gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: השגחה פרטית · Hashgacha Pratis

שבוע: תולדות (2026-11-09)

השגחה פרטית · Hashgacha Pratis — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סיפורי‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫מופלאים‬ ‫המתרחשים‬ ‫בימינו‬ ‫ודברי התעוררות‬ ‫מתוך‬ ‫'קו השגחה פרטית'‬ ‫עולם של אמונה‪ .‬חיים של בטחון‬ ‫עלון ‪217‬‬ ‫פרשת תולדות ‪ -‬ד' בכסליו תשפ"ז‬ ‫בהשגחה‬ ‫סיפורי אמונה ובטחון מצדיקי הדורות זי"ע‬ ‫השגחה עליונה‬ ‫ההשקעה שהניבה מיליון‬ ‫הנר הפלאי‬ ‫ושלוש מאות אלף שקל‬ ‫מדוע שמר עימו הסבא מנובהרדוק פיסת נר שעווה קטן?‬ ‫כשיהודי מקבל באהבה‪ ,‬זו התרופה הטובה ביותר‪.‬‬ ‫ולתלמיד‪ ,‬שהיה מלא קושיות כרימון‪ ,‬נוספה תמיהה‬ ‫יחס של חיבה וכבוד נהג רבי יוסף יוזל‪ ,‬הסבא‬ ‫נוספת‪ ,‬כאשר למרבה פליאתו ניגש רבי יוסף יוזל אל‬ ‫מנובהרדוק‪ ,‬כלפי שארית קטנה של נר שעווה‪ .‬תדיר‬ ‫וככה מספר לי יהודי‪:‬‬ ‫הפמוט‪ ,‬כיבה את הנר שכבר עמד להתכלות‪ ,‬והכניסו‬ ‫הייתה פיסת הנר מונחת בכיסו‪ ,‬ועימה נדד בכל‬ ‫אני טיפוס רגוע מטבעי‪ ,‬אבל מה שקרה לי בסיפור‬ ‫לכיס מעילו‪" .‬ממתי הרב'ה שומר לעצמו שאריות של‬ ‫מסעותיו‪ .‬וכל זאת מדוע?‬ ‫הזה הוציא אותי מהשלווה לגמרי‪.‬‬ ‫שעווה?‪ "...‬מלמל התלמיד לעצמו ביראת כבוד‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬מעשה שהיה – כך היה‪:‬‬ ‫שכני ניגש אליי ומבקש ממני לאשר לו לעשות‬ ‫שבו השניים אל העיר‪ ,‬ולאחר זמן החל רבי יוסף יוזל‬ ‫היה זה לילה אפל במיוחד‪ .‬יחד עם אחד מתלמידיו ישב‬ ‫תוספת בנייה‪ .‬הסכמתי בשמחה‪.‬‬ ‫נושא בפני הקהל דברים אודות מעלת מידת האמונה‬ ‫ר' יוסף יוזל בבקתתו המבודדת‪ ,‬אשר נבנתה על ידו‬ ‫והביטחון בקדוש ברוך הוא‪ .‬בתוך דבריו שלח את ידו‬ ‫בליבו של יער עבות‪ ,‬ויחדיו למדו והגו בעיון רב‪ ,‬כשהם‬ ‫עברו כמה חודשים ואני רואה שהשכן פשוט חוגג‪,‬‬ ‫לכיס מעילו‪ ,‬והוציא ממנו את שארית נר השעווה‪:‬‬ ‫מנותקים כליל מהבלי העולם‪ ,‬ממנעמיו ומצליליו‬ ‫הוא בונה ובונה‪ ,‬כאילו אני לא קיים‪ .‬הוא כיסה לי‬ ‫"רואים אתם‪ ,‬נר זה הוא ההוכחה לכוחה של מידת‬ ‫החומריים‪ .‬מחוגי השעון נעו במהירות קדימה‪ ,‬וככל‬ ‫את האוויר והשמש‪ ,‬עד כדי כך שערך הדירה שלי‬ ‫האמונה והביטחון!"‬ ‫שחלף הזמן גברה מתיקות הלימוד יותר ויותר‪ .‬הנר‬ ‫ירד בכמה מאות אלפי שקלים‪.‬‬ ‫וכאן חשף רבי יוסף יוזל והדהים את השומעים‪ ,‬כי‬ ‫שלאורו למדו‪ ,‬הפיץ את נוגהו על פניהם הקדושות של‬ ‫זה היה ניסיון קשה ביותר‪ .‬עד שה' האיר את‬ ‫באותו לילה הוא יצא את הבקתה כדי לחפש נר‪ ,‬על‬ ‫הרב ותלמידו‪ ,‬הממלאים את נפשם בצוף התורה‪ .‬כך‬ ‫עיניי ונזכרתי בדברי האור החיים הקדוש בפרשת‬ ‫אף שלא העלה על דעתו כי מאן דהוא ישוטט בלילה‬ ‫היו השניים מתנועעים בקצב ליד הגמרא‪ ,‬וצלליותיהם‬ ‫בתוך היער כאשר נר מיותר באמתחתו‪ .‬גם הדרך מן‬ ‫מפזזות ומרקדות על קירות הבקתה‪.‬‬ ‫ויגש‪ :‬סמי דיסורי – קבולי‪ ,‬התרופה הטובה ביותר‬ ‫היער אל העיר רחוקה הייתה עד מאוד‪ ,‬ועד שהיה‬ ‫לייסורים‪ ,‬זו הקבלה באהבה‪.‬‬ ‫לפתע החלה גם שלהבת הנר מפזזת ומרקדת‪ ,‬והשניים‬ ‫מגיע אליה ומביא ממנה נר‪ ,‬כבר היה עולה היום‪.‬‬ ‫הבחינו כי נר השעווה עומד להתכלות‪ .‬לא חלפו אלא‬ ‫תרופת הפלא לכל סוגי הבעיות בחיים – פשוט‬ ‫"בכל זאת"‪ ,‬סיפר רבי יוזל‪" ,‬יצאתי את הבקתה‬ ‫דקות מספר‪ ,‬השעווה נשרפה כליל‪ ,‬והנר שריקד את‬ ‫לדעת שה' עושה את כל המעשים ולקבל את זה‬ ‫כשבליבי הידיעה‪ ,‬שאני צריך נר כדי ללמוד תורה‪.‬‬ ‫ריקודו האחרון הבליח בשלהבת יפה וגדולה‪ ,‬ודעך‪.‬‬ ‫באהבה‪.‬‬ ‫לבד מזאת איני יודע כלום‪ .‬ואכן‪ ,‬לאחר דקות מספר‬ ‫ניתן היה למשש את החושך בידיים‪ ,‬סיפר התלמיד‬ ‫פגשתי באיכר ש'משום מה' חלף עם עגלתו בסמוך‬ ‫ברבות הימים‪ .‬שמץ אור לא חדר אל הבקתה הקטנה‪,‬‬ ‫החלטתי שאני מתגבר בכל הכוח‪ .‬עשיתי עבודה‬ ‫אליי‪ ,‬ו'בדיוק' היה ברשותו נר פנוי‪ ...‬בתחילה ביקש הגוי‬ ‫עצמית וכל הזמן חיפשתי איך להיטיב לשכן הבונה‪,‬‬ ‫וגם מחוצה לה שרר חושך מוחלט‪ .‬והנה‪ ,‬שמע‬ ‫מחיר מופקע בעד הנר‪ ,‬אך אני האמנתי כי הקדוש ברוך‬ ‫התלמיד כי דלת הבקתה נפתחת ור' יוסף יוזל יוצא אל‬ ‫עזרתי לו בכספים ובעוד דברים שיכולתי לעזור‪.‬‬ ‫הוא מנהיג העולם ישלח לי נר במחיר ראוי‪ .‬לבסוף דלק‬ ‫היער‪ .‬התלמיד מיהר לצאת בעקבות רבו‪ ,‬כדי לדעת‬ ‫שבועיים אחרי ההתגברות‪ ,‬מתקשר אליי ידיד‬ ‫אחריי האיכר ומכר לי את הנר בעד פרוטות אחדות‪"...‬‬ ‫לאן מועדות פניו‪.‬‬ ‫מתווך ומציע לי לקנות השקעה טובה‪ .‬ניסיתי‬ ‫כל קושיותיו של התלמיד נפתרו באחת‪ .‬עתה הוא‬ ‫לתדהמתו התברר לו‪ ,‬כי רבו יצא לחפש נר ביער‪.‬‬ ‫להסביר לו שאין לי מספיק כסף לזה‪ ,‬אבל הוא‬ ‫הבין מדוע לא התפעל רבו כאשר חזר מחשכת הליל‬ ‫ונר בידו; עתה הבין כי רבי יוסף יוזל כלל אינו חושב‬ ‫"רבי! נר?! עכשיו?! ביער?! באמצע הלילה?!"‬ ‫פשוט לא רצה לוותר לי‪ .‬הוא דחף אותי בכל הכוח‪,‬‬ ‫זאת למופת או לנס‪ ,‬כי פשוט הדבר בעיניו‪ ,‬שכאשר‬ ‫הניף רבי יוסף יוזל את ידו בתנועת ביטול‪ ,‬ותוך שניות‬ ‫הוא סידר לי מימון טוב מהבנק‪ ,‬ונכנסתי להשקעה‬ ‫מספר נעלם במעבה היער‪.‬‬ ‫יהודי החי באמונה פשוטה ותמימה זקוק לנר כדי‬ ‫הזאת‪.‬‬ ‫ללמוד‪ ,‬הוא יקבל את הנצרך לו‪ ...‬כי בעיניו של הסבא‬ ‫ואז שמע התלמיד קול צעדים הקרבים ובאים‪ .