אמונת חיים · Eminas Chaim — תולדות (2026-11-09)

גליון תשלא ♦ שנה טו פ' תולדות ♦ ד כסלו ה'תשפז
נאמר בפרשתנו (פרק כז פסוק כח) כשיעקב ניגש ליצחק לקבל
ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,אברהם הוליד את יצחק את הברכות מישש אותו יצחק וראה כי ידיו של יעקב שעירות
ידוע שאלת המפרשים על כפל לשון הפסוק שאמר "יצחק בן ֹּאמר ְראֵ ה ֵריחַ ְבנִ י כְ ֵריחַ ָׂש ֶדה אֲ ֶשר בֵ ֲרכֹו ה'
כעשו .בירכו יצחק ַוי ֶ
אברהם" מובן שאברהם הוליד את יצחק ,ורש"י הק' כתב שבא ּומ ְש ַמנֵי
ִתן ְלָך הָׂ אֱ ֹלקים ִמ ַטל ַה ָׂש ַמיִם ִ
ולאחר מכן המשיך לברך ְוי ֶ
לומר דרק "לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אחר כך הוליד את הָׂ אָׂ ֶרץ ְורֹּב ָׂדגָׂן ו ְִתירֹּש :וכתב רש"י ויתן לך -יתן ויחזור ויתן ,דהיינו
יצחק" ועוד כתב רש"י שעל ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם שלא רק הברכה שברכו בתחילה אלא הוסיף לו עוד.
הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים אלא שממשיך רש"י ומקשה מה הוא שאמר ויתן לך "האלקים"
מאבימלך נתעברה שהרי כמה שנים שהיתה עם אברהם ולא שהוא לשון דין ,ומתרץ ,שאם ראוי לך יתן לך!
נתעברה הימנה ,מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה מקשה האדמו"ר בעל שפת אמת מגור זי"ע ,לכאורה אם עם
לאברהם והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק ,וזה שכתב כאן ישראל ראויים לכך שתינתן להם הברכה ,לשם מה יש צורך
יצחק בן אברהם שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק עכ"ל בברכת יצחק -ויתן לך ,הרי הכל תלוי אם הם ראויים לכך או לא
והוסיף הדעת זקנים מבעלי התוס' לכתוב שהוליד בגמטרי' ואם הם ראויים ,לכאורה גם בלי ברכת יצחק הם יקבלו את
דומה שהיה קלסתר פניו דומה לאברהם עכ"ל הברכה?
ואולי יש לומר בדרך אפשר כי הקב"ה בתורתו שכתב כן רצה מתרץ השפת אמת שכוונת רש"י שעם ישראל צריכים להיות
לומר בזה וללמד אותנו את מידת הענוה שבאבות הק' ועלינו ראויים לקבל ברכה על ידי שהם יהיו כמו כלי אשר יוכל לקלוט את
ללמוד מזה ולכן כתב ואלה תולדות יצחק בן אברהם ,אברהם הברכה ,ואז אפילו אם לא יתמלאו כל התנאים הקיימים בפרשת
הוליד את יצחק ,לומר שאברהם אבינו לא התפאר בזה שעשה בחוקותי בשמירת תורת ומצוות בכל זאת הברכה תשרור עליהם.
רצון ה' וכבש רחמיו מבנו יחידו ולעלותו לעולה כרצון ה' ,אלא היה ואיך אפשר להיות כלי שמקבל את הברכות? על ידי שעם ישראל
בעיניו כעפר ואפר שכך אמר ואני עפר ואפר ,כי תלה הכל בזה משכינים שלום בין איש לרעהו כמו שנאמר במדרש רבה (פרשת
שיש לו בן כיצחק שפשט צווארו על גבי המזבח לעשות רצון ה' וזה פינחס פ"כא סי' א) אמר רבי שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק
גם שהיה לו מידת הענוה של אברהם אביו ,ואברהם חשב שכל זה ברכה אלא שלום שנאמר (תהלים כט) ה' עוז לעמו ייתן ה' יברך
בא מיצחק שיפה כוח הבן מכוח האב ,שאם לא היה לו בן כיצחק את עמו בשלום .דהיינו הברכה באה על ידי השלום.
לא היה שוה כלום ולא היה יכול לעמוד בנסיון של העקידה ,ויצחק וזה מה שאמר רש"י שעל ידי שעם ישראל ראויים לכך שהם
חשב על עצמו שכל הכוח שהיה לו לעמוד בנסיון ולפשוט צווארו עושים שלום בעולם הקב"ה יתן להם ברכה ויחזור ויתן.
