פרדס לשולחן שבת · Pardas Lashulchan Hashabbos — תולדות (2026-11-09)

גליון 669שנה י"ג – כל הזכויות שמורות © שב"ק פרשת תולדות תשפ"ז
ויש לפרש עוד ,כאשר יצחק התפלל על רבקה שלא תהיה עקרה המיוחד בזה שהאבות שמרו ערובי תבשילין
התפללו מכח ב' זכויות שהיו לאברהם שמתוכם מוכח שצריכה
רבקה אשתו ללדת ,הזכות הראשונה היא מה שנאמר "ואל הבקר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (כה ו) בגמ' יומא (כח)
רץ אברהם" וחז"ל דרשו שמצוה זו שמרה על זרעו כדאיתא בגמ' דרשו מכך שהיה אברהם שומר כל התורה ואפילו ערובי
ב"מ (פז ).שבזכות זה בקריאת ים סוף "ורוח נסע מאת ה' ,הזכות תבשילין ,ידועה השאלה מדוע הביאה הגמ' דוגמא של מצוה זו.
השניה היא מה שכתוב אצל העקדה "וישכם אברם בבוקר" ואמרו ונראה לפרש שהנה בראשונים הקשו אם קיימו האבות כה"ת
חז"ל שזכות זו הגנה על זרעו כאשר בא בלעם לקללם וכתיב כיצד נשא יעקב ב' אחיות ותי' הרמב"ן ששמרו רק בארץ ישראל
אצלו נמי "בבוקר" וזריזותו של אברהם גברה על זריזותו של עיי"ש ,והמהר"ל תירץ שהיו שומרים רק מצות עשה אבל ל"ת
בלעם. לא שמרו ונתן טעם לזה שמצוות עשה היא דורון למלך ושייך
והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם בעבור ב' זכויות אלו מוכח לקיים אף מי שאינו מצווה דנותן מתנה למלך אבל ל"ת היינו לא
שיהיה לאברהם זרע ואם רבקה תהיה עקרה ויצחק לא יוולד הרי להמרות את פי המלך וכאשר אדם אינו מצווה בדבר אי"ז נחשב
שיפסק זרעו של אברהם והיכן יקויימו הבטחות הקב"ה ומכח זה שממרה את פי המלך כשעושהו לכן אין ענין לעשות ולכן יכל
התפלל לה' שלא תהא רבקה עקרה ויקויימו ההבטחות. לישא ב' אחיות דהוי ל"ת ולא שמרו.
והנה בשמה של רבקה נרמזו ב' זכויות אלו מפני ששם "רבקה" והנה עירובי תבשילין היא מצות עשה דרבנן שהרי יש עליה
בהיפוך ואותיות הוא "הבקר" והיינו רמז לפסוק ואל "הבקר" רץ ברכה אלא שמטרת המצוה היא כדי שלא יעבור על לאו דרבנן
אברהם ורמז לפסוק וישכם אברהם "בבקר". של אפיה ובישול משבת ליו"ט והרי א"כ שהעשה דרבנן של
ועפי"ז יש לפרש שפיר מילת לנכח שהרי "לנכח" משמעותו
עירובי תבשילין הוא תיקון לל"ת דרבנן וא"כ לכאו' אותו לא היו
למול וכאשר אדם עומד מול חבירו רואהו הפוך שהרי ימינו מול
צריכין האבות לשמור דהרי יסודו במניעת הל"ת ואפ"ה האבות
שמאלו ושמאלו מול ימינו ואף כאן הכי קאמר שיצחק התפלל
קיימו זאת כיון דסו"ס זה מצות עשה.
לנכח כלו' מול שם אשתו שראהו הפוך כאילו כתוב "הבקר"
ושפיר הגמ' מביאה דוקא דוגמא זאת להראות שקיימו אף מצות
ונרמזו ע"י הזכויות שבעבורם צריכה להוליד.
עשה שיסודה לא שייך אצלם כי יסודה במניעת לאו ואת הלאוין
עוד יש לפרש עפי"ד הגמ' בברכות שכאשר רבי חנינא בן דוסא
לא קיימו.
היה מתפלל על חולה אם היתה תפילתו שגורה בפיו היה יודע הרב אליהו דיסקין
שתפילתו התקבלה והנה האותיות שלפני אותיות רבקה הם שגור
כי לפני הר' יש ד' לפני הב' יש ג' לפני הק' יש ר' ולפני הה' יש ו'.
