אשכול יוסף · Eshkol Yosef — תולדות (2026-11-09)

גיליון 562תולדות התשפ"ז
מאוצרותיו של הרב יוסף חי סימן טוב שליט"א
מחבר סדרת הספרים "אשכול יוסף" עה"ת והמועדים
וספרי "כרם יוסף" על הש"ס
כתיבה וחתימה טובה!
(כ"ה ל') יטנִ י נא ִמן־הא ֵ֤דם האדם ַה ֶֶּ֔זה ִכ ִּ֥י ֵ
ע ֵ֖יף אנ ִֹ֑כי" אל־יַעֲ ֹ֗קב ַה ְל ִע ֵ ֵ֤
אמר ֵע ָׂ֜שו ֶ ֶֽ
"וַ י ֶ
איך יעקב קנה את הבכורה בעדשים והלא כיון
על שלחן אביו הכל של יצחק?
סמוךהשבוע
היהשבת בפרשת חידושים ש
נפלאים ועונג
יוסף" והן משום שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו, "כרם
כמו עשיו, מחה"ס קיים והלא כיון
סימן טובכיבוד אב
שליט"אואם שלא עדשים,חי הצב"יונזיד
רבי יוסף תמורת לחםהנה צ"ע איך קנה יעקב את הבכורה מעשיו מאת
התורה"כמוליומי דפגרא לצעירים מצטיינים ירושלים ת"וראששקנה יעקב הרי זה של אביו יצחק,
"אור המתמידים ישיבת שהיה יעקב סמוך על שולחן אביו ,כל מה
ומוכח בזה ללא ספק שיעקב לא היה בביתו לפני יצחק ,וממילא מוכח שהיה בבית
שם ועבר ,והיה סמוך על שלחן הישיבה ,או על שלחן עצמו. גדול יוחנן רבי אמר :):יב( ציעא מ בא ב שאמרו לעניין מציאת בנו ובתו בגמרא
יישוב ב' -בן שידוע שיש בידו ממון ואביו שותק וסמוך על שלחן אביו זהו קטן ,קטן ואינו סמוך על שלחן אביו זהו גדול ,וכן נפסק
בשו"ע (חו"מ סי' ע"ר ס"ב) ,וז"ל :מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו ,אע"פ שהם
הנה מקור הדין שמעשה ידיו של הבן הוי של אביו מבואר בבית יוסף (חו"מ סי' קע"ז),
גדולים ,ומציאת בתו הנערה אע"פ שאינה סמוכה על שלחנו ,ומציאת עבדו
מבעל העיטור (אות ש' ערך שיתוף דף מב ,):שכתבו בשם הירושלמי (ב"ב פ"ט ה"ג)" :אמר ר'
ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו .ומבואר עוד בב"ק (פז ,):ונפסק
אסי בן שנראה חלוק בחיי אביו מה שסיגל לעצמו" .וביאר העיטור :כגון שסיגל הבן
בשו"ע (חו"מ סי' תכ"ד ס"ז) ,שהחובל בבניו אם היו סמוכים על שולחנו פטור ,בין שהיו
ממונו לעצמו בחיי אביו והיה סמוך על שולחן אביו ולא תבעו אביו בחייו ,מה
גדולים בין שהיו קטנים( ,והרמ"א שם חולק וסובר דהיינו דוקא לעניין שבת).
שסיגל סיגל לעצמו ,דאזלינן בתר אומדנא מדלא תבע האב מבנו אותו ממון הוי
ראיה שמחל לו אותו הממון ואין אחיו חולקין עמו בזה ,בין במציאה או סחורה. וכתב הרמ"א (חו"מ ע"ר שם) ,שהוא הדין אם קטן הרוויח בסחורה או במלאכה הרי זה
והקשה מרן בבדק הבית ממ"ש בגמ' (ב"ב נב ,).וכתבו הטור (סי' ס"ב ס"ב) :אחד של אביו ,וכן מבואר בשו"ע (יו"ד סי' ש"פ ס"ד) ,שכתב :אפילו דבר האבד ,אסור האבל
מהאחים שהיו שטרות יוצאים על שמו ,עליו להביא ראיה שהממון שלו ולא של לעשות ,בין הוא בין עבדיו ושפחותיו ובניו ובנותיו שמעשה ידיהם שלו .וביארו
אביו ,ואע"פ שאפשר לחלק דשאני היכן שהיה מפורסם הבן בחיי אביו שהיו לו בין הנושאי כלים ,דהיינו דוקא בבנים הסמוכים על שלחן אביהם ,בין קטנים
מעות דודאי ידע אביו ומזה ששתק מחל כנ"ל ,אבל לא משמע כן מהלשון גדולים .וא"כ צ"ע איך קנה יעקב את הבכורה בנזיד העדשים והלחם שהיו שייכים
בירושלמי "בן שנראה חלוק" ,לכן הב"י חולק על העיטור ומבאר שכוונת הירושלמי ליעקב?
