gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: לשון קדשו · LESHON KUDSHOY

שבוע: תולדות (2026-11-09)

לשון קדשו · LESHON KUDSHOY — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫(‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫קונטרס‬ ‫לשון קדשו‬ ‫דברות קודש של כ"ק מרן אדמו"ר רבן של ישראל‬ ‫זללה"ה‬ ‫רבינו יואל טייטלבוים‬ ‫אבדק"ק סאטמאר יע"א‬ ‫וגאב"ד עיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫סעודה שלישית‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב) ‪ -‬שדמ‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫יך ְּב ִמ ְּר ָּמה וַ ִי ַקח ִב ְּר ָּכ ֶת ָּך‬ ‫ָּבא ָּא ִח ָּ‬ ‫• יעקב רימה את יצחק והסתיר כח תורתו מפני הענוה • מן השמים‬ ‫העלימו מיצחק מהות ֵעשו כדי שיעברו הברכות בהסתר מפני הקטרוג‬ ‫• מדרש‪ :‬לעתיד יתעטף ֵעשו בציצית לישב בין הצדיקים‪ .‬וזה מתקיים‬ ‫בעקבתא דמשיחא • תנא דבי אליהו‪ :‬יעקב היה עוסק בתורה מנערותו‬ ‫ועד זקנותו‪ ,‬ולכן זכה לבסוף לחיי עוה"ז בלי צער ובלי יצה"ר • חקירה‬ ‫אם בזמן המקדש נהגו לאכול מצה לאפיקומן • ברכת יעקב היה בליל‬ ‫פסח‪ ,‬ויצחק לא היה יכול לאכול מציד ֵעשו‪ ,‬שכבר אכל האפיקומן •‬ ‫חיד״א‪ :‬מצה האמצעית כנגד יצחק‪ ,‬ועושים יַ ַחץ לרמז על גאולת מצרים‬ ‫ועל גאולה העתידה‪ ,‬ששניהם בזכות יצחק • אור המאיר‪ :‬הבעש"ט‬ ‫כששמע מנגן בכינור הכיר המחשבות של עושה הכינור • ברכת וְ יִ ֶּתן‬ ‫לְ ך היא תפילה נצחית עד סוף כל הדורות‪ ,‬ועיקר קיומן לעתיד •‬ ‫נעתקו בלשון אידיש‬ ‫בהוספת ביאורים והערות‬ ‫להבנת הענין‬ ‫שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫קדשו‪Copyright‬קדשו‬ ‫ב)‬ ‫מערכת לשון‬ ‫(חלק‬ ‫תשכ"ח‬ ‫השגת גבול ידוע ©‬ ‫לשון כל הזכיות שמורות‬ ‫תולדות‬ ‫ואיסור‬ ‫יצא לאור ע"י‬ ‫ב‬ ‫אויטאמאטיש דורך קרעדיט קארד‪845-366-2793 #1700 :‬‬ ‫|‬ ‫צו מנדב זיין רופט‪1-718-388-5519 :‬‬ ‫קלאר ★ ★ ★ ★ ★‬ ‫ָ‬ ‫) זייער‬ ‫(‪ 28‬מינוט מתוך ‪56‬‬ ‫לשון קדשו ‪ -‬קונטרס שדמ (חלק ב)‬ ‫‪718-298-4641‬‬ ‫ברוקלין‪:‬‬ ‫קול אוצר יהודא‬ ‫ארץ ישראל‪072-3275205 :‬‬ ‫לשון קדשו‪:‬‬ ‫‪929-522-1515‬‬ ‫ארץ ישראל‪072-2223419 :‬‬ ‫ענגלאנד‪0330-350-3110 :‬‬ ‫‪0330-150-758‬‬ ‫ענגלאנד‪:‬‬ ‫‪718-650-2970‬‬ ‫פעקס‪:‬‬ ‫‪7921628.2‬‬ ‫פאר הערות דרוק ‪3‬‬ ‫דרוק ‪ 1‬דערנאך ‪ 837‬פאר די רעקארדינג פון די וואך‪.‬‬ ‫◆‬ ‫◆ ברכת מזל טוב‬ ‫הר"ר משה יחזקאל בראך הי"ו‬ ‫הרה"ג רבי צבי א<לימ<לך טייט<לבוים שליט"א‬ ‫רב ביהמ"ד תפ_לה _למשה סאטמאר ‪ -‬ב"פ‬ ‫לנישואי בנו החתן חנני' יו"ט ליפא נ"י ‪ -‬עב"ג בת‬ ‫לנישואי בנו החתן ישכר בער נ"י‬ ‫הר"ר שמעון עוזר שווארטץ הי"ו‬ ‫עב"ג בת הרה"ג רבי יוחנן הא<לבערשטאם שליט"א‬ ‫רון ◆‬ ‫◆ ְו ֵהם יַ ֲעלו ְלזִ ָכ ֹ‬ ‫הרה"ח ירא שמים‪ ,‬עסק בתורה בשקידה רבה לילות כימים‪,‬‬ ‫הרבני החסיד והמפואר‪ ,‬איש יקר רוח מאוד נעלה‪ ,‬אוצר כל‬ ‫יגע וטרח להוציא לאור ספרי הקדמונים‪ ,‬תלמיד נאמן‬ ‫כלי חמדה‪ ,‬היה דבוק ומקושר לרביה"ק זי"ע בכל נימי נפשו‬ ‫לרביה"ק זי"ע ודבק בלב ובנפש בו ובתורתו‬ ‫ז"ל‬ ‫רבי א __לטר_ישכר_בעריש‬ ‫רבי יצחק ז"ל בראך_‬ ‫שוויממער _‬ ‫ב"ר משה ז"ל‬ ‫נפטר ה' כסלו תש"ס‬ ‫ב"ר ישראל מנחם ז"ל ‪ -‬נפטר ח' כסלו תשל"ג‬ ‫האשה החשובה יראת ה' צנועה וחסודה טובת לב‪ ,‬שמרה פיה‬ ‫האשה החשובה יראת ה' צנועה וחסודה‬ ‫ולשונה בזהירות יתירה‪ ,‬והרבתה בתפלות ותחנונים ליוצרה‬ ‫מרת אסתר_ריטש __ל ע"ה ווייס _‬ ‫מרת רח __ל_ __לאה ע"ה אקערמאן _‬ ‫ב"ר ברוך יודא ז"ל‬ ‫בת הרה"ח ר' מאיר ישראל גאלדבערגער ז"ל‬ ‫אשת הרה"ח ר' ישרא<ל זאב ז"ל‬ ‫אשת הרה"ג ר' עמרם מלכיאל ז"ל‬ ‫נפטרה ה' כסלו תשע"ט‬ ‫נפטרה ז' כסלו תש"פ‬ ‫הילדה‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫הרב החסיד רבי‬ ‫ע"ה‬‫פעסיל_הינדא_‬ ‫שמואל_בנימין_א_ליעז _ר‬ ‫_ז"ל‬ ‫ז"ל‬‫שמואל_זאב_‬ ‫בת יבלחט"א _‬ ‫בערגע _ר _‬ ‫פריעדמא_ן _‬ ‫הר"ר א<לעזר הלוי גרובער הי"ו‬ ‫ב"ר ש<לום צבי ז"ל‬ ‫ב"ר אפרים פיש<ל ז"ל‬ ‫נפטרה ה' כסלו תשע"ח‬ ‫נפטר ל' חשון תשפ"ה‬ ‫נפטר ט' כסלו תשע"ה‬ ‫‪ ‬הר"ר יקותיאל יהודה ז"ל‪ ,‬ב"ר קלונימוס קלמן הי"ו ווייס‪ ,‬כ"ב ניסן תשפ"ו ‪‬‬ ‫‪ ‬הר"ר משה אפרים ב"ר ארי' ז"ל הערשקאוויטש – וזוגתו מרת שפרה יענטא ע"ה‪ ,‬ב"ר משה יודא ז"ל ‪‬‬ ‫‪ ‬מרת חיה דבורה ב"ר מאיר ע"ה וויינשטאק‪ ,‬כ"ז טבת תשפ"ו ‪‬‬ ‫ג‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫לה‬ ‫קושיות ודקדוקים בענין הברכות של יצחק‬ ‫קושיא יד‬ ‫גאנצע ַפ ְר ָׁשה איז‬‫דאס ענין [של הברכות שבירך יצחק ליעקב]‪ ,‬די ַ‬ ‫דערנאך ווייטער ָ‬‫ָ‬ ‫וואכעדיגע סדרה‪,‬‬ ‫זא ַפ ְר ָׁשה ְפלו ָׁאה ווי די ָׁ‬ ‫נאך ַא ַ‬ ‫נישטא ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫עפעס ַה ְפ ֵלא ָו ֶפ ֶלא‪ ,‬ס'איז‬ ‫ּ‬ ‫גאנצע ענין פון די ְב ָׁרכוֹ ת‪.‬‬ ‫דאס ַ‬ ‫ָ‬ ‫לו‬ ‫המפרשים כבר נתקשו בזה‪ ,‬דהלא הכל ראו רשעתו של עשו‪ ,‬עד שאברהם נסתלק קודם זמנו שלא יראה את עשו בצאתו‬ ‫לתרבות רעה‪ ,‬ואם כן האיך יצחק אבינו שהיה גדול עד אין חקר לא הרגיש ברשעתו וחשב אותו לצדיק‪ ,‬ורצה לברכו‬ ‫וואס ער איז‬ ‫האט געזען ווי ֵע ָׁשו [פירט זיך אויף]‪ָ ,‬‬ ‫יד) [דתמוה הוא‪ ,‬דהלא] יעדער ָ‬ ‫א‬ ‫זאל נישט זען‬ ‫געווארן [פריער] כדי ער ָ‬‫ָ‬ ‫געווען ַא ָר ָשע‪ ,‬און ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינ ּו איז נִ ְס ַּת ֵ ּלק‬ ‫יארב‪ .‬און ווער‬ ‫מ'האט שוין דערקענט ביי די דרייצן ָ‬ ‫ָ‬ ‫[כשעשו יוצא לתרבות רעה‪ .‬און]‬ ‫האט ַאלעס געטון‪ַ ,‬אלע עבירות‪ֲ ,‬עבוֹ ָדה ָז ָרה ִ ּג ּ‬ ‫יל ּוי‬ ‫שפעטער‪ .‬ער ָ‬ ‫נאך פון] ּ‬ ‫שמועסט [ ָ‬ ‫ג‬ ‫יכת דָּ ִמים ‪ַ ,‬אלעס‪.‬‬‫ֲע ָריוֹ ת און ְש ִפ ַ‬ ‫קאן דען ַמ ִשיג‬ ‫דאך געווען ַאזוי גרויס‪ַ ,‬עד ֵאין ֵח ֶקר‪ .‬ווער ָׁ‬ ‫און יִ ְצ ָׁחק ָׁא ִבינו איז ָ‬ ‫גארנישט‬ ‫האט ָ‬ ‫גארנישט געזען‪ ,‬ער ָ‬ ‫דא ָ‬ ‫האט ָ‬ ‫ו ְמ ַש ֵער זיין די הייליגע ָׁאבוֹ ת‪ .‬און ער ָ‬ ‫האט אים‬ ‫וואס ֵע ָׁשו איז‪[ .‬וכדכתיב ַו ֶ ּי ֱא ַהב יִ ְצ ָחק ֶאת ֵע ָשו] ִכי ַציִ ד ְב ִפיו‪ ,‬ער ָ‬ ‫געוואוסט ָׁ‬ ‫האט געמיינט ער איז ַא ַצ ִדיק‪.‬‬ ‫רפא ּפט‪[ ,‬ביז] ער ָ‬‫פא ָ‬ ‫אינגאנצן ַ‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫דאך] ַאן עק‪ַ [ ,‬אז] ער ָ‬ ‫שע ַצ ִדיק ָׁא ָׁתהד‪[ ,‬ס'איז ָ‬ ‫[והלא ענין כזה היא בחינת] א ֵֹמר ְל ָׁר ָׁ‬ ‫גאר געמיינט [על ָר ָשע כמותו‪ַ ,‬אז] ער איז ַא ַצ ִדיק‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫א כמבואר בבראשית רבה (סג‪ ,‬יב)‪ַ :‬ו ָ ּיבֹא ֵע ָשו ִמן ַה ּ ָש ֶדה‪ ,‬רבי יודן בשם רבי אייבו‪ ,‬ורבי פנחס בשם רבי לוי‪ ,‬ורבנן‬ ‫בשם רבי סימון‪ַ ,‬א ְּת מוצא אברהם חיה קע"ה שנה‪ ,‬ויצחק ק"פ‪ ,‬אלא אותן ה' שנים שמנע הקב"ה מחייו‪ ,‬מפני‬ ‫שעבר עשו שתי עבירות‪ ,‬שבא עשו על נערה המאורסה‪ ,‬שנאמר (תצא כב‪ ,‬כז) ִ ּכי ַב ּ ָש ֶדה ְמ ָצ ָא ּה‪[ ,‬וכאן נאמר ַו ָ ּיבֹא‬ ‫'ה ּ ָש ֶדה']‪ְ .‬והוּא ָעיֵ ף‪ ,‬שהרג את הנפש‪ ,‬היך מה דאת אמר (ירמי' ד‪ ,‬לא) ִּכי ָעיְ ָפה נַ ְפ ִשי ְלהוֹ ְר ִגים‪ .‬רבי אמר אף‬ ‫ֵע ָשו ִמן ַ‬ ‫ָ‬ ‫ָגנַ ב‪ ,‬היך מה דאת אמר (עובדי' א‪ ,‬ה) ִאם ַ ּג ָ ּנ ִבים ָ ּבא ּו ְלך ִאם שוֹ ְד ֵדי ַליְ ָלה‪ .‬אמר הקב"ה‪ ,‬כך הבטחתי את אברהם‬ ‫יך ְב ָׁשלוֹ ם‪ ,‬זו היא שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים‬ ‫ואמרתי לו (לך טו‪ ,‬טו) ְו ַא ָׁתה ָׁתבֹא ֶאל ֲאבוֹ ֶת ָׁ‬ ‫ָ‬ ‫ומגלה עריות ושופך דמים‪ ,‬מוטב לו שיפטר בשלום‪ ,‬זה הוא שכתוב (תהלים סג‪ ,‬ד) ִּכי טוֹ ב ַח ְסדְּ ך ֵמ ַח ִ ּיים‪.‬‬ ‫יבה טוֹ ָבה‪ .‬בישרו שיעשה ישמעאל תשובה‬ ‫וברש"י לך (טו‪ ,‬טו)‪[ְ :‬ו ַא ָּתה ָּתבוֹ א ֶאל ֲאבוֹ ֶת ָ‬ ‫יך ְ ּב ָשלוֹ ם] ִּת ָּק ֵבר ְ ּב ֵש ָ‬ ‫בימיו‪ ,‬ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו‪ .‬ולפיכך מת ה' שנים קודם זמנו‪ ,‬ובו ביום מרד עשו‪.‬‬ ‫ב כמבואר בבראשית רבה (שם‪ ,‬י)‪ַ :‬ו ִי ְג ְדלו ַה ְנ ָׁע ִרים‪ .‬רבי לוי אמר‪ָ ,‬מ ָשל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי‬ ‫זה‪ ,‬וכיון שהגדילו והפריחו‪ ,‬זה נותן ריחו וזה חוחו‪ .‬כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים‬ ‫מבית הספר‪ ,‬לאחר י"ג שנה‪ ,‬זה היה הולך לבתי מדרשות‪ ,‬וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים‪ .‬אמר רבי אלעזר‬ ‫צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה‪ ,‬מכאן ואילך צריך שיאמר ָ ּברו ְּך ֶש ּ ְפ ָט ַרנִ י ֵמעוֹ נְ שוֹ ֶשל זֶ ה‪.‬‬ ‫וברש"י (כה‪ ,‬כז)‪ַ :‬ו ִי ְג ְדלו ַה ְנ ָׁע ִרים ַויְ ִהי ֵע ָׁשו‪ .‬כל זמן שהיו קטנים‪ ,‬לא היו נכרים במעשיהם‪ ,‬ואין אדם‬ ‫מדקדק בהם מה טיבם‪ .‬כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה‪ ,‬זה פירש לבתי מדרשות‪ ,‬וזה פירש לעבודת כוכבים‪.‬‬ ‫ג כמבואר בבראשית רבה (סג‪ ,‬יב) המובא לעיל‪ – .‬ועיין בגמרא בבא בתרא (טז‪ :):‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬חמש עבירות‬ ‫עבר אותו רשע באותו היום‪ ,‬בא על נערה מאורסה‪ ,‬והרג את הנפש‪ ,‬וכפר בעיקר‪ ,‬וכפר בתחיית המתים‪ ,‬ושט את‬ ‫הבכורה‪ .‬בא על נערה מאורסה‪ ,‬כתיב הכא ַו ָ ּיבֹא ֵע ָשו ִמן ַה ּ ָש ֶדה‪ ,‬וכתיב התם ִּכי ַב ּ ָש ֶדה ְמ ָצ ָא ּה‪ .‬הרג את הנפש‪,‬‬ ‫כתיב הכא ְ[והוּא] ָעיֵ ף‪ ,‬וכתיב התם אוֹ י נָ א ִלי ִּכי ָעיְ ָפה נַ ְפ ִשי ְלהוֹ ְר ִגים‪ .‬וכפר בעיקר‪ ,‬כתיב הכא ָל ָּמה זֶ ה ִלי‪ ,‬וכתיב‬ ‫התם (בשלח טו‪ ,‬ב) זֶ ה ֵק ִלי ְו ַאנְ ֵוהוּ‪ .‬וכפר בתחיית המתים‪ ,‬דכתיב ִה ֵ ּנה ָאנ ִֹכי הוֹ ֵל ְך ָלמוּת‪ .‬ושט את הבכורה [פירש"י‪:‬‬ ‫ביזה את העבודה שהיתה בבכורות‪ .‬שט תרגום של בזיון‪ַ ,‬מדּ ו ַּע ֱה ִקיל ַֹתנִ י (שמואל ב' יט‪ ,‬מד)‪ ,‬תרגם יונתן ַא ְש ְט ַתנִ י]‪ ,‬דכתיב ַו ִ ּי ֶבז‬ ‫ֵע ָשו ֶאת ַה ְ ּבכוֹ ָרה‪.‬‬ ‫ד בספר משלי (כד‪ ,‬כד)‪ :‬א ֵֹמר ְל ָׁר ָׁשע ַצ ִדיק ָׁא ָׁתה‪ ,‬יִ ְּק ֻבה ּו ַע ִּמים יִ זְ ָעמוּה ּו ְל ֻא ִּמים‪ – .‬ועיין בגמרא סוטה (מא‪ :):‬אמר‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬כל אדם שיש בו חנופה‪ ,‬אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו‪ ,‬שנאמר א ֵֹמר ְל ָׁר ָׁשע ַצ ִדיק ָׁא ָׁתה‪,‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ד‬ ‫לז‬ ‫ועוד יותר תמוה‪ ,‬דאף אם חשב שעשו צדיק‪ ,‬אבל למה רצה ליתן 'כל' הברכות לו‪ ,‬והניח את יעקב לגמרי‬ ‫נאך ַא גרעסערע ּ ֶפ ֶלא איז‪[ ,‬דאף אם היה סבור ֶש ֵע ָשו הוא צדיק‪ ,‬אמנם הלא יעקב בודאי‬ ‫און ָ‬ ‫איבערגעלאזט אין די זייט‪ַ ,‬אלע‬‫ָ‬ ‫האט ער יַ ֲעקֹב ָׁא ִבינו'ן‬ ‫וואס ָ‬ ‫היה צדיק‪ ,‬ועדיין יוקשה] ָ‬ ‫עפעס ַה ְפ ֵלא ָו ֶפ ֶלא‪.‬‬ ‫דאך ּ‬ ‫פאר ֵע ָׁשו'ן? ס'איז ָ‬ ‫געוואלט געבן ַ‬ ‫ָ‬ ‫האט ער‬‫ְב ָׁרכוֹ ת ָ‬ ‫לח‬ ‫והאמנם שכבר ביארו בספרים‪ ,‬ומקורו גם בזוהר‪ ,‬שהיה כן מן השמים בכדי שיבואו הברכות ליעקב באופן כזה‪,‬‬ ‫כדי להסתיר הדבר מפני המקטרג‪ .‬אבל מכל מקום צריך שיהיה בזה איזה הסבר‪ ,‬במה נתלבש טעותו של יצחק‬ ‫דאך אין זוהר הקדוש אויכעטה‪,‬‬ ‫דאך [בספרים‪ ,‬און] ס'שטייט ָ‬ ‫זאגן זיי ָ‬ ‫דאס ָ‬ ‫ֱא ֶמת‪ָ ,‬‬ ‫פארשטעלן‬ ‫ס'האט ַאזוי געברויכט צו זיין ִמן ַה ּ ָש ַמיִ ם‪ .‬און ַאז מ'וויל ִמן ַה ּ ָש ַמיִ ם ַ‬ ‫ָ‬ ‫[ ַאז]‬ ‫דאך [עס] קיין ִשיע ּור נישט‪.‬‬ ‫האט ָ‬ ‫די אויגן‪ָ ,‬‬ ‫ס'האט געמוזט‬ ‫ָ‬ ‫האט געברויכט צו זיין די ְ ּב ָרכוֹ ת‪,‬‬ ‫[ובספרים כבר ביארו כי] ַאזוי ָ‬ ‫רוואס]‬ ‫פא ָ‬ ‫קומען אויף דער ְ ּב ִחינָ ה‪ ,‬וועגן [להסתיר מפני] ִק ְטר ּוג‪ ,‬מיט ַט ֲע ִמים [אחרים‪ַ ,‬‬ ‫האט עס נישט‬ ‫דאס‪ָ ,‬‬ ‫ס'האט געמוזט קומען מיטן ְלב ּוש פון ֵע ָשו'ן‪ ,‬און ווען נישט ָ‬ ‫ָ‬ ‫זאך‪.‬‬‫ס'זאל 'דורכגעפירט' ווערן ַא ַ‬ ‫ָ‬ ‫געקאנט זיין אויף דער ְ ּב ִחינָ ה‪ַ ,‬אז‬ ‫ָ‬ ‫ו‬ ‫ילה ַעל ְ ּבנֵ י ָא ָדם (תהלים סו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים [איז] נוֹ ָרא ֲע ִל ָ‬ ‫מילא ס'איז ַאודאי געווען ִמן ַה ּ ָש ַמיִ ם [מה שיצחק לא הרגיש ברעתו של עשו]‪ַ ,‬אז נישט‬ ‫ז‬ ‫האט [אייביג] קוֹ ֵל ַע ֶאל ַה ּ ַש ֲע ָרה‬ ‫פארקומען‪[ ,‬שהרי] יִ ְצ ָחק ָא ִבינ ּו ָ‬ ‫האט עס נישט געקענט ָ‬ ‫ָ‬ ‫געווען‪ֱ .‬א ֶמת ַהדָּ ָבר‪.‬‬ ‫וויאזוי ס'איז געווען] די‬ ‫עפעס ַא ֶה ְס ֵ ּבר‪ַ [ ,‬‬ ‫האבן ּ‬ ‫דאך עס ָ‬ ‫ָאבער ַאף ַעל ּ ִפי ֵּכן מוז ָ‬ ‫זא גרויסן ָטע ּות‪.‬‬ ‫געקאנט געשען ַא ַ‬ ‫ָ‬ ‫האט עס‬ ‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫ַה ְל ָ ּב ָשה‪,‬‬ ‫לט‬ ‫געוואלט געבן‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫ַאזוי דער אלשיך הקדושח‪ ,‬און די מפרשים ָ‬ ‫זאגןט‪ַ ,‬אז ער ָ‬ ‫פאר] אים עולם הזה‪.‬‬ ‫פאר] יַ ֲעקֹב ָא ִבינ ּו'ן עולם הבא‪ ,‬און [ ַ‬ ‫[ ַ‬ ‫'לאוֹ ם' אלא עוברין‪,‬‬ ‫יִ ְק ֻבהו ַע ִמים יִ זְ ָׁעמוהו ְל ֻא ִמים‪ ,‬ואין 'קוב' אלא קללה‪ ,‬שנאמר (בלק כג‪ ,‬ח) לֹא ַק ּבֹה ֵקל‪ ,‬ואין ְ‬ ‫שנאמר (בפרשתן כה‪ ,‬כג) ו ְּלאוֹ ם ִמ ְלאוֹ ם יֶ ֱא ָמץ‪.‬‬ ‫יה‪,‬‬ ‫ישין ְד ֵע ָׁשו‪ְ ,‬ו ָהא ְש ִכינְ ָּתא ֲה ַות ִע ֵּמ ּ‬ ‫ְ‬ ‫ימא‪ֵ ,‬היך ָׁלא יָׁ ַדע יִ ְצ ָׁחק ָׁכל עוֹ ָׁבדוֹ י ִב ִ‬ ‫ה בזוהר הק' בפרשתן (דף קלט‪ְ :).‬ו ִאי ֵת ָׁ‬ ‫יה‪ֶ .‬א ָׁלא ַו ַדאי ְש ִכינְ ָׁתא ֲה ַות ָׁדיְ ָׁירא ִע ֵמיה‬ ‫יה ְליַ ֲעקֹב ְ ּב ַש ְע ָּתא דְּ ָב ְר ֵכ ּ‬ ‫יך יָ ִכיל ְל ָב ְר ָכא ֵל ּ‬ ‫יה ְש ִכינְ ָּתא‪ֵ ,‬ה ְ‬ ‫דְּ ִאי ָלא ַש ְריָ א ִע ֵּמ ּ‬ ‫יתא ְו ָׁדיְ ָׁירא ִע ֵמיה ָׁת ִדיר‪ֲ ,‬א ָׁבל ָׁלא אוֹ ְד ָׁעא ֵליה‪ְ ,‬ב ִגין ְדיִ ְת ָׁב ֵר ְך יַ ֲעקֹב ְב ָׁלא ַד ְע ֵתיה‪ֶ ,‬א ָׁלא ְב ַד ְע ֵתיה ְדקו ְד ָׁשא ְב ִריךְ‬ ‫ְב ֵב ָׁ‬ ‫אלת ִע ֵמיה ְש ִכינְ ָׁתא‪ ,‬ו ְּכ ֵדין ָח ָמא ְ ּב ַד ְע ּתוֹ י יִ ְצ ָחק‬ ‫ְ‬ ‫הוא‪ְ .‬ו ָׁה ִכי ִא ְצ ְט ִריך‪ ,‬דִּ ְב ַה ִהיא ַש ְע ָּתא דְּ ָעאל יַ ֲעקֹב ַק ֵּמי ֲאבו ִּהי ָׁע ַ‬ ‫יך ִמ ַד ְע ָׁתא ִד ְש ִכינְ ָׁתא‪[ – .‬ועיין עוד טעם בזוהר הק' (ח"א דף לה‪.]):‬‬ ‫דְּ ִא ְת ֲחזֵ י ִל ְב ָר ָכא‪ְ ,‬ויִ ְת ְב ִר ְ‬ ‫ו הכוונה בכאן שהוא 'עילת כל העילות' וסיבת כל הסיבות‪ .‬וכעין לשון הרמב"ן (המובא להלן בהערה יב) שמסיים‬ ‫על זה בלשון 'ולו לבדו נתכנו עלילות'‪.‬‬ ‫ז לשון הפסוק בספר שופטים (כ‪ ,‬טז) ק ֵֹל ַע ָ ּב ֶא ֶבן ֶאל ַה ּ ַש ֲע ָרה ְולֹא יַ ֲח ִטא‪ .‬ושם מיירי ממי שהוא קולע אבן‪ ,‬שלא‬ ‫יחסר מלהגיע את האבן שזרק לנקודת המטרה שרצה לזרוק שם‪ ,‬ואפילו בחוט השערה לא החסיר מלכוון‬ ‫המקום המדוייק‪ .‬ולעניינו הכוונה‪ ,‬שלא החסיר יצחק מלכוון את האמת בשום ענין אחר‪ ,‬ואפילו בחוט השערה‪.‬‬ ‫ח בתורת משה להאלשיך (כז‪ ,‬א) [במקוצר]‪ַ :‬ויְ ִהי ִּכי זָ ֵקן יִ ְצ ָחק וכו'‪ .‬הן אמת כי אחת מדרכי חסידותו יתברך וגדולה‬ ‫היא מאוד‪ ,‬הלא היא לקרב את הצדיק לידי זכות ולהרחיק מן החטא‪ ,‬וכמאמר רבותינו ז"ל (חולין ז‪ ).‬אפילו‬ ‫בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם‪ ,‬צדיקים עצמם לא כל שכן וכו'‪ ,‬כי על כן לקיים עולם בל‬ ‫ימוט‪ ,‬רגלי חסידיו ישמור מהכשל בחטא וכו'‪ .‬והנה מכלל מאמרנו זה יצא עתק מפי כל איש שומע‪ ,‬גבר כיצחק‬ ‫'אהוֹ ב את הרשע מאת הצדיק' תחת ידו‪ ,‬וחפץ בברכת עשו מאת יעקב‪ ,‬ולולא עשתה רבקה‬ ‫אבינו תהיה מכשלת ֶ‬ ‫בערמה נטל עשו הברכות‪ ○ .‬ועוד נוסיף להפליא‪ ,‬כי הלא לא בסתר היתה רשעת עשו וצדקת יעקב‪ ,‬כי לעין כל‬ ‫ֹשב א ָֹׁה ִלים‪ .‬ומה גם כי יעקב נולד מהול מן הבטן (אבות‬ ‫מאז גדלו‪ ,‬היה ֵע ָׁשו יוֹ ֵד ַע ַציִ ד ִאיש ָׁש ֶדה‪ְ ,‬ויַ ֲעקֹב ִאיש ָׁתם י ֵ‬ ‫דרבי נתן ב‪ ,‬ה) ‪ ,‬ועשו ערל ולא נמול בקטנותו לאדמימותו‪ ,‬ובגדלו מיאן למאן דאמר‪ ,‬ואיך יאהב אותו יצחק והוא‬ ‫ה‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫אינגאנצן אויסשליסן‬ ‫ַ‬ ‫זאל וועלן] אים‬ ‫דאס ַאליין איז אויך ַא ּ ֶפ ֶלא‪ַ [ ,‬אז יצחק ָ‬ ‫[ ָאבער] ָ‬ ‫וואס וועט ער טון‪.‬‬ ‫פון עוֹ ָׁלם ַה ֶזה? נו ָ‬ ‫מ‬ ‫האט ער געקלערט ַאז ער‬ ‫געהאלטן ַאזוי שלעכט‪ָ ,‬‬‫ַ‬ ‫האט נישט ֵע ָשו'ן‬ ‫קאן זיין‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫וועט פון אים נֶ ֱהנֶ ה זיין [יעקב מעשו]‪ ,‬צי כדומה‪.‬‬ ‫פארשטיין‪,‬‬ ‫דארף מען ַ‬‫נאך] ַאלץ ַ‬ ‫[ ָאבער] אין סוֹ ף [לאחר כל התירוצים] על כל פנים‪ָ [ ,‬‬ ‫אויסגעשלאסן‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫אינגאנצן‬ ‫ַ‬ ‫האט ער יַ ֲעקֹב'ן]‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫[ ַ‬ ‫מא‬ ‫דאך ַאלעס [גם השפעות 'רוחניות'‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫איבערהויפט [ ַאז] אין 'די' ְב ָׁרכוֹ ת ליגט ָ‬ ‫ּ‬ ‫בו] ְויִ ֶּתן ְל ָך ִמ ַטל ַה ָׁש ַמיִ ם זה ַה ָׁמן‪ָׁ ,‬ד ָׁגן ְו ִתירוֹ ש‪[ ,‬ווי] ער רעכנט ָ‬ ‫דאך אויס מקרא ומשנה‪,‬‬ ‫דער מדרשי‪.‬‬ ‫ראשון למילת שמונה‪ .‬ולא עוד כי אם שאמרו רבותינו ז"ל ריש שמות רבה (א‪ ,‬א) כי אברהם ויצחק קבעו בית‬ ‫תלמוד עם יעקב‪ ,‬עד למדוהו כל חכמתם‪ ,‬ואז שלחוהו למדרשו של שם ועבר‪ ,‬אך עשו וישמעאל מאסו בתורה‬ ‫ומוסר‪ ,‬ומי גבר כיצחק יגעל בטוב ויבחר ברע חלילה‪ .‬ואם עיני בשרו כהו בזקנתו‪ ,‬עיני שכלו בעמדן יעמודו‪,‬‬ ‫והלא כמו זר נחשב נפתה לבו על קול דברו באומרו היאך מעשרין את התבן (תנחומא סימן ח)‪ ,‬ויעצים עיניו מראות‬ ‫ברוע מעשיו המפורסמים לעיני הכל‪ .‬ומה גם לרבותינו ז"ל (ב"ר סה‪ ,‬א) האומרים יוֹ ֵד ַע ַציִ ד‪ ,‬צד נשי אנשים‬ ‫ובועלן‪ ,‬וגם נשיו הקטר יקטירון יום יום לעבודה זרה לעיני יצחק ורבקה עד שקצו בחייהם‪ ,‬כמאמרם ז"ל‬ ‫ּח‪ ,‬ועשו לא כיהה בהן‪ ○ .‬והן אמת כי מדברי רבותינו ז"ל בבראשית רבה (שם)‬ ‫(תנחומא סימן ח) על ַו ִּת ְהיֶ ָ‬ ‫ין מוֹ ַרת רו ַ‬ ‫יורה באצבע כי ידוע ידע יצחק באמת ובתמים צדקת הצדיק ורשעת הרשע‪ ,‬כי הלא אמרו וכו' (עיי"ש עוד)‪ .‬הנה‬ ‫מכל זה נחה שקטה קושי סמיות עיני שכלו של יצחק‪ ,‬מהכיר את הצדיק ואת הרשע‪ .‬אמנם פי שנים תכפל‬ ‫אשמתו למה זה חפץ לברך את אשר שנא ה'‪ ,‬ולא למד מאברהם שהוא יתברך מסר הברכות בידו לברך את אשר‬ ‫ירצה‪ ,‬ומיאן לבלתי הגיע חלק לישמעאל וכו'‪ .‬ואגב קושי הלז‪ ,‬עוד נשימה לב אל הערות הכתובים‪ ,‬ואניפה יד‬ ‫ליישבם יחד כולם בעזרתו יתברך וכו' (עיי"ש שחושב כ"ג קושיות בלשונות הפסוקים)‪.‬‬ ‫והנה טרם נבא אל הביאור‪ ,‬נשים לב אל הערת המפרשים‪ ,‬והיא איך עשה יצחק עיקר מטובות העולם הזה‬ ‫הגשמיים‪ִ ,‬מ ַּטל ַה ּ ָש ַמיִ ם ו ִּמ ְש ַמ ֵ ּני ָה ָא ֶרץ וכו'‪ָ .‬ואוֹ ַמר‪ ,‬כי הן אמת שהן לא קצרה יד ְמרוֹ ם שכל טוב וקדושת יצחק‪,‬‬ ‫מהבחין בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו‪ ,‬עוד שנית ידע כי הלא בין שניהם חלקו העולמות‬ ‫כולם‪ ,‬יעקב נטל לחלקו העולם הבא‪ ,‬ועשו העולם הזה (ילקוט שמעוני‪ ,‬רמז קיא)‪ ,‬כי על כן היו דבריו אל עשו לאמר‬ ‫ְו ָהיָ ה ַּכ ֲא ֶשר ָּת ִריד וגו'‪ ,‬כי כאשר יעקב יפרוק עול מצות ישלוט בו‪ ,‬הנה ידע כי יעקב בחר לו קה‪ ,‬לקיים תורה‬ ‫ומצות אשר המה טוב העולם הבא‪ ,‬ועשו אין לו בו חלק‪ ,‬רק למשול בעולם הזה להצר ליעקב מדי עברו וכו'‪ .‬אך‬ ‫אמנם ְל ַמה שיצחק אוהב משפט‪ ,‬וכל ישעו וכל חפץ יקוב הדין את ההר ולא ישיג איש גבול רעהו‪ ,‬וכאשר אין‬ ‫לעשו חלק בעולם הבא‪ ,‬כן גם יעקב ישולל מטובות העולם הזה ומוֹ ְת ָׁריו‪ ,‬כי לא חלקו הוא‪ ,‬למען הנחילו עולם‬ ‫שכולו טוב בשלימות בכל מכל כל‪ ,‬כי טוב להם יאושרו אז מעתה‪ ○ .‬ולכן בראות את עצמו לפי דעתו קרוב‬ ‫לאסיפתו‪ ,‬נתן את לבו לברך את בניו איש אשר כברכתו‪ ,‬לעשו להגבירו בטובות העולם הזה כי הוא חלקו‪,‬‬ ‫וליעקב אחרי כן בטובות העולם הבא כאשר יאתה לו‪ .‬והנה מצאנו אוֹ ן לנו באמרם ז"ל בבראשית רבה (סה‪ ,‬יא)‬ ‫אתי ָע ַלי ְק ָל ָלה ְולֹא ְב ָר ָכה‪ ,‬אפילו ברכה אחת שהוא עתיד ליתנה לי בסוף אינו נותנה לי‪ ,‬עד כאן‪ .