gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אוצר באר יעקב · Otzar Beer Yakov — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון קצ"ט )שנה ה'(‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫שיעורי הגאון הגדו‪ ‬מוה"ר רבי יעקב גרינווא‪‬ד ש‪‬יט"א‬ ‫רב בית המדרש דחסידי בע‪‬זא "זכרון רפא‪ "‬בני ברק וחבר הביד"צ דקה‪ ‬מחזיקי הדת באר"י‬ ‫עבד במצות מי‪‬ה‬ ‫ביאור הסברות לחייב ולפטור עבד ממצות מילה ‪ ‬דין עבדים לולא הגזירה שוה לנשים ‪ ‬דעת רבי עקיבא איגר שלכולי עלמא‬ ‫עבד פטור ממילה ‪ ‬דעת המקנה לתלות במחלוקת רב ורבי יוחנן ‪ ‬בדעת הלחם סתרים שעבד אינו בכלל 'בריתי תשמור' ‪‬‬ ‫דעת המנחת חינוך לתלות במחלוקת תוספות והראשונים ‪ ‬דין העבד במילת בניו ‪ ‬דעת הערוך השולחן שאין שייך לחייב‬ ‫אותו כל זמן שלא מל ‪ ‬חילוק בזה בין יליד בית למקנת כסף ‪ ‬ביאור הצפנת פענח שבעבד המילה רק מצד גירות ולא מצד‬ ‫המצוה ‪ ‬עבד שאנוס מלמול ‪ ‬כשרות עבד למול את ישראל ‪ ‬בדעת הגר"א וערוך השולחן שלכולי עלמא עבד כשר למול‬ ‫דעת רבי עקיבא איגר שלכולי‬ ‫גם בנידון שלפנינו יש לומר לכאורה שאין‬ ‫ביאור הסברות לחייב‬ ‫עלמא עבד פטור ממילה‬ ‫לדמות עבדים לנשים‪ ,‬שבנשים אין שייך‬ ‫ולפטור עבד ממצות מילה‬ ‫בהגהות רבי עקיבא איגר )על השולחן‬ ‫ערוך יו"ד סי' רסז סעי' א( מדייק מלשון המחבר‬ ‫מילה אבל עבדים יהיו חייבים‪.‬‬ ‫אמנם בטורי אבן )חגיגה ב‪ ,:‬אבני מילואים שם(‬ ‫הקודמים )קצה‪-‬קצו(‬ ‫הארכנו בדין גוי‬ ‫בגליונות‬ ‫בשולחן ערוך )שם( שכתב 'מצות עשה על‬ ‫הקשה על דברי הרמב"ם‪ ,‬מנין לו ללמוד‬ ‫ומומר האם כשרים למול‪ ,‬ויש לדון עוד‬ ‫הרב למול עבדיו‪ ,‬עבר הרב ולא מלו מצוה‬ ‫חיוב לעבדים‪ ,‬כיון שכל החיוב שלהם‬ ‫בדין עבד אם הוא כשר למול ישראל‪.‬‬ ‫על בית דין למולו'‪ ,‬ולא נזכר כלל בשולחן‬ ‫במצוות נלמד מגזירה שוה מאשה‪ ,‬ובדבר‬ ‫ובתחילה יש לבאר אם העבד חייב במצות‬ ‫ערוך שאם לא מלוהו בית דין מצוה עליו‬ ‫שנשים פטורות אין לנו לחייב עבדים אף‬ ‫מילה כמו איש ישראל שאחר שנעשה גדול‬ ‫למול עצמו‪ ,‬הרי שהעבד אינו חייב למול‬ ‫שאין שייך בהם הפטור שנוהג בנשים‪ .‬ולפי‬ ‫חייב במילת עצמו אם לא מלו אותו‪ ,‬או‬ ‫עצמו‪ ,‬ואין החיוב אלא על האדון ועל‬ ‫דבריו גם במילה אין לחייב עבדים‪.‬‬ ‫שמא אינו חייב במצות מילה‪ ,‬כיון שדינו‬ ‫בית דין‪.‬‬ ‫כאשה לכל דבריו‪ ,‬שלומדים גזירה שוה‬ ‫וכתב רבי עקיבא איגר‪ ,‬שאף לדעת‬ ‫דין עבדים לולא הגזירה שוה לנשים‬ ‫'לה לה' מאשה )ראה חגיגה ד‪ ,(.‬וכשם שבאשה‬ ‫הרמב"ם הסובר שעבד מוזהר על הקפת‬ ‫בביאור מחלקותם כבר כתבנו במקום‬ ‫אין שייך חיוב מצות מילה לגבי עצמה גם‬ ‫הראש ואין מדמים אותו לאשה בענין זה‪,‬‬ ‫אחר )באר יעקב שם; שם שבת זכור(‪ ,‬שנחלקו‬ ‫עבד אינו חייב בזה‪.