שדוקא אם הבן חלוק בעיסתו ,שאינו סמוך על שלחן אביו ,דוקא במקרה זה זכה אביו שולחן על הסמוך קטן בן ,) :צב ב"מ ( רש"י דעת של ) ' ג ' סי ומתנה זכיה( המחנ"א וכתב
לעצמו ואין אביו זוכה במעשה ידיו ,כמ"ש שמצינו חילוק זה בגמ' (שם נב ,):לעניין הוי מעשה ידיו לאביו כיון שניזון ממנו כנ"ל ,וכן דעת בעל העיטור כדלהלן .אבל
דבר העשוי להשאיל ולהשכיר ובן אחד ,מחזיק בו ואומר שאין זה מרכוש הירושה דעת הריטב"א והראב"ד שאין מעשה ידיו לאביו ,והאחרונים הביאו שכן דעת גם
אלא קנאו בממונו הפרטי אינו נאמן ,ודוקא שאינם חלוקים בעיסתן אלא כולם לק"מ רבותינו הראשונים :הראב"ד הרמב"ן הרא"ה והריטב"א .וא"כ לדבריהם
סמוכים על שלחן אביהם ,אבל אם כל אחד חלוק בעיסתו לבדו ,יש לומר שקימץ די"ל שאברהם אבינו זכה בלחם ובעדשים בשכירותו ,אולם לדברי רש"י ובעל
מממונו הפרטי וקנאו .ומסיים הב"י :לכן אם הבן לא היה חלוק בעיסתו אלא סמוך העיטור שאף מה שהבן משתכר ומרוויח הכל של אביו וכן דעת השו"ע והרמ"א,
על שלחן אביו ,אע"פ שאביו ידע שיש לו ממון בפני עצמו ושתק לא מחל. וכן לדעת הראשונים שאף במתנה 1זוכה האבא כיון שבנו סמוך על שולחנו צ"ע
כאמור?
ומעתה הנה לדברי בעל העיטור שהיכן שהבן מפורסם בחיי אביו שיש לו מעות
דודאי ידע אביו ומדשתק מחל וזכה הבן בממון ,לפי"ז י"ל שידוע היה שיש ליעקב יישוב א' -היה סמוך על שלחן בית שם ועבר
ממון ויצחק שתק ,וממילא זכה יעקב באותו הממון לעצמו וקנה בזה את הבכורה, שמא י"ל שיעקב כלל לא היה סמוך על שולחן אביו ,כי גם בהיותו בבאר שבע היה
אבל לדעת הבית יוסף שאף אם האב שותק לא זוכה הבן באותו הממון אלא"כ אינו ספון בבית המדרש בעירו ,ויתכן עוד שישיבת שם ועבר היתה במקומם של יצחק
סמוך על שלחן אביו הרי מה שתחת ידו הוא שלו ,אבל כל זמן שסמוך על שלחן ורבקה ,שהרי בהיותה מעוברת הלכה לבית שם ועבר לדרוש את ה' ,ומשמע
אביו ,הן מציאתו והן מעשה ידיו הכל של אביו ,א"כ קשה שהעדשים היו קניינו של שהיה בקרבת מקומם ,וראה בספר מקומות התורה שהביא שי"א שישיבת שם ועבר
יצחק ואיך עשה בהם יעקב סחורה לקנות בכורה מעשיו. היה בבאר שבע ,וי"א שהיה בירושלים .והנה לכאו' העניין מוכח מאד שיעקב אבינו
אולם ראיתי בשו"ת שמחת כהן (חו"מ סי' ע"ד) ,שהאריך לבאר ולהוכיח שגם מרן תמיד היה בבית המדרש ולא היה נמצא כמעט בביתו ,הן משום שנתיירא מפני
כיבוד אב ואם שלא קיים כמו עשיו ,והן משום שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו,
השו"ע מודה שאם האב יודע שיש לבן ממון ושותק הוי מחילה וזוכה הבן באותו ומוכח בזה ללא ספק שיעקב לא היה בביתו לפני יצחק ,וממילא מוכח שהיה בבית
הממון ,ומרן רק נחלק על בעל העיטור בביאור דברי הירושלמי ,שאם הבן סמוך על שם ועבר ,והיה סמוך על שלחן הישיבה ,או על שלחן עצמו.
המנויים:
כמ"ש בבן לאלפיאבל אם
חינםשל האב,
להצטרפות והכל
שלחן אביו ודאי תלינן שהרוויח בממון אביו המחבר:ב'
לרכישת ספרי יישוב
שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו שטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שעליו 054-84-60007/8
ואביו שותק 02-5373570בןאושידוע שיש בידו ממון
eshkolyoseff@gmail.com
להביא ראיה ,וכיון שהרוויח ממון אביו אין סברא דידע ומחל מדשתק כיון שהיה
הנה מקור הדין שמעשה ידיו של הבן הוי של אביו מבואר בבית יוסף (חו"מ סי' קע"ז),
של יצחק ,וא"כ במה קנה יעקב את הבכורה? ותירץ שלכן דקדק הכתוב באמרו השו"ע מודה שאם האב יודע שיש לבן ממון ושותק הוי מחילה וזוכה הבן באותו
"הלעיטני נא" ופירש רש"י ז"ל :אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו ,דהיינו שעשיו לא הממון ,ומרן רק נחלק על בעל העיטור בביאור דברי הירושלמי ,שאם הבן סמוך על
רצה להמתין עד שישב ויאכל כדרך כל הארץ ,אלא ביקש מיעקב שישפוך לפיו שלחן אביו ודאי תלינן שהרוויח בממון אביו והכל של האב ,אבל אם כמ"ש בבן
