gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אהל מועד · Ohel Moed — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אהל מועד · Ohel Moed

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אהל מועד · Ohel Moed — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לעלוב קול לעלוב‪02-374-30-10 :‬‬ ‫ערב שב"ק פר' תולדות תשפ"ז ‪ /‬גליון ‪744‬‬ ‫בחו"ל‪1718-506-9119 :‬‬ ‫‪02-374-30-10‬‬ ‫אהל מועד‬ ‫אמרי קודש מכ"ק אדמו"ר שליט"א [‪ ]311‬דברות קודש‬ ‫משנים עברו [‪ ]34‬הגה"צ ר' מנחם מנדל גולד שליט"א אב"ד‬ ‫לובלין פרשת השבוע [‪ ]2‬מדור הניגונים [‪ ]7‬הרה"ג ר' נח‬ ‫גולדברג משב"ק כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ‪ -‬עובדות וסיפורי‬ ‫צדיקים מתלמידי הבעש"ט [‪ ]2‬שיעורים בספר אור החיים‬ ‫ואלשיך הקדוש ‪ -‬הרה"ג ר' אלימלך שטמר [‪ ]2‬הגה"ח ר' צבי‬ ‫פוקס ‪ -‬שיעור בספר אור החיים הק' בבית מדרשנו בב"ב‬ ‫[‪ ]2‬הרה"ג ר' יוסף חיים גרינולד ‪ -‬פרשת השבוע [‪ ]2‬הרה"ג‬ ‫ר' יעקב ישראל אייזנבך ‪ -‬שיעור בקיצור שו"ע [‪ ]2‬הרה"ג‬ ‫ר' עמרם בינעט שליט"א ‪ -‬עמוד היומי [‪ ]2‬הרה"ג ר' חיים‬ ‫הירשמן שליט"א ‪ -‬חסידישער ווארט לימי הילולא [‪ ]2‬הרה"ג‬ ‫לדברי תורה וחסידות מרבותינו הקדושים מלעלוב‬ ‫ר' צבי גלבשטיין ‪ -‬שיעור בספר מסילת ישרים [‪]2‬‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫שיחת קודש‬ ‫"עיקר האמונה שיידע האדם שאין טבע ואין מקרה בעולם‬ ‫כלל ‪ -‬אלא הכל הוא בהשגחה פרטית"‬ ‫שיחת קודש לחבורת צעירי האברכים בירושלים עיה"ק בעניין אמונה בהשגחה פרטית‬ ‫יום ד' פר' תולדות תשע"ד – עיה"ק ירושלים ת"ו‬ ‫ידיו אמונה וכו'‪ ,‬ותרגם אונקלוס והוה‬ ‫הכול הוא בהשגחה פרטית‪ .‬כאשר יהודי‬ ‫הואיל והתכנסו כאן אברכים צעירים הבונים‬ ‫ידוהי פרישן בצלו וכו'‪.‬‬ ‫זוכה להחדיר זאת בליבו ולחיות תמיד מתוך‬ ‫את ביתם ומתחילים את חייהם כאברכים‪,‬‬ ‫כי ידוע שעמלק הרשע הקר את ישראל‬ ‫הכרה וידיעה זו‪ ,‬הרי זו ישועה עבורו‪.‬‬ ‫מצאתי לנכון לייחד דברינו בעניין שהוא‬ ‫מאמונתם הגדולה שהיה להם בהשם‬ ‫יסוד החיים והוא האמונה בהשגחת השי"ת‬ ‫להתפלל ולבקש לזכות לאמונה‬ ‫בפרטות על כל אחד ואחד‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬כמו שכתוב מקודם (שמות יד‪ ,‬לא)‬ ‫ויאמינו בה'‪ ,‬ועתה אמרו (שם יז‪ ,‬ז) היש ה'‬ ‫בספר זרע קודש בפ' (תולדות) עה"כ (בראשית כה‪,‬‬ ‫בספרים הקדושים מובא רבות על‬ ‫בקרבינו‪ ,‬וזהו (דברים כה‪ ,‬יח) אשר קרך בדרך‪.‬‬ ‫כא) 'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה‬ ‫הניסיונות שעובר האדם בחייו‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫וזה לימד אותם משה רבינו עליו השלום‬ ‫היא' מביא בשם אביו הרה"ק רבי מנחם‬ ‫בספר באר מים חיים בפרשה הקודמת (ריש‬ ‫לתקן את עצמם על ידי התפילה על‬ ‫מנדל מלינסק‪ ,‬בביאור הפסוק (תהלים כג‪ ,‬א) ה'‬ ‫פ' חיי שרה) וז"ל‪ ,‬מעולם לא ראיתי ולא שמעתי‬ ‫האמונה בה'‪ ,‬וזה מה שפירש התרגום על‬ ‫רועי לא אחסר‪ ,‬שתפילתו של דוד המע"ה‬ ‫שיאמר אחד מישראל שטוב לו בעולם הזה‪,‬‬ ‫ויהי ידיו אמונה‪ ,‬והוה ידוהי פרישן בצלו‪,‬‬ ‫היתה על ענין האמונה‪ ,‬שאדם הישר‬ ‫וכל אחד יש דבר אחר לפניו‪ ,‬זה צער גידול‬ ‫שהיא התפילה על האמונה בה'‪.‬‬ ‫מחוייב שיהיה תמיד פחד אלהים לנגד‬ ‫בנים וזה צער פרנסה וזה צער הבריאות‪,‬‬ ‫גם מבואר בספרים שענין עמלק היה 'אשר‬ ‫עיניו לעובדו יתברך‪ ,‬וצריך תמיד להודות‬ ‫וממש אין רגע בלא פגע‪ ,‬ועל כולם צער‬ ‫קרך בדרך' והוא קירור האמונה בהשגחה‬ ‫לה' על הטובות שמטיב עמו בכל שעה‪ ,‬בכל‬ ‫עבודת בוראו שלא די שאינו עובדו כראוי‬ ‫פרטית‪ ,‬וכאמרז"ל בספרי (פרשת תצא) אשר‬ ‫מיני טובות נגליים וטובות נעלמים‪.‬‬ ‫כי אם אף ח"ו מנאצו בעבירות רעות קלות‬ ‫קרך בדרך‪ ,‬אין קרך אלא נזדמן לך‪.‬‬ ‫וכמאמר חז"ל (יומא כב‪ ,‬ב) כמה לא חלי ולא‬ ‫או חמורות רחמנא ליצלן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שעמלק בקש לקררם מהאמונה‪ ,‬להביא את‬ ‫מרגיש גברא דמארי סייעיה‪ ,‬ועל ענין‬ ‫ובמסילת ישרים (פרק א) כותב וז"ל כי מה הם‬ ‫בנ"י לידי הכחשת האמונה שהכל בהשגחה‬ ‫אמונה זו היה מתפלל דוד המלך ע"ה 'ה'‬ ‫חיי האדם בעולם הזה‪ ,‬או מי הוא ששמח‬ ‫פרטית‪ ,‬ולהחדיר בלבם שהכל בדרך מקרה‬ ‫רועי לא אחסר' שענין זה שה' הוא הרועה‬ ‫ושליו ממש בעולם הזה‪ ,‬ימי שנותינו בהם‬ ‫ועראי‪.‬‬ ‫אותי מעודי כל היום והוא הולך אתו עמו‪,‬‬ ‫שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה‬ ‫מחשבה זו לא תסור ממנו ותהא לו במוחו‬ ‫ורהבם עמל ואון (תהלים צ‪ ,‬י)‪ ,‬בכמה מיני צער‬ ‫עיקר האמונה – שאין טבע והכול‬ ‫תמיד בכל עת‪.‬‬ ‫וחלאים ומכאובים וטרדות‪ ,‬ואחר כל זאת‪,‬‬ ‫בהשגחה פרטית‬ ‫ועל דרך זה ביאר הזרע קודש הפסוק‬ ‫המוות‪ ,‬אחד מני אלף לא ימצא שירבה‬ ‫ועיקר האמונה היא שצריך שידע האדם‬ ‫'ויעתר יצחק' ומה היתה תפלתו‪' ,‬לה' לנוכח‬ ‫העולם לו הנאות ושלוה אמיתית‪ ,‬וגם הוא‪,‬‬ ‫שאין טבע ואין מקרה בעולם כלל‪ ,‬רק הכל‬ ‫אשתו' ירמוז לכנסת ישראל‪ ,‬שהתפלל‬ ‫אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן‬ ‫הוא בהשגחה פרטית‪.‬‬ ‫שתמיד יהיה ה' נוכח לנגד עיניהם‪ ,‬שידעו‬ ‫העולם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכמו שכתב הרמב"ן סוף פ' בא (יג‪ ,‬טז)‬ ‫שה' אתם עמם תמיד‪.‬‬ ‫אמנם כן כל אדם עובר בחייו מצבים ועניינים‬ ‫שהקב"ה עשה לנו נסים גדולים‪ ,‬ומן הנסים‬ ‫וענין התפילה על אמונה איתא גם בשם‬ ‫שונים וכדי לעמוד בהם צריך הוא לדעת‬ ‫הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים‬ ‫הבעש"ט (בעש"ט פרשת בשלח) שאמר שלפעמים‬ ‫ולהחדיר בקרבו את העניין הזה הנצרך לכל‬ ‫הנסתרים שהם יסוד התורה כלה‪ ,‬והוסיף‬ ‫יקרה לאדם שנבוך מעט בענין אמונת השם‬ ‫אחד שילווהו כל ימי חייו‪ ,‬והיא האמונה‬ ‫שם דברים חריפים‪ ,‬שאין לאדם חלק‬ ‫יתברך‪ ,‬והעצה לזה היא‪ ,‬שיבקש רחמים‬ ‫שהנהגת העולם היא בהשגחה פרטית מאתו‬ ‫בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו‬ ‫מהשם יתברך שיחזק אותו באמונה‪ ,‬ובזה‬ ‫יתברך‪ ,‬ואין טבע כלל‪ ,‬כל דבר קטון כגדול‬ ‫ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו‬ ‫ביאר הכתוב בפרשת עמלק (שמות יז‪ ,‬יב) ויהי‬ ‫המתרחש בחיי האדם‪ ,‬כל מאורע ועניין‪,‬‬ ‫המשך הבא >>‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | א‬ ‫והרה"ק מקומארנא בספרו נתיב מצוותיך‬ ‫והנה שמע מינה בזה ב' דברים‪ ,‬שמע‬ ‫של עולם‪ ,‬והכל בהשגחה של הקב"ה‪ ,‬בין‬ ‫(נתיב היחוד שביל ג) מביא‪ :‬שפעם אחת נסע מרן‬ ‫מינה שאין מקרה וטבע בעולם כלל וכלל‬ ‫ברבים בין ביחיד‪.‬‬ ‫הקדוש אור ישראל הר"י בעש"ט עם תלמיד‬ ‫והכל בחשבון ובהשגחה מאתו ית'‪ ,‬ועוד‬ ‫הרי לנו מדבריו שאין שום נקודה ומעשה‬ ‫אחד במקום שמם שאין שם מים ובכמה‬ ‫שמע מינה‪ ,‬שכשהאדם שרוי באיזה צער‪,‬‬ ‫בעולם שאינה בהשגחה פרטית מאתו ית'‪,‬‬ ‫פרסאות לא נמצאו שם מים‪ ,‬והתלמיד‬ ‫או נצרך לאיזה דבר יש לבקש מהשי"ת‬ ‫ומי שאין לו זאת האמונה‪ ,‬אין לו חלק‬ ‫היה צמא למים עד סכנת מות‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫שיושיעו‪ ,‬וצא וראה מאותה תולעת שהיא‬ ‫בתורת משה רבינו‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש צמאתי למאוד‪ ,‬ולא השיבו‪,‬‬ ‫בריה קטנה צעקה לה' והוא הושיע לה‪ ,‬ומכל‬ ‫ובספר שומר אמונים (מאמר השגחה פרטית פי"ז)‬ ‫ואח"כ כשראה התלמיד צרתו שבא לסכנת‬ ‫שכן לבני אדם גם בני איש שתועיל קריאתם‬ ‫אל' ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם‪.‬‬ ‫הביא עובדא בבוצינא דנהורא עלאה רבינו‬ ‫מות‪ ,‬חזר ואמר רבינו צמא אני מאוד ואני‬ ‫ובאמרי פנחס (שער אמת ואמונה מג ובהג"ה‪ ,‬ובכמה ספרים‬ ‫הבעש"ט זי"ע‪ ,‬שפעם אחת בעת שהיה‬ ‫בסכנה‪ ,‬והשיבו‪ :‬מאמין אתה שברגע שברא‬ ‫הובא מאמר זה בשם הבעש"ט) שאדם צריך להאמין‬ ‫עם תלמידיו בשדה‪ ,‬עבר פתאום על רגע‬ ‫הקב"ה העולם ראה כל זו הצרה שיש לך‬ ‫שאפילו קש המונח על הארץ הוא בהשגחה‬ ‫רוח חזק ונשרו כמה עלין לארץ‪ ,‬ואמר‬ ‫והכין לך מים לשתות‪ ,‬ולא השיב תיכף עד‬ ‫פרטית וגזירת השי"ת שגזר להיות מונח‬ ‫להם‪ :‬בניי‪ ,‬תדעו שזה הרוח שעבר עכשיו‬ ‫שנתיישבה דעתו‪ ,‬ואמר רבינו הקדוש אני‬ ‫שם‪ ,‬וגם באיזה אופן תהא מונחת שם עם‬ ‫על רגע היה בשביל תולעת אחת‪ ,‬שהיתה‬ ‫מאמין באמת‪ ,‬והשיבו המתן מעט‪ ,‬ונסעו‬ ‫הקצוות לכאן או לכאן‪.‬‬ ‫בסוף איזה עלה בראש האילן והיתה החמה‬ ‫משם דרך מועט וראו שגוי אחד נושא שני‬ ‫כי הכל בא בחשבון מאתו יתברך‪ ,‬אכן לא‬ ‫זורחת עליה ביותר והיתה צועקת לה'‬ ‫כלים עם מים על כתיפו‪ ,‬וכשבא אצלם נתנו‬ ‫לו איזה פרוטה ונתן לו לשתות‪ ,‬ושאל מרן‬ ‫בכל דבר אנו רואים ומבינים חשבונו של‬ ‫בצעקה‪ ,‬ושלח ה' זה הרוח ונפלו כמה עלין‬ ‫לגוי מה זה שאתה נושא כאן מים במדבר‬ ‫מקום‪ ,‬אבל צריך להאמין באמונת אמת‬ ‫לארץ ונפלה גם היא עמהם‪ .‬ואמר להם‬ ‫שמם‪ ,‬ואמר הנכרי‪ :‬השר שלי נשתגע‬ ‫שה' רועי תמיד בכל עת ובכל זמן ובכל‬ ‫זאת להודיע להם גודל השגחת הבורא‬ ‫ושלחני אחר מים אל מעיין א'‪ ,‬ואני נושא‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫ורחמנותו על כל בריין דעלמא‪.‬‬ ‫זה המים ג' פרסאות ואיני יודע למה‪ ,‬ואמר‬ ‫מרן לתלמידו‪ :‬ראה השגחתו יתברך‪ ,‬ברא‬ ‫בשבילך שר להשתגע והמציא לך מים‪ ,‬וכל‬ ‫זה צפה השגחתו יתברך ברגע של בריאת‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫ובמאור ושמש (רמזי יום א' של סוכות) הביא ששמע‬ ‫מהרב הקדוש מנעשחיז זצוק"ל‪ ,‬שעל ידי‬ ‫האמונה יוכל האדם להחיות מתים ולהפוך‬ ‫כסף לזהב ולשנות כל דרכי הטבע‪ .‬וגם‬ ‫מי שיש לו אמונה האמיתית אינו מתירא‬ ‫משום דבר ולא יזיקנו שום דבר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ובזה יתבאר המשך הכ' שאמר דוד המלך‬ ‫ע"ה‪ ,‬ה' רועי לא אחסר וכו' גם כי אלך בגיא‬ ‫צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי‪ ,‬דכיון‬ ‫שהוא מאמין שה' הוא הרועה אותו ונמצא‬ ‫אתו‪ ,‬וא"כ אינו מפחד משום דבר כלל‪.‬‬ ‫אמונה היא המשכה – להמשיך‬ ‫בכוחה ישועה‬ ‫והנה אמונה היא המשכה כידוע‪ ,‬וכמו‬ ‫שראינו מסיפור הנ"ל מהבעש"ט הק'‬ ‫שהמתין עד שהתלמיד האמין בהשגחתו‬ ‫ית'‪ ,‬ורק אז נתגלה לנגד עיניהם הנכרי עם‬ ‫המים‪ ,‬כי האמונה בדבר היא הממשיכה‬ ‫אותו‪ ,‬וכל זמן שלא היתה לו אמונת אמת‬ ‫בדבר הזה לא קרבה ישועתו לבוא‪.‬‬ ‫וכפי גודל אמונתו בהשגחתו ית' כן תרבה‬ ‫השגחתו ושמירתו בפרטיות עליו‪ ,‬וכדבריו‬ ‫הנוראים של הרמב"ם במאמרו (מורה נבוכים‬ ‫ח"ג פנ"א) בענין ההשגחה‪ ,‬שכתב‪ :‬כי כפי‬ ‫שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו‪,‬‬ ‫והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו‬ ‫מהאלוה תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד‪,‬‬ ‫והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו‬ ‫מהאלוה קצת עתים ‪ -‬תהיה ההשגחה בו‬ ‫בעת חשבו באלוה לבד‪ ,‬ותסור ההשגחה‬ ‫ב | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה‬ ‫מאי דכתיב (ישעיה כו‪ ,‬ד) בטחו בה' עדי עד כי‬ ‫ממנו בעת עסקו‪ ,‬ולא תסור ממנו אז‬ ‫כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה‬ ‫ביה ה' צור עולמים‪ ,‬אמר ליה כל התולה‬ ‫כסורה ממי שלא ישכיל כלל‪ ,‬אבל תמעט‬ ‫הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל העם‬ ‫בטחונו בהקב"ה הרי לו מחסה בעולם הזה‬ ‫ההשגחה ההיא‪ ,‬אחר שאין לאיש ההוא‬ ‫לדבר אליהם כדברים האלה כי האיש הזה‬ ‫ולעולם הבא‪ .‬והיינו שהבוטח בה' ביודעו‬ ‫השלם בהשגתו‪ ,‬בעת עסקו‪ ,‬שכל בפועל‪,‬‬ ‫איננו דרש לשלום לעם הזה כי אם לרעה‪,‬‬ ‫שהוא הבורא והמנהיג לכל‪ ,‬ובכל הקורה‬ ‫ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב‪ ,‬והוא דומה‬ ‫ויאמר המלך צדקיהו הנה הוא בידכם כי אין‬ ‫אתו בכל דבר ונקודה יודע ומבין שאין זה‬ ‫בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו‬ ‫המלך יוכל אתכם דבר‪ ,‬ויקחו את ירמיהו‬ ‫מקרה אלא הכל מושגח בדקדוק ובהשגחה‬ ‫כותב‪ .‬ויהיה מי שלא השכיל האלוה כל‬ ‫וישלכו אתו אל הבור וכו' ובבור אין מים‬ ‫פרטית מאתו ית'‪' ,‬הרי לו מחסה בעולם‬ ‫עיקר כמי שהוא בחושך ולא ראה אור כלל‬ ‫כי אם טיט ויטבע ירמיהו בטיט‪ ,‬ויצא עבד‬ ‫הזה ובעולם הבא'‪ ,‬שהרי על כל הקורות‬ ‫‪ -‬כמו שבארנו באמרו (שמואל א' ב‪ ,‬ט) ורשעים‬ ‫מלך מבית המלך וידבר אל המלך לאמר‪,‬‬ ‫אתו הוא מתבונן על מה עשה ה' ככה‪ ,‬ומזה‬ ‫בחושך ידמו‪ ,‬ואשר השיג וכונתו כולה על‬ ‫אדני המלך הרעו האנשים האלה את כל‬ ‫ידע לפשפש במעשיו ולתקנם‪ ,‬ואז טוב לו‬ ‫מושכלו ‪ -‬כמו שהוא באור השמש הבהיר‪,‬‬ ‫אשר עשו לירמיהו הנביא את אשר השליכו‬ ‫בזה שינצל מכל רע‪ ,‬וגם טוב לו בעוה"ב‪.‬‬ ‫ואשר השיג הוא מתעסק ‪ -‬דומה בעת‬ ‫אל הבור וכו'‪ ,‬ויצוה המלך את עבד מלך‬ ‫ואתבונן שאפשר לראות הענין הזה גם‬ ‫עסקו למי שהוא ביום המעונן‪ ,‬שלא תאיר‬ ‫הכושי לאמר קח בידך מזה שלשים אנשים‬ ‫בפרשתינו‪ ,‬בפסוק (כה‪ ,‬כב) ויתרוצצו הבנים‬ ‫בו השמש מפני העב המבדיל בינה ובינו‪.