gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נהורא · NEHOIRAH — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: נהורא · NEHOIRAH

שבוע: תולדות (2026-11-09)

נהורא · NEHOIRAH — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מרחוק‬ ‫מי אתה‬ ‫דורשי ה׳ זרע‬ ‫הסתכלות של‬ ‫תשפ״ז‬ ‫ה׳ נראה לי‬ ‫יצר‪-‬הרע?‬ ‫אברהם אוהבו‬ ‫׳איכות׳ מול ׳כמות׳‬ ‫גליון רצט‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫שערי השפעה‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫אש העבודה‬ ‫הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא‬ ‫נהורא מעליא‬ ‫דבר המערכת‬ ‫רבונו של עולם‪ :‬אני מסתדר לבד!‬ ‫תתענג על הרכב!‬ ‫הההרגשה הפנימית העומדת מאחורי תאוות העולם‪ ,‬והדרך איך להילחם בכך‬ ‫אנחנו חיים בדור מפונק‪ .‬על כך אין‬ ‫ויכוח‪ .‬על מה כן מתווכחים בדורנו? עם‬ ‫עצום‪ ,‬והוא יכול לחתן את בניו ונכדיו וניניו‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫הרמב״ם אומר‪ ,‬כי כל אחד שיש בו מעט שכל‪ ,‬מבין‬ ‫איזה רכב נתפנק יותר‪ :‬גבוה או נמוך‪,‬‬ ‫עדיין להוט להוסיף הון ולהגדיל ממונו‪ ,‬וזהו בגדר‬ ‫לבדו כי תאוות העוה״ז הם הסתירה הגדולה ביותר‬ ‫חשמלי או על דלק‪ ,‬מאובזר או פשוט‪...‬‬ ‫׳תאוות ממון׳‪.‬‬ ‫להצלחה בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫מיום ליום מתרבים הרכבים ומשתנים‬ ‫ושורש תאווה זו היא‪ ,‬שהאדם אומר כביכול‬ ‫התאוה כשלעצמה ‪ -‬אינה גרועה כל כך‪ .‬העיקר הוא‬ ‫סוגיהם‪ ,‬ממש כאילו הורונו רבותינו‪:‬‬ ‫להקב״ה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬איני רוצה להיות תלוי בך‪,‬‬ ‫ההרגשה העומדת מאחורי תאוה זו‪.‬‬ ‫״מעלין ברכבים ואין מורידין״‪.‬‬ ‫אני רוצה להיות ׳נפרד׳ ולהסתדר בכוחות עצמי‪ .‬ולא‬ ‫המשיכה שיש לאדם להתאוות תאוה ‪ -‬היא בגלל‬ ‫וכל מי שעיניו בראשו תמה‪ :‬וכי בשביל‬ ‫אני בלבד‪ ,‬אלא גם בני ונכדי‪ ,‬וגם כל הדורות אחרי‪,‬‬ ‫כך נבראנו? וכי לקראת ביאת המשיח‬ ‫ההרגשה שרוצה להרגיש את עצמו ׳נפרד׳ ולהתענג‬ ‫אני רוצה שהם יהיו ׳נפרדים׳ ויוכלו להסתדר בכוחות‬ ‫כך אנו מתכוננים – ברכבים מפוארים?‬ ‫על הפירוד שיש בעולם‪ ,‬כמאמר הכתוב ׳לתאוה יבקש‬ ‫הרי אין שום הגיון בדבר!‬ ‫עצמם בלי להזדקק שוב ושוב להתפלל כל יום וכל‬ ‫נפרד׳‪.‬‬ ‫חודש שיצליחו לכסות את הוצאות מחייתם‪.‬‬ ‫אבל האמת היא‪ :‬שישראל אם לא‬ ‫יתירה מכך‪ ,‬לפעמים מפתה היצר את האדם לעבור‬ ‫נביאים הם‪ ,‬בני נביאים הם!‬ ‫מי שהורגל בדרך הזה‪ ,‬אזי כאשר יעלה למעלה‬ ‫על רצון ה׳‪ ,‬לא להכעיס חלילה‪ ,‬אלא משום שרוצה‬ ‫ויש שורש של נבואה רוחנית עמוקה‬ ‫לאחר מאה ועשרים‪ ,‬והנשמה ‪ -‬אשר כל תשוקתה‬ ‫להרגיש שיש לו דעת לעשות כל מה שעולה ברצונו‬ ‫בוויכוחים על ההתפנקויות ברכבים!‬ ‫ותאוותה להתכלל במציאות האלוקית ולאשתאבא‬ ‫ואינו מסכים להיות נכנע ומשועבד לדעת אחרים‪ .‬הוא‬ ‫כי הרצון בפינוק הוא בשרשו רצון‬ ‫בגופא דמלכא‪ ,‬תצטער מאוד מהחומר העומד‬ ‫מרגיש עצמו כמו ילד גדול שאומר למלמדו ׳אני כבר‬ ‫להתענגות‪ ,‬וההתענגות האמיתית היא‬ ‫בעוכרה‪ ,‬כי הנטיה הטבעית להיות ׳נפרד׳ תמנע בפניה‬ ‫גדול‪ ,‬אל תגיד לי מה לעשות‪ ,‬אנכי אעשה ככל העולה‬ ‫רק על מקור העונג – שהוא השי״ת‪.‬‬ ‫את חמדת לבבה‪ ,‬והא גופא הוא הצער הגדול ביותר‬ ‫על רוחי׳‪.‬‬ ‫ולימדונו רבותינו מאורי החסידות‬ ‫ששייך להיות‪.‬‬ ‫הנטיה הזאת ‪ -‬שמקורה בחטא עץ הדעת ‪-‬‬ ‫שהיות ורצונו ית׳ הוא להטיב לנו‬ ‫כאשר האדם אינו מבין זאת לבד‪ ,‬ומנסה להסתדר‬ ‫בצורה החזקה ביותר ששייך‪ ,‬הוא מצווה‬ ‫מתחבאת עמוק עמוק בתוך נבכי הנפש‪ ,‬כאשר האדם‬ ‫בכוחות עצמו ולהרגיש נפרד‪ ,‬כאילו אומר להקב״ה‪:‬‬ ‫עלינו לעבוד אותו ולאהוב אותו בשני‬ ‫רוצה להיות עצמאי ולפעול על דעת עצמו בלי להיות‬ ‫יצרינו – כן‪ ,‬גם עם הגוף‪.