gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפרת · Parperes — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: פרפרת · Parperes

שבוע: תולדות (2026-11-09)

פרפרת · Parperes — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נא לא לעיין בשעת התפילה וקריה"ת!‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫לע"נ‬ ‫נתנאל בן‬ ‫ציפורה‬ ‫ושלמה‬ ‫גליון‬ ‫רפאל בן‬ ‫אסתר‬ ‫‪663‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫*****************************************************************************************************************************************************************************************************************************‬ ‫דבר מאכל אחר ומביא לה; גם כאשר לא היה שם דבר‬ ‫ְו ֵא ּ ֶלה ּת ֹו ְלדֹת יִ ְצ ָחק ּ ֶבן ַא ְב ָר ָהם ַא ְב ָר ָהם‬ ‫מאכל שאוהבת היה מביא לה משהו מהשמחה‪ ,‬וכאשר היה‬ ‫שב לביתו נכנס במאור פנים ואמר‪" :‬רבעצן‪ ,‬הבאתי לך‬ ‫הולִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק )כה‪ ,‬יט(‬ ‫ֹ‬ ‫מהשמחה"‪ ,‬כאומר 'גם כשהייתי בשמחה לא שכחתי‬ ‫ממך'‪...‬‬ ‫מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל השתתף פעם‬ ‫בכינוס שנערך להורי תלמידות הסמינרים‪ ,‬ובמהלכו נשאו‬ ‫במשך שנים רבות במוצאי יום הכיפורים לא היה מכניס לפיו‬ ‫דברים אנשי חינוך בולטים שהסבירו כיצד יש לנהל בית‬ ‫דבר מאכל בישיבה‪ ,‬על אף שהיה משתהה בה זמן־מה‪ ,‬עד‬ ‫יהודי וכיצד להחדיר בילדים את ההשקפה הטהורה‪.‬‬ ‫שהגיע לביתו לסעוד יחד עם הרבנית‪ .‬בשנים האחרונות‪,‬‬ ‫כאשר ידע שהבדילו לה‪ ,‬היה טועם בישיבה וכשהגישו לו‬ ‫אחרון הדוברים היה רבינו הגראי"ל‪" :‬שמעתי כאן הרבה‬ ‫את צלחת העוגות היה מפריש כמה חתיכות‪ ,‬מסדר אותן‬ ‫שיטות ודרכים להצליח בחינוך הילדים"‪ ,‬אמר מרן ראש‬ ‫יפה במגש‪ ,‬ואומר‪" :‬זה בשביל הרבנית"‪ ,‬וכך היה נכנס‬ ‫הישיבה‪" ,‬אנחנו לא יודעים איזו מהשיטות הללו מוצלחת‬ ‫הביתה‪ ,‬כשהוא עדיין לבוש קיטל ועטור בטלית וכל מראהו‬ ‫יותר ומתאימה יותר לכל אחד מהילדים"‪.‬‬ ‫כמלאך ה' כשבידו מגש העוגות‪ ,‬וכשנכנס פנה אליה וקרא‬ ‫בשמה ואמר לה‪" :‬זה הבאתי במיוחד עבורך‪ ,"...‬אשרי עין‬ ‫"אבל דבר אחד אני כן יודע"‪ ,‬הוסיף‪" ,‬על פי רוב‪ ,‬אם האבא‬ ‫ראתה זאת!‪.‬‬ ‫מתנהג בדרך הנכונה והאמא מתנהגת כמו שצריך‪ ,‬גם‬ ‫הילדים שלהם גדלים ומתחנכים כראוי‪ .‬כמובן שיש יוצאים‬ ‫עד כמה גבהה עבודה זו בעיניו? לפעמים שכחו להביא עוגה‬ ‫מן הכלל‪ ,‬וכל ילד הוא עולם בפני עצמו‪ ,‬אבל בדרך כלל‬ ‫מהשמחה וביקש לשוב לאולם להביא‪ ...