דרך הלעטה ,וראוי ליעקב שכר הלעטה ,ואף ששכר הלעטה הוא דבר מועט שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו שטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שעליו
ואפשר שאפי' שוה פרוטה אין בו ,מ"מ קי"ל שקונים מבן נח אפי' פחות משוה להביא ראיה ,וכיון שהרוויח ממון אביו אין סברא דידע ומחל מדשתק כיון שהיה
פרוטה ,דגבי בן נח ממון חשוב מקרי. נושא ונותן בנכסיו לכך לא מיחה בו ובדעתו "שהכל לאמצע" ,וע"ז תירץ בעל
העיטור שהיה יודע שהיו לבן מעות ותלינן שסיגל מהם ומדשתק אביו מחל ולא
יישוב ה' -סעודת הבראה עושים משל אחרים
זכה מדין בן הסמוך על שלחן אביו .ועל זה כתב מרן דלשון שלשון הירושלמי
החת"ס בספרו תורת משה בפרשתן מתרץ עוד ע"פ מה שפירש רש"י ז"ל דסעודת "חלוק" וביאר שהירושלמי מיירי שהיה הבן חלוק בעיסתו ולא היה סמוך על שלחן
הבראה היתה שבישל יעקב ליצחק ,והרי סעודת הבראה צריכה להיות משל אביו .ואה"נ גם מרן מודה שאפילו בסמוך על שלחן אביו ,אם האב יודע שיש לבן
אחרים ואסור שיהיה משל עצמו (מו"ק כז ,):ואשר על כן הוצרך יצחק להקנות אותן ממון ושותק ,זכה הבן באותו הממון כדברי בעל העיטור ,ושכ"כ בתשובת מהרי"ט
עדשים ליעקב על מנת שאין לו רשות בם ,ועל ידי כך קנה יעקב את הבכורה בדבר אלגאזי ז"ל בספר בירך משה (סי' כ"ח) ,ובתשו' מהר"ם גלנטי (סי' כ"ט) ,ושכ"כ הרב
שהוא שלו ואין לאביו רשות בו .ומוכח מדבריו דבן הסמוך על שלחן אביו יכול
משחא דרבותא בחי' מהר"ש אלפסי (סי' קמ"ט).
לעשות סעודת הבראה לאביו ,ראה מה שהאריך בזה בשו"ת יעלת חן (סימן ס"ד),
והקשה איך יכול הבן להברות לאביו משל עצמו ,והלא כיון שסמוך על שלחן אביו
יישוב ג' -אביו זוכה משום איבה או מן הדין
הרי אביו זוכה בזה ,וכתב שלפי דברי החת"ס ניחא ,שהרי יצחק הקנה ליעקב .ודע לכאו' קושיא זו תלויה ביסוד הטעם שמציאת הבן לאביו בסמוך על שלחנו ,דהנה
עוד ,דלפי מה שהבאתי להלן מהרמ"א שאדם יכול לקדש אשה מהמנה שלו לדעת רש"י (ב"מ יב ,):הטעם משום איבה ,לפי שאם הבן לא יתן לאביו מציאותיו
בחתונה וכל כיו"ב וא"כ יעקב קנה את הבכורה ממנתו האישית ,לפי"ז י"ל שגם תהיה לאביו איבה על בנו ולא יפרנסנו ,וביארו התוספות (שם) ,שדוקא בנו שדרכו
הברה את אביו ממנתו ,ולק"מ[ .וראה בחי' שפתי כהן בפרשתן שביאר דהנה עשיו לא לזונו תמיד ואם לא יפרנסנו אביו לא יפרנסו אחר שייך איבה ,אבל אדם אחר
שאל אלא הלעטה אחת ,ויעקב נתן לו לחם ונזיד עדשים ויין ,שנא' "ויאכל וישת" ,שנתן לו מעלמא שסמוך על שולחן חבירו חינם כגון יתום וכיוצא בו אין סברא שתהא
יותר ממה שהיה עליו התנאי ,לפי שיעקב ותרן בממונו היה ,ומבואר דפשיטא ליה שיעקב מציאתו לחבירו .ולפי"ז לק"מ דכיון דהוי תקנה דרבנן בעלמא משום איבה לא היה
קנה הבכורה בממונו]. נוהג ולא היה בדין שינהג קודם מתן תורה ,וא"כ אף שהיה יעקב סמוך על שלחן
אביו יצחק ,זכה מעיקר הדין בכל אשר לו לעצמו ,ובזה קנה מעשיו את הבכורה.
יישוב ו' -יעקב גרם לעשיו שיסלק עצמו מהבכורה
אבל הסמ"ע (סי' ר"ע סק"ב) מבאר שכך היה נראה ישר לחכמים לשלם הטוב לעושה
ידידי הגאון רבי עמיאל ארבה שליט"א מחו"ר בהמ"ד "ברכת אברהם" השיבני עמו טוב ,שהאב אינו חייב לזון את בנו אלא רק עד שש שנים ,ולכן כיון שזן את בנו
עפמ"ש בקצה"ח (רע"ח ס"ק י"ג) שבכור בחיי אביו יכול לסלק עצמו ולמחול חלקו, אע"פ שאינו חייב ,לכן מדין הישר והטוב שיזכה במציאת בנו ,משא"כ אחים
ויישב בזה קושיית הריב"ש (סי' שכ"א) איך קנה יעקב את הבכורה והלא הוי דבר שלא המפרנסים אחיותיהם אחר מיתת אביהם שמחויבים לפרנסן ,משום כך מציאתן
בא לעולם ,דמ"מ איבד עשיו את הבכורה במה שאמר "ולמה זה לי בכורה" וכיון לעצמן .ולפי דברי הסמ"ע כיון שהשכל מחייב זאת משום הכרת הטוב ,א"כ
שנסתלק עשיו ממילא זכה בו יעקב ,וסילוק מועיל אפי' בדבר שלא בא לעולם. מסתבר שגם קודם מתן תורה ראוי היה דין זה לנהוג.