על גבי המזבח ,זה הכל מאביו אברהם ,ופירש המאמר יפה "כח ויתן לך האלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ
הבן" למה משום שבא "מכוח האב" ולזה בא הכתוב לספר בשבח
ויתן לך האלוקים :האות ו’ מיותרת שהריי היא באה להוסיף על
שניהם האב והבן שראו את החידוש בעבודת ה' עד כדי מסירות
דבר קודם ,פרש”י :יתן ויחזור ויתן יתן לך ברכות ויתן לך כיבושיהן
נפש אברהם שעקד את בנו יחידו ויצחק שהסכים להיעקד על גבי
יתן לך שלך ,ויתן לך של אביך.
המזבח לעשות רצון ה' יתברך ,וזה בא הכל מחמת הענוה הגדולה
שבשניהם ,שזה שורש ועיקר לכל הקדושה כידוע מספרים הק'. ויש לשאול מה שייך אצל הקב”ה יתן ויחזור ויתן? זה אצל בשר
ועוד אפשר לומר על פי מה שאמרנו בס"ד בשבוע שעבר ודם שהוא מוגבל ,ואינו יכול לתת הכל בפעם אחת ,אבל הקב”ה
בענין צדיק גמור ובעל תשובה שיש פלוגתא בגמרא (מס' ברכות יכול.
דף ל"ד) מי גדול במעלה הצדיק הגמור או הבעל תשובה ,וכתב פירש בספה"ק מאור עיניים כי יש ויהודי נופל ממדרגות עד
המהרש"א שבעל תשובה האמור כאן הכוונה שרק במחשבה חשב שהסתלקה ממנו הדעת ,והוא שרוי בצער ועצבות אל יתייאש מן
לעשות עברה אבל לא שעשה מעשה בפועל ח"ו ,ועל זה נאמר הרחמים אלא ידע שזהו חסד ,כדי שעל ידי זה יחזור ויתן הקב”ה
שבעל תשובה יותר חשוב מצדיק גמור שלא היה לו נסיון כזה שיתעלה למדרגה עוד יותר גדולה ,וזו היא ירידה לצורך עלייה.
והמ"ד השני סובר דמכל מקום צדיק גמור יותר חשוב מכיון שלא ויתן לך האלוקים יצחק נתן את הברכות בשם אלוקים שהוא מידת
חטא כלל אף לא במחשבה ע"ש. דין ,לרמוז שהברכות הן על תנאי כפי הכנת המתברך; אם האדם
טוב וישר יזכה להם -ולא ,לא .המתנה שקיבל יעקב בברכה היא-
שיצחק ברכו “ויתן לך האלוקים” ,שיזכה שהקב”ה יתן ליעקב
אלוקות בכל מעשיו .בכל המצבים יכול יהודי להכניס את מציאות
פרנס השבוע הקב”ה כדי שיתקיימו בו כל הברכות האמורות.
ידידינו עוז האי גברא רבא חסידא קדישא מָ ַשל אם כותבים הרבה אפסים ובסוף ספרה אחת ,הרי אין ערך
למספר .אולם ,אם כותבים בהתחלה אחת ואחריה המון אפסים,
הרה"צ פנחס רבינוביץ שליט"א הרי זה הופך לסכום גדול.
לרגל הולדת הנכד כאשר יהודי עושה פעולות כלשהן גשמיות ,הרי אין להן משמעות
בן לבנו הרב ירחמיאל צבי שליט"א רוחנית .אולם ,אם בתחילת היום הוא מייחד זאת להשי”ת -הרי
יה"ר שירווה רוב נחת ותענוג מכל יוצ"ח שכל פעילותו הופכת רוחנית ,ויש עליה שכר גדול.
על דרך הרמז דיצחק רמז לדין ואברהם רמז לחסד כידוע ואיתא המשך דא"ח
(מס' קידושין מ) צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה ורשעים ההיפך והנה הרמב"ם פסק כמ"ד שבעל תשובה יותר חשוב מצדיק
וזהו תולדות יצחק בן אברהם ר"ל שאחר הדין נולד חסד ,ואברהם גמור ולפי דברי המהרש"א הנ"ל הכוונה רק לבעל תשובה שלא
הוליד את יצחק ,ר"ל שאחר החסד נולד דין ופירש רש"י יעקב חטא במעשה עבירה אלא אך ורק במחשבה וכנ"ל.