‬אירע פעם שהגיעו‬ ‫רואים שהילדים צועדים בעקבות ההורים‪ .‬כשכתוב 'אברהם‬ ‫לדלת הבית ורבינו פנה למי שליווהו באותו יום‪ ,‬רבי מאיר‬ ‫הוליד את יצחק' הוא קודם־כל הפך את עצמו ל'אברהם'‬ ‫שמעון קלמנוביץ‪ ,‬ושאל‪" :‬היכן העוגות?"‪ ,‬והשיב שנשארו‬ ‫והיה צדיק בכל דרכיו‪ ,‬ורק כך הוא 'הוליד את יצחק'‪ ,‬זכה‬ ‫ברכב‪ .‬אמר רבינו‪" :‬אני ממתין"‪ .‬צריך היה לרדת לביתו של‬ ‫לבן קדוש וטהור כמו יצחק אבינו"‪.‬‬ ‫רבי אסא‪ ,‬שגר באותו בנין‪ ,‬לקחת ממנו מפתחות ומשם‬ ‫לרדת למטה להביא מהרכב את העוגות‪ ,‬ורבינו נותר לבדו‬ ‫]מתוך 'לקראת שבת מלכתא'‪-‬הרב יעקב לוסטיגמן[‬ ‫בחדר המדרגות‪ ,‬עומד וממתין לעוגות‪ .‬כשהגיעה סוף סוף‬ ‫* * *‬ ‫צלחת העוגות‪ ,‬החל לסדרן יפה בצורה מסודרת עם המפיון‬ ‫שייראה יפה‪ ,‬וכך נכנס הביתה ופנה לרבנית‪" :‬רעבעצן‪ ,‬איך‬ ‫דברי מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הנ"ל נאמרו בכללות‬ ‫העב גיטראכט אף דיר‪ ,‬און עפעס געבריינגט! ]חשבתי עלייך‬ ‫ההנהגה‪ ,‬אבל ניתן להוסיף על דבריו שאם ניכנס לפרטים‬ ‫והבאתי לך משהו מהשמחה![‪.‬‬ ‫נראה שהדבר הכי קריטי בחינוך הילדים הוא השלום‬ ‫וההערכה הקיימים בין ההורים‪ ,‬וככל שההורים משקיעים‬ ‫עד כדי כך‪ ,‬שבשנים שהיה טס לחוץ לארץ בלעדיה היה‬ ‫יותר בענין זה ‪ -‬כך ילדיהם יוצאים יותר מחונכים ויותר‬ ‫לוקח מהשוקולד שחילקו הדיילים בטיסה והיה צוררו בתיקו‪,‬‬ ‫בריאים וחזקים בנפשם וזוכים ההורים לרוות מהם נחת‬ ‫באומרו‪" :‬אביא זאת לרבנית כשאחזור"‪ ,‬וגם כאשר לפעמים‬ ‫מלא חופנים‪...‬‬ ‫מדובר היה על שבועות ארוכים‪ .‬גם בשנים האחרונות‪,‬‬ ‫כשניזונה רק בהזנה מלאכותית‪ ,‬המשיך להביא לה דברים‬ ‫* * *‬ ‫למרות שבין כה וכה לא תאכל‪ .‬חשוב היה לו שתדע שהוא‬ ‫בגמ' מסופר )יבמות סג‪ (.‬על התנא הקדוש רבי חייא‪ ,‬שכל‬ ‫זוכר אותה גם כשאינו בבית‪.‬‬ ‫דבר שהיה רואה והיה סבור שיכול לשמח את אשתו היה‬ ‫כמו כן‪ ,‬כשנכנסו תלמידים מהישיבה או תלמידים ותיקים‬ ‫צורר בסודרו ומביא לה‪ .‬הגאון רבי חיים פינחס שיינברג‬ ‫ובישרו על שמחות בביתם וכדו'‪ ,‬דאג תמיד לשתף אותה‬ ‫זצ"ל נהג גם הוא בדרך זו‪ .‬תמיד הייתה מחשבתו במה יוכל‬ ‫בכל העניינים שניתן היה‪ ,‬והיה מבקש שייכנסו אליה‬ ‫לשמח את אשתו ולהכיר לה טובה על מסירות נפשה עבורו‪.‬‬ ‫בכל שמחה שהשתתף היה נוטל איתו פרוסת עוגה או איזה‬ ‫קצר מהזמן בו הוא אמור להופיע בביתו‪ ,‬ואז לדאוג‬ ‫במטבח ויספרו לה וכדו'‪ .‬לפעמים קרא לה‪" :‬תראי תראי‬ ‫להתקשר ולהודיע שהוא מאחר‪ .‬לא אחת‪ ,‬כאשר לא השיגו‬ ‫באשע איזה ילד צדיק ומתוק‪."...