gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונת חיים · Eminas Chaim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אמונת חיים · Eminas Chaim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אמונת חיים · Eminas Chaim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון תשלא ♦ שנה טו‬ ‫פ' תולדות ♦ ד כסלו ה'תשפז‬ ‫נאמר בפרשתנו (פרק כז פסוק כח) כשיעקב ניגש ליצחק לקבל‬ ‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬אברהם הוליד את יצחק‬ ‫את הברכות מישש אותו יצחק וראה כי ידיו של יעקב שעירות‬ ‫ידוע שאלת המפרשים על כפל לשון הפסוק שאמר "יצחק בן‬ ‫ֹּאמר ְראֵ ה ֵריחַ ְבנִ י כְ ֵריחַ ָׂש ֶדה אֲ ֶשר בֵ ֲרכֹו ה'‬ ‫כעשו‪ .‬בירכו יצחק ַוי ֶ‬ ‫אברהם" מובן שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬ורש"י הק' כתב שבא‬ ‫ּומ ְש ַמנֵי‬ ‫ִתן ְלָך הָׂ אֱ ֹלקים ִמ ַטל ַה ָׂש ַמיִם ִ‬ ‫ולאחר מכן המשיך לברך ְוי ֶ‬ ‫לומר דרק "לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אחר כך הוליד את‬ ‫הָׂ אָׂ ֶרץ ְורֹּב ָׂדגָׂן ו ְִתירֹּש‪ :‬וכתב רש"י ויתן לך ‪ -‬יתן ויחזור ויתן‪ ,‬דהיינו‬ ‫יצחק" ועוד כתב רש"י שעל ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם‬ ‫שלא רק הברכה שברכו בתחילה אלא הוסיף לו עוד‪.‬‬ ‫הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים‬ ‫אלא שממשיך רש"י ומקשה מה הוא שאמר ויתן לך "האלקים"‬ ‫מאבימלך נתעברה שהרי כמה שנים שהיתה עם אברהם ולא‬ ‫שהוא לשון דין‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬שאם ראוי לך יתן לך!‬ ‫נתעברה הימנה‪ ,‬מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה‬ ‫מקשה האדמו"ר בעל שפת אמת מגור זי"ע‪ ,‬לכאורה אם עם‬ ‫לאברהם והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬וזה שכתב כאן‬ ‫ישראל ראויים לכך שתינתן להם הברכה‪ ,‬לשם מה יש צורך‬ ‫יצחק בן אברהם שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק עכ"ל‬ ‫בברכת יצחק ‪ -‬ויתן לך‪ ,‬הרי הכל תלוי אם הם ראויים לכך או לא‬ ‫והוסיף הדעת זקנים מבעלי התוס' לכתוב שהוליד בגמטרי'‬ ‫ואם הם ראויים‪ ,‬לכאורה גם בלי ברכת יצחק הם יקבלו את‬ ‫דומה שהיה קלסתר פניו דומה לאברהם עכ"ל‬ ‫הברכה?‬ ‫ואולי יש לומר בדרך אפשר כי הקב"ה בתורתו שכתב כן רצה‬ ‫מתרץ השפת אמת שכוונת רש"י שעם ישראל צריכים להיות‬ ‫לומר בזה וללמד אותנו את מידת הענוה שבאבות הק' ועלינו‬ ‫ראויים לקבל ברכה על ידי שהם יהיו כמו כלי אשר יוכל לקלוט את‬ ‫ללמוד מזה ולכן כתב ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬אברהם‬ ‫הברכה‪ ,‬ואז אפילו אם לא יתמלאו כל התנאים הקיימים בפרשת‬ ‫הוליד את יצחק‪ ,‬לומר שאברהם אבינו לא התפאר בזה שעשה‬ ‫בחוקותי בשמירת תורת ומצוות בכל זאת הברכה תשרור עליהם‪.‬‬ ‫רצון ה' וכבש רחמיו מבנו יחידו ולעלותו לעולה כרצון ה'‪ ,‬אלא היה‬ ‫ואיך אפשר להיות כלי שמקבל את הברכות? על ידי שעם ישראל‬ ‫בעיניו כעפר ואפר שכך אמר ואני עפר ואפר‪ ,‬כי תלה הכל בזה‬ ‫משכינים שלום בין איש לרעהו כמו שנאמר במדרש רבה (פרשת‬ ‫שיש לו בן כיצחק שפשט צווארו על גבי המזבח לעשות רצון ה' וזה‬ ‫פינחס פ"כא סי' א) אמר רבי שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק‬ ‫גם שהיה לו מידת הענוה של אברהם אביו‪ ,‬ואברהם חשב שכל זה‬ ‫ברכה אלא שלום שנאמר (תהלים כט) ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך‬ ‫בא מיצחק שיפה כוח הבן מכוח האב‪ ,‬שאם לא היה לו בן כיצחק‬ ‫את עמו בשלום‪ .