‬‬ ‫והעלית את ירמיהו הנביא מן הבור בטרם‬ ‫בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך‬ ‫ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה‬ ‫ימות‪( ,‬וביל"ש‪ :‬ראה כמה קשה מכת הרעב‪ ,‬ששלשים בני‬ ‫לדרש את ה'‪ ,‬ובמדרש (בראשית רבה סג‪ ,‬ו) רבי‬ ‫מרעות העולם‪ ,‬מן הנביאים או מן החסידים‬ ‫אדם העלוהו בקושי)‪ ,‬ויאמר עבד מלך הכושי אל‬ ‫יצחק אמר מלמד שהיתה אמנו רבקה‬ ‫השלמים‪ ,‬לא מצאהו הרע ההוא רק בעת‬ ‫ירמיהו שים נא בלואי הסחבות והמלחים‬ ‫מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן‬ ‫השכחה ההיא ‪ -‬ולפי אורך השכחה ההיא‬ ‫תחת אצלות ידיך מתחת לחבלים (וברש"י‪ ,‬שלא‬ ‫הגיע לכם הצער הזה בימיכם‪ .‬ובספר באר‬ ‫או פחיתות הענין אשר התעסק בו יהיה‬ ‫יזיקוך החבלים)‪ ,‬ויעש ירמיהו כן‪ ,‬וימשכו את‬ ‫מים חיים (פרק כה) פי'‪ ,‬ששאלה לנשים אחרות‬ ‫עוצם הרעה‪.‬‬ ‫ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן הבור‪.‬‬ ‫אם גם להם הוא כן בימי עיבוריהם‪ ,‬ובודאי‬ ‫ועם הפנות מחשבת האדם‪ ,‬והשיגו האלוה‬ ‫ואיתא במדרש (שמואל ט‪ ,‬ויל"ש ירמיהו רמז שכו)‬ ‫מן הסתם השיבו‪ ,‬לא‪ ,‬כאשר באמת היה‬ ‫ית' בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג‬ ‫שכשבאו להעלותו בחבלים אמר ירמיה‪,‬‬ ‫צערה גדול מכל הנשים‪ ,‬ועל כן אמרה אם‬ ‫‪ -‬אי אפשר שיקרא אז לאיזה הוא מין ממיני‬ ‫הלואי והוה לי סולם חד‪[ ,‬ולא יהיה לו‬ ‫כן כדבריכם למה זה אנכי‪ ,‬על מה אנכי‬ ‫הרעות‪ ,‬כי הוא עם האלוה והאלוה עמו‪.‬‬ ‫צער מהחבלים תחת אצילי ידיו] אמר לו‬ ‫סובלת צער עיבור יותר מכל הנשים‪ ,‬על כן‬ ‫אבל בהסיר מחשבתו מהאלוה‪ ,‬אשר הוא‬ ‫ותלך לדרוש את ה'‪ ,‬לשאול מה נשתנה היא‬ ‫אז נבדל מהאלוה‪ ,‬והאלוה נבדל ממנו‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬סולם אתה מבקש‪ ,‬אין לזקנתך‬ ‫מכל הנשים שתסבול צער גדול כזה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו‪,‬‬ ‫בידי חבל‪ ,‬מה זקנתך (יהושע ב‪ ,‬טו) ותורידם‬ ‫כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מים‬ ‫בחבל בעד החלון‪ ,‬אף אתה כן‪ ,‬וימשכו את‬ ‫והנה יש לדקדק דלכאורה היה לה לרבקה‬ ‫המקרה הוא השפע ההוא השכלי‪.‬‬ ‫ירמיה בחבלים‪.‬‬ ‫אמנו לילך לדרוש ברופאים‪ ,‬וכמאמר הגמ'‬ ‫(בבא קמא מו‪ ,‬ב) דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי‬ ‫ואחשבה דענין זה עצמו כתב גם הרמב"ם‬ ‫והיינו דרחב היתה זקנתו של ירמיהו‪ ,‬ומפני‬ ‫אסיא‪ ,‬וא"כ מדוע איפה תלך לדרוש את‬ ‫ביד החזקה (הלכות תעניות פ"א הלכה ב‪-‬ג)‪ ,‬שכתב‬ ‫שהבריחה את כלב ופנחס המרגלים ששלח‬ ‫שם‪ :‬ודבר זה מדרכי התשובה הוא‪ ,‬שבזמן‬ ‫יהושע‪ ,‬דרך חלון ביתה בקיר שבחומה ע"י‬ ‫ה'‪ .‬אלא יבואר בכאן דמי שחייו והנהגתו‬ ‫הם באמונה שהכל בהשגחה‪ ,‬אזי מבקש הוא‬ ‫שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל‬ ‫חבל ולא הורידה אותם ע"י סולם‪ ,‬לפיכך‬ ‫שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב‬ ‫נענש ירמיהו שהוא מצאצאיה שהעלוהו‬ ‫חשבונות אחרים לדעת מה זה ועל מה זה‪.‬‬ ‫ולכך ראשית דבר הלכה ושאלה לנשים‬ ‫(ירמיהו ה‪ ,‬כה) עונותיכם הטו וגו'‪ ,‬וזה הוא‬ ‫מהבור ע"י חבל ולא ע"י סולם‪.‬‬ ‫שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם‪ ,‬אבל‬ ‫אחרות כדי לברר ולעמוד על צער זה‬ ‫ולכאורה הדבר מבהיל על הרעיון‪ ,‬ירמיה‬ ‫אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר‬ ‫האם זה צער הרגיל בכל יולדת‪ ,‬אזי ניחא‪,‬‬ ‫הנביא שהיה שרוי במצב של סכנת מות‬ ‫זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה‬ ‫וגם היא נכנסה בפתקא של חוה דכתיב‬ ‫בבור טיט‪ ,‬ובאים להוציאו ולהצילו משם‬ ‫נקרית והיינו שהיא בדרך הטבע ומקרה‪,‬‬ ‫בה (בראשית ג‪ ,‬טז) בעצב תלדי בנים‪ ,‬אבל אם‬ ‫כמעט בלי צער‪ ,‬והיה לו לפזז ולכרכר‬ ‫הרי זו דרך אכזריות‪ ,‬והטעם הוא‪ ,‬מפני‬ ‫צערה הוא יותר מהרגיל בכל הנשים‪ ,‬אזי‬ ‫בשמחה רבה‪ ,‬ומה פשר בקשתו הלואי‬ ‫יש בזה איזה תביעה ממנה והקב"ה דורש‬ ‫שהיא מונעת מהם מלפשפש במעשיהם‬ ‫והיה לי סולם‪ ,‬כדי שתהא הצלתו באופן‬ ‫ומבקש ממנה משהו‪ ,‬ולכך ותלך לדרוש‬ ‫וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים‪,‬‬ ‫נוח יותר‪.‬‬ ‫את' ה'‪ ,‬שהלכה לבימ"ד של שם כאומרז"ל‬ ‫ועל ידי זה תוסיף הצרה צרות אחרות‪,‬‬ ‫אך הוא אשר דברנו שהאדם היודע וחי‬ ‫(בראשית רבה סג‪ ,‬ו)‪ ,‬כדי לעמוד על הדבר‪ ,‬לדעת‬ ‫הוא שכתוב בתורה (ויקרא כו‪ ,‬כח) והלכתם עמי‬ ‫באמונת איתן ורואה בחוש שכל מאורעותיו‬ ‫מה זה ועל מה זה הגיע לה הצער הזה‪ ,‬כדי‬ ‫בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי‪ ,‬כלומר‬ ‫וקורת חייו הם בהשגחה פרטית‪ ,‬אזי כל‬ ‫להתודע ולהגלות לה מה ה' שואל מאתה‪.‬‬ ‫כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו‪ ,‬אם‬ ‫פרט ופרט אינו במקרה אלא בהשגחה‬ ‫תאמרו שהוא קרי – מקרה‪ ,‬אזי 'והלכתי‬ ‫וחשבון‪ ,‬וכיון שלא הביאו לו סולם מבית‬ ‫עמכם בחמת קרי' שאוסיף לכם חמת אותו‬ ‫המלך להעלותו ולהצילו מבור שחת‪ ,‬רק‬ ‫הלואי והיה לי סולם‬ ‫קרי‪.‬‬ ‫הביאו תחתיו חבלים ובלויי סחבות‪ ,‬אזי‬ ‫ויתר על כן אנו רואים ענין נפלא אצל‬ ‫הרי לנו מדבריו דשומה על האדם לדעת‬ ‫אין זה מקרה‪ ,‬ויש דברים בגו‪ ,‬כי הרי לא‬ ‫ירמיה הנביא כשהתנבא על ירושלים בימי‬ ‫ולהבין שהכל בחשבון ואין זה מקרה אלא‬ ‫יבצר ממנו יתברך לגלגל הצלתו על ידי‬ ‫צדקיהו המלך (ירמיה לח א‪-‬יב) כה אמר ה'‬ ‫בהשגחה פרטית‪ ,‬וכשהאדם מגיע לזאת‬ ‫סולם‪ ,‬ומשנמנעת הצלתו בסולם‪ ,‬היה שואל‬ ‫הישב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר‬ ‫הידיעה בזמן אזי לבבו יבין ושב אל ה'‪ ,‬ואז‬ ‫ומבקש לדעת מה זה ועל מה זה הגיע לו‬ ‫והיצא אל הכשדים יחיה והיתה לו נפשו‬ ‫תסור ממנו הרעה‪.‬‬ ‫ככה‪ ,‬ועל זה השיבו הקב"ה שאכן הכל‬ ‫לשלל וחי‪ ,‬כה אמר ה' הנתן תנתן העיר‬ ‫ועפי"ז נוכל לבאר הגמרא מנחות (כט‪ ,‬ב)‬ ‫בחשבון‪ ,‬מדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫הזאת ביד חיל מלך בבל ולכדה‪ ,‬ויאמרו‬ ‫דבעא מיניה רבי יהודה נשיאה מר' אמי‪,‬‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | ג‬ ‫גם מה ששומע ורואה אצל אחרים‬ ‫מהזמנים לעולם‪ ,‬בשעת חושך ואפילה זו‪,‬‬ ‫לא לתלות במקרה הזמן‬ ‫– בהשגחה פרטית עבורו‬ ‫מה ההבדל יש ליוסף אם יריח ריח עטרן‬ ‫ונפט או ריח בשמים‪ ,‬וכי ריח טוב של‬ ‫והנה עד כמה השגחתו ית' בפרטיות‪,‬‬ ‫והנה לא זו בלבד המוצאות אותו והקורה‬ ‫ראיתי להמגיד מדובנא (משלי יעקב פרשת עקב)‬ ‫בשמים באותה שעה מרה יוכל להועיל‬ ‫אתו‪ ,‬אלא גם כל מה ששומע ורואה אצל‬ ‫לו משהו‪ ,‬או יוכל להסב לו קורת רוח‪,‬‬ ‫עה"כ (דברים ח‪ ,‬ב‪-‬ה) וזכרת את כל הדרך וכו'‬ ‫אחרים גם הם אינם מקרה וארעי אלא‬ ‫אתמהה‪.‬‬ ‫שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה‬ ‫בהשגחה פרטית זומנו המה לו‪ ,‬וכידוע‬ ‫אך כשנתבונן בדבר נראה שדבר גדול‬ ‫זה ארבעים שנה‪ ,‬וידעת עם לבבך כי כאשר‬ ‫מעשה שהיה אצל הבעש"ט הק' (שפתי צדיקים‬ ‫ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך‪ .‬דהנה‬ ‫היה בו בריח בשמים זה‪ ,‬למען ידע יוסף‬ ‫וירא‪ ,‬תורי זהב פינחס‪ ,‬ויעוי' רב ייבי תהלים כב) שפעם‬ ‫שכל קורותיו לטב ולמוטב כולם בהשגחה‬ ‫בילקוט על מאמר זה מביא הגמרא (ברכות‬ ‫אחת ראה לאחד שחילל שבת‪ ,‬פשפש ומצא‬ ‫פרטית הם‪ ,‬וזה בראותו השינוי שבמשאם‬ ‫ה‪ ,‬א) אם רואה אדם שיסורין באים עליו‬ ‫בעצמו שעשה מעין זה‪ ,‬ששימש עם צורבא‬ ‫שלא היה כלול בהם עטרן ונפט אלא‬ ‫יפשפש במעשיו‪ .‬והכוונה בזה הוא להעיר‬ ‫מרבנן טרם שלמד ממנו דברי תורה‪ ,‬והיינו‬ ‫בשמים המפיצים ריח טוב‪ ,‬ידע והבין שכל‬ ‫אותנו להתבונן בכל גלגולי ההזדמנות‬ ‫חילול שבת‪ ,‬כי תלמיד חכם בבחי' שבת‬ ‫מאורעותיו הנוראים שאפפוהו עתה כולם‬ ‫אשר אל האדם שלא לתלות אותם במקרה‬ ‫(זוה"ק ח"ג כט‪ ,‬א)‪ ,‬ועל דרך זה בכל העבירות‪,‬‬ ‫הם בהשגחה במדה וחשבון‪ ,‬והצער של‬ ‫הזמן‪ ,‬כי אם ישכיל לדעת כי הכל בא אליו‬ ‫כל מה שרואה ושומע על אחרים על כרחך‬ ‫ריח רע לא נגזר עליו ולכך לא הגיעו‪.‬‬ ‫בהשגחה נפלאה מאת המשגיח העליון‬ ‫הוא שיש בידו גם כן שמץ מה מדוגמת‬ ‫וריח בשמים זה היה מאתו ית'‪ ,‬והיה בו‬ ‫ברוך הוא‪.‬‬ ‫אותה העבירה‪ ,‬והראוהו מן השמים בכדי‬ ‫תועלת רבה וחיזוק גדול ליוסף הצדיק‪,‬‬ ‫ולזה הקדים הכתוב ואמר וזכרת את כל‬ ‫שיפשפש במעשיו ויתקנם‪ ,‬וכן פירש‬ ‫שה' אתו גם בשעת חושך ואפילה זו בשעה‬ ‫הדרך וכו'‪ ,‬להשמיענו כי לא רק זאת‬ ‫המהרש"א‪.‬‬ ‫שכל עולמו חרב עליו בשעה אחת ובפתע‬ ‫בהקרה מקרה גדולה אל האדם שלא הורגל‬ ‫ובדגל מחנה אפרים בפר' (תולדות) עה"כ‬ ‫פתאום‪ ,‬ובו בזמן שהיה עלול להסתכן‬ ‫לראותו מחויב להאמין כי בא בהשגחה‪,‬‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬ו) ורבקה אמרה אל יעקב בנה‬ ‫ולהגיע לידי יאוש ח"ו‪ ,‬לכאורה הקב"ה‬ ‫כי אם גם דברים אשר מורגל בהם כמו‬ ‫לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו‬ ‫מעלים עיניו ממנו לגמרי‪ ,‬והרי הוא‬ ‫בליות בגדים והפסדם על ידי רוב הלבישה‬ ‫אחיך לאמר‪ .‬והק' דהאי לאמר מיותר הוא‪,‬‬ ‫אבוד ונשכח ח"ו‪ ,‬בשעה קשה זו נרמז לו‬ ‫והשימוש בהם‪ ,‬גם זה אינו מדרך הטבע‬ ‫שהרי אינו לאמר לזולתו‪ ,‬וביאר‪ ,‬שבעיני‬ ‫מן השמים שאין הדבר כן‪ ,‬וה' עמו‪ ,‬והוא‬ ‫ומקרי הזמן‪ ,‬אלא הוא בהשגחה פרטית‬ ‫רבקה אמנו ע"ה היה סובב כל ציר חייה‬ ‫תחת השגחתו המלאה‪ ,‬ואין לאבד את‬ ‫ובגזרתו ית'‪ ,‬בסבת רוע מעשי האדם‪ ,‬והעד‬ ‫בהשגחה פרטית‪ ,‬והנה יצחק אמר דיבור זה‬ ‫בטחונו בהשי"ת‪ ,‬הקב"ה מזמין לו ריח‬ ‫על כך וזכרת את כל הדרך וכו' שמלתך‬ ‫אל עשו בהסתרה‪ ,‬ועם כל זה שמעה זאת‬ ‫טוב שלא כדרך הטבע‪ ,‬להורות לו שאינו‬ ‫לא בלתה מעליך וכו'‪ ,‬שבמשך כל הילוכך‬ ‫רבקה‪ ,‬והבינה מזה שמפני מה עשה ה' ככה‪,‬‬ ‫'אבוד' ו'נשכח' ח"ו אלא אדרבה הקב"ה‬ ‫במדבר שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך‬ ‫כדי לאמר ליעקב ויקבל הוא את הברכות‪,‬‬ ‫מוליכו יד ביד‪ ,‬והוא יורד עמו מצרימה‪,‬‬ ‫לא בצקה זה ארבעים שנה‪ ,‬א"כ הלא ראינו‬ ‫וזהו ותאמר רבקה הנה שמעתי את אביך‬ ‫ריח בשמים זה הוא קרן אורה בחשך שבו‬ ‫בעינינו כי יש ויש ביד אלקינו להנהיג את‬ ‫מדבר‪ ,‬היינו ממה ששמעתי מה שהיה‬ ‫הוא נתון‪ ,‬ועל ידו נפתח ליוסף פתח תקוה‬ ‫עולמו בלי הפסד וקלקול מאומה מכל‬ ‫מדבר בסתר‪ ,‬על כרחך הוא לאמר‪ ,‬היינו‬ ‫לחזור ולהתרומם משפל מצבו‪ ,‬כי היה ה'‬ ‫וכל‪ ,‬ולכן 'וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר‬ ‫שמה' היתה זאת‪ ,‬כדי לאמר לך שתקבל‬ ‫מבטחו‪ ,‬וכמאה"כ (תהילים כג‪ ,‬ד) גם כי אלך‬ ‫איש את בנו ה' אלקיך מיסרך'‪ ,‬ובהגיע‬ ‫הברכות‪ ,‬ולכך לא אמרה לו שנזדמן לי‬ ‫בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי‪,‬‬ ‫אלינו איזה הפסד נדע ונאמין כי אינו‬ ‫שעברתי באותו זמן ושמעתי‪ ,‬אלא שמעתי‬ ‫שכיון שאני רואה שבכל מצב אתה עמדי‪,‬‬ ‫מקרה וטבע‪ ,‬אלא הכל דרך מוסר בחשבון‬ ‫במכוון ובהשגחה פרטית‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והכל מאתו ית' בהשגחה פרטית‪ ,‬שוב לא‬ ‫ובהשגחה נפלאה‪.‬‬ ‫ובספר אור המאיר (פרשת נשא) כתב דהכלל‬ ‫אירא רע מכל דבר שבעולם‪.‬‬ ‫וכעין זה הביאו בעלי המוסר בענין מה‬ ‫בכל דבר הנראה לאדם המשכיל‪ ,‬צריך‬ ‫ובתולדות יעקב יוסף (פרשת וישלח אות ט) הביא‬ ‫שמצינו בענין יוסף הצדיק כשהורד‬ ‫לחבר לבחינת עצמו‪ ,‬לדעת ולהשכיל‬ ‫בשם הבעש"ט הק'‪ ,‬אהא דאמרו בגמ' (ערכין‬ ‫מצרימה (בראשית לז‪ ,‬כה) והנה אורחת‬ ‫לאיזה כיון נזדמן לו לראות ולשמוע ככה‪,‬‬ ‫טז‪ ,‬ב) דמי שעברו עליו ארבעים יום בלא‬ ‫ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים‬ ‫מסתמא הבורא ברוך הוא יודע לתקן ענינו‬ ‫יסורין קיבל עולמו וכו'‪ ,‬ומקשי' התם היכי‬ ‫נכאות צרי ולט הולכים להוריד מצרימה‪,‬‬ ‫יותר ממנו‪ ,‬ולכוונה זאת מראה ונדמה אליו‬ ‫דמי יסורין‪ ,‬אפילו הושיט ידו לכיס ליטול‬ ‫ואמרו חז"ל (ב"ר פד‪ ,‬יז) והלא אין דרכן של‬ ‫יתברך בהתלבשות כזה‪ ,‬בכדי להעלות אל‬ ‫שלש ועלו בידו שתים וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬והקשה‬ ‫ישמעאלים להיות טעונים אלא עורות‬ ‫השורש ובזה תולה גם כן תיקון נפשו‪ ,‬ולכן‬ ‫הא אין יסורין בלא עון (שבת נה‪ ,‬א)‪ ,‬וכי סלקא‬ ‫ועטרן‪ ,‬אלא ראה מה זימן הקב"ה לאותו‬ ‫נזדמן לו דייקא עובדא כזה והסתכלות‬ ‫דעתך שזה נחשב לכפרת עון‪ .‬וביאר כי‬ ‫צדיק באותה שעה שקים מלאים בשמים‬ ‫או השמעות אזניו ולא לזולתו‪ ,‬כי הכל‬ ‫צדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב‪ ,‬ד)‪ ,‬כי המאמין‬ ‫כדי שתהא הרוח מנשבת בהם מפני ריחן‬ ‫בהשגחה פרטיות מאתו יתברך‪ ,‬ואליו נוגע‬ ‫בהשגחה פרטית של הש"י‪ ,‬ויודע בו כי כל‬ ‫של ערביים‪.‬‬ ‫כזה דייקא לצורך תיקונו‪.‬‬ ‫מאורעות של האדם הוא ממנו יתברך‪ ,‬הן‬ ‫ולכאורה אין הדברים מובנים‪ ,‬בשעה קשה‬ ‫וידוע מהרה"ק מהר"א מבעלזא שלא יכל‬ ‫דבר קטן או גדול‪ ,‬הכל הוא בדין אדנ"י דינא‬ ‫זו שיוסף הורד מצרימה‪ ,‬בשעת נפילתו‬ ‫לשמוע שום רע על יהודי‪ ,‬וכל שמועה‬ ‫דמלכות שמיא‪ ,‬והוא לסיבת חטאו‪ ,‬ומיד‬ ‫מאגרא רמא‪ ,‬בן זקונים של יעקב אבינו‬ ‫שאינה טובה על בר ישראל היה ממתיקה‬ ‫נתחרט ומלא חרדה ופחד ה'‪ ,‬מיד מוחלין‬ ‫המוסר לו כל מה שלמד משם ועבר‪ ,‬לבירא‬ ‫מיד ומהפך בזכותו‪ ,‬ואמר כ"ק זק' הברכת‬ ‫לו‪ ,‬מאחר שהוא מאמין וחוזר בו ומדבק‬ ‫עמיקתא‪ ,‬להיות נמכר לעבר למצרים‪,‬‬ ‫משה שאכן הבעלזער רב לא היה בטלן‪,‬‬ ‫מחשבתו בו יתברך‪ ,‬לכך גם המושיט ידו‬ ‫מקום מ"ט שערי טומאה‪ ,‬ארץ סגורה‬ ‫אלא שברוב עבודה נתעלה לדרגה זו שלא‬ ‫וכו'‪ .