אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — תולדות (2026-11-09)

גליון קצ"ט )שנה ה'(
פרשת תולדות תשפ"ז
שיעורי הגאון הגדו מוה"ר רבי יעקב גרינוואד שיט"א
רב בית המדרש דחסידי בעזא "זכרון רפא "בני ברק וחבר הביד"צ דקה מחזיקי הדת באר"י
עבד במצות מיה
ביאור הסברות לחייב ולפטור עבד ממצות מילה דין עבדים לולא הגזירה שוה לנשים דעת רבי עקיבא איגר שלכולי עלמא
עבד פטור ממילה דעת המקנה לתלות במחלוקת רב ורבי יוחנן בדעת הלחם סתרים שעבד אינו בכלל 'בריתי תשמור'
דעת המנחת חינוך לתלות במחלוקת תוספות והראשונים דין העבד במילת בניו דעת הערוך השולחן שאין שייך לחייב
אותו כל זמן שלא מל חילוק בזה בין יליד בית למקנת כסף ביאור הצפנת פענח שבעבד המילה רק מצד גירות ולא מצד
המצוה עבד שאנוס מלמול כשרות עבד למול את ישראל בדעת הגר"א וערוך השולחן שלכולי עלמא עבד כשר למול
דעת רבי עקיבא איגר שלכולי גם בנידון שלפנינו יש לומר לכאורה שאין ביאור הסברות לחייב
עלמא עבד פטור ממילה לדמות עבדים לנשים ,שבנשים אין שייך ולפטור עבד ממצות מילה
בהגהות רבי עקיבא איגר )על השולחן
ערוך יו"ד סי' רסז סעי' א( מדייק מלשון המחבר
מילה אבל עבדים יהיו חייבים.
אמנם בטורי אבן )חגיגה ב ,:אבני מילואים שם(
הקודמים )קצה-קצו(
הארכנו בדין גוי בגליונות
בשולחן ערוך )שם( שכתב 'מצות עשה על הקשה על דברי הרמב"ם ,מנין לו ללמוד ומומר האם כשרים למול ,ויש לדון עוד
הרב למול עבדיו ,עבר הרב ולא מלו מצוה חיוב לעבדים ,כיון שכל החיוב שלהם בדין עבד אם הוא כשר למול ישראל.
על בית דין למולו' ,ולא נזכר כלל בשולחן במצוות נלמד מגזירה שוה מאשה ,ובדבר ובתחילה יש לבאר אם העבד חייב במצות
ערוך שאם לא מלוהו בית דין מצוה עליו שנשים פטורות אין לנו לחייב עבדים אף מילה כמו איש ישראל שאחר שנעשה גדול
למול עצמו ,הרי שהעבד אינו חייב למול שאין שייך בהם הפטור שנוהג בנשים .ולפי חייב במילת עצמו אם לא מלו אותו ,או
עצמו ,ואין החיוב אלא על האדון ועל דבריו גם במילה אין לחייב עבדים. שמא אינו חייב במצות מילה ,כיון שדינו
בית דין. כאשה לכל דבריו ,שלומדים גזירה שוה
וכתב רבי עקיבא איגר ,שאף לדעת דין עבדים לולא הגזירה שוה לנשים 'לה לה' מאשה )ראה חגיגה ד ,(.וכשם שבאשה
הרמב"ם הסובר שעבד מוזהר על הקפת בביאור מחלקותם כבר כתבנו במקום אין שייך חיוב מצות מילה לגבי עצמה גם
הראש ואין מדמים אותו לאשה בענין זה, אחר )באר יעקב שם; שם שבת זכור( ,שנחלקו עבד אינו חייב בזה.