‬‬ ‫״אני כבר גדול‪ ,‬אני מספיק חכם‪ ,‬תן לי להסתדר בעצמי‪,‬‬ ‫כפוף לדעת אחרים‪ ,‬ולכן קשה לו לקיים תורה ומצוות‪,‬‬ ‫כעת איני זקוק לך״‪ ,‬אזי הקב״ה ברוב רחמיו על נשמת‬ ‫ואכן הגוף הוא בעצם רק ׳רכב׳ של‬ ‫וכמאמר הרה״ק מקאצק זי״ע (ראה שם משמואל‬ ‫הנשמה – ולכן חינכו אותנו פעם לא‬ ‫בנו מחמד נפשו‪ ,‬אינו מניח לו לשקוע בעלמא דפרודא‪,‬‬ ‫פר׳ במדבר‪ ,‬תרע״ז) שהסיגוף הגדול ביותר לנפש‬ ‫להתענג על הגוף‪.‬‬ ‫הקב״ה אינו רוצה שהאדם יהיה כמו אותו נחש אשר‬ ‫האדם הוא שמירת התורה כפשוטה‪ ,‬כי זהו הפעולה‬ ‫אבל לקראת ביאת משיח צדקנו‪ ,‬גילו‬ ‫עפר לחמו ומסתדר תמיד בכוחות עצמו בלי להזדקק‬ ‫המתנגדת ביותר לרצון הנפש הטבעית אשר כל‬ ‫לנו רבותינו את הדרך נלך בה‪ ,‬להתענג‬ ‫לחסדיו של הקב״ה ‪ ,‬ולכן עושה פעולות שונות כדי‬ ‫מהותה היא להיות עצמאית ובלתי נכנעת לשום אחד‪.‬‬ ‫על הוי״ה עם הגוף‪.‬‬ ‫להחזיר לב בנים על אבות‪.‬‬ ‫כמובן שיש אנשים שמטבעם נוטים להיות ׳שכירים׳‬ ‫כלומר‪ ,‬לא להתעלם מהרכב של הנשמה‬ ‫אבינו שבשמים אינו מוותר עלינו‪ ,‬הוא רוצה אותנו‬ ‫אצל השני‪ ,‬ויש כאלו שמעדיפים מצד טבעם להיות‬ ‫– אלא להידבק בה׳ יחד איתו‪ .‬שגם הוא‬ ‫תמיד לצידו‪ ,‬וכאשר אנו מתנתקים ונפרדים ממנו‪,‬‬ ‫׳עצמאים׳‪ .‬ועיקר הקושי הוא לאותם החפצים להיות‬ ‫ירגיש שהתענוג האמיתי זה הרבונו של‬ ‫הוא מושך אותנו בעבותות אהבה‪ ,‬רומז לנו ברמזים‪,‬‬ ‫נפרדים לעצמם‪ ,‬אך הצד השוה שבהם שהנפש‬ ‫עולם‪ ,‬ולא משהו אחר!‬ ‫קול דודי דופק פתחי לי‪ ,‬בבחינת ׳קורא לה והיא‬ ‫הטבעית אינה חפצה להיות מבוטלת לאחרים‬ ‫אז מה?‬ ‫באה׳‪ .‬וכשזה לא הולך ואנו ממשיכים להיות שקועים‬ ‫ולהשתעבד תחת ידם‪.‬‬ ‫שימו לב למשפט הבא‪:‬‬ ‫בעסקינו‪ ,‬לפעמים מרחם עלינו ומטלטל אותנו‬ ‫וזהו שורש ׳תאות ממון׳ שהוא מאוס מאוד (עי׳‬ ‫הוויכוח איך להתענג עם הרכב נכון –‬ ‫בדאגות שונות או בצער קל ‪ ,‬בבחינת ׳הכישה במקל‬ ‫אבל לא על הרכב הנכון‪.‬‬ ‫מאור עינים פר׳ מטות)‪ .‬כי הנה יש לך אדם שאינו‬ ‫ורצתה לפניו׳‪ ,‬ואז אנו נזכרים ממנו ורצים אליו לחסות‬ ‫להוט אחר הממון‪ ,‬ואינו צריך אלא כדי מחייתו‪ ,‬וכשיש‬ ‫כי היות ואין דעותינו שוות‪ ,‬אין נכון‬ ‫תחת צל כנפיו (תפארת שלמה‪ ,‬שער התפילה)‪.‬‬ ‫מהוויכוח איך מענגים את הרכב של‬ ‫לו יותר מכך הוא מפזר לצדקה וכיוצ״ב‪ ,‬וזה אינו נקרא‬ ‫הנשמה – זה אומר בכה וזה בכה‪ ,‬לפי‬ ‫על פי ״אש הפרשה״‬ ‫׳תאוות ממון׳‪ .‬אבל יש אדם שכבר נמצא תחת ידו סכום‬ ‫שורש נשמתו‪.‬‬ ‫אבל הוויכוח איך מענגים את הרכב של‬ ‫הגוף – אין מעוות ממנו!‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית שגורה בזה אל כבוד מעלת מורינו המשפיע‬ ‫הגה"צ רבי יחיאל יהושע שיינפ_לד שליט"א‬ ‫א פרייליכ׳ן און א לעכטיג׳ן שבת‬ ‫לרגל נישואי בנו היקר והחשוב החתן העילוי והמצוין כמר שלמה ני"ו‬ ‫ידידכם‪ :‬ישעיה יצחק פרידמאן‬ ‫עב"ג בת הגה"ח רבי יונה זאב ויינברג שליט"א‪ ,‬חתן הגאון הצדיק המפו' רבי חיים וייס שליט"א ‪ -‬גאב"ד ביתר‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה ויזכו לבנות את ביתם על אדני התורה היראה והחסידות‬ ‫ולראות מהם דורות ישרים ומבורכים ורוב נחת דקדושה וכט"ס‬ ‫לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים‬ ‫הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב‬ ‫תנו רבנן מעשה‬ ‫קם הרבי רבי ברוך׳ל מכיסאו לכבודו של תנחום‬ ‫״והלא עלול הצדיק לדבר אלי קשות ולבזותי לעיני‬ ‫ובפנים זורחות אמר לו‪ :‬״אינני נותן לך שלום‪ ,‬עד‬ ‫קהל ועדה״‪ .‬וחרטה עצומה החלה לטלטל את לבבו‪,‬‬ ‫מרחוק ה׳ נראה לי‬ ‫שנרקוד שנית‪...‬״‬ ‫על כל הנסיעה‪.‬‬ ‫איש יהודי היה‪ ,‬שלצורך כתיבת מאמרינו נקרא לו‬ ‫משהגיע לבית מדרשו של הצדיק‪ ,‬ונרשם להיכנס‬ ‫׳תנחום׳‪ ,‬שכן באותה תקופה‪ ,‬תקופת החורף של‬ ‫•••‬ ‫שנת תק״ע‪ ,‬השתוקק נואשות לטיפת תנחומים‪.‬‬ ‫אל הקודש פנימה‪ ,‬היה החשש הולך וגובר בו‪ ,‬והוא‬ ‫וכה מפרש הרה״ק רבי אהרן מזיטאמיר זי״ע‪ ,‬בספרו‬ ‫התהלך שם אנה ואנה‪ ,‬בלחץ קודר‪ ,‬בתוככי בית‬ ‫הן זה עתה נסתלק רבו הגדול והקדוש רבי לוי‬ ‫הקדוש ״תולדות אהרן״ את הכתוב בפרשתנו (כה‪,‬‬ ‫מדרשו של הרבי‪ ,‬סמוך לדלת חדרו הפרטי‪ ,‬אשר‬ ‫יצחק מבארדיטשוב זי״ע לגנזי מרומים‪ ,‬הוא הלך‬ ‫כח)‪ :‬״ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו״‪.