נהורא · NEHOIRAH — תולדות (2026-11-09)

בס״ד
פרשת תולדות מרחוק מי אתה דורשי ה׳ זרע הסתכלות של
תשפ״ז ה׳ נראה לי יצר-הרע? אברהם אוהבו ׳איכות׳ מול ׳כמות׳
גליון רצט תנו רבנן מעשה שערי השפעה דבר הבעל שם טוב אש העבודה
הוקם לעי״נ הגה״צ רבי משה ב״ר יוסף זצ״ל אב״ד טורדא
נהורא מעליא דבר המערכת
רבונו של עולם :אני מסתדר לבד! תתענג על הרכב!
הההרגשה הפנימית העומדת מאחורי תאוות העולם ,והדרך איך להילחם בכך
אנחנו חיים בדור מפונק .על כך אין
ויכוח .על מה כן מתווכחים בדורנו? עם
עצום ,והוא יכול לחתן את בניו ונכדיו וניניו ,ובכל זאת הרמב״ם אומר ,כי כל אחד שיש בו מעט שכל ,מבין איזה רכב נתפנק יותר :גבוה או נמוך,
עדיין להוט להוסיף הון ולהגדיל ממונו ,וזהו בגדר לבדו כי תאוות העוה״ז הם הסתירה הגדולה ביותר חשמלי או על דלק ,מאובזר או פשוט...
׳תאוות ממון׳. להצלחה בעבודת ה׳. מיום ליום מתרבים הרכבים ומשתנים
ושורש תאווה זו היא ,שהאדם אומר כביכול התאוה כשלעצמה -אינה גרועה כל כך .העיקר הוא סוגיהם ,ממש כאילו הורונו רבותינו:
להקב״ה :רבונו של עולם ,איני רוצה להיות תלוי בך, ההרגשה העומדת מאחורי תאוה זו. ״מעלין ברכבים ואין מורידין״.
אני רוצה להיות ׳נפרד׳ ולהסתדר בכוחות עצמי .ולא המשיכה שיש לאדם להתאוות תאוה -היא בגלל וכל מי שעיניו בראשו תמה :וכי בשביל
אני בלבד ,אלא גם בני ונכדי ,וגם כל הדורות אחרי, כך נבראנו? וכי לקראת ביאת המשיח
ההרגשה שרוצה להרגיש את עצמו ׳נפרד׳ ולהתענג
אני רוצה שהם יהיו ׳נפרדים׳ ויוכלו להסתדר בכוחות כך אנו מתכוננים – ברכבים מפוארים?
על הפירוד שיש בעולם ,כמאמר הכתוב ׳לתאוה יבקש הרי אין שום הגיון בדבר!
עצמם בלי להזדקק שוב ושוב להתפלל כל יום וכל נפרד׳.
חודש שיצליחו לכסות את הוצאות מחייתם. אבל האמת היא :שישראל אם לא
יתירה מכך ,לפעמים מפתה היצר את האדם לעבור נביאים הם ,בני נביאים הם!
מי שהורגל בדרך הזה ,אזי כאשר יעלה למעלה על רצון ה׳ ,לא להכעיס חלילה ,אלא משום שרוצה ויש שורש של נבואה רוחנית עמוקה
לאחר מאה ועשרים ,והנשמה -אשר כל תשוקתה להרגיש שיש לו דעת לעשות כל מה שעולה ברצונו בוויכוחים על ההתפנקויות ברכבים!
ותאוותה להתכלל במציאות האלוקית ולאשתאבא ואינו מסכים להיות נכנע ומשועבד לדעת אחרים .הוא כי הרצון בפינוק הוא בשרשו רצון
בגופא דמלכא ,תצטער מאוד מהחומר העומד מרגיש עצמו כמו ילד גדול שאומר למלמדו ׳אני כבר להתענגות ,וההתענגות האמיתית היא
בעוכרה ,כי הנטיה הטבעית להיות ׳נפרד׳ תמנע בפניה גדול ,אל תגיד לי מה לעשות ,אנכי אעשה ככל העולה רק על מקור העונג – שהוא השי״ת.
את חמדת לבבה ,והא גופא הוא הצער הגדול ביותר על רוחי׳. ולימדונו רבותינו מאורי החסידות
ששייך להיות. הנטיה הזאת -שמקורה בחטא עץ הדעת - שהיות ורצונו ית׳ הוא להטיב לנו
כאשר האדם אינו מבין זאת לבד ,ומנסה להסתדר בצורה החזקה ביותר ששייך ,הוא מצווה
מתחבאת עמוק עמוק בתוך נבכי הנפש ,כאשר האדם
בכוחות עצמו ולהרגיש נפרד ,כאילו אומר להקב״ה: עלינו לעבוד אותו ולאהוב אותו בשני
רוצה להיות עצמאי ולפעול על דעת עצמו בלי להיות יצרינו – כן ,גם עם הגוף.
״אני כבר גדול ,אני מספיק חכם ,תן לי להסתדר בעצמי, כפוף לדעת אחרים ,ולכן קשה לו לקיים תורה ומצוות,
כעת איני זקוק לך״ ,אזי הקב״ה ברוב רחמיו על נשמת ואכן הגוף הוא בעצם רק ׳רכב׳ של
וכמאמר הרה״ק מקאצק זי״ע (ראה שם משמואל
הנשמה – ולכן חינכו אותנו פעם לא
בנו מחמד נפשו ,אינו מניח לו לשקוע בעלמא דפרודא, פר׳ במדבר ,תרע״ז) שהסיגוף הגדול ביותר לנפש להתענג על הגוף.