‬תוך‬ ‫היהודי מסיים ואומר לי שכיום‪ ,‬שנה וחצי לאחר‬ ‫מסלבודקה היו הדברים פשוטים ביותר‪ :‬כשיש אמונה‬ ‫רגע קצר נכנס ר' יוסף יוזל אל הבקתה כשנר שעווה‬ ‫ההשקעה‪ ,‬שווי ההשקעה עלה במיליון ושלוש‬ ‫וביטחון – משיגים כל מה שצריך‪.‬‬ ‫בידו‪ .‬בלא אומר ודברים תקע את הנר בפמוט‪ ,‬הדליק‬ ‫מאות אלף שקלים‪ ,‬נוסף על כך שכבר כיום אני‬ ‫חלפו שנים‪ ,‬ובביתו של ר' יוסף יוזל פרצה שריפה‬ ‫את פתילתו בגפרור‪ ,‬ושב אל השולחן בפנים חתומות‪,‬‬ ‫מרוויח כמה אלפי שקלים מדי חודש מהשכרת‬ ‫שכילתה את רוב רכושו‪ ,‬ואיתו את הנר הפלאי‪ .‬מה‬ ‫כאילו מאום לא התרחש‪.‬‬ ‫הנכס‪.‬‬ ‫גדולים היו כאבו וצערו של רבי יוסף יוזל‪ ,‬על אובדן‬ ‫שב קולו של הסבא להדהד ברמה בנגנו את שורת‬ ‫הנר שדרכו ממחיש היה לשומעיו את מידת האמונה‬ ‫הגמרא בה הפסיקו מתלמודם‪ ,‬ולתלמיד ההמום‬ ‫אני מסתכל לאחור ומודה לה' שנתן לי את הכוח‬ ‫והביטחון‪.‬‬ ‫אף לא נותרה שהות לשטוח בפני רבו את השאלות‬ ‫והשכל להבין שההשקעה הטובה ביותר היא‬ ‫אך‪ ,‬חלפו ימים‪ ,‬ושוב נהרה גדולה על פניו‪.‬‬ ‫הרבות שהתרוצצו במוחו‪ .‬השניים שבו וצללו בים‬ ‫להאמין ולקבל‪.‬‬ ‫תלמודם‪ ,‬ושוב חלף הזמן ועבר לו‪ ,‬ואט אט החל השחר‬ ‫"מורי ורבותי"‪ ,‬דרש רבי יוסף יוזל ואמר‪" :‬הבוקר זכיתי‬ ‫שבת שלום ומבורך‪,‬‬ ‫להבין אל נכון‪ ,‬כי אין אנו זקוקים לנר זה או להמחשה‬ ‫דוחק את גלימת הליל השחורה‪ ,‬שניאותה לפנות את‬ ‫פינחס שפר‬ ‫אחרת כדי להתחזק באמונה ובביטחון בקדוש ברוך‬ ‫מקומה‪.‬‬ ‫הוא‪ .‬וכי כלום יכול יהודי לחשוב אחרת?‪"...‬‬ ‫ר' יוסף יוזל ותלמידו סיימו ללמוד את הסוגייה‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫העלון הוא רק טעימה מ‑'קו השגחה פרטית' – אלפי סיפורים ומאמרי חיזוק מחכים לכם‪.‬‬ ‫רוצים לגלות שלווה ובטחון בכל יום מחדש? התחברו ל'קו השגחה פרטית' ‪ *6176‬או ‪02-30-11-300‬‬ ‫מן החלונות‬ ‫למחרת אחר הצהריים התקשר אליי ח' וסיפר שהוא החליט לבטל‬ ‫הגורל שאחרי הגורל‬ ‫את הטיסה לגמרי‪" .‬אם אתה רוצה"‪ ,‬הוא אמר‪" ,‬אתה יכול לקחת‬ ‫את הכרטיס בחפץ לב!"‬ ‫מספר ר' אלטר שמחה פיליפ מציריך שבשווייץ‪:‬‬ ‫זו הייתה תפנית חדה‪ .‬עתה הבנתי כי רצון ד' הוא שאני אהיה זה‬ ‫אצלנו‪ ,‬בשטיבל של חסידי בעלזא בציריך‪ ,‬יש מנהג מיוחד‪ :‬כאשר‬ ‫שיטוס‪ ,‬בעזרתו יתברך! מיד הזמנתי עבורי כרטיס טיסה‪ .‬המחיר‬ ‫חבר בשטיבל זוכה לחתן ילד מחוץ לשווייץ‪ ,‬נותן כל אחד מחברי‬ ‫היה גבוה‪ ,‬כך שלא יכולתי להרשות לעצמי לצרף מזוודה‪ ,‬עקב‬ ‫השטיבל סכום קטן; מכלל התרומות הללו מצטבר סכום שנועד‬ ‫העלות הגבוהה‪ .‬אף על פי שמאוד רציתי לטוס עם מזוודה‪ ,‬כדי‬ ‫לכסות כרטיס טיסה אחד‪ .‬כל חבר בשטיבל שמעוניין לנסוע‬ ‫שבארץ אוכל לקנות מוצרים לבית ולחזור לילדים לקראת שבת‬ ‫ולהשתתף בחתונה כנציג הקהילה‪ ,‬מכניס את שמו לגורל‪ ,‬וכך הוא‬ ‫עם מתנות שתשמחנה את ליבם‪ ,‬אמרתי לעצמי‪" :‬אני מוותר‪ .‬אטוס‬ ‫זוכה להיות "שליח השטיבל" בחתונה הגדולה‪.‬‬ ‫בלי מזוודה‪ .‬ריבונו של עולם‪ ,‬אם זו ההחלטה שלך – אני שלם‬ ‫כך נהגו גם לקראת החתונה של המנהל שלי‪ .‬מאוד רציתי לטוס‪,‬‬ ‫איתה"‪.‬‬ ‫לא רק בגלל המנהל‪ ,‬אלא גם מפני שרציתי להשתתף בחתונה‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬טסתי ביום שלישי‪ .‬ביום רביעי שמחתי באשדוד‪ ,‬בשמחת‬ ‫של בתו של גיסי‪ ,‬שנערכה אף היא בארץ הקודש‪ .‬החתונה של בן‬ ‫החתונה של גיסי‪ ,‬ולמחרת‪ ,‬יום חמישי‪ ,‬רקדתי באולם בעלזא‬ ‫המנהל נועדה להיות ביום חמישי‪ ,‬ושל גיסי – ביום רביעי שלפניו‪.‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬בשמחת החתונה של בן המנהל‪.‬‬ ‫בטיסה הזאת רציתי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת‪ ,‬ולרקוד על‬ ‫שתי החתונות‪.‬‬ ‫בשעת החתונה‪ ,‬במהלך הריקודים ניגש אליי אברך מוכר ושאל‪:‬‬ ‫ומעבר לכך‪ :‬החתונות נועדו להתקיים בחודש אב‪ ,‬תקופת בין‬ ‫"האם אתה טס הביתה‪ ,‬לציריך‪ ,‬עוד לפני שבת?"‬ ‫הזמנים שבה יכולתי גם להתעכב בארץ לביקור אצל הוריי היקרים‪.‬‬ ‫"כן"‪ ,‬עניתי‪.‬‬ ‫למרות כל השיקולים החשובים ועם כל הרצון העז‪ ,‬הייתי במצב‬ ‫"אז אולי תוכל לקחת איתך זוג נעליים וחליפה עבור יהודי אמיד‬ ‫כלכלי שלא אפשר לי לרכוש כרטיס טיסה‪ .‬לכן קיוויתי כל כך‬ ‫שנמצא עכשיו בדאבוס? המזוודה שלו התעכבה‪ ,‬וכנראה לא תגיע‬ ‫שאזכה בהגרלה‪ .‬ביקשתי מד' שאזכה‪ ,‬אבל יחד עם זאת עצרתי‬ ‫לפני שבת‪ .‬הוא חייב את שני הדברים האלו בדחיפות"‪.‬‬ ‫לרגע ואמרתי בלב שלם‪" ,‬מה שהבורא יחליט – מקובל עליי‬ ‫עניתי לו בכנות‪" ,‬הייתי שמח לעזור‪ ,‬אבל אין לי מקום‪ .‬יש איתי רק‬ ‫באהבה"‪.‬‬ ‫טרולי קטן‪ ,‬ללא שום מקום מיותר"‪.‬‬ ‫שלושה מחברי החבורה ביקשו להיכנס להגרלה‪ .‬כמה ימים קודם‬ ‫"זאת לא בעיה"‪ ,‬ענה האברך‪" ,‬הגביר ישלם לך על המזוודה"‪.‬‬ ‫להגרלה ניגש אליי מ'‪ ,‬אחד הנרשמים‪ ,‬וביקש שאצא מהגורל כדי‬ ‫"אם כך"‪ ,‬הרחבתי חיוך‪" ,‬בשמחה רבה‪ .‬תביא מזוודה ואני אקח‬ ‫להגדיל את סיכוייו להגריל‪ .‬אמרתי לו באמונה פשוטה‪" :‬תן לבורא‬ ‫אותה בשמחה"‪.‬‬ ‫להחליט‪ .‬לא משנה כמה ייכנסו לגורל‪ ,‬הכול כבר רשום למעלה"‪.‬‬ ‫כמה דקות לאחר מכן הוא מגיע אליי עם מזוודה גדולה‪ ,‬ענקית!‬ ‫ויהי היום‪ ,‬הגורל נערך‪ ,‬ומ' אכן הגריל‪ .‬התאמצתי עד מאוד להשלים‬ ‫הרמתי אותה‪ ,‬והיא הייתה קלה כנוצה‪ .‬היו בה בדיוק רק זוג נעליים‬ ‫עם התוצאה‪ .‬שמחתי בשמחתו ואיחלתי לו 'מזל טוב' מכל הלב‪.‬‬ ‫וחליפה‪ .