gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך · Alshich — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אלשיך · Alshich

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אלשיך · Alshich — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫* קצורי * באורי * לקוטי * (ט) ועוד אומרו ותהר רבקה אשתו מי אשה זולת רבקה שיצא ממנה עשו‬ ‫כאשר באברהם שנשא הגר להוליד את‬ ‫לא ידע כי רבקה היתה אשתו?‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫(י) ועוד אומרו ותאמר אם כן למה זה ישמעאל?‬ ‫פ' תולדות‬ ‫אנכי כי טבע אומרו אם כן הוא להוציא (י"ח) ועוד מה זה היה שלא הוציא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נפקותא‪ ,‬אך אומרו למה וכו' היא תלונה הוא יתברך את יעקב ועשו כל אחד‬ ‫(יט) וְ אֵ לֶּה ּת ֹולְ דֹת יִ ְצחָ ק ֶּבן‬ ‫בפני עצמו בשני עבורים ?‬ ‫ולא נפקותא!‬ ‫הולִ יד אֶ ת יִ ְצחָ ק‪:‬‬ ‫אַ בְ ָרהָ ם אַ בְ ָרהָ ם ֹ‬ ‫א‪ :‬והיה נתקן צער רבקה!‬ ‫(כ) וַ יְ הִ י יִ ְצחָ ק ֶּבן אַ ְר ָּבעִ ים ָׁשנָה (י"א) מה זה היה ליצחק הוליד עשו‬ ‫ב‪ :‬ומה גם לאומר כי על ידי כן‬ ‫ְּבקַ חְ ּת ֹו אֶ ת ִרבְ קָ ה ַּבת ְּבתוּאֵ ל הוא אדום?‬ ‫הָ אֲ ַר ִּמי ִמ ַּפ ַּדן אֲ ָרם אֲ ֹחות לָבָ ן (י"ב) הוצרכו תפלות הרבה כעתר הפסידה עשרה בנים‪ ,‬שהיתה עתידה‬ ‫הָ אֲ ַר ִּמי ֹלו לְ ִא ָּׁשה‪( :‬כא) וַ יֶּעְ ַּתר כמו שאמרו ז"ל ומה חטא יצחק להמנע להוציא שנים עשרה שבטים ואמרה‬ ‫למה זה אנכי מנין ז"ה‪ ,‬ואילו היו אחד‬ ‫יִ ְצחָ ק לַידֹוָ ד לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי עֲקָ ָרה הולדתו עד הרבות תפלה?‬ ‫הִ וא וַ יֵּעָ ֶתר ֹלו יְ דֹוָ ד וַ ַּתהַ ר ִרבְ קָ ה (י"ג) למה לקח יצחק בת רשעים? אחד לא נצטערה ולא הפסידה עשרה‬ ‫בנים!‬ ‫ִא ְׁש ּת ֹו‪( :‬כב) וַ ִּי ְתרֹצֲצ ּו הַ ָּבנִ ים שתגרום לו פגם!‬ ‫ְּב ִק ְר ָּב ּה וַ תֹּאמֶ ר ִאם ֵּכן ל ָָּמה זֶּה (אחרי שמיישב קושיות הנ"ל באופן ג‪ :‬וגם לא היה מצטער יעקב בבטן‬ ‫א'‪ ,‬אחר כך ממשיך ליישבם באופן ב' בשכונת עשו תשעה חדשים!‬ ‫אָ נֹכִ י וַ ֵּתל ְֶך לִ ְד ׁ‬ ‫רש אֶ ת יְ דֹוָ ד‪:‬‬ ‫מונִ י ֻּכלּ ֹו‬ ‫אש ֹון אַ ְד ֹ‬‫(כה) וַ יֵּצֵ א הָ ִר ׁ‬ ‫ד‪ :‬וגם היה נתקן קנות הבכורה‪ ,‬כי היה‬ ‫ביחד עם עוד קושיות‪ ,‬כדלהלן)‬ ‫מו עֵ ָׂשו‪:‬‬ ‫ְּכאַ ֶּד ֶרת ֵׂשעָ ר וַ ִּי ְק ְרא ּו ְׁש ֹ‬ ‫עוד יתכן דרך ישרה שיבור לו האדם‪ ,‬נולד יעקב ראשונה בכור מן הבטן!‬ ‫(א) הנה ראוי לשים לב אל אומרו בן‬ ‫כי בה יתיישבו גם הערות מלבד אלה ה‪ :‬וגם ישקיט ריב הברכות כי בהיות‬ ‫אברהם‪ ,‬כי מה בא ללמדנו?‬ ‫יעקב בכור היה מברכו אביו מבלי יגנוב‬ ‫מענין רב‪.‬‬ ‫(ב) ועוד קשה על פשט הכתוב אומרו (י"ד) והן ראשונה שום לב אל וי"ו יעקב ברכותיו‪ .‬כי הנה מאומרו ויקרא‬ ‫אברהם הוליד את יצחק שהוא מיותר! שבואלה תולדות‪ .‬כי הנה כלל בידינו כי את עשו בנו הגדול וכו' יורה כי את‬ ‫(ג) ועוד אומרו ויהי יצחק וכו' כי הנה ואלה מוסיף על הראשונים ואיך יוסיף הגדול היה חפץ לברך!‬ ‫(י"ט) וכן יקשה אפילו אחר היותם‬ ‫כל זה היה ראוי לאומרו בעת הנישואין על תולדות ישמעאל האמור למעלה?‬ ‫(ט"ו) וגם על הסדר כי תחלה מזכיר תאומים‪ ,‬כי טוב היה יצא יעקב‬ ‫ולא בעת הלידה אחר עשרים שנה!‬ ‫(ד) וגם מה בצע לדעת בן כמה שנים תולדות יצחק ואחר כך תולדות ראשונה‪ ,‬ולא היה ריב בכורה וברכה‪:‬‬ ‫אברהם שהוליד את יצחק ואחר כך והנה לבא אל הביאור נזכירה מאמרם‬ ‫היה בקחתו את רבקה!‬ ‫ז"ל בפסיקתא ויצא הראשון אדמוני‪.‬‬ ‫(ה) וגם הודיעו שהיתה בת בתואל נישואי יצחק עם רבקה!‬ ‫(ט"ז) ועוד כי הולדת אברהם את למה? שכשהיה בבטן אמו שתה כל דם‬ ‫הארמי ומפדן ארם אין צורך לאומרו!‬ ‫ישמעאל לא יפלא כי היה מהגר נדות אמו ע"כ‪.‬‬ ‫(ו) ומה גם כי הכל נאמר למעלה!‬ ‫(ז) ועוד אומרו לו לאשה כי מלת לו המצרית אך לא משרה‪ ,‬ואם כן מה (כ') והלא כמו זר נחשב כי הנה אין דם‬ ‫פשעה רבקה שיצאת ממנה ומיצחק נדות למעוברת!‬ ‫מיותרת!‬ ‫(כ"א) וגם העובר אינו בחיריי כי כח‬ ‫הרשע?‬ ‫עשו‬ ‫(ח) ועוד אומרו ויעתר וכו' מהו לנכח‬ ‫אשתו? כי רבותינו ז"ל דחקו שהיו זה (י"ז) ולמה אם עתיד להוליד צדיק אין בו לשתות אשר יבחר‪ ,‬כי אם‬ ‫ורשע‪ ,‬למה לא השיאו הוא יתברך מאשר תאכל ותשתה אמו‪ ,‬וזה חלק‬ ‫בזוית זו וזו וכו'!‬ ‫‪1‬‬ ‫כחלק כיעקב כעשו‪ ,‬ואיך ישתה האחד אך בראות כי באלף דור בלי תורה תשאר בחינת הקדושה לצאת משם‬ ‫מה שלא ישתה חבירו והמה בבטן המכשירתן‪ ,‬לא תותך הזוהמא‪ ,‬כי רעה יצחק‪ ,‬אחר שנימול אביו‪.‬‬ ‫בחירתם‪ ,‬ויאבד העולם הבלתי והוא מאמרם ז"ל בבראשית רבה‪:‬‬ ‫אחד?‬ ‫למה לא נמול קודם שנולד ישמעאל?‬ ‫ועוד שנית נזכירה מאמרם ז"ל‪ :‬דבר מתקיים‪ ,‬בלי תורה‪.‬‬ ‫צוה לאלף דור‪ ,‬זו התורה‪ ,‬אלא שראה לכן סילק תתקע"ד דור‪ ,‬וישאר כ"ו כדי שיצא יצחק מטפה קדושה‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא שיהיו הדורות כמספר אותיות שמו יתברך‪ ,‬למען שהוא מה שכתבנו‪.‬‬ ‫מכעיסין וכו' נטל תתקע"ד דור ושתלן בעבור שמו הגדול‪ ,‬יתקיים העולם‪.‬‬ ‫ועוד הוסיף הוא יתברך‪ ,‬והוא במאמר‬ ‫בכל דור ודור‪.‬‬ ‫גם שלא תהיה תורה בעולם הנזכר‪ ,‬שלא נולד יצחק עד יהיה‬ ‫(כ"ב) והנה ראוי לדעת למה היה ראוי המקיימתו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא אברהם בן מאה שנה‪" ,‬כשבוטל יצרו‪,‬‬ ‫להנתן דת לאלף דור? ולמה החסיר כ"ב‪ :‬למה היה ראוי להנתן דת לאלף כשבוטלה תאותו‪ ,‬משנקשר דמו‪,‬‬ ‫מהם תתקע"ד דורות ולא פחות או דור? ולמה החסיר מהם תתקע"ד משנצרר דמו" שהוא כמו שאמרו ז"ל‪,‬‬ ‫"קנמון אני מעמיד בעולם כו'"‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫דורות ולא פחות או יותר?)‬ ‫יותר?‬ ‫אמנם הנה כתבנו במקומה‪ ,‬שלמה אך ראה‪ ,‬והנה היה כדבר נמנע להתיך כמעט שלא על ידי יצר הרע‪ ,‬היתה‬ ‫שרצה הקדוש ברוך הוא שידעו ישראל בכ"ו דורות מה שהיה צריך אלף דור הולדתו‪.‬‬ ‫כי לכל אחד ואחד מכלם היה נותן כל להתיכה‪ ,‬לכן מה עשה הקדוש ברוך ועוד הוסיף הוא יתברך שלא ילדתו‬ ‫התורה‪ .‬הוצרך לדבר עם כל אחד ואחד הוא‪ ,‬חשב מחשבות למרק בכ"ו דורות אמו בנערותיה‪ ,‬שמתיילד על ידי דם‬ ‫לאמר לו בלשון יחיד אנכי ה' אלהיך שיעור מופלג עד הטהר כל חלאת נדות‪ ,‬על דבר‪ ,‬שדם נדות הוא מחלאת‬ ‫שהיא השגת נבואה בהקיץ פנים בפנים זוהמא מהם‪ ,‬והוא מאברהם עד מתן זוהמת נחש כנודע‪ ,‬ומהדם היא עיקר‬ ‫יצירת הולד‪ ,‬כי אם‪ ,‬בזקנתה‪ ,‬ואז‬ ‫שישמעו מפיו ויתנבאו כל איש ישראל תורה‪ ,‬והוא‪:‬‬ ‫ולא יבצר גם אחד‪ ,‬אשר היה בלתי שצרפו בכבשן האש והביאו לארץ השיבה לנערותה‪ ,‬בהשגחת נסיית‪,‬‬ ‫אפשר אם לא בהפסק מכלם זוהמת ישראל עד תשלום עשר נסיונות באופן באופן‪ ,‬שאפילו שאז פרסה נדה אחרי‬ ‫זקנתה‪ ,‬אינו דם טבעי הבא מזוהמא‪.‬‬ ‫נחש‪ ,‬כי על כן כשישראל עמדו על הר מירוק חלק רב מאד‪.‬‬ ‫סיני‪ ,‬פסקה זוהמתן‪ ,‬זכו לקבל התורה‪,‬‬ ‫והוכנו לשמוע מפיו יתברך תורה שהיא ואחרי כן להביא את יצחק‪ ,‬למען יצא נמצאת הזוהמא מתמעטת שיעור‬ ‫נבואה‪ ,‬ובהקיץ‪ ,‬ופנים בפנים‪ ,‬ואיש לא כמעט טהור מזוהמא‪ ,‬סיבב (ה' אשר) מופלג מאברהם ליצחק‪.‬‬ ‫נעדר מהשגה זו‪ ,‬שהיא אצלי‪ ,‬על ישא את הגר‪ ,‬כי ל'מה שהיא מצרית‪ ,‬ועדיין לא יבצר מהשאר ביצחק עדיין‬ ‫קצת זוהמא‪ ,‬ולכן הוא יתברך מירק‬ ‫תשאב מזרעו בחינת הזוהמא‪.‬‬ ‫שפסקה זוהמתן‪...‬‬ ‫והנה כשברא ה' אלהים אדם על וזאת שנית עשה הוא יתברך שלא אותו על ידי עקידה‪.‬‬ ‫וכשבא להוליד להוציא את יעקב‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬זך בלי שמרי זוהמא בראו‪ ,‬צוה לו שימול עד נולד ישמעאל‪,‬‬ ‫שתהיה מטתו שלמה‪ ,‬הנה היה צריך‬ ‫שעל ידי שני דברים אלו‪,‬‬ ‫ויניחהו בגן עדן‪ ,‬וכאשר הוטמאה חוה‪,‬‬ ‫אחד היות הגר המצרית כלי לשאוב עשות‪ ,‬כאשר עשה אברהם‪ ,‬שהטיל‬ ‫ויטמאהו גם הוא‪ ,‬ראה הוא יתברך‪,‬‬ ‫הזוהמא בהגר‪ ,‬אך היה בלתי אפשר‬ ‫הזוהמא‪,‬‬ ‫והנה להתם חלאת הזוהמא ההיא‪ ,‬לאט‬ ‫לישא זולת בת זוגו הקדושה‪ ,‬כי נקדש‬ ‫לה‪ ,‬היה צריך אלף דור‪ ,‬וזהו‪ ,‬דבר צוה‬ ‫והיות אברהם עדיין ערל‪ ,‬כי הערלה בעקידה‪ ,‬והוא עולה תמימה‪.‬‬ ‫לאלף דור‪ ,‬זהו התורה‪.‬‬ ‫גם היא תמשוך הבחינה ההיא‪ ,‬למען‬ ‫‪2‬‬ ‫ועל כן אמר הוא יתברך אם תלד וקושיא י"ח וי"ט‪ :‬מה זה היה שלא כן יצחק הוליד תם ורשע למען יצא‬ ‫רבקה שני בנים בשני עבורים לא יבצר הוציא הוא יתברך את יעקב ועשו כל יעקב משולל כל עכירת זוהמא‪( .‬ובזה‬ ‫נתיישב קושיא י"ד‪ :‬וי"ו שבואלה‬ ‫מהיות כל בן מהם מעורב בזוהמא אחד בפני עצמו בשני עיבורים?‬ ‫תולדות‪ ...‬ואלה מוסיף על הראשונים‬ ‫וכן יקשה אפילו אחר היותם‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא כ'‪ :‬מה זה היה‬ ‫ואיך יוסיף על תולדות ישמעאל‬ ‫תאומים‪ ,‬כי טוב היה יצא יעקב‬ ‫שלא הוציא הוא יתברך את יעקב‬ ‫האמור למעלה?‬ ‫ראשונה‪ ,‬ולא היה ריב בכורה וברכה!‬ ‫ועשו כל אחד בפני עצמו בשני‬ ‫וקושיא א‪ :‬בן אברהם‪ ,‬מה בא‬ ‫וקושיא כ‪ :‬על המדרש‪ :‬ויצא‬ ‫עבורים?)‪ ,‬ומה גם כי אמו עודנה‬ ‫ללמדנו?)‬ ‫הראשון אדמוני‪ .‬למה? שכשהיה‬ ‫בבחרותה‪ ,‬ועל ידי דם נדותה מתהוה‬ ‫וגם‪ ,‬שבכלל תולדתו הוא‪ ,‬עם כל זה‪,‬‬ ‫בבטן אמו שתה כל דם נדות אמו‪.‬‬ ‫ולדה‪ ,‬והוא מחלאת הזוהמא‪.‬‬ ‫אל יעלה על רוחך יקרא ליצחק‪ ,‬בעשו‪,‬‬ ‫הלא כמו זר נחשב כי הנה אין דם‬ ‫וגם ש(אם) ימתין הוא יתברך עד יהיו‬ ‫זרע‪ ,‬על היותו בן הגבירה‪ ,‬ולא בן האמה‬ ‫נדות למעוברת!‬ ‫שניהם זקנים‪ ,‬לא יבצר מקצת זוהמא‪.‬‬ ‫כישמעאל‪ ,‬כי הלא‪ ,‬אברהם הוליד את‬ ‫וקושיא כ"א‪ :‬גם העובר אינו‬ ‫בחיריי כי כח אין בו לשתות אשר‬ ‫לכן הוא יתברך גזר בחכמתו‪ ,‬יצאו‬ ‫יצחק‪ ,‬לומר‪ ,‬כי בכלל מה שאני מדמה‬ ‫תאומים‪ ,‬למען‪ ,‬שתי הבחינות‬ ‫אותו לאברהם הוא‪ ,‬כי כאשר אברהם‬ ‫יבחר‪ ,‬כי אם מאשר תאכל ותשתה‬ ‫אמו‪ ,‬וזה חלק כחלק כיעקב כעשו‪,‬‬ ‫הנמצאות מעורבות בעיבור‪ ,‬יתפרדו‬ ‫לא יחשב למוליד את שני בניו רק את‬ ‫על ידי שלוח הוא יתברך בבטנה‪ ,‬שני‬ ‫יצחק ולא את ישמעאל‪ ,‬כד"א‪' ,‬כי‬ ‫ואיך ישתה האחד מה שלא ישתה‬ ‫חבירו והמה בבטן אחד?)‬ ‫מיני נפשות‪ ,‬נפש קדושה מאתו יתברך‪,‬‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע'‪ ,‬כן הדבר ביצחק‪,‬‬ ‫ונפש חצונית מהקליפה‪ ,‬שכל אחת‬ ‫ונבא אל ביאור הכתובים‪ ,‬והוא כי כי לא יחשוב רק למוליד אחד‪ ,‬שהוא‬ ‫תשאב בחינתה‪ ,‬זו הקדושה‪ ,‬ויצא ממנו‬ ‫הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור‪ :‬את יעקב‪ ,‬כי על כן מסדרי תפלתינו‬ ‫יעקב‪ ,‬וזו הזוהמא‪ ,‬ויצא ממנו עשו‪,‬‬ ‫(כנ"ל קושיא ט"ז) מה זה היה צאת ביום הזכרון אמרו‪ ,‬ועקידת יצחק היום‬ ‫כנודע ממחלוקת רבי ואנטונינוס‪,‬‬ ‫לזרעו תזכור‪ ,‬ולא אמרו לזרע יעקב‪,‬‬ ‫עשו מיצחק ורבקה?‬ ‫שעלתה הסכמתם‪ ,‬כי מעת יצירת‬ ‫וכמו שכתבתי על אלהי אבי אברהם‬ ‫הולד‪ ,‬הנפש באה שמה‪.‬‬ ‫ואלהי אבי יצחק בס"ד‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫(כנ"ל קושיא י"ג) ואם על נגעי‬ ‫קושיא ב' וט"ו‪ :‬אברהם הוליד את‬ ‫קרוביה למה נשאה?‬ ‫וזה יהיה ענין מאמרם ז"ל שהזכרנו‬ ‫יצחק שהוא מיותר!‬ ‫מפסיקתא‪ ,‬כי בהיות עשו בבטן אמו‪( ,‬כנ"ל קושיא י"ח) וגם למה היו‬ ‫וגם על הסדר? תחלה מזכיר‬ ‫שתה כל דם נדות אמו‪ ,‬ועל כן יצא תאומים שנתרגשו כל הדברים הקשים‬ ‫תולדות יצחק‪ ,‬ואחר כך תולדות‬ ‫אדמוני‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי שאב כל הזוהמא הנאמרים למעלה?‬ ‫אברהם‪ ,‬שהוליד את יצחק‪ ,‬ואחר כך‬ ‫המתייחסת אל דם נדות‪ ,‬כמו שכתבנו‪.‬‬ ‫ועל כן אמרה תורה‪ ,‬ואלה תולדות‬ ‫נישואי יצחק עם רבקה!)