‬דהיינו הברכה באה על ידי השלום‪.‬‬ ‫לא היה שוה כלום ולא היה יכול לעמוד בנסיון של העקידה‪ ,‬ויצחק‬ ‫וזה מה שאמר רש"י שעל ידי שעם ישראל ראויים לכך שהם‬ ‫חשב על עצמו שכל הכוח שהיה לו לעמוד בנסיון ולפשוט צווארו‬ ‫עושים שלום בעולם הקב"ה יתן להם ברכה ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫על גבי המזבח‪ ,‬זה הכל מאביו אברהם‪ ,‬ופירש המאמר יפה "כח‬ ‫ויתן לך האלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ‬ ‫הבן" למה משום שבא "מכוח האב" ולזה בא הכתוב לספר בשבח‬ ‫ויתן לך האלוקים‪ :‬האות ו’ מיותרת שהריי היא באה להוסיף על‬ ‫שניהם האב והבן שראו את החידוש בעבודת ה' עד כדי מסירות‬ ‫דבר קודם ‪ ,‬פרש”י‪ :‬יתן ויחזור ויתן יתן לך ברכות ויתן לך כיבושיהן‬ ‫נפש אברהם שעקד את בנו יחידו ויצחק שהסכים להיעקד על גבי‬ ‫יתן לך שלך‪ ,‬ויתן לך של אביך‪.‬‬ ‫המזבח לעשות רצון ה' יתברך‪ ,‬וזה בא הכל מחמת הענוה הגדולה‬ ‫שבשניהם‪ ,‬שזה שורש ועיקר לכל הקדושה כידוע מספרים הק'‪.‬‬ ‫ויש לשאול מה שייך אצל הקב”ה יתן ויחזור ויתן? זה אצל בשר‬ ‫ועוד אפשר לומר על פי מה שאמרנו בס"ד בשבוע שעבר‬ ‫ודם שהוא מוגבל‪ ,‬ואינו יכול לתת הכל בפעם אחת‪ ,‬אבל הקב”ה‬ ‫בענין צדיק גמור ובעל תשובה שיש פלוגתא בגמרא (מס' ברכות‬ ‫יכול‪.‬‬ ‫דף ל"ד) מי גדול במעלה הצדיק הגמור או הבעל תשובה‪ ,‬וכתב‬ ‫פירש בספה"ק מאור עיניים כי יש ויהודי נופל ממדרגות עד‬ ‫המהרש"א שבעל תשובה האמור כאן הכוונה שרק במחשבה חשב‬ ‫שהסתלקה ממנו הדעת‪ ,‬והוא שרוי בצער ועצבות אל יתייאש מן‬ ‫לעשות עברה אבל לא שעשה מעשה בפועל ח"ו‪ ,‬ועל זה נאמר‬ ‫הרחמים אלא ידע שזהו חסד‪ ,‬כדי שעל ידי זה יחזור ויתן הקב”ה‬ ‫שבעל תשובה יותר חשוב מצדיק גמור שלא היה לו נסיון כזה‬ ‫שיתעלה למדרגה עוד יותר גדולה‪ ,‬וזו היא ירידה לצורך עלייה‪.‬‬ ‫והמ"ד השני סובר דמכל מקום צדיק גמור יותר חשוב מכיון שלא‬ ‫ויתן לך האלוקים יצחק נתן את הברכות בשם אלוקים שהוא מידת‬ ‫חטא כלל אף לא במחשבה ע"ש‪.‬‬ ‫דין‪ ,‬לרמוז שהברכות הן על תנאי כפי הכנת המתברך; אם האדם‬ ‫טוב וישר יזכה להם‪ -‬ולא‪ ,‬לא‪ .‬המתנה שקיבל יעקב בברכה היא‪-‬‬ ‫שיצחק ברכו “ויתן לך האלוקים”‪ ,‬שיזכה שהקב”ה יתן ליעקב‬ ‫אלוקות בכל מעשיו‪ .‬בכל המצבים יכול יהודי להכניס את מציאות‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫הקב”ה כדי שיתקיימו בו כל הברכות האמורות‪.‬‬ ‫ידידינו עוז האי גברא רבא חסידא קדישא‬ ‫מָ ַשל אם כותבים הרבה אפסים ובסוף ספרה אחת‪ ,‬הרי אין ערך‬ ‫למספר‪ .‬אולם‪ ,‬אם כותבים בהתחלה אחת ואחריה המון אפסים‪,‬‬ ‫הרה"צ פנחס רבינוביץ שליט"א‬ ‫הרי זה הופך לסכום גדול‪.‬‬ ‫לרגל הולדת הנכד‬ ‫כאשר יהודי עושה פעולות כלשהן גשמיות‪ ,‬הרי אין להן משמעות‬ ‫בן לבנו הרב ירחמיאל צבי שליט"א‬ ‫רוחנית‪ .‬אולם‪ ,‬אם בתחילת היום הוא מייחד זאת להשי”ת‪ -‬הרי‬ ‫יה"ר שירווה רוב נחת ותענוג מכל יוצ"ח‬ ‫שכל פעילותו הופכת רוחנית‪ ,‬ויש עליה שכר גדול‪.‬‬ ‫על דרך הרמז דיצחק רמז לדין ואברהם רמז לחסד כידוע ואיתא‬ ‫המשך דא"ח‬ ‫(מס' קידושין מ) צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה ורשעים ההיפך‬ ‫והנה הרמב"ם פסק כמ"ד שבעל תשובה יותר חשוב מצדיק‬ ‫וזהו תולדות יצחק בן אברהם ר"ל שאחר הדין נולד חסד‪ ,‬ואברהם‬ ‫גמור ולפי דברי המהרש"א הנ"ל הכוונה רק לבעל תשובה שלא‬ ‫הוליד את יצחק‪ ,‬ר"ל שאחר החסד נולד דין ופירש רש"י יעקב‬ ‫חטא במעשה עבירה אלא אך ורק במחשבה וכנ"ל‪.