‬‬ ‫שם קיבל את הקהל‪.‬‬ ‫למנוחות‪ ,‬ואת תנחום עזב לאנחות‪.‬‬ ‫וזה לשונו הקדוש‪:‬‬ ‫עודו מהרהר בעגמומיות‪ ,‬ניגש אליו לפתע יהודי‬ ‫יהודי פשוט היה תנחום‪ ,‬שבכל לבו ביקש לעשות‬ ‫״דיש כלל‪ ,‬שלפעמים צריך הצדיק לקרב הרשעים‬ ‫אחד בעל צורה הדורה‪ .‬״שלום עליכם רב‪-‬איד!״‪,‬‬ ‫רצון קונו יתברך‪ ,‬ולהתהלך לפניו בתמימות‪ ,‬אך דא‬ ‫יותר מאנשים כשרים‪ ,‬דאם יניח את הרשע שילך‬ ‫הושיט לו הלה ידו לשלום‪ ,‬״מדוע פניכם רעים‬ ‫עקא‪ ,‬שלא תמיד הצליח להתגבר על הניסיונות‪,‬‬ ‫כרצונו אז יאבד ברשעו ח״ו ולא יעשה תשובה‬ ‫היום? שמא דבר מה מעיק עליכם?!״‪.‬‬ ‫פעמים שהיה מתגבר ופעמים שהיה נופל‪ .‬ואיש‬ ‫לעולם‪ ,‬אבל למי שהולך בדרך הישר יש לחוש‬ ‫משראה תנחום כי האיש מבין ומאזין‪ ,‬מתוך רצון‬ ‫בעולם לא ידע להעריך את תנחום‪ ,‬מלבד הרבי‪.‬‬ ‫שלא ירום לבבו ח״ו‪ ,‬לכך מרחקין אותו לפעמים‪.‬‬ ‫אמיתי לעזור לו‪ ,‬גולל בפניו את מועקתו ואת‬ ‫אותו צדיק‪ ,‬מליצן של ישראל‪ ,‬שם לב אל הנשמה‬ ‫וכן נהג עצמו מורי ורבי הרב הקדוש נשמתו בגנזי‬ ‫חששו מהרבי החדש‪ ,‬פן לא יקבלנו בסבר‪-‬פנים‪-‬‬ ‫הטהורה שלו‪ ,‬אל הנקודה הפנימית שמעולם לא‬ ‫מרומים הרב דק״ק בארדיטשוב‪ ,‬שהיה מקרב‬ ‫יפות‪ ,‬כפי שנהג רבו הקודם‪ ,‬שקיבלו תמיד באהבה‬ ‫נפגמה‪ .‬ובכל עת שהיה תנחום בא אל הקודש‪,‬‬ ‫לאנשים אחרים יותר מתלמידיו‪ ,‬ואמר שהתרחקות‬ ‫וברצון‪ ,‬ללא שום קפידה‪.‬‬ ‫שטפו הרבי במבועי אהבתו האין‪-‬סופית‪ ,‬וחיבבו‬ ‫שלו הוא התקרבות‪ ,‬ויש בזה שכל גדול‪ .‬וזהו מה‬ ‫״אוי יהודי יקר!״‪ ,‬ענה לו האיש‪ ,‬״לשווא חששך!‬ ‫כבבת‪-‬עין‪.‬‬ ‫שנאמר ׳ויאהב יצחק את עשו׳‪ ,‬מטעם שראה בו ׳כי‬ ‫הרבי אינו מבזה חלילה שום יהודי‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הרבי‬ ‫וכשהצדיק אבד ואין איש שם על לב‪ ,‬חש תנחום‬ ‫ציד בפיו׳ צידו ורמאותו יש בפיו בשקרים‪ ,‬ושאינו‬ ‫אוהב כל יהודי אהבת נפש‪ .‬ואולם‪ ,‬אם בא לפניו‬ ‫כי עולמו חשך בעדו‪.‬‬ ‫הולך בדרך ישרה‪ ,‬לכך היה מקרבו‪ ,‬שמא ילמד‬ ‫יהודי שיש מקום לחשוש שמא יש בו מגסות הרוח‪,‬‬ ‫ביקש תנחום למצוא רבי חדש‪ ,‬שימלא את המקום‬ ‫ממעשה אביו‪ ,‬אבל ליעקב שהיה תם וישר לא היה‬ ‫ומחשיב עצמו כמי שכבר תיקן עצמו בכל מידה‬ ‫שנפער לו בלב‪ ,‬ובעצת ידידיו הגיע למעזיבוז‪,‬‬ ‫צריך לקרבו כל כך״‪.‬‬ ‫ומעלה‪ ,‬אותו מרחק הרבי‪ ,‬כדי להעמידו על מקומו‪.‬‬ ‫לתהות על קנקנו של הרה״ק הרבי ר׳ ברוך‬ ‫אבל יהודי יקר כמוך‪ ,‬שכולך ענוה ושפלות‪-‬רוח‪,‬‬ ‫ממעזיבוז זי״ע‪ ,‬נכד רבינו הבעל‪-‬שם‪-‬טוב הקדוש‬ ‫•••‬ ‫בוודאי יקבל אותך הרבי בפנים מאירות״‪.‬‬ ‫זי״ע‪ .‬אלא שכבר על אם הדרך קלטו אוזניו את‬ ‫כוחה של הארת הפנים לרחוקים עצום הוא ורב‪,‬‬ ‫הדבר יצא מפי האיש‪ ,‬ופני תנחום קרנו מאושר‪.‬‬ ‫שיחותיהם של החסידים שנסעו עמו במרכבה‪,‬‬ ‫וממנה אנו גם למדים גם את דרכו של השי״ת‬ ‫האבן נגולה מעל לבו‪ ,‬והוא לא ידע את נפשו מרוב‬ ‫והוא הבין כי הנהגתו של הרבי רבי ברוך׳ל שונה‬ ‫כביכול‪ ,‬שדווקא לבני הדור האחרון והשפל‪ ,‬עתיד‬ ‫שמחה‪ ,‬עד שתפס את ידי האיש ויצא עמו בריקוד‬ ‫לחלוטין מהנהגת רבו הקודם‪ ,‬וכי איננו מקבל את‬ ‫הוא להזריח את אורו הגדול ולרקוד עמהם בגאולה‬ ‫נלהב‪ ,‬בעוז ובחדוה‪.‬‬ ‫כל הבאים להיכלו באותה חביבות‪ ,‬אלא יש והוא‬ ‫העתידה‪ ,‬כדבר שנאמר (ירמי׳ לא‪ ,‬ב‪-‬ג)‪ :‬״מרחוק‬ ‫תוך זמן קצר‪ ,‬בא תורו של תנחום להיכנס אל הרבי‪.‬‬ ‫מראה להם פנים רוגזות‪ ,‬ומדבר עמהם קשות‪,‬‬ ‫ה׳ נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך‬ ‫הוא פסע אל החדר ברוגע ובשלוה‪ .‬אך משנכנס וראה‬ ‫אפילו כשמדובר ברבנים ואנשי מעלה‪.‬‬ ‫חסד‪ ,‬עוד אבניך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי‬ ‫את פני הצדיק נחרד חרדה גדולה‪ ,‬וכמעט שהתעלף‬ ‫לבו של תנחום נחמץ בקרבו‪ ,‬חשש כבד מילא את‬ ‫תופיך ויצאת במחול משחקים״‪.‬‬ ‫תחתיו‪ .‬הוא ראה שהרבי אינו אלא אותו יהודי‬ ‫לבו הרגיש‪ .