‬ ‫ועל כן יצא תחלה עשו‪ ,‬למען יצא עם יצחק‪ ,‬לומר‪ ,‬הנה מוסיף על הראשונים‬ ‫(כנ"ל קושיא י"ז) ואם יאמר איש אם‬ ‫הדם והעיפוש היוצא תחלה‪ ,‬שהוא הנזכר‪ ,‬תולדות ישמעאל הנזכר‪ ,‬שהוא‬ ‫כן איפוא‪ :‬למה לא לקח יצחק שפחה‬ ‫בחינתו‪ ,‬כמדובר‪ .‬והוא מאמר רבה יצא בחינת זוהמא‪ ,‬שהטיל אברהם‪ ,‬כן‬ ‫כהגר להטיל בה הזוהמא?‬ ‫עשו יצא סריותו עמו‪ .‬וכן אמרו שהיה בתולדות יצחק יש עדיין בחינת זוהמא‬ ‫לזה אמר ויהי יצחק בן ארבעים שנה‪,‬‬ ‫כמי שרוחץ המרחץ תחלה שיצא יעקב שהוא באחד‪ ,‬אך לא לגמרי‪ ,‬כי אם‪ ,‬בן‬ ‫שהוא אחר שנתקדש בעקידה‪ ,‬בקחתו‬ ‫בנקיות‪ .‬כי אין ספק רמזו כל מאמרנו אברהם‪ ,‬כלומר דומה לאביו‪ ,‬כי כאשר‬ ‫את רבקה‪ ,‬ועל כן לא יאות לו לזולתה‪.‬‬ ‫זה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא י"א‪ :‬מה זה אביו הוליד צדיק ורשע לבלתי צאת‬ ‫טיפת יצחק מעורבת בעכירת זוהמא‪,‬‬ ‫היה ליצחק הוליד עשו הוא אדום?‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ג' וד‪ :‬ויהי‬ ‫‪3‬‬ ‫ועל היותה אחות לבן אמר‪ ,‬ויתרוצצו‬ ‫מצד מולדתה ראויה לקבל את עשו‪,‬‬ ‫יצחק (בן ארבעים) וכו' כל זה היה‬ ‫הבנים וכו' ותאמר וכו'‪ .‬והוא כי הנה‬ ‫ומפאת עצמה ובעלה לקבל את‬ ‫ראוי לאומרו בעת הנישואין‪ ,‬ולא בעת‬ ‫במסכת יומא אמרו רבותינו ז"ל‪' ,‬ההיא‬ ‫יעקב‪:‬‬ ‫הלידה אחר עשרים שנה!‬ ‫איתתא דהריחה ביום הכפורים ולחשו‬ ‫וגם‪ :‬מה בצע לדעת בן כמה שנים‬ ‫ועוד טעם שני אל (קושיא י"ז על)‬ ‫לה באזנה דיום הכפורים הוא ונחת‬ ‫היה בקחתו את רבקה?)‬ ‫דעתה ונפק מיניה רבי יוחנן וקרו עליה‬ ‫בלתי קחת יצחק אשה אחרת להטיל‬ ‫בה זוהמא! והוא כי ויעתר יצחק וכו'‬ ‫(כנ"ל קושיא ט"ז) ושמא תאמר‪ :‬אם‬ ‫בטרם אצרך בבטן ידעתיך‪ ,‬ואתתא‬ ‫כן הדרא קושיא לדוכתא איך יצא זה‬ ‫אחריתא לא אתיישבא דעתה ונפק‬ ‫שהוא כמו שאמרו ז"ל מאי לנכח‬ ‫אשתו? הוא מתפלל בזוויות זו 'לא תתן‬ ‫ממנה?‬ ‫מינה שבתי אוצר פרי וקרו עליה‬ ‫והרשעים כים נגרש'‪ .‬הנה כי הרעשת‬ ‫לי בנים אלא מן הצדקת הזאת' והיא‬ ‫לזה אמר‪ ,‬דע כי שתי בחינות היו בה‬ ‫עובר בבטן הוראת רשעת העובר‪.‬‬ ‫אומרת לא תתן לי אלא מן הצדיק הזה‪.‬‬ ‫אחת שהיותה בת בתואל שאביה רשע‬ ‫ומפדן ארם שאנשי מקומה רשעים‬ ‫ואחות לבן הרשע כי יצאת מתוך ועל כן ויעתר לו ה' קבל תפלתו שלא והנה אם היה יעקב לבדו לא היה‬ ‫הזוהמא‪ ,‬ועל כן לא יבצר ממנה בחינה יוליד אלא מזו‪ ,‬ואם כן איך היה מטיל רוצץ‪ ,‬כי אם בהיות עשו עמו‪ ,‬ועל שהיה‬ ‫לקבל את זה ברחמה‪( .‬ובזה נתיישב הזוהמא באחרת‪ ,‬ועל כן מה עשה הוא יעקב רואה הנגדיי אליו היה מוכרח‬ ‫קושיא ה' וו'‪ :‬הודיעו שהיתה בת יתברך נתן שתי בחינות בה כאחת לנגדו גם הוא‪.‬‬ ‫כמדובר‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ח‪ :‬מהו‬ ‫וזה נמשך לה מהיותה אחות לבן‪ ,‬ועל‬ ‫בתואל הארמי ומפדן ארם אין צורך לנכח אשתו?‬ ‫וקושיא י"ב‪ :‬מה חטא יצחק להמנע כן בראותה הרצוץ‪ ,‬אמרה הנה אין זה‬ ‫לאומרו!‬ ‫רק שאולי העובר בלתי כשר‪ ,‬ואין זה רק‬ ‫הולדתו עד הרבות תפלה?‬ ‫ומה גם כי הכל נאמר למעלה!‬ ‫וקושיא י"ג‪ :‬למה לקח יצחק בת והתשובה‪ :‬כי היה צריך לפעול על היותי אחות לבן‪ ,‬ואם כן למה זה‬ ‫"לנכח אשתו" היינו שגם עשו לא אנכי‪ ,‬כי מה הועלתי אנכי מצד עצמי‬ ‫רשעים? שתגרום לו פגם!‬ ‫וקושיא ט"ז‪ :‬מה פשעה רבקה יולד "אלא מן הצדקת הזאת"‪ ,‬שאני צדקת‪ ,‬אם איני מספקת לתקן‬ ‫מרבקה‪ ,‬ושלא יצטרך לישא אחרת‪ ).‬גרמת נזק אחי‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫שיצאת ממנה ומיצחק עשו הרשע?‬ ‫י‪ :‬ותאמר אם כן למה זה אנכי כי טבע‬ ‫והתשובה‪ :‬כי ע"י שנתקדש יצחק‬ ‫אומרו אם כן הוא להוציא נפקותא‪,‬‬ ‫וזהו ותהר רבקה אשתו‪,‬‬ ‫בעקידה‪ ,‬ואשר על כן לא היה ראוי‬ ‫אך אומרו למה וכו' היא תלונה ולא‬ ‫על בחינת עשו שהוא מהמתייחס‬ ‫לישא אחרת‪ ,‬כעין הגר‪ ,‬בכדי להוליד‬ ‫נפקותא!‬ ‫אליה מצד מולדתה אמר רבקה‪,‬‬ ‫את עשו‪ ,‬ואם כן איך יולד עשו‬ ‫ומבאר‪ :‬שלא הבינה‪ ,‬שאם כן‪ ,‬שיש‬ ‫ומצד צדקת יצחק ובחינת היותה בת‬ ‫מצדקת? על זה אמר "בת בתואל‬ ‫לרע של הרשעים כל כך כח‪ ,‬א"כ‬ ‫זוגו בצדקתה אמר אשתו‪( .‬ובזה‬ ‫מפדן ארם אחות לבן"‪ ,‬ועל כן מצד‬ ‫התלוננה על עצמה‪" ,‬תמה אני איך‬ ‫נתיישב קושיא ט‪ :‬ותהר רבקה אשתו‬ ‫אלה הרשעים "לא יבצר ממנה בחינה‬ ‫לא נמצא טוב לעמת רע לעמד כנגדם‬ ‫מי לא ידע כי רבקה היתה אשתו?)‬ ‫לקבל את זה (עשו) ברחמה")‬ ‫לבער הרע?" עד שגילו לה‪ ,‬אשר שני‬ ‫אך מפאת עצמה היתה צדקת גמורה‬ ‫ולהיות שנרמזו שתי הבחינות פה‬ ‫גוים הם‪ ,‬כי לעומת הרשע שיולד מן‬ ‫בת זוגו של יצחק‪ .‬וזהו אומרו לו לאשה‪,‬‬ ‫שהוא שני הבנים נגדיים‪ ,‬על כן אמר‬ ‫הרע של הרשעים‪ ,‬אכן מן הטוב אשר‬ ‫כי היא המזומנת ומיוחדת לו לאשה‪.‬‬ ‫ויתרוצצו הבנים בה"א הידיעה כאילו‬ ‫בך יולד צדיק‪ ,‬ורב יעבוד צעיר‪ .‬בב"א)‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ז‪ :‬לו לאשה‪...‬‬ ‫כבר הוזכרו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מלת לו מיותרת!)‬ ‫נמצאו בה שתי בחינות‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫כא) ואם הי' דבר טבעי‪ ,‬הלא אם הם‬ ‫רשע כמו אצל אברהם‪ ,‬א"כ למה לא‬ ‫תמצית האלשיך הקדוש‬ ‫תאומים ישתו כל אחד בשוה ואיך ישתה‬ ‫השיאו השי"ת אשה אחרת להוליד את‬ ‫אחד מה שלא שתה אחיו?‬ ‫עשו הרשע כאשר אצל אברהם שהשיאו‬ ‫ענין זיכוך כלל ישראל דור אחר דור עד‬ ‫אשה אחרת ?‬ ‫שיהיו ראויין לנבואת מעמד הר סיני‬ ‫(במדרש) יצא עשו יצא סריותו‬ ‫וקבלת התורה‬ ‫(העיפוש וכו')‬ ‫יד) ואם מאיזה סיבה הוצרכו שניהם‬ ‫להיולד מרבקה אבל למה הוצרכו להיולד‬ ‫קושיות על לשונות הפסוקים‪:‬‬ ‫כב) מה כוונתם בזה?‬ ‫דווקה ביחד? שיולדו בנפרד! ועי"ז נרויח‬ ‫א) ואלה מוסיף על הראשונים איך‬ ‫(איתא) למה יצא עשו תחילה שלפני‬ ‫א) שרבקה היתה ניצלת מצער הקשה‪ .‬ב)‬ ‫נפרש שתולדות יצחק מוסיף על תולדות‬ ‫שרוחצים במרחץ מנקים המרחץ תחילה‬ ‫ובפרט שעי"ז התרעמה וע"ז נענשה‬ ‫ישמעאל הנכתב לפניו ?‬ ‫ועל כן עשו ניקה כדי שיצא יעקב בנקיות‪.‬‬ ‫שאיבדה זכות הולדת עוד עשרה בנים‪ .‬ג)‬ ‫ב) יצחק "בן אברהם" הלא ידוע ומיותר‬ ‫כג) מה כוונתם בזה?‬ ‫והיה יעקב ניצל מצער להיות ט' חדשים‬ ‫?‬ ‫תכלית הבריאה שכל אחד ואחד מבני‬ ‫שכן לעשו הרשע בבטן?‬ ‫ג) אברהם הוליד את יצחק הלא ידוע‬ ‫ישראל יתנבאו פנים אל פנים‪.‬‬ ‫טו) למה נולד עשו ראשונה? שיולד‬ ‫ומיותר?‬ ‫הקב"ה דיבר במתן תורה עם כל אחד‬ ‫יעקב ראשון ועי"ז א) נרויח שלא היה‬ ‫יעקב צריך לקנות הבכורה‪ .‬ב) והיה נשקט‬ ‫ד) למה צריך להודיע בן כמה שנה היה‬ ‫ואחד בלשון יחיד‪ :‬אנכי ה' אלקיך! שהיא‬ ‫בעת נישואיו ואם מאיזה סיבה רוצה‬ ‫השגת נבואה בהקיץ‪ ,‬פנים בפנים‪,‬‬ ‫ריב עשו על הברכות שלא היה מגיע לו‬ ‫הברכות בשביל בכורתו‪.‬‬ ‫להודיע‪ ,‬שיודיע בעת נישואיו ולא בעת‬ ‫שישמעו מפיו ית'‪ ,‬ויתנבאו כל איש‬ ‫לידת בניו שאחרי עשרים שנה?‬ ‫ישראל‪ ,‬ולא יבצר גם אחד‪.‬‬ ‫קושיות על המדרשים‪:‬‬ ‫ה) מה הסדר א‪ .‬תולדות יצחק‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫ועי"ז רצה הקב"ה‪ ,‬שידעו כל אחד מבני‬ ‫(ב"ר כ"ח ד') "דבר צוה לאלף דור זו‬ ‫תולדות אברהם‪ ,‬ג‪ .‬נישואי יצחק?‬ ‫ישראל‪ ,‬אשר לכל אחד ואחד מהם ראוי‬ ‫התורה‪ :‬אלא שראה הקב"ה שיהיו הדורות‬ ‫שהקב"ה יתן לו כל התורה כולה‪ .‬וזה‬ ‫מכעיסים וכו' נטל תתקע"ד דורות ושתלן‬ ‫ו) למה מודיע בעת הלידה עוד הפעם‬ ‫תכלית בריאת האדם‪ .‬וכך היה קדושתו‬ ‫בכל דור ודור‪.‬‬ ‫שהיא בת בתואל ושהיא מפדן ארם‬ ‫לפני חטא עץ הדעת‪ ,‬ובהעדר זוהמת‬ ‫ושהיא אחות לבן?‬ ‫טז) למה ראוי לתת התורה רק אחרי‬ ‫הנחש‪ ,‬ועל כן כשעמדו בני ישראל על הר‬ ‫אלף דורות?‬ ‫ז) תיבת "לו" לאשה הלא מיותרת?‬ ‫סיני‪ ,‬פסקה זוהמתם‪ ,‬וזכו לקבל התורה‪,‬‬ ‫ח) מה כוונתו "לנכח" אשתו ?‬ ‫והוכנו לשמוע מפיו ית'‪ ,‬תורה‪ ,‬שהיא‬ ‫יז) למה דוקה תתקע"ד דורות ?‬ ‫נבואה‪ ,‬ובהקיץ‪ ,‬פנים בפנים‪ ,‬ואיש לא‬ ‫(ב"ר מ"ו ב') למה לא נימול אברהם‬ ‫ט) ותהר רבקה תיבת "אשתו" הלא‬ ‫נעדר מהשגה זו‪ ,‬והיו אז במדריגה דומה‬ ‫קודם שנולד ישמעאל? כדי שיצא יצחק‬ ‫מיותרת?‬ ‫לכאשר ברא ה' אלקים אדם על הארץ זך‬ ‫מטפה קדשה‪.‬‬ ‫י) ויתרוצצו "ה"בנים למה ב"ה" הידיעה?‬ ‫בלי שומרי זוהמא "ויניחהו בגן עדן"‪.‬‬ ‫יח) למה יפחות מקדושה ההוא אם‬ ‫קושיות על עניני הולדות האבות הק'‪:‬‬ ‫אך כאשר חטא אדה"ר‪ ,‬הוצרך להכין‬ ‫ימול מקודם?‬ ‫יא) למה מנע השי"ת הולדתו עד היותו‬ ‫כמה וכמה תיקונים כדי שיחזרו לדרגא‬ ‫(בילקו"ש) "ויצא הראשון אדמוני‪:‬‬ ‫בן מאה שנה ?‬ ‫הנ"ל עד מתן תורה‪ ,‬בדרך לאט יקח אלף‬ ‫למה? שכשהיה בבטן אמו שתה כל דם‬ ‫דורות – ובדרך מהר יקח כ"ו דורות‪.‬‬ ‫יב) למה עשה השי"ת כך שמהצדיק‬ ‫נידות אמו"‬ ‫אברהם יולד ישמעאל ומהצדיק יצחק‬ ‫אבל כאשר חטאו אדם וחוה‪ ,‬ראה‬ ‫יט) הלא אין דם נדות למעוברת ?‬ ‫יולד עשו הרשע?‬ ‫השי"ת אשר להסיר חלאת הזוהמא‬ ‫ההיא באופן לאט‪ ,‬לזה הי' צריך אלף דור‪.‬‬ ‫כ) הלא העובר אינו בחריי וכח לשתות‬ ‫יג) ואעפ"כ‪ ,‬הולדת אברהם את‬ ‫ושאחר אלף דור יהיו ראויים לקבל‬ ‫את אשר יבחר כי אם את אשר יאכל‬ ‫ישמעאל אינו פלא כל כך‪ ,‬שהרי הוא נולד‬ ‫התורה‪ ,‬וזהו דבר צוה לאלף דור 'זו‬ ‫וישתה אמו ?‬ ‫מהגר המצרית ולא משרה‪ .‬אבל מה‬ ‫התורה'‪ ,‬אך ראה השי"ת כי באלף שנים‬ ‫פשעה רבקה שיצא ממנה עשו הרשע?‬ ‫ואם מאיזה סיבה היה חייב יצחק להוליד‬ ‫‪5‬‬ ‫אמר ויהי יצחק בן ארבעים שנה היינו‬ ‫רבקה בנפרד בשני עיבורים יהיו מעוברים‬ ‫בלי תורה‪ ,‬אדרבה ברעה בחירתם‪ ,‬יאבדו‬ ‫אחרי קדושת העקידה כעולה תמימה‪.‬‬ ‫כל אחד מהם בזוהמא ובפרט כי היתה‬ ‫את העולם‪ ,‬הבלתי מתקיים בלי תורה‪.‬‬ ‫ואם תשאל איך צדקת כזאת ילדה את‬ ‫בבחרותה‪ ,‬אשר דם נדותה הוא מחלאת‬ ‫חישב השי"ת‪ ,‬שאשר כ"ו דורות אפשר‬ ‫עשו? לזה אמר‪ ...‬בת בתואל ומפדן ארם‬ ‫הזוהמא‪ ,‬לכן גזר השי"ת בחכמתו שיצאו‬ ‫שיתקיים העולם גם שלא תהי' תורה‬ ‫ואחות לבן‪.‬‬ ‫תאומים‪ ,‬אשר הנפש החיצונית מהקליפה‬ ‫בעולם‪ ,‬המקיימתו‪ ,‬כי כ"ו הם כמספר‬ ‫תשאב הזוהמה‪ ,‬ויצא עשו‪ ,‬כדי שישאר‬ ‫אותיות שמו יתברך‪ ,‬למען אשר לעת‬ ‫ומזהיר הפסוק שתדע שאעפ"כ לא‬ ‫רק קדושה שישאב יעקב‪ ,‬ויצא נקי לגמרי‪.‬‬ ‫למדה מהם ונשארה צדקת ראוי'ה לו‬ ‫עתה בעבור שמו הגדול יתקיים העולם‪.‬‬ ‫וכל זה מרומז בחז"ל "עשו בבטן אמו שתה‬ ‫לאשה‪.‬‬ ‫כל דם נידות אמו" "יצא עשו יצא סריותו‬ ‫אך‪ ,‬ראה השי"ת‪ ,‬שמכיון שרצה‬ ‫ועוד טעם שלא רצה הקב"ה שישא‬ ‫עמו" וכן אמרו שהי' כמי שרוחץ בבית‬ ‫השי"ת שיזכו בעת קבלת התורה לדרגא‬ ‫אחרת כי ויעתר לו ה' גם לתפילה אשר‬ ‫המרחץ ומנקה בית המרחץ תחילה‪.‬‬ ‫הנ"ל ויזדככו אז לגמרי מזוהמת הנחש‪,‬‬ ‫התפלל לנכח אשתו‪ ,‬היינו כי איתא‬ ‫ומכיון שבכ"ו דורות היא כדבר הנמנע‬ ‫נמצא שיש בזה עוד ד' הכנות‪:‬‬ ‫לזככם מה שלאט לאט הי' צריך אלף דור‪,‬‬ ‫שהתפלל שכל הבנים אשר יוליד‪ ,‬יהיו רק‬ ‫מרבקה‪ .‬וזה לנכח אשתו‪ ,‬שיהיו הבנים‬ ‫(ט"ז) שעשו ישאב הזוהמא מיצחק כדי‬ ‫לכן מה עשה הקב"ה? חישב מחשבות‬ ‫ממנה ולא מאחרת‪.‬‬ ‫שישאר יעקב נקי ליצחק‬ ‫והכין הכנות רבות אשר בכ"ו דורות אלה‬ ‫(י"ז) שדוקה יהיו נולדים מאם אחת‬ ‫יתמרקו באופן אשר לאט היו זוכין לזה‬ ‫ותהר רבקה אשתו‪ ,‬היינו שמצד היותה‬ ‫באלף דורות ‪.‬‬ ‫רבקה היינו ממולדתה הרשעים ותהר את‬ ‫שישאב עשו הזוהמא מרבקה‪.‬‬ ‫עשו‪ .‬ומצד היותה אשתו של יצחק‪,‬‬ ‫(י"ח) שדוקה יהיו נולדים מעיבור אחת‪,‬‬ ‫(ומונה האלשיך הקדוש (י"ט) ההכנות)‬ ‫הצדקת‪ ,‬ותהר את יעקב‪ .