‬‬ ‫ועשיו האמורים בפרשה וכו' ר"ל הרמז האמור הז בפרשה נאמר‬ ‫ולפי זה אפשר לומר שבזה היתה גם מחלוקת בין אברהם‬ ‫על יעקב ועשיו דהיינו ליעקב תחילתו דין וסופו שלוה וכנ"ל ולעשיו‬ ‫אבינו ליצחק אבינו‪ ,‬שאברהם סבר שצדיק גמור הוא יותר חשוב‬ ‫ההיפך עכ"ל‪.‬‬ ‫מבעל תשובה ולכן חשב שיצחק הוא גדול ממנו שהיה צדיק גמור‬ ‫ולענ"ד נראה לומר בעז"ה באופן אחר על פי דברי קודשו של‬ ‫משא"כ אברהם שהיה בבחינת בעל תשובה דרק עד ארבעים שנה‬ ‫הנועם אלימלך זי"ע שדין רומז על יצחק‪ ,‬ואברהם רומז על חסד‪,‬‬ ‫הכיר את בוראו (וי"א שמבן ג') ואף שהיה זה שלא הכיר בבוראו‬ ‫שהפסוק שלמד אותנו בא שאל נחשוב שלאברהם אבינו היה‬ ‫כאונס גמור מ"מ למעשה הוא לא הכיר את בוראו‬ ‫מדתו חסד לא היה לו מידת הדין‪ ,‬וגם שאל נחשוב שליצחק שהיה‬ ‫אבל יצחק בנו שנולד בקדושה לאביו הק' ולאמו שרה הצדקת‪,‬‬ ‫מדתו דין לא היה לו מידת החסד‪ ,‬ולכן בא הכתוב לומר שגם‬ ‫הוא הצדיק הגמור והוא יותר חשוב ממנו‪ ,‬וזה שאמר הכתוב‬ ‫שלאברהם היה לו מידת הדין ולכן כתב ש"אברהם הוליד את‬ ‫אברהם הוליד את יצחק שבזה התפאר אברהם שיש לו בן יחיד‬ ‫יצחק" שכיון שהוליד את יצחק שהוא מידת הדין על כורחך היה בו‬ ‫שהוא בבחינת צדיק גמור ויפה כוח הבן מכוח האב שהוא אברהם‬ ‫גם מידת הדין וגם ליצחק שהיא מידת הדין היה בו מידת החסד‬ ‫שהוא רק בבחינת בעל תשובה וכנ"ל‪.‬‬ ‫של אברהם אביו ולכן כתב אלה תולדות יצחק בן אברהם שמכיון‬ ‫אבל יצחק סבר להיפך‪ ,‬שבעל תשובה מעלתו גדולה ממעלת‬ ‫שהיה בן לאברהם שמידת החסד על כרחך היה לו גם ליצחק‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬ולכן אף שהוא צדיק גמור מ"מ חשב שהכל בא לו‬ ‫מידת החסד‪.‬‬ ‫מאברהם אבינו שהיה בבחינת בעל תשובה שמעלתו יותר גדולה‬ ‫והראיה לזה כי מצינו באברהם שמידתו חסד עשה והתנהג גם‬ ‫ממעלת צדיק גמור ולכן התפאר יצחק שהוא בן אברהם הבעל‬ ‫כן במידת הדין כשהוא גירש את הגר ובנה ישמעאל מעל יצחק‬ ‫תשובה האמיתי שמעלתו גדולה מצדיק גמור ולכן הוא זכה להיות‬ ‫ששמע בקול שרה בציוו ה' שישמע בקול רוח הקודש שבה‪ ,‬שהיה‬ ‫קדוש מרחם וזכה לעשות רצון ה' להעקד על גבי המזבח‪.‬‬ ‫אברהם טפל בנביאות לשרה (רש"י) וכן יצחק שמידתו היה דין‬ ‫וזה באמת דרך הצדיקים האמיתיים שתולים כל גדולתם‬ ‫מכל מקום התנהג במידת החסד וקירב את עשיו והראה לו אהבה‪,‬‬ ‫באחרים ואף שיודעים את מעלתם‪ ,‬מכל מקום חושבים שזה הכל‬ ‫ובזה רואים בשניהם הן לאברהם והן ליצחק היתה מידות החסד‬ ‫בא להם מחמת אחרים‪ ,‬שהם גרמו לו להיות צדיק גמור‪.‬‬ ‫והדין‪ ,‬אלא שעיקר מידתו של אברהם היה חסד ועיקר מידתו של‬ ‫והספרים הק' פירשו בזה המאמר הידוע כל הגדול מחבירו‬ ‫יצחק היה דין‪ ,‬אבל לפעמים השתמשו במידות שהם להיפך באופן‬ ‫יצרו גדול ממנו כלומר שבא לומר שאדם צריך לחשוב שכל הגדול‬ ‫שיראו שראו בזה רצון ה' יתברך‪.‬‬ ‫פירוש כל הגדולה שיש לו לאדם הן בתורה והן ביראת שמים‬ ‫ובזה יובן בעז"ה גם מה שכתוב בפרשה הקודמת חיי שרה‬ ‫"מחבירו" כלומר שזה הכל בא לו אך ורק מחבירו שהיה לו חברים‬ ‫(כ"ד‪ ,‬ס"ד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא‬ ‫טובים‪ ,‬ואדם נמשך אחרי חבריו ורעיו או שבא לו הגדולה מאביו‬ ‫והנה גמלים באים‪ ,‬ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותיפול‬ ‫וממשפחתו שהיה צדיקים‪ ,‬או שיתלה שבא לו שהיה לו "רבו" צדיק‬ ‫מעל הגמל‪ ,‬ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה‬ ‫ובזכותו בא לו שהוא נמשך אחריו וכידוע מש"כ הספה"ק שבלי‬ ‫לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני ותיקח הצעיף ותתכס‪.