מכל מקום כאן יתכן שמודה שאין עבד אם בלא הגזירה שוה שהוקשו עבדים אך זה אינו לפי מה שכתב הרמב"ם )הל'
מחויב במצות מילה ,שדווקא שם שאין לנשים היינו מחייבים עבדים בכל המצוות עבודה זרה פי"ב ה"ב( שאשה אינה מצווה במצות
שייך בנשים כלל מצות הקפת הראש אין כאנשים ,והגזירה שוה בא למעטם ולחייבם הקפת הראש והשחתת הזקן כיון שאין לה
לומדים עבדים מנשים ,אבל במילה רואים רק במצוות שהנשים חייבות בהם ,או שמא זקן ,וכל שאינו בבל תשחית אינו בבל תקיף,
שאשה פטורה גם ממילת בניה ,כפי שלמדו להיפך ,בלא הגזירה שוה היו עבדים פטורים אבל עבדים שיש להם זקן אסורים בהקפה
חז"ל )קידושין כט (.מ'אותו ולא אותה' ,מוכח מכל המצוות ,והגזירה שוה באה לחייבם ובהשחתה.
שאין סיבת הפטור בהן משום שאין המצוה במצוות שנשים חייבות בהם.
וביאור הדבר כפי שכתב המשנה למלך
שייכת בהן ,שהרי גם בדבר השייך בה כמו שהרמב"ם סובר כצד הראשון שהגזירה )הל' מלכים פ"י ה"ז( שלא הוקש עבד לאשה
מילת בניה פטרה אותה התורה ,ואם כן הוא שוה באה למעט מהם מצוות שנשים אלא לגבי מצוות עשה שהזמן גרמא ,שבזה
הדין עבדים יש לנו ללמוד מהן שפטורים פטורות בהם ,ולכן אין הפטור אלא על אומרים שכשם שאשה פטורה כך עבד
לגמרי ממצות מילה. מצוות שהזמן גרמא ,אבל במצוות שיש פטור ,אבל במצוות שאין הזמן גרמא אלא
דעת המקנה לתלות במחלוקת רב ורבי יוחנן בהם טעם מיוחד לפטור נשים משום שאין שיש בהם סיבה מיוחדת לפטור נשים ,אין
גם בספר המקנה )קידושין שם( דן בענין זה המצוה שייכת בהן ,מזה לא נפטרו עבדים. פוטרים עבדים אם אין סיבת הפטור שייכת
אם עבד חייב במצות מילה .ובתחילת דבריו אבל הטורי אבן סובר כצד השני שבלא גם בהם .ומטעם זה מבאר המשנה למלך
כתב שנראה שעבד אינו חייב במצות מילה, הגזירה שוה היינו פוטרים עבדים לגמרי שם מה שעבדים חייבים בפריה ורביה
ואפילו יליד בית שנולד לשפחה ברשות מכל המצוות ,ולכן תמה מנין לנו ללמוד )ראה מה שהארכנו בזה בבאר יעקב ח"א ,בראשית(,
ישראל אינו חייב ,ואין המצוה מוטלת בהם חיוב במצוות שאין האשה חייבת, כיון שטעם הפטור באשה הוא רק משום
עליו אלא על האדון שחייב למול עבדו, אף שבעבד אין שייך סיבת הפטור .וראה שנאמר )בראשית א ,כח( 'וכבשוה' ואשה אין
וכן ערלתו מעכבת אותו מלאכול בקרבן בתוספת רבי עקיבא איגר )ברכות פ"ג מ"ג( דרכה לכבוש )ראה יבמות סה ,(:ואם כן עבדים
פסח. שהזכיר שתי סברות אלו. שאין שייך בהם טעם זה חייבים .ולפי זה
אמנם המפרשים כתבו שאפילו לגבי זה שכתב שאינו בכלל ולזרעך אחריך ,פירושו וכתב המקנה שכן נראה גם מדברי הלחם
אין לדמות עבד לאשה ,שלא הוקש עבד שלכן אינו בכלל מי שמצווה על הברית כיון סתרים )להגאון רבי שלמה אלגזי ,עבודה זרה כז,(.