‬ומכיון שכבר‬ ‫שישאב כל דם נידות היינו הזוהמא‬ ‫(א‪-‬י) צירף את אברהם בכבשן האש‬ ‫רמז התורה בלשון הכפול הזה‪ :‬רבקה‬ ‫מהריון ההיא‪ ,‬כדי שישאר יעקב נקי‬ ‫והביאו לארץ ישראל עד תשלום עשר‬ ‫אשתו‪ ,‬את שני הבנים‪ ,‬עשו ויעקב‪ ,‬מצד‬ ‫מאותו הריון‪.‬‬ ‫נסיונות‪.‬‬ ‫רבקה ומצד אשתו‪ ,‬על כן אומר 'ה'בנים‬ ‫(י"ט) שיצא עשו ראשון כדי שיצא‬ ‫(י"א) ישא את הגר כי למה שהיא‬ ‫ב'ה' הידיעה‪.‬‬ ‫סריותו עמו היינו שהזוהמא יצא אתו כדי‬ ‫מצרית תשאב מזרעו בחינת הזוהמא‬ ‫והנה עדיין לא ידעה אשר שנים הם‪.‬‬ ‫שיעקב יהי' נולד בשלימות הקדושה‪.‬‬ ‫(י"ב) לא צוה לו שימול עד נולד‬ ‫והעובר רצה לצאת אצל בית ע"ז‪ ,‬וסיבת‬ ‫ובזה נבא אל ביאור הכתובים‪:‬‬ ‫ישמעאל וכו' כי הערלה גם היא תמשיך‬ ‫ומקור רעתו הרי הוא מצד משפחתה‬ ‫הבחינה ההיא‪ .‬וז"פ המדרש למה לא‬ ‫ומקומה‪ .‬וע"כ תמהה איך יכול להיות‬ ‫"ו"אלה תולדות יצחק‪ ,‬מוסיף על‬ ‫תולדות ישמעאל שכמו שישמעאל שאב‬ ‫נמול קודם שנולד ישמעאל? כדי שיצא‬ ‫אשר כח הטוב אשר מחמת צדקתי אינו‬ ‫יצחק מטפה קדושה‪.‬‬ ‫מכניע כח הרע שמצד משפחתי וכו' וזהו‬ ‫הזוהמא כך עשו מתולדות יצחק שאב‬ ‫כוונת מאמרה אם כן (שמשפחתי‬ ‫הזוהמא‪.‬‬ ‫(י"ג) ולא נולד יצחק עד שהיה אברהם‬ ‫משפיעים ממדתם להעובר אם כן כל‬ ‫בן אברהם היינו דומה לאברהם שכמו‬ ‫בן מאה שנה "כשבוטל יצרו כשבוטל‬ ‫שכן צדקתי בעצמי היה צריך לפעול‬ ‫שאברהם הצריך הסרת זוהמא כך גם‬ ‫תאוותו‪ ,‬משינקשר דמו‪ ,‬משנצרר דמו"‬ ‫להכניע את הרע! ואם כן‪ ,‬שלא פעלה‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫(י"ד) ולא ילדתו שרה בנערותיה על ידי‬ ‫צדקתי‪ ,‬אם כן אל מה ו)למה זה (שוה)‬ ‫עוד סיבה שדומה לאברהם‪ ,‬שכמו‬ ‫דם נידות טבעי שהוא מחלאת זוהמת‬ ‫אנכי (וצדקתי)?‬ ‫שמחשבים את אברהם שהוליד את יצחק‬ ‫הנחש רק שבהשגחה נסיית השיבה‬ ‫ואז גילו לה אשר שני גוים הם‪ ,‬ואשר‬ ‫ואין אנו מייחסין את ישמעאל לאברהם‪,‬‬ ‫לנערותיה שאז הדם‪ ,‬היה מעל הטבע‪,‬‬ ‫מצד צדקתה יולד הצדיק התם יעקב‪,‬‬ ‫כך גם‪ ,‬אין אנו מייחסין את עשו ליצחק‪,‬‬ ‫שאינו בא מזוהמא‪.‬‬ ‫אשר עתיד להתקיים בו‪ :‬ורב יעבוד צעיר‬ ‫כנוסח מוסף ר"ה ועקידת יצחק לזרעו‬ ‫(ט"ו) מירק את יצחק ע"י העקידה וכיון‬ ‫בב"א!‬ ‫תזכור‪.‬‬ ‫שנקדש בעקידה היה בלתי אפשר לישא‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואם תשאל למה לא עשה כאברהם‬ ‫אחרת להטיל הזוהמה‪ ,‬זולת בת זוגו‬ ‫‪ALSHICHK@GMAIL.COM‬‬ ‫לקחת עוד אשה להטיל הזוהמא? ע"ז‬ ‫הקדושה‪ ,‬וראה השי"ת אשר אם תלדם‬ ‫‪6‬‬ ‫לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי‬ ‫ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות‪:‬‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬שכון בארץ אשר אומר וכו'‪,‬‬ ‫במקום שתשכון‪ ,‬שם אומר אליך ואדבר‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫שמא תאמר‪' ,‬הלא אם אחפוץ לברכך‪,‬‬ ‫בך‪ ,‬ולא במצרים שתצטרך לצאת‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫למה זה אשאל כל ההכנות האלה'?‬ ‫מהיישוב לשאומר דבר אליך‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עניני דבקות‪ ,‬והשראת השכינה‪,‬‬ ‫לזה אמר‪ ,‬בעבור תברכך נפשי‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫בארץ ישראל יהיה גלוייו ית' בשם‬ ‫ושמותיו ית'‪ ,‬פ' תולדות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אין שפע ברכת הצדיק חל על המתברך‪,‬‬ ‫א‪-‬היה‪ ,‬משא"כ בחו"ל‪ ,‬יהיה בחי' אנכי‬ ‫זולתי על ידי שכינה השורה על נפש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בארץ ישראל יהיה גלוייו ית' בלי‬ ‫הצדיק‪ ,‬ואז‪ ,‬באשר ה' אתו‪ ,‬ישתלשל‬ ‫(ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך‬ ‫מסך‪ ,‬משא"כ בחו"ל‬ ‫(שפע ברכת הצדיק) על ידי נפש המברך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל‬ ‫אל המתברך‪:‬‬ ‫והקמתי את השבעה אשר נשבעתי‬ ‫(פכ"ו‪ :‬ב) וירא אליו יקוק ויאמר אל תרד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך‪:‬‬ ‫לאברהם אביך‪:‬‬ ‫יעקב כשלעצמו לא היה בוחר בברכות‬ ‫וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה‪,‬‬ ‫תרויח בזה כי ואהיה עמך‪ ,‬והוא‪ ,‬כי גם גשמיות בלי ציווי אמו‪ ,‬כי השתוקק‬ ‫והוא מה שכתבנו פרשת לך לך כי עודנו‬ ‫אך ורק בדבקות ה'‪ ,‬חיי עוה"ב‪ ,‬כי‬ ‫אם היית הולך חוץ לארץ‪ ,‬היתה שכינה‬ ‫אברהם בחוץ לארץ לא נראה אליו ה'‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫הולכת אתך‪ ,‬כמו שאמר הוא יתברך 'ואתם הדבקים בה'‪ ,‬דבקות עצמיי‪.‬‬ ‫אם‪ ,‬ויאמר ה' אל אברהם מבלי הראות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ליעקב‪ ,‬אנכי ארד עמך מצרימה‪ ,‬עם כל‬ ‫אליו‪ ,‬והוא כי בא הדבור על ידי‬ ‫זה‪ ,‬המדרגה אשר תשיג פה‪ ,‬לא יהיה (יא) ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו‬ ‫השתלשלות מסך מה שאין כן בארץ‪.‬‬ ‫אחי איש שער ואנכי איש חלק‪:‬‬ ‫בלכתי אתך שם‪.‬‬ ‫כי שם (חוץ לארץ) היא מדרגת אנכי‪.‬‬ ‫וזה מאמרו יתברך אליו‪ ,‬לך מארצך אל‬ ‫אמר (יעקב) לאמו 'למה זה תכניסני‬ ‫הארץ אשר אראך שאראך בה מראה‪ ,‬מה‬ ‫ופה‪ ,‬מדרגת בחינת א‪-‬היה שבשכינה‪ .‬בדבר הזה?‬ ‫שאין כן בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬כי א‪-‬היה עמך ולא אמר כי הלא עשו אחי (איש שעיר) גבר שיידן‬ ‫וזה אומרו יתברך אל יצחק‪ ,‬שכון בארץ‬ ‫מכח הטומאה והשדים‪ ,‬ואליו יאות טוב‬ ‫אנכי עמך‪:‬‬ ‫אשר לא תצטרך השתלשלות מסך‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫העולם הזה‪.‬‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫~‬ ‫אם שאומר אליך כי ממני ואליך תהיה לך‬ ‫ואנכי איש חלק‪ ,‬כי 'חלק ה' עמו יעקב'‪,‬‬ ‫יהיה גלוייו ית'‪ ,‬ישר ממנו ית'‪ ,‬בלי‬ ‫בה אמרתי‪ ,‬מה שאין כן בחוץ לארץ‪:‬‬ ‫ולהיות ה' חלקי מה בצע לחמוד טוב‬ ‫אמצעי‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫העולם הזה‪ ,‬אשר הוא מה שאבי חפץ‬ ‫בארץ ישראל יהיה גלוייו ית' תוך‬ ‫ועוד תרויח שנית‪ ,‬כי לא תתברך לתת לו‪ ...‬וטוב לי 'חלקי ה' אמרה נפשי'‬ ‫העיר‪ ,‬משא"כ במצרים יצטרך צאת‬ ‫בהשתלשלות מלאך‪ ,‬כי‪-‬אם ואברכך ואדבק בעולם הבא מטוב העולם הזה‪,‬‬ ‫מן העיר מלא גילולים‬ ‫וטוב טוב יעמוד כל אחד בשלו'‪:‬‬ ‫בעצמי‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ועל פי דרכו רמז לו‪ ,‬שלא יסמוך על ובזה יהיו דברי יעקב אל אמו‪ ,‬הן עשו‬ ‫(ב) וירא אליו יקוק ויאמר אל תרד‬ ‫אבימלך‪ ,‬שהלך אליו גררה‪ ,‬לאמר‪' ,‬כי אחי הוא איש שעיר בעצם‪ ,‬כי שד הוא וגזע‬ ‫מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך‪:‬‬ ‫בשלומו יהיה לו שלום שיושפע על ידי משרש סמאל והוא הנושא עונות ישראל‪,‬‬ ‫(ב‪-‬ג) אל תרד מצרימה‪ ,‬כי הוא מקום‪,‬‬ ‫שרו'‪.‬‬ ‫שבמקום (שבמצרים) אשר ישכנו בו בני‬ ‫כי אנכי איש חלק שעל ידי הקדושה‪ ,‬אין‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אני אהיה עמך ואברכך‪ ,‬טומאת העונות נדבק בי ובזרעי‪ ,‬ולא יתכן‬ ‫אדם‪ ,‬אין אני מדבר אתם‪ ,‬כאשר מצינו‬ ‫מה שאין כן הוא (אבימלך‪ ,‬שמקבל) רק לפי זה יהיה לי מבא לעשות עיקר‪ ,‬רק‬ ‫במשה רבינו ע"ה‪ ,‬שאמר‪ ,‬כצאתי את‬ ‫מעולם הבא‪ ,‬ויהי לו אשר לו בעולם הזה‬ ‫על ידי שרו‪:‬‬ ‫העיר אפרוש כפי וכו'‪ ,‬ואמרו רבותינו ז"ל‪,‬‬ ‫כי הוא חלקו‪( ...‬איש חלק) החלקות של‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שלא היה הוא יתברך מדבר עמו תוך‬ ‫ברכות הצדיק ע"י שכינה השורה עליו יעקב וזרעו‪ ,‬לבלתי ידבק בעצם הטומאה‬ ‫יישוב גילולי העיר‪ ,‬אשר היא מלאה‬ ‫מצד קדושתם‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪ ,‬על 'ויצמד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫גילולים רק חוצה‪ .‬זולתי במכת בכורות‬ ‫ישראל לבעל פעור'‪ ,‬שהיה כצמיד הבלתי‬ ‫(פכ"ז‪ :‬ג‪-‬ד) ועתה שא נא כליך תליך‬ ‫שהיה הכרח שלא לראות עוד פני פרעה‬ ‫וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד‪ :‬ועשה נדבק בעצם בזרוע‪ ,‬אך בקדושה‪' ,‬ואתם‬ ‫והתנבא בפלטין שלו‪.‬‬ ‫הדבקים בה'‪ ,‬דבקות עצמיי‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫וזה מאמר אמו‪ ,‬מתנחם לך‪ ,‬באופן שאין‬ ‫משטימתו החלטית‪ ,‬לבל תשכח לעולם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫למה דייקא בימי אבל אביו‬ ‫(כי תשוב‪ ...‬שוב חמת אחיך ממך ושכח‬ ‫יצליח להרגו?‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫את אשר עשית לו)‪ ,‬כי הלא חושב‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פניני פ' תולדות‬ ‫המצאה להנחם‪ ,‬לכן ועתה‪( ,‬עד שוב אף‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(כב) ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו‬ ‫אחיך ממך) בלבד הוא‪ ,‬שתצטרך לברוח‪,‬‬ ‫ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו‪...‬‬ ‫הצדיקים יתאחדו בנפשותם‬ ‫ואחר כך‪ ,‬ושלחתי ולקחתיך וכו'‪,‬‬ ‫(מ) ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬עשו אחיך‪ ,‬כלומר עודנו‬ ‫והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך‪:‬‬ ‫(פכ"ה‪ :‬כד) וימלאו ימיה ללדת והנה‬ ‫זוכר אחוה‪ ,‬והוא אומרו יעקב אחי‪ ,‬וגם‬ ‫ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי וכו'‪ .‬אפשר‬ ‫תומם בבטנה‪.‬‬ ‫בקשו תנחומין יורה‪ ,‬כי יש תקוה כמדובר‬ ‫הוא סמוך אל הפסוק הקודם והיה כאשר‬ ‫הנה רבותינו ז"ל במדרש רבה‪ ,‬אמרו‪,‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ב‪ :‬מתנחם לך‪,‬‬ ‫תריד‪ ,‬שהוא כמו שאמרו ז"ל‪ ,‬שבהבטל‬ ‫'למה בתמר נאמר תאומים ובזו תומים?‬ ‫אם רוצה להורגו מה צורך אל תנחומין?‬ ‫יעקב מן התורה ימשול בו בברכת חרבו‪.‬‬ ‫אלא שם היו שניהם צדיקים ובכאן אחד‬ ‫ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרה שתה‬ ‫לכן אמר יקרבו ימי אבל אבי שאז אסור‬ ‫צדיק ואחד רשע'‪.‬‬ ‫עליך כוס תנחומין!)‬ ‫לעסוק בתורה‪ ,‬שלא יהיה הקול קול יעקב‪,‬‬ ‫ואהרגה בחרב ברכתי‪ ,‬את יעקב אחי‪.‬‬ ‫ואפשר כי ל'מה שהצדיקים יתאחדו‬ ‫וגם כיוון באומרו ועתה‪ ,‬לומר‪ ,‬עתה‪ ,‬טרם‬ ‫בנפשותם יש בהם אל"ף שהיא אחד‪.‬‬ ‫יקרבו ימי אבל אביך‪ ,‬שלא יהרגך‪ ,‬קום ברח‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עשו שנאהו שנאה עוברת‪ ,‬וגם שעדיין כי לא ירדפך בחיי אביך (ובזה נתיישב‬ ‫לצאת חובת ברית 'גר יהיה זרעך'‬ ‫קושיא ג‪( :‬יתר תיבת) ועתה קום וכו'!)‬ ‫נשאר קצת אחוה‪ ,‬ולכן יש תקוה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יתקיים ע"י 'גור' בא"י‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫באיזה אופן שנתנהג לגבי עשו יהיה‬ ‫(מא‪-‬מג) וישטם עשו את יעקב על הברכה‬ ‫(פכ"ו‪ :‬ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך‬ ‫דאגת סכנה‪ ,‬לכן עיקר העצה הוא להנצל‬ ‫אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי‬ ‫ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת‬ ‫בכוונה לקיים מצוה‪ ,‬מצות כיבוד אם‬ ‫אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי‪ :‬ויגד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי‬ ‫לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח‬ ‫לאברהם אביך‪:‬‬ ‫(מג) ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך‬ ‫ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה‬ ‫אל לבן אחי חרנה‪.