‬‬ ‫טלפון וכדו' ואמרו לו שהרבנית ודאי אינה דואגת שהרי‬ ‫יודעת שהרב מתעכב מעט‪ ,‬הוא לא היה רגוע וביקש‬ ‫* * *‬ ‫שיודיעו לה‪ .‬אברכים שפגשוהו כשפנה לצאת מהישיבה‬ ‫בהכירו את הרבנית ידע את טבעה מה היא אוהבת ומה אינו‬ ‫וביקשו לשאול שאלה שלקחה כמה דקות נענו בהסכמה‪ ,‬אך‬ ‫רצוי לה‪ ,‬והקפיד מאוד שהכל יהיה כרצונה‪ .‬לדוגמה‪ ,‬הקפיד‬ ‫ראו שקודם לכן התקשר לרבנית והודיע לה שהוא מאחר‬ ‫מאוד להחזיר כל דבר למקום‪ ,‬ועוד כל מיני הנהגות‬ ‫מעט‪ .‬היה בכך משום חינוך לאברכים בענין זה‪...‬‬ ‫שלפעמים יכלו לתמוה מדוע מקפיד לעשות זאת או למה‬ ‫כאשר היה חוזר מחוץ לארץ והמוני בחורים ואברכים‬ ‫באופן זה דווקא‪ ,‬והתשובה היתה‪" :‬זה מה שטוב‬ ‫המתינו לו‪ ,‬ידעו כולם שברגע שירד מכבש המטוס יתקשר‬ ‫לרבנית‪."...‬‬ ‫מיד להודיע בבית שהגיע‪ .‬וסיפר רבי אברהם מילר‪ ,‬שאירע‬ ‫פעם פתח צוהר למבטו זה‪ .‬היה זה כשאברך מקורב מאוד‬ ‫פעם שלא ענתה וניסה כמה פעמים‪ ,‬וגם כאשר היו במרחק‬ ‫סיפר לו בתוך שיחה‪ ,‬שאשתו אומרת לו שהגיע הזמן‬ ‫של כמה דקות מהבית התקשר כדי להקדים ולשמחה כמה‬ ‫להחליף את החליפה‪ .‬התלמיד ידע עד כמה רבינו זהיר‬ ‫דקות קודם ולהרגיעה שירד מהמטוס בשלום‪.‬‬ ‫באיסור 'בל תשחית' וטען שאין שום סיבה להוציא את‬ ‫* * *‬ ‫החליפה משימוש תמידי כאשר זו מצוינת‪ .‬אמר לו רבינו‪:‬‬ ‫"אינני מבין אותך‪ ,‬אם אשתך מבקשת ממך וזה כה חשוב‬ ‫תלמידים שנכנסו לבית בימי הקיץ התקשו להבין כיצד‬ ‫לה‪ ,‬לא צריך להחליף בגלל החליפה אלא בגלל שזה חשוב‬ ‫אפשר ללבוש כל כך הרבה טליתות בלי שיהיה בבית מזגן‬ ‫לה‪ .‬אם היא מתביישת מזה‪ ,‬זה עצמו סיבה‪."...‬‬ ‫לצינון מזג האוויר הלוהט‪ .‬פעם אחת עמדו והתקינו מערכת‬ ‫מיזוג אוויר שתקל עליו את כובד הציציות‪ ,‬אולם רבינו לא‬ ‫* * *‬ ‫מיהר להדליק את המזגן‪ ,‬ובכל פעם היה אומר לשאול את‬ ‫הנהגתו בעניין זה היתה לסמל ודוגמה לתלמידי הישיבה‪.‬‬ ‫הרבנית אם זה לא מפריע לה‪ .‬ואכן‪ ,‬ברוב ימיה חש שזה‬ ‫סיפר אחד התלמידים‪ :‬ידוע היה בקרב התלמידים איזה יחס‬ ‫מפריע לה ולא הסכים שידליקו אותו אלא א"כ לא שהתה‬ ‫שלילי יש לרבינו למושג ששמו 'עיתון'‪ ,‬שכל מהותו ועניינו‬ ‫בבית באותו זמן‪.‬‬ ‫להעביר את הזמן‪ ,‬הדבר היקר ביותר בחיי האדם‪ .‬דבר זה‬ ‫* * *‬ ‫בא לידי ביטוי כשדיברו איתו שאולי יכניסו לעיתון דבר־מה‪,‬‬ ‫סירב ואמר בנחרצות שלא רוצה חלק בביטול תורה וכדו'‪.‬‬ ‫לפעמים לא חש בטוב וקשה היה לו לאכול‪ ,‬אך היות וטרחה‬ ‫משום כך התפלא תלמיד שכאשר סיפר פעם לרבינו‬ ‫בהכנת הארוחה עבורו‪ ,‬זירז עצמו לאכול למרות זאת‪ .‬פעם‬ ‫שבעיתון פלוני נדפסה תמונתו משתתף בכנס מסוים‪ ,‬הביע‬ ‫שב מהישיבה ולא חש בטוב‪ ,‬וכשבא מצא שהכינה לו אוכל‬ ‫התעניינות ואף ביקש שאם יזדמן לו אותו עיתון ישמח‬ ‫על השולחן‪ .