gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעדני שבת · Madanei Shabbos — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מעדני שבת · Madanei Shabbos

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מעדני שבת · Madanei Shabbos — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מעדני שבת‬ ‫בס"ד‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫– מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –‬ ‫גליון ‪539‬‬ ‫נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר‬ ‫השחזת הסכין‬ ‫החתם סופר בתורת משה מפרש דיצחק לא חשד שעשו‬ ‫כתיב (כז‪ ,‬ג) 'ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה‬ ‫ישחוט בסכין פגום‪ ,‬רק שחשש שנשיו עובדות עבודה זרה‬ ‫וצודה לי ציד'‪ ,‬רש"י מפרש לשון השחזה כאותה ששנינו‬ ‫ואיכא משום שמנונית דאיסורא‪ .‬וכן כתב בתשובותיו‬ ‫(ביצה כ"ח‪ ).‬אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי‬ ‫(יו"ד ט"ו) שאין לפרש משום פגימה דממה נפשך אי נחשד‬ ‫חברתה‪ ,‬חדד סכינך ושחוט יפה‪ ,‬שלא תאכילני נבלה‪.‬‬ ‫בעיניו שאוכל נבלות בלי בדיקת הסכין איך האמין לו‬ ‫איתא בגמ' (חולין י"ז‪ ):‬אמר רבא ג' מדות בסכין‪ ,‬אוגרת‬ ‫עתה‪ ,‬ואי לא היה חשוד בעיניו מה היה צריך להזהירו‬ ‫לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה‪ .‬מסוכסכת לא‬ ‫עכשיו‪ ,‬ועוד דראיה ממשיאים על גבי חברתה נאמר על‬ ‫ישחוט בה לכתחלה ואם שחט שחיטתו כשרה‪ .‬עולה ויורד‬ ‫העברת שמנונית‪.‬‬ ‫בסכין שוחט בה לכתחלה‪.‬‬ ‫כמו שמצינו בשו"ע (יו"ד קכ"א ז') סכין ישן בין גדול בין‬ ‫וכן הוא בשו"ע (יו"ד י"ח) שיעור הפגימה כל שהוא‪ ,‬ובלבד‬ ‫קטן הניקח מגוי אם בא להשתמש בצונן‪ ,‬אם אין בה‬ ‫שתאגור בה כל שהוא‪ ,‬אפילו חוט השערה‪.‬‬ ‫גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה‪ .‬וצריך שכל‬ ‫סכין שתבדק בהולכה ולא הרגיש שיש בה פגם‪ ,‬וכשהחזיר‬ ‫נעיצה ונעיצה תהיה בקרקע קשה‪ ,‬לפיכך לא ינעוץ במקום‬ ‫אותה בהבאה הרגיש שיש בה פגם וזו היא הנקרא‬ ‫שנעץ נעיצה אחרת‪ .‬ומ"מ להשתמש בו בקביעות‪ ,‬לא גרע‬ ‫מסוכסכת‪ ,‬אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו‬ ‫משאר כלי שנוהגין להגעיל אפילו לצונן‪ .‬ואם יש בה גומות‬ ‫כשרה‪ ,‬ואם הביא שחיטתו פסולה‪ .‬ומ"מ אם יש בה‬ ‫או שרוצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה מלבנה או‬ ‫פגימות הרבה‪ ,‬אפילו כולן מסוכסכות‪ ,‬אפילו שחט בה‬ ‫משחיזה במשחזת של נפחים היטב על פני כולה‪.‬‬ ‫בדיעבד פסולה דמתוך שפגימותיה מרובות חיישינן שמא‬ ‫והרמ"א כתב וי"א דהשחזה מהני רק לחתוך בה צונן אבל‬ ‫השיב ידו מעט ולא הרגיש‪.