gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צום פינטל · Tzim Pintel — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: צום פינטל · Tzim Pintel

שבוע: תולדות (2026-11-09)

צום פינטל · Tzim Pintel — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫צום פינטל · פרשת תולדות תשפ״ז · גליון ‪205‬‬ ‫ויאכל וישת ויקם וילך‬ ‫ולפעמים זו עצמה הסיבה שהוא אוכל הרבה‪ .‬הוא מבקש‬ ‫בפרשת תולדות מספרת התורה‪ :‬״ויעקב נתן לעשו לחם‬ ‫להשלים בכמות את מה שחסר לו בהרגשת הטעם‪ .‬מן‬ ‫ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה״‪.‬‬ ‫החתיכה הראשונה לא קיבל די נחת‪ ,‬ועל כן לוקח שנייה; גם‬ ‫כמה פעולות באות בזו אחר זו‪ :‬ויאכל‪ ,‬וישת‪ ,‬ויקם‪ ,‬וילך‪.‬‬ ‫בה לא נתיישבה נפשו‪ ,‬והוא מוסיף שלישית‪ .‬הוא חושב‬ ‫מורגש כמי שעשה את הכל בבת אחת‪ .‬אכל‪ ,‬שתה‪ ,‬קם הלך‪.‬‬ ‫שעוד מאכל ייתן לו את מבוקשו‪ ,‬אבל החסרון אינו תמיד‬ ‫הכל תוך כדי דיבור‪ .‬וזה מעורר כל אחד מאיתנו להתבונן‬ ‫במאכל‪ .‬יש לפניו דבר טוב‪ ,‬והוא אינו נותן לעצמו שהות‬ ‫במציאות הקרובה לכל אחד‪ :‬כיצד אוכלים‪ ,‬כיצד נהנים‪ ,‬ומה‬ ‫לקבל אותו‪.‬‬ ‫אנו מקבלים מכל הטובות שהשי״ת נותן לנו‪.‬‬ ‫דבר זה אינו שייך לאכילה בלבד‪ .‬אדם יכול להיות מוקף‬ ‫יש אדם שאוכל מאכל טוב‪ ,‬ועוד קודם שגמר את מה‬ ‫שבפיו כבר ידו נמשכת לחתיכה הבאה‪ .‬טעם מעט מן המאכל בטובות‪ ,‬ולעבור על פניהן בלי להרגיש אותן‪ .‬יש לו בית‪ ,‬בני‬ ‫הראשון‪ ,‬וכבר עיניו במאכל השני‪ .‬וכך הוא עובר ממאכל בית‪ ,‬חבר טוב‪ ,‬זמן של מנוחה‪ ,‬אבל דעתו רצה אל מה שעוד‬ ‫למאכל‪ ,‬עד שקם מן השולחן‪ .‬הרבה דברים נכנסו לפיו‪ ,‬אבל צריך להשיג‪ .‬וכיון שאינו מקבל את הטובה הקרובה אליו‪,‬‬ ‫כמה טעם הרגיש בהם? כמה נחת קיבל מהם? לפעמים דווקא נדמה לו שטובתו נמצאת תמיד במקום אחר‪ .‬צריך להוסיף‪,‬‬ ‫לשנות‪ ,‬להשיג עוד‪ .‬אולי שם ימצא את מה שחסר לו‪.‬‬ ‫בשעה שהוא מוקף בכל טוב‪ ,‬אין לו שהות לקבל את הטוב‪.‬‬ ‫כאן מונחת עבודה גדולה‪ :‬לפתח את כוח הקבלה‪ .