה יש בנו
החשיבות של עבודת התפילה .ובכדי תחושה של ריחוק מעבודת התפילה ,כיון
להצליח באמת לכבוש את המחשבות, שכאשר אנו ניגשים לעמוד ולהתפלל,
אנו צריכים לייקר את התפילה ולהתבונן את ולצמצם להתרכז עלינו קשה
בגודל מעלתה ויקרתה ,כי כשהאדם מחשבותינו -יותר מבעבר .ועל כן עלינו
יתבונן איך שבריאה שפילה כמותו זוכה למצוא תחבולות כיצד ניתן להתרכז
לעמוד ולדבר עם בורא כל עולמים ,הרי בצורה הטובה ביותר בתיבות התפילה,
שכל תיבה מתיבות התפילה יש לה כי הרי אם אנו נזדקק לשוחח עם דמות
ובפרט עצומה. ומעלה חשיבות בעלת השפעה שיש ביכולתו להשפיע אל
תיבות את שאומר בכך כשיתבונן חלק מחיינו ,ודאי שנמצא את עצמינו
התפילה בלשון נוכח לפני השי"ת ,אם מרוכזים בדברים ,כי אנו נחוש כיצד כל
כשאומר 'אתה' או שאר התבטאויות מילה ומילה יש לה חשיבות ,ונרגיש את
שבלשון נוכח ,והרי אפילו בפני אדם רצינות הדברים שיש בהם אפשרות
חשוב אנו חשים יראה ובושה לפנות להשפיע עלינו ועל המשך חיינו ,ועל כן
אליו בלשון נוכח ,וכאן אנו עומדים לפני עם כל הקשיים של דורינו אנו נעשה הכל
מלך מלכי המלכים הקב"ה ומדברים כדי להיות מרוכזים ולא מוסחים לדברים
הרי רעהו, עם איש כדבר עימו אחרים .וכמו כן גם לענין עבודת
שההתבוננות בדברים אלו תביא עימה כי בקרבינו נחוש כאשר התפילה,
את המבט הנכון על יקרת ומעלת התפילה היא דבר שמשפיע עלינו ועל
ז פרשת תולדות
שנלחם להתגבר על עצמו כדי להתרכז התפילה ,ובכך נוכל להתגבר ולכבוש את
בתיבות התפילה -זוהי המהות של מחשבותינו ,וגם כאשר כבר עבר חלק
עבודת התפילה .וככל שהאדם מרגיש מהתפילה שלא כיוונו ולא התרכזנו
את חשיבות התפילה ומשום כך מתאמץ בתיבות התפילה ,ואנו מוצאים את
לכוון בתפילתו ,ויחוש את החשיבות עצמינו כבר קרוב לסיום התפילה או
אפילו של תיבה אחת מתיבות התפילה - אפילו בברכת 'שים שלום' נעשה כל
יוכל בסייעתא דשמיא לעמוד בתפילתו השתדלות להתרכז בתיבות האחרונות
ולרכז את מחשבתו בתיבות התפילה. מהתפילה .כי כשמפנימים את עוצמת
ומעלת התפילה ומתבוננים בכך שבכל
חשיבות התפילה גם כשלא הצליחו לכוון
תיבה שאנו עומדים לומר יש בה כח
בה ומעלת כל מעשה טוב של יהודי להשפיע עלינו ועל עתידינו ,ובכך שיש
אמנם
בכל תיבה בתפילה קשר וחיבור נצחי
צריך לדעת כי גם כאשר לא עם השי"ת שקיים לעד ,הרי שנתגבר
הצליחו לכוון בתפילה והתפילה ונתרכז לכוון את מחשבותינו בכוונת
היתה נראית כמו שהיתה נראית ,מכל תיבות התפילה.
מקום יש חשיבות ומעלה עצומה לכל
תפילה ותפילה ,כי עצם הדבר שהאדם )פרשת נח אות צ"ח( שם טוב אמר והבעל
עומד לפני השי"ת בתפילה יש בה מעלה שבכל פעם שעולה במחשבתו
גדולה מאוד ,ואפילו שמחשבותיו לא של האדם מחשבה זרה בתפילה ,עליו
היו מרוכזות בתפילה כלל .וכמו שיהודי לחוש כמו שדחוהו מהיכל המלך ,כי
אחד סיפר לי מעשה שהכיר מכלי בשעה שעומד ומתפלל הרי הוא עומד
ראשון ,על בחור אחד שהיה גר בארה"ב, לפני המלך ממש ,וכשאינו מרוכז הרי
ובזמן לימודו בישיבה ,היה לו תקופה הוא כנדחה לחוץ .וכשאדם מתבונן בכך
קשה קצת והתחילה אצלו ירידה רוחנית ומרגיש את הדחיה מהמקום שבו הוא
בכמה עניינים ,אמנם השגות גדולות לא יכול לדבר ולשוחח עם המלך ,ולפעול
היו לו לבחור ,ועל כן כשרצה לחוש בכל תיבה דברים עצומים ,הרי שהאדם
מעט פורקן מעול הישיבה בה למד ,הלך יעשה כל תחבולה כדי לחזור אל היכל
ושכר רכב לעצמו ונסע אל הרה"ק המלך ,ולכבוש את מחשבותיו ולצמצם
מריבניץ זיע"א .וכאשר היה כבר באמצע אותם לתיבות התפילה .ובעצם הדין
הדרך הבחין שזמן השקיעה עומד ודברים של האדם בינו לבין עצמו,
שיעור בספר דברות שלמה ח
ולכל מעשה טוב שעושים ,גם אם לא ומתקרב ,על כן עצר את רכבו בצד הדרך
עשו זאת בשלימות כלל ,ואפילו אם חסר ונעמד להתפלל מנחה ביחידות .אבל
בדברים המהותיים של המצוה ,מכל כשעדין עמד באמצע תפילתו התחילו
מקום עצם הכונה הטובה כבר נחשבת הרכבים שבכביש לצפור לו כיון שרכבו
בשמים ועושה רושם ,ובכח מחשבות חסם את המעבר בכביש ,ומשום כך
אלו עלה הבחור על דרך המלך והתחזק הבחור מיהר לסיים את תפילתו בזריזות
בלימודיו בישיבה עד שהיום הוא גברא וחזר אל רכבו והמשיך בנסיעתו ,אמנם
רבה ועובד ה'. בליבו פנימה הרגיש הבחור כי תפילתו
אינה נחשבת תפילה וכי אפילו לא אמר
את כל תיבות התפילה ,ומשום כך כאשר
הכרת חשיבות הכוונה בתפילה נגד יחד עם
מעלת התפילה גם כשהיא ללא כוונה
הגיע לבית מדרשו של הרה"ק מרבניץ -
שכדרכו התפלל בשעה מאוחרת ,והבחין
האדם להכיר ולדעת את שני ועל כי מחפשים מנין עבור תפילת מנחה עם
העניינים האלו ,כי מצד אחד יש הרבי ,הציע את עצמו באומרו שעדין לא
שזוכה ותיבה תיבה כל להחשיב התפלל ,אלא שאז הרבי מרבניץ העביר
להתפלל בכוונה ובריכוז המחשבה ,וגם את עיניו על כל אנשי המנין ,וכשהסתכל
כאשר מוצא את עצמו באמצע תפילתו עליו אמר לו הרבי 'והרי כבר התפללת',
כשמחשבתו פזורה לכל עבר ,יתגבר ועל כן לא היתה לו ברירה והיה צריך
לכבוש את מחשבותיו ולצמצמם לכוונת לצאת ולהמתין מחוץ לחדרו של הרבי
תיבות התפילה ,מתוך הכרה בחשיבות עד שיסיימו להתפלל מנחה.