ועשיו האמורים בפרשה וכו' ר"ל הרמז האמור הז בפרשה נאמר ולפי זה אפשר לומר שבזה היתה גם מחלוקת בין אברהם
על יעקב ועשיו דהיינו ליעקב תחילתו דין וסופו שלוה וכנ"ל ולעשיו אבינו ליצחק אבינו ,שאברהם סבר שצדיק גמור הוא יותר חשוב
ההיפך עכ"ל. מבעל תשובה ולכן חשב שיצחק הוא גדול ממנו שהיה צדיק גמור
ולענ"ד נראה לומר בעז"ה באופן אחר על פי דברי קודשו של משא"כ אברהם שהיה בבחינת בעל תשובה דרק עד ארבעים שנה
הנועם אלימלך זי"ע שדין רומז על יצחק ,ואברהם רומז על חסד, הכיר את בוראו (וי"א שמבן ג') ואף שהיה זה שלא הכיר בבוראו
שהפסוק שלמד אותנו בא שאל נחשוב שלאברהם אבינו היה כאונס גמור מ"מ למעשה הוא לא הכיר את בוראו
מדתו חסד לא היה לו מידת הדין ,וגם שאל נחשוב שליצחק שהיה אבל יצחק בנו שנולד בקדושה לאביו הק' ולאמו שרה הצדקת,
מדתו דין לא היה לו מידת החסד ,ולכן בא הכתוב לומר שגם הוא הצדיק הגמור והוא יותר חשוב ממנו ,וזה שאמר הכתוב
שלאברהם היה לו מידת הדין ולכן כתב ש"אברהם הוליד את אברהם הוליד את יצחק שבזה התפאר אברהם שיש לו בן יחיד
יצחק" שכיון שהוליד את יצחק שהוא מידת הדין על כורחך היה בו שהוא בבחינת צדיק גמור ויפה כוח הבן מכוח האב שהוא אברהם
גם מידת הדין וגם ליצחק שהיא מידת הדין היה בו מידת החסד שהוא רק בבחינת בעל תשובה וכנ"ל.
של אברהם אביו ולכן כתב אלה תולדות יצחק בן אברהם שמכיון אבל יצחק סבר להיפך ,שבעל תשובה מעלתו גדולה ממעלת
שהיה בן לאברהם שמידת החסד על כרחך היה לו גם ליצחק צדיק גמור ,ולכן אף שהוא צדיק גמור מ"מ חשב שהכל בא לו
מידת החסד. מאברהם אבינו שהיה בבחינת בעל תשובה שמעלתו יותר גדולה
והראיה לזה כי מצינו באברהם שמידתו חסד עשה והתנהג גם ממעלת צדיק גמור ולכן התפאר יצחק שהוא בן אברהם הבעל
כן במידת הדין כשהוא גירש את הגר ובנה ישמעאל מעל יצחק תשובה האמיתי שמעלתו גדולה מצדיק גמור ולכן הוא זכה להיות
ששמע בקול שרה בציוו ה' שישמע בקול רוח הקודש שבה ,שהיה קדוש מרחם וזכה לעשות רצון ה' להעקד על גבי המזבח.
אברהם טפל בנביאות לשרה (רש"י) וכן יצחק שמידתו היה דין וזה באמת דרך הצדיקים האמיתיים שתולים כל גדולתם
מכל מקום התנהג במידת החסד וקירב את עשיו והראה לו אהבה, באחרים ואף שיודעים את מעלתם ,מכל מקום חושבים שזה הכל
ובזה רואים בשניהם הן לאברהם והן ליצחק היתה מידות החסד בא להם מחמת אחרים ,שהם גרמו לו להיות צדיק גמור.
והדין ,אלא שעיקר מידתו של אברהם היה חסד ועיקר מידתו של והספרים הק' פירשו בזה המאמר הידוע כל הגדול מחבירו
יצחק היה דין ,אבל לפעמים השתמשו במידות שהם להיפך באופן יצרו גדול ממנו כלומר שבא לומר שאדם צריך לחשוב שכל הגדול
שיראו שראו בזה רצון ה' יתברך. פירוש כל הגדולה שיש לו לאדם הן בתורה והן ביראת שמים
ובזה יובן בעז"ה גם מה שכתוב בפרשה הקודמת חיי שרה "מחבירו" כלומר שזה הכל בא לו אך ורק מחבירו שהיה לו חברים
(כ"ד ,ס"ד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא טובים ,ואדם נמשך אחרי חבריו ורעיו או שבא לו הגדולה מאביו
והנה גמלים באים ,ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותיפול וממשפחתו שהיה צדיקים ,או שיתלה שבא לו שהיה לו "רבו" צדיק
מעל הגמל ,ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההולך בשדה ובזכותו בא לו שהוא נמשך אחריו וכידוע מש"כ הספה"ק שבלי
לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני ותיקח הצעיף ותתכס. להיות דבוק בצדיקי אמת אי אפשר לזכות לשום מעלה בקדושה.