‬‬ ‫להיות דבוק בצדיקי אמת אי אפשר לזכות לשום מעלה בקדושה‪.‬‬ ‫ולכאורה צריכים להבין מש"כ "שיצחק יצא לפנות ערב" וגם מה‬ ‫אבל "יצרו גדול" שאדם רואה שיצרו גדול אל יחשוב שבא לו‬ ‫שכתוב "וירא והנה גמלים באים" (ודרשו חז"ל גמלים הכוונה‬ ‫זה מחבריו או ממשפחתו או מגורם אחר‪ ,‬אלא יחשוב ויתלה הכל‬ ‫לגומלי חסדים) וגם מש"כ "ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל"‪,‬‬ ‫על עצמו "ממנו" דהיינו שזה שיצרו גדול זה הוא בא ממנו בלבד‪,‬‬ ‫למה נפלה‪ ,‬וגם מה שאמרה "מי האיש הלזה ההולך בשדה‬ ‫וכמו שכתוב ברמב"ם שיש לאדם בחירה ואין שום דבר שיגרום לו‬ ‫לקראתינו" מה כוונה לקראתינו‪ ,‬וגם מה שהשיב העבד "הוא‬ ‫לעשות טוב או רע‪ ,‬ושלא כדרך העולם שהוא להיפך שהוא רואה‬ ‫אדוני" כלומר שזה אדוניו‪ ,‬והלא זה היה יצחק ולא אברהם‪,‬‬ ‫שיצרו גדול‪ ,‬הוא תולה באחרים שהם גרמו לו כל זה‪ ,‬והוא מאשים‬ ‫ואברהם היה אדוניו ולא יצחק‪.‬‬ ‫בזה את כולם ו לפעמים את אשתו ושכניו חבריו ושוכח את עצמו‬ ‫ולפי מש"כ יש ליישב כי יצחק מידתו "דין" וכנ"ל אבל רבקה‬ ‫שהוא גרם לו לעצמו כל זה שיצרו גדול ואם אין אני לי מי לי‪.‬‬ ‫מידתה הוא "חסד" שזה היה המבחן של אליעזר שאם תעשה‬ ‫וזה היה עבודת הצדיקים שבכל דור ודור שתלו שהכל הגדולה‬ ‫חסד ותיתן לשתות גם לגמלים היא ההוכחה שזה זיוגו של יצחק‪,‬‬ ‫שיש להם בעבודת השם הוא מאחרים או ברבם הצדיק או‬ ‫ולכן כתב שיצחק יצא לפנות ערב‪ ,‬שמרומז לדין שערב הוא רומז‬ ‫מאביהם הצדיק או בחבריו הצד' וכן הוא בצדיקי אמת בכל דור‬ ‫לדין שבלילה שולט מידת הדין‪ ,‬וביום כתוב וחסד א‪-‬ל כל היום‪,‬‬ ‫ודור‪.‬‬ ‫ולכן כאשר רבקה נשאה את עינה ותרא את יצחק מידת הדין‪,‬‬ ‫וכן ראינו בדורינו את כ"ק רבינו הקוה"ט זיע"א ועכ"י (בעל חוקי‬ ‫פחדה רבקה שמידתה היא חסד‪ ,‬וזה גם הרמז שיצחק ראה‬ ‫חיים) שתלה כל גדולתו ומעלתו ועבודתו ותורתו הכל בכל מכל כל‬ ‫גמלים שהם גומלי חסדים באים‪ ,‬ולכן ותיפול מעל הגמל מחמת‬ ‫רק באביו הק' אהרן קדוש ה' שבזכותו שהוא בנו יחידו זכה לכל‬ ‫פחד שאיך תסתדר עם יצחק שהוא "דין" והיא חסד‪ ,‬וזה שהיא‬ ‫זאת‪ ,‬וגם בזכות רבותיו הק' ובמיוחד במרן הק' מבעלזא זי"ע‪ ,‬ולא‬ ‫שאלה לעבד מי האיש (שמרמז ג"כ על דין) ההולך לקראתינו‪,‬‬ ‫תלה בעצמו כלום כ שלעצמו היה שפל ועניו בלב נשבר‪ ,‬ולפי זה‬ ‫דהיינו הדין הולך נגד החסד וחששה שיגבר עליה‪ ,‬והשיב הוא‬ ‫אפשר גם כן לומר שרש"י כותב בפרשה זו על הפסוק ויעתר יצחק‬ ‫ואמר לה שהוא אדוני‪ ,‬כלומר שגם יצחק שהוא "דין" הוא ג"כ‬ ‫לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' וגו'‪ ,‬ופירש רש"י‪ :‬לו‬ ‫"חסד" כמו אדוני אברהם‪ ,‬ולכן נתפייסה רבקה ותקח הצעיף‬ ‫ולא לה שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק בן צדיק‬ ‫ותתכס שזה רומז להחופה שהסכימה להשידוך‪ ,‬וקידושין כבר‬ ‫עכ"ל‬ ‫היה בנתינת המתנות שנתן אליעזר בשליחות של יצחק לקידושין‪,‬‬ ‫ונראה לפרש שכונת רש"י הוא שתפילת צדיק בן צדיק יותר‬ ‫וכ"ז בדרך אפשר‪.‬‬ ‫מקובלת כי הוא תולה הכל באביו הק' והצדיק‪ ,‬אבל צדיק בן רשע‪,‬‬ ‫ויהיו רצון מלפני אבינו שבמים שנזכה לילך בדרכי אבות הן‬ ‫לא יכול לתלות באביו ותולה הכל על עצמו‪ ,‬וזה כוונת רש"י וכ"ז‬ ‫במידת החסד והן במידת הגבורה להשתמש בהם לעבודת השם‬ ‫בדרך אפשר‪.