לאשה אלא לגבי מצוות עשה שהזמן גרמא, שהכתוב מדבר רק מזרע אברהם ,שהקב"ה שהקשה מדוע לא אמרו בגמרא שם נפקא
אבל במצוות שהתורה פטרה אותן מגזירת אמר לאברהם שמצוה את זרעו אחריו, מינה בין רב לרבי יוחנן שנחלקו במקור
הכתוב אין אנו פוטרים עבדים ,וכן היא דעת ולכן העבד שאינו מזרע אברהם אינו בכלל הדין שגוי אינו יכול למול ,בעבד אם כשר
המשנה למלך הנ"ל .ולפי זה אפשר שעבד 'ואתה את בריתי תשמור'. למול ,שלרב הלומד לפסול גוי מ'ואתה
חייב במילת בניו. אמנם עיין בספר באר יעקב )ברלין ,יו"ד את בריתי תשמור' עבד אינו כשר למול,
וראה בשער המלך )הל' מילה פ"א( שהאריך סי' רסד( שהביא דברי הלחם סתרים ,והוסיף שאינו בכלל חיוב שמירת ברית ,ולרבי
בזה אם שייך ללמוד הגזירה שוה של עבד שאפשר לומר טעם אחר מדוע אינו בכלל יוחנן הלומד מ'המול ימול' עבד כשר למול,
מאשה לענין מצוה זו של מילת הבנים. שמירת ברית ,מאחר שאין עליו חיוב עצמי כיון שמכל מקום מהול הוא ,ואינו כגוי
והמפרשים ציינו בזה לדברי השיטה למול בניו אלא החיוב על האדון .הרי שהבין מהול שנקרא ערל ,משום שבמילת גוי אין
מקובצת )בבא קמא פח (.שכתב בפירוש שעבד בדברי הלחם סתרים כמו שפירשנו ולא מצוה ואין על מילתו שם מילה ,אבל במילת
פטור מחיוב מילת בניו משום שהוקש כהבנת המקנה. עבד שיש מצוה והתורה ציותה למולו הרי
לאשה .ולמעלה הבאנו דברי הלחם סתרים הוא קרוי מהול .והניח הלחם סתרים את
דעת המנחת חינוך לתלות הקושיא בצריך עיון.
שנראה מדבריו שעבד חייב במילת עצמו
ואינו חייב במילת בניו ,כפי מה שפירשנו
במחלוקת תוספות והראשונים על כל פנים מוכיח המקנה מדבריו
דבריו שם. המנחת חינוך )מצוה ב אות ז( כתב שנראה שסובר שהעבד עצמו אינו חייב במצות
פשוט שעבד חייב למול עצמו ,וחייב כרת מילה ,אלא החיוב הוא על האדון ,שכתב
גם מדברי רבי עקיבא איגר הנ"ל נראה אם אינו רוצה לימול ,וכתב שכן הוא פשטות
שסובר בפשיטות שגבי חיוב מילת בניו שעבד אינו בכלל 'ואתה את בריתי תשמור',
הכתוב שמה שנאמר 'וערל זכר אשר לא ואם נאמר שהעבד חייב למול את עצמו אם
לומדים עבד מאשה ,שכשם שאשה פטורה ימול' מוסב על כל הנזכר למעלה וכדברי
מחיוב זה הוא הדין עבד פטור אף שאינו כן הוא בכלל ברית ,וגם לרב יהיה עבד כשר
המקנה. למול את ישראל .ואף רבי יוחנן שמכשיר
מצות עשה שהזמן גרמא .ומכח זה לומד
לפטור עבד אפילו מחיוב מילת עצמו. אך שוב כתב המנחת חינוך )שם את ט(, אינו מטעם שחייב בברית אלא משום
והמנחת חינוך )שם( כתב שגם נידון זה של שלכאורה נידון זה תלוי במחלוקת תוספות שנקרא מהול.
עם שאר ראשונים .שהתוספות )קידושין כט.