‬הוא לקח ממני את מספר כרטיס הטיסה שלי‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫אחרי כשלושה ימים התקשר אליי מ' ועדכן‪ ,‬שמסיבות שונות הוא‬ ‫לשלם לחברת התעופה את תוספת המחיר בשביל המזוודה‪ ,‬וליתר‬ ‫החליט לבטל את תוכניתו‪ ,‬והוא אינו מעוניין לטוס‪.‬‬ ‫ביטחון דחף לי ליד כמה מאות שקלים במזומן ואמר‪" :‬אם יתברר‬ ‫כיוון שתוצאות ההגרלה התבטלו‪ ,‬היה צורך לערוך הגרלה חדשה‬ ‫שהתשלום בכרטיס לא עבר – תשלם בזה‪ ,‬ואם התשלום עבר‬ ‫ביני לבין ח'‪ ,‬המתמודד השלישי‪ .‬בערב כשהגעתי לשטיבל‪ ,‬ניגשתי‬ ‫בהצלחה – הכסף הזה נשאר לך במתנה!"‬ ‫למארגן ההגרלות ושאלתי אותו מתי הוא עורך את ההגרלה‪.‬‬ ‫נעמדתי שם בפה פעור‪ ...‬האם תיתכן השגחה פרטית מוחשית‬ ‫"אוי"‪ ,‬הוא תפס את ראשו בידיו‪" ,‬שכחתי! שכחתי שגם אתה רצית‬ ‫ומדהימה מזו?!‬ ‫לטוס‪ ,‬ומיד אחרי שמ' ביטל‪ ,‬התקשרתי לח' והודעתי לו שהוא יכול‬ ‫הן כל כך רציתי מזוודה‪ ,‬ועכשיו קיבלתי גם כסף בשביל למלא‬ ‫לנסוע לחתונה"‪.‬‬ ‫אותה! התקשרתי מיד לבית הוריי ואמרתי לאחיותיי‪" ,‬יש מזוודה!‬ ‫מיהרתי לח'‪ .‬קיוויתי שהוא עדיין לא הזמין כרטיס טיסה‪ ,‬אבל הוא‬ ‫יש כסף! הכול מאת ד'‪ .‬תצאו לקניות ותביאו מתנות יפות‬ ‫סיפר לי מיד שהוא כבר הזמין כרטיס אצל סוכן נסיעות‪ ,‬והכול‬ ‫לאחיינים!"‬ ‫סגור‪.‬‬ ‫אני מסתכל אחורה לכל המהלך שהוביל אל הרגעים המדהימים‬ ‫הניסיון היה גדול‪ ,‬אבל התגברתי‪ .‬שוב‪ ,‬בלב שלם לגמרי אמרתי‬ ‫האלו‪ ,‬ומגלה את עצמי מכופף את הראש פעם אחר פעם בפני‬ ‫לבורא עולם‪" ,‬אם זו ההחלטה שלך – אני שלם איתה"‪ .‬אפילו‬ ‫רצון הבורא‪ .‬אפשר שהתקיים בי מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות‪,‬‬ ‫סלחתי בנפש חפצה לאחראי על ההגרלה‪ ,‬ששכח את שמי‪.‬‬ ‫ל”ג‪ .‬הפרק השלישי‪( ,‬ז)‬ ‫ההקדמה הרביעית‪ :‬על הבוטח להיזהר בקיום המצוות ולהתיירא מהבורא‬ ‫השיר‬ ‫שלא יהיה כמרגיז חברו – ומצפה לעזרתו‪ ,‬כי אז אינו ראוי ‘בוטח’ להיקרא‪.‬‬ ‫והשער‬ ‫תֹורתֹו‬ ‫ּבֹורא ְו ָ‬ ‫ּיּובי ַה ֵ‬ ‫יעית – ִה ְס ַּת ְּכלּות‪ַ .‬ה ְׁש ָּג ָחה ְו ִה ְׁש ַּת ְּדלּות‪ְ .‬ל ַקּיֵ ם ִח ֵ‬‫ְו ָה ְר ִב ִ‬ ‫ּבֹורא‪ַ .‬ל ֲעׂשֹות ְרצֹונֹו – יִ ְת ַר ֶּצה ְל ַב ָּק ָׁשתֹו‬ ‫ֵמ ֲע ֵברֹות ְל ִה ְתיָ ֵרא‪ְּ .‬כ ַב ָּק ָׁשתֹו ֵמ ַה ֵ‬ ‫ּומ ַצ ֶּפה ְל ֶעזְ ָרתֹו‬‫לּוׁשה ְו ַה ָּכ ָרתֹו‪ְּ .‬כ ַמ ְר ִּגיז ֲח ֵברֹו ְ‬ ‫ֲא ָבל ַה ַּמ ְמ ֶרה אֹותֹו‪ַּ .‬ד ְעּתֹו ֲח ָ‬ ‫שירת קודש מרוממת‬ ‫על פי ספר שער הבטחון‬ ‫‘ּבֹוט ַח’ ְּב ַה ָר ָעתֹו‬ ‫ֵ‬ ‫ּתֹוח ְלּתֹו נִ ְכזָ ָבה‪ְּ .‬כ ֶׁשיַ ְמ ֵרהּו ֵמ ֲה ָט ָבה‪ֵ .‬אינֹו נִ ְק ָרא‬ ‫ַ‬ ‫‪2‬‬ ‫מאמר חיזוק ממשפיעי קו השגחה פרטית‬ ‫אבטח בך‬ ‫סיפורי השגחה פרטית שהתרחשו בדורנו אנו‬ ‫הרה”צ ר’ בעריש שנייבאלג שליט”א‬ ‫בטל את רצונך מפני רצונו של הקב"ה‪ ,‬כדי שהוא יקיים את רצונו כרצונך‪.‬‬ ‫לא להתחמק מהניסיון‬ ‫בפרשתנו מסופר שאבימלך שלח את‬ ‫יצחק לדרכו‪ .‬הסיבה‪ ,‬מבחינתו‪ ,‬הייתה‬ ‫מאחרון לראשון‬ ‫ברורה מאוד‪ :‬יצחק התעצם והתעשר‪,‬‬ ‫מספר ר' דוד כהן מבני ברק‪:‬‬ ‫ולאבימלך קשה לשאת את זה‪ .‬זו‬ ‫הסתכלות של גוי‪ .‬במקום שיבין שיש כאן‬ ‫למעלה משנה סבלתי מבעיות בשיניים‪ .‬בתחילה עוד ניסיתי לדחות את הטיפול‪,‬‬ ‫אבל ככל שעבר הזמן הלכו הכאבים וגברו‪ ,‬עד שבפסח האחרון כבר לא הייתה‬ ‫הזדמנות לעבודה על המידות‪ ,‬הוא מעדיף‬ ‫לי ברירה‪ ,‬וניגשתי לרופא השיניים שבקופת החולים‪ ,‬כדי שיבדוק מה קורה‬ ‫שיצחק יעזוב את השטח וזהו‪.‬‬ ‫אצלי בפה‪.‬‬ ‫ליהודי יש תפקיד‪ :‬הוא עובד על עצמו‬ ‫לאחר הבדיקה הוא הגיש לי תוכנית טיפולים בסכום כולל של אלפי שקלים‪ ,‬וגם‬ ‫ללא הרף‪ ,‬וזה ייעודו‪ .‬העבודה של היהודי‬ ‫שלח אותי לבצע צילומים מקיפים יותר‪ ,‬כדי לדייק את האבחנה‪.‬‬ ‫היא לחיות עם עול‪ .‬לא לברוח‪ .‬אנחנו‬ ‫היה לי ברור שמשמעות הצילומים היא אחת‪ :‬תוכנית הטיפולים תתייקר עוד‪.‬‬ ‫רואים לכך ביטוי לאורך הפרשה כולה‪.‬‬ ‫לא ידעתי מה לעשות‪.‬‬ ‫יצחק מעניק לבארות שמות על שם‬ ‫מצד אחד‪ ,‬כבר אי אפשר להמשיך כך‪ .‬מצד שני‪ ,‬פשוט אין לי כסף לממן טיפול‬ ‫המאורעות‪' :‬עשק'‪' ,‬שטנה' ו'רחובות' –‬ ‫כזה‪.‬‬ ‫אלו הניסיונות שהיו לו‪ .‬יהודי מתמודד‬ ‫באותם ימים התפללתי הרבה‪.‬‬ ‫עם ניסיונות‪ ,‬לא בורח מהם‪ .‬כשהוא עומד‬ ‫אני זוכר במיוחד תפילת ערבית אחת‪ ,‬שבה עמדתי לפני הקב"ה ואמרתי‪" ,‬ריבונו‬ ‫בהם בלי להתחמק – הישועה מגיעה‪.‬‬ ‫של עולם‪ ,‬רק אתה יכול לעזור לי‪ .‬אני לא רואה שום פתרון‪ .‬אתה כבר תמצא לי‬ ‫'רחובות' – ד' מרחיב לו‪.‬‬ ‫רופא שיניים‪ ...‬אני לא יודע איך"‪.‬‬ ‫בפרשה אנו רואים שליעקב אבינו הייתה‬ ‫עברו רק כמה ימים מאז התפילה הנואשת הזו‪ ,‬ובאחד הבקרים בכולל‪ ,‬תוך כדי‬ ‫קפיצת הדרך‪ .‬יש פירוש המסביר‪ ,‬שכל‬ ‫שיחה שאלתי את ראש הכולל‪ ,‬כמעט בדרך של בדיחה‪" :‬אם פעם המשטרה‬ ‫אדם – מוליכים אדם בדרך שרוצה‪ .‬הדרך‬ ‫תעצור אותי‪ ,‬יש סיכוי שאקבל טיפול שיניים מרופא השיניים של הכלא?"‬ ‫קיימת‪ ,‬ממתינה לו‪ ,‬אבל לא פעם על‬ ‫ראש הכולל חייך‪ ,‬אבל ענה ברצינות‪" :‬אתה לא מעודכן? ממש לאחרונה עובדים‬ ‫האדם להיות עקשן‪ ,‬לקחת עול ואחריות‪,‬‬ ‫על פרויקט חדש‪ .‬רופא שיניים התנדב לטפל באברכים שלומדים במוסדות‬ ‫כדי ללכת בדרך הזו ולהצליח‪ .‬כשיהודי‬ ‫שלנו"‪.‬‬ ‫נוטל את העול והאחריות‪ ,‬הוא זוכה‬ ‫לרגע שמחתי‪ ,‬אבל מיד הבנתי שאין כאן עדיין פתרון‪ .‬הכולל שאני לומד בו‬ ‫לסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הוא חלק מרשת כוללים הכוללת מאות אברכים‪ .