הקב״ה אינו רוצה שהאדם יהיה כמו אותו נחש אשר האדם הוא שמירת התורה כפשוטה ,כי זהו הפעולה
אבל לקראת ביאת משיח צדקנו ,גילו
עפר לחמו ומסתדר תמיד בכוחות עצמו בלי להזדקק המתנגדת ביותר לרצון הנפש הטבעית אשר כל לנו רבותינו את הדרך נלך בה ,להתענג
לחסדיו של הקב״ה ,ולכן עושה פעולות שונות כדי מהותה היא להיות עצמאית ובלתי נכנעת לשום אחד. על הוי״ה עם הגוף.
להחזיר לב בנים על אבות. כמובן שיש אנשים שמטבעם נוטים להיות ׳שכירים׳ כלומר ,לא להתעלם מהרכב של הנשמה
אבינו שבשמים אינו מוותר עלינו ,הוא רוצה אותנו אצל השני ,ויש כאלו שמעדיפים מצד טבעם להיות – אלא להידבק בה׳ יחד איתו .שגם הוא
תמיד לצידו ,וכאשר אנו מתנתקים ונפרדים ממנו, ׳עצמאים׳ .ועיקר הקושי הוא לאותם החפצים להיות ירגיש שהתענוג האמיתי זה הרבונו של
הוא מושך אותנו בעבותות אהבה ,רומז לנו ברמזים, נפרדים לעצמם ,אך הצד השוה שבהם שהנפש עולם ,ולא משהו אחר!
קול דודי דופק פתחי לי ,בבחינת ׳קורא לה והיא הטבעית אינה חפצה להיות מבוטלת לאחרים אז מה?
באה׳ .וכשזה לא הולך ואנו ממשיכים להיות שקועים ולהשתעבד תחת ידם. שימו לב למשפט הבא:
בעסקינו ,לפעמים מרחם עלינו ומטלטל אותנו וזהו שורש ׳תאות ממון׳ שהוא מאוס מאוד (עי׳
הוויכוח איך להתענג עם הרכב נכון –
בדאגות שונות או בצער קל ,בבחינת ׳הכישה במקל אבל לא על הרכב הנכון.
מאור עינים פר׳ מטות) .כי הנה יש לך אדם שאינו
ורצתה לפניו׳ ,ואז אנו נזכרים ממנו ורצים אליו לחסות להוט אחר הממון ,ואינו צריך אלא כדי מחייתו ,וכשיש כי היות ואין דעותינו שוות ,אין נכון
תחת צל כנפיו (תפארת שלמה ,שער התפילה). מהוויכוח איך מענגים את הרכב של
לו יותר מכך הוא מפזר לצדקה וכיוצ״ב ,וזה אינו נקרא הנשמה – זה אומר בכה וזה בכה ,לפי
על פי ״אש הפרשה״ ׳תאוות ממון׳ .אבל יש אדם שכבר נמצא תחת ידו סכום שורש נשמתו.
אבל הוויכוח איך מענגים את הרכב של
הגוף – אין מעוות ממנו!
ברכת מזל טוב חמה ולבבית שגורה בזה אל כבוד מעלת מורינו המשפיע
הגה"צ רבי יחיאל יהושע שיינפ_לד שליט"א א פרייליכ׳ן און א לעכטיג׳ן שבת
לרגל נישואי בנו היקר והחשוב החתן העילוי והמצוין כמר שלמה ני"ו ידידכם :ישעיה יצחק פרידמאן
עב"ג בת הגה"ח רבי יונה זאב ויינברג שליט"א ,חתן הגאון הצדיק המפו' רבי חיים וייס שליט"א -גאב"ד ביתר
יה"ר שהזיווג יעלה יפה ויזכו לבנות את ביתם על אדני התורה היראה והחסידות
ולראות מהם דורות ישרים ומבורכים ורוב נחת דקדושה וכט"ס
לימוד דרכי החסידות ממעשי הצדיקים
הרה״ג ר׳ משה רויטמאן שליט״א רב דקהל בני היכלא גבעת זאב תנו רבנן מעשה
קם הרבי רבי ברוך׳ל מכיסאו לכבודו של תנחום ״והלא עלול הצדיק לדבר אלי קשות ולבזותי לעיני
ובפנים זורחות אמר לו :״אינני נותן לך שלום ,עד קהל ועדה״ .וחרטה עצומה החלה לטלטל את לבבו,
מרחוק ה׳ נראה לי
שנרקוד שנית...״ על כל הנסיעה. איש יהודי היה ,שלצורך כתיבת מאמרינו נקרא לו
משהגיע לבית מדרשו של הצדיק ,ונרשם להיכנס ׳תנחום׳ ,שכן באותה תקופה ,תקופת החורף של
••• שנת תק״ע ,השתוקק נואשות לטיפת תנחומים.
אל הקודש פנימה ,היה החשש הולך וגובר בו ,והוא
וכה מפרש הרה״ק רבי אהרן מזיטאמיר זי״ע ,בספרו התהלך שם אנה ואנה ,בלחץ קודר ,בתוככי בית הן זה עתה נסתלק רבו הגדול והקדוש רבי לוי
הקדוש ״תולדות אהרן״ את הכתוב בפרשתנו (כה, מדרשו של הרבי ,סמוך לדלת חדרו הפרטי ,אשר יצחק מבארדיטשוב זי״ע לגנזי מרומים ,הוא הלך
כח) :״ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו״. שם קיבל את הקהל. למנוחות ,ואת תנחום עזב לאנחות.