‬‬ ‫עשו אחיך מתנחם לך להרגך‪ :‬ועתה בני‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬שאם כן איפוא‪ ,‬איך‬ ‫שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה‪:‬‬ ‫יתקיים בך כי גר יהיה זרעך בארץ לא‬ ‫אומר וקום ברח‪ ,‬נראה הוי"ו כבאה‬ ‫להם? וארץ ישראל לכם היא!‬ ‫להוסיף‪ ,‬והיה לו לומר קום ברח בלא וי"ו‬ ‫א‪ :‬נשית לב אל מלת אחי שהיא‬ ‫(וקום)!‬ ‫מיותרת‪ ,‬ותורה אהבה!‬ ‫אל תחוש על זה‪ ,‬כי הנני מודיעך‪,‬‬ ‫ב‪ :‬וגם אל מאמר רבקה‪ ,‬באומרה‬ ‫שאותו הגירות אחשבהו לך בארץ הזאת‪.‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי אמרה‪' ,‬הנה אוי לי אם אומר‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬גור בארץ הזאת‪ ,‬כי אותו‬ ‫'תברח מיד'‪ ,‬כי עתה חם לבו‪ ,‬ואולי ירדפך‪,‬‬ ‫מתנחם לך‪ ,‬אם רוצה להורגו מה צורך אל‬ ‫תנחומין? ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרה‬ ‫הגרות תעשנו פה‪.‬‬ ‫וטוב היה תחבא כמעט רגע עד יעבור זעם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שתה עליך כוס תנחומין!‬ ‫ואוי לי אם לא אומר‪ ,‬כי אולי יקרבו ימי‬ ‫מדמעותיו נעשו ברכת שמני הארץ‬ ‫אבל אביך מהרה‪ ,‬ולא תספיק לברוח‬ ‫ג‪ :‬וגם נשית לב אל (יתר תיבת) אומרו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בחייו‪ ,‬שלא חפץ המיתך עוד אביו חי‪.‬‬ ‫ועתה קום וכו'!‬ ‫(לט) ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה‬ ‫לכן עשה זאת איפה‪ ,‬ומעתה‪ ,‬עוד אביך‬ ‫אך אין ספק‪ ,‬כי סוף סוף אחיו הוא‪ ,‬ויצר‬ ‫משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים‬ ‫חי‪ ,‬ברח‪ ,‬ועל חמימות כעסו כעת‪ ,‬אל‬ ‫לו על מיתתו‪ ,‬על כן אמר‪ ,‬יקרבו ימי אבל‬ ‫אבי ואז ואהרגה את יעקב כי הלא אחי‬ ‫מעל‪:‬‬ ‫תחוש‪.‬‬ ‫ויען יצחק וכו' הנה משמני וכו'‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬ואז במר נפשי על אבי אתנחם על‬ ‫אך בזאת‪ ,‬כי לא תהיה כל כוונתך‬ ‫אחי‪ ,‬כי האבל גדול נחמה על הקטן והוא‬ ‫הנה (עכשיו) מאשר נתהוה כעת‪ ,‬משמני‬ ‫לברוח‪ ,‬רק עשה עיקר מעשות מצותי‬ ‫הכוס תנחומין (ובזה נתיישב קושיא א‪:‬‬ ‫וכו' כי כל לשון הנה הוא לשון הכנה והזמנה‪,‬‬ ‫לכבד אמך‪.‬‬ ‫אחי שהיא מיותרת ותורה אהבה!)‬ ‫והוא (שמני הארץ נעשו) על ידי הדמעה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫וזהו‪ ,‬ויברך אותו‪ ,‬ולא פירש‪ ,‬כי הרוחניות‬ ‫וזהו ועתה בני שמע בקולי‪ ,‬באופן שתלך‬ ‫למה ה' עוזר לצדיק נגד היצר יותר‬ ‫של עולם הבא‪ ,‬לא תתפרש בתורה‬ ‫בדרך מצוה‪ ,‬והולכי בדרך מצוה אינן נזוקין‪.‬‬ ‫מאשר לרשע‪ ,‬ואדרבה יתכן‪.‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬כנודע‪ ,‬ולכן אמרה‪ ,‬כממתיק סוד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואחר עשותך עיקר מזה‪ ,‬וקום ברח‬ ‫בינו לבינו‪ ,‬וזהו‪ ,‬ויקרא יצחק אל יעקב‪,‬‬ ‫כאילו הוא דבר שני‪ ,‬טפל אל עשות‬ ‫הן אמת‪ ,‬כי אחת מדרכי חסידותו‬ ‫שקראו‪ ,‬יהיה לבדו אתו (ובזה נתיישב‬ ‫יתברך וגדולה היא מאוד‪ ,‬הלא היא לקרב‬ ‫מצותי‪ ,‬וזהו ענין הוי"ו‪:‬‬ ‫קושיא א‪ :‬ויברך אותו‪ ,‬איזו ברכה היא?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫את הצדיק לידי זכות‪ ,‬ולהרחיק מן‬ ‫אם היא אומרו אחר כך וא‪-‬ל ש‪-‬די וכו'‪,‬‬ ‫החטא‪ ,‬וכמאמר רבותינו ז"ל‪' ,‬אפילו‬ ‫גם בכוונתו לברך את עשו‪ ,‬זה היה אך‬ ‫למה הוזכר קודם לאומרו ויצוהו וכו'?‬ ‫ורק ברכת גשמיות‪ ,‬וכוונתו היתה‬ ‫בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא‬ ‫ואם היא אחרת למה לא פירש אותה?)‬ ‫לברך את יעקב ברכת רוחניות‪ ,‬ואכן‬ ‫מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא‬ ‫ואז ויצוהו וכו'‪ ,‬לומר‪ ,‬אחר שקדוש‬ ‫קיים וברכו בשולחו פדנה ארם‬ ‫כל שכן'‪ ,‬כעובדא דרבי פנחס בן יאיר‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אתה‪ ,‬שהברכה של עולם הבא לך היא‪,‬‬ ‫וכעובדא דחמריה דרב חנינא בן דוסא‪,‬‬ ‫(פכ"ח‪ :‬א‪-‬ב) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אל תטמא‪ ,‬שלא תקח אשה מבנות כנען‬ ‫שהיו מכין אותו לא היה מהלך‪ ,‬עד‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ב‪ :‬לא תקח וכו'‪,‬‬ ‫הסירם מעליו מנעלים של זולת בעליו‪.‬‬ ‫אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה‬ ‫כי הלא בכלל אומרו קום לך וכו' הוא‬ ‫מבנות כנען‪ :‬קום לך פדנה ארם ביתה‬ ‫וכמאמרם ז"ל‪ ,‬על פסוק‪' ,‬צופה רשע‬ ‫מניעת בנות כנען?)‬ ‫בתואל אבי אמך וקח לך משם אשה‬ ‫לצדיק ומבקש להמיתו'‪' ,‬אין לך יום שאין‬ ‫וכאשר תרחק מהטומאה הדבק‬ ‫מבנות לבן אחי אמך‪:‬‬ ‫יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא‬ ‫א‪ :‬ראוי לשום לב באומרו ויברך אותו‪ ,‬בטהרה וקום לך פדנה ארם כו'‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו‬ ‫שנאמר 'צופה וכו' ה' לא יעזבנו בידו''‪,‬‬ ‫איזו ברכה היא? אם היא אומרו אחר כך וא‪ -‬ושמא תאמר‪ ,‬אם קדוש אני למה אגרע‬ ‫ולפי דרכם יהיה אומרו 'ולא ירשיענו וכו'‪,‬‬ ‫ל ש‪-‬די וכו'‪ ,‬למה הוזכר קודם לאומרו ממך שלא יצאת לחוץ לארץ והביאו‬ ‫לומר‪ ,‬שעל כן היה הדין נותן לחייב את‬ ‫ויצוהו וכו'? ואם היא אחרת למה לא פירש זוגתך פה ואותי תצוה ללכת לחוץ לארץ?‬ ‫אותה?‬ ‫הצדיק בדין‪ ,‬כי תקטרג מדת הדין לאמר‪,‬‬ ‫לזה אמר וקח לך משם אשה‪ ,‬לומר קח‬ ‫הלא על פי בחירתו היה חוטא‪ ,‬לולא ה'‬ ‫ב‪ :‬ועוד אומרו לא תקח וכו'‪ ,‬כי הלא בכלל בעצמך משם למה שהוא לך‪ ,‬כי לא‬ ‫עזרו‪ ,‬ולא יהיה צדיק בדינו!‬ ‫אומרו קום לך וכו' הוא מניעת בנות כנען? נתקדשת עולה לה' כמוני (ובזה נתיישב‬ ‫אמנם זה חסדו יתברך‪ ,‬שלא ירשיענו‬ ‫ג‪ :‬וגם אומרו וקח לך‪ ,‬כי אומרו לך הוא קושיא ג‪ :‬קח לך‪ ,‬כי אומרו לך הוא‬ ‫בהשפטו‪ ,‬וכמאמר השטן לרבי עקיבא‬ ‫מיותר!‬ ‫מיותר! ‪...‬‬ ‫ולרבי מאיר‪' ,‬אלמלא דמכרזי עלך ברקיעא‬ ‫אך‪ ,‬הנה כתבנו למעלה‪ ,‬כי שני מיני ויתכן רמז לו מאמרם ז"ל‪ ,‬יש הולך אצל‬ ‫הזהרו בפלוני ובתורתו הייתי מחטיאך'‪,‬‬ ‫ברכות הן‪ .‬יש ברכות‪ ,‬טובות העולם הזה‪ ,‬זווגו ויש שזווגו בא אצלו‪ ,‬שהוא כפי סוד‬ ‫וזה מאמר הכתוב‪' ,‬רגלי חסידיו ישמור'‪.‬‬ ‫הנשמות‪.‬‬ ‫ויש‪ ,‬רוחניות של עולם הבא‪,‬‬ ‫והוא לתת טוב טעם‪ ,‬כי אדרבה את הרשע‬ ‫והנה כתבנו‪ ,‬כי של עולם הזה‪ ,‬ראויות ואמרו כך על יצחק שזווגו בא אצלו‪,‬‬ ‫היה ראוי להרחיק מן החטא בל יאבד‬ ‫הפך יעקב‪ ,‬וזה יאמר וקח לך‪ ,‬כי לך יאתה‬ ‫לעשו‪ ,‬ושל עולם הבא ליעקב‪,‬‬ ‫לגמרי‪ ,‬והוא‪ ,‬כי אחר אומרו 'כי לה' מצוקי‬ ‫ללכת אל זווגך‪ ,‬מה שלא היה לי כן (ובזה‬ ‫גם כתבנו‪ ,‬ששל עולם הזה‪ ,‬מפורשת‬ ‫ארץ וישת עליהם תבל'‪ ,‬כי הוא יתברך שם‬ ‫נתיישב באופן ב'‪ ,‬קושיא ג‪ :‬קח לך‪ ,‬כי‬ ‫בתורה‪ ,‬ושל עולם הבא‪ ,‬ברמז בלבד‪,‬‬ ‫צדיקים ליסודות עולם‪ ,‬אמר‪ ,‬כי על כן‬ ‫אומרו לך הוא מיותר!)‬ ‫כמדובר על אומרו גם ברוך יהיה‪.‬‬ ‫לקיים עולם בל ימוט‪' ,‬רגלי חסידיו ישמור'‬ ‫וכתבנו גם כן מרבותינו ז"ל‪ ,‬שכשבירך ועוד טעם שני והוא‪ ,‬כי אני‪ ,‬היתה לי‬ ‫מהכשל בחטא‪ ,‬אך‪ ,‬לא את 'הרשעים'‪,‬‬ ‫יצחק את יעקב הברכה‪ ,‬בחושבו שהיה אשה מסויימת‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪ ,‬שנתבשר‬ ‫למה‪ ,‬כי 'בחשך ידמו'‪ ,‬כי 'חשך' טומאת‬ ‫עשו‪( ,‬בדעתו) היה עתיד לברך את יעקב אברהם הנה נולדה בת זוגו של יצחק כי הנה‬ ‫מעשיהם אשר להם‪ ,‬מונעתם מלקבל עזר‬ ‫עוד ברכה אחרת‪ ,‬וכתבנו‪ ,‬כי אין ספק‪ ,‬ילדה מלכה וכו'‪ .‬ובתואל ילד את רבקה‪ ,‬אך‬ ‫מש‪-‬די‪ ,‬כי עבירה גוררת עבירה‪ ,‬וצורך עזר‬ ‫אתה‪ ,‬אין בת זוגך מסויימת‪ ,‬כי‪-‬אם קח לך‬ ‫שהיא של טובות העולם הבא‪.‬‬ ‫מש‪-‬די הוא אל הצדיקים‪ ,‬כי לא בכח אשר‬ ‫מבנות לבן‪ ,‬שהיא אחת מהן‪ ,‬ולא נודע איזו‬ ‫לאיש יגבר בו‪ ,‬מבלעדי ה' העוזר‪ ,‬כענין‬ ‫וזה יתכן‪ ,‬שהיא (היא הברכה) אשר מהן היא‪( ,‬כי רק כאשר היה אצלי‪ ,‬שנודע‪,‬‬ ‫'צופה רשע וכו' כמדובר‪:‬‬ ‫אפשר) לומר שנשלח אחריה‪:‬‬ ‫בירך אותו פה בהפרידו אותו ממנו‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫באופן תראו‪ ,‬כי היטבתי אשר אמרתי‬ ‫‪ ...‬כי אתכם אהבתי ואת עשו שנאתי‪,‬‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫אהבתי אתכם‪ ,‬ולא תתמהו לומר במה‬ ‫והנה דברי‪ ,‬הם דרך אמונה שאהבתי‬ ‫אהבתנו כי הוא בנפש שבכם‪ ,‬כי עליה‬ ‫אתכם‪ ,‬כי חלק אלוק ממעל אתם‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫שוים תקראו כי חלקי היא כמדובר‪:‬‬ ‫כמדובר‪ ,‬אך אז (לעתיד)‪ ,‬כאשר אני‬ ‫הפטרת פ' תולדות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אהרוס את אדום‪ ,‬אז ועיניכם תראינה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הכנעת אהרן לפני ה'‪ ,‬לקבל‪,‬‬ ‫אהבתי‪ ,‬עין בעין‪ ,‬ומאשר תראו אתם‪,‬‬ ‫קרבת ה' לבני ישראל‪,‬‬ ‫אשר כל מאורעותיו‪ ,‬והסתלקות בניו‪,‬‬ ‫תכירו‪ ,‬כי חלקי ה'‪ ,‬תאמר נפשכם‪.‬‬ ‫למעלה מכל המלאכים‪,‬‬ ‫הם לטובתו‬ ‫כי איכותכם למעלה ממלאכי השרת‪,‬‬ ‫מצד נשמתם‪ ,‬חלק א‪-‬לוה ממעל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כי אתם תאמרו יגדל ה' מעל לגבול‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(פ"ב‪ :‬ד‪-‬ה) וידעתם כי שלחתי אליכם‬ ‫ישראל‪ ,‬שהוא‪ ,‬כי אין גבול המלאכים‬ ‫(מלאכי פ"א‪ :‬ב‪-‬ה) אהבתי אתכם אמר‬ ‫את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי‬ ‫עולה מעל לגבולנו‪.‬‬ ‫יקוק ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח‬ ‫אמר יקוק צבאות‪ :‬בריתי היתה אתו‬ ‫שלא נאמר‪ ,‬כי עליית השלמות היא‬ ‫עשו ליעקב נאם יקוק ואהב את יעקב‪:‬‬ ‫החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני‬ ‫בהדרגה כל אחד לפי מדרגתו‪ ,‬ואם גבול‬ ‫ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה‬ ‫ומפני שמי נחת הוא‪:‬‬ ‫ישראל אשר בעולם השפל יעלה אז‬ ‫ואת נחלתו לתנות מדבר‪ :‬כי תאמר אדום‬ ‫בגדולה‪ ,‬גם עולם הגלגלים אשר עליו‬ ‫רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר יקוק‬ ‫וידעתם כי שלחתי אליכם וכו' הודעה‬ ‫יעלה אז יותר על איכותו‪ ,‬ומכל שכן‬ ‫צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם‬ ‫זו‪ ,‬כי שלחתי אליכם המצוה הזאת (הנ"ל‪,‬‬ ‫עולם המלאכים העליון משלשתם‪.‬‬ ‫גבול רשעה והעם אשר זעם יקוק עד‬ ‫ליזהר בכבודי שלא להקריב את מה‬ ‫עולם‪ :‬ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל‬ ‫שאינו ראוי לה')‪ ,‬להיות בריתי את‬ ‫אך לא כן הוא האמת‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שגבול‬ ‫יקוק מעל לגבול ישראל‪:‬‬ ‫(אהרן הכהן משבט) לוי אשר כרתי אתו‪,‬‬ ‫ישראל יעלה על מלאכי השרת‪ ,‬כי נפשם‬ ‫כי על ידי עשותכם המצוה הזאת‪ ,‬ימשך‬ ‫חלקו יתברך היא‪.‬‬ ‫אהבתי אתכם אמר ה'‪ ,‬והלא תאמרו‬ ‫הברית ההוא לכל זרעו ולא יפסק עתה‪:‬‬ ‫במה אהבתנו‪ ,‬כלומר‪ ,‬מה יש בנו‬ ‫וכמו שכתבנו למעלה מאמרם ז"ל‪ ,‬כי‬ ‫שמחומר קורצנו שבו תאהבנו‪ ,‬כי הלא‬ ‫בריתי היתה אתו וגו'‪ .‬הביטו וראו‪...‬‬ ‫ירושלם תעלה עד כסא הכבוד‪ ,‬שהוא‪,‬‬ ‫אין אהבה אלא בשוים באיכות?‬ ‫שורש שבאתם ממנו הוא אהרן‪,‬‬ ‫שלא תהיה מדרגתה למטה ממלאכי‬ ‫השרת‪ ,‬כי‪-‬אם למעלה מהם‪ ,‬דבקה עם‬ ‫אך אתם ראו כי הלא אח עשו ליעקב‬ ‫כי הלא שלשה דברים (ככתוב וישמן‬ ‫הסיבה הראשונה‪.‬‬ ‫ולא בהיות האחוה נראית לבריות שהוא‬ ‫ישורון) גורמים (ויבעט) התגאות האדם‪,‬‬ ‫אחר הולדם‪ ,‬כי‪-‬אם בהיות האחוה נאם‬ ‫וביטול מורא שמים‪ ,‬והעדר הכנעה‪.‬‬ ‫שבעלות במעלה גבול ישראל‪ ,‬לא‬ ‫ה'‪ ,‬כי ויאמר ה' לה (היינו‪ ,‬נאום ה') שני‬ ‫והם‪( ,‬וישמן ישורון) אשר לו חיים‪,‬‬ ‫יגדלו המלאכים אשר למעלה מהם‬ ‫גוים בבטנך‪ ,‬מאז ואוהב את יעקב‪ ,‬ואז‬ ‫ושלום‪ ,‬ושמוראו על הבריות‪.