‬לדעת‬ ‫הרבה אכילה ומעט תענוג‬ ‫להיות עם הדבר שיש לו‪ ,‬להרגיש את טובתו ולהוציא ממנו‬ ‫חיות‪ .‬אדם היודע ליהנות מחלקו אינו‬ ‫כשמדברים על תאוות אכילה‪,‬‬ ‫רגילים לחשוב שהכוונה לאדם‬ ‫מוכרח לרדוף אחר חלקו של חברו‪ .‬יש‬ ‫שמרגיש הרבה טעם במאכל‪ .‬מי שנהנה‬ ‫לו ממה לחיות‪ .‬הוא יכול לקבל הרבה‬ ‫יותר‪ ,‬הרי הוא בעל תאווה גדול יותר‪.‬‬ ‫נחת גם מדבר פשוט‪ ,‬מפני שהוא נמצא‬ ‫וכך מציירים גם עבודת האכילה‪ :‬יהודי‬ ‫עמו ומרגיש בו‪.‬‬ ‫צריך למעט ככל האפשר את הרגשת‬ ‫כשהאדם נעשה בעל הבית‬ ‫הטעם‪ ,‬שתהיה לו מדת השתוות‪ ,‬כל‬ ‫ידוע ענין עבודה על התאוות‪ ,‬לעצור‬ ‫הטעמים יהיו שווים אצלו‪ .‬אבל‬ ‫עצמו מלאכול‪ ,‬או לעצור עצמו‬ ‫כשמתבוננים במציאות הדברים‪ ,‬רואים‬ ‫שאינו כן‪ .‬טעם ותענוג מן המאכלים אין לו שייכות עם בתחילת האכילה‪ ,‬או באמצע‪ .‬ובדרך כלל מסתכלים על זה‬ ‫תאוות‪ .‬יש כאן שני ענינים שצריכים להבחין ביניהם‪ :‬יש כמי שרוצים להחליש הטעם והתענוג‪ .‬זהו כל ענין עבודה‬ ‫עצם התענוג‪ ,‬ויש הרדיפה אחר התענוג‪ .‬תענוגים אינם על התאוות‪ .‬אבל נראה בסייעתא דשמיא ליתן הסתכלות‬ ‫אחרת על כל הענין‪ .‬ואדרבה‪ ,‬בזה שעוצרים מן האכילה‪,‬‬ ‫תאוות כלל‪ ,‬הרדיפה אחריהם‪ ,‬זהו תאוות‪.‬‬ ‫ניקח שני בני אדם היושבים לפני אותו מאכל‪ .‬האחד אוכל רוצים להגביר התענוג והטעם‪.‬‬ ‫דהנה אחד הדברים המחלישים את ההרגשה הוא‬ ‫בנחת‪ ,‬מרגיש את טעמו ונהנה ממנו‪ .‬טוב לו עם המאכל כפי‬ ‫שהוא‪ .‬לאחר שאכל ונהנה‪ ,‬מניח את המאכל‪ ,‬ונפנה לעניניו‪ .‬הרציפות‪ .‬אדם טועם מאכל שהוא אוהב מאוד‪ .‬בתחילה‬ ‫השני רודף אחר התענוג‪ ,‬אוכל עוד חתיכה ועוד חתיכה‪ ,‬הטעם מורגש היטב‪ ,‬אבל כשהוא מוסיף לאכול ברציפות‪,‬‬ ‫ואינו מוצא מקום להפסיק‪ .‬הוא מבקש עוד ועוד‪ ,‬גם הוא מתרגל אליו‪ .‬המאכל נשאר אותו מאכל‪ ,‬ואילו הרגשתו‬ ‫כשהטעם כבר אינו מורגש אצלו‪ .‬הראשון נהנה יותר‪ ,‬והשני הולכת ונחלשת‪ .‬עכשיו הוא עלול לאכול יותר‪ ,‬כי התענוג‬ ‫מכל חתיכה קטן יותר‪ .‬הוא ממשיך לבקש את הטעם‬ ‫משועבד יותר‪.‬‬ ‫התענוג הוא הטובה שהאדם מקבל כפי שהיא‪ .‬הרדיפה הראשון‪ ,‬ואינו מוצא אותו על ידי התוספת‪.