‬‬ ‫מכל מקום כאן יתכן שמודה שאין עבד‬ ‫אם בלא הגזירה שוה שהוקשו עבדים‬ ‫אך זה אינו לפי מה שכתב הרמב"ם )הל'‬ ‫מחויב במצות מילה‪ ,‬שדווקא שם שאין‬ ‫לנשים היינו מחייבים עבדים בכל המצוות‬ ‫עבודה זרה פי"ב ה"ב( שאשה אינה מצווה במצות‬ ‫שייך בנשים כלל מצות הקפת הראש אין‬ ‫כאנשים‪ ,‬והגזירה שוה בא למעטם ולחייבם‬ ‫הקפת הראש והשחתת הזקן כיון שאין לה‬ ‫לומדים עבדים מנשים‪ ,‬אבל במילה רואים‬ ‫רק במצוות שהנשים חייבות בהם‪ ,‬או שמא‬ ‫זקן‪ ,‬וכל שאינו בבל תשחית אינו בבל תקיף‪,‬‬ ‫שאשה פטורה גם ממילת בניה‪ ,‬כפי שלמדו‬ ‫להיפך‪ ,‬בלא הגזירה שוה היו עבדים פטורים‬ ‫אבל עבדים שיש להם זקן אסורים בהקפה‬ ‫חז"ל )קידושין כט‪ (.‬מ'אותו ולא אותה'‪ ,‬מוכח‬ ‫מכל המצוות‪ ,‬והגזירה שוה באה לחייבם‬ ‫ובהשחתה‪.‬‬ ‫שאין סיבת הפטור בהן משום שאין המצוה‬ ‫במצוות שנשים חייבות בהם‪.‬‬ ‫וביאור הדבר כפי שכתב המשנה למלך‬ ‫שייכת בהן‪ ,‬שהרי גם בדבר השייך בה כמו‬ ‫שהרמב"ם סובר כצד הראשון שהגזירה‬ ‫)הל' מלכים פ"י ה"ז( שלא הוקש עבד לאשה‬ ‫מילת בניה פטרה אותה התורה‪ ,‬ואם כן הוא‬ ‫שוה באה למעט מהם מצוות שנשים‬ ‫אלא לגבי מצוות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬שבזה‬ ‫הדין עבדים יש לנו ללמוד מהן שפטורים‬ ‫פטורות בהם‪ ,‬ולכן אין הפטור אלא על‬ ‫אומרים שכשם שאשה פטורה כך עבד‬ ‫לגמרי ממצות מילה‪.‬‬ ‫מצוות שהזמן גרמא‪ ,‬אבל במצוות שיש‬ ‫פטור‪ ,‬אבל במצוות שאין הזמן גרמא אלא‬ ‫דעת המקנה לתלות במחלוקת רב ורבי יוחנן‬ ‫בהם טעם מיוחד לפטור נשים משום שאין‬ ‫שיש בהם סיבה מיוחדת לפטור נשים‪ ,‬אין‬ ‫גם בספר המקנה )קידושין שם( דן בענין זה‬ ‫המצוה שייכת בהן‪ ,‬מזה לא נפטרו עבדים‪.‬‬ ‫פוטרים עבדים אם אין סיבת הפטור שייכת‬ ‫אם עבד חייב במצות מילה‪ .‬ובתחילת דבריו‬ ‫אבל הטורי אבן סובר כצד השני שבלא‬ ‫גם בהם‪ .‬ומטעם זה מבאר המשנה למלך‬ ‫כתב שנראה שעבד אינו חייב במצות מילה‪,‬‬ ‫הגזירה שוה היינו פוטרים עבדים לגמרי‬ ‫שם מה שעבדים חייבים בפריה ורביה‬ ‫ואפילו יליד בית שנולד לשפחה ברשות‬ ‫מכל המצוות‪ ,‬ולכן תמה מנין לנו ללמוד‬ ‫)ראה מה שהארכנו בזה בבאר יעקב ח"א‪ ,‬בראשית(‪,‬‬ ‫ישראל אינו חייב‪ ,‬ואין המצוה מוטלת‬ ‫בהם חיוב במצוות שאין האשה חייבת‪,‬‬ ‫כיון שטעם הפטור באשה הוא רק משום‬ ‫עליו אלא על האדון שחייב למול עבדו‪,‬‬ ‫אף שבעבד אין שייך סיבת הפטור‪ .‬וראה‬ ‫שנאמר )בראשית א‪ ,‬כח( 'וכבשוה' ואשה אין‬ ‫וכן ערלתו מעכבת אותו מלאכול בקרבן‬ ‫בתוספת רבי עקיבא איגר )ברכות פ"ג מ"ג(‬ ‫דרכה לכבוש )ראה יבמות סה‪ ,(:‬ואם כן עבדים‬ ‫פסח‪.‬‬ ‫שהזכיר שתי סברות אלו‪.‬‬ ‫שאין שייך בהם טעם זה חייבים‪ .‬ולפי זה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמנם המפרשים כתבו שאפילו לגבי זה‬ ‫שכתב שאינו בכלל ולזרעך אחריך‪ ,‬פירושו‬ ‫וכתב המקנה שכן נראה גם מדברי הלחם‬ ‫אין לדמות עבד לאשה‪ ,‬שלא הוקש עבד‬ ‫שלכן אינו בכלל מי שמצווה על הברית כיון‬ ‫סתרים )להגאון רבי שלמה אלגזי‪ ,‬עבודה זרה כז‪,(.‬‬ ‫לאשה אלא לגבי מצוות עשה שהזמן גרמא‪,‬‬ ‫שהכתוב מדבר רק מזרע אברהם‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫שהקשה מדוע לא אמרו בגמרא שם נפקא‬ ‫אבל במצוות שהתורה פטרה אותן מגזירת‬ ‫אמר לאברהם שמצוה את זרעו אחריו‪,‬‬ ‫מינה בין רב לרבי יוחנן שנחלקו במקור‬ ‫הכתוב אין אנו פוטרים עבדים‪ ,‬וכן היא דעת‬ ‫ולכן העבד שאינו מזרע אברהם אינו בכלל‬ ‫הדין שגוי אינו יכול למול‪ ,‬בעבד אם כשר‬ ‫המשנה למלך הנ"ל‪ .