ולכאורה צריכים להבין מש"כ "שיצחק יצא לפנות ערב" וגם מה אבל "יצרו גדול" שאדם רואה שיצרו גדול אל יחשוב שבא לו
שכתוב "וירא והנה גמלים באים" (ודרשו חז"ל גמלים הכוונה זה מחבריו או ממשפחתו או מגורם אחר ,אלא יחשוב ויתלה הכל
לגומלי חסדים) וגם מש"כ "ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל", על עצמו "ממנו" דהיינו שזה שיצרו גדול זה הוא בא ממנו בלבד,
למה נפלה ,וגם מה שאמרה "מי האיש הלזה ההולך בשדה וכמו שכתוב ברמב"ם שיש לאדם בחירה ואין שום דבר שיגרום לו
לקראתינו" מה כוונה לקראתינו ,וגם מה שהשיב העבד "הוא לעשות טוב או רע ,ושלא כדרך העולם שהוא להיפך שהוא רואה
אדוני" כלומר שזה אדוניו ,והלא זה היה יצחק ולא אברהם, שיצרו גדול ,הוא תולה באחרים שהם גרמו לו כל זה ,והוא מאשים
ואברהם היה אדוניו ולא יצחק. בזה את כולם ו לפעמים את אשתו ושכניו חבריו ושוכח את עצמו
ולפי מש"כ יש ליישב כי יצחק מידתו "דין" וכנ"ל אבל רבקה שהוא גרם לו לעצמו כל זה שיצרו גדול ואם אין אני לי מי לי.
מידתה הוא "חסד" שזה היה המבחן של אליעזר שאם תעשה וזה היה עבודת הצדיקים שבכל דור ודור שתלו שהכל הגדולה
חסד ותיתן לשתות גם לגמלים היא ההוכחה שזה זיוגו של יצחק, שיש להם בעבודת השם הוא מאחרים או ברבם הצדיק או
ולכן כתב שיצחק יצא לפנות ערב ,שמרומז לדין שערב הוא רומז מאביהם הצדיק או בחבריו הצד' וכן הוא בצדיקי אמת בכל דור
לדין שבלילה שולט מידת הדין ,וביום כתוב וחסד א-ל כל היום, ודור.
ולכן כאשר רבקה נשאה את עינה ותרא את יצחק מידת הדין, וכן ראינו בדורינו את כ"ק רבינו הקוה"ט זיע"א ועכ"י (בעל חוקי
פחדה רבקה שמידתה היא חסד ,וזה גם הרמז שיצחק ראה חיים) שתלה כל גדולתו ומעלתו ועבודתו ותורתו הכל בכל מכל כל
גמלים שהם גומלי חסדים באים ,ולכן ותיפול מעל הגמל מחמת רק באביו הק' אהרן קדוש ה' שבזכותו שהוא בנו יחידו זכה לכל
פחד שאיך תסתדר עם יצחק שהוא "דין" והיא חסד ,וזה שהיא זאת ,וגם בזכות רבותיו הק' ובמיוחד במרן הק' מבעלזא זי"ע ,ולא
שאלה לעבד מי האיש (שמרמז ג"כ על דין) ההולך לקראתינו, תלה בעצמו כלום כ שלעצמו היה שפל ועניו בלב נשבר ,ולפי זה
דהיינו הדין הולך נגד החסד וחששה שיגבר עליה ,והשיב הוא אפשר גם כן לומר שרש"י כותב בפרשה זו על הפסוק ויעתר יצחק
ואמר לה שהוא אדוני ,כלומר שגם יצחק שהוא "דין" הוא ג"כ לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' וגו' ,ופירש רש"י :לו
"חסד" כמו אדוני אברהם ,ולכן נתפייסה רבקה ותקח הצעיף ולא לה שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק בן צדיק
ותתכס שזה רומז להחופה שהסכימה להשידוך ,וקידושין כבר עכ"ל
היה בנתינת המתנות שנתן אליעזר בשליחות של יצחק לקידושין, ונראה לפרש שכונת רש"י הוא שתפילת צדיק בן צדיק יותר
וכ"ז בדרך אפשר. מקובלת כי הוא תולה הכל באביו הק' והצדיק ,אבל צדיק בן רשע,
ויהיו רצון מלפני אבינו שבמים שנזכה לילך בדרכי אבות הן לא יכול לתלות באביו ותולה הכל על עצמו ,וזה כוונת רש"י וכ"ז
במידת החסד והן במידת הגבורה להשתמש בהם לעבודת השם בדרך אפשר.