‬ישב שם תלמיד אחד ורבינו אמר לו שאינו חש‬ ‫שיביאנו לו‪ ...‬כשראה התלמיד שרבינו מתעניין בזה‪ ,‬החל‬ ‫בטוב‪ ,‬וביקשו בתחנונים שיאכל את האוכל כדי שכשהרבנית‬ ‫מפעם לפעם לספר לרבינו שהיה כתוב שרבינו דרש שם‬ ‫תחזור לא תצטער שלא אכל‪ .‬כמו כן הקפיד לא לצאת‬ ‫והספיד שם ופסק כך וכך‪ ,‬ורבינו מצדו ביקש ממנו אם יכול‬ ‫מהבית בלי לברכה לשלום‪ ,‬וכששב מהישיבה‪ ,‬גם אם היה‬ ‫להשיג לו זאת‪ ...‬אותו תלמיד התפלא מאוד בלבו‪ :‬הלוא כל‬ ‫עייף או מוטרד‪ ,‬נכנס תמיד במאור פנים‪.‬‬ ‫מי שהכירו ידע עד כמה הוא חס על כל רגע מזמנו לנצלו‬ ‫לשקידת התורה וחוץ מזה שום דבר לא תופס מקום בראשו‪,‬‬ ‫למרות שתמיד היה מדקדק ובורר את מילותיו‪ ,‬בכל זאת‬ ‫ואינו סובל את המושג עיתון‪ ,‬אם כן מדוע הוא מבקש להביא‬ ‫ראו אצלו זהירות מיוחדת כלפי הרבנית שלא ישתמע‬ ‫לו את התמונות והידיעות שהתפרסמו?!‪ .‬בהזדמנות אזר‬ ‫מדבריו שמץ של פגיעה בה‪ ,‬ואפילו שלא יישמע שום צד‬ ‫עוז ושאל את רבינו לשם מה הוא זקוק לכך?‪ .‬חייך רבינו‬ ‫חסרון‪ ,‬רק בנעימות ודרך חיבה‪ .‬ניכר היה שחשב הרבה‬ ‫ואמר‪" :‬אני עצמי אכן לא צריך לזה‪ ,‬אבל הרבנית שמחה‬ ‫קודם שמשיב לה תשובה שלא ייגרם לה שום עוגמת נפש‪.‬‬ ‫מזה וברצוני לשמחה‪ ,‬וכאשר אתה מביא לי זאת אני מביא‬ ‫פעם נתבקש על ידי אחד השואלים לשמור פרט מסוים‬ ‫לה כדי לשמחה"‪.‬‬ ‫בסוד‪ .‬כשנודע לו שהדבר החל להתפרסם ירד במיוחד‬ ‫* * *‬ ‫לביתם ששכן באותו בנין לשאלם האם ניתן לגלות העניין‬ ‫לרבנית‪ ,‬כי חשש שתדע וייגרם לה מכך צער שלא סיפר לה‪.‬‬ ‫כראש ישיבה‪ ,‬רב פוסק הלכה ומנהיג‪ ,‬היה רבינו מוקף‬ ‫תמיד שואלים שבאו לדבר אתו בלימוד‪ ,‬לברר אצלו שאלות‬ ‫* * *‬ ‫בהלכה‪ ,‬מבקשי עצה וברכה‪ ,‬ובכל פעם שיצא מהישיבה או‬ ‫מאז שניתן היה להתפלל בכותל המערבי‪ ,‬מנהגו היה ללכת‬ ‫הלך לשמחה וכדו' היה מוקף בעמך בית ישראל‪ .‬בכל‬ ‫ברגליו להתפלל את תפילות השחר של ימי ר"ה ויוהכ"פ ליד‬ ‫ההמולה הזו לא שכח אף פעם לשים לב אם חרג ולו בזמן‬ ‫לשמש בקודש בבית רבינו לא ראיתי מעולם שום ויכוח‬ ‫שריד בית מקדשנו בכותל המערבי עם הנץ החמה כהרגלו‪.‬‬ ‫ביניהם‪ ,‬רק ויכוח אחד אני זוכר‪ .‬היה זה כאשר פעם שניהם‬ ‫שנה אחת התעוררה הרבנית לפנות בוקר וביקשה שיישאר‬ ‫נצרכו לי באותו זמן‪ ,‬ולא ידעתי למי ללכת ראשון‪ .‬נזכרתי‬ ‫להתפלל בשכונה‪ ,‬שלא יטריח עצמו מוקדם כל כך‪ .‬השיב‬ ‫באותו רגע שנכתב בשו"ע שבשימוש ‪ -‬האב קודם לאם‪ ,‬לכן‬ ‫לה רבינו שאם תבקש שלא ילך אז הוא לא ילך‪ ,‬אך הסביר‬ ‫ניגשתי לרבינו לעזור לו‪ .