‬ולפי זה אפשר שעבד‬ ‫'ואתה את בריתי תשמור'‪.‬‬ ‫למול‪ ,‬שלרב הלומד לפסול גוי מ'ואתה‬ ‫חייב במילת בניו‪.‬‬ ‫אמנם עיין בספר באר יעקב )ברלין‪ ,‬יו"ד‬ ‫את בריתי תשמור' עבד אינו כשר למול‪,‬‬ ‫וראה בשער המלך )הל' מילה פ"א( שהאריך‬ ‫סי' רסד( שהביא דברי הלחם סתרים‪ ,‬והוסיף‬ ‫שאינו בכלל חיוב שמירת ברית‪ ,‬ולרבי‬ ‫בזה אם שייך ללמוד הגזירה שוה של עבד‬ ‫שאפשר לומר טעם אחר מדוע אינו בכלל‬ ‫יוחנן הלומד מ'המול ימול' עבד כשר למול‪,‬‬ ‫מאשה לענין מצוה זו של מילת הבנים‪.‬‬ ‫שמירת ברית‪ ,‬מאחר שאין עליו חיוב עצמי‬ ‫כיון שמכל מקום מהול הוא‪ ,‬ואינו כגוי‬ ‫והמפרשים ציינו בזה לדברי השיטה‬ ‫למול בניו אלא החיוב על האדון‪ .‬הרי שהבין‬ ‫מהול שנקרא ערל‪ ,‬משום שבמילת גוי אין‬ ‫מקובצת )בבא קמא פח‪ (.‬שכתב בפירוש שעבד‬ ‫בדברי הלחם סתרים כמו שפירשנו ולא‬ ‫מצוה ואין על מילתו שם מילה‪ ,‬אבל במילת‬ ‫פטור מחיוב מילת בניו משום שהוקש‬ ‫כהבנת המקנה‪.‬‬ ‫עבד שיש מצוה והתורה ציותה למולו הרי‬ ‫לאשה‪ .‬ולמעלה הבאנו דברי הלחם סתרים‬ ‫הוא קרוי מהול‪ .‬והניח הלחם סתרים את‬ ‫דעת המנחת חינוך לתלות‬ ‫הקושיא בצריך עיון‪.‬‬ ‫שנראה מדבריו שעבד חייב במילת עצמו‬ ‫ואינו חייב במילת בניו‪ ,‬כפי מה שפירשנו‬ ‫במחלוקת תוספות והראשונים‬ ‫על כל פנים מוכיח המקנה מדבריו‬ ‫דבריו שם‪.‬‬ ‫המנחת חינוך )מצוה ב אות ז( כתב שנראה‬ ‫שסובר שהעבד עצמו אינו חייב במצות‬ ‫פשוט שעבד חייב למול עצמו‪ ,‬וחייב כרת‬ ‫מילה‪ ,‬אלא החיוב הוא על האדון‪ ,‬שכתב‬ ‫גם מדברי רבי עקיבא איגר הנ"ל נראה‬ ‫אם אינו רוצה לימול‪ ,‬וכתב שכן הוא פשטות‬ ‫שסובר בפשיטות שגבי חיוב מילת בניו‬ ‫שעבד אינו בכלל 'ואתה את בריתי תשמור'‪,‬‬ ‫הכתוב שמה שנאמר 'וערל זכר אשר לא‬ ‫ואם נאמר שהעבד חייב למול את עצמו אם‬ ‫לומדים עבד מאשה‪ ,‬שכשם שאשה פטורה‬ ‫ימול' מוסב על כל הנזכר למעלה וכדברי‬ ‫מחיוב זה הוא הדין עבד פטור אף שאינו‬ ‫כן הוא בכלל ברית‪ ,‬וגם לרב יהיה עבד כשר‬ ‫המקנה‪.‬‬ ‫למול את ישראל‪ .‬ואף רבי יוחנן שמכשיר‬ ‫מצות עשה שהזמן גרמא‪ .‬ומכח זה לומד‬ ‫לפטור עבד אפילו מחיוב מילת עצמו‪.‬‬ ‫אך שוב כתב המנחת חינוך )שם את ט(‪,‬‬ ‫אינו מטעם שחייב בברית אלא משום‬ ‫והמנחת חינוך )שם( כתב שגם נידון זה של‬ ‫שלכאורה נידון זה תלוי במחלוקת תוספות‬ ‫שנקרא מהול‪.‬‬ ‫עם שאר ראשונים‪ .‬שהתוספות )קידושין כט‪.‬‬ ‫חיוב מילת בניו תלוי במחלוקת תוספות עם‬ ‫אולם שוב הקשה המקנה‪ ,‬שמפשטות‬ ‫שאר ראשונים אם מילה היא מצות עשה‬ ‫ד"ה אותו( סוברים שמילה היא מצות עשה‬ ‫הפסוקים בפרשת לך לך נראה שעבד חייב‬ ‫שהזמן גרמא או לא וכנ"ל‪.‬‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬ואם כן לפי זה יש לפטור‬ ‫במילה‪ .