מעדני שבת · Madanei Shabbos — תולדות (2026-11-09)

מעדני שבת
בס"ד
פרשת תולדות תשפ"ז – מעדנים על הפרשה בהלכה ובאגדה –
גליון 539 נערך בס"ד ע"י מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
השחזת הסכין
החתם סופר בתורת משה מפרש דיצחק לא חשד שעשו כתיב (כז ,ג) 'ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה
ישחוט בסכין פגום ,רק שחשש שנשיו עובדות עבודה זרה וצודה לי ציד' ,רש"י מפרש לשון השחזה כאותה ששנינו
ואיכא משום שמנונית דאיסורא .וכן כתב בתשובותיו (ביצה כ"ח ).אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי
(יו"ד ט"ו) שאין לפרש משום פגימה דממה נפשך אי נחשד חברתה ,חדד סכינך ושחוט יפה ,שלא תאכילני נבלה.
בעיניו שאוכל נבלות בלי בדיקת הסכין איך האמין לו איתא בגמ' (חולין י"ז ):אמר רבא ג' מדות בסכין ,אוגרת
עתה ,ואי לא היה חשוד בעיניו מה היה צריך להזהירו לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה .מסוכסכת לא
עכשיו ,ועוד דראיה ממשיאים על גבי חברתה נאמר על ישחוט בה לכתחלה ואם שחט שחיטתו כשרה .עולה ויורד
העברת שמנונית. בסכין שוחט בה לכתחלה.
כמו שמצינו בשו"ע (יו"ד קכ"א ז') סכין ישן בין גדול בין וכן הוא בשו"ע (יו"ד י"ח) שיעור הפגימה כל שהוא ,ובלבד
קטן הניקח מגוי אם בא להשתמש בצונן ,אם אין בה שתאגור בה כל שהוא ,אפילו חוט השערה.
גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה .וצריך שכל סכין שתבדק בהולכה ולא הרגיש שיש בה פגם ,וכשהחזיר
נעיצה ונעיצה תהיה בקרקע קשה ,לפיכך לא ינעוץ במקום אותה בהבאה הרגיש שיש בה פגם וזו היא הנקרא
שנעץ נעיצה אחרת .ומ"מ להשתמש בו בקביעות ,לא גרע מסוכסכת ,אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו
משאר כלי שנוהגין להגעיל אפילו לצונן .ואם יש בה גומות כשרה ,ואם הביא שחיטתו פסולה .ומ"מ אם יש בה
או שרוצה לחתוך בה חמין או לשחוט בה מלבנה או פגימות הרבה ,אפילו כולן מסוכסכות ,אפילו שחט בה
משחיזה במשחזת של נפחים היטב על פני כולה. בדיעבד פסולה דמתוך שפגימותיה מרובות חיישינן שמא
והרמ"א כתב וי"א דהשחזה מהני רק לחתוך בה צונן אבל השיב ידו מעט ולא הרגיש.
לא לענין חמין והכי נהוג לכתחלה. וסכין שהיא עולה ויורדת כנחש ואין בה פגם שוחטין בה
ערב שבת
לכתחלה .הפתחי תשובה כתב שראוי ונכון שלא לשחוט
הרמ"א (או"ח ר"נ א') פוסק יש להשחיז הסכין בערב שבת, בסכין עולה ויורד כי בעו"ה נתמעט ההרגשה והלואי
כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה. שיוצאים חובותינו על סכין ישר ,דאינו דומה הרגשה
הט"ז (ר"ס סק"א) כתב בשם מהרש"ל שישחוז סכינו בערב דסכין ישר לעולה ויורד ,לכן כשיש פגימה בסכין לא ישחיז
שבת כמו שאמרו חז"ל 'והיה ביום הששי והכינו את' זה על מקום הפגימה לבד שאז נעשה עולה ויורד אלא יעביר
השחזת הסכין ,דהיינו דדרשינן לשון 'את' שהוא כמו בהשחזה כל אורך הסכין עד שיעמוד על תיקונו.
'לאתים ולמזמרות' (ישעיה ב ,ד) שהוא מין סכין ,ועוד הבית דוד כתב שיש שתי מיני השחזה בסכין ,א' שמשחיזין
דרשו 'וידעת כי שלם אהלך' זה השחזת הסכין כי אם כיהה בשני צדדי הסכין בשוה עד שנעשה חלק היטב ,ויש
הברזל ולא יחתוך אין זה שלום בית. שמשחיזין הסכין רק בצד אחד עד שנעשה חד וחלק.
הליקוטי מהרי"ח (סדר ער"ש) כתב אפשר עוד טעם על עוד אמר' בגמ' שם אמר רב פפא צריכא בדיקה אבישרא
השחזת הסכין בערב שבת ,כי סכין חד הוא סגולה לפרנסה ואטופרא (היינו ציפורן) ואתלתא רוחתא.
