gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צוהר לתיבה · Tzohar Lateiva — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: צוהר לתיבה · Tzohar Lateiva

שבוע: תולדות (2026-11-09)

צוהר לתיבה · Tzohar Lateiva — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫פרשת ּת ֹו ל ד ת‬ ‫ב"ה‬ ‫ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – ּתֹולדת‬ ‫ַאב ָרהָ ם הֹולִיד ֶאת יִצחָ ק – האם יש ספק בכך ?!‬ ‫‪____________________________ __________________________________________________________________________________________________________________________ _____________________________________________________________________________________________________________________________ _________________________________-‬‬ ‫פרשתנו אמורה לספר בתולדותיו של יצחק‪ ,‬בצאצאיו‪ ,‬אך כבר בפסוק הראשון‪" ,‬טורחת" התורה להבהיר לנו את דבר‬ ‫מוצאו של יצחק‪" ,‬ואֵ לֶּה ּתוֹלדֹת יִצחָ ק בֶּ ן ַאב ָרהָ ם‪ַ ,‬אב ָרהָ ם הוֹלִ יד אֶּ ת יִצחָ ק"‪ .‬וכאן מתעוררת מאליה השאלה‪ ,‬לשם מה‬ ‫מזכירה לנו התורה מחדש את העובדה ש" ַאב ָרהָ ם הֹולִיד ֶאת יִצחָ ק"? וכי ניתן לשכוח לידה מופלאה שכזו? ומכיוון שאין‬ ‫בתורה אפילו אות מיותרת‪ ,‬עלינו לנסות ולהבין את המסר שבגו‪ .‬אם נעיין שוב בראשיתו של הפסוק‪ ,‬נגלה שהוא פותח‬ ‫במלה "ואֵ לֶּה"‪ .‬ויש מקום לשאול גם אודות האות ו' הפותחת את הפרשה‪ ,‬שגם היא מיותרת לכאורה‪ .‬עדיין זכורה לנו‬ ‫פתיחה דומה של פרשה אחרת‪" ,‬אֵ לֶּה ּתוֹלדֹת נֹ ח"‪ ,‬בה לא נדרשה האות ו'‪ ,‬ומדוע כאן היא נדרשת?‬ ‫נרד איפוא לשורש התולדה ‪ -‬י‪.‬ל‪.‬ד ‪ -‬המתגלה לראשונה בקללת האשה אחרי חטא עץ הדעת‪ ,‬כאשר הקב"ה אומר לה‬ ‫"בעֶּ צֶּ ב ֵּתל ִדי בָ נִים"‪ .‬לכאורה‪ ,‬הורתה של הלידה בחטא‪ ,‬אך למעשה‪ ,‬מקדים הקב"ה תרופה למכה‪ ,‬אותה הוא מנחית‬ ‫בהמשך הדברים על האדם‪" ,‬כִ י עָ פָ ר א ָּתה ואֶּ ל עָ פָ ר ָּתׁשּוב"‪ .‬בעקבות החטא נקצבים חיי האדם‪ ,‬ולאחר מותו‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫י ֹאבַ ד זכרו‪ .‬אדם הראשון מיטיב לקרוא את המסר החיובי מבעד לדברים הכואבים‪ ,‬וזוכה לגלות את הטוב הגנוז בקללה‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אנו קוראים מייד לאחר מכן‪ ,‬בפסוק הבא‪" ,‬ויִק ָרא הָ ָאדָ ם ֵׁשם ִאׁשּת ֹו חּוָ ה כִ י ִהיא הָ י ָתה אֵ ם כָל חָ י"‪ .‬אדם הראשון מגלה‬ ‫את הפתח שהקב"ה פותח להם כדי לתקן את החטא‪ ,‬ולשוב ולזכות בחיי נצח‪ .