‬‬ ‫לא לענין חמין והכי נהוג לכתחלה‪.‬‬ ‫וסכין שהיא עולה ויורדת כנחש ואין בה פגם שוחטין בה‬ ‫ערב שבת‬ ‫לכתחלה‪ .‬הפתחי תשובה כתב שראוי ונכון שלא לשחוט‬ ‫הרמ"א (או"ח ר"נ א') פוסק יש להשחיז הסכין בערב שבת‪,‬‬ ‫בסכין עולה ויורד כי בעו"ה נתמעט ההרגשה והלואי‬ ‫כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה‪.‬‬ ‫שיוצאים חובותינו על סכין ישר‪ ,‬דאינו דומה הרגשה‬ ‫הט"ז (ר"ס סק"א) כתב בשם מהרש"ל שישחוז סכינו בערב‬ ‫דסכין ישר לעולה ויורד‪ ,‬לכן כשיש פגימה בסכין לא ישחיז‬ ‫שבת כמו שאמרו חז"ל 'והיה ביום הששי והכינו את' זה‬ ‫על מקום הפגימה לבד שאז נעשה עולה ויורד אלא יעביר‬ ‫השחזת הסכין‪ ,‬דהיינו דדרשינן לשון 'את' שהוא כמו‬ ‫בהשחזה כל אורך הסכין עד שיעמוד על תיקונו‪.‬‬ ‫'לאתים ולמזמרות' (ישעיה ב‪ ,‬ד) שהוא מין סכין‪ ,‬ועוד‬ ‫הבית דוד כתב שיש שתי מיני השחזה בסכין‪ ,‬א' שמשחיזין‬ ‫דרשו 'וידעת כי שלם אהלך' זה השחזת הסכין כי אם כיהה‬ ‫בשני צדדי הסכין בשוה עד שנעשה חלק היטב‪ ,‬ויש‬ ‫הברזל ולא יחתוך אין זה שלום בית‪.‬‬ ‫שמשחיזין הסכין רק בצד אחד עד שנעשה חד וחלק‪.‬‬ ‫הליקוטי מהרי"ח (סדר ער"ש) כתב אפשר עוד טעם על‬ ‫עוד אמר' בגמ' שם אמר רב פפא צריכא בדיקה אבישרא‬ ‫השחזת הסכין בערב שבת‪ ,‬כי סכין חד הוא סגולה לפרנסה‬ ‫ואטופרא (היינו ציפורן) ואתלתא רוחתא‪.‬‬ ‫(ושמעתי הטעם משום דסכין שאינו חד עושה פרורין‬ ‫השו"ע פוסק בדיקת הסכין צריכה אבשרא ואטופרא‬ ‫וקשין לעניותא) והנה מיום השבת מתברכין כל שיתא‬ ‫ואתלת רוחתא דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו‪,‬‬ ‫יומין‪ ,‬לכך צריך להיות בשבת סכינים חדים‪.‬‬ ‫ואח"כ מוליכה ומביאה על צפרנו משלש רוחותיה‪ ,‬שהם‬ ‫להשחיז ביו"ט‬ ‫איתא בגמ' (ביצה כ"ח‪ ).‬אין משחיזין את הסכין ביום טוב‬ ‫פיה ושני צדדיה‪ ,‬כדי שלא יהיה בה פגם כלל‪ .‬ויבדוק לאט‬ ‫אבל משיאה על גבי חברתה‪ .‬כי יש זה משום מכה פטיש‪.‬‬ ‫ובכוונת הלב‪ ,‬שלא יפנה לבו לדברים אחרים‪ ,‬וצריך לשנות‬ ‫השו"ע (תק"ט ב') פוסק אין משחיזין את הסכין במשחזת‬ ‫הצפורן אחר קצת בדיקתה‪ ,‬שמא נפגם הצפורן בחודה של‬ ‫שלה‪ ,‬אבל מחדדה על גבי העץ או חרס או אבן‪ ,‬ואין מורים‬ ‫סכין‪ ,‬ואולי יש פגימה בצדדין שלא ירגיש בה לפי שעוברת‬ ‫דבר זה לרבים כדי שלא יבא לחדדה במשחזת‪ .‬במה דברים‬ ‫בתוך פגימת הצפורן‪ .‬הרמ"א מוסיף ולא יבדוק שני צדדי‬ ‫אמורים כשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה‬ ‫הסכין ביחד‪ ,‬אלא כל אחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫יכולה לחתוך כלל‪ ,‬אין משחיזין אותה אפילו על העץ‪,‬‬ ‫הט"ז מפרש שהבדיקה אבישרא היא נגד הוושט‪ ,‬ואטופרא‬ ‫שמא יבא להשחיזה במשחזת‪.