‬שנאמר שם )יז‪ ,‬יא‪-‬ג( 'ונמלתם את‬ ‫עבדים ממצות מילה‪ ,‬שהרי עבד פטור‬ ‫בשר ערלתכם וגו' ובן שמונת ימים ימול‬ ‫אולם המקנה והמנחת חינוך העירו‬ ‫ממצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אבל לשאר‬ ‫שניהם‪ ,‬שבאמת אין שייך כלל לדון אם עבד‬ ‫לכם וגו'‪ ,‬המול ימול יליד ביתך ומקנת‬ ‫ראשונים שכתבו סברות שונות לבאר‬ ‫חייב למול בניו‪ ,‬מאחר ועבד אין לו יחס‬ ‫כספך' וגו'‪ ,‬ואחר כך נאמר )פסוק יד( 'וערל‬ ‫שמילה אינה מצות עשה שהזמן גרמאא‪,‬‬ ‫ואין בניו מתייחסים אחריו‪ ,‬וממילא פשוט‬ ‫זכר אשר לא ימול' וגו'‪ ,‬ומשמע שפסוק זה‬ ‫לפי זה עבדים חייבים במצות מילה‪ .‬אך‬ ‫שאין העבד חייב בזה‪ .‬וכן כתב היבין דעת‬ ‫'וערל זכר' מוסב על כל מה שנזכר למעלה‪,‬‬ ‫כתב שאפילו לדעת התוספות יש לדון בזה‪,‬‬ ‫)סי' רסז סעי' א(‪ .‬ובמקום אחר )סי' רס( תמה על‬ ‫וגם על עבד יליד בית ומקנת כסף‪.‬‬ ‫שמא נשים ועבדים חייבים במצות עשה‬ ‫משמעות דברי התוספות בבבא קמא שעבד‬ ‫שיש בה כרת אפילו במצוה התלויה בזמן‪.‬‬ ‫ועיין שם בסוף דברי המקנה‪ ,‬שנראה‬ ‫חייב למול בנו‪ ,‬שהרי אין לו יחס‪.‬‬ ‫עיין שם‪.‬‬ ‫מסקנתו שנידון זה אם עבד חייב במצות‬ ‫מילה או לא‪ ,‬תלוי במחלוקת רב ורבי‬ ‫דעת הערוך השולחן שאין שייך‬ ‫נתבאר לנו מכל זה‪ ,‬שהדבר שנוי‬ ‫יוחנן לגבי אשה‪ ,‬והיינו על פי מה שכתב‬ ‫לחייב אותו כל זמן שלא מל‬ ‫במחלוקת אם עבדים חייבים במצות מילה‪.‬‬ ‫שם שלרבי יוחנן אשה חייבת במילת בנה‬ ‫הערוך השולחן )יו"ד ס' רסז סעי' א‪-‬ב( הביא‬ ‫שרבי עקיבא איגר סובר שפטורים לכולי‬ ‫מצד מצות בית דין‪ ,‬ואם כן הוא הדין עבד‬ ‫דברי רבי עקיבא איגר הנ"ל‪ ,‬שמצות מילה‬ ‫עלמא‪ ,‬שמדמים אותם לנשים‪ .‬והמקנה‬ ‫שהוקש לאשה‪.‬‬ ‫בעבד מוטלת רק על האדון‪ ,‬אבל על העבד‬ ‫למסקנא סובר שדין זה תלוי במחלוקת רב‬ ‫עצמו אין שום חיוב משום שדינו כאשה‪.‬‬ ‫ורבי יוחנן‪ .‬והמנחת חינוך נוטה שעבדים‬ ‫בדעת הלחם סתרים שעבד‬ ‫ותמה עליו מה שייך כלל לדון אם העבד‬ ‫חייבים במצות מילה‪ ,‬ורק לדעת התוספות‬ ‫אינו בכלל 'בריתי תשמור'‬ ‫מחויב במצות מילה או לא‪ ,‬והרי כל זמן‬ ‫אפשר שפטורים‪.‬‬ ‫במה שדייק המקנה מהלחם סתרים‬ ‫שלא מל לא חל עליו דין עבד כנעני להיות‬ ‫דין העבד במילת בניו‬ ‫שסובר שעבד אינו חייב למול עצמו‪ ,‬מזה‬ ‫מחויב במצוות‪ ,‬ואם כן פשוט שאין עליו‬ ‫כל זה הוא לגבי החיוב העבד על עצמו‪,‬‬ ‫שכתב שלילפותא מ'ואתה את בריתי‬ ‫חיוב מצות מילה‪ ,‬שהרי הוא כגוי כל זמן‬ ‫אם יש עליו חיוב למול עצמו כשלא מלוהו‬ ‫תשמור' אין עבד כשר למול כנ"ל‪ .‬הנה‬ ‫שלא נימול ואין מלין אותו בעל כרחו‪ ,‬אלא‬ ‫האדון ובית דין‪ .‬אבל לגבי חיוב העבד‬ ‫המעיין בדברי הלחם סתרים יראה שפירש‬ ‫אם ירצה למול עצמו להתחייב במצוות‬ ‫במילת בניו הנה לכאורה בזה אפשר לומר‬ ‫הטעם שאינו בכלל 'ואתה את בריתי‬ ‫רשאי‪ .‬ומה שהאדון והבית דין חייבים למולו‬ ‫שוודאי עבד פטור כיון שהוקש לאשה‪,‬‬ ‫תשמור'‪ ,‬משום שבפסוק נאמר 'ולזרעך‬ ‫הוא רק כשנתרצה ומבקש למול‪ ,‬שאז חל‬ ‫וכשם שאשה פטורה מחיוב מילת בניה כך‬ ‫אחריך'‪ ,‬וכפי שפירש רש"י שם בגמרא‪.‬‬ ‫עליהם חיוב למולו‪.‬‬ ‫העבד פטור מחיוב זה‪ .