‬מה הסיכוי שאני מקבל תור‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬שנקרא כך על שם העקב‬ ‫עכשיו?! והרי מצב השיניים שלי אינו סובל דיחוי‪.‬‬ ‫שבו אחז‪ ,‬לא נולד הבכור כפי שרצה‪.‬‬ ‫למרות הכול פניתי לאחד האחראים על הפרויקט‪ .‬הוא הביט ברשימות ואמר‬ ‫לכאורה הוא לא הצליח‪ .‬אבל בסופו של‬ ‫כצפוי‪" ,‬יש הרבה לפניך"‪.‬‬ ‫דבר אנו מגלים שהבכורה התגלגלה לידיו‪.‬‬ ‫הראיתי לו את הצילומים שעשיתי רק כמה ימים קודם לכן‪ ,‬והסברתי לו את‬ ‫עוד לפני שיעקב ועשיו נולדו‪ ,‬רבקה‬ ‫המצב‪ .‬הוא חשב רגע ואמר‪" ,‬אשתדל לקדם אותך"‪.‬‬ ‫חששה מהשינויים הקיצוניים שהרגישה‬ ‫עברו כמה ימים‪ ,‬והוא מצלצל אליי‪" :‬תקשיב‪ ,‬קידמתי אותך‪ .‬אתה השני בתור"‪.‬‬ ‫כשהיא עברה ליד בית מדרש ולהבדיל‬ ‫זו כבר הייתה בשורה גדולה‪ .‬למחרת הוא התקשר שוב‪" ,‬יש שינוי"‪.‬‬ ‫ליד בית עבודה זרה‪ .‬יש מי שמסביר‬ ‫לרגע חשבתי שמשהו הסתבך‪ ,‬ואז הוא אמר‪" ,‬אתה לא השני‪ .‬אתה הראשון‪.‬‬ ‫שהיא חששה שהילד שייוולד לה אינו‬ ‫נקבע לך תור ליום רביעי הקרוב"‪.‬‬ ‫עקבי‪ ,‬שהוא בורח מעול ומאחריות‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫מנהל המרפאה‪ ,‬יהודי אוהב תורה ומכבד לומדי תורה‪ ,‬קיבל אותי בסבר פנים‬ ‫ההסבר שמדובר בתאומים – הרגיע‬ ‫יפות‪ .‬הוא פנה לרופא ואמר משפט אחד‪" ,‬תן לו כל מה שהוא צריך"‪.‬‬ ‫אותה‪ .‬היא הבינה שאלו שני אנשים‬ ‫וכך היה‪ .‬הטיפולים החלו‪ .‬הרופאים ביצעו את כל תוכנית הטיפול‪ ,‬ובמהלכה אף‬ ‫נפרדים‪ ,‬שכל אחד הולך במסלול שלו בלי‬ ‫הוסיפו טיפולים נוספים שלדעתם היו נחוצים‪ ,‬בלי שביקשתי ובלי שנדרשתי‬ ‫להתחמק‪.‬‬ ‫לשלם עליהם‪.‬‬ ‫זה היסוד של הפרשה‪ .‬לעשות את‬ ‫בסופו של דבר בוצעו טיפולים שעלו למעלה מעשרת אלפים שקלים — ללא כל‬ ‫ההשתדלות עד הסוף‪ ,‬ליטול את העול‬ ‫תשלום! רק לאחר מכן התברר לי‪ ,‬שאברכים אחרים שנכנסו למסגרת הזו קיבלו‬ ‫והאחריות ברצינות‪ .‬היתר כבר אינו בידינו‬ ‫השתתפות חלקית בלבד‪.‬‬ ‫ואינו קשור אלינו‪ .‬אחרי שאני עושים את‬ ‫כשאני מסתכל לאחור‪ ,‬קשה לי לא להיזכר באותה תפילת ערבית‪ .‬באותו רגע‬ ‫המוטל עלינו – ריבונו של עולם עושה את‬ ‫לא היה לי שום מושג כיצד תגיע הישועה‪ ,‬אבל הקב"ה כבר הכין עבורה את‬ ‫היתר‪ .‬הכול בידיו‪.‬‬ ‫הדרך‪.‬‬ ‫<<<‬ ‫‪3‬‬ ‫מציץ מן החרכים‬ ‫טעימה מ"מגזין השגחה פרטית"‬ ‫>>>‬ ‫תאונת עבודה?‬ ‫תזכורת קטנה‬ ‫"תגיד לי‪ ,‬לא אמרת שהטיסה שלך בבוקר?"‬ ‫המניין שמרכיב את תפילת מנחה מתחיל‬ ‫מספר ר' ש‪ .‬פרוסקין מירושלים‪:‬‬ ‫להתפזר‪ ,‬אולם אחד מזהה אותי וטורח לברר‬ ‫כמה חודשים אחרי שהתינוקת שלנו נולדה‪ ,‬שמנו לב לבליטה שיש בפניה‪ ,‬בסמוך לעין‬ ‫את העובדות‪ .‬אותו גביר שהבטיח שבפעם‬ ‫הימנית‪ .‬פנינו לרופא ילדים‪ ,‬והוא הפנה אותנו לפרופסור מומחה‪ ,‬כירורג ידוע באחד‬ ‫הבאה שאגיע יתרום מתת נדיבה‪ .‬הוא אמנם‬ ‫מבתי החולים בארץ‪ .‬הפרופסור בדק את הילדה והשמיע שתי בשורות – האחת טובה‪,‬‬ ‫עסוק בשיחה עם שניים נוספים‪ ,‬אולם מרגיש‬ ‫והשנייה טובה פחות‪ .‬הטובה – הבליטה אינה מסוכנת‪ .‬הטובה פחות – בליטה כזאת‬ ‫חובה להתעניין בשלומי‪.‬‬ ‫מורידים בניתוח‪.‬‬ ‫"אמרתי"‪ .‬אני תוחב את הסידור אל תיק‬ ‫הפרופסור הסביר שלפני גיל שנתיים אי אפשר לנתח בהרדמה מלאה‪ ,‬ולכן צריך לחכות‬ ‫התפילין‪ ,‬מילותיי מודות באשמה בטון נמוך‪,‬‬ ‫עד אז‪" .‬עד אז הבליטה יכולה להיעלם מעצמה"‪ ,‬העליתי אפשרות‪.‬‬ ‫כאילו הפסד הטיסה קרה באשמתי‪" .‬תאונת‬ ‫דרכים בדרך לשדה התעופה השאירה אותי‬ ‫כאן אזר הרופא את כל גאוותו ואמר לי‪" ,‬אין כל סיכוי שבליטה כזאת יורדת מעצמה‪ .‬רק‬ ‫כאן לעוד יום וחצי"‪.‬‬ ‫בניתוח!"‪ .‬הוא חזר ואמר‪" ,‬אפס סיכויים! אפס סיכויים!"‬ ‫לא יודע למה‪ ,‬אבל מול מבטו המאזין‪,‬‬ ‫דווקא הנחרצות שלו עוררה אותנו לחשוב‪ ,‬שזה ממש לא כך‪ .‬אפס סיכויים?! מאיפה‬ ‫התסכול המבעבע בי פורץ החוצה‪ .‬משפטים‬ ‫הוא מביא את זה?! וכי אפשר לומר דבר כזה?! והרי הקב"ה הוא כול יכול‪ ,‬רופא כל בשר‬ ‫כאובים ממשיכים לגולל את קורות השבוע‬ ‫ומפליא לעשות‪ ,‬ואם ד' רוצה – הבליטה אכן תרד בלי ניתוח‪.‬‬ ‫וחצי האחרונים‪ .‬את הסכום הזעום שצברתי‪,‬‬ ‫זה לא שנאחזתי בעיקרון חסר פשרות שאיני רוצה לנתח את הבת שלי‪ .‬אמנם עדיף‬ ‫ואת אקורד הסיום לכל מסע האכזבה הזה‪ .‬אז‬ ‫שלא‪ ,‬אף פעם אין זה מומלץ לעבור תחת הסכין‪ ,‬אבל אם זאת הדרך לרפואה‪ ,‬לפעמים‬ ‫הוא יחשוב שאני שלימזל‪ ,‬שאין בי כישורים‬ ‫אכן צריך לעשות זאת‪ .‬מה שכאב לי יותר היה הקביעה החדה כאילו יש רק דרך אחת‪,‬‬ ‫ויכולות‪ .‬ממילא הוא לא מהזן התורם‪.‬‬ ‫דרך הטבע המוכרת לרופא‪ ,‬ותו לא‪ .‬כאילו אין אלוקים חלילה‪ .‬כאילו ספרי הרפואה הם‬ ‫הנדיב מרים עיניים‪ ,‬מנסה לפגוש בעיניו של‬ ‫המתווים את הדרך‪ ...‬לא‪ ,‬לזאת לא הסכמתי‪ .‬אמרתי‪" ,‬הקדוש ברוך הוא יעזור שהבליטה‬ ‫האדם שעימו שוחח‪.‬‬ ‫תרד גם בלי ניתוח"‪.‬‬ ‫"יודע מה?" מציע החבר‪" ,‬הציבור כאן מאוד‬ ‫שנתיים חלפו‪ ,‬והתחלנו לדבר על ניתוח‪ .‬כל הזמן התפללתי לד' שלא יצטרכו‪ .‬הקטנה‬ ‫אוהד את רעיון המצ'ינג (הכפלת התרומה)‪.‬‬ ‫כבר הגיעה לגיל שלוש‪ ,‬ויום אחד בהיר היא נפלה על המדרכה בעוצמה‪ .‬היא קיבלה מכה‬ ‫נסכם כך"‪ ,‬הוא פונה לחבריו במעשיות‪" :‬אם‬ ‫חזקה ליד העין הימנית‪ ,‬האזור כולו דימם והתנפח‪ ,‬וארך זמן עד שהחלים‪.‬‬ ‫עד לשעת הטיסה הוא מצליח לארגן עשרים‬ ‫לא עשינו עסק מהמכה הזו‪ ,‬כי כך דרכם של ילדים‪ ,‬ליפול ולקום‪ .