gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשכול יוסף · Eshkol Yosef — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אשכול יוסף · Eshkol Yosef

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אשכול יוסף · Eshkol Yosef — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ‪  562‬תולדות ‪ ‬התשפ"ז‬ ‫מאוצרותיו של הרב יוסף חי סימן טוב שליט"א‬ ‫מחבר סדרת הספרים "אשכול יוסף" עה"ת והמועדים‬ ‫וספרי "כרם יוסף" על הש"ס‬ ‫כתיבה וחתימה טובה!‬ ‫(כ"ה ל')‬ ‫יטנִ י נא ִמן־הא ֵ֤דם האדם ַה ֶֶּ֔זה ִכ ִּ֥י ֵ‬ ‫ע ֵ֖יף אנ ִֹ֑כי"‬ ‫אל־יַעֲ ֹ֗קב ַה ְל ִע ֵ ֵ֤‬ ‫אמר ֵע ָׂ֜שו ֶ ֶֽ‬ ‫"וַ י ֶ‬ ‫איך יעקב קנה את הבכורה בעדשים והלא כיון‬ ‫על שלחן אביו הכל של יצחק?‬ ‫סמוךהשבוע‬ ‫היהשבת בפרשת‬ ‫חידושים ש‬ ‫נפלאים ועונג‬ ‫יוסף" והן משום שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו‪,‬‬ ‫"כרם‬ ‫כמו עשיו‪,‬‬ ‫מחה"ס קיים‬ ‫והלא כיון‬ ‫סימן טובכיבוד אב‬ ‫שליט"אואם שלא‬ ‫עדשים‪,‬חי‬ ‫הצב"יונזיד‬ ‫רבי יוסף‬ ‫תמורת לחם‬‫הנה צ"ע איך קנה יעקב את הבכורה מעשיו מאת‬ ‫התורה"כמוליומי דפגרא לצעירים מצטיינים ירושלים ת"ו‬‫ראששקנה יעקב הרי זה של אביו יצחק‪,‬‬ ‫"אור‬ ‫המתמידים‬ ‫ישיבת‬ ‫שהיה יעקב סמוך על שולחן אביו‪ ,‬כל מה‬ ‫ומוכח בזה ללא ספק שיעקב לא היה בביתו לפני יצחק‪ ,‬וממילא מוכח שהיה בבית‬ ‫שם ועבר‪ ,‬והיה סמוך על שלחן הישיבה‪ ,‬או על שלחן עצמו‪.‬‬ ‫גדול‬ ‫יוחנן‬ ‫רבי‬ ‫אמר‬ ‫‪:‬‬‫‪):‬‬‫יב‬‫(‬ ‫ציעא‬ ‫מ‬ ‫בא‬ ‫ב‬ ‫שאמרו לעניין מציאת בנו ובתו בגמרא‬ ‫יישוב ב' ‪ -‬בן שידוע שיש בידו ממון ואביו שותק‬ ‫וסמוך על שלחן אביו זהו קטן‪ ,‬קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול‪ ,‬וכן נפסק‬ ‫בשו"ע (חו"מ סי' ע"ר ס"ב)‪ ,‬וז"ל‪ :‬מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו‪ ,‬אע"פ שהם‬ ‫הנה מקור הדין שמעשה ידיו של הבן הוי של אביו מבואר בבית יוסף (חו"מ סי' קע"ז)‪,‬‬ ‫גדולים‪ ,‬ומציאת בתו הנערה אע"פ שאינה סמוכה על שלחנו‪ ,‬ומציאת עבדו‬ ‫מבעל העיטור (אות ש' ערך שיתוף דף מב‪ ,):‬שכתבו בשם הירושלמי (ב"ב פ"ט ה"ג)‪" :‬אמר ר'‬ ‫ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו‪ .‬ומבואר עוד בב"ק (פז‪ ,):‬ונפסק‬ ‫אסי בן שנראה חלוק בחיי אביו מה שסיגל לעצמו"‪ .‬וביאר העיטור‪ :‬כגון שסיגל הבן‬ ‫בשו"ע (חו"מ סי' תכ"ד ס"ז)‪ ,‬שהחובל בבניו אם היו סמוכים על שולחנו פטור‪ ,‬בין שהיו‬ ‫ממונו לעצמו בחיי אביו והיה סמוך על שולחן אביו ולא תבעו אביו בחייו‪ ,‬מה‬ ‫גדולים בין שהיו קטנים‪( ,‬והרמ"א שם חולק וסובר דהיינו דוקא לעניין שבת)‪.‬‬ ‫שסיגל סיגל לעצמו‪ ,‬דאזלינן בתר אומדנא מדלא תבע האב מבנו אותו ממון הוי‬ ‫ראיה שמחל לו אותו הממון ואין אחיו חולקין עמו בזה‪ ,‬בין במציאה או סחורה‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"א (חו"מ ע"ר שם)‪ ,‬שהוא הדין אם קטן הרוויח בסחורה או במלאכה הרי זה‬ ‫והקשה מרן בבדק הבית ממ"ש בגמ' (ב"ב נב‪ ,).‬וכתבו הטור (סי' ס"ב ס"ב)‪ :‬אחד‬ ‫של אביו‪ ,‬וכן מבואר בשו"ע (יו"ד סי' ש"פ ס"ד)‪ ,‬שכתב‪ :‬אפילו דבר האבד‪ ,‬אסור האבל‬ ‫מהאחים שהיו שטרות יוצאים על שמו‪ ,‬עליו להביא ראיה שהממון שלו ולא של‬ ‫לעשות‪ ,‬בין הוא בין עבדיו ושפחותיו ובניו ובנותיו שמעשה ידיהם שלו‪ .‬וביארו‬ ‫אביו‪ ,‬ואע"פ שאפשר לחלק דשאני היכן שהיה מפורסם הבן בחיי אביו שהיו לו‬ ‫בין‬ ‫הנושאי כלים‪ ,‬דהיינו דוקא בבנים הסמוכים על שלחן אביהם‪ ,‬בין קטנים‬ ‫מעות דודאי ידע אביו ומזה ששתק מחל כנ"ל‪ ,‬אבל לא משמע כן מהלשון‬ ‫גדולים‪ .‬וא"כ צ"ע איך קנה יעקב את הבכורה בנזיד העדשים והלחם שהיו שייכים‬ ‫בירושלמי "בן שנראה חלוק"‪ ,‬לכן הב"י חולק על העיטור ומבאר שכוונת הירושלמי‬ ‫ליעקב?‬ ‫שדוקא אם הבן חלוק בעיסתו‪ ,‬שאינו סמוך על שלחן אביו‪ ,‬דוקא במקרה זה זכה‬ ‫אביו‬ ‫שולחן‬ ‫על‬ ‫הסמוך‬ ‫קטן‬ ‫בן‬ ‫‪,‬‬‫)‬ ‫‪:‬‬‫צב‬ ‫ב"מ‬ ‫(‬ ‫רש"י‬ ‫דעת‬ ‫של‬ ‫)‬ ‫'‬ ‫ג‬ ‫'‬ ‫סי‬ ‫ומתנה‬ ‫זכיה‬‫(‬ ‫המחנ"א‬ ‫וכתב‬ ‫לעצמו ואין אביו זוכה במעשה ידיו‪ ,‬כמ"ש שמצינו חילוק זה בגמ' (שם נב‪ ,):‬לעניין‬ ‫הוי מעשה ידיו לאביו כיון שניזון ממנו כנ"ל‪ ,‬וכן דעת בעל העיטור כדלהלן‪ .