‬״הלא אם בארזים נפלה שלהבתו של‬ ‫עפ״י‪ :‬נאמנים ונחמדים‬ ‫ששוחח עמו בבית המדרש‪ ,‬והרגיע את רוחו הלחוצה‪.‬‬ ‫הרבי‪ ,‬מה אעשה אני אזוב הקיר״‪ ,‬חשב לעצמו‪,‬‬ ‫הלכה ומעשה‬ ‫הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות‬ ‫דבר הבעל שם טוב‬ ‫הוי״ה כלומר להתעלות לדרגה נוספת של קרבת‬ ‫החמים שרוחצים בהם לשבת)‪ ,‬ומבעירה אש של‬ ‫אלוקים‪ .‬הרי לנו שענין הדרישה הוא תבערת האש‬ ‫קדושה המכלה את כל האישים של הקליפה‪,‬‬ ‫דורשי ה׳ זרע אברהם אוהבו‬ ‫של האדם המתאווה להתקרב אל השי״ת‪ ,‬ואינו‬ ‫את התאוות הרעות‪ .‬לכן ערב שבת הוא זמן של‬ ‫בזמר ׳כל מקדש שביעי׳ שאנו מזמרים בשבת‪,‬‬ ‫מסתפק בדרגתו העכשווית‪ .‬וכשהקב״ה מרמז לו‬ ‫מלחמה עם הקליפות‪ ,‬שיורדים עם כניסת השבת‬ ‫והפליגו צדיקי הדורות בגודל מעלת זמר זה‪,‬‬ ‫שצריך להתעלות יותר‪ ,‬על ידי מידת הדין השולטת‬ ‫ל׳נוקבא דתהום רבה׳ – למקום נמוך ששם אינם‬ ‫מזכירים אנו את זכותו של אברהם‪ ,‬׳זרע אברהם‬ ‫בו על ידי צער ח״ו‪ ,‬הוא מעלה את מידת הגבורה‬ ‫יכולים לקבל יניקה מקדושת השבת‪.‬‬ ‫אוהבו׳ ואת יעקב אבינו ׳כל זרע יעקב׳‪ ,‬היכן יצחק?‬ ‫כל זה קורה דוקא על ידי הזריזות והתבערה של ערב‬ ‫מדוע לא נזכר שמו בפיוט קדוש זה‪.‬‬ ‫לשרשה‪ ,‬על ידי שהוא משתמש במידת הגבורה‬ ‫שבת קודש‪ ,‬והיא המרוצה שנוהגים אנשי מעשה‬ ‫המדייק בפרשתיינו‪ ,‬בפסוק ׳ותלך לדרוש את השם׳‬ ‫והדין שלא להסתפק בדרגתו העכשווית‪ ,‬אלא‬ ‫לרוץ אחר ההכנות לשבת‪ ,‬כמו שנפסק בגמרא (ב״ק‬ ‫ילמד כי דווקא המילים דורשי ה׳ זרע אברהם‬ ‫לשאוף להתעלות יותר ויותר‪.‬‬ ‫לב‪ ):‬שהרץ בערב שבת והזיק מחמת מרוצתו‪ ,‬פטור‬ ‫אוהבו׳ הם רמז על עבודתו של יצחק אבינו‪ ,‬כפי‬ ‫ונסיים בדברי קדשו של בעל הישמח משה‬ ‫מפני ׳שהוא רץ ברשות׳‪ ,‬דהיינו שאז הזמן הנכון‬ ‫שנוסד בהדרכתו ע״י רבקה אמנו‪ .‬ישנה עבודה של‬ ‫(בראשית) מביא את דבריו של בעל העיקרים‪,‬‬ ‫למהר ולהקדים לקבל את פני השבת‪ ,‬ולהוסיף על‬ ‫׳ותדרוש את השם׳‪ .‬דרישה היא חיפוש וחתירה‬ ‫שמסביר את תכונתה של ה׳דרישה׳ המתמדת‬ ‫קדושתה‪ .‬השילוב הזה של ׳דורשי השם׳ מידת‬ ‫מתמדת אחר האמת בלי לוותר‪ ,‬תכונה אלוקית‬ ‫אחר אמיתו של עולם‪ ,‬כפי שנרמז בפסוק ׳דרשו‬ ‫הגבורה‪ ,‬עם ׳זרע אברהם אוהבו׳ – מידת האהבה‪,‬‬ ‫שמקורה במידת הגבורה‪.‬‬ ‫ה׳ ועוזו׳‪ ,‬וזה לשונו (מאמר שני פרק ט״ו)‪ :‬שכל‬ ‫היא הסימן הנכון לעובד את ה׳‪ ,‬שהוא הולך אחר‬ ‫זהו ההסבר במילים ׳המאחרים לצאת מן השבת‬ ‫מבקש איזה דבר‪ ,‬כפי ערך הדבר ההוא המבוקש‬ ‫רצון ה׳‪ ,‬ולא אחר המידות הטבועות בו מלידתו‪.‬‬ ‫וממהרים לבוא׳‪ .‬ישנם אנשים שאוהבים לגשת‬ ‫ומדרגתו‪ ,‬יהיה הכוסף אליו והשמחה בהשגתו‪,‬‬ ‫לכל דבר בנחת וישוב הדעת‪ .‬זו היא תכונה טובה‪,‬‬ ‫זהו השילוב הנרמז בפרשתיינו ׳תולדות יצחק בן‬ ‫וכשיהיה הדבר הנכסף או המבוקש בעל תכלית‪,‬‬ ‫כשמדובר במצווה‪ ,‬שמרוב אהבתה מתעכבים‬ ‫אברהם‪ ,‬אברהם הוליד את יצחק׳‪.‬‬ ‫יכלה הכוסף כשישיגנו ותעמוד השמחה אז תפסוק‪,‬‬ ‫הסימן לכך שמידת הגבורה מקורה בצד הקדושה‪,‬‬ ‫בקיומה עד כדי שביעת הנפש‪ ,‬והיא באה לידי ביטוי‬ ‫אבל כשיהיה הדבר הנכסף או המבוקש בלתי בעל‬ ‫היא כאשר הזריזות בעבודת ה׳ (כגון בהכנות‬ ‫בהנהגת ׳המאחרים לצאת מן השבת׳‪ .‬צדיקים היו‬ ‫תכלית‪ ,‬אי אפשר שיכלה הכוסף ולא שתפסוק‬ ‫לשבת)‪ ,‬מהולה בשמחה עצומה‪ ,‬ולא ב׳נערוון׳‬ ‫מתמהמהים מאוד בהוצאת השבת‪ ,‬שעות רבות‪,‬‬ ‫השגה‪ ,‬ולזה תתמיד השמחה אף שהשגה מוגבלת‬ ‫וכעס‪ .‬זו היא מידת הזריזות שאותה שיבחו חז״ל‬ ‫כדי לנצל עד תום את המתנה האלוקית‪ .‬אבל זו‬ ‫תמיד‪ ,‬ובעבור זה אמר הכתוב (תהלים קה ג) ישמח‬ ‫(עבודה זרה כ‪ ,):‬ואשר היא באה מגודל האהבה‬ ‫היא תכונה ׳זרע אברהם אוהבו׳‪ - ,‬מידת האהבה‪.‬‬ ‫לב מבקשי ה׳‪ ,‬כי להיות השי״ת ושלמותו בלתי בעל‬ ‫המשולבת בגבורה‪ ,‬דהיינו תבערת האש הבוערת‬ ‫אך למידה זאת נדרשת גם המיזוג של מידת‬ ‫תכלית‪ ,‬כל מבקש ה׳ אף על פי שישיג ממנו מה‬ ‫באדם הרץ אחרי רצון קונו‪.