‬אחר שהוא מאמין שזה לסיבת חטאו‬ ‫ומסוגרת אשר אין עבד יכול לברוח משם‪,‬‬ ‫ראה שום רע על יהודי‪.‬‬ ‫ומתחרט נחשב לכפרת עון‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולא נראה לו שיוכל להשתחרר בשום זמן‬ ‫>>> צו השעה <<< הפעם יותר מתמיד שותפים לאהל מועד וזוכים!‬ ‫ד | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫הימים באמונת איתן בהשגחה פרטית‪ ,‬היא‬ ‫האמונה בהשגחה פרטית‪ ,‬להאמין ולבטוח‬ ‫ולפי דברינו מובן הוא שאכן הרה"ק‬ ‫להתאחד יחדיו איש עם רעהו‪ ,‬וכשאז נברו‬ ‫בה' שכל מאורעותיו וכל מוצאיו ומובאיו‬ ‫מבעלזא ברוב קדושתו וטהרתו בלא סיג‬ ‫יראי ה' איש רעהו אזי יכירו ידעו שהכל‬ ‫הם בחשבון ובהשגחה עליונה בכל פרט‪,‬‬ ‫ופגם כל שהוא‪ ,‬לא היה שייך שיראה או‬ ‫מאתו ית'‪.‬‬ ‫וידיעה זו היא תהיה לו לישועה בכל עת‬ ‫ישמע איזה דבר שאינו טוב על יהודי‪ ,‬ולכן‬ ‫ואמונה כל זאת וקיים עלינו סגולת‬ ‫וזמן‪ ,‬והבוטח בה' חסד יסובבנו‪.‬‬ ‫היה רואה בהם אך טוב ומלמד זכות על‬ ‫הצדיקים ועצתם אמונה בעת הזאת של‬ ‫ונזכיר בזה דוגמא אחת ושלא נדע מזה‪,‬‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫אחרית הימים‪ ,‬לחגור עוז ולהתאחד יחדיו‬ ‫הנה לפעמים כשאחד מהצאצאים אינו‬ ‫בחבר מרעים כאיש אחד ולדובב שפתי‬ ‫חש בטוב ונצרך להתלוות ולילך עמו‬ ‫הבוטח בה' חסד יסובבנו – כיון‬ ‫ישנים הקדושים אשר בארץ המה להעלות‬ ‫לרופא‪ ,‬וכאשר מגיעים לשם רואה והנה‬ ‫שבוטח יסורו ממנו כל הקטרוגים‬ ‫זכרון מעשיהם של צדיקים ודברי תורתם‪,‬‬ ‫כבר הקדימוהו רבים הממתינים כבר‬ ‫והיא העצה לחיזוק האומנה ואז טוב לכם‬ ‫בבית הרופא‪ ,‬והזמן מתארך כשעה ומחצה‬ ‫העולה לנו בזה שהשגחתו ית' היא על כל‬ ‫כל הימים‪.‬‬ ‫ויותר‪ ,‬לא יעלה על דעתו שמקרה הוא‬ ‫הברואים ובכל פרט ופרט מהם‪ ,‬ושומה על‬ ‫ותקצר רוחו‪ ,‬אלא יאמין שהכל בחשבון‬ ‫האדם לידע ולהאמין באמונת אומן שהכל‬ ‫והיה מרגלא בפומיה דכ"ק מרן אאמו"ר‬ ‫בהשגחה ואין שום מקרה בעולם כלל וכלל‪,‬‬ ‫זצ"ל ששמע מהרה"ח ר' יוס'ל טורנער‬ ‫ובהשגחה פרטית מאתו ית' נגזר עליו הן‬ ‫הביקור בבית הרופא והעיכוב שם וכו'‪,‬‬ ‫וכדברי הרמב"ם הנזכר‪.‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬בשם אחד הצדיקים דע"י שמדברים‬ ‫מהצדיקים ממשיכים ישועה‪ ,‬והרמז בכ'‬ ‫וכשיחשוב כן אזי חסד יסובבנו‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫וכאשר ישים הדברים על לבו ויהא מאמין‬ ‫(שמואל ב' כב‪ ,‬נא) מגדיל ישועות מלכו ועשה‬ ‫בכל דבר ודבר הקורה איתו‪ ,‬ידע אמנה‬ ‫ובוטח בה'‪ ,‬אזי ישגיח השי"ת עליו הלאה‬ ‫חסד למשיחו‪ ,‬וע"ד אומרז"ל (גיטין סב‪ ,‬א) מאן‬ ‫שהכל בהשגחה‪ ,‬והבוטח בה' ישוגב‪.‬‬ ‫בהשגחה יתירה וטוב לו‪ ,‬וכדאיתא במדרש‬ ‫מלכי רבנן‪ ,‬וזה מגדיל ישועות מלכו‪ ,‬שעל‬ ‫איכה (פרשה ד‪ ,‬כג) עה"כ (תהלים לב‪ ,‬י) רבים‬ ‫מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו‪,‬‬ ‫ידי שמשוחח מהצדיקים השי"ת עושה חסד‬ ‫כוח האחדות וההתאספות בצוותא‬ ‫אפילו רשע וחוזר בו הקב"ה מקבלו‪,‬‬ ‫וממשיך ישועה למשיחו‪ ,‬אל תקרי למׁשיחו‬ ‫להתחזק באמונה‬ ‫אלא למׂשיחו ‪ -‬למספר ומשיח מהצדיקים‪.‬‬ ‫שנאמר והבוטח בה' חסד יסובבנו‪ .‬והיינו‬ ‫והנה איתא בשם הריזינער דבעקבתא‬ ‫כיון שהוא בוטח בה' יסורו מעליו כל‬ ‫והרה"ק השר שלום מבעלזא ביאר והטעים‬ ‫דמשיחא יהא נסיון וקושי גדול בענין‬ ‫הקטרוגים ויהפכו עליו לחסד‪.‬‬ ‫ענין זה שעל ידי שינון דברי תורתם‬ ‫האמונה‪ ,‬והעצה היעוצה לזה היא‬ ‫ומעשיהם של הצדיקים ממשיכים ישועות‪,‬‬ ‫ואיתא (תולדות י"י משפטים והובא בס') בשם הבעש"ט‬ ‫שיתאספו יחדיו באחדות ולדבר מדברי‬ ‫הק' שכשרוצה השי"ת ליפרע ולענוש למי‬ ‫דהנה על ידי שמשוחחים בני ישראל‬ ‫הצדיקים ודברי תוכחה ומוסר‪ ,‬ובזה ינצלו‬ ‫מהצדיקים מתעוררים ומתלהבים הם‬ ‫שהוא ראוי לעונש אזי נוטלין ממנו מדריגת‬ ‫מנסיון האמונה ויתחזקו באמונת איתן‪.‬‬ ‫הבטחון והאמונה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוא כמבואר‬ ‫לעבודתו ית'‪ ,‬ועי"ז מתעלים הצדיקים‬ ‫בעוה"ב ממדרגה למדרגה‪ ,‬והנה ממדת‬ ‫ובזה ביאר הכ' (בראשית מט‪ ,‬א) ויקרא יעקב אל‬ ‫לעיל‪ ,‬דגם הרשע אם יהא לו בטחון‬ ‫הצדיקים להכיר טובה למטיביהם‪ ,‬ואין‬ ‫בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר‬ ‫בהשי"ת אין יכולים לענוש אותו‪ ,‬והבוטח‬ ‫הם נשארים חייבים לכל המטיב להם‪,‬‬ ‫יקרא אתכם באחרית הימים‪ ,‬שהודיעם‬ ‫בה' חסד יסובבנו‪.‬‬ ‫ומשפיעים וגומלים טוב וחסד למי שהביא‬ ‫בזה שהאסיפה יחדיו באגודה אחת ובשינון‬ ‫ובספר ביכורי אבי"ב (ריש פרשת ויצא) הביא‬ ‫וגרם להם לעילוי נשמתם למעלה‪.‬‬ ‫דיבורם ומעשיהם של הצדיקים‪ ,‬הם יצילום‬ ‫דברי המדרש (ב"ר סז‪ ,‬א) על הכתוב (בראשית כז‪,‬‬ ‫מ'אשר יקרה אתכם באחרית הימים' ‪-‬‬ ‫לג) ויחרד יצחק חרדה גדולה‪ ,‬הה"ד (משלי כט‪,‬‬ ‫ולכן כשמתאספים יחדיו בעתים מזומנות‬ ‫מנסיון קירור האמונה שיהא בעקבתא‬ ‫ומזכירים מעשיהם של צדיקים או הוגים‬ ‫כה) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בד' ישוגב‪,‬‬ ‫דמשיחא באחרית הימים‪ .‬וזה ענין ויאמינו‬ ‫בדין היה לקללה אלא ובוטח בד' ישוגב‪,‬‬ ‫בדברות קדשם המלהיבים ומתעוררים‪,‬‬ ‫בה' ובמשה עבדו‪.‬‬ ‫כגון בספר התולדות‪ ,‬או באר מים חיים‬ ‫נתן בלבו וברכו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומבאר‪ ,‬דהנה אחר‬ ‫ומאור ושמש וכדו'‪ ,‬אזי מתעלים הצדיקים‬ ‫והנה אין לנו מושג בדב"ק אך מאמינים‬ ‫שחרד יצחק חרדה גדולה עלמה מקום מצא‬ ‫וכין שהם מתעלים אינם נותרים חייבים‬ ‫אנו בדברי הצדיקים‪ ,‬וכיון שיצאו מפ"ק‬ ‫לומר גם ברוך יהיה‪ ,‬אלא שמחמת בטחון‬ ‫למטיביהם‪ ,‬וגומלים להם טוב וחסד‪,‬‬ ‫אלו הדברים‪ ,‬אזי צריך להאמין שבעקבתא‬ ‫הגדול שהיה לו ליעקב להש"י היה ניצול‪,‬‬ ‫וכבר יש לנו איזה זכות וריווח בגין אותה‬ ‫דמשיחא זו היא העצה היעוצה לנו‬ ‫כי באמת יצחק הי' דין ולא הי' יכול לסבול‬ ‫ההתאספות‪.‬‬ ‫ההתאספות בחבורה יחדיו ולשיח בדברי‬ ‫שום עבירה קלה ורמאות שהי' משליך פחד‬ ‫הצדיקים ומעשיהם‪ .‬אי לכך יש להתכנס‬ ‫על עולם‪ ,‬רק יעקב הלך בבטחון בהשי"ת‪,‬‬ ‫וכל הבא ומשתתף באסיפה וחבורה זו‬ ‫מעת לעת ומפקידה לפקידה ולישב‬ ‫ועל ידי זה הציל השי"ת אותו שלא כעס‬ ‫בכל מצב שהוא מוסיף עוז ותעצומות‬ ‫כאיש אחד בחבורה אחת ולחזור על דברי‬ ‫יצחק אבינו עליו כלל‪ ,‬ואמר גם ברוך יהיה‪,‬‬ ‫לישיבת מרעים זו וזכותו רב‪ ,‬ואיש את‬ ‫הצדיקים ולשיח בדברי התעוררות‪ ,‬והיא‬ ‫ובזה יבואר המדרש הה"ד חרדת אדם יתן‬ ‫רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק חזק ונתחזק‬ ‫תהא לנו לישועה בחיזוק האמונה בעקבתא‬ ‫מוקש‪ ,‬דאכן האמת יצחק בחרדתו הגדולה‬ ‫יחדיו לעבודתו ית'‪ .‬ויש לדעת ולהאמין‬ ‫דמשיחא‪ ,‬ויאמינו בה' ובמשה עבדו‪.‬‬ ‫הטיל חיתתו על הכל‪ ,‬אבל ובוטח בד'‬ ‫בזה שעצם ביאתו של כל אחד להתאספות‬ ‫ישוגב‪ ,‬שיעקב מפני שהיה בוטח בה' ניצול‬ ‫והישיבה יחדיו תועלתה מרובה‪ ,‬הן לו‬ ‫ומצאתי רמז לדבר‪ ,‬הנה בסוף מלאכי‬ ‫מדבר שם מענין עקבתא דמשיחא‪ ,‬ומזכיר‬ ‫ממנה‪ ,‬ולא עוד אלא גם נתן בלבו לברכו‪,‬‬ ‫ולכל החבורה יחדיו בכלל ופרט‪ ,‬וזה‬ ‫ואמר גם ברוך יהיה‪.‬‬ ‫מביא וגורם לחיזוק האמונה והבטחון‪ ,‬וע"י‬ ‫שם חסרון האמונה שאמרו (ב‪ ,‬יז) איה אלהי‬ ‫שיגיע להם התחזקות במדת הבטחון אזי‬ ‫המשפט‪ ,‬גם בחנו אלהים וימלטו (שם ג‪,‬‬ ‫העולה מדברינו מה שצריך ללוות אותנו‬ ‫יזכו לחסדי ה'‪ ,‬והבוטח ב' חסד יסובבנו‪.‬‬ ‫טו יעוי"ש) ולהלן הוא אומר (ג‪ ,‬טז) אז נדברו‬ ‫כל ימי חיינו‪ ,‬בכל קורותיו של האדם לטב‬ ‫יראי ה' איש אל רעהו וכו'‪ ,‬והיינו שהעצה‬ ‫ולמוטב וכדברי הבאמ"ח שאין ניצול מהם‪,‬‬ ‫(יישר כוח להרה"ח המפואר ר' מרדכי גלבשטיין שליט"א‬ ‫היעוצה לנסיון זה של חסרון האמונה‬ ‫וכיון שכן העצה היעוצה והנצרכת לכל‬ ‫שהמציא לידינו שיחת קודש זו ותשוחח"ל)‬ ‫בזמן עקבתא דמשיחא‪ ,‬ולהתחזק באחרית‬ ‫אחד ואחד מאתנו בתחילת בנין ביתו‪ ,‬היא‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | ה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫אמרי קודש‬ ‫והנראה לתרץ עוד עפ"י מעשה שהיה אצל‬ ‫ולהבין עומק החילוק בין המתפלל עבור‬ ‫שוה"ט ליל שבת קודש פר'‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מנדל מקאצק זי"ע שפעם‬ ‫עצמו לתפילתו על אחרים‪ ,‬י"ל בהקדם מה‬ ‫תולדות בית שמש‪ ,‬תשפ"ג‬ ‫בא אליו אברך מופלג בתורה ויראת שמים‬ ‫שכתב ה'בניין אריאל' בפרשתן שמביא לשון‬ ‫מחסידי קוצק שהיה דר בק"ק הורובישוב‪,‬‬ ‫רש"י הנ"ל 'לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפלות‬ ‫ויעתר יצחק לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר‬ ‫ותיכף בהיכנסו אל הרה"ק שאלו 'מה‬ ‫צדיק בן רשע לתפלת צדיק בן צדיק‪ ,‬לפיכך‬ ‫לו ה' ותהר רבקה אשתו (כה‪ ,‬כא)‪ .‬ופירש"י על‬ ‫לו ולא לה'‪ ,‬ומבאר העניין וז"ל‪' ,‬ביאור‬ ‫פי דברי הגמ' ביבמות (סד‪ ).‬ויעתר לו ‪ -‬לו‬ ‫נתחדש עמך בעירך'‪ ,‬וסיפר האברך שהגיע‬ ‫הדבר הזה ואריכות הלשון י"ל ע"פ מה‬ ‫ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק‬ ‫לעירו איזה צדיק וגרם לו בושת פנים גדולה‪,‬‬ ‫שאמרו רז"ל 'כל התולה בזכות עצמו תולין‬ ‫לתפילת צדיק בן רשע‪ ,‬לפיכך לו ולא לה‪,‬‬ ‫וכאשר דרש ממנו למה הכלימו ובייש פניו‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫לו בזכות אחרים וכו''‪ ,‬הרי שצדיק בן צדיק‬ ‫נענה 'הנני עושה תשובה ומתחרט על כך'‪.‬‬ ‫נענה ממה נפשך‪ ,‬אם תפלתו על זכותו נענה‬ ‫והנה ב'טור' (או"ח סי' נ"ג‪ ,‬סעיף ו'‪ ,‬הלכות ברכות‬ ‫אמר לו האברך 'וכי תשובה כזו בדיבור‬ ‫בזכות אביו‪ ,‬ואם מתפלל בזכות אביו נענה‬ ‫השחר) הביא בשם אביו הרא"ש זצ"ל שכתב‬ ‫אחד וברגע אחד כבר מועילה לתקן עוון‬ ‫בזכותו‪.‬‬ ‫בתשובה וז"ל‪ ,‬מה שכתבת שנהגו באלו‬ ‫הלבנת פנים שעליו נאמר 'המלבין פני‬ ‫משא"כ צדיק בן רשע ממ"נ אינו נענה‪ ,‬על‬ ‫המקומות למנות בזויי המשפחות לשליח‬ ‫חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא''‪,‬‬ ‫זכות אביו אינו יכול להתפלל‪ ,‬וכיצד נענה‬ ‫צבור‪ ,‬ויש בדבר הזה בזוי מצוה‪ ,‬כאילו‬ ‫והשיב לו אותו צדיק כי גמרא מפורשת היא‬ ‫אם עושה תפלתו על זכות עצמו‪ ,‬אם לא‬ ‫אינו כדאי למיוחסין שבישראל אלא כשאר‬ ‫שתשובה כזו מועילה והזכיר את הגמ' הנ"ל‬ ‫שתולה תפלתו על זכות אחרים‪ ,‬הרי שאינו‬ ‫אומניות בעלמא‪ ,‬וחלילה להיות מלאכת‬ ‫דהמקדש אישה על מנת שאני צדיק‪ ,‬אפילו‬ ‫דומה תפלת צדיק וכו'‪ .‬וזהו 'לפיכך לו ולא‬ ‫השם אומנות‪ ,‬אלא עטרה לראש‪.‬‬ ‫רשע גמור‪ ,‬מקודשת‪ ,‬שמא הרהר תשובה‬ ‫לה'‪ ,‬לפי שהוא היתה תפלתו שגורה בפיו‬ ‫גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני‬ ‫בדעתו‪ ,‬הרי דמהני תשובה אפי' בהרהור‬ ‫בכל עת‪ ,‬על זכותו או על זכות אביו‪ ,‬מה‬ ‫הארץ הזאת‪ ,‬אבל לא נתרעמתי על שלך‪ ,‬כי‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫שאין כל הדרכים האלו בה וק"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תלית הדבר ביחס משפחה ואינו כן בעיני‬ ‫המקום‪ ,‬אם הוא מיוחס ורשע מה תועלת‬ ‫נענה הרה"ק מקאצק ואמר לו‪ ,‬וכי לא‬ ‫ולפי"ז נראה לבאר מה שכתב המהרש"ל‬ ‫לפני המקום ביחס שלו‪ ,‬ואם הוא ממשפחה‬ ‫בתשובתו דכאשר מתפלל בשביל הציבור‬ ‫היה בידך לדחות ראייתו‪ ,‬הרי שם בגמרא‬ ‫בזויה וצדיק‪ ,‬טוב לקרב מזרע רחוקים‪,‬‬ ‫אז תפילת צדיק בן רשע חשיבא יותר‪,‬‬ ‫במסכת קידושין מיירי בחתן דמוחלין לו כל‬ ‫שנאמר (ישעיה נז‪ ,‬יט) שלום שלום לרחוק‬ ‫והעניין הוא כי כשמתפלל בשביל הציבור‬ ‫עוונותיו‪ ,‬ועל כן מועיל לו הרהור תשובה‬ ‫ולקרוב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יכול לתלות בזכות אחרים ואז שייך גם אצלו‬ ‫בצירוף המחילת עוונות‪ ,‬אבל לסתם אדם‬ ‫ה'ממה נפשך' שכתב ה'בניין אריאל'‪ ,‬שאם‬ ‫והט"ז בסימן זה הביא את דברי המהרש"ל‬ ‫לא סגי בתשובה כזאת‪ ,‬וצריך לעשות‬ ‫מתפלל מכוח זכותו נענה בזכות הציבור‪,‬‬ ‫(בהגהות הטור) שמסיים וז"ל‪ ,‬מכל מקום אם‬ ‫תשובה כהלכה כדי שיכופר לו‪.‬‬ ‫ואם מבקש מכוח זכותם נענה בזכותו‪,‬‬ ‫שניהם שוים בודאי מיוחס קודם לשאינו‬ ‫ואדרבה יש לו בנוסף גם את המעלה שהניח‬ ‫מיוחס‪ ,‬כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק‬ ‫וכן הביא ה'כלי חמדה' (פר' ראה) וז"ל‪ ,‬שמעתי‬ ‫כו' עכ"ל‪.‬‬ ‫דרכי אבותיו והתקרב לעבודתו ית'‪.