וזה לשונו הקדוש: עודו מהרהר בעגמומיות ,ניגש אליו לפתע יהודי יהודי פשוט היה תנחום ,שבכל לבו ביקש לעשות
״דיש כלל ,שלפעמים צריך הצדיק לקרב הרשעים אחד בעל צורה הדורה .״שלום עליכם רב-איד!״, רצון קונו יתברך ,ולהתהלך לפניו בתמימות ,אך דא
יותר מאנשים כשרים ,דאם יניח את הרשע שילך הושיט לו הלה ידו לשלום ,״מדוע פניכם רעים עקא ,שלא תמיד הצליח להתגבר על הניסיונות,
כרצונו אז יאבד ברשעו ח״ו ולא יעשה תשובה היום? שמא דבר מה מעיק עליכם?!״. פעמים שהיה מתגבר ופעמים שהיה נופל .ואיש
לעולם ,אבל למי שהולך בדרך הישר יש לחוש משראה תנחום כי האיש מבין ומאזין ,מתוך רצון בעולם לא ידע להעריך את תנחום ,מלבד הרבי.
שלא ירום לבבו ח״ו ,לכך מרחקין אותו לפעמים. אמיתי לעזור לו ,גולל בפניו את מועקתו ואת אותו צדיק ,מליצן של ישראל ,שם לב אל הנשמה
וכן נהג עצמו מורי ורבי הרב הקדוש נשמתו בגנזי חששו מהרבי החדש ,פן לא יקבלנו בסבר-פנים- הטהורה שלו ,אל הנקודה הפנימית שמעולם לא
מרומים הרב דק״ק בארדיטשוב ,שהיה מקרב יפות ,כפי שנהג רבו הקודם ,שקיבלו תמיד באהבה נפגמה .ובכל עת שהיה תנחום בא אל הקודש,
לאנשים אחרים יותר מתלמידיו ,ואמר שהתרחקות וברצון ,ללא שום קפידה. שטפו הרבי במבועי אהבתו האין-סופית ,וחיבבו
שלו הוא התקרבות ,ויש בזה שכל גדול .וזהו מה ״אוי יהודי יקר!״ ,ענה לו האיש ,״לשווא חששך! כבבת-עין.
שנאמר ׳ויאהב יצחק את עשו׳ ,מטעם שראה בו ׳כי הרבי אינו מבזה חלילה שום יהודי ,אדרבה ,הרבי וכשהצדיק אבד ואין איש שם על לב ,חש תנחום
ציד בפיו׳ צידו ורמאותו יש בפיו בשקרים ,ושאינו אוהב כל יהודי אהבת נפש .ואולם ,אם בא לפניו כי עולמו חשך בעדו.
הולך בדרך ישרה ,לכך היה מקרבו ,שמא ילמד יהודי שיש מקום לחשוש שמא יש בו מגסות הרוח, ביקש תנחום למצוא רבי חדש ,שימלא את המקום
ממעשה אביו ,אבל ליעקב שהיה תם וישר לא היה ומחשיב עצמו כמי שכבר תיקן עצמו בכל מידה שנפער לו בלב ,ובעצת ידידיו הגיע למעזיבוז,
צריך לקרבו כל כך״. ומעלה ,אותו מרחק הרבי ,כדי להעמידו על מקומו. לתהות על קנקנו של הרה״ק הרבי ר׳ ברוך
אבל יהודי יקר כמוך ,שכולך ענוה ושפלות-רוח, ממעזיבוז זי״ע ,נכד רבינו הבעל-שם-טוב הקדוש
•••
בוודאי יקבל אותך הרבי בפנים מאירות״. זי״ע .אלא שכבר על אם הדרך קלטו אוזניו את
כוחה של הארת הפנים לרחוקים עצום הוא ורב, הדבר יצא מפי האיש ,ופני תנחום קרנו מאושר. שיחותיהם של החסידים שנסעו עמו במרכבה,
וממנה אנו גם למדים גם את דרכו של השי״ת האבן נגולה מעל לבו ,והוא לא ידע את נפשו מרוב והוא הבין כי הנהגתו של הרבי רבי ברוך׳ל שונה
כביכול ,שדווקא לבני הדור האחרון והשפל ,עתיד שמחה ,עד שתפס את ידי האיש ויצא עמו בריקוד לחלוטין מהנהגת רבו הקודם ,וכי איננו מקבל את
הוא להזריח את אורו הגדול ולרקוד עמהם בגאולה נלהב ,בעוז ובחדוה. כל הבאים להיכלו באותה חביבות ,אלא יש והוא
העתידה ,כדבר שנאמר (ירמי׳ לא ,ב-ג) :״מרחוק תוך זמן קצר ,בא תורו של תנחום להיכנס אל הרבי. מראה להם פנים רוגזות ,ומדבר עמהם קשות,
ה׳ נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך הוא פסע אל החדר ברוגע ובשלוה .אך משנכנס וראה אפילו כשמדובר ברבנים ואנשי מעלה.