מקרה זה גרם זיעזוע עמוק בליבו של
ונצחיות כל תיבה של תפילה הנאמרת
באופן הראוי.
הבחור ,באומרו לעצמו שהוא
אבל מצד שני צריך לדעת ולהפנים את נוכח לראות שאינו מבין כלל את
גם התפילה ומעלת חשיבות החשיבות שיש לכל מעשה טוב שהוא
כשהיא לא היתה כמו שצריך ,וגם כשלא עושה ,כי אם תפילה שכזו שלכאורה לפי
כיוון אפילו לא תיבה אחת בתפילה -עם כללי ההלכה אינה נחשבת תפילה ,ועם
כל זה יש חשיבות לעצם התפילה כל זה בעיני הרבי מריבניץ הוא נחשב
מתי לדעת האדם ועל כשלעצמה. כמי שהתפלל ואינו יכול להשלים לו
להשתמש בידיעה זו ומתי באחרת ,כי למנין ,הרי שיש חשיבות לכל פעולה
ט פרשת תולדות
רצון השי"ת שגזר איך תהיה עבודת כאשר עדין עומד בתפילתו ויש ביכולתו
התפילה שלו בכל חלק מחלקי התפילה. לכוון את מחשבותיו בתיבות התפילה,
והדברים
בחשיבות ולהתבונן להתגבר עליו
אמורים גם כלפי המבט על התפילה בכוונה ,ואילו כאשר כבר גמר
כאשר כי אחרים, אנשים להתפלל או שאין בכוחו לכוון בתפילה,
רואים אדם אחר שתפילתו אינה באופן צריך לדעת את הצד השני ולהכיר
של ריכוז בכל תיבה ותיבה ,וגם יתכן בחשיבות כל תפילה וכל מעשה טוב
שהוא לא אמר את כל תיבות התפילה כמות שהוא.
וכדומה ,עלינו לדעת שזוהי עבודת
התפילה של אותו אדם לפי מצבו
עבודת התפילה במצבי התעלות כמו במצבי
ירידה והפרעות הסביבה
הנוכחי ולפי תכונות נפשו וכו' ,ואין
הדברים נוגעים אלינו כלל .כי מהות
עבודת התפילה היא בכך שאנו נהיה ובפרי הארץ )פרשת וישב( כתב כי השינויים
את ונכבוש ונעצור התפילה בתוך שיש לאדם בין תפילה לתפילה
מחשבותינו להתרכז אך ורק בתיבות בכוחות נפשו ,ובתנאים של סביבתו
צריכים אנו זו ובעבודה התפילה, המשפיעים על מידת הריכוז והכוונה
להתעלות עוד ועוד. בתפילה ,הרי שכל אלו הם דברים שנגזרו
מלמעלה ,והם שליחות מיוחדת לכל
אחד בכל זמן לקיים את רצון השי"ת
נוכחות נפש האדם בתפילה כשיעריך את
יקרת תפילתו ויצמצם את מחשבותי ו
באופן אחר ,וכמו שהאר"י ז"ל אומר )שער
הכונות נט (.ש'אין תפילה דומה לחברתה'.
נקודה זו במהות עבודת התפילה שהיא ויש לומר כי גם באותה תפילה עצמה ,יש
והריכוז המחשבה צמצום פעמים שבאמצע התפילה נשלח לאדם
בתיבות התפילה ,זוהי צורת התפילה מלמעלה דבר שיפריע אותו מלהתרכז
באופן פשוט על פי נגלות התורה .וכמו בתפילה ,כיון שעד אז היתה שליחותו
שמכיון בענין, הראשונים שהאריכו באופן אחד ,ומאז והלאה השליחות
שצריך לעמוד לפני המלך הרי שלא די והעבודה היא באופן שונה ,ועל כן על לו
תהיה האדם של שחיצוניותו בכך על ורוגז כעס להתמלאות לאדם
במצב של 'עומד לפני המלך' עם כל המפריעים לו בתפילתו ,אלא עליו לדעת
ההלכות הקשורות בכך ,כמו תיקון שהם שליחים שנשלחו מלמעלה כפי
שיעור בספר דברות שלמה י
לפני בוראו ,הרי שנשמה זו לא התפללה כמבואר האיברים וכיון המלבושים
את התפילה הנוכחית מעולם ,וגם יותר בהלכה )או"ח סימן צ"א וצ"ד( ,אלא צריך גם
לא תתפלל תפילה זו לפני הרבש"ע. שעצם אישיותו של האדם תהיה נוכחת
וכשהאדם יפנים את יקרת מעלת כל בעמידה לפני המלך ,ומכיון שחלק
תפילה ואת הייחודיות של כל תפילה, הנפש המרכזי של האדם הוא הנפש
יגיע לדרגת רצינות בתפילה והתייחסות החושבת ,על כן צריך לעצור אותה
של כובד ראש ,שיעזרו לו לעצור את ממרוצת מחשבותיה ולהתרכז בתיבות
ולהתרכז מחשבותיו, זרם שטיפת התפילה בכל הכח ,וכמו שכתב הטור
בתיבות התפילה כראוי. שכאשר תגיע מחשבה אחרת )לעיל(
ובדברי רבינו מבואר ,שכאשר מצמצמים
במחשבתו ,יעצור ,ולא ימשיך בתפילתו
עד שתסור המחשבה ההיא וימשיך
את המחשבות ומכוונים את
להתרכז בתיבות התפילה בלבד ללא
המחשבה לתיבות התפילה ,יש בכך כח
כל התערבות של מחשבה אחרת.