‬אבל‬ ‫דבר העשוי להשאיל ולהשכיר ובן אחד‪ ,‬מחזיק בו ואומר שאין זה מרכוש הירושה‬ ‫דעת הריטב"א והראב"ד שאין מעשה ידיו לאביו‪ ,‬והאחרונים הביאו שכן דעת גם‬ ‫אלא קנאו בממונו הפרטי אינו נאמן‪ ,‬ודוקא שאינם חלוקים בעיסתן אלא כולם‬ ‫לק"מ‬ ‫רבותינו הראשונים‪ :‬הראב"ד הרמב"ן הרא"ה והריטב"א‪ .‬וא"כ לדבריהם‬ ‫סמוכים על שלחן אביהם‪ ,‬אבל אם כל אחד חלוק בעיסתו לבדו‪ ,‬יש לומר שקימץ‬ ‫די"ל שאברהם אבינו זכה בלחם ובעדשים בשכירותו‪ ,‬אולם לדברי רש"י ובעל‬ ‫מממונו הפרטי וקנאו‪ .‬ומסיים הב"י‪ :‬לכן אם הבן לא היה חלוק בעיסתו אלא סמוך‬ ‫העיטור שאף מה שהבן משתכר ומרוויח הכל של אביו וכן דעת השו"ע והרמ"א‪,‬‬ ‫על שלחן אביו‪ ,‬אע"פ שאביו ידע שיש לו ממון בפני עצמו ושתק לא מחל‪.‬‬ ‫וכן לדעת הראשונים שאף במתנה‪ 1‬זוכה האבא כיון שבנו סמוך על שולחנו צ"ע‬ ‫כאמור?‬ ‫ומעתה הנה לדברי בעל העיטור שהיכן שהבן מפורסם בחיי אביו שיש לו מעות‬ ‫דודאי ידע אביו ומדשתק מחל וזכה הבן בממון‪ ,‬לפי"ז י"ל שידוע היה שיש ליעקב‬ ‫יישוב א' ‪ -‬היה סמוך על שלחן בית שם ועבר‬ ‫ממון ויצחק שתק‪ ,‬וממילא זכה יעקב באותו הממון לעצמו וקנה בזה את הבכורה‪,‬‬ ‫שמא י"ל שיעקב כלל לא היה סמוך על שולחן אביו‪ ,‬כי גם בהיותו בבאר שבע היה‬ ‫אבל לדעת הבית יוסף שאף אם האב שותק לא זוכה הבן באותו הממון אלא"כ אינו‬ ‫ספון בבית המדרש בעירו‪ ,‬ויתכן עוד שישיבת שם ועבר היתה במקומם של יצחק‬ ‫סמוך על שלחן אביו הרי מה שתחת ידו הוא שלו‪ ,‬אבל כל זמן שסמוך על שלחן‬ ‫ורבקה‪ ,‬שהרי בהיותה מעוברת הלכה לבית שם ועבר לדרוש את ה'‪ ,‬ומשמע‬ ‫אביו‪ ,‬הן מציאתו והן מעשה ידיו הכל של אביו‪ ,‬א"כ קשה שהעדשים היו קניינו של‬ ‫שהיה בקרבת מקומם‪ ,‬וראה בספר מקומות התורה שהביא שי"א שישיבת שם ועבר‬ ‫יצחק ואיך עשה בהם יעקב סחורה לקנות בכורה מעשיו‪.‬‬ ‫היה בבאר שבע‪ ,‬וי"א שהיה בירושלים‪ .‬והנה לכאו' העניין מוכח מאד שיעקב אבינו‬ ‫אולם ראיתי בשו"ת שמחת כהן (חו"מ סי' ע"ד)‪ ,‬שהאריך לבאר ולהוכיח שגם מרן‬ ‫תמיד היה בבית המדרש ולא היה נמצא כמעט בביתו‪ ,‬הן משום שנתיירא מפני‬ ‫כיבוד אב ואם שלא קיים כמו עשיו‪ ,‬והן משום שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו‪,‬‬ ‫השו"ע מודה שאם האב יודע שיש לבן ממון ושותק הוי מחילה וזוכה הבן באותו‬ ‫ומוכח בזה ללא ספק שיעקב לא היה בביתו לפני יצחק‪ ,‬וממילא מוכח שהיה בבית‬ ‫הממון‪ ,‬ומרן רק נחלק על בעל העיטור בביאור דברי הירושלמי‪ ,‬שאם הבן סמוך על‬ ‫שם ועבר‪ ,‬והיה סמוך על שלחן הישיבה‪ ,‬או על שלחן עצמו‪.‬‬ ‫המנויים‪:‬‬ ‫כמ"ש בבן‬ ‫לאלפיאבל אם‬ ‫חינםשל האב‪,‬‬ ‫להצטרפות והכל‬ ‫שלחן אביו ודאי תלינן שהרוויח בממון אביו‬ ‫המחבר‪:‬ב'‬ ‫לרכישת ספרי יישוב‬ ‫שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו שטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שעליו‬ ‫‪054-84-60007/8‬‬ ‫ואביו שותק‬ ‫‪02-5373570‬בןאושידוע שיש בידו ממון‬ ‫‪eshkolyoseff@gmail.com‬‬ ‫להביא ראיה‪ ,‬וכיון שהרוויח ממון אביו אין סברא דידע ומחל מדשתק כיון שהיה‬ ‫הנה מקור הדין שמעשה ידיו של הבן הוי של אביו מבואר בבית יוסף (חו"מ סי' קע"ז)‪,‬‬ ‫של יצחק‪ ,‬וא"כ במה קנה יעקב את הבכורה? ותירץ שלכן דקדק הכתוב באמרו‬ ‫השו"ע מודה שאם האב יודע שיש לבן ממון ושותק הוי מחילה וזוכה הבן באותו‬ ‫"הלעיטני נא" ופירש רש"י ז"ל‪ :‬אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו‪ ,‬דהיינו שעשיו לא‬ ‫הממון‪ ,‬ומרן רק נחלק על בעל העיטור בביאור דברי הירושלמי‪ ,‬שאם הבן סמוך על‬ ‫רצה להמתין עד שישב ויאכל כדרך כל הארץ‪ ,‬אלא ביקש מיעקב שישפוך לפיו‬ ‫שלחן אביו ודאי תלינן שהרוויח בממון אביו והכל של האב‪ ,‬אבל אם כמ"ש בבן‬ ‫דרך הלעטה‪ ,‬וראוי ליעקב שכר הלעטה‪ ,‬ואף ששכר הלעטה הוא דבר מועט‬ ‫שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו שטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שעליו‬ ‫ואפשר שאפי' שוה פרוטה אין בו‪ ,‬מ"מ קי"ל שקונים מבן נח אפי' פחות משוה‬ ‫להביא ראיה‪ ,‬וכיון שהרוויח ממון אביו אין סברא דידע ומחל מדשתק כיון שהיה‬ ‫פרוטה‪ ,‬דגבי בן נח ממון חשוב מקרי‪.