‬‬ ‫הגבורה‪ ,‬הנדרשת בעת שעוסקים בהכנה לשבת‬ ‫שישיג‪ ,‬לעולם תשאר התשוקה ותתמיד השמחה‬ ‫בזאת מפרש הזוהר (תולדות קנ‪ ).‬את הפסוק ׳ותלך‬ ‫׳וממהרים לבוא׳‪ .‬בעת ההכנות לשבת‪ ,‬יש להבעיר‬ ‫ולא תפסוק‪ ,‬אבל תגדל תמיד כשתגדל ההשגה‪,‬‬ ‫לדרוש את השם׳‪ ,‬הכוונה היא שלא הסתפקה‬ ‫אש בוערת של גבורה‪ ,‬וכפי שמובא בזוה״ק שבעת‬ ‫ובעבור זה אמר המשורר (שם תהלים קה ד) דרשו‬ ‫בדרגת הקדושה שכבר השיגה‪ ,‬אלא שכשראתה‬ ‫שישראל עוסקים בהכנות לשבת‪ ,‬בוערת אש‬ ‫ד׳ ועזו בקשו פניו תמיד וגו׳‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫שהקב״ה דורש ממנה יותר‪ ,‬הלכה לדרוש את השם‬ ‫התבשילים‪( ,‬ובאר״י מוסיף גם האש של המים‬ ‫שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות‬ ‫מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א‬ ‫אש העבודה‬ ‫שו״ת עם המשפיע (ו)‬ ‫איך מתרגלים לחיות באופן ׳איכות׳ מול ׳כמות׳?‬ ‫כי כל מה שנמדד במספרים הנה באם מעמידים לידו‬ ‫התם‪ .‬ופירושו‪ ,‬שהתלמידי חכמים כפי שנחשבים למטה‬ ‫כך נחשבים למעלה‪ .‬וכתב הגה״ק מבוטשאטש זי״ע בספרו‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫יהודי שלמד יותר דפים או שעות תיגרם לו חלישות‬ ‫מחזה אברהם (פר׳ צו) וז״ל‪ :‬היינו דוקא רבנן שרוח הבריות‬ ‫מה יעשה מי שרואה את עצמו לעומת הסביבה‬ ‫הדעת‪ ,‬כגון אחד שהגה בתורה חמש שעות רצופות‬ ‫נוחה בלי השתתפות כל דהוא מגדר ׳שקר החן והבל היופי׳‬ ‫שהוא כן יותר בעבודת ה׳ מהו הדרך הנכון שלא יבא‬ ‫ונפשו מתרוממת עליו‪ ,‬והנה רואה אחד שאוחז‬ ‫(משלי לא‪ ,‬ל)‪ ,‬או השתדלות כל דהוא מצד עצמו להתמנות‬ ‫מכך לידי גסות רוח?‬ ‫באמצע השעה השלוש‪-‬עשרה של לימוד רצוף‪ ,‬ובבת‬ ‫על הציבור‪ ,‬רק רוח הבריות היו נוחים מהם למנותם על‬ ‫אחת נאבדת כל ערכו וחשיבותו‪.‬‬ ‫עצמם בלי שום פעולה מצדם ובלי שום גדר שוחד או יפוי‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫אבל אם מתרגם הכל לפי ׳איכות׳‪ ,‬לפי מילים‪,‬‬ ‫חיצוני‪ ,‬הם הם שהם בגדר רבנן הנ״ל‪ ,‬דכי היכא דחשיבי‬ ‫ואומר לעצמו‪ :‬זכיתי היום ללמוד תורת ה׳‪ ,‬זכיתי‬ ‫בההוא עלמא הכי חשיבי בעלמא דקשוט]‪.‬‬ ‫בשמים מודדים לפי ׳איכות׳‬ ‫להתייגע בתורה הקדושה‪ ,‬זכיתי להתדבק ברציפות‬ ‫ולכן מוטב להתרגל כבר כאן בעולם הזה הגשמי‬ ‫שאלה זו נובעת מתוך הסתכלות על עבודת ה׳‬ ‫לרצון הבורא ית׳‪ ,‬זכיתי לקיים היום רצון ה׳‪ ,‬לעולם‬ ‫לחיות עם הסתכלות רוחנית‪ ,‬למדוד את מעשינו לפי‬ ‫באופן של ׳כמות׳‪ ,‬שעיקר מהותה היא באופן של יחס‬ ‫לא נוכל לבטל את מעשיו‪ ,‬כי הם אינם נמדדים ביחס‬ ‫׳איכות׳ ולא לפי ׳כמות׳‪ .‬וכגון בסוף היום כשעושה‬ ‫לגבי עבודתם של אחרים‪ ,‬אבל אם מרגילים עצמינו‬ ‫לאחרים כמו מספרים‪ ,‬אלא יש להם ערך המוגדר‬ ‫חשבון הנפש‪ ,‬לא יחשוב לעצמו ׳כמה׳ למדתי וכמה‬ ‫למדוד את עבודת ה׳ לפי ׳איכות׳‪ ,‬אין כאן בית מיחוש‪,‬‬ ‫במילים‪ ,‬וכמאמר חז״ל ״אחד המרבה ואחד הממעיט‬ ‫התפללתי‪ ,‬כי ה׳כמות׳ נערכת לפי מספרים‪ ,‬מספר שעות‬ ‫וכפי שנרחיב אי״ה במאמר שלפנינו‪.‬‬ ‫‪ -‬ובלבד שיכוין לבו לשמים״‪ ,‬והיינו שהריבוי או‬ ‫ומספר דפים וכיוצ״ב‪ ,‬וכל דבר שנערך לפי מספר אינו‬ ‫הנה תורת הפנימיות ‪ -‬מתייחסת תמיד ל׳פנימיות׳‬ ‫המיעוט אין להם משמעות בעולמות הרוחניים‪ ,‬ורק‬ ‫דבר אמיתי‪ ,‬וכגון כל מה שנחשב בעולם הזה הגשמי‬ ‫של כל דבר‪ ,‬שהיא שונה לגמרי מן ההסתכלות החיצונית‪.‬‬ ‫כוונת הלב תופסת שם מקום של כבוד‪.‬‬ ‫כדבר יקר הוא רק משום שאין הרבה מהדבר הזה‪ ,‬כמו‬ ‫הדברים נוגעים לכל מצוה ומצוה‪ ,‬שמצד‬ ‫מיליון דולר הוא סכום גבוה משום שאין הרבה אנשים‬ ‫׳איכות׳ אינה נמדדת ביחס לאחרים‬ ‫ההסתכלות החיצונית מוטל עלינו לקיימה בתכלית‬ ‫שיש להם סכום כזה‪ ,‬אבל באם יפול מן השמים שפע רב‪,‬‬ ‫השלימות מבחינת חלק המעשה‪ ,‬בהידור‪ ,‬בזמנה‪,‬‬ ‫ולכן צריך להתרגל להעריך הכל לפי מילים‪ ,‬לתרגם‬ ‫ובכל הפרטים הנלוים לחלק העשיה‪ ,‬כראוי וכנדרש‬ ‫כל מעשיו לפי ערך של תיבות‪ ,‬ולא לחיות כל הזמן‬ ‫״יהודי פשוט‪ ,‬שבקושי‬ ‫על פי ההלכה‪ ,‬אך יתכן שדבר שהוא מושלם בחלק‬ ‫במספרים‪ ,‬שאז מודד עצמו כל חייו ביחס לאחרים‬ ‫יודע עמוד אחד גמרא‪,‬‬ ‫המעשה במלוא השלימות‪ ,‬אינו זוכה להתייחסות כ״כ‬ ‫הנמצאים סביבו‪ ,‬וכאשר יעלה למעלה‪ ,‬בעולם‬ ‫והיה משננם מדי יום‬ ‫בעולם הרוחני והפנימי‪.