‬ואינו דומה לחיוב‬ ‫ואם כן לפי זה יתכן שמודה במילת עצמו‬ ‫גם ביבין דעת )סי' רסז( כתב‪ ,‬שמטעם זה‬ ‫מילת עצמו‪ ,‬ששם היה לנו סברא לומר‬ ‫שמחויב‪ ,‬ומכל מקום כתב שאינו בכלל‬ ‫לא כתבו הרמב"ם והטור והשלחן ערוך‬ ‫שאין לדמותו לאשה‪ ,‬כיון שבאשה אין שייך‬ ‫'ואתה את בריתי תשמור'‪ ,‬משום שבמילת‬ ‫שעבד חייב למול את עצמו‪ ,‬כיון שלא שייך‬ ‫חיוב זה ולכן אין ללמוד משם‪ ,‬אבל לגבי‬ ‫בניו אינו חייב‪ ,‬וכיון שבפסוק זה נאמר‬ ‫עליו חיוב כל זמן שלא מל וטבל כל שאינו‬ ‫חיוב מילת הבנים שייך לדמותו לאשה‪,‬‬ ‫'ולזרעך אחריך' משמע שרק מי שמחויב‬ ‫יליד בית‪ .‬ותמה על רבי עקיבא איגר שדן‬ ‫שמצוה זו שייכת בנשים ומכל מקום פטרה‬ ‫למול בניו הוא בכלל זה‪.‬‬ ‫בזה אם חייב או לא‪.‬‬ ‫אותן התורה‪ ,‬אם כן הוא הדין עבד‪.‬‬ ‫וצריך לומר שהמקנה הבין בדבריו‪ ,‬שמה‬ ‫‪‬‬ ‫א( ראה מה שהארכנו בזה בבאר יעקב )ח"א‪ ,‬נשא(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גם מדברי הבית יוסף והב"ח )סי' רסד( נראה‬ ‫ערל מעכבת בו המילה‪ ,‬אבל מצד מצות‬ ‫שוב כתב הערוך השולחן )שם סעי' ט(‪,‬‬ ‫שדין עבד תלוי בדין אשה‪ ,‬ששניהם כתבו‬ ‫מילה יש מצות הטפת דם ברית במי שלא‬ ‫שאם אדם לקח עבד ונתרצה למול ולטבול‬ ‫על דברי הטור שכתב 'הכל כשרין למול‬ ‫קיים מצות מילה‪ ,‬כמו בישראל הנולד מהול‬ ‫ואירע שלא מלוהו מיד‪ ,‬יכול העבד לחזור‬ ‫אפילו עבד אשה וקטן'‪ ,‬שעבד דינו כאשה‪,‬‬ ‫שיש עליו מצות הטפת דם ברית‪.‬‬ ‫בו כל זמן שלא נימול‪ ,‬כיון שלא חלו עליו‬ ‫וכשם שאשה כשרה למול כך העבד‪ .‬ומשמע‬ ‫וכתב שם שכל זה הוא בגר‪ ,‬אבל בעבד‬ ‫דיני עבד להתחייב במצוות עד שימול‪.‬‬ ‫מדבריהם שלדעת הפוסלים באשה גם עבד‬ ‫כל חיוב מצות המילה הוא רק מצד גירות‬ ‫וכתב שנראה עוד‪ ,‬אף כשלקח שפחה וילדה‬ ‫יהיה פסול למול‪ .‬והשולחן ערוך )שם סעי' א(‬ ‫שייכנס לכלל ישראל‪ ,‬אבל חיוב מצד מצות‬ ‫בן ברשות האדון ולא מלוהו בקטנותו‪ ,‬יכול‬ ‫פסק שעבד כשר למול‪ ,‬והיינו על פי שיטתו‬ ‫מילה לא שייך אצלו‪ ,‬שהוא אינו חייב במילה‪.‬‬ ‫הבן כשיגדל להתנגד ולסרב למול‪ ,‬ואין‬ ‫שמכשיר באשה‪ .‬וראה גם בספר באר יעקב‬ ‫ודבריו הם היפך מה שרצה החזון איש לומר‬ ‫יכולים למולו בעל כרחו‪.‬‬ ‫)יו"ד סי' רסד( שדן בדין עבד אם כשר למול‪,‬‬ ‫בתחילה‪ ,‬שמאחר והעבד עצמו אינו חייב‬ ‫וכתב‪ ,‬שלפי זה היה אפשר ליישב דברי‬ ‫ומבאר שעבד אין עליו חיוב עצמי למול‬ ‫במילה‪ ,‬לכן אין המילה חלק מהגירות אלא‬ ‫רבי עקיבא איגר שדן אם עבד חייב במילה‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ולכן אינו כשר למול אם אשה פסולה‪.‬‬ ‫הוא רק מצוה בעלמא על האדון למולו‪.‬‬ ‫שיתכן שמדבר באופן זה שנולד לשפחה‬ ‫בדעת הגר"א וערוך השולחן‬ ‫ברשות האדון‪ ,‬וסובר שבזה אינו יכול‬ ‫עבד שאנוס מלמול‬ ‫לחזור בו אף קודם שנימול מאחר שנולד‬ ‫שלכולי עלמא עבד כשר למול‬ ‫עוד כתב הערוך השולחן )שם סעי' מא(‪ ,‬על‬ ‫אולם בביאור הגר"א )שם ס"ק א( כתב על‬ ‫עבד‪ .