וכמו"כ י"ל לעניין זה שאע"פ שהעדשים והלחם היו של יצחק ,מ"מ יעקב פעל בזה
שעשיו רק יסלק עצמו ,וממילא זכה בבכורה כאמור .ובספרו החשוב דרשו משפט
יישוב ד' -קידשו רק בשכר ההלעטה ששפך לפיו
על חו"מ (שם עמ' קצ"ה) ,הוסיף לבאר כיון דעיקר קניית הבכורה מעשיו היתה לסיבת הנה פירש רש"י "הלעיטני" אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה ,ולפי"ז י"ל שאברהם
העבודה בבכורות בבהמ"ק כמבואר ברש"י עה"ת ,ועבודה זו נתנה לאברהם אבינו אבינו לא קנה את הבכורה בלחם והעדשים ממש ,אלא בשכר שהלעיטו ואה"נ
מאת השי"ת כמ"ש בנדרים (לב ,):והוציאה ממלכי צדק מלך שלם ונתנה לאברהם, העדשים בלא"ה היו עבור כל בני הבית ,ובמקרה כזה לא שייך זכיה לאב הן מצד
וא"כ מעלה זו היתה לאברהם אבינו וזרעו ,ומאחר ועשיו מחל על בכורתו ששניהם באים כאחד ,הן מצד דהוי דבר שבא ממילא ,הן מצד דבפעולה גרידא
שמחמתה זכה במעלה זו ,שוב אין מי שירש מעלה זו מבלעדי יעקב אבינו מכח זרע וזכייה בדבר רוחני לא שייך איבה ,הן מצד דהוי דבר מועט שאין האב מקפיד עליו,
אברהם ,ולא הוצרך אלא לסלק עשיו מדין ירושתו. וכמו שאשה כל מה שקנתה הוי של בעלה ,ובכל זאת רשאית ליתן צדקה ולהוציא
ממון מועט מה שאין בעלה מקפיד .ועי"ל בס"ד שבאותה שעה אמר יעקב אבינו
ויש להוסיף בזה חידוש גדול שכתבו בעלי התוספות בספר מושב זקנים בפרשתן,
איני ניזון ואיני עושה.
שבאמת לפי הדין יעקב אבינו היה נקרא בכור לעניין עבודת הבכורה בבהמ"ק ,כיון
ומצאתי לחת"ס בספרו תורת משה שתירץ כעין זה ,שיעקב קנה את הבכורה
שהוא נוצר ראשון בבטן רבקה ,ועשיו שיצא ראשון הוא בעצם נוצר אחרון בבטן
בשכר הלעטה אחת כדרך שמלעיטין את הגמל ,וכתב דאע"ג דשכר הלעטה הוי
רבקה .ולכן לא היה צריך יעקב כלל לקנות את הבכורה ,אלא שרצה רק לגרום לזה
דבר מועט ואין בו שוה פרוטה ,מכל מקום הלא מבואר בעירובין (סו ).ששוכרים
שעשיו לא יערער על בכורתו ולכך עשה מעשה קניין ,ובשביל זה הועיל גם קניין
מהעכו"ם אפילו בפחות משוה פרוטה ,כי אצל עכו"ם אין חילוק בין פרוטה לחצי
שאינו יכול לחול בדיני קניינים.
פרוטה .דהנה מתחילה העיר איך רבקה נתנה ליעקב בגדי עשיו אשר היה מופקדות
יישוב ז' -יעקב לא קנה את הבכורה בקניין כסף אצלה בלי דעת בעלים? ותירץ דכיון שהיה עשיו סמוך על שלחן יצחק ,ממילא כל
עי"ל עפמ"ש בספורנו ,שיעקב קנה את הבכורה מעשו בקניין חליפין ,וביאר בספר אשר לו היה של יצחק ,ומותר ליהנות מאשה הנאה מועטת שלא מדעת בעלה,
מגילת ספר בפרשתן שלכן אמר יעקב מכרה "כיום" ,כלומר מכור לי בקניין חליפין דהיינו הנאת לבישת בגדים לזמן קצר .וכתב שלפי"ז קשה שגם נזיד העדשים היה
ירושת הבכורה מעכשיו ,עפמ"ש התוספות ביבמות (צג ,).שהקונה בקניין חליפין של יצחק ,וא"כ במה קנה יעקב את הבכורה? ותירץ שלכן דקדק הכתוב באמרו
לאחר זמן אין קנינו מועיל אם לא אמר מעכשיו .והנה נחלקו הראשונים אם מהני "הלעיטני נא" ופירש רש"י ז"ל :אפתח פי ושפוך הרבה לתוכו ,דהיינו שעשיו לא
קניין סיטומתא בדבר שלא בא לעולם ,ולדעת הרא"ש דמהני ,י"א דיעקב קנה רצה להמתין עד שישב ויאכל כדרך כל הארץ ,אלא ביקש מיעקב שישפוך לפיו
למערכת:קניית הבכורה לא
שהקניין שלמכתבים לשליחת
נראה לחדש הבכורה בסיטומתא .ולולא דמסתפינא דרך הלעטה ,וראוי ליעקב שכר הלעטה ,ואף ששכר הלעטה הוא דבר מועט
היה בלחם ונזיד העדשים גופא ,אלא שכיון שעבודת הבכורה היא עבודת קודש ואפשר שאפי' שוה פרוטה אין בו ,מ"מ קי"ל שקונים מבן נח אפי' פחות משוה
eshkolyoseff@gmail.com
וצריך האדם להיות קדוש וראוי לכך ,ממילא על ידי שבאותה שעה שחושב על פרוטה ,דגבי בן נח ממון חשוב מקרי.