‬‬ ‫הרוחני‪ ,‬ששם נמדד הכל לפי איכות‪ ,‬לא ימצא ידיו‬ ‫ורגליו מאחר והיה מורגל להעריך כל דבר במספרים‪.‬‬ ‫בהתלהבות‪ ,‬בדביקות‬ ‫שהרי למעלה בעולמות הרוחניים‪ ,‬לא מודדים‬ ‫בנותן התורה‪ ,‬בערגה‬ ‫את התורה והמצוות לפי אמת‪-‬המידה שמודדים‬ ‫כי הנה דבר גשמי מציאותו הוא במידה וגבול‪,‬‬ ‫כאן בעולם העשיה‪ ,‬לפי ׳כמות׳ של דפי גמרא או מנין‬ ‫כגון בית ושולחן וכסא וספסל‪ ,‬שההבדל ביניהם הוא‬ ‫וכיסופין להתענג על‬ ‫שעות רצופות‪ ,‬כי כל זה שייך לעולם הגשמי המוגבל‬ ‫לפי האורך והרוחב‪ ,‬ואם יבנה אדם לעצמו בית גדול‬ ‫חכמת ה׳‪ ,‬יושב בבית דין‬ ‫ששם נמדד הכל לפי גבול ומידה גשמי‪ ,‬אבל בעולמות‬ ‫ויתפאר במידותיו המרובות‪ ,‬ולמחר יקים שכנו בית‬ ‫של מעלה בשולחן המזרח‪,‬‬ ‫הרוחניים ניכרים רק דברים רוחניים הנמדדים‬ ‫יותר גדול ומפואר‪ ,‬בבת אחת מתבטלת כל חשיבותו‪.‬‬ ‫ואילו בשולחן המערב‬ ‫לפי ׳איכות׳‪ ,‬כלומר‪ :‬דביקות‪ ,‬כיסופין‪ ,‬השתוקקות‪,‬‬ ‫אבל דבר רוחני אינו נמדד במידה וגבול‪ ,‬וכגון‬ ‫יושב אחד שהיה בקי‬ ‫התאמצות‪ ,‬יגיעה‪ ,‬רעותא דליבא‪ ,‬אהבה ויראה‪ ,‬וכפי‬ ‫הכלל ש׳אחד ועוד אחד שוה שתים׳‪ ,‬אע״פ שלא‬ ‫בכולא תלמודא‪ ,‬אך הכל‬ ‫הכלל הידוע שגילה רשב״י‪ :‬״אורייתא ללא דחילו‬ ‫יכירו בו‪ ,‬וילעגו עליו‪ ,‬ויהיו עוד כללים רוחניים יותר‬ ‫ורחימו ‪ -‬לא פרחת לעילא״‪.‬‬ ‫היה מהשפה ולחוץ״‬ ‫חשובים ויותר מורכבים ממנו‪ ,‬בכל אופן אין הכלל‬ ‫יתכן שיהודי פשוט‪ ,‬שבקושי יודע עמוד אחד גמרא‪,‬‬ ‫הרוחני הזה מתרבה או מתמעט אלא נשאר תמיד‬ ‫ויהא לכולם מיליוני דולרים‪ ,‬אזי כל הערך והשוויות של‬ ‫והיה משננם מדי יום בהתלהבות‪ ,‬בדביקות בנותן‬ ‫באותו ערך וחשיבות שיש לו מחמת עצמו‪.‬‬ ‫מיליון דולר נאבד בבת אחת‪ ,‬כי החשיבות של ׳מספר׳‬ ‫התורה‪ ,‬בערגה וכיסופין להתענג על חכמת ה׳‪ ,‬יושב‬ ‫כאשר מתרגלים לחיות בהסתכלות של ׳איכות׳‪,‬‬ ‫הוא רק ביחס לאחרים ואין לו ערך בפני עצמו‪.‬‬ ‫בבית דין של מעלה בשולחן המזרח‪ ,‬ואילו בשולחן‬ ‫אזי כתוצאה מכך מפסיקים למדוד את עצמו ביחס‬ ‫אבל ׳איכות׳ אינה נמדדת במספרים אלא במילים‬ ‫המערב יושב אחד שהיה בקי בכולא תלמודא‪ ,‬אך הכל‬ ‫לאחרים‪ ,‬מתוך ידיעה ש׳אחד המרבה ואחד הממעיט‬ ‫שיש להם ערך מיוחד ללא יחס לאחרים‪ .‬וכגון באם‬ ‫היה מהשפה ולחוץ‪ ,‬בלי לחלוחית של פנימיות‪ ,‬בלי‬ ‫‪ -‬ובלבד שיכוין לבו לשמים׳‪.‬‬ ‫אחד תורם עשר מיליון דולר לצדקה‪ ,‬הנה באם‬ ‫עלקטר׳י‪ ,‬בלי חיות‪ ,‬ולא פרחת לעילא‪.‬‬ ‫ומנגד‪ ,‬תמיד צריך להשאיר מקום עבור ׳קנאת‬ ‫מודדים ב׳כמות׳ לפי מספרים‪ ,‬אין לזה ערך רק‬ ‫עולם הפוך ראיתי‬ ‫סופרים תרבה חכמה׳‪ ,‬להגדיל את השאיפות על ידי‬ ‫ביחס לאחרים‪ ,‬כנזכר לעיל‪ ,‬ואם כולם יתרמו סכום‬ ‫למעלה בעולם האמת ‪ -‬הכל הפוך מן העולם‬ ‫שיסתכל איך חבירו עולה ומתעלה במדריגות העליה‪,‬‬ ‫כזה‪ ,‬תיכף נאבד הערך והחשיבות‪ .‬אבל אם מודדים‬ ‫התחתון‪ ,‬וכמובא בגמ׳ (פסחים נ‪ ).‬על רב יוסף בן‬ ‫׳מזה ומזה אל תנח ידך׳‪ ,‬כמו שרואים לגבי נח‪ ,‬שאפילו‬ ‫ב׳איכות׳ לפי מילים‪ ,‬והיינו שמרוממים את האדם‬ ‫רבי יהושע בן לוי שנחלה ונסתלק למעלה‪ .‬כאשר‬ ‫שהקב״ה עצמו אומר שהוא ׳צדיק תמים׳‪ ,‬אבל הפסוק‬ ‫שנתן מעות למצות צדקה‪ ,‬ומייקרים אותו על‬ ‫חזר למטה‪ ,‬אמר‪ :‬עולם הפוך ראיתי‪ ,‬עליונים למטה‬ ‫מוסיף ׳בדורותיו׳‪ ,‬ויש בזה שני פירושים‪ ,‬האחד ‪-‬‬ ‫שמחזיק תורה או תומך בשאר דברים שבקדושה‪ ,‬הנה‬ ‫ותחתונים למעלה‪ .‬אמר לו אביו‪ :‬בני‪ ,‬עולם ברור ראית‪.‬‬ ‫לשבח‪ ,‬והשני ‪ -‬לגנאי‪ ,‬ביחס לדורו של אברהם‪,‬‬ ‫מילים אלו אינן יכולות להאבד ואינן ביחס לאחרים‪,‬‬ ‫[וכתב בספר דובר צדק להרה״ק רבי צדוק מלובלין זי״ע‬ ‫ושניהם אמת‪ ,‬וצריך לחיות תמיד עם שני הקצוות‬ ‫אלא שוות מחמת ערכם העצמי‪.