‬שאלני רבינו‪' :‬מה ביקשה הרבנית‬ ‫לה עד כמה שזה חשוב לו‪ ,‬עד שנחה דעתה והסכימה‪.‬‬ ‫ממך'‪ ,‬עניתי לו שצריכה את עזרתי‪ .‬אמר לי רבינו‪' :‬אם כן‬ ‫לשנה אחרת חשש שאינה מעוניינת למרות שכאשר דיבר‬ ‫למה אתה מגיע אלי? לך תעזור לה'‪ .‬ניגשתי לרבנית וגם‬ ‫אתה הסכימה‪ ,‬והחליט לערוך גורל הגר"א ]עד כמה שידוע זו‬ ‫היא שאלה אותי‪' :‬מה הרב ביקש ממך'‪ ,‬והשבתי לה שהרב‬ ‫הפעם היחידה שערך גורל הגר"א[‪ .‬ואכן‪ ,‬בגורל יצא הפסוק 'ה' עוז‬ ‫צריך את עזרתי‪ .‬השיבה לי הרבנית‪' :‬למה אתה מגיע אלי?‬ ‫לעמו יתן‪ ,‬ה' יברך את עמו בשלום'‪ ,‬ופירש רבינו את‬ ‫לך תעזור לו'‪ .‬כך הלוך וחזור מרבינו לרבנית שכל אחד‬ ‫התשובה בתרתי‪ :‬גם שתהיה לו הסייעתא דשמיא שיהיה לו‬ ‫שולח אותי לעזרת השני‪ .‬זהו הוויכוח היחידי שזכור לי‪.‬‬ ‫כוח ללכת ‪" -‬ה' עוז"; וכן שאין לו לחשוש על שלום ביתו ‪-‬‬ ‫בכלל‪ ,‬כשהיו באים לעזור לו במשהו היה תמיד אומר‪' :‬האם‬ ‫"ה' יברך את עמו בשלום"‪ ,‬ולכן הלך‪.‬‬ ‫הרבנית לא צריכה משהו?'"‪.‬‬ ‫* * *‬ ‫]מתוך הספר 'מגדלתו ומרוממתו'[‬ ‫היכי דמי סבלנות? כידוע‪ ,‬בימי חנוכה היו מגיעים רבים‬ ‫יש ּ ָתם י ׁ ֵֹשב א ָֹהלִ ים )כה‪ ,‬כז(‬ ‫וְ יַעֲ קֹב ִא ׁ‬ ‫מתלמידי הישיבה לראותו מקיים את המצווה‪ .‬מספר הרה"ג‬ ‫רבי אברהם אבא אורבך‪ :‬פעם הגיע זמן השקיעה‪ ,‬ורבינו‬ ‫שהידר לא לאחר מזמן השקיעה ניגש להדליק בלהט שבער‬ ‫תם ‪ -‬אינו בקי בכל אלה‪ ,‬אלא כליבו כן פיו )רש"י(‬ ‫בו לעת קיום מצוות ה'‪ .‬לפתע פנתה אליו הרבנית ושאלה‪:‬‬ ‫אחד מראשי מוסד אחד בצפון הארץ ביקש לארוז את חפציו‬ ‫"האם אוכל עוד להתפלל מנחה?"‪ ,‬הניח רבינו את הנר‬ ‫ולצאת למסע לחו"ל לטובת תלמידיו‪ .‬פנה אפוא לאחד‬ ‫מידיו ואמר לה שתוכל להתפלל‪ .‬באותו יום למדו התלמידים‬ ‫הרבנים המכיר היטב את מוסדותיו וביקש ממנו מכתב‬ ‫לימוד כפול ומכופל‪ ,‬לא רק איך מקיימים מצווה חביבה‬ ‫תמיכה‪ .‬כמובן‪ ,‬ניאות הרב מיד והתיישב לכתוב מכתב‬ ‫כהדלקת הנר‪ ,‬אלא איך מכבדים את האשה‪ ,‬גם כאשר‬ ‫תמיכה נלהב ביותר‪ .‬לקח את המכתב‪ ,‬ירד עמו לערי‬ ‫לכאורה זה סותר מעט את ההידור שהיה רגיל בו‪ .‬בפעם‬ ‫המרכז‪ ,‬וביקש להוסיף את ברכת גדולי ומאורי הדור עבור‬ ‫אחרת אירע מקרה הפוך‪ :‬כדרכו היה לומד עד הרגע‬ ‫המוסדות‪ .‬ואכן‪ ,‬גדולי ישראל‪ ,‬ובראשם מרן הגראי"ל‬ ‫האחרון‪ .‬פעם‪ ,‬כמה דקות טובות קודם לכן אמרה לו‬ ‫שטיינמן זצ"ל‪ ,‬צירפו חתימתם למכתב‪ .‬עם מכתב זה יצא‬ ‫הרבנית בטעות שכבר הגיע הזמן להדלקה‪ .‬הציץ רבינו‬ ‫אותו ראש מוסד אל הגולה‪ ,‬ואף שב כאיש בשורה שהצליח‬ ‫בשעונו והבחין בטעותה‪ ,‬למרות זאת לא אמר מילה‪ .