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן ירושת הבכורה מעכשיו ,עפמ"ש התוספות ביבמות (צג ,).שהקונה בקניין חליפין לאחר זמן אין
למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'"
(כ"ה ,כ"ב)
קנינו מועיל אם לא אמר מעכשיו .והנה נחלקו הראשונים אם מהני קניין סיטומתא בדבר שלא
בא לעולם ,ולדעת הרא"ש דמהני ,י"א דיעקב קנה הבכורה בסיטומתא .ולולא דמסתפינא
מדוע רבקה הלכה נראה לחדש שהקניין של קניית הבכורה לא היה בלחם ונזיד העדשים גופא ,אלא שכיון
שעבודת הבכורה היא עבודת קודש וצריך האדם להיות קדוש וראוי לכך ,ממילא על ידי
לשאול את שם ועבר ולא
שבאותה שעה שחושב על הבכורה ומזלזל בה ,ואוכל כמו זולל וסובא ,זה גופא היה הקניין
לסלק עצמו מן הבכורה ,ולא צריך כלל שיהיה המאכל משל יעקב ,אלא די במה שזלזל בעצמו
את אברהם או יצחק?
ונהג כמו אחד הריקים ממילא נסתלקה ממנו הבכורה ,ויעקב שעלה ונתקדש בזה גופא קנה את
הבכורה ,והבן כי זה נפלא .ולכאו' עי"ל שיעקב קנה את הבכורה בקניין שטר כדמוכח במסכת
ביאור א' סוטה (יג ,).שהיה שטר על המכירה ,ומהני שטר אפי' בדבר האסור בהנאה ובדבר שאין בו שוה
במדרש שכל טוב מתרץ שאע"פ שאברהם אבינו קיים היה ,הלכה אצל זקנים, פרוטה ,והכל ניחא.
ללמדך שכל המקבל פני זקן שבדור ,כאילו מקבל פני שכינה. יישוב ח' -יעקב קנה את הבכורה במנתו האישית
ביאור ב' עי"ל ע"פ מה שפסק הרמ"א (אבה"ע סי' כ"ח סעיף י"ז) ,בשם השלטי גיבורים (קידושין כב ,):אורח שיושב
בעלי התוס' עה"ת מתרצים שרצתה לדרוש בהן אם מותר לה להפיל העובר
אצל בעה"ב ונוטל חלקו וקידש בו הרי זו מקודשת .וביאר הגר"א שדין זה נלמד ממ"ש בחולין
מחמת צער הלידה ,וידעה כי אברהם ויצחק לא יתירו לה להפיל עוברים מזרעם.
(צד ).שאין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעה"ב אא"כ נטלו רשות
ונראה כי הדברים עולים בקנה אחד עם מ"ש במדרש הגדול ,דורשי רשומות
מבעה"ב ,מפני מעשה שהיה ,ע"ש .ומוכח דבלא"ה מותר ליקח ממנתו וליתן לאחרים .ומעתה
אומרין אמרה רבקה לפני הקב"ה רבש"ע א"כ עתיד עשו להרוג ולכלות אדירי
י"ל שיעקב אבינו קנה את הבכורה בעדשים ולחם ממה שהיה לו חלק בסעודה וממילא זוכה
חכמה שהן עתידין להיות מבניו של יעקב ,מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו
בזה ורשאי לעשות בו מקח וממכר וליתנו לאחרים ,וכ"כ בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' ק"נ) ,אודות
(שמות ט"ו ,ב') ,ולמי תאמר על הר סיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ,ב') ,מיד חגרה מתניה
אדם שנכנס למשתה ונטל תפוח וקידש בו אשה ,דהוי ספק קידושין ,דיש ספק אם הבעלים
ועמדה בתפילתה .ומבואר שצערה של רבקה לא היה על צער לידה של צער
מקפידים או לאו .וכתב שמ"מ אם היה המקדש מהקרואים הרי זו מקודשת ,דמותר למסובים
הגוף גרידא ,אלא אותו הצער היה על צערם של ישראל בכל הדורות.
ביאור ג' ליטול פירות ומאכלים ולשגר לאחרים ,ממה שהיה ראוי להם לאכול ,אבל אם נוטלים לשגר
עוד מתרצים בעלי התוס' עה"ת ,כשהיתה רבקה מצטערת מהריונה ,בלי ספק ממנות אחרים שלא היה ראוי להם לאכול ,בזה יש להסתפק ואח"כ כתב שמצא כן בלשון
אברהם חמיה ויצחק בעלה היו מצטערים בשבילה ,ואין הנבואה שורה מתוך ריא"ז הנ"ל בשלטי גיבורים.
עצבות אלא מתוך שמחה .ועוד כי רבקה היתה צנועה והסתירה הדבר מבעלה יישוב ט' -רבקה שילמה מכתובתה עבור הבכורה
ומחמיה והלכה אצל שם.
שמא עי"ל ע"פ מ"ש רש"י בפרשתן בשם המדרש עה"פ "וקח לי שני גדיי עיזים" שרבקה
ביאור ד' אמרה ליעקב משלי הם ואינם גזל ,שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי עיזים בכל יום.