‬הנה‬ ‫וז"ל‪ְ ,‬ו ֵה ֵב ִ‬ ‫כי ליעקב היתה ברכה ערוכה ושמורה לתת לו בסוף‪ ,‬ואין זה רק כי לעשו היה חפץ להנחילו בעולם הזה מטל‬ ‫השמים ומשמני הארץ ורוב דגן‪ ,‬להיות גביר בעולם הזה כי הוא חלקו‪ ,‬ואחר כך ליעקב בחלקו הצפון לו‪ ,‬ולא‬ ‫היחל בעשו‪ ,‬רק להיחל בגדול‪ ,‬ואחרי כן בקטן יכלה‪ ○ .‬ועל פי דרך זה יתבארו הכתובים באר היטב וכו' (עיי"ש‬ ‫באורך ישוב כל דקדוקיו) ‪ .‬הן זאת היתה כוונת יצחק ע"ה‪ .‬אך רבקה רוח אחרת עמה‪ ,‬הלא הוא כי אמרה בלבה‪ ,‬אם‬ ‫עצת יצחק היא תקום‪ ,‬מי יקום יעקב אחרי נפלו בגלות הראשון‪ ,‬ואוי מי יחיה וכו'‪( .‬ועיי"ש עוד שמבאר בדרך זה כל‬ ‫הפרשה‪ ,‬ואכמ"ל)‪.‬‬ ‫ט ועיין עוד בבאר מים חיים בפרשתן באורך‪.‬‬ ‫י בבראשית רבה (סו‪ ,‬ג)‪ְ :‬ויִ ֶתן ְל ָׁך‪ .‬יִ ֶּתן ויחזור ְויִ ֶּתן ְל ָך‪ ,‬יתן לך ברכות ויתן לך כיבושיהון‪ ,‬יתן לך שלך ויתן לך של‬ ‫אביך‪ ,‬יתן לך שלך ויתן לך של אחיך‪ .‬רבי אחא אמר יתן לך ויתן לך אלקותא‪ ,‬אימתי לכשתצטרך לה הה"ד‬ ‫ֹאמר [שמשון] ה' ֱאל ִֹקים זָ ְכ ֵרנִ י נָ א ְו ַח ְ ּז ֵקנִ י נָ א‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבון העולמים הוי זוכר לי אותה‬ ‫(שופטים טז‪ ,‬כח) ַו ּי ֶ‬ ‫הברכה שברכני אבא יתן לך ויתן לך אלקותא‪ִ ○ .‬מ ַטל ַה ָׁש ַמיִ ם‪ ,‬זה ַה ָׁמן‪ ,‬שנאמר (בשלח טז‪ ,‬ד) ַו ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל מ ֶֹשה‬ ‫ִהנְ נִ י ַמ ְמ ִטיר ָל ֶכם ֶל ֶחם ִמן ַה ּ ָש ָמיִ ם‪ .‬ו ִמ ְש ַמ ֵני ָׁה ָׁא ֶרץ‪ ,‬זה הבאר‪ ,‬שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים יותר מדאי‪.‬‬ ‫ש ַמ ֵני ָׁה ָׁא ֶרץ אלו הקרבנות‪ ,‬כדכתיב (תהלים סו‪ ,‬טו) עוֹ לוֹ ת ֵמ ִחים ַא ֲע ֶלה ָ ּל ְך‪ָׁ .‬ורֹב ָׁד ָׁגן אלו הבחורים‪ ,‬דכתיב (זכרי'‬ ‫ו ִמ ְ‬ ‫ט‪ ,‬יז) ִּכי ַמה ּטוּבוֹ ו ַּמה ָ ּי ְפיוֹ דָּ ָגן ַ ּבחו ִּרים‪ְ .‬ו ִתירוֹ ש אלו הבתולות‪ ,‬דכתיב (שם) ְו ִתירוֹ ש יְ נוֹ ֵבב ְ ּבתוּלוֹ ת‪ ○ .‬דבר אחר‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ו‬ ‫דאך געווען בלויז רו ַח ַהקוֹ ֶדש‪,‬‬ ‫'אלעס'‪ .‬ס'איז ָ‬ ‫דאך אין דעם ַ‬ ‫אין ֱא ֶמת ַאריין ליגט ָ‬ ‫בלויז נְ בו ָׁאה‪[ .‬ואם כן האיך רצה ליתן כל זאת רק לעשו לבד‪ ,‬ולא ליעקב שבודאי היה צדיק]‪.‬‬ ‫מב‬ ‫שטארק [בענין הברכות]‪ ,‬די מפרשים מוטשענען‬ ‫ַ‬ ‫דאך‬ ‫לאגן זיך ָ‬ ‫די מפרשים ַאליין ּפ ָ‬ ‫זיך ַאלע‪ .‬דער אבן עזראיא און דער רמב"ןיב‪ַ ,‬אלע ראשונים‪.‬‬ ‫נאר ס'איז פון די‬ ‫פארשטייט מען נישט‪ָ .‬‬ ‫[און] אין ֱא ֶמת ַאריין‪ ,‬קיין ָׁד ָׁבר ָׁברור ַ‬ ‫יכם‬ ‫יכם ְולֹא ַד ְר ֵכ ֶ‬ ‫ִענְ יָׁ נִ ים ְסתו ִמים‪ ,‬דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים [איז] לֹא ַמ ְח ְשבוֹ ַתי ַמ ְח ְשבוֹ ֵת ֶ‬ ‫האט איינגעזען ַאז ס'מוז‬ ‫דְּ ָר ָכי [נְ ֻאם ה'] (ישעי' נה‪ ,‬ח)‪[ ,‬והעיקר] ַאז דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫ַאזוי זיין‪.‬‬ ‫מג‬ ‫האט נישט‬ ‫מ'האט [ ַמ ֲע ִלים געווען אצל נסיון העקידה]‪ַ ,‬א ְב ָׁר ָׁהם ָׁא ִבינו ָ‬ ‫ָ‬ ‫ּפונקט ַאזוי ווי‬ ‫האט זיך טוֹ ֶעה געווען אין די נְ בו ָׁאה‬ ‫געוואוסט [שבאמת אין צריך לשוחטו רק להעלותו]‪ ,‬ער ָ‬ ‫האט‬ ‫כאטשיג] ער איז געווען ַא נָׁ ִביא ֱא ֶמת‪[ ,‬און] ער ָ‬ ‫[שנאמרה לו ְ'ו ַה ֲע ֵלה ּו' ָשם ְלע ָֹלה‪ָ .‬‬ ‫געקאנט ַה ְר ֶג'נען מענטשן‪ֶ ,‬ש ְח ְט'ן [על סמך נבואתו]‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט‬‫יב ּור‪ ,‬ער ָ‬ ‫געבויעט אויף זיין ִד ּ‬ ‫וואס איז טייטש ַה ֲע ֵלהו ְלע ָֹׁלה‪ַ [ ,‬אז] דער ּבוֹ ֵרא ָּכל‬ ‫האט ער נישט געוואוסט ָ‬ ‫דא ָ‬ ‫און ָ‬ ‫נאר געמיינט ַה ֲע ֵלה ּו‬ ‫האט ָ‬ ‫דא געמיינט נישט ַה ֲע ֵלה ּו [ושחטהו‪ ,‬רק] ער ָ‬ ‫האט ָ‬ ‫עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫'ש ֲח ֵטה ּו'‪.‬‬ ‫געזאגט ַ‬‫ָ‬ ‫האט נישט‬ ‫'א ְס ֵקה ּו'יג‪ ,‬ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫מד‬ ‫דאס ענין – איך וויל‬ ‫האב ראש השנהיד שוין ַ‬ ‫פארענטפערט ָ‬ ‫וואס דען‪ ,‬איך ָ‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫ִמ ַטל ַה ָׁש ַמיִ ם זו ציון‪ ,‬שנאמר (תהלים קלג‪ ,‬ג) ְּכ ַטל ֶח ְרמוֹ ן ֶש ּיוֹ ֵרד ַעל ַה ְר ֵרי ִצ ּיוֹ ן‪ .‬ו ִמ ְש ַמ ֵני ָׁה ָׁא ֶרץ אלו הקרבנות‪ ,‬דגן‬ ‫אלו הביכורים‪ִ ,‬תירוֹ ש אלו הנסכים‪ ○ .‬דבר אחר ִמ ַטל ַה ָׁש ַמיִ ם זו מקרא‪ ,‬ו ִמ ְש ַמ ֵני ָׁה ָׁא ֶרץ זו משנה‪ ,‬דָּ ָגן זו תלמוד‪,‬‬ ‫ִתירוֹ ש זה אגדה‪.‬‬ ‫יא באבן עזרא (כז‪ ,‬מ)‪ :‬ויש בברכתו אלו כמה שאלות קשות‪ .‬אם הברכה היתה נבואה‪ ,‬איך לא ידע את מי יברך‪○ .‬‬ ‫והשיבו נבוני הדור‪ ,‬כי ה' אמר לו כשבא יעקב ברך את זה‪ .‬ואילו היה כן‪ ,‬היה אומר יצחק לעשו ה' צוני‪ .‬ועוד‬ ‫למה בירך לעשו בעבור ֶש ָ ּב ָכה‪ ○ .‬ואחרים אמרו‪ ,‬כי לא היה יצחק נביא‪ ,‬וברכתו לא נתקיימה‪ .‬גם אלה טעו‪ ,‬כי‬ ‫הכתוב אמר (כו‪ ,‬ב וכד) ַויֵ ָרא ה' ֵא ָליו וכו'‪ ○ .‬ואחרים אמרו‪ ,‬מה תועלת יש בדברים‪ ,‬אחרי שהיתה מחשבתו על‬ ‫עשו‪ .‬והנה הדבר היה בספק אצלו‪ ,‬כי כן אמר ַה ּקוֹ ל קוֹ ל יַ ֲעקֹב‪ ,‬ובירך מי שיהיה מהם‪ ,‬כי בניו היו שניהם וכו'‪.‬‬ ‫והנכון בעיני‪ ,‬שברכת הנביא כעין תפילה היא‪ ,‬וה' שמע תפלתו‪ ,‬כי עיקר זאת הברכה על זרעם וכו'‪( .‬עיי"ש עוד)‪.‬‬ ‫יב ברמב"ן (כז‪ ,‬ד)‪ּ ַ :‬ב ֲעבוּר ְּת ָב ֶר ְכ ָך נַ ְפ ִשי‪ .‬היה בדעתו לברך אותו‪ ,‬שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ‪,‬‬ ‫ולהיות הוא בעל הברית לאלקים‪ ,‬כי הוא הבכור‪ ○ .‬ונראה שלא הגידה לו רבקה מעולם‪ ,‬הנבואה אשר אמר ה'‬ ‫לה ְו ַרב יַ ֲעבוֹ ד ָׁצ ִעיר‪ .‬כי איך היה יצחק עובר את פי ה'‪ְ ,‬ו ִהיא לֹא ִת ְצ ָלח (שלח יד‪ ,‬מא)‪ .‬והנה מתחלה לא הגידה לו‬ ‫דרך מוסר וצניעות‪ ,‬כי ַו ֵּת ֶל ְך ִל ְדרוֹ ש ֶאת ה'‪ ,‬שהלכה בלא רשות יצחק‪ ,‬או שאמרה אין אנכי צריכה להגיד נבואה‬ ‫לנביא‪ ,‬כי הוא גדול מן המגיד לי‪ .‬ועתה לא רצתה לאמר לו כך הוגד לי מאת ה' טרם לדתי‪ ,‬כי אמרה‪ ,‬באהבתו‬ ‫אותו לא יברך יעקב‪ ,‬ויניח הכל בידי שמים‪ ,‬והיא ידעה כי בסבת זה יתברך יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה‪ ,‬או‬ ‫הם סבות מאת ה'‪ ,‬כדי שיתברך יעקב‪ ,‬וגם עשו בברכת החרב‪ְ ,‬ולוֹ לבדו נִ ְת ְכנו ֲע ִללוֹ ת (שמואל א' ב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫יה‪ ,‬אין הדברים הללו אלא דברים של תימה‪,‬‬ ‫יג כמבואר בבראשית רבה (נו‪ ,‬ח)‪ :‬אמר רבי אחא‪ ,‬התחיל אברהם ָּת ֵמ ַּ‬ ‫אתמול אמרת ִּכי ְביִ ְצ ָחק יִ ָּק ֵרא ְל ָך זָ ַרע‪ ,‬חזרת ואמרת ַקח נָ א ֶאת ִ ּבנְ ָך‪ ,‬ועכשיו את אמר לי ַאל ִּת ְש ַלח יָ ְד ָך ֶאל ַה ַ ּנ ַער‪,‬‬ ‫יתי וּמוֹ ָצא ְש ָפ ַתי לֹא ֲא ַש ֶ ּנה (תהלים פט‪ ,‬לה)‪ ,‬כשאמרתי לך ַקח נָׁ א‬ ‫אתמהא‪ .‬אמר לו הקב"ה‪ ,‬אברהם לֹא ֲא ַח ֵּלל ְ ּב ִר ִ‬ ‫ֶאת ִבנְ ָׁך‪ ,‬לא אמרתי 'שחטהו'‪ ,‬אלא ְ'ו ַה ֲע ֵלהו' לשם חיבה אמרתי לך‪' ,‬אסיקתיה' וקיימת ְד ָׁב ַרי‪ ,‬ועתה 'אחתיניה'‪.‬‬ ‫משלו משל למלך שאמר לאוהבו העלה את בנך אל שולחני‪ ,‬הביא אותו אוהבו וסכינו בידו‪ ,‬אמר המלך וכי‬ ‫העלהו לאכלו אמרתי לך‪' ,‬העלהו' אמרתי לך‪ ,‬מפני חיבתו‪ ,‬הדא הוא דכתיב (ירמיה יט‪ ,‬ה) ְולֹא ָׁע ְל ָׁתה ַעל ִל ִבי‪ ,‬זה‬ ‫יצחק‪[ .‬וכן הביא זה ברש"י וירא (כב‪ ,‬יב)]‪.‬‬ ‫יד בדרשת תקיעת שופר תשכ"ח‪ ,‬ונדפס בחידושי תורה (לימים נוראים וחנוכה‪ ,‬עמוד כה‪-‬כז)‪ ,‬וחלק מזה בדברי יואל‬ ‫לראש השנה (אות מב)‪ - .‬וז"ל בחידושי תורה שם‪ :‬גם צריך ביאור לפי דברי המדרש לא אמרתי שחטהו אלא‬ ‫העלהו‪ ,‬איך יתכן שנאמרה לו הנבואה בלשון שיטעה בו‪ ,‬ואין זה מדרכי הנבואה‪ ,‬שצריכה להיות ברורה‪ .‬גם‬ ‫ז‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫זאל זיך טוֹ ֶעה זיין אין די‬ ‫געקאנט זיין [ ַאז] ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫דאס ָ‬ ‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫איבער'ח ֶז ְר'ן ‪-‬‬ ‫ַ‬ ‫נישט‬ ‫'דאך' ַאזוי געווען [דגם פירוש שלו בהנבואה היתה אמת‪ ,‬ושפיר‬ ‫ָ‬ ‫נְ ב ּו ָאה‪ ,‬און [ ַאז] ס'איז‬ ‫איבער'ח ֶז ְר'ן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫נתקיימה]‪ - .‬איך וויל נישט היצט‬ ‫מה‬ ‫זאך [שהיה נסתר ומכוסה חלק הענין מעיני‬ ‫זא מין ַ‬ ‫ָאבער על כל פנים ס'איז געשען ַא ַ‬ ‫ס'האט געברויכט דורכגעפירט צו ווערן‪ ,‬דער 'נִ ָׁסיוֹ ן'‪.‬‬ ‫ָׁ‬ ‫אברהם]‪ ,‬ווייל‬ ‫איך יתכן לחשוב שטעה אברהם אבינו ולא הבין דברי השי"ת ונבואתו אליו‪ ,‬ועל כרחך שהיתה נבואתו ברורה‬ ‫בעיניו‪ ,‬דאם לא כן איך רצה לשחוט את בנו על סמך נבואתו ‪ ,‬ולפי דברי חכז"ל שלא היתה הנבואה על מנת‬ ‫לשחטו כלל‪ ,‬איך יתכן שטעה בנבואתו וכו'‪ ○ .‬ונבוא אל הביאור בהקדם מה שכתב ק״ז הישמח משה זלל"ה‬ ‫בפ׳ וירא‪ ,‬ע״ד שכתב הרמב"ם ז״ל בספר המורה דגם בזה היה הנסיון של אברהם‪ ,‬שהאמין בחזיון הנבואה‪.‬‬ ‫והסביר הוא ז׳׳ל דבריו‪ ,‬כי אם אברהם לא היה מושרש באהבתו ית״ש‪ ,‬עד שאין שום אהבה נחשבת לכלום נגד‬ ‫זה‪ ,‬היה האהבה של בנו מקלקלת השורה לדבר בנפשו אל לבו שזה היא רק דמיון‪ ,‬ומה גם כי היה לו דרכים‬ ‫רבים לדחות הנבואה ‪ ,‬אם נהיה נחשב אהבת בנו לכלום נגד אהבתו ית' וזה אחד מהן שהתנגדה המצוה הזאת‬ ‫מאוד לשכלו העצום‪ ,‬וידע בעצמו שהשיג כל רצון אלקים מבריותיו‪ ,‬ומזה היה לו להביא ראיה שהיא רק דמיון‬ ‫אם היה מפתהו אהבת בנו‪ ,‬והוא נסיון גדול למבין‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ואפשר להוסיף עוד לחיזוק דבריו ז״ל‪ ,‬דהנסיון היה‬ ‫שהאמין בחזיון הנבואה כמ"ש הרמב"ם‪ ,‬דהיה אפשר שתתפרש הנבואה גם באופן אחר דלא אמר לו ית׳ שחטהו‬ ‫אלא העלהו‪ ,‬וכאמרם ז״ל‪ ,‬גם מצינו בגמרא סנהדרין (פט‪ ):‬שא״ל השטן שמעתי מאחורי הפרגוד שה לעולה‬ ‫ואין יצחק לעולה‪ ,‬א״ל אברהם כך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו‪ ,‬עכ״פ מוכח שהרגיש‬ ‫אברהם אבינו שיש בדבריו אלו אמת וכו'‪ ,‬ומעתה היה אפשר שיפתהו אהבת בנו שלא להאמין בנבואתו‪ ,‬ולצד‬ ‫זה היה הנסיון גדולה אצלו‪ ○ .‬ובזה יתורץ קושית הזוה״ק והאבן עזרא מה שלא יחסה התורה הק' הנסיון גם‬ ‫ליצחק‪ ,‬דלפי״ד הרמב״ם ז״ל היתה הנסיון לאברהם מה שהאמין בנבואתו‪ ,‬וכמו שהסביר ק״ז זלל״ה כי היה לו‬ ‫דרכים רבים לדחות את נבואתו‪ ,‬גם היה אפשר שתתפרש נבואתו באופן אחר כמו שפירשנו‪ ,‬משא"כ ביצחק‬ ‫כיון ששמע מאברהם שהיה נביא מוחזק‪ ,‬לא היה לו מקום להסתפק באמיתת הנבואה‪ ,‬וכמ״ש בסנהדרין (פט‪):‬‬ ‫אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק‪ ,‬אלא היכא דמוחזק שאני וכו'‪.‬‬ ‫ועתה נבוא לבאר וכו' על פי מה דאיתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק לא) כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה‬ ‫ויצאה נשמתו של יצחק‪ ,‬כיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים ואמר ַאל ִּת ְש ַלח יָ ְד ָך ֶאל ַה ַ ּנ ַער‪ ,‬חזרה הנפש‬ ‫לגופו וכו׳ וידע יצחק תחיית המתים מה"ת וכו' עכ״ל‪ .‬ובזוהר הק' פ׳ נח בתוספתא איתא דהוחלף נשמתו וכו'‪.‬‬ ‫ובהקדמה זו יתורצו כל הקושיות בענין הנ״ל‪ ,‬דמה שאמר לו ית׳ ְו ַה ֲע ֵלה ּו ְלעוֹ ָלה‪ ,‬היתה כוונתו ית׳ שיקריב‬ ‫נפשו ונשמתו בפועל ממש לעולה‪ ,‬ונתקיימה כן בפועל‪ ,‬ועוד בבחי׳ גבוה יותר מאילו הי׳ שחטו לעולה‪ ,‬כי‬ ‫עכשיו מסר נפשיה וכלתה נשמתו להדבק באור העליון ית׳ על ידי מעשה עצמו‪ ,‬ולא בסיוע אחרים‪ .‬וא"ש מה‬ ‫שאמרו ז"ל שא״ל הקב׳׳ה לא אמרתי שחטהו אלא והעלהו לי לעולה‪ ,‬ולדרכנו שכן היה רצונו ית׳ מעיקרא‬ ‫שימנענו מלשחטו‪ ,‬אבל יתקיים בו ְו ַה ֲע ֵלה ּו ְלעוֹ ָלה ע"י מסירת נפשו ונשמתו‪ ,‬וכן נתקיימה הציוי‪ ,‬שיצאה‬ ‫נשמתו במסנ"פ‪ ,‬ואין בזה סתירה למה שאמר השי"ת ִּכי ְביִ ְצ ָחק יִ ָּק ֵרא ְל ָך זָ ַרע‪ ,‬כי אפשר שיתקיימו שני הכתובים‬ ‫כאחד‪ ,‬כי נשאר גופו רק נתחלף נשמתו‪ ,‬והבטחתו ית׳ כי לא ישוב ריקם‪ ,‬וגם ְו ַה ֲע ֵלה ּו ְלעוֹ ָלה נתקיים בו וכו'‪.‬‬ ‫ואפ״ל עוד בישוב קושיא הנ״ל‪ ,‬דודאי לא טעה אברהם אבינו בנבואתו‪ ,‬ושפיר עביד מה שהעלהו על מנת‬ ‫לשחטו ולזרוק דמו‪ .‬דהנה הצווי שאמר לו ית׳ ְו ַה ֲע ֵלהו ָׁשם ְלעוֹ ָׁלה‪ ,‬אפשר שיתפרש על ב׳ אופנים‪ ,‬העלהו‬ ‫ושחטהו כמו שחשב אברהם‪ ,‬אבל לא כן היו מחשבותיו ית׳‪ ,‬כמו שכתוב (ירמיה יט‪ ,‬ה) ְולֹא ָע ְל ָתה ַעל ִל ִ ּבי‪ ,‬ודרשו‬ ‫ז״ל (תענית ד‪ ).‬זה יצחק בן אברהם‪ .‬ולטעם זה לא אמר לו ית' שחטהו אלא העלהו‪ ,‬כאמרם ז״ל‪ ○ .‬אמנם הכריח‬ ‫'לעוֹ ָלה'‪ ,‬שיעלהו על מנת לשחטו ולזרוק דמו ע"ג המזבח‪ ,‬דאל״כ לא היה‬ ‫אברהם מלשון הצווי ְו ַה ֲע ֵלה ּו ָשם ְ‬ ‫נתקדש לעולה כלל‪ ,‬דאפי׳ השוחט לשם עולה אם מחשב לזרוק את דמו חוץ לזמנו או חוץ למקומו ה״ז פיגול‬ ‫ולא ירצה‪ ,‬ומכ׳׳ש אם מחשב שלא יהא נשחט ונזרק דמו כלל‪ .‬ועל כן ממה שאמר לו ית' 'לעולה'‪ ,‬הבין והכריח‬ ‫אברהם שיתקדש לעולה‪ ,‬ובע״כ שיחשוב עליו לשחטו ולזרוק דמו ע״ג המזבח‪ .‬ואחר שעמד בנסיון והעלהו‬ ‫בכוונה אמיתיות על מנת לשחטו ולזרוק דמו‪ ,‬נחשב לו מחשבה זו כמעשה‪ ,‬דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה‬ ‫למעשה‪ ,‬ונתקדש בקדושת עולה כדינו‪ .‬ומעתה לא טעה אברהם אבינו בכוונת הנבואה‪ ,‬ונבואתו ברורה היתה‪,‬‬ ‫דעל דעת כן אמר לו הקב"ה בלשון זה ְו ַה ֲע ֵלהו ָׁשם ְלעוֹ ָׁלה‪ ,‬כדי שיכריח 'לחשוב כן' להעלותו ע״מ לשחטו‬ ‫ושיתקדש בקדושת עולה‪ ,‬ואאע"ה עשה וקיים רצונו ית' בזה‪ ,‬ואחר שעשה כן והעלהו על מנת כן‪ ,‬אז גילה לו‬ ‫ית׳ דלא אמרתי ולא עלתה על לבי לשחטהו‪ ,‬אלא להעלהו‪ .‬אמנם לא היה אפשר לגלות לו דבר זה מקודם‪ ,‬דאז‬ ‫הי׳ נתבטל ענין הנסיון‪ ,‬ולא היה נתקדש בקדושת עולה כלל‪ .‬ונמצא אמרם ז״ל אמת‪ ,‬לא אמרתי לך שחטהו אלא‬ ‫העלהו‪ ,‬ומה שחשב אברהם אבינו שהצווי להעלותו ע״מ לשחטו ולזרוק את דמו‪ ,‬הוא ג״כ אמת‪ ,‬שזה היתה‬ ‫כוונת הנבואה והצווי‪ ,‬שיחשוב כן ויעלהו לכוונה זאת‪ ,‬וכן עשה וקיים צוויו ית׳ בזה‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ח‬ ‫מו‬ ‫[והוכן לכך]‬ ‫געווארן‬ ‫ָ‬ ‫שאפן‬‫בא ַ‬ ‫וואס] ער איז [שוין] ַ‬ ‫שה מיטן ַאיִ ל‪ָ [ ,‬‬ ‫גאנצע ַמ ֲע ֶ‬ ‫די ַ‬ ‫טז‬ ‫זאגט דער מדרש‬ ‫האט [אייביג] ַאלעס געזען ‪ָ -‬‬ ‫אשיתטו (אבות ה‪ ,‬ו)‪ .‬און ער ָ‬ ‫ִמ ֵש ֶשת יְ ֵמי ְב ֵר ִ‬ ‫שפעטער זיין‬ ‫וואס ס'וועט ּ‬ ‫וואס ס'טוט זיך אויף דער וועלט [בהוה]‪ ,‬און אפילו ָ‬ ‫‪ָ -‬‬ ‫געווארן [האיל מתחילת‬ ‫ָ‬ ‫שאפן‬ ‫בא ַ‬ ‫האט ער נישט געוואוסט‪ַ ,‬אז ס'איז ַ‬ ‫[בעתיד]‪ ,‬און דעס ָ‬ ‫געווארן‪[ ,‬וכדכתיב] ַו ַי ְרא ְ'ו ִה ֵנה' ַאיִ ל‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס הערשט‬ ‫ָ‬ ‫הבריאה‪ ,‬ורק] ער איז‬ ‫ַא ַחר נֶ ֱא ַחז‪.‬‬ ‫האט עס נישט געקענט‬ ‫ס'האט געברויכט צו געשען דער נִ ָׁסיוֹ ן‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫רוואס‪ ,‬ווייל‬ ‫פא ָ‬ ‫ַ‬ ‫אויף ַאן ַאנדערן אוֹ ָפן זיין‪[ ,‬והיה זה בבחינת מה שמצינו באלישע 'הנביא' שאמר] ַוה' ֶה ְע ִלים‬ ‫זאל‬ ‫פארשטעלט די אויגן‪ַ ,‬אז ער ָ‬ ‫האט [אים] ַ‬ ‫ִמ ֶמ ִני (מלכים ב' ד‪ ,‬כז)‪ ,‬דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫ס'האט ַאזוי געברויכט‬ ‫ָׁ‬ ‫האט ער געוואוסט און דעס [נישט‪ ,‬ווייל]‬ ‫דעס נישט וויסן‪ַ .‬אלעס ָ‬ ‫צו זייןיז‪.‬‬ ‫מז‬ ‫זא'ן ִענְ יָׁ ן געווען‪.‬‬ ‫דאס איז אויך ַא ַ‬ ‫על כל פנים [מה שיצחק לא ראה מהות עשו] ָׁ‬ ‫וויאזוי איז דער ֶד ֶר ְך דערפון [צוגעפירט‬ ‫ַ‬ ‫[ ָאבער] פונדעסטוועגן ַא ֶה ְס ֵבר פעלט‪,‬‬ ‫דא געווען [מלובש בו סברתו של יצחק]‪.‬‬ ‫וואס אין דעם איז ָ‬ ‫געווארן]‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫מח‬ ‫[קצת הקדמה להדרוש]‬ ‫ֹאמר יִ ְצ ָחק] ִמי ֵאפוֹ א הוא ַה ָׁצד‬ ‫שו איז ָאנגעקומען‪[ ,‬שטייט (כז‪ ,‬לג) ַו ּי ֶ‬ ‫שפעטער] ווי ֵע ָ‬ ‫‪ּ [ -‬‬ ‫ַציִ ד ָׁ'וא ַֹכל ִמכֹל'‪.‬‬ ‫דאכט זיך‬ ‫אין מדרשיח איז ַא ּ ְפל ּו ְג ָּתא‪ ,‬אויךיט [צווישן] רבי יוחנן מיט ריש לקיש ַ‬ ‫וואס ס'איז‬ ‫אשית‪[ ,‬פון ַאלעס] ָ‬ ‫זאגט ָׁוא ַֹכל ִמכֹל מיינט מען ִמ ּ ֵש ֶשת יְ ֵמי ְב ֵר ִ‬ ‫מיר‪ ,‬איינער ָ‬ ‫געשפירט אין דעם‪.‬‬ ‫ּ‬ ‫האט ער‬ ‫אשית ָ‬ ‫געווארן ִמ ּ ֵש ֶשת יְ ֵמי ְב ֵר ִ‬ ‫ָ‬ ‫שאפן‬‫בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫געשפירט דערינען‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫האט ער‬ ‫זאגט‪[ ,‬מכל טוב] מעולם הבא ָ‬ ‫און איין מאן דאמר ָ‬ ‫טו כמבואר במשנה באבות (ה‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫טז כמבואר בבראשית רבה (מט‪ ,‬א‪-‬ב)‪ַ :‬וה' ָׁא ָׁמר ַה ְמ ַכ ֶסה ֲאנִ י ֵמ ַא ְב ָׁר ָׁהם וכו'‪ .‬כתיב (תהלים כה‪ ,‬יד) סוֹ ד ה' ִל ֵיר ָׁאיו‬ ‫יך‪ ,‬דנים את‬ ‫יעם וכו'‪ .‬רבנן אמרי‪ ,‬כבר קראתי אותו אביהם‪ ,‬שנאמר (לך יז‪ ,‬ה) ִּכי ַאב ֲהמוֹ ן גּ וֹ יִ ם נְ ַת ִּת ָ‬ ‫ו ְּב ִריתוֹ ְלהוֹ ִד ָ‬ ‫הבן חוץ מן האב‪ .‬מתן תורה גליתי לו‪ ,‬גיהנם גליתי לו‪ ,‬דינה של סדום למחר ואיני מגלה לו‪ .‬רבי אחא בשם רבי‬ ‫שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר‪ ,‬אפילו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע‪ .‬רבי פנחס בשם רבי שמואל‬ ‫אמר‪ ,‬אפילו ֵשם ָׁח ָׁדש שהקב"ה עתיד לקרוא לירושלים וכו' היה אברהם יודע‪ .‬רבי ברכיה ור' חייא ורבנן דתמן‬ ‫בשם ר' יהודה‪ ,‬אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין של מעלה‪ ,‬מאי טעמיה‪ִ ,‬ש ְמע ּו ָשמוֹ ַע ְ ּבר ֶֹגז קֹלוֹ‬ ‫ית ּבוֹ יוֹ ָמם ָו ַליְ ָלה‪ ,‬אפילו אותן הלכות‬ ‫ְו ֶה ֶגה ִמ ּ ִפיו יֵ ֵצא (איוב לז‪ ,‬ב)‪ ,‬ואין ֶה ֶגה אלא תורה‪ ,‬שנאמר (יהושע א‪ ,‬ח) ְו ָה ִג ָ‬ ‫היה אברהם יודע‪.‬‬ ‫ובבראשית רבה (מד‪ ,‬כב)‪ּ ַ :‬ב ּיוֹ ם ַההוּא ָּכ ַרת ה' ֶאת ַא ְב ָרם ְ ּב ִרית ֵלאמֹר (לך טו‪ ,‬יח) ‪ .‬ר' יודן ורבי יוחנן בן זכאי‬ ‫ור"ע‪ ,‬חד אמר העולם הזה גילה לו‪ ,‬אבל העולם הבא לא גלה לו‪ .‬ואוחרנא אמר אחד העולם הזה ואחד העוה"ב‬ ‫גילה לו ‪ .‬ר' ברכיה אר"א ור' יוסי בר חנינא‪ ,‬חד אמר עד היום הזה גילה לו‪ ,‬ואוחרנא אמר עד היום ההוא גילה‬ ‫לו‪.‬‬ ‫יז וראה עוד ענין זה באורך בדברי יואל לראש השנה (סוף אות מ‪ ,‬ואות צה‪ ,‬ואות קה)‪.‬‬ ‫יח בבראשית רבה (סז‪ ,‬ב)‪ָׁ :‬וא ַֹכל ִמכֹל‪ .‬רבי יהודה ורבי נחמיה‪ ,‬רבי יהודה אומר מכל מה שנברא בששת ימי‬ ‫בראשית‪ .‬רבי נחמיה אומר‪ ,‬מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבא‪ .‬אמר לו עיקרו של דבר מה האכילך‪ ,‬אמר לו‬ ‫איני יודע‪ ,‬אלא טועם הייתי טעם פת‪ ,‬טעם בשר‪ ,‬טעם דגים‪ ,‬טעם חגבים‪ ,‬טעם כל מעדנים שבעולם‪.‬‬ ‫יט הכוונה בזה‪ ,‬כי לעיל בקושיא י' (שיודפס אי"ה בחלק ג' של הקונטרס) כבר הזכיר רבינו פלוגתא במדרש מר' יוחנן‬ ‫וריש לקיש‪[ .‬אמנם למעשה כאן הוא פלוגתת רבי יהודה ורבי נחמיה]‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫וואס יַ ֲעקֹב ָא ִבינ ּו‬ ‫ַט ַעם ַגן ֵע ֶדן‪ַ ,‬ט ַעם עוֹ ָׁלם ַה ָׁבא איז געליגן אין דעם‪ ,‬אין די ַמ ֲא ָכ ִלים ָ‬ ‫האט געברענגט‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫[ אבל על כל פנים רואין דלאחר שנתברך יעקב‪ ,‬שפיר כבר ראה והבין יצחק אבינו גודל צדקתו‬ ‫וקדושתו של יעקב אבינו‪ .‬וכמו שיתבאר עוד להלן (באות צז‪-‬קג)]‪- .‬‬ ‫מט‬ ‫קושיא טו‬ ‫בפסוק בא א ִחיך ְב ִמ ְרמה‪ ,‬תרגם אונקלוס ְבחוכְ ְמתא‪ ,‬וכן במדרש איתא שבא בחכמת תורתו‪.‬‬ ‫אמנם קשה דאם כן למה לא אמר הפסוק ְ'בחכְ מה'‪ ,‬רק אמר ְ'ב ִמ ְרמה'‪ ,‬דמשמעותו הוא על רמיה‬ ‫יך ְב ִמ ְר ָׁמה‬ ‫האט ער אים געענטפערט (כז‪ ,‬לה) ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫האט געשריגןכ‪ָ ,‬‬ ‫דערנאך ווי ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַו ִי ַקח ִב ְר ָׁכ ֶת ָׁך‪.‬‬ ‫פאלטש‪.‬‬ ‫ְב ִמ ְר ָׁמה [טייטשט] לכאורה [ ַאז ס'איז געווען] ַ‬ ‫[ ָאבער] דער תרגום ָ‬ ‫זאגטכא ְבחו ְכ ְמ ָׁתא‪ ,‬מיט ָׁח ְכ ָׁמה‪.