‬‬ ‫(פר׳ אחרי אות ד) וז״ל‪ :‬והנה עולם הפוך לפי קבלת רבינו‬ ‫הללו‪ .‬לשאוף גבוה יותר‪ ,‬ולהיות שמח בחלקו אשר‬ ‫וכן כשיהודי עסק בתורה כל היום‪ ,‬לא ימדוד‬ ‫חננאל הוא גם כן אתלמידי חכמים‪ .‬עכ״ד‪ .‬ובהמשך איתא‬ ‫נתן לו האלקים‪.‬‬ ‫הלימוד לפי מספרים‪ ,‬למדתי כך וכך דפים או שעות‪,‬‬ ‫בגמ׳ ואנן היכי התם ‪ -‬כי היכי דאיתו אנן הכא‪ ,‬הכי איתינן‬ ‫יש לך שאלה בעבודת ה׳ ‪ -‬מקומך כאן!‬ ‫לאור הביקוש הרב‪ ,‬אנו פותחים כעת בתחילת השנה‬ ‫את המדור החדש ‪ -‬״שו״ת בעבודת ה׳״‬ ‫הציבור הקדוש מוזמן לשטוח את שאלותיהם ‪ -‬בפניה למערכת‬ ‫המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א‬ ‫ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק‪ ,‬בהסברה נעימה השוה לכל נפש‪.‬‬ ‫שערי השפעה‬ ‫מי אתה יצר‪-‬הרע?‬ ‫"אכן"‪ ,‬מסכים המגיד שיעור‪" .‬באמת מדהים לראות צדיק שכותב‬ ‫כשלייבל מתווכח עם המגיד שיעור בלימוד – אי אפשר לעמוד בד'‬ ‫בפשטות שעשה עליית נשמה‪ ,‬ודרש דרשות בגן עדן‪ ...‬מכל מקום‪ ,‬הבה‬ ‫אמותיהם‪.‬‬ ‫נתמקד בתוכן דבריו‪ ,‬ונראה את המסר שהוא מבקש להביננו"‪.‬‬ ‫מי שרגליו לא דרכו בבית המדרש‪ ,‬יחשוב שנקלע לקטטה‪ .‬הפנים‬ ‫"מה הנקודה שלו?" מכוון לייבל מיד אל המטרה‪ ,‬כדרכו‪.‬‬ ‫האדומות‪ ,‬השאגות ההדדיות נראות כמו קרב סוער‪.‬‬ ‫"אני חושב שאסכם לך בעל‪-‬פה את היוצא מדבריו‪ ,‬ואחר כך אם תאווה‬ ‫ותמיהה תעלה על לבו של אותו זר‪ :‬מה יום מיומיים?‬ ‫נפשך תעיין בדבריו בפנים"‪ ,‬אומר המג"ש‪.‬‬ ‫שום דבר‪ .‬מי שמכיר את לייבל אינו תמה‪ .‬אורייתא קמרתחא ליה‪.‬‬ ‫כל זמן שההגדרות של רבי אלחנן בחילוק בין 'פלגינן דיבורא' ל'פלגינן‬ ‫כוח האנרגיה שלך‬ ‫נאמנות' אינן מבוררות כל צרכן – הוא לא יוותר למגיד שיעור‪ ,‬והלהבות‬ ‫"הוא אומר כך‪ :‬בלתי היצה"ר אי אפשר לעבודה תמה‪ ,‬מצד שהיצר‪-‬טוב‬ ‫תלכנה ותתלקחנה עד לב השמים‪.‬‬ ‫אין לו אלו המידות‪ ,‬היינו החשק והחמדה והתשוקה‪.‬‬ ‫תוך כדי הקולות והברקים אורז המגיד שיעור את ספריו ודפיו ופונה‬ ‫מידות אלו מקורן אצל יצר הרע‪ .‬היצר הטוב כולו יישוב הדעת‪ ,‬מוח‬ ‫לכיוון דלת בית המדרש‪ ,‬כשלייבל מתלווה לצדו‪.‬‬ ‫שליט על הלב‪ .‬הגירוי הפנימי‪ ,‬האש הבוערת בלב – מקורה מהיצר‬ ‫הרע שזה מהותו‪ :‬כוח של תשוקה ותבערה‬ ‫הסוער‬ ‫בליבו‬ ‫איכשהו‬ ‫להן‬ ‫בדיוק אז שככו הקולות‪ .‬הסברות נתיישבו‬ ‫שמבקש לפרוץ החוצה‪ .‬ואתה מסתמא יודע‬ ‫של לייבל‪ ,‬אבל הוא ממשיך ללכת על יד‬ ‫מה שכתוב‪ :‬והנה טוב מאוד – זה יצר הרע"‪.‬‬ ‫המגיד‪-‬שיעור‪.‬‬ ‫"בוודאי"‪ ,‬אומר לייבל‪" ,‬זה תמיד היה קשה‬ ‫אור יצחק‬ ‫תולדות‪:‬‬ ‫פתאום נראה כי עזבו עזוז רוחו‪ ,‬וסומק של‬ ‫בושה קלה עלה בלחייו‪" .‬אמממ‪ ...‬אני רוצה‬ ‫לי מאוד! איך ייתכן שהיצר הרע הוא טוב‬ ‫מאוד???"‬ ‫וזה שדרשתי בגן־עדן העליון‬ ‫לשאול את המגיד שיעור שאלה‪ ...‬משהו‬ ‫שלא קשור ללימוד"‪.‬‬ ‫"זו הנקודה"‪ ,‬מחייך המגיד‪-‬שיעור‪" .‬היצר‬ ‫הרע אינו דווקא תמיד רע‪ .‬הוא כוח אנרגטי‪.‬‬ ‫בעליית נשמתי… ואהבת את ה'‬ ‫על‬ ‫נלבב‬ ‫חיוך‬ ‫המגיד‪-‬שיעור‬ ‫"כן"‪ ,‬העלה‬ ‫הוא אש‪ .‬בטבע האנושי הוא נוטה לכיוון‬ ‫אלוקיך בכל לבבך‪ ,‬בשני יצריך‪.‬‬ ‫שפתיו‪.‬‬ ‫השלילי‪ .‬אבל אפשר וצריך להשתמש‬ ‫בו לדברים טובים וקדושים"‪ .‬הוא מרים‬ ‫ואמרתי‪ ,‬הפשט של שני יצריך‪:‬‬ ‫למה זה אנכי?‬ ‫ראשו ומצביע על המנורה הדולקת מעל‬ ‫בלתי היצה"ר אי אפשר לעבודה‬ ‫"השאלה שלי היא" ‪ -‬פתח לייבל בקול נמוך‪,‬‬ ‫פתח בית המדרש ‪" -‬תסתכל על החשמל‪.‬‬ ‫מה זה חשמל? אנרגיה‪ .‬כוח עצום‪ .‬אפשר‬ ‫תמה‪ ,‬מצד שהיצ"ט אין לו אלו‬ ‫כשעיניו סוקרות את הסביבה אם ריקה‬ ‫היא – "שיש לי כל מיני ניסיונות קשים‪...‬‬ ‫לקרר בו ואפשר לחמם בו‪ .‬אפשר לאפות בו‬ ‫חלות לשבת‪ ,‬ואפשר לשרוף בו בית שלם‪.‬‬ ‫המידות‪ ,‬היינו החשק והחמדה‬ ‫אני משתוקק לדברים לא טובים המושכים‬ ‫החשמל עצמו אינו טוב ואינו רע‪ .‬הוא כוח‪.‬‬ ‫והתשוקה והשמחה‪ .‬והראיה –‬ ‫אותי‪ ,‬ואני לא יודע מה לעשות‪ .