‬‬ ‫בהדרגה‪.‬‬ ‫עדיין לא חטא עשו‪ ,‬ו(עדיין) לא הלך‬ ‫ושלשתם היו באהרן‪ ,‬כי הנה בריתי‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬מאשר עיניכם תראינה תאמרו‪,‬‬ ‫בתורת ה'‪ ,‬יעקב‪ ,‬ואיך אהבתי את יעקב‬ ‫היתה אתו החיים והשלום‪ ,‬וגם ואתנם את‬ ‫יגדל ה' לבדו מעל לגבול ישראל‪ ,‬אך לא‬ ‫מאז?‬ ‫הבריות לו מורא‪ ,‬שהיתה מוראו על‬ ‫יגדלו המלאכים מעל לגבול ישראל‪ ,‬כי‬ ‫אך אין זה כי‪-‬אם‪ ,‬שנפש יעקב עודנו‬ ‫הבריות‪ ,‬שהיו נותנים לו בענין המורא‪,‬‬ ‫גבול ישראל יעלה עד כסא הכבוד‪ ,‬אך‬ ‫במעי אמו קדושה היא חלק אלוק ממעל‪,‬‬ ‫כנתונים ומשועבדים לו‪.‬‬ ‫המלאכים לא יעלו עמהם‪.‬‬ ‫מה שאין כן עשו‪ ,‬כי חצונית היתה‪ ,‬ובזה‬ ‫עניינים (שכנ"ל‬ ‫שהיו‬ ‫ואין זה כי‪-‬אם‪ ,‬על כי חלקי ה' אמרה‬ ‫אהבתי אתכם כי שוים אתם לי‪ ,‬כי‪ ,‬חלק‬ ‫בטבע היו) גורמים פריקת מורא שמים‬ ‫נפש כל איש ישראל‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫ה'‪ ,‬תאמר נפשיכם‪:‬‬ ‫מגאותו‪,‬‬ ‫המלאכים‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הולך אצל האחד ואומר לו ראה בני‬ ‫ואדרבה (אצלו)‪ ,‬אז‪ ,‬וייראני‪ ,‬עד גדר‬ ‫חברך מה הוא עושה‪ ,‬מטרף לבו‪ ,‬מחנק הקשר בין תורת אהרן שכיון אל האמת‪,‬‬ ‫שמפני שמי נחת הוא ויכנע‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬תולש בשערו‪ ,‬ואומר 'אוי לי איך אל זה שנחשבים כל דיבוריו ששינה‪,‬‬ ‫והוא‪ ,‬במות שני בניו‪ ,‬סגני כהונה‪,‬‬ ‫לדיבור אמת‬ ‫אשא עיני בחברי‪ ,‬בושתי ממנו שאני הוא‬ ‫במאכולת אש‪ ,‬שהיה מקום להרהר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שסרחתי בו וכו'‪ ,‬וכן אצל חבירו‪ ,‬עד‬ ‫ולדבר‪ ,‬ובאמור לו משה שמתו ליקדש‬ ‫שבפגוע אחד בחברו‪ ,‬והיו נושקים‬ ‫שמו יתברך בהם‪ ,‬כה אמר ה' בקרובי‬ ‫(פירוש הנ"ל חילק לשנים‪ ,‬ב' שבחים של‬ ‫ומחבקים זה את זה‪ .‬הרי‪ ,‬שהיה נמצא‬ ‫אקדש‪ ,‬מיד וידום אהרן‪,‬‬ ‫אהרן‪ ,‬תורת אמת‪ ,‬ועולה לא נמצא)‬ ‫בשפתיו‪ ,‬מה שלא היה אמת!‬ ‫או שיעור הכתוב‪,‬‬ ‫וזהו‪ ,‬ומפני שמי‪ ,‬שנקדש בו שמו‬ ‫וכן אמרו רז"ל‪ ,‬כשהיה פוגע ברשע‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬מיד נחת הוא ויכנע וידום‪:‬‬ ‫(לקשר ב' השבחים‪ ,‬לשבח אחד)‬ ‫היה מראה לו פנים‪ ,‬ונותן לו שלום‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫למחר‪ ,‬בקש אותו האיש לעבור עבירה‪( ,‬ו‪-‬ז) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא‬ ‫גדולת אמתיית הוראות תורת אהרן‪ ,‬אומר‪' ,‬אוי לי איך אשא עיני ואראה את נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי‬ ‫אהרן'‪ ,‬נמצא חוזר מעשות עבירה‪ ,‬וזהו ורבים השיב מעון‪ :‬כי שפתי כהן ישמרו‬ ‫שאף משה הודה לו‬ ‫דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יקוק‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אמרו‪ ,‬על פסוק ורבים השיב מעון‪:‬‬ ‫(ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא ויתכן‪ ,‬שיהיה (הפסוק ורבים השיב צבאות הוא‪:‬‬ ‫נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי מעון) שיעור המשך הכתוב למעלה‪ ,‬א‪ :‬תורת אמת היתה בפיהו‪ .‬שלא יצאת‬ ‫שאומר‪ ,‬הלא אמרתי ועולה לא נמצא הוראה שלא כהלכה מפיו‪ ,‬שאפילו מה‬ ‫ורבים השיב מעון‪:‬‬ ‫תורת אמת היתה בפיהו כו'‪ .‬אמר כי לא בשפתיו‪ ,‬והרי‪( ,‬אם תקשה‪ ,‬אשר אהרן) שבא משה לתופסו באומרו מדוע לא‬ ‫יצא מפיו דבר תורה שלא יהיה אמת‪ ,‬כי היה אומר לכל אחד מבעלי מריבה‪ ,‬אכלתם וכו' הודה לו משה אחר כך‪ ,‬הלא‬ ‫גם מה שחשב משה לתופסו‪ ,‬באומרו שהיה חברו עושה (ומתחרט) מה שלא זה היה בזכות‪,‬‬ ‫מדוע לא אכלתם את החטאת במקום היה (כך באמת)‪ ,‬וכן מקדים שלום לרשע ב‪ :‬שעולה לא תמצא בשפתיו‪( ...‬מדה‬ ‫הקדש‪ ,‬נתן לו (אהרן) טעם על פי התורה ומראה מה שאינו בלבו (של אהרן‪ ,‬כנגד מדה‪ ,‬שמכיון שבשקר לא נחשב‬ ‫שלום עם רשעים‪ ,‬וא"כ הלא אינו שפתיו‪ ,‬לכן גם בהוראת תורתו לא‬ ‫והודה לו משה‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שתורת אמת היתה בפיהו‪ ,‬שלא האמת? מיישב אשר) הנה בשלום‪ ,‬שהיה נמצא שקר‪ ,‬רק תורת אמת)‬ ‫יצאתה הוראה מפיו שלא תהיה אמת‪ .‬בא לשים שלום‪ ,‬וכן במישור‪ ,‬בבואו‬ ‫ועוד טעם אחר‪ ,‬אל מה שלא יצא מפיו‬ ‫לשים עקוב הלב למישור‪ ,‬אין רע‬ ‫~ ~ ~‬ ‫רק הוראת אמת ולא שגג בהוראה‪ ,‬הלא‬ ‫(בשנותו האמת)‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי שפתי כהן ישמרו דעת‪.‬‬ ‫כל עסקיו להבאת שלום ולהשיב‬ ‫שנשמרים (משמים) בל הוציא בשפתיו‬ ‫מפני‬ ‫משנה‬ ‫שהיה‬ ‫כענין‬ ‫‪,‬‬ ‫אדרבה‬ ‫כי‬ ‫החוטאים‪ ,‬אע"פ שהצטרך לשנות‪,‬‬ ‫דבר בלי דעת‪ ,‬היא השגגה (והטעות)‪,‬‬ ‫כאשר‬ ‫‪,‬‬ ‫בדרכי‬ ‫‪,‬‬ ‫אתי‬ ‫הלך‬ ‫בזה‬ ‫השלום‪,‬‬ ‫נחשבים לאמת והתדבק במדותיו ית'‬ ‫עשיתי אני‪ ,‬לשים שלום בין אברהם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והטעם הוא‪ ,‬כי הלא ותורה יבקשו‬ ‫לשרה‪ ,‬שהיא אמרה‪ ,‬ואדני זקן‪ ,‬ואני‬ ‫מפיהו‪ ,‬יותר מחכמי ישראל זולתו‪,‬‬ ‫וגם במה שבין אדם לחבירו עולה לא אמרתי‪ ,‬שאמרה‪ ,‬ואני זקנתי‪,‬‬ ‫יען כי מלאך ושליח ה' הוא בקרבנות‪,‬‬ ‫נמצא בשפתיו‪:‬‬ ‫וכן במה שהיה עושה בענין המישור‬ ‫לכפר בעד הטועים‪ ,‬לכן‪ ,‬ראוי יהיה גם‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי הלא היה נמצא מקדים שלום לרשע‪ ,‬לשים עקוב לבו‬ ‫שליח להורות התורה‪ ,‬בל ישגו בה‬ ‫בשפתיו דבר שקר‪ ,‬כדי לשום שלום בין למישור‪ ,‬יישר כחו‪ ,‬כי בזה רבים השיב מעון‪:‬‬ ‫(ויצטרכו כפרה (שלו))‬ ‫שנים שהיו שונאים זה את זה‪ ,‬שהיה‬ ‫‪11‬‬ ‫בכם ומבקשת לצאת‬ ‫גועלת‬ ‫וזה מאמרם ז"ל‪ ,‬כי היא עולה ויורדת‬ ‫~ ~ ~‬ ‫לידבק אל שורשה היא השכינה‪ .‬כי טוב‬ ‫ומבקשת לצאת וכו'‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫ליקוט מהאלשיך על פסוק הנ"ל‬ ‫לה אז באומנה אתה‪ ,‬מעתה בחומר עכור‪.‬‬ ‫במחשבתה עולה ומהרהרת במה‬ ‫'בריתי היתה אתו החיים והשלום'‬ ‫שלמעלה‪ ,‬מקום שממנו חוצבה‪ ,‬יורדת‬ ‫~ ~ ~‬ ‫על כן אעשה זאת לכם‪ ,‬כי ונתתי משכני‬ ‫בתוככם וכו'‪ .‬והוא לומר‪ ,‬הנה אין ספק כי‬ ‫במחשבתה מהרהרת בירידתה אשר‬ ‫שלום האמיתי הוא זיכוך הגוף והחומר‬ ‫הנפש אשר נתתי בכם אעשה משכן בכם‪.‬‬ ‫היא ניתנה בבור טיט היון הלז‪.‬‬ ‫שאז הוא בשלום עם הצורה והנשמה‬ ‫שאשרה שכינתי בנפש אשר בקרבכם‪,‬‬ ‫ועל כן מבקשת לצאת לעלות אל‬ ‫וזהו אמתיית חיים הנצחיים‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כענין ושכנתי בתוכם‪ .‬ועל ידי כן‪ ,‬נפשי‪,‬‬ ‫שורשה‪ ,‬וזה בכל נשימה ונשימה‬ ‫שהיא הנפש שלי אשר בקרבכם‪ ,‬לא‬ ‫כמפורש שם במאמר‪.‬‬ ‫(פ' פינחס פכ"ה‪ :‬יב) לָכֵ ן אֱ מֹר הִ נְ נִ י‬ ‫תגעל אתכם‪ .‬כי לא תבקש לצאת מכם‪ ,‬כי‬ ‫נֹתֵ ן ֹלו אֶ ת ְּב ִר ִיתי ָׁשלוֹ ם‪ :‬אמרו רבותינו‬ ‫אלא שרואה את הקדוש ברוך הוא‬ ‫ז"ל כי שלום זה הוא חיים נצחיים‪ ,‬כד"א‬ ‫הלא שרשה אשר היא מבקשת לידבק בו‬ ‫שמלא כל הארץ כבודו‪ ,‬וחוזרת‪ .‬והוא‬ ‫שם הוא‪ ,‬ומה לה עוד אחרי זאת‪( :‬ובזה‬ ‫בריתי היתה אתו החיים והשלום‪.‬‬ ‫שאומרת דיו לעבד להיות כרבו‪ .‬וקל‬ ‫נתיישב קושיא ב‪ :‬אחר כל היעודים‬ ‫וחומר‪ ,‬אם הוא יתברך שאין קצה‬ ‫(א) והנה ראוי לשים לב למה יקרא‬ ‫הטובים והעצומים הנאמרים באמת מראש‬ ‫לקדושתו‪ ,‬על הארץ הכעורה כבודו‪ ,‬מה‬ ‫לחיים‪ ,‬שלום? ואיך הוא מתייחס אל‬ ‫הפרשה‪ .‬ואיך אחר גודל האהבה על‬ ‫גם עתה אנכי‪ ,‬כי מה אני בערכו יתברך‪,‬‬ ‫פעולתו?‬ ‫צדקותינו היה עולה על לב שתגעל נפשו‬ ‫ועל כן מתנחמת וסובלת‪.‬‬ ‫אך הוא‪ ,‬כי הוא יתברך פרע לו מדה‬ ‫יתברך בנו‪ ,‬שאומר ולא תגעל נפשי אתכם?)‬ ‫והוא מאמרנו פרשת בחקתי על פסוק‬ ‫כנגד מדה‪ .‬אתה שמת שלום בין ישראל‬ ‫כלל הדברים‪ ,‬כי גם אם אלף שנים יחיה‬ ‫ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי‬ ‫לאביהם שבשמים והחיית את כל‬ ‫האדם לא חיי שלום לפי האמת המה‬ ‫אתכם‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫בעצם‪ .‬כי לא שלום בין נפשו וגופו‬ ‫לכן הנני נותן לך מתנה‪ ,‬והיא את בריתי‬ ‫לגמרי‪ ,‬כי הלא בכל נשימה ונשימה היא‬ ‫(ב) כי הלא כמו זר נחשב ענין מאמר‬ ‫הכתוב הלזה‪ ,‬כי הלא אחר כל היעודים‬ ‫שלום‪ ,‬שיהיו לך חיים של שלום‪:‬‬ ‫מבקשת לצאת‪.‬‬ ‫הטובים והעצומים הנאמרים באמת‬ ‫ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל‬ ‫אך הן לו היה כאדם הראשון טרם‬ ‫מראש הפרשה‪ .‬באומרו ונתתי גשמיכם‬ ‫מבואר אצלינו במקום אחר‪ .‬והוא‬ ‫יחטא‪ ,‬כי היה חומרו זך ובהיר‪ ,‬מתייחס‬ ‫בעתם וכו'‪ ,‬ונתתי שלום בארץ כו'‪ ,‬ופניתי‬ ‫במדרש על פסוק כל הנשמה תהלל יה‪.‬‬ ‫להיות בסיס אל נשמה קדושה מאתו‬ ‫אליכם והפריתי אתכם וכו'‪ ,‬ונתתי משכני‬ ‫וז"ל‪ :‬נפשו של אדם עולה ויורדת תמיד‬ ‫יתברך‪ .‬או כאשר היו ישראל על הר סיני‬ ‫בתוככם‪ ,‬שהוא תכלית הדבקות והחבה‪,‬‬ ‫ומבקשת לצאת ממנו‪ ,‬אלא שרואה את‬ ‫שפסקה זוהמתן‪ ,‬שעוד מעט אם עצרו כח‬ ‫האם היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך‬ ‫הקדוש ברוך הוא שכל הארץ מלא כבודו‬ ‫לבלתי יחטאו עד קבלת הלוחות‪ ,‬היה‬ ‫בנו? והלא גם אחר כל הדברים הרעים‬ ‫וחוזרת לאחוריה כו'‪.‬‬ ‫להם חירות ממלאך המות‪ ,‬שהיה חומרם‬ ‫הנאמרים כאשר נרבה לפשוע‪ ,‬בפרשה‬ ‫נאות לקבל הנפש‪ .‬וכן לעתיד לבא‪ .‬באופן‬ ‫וקיצור ענין המפורש אצלנו שם‪ ,‬הוא‪,‬‬ ‫ההיא‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬ואף גם זאת בהיותם‬ ‫כי ל'מה שאין דבר‪ ,‬שלא ישתוקק לשוב‬ ‫יתייחסו החיים ההם לחיי שלום‪ ,‬כי שלום‬ ‫בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים‬ ‫בין הנפש ובין הגוף‪ ,‬מה שאין כן עתה‪:‬‬ ‫אל שורשו אשר נפרד ממנו‪ ,‬ומה גם‬ ‫וכו'‪ .‬ואיך‪ ,‬אחר גודל האהבה על צדקותינו‪,‬‬ ‫עתה הנפש אשר חוצבה מתחת כסא‬ ‫ונבוא אל הענין‪ .‬והוא‪ ,‬כי אמר א‪-‬להים‪,‬‬ ‫היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך בנו?‬ ‫הכבוד‪ ,‬ותתענג בדשן בהיכלי מלכו של‬ ‫אם אמרתי 'הנני נותן לו את בריתי חיים'‪,‬‬ ‫שאומר ולא תגעל נפשי אתכם!‬ ‫עולם‪ ,‬והיא ניתנה תוך חלאת טינוף חומר‬ ‫הלא יובן כחיי כל האדם‪ ,‬בהעדר שלום‬ ‫על כן כתבנו‪ ,‬שהענין הוא‪ ,‬שאומר הוא‬ ‫עכור‪ ,‬הלא תקוץ בו ולילה ויומם‪ ,‬לא‬ ‫בין גופו ונפשו‪ ,‬שבכל עת מבקשת‬ ‫יתברך‪ ,‬הנה זאת אעשה לכם‪ ,‬כי ונתתי‬ ‫תמיש מהתאוות תאות צאת מתוך‬ ‫לצאת‪ .‬ולא יהיה ההפרש כי‪-‬אם שיחיה‬ ‫משכני בתוככם כו'‪ .‬והוא לומר‪ ,‬הנה אין‬ ‫הפכת איכותה‪ ,‬לשוב אל האלקים אשר‬ ‫לעד‪ ,‬אך כחיי כל האדם‪.‬‬ ‫ספק‪ ,‬כי הנפש אשר נתתי בכם‪ ,‬תמיד‬ ‫נתנה‪ ,‬כי הן הוא משוש דרכה‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫(איכה‪ :‬פ"ג‪ :‬יז)‪ :‬הנה הן אמת כי אין‬ ‫(תהילים פפ"ה‪ :‬ט) אֶ ְׁשמְ ָעה מַ ה יְ ַד ֵּבר‬ ‫על כן אמר הנני נותן לו את בריתי‬ ‫שלום באמת לנפש עם הגוף בהיות דבוק‬ ‫הָ אֵ ל יְ‪-‬הֹוָ ה ִּכי יְ ַד ֵּבר ָׁשלוֹ ם אֶ ל ַע ּמוֹ‬ ‫שלום‪ .‬והוא מקרא שכתוב‪ ,‬בריתי היתה‬ ‫לגוף זוהמת נחש‪ ,‬כי נגדיים המה מן‬ ‫וְ אֶ ל חֲסִ ָידיו וְ אַ ל י ָׁשוּב ּו לְ כִ סְ לָה‪:‬‬ ‫אתו החיים והשלום‪.‬‬ ‫הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫שהוא‪ ,‬כי יהיה באופן‪ ,‬יהיה שלום בין‬ ‫כי ידבר שלום‪ ,‬כענין מאמרם ז"ל על‬ ‫רוחו לגויתו‪ ,‬כי יהיה זך חומרו‪( :‬ובזה‬ ‫כי לולא נתעכר חומרו של אדם בחטאו‬ ‫פסוק‪ ,‬הנני נותן לו את בריתי שלום‪.