‬‬ ‫זאגט אויך ָׁח ְכ ָׁמה‪ַ [ ,‬אזוי ווי] די מדרשים ָ‬ ‫זאגןכב‪ָׁ [ ,‬בא] ְב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ‪.‬‬ ‫דער תרגום ָ‬ ‫נ‬ ‫ָ‬ ‫רוואס שטייט נישט [ ָ ּבא ָא ִחיך] ְב ָׁח ְכ ָׁמה‪,‬‬ ‫פא ָ‬‫טו) ָאבער נו [לכאורה קשה לפי זה]‪ַ ,‬‬ ‫נאר ָׁח ְכ ָׁמה‪.‬‬ ‫'ב ִמ ְר ָׁמה'‪ ,‬ממה נפשך‪ַ ,‬אז ס'איז נישט געווען קיין ִמ ְר ָׁמה ָ‬ ‫רוואס שטייט ְ‬ ‫פא ָ‬‫ַ‬ ‫נא‬ ‫קושיא טז‬ ‫ובפשטות הכוונה דבאמת היה כאן 'מרמה'‪ ,‬במה שאמר יעקב אנֹכִ י ֵעשו ְבכ ֶֹּרך‪.‬‬ ‫אמנם זה גופא צריך ביאור דהאיך שייך כן ביעקב אבינו‪ ,‬שנאמר בו ִת ֵתן ֱא ֶּמת לְ יַ ֲעקֹב‪ ,‬שיאמר דברי רמיה‬ ‫געזאגט (כז‪ ,‬יט) ָׁאנ ִֹכי‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬ ‫האט ָ‬‫דאך עס געווען ַא ִמ ְר ָׁמה‪[ ,‬שהרי] ער ָ‬ ‫ְ ּב ּ ַפ ְשט ּות איז ָ‬ ‫ֵע ָׁשו ְבכ ֶֹר ָׁך‪[ .‬שלפי הבנת יצחק הבין בדבריו שהוא עשו]‪.‬‬ ‫עפעס געווען די ִמ ְר ָׁמה‬ ‫דאס ּ‬‫וויאזוי איז ָ‬ ‫ַ‬ ‫נאר [הא גופא צריך ביאור] ְליַ ּ ֵשב ָה ִענְ יָ ן‪,‬‬ ‫טז) ָ‬ ‫'א ֶמת'‬ ‫עפעס ַא שווינדל‪ ,‬יַ ֲעקֹב ָׁא ִבינו‪[ ,‬שעליו נאמר] ִת ֵתן ֱ‬ ‫[במה שאמר ָאנ ִֹכי ֵע ָשו ְ ּבכ ֶֹר ָך]‪ּ ,‬‬ ‫ְליַ ֲעקֹב (מיכה ז‪ ,‬כ)‪[ ,‬והיו] ָּכל דְּ ָב ָריו ֱא ֶמת ָו ֶצ ֶדקכג‪.‬‬ ‫נב‬ ‫קושיא יז‪-‬יח‬ ‫במדרש פליאה‪ :‬בא א ִחיך ְב ִמ ְרמה‪ ,‬הוציא אפיקומן והראה לו‪ .‬וצ"ב למה אמר 'שהוציא' האפיקומן‪,‬‬ ‫והיה סגי לומר שהראה לו האפיקומן‪ .‬וגם צ"ב עצם הכוונה בענין זה‪ ,‬במה שהראה לו יצחק לעשו את האפיקומן‬ ‫טאטע זכרונו לברכה אין קדושת יום טובכד ברענגט ַא מדרשכה‪ּ ָ ,‬בא ָא ִח ָ‬ ‫יך‬ ‫דער ַ‬ ‫האט ער‬ ‫ְ ּב ִמ ְר ָמה ַו ִ ּי ַּקח ִ ּב ְר ָכ ֶת ָך‪ְ ,‬ב ִמ ְר ָׁמה‪ְ ,‬ב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ‪ ,‬הוֹ ִציא ֲא ִפיקוֹ ָׁמן ְו ֶה ְר ָׁאה לוֹ ‪ָ .‬‬ ‫אים געוויזן ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪.‬‬ ‫כ ִּכ ְשמ ַֹע ֵע ָשו ֶאת דִּ ְב ֵרי ָא ִביו ַו ִי ְצ ַעק ְצ ָׁע ָׁקה ְגד ָֹׁלה ו ָׁמ ָׁרה ַעד ְמאֹד ַו ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ְל ָא ִביו ָ ּב ְר ֵכנִ י ַגם ָאנִ י ָא ִבי (כז‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫כא בתרגום אונקלוס‪ ,‬ויונתן (כז‪ ,‬לה)‪ .‬וכן פירש רש"י‪ּ ְ :‬ב ִמ ְר ָמה‪ ,‬בחכמה‪.‬‬ ‫יך ְב ִמ ְר ָׁמה‪ ,‬רבי יוחנן אמר‪ ,‬בא בחכמת תורתו‪.‬‬ ‫כב בבראשית רבה (סז‪ ,‬ד) ובילקוט שמעוני (רמז קטו)‪ָׁ :‬בא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫כג מלשון הנוסח בברכת ההפטרה‪.‬‬ ‫כד בקדושת יום טוב לא מצאנו כעת‪ .‬והוא כנראה ממה ששמע רבינו מפיו בתוך דברי תורתו‪.‬‬ ‫כה‬ ‫הוא מדרש פליאה המובא בספרים (ובדמשק אליעזר אות יז‪ ,‬וילקוט סופר אות עא)‪ ,‬ובראשם בספר בגדי אהרן [לר'‬ ‫אהרן דרשן תאומים אב"ד ווירמייזא‪ ,‬נדפס בשנת תע"א]‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫י‬ ‫עפעס ַא ּ ֶפ ֶלא [דער לשון] 'הוֹ ִציא' ֲא ִפיקוֹ ָׁמן [ ְו ֶה ְר ָאה לוֹ ‪ ,‬והיה סגי שיאמר רק 'הראה' לו‬ ‫יז) ּ‬ ‫האט‬ ‫האט אים 'געוויזן' ֲא ִפיקוֹ ָמן‪[ ,‬ומה מדייק בלשון 'הוציא' דמשמע] ער ָ‬ ‫אפיקומן] ער ָ‬ ‫'אפירגענומען' דעם ֲא ִפיקוֹ ָמן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האט ֲא ִפיקוֹ ָׁמן [בענין תשובת יצחק על צעקתו של עשו]‪.‬‬ ‫וואס ַא שייכות ָ‬ ‫יח) און [בכלל] ָ‬ ‫נג‬ ‫התחלת ישוב קושיא יח (באופן ראשון) – ממה שאמרתי כבר‬ ‫ובעצם הכוונה בזה‪ ,‬כבר פירשתי‪ ,‬דהנה מבואר בספרים שיצחק הוצרך לעבודת האכילה‪ ,‬כדי שתשרה עליו רוח‬ ‫הקודש ויוכל לברך בנו‪ .‬והנה זה היה בליל פסח דוקא‪ ,‬ויעקב האכיל לו גם האפיקומן‪ ,‬דקיימא לן שאסור לאכול‬ ‫אחרי האפיקומן‪ ,‬וממילא שוב לא היה יכול לאכול מצידו של עשו‪ ,‬כדי לברכו (כדלהלן באות נה)‬ ‫דאך געהייסן‬ ‫האט ָ‬ ‫ווארן ער ָ‬‫זאגןכו ּ ְפ ַשט אין דעם מדרש‪ָ ,‬‬ ‫מאל צו ָ‬ ‫איך פלעג ַא ָ‬ ‫ילה‪.‬‬ ‫ס'האט אויסגעפעלט די ֲעבוֹ ַדת ָׁה ֲא ִכ ָׁ‬ ‫ָ‬ ‫[להביא לו ציד] ְוא ְֹכ ָׁלה ַב ֲעבור ְת ָׁב ֶר ְכ ָׁך נַ ְפ ִשי‪,‬‬ ‫נאכטפ‪.‬‬ ‫[און] ס'איז געווען ֶפ ַסח ביי די ַ‬ ‫יקים [על ידי אכילה של מצוה‬ ‫פאלס [גם בשאר ימות השנה] ביי ַצ ִד ִ‬ ‫ּ ֶפ ַסח‪[ ,‬און] אויף ַאלנע ַ‬ ‫שורה עליהם השכינה]‪.‬‬ ‫ס'האט אויסגעפעלט‬ ‫ָ‬ ‫דאך דער רמב"ןכז שטעלט זיך דערויף‪,‬‬ ‫זאגט ָ‬ ‫ַאזוי ווי ער ָ‬ ‫[האכילה‪ ,‬והטבת לבו בשמחה‪ ,‬על דרך הכתוב ְו ָהיָ ה] ְכנַ ֵגן ַה ְמנַ ֵגן ַו ְת ִהי ָׁע ָׁליו יַ ד ה' (מלכים ב' ג‪ ,‬טו)‪,‬‬ ‫האט ער‬ ‫האט אויסגעפעלט די ֲעבוֹ ָׁדה [פון אכילה]‪ָ ,‬‬ ‫צו דער ַה ְש ּ ָפ ָעה [של הברכה]‪ָ ,‬‬ ‫געברויכט צו עסן‪.‬‬ ‫נד‬ ‫קושיא יט‬ ‫ובזה ביארתי גם מה שאמר לו בא א ִחיך וַ ִי ַקח ִ'ב ְרכ ֶּתך'‪ ,‬דלכאורה‬ ‫הלא אף שיעקב נתברך‪ ,‬מ"מ במה לקח מעשו את ברכתו‬ ‫'ב ְר ָׁכ ֶת ָׁך'‪ ,‬ער ָ‬ ‫האט‬ ‫יט) [ובזה ביארתי גם מה דקשה] לכאורה [במה שאמר לו יצחק ַו ִ ּי ַּקח] ִ‬ ‫נאכנישט‬ ‫דאך עס אים ָ‬ ‫מ'האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫רוואס איז עס 'דיין'‪,‬‬ ‫פא ָ‬‫צוגענומען 'דיינע' ְ ּב ָרכוֹ ת‪ַ .‬‬ ‫געגעבן‪.‬‬ ‫נה‬ ‫ישוב קושיא יט‪ ,‬והמשך ישוב קושיא יח (באופן ראשון)‬ ‫אבל להאמור ניחא‪ ,‬דלעולם היה יצחק יכול לברך עוד גם לעשו‪ ,‬אבל במה שיעקב האכיל לו את האפיקומן‪,‬‬ ‫מנע את יצחק מלברך עוד את עשו‪ ,‬כי לא היה יכול לאכול עוד גם משל עשו‪ ,‬ונמצא שלקח מעשו את ברכתו‬ ‫דאך געמוזט עסן דערפריער [עוד הפעם משל עשו‪ ,‬קודם‬ ‫האט ָ‬ ‫נאר דער ּ ְפ ַשט איז‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט אים געגעבן ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪[ ,‬והדין הוא כי] ֵאין‬ ‫שיוכל לברך גם את עשו]‪ ,‬און ער [יעקב] ָ‬ ‫ַמ ְפ ִט ִירין ַא ַחר ַה ּ ֶפ ַסח ֲא ִפיקוֹ ָמןכח [שלאחר אכילת פסח ואפיקומן אסור לאכול עוד שום דבר]‪,‬‬ ‫האט ער אים שוין נישט‬ ‫געקאנט עסן [מער‪ ,‬משל עשו]‪ ,‬ממילא ָ‬ ‫ָׁ‬ ‫האט ער שוין נישט‬ ‫ָ‬ ‫געקענט בענטשן‪.‬‬ ‫כו ועיין זה ביתר ביאור בס"ג תולדות תשי"א‪ ,‬ותשי"ט‪ ,‬ותשכ"ב‪ ,‬ובמסיבה מוצ"ש תולדות תשכ"א‪.‬‬ ‫כז ברמב"ן בפרשתן (כה‪ ,‬לד) ‪ :‬ומה שאמר לברך אותו אחר עשות לו המטעמים‪ ,‬איננו שכר האכילה ושוחד בהם‪,‬‬ ‫אבל רצה ליהנות ממנו‪ ,‬שתהיה נפשו קשורה בנפשו בעת ההנאה‪ ,‬ויברך אותו בחפץ מלא ורצון שלם‪ .‬או שהיה‬ ‫יודע בנפשו כי אחר האכילה היתה מתענגת ו ְש ֵמ ָׁחה ויחול עליה רוח הקודש‪ ,‬כענין ְו ַע ָׁתה ְקחו ִלי ְמנַ ֵגן ְו ָׁהיָׁ ה ְכנַ ֵגן‬ ‫ַה ְמנַ ֵגן ַו ְת ִהי ָׁע ָׁליו יַ ד ה'‪.‬‬ ‫כח כמבואר במשנה וגמרא פסחים (קיט‪ , ):‬וביאורו דאסור לאכול שום דבר אחר אכילת הקרבן פסח‪ ,‬ובזמן הזה‬ ‫לאחר אכילת האפיקומן שהוא זכר לפסח‪.‬‬ ‫יא‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫האט צוגענומען 'דיינע'‬ ‫'ב ְר ָׁכ ֶת ָׁך'‪ ,‬ער ָ‬ ‫'ב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ '‪ַ ,‬ו ִי ַקח ִ‬ ‫איז ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫יך ְב ִמ ְר ָׁמה ְ‬ ‫ְ ּב ָרכוֹ ת‪[ ,‬שנתן לי פסח ואפיקומן לאכול‪ ,‬בכדי שלא אוכל עוד לברך גם אותך]‪.‬‬ ‫האט ער אים‬ ‫'א ִפיקוֹ ָׁמן' ְו ֶה ְר ָׁאה לוֹ ‪ָ ,‬‬‫האט ער געטון‪[ ,‬לזה] הוֹ ִציא ֲ‬ ‫וואס ָ‬ ‫[ולבאר לו] ָ‬ ‫האט געוואוסט די ֲה ָל ָכה ַאז ֵאין ַמ ְפ ִט ִירין ַא ַחר ַה ֶפ ַסח‬ ‫געוויזן ֲא ִפיקוֹ ָמן‪ַ [ ,‬אז] ער ָ‬ ‫דאס נישט‪ָ ,‬אבער ַאזוי איז עס [דשוב אי אפשר לי לאכול עוד בלילה‬ ‫ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪ ,‬און דו ווייסט ָ‬ ‫זו‪ .‬וזמן הברכה היה מסוגל דוקא בליל פסח]‪.‬‬ ‫נו‬ ‫סיום קושיא טו‪ ,‬יז‪-‬יח‬ ‫נאך (קושיא יח)‪ ,‬קען זיין‪.‬‬ ‫דאס ענין ָ‬ ‫וואס איז ָ‬ ‫נאר [לבאר עוד] ָ‬‫ָ‬ ‫געזאגט הוֹ ִציא ֲא ִפיקוֹ ָׁמן (קושיא יז)‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דא‬ ‫האט ָ‬ ‫וואס ער ָ‬‫ָ‬ ‫'ב ִמ ְר ָׁמה'‪ְ ,‬ב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ (קושיא טו)‪.‬‬ ‫וואס איז דער ְ‬ ‫און ָ‬ ‫נז‬ ‫ישוב הקושיות בענין הברכות של יצחק‬ ‫לאמיר צוקומען צום ענין‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫דא‬ ‫געזאגט (באות לח)‪ַ ,‬אלעס [בענין הברכות] איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫האב פריער‬ ‫דער ֱא ֶמת‪ַ ,‬אזוי ווי איך ָ‬ ‫געגאנגען ְב ֶה ְס ֵתר [מפני המקטרג]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫פז‬ ‫הקדמה לישוב קושיא טו‬ ‫וועל מיר גיין ווייטער [בביאור פרשת הברכות של יצחק]‪.‬‬ ‫דא ָאנגעהויבןכט‪.‬‬ ‫האב ָ‬ ‫וואס איך ָ‬ ‫נאך צוריקקומען צו דעם ענין ָ‬ ‫איך וועל ווייטער ָ‬ ‫דא פון דעם ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫יך ְב ִמ ְר ָׁמה‬ ‫נאר] קודם וועל מיר גיין ווייטער און שמועסן ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫וואס איז די‬ ‫'ב ִמ ְר ָׁמה'‪ָ ,‬‬ ‫פארשטיין [דעם לשון הפסוק] ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫יך ְ‬ ‫(קושיא טו)‪ַ ,‬אביסל געבן צו ַ‬ ‫רוואס רופט עס ָאן דער פסוק ִמ ְר ָׁמה‪.‬‬ ‫פא ָ‬ ‫ִמ ְר ָׁמה‪ ,‬ס'איז בלויז ָׁח ְכ ָׁמה מיט ּתוֹ ָרה‪ַ ,‬‬ ‫פח‬ ‫לדרך האלשיך ועוד מפרשים‪ ,‬רצה יצחק ליתן לעשו עולם הזה וליעקב עולם הבא‬ ‫וואס זיי גייען‪ ,‬דער אלשיך הקדושח און‬ ‫זאגן‪ ,‬לויט דעם דֶּ ֶר ְך ָ‬ ‫קודם וועל איך ָ‬ ‫שו'ן עוֹ ָׁלם ַה ֶזה‪ ,‬און אים [ליעקב]‬ ‫פאר] ֵע ָ‬ ‫געוואלט געבן [ ַ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫נאך כמה מפרשים‪ַ ,‬אז ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫עוֹ ָׁלם ַה ָׁבא (וכדלעיל באות לט)‪[ .‬והנה כבר נתקשו הקדמונים‪ ,‬דלכאורה האיך באמת זכה יעקב לעולם‬ ‫הזה‪ ,‬לאחר שחלקו ביניהם בשני עולמות]‪.‬‬ ‫פט‬ ‫אמנם בתנא דבי אליהו איתא‪ ,‬שבאמת זכה יעקב גם לחיי עולם הזה‬ ‫בלי צער ובלי יצר הרע‪ ,‬והוא מפני שהיה עוסק בתורה מנערותו ועד זקנותו‬ ‫נאר] אין תנא דבי אליהו שטייט ערגעץ‪ ,‬אין פרק ה'ל‪ ,‬מפני מה זכה יעקב לחיי‬ ‫[ ָ‬ ‫כט לעיל בהדרוש‪ ,‬בישוב הקושיות שבתחילת הפרשה (שיודפס אי"ה בחלק ג' של הקונטרס)‪.‬‬ ‫ל בתנא דבי אליהו רבה (פרק ה)‪ :‬ומפני מה זכה יעקב לחיים שלא בצער‪ ,‬ושלא ביצר הרע‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬ממה‬ ‫שעתיד הקב"ה ליתן אל הצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬מפני שהיה יושב בבית המדרש מקטנותו ועד זקנותו‪ ,‬והיה בקי‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יב‬ ‫עפעס צו דעם זוֹ ֶכה געווען‪ ,‬ער‬‫האט ער ּ‬ ‫וויאזוי ָ‬ ‫ַ‬ ‫עוֹ ָׁלם ַה ֶזה‪ ,‬בלי ַצ ַער ובלי יצר הרע‪,‬‬ ‫איז צוגעקומען ענד'ליךלא [לכך]‪ .‬מפני שהיה עוסק בתורה מנערותו עד זקנותו‪ ,‬פון‬ ‫קינדווייז אויף עד זקנותו‪ ,‬מקטנותו עד זקנותו‪ ,‬והיה בקי במקרא ובמשנה בהלכה‬ ‫ֹה ִלים‪[ ,‬וכמו שפירש"י‪ ,‬שהיה יושב]‬ ‫ובאגדה‪ ,‬כמו שנאמר (כה‪ ,‬כז) ְויַ ֲעקֹב ִאיש ָׁתם י ֵֹשב א ָׁ‬ ‫בבית מדרשו של ֵשם ְו ֵע ֶבר‪.‬‬ ‫ער איז געזעסן כסדר מקטנותו עד זקנותו‪ ,‬איז ער געזעסן איבער די תוֹ ָׁרה‬ ‫ַה ְקדוֹ ָׁשה‪.‬‬ ‫זאגט דער תנא דבי אליהו‪.‬‬ ‫ַאזוי ָ‬ ‫צ‬ ‫רוואס‬ ‫פא ָ‬ ‫גראד אויף יַ ֲעקֹב'ן‪ַ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫רוואס פרעגט ער‬ ‫פא ָ‬ ‫ער פרעגט דער זקוקיןלב‪ַ ,‬‬ ‫פרעגט ער נישט אויף ַא ְב ָׁר ָׁהם מיט יִ ְצ ָׁחק'ן‪.‬‬ ‫געווארפן ְ ּבא ּור ַּכ ְשדִּ ים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫דאך ַאריין‬ ‫מ'האט אים ָ‬‫ָ‬ ‫זאגט ער‪[ ,‬ווייל ביי] ַא ְב ָׁר ָׁהם ָׁא ִבינו‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫'א ּפגעקומען'‪ ,‬איז שוין געווען ַאזוי‬ ‫יגה‪ ,‬איז ער ָ‬ ‫דאך שוין נִ ְמ ַסר געווען ַל ֲה ִר ָ‬ ‫איז ער ָ‬ ‫האט‬ ‫ווי ְת ִח ַית ַה ֵמ ִתים‪ ,‬איז עס שוין ַאן עוֹ ָׁלם ָׁח ָׁדש‪ ,‬איז עס שוין געווען [ ַאז] ביי אים ָ‬ ‫געקאנט זיין בחינת עוֹ ָׁלם ַה ָׁבא‪ ,‬ס'איז שוין נישט געווען קיין עוֹ ָׁלם ַה ֶזה ביי אים‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫שוין‬ ‫יתה‪ ,‬דעם‬ ‫וואס מ'גייט דורך ביים יוֹ ם ַה ִּמ ָ‬‫דורכגעגאנגען דעס ָ‬ ‫ַ‬ ‫וואס ער איז‬ ‫נאכדעם] ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫ּ ַפ ַחד‪.‬‬ ‫פארטיג געווען צום‬ ‫געגאנגען [למיתה]‪ ,‬ער איז ַ‬ ‫ַ‬ ‫דאך‬ ‫און יִ ְצ ָׁחק ָׁא ִבינו‪ ,‬ער איז ָ‬ ‫ֶש ְח ְט'ן ביי דער ֲע ֵק ָידה [ואחר כך ראה עולם חדש]‪ ,‬איז אויך שוין ַאן ענין פון ְת ִח ַית‬ ‫ַה ֵמ ִתיםלג‪.‬‬ ‫האבן ַא ִּתיר ּוץ אויף‬ ‫דאס נישט געווען‪[ ,‬ולכן] ברויך ער ָ‬ ‫[ ָאבער] ביי יַ ֲעקֹב ָׁא ִבינו איז ָ‬ ‫זאגט ער 'דעם' ִּתיר ּוץ‪.‬‬ ‫עוֹ ָׁלם ַה ֶזה‪ ,‬איבערדעם ָ‬ ‫צא‬ ‫יהיה איך שיהיה‪ ,‬ס'איז היצט נישט קיין נַ ְפ ָקא ִמ ָ ּ‬ ‫ינ ּה [בטעם שלא הקשה כן על אברהם‬ ‫זאגן [עוד] ִּתיר ּו ִצים [דערויף]‪ ,‬איך וועל נישט ַמ ֲא ִר ְ‬ ‫יך זיין אין דעם‪.‬‬ ‫נאך ָ‬ ‫מ'קאן ָ‬ ‫ָ‬ ‫ויצחק]‪,‬‬ ‫במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות‪ ,‬שנאמר ְויַ ֲעקֹב ִאיש ָׁתם י ֵֹשב א ָֹׁה ִלים‪ ,‬ואומר (תהלים קכז‪ ,‬ד‪-‬ה) ְּכ ִח ִ ּצים ְ ּביַ ד ִ ּג ּבוֹ ר‬ ‫ֵּכן ְ ּבנֵ י ַה ְ ּנעו ִּרים‪ַ ,‬א ְש ֵרי ַה ֶ ּג ֶבר וגו'‪ ,‬ואומר (ישעי' כח‪ ,‬ט) ֶאת ִמי יוֹ ֶרה ֵד ָעה וגו' ְ ּגמו ֵּלי ֵמ ָח ָלב ַע ִּת ֵ‬ ‫יקי ִמ ּ ָש ָדיִ ם‪.‬‬ ‫לא פירוש‪ :‬לבסוף‪ ,‬ביים 'ענד'‪.‬‬ ‫לב בזקוקין דנורא על התנדב"א שם (אות לא)‪ :‬ומ״ש מפני מה זכה יעקב לחיים שלא בצער וכו'‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬למה‬ ‫לא שאל על אברהם ויצחק זאת השאלה‪ ,‬למה זכו לחיים שלא בצער וכו'‪ ,‬דהא אמרינן מקדם שכל השלשה‬ ‫אבות אברהם יצחק ויעקב כולם זכו לחיים שלא בצער בעה״ז כו׳‪ ○ .‬ויש לומר‪ ,‬שאין צריך לשאול שאלה זאת‬ ‫על אברהם ויצחק רק על יעקב לבד‪ ,‬משום דאברהם כבר היה נחשב כעפר ואפר וכמת בשעה שקדש את השם‬ ‫בכבשן האש ומסר את עצמו לשרפה למיתה‪ ,‬וכן יצחק מסר את עצמו בשעת העקידה וכו'‪ .‬ואם כן כיון‬ ‫שאברהם ויצחק מסרו את עצמם למיתה‪ ,‬זה בכבשן האש וזה בעקידתו‪ ,‬ואחר כך ראו עולם חדש‪ ,‬שהקב״ה‬ ‫עשה להם נס ונתן להם חיים דוגמת תחיית המתים‪ ,‬לכן הם ראויים לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע‪ ,‬דוגמת‬ ‫עולם הבא‪ ,‬לכן לא היה צריך לשאול התנא דבי אליהו למה זכו אברהם ויצחק לחיים שלא בצער כו׳‪ ,‬רק ביעקב‬ ‫לא מצינו שמסר עצמו למיתה‪ ,‬לכן צריך לשאול עליו למה זכה לחיים שלא בצער כו׳‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫לג ועיין בפרקי דרבי אליעזר (פרק לא)‪ :‬רבי יהודה אומר‪ ,‬כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של‬ ‫יצחק‪ ,‬וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמר לו ַאל ִּת ְש ַלח יָ ְד ָך‪ ,‬נפשו חזרה לגופו‪ ,‬וקם ועמד יצחק על רגליו‬ ‫וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות‪ ,‬ופתח ואמר ָׁברו ְך ַא ָׁתה ה' ִמ ְחיָׁ ה ַה ֵמ ִתים‪.‬‬ ‫יג‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫געהאט די‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫[ ָאבער] על כל פנים ביי אים [אצל יעקב] איז געווען [לבסוף] ַאז ער ָ‬ ‫ִב ְר ַכת עוֹ ָׁלם ַה ֶזה אויך‪ ,‬דורך זיין גרויסן כ ַֹח ַהתוֹ ָׁרה‪.‬‬ ‫צב‬ ‫ישוב קושיא יד‬ ‫ועוד הקדמה לישוב קושיא טו‬ ‫אבל מן השמים העלימו מיצחק שלא ראה גם את כח תורתו של יעקב‬ ‫לאמיר'זשע זען‪.‬‬ ‫היצט ָ‬ ‫דאך נישט געוואוסט [כח‬ ‫האט ָ‬ ‫פארהוילן‪ ,‬ער ָ‬ ‫דאך ַ‬‫האט מען ָ‬ ‫פון יִ ְצ ָחק ָא ִבינ ּו'ן ָ‬ ‫געוואלט‬ ‫ָ‬ ‫דאך אים נישט‬ ‫מ'האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫תורתו של יעקב‪ ,‬וכדרך שהעלימו ממנו גנותו של עשו‪ ,‬ווייל]‬ ‫ס'האט ַאזוי‬ ‫ָ‬ ‫געזאגט (באות לח) ווייל‬ ‫ָ‬ ‫האב פריער‬ ‫ִמן ַה ּ ָש ַמיִ ם ְמ ַג ֶ ּלה זיין‪ַ ,‬אזוי ווי איך ָ‬ ‫זאגן‬ ‫זא'ן אופן‪[ - ,‬און] איך וועל ָ‬ ‫זאלן קומען אויף ַא ַ‬ ‫געברויכט צו זיין‪ַ ,‬אז די ְ ּב ָרכוֹ ת ָ‬ ‫רוואס דורך ֵע ָשו'ן‪- .‬‬ ‫פא ָ‬‫נאכדעםלד‪ַ ,‬‬ ‫נאך] ַא שטיקל ֶה ְס ֵ ּבר אויך‪ָ ,‬‬ ‫[ ָ‬ ‫'דאס' אויך נישט געזען [את כח תורתו של יעקב]‪.‬‬ ‫האט ער ָ‬ ‫[וממילא] ָ‬ ‫צג‬ ‫וגם יעקב עצמו הסתיר מלגלות לו כח תורתו‪ .‬והוא על דרך שאמרו בגמרא דבג' דברים‬ ‫עבידי רבנן דמשנו במילייהו‪ ,‬ואחד מהם 'במסכתא'‪ ,‬שלא לגלות כח וידיעת תורתם‪ ,‬מפני הענוה‬ ‫זאגט אין בבא מציעא דף כ"גלה‪ ,‬בג' דברים ֲע ִב ִידי ַר ָׁבנָׁ ן ִד ְמ ַשנו‬ ‫[והנה] די גמרא ָ‬ ‫זאכן ֲע ִב ִידי ַר ָ ּבנָ ן דִּ ְמ ַשנּ ּו‪ְ ,‬ב ַמ ֶס ְכ ָׁתא‪ּ ְ ,‬ב ּפ ּו ְר ָ ּיא‪ּ ,‬ו ְבא ּו ְש ּ ִפ ָיזא‪.‬‬‫יהו]‪ ,‬ביי דריי ַ‬ ‫ּ‬ ‫[ ְ ּב ִמ ַּ‬ ‫יליְ‬ ‫האט געלערנט ַא ַמ ֶּס ְכ ָּתא‪ ,‬און ַאז‬ ‫זאגט רש"ילה [ ּ ְפ ַשט‪ַ ,‬אז] ער ָ‬ ‫[אויף] ְב ַמ ֶס ְכ ָׁתא‪ָ ,‬‬ ‫רוואס‪,‬‬ ‫פא ָ‬ ‫האב נישט געלערנט'‪ַ .‬‬ ‫זאגט ער 'איך ָ‬ ‫מ'פרעגט אים [אם למד אותה מסכתא] ָ‬ ‫זאגט‬ ‫דאס קער צו ֲענָׁ ָׁוה‪ ,‬מעג מען ְמ ַש ֶנה זיין‪ַ .‬אזוי ָ‬ ‫וויבאלד] ָ‬ ‫ַ‬ ‫ווייל ס'קער צו ֲענָׁ ָׁוה‪[ ,‬און‬ ‫דארטן [ברש"י‪ .‬ובזה יבואר להלן דלכן גם יעקב עצמו הסתיר את כח תורתו מיצחק]‪.‬‬ ‫ער ָ‬ ‫צד‬ ‫וואס ס'איז] מ ּו ָּתר‬ ‫רוואס רעכנט ער נישט [אויך דעס ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫תוספות פרעגטלו אפילו‪ַ ,‬‬ ‫טאקע ס'איז די זעלבע [כאותן שחושב שם‪ ,‬דגם‬ ‫זאגט תוספות‪ַ ,‬‬ ‫ְל ַשנּ וֹ ת ִמ ְפנֵ י ַד ְר ֵכי ָׁשלוֹ םלז‪ָ .‬‬ ‫דאס קער צו ַד ְר ֵכי ָׁשלוֹ ם‪.‬‬ ‫בהם הטעם ווייל] ָ‬ ‫האט מען‬ ‫וואס] דורכדעם ָ‬ ‫דאס איז דער עיקר [ ָ‬ ‫[והביאור בזה‪ ,‬ווייל] די ְב ִחינַ ת ֲענָׁ ָׁוה‪ָ ,‬‬ ‫ָׁשלוֹ ם‪.‬‬ ‫לד והוא במה שיודפס אי"ה בחלק ג' של הקונטרס (עיי"ש בישוב קושיא יט)‪.‬‬ ‫לה בגמרא בבא מציעא (כג‪ :‬כד‪ :).‬דאמר רב יהודה אמר שמואל‪ ,‬בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במילייהו‪,‬‬ ‫במסכת [פירש"י‪ :‬יש בידך מסכת פלוני סדורה בגירסא‪ ,‬או ַלאו‪ ,‬ואף על גב שסדורה היא לו‪ ,‬יאמר לו ַלאו‪ ,‬ומדת ענוה היא]‪,‬‬ ‫ובפוריא (עיי"ש ברש"י ותוס')‪ ,‬ובאושפיזא [שאלוהו על אושפיזו אם קבלו בסבר פנים יפות‪ ,‬ואמר לאו‪ ,‬מדה טובה היא‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנין לבא תמיד עליו‪ ,‬ויכלו את ממונו]‪ ○ .‬מאי נפקא מינה‪ ,‬אמר מר זוטרא לאהדורי‬ ‫ליה אבידתא בטביעות עינא‪ ,‬אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת‪ ,‬מהדרינן ליה‪ ,‬ואי משני במילי אחריני‪,‬‬ ‫לא מהדרינן ליה‪.‬‬ ‫לו בתוספות בבא מציעא (שם ד"ה באושפיזא)‪ :‬והא דלא חשיב הכא מותר לשנות מפני דרכי שלום‪ ,‬כדאמרינן פרק‬ ‫הבא על יבמתו (יבמות סה‪ .):‬משום דהני נמי משום דרכי שלום הן‪ ,‬ורגילין יותר מאחרים‪ ,‬להכי נקט הני‪.‬‬ ‫לז כמבואר בגמרא יבמות (סה‪ :):‬אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון‪ ,‬מותר לו לאדם לשנות בדבר‬ ‫ֹאמר ּו ְליוֹ ֵסף ָא ָ ּנא ָשא נָ א וגו'‪ .‬רבי נתן אומר מצוה‪ ,‬שנאמר‬ ‫יך ִצ ָּוה וגו'‪ּ ,‬כֹה ת ְ‬ ‫השלום‪ ,‬שנאמר (ויחי נ‪ ,‬טז‪-‬יז) ָא ִב ָ‬ ‫יך ֵא ֵל ְך ְו ָש ַמע ָשאוּל ַו ֲה ָר ָגנִ י וגו'‪ .‬דבי רבי ישמעאל תנא‪ ,‬גדול השלום‪ ,‬שאף‬ ‫ֹאמר ְשמו ֵּאל ֵא ְ‬ ‫(שמואל א' טז‪ ,‬ב) ַו ּי ֶ‬ ‫הקב"ה שינה בו‪ ,‬דמעיקרא כתיב (וירא יח‪ ,‬יב) ַו ֲאדוֹ נִ י זָ ֵקן‪ ,‬ולבסוף כתיב (שם‪ ,‬יג) ַו ֲאנִ י זָ ַקנְ ִּתי‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יד‬ ‫צה‬ ‫אמנם העלם זה מיצחק היה רק עד לאחר שנתברך יעקב‪ ,‬כי היה ההעלם רק לצורך זה‪ ,‬אבל מיד כשנתברך יעקב‬ ‫כבר נתגלה ליצחק הכל‪ ,‬הן כח תורתו של יעקב‪ ,‬והן רשעת עשו‪ .