יתברך ויתמזגו מידת החסד והדין כמידתו של יעקב אבינו שהיא ועוד אפשר לומר בדרך פנימי יותר לפרש את הפסוקים :יצחק
"תפארת" ויבנה בית המקדש השלישי שהוא נגד יעקב בחיר בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ,ונקדים מקודם את דברי
שבאבות ונזכה לשפע ברכה והצלחה בגשמיות וברחניות ולעבוד קודשו של הרבי ר' אלימלך זי"ע בספרו הק' נועם אלימלך על
את ה' בקיום התורה והמצוות עד שנזכה לביאת המשיח ולבנין הפסוק הזה וז"ל ולאלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד
בית המקדש ושם כולנו נעבוד את ה' ביראה ובאהבה כימי עולם את יצחק ופירש רש"י ז"ל יעקב ועשיו האמורים בפרשה ושי לפרש
וכשנים קדמוניות ברחמים ובחסדים מגולים אמן ואמן
ויקראו שמו עשו (כה ,כה) ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי (כה ,כב)
מספרים על הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסדליקוב זיע"א בעל כי רבקה רומז לשכינת עוזנו (תיקו"ז לד ,א) שיתרוצצו הבנים לשון
"דגל מחנה אפרים" נכדו של הבעש"ט הקדוש זיע"א ,שנזדמן פעם רציצה שיתרוצצו שניהם קודם הלידה שהיא גאולה האחרונה,
לפונדק אחד עם סופר משכיל ,הקניטו הלה ואמר לו :כבודו הוא ורבקה שרמז לשכינה כביכול מרגשת צערינו ,ותאמר מאם כן למה
אמנם נכד הבעש"ט ,אך דומני שלי יש יותר חסידים מאשר זה אנכי ,אם כן כל כך גדול צער הלידה כפירוש התרגום יונתן,
לכבודו .נענה הצדיק ואמר :אין תימה בדבר ,בפרשתנו כתוב למה זה אנכי ,הלא הקב"ה אמר אנכי אנכי מוחה פשעיך למעני,
"ו יקראו שמו עשו" פירש רש"י הכל קראו לו כן ,ואילו "ויקרא שמו אם כן למה יגיע לה כל כך צער הלידה מצער שיתרוצצו בנים כל
יעקב" הקב"ה קראו כן .את עשו הכל מכירים ,ואילו את יעקב מכיר כך ,וקאמר ויתרוצצו לשון רבים כי גם שניהם יהיו בצער ,כי קודם
רק הקב"ה. הגאולה כתיב (ישעיה ס ,ב) הנה החושך יכסה ארץ ,וכתיב (דברי
ויגדלו הנערים (כה ,כז) הימים ב' – טו ,ה) וליוצא ולבא אין שלום וכו'.
פירש רש"י ,שכל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ,אולם (שומר אמונים דרוש הגאולה פ"ג)
כיון שנעשו בני שלש עשרה זה פירש לבתי מדרשות ,וזה פירש ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו (כה ,כו)
צ"ע למה תפס יעקב את עקב עשו לעכבו? הרי אחרי ששמעו את
לעבודת גילולים .להרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב היה בן ,זאב
התשובה 'ורב יעבוד צעיר' הרי כל אחד רצה להיות אחרון? אלא
שמו .היה הילד זאב ככל הילדים בני גילו ,כמותם למד ,וכמותם
הכוונה היא כך ,זה שיעקב שהיה מאחור לא יכול לצאת מפני
השתובב ושיחק .כאשר התקרב לגיל שלוש עשרה ,פנה אביו
שעשו עכבו ,זה מובן ,אבל עשו שהיה בחזית ,שהיה הראשון
הצדיק לסופר סת"ם מומחה ,בבקשה כי יכתוב תפילין עבור בנו
ליציאה מי עכבו לצאת? התשובה היא ,שעשו לא רצה לצאת מפני
יקירו .ניגש הסופר למלאכה בקדושה ובטהרה וברוב רגש ,לא בכל
שרצה להפריע ליעקב לצאת לביהמ"ד ,וכן יעקב אבינו שידע
יום מזדמן לו לסופר לכתוב תפילין לבנו של צדיק הדור .כאשר שעשו רץ לעבודה זרה ,תפס אותו ,לעכבו שלא ילך לע"ז.