‬‬ ‫נושא ונותן בנכסיו לכך לא מיחה בו ובדעתו "שהכל לאמצע"‪ ,‬וע"ז תירץ בעל‬ ‫העיטור שהיה יודע שהיו לבן מעות ותלינן שסיגל מהם ומדשתק אביו מחל ולא‬ ‫יישוב ה' ‪ -‬סעודת הבראה עושים משל אחרים‬ ‫זכה מדין בן הסמוך על שלחן אביו‪ .‬ועל זה כתב מרן דלשון שלשון הירושלמי‬ ‫החת"ס בספרו תורת משה בפרשתן מתרץ עוד ע"פ מה שפירש רש"י ז"ל דסעודת‬ ‫"חלוק" וביאר שהירושלמי מיירי שהיה הבן חלוק בעיסתו ולא היה סמוך על שלחן‬ ‫הבראה היתה שבישל יעקב ליצחק‪ ,‬והרי סעודת הבראה צריכה להיות משל‬ ‫אביו‪ .‬ואה"נ גם מרן מודה שאפילו בסמוך על שלחן אביו‪ ,‬אם האב יודע שיש לבן‬ ‫אחרים ואסור שיהיה משל עצמו (מו"ק כז‪ ,):‬ואשר על כן הוצרך יצחק להקנות אותן‬ ‫ממון ושותק‪ ,‬זכה הבן באותו הממון כדברי בעל העיטור‪ ,‬ושכ"כ בתשובת מהרי"ט‬ ‫עדשים ליעקב על מנת שאין לו רשות בם‪ ,‬ועל ידי כך קנה יעקב את הבכורה בדבר‬ ‫אלגאזי ז"ל בספר בירך משה (סי' כ"ח)‪ ,‬ובתשו' מהר"ם גלנטי (סי' כ"ט)‪ ,‬ושכ"כ הרב‬ ‫שהוא שלו ואין לאביו רשות בו‪ .‬ומוכח מדבריו דבן הסמוך על שלחן אביו יכול‬ ‫משחא דרבותא בחי' מהר"ש אלפסי (סי' קמ"ט)‪.‬‬ ‫לעשות סעודת הבראה לאביו‪ ,‬ראה מה שהאריך בזה בשו"ת יעלת חן (סימן ס"ד)‪,‬‬ ‫והקשה איך יכול הבן להברות לאביו משל עצמו‪ ,‬והלא כיון שסמוך על שלחן אביו‬ ‫יישוב ג' ‪ -‬אביו זוכה משום איבה או מן הדין‬ ‫הרי אביו זוכה בזה‪ ,‬וכתב שלפי דברי החת"ס ניחא‪ ,‬שהרי יצחק הקנה ליעקב‪ .‬ודע‬ ‫לכאו' קושיא זו תלויה ביסוד הטעם שמציאת הבן לאביו בסמוך על שלחנו‪ ,‬דהנה‬ ‫עוד‪ ,‬דלפי מה שהבאתי להלן מהרמ"א שאדם יכול לקדש אשה מהמנה שלו‬ ‫לדעת רש"י (ב"מ יב‪ ,):‬הטעם משום איבה‪ ,‬לפי שאם הבן לא יתן לאביו מציאותיו‬ ‫בחתונה וכל כיו"ב וא"כ יעקב קנה את הבכורה ממנתו האישית‪ ,‬לפי"ז י"ל שגם‬ ‫תהיה לאביו איבה על בנו ולא יפרנסנו‪ ,‬וביארו התוספות (שם)‪ ,‬שדוקא בנו שדרכו‬ ‫הברה את אביו ממנתו‪ ,‬ולק"מ‪[ .‬וראה בחי' שפתי כהן בפרשתן שביאר דהנה עשיו לא‬ ‫לזונו תמיד ואם לא יפרנסנו אביו לא יפרנסו אחר שייך איבה‪ ,‬אבל אדם אחר‬ ‫שאל אלא הלעטה אחת‪ ,‬ויעקב נתן לו לחם ונזיד עדשים ויין‪ ,‬שנא' "ויאכל וישת"‪ ,‬שנתן לו‬ ‫מעלמא שסמוך על שולחן חבירו חינם כגון יתום וכיוצא בו אין סברא שתהא‬ ‫יותר ממה שהיה עליו התנאי‪ ,‬לפי שיעקב ותרן בממונו היה‪ ,‬ומבואר דפשיטא ליה שיעקב‬ ‫מציאתו לחבירו‪ .‬ולפי"ז לק"מ דכיון דהוי תקנה דרבנן בעלמא משום איבה לא היה‬ ‫קנה הבכורה בממונו]‪.‬‬ ‫נוהג ולא היה בדין שינהג קודם מתן תורה‪ ,‬וא"כ אף שהיה יעקב סמוך על שלחן‬ ‫אביו יצחק‪ ,‬זכה מעיקר הדין בכל אשר לו לעצמו‪ ,‬ובזה קנה מעשיו את הבכורה‪.‬‬ ‫יישוב ו' ‪ -‬יעקב גרם לעשיו שיסלק עצמו מהבכורה‬ ‫אבל הסמ"ע (סי' ר"ע סק"ב) מבאר שכך היה נראה ישר לחכמים לשלם הטוב לעושה‬ ‫ידידי הגאון רבי עמיאל ארבה שליט"א מחו"ר בהמ"ד "ברכת אברהם" השיבני‬ ‫עמו טוב‪ ,‬שהאב אינו חייב לזון את בנו אלא רק עד שש שנים‪ ,‬ולכן כיון שזן את בנו‬ ‫עפמ"ש בקצה"ח (רע"ח ס"ק י"ג) שבכור בחיי אביו יכול לסלק עצמו ולמחול חלקו‪,‬‬ ‫אע"פ שאינו חייב‪ ,‬לכן מדין הישר והטוב שיזכה במציאת בנו‪ ,‬משא"כ אחים‬ ‫ויישב בזה קושיית הריב"ש (סי' שכ"א) איך קנה יעקב את הבכורה והלא הוי דבר שלא‬ ‫המפרנסים אחיותיהם אחר מיתת אביהם שמחויבים לפרנסן‪ ,‬משום כך מציאתן‬ ‫בא לעולם‪ ,‬דמ"מ איבד עשיו את הבכורה במה שאמר "ולמה זה לי בכורה" וכיון‬ ‫לעצמן‪ .‬ולפי דברי הסמ"ע כיון שהשכל מחייב זאת משום הכרת הטוב‪ ,‬א"כ‬ ‫שנסתלק עשיו ממילא זכה בו יעקב‪ ,‬וסילוק מועיל אפי' בדבר שלא בא לעולם‪.‬‬ ‫מסתבר שגם קודם מתן תורה ראוי היה דין זה לנהוג‪.‬‬ ‫וכמו"כ י"ל לעניין זה שאע"פ שהעדשים והלחם היו של יצחק‪ ,‬מ"מ יעקב פעל בזה‬ ‫שעשיו רק יסלק עצמו‪ ,‬וממילא זכה בבכורה כאמור‪ .