חיוב מילת בניו תלוי במחלוקת תוספות עם אולם שוב הקשה המקנה ,שמפשטות
שאר ראשונים אם מילה היא מצות עשה ד"ה אותו( סוברים שמילה היא מצות עשה הפסוקים בפרשת לך לך נראה שעבד חייב
שהזמן גרמא או לא וכנ"ל. שהזמן גרמא ,ואם כן לפי זה יש לפטור במילה .שנאמר שם )יז ,יא-ג( 'ונמלתם את
עבדים ממצות מילה ,שהרי עבד פטור בשר ערלתכם וגו' ובן שמונת ימים ימול
אולם המקנה והמנחת חינוך העירו ממצות עשה שהזמן גרמא ,אבל לשאר
שניהם ,שבאמת אין שייך כלל לדון אם עבד לכם וגו' ,המול ימול יליד ביתך ומקנת
ראשונים שכתבו סברות שונות לבאר
חייב למול בניו ,מאחר ועבד אין לו יחס כספך' וגו' ,ואחר כך נאמר )פסוק יד( 'וערל
שמילה אינה מצות עשה שהזמן גרמאא,
ואין בניו מתייחסים אחריו ,וממילא פשוט זכר אשר לא ימול' וגו' ,ומשמע שפסוק זה
לפי זה עבדים חייבים במצות מילה .אך
שאין העבד חייב בזה .וכן כתב היבין דעת 'וערל זכר' מוסב על כל מה שנזכר למעלה,
כתב שאפילו לדעת התוספות יש לדון בזה,
)סי' רסז סעי' א( .ובמקום אחר )סי' רס( תמה על וגם על עבד יליד בית ומקנת כסף.
שמא נשים ועבדים חייבים במצות עשה
משמעות דברי התוספות בבבא קמא שעבד שיש בה כרת אפילו במצוה התלויה בזמן. ועיין שם בסוף דברי המקנה ,שנראה
חייב למול בנו ,שהרי אין לו יחס. עיין שם. מסקנתו שנידון זה אם עבד חייב במצות
מילה או לא ,תלוי במחלוקת רב ורבי
דעת הערוך השולחן שאין שייך נתבאר לנו מכל זה ,שהדבר שנוי
יוחנן לגבי אשה ,והיינו על פי מה שכתב
לחייב אותו כל זמן שלא מל במחלוקת אם עבדים חייבים במצות מילה.
שם שלרבי יוחנן אשה חייבת במילת בנה
הערוך השולחן )יו"ד ס' רסז סעי' א-ב( הביא שרבי עקיבא איגר סובר שפטורים לכולי
מצד מצות בית דין ,ואם כן הוא הדין עבד
דברי רבי עקיבא איגר הנ"ל ,שמצות מילה עלמא ,שמדמים אותם לנשים .והמקנה
שהוקש לאשה.
בעבד מוטלת רק על האדון ,אבל על העבד למסקנא סובר שדין זה תלוי במחלוקת רב
עצמו אין שום חיוב משום שדינו כאשה. ורבי יוחנן .והמנחת חינוך נוטה שעבדים בדעת הלחם סתרים שעבד
ותמה עליו מה שייך כלל לדון אם העבד חייבים במצות מילה ,ורק לדעת התוספות אינו בכלל 'בריתי תשמור'
מחויב במצות מילה או לא ,והרי כל זמן אפשר שפטורים. במה שדייק המקנה מהלחם סתרים
שלא מל לא חל עליו דין עבד כנעני להיות דין העבד במילת בניו שסובר שעבד אינו חייב למול עצמו ,מזה
מחויב במצוות ,ואם כן פשוט שאין עליו כל זה הוא לגבי החיוב העבד על עצמו, שכתב שלילפותא מ'ואתה את בריתי
חיוב מצות מילה ,שהרי הוא כגוי כל זמן אם יש עליו חיוב למול עצמו כשלא מלוהו תשמור' אין עבד כשר למול כנ"ל .הנה
שלא נימול ואין מלין אותו בעל כרחו ,אלא האדון ובית דין .אבל לגבי חיוב העבד המעיין בדברי הלחם סתרים יראה שפירש
אם ירצה למול עצמו להתחייב במצוות במילת בניו הנה לכאורה בזה אפשר לומר הטעם שאינו בכלל 'ואתה את בריתי
רשאי .ומה שהאדון והבית דין חייבים למולו שוודאי עבד פטור כיון שהוקש לאשה, תשמור' ,משום שבפסוק נאמר 'ולזרעך
הוא רק כשנתרצה ומבקש למול ,שאז חל וכשם שאשה פטורה מחיוב מילת בניה כך אחריך' ,וכפי שפירש רש"י שם בגמרא.