חסד ,עוד אבניך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי את פני הצדיק נחרד חרדה גדולה ,וכמעט שהתעלף לבו של תנחום נחמץ בקרבו ,חשש כבד מילא את
תופיך ויצאת במחול משחקים״. תחתיו .הוא ראה שהרבי אינו אלא אותו יהודי לבו הרגיש .״הלא אם בארזים נפלה שלהבתו של
עפ״י :נאמנים ונחמדים ששוחח עמו בבית המדרש ,והרגיע את רוחו הלחוצה. הרבי ,מה אעשה אני אזוב הקיר״ ,חשב לעצמו,
הלכה ומעשה
הרה״ג ר׳ יודל וויינגארטן שליט״א יו״ר מכון יסוד החסידות דבר הבעל שם טוב
הוי״ה כלומר להתעלות לדרגה נוספת של קרבת החמים שרוחצים בהם לשבת) ,ומבעירה אש של
אלוקים .הרי לנו שענין הדרישה הוא תבערת האש קדושה המכלה את כל האישים של הקליפה,
דורשי ה׳ זרע אברהם אוהבו
של האדם המתאווה להתקרב אל השי״ת ,ואינו את התאוות הרעות .לכן ערב שבת הוא זמן של בזמר ׳כל מקדש שביעי׳ שאנו מזמרים בשבת,
מסתפק בדרגתו העכשווית .וכשהקב״ה מרמז לו מלחמה עם הקליפות ,שיורדים עם כניסת השבת והפליגו צדיקי הדורות בגודל מעלת זמר זה,
שצריך להתעלות יותר ,על ידי מידת הדין השולטת ל׳נוקבא דתהום רבה׳ – למקום נמוך ששם אינם מזכירים אנו את זכותו של אברהם ,׳זרע אברהם
בו על ידי צער ח״ו ,הוא מעלה את מידת הגבורה יכולים לקבל יניקה מקדושת השבת. אוהבו׳ ואת יעקב אבינו ׳כל זרע יעקב׳ ,היכן יצחק?
כל זה קורה דוקא על ידי הזריזות והתבערה של ערב מדוע לא נזכר שמו בפיוט קדוש זה.
לשרשה ,על ידי שהוא משתמש במידת הגבורה
שבת קודש ,והיא המרוצה שנוהגים אנשי מעשה המדייק בפרשתיינו ,בפסוק ׳ותלך לדרוש את השם׳
והדין שלא להסתפק בדרגתו העכשווית ,אלא
לרוץ אחר ההכנות לשבת ,כמו שנפסק בגמרא (ב״ק ילמד כי דווקא המילים דורשי ה׳ זרע אברהם
לשאוף להתעלות יותר ויותר.
לב ):שהרץ בערב שבת והזיק מחמת מרוצתו ,פטור אוהבו׳ הם רמז על עבודתו של יצחק אבינו ,כפי
ונסיים בדברי קדשו של בעל הישמח משה
מפני ׳שהוא רץ ברשות׳ ,דהיינו שאז הזמן הנכון שנוסד בהדרכתו ע״י רבקה אמנו .ישנה עבודה של
(בראשית) מביא את דבריו של בעל העיקרים,
למהר ולהקדים לקבל את פני השבת ,ולהוסיף על ׳ותדרוש את השם׳ .דרישה היא חיפוש וחתירה
שמסביר את תכונתה של ה׳דרישה׳ המתמדת
קדושתה .השילוב הזה של ׳דורשי השם׳ מידת מתמדת אחר האמת בלי לוותר ,תכונה אלוקית
אחר אמיתו של עולם ,כפי שנרמז בפסוק ׳דרשו
הגבורה ,עם ׳זרע אברהם אוהבו׳ – מידת האהבה, שמקורה במידת הגבורה.
ה׳ ועוזו׳ ,וזה לשונו (מאמר שני פרק ט״ו) :שכל
היא הסימן הנכון לעובד את ה׳ ,שהוא הולך אחר זהו ההסבר במילים ׳המאחרים לצאת מן השבת
מבקש איזה דבר ,כפי ערך הדבר ההוא המבוקש
רצון ה׳ ,ולא אחר המידות הטבועות בו מלידתו. וממהרים לבוא׳ .ישנם אנשים שאוהבים לגשת
ומדרגתו ,יהיה הכוסף אליו והשמחה בהשגתו, לכל דבר בנחת וישוב הדעת .זו היא תכונה טובה,
זהו השילוב הנרמז בפרשתיינו ׳תולדות יצחק בן
וכשיהיה הדבר הנכסף או המבוקש בעל תכלית, כשמדובר במצווה ,שמרוב אהבתה מתעכבים
אברהם ,אברהם הוליד את יצחק׳.
יכלה הכוסף כשישיגנו ותעמוד השמחה אז תפסוק, הסימן לכך שמידת הגבורה מקורה בצד הקדושה, בקיומה עד כדי שביעת הנפש ,והיא באה לידי ביטוי
אבל כשיהיה הדבר הנכסף או המבוקש בלתי בעל היא כאשר הזריזות בעבודת ה׳ (כגון בהכנות בהנהגת ׳המאחרים לצאת מן השבת׳ .צדיקים היו
תכלית ,אי אפשר שיכלה הכוסף ולא שתפסוק לשבת) ,מהולה בשמחה עצומה ,ולא ב׳נערוון׳ מתמהמהים מאוד בהוצאת השבת ,שעות רבות,
השגה ,ולזה תתמיד השמחה אף שהשגה מוגבלת וכעס .זו היא מידת הזריזות שאותה שיבחו חז״ל כדי לנצל עד תום את המתנה האלוקית .אבל זו
תמיד ,ובעבור זה אמר הכתוב (תהלים קה ג) ישמח (עבודה זרה כ ,):ואשר היא באה מגודל האהבה היא תכונה ׳זרע אברהם אוהבו׳ - ,מידת האהבה.