‬ובספרו החשוב דרשו משפט‬ ‫יישוב ד' ‪ -‬קידשו רק בשכר ההלעטה ששפך לפיו‬ ‫על חו"מ (שם עמ' קצ"ה)‪ ,‬הוסיף לבאר כיון דעיקר קניית הבכורה מעשיו היתה לסיבת‬ ‫הנה פירש רש"י "הלעיטני" אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה‪ ,‬ולפי"ז י"ל שאברהם‬ ‫העבודה בבכורות בבהמ"ק כמבואר ברש"י עה"ת‪ ,‬ועבודה זו נתנה לאברהם אבינו‬ ‫אבינו לא קנה את הבכורה בלחם והעדשים ממש‪ ,‬אלא בשכר שהלעיטו ואה"נ‬ ‫מאת השי"ת כמ"ש בנדרים (לב‪ ,):‬והוציאה ממלכי צדק מלך שלם ונתנה לאברהם‪,‬‬ ‫העדשים בלא"ה היו עבור כל בני הבית‪ ,‬ובמקרה כזה לא שייך זכיה לאב הן מצד‬ ‫וא"כ מעלה זו היתה לאברהם אבינו וזרעו‪ ,‬ומאחר ועשיו מחל על בכורתו‬ ‫ששניהם באים כאחד‪ ,‬הן מצד דהוי דבר שבא ממילא‪ ,‬הן מצד דבפעולה גרידא‬ ‫שמחמתה זכה במעלה זו‪ ,‬שוב אין מי שירש מעלה זו מבלעדי יעקב אבינו מכח זרע‬ ‫וזכייה בדבר רוחני לא שייך איבה‪ ,‬הן מצד דהוי דבר מועט שאין האב מקפיד עליו‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬ולא הוצרך אלא לסלק עשיו מדין ירושתו‪.‬‬ ‫וכמו שאשה כל מה שקנתה הוי של בעלה‪ ,‬ובכל זאת רשאית ליתן צדקה ולהוציא‬ ‫ממון מועט מה שאין בעלה מקפיד‪ .‬ועי"ל בס"ד שבאותה שעה אמר יעקב אבינו‬ ‫ויש להוסיף בזה חידוש גדול שכתבו בעלי התוספות בספר מושב זקנים בפרשתן‪,‬‬ ‫איני ניזון ואיני עושה‪.‬‬ ‫שבאמת לפי הדין יעקב אבינו היה נקרא בכור לעניין עבודת הבכורה בבהמ"ק‪ ,‬כיון‬ ‫ומצאתי לחת"ס בספרו תורת משה שתירץ כעין זה‪ ,‬שיעקב קנה את הבכורה‬ ‫שהוא נוצר ראשון בבטן רבקה‪ ,‬ועשיו שיצא ראשון הוא בעצם נוצר אחרון בבטן‬ ‫בשכר הלעטה אחת כדרך שמלעיטין את הגמל‪ ,‬וכתב דאע"ג דשכר הלעטה הוי‬ ‫רבקה‪ .‬ולכן לא היה צריך יעקב כלל לקנות את הבכורה‪ ,‬אלא שרצה רק לגרום לזה‬ ‫דבר מועט ואין בו שוה פרוטה‪ ,‬מכל מקום הלא מבואר בעירובין (סו‪ ).‬ששוכרים‬ ‫שעשיו לא יערער על בכורתו ולכך עשה מעשה קניין‪ ,‬ובשביל זה הועיל גם קניין‬ ‫מהעכו"ם אפילו בפחות משוה פרוטה‪ ,‬כי אצל עכו"ם אין חילוק בין פרוטה לחצי‬ ‫שאינו יכול לחול בדיני קניינים‪.‬‬ ‫פרוטה‪ .‬דהנה מתחילה העיר איך רבקה נתנה ליעקב בגדי עשיו אשר היה מופקדות‬ ‫יישוב ז' ‪ -‬יעקב לא קנה את הבכורה בקניין כסף‬ ‫אצלה בלי דעת בעלים? ותירץ דכיון שהיה עשיו סמוך על שלחן יצחק‪ ,‬ממילא כל‬ ‫עי"ל עפמ"ש בספורנו‪ ,‬שיעקב קנה את הבכורה מעשו בקניין חליפין‪ ,‬וביאר בספר‬ ‫אשר לו היה של יצחק‪ ,‬ומותר ליהנות מאשה הנאה מועטת שלא מדעת בעלה‪,‬‬ ‫מגילת ספר בפרשתן שלכן אמר יעקב מכרה "כיום"‪ ,‬כלומר מכור לי בקניין חליפין‬ ‫דהיינו הנאת לבישת בגדים לזמן קצר‪ .‬וכתב שלפי"ז קשה שגם נזיד העדשים היה‬ ‫ירושת הבכורה מעכשיו‪ ,‬עפמ"ש התוספות ביבמות (צג‪ ,).‬שהקונה בקניין חליפין‬ ‫של יצחק‪ ,‬וא"כ במה קנה יעקב את הבכורה? ותירץ שלכן דקדק הכתוב באמרו‬ ‫לאחר זמן אין קנינו מועיל אם לא אמר מעכשיו‪ .‬והנה נחלקו הראשונים אם מהני‬ ‫"הלעיטני נא" ופירש רש"י ז"ל‪ :‬אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו‪ ,‬דהיינו שעשיו לא‬ ‫קניין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם‪ ,‬ולדעת הרא"ש דמהני‪ ,‬י"א דיעקב קנה‬ ‫רצה להמתין עד שישב ויאכל כדרך כל הארץ‪ ,‬אלא ביקש מיעקב שישפוך לפיו‬ ‫למערכת‪:‬קניית הבכורה לא‬ ‫שהקניין של‬‫מכתבים‬ ‫לשליחת‬ ‫נראה לחדש‬ ‫הבכורה בסיטומתא‪ .‬ולולא דמסתפינא‬ ‫דרך הלעטה‪ ,‬וראוי ליעקב שכר הלעטה‪ ,‬ואף ששכר הלעטה הוא דבר מועט‬ ‫היה בלחם ונזיד העדשים גופא‪ ,‬אלא שכיון שעבודת הבכורה היא עבודת קודש‬ ‫ואפשר שאפי' שוה פרוטה אין בו‪ ,‬מ"מ קי"ל שקונים מבן נח אפי' פחות משוה‬ ‫‪eshkolyoseff@gmail.com‬‬ ‫וצריך האדם להיות קדוש וראוי לכך‪ ,‬ממילא על ידי שבאותה שעה שחושב על‬ ‫פרוטה‪ ,‬דגבי בן נח ממון חשוב מקרי‪.‬‬ ‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן‬ ‫ירושת הבכורה מעכשיו‪ ,‬עפמ"ש התוספות ביבמות (צג‪ ,).