עליהם חיוב למולו. העבד פטור מחיוב זה .ואינו דומה לחיוב ואם כן לפי זה יתכן שמודה במילת עצמו
גם ביבין דעת )סי' רסז( כתב ,שמטעם זה מילת עצמו ,ששם היה לנו סברא לומר שמחויב ,ומכל מקום כתב שאינו בכלל
לא כתבו הרמב"ם והטור והשלחן ערוך שאין לדמותו לאשה ,כיון שבאשה אין שייך 'ואתה את בריתי תשמור' ,משום שבמילת
שעבד חייב למול את עצמו ,כיון שלא שייך חיוב זה ולכן אין ללמוד משם ,אבל לגבי בניו אינו חייב ,וכיון שבפסוק זה נאמר
עליו חיוב כל זמן שלא מל וטבל כל שאינו חיוב מילת הבנים שייך לדמותו לאשה, 'ולזרעך אחריך' משמע שרק מי שמחויב
יליד בית .ותמה על רבי עקיבא איגר שדן שמצוה זו שייכת בנשים ומכל מקום פטרה למול בניו הוא בכלל זה.
בזה אם חייב או לא. אותן התורה ,אם כן הוא הדין עבד. וצריך לומר שהמקנה הבין בדבריו ,שמה
א( ראה מה שהארכנו בזה בבאר יעקב )ח"א ,נשא(.
גם מדברי הבית יוסף והב"ח )סי' רסד( נראה ערל מעכבת בו המילה ,אבל מצד מצות שוב כתב הערוך השולחן )שם סעי' ט(,
שדין עבד תלוי בדין אשה ,ששניהם כתבו מילה יש מצות הטפת דם ברית במי שלא שאם אדם לקח עבד ונתרצה למול ולטבול
על דברי הטור שכתב 'הכל כשרין למול קיים מצות מילה ,כמו בישראל הנולד מהול ואירע שלא מלוהו מיד ,יכול העבד לחזור
אפילו עבד אשה וקטן' ,שעבד דינו כאשה, שיש עליו מצות הטפת דם ברית. בו כל זמן שלא נימול ,כיון שלא חלו עליו
וכשם שאשה כשרה למול כך העבד .ומשמע וכתב שם שכל זה הוא בגר ,אבל בעבד דיני עבד להתחייב במצוות עד שימול.
מדבריהם שלדעת הפוסלים באשה גם עבד כל חיוב מצות המילה הוא רק מצד גירות וכתב שנראה עוד ,אף כשלקח שפחה וילדה
יהיה פסול למול .והשולחן ערוך )שם סעי' א( שייכנס לכלל ישראל ,אבל חיוב מצד מצות בן ברשות האדון ולא מלוהו בקטנותו ,יכול
פסק שעבד כשר למול ,והיינו על פי שיטתו מילה לא שייך אצלו ,שהוא אינו חייב במילה. הבן כשיגדל להתנגד ולסרב למול ,ואין
שמכשיר באשה .וראה גם בספר באר יעקב ודבריו הם היפך מה שרצה החזון איש לומר יכולים למולו בעל כרחו.
)יו"ד סי' רסד( שדן בדין עבד אם כשר למול, בתחילה ,שמאחר והעבד עצמו אינו חייב וכתב ,שלפי זה היה אפשר ליישב דברי
ומבאר שעבד אין עליו חיוב עצמי למול במילה ,לכן אין המילה חלק מהגירות אלא רבי עקיבא איגר שדן אם עבד חייב במילה,
עצמו ,ולכן אינו כשר למול אם אשה פסולה. הוא רק מצוה בעלמא על האדון למולו. שיתכן שמדבר באופן זה שנולד לשפחה
בדעת הגר"א וערוך השולחן ברשות האדון ,וסובר שבזה אינו יכול
עבד שאנוס מלמול לחזור בו אף קודם שנימול מאחר שנולד
שלכולי עלמא עבד כשר למול עוד כתב הערוך השולחן )שם סעי' מא( ,על
אולם בביאור הגר"א )שם ס"ק א( כתב על עבד .אך הערוך השולחן מסיים ,שאין שום
מה שמצאנו בירושלמי )יבמות פ"ז ה"א( בדין סברא לומר כן ,והדבר נראה פשוט שיכול
דברי המחבר שמכשיר למול על ידי עבד, עבד ערל של כהן שקנה עבדים ,שאין עבדיו
שדין זה הוא לכולי עלמא בין לרב ובין לרבי לחזור בו ולמנוע מלמול ,ודברי רבי עקיבא
אלו אוכלים בתרומה ,שמכיון שהערל אינו איגר צריכים עיון.