שהתפילה תתקבל והבקשה שמבקשים
בתפילה -תיענה .ובשם ה'סבא מקלם' להגיע לדרגה כזו של ריכוז והדרך
מובא )כתבי הסבא מקלם ימים נוראים עמ' כ"ד( וכבישת המחשבות בתפילה,
לבאר ,שיש בדבר משום 'מידה כנגד היא כאשר האדם מבין ומפנים את
מידה' ,שמכיון שהאדם התאמץ להתרכז חשיבותה של כל תפילה ושל כל תיבה
בתפילה ,ועבור כך היה צריך האדם בריכוז שתאמר התפילה מתיבות
להתגבר על טבעו ועל שטף מחשבותיו, ובכוונה כעומד לפני המלך ,כי באמת כל
באותה מידה גם הקב"ה יגביר את מידת תפילה היא דבר נדיר ומיוחד כמו שייסד
החסד ויכבוש את מידת הדין ממנו ,ובכך ש'אין תפילה דומה )שם( האר"י ז"ל
יתמלאו משאלותיו .אמנם כוונת רבינו לחברתה' ,ועל כן כל תפילה היא דבר
לתיבות המחשבה שבכוונת היא יהיה לא ויותר היה לא שמעולם
התפילה ,תתקבל התפילה באופן פנימי. לעולמים ,וכל יהודי שנעמד להתפלל
דקות המחשבה וצמצומה מביא את המתפלל ואת תפילתו להתקרב אל השי"ת
ובינו ית"ש ,וצריך בתפילתו ובמחשבתו ריכוז המחשבה בדקות כוונת התפילה קורע
היפה לחתור במסכים הנ"ל ,ולהעבירם ,עד את המסכים ומביא לקבלת התפילה
שיעלה תפלתו ,כי מכיון שיש מסכים כי ידוע שיש מסכים המבדילים בין תפילתו
יא פרשת תולדות
שינים חדות -כמו סכין או מסור המבדילים בין העולמות ,והם כוחות
וכדומה .והרי כל ענייני העולם הזה הם מהתפילה ומפריעים המונעים הרע
משל ודוגמה על העניינים הרוחניים ,ועל וכמבואר בשמים, ולהתקבל לעלות
כן מתבאר בדברי רבינו שגם בעבודת בספרים הקדושים )עץ חיים שער ח' פ"ב( שיש
התפילה שייך את המושג הזה של חידוד 'פרסא' בין כל עולם ועולם ,שתפקידו
בענין להתרכז וצמצומה המחשבה להגן ולשמור על כל עולם שישמש רק
התפילה ,ובכך מבקיעים את המסכים לאותם הראויים לדרגת העולם ההוא .על
ומעלים את התפילה למקומה הראוי לה כן התפילה שהאדם מתפלל ועולה
בעולמות העליונים. אותם דרך לחדור צריכה למלעלה
המסכים המבדילים ולהעבירם .ואותם
כל כשכוונת לבו ומחשבתו רחב ,ומשוטט המסכים המונעים ומפריעים לנו להתפלל
לכמה דברים ,אינו יכול לחתור כראוי ,זה כל אותם תכונות הנפש
ולהעביר המסכים ,כמו שכתוב )תהלים קא ,ה(
וטרדות השכל מתוך בלבול המחשבות
גבה עינים ורחב לבב כו' ,כי גם כאשר
שיש לכל אדם כשהוא ניגש לעמוד
ולהתפלל לפני בוראו ,כי חוץ מכוחות
רוחניים, בדברים דבוקה מחשבתו
הרע והקליפות ,הרי שכל שאר העניינים
ואפילו אם הוא חושב עתה על דברים
שגורמים לכך שהאדם לא יוכל לצמצם
הקשורים לעניין התפילה ,ועל הבקשות
את מחשבתו בריכוז כוונת התפילה ,הרי
שאותם הוא רוצה לבקש בתפילה -מכל
הם חלק מאותם מסכים שאותם צריך
מקום מכיון שאין מחשבתו מצומצמת
לעבור ולהבקיע בכדי להגיע לכבישת
בתיבות התפילה לבדן בעומק הכוונה
המחשבות וצמצומן ,ולהתרכז בתיבות
שלהם ,אלא הוא מתפלל את תפילתו
התפילה עצמן כראוי ,ובכך להעלות
מתוך רחבות המחשבה ,ומתוך תנועה
ולרומם את התפילה למקומה הראוי לה.
להתרכז בלי המחשבות פיזור של
במחשבת התפילה עצמה בריכוז גדול, וזה ידוע כי בדבר חד ודק בראשו יכול
על כן אין כח בתפילתו להעביר את לחתור ,מה שאין כן דבר רחב ועב
המסכים המבדילים ,כיון שרק תפילה אינו יכול לחתור ,אנו רואים בדברים
הנעשית מתוך ריכוז מוחלט וצמצום גשמיים ומוחשיים שאין יכול לחתור
המחשבה בתיבות התפילה -יכולה רק אלא אחרים, בדברים ולנסר
לקרוע ולהעביר את המסכים המבדילים, באמצעות כלי בעל חוד או שיש לו
שיעור בספר דברות שלמה יב
אפתח לכם כפתחו של אולם ,ר"ל כחודו ובכך להעלות את תפילתו שתתקבל בפני
של מחט דווקא ,שיהא כוונת לבבם אדון כל.
ומחשבתם דק מאוד ,ולהביא בשיעבוד
מה שאין כן כשמצמצם מאוד כל כונת לבו
כוונת הלב בדביקות הגדול ,וזהו כחודו של
ומחשבתו בצמצום גדול ,ולהביא
מחט ,כי המחט הוא גורם הדביקות
בשיעבוד הכונה עד שנעשה דק מאוד רק
שמאחה ומחברין בו הבגדים .כאן מבאר
בכונות התפילה ההוא ,יכול לחתור ולהעביר
המסכים ,וזהו עג עוגה ועמד בתוכה ואמר
רבינו יסוד נוסף בענין התפילה ,כי כאשר
איני זז מכאן ,ר"ל שצימצום כונת לבו
התפילה נערכת כראוי ,מתוך צמצום
ומחשבתו כאדם שעושה עוגה ואינו רוצה
וכבישת המחשבות והתרכזות מוחלטת
לזוז לשום צד ,ועל ידי זה נשמע תפילתו.