(ושמעתי הטעם משום דסכין שאינו חד עושה פרורין השו"ע פוסק בדיקת הסכין צריכה אבשרא ואטופרא
וקשין לעניותא) והנה מיום השבת מתברכין כל שיתא ואתלת רוחתא דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו,
יומין ,לכך צריך להיות בשבת סכינים חדים. ואח"כ מוליכה ומביאה על צפרנו משלש רוחותיה ,שהם
להשחיז ביו"ט
איתא בגמ' (ביצה כ"ח ).אין משחיזין את הסכין ביום טוב פיה ושני צדדיה ,כדי שלא יהיה בה פגם כלל .ויבדוק לאט
אבל משיאה על גבי חברתה .כי יש זה משום מכה פטיש. ובכוונת הלב ,שלא יפנה לבו לדברים אחרים ,וצריך לשנות
השו"ע (תק"ט ב') פוסק אין משחיזין את הסכין במשחזת הצפורן אחר קצת בדיקתה ,שמא נפגם הצפורן בחודה של
שלה ,אבל מחדדה על גבי העץ או חרס או אבן ,ואין מורים סכין ,ואולי יש פגימה בצדדין שלא ירגיש בה לפי שעוברת
דבר זה לרבים כדי שלא יבא לחדדה במשחזת .במה דברים בתוך פגימת הצפורן .הרמ"א מוסיף ולא יבדוק שני צדדי
אמורים כשיכולה לחתוך בדוחק או שנפגמה אבל אם אינה הסכין ביחד ,אלא כל אחד בפני עצמו.
יכולה לחתוך כלל ,אין משחיזין אותה אפילו על העץ, הט"ז מפרש שהבדיקה אבישרא היא נגד הוושט ,ואטופרא
שמא יבא להשחיזה במשחזת. נגד הקנה .הפרי מגדים כתב שמשמע דאף לעכב בעינן
מה"ט פוסק השו"ע (תצ"ח א') אין מראין סכין לחכם בי"ט אבישרא ואטופרא ,דלא כהרא"ה דעיקר עיכובא הוא
לראות אם הוא ראוי לשחוט בו ,שמא תהיה פגומה ויאמר טופרא וכריש לקיש דאמר כדי חגירת ציפורן ובישרא
לו אסור לשחוט בה מפני פגימתה ,וילך ויחדדנה במשחזת. למצוה מן המובחר .ומ"מ ליישב מנהג העולם שבודקים
וחכם שראה סכין לעצמו ,יכול להשאילו לאחרים .הרמ"א רק בצפרנים צריך לומר דצפורן מרגיש בכל שהוא והלכך
כתב ועכשיו בזמן הזה שכל שוחט רואה סכין בעצמו ,כל דיעבד אין בידי לאסור אם לא בדק כי אם אטופרא.
הרוצה לשחוט ביו"ט יבדוק סכינו מערב יו"ט ולא ביום בספר פרי תואר כתב שהיום אין בודקין על הבשר כי אין
טוב ,שמא ישחיזנו ,מיהו אם לא בדקו מערב יו"ט והוא אדם מרגיש בבדיקת בשר את הפגימות שבסכין ומה
שעת הדחק יכול לבדקו ביו"ט. שאמרו חז"ל שצפורן לא מספיק זה כשבודק בעובי
הביאור הלכה שם מסתפק אם נפגם הסכין ביום טוב אם הציפורן אבל היום בודקין בחוד הצפורן שהוא דק ואין לך
מותר לומר לגוי שישחיזנה ,ומביא שהפמ"ג כתב דבמקום פגימה שאינה נרגשת בו .דנו הפוסקים אם יש לעביר את
דחק וצורך גדול אפשר דשרי. הסכין על הציפורן או לעביר את הציפורן על הסכין.
גליון 539 פרשת תולדות תשפ"ז
כתיב (כה ,כא) 'ויעתר יצחק לה' ,איתא בגמ' (סוכה י"ד ).למה נמשלה תפילתן של צדיקים לעתר
מה עתר זה מהפך את התבואה מלמטה למעלה אף תפילתן של צדיקים מהפכת את מדת הדין
למדת הרחמים .החתם סופר תמה מזה על רבינו בחיי שפירש מה דכתיב ויעתר יצחק ואח"כ כי
עקרה היא ,ולא כ תיב תחלה ותהי רבקה עקרה ואח"כ ויעתר יצחק ,דבאמת מצד תולדתה של
רבקה לא היתה עקרה ,אך לפי שמתאוה ה' לתפילתן של צדיקים לכן סגר ה' רחמה כדי שיתפלל
עליה ,לפיכך הקדים התפלה שהיא העיקר ואח"כ הדבר כי עקרה היא דהיינו הסיבה שבשביל
התפילה בא העקרות לרבקה אמנו ,ולפ"ז לא היה כאן שום מידת הדין ואיך אמרו חז"ל שהיה
מהפך מדת הדין למדת הרחמים.
