נר לשולחן שבת · Ner Leshilchan Shabbos — תולדות (2026-11-09)

בכל עניני העלון
לע"נ אאמו"ר נתנאל רוזנבליט
הג"ר מנחם מנדל 0556764501
בן רבי יחיאל מיכל זצ"ל ner4499@gmail.com
נלב"ע ער"ח כסלו תשפ"ו
פרשת תולדות ©
גליון 956תשפ"ז
"וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל לאישה"( .כ"ח ט') "ויעתר יצחק ( "...כ"ה כ"א)
יש להבין ,מפני מה עשו לוקח לו לאישה את מחלת באותו הזמן יהודי התקשר אל בית מרן הגאון רבי אהרן לייב
בו יעקב יוצא לדרך לפדן ארם ,מה החיבור הזה? שטיינמן ,שאל ,איזו עצה לעשות לזכות לילדים ,קבלה על
תשובה אחת פשוטה ,עשו רוצה זכויות כדי להתמודד עם יעקב: עצמו וכדומה .הנכד העביר את השאלה לרבי אהרן לייב.
"שלושה מוחלים להן עונותיהן" -עשה "פטנט" מחילת עוונות... רבינו ענה" :ליצחק אבינו לא היה את העצה? וכי לא ידע את
העצה שאתה תעשה"...
עוד נראה לי לומר כי ל עשו היה בזה מהלך עמוק :הוא נושא הנכד השיב לשואל בטלפון" :ראש הישיבה שואל ,האם יכול
לאישה את בתו של ישמעאל דווקא. להיות שתהיה עצה שיצחק אבינו לא ידע עליה?!"
מצינו בפרשת וירא כי הערביים היו עובדים לאבק (י"ח ד'). אחר כך פנה הנכד בשאלה :האם הכוונה שאין עצה רק
רבים תמהו ,מה יש לעבוד אבק ,איזו אלוהות יש בזה?! להתפלל להקב"ה .אמר רבי אהרן לייב" :מה עשה יצחק
ביאר המהר"ל ב"גור אריה" :הערביים יושבי אהלים הם -כדברי "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו".
הכתוב "על פני כל אחיו נפל" שבני ישמעאל נוסעים ממקום אחר הדברים בירך את היהודי שה' יעזור שיהיו לו ילדים טובים.
למקום -אין להם מקום קבוע ,חניה וישוב ,לפיכך הם הולכי
דרכים ,מאמינים שהם תחת שלטון "שר הדרך" ,לכן הם
משתחווים לאבק ברגליהם שהוא אבק דרכים.
לפי זה הכל מובן .אחרי שעשו שומע את ציווי אביו ואמו כמה וכמה פעמים אמר הגאון רבי עובדיה יוסף לזוגות ללא
ליעקב לצאת לדרך לחרן "וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב ילדים שירבו בתפילה ,שהקב"ה מתאווה לתפילתם ,כמובא
ושלח אתו פדנה ארם" .התורה חוזרת על הוראה זו ארבע בגמרא "מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה מתאווה
פעמים' :לך לפדן'. לתפילתם של צדיקים" (א"ר יצחק יבמות סד .).וכן היה רבינו אומר
לזוגות שעברו דרך ארוכה ,שלא התפללו מספיק! "תתפללו,
בעקבות זה עשו פועל בשני מישורים ,רוחני ומעשי :ראשית, (שו"ת "מעיין אומר" י"ב) לא להתייאש ובעל הרחמים יתן!"
הוא נושא לאישה את בתו של ישמעאל ,מכניס לביתו את
העובדים ל"שר הדרך" ,שעל ידי כך יעקב לא יצליח בדרכו.
ושנית ,מצווה על אליפז להמתין בדרך לחרן ,להרוג את יעקב.
("נר לשולחן שבת")
"הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק" -ויגדלו הנערים"
נראה לי פשט חזק בחיבור פסוקים אלו!
"ויזד יעקב נזיד" -אותו היום מת אברהם ועשה יעקב תבשיל של תלמיד אחד בישיבת "שאר ישוב" סירב לחבוש כיפה .ראש
(ילקוט שמעוני) עדים לנחם יצחק אביו. הישיבה ,הגאון רבי שלמה פרייפלד הסביר לו את חשיבות
מקצת מהלכות סעודת הבראה העניין ,אך התלמיד לא הסכים .ר' שלמה הבהיר לו שאי
חבישת כיפה היא צעד הפגנתי ועליו לחבוש כיפה לראשו.