עי"ל ע"פ מ"ש בגמ' (ב"ב קטז ,).דרש ר' פנחס בר חמא ,כל שיש לו חולה בתוך
וא"כ י"ל שמשל רבקה היה כל אותו הממון ,וכבר גילתה לו דעתה שבבוא היום יקנה את
ביתו ,ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים ,שנא' "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם
הבכורה מעשיו בכל ממון שיוטל עליו ,והיא תפרע מכתובתה ,ואכן בכמה מפרשים כתבו
יכפרנה" ,וכתב הנמוק"י שם שילך לפני תופס ישיבה ,וידוע כי שם ועבר קבעו אז
שמלבד הלחם ונזיד עדשים נתן יעקב לעשיו כסף מלא עובר לסוחר עבור הבכורה ,וכ"כ
ישיבתם לכל .ועל כן בדוקא הלכה לפני שם ועבר ,כי יש מעלה לתופס ישיבה
הרשב"ם וכ"כ הרד"ק (פרשת חיי שרה) ,וכ"כ בבכור שור בפרשתן שי"א שיעקב קנה את הבכורה
דוקא ,וגם מפני שיש לתופס ישיבה את הסגולה לרפא את החולים ,מפני שהוא
בכסף והלחם ונזיד עדשים היה סעודה שהיו נוהגים לעשות על המקח .ובתולדות יצחק כתב:
מעמיד תלמידים ,וממילא בנוסף למה שישיבו לה דבר ,גם יש להם כח מיוחד
לרפא את החולה ,ואפשר שאחרי שיצאה רבקה מבית שם ועבר ובירכוה ,כבר
יש מקשים איך יתכן שלא נתן לו רק לחם ונזיד עדשים בעבור הבכורה .והתשובה שמנהג הוא
פסק לה צער העיבור ממה שהיו מתרוצצים בקרבה ,כי לא מצינו בכתובים שמאז כשמוכרין דבר חשוב בית או אי זה דבר ,קוראים לחבריהם ונותנים להם פירות ,אבל הבכורה
עוד סבלה .שוב ראיתי במדרש שהלכה לבית שם ועבר שיתפללו עליה. בכסף מלא מכרה לו[ .אולם מדברי הרמב"ן נראה שחולק וסובר שלא היה כסף במכירת
ביאור ה' הבכורה] .ומעתה צ"ב מניין ליעקב שהיה באותה שעה כבן ט"ו כסף בעודו איש תם יושב
עי"ל בס"ד דאדרבה רבקה לא רצתה לצער את יצחק או אברהם ולהפריעם אהלים וגם סמוך על שלחן אביו ,ברם לאור האמור י"ל שהכל היה משל רבקה.
בלימודם ,לכן הלכה לפני שם ועבר ,שהם קבעו ישיבתם ללמד ולהורות לרבים, יישוב י' – אם קנה בדבר שקיבל מתנה או שכר טרחו
והיו מזומנים למי שהיה צריך לדרוש בחכמים .וראיה לדבר ,שהרי כשיצחק רצה
בחי' אילת השחר בפרשתן כתב :והנה אם יעקב קנה את הבכורה בנזיד עדשים צ"ל שהיה שלו,
לתת את הברכות לעשיו ,וגם נאמר לרבקה בנבואה שיעקב יטול הברכות ,לא
ובלא"ה צ"ל כן שהרי בישל תבשיל זה לסעודת הבראה ,ואבל אסור לאכול משלו בסעודה
דיברה עם יצחק בדבר להניאו מכוונתו וליתן את הברכות ליעקב בדין ,אלא שלא
ראשונה ,ואע"פ שיעקב היה סמוך על שלחן אביו י"ל שקיבל מתנה ,ולמ"ש התוס' בסנהדרין
רצתה להפריעו מלימודו ועבודת השי"ת ,וכן כל אותו הזמן שעשיו יצא לתרבות
(סח ):דקטן העושה מלאכה שכר טרחו שלו מדאורייתא ,י"ל שעשה איזה מלאכה והי' לו כסף
רעה ,לא סיפרה לו על אודות עשיו שמרמהו כי ציד בפיו ,והכל כדי שלא
[ולמ"ד בב"ק (צט ).דאומן קונה בשבח כלי ,יתכן שע"י שבישל את העדשים והשביחם קנאם.
להפריעו בלימודו ולא לצערו .שו"ר שכן תירץ במושב זקנים ,שלא רצתה לצער
את אברהם. והנה מה שתירץ שקיבל מתנה הדבר תלוי במחלוקת ראשונים ,ואכמ"ל .ומה שתירץ שקנה
מתומצת מתוך הספר אשכול יוסף עה"ת ח"ב כת"י בשכר טרחו והשבחו לא זכיתי להבין ,דאדרבה בזה גופא אמרו שהוא של אביו.
ומספרים שכאשר היתה אימו של רבינו הגר"ח מוולאז'ין מתייסרת בצער לידה,
עמד על ידה בעלה והיה משוחח בלימוד עם הגאון בעל השאגת אריה ,וכאשר
החלו לתקוף אותה חבלי לידה ,נשכה שפתותיה שלא להשמיע קול זעקה להאזנה לשיעורי המחבר:
וצווחה ,קול צער ויללה ,פן עי"כ יסור אליה בעלה ,והגאון שאגת אריה יפנה 073-371-80-53
להצלחת עדי מירון ניסים בן חיה
שיחי'
שאלה:
(כ"ה ,ל"ד) "ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" באיזה מקרה אין מברכין ברכת אירוסין בקידושי חתן וכלה ,ומורים להם להתחתן בלא ברכה?