יוחנן ,ולא נחלקו אלא באשה ,אבל בעבד אוכל בתרומה אינו מאכיל את עבדיו .וקשה
כולי עלמא מודים שכשר למול .וכן כתב היכן מצינו עבד ערל ,הרי אין חלים עליו חילוק בזה בין יליד בית למקנת כסף
בערוך השולחן )שם סעי' א( ,והביא הטעם דיני עבד עד שימול ויטבול ,וכתב שצריך אולם דברי הערוך השולחן נראים
שעבד עדיף מאשה ,שדווקא אשה פסולה לומר שמדובר כגון שאי אפשר לו למול כתמוהים ,מה שאין מסתבר לו לחלק
לדעת רב משום 'ואתה את בריתי תשמור', מפני הסכנה ,ובאופן זה שהוא אנוס למול בין נולד ברשות ישראל לעבד הנקנה,
כיון שאינה שייכת כלל במצוה זו ,אבל עבד יש עליו דין עבד בלי מילה. שלכאורה נראה פשוט שיליד בית שנעשה
ששייך בו מצות מילה שהרי מלים אותו עבד מיד בלידתו אפשר למולו על כרחו,
לפי דבריו אלו יש לנו ציור נוסף ששייך
והאדון חייב למולו ,אף שהוא עצמו אינו שכן מלים אותו אפילו בשבת ודינו ממש
לדון בו אם עבד חייב במילה ,כגון שהיה
חייב בזה ואין המצוה מוטלת עליו ,מכל כישראל לענין זה כמבואר בגמרא )שבת
אנוס ואחר כך ירדה ממנו סיבת האונס,
מקום נחשב בכלל שמירת ברית וכשר למול קלה ,(:ואם כן אפילו הגדיל נראה שאינו יכול
שמאחר והיה אנוס בתחילה חלו עליו דיני
לכולי עלמא .וכן משמע גם מלשון הלבוש לחזור בו .וכן הוא במנחת חינוך כשכתב
עבד ,מעתה יש לדון אם חייב מילה .וראה
)שם סעי' א( שעבד כשר למול לכולי עלמא, דבריו הנ"ל שעבד חייב למול את עצמו,
בשו"ת הר צבי )יו"ד סי' רכ( שדן לגבי גר שאינו
שרק לגבי אשה כתב שיש פוסלין .עיין שם. כתב דהיינו ביליד בית שנולד לשפחה,
יכול למול מחמת סכנה ,אם יכול להתגייר
ובביאור הטעם שאין מדמים עבד לאשה בלי מילה .ובשו"ת אחיעזר )ח"ד סי' מד-מה( שמאחר ונולד בקדושה ברשות ישראל יש
לגבי זה נראה פשוט ,שלכאורה הרי לומדים כתב שחלילה לדון על זה ,ופשוט שמי שיש לו דין עבד אף קודם שנימול.
גזירה שוה עבד מאשה ,ומכיון שאשה לו ערלה אי אפשר לו להתגייר בלי מילה. והחזון איש )אה"ע סי' קלד ,יבמות מה(:
פסולה למול נלמד שגם עבד יהיה פסול נסתפק בכל עבד ,אפילו מקנת כסף ,אם
ובעצם דברי הירושלמי אפשר לפרש
למול .אמנם למעלה הבאנו מחלוקת אם המילה מעכבת מלחול עליו דיני עבד.