בתיבות התפילה ובכוונתן ,בכך נוצר
קשר וחיבור בין האדם המתפלל ובוראו.
הרי שהתפילה שעליה אמרו חז"ל 'עג
וכדוגמת פעולת המחט ,שבאמצעות חוד
עוגה' ,אין הכוונה על אמירה חריפה או
המחט מבקיעים את הדרך בין שני
על פעולה של תקיפות בפני הרבש"ע,
הדברים הנפרדים ומחברים אותם יחד.
אלא כוונת הדברים היא לתנועת הנפש
כך גם בעבודת התפילה -כאשר האדם
שבתפילה ,שצריך להצטמצם ביותר
מצליח לצמצם את מחשבתו בכוונת
ולכוון אך ורק את פירוש התיבות האלו
התפילה לחשוב ולהתרכז אך ורק בכוונת
כיון עוגה', 'עג נקרא וזה לבדן.
הדברים ,הרי שבכך נוצר קשר וחיבור אל
שכדוגמת פעולתו שהכריז שאינו יוצא
הרבש"ע .כי יכול להיות מציאות שבה
מכאן -כך גם בפנימיות הנפש פעל את
האדם עומד ומבקש בתפילתו על עניינים
בתיבות המחשבה וצמצום הריכוז
חשובים ומהותיים הנצרכים לו בחייו
המעגל חוני פעל ובכך התפילה,
אפילו עניינים שאר או האישיים,
שתפילתו תישמע ותתקבל במרום.
רוחניים ,מכל מקום מכיון שבכך אין
מחשבתו מצומצמת אך ורק בתיבות
חיבור נפש האדם בכח התפילה
הנאמרת מתוך צמצום המחשבה וכבישת
התפילה ,על כן אין בכוחה של התפילה
מחשבות זרות
לפעול את פעולת החיבור ואת הקשר
ואפשר
האמיתי בינו ובין קונו.
לומר שזה מה שרמזו חז"ל )מדרש
התפקיד העיקרי של התפילה ובאמת רבה שה"ש פ"ה ג( פתחו לי אמר
הוא להביא לידי חיבור זה של הקב"ה פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני
יג פרשת תולדות
את הריכוז בתיבות התפילה .וגם כאשר האדם המתפלל עם בוראו ,כלשון התיבה
בתפילה אחת צריך לחזור בכל פעם 'תפילה' שהוא מלשון חיבור כמו שנאמר
להתגבר ולעצור בעד המחשבות שרוצות )בראשית ל ,ח ,ועי' ברש"י שם( 'נפתולי אלוקים
להתפרץ החוצה לעניינים אחרים ,ובכל נפתלתי' .אלא שהצורה בה פועלת
תיבה מחדש צריך לנהל מאבק עם התפילה את הקשר והחיבור הרצוי ,היא
עצמינו בכדי שנוכל לומר את תיבות באופן שהאדם מצמצם את מחשבתו
התפילה כראוי ,אין להתייאש מכך ומתרכז בתיבות התפילה ,וכך נוצר
ולהרים ידים מעבודת התפילה בדרך זו, בקיעה במסכים המבדילים בינו ובין
כי זו היא צורת הדברים ,וכך נפעל ונוצר הרבש"ע ,ומתהווה חיבור וקשר עמוק
הקשר הנכון ביו האדם לבוראו ,כאשר יותר ויותר עם השי"ת.
וענין זה של צמצום המחשבה וכבישתה
חוזר ומקשר את מחשבתו עוד פעם ועוד
פעם אל תיבות התפילה.
בריכוז כוונת התפילה ,יש בכוחו
ודבר
להשפיע על כל דרגת הקשר של האדם
זה הוא כדוגמת פעולת המחט
עם בוראו באופן כללי .כי כל המושג של
שתופרים עימה בגדים ,ומחברים
ההתקרבות לרבש"ע וחיי קשר עם
בין חלקי הבגד השונים ,הרי שהחיבור
השי"ת -הרי הדבר תלוי במחשבתו של
נוצר מכך שחוזרים שוב ושוב על
האדם ,וככל שהאדם מרגיל את עצמו
התפירה ,ומעבירים את החוט כמה עם ולהתקשר במחשבתו להתרכז
פעמים מצד לצד ,ואם החייט יעשה הרוחנית דרגתו כל כך הרבש"ע,
תפירה אחת -הרי שהבגד לא יחזיק את מתרוממת ומתעלה לרמת קשר גבוהה
עצמו בחיבורים בין החלקים השונים, יותר עם השי"ת.
אלא רק על ידי כך שחוזרים שוב ושוב
על פעולת התפירה נוצר קשר וחיבור
אמיץ וחזק בין החלקים השונים .וכך גם התחזקות בעבודת הלב בתפילה ובחיבור
בעבודה שבלב זו תפילה ,רק על ידי
אל הבורא שנוצר מההתמדה בכך
ההתגברות החוזרת ונשנית שוב ושוב אמנם עבודה זו של צמצום המחשבה
במאמץ להתרכז ולצמצם את המחשבה בתפילה היא עבודה קשה ,ויש
בתיבות התפילה ,נוצר ומתהווה הקשר לחזור עליה שוב ושוב במשך פעמים
האמיתי והנכון בין האדם ובין קונו. רבות עד שקונים אותה ומשרישים בנפש
שיעור בספר דברות שלמה יד
ממושך ,וכדומה .אבל יש גם את חלק
החלק הפנימי של עבודת ה' במהות הקשר
ה'אורך' ,שהוא נקודת עומק הלב של וההתבטלות העצמית אל השי"ת
וידועה האימרה שאומרים בשם הרה"ק
עבודת ה' ,וחלק זה של ה'אורך' אינו
ניכר לעיניים ,כיון שאין אפשרות לעומד
מקאצק זיע"א )ב( ,שאמר על
מבחוץ לראות כמה דביקות וצמצום
מאמר חז"ל זה של 'פתחו לי פתח כחודו
מחשבה יש לכל אדם אחר בתפילתו ,או
של מחט' וכו' ,שאמר 'א'מחט אבער
להבחין באיזה רמה של קשר נמצא כל
אדורך און אדורך' ,כלומר אמנם אנו
אחד מישראל עם בוראו ,אלא זוהי
צריכים רק לפתוח פתח כחודו של מחט
עבודה פנימית שיש לכל אחד בין עצמו
אבל שיהיה פתח מפולש מעבר אל עבר.