‬‬ ‫אומרים בשם מרנא הגאון הקדוש מקאצק‬ ‫אמנם הט"ז עצמו מדייק אחרת מדברי‬ ‫זצלה"ה‪ ,‬שאמר ג"כ שהדין ברור כמו שכתב‬ ‫וזהו שכתב הטור בשם אביו הרא"ש‬ ‫הרא"ש וז"ל‪ ,‬ולענ"ד נראה מדכתב הרא"ש‬ ‫בעל עטרת זקנים ז"ל דכל זמן דלא נתכפר‬ ‫דכאשר מבקשים לשלוח שליח ציבור‪ ,‬היינו‬ ‫'טוב לקרב מזרע רחוקים' שמע מינה שיש‬ ‫לו החטא אינו יוצא מגדר רשע‪ ,‬והא דמקדש‬ ‫שיתפלל על אחרים דייקא‪ ,‬אז יש מעלה‬ ‫כאן עוד אחר מזרע שאינם רחוקים‪ ,‬דלשון‬ ‫על מנת שאני צדיק ‪ -‬שאני‪ ,‬כיון דאמרינן‬ ‫לשלוח צדיק שאינו מיוחס כי יש בו ב'‬ ‫'טוב לקרב' משמע שיש ברירה‪ ,‬ואפילו הכי‬ ‫בגמ' דשלושה מוחלין להם כל עוונותיהם‬ ‫המעלות האמורות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫טוב לקרב זה שהוא אינו מיוחס כדי לקרבו‬ ‫וחדא מנייהו חתן אם כן במקדש על מנת‬ ‫לאותו זרע לשכינה‪ ,‬דרחמנא ליבא בעי‪,‬‬ ‫שאני צדיק שפיר אמרינן דמקודשת שמא‬ ‫ותהיה תפלתו נשמעת יותר מצדיק בן צדיק‬ ‫הרהר תשובה בליבו ואין לומר הא לא‬ ‫ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו' (כח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫וזה נלמד מפסוק 'לרחוק ולקרוב' כן נראה‬ ‫נתכפר‪ ,‬זה אינו דא"נ דמקודשת הרי מוחלין‬ ‫בירושלמי (ביכורים פ"ג‪ ,‬ה"ג) למדו מפסוק זה‬ ‫לי‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והעולה מדבריו שלפי הרא"ש‬ ‫לו כל עוונותיו וכיון שהרהר תשובה ונתכפר‬ ‫שחתן מוחלין לו כל עוונותיו וז"ל‪ ,‬תני חתן‪,‬‬ ‫לעולם יש לקרב יותר את זה שאינו מיוחס‪.‬‬ ‫חכם‪ ,‬נשיא‪ ,‬גדולה‪ ,‬מכפרת כו'‪ ,‬חתן (שנאמר)‬ ‫לו ג"כ הרי הוא באמת צדיק גמור‪ ,‬ובאין‬ ‫ולכאורה קשה דהא בגמ' יבמות הנ"ל‬ ‫כאחת‪ ,‬כיון דאם הקידושין מהני נתכפר לו‬ ‫'וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת‬ ‫מבואר להדיא שתפילת צדיק בן צדיק‬ ‫ישמעאל'‪ ,‬וכי מחלת שמה והלא בשמת‬ ‫עוונותיו ג"כ והוא דבר חכמה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫נשמעת טפי מתפילת צדיק בן רשע‬ ‫שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דמשו"ה נעתר הקב"ה לתפילת יצחק‬ ‫ובזה תיושב שפיר קושיית ה'לחם משנה'‬ ‫והנה איתא בגמ' קידושין (מט‪' ):‬המקדש‬ ‫דווקא‪ ,‬והמהרש"ל (שו"ת‪ ,‬סימן כ') כבר עמד על‬ ‫דאכן הבדל גדול יש בין המקדש על מנת‬ ‫אישה על מנת שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור‪,‬‬ ‫זה וכתב ליישב דברי הרא"ש דכל מעלת‬ ‫שהוא צדיק לעדים פסולים‪ ,‬דדווקא חתן‬ ‫מקודשת‪ ,‬שמא הרהר תשובה בדעתו'‪ ,‬וכן‬ ‫תפילת צדיק בן צדיק הוא כשמתפלל עבור‬ ‫הזוכה ממילא למחילת עוונות מן השמים‬ ‫נפסק ברמב"ם (פ"ח מהלכות אישות ה"ה) והקשה‬ ‫עצמו‪ ,‬שאז זכות אבותיו מסייעתו להיוושע‪,‬‬ ‫די לו בזה שיהרהר בתשובה כדי להיחשב‬ ‫שם ב'לחם משנה' וז"ל‪ ,‬ואם תאמר המקדש‬ ‫אבל כשמתפלל עבור אחרים אז אין הבדל‬ ‫צדיק וכנ"ל‪ ,‬משא"כ עדים פסולים דלא‬ ‫בפסולי עדות אמאי אינה מקודשת‪ ,‬ניחוש‬ ‫ואדרבה חשובה לפני המקום תפילת צדיק‬ ‫שייך בהם עניין זה‪ ,‬לא יועיל להם להרהר‬ ‫שמא הרהרו תשובה בליבן'‪ ,‬ועיי"ש מה‬ ‫בן רשע שמניח מעשה אבותיו והולך בדרכי‬ ‫בתשובה רגעא חדא כדי לחזור לכשרות‪.‬‬ ‫שתירץ‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫ו | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫איש אלוקי‪+‬ם קד�וש‬ ‫הרב שמעון טיקוצקי‬ ‫סיפור�ים מ�ופל�אים וועב�דות יקר�ות על כ"ק מ�רן אד�מו"ר זי"ע מ�פה�ם ומ�רש�ימ�ות�יה�ם ש�ל ב�על�י ה�מעש�ה‬ ‫וסבר פניו היה משתנה לרגעא חדא‪ ,‬והיה מנשק‬ ‫הרבי זי"ע בטוב ליבו העניק לי מיד את הסכום‬ ‫הכתובת הנכונה‬ ‫את המזוזה‪ ,‬ורק לאחר מכן היה ממשיך בדרכו‪.‬‬ ‫הדרוש לי בתורת הלוואה‪.‬‬ ‫וכך היה כל פעם מחדש‪ .‬כל מעבר בפתח הדלת‬ ‫כתב לנו הרה"ח המפואר ר' מרדכי לוסטיגמאן‬ ‫בהגיע זמן הפירעון ניגשתי אל הרבי עם הכסף‪,‬‬ ‫שליט"א מחשובי אנ"ש בבארא פארק‪ :‬היה זה‬ ‫היה אצלו עבודה שלימה של הכנעה לפני‬ ‫אך הרבי סירב לקחת את הכסף בכל תוקף‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬של קבלת עול מלכותו יתברך בכוונה‬ ‫עוד בחיי חיותו של רביה"ק ה'ברכת משה'‬ ‫באותו רגע הבריק במוחי רעיון כיצד לגרום לרבי‬ ‫זי"ע‪ ,‬כאשר זכינו שבנו הרבי זי"ע שכן בתוכנו‬ ‫ובייחוד‪.‬‬ ‫כן לקבל את הכסף‪" .‬אני יודע למה הרבי לא‬ ‫לימים למדתי את דברי הטור (יו"ד סימן רפה‪ ,‬סעיף א')‬ ‫והתגורר ב'בארא פארק'‪.‬‬ ‫רוצה לקחת את הכסף" אמרתי כנעלב‪" ,‬כי הרבי‬ ‫באחד הימים קיבלתי טלפון מהרבי זי"ע‬ ‫"מצוות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע‬ ‫לא רוצה להלוות לי יותר‪ ,‬לכן הוא לא רוצה‬ ‫ולקובען על מזוזת הפתח כו' מפני שיש במזוזה‬ ‫שביקשני לבוא לביתו בדחיפות‪ .‬בהגיעי לביתו‬ ‫לקחת את הכסף"‪...‬‬ ‫אומר לי הרבי זי"ע‪" :‬קיבלתי זה עתה שיחה‬ ‫יחודו של הקב"ה ותמיד בבואו ובצאתו יזכור‬ ‫יחודו של הקב"ה ויתן יראתו על פניו וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫ואכן לשמע הטענה הזו נענה הרבי ואמר לי‬ ‫טלפונית מיהודי בלתי מוכר‪ ,‬אברך ארצישראלי‬ ‫ובראותי את דבריו אלו‪ ,‬שהט"ז (שו"ע‪ ,‬שם) מזכירם‬ ‫"בסדר‪ ,‬תן לי בחזרה את הכסף"‪ ...‬חזרתי‬ ‫ששהה כאן בארה"ב כמה ימים וכעת הוא בדרכו‬ ‫ומדגישם ביתר שאת "שבמזוזה יש יחוד שמו‬ ‫הביתה‪ ,‬והנה איך שהגעתי הביתה מתקשר אליי‬ ‫לשדה התעופה בדרכו חזרה ארצה‪.‬‬ ‫יתברך ובבואו ובצאתו יזכור יחודו יתברך"‪ ,‬או‬ ‫הרבי ואומר לי "הקשב נא‪ ,‬מישהו היה כעת‬ ‫"בימי שהותי כאן באמריקה" אמר לי אותו‬ ‫אז התחלתי לקבל מושג מה בעבודתו של רבינו‬ ‫אצלי ונתן לי בדיוק את אותו הסכום שנתת‬ ‫יהודי‪" ,‬התוודעתי לאברך שבמקורו אף הוא‬ ‫זי"ע והשתהותו המיוחדת בכל פעם שעבר על‬ ‫לי‪ ,‬למסור לנצרכים‪ ,‬בוא וקח את זה‪ ,‬זה בדיוק‬ ‫מבני ארץ ישראל אך כעת הוא מתגורר בשכונת‬ ‫פני המזוזה‪ ,‬מי שזכה לראות זאת ‪ -‬זכה לקבל‬ ‫בשבילך משמים"‪ ...‬באתי ולקחתי את הכסף‪.‬‬ ‫וויליאמסבורג ומצבו הכלכלי נורא ואיום‪ ,‬פשוטו‬ ‫המחשה חיה למילותיהם של הטור והט"ז‪.‬‬ ‫בדרכי שוב לביתי העברתי בראשי את‬ ‫כמשמעו‪ ,‬אין לו לחם לאכול‪ ,‬אני משאיר את‬ ‫השתלשלות הדברים ואז 'נפל לי האסימון' מה‬ ‫העניין בידיכם‪ ,‬שתדעו מזה ותעזרו לו" סיים‬ ‫לא ידעתי שגם אבי זי"ע נהג כן‬ ‫קרה כאן‪" .‬מה שהרבי אמר לי היה אמת" סיים‬ ‫אותו יהודי את השיחה‪.‬‬ ‫בעניין זה שמענו מהרה"ח ר' שמחה קרקובסקי‬ ‫אותו אברך בעל המעשה כשחיוך על שפתיו‪,‬‬ ‫הרבי מסר לי את השם וכתובת המגורים של‬ ‫שליט"א נאמן בית רבוה"ק‪ :‬כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫"אני הייתי זה שבדיוק הגיע ונתן לרבי את סכום‬ ‫אותו אברך מוויליאמסבורג שלא היה מוכר לו‬ ‫זי"ע היה לו זהירות מיוחדת שלא לחקות את‬ ‫הכסף"‪.‬‬ ‫כלל ואמר לי בנחרצות "אני רוצה לפגוש את‬ ‫האברך הזה ולשוחח אתו‪ ,‬האם תוכלו לקחת‬ ‫הנהגות אביו רביה"ק ה'ברכת משה' זי"ע‪ ,‬הגם‬ ‫הרגשה קדושה‬ ‫שהטבע האנושי הוא שבן מחקה את אביו‪,‬‬ ‫אותי לשם תיכף ומיד?"‪...‬‬ ‫ובפרט כשמדובר באב גדול וקדוש כרבינו‬ ‫עוד מספר הרה"ח רבי מרדכי שליט"א‪ :‬בימי‬ ‫למעשה‪ ,‬מיד כששמעתי את שמו של האברך‬ ‫ה'ברכת משה' זי"ע שהנהגותיו וגינוניו הקדושים‬ ‫שהותו של הרבי זי"ע ארה"ב הייתי נוהג מפעם‬ ‫ידעתי במי מדובר‪ ,‬הכרתי אותו משנות נעוריי‬ ‫נחרטו בציפורן שמיר בלב כל צאצאיו ומקורביו‪,‬‬ ‫לפעם להביא לשולחנו הטהור‪ ,‬ביומי דפגרא‬ ‫בארץ ישראל ואפילו למדתי עמו בישיבה‪,‬‬ ‫אך הוא זי"ע הייתה לו עבודה פלאית של אמת‬ ‫או בסעודת ראש חודש‪ ,‬קוגל תפוחי אדמה ‪-‬‬ ‫כמובן שלקחתי מיד את הרבי במכוניתי‬ ‫שלא לחקות במאומה את אביו הק'‪ ,‬שהרי חיקוי‬ ‫קארטאפל קוגעל שהכינו בביתי והיה זה דבר‬ ‫לוויליאמסבורג‪ .‬בהגיענו אל הכתובת ביקש‬ ‫בעצם מהותו אינו יכול להיות אמת‪ ,‬והוא זי"ע‬ ‫שגרתי פעמים רבות‪.‬‬ ‫ממני הרבי לעלות לדירה ולהגיד לאותו אברך‬ ‫שהיה כולו אמת נזהר מזה מאד‪.‬‬ ‫פעם כשהכינו בביתי את ה'קוגל' לאחד הטיש'ן‪,‬‬ ‫"שהבן של הרבי מלעלוב רוצה לדבר איתו"‪.‬‬ ‫כך למשל‪ ,‬אצל אביו רביה"ק ה'ברכת משה'‬ ‫אמרה לי זוגתי שתחי' שהקוגל יצא הפעם‬ ‫דפקתי בדלת‪ ,‬בעלת הבית פתחה את הדלת‬ ‫זי"ע ההקפה השישית ביום שמחת תורה הייתה‬ ‫מוצלח ביותר ושאלה אם אפשר שתטעם ממנו‬ ‫ואמרה לי שבעלה אינו בבית‪ .‬ירדתי ומסרתי‬ ‫שיאו הנשגב של שמחת תורה‪ ,‬והיה מאריך‬ ‫מעט‪ .‬אמרתי לזוגתי "לרבי נותנים קוגל שלם‬ ‫לרבי זי"ע את דבריה‪ ,‬אך הרבי בחוכמתו‬ ‫בהקפה זו בניגונו של הרה"ק מקאז'ניץ וניגון‬ ‫ואי אפשר לטעום ממנו קודם כלל"‪.‬‬ ‫העצומה ומתוך ה'אהבת ישראל' שבערה בקרבו‬ ‫'וקרב פזורינו'‪ ,‬אך בנו אדמו"ר זי"ע לא עשה‬ ‫והשתוקקותו לעזור ליהודי ‪ -‬לא ויתר‪.‬‬ ‫בהגיע השעה היעודה בעיצומו של הטיש העלו‬ ‫"לאמיר ווארטן – הבה נמתין ונחכה מעט"‬ ‫עסק מיוחד מהקפה זו‪ ,‬אצלו כל ההקפות היו‬ ‫את הקוגל על שולחנו של הרבי זי"ע‪ ,‬אך לפתע‬ ‫שווין לטובה בריקודיו המופלאים לכבוד התורה‬ ‫אמר‪...‬‬ ‫קורא לי הרבי ושואל אותי בשקט "האם הקוגל‬ ‫חיכינו‪ .‬ישבנו הרבי ואני במכונית‪ .‬לא עבר זמן‬ ‫בדביקות ואהבת תורה עד כלות הכוחות‪ ,‬וכן היה‬ ‫אינו שיריים של נשים?"‪ ...‬נדהמתי עד עמקי‬ ‫בעוד הרבה עניינים שנמנע מלחקות בעלמא את‬ ‫רב ואותו אברך יורד מביתו אל הרחוב‪" ...‬זה‬ ‫נשמתי לשמע השאלה‪ .‬הרבי מעולם לא שאל‬ ‫הוא" אמרתי לרבי‪" ,‬זה האברך"‪ .‬מיד יצא הרבי‬ ‫הנהגות אביו הקדוש‪.‬‬ ‫אותי שאלה כזו‪ ,‬אך הפעם שהיא רק חשבה‬ ‫לאחר שעלה אדמו"ר זי"ע על כס ההנהגה‬ ‫יצא מיד מהמכונית וניגש ברחימאיות אל אותו‬ ‫לטעום ‪ -‬הוא מיד הרגיש בזה בקדושתו‪.‬‬ ‫אברך‪ ,‬בו במקום התפתחה שיחה ארוכה בין‬ ‫הבחנתי בהנהגה מסוימת שהייתה לו‪ ,‬כשהיה‬ ‫מעשן והוצרך לעבור בפתח ולנשק המזוזה‪,‬‬ ‫הרבי לאותו אברך מרוד‪.‬‬ ‫עבודת קודש בכל פעם שעבר ליד‬ ‫שעה ארוכה פסע עמו הרבי הלוך וחזור ושוחח‬ ‫מעולם לא ניגש עם הסיגריה בידו אל המזוזה‬ ‫המזוזה‬ ‫אלא היה מניח קודם את הסיגריה על שולחן‬ ‫עמו‪ ,‬בסיום השיחה מסר לו הרבי זי"ע סכום כסף‬ ‫וכדו' ורק אז היה מנשק המזוזה ועובר בפתח‪,‬‬ ‫סח באוזנינו הגה"ח רבי ישראל כהן שליט"א‬ ‫נכבד ונפרד ממנו לשלום‪ .‬אותו אברך שהתוודע‬ ‫שכן אין זה כבוד לגשת אל המזוזה עם סיגריה‬ ‫שזכה להסתופף בצילו של כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫לגודל ה'אהבת ישראל' של הרבי זי"ע נקשר‬ ‫ביד‪.‬‬ ‫זי"ע‪ :‬בכל פעם שזכיתי לבקר בהיכלו של רבינו‬ ‫מאז אל הרבי בכבלי אהבה והערצה ולימים אף‬ ‫בהזדמנות אחת שחתי לרבינו שגם אביו רביה"ק‬ ‫זי"ע תפסה אותי במיוחד עבודת קדשו כל אימת‬ ‫עבר להתגורר ב'בארא פארק' והתפלל בבית‬ ‫ה'ברכת משה' זי"ע היה נוהג כך‪ ,‬כשהיה עובר‬ ‫שעבר בפתח הדלת ונישק את המזוזה‪ ,‬היה‬ ‫מדרשנו‪.‬‬ ‫בדלת היה מוסר לי קודם את הסיגריה ורק‬ ‫זה מחזה מופלא שחקוק עד היום בעצמותיי‪,‬‬ ‫אשרי משכיל אל דל‬ ‫לאחר מכן עבר בפתח‪ ,‬הוא לא נישק המזוזה‬ ‫מעמד שגילה טפח מהכנעתו ודביקותו של רבינו‬ ‫כשסיגריה בידו‪ ,‬מרוב יראת הקודש והרוממות‬ ‫בבוראו‪.‬‬ ‫וכך סיפר לי לימים אותו אברך בעצמו‪:‬‬ ‫לקדושת המזוזה‪.‬‬ ‫בכל פעם שחלף בפתח הדלת ליד המזוזה היה‬ ‫באחד הימים נזקקתי בדחיפות לסכום של כמה‬ ‫כששמע זאת רבינו זי"ע התנצל ואמר לי מיד‬ ‫נעצר ומשתהה רגע או שניים‪ ,‬מניח ידו על‬ ‫מאות דולרים להוצאה שאינה סובלת דיחוי‪,‬‬ ‫בענוותנותו‪" :‬לא ידעתי שגם אבי נהג כך"‪.‬‬ ‫המזוזה‪ ,‬ראו שהוא מחשב בשרעפיו דבר מה‬ ‫ניגשתי אל הרבי זי"ע וביקשתי ממנו הלוואה‪,‬‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | ז‬ ‫סיפורים ועובדות על צדיקי הדורות‬ ‫באהלי צדיקים‬ ‫הרה"ג ר' יאיר וינשטוק שליט"א ‪ -‬נו"נ לרבוה"ק‬ ‫לבקש מהמלאך רפאל‬ ‫ליומ"ד של הרה"ק רבי אהרן מטשערנוביל זיע"א – ח' חסלו תרל"ב‬ ‫נצצו כוכבי לילה מבעד לקרעי עננים‪" .‬אינני‬ ‫השעה‪ ,‬וידע גם את מחיר החוצפה‪ .‬הוא זכר‬ ‫הרוח הקרה והחורפית של חודש טבת‬ ‫במדרגה של אבי הקדוש‪ .‬הוא יכול היה לצוות‬ ‫את אזהרות התנאים על גחלתם של חכמים‪,‬‬ ‫בטשערנוביל לא נשבה כהרגלה‪ .‬היא שרקה‬ ‫על המלאך כעל עבד נאמן‪ .‬אני‪ ...‬אני יכול רק‬ ‫ש"נשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת‬ ‫בקולות מאיימים והתדפקה על חלונות העץ‬ ‫לבקש ממנו‪".‬‬ ‫עקרב"‪ .‬כל צעד שלו על רצפת העץ החורקת‬ ‫העבים של חצר האדמו"ר כמו שליחה של‬ ‫הוא עצם את עיניו‪ ,‬ושפתיו מלמלו‪.‬‬ ‫היה כמו הליכה על סף תהום‪ .‬אבל חזקה עליו‬ ‫המלאך המלא עיניים‪.‬‬ ‫בקשת בני המשפחה שהתחננו לפניו להיכנס‬ ‫שלג ראשון כבר כיסה את שבילי העיירה בלבן‬ ‫ימים ספורים לאחר אותו לילה קשה‪ ,‬בעוד‬ ‫לקודש פנימה ולהפציר ברבי הקדוש שיחסו‬ ‫צחור‪ ,‬ועשן כהה וסמיך היתמר מן הארובות אל‬ ‫השלג בחוץ ממשיך לרדת במעטה לובן בוהק‬ ‫על חיי נכדתו‪.‬‬ ‫תוך שמיים אפורים‪.‬‬ ‫על גגות הבתים בטשרנוביל‪ ,‬החלה הקדחת‬ ‫הבוערת לסגת בגופה של הילדה‪ .‬הצבע שב‬ ‫הוא דפק בדלת בדפקה קלה ומהססת‪ .‬כשלא‬ ‫בבית המדרש הגדול‪ ,‬שעות ארוכות לפני‬ ‫לאט אל לחייה החיוורות‪ ,‬ונשימתה נעשתה‬ ‫נענה‪ ,‬דחף אותה בזהירות‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬דעכו נרות השעווה האחרונים והותירו‬ ‫עמוקה ושקטה‪ ,‬כאילו יד נעלמה‪ ,‬רכה ורחומה‪,‬‬ ‫רבי אהרן הרים את ראשו מן הגמרא‪ .‬אור‬ ‫אחריהם ריח מתקתק של פתילות שרופות‪.‬‬ ‫ליטפה את מצחה הבוער והשיבה את נפשה‬ ‫השמן הצהבהב האיר את תווי פניו האצילים‪,‬‬ ‫אבל בתוך חדרו הפנימי של רבי אהרן‪ ,‬האוויר‬ ‫אל גופה‪.‬‬ ‫שהיו חרושים קמטים של יגון עמוק‪.‬‬ ‫היה ספוג במשהו אחר לגמרי‪ :‬דאגה וחשש‬ ‫"היה זה נס תחיית המתים" אמרו הרופאים‬ ‫"רבי"‪ ...‬לחש הגבאי‪ ,‬וקולו רעד והתפזר בחלל‬ ‫וציפייה מתוחה‪.‬‬ ‫שנדרשו למיטתה של הפעוטה‪.‬‬ ‫החדר הגדול כמנגינת כינור שבורה‪" .‬עפר‬ ‫בחדר פנימה‪ ,‬לאור מנורת שמן עתיקה‬ ‫אני תחת כפות רגליך‪ .