‬הסבתות היו אומרות‪:‬‬ ‫וחמישה אלף דולר‪ ,‬אנחנו מתחייבים להוסיף‬ ‫בכל מקום שילד נופל‪ ,‬נשלח מלאך לשים כרית‪ .‬גם אנחנו ראינו בחוש שהקב"ה שמר על‬ ‫חמשת אלפי דולרים נוספים כל אחד‪ .‬חמישה‬ ‫העין של בתנו‪ .‬המכה פגעה רק מסביב‪ ,‬אך לא בעין עצמה‪ ,‬בחסדי ד'‪.‬‬ ‫עשר אלף בסך הכול‪ .‬מקובל?" הוא פונה לרעיו‬ ‫גם שלב ההחלמה עבר‪ .‬זכר לא נשאר מהחתך ומהנפיחות‪ ,‬ופתאום שמנו לב שעוד משהו‬ ‫שמהנהנים בהתלהבות‪ ,‬מותיר אותי המום‪.‬‬ ‫נעלם יחד עם המכה‪ :‬הבליטה! כן‪ ,‬הבליטה ההיא שהרופא הבטיח שבשביל להעלים‬ ‫עשרים וארבע שעות נותרו לי עד שאצא שוב‬ ‫אותה חייבים ניתוח‪ ,‬נותחה באופן טבעי בעת המכה‪ ,‬בשפשוף עם המדרכה‪ .‬נותר ממנה‬ ‫לשדה התעופה‪ .‬חלון הזדמנויות קצר ורווחי‪.‬‬ ‫רק זכר פצפון‪ ,‬מזכרת נצח כי אין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫להפסיד – בכל מקרה כבר אין לי מה‪ .‬לא‬ ‫רק זה‪ ,‬אלא סכום היעד והתמריץ שבחובו‬ ‫מגבירים בי את המוטיבציה ומזרימים בי‬ ‫עניין של זמן‬ ‫חיוניות שנעדרה ממני בימים האחרונים‪.‬‬ ‫מספר ר' מרדכי לוגסי מירושלים‪:‬‬ ‫עם כל שעה שחולפת‪ ,‬מתברר עד כמה‬ ‫לפני שלושה ימים איבדתי בכולל את שעון היד שלי‪ .‬זה לא היה סתם שעון‪ :‬דווקא באותו‬ ‫שלישיית הגבירים צדקה‪ .‬רעיון המצ'ינג‬ ‫יום ענדתי את השעון הכסוף והאלגנטי של שבת‪ ,‬ולא את השעון השחור של ימות החול‪.‬‬ ‫בהחלט תופס מקום נכבד‪ ,‬כי גם חתומי הפנים‬ ‫מהשבוע שעבר שמחים להיות שותפים‬ ‫כנראה אחרי שבת פשוט שכחתי להחליף אותו‪.‬‬ ‫לבונוס שיירשם בזכותם‪.‬‬ ‫כאב לי על האבידה‪ ,‬ואחרי ה'סדר' נשארתי בכולל עוד חצי שעה כדי לחפש את שעוני‪.‬‬ ‫כעבור יום וחצי הכבישים פתוחים לחלוטין‪.‬‬ ‫ניסיתי להיזכר איפה הורדתי אותו‪ .‬חיפשתי‪ ,‬שאלתי‪ ,‬שחזרתי את מהלך הפעולות שלי‬ ‫רגליי קלות‪ ,‬ובכיסי ארבעים אלף דולרים‬ ‫באותו יום‪ ...‬אבל השעון פשוט נעלם‪.‬‬ ‫נוספים‪ ,‬פרי היום האחרון‪.‬‬ ‫חזרתי הביתה מאוכזב‪ .‬חשבתי שאפרסם מודעה ואנסה לברר אצל אנשים אחרים האם‬ ‫ראו שעון שבתי כסוף‪ ,‬אבל כמו שקורה לפעמים‪ ,‬החיים המשיכו‪ ,‬והעניין פשוט פרח‬ ‫(מתוך מדור 'שטח פרטי')‬ ‫מזיכרוני‪.‬‬ ‫חלפו שלושה ימים‪ .‬באותו יום נשארתי בבית חצי יום כדי לעזור לאשתי עם הבן שלנו‪.‬‬ ‫כשהגיע הזמן לצאת לסדר ב'‪ ,‬הייתי גמור מעייפות‪ .‬כמעט נשארתי בבית‪ ,‬אבל אשתי‪,‬‬ ‫מתוך “מגזין השגחה פרטית” –‬ ‫בחוכמתה‪ ,‬אמרה לי בפשטות‪" :‬סע לכולל‪ .‬זה יעשה לך טוב"‪.‬‬ ‫מגזין האיכות המעניק לכם ארגז‬ ‫כלים ייחודי לחיים שלווים ורגועים‪.‬‬ ‫התגברתי על היצר ויצאתי‪.‬‬ ‫להצטרפות חייגו‪02-502-2-502 :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הארנונה וכל השאר‪ .‬אנחנו גם מוכרחים לבקר בחנויות מפעם‬ ‫הגעתי‪ ,‬פגשתי בחברותא הקבוע שלי‪ ,‬לקחנו את ה'משנה ברורה'‬ ‫לפעם ולהשאיר שם סכומים קטנים וגדולים‪ ,‬כך שמשכורת היא‬ ‫ואת ה'טור בית יוסף'‪ ,‬התיישבנו זה מול זה ואמרתי לו בחיוך‪" :‬כבר‬ ‫ממש דבר מוכרח‪.‬‬ ‫כמעט לא הגעתי היום‪ ...‬אבל התגברתי‪ .‬יש לנו שעה ללמוד‪ ...‬בוא‬ ‫הייתי לחוץ מאוד מהפיטורין‪ .‬איך מתמודדים עם היעלמות של‬ ‫נעשה שטייגען!"‬ ‫אלפים מההכנסה החודשית?! יום אחר יום פתחנו את העיתונים‬ ‫פתחנו את הספרים‪ .‬החברותא שלי פתח את ה'משנה ברורה'‬ ‫וחקרנו את האותיות הקטנות שבמדור הדרושים‪ .‬שום עיתון לא‬ ‫בדיוק במקום שבו עצרנו בלימוד הקודם‪ ,‬ונצנוץ משמיים הופיע‬ ‫הביא איתו בשורה‪ ,‬חוץ מאחד; ליתר דיוק – לא היה זה עיתון‪ ,‬אלא‬ ‫מיד‪ :‬השעון שלי היה מונח שם‪ .‬כמו סימנייה‪ .‬ארך לי כמה שניות‬ ‫להבין מה אני רואה‪.‬‬ ‫עלון כחול ובו סיפורי השגחה מפעימים על אנשים שהפרנסה‬ ‫נשלחה אליהם היישר משמיים; עלון של 'השגחה פרטית'‪ .‬קראתי‬ ‫כנראה בסיום הלימוד האחרון הורדתי את השעון לרגע‪ ,‬הכנסתי‬ ‫אותו 'מכריכה לכריכה'‪ ,‬והגעתי למסקנה שההשתדלות האמיתית‬ ‫אותו בין הדפים‪ ,‬סגרתי את הספר ושכחתי ממנו לגמרי‪.‬‬ ‫שלי היא להתחזק בביטחון‪.‬‬ ‫בכולל יש לא מעט עותקים של 'משנה ברורה'‪ .‬יכולנו לקחת כל‬ ‫ספר אחר‪ .‬השעון חיכה שם שלושה ימים! ודווקא ביום שבו כמעט‬ ‫התקשרתי לחבר‪ ,‬ביקשתי ממנו שילמד איתי חברותא ב'שער‬ ‫ויתרתי על הסדר‪ ,‬דווקא אחרי שהתגברתי על היצר והגעתי ללמוד‬ ‫הבטחון'‪ ,‬והתחלנו‪ .‬ראשית הרווחנו שהרוגע חזר לביתנו‪ .‬אמנם‬ ‫– דווקא אז נפתח הספר הזה‪ ,‬בדיוק בעמוד שבו למדנו בפעם‬ ‫מבחינה כלכלית נעשינו לחוצים עוד יותר‪ ,‬אבל מבחינת הרוגע‪,‬‬ ‫הקודמת‪ .‬עמדתי שם עם השעון ביד והרגשתי חיוך ענק מבורא‬ ‫הלימוד השפיע עלינו‪ .‬התחזקנו בביטחון‪.‬‬ ‫עולם‪ .‬כאילו הוא אומר לי‪ :‬אתה שמרת על הזמן שלך איתי‪ ...‬ואני‬ ‫כעבור תקופה קצרה נודע לנו על אפשרות למצוא משרה מתוך‬ ‫שמרתי על השעון שלך!‪...‬‬ ‫רשימה מסוימת שמתפרסמת באופן קבוע‪ .‬אשתי חיפשה‬ ‫ברשימה הזאת‪ ,‬וברוך ד' מצאה עבודה שמתאימה לה‪ .‬היא אף‬ ‫פתחה מכירה ביתית של מוצרים מסוימים‪.‬‬ ‫לחוץ אבל רגוע‬ ‫ברוך ד'‪ ,‬התברר כי השינוי שעברנו היה רק לטובה‪ .‬כיום אנחנו‬ ‫מספר הרב מאיר לוי מבני ברק‪:‬‬ ‫מרוויחים כמעט כפול מאשר בתקופה שלפני הפיטורין‪ ,‬והרווח‬ ‫לאחרונה חלו צמצומים וקיצוצים במשרד שבו עבדה אשתי‪.‬‬ ‫העיקרי שלנו הוא החיזוק בביטחון‪ .‬אנו מרגישים כי זה מה שמשך‬ ‫ההנהלה יצאה בסדרת פיטורין‪ ,‬וכך למרות נאמנותה ומסירותה –‬ ‫את הישועה‪ ,‬ועוד בהרחבה שכזו‪.‬‬ ‫פוטרה אשתי מהעבודה‪ .‬היינו רגילים למשכורת נאה‪ ,‬ועתה היא‬ ‫איננה‪ .