לב מבקשי ה׳ ,כי להיות השי״ת ושלמותו בלתי בעל המשולבת בגבורה ,דהיינו תבערת האש הבוערת אך למידה זאת נדרשת גם המיזוג של מידת
תכלית ,כל מבקש ה׳ אף על פי שישיג ממנו מה באדם הרץ אחרי רצון קונו. הגבורה ,הנדרשת בעת שעוסקים בהכנה לשבת
שישיג ,לעולם תשאר התשוקה ותתמיד השמחה בזאת מפרש הזוהר (תולדות קנ ).את הפסוק ׳ותלך ׳וממהרים לבוא׳ .בעת ההכנות לשבת ,יש להבעיר
ולא תפסוק ,אבל תגדל תמיד כשתגדל ההשגה, לדרוש את השם׳ ,הכוונה היא שלא הסתפקה אש בוערת של גבורה ,וכפי שמובא בזוה״ק שבעת
ובעבור זה אמר המשורר (שם תהלים קה ד) דרשו בדרגת הקדושה שכבר השיגה ,אלא שכשראתה שישראל עוסקים בהכנות לשבת ,בוערת אש
ד׳ ועזו בקשו פניו תמיד וגו׳ .עכ״ל. שהקב״ה דורש ממנה יותר ,הלכה לדרוש את השם התבשילים( ,ובאר״י מוסיף גם האש של המים
שערים בעבודת ה׳ מתוך העמקה בספרי חסידות
מאוצרות המשפיע הגה״צ רבי יחיאל יהושע שיינפלד שליט״א אש העבודה
שו״ת עם המשפיע (ו)
איך מתרגלים לחיות באופן ׳איכות׳ מול ׳כמות׳?
כי כל מה שנמדד במספרים הנה באם מעמידים לידו התם .ופירושו ,שהתלמידי חכמים כפי שנחשבים למטה
כך נחשבים למעלה .וכתב הגה״ק מבוטשאטש זי״ע בספרו
שאלה:
יהודי שלמד יותר דפים או שעות תיגרם לו חלישות
מחזה אברהם (פר׳ צו) וז״ל :היינו דוקא רבנן שרוח הבריות מה יעשה מי שרואה את עצמו לעומת הסביבה
הדעת ,כגון אחד שהגה בתורה חמש שעות רצופות
נוחה בלי השתתפות כל דהוא מגדר ׳שקר החן והבל היופי׳ שהוא כן יותר בעבודת ה׳ מהו הדרך הנכון שלא יבא
ונפשו מתרוממת עליו ,והנה רואה אחד שאוחז
(משלי לא ,ל) ,או השתדלות כל דהוא מצד עצמו להתמנות מכך לידי גסות רוח?
באמצע השעה השלוש-עשרה של לימוד רצוף ,ובבת על הציבור ,רק רוח הבריות היו נוחים מהם למנותם על
אחת נאבדת כל ערכו וחשיבותו. עצמם בלי שום פעולה מצדם ובלי שום גדר שוחד או יפוי תשובה:
אבל אם מתרגם הכל לפי ׳איכות׳ ,לפי מילים, חיצוני ,הם הם שהם בגדר רבנן הנ״ל ,דכי היכא דחשיבי
ואומר לעצמו :זכיתי היום ללמוד תורת ה׳ ,זכיתי בההוא עלמא הכי חשיבי בעלמא דקשוט]. בשמים מודדים לפי ׳איכות׳
להתייגע בתורה הקדושה ,זכיתי להתדבק ברציפות ולכן מוטב להתרגל כבר כאן בעולם הזה הגשמי שאלה זו נובעת מתוך הסתכלות על עבודת ה׳
לרצון הבורא ית׳ ,זכיתי לקיים היום רצון ה׳ ,לעולם לחיות עם הסתכלות רוחנית ,למדוד את מעשינו לפי באופן של ׳כמות׳ ,שעיקר מהותה היא באופן של יחס
לא נוכל לבטל את מעשיו ,כי הם אינם נמדדים ביחס ׳איכות׳ ולא לפי ׳כמות׳ .וכגון בסוף היום כשעושה לגבי עבודתם של אחרים ,אבל אם מרגילים עצמינו
לאחרים כמו מספרים ,אלא יש להם ערך המוגדר חשבון הנפש ,לא יחשוב לעצמו ׳כמה׳ למדתי וכמה למדוד את עבודת ה׳ לפי ׳איכות׳ ,אין כאן בית מיחוש,
במילים ,וכמאמר חז״ל ״אחד המרבה ואחד הממעיט התפללתי ,כי ה׳כמות׳ נערכת לפי מספרים ,מספר שעות וכפי שנרחיב אי״ה במאמר שלפנינו.
-ובלבד שיכוין לבו לשמים״ ,והיינו שהריבוי או ומספר דפים וכיוצ״ב ,וכל דבר שנערך לפי מספר אינו הנה תורת הפנימיות -מתייחסת תמיד ל׳פנימיות׳
המיעוט אין להם משמעות בעולמות הרוחניים ,ורק דבר אמיתי ,וכגון כל מה שנחשב בעולם הזה הגשמי של כל דבר ,שהיא שונה לגמרי מן ההסתכלות החיצונית.
כוונת הלב תופסת שם מקום של כבוד. כדבר יקר הוא רק משום שאין הרבה מהדבר הזה ,כמו
הדברים נוגעים לכל מצוה ומצוה ,שמצד
מיליון דולר הוא סכום גבוה משום שאין הרבה אנשים
׳איכות׳ אינה נמדדת ביחס לאחרים ההסתכלות החיצונית מוטל עלינו לקיימה בתכלית
שיש להם סכום כזה ,אבל באם יפול מן השמים שפע רב,
השלימות מבחינת חלק המעשה ,בהידור ,בזמנה,
ולכן צריך להתרגל להעריך הכל לפי מילים ,לתרגם
ובכל הפרטים הנלוים לחלק העשיה ,כראוי וכנדרש
כל מעשיו לפי ערך של תיבות ,ולא לחיות כל הזמן ״יהודי פשוט ,שבקושי על פי ההלכה ,אך יתכן שדבר שהוא מושלם בחלק
במספרים ,שאז מודד עצמו כל חייו ביחס לאחרים יודע עמוד אחד גמרא, המעשה במלוא השלימות ,אינו זוכה להתייחסות כ״כ
הנמצאים סביבו ,וכאשר יעלה למעלה ,בעולם והיה משננם מדי יום בעולם הרוחני והפנימי.