‬אבל אין לי עוד רשות‬ ‫שהטילה צללים ארוכים על הקירות‪ ,‬ישב‬ ‫הרבי רצה את הקאפטן מארץ ישראל‬ ‫לשתוק‪ .‬בני הבית כוססים ציפורניים‪ ,‬והלבבות‬ ‫האדמו"ר הקדוש‪ .‬גלימת המשי המהוהה‬ ‫צפת!‬ ‫נקרעים לגזרים"‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬נשמטה מעט על כתפיו‪ .‬הוא היה שקוע‬ ‫האדמו"ר לא ענה‪ .‬הוא רק הביט בו במבט מלא‬ ‫כולו בגמרא הפתוחה לפניו‪ ,‬בדפים הצהובים‬ ‫עיר שיושבת על ההרים‪ ,‬ורוח קרה וטהורה‬ ‫והגדושים בדברי רש"י ותוספות מצא נחמה‪.‬‬ ‫נושבת בסמטאותיה האבן העתיקות שלה‪.‬‬ ‫אהבה‪ ,‬כאילו נתן לו רשות להמשיך את מה‬ ‫שהלב פחד להגות בקול‪.‬‬ ‫לולי תורתך שעשועי‪ ,‬אז אבדתי בעוניי‪ .‬עיניו‪,‬‬ ‫צפת עיר הקודש‪.‬‬ ‫אותן עיניים גדולות‪ ,‬עמוקות שבתוכן ריצד‬ ‫"אני זוכר את אביך הקדוש"‪ ,‬המשיך אביגדור‪,‬‬ ‫משם‪ ,‬מבין סמטאותיה הספוגות תורה ותפילה‪,‬‬ ‫וקולו הלך וצבר עוז פתאומי‪ ,‬מתרומם מעל‬ ‫ניצוץ מאיר‪ ,‬שהקרינו בדרך כלל אור של‬ ‫יצא פעם אחת חסיד פשוט‪ .‬שמו אמנם לא‬ ‫לחש הדממה‪" .‬כשאצל אביך קרה אסון שכזה‪,‬‬ ‫נחמה ואהבת ישראל‪ ,‬היו נשואות עתה מדי‬ ‫נשתמר בדברי הימים‪ ,‬אך ליבו היה רחב‬ ‫הוא לא ישב ולמד! הוא לא קיבל את גזר הדין‬ ‫פעם אל מעבר לחלון‪ ,‬אל תוך אפלת הלילה‪.‬‬ ‫כים של געגועים‪ .‬שנים ארוכות חיכה לרגע‬ ‫בדומיה מול הקירות הללו! הוא ידע לפקוד‪,‬‬ ‫כנראה ראה שם את מה שאף אחד מן ההמונים‬ ‫שבו יוכל לכתת רגלים‪ ,‬לעזוב את נוף ביתו‪,‬‬ ‫ידע לגזור‪ ,‬ידע להטות את שמים וארץ‪ .‬ואם‬ ‫הגודשים את החצר לא יכול היה לראות‪ :‬את‬ ‫ולנדוד מרחקים עצומים דרך ארצות ונהרות‪,‬‬ ‫הרבי‪ ...‬ואם הרבי אינו יכול לפעול ישועות‬ ‫מראות הדין הקשה בשחקים‪ ,‬ואת שלהבת‬ ‫ימים ולילות‪ ,‬עד שיגיע אל העיירה הקטנה‬ ‫כאביו הקדוש ולעשות את מה שהמגיד עשה‬ ‫חייה של הנכדה הקטנה הדועכת והולכת כמו‬ ‫טשערנוביל באוקראינה‪ ,‬לזכות ולראות את‬ ‫– הרי שעל הרבי להתפטר מן האדמורו"ת!‬ ‫נר אחרון ברוח סערה‪.‬‬ ‫פניו של הרה"ק רבי אהרן‪.‬‬ ‫לתת את המקום למי שכן יכול לעזור ליהודים‬ ‫בחוץ‪ ,‬מעבר לדלת הכבדה‪ ,‬נשמעו לחשושים‬ ‫מסע ארוך ומפרך מאין כמוהו עמד בפניו‪.‬‬ ‫הנאנקים בפתח חצרו!"‬ ‫חרישיים של בני הבית‪ .‬הדריכות שם הייתה‬ ‫הדרכים באותם ימים לא היו אלא שבילי עפר‬ ‫המילים הללו נפלו בחדר כמו גושי ברזל‬ ‫כמעט פיזית‪ .‬החסידים באלפיהם ראו בו את‬ ‫טובעניים‪ ,‬שבהם שקעו עגלות המסע עד סרנן‬ ‫לוהטים על קרקע קרה‪ .‬בחוץ‪ ,‬הרוח בחוץ‬ ‫הכתובת לכל צרה ולכל מצוקה – הם ידעו‬ ‫בבוץ העמוק של ימי הסתיו והחורף‪ .‬הרוחות‬ ‫הוסיפה ליילל בין החצרות‪ ,‬נושאת עמה את‬ ‫לבוא אל רבי אהרן עם פתקאות מקומטות‪,‬‬ ‫הקפואות של אירופה המזרחית נשבו במלוא‬ ‫קולות העיירה הקפואה‪.‬‬ ‫עם צרות של פרנסה דחוקה‪ ,‬עם עולמות‬ ‫עוזן‪ ,‬מקפיאות את לשד העצמות‪.‬‬ ‫נשברים ושידוכים מסובכים‪ ,‬ולהסתלק מפתח‬ ‫רבי אהרן לא זע‪ .‬לא כעס הבזיק בעיניו‪ ,‬ואף‬ ‫חדרו כשבליבם שמש זורחת‪ .‬אבל עכשיו‪,‬‬ ‫למסע כזה נדרשה הכנה מעשית קפדנית‪.‬‬ ‫לא קצף של עלבון‪ .‬להיפך; מעל שפתיו חלף‬ ‫החסיד‪ ,‬שהיה איש דל אמצעים אך פיקח‪ ,‬ידע‬ ‫כשבשר מבשרו של האדמו"ר‪ ,‬הילדה הצעירה‬ ‫לפתע חיוך קל ודקיק‪ .‬חיוך של אדם המקבל‬ ‫שצחוקה עד לפני רגע עוד הדהד במסדרונות‬ ‫היטב מה מצפה לו בדרכים‪ .‬באמתחתו הקטנה‬ ‫באהבה את תוכחתם של נאמני ביתו‪.‬‬ ‫נשא שני בגדי עליון‪ :‬האחד – "קפטן" מפואר‪,‬‬ ‫העץ‪ ,‬שכבה חסרת אונים כשקדחת מאכלת את‬ ‫עשוי בד משובח‪ ,‬שנועד אך ורק לרגעים‬ ‫הוא נשען לאחור‪ ,‬עיניו מנצנצות באור קלוש‬ ‫גופה הצנום‪ ,‬נדמה היה שכל הכתלים נופלים‬ ‫הנעלים שבהם יכנס אל דלת אמותיו של הרבי‪,‬‬ ‫של השתאות‪ ,‬ושאל בקול שקט‪:‬‬ ‫עליהם‪ .‬איך ייתכן? שאלו בלבבות חרדים‪ .‬האם‬ ‫לעמוד באימה וביראת כבוד בחצר הקודש;‬ ‫"ובכן‪ ,‬רבי אביגדור‪ ,‬מה עשה אבי בעת‬ ‫כוחו של הצדיק יפה לכל העולם כולו‪ ,‬ולנכדתו‬ ‫והשני – "שמאטע"‪ ,‬בגד ישן‪ ,‬מרופט ודהוי‪,‬‬ ‫שכזאת?"‬ ‫הוא – קצרה ידו?‬ ‫שכולו טלאים וקרעים‪ ,‬אשר נועד לשמש אותו‬ ‫הגבאי בלע את רוקו‪ ,‬וענה בפשטות מדהימה‪:‬‬ ‫ואז‪ ,‬מתוך הצללים של המסדרון האפלולי‪,‬‬ ‫בעמל הדרך‪ ,‬בין שלוליות הבוץ והאבק של‬ ‫"אביו של הרבי‪ ,‬בעת שקרה מקרה שכזה‪,‬‬ ‫הגיח רבי אביגדור‪.‬‬ ‫שבילי הגויים‪.‬‬ ‫היה מצווה על המלאך רפאל לבוא ולרפא את‬ ‫הגבאי הקשיש‪ ,‬שזקנו לבן כשלג‪ ,‬צעד בצעדים‬ ‫שבועות ארוכים נמשך המסע‪ .‬כשהלך בדרכים‬ ‫החולה!"‬ ‫כבדים ואיטיים‪ .‬הוא היה האיש היחיד בכל‬ ‫הקשות‪ ,‬היה עטוף באותו קפטן בלוי‪ ,‬מתמודד‬ ‫רבי אהרן הוריד את ראשו אל בין כפות ידיו‪.‬‬ ‫העיירה שזכר את ימי הזוהר של האב הגדול‪,‬‬ ‫עם הקור‪ ,‬הרעב ותלאות הדרך‪ .‬אך ברגע‬ ‫אנחה עמוקה‪ ,‬בקעה מחזהו‪ .‬כתפיו רעדו מעט‪.‬‬ ‫המגיד הקדוש רבי מרדכי מטשערנוביל זצ"ל‪.‬‬ ‫שהתקרב לגבול טשערנוביל‪ ,‬וכשבתי העיירה‬ ‫ר' אביגדור לבש קפוטת משי מרופטת‪ ,‬ובידיו‬ ‫"רבי אביגדור" אמר האדמו"ר בקול נשבר‪,‬‬ ‫הרועדות החזיק פמוט נחושת קטן שהאיר‬ ‫החלו להיראות באופק‪ ,‬נעצר החסיד לצד‬ ‫ומבטו פנה שוב אל החשכת החלון שמעבר לו‬ ‫את דרכו במסדרון החשוך‪ .‬הוא ידע את גודל‬ ‫הדרך‪ ,‬פתח את מזוודתו‪ ,‬פשט מעליו את בגד‬ ‫ח | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫הנשגבה הזו שהבאת לי מארץ הקודש? שמע‬ ‫"בוא איתי‪ .‬אני רוצה להראות לך משהו‪"...‬‬ ‫הדרכים המלוכלך‪ ,‬ולבש בחרדת קודש את‬ ‫טוב את ברכתי‪ :‬אני ערב לך‪ .‬אני אחתן לך את‬ ‫הרבי הוביל אותו בעצמו מן החדר החיצוני אל‬ ‫הקפטן הנאה והמהודר‪ .‬כך‪ ,‬בראש מורם מתוך‬ ‫כל הילדים שלך!"‬ ‫חדרו הפנימי‪ .‬המקום שבו היה נח מעט בלילות‪,‬‬ ‫כיסופים‪ ,‬נכנס בשערי חצר הקודש‪.‬‬ ‫וכך אכן היה‪.‬‬ ‫ושם היה המזרן שעליו נח הרבי הקדוש שעות‬ ‫הימים שעשה במחיצתו של רבי אהרן היו‬ ‫לימים‪ ,‬כשהאיש ההוא חזר אל ביתו בצפת‬ ‫ספורות בלבד ביממה‪ .‬הרבי הצביע בידו על‬ ‫ימי אור שאין להם שיעור‪ .‬כל מבט‪ ,‬כל מילה‬ ‫והיה מספר את המעשה הנפלא הזה לחסיד‬ ‫המזרן‪ ,‬ואמר בהתרגשות עמוקה‪:‬‬ ‫שאמר הרבי בשעת הטיש או בתפילה‪ ,‬וכל‬ ‫תנועה קדושה – האירו את נשמתו ופיצו על כל‬ ‫הקמאי הרה"צ רבי יהושע העשיל הלטובסקי‬ ‫"דע לך‪ ,‬ידידי היקר‪ :‬המזרן הזה‪ ,‬ממולא‬ ‫ייסורי הדרך הארוכה‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬היה מעיד בדמעות של הודאה‪:‬‬ ‫בקפטענעס ישנים שיהודים טובים הביאו לי‬ ‫מארץ ישראל הקדושה! אין לך מושג מרומם‬ ‫אך כל פגישה סופה להיחתם‪ .‬הגיע רגע‬ ‫"מעולם לא חסר לי דבר‪ .‬כל פעם שחיתנתי‬ ‫כמה יקר וקדוש בעיניי להתכסות בבגד שדרך‬ ‫הפרידה‪.‬‬ ‫אחד מילדי‪ ,‬ולא הייתה תחת ידי אפילו פרוטה‬ ‫אחת‪ ,‬היה רבי אהרן מטשרנוביל שולח אלי את‬ ‫על אדמת הקודש‪ ,‬שספג את האוויר של ציון‪.‬‬ ‫החסיד נכנס אל חדרו של הרבי‪ ,‬ביקש ברכה‬ ‫כל המעות הנצרכות להוצאות החתונה מראש‬ ‫זהו האוצר האמיתי שלי‪".‬‬ ‫לדרך שלום‪ ,‬והחל פוסע לאחוריו ביראה‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫הרבי הרים את עיניו הטהורות‪ ,‬ובחיוך חם‬ ‫ועד סוף‪ ,‬בדיוק כפי שהבטיח הצדיק‪ ,‬נאמן‬ ‫החסיד עמד שם בפיק ברכים‪ .‬הבושה התפוגגה‬ ‫וממתיק סוד קרא אליו‪:‬‬ ‫לבריתו עד היום האחרון"‪.‬‬ ‫ובמקומה התמלא ליבו ביראת רוממות עצומה‪.‬‬ ‫"מיין ליבער ארץ ישראל יוד (יהודי יקר מארץ ישראל)‬ ‫רבי אהרן חזר אתו אל פתח החדר‪ ,‬הניח את‬ ‫אמור לי נא‪ ,‬מה יש לך לתת לי מתנה מארץ‬ ‫את הסיפור השני שמעתי מידידי היקר‪ ,‬גדול‬ ‫ידו הקדושה על כתפו‪ ,‬ואמר לו במבט חודר‬ ‫ישראל הקדושה?"‬ ‫מעתיקי השמועה מרבותינו הקדושים הגה"ח‬ ‫מלא הבטחה‪:‬‬ ‫החסיד עמד נבוך בראש מורכן‪ .‬הוא הביט‬ ‫רבי שמואל פרוש שליט"א‬ ‫"ועכשיו – במה אוכל לתת לך תודה על המתנה‬ ‫בידיו‪ ,‬שנושאים עמם רק את זיכרונות הקודש‬ ‫של ארץ אבות‪ ,‬והשיב בקול רוטט ונבוך‪:‬‬ ‫"רבי‪ ...‬אין לי מאומה‪ .‬באתי בידיים ריקות‬ ‫לחלוטין‪ .‬זו מנת חלקו של איש עני כמוני‪"...‬‬ ‫אך רבי אהרן לא הניח לו‪ .‬מבטו היה עמוק‬ ‫וחודר‪ ,‬כאילו הוא רואה דרך רקיעים פתוחים‪.‬‬ ‫הוא חזר ושאל בשנית‪ ,‬בקול תובעני אך מלא‬ ‫בס"ד‬ ‫אהבה‪:‬‬ ‫"אין לך שום דבר לתת לי מארץ ישראל? שום‬ ‫דבר כלל?"‬ ‫ועתה כתבו לכם את השירה הזאת‬ ‫"רבי" ענה החסיד כשדמעות של בושה‬ ‫מבצבצות בעיניו‪" ,‬באמת שאין בידי דבר‪ .‬עני‬ ‫בלב נרגש ובהדרת כבוד הננו שולחים את מיטב איחולינו הלבביים‬ ‫ואביון אני‪ ,‬ובאתי בידיים ריקות"‪.‬‬ ‫לחברינו רב האי גאון‪ ,‬חובר חיבורים מחוכמים‪ ,‬ידוע בנעימות הליכותיו‪,‬‬ ‫אבל רבי אהרן לא וויתר‪ .‬בפעם השלישית‪,‬‬ ‫העמיד תלמידים הרבה‪ ,‬מנחיל דרכי רבוה"ק לדור העתיד‪ ,‬אמן פדגוג‪,‬‬ ‫בקול רך שהדהד בכל החדר הקטן‪ ,‬הוסיף‬ ‫מחשובי אברכי קהילתינו הקדושה בביתר‪ ,‬כש"ת‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫"ובכל זאת‪ ...‬תפתח את המזוודות והצרורות‬ ‫הרה"ג ר' משה טוביה טיקוצקי שליט"א‬ ‫שלך שם בפינה‪ .‬אולי‪ ,‬מתחת לכל הבגדים‪,‬‬ ‫מסתתר שם משהו קטן‪ ...‬משהו בשבילי?"‬ ‫פתאום‪ ,‬כמו ברק שחצה את החשיכה‪ ,‬נזכר‬ ‫ראש חבורת הבחורים בביתר‬ ‫החסיד בצרור התחתון ביותר במזוודתו‪ .‬הוא‬ ‫השפיל את ראשו אל הרצפה ולחש בקושי‪:‬‬ ‫לרגל שמחתו הגדולה בעת יוצא לאור לאחר שנות עמל ויגיעה עצומה בליבון‬ ‫"יש לי‪ ...‬יש לי שם איזה קפטן ישן‪ .‬קפטן‬ ‫ההלכות וההליכות‪ ,‬סולת נקי מנופה בי"ג נפות‬ ‫קרוע‪ ,‬מרופט ועלוב‪ ,‬ששמתי בצד רק בשביל‬ ‫ללכת בו בבוץ של הדרכים‪"...‬‬ ‫ספר קריאת שמע כהלכתה‬ ‫למשמע דבריו‪ ,‬פניו של הרבי נהרו ואור גדול‬ ‫הציף אותם‪ .‬שמחה עצומה‪ ,‬ממש כמי שמצא‬ ‫מטמון עצום של אבנים טובות‪ ,‬פשטה על‬ ‫ותיכף לת"ח ברכה שיזכה לישב באהלה של תורה מתוך הרחבת הדעת‪ ,‬תורה וגדולה‬ ‫פניו‪ .‬הרבי הכה בכפו וקרא בהתרגשות‪:‬‬ ‫במקום אחד‪ ,‬בנים וב"ב הולכים בדרכי אבותיו הקדושים שרפי מעלה‪ ,‬ויוכל להרביץ‬ ‫טא ברענג צו! הבא לי מיד את הקפטן‬ ‫– "נו‪ָ ,‬‬ ‫תורה כשאיפת ליבו הטהור‬ ‫הקרוע הזה! מהר!"‬ ‫החסיד מיהר אל הפינה‪ ,‬שלף את הבגד‬ ‫חבריך ותלמידך‬ ‫הישן מקרקעית הצרור‪ ,‬והגיש אותו אל הרבי‬ ‫חבורת הבחורים ביתר‬ ‫קהל היכלא דרבי שמעון כיתר‬ ‫בבושה גדולה‪ ,‬לא מבין מה מקום יש לבגד‬ ‫מרופט שכזה לפני ולפנים של צדיק הדור‪.‬‬ ‫אך רבי אהרן קיבל את הקפטן בשתי ידיים‪,‬‬ ‫כאילו היה זה מעיל מלכות יקר ערך‪ .‬הוא פנה‬ ‫אל החסיד המשתומם‪ ,‬ואמר לו בחיוך מאיר‬ ‫עיניים‪:‬‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | ט‬ ‫מרים מרבותינו הק'‬ ‫דיבורים‪ ,‬שיחות‪ ,‬א‬ ‫בנאות דש"א‬ ‫הרב שמעון טיקוצקי‬ ‫ליקוטי סיפורים ועובדות יקרות‬ ‫מפי הרה"ח ר' שמואל פרוש שליט"א‪ ,‬מחשובי אנ"ש ומעתיקי השמועה בחצר קדשנו‬ ‫במשהו ובטריפת הקנה ברובו‪ .‬אלא שניחא לי‪,‬‬ ‫האורח מקומו אצל הרב ובליבו החזיק טובה‬ ‫את הסיפורים הבאים מצאתי בצילום כתב‬ ‫שבמה שנוגע לוושט אפילו אדם גדול כהרה”ק‬ ‫לעצמו כי הלא בשלו כל הכבודה הזאת‪.‬‬ ‫יד קודש הנמצא אצלי מרשימות הרה”ק רבי‬ ‫מסאווריין מקפיד על משהו‪.‬‬ ‫אך הרב אמר לו “בבקשה ממך השפל מעט‪,‬‬ ‫נחום מרדכי פרלוב מנובומינסק זי”ע בעל‬ ‫רד מעט ממקומך‪ ,‬כי יש עוד אורחים כאן”‪,‬‬ ‫ה’פאר נחום’‪ ,‬בנו של הרה”ק רבי אלתר ישראל‬ ‫על האור החיים הקדוש זי”ע‬ ‫האורח לא הבין דבר ונשאר לשבת על מקומו‪.‬‬ ‫שמעון זי”ע בעל ‘תפארת אי”ש’‪.‬‬ ‫הרה”ק ר’ פינחס מקאריץ זי”ע עבר ליד בית‬ ‫אך אמר לו הרב עוד פעם “בבקשה ממך פנה‬ ‫בראש הדברים כתב הרה”ק‪“ :‬סיפורים‬ ‫אחד ואמר שמרגיש בו אור גדול ונכנס לתוכו‬ ‫מקום לאחרים”‪.‬‬ ‫ששמעתי מהרב הצדיק רבי יהושע העשיל‬ ‫ומצא בפנים את ספר אור החיים הקדוש‬ ‫האורח לא התאפק עוד ואמר “איני רואה כאן‬ ‫רבינוביץ ממאניסטרישץ’ ע”ה” (הוא הרה”ק בעל‬ ‫על התורה‪ .‬ואחר שעבר עליו אמר שמכיר‬ ‫שום איש”‪ .‬אמר לו הרב מאפטא “האם דווקא‬ ‫ה’ערכי יהושע’‪ ,‬נכד הרה”ק ר’ גדליה מליניץ זי”ע בעל ‘תשואות‬ ‫בהמחבר שאין לו בנים וכל כוח הפורה שלו‬ ‫רצונך לראות‪ ,‬אראה לך‪ ,‬אך תדע שאין יוצאים‬ ‫חן’ זי”ע)‪.‬‬ ‫הניח בספרו זה‪.‬‬ ‫השנה אם רואים (היינו שלא יוציא שנתו רח”ל)”‪...‬‬ ‫עד כאן שמעתי מהרה”ק ממאניסטרישץ’ זי”ע‪.‬‬ ‫טעם אמירת הקדיש לפני כגוונא‬ ‫והאורח ענה “אף על פי כן הנני סביר וקיבל”‪.‬‬ ‫הרב נופף במטפחתו על עיני האורח ואז ראה‬ ‫הרה”ק ה’אוהב ישראל’ מאפטא זי”ע דרכו היה‬ ‫ללמוד גפ”ת‬ ‫כל האושפיזין קדישין בתוך הסוכה‪ ...‬בחול‬ ‫לומר בעצמו הקדיש שלפני ‘כגוונא’ בליל שבת‬ ‫שמועות מפי אאמו”ר ז”ל‪.‬‬ ‫המועד סוכות חלה האורח וקרא את הרב לבוא‬ ‫קודש‪ .‬אחרי פטירת נכדו הרב ר’ משולם זישא‬ ‫אליו כי הבין שהגיע קיצו רח”ל‪.‬‬ ‫מזינקוב התחילו בניו הרה”ק ר’ חיים מזינקוב‬ ‫הרב בעל התניא זי”ע נכנס פעם במוצאי שבת‬ ‫והרה”ק ר’ יהושע העשיל ממעזבוז’ לנהוג‬ ‫קודש לבית מדרשו ומצא שתלמידיו הגדולים‬ ‫הרב בא אליו וקיבל צוואתו והבטיח לאורח כי‬ ‫לעולם יגיד עליו קדיש לפני כגוונא בליל שבת‬ ‫ברבנות‪.‬‬ ‫יושבים במסיבה ועוסקים בסיפורי צדיקים‪.‬‬ ‫עמד הרב ושאל את התלמידים מה ראיתם‬ ‫קודש‪ ,‬וכן נהג כל ימיו וגם צאצאיו הצדיקים‬ ‫פעם בא חסיד אפטא לפני הרה”ק רבי דוד‬ ‫שאתם בטלים מדברי תורה ועוסקים בסיפורי‬ ‫מז’ינקוב‪.