‬‬ ‫נגד הקנה‪ .‬הפרי מגדים כתב שמשמע דאף לעכב בעינן‬ ‫מה"ט פוסק השו"ע (תצ"ח א') אין מראין סכין לחכם בי"ט‬ ‫אבישרא ואטופרא‪ ,‬דלא כהרא"ה דעיקר עיכובא הוא‬ ‫לראות אם הוא ראוי לשחוט בו‪ ,‬שמא תהיה פגומה ויאמר‬ ‫טופרא וכריש לקיש דאמר כדי חגירת ציפורן ובישרא‬ ‫לו אסור לשחוט בה מפני פגימתה‪ ,‬וילך ויחדדנה במשחזת‪.‬‬ ‫למצוה מן המובחר‪ .‬ומ"מ ליישב מנהג העולם שבודקים‬ ‫וחכם שראה סכין לעצמו‪ ,‬יכול להשאילו לאחרים‪ .‬הרמ"א‬ ‫רק בצפרנים צריך לומר דצפורן מרגיש בכל שהוא והלכך‬ ‫כתב ועכשיו בזמן הזה שכל שוחט רואה סכין בעצמו‪ ,‬כל‬ ‫דיעבד אין בידי לאסור אם לא בדק כי אם אטופרא‪.‬‬ ‫הרוצה לשחוט ביו"ט יבדוק סכינו מערב יו"ט ולא ביום‬ ‫בספר פרי תואר כתב שהיום אין בודקין על הבשר כי אין‬ ‫טוב‪ ,‬שמא ישחיזנו‪ ,‬מיהו אם לא בדקו מערב יו"ט והוא‬ ‫אדם מרגיש בבדיקת בשר את הפגימות שבסכין ומה‬ ‫שעת הדחק יכול לבדקו ביו"ט‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל שצפורן לא מספיק זה כשבודק בעובי‬ ‫הביאור הלכה שם מסתפק אם נפגם הסכין ביום טוב אם‬ ‫הציפורן אבל היום בודקין בחוד הצפורן שהוא דק ואין לך‬ ‫מותר לומר לגוי שישחיזנה‪ ,‬ומביא שהפמ"ג כתב דבמקום‬ ‫פגימה שאינה נרגשת בו‪ .‬דנו הפוסקים אם יש לעביר את‬ ‫דחק וצורך גדול אפשר דשרי‪.‬‬ ‫הסכין על הציפורן או לעביר את הציפורן על הסכין‪.‬‬ ‫גליון ‪539‬‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫כתיב (כה‪ ,‬כא) 'ויעתר יצחק לה'‪ ,‬איתא בגמ' (סוכה י"ד‪ ).‬למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר‬ ‫מה עתר זה מהפך את התבואה מלמטה למעלה אף תפילתן של צדיקים מהפכת את מדת הדין‬ ‫למדת הרחמים‪ .‬החתם סופר תמה מזה על רבינו בחיי שפירש מה דכתיב ויעתר יצחק ואח"כ כי‬ ‫עקרה היא‪ ,‬ולא כ תיב תחלה ותהי רבקה עקרה ואח"כ ויעתר יצחק‪ ,‬דבאמת מצד תולדתה של‬ ‫רבקה לא היתה עקרה‪ ,‬אך לפי שמתאוה ה' לתפילתן של צדיקים לכן סגר ה' רחמה כדי שיתפלל‬ ‫עליה‪ ,‬לפיכך הקדים התפלה שהיא העיקר ואח"כ הדבר כי עקרה היא דהיינו הסיבה שבשביל‬ ‫התפילה בא העקרות לרבקה אמנו‪ ,‬ולפ"ז לא היה כאן שום מידת הדין ואיך אמרו חז"ל שהיה‬ ‫מהפך מדת הדין למדת הרחמים‪.‬‬ ‫ומיישב דידוע כל מה שיש בעולם הזה יש בו קליפה‪ ,‬כי עיקר בריאת אדם לברר ולהכניס הטומאה‬ ‫לקדושה‪ ,‬ולכן אי אפשר שיברא שום דבר בעוה"ז שאין בו קליפה‪ ,‬ויעקב אבינו היה מובחר‬ ‫שבאבות והיה כולו טהור וקדוש לכן הוצרך עשו להבראות עמו כאחד שהוא כולו טמא‪ ,‬כדי‬ ‫שיהיה בהריון זה קדושה וטומאה כדרך כל בריאת העוה"ז‪ .