תשובה:
מדוע יעקב נתן לעשיו אין מברכין ברכות אירוסין בקידושי חרש הנושא חרשת.
מקורות:
בנישואי חרש וחרשת אין מברכין ברכות האירוסין שעיקר חיובם על החתן ,ולפי שהחתן חרש ואינו
לחם והלא ביקש ממנו שומע הברכות אינו מחוייב בהן ,כן כתב בשו"ת נודע ביהודה (תנינא סי' א') ,והובא בפ"ת אבה"ע סי'
ל"ד .ובחיבורי טבעת יוסף חופה וקידושין (פרק כ"ג ה"ז) ,כתבתי בזה בס"ד עוד טעם מחודש ,עפמ"ש
הרא"ש בכתובות שדווקא בקידושין מצינו מטבע ברכה שונה מכל המצוות ,שמברך על דרך השלילה,
רק נזיד עדשים?
"אשר אסר לנו את הארוסות" ,להורות לחתן שאסור בכלתו עד אחרי הנישואין ,ולפי"ז חתן חרש שאינו
שומע לא שייך טעם תקנת הברכה ,כיון שבלא"ה אינו שומע ואי אפשר להודיעו על ידי הברכה.
שאלה:
להחזירו בתשובה ע"י הסעודה היכן מצינו שניתן לברך ברכת "הנהנין" על ידי אדם אחר שאינו נהנה?
תשובה:
נראה בס"ד ליישב שכמו שמצינו אצל אברהם אבינו שע"י הסעודות שהיה עושה
על הנאה שאדם נהנה ושמח שמקדש אשה ,מברכין "אשר אסר לנו את הארוסות והתיר לנו את
לרבים היה מחזירם בתשובה ,באומרו להם שיברכו למי שהטיב עמהם ,כמ"ש במסכת הנשואות" ,וברכה זו רשאי לברך על ידי אחר ,כמו שנוהגים שמסדר הקידושין או אחד הקרואים מברך
בסוטה (י ,).עה"פ "ויטע אשל בבאר שבע" אמר ר"ל מלמד ,שעשה א"א פונדק אותה ,ואפילו שליח שמקדש אשה עבור חבירו מברך אותה ,כמבואר בשו"ע (אבה"ע סי' ל"ד ס"א).
ופרדס ונטע בו כל מיני מגדים ,ופירש רש"י ליהנות עוברים ושבים ,וללון שם אורחים, מקורות:
כתב הלבוש (אבה"ע סי' ל"ד ס"א) ,ז"ל :כמו שמברכין ברכת הנהנין על כל דבר הנאה שבאה לידו קודם
לשון אש"ל נוטריקון אכילה שתיה לויה ,שהיה מאכילן ומשקן ,ואח"כ מלווה אותן. שנהנה ,כך מברכין תחילה ברכת הנהנין על האשה שנתארסה לו ,בין קדשה ע"י עצמו בין קדשה ע"י
ואמרו עוד בגמרא שם" :ויקרא שם בשם ה' אל עולם ,אמר ר"ל אל תיקרי "ויקרא" שלוחו .וכן כתב רבינו יוסף חיים זצוקל"ה בספרו בן איש חי שנה (ש"א פרשת שופטים ס"ב) ,וז"ל :כמו
אלא "ויקריא" ,מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, דמברכין ברכת הנהנין על כל דבר הנאה קודם שנהנה ,כן מברכין על הנאה של האשה קודם אירוסין ,לכך
תקנו חז"ל ברכת אירוסין ,עכ"ל .והפמ"ג (פתיחה כוללת להלכות ברכות אות י"ד) ,תמה שהרי ברכת
כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו ,אמר להם :וכי משלי אכלתם? משל אלוהי אירוסין הוי או ברכת המצוות לדעת הרמב"ם ,או ברכת השבח לדעת הרא"ש (עי' ב"י שם) ,אבל ברכת
עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם! הנהנין לא הוזכרה בזה ,ועוד דבברכת הנהנין אין אחר מברך.
שאלה:
כמו"כ עשה יעקב כמידת זקינו בתקווה להחזיר בתשובה את עשיו ,שהרי באותה שעה
היכן מצינו שעני מסויים אסור לו ליטול לקט שכחה ופאה משדה מסויימת דוקא ,אע"פ שאותה שדה
בא עשיו עייף מן השדה ,ודרשו חז"ל שעבר כמה עבירות ,וגם כפר בתחיית המתים אינה שלו ,ולשאר עניים מותר?
וזלזל בבכורה ,לכן השתדל יעקב ע"י נתינת הלחם והסעודה לעשיו להחזירו בתשובה, תשובה:
קטן עני אע"פ שמותר לו ליטול לקט שכחה ופאה משדות אחרים ,מכל מקום אסור לו ללקט משדה
ע"י נטילת ידיים ברכת המוציא ד"ת על הסעודה וברכת המזון ,וידוע מ"ש בבן איש חי אביו.