ומיישב דידוע כל מה שיש בעולם הזה יש בו קליפה ,כי עיקר בריאת אדם לברר ולהכניס הטומאה
לקדושה ,ולכן אי אפשר שיברא שום דבר בעוה"ז שאין בו קליפה ,ויעקב אבינו היה מובחר
שבאבות והיה כולו טהור וקדוש לכן הוצרך עשו להבראות עמו כאחד שהוא כולו טמא ,כדי
שיהיה בהריון זה קדושה וטומאה כדרך כל בריאת העוה"ז .ולכן כתיב כאן 'תומים' שהיו שניהם
תמימים ,זה תמים בקדושה וזה תמים בטומאה ,אבל גבי תמר שהיו שניהם צדיקים כתיב
תאומים ולא חסר כי לא היו תמימים אלא בכל אחד יש קצת טומאה וקליפה.
ולבריאה זו שיהיה אחד כולו קדוש הוצרך הקב"ה תחילה תפילת יצחק לברר הפסולת מיעקב,
כמו העתר שמברר התבן שהיא הפסולת מן התבואה ,ולכן סגר ה' רחמה כדי שע"י תפלת יצחק
יצא יעקב כולו מבורך וטהור ויהיה מובחר שבאבות .ויוצדק פירושו של רבינו בחיי עם הגמ'.
ולכן כתיב 'לנוכח אשתו' כי ע"י שהיתה אחות לבן היה הקליפה גדולה מאוד וקשה להפרידה.
כתיב (כה ,כא) 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא' ,הרשב"ם כתב לנוכח אשתו פירוש
בשביל אשתו .המשך חכמה מפרש כי הוא היה בטוח שיהיה לו זרע ,וכמו שאמר השם יתברך
לאברהם ' וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו' ,רק יתכן
שיוליד מאשה אחרת ,לכן התפלל שכל מה שיוליד יהיה לו מצדקת הלז.
ומה דכתיב 'כי עקרה הוא' באות ו' הוא משום דהיא היתה בת ג' שנים ,ויצחק היה בן ארבעים
בקחתו את רבקה ,ובן ששים שנה היה יצחק בלדת אותם א"כ היתה רבקה בת כ"ג שנה כשילדה,
צא מזה י"א שנה שאינה יולדת כמבואר בגמ' שקטנה אינה יולדת ,ואם כן לא היתה עקרה רק(
י"ב שנים " -הוא" בגימטריא י"ב.
כתיב (כח ,ח) 'וירא עשו כי רעות וגו' וילך עשו אל ישמעאל וגו' .השם משמואל מפרש שעשו
ברשעו לא הרגיש בעצמו שום חסרון וכל דרכו היה ישר בעיניו ,ועשו בגמטריא שלום היינו
שהיה שלום בעצמו ,וגם אחר שראה שנהפך עליו הגלגל פתאום ,שלפני רגעים אחדים חשב שכל
העולם כולו שלו כי הוא יקבל את הברכות ,ופתאום נהפך עליו הגלגל ונעשה עבד ליעקב ,והיה
לו לשים אל לבו שמעשיו הרעים גרמו לו זה ,אבל הוא לא הרגיש שום חסרון במעשיו ,ותלה
הכל בנשיו באשר הן מבנות כנען לא יתכן שזרען יעמדו על הברכה ,וע"כ לקח מבנות ישמעאל
כדי שיהיה זרע מיוחס ואז יחזור הכל אליו .כי בודאי יעקב יתקלקל ח"ו בבית לבן ויתקיים ח"ו
והיה כאשר תריד ,או בפשיטות שיהרוג את יעקב ובהכרח יחזור הכל אליו.
וזה לגמרי היפוך ממדת יעקב שהיה תמיד בעיני עצמו בבחינת עקב ,ואמרינן בגמרא (ברכות י"ג).
דהקורא לישראל יעקב אינו עובר בעשה משום דהדריה קרא ,היינו שאף אחר שהשיג שם ישראל
כי שרית וגו' נשאר עוד בבחינת עקב.
וזה לימוד גדול לכל איש ,אם רואה דלא סליק ביה נהורא דנשמתא אל יתלה בדברים צדדיים
לאמור מפני שאין לו פרנסה או שאין לו מנוחה והתברך בלבבו לאמור שאין בו האשמה ,שזה
מעשה עשו ,רק יתלה החסרון בו בעצמו.
להערות או קבלת הגליון במייל נא לשלוח מייל לכתובת madaneishabbos@gmail.com