‬וגם בדרך פשוט נתגלה לו זה מפאת דכשנכנס‬ ‫יעקב נכנס עמו ריח גן עדן‪ ,‬וכשנכנס עשו נכנסה עמו גיהנם‪ ,‬וכמובא ברש"י‬ ‫דאס קען זיין‪.‬‬ ‫לאמיר'זשע זען‪ָ ,‬‬ ‫היצט ָ‬ ‫נאך די‬‫נאר] ביז ָׁ‬ ‫געהאט דעם ָטע ּות‪ָ [ ,‬‬ ‫דאס איז ָ‬ ‫ַ‬ ‫האט ער [יצחק] דען‬ ‫ווילאנג ָ‬ ‫ַ‬ ‫דער ֱא ֶמת‪,‬‬ ‫דורכגעגאנגען די ְ ּב ָרכוֹ ת‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫איבעראל‪ָ [ .‬אבער] ַאזוי ווי ס'איז‬‫ָ‬ ‫דאך‬ ‫ְב ָׁרכוֹ ת‪ַ ,‬אזוי שטייט ָ‬ ‫געזאגט ַגם ָׁברו ְך יִ ְהיֶ ה‪ ,‬איז ער 'געקומען'לח אויף ַאלעמען‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האט ער‬ ‫ָ‬ ‫נאר ס'איז געווען‬ ‫דאך [באמת] געווען ַא נָׁ ִביא ֱא ֶמת ַל ֲא ִמתוֹ ‪ַ ,‬עד ֵאין ֵח ֶקר‪ָ .‬‬ ‫ער איז ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס איז ער שוין [‬ ‫ָׁ‬ ‫ִמן ַה ּ ָש ַמיִ ם ַאזוי [מה שנעלם ממנו עד אותה שעה]‪ָ ,‬אבער‬ ‫געווארן] ַאלעס‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫צו‬ ‫דאס [ריח] ַגן‬ ‫ּ ָפש ּוט [אויך‪ ,‬ווייל] ווען ער [יעקב] איז ַאריינגעקומען‪ ,‬איז מיטגעקומען ָ‬ ‫דאך רש"ילט‪[ ,‬ער] ברענגט ָ‬ ‫דאך ַאזוי צי [בשם חכז"למ‪ ,‬אויפן פסוק] ַו ָׁי ַרח‬ ‫זאגט ָ‬ ‫ֵע ֶדן‪ַ ,‬אזוי ָ‬ ‫יח ְ ּב ָג ָדיו‪ ,‬שנכנסה עמו] ריח גן עדן‪.‬‬ ‫[ ֶאת ֵר ַ‬ ‫יהנֹם‪[ ,‬ולכך נאמר] ַו ֶי ֱח ַרד‬ ‫דאס ֵג ִ‬ ‫מיטגעהאט ָ‬ ‫ַ‬ ‫האט ער‬ ‫און ווען ֵע ָׁשו איז געקומען‪ָ ,‬‬ ‫ֲח ָׁר ָׁדה ְגד ָֹׁלה ַעד ְמאֹד‪.‬‬ ‫צז‬ ‫יה ּנֹם‪.‬‬ ‫האט מיטן ֵ ּג ִ‬ ‫דאס נישט געזען פריער‪ַ ,‬אז 'ער' ָ‬ ‫האט ער ָ‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬‫נאר] ַ‬ ‫[ ָ‬ ‫יה ּנֹם ַאזוי‪ַ ,‬אז ס'גייט מיט‬ ‫רפא ּפן‪ַ ,‬אז ער איז מיטן ֵ ּג ִ‬ ‫פא ָ‬ ‫געלאזט ַ‬‫ָ‬ ‫האט ער זיך‬‫רוואס ָ‬‫פא ָ‬ ‫ַ‬ ‫אים [מיט]‪.‬‬ ‫דערנאכדעם ַאז ס'איז‬ ‫ָׁ‬ ‫פארהוילן‪ָ [ .‬אבער]‬‫דאס פון אים ַ‬ ‫טאקע] ָ‬‫האט מען [ ַ‬ ‫נאר פריער ָ‬ ‫ָ‬ ‫געהאט‬ ‫ַ‬ ‫האט מען שוין נישט מוֹ ָרא‬ ‫זאך [שכבר נתברך יעקב]‪ָ ,‬‬ ‫געווארן די ַ‬ ‫ָ‬ ‫שוין געטון‬ ‫[מלגלות ליצחק כל ענין יעקב ועשו]‪.‬‬ ‫צח‬ ‫וכן מבואר בייטב לב‪ .‬והוסיף עוד דלפי שכשנשתלח עשו לצאת השדה‪ ,‬נשתלח‬ ‫עמו גם שרו‪ ,‬ולא היה שם המקטרג‪ .‬ועל ידי זה נתברך יעקב‪ ,‬וגם נתגלה הכל ליצחק‬ ‫נאךמא [שלאחר שנתברך יעקב נתגלה ליצחק הכל‪ .‬ומוסיף שם עוד‬ ‫דער ייטב לב ָ‬ ‫זאגט [עס] ָ‬ ‫לפרש גם הלשון שאמר אחר כך יצחק לעשו ָׁוא ַֹכל ִמכֹל] ְב ֶט ֶרם ָׁתבוֹ א [ ָו ֲא ָב ֲר ֵכה ּו‪ַ .‬אז] ווייל ֵע ָׁשו‬ ‫לח פירוש‪ ,‬שנתוודע והשיג‪.‬‬ ‫יח ְ ּב ָג ָדיו] וגו'‪ .‬והלא אין ריח רע יותר משטף העזים‪ ,‬אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן‬ ‫[את ֵר ַ‬ ‫לט ברש"י (כז‪ ,‬כז)‪ַ :‬ו ָ ּי ַרח ֶ‬ ‫יח ָׁש ֶדה ֲא ֶשר ֵב ְרכוֹ ה'‪ .‬שנתן בו ריח טוב‪ ,‬וזהו שדה תפוחים‪ ,‬כן דרשו רבותינו ז"ל‬ ‫יח ְ ּבנִ י] ְכ ֵר ַ‬ ‫ֹאמר ְר ֵאה ֵר ַ‬ ‫עדן‪[ַ :‬ו ּי ֶ‬ ‫(תענית כט‪ - .):‬ולהלן ברש"י (כז‪ ,‬לג)‪ַ :‬ו ֶ ּי ֱח ַרד‪ .‬כתרגומו ו ְּת ַו ּה‪ ,‬לשון תמיה‪ .‬ומדרשו‪ ,‬ראה גיהנם פתוחה מתחתיו‪.‬‬ ‫מ בתנחומא בפרשתן (סימן יא)‪ַ :‬ו ֶ ּי ֱח ַרד יִ ְצ ָחק ֲח ָר ָדה ְ ּגדוֹ ָלה וכו'‪ ,‬באותה שעה הכיר את קולו והתחיל חרד‪ ,‬אמר לו‬ ‫ִמי ַא ָּתה‪ .‬לפי שבשעה שנכנס יעקב‪ ,‬נכנסה עמו ריח גן עדן‪ ,‬ריח ניחוח‪ ,‬ונתיישבה דעתו של אותו צדיק‪ ,‬שנאמר‬ ‫יח ָש ֶדה ֲא ֶשר ֵ ּב ְרכוֹ ה'‪ ,‬התחיל לברכו‪ .‬אבל כשנכנס עשו‪ ,‬נפתח לו גיהנם‪ ,‬לפיכך ַו ֶי ֱח ַרד יִ ְצ ָׁחק‬ ‫יח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַ‬ ‫ְר ֵאה ֵר ַ‬ ‫ֲח ָׁר ָׁדה ְגדוֹ ָׁלה‪ ,‬והיה תמיה יצחק בלבו ואומר‪ ,‬אני רואה גיהנם ועשו מסיק אותו‪.‬‬ ‫יח ְב ָׁגדיו‪ ,‬אמר רבי יוחנן אין לך דבר שריחו קשה מן‬ ‫ובבראשית רבה (סה‪ ,‬כב)‪ַ :‬ו ִ ּי ַ ּגש ַו ִ ּי ּ ַשק לוֹ ַו ָׁי ַרח ֶאת ֵר ַ‬ ‫יח ְב ָׁג ָׁדיו ַויְ ָׁב ֲר ֵכהו‪ ,‬אלא בשעה שנכנס אבינו יעקב אצל אביו נכנסה‬ ‫השטף הזה של עזים‪ְ ,‬ו ַא ְּת אמרת ַו ָׁי ַרח ֶאת ֵר ַ‬ ‫יח ָש ֶדה‪ .‬ובשעה שנכנס עשו אצל אביו‪ ,‬נכנסה עמו גיהנם‪ ,‬היך‬ ‫יח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַ‬ ‫עמו גן עדן ‪ ,‬הדא הוא דאמר ליה ְר ֵאה ֵר ַ‬ ‫מה דאת אמר (משלי יא‪ ,‬ב) ָ ּבא זָ דוֹ ן ַו ָ ּיבֹא ָקלוֹ ן‪.‬‬ ‫מא בייטב לב בפרשתן‪ָׁ :‬ואוֹ ַכל ִמכֹל ְב ֶט ֶרם ָׁתבוֹ א וגו' (כז‪ ,‬לג)‪ .‬כי נראה לי הענין שהיה יעקב נתברך בעת שעשו יצא‬ ‫השדה לצוד ציד‪ ,‬זה היה סיבה ושימה מאת ה'‪ ,‬על דרך שכתבו המפרשים (זרע יצחק‪ ,‬מס' מכות) אהא דקיימא לן‬ ‫טו‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫געקאנט געשען די‬ ‫ָׁ‬ ‫האט‬‫וועקגעגאנגען זוכן אין די פעלדער‪ָ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫מיטן ַשר זענען זיך ַא‬ ‫ְב ָׁרכוֹ ת‪ ,‬ווייל ער איז נישט געווען‪ ,‬איז נישט געווען דער ְמ ַק ְט ֵרג‪.‬‬ ‫דארט‬ ‫מ'פארשיקט אים נישט ָ‬ ‫ַ‬ ‫און ווען ער [שרו של עשו] גייט נישט ַאוועק‪ ,‬ווען‬ ‫געקאנט ַאזוי‬ ‫ָ‬ ‫אינדרויסן מיט ֵע ָשו'ן‪[ ,‬וכמו שאמר לו] ְו ֵצא ַה ּ ָש ֶדה‪ ,‬העט עס נישט גיווען‬ ‫רויסגעפאלן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫רויספאלןמב ווי ס'איז ַא‬ ‫ַ‬ ‫ַא‬ ‫[וממילא מכיון שהמקטרג לא היה שם‪ ,‬היו יכולין לגלות באותה שעה את כל האמת ליצחק]‪.‬‬ ‫צט‬ ‫ועל כל פנים מתחילה הסתיר גם יעקב את כח תורתו מיצחק‪ ,‬וסייע גם הוא לההעלם מעיני יצחק‬ ‫געווארן [כח תורתו וצדקתו של‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס איז ער שוין‬ ‫ָׁ‬ ‫יהיה איך שיהיה‪,‬‬ ‫האט‬ ‫געווארן ַאז ער איז ָׁב ִקי ַב ֲה ָׁל ָׁכה ו ְב ִמ ְשנָׁ ה ו ְב ַא ָׁג ָׁדה‪ ,‬די נְ בו ָׁאה ָ‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫יעקב]‪ ,‬איז ער‬ ‫האט ער געזען ַאלעס ִ ּבנְ ב ּו ָאה ֲא ִמ ִּתית‪ ,‬זיין‬ ‫דעמאלטס ָ‬ ‫ָׁ‬ ‫דאס ַאלעס [ ְמ ַג ֶּלה געווען]‪,‬‬‫אים ָ‬ ‫כ ַֹח ַהתוֹ ָׁרה [של יעקב]‪.‬‬ ‫געזאגט [ליצחק‪ ,‬שהסתיר ממנו כח‬ ‫ָ‬ ‫דאס נישט‬ ‫האט ער [יעקב] ָ‬ ‫[און] זעט אויס [ ַאז] פריער ָ‬ ‫פארקערט [ווי]‬ ‫תורתו‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא הנזכר דעבידי רבנן דמשנו מילייהו 'במסכתא']‪ּ .‬פונקט ַ‬ ‫וואס] איז געווען ַא ליגנער [ורימה את יצחק כאילו חושש לדברי תורה‪ ,‬באומרו] האיך‬ ‫שו [ ָ‬‫ֵע ָ‬ ‫מג‬ ‫ְמ ַע ְש ִרין [את המלח ואת התבן‪ ,‬וכמו שהביא רש"י בפסוק] ִכי ַציִ ד ְב ִפיו ‪.‬‬ ‫(סנהדרין נט‪ ).‬דגיד הנשה שנאמרה ולא נשנית‪ ,‬לישראל לבד נאמרה‪ .‬ונאמרה ונשנית‪ ,‬לזה ולזה נאמרה‪ .‬אם כי‬ ‫הסברא להיפך‪ ,‬אבל הענין‪ ,‬כי על גיד הנשה ממונה השטן שרו של עשו‪ ,‬כדאיתא בזוהר וישלח (קע‪ ,):‬והשי"ת‬ ‫למען צדקו חפץ שלא יהיה השטן באותו מעמד‪ ,‬שלא יערבב הדבר‪ ,‬ולזה לא נשנה לאו דגיד הנשה‪ ,‬הובא ענין‬ ‫ֹאמר‪ ,‬שהשי"ת חפץ שיתברך יעקב באופן היותר טוב‪,‬‬ ‫זה בספר ישמח משה ריש פרשת ברכה‪ ,‬עיי"ש‪ ○ .‬כמו כן נ ַ‬ ‫לזה היה סיבה לשלח את עשו השדה לצוד ציד‪ ,‬כדי שלא יהיה הוא ולא שר שלו באותו מעמד‪ .‬כי אם היה הוא‬ ‫שם‪ ,‬גם שר שלו היה שם‪ ,‬והיה מערבב הדבר ומבלבל‪ ,‬ולזה היה סיבה לשלחו בעת ההוא‪ .‬וזהו שאמרה רבקה‬ ‫יאה ִּלי ַציִ ד דייקא‪ ,‬ולא מביתו‪ ,‬למען ישים לדרך‬ ‫יך ְמ ַד ֵ ּבר ֶאל ֵע ָשו ָא ִח ָ‬ ‫יך ֵלאמֹר‪ָ ,‬ה ִב ָ‬ ‫(כז‪ ,‬ו‪-‬ח) ִה ֵ ּנה ָש ַמ ְע ִּתי ֶאת ָא ִב ָ‬ ‫פעמיו‪ ,‬על כן ְ'ו ַע ָּתה' דייקא ְ ּבנִ י ְש ַמע ְ ּבקוֹ ִלי‪ ,‬כי אז תתברך כראוי‪ ,‬כאמור‪ ○ .‬והנה איתא במדרש מגלת אסתר‬ ‫(אסת"ר ב‪ ,‬ה) אמר לון אותו רשע ליהודים‪ ,‬יכול אלקיכון עתיד דעביד לכון יותר מכן‪ ,‬אמרו לו ַעיִ ן לֹא ָר ָא ָתה‬ ‫ֱאל ִֹקים זו ָּל ְת ָך (ישעי' סד‪ ,‬ג) ‪ .‬כי יש להבין מהיכן ידע אחשורוש מסעודה העתידה‪ ,‬וגם להבין תשובתם בדרך‬ ‫חכמה‪ .‬ופירש בספר קול יעקב (אסתר‪ ,‬ד"ה מדרש) שמזה שהלכו ישראל לסעודתו‪ ,‬הבין שעתיד הקב"ה לעשות‬ ‫סעודה יותר גדולה‪ ,‬ועל כן הלכו לסעודתו‪ ,‬על דרך שאמרו חז"ל (ברכות ט‪ ):‬לעולם ירוץ אדם כו' ואפילו לקראת‬ ‫מלכי אומות העולם‪ ,‬שאם יזכה יבחין‪ .‬והם השיבו לו ברמז דברי חידודין‪ ,‬על פי ָמ ָשל לאחד שהיה לו אשה‬ ‫רעה‪ ,‬ומדי אכלו ושתו מררה ועצבה רוחו‪ ,‬פעם אחד נסעה מביתו ונשאר לבדו‪ ,‬אז צוה למשרתת לעשות לו‬ ‫מטעמים‪ ,‬ויאכל וישת וייטב לבו מאוד‪ ,‬ובתוך כך באה האשה לביתה וראתה כל אלו‪ ,‬מה עשתה‪ ,‬פקדה‬ ‫להמשרתת לעשות סעודה גם מחר כדת היום‪ ,‬לאחר אכלו ושתיתו שאלה אותו לאמר האם מתקו וערבו לך‬ ‫המטעמים כמו אתמול‪ ,‬והשיב לה כי זה אי אפשר‪ ,‬כי אתמול ערבו ומתקו לי יותר ויותר‪ ,‬יען היה הדבר בלעדך‪,‬‬ ‫ומר המות סר ממני‪ .‬כך השיבו לו ישראל‪ ,‬כי אותו הסעודה העתידה הוא עין לא ראתה‪ ,‬אפילו לא יהיה גדול‬ ‫מזה‪ ,‬והטעם כי ֱאל ִֹקים 'זו ָּל ְת ָך' דייקא יַ ֲע ֶשה‪ ,‬בלעדי ממשלתך עלינו‪ ,‬עכ"ד‪ ○ .‬כן אני אומר כאן‪ ,‬כי מה שטעם‬ ‫יצחק במאכלו כל מיני מטעמים וערב לו‪ ,‬היה מפני שלא היה עשו הרשע באותו סעודה‪ .‬והנה אם כי מתחלה‬ ‫רימה עשו את אביו‪ ,‬אבל עתה ראה והבין שיעקב הוא הצדיק‪ ,‬כי נכנס עמו ריח גן עדן‪ ,‬וכשנכנס עשו ַו ֶי ֱח ַרד‬ ‫יִ ְצ ָׁחק ֲח ָׁר ָׁדה ְגד ָֹׁלה שהיה גיהנם פתוחה תחתיו‪ ,‬ואז הבין כי היה סיבה מאת ה' לשלח את עשו השדה שלא יהיה‬ ‫בעת הסעודה ובעת הברכה‪ ,‬כי בדין מגיע הברכה ליעקב‪ .‬וגם הבין כי מה שטעם כל מיני מטעמים בהמאכל‪ ,‬זה‬ ‫היה מחמת שהיה בטרם בא עשו ובלעדו‪ .‬וזה שאמרו ָׁואוֹ ַכל ִמכֹל‪ ,‬ושמא תאמר גם אני אעשה סעודה כמוהו‪,‬‬ ‫'ב ֶט ֶרם ָׁתבוֹ א'‪ ,‬ומזה אני מבין מה שאברכהו ַגם‬ ‫לזה אמר זה אי אפשר‪ ,‬כי מה ש'אוכל מכל' היא מחמת שהיה ְ‬ ‫'ב ֶט ֶרם ָׁתבוֹ א' למען ברוך יהיה‪ .‬והבן כי היא דבר נחמד‪.‬‬‫ָׁברו ְך יִ ְהיֶ ה‪ ,‬כי היה סיבה מאת ה' שאברכהו ְ‬ ‫'אויספאלן'‪ ,‬אויסקומען‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מב מלשון‬ ‫מג ברש"י (כה‪ ,‬כח)‪ִּ [ :‬כי ַציִ ד] ְב ִפיו‪ .‬כתרגומו‪ ,‬בפיו של יצחק‪ .‬ומדרשו (תנחומא סימן ח)‪ ,‬בפיו של עשו‪ ,‬שהיה ָׁצד‬ ‫אותו ו ְמ ַר ֵמהו בדבריו‪.‬‬ ‫ועוד שם (כה‪ ,‬כז)‪ :‬י ֵֹד ַע ַציִ ד‪ .‬לצוד ולרמות את אביו בפיו‪ ,‬ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן‪,‬‬ ‫כסבור אביו שהוא מדקדק במצות‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫טז‬ ‫ק‬ ‫ובישמח משה מבואר עוד האיך שסייע גם יעקב לההעלם מיצחק‪ ,‬כי יעקב היה תמיד שוחט הבשר ליצחק‪ ,‬דיען‬ ‫שיצחק הכיר בבשר מהות השוחט‪ ,‬וכדרך הצדיקים שהכירו בזה‪ ,‬על כן נתן עשו תמיד ליעקב לשחוט‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יכיר מהות עשו בהבשר‪ .‬וגם זה גרם להטעות את יצחק במהותו של עשו‪ ,‬יען כי הרגיש במהות השוחט שהיה‬ ‫צדיק וקדוש‪ ,‬ובעל השגות וכוונות רמות‬ ‫אין ישמח משה איז אויך ָ‬ ‫דא ַאן ֲא ִריכ ּותמד [בענין שגם יעקב הסתיר הדבר מלגלות‬ ‫נאר] יַ ֲעקֹב ָׁא ִבינו איז‬ ‫גע'ש ְח ְט'ן‪ָ [ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט נישט‬‫ליצחק‪ ,‬ומפרש] אין דעם ַציִ ד ְב ִפיו‪ַ [ ,‬אז] 'ער' ָ‬ ‫מה‬ ‫האט‬ ‫גע'ש ְח ְט'ן ‪[ ,‬ווייל] ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫קיינמאל נישט‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫געווען דער שוֹ ֵחט‪[ ,‬ועשו] ער ָ‬ ‫מד בישמח משה בפרשתן (עה"פ ויגדלו הנערים) חושב ט"ו קושיות לאורך כל הסדרה‪ ,‬וכתב שם וז"ל (במקוצר)‪:‬‬ ‫והנה כדי ליישב כל זה‪ ,‬נקדים דזה היה מההכרח שיתברך יעקב במחשבת עשו‪ ,‬וכמבואר בזוהר הק' (מובא לעיל‬ ‫בהערה ה)‪ ,‬ועיין באגודת אזוב בקהלת סימן ד מ"ש הטעם על זה‪ .‬ועדיין איננו מספיק למשכיל‪ ,‬דהא המעשה‬ ‫בטעות הוי‪ ,‬ועשיה של טעות לאו כלום הוא‪ .‬והנ"ל בזה‪ ,‬דהנה באמת הברכה לא היה בטעות‪ ,‬כי המחשבה על‬ ‫עשו היה הטעות בחשבו שהוא צדיק‪ ,‬ובאמת יעקב הוא הצדיק‪ ,‬ואם כן אדרבה אם מה שבטעות לאו כלום הוא‪,‬‬ ‫אם כן המחשבה והמעשה עולה כאחד וכו'‪ ○ .‬והנה זה בודאי שהיה יצחק מכיר באכילת הבשר אם נבלה או‬ ‫כשרה הוא‪ ,‬וכן מהות השוחט‪ .‬והנה יעקב ורבקה לא רצו להלשין על עשו ולומר דלטוריא על עשו הרשע‪ ,‬וגם‬ ‫כדי שלא לצער את הצדיק‪ ,‬ויודעים היו שלא יועיל אם יוֹ ִכיחוֹ ‪ ,‬והנה סמכו את עצמם שבודאי לא יכשל באיסור‪,‬‬ ‫כי אין הקב"ה מביא תקלה על ידו‪ ○ .‬והנה בכיבוד אב יש שני מינים‪ ,‬א' אם מצוה לו‪ .‬ב' אף אם אין מצוה לו‪,‬‬ ‫רק עושה מה שיודע שהוא לו לנחת רוח‪ ,‬וזה יותר גדול‪ .‬והנה גם עשו ידע שיצחק לא יבא לידי תקלה על ידו‪,‬‬ ‫ולא יאכל משחיטתו‪ ,‬וגם שיכיר במהותו על ידי זה‪ ,‬ולזה התחכם הרשע‪ ,‬בכל מה שצד לאביו‪ ,‬הביא ליעקב‬ ‫שישחוט לצורך אביו‪ ,‬ויעקב עשה זאת בשביל כבוד אביו‪ ,‬אף שלא ידע אביו‪ .‬והנה יעקב בשחיטתו תיקן הרבה‬ ‫מאד‪ ,‬לפי שהיה ִאיש ָׁתם‪ ,‬היינו השלם הגמור בכל השלימות‪ ,‬ויכול לתקן בכל המדריגות‪ ,‬וגם יוֹ ֵשב אוֹ ָׁה ִלים‬ ‫אהלו של שם ועבר‪ ,‬וידע כל הסודות והרזין והכוונות‪ .‬והנה עשו הביא את זה לאביו‪ ,‬והכיר אביו באכילתו כי‬ ‫השוחט הוא צדיק גדול מאד‪ ,‬וחשב שהוא בעצמו שחטו‪ ,‬על כן חשבו לצדיק גדול מאד והצנע לכת‪ ,‬שמראה‬ ‫עצמו כאיש שדה‪ ,‬והוא גדול ואיש אלקים‪ .‬וז"ש ַו ֶ ּי ֱא ַהב יִ ְצ ָחק ֶאת ֵע ָשו ִכי ַציִ ד ְב ִפיו לרמאות רוחו‪ ,‬והפשוט‬ ‫והדרש אחד‪ ,‬כדרכי לפרש בכל מקום‪ ,‬ועכשיו מפרש איך היה‪ַ ,‬ויְ ִהי ֵע ָשו ִאיש ָש ֶדה ִאיש יוֹ ֵד ַע ַציִ ד כפשוטו‪ ,‬וגם‬ ‫כמדרשו‪ ,‬על ידי מה‪ ,‬על ידי ְויַ ֲעקֹב ִאיש ָּתם יוֹ ֵשב א ָֹה ִלים‪ ,‬שהוא היה הזובח לו כמו שכתבתי וכו'‪ ○ .‬והנה לפי‬ ‫זה אהבת יצחק לעשו וחשיבותו בעיניו‪ ,‬היה באמת מכח קדושת יעקב‪ ,‬ויעקב ידע כל זה‪ .‬והנה בפרשת שמות (ד‪,‬‬ ‫כב) על הפסוק ְ ּבנִ י ְבכוֹ ִרי יִ ְש ָר ֵאל‪ ,‬פירש רש"י בכור לשון גדולה וחשיבות וכו'‪ .‬והנה 'כאשר' הוא משמש‬ ‫לפעמים 'כאילו'‪ ,‬ולפי זה מבואר מאמר יעקב‪ ,‬אנכי הוא מה שעשו בכורך‪ ,‬פירוש החשוב בעיניך‪ ,‬על ידי מה‬ ‫'כ ֲא ֶשר' ִד ַב ְר ָׁת ֵא ָׁלי ‪ ,‬רצ"ל שאני העושה תמיד כאילו אלי דברת‪ ,‬ויצחק הבינו על פשוטו‪ .‬וזה כונת רז"ל‬ ‫שעשיתי ַ‬ ‫ָ‬ ‫(זוהר ח"א קסז‪ ):‬במה שדרשו וחלקו תיבת ָאנ ִֹכי‪ ,‬מן ֵע ָשו ְ ּבכוֹ ֶרך‪ ,‬וכן מה שפירשו (ברש"י) עשיתי כאשר דברת אלי‬ ‫כמה פעמים‪ ○ .‬והנה אחר שנגמר הדבר שנתברך יעקב קצת בפקפוק‪ ,‬חזר הדבר ממילא לטבעו‪ ,‬שיכיר יצחק‬ ‫במעשה עשו וגם במעשה יעקב‪ ,‬ולכך ַויְ ִהי ַּכ ֲא ֶשר ַא ְך יָ צֹא יָ ָצא יַ ֲעקֹב ְו ֵע ָשו ָ ּבא‪ ,‬שכבר נתודע לו הכל‪ ,‬זה לתומו‬ ‫וזה לרשעו‪ .‬והנה עשו הרשע לא בא אז ליעקב שישחוט‪ ,‬דאז לא השיג רק כלב כמבואר בתרגום יונתן בן‬ ‫עוזיאל‪ ,‬ו ּ ָּפ ַחד שיכיר יצחק בו‪ ,‬כי איך יבוא לידי תקלה‪ ,‬ועוד דידע דשכינתא גביה תדיר כמבואר בזוהר הק'‪ ,‬על‬ ‫כן התחזק מאד ברוח הטומאה בתוקף הסט"א‪ ,‬וטימא עצמו בכל מיני טומאות לבא עם כל כחותיו‪ ,‬באופן‬ ‫שיברחו כל כחות הקדושה מיצחק ולא ירגיש כלל‪ ,‬על כן ַו ֶי ֱח ַרד יִ ְצ ָׁחק ֲח ָׁר ָׁדה ְגדוֹ ָׁלה ַעד ְמאֹד‪ ,‬והיינו שדרשו‬ ‫שראה גיהנם פתוחה מתחתיו‪ ,‬מקום חשך ואופל צלמות מעון הסט"א‪ .‬והנה היה חרדה אחר חרדה‪ ,‬כי מאחר‬ ‫שהכיר ברשעת עשו והריח ריח נבלה כריחא דיקדות גיהנם‪ ,‬כמבואר בתרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬החריד מאד‬ ‫בחשבו כי עד עתה שטעה אכל נבלות מצידו‪ ,‬וזה שאמר ִמי ֵאפוֹ א 'הוא' ַה ָׁצד ַציִ ד עד עתה ָׁואוֹ ַכל ִמכֹל‪ ,‬רצ"ל‬ ‫מכל ציד וציד‪ ,‬והנה 'הוּא' מיותר‪ ,‬אך שנצנצה אליו רוח הקודש בדבריו להשיבו באמצע שאלתו ויתובי דעתו‪,‬‬ ‫וזה 'הוא' ַה ָׁצד ַציִ ד עתה‪ָׁ ,‬ואוֹ ַכל ִמכֹל כמדרשו מכל המטעמים‪ ,‬זה הוא שהיה אוכל משחיטתו גם עתה כאשר‬ ‫מקודם‪ ,‬ומה שאמר הוּא ַה ָ ּצד ַציִ ד אף שיעקב לא צד‪ ,‬לא קשה מידי‪ ,‬דהלא יעקב אמר ְו ָא ְכ ָלה ִמ ֵ ּצ ִידי‪ ,‬ולא עמדו‬ ‫המפרשים על זה כלל לישב האיך הוציא דבר שקר מפיו‪ ,‬אלא שמע מינה דגם זה מקרי צידה‪ ,‬שצד אותם מן‬ ‫הצאן‪ .‬וסיים דבריו ברוח הקודש ְ ּב ֶט ֶרם ָּתבֹא ָו ֲא ָב ֲר ֵכהוּ‪ ,‬לכך ַ ּגם ָ ּברו ְּך יִ ְהיֶ ה‪ ,‬כמ"ש כי המחשבה עליך הוא‬ ‫בטעות‪ ,‬כי הוכיח סופו על תחילתו כי קדושתו היה עיקר החשיבות והאהבה‪ ,‬ושמא תאמר שלא יתקיים בו‬ ‫הברכה דהיה בטעות‪ ,‬על כן אמר ַ ּגם ָ ּברו ְּך יִ ְהיֶ ה‪ ,‬כי ראה והשיג בשעת הברכה שקבל על ראשו וכו'‪.‬‬ ‫מה ובזה מיושב היטב מה שנדחק בזה החזקוני (כז‪ ,‬ג) וז"ל‪ְ :‬וצו ָּדה ִּלי ָציִ ד‪ .‬ואם תאמר היאך מסתייע מילתא‬ ‫שהיה אוכל איסור בשוגג [משחיטת מומר]‪ ,‬השתא ומה בהמתן של צדיקים וכו'‪ .‬אלא יש לומר שלא אכל‬ ‫משחיטתו משהיה כופר‪ ,‬והדברים ידועים‪ ,‬שהרי הקדימו יעקב בבגדי עזים‪ .‬ומה שכתב ִכי ַציִ ד ְב ִפיו‪ ,‬היינו קודם‬ ‫שכפר‪.‬‬ ‫יז‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫געוואלט [שיצטער‬ ‫ָ‬ ‫האט ער נישט‬ ‫געוואוסט [שיצחק יכיר מהותו בזה‪ ,‬און] וועגן ְכבוֹ ד ָׁא ִביו ָ‬ ‫מחמתו]‪.‬‬ ‫נאר ער איז‬ ‫פאטער‪ָ .‬‬ ‫אויסזאגן דעם ָ‬ ‫ָׁ‬ ‫געוואלט‬ ‫ָׁ‬ ‫האט [אויך] נישט‬ ‫און יַ ֲעקֹב ָׁא ִבינו ָ‬ ‫האט ער‬‫יטה ָ‬‫האט ער [יצחק] דערקענט אין די ְש ִח ָׁ‬ ‫געווען דער שוֹ ֵחט‪[ ,‬וממילא] ָ‬ ‫האט ער געזען [ ַאז] ס'איז [מיט] ָׁרזִ ין ְד ָׁרזִ ין‪ ,‬אין דעם איז געלעגן גרויסע‬ ‫דערקענט‪ָ ,‬‬ ‫כוֹ חוֹ ת [הקדושה]‪.‬‬ ‫קא‬ ‫יטה ‪ -‬אינעם פלייש ‪-‬‬‫דאך דערקענט אין די ְש ִח ָ‬ ‫האבן ָ‬‫יקים ו ְקדוֹ ִשים ָ‬ ‫ַאזוי ווי ַצ ִד ִ‬ ‫דאך דערקענט די כוֹ חוֹ ת פונעם שוֹ ֵחט‪.‬‬ ‫האבן זיי ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאך דער אור המאירמו ַאז דער בעל שם טוב הקדוש‪ ,‬אפילו‬ ‫[און] ער ברענגט ָ‬ ‫געהאט [העושה הכינור‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫האט‬ ‫וואס ער ָ‬ ‫האט ער דערקענט די ַמ ֲח ָׁשבוֹ ת ָ‬ ‫אויף ַא פידל ָ‬ ‫גאר‪.‬‬ ‫דאס פידל ָ‬ ‫געמאכט ָׁ‬ ‫ַ‬ ‫האט‬‫בשעת] ווען ער ָ‬ ‫קב‬ ‫האט ער געוואוסט‬ ‫דאך דערקענט ַאלעס‪ָ ,‬‬ ‫האט ָׁ‬ ‫[ובודאי כמו כן ביצחק אבינו] ער ָׁ‬ ‫דאס‬‫האט ָׁ‬ ‫דאס איז עפעס ַאן ִאיש ָׁקדוֹ ש ָׁ‬ ‫האט ער געזען [ ַאז] ָׁ‬ ‫[מבשר השחיטה שאכל] ָ‬ ‫האט אים אויך געברענגט דעם ָטע ּות [במהותו של עשו‪,‬‬ ‫דאס ַאליין ָ‬ ‫גע'ש ְח ְט'ן‪[ ,‬וממילא] ָ‬ ‫ָׁ‬ ‫האט נישט געוואוסט [ ַאז] ס'איז יַ ֲעקֹב ָא ִבינ ּו [דער שוחט]‪.‬‬‫שהרי] ער ָ‬ ‫ַאזוי ברענגט דער ישמח משה אויכעט‪.‬‬ ‫קג‬ ‫ונמצא ששניהם רימו את יצחק‪ ,‬עשו במה שהראה עצמו לצדיק‪ ,‬ויעקב לאידך גיסא במה שהסתיר ולא גילה את‬ ‫כח תורתו ליצחק‪ .‬והחילוק הוא רק שיעקב עשה כן על פי התורה‪ ,‬דמותר לשנות 'במסכתא'‪ .‬אבל עשו עשה כן‬ ‫שלא כדת‬ ‫געווארן זיין כ ַֹח‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫דעמאלטס [לאחר שנתברך יעקב]‬ ‫ָׁ‬ ‫יהיה איך שיהיה‪ ,‬איז ער‬ ‫דעמאלטס]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫אויסגעזאגט [ביז‬ ‫ָׁ‬ ‫האט נישט‬ ‫ווארן ער ָ‬ ‫ַהתוֹ ָׁרה‪ָ ,‬‬ ‫מו באור המאיר (סוף האזינו) ‪ :‬והט למשל אזניך‪ ,‬כנור נברא בעולם שינגנו עליו‪ ,‬ומחמת קולות היוצאים מהנימין‬ ‫יש הנאה‪ ,‬כי קולו ערב ונעים אל השומעים‪ ,‬ונתעורר שמחה בלבם‪ ,‬שנעשים קלים לרקד‪ ,‬ואם אישים משכילים‬ ‫מגביהים את עצמם לרקד לקול הכנור‪ ,‬ישמח הכנור גם כן בשמחת הצדיק‪ ,‬ולהיפך אדם רשע נתעורר מקול‬ ‫הכנור לדבר עבירה מניאוף וכדומה ח"ו מקלות‪ ,‬אוי לו ואוי לכנור שגרם לו ככה‪ ,‬כל זה מורה דלית להם‬ ‫מגרמם כלום‪ ,‬כי אם מה שאנו בני ישראל מכניסים בהם הארה כנזכר וכו'‪ ○ .‬ושמעתי בשם הבעל שם טוב‬ ‫זללה"ה‪ ,‬פעם אחד שמע לאדם רשע שנגן בכנור‪ ,‬והבין כל העבירות שעשה מיום הולדו‪ .