ובין קונו ,להתקשר ולהתדבק בו יותר
וכוונת הדברים היא שבאמת אין לנו
ויותר .וכמו שמסופר )ראש גולת אריאל ח"ב עמ'
אפשרות לפתוח פתח גדול יותר מ'חודו
לאחר אמר אמת שהשפת קנ"ט(
של מחט' ,כי נקודת הפתח והחיבור אל
הסתלקותו של אביו -רבינו ה'אמרי
הרבש"ע היא דוקא בכך שאנו מצמצמים
אמת' זיע"א ,שאביו זכה לאריכות ימים.
את עצמינו להתדבק אל בוראינו ,מתוך
וכאשר שאלוהו בתמיהה על כוונת
כבישת המחשבות וההתנתקות מכל
הדברים ,כי הרי אביו האמרי אמת
העניינים האחרים ,ורק כך נוכל להגיע
הסתלק בגיל נ"ו שנים ,ענה השפת אמת
לפתח מעבר אל עבר שבאמצעותו נגיע
כי לאביו היו ימים ארוכים .ועומק
ל'פתחו של אולם' ולדביקות בדרגה
הדברים הוא כמבואר כאן ,כי יש
הגבוהה ביותר.
אפשרות בזמן קצר להגיע לדרגות
גבוהות של התקרבות והתקשרות אל
השי"ת ,וזוהי עבודת ה'אורך' שיש ובשפת אמת )תולדות תרל"ח( כתב גם מעין
בעבודת ה'. דברים אלו .שמבאר שם שיש
בעבודת ה' שני חלקים ,חלק אחד הוא
זו של ההתחברות הפנימית ובעבודה חלק ה'רוחב' ,והוא כל מציאות העבודה
לרבש"ע מתוך עומק הנפש, הנראית לעין ,וניכר שמרבים בעבודת ה'
אין אפשרות לקצר תהליכים ולהגיע תכף -אם בלימוד התורה שעות רצופות ,או
ומיד אל הדרגה הגבוהה של ההתחברות תפילה בקול ובנעימות במשך זמן
ב .ויש אומרים אותה בשמו של הרה"ק מפרשיסחא זיע"א )נפלאות חדשות ,ליקוטים עמ' מח(.
טו פרשת תולדות
אל הרבש"ע ,ורק כך ניתן להגיע לקשר לרבש"ע )ג( ,אלא צריכים לעבוד ולעמול
הרצוי עם הרבש"ע בבחינת 'אורך' המבדילים המסכים את להבקיע
עבודת ה' עד נקודת העומק שבנפש. שמפריעים להתרכז בתפילה ולהתחבר
גודל האהבה וההתקרבות לרבש"ע מביא להתבטלות העצמית
וכו' ע"כ ,ז"ל התנא דבי אליהו )שם(' :למה
מבחן אהבה להשי"ת כשיש צורך לדחוק
בית ישראל דומין בעולם הזה לפני את העצמי ות בכדי להתקרב אליו
אביהן שבשמים ,למלך בשר ודם שיש לו
בנים ועבדים הרבה ,עמד ובנה בתים אמנם צריך להבין למה דווקא כפתחו של
הרבה ופלטירין הרבה ומישרין הרבה אולם שהוא ארבעים אמה ,דהנה
שאין להן סוף ,העלה דבר על דעתו, איתא בתנא דבי אליהו )רבה פרק ט"ז( ז"ל,
אמר ,אצרף את בניי ואת עבדיי מי שהוא למלך בשר ודם שיש לו בנים וכו' ,אמר
אוהבני וירא ממני ,עמד ובנה חצר שהיא אצרוף את בני מי שאוהבני וירא אותי ,ומי
ארבע אמות על ארבע אמות ,ועשה מבוי שיירא ממני ואינו אוהב אותי ,מה עשה
על פתחו שהוא ארבע על ארבע טפחים, המלך עמד ובנה מבוי שהוא ד' אמות,
ועשה לו פשפש קטן שהוא יוצא ועשה בתוכו חצר שהוא ד' טפחים על ד'
למישרים גדולים להקביל פניו של מלך, טפחים ,ועשה בתוכו פשפש קטן שהוא
ובאו בניו ועבדיו ועמדו בחצר ובמבוי, י וצא למישרים גדולים להקביל פני המלך
ג .בתקופה האחרונה פנה אלי יהודי יקר ,ושאלתו בפיו .כי היות וכבר עברו עליו חלקים נכבדים
מימי חייו -והוא כבר נמצא בשנות השישים המאוחרות ,ויש לו תחושה שלא ניצל את
שנותיו באופן הראוי להם ,על כן הוא מבקש עיצה לענין של זיכוי הרבים וכדומה ,כדי שייחשב
לו דבר זה כמו שניצל את חייו לקרבת ה' כראוי ,ולתקן את מה שהעביר את ימיו ושנותיו ולא
ניצל אותם לעבודת ה' באמת .נעניתי ואמרתי לו שאליבא דאמת אין דבר שיוכל להשלים באופן
מלא את החסר בעבודת ה' העצמית של האדם ,כי כל הענינים של זיכוי הרבים וכדומה -שיש
בהם באמת כח נשגב של התרוממות והתעלות ,מכל מקום אותם ניתן לעשות כאשר האדם
בעצמו ניצל את כוחתיו ואת שנותיו להתקרב אל בוראו ,ועבד על עצמו מתוך עמל ויגיעה
עצמיים בכדי להשריש את מציאות הבורא בנפשו ,ולמצוא את החיבור האמיתי לרבש"ע ,רק
אז יש מקום להוסיף ולזכות את הרבים ובכך לצבור זכויות נוספות ולהתחבר אל הרבש"ע ברמה
נוספת של קשר .אבל אין תחליף לעבודה העצמית ,ולקשר הפנימי של האדם עם בוראו ,וכל
דבר אחר יוכל לבוא רק בתורת תוספת על העיקר.