הרוחני ,ששם נמדד הכל לפי איכות ,לא ימצא ידיו
ורגליו מאחר והיה מורגל להעריך כל דבר במספרים.
בהתלהבות ,בדביקות שהרי למעלה בעולמות הרוחניים ,לא מודדים
בנותן התורה ,בערגה את התורה והמצוות לפי אמת-המידה שמודדים
כי הנה דבר גשמי מציאותו הוא במידה וגבול, כאן בעולם העשיה ,לפי ׳כמות׳ של דפי גמרא או מנין
כגון בית ושולחן וכסא וספסל ,שההבדל ביניהם הוא וכיסופין להתענג על
שעות רצופות ,כי כל זה שייך לעולם הגשמי המוגבל
לפי האורך והרוחב ,ואם יבנה אדם לעצמו בית גדול חכמת ה׳ ,יושב בבית דין
ששם נמדד הכל לפי גבול ומידה גשמי ,אבל בעולמות
ויתפאר במידותיו המרובות ,ולמחר יקים שכנו בית של מעלה בשולחן המזרח, הרוחניים ניכרים רק דברים רוחניים הנמדדים
יותר גדול ומפואר ,בבת אחת מתבטלת כל חשיבותו. ואילו בשולחן המערב לפי ׳איכות׳ ,כלומר :דביקות ,כיסופין ,השתוקקות,
אבל דבר רוחני אינו נמדד במידה וגבול ,וכגון יושב אחד שהיה בקי התאמצות ,יגיעה ,רעותא דליבא ,אהבה ויראה ,וכפי
הכלל ש׳אחד ועוד אחד שוה שתים׳ ,אע״פ שלא בכולא תלמודא ,אך הכל הכלל הידוע שגילה רשב״י :״אורייתא ללא דחילו
יכירו בו ,וילעגו עליו ,ויהיו עוד כללים רוחניים יותר ורחימו -לא פרחת לעילא״.
היה מהשפה ולחוץ״
חשובים ויותר מורכבים ממנו ,בכל אופן אין הכלל יתכן שיהודי פשוט ,שבקושי יודע עמוד אחד גמרא,
הרוחני הזה מתרבה או מתמעט אלא נשאר תמיד ויהא לכולם מיליוני דולרים ,אזי כל הערך והשוויות של והיה משננם מדי יום בהתלהבות ,בדביקות בנותן
באותו ערך וחשיבות שיש לו מחמת עצמו. מיליון דולר נאבד בבת אחת ,כי החשיבות של ׳מספר׳ התורה ,בערגה וכיסופין להתענג על חכמת ה׳ ,יושב
כאשר מתרגלים לחיות בהסתכלות של ׳איכות׳, הוא רק ביחס לאחרים ואין לו ערך בפני עצמו. בבית דין של מעלה בשולחן המזרח ,ואילו בשולחן
אזי כתוצאה מכך מפסיקים למדוד את עצמו ביחס אבל ׳איכות׳ אינה נמדדת במספרים אלא במילים המערב יושב אחד שהיה בקי בכולא תלמודא ,אך הכל
לאחרים ,מתוך ידיעה ש׳אחד המרבה ואחד הממעיט שיש להם ערך מיוחד ללא יחס לאחרים .וכגון באם היה מהשפה ולחוץ ,בלי לחלוחית של פנימיות ,בלי
-ובלבד שיכוין לבו לשמים׳. אחד תורם עשר מיליון דולר לצדקה ,הנה באם עלקטר׳י ,בלי חיות ,ולא פרחת לעילא.
ומנגד ,תמיד צריך להשאיר מקום עבור ׳קנאת מודדים ב׳כמות׳ לפי מספרים ,אין לזה ערך רק עולם הפוך ראיתי
סופרים תרבה חכמה׳ ,להגדיל את השאיפות על ידי ביחס לאחרים ,כנזכר לעיל ,ואם כולם יתרמו סכום
למעלה בעולם האמת -הכל הפוך מן העולם
שיסתכל איך חבירו עולה ומתעלה במדריגות העליה, כזה ,תיכף נאבד הערך והחשיבות .אבל אם מודדים
התחתון ,וכמובא בגמ׳ (פסחים נ ).על רב יוסף בן
׳מזה ומזה אל תנח ידך׳ ,כמו שרואים לגבי נח ,שאפילו ב׳איכות׳ לפי מילים ,והיינו שמרוממים את האדם
רבי יהושע בן לוי שנחלה ונסתלק למעלה .כאשר
שהקב״ה עצמו אומר שהוא ׳צדיק תמים׳ ,אבל הפסוק שנתן מעות למצות צדקה ,ומייקרים אותו על
חזר למטה ,אמר :עולם הפוך ראיתי ,עליונים למטה
מוסיף ׳בדורותיו׳ ,ויש בזה שני פירושים ,האחד - שמחזיק תורה או תומך בשאר דברים שבקדושה ,הנה
ותחתונים למעלה .אמר לו אביו :בני ,עולם ברור ראית.
לשבח ,והשני -לגנאי ,ביחס לדורו של אברהם, מילים אלו אינן יכולות להאבד ואינן ביחס לאחרים,
[וכתב בספר דובר צדק להרה״ק רבי צדוק מלובלין זי״ע
ושניהם אמת ,וצריך לחיות תמיד עם שני הקצוות אלא שוות מחמת ערכם העצמי.