‬אני לא‬ ‫מבין למה האייבערשטער מנסה אותי עוד‬ ‫מה שקובע הוא לאיזה מכשיר מחברים‬ ‫אותו"‪.‬‬ ‫כשתפסו אנשי כנה"ג להיצה"ר‪,‬‬ ‫פעם ועוד פעם‪ ,‬כשהוא יודע מראש שאני‬ ‫לא יכול לעמוד בזה‪"...‬‬ ‫לייבל שותק‪ .‬משהו בפניו מתחיל להשתנות‪.‬‬ ‫לא הי' חדוא דשמעתתא‪ ...‬ובשעת‬ ‫"ככה‪ "...‬ממלמל המגיד‪-‬שיעור בטון‬ ‫"עכשיו תגיד לי"‪ ,‬ממשיך המגיד‪-‬שיעור‪,‬‬ ‫והפעם בנימה קצת שובבה‪" ,‬אתמול‪,‬‬ ‫הדרש לא ראיתי את אבי הק'‪,‬‬ ‫מתעניין‪.‬‬ ‫"כן!"‪ ,‬מוסיף לייבל לשפוך את לבו המר‪,‬‬ ‫כשהתחלנו את הסוגיא עם התוספות – אתה‬ ‫ובלכתי מהבימה ראיתי את אבי‬ ‫"אני חושב שלאף בחור מתמיד פה בישיבה‬ ‫זוכר איך התלהבת? איך לא נתת לי לזוז‬ ‫עד שהסברא התיישבה לך? ראיתי אותך‪.‬‬ ‫הקדוש ואמר לי בזה"ל‪' :‬בני! יפה‬ ‫אין ניסיונות כמו שלי‪ .‬לפעמים אני מרגיש‬ ‫שאיזו רוח משתלטת עלי‪ ,‬הדם שלי נהיה‬ ‫הפנים בערו‪ ,‬הקול רעם‪ ,‬נדמה היה שאתה‬ ‫מוכן להפוך עולמות בשביל הבנה אחת‬ ‫דרשת 'בשני'‪ ,‬ואמר כמה פעמים‪:‬‬ ‫רותח וגועש בכל אבריי‪ ,‬ו‪ ...‬ואני מרגיש‬ ‫נכונה בגמרא‪ .‬ורק לפני רגע‪ ,‬כשהתווכחנו‬ ‫'בשני‪ ,‬בשני‪.‬‬ ‫כחיה‪-‬רעה שאין לה שליטה על דחפיה"‪.‬‬ ‫הוא משתתק לרגע‪ ,‬ואחר כך ממשיך בקול‬ ‫על היסוד של רבי אלחנן‪ ,‬מי שעמד מהצד‬ ‫שבור‪" :‬אני יודע שיש שכר על העמידה‬ ‫היה בטוח שפרצה פה מלחמה"‪.‬‬ ‫בניסיון‪ .‬למדנו את זה‪ ,‬שמעתי את זה אלף‬ ‫לייבל מסמיק‪ ,‬וחיוך מבויש של קורת‪-‬רוח מאיר את פניו‪.‬‬ ‫פעמים‪ .‬אבל מה אעשה שכל נפילה שוברת אותי מחדש? אני מרגיש כמו‬ ‫"ומאיפה זה בא‪ ,‬לייבל? מאיפה הלהט הזה? זה אותו כוח בדיוק! אותו דם‬ ‫מי שיצא בידיים ריקות‪ .‬האם לא עדיף בלי זה? לא הן ולא שכרן‪"...‬‬ ‫רותח שאתה מתלונן עליו‪ ,‬אותה רוח שמשתלטת עליך‪ .‬זה מה שבוער בך‬ ‫המגיד שיעור ליטף במבטו את פניו המיוסרות של תלמידו‪" .‬לייבל"‪ ,‬אמר‬ ‫כשאתה לומד‪ .‬מי שאין לו תשוקה‪ ,‬גם ב'נשמת' בשבת קודש לא יבער‪.‬‬ ‫בשקט‪" ,‬אני רוצה לגלות לך יסוד‪ .‬אני רוצה להראות לך יסוד שכתב‬ ‫ומי שקיבל כוח גדול כזה‪ ,‬הניסיונות שלו גדולים‪ ,‬אבל גם הלימוד שלו‬ ‫רבי איציקל ראדווילער זכותו יגן עלינו – בנו של המגיד רבי מיכל'ע‬ ‫הופך ללפיד אש"‪.‬‬ ‫זלאטשובער – בספרו הקדוש 'אור יצחק'‪ ,‬דברים אשר דרש בגן עדן‬ ‫"אז‪ ...‬זה לא אומר שאני נפש‪-‬שפלה?"‪ ,‬שאל לייבל בקול שכמעט לא‬ ‫העליון‪ .‬תקשיב טוב‪ ,‬כי הדבר הזה יכול לשנות לך את כל ההסתכלות"‪.‬‬ ‫נשמע‪.‬‬ ‫"בגן עדן העליון?"‪ ,‬פוקח לייבל זוג עיניים משתאות‪" .‬איך אנחנו יכולים‬ ‫"להפך!"‪ ,‬קרא המגיד‪-‬שיעור‪ ,‬ולרגע נשמע שוב כמו בשעת השיעור‪" .‬אין‬ ‫לדעת על דברים שהיו בגן עדן?"‬ ‫לך להצטער על זה בכלל‪ .‬הקדוש ברוך הוא לא נתן לך עונש‪ ,‬הוא נתן לך‬ ‫"כן כן‪ .‬כמו שאתה שומע"‪ ,‬מאשר המגיד‪-‬שיעור במבט רב משמעות‪" .‬זה‬ ‫מתנה‪ .‬אנרגיה‪ .‬אוצר של כוח‪ .‬אלא שאוצר כזה צריך שמירה"‪.‬‬ ‫היה עוד בחיים חיותו‪ .‬הוא עשה עליית נשמה‪ ,‬וכשהגיע לשמים כיבדוהו‬ ‫הוא הניח יד על כתפו של לייבל‪" .‬למעשה‪ :‬במקום להסתכל על עצמך‬ ‫בדרשה‪ ...‬הוא כותב זאת בפירוש בספרו‪"...‬‬ ‫בעין מנמיכה‪ ,‬במקום לומר 'אני חלש‪ ,‬אני נבעל משיכות שפלות‪ ,‬אני‬ ‫"באמת?? פלאי פלאים‪ ...‬אני חייב לראות את זה!"‬ ‫לא שווה'‪ ,‬תבין שקיבלת כוח אדיר‪ .‬וכל פעם שאתה מרגיש את הרתיחה‬ ‫"הנה"‪ ,‬מצביע המגיד שיעור לעבר ארון הספרים שבצד‪" ,‬זה נמצא שם"‪.‬‬ ‫הזאת עולה‪ ,‬אל תיבהל ממנה‪ .‬קח אותה‪ .‬שמור אותה‪ .‬חבר אותה לגמרא‪,‬‬ ‫לתפילה‪ ,‬לחסידות‪ ,‬לשטייגן‪ .‬וככל שתשמור את הכוח הזה לחיבור‬ ‫אחר רגעים בודדים בלבד‪ ,‬שב לייבל הנלהב והספר בידו‪ .‬דפדוף מהיר‬ ‫שמיימי כך הוא יבער‪ .‬ואז תראה שאותו כוח שנדמה היה לך שהוא מפיל‬ ‫בפרשת תולדות‪ ,‬והקטע המבוקש הופיע‪.‬‬ ‫אותך‪ ,‬הוא בעצמו יהיה מה שירומם אותך"‪.‬‬ ‫"לא יאומן כי יסופר"‪...‬‬ ‫יוצא לאור ע״י‬ ‫(ע״ר)‬ ‫ממלכת אש החסידות העולמי‬ ‫לקבלת הגליון להארות ולהערות ‪ -‬טלפון‪ 02-5026558 :‬פקס ‪02-5702061‬‬ ‫‪a025026558@gmail.com‬‬