‬‬ ‫יתברך ויתמזגו מידת החסד והדין כמידתו של יעקב אבינו שהיא‬ ‫ועוד אפשר לומר בדרך פנימי יותר לפרש את הפסוקים‪ :‬יצחק‬ ‫"תפארת" ויבנה בית המקדש השלישי שהוא נגד יעקב בחיר‬ ‫בן אברהם אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬ונקדים מקודם את דברי‬ ‫שבאבות ונזכה לשפע ברכה והצלחה בגשמיות וברחניות ולעבוד‬ ‫קודשו של הרבי ר' אלימלך זי"ע בספרו הק' נועם אלימלך על‬ ‫את ה' בקיום התורה והמצוות עד שנזכה לביאת המשיח ולבנין‬ ‫הפסוק הזה וז"ל ולאלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד‬ ‫בית המקדש ושם כולנו נעבוד את ה' ביראה ובאהבה כימי עולם‬ ‫את יצחק ופירש רש"י ז"ל יעקב ועשיו האמורים בפרשה ושי לפרש‬ ‫וכשנים קדמוניות ברחמים ובחסדים מגולים אמן ואמן‬ ‫ויקראו שמו עשו (כה‪ ,‬כה)‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי (כה‪ ,‬כב)‬ ‫מספרים על הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסדליקוב זיע"א בעל‬ ‫כי רבקה רומז לשכינת עוזנו (תיקו"ז לד‪ ,‬א) שיתרוצצו הבנים לשון‬ ‫"דגל מחנה אפרים" נכדו של הבעש"ט הקדוש זיע"א‪ ,‬שנזדמן פעם‬ ‫רציצה שיתרוצצו שניהם קודם הלידה שהיא גאולה האחרונה‪,‬‬ ‫לפונדק אחד עם סופר משכיל‪ ,‬הקניטו הלה ואמר לו‪ :‬כבודו הוא‬ ‫ורבקה שרמז לשכינה כביכול מרגשת צערינו‪ ,‬ותאמר מאם כן למה‬ ‫אמנם נכד הבעש"ט‪ ,‬אך דומני שלי יש יותר חסידים מאשר‬ ‫זה אנכי‪ ,‬אם כן כל כך גדול צער הלידה כפירוש התרגום יונתן‪,‬‬ ‫לכבודו‪ .‬נענה הצדיק ואמר‪ :‬אין תימה בדבר‪ ,‬בפרשתנו כתוב‬ ‫למה זה אנכי‪ ,‬הלא הקב"ה אמר אנכי אנכי מוחה פשעיך למעני‪,‬‬ ‫"ו יקראו שמו עשו" פירש רש"י הכל קראו לו כן‪ ,‬ואילו "ויקרא שמו‬ ‫אם כן למה יגיע לה כל כך צער הלידה מצער שיתרוצצו בנים כל‬ ‫יעקב" הקב"ה קראו כן‪ .‬את עשו הכל מכירים‪ ,‬ואילו את יעקב מכיר‬ ‫כך‪ ,‬וקאמר ויתרוצצו לשון רבים כי גם שניהם יהיו בצער‪ ,‬כי קודם‬ ‫רק הקב"ה‪.‬‬ ‫הגאולה כתיב (ישעיה ס‪ ,‬ב) הנה החושך יכסה ארץ‪ ,‬וכתיב (דברי‬ ‫ויגדלו הנערים (כה‪ ,‬כז)‬ ‫הימים ב' – טו‪ ,‬ה) וליוצא ולבא אין שלום וכו'‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬שכל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם‪ ,‬אולם‬ ‫(שומר אמונים דרוש הגאולה פ"ג)‬ ‫כיון שנעשו בני שלש עשרה זה פירש לבתי מדרשות‪ ,‬וזה פירש‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו (כה‪ ,‬כו)‬ ‫צ"ע למה תפס יעקב את עקב עשו לעכבו? הרי אחרי ששמעו את‬ ‫לעבודת גילולים‪ .‬להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב היה בן‪ ,‬זאב‬ ‫התשובה 'ורב יעבוד צעיר' הרי כל אחד רצה להיות אחרון? אלא‬ ‫שמו‪ .‬היה הילד זאב ככל הילדים בני גילו‪ ,‬כמותם למד‪ ,‬וכמותם‬ ‫הכוונה היא כך‪ ,‬זה שיעקב שהיה מאחור לא יכול לצאת מפני‬ ‫השתובב ושיחק‪ .‬כאשר התקרב לגיל שלוש עשרה‪ ,‬פנה אביו‬ ‫שעשו עכבו‪ ,‬זה מובן‪ ,‬אבל עשו שהיה בחזית‪ ,‬שהיה הראשון‬ ‫הצדיק לסופר סת"ם מומחה‪ ,‬בבקשה כי יכתוב תפילין עבור בנו‬ ‫ליציאה מי עכבו לצאת? התשובה היא‪ ,‬שעשו לא רצה לצאת מפני‬ ‫יקירו‪ .‬ניגש הסופר למלאכה בקדושה ובטהרה וברוב רגש‪ ,‬לא בכל‬ ‫שרצה להפריע ליעקב לצאת לביהמ"ד‪ ,‬וכן יעקב אבינו שידע‬ ‫יום מזדמן לו לסופר לכתוב תפילין לבנו של צדיק הדור‪ .‬כאשר‬ ‫שעשו רץ לעבודה זרה‪ ,‬תפס אותו‪ ,‬לעכבו שלא ילך לע"ז‪.‬‬ ‫סיים‪ ,‬בא הסופר לרבי יחיאל מיכל והראה לו את הפרשיות‪ .‬שמח‬ ‫(הרה"ק ר' יחזקאל מקאזמיר זי"ע)‬ ‫רבי יחיאל מיכל בפרשיות המהודרות‪ ,‬אולם בקשה אחת היתה‬ ‫הקול קול יעקב והידים ידי עשו (כז‪ ,‬כב)‬ ‫בפיו לפני שתכניס את הפרשיות לבתים‪ ,‬הבא אותם אלי שוב‪.