‬‬ ‫נתיישב קושיא א‪ :‬למה יקרא לחיים‪,‬‬ ‫לא היה מת‪ ,‬כי שלום בינו ובין נפשו כי זך‬ ‫שאמרו רבותינו ז"ל שהוא שיחיה היה‪.‬‬ ‫שלום? ואיך הוא מתייחס אל פעולתו?)‬ ‫לעולם‪ ,‬הדא הוא דאמר בריתי היתה אתו אך בהתעכר הוצרך למות להזדכך‬ ‫ומה מתקו בזה מאמרם ז"ל‪ ,‬האומרים‬ ‫החומר‪ ,‬להיות ראוי להתמיד עם הנפש‬ ‫החיים והשלום‪.‬‬ ‫על פסוק ותקח האשה את שני האנשים‬ ‫ותצפנו ולא נאמר ותצפנם!‬ ‫ושם כתבנו‪ ,‬שאם כן‪ ,‬למה קרא הכתוב אחר התחיה‪ ,‬כי אז יהיה שלום בינו לבינה‬ ‫ושלום בעולם‪.‬‬ ‫שהוא‪ ,‬כי האחד היה פנחס והיה רוחני‬ ‫אל החיים "שלום"?‬ ‫ונתכסה מעיניהם‪ .‬ולולא היה זך גם גופו‪,‬‬ ‫והשבנו‪ ,‬כי אין המות באה אלא מחמת וכן ישראל שעמדו על הר סיני פסקה‬ ‫לא היה יכול להתכסות‪.‬‬ ‫זוהמתן‪ ,‬התעתדו לחירות ממלאך המות‪,‬‬ ‫פירוד החיבור מהנפש עם הגוף ולא‬ ‫ומה גם אחר עלותו בסערה השמימה‪,‬‬ ‫לולא שבה זוהמתן בעון העגל‪.‬‬ ‫יתמידו‪.‬‬ ‫שנגמר יותר זכוך חומרו עד גדר היות‬ ‫ועל כן היתה מסרבת נפשו של משה‬ ‫המלבוש שמתלבש בו מאז‪ ,‬ממנו‪.‬‬ ‫אך בהעדר זוהמא‪ ,‬ש גם החומר זך לצאת‪ ,‬כי זך חומרו ושלום היה לו עם‬ ‫שודאי שלום רב בין רוחו לגויתו‪ ,‬כי זך‬ ‫נפשו‪.‬‬ ‫לא ימות‪.‬‬ ‫היה גם הוא כמדובר‪.‬‬ ‫ובזה יאמר‪ ,‬כי ידבר שלום‪ ,‬שאומרו‪ ,‬כי‪ ,‬ולהורות כי חומרו זך‪ ,‬היה נקבר על ידו‬ ‫ובזה ינעם שנותו יתברך את טעמו‪,‬‬ ‫הוא "כאשר"‪ ,‬כמה דאת אמר כי תבא‪ ,‬כי יתברך כי לא היה בו חלאת זוהמא כיתר‬ ‫וקרא אל החיים‪ ,‬שלום‪ ,‬כי הוא העיקר‪.‬‬ ‫תצא‪ ,‬והוא מה שאשמעה בלי פחד הוא‪ ,‬העם‪.‬‬ ‫מה שאין חיים משוללים שלום‪ ,‬אשר לכל‬ ‫כאשר‪ ,‬כבר שלום בין הנפש לגוף על ידי והן זאת ברכת ה' אל פנחס‪ ,‬באמור לו‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬יקראו חיים אמתיים‪ ,‬לפי האמת‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫העדר הזוהמת נחש‪ ,‬וכבר בלע המות הנני נותן לו את בריתי שלום ואמרו‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪ ,‬בריתי‬ ‫לנצח‪.‬‬ ‫(פ' נשא‪ :‬פ"ו‪ :‬כו) ישא ה' פניו אליך‬ ‫היתה אתו החיים והשלום‪ ,‬שענינו אצלי‪,‬‬ ‫וישם לך שלום‪ .‬וישם לך שלום‪ .‬כד"א‪,‬‬ ‫ידבר‬ ‫ובזה יעצרו כח לסבול‬ ‫את בריתי שלום‪ .‬והוא כמו שאמרו ז"ל‪,‬‬ ‫שלא יהיה כיתר העם כי לא שלום בין‬ ‫חומרם לנפשותם‪ ,‬כי על כן יצטרכו‬ ‫עמהם אלקים ולא ימותו‪.‬‬ ‫שעל זה נאמר‪ ,‬בריתי היתה אתו החיים‬ ‫והיה זה שלום‪ ,‬כולל אל עמו ואל למות‪ ,‬להזדכך בכור הארץ‪,‬‬ ‫והשלום‪ .‬כי פנחס הוא אליהו‪.‬‬ ‫חסידיו‪ ,‬כי לא יהיה בזה הפרש בין אחד אך פנחס‪ ,‬מעכשיו‪ ,‬יהיה לו שלום בין‬ ‫וקרא הכתוב ל‪-‬חיים‪ ,‬שלום‪ ,‬כי העדר‬ ‫שלום וחבור‪ ,‬הוא המות המפריד בין גוף‬ ‫העם אל חסידיו‪ ,‬כי לכל אחד יהיה זה גופו לנפשו‪ ,‬לעד לעולם‪.‬‬ ‫לנפש‪ .‬נמצא שהשלום הוא חיים‪,‬‬ ‫עלותו‬ ‫וזה היה ענין‬ ‫שלום בקרבו‪.‬‬ ‫כמפורש אצלנו יפה פרשת פנחס בס"ד‪.‬‬ ‫באופן שאל ישובו לכסלה‪ ,‬לומר‪ ,‬אל בסערה‪ ,‬שנזדכך חומרו בה כנודע‪ ,‬ונעשה‬ ‫וזהו אומרו לשון‪ ,‬שימה‪ ,‬שישם לך‬ ‫ידבר עמנו אלקים‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬שאשמעה מה מלבוש זך להתלבש בו‪ ,‬בבואו פה‪.‬‬ ‫בעצמך שלום בין שני מנגדים‬ ‫וזהו החיים והשלום‪ ,‬שעודנו בחיים‪,‬‬ ‫ידבר הא‪-‬ל ה'‪ ,‬מפיו יתברך‪:‬‬ ‫שבמציאותך‪( :‬כי לשון 'וישם לך' לא‬ ‫קנה השלום‪ ,‬ולא כמונו‪ ,‬אחרי מות‬ ‫כ"כ שייך בשלום בינך לאויבך)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫‪13‬‬ ‫וכן ו'תמת ש'רה ב'קרית א'רבע יען כי‬ ‫גם היא מתה על ידי קריאת שמע‪ ,‬כנ"ל‬ ‫ואז נתייחד ב' פעמים יחוד של הקריאת‬ ‫שמע מאב ובנו‪ .‬על כן נאמר 'אברהם‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בשם המדרש הנעלם‪.‬‬ ‫אברהם'‪.‬‬ ‫ספה"ק אמרי נועם‬ ‫א‪ :‬וזהו 'ואלה תולדות יצחק'‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫ונגד זה קוראין ב' פעמים קריאת שמע‬ ‫מרבה"ק ר' מאיר הורוויץ מדזיקוב‬ ‫מהיכן זכה לתולדות‪' ,‬בן אברהם אברהם'‪,‬‬ ‫ערב ובוקר‪ ,‬כי קריאת שמע של שחרית‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(בן) היינו (התוצאה ו)על ידי עקידה‪,‬‬ ‫נגד המסירת נפש של אברהם‪ ,‬שנקרא‬ ‫מסירת נפש של אברהם ויצחק של‬ ‫שנאמר בה 'אברהם אברהם'‪ ,‬הרומז על‬ ‫בוקר דא אברהם‪ .‬ושל ערבית נגד מסירת‬ ‫המילה והעקידה‪.‬‬ ‫בחינות קריאת שמע ערב ובוקר‪.‬‬ ‫נפש של יצחק‪ ,‬דא ערב דיצחק‪ .‬כי יצח"ק‬ ‫ומסירת נפש בפנימיות‪ ,‬היינו מסירת‬ ‫ב‪ :‬ועל ידי המסירת נפש של קריאת‬ ‫די"ן עולה ער"ב‪:‬‬ ‫והחלפת הנפש‪ ,‬עי"ז היה כח הולדת‬ ‫שמע (בחי' אברהם אברהם)‪ ,‬על ידי זה‬ ‫והנה באותו הזמן מתה שרה כידוע‪.‬‬ ‫קדושת יצחק ויעקב‬ ‫~‬ ‫'הוליד את יצחק'‪ ,‬היינו‪ ,‬זה הדבר עשה כח‬ ‫וחלילה לומר אשר מחמת עיגום נפשה‬ ‫הלידה ליצחק‪.‬‬‫מתה אותה הצדיקת‪ .‬רק כמ"ש בספר‬ ‫(פכ"ה‪ :‬יט) ואלה תולדת יצחק בן‬ ‫עבודת ישראל‪ ,‬אשר גם שרה באה‬ ‫אברהם אברהם הוליד את יצחק‪...‬‬ ‫ועל כן הולי"ד א"ת יצח"ק עולה ב'‬ ‫(כג) ויאמר יקוק לה שני גוים בבטנך ושני‬ ‫פעמים של"ב‪ ,‬שהוא הראשי תיבות של‬ ‫בהתכללות נפשה באותו יחוד הגדול‬ ‫הנעשה בשעת עקידה‪ ,‬ופרחה נשמתה‪.‬‬ ‫לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ‬ ‫היחוד שמע ישראל וכו'‪ ,‬עולה של"ב‬ ‫ורב יעבד צעיר‪:‬‬ ‫כידוע‪ .‬ומייחדין ב' פעמים בכל יום ערב‬ ‫ולזה איתא במדרש הנעלם‪ ,‬לא מתה‬ ‫ובוקר‪ ,‬נגד המסירת נפש של אברהם‬ ‫שרה אלא על ידי קריאת שמע‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫הנה ידוע אשר יצחק לא היה ראוי‬ ‫ויצחק‪ ,‬ומזה זכה להולדה‪.‬‬ ‫להוליד‪ ,‬יען כי היתה נשמתו מסטרא‬ ‫נמצא בשעת עקידה שנכללו שלשתן‬ ‫דנוקבא‪ ,‬כמ"ש‪ ,‬והנה בן לשרה‪.‬‬ ‫ויש לרמז עוד‪ ,‬לפי מה דאיתא שעל כן‬ ‫במסירת נפש אברהם שרה יצחק‪ ,‬על כן‬ ‫נולד יצחק למאה שנים‪ ,‬בכדי שיהיה‬ ‫נתחלפה נשמת יצחק מנוקבא לדכורא‪,‬‬ ‫רק בשעת עקידה פרחה נשמתו ונכלל‬ ‫אברהם נימול מקודם‪ ,‬ולא יהיה יצחק‬ ‫והיה בכחו להוליד‪.‬‬ ‫באברהם מסטרא דדכורא‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫נולד מערל‪ ,‬עיין באלשיך בראשית‬ ‫נפקד בבנים‪.‬‬ ‫וכמו שידוע בשם הבעש"ט שהחליף ב'‬ ‫פכ"ט‪ :‬לב‪.‬‬ ‫נשמות על ידי השינה‪ ,‬שיוצאת אז‬ ‫וזהו שאמרו ז"ל‪' ,‬מד' יצא הדבר וגו'‬ ‫על כן יש לרמז ויר"א אלי"ו הוי"ה‬ ‫נשמתם והחליף והחליף אותם‪.‬‬ ‫ותהי אשה'‪ ,‬מהיכן יצא הדבר‪ ,‬מהר‬ ‫באלנ"י ממר"א הנאמר אצל מצות מילה‪,‬‬ ‫המוריה‪ ,‬אשר אז נגמר שישא את זיווגו‬ ‫כמו כן בכאן נתחלף יצחק והחזיר‬ ‫ויהיה בכחו להוליד‪.‬‬ ‫עולה הולי"ד א"ת יצח"ק‪ ,‬שאחר קיום‬ ‫שרשו לשרה‪ ,‬וקבל בעצמו שורש‬ ‫מצות מילה נולד יצחק‪.‬‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫והנה ענין מסירת הנפש בעקידה היה‬ ‫וסופי תיבות של הוי"ה' באלני' ממרא'‬ ‫בחינת היחוד של שמע ישראל‪ ,‬אשר‬ ‫ויש לרמז בפסוק ושני לאומים ממעיך‬ ‫החיוב למסור נפשו‪ ,‬כן מסר יצחק את‬ ‫הם אי"ה‪ ,‬ראשי תיבות ה'וליד א'ת י'צחק‪:‬‬‫יפרדו‪ ,‬היינו‪ ,‬שעל ידי התכללות אברהם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫נפשו אז‪.‬‬ ‫שרה יצחק זכה להוליד את אלו‪ .‬על כן‬ ‫ספה"ק עטרת ישועה‬ ‫שנ"י לאמי"ם ממעי"ך יפרד"ו עולה‬ ‫וכמו כן אברהם אבינו ע"ה היה אז‬ ‫מרבה"ק ר' יהושע הורוויץ מדזיקוב‬ ‫אברה"ם שר"ה יצח"ק‪.‬‬ ‫במסירת נפש גדולה לשחוט את בנו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יחידו‪ ,‬ונחשב העקידה לנסיון לאברהם‬ ‫וידוע אשר היחוד שמע ישראל נכלל אם אין קמח אין תורה‪ ,‬בנ"י פועלים‬ ‫יותר מליצחק כידוע‪.‬‬ ‫אשר המשכת הפרנסה קודמת‬ ‫בשני תיבות 'שמע אחד'‪ ,‬כי הראש וסוף‬ ‫~‬ ‫כולל‪ .‬וכן ביחודא תתאה 'ברוך ועד'‪.‬‬ ‫וידוע אשר יש רמ"ח תיבין בקריאת‬ ‫שמע‪ .‬ולזה לא מצינו ב' פעמים 'אברהם‬ ‫ולזה נרמז בסיום פרשת עקידה ו'ישב (פכ"ה‪ :‬יט) ואלה תולדת יצחק בן‬ ‫אברהם'‪ ,‬רק בשעת העקידה‪ ,‬לרמז כי‬ ‫א'ברהם ב'באר ש'בע‪ ,‬ראשי תיבות ש'מע אברהם אברהם הוליד את יצחק‪...‬‬ ‫אברה"ם עולה רמ"ח‪ ,‬נגד רמ"ח תיבין‬ ‫(כב‪-‬כג) ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר‬ ‫א'חד ב'רוך ו'עד‪.‬‬ ‫בק"ש‪.‬‬ ‫אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את יקוק‪:‬‬ ‫‪14‬‬ ‫בענין צדקות‪ ,‬ולא היה מוצא דוגמתה עד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויאמר יקוק לה שני גוים בבטנך ושני‬ ‫עכשיו‪,‬‬ ‫ספה"ק מראה יחזקאל‬ ‫לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ‬ ‫ובזה יובן‪ ,‬ויעתר יצחק כו' לנכח אשתו‬ ‫מרבה"ק ר' יחזקאל פאנעט מדעעש‬ ‫ורב יעבד צעיר‪( ...‬כז) ויגדלו הנערים ויהי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש‬ ‫כו'‪ ,‬דיצחק בעצמו היה בטוח שיוליד‪,‬‬ ‫כמ"ש‪' ,‬כי ביצחק יקרא לך זרע' רק היה‬ ‫ע"י קדושת האב והאם וקדושת‬ ‫תם ישב אהלים‪:‬‬ ‫תולה החסרון בה‪ ,‬שאינה ראויה לבנות‬ ‫זיווגם נולד בנים קדושים‬ ‫על פי דברי האלשי"ך בענין‬ ‫~‬ ‫ממנו‪ ,‬ויצטרך לישא אחרת‪ ,‬לכך התפלל‬ ‫הויכוח שיש בין הקב"ה עם ישראל בהא‬ ‫רק בשבילה‪( ,‬וזהו לנכח אשתו) שהיא‬ ‫(כ‪-‬כא) ויהי יצחק בן ארבעים שנה‬ ‫דאם אין תורה אין קמח ואם אין קמח אין‬ ‫עקרה‪ ,‬שיהיה הזרע ממנה‪ ,‬לפי שעכ"פ‬ ‫בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן‬ ‫תורה‪ ,‬אשר הקב"ה אומר אם אין תורה‬ ‫היתה בדומה לו‪ ,‬בענין צדקות‪ ,‬ולא היה‬ ‫ארם אחות לבן הארמי לו לאשה‪ :‬ויעתר‬ ‫אין קמח וישראל אומרים אם אין קמח‬ ‫מוצא דוגמתה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫יצחק ליקוק לנכח אשתו כי עקרה הוא‬ ‫אין תורה‪ ,‬עיין באלשיך הק'‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ויעתר לו יקוק ותהר רבקה אשתו‪:‬‬ ‫(בתהלים ד ו ובמשלי ג א)‪.‬‬ ‫ספה"ק מראה יחזקאל‬ ‫'במערבא כד נסיב כו' מצא או מוצא כו'‪,‬‬ ‫והנה יצחק מרמז על עשירות כנ"ל‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הכוונה בזה‪ ,‬דהשורה בלא אשה הוא פלג‬ ‫ואברה"ם מרמז על התורה רמ"ח מצוות‬ ‫משא ומתן בין יצחק ויעקב‪ ,‬בבירור‬ ‫גופא‪ ,‬כמ"ש‪' ,‬זכר ונקבה בראם ויקרא את‬ ‫עשה שיש בתורה‪ .‬וזה‪ ,‬אלה תולדות‬ ‫מי הוא זה‪ ,‬בפנימיות היה ענין בירור‬ ‫שמם אדם'‪ ,‬ובלא אשה הוא חצי אדם‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬היינו‪ ,‬ע"י עשירות נעשה בן‬ ‫במדת היראה‪ ,‬והמתקתה‪ ,‬והעלתה‬ ‫וע"כ‪' ,‬דרכו של איש לחזור אחר אשה‬ ‫אברהם‪ ,‬שיכולים לישב ללמוד התורה‪.‬‬ ‫~‬ ‫לבקש אבידתו'‪ ,‬והיא הגדולה שבכל‬ ‫ולפעמים אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬שע"י‬ ‫(פכ"ז‪ :‬א) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו‬ ‫השמחות‪ ,‬כשמוצאין מה שנאבד‪,‬‬ ‫התורה נמשך עשירות‪.‬‬ ‫מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר‬ ‫וז"ש‪ ,‬אם הוא 'מצא' שכוונתו למצוא‬ ‫וזה שפירש רש"י ז"ל‪ ,‬יעקב ועשו‬ ‫אליו בני ויאמר אליו הנני‪( ...‬ד) ועשה לי‬ ‫אבידתו‪ ,‬אז הוא 'טוב'‪ ,‬מצא אשה מצא‬ ‫האמורים בפרשה‪,‬‬ ‫מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה‬ ‫טוב‪ ,‬אבל מוצא דהיינו שנושא לשם‬ ‫בעבור תברכך נפשי בטרם אמות‪...‬‬ ‫ממון‪ ,‬שרוצה להרויח ולהוציא ממון‪,‬‬ ‫כי יעקב מרומז על התורה‪ ,‬כי היה יושב‬ ‫(כז‪-‬כח) ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו‬ ‫עי"ז‪ ,‬אז הוא מוצא מר ממות את האשה‪.