‬‬ ‫כאן יכולה העצירה לתת מקום להתחדשות‪ .‬יהודי מניח‬ ‫מתחילה כשהוא אינו יכול להניח‪ ,‬כשהרצון לעוד נעשה בעל‬ ‫הבית עליו‪ .‬הוא כבר אכל‪ ,‬אבל עדיין מחפש‪ .‬הוא כבר קיבל‪ ,‬מעט‪ ,‬אינו נמשך מיד אחר הרצון‪ ,‬ונותן לנפשו שהות‪ .‬כשהוא‬ ‫אבל אינו מרגיש שיש לו‪ .‬וכך נעשית האכילה כולה תנועה חוזר אל המאכל מתוך רצון מחודש‪ ,‬פעמים שהוא מרגיש‬ ‫אל הדבר הבא‪ .‬מה שיש לפניו אינו נותן לו מנוחה‪ ,‬מפני שוב את טובתו‪ .‬אין צורך בכל פעם להוסיף דבר חדש‬ ‫שעיקר דעתו נתונה למה שעוד לא קיבל‪.‬‬ ‫א‬ ‫צום פינטל · פרשת תולדות תשפ״ז · גליון ‪205‬‬ ‫מבחוץ‪ .‬אפשר לחדש את כוח הקבלה מבפנים‪ ,‬ולשוב זו תועלת לשמירת הגוף וגם להכנעת היצר‪ .‬בהמשך הוא‬ ‫מזהיר מעינוי המחליש את הלב ומערבב את המוח‪ ,‬עד‬ ‫ולמצוא טעם באותו דבר שכבר נמצא לפניו‪.‬‬ ‫האדם רוצה לאכול‪ ,‬ואף על פי כן בידו להמתין‪ .‬הרצון שנפגעות התורה והתפילה‪.‬‬ ‫וזה גם ענינה של ההנהגה הידועה בשם ״תענית הראב״ד״‪.‬‬ ‫אינו מכריח אותו‪ .‬הוא יכול להתקרב‪ ,‬והוא יכול להניח‪.‬‬ ‫מתוך כך נעשית גם אכילתו מעשה שיש בו בחירה‪ .‬הוא רבינו יונה בספר יסוד התשובה מביא בשם רבי אברהם בר‬ ‫אוכל מפני שכעת הוא רוצה לקבל את המאכל‪ ,‬ודעתו עמו; דוד שאין לעזוב לגמרי אכילת בשר ושתיית יין‪ ,‬אלא בשעת‬ ‫האכילה‪ ,‬בעודו תאב‪ ,‬יניח מקצת מתאוותו לכבוד הבורא‪.‬‬ ‫אינו רק נגרר אחר משיכה שכבר התחילה‪.‬‬ ‫וזו נקודה עמוקה בענין הבעלות על התענוגים‪ .‬אין זה הוא מבאר שהנהגה הנעשית בכל יום בשעת האכילה‬ ‫להחליש התענוג‪ ,‬תענוג אינו בדיעבד‪ ,‬תענוג הוא לכתחלה‪ .‬והשתייה מזכירה לאדם את אהבת הבורא ומרחיקה אותו מן‬ ‫בעלות על התענוגים היא פשוט להיות מסוגל להוציא תענוג החטא יותר מתענית אחת בשבוע‪.‬‬ ‫יש כאן עבודה הנעשית בתוך חיי האדם‪ .‬הוא יושב אל‬ ‫ממה שיש לו‪ ,‬בלי להיות מוכרח לרוץ תמיד אל תענוג אחר‪.‬‬ ‫להרגיש טעם‪ ,‬לקבל נחת‪ ,‬ולדעת גם להניח‪ .‬כשהדבר בידו השולחן ואוכל‪ ,‬ובתוך אכילתו זוכר את השי״ת‪ .‬ואין זה כדי‬ ‫להכניע לגמרי תענוג האכילה‪ ,‬אלא להיות בעלים עליו‪,‬‬ ‫ובבעלותו‪ ,‬הוא יכול לחיות עמו באופן נכון‪.