סיים ,בא הסופר לרבי יחיאל מיכל והראה לו את הפרשיות .שמח (הרה"ק ר' יחזקאל מקאזמיר זי"ע)
רבי יחיאל מיכל בפרשיות המהודרות ,אולם בקשה אחת היתה הקול קול יעקב והידים ידי עשו (כז ,כב)
בפיו לפני שתכניס את הפרשיות לבתים ,הבא אותם אלי שוב. י"ל בדרך רמז ,הקל קול יעקב ,דהיינו קולם של תינוקות של בית
כעבור זמן ב א הסופר ובידיו הבתים והפרשיות .נטל רבי יחיאל רבן שנקראו בשם יעקב שהוא ענין מדריגה פחותה ,והם עונים
מיכל את הפרשיות בידיו והחל בוכה ,בכי חרישי מעומק הלב. אמן ואיש"ר בקול ,והוא מחמת והידים ידי עשו ,דהיינו שפושט מיד
והדמעות דמעות קודש ,גולשות לתוך בתי התפילין ,והסופר רואה את ידו לקבל מיני מתיקה ,והוא מדרכו של עשו לקבל את תשלום
ומשתומם .כאשר נרגע הרבי מבכיו ,היו בתי התפילין מלאות השכר בעוה"ז ,כענין הכתוב (דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו
מדמעותיו .רוקן הרבי את הבתים יבש אותם פנה ואמר לסופר, וגו' .אך עכ"ז אפילו דבר זה חשוב הוא מאוד.,
עתה ,רשאי אתה להכניס את הפרשיות אל תוך הבתים .בהגיע (חוקי חיים)
היום והנער זאב החל להניח תפילין ,חל שינוי בנער ללא הכר, שמע לקולי וישמור משמרתי
ליבו התמלא באהבת תורה ויראת שמים ,ומאז עלה ונתעלה עד וצריך עיון למה לא כתב ושמר משמרתי וכן האיך שמר אברהם
שהיה לאחד מצדיקי הדור ,ה"ה הרה"ק ר' זאב מז'בריז זי"ע. את מצותי וחקתי הרי גוי ששמר שבת חייב...
ישב אֹּ ָׂה ִלים (כה ,כז).
ְויַעֲ קֹּ ב ִאיש ָׂתם ֵ אלא אפ"ל שבא לומר כי רק אחר ששמע לקולי ,הרי אז החל
סיפר הרה"ג ר' מיכאל שוטלנד תלמידו של הגאון רבי לייב רוטקין לשמור משמרתי בצווי השי"ת.
זצ"ל ,כאשר חזר מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל מביקורו (מרן רבינו שליט"א)
האחרון בארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה ,היה ניכר עליו כתב הגה"צ ר' שאול בראך אבד"ק קאשוי זצ"ל :בהיותי ילד
שדעתו זחוחה ,וסיפר את הגורם לכך. שמעתי שיחה נאה מאת הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זצ״ל,
מסרתי שיעור ב'עץ חיים' ,וכאשר אחד הלומדים הקשה דבר, שאמר עה״פ (פ׳ תולדות) "ותיקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול
ותלבש את יעקב בנה הקטן" ,ואיך אפשר להלביש לקטן בגד
גערתי בו 'עם הארץ' ,בתגובה השיב לי בזה הלשון" :עם הארץ
הגדול ,אם לא שעשו הלך בבגדים קצרים ויעקב בבגדים ארוכים.
אהער ,עם הארץ אהין ,אבער וואס איז דער תירוץ"?
שיח שרפי קודש (בפרשתנו) ,אבות על בנים (עמ' מ"ג ,אות ה)
מרן הגאון רבי אהרן כל כך נהנה מהתגובה הירושלמית הבוטחת
(והמלאה בבקשת האמת מאידך) עד שזה היה ניכר עליו גם
בשובו לקלעצק.
ומי היה אותו תלמיד ,הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל.
קונטרס דברים ערבים (ח"ו עמ' קסח; הובא ב'דברים של טעם') תהי נא אלה וגו' אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (כו ,כח-
ַוי ְִהי עֵ ָׂשו ִאיש יֹּ ֵדעַ צַ יִד ִאיש ָׂש ֶדה (כה ,כז). כט) .שח הגה"צ רבי מאיר שפירא ר"י יח"ל זצ"ל :מדוע חששו
שמעתי בשם הרה"ק רבי בונם מפשיסחא זצ"ל :אל תחשבו שעשו שיצחק יעשה עמהם רעה אם הם לא יעשו עמו רעה? הביאור בזה
היה נראה כאיכר מגושם ,אלא היה לבוש לבנים ואומר תורה בג' דלכאורה יש לדקדק בכתובים "ויצו אבימלך כל הנוגע באיש
ובאשתו מות יומת" ,ואחר כך כתוב "וכל הבארות וגו' סתמום
סעודות .ואיתא במדרשות (ירושלמי נדרים פ"ג ,ה"ח) שלעתיד
פלשתים" ,היתכן שעברו על גזירת המלך? אכן הענין כמו
יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבא הקב"ה שהיה לא עלינו בשפאניא (-בספרד) ,שהמלך רצה
ובעצמו ישליכהו לחוץ ,ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת נסתר להראות ליהודים שהוא אוהבם והכריז "כל הנוגע ביהודים מות
רשעתו ,מכל שכן בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים ,על אחת כמה יומת" ,וחיילי צבאו הבינו שלהרוג יהודים דוקא אסור ,אבל לשלול
וכמה. שללם וממונם מותר .כן גם אבימלך שהכריז כל הנוגע באיש הזה
מרכז "אמונת חיים" קראלי מות יומת ,שבני עמו הבינו שדווקא ב"איש הזה" אסור לנגוע אבל
לא בממונו ,ולכן סתמום פלשתים.