‬במקביל אין שום התחשבות מצד תשלומי המשכנתא‪,‬‬ ‫זכיתם לגילוי השגחה פרטית? שתפו אותנו! הגילוי שלכם עשוי להאיר לרבבות יהודים‬ ‫ספרו את הסיפור שלכם בקו השגחה פרטית ‪ - 02.3011300‬בשלוחה ‪ 3‬ואח"כ ‪( 0‬אחרי בחירת השפה)‬ ‫או שלחו בפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫הבמה המרכזית לשיתוף תובנות וחיזוקים מן החיים‬ ‫הבוטחים בהשם‬ ‫לכבוד מערכת 'השגחה פרטית' המופלאה‪ ,‬ולקוראים הזיקוק התעופף בחלל בית הכנסת והגיע עד לקצהו השני‬ ‫של ההיכל‪ ,‬שם עמדתי בתפילה‪ .‬החליפה החלה להתלקח‪,‬‬ ‫הנאמנים‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬תודה על הבמה המכובדת שמאפשרת לי לקיים ואף החולצה‪ .‬בהלה עצומה מילאה אותי‪ .‬מי יודע את‬ ‫יש לכם תובנה או רעיון? שלחו למערכת במייל או בפקס‪.‬‬ ‫גודל האסון שהיה עלול להתרחש‪ ,‬לו הייתה האש אוחזת‬ ‫"בתוך רבים – אהללנו"‪.‬‬ ‫גם בגופי‪ .‬אבל יש מי שמשגיח מלמעלה‪ ,‬ובעוד אני עסוק‬ ‫המעשה שעליו ברצוני לספר‪ ,‬אירע בבית הכנסת בסט‪ .‬בהודיה‪ ,‬לא אירע לי כל נזק גופני‪ .‬אף לא כווייה קלה‪.‬‬ ‫מוריץ שבשוויץ במוצאי שבת פרשת עקב ה'תשפ"ו‪:‬‬ ‫בשעה שאמרתי "הטוב שמך" – זכיתי לראות את רוב טובו‬ ‫שקוע הייתי בתפילת ערבית של חול‪ ,‬כשבחוץ העולם רועם וחסדו של הבורא‪.‬‬ ‫מקולות הזיקוקים – האופן שבו תושבי המדינה מבטאים את‬ ‫בהודיה עצומה ובתפילה שתמיד נזכה לראות עין בעין את‬ ‫החגאות שלהם‪.‬‬ ‫השגחתו הטובה של הבורא‪,‬‬ ‫בעוד שפתיי מרחשות את מילות ההודיה הקדושות "ולך‬ ‫משה בן הרב ישראל מאיר קאפלין שליט"א‬ ‫נאה להודות"‪ ,‬הושלך זיקוק בוער לעבר בית הכנסת‪ ,‬על ידי‬ ‫בן בנו של הגדול בתורה וביראת שמיים‬ ‫ילד שאינו מבני ברית‪.‬‬ ‫בעל ה'כתר דוד' זצוק"ל‬ ‫‪5‬‬ ‫הֹורים‬ ‫לים ִס ֵ‬ ‫ּפּורי ַה ְׁש ָּג ָחה ֶׁש ֻּס ְּפרּו ְּב ַקו ַעל ְי ֵדי ַי ְל ֵדי ִי ְׂש ָר ֵאל ַה ְּט ִ‬ ‫עֹול ִ‬ ‫ְ‬ ‫ִמ ִּפי‬ ‫ָּכל ַצ ַעד ְמ ֻח ָּׁשב‪...‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ְׁשלֹויְ ִמי ּגְ ִרינְ וַ לְ ד ֵמ ַא ְׁשּדֹוד‪:‬‬ ‫ּלָמ ְדנּו ַּב ִּמ ְׁשנָה‪ִ ,‬ה ְת ַנַּד ְב ִּתי ְּב ִׂש ְמ ָחה‪ָּ .‬ברּוְך ד' ֲאנִי‬ ‫ֹוׂשא ֶׁש ַ‬ ‫לְצּיֵ ר ֻּדגְ ָמה לַ ּנ ֵ‬ ‫לַּמד ֶׁשּלָ נּו ָׁש ַאל ִמי יָ כֹול ַ‬ ‫ּכְ ֶׁש ַה ְמ ֵ‬ ‫נֶהנֶה ֵמ ִהזְ ַּד ְּמנֻּיֹות ּכָ ֵאּלֶה‪.‬‬ ‫לְצּיֵ ר ֵה ֵיטב‪ ,‬וְ ֱ‬ ‫י ֵֹוד ַע ַ‬ ‫לְצּיֵ ר ֶאת ַה ִּצּיּור ַה ְמ ֻב ָּקׁש‪.‬‬ ‫יתי ק ֶֹדם ּכֹל ַ‬ ‫לְׂש ֵחק‪ּ ,‬כִ י ָר ִצ ִ‬ ‫אתי ִמּיָ ד ַ‬ ‫קֹומי וְ ֹלא יָ ָצ ִ‬ ‫נִׁש ַא ְר ִּתי ִּב ְמ ִ‬‫ַּב ַה ְפ ָס ָקה ְ‬ ‫לְצּיֵ ר ָעלָיו‪ִ .‬ה ַּב ְט ִּתי ְס ִב ִיבי‪ ,‬וְ ָאז נִזְ ּכַ ְר ִּתי ֶׁש ַּב ְּמגֵ ָרה‬ ‫יתי ָצ ִריְך ַּדף ֵריק ִּב ְׁש ִביל ַ‬ ‫ִח ַּד ְד ִּתי ֶאת ָה ִע ָּפרֹון‪ ,‬וְ כָ ֵעת ָהיִ ִ‬ ‫ֶׁשּלִי יֵ ׁש ַּדף ֵריק ֶא ָחד‪.‬‬ ‫ַא ַחד ַה ֲח ֵב ִרים ְּב ִדּיּוק ָע ַבר לְיָ ִדי‪ ,‬צ ֵֹועד לְכִ ּוּון ַה ְּמגֵ רֹות‪.‬‬ ‫לְּתי‪.‬‬ ‫לְה ִביא לִי ְּב ַב ָּק ָׁשה ַמ ֶּׁשהּו ֵמ ַה ְּמגֵ ָרה ֶׁשּלִי?" ָׁש ַא ִ‬ ‫"ּתּוכַ ל ָ‬ ‫"אנִי ְמ ַמ ֵהר‪ֵ ,‬אין לִי זְ ַמן"‪ ,‬הּוא ָענָה‪.‬‬ ‫ֲ‬ ‫לְחן ֶׁשּלְיָ ִדי‪.‬‬ ‫אתי ַּדף ֵריק ֶׁשל ֶה ְפ ֵקר ַעל ַה ֻּׁש ָ‬ ‫ּופ ְתאֹום ָמ ָצ ִ‬ ‫לְּתי לָלֶכֶ ת לְכִ ּוּון ַה ְּמגֵ רֹות‪ִ ,‬‬ ‫ַק ְמ ִּתי ְּב ַע ְצ ִמי‪ִ ,‬ה ְת ַח ִ‬ ‫לַעׂשֹות‬ ‫נְּתי‪ֶׁ ,‬ש ִאם ד' ַמ ְחלִיט ֶׁשּזֶ הּו ִמ ְס ַּפר ַה ְּצ ָע ִדים ֶׁש ֶא ְצ ָט ֵרְך ֲ‬ ‫לִּבי ְּב ַה ְרּגָ ָׁשה ְמת ָּוקה‪ֵ .‬ה ַב ִ‬ ‫זֶ ה ָא ְמנָם ִסּפּור ָק ָטן‪ַ ,‬אְך הּוא ִמּלֵא ֶאת ִ‬ ‫ֹולֵח לִי אֹותֹו ְּב ֶא ְמ ַצע ַה ֶּד ֶרְך‪ֹ .‬לא ֶא ְצ ַעד ֲא ִפּלּו ַצ ַעד ֶא ָחד ֶׁשֹּלא נִגְ זַ ר ָעלַי ִמ ָּׁש ַמיִ ם!‬ ‫לְק ֵּבל ֶאת ַה ַּדף – הּוא ׁש ַ‬ ‫ִּב ְׁש ִביל ַ‬ ‫ּגֹור ֶרת ִמ ְצ ָוה‬ ‫ִמ ְצ ָוה ֶ‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ַה ָּבחּור ֶא ְפ ַריִ ם ּגְ לִ יק‪:‬‬ ‫נֶע ְרכָ ה ְּב ִמ ְׁש ַּפ ְח ֵּתנּו ַׁש ַּבת ִה ְת ַא ֲחדּות לְכָ ל ַהּנְכָ ִדים ֶׁש ֵּמ ַעל ּגִ יל ַּבר ִמ ְצוָ ה‪ ,‬יַ ַחד ִעם ַס ָּבא וְ ַס ְב ָּתא‪ּ .‬גַ ם ֲאנִי ִה ְׁש ַּת ַּת ְפ ִּתי‬ ‫קּופה ֶ‬‫לִפנֵי ְּת ָ‬ ‫ְ‬ ‫ַּב ַּׁש ָּבת ַהּזֹאת‪.‬‬ ‫נְחה ֶׁשל ֶע ֶרב ַׁש ָּבת‪ּ .‬כֻ ּלָם ָּפנּו ֶאל ָהאּולָם ֶׁשּבֹו‬ ‫לִת ִפּלַת ִמ ָ‬‫לָקת ַהּנֵ רֹות‪ִ ,‬ה ְת ַא ְרּגְ נּו ּכָ ל ְּבנֵי ַהּד ִֹודים ִעם ַס ָּבא ְ‬ ‫ּכְ ֶׁש ִה ְת ָק ְר ָבה ְׁש ַעת ַה ְד ַ‬ ‫ֹוממֹות לְ א ֶֹרְך ּכָ ל ַה ַּׁש ָּבת‪.‬‬ ‫לַערְֹך ֶאת ַה ְּת ִפּלֹות ַה ְמר ָ‬ ‫ִּתכְ נַ ּנּו ֲ‬ ‫לְפ ַתע ַא ָּבא ֶׁשּלִי‪ֶׁ ,‬שּגַ ם הּוא ִהּגִ ַיע ִע ָּמנּו‪ָ ,‬ק ָרא לִי ִּב ְד ִחיפּות‪.‬‬ ‫ָהיָ ה לִי ָּברּור ֶׁש ֶא ְת ַּפּלֵל ִעם ּכֻ ּלָם‪ַ ,‬אְך ֶ‬ ‫לָקת נֵ רֹות"‪.‬‬ ‫לִפנֵי ַה ְד ַ‬ ‫לְס ֵּדר ַמ ֶּׁשהּו עֹוד ְ‬ ‫"ס ְב ָּתא ְצ ִריכָ ה ֶעזְ ָרה‪ָ ,‬צ ִריְך ַ‬ ‫ַ‬ ‫יתי ַמה ֶּׁש ָהיָ ה ָצ ִריְך‪.‬‬ ‫לְס ְב ָּתא ֲחׁש ָּובה י ֵֹותר! ִמ ַה ְר ִּתי וְ ָע ִׂש ִ‬ ‫לְה ְפ ִסיד ֶאת ַה ְּת ִפּלָה ִעם ּכָ ל ַה ַּבח ִּורים?! ָהיָ ה לִי ִאכְ ַּפת‪ֲ ,‬א ָבל ֶעזְ ָרה ַ‬ ‫ַ‬ ‫לְצ ֲע ִרי ֵא ַח ְר ִּתי ֶאת ַהּמ ֵֹועד; ּכֻ ּלָם‬ ‫לִמקֹום ַה ְּת ִפּלָה‪ַ ,‬אְך ַ‬ ‫ּלֵאתי ִסּפּוק‪ִ .‬מ ַה ְר ִּתי ְ‬ ‫לַח ִּתי וְ ִה ְת ַמ ִ‬ ‫ָחלַף זְ ַמן ַרב י ֵֹותר ֵמ ַה ְמ ֻתכְ נָן‪ַ ,‬עד ֶׁש ִה ְצ ְ‬ ‫לִּבי‪ ,‬וְ ִה ְׁשּכִ ָיחה ֶאת ַה ִּסּפּוק ֶׁש ַח ְׁש ִּתי ק ֶֹדם לָכֵ ן‪.