‬‬ ‫משה מטשורטקוב זי”ע והטשורטקובער שאל‬ ‫צדיקים הלא ידוע מאמר חז”ל “כל הבטל‬ ‫להחסיד האפטער על שלומם ועוד שאל אם‬ ‫מדברי תורה מאכילין אותו גחלי רתמים”‪.‬‬ ‫אפילו במשהו‬ ‫הם אומרים הקדיש שלפני כגוונא‪.‬‬ ‫עמד אחד מהתלמידים וענה כמצטדק‪ ,‬רבי‬ ‫בברדיטשוב היו שני נכדי הרה”ק ה’קדושת‬ ‫ואמר לו (הטשורטוקובער לאותו חסיד) “ספר להם‬ ‫ומורי‪ ,‬איתא במדרש רבה‪ ,‬פעם אחת בתורה‬ ‫לוי’ זי”ע אחד היה הרה”צ ר’ יוסק’ע ר’ מאיר’ס‪,‬‬ ‫(להנוכחים) גופא עובדא על מה נהג ככה הסבא‬ ‫אהרן קודם למשה ופעם שנית משה קודם‬ ‫והשני היה הרה”צ ר’ יוסק’ע שותק‪ .‬ר’ יוסק’ע‬ ‫הרה”ק מאפטא זי”ע‪.‬‬ ‫לאהרן ללמדך שהוא משה והוא אהרן כלומר‬ ‫ר’ מאירס היה בעל תוקע בראש השנה בבית‬ ‫מעשה היה בעוד שהרה”ק מאפטא היה עדיין‬ ‫ששניהם שקולין‪.‬‬ ‫הכנסת בברדיטשוב‪ ,‬ור’ יוסקע שותק היה‬ ‫רב בעיר קולבסוב והיה בדוחק גדול ועניות‬ ‫ובזה גם כן יש להקיש שני הפסוקים‪ ,‬שפעם‬ ‫המקריא‪.‬‬ ‫ופעם אחת בערב חג הסוכות לא היה ממש‬ ‫אחת כתוב ‘הללו את ה’’ ופסוק שני ‘הללו‬ ‫ור’ יוסקע ר’ מאירס לפני התקיעות הלך לטבול‬ ‫פרוטה בבית‪ ,‬וממילא לא הכינו כל צרכי החג‬ ‫עבדי ה’’ ויכולים לומר ששני הפסוקים הללו‬ ‫במקווה‪ ,‬ואחר כך הלך לביתו ולבש הקיטל‬ ‫ואיש לא ידע מזה‪ ,‬גם הרבנית נטלה על עצמה‬ ‫רמוזים בתורה בפסוק ‘מקבילות הלולאות‬ ‫ומעוטף בטליתו מעל לראשו הלך ברגש‬ ‫לחשות ולא לספר לאיש‪ ,‬כי כן גזר עליה אישה‬ ‫אישה אל אחותה’‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם מהללים את‬ ‫ובחרדה לתקיעות‪.‬‬ ‫הרב לבלי לספר לאיש ולבלתי קחת מאיש‬ ‫עבדי ה’ הרי זה כאילו מהללים את השי”ת‪,‬‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫ב’פאלוש’ – במבוא לאולם בית הכנסת ישב‬ ‫לפיכך אנו יושבים ומספרי בסיפורי צדיקים‪.‬‬ ‫ר’ יוסקע שותק ושתה כוס צוקארייע (משקה‬ ‫והוא‪ ,‬הרב ז”ל‪ ,‬לקח את חלוקו הלבן‪ ,‬והלך‬ ‫השיב להם הרב‪ ,‬יש לכם בעניין הזה שתי‬ ‫חם) שהביאו מביתו‪ ,‬כשעבר עליו ר’ יוסקע ר’‬ ‫למרחץ להיטהר לרגל ואחר כך לבית המדרש‪.‬‬ ‫ספיקות‪ ,‬ראשית לא ידוע אם הסיפורים הם‬ ‫מאיר’ס במרוצה ורעש העמידו ר’ יוסקע שותק‬ ‫בתוך כך איש אחד נכנס אל הרבנית ואמר לה‬ ‫אמיתיים‪ ,‬ושנית לא ידוע אם הם צדיקים‬ ‫ואמר לו ר’ יוסקע רצונך לדעת מה ההבדל‬ ‫שהוא בא היום מיריד אחד ולא הספיק להגיע‬ ‫גמורים ולמה לכם להיות מוטלים בספק‪ ,‬מוטב‬ ‫ביני לבינך‪ ,‬אני יושב על החמין ואתה יושב על‬ ‫לביתו והזדמן לעיירה זו לפונדק אחד‪.‬‬ ‫שתתעסקו בגפ”ת בדבר ודאי‪.‬‬ ‫הצונן (מקווה קר)‪.‬‬ ‫ובהיות שאיתו חבילה של כסף שקיבל בעד‬ ‫ומספרים על ר’ יוסקע שותק שפעם אחת‬ ‫סחורתו נתיירא למוסרו לאיש זר עד אחר יום‬ ‫הרופא הגדול ביותר‬ ‫התארח אצל הרה”ק מסאווריין זי”ע והזמינו‬ ‫טוב על כן בא להתאכסן בבית הרב למסור לו‬ ‫לארוחתו בשולחנו‪ ,‬הסאווריינער כיבדו בכוס‬ ‫את צרור כספו‪ .‬הרבנית ענתה לו שאי אפשר‬ ‫זקני הרה”ק ר’ יעקב (מנובומינסק) זי”ע השיא את‬ ‫יין המשומר ממרתפו מובחר שבמובחר‪ ,‬ר’‬ ‫לה לקבלו לאורח כי גם בשבילם לא הכינה‬ ‫אחיו הרה”ק רבי ישראל אהרן שהיה אחר כך‬ ‫יוסקע כשטעם היין ערב לחיכו עד מאד ולגמו‬ ‫כלום לצרכי יו”ט‪.‬‬ ‫רב באופוטשנא‪ ,‬עם בתו של הרה”ק ר’ מאיר‬ ‫חתנו של הרה”ק ר’ יעקב דוד מאמשינוב זי”ע‪.‬‬ ‫עד גמירא ולא עוד שנתעורר לו תיאבון לכוס‬ ‫אבל האורח אמר שהוא יתן בעד כל ההצטרכות‪.‬‬ ‫שני‪ ,‬ולא שהה עד שלקח הבקבוק ומילא את‬ ‫הרבנית הרהרה בליבה פן תעבור על מצוות‬ ‫טרם שנגמר השידוך נכנס חסיד אל הרה”ק ר’‬ ‫כוסו בעוד פעם‪.‬‬ ‫בעלה הרב כי כן ציווה לה שלא תיקח משום‬ ‫יעקב דוד ואמר לו אתמהה אם יתאים לכבודו‬ ‫ר’ יוסקע הכיר או שנדמה לו שהרה”ק‬ ‫איש בעת יחסר לה‪ ,‬אעפ”כ נתגברה לקחת כי‬ ‫להיות מחותנו של הרב מנובומינסק שרוב‬ ‫מסאווריין הציץ על מעשיו בעין מעט זלעפה‪,‬‬ ‫הלא האיש יתן בעד טרחתה שתטרח בשבילו‪,‬‬ ‫חסידיו הם פשוטי עם‪ ,‬ולא נתן רבי יעקב דוד‬ ‫מיד פתח ר’ יוסקע ואמר‪:‬‬ ‫ובמהירות הכינה בשר ודגים וכל מטעמים‬ ‫לחסיד לגמור את דבריו ואמר לו‪ :‬הנה כאן‬ ‫וערכה השולחן בסוכה כדת‪.‬‬ ‫הוכחה גדולה אצלי שר’ יעקב מנובומינסק‬ ‫באמת קשה לי בדין טריפת הקנה והוושט‪,‬‬ ‫הוא אדם גדול‪.‬‬ ‫הלא הקנה משמש לרוחניות לקול תורה‬ ‫אחר התפילה בא הרב לתוך הסוכה וראה הכול‬ ‫ותפילה והוושט משמש לגשמיות להכניס‬ ‫מוכן וגם את האורח ראה ונתן לו שלום אך‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬למי שחולה במחלה‬ ‫מאכל ומשקה‪ ,‬למה החמירו בטריפת הוושט‬ ‫מאומה לא שאל‪ .‬כאשר הסבו בשולחן לקח‬ ‫קלה והולך להתרפא אצל רופא טירון‪ ,‬ומי‬ ‫י | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫ברכת הפירות‬ ‫ילקוט הליכות‬ ‫שחלה במחלה יותר חמורה הוא‬ ‫הולך לרופא יותר מנוסה ומי‬ ‫ועניינים הנוגעים למעשה‬ ‫שחולה במחלה מסוכנת עליו‬ ‫ללכת לרופא מומחה גדול‪.‬‬ ‫נערך ע"י הרה"ג רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א ‪ -‬רב ומו"צ בקהילתנו הקדושה‪ ,‬בעל ה'ילקוט הליכות' וראש כולל משנת שמעון‬ ‫כן הוא הדבר חסידים אלה‬ ‫הלמדנים ויודעי התורה שחסרה‬ ‫ו‪ .‬בירך על מאכל או משקה בסתם‪.‬‬ ‫בעת הברכה‪ ,‬ואחר שגמר הברכה‬ ‫א‪ .‬לאחוז כל דבר שמברך עליו ביד‬ ‫להם קצת יראת שמים יכולים‬ ‫לקחם משם‪ ,‬אין צריך לחזור ולברך‪,‬‬ ‫ימין בזמן הברכה‪.‬‬ ‫למצוא תיקון לנפשותיהם אצל‬ ‫א‪ .‬בירך בורא פרי העץ על תפוח‪,‬‬ ‫כל רב שהוא‪ ,‬אבל הפשוטים‬ ‫כיון שהיו מוכנים לפניו ואינו תלוי‬ ‫ובשעת ברכה לא כיון לפטור‬ ‫א‪ .‬כל דבר שמברך עליו לאכלו או‬ ‫שאינם יודעים את התורה‬ ‫בדעת אחרים‪ .‬ובפרי מגדים מצדד‪,‬‬ ‫שאר פירות‪ ,‬וגם לא כיון רק על‬ ‫להריח בו‪ ,‬לכתחילה צריך לאחזו‬ ‫הם ברוחניות חולים מסוכנים‬ ‫דאפילו היו מונחים בחדר הסמוך‬ ‫התפוח שלפניו‪[ ,‬ונקרא בירך בסתם]‪,‬‬ ‫ביד ימין בזמן הברכה‪ ,‬כדי שיכוין‬ ‫וזקוקים לצדיק הפנימי לרפא את‬ ‫לו בעת הברכה‪ ,‬גם כן אין צריך‬ ‫ואחר כך הביאו לו תפוח ממקום‬ ‫לבו על מה שמברך‪ ,‬וביד ימין‬ ‫נשמותיהם ב’סמא דחיי’ בדרך‬ ‫לחזור ולברך‪ ,‬אך לכתחילה יזהר‬ ‫אחר‪ ,‬אין צריך לחזור ולברך עליו‪.‬‬ ‫משום חשיבות‪ ,‬ואיטר יד (שמאלי)‬ ‫שלא לעשות כן‪ ,‬א' מטעם הפסק‪,‬‬ ‫התורה והמצוות‪.‬‬ ‫ואם הביאו לו פרי אחר‪ ,‬אם עדיין‬ ‫יאחוז בידו השמאלית דזה יד ימין‬ ‫ב' דהמצוה לכתחילה שיאחוז את‬ ‫שלו‪[ .‬שו"ע ומ"ב סימן רו ס"ד‪ ,‬וכתב בכף‬ ‫לא גמר לאכול התפוח‪ ,‬אינו צריך‬ ‫הדבר שמברך עליו בידו בשעת‬ ‫והיה כאשר תריד ופרקת‬ ‫לחזור ולברך‪ ,‬ואם גמר לאכול‬ ‫ברכה‪[ .‬שו"ע ומ"ב ס' רו ס"ה]‪.‬‬ ‫החיים שם סקל"א‪ ,‬שלדעת המקובלים‪ ,‬גם‬ ‫עולו‬ ‫התפוח‪ ,‬צריך לחזור ולברך‪[ .‬שו"ע‬ ‫איטר יד צריך לאחוז בימין דעלמא‪ ,‬ושכן עמא‬ ‫ומ"ב שם]‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בירך על מה שלפניו והובא לו עוד‬ ‫דבר‪ ,‬ע"ש]‪.‬‬ ‫בספר ‘מסכת עדיות בחירתא’ על‬ ‫ממקום אחר באיזה אופן חוזר‬ ‫ב‪ .‬כתב במור וקציעה [שם] דדוקא‬ ‫מסכת עדיות שיצא לאור בוורשא‬ ‫ב‪ .‬יש אומרים שאם ישב לאכול‬ ‫(מהרה”ג רבי יהודה לייב מנדלזון) מצאתי‬ ‫ומברך‪.‬‬ ‫בשעת ברכה יאחוז בימין דרוב‬ ‫ארוחת פירות‪ ,‬ובירך בורא פרי‬ ‫כתוב‪:‬‬ ‫העץ בסתם‪ ,‬אפילו הביאו לו אחר‬ ‫בירך על מאכל או משקה שהיו‬ ‫העולם‪ ,‬אך לאכול יכול גם ביד‬ ‫שמאל‪.‬‬ ‫שמעתי מפה הקדוש אדמו”ר‬ ‫כך פירות ממינים אחרים שלא היו‬ ‫לפניו‪ ,‬ובשעת ברכה התכוין לאכול‬ ‫הרה”צ כש”ת רבנא ר’ ישראל‬ ‫לפניו בשעת ברכה‪ ,‬וגם לא נשאר‬ ‫ולשתות רק ממה שהיה מונח‬ ‫ג‪ .‬בדיעבד אפילו לא אחז בידו על‬ ‫אלתר שמעון זכותו יגן עלינו זצ”ל‬ ‫לפניו מהפירות הראשונים‪ ,‬אין‬ ‫לפניו‪ ,‬ואחר כך הביאו לו עוד אפילו‬ ‫מה שבירך עליו‪ ,‬רק שהיה מונח‬ ‫מנאוואמינסק על המדרש רבה‬ ‫צריך לחזור ולברך‪[ .‬מ"ב שם]‪.‬‬ ‫מאותו מין מאכל או משקה‪ ,‬צריך‬ ‫לפניו בשעת ברכה יצא‪[ .‬מ"ב שם]‪.‬‬ ‫“והיה כאשר תריד ופרקת עולו‬ ‫ג‪ .‬בירך שהכל על משקה‪ ,‬ובשעת‬ ‫לחזור ולברך‪ .‬והוא הדין אם לאחר‬ ‫ד‪ .‬וכתב בכף החיים [שם סקל"ב]‪ :‬ויש‬ ‫וגו’ אם ראית אחיך פורק עולו‬ ‫ברכה לא כיון לפטור שאר דברים‬ ‫שגמר לאכול ולשתות החליט‬ ‫להיזהר לאחוז בידו דוקא‪ ,‬ואם‬ ‫של תורה גזור עליו שמדים ואתה‬ ‫שברכתם שהכל‪ ,‬וגם לא כיון רק‬ ‫בדעתו שלא לאכול ולשתות עוד‪,‬‬ ‫יש לו בית יד (כפפה) צריך להסירו‬ ‫שליט בו הה”ד כי אתה אבינו‬ ‫על המשקה שלפניו‪[ ,‬ונקרא בירך‬ ‫ולבסוף נמלך ורוצה לאכול או‬ ‫בשעת ברכה‪ ,‬וכן לא יאחוז על ידי‬ ‫כי אברהם לא ידענו וישראל לא‬ ‫בסתם]‪ ,‬ואחר כך הובא לו משקה‬ ‫לשתות עוד‪ ,‬דצריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫כלי‪ ,‬או על ידי כף בשעת ברכה‬ ‫יכירנו וגו’ ויאמר יצחק הוא מי‬ ‫ממקום אחר‪ ,‬אין צריך לחזור‬ ‫[מ"ב שם]‪.‬‬ ‫משום דאינו דרך כבוד‪ ,‬רק אם דרך‬ ‫שאמר גזור עליו שמדים אתה‬ ‫ולברך‪ ,‬ואם הביאו לו מאכל‬ ‫ה‪ .‬בירך על מה שלפניו והובא לו‬ ‫לאכלו בכף (כמו מרק) שרי‪.‬‬ ‫מתכיפו לאבות” עכ”ל‪.‬‬ ‫שברכתו שהכל ממקום אחר‪ ,‬צריך‬ ‫עוד ממקום אחר באיזה אופן‬ ‫ב‪ .‬שלא לתחוב סכין בפרי בזמן‬ ‫והמדרש הוא פליאה מאוד‪,‬‬ ‫לחזור ולברך אפילו אם עדיין‬ ‫אינו חוזר ומברך‪.‬‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫ואמר אדמו”ר זצ”ל הנ”ל משום‬ ‫נשאר אצלו מהמשקה‪ .‬והוא הדין‬ ‫דאנו רואים בחוש אם אומרים‬ ‫א‪ .‬בירך שהכל על מאכל או משקה‬ ‫א‪ .‬כתב בשו"ע הרב [שם ס"ח]‪ :‬ויש‬ ‫אם בירך שהכל על מאכל שברכתו‬ ‫לפושעים גמורים שעוברים על‬ ‫שלפניו‪ ,‬והתכוין לפטור כל מאכל‬ ‫מי שאומר שעל דרך הקבלה אין‬ ‫שהכל [בירך בסתם]‪ ,‬ואחר כך הביאו‬ ‫תורה כולה הנח לך לשמד רח”ל‪,‬‬ ‫או משקה שברכתם שהכל שיביאו‬ ‫לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין‬ ‫לו משקה ממקום אחר‪ ,‬אפילו אם‬ ‫והנה בודאי אינו רוצה לשמוע‬ ‫לו אחר כך‪ ,‬אין צריך לחזור ולברך‪.‬‬ ‫ולאחוז הסכין בימינו‪ ,‬כי הם ב'‬ ‫בשום אופן שבעולם‪ ,‬והטעם‬ ‫עדיין נשאר לו מהמאכל‪ ,‬חוזר‬ ‫[מ"ב שם]‪.‬‬ ‫הפכים בנושא אחד‪ ,‬שהימין ממנה‬ ‫משום דאמרינן במס’ מכות “אנכי‬ ‫ומברך‪[ .‬ע"פ מ"ב שם‪ ,‬וכן כתב בקצור‬ ‫ב‪ .‬בירך שהכל על מאכל‪ ,‬והיה‬ ‫תוצאות חיים והסכין הוא כוחו של‬ ‫ולא יהי’ מפי הגבורה שמענו” דאז‬ ‫שולחן ערוך סימן נז ס"ה]‪.‬‬ ‫משקה שברכתו שהכל מונח על‬ ‫עשו המקצר חיים‪.‬‬ ‫ירד ניצוץ הק’ מבורא עולם לכל‬ ‫ד‪ .‬אמנם לכתחילה טוב להיזהר‬ ‫השולחן‪ ,‬אפילו לא כיון לפטרם‪,‬‬ ‫ישראל בגופן ובאיברם ובנשמתן‬ ‫ב‪ .‬ועל פי זה כתב בכף החיים [שם‬ ‫שיתן דעתו בשעת ברכה לפטור‬ ‫אינו חוזר לברך על המשקה‪ .‬וכן‬ ‫באמונה חזקה בשורש חזק שלא‬ ‫סקל"א]‪ :‬ועל כן דבר שדרכו לאחוז‬ ‫את כל מה שיביאו לפניו אחר כך‪,‬‬ ‫אם בירך שהכל על משקה‪ ,‬והיה‬ ‫יהי’ עוברים בשום אופן שבעולם‪.‬‬ ‫במזלג ולברך עליו‪ ,‬אם אפשר יש‬ ‫דיש סוברים דכשמברך בלי כוונה‬ ‫מאכל שברכתו שהכל מונח על‬ ‫לעשות המזלג של כסף‪ ,‬ואם לאו‬ ‫וכפי ששמע מהרבי ר’ בער זל”ל‬ ‫לפטור [בירך בסתם]‪ ,‬אינו פוטר רק‬ ‫השולחן‪ ,‬אפילו לא כיון לפטרו‪,‬‬ ‫יש לאחזו בידיו‪.‬‬ ‫ד’אנכי עומד ביניכם’ וגו’’ בלשון‬ ‫מה שמונח לפניו בשעת ברכה‪.‬‬ ‫אינו חוזר לברך על המאכל‪[ .‬מ"ב‬ ‫ג‪ .‬ולמעשה הוראת הפוסקים‪,‬‬ ‫הווה‪ ,‬דדיבור אנכי עדיין עכשיו‬ ‫[רמ"א ומ"ב שם]‪.‬‬ ‫שם]‪.‬‬ ‫דגם לדעת המקובלים האיסור רק‬ ‫ג”כ עומד בכל זמן ובכל פעם‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אורח האוכל על שולחן בעל‬ ‫ג‪ .‬בירך שהכל על מאכל‪ ,‬ולאחר‬ ‫על סכין‪ ,‬ולא על כף או מזלג של‬ ‫וזה כונת המדרש שאמר יצחק‬ ‫הבית‪ ,‬או האוכל במוסד‪ ,‬וכן בעל‬ ‫שגמר לאכול רוצה לשתות‪ ,‬אם‬ ‫מתכת‪[ .‬וזאת הברכה ע' ‪.]10‬‬ ‫אבינו עצה טובה אם ראית‬ ‫הבית עצמו הסומך על בני ביתו‬ ‫דרכו לשתות בגמר האכילה‪ ,‬אינו‬ ‫שעוברים ח”ו על התורה אז גזור‬ ‫בהגשת המאכלים לפניו‪ ,‬דינם‬ ‫מברך שהכל על המשקה‪ ,‬אפילו‬ ‫ג‪ .‬שלא לברך על אוכל או משקה עד‬ ‫עליהם שמדים ועל זו בודאי‬ ‫שונה‪ ,‬לפי שדעתם תלוי בדעת‬ ‫לא כיון בשהכל לפטור המשקה‪,‬‬ ‫שיהיו מונחים לפניו‪.‬‬ ‫אינם רוצים ואז יהי’ זכות גדול‬ ‫אחרים‪ ,‬ולכן על כל מה שמגישים‬ ‫ואפילו לא היה על השולחן בשעת‬ ‫אין לברך על מאכל או משקה עד‬ ‫על ישראל ועל זה אמר המדרש‬ ‫להם אחר כך אין צריכים לחזור‬ ‫ברכה‪ ,‬דנחשב כמי שדעתו לפטור‬ ‫שיהיו מונחים לפניו‪ ,‬ואם בירך‬ ‫הנ”ל כי אתה אבינו היינו יצחק‬ ‫ולברך‪ ,‬פרט לאופן שהחליטו‬ ‫המשקה בברכתו‪[ .‬הג"ר מאיר סירוטה‪,‬‬ ‫עליהם קודם שהיו מונחים לפניו‪,‬‬ ‫אבינו בוודאי דמי שאומר שנגזור‬ ‫בדעתם שלא לאכול או לשתות‬ ‫ועיין מה שכתב בבאר היטב סימן ריב סק"ב‪,‬‬ ‫צריך לברך פעם אחרת כשיבואו‬ ‫עליו שמדים אתה מתכיפו‬ ‫עוד‪[ .‬קיצור שולחן ערוך שם ס"ו‪ ,‬ופסקי‬ ‫מהמג"א בשם השל"ה‪ ,‬בזה הלשון‪ :‬או שדרכו‬ ‫לידו‪ ,‬אפילו אם כיון עליהם בשעת‬ ‫לאבות‪ ,‬רצה לומר לחברו באבות‪,‬‬ ‫תשובות שם]‪.‬‬ ‫בכך ברוב הפעמים‪ ...‬והוי כאילו דעתו עליו]‪.‬‬ ‫ברכה‪ .‬ואם היו מונחים בארון‬ ‫ודפח”ח‪.