אסור לאבל לאכול משלו בסעודה הראשונה בתחילת התלמיד סירב להכנע ור' שלמה נאלץ לשולחו הביתה.
האבלות .חיוב על השכנים להכין סעודה זו .אם לא שלחו לו או
שהוא יחידי בעיר ,יכול לאכול משלו ואינו חייב לצער את עצמו. שנים רבות לאחר מכן יצאו ר' שלמה ואשתו לאתר הנופש
המפורסם "וויט לייק" בהרי הקטסקייל ,פגשו שם באדם בעל
עיקר סעודת הבראה היא בלחם .ונוהגים להאכילו פת-בייגל שיער בלונדיני ארוך ,הוא הציג את עצמו לפניהם כבחור ההוא.
או עוגה עם ביצים מבושלות ,או עדשים ,שהם מאכלי אבלים. ר' שלמה נשבר בקרבו "אוי!" אמר לאחד מתלמידיו הקרובים
"הלעיטני" .יש מקפידים לתת את הביצים קלופות ,כמו שכתב "הוא כל כך מתפאר בשערו הנאה ,לא הכיפה היתה הבעיה
רעק"א ,שלא יקלוף האבל בעצמו הביצים ,שנראה כרעבתן. שלו! אילו ידעתי זאת אז ,הייתי מטפל ביצר הרע שלו לגמרי
("ר' שלמה") אחרת"...
לפני שמברים אותו :מותר לאכול פירות ותבשילים משלו.
("חכמת שלמה") יש אוסרים"( .דברי מלכיאל") מותר לשתות משלו ,כגון,
שתיה קלה וקפה( .גשה"ח) ויש שאוסרים אפילו שתיה( .קיצוש"ע)
במוצאי שבת ,אף המחמיר שלא לשתות משלו ,מבדיל על כוס סיפר הגאון רבי אליהו ברודנא ,ראש ישיבת מיר בארה"ב,
מיין שלו לפני שאכל סעודת הבראה ,שמצוה היא. שסבו הגאון רבי דוד לשינסקי שהתגורר בעיירה מיר ,היה
מציין את "שבת תולדות" שהיא שבת גדולה אצלו.
"ויזד יעקב נזיד" .בן יכול להברות משלו לאביו -ראיה ,יעקב הוא ומעשה שהיה כך היה :מדובר היה שיתמנה לכהן כרב בלונדון
שהכין את סעודת ההבראה ליצחק.
(יו"ד שע"ח נו"כ "גשר החיים" כ') בירת אנגליה ואף הוא נסע לשם כך ללונדון ,אך לבסוף הענין
הגאון רבי יצחק פלקסר עמל וטרח להוציא את סידרת ספריו.
ירד מעל הפרק והוא שב למיר בפחי נפש.
שבת בואו היתה בפרשת תולדות ובדיוק העלו אותו לתורה
בישיבה בעליית "ויתן לך האלקים" .לאחר התפילה ,כשניגש
פעם סיפר לתלמידו" :את השם "שערי יצחק" הענקתי לספרי להגיד "שבת שלום" להגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין ,אמר לו
על שם הפסוק "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא המשגיח" :הינך רואה ,אתה מבורך בכל כך הרבה ברכות!"
מאה שערים" פירש רש"י "שניהם למה? לומר שהארץ קשה המילים הללו נסכו בו כוחות מחודשים .למעשה ,המשגיח
והשנה קשה" .אף אני השקעתי ויגעתי למרות כל הקשיים שידע את שארע דאג שהוא יקבל עליה זו ולומר לו מילים אלו,
("כארי יתנשא") ובסייעתא דשמיא מצאתי מאה שערים!" ("המשגיח") לחלצו מעצבונו ולרוממו.
הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין היה מזכיר בשם הסבא מקלם:
הלעיטני נא!
"גם אם אוכלים את כל האוכל .אם שוהים ,אם עושים הפסקה האדמו"ר רבי יחזקאל יוסף הלוי מאשלג נסע לארה"ב .באחת
באמצע האכילה או לפני סיומה ,גם זה נחשב לסיגוף ושבירת ההתכנסויות אמר לחסידים את דברי המדרש הידוע :כשבא
("ידיו אמונה") היצר .עודד אותנו לאחוז גם כן בהנהגה זו. נח ליטע כרם ,בא שטן לפניו' :מה אתה נוטע?' אמר לו 'כרם'.