על פי מה שנתבאר למעלה שמדובר ביליד
בדבר שלא שייך באשה ושייך בעבד אם שיתכן שמה דקיימא לן שאינו גר עד שימול
בית שנולד לשפחה של ישראל ומאיזה
גם בזה מדמים עבד לאשה ,או שהוקשו רק ויטבול היינו דווקא בגר ,אבל בעבד מצות
לגבי מצוות עשה שהזמן גרמא .אך אפילו סיבה עדיין לא מלו אותו .והערוך השולחן
שנתקשה בדברי הירושלמי הוא לשיטתו המילה מוטלת על האדון ,ומאחר שעל
לדעת הטורי אבן הנ"ל הסובר שהוקשו העבד עצמו אין חיוב אף אחר שחלו עליו
גם לדבר שאינו שייך באשה ,מכל מקום למעלה שלא חילק בין מקנת כסף ליליד
בית וכנ"ל. דיני עבד ,אם כן לעין גירות דינו כאשה
לא הוקשו אלא לגבי חיוב מצות ,שבלא ויהיה די לו בטבילה בלבד לחול עליו דיני
הגזירה שוה לא היינו יודעים כלל שעבד כשרות עבד למול את ישראל עבד .אך הביא ראיות מדברי הגמרא ,שאף
חייב במצוות ולומדים מאשה שחייב ,ולכן אחר שביארנו שיטות הפוסקים אם עבד עבד צריך מילה וטבילה לחול עליו דיני
אי אפשר לחייבו יותר מאשה ,ואפילו דבר חייב במצות מילה למול את עצמו ואת עבד ,עיין שם .אך מכל מקום נראה פשוט,
שאין שייך באשה מכל מקום אין לנו מהיכן בניו ,יש לדון אם עבד כשר למול ישראל. שכל דבריו הם רק במקנת כסף ,אבל ביליד
ללמוד בו חיוב. והנה לדעת הסוברים שעבד חייב במצות בית שאפשר למולו בעל כרחו חלו עליו
אמנם כל זה רק בחיוב מצוות ,אבל מילה נראה פשוט שהוא כשר למול אחרים דיני עבד אף קודם שנימול.
בנידון שלפנינו ,שאין אנו דנים אם הם לכולי עלמא ,שהרי הוא בכלל 'ואתה את
חייבים או לא ,אלא הנידון הוא אם כשרים בריתי תשמור' כיון שחייב בברית ,והוא ביאור הצפנת פענח שבעבד המילה
הם למול ,בזה אין לומדים עבד מאשה גם בכלל 'המול ימול' מאחר והוא נימול. רק מצד גירות ולא מצד המצוה
לפסול .שבאשה שאינה שייכת בברית ולדעת הסוברים שעבד אינו חייב במצות הצפנת פענח )על הרמב"ם הל' מילה פ"א ה"ז(
מצאנו שפסלתה התורה ,אבל בעבד ששייך מילה לכאורה דינו כאשה ותלוי במחלוקת מבאר החילוק בין מילת גר לעבד ,שבגר
בברית ויודעים כבר ששייכת בו מצוה זו רב ורבי יוחנן ,שאם הלימוד מ'ואתה את יש בקיום מצות המילה שני חיובים .א .מצד
אין לנו לפוסלו מלמול אחרים .ואינו דומה בריתי תשמור' אין העבד כשר למול כיון הגירות ,שהגירות אינה חלה בלא מילה,
לגוי שפסול כיון שאינו בכלל שמירת ברית שאינו בכלל שמירת ברית ,אבל אם לומדים וצריך למול לשם גירות כדי שיחול עליו
ואינו נקרא מהול .וכן כתבו התוספות )בבא מ'המול ימול' כשר למול כיון שהוא נמול. דיני ישראל .ב .יש כאן חיוב מצות מילה
קמא פח .ד"ה יהא עבד( שמטעם זה אין ללמוד וכן מבואר מדברי הלחם סתרים הנ"ל שכתב מצד מצוה כדין ישראל שחייב במצות מילה,
שעבד פסול לעדות מגזירה שוה 'לה לה' שדין עבד כדין אשה ,והקשה מדוע לא שהרי הגר חלים עליו כל חיובי המצוות.