‬‬ ‫ממילא‪ ,‬עבודת התאוות יכולה לפתוח לאדם את העולם‪ .‬ואדרבה‪ ,‬כי בזה יש יותר תענוג‪ ,‬שלא לרדוף אחר האכילה‪,‬‬ ‫הוא לומד כיצד לקבל את הטובות שהשי״ת הכין לו‪ .‬המאכל אלא להתענג ובמעט‪.‬‬ ‫אותה עצירה המשיבה לאדם את הבעלות על אכילתו‪,‬‬ ‫אינו בולע אותו‪ ,‬והרדיפה אינה מוציאה ממנו את המנוחה‪ .‬יש‬ ‫לו מאכל טוב והוא נהנה ממנו; יש לו שבת והוא מרגיש בה; יכולה גם לחדש את הרגשת הטעם‪ .‬זהו צד נוסף בדרכי‬ ‫יש לו בני בית והוא יכול לשבת עמהם‪ .‬כל דבר מקבל את הנפש‪ ,‬מעבר לטעם המפורש במקורות הללו‪ .‬כשהאדם נותן‬ ‫מקומו‪ ,‬מפני שהאדם אינו מוכרח להיסחף אחר דבר אחד בלי מקום לרצון להתחדש‪ ,‬יש בידו לשוב ולקבל את המאכל‬ ‫ביתר חיות‪ .‬העבודה הממעטת את השעבוד יכולה להרבות‬ ‫גבול‪.‬‬ ‫את הנחת‪.‬‬ ‫מעט הכמות ורב האיכות‬ ‫בשבת קודש יש לזה מקום מיוחד‪ .‬השל״ה הקדוש מדריך‬ ‫ידועים הם דברי הראב"ד בספר בעלי הנפש שער בעונג שבת לאכול מאכל טוב ומוטעם‪ ,‬באופן של ״מעט‬ ‫הקדושה‪ ,‬לעצור עצמו קצת קודם האכילה‪ ,‬ומובא בראשית הכמות ורב האיכות״‪ .‬סעודה שהאדם קם ממנה בכבדות‪ ,‬בלי‬ ‫חכמה שער הקדושה פרק ט"ו‪ .‬והנה כשמעיינים בדבריו כוח לתורה ולמצוות‪ ,‬מפסידה חלק מטובת היום‪ .‬המאכל‬ ‫מוצאים דבר נפלא‪ .‬בתוך דבריו על הכנעת היצר ומיעוט הטוב צריך להוסיף לו שמחה וחיות‪ ,‬כדי שיוכל לקבל גם את‬ ‫האכילה הוא מדריך שהמאכל המועט יהיה מתובל ומתוקן שאר תענוגי השבת‪ .‬אין מודדים את העונג רק לפי מה שנכנס‬ ‫יפה‪ ,‬כדי שהנפש תקבל אותו ותתפייס במועט‪ .‬ובסמוך לזה אל הגוף‪ ,‬אלא גם לפי הטובה שקיבל האדם מן הסעודה‪.‬‬ ‫ממש הוא מוסיף שעל האדם להניח מעט קודם השלמת‬ ‫הרי לפנינו כמה הדרכות המצטרפות לאחת‪ .‬הראב״ד נותן‬ ‫תאוותו‪.‬‬ ‫מקום למאכל ערב שהנפש מתפייסת בו‪ .‬רבינו יונה מביא‬ ‫שתי ההדרכות עומדות יחד‪ .‬יש טעם טוב במאכל‪ ,‬והטעם בשמו עבודה של הנחת מקצת התאווה בתוך האכילה‬ ‫מסייע לנפש להתפייס במועט; ועם זה אין האדם ממלא כל הרגילה‪ .‬השל״ה מדריך לקבל את עונג השבת באיכות‬ ‫רצון שמתעורר בו‪ .‬אפשר שכבר קיבל נחת מן האכילה‪ ,‬ובשמחה‪ .