‬ואם בכינור פורש‬ ‫עונותיו‪ ,‬כל שכן כשמנגן בפה‪ ,‬מהניגון שהוא מזמר‪ ,‬יכול המשכיל ִמזַ ֵכי ָׁה ְראוֹ ת‪ ,‬לדעת מה שפעל ועשה מכל‬ ‫עונותיו ‪ ,‬כיון שמכניס כל מאמצי כחו בניגון שמוציא מפיו‪ ,‬ואם כן תוכחה מגולה להחזנים ומנגנים‪ ,‬והסירו‬ ‫מסוה הבושה מעל פניהם‪ ,‬לזמר בפני החכמים וידועים‪ ,‬ובפרט בעומדו לפני התיבה בבית המדרש או בבתי‬ ‫כנסיות‪ ,‬באין מבין שהוא בעצמו מודיע קלונו‪ ,‬ופיהו ענה בו‪ ,‬לדעת על ידי ניגונו‪ ○ .‬ונחזור לענין‪ ,‬אשר לבחינת‬ ‫השמחה לית לה מגרמה כלום‪ ,‬כי אם כל עצמה תולה לערך פנימיות מחשבה של המשמח עמה‪ ,‬ואישים פועלי‬ ‫ָא ֶון נאמר עליהם (ישעי' נה‪ ,‬יב) ִּכי ְב ִש ְמ ָחה ֵת ֵצא ּו מגבול הקדושה‪ ,‬ואישים משכילים נרמז בכתוב כללות היחוד‪,‬‬ ‫יכם ִר ָ ּנה ְו ָכל ֲע ֵצי ַה ּ ָש ֶדה יִ ְמ ֲחא ּו ָכף‪ ,‬יש לרמוז‬ ‫ִּכי ְב ִש ְמ ָחה ֵת ֵצא ּו ו ְּב ָשלוֹ ם ּתו ָּבלוּן ֶה ָה ִרים ְו ַה ְ ּג ָבעוֹ ת יִ ְפ ְצח ּו ִל ְפנֵ ֶ‬ ‫בכאן בחינת היחוד של עשרה ספירות וכו'‪ .‬עכ"ל האור המאיר‪.‬‬ ‫ורבינו רגיל להביא זה בשמו בשינוי קצת‪ ,‬כי הבעש"ט היה מכיר כשראה הכלי‪ ,‬את מחשבת האיש שעשה‬ ‫הכלי‪ .‬וענין זה מובא בספר נוצר חסד (פ"ו‪ ,‬ד"ה אהבה כח) וז"ל‪ ,‬כח הפועל בנפעל‪ ,‬ולכן מרן אלוקיי אור ישראל‬ ‫רבינו ישראל בעל שם זצ"ל‪ ,‬כשהיו מביאין לפניו כלי וספסל וכיוצא‪ ,‬היה אומר כל המחשבות בפרט [רצ"ל‬ ‫בפרטיות] שהיה מחשב האומן בעת עשיית הכלי‪ ,‬כי כח הפועל בנפעל‪ – .‬ועין עוד בספר ליקוטי מוהר"ן (אות‬ ‫רכה) כתב וז"ל‪ ,‬וזהו מה שמספרים על הבעל שם טוב ז"ל שהיה שומע דיבורים מקול הכינור‪ - .‬ועיין בספר בעל‬ ‫שם טוב עה"ת (פרשת ויקהל אות ב)‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫יח‬ ‫געפא ּפט'‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫האבן 'ביידע‬ ‫געווארן ַאז זיי ָ‬ ‫ָ‬ ‫געוואר‬ ‫ָ‬ ‫פארקערט‪ ,‬ער איז‬ ‫ּפונקט ַ‬ ‫פאר ַא ַצ ִדיק‪,‬‬‫פארגעשטעלט ַ‬ ‫האט זיך ָׁ‬‫געפא ּפט ִכי ַציִ ד ְב ִפיו‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫ער [ ֵע ָשו] ָ‬ ‫און ְל ִה ּפ ּו ְך‪ ,‬ער איז געווען ַא גרויסער ָׁר ָׁשע‪.‬‬ ‫האט נישט‬ ‫האלטן זיינע ַמ ֲע ִשים טוֹ ִבים‪ ,‬ער ָ‬ ‫בא ַ‬ ‫האט זיך ַ‬ ‫און יַ ֲעקֹב ָׁא ִבינו ָ‬ ‫אויסגעזאגט דעם כ ַֹח ַהתוֹ ָׁרה [שלו]‪.‬‬ ‫ָׁ‬ ‫קד‬ ‫דאס איז געווען ַעל ִפי‬‫געזאגט דעם ֱא ֶמת‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט נישט‬ ‫וואס ער ָ‬ ‫נאר יַ ֲעקֹב ָׁא ִבינו ָ‬ ‫ָ‬ ‫ש ֵני‪[ ,‬וחד מינייהו 'במסכתא'‪,‬‬ ‫ַהתוֹ ָׁרה‪[ ,‬וכמו שאמרו בגמרא הנזכר] בג' ְד ָׁב ִרים ֲע ִב ִידי ַר ָׁבנָׁ ן ִד ְמ ַ‬ ‫מפני דרכי ענוה‪ .‬משא"כ בעשו הרשע‪ ,‬היה בזה עון גדול‪ ,‬ככל אותן המחניפים ומראים עצמם כצדיקים]‪.‬‬ ‫קה‬ ‫יה‬ ‫געזאגט ָׁא ִחיו ֲאנִ י ְב ַר ָׁמאות‪[ ,‬כשהגיד יעקב לרחל] ִכי ֲא ִחי ָׁא ִב ָׁ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫[והוא כעין] ווי ער ָ‬ ‫געזאגט [לרחל לאמר]‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫דארט רש"ימז‪ ,‬ער ָ‬ ‫זאגט ָ‬ ‫הוא ְו ִכי ֶבן ִר ְב ָקה ה ּוא (ויצא כט‪ ,‬יב)‪ָ ,‬‬ ‫זאלסט דיך גוט אויפפירן‪[ ,‬ווייל] ַאז נישט בין איך ָׁא ִחיו ֲאנִ י ְב ַר ָׁמאות‪.‬‬ ‫פאר ָל ָבן'ן‪ָ ,‬‬‫ַ‬ ‫וויאזוי איז עס מעגליך‪[ ,‬וכי מותר לצדיק להתנהג ברמאות‪ .‬אמנם על זה] ענטפערט‬ ‫ַ‬ ‫[איי]‬ ‫די גמראמח 'אין'‪[ ,‬דשפיר מותר‪ ,‬דכתיב] ִעם ִע ֵקש ִת ַת ָׁפל‪.‬‬ ‫דאס איז אויך ַאזוי געווען‪[ ,‬שזה היה‬ ‫[וכמו כן מה שהסתיר יעקב את כח תורתו מן יצחק] ָׁ‬ ‫אופן של 'רמאות' המותרת על פי התורה‪ ,‬דעבידי רבנן דמשני 'במסכתא']‪.‬‬ ‫קו‬ ‫ישוב קושיא טו‬ ‫והשתא אתי שפיר מה שהפסוק נקט הלשון בא א ִחיך ְב ִמ ְרמה‪ ,‬דכפשוטו פירושו 'רמיה'‪ ,‬שהרי באמת רימה אותו‬ ‫בהסתרת כח תורתו‪ ,‬והמדרש בא רק לפרש לשון הכתוב‪ ,‬שרמיה זו היתה ְבחכְ ַמת תוֹ רתוֹ ‪ ,‬שזאת היא שהסתיר‬ ‫מיצחק‪ .‬וגם שזה היתה הרמיה כדת של תורה‪ ,‬כי עבידי רבנן דמשני במסכתא‪ .‬ומעתה אין כאן שום סתירה בין‬ ‫הדרש להפשט‬ ‫קאן זיין [בביאור הפסוק ָ ּבא ָא ִח ָ‬ ‫יך ְ ּ'ב ִמ ְר ָמה']‪.‬‬ ‫דאס ָ‬ ‫ָ‬ ‫'ב ִמ ְר ָׁמה'‪,‬‬ ‫טאקע ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫יך ְ‬ ‫טאקע טייטש ַ‬ ‫טאקע ִמ ְר ָׁמה‪ ,‬איז ַ‬ ‫געזאגט ַ‬‫ָ‬ ‫האט אים‬ ‫ער ָ‬ ‫ער איז געקומען [ ְ'ב ִמ ְר ָׁמה'‪ ,‬כפשוטו‪ .‬וגם נרמז] ער איז געווען 'דיין ברודער ְב ִמ ְר ָׁמה'‬ ‫[שאחיך הוא ברמאות‪ .‬שהרי גם הוא סייע לך לרמות אותי עד עתה‪ ,‬בהסתרת כח תורתו וצדקתו ממני]‪.‬‬ ‫'מ ְר ָמה' [והאיך הותר לו‪ ,‬לזה‬ ‫דאס געווען די ִ‬ ‫'וויאזוי' איז ָ‬ ‫ַ‬ ‫זאגט ָאבער דער מדרש‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫פא ּפן]‪ָׁ ,‬ח ְכ ַמת‬‫דארט מעג מען [ ָ‬ ‫מפרש דזה היה] ְב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ‪[ .‬שהרי] ְב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ָ‬ ‫דאס מעג‬ ‫פארהוילן‪[ ,‬און] ָ‬ ‫דאס מעג מען ַ‬ ‫פאר יעדן‪ָׁ ,‬‬ ‫תוֹ ָׁרתוֹ מוז מען נישט ְמ ַג ֶ ּלה זיין ַ‬ ‫דאס ַע ְמקות‪ ,‬ווי ווייט 'עוֹ ֶמק‬ ‫מ'זאל נישט ְמ ַג ֶ ּלה זיין ווי ווייט ָׁ‬ ‫ָ‬ ‫ש ֶנה זיין‪ַ [ ,‬אז]‬ ‫מען ְמ ַ‬ ‫ָׁח ְכ ָׁמתוֹ ' גייט‪.‬‬ ‫יה הוא‪ .‬קרוב לאביה‪ ,‬כמו (לך יג‪ ,‬ח) ֲאנָ ִשים ַא ִחים ֲאנָ ְחנוּ‪ .‬ומדרשו‪ ,‬אם לרמאות‬ ‫מז ברש"י ויצא (כט‪ ,‬יב)‪ִ :‬כי ֲא ִחי ָׁא ִב ָׁ‬ ‫הוא בא‪ ,‬גם אני ָׁא ִחיו ברמאות‪ ,‬ואם אדם כשר הוא‪ ,‬גם אני ֶבן ִר ְב ָקה אחותו הכשירה‪.‬‬ ‫מח בגמרא בבא בתרא (קכג‪[ ).‬וכן בגמרא מגילה (יג‪ ):‬עם שינויים קלים]‪ :‬ומאי צניעות היתה בה ברחל‪ ,‬דכתיב ַו ַי ֵגד‬ ‫יה הוא‪ ,‬וכי בן רבקה הוא‪ ,‬והלא בן אחות אביה הוא‪ ,‬אלא אמר לה מינסבת לי‪ ,‬אמרה‬ ‫יַ ֲעקֹב ְל ָׁר ֵחל ִכי ֲא ִחי ָׁא ִב ָׁ‬ ‫ליה ִאין‪ִ ,‬מיהו ַא ָׁבא ַר ָׁמ ָׁאה הוא ְו ָׁלא יָׁ ָׁכ ְל ְת ֵליה ‪ .‬אמר לה מאי רמאותיה‪ ,‬אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי‬ ‫ולא מנסבא לי מקמה‪ ,‬אמר לה אחיו אני ברמאות‪ ○ .‬ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא‪ ,‬אין‪ִ ,‬עם נָׁ ָׁבר ִת ָׁת ָׁבר‬ ‫ְו ִעם ִע ֵקש ִת ַת ָׁפל (שמואל ב' כב‪ ,‬כז)‪ ○ .‬מסר לה סימנין‪ .‬כי קא מעיילי לה ללאה סברה השתא מיכספא אחתאי‪,‬‬ ‫מסרתינהו ניהלה‪ ,‬והיינו דכתיב (כט‪ ,‬כה) ַויְ ִהי ַב ּב ֶֹקר ְו ִה ֵ ּנה ִהיא ֵל ָאה‪ ,‬מכלל דעד השתא לאו לאה היא‪ ,‬אלא מתוך‬ ‫סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה‪ ,‬לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא‪.‬‬ ‫יט‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫קז‬ ‫טאקע רעכט [כפשוטו]‪ .‬און דער‬ ‫איבערדעם‪ ,‬איז דער [לשון] ִמ ְר ָׁמה [שבפסוק] איז ַ‬ ‫האט‬ ‫דאס איז ביידע ֱא ֶמת‪[ ,‬און] ס'איז נישט קיין ְס ִת ָׁירה‪ .‬ער ָ‬ ‫ְב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ [שבמדרש]‪ָ ,‬‬ ‫יבה [של המרמה‪ ,‬יען שהוא‬ ‫דאס איז געווען די ִס ָ ּ‬ ‫געזאגט [ ָ ּבא ָא ִח ָ‬ ‫יך 'בחכמת תורתו']‪ַ ,‬אז ָ‬ ‫ָ‬ ‫אים‬ ‫פארקערט‪[ ,‬בזה] ֲע ִב ִידי ַר ָׁבנָׁ ן ִד ְמ ַשנו [במסכתא]‪.‬‬ ‫ענין הנוגע בחכמת תורתו‪ ,‬וממילא] ַ‬ ‫קח‬ ‫רוואס ווען‬‫פא ָ‬ ‫געווארן ַאלעס [גם מרשעו של עשו]‪ַ ,‬‬ ‫ָׁ‬ ‫געוואר‬ ‫ָׁ‬ ‫דעמאלטס איז ער‬‫ָׁ‬ ‫[און]‬ ‫געווארןמט‪ ,‬און‬‫ָ‬ ‫עפעס ַאזוי גוט‬ ‫רוואס איז ער ּ‬ ‫פא ָ‬ ‫ער איז ַארויסגעקומען ִמ ְּמ ֵעי ִא ּמוֹ ‪ַ ,‬‬ ‫שפעטער משנעשה בן י"ג] ַאזוי‪.‬‬ ‫דעמאלטס [ ּ‬ ‫ָ‬ ‫נאך‬ ‫געווארן [למפרע אויף] צוריק דעם ֱא ֶמת ַל ֲא ִמתוֹ ‪ָׁ ,‬‬ ‫ָׁ‬ ‫פאר אים נִ ְג ֶלה‬ ‫דעמאלטס איז ַ‬ ‫ָׁ‬ ‫די ְב ָׁרכוֹ ת‪.‬‬ ‫קט‬ ‫הקדמה לישוב קושיא טו (באופן שני)‬ ‫עם ישוב קושיא טז‬ ‫זאגן‪[ ,‬בביאור ענין] ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫יך ְב ִמ ְר ָׁמה‪ְ ,‬ב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ‪.‬‬ ‫'נאך' ָ‬ ‫מ'קען ָ‬ ‫קי‬ ‫'אנ ִֹכי' עתיד לקבל עשרת הדברות המתחיל ְב'אנֹכִ י' ה' ֱאל ֶֹּקיך‪,‬‬ ‫במדרש מפרש מה שאמר יעקב ָּאנ ִֹכי ֵע ָּשו ְּבכ ֶֹר ָּך‪ָּ ,‬‬ ‫אבל ֵע ָּשו ְּבכוֹ ֶר ָּך‪ .‬ולפי הבנת הדרש לא היה כאן שום גניבת דעת‪ ,‬כי גם יצחק הבין כפי הבנת הדרש‪ .‬אמנם‬ ‫לכאורה לפי הפשט‪ ,‬וכפי מה שפירש"י‪ָּ ,‬אנ ִֹכי המביא לך‪ ,‬וְּ ֵע ָּשו הוא ְּבכוֹ ֶר ָּך‪ ,‬אכתי הוה גניבת דעת‬ ‫זאגט‪[ ,‬אין] מדרש רבהנא‪[ ,‬בהפסוק ָאנ ִֹכי ֵע ָשו ְ ּבכ ֶֹר ָך]‪.‬‬ ‫[דהנה] דער מדרש ָ‬ ‫מאכט‬ ‫זאגטנ‪ָׁ ,‬אנ ִֹכי [המביא לך] ‪ -‬ער צוטיילט עס ‪ -‬און ֵע ָׁשו [איז] ְבכ ֶֹר ָׁך‪ ,‬ער ַ‬ ‫רש"י ָ‬ ‫יבת ַד ַעת‪[ ,‬שהרי] ס'איז‬ ‫דאך] על כל פנים ַא ְגנֵ ַ‬ ‫פון דעם צוויי מימרות‪ָ [ .‬אבער לכאורה איז עס ָ‬ ‫דאך' נישט ַאזוי‪.‬‬ ‫דאך ' ָ‬ ‫ָ‬ ‫זאגטנא ַאנדערש‪ָׁ ,‬אנ ִֹכי‪ ,‬איך בין ָע ִתיד צו הערן ָׁאנ ִֹכי ה' ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫יך‪,‬‬ ‫נאר] דער מדרש ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫[און] ֵע ָשו ְ ּבכ ֶֹר ָך‪.‬‬ ‫נאר] מיט ַאן ַאנדער לשון‪ָׁ ,‬אנ ִֹכי 'ו ָׁבנַ י'‬ ‫[און] אין ילקוטנב שטייט אויך די זעלבע [ ָ‬ ‫ֲע ִת ִידין ִל ְשמוֹ ַע ָׁאנ ִֹכי ה' ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫יך‪.‬‬ ‫דאס איז צוויי‬ ‫עפעס ַאנדערש‪[ ,‬און] ָ‬ ‫גאר ּ‬‫[ועל כל פנים] דער ָׁאנ ִֹכי גייט ַארויף אויף ָ‬ ‫ימרוֹ ת‪.‬‬‫ֵמ ְ‬ ‫מילא לויטן ְד ַרש איז עס נישט קיין [ ְ ּגנֵ ַיבת דַּ ַעת]‪ ,‬איז עס דְּ ָב ִרים ֲא ִמ ִּת ִ ּיים‪.‬‬ ‫קיא‬ ‫דאך‬ ‫יבת דַּ ַעת‪ ,‬מ'מוז ָ‬ ‫דאך' ְ ּגנֵ ַ‬ ‫דאך ָאבער ' ָ‬‫[אמנם] לכאורה [לפי ַה ּ ְפ ַשט] ס'איז ָ‬ ‫ַד ְר ֶש'נען [בכדי לפרשו באופן שלא יהא גניבת דעת]‪.‬‬ ‫מט לאחר שנולד‪ ,‬עד שנעשה בן י"ג שנה‪ .‬אף שקודם שנולד כבר היה רשע במעי אמו‪ ,‬והיה מפרכס לצאת בפתח‬ ‫עבודה זרה‪ .‬וכמו שביאר רבינו ענין זה באורך לעיל בהדרוש (בהשייך לחלק ג' של הקונטרס)‪.‬‬ ‫יתי‪ .‬כמה דברים ַ ּכ ֲא ֶשר דִּ ַ ּב ְר ָּת ֵא ָלי‪.‬‬‫נ ברש"י (כז‪ ,‬יט)‪ָׁ :‬אנ ִֹכי ֵע ָׁשו ְבכוֹ ֶר ָׁך‪ָׁ .‬אנ ִֹכי המביא לך‪ְ ,‬ו ֵע ָׁשו הוא ְבכוֹ ֶר ָׁך‪ָ :‬ע ִש ִ‬ ‫'אנ ִֹכי' עתיד לקבל‬ ‫ֹאמר ָא ִבי וגו'‪ָׁ ,‬אנ ִֹכי ֵע ָׁשו ְבכוֹ ֶר ָׁך‪ .‬אמר רבי לוי‪ָׁ ,‬‬ ‫נא בבראשית רבה (סה‪ ,‬יח)‪ַ :‬ו ָ ּיבֹא ֶאל ָא ִביו ַו ּי ֶ‬ ‫עשרת הדברות‪ ,‬אבל ֵע ָׁשו ְבכוֹ ֶר ָׁך‪.‬‬ ‫'בנַ י' לקבל‬ ‫[אל ָא ִביו] ָׁאנ ִֹכי ֵע ָׁשו ְבכוֹ ֶר ָׁך‪ .‬אמר ר' לוי‪ָׁ ,‬אנ ִֹכי שעתידין ָׁ‬ ‫ֹאמר יַ ֲעקֹב ֶ‬ ‫נב בילקוט שמעוני (רמז קטו)‪ַ :‬ו ּי ֶ‬ ‫עשרת הדברות‪ ,‬אבל עשו בכורך‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כ‬ ‫קיב‬ ‫אמנם הנה מבואר בישמח משה‪ ,‬כי דברי תורה מובנם נדרש לכל אחד כפי בחינתו‪ ,‬וכגון להמון עם לפי מדרגתם‬ ‫עניני הרשות נקרא 'שלך'‪ ,‬ולבני עלייה רק דבר מצוה נקרא 'לך'‪ .‬והנה בכאן לא היו רק בני עלייה‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬ואם‬ ‫כן דבריהם היו מתפרשים אצלם כפי הדרש‬ ‫וואס די גמרא ַד ְר ֶש'נטנד‪ַ ,‬אז‬ ‫זאגט אין פרשת לךנג ַאקעגן ָ‬ ‫נאר] דער ישמח משה ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫'ב ִש ְב ְת ָׁך'‪ְ ,‬ב ֶש ֶבת ִד ָׁיד ְך‬ ‫יאת ְש ַמע‪ .‬ווייל ס'שטייט ְ‬ ‫[הטרודין] ִל ְד ַבר ִמ ְצ ָׁוה‪ ,‬איז ּ ְפט ּו ִרין ִמ ְק ִר ַ‬ ‫[הוא דמיחייבת]‪ָ ,‬אבער ִל ְד ַבר ִמ ְצ ָׁוה ְפטו ִרין‪ ,‬הוֹ ְל ֵכי ִמ ְצ ָוה זענען ּ ְפט ּו ִרין‪.‬‬ ‫געזאגטנה ֵאינֶ ִני שוֹ ֵמ ַע ָׁל ֶכם ְל ַב ֵטל ִמ ֶמ ִני עוֹ ל ַמ ְלכות ָׁש ַמיִ ם‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫און רבן גמליאל ָ‬ ‫ֲא ִפילו ָׁש ָׁעה ַא ַחת‪.‬‬ ‫קיג‬ ‫זאגט ער‪ ,‬די תוֹ ָׁרה‬ ‫פארשטיין‪ ,‬ס'איז ַא ְכ ַלל ָׁגדוֹ ל ָ‬ ‫גיט דער ישמח משה צו ַ‬ ‫ַה ְקדוֹ ָׁשה שמועסט מיט יעדן אויף 'זיין בחינה'‪.‬‬ ‫עפעס ְב ֶש ֶבת ִד ָׁיד ְך‪ַ ,‬א ְרשות איז 'מיין' און ַא ִמ ְצ ָׁוה‬ ‫וואס הייסט ּ‬ ‫[און] דער ֱא ֶמת‪ָ ,‬‬ ‫יב ָׁרה‬‫נישט? [אמנם זהו רק משום שכן הוא] ביי רוֹ ב מענטשן [שעסוקים בצרכים גשמיים]‪ ,‬און ִד ְ‬ ‫דאס הייסט 'זיין' [אצל סתם בני אדם]‪.‬‬ ‫תוֹ ָׁרה ִכ ְלשוֹ ן ְבנֵ י ָׁא ָׁדםנו‪ַ [ ,‬אז] ָ‬ ‫וואס זענען ָׁדבוק אין די תוֹ ָׁרה‬ ‫'פארשטייען'‪ ,‬די ָ‬ ‫וואס זיי ַ‬ ‫יבא ֶד ֱא ֶמת‪ ,‬די ָׁ‬ ‫[ ָאבער] ַא ִל ָׁ‬ ‫פארקערט‪ַ ,‬א ְד ַבר ִמ ְצ ָׁוה איז 'זיין'‪[ ,‬און] ַא ְרשות‬ ‫ַה ְקדוֹ ָׁשה‪ ,‬די ְבנֵ י ֲע ִל ָׁיה‪' ,‬זיינס' הייסט ַ‬ ‫נג בישמח משה פרשת לך (ד"ה מדרש תנחומא ויאמר ה') ‪ :‬והנראה לי בזה‪ ,‬על פי מה דאיתא בגמרא ברכות (יא‪,).‬‬ ‫ית ָׁך‪ ,‬פרט לעוסק במצוה וכו'‪ ,‬מאי משמע‪ְ ,‬ב ֶש ֶבת דידך ו ְב ֶל ֶכת דידך הוא דמחייבת‪ ,‬הא דמצוה‬ ‫תניא ְב ִש ְב ְת ָׁך ְב ֵב ֶ‬ ‫פטירת‪ .‬והנה שם (טז‪ ).‬חתן פטור מקריאת שמע וכו'‪ ,‬ומעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא‪ ,‬אמרו לו תלמידיו‬ ‫לימדתנו רבינו דחתן פטור מקריאת שמע‪ ,‬אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה‬ ‫'פטוּר' לימדם‪ ,‬ומאי הקושיא אם מחמיר על עצמו היה‬ ‫'אסוּר' לימדם‪ ,‬הלא ּ ָ‬ ‫אחת‪ .‬וצריך להבין שאלתם‪ ,‬וכי ָ‬ ‫וכו'‪ ○ .‬והנראה לי בזה‪ ,‬דהא קשה קושיא עצומה על מה שדרשו רז"ל ְב ֶש ֶבת ו ְב ֶל ֶכת 'דידך' הוא דמחייבת‪ ,‬הא‬ ‫'דמצוה' פטירת‪ ,‬דנראה מזה ְד ָׁצ ְר ֵכי ַהגוף הוי שלו‪ ,‬מה שאין כן ְד ַבר ִמ ְצ ָׁוה‪ ,‬ואדרבה נהפוך הוא לפי האמת‪,‬‬ ‫כמ"ש הראב"ע בהקדמתו לקהלת וכו'‪ ,‬ונמצא עצם האדם הוא הנפש‪ְ ,‬ו ַה ְ ּג ִו ָ ּיה הבית‪ ,‬ואם כן אם הולך לצורכי‬ ‫הגוף אין הליכתו שלו רק לצורך ביתו‪ ,‬מה שאין כן במצוה שהיא לצורך הנפש הוי שפיר צורך עצמו וכו'‪ ,‬ואם‬ ‫כן אדרבה זאת היא נקראת 'הליכתו' וכו'‪ .‬והן אמת דיש לומר דברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬דלשון בני אדם‬ ‫היפך האמת‪ ,‬וכזה מצינו כמה פעמים 'מפני מה'‪' ,‬מנא לן'‪' ,‬דילמא'‪ ,‬משתעי בלשון האמת‪ ,‬דלא אמרינן דברה‬ ‫תורה כלשון בני אדם רק מפני איזה הכרח‪ ,‬וכן ְ ּב ִש ְב ְּת ָך יתכן על מצוה דהוא שבת דידך וכו'‪ ○ .‬והנראה לי לבאר‬ ‫דרך כלל בכל מקום‪ ,‬וכאן בפרטיות‪ ,‬דהתורה הק' ניתן לכל המון ישראל מגדולים ועד קטנים‪ ,‬וכולל הכל כל‬ ‫אחד לפי מדריגתו ‪ .‬ואבאר זה‪ ,‬דהנה קשה על רבן גמליאל האיך החמיר על עצמו במה שפטרתו התורה להדיא‪,‬‬ ‫ואין בו שום חולק‪ .‬והלא על כזה אמרינן (ירושלמי ברכות ב‪ ,‬ט) דהפטור מן הדבר ועושהו נקרא 'הדיוט'‪ ,‬ורבן‬ ‫גמליאל ודאי לא עשה מעשה הדיוט‪ .‬לכך נראה לי ִד ְכ ִדין ָׁע ַבד‪ ,‬דודאי בכל אופן אינו יוצא מרכז התורה ממרכז‬ ‫האמת‪ ,‬כי הנה יש בני אדם שהם בעלי הנפש‪ ,‬ונפשם עיקר והם בני עליה‪ ,‬מה שאין כן ההמון הם בעלי חומר‪,‬‬ ‫ומלאכתם עיקר‪ .‬והנה אצלם יקרא 'צורכי הגוף' צרכם בלא ֵשם ְל ָוי‪ ,‬והם בעצמם לשונם כך‪ ,‬מה שאין כן צורכי‬ ‫הנפש‪ ,‬ולהיפך בבעלי הנפש‪ .‬ואם כן אלו ההמון פטרן התורה‪ ,‬שאינם דבקין ואינם מכוונין כל כך‪ ,‬ויתבטל‬ ‫המצוה‪ ,‬מה שאין כן בבני עליה‪ .‬ואם כן מדבר לכל אחד לפי מדרגתו כפי האמת‪ ,‬והיינו 'כלשון בני אדם' והבן‪,‬‬ ‫רק פשט הדין על הרוב ידבר בכל‪ ,‬ודי לחכימא ברמיזא מה שנוגע לעצמו‪ ,‬והבן‪ .‬וזה תשובת רבן גמליאל איני‬ ‫ימנִ י' דייקא‪ .‬והשתא יובן דברי רבי שמעון בן גמליאל שאמר (ברכות שם) לא כל‬ ‫'ה ֶ‬ ‫ימנִ י ‪ֵ ,‬‬ ‫שומע לכם לבטל ֵה ֶ‬ ‫הרוצה ליטל את השם והבן‪ ,‬ותנא קמא סובר כל ישראל מוכנין לזה‪ .‬והבן זה כי הוא ענין נפלא‪ ,‬וכלל גדול‬ ‫בתורה‪[ - .‬ועיין כעין זה בישמח משה פרשת כי תשא‪ ,‬לענין הדרש של ָו ַחי ָ ּב ֶהם ולא שימות בהם‪ ,‬דהוא לכל אחד כפי בחינתו‪,‬‬ ‫ולכן חסיד ופרוש מותר למסור נפשו על כל המצות‪ ,‬דאצלו 'החיות' הוא רק תורה ומצות‪ ,‬עיי"ש]‪.‬‬ ‫נד בגמרא ברכות (יא‪ .).‬והובא בתוך דברי הישמח משה דלעיל‪.‬‬ ‫נה במשנה ברכות (טז‪ .).‬והובא ג"כ בדברי הישמח משה דלעיל‪.‬‬ ‫נו לשון הגמרא בברכות (לא‪ ,):‬ועוד בהרבה מקומות בגמרא‪.‬‬ ‫כא‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫[ ָאבער]‬ ‫פארן גּ ּוף ְב ֶה ְכ ֵרח‪,‬‬ ‫דאס 'מוז ער' טון ַ‬ ‫דאס קער נישט צו אים‪ָ ,‬‬ ‫איז 'נישט זיין'‪ָׁ ,‬‬ ‫טאקע‬ ‫זאלעכן איז ַ‬ ‫דאס [הדבר מצוה‪ ,‬ואצלו גם בלשון בני אדם הוא כן‪ .‬וממילא] ביי ַא ָ‬ ‫'זיין' איז ָׁ‬ ‫פארקערט ַא ְד ַבר‬ ‫ַאזוי טייטש [ ְ ּ'ב ִש ְב ְּת ָך'‪ ,‬שחייב לקרות אף בשבת דידיה שהוא דבר מצוה‪ ,‬שהרי] ַ‬ ‫נז‬ ‫ִמ ְצ ָׁוה איז 'זיין' ‪..‬‬ ‫[ולכן אצל ההמון עם שהם בעלי חומר‪ ,‬וצרכי הגוף עיקר אצלם‪ ,‬כשאמרה התורה ְּב ֶש ֶבת דידך‪,‬‬ ‫הכוונה לפטרן מקריאת שמע‪ ,‬דזהו לשון בני אדם אצלם‪ .‬ולהיפך בבעלי הנפש אדרבה המצוה נקרא‬ ‫לֶּ ֶּכת וְ ֶּש ֶּבת דידך‪ ,‬דזהו הכוונה בלשונם‪ ,‬ושפיר חייבים בקריאת שמע‪ ,‬ואתי שפיר ברבן גמליאל שהיה‬ ‫ימנִ י' דייקא‪ ,‬עיי"ש שהאריך‪.‬‬ ‫'ה ֶּ‬ ‫ימנִ י‪ֵ ,‬‬ ‫חייב בקריאת שמע לפי בחינתו‪ ,‬ולזה אמר איני שומע לכם לבטל ֵה ֶ‬ ‫קיד‬ ‫היוצא מדבריו הקדושים‪ ,‬דלשון התורה הוי לכל אחד כפי בחינתו‪ ,‬ונמצא דלבני עלייה הוויין דרשות‬ ‫חכמינו ז"ל אצלם ההבנה הפשוטה בלשון התורה‪ ,‬והיינו גם לשון בני אדם אצלם‪.‬‬ ‫וכן מצינו בגמרא (שבת סג‪ ).‬דאמר רב כהנא‪ ,‬כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה‬ ‫הש"ס‪ ,‬ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא‪ .‬ודריש ליה לקרא (תהלים מה‪ ,‬ד) ֲחגוֹ ר‬ ‫ַ'ח ְר ְבך' ַעל י ֵר ְך ִגבוֹ ר 'הוֹ ְדך וַ ֲהד ֶּרך'‪ ,‬דמיירי בדברי תורה‪ .‬כי בלשון התורה זהו הוֹ ְדך וַ ֲהד ֶּרך‪ ,‬ולא ֶּח ֶּרב‬ ‫הפשוט]‪.‬‬ ‫קטו‬ ‫ונמצא שיעקב בדיבורו עם יצחק שפיר אמר רק דיבורי אמת‪ ,‬דהיה מובנו כפי הדרש‪,‬‬ ‫וכפירוש המדרש דעתידין הוא ובניו לקבל עשרת הדברות‪ ,‬וגם יצחק הבין פירושו כן לפי הדרש‬ ‫[ומעתה יובן דמה שאמר יעקב אבינו ָּאנ ִֹכי ֵע ָּשו ְּבכ ֶֹר ָּך‪ ,‬לא שינה בדבריו כלום‪ ,‬ולא הוי גניבת דעת‬ ‫או מילתא דמשתמע לתרי אנפין‪ ,‬אלא אמר האמת הברור‪ ,‬כי על פי דרשת התורה הרי בתיבת 'אנ ִֹכי']‬ ‫עפעס ליגט אין דעם‪.‬‬ ‫מיינט מען ָׁאנ ִֹכי ה' ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫יך‪ּ ,‬‬ ‫קטז‬ ‫פאר יִ ְצ ָׁחק‬ ‫נאר ַ‬ ‫פאר קיינעם‪ָ ,‬‬ ‫געזאגט ַ‬ ‫ָ‬ ‫דאך עס נישט‬ ‫האט ָ‬ ‫און דער ֱא ֶמת‪ ,‬ער ָ‬ ‫'אנ ִֹכי' איז טייטש‬ ‫האט געוואוסט ַאז ָׁ‬ ‫רשטאנען‪ ,‬ער ָ‬ ‫ַ‬ ‫פא‬ ‫האט ַ‬ ‫ָׁא ִבינו‪ .‬און יִ ְצ ָׁחק ָׁא ִבינו ָ‬ ‫געזאגט קיין ליגנט‪.‬‬‫ָ‬ ‫האט ער נישט‬ ‫יך‪[ .‬וממילא מכיון שגם השומע הבין כוונתו] ָ‬ ‫ָׁאנ ִֹכי ה' ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫קיז‬ ‫אלא שיצחק הבין זאת על עשו‪ ,‬שהוא האומר שיעמדו הוא ובניו בהר סיני‪ .‬אבל גם זה היה אמת‪ ,‬לפי שעשו בא אז‬ ‫ליצחק עם כח אותן הנשמות של זרעו שהיו עתידין להתגייר‪ ,‬וכמבואר בספרים‪ ,‬ומהם כמה צדיקים כשמעי'‬ ‫ואבטליון‪ ,‬ורבי מאיר שהיה מזרע גרים‪ ,‬ואותן הנשמות שפיר עמדו על הר סיני‬ ‫מ'האט‬ ‫ָ‬ ‫עה געווען [לחשוב עליו שהוא עשו‪ ,‬ווייל]‬ ‫נאך] ַאלץ טוֹ ֶ‬ ‫האט ער זיך [ ָ‬ ‫וואס דען ָ‬ ‫ָ‬ ‫פארשטעלט [מהותו של עשו‪ ,‬ועל כן עדיין חשב יצחק שעל ֵע ָשו יסובבו ויצדקו הדברים]‪.‬‬ ‫דאך אים ַ‬ ‫ָ‬ ‫קיח‬ ‫[אמנם גם לפי מחשבתו שהוא עשו יובן ג"כ לפי הדרש על צד האמת‪ ,‬שהרי] דער ֱא ֶמת פון‬ ‫דאך אויכעט געווען קינדער [שעמדו בהר סיני ושמעו אנכי ה' אלקיך‪ ,‬שהרי] ס'איז‬ ‫ֵע ָׁשו'ן איז ָ‬ ‫דאך געוועזן אין אים‪ ,‬די זענען אויך געוועזן [זיינע] קינדער‪.‬‬‫דאך געווען די ֵג ִרים איז ָ‬ ‫ָ‬ ‫הריקארדינג חסר כאן קצת מן הטעיפ‪ ,‬והושלם מתוך הנדפס בדברי יואל‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫נז על‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כב‬ ‫דאך געוועזן ִמ ַ ּז ְרעוֹ ֶשל ֵע ָשונח‪[ ,‬און] ְש ַמ ְעיָׁ ה ְו ַא ְב ַט ְליוֹ ןנט‪.