‬הוא‬ ‫לגייס תרומות נכבדות‪ .‬חלפו שנתיים ימים ונפלה החלטה‪:‬‬ ‫קם מיד ואמר‪" :‬כן‪ ,‬כן"‪ ,‬ניגש ליד המנורה והשתהה בהכנות‬ ‫צריך לנסוע שוב אל הגולה‪ ,‬להביא מזור אל היושבים בארץ‬ ‫שונות עד שהגיע הזמן‪.‬‬ ‫הקודש‪ .‬ובכן‪ ,‬לא מן הראוי להביא מכתב ישן מלפני שנתיים‪,‬‬ ‫* * *‬ ‫ויש לערוך מכתב חדש‪ .‬פנו שוב אל אותו רב‪ .‬ביקש הרב‬ ‫להעתיק את מכתב הקודש מילה במילה עם התאריך‬ ‫סיפר אחד השכנים‪" :‬בשעתו הייתי אחראי על ועד הבית‪,‬‬ ‫החדש‪ ,‬וצירף חתימת ברכתו‪ .‬נטלו את המכתב ואצו רצו‬ ‫ופעם היה ספק באיזה עניין ונכנסתי לדון עמו את הפרטים‪.‬‬ ‫לבתי זקני הדור לבקש את צירוף ברכתם המחודשת‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫השאלה הייתה האם רבינו צריך לשלם‪ ,‬אולם לא הייתה זו‬ ‫גדולי ישראל שבו וצירפו את חתימתם‪ .‬אך בביתו של מרן‬ ‫שאלה של טענות רק שאלה הלכתית‪ ,‬האם ועד כמה על‬ ‫קרתה ההפתעה‪" :‬איני חותם!"‪ ,‬פסק‪ .‬התגובה הנחרצת‬ ‫רבינו לשאת בנזק מסוים שאירע‪ .‬רבינו דן אתו בהלכה‬ ‫הפליאה מאוד את הנוכחים‪ .‬ניסו בכה ובכה‪ ,‬אך רבינו‬ ‫והציע את פרטי ההלכה בעניין‪ ,‬מהם עלה שאינו צריך‬ ‫בשלו‪ .‬חזר ואמר פעמים מספר‪" :‬מעולם לא חתמתי על‬ ‫לשאת בתשלום‪ .‬לפתע עברה הרבנית שם ושמעה מעט‬ ‫מכתב זה וגם לא אחתום עליו עכשיו"‪ .‬פלא פלאות‪ .‬התברר‬ ‫מדבריו ואמרה‪' :‬אנחנו צריכים לשלם'‪ .‬שתק רבינו מיד ולא‬ ‫כי הרב הנ"ל ברוחב לבו הוסיף במכתב השני מילה אחת‪:‬‬ ‫דן יותר בעניין‪ ,‬הוציא מכיסו ושילם"‪.‬‬ ‫'מוסד חשוב ביותר'‪ ,‬ועל כך לא הסכים רבינו לחתום‪" .‬מוסד‬ ‫חשוב? בסדר‪ .‬מוסד חשוב ביותר? איני מכיר את המוסד‬ ‫* * *‬ ‫שלכם מספיק בשביל שאכתוב כך‪ ...‬לא ייתכן אפוא"‪ ,‬אמר‬ ‫את שיא דרגתם המופלאה בהשראת השכינה ע''י כבוד‬ ‫רבינו בוודאות‪" ,‬שחתמתי אי פעם על מכתב כזה!"‪.‬‬ ‫הדדי ‪ -‬ראו בשנים האחרונות‪ ,‬עת הפליגו בזקנה; ודווקא‬ ‫* * *‬ ‫בגיל זה שבדרך הטבע כל אחד עסוק במכאוביו‪ ,‬דווקא אז‬ ‫ראו איך דואגים הם אחד לשני‪ ,‬ולא זו בלבד אלא גם בזמן‬ ‫גביר אמריקאי תרם שני מיליון דולר לארגון מסוים‪ .‬ביום מן‬ ‫כזה שלא כל כך שמעו‪ ,‬הרגישו בעצמם זה את רצונו וצרכיו‬ ‫הימים ערך הגביר חתונה לבנו‪ .‬רבני הארגון‪ ,‬אשר ביקשו‬ ‫של רעהו‪ .‬אחד מבני הבית מתאר זאת כך‪" :‬מאז שנכנסתי‬ ‫ואמר‪" :‬רבינו‪ ,‬בבית הספר הזה יש למעלה מעשר מורות‬ ‫לכבדו‪ ,‬כתבו לו מכתב הוקרה וברכה‪ .‬אחד מהם אף העלה‬ ‫שהן נשות אברכים! מי שיזכה להחזיק מוסד כזה הוא כמי‬ ‫רעיון לצרף לחתימותיהם של הרבנים גם את חתימתו של‬ ‫שמחזיק כולל!"‪ .‬נפנה אליו ראש הישיבה ואמר‪" :‬כעת‬ ‫רבינו‪ ,‬ונציגי הארגון באו לבקשו שיעשה זאת‪ .