‬‬ ‫אוהלים‪ ,‬באהלה של תורה‪,‬‬ ‫ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה‬ ‫וכעין זה כתב באלשיך‪ ,‬ע"פ כי‬ ‫ועש"ו מרמז על פרנסה שהיא בעולם‬ ‫אשר ברכו יקוק‪ :‬ויתן לך הא‪-‬להים מטל‬ ‫יבעל בחור בתולה כו'‪ ,‬שצריך להיות‬ ‫עשיה‪ .‬ויתרוצצו הבנים בקרבה‪,‬‬ ‫השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש‪...‬‬ ‫לש"ש‪ ,‬ועי"כ‪ ,‬זוכה לבנים כשרים‪,‬‬ ‫לפעמים זה הקדים לצאת ולפעמים זה‬ ‫(לט‪-‬מ) ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה‬ ‫הקדים‪.‬‬ ‫משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים‬ ‫וע"כ אמרה רבקה‪ ,‬קצתי בחיי אם לוקח‬ ‫מעל‪ :‬ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד‬ ‫יעקב כו' (אשה מבנות חת וכו' למה לי‬ ‫ותאמר‪ ,‬אם כן‪ ,‬רומז על הפרנסה‪,‬‬ ‫והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך‪:‬‬ ‫חיים) לפי שהם מזרע טמא מבנות חם‪,‬‬ ‫שנקרא‪ ,‬כן‪ ,‬מלשון כן ובסיס‪ ,‬היינו‪ ,‬אם‬ ‫שכולם רשעים גם הבנים יהיו כמותם‪,‬‬ ‫העיקר הוא‪ ,‬הפרנסה‪.‬‬ ‫א‪ :‬צריך עיון‪ ,‬נשיקה זו מה טיבה‪( ,‬האם‬ ‫ומי שאינו מניח זרע כשר נקרא מת‪ ,‬כנ"ל‪,‬‬ ‫יתברר לו יותר שזה עשו)‪ ,‬אחר שכבר‬ ‫למה זה אנכ"י‪ ,‬סוד התורה ועשרת‬ ‫היה סבור בבירור שהוא עשו‪ ,‬כיון שאכל‬ ‫וע"כ המתין יצחק מ' שנה‪ ,‬עד שמצא‬ ‫הדברות‪ ,‬שמתחילין אנכ"י‪.‬‬ ‫מצידו‪ ,‬ולא צוהו לנשקו קודם האכילה?‬ ‫זיווגו ברבקה‪ ,‬שהיתה עכ"פ בעצמה‬ ‫ויאמר ד' לה כו' ורב יעבוד צעיר‪ ,‬היינו‪,‬‬ ‫צדקת‪ ,‬אעפ"י שאביה ואחיה היו רשעים‪,‬‬ ‫התורה שהוא רב שכן התורה קדמה‬ ‫ב‪ :‬וגם איך יכול לידע מזה (ע"י‬ ‫מ"מ‪ ,‬לא היה מוצא כזה עוד בעולם‪.‬‬ ‫שישקהו) מי הוא?‬ ‫לעולם‪ ,‬יעבוד צעיר‪ ,‬תהיה נכנעת לפני‬ ‫וזש"ה‪ ,‬ויהי יצחק בן ארבעים שנה‪,‬‬ ‫הפרנסה והפרנסה תקדים לה‪.‬‬ ‫ג‪ :‬עוד קשה‪ ,‬מה (זה) שכתב רש"י‪,‬‬ ‫שהמתין כל כך שנים הרבה‪ ,‬ואח"כ לקח‬ ‫והלא אין ריח רע יותר משטף של עזים?‬ ‫והקב"ה הסכים לזה שיהיה קמח קודם‬ ‫את בת בתואל ואחות לבן‪ ,‬וע"ז מתרץ לו‬ ‫לתורה‪:‬‬ ‫ד‪ :‬וגם‪ ,‬מה ענין ריח שדה לכאן?‬ ‫לאשה‪ ,‬שעכ"פ היתה היא בדומה לו‬ ‫‪15‬‬ ‫לעצור במילין ולהתבושש לפני מלך‬ ‫וצ"ל‪ ,‬דוודאי מדתו של אברהם‪ ,‬שהם‬ ‫ה‪ :‬וגם‪ ,‬וי"ו דויתן לך הוא מיותר! ועוד‬ ‫הכבוד‪ ,‬ובכל יום הוא ממתין ומצפה‪,‬‬ ‫חסדים פשוטים בלי טעם‪ ,‬זה אינו קיום‬ ‫הרבה דקדוקים‪.‬‬ ‫אימתי יגיע זמן תפלה‪ ,‬שיוכל לדבר דבור‬ ‫העולם‪ ,‬שאין כאן שכר ועונש‪,‬‬ ‫והנ"ל עפימ"ש‪' ,‬אשרי שאל יעקב‬ ‫נגד קונו אשר אהבו‪ ,‬ומכ"ש‪ ,‬שבכל‬ ‫רק העיקר הוא מיתוק הדין‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫בעזרו שברו על ה' אלקיו'‪ ,‬והנה למראה‬ ‫השבוע ממתין‪ ,‬ובעיניו כימים אחדים‪,‬‬ ‫מתאוה לתפלתן של צדיקים‪ ,‬ומהפכין‬ ‫עיני אשפוט‪ ,‬שיעקב לא לקח כלל‬ ‫אימתי יגיע יום שבת קודש שיאמר‪ ,‬לכו‬ ‫מדה"ד לרחמים‪ ,‬שמרחם על בריותיו‪,‬‬ ‫הברכות של עשו‪ ,‬כי יצחק אמר הברכות‬ ‫נרננה‪ ,‬ונשמת‪ ,‬וכדומה‪,‬‬ ‫אעפ"י שאינו הגון ואינו כדאי‪,‬‬ ‫ברוה"ק ושכינה היתה מדברת מתוך‬ ‫וזהו‪ ,‬שברו על ה' אלקיו‪ ,‬כי עיניו כלות‬ ‫וזה"ש‪' ,‬כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז‬ ‫גרונו‪ ,‬כמו שאמר תברכך נפשי שהנשמה‬ ‫ומיחלות‪ ,‬מתי יוכל לדבק בקונו‪ ,‬ולהוציא‬ ‫הוא רק בשביל אמונה'‪ ,‬כי בשכר זה‬ ‫שלו היתה מברכת‪,‬‬ ‫כל כחו‪,‬‬ ‫שמאמינים שכל צרכם מוטל על השי"ת‪,‬‬ ‫ולכך אמר לעשו‪ ,‬הנה משמני הארץ‬ ‫וזהו בחינת בית‪ ,‬כי תוכו רצוף אהבה‪,‬‬ ‫ואינם נשענין על שום דבר (ואף לא על‬ ‫יהיה מושביך כו'‪ ,‬ולא נתן לו במתנה‪ ,‬כמו‬ ‫ובחוץ הוא מוגבל ומחסה מזרם מדת‬ ‫זכותם‪ ,‬כי הרי כנ"ל‪ ,‬ש'אינו הגון ואינו‬ ‫שאמר ליעקב ויתן לך‪ ,‬רק שישב במקום‬ ‫היראה‪.‬‬ ‫כדאי')‪ ,‬רק על הקב"ה‪ ,‬באמת בזכות זה‪,‬‬ ‫טוב ומשובח‪ ,‬שיושב במבחר הארץ‪,‬‬ ‫והענין הוא‪ ,‬מחמת שיש אור מקיף ואור‬ ‫(שיודעים שאינם כדאים‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫ועיקר ברכתו הוא‪ ,‬ואת אחיך תעבוד‪ ,‬כי‬ ‫פנימי‪ ,‬וידוע שאור מקיף מקבלין מן האב‬ ‫רחוק מן השכל הטבעי‪ ,‬שהשי"ת ירחם‪,‬‬ ‫די לו בזה‪ ,‬שיזכה להיות עבד ליעקב‪,‬‬ ‫ואור פנימי מן האם‪( ,‬שער הגלגולים‬ ‫ושאעפ"כ מאמינים ברחמיו‪ ,‬לכן) מגיע‬ ‫כמ"ש‪ ,‬על כן עלמות אהבוך‪,‬‬ ‫הקדמה י)‪ ,‬וזהו שהשיג יעקב מדת‬ ‫להם מתנת חנם‪ ,‬לכך (ע"י עבודת‬ ‫האמונה הנ"ל‪ ,‬עי"ז כבר) אין הדבר‬ ‫כמו שאמר פרעה‪ ,‬על בתו הגר‪' ,‬מוטב‬ ‫היראה מבחוץ מאביו‪,‬‬ ‫שתהיה שפחה בבית זה ולא גבירה כו'‪,‬‬ ‫רחוק מן השכל (שאכן מגיע להם)‪ ,‬ו(לכן)‬ ‫וע"כ כשרצה יצחק לברך את עשיו‪,‬‬ ‫גם איננו ירא מלתבוע (מתנת חנם‪ .‬ובזה‬ ‫וגבי 'ותמנע היתה פלגש'‪.‬‬ ‫היינו שצריך המתברך להיות קצת‬ ‫נתיישב קושיא ו‪ :‬אחז"ל‪' ,‬כל האומר‬ ‫אמנם על יעקב אמרו‪' ,‬לא כאברהם‬ ‫השתוות עם המברך‪ ,‬שצינור צריך להיות‬ ‫הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו‪ .‬וקשה‪,‬‬ ‫שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא‬ ‫מונח בשוה‪ ,‬וגבי עשיו היתה יראה‬ ‫הלא הצדיקים מבקשים רק מתנת‬ ‫כיעקב שקראו בית'‪.‬‬ ‫כפולה‪ ,‬ורצה יצחק להעלותה כמדתו‬ ‫חנם?‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ג‪ :‬מה (זה) שכתב‬ ‫ביאור הדבר‪ ,‬שידוע‪ ,‬כי אברהם עבד‬ ‫ומיישב שמכיון שהצדיק עובד‬ ‫מאהבה‪ ,‬ויצחק מיראה‪ ,‬ויעקב אחז‬ ‫רש"י‪ ,‬והלא אין ריח רע יותר משטף‬ ‫עבודתו שהוא להאמין ברחמי אוצר‬ ‫של עזים?‬ ‫בשתיהן‪ ,‬והנה כל העבודה שהוא מאהבת‬ ‫מתנת חנם‪ ,‬לכן‪ ,‬בזה העבודה‪ ,‬כבר לא‬ ‫חסד‪ ,‬נקרא הר‪ ,‬כי כל דאכיל דלאו דיליה‬ ‫א"ה נ"ל כוונתו ליישב שרש"י בא‬ ‫נחשב חנם)‬ ‫לרמז‪ ,‬שעיזים מלשון עז וחוזק רומז‬ ‫בהית לאסתכולי ביה‪,‬‬ ‫למדת הגבורה והיראה‪ ,‬וענין ריחו‬ ‫וזה"ש‪ ,‬אשרי כו' שברו על ה' אלקיו‪ ,‬כי‬ ‫ועבודת היראה נקרא שדה‪ ,‬שהוא‬ ‫הרע‪ ,‬רומז שלא נמתקה‪ ,‬היראה)‬ ‫מי שעובד במדת יעקב (הנ"ל‪ ,‬יראה עם‬ ‫מקום יראה‪ ,‬כמ"ש המהלך בדרך יחידי‬ ‫אהבה‪ ,‬יודע שאינו כדאי שמתירא מן‬ ‫כו'‪ ,‬ועבודת יעקב נקרא בית‪ ,‬שאינו רחוק‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬ואעפ"כ‪ ,‬סומך על רחמיו‪ ,‬וע"כ עכשיו‪ ,‬כשנסתפק אם הוא יעקב‪,‬‬ ‫מאהבתו אותו ית')‪ ,‬אינו ירא מן מדה"ד ורצה לתהות על קנקנו‪ ,‬ורצה לנשקו‪,‬‬ ‫ולא מקום מאוים‪( ,‬כאשר יבואר עוד‬ ‫(כי הרי כבר התגבר על הדין ויראת דהיינו אתדבקות רוחא ברוחא‪ ,‬ומיד‪,‬‬ ‫עיקרו של דבר‪).‬‬ ‫וירח את ריח בגדיו (ובזה נתיישב קושיא‬ ‫עצמו‪ ,‬ע"י רחמיו ואהבת ה')‪.‬‬ ‫והנה אמרו חז"ל‪' ,‬כל האומר הקב"ה‬ ‫א‪ :‬נשיקה זו מה טיבה‪( ,‬האם יתברר לו‬ ‫וותרן הוא כו' (יוותרו חייו)'‪,‬‬ ‫יותר שזה עשו)‪ ,‬אחר שכבר היה סבור‬ ‫ועוד יש לפרש‪ ,‬והוא העיקר הצריך‬ ‫להודיע‪ ,‬כי העובד במדה זו‪ ,‬כלתה נפשו‬ ‫(קושיא ו) וקשה‪ ,‬הלא הצדיקים‬ ‫בבירור שהוא עשו‪ ,‬כיון שאכל מצידו‪,‬‬ ‫מבקשים רק מתנת חנם?‬ ‫ולא צוהו לנשקו קודם האכילה?‬ ‫תמיד בתשוקה וחפיצה ומתאוה לרוות‬ ‫ומיישב שכוונתו היה עי"ז לבדוק מדת‬ ‫צמאונו שבחות וזמירות‪ ,‬אמנם יראת ה'‬ ‫יראתו)‬ ‫על פניו‪ ,‬כי אלקים בשמים כו' על כן צריך‬ ‫‪16‬‬ ‫שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך‪...‬‬ ‫ראוי לשית לב אל לשון ויהי שהוא לשון‬ ‫דהיינו המלבוש שרמז לאור מקיף‬ ‫(כב‪-‬כה) ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו‬ ‫צער!‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ב‪ :‬איך יכול לידע‬ ‫ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו‪ :‬ולא‬ ‫וגם‪ ,‬למה ייחד הדברים ההם לנסיעה?‬ ‫מזה (ע"י שישקהו) מי הוא?‬ ‫הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת‬ ‫ואומרו‪ ,‬שובה ה' לנייחא?‬ ‫ומיישב שע"י הנשיקה‪ ,‬השיג אור‬ ‫ויברכהו‪ :‬ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר‬ ‫המקיפו)‬ ‫אני‪ :‬ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני‬ ‫אך יהיה כענין תיקון תפלת יום הזכרון‪,‬‬ ‫באומרו 'ובכן תן פחדך וכו'‪ .‬והוא‪ ,‬כי‬ ‫ואז תמה על עצמו‪ ,‬ואמר שריח בני‬ ‫למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו‬ ‫כריח שדה‪ ,‬דהיינו מדת היראה כו' (כנ"ל‬ ‫יין וישת‪:‬‬ ‫להיות היום ההוא יום דין‪ ,‬אנו מחלים פני‬ ‫אל‪ ,‬יתן פחדו על כל הגוים הבלתי יראים‬ ‫שעבודת היראה נקרא שדה‪ ,‬שהוא‬ ‫א‪ :‬קושית המפרשים‪ ,‬מדוע נאמר‬ ‫את ה'‪ ,‬וייראוהו וישתחוו לו יתברך‪.‬‬ ‫מקום יראה‪ ,‬כמ"ש המהלך בדרך‬ ‫סתם ויברכהו‪ ,‬ולא פירש לו הברכה עד‬ ‫יחידי‪ .‬ובזה נתיישב קושיא ד‪ :‬מה ענין‬ ‫לאחר כן?‬ ‫אך בהיות עתות רצון‪ ,‬אנו מחלים פניו‬ ‫ריח שדה לכאן?)‬ ‫יתברך‪ ,‬ירצנו וייטב לנו על דרך זה‪.‬‬ ‫ב‪ :‬דלכאורה קשה‪ ,‬כיון שהיה בדעת‬ ‫אשר ברכו ה'‪ ,‬שכבר נמתקה‪,‬‬ ‫יצחק לברך את עשו‪ ,‬וצוהו להביא לו ציד‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬כי אין ספק‪ ,‬כי עת הטלטל הארון‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬שמייחסת בצד מה‬ ‫וא"כ מדת היראה שבו הוא יותר טובה‬ ‫א"כ כיון שלא היה ברור בעיניו אם זהו‬ ‫כפולה ומכופלת‪,‬‬ ‫עשו כאשר אמר ותוהה הקול קול יעקב‬ ‫טלטול אל השכינה כביכול‪ .‬כמאמר‬ ‫והידים ידי עשו‪ ,‬ועל כל פנים מידי ספיקא‬ ‫הכתוב‪' ,‬ואהיה מתהלך באהל ובמשכן'‪,‬‬ ‫וע"כ‪ ,‬ויתן לך האלקים‪ ,‬שהמדת הדין‬ ‫לא נפיק‪ ,‬האיך בירך אותו מספק?‬ ‫והוא עת בחינת רוגז‪.‬‬ ‫יהיה מסור בידך‪...‬‬ ‫ג‪ :‬גם צריך ביאור‪ ,‬אחר שנאמר‬ ‫וזהו אומרו‪ ,‬ויהי בנסוע‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫וכמ"ש גבי משה‪' ,‬ומטה האלקים‬ ‫ויברכהו‪ ,‬שאל אותו עוד הפעם אתה זה‬ ‫צער‪ ,‬הפך עת הנייחא‪ ,‬שהוא רצון‬ ‫בידי'‪...‬‬ ‫בני עשו‪ ,‬והלא אמר לו כבר אנכי עשו‬ ‫ומנוחה‪ .‬ועל כן בנסיעה‪ ,‬שהוא עת רוגז‬ ‫ועוד י"ל שאמר ויתן לך האלקים שגם‬ ‫בכורך‪ ,‬ומדוע שאל אותו עוד הפעם?‬ ‫מה‪,‬‬ ‫מדה"ד יסכים עמך שלא יהא עליך קטרוג‬ ‫וכל זה יבואר על פי דברי האלשיך‪,‬‬ ‫אז‪ ,‬ויאמר משה קומה ה' והטל הרוגז על‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ה‪ :‬וי"ו דויתן לך‬ ‫בעת שבא שאול לבקש את דוד על פני‬ ‫אויביך‪ .‬שיפוצו וינוסו משנאיך‪:‬‬ ‫הוא מיותר!‬ ‫צורי היעלים‪ ,‬ובא שאול אל המערה ודוד‬ ‫אך‪ ,‬בנחה‪ ,‬שהוא עת רצון‪ ,‬אז‪ ,‬יאמר‪,‬‬ ‫ומיישב‪ ,‬וי"ו להוסיף שגם מדה"ד‬ ‫ואנשיו בירכתי המערה יושבים‪ ,‬ושם‬ ‫שובה ה'‪ ,‬ותן רצונך הטוב על עמך‪.‬‬ ‫יסכים ויתן)‪...‬‬ ‫נאמר‪ ,‬ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום‬ ‫וזהו‪ ,‬שובה ה'‪ ,‬שתתן שובה ונחת‬ ‫וכבר פירשתי זה‪ ,‬עפימ"ש‬ ‫אשר אמר ה' אליך הנה אנכי נותן את‬ ‫לישראל‪ .‬או‪ ,‬שישוב‪ ,‬רבבות‪ ,‬את‬ ‫האלשיך ע"פ ויהי בנסוע כו' ויאמר‬ ‫אויבך בידך וגו'‪ ,‬ויקם דוד ויכרות את כנף‬ ‫האלפים‪ ,‬שיתברכו עשר ידות‪:‬‬ ‫קומה ד'‪,‬‬ ‫המעיל אשר לשאול בלט‪ ,‬ויהי אח"כ ויך‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(וזל"ק) הגדה של פסח‪ :‬ובאותות זה‬ ‫לב דוד אותו על אשר כרת את כנף אשר‬ ‫המטה‪ ...‬כי האות היה שהמכות היו נגוף ספה"ק קדושת יום טוב‬ ‫לשאול‪ ,‬ויאמר לאנשיו חלילה לי מה' אם‬ ‫למצרים ורפוא לישראל‪,‬ועל זה‪' ,‬ומטה מרבה"ק ר' חנניה יום טוב ליפא ט"ב מסיגוט‬ ‫אעשה הדבר הזה וגו'‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אלקים בידי' שהיה יכול להטות מדת‬ ‫וביאר הענין‪ ,‬דהנה אנשי דוד אמרו‬ ‫בירך יצחק את יעקב מקצת ברכה‪,‬‬ ‫הדין‪ ,‬כמו שכתב האלשיך על פסוק‬ ‫אליו הלא אינה ה' לידך והביא אליך אתך‬ ‫אף לפני בירורו שזהו יעקב‪,‬‬ ‫ויהי בנסוע כו' ובנוחה יאמר כו'‪( .