ולפי"ז יש לפרש שמילת לנכח פירושה לפני והכי קאמר
ביאור דברי הגמ' גבי מטבע של אברהם
שהתפלל לפני שם אשתו כלו' לפי האותיות שלפניו דזה מילת
אברהם הוליד את יצחק (כה יט) בגמ' ב"ק (צז ):איתא מטבע
"שגור" להורות שהיתה תפילתו שגורה בפיו ולכן "ויעתר לו ה'
של אברהם אבינו זקן וזקינה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר
ותהר רבקה אשתו( ,א.ה -כך הבנתי כוונת הדברים ועיי"ש).
בן איש חי
והיינו בצד אחד קלסתר פניהם של אברהם ושרה ובצד שני של
עה"ת יצחק ורבקה ,וקשה מדוע הגמ' לא כותבת בפירוש צד אחד של
אברהם ושרה צד אחר של יצחק ורבקה אלא כתבה זקן וזקנה
איך התפלל יצחק על רבקה בלי להזכיר שם אביה ובחור ובתולה.
ויש לפרש דבגמ' ב"מ (פז ).איתא שקלסתר פנים של יצחק היה
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא (כה כא) יש דומה לשל אברהם פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק
לפרש שהתפלל לנוכח אשתו כי לא רצה להזכיר שם אביה ,שהרי ובתחילה היו אנשים מתבלבלים בין אברהם ליצחק הביא הקב"ה
המתפלל על חבירו צריך להזכיר שמו ושם אביו והיה צריך יצחק את הזיקנה לעולם וכך לא היו טועים ביניהם דאברהם הוא הזקן
להתפלל על רבקה בת בתואל ,ולא רצה להזכיר שמו כי זה מזכרת ויצחק הוא הצעיר ,ועוד איתא בזוה"ק (פר' חיי שרה דף קלג)
עוון ויכול לגרע מזכויותיה. שקלסתר פנים של רבקה היה דומה לשל שרה וא"כ גביהם נמי
לכן התפלל למולה ואז יכול להתפלל בלי בהזכרת שמה, י"ל שהבחינו ביניהם רק ע"י הזיקנה.
שכביכול יודע הקב"ה על מי כוונתו בתפילתו( ,א.ה -עי' במג"א ומעתה אי אפשר לומר צד אחד אברהם ושרה וצד אחר יצחק
או"ח סי' קיט בשם מהרי"ל ,דין זה). ורבקה כי שניהם היו דומים זה לזה וכיצד נדע מי בכל צד ורק ע"י
אבני שהם
שבאה זיקנה לעולם היה אפשר להבחין שהצד של אברהם ושרה
הוא של הזקן וזקנה והצד של יצחק ורבקה הוא של הבחור
איך יכל יצחק לאכול משחיטת עשו הרי היה מומר ובתולה והרי שעיקר החילוק הוא בהכי לכן הדגישה הגמ' זקן
לע"ז וזקנה בצד אחד בחור ובתולה בצד אחר( ,א.ה -עיי"ש עוד).
משאת המלך
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו (כה כח) רש"י מפרש בפיו
כתרגומו בפיו של יצחק כלו' שעשו היה צד ושוחט בהמות
ב' פירושים מהו לנכח אשתו
ומאכיל את יצחק וכך פירש בתרגום אונקלוס שהיה מאכילו,
פירוש שני פירש בפיו של עשו כלו' שהיה מרמהו בדברים ויעתר יצחק לנכח אשתו (כה כא) כבר חז"ל עמדו על יתרון
ששאלו כיצד מעשרים מלח וכדו'. מילת "לנכח" מדוע נאמרה ע"י רש"י ומקורו ביבמות (סד).
מכר ואין יכול הבן להשיבם שהוא מוציא מהם מכר אבי אבא לפירוש הראשון יש לתמוה כיצד היה יצחק אוכל משחיטתו של
דהא חלק בכורה יורש רק מאביו ולא מסבו דחלק בכורה התחדש עשו הרי עשו היה מומר כדאיתא בקידושין (יח) והיה מומר
רק בבן הבכור ,ומשני עדיין יכול הבן לטעון ללקוחות שבא לעבודה זרה כדאיתא ברש"י עה"פ יגדלו הנערים שעשו פירש
להוציא מהם מכח אבי אביו ומה שמוציא החלק בכורה הוא לבית ע"ז כשגדל וקיי"ל בגמ' חולין (ה ).דמומר לע"ז שחיטתו
משום שעומד במקום אביו כדכתיב תחת אבותיך יהיו בניך כלו' פסולה והוי נבלה ואף לא מועיל אצלו מה שישראל יבדוק הסכין
שכח הירושה בא מהסבא וכמות חלקו בירושה היא כאביו שהרי קודם שיתן לו וכן לא מועיל אצלו גדול עומד על גביו.