‬אך הערוך השולחן מסיים‪ ,‬שאין שום‬ ‫מה שמצאנו בירושלמי )יבמות פ"ז ה"א( בדין‬ ‫סברא לומר כן‪ ,‬והדבר נראה פשוט שיכול‬ ‫דברי המחבר שמכשיר למול על ידי עבד‪,‬‬ ‫עבד ערל של כהן שקנה עבדים‪ ,‬שאין עבדיו‬ ‫שדין זה הוא לכולי עלמא בין לרב ובין לרבי‬ ‫לחזור בו ולמנוע מלמול‪ ,‬ודברי רבי עקיבא‬ ‫אלו אוכלים בתרומה‪ ,‬שמכיון שהערל אינו‬ ‫איגר צריכים עיון‪.‬‬ ‫יוחנן‪ ,‬ולא נחלקו אלא באשה‪ ,‬אבל בעבד‬ ‫אוכל בתרומה אינו מאכיל את עבדיו‪ .‬וקשה‬ ‫כולי עלמא מודים שכשר למול‪ .‬וכן כתב‬ ‫היכן מצינו עבד ערל‪ ,‬הרי אין חלים עליו‬ ‫חילוק בזה בין יליד בית למקנת כסף‬ ‫בערוך השולחן )שם סעי' א(‪ ,‬והביא הטעם‬ ‫דיני עבד עד שימול ויטבול‪ ,‬וכתב שצריך‬ ‫אולם דברי הערוך השולחן נראים‬ ‫שעבד עדיף מאשה‪ ,‬שדווקא אשה פסולה‬ ‫לומר שמדובר כגון שאי אפשר לו למול‬ ‫כתמוהים‪ ,‬מה שאין מסתבר לו לחלק‬ ‫לדעת רב משום 'ואתה את בריתי תשמור'‪,‬‬ ‫מפני הסכנה‪ ,‬ובאופן זה שהוא אנוס למול‬ ‫בין נולד ברשות ישראל לעבד הנקנה‪,‬‬ ‫כיון שאינה שייכת כלל במצוה זו‪ ,‬אבל עבד‬ ‫יש עליו דין עבד בלי מילה‪.‬‬ ‫שלכאורה נראה פשוט שיליד בית שנעשה‬ ‫ששייך בו מצות מילה שהרי מלים אותו‬ ‫עבד מיד בלידתו אפשר למולו על כרחו‪,‬‬ ‫לפי דבריו אלו יש לנו ציור נוסף ששייך‬ ‫והאדון חייב למולו‪ ,‬אף שהוא עצמו אינו‬ ‫שכן מלים אותו אפילו בשבת ודינו ממש‬ ‫לדון בו אם עבד חייב במילה‪ ,‬כגון שהיה‬ ‫חייב בזה ואין המצוה מוטלת עליו‪ ,‬מכל‬ ‫כישראל לענין זה כמבואר בגמרא )שבת‬ ‫אנוס ואחר כך ירדה ממנו סיבת האונס‪,‬‬ ‫מקום נחשב בכלל שמירת ברית וכשר למול‬ ‫קלה‪ ,(:‬ואם כן אפילו הגדיל נראה שאינו יכול‬ ‫שמאחר והיה אנוס בתחילה חלו עליו דיני‬ ‫לכולי עלמא‪ .‬וכן משמע גם מלשון הלבוש‬ ‫לחזור בו‪ .‬וכן הוא במנחת חינוך כשכתב‬ ‫עבד‪ ,‬מעתה יש לדון אם חייב מילה‪ .‬וראה‬ ‫)שם סעי' א( שעבד כשר למול לכולי עלמא‪,‬‬ ‫דבריו הנ"ל שעבד חייב למול את עצמו‪,‬‬ ‫בשו"ת הר צבי )יו"ד סי' רכ( שדן לגבי גר שאינו‬ ‫שרק לגבי אשה כתב שיש פוסלין‪ .‬עיין שם‪.‬‬ ‫כתב דהיינו ביליד בית שנולד לשפחה‪,‬‬ ‫יכול למול מחמת סכנה‪ ,‬אם יכול להתגייר‬ ‫ובביאור הטעם שאין מדמים עבד לאשה‬ ‫בלי מילה‪ .‬ובשו"ת אחיעזר )ח"ד סי' מד‪-‬מה(‬ ‫שמאחר ונולד בקדושה ברשות ישראל יש‬ ‫לגבי זה נראה פשוט‪ ,‬שלכאורה הרי לומדים‬ ‫כתב שחלילה לדון על זה‪ ,‬ופשוט שמי שיש‬ ‫לו דין עבד אף קודם שנימול‪.‬‬ ‫גזירה שוה עבד מאשה‪ ,‬ומכיון שאשה‬ ‫לו ערלה אי אפשר לו להתגייר בלי מילה‪.‬‬ ‫והחזון איש )אה"ע סי' קלד‪ ,‬יבמות מה‪(:‬‬ ‫פסולה למול נלמד שגם עבד יהיה פסול‬ ‫נסתפק בכל עבד‪ ,‬אפילו מקנת כסף‪ ,‬אם‬ ‫ובעצם דברי הירושלמי אפשר לפרש‬ ‫למול‪ .‬אמנם למעלה הבאנו מחלוקת אם‬ ‫המילה מעכבת מלחול עליו דיני עבד‪.‬‬ ‫על פי מה שנתבאר למעלה שמדובר ביליד‬ ‫בדבר שלא שייך באשה ושייך בעבד אם‬ ‫שיתכן שמה דקיימא לן שאינו גר עד שימול‬ ‫בית שנולד לשפחה של ישראל ומאיזה‬ ‫גם בזה מדמים עבד לאשה‪ ,‬או שהוקשו רק‬ ‫ויטבול היינו דווקא בגר‪ ,‬אבל בעבד מצות‬ ‫לגבי מצוות עשה שהזמן גרמא‪ .‬אך אפילו‬ ‫סיבה עדיין לא מלו אותו‪ .