‬‬ ‫י"ל בדרך רמז‪ ,‬הקל קול יעקב‪ ,‬דהיינו קולם של תינוקות של בית‬ ‫כעבור זמן ב א הסופר ובידיו הבתים והפרשיות‪ .‬נטל רבי יחיאל‬ ‫רבן שנקראו בשם יעקב שהוא ענין מדריגה פחותה‪ ,‬והם עונים‬ ‫מיכל את הפרשיות בידיו והחל בוכה‪ ,‬בכי חרישי מעומק הלב‪.‬‬ ‫אמן ואיש"ר בקול‪ ,‬והוא מחמת והידים ידי עשו‪ ,‬דהיינו שפושט מיד‬ ‫והדמעות דמעות קודש‪ ,‬גולשות לתוך בתי התפילין‪ ,‬והסופר רואה‬ ‫את ידו לקבל מיני מתיקה‪ ,‬והוא מדרכו של עשו לקבל את תשלום‬ ‫ומשתומם‪ .‬כאשר נרגע הרבי מבכיו‪ ,‬היו בתי התפילין מלאות‬ ‫השכר בעוה"ז‪ ,‬כענין הכתוב (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו‬ ‫מדמעותיו‪ .‬רוקן הרבי את הבתים יבש אותם פנה ואמר לסופר‪,‬‬ ‫וגו'‪ .‬אך עכ"ז אפילו דבר זה חשוב הוא מאוד‪.,‬‬ ‫עתה‪ ,‬רשאי אתה להכניס את הפרשיות אל תוך הבתים‪ .‬בהגיע‬ ‫(חוקי חיים)‬ ‫היום והנער זאב החל להניח תפילין‪ ,‬חל שינוי בנער ללא הכר‪,‬‬ ‫שמע לקולי וישמור משמרתי‬ ‫ליבו התמלא באהבת תורה ויראת שמים‪ ,‬ומאז עלה ונתעלה עד‬ ‫וצריך עיון למה לא כתב ושמר משמרתי וכן האיך שמר אברהם‬ ‫שהיה לאחד מצדיקי הדור‪ ,‬ה"ה הרה"ק ר' זאב מז'בריז זי"ע‪.‬‬ ‫את מצותי וחקתי הרי גוי ששמר שבת חייב‪...‬‬ ‫ישב אֹּ ָׂה ִלים (כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫ְויַעֲ קֹּ ב ִאיש ָׂתם ֵ‬ ‫אלא אפ"ל שבא לומר כי רק אחר ששמע לקולי‪ ,‬הרי אז החל‬ ‫סיפר הרה"ג ר' מיכאל שוטלנד תלמידו של הגאון רבי לייב רוטקין‬ ‫לשמור משמרתי בצווי השי"ת‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ ,‬כאשר חזר מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל מביקורו‬ ‫(מרן רבינו שליט"א)‬ ‫האחרון בארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה‪ ,‬היה ניכר עליו‬ ‫כתב הגה"צ ר' שאול בראך אבד"ק קאשוי זצ"ל‪ :‬בהיותי ילד‬ ‫שדעתו זחוחה‪ ,‬וסיפר את הגורם לכך‪.‬‬ ‫שמעתי שיחה נאה מאת הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצ״ל‪,‬‬ ‫מסרתי שיעור ב'עץ חיים'‪ ,‬וכאשר אחד הלומדים הקשה דבר‪,‬‬ ‫שאמר עה״פ (פ׳ תולדות) "ותיקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול‬ ‫ותלבש את יעקב בנה הקטן"‪ ,‬ואיך אפשר להלביש לקטן בגד‬ ‫גערתי בו 'עם הארץ'‪ ,‬בתגובה השיב לי בזה הלשון‪" :‬עם הארץ‬ ‫הגדול‪ ,‬אם לא שעשו הלך בבגדים קצרים ויעקב בבגדים ארוכים‪.‬‬ ‫אהער‪ ,‬עם הארץ אהין‪ ,‬אבער וואס איז דער תירוץ"?‬ ‫שיח שרפי קודש (בפרשתנו)‪ ,‬אבות על בנים (עמ' מ"ג‪ ,‬אות ה)‬ ‫מרן הגאון רבי אהרן כל כך נהנה מהתגובה הירושלמית הבוטחת‬ ‫(והמלאה בבקשת האמת מאידך) עד שזה היה ניכר עליו גם‬ ‫בשובו לקלעצק‪.‬‬ ‫ומי היה אותו תלמיד‪ ,‬הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל‪.‬‬ ‫קונטרס דברים ערבים (ח"ו עמ' קסח; הובא ב'דברים של טעם')‬ ‫תהי נא אלה וגו' אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (כו‪ ,‬כח‪-‬‬ ‫ַוי ְִהי עֵ ָׂשו ִאיש יֹּ ֵדעַ צַ יִד ִאיש ָׂש ֶדה (כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫כט)‪ .‬שח הגה"צ רבי מאיר שפירא ר"י יח"ל זצ"ל‪ :‬מדוע חששו‬ ‫שמעתי בשם הרה"ק רבי בונם מפשיסחא זצ"ל‪ :‬אל תחשבו שעשו‬ ‫שיצחק יעשה עמהם רעה אם הם לא יעשו עמו רעה? הביאור בזה‬ ‫היה נראה כאיכר מגושם‪ ,‬אלא היה לבוש לבנים ואומר תורה בג'‬ ‫דלכאורה יש לדקדק בכתובים "ויצו אבימלך כל הנוגע באיש‬ ‫ובאשתו מות יומת"‪ ,‬ואחר כך כתוב "וכל הבארות וגו' סתמום‬ ‫סעודות‪ .