שאלו 'מה טיבו' ...אמר השטן ' ,נשתתף שנינו בכרם זה' ...
הביא השטן כבש והרגו תחת הגפן ,הביא ארי ...חזיר ...קוף
תענית הראב"ד" :וכן אמר הרב רבי אברהם בן דוד שהיה אחד מחסידי עולם והרגו ...רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא ככבש.
שהגדר הגדול והמעולה והמופלא הוא מניעת המאכלות ...שלא יעזוב לגמרי שתה כהוגן הרי הוא כארי ...שתה יותר מדי נעשה כחזיר ...
מלאכול בשר ולשתות יין ,כי דייך מה שאסרה תורה ,אך בעת מאכלו ועודנו תאב נשתכר נעשה כקוף ,מרקד ומוציא לפניה כל נבלות פה( .תנחומא נח)
לאכול יניח ממנו לכבוד הבורא מתאווותיו ואל יאכל כפי תאוותו"( .איגרת התשובה)
שאלוהו החסידים ,אם כך מה פתאום חכמים קבעו קידוש על
יהודי ניגש לגאון רבי אהרן לייב שטיינמן" :שמעתי והתפעלתי דבר כזה ,למה קבעו ברכות על יין?!
מאד שבחורים בישיבה המפוארת של הרב -ישיבת "אורחות אמר הרבי מאשלג" :טמון פה יסוד עצום .הקדושה של יהודי
תורה" -נוהגים בשעת הסעודה לעשות תענית הראב"ד"... היא הכח שצריך לעצור ,לדעת את המידה ,לשים גבולות .זו
תגובת רבינו" :בסדר גמור ,אבל שישאירו זאת בצלחת היהדות! לכן דווקא על יין אנו עושים קידוש!" ("נר לשולחן שבת")
(מן השמועה) המרכזית ,לא בצלחת הפרטית"...
המשב"ק של ה"אמרי חיים" ,הרה"ח ר' זלמן לייב וייס ,נתן נאמר בגמרא "האוכל בשוק דומה לכלב"( .קידושין מ ):הגאון רבי
לרבי איזה מאכל ולא רצה הרבי לאוכלו .נענה ר' זלמן לייב פסח אליהו פאלק נשאל ,וכי מי שאוכל במסעדה שיש לה
ואמר' :הרי זה טעים?!' ענהו ה"אמרי חיים"" :אכן בשביל זה שולחנות בחוץ ברחוב ,האם גם הוא נכלל ב"האוכל בשוק "...
("באורו של חמה" הובא ב"הליכות החיים") אין ברצוני לאוכלו!" ענה הרב פאלק :עניין זה הוא משום שאדם מראה בעצמו
שהוא אינו יכול להמתין עד שיבוא לביתו ,אבל שולחן
במסעדה אינו בכלל זה.
הסבא מסלבודקה במשך שנים רבות לא אכל ממתקים ,כדי וסיים" :אדם שאינו שולט על תאוותיו הוא אכן דומה לכלב".
("תוכו רצוף אהבה")
לעקור את התשוקה הילדותית למיני מתיקה.
כן במשך תקופה ארוכה הזיר את עצמו מלאכול נקניק .לימים
נתגלה שהסיבה לכך היתה ,שבעוברו פעם ליד מזנון בתחנת בעת ארוחת הצהריים של מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן
רכבת ראה נקניק תלוי והרגיש בלבו משיכה לזה .מיד קיבל על נכנסו אל הבית פנימה כמה עסקנים .רבן של ישראל חש שלא
עצמו שלא יאכל נקניק במשך עשרים וחמש שנה! בנוח שיאלץ לאכול מול אנשים ,אך כדרכו שלא לבייש את מי
רק לעת זקנותו ,כשהרגיש שכבר תשה תשוקתו זו ,התיר שמבייש אותו אמר להם בשנינותו:
("המאורות הגדולים") לעצמו לאכול נקניק! "יש לעיין במי שאוכל בביתו הפרטי ובאותה עת נמצאים בבית
אנשים ,האם גם זה נחשב כ"אוכל בשוק ודומה לכלב" או
שאמרו חז"ל דווקא בשוק ממש?"