מאשה ,משום שלא שייכת הגזירה שוה אלא אמרו בגמרא נפקא מינה בין רב לרבי יוחנן והנפקא מינה בנתגייר כשהוא מהול ,שמצד
לגבי חיוב מצוות. לגבי עבד אם כשר למול. דין גירות אינו צריך מילה ,ורק מי שהוא
• תמצית השיעור •
מצוות שנשים פטורות וטעם הפטור הבאר יעקב הבין בלחם סתרים שעבד החזון איש מסתפק בעבד ,שמא
המצוה על האדון ,וחל דין עבד אינו בכלל שמירת ברית שאינו בכלל לא שייך בעבד ,כמו הקפה והשחתה,
בטבילה .אך נראה שזה במקנת כסף זרעך אחריך .אך המקנה הבין שאין לרמב"ם עבד מצווה ,ולטורי אבן
אבל יליד בית מלין בעל כרחו. שייך בכלל בברית. פטור.
שורש המחלוקת אם עבד פטור מכל למנחת חינוך עבד חייב למול ואף בערוך השולחן ששייך עבד ערל
כשאנוס למול מסכנה .ולפי זה יש חייב כרת .ורק לתוספות שהוא זמן המצוות ,ונתחייב רק במה שאשה
לדון כשירדה סיבת האונס .ולולא גרמא אפשר שפטור. חייבת ,או שחייב בהכל ,ונפטר מזמן
דבריו שייך עבד ערל ביליד בית. במילת בניו ,לרבי עקיבא איגר פטור, גרמא בהיקש מאשה.
שהוקש לאשה .וכן מפורש בשיטה מילה ,שאין שייך באשה ושייך בעבד,
מקובצת .אבל למשנה למלך אפשר אם עבד חייב במילה פשוט שכשר
למול ,ואם פטור תלוי במחלוקת רב לכאורה תלוי במחלוקת הנ"ל.
שחייב ,שאין הזמן גרמא.
ורבי יוחנן באשה .ובשולחן ערוך לרבי עקיבא איגר לכולי עלמא עבד
שכשר לשיטתו שמכשיר באשה. בהמקנה ומנחת חינוך ויבין דעת שאין
שייך לדון לחייבו במילת בניו ,שאין פטור ממילה ,ששייך גם באשה במילת
בביאור הגר"א וערוך השולחן שלכולי לו יחס. בניה ומכל מקום פטורה.
עלמא כשר למול ,שהוא בכלל שמירת לחם סתרים הקשה מדוע לא אמרו בערוך השולחן שכל זמן שלא מל
ברית שהאדון חייב למולו .וכן משמע אינו מחויב במצוות .ודן ביליד בית. נפקא מינה בטעם שגוי אינו יכול
בלבוש. ומצדד מסברא שגם בזה יכול לחזור שסובר למול ,בעבד .והמקנה מדייק
בו ולמנוע המילה. שהחיוב על האדון ולא על העבד.
בטעם הדבר שעבד כשר אף אם אשה
פסולה ,שאינו חיוב הנלמד מנשים, במקנה שמלשון הפסוק משמע שעבד לכאורה ביליד בית מסברא מחויב
אלא נידון אם כשר ,ומאחר ששייך למול בעל כרחו .וכן הוא במנחת חייב במילה .ומסיק שתלוי במחלוקת
בברית כשר. חינוך. רב ורבי יוחנן לגבי אשה.
התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון
כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת הרה"ח ר' יהודה ווייס שליט"א -בני ברק
שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א לרגל שמחת נישואי בנו החתן החשוב כמר משה ני"ו
להערות והארות ולכל ספרי המכון: למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת
טל+972-54-8470816 : ולעילוי נשמת אביו הרה"ח ר' יצחק ב"ר משה ווייס ז"ל
דוא"לtaamhatoreh@gmail.com : נלב"ע ביום ל' מרחשון תשפ"ג -ת .נ .צ .ב .ה.
~ ~ ~
~~
~~