‬ניתנת להם האפשרות להמשיך את‬ ‫חיותם באמצעות ההולדה‪ .‬הם יכולים להמשיך נשמה אלוקית אל תוך גוף בשר ודם‪ ,‬שיסודו בעפר‪.‬‬ ‫ניתן לראות בכך גם סיבה לעובדה שאדם קורא לאשתו בשם "חּוָ ה"‪ ,‬במקום בשם 'ח ָיה'‪ ,‬המתאים יותר‪ ,‬לכאורה‪ .‬מהכתוב‬ ‫"ויִפח באפָ יו נִ ׁשמת חיִים וי ִהי הָ ָאדָ ם לנֶּפֶּ ׁש חיָה" עולה שחיותו של האדם היא עניין רוחני‪ .‬האות י' מייצגת את הצד הרוחני‬ ‫יותר שבאדם‪ ,‬את הנשמה‪ ,‬ולכן היא ממוקמת בחלק העליון של השורה‪ .‬אך הבריאה לא נועדה לאפשר את קיומה של‬ ‫הנשמה למעלה‪ ,‬בנפרד מהגוף‪ .‬האות ו' שבאה במקומה‪ ,‬כמו מציגה את "מתיחתה" והמשכתה של האות י' כלפי מטה‪,‬‬ ‫לכוון הגשמי הארצי‪ .‬האות ו' משמשת גם כ‪ -‬ו' החיבור‪ ,‬ומייצגת בשם "חּוָ ה" את פעולת החיבור‪ ,‬של הנפש הרוחנית‬ ‫(ה')‪ ,‬בתוך הגוף החומרי (ח') והגס‪.‬‬ ‫נתייחס כעת לשניים מהצדדים הייחודיים לשרש י‪.‬ל‪.‬ד‪ ,‬הבאים לידי ביטוי בשורשים אחים‪ ,‬הפותחים באותיות 'יל'‪ .‬השרש‬ ‫י‪.‬ל‪.‬ל כמו מייצג את זעקות השבר המלוות את צירי הלידה‪" ,‬בעֶ צֶ ב ֵּּתל ִדי בָ ִנים"‪ .‬לעומתו מייצג השורש י‪.‬ל‪.‬ך (הלך)‪ ,‬את‬ ‫מטרת ההולדה לטווח הארוך‪ .‬למרות המות הגשמי הצפוי ליילוד‪ ,‬אנו מולידים ילדים כדי להמשיך את חיותנו ולהוליך‬ ‫אותם‪ ,‬את עצמנו בעצם‪ ,‬אל התיקון‪ ,‬לחיי נצח‪ .‬התורה מסבירה את הצורך בהולדה‪" ,‬על כֵן יעֲ זָב ִאיׁש אֶּ ת ָאבִ יו ואֶּ ת ִאּמ ֹו‬ ‫ו ָדבק ב ִאׁשּת ֹו והָ יּו לבָ ָשר אֶּ חָ ד"‪ .‬לפי פנימיות‪ ,‬כאשר בחירת בן הזוג נכונה (משמיים)‪ ,‬מדובר למעשה בנשמה אחת‬ ‫שנתחלקה לשתי נשמות‪ .‬מחציתה ניתנה בבעל לעתיד‪ ,‬ומחציתה בזוגתו‪ .‬ההולדה אמורה להעביר את האמצעים והכלים‬ ‫לידי הילד‪ ,‬שאמור לקדם ו"להוליך" את הוריו‪ .‬הילד "מחיה" את הוריו וממשיך להם חיות רוחנית‪ ,‬אף לאחר מותם‪" ,‬מה‬ ‫זרעו בחיים אף הוא בחיים"‪ .‬המילה 'ילד' עולה בגימטריא ‪=( 44‬דם)‪ ,‬כסכום המילים אב‪+‬אם‪ ,‬ומייצגת את "קשר הדם"‬ ‫הביולוגי ‪ .‬אך כמו שחשוב שהולדתו תיעשה על צד הקדושה‪ ,‬כך דרושה עדיין הזרעה רוחנית בילד‪ .‬כדי להופכו מ‪-‬ילד‬ ‫(=דם) לאדם‪ ,‬יש להוסיף ולהכיר לו את השותף השלישי שבו‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬אלופו של עולם המיוצג באות א'‪ ,‬וכפי שמסביר‬ ‫המדרש‪" ,‬ו ֶאת עֲמָ לֵּנּו – אלו הבנים"‪.‬‬ ‫כיצד משתקפים הדברים במילים "ואֵ לֶּה ּתוֹלדֹת יִצחָ ק בֶּ ן ַאב ָרהָ ם‪ ? "...‬כפי שקבעו חז"ל "ואֵ לֶּה – מוסיף על הראשונים"‪.‬‬ ‫עלינו לשוב איפוא לסוף הפרשה הקודמת‪ ,‬שאליה "נקשרת" פרשתנו‪ ,‬ולגלות שם את תולדות ישמעאל‪ .