שיעור בספר דברות שלמה טז
הרוחני כל העולם הזה אינו נחשב כמעט והמלך יודע בדעתו מי שהוא אוהבו וירא
למאומה ,ועל כן ההסתכלות על העולם ממנו ,מי שירא ממנו ואינו אוהבו,
צריכה להיות כעל דבר קטן .כי אמות הוא האוהב וירא מן המלך מצער גופו ויוצא
לשון ֵאם ,שהוא לשון שרשי ,שהוא נבנה בפשפש שהוא יוצא למשרים גדולים
על ד' יסודות - ,שהם אש רוח מים ועפר. להקביל פניו של מלך ,והירא ממנו ואינו
שהם השורש של כל העולם ,וכל באי עולם אוהבו עומד בחצר ובמבוי' ,ע"כ.
מתפרנסין ניזונין מזה העולם ותאוותו ,וזה
וכוונת הדברים היא שהמבחן לדעת מי
)בראשית כז ,מב( עשו בנה הגדול ,כי עשו לשון
עולם העשיה ,וזה שמרומז ד' אמות,
אוהב את המלך ,הוא כאשר יש
צורך להצטער ולהצטמצם בכדי להכנס
וגם כל העולם נק' דלת,
ולהתקרב אל המלך .והנמשל הוא,
בנוסף על
שבאמצעות עבודת ה' מתוך הצטמצמות
המשמעות של ארבע אמות יש גם
אל להתקרב בכדי עצמית ודחיקה
משמעות של דלת ושער ,כיון שהעולם
הרבש"ע ,זה המבחן לאהבת הבורא ,כי
הזה משמש כשער לעבור דרכו אל
העולם הרוחני והאמיתי .שהוא לשון דלת
מי שיהיה מוכן לוותר על עצמיותו
ושער כנודע ,ובנה בתוכה חצר ד' טפחים
וישותו בכדי לדחוק את עצמו להתקרב
אל השי"ת ,הרי שבכך הוא מוכיח את
על ד' טפחים ,ר"ל שהוא מרמז על תורתינו אהבתו לבוראו.
הקדושה שמקטין בעיני ו תאוות עולם הזה
וחמדותי ו ,וכמו שאמרו חז"ל )קידושין ל(:
'תורה תבלין' ,כי מהות התבלין הוא לתת התורה נותנת לאדם את ההסתכלות הנכונה
טעם ותוכן למאכל ,וכך גם כח התורה על קטנות ערך העולם הזה
נותן את ההסתכלות הנכונה ואת הגישה ר"ל ,דהנה העולם הזה לפי הנראה הוא
הראויה לענייני העולם הזה .ומעמידן על עולם גדול ד' אמות ,ההתייחסות
טפח שהוא לשון הקטנה ,ובזה יש לפרש האמיתית לעולם הזה הוא כדבר קטן של
)תהלים לט ,ו( מה שאמר דוד המלך ע"ה ד' אמות וכמו שאיתא במדרש )לקח טוב
'הנה טפחות נתתה ימי' ,שבכח התורה פרשת עקב( שהקב"ה מוריד גשם בעולם
מקבלים את ההסתכלות הנכונה על כמו אדם שמשקה את חצירו ,ועוד איתא
העולם הזה ואת ההבנה כמה העולם קטן בגמרא )חולין צא (:שכל מלאך הוא בגודל
כמו טפח אחד בלבד. של שליש עולם ,הרי שלעומת העולם
יז פרשת תולדות
שזכה לראות את הרבש"ע ' -וראית את
שפלות האדם מביאה להכרה בגדלות
כג( ,ושאר מעלותיו )שמות לג, אחורי' השי"ת ולהתבטל אלי ו
כי התורה מיישרת אותנו מה שנאכל ומה
ודרגותיו הרוחניות ,עם כל זה התורה
מעידה עליו שהוא היה 'עניו מכל אדם'
)במדבר יב ,ג( .כי כך היא מציאות הדברים,
שלא נאכל ,מה שנעשה ומה שלא
שככל והאדם מתקרב אל השי"ת ומשיג
נעשה ,רק מה שהוא היתר טהור וכשר,
את גדלותו ,כך האדם נהיה שפל בעיני
ובנה בתוכו פשפש קטן שממנו י וצא וכו',
עצמו יותר ויותר.
להקביל פני המלך ,ר"ל שעל ידי התורה
הוא י ודע ומשיג הבורא עולם ית"ש ,על ידי
דרך זה מבאר השפת אמת )תולדות ועל שמקטין עצמו ומתיירא מאוד ,עד שבא
תרמ"ה( את מה שיצחק אבינו קירב למידת האין המוחלט לפני ו ית"ש ,מבואר
את עשיו בנו יותר מאת יעקב .כי יצחק התורה במעלת כי רבינו בדברי
אבינו סבר שעשיו יגיע לשפלות יתירה והשפעתה על האדם יש תהליך וסדר ,כי
וגדולה מאשר יעקב אבינו ,מפני שדרגתו את לאדם נותנת התורה בתחילה
והשגתו היו נמוכים יותר ,אבל האמת ההסתכלות על קטנות העולם הזה ועל
היא להיפך ,כי ככל ומשיגים יותר ,כך עראיותו ,וזוהי בחינת 'חצר' של התורה.
מגיעים לשפלות והתקטנות יותר ,ועל כן ואחר כך התורה משפיעה על האדם את
יעקב אבינו שזכה והשיג יותר את גדלות הדביקות ואת ההתקשרות אל גדלות
הבורא ואת אלוקותו -התבטל והקטין הבורא ,ונותנת לו את ההשגות הגבוהות
את עצמו יותר אל השי"ת. ה'פשפש שהוא הרוחניים, בעניינים
היוצא להקביל פני המלך'.
וזהו שממנו י וצא למישרים גדולים להקביל
פני המלך ,ר"ל שמשיג גודל בהירותו וכל מה שמקטין עצמו בי ותר ,י ותר ויותר
ית' ,עד שכל העולמות כגרגיר חרדל לפני ו, הוא משיג הבורא ב"ה ית"ש ,כי
וזהו בחי' יעקב י וד עקב ,ר"ל שעל ידי כאשר מתעלים ומבינים את גדלות
קטנותו ויראתו שהוא בחי' י ו"ד ,האות הרי ממנה, מעט ומשיגים השי"ת
יו"ד היא הקטנה מכל האותיות ,ועל כן שההסתכלות של האדם על עצמו ועל
היא מורה על השפלות .וכן באות יו"ד ענייני העולם הזה ,הולכים ומתקטנים.