‬בדרכים אלו האדם לומד לקחת את העולם באופן‬ ‫ועדיין רוצה עוד‪ .‬כאן הוא לומד להניח‪ .‬נמצא שיש הבדל בין הנכון‪ ,‬כפי שהכין לנו השי״ת‪ :‬לקבל את טובתו‪ ,‬להכיר בנותן‬ ‫נפש שקיבלה את טובתה‪ ,‬לבין תאווה שכל בקשתה נתמלאה‪ .‬הטובה‪ ,‬ולהישאר בעל הבית על עצמו‪.‬‬ ‫האדם יכול להיות מרוצה במה שאכל גם כשלא השלים כל‬ ‫וזהו ״שמח בחלקו״‪ .‬יש לו‪ ,‬והוא מרגיש שיש לו‪ .‬אינו‬ ‫מה שהתחשק לו‪.‬‬ ‫צריך לרוץ תמיד אחר עוד ועוד‪ ,‬מפני שיודע להוציא טעם מן‬ ‫יש שהיה להם עבודה שלא להרגיש במאכל שום טעם‪,‬‬ ‫הטובה שכבר ניתנה לו‪ .‬אצל עשו‪ ,‬בתוך מילוי הרצון של‬ ‫לא להרגיש שום תענוג‪ .‬אבל בראב"ד רואים שמשתמש‬ ‫אותה שעה‪ ,‬אבדה חשיבות הבכורה‪ .‬הפסיד חשיבות‪ ,‬הפסיד‬ ‫דווקא בעריבות המאכל כדי לסייע לאדם להתגבר שלא‬ ‫איכות‪ .‬עבודת האדם היא לתת מקום לאיכות‪ :‬לטעום‪ ,‬לקבל‪,‬‬ ‫להרבות‪ .‬הטעם הטוב מסייע לנפש לקבל‪ ,‬והנחת מקצת‬ ‫לדעת להניח‪ ,‬ולשמוח בטובת השי״ת שבחלקו‪.‬‬ ‫התאווה מלמדת אותה גבול‪ .‬הראב״ד עצמו מבאר שיש בדרך‬ ‫ב‬ ‫צום פינטל · פרשת תולדות תשפ״ז · גליון ‪205‬‬ ‫מעשה בבת שניהלה את כל הבית‬ ‫די לופט דארף אמאל פלאצן‬ ‫פעם אחת‪ ,‬קודם שנסעה הבת לקעמפ‪ ,‬אמר לה האב‬ ‫סיפר יהודי על בתו‪ ,‬נערה כבת שש עשרה‪ ,‬שיש לה‬ ‫בקצת תוקף‪ ,‬מעורב עם ווערטל‪ ,‬משולב עם עדינות‪:‬‬ ‫רוח חיים גדולה מאוד‪ .‬היא מנהגת את כל הבית כולו‪,‬‬ ‫״נישט געזארגט‪ ,‬אונז וועלן מענידזשן אליינס בעזרת‬ ‫ממש א רוח‪ .‬לעולם אינה מתעייפת‪ ,‬עובדת עד שעה‬ ‫השם״‪ .‬זה לא היה קל‪ ,‬התחיל כאן משהו‪ .‬עפעס אביסל‬ ‫שתיים בלילה‪ ,‬די הויז שפיגלט‪ ,‬הכול מסודר‪ ,‬הכול על‬ ‫אזא אפענקייט‪ ,‬זיך אביסל ארומרייבן אויף א לייכטע‬ ‫כתפיה‪ ,‬ועל הכול היא לוקחת אחריות‪ .‬היא רצה ממקום‬ ‫וועג‪ .‬מ'וועט יא מענידזשן‪ ,‬מ'וועט נישט מענידזשן‪,‬‬ ‫למקום‪ ,‬מסדרת‪ ,‬מנהגת‪ ,‬ועושה הכול בחיות גדולה‬ ‫מ'דארף מיך יא‪ ,‬מ'דארף מיך נישט‪ .‬קצת בדרך בדיחותא‬ ‫ובגעשמאק גדול‪ .‬מצד אחד‪ ,‬איזו ברכה גדולה היא‬ ‫ובאופן פתוח‪ .