‬שהקונה בקניין חליפין לאחר זמן אין‬ ‫למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'"‬ ‫(כ"ה‪ ,‬כ"ב)‬ ‫קנינו מועיל אם לא אמר מעכשיו‪ .‬והנה נחלקו הראשונים אם מהני קניין סיטומתא בדבר שלא‬ ‫בא לעולם‪ ,‬ולדעת הרא"ש דמהני‪ ,‬י"א דיעקב קנה הבכורה בסיטומתא‪ .‬ולולא דמסתפינא‬ ‫מדוע רבקה הלכה‬ ‫נראה לחדש שהקניין של קניית הבכורה לא היה בלחם ונזיד העדשים גופא‪ ,‬אלא שכיון‬ ‫שעבודת הבכורה היא עבודת קודש וצריך האדם להיות קדוש וראוי לכך‪ ,‬ממילא על ידי‬ ‫לשאול את שם ועבר ולא‬ ‫שבאותה שעה שחושב על הבכורה ומזלזל בה‪ ,‬ואוכל כמו זולל וסובא‪ ,‬זה גופא היה הקניין‬ ‫לסלק עצמו מן הבכורה‪ ,‬ולא צריך כלל שיהיה המאכל משל יעקב‪ ,‬אלא די במה שזלזל בעצמו‬ ‫את אברהם או יצחק?‬ ‫ונהג כמו אחד הריקים ממילא נסתלקה ממנו הבכורה‪ ,‬ויעקב שעלה ונתקדש בזה גופא קנה את‬ ‫הבכורה‪ ,‬והבן כי זה נפלא‪ .‬ולכאו' עי"ל שיעקב קנה את הבכורה בקניין שטר כדמוכח במסכת‬ ‫‪ ‬ביאור א' ‪‬‬ ‫סוטה (יג‪ ,).‬שהיה שטר על המכירה‪ ,‬ומהני שטר אפי' בדבר האסור בהנאה ובדבר שאין בו שוה‬ ‫במדרש שכל טוב מתרץ שאע"פ שאברהם אבינו קיים היה‪ ,‬הלכה אצל זקנים‪,‬‬ ‫פרוטה‪ ,‬והכל ניחא‪.‬‬ ‫ללמדך שכל המקבל פני זקן שבדור‪ ,‬כאילו מקבל פני שכינה‪.‬‬ ‫יישוב ח' ‪ -‬יעקב קנה את הבכורה במנתו האישית‬ ‫‪ ‬ביאור ב' ‪‬‬ ‫עי"ל ע"פ מה שפסק הרמ"א (אבה"ע סי' כ"ח סעיף י"ז)‪ ,‬בשם השלטי גיבורים (קידושין כב‪ ,):‬אורח שיושב‬ ‫בעלי התוס' עה"ת מתרצים שרצתה לדרוש בהן אם מותר לה להפיל העובר‬ ‫אצל בעה"ב ונוטל חלקו וקידש בו הרי זו מקודשת‪ .‬וביאר הגר"א שדין זה נלמד ממ"ש בחולין‬ ‫מחמת צער הלידה‪ ,‬וידעה כי אברהם ויצחק לא יתירו לה להפיל עוברים מזרעם‪.‬‬ ‫(צד‪ ).‬שאין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעה"ב אא"כ נטלו רשות‬ ‫ונראה כי הדברים עולים בקנה אחד עם מ"ש במדרש הגדול‪ ,‬דורשי רשומות‬ ‫מבעה"ב‪ ,‬מפני מעשה שהיה‪ ,‬ע"ש‪ .‬ומוכח דבלא"ה מותר ליקח ממנתו וליתן לאחרים‪ .‬ומעתה‬ ‫אומרין אמרה רבקה לפני הקב"ה רבש"ע א"כ עתיד עשו להרוג ולכלות אדירי‬ ‫י"ל שיעקב אבינו קנה את הבכורה בעדשים ולחם ממה שהיה לו חלק בסעודה וממילא זוכה‬ ‫חכמה שהן עתידין להיות מבניו של יעקב‪ ,‬מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו‬ ‫בזה ורשאי לעשות בו מקח וממכר וליתנו לאחרים‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' ק"נ)‪ ,‬אודות‬ ‫(שמות ט"ו‪ ,‬ב')‪ ,‬ולמי תאמר על הר סיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ'‪ ,‬ב')‪ ,‬מיד חגרה מתניה‬ ‫אדם שנכנס למשתה ונטל תפוח וקידש בו אשה‪ ,‬דהוי ספק קידושין‪ ,‬דיש ספק אם הבעלים‬ ‫ועמדה בתפילתה‪ .‬ומבואר שצערה של רבקה לא היה על צער לידה של צער‬ ‫מקפידים או לאו‪ .‬וכתב שמ"מ אם היה המקדש מהקרואים הרי זו מקודשת‪ ,‬דמותר למסובים‬ ‫הגוף גרידא‪ ,‬אלא אותו הצער היה על צערם של ישראל בכל הדורות‪.‬‬ ‫‪ ‬ביאור ג' ‪‬‬ ‫ליטול פירות ומאכלים ולשגר לאחרים‪ ,‬ממה שהיה ראוי להם לאכול‪ ,‬אבל אם נוטלים לשגר‬ ‫עוד מתרצים בעלי התוס' עה"ת‪ ,‬כשהיתה רבקה מצטערת מהריונה‪ ,‬בלי ספק‬ ‫ממנות אחרים שלא היה ראוי להם לאכול‪ ,‬בזה יש להסתפק ואח"כ כתב שמצא כן בלשון‬ ‫אברהם חמיה ויצחק בעלה היו מצטערים בשבילה‪ ,‬ואין הנבואה שורה מתוך‬ ‫ריא"ז הנ"ל בשלטי גיבורים‪.‬‬ ‫עצבות אלא מתוך שמחה‪ .‬ועוד כי רבקה היתה צנועה והסתירה הדבר מבעלה‬ ‫יישוב ט' ‪ -‬רבקה שילמה מכתובתה עבור הבכורה‬ ‫ומחמיה והלכה אצל שם‪.‬‬ ‫שמא עי"ל ע"פ מ"ש רש"י בפרשתן בשם המדרש עה"פ "וקח לי שני גדיי עיזים" שרבקה‬ ‫‪ ‬ביאור ד' ‪‬‬ ‫אמרה ליעקב משלי הם ואינם גזל‪ ,‬שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עיזים בכל יום‪.‬‬ ‫עי"ל ע"פ מ"ש בגמ' (ב"ב קטז‪ ,).‬דרש ר' פנחס בר חמא‪ ,‬כל שיש לו חולה בתוך‬ ‫וא"כ י"ל שמשל רבקה היה כל אותו הממון‪ ,‬וכבר גילתה לו דעתה שבבוא היום יקנה את‬ ‫ביתו‪ ,‬ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים‪ ,‬שנא' "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם‬ ‫הבכורה מעשיו בכל ממון שיוטל עליו‪ ,‬והיא תפרע מכתובתה‪ ,‬ואכן בכמה מפרשים כתבו‬ ‫יכפרנה"‪ ,‬וכתב הנמוק"י שם שילך לפני תופס ישיבה‪ ,‬וידוע כי שם ועבר קבעו אז‬ ‫שמלבד הלחם ונזיד עדשים נתן יעקב לעשיו כסף מלא עובר לסוחר עבור הבכורה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫ישיבתם לכל‪ .