‬‬ ‫רבי מאיר איז ָ‬ ‫קיט‬ ‫דאךסא ַאז ער [עשו] ָ‬ ‫האט זיך מיטגענומען די דוֹ רוֹ ת‪ ,‬ווען ער איז‬ ‫[ווי] זיי ברענגען ָ‬ ‫סא‬ ‫ס‬ ‫נאך אין די פריערדיגע ספרים ‪.‬‬ ‫דאך ָ‬ ‫דאס שטייט ָ‬‫געקומען [ליצחק] צו די ְ ּב ָרכוֹ ת ‪ָ .‬‬ ‫קכ‬ ‫האבן אויך געהערט‬ ‫בארג ִסינַ י‪ ,‬און די ָ‬ ‫געשטאנען אויפן ַ‬ ‫ַ‬ ‫דאך [אויך]‬‫און די זענען ָ‬ ‫האט ער [יצחק] ווייטער‬ ‫'אנִ י ּו ָבנַ י'‪ָ ,‬‬ ‫געזאגט ֲ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬ ‫יך‪[ .‬וממילא] ַאז ער ָ‬ ‫ָׁאנ ִֹכי ה' ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫געקאנט קלערן ַאז ס'איז ֵע ָׁשו‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫קכא‬ ‫'אנ ִֹכי' מיינט מען‬ ‫געזאגט דעם ֱא ֶמת‪[ ,‬שהרי] ָׁ‬ ‫ָ‬ ‫מאל‬ ‫האט ַא ָ‬ ‫[ונמצא שיעקב אבינו] ער ָ‬ ‫ָׁאנ ִֹכי ה' ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫יך‪.‬‬ ‫דאך מיט אים‬ ‫האט ָ‬ ‫זאגט‪ ,‬ער ָ‬ ‫וואס ער ָ‬ ‫רשטאנען ָ‬ ‫ַ‬ ‫פא‬‫האט ַ‬ ‫און [גם] יִ ְצ ָׁחק ָׁא ִבינו ָ‬ ‫האט געזען דעם ְד ַרש פון ָׁאנ ִֹכי‬ ‫וואס מ'רעדט‪ ,‬ער ָ‬ ‫האט געוואוסט ָ‬ ‫גערעדט‪[ ,‬און] ער ָ‬ ‫האט ער געזען‪.‬‬‫דאס ָ‬ ‫יך‪ָ ,‬‬ ‫דאס] מיינט מען ָׁאנ ִֹכי ה' ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫[ ַאז ָ‬ ‫געפא ּפט [במה שהיה סבור שזה היה עשו‪ ,‬וסובב על‬ ‫ָ‬ ‫האט זיך אין דעם‬ ‫וואס דען‪ ,‬ער ָ‬ ‫נאר ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט נישט געוויזן ִמן ַה ּ ָש ַמיִ ם [שהוא יעקב]‪.‬‬‫ָ‬ ‫עשו ובניו‪ ,‬שגם בו יצדקו הדברים‪ .‬ווייל]‬ ‫נח כמבואר בגמרא גיטין (נו‪ ,).‬דנירון קיסר שהיה מזרע ֵע ָׁשו לא רצה להחריב את ירושלים‪ ,‬וברח ונתגייר‪ ,‬ונפק‬ ‫מיניה רבי מאיר‪.‬‬ ‫נט כמבואר בגמרא סנהדרין (צו‪ ):‬וגיטין (נז‪ :):‬תנו רבנן נַ ֲע ָמן גר תושב היה‪ ,‬נְ בוּזַ ְר ֲא ָדן גר צדק היה‪ ,‬מבני בניו של‬ ‫סיסרא למדו תורה בירושלים‪ ,‬מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים‪ ,‬ומאן נינהו שמעיה ואבטליון‪ ,‬מבני‬ ‫בניו של המן למדו תורה בבני ברק‪.‬‬ ‫ועיין עוד בשל"ה הק' (מסכת שבועות‪ ,‬תורה אור‪ ,‬מן אות צא)‪ :‬עוד יש חקירה לדעת‪ ,‬על מה זה רוב נתינת‬ ‫התורה היה על ידי אחיזה בגרים‪ ,‬משה רבינו היה מתדבק ליתרו שהוא גר‪ ,‬אונקלוס הגר תירגם התורה‪ ,‬בתורה‬ ‫שבעל פה אמרו רז"ל (סנהדרין פו‪ ).‬סתם משנה רבי מאיר‪ ,‬סתם ספרי כו'‪ ,‬וכולה סתימאה על ידי רבי עקיבא‪ ,‬ורבי‬ ‫עקיבא היה מגרים‪ ,‬מסיסרא‪ ,‬וכן רבי מאיר מנירון קיסר‪ .‬על זה אקדים שלש הקדמות וכו' [עיי"ש באורך]‪.‬‬ ‫ס ועיין בזה גם בס"ג וישב תשכ"ז (לשון קדשו קונטרס שטז ח"ב)‪.‬‬ ‫סא בספר הליקוטים להאריז"ל (פרשת וישב)‪ :‬ולכן היה יצחק מקרב אותו‪ ,‬כמ"ש ַו ֶ ּי ֱא ַהב יִ ְצ ָחק ֶאת ֵע ָשו‪ ,‬משום‬ ‫שהיה רואה בו צד קדושה‪ ,‬ולכך יצאו ממנו כמה חסידים כנודע‪[ .‬וכן הוא גם בליקוטי תורה פרשת ויחי]‪.‬‬ ‫ועיין עוד בשער מאמרי רז"ל (מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו)‪ :‬כי עדיין היו בו נצוצי קדושה‪ ,‬וזהו טעם‬ ‫ַו ֶי ֱא ַהב יִ ְצ ָׁחק ֶאת ֵע ָׁשו ִכי ַציִ ד ְב ִפיו‪ ,‬להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים‬ ‫בפיו ונבלעים בתוכו‪ ,‬ולכן כל כונת יצחק לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו וכו'‪.‬‬ ‫ובס"ג וישלח תשי"ז (לשון קדשו קונטרס י ח"ב‪ ,‬אות נא) מזכיר רבינו ענין זה בשם העטרת צבי‪ .‬וז"ל העטרת‬ ‫צבי בפרשת וישלח (על הזוהר דף קסח‪ :):‬אבל אומר לך הרשום בכתב אמת במה שפירש רש״י ז״ל ַו ִ ּי ָירא ַו ֵ ּי ֶצר‪,‬‬ ‫שלא יהרג‪ ,‬ושלא יהרוג הוא את אחרים וכו'‪ .‬אמנם נודע אשר היו בעשו כמה וכמה נשמות צדיקים‪ ,‬כמו נשמת‬ ‫ר׳ עקיבא וכדומה‪ ,‬וכמה ניצוצות קדושה היו בו‪ .‬אשר בשביל זה היה אבינו הקדוש יצחק אהב את עשו ומקרבו‪,‬‬ ‫כנודע מדברי רבינו (האריז"ל‪ ,‬והובא לעיל)‪ .‬ובשביל זה היה מתירא ממנו ‪ ,‬מן הניצוצים קדושים שהיו בו‪ ,‬וח״ו אם‬ ‫יעקב יהרגם ויאבדם שלא יתענש על ידם וכו'‪.‬‬ ‫ועיין עוד בזה בבאר מים חיים פרשת וירא‪ :‬עוד יתבאר אומרו ַו ִ ּי ְפ ַצר ָ ּבם ְמאֹד וגו' (יט‪ ,‬ג)‪ .‬על פי אשר‬ ‫כתבנו בחיבורנו סידורו של שבת (שער ד‪ ,‬ענף ב) וכו'‪ ,‬והוא על פי מה שכתב מרן האר"י ז"ל בליקוטי תורה כמה‬ ‫פעמים‪ ,‬ובפרט (על תרי עשר) בפסוק (עובדי' א‪ ,‬ח) ְו ַה ֲא ַב ְד ִּתי ֲח ָכ ִמים ֵמ ֱאדוֹ ם וגו' (וע"ע בפרי עץ חיים שער ר"ח)‪ ,‬בסוד‬ ‫הפסוק (תולדות כה‪ ,‬כח) ַו ֶ ּי ֱא ַהב יִ ְצ ָחק ֶאת ֵע ָשו ִּכי ַציִ ד ְ ּב ִפיו‪ ,‬ותוכן הדברים‪ ,‬כי הנה בעשו היה נבלע כח שורש‬ ‫הקדושה‪ ,‬נשמת שמעיה ואבטליון שבאו מאתו‪ ○ .‬ובבוא עשו לפני אביו היה מתנכר אצלו‪ ,‬ודיבר אתו בכח אלו‬ ‫הנשמות אשר היו ניצודין אתו‪ ,‬והגביר אז כח הטוב לבד‪ ,‬ובם היה מדבר‪ .‬ולכן אהבו אביו‪ ,‬כי סבר אשר תוכו‬ ‫כברו‪ ,‬ותמיד הולך בטוב‪ .‬ובאמת לא כן היה‪ ,‬כי היה כולו רע‪ ,‬רק לפעמים דיבר בכח הטוב שבו וכו'‪..‬‬ ‫כג‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫קכב‬ ‫אלא שלאחר שנתוודע יצחק הכל‪ ,‬הבין למפרע כי באמת לאמיתו גם נשמות הגרים שמזרע עשו‪ ,‬הם משורש‬ ‫הקדושה והכלל ישראל‪ ,‬כי גרים מינן הוא אלא דאידחי כמ"ש הרמ"ע‪ ,‬ונמצא שבאמת הכל מתפרש רק על יעקב‬ ‫ובניו‬ ‫נאר יַ ֲעקֹב ָׁא ִבינו שטייט‬ ‫שפעטער למפרע] ַאז ָׁ‬ ‫האט מען געזען [ ּ‬ ‫[אמנם] דער ֱא ֶמת‪ָ ,‬‬ ‫געווארן [גרים לדורות מזרע עשו‪ ,‬אויך] די זענען נִ ְכ ָלל‬ ‫ָ‬ ‫וואס זענען‬ ‫דארט‪[ .‬שהרי אפילו] די ָ‬ ‫ָ‬ ‫'מינָׁ ן' נִ ְדחוסב‪.‬‬ ‫געווארן אין זֶ ַרע יַ ֲעקֹב‪[ ,‬שהרי נשמת] ֵג ִרים ִ‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט ִמן ַה ּ ָש ַמיִ ם נישט געוויזן‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫האט מען אים שוין נישט געוויזן‪,‬‬ ‫[ ָאבער] דעס ָ‬ ‫דארט איז געווען דער ָטע ּות‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫קכג‬ ‫געזאגט ַאנדערש ווי‬ ‫ָ‬ ‫האט נישט‬ ‫געזאגט קיין ֶש ֶקר‪ ,‬ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט נישט‬ ‫ָאבער ער [יעקב] ָ‬ ‫ס'איז‪[ ,‬ווייל] ַעל ּ ִפי ַה ּתוֹ ָרה לויט די ְד ָׁרשוֹ ת ַהתוֹ ָׁרה איז ָׁאנ ִֹכי ַאזוי טייטש‪ָׁ ,‬אנ ִֹכי ה'‬ ‫נאר ַאזוי‪.‬‬ ‫געזאגט ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט אים‬ ‫יך‪ ,‬און ֵע ָׁשו איז ְבכוֹ ֶר ָׁך‪ ,‬ער ָ‬‫ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫האט‬‫דערנאך‪ִ ,‬מן ַה ּ ָש ַמיִ ם‪ ,‬און ער ָ‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט אים געעפנט די אויגן‬ ‫ָ‬ ‫און ַאזוי ווי‬ ‫זאך' [דקאי על‬ ‫געזאגט 'צו דער ַ‬ ‫ָׁ‬ ‫האט אים‬ ‫האט ער געזען [למפרע] ַאז ער ָׁ‬ ‫ַאלעס געזען‪ָ ,‬‬ ‫יעקב ובניו]‪.‬‬ ‫קכד‬ ‫ישוב קושיא טו (באופן שני)‬ ‫ובאופן זה יתפרש גם כן הדרש והפשט שבפסוק בא א ִחיך ְב ִמ ְרמה‪ ,‬שלפי פשוטו לרוב בני אדם היה נראה דיבורי‬ ‫יעקב בזה כלשון רמיה‪ ,‬וכן בעיני עשו שאינו מבין אלא פשט הפשוט‪ ,‬אבל ְבחכְ ַמת תוֹ רתוֹ שהוא לפי הדרש‪ ,‬לא‬ ‫היה כאן מרמה‬ ‫האט‬‫יך‪ ,‬ער איז געקומען ְב ִמ ְר ָׁמה‪ ,‬ער ָ‬ ‫געזאגט ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫ָ‬ ‫האט‬‫איבערדעם ער ָ‬ ‫'ב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ '‪[ ,‬לפי המובן לבני‬ ‫'מ ְר ָמה' [לפי מובן הפשוט לרוב בני אדם]‪ָ ,‬אבער ְ‬ ‫געזאגט ִ‬ ‫ָ‬ ‫רשטאנען איז עס נישט קיין ִמ ְר ָׁמה‪ַ ,‬אזוי ווי [דער‬ ‫ַ‬ ‫פא‬ ‫האט ער ַ‬ ‫עלייה] לויט ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ָ‬ ‫זאגט אויף] דיברה תורה כלשון בני אדם [דהיינו לכל אחד כפי בחינתו‪ .‬וממילא]‬ ‫ישמח משה ָ‬ ‫קאן נישט‬ ‫'מ ְר ָׁמה'‪[ ,‬ווייל] ֵע ָשו לערנט נישט ַאזוי טיף‪ ,‬ער ָ‬ ‫אויף ֵע ָׁשו'ס ָׁלשוֹ ן איז עס ִ‬ ‫נאר ּ ְפ ַשט ּ ָפש ּוט‪ ,‬לויטן‬ ‫דאס ַאלעס‪ ,‬ער ווייסט ָ‬ ‫קיין ְד ָׁרשוֹ ת‪[ ,‬און] ער ווייסט נישט ָ‬ ‫גארנישט קיין ִמ ְר ָׁמה‪.‬‬ ‫'ב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ' איז עס ָ‬ ‫ָׁפשוט'ן ְפ ַשט איז עס ַא ִמ ְר ָׁמה‪ָ ,‬אבער ְ‬ ‫דאס ביידע ֱא ֶמת [משמעות פשוטו‪ ,‬ומדרשו]‪.‬‬ ‫איבערדעם איז ָ‬ ‫סב כמבואר בעשרה מאמרות להרמ"ע (אם כל חי‪ ,‬ח"ג סימן ח)‪ :‬והנה נתבאר בכתוב אצל אברהם ושרה החיזוק‬ ‫בצניעות וכו'‪ ,‬וזה גרם לבנים ברכה מוקדמת ליצירה‪ ,‬במה שנאמר ליצחק (בפרשתן כו‪ ,‬ד) ְו ִה ְת ָ ּב ְרכ ּו ְבזַ ְר ֲע ָך ּכֹל גּ וֹ יֵ י‬ ‫ָה ָא ֶרץ‪ ,‬ירצה שתתפשט ברכתו לזולת‪ ,‬כמעין המתגבר ונמשך לכמה ְ ּב ֵרכוֹ ת מים חיים‪ ,‬וכנהר שאינו פוסק‬ ‫ומכיפיה מיבריך‪ .‬ולפי שיצא ממנו עשו‪ ,‬לא נאמר לו ְונִ ְב ְרכ ּו ְב ָך בפועל מושלם דבק בעצמו‪ ,‬כמו שנאמר ליעקב‬ ‫(ויצא כח‪ ,‬יד) ‪ ,‬כי הוא וזרעו כלם קדושים ובתוכם ה' באמת‪ .‬ובאו שני הפעלים הללו בלשון עבר מתהפך לעתיד‪,‬‬ ‫רצוני ְו ִה ְת ָ ּב ְרכ ּו האמור ביצחק‪ְ ,‬ונִ ְב ְרכ ּו האמור ביעקב‪ ,‬כי מאז הוכנו ההברכות האלה על ידי אברהם ושרה‪,‬‬ ‫וכבר נאמר לו (לך יג‪ ,‬טז) ְו ַש ְמ ִּתי ֶאת זַ ְר ֲע ָך ַּכ ֲע ַפר ָה ָא ֶרץ‪ ,‬שהוא מקבל כל ַה ַה ְב ָרכוֹ ת‪ ○ .‬וידוע שאין ַה ַה ְב ָר ָכה אלא‬ ‫ענף מן האילן שהושפל לארץ ונטמן בעפר‪ ,‬עד שישרוש בארץ גזעו‪ .‬וכל זמן דאכיל דלאו דיליה בהיל‬ ‫לאסתכולי ביה‪ .‬אף כאן כולהו גיורי מינן הוו ואידחו‪ ,‬והשתא מיהדר הוא דהדרי לן‪ ○ .‬והיינו דתנינן (כתובות יא‪).‬‬ ‫הגיורת השבויה והשפחה 'שנפדו שנתגיירו ושנשתחררו'‪ ,‬והרי 'שנפדית ושנתגיירה ושנשתחררה' מבעי לן‬ ‫למתני‪ ,‬דהא כל חדא מינייהו צריכא תקנתא באנפי נפשה‪ ,‬ולא שייכו אהדדי‪ .‬אלא האי תנא ַד ְו ְקנָ א‪ ,‬תלה את‬ ‫הקלקלה בגופן בלבד‪ ,‬והכריז את תקנתן לגוף ולנפש יחד וכו'‪ ,‬ועבד משוחרר בכלל גרים הוא‪ ○ .‬ואף על גב‬ ‫דקיימא לן (פסחים עג‪ :‬וסוכה לג‪ ):‬נראה ונדחה‪ ,‬אינו חוזר ונראה‪ .‬הני מילי מי שהיה גוי בשעת מתן תורה‪ ,‬אבל‬ ‫'גיורי' מזלייהו הוה בסיני‪ .‬והוא הדין לפושעי ישראל הזוכים להתקבל בתשובה‪ ,‬בכח הצירוף על ידי יסורין‪,‬‬ ‫יכם‪[ .‬ועיין עוד בזה בישמח משה פרשת אמור‪ ,‬בשם עיר בנימין]‪.‬‬ ‫ימה ְשפו ָּכה ֶא ְמלוֹ ְך ֲע ֵל ֶ‬ ‫דעלייהו כתיב (יחזקאל כ‪ ,‬לג) ְ ּב ֵח ָ‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כד‬ ‫קכה‬ ‫הקדמה לישוב קושיא יז‪ ,‬ולישוב קושיא יח (באופן שני)‬ ‫והנה כמו כן נתגלה ליצחק עד כמה בהברכות שלו היו טמונים דברים צפונים‪ ,‬מה שיעבור בהשתלשלות כל‬ ‫הדורות‪ ,‬ובעיקר בזמן הגאולה העתידה‪ ,‬שהם ענינים סתומים וחתומים‪ .‬דעיקר קיום ברכות אלו הם לעתיד לבא‪.‬‬ ‫כי על זמן הגלות בירך את יעקב עוד הפעם ברכת הגלות‪ ,‬בסוף פרשתן‪ ,‬כמבואר במדרש‪ .‬וכן מבואר במדרש עוד‬ ‫אופנים של ברכה בזמן הזה‪ ,‬כגון בכח היסורים שסובלים‪ ,‬או מברכת בלעם‪ ,‬ומתפלות האבות‬ ‫לאמיר זען [לבאר גם המדרש‪ ,‬הוציא אפיקומן והראה לו]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫גאנצע ענין‬ ‫דאס ַ‬ ‫פאר יִ ְצ ָחק ָא ִבינ ּו'ן ָ‬ ‫געווארן ַ‬ ‫ָ‬ ‫דאס ענין‪ַ ,‬אזוי ווי ס'איז נִ ְת ַ ּג ֶ ּלה‬ ‫ָ‬ ‫האט ער געזען [למפרע להבין גם בדברי נבואת הברכות שבירך ליעקב‪,‬‬ ‫[לאחר שכבר נתברך יעקב]‪ָ ,‬‬ ‫זאכן‪[ ,‬כי היה טמון בברכה זו] ִה ְש ַת ְל ְשלות ָׁכל ַהדוֹ רוֹ ת‪ ,‬די‬ ‫האלטענע' ַ‬ ‫'בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫דאס איז‬ ‫ַאז] ָ‬ ‫פאר די קינדער‪,‬‬ ‫האט ִמ ְת ַפ ֵלל געווען ַ‬ ‫וואס ער ָ‬ ‫ְת ִפ ָׁלה [של הברכות]סג איז ַא ְת ִפ ָׁלה נִ ְצ ִחיות ָ‬ ‫פארשידענס‪[ ,‬ושהסוף‬ ‫וואס אין] די ַאלע ְב ָׁרכוֹ ת גייט דורך ַ‬ ‫של ּות פון די דּ וֹ רוֹ ת‪ָ [ ,‬‬ ‫[די] ִה ְש ַּת ְל ְ‬ ‫תהיה] ְו ַרב יַ ֲעבֹד ָצ ִעיר‪.‬‬ ‫פארשידענע צייטן איז געווען‪ ,‬צייטן [ווען] אידן‬ ‫טאקע פון ָׁגלות‪ַ .‬‬ ‫און מ'ליידט ַ‬ ‫דא צייטן פון] ָ ּגל ּות‪.‬‬ ‫זענען געווען נִ ְתרוֹ ֵמם‪ ,‬און ווייטער [איז ָ‬ ‫קכו‬ ‫שפיץסד‪ַ [ .‬אז] די ַאלע ְב ָׁרכוֹ ת [פון] ְויִ ֶתן ְל ָׁך‪ ,‬וועט‬ ‫און ֶל ָׁע ִתיד איז דער עיקר‪ ,‬צום ּ‬ ‫נִ ְת ַק ֵים ווערן ֶל ָׁע ִתיד‪.‬‬ ‫זאגט [אין] פרשת בחקותיסה‪ַ [ ,‬אז] די ַאלע ְב ָׁרכוֹ ת [שבתורה] זענען‬ ‫ווי דער רמב"ן ָ‬ ‫געווארן‪ָ .‬אבער זיי וועלן ַאלע ְמק ּויָ ם ווערן ֶל ָׁע ִתיד‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫נאכנישט ְמק ּויָ ם‬ ‫ָ‬ ‫קכז‬ ‫דאך ַארויס אין די מדרשיםסו אויך‪[ ,‬בפסוק] ְו ָׁהיָׁ ה ֵע ֶקב ִת ְש ְמעון [וגו' ְו ָׁש ַמר‬ ‫ס'שטייט ָ‬ ‫יך] (עקב ז‪ ,‬יב)‪ַ [ ,‬אז] די ַאלע ִב ְרכוֹ ת ָׁה ָׁאבוֹ ת‪,‬‬ ‫יך ְל ָׁך ֶאת ַה ְב ִרית ְו ֶאת ַה ֶח ֶסד ֲא ֶשר נִ ְש ַבע ַל ֲאב ֶֹת ָׁ‬ ‫ה' ֱאלֹ ֶק ָׁ‬ ‫דאס וועט זיין הערשט ֶל ָׁע ִתיד‪.‬‬ ‫היט מען ָׁאפ אויף ֶל ָׁע ִתיד‪ָ ,‬‬ ‫סג עיין ביפה תואר (על הב"ר מג‪ ,‬ח ) שהביא פלוגתת הראשונים אם ברכות אלו הם בגדר נבואה והבטחה‪ ,‬או בגדר‬ ‫תפלות‪ ,‬ושלדעת האבן עזרא (דלעיל בהערה יא) ועוד‪ ,‬הם בגדר תפילות‪ .‬ורבינו מביא זה בס"ג נשא תשכ"ב (לשון‬ ‫קדשו קונטרס שא‪ ,‬אות מה‪-‬מו)‪ ,‬ונשא תשכ"ג (קונטרס שלב ח"א‪ ,‬אות ד)‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫סד פירוש‪ :‬סוף ותכלית‪.‬‬ ‫סה ברמב"ן בחקותי (כו‪ ,‬יב)‪ :‬ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן‪ ,‬לא הרבים ולא היחידים‬ ‫מהם‪ ,‬שלא עלתה זכותם לכך וכו'‪ ,‬ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא‪ ,‬מלמד‬ ‫שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו' (תורת כהנים בחקותי פ"ב‪ ,‬ב)‪ ,‬עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד‬ ‫לבוא (שם פ"ג‪ ,‬ג)‪ ,‬כי לא נתקיים‪ ,‬אבל יתקיים עמנו בזמן השלימות‪.‬‬ ‫ועיין עוד ברמב"ן האזינו (לב‪ ,‬מ)‪ :‬והנה השירה הזאת אשר היא בנו ְל ֵעד אמת ונאמן‪ ,‬תגיד בביאור כל‬ ‫המוצאות אותנו וכו'‪ .‬ואמרה השירה‪ ,‬כי בסוף יָ ִשיב נָ ָקם ְל ָצ ָריו ְו ִל ְמ ַשנְ ָאיו יְ ַש ֵּלם וכו'‪ .‬וזה דבר ברור כי על‬ ‫הגאולה העתידה יבטיח‪ ,‬כי בבנין בית שני לֹא ִה ְרנִ ינו גוֹ יִ ם ַעמוֹ ‪ ,‬רק ָל ֲעג ּו עליהם (נחמי' ג‪ ,‬לד) ָמה ַה ְ ּיהו ִּדים‬ ‫ָה ֲא ֵמ ָל ִלים ע ִֹשים‪ ,‬והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל וכולם משועבדים לו‪ ,‬ובימים ההם לא השיב נקם לצריו‬ ‫ולא כיפר אדמתו ַעמו‪ .‬והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה‪ ,‬רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל‪,‬‬ ‫ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה‪ ,‬אבל לא ישבית זכרנו‪ ,‬וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה‬ ‫והגדולה והחזקה‪ ,‬ויכפר על חטאתינו למען שמו‪ .‬אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה‪ ,‬על‬ ‫כרחן של מינין‪ ○ .‬וכך הזכירו בספרי (האזינו‪ ,‬פסקא מג) גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא וכו'‪ ○ .‬ואילו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים‬ ‫בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן‪ ,‬היה ראוי להאמין בה‪ ,‬מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה‪ ,‬לא נפל דבר‬ ‫אחד‪ ,‬ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלקים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו‪ ,‬אשר לא היה לפניו‬ ‫ואחריו כמוהו עליו השלום‪.‬‬ ‫כה‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫גאנצער [ברכת] ְויִ ֶתן ְל ָׁך וועט מקויים ווערן ֶל ָׁע ִתיד‪.‬‬ ‫[ואם כן] דער ַ‬ ‫קכח‬ ‫פארשידענע‬ ‫און ביז דערווייל [אף שברכות אלו עדיין לא נתקיימו]‪ ,‬לעבט מען דורך ַ‬ ‫פארשידענע‬ ‫זאכן‪ .‬צי פון ִב ְר ַכת ִב ְל ָׁעםסו‪ ,‬צי כדומה [על ידי היסורים שסובליםסו‪ָ ,‬אדער] ַ‬ ‫ַ‬ ‫האט ַר ְח ָׁמנות‪ ,‬ער העלפט אידן ָׁבעוֹ ָׁלם ַה ֶזה‪,‬‬ ‫וואס דער בוֹ ֵרא ָׁכל עוֹ ָׁל ִמים ָׁ‬ ‫דְּ ָר ִכים [מיט] ָ‬ ‫פארשידענע ְּת ִפ ּלוֹ ת‪.‬‬‫[צי] דורך די ְת ִפלוֹ ת פון די פריערדיגע‪ַ ,‬‬ ‫קכט‬ ‫[ליעקב]‬ ‫מ'האט אים געשיקט‬‫ָ‬ ‫דא] ַא ִב ְר ַכת ַה ָׁגלות‪ ,‬ווען‬ ‫ווייטער [בסוף פרשתן] איז [ ָ‬ ‫האט געשיקט‬ ‫מאל געבענטשט' ווען ער ָ‬ ‫כא ָ‬ ‫'נא ַ‬ ‫האט ָ‬ ‫אין ָ ּגל ּות ַאריין [לבית לבן]‪ .‬ער ָ‬ ‫דאך דער מדרשסז‪,‬‬ ‫זאגט ָ‬ ‫יעקב אבינו ֶאל ָל ָבן ֲא ִחי ִא ּמוֹ ‪'ַ ,‬ויְ ָׁב ֶר ְך אֹתוֹ ' ַויְ ַצ ֵוהו (כח‪ ,‬א‪-‬ב)‪ָ .‬‬ ‫האט אים‬ ‫זאגט ער [ ַאז] ער ָ‬ ‫דאך אים שוין געבענטשט פריער‪ָ ,‬‬ ‫האט ָ‬ ‫[דלכאורה] ער ָ‬ ‫געבענטשט ַא ִב ְר ַכת ַה ָׁגלות‪[ ,‬ווען] ער גייט אין ָ ּגל ּות ַאריין‪.‬‬ ‫דארט [בברכת ְויִ ֶּתן ְל ָך] איז נישט געלעגן ָ‬ ‫נאך קיין‬ ‫דאך אויס ַאז ָ‬ ‫נו פון דעם זעט ָ‬ ‫ִב ְר ַכת ַה ָׁגלות‪.‬‬ ‫קל‬ ‫וכן נתגלו לו עוד דברים צפונים מענין יעקב ועשו‪ ,‬שהיו מוסתרים ממנו עד הנה‪ .‬וכן כח התורה נקראת צפון‪ ,‬וכמבואר‬ ‫במדרש בפסוק ְפנו לכֶּ ם צפֹנה‪ ,‬ברחו לתורה‪ .‬וכן האבות עצמן נקראים כן כמבואר בתנא דבי אליהו‪ .‬וכן עניני היצר הרע הם‬ ‫צפונים‪ ,‬ועל שם כך נקרא שמו ְ'צפוֹ נִ י'‪ ,‬שהוא בא במסתרים‬ ‫פארשידענס [מדברים הצפונים וטמונים]‪.‬‬ ‫מ'האט אים 'געוויזן' ַ‬ ‫ָ‬ ‫נאר] על כל פנים‬ ‫[ ָ‬ ‫האט נישט געזען ווי‬ ‫האלטן‪ ,‬ער [יצחק] ָ‬ ‫בא ַ‬ ‫האט זיך ַ‬‫דער ֱא ֶמת‪ ,‬יַ ֲעקֹב ָא ִבינ ּו [ ַאליין] ָ‬ ‫גרויס ער איז‪.‬‬ ‫וואס ַא ָׁר ָׁשע ער איז‪.‬‬ ‫האט נישט געזען ָׁ‬ ‫האלטן‪ ,‬ער ָ‬ ‫בא ַ‬ ‫האט זיך ַ‬ ‫[און] ֵע ָשו ָ‬ ‫'צפונִ ים'‪.‬‬ ‫דאך] ַאלעס איז ְד ָׁב ִרים ְ‬ ‫[און ענינים פון] ֶל ָׁע ִתיד‪[ ,‬איז ָ‬ ‫קלא‬ ‫זאגט דער‬ ‫'צפֹנָׁ ה' (דברים ב‪ ,‬ג) ָ‬ ‫און ַאזוי ביי די פרשה‪[ ,‬איז] אויפן פסוק ְפנו ָׁל ֶכם ָׁ‬ ‫געזאגט ְו ַעל ַח ְר ְב ָׁך ִת ְחיֶ ה (בפרשתן כז‪ ,‬מ)‪ ,‬מיט ִמ ְל ָחמוֹ ת‪ ,‬נו‬ ‫ָ‬ ‫מדרש רבהסח‪ ,‬דו ָ‬ ‫האסט אים‬ ‫יך ְל ָׁך‪ .‬מהו ְ'ו ָׁש ַמר'‪ ,‬אמר רבי שמואל בר נחמן‪ ,‬כל מה שישראל אוכלים‬ ‫סו בדברים רבה (ג‪ ,‬ד)‪ְ :‬ו ָׁש ַמר ה' ֱאל ֶֹק ָׁ‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬מכח הברכות שברכם בלעם הרשע‪ ,‬אבל ברכות שברכו אותן האבות‪' ,‬משומרין' הן לעתיד לבא‪,‬‬ ‫יך וגו'‪ ○ .‬דבר אחר אמר רבי חלבו‪ְ ,‬ל ַמה הדבר דומה‪ְ ,‬ליָ תוֹ ם שהיה מתגדל אצל בעל‬ ‫שנאמר ְ'ו ָׁש ַמר' ה' ֱאל ֶֹק ָׁ‬ ‫הבית‪ ,‬היה אוכל משלו ושותה משלו ומתכסה משלו‪ ,‬ולמדו אומנות‪ ,‬אותו היתום אומר כל מה שאני אוכל‬ ‫ושותה ומתכסה מתוך ְש ָכ ִרי הוא מחשבו‪ ,‬אמר לו אותו בעל הבית‪ ,‬חייך כל מה שאתה אוכל ומתכסה‪ ,‬בכח‬ ‫חבית של מים ֶש ַא ְּת ממלא לי‪ ,‬בכח עץ אחד שאתה מבקע לי‪ ,‬אבל שכרך ָצרוּר ומונח לך‪ .‬כך‪ ,‬כל מה שישראל‬ ‫אוכלים בעולם הזה‪ ,‬בכח היסורים שהן באין עליהם‪ ,‬אבל שכרן צרור ומשומר לעתיד לבא‪ ,‬שנאמר ְ'ו ָׁש ַמר' ה'‬ ‫יך ְל ָׁך וגו'‪.‬‬ ‫ֱאל ֶֹק ָׁ‬ ‫'ש ָכרוֹ '‪ּ ְ ,‬ב ֵע ֶקב אני נותן לכם‪.‬‬ ‫ועיין עוד שם (ג‪ ,‬ג)‪ :‬בעולם הזה 'מפירותיהן' אתם אוכלים‪ ,‬אבל ְ‬ ‫סז‬ ‫בבראשית רבה (עה‪ ,‬ח) ‪ :‬אשריהם הצדיקים שמתברכין בארץ ומתברכין בשמים‪ ,‬וכך היא המדה‪ ,‬שנאמר (ישעי'‬ ‫סה‪ ,‬טז) ֲא ֶשר ַה ִּמ ְת ָ ּב ֵר ְך ָ ּב ָא ֶרץ יִ ְת ָ ּב ֵר ְך ֵ ּבאל ֵֹקי ָא ֵמן‪ .‬להודיעך שכל הברכות שבירך יצחק את יעקב‪ ,‬כנגדו ברכו‬ ‫הקב"ה מלמעלה וכו'‪ ,‬ואף רבקה אמו ברכתו כנגדן וכו'‪ ○ .‬וכי מאחר שברכו הקב"ה‪ ,‬אביו למה חזר וברכו‪,‬‬ ‫שנאמר (כח‪ ,‬א) ַו ִי ְק ָׁרא יִ ְצ ָׁחק ֶאל יַ ֲעקֹב ַ'ויְ ָׁב ֶר ְך אוֹ תוֹ '‪ ,‬אלא שראה יצחק ברוח הקודש שעתידין בניו להגלות לבין‬ ‫האומות‪ ,‬אמר לו בא ואברכך ברכות של גליות‪ ,‬שיחזור עליך הקב"ה ויקבצך מבין הגליות וכו'‪.‬‬ ‫סח בדברים רבה (א‪ ,‬יט)‪ :‬אמר רבי ברכיה‪ ,‬כשנכנס עשו אצל אביו וראה שנטל יעקב את הברכות‪ ,‬אמר לו לא‬ ‫הנחת לי אפילו ברכה אחת (בתמיה)‪ ,‬שנאמר (בפרשתן כז‪ ,‬לו) ֲהלֹא ָא ַצ ְל ָּת ִּלי ְ ּב ָר ָכה‪ ,‬אמר לו יצחק אפילו אני‬ ‫יך‪ ,‬העבד וכל מה שיש לו‪ ,‬לא של אדוניו הם‪ַ ○ .