פרנס השבת ממילא מובן כוונת הפסוק הנ"ל ,דכאשר נתעשר יצחק היה
ידידינו עוז העומד לימינינו אבימלך ירא שיצחק יעשה עמו מדה כנגד מדה ,שיכריז עליו גם כן
הר"ר יהודה אשר רוט הי"ו שמותר ליקח ממונו ורק להרגו אסור .לכן אמר ליצחק אל תעשה
לע"נ עמנו רעה כאשר הכרזתי ,שלא נגענוך אבל בממונך היה מותר,
הר"ר שמעון יעקב צבי רוט ז"ל אתה לא תכריז עלי כן.
בהר"ר יהודה אשר ז"ל ניצוצי אור המאיר (עמ' קנא).
נלב"ע כט חשון תשע"ט
ויתכן שהעדשים נימוחו ,ולכן הוסיף הלחם כדי לפטור הספק, למה נתן יעקב לעשיו לחם
שהרי פת פוטר כל הבא מחמת סעודה. בפרשתנו כתוב ,ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים ויאכל
עוד תירץ שם ,שהרי יעקב בישל העדשים ליצחק, ח) וישת ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה( .בראשית כ"ה ,ל"ד)
כדפרש"י ,ופחד יעקב שעשיו יגמור כל העדשים ,ולא ישאר וקשה לי למה הוסיף יעקב לתת לעשיו גם "לחם" ,והרי עשיו
ליצחק ,ולכן הוסיף לו לחם כדי שישבע גם בלא כל העדשים ביקש רק "נזיד עדשים" ,ולא יותר? ,
שהכין. מצאתי בס"ד בספר "תשובות הגר"ח" ,פרשת תולדות א)
עוד תירץ שם ,ע"ד החידוד ,דהא תנן (נדרים נ"ג ט) (תשובה כ"ו) ,שהובא תשובת מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל ,וז"ל:
ע"ב) הנודר מן העדשים ,אסור באשישים ,רבי יוסי מתיר, הוא חשב שלא ידע עשיו הדין איזה ברכה מברכין על הנזיד,
ופירש"י ,וז"ל :אסור באשישים ,בפת שמעורב בו קמח עדשים, לכן האכילו לחם ,שברכת הלחם תפטור את הכל .עכ"ל.
דיש בכלל עדשים אשישים עכ"ל ,ונמצא דלת"ק עדשים בספר "מאור אהרן" ,לידידי הגאון רבי אהרן הלוי ב)
ואשישים היינו הך ,וכיון שכן ,יתכן דהלחם שהוסיף לו היה פת גרנדש שליט"א ,מצאתי שכתב ל"ב תירוצים נפלאים ,למה נתן
זו שמעורב בה קמח עדשים ,והביא לו כדי שלא יערער אחר כך יעקב לעשיו "לחם" ,והרי ביקש לו רק נזיד עדשים .ואביא כאן
שביקש עדשים ,ונתכוין לאשישים ,ולכן הוסיף לו אף לחם רק תשעה מהם ,וז"ל :יש לומר דהוא כמו שמצינו אצל בני אדם
עדשים. שאומרים שצריך סעודה בשרית ,או חלבית ,והכוונה דמלבד
עוד תירץ שם ,דהנה פרש"י בפרשת וישב (ל"ט ,ו') י) הבשר או החלב ,יש גם לחם ,ולא רק בשר או חלב ,וכמו כן
וז"ל ,כי אם הלחם היא אשתו כו' ,עכ"ל ,והרי עשיו אותו היום עשיו כאילו ביקש סעודת נזיד עדשים ,וודאי שנתכוין גם ללחם.