‬האב אמר לה ״נעם דיך אביסל וויקעישן״‪,‬‬ ‫מביאה לבית‪ .‬ואב ואם נהנים לראות שכוחותיה‬ ‫״האק דיך אפ אביסל פון די הויז״‪ ,‬וכדומה מאלה‬ ‫מתגלים‪ .‬מצד השני‪ ,‬לפעמים זה קצת מפריע‪ ,‬שהיא‬ ‫הדברים‪ .‬לא בכעס ולא במריבה‪ ,‬אלא קצת בתוקף‪ ,‬וקצת‬ ‫מנהגת כל כך‪ ,‬לוקחת כל כך הרבה ממציאות הבית‪.‬‬ ‫בחיוך‪.‬‬ ‫ולמעשה‪ ,‬היא בעצמה היתה רוצה לפעמים לרדת מן‬ ‫הבת שאלה כמה פעמים עליה‬ ‫הדרייוו החזק הזה‪ ,‬להפסיק קצת‪,‬‬ ‫לצלצל הביתה מן 'קעמפ'‪ .‬והאב‬ ‫לנוח מעט‪ ,‬אבל אינה יכולה‪ .‬היא‬ ‫השיב לה בבדיחותא‪ :‬״קיינמאל‬ ‫כבר כל כך אריינגעדרייט בתוך כל‬ ‫נישט‪ .‬בכלל נישט‪ .‬האק דיך אפ‬ ‫העשייה‪ ,‬שאינה יכולה להפסיק‪.‬‬ ‫אביסל‪ .‬נישט געזארגט‪ ,‬מ'וועט שוין‬ ‫ובפרט שלאחר כל העבודה הגדולה‪,‬‬ ‫מענידזשן״‪ .‬כל השיחה היתה בדרך‬ ‫הרבה פעמים היא מרגישה 'אז‬ ‫קלה‪ ,‬אבל היה בה דבר חדש‪ ,‬שלא‬ ‫מ'עפרישעט נישט גענוג'‪ ,‬אין‬ ‫היו רגילים לדבר עליו כל כך בגלוי‪ .‬שהיא אינה מוכרחת‬ ‫מעריכים די את כל מה שהיא עושה‪ .‬ובאמת‪ ,‬האב והאם‬ ‫להיות תמיד המנהגת‪ ,‬והיא יכולה לנסוע לקעמפ‪ ,‬והבית‬ ‫מרגישים לפעמים על הרבה דברים כעין ״מוחל טובות״‪.‬‬ ‫ימשיך להתנהל גם בלעדיה‪.‬‬ ‫ווער האט דיך געבעטן צו ארבעטן אזוי שווער? איך‬ ‫והנה האם סבר שזה היה יותר מדאי‪ ,‬הבת אמרה לה‬ ‫דארף נישט די גאנצע אנדרייעניש‪ .‬איך דארף נישט די‬ ‫שהדברים כאבו לה‪ .‬והאם סברה אז דאס איז געווען‬ ‫זאלסט ארומלויפן ביז צוויי אזייגער ביינאכט‪ .‬איך‬ ‫אביסל צו סאך פאר איר‪ .‬היא לקחה את הדברים אל‬ ‫פארשטיי דיין געשמאק פון ארומלויפן‪ ,‬פירן‪ ,‬מאכן‪,‬‬ ‫לבה‪ .‬היה לה קשה לשמוע כפי שמסתדרים גם בלעדיה‪.‬‬ ‫אבער איך דארף נישט די זאלסט ארבעטן אזוי שווער‪.‬‬ ‫וכפי שאין מכירים את כל כוחותיה שהשקיעה‪ .‬אבל‬ ‫האב והאם לא אמרו לה מעולם את הדברים האלו‪.‬‬ ‫האב סבר שכן היה טוב‪ .‬אמר לאשתו‪ :‬״עס וועט נעמען‬ ‫אדרבה‪ ,‬בכל פעם שהיה בא לבית‪ ,‬היה מתעניין מה‬ ‫צייט‪ .‬דאס האט עפעס געטון‪ ,‬דאס האט גערירט זאכן‪ ,‬דו‬ ‫עשתה‪ ,‬מה סידרה‪ ,‬מה הכינה‪ ,‬והיו מעריכים באמת‪,‬‬ ‫וועסט נאך זען״‪ .