‬עכל"ק‬ ‫את שאול הבא במחתרת כדי שתנקום‬ ‫כדי שיעזור לו הוא ית' לתת לו סימן‪,‬‬ ‫שם)‬ ‫ממנו נקמתך‪ ,‬וזה היום אשר אמר ה'‬ ‫שייטב לבו אשר טוב עשה‪,‬‬ ‫(וזל"ק האלשיך) ויהי בנסע הארן ויאמר‬ ‫להעשות כן‪ ,‬מה עשה דוד רצה לנסות אם‬ ‫או שיהא לבו נוקפו אשר לא טוב עשה‬ ‫משה קומה יי ויפצו איביך וינסו משנאיך‬ ‫כך היה רצונו יתברך כדבריהם‪ ,‬ויקם‬ ‫~‬ ‫מפניך‪ .‬ובנוחה יאמר שובה יי רבבות אלפי‬ ‫ויכרות‪ ,‬לומר אם בהכרת הכנף יהיה לבו‬ ‫(יט) ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו‬ ‫ישראל‪( .‬במדבר פ"י‪ :‬לה ‪ -‬לו)‪:‬‬ ‫נוקפו על שולחו יד‪ ,‬מכל שכן שרעה‬ ‫בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא‬ ‫‪17‬‬ ‫ואם הרבה יעקב דברים עליו עד‬ ‫שכעת יהיה לו עזר מה' לברר אמתיות‬ ‫בעיני ה' ליגע בעצמו ובבשרו‪ ,‬ואם לא‬ ‫שנתאנה עשו במכירתו‪ ,‬א"כ היה לו‬ ‫הענין על כן) ויאמר אח"כ עוד הפעם‬ ‫יהיה לבו נוקפו ידע כי מן ה' הדבר הזה‪ ,‬כי‬ ‫לצעוק על זה מקודם!‬ ‫האתה זה בני עשו (ובזה נתיישב קושיא‬ ‫זה דרכו יתברך כו' לבלתי הביא תקלה‬ ‫ב‪ :‬ואיך תליא התרעומת זה עתה‬ ‫ג‪ :‬האתה זה בני עשו‪ ,‬והלא אמר לו‬ ‫ע"י הצדיק‪.‬‬ ‫בברכה שברכו יצחק?‬ ‫כבר אנכי עשו בכורך‪ ,‬ומדוע שאל אותו‬ ‫והנה בכרתו ויך לב דוד אותו‪ ,‬שהיה לבו‬ ‫עוד הפעם?)‬ ‫נוקפו‪ ,‬אז ויאמר לאנשיו לא כדבריכם‬ ‫הנה רש"י כתב על פסוק וידו אוחזת‬ ‫בעקב עשו שיעקב עקבו בדין מלצאת‪,‬‬ ‫ויאמר אני‪ ,‬ויגש לאביו ויאכל וכו'‪ ,‬וראה‬ ‫שה' אינה לידי שאהרגנו‪ ,‬ולא אעשה את‬ ‫משל לשפופרת טפה שנכנסה ראשונה‬ ‫שנכנס עמו ריח גן עדן‪ ,‬וייטב לבו בקרבו‪,‬‬ ‫הדבר הזה‪ ,‬כי לבי נוקפי על המעשה‬ ‫יוצאה אחרונה ע"ש‪.‬‬ ‫וכיון שכן‪ ,‬בוודאי אתה הוא הראוי‬ ‫הראשונה ואין זה בודאי רצון הקב"ה‪.‬‬ ‫לברכה‪ ,‬על כן גמר אומר לו את כל‬ ‫עכ"ד הנחמדים‪:‬‬ ‫ג‪ :‬וקשה‪ ,‬א"כ בדין יוצא עשו תחלה‪,‬‬ ‫הברכות שהיה ברצונו לברך‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫וכן דין כל הבכורים‪ ,‬הטיפה הנכנסת‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ונאמר‪ ,‬שזה היה הענין בכאן אצל‬ ‫ראשונה אינה בכור‪ ,‬כי‪-‬אם הנכנסת‬ ‫יצחק‪ ,‬שאמר לברך את עשו ובוודאי היה‬ ‫ספה"ק חתם סופר‬ ‫רוצה לקיים דיבורו‪ ,‬כמאמר הכתוב‪,‬‬ ‫אחרונה הוא פוטר הרחם!‬ ‫מרבה"ק ר' משה סופר‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מוצא שפתיך תשמור‪ ,‬והנה כאן בעת‬ ‫הענין הוא כך‪ ,‬משלו חז"ל הכנסת‬ ‫בואו לפניו נולד לו הספק אם זה הוא בנו‬ ‫הטיפה לרחם‪ ,‬כהשלכת האדם לקבר‪ ,‬וכן‬ ‫יעקבנו בבכורה היינו עוה"ב‪,‬‬ ‫עשו או יעקב‪ ,‬ועל כן היה פוסח על שתי‬ ‫אז"ל‪' ,‬מה ענין שאול אצל רחם? לומר‬ ‫ובברכה היינו עוה"ז‪,‬‬ ‫סעיפים אם לברך אותו דילמא אין זה‬ ‫לך‪ ,‬ק"ו‪ ,‬מה רחם שמכניסין בו בחשאי‬ ‫אע"פ שחלקו העולמות ביניהם‪,‬‬ ‫עשו הרוצה לברכו‪ ,‬ואם יחדול מהברכה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫ובשעת הברכות הודה יצחק לדעת‬ ‫גם זה לא יוכל לעשות כי רצה לעמוד‬ ‫והנה‪ ,‬יעקב ועשו חלקו ב' עולמות‬ ‫רבקה בזה‬ ‫בדיבורו‪ ,‬מה עשה‪ ,‬נתן עצה בנפשו על‬ ‫~‬ ‫(רש"י כ"ה כ"ב ותדבא"ז פי"ט) יעקב נטל‬ ‫דרך הנ"ל‪ ,‬והיינו שיתחיל במקצת הברכה‬ ‫בחלקו כל העוה"ב לבדו בלי שום שיור‬ ‫(לג) ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד‬ ‫ויראה איך יפול דבר‪ ,‬והיינו אם ירך לבו‬ ‫לעשו‪ ,‬כדין מי שזכה נוטל חלקו וחלק‬ ‫ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל‬ ‫בשביל שהתחיל בהמעשה‪ ,‬אז ממילא‬ ‫חבירו בג"ע‪ ,‬ולכך נכנסה טפה שלו‬ ‫מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה‪...‬‬ ‫אין זה האיש הרוצה לברכו‪ ,‬ובאם ייטיב‬ ‫ראשונה לרחם‪ ,‬שהוא המשל לצאתו מן‬ ‫(לו) ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה‬ ‫הדבר בעיניו ויעמוד בדעתו‪ ,‬אז בוודאי זה‬ ‫עוה"ז כנ"ל‪.‬‬ ‫פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח‬ ‫האיש הראוי לברכה‪:‬‬ ‫ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה‪( ...‬מ)‬ ‫ואז נכנס הוא ראשון כדין בכור‪ ,‬ששם‬ ‫ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה‬ ‫וזה שאמר הכתוב‪ ,‬ויאמר הקול קול‬ ‫הוא הבכור נוטל פי שנים‪ ,‬משא"כ‬ ‫כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך‪:‬‬ ‫יעקב והידים ידי עשו‪ ,‬א"כ הדבר בספק‪,‬‬ ‫בצאתם לעוה"ז מרחם אמם‪ ,‬עשו יצא‬ ‫על כן ויברכהו סתם כי לא פורש מה הוא‬ ‫ראשון‪ ,‬כי הוא הבכור בעוה"ז (ובזה‬ ‫וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו‬ ‫הברכה‪ ,‬והיינו כי לא התחיל רק במקצת‬ ‫נתיישב קושיא ג‪ :‬קשה‪ ,‬א"כ בדין יוצא‬ ‫אחיו וגו' כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר‬ ‫לסימנא בעלמא אם הוא זה ראוי‬ ‫עשו תחלה‪ ,‬וכן דין כל הבכורים‪,‬‬ ‫עבדך יעקב עם לבן גרתי‪ ,‬ופירש"י 'תרי"ג‬ ‫להתברך (ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬מדוע‬ ‫הטיפה הנכנסת ראשונה אינה בכור‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫מצות שמרתי'‪ ,‬ואחר עד עתה ויהי לי שור‬ ‫נאמר סתם ויברכהו‪ ,‬ולא פירש לו‬ ‫אם הנכנסת אחרונה הוא פוטר הרחם!)‬ ‫וחמור וגו' ואשלחה להגיד לאדוני‪.‬‬ ‫הברכה עד לאחר כן?‬ ‫ואפשר שמאחז"ל שחלקו ב' עולמות‬ ‫הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים‬ ‫וקושיא ב‪ :‬אמר ותוהה הקול קול‬ ‫במעי אמן‪ ,‬לא בפועל ממש אמרו‪ ,‬רק‬ ‫את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי‪,‬‬ ‫יעקב והידים ידי עשו‪ ,‬ועל כל פנים‬ ‫רמז על הנ"ל‪ ,‬ולכן היה 'ידו אוחזת בעקב‬ ‫א‪ :‬וקשה‪ ,‬ממ"נ‪ ,‬הלא הברכה מכר ליעקב‬ ‫מידי ספיקא לא נפיק‪ ,‬האיך בירך אותו‬ ‫עשו' לומר‪ ,‬שגם לו יש יד ושם בבכורה‬ ‫ולא לקחה ברמיה כלל‪ ,‬כי‪-‬אם בדעת‬ ‫מספק?)‬ ‫וזה יהיה בעקב עשו‪ ,‬ועקב פירוש‪ ,‬סוף‪,‬‬ ‫ובנפש חפיצה‪ ,‬כדכתיב ויבז עשו את‬ ‫(ואחר שברכהו לסימן הרגיש בטחון‬ ‫כידוע‪ ,‬והיינו בסוף עשו‪ ,‬שהוא סוף‬ ‫הבכורה!‬ ‫שאכן טוב עשה ואשר על כן‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬בטח‬ ‫‪18‬‬ ‫מהמצות שנכללו בגמטרי' תרי"ד (מספר‬ ‫בצער ובגלות ועבד לעשו‪ ,‬איך יהיה לו‬ ‫עוה"ז‪ ,‬שאז מתחיל עוה"ב‪ ,‬ששם חלקו‬ ‫תרי"ד) (כלומר עם אזהרת 'יום ולילה לא‬ ‫עוה"ב‪ ,‬ואיך יקיים מצות ותורת ה'‪ ,‬אם‬ ‫של יעקב בבכורה‪,‬‬ ‫ישבותו') אזי ופרקת עולו‪.‬‬ ‫לא יהיה בא"י‪ ,‬וגלות המר הזה יוכיח‪ ,‬לכן‬ ‫ולחזק זה הרמז‪' ,‬ויקרא שמו יעקב'‬ ‫והנה עשו היה נזהר מאוד במצות כיבוד‬ ‫התחכמה רבקה להמשיך הברכה ליעקב‪.‬‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬ויקרא‪ ,‬ולא כתיב 'ויקראו‬ ‫אב‪ ,‬כי ציד בפיו‪ ,‬משא"כ יעקב שעסק‬ ‫ע"כ תורף דבריו ז"ל‪ ,‬עיין עליו‪.‬‬ ‫שמו'‪ ,‬כמו בעשו‪ ,‬היינו שרוח הקודש‬ ‫בתורה‪ ,‬וגדולה תורה יותר מכיבוד אב‬ ‫והיינו שצעק עשו‪ ,‬מעתה כיון שלקח‬ ‫הופיע‪ ,‬וקרא לו יעק"ב‪ ,‬נוטריקן י'היה‬ ‫ואם כמבואר בש"ס במגילה ספ"ק ע"ש‪,‬‬ ‫הברכות מעוה"ז ג"כ‪ ,‬הכי קרא שמו יעקב‪,‬‬ ‫ע'ק'ב ב'סוף כנ"ל‪ ,‬כדי שלא נאמר‬ ‫ולמדו זה מיעקב‪ ,‬שלא נענש על כיבוד‬ ‫ע"כ היינו לרמז על הנ"ל‪ ,‬שחלוקה גמורה‬ ‫שבמקרה אחז בעקבו של עשו‪.‬‬ ‫אב כל זמן י"ד שנים שהיה משמש‬ ‫חלקנו‪ ,‬ואיך עקבני פעמים לקחת את‬ ‫והנה‪ ,‬אף בבכורה שלקח עשו בעוה"ז‪,‬‬ ‫בבה"מ של שם ועבר‪ ,‬ועל כ"ב שנים‬ ‫ברכתי ואת בכורתי עוה"ז ועוה"ב‪ ,‬ממ"נ‪,‬‬ ‫יש בזה מדרגות קדושות לעלות משם אל‬ ‫שהיה בבית לבן ובדרך‪ ,‬שלא התמיד‬ ‫או הא או הא‪ ,‬ותרווייהו למה ליה? (ובזה‬ ‫הר ה'‪ ,‬כגון עבודה בבכורות‪ ,‬ושארי‬ ‫בתורה כ"כ‪ ,‬נענש שלא ראה יוסף כ"ב‬ ‫נתיישב קושיא א‪ :‬וקשה‪ ,‬ממ"נ‪ ,‬הלא‬ ‫קדושות שבו‪ ,‬ולזה השתוקק יעקב מאוד‪,‬‬ ‫שנה ע"ש‪,‬‬ ‫הברכה מכר ליעקב ולא לקחה ברמיה‬ ‫למען לא יהיה שריד לבית עשו בנחלת‬ ‫והטעם‪ ,‬דוקא שנענש ביוסף‪ ,‬כי יוסף‬ ‫כלל‪ ,‬כי‪-‬אם בדעת ובנפש חפיצה‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬ולא ינוח שבט הרשע על גורל‬ ‫היה ג"כ נזהר מאוד במצוה הנ"ל כמבואר‬ ‫כדכתיב ויבז עשו את הבכורה!‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ולכן לקחה ממנו בקנין גמור‪,‬‬ ‫בס' יערות דבש‪ ,‬שכן כתיב‪' ,‬ואחר ניגש‬ ‫וקושיא ב‪ :‬ואיך תליא התרעומת זה‬ ‫עתה בברכה שברכו יצחק?)‬ ‫וגם עשו ברצון מכרה‪ ,‬כי לו לא יהיה‬ ‫יוסף ורחל' ועי' פירש"י‪ ,‬ולכן נקרא יוסף‬ ‫לעזר ולהועיל‪ ,‬כאומרו הנה אנכי הולך‬ ‫שטנו של עשו‪ ,‬על שהיה נזהר ג"כ במצות‬ ‫ויצחק השיב‪ ,‬גם ברוך יהיה‪ ,‬גם ריבה לו‬ ‫למות‪ ,‬כשיגיע הפרדו מן העולם‪ ,‬ולמה זה‬ ‫כיבוד אב ואם‪ ,‬ולכן נתפס יוסף בעון‬ ‫הבכרה שתרווייהו יהיה לו‪ ,‬שהודה לדעת‬ ‫לי בכורה‪ .‬ז"ה דייקא‪ ,‬החלק הזה הידוע‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם של יעקב‪ ,‬כצדיק הנתפס‬ ‫רבקה הנ"ל‪ ,‬ולכן אמר‪ ,‬גם ברוך יהיה‪,‬‬ ‫קדושה שבה כנ"ל‪ ,‬משא"כ יעקב‪ ,‬שהולך‬ ‫בעון הדור‪,‬‬ ‫ברוך אותיות 'בכור'‪ ,‬גם בכור יהיה‪.‬‬ ‫לחיים נצחיים לאחר מיתתו‪ ,‬א"כ‪ ,‬לו יאה‬ ‫ולכך כיון שהיה יעקב בבית לבן כ' שנה‬ ‫רק אליה וקוץ בה‪ ,‬והיה כאשר תריד‬ ‫הבכורה‪.‬‬ ‫ולא שמר כיבוד אב ואם‪ ,‬וגם לא התמיד‬ ‫ופרקת עולו מעל צוואריך‪ ,‬ועי' פירש"י‪,‬‬ ‫כל זה לענין בכור לכהונה‪ ,‬משא"כ‬ ‫בתורה‪ ,‬היה לו לירא מעשו שיהיה לו‬ ‫שאם יבטל התורה‪ ,‬יחזרו הברכות לעשו‬ ‫בכורה לנחלה‪ ,‬ליטול פי שנים לא קנאה‬ ‫אחיזה‪ ,‬רק משנולד יוסף שטנו של עשו‬ ‫כמקדם‪,‬‬ ‫יעקב מעולם‪( ,‬ככתוב אצלנו בשם הגאב"ד‬ ‫לא היה ירא שיהרגהו‪ ,‬רק שאפ"ה ממילא‬ ‫והטעם‪ ,‬כי בזמן שאין ישראל עושין‬ ‫מ"ו דק"ק פפ"ד א'פסוק 'אשר כריתי לי') ולא‬ ‫יחזרו הברכות לעשו‪ ,‬ויהיה בע"כ עבד לו‪,‬‬ ‫רצונו של מקום ח"ו‪ ,‬אזי יאה עניותא‬ ‫השתוקק עליה‪ ,‬וכי כן נקברו שניהם ביום‬ ‫עד שיתקן החטא ההוא‪ ,‬וכל מה שקנה‬ ‫לישראל‪ ,‬ולא להיות בתים מלאים כל‬ ‫א'‪ ,‬רק שיעקב נכנס תחלה לקבר כידוע‬ ‫עבד קנה רבו‪,‬‬ ‫טוב‪' ,‬וישמן ישורון ויבעט'‪ ,‬ועושר כזה‬ ‫ממעשה דחושים בן דן‪ ,‬כי שם (בעוה"ב‬ ‫והיינו ששלח לו 'עם לבן גרתי ותרי"ג‬ ‫וודאי שמור לבעליו לרעתו ח"ו‪,‬‬ ‫בקבר‪ ,‬הוא) הוא הבכור כנ"ל‪.‬‬ ‫מצות שמרתי' לבד‪ ,‬ולא כיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫וטוב לסבול יסורין‪ ,‬להתם החטא‬ ‫והאלשיך כ' טעם הברכות‪,‬‬ ‫דאם שמרתי גם כיבוד אב ואם‪ ,‬אזי היה‬ ‫ולכלות פשע‪ ,‬ואח"כ ישוב לב יצרן‪ ,‬ישכנו‬ ‫שרצה יצחק לברך את עשו‪ ,‬ורבקה‬ ‫תרי"ד מצות‪ ,‬אבל עכשיו שלא שמרתי‬ ‫בטח בדד עין יעקב‪.‬‬ ‫התחכמה להמשיכן ליעקב‪ ,‬הטעם‪ ,‬כי‬ ‫רק תרי"ג‪ ,‬לכן‪' ,‬ואחר עד עתה'‪ ,‬שנולד‬ ‫יצחק שפט‪ ,‬כיון שיעקב נטל כל חלק‬ ‫שטנך שלא תמיתני‪,‬‬ ‫והנה קודם מ"ת‪ ,‬שקיימו האבות כל‬ ‫התורה עד שלא נתנה‪ ,‬ושמרו גם את‬ ‫העוה"ב‪ ,‬והשאיר לעשו עוה"ז‪ ,‬א"כ‪ ,‬אין‬ ‫אבל מ"מ‪ ,‬קראתיך אדוני והנני עבדך‪,‬‬ ‫השבת‪ ,‬ואפ"ה שמרו ג"כ אזהרת 'יום‬ ‫לו ליעקב בחלקו של עשו כלל‪ ,‬לכן רצה‬ ‫ויהי לי שור וכו' ואשלחה להגיד לאדוני‪,‬‬ ‫ולילה לא ישבותו'‪ ,‬כמבואר אצלינו לעיל‬ ‫לברך את עשו‪ ,‬להמשיך לו כל תאות‬ ‫והכל שלך‪ ,‬ובודאי פיוס גדול הוא זה‬ ‫בפ' וירא בשם אדמ"ו הגאון הנ"ל ע"ש‪,‬‬ ‫עוה"ז‪.‬‬ ‫למצוא חן בעיניך‪ ,‬כי אין הרב מתקנא‬ ‫וזהו‪ ,‬והיה כאשר תרי"ד לשון צער‬ ‫אבל רבקה הבינה‪ ,‬אם לא יהיה ליעקב‬ ‫בעבדו‪ ,‬ודו"ק‪:‬‬ ‫כפירש"י שיהיה לך פתחון פה על א'‬ ‫שום הכנה בעןה"ז‪ ,‬ויהיה ח"ו תמיד שרוי‬ ‫‪19‬‬