‬והערוך השולחן‬ ‫שנתקשה בדברי הירושלמי הוא לשיטתו‬ ‫המילה מוטלת על האדון‪ ,‬ומאחר שעל‬ ‫לדעת הטורי אבן הנ"ל הסובר שהוקשו‬ ‫העבד עצמו אין חיוב אף אחר שחלו עליו‬ ‫גם לדבר שאינו שייך באשה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫למעלה שלא חילק בין מקנת כסף ליליד‬ ‫בית וכנ"ל‪.‬‬ ‫דיני עבד‪ ,‬אם כן לעין גירות דינו כאשה‬ ‫לא הוקשו אלא לגבי חיוב מצות‪ ,‬שבלא‬ ‫ויהיה די לו בטבילה בלבד לחול עליו דיני‬ ‫הגזירה שוה לא היינו יודעים כלל שעבד‬ ‫כשרות עבד למול את ישראל‬ ‫עבד‪ .‬אך הביא ראיות מדברי הגמרא‪ ,‬שאף‬ ‫חייב במצוות ולומדים מאשה שחייב‪ ,‬ולכן‬ ‫אחר שביארנו שיטות הפוסקים אם עבד‬ ‫עבד צריך מילה וטבילה לחול עליו דיני‬ ‫אי אפשר לחייבו יותר מאשה‪ ,‬ואפילו דבר‬ ‫חייב במצות מילה למול את עצמו ואת‬ ‫עבד‪ ,‬עיין שם‪ .‬אך מכל מקום נראה פשוט‪,‬‬ ‫שאין שייך באשה מכל מקום אין לנו מהיכן‬ ‫בניו‪ ,‬יש לדון אם עבד כשר למול ישראל‪.‬‬ ‫שכל דבריו הם רק במקנת כסף‪ ,‬אבל ביליד‬ ‫ללמוד בו חיוב‪.‬‬ ‫והנה לדעת הסוברים שעבד חייב במצות‬ ‫בית שאפשר למולו בעל כרחו חלו עליו‬ ‫אמנם כל זה רק בחיוב מצוות‪ ,‬אבל‬ ‫מילה נראה פשוט שהוא כשר למול אחרים‬ ‫דיני עבד אף קודם שנימול‪.‬‬ ‫בנידון שלפנינו‪ ,‬שאין אנו דנים אם הם‬ ‫לכולי עלמא‪ ,‬שהרי הוא בכלל 'ואתה את‬ ‫חייבים או לא‪ ,‬אלא הנידון הוא אם כשרים‬ ‫בריתי תשמור' כיון שחייב בברית‪ ,‬והוא‬ ‫ביאור הצפנת פענח שבעבד המילה‬ ‫הם למול‪ ,‬בזה אין לומדים עבד מאשה‬ ‫גם בכלל 'המול ימול' מאחר והוא נימול‪.‬‬ ‫רק מצד גירות ולא מצד המצוה‬ ‫לפסול‪ .‬שבאשה שאינה שייכת בברית‬ ‫ולדעת הסוברים שעבד אינו חייב במצות‬ ‫הצפנת פענח )על הרמב"ם הל' מילה פ"א ה"ז(‬ ‫מצאנו שפסלתה התורה‪ ,‬אבל בעבד ששייך‬ ‫מילה לכאורה דינו כאשה ותלוי במחלוקת‬ ‫מבאר החילוק בין מילת גר לעבד‪ ,‬שבגר‬ ‫בברית ויודעים כבר ששייכת בו מצוה זו‬ ‫רב ורבי יוחנן‪ ,‬שאם הלימוד מ'ואתה את‬ ‫יש בקיום מצות המילה שני חיובים‪ .‬א‪ .‬מצד‬ ‫אין לנו לפוסלו מלמול אחרים‪ .‬ואינו דומה‬ ‫בריתי תשמור' אין העבד כשר למול כיון‬ ‫הגירות‪ ,‬שהגירות אינה חלה בלא מילה‪,‬‬ ‫לגוי שפסול כיון שאינו בכלל שמירת ברית‬ ‫שאינו בכלל שמירת ברית‪ ,‬אבל אם לומדים‬ ‫וצריך למול לשם גירות כדי שיחול עליו‬ ‫ואינו נקרא מהול‪ .‬וכן כתבו התוספות )בבא‬ ‫מ'המול ימול' כשר למול כיון שהוא נמול‪.‬‬ ‫דיני ישראל‪ .‬ב‪ .‬יש כאן חיוב מצות מילה‬ ‫קמא פח‪ .‬ד"ה יהא עבד( שמטעם זה אין ללמוד‬ ‫וכן מבואר מדברי הלחם סתרים הנ"ל שכתב‬ ‫מצד מצוה כדין ישראל שחייב במצות מילה‪,‬‬ ‫שעבד פסול לעדות מגזירה שוה 'לה לה'‬ ‫שדין עבד כדין אשה‪ ,‬והקשה מדוע לא‬ ‫שהרי הגר חלים עליו כל חיובי המצוות‪.‬‬ ‫מאשה‪ ,‬משום שלא שייכת הגזירה שוה אלא‬ ‫אמרו בגמרא נפקא מינה בין רב לרבי יוחנן‬ ‫והנפקא מינה בנתגייר כשהוא מהול‪ ,‬שמצד‬ ‫לגבי חיוב מצוות‪.‬‬ ‫לגבי עבד אם כשר למול‪.‬‬ ‫דין גירות אינו צריך מילה‪ ,‬ורק מי שהוא‬ ‫‪‬‬ ‫• תמצית השיעור •‬ ‫‪ ‬מצוות שנשים פטורות וטעם הפטור ‪ ‬הבאר יעקב הבין בלחם סתרים שעבד ‪ ‬החזון איש מסתפק בעבד‪ ,‬שמא‬ ‫המצוה על האדון‪ ,‬וחל דין עבד‬ ‫אינו בכלל שמירת ברית שאינו בכלל‬ ‫לא שייך בעבד‪ ,‬כמו הקפה והשחתה‪,‬‬ ‫בטבילה‪ .