‬‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | אי‬ ‫א לעלוב'ער ווארט‬ ‫הרה"ח המפואר ר' נתן שמעון קאפ שליט"א‬ ‫‪ ‬פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫אׁשית כז‪ ,‬לט) ִהנֵה ִמ ְשמַּ נֵי הָ אָ ֶרץ יִ ְהיֶה‬ ‫מָ צִ ינּו ׁשֶ בֵ ְרכֹו יִ צְ חָ ק (בְ ֵר ִ‬ ‫ֲא ִחיזָ ה ְק ַט ָ ּנה‪ּ ,‬תוֹ ָצ ָאה ְ ּגדוֹ ָלה‬ ‫מֹושָ בֶ ָך‪ּ .‬ובֵ אֵ ר כ"ק מָ ָרן אאמו"ר זיע"א בְ ׁשֵ ם צַ ִדיקִ ים‪ׁ ,‬שֶ קִ לְ לַת‬ ‫הַ נָחָ ׁש " ָעפָר ּת ֹאכַל כָל יְ מֵ י חַ יֶיָך" אֵ ינָּה ַרק בְ כְָך ׁשֶ ְמזֹונֹו מָ צּוי לֹו‬ ‫וְ יָדֹו אֹ חֶ זֶת בַּ עֲקֵ ב עֵ שָ ו (כ"ה‪ ,‬כ"ו) וְ יֵׁש לְ הָ בִ ין‪ ,‬מַ ה טַ עַם אָ חַ ז ַיעֲקֹב‬ ‫ּתָ ִמיד‪ ,‬אֶ לָא ׁשֶ עֶצֶ ם הַ דָ בָ ר ׁשֶ הַ מָ זֹון ְמזֻּמָ ן לֹו בְ ל ֹא צֹ ֶרְך לְ בַ קְ ׁשֹו‬ ‫כֹורה‪,‬‬ ‫בַ עֲקֵ ב עֵשָ ו‪ ,‬ה ֲֵרי עֵשָ ו כְ בָ ר יָצָ א ִראׁשֹון וְ ָזכָה בְ ִמ ְׁשפָט הַ בְ ָ‬ ‫מֵ הַ קָ ב"ה‪ ,‬הּוא הַ ְרחָ קָ ה ִמ ְמחִ יצָ תֹו יִ ְתבָ ַרְך‪ .‬בְ כְָך נִ טַ ל ִממֶ נּו הַ קֶ ׁשֶ ר‬ ‫אֹורה ל ֹא הָ יְ תָ ה בָ אֲחִ יזָה זּו ּתֹו ֶעלֶת‪ ,‬אֶ לָא יֵׁש לִ לְ מֹ ד ִמכָאן יְ סֹוד‬ ‫וְ לִ כְ ָ‬ ‫בֹורא‪ ,‬וְ אֵ ין לֹו צֹ ֶרְך לְ הִ ְת ַפלֵל אֵ לָיו עַל פ ְַרנָסָ תֹו‪.‬‬ ‫עִ ם הַ ֵ‬ ‫גָדֹול בַ עֲבֹודַ ת ה'‪ :‬כְ ׁשֶ אָ דָ ם רֹוצֶ ה לִ פְ עֹ ל דָ בָ ר טֹוב‪ ,‬אַ ל לֹו לְ הִ מָ נַע‬ ‫ִמ ַלעֲשֹות אֶ ת הַ מֻּטָ ל ָעלָיו‪ ,‬אַ ף כְ ׁשֶ נִ ְדמֶ ה לֹו ׁשֶ אֵ ין בְ מַ עֲשָ יו כְ דֵ י‬ ‫עַל פִ י זֶה יֵׁש לְ בָ אֵ ר אֶ ת הַ הֶ בְ דֵ ל בֵ ין בִ ְרכַת ַיעֲקֹ ב לְ בִ ְרכַת עֵשָ ו‪:‬‬ ‫לְ הֹועִ יל‪ּ .‬תַ פְ קִ ידֹו הּוא ַלעֲשֹות כְ פִ י יְ כָלְ ּתֹו‪ ,‬וְ אֶ ת הַ הַ צְ לָחָ ה וְ הַ ּתַ כְ לִ ית‬ ‫לְ ַיעֲקֹ ב בֵ ַרְך יִ צְ חָ ק ׁשֶ הקב"ה יִּתֵ ן וְ ַיחֲזֹ ר וְ יִ ּתֵ ן‪ ,‬כְ דֵ י ׁשֶ בְ כָל יֹום‬ ‫טּוהן‪,‬‬‫ישט אֹויף ְ‬ ‫טּוהן נִ ְ‬ ‫ארף ְ‬ ‫י ְַׁשלִ ים הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא‪" .‬אַּ יּוד דַּ ְ‬ ‫בֹורא‪ ,‬וְ יִ הְ יֶה ּתָ ִמיד ּתָ לּוי בְ חַ ְסדֹו‬ ‫ִּת ְתחַ דֵ ׁש הַ ְׁש ָפעַת הַ פ ְַרנָסָ ה מֵ אֵ ת הַ ֵ‬ ‫ער ְשטֶ ער"‪ .‬וְ זֶהּו ׁשֶ עָשָ ה ַיעֲקֹב‬ ‫טּוהט אֹויף דֶ ער אֵ יבֶ ְ‬ ‫טּוהן ְ‬ ‫אֹויף ְ‬ ‫וְ קָ ׁשּור אֵ לָיו בִ ְתפִ לָה‪ .‬וְ ִאלּו לְ ֵעשָ ו ֶנ ֱאמַ ר ׁשֶ מֹוׁשָ בֹו יִ הְ יֶה ִמ ִמ ְׁשמַ נֵי‬ ‫אָ בִ ינּו‪ :‬אַ ף ׁשֶ לְ מַ ְר ִאית עֵינָיו ל ֹא הָ יָה בַ אֲחִ יזָתֹו כְ דֵ י לְ ׁשַ נֹות אֶ ת סֵ דֶ ר‬ ‫הָ אָ ֶרץ‪ ,‬כְ לֹומַ ר‪ ,‬פ ְַרנָסָ תֹו ִּתהְ יֶה ְמצּויָה לֹו בְ ל ֹא ְּתלּות מַ ְתמֶ דֶ ת‬ ‫הַ יְ צִ יאָ ה‪ ,‬ל ֹא נִ ְמנַע ִמ ַלעֲשֹות אֶ ת הַ פְ ֻּעלָה‪ּ .‬ולְ סֹופֹו ׁשֶ ל דָ בָ ר‪ ,‬אֲחִ יזָתֹו‬ ‫בֹורא‪ ,‬בְ דֹ מֶ ה לְ קִ לְ לַת הַ נָחָ ׁש‪ ,‬נִ ְמצָ א ׁשֶ דַ וְ קָ א הַ צֹ ֶרְך‬ ‫בְ הַ ְׁש ָפעַת הַ ֵ‬ ‫לְ ַיעֲקֹ ב‬ ‫בְ כֹ ָרתֹו‬ ‫אֶ ת‬ ‫וְ עֵשָ ו‬ ‫פְ ִרי‪,‬‬ ‫נ ְָשאָ ה‬ ‫לְ קַ בֵ ל אֶ ת הַ פ ְַרנָסָ ה מֵ חָ דָ ׁש בְ כָל יֹום הּוא בְ ָרכָה גְ דֹולָה‪ׁ ,‬שֶ כֵן הּוא‬ ‫ה ֲֵרי לָנּו ׁשֶ אֵ ין לָאָ דָ ם לְ הִ מָ נַע ִמפְ ֻּעלָה טֹובָ ה אַ ף כְ ׁשֶ אֵ ינֹו רֹואֶ ה ִסכּוי‬ ‫ַבֹורא ב"ה כְ עִ נְ יָן ׁשֶ מָ צִ ינּו‬ ‫ְמׁשַ מֵ ר אֶ ת הַ קֶ ׁשֶ ר הַ ּתָ ִמ ִידי בֵ ין הָ אָ דָ ם ל ֵ‬ ‫לְ הַ צְ לָחָ ה‪ָ .‬עלָיו ַלעֲשֹות אֶ ת ׁשֶ בְ יָדֹו‪ ,‬וְ הַ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא יֹולִ יְך אֶ ת‬ ‫( ִדבְ רֹות קֹ דֶ ׁש)‬ ‫אֵ צֶ ל הַ נָחָ ׁש‪.‬‬ ‫‬ ‫(בִ ְרכַת מֹ ׁשֶ ה)‬ ‫הַ ְדבָ ִרים לְ תַ כְ לִ יתָ ם‬ ‫ַמה ַה ִח ּדוּ ש ?‬ ‫ַה ּ ִש ְמ ָחה ֻמ ְש ֶל ֶמת‬ ‫אׁשית כה‪ ,‬כא)‪ּ ,‬ובְ ַר ִׁש"י הַ קָ דֹוׁש‪" :‬לֹו וְ ל ֹא לָּה‪,‬‬ ‫ַּויֵעָ תֵ ר לֹו ה' (בְ ֵר ִ‬ ‫אֵ לֶה ּתֹולְ דֹת יִ ְצחָ ק בֶ ן אַּ ְב ָרהָ ם אַּ ְב ָרהָ ם הֹולִ יד אֶ ת יִ ְצחָ ק‪,‬‬ ‫ׁשֶ אֵ ין דֹומֶ ה ְּתפִ לַת צַ ִדיק בֶ ן צַ ִדיק לִ ְתפִ לַת צַ ִדיק בֶ ן ָרׁשָ ע לְ פִ יכְָך לֹו‬ ‫אׁשית סג‪ ,‬א) וְ אֵ לֶה ּתֹולְ דֹ ת יִ צְ חָ ק בֶ ן‬ ‫אׁשית כה‪ ,‬יט)‪ּ .‬ובַ ִמ ְד ָרׁש (בְ ֵר ִ‬ ‫(בְ ֵר ִ‬ ‫וְ ל ֹא לָּה"‪ .‬הָ יָה רביה"ק ַּר ִבי אֶ לְ עָ זָר ְמנַּחֵ ם מֶ נְ ְדל זיע"א אֹומֵ ר‬ ‫(מ ְׁשלֵי כג‪ ,‬כד)‪,‬‬ ‫אַ בְ ָרהָ ם‪ ,‬גִ יל יָגִ יל אֲבִ י צַ ִדיק וְ יֹולֵד חָ כָם יִ ְשמַ ח בֹו‪ִ ,‬‬ ‫יְהּודית קְ טַ נָה‪ ,‬נֹול ְַד ִּתי עַל בִ ְרכֵי‬ ‫ִ‬ ‫בְ עַנְ וַת קָ ְדׁשֹו‪" :‬נֹול ְַד ִּתי בַ ֲעי ָָרה‬ ‫גִ ילָה אַ חַ ר גִ ילָה בִ זְמַ ן ׁשֶ הַ צַ ִדיק נֹולַד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אַ בָ א זַ"ל רביה"ק ַּר ִבי מֹ שֶ ה ִמלֶעלֹוב זיע"א ּובִ ְסבִ יבָ ה ָכז ֹאת‪,‬‬ ‫הּודי‪ ,‬הַ חִ דּוׁש הָ יָה‪ ,‬לּו נֹול ְַד ִּתי בְ אֵ יזֶה‬ ‫ִאם כֵן מַ ה הַ חִ דּוׁש ׁשֶ הִ נְ נִ י יְ ִ‬ ‫וְ הָ עִ נְ יָן יְ בֹ אַ ר עַל פִ י ִדבְ ֵרי ַר ִׁש"י‪ׁ ,‬שֶ הַ קָ בָ "ה‪ ,‬אַ ף ׁשֶ יָדּו ַע לְ ָפנָיו ׁשֶ יֵׁש‬ ‫יתי אָ ז מָ ה ׁשֶ הִ נְ נִ י"‪.‬‬ ‫כְ ַרְך חָ פְ ִׁשי‪ ,‬וְ אֵ צֶ ל אָ ב ְמתֻּ ְרגְ מָ ן‪ּ ,‬ובְ כָל ז ֹאת הָ יִ ִ‬ ‫בְ נֵי אָ דָ ם ׁשֶ ע ֲִת ִידים ַל ֲחט ֹא‪ ,‬אֵ ינֹו נִ ְמנָע ִמלְ בָ ְראָ ם‪ ,‬בִ ְׁשבִ יל צַ ִדיקִ ים‬ ‫ׁשֶ ע ֲִת ִידים לָצֵ את מֵ הֶ ם‪.‬‬ ‫(מֹור וְ אֹ הָ לֹות)‬ ‫יח ֵּמעוֹ ָלם ָה ֶע ְליוֹ ן‬ ‫ַה ַ ּצ ִּדיק ַמ ְש ִ ּג ַ‬ ‫כְָך גַם בְ ֵלידַ ת בֵ ן‪ ,‬הַ ִש ְמחָ ה הִ יא‪ ,‬עַל ׁשֶ עֲדַ יִ ן הַ בְ חִ ָירה בְ יָדֹו לִ בְ חֹר‬ ‫בְ דֶ ֶרְך הַ יָׁשָ ָרה‪ּ ,‬ובִ ְׁשעַת חֶ ְדוָתָ א – חֶ ְדוָתָ א‪ִ .‬אם יִ ְזכֶה לִ הְ יֹות צַ ִדיק‬ ‫אׁשית כז‪ ,‬כז) ְמ ֻּספָר עַל‬ ‫וַּיִ שַּ ק לֹו ַּוי ַָּרח אֶ ת ֵריחַּ ְבגָדָ יו וַּיְ בָ רֲ כֵהּו (בְ ֵר ִ‬ ‫וְ ַלעֲשֹות ְרצֹון ה'‪ִּ ,‬ת ְתחַ דֵ ׁש הַ ִש ְמחָ ה בְ יֹום אַ חֲרֹון‪ ,‬כִ י יְ צִ יאָ תֹו ִמן‬ ‫יעֶט ִריקֹוב זיע"א‪,‬‬ ‫הַ צַ ִדיק הרה"ק ַּר ִבי חַּ יִ ים דָ וִ ד דֹוקְ טֹור ִמפִ ְ‬ ‫הָ עֹולָם ִּתהְ יֶה כְ בִ יאָ תֹו – בְ לִ י חֵ ְטא וְ עִ ּוּות‪ .‬אֲבָ ל ִאם‪ ,‬חָ לִ ילָה‪ ,‬יִ בְ חַ ר‬ ‫ׁשֶ חָ זַר בִ ְתׁשּובָ ה עַל יְ דֵ י ַרבֵ נּו הַ קָ דֹוׁש ַרבִ י דָ וִ ד ִמלֶעלֹוב זיע"א‪,‬‬ ‫בְ דֶ ֶרְך ָרעָה‪ ,‬אֵ ין ְמקֹום לְ ִש ְמחָ ה‪ּ ,‬ובִ ְׁשעַת אֶ בְ לָא – אֶ בְ לָא‪.‬‬ ‫וְ ַנעֲשָ ה לְ אֶ חָ ד ִמצַ ִדיקֵ י הַ דֹור‪.‬‬ ‫וְ זֶהּו בֵ אּור הַ ִמ ְד ָרׁש‪" :‬גִ ילָה אַ חַ ר גִ ילָה בִ זְמַ ן ׁשֶ הַ צַ ִדיק נֹולָד"‪ ,‬אֵ צֶ ל‬ ‫ירתֹו‬ ‫נֹורא‪ׁ ,‬שֶ גַם לְ אַ חַ ר פְ ִט ָ‬ ‫בְ סֵ פֶר "גְ ֻּדלַת הַ צַ ִדיקִ ים" מּובָ א ִספּור ָ‬ ‫הַ צַ ִדיקִ ים הַ ִש ְמחָ ה ִמ ְתחַ דֶ ׁשֶ ת ּוגְ דֵ לָה‪ ,‬עַד ִש ְמחַ ת יֹום אַ חֲרֹון‪ ,‬כִ י ַרבָ ה‬ ‫הִ ְמ ִׁשיְך ַרבִ י דָ וִ ד ִמלֶעלֹוב לְ הַ ְׁשגִ יחַ ָעלָיו ּולְ הַ צִ ילֹו ִמ ִמכְ ׁשֹול‪ַ .‬פעַם‬ ‫הַ ִש ְמחָ ה עַל כִ י צֵ אתֹו ִמן הָ עֹולָם כְ דֶ ֶרְך בִ יאָ תֹו לָעֹולָם‪.‬‬ ‫אַ חַ ת‪ ,‬כְ ׁשֶ שָ כַב ַרבִ י חַ יִ ים דָ וִ ד עַל ִמטָ תֹו‪ ,‬נִ גְ לָה אֵ לָיו ַרבִ י דָ וִ ד‬ ‫( ִדבְ רֹות קֹ דֶ ׁש)‬ ‫ִמ לֶעלֹוב וְ אָ מַ ר לֹו‪" :‬בְ נִ י‪ּ ,‬תֵ דַ ע ׁשֶ יֵׁש כָאן ׁשַ ע ְַטנֵז"‪ .‬כְ ׁשֶ חָ ְתכּו אֶ ת‬ ‫(מֹור ַואֲהָ לֹות)‬ ‫הַ ִמטָ ה‪ ,‬מָ צְ אּו בָ ּה ׁשַ ע ְַטנֵז‪ ,‬וַיְ הִ י לְ ֶפלֶא‪.‬‬ ‫ְּכ ֶש ַה ֵּ ּבן עוֹ ֶלה ָ ּבעוֹ ָלם ַה ֶ ּזה – ָה ָאב ִמ ְת ַע ֶּלה ָ ּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‬ ‫ֵּאיזֶ ה ִּד ְב ֵּרי ָסנֵּ גוֹ ְריָ ה ָהיוּ ְ ּב ִפיו ֶשל יִ ְצ ָחק‬ ‫ּובדֶ ֶרְך אַּ חֵ ר אֶ פְ שָ ר לְ פָ ֵרש‪ְ ,‬דהִ נֵה בַ ִמ ְד ָרׁש הֵ בִ יא הַ ָפסּוק 'גִ יל יָגִ יל‬ ‫ְ‬ ‫אֲבִ י צַ ִדיק'‪ ,‬עַל פִ י הַ יָדּו ַע‪ׁ ,‬שֶ בָ עֹולָם הָ ֱאמֶ ת ל ֹא ׁשַ יְָך לְ הִ ְתעַלֹות‪ַ ,‬רק‬ ‫ַּויֶאֱהַּ ב יִ ְצחָ ק אֶ ת עֵשָ ו כִ י צַּ יִ ד ְבפִ יו (כה‪ ,‬כח)‪ .‬בֵ אֵ ר הרה"ק ר' מֵ ִאיר‬ ‫ע"י ׁשֶ הַ בָ נִ ים אֹו הַ ּתַ לְ ִמ ִידים הֹולְ כִ ים בְ דֶ ֶרְך הַ יָׁשָ ר מַ ְמ ִׁשיכִ ים הֵ ם‬ ‫ישלַּאנֶער זי"ע ְדהִ נֵה אָ ְמרּו זַ"ל (ׁשַ בָ ת פט‪ ,‬ב) ֶלע ִָתיד לָבֹוא‬ ‫ימ ְ‬ ‫פְ ִר ִ‬ ‫מַ עֲשֵ י הַ צַ ִדיקִ ים‪ ,‬אָ ז הֵ ם ִמ ְתעַלִ ים גַם בָ עֹולָם הָ עֶלְ יֹון‪ .‬וְ זֶהּו 'גִ יל יָגִ יל‬ ‫י ֹאמַ ר הקב"ה לְ אַ בְ ָרהָ ם בָ נֶיָך חָ ְטאּו לִ י וְ כּו' וְ ַרק יִצְ חָ ק ְמלַמֵ ד ֲעלֵיהֶ ם‬ ‫אֲבִ י צַ ִדיק'‪ְ ,‬דכָל אָ דָ ם יָגִ יל וְ יִ ְשמַ ח בֹו אָ בִ יו בְ ׁשָ עָה ׁשֶ נֹולַד‪ ,‬אֲבָ ל‬ ‫זְכּות וְ אֹומֵ ר 'פַּ לְ גָא עָ לַּי ּופַּ לְ גָא עָ ֶליָך'‪ ,‬וְ הַ טַ עַם כִ י יִצְ חָ ק סָ בַ ל צַ עַר‬ ‫הַ מֵ נִ יחַ אַ ח ֲָריו בֶ ן צַ ִדיק בָ עֹולָם ׁשַ יְָך אֶ צְ לֹו גַם גִ ילָה אַ חַ ר גִ ילָה‪ְ ,‬דעַל‬ ‫ִמבְ נֹו עֵשָ ו ‪ ,‬וְ עַל כֵן יִהְ יֶה לֹו פִ ְתחֹון פֶה כִ בְ יָכֹול לֹומַ ר להקב"ה ׁשֶ כְ פִ י‬ ‫ּומ ְת ַעלֶה בָ עֹולָם הָ עֶלְ יֹון‬ ‫יְ דֵ י ׁשֶ הַ בֵ ן הֹולְֵך בְ דַ ְרכֵי ה'‪ ,‬הֹולְֵך אָ בִ יו ִ‬ ‫יִש ָראֵ ל בָ נָיו‪.‬‬ ‫ׁשֶ הּוא סָ בַ ל אֶ ת בְ נֹו‪ ,‬כְָך גַם השי"ת יִ ְמחַ ל לְ ְ‬ ‫יֹותֵ ר וְ יֹותֵ ר‪ ,‬וְ הִ יא אֶ צְ לֹו בְ חִ ינַת גִ ילָה אַ חַ ר גִ ילָה‪ ,‬וְ זֶהּו 'גִ יל יָגִ יל‬ ‫וְ ָלזֶה ָרמַ ז הַ כָתּוב ' ַו ֶיאֱהַ ב יִצְ חָ ק אֶ ת עֵשָ ו כִ י צַ יִד בְ פִ יו'‪ ,‬הַ יְנּו כִ י בִ זְכּותֹו‬ ‫(כ"ק מָ ָרן אַ ְדמֹו"ר ְׁשלִ יטָ "א)‬ ‫אֲבִ י צַ ִדיק' בָ עֹולָם הָ עֶלְ יֹון‪.‬‬ ‫יִש ָראֵ ל ֶלע ִָתיד לָבֹוא‪.‬‬ ‫יִהְ יֶה לֹו פִ ְתחֹון פֶה לְ לַמֵ ד זְכּות ּולְ הַ ְמלִ יץ עַל ְ‬ ‫ְל ַק ֵּ ּבל‪ְ ,‬ו ַל ֲחזֹר ו ְּל ַק ֵּ ּבל!‬ ‫ּקארלִ ין זי"ע ִאיתָ א עַל הַ פָסּוק 'וְ כָל בָ נַיְִך‬ ‫ומהרה"ק ר' ְשֹלמֹ ה ִמ ְ‬ ‫לִ מּודֵ י ה''‪ׁ ,‬שֶ כְ פִ י הִ ְת ַנהֲגּותֹו ׁשֶ ל הָ אָ דָ ם עִ ם בָ נָיו‪ ,‬כְָך הקב"ה ִמ ְתנַהֵ ג‬ ‫אׁשית‬ ‫ּומ ְשמַּ נֵי הָ אָ ֶרץ וְ גֵו'‪( ,‬בְ ֵר ִ‬ ‫וְ יִ ּתֶ ן לְ ָך הָ אֱ ֹלקִ ים ִמטַּ ל הַּ שָ מַּ יִ ם ִ‬ ‫(כ"ק מָ ָרן אַ ְדמֹו"ר ְׁשלִ יטָ "א)‬ ‫עִ מֹו‪.‬‬ ‫כז‪ ,‬כח)‪ּ .‬ובְ ַר ִׁש"י הַ ק'‪ :‬וְ יִ ּתֵ ן לְ ָך‪ ,‬יִ ּתֵ ן וְ ַיחֲזֹ ר וְ יִ ּתֵ ן‪ ,‬וְ הִ נֵה אֵ צֶ ל ֵעשָ ו‬ ‫בי | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫קהל בית דוד לעלוב‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫‪1451 43 St.‬‬ ‫נדבת ידידינו הנכבד והנעלה האברך החשוב‬ ‫נדבת ידידינו הנכבד האי גברא יקירא יקר‬ ‫לקראת שבת לכו ונלכה‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫המחנך הדגול בשדה החינוך מחשובי אנ"ש‬ ‫שבערכין מוכתר בכל מידה נכונה‪ ,‬שמו הטוב‬ ‫ידידנו הבלתי נשכח‪ ,‬דבק בלו"נ ברבוה"ק‬ ‫שליט"א‬ ‫לרבוה"ק זיע"אבידרמן‬ ‫הרה"ח ר' יעקבנו"ניצחק‬ ‫הולך לפניו‪ ,‬ליבו פתוח כאולם לזולת‪ ,‬מקבל‬ ‫כל אדם בסבר פנים יפות‪ ,‬קובע עיתותיו לתורה‪,‬‬ ‫סידורו של שבת‬ ‫שבת קודש פר' תולדות‬ ‫בצל כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫זיע"א הקים עולה של תורה‬ ‫קיבל כ"א בסבר פנים יפות‬ ‫לרגל שמחת אירוסי הבת הכלה החשובה תחי'‬ ‫יראת ה' היא אוצרו ‪ ,‬מחשובי אנ"ש‬ ‫הרה"ח המפואר ר' אברהם‬ ‫עב"ג החתן המופלג בתורה וירא"ש עדיו לגאון ולתפארת‬ ‫מיכל‬ ‫הי"ו‬ ‫הבה"ח יחיאל‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' יוסף ארנברג‬ ‫לרגל שמחת נישואי בתו הכלה החשובה תחי'‬ ‫מנחה וקבלת שבת‬ ‫בשעה ‪4:25‬‬ ‫פנחס קוריץ ז"ל‬ ‫מחשובי חבורת הבחורים‬ ‫עב"ג החתן המופלג בתורה וירא"ש עדיו לגאון ולתפארת‬ ‫עריכת שלחן הטהור‬ ‫בן הרה"ג ר' שלמה‬ ‫בן הרה"ג ר' משה מרדכי ליפשיץ שליט"א‬ ‫הבה"ח מורנו נחמן דוד‬ ‫זלמן ז"ל‬ ‫בשעה ‪9:30‬‬ ‫הי"ו‬ ‫שחרית‬ ‫בן הרה"ח ר' יחיאל יהושע שמרלר שליט"א‬ ‫מג"ש בדף היומי בבית מדרשנו היכלא דרבי שמעון בביתר‬ ‫מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫בשעה ‪8:45‬‬ ‫ומחשובי אברכי כולל 'ש"ס אידן'‬ ‫נלב"ע ט' כסליו‬ ‫שליט"א‬ ‫בן הגה"ח רבי נו"נשמעוןלרבוה"קנתןזיע"אנטע‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה לבנין עדי עד ויזכו לרוות‬ ‫מהם ומכל יוצ"ח דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬רוב נחת‬ ‫מנחה ושלש סעודות‬ ‫בשעה ‪4:20‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫אכי"ר‬ ‫דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫____________________________‬ ‫מלוה מלכה ושבע ברכות רבתי‬ ‫הונצח ע"י בני משפחתו שיחיו‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה לבנין עדי עד ויזכו לרוות‬ ‫מהם ומכל יוצ"ח דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬רוב נחת‬ ‫שמחת החתונה ביום ג' אור לח' כסלו‬ ‫בשעה ‪9:00‬‬ ‫דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא אכי"ר‬ ‫באולמי היכלי מלכות בבני ברק‬ ‫כל התפילות ועריכת השולחנות באולם‬ ‫הזמנות פרטיות לא נשלחו‬ ‫אנשי ספרד‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫נא ראו הזמנה זו כאישית‬ ‫‪14th Ave. & 45th St.‬‬ ‫הרה"ג ר' שמואל‬ ‫שמריהו ז"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫היינה‬ ‫האשה הצוה"ח‬ ‫בן הרה"ח ר' יהודה לייב ז''ל‬ ‫נכד כ"ק האדמו"ר‬ ‫ע"ה‬ ‫מרת איטא קיילא רוזנברג‬ ‫עלובר חסיד!