יש את ה'קוצו של יו"ד' שכבר הרחיבו וכמו שנאמר על משה רבינו ,שעם כל
בזה הראשונים ,לבאר את אופן כתיבת השגותיו הנוראות ומעלת דרגת נבואתו,
שיעור בספר דברות שלמה יח
מחבר רבינו את ענין צמצום וכאן האות יוד עם שלושת ה'קוצים' שבה.
אל המחשבות, וכבישת והרי ה'קוץ' מורה על נקודת הקטנות
ההתעלות וההשגה הרוחניים .כי כאשר העצמית כדוגמת 'חודו של מחט',
האדם משיג את הרבש"ע ואת גדלותו שהאדם דוחק את עצמו להתבטל אל
האין סופית ,ובכך כל ענייני העולם הזה בוראו ,ועל כן כל יהודי נקרא 'יהודי'
מתגמדים לנגד עיניו ומאבדים מערכם מלשון האות יו"ד ,כיון שזוהי מהותו
שבכך הרי המדומה, ומחשיבותם וכוחו של יעקב אבינו שהנחיל לנו
יתאפשר לאדם ביתר קלות לכבוש את בעבודתינו ,להשפיל ולהקטין את עצמנו
בכוונת אותם ולצמצם מחשבותיו ככל האפשר בפני הבורא.
התפילה .כיון שאחת מהסיבות לכך
לבו את לכוון האדם על שקשה
העובדה היא בתפילה, ומחשבותיו ההכרה בכוחו הבלעדי של השי"ת
שהאדם מרגיש את עצמו כישות בעלת מאפשרת לאדם להתבטל אל הבורא
יכולת וחשיבות עצמית ,ומשכך הרי ולכבוש מחשבותי ו
שעליו לסדר כמה עניינים ,ועל כתיפיו נעשה כל העולמות ובפרט עולם העשיה
מונחים כמה תפקידים ,וכשזו היא בחי' עקב ,שהוא המדרגה התחתונה
התחושה של האדם ,קשה מאוד להתנתק של האדם ,וזה )בראשית כה ,כו( וידו אוחזת
מכל המחשבות שחולפות במוחו ,כיון בעקב עשו שהוא עולם העשיה שנדמה
שהאדם מרגיש שבלעדיו הרי שאותם לפני ו בעקב ,מחמת שנעשה כיוד קטנה
העניינים לא יגיעו אל פתרונם הנצרך. הנרמז בתיבת ויד"ו אותי ות י ו"ד .הרי
שבאמצעות השפלות והתחושה שאנו
כאשר מפנימים את ההסתכלות אבל קטנים ולא בעלי חשיבות כלל ,מקבלת
הנכונה על העולם הזה ,ועל כל הבריאה את מקומה הראוי מתוך
פחיתותו האמיתית בפני השי"ת ,וחיים הסתכלות נכונה על מהותה ועל תפקידה
את העובדה כי הרבש"ע הוא זה שמנהל הנכון -שהיא משמשת כחצר בפני הבית
את הבריאה כולה ,הרי שנגשים אל וכשער לפתח האולם ,ומכירים בכך
התפילה מתוך תחושה של 'כגמול עלי שהתפקיד של העולם הזה הוא רק בכדי
אימו' )תהלים קלא ,ב( ,וחשים את יד השי"ת שנשיג את חלקינו הרוחני ונעבוד את
שהיא זו שמנהלת ומכוונת את כל ענייני הבורא ונקיים את רצונו.
יט פרשת תולדות
בכוונת תיבות התפילה בלבד ,ולראות העולם הזה שיסתדרו באופן המושלם
את עצמינו כיצד אנו עומדים לפני מלך ביותר .וכך יש את האפשרות לשחרר את
מלכי המלכים הקב"ה. המחשבות ולהתנתק מהם ,ולהתרכז
מהותו של היהודי בקבלת עול מלכות שמים והכרה במציאות הבורא
צורת המלחמה בין יעקב לעשיו זוהי נצחונו של יעקב על עשי ו בכח ההתבטלות
באופן תמידי ,כאשר כוחו של
אל הרבש"ע וההכרה במציאותו הבלעדית
עשיו הוא בכך שמגדיל את עצמו ואת
כוחו ,ואילו יעקב מקטין את עצמו וזהו שרומז רש"י ז"ל בפ' ויקרא שמו
בידיעה שחוץ מהרבש"ע אין עוד דבר יעקב ,אמר הקב"ה אתן קריתן
בעל משמעות אמיתית .ונקודת המלחמה לבכורכם שם אף אני קורא לבני בכורי שם
הזו נגלית באופן חד ביותר ,במלחמתו וכו' ,ע"כ ,ולכאורה יפלא איך יתכן שני
של דוד המלך עם גלית הפלישתי )שמואלא בכורים ,ועוד תיבת בכורכם ובכורי צריך
יז ,א-נד( ,כי כל הכח של גלית היה בכך להבין ,ועם הנ"ל יובן כי לפי הנראה הוא
שהיה לבוש שריון קשקשים וגבורת עשו בנו הגדול הנ"ל ,ולפי האמת יעקב הוא
זרועו וכח גופו ,וכו' .ואילו דוד המלך הבכור ,ומאן דהוא זעיר הוא רב כמו שכתב
סירב ללבוש את הלבוש שנתן לו שאול בזוהר הקדוש )ח"א דף קכב .(:עשיו -מורה
המלך ,אלא ירד למלחמה נגד גלית על העולם הזה ,שבמבט חיצוני נראה
כשרק מקל בידו וחמש חלוקי אבנים כדבר גדול ובעל משמעות ,ואילו יעקב
על מורים אלו ודברים בתרמילו, מורה על העולם הרוחני שאינו ניכר
ההשתדלות המינימלית הנדרשת .אבל בעיני בשר ואינו נתפש כבעל משמעות.
עיקר כוחו של דוד המלך היה בכך שידע אבל האמת היא להיפך ממש ,כי כל
והפנים את העובדה ,שהוא בא להילחם העולם הזה נברא רק בכדי לשמש את
מול גלית 'בשם ה' צבקות' ,והידיעה הזו העולם הבא הרוחני ,וזה הביטוי של
היא היתה כוחו וגבורתו של דוד המלך בכורתו של עקב ,שנתגלה כי העולם הזה
במלחמתו כנגד גלית הפלישתי.