‬ואיתא במדרשות (ירושלמי נדרים פ"ג‪ ,‬ה"ח) שלעתיד‬ ‫פלשתים"‪ ,‬היתכן שעברו על גזירת המלך? אכן הענין כמו‬ ‫יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבא הקב"ה‬ ‫שהיה לא עלינו בשפאניא (‪-‬בספרד)‪ ,‬שהמלך רצה‬ ‫ובעצמו ישליכהו לחוץ‪ ,‬ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת נסתר‬ ‫להראות ליהודים שהוא אוהבם והכריז "כל הנוגע ביהודים מות‬ ‫רשעתו‪ ,‬מכל שכן בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫יומת"‪ ,‬וחיילי צבאו הבינו שלהרוג יהודים דוקא אסור‪ ,‬אבל לשלול‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫שללם וממונם מותר‪ .‬כן גם אבימלך שהכריז כל הנוגע באיש הזה‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫מות יומת‪ ,‬שבני עמו הבינו שדווקא ב"איש הזה" אסור לנגוע אבל‬ ‫לא בממונו‪ ,‬ולכן סתמום פלשתים‪.‬‬ ‫פרנס השבת‬ ‫ממילא מובן כוונת הפסוק הנ"ל‪ ,‬דכאשר נתעשר יצחק היה‬ ‫ידידינו עוז העומד לימינינו‬ ‫אבימלך ירא שיצחק יעשה עמו מדה כנגד מדה‪ ,‬שיכריז עליו גם כן‬ ‫הר"ר יהודה אשר רוט הי"ו‬ ‫שמותר ליקח ממונו ורק להרגו אסור‪ .‬לכן אמר ליצחק אל תעשה‬ ‫לע"נ‬ ‫עמנו רעה כאשר הכרזתי‪ ,‬שלא נגענוך אבל בממונך היה מותר‪,‬‬ ‫הר"ר שמעון יעקב צבי רוט ז"ל‬ ‫אתה לא תכריז עלי כן‪.‬‬ ‫בהר"ר יהודה אשר ז"ל‬ ‫ניצוצי אור המאיר (עמ' קנא)‪.‬‬ ‫נלב"ע כט חשון תשע"ט‬ ‫ויתכן שהעדשים נימוחו‪ ,‬ולכן הוסיף הלחם כדי לפטור הספק‪,‬‬ ‫למה נתן יעקב לעשיו לחם‬ ‫שהרי פת פוטר כל הבא מחמת סעודה‪.‬‬ ‫בפרשתנו כתוב‪ ,‬ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים ויאכל‬ ‫עוד תירץ שם‪ ,‬שהרי יעקב בישל העדשים ליצחק‪,‬‬ ‫ח)‬ ‫וישת ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה‪( .‬בראשית כ"ה‪ ,‬ל"ד)‬ ‫כדפרש"י‪ ,‬ופחד יעקב שעשיו יגמור כל העדשים‪ ,‬ולא ישאר‬ ‫וקשה לי למה הוסיף יעקב לתת לעשיו גם "לחם"‪ ,‬והרי עשיו‬ ‫ליצחק‪ ,‬ולכן הוסיף לו לחם כדי שישבע גם בלא כל העדשים‬ ‫ביקש רק "נזיד עדשים"‪ ,‬ולא יותר‪? ,‬‬ ‫שהכין‪.‬‬ ‫מצאתי בס"ד בספר "תשובות הגר"ח"‪ ,‬פרשת תולדות‬ ‫א)‬ ‫עוד תירץ שם‪ ,‬ע"ד החידוד‪ ,‬דהא תנן (נדרים נ"ג‬ ‫ט)‬ ‫(תשובה כ"ו)‪ ,‬שהובא תשובת מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ע"ב) הנודר מן העדשים‪ ,‬אסור באשישים‪ ,‬רבי יוסי מתיר‪,‬‬ ‫הוא חשב שלא ידע עשיו הדין איזה ברכה מברכין על הנזיד‪,‬‬ ‫ופירש"י‪ ,‬וז"ל‪ :‬אסור באשישים‪ ,‬בפת שמעורב בו קמח עדשים‪,‬‬ ‫לכן האכילו לחם‪ ,‬שברכת הלחם תפטור את הכל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫דיש בכלל עדשים אשישים עכ"ל‪ ,‬ונמצא דלת"ק עדשים‬ ‫בספר "מאור אהרן"‪ ,‬לידידי הגאון רבי אהרן הלוי‬ ‫ב)‬ ‫ואשישים היינו הך‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬יתכן דהלחם שהוסיף לו היה פת‬ ‫גרנדש שליט"א‪ ,‬מצאתי שכתב ל"ב תירוצים נפלאים‪ ,‬למה נתן‬ ‫זו שמעורב בה קמח עדשים‪ ,‬והביא לו כדי שלא יערער אחר כך‬ ‫יעקב לעשיו "לחם"‪ ,‬והרי ביקש לו רק נזיד עדשים‪ .‬ואביא כאן‬ ‫שביקש עדשים‪ ,‬ונתכוין לאשישים‪ ,‬ולכן הוסיף לו אף לחם‬ ‫רק תשעה מהם‪ ,‬וז"ל‪ :‬יש לומר דהוא כמו שמצינו אצל בני אדם‬ ‫עדשים‪.‬‬ ‫שאומרים שצריך סעודה בשרית‪ ,‬או חלבית‪ ,‬והכוונה דמלבד‬ ‫עוד תירץ שם‪ ,‬דהנה פרש"י בפרשת וישב (ל"ט‪ ,‬ו')‬ ‫י)‬ ‫הבשר או החלב‪ ,‬יש גם לחם‪ ,‬ולא רק בשר או חלב‪ ,‬וכמו כן‬ ‫וז"ל‪ ,‬כי אם הלחם היא אשתו כו'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬והרי עשיו אותו היום‬ ‫עשיו כאילו ביקש סעודת נזיד עדשים‪ ,‬וודאי שנתכוין גם ללחם‪.