(פר׳ אחרי אות ד) וז״ל :והנה עולם הפוך לפי קבלת רבינו
הללו .לשאוף גבוה יותר ,ולהיות שמח בחלקו אשר וכן כשיהודי עסק בתורה כל היום ,לא ימדוד חננאל הוא גם כן אתלמידי חכמים .עכ״ד .ובהמשך איתא
נתן לו האלקים. הלימוד לפי מספרים ,למדתי כך וכך דפים או שעות, בגמ׳ ואנן היכי התם -כי היכי דאיתו אנן הכא ,הכי איתינן
יש לך שאלה בעבודת ה׳ -מקומך כאן!
לאור הביקוש הרב ,אנו פותחים כעת בתחילת השנה
את המדור החדש -״שו״ת בעבודת ה׳״
הציבור הקדוש מוזמן לשטוח את שאלותיהם -בפניה למערכת
המשפיע הרה״ג ר׳ נפתלי שובקס שליט״א
ללמוד איך להנגיש רעיונות מספרי רבוה״ק ,בהסברה נעימה השוה לכל נפש. שערי השפעה
מי אתה יצר-הרע?
"אכן" ,מסכים המגיד שיעור" .באמת מדהים לראות צדיק שכותב כשלייבל מתווכח עם המגיד שיעור בלימוד – אי אפשר לעמוד בד'
בפשטות שעשה עליית נשמה ,ודרש דרשות בגן עדן ...מכל מקום ,הבה אמותיהם.
נתמקד בתוכן דבריו ,ונראה את המסר שהוא מבקש להביננו". מי שרגליו לא דרכו בבית המדרש ,יחשוב שנקלע לקטטה .הפנים
"מה הנקודה שלו?" מכוון לייבל מיד אל המטרה ,כדרכו. האדומות ,השאגות ההדדיות נראות כמו קרב סוער.
"אני חושב שאסכם לך בעל-פה את היוצא מדבריו ,ואחר כך אם תאווה ותמיהה תעלה על לבו של אותו זר :מה יום מיומיים?
נפשך תעיין בדבריו בפנים" ,אומר המג"ש. שום דבר .מי שמכיר את לייבל אינו תמה .אורייתא קמרתחא ליה.
כל זמן שההגדרות של רבי אלחנן בחילוק בין 'פלגינן דיבורא' ל'פלגינן
כוח האנרגיה שלך
נאמנות' אינן מבוררות כל צרכן – הוא לא יוותר למגיד שיעור ,והלהבות
"הוא אומר כך :בלתי היצה"ר אי אפשר לעבודה תמה ,מצד שהיצר-טוב תלכנה ותתלקחנה עד לב השמים.
אין לו אלו המידות ,היינו החשק והחמדה והתשוקה.
תוך כדי הקולות והברקים אורז המגיד שיעור את ספריו ודפיו ופונה
מידות אלו מקורן אצל יצר הרע .היצר הטוב כולו יישוב הדעת ,מוח לכיוון דלת בית המדרש ,כשלייבל מתלווה לצדו.
שליט על הלב .הגירוי הפנימי ,האש הבוערת בלב – מקורה מהיצר
הרע שזה מהותו :כוח של תשוקה ותבערה הסוער בליבו איכשהו להן בדיוק אז שככו הקולות .הסברות נתיישבו
שמבקש לפרוץ החוצה .ואתה מסתמא יודע של לייבל ,אבל הוא ממשיך ללכת על יד
מה שכתוב :והנה טוב מאוד – זה יצר הרע". המגיד-שיעור.
"בוודאי" ,אומר לייבל" ,זה תמיד היה קשה אור יצחק
תולדות: פתאום נראה כי עזבו עזוז רוחו ,וסומק של
בושה קלה עלה בלחייו" .אמממ ...אני רוצה
לי מאוד! איך ייתכן שהיצר הרע הוא טוב
מאוד???" וזה שדרשתי בגן־עדן העליון לשאול את המגיד שיעור שאלה ...משהו
שלא קשור ללימוד".
"זו הנקודה" ,מחייך המגיד-שיעור" .היצר
הרע אינו דווקא תמיד רע .הוא כוח אנרגטי.
בעליית נשמתי… ואהבת את ה' על נלבב חיוך המגיד-שיעור "כן" ,העלה
הוא אש .בטבע האנושי הוא נוטה לכיוון אלוקיך בכל לבבך ,בשני יצריך. שפתיו.
השלילי .אבל אפשר וצריך להשתמש
בו לדברים טובים וקדושים" .הוא מרים
ואמרתי ,הפשט של שני יצריך: למה זה אנכי?
ראשו ומצביע על המנורה הדולקת מעל בלתי היצה"ר אי אפשר לעבודה "השאלה שלי היא" -פתח לייבל בקול נמוך,
פתח בית המדרש " -תסתכל על החשמל.
מה זה חשמל? אנרגיה .כוח עצום .אפשר תמה ,מצד שהיצ"ט אין לו אלו כשעיניו סוקרות את הסביבה אם ריקה
היא – "שיש לי כל מיני ניסיונות קשים...
לקרר בו ואפשר לחמם בו .אפשר לאפות בו
חלות לשבת ,ואפשר לשרוף בו בית שלם.
המידות ,היינו החשק והחמדה אני משתוקק לדברים לא טובים המושכים
החשמל עצמו אינו טוב ואינו רע .הוא כוח. והתשוקה והשמחה .והראיה – אותי ,ואני לא יודע מה לעשות .אני לא
מבין למה האייבערשטער מנסה אותי עוד
מה שקובע הוא לאיזה מכשיר מחברים
אותו". כשתפסו אנשי כנה"ג להיצה"ר, פעם ועוד פעם ,כשהוא יודע מראש שאני
לא יכול לעמוד בזה"...