‬ולכן כתיב כאן 'תומים' שהיו שניהם‬ ‫תמימים‪ ,‬זה תמים בקדושה וזה תמים בטומאה‪ ,‬אבל גבי תמר שהיו שניהם צדיקים כתיב‬ ‫תאומים ולא חסר כי לא היו תמימים אלא בכל אחד יש קצת טומאה וקליפה‪.‬‬ ‫ולבריאה זו שיהיה אחד כולו קדוש הוצרך הקב"ה תחילה תפילת יצחק לברר הפסולת מיעקב‪,‬‬ ‫כמו העתר שמברר התבן שהיא הפסולת מן התבואה‪ ,‬ולכן סגר ה' רחמה כדי שע"י תפלת יצחק‬ ‫יצא יעקב כולו מבורך וטהור ויהיה מובחר שבאבות‪ .‬ויוצדק פירושו של רבינו בחיי עם הגמ'‪.‬‬ ‫ולכן כתיב 'לנוכח אשתו' כי ע"י שהיתה אחות לבן היה הקליפה גדולה מאוד וקשה להפרידה‪.‬‬ ‫כתיב (כה‪ ,‬כא) 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא'‪ ,‬הרשב"ם כתב לנוכח אשתו פירוש‬ ‫בשביל אשתו‪ .‬המשך חכמה מפרש כי הוא היה בטוח שיהיה לו זרע‪ ,‬וכמו שאמר השם יתברך‬ ‫לאברהם ' וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו'‪ ,‬רק יתכן‬ ‫שיוליד מאשה אחרת‪ ,‬לכן התפלל שכל מה שיוליד יהיה לו מצדקת הלז‪.‬‬ ‫ומה דכתיב 'כי עקרה הוא' באות ו' הוא משום דהיא היתה בת ג' שנים‪ ,‬ויצחק היה בן ארבעים‬ ‫בקחתו את רבקה‪ ,‬ובן ששים שנה היה יצחק בלדת אותם א"כ היתה רבקה בת כ"ג שנה כשילדה‪,‬‬ ‫צא מזה י"א שנה שאינה יולדת כמבואר בגמ' שקטנה אינה יולדת‪ ,‬ואם כן לא היתה עקרה רק(‬ ‫י"ב שנים ‪" -‬הוא" בגימטריא י"ב‪.‬‬ ‫כתיב (כח‪ ,‬ח) 'וירא עשו כי רעות וגו' וילך עשו אל ישמעאל וגו'‪ .‬השם משמואל מפרש שעשו‬ ‫ברשעו לא הרגיש בעצמו שום חסרון וכל דרכו היה ישר בעיניו‪ ,‬ועשו בגמטריא שלום היינו‬ ‫שהיה שלום בעצמו‪ ,‬וגם אחר שראה שנהפך עליו הגלגל פתאום‪ ,‬שלפני רגעים אחדים חשב שכל‬ ‫העולם כולו שלו כי הוא יקבל את הברכות‪ ,‬ופתאום נהפך עליו הגלגל ונעשה עבד ליעקב‪ ,‬והיה‬ ‫לו לשים אל לבו שמעשיו הרעים גרמו לו זה‪ ,‬אבל הוא לא הרגיש שום חסרון במעשיו‪ ,‬ותלה‬ ‫הכל בנשיו באשר הן מבנות כנען לא יתכן שזרען יעמדו על הברכה‪ ,‬וע"כ לקח מבנות ישמעאל‬ ‫כדי שיהיה זרע מיוחס ואז יחזור הכל אליו‪ .‬כי בודאי יעקב יתקלקל ח"ו בבית לבן ויתקיים ח"ו‬ ‫והיה כאשר תריד‪ ,‬או בפשיטות שיהרוג את יעקב ובהכרח יחזור הכל אליו‪.‬‬ ‫וזה לגמרי היפוך ממדת יעקב שהיה תמיד בעיני עצמו בבחינת עקב‪ ,‬ואמרינן בגמרא (ברכות י"ג‪).‬‬ ‫דהקורא לישראל יעקב אינו עובר בעשה משום דהדריה קרא‪ ,‬היינו שאף אחר שהשיג שם ישראל‬ ‫כי שרית וגו' נשאר עוד בבחינת עקב‪.‬‬ ‫וזה לימוד גדול לכל איש‪ ,‬אם רואה דלא סליק ביה נהורא דנשמתא אל יתלה בדברים צדדיים‬ ‫לאמור מפני שאין לו פרנסה או שאין לו מנוחה והתברך בלבבו לאמור שאין בו האשמה‪ ,‬שזה‬ ‫מעשה עשו‪ ,‬רק יתלה החסרון בו בעצמו‪.‬‬ ‫להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת ‪madaneishabbos@gmail.com‬‬