‬הוא הרגיש שהדברים עשו איזה שינוי‪,‬‬ ‫ומשבחים את עבודתה‪ .‬כך נמשך הדבר‪ ,‬היא עובדת‬ ‫אף שבתחילה היה הדבר קצת קשה לה‪ ,‬ושייקח זמן עד‬ ‫ומנהגת את הבית עם כל החיות שלה‪ ,‬על אף שלפעמים‬ ‫שייכנסו הדברים‪.‬‬ ‫היא עצמה כבר היתה רוצה להפסיק קצת‪.‬‬ ‫ג‬ ‫צום פינטל · פרשת תולדות תשפ״ז · גליון ‪205‬‬ ‫למעשה נסעה הבת לקעמפ‪ ,‬ונהנתה שם מאוד‪ .‬היא אריינגעצווינגן אין זיך אליינס‪ .‬אני יכול לעשות‪ ,‬ואני‬ ‫אכן צלצלה הביתה כמה פעמים‪ ,‬והכול היה טוב מאוד‪ .‬יכול גם להפסיק‪.‬‬ ‫וכן הדבר אצל מענידזשער בביזנעס‪ .‬הוא מנהיג עסק‬ ‫אחר כך חזרה מן הקעמפ‪ ,‬ובהמשך השנה שלאחר מכן‪,‬‬ ‫מפעם לפעם עלה הדבר שוב בשיחות שביניהם‪ .‬מ'דארף גדול‪ ,‬והכול על כתפיו‪ ,‬והוא מרגיש שאם יצא לרגע‪,‬‬ ‫מיך יא‪ ,‬מ'דארף מיך נישט‪ ,‬מ'וועט מענידזשן אן מיר‪ ,‬הכול יתמוטט‪ .‬הוא מוכרח להישאר‪ ,‬מוכרח לענות לכל‬ ‫אדער נישט? אבל עכשיו כבר היה הדבר הרבה יותר קל טלפון‪ ,‬מוכרח לדעת מכל דבר‪ ,‬מוכרח להחזיק את הכול‪.‬‬ ‫מן הפעם הראשונה‪ .‬מ'האט שוין געקענט רעדן דערפון אבל הוא צריך לפעמים לומר לעצמו‪ :‬״איך בין נישט‬ ‫דער מנהיג פון דער וועלט‪ .‬אויך ווען איך וועל‬ ‫לייכטער‪ .‬ס'האט אנגעפאנגען אריינצוגיין‪.‬‬ ‫פעם אחת נתן האב דרשה באיזה מקום‪ ,‬ובתוך דבריו אוועקגיין‪ ,‬וועט מען מענידזשן בעזרת השם‪ .‬נישט‬ ‫האריך להסביר את הענין של ״זיך אפהאקן אביסעלע״‪ .‬געזארגט״‪ .‬אפשר שהכול לא יהיה בדיוק כפי שאני‬ ‫הוא הסביר שיש דבר נפלא בחיי האדם‪ ,‬טבע האדם אז רוצה‪ ,‬אבל העולם ימשיך ללכת גם בלעדיי‪.‬‬ ‫וזה מה שנקרא ״פאפן די לופט״ (פיצוץ)‪ .‬האדם מנפח‬ ‫ער בלאזט אריין אסאך אויר‪ ,‬אסאך לופט‪ ,‬אין דאס‬ ‫וואס ער טוט‪ .‬הוא עושה איזה דבר‪ ,‬מנהיג איזה עסק‪ ,‬בתוך מעשיו כל כך הרבה אוויר‪ ,‬עד שהדבר נעשה אצלו‬ ‫לוקח איזה אחריות‪ ,‬והוא מנפח בתוך הדבר עוד ועוד הכרח שאין בידו לצאת ממנו‪ .‬וכשהוא מוציא את‬ ‫אוויר‪ ,‬עד שהדבר נעשה אצלו גדול ונורא כל כך‪ ,‬שהוא האוויר‪ ,‬הוא חוזר לראות את הדבר כפי שהוא באמת‪.‬‬ ‫כבר אינו יכול להפסיק‪ .