‬ועל כן בדוקא הלכה לפני שם ועבר‪ ,‬כי יש מעלה לתופס ישיבה‬ ‫הרשב"ם וכ"כ הרד"ק (פרשת חיי שרה)‪ ,‬וכ"כ בבכור שור בפרשתן שי"א שיעקב קנה את הבכורה‬ ‫דוקא‪ ,‬וגם מפני שיש לתופס ישיבה את הסגולה לרפא את החולים‪ ,‬מפני שהוא‬ ‫בכסף והלחם ונזיד עדשים היה סעודה שהיו נוהגים לעשות על המקח‪ .‬ובתולדות יצחק כתב‪:‬‬ ‫מעמיד תלמידים‪ ,‬וממילא בנוסף למה שישיבו לה דבר‪ ,‬גם יש להם כח מיוחד‬ ‫לרפא את החולה‪ ,‬ואפשר שאחרי שיצאה רבקה מבית שם ועבר ובירכוה‪ ,‬כבר‬ ‫יש מקשים איך יתכן שלא נתן לו רק לחם ונזיד עדשים בעבור הבכורה‪ .‬והתשובה שמנהג הוא‬ ‫פסק לה צער העיבור ממה שהיו מתרוצצים בקרבה‪ ,‬כי לא מצינו בכתובים שמאז‬ ‫כשמוכרין דבר חשוב בית או אי זה דבר‪ ,‬קוראים לחבריהם ונותנים להם פירות‪ ,‬אבל הבכורה‬ ‫עוד סבלה‪ .‬שוב ראיתי במדרש שהלכה לבית שם ועבר שיתפללו עליה‪.‬‬ ‫בכסף מלא מכרה לו‪[ .‬אולם מדברי הרמב"ן נראה שחולק וסובר שלא היה כסף במכירת‬ ‫‪ ‬ביאור ה' ‪‬‬ ‫הבכורה]‪ .‬ומעתה צ"ב מניין ליעקב שהיה באותה שעה כבן ט"ו כסף בעודו איש תם יושב‬ ‫עי"ל בס"ד דאדרבה רבקה לא רצתה לצער את יצחק או אברהם ולהפריעם‬ ‫אהלים וגם סמוך על שלחן אביו‪ ,‬ברם לאור האמור י"ל שהכל היה משל רבקה‪.‬‬ ‫בלימודם‪ ,‬לכן הלכה לפני שם ועבר‪ ,‬שהם קבעו ישיבתם ללמד ולהורות לרבים‪,‬‬ ‫יישוב י' – אם קנה בדבר שקיבל מתנה או שכר טרחו‬ ‫והיו מזומנים למי שהיה צריך לדרוש בחכמים‪ .‬וראיה לדבר‪ ,‬שהרי כשיצחק רצה‬ ‫בחי' אילת השחר בפרשתן כתב‪ :‬והנה אם יעקב קנה את הבכורה בנזיד עדשים צ"ל שהיה שלו‪,‬‬ ‫לתת את הברכות לעשיו‪ ,‬וגם נאמר לרבקה בנבואה שיעקב יטול הברכות‪ ,‬לא‬ ‫ובלא"ה צ"ל כן שהרי בישל תבשיל זה לסעודת הבראה‪ ,‬ואבל אסור לאכול משלו בסעודה‬ ‫דיברה עם יצחק בדבר להניאו מכוונתו וליתן את הברכות ליעקב בדין‪ ,‬אלא שלא‬ ‫ראשונה‪ ,‬ואע"פ שיעקב היה סמוך על שלחן אביו י"ל שקיבל מתנה‪ ,‬ולמ"ש התוס' בסנהדרין‬ ‫רצתה להפריעו מלימודו ועבודת השי"ת‪ ,‬וכן כל אותו הזמן שעשיו יצא לתרבות‬ ‫(סח‪ ):‬דקטן העושה מלאכה שכר טרחו שלו מדאורייתא‪ ,‬י"ל שעשה איזה מלאכה והי' לו כסף‬ ‫רעה‪ ,‬לא סיפרה לו על אודות עשיו שמרמהו כי ציד בפיו‪ ,‬והכל כדי שלא‬ ‫[ולמ"ד בב"ק (צט‪ ).‬דאומן קונה בשבח כלי‪ ,‬יתכן שע"י שבישל את העדשים והשביחם קנאם‪.‬‬ ‫להפריעו בלימודו ולא לצערו‪ .‬שו"ר שכן תירץ במושב זקנים‪ ,‬שלא רצתה לצער‬ ‫את אברהם‪.‬‬ ‫והנה מה שתירץ שקיבל מתנה הדבר תלוי במחלוקת ראשונים‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬ומה שתירץ שקנה‬ ‫‪ ‬מתומצת מתוך הספר אשכול יוסף עה"ת ח"ב כת"י ‪‬‬ ‫בשכר טרחו והשבחו לא זכיתי להבין‪ ,‬דאדרבה בזה גופא אמרו שהוא של אביו‪.‬‬ ‫ומספרים שכאשר היתה אימו של רבינו הגר"ח מוולאז'ין מתייסרת בצער לידה‪,‬‬ ‫עמד על ידה בעלה והיה משוחח בלימוד עם הגאון בעל השאגת אריה‪ ,‬וכאשר‬ ‫החלו לתקוף אותה חבלי לידה‪ ,‬נשכה שפתותיה שלא להשמיע קול זעקה‬ ‫להאזנה לשיעורי המחבר‪:‬‬ ‫וצווחה‪ ,‬קול צער ויללה‪ ,‬פן עי"כ יסור אליה בעלה‪ ,‬והגאון שאגת אריה יפנה‬ ‫‪073-371-80-53‬‬ ‫להצלחת עדי מירון ניסים בן חיה‬ ‫שיחי'‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫(כ"ה‪ ,‬ל"ד)‬ ‫"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים"‬ ‫באיזה מקרה אין מברכין ברכת אירוסין בקידושי חתן וכלה‪ ,‬ומורים להם להתחתן בלא ברכה?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫מדוע יעקב נתן לעשיו‬ ‫אין מברכין ברכות אירוסין בקידושי חרש הנושא חרשת‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫בנישואי חרש וחרשת אין מברכין ברכות האירוסין שעיקר חיובם על החתן‪ ,‬ולפי שהחתן חרש ואינו‬ ‫לחם והלא ביקש ממנו‬ ‫שומע הברכות אינו מחוייב בהן‪ ,‬כן כתב בשו"ת נודע ביהודה (תנינא סי' א')‪ ,‬והובא בפ"ת אבה"ע סי'‬ ‫ל"ד‪ .