הוא קטן וחסר משמעות עצמית ,ואילו
וכן הדבר בכל פעם שבני ישראל נלחמים העולם הרוחני הוא בעל המשמעות
נגד כוחו של עשיו ,שכל גבורתם האמיתית ,ובכך ההשגה הרוחנית גודלת
וניצחונם תלוי בידיעה הזו ,שמפנימים והולכת יותר ויותר.
שיעור בספר דברות שלמה כ
ההתבוננות וההשגה בגדלות הבורא .וגם בעומק הנפש כי אין לנו דבר אחר חוץ
יש לרמוז במה שאמרו 'פתחו של היכל' מהשי"ת שהוא בעל הכוחות האמיתי,
שעל ידי 'חודו של מחט' מתקרבים אל ומבלעדיו אין שום כח בעל יכולת ובעל
היכל המלך ואל אולם היכל בית המקדש חשיבות עצמית ,ובכח ידיעה זו שאנו
כי הקדשים, לקודש סמוך שהיה מקטינים את עצמינו ומתבטלים אל
באמצעות מידת ההתבטלות וההשפלה הרבש"ע לגמרי ,אנו מתגברים על עשיו
ויותר יותר משיגים השי"ת לפני ומנצחים אותו.
התקרבות אליו.
גודל התקרבות האדם אל השי"ת כפי גודל
וכל זה נעשה על ידי יראה הגדולה יראת צער נפשו בביטול ישותו העצמית אליו
הרוממות ,שהוא מקטין ומצער גופו
והנה זה הפשפש שהוא בחי' פתח ודלת
ומצמצם עצמו ,וזהו לשון צער ,נפש האדם
כמו המבוי הגדולה והחצר שהם כל
אחד בחי' דלת ,כיון שיש הרבה דרגות
בטבעה אינה מאפשרת להתבטל אל
השי"ת ,כי הנפש נותנת תחושת ישות
בהתקרבות אל הרבש"ע ,ועל כן יש כמה
ועצמאות ,ועל כן יש צער וקושי
בחינות -מבוי וחצר וכו' ,שהם בבחינת
להתבטל ולהצטמצם אל הרבש"ע .אבל
'לשקוד על דלתותי' )משלי ח ,לד( ,המורה על
תוספת התעלות תמידית .והנה בזה
הקושי עצמו מביא את אדם אל הביטול
הפשפש שהיא בחי' דלת כשנעשה
ואל כבישת המחשבות והצטמצמותם ,כי
במדרגת י ו"ד כנ"ל ,נעשה י' פעמים דל"ת
כאשר חוזרים שוב ושוב על עבודה זו
גימטריא ארבעים ,זהו שאמרו חז"ל )אבות
של ההתבטלות בפני הרבש"ע ,וכבישת
פ"ה מ"א( בן ארבעים לבינה ,וזהו אני אפתח
התרכזות מתוך בתפילה המחשבות
לכם כפתחו של אולם שהיא ארבעים אמה,
בכוונת תיבות התפילה ,הרי שבכל פעם
פועלים על עוד ועוד חלקים בנפש
כי על ידי ההצטמצמות וההתקטנות
שיתבטלו אל הרבש"ע )ד(.
בבחינת האות יוד מגיעים לבסוף ל'פתחו
ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את של אולם' שהוא היה גבוה ארבעים אמה
רבקה ,שמלת רבקה מורה על יראה ומורה על מידת הבינה ,שהיא כוח
ד .וכמו שישנם בעלי חיים שרוצים לעבור דרך מעבר צר שאינו כפי מידות גופם ,הרי שהם
מצמצמים את גופם בגמישות ובאיטיות עוד ועוד אל תוך המעבר ,עד שלאט לאט מצליחים
הם להגיע להיכן שהיה ברצונם להגיע .כך גם בעבודת התפילה מתוך צמצום המחשבה ,הרי
כא פרשת תולדות
על פי שהרבש"ע הוא אינו בעל גבול, וקבל עול מלכות שמים מלשון
)עירובין יז(:
ולא שייך לומר שהוא מצמצם עצמו אל רבקת בקר ,שם הגמרא עוסקת בקבוצות
האדם .מכל מקום השי"ת ברא מידה של של בקר שנושאים יחדיו את עול
צמצום העולם הרוחני ,שכאשר האדם המחרישה ,ורבינו לומד משם שהלשון
עושה את המוטל עליו ומצמצם את 'רבקה' הוא מענין 'נשיאת עול' המורה
מחשבתו וכובש אותה לפני השי"ת אל והתבטלות שמים יראת על
בעבודת התפילה ,אזי הרבש"ע משפיע הרבש"ע .ועל כן פירוש ענין נישואי
מלמעלה את מידת הצמצום הרוחנית יצחק אבינו עם רבקה אימנו ,מורה
שיתקרב אליו ויעזור לאדם בעבודתו. בדרך פנימיות התורה על כך שמידתו
של יצחק אבינו היתה מידת היראה
וכאשר אלו הם פני הדברים ,אין מקום
וקבלת עול מלכות שמים.
לומר שעבודה זו של צמצום
וכבישת המחשבות אינו שייך בדורינו
כאשר האדם עושה את המוטל עלי ו הקב"ה
חותר כנגדו ומסייעו מלמעלה להתקרב
אנו ,כי מכיון שהשי"ת נותן כח מלמעלה
ומצמצם את הכוחות הרוחניים שיבואו
לעזרתו של האדם שמקיים את חובתו והנה ידוע שהיראה נקרא זהב ,וכל מה
כפי יכולתו ,הרי שגם בכל מצב שהוא שהאדם מצמצם עצמו ומחשבתו
ובכל דור ובכל זמן ,יש את האפשרות וחותר את עצמו להבורא ית"ש ,כן כביכול
להגיע לכך ,ועל ידי זה להשיג השגות הבורא מצמצם עצמו ושורה במחשבתו,
רוחניות גבוהות מתוך ביטול אמיתי ועל פי זה י ובן המשל של המדרש הנ"ל.
ושפלות עצמית ,אכי"ר. כאן מוסיף רבינו דבר עצום ונפלא ,שאף
שיש בכך תהליך שמתרחש בשלבים לאט לאט ,שלב אחרי שלב עד שמצליחים לגמרי להכנס
את תוככי תיבות התפילה ,ולבטל את עצמינו לגמרי אל השי"ת.