‬‬ ‫עבר על גילוי עריות‪ ,‬כדאמרינן בגמרא‪ ,‬ולכן נתן לו לחם‪ ,‬לרמז‬ ‫עוד תירץ שם‪ ,‬שהנה כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות‬ ‫ג)‬ ‫לו שיעשה תשובה‪ .‬עכ"ד‬ ‫דעות ה"ט) שאין זה בריא לאכול הרבה עדשים‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ולפי זה‬ ‫ולענ"ד י"ל בס"ד בדרך רמז שהנה "לחם"‪ ,‬אותיות‬ ‫יא)‬ ‫יש לומר שלכן הוסיף לו לחם‪ ,‬והיינו כדי שלא ירבה באכילת‬ ‫"מחל"‪ ,‬רמז שעל ידי הלחם מחל לו עשיו על הבכורה‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫העדשים‪ ,‬שהרי עשיו רעב היה‪ ,‬ובלא הלחם ודאי היה מרבה‬ ‫יב) עוד י"ל בס"ד "לחם"‪ ,‬מלשון "מלחמה"‪ ,‬היינו שרמז יעקב‬ ‫באכילת העדשים‪ ,‬וכיון שאין זה בריא‪ ,‬הוסיף לו לחם‪.‬‬ ‫לעשיו שהוא עתיד להגיע להילחם איתו על שלקח לו הבכורה‪.‬‬ ‫עוד תירץ שם‪ ,‬שהנה איתא בביאור הלכה (ריש סימן‬ ‫ד)‬ ‫מאת המו"צ הרה"ג ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך‬ ‫קס"ט) דהמנהג אצל כל ישראל דכשאדם נכנס לבית חבירו‬ ‫בשעה שאוכלים‪ ,‬קורין לו לאכול‪ ,‬ואפשר הטעם משום שמא‬ ‫מאות כבר נושעו! ומה איתך?‬ ‫יתאווה לשום מאכל‪ ,‬ויבוא לידי סכנה‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ולפי זה אפשר‬ ‫רוצים גם ישועה? יש לכם שמחה‪ ,‬אזכרה וכו'‬ ‫דיעקב אבינו חשש שעשיו יערער על המכירה‪ ,‬ויאמר דבלא"ה‬ ‫תרמו! וקחו חלק בהפצת המעיינות של‬ ‫היית חייב ליתן לי עדשים‪ ,‬ואם כן לא קיבלתי תמורה להבכורה‪,‬‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫ולכן הוסיף לו לחם‪ ,‬שזה לא היה חייב‪ ,‬כי בזה אין חשש‬ ‫כתובת לתרומות תגובות ולקבלת הגליון‬ ‫שיתאווה ויבוא ליד סכנה‪.‬‬ ‫רח' חפץ חיים ‪ 1‬אשדוד‬ ‫עוד תירץ שם‪ ,‬שיעקב רצה שעשיו לא יכריחנו‬ ‫ה)‬ ‫טל‪055-6798152.‬‬ ‫להלעיט לו העדשים‪ ,‬ולכן הביא לו לחם‪ ,‬כי את הלחם לא שייך‬ ‫באימייל‪8659931@gmail.com :‬‬ ‫לשפוך לפה‪ ,‬ואם כן יצטרך עשיו להתאמץ באכילת הלחם‪ ,‬וכיון‬ ‫שכן‪ ,‬יתאמץ גם בעדשים‪ ,‬בלי שיצטרך להלעיט לו העדשים‬ ‫קול קראלי‬ ‫לפיו‪.‬‬ ‫עוד תירץ שם‪ ,‬שהנה תנן (אבות פ"ג מ"ג) שלשה‬ ‫ו)‬ ‫עדכונים ♦ שיחות ודרשות ♦ סיפורים ♦ ניגונים‬ ‫שאכלו על שולחן אחד‪ ,‬ולא אמרו עליו דברי תורה‪ ,‬כאילו אכלו‬ ‫מזבחי מתים‪ ,‬ופירש הרע"ב‪ ,‬דמכל מקום מהני שמברכין ברכת‬ ‫אידיש‬ ‫‪074-7962278‬‬ ‫המזון יעו"ש‪ ,‬ולפי זה יש לומר שהרי עשיו לא למד תורה על‬ ‫השולחן‪ ,‬ורצה יעקב אבינו שלא יחשב לו לעשיו כאילו אכל‬ ‫עברית‬ ‫‪03-7236730‬‬ ‫מזבחי מתים‪ ,‬ולכן נתן לו לחם‪ ,‬שעל ידי כן יברך ברכת המזון‪,‬‬ ‫ולא יחשב כאילו אכל מזבחי מתים‪.‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עוד תירץ שם‪ ,‬שהנה איתא בשו"ע (או"ח סימן ר"ב‬ ‫ז)‬ ‫סעיף ז') בענין פרי הנימוח‪ ,‬אם ברכתו שהכל‪ ,‬או העץ‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לזכר עולם יהיה צדיק‬ ‫הרה"ק צבי הירש זצ"ל‬ ‫הרה"ח שלום הכהן גולדמן ז"ל‬ ‫בן הרה"צ יהודה לייב כ"ץ זיע"א‬ ‫אדונינו מורינו ורבינו‬ ‫בהר"ר צבי אלימלך ז"ל‬ ‫מרימינוב‬ ‫הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל‬ ‫נלב"ע ו כסלו תשפ"ג‬ ‫נלב"ע ל חשון ה'תר"ז‬ ‫ברא כרעא דאבוה‬ ‫אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מקראלי‬ ‫הגה"צ משה וועבר זצוק"ל‬ ‫הרב אהרן הלל ז"ל‬ ‫בן הרב מרדכי פארהנד זצ"ל‬ ‫נלב"ע ד' טבת תשעט‬ ‫בהרה"צ מרדכי זצ"ל‬ ‫נלב"ע כט מר‪-‬חשון‬ ‫זכותו יגן עלינו ועכי"א‬ ‫נלבע יב כסלו תשפ"א‬