הפצירו בו במרן הרב שטיינמן לאכול כמה דברים לבריאות במקום להבין את הרמז ,הם נהנו מן הרעיון והחלו לפלפל עימו
גופו ,ואמר על אחד מהם" :אני כבר עם רגל אחת בקבר וכעת בהלכה זו ודנו לכאן ולכאן.
אתם רוצים שאהנה בעולם הזה?!" נטל הרב שטיינמן עוד חתיכה מהפרטיות שלו והשליך אותה
ביקשו ממנו שישתה משקה מתוק מסויים לבריאותו ,השיב ממנו הלאה ,דיבר איתם בנעימות ,אכל כמה כפות ,בירך ברכה
רבינו שמעולם לא שתה משקה מתוק. אחרונה והמשיך לשוחח איתם בבעיה שעמדה על הפרק.
שאלוהו :האם שתה פעם סודה? ואמר שכשהגיע לארץ היתה
תקופה שלא יכלו לשתות מים רגילים והוצרך לשתות בתקופה
(מזקנים אתבונן – "להתעלות") ההיא סודה ,ומני אז לא שתה יותר! מתוך רשימת אחד הנכדים :בימים עברו סבא רמז לנו פעם בניגון
של הסתייגות קלה "הבית כאן הפקר" .אך כמובן שלנכנסים
עצמם לא הראה שאיכפת לו .זה היה בימים עברו ,אבל בשנים
האחרונות אמר במפורש כי הכל כהפקר ושיכניסו אנשים גם
סיפר הגאון ר' יוסף אריה יזדי :ידועה היתה הזהירות של הרב - בעת שאוכל .שאלתי אותו" :אבל הרי סבא באמצע האוכל"...
הגאון רבי שמעון בעדני -פרישות ממאכלים ושתיה מיותרת, תשובתו היתה "לו הייתי אוכל זהב מילא ,אבל אינני אוכל זהב,
הכל היה אצלו שקול ,מדוד ומתוכנן .הן מצד לשבור את (עיין מעשרות ג' ה') מה יש לי להסתיר"...
התאוות והן מצד בריאות הגוף ,זה הולך ביחד.
לילה אחד היינו במירון ,משם נסענו לקבר האר"י .כשיצאנו
היינו "רעבים גם צמאים ,נפשם בהם תתעטף" .אמרו לרב הסבא מקלם ,אחרי תענית היה אוכל דגים קטנים שיש בהם
בעדני שהולכים להביא כוס קפה עם חלב. עצמות קטנות ,כדי לשבור את הרצון ולהתרגל במידת
פתאום הגיע אדם ,הביא כוס מים .אמרתי לו' :אל תיתן לרב ("המאורות הגדולים") הסבלנות.
את המים הללו ,כי אם ישתה את המים זה ירווה את צמאונו
ואז לא ישתה את הקפה וחבל .הוא צריך כח ,בבוקר צריך
לשתות כוס קפה ,לא מים" .היהודי התעקש 'לא ,בינתים היה זה כשהגיע המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין לארה"ב אחרי
שישתה מים' .אמרתי לו שאין אצל הרב בינתים ,אני מכיר את המלחמה ,במוצאי אחד הצומות נכנס לחדרו בלווית חתנו
הרב ,אתה סתם תזיק לרב. הגאון רבי אפרים גינזבורג .אברך צעיר נקש בדלת והביא להם
התחננתי אליו ,אל תעשה זאת .אך הוא לא שמע לי ,ניגש לרב מיני מזונות לשבור את הצום באומרו" :העוגה טעימה מאד
בעדני ואמר 'הנה כוס מים' .הרב בירך "שהכל" ושתה .אחרי וטריה ,אפו אותה היום" .רבי יחזקאל הודה לו במאור פנים.
כמה דקות הגיע הקפה .הרב דחה את זה באומרו "כבר שתיתי, ר' אפרים יצא ללוותו ואמר לו" :הרסת הכל ,הוא לא יאכל
זהו!" ביקשנו" :הרב ,זה היה מים ,יש כאן קפה ,זה חשוב לרב". עכשיו!" תמה האברך מדוע?! הסביר ר' אפרים ,שבכל פעם
("משגב בעדנו") אך הרב בשלו" :שתיתי ,אני לא שותה סתם!" שהמשגיח שומע מחמאה על אוכל נמנע מלאוכלו"( .מעשי יחזקאל")