עומד במקום אביו ,דוחה הגמ' דאין לדרוש כך את הפסוק שהבן ודוחק לומר שיצחק הרי חשב שעשו צדיק לכן אכל משחיטתו
עומד במקום אביו לירושה דהפסוק קאי גבי ברכה ופירשו תוס' דבגמ' חולין (שם) מבואר שהקב"ה אינו מביא תקלה לצדיקים
דזו ברכה שהצדיק זוכה לבנים כמותו. שיאכלו אכילת איסור.
ועפי"ז יש לפרש דברי עשו שאמר אנכי הולך למות כפירוש והיה אפשר ליישב שעשו רק היה צד את הבהמות ולא שוחט
רשב"ם שמסתמא ימות לפני אביו וא"כ למה לי הבכורה שהרי אלא היה נותן ליעקב או לעבדי יצחק הצדיקים שישחטו אך זה
הוי כבן בכור שמכר חלק בכורתו ומת בחיי אביו ואח"כ מת אביו קשה שהרי בהמשך הפרשה כתוב שאמר יצחק לעשו "שא נא
דבנו מוציא חלק בכורה וא"כ אינו מפסיד חלק בכורה דהא ימות כליך" ופרש"י שאמר לו שישחט בעבורו ויחדד הסכין קודם
בחיי אביו ובניו לא יפסידו כי הם יוכלו להוציא חלק בכורה השחיטה כדי שלא תתנבל הבהמה הרי שעשו עצמו שחט.
מיעקב כלו' לבטל המכירה ,ואל תדחה דאין בניו יכולים להוציא ודוחק לומר שיצחק פסק כדעת ר' ענן (שם ד ):הסובר שמומר
חלק בכורה דמה דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך קאי גבי ברכה לע"ז שחיטתו כשרה שהרי לא נפסק כ' ענן.
שיהיו בניו צדיקים כאביהם ולא גבי ירושה כי עשו נזרקה בו ובדוחק י"ל שיצחק חשב שעשו מומר לתיאבון ובמומר לתיאבון
כפירה שכפר בתחיית המתים ולא פירש הפסוק אלא כפשוטו גבי מבואר בגמ' (שם ג ).שישראל בודק את הסכין שהיא כשרה ונותן
ירושה ואתי שפיר מה שפירש הירושלמי דבר זה דעפי"ז שפיר למומר לשחוט דבמומר לתיאבון אמרינן שהמומר רק לא טורח
חשבונו של עשו בהסכמתו למכור הבכורה. בשביל שלא להיכשל אך כשאי"צ לטרוח אינו עוזב את ההיתר
ועפי"ז יש לבאר עוד מש"כ ברש"י פר' וישלח עה"פ וירא יעקב ועושה בדוקא איסור לכן כשישראל בודק הסכין כך שאי"צ
ויצר לו ופרש"י וירא שמא יהרג ע"י עשו ויצר לו שמא יהרוג המומר לטרוח המומר שוחט כדין ,וא"כ כאן כיון שחשב שעשו
אחרים ובמדר"ר איתא דהכונה את עשו ,והקשו המפרשים מדוע מומר לתיאבון היה סומך על שחיטתו וכאן לא היה צריך לבדוק
להצטער על הצד שיהרוג את עשיו הלא הבא להורגך השכם הסכין כי חשב יצחק בלבו שאם עשו לא יבדוק הסכין ותתנבל
להורגו. הבמהה יגרום הקב"ה שיצחק לא יאכל דאין הקב"ה מביא תקלה
ולמשנ"ת יש לפרש כך ,יעקב אמר שחושש שיקרבו ימי אבל לצדיקים וא"כ יגלה שעשו לא שחט כדין ומכח זה עשו בודאי
אביו ויבוא עשו להורגו וקשה מדוע ימתין עשו עד אחר מיתת יבדוק הסכין כדי שלא יגרם שיצחק לא יאכל ואז יביא עליו
יצחק וי"ל לא מחמת צדיקות ימתין אלא מחמת החשבון הנ"ל קללה ולא ברכה.