‬מהו ְפנו‬ ‫מברכך‪ ,‬לו אני מברך‪ ,‬לא כך אמרתי לו ֱה ֵוה ְג ִביר ְל ַא ֶח ָ‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כו‬ ‫געזאגט ַה ְצ ִפינו‬ ‫ָ‬ ‫האט דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים‬ ‫וואס וועט מען טון ַאז ֵע ָׁשו וועט רוֹ ֶד ְפ'ן‪ָ .‬‬ ‫ָׁ‬ ‫זאלט עטס‬ ‫שטארק‪ָׁ ,‬‬ ‫ַ‬ ‫יכם‪[ ,‬ווען] מ'וועט זיין אין ָ ּגל ּות און מ'וועט זען [ ַאז] ֵע ָשו איז‬ ‫ַע ְצ ֵמ ֶ‬ ‫'צפֹנָׁ ה'‪.‬‬ ‫האלטן‪ְ ,‬פנו ָׁל ֶכם ָׁ‬‫בא ַ‬ ‫ענק ַ‬ ‫געזאגט ִב ְרחו‬ ‫ָ‬ ‫האט ער‬ ‫האלטן]‪ָ ,‬‬ ‫בא ַ‬ ‫זאל מיר זיך ַ‬ ‫זאגט דער מדרש [ששאלו ישראל] וואו [ ָ‬ ‫ָ‬ ‫האלטן אין די תוֹ ָׁרה ַה ְקדוֹ ָׁשה‪.‬‬ ‫בא ַ‬ ‫זאלט אייך ַ‬ ‫'לתוֹ ָׁרה'‪ ,‬איר ָׁ‬ ‫ְ‬ ‫באהעלטעניש'‪.‬‬ ‫זעט אויס ַאז די תוֹ ָׁרה ַה ְקדוֹ ָׁשה ַאליין‪ ,‬איז ַא ' ַ‬ ‫ַאזוי שטייט ַארויס אין מדרש‪.‬‬ ‫קלב‬ ‫'ה ְצפוֹ נִ י'‬ ‫[און] דער 'יֵ ֶצר ָׁה ָׁרע' ווערט אויך ָאנגערופן ָׁצפוֹ ן‪[ ,‬וכדכתיב עליו] ְו ֶאת ַ‬ ‫האלטן‪[ ,‬שמרמה את האדם‬ ‫יכםסט‪[ .‬והטעם] ווייל ער גייט ְב ָׁצפוֹ ן‪ ,‬ער גייט ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫ַא ְר ִחיק ֵמ ֲע ֵל ֶ‬ ‫בהסתותיו‪ ,‬להלביש את העבירה כמצוה]‪.‬‬ ‫קלג‬ ‫[און] דער מדרש רופט ָאן [גם האבות בלשון ָ'צפוֹ ן'‪ ,‬דעל הפסוק] ְו ָׁש ַחט אֹתוֹ ַעל יֶ ֶר ְך‬ ‫'צפוֹ נָׁ ה' (ויקרא א‪ ,‬יא)‪ ,‬שטייט אין תנא דבי אליהוע‪ַ [ ,‬אז] אברהם יצחק ויעקב‬ ‫ַה ִמזְ ֵב ַח ָׁ‬ ‫האלטן‪.‬‬ ‫בא ַ‬ ‫הייסן ַאלע ָׁצפוֹ נָׁ ה‪ַ ,‬‬ ‫קלד‬ ‫וגם עשו עצמו יבוא עוד במצפונים‪ ,‬וכמבואר בתנחומא דלעתיד יתעטף עשו בטליתו כזקן‪ ,‬וישב אצל יעקב‬ ‫והצדיקים‪ .‬וכנראה שאין הכוונה על לאחר הגאולה‪ ,‬שהרי אז יתגלה האמת לכל‪ ,‬ולא יוכל להצפין עצמו‪ .‬אלא‬ ‫הכוונה על דורות האחרונים שבסוף הגלות‪ ,‬וכענין המבואר בדגל מחנה אפרים פרשת וישלח‪ ,‬שהרשעים יעשו כן‬ ‫כדי לדמות עצמן לצדיקים‬ ‫דא אין‬‫עפעס ַא ּ ֶפ ֶלא פון ַא מדרש‪ ,‬ס'איז ָ‬ ‫נאר [גם עשו הוא בבחינת ָ'צפוֹ ן'‪ ,‬דהנה] ס'איז ּ‬ ‫ָ‬ ‫תנחומא פרשת צועא‪ ,‬לעתיד יתעטף ֵע ָׁשו בציצית כזקן‪ַ ,‬אזוי וועט ער אויסזען‪ ,‬ווי ַא‬ ‫ָׁל ֶכם ָׁצפוֹ נָׁ ה‪ ,‬אמר רבי חייא‪ ,‬אמר להם [הקב"ה]‪ ,‬אם ראיתם אותו שמבקש להתגרות בכם‪ ,‬אל תעמדו כנגדו‪ ,‬אלא‬ ‫ַה ְצ ִפינו ַע ְצ ְמ ֶכם ִמ ֶמנו עד שיעבור עולמו‪ ,‬הוי ְפנו ָׁל ֶכם ָׁצפוֹ נָׁ ה‪ .‬אמר רבי יהודה בר שלום‪ ,‬אמרו לו ישראל‪ ,‬רבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬אביו מברכו ַעל ַח ְר ְב ָׁך ִת ְחיֶ ה‪ ,‬ואתה מסכים עמו ואומר לנו ַה ְצ ִפינו ַע ְצ ְמ ֶכם ִמ ָׁפנָׁ יו‪' ,‬ולהיכן נברח'‪ ,‬אמר‬ ‫ּש ָ ּיה‪.‬‬ ‫'צפוֹ נָׁ ה' אלא 'תוֹ ָׁרה'‪ ,‬שנאמר (משלי ב‪ ,‬ז) יִ ְצ ּפוֹ ן ַליְ ָש ִרים ּתו ִ‬ ‫להן אם ראיתם שמזדווג לכם ִב ְרחו ַלתוֹ ָׁרה‪ ,‬ואין ָׁ‬ ‫'צפוֹ נָׁ ה'‪ ,‬אמר רבי יצחק‪ ,‬אמר הקב"ה המתינו עד עכשיו מלך המשיח לבא‪ ,‬ויקיים ָׁמה ַרב טו ְבךָׁ‬ ‫○ דבר אחר מהו ָׁ‬ ‫יך] וגו' (תהלים לא‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫'צ ַפנְ ָּת' ִ ּל ֵיר ֶא ָ‬ ‫[א ֶשר ָ‬ ‫ֲ‬ ‫סט‬ ‫כמבואר בגמרא סוכה (נב‪ :).‬דרש רבי עוירא ואיתימא רבי יהושע בן לוי‪ ,‬שבעה שמות יש לו ליצר הרע‪.‬‬ ‫הקב"ה קראו ַרע‪ ,‬שנאמר (נח ח‪ ,‬כא) ִּכי יֵ ֶצר ֵלב ָה ָא ָדם ַרע ִמ ְ ּנ ֻע ָריו‪ .‬משה קראו ָׁע ֵרל‪ ,‬שנאמר (עקב י‪ ,‬טז) ו ַּמ ְל ֶּתם ֵאת‬ ‫ָע ְר ַלת ְל ַב ְב ֶכם‪ .‬דוד קראו ָׁט ֵמא‪ ,‬שנאמר וכו'‪ ,‬שלמה קראו שוֹ נֵ א וכו'‪ ,‬ישעיה קראו מכשול וכו'‪ .‬יואל קראו ְצפוֹ נִ י‪,‬‬ ‫יכם [כדמפרש (להלן)‪ָ ,‬צפוּן בלבו של אדם]‪.‬‬ ‫שנאמר (יואל ב‪ ,‬כ) ְו ֶאת ַה ְצפוֹ נִ י ַא ְר ִחיק ֵמ ֲע ֵל ֶ‬ ‫יכם‪ ,‬זה יצר הרע‪ֶ ,‬ש ָׁצפון ועומד בלבו של אדם‪ְ .‬ו ִהדַּ ְח ִּתיו ֶאל ֶא ֶרץ ִצ ָ ּיה‬ ‫תנו רבנן ְו ֶאת ַה ְצפוֹ נִ י ַא ְר ִחיק ֵמ ֲע ֵל ֶ‬ ‫ּ‬ ‫ּש ָמ ָמה (שם)‪ ,‬למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן‪ֶ .‬את ּ ָפנָ יו ֶאל ַה ָים ַה ַ ּק ְדמוֹ נִ י (שם) [המקדש הראשון‪ ,‬שהוא‬ ‫ו ְ‬ ‫כים‪ ,‬שהיו הכל נקבצים שם‪ ,‬כים שכל הנחלים הולכים אליו]‪ ,‬שנתן עיניו במקדש ראשון ְו ֶה ֱח ִריבוֹ ‪ ,‬והרג תלמידי‬ ‫חכמים שבו‪ְ .‬וסֹפוֹ ֶאל ַה ָ ּים ָה ַא ֲחרוֹ ן (שם)‪ ,‬שנתן עיניו במקדש שני ְו ֶה ֱח ִריבוֹ ‪ ,‬והרג תלמידי חכמים שבו‪ְ .‬ו ָע ָלה‬ ‫ָב ְאשוֹ ְו ַת ַעל ַצ ֲחנָ תוֹ (שם) [ומפני שהעלה ָ ּב ְא ָשה וסרחון]‪ ,‬שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל‪ּ ִ .‬כי‬ ‫ִה ְגדִּ יל ַל ֲעשוֹ ת (שם)‪ ,‬אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם וכו'‪.‬‬ ‫ע בתנא דבי אליהו (פרק ו)‪ְ :‬ו ָש ַחט ֶאת ֶ ּבן ַה ָ ּב ָקר ִל ְפנֵ י ה' (ויקרא א‪ ,‬ה) ובאיל הוא אומר (שם‪ ,‬יא) ְו ָש ַחט אוֹ תוֹ ַעל יֶ ֶרךְ‬ ‫'צפוֹ נָ ה' ִל ְפנֵ י ה'‪ .‬אמרו‪ ,‬אותו היום שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח‪ ,‬התקין הקב"ה שני‬ ‫ַה ִּמזְ ֵ ּב ַח ָ‬ ‫כבשים אחד שחרית ואחד ערבית‪ ,‬שנאמר (תצוה כט‪ ,‬לט) ֶאת ַה ֶּכ ֶבש ָה ֶא ָחד ַּת ֲע ֶשה ַב ּבוֹ ֶקר וגו'‪ .‬וכל כך למה‪,‬‬ ‫שבשעה שישראל מעלין את התמיד ע"ג המזבח וקורין את המקרא הזה ָׁצפוֹ נָׁ ה ִל ְפנֵ י ה'‪ ,‬זוכר הקב"ה עקדת‬ ‫יצחק‪ ○ .‬דבר אחר צפונה לפני ה'‪ ,‬כנגד אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬שהם צפונים לפני ה'‪ .‬ומנין לך לשון הזה‪ ,‬שנאמר‬ ‫(שיר השירים ז‪ ,‬יד) ֲח ָד ִשים ַ ּגם יְ ָשנִ ים דּ וֹ ִדי ָצ ַפנְ ִּתי ָל ְך וכו'‪.‬‬ ‫כז‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫האט דער בורא כל עולמים‬ ‫ָז ֵקן‪ְ ,‬ויֵ ֵשב אצל יעקב‪ ,‬ער וועט זיך זעצן צו יַ ֲעקֹב'ן‪ָ .‬‬ ‫געזאגט [ ִאם] ֵבין כוֹ ָׁכ ִבים ַש ְמ ָׁת ִק ֶנ ָׁך‪ ,‬אין כוכבים אלא ישראל‪ִ ,‬מ ָׁשם אוֹ ִר ְיד ָׁך נְ ֻאם ה'‬ ‫ָ‬ ‫ש ֵפ ִלים [בגלות‪ ,‬און]‬ ‫(עובדי' א‪ ,‬ד)‪ ,‬ווייל אידן וועלן דערהויבן ווערן‪[ .‬ווייל] זיי זענען נִ ְב ִזים ּו ְ‬ ‫דורכן ִש ְפלות וועט מען דערהויבן ווערן‪.‬‬ ‫ַאזוי שטייט אין מדרש‪.‬‬ ‫קלה‬ ‫זאך‪.‬‬ ‫גאנצע ַ‬ ‫עפעס ַא ּ ֶפ ֶלא די ַ‬‫ס'איז ּ‬ ‫יח‪ ,‬און [ווען‬‫יאת ַה ָׁמ ִש ַ‬ ‫נאך ִב ַ‬ ‫דאס געשען‪[ ,‬אם תאמר] ָׁ‬ ‫[שהרי לכאורה] 'ווען' וועט ָ‬ ‫דאך דער ֱא ֶמת נִ ְת ַג ֶלה ווערן‪ ,‬וועט‬ ‫דעמאלטס] וועט ָ‬‫ָ‬ ‫ֹשה ַר ֵבינו‪[ ,‬‬ ‫ס'וועט זיין] ֵא ִל ָׁיהו‪ ,‬און מ ֶ‬ ‫קאן מען זיך‬‫דאס [שייך]‪ ,‬ווי ָׁ‬ ‫פאר ַא ָז ֵקן‪ .‬ווי איז ָ‬ ‫פארשטעלן ַ‬ ‫קאנען ַ‬ ‫זיך ֵע ָׁשו [דען] ָ‬ ‫דאך שוין ַאלדינגס זען דעם‬ ‫דעמאלטס וועט ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫פארשטעלן‪,‬‬ ‫נאך] ַ‬‫דעמאלטס שוין [זיך ָ‬ ‫ָׁ‬ ‫ֱא ֶמת‪.‬‬ ‫קלו‬ ‫דאך‬ ‫און 'וועלעכער' ֵע ָשו‪ ,‬וועלעכער וועט קומען‪[ ,‬וכי] ֵע ָשו ַאליין‪[ ,‬והלא] ער איז ָ‬ ‫נישטא‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫שוין‬ ‫שר [של עשו]‪ ,‬דער ס"מ‪[ .‬אבל גם זה‬ ‫דאס מיינט] דער ַ‬ ‫זאגן [ ַאז ָ‬ ‫דאך ָ‬ ‫[אלא מאי] מוזט ָ‬ ‫דאס געשען‪.‬‬‫לפלא] וואו וועט זיך דער ס"מ וועט זיך זעצן‪[ ,‬און] ווען וועט ָ‬ ‫קלז‬ ‫דאך שוין ידוע‪ - ,‬דער דגל ָ‬ ‫זאגט אין‬ ‫זאגטעב‪ - ,‬ס'איז ָ‬ ‫נאר] ַא ִחיד ּוש‪ ,‬דער דגל ָ‬‫[ ָ‬ ‫פרשת וישלח‪[ ,‬ברמז הפסוק] ַה ִצ ֵ‬ ‫ילנִ י נָׁ א ִמ ַיד ָׁא ִחי ִמ ַיד ֵע ָׁשו (וישלח לב‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫עא בתנחומא צו (סימן ב)‪ :‬ולעולם הבא כשהקב"ה נפרע מעשו‪ ,‬מה ֵע ָׁשו עושה‪ִ ,‬מ ְת ַע ֵטף בטליתו ְכזָׁ ֵקן‪ ,‬ובא ויושב‬ ‫[מ ָׁשם אוֹ ִר ְיד ָׁך נְ ֻאם ה']‪ ,‬ואין כוכבים אלא‬ ‫יה ַ ּכ ֶ ּנ ֶשר ְו] ִאם ֵבין כוֹ ָׁכ ִבים ִשים ִק ֶנ ָׁך ִ‬ ‫לו אצל יעקב‪ .‬מנין‪ ,‬שכן כתיב ִ‬ ‫[אם ַּת ְג ִ ּב ַּ‬ ‫ָ‬ ‫ישראל‪ ,‬שנאמר (לך טו‪ ,‬ה) ַה ֶ ּבט נָ א ַה ּ ָש ַמיְ ָמה [ו ְּספֹר ַה ּכוֹ ָכ ִבים] וגו'‪ ,‬וכתיב (שם) ּכֹה יִ ְהיֶ ה זַ ְר ֶעך‪ ○ .‬ומה יעקב אומר‬ ‫יך ָמ ֶות ֱא ִהי ָק ָט ְב ָך ְשאוֹ ל נ ַֹחם יִ ָּס ֵתר ֵמ ֵעינָ י‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬אחי‪ ,‬אתה לא תהא אחי כיוצא בי‪ ,‬שנאמר (הושע יג‪ ,‬יד) ֱא ִהי ְד ָב ֶר ָ‬ ‫יך ָמ ֶות גזרות שהיית גוזר עלי‪ ,‬דו פרצופים היית גוזר עלי‪ ,‬שאעבוד עבודה זרה‪ ,‬ואילו הייתי עושה‪,‬‬ ‫ֱא ִהי ְד ָב ֶר ָ‬ ‫יך ָׁמ ֶות ֱא ִהי ָׁק ָׁט ְב ָׁך ְשאוֹ ל‬ ‫הייתי חייב מיתה בידי שמים ואם לא אני עובד אותה‪ ,‬אתה הורג אותי‪ ,‬לפיכך ֱא ִהי ְד ָׁב ֶר ָׁ‬ ‫(הושע יג‪ ,‬יד) וכו'‪ ○ .‬כיון שעשו יורד ִל ְשאוֹ ל‪ ,‬ישתייר יעקב לבדו‪ ,‬שנאמר וכו'‪ .‬וישראל על ֶש ָׁעשו עצמם נבזים‬ ‫ּש ָפ ִלים‪ ,‬מתנחמים ונגאלים באש‪ ,‬שנאמר (זכרי' ב‪ ,‬ט)‬ ‫ושפלים‪ ,‬שנאמר (מלאכי ב‪ ,‬ט) ְו ַגם ֲאנִ י נָ ַת ִּתי ֶא ְת ֶכם נִ ְבזִ ים ו ְ‬ ‫שו מסתלק מן העולם‪ ,‬הקב"ה וישראל משתיירין‪ ,‬שנאמר (שיר‬ ‫ַו ֲאנִ י ֶא ְהיֶ ה ָּל ּה נְ ֻאם ה' חוֹ ַמת ֵאש ָס ִביב‪ .‬כיון ֶש ֵע ָׁ‬ ‫השירים ו‪ ,‬ט) ַא ַחת ִהיא יוֹ נָ ִתי ַת ָּמ ִתי‪ ,‬וכן הוא אומר (האזינו לב‪ ,‬יב) ה' ָ ּב ָדד יַ נְ ֶחנּ ּו ְו ֵאין ִע ּמוֹ ֵאל נֵ ָכר‪.‬‬ ‫ובירושלמי נדרים (פ"ג ה"ח‪ ,‬דף יב‪ :).‬רבי אחא בשם רבי חונא‪ ,‬עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם‬ ‫יה ַכ ֶנ ֶשר ְו ִאם ֵבין כוֹ ָׁכ ִבים ִשים‬ ‫הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא‪ ,‬והקב"ה גוררו ומוציאו משם‪ .‬מה טעמא‪ִ ,‬אם ַת ְג ִב ַ‬ ‫ִק ֶנ ָׁך ִמ ָׁשם אוֹ ִר ְיד ָׁך נְ ֻאם ה' (עובדיה א‪ ,‬ד)‪ ,‬ואין כוכבים אלא צדיקים‪ ,‬כמה דאת אמר (דניאל יב‪ ,‬ג) ו ַּמ ְצדִּ ֵ‬ ‫יקי ָה ַר ִ ּבים‬ ‫ַּכ ּכוֹ ָכ ִבים ְלעוֹ ָלם ָו ֶעד‪.‬‬ ‫ילנִ י נָׁ א ִמ ַיד ָׁא ִחי ִמ ַיד ֵע ָׁשו‪ .‬יש לומר על דרך דאיתא במדרש‪ ,‬לעתיד‬ ‫עב בדגל מחנה אפרים (פרשת וישלח)‪ַ :‬ה ִצ ֵ‬ ‫יתעטף עשו בציצית וישב בין הצדיקים‪ ,‬והקב"ה מושכו משם וכו'‪ ,‬עיין שם‪ ○ .‬ויש לומר שזה הוא ָׁמצוי גם כן‬ ‫'בעולם הזה' בעוה"ר‪ ,‬שנתרבה ַה ֶש ֶקר בעולם‪ ,‬וכל אחד רוצה להעלות במעלות שלומי אמוני ישראל‪ ,‬ורואה‬ ‫שהם מלובשים ִב ְג ֵדי ְל ָׁבנִ ים בשבת‪ ,‬ולובשים טלית ְב ֶע ֶרב ַש ָׁבת ְב ִמנְ ָׁחה‪ ,‬ואומר היות אהיה כמוהו‪ ○ .‬וזה שקשה‬ ‫מכולן‪ ,‬שזה גורם אריכות הגלות‪ ,‬שהם נקראים ֵע ֶרב ַרב‪ ,‬שהם מעורבים בישראל וקשה להפרידן‪ ,‬כמשל ַה ִח ָׁטה‪,‬‬ ‫ַה ּמוֹ ץ ְו ַה ֶּת ֶבן שבו שאינו דבוק כל כך להחטה‪ ,‬הוא מתפזר בקל‪ ,‬אבל ַה ְפסוֹ ֶלת ֶש ְב ִח ָׁטה [עצמה] 'מתדבק'‬ ‫ילנִ י נָׁ א ִמ ַיד ָׁא ִחי‪ ,‬היינו שהוא מעורב 'ומתדבק' בי‪ִ ,‬מ ַיד‬ ‫בהחטה‪ ,‬וקשה ְל ַה ְפ ִר ָׁידה‪ ○ .‬וזה יש לומר שמרומז ַה ִצ ֵ‬ ‫ֵע ָׁשו‪ ,‬ואף על פי כן הוא ֵע ָׁשו‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫כח‬ ‫ברענגט ער‪ ,‬איז ער ְמ ַר ֵּמז [יעקב בתפלתו] אויף דעם מדרש‪ַ [ ,‬אז] ֵע ָׁשו וועט זיך ָׁאנטון‬ ‫יצית‪.‬‬ ‫מיט ִצ ִ‬ ‫צונאכטסעג‪ ,‬און‬ ‫ַ‬ ‫פרייטאג‬ ‫ָׁ‬ ‫יצית‬‫יקים גייען אין ִצ ִ‬ ‫זאגט ער [ ּ ְפ ַשט אין מדרש]‪ ,‬ווייל ַצ ִד ִ‬ ‫ָ‬ ‫שטאמען‬ ‫ַ‬ ‫נאך' [כמו שעושים הצדיקים]‪ ,‬און זיי‬ ‫וואס זיי 'טוען אויך ָ‬ ‫דא ַאזעלעכע ָ‬ ‫ס'איז ָ‬ ‫יצית‪[ .‬ועל זה רמז יעקב בתפלתו]‬ ‫דאס מיינט מען אפשר‪[ ,‬שעשו] יִ ְת ַע ֵּטף ְ ּב ִצ ִ‬ ‫פון ֵע ָׁשו'ן‪[ ,‬און] ָ‬ ‫'מ ַיד ָׁא ִחי' ִמ ַיד ֵע ָׁשו‪ ,‬ער איז מיין ברודער [שמדמה עצמו לי להיות כמוני]‪.‬‬ ‫ילנִ י נָׁ א ִ‬ ‫ַה ִצ ֵ‬ ‫זאגט דער דגל‪.‬‬ ‫ַאזוי ָ‬ ‫קלח‬ ‫דאך נישט‪ָ [ .‬אבער] על כל פנים זעט אויס [ ַאז] דער [לשון‬ ‫יהיה איך שיהיה‪ ,‬מ'ווייסט ָ‬ ‫יארן [שבתוך‬ ‫דאס איז [אין] די לעצטע ָׁ‬ ‫המדרש] 'לעתיד' [יתעטף עשו]‪ ,‬מיינט מען [ ַאז] ָ‬ ‫הגלות]‪.‬‬ ‫דאך אויסעד‪.‬‬ ‫'פאר' ביאת המשיח‪ ,‬זעט ָ‬ ‫דאס איז ַ‬ ‫זעט אויס [ ַאז] ָ‬ ‫פאפן‪ ,‬וועט‬ ‫דאך נישט קענען ָׁ‬ ‫דעמאלטס [לאחר ביאת המשיח] וועט מען ָ‬ ‫ָׁ‬ ‫ווארן‬ ‫ָ‬ ‫פאר ַא ָז ֵקן‪.‬‬‫פארשטעלן ַ‬ ‫זאל זיך ַ‬ ‫גארנישט זיין קיין ֲה ָוה ֲא ִמינָ א ָ ּבעוֹ ָלם ַאז דער ס"מ ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאס איז אין די לעצטע [זמנים של הגלות]‪ַ ,‬אזוי ווי ס'איז [היינט]‬ ‫נאר] זעט אויס [ ַאז] ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫בעונינו הרבים‪ַ [ ,‬אז] די גרעסטע ְר ָׁש ִעים שטעלן ַאלעס ַאריין אין ֶד ֶר ְך ַהתוֹ ָׁרה‪ ,‬און‬ ‫דאס איז ַא תוֹ ָׁרה און‬ ‫זאגן ַאז ָׁ‬ ‫מ'זאל ָ‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬ ‫גאר‪ָ ,‬‬ ‫נאכדעם נעמען זיי צו זיך צי זְ ֵקנִ ים ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאס איז ַא ְכבוֹ ד ָׁש ַמיִ ם‪.‬‬ ‫דאס איז ַאן ֱא ֶמת און ָ‬ ‫ָ‬ ‫'דאס' איז עס [כוונת דברי המדרש אלו]‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מ'פארשטייט יעדער ַאליין‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מ'דארף עס נישט ַמ ְס ִ ּביר זיין [מער]‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫קלט‬ ‫האלטן'‪.‬‬ ‫'בא ַ‬ ‫על כל פנים‪[ ,‬גם עשו] ער וועט זיך ַ‬ ‫יהיה איך שיהיה‪ַ ,‬אלעס איז ְד ָׁב ִרים ְצפונִ ים‪.‬‬ ‫קמ‬ ‫וגם ביאת המשיח ושכר העתיד נקרא בלשון 'צפון'‪,‬‬ ‫ועל זה נאמר ֲא ֶּשר 'צ ַפנְ ת' ִל ֵיר ֶּאיך‬ ‫[ועל] ְפנו ָׁל ֶכם ָׁצפֹנָׁ ה שטייט אויכעטעה [במדרש‪ ,‬שאמר הקב"ה‪ַ ,‬ה ְמ ִתינו עד שמלך המשיח‬ ‫עג שכן נהגו גדולי הצדיקים‪ .‬והוא על פי המבואר בשער הכוונות ובסידור האר"י (בכוונת קבלת שבת) וציין שם‬ ‫מקור לזה בגמרא שבת (כה‪ .‬וקיט‪.).‬‬ ‫ועיין בדברי תורה (מונקאטש‪ ,‬ח"א סימן נט) שהאריך בענין זה‪ ,‬ושיש מקור לזה גם ברמב"ם (שבת ל‪ ,‬ב)‪ .‬וכתב‬ ‫שכן היה המנהג אצל רוב מרבותינו הק' וכל צדיקי גאליציאן שהתעטפו בטלית גדול בקבלת שבת ותפלת‬ ‫ערבית דליל שבת‪ ,‬אבל אין זה לכל‪ ,‬רק ליחידי סגולה ומקובלים‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ועיין בספר הדרת קודש (תולדות הרה"ק מנאסויד) שסיפר הרה"ק מנאסויד‪ ,‬כי הרב הקדוש מצאנז ז״ל שאל‬ ‫פעם אחת את חתנו הקדוש רבי ר׳ מאטעלע (מהורנוסטייפל) ז״ל מדוע אינו לובש טלית בליל שבת קודש לקבלת‬ ‫שבת וקידוש‪ ,‬כמנהג צדיקי זמנינו ‪ .‬והשיב לו שראה בספרים הקדושים שמי שאין בכוחו ואינו יכול לתקן‬ ‫נפשות ישראל לא ילבוש טלית לקבלת שבת‪ ,‬על כן גם הוא אינו לובש‪ ,‬והשיב לו בעל דברי חיים זי״ע שמי‬ ‫שתיקן את נפשו רשאי וצריך ללבוש‪[ .‬וע"ע בזה בהגהות זכרון מנחם על ליקוטי מהרי"ח (ח"א הל' ציצית אות כג)]‪.‬‬ ‫עד ועיין עוד בענין זה בדברי רבינו בסעודת פורים תש"כ (לשון קדשו קונטרס שכד‪ ,‬אופן רביעי)‪ ,‬ובס"ג צו זכור‬ ‫תשכ"ז (קונטרס רסח ח"ב)‪.‬‬ ‫עה בדברים רבה (א‪ ,‬יט)‪ ,‬המובא לעיל בהערה סח‪.‬‬ ‫כט‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫'צ ַפנְ ָׁת' ִל ֵיר ֶא ָׁ‬ ‫יך (תהלים לא‪ ,‬כ)‪[ .‬והרי שגם ביאת המשיח ושכר‬ ‫יבוא‪ ,‬ויקיים] ָׁמה ַרב טו ְב ָׁך ֲא ֶשר ָׁ‬ ‫העתיד נקרא בלשון 'צפון']‪.‬‬ ‫קמא‬ ‫עוד הקדמה לישוב קושיא יז‪-‬יח‬ ‫והנה גם האפיקומן נקרא צפון‪ .‬ובהגדת החיד"א מבאר ענין 'יַ ַחץ'‪ ,‬וענין 'צפוֹ ן'‪ ,‬דזהו לפי שהג' מצות הם כנגד ג'‬ ‫אבות‪ ,‬ומצה האמצעית רומזת ליצחק‪ ,‬ומביא שבזכות יצחק היתה גאולת מצרים‪ ,‬וכן הגאולה העתידה‪ ,‬ולזה‬ ‫חולקין מצה זו ומטמינים חציה‪ ,‬לרמוז כי בגאולת מצרים נשלם רק חצי השעבוד‪ ,‬והחצי השני נשמר ונצפן לגלויות‬ ‫האחרים שמהם נזכה לגאולה העתידה‬ ‫זאגט אין שמחת הרגל אין די הגדה [של‬ ‫[ונקדים עוד]‪ ,‬ס'איז ַא ּ ֶפ ֶלא‪ ,‬דער חיד"א ָ‬ ‫רוואס‬ ‫פא ָ‬‫רוואס] דער ֲא ִפיקוֹ ָׁמן ווערט ָאנגערופןעז ָׁצפון‪ַ ,‬‬ ‫פא ָ‬‫פסח]עו‪ ,‬שטעלט ער זיך [ ַ‬ ‫האלטן רופט מען [עס] ָאן‪.‬‬ ‫בא ַ‬‫רופט מען אים ָאן ָׁצפון‪ַ ,‬‬ ‫ידא [שיהיה האפיקומן‬‫עפעס ַא ְק ּ ֵפ ָ‬ ‫וואס איז ּ‬‫וואס איז ַא ֶח ְש ּבוֹ ן‪ָ ,‬‬‫[דלכאורה יש להבין] ָ‬ ‫דאס‬ ‫נאמען‪[ .‬און] ָ‬‫וואס ליגט אין דעם ָׁצפון ַאז מ'רופט אים ָאן מיט דעם ָׁ‬ ‫מונח בטמון]‪ָ ,‬‬ ‫גאנצע יַ ַחץ [שאז מטמינים חציו לאפיקומן]‪.‬‬‫ַ‬ ‫קמב‬ ‫האט מען צוטיילט [דעם גזירת‬ ‫פארשטיין‪ַ [ ,‬אז] די ְגאו ָׁלה [של יציאת מצרים] ָ‬ ‫גיט ער צו ַ‬ ‫נאר געווען ְרד"ו‬ ‫השעבוד בין גאולה זו לגאולה העתידה‪ ,‬דהגזירה היתה על ת' שנה‪ ,‬און] ס'איז ָ‬ ‫[שנים בגלות מצרים]‪ .‬און די העלפט איז געבליבן אויף די ַאנדערע ָׁגלות'ער‪.‬‬ ‫זאך [שנשאר ָאז שמור וצפון לדור‬ ‫האלטענע ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫דאס איז ַא ַ‬ ‫[וענין השלמת השעבוד] ָ‬ ‫האחרון]‪ .‬ס'איז געווען ַא ְגאו ָׁלה [כשיצאו ממצרים‪ ,‬והיה בשעתו] ִש ְמ ָחה ְו ָששוֹ ן‪ָ ,‬אבער מ'איז‬ ‫עו‬ ‫בהגדה שמחת הרגל להחיד"א (בתחלת הספר‪ ,‬לימוד ג‪ ,‬רמז ראשון) [שמבאר שם כל סימני ליל הסדר דהם רמיזות טעמים‬ ‫על מה שנגאלו ממצרים קודם הזמן של ת' שנה]‪ ,‬וז"ל (אצל 'צפון')‪ָׁ :‬צפון‪ .‬מסתרים שמו‪ ,‬צפנת פענח‪ ,‬וטעמו טעם‬ ‫לשבח‪ ,‬טעם י"ג על יציאתם הנה מהרה‪ ,‬עד שלא השלימו ולא מטת גזרת עילאה ָל ֶש ֶבת ת״ל שנה‪ .‬והם דברי‬ ‫הגאון הרמ״ע זלה״ה ושאר מפרשים‪ ,‬כי יען אילו נתעכבו במצרים‪ ,‬הנה יאבדו‪ ,‬כי יפול הנופל במצולת‬ ‫הקליפות‪ ,‬שעריה שוממים ולא יזכר שם ישראל עוד ח״ו‪ ,‬לכן הוציאנו ממצרים‪ .‬ושארית הגליות‪ ,‬אלו הן הגולין‬ ‫יא"ם (פנחס כז‪ ,‬יז) ‪ ,‬ראשי תיבות י'גלו ב'בל י'ון א'דום מ'די‪ ○ .‬וזה רמז המצה‬ ‫יאם ַו ֲא ֶשר יָ ִב ֵ‬‫בד׳ גליות ֲא ֶשר יוֹ ִצ ֵ‬ ‫האמצעית הרומזת לשעבוד‪ ,‬לחם עוני‪ ,‬שאנו חולקין אותה‪ ,‬וחציה יותן בין שני המצות‪ ,‬וחציה שומרים אותה‬ ‫לחכימיא ברמיזא‪ ,‬כי חצי הגלות היה במצרים ‪ ,‬ויען כי לא שהינו עוד שם‪ ,‬זכינו לעבוד ה׳ משא משך האבות‪,‬‬ ‫אשר אליהם ירמזו הג׳ מצות בכללן‪ ,‬ולכן אנו מניחין חציה בין השתים‪ ,‬לרמוז כי מה שלא ישבנו שם אלא חצי‬ ‫הזמן‪ ,‬היה לסיבת שנמשיך לעבוד ה׳ כאבות‪ .‬וחצי המצה לחם עוני הרומזת לשעבוד‪ ,‬אנו שומרין אותה‪ ,‬לומר‬ ‫'צפון'‪ ,‬לומר ַאל יקשה בעיניך על‬ ‫כי החצי גלות נשמר לימים עוד‪ ,‬הולך על ארבע גליות‪ ○ .‬וזה ָׁר ַמז בתיבת ָׁ‬ ‫׳תן בגלותן‬‫שארית שני הגלות הנשארים‪ ,‬כי הדבר ָׁשמור ְו ָׁצפון לדור אחרון בנים יִ ָׁו ֵלדו‪ ,‬העתידים עורר ִל ְויָ ָ‬ ‫לארבעתן‪ ,‬לעומתן שלא הוציאו שנתן במצרים‪ ,‬להוציאן מטומאתן כהלכתן‪.‬‬ ‫ועוד יש לרמוז טעם י"ד‪ ,‬בפרוס המצה האמצעית‪ ,‬ולשמור חציה‪ .‬כי הני תלתא מצות‪ ,‬רמז לאבות‪ ,‬זה‬ ‫אמצעית רומזת ליצחק‪ .‬ואמרו רז״ל‪ ,‬הביאו בספר אמרי נועם פרשת וארא‪ ,‬כי בזכות יצחק נגאלנו ממצרים‪,‬‬ ‫שנתרצה לתת אות ש׳ משמו יִ ְש ָחק‪ ,‬ולקח תמורתה צד״י‪ ,‬ולכן ישבנו רד"ו שנה לבד‪ ,‬כהפרש שיש בין אות שין‬ ‫לאות צדי‪ .‬וזה רמוז בתיבת ָׁו ֵא ָׁרא‪ ,‬גימטריא יצחק‪ ,‬שבזכותו נגאלנו‪ ,‬עכ״ד‪ ○ .‬ואמרו בשבת (פט‪ ,):‬דלעתיד‪ ,‬יצחק‬ ‫אבינו ימליץ טוב בעדנו‪ ,‬והיינו שכתיב (ישעי' סג‪ ,‬טז) ִּכי ַא ְב ָר ָהם לֹא יְ ָד ָענ ּו ְויִ ְש ָר ֵאל לֹא יַ ִּכ ָירנוּ‪ ,‬עיין שם באורך‪○ .‬‬ ‫ולרמוז זה‪ ,‬לחלק יצאת המצה האמצעית‪ ,‬הרומזת ליצחק‪ .‬וחציה נתון בין השלימות‪ ,‬להורות דמה שלא ישבנו‬ ‫כי אם חצי הזמן‪ ,‬היה בזכות יצחק שנתרצה לתת אות שי״ן משמו‪ .‬וחצי המצה צפונה ומשומרת‪ ,‬לרמוז כי זכות‬ ‫יצחק עומדת לנו לעתיד‪ ,‬ותשחק ליום אחרון‪ ,‬שהוא יעמוד מלאך מליץ טוב בעדנו‪ ,‬להפיץ ולהדיח חטאתנו‪,‬‬ ‫כמו שאמרו ז״ל‪ ○ .‬וטעם זה יש לו יחס לתיבת 'יַ ַחץ'‪.‬‬ ‫'צפון' ֵב ַר ְך ַה ֵלל נִ ְר ָׁצה‪.‬‬ ‫עז בסימני ליל הסדר‪ַ :‬קדֵּ ש ו ְּר ַחץ וכו'‪ָׁ ,‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫ל‬ ‫נאך] דורך די ַאלע [גליות און] ְ ּגאוּלוֹ ת‪,‬‬ ‫דאס גייט [ ָ‬ ‫נאר] ָ‬ ‫דעמאלטס‪ָ ,‬‬ ‫ָ‬ ‫פארטיג געווען [‬ ‫נישט ַ‬ ‫האלטענעם אוֹ ָׁפן‪.