‬רבינו נענה‬ ‫שמעתי את האמת‪ .‬אכן‪ ,‬צודקים אתם‪ ,‬פרנסת עשר‬ ‫לבקשתם וחתם‪ .‬ראו הנציגים כי טוב‪ ,‬והחליטו על רעיון‬ ‫משפחות אברכים היא סיבה מספקת כדי לפעול למען‬ ‫חדש – שרבינו יכתוב את המכתב כולו בכתב ידו‪ .‬לדבריהם‪,‬‬ ‫העניין!‪."...‬‬ ‫באופן הזה יתכבד הגביר במיוחד‪ .‬רבינו היה נכון גם לכך‪.‬‬ ‫אם יועיל העניין במשהו לארגון החשוב‪ ,‬גם טרחה זו ישרה‬ ‫* * *‬ ‫בעיניו‪ .‬הוא ישב והעתיק‪ ,‬עד שהגיע למשפט שבו נכתב‬ ‫לקח גדול בענייני הדיוק המוחלט בכל מילה היוצאת מן הפה‬ ‫"וכידוע‪ ,‬מי שדואג לילדים של הקב"ה‪ ,‬הקב"ה דואג לילדים‬ ‫למד מקורבו של רבינו‪ ,‬לאחר שנכנס אליו בלוויית גביר‬ ‫שלו"‪ .‬בשלב זה עצר את הכתיבה והעיר‪" :‬משפט כזה איני‬ ‫נכבד‪ .‬אותו מקורב ביקש ברכה עבור הגביר‪ ,‬והוסיף כי‬ ‫כותב"‪ .‬תהו הנציגים‪ ,‬מה פסול יש בו? הלוא הרב מבריסק‬ ‫בשנה האחרונה תרם אותו עשיר ‪ 20‬מיליון דולר לעניי ארץ‬ ‫אמרו?!‪ .‬אמר להם רבינו‪" :‬זהו משפט של שקר וחנופה! כל‬ ‫ישראל בלי שאף אחד יידע על כך‪ .‬הגיב רבינו‪" :‬זה לא נכון"‪.‬‬ ‫חיי אני מנסה להתרחק משקר וחנופה‪ ,‬וכעת אתם רוצים‬ ‫הלה התפלא ואמר‪" :‬הלוא רק אני יודע את הסכום שתרם!"‪.‬‬ ‫להכשילני בזה?!"‪ .‬כעת התגברה תמיהתם‪" :‬יהודי נותן שני‬ ‫נענה רבינו לעומתו‪" :‬אמרת שאף אחד לא יודע מכך‪ ,‬זה לא‬ ‫מיליון דולר‪ ,‬ושקר וחנופה לכתוב עליו שהוא דואג לילדים‬ ‫נכון‪ .‬הנה‪ ,‬אני כבר יודע מזה‪."...‬‬ ‫של הקב"ה?!"‪ .‬ראה רבינו שאינם יורדים לסוף דעתו‬ ‫והסביר‪" :‬כמה מדברים שיהודי זה הרוויח השנה?"‪70" .‬‬ ‫* * *‬ ‫מיליון דולר"‪ ,‬השיבו הנציגים‪" .‬מה עושה אדם עם ‪ 70‬מיליון‬ ‫דולר?"‪ ,‬תמה רבינו‪ ,‬והמשיך‪" :‬הוא תרם שני מיליון ל‪ ...‬חצי‬ ‫סיפר הרה"ג רבי שלמה לוינשטיין שליט"א‪" :‬פעם אחת‬ ‫מיליון לארגון פלוני‪ ,‬ועוד רבע מיליון למוסד אלמוני‪ .‬בסך‬ ‫אמר לי מרן‪" ,‬אנשים עושים הכל 'לשם שמים'‪ .‬תשאל בן‬ ‫הכל הגיעו תרומותיו לסכום גדול של שלושה מיליון‪ .‬יפה‪,‬‬ ‫אדם למה עשית את מה שעשית? תקבל תשובה‪' :‬לשם‬ ‫אבל נשארו לו עדיין ‪ 67‬מיליון דולר‪ .‬מה הוא אמור לעשות‬ ‫שמים'‪ .‬הלה פותח ישיבה 'לשם שמים'‪ ,‬והלה מחבר ספר‬ ‫בהם?!‪ .‬לאדם רגיל באמת אין מה לעשות עם סכום כזה‪,‬‬ ‫'לשם שמים'‪ .‬זה מתפלל 'לשם שמים'‪ ,‬וזה מקיים מצוות‬ ‫אבל לילדים של הקב"ה יש הרבה דברים טובים שהיו יכולים‬ ‫'לשם שמים'‪ .‬גם כשאנשים רבים ביניהם ‪ -‬המריבה היא‬ ‫להיעשות ב־‪ 67‬מיליון דולר‪" ...‬אילו היה אותו גביר משאיר‬ ‫'לשם שמים' כמובן‪ ...