‬‬ ‫ּלְאה ֶאת ִ‬ ‫ּוׁשת ַה ְח ָמ ָצה ִמ ָ‬ ‫נְחה‪ְּ .‬תח ַ‬ ‫לְה ְת ַּפּלֵל ִמ ָ‬‫ּכְ ָבר ִסּיְ מּו ִ‬ ‫לְּתי ֻמּכָ ר‪ֶׁ ,‬ש ָּמצּוי ְּב ִק ְר ַבת ָמקֹום‪.‬‬ ‫נֶסת ָק ָטן ִּוב ִ‬ ‫לְבית ּכְ ֶ‬ ‫ְּבח ֶֹסר ְּב ֵר ָרה ָהלַכְ ִּתי ֵ‬ ‫ּולְה ְׁש ַּתּלֵב ֵמ ֲאח ֵֹורי ְׁש ַאר ַה ִּמ ְת ַּפּלְלִים‪,‬‬ ‫לְהּכָ נֵס ְּב ֶׁש ֶקט ִ‬ ‫נַנְּתי ִ‬ ‫נַס ִּתי‪ִּ .‬תכְ ִ‬ ‫לִפנֵי ֶׁשּנִכְ ְ‬ ‫ִה ַּס ְס ִּתי ְק ָצת ְ‬ ‫ּלִיתי ֶׁשּכָ ל ַה ַּמ ָּב ִטים ֻמ ְפנִים ֶאל ַה ֶּדלֶת‪.‬‬ ‫נַס ִּתי‪ּ ,‬גִ ִ‬ ‫ַאְך ָּב ֶרגַ ע ֶׁשּנִכְ ְ‬ ‫נְחת ֲה ָקלָה ְּב ִׂש ְמ ָחה ּגְ לּויָ ה‪.‬‬ ‫נֶאנְ חּו ַא ַ‬ ‫ָהיּו ָׁשם ַמ ָּמׁש ְמ ַעט ִמ ְת ַּפּלְלִים‪ ,‬וְ כֻ ּלָם ִחּיְ כּו וְ ֶ‬ ‫ֹומד ֵמ ֲאח ַֹורי ֶׁש ֵהם ּכֹה ִצּפּו לֹו‪ַ ,‬אְך ֹלא ָע ַמד ָׁשם ַאף ֶא ָחד‪.‬‬ ‫ס ַֹוב ְב ִּתי ֶאת ָהרֹאׁש ָּוב ַד ְק ִּתי ִמיהּו ָהע ֵ‬ ‫ַה ֻא ְמנָם ֵהם ִחּכּו ַּדוְ ָקא לִי?!‬ ‫ּתֹוְך ּכַ ָּמה ְׁשנִּיֹות ִה ְת ָּב ֵרר לִי ָה ִענְיָ ן‪ֵ :‬הם ָהיּו ְּב ַסְך ַהּכֹל ִּת ְׁש ָעה‪ּ ,‬וכְ ָבר ּכַ ָּמה ַּדּקֹות ֵהם ְמ ַחּכִ ים ֶׁשּיַ ּגִ ַיע‬ ‫לְמנְיָ ן!‬ ‫לֵיהם ִ‬ ‫הּודי וְ יִ ְצ ָט ֵרף ֲא ֶ‬ ‫עֹוד יְ ִ‬ ‫הֹודיָ ה‪.‬‬ ‫נְחה? ֵאיזֶ ה י ִֹפי! ָּברּוְך ד'‪ ,‬יֵ ׁש לָ נּו ִמנְיָ ן!" ֵהם ָק ְראּו ְּב ָ‬ ‫לִפנֵי ִמ ָ‬ ‫"א ָּתה ְ‬ ‫ַ‬ ‫לָהם ֶאת ַה ִּמנְיָ ן!‬ ‫לְה ְׁשלִים ֶ‬ ‫יתי ַ‬ ‫לִד ַבר ִמ ְצוָ ה‪ ,‬זָ כִ ִ‬‫ָאכֵ ן‪ִּ ,‬בזְ כּות ָה ִעּכּוב ְ‬ ‫טֹובה – ְו ָהאֹוטֹוּבּוס ָּבא‬ ‫ַהּכֹל ְל ָ‬ ‫ּוׁשלַ יִ ם‪:‬‬ ‫ְמ ַס ֵּפר ִחזְ ִקּיָ הּו ִמיר ָ‬ ‫נְס ָיעה ֶׁשל ֶע ְׂש ִרים ַּדּקֹות ֵמ ַה ַּביִ ת ֶׁשּלִי‪.‬‬ ‫יתי ָצ ִריְך לִנְ ס ַֹע לְגִ ְב ַעת ָׁשאּול‪ .‬ז ִֹוהי ְׁשכּונָה ַה ְמ ֻמ ֶּק ֶמת ְּב ֶמ ְר ַחק ִ‬ ‫יֹום ֶא ָחד ָהיִ ִ‬ ‫ּומ ְת ַר ֵחק‪...‬‬ ‫לִראֹות ֶאת ַקו ‪ַ – 55‬ה ַּקו ֶׁש ֲאנִי זָ קּוק לֹו – עֹוזֵ ב ֶאת ַה ַּת ֲחנָה ִ‬ ‫לַּת ֲחנָה‪ִ ,‬ה ְס ַּפ ְק ִּתי ְ‬ ‫ּכְ ֶׁש ִה ְת ָק ַר ְב ִּתי ַ‬ ‫"הּכֹל לְ ט ָֹובה"‪.‬‬ ‫ְּב ִע ְּקבֹות ַה ִחּזּוק ֶׁשּלִי ֶּב ֱאמּונָה ִמּכָ ל ֲעלֹונֵי ַ'ה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית'‪ַ ,‬ה ְּתג ָּובה ַה ִּמּיָ ִדית ֶׁשּלִי ָהיְ ָתה‪ַ :‬‬ ‫ּוע‪ֲ .‬אנִי זֹוכֵ ר ֵה ֵיטב‬ ‫לְה ָּׁש ֵאר ָרג ַ‬‫יתי ִמ ְת ַרּגֵ ז ַעל ָּד ָבר ּכָ זֶ ה; ַאְך ַהּיֹום ָּברּוְך ד' ַקל לִי י ֵֹותר ִ‬ ‫אּולַי ֶּב ָע ָבר ָהיִ ִ‬ ‫נַחנּו ַּבּיָ ַדיִ ם ֶׁשל ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ ,‬וְ ֶׁש ֲא ִפּלּו ָּד ָבר ְמ ַע ְצ ֵּבן – הּוא ֶּב ֱא ֶמת לְ ט ָֹוב ֵתנּו‪.‬‬‫ֶׁש ֲא ְ‬ ‫ֹוסף‪.‬‬‫לְה ְמ ָּתנָה ֶׁשל ֶר ַבע ָׁש ָעה‪ .‬זֶ ה ְּב ֵע ֶרְך ַהּזְ ַמן ֶׁש ַא ֲח ָריו ְּב ֶד ֶרְך ּכְ לָל ַמּגִ ַיע ַקו ‪ 55‬נ ָ‬‫נְּתי ֶאת ַע ְצ ִמי ַ‬ ‫ֵהכַ ִ‬ ‫ֹוסף לְגִ ְב ַעת‬ ‫הֹופ ַיע אֹוטֹוּבּוס נ ָ‬ ‫לְה ְפ ָּת ָע ִתי‪ַ ,‬א ֲח ֵרי ָּפחֹות ִמ ַּד ָּקה ֶׁש ָּבּה ִה ְת ַחּזַ ְק ִּתי ֶּב ֱאמּונָה – ִ‬ ‫וְ ִהּנֵה ַ‬ ‫לְּתי ִחּיּוְך‬ ‫ּקֹודם‪ִ .‬ק ַּב ִ‬ ‫ֹוס ִעים ָעלּו ַעל ָהאֹוטֹוּבּוס ַה ֵ‬ ‫ָׁשאּול‪ .‬הּוא ָהיָ ה ּכַ ּמ ָּובן ָּפנּוי י ֵֹותר‪ַ ,‬א ֲח ֵרי ֶׁשרֹב ַהּנ ְ‬ ‫ִמ ָּׁש ַמיִ ם!‬ ‫ית ַה ְׁשּגָ ָחה ְּפ ָר ִטית?‬ ‫יֶ לֶ ד יָ ָקר! ָר ִא ָ‬ ‫ההודעות‬ ‫ְי ָל ִדים ְי ָק ִרים!‬ ‫ַׁש ֵּתף ֶאת ַעם יִ ְׂש ָר ֵאל ַּב ִּסיּפּור ֶׁשּלְ ָך!‬ ‫פינת‬ ‫עֹולה ִסיּפּור ָח ָדׁש ֵמ ֵאת ַה ְמ ַח ֵּנְך‬ ‫ֶ‬ ‫ְּב ָכל יֹום ִראׁשֹון‬ ‫ּנֹודע ָה ַרב ַק ְל ָמן רֹוזֶ ְנ ַּג ְר ֶטן ְׁש ִליט״א‪.‬‬ ‫ַה ָ‬ ‫יל ִדים‪02-30-11-901 :‬‬ ‫ִה ְת ַק ֵּׁשר ְל ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫יל ִדים‪02-3011901 :‬‬ ‫ַקו ַה ְׁש ָּג ָחה ְּפ ָר ִטית ִל ָ‬ ‫(ל ַא ַחר ְּב ִח ַירת ַה ָּׂש ָפה) ְו ַה ְק ֵלט ֶאת ַה ִּסיּפּור ֶׁש ְּלָך‪.‬‬ ‫לּוחה ‪ְ 4‬‬ ‫ִה ָּכ ֵנס ִל ְׁש ָ‬ ‫‪6‬‬ ‫ׁ‬ ‫ׁ‬ ‫ינ ִים‬ ‫רֹואים ַה ְׁש ָּג ָחה ָּב ֵע ַ‬ ‫ִ‬ ‫רֹואה‬ ‫ָ‬ ‫ַע ִין‬ ‫ֵאש ַּת ַחת ֵאש‬ ‫ֶּפ ֶר ֹק ‪1‬‬ ‫ָּפ ְר ָצה‬ ‫ִמ ּתו ְך ‪4‬‬ ‫יט"א ִמ ְ ּירו ָּׁש ַל ִים‪:‬‬ ‫ִס ֵּפר ָה ַרב נָ ָת ן בּ ו ְּר ְׁש ֵט ְיין ְׁש ִל ָ‬ ‫ֵא ׁש ּבוֹ ֶעֶרת ְ ּבקוֹ ַמת‬ ‫ְׂש ֵר ָפה‪...‬‬ ‫ַה ֲחנָ יָ ה ֶׁש ָ ּלנוּ!‬ ‫ַ ּכ ָ ּבאוּת וְ ַה ָ ּצ ָלה‪,‬‬ ‫הוֹ ַׁש ְענָ א ַרבָּ א‪ְ .‬ירו ָּׁש ַל ִים‪ַּ ,‬ת ֲחנַ ת ִ ּכבּ וּי ֵא ׁש‪:‬‬ ‫ָׁשלוֹ ם!‬ ‫ַה ַּמ ְח ָסנִ ים ּבוֹ ֲעִרים!‬ ‫ּבוֹ א ּו ַמ ֵהר!‬ ‫ֲאנִ י ְ ּכ ָבר ׁשוֹ ֵל ַח ַ ּכ ָ ּב ִא ּיוֹ ת‪ַ ,‬רק ַצ ְ ּינ ּו‬ ‫ְ ּכתֹ ֶבת ְמ ֻד ֶ ּי ֶקת ְ ּב ַב ָּק ָׁשה!‬ ‫ָמה??? ָּפ ְר ָצה ְׂש ֵר ָפה ְ ּבקוֹ ַמת‬ ‫יֵ ׁש ָׁשם ַמ ְח ָסנִ ים ְמ ֵל ִאים‬ ‫ַה ַּמ ְח ָסנִ ים ֶׁש ָ ּב ּה נִ ְמ ָצא ַה ַּמ ְח ָסן‬ ‫ו ְּגדו ִּׁשים ָ ּכל טוּב‪...‬‬ ‫ֶׁשל ַה ֲחנוּת ֶׁש ִ ּלי???‬ ‫ַה ּיוֹ ם הוֹ ַׁש ְענָ א ַר ָ ּבא! ֲאנִ י רוֹ ֶצה ִל ְׁשק ַֹע ַרק‬ ‫ישי ֶׁש ִ ּלי‬ ‫ְ ּב ִענְ יְ נֵ י ַה ּיוֹ ם ַה ָּקדוֹ ׁש‪ַ ,‬א ְך ַה ֵּט ֵלפוֹ ן ָה ִא ִׁ‬ ‫יתי‬ ‫ְמ ַצ ְל ֵצל ְללֹא ֶה ֶרף‪ ,‬וְ ָכ ֵעת ַ ּגם ַה ֵּט ֵלפוֹ ן ַה ֵ ּב ִ‬ ‫'ח ִג ָיגה'‪ .‬או ַּלי ֶזה ָדּ חוּף ְמאֹד?‬ ‫ִמ ְצ ָט ֵרף ַל ֲ‬ ‫ַא ָּתה ִמ ְת ַ ּכ ֵּון לוֹ ַמר ֶׁש ָהי ּו ָׁשם‬ ‫ישה ּו ָזקוּק ְל ֶע ְז ָר ִתי?‬ ‫או ַּלי ִמ ֶׁ‬ ‫ַמ ְח ָסנִ ים ְמ ֵל ִאים ָ ּכל טוּב‪...