‬אך נראה שזה במקנת כסף‬ ‫זרעך אחריך‪ .‬אך המקנה הבין שאין‬ ‫לרמב"ם עבד מצווה‪ ,‬ולטורי אבן‬ ‫אבל יליד בית מלין בעל כרחו‪.‬‬ ‫שייך בכלל בברית‪.‬‬ ‫פטור‪.‬‬ ‫‪ ‬שורש המחלוקת אם עבד פטור מכל ‪ ‬למנחת חינוך עבד חייב למול ואף ‪ ‬בערוך השולחן ששייך עבד ערל‬ ‫כשאנוס למול מסכנה‪ .‬ולפי זה יש‬ ‫חייב כרת‪ .‬ורק לתוספות שהוא זמן‬ ‫המצוות‪ ,‬ונתחייב רק במה שאשה‬ ‫לדון כשירדה סיבת האונס‪ .‬ולולא‬ ‫גרמא אפשר שפטור‪.‬‬ ‫חייבת‪ ,‬או שחייב בהכל‪ ,‬ונפטר מזמן‬ ‫דבריו שייך עבד ערל ביליד בית‪.‬‬ ‫‪ ‬במילת בניו‪ ,‬לרבי עקיבא איגר פטור‪,‬‬ ‫גרמא בהיקש מאשה‪.‬‬ ‫שהוקש לאשה‪ .‬וכן מפורש בשיטה‬ ‫‪ ‬מילה‪ ,‬שאין שייך באשה ושייך בעבד‪,‬‬ ‫מקובצת‪ .‬אבל למשנה למלך אפשר ‪ ‬אם עבד חייב במילה פשוט שכשר‬ ‫למול‪ ,‬ואם פטור תלוי במחלוקת רב‬ ‫לכאורה תלוי במחלוקת הנ"ל‪.‬‬ ‫שחייב‪ ,‬שאין הזמן גרמא‪.‬‬ ‫ורבי יוחנן באשה‪ .‬ובשולחן ערוך‬ ‫‪ ‬לרבי עקיבא איגר לכולי עלמא עבד‬ ‫שכשר לשיטתו שמכשיר באשה‪.‬‬ ‫‪ ‬בהמקנה ומנחת חינוך ויבין דעת שאין‬ ‫שייך לדון לחייבו במילת בניו‪ ,‬שאין‬ ‫פטור ממילה‪ ,‬ששייך גם באשה במילת‬ ‫‪ ‬בביאור הגר"א וערוך השולחן שלכולי‬ ‫לו יחס‪.‬‬ ‫בניה ומכל מקום פטורה‪.‬‬ ‫עלמא כשר למול‪ ,‬שהוא בכלל שמירת‬ ‫‪ ‬לחם סתרים הקשה מדוע לא אמרו ‪ ‬בערוך השולחן שכל זמן שלא מל‬ ‫ברית שהאדון חייב למולו‪ .‬וכן משמע‬ ‫אינו מחויב במצוות‪ .‬ודן ביליד בית‪.‬‬ ‫נפקא מינה בטעם שגוי אינו יכול‬ ‫בלבוש‪.‬‬ ‫ומצדד מסברא שגם בזה יכול לחזור‬ ‫שסובר‬ ‫למול‪ ,‬בעבד‪ .‬והמקנה מדייק‬ ‫בו ולמנוע המילה‪.‬‬ ‫שהחיוב על האדון ולא על העבד‪.‬‬ ‫‪ ‬בטעם הדבר שעבד כשר אף אם אשה‬ ‫פסולה‪ ,‬שאינו חיוב הנלמד מנשים‪,‬‬ ‫‪ ‬במקנה שמלשון הפסוק משמע שעבד ‪ ‬לכאורה ביליד בית מסברא מחויב‬ ‫אלא נידון אם כשר‪ ,‬ומאחר ששייך‬ ‫למול בעל כרחו‪ .‬וכן הוא במנחת‬ ‫חייב במילה‪ .‬ומסיק שתלוי במחלוקת‬ ‫בברית כשר‪.‬‬ ‫חינוך‪.‬‬ ‫רב ורבי יוחנן לגבי אשה‪.‬‬ ‫התודה והברכה לידידינו החשובים שנטלו חלק בהוצאת הגליון‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון 'טעם התורה' להוצאת‬ ‫הרה"ח ר' יהודה ווייס שליט"א ‪ -‬בני ברק‬ ‫שיעורי הגאון הגדול מוה"ר רבי יעקב גרינוואלד שליט"א‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו החתן החשוב כמר משה ני"ו‬ ‫להערות והארות ולכל ספרי המכון‪:‬‬ ‫למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת‬ ‫טל‪+972-54-8470816 :‬‬ ‫ולעילוי נשמת אביו הרה"ח ר' יצחק ב"ר משה ווייס ז"ל‬ ‫דוא"ל‪taamhatoreh@gmail.com :‬‬ ‫נלב"ע ביום ל' מרחשון תשפ"ג ‪ -‬ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬ ‫‚‡~ƒ–‰‚Š˜ƒˆ‡˜‰‹’–‡ ~–‡• ‚Ž’Š~‡‹‬ ‫—‡ƒ–‡‹ƒƒ€‡ƒ˜Œ~ƒ–˜ƒ–˜ƒ—АŒƒ‚˜ƒ–‚—Ї†~‬ ‫~ƒ”–ƒ˜‡•–‡‹Œ’„ŒƒŒ•‚—Š˜ƒ–‚Š~–‰‚ƒŠ– ‚‬ ‫–ƒ‰‡‹ƒ‰˜ƒ‡‹†ƒ†‹ƒ˜ƒ—’‚—ƒ‚ЉŠŽ’—‬ ‫Š‚—‡€ Žƒ‡ƒ˜‚’–‡‹‚Œƒ –ƒ˜‬ ‫Š’–†‡‹Žƒ’‡‹‬