‬ונפקא מינה גדולה יש בדבר‪ :‬כיון‬ ‫אצלו שלושה מיליון ונותן לילדים של הקב"ה את כל השאר‪,‬‬ ‫שהמריבה היא 'לשם שמים' ‪ -‬כל אחד מהצדדים טוען‪' :‬איני‬ ‫יכולים היינו לכתוב עליו שהוא 'דואג לילדים של הקב"ה'; אך‬ ‫רשאי לוותר! בשלמא על כבודי הייתי מוותר‪ ,‬אבל על כבודו‬ ‫כל עוד עשה ההיפך‪ ,‬אין הדברים הללו אלא חנופה‬ ‫של הקב"ה? חס וחלילה'‪."...‬‬ ‫ושקר‪."...‬‬ ‫"וכך‪ ,‬אנחנו מרמים את עצמנו!"‪ ,‬סיים ראש הישיבה את‬ ‫* * *‬ ‫דבריו‪" ,‬הלוואי ואחוז אחד מכל מה שאנחנו עושים היה‬ ‫באמת לשם שמים‪."...‬‬ ‫אם כבר מדברים על תמימות ואמת‪ ,‬ישנה תופעה שאנשים‬ ‫נוטים להסתתר מאחורי כל מיני סיבות רוחניות‪ ,‬בה בשעה‬ ‫"באחת מנסיעותיו לארצות הברית"‪ ,‬כך סיפר לי בן־דודי‪,‬‬ ‫שהבעיה האמתית המפריעה להם נראית כאילו אינה‬ ‫"הם טסו במטוסו הפרטי של ר' שמעון גליק ועברו מעל‬ ‫מעניינם כלל‪ .‬אדם צריך לחנך את עצמו לנהוג בכנות וביושר‬ ‫מפלי הניאגרה‪ .‬רבי שמעון ניגש לבן־דודי ואמר לו שיגיד‬ ‫ולא לשקר על עצמו ולחיות בדמיון כאילו הוא בעל דרגה‪.‬‬ ‫לראש הישיבה שכדאי מאוד לעבור לצדו השני של המטוס‬ ‫משום שמשם ניתן לראות את המפלים המרהיבים‪ ,‬שהם‬ ‫* * *‬ ‫ממש 'פלאי הבריאה'‪ ...‬אסור לפספס דבר כזה‪ ...‬זה ממש‬ ‫לראות 'כבוד שמים'‪ .‬ניגש בן־דודי למרן ראש הישיבה‬ ‫מוסד מסוים העוסק בקירוב ילדים לערכי היהדות‪ ,‬עמד בפני‬ ‫זצוק"ל ומסר לו את הדברים‪ .‬הוא קם‪ ,‬עשה פסיעה אחת‪,‬‬ ‫סכנת סגירה בשל חוסר תקציב‪ .‬המורות בבית הספר‪,‬‬ ‫ומיד שב לאחוריו והתיישב במקומו‪" .‬מדוע ראש הישיבה לא‬ ‫שכמעט כולן היו נשות אברכים‪ ,‬חששו‪ ,‬ובצדק‪ ,‬לפרנסתן‪,‬‬ ‫הולך לראות את פלאי הבריאה"‪ ,‬שאל אותו בן־דודי‪" .‬אכן‬ ‫ובעליהן התארגנו להגיע ביחד לבית רבינו ולבקשו להפעיל‬ ‫קמתי לראות את 'פלאי הבריאה'‪ ,‬אלא שאז הרהרתי בלבי‪:‬‬ ‫השפעתו כדי שהמוסד לא ייסגר‪ .‬אחד האברכים פתח‬ ‫אהרן! שוב פעם אתה מרמה את עצמך? האם באמת אתה‬ ‫ואמר‪" :‬רבינו‪ ,‬אם ייסגר המוסד הזה‪ ,‬מאה ילדים לא יידעו‬ ‫הולך לראות את 'פלאי הבריאה'‪ ,‬או שמא הולך אתה לספק‬ ‫מה זה 'שמע ישראל'"‪ .‬שמע מרן ושתק‪ ,‬וניכר היה כי‬ ‫את יצר הסקרנות שלך? אהרן‪ ,‬תאמר את האמת! 'פלאי‬ ‫הדברים אינם מתיישבים על לבו‪ .‬המשיך האברך ותיאר את‬ ‫הבריאה' או 'סקרנות'?‪ ...‬והתיישבתי‪."...‬‬ ‫ההפסד הרוחני של הבנות הלומדות במוסד במקרה שיינעלו‬ ‫בפניהן שערי בית הספר‪ ,‬אך עדיין לא נראה היה כי דבריו‬ ‫]מתוך ספר 'ומתוק האור'‪'-‬פניני הגראי"ל'[‬ ‫נופלים על אוזניים קשובות‪ .‬בשלב זה התערב אברך נוסף‬ ‫לקבלת העלון במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪parperet100@gmail.com :‬‬