עבר על גילוי עריות ,כדאמרינן בגמרא ,ולכן נתן לו לחם ,לרמז עוד תירץ שם ,שהנה כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות ג)
לו שיעשה תשובה .עכ"ד דעות ה"ט) שאין זה בריא לאכול הרבה עדשים ,יעו"ש ,ולפי זה
ולענ"ד י"ל בס"ד בדרך רמז שהנה "לחם" ,אותיות יא) יש לומר שלכן הוסיף לו לחם ,והיינו כדי שלא ירבה באכילת
"מחל" ,רמז שעל ידי הלחם מחל לו עשיו על הבכורה .והבן. העדשים ,שהרי עשיו רעב היה ,ובלא הלחם ודאי היה מרבה
יב) עוד י"ל בס"ד "לחם" ,מלשון "מלחמה" ,היינו שרמז יעקב באכילת העדשים ,וכיון שאין זה בריא ,הוסיף לו לחם.
לעשיו שהוא עתיד להגיע להילחם איתו על שלקח לו הבכורה. עוד תירץ שם ,שהנה איתא בביאור הלכה (ריש סימן ד)
מאת המו"צ הרה"ג ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס גם אני אודך קס"ט) דהמנהג אצל כל ישראל דכשאדם נכנס לבית חבירו
בשעה שאוכלים ,קורין לו לאכול ,ואפשר הטעם משום שמא
מאות כבר נושעו! ומה איתך? יתאווה לשום מאכל ,ויבוא לידי סכנה ,יעו"ש ,ולפי זה אפשר
רוצים גם ישועה? יש לכם שמחה ,אזכרה וכו' דיעקב אבינו חשש שעשיו יערער על המכירה ,ויאמר דבלא"ה
תרמו! וקחו חלק בהפצת המעיינות של היית חייב ליתן לי עדשים ,ואם כן לא קיבלתי תמורה להבכורה,
מרכז "אמונת חיים" קראלי ולכן הוסיף לו לחם ,שזה לא היה חייב ,כי בזה אין חשש
כתובת לתרומות תגובות ולקבלת הגליון שיתאווה ויבוא ליד סכנה.
רח' חפץ חיים 1אשדוד עוד תירץ שם ,שיעקב רצה שעשיו לא יכריחנו ה)
טל055-6798152. להלעיט לו העדשים ,ולכן הביא לו לחם ,כי את הלחם לא שייך
באימייל8659931@gmail.com : לשפוך לפה ,ואם כן יצטרך עשיו להתאמץ באכילת הלחם ,וכיון
שכן ,יתאמץ גם בעדשים ,בלי שיצטרך להלעיט לו העדשים
קול קראלי
לפיו.
עוד תירץ שם ,שהנה תנן (אבות פ"ג מ"ג) שלשה ו)
עדכונים ♦ שיחות ודרשות ♦ סיפורים ♦ ניגונים
שאכלו על שולחן אחד ,ולא אמרו עליו דברי תורה ,כאילו אכלו
מזבחי מתים ,ופירש הרע"ב ,דמכל מקום מהני שמברכין ברכת
אידיש 074-7962278 המזון יעו"ש ,ולפי זה יש לומר שהרי עשיו לא למד תורה על
השולחן ,ורצה יעקב אבינו שלא יחשב לו לעשיו כאילו אכל
עברית 03-7236730 מזבחי מתים ,ולכן נתן לו לחם ,שעל ידי כן יברך ברכת המזון,
ולא יחשב כאילו אכל מזבחי מתים.
שמעו ותחי נפשכם עוד תירץ שם ,שהנה איתא בשו"ע (או"ח סימן ר"ב ז)
סעיף ז') בענין פרי הנימוח ,אם ברכתו שהכל ,או העץ .ע"ש.
לזכר עולם יהיה צדיק לעילוי נשמת
לזכר עולם יהיה צדיק
הרה"ק צבי הירש זצ"ל הרה"ח שלום הכהן גולדמן ז"ל
בן הרה"צ יהודה לייב כ"ץ זיע"א אדונינו מורינו ורבינו בהר"ר צבי אלימלך ז"ל
מרימינוב הגה"ק יצחק צבי משה זצ"ל נלב"ע ו כסלו תשפ"ג
נלב"ע ל חשון ה'תר"ז
ברא כרעא דאבוה
אדמו"ר אביגדור מוזס זצ"ל
לעילוי נשמת לעילוי נשמת
מקראלי הגה"צ משה וועבר זצוק"ל
הרב אהרן הלל ז"ל
בן הרב מרדכי פארהנד זצ"ל נלב"ע ד' טבת תשעט בהרה"צ מרדכי זצ"ל
נלב"ע כט מר-חשון זכותו יגן עלינו ועכי"א נלבע יב כסלו תשפ"א