‬ובחיבורי טבעת יוסף חופה וקידושין (פרק כ"ג ה"ז)‪ ,‬כתבתי בזה בס"ד עוד טעם מחודש‪ ,‬עפמ"ש‬ ‫הרא"ש בכתובות שדווקא בקידושין מצינו מטבע ברכה שונה מכל המצוות‪ ,‬שמברך על דרך השלילה‪,‬‬ ‫רק נזיד עדשים?‬ ‫"אשר אסר לנו את הארוסות"‪ ,‬להורות לחתן שאסור בכלתו עד אחרי הנישואין‪ ,‬ולפי"ז חתן חרש שאינו‬ ‫שומע לא שייך טעם תקנת הברכה‪ ,‬כיון שבלא"ה אינו שומע ואי אפשר להודיעו על ידי הברכה‪.‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫להחזירו בתשובה ע"י הסעודה‬ ‫היכן מצינו שניתן לברך ברכת "הנהנין" על ידי אדם אחר שאינו נהנה?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫נראה בס"ד ליישב שכמו שמצינו אצל אברהם אבינו שע"י הסעודות שהיה עושה‬ ‫על הנאה שאדם נהנה ושמח שמקדש אשה‪ ,‬מברכין "אשר אסר לנו את הארוסות והתיר לנו את‬ ‫לרבים היה מחזירם בתשובה‪ ,‬באומרו להם שיברכו למי שהטיב עמהם‪ ,‬כמ"ש במסכת‬ ‫הנשואות"‪ ,‬וברכה זו רשאי לברך על ידי אחר‪ ,‬כמו שנוהגים שמסדר הקידושין או אחד הקרואים מברך‬ ‫בסוטה (י‪ ,).‬עה"פ "ויטע אשל בבאר שבע" אמר ר"ל מלמד‪ ,‬שעשה א"א פונדק‬ ‫אותה‪ ,‬ואפילו שליח שמקדש אשה עבור חבירו מברך אותה‪ ,‬כמבואר בשו"ע (אבה"ע סי' ל"ד ס"א)‪.‬‬ ‫ופרדס ונטע בו כל מיני מגדים‪ ,‬ופירש רש"י ליהנות עוברים ושבים‪ ,‬וללון שם אורחים‪,‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫כתב הלבוש (אבה"ע סי' ל"ד ס"א)‪ ,‬ז"ל‪ :‬כמו שמברכין ברכת הנהנין על כל דבר הנאה שבאה לידו קודם‬ ‫לשון אש"ל נוטריקון אכילה שתיה לויה‪ ,‬שהיה מאכילן ומשקן‪ ,‬ואח"כ מלווה אותן‪.‬‬ ‫שנהנה‪ ,‬כך מברכין תחילה ברכת הנהנין על האשה שנתארסה לו‪ ,‬בין קדשה ע"י עצמו בין קדשה ע"י‬ ‫ואמרו עוד בגמרא שם‪" :‬ויקרא שם בשם ה' אל עולם‪ ,‬אמר ר"ל אל תיקרי "ויקרא"‬ ‫שלוחו‪ .‬וכן כתב רבינו יוסף חיים זצוקל"ה בספרו בן איש חי שנה (ש"א פרשת שופטים ס"ב)‪ ,‬וז"ל‪ :‬כמו‬ ‫אלא "ויקריא"‪ ,‬מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב‪,‬‬ ‫דמברכין ברכת הנהנין על כל דבר הנאה קודם שנהנה‪ ,‬כן מברכין על הנאה של האשה קודם אירוסין‪ ,‬לכך‬ ‫תקנו חז"ל ברכת אירוסין‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והפמ"ג (פתיחה כוללת להלכות ברכות אות י"ד)‪ ,‬תמה שהרי ברכת‬ ‫כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו‪ ,‬אמר להם‪ :‬וכי משלי אכלתם? משל אלוהי‬ ‫אירוסין הוי או ברכת המצוות לדעת הרמב"ם‪ ,‬או ברכת השבח לדעת הרא"ש (עי' ב"י שם)‪ ,‬אבל ברכת‬ ‫עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם!‬ ‫הנהנין לא הוזכרה בזה‪ ,‬ועוד דבברכת הנהנין אין אחר מברך‪.‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫כמו"כ עשה יעקב כמידת זקינו בתקווה להחזיר בתשובה את עשיו‪ ,‬שהרי באותה שעה‬ ‫היכן מצינו שעני מסויים אסור לו ליטול לקט שכחה ופאה משדה מסויימת דוקא‪ ,‬אע"פ שאותה שדה‬ ‫בא עשיו עייף מן השדה‪ ,‬ודרשו חז"ל שעבר כמה עבירות‪ ,‬וגם כפר בתחיית המתים‬ ‫אינה שלו‪ ,‬ולשאר עניים מותר?‬ ‫וזלזל בבכורה‪ ,‬לכן השתדל יעקב ע"י נתינת הלחם והסעודה לעשיו להחזירו בתשובה‪,‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫קטן עני אע"פ שמותר לו ליטול לקט שכחה ופאה משדות אחרים‪ ,‬מכל מקום אסור לו ללקט משדה‬ ‫ע"י נטילת ידיים ברכת המוציא ד"ת על הסעודה וברכת המזון‪ ,‬וידוע מ"ש בבן איש חי‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫(סו"פ נצבים)‪ ,‬ובשו"ת תורה לשמה (סי' קמ"ו)‪ ,‬דבעשי"ת אין להתענות בלילה‪ ,‬מפני‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫שבימים אלו אדרבה עיקר התיקון נעשה ע"י שאוכל ומברך בהמ"ז יכול לתקן יותר‬ ‫מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו דרך אמונה (ביאור ההלכה מתנ"ע פ"ד הי"א ד"ה ילקט)‪ ,‬דבנו של בעה"ב כיון‬ ‫שאביו זוכה בזה‪ ,‬דמציאת בנו הקטן הסמוך על שולחן אביו לאביו‪ ,‬וכן מוכח בפני יהושע (ב"מ יב‪ .