לייבל שותק .משהו בפניו מתחיל להשתנות. לא הי' חדוא דשמעתתא ...ובשעת "ככה "...ממלמל המגיד-שיעור בטון
"עכשיו תגיד לי" ,ממשיך המגיד-שיעור,
והפעם בנימה קצת שובבה" ,אתמול,
הדרש לא ראיתי את אבי הק', מתעניין.
"כן!" ,מוסיף לייבל לשפוך את לבו המר,
כשהתחלנו את הסוגיא עם התוספות – אתה ובלכתי מהבימה ראיתי את אבי "אני חושב שלאף בחור מתמיד פה בישיבה
זוכר איך התלהבת? איך לא נתת לי לזוז
עד שהסברא התיישבה לך? ראיתי אותך. הקדוש ואמר לי בזה"ל' :בני! יפה אין ניסיונות כמו שלי .לפעמים אני מרגיש
שאיזו רוח משתלטת עלי ,הדם שלי נהיה
הפנים בערו ,הקול רעם ,נדמה היה שאתה
מוכן להפוך עולמות בשביל הבנה אחת
דרשת 'בשני' ,ואמר כמה פעמים: רותח וגועש בכל אבריי ,ו ...ואני מרגיש
נכונה בגמרא .ורק לפני רגע ,כשהתווכחנו 'בשני ,בשני. כחיה-רעה שאין לה שליטה על דחפיה".
הוא משתתק לרגע ,ואחר כך ממשיך בקול
על היסוד של רבי אלחנן ,מי שעמד מהצד
שבור" :אני יודע שיש שכר על העמידה
היה בטוח שפרצה פה מלחמה".
בניסיון .למדנו את זה ,שמעתי את זה אלף
לייבל מסמיק ,וחיוך מבויש של קורת-רוח מאיר את פניו. פעמים .אבל מה אעשה שכל נפילה שוברת אותי מחדש? אני מרגיש כמו
"ומאיפה זה בא ,לייבל? מאיפה הלהט הזה? זה אותו כוח בדיוק! אותו דם מי שיצא בידיים ריקות .האם לא עדיף בלי זה? לא הן ולא שכרן"...
רותח שאתה מתלונן עליו ,אותה רוח שמשתלטת עליך .זה מה שבוער בך המגיד שיעור ליטף במבטו את פניו המיוסרות של תלמידו" .לייבל" ,אמר
כשאתה לומד .מי שאין לו תשוקה ,גם ב'נשמת' בשבת קודש לא יבער. בשקט" ,אני רוצה לגלות לך יסוד .אני רוצה להראות לך יסוד שכתב
ומי שקיבל כוח גדול כזה ,הניסיונות שלו גדולים ,אבל גם הלימוד שלו רבי איציקל ראדווילער זכותו יגן עלינו – בנו של המגיד רבי מיכל'ע
הופך ללפיד אש". זלאטשובער – בספרו הקדוש 'אור יצחק' ,דברים אשר דרש בגן עדן
"אז ...זה לא אומר שאני נפש-שפלה?" ,שאל לייבל בקול שכמעט לא העליון .תקשיב טוב ,כי הדבר הזה יכול לשנות לך את כל ההסתכלות".
נשמע. "בגן עדן העליון?" ,פוקח לייבל זוג עיניים משתאות" .איך אנחנו יכולים
"להפך!" ,קרא המגיד-שיעור ,ולרגע נשמע שוב כמו בשעת השיעור" .אין לדעת על דברים שהיו בגן עדן?"
לך להצטער על זה בכלל .הקדוש ברוך הוא לא נתן לך עונש ,הוא נתן לך "כן כן .כמו שאתה שומע" ,מאשר המגיד-שיעור במבט רב משמעות" .זה
מתנה .אנרגיה .אוצר של כוח .אלא שאוצר כזה צריך שמירה". היה עוד בחיים חיותו .הוא עשה עליית נשמה ,וכשהגיע לשמים כיבדוהו
הוא הניח יד על כתפו של לייבל" .למעשה :במקום להסתכל על עצמך בדרשה ...הוא כותב זאת בפירוש בספרו"...
בעין מנמיכה ,במקום לומר 'אני חלש ,אני נבעל משיכות שפלות ,אני "באמת?? פלאי פלאים ...אני חייב לראות את זה!"
לא שווה' ,תבין שקיבלת כוח אדיר .וכל פעם שאתה מרגיש את הרתיחה
"הנה" ,מצביע המגיד שיעור לעבר ארון הספרים שבצד" ,זה נמצא שם".
הזאת עולה ,אל תיבהל ממנה .קח אותה .שמור אותה .חבר אותה לגמרא,
לתפילה ,לחסידות ,לשטייגן .וככל שתשמור את הכוח הזה לחיבור אחר רגעים בודדים בלבד ,שב לייבל הנלהב והספר בידו .דפדוף מהיר
שמיימי כך הוא יבער .ואז תראה שאותו כוח שנדמה היה לך שהוא מפיל בפרשת תולדות ,והקטע המבוקש הופיע.
אותך ,הוא בעצמו יהיה מה שירומם אותך". "לא יאומן כי יסופר"...
יוצא לאור ע״י
(ע״ר) ממלכת אש החסידות העולמי
לקבלת הגליון להארות ולהערות -טלפון 02-5026558 :פקס 02-5702061
a025026558@gmail.com