שהרי רצה עשו להחזיר הירושה לבניו וחישב שאם יקרה מה ואולם מצד האמת טעה יצחק כי עשו לא היה מומר לתיאבון
שחשב שימות הוא עצמו בחיי אביו א"כ בניו יחזרו ליעקב אלא להכעיס וממילא שחיטת נבלה ואכן י"ל דמה"ט עשה
ויבטלו את המכירה כנ"ל ממילא אין לו ענין להרוג את יעקב הקב"ה שיצחק לא אכל משחיטתו אלא משחיטת יעקב ומה
בחינם אבל אם יקרבו ימי אבל אביו כלו' שיצחק ימות לפניו ילך שמבואר שתמיד היה עשו צד מאכלים לאביו י"ל שעשו רק צד
הוא ויהרוג את יעקב קודם שיספיק להחזיק בבכורה וכך תשוב והיו אחרים שוחטים ורק בקרא דשא נא כליך ביקש מעשיו עצמו
אליו. שישחט ושם סיבב הקב"ה שלא תבוא תקלה ליצחק ולא אכל,
וזה שאמר יעקב "וירא לו" שמא יהרוג אותו עשו ר"ל שמא מת ועדיין צע"ג.
אביו יצחק וכעת יבוא עשו להרוגו כדי שתחזור אליו הבכורה, (א.ה -יש להקשות דבב"י (יו"ד סי' רס"ח אמצע סקי"ב) כתב
"ויצר לו" שמא יהרוג את עשו דהיינו שמא אביו יצחק עוד חי שבע"ז אין מומר לתיאבון דאין נפש האדם מחמדתן וא"כ איך
וא"כ אם יהרוג את עשו הרי שיבאו בניו של עשו ויקחו ממנו רצה לתרץ שעשו היה מומר לתיאבון וי"ל דסברת הב"י שייכת
הבכורה ע"י ביטול המכירה ונמצא שלא הרויח כלום בקנית אחר שנשחט יצה"ר דע"ז דמאז אין בזה מומר לתיאבון אך קודם
הבכורה ולכן פחד הן אם הוא יהרוג את עשו והן אם עשו יהרגו שנשחט יצה"ר דע"ז שפיר שייך בהו מומר לתיאבון ושפיר לומר
דבשניהם יפסיד הבכורה. שחשב יצחק שעשו מומר לתיאבון).
יעלת חן בשם אביו ברית אברהם
איזה ברכה לא יוכל עשו לברך כשימות יצחק חשבונו של עשו שיוכלו בניו לבטל את מכירת
הבכורה והחשש של יעקב
ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי (כז לח) יש
לפרש בדרך הלצה כוונת עשו. ויבז עשו את הבכורה (כה לד) בתרגום ירושלמי פירש דכפר
בשו"ע נפסק מי שמת אביו מברך דיין האמת ואם השאיר נכסים בתחיית המתים ויש להקשות מדוע הוצרך לפרש זאת.
אם הוא בן יחיד מברך שהחיינו ואם יש לו אחים מברך הטוב ויש לפרש שהנה בפי' הרשב"ם מפרש מה שאמר עשו "הנה
והמטיב. אנכי הולך למות ולמה זה לי הבכורה" שאמר עשו שבכל יום
והנה יצחק בירך את יעקב ונתן לו את כל טוב הארץ ואף בירכו מסתובב במקומות שעלול למות וא"כ מסתבר שימות לפני אביו
שעשו יהיה עבדו שהרי אמר הן גביר שמתיו לך ומעתה אף אם ואין לו ענין בבכורה דממילא ימות בחיי אביו ,ויש להקשות
יהיו נכסים לעשו הם של יעקב משום מה שקנה עבד קנה רבו דעדיין יש לו לרצות הבכורה משום בניו שירשו ממנו את החלק
נמצא שאף לא יוכל עשו לירש ממון מיצחק אביו שהכל ילך בכורה שלו.
ליעקב. וי"ל ע"פ דברי הגמ' בב"ב (קנח) שלחו מתם כו' בן בכור שמכר
וא"כ שעשו יוכל לברך במיתת יצחק אביו רק ברכה אחת של דיין חלק בכורתו ומת בחיי אביו ואח"כ מת אביו האם בנו של הבן
האמת אך לא יוכל לברך הטוב והמטיב ,וזה שאמר לו "הברכה מוציא מיד הלקוחות חלק בכורה שהרי הבן לא יכל למכור בחיי
אחת לך אבי" ר"ל שאני אוכל לברך אחר מיתתך רק ברכה אחת. אביו ופריך יאמרו הלקוחות לבן כיצד אתה מוציא מה שאביך
שיירי המנחה
מוקדש לע"נ מוקדש לע"נ
מרת עישה בת מסעודה ע"ה ויקטוריה נעמה בת אורו ע"ה
ת.נ.צ.ב.ה. ת.נ.צ.ב.ה.