‬ ‫עלות התורה‬ ‫ישית אליך ל‬ ‫האמרי אמת מגור זיע"א‬ ‫בת הרה"ח ר' שלום הי"ד‬ ‫השנה ממפ‬ ‫כל ימות‬ ‫קודש לא נהנה במהלך חצר קדשנו‪.‬‬ ‫פנייה א‬ ‫נלב"ע ו' כסליו תשע"ח‬ ‫תנצב"ה‬ ‫אשת הרה"ח המשפיע‬ ‫פף בצל כ"ק‬ ‫המבורכים ב‬ ‫מבאי חצר ה‬ ‫תו‬ ‫ם שיחיו נוסעים להס אש"ל מלא‪,‬‬ ‫והחסד‬ ‫מי‬ ‫הונצח ע"י חתנו ידידינו הנכבד‬ ‫דקהל חסידי חב"ד בעיר לוד‬ ‫מסודרים עם‬ ‫מסירות רבה‪.‬‬ ‫יהם הבחורי‬ ‫בניהם שיחיו‬ ‫שליט"א שבנ‬ ‫מפארי אנ"ש ומחשובי לומדי‬ ‫רבי דוב בעריש‬ ‫כבוד גדול וב‬ ‫ש‬ ‫נ"ש‬ ‫כים מצויינים‬ ‫אברכי אשבתות ומועדים‪ ,‬יודעים כיד המלך‪ ,‬ב‬ ‫ומתפללי בית מדרשנו הגדול‬ ‫זצ"ל‬ ‫תנות בשפע‬ ‫אד"ש ב‬ ‫נלב"ע י' כסלו תשע"ז‬ ‫ע"א‬ ‫יים כולל אבר‬ ‫מש ק‬ ‫מדרשנו הגדול בבית שע"ש כ"ק מרן אדמו"ר זי מתוך הדחק‬ ‫עמלי תורה‬ ‫ני‬ ‫ה‬ ‫ת‬‫שב‬ ‫סעודות ה‬ ‫ת‬ ‫שליט"א‬ ‫הגה"ח ר' אברהם ברוך ורדיגר‬ ‫תנצב"ה‬ ‫אוהל מועד"‬ ‫בבי 'חדוותא דרבי שמעון' ת"ח מופלגים‬ ‫ולחן מלכים "‬ ‫מרביצי תורה ו‬ ‫זוכים לקרוא‬ ‫עולה על ש‬ ‫מורי הוראות‬ ‫מהם‬ ‫הונצח ע"י חתנה פאר עדתנו‬ ‫וצאת הגליון המפואר ה ת בשבתו‪ ,‬אשר כולנו הטהורים של‬ ‫שב‬ ‫לזכרון נצח‬ ‫לה בקרב כל‬ ‫ם‬ ‫יה‬ ‫ם ושולחנות‬ ‫די‬ ‫מ‬ ‫ה‪,‬‬ ‫לי‬ ‫על כולנה ה‬ ‫המקרב ליבם של ישראל לאביהם שבשמים‬ ‫א שמו לתהי‬ ‫ליכותיה‬ ‫ע‬ ‫ם‬ ‫רץ ולדרי‬ ‫ו‬ ‫האי גברא רבא‪ ,‬עבד את ה' כל ימיו‬ ‫המאיר לא להתעורר מזיו תורתם וה כל הארץ יצ‬ ‫ומקדש שם שמים ברבים‬ ‫הכרת הטוב'‬ ‫עלוב‪ ,‬אשר ב‬ ‫רה וחסידות‪.‬‬ ‫שים לבית ל‬ ‫בו‪,‬‬ ‫להתענג‬ ‫ו בותינו הקדו‬ ‫כ"ק הגה"צ רבי שמואל עוזר‬ ‫שליט"א‬ ‫יצחק דוד גרוסמן‬ ‫הגה"ח רבי‬ ‫עלוב האמונים על ' אה בדרכנו‬ ‫שוחרי תו‬ ‫ר‬ ‫קאפף זצ"ל‬ ‫רב "מגדל העמק" ונשיא מוסדות "מגדל אור"‬ ‫חסידי לכולים להמשיך הלהכספי הכבד‬ ‫בן הרה"צ רבי יעקב אשר זצ"ל‬ ‫איננו י ולהתעלם מהעול תורה וחסד‬ ‫חתנו חביבו של‬ ‫באדישותהחזקת כל מפעלות הוצאות של‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫ה'ברכת משה' זיע"א‬ ‫מ חודש ב‬ ‫מ‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫דיפי שקלים!‬ ‫הנובעהמסתכמים‬ ‫נלב"ע ה' כסלו תשס"א‬ ‫ה והחסד של‬ ‫עשרות אל‬ ‫אלו‪,‬‬ ‫איש החסד והמעש מוקיר תורה ולומדיה‬ ‫התור‬ ‫בהחזקת‬ ‫ו‪ ,‬במפעלים‬ ‫פיזר מהונו ללומדי תורה‬ ‫ש אחד מתגייסים לסייע ש כפי יכולת‬ ‫חקוק עליהם‬ ‫חדשית‪ ,‬אי‬ ‫כולנו כאי‬ ‫הרה"ח ר' שמואל צבי ז"ל‬ ‫ע‬ ‫פות‬ ‫חצר קדשנו בשות ם רבותינו הקדושים זי" ני חיי ומזוני‬ ‫בב‬ ‫אלו אשר ש‬ ‫בן הרה"ח ר' יוסף חיים ז"ל‬ ‫בדבר ישועה ורחמים מפעלים אלו‪.‬‬ ‫פות להמשך‬ ‫ימליצו טוב‬ ‫קדושים‬ ‫גליון זה נדבת‬ ‫בוה"ק מלעלוב‪,‬‬ ‫ת‬ ‫שו‬ ‫קו‬ ‫ובוודאי‬ ‫רוויחי לכל מי שייטול חל לנא דחיי לבית ר‬ ‫ידידינו הנכבד‪ ,‬ראש וראשון לכל דבר‬ ‫גרינוולד‬ ‫קבע" חודשית‬ ‫ם באי‬ ‫שבקדושה‪ ,‬גדול מחזיקי תורה וחסד בדורינו‪,‬‬ ‫כולנו‪ ,‬כל המפיקוםשריעם "הוראת‬ ‫לן בעומקה של תורה‬ ‫נלב"ע ל' חשון תשס"ד‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫‪ 5‬ש"ח לחודש‬ ‫מצטר‬ ‫מחותנו של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫ין לו מן השמים‬ ‫‪2‬‬ ‫פ‬ ‫לכה"‬ ‫הרבני הגאון החסיד המפואר‬ ‫הונצח ע"י המשפחה שיחיו‬ ‫מוסיפ‬ ‫עלות הקודש‬ ‫חזקת מפ‬ ‫וכל המוסיף‬ ‫לשאת בצוותא בעול ה חצר קדשנו‬ ‫מען צאצאינו‪.‬‬ ‫ני היסוד של‬ ‫כדי שהם מאב‬ ‫הנגיד מוהר"ר אליהו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לנו‪ ,‬למעננו ול‬ ‫למען כו‬ ‫ענגלאנדער שליט"א‬ ‫הגה''ח רבי שמעון‬ ‫לעילוי נשמת אמו‬ ‫אלעזר הלוי‬ ‫האשה הצוה"ח‬ ‫בן ר' ישראל‬ ‫מרדכי סגל ז''ל‬ ‫לתרומות והוראת קבע חודשית‬ ‫מרת ברכה מלכה ע"ה‬ ‫בנדרים פלוס ע"ש אהל מועד‬ ‫בת הגה"ח נפתלי זצ"ל‬ ‫נלב''ע י' כסלו תשע''ד‬ ‫תנצב"ה‬ ‫או אצל מו"ל גליוננו‬ ‫הונצח ע"י חתנו ידידינו הנכבד‬ ‫הרה"ח ר' אהרן לוסטיג שליט"א‬ ‫נלב"ע ד' כסלו תשל"א‬ ‫לן בעומקה של תורה‪ ,‬מחשובי אנ"ש‬ ‫משב"ק כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' יהושע פרוש‬ ‫או בטל'‪052-7160388 :‬‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | גי‬ ‫יבוא טהורים ויתעסקו בטהרות‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫נדבת ידידינו הנכבד והנעלה האי גברא יקירא‪,‬‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫יקר שבערכין‪ ,‬איש האשכולות ורב תבונות‬ ‫בלב מלא שמחה וגילה‪ ,‬בקול צהלה ורנה‪,‬‬ ‫אשר שמו הטוב הולך לפניו‪ ,‬ידיו רב לו בתורה‬ ‫בהדרת כבוד‪ ,‬תבענה שפתינו בהלל והודיה‬ ‫בשעה טובה ומוצלחת התקיימה השבוע‬ ‫לשגר בזה ברכותינו המאליפות מעומק‬ ‫וחסידות‪ ,‬מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫מעמד 'חומש סעודה' מרגשת ורוויית‬ ‫הוד‪ ,‬בתלמוד תורה משנת שמעון ע"ש‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח המפואר ר' אברהם ברוך בלז‬ ‫ולחתנו ידידינו הנכבד האברך החשוב יושב‬ ‫וחדוותא דליבא מזלא טבא וגדיא יאה קדם‬ ‫שליט"א‬ ‫כ"ק אדמו"ר מלעלוב ארה"ב‬ ‫כ"ק רבינו זיע"א בעיר הקודש צפת‬ ‫באהלה של תורה שמו הטוב הולך לפניו‪ ,‬ספרא‬ ‫ולחתנו ידידינו הנכבד‬ ‫בהשתתפות הילדים היקרים ‪ 26‬חתני‬ ‫רבה‪ ,‬מלא מדע וחכמה‪ ,‬יראת היא אוצרו‬ ‫הרה"צ ר' אליעזר וויליגער שליט"א‬ ‫התורה‪ ,‬יחד עם הוריהם הנרגשים וסביהם‬ ‫שליט"א‬ ‫רובינשטיין‬ ‫הרה"ח ר' אביגדור‬ ‫ר"מ בישיבת אורייתא‬ ‫לרגל שמחת נישואי נכדתו בתו הכלה החשובה תחי'‬ ‫עב"ג החתן המופלג בתוי"ש ובמידות טובות‬ ‫שליט"א אשר נהרו מקרוב ומרחוק‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכדה הבת‬ ‫עדיו לגאון ולתפארת‬ ‫לחסות בצלו של מעמד קדוש זה‪.‬‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנה ומכל יוצ”ח‬ ‫שליט"א‬ ‫הרב נפתלי צבי‬ ‫האולם לבש בגדי תפארת‪ ,‬כאשר אור‬ ‫הילדות והתורה קרן מעיניהם הטהורות‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫____________________________‬ ‫שמחת הקידושא רבה יתקיים אי"ה בשב"ק‬ ‫שליט"א‬ ‫בן הרה"צ ר' חיים שלמה רוטנער‬ ‫של התלמידים הרכים‪ ,‬אשר ישבו עטורים‬ ‫בביהמ"ד סטוטשין רח' הלפרין בב"ב‬ ‫שליט"א‬ ‫הגה"צ ר' אבד"ק שאמקוט‬ ‫בכתרים של מלכות התורה‪.‬‬ ‫שליט"א‬ ‫חתן הגה"צ אבד"ק באבוב ‪45‬‬ ‫יה"ר שהזיווג יעלה יפה ויזכו לרוב נחת‬ ‫בדברי פתיחה שנשא הגה"צ רבי יצחק דוד אלתר שליט"א הביע‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫דקדושא מהם ומכל יוצ"ח‬ ‫טנא מלא ברכות‪ ,‬לידידינו הנכבד והנעלה‬ ‫התפעלות איך שילדי צאן קדשים חתני התורה שולטים בעניני‬ ‫איש האשכולות וכביר המעש‪ ,‬זך הרעיון‪,‬‬ ‫קדשים בהקרבת הקרבנות ובסדרי העבודה כמונחים בקופסא‪.‬‬ ‫ורב תבונות‪ ,‬נערץ אהוב וחביב על כל ידידיו‬ ‫ומכריו‪ ,‬לן בעומקה של תורה‪ ,‬בר אוריין ובר‬ ‫ושיבח את הצוות החינוכי המשקיעים בכל כוחם ואונם ללמדם דעת‬ ‫אבהון‪ ,‬המרביץ תורה לעדרים‪ ,‬מקים אהלה‬ ‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה‬ ‫של תורה‪ ,‬אמן הנפשות‪ ,‬אשר רבים הם‬ ‫ואיתו עמו בדומה לו הרב הגאון רבי משה סופר שליט"א ראש‬ ‫החבים לו את חייהם הרוחניים‪ ,‬ומוסר נפשו‬ ‫בלב מלא שמחה וגילה‪ ,‬בקול צהלה ורנה‪,‬‬ ‫ישיבתנו הק' משנת התורה ורב ק"ק ערלוי בעיר הק' צפת"ו‪ ,‬הודגש‬ ‫למען חינוך בחורי החמד‪ ,‬ומקרב ליבם אל‬ ‫בהדרת כבוד‪ ,‬תבענה שפתינו בהלל והודיה‬ ‫אביהם שבשמים ומקדש שם שמים ברבים‪,‬‬ ‫לשגר בזה ברכותינו המאליפות‬ ‫גודל ורוממות השעה הגדולה שבה הילדים מתחילים לטעום את‬ ‫יראת ה' אוצרו‬ ‫מעומק וחדוותא דליבא קדם‬ ‫הרה"ג רבי דוד שפר‬ ‫מתק אורייתא מתוך ספר החומש הקדוש‪ ,‬הפעם הראשונה שבה‬ ‫נפתחים בפניהם שערי הפרשיות והפסוקים מתוך "ויקרא אל משה"‪.‬‬ ‫שליט"א‬ ‫ראש ישיבת אורייתא‬ ‫ולאביו ידידינו הנכבד מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫שליט"א‬ ‫אלישע זלמנוביץ‬ ‫הרה"צ ר'‬ ‫בן הגה"צ רבי אליהו זצללה"ה מגארליץ עכו‬ ‫כמו כן נשא דברים הרב משה לוסטיג שליט"א מנהל המוסדות‬ ‫הרה"ח המפואר ר' אהרן‬ ‫שליט"א‬ ‫ולחמיו ידידינו הנכבד מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫מחשובי לומדי ומתפללי בית מדרשנו קדושת שמעון לונדון‬ ‫שהודה לבורא כל עולמים‪ .‬זה עתה מלאו חמש שנים לייסוד‬ ‫התלמוד תורה‪ ,‬יצא שמו הטוב למרחקים‪ ,‬ותפס את מקומו בכותלי‬ ‫הרה"ח המפואר ר' יעקב אשר קאפ שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫וחתן הגה"צ רבי נפתלי אלימלך לייזער‬ ‫המזרח בין מוסדות התורה בעיר הק' צפת‪ ,‬ברור וודאי שזכותו‬ ‫ולמחותנו הרה"ג רבי שמואל באדאנסקישליט"א‬ ‫בן הגאון הצדיק רבי אב"ד פשעווארסק‬ ‫שליט"א לונדון‬ ‫הגדולה וקדושתו של רבינו זיע"א מרחפת מעל ראשנו והיא היא‬ ‫לרגל שמחת הולדת הנכדה ‪ -‬הנינה‬ ‫בת אצל בנו נכדם חתנו האברך החשוב‬ ‫לן בעומקה של תורה‬ ‫שליט"א‬‫בן כ"ק האדמו"ר פשעווארסק‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת הנכדה‬ ‫נותנת כח לעשות חיל להמשיך בעבודת הקודש ביתר שאת וביתר‬ ‫הי"ו‬ ‫הר"ר משה מרדכי‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנה ומכל יוצ”ח‬ ‫עוז‪.‬‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנה ומכל יוצ”ח‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫כמו"כ שיבח בצורה מעוררת התפעלות ובהערכה רבה את מנהל‬ ‫התלמוד תורה הנודע הרב אהרן קוריץ שליט"א הרב חנוך בליז'ינסקי‬ ‫שליט"א מנהל חינוכי‪ ,‬את המלמדים הר"ר שמשון מרגליות הי"ו‪,‬‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫ברכת מזל טוב חמה ולבבית‬ ‫ואת הר"ר מנחם מנדל זאב רוטמן הי"ו שהשקיעו בעמל רב וביגיעה‬ ‫נדבת ידידינו הנכבד האברך החשוב פאר‬ ‫נדבת ידידינו הנכבד והנעלה האי גברא יקירא‪,‬‬ ‫המעלות והמידות‪ ,‬יראת ה' היא אוצרו מחשובי‬ ‫רבה להצלחת המעמד‪.‬‬ ‫לומדי בית מדרשנו הגדול מידי יום ביומו‬ ‫יקר שבערכין‪ ,‬איש האשכולות בר אוריין ובר‬ ‫רגע השיא של המעמד נרשם עת פתחו הילדים בשירת ויקרא ד'‬ ‫להרה"ח ר' משה ברזסקי‬ ‫שליט"א‬ ‫אבהון לן בעומקה של תורה פאר המעלות‬ ‫והמידות יראת ה' היא אוצרו מחשובי אנ"ש‬ ‫ולאביו הרה"ח המפואר ר' יוסף יואל שליט"א‬ ‫אל משה בניגוני דביקות וקודש‪ ,‬כשהם מכריזים בגאון על אמונתם‬ ‫ודבקותם בתורת ה'‪ .‬האבות והסבים‪ ,‬שזכו לראות פרי עמלם דור‬ ‫מחשובי אנ"ש‬ ‫שליט"א‬ ‫הרה"ח ר' יעקב אקער‬ ‫ולאביו ידידינו הנכבד‬ ‫ולזקינו הרה"ח המפואר ר' בנימין אפרים שליט"א‬ ‫הרה"ג ר' חיים ישעי' שליט"א‬ ‫ישרים מבורך‪ ,‬עמדו דומעים מרוב רגש‪ ,‬נושאים תפילה בלבותיהם‬ ‫כי זכות האותיות והתורה הקדושות תלווה את הילדים כל ימי‬ ‫מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫מראשי חבורת הבחורים ור"מ בישיבת תולדות אהרן‬ ‫חייכם‪ ,‬ויאירו את עולמם באור תורה ויראת שמים טהורה‪.‬‬ ‫ולחמיו הרה"ח ר' מאיר רגוזניצקי שליט"א‬ ‫ולחמיו ידידינו הנכבד‬ ‫המעמד נחתם בריקוד של שמחה של מצווה‪ ,‬כשכל משתתף מרגיש‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת הנכדה הנינה‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנה ומכל יוצ”ח‬ ‫שליט"א‬ ‫דוידוביץ‬ ‫הרה"ג ר' ישראל חיים‬ ‫משב"ק ונאמן ביתו של מרן פוסק הדור‬ ‫בחוש את המשכיות השלשתא דרבנן – ממצרים ועד עולם‪ ,‬תורה‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫בעל המנחת יצחק זצוק"ל גאב"ד ירושלים‬ ‫ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב‪.‬‬ ‫לרגל שמחת הכנס בנו נכדם יניק וחכים‬ ‫כל זאת הינו חוליה בשרשרת הבלתי פוסקת של עשייה‪ ,‬ומצטרפים‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫ני"ו‬ ‫כמר שמעון‬ ‫לנועם עול תורה ומצוות‬ ‫לפעילות הברוכה של ישיבה קטנה משנת התורה ע"ש כ"ק רבינו‬ ‫הרה"ח המפואר‬ ‫יה”ר שיזכו לרוות רוב נחת ממנו ומכל יוצ”ח‬ ‫זיע"א ‪ ,‬מטבח החסד בת עין המוציא מדי יום מאות מנות חמות‬ ‫ר' אליהו דוד‬ ‫מתוך בריות גופא ונהורא מעליא‬ ‫____________________________‬ ‫ומזינות ליולדות‪ ,‬חולים‪ ,‬ובני משפחותיהם‪,‬נזקקים נדכאים ונשברי‬ ‫בן הרה"ח יצחק‬ ‫שמחת בר המצווה יתקיים אי"ה‬ ‫לב‪.‬‬ ‫מאיר יעקב ז"ל‬ ‫ביום רביעי באולמי פארהאנד בית יעקב‬ ‫וגולת הכותרת הוא המרכז הגדול לממשלת התורה והחסד בית‬ ‫הישן רח' בית ישראל ‪ 12‬ירושלים‬ ‫מחשובי ומפארי אנ"ש‬ ‫הזמנות פרטיות לא נשלחו‬ ‫המדרש תפילה למשה לעלוב בעיה"ק צפת"ו‬ ‫נלב"ע ט' כסליו תשס"ה‬ ‫נא ראו הזמנה זו כאישית‬ ‫תנצב"ה‬ ‫די | 'אהל מועד' – לעלוב‬ ‫מעמד 'חומש סעודה' בת"ת משנת שמעון ע"ש כ"ק רבינו זיע"א בעיה"ק צפת‬ ‫'אהל מועד' – לעלוב | וט‬ ‫שמחת החתונה לנכדת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בת לחדב"נ פע"ח הרה"צ ר' ברוך שפיץ שליט"א‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א בביקור אצל הרה"ח המפואר רבי דוד וועבער שליט"א מזקני ומפארי אנ"ש בביתו בויליאמסבורג‬ ‫ניתן לקבל את הגליון בכתובת מייל‪4184052@gmail.com :‬‬ ‫מהדורת ביתר לזכות צבי בן מרים ומשפחתו וכיו"ח להצלחה גדולה ברוחניות וגשמיות‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת אוהל מועד חל איסור מוחלט על העתקת כל חומר שהוא המתפרסם בגליונותינו ללא קבלת אישור בכתב מהמערכת מהמו"ל בטל'‪052-7160388 :‬‬ ‫זט | 'אהל מועד' – לעלוב‬