‬ער מוז דאס טון‪ ,‬ער מוז דאס הבית נשאר בית‪ ,‬העסק נשאר עסק‪ ,‬האחריות נשארת‬ ‫פירן‪ ,‬ער מוז אלעס מענידזשן‪ .‬והאוויר הזה צריך אחריות‪ ,‬אבל אין הוא מוכרח להיות משועבד להם בכל‬ ‫לפעמים להתפוצץ‪ .‬די לופט דארף צומאל פלאצן‪ ,‬רגע‪ .‬הוא יכול להמשיך לעשות הכול‪ ,‬אבל עכשיו הוא‬ ‫בעל הבית על עצמו‪.‬‬ ‫ס'דארף כאפן א פאפ (פיצוץ)‪.‬‬ ‫וזהו מה שהאב רצה להכניס לבתו‪ .‬לא שתפסיק להיות‬ ‫וזהו היסוד של ״זיך אפהאקן אביסעלע״‪ .‬האדם צריך‬ ‫בעלת רוח חיים‪ ,‬ולא שתפסיק לעזור בבית‪ .‬אדרבה‪,‬‬ ‫לפעמים לצאת מן הדבר‪ ,‬להפסיק מעט‪ ,‬ולומר לעצמו‪:‬‬ ‫שתמשיך לעשות את כל מה שהיא אוהבת לעשות‪ ,‬עם‬ ‫נישט געזארגט‪ ,‬דער וועלט וועט ווייטער גיין אויך אן‬ ‫כל החיות ועם כל הגעשמאק שלה‪ .‬אבל שתדע גם‬ ‫מיר‪ .‬אני לא מוכרח להחזיק את הכול‪ .‬אפשר להניח‬ ‫להפסיק‪ .‬שתוכל לומר ״גענוג איז גענוג״‪ ,‬עכשיו אני‬ ‫מעט‪ ,‬אפשר להפסיק‪ ,‬אפשר גם שלא לעשות‪.‬‬ ‫הולכת לישון‪ ,‬עכשיו אני הולכת לנוח‪ .‬מ'וועט מענידזשן‬ ‫וכשהאוויר יוצא‪ ,‬יכול האדם לחזור למקומו הראשון‪,‬‬ ‫אויך אן מיר‪ .‬אין כל הבית מוכרח לעמוד על כתפיי‪.‬‬ ‫ולעשות כל מה שעשה קודם‪ ,‬הכול בדיוק‪ ,‬אבל עכשיו‬ ‫בלי כל האוויר המנופח שהכניס בתוך הדבר‪.‬‬ ‫כי זהו יסוד גדול מאוד בחיי האדם‪ .‬לא לבטל את‬ ‫העשייה‪ ,‬ולא לבטל את התענוג שבעשייה‪ ,‬אלא להוציא‬ ‫והוא הסביר שזהו דבר הנחוץ ממש לחיי האדם‪ ,‬זו‬ ‫את האוויר המנופח שנכנס לתוכו‪ .‬דער מענטש דארף‬ ‫ממש טובה לחיים‪ .‬אדם צריך להיות מסוגל לשלוט‬ ‫אמאל זיך אפהאקן אביסעלע‪ ,‬לאזן די לופט פלאצן‪ ,‬און‬ ‫בעצמו‪ ,‬כמה לעזור בבית‪ ,‬וכמה לומר ״גענוג איז גענוג״‪.‬‬ ‫דערנאך קען ער צוריקגיין צו זיין פלאץ‪ ,‬מיטן גאנצן‬ ‫עכשיו אני הולך לישון‪ .‬עכשיו אני הולך לאכול‪ .‬עכשיו‬ ‫געשמאק‪ ,‬מיט דער גאנצער חיות‪ ,‬אבער נישט‬ ‫אני הולך לנוח‪ .‬אני אוהב לעזור‪ ,‬יש לי געשמאק גדול‬ ‫אריינגעצווינגן אין זיך אליינס‪.‬‬ ‫בעשייה‪ ,‬אבל איני מוכרח לעשות הכול‪ .‬איך בין נישט‬ ‫‪shalomlangs@gmail.com‬מכון מישרים • שלום לאנגסאם • ‪• 845-274-3516‬‬ ‫ד‬