‬‬ ‫בא ַ‬‫דאס איז אויף ַא ַ‬‫פאר ַאן אוֹ ָפן‪ָ ,‬‬ ‫וואס ַ‬ ‫[און] אויף ָ‬ ‫קמג‬ ‫נאר די] העלפט איז‬ ‫דאס [המצה האמצעית‪ ,‬לרמוז בזה‪ַ ,‬אז ָ‬ ‫פארדעם צוטיילט מען ָ‬ ‫[און] ַ‬ ‫יאת ִמ ְצ ַריִ ם‪ ,‬און די ַאנדערע העלפט איז‬ ‫נאכט ביי יְ ִצ ַ‬ ‫דורכגעגאנגען אין ֶפ ַסח ביי ַ‬ ‫ַ‬ ‫האלטן' אויף שפעטער‪.‬‬ ‫'בא ַ‬‫ַ‬ ‫האלבע ַמ ָׁצה‪ ,‬און מ'צוטיילט עס די 'מיטלסטע' ַמ ָׁצה‬ ‫איבערדעם נעמט מען ַא ַ‬ ‫דאך [כנגד] ַא ְב ָׁר ָׁהם‬ ‫דאס איז ְמ ַר ֵּמז אויף יִ ְצ ָׁחק'ן‪[ .‬כי] די דריי ַמצוֹ ת זענען ָ‬ ‫[דייקא]‪ ,‬ווייל ָ‬ ‫דאס איז [מרמז] אויף יִ ְצ ָׁחק'ן‪.‬‬‫יִ ְצ ָׁחק ְויַ ֲעקֹב‪ ,‬און [האמצעית] ָ‬ ‫קמד‬ ‫פארשטיין [למה דוקא המצה שכנגד יצחק]‪.‬‬ ‫גיט ער צו ַ‬ ‫יאת פון גלות ִמ ְצ ַריִ ם איז געווען דורך יִ ְצ ָׁחק'ן‪.‬‬ ‫ברענגט ערעח [ ַאז די] יְ ִצ ַ‬ ‫דאך אויך זיין דורך יִ ְצ ָׁחק'ן‪[ .‬ווי] די גמרא ָ‬ ‫זאגט‬ ‫און די ְגאו ָׁלה ָׁה ֲע ִת ָׁידה וועט ָ‬ ‫ְ‬ ‫דאךעט [ ַאז] יִ ְצ ָׁחק ָׁא ִבינו ער וועט אויף זיך נעמען ַפ ְל ָׁגא ֲע ַלי ו ַפ ְל ָׁגא ֲע ָׁלך‪[ ,‬און] דורך אים‬ ‫ָ‬ ‫וועלן אידן נִ יצוֹ ל ווערן‪ ,‬דורך יִ ְצ ָחק ָא ִבינ ּו‪.‬‬ ‫עח בשם ספר אמרי נועם קדמון (לרבי יעקב דיליישקאש זצ"ל‪ ,‬נדפס לראשונה בשנת ש' בעיר קושטא) פרשת וארא‪ .‬וז"ל‬ ‫האמרי נועם שם‪'ָ :‬ו ֵא ָרא' בגימטריא יצחק‪ ,‬מלמד שיצחק גרם לישראל לצאת ממצרים‪ .‬כדאמרינן במדרש‪,‬‬ ‫ּשבו ָּעתוֹ ְליִ ְש ָחק (תהלים קה‪ ,‬ט) ‪ ,‬למה נקרא 'יִ ְש ָחק'‪ ,‬לפי שכשהגיע הזמן שרצה הקב"ה לגאול את ישראל‬ ‫ו ְ‬ ‫ממצרים‪ ,‬בא לאבות העולם‪ ,‬שאל לאברהם תחלה‪ ,‬רוצה אתה להטיל ולשנות אותיות שמך‪ ,‬ואפילו [נדכצ"ל‬ ‫ואכלה‪ ,‬או ואמעט] ממנין השנים של גלות שהם חייבין לשעבד ארבע מאות‪ ,‬אמר לא אשנה שום דבר‪ ,‬כי על אות‬ ‫אחד שהוספת (לא) נשלם לי שמי‪ .‬הלך ליעקב‪ ,‬אמר לו כן‪ .‬בא ליצחק‪ ,‬ואמר לו יִ ְצ ָׁחק שמי והוא קרוי יִ ְש ָׁחק‬ ‫בשי״ן‪ ,‬ואותה השי״ן במקום צד"י‪ ,‬ועולה מנין קץ שהוא רד״ו‪ ,‬וזה שאמר (ישעי' שם) ַא ְב ָר ָהם לֹא יְ ָד ָענ ּו ְויִ ְש ָר ֵאל‬ ‫לֹא יַ ִ ּכ ָירנ ּו ְו ַא ָּתה ה׳ גּ וֹ ֲא ֵלנ ּו ָ ּבעוֹ ָלם ְש ֶמ ָך‪ .‬לכך ָר ַמז (בתהלים שם) 'יִ ְש ָחק' [או צ"ל יִ ְצ ָחק‪ ,‬והכוונה לתיבת 'וארא'‪ .‬ועיין‬ ‫בשם הגדולים בערכו‪ ,‬שמצוי הרבה ט"ס בספר זה]‪.‬‬ ‫ועיין עוד בזה במדבר קדמות להחיד"א (מערכת י'‪ ,‬אות א) וז"ל‪ :‬יצחק אבינו ע"ה‪ .‬אמרו רז"ל‪ ,‬הביאוהו‬ ‫המפרשים דרוש שמואל (שבס' לקט שמואל עה"ת‪ ,‬לרבי שמואל בן יוסף יוזפא הכהן בן הסמ"ע ודרישה) פרשת תולדות (ושם‬ ‫כתב כן בשם ילקוט דברי הימים‪ ,‬וכן הוא בילקוט ראובני פרשת שמות אות מ בשם מדרש דברי הימים) ואמרי נועם פרשת וארא‪,‬‬ ‫אמר הקב"ה לאבות‪ ,‬אם תמעטו אות אחד משמכם אז אדלג קץ מצרים‪ .‬אמר אברהם‪ ,‬אם אחסור ה"א לא אהיה‬ ‫ַאב ֲהמוֹ ן גּ וֹ יִ ם‪ .‬אמר יעקב‪ ,‬אם אתן יוד ישאר ֵע ֶקב‪ .‬אמר ישחק‪ ,‬קח ש' ותן צד"י‪ ,‬ישאר רד"ו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובמאמר זה‬ ‫יש כמה הערות‪ ,‬ובעניותי כתבתי עליו בספר הקטן ראש דוד פרשת שלח‪ ,‬ופני דוד פרשת וישב וכו'‪ .‬וכבר אמרו‬ ‫דורשי רשומות‪ָ ,‬ו ֵא ָרא ֶאל ַא ְב ָר ָהם‪'ָ ,‬ו ֵא ָרא' גימטריא יצחק‪ ,‬וכן לעתיד נַ ֲחמו נַ ֲחמו גימטריא יצחק וכו'‪ .‬למדנו‬ ‫דיצחק אבינו ע"ה זרוע המיומן לבניו בני ישראל‪ ,‬שנתרצה לתת ש' משמו‪ ,‬והוא מתפלל על פדות בניו‪ ,‬ובימות‬ ‫המשיח כתיב נַ ֲחמ"ו נַ ֲחמ"ו גימטריא יצחק‪ ,‬ולעתיד לבא מבואר בש"ס בשבת דף פ"ט דטרח להצילנו וכו'‪.‬‬ ‫עט בגמרא שבת (פט‪ : ):‬אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪ ,‬מאי דכתיב (ישעי' סג‪ ,‬טז) ִכי ַא ָׁתה ָׁא ִבינו ִכי‬ ‫ַא ְב ָׁר ָׁהם לֹא יְ ָׁד ָׁענו ְויִ ְש ָׁר ֵאל לֹא יַ ִכ ָׁירנו ַא ָׁתה ה' ָׁא ִבינו ג ֲֹא ֵלנו ֵמעוֹ ָׁלם ְש ֶמ ָׁך‪ ,‬לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם‬ ‫בניך חטאו לי‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך [פירש"י‪ :‬הואיל שחטאו‪ ,‬ויתקדש שמך בעולם‬ ‫כשתעשה דין בעוברין על דבריך]‪ .‬אמר‪ ,‬אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים‪ ,‬אפשר דבעי רחמי עלייהו‪,‬‬ ‫אמר ליה בניך חטאו‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך‪ .‬אמר‪ ,‬לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה‪.‬‬ ‫○ אמר לו ליצחק בניך חטאו לי‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם ָׁבנַ י ולא בניך‪ ,‬בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע‬ ‫קראת להם ְ ּבנִ י ְבכ ִֹרי (שמות ד‪ ,‬כב) [שהיה גלוי לפניך שהן עתידין לומר לפניך בסיני נעשה ונשמע‪ ,‬לקבל עולך מאהבה‬ ‫כבנים]‪ ,‬עכשיו ָ ּבנַ י ולא בניך‪ .‬ועוד‪ ,‬כמה ָח ְטאוּ‪ ,‬כמה שנותיו של אדם‪ ,‬שבעים שנה‪ַ ,‬דל עשרין דלא ענשת עלייהו‬ ‫[שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקדוש ברוך הוא אלא מעשרים שנה ומעלה‪ ,‬דכתיב (שלח יד‪ ,‬כט) ַ ּב ִּמ ְד ָ ּבר ַה ֶ ּזה יִ ּ ְפל ּו ִפ ְג ֵר ֶ‬ ‫יכם‬ ‫וגו' ִמ ֶ ּבן ֶע ְש ִרים ָשנָ ה ָו ָמ ְע ָלה ֲא ֶשר ֲה ִלינ ֶֹתם ָע ָלי]‪ ,‬פשו להו חמשין‪ַ .‬דל עשרין וחמשה דלילותא‪ ,‬פשו להו עשרין‬ ‫וחמשה‪ַ .‬דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא‪ ,‬פשו להו תרתי סרי ופלגא‪ .‬אם אתה סובל את כולם‬ ‫מוטב‪ ,‬ואם לאו ַפ ְל ָׁגא ָׁע ַלי ו ַפ ְל ָׁגא ָׁע ֶל ָׁ‬ ‫יך‪ .‬ואם תמצא לומר כולם עלי‪ ,‬הא קריבית נפשי קמך‪ ○ .‬פתחו ואמרו ִכי‬ ‫לא‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫קמה‬ ‫דאך ְמ ַר ֵּמז אויף יִ ְצ ָׁחק'ן‪,‬‬ ‫וואס] ס'איז ָ‬‫זאגט ער‪ ,‬די ַמ ָׁצה ָׁה ֶא ְמ ָׁצ ִעית [ ָ‬ ‫איבערדעם ָ‬ ‫געהאט אין ִמ ְצ ַריִ ם‪ ,‬און העלפט‬ ‫ַ‬ ‫האט מען‬ ‫צוטיילט מען עס אין צווייען‪[ ,‬ווייל] העלפט ָ‬ ‫האבן ֶל ָׁע ִתיד‪.‬‬ ‫וועט מען ָ‬ ‫דאס ווייזט אויפן‬ ‫'צפון'‪ ,‬ווייל ָ‬ ‫[און] איבערדעם ווערט ָאנגערופן דער ֲא ִפיקוֹ ָמן ָׁ‬ ‫האלטנקייט [שבכל ענין גאולה העתידה]‪.‬‬ ‫בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫קמו‬ ‫דאס גייט‬ ‫זאגט ער [ ַאז] די ַאלע ענינים‪ָ ,‬‬ ‫נאך ַאן אוֹ ָפן‪ָ .‬‬ ‫זאגט ער ָ‬ ‫דערנאכדעם ָ‬ ‫ָ‬ ‫וואס‬ ‫שפעטער [להבין הענינים] ָ‬ ‫דעמאלטס ּ‬ ‫ָׁ‬ ‫דאס וועט מען הערשט זען‬ ‫ְב ֶה ְס ֵתר‪[ ,‬און] ָ‬ ‫ס'איז היצטערט‪.‬‬ ‫פארשטיין‬‫דארט צו ַ‬ ‫דארטן ַמ ֲא ִר ְ‬ ‫יך עטליכע אוֹ ַפ ִ ּנים‪[ ,‬ועל כל פנים] גיט ער ָ‬ ‫ער איז ָ‬ ‫דאס און ס'ווערט‬ ‫דאס ווייזט אויף יִ ְצ ָׁחק'ן‪ ,‬און איבערדעם צוטיילט מען ָׁ‬ ‫ַאז ָׁ‬ ‫דאס ווייזט אויף דעם‪ ,‬דער ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪.‬‬ ‫ָאנגערופן ָׁצפון‪[ ,‬ווייל] ָ‬ ‫קמז‬ ‫ישוב קושיא יז‪ ,‬וישוב קושיא יח (באופן שני)‬ ‫ו הנה ברכת יצחק ליעקב היה בליל פסח‪ ,‬ואף שלא מבואר כל כך אם גם בזמן המקדש כשאכלו הפסח‪ ,‬היו‬ ‫נוהגין גם כן במנהג אפיקומן‪ ,‬אבל מדברי המדרש כאן נראה שעל כל פנים יצחק נהג גם במנהג האפיקומן‬ ‫[ולדברי החיד"א הרי רמיזת האפיקומן הוא על יצחק]‪ .‬ולכן כשטען עשו שיברך גם אותו‪ ,‬הוציא את האפיקומן‬ ‫והראה לו‪ ,‬שבהאפיקומן נרמז דברים צפונים של הגלות והגאולה וכמבואר בדברי החיד"א‪ ,‬והראה לו איך‬ ‫שבברכות אלו נרמזו דברים צפונים וסתומים שאינם מובנים רק ליעקב אבינו‪ ,‬שבא בחכמת תורתו אבל עשו לא‬ ‫יוכל להבינם‬ ‫היצט איז רעכט [דברי המדרש‪ ,‬הוציא אפיקומן והראה לו]‪.‬‬ ‫געמאכט די ְש ֵּתי ְ ּג ָדיֵ י‬ ‫ַ‬ ‫דא‬ ‫האט ָ‬ ‫נאכט‪ ,‬ער ָ‬ ‫[דהנה] לכאורה ס'איז געווען פסח ביי די ַ‬ ‫יגה און איינס אויף ֶפ ַסחפ‪.‬‬ ‫ִע ִ ּזים‪ ,‬איינס אויף ֲח ִג ָׁ‬ ‫דאך זֵ ֶכר ְל ֶפ ַסח‪.‬‬ ‫[והרי אכילת] ֲא ִפיקוֹ ָׁמן איז ָ‬ ‫דאך עס ַא זֵ ֶכר ְל ֶפ ַסח‪.‬‬ ‫ְ ּב ּ ַפ ְשט ּות [אין] די ֲה ָל ָכהפא‪ ,‬איז ָ‬ ‫קמח‬ ‫האט‬ ‫דאך אויס‪ַ ,‬אז [בזמן המקדש] ווען ס'איז געווען דער ָׁק ְר ָׁבן ֶפ ַסח ָ‬ ‫[ובפשטות] זעט ָ‬ ‫געדארפט ַאן ֲא ִפיקוֹ ָמן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האט מען‬‫וואס ָ‬‫לאץ קיין ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪ָ ,‬‬ ‫געהאט קיין ּפ ַ‬‫ַ‬ ‫גארנישט‬ ‫ָ‬ ‫האבן ַאן ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪ ,‬ער‬ ‫געדארפט ָ‬ ‫ַ‬ ‫האט ער [יצחק]‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫[ואם כן לכאורה יוקשה] ַ‬ ‫געהאט דעם ָׁק ְר ָׁבן ֶפ ַסח ַאליין‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫דאך‬ ‫האט ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַא ָׁתה ָׁא ִבינו [כנגד יצחק אמרו‪ ,‬והוא אמר להם הראו כנגד הקב"ה שהוא אביכם] ‪ ,‬אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי‪,‬‬ ‫קלסו להקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו‪ ,‬מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים ַא ָׁתה‬ ‫ה' ָׁא ִבינו ג ֲֹא ֵלנו ֵמעוֹ ָׁלם ְש ֶמ ָׁך‪.‬‬ ‫פ כמבואר בתרגום יונתן (כז‪ ,‬ט) על הפסוק ֶל ְך נָ א ֶאל ַה ּצֹאן ְו ַקח ִלי ִמ ּ ָשם ְשנֵ י ְ ּג ָדיֵ י ִע ִ ּזים טוֹ ִבים‪ִ :‬איזֵ יל ְּכדוֹ ן ְל ֵבית‬ ‫ָענָ א ְו ַסב ִלי ִמ ַת ָׁמן ְת ֵרי ְג ָׁדיֵ י ִעזִ ין ַש ְמנִ ין‪ַ ,‬חד ְלשום ִפ ְס ָׁחא‪ְ ,‬ו ַחד ְלשום ָׁק ְר ַבן ַח ָׁגא וכו'‪.‬‬ ‫ועיין עוד ברש"י (שם)‪ְ :‬שנֵ י ְג ָׁדיֵ י ִע ִזים‪ .‬וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק‪ ,‬אלא פסח היה‪ ,‬האחד‬ ‫הקריב לפסחו‪ ,‬והאחד עשה מטעמים‪ .‬בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב)‪.‬‬ ‫פא כמבואר ברי"ף פסחים (כז‪ .‬מדפי הרי"ף) ורא"ש (פסחים פ"י סימן לד) ורמב"ם (חמץ ומצה ו‪ ,‬יא‪ .‬ח‪ ,‬ט)‪ ,‬ובטור ושלחן‬ ‫ערוך (או"ח תעז‪ ,‬א)‪ .‬וכן הוא ברש"י פסחים (קיט‪ :‬ד"ה אין מפטירין)‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫לב‬ ‫קמט‬ ‫דורכגעגאנגען [אויך] די ַאלע‬ ‫ַ‬ ‫דאך‬‫דא איז ָ‬ ‫נאר] זעט אויס ָאבער [ ַאז] ניין‪[ ,‬ווייל] ָ‬ ‫[ ָ‬ ‫דא וועט‬ ‫געוואלט ווייזן ַאז ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט ער‬ ‫ענינים פון לעתיד‪ ,‬עד סוף כל הדורות‪ָ .‬‬ ‫זאכן‪[ ,‬אין] די ְ ּב ָרכוֹ ת‪.‬‬ ‫האלטענע ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫'צפונִ ים'‪ַ ,‬‬‫ַארויסקומען ְד ָׁב ִרים ְ‬ ‫דא וועט ַארויסקומען ְד ָׁב ִרים ְצפונִ ים‪.‬‬ ‫דאך געזען ‪ָׁ -‬וא ַֹכל ִמכֹלפב ‪ַ -‬אז ָ‬ ‫האט ָ‬ ‫ער ָ‬ ‫מאכן מיטן ֶפ ַסח צוטיילן די העלפט‪[ ,‬לפי שבפסח רומזים רק‬ ‫קאן מען נישט ַ‬ ‫דאס ָ‬ ‫און ָ‬ ‫דאס נישט‬ ‫האט מען ָ‬ ‫דארט ָ‬ ‫על הגאולה והחירות‪ ,‬ולא גם על הגליות והשעבוד‪ ,‬ולכן בזמן המקדש] ָ‬ ‫געמאכט [ענין 'יחץ' והטמנת אפיקומן]‪ַ ,‬אזוי ווי מ'איז געזעסן כשבית המקדש קיים [והיו‬ ‫ַ‬ ‫געוואלט‬ ‫ָ‬ ‫האט מען נישט‬ ‫דאך] דַּ ָ ּיה ַל ָ ּצ ָרה ְ ּב ַש ֲע ָּת ּה‪ָ ,‬‬ ‫ישראל] שרויים על אדמתם‪[ ,‬איז ָ‬ ‫זאכן [של גלות האחרון והגאולה‬ ‫האלטענע ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫דא ַ‬ ‫דערציילן [בשעת אכילת הפסח] ַאז ס'איז ָ‬ ‫דא ַא ֵ ּבית ַה ִּמ ְקדָּ ש‬ ‫גאנץ גוט‪ ,‬ס'איז ָ‬ ‫דעמאלטס אויך געווען ַ‬ ‫ָ‬ ‫דאך‬ ‫ווארן ס'איז ָ‬ ‫ממנה]‪ָ ,‬‬ ‫דאס‬‫האט מען ָ‬ ‫נאכנישט געווען [מנהג ֲא ִפיקוֹ ָמן‪ ,‬וחילוק המצה]‪ָ ,‬‬ ‫געווען‪ ,‬מיט ַאלדינגס‪ ,‬איז ָ‬ ‫געמאכט‪ [ .‬אבל אצל יצחק אבינו‪ ,‬כשבא עתה לרמוז בברכותיו גם על זמן הגליות‪ ,‬נתן לו יעקב‬ ‫ַ‬ ‫נישט‬ ‫לאכול גם מצת האפיקומן‪ ,‬ממה שחילק והטמין מצה האמצעית]‪.‬‬ ‫קנ‬ ‫געמאכט ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫דעמאלטס [בזמן המקדש] אויך‬ ‫ָ‬ ‫האט מען‬‫טאקע ָיא] ָ‬ ‫און אפשר [ ַ‬ ‫געמאכט דעם ָׁצפון‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מ'האט אויך‬ ‫ָ‬ ‫געמאכט דעם יַ ַחץ [לחלק המצה] און‬ ‫ַ‬ ‫מ'האט אויך‬ ‫ָ‬ ‫און‬ ‫דאך עס זֵ ֶכר‬ ‫ווארן ַעל ּ ִפי ֲה ָל ָכה איז ָ‬ ‫יקר ֲה ָל ָכה‪ָ ,‬‬‫נאר ס'איז נישט געווען פון דער ִע ָ‬ ‫ָ‬ ‫געמאכט פונדעסטוועגן‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫מ'האט עס‬ ‫ָ‬ ‫קאן זיין‬ ‫ְל ֶפ ַסח‪ָ .‬אבער ָ‬ ‫דעמאלטס מיט‬ ‫ָ‬ ‫מ'האט זיך נוֹ ֵהג געוועזן‬ ‫ָ‬ ‫ס'ווערט נישט געברענגט אין ערגעץ צי‬ ‫גאנצן ָׁצפוֹ ן [אשר‬ ‫גאנצער יַ ַחץ מיט דעם ַ‬ ‫דאך געפעלט דער ַ‬ ‫האט ָ‬ ‫דעם‪[ ,‬שהרי] לכאורה ָ‬ ‫יש בזה סודות ורמזים נעלמים]פג‪.‬‬ ‫קנא‬ ‫דא‪ ,‬אין דעם מדרש (שבקושיא יז) זעט‬ ‫דאך אויס ָ‬ ‫על כל פנים‪ ,‬יהיה איך שיהיה זעט ָ‬ ‫געמאכט [דעם מנהג האפיקומן]‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫האט עס‬ ‫דאך אויס ַאז יִ ְצ ָׁחק ָׁא ִבינו ָ‬‫ָ‬ ‫דאך [החיד"א] דעם ֶר ֶמז‪ַ ,‬אז ס'ווייזט אויף‬‫זאגט ער ָ‬‫וואס איז עס געווען‪ָ ,‬‬ ‫און ָ‬ ‫זאכן'‪.‬‬ ‫האלטענע ַ‬ ‫'בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫קנב‬ ‫היצט איז ַאזוי‪.‬‬ ‫דאס איז ַאלעס ְב ָׁח ְכ ַמת‬ ‫האט אים געוויזן ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫יך ְב ִמ ְר ָׁמה [כפשוטו‪ ,‬און ַאז] ָ‬ ‫ער ָ‬ ‫פד‬ ‫זאכן‪.‬‬‫האלטן ‪ ..‬דורכגיין ַאזעלעכע ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫האט זיך ַ‬ ‫וואס] ער ָ‬‫תוֹ ָׁרתוֹ ‪[ ,‬דעס ָ‬ ‫האלטן [ותראה עצמך כצדיק לישב בין הצדיקים]‪.‬‬ ‫בא ַ‬ ‫און דו [עשו] וועסט דיך אויך ַ‬ ‫גאנצער דֶּ ֶר ְך [של הגאולה שלימה] איז‬ ‫האלטן‪ ,‬דער ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫גאנצע 'יְ שו ָׁעה' איז ַ‬ ‫און די ַ‬ ‫פב ואיתא במדרש (דלעיל בהערה יח) ֶש ָט ַעם מכל מה שנברא בו' ימי בראשית‪ ,‬ומכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבא‪.‬‬ ‫פג ועיין ענין זה בהגדה מהר"י ט"ב (אות עז)‪.‬‬ ‫הריקארדינג‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫פד חסר כאן משהו על‬ ‫לג‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫פאר נִ ְסיוֹ נוֹ ת‬ ‫ָׁצפון ו ְמ ֻכ ֶסה ִמ ְבנֵ י ָׁא ָׁדם‪ .‬דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים פירט [עס] ַאזוי‪ ,‬ס'איז ַ‬ ‫זאכן‪.‬‬ ‫וואס] ס'וועט דורכגיין די ַאלע ַ‬ ‫גרויסע‪[ ,‬דעס ָ‬ ‫און דער סוֹ ף וועט זיין [ ַאז] דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים וועט העלפן אידן‪[ ,‬און] אידן‬ ‫יך ְויִ ְש ַת ֲחוו ְל ָׁך ְבנֵ י ִא ֶמ ָׁך‪ ,‬ס'וועט ְמק ּויָ ם ווערן די ַאלע‬ ‫וועלן זיין ֱה ֵוה ְג ִביר ְל ַא ֶח ָׁ‬ ‫ְב ָׁרכוֹ ת‪ ,‬און ֵע ָשו וועט נוֹ ֵפל זייןפה‪.‬‬ ‫קנג‬ ‫פארשטיין‪,‬‬ ‫קאן דיר נישט ַאלעס געבן צו ַ‬ ‫האט ער אים געוויזן ַאלעס‪ ,‬איך ָ‬ ‫דאס ָ‬ ‫ָ‬ ‫טאקע ְב ִמ ְר ָׁמה‪ ,‬ווייל ס'איז געווען ְב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ‪ ,‬און ער‬‫ַ‬ ‫געגאנגען‬ ‫ַ‬ ‫ער איז‬ ‫קאן‬ ‫פארשטייט‪ ,‬מיט זיין כ ַֹח ַהתוֹ ָׁרה ווייסט ער ַאלעס ַעד סוֹ ף ָׁכל ַהדוֹ רוֹ ת‪ ,‬און דיר ָ‬ ‫ַ‬ ‫זאכן‪.‬‬‫האלטענע ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫פארשטיין‪[ ,‬ווייל] ס'איז ַ‬ ‫איך נישט ַאלעס געבן צו ַ‬ ‫קנד‬ ‫עפעס [איין דעם מנהג‬ ‫האלט איך ּ‬ ‫וואס ַ‬ ‫האסטו‪[ ,‬שהרי] ָ‬ ‫ימן ָׁ‬ ‫האט ער אים געוויזן‪ַ ,‬א ִס ָׁ‬ ‫ָ‬ ‫'אפירגענומען' פון‬ ‫האט ַ‬ ‫האט ער 'הוֹ ִציא' ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪ ,‬ער ָ‬ ‫'צפון'‪ָ ,‬‬ ‫האפיקומן שהוא] ָׁ‬ ‫נאך] געזעסן ביים ֵס ֶדר‪,‬‬ ‫דאך [ ָ‬ ‫דאך געווען פסח‪[ ,‬און] ער איז ָ‬ ‫האלטןפו‪[ ,‬שהרי] ס'איז ָ‬ ‫בא ַ‬ ‫ַ‬ ‫דאך געווען ַויְ ִהי ַא ְך יָׁ צֹא יָׁ ָׁצא [יַ ֲעקֹב וגו' ְו ֵע ָשו ָא ִחיו ָ ּבא ִמ ֵ ּצידוֹ ] (כז‪ ,‬ל)‪[ ,‬און] ֵּת ֶּ‬ ‫יכף‬ ‫[שהרי] ס'איז ָ‬ ‫האט ער‬ ‫נאכ'ן ָק ְר ָ ּבן ּ ֶפ ַסח [והכין עצמו לאכילת האפיקומן] ָ‬ ‫נאכ'ן עסן [מצידו של יעקב‪ ,‬שהוא] ָ‬ ‫ָ‬ ‫דאך אים [ליעקב] געבענטשט די ְ ּב ָרכוֹ ת‪ ,‬און ער [עשו] איז תיכף ָאנגעקומען [קודם‬ ‫ָ‬ ‫נאר'‪ ,‬איך בעט‬ ‫געזאגט 'הער ָ‬ ‫ָ‬ ‫האט ער אים‬ ‫נאך] געזעסן [ביים ֵס ֶדר]‪ָ ,‬‬ ‫האפיקומן]פז‪ ,‬איז ער [ ָ‬ ‫'צפון'‪[ ,‬ואמר לו‪ ,‬קוק ָאן] איך‬ ‫פירגעשלעפט' דעם ָׁ‬‫ּ‬ ‫'א‬ ‫האט ער ַ‬ ‫דיך 'קוק ָאן'‪[ ,‬און] 'הוֹ ִציא' ָ‬ ‫דאס‬ ‫האלטן‪[ ,‬ווייל] ָׁ‬ ‫בא ַ‬ ‫דאס ַ‬ ‫האב איך ָ‬ ‫רוואס ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫האלטן [דעם ֲא ִפיקוֹ ָמן‪ ,‬און] ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫דא ַ‬ ‫האב ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫דאס איז ְד ָׁב ִרים ְצפונִ ים‪,‬‬ ‫דאס איז נישט ְ ּב ִח ָ ּנם‪ָ ,‬‬ ‫דאס ווייזט אויף עפעס‪ָ ,‬‬ ‫'צפון'‪ָׁ ,‬‬‫הייסט ָׁ‬ ‫פארשטייט ְב ָׁח ְכ ַמת תוֹ ָׁרתוֹ ‪ ,‬אויף‬ ‫וואס ער ַ‬ ‫פארשטיין ַאלעס ָ‬ ‫קאנסטו נישט ַ‬ ‫[וממילא] ָ‬ ‫דעם צוועק‪.‬‬ ‫קנה‬ ‫האט אים ַארויסגענומען‪ַ ,‬אפירגענומען דעם ֲא ִפיקוֹ ָׁמן‪,‬‬ ‫רוואס ער ָ‬ ‫פא ָ‬ ‫איז רעכט ַ‬ ‫וואס דו‬ ‫ָ‬ ‫זאכן‬ ‫האלטענע ַ‬ ‫בא ַ‬‫דאס איז ַ‬ ‫דאס איז ָׁצפון‪ָ ,‬‬ ‫האט אים געוויזן ָ‬ ‫און ער ָ‬ ‫פארשטייסט נישט‪ ,‬און ַאזוי ברויך צו זיין [שיתברך יעקב]‪ ,‬און ַאזוי וועט זיין‪ַ ,‬אזוי וועט‬ ‫ַ‬ ‫בלייבן‪[ .‬און] דער בוֹ ֵרא ָׁכל עוֹ ָׁל ִמים וועט העלפן אידן‪ ,‬ווען ס'וועט זיין דער סוֹ ף [ויגיע‬ ‫הזמן] פון דער ְגאו ָׁלה‪.‬‬ ‫דאס איז רעכט‪[ ,‬דשפיר שייך] דער הוֹ ִציא ֲא ִפיקוֹ ָׁמן ְו ֶה ְר ָׁאה לוֹ ‪ ,‬צו דער‬ ‫[ונמצא] ָ‬ ‫'ב ִמ ְר ָׁמה' ַו ִי ַקח ִב ְר ָׁכ ֶת ָׁך‪ ,‬איז‬ ‫דא געקומען‪[ ,‬און] צו דעם ָׁבא ָׁא ִח ָׁ‬ ‫יך ְ‬ ‫וואס ער איז ָ‬ ‫ַש ֲא ָלה ָ‬ ‫צוגעפ ַאסט דער הוֹ ִציא ֲא ִפיקוֹ ָׁמן ְו ֶה ְר ָׁאה לוֹ ‪.‬‬‫ּ‬ ‫דאס‬ ‫ָ‬ ‫פה וכלשון שהביא רש"י בריש פרשתן (כה‪ ,‬כג)‪ ,‬דכשזה קם 'זה נוֹ ֵפל'‪.‬‬ ‫האלטענעם אפיקומן‪.‬‬ ‫פו הכוונה על הלשון שאומרים בליל הסדר‪ָ :‬צפוּן‪ ,‬מ'נעמט ַאפיר דעם ַ‬ ‫בא ַ‬ ‫פז ולדרך זה היתה זאת קודם אכילת האפיקומן‪ ,‬וכדיוקן לשון המדרש 'שהוציא' האפיקומן והראה לו‪.‬‬ ‫קדשו‬ ‫תולדות תשכ"ח (חלק ב)‬ ‫לשון‬ ‫לד‬ ‫קעד‬ ‫ברכת הקודש‬ ‫זאל העלפן‪:‬‬ ‫דער ּבוֹ ֵרא ָּכל עוֹ ָל ִמים ָ‬ ‫וואס] פון ַא ְב ָׁר ָׁהם יִ ְצ ָׁחק יַ ֲעקֹב‬ ‫שים ְב ָׁכל דוֹ ר ָׁודוֹ ר‪ָ [ ,‬‬ ‫טאקע [אין] זְ כות ֲאבוֹ ֵתינו ַה ְקדוֹ ִ‬ ‫ַ‬ ‫דאס איז דער כ ַֹח [עד סוף כל הדורות]‪.‬‬ ‫וואס] ָׁ‬‫ָׁאן הייבט זיך ָׁאן [דער זכות אבות‪ָ ,‬‬ ‫'דערהאלטן' אין‬ ‫ַ‬ ‫קאנען‬ ‫מ'זאל זיך ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫זאל העלפן [בזכותם]‪,‬‬ ‫דער בוֹ ֵרא ָׁכל עוֹ ָׁל ִמים ָׁ‬ ‫'ח ְשכות' אין דעם גרויסן ִש ְפלות‪.‬‬ ‫דעם ָׁגלות ַה ַמר ְו ַה ִנ ְמ ָׁהרפח‪ ,‬אין דעם ַ‬ ‫'מ ִאיר ֵעינַ יִ ם' זיין‪.‬‬ ‫זאל ֵ‬ ‫דער בוֹ ֵרא ָׁכל עוֹ ָׁל ִמים ָׁ‬ ‫מ'האט זיך נישט וואו צו קערן‪ ,‬און וואו צו ווענדן‪.‬‬ ‫ָׁ‬ ‫האב מיר‪ ,‬דעם בוֹ ֵרא ָׁכל עוֹ ָׁל ִמים ַאליין!‬ ‫מ'האב מיר ָׁאבער‪ ,‬איין ֶר ִבי'ן ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫מ'זאל‬ ‫ָׁ‬ ‫'ד ַעת ַאריין'‪ַ [ ,‬אז]‬ ‫יע זיין אין אידישע הערצער‪ ,‬און אין ַ‬ ‫זאל ַמ ְש ִפ ַ‬‫[והבוכ"ע] ָׁ‬ ‫באשעפער‪.‬‬ ‫האבן ֵחן ביים ַ‬ ‫מ'זאל ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫זיך ַאזוי 'אויפפירן' [ ַאז]‬ ‫באשעפער‪.‬‬ ‫האבן ֵחן ביים ַ‬ ‫מ'זאל ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫מ'זאל זוֹ ֶכה זיין צו ַר ֲח ֵמי ָׁש ַמיִ ם‪.‬‬ ‫ָׁ‬ ‫געהאלפן ווערן מיט ָׁכל ִמינֵ י יְ שועוֹ ת‪.‬‬ ‫ָׁ‬ ‫מ'זאל מיר‬ ‫ָׁ‬ ‫מ'זאל נִ יצוֹ ל ווערן ִמ ָׁכל ָׁצ ָׁרה ְוצו ָׁקה‪.‬‬ ‫ָׁ‬ ‫ימה‪ִ ,‬ב ְכ ַלל ו ִב ְפ ַרט‪.‬‬‫מ'זאל ִב ְמ ֵה ָׁרה זוֹ ֶכה זיין צו זען די יְ שו ָׁעה ְש ֵל ָׁ‬ ‫ָׁ‬ ‫ְב ִה ְת ַגלות ְכבוֹ ד ָׁש ַמיִ ם ָׁע ֵלינו‪ִ ,‬ב ְמ ֵה ָׁרה ְביָׁ ֵמינו ָׁא ֵמן‪.‬‬ ‫פח הוא לשון השגור‪ ,‬שמקורו מלשון הפסוק בחבקוק (א‪ ,‬ו)‪.‬‬