‬על‬ ‫מתענית‪ .‬ולכן אם היה עשיו מקבל עליו תשובה לא היה יעקב קונה ממנו את הבכורה‪,‬‬ ‫תוס' ד"ה ואבוה)‪.‬‬ ‫לכן בא הכתוב ומעיד שכל זה היה ללא הועיל‪ ,‬אלא "ויבז עשיו את הבכורה"‪ ,‬שלמרות‬ ‫זאת עמד עשיו במרדו וזלזל בבכורה‪.‬‬ ‫יעקב דיבר דברי תורה בעת שהאכילו‬ ‫היכן מצינו שאדם שקיים מצות עשה שלא בכוונה לוקה מהתורה?‬ ‫עי"ל בדרך הדרש על דרך הנאמר במשלי (ט' ה') "לכו לחמו בלחמי‪ ,‬ושתו ביין‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫מסכתי"‪ ,‬ואיתא שם במדרש דאין לחם אלא תורה‪ ,‬ויעקב אבינו בבואו ליתן לעשיו‬ ‫במצות שילוח הקן‪ ,‬כגון שנטל את האם על הבנים‪ ,‬ואחר כך שילח את האם שלא בכוונה לשם מצוה‬ ‫מנזיד העדשים שלא תהיה האכילה כזבחי מתים‪ ,‬דיבר באוזנו דברי תורה ומוסר‪ ,‬וזה‬ ‫שלא מדעתו‪ ,‬הרי זה לוקה על נטילת האם על הבנים‪.‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫אומרו ויקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם הלכות שחיטה פרק י"ג‪ :‬הלוקח אם על הבנים ושחטה‪ ,‬הבשר מותר באכילה ולוקה על‬ ‫וראה עוד כעשרה תירוצים בספר "אשכול יוסף" עה"ת בפרשתן‬ ‫שחיטת האם‪ ,‬שנא' "לא תקח האם על הבנים"‪ ,‬וכן אם מתה קודם שישלחנה לוקה‪ ,‬ואם שלחה אחר‬ ‫שלקחה פטור‪ .‬וכן כל מצות לא תעשה שניתקה לעשה חייב לקיים עשה שבה ואם לא קיימו לוקה‪ .‬בא‬ ‫שמעו ותחי נפשיכם‬ ‫לזכות ידידנו האחים היקרים והנעימים אוהבי התורה‬ ‫אחד וחטף האם מידו ושלחה "או שברחה מתחת ידו שלא מדעתו" לוקה שנא' "שלח תשלח עד‬ ‫שישלח מעצמו והרי לא קיים עשה שבה"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מלאים מצוות כרימון וריחם הטוב נודף כאפרסמון‬ ‫להאזנה לשיעורי המחבר‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫הרב יוסף חי סימן‬ ‫הי"ו‬ ‫כמר גדעון ניסים הי"ו וכמר אהרן ניסים‬ ‫היכן ולמי מצינו שהציל השטן ממות?‬ ‫טוב שליט"א‬ ‫אורך ימים ושנו חיים וכבוד אושר ועושר‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫מחבר סדרת "כרם יוסף"‬ ‫בריאות איתנא ונהורא מעליא ושובע שמחות וכט"ס‬ ‫על הש"ס וסדרת "אשכול‬ ‫את יצחק בשעת העקדה‪ ,‬שכמעט וכבר נשחט יצחק על ידי אברהם‪ ,‬ובא השטן ודחף את ידו של‬ ‫יוסף" עה"ת והמועדים‬ ‫הי"ו‬ ‫בכלל הברכות ידי"נ המשתדל ה"ה שלומי ניסים‬ ‫אברהם ונפלה הסכין מידו‪.‬‬ ‫מוקדש ומונצח לע"נ הוריהם היקרים‪:‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫‪073-371-8053‬‬ ‫איתא במדרש תנחומא (פרשת וירא סי' כ"ג)‪ ,‬שאברהם ויצחק בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח‪,‬‬ ‫בת גורג'יה ע"ה‬ ‫סאלם אליה בן מסעודה ז"ל‪ ,‬נוריה‬ ‫ונטל אברהם את הסכין כדי לשחוט את יצחק עד שיצא ממנו רביעית דמו‪ ,‬ובא השטן ודחף את ידו של‬ ‫לקבלת צינתוק‬ ‫ניסים בן נוריה‪ ,‬שרה בת נוריה‪ ,‬ניסים מועלם בן סלימה‪ :‬ז"ל‬ ‫אברהם ונפלה הסכין מידו‪ ,‬וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים "אל תשלח ידך‬ ‫והאזנה בשידור חי‪:‬‬ ‫חייג והקש ‪#‬‬ ‫מיכאל בן חדוה ז"ל‪ ,‬נח בן רוזה ז"ל‪ ,‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫אל הנער" ואילולא כן כבר היה נשחט‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫היכן מצינו שמלאך המות מלמד תורה לישראל?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫יצר הטוב ויצר הרע ששמעו דברי תורתו של החכם במשך כל ימי חייו על ידי שמשכם לבהמ"ד הם‬ ‫מזכירים לו לעת"ל כל מה ששכח‪.‬‬ ‫מייל המערכת‪:‬‬ ‫להאזנה לשיעורי המחבר‪:‬‬ ‫מקורות‪:‬‬ ‫מעבר יבוק (שפתי רננות פרק כ"ו) כתב בשם רבו הרמ"ע מפאנו זצ"ל‪ ,‬שיצר הטוב ויצר הרע ששמעו‬ ‫‪eshkolyoseff@gmail.com‬‬ ‫"עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה‬ ‫מאושר"‬ ‫‪073-371-80-53‬‬ ‫דברי תורתו כל ימי חייו ונתקדשו על ידו‪ ,‬ע"י שמשכם לבהמ"ד‪ ,‬הם מזכירים לאדם לעת"ל כל מה‬ ‫ששכח‪ .‬ובמדרש (ילקו"ש משלי י' רמז תתקמ"ה) איתא עה"פ "'לא ירעיב ה' נפש צדיק" זה ת"ח‪ ,‬כל‬