(סו"פ נצבים) ,ובשו"ת תורה לשמה (סי' קמ"ו) ,דבעשי"ת אין להתענות בלילה ,מפני מקורות:
שבימים אלו אדרבה עיקר התיקון נעשה ע"י שאוכל ומברך בהמ"ז יכול לתקן יותר מרן הגרח"ק זצ"ל בספרו דרך אמונה (ביאור ההלכה מתנ"ע פ"ד הי"א ד"ה ילקט) ,דבנו של בעה"ב כיון
שאביו זוכה בזה ,דמציאת בנו הקטן הסמוך על שולחן אביו לאביו ,וכן מוכח בפני יהושע (ב"מ יב .על
מתענית .ולכן אם היה עשיו מקבל עליו תשובה לא היה יעקב קונה ממנו את הבכורה,
תוס' ד"ה ואבוה).
לכן בא הכתוב ומעיד שכל זה היה ללא הועיל ,אלא "ויבז עשיו את הבכורה" ,שלמרות
זאת עמד עשיו במרדו וזלזל בבכורה.
יעקב דיבר דברי תורה בעת שהאכילו
היכן מצינו שאדם שקיים מצות עשה שלא בכוונה לוקה מהתורה?
עי"ל בדרך הדרש על דרך הנאמר במשלי (ט' ה') "לכו לחמו בלחמי ,ושתו ביין
תשובה:
מסכתי" ,ואיתא שם במדרש דאין לחם אלא תורה ,ויעקב אבינו בבואו ליתן לעשיו במצות שילוח הקן ,כגון שנטל את האם על הבנים ,ואחר כך שילח את האם שלא בכוונה לשם מצוה
מנזיד העדשים שלא תהיה האכילה כזבחי מתים ,דיבר באוזנו דברי תורה ומוסר ,וזה שלא מדעתו ,הרי זה לוקה על נטילת האם על הבנים.
מקורות:
אומרו ויקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים.
כתב הרמב"ם הלכות שחיטה פרק י"ג :הלוקח אם על הבנים ושחטה ,הבשר מותר באכילה ולוקה על
וראה עוד כעשרה תירוצים בספר "אשכול יוסף" עה"ת בפרשתן שחיטת האם ,שנא' "לא תקח האם על הבנים" ,וכן אם מתה קודם שישלחנה לוקה ,ואם שלחה אחר
שלקחה פטור .וכן כל מצות לא תעשה שניתקה לעשה חייב לקיים עשה שבה ואם לא קיימו לוקה .בא
שמעו ותחי נפשיכם לזכות ידידנו האחים היקרים והנעימים אוהבי התורה
אחד וחטף האם מידו ושלחה "או שברחה מתחת ידו שלא מדעתו" לוקה שנא' "שלח תשלח עד
שישלח מעצמו והרי לא קיים עשה שבה" ,עכ"ל.
מלאים מצוות כרימון וריחם הטוב נודף כאפרסמון
להאזנה לשיעורי המחבר שאלה:
הרב יוסף חי סימן הי"ו כמר גדעון ניסים הי"ו וכמר אהרן ניסים
היכן ולמי מצינו שהציל השטן ממות?
טוב שליט"א אורך ימים ושנו חיים וכבוד אושר ועושר
תשובה:
מחבר סדרת "כרם יוסף" בריאות איתנא ונהורא מעליא ושובע שמחות וכט"ס
על הש"ס וסדרת "אשכול
את יצחק בשעת העקדה ,שכמעט וכבר נשחט יצחק על ידי אברהם ,ובא השטן ודחף את ידו של
יוסף" עה"ת והמועדים הי"ו בכלל הברכות ידי"נ המשתדל ה"ה שלומי ניסים אברהם ונפלה הסכין מידו.
מוקדש ומונצח לע"נ הוריהם היקרים:
מקורות:
073-371-8053 איתא במדרש תנחומא (פרשת וירא סי' כ"ג) ,שאברהם ויצחק בנו שניהם את המזבח ועקדו על המזבח,
בת גורג'יה ע"ה סאלם אליה בן מסעודה ז"ל ,נוריה ונטל אברהם את הסכין כדי לשחוט את יצחק עד שיצא ממנו רביעית דמו ,ובא השטן ודחף את ידו של
לקבלת צינתוק
ניסים בן נוריה ,שרה בת נוריה ,ניסים מועלם בן סלימה :ז"ל אברהם ונפלה הסכין מידו ,וכיון ששלח ידו לקחתה יצאה בת קול ואמרה לו מן השמים "אל תשלח ידך
והאזנה בשידור חי:
חייג והקש # מיכאל בן חדוה ז"ל ,נח בן רוזה ז"ל ,ת.נ.צ.ב.ה. אל הנער" ואילולא כן כבר היה נשחט ,עכ"ל.
שאלה:
היכן מצינו שמלאך המות מלמד תורה לישראל?
תשובה:
יצר הטוב ויצר הרע ששמעו דברי תורתו של החכם במשך כל ימי חייו על ידי שמשכם לבהמ"ד הם
מזכירים לו לעת"ל כל מה ששכח.
מייל המערכת: להאזנה לשיעורי המחבר: מקורות:
מעבר יבוק (שפתי רננות פרק כ"ו) כתב בשם רבו הרמ"ע מפאנו זצ"ל ,שיצר הטוב ויצר הרע ששמעו
eshkolyoseff@gmail.com "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה
מאושר"
073-371-80-53
דברי תורתו כל ימי חייו ונתקדשו על ידו ,ע"י שמשכם לבהמ"ד ,הם מזכירים לאדם לעת"ל כל מה
ששכח .ובמדרש (ילקו"ש משלי י' רמז תתקמ"ה) איתא עה"פ "'לא ירעיב ה' נפש צדיק" זה ת"ח ,כל