‬‬ ‫ָ ּכ ֵעת ַה ּכֹל עוֹ ֶלה ַ ּב ֶ ּל ָהבוֹ ת‪...‬‬ ‫אוֹ י וַ י‪ּ ָ ...‬כל ָה ֵאזוֹ ר ָאפוּף ָע ָׁשן ָׁשחֹר‬ ‫יח ְל ִה ְתמוֹ ֵדד ִעם ֶה ְפ ֵסד ּכֹה‬ ‫ֵא ְ‬ ‫יך ַא ְצ ִל ַ‬ ‫ָס ִמ ְ‬ ‫יך‪...‬‬ ‫ּ‬ ‫ָ ּכ ֵבד?! ָע ַלי ְל ִה ְת ַח ֵזק ֶ ּב ֱאמוּנָ ה ו ִּב ָּטחוֹ ן‪...‬‬ ‫ִל ְכאוֹ ָרה‪ָ ,‬ה ֵא ׁש ִ ּכ ְ ּל ָתה ֶאת ַה ְ ּסחוֹ ָרה‬ ‫ַהיְ ָק ָרה ַה ְמ ֻא ְכ ֶסנֶ ת ַ ּב ַּמ ְח ָסן‪ .‬וְ ֵאין ִלי‬ ‫יה ִ ּב ּטו ַּח!!!‬ ‫ָע ֶל ָ‬ ‫יע ְל ָׁשם ִמ ָ ּיד!‬ ‫ֲאנִ י ַמ ִ ּג ַ‬ ‫סיפורים מפירות העשייה של הארגון‬ ‫פרי ההשגחה‬ ‫מבט אל נקודת הפצה של עלוני "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫השגחה בשטח‬ ‫מספר הרב א' ש' מבני ברק‪:‬‬ ‫המקום‪ :‬העיר זכרון יעקב‪.‬‬ ‫בכל שבוע נהגתי להניח את עלוני "השגחה פרטית" בבית הכנסת‬ ‫נקודת החלוקה‪ :‬בתי כנסת בעיר‪.‬‬ ‫שבו אני מתפלל‪ .‬לפני כחצי שנה נסגר בית הכנסת למטרת שיפוצים‪,‬‬ ‫על מורדותיו הדרומיים של הכרמל‪ ,‬מול נוף הים התיכון הנפרש עד‬ ‫והמתפללים התפזרו‪ .‬לא רציתי שהעלונים לא יגיעו ליעדם‪ ,‬ולכן‬ ‫האופק‪ ,‬שוכנת זכרון יעקב‪ .‬זוהי אחת המושבות הוותיקות בארץ‬ ‫התחלתי להביא אותם לבית כנסת הממוקם בשכונה סמוכה‪ ,‬שבו לא‬ ‫ישראל‪ .‬בשנותיה הראשונות לא הייתה המושבה מקום של תורה‬ ‫הכרתי כמעט איש‪.‬‬ ‫ומצוות‪ ,‬ואף ישיבת "כנסת חזקיהו" שקמה בה נאלצה לעזוב אותה‪ .‬אך‬ ‫לפני עשרות שנים הקים בה הרב יונגרמן זצ"ל קהילה של שומרי תורה‬ ‫באחת השבתות‪ ,‬אחרי התפילה ניגש אליי יהודי מבוגר והדור פנים‪,‬‬ ‫ומצוות‪ ,‬מתוך דאגה עמוקה שגורלה לא יהיה כגורל הישיבה‪ .‬בסייעתא‬ ‫עם עלון בידו‪ .‬הוא סיפר שהוא קורא אותו מדי שבוע‪ ,‬והודה לי על כך‬ ‫דשמיא המאמץ הצליח‪ ,‬והקהילה הולכת ומתחזקת עד היום‪ .‬ואל בתי‬ ‫שאני מביא את העלון בקביעות‪ .‬השיחה התגלגלה‪ ,‬וגילינו שלשנינו יש‬ ‫הכנסת שלה נכנס מדי שבוע אורח חדש‪-‬ישן‪ ,‬עלון "השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫במשפחה צעירים בגיל שידוכים‪.‬‬ ‫הציבור במושבה מגוון במיוחד‪ .‬לצד שומרי תורה ומצוות מתפללים‬ ‫בבתי הכנסת גם יהודים מסורתיים‪ .‬יש שם יהודים מוותיקי המקום‪,‬‬ ‫הוא סיפר לי על נכדתו‪ ,‬בחורה מבית של תורה ומידות טובות‪ ,‬ואני‬ ‫לצד משפחות צעירות שהגיעו לגור שם‪ .‬ודווקא כאן מתגלה כוחו של‬ ‫סיפרתי לו על בני‪ .‬משהו בשיחה הרגיש נכון מהרגע הראשון‪ .‬ביררנו‬ ‫העלון‪ :‬הוא מדבר אל כולם בשפה אחת‪ .‬סיפור השגחה אמיתי‪ ,‬פשוט‬ ‫משני הצדדים‪ ,‬ההורים נפגשו‪ ,‬וכעבור כמה שבועות שברנו צלחת‬ ‫וכן‪ ,‬נוגע בלב בלי הבדל רקע או השקפה‪.‬‬ ‫בשמחה גדולה‪.‬‬ ‫המפיץ מספר שהערימות שעל הדוכן אינן מחכות זמן רב‪ .‬כבר בשעות‬ ‫המוקדמות של ערב שבת הן הולכות ומתמעטות‪ .‬מתפללים לוקחים‬ ‫ביום האירוסין עברתי ליד בית הכנסת הישן‪ ,‬שעדיין היה בשיפוצים‪,‬‬ ‫עותק לעצמם ועוד אחד לבן המשפחה או לשכן‪ ,‬ויש המבקשים מראש‬ ‫וחשבתי‪ :‬אילו לא היה נסגר‪ ,‬לא הייתי עובר לבית כנסת אחר‪ ,‬לא הייתי‬ ‫לשמור להם עלון‪ ,‬כדי שלא יחמיצו את הגיליון של השבוע‪.‬‬ ‫פוגש באותו יהודי‪ ,‬וייתכן שהשידוך הזה לא היה יוצא לפועל‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬במושבה שבה היה נדמה פעם שאין מקום לתורה‪ ,‬צומחת היום‬ ‫ההבנה חלחלה עמוק בתוכי‪ .‬השיפוץ‪ ,‬שנראה לי כמו הפרעה לשגרה‪,‬‬ ‫בסייעתא דשמיא קהילה חיה‪ ,‬ועלון "השגחה פרטית" הוא חלק מהאור‬ ‫שלה‪ .‬הוא מזכיר לכל קורא שגם כשנדמה שהדרך חסומה‪ ,‬יש מי‬ ‫היה חלק מתוכנית מדויקת‪ .‬ההשגחה העליונה הובילה אותי‪ ,‬יחד עם‬ ‫שמכוון את הדברים מלמעלה ומשגיח עליו בכל צעד ושעל‪.‬‬ ‫חבילת העלונים‪ ,‬בדיוק אל המקום שבו חיכה הזיווג של בני‪.‬‬ ‫זו ההזדמנות שלך לעשות שינוי אמיתי!‬ ‫התחזקתם מהעלון? רוצים לזכות את הקוראים?‬ ‫פתח גם אתה מוקד הפצה באזור שלך ותהיה חלק מזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫שלחו למערכת במייל או בפקס‪ ,‬או השאירו הודעה בקו ‪ 02-30-11-300‬בשלוחה ‪9/9‬‬ ‫הפעולה שלך משנה חיים‪ .‬התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫לעילוי נשמת אלעזר הי"ד בן יעקב ורחל יבלחט"א ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מפיצים‬ ‫קח גם אתה שותפות בזיכוי הרבים העולמי‪,‬‬ ‫ותזכה לישועות בכל העניינים!‬ ‫לזכות אליהו בן ר‪ .‬שיזכה לישועה לה הוא צריך בקרוב ממש‬ ‫אמונה‬ ‫ויצליח בלימוד התורה‬ ‫לכל יהודי‬ ‫התקשר עכשיו ל‪ *6176-‬שלוחה ‪ 4‬או ל‪02-3011511-‬‬ ‫להצלחת התורם ומשפחתו בכל הענינים‬ ‫בכל העולם‬ ‫העלון יוצא לאור גם באידיש ובאנגלית‬ ‫ניו‪-‬יורק‬ ‫אילת‬ ‫באר שבע‬ ‫חיפה‬ ‫ת"א‬ ‫ירושלים‬ ‫שעון חורף‬ ‫‪4:22‬‬ ‫‪4:26‬‬ ‫‪4:26‬‬ ‫‪4:11‬‬ ‫‪4:20‬‬ ‫‪4:05‬‬ ‫כניסת שבת‬ ‫לקבלת העלון במייל שלחו בקשה‬ ‫‪5:21‬‬ ‫‪5:22‬‬ ‫‪5:20‬‬ ‫‪5:17‬‬ ‫‪5:19‬‬ ‫‪5:18‬‬ ‫מוצאי שבת‬ ‫לכתובת ‪B023011300@GMAIL.COM‬‬ ‫‪6:03‬‬ ‫‪5:58‬‬ ‫‪5:57‬‬ ‫‪5:52‬‬ ‫‪5:53‬‬ ‫‪5:57‬‬ ‫מוצ"ש ר"ת‬ ‫לפניות בעניין תוכן העלון‪ :‬השאירו הודעה במס' ‪ 02-3011300‬שלוחה ‪9/9‬‬ ‫יש לנהוג בו כבוד כדרך שנוהגים בתשמישי מצווה‪ ,‬דהיינו להכניסו לעטיפה‬ ‫או שלחו לפקס ‪ 02-6599189‬או למייל המערכת ‪A@023011300.COM‬‬ ‫קודם השלכתו‪ ,‬כגון בשקית שאינה שקופה‪ .‬והמחמיר יגנוז‪.‬‬ ‫תכלית העלון היא לקרב את האדם לבורא עולם‪ ,‬חלילה שהוא יהיה זה שיפריע להתפלל ולשמוע קריאת התורה‪.‬‬ ‫‪8‬‬