‬ונראה‪ ,‬שמטרת‬ ‫ו' החיבור לומר לנו שלמרות שנפתחה פרשה חדשה‪ ,‬חשוב שנציב‪ ,‬זה לעומת זה‪ ,‬את הכתוב לגבי תולדות יצחק‪ ,‬לעומת‬ ‫תולדות ישמעאל‪ ,‬ונשים לב לשוני המהותי שביניהם‪ .‬הפרשיה המתייחסת לתולדות ישמעאל פותחת "ואֵ לֶּה ּתֹלדֹת‬ ‫יִׁשמָ עֵ אל בֶּ ן ַאב ָרהָ ם אֲ ֶּׁשר יָלדָ ה הָ גָר ה ִּמצ ִרית ִׁשפחת ָש ָרה לַאב ָרהָ ם"‪ .‬שוני ראשון הוא במלה 'ּתלדת' המופיעה אצל ישמעאל‬ ‫בכתיב חסר (במקום תולְד ֹות)‪ .‬שכמו בא לרמז על חיסרון‪ .‬האות ו' מסמלת בקבלה גם את הצדיק‪ ,‬ש"ראשו בשמיים"‬ ‫ורגליו על הקרקע‪ ,‬היודע להכניס רוחניות בכל דבר גשמי‪ .‬אצל ישמעאל חסרים שני המופעים של האות ו'‪ .‬אצל יצחק‬ ‫לעומתו‪ ,‬חסרה ו' אחת בלבד‪ ,‬המרמזת על חסרונו של עשו‪ ,‬שכמו מחסיר מה'ּת ֹולד ֹות' של יצחק‪.‬‬ ‫הבדל משמעותי שני‪ ,‬הוא המקור הרוחני אליו שייך כל אחד מהם‪ .‬תולדה היא משהו הנושא ממהותו של המוליד‪ .‬באשר‬ ‫לישמעאל‪ ,‬מעידה התורה "אֲ ֶּׁשר יָל ָדה הָ גָר ה ִּמצ ִרית ִׁשפחת ָש ָרה לַאב ָרהָ ם"‪ .‬הדבר לא נעשה ביוזמתו של אברהם‪ ,‬אלא של‬ ‫שרה "בֹא נָא אֶּ ל ִׁשפחָ ִתי אּולי ִאבָ נֶּה ִמּמֶּ נָה ויִׁשמע ַאב ָרם לקוֹל ָש ָרי"‪ .‬באותה שעה‪ ,‬כאשר שרה "הדביקה לו" את הגר‪,‬‬ ‫אברם ‪ ,‬במהותו החסרה‪ ,‬עדיין לא השלים את תיקונו הרוחני ולא היה ראוי להוליד משרה‪ ,‬צדיק ברמתו של יצחק‪ .‬רק‬ ‫לאחר שהוסיף הקב"ה אות ה' לשמו‪ ,‬ומל את עצמו‪ ,‬רק אז יכול היה להוליד את יצחק‪ .‬ההבדל ניכר גם במתן השמות‬ ‫ליילודים‪ .‬הָ גָר‪ ,‬ה ִׁשפחה ה ִּמצ ִרית‪ ,‬ולא אברם‪ ,‬היא המצטווה ע"י המלאך‪ ,‬לקרוא לבנה 'ישמעאל'‪ .‬אך אצל יצחק‪" ,‬ויֹאמֶּ ר‬ ‫את אֶּ ת ׁשמ ֹו יִצחָ ק"‪ .‬ישמעאל ואחיו מקטורה‪ ,‬מתייחסים בשרש י‪.‬ל‪.‬ד אחר אמותיהן‬ ‫ֹלקים אֲ בָ ל ָש ָרה ִאׁשּתך ֹילֶּדֶּ ת לך בֵ ן ו ָק ָר ָ‬ ‫אֱ ִ‬ ‫בלבד (לידה גופנית)‪ .‬יצחק לעומתם הוא ה"תולדה" האחת והיחידה של אברהם‪ ,‬כפי שהתורה מקפידה להבליט‪ַ" ,‬אב ָרהָ ם‬ ‫הֹולִיד ֶאת יִצחָ ק" וכפי שהקב"ה הבטיחו "כִ י ביִצחָ ק י ִָק ֵרא לך זָרע!"‪.‬‬ ‫מההיבט הפנימי‪ ,‬המלה 'ּתֹולדֹות' אינה מצטמצמת לצאצאים ביולוגיים בלבד אלא הם גם למעשיו ולקורות חייו‪ ,‬מכיוון‬ ‫שהם משפיעים עליו‪ ,‬על הסובבים אותו ועל העולם כולו‪ .‬על האדם לראות בכל צעד שהוא עומד לעשות‪ ,‬כאילו זה אמור‬ ‫להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו‪ ,‬לכף זכות או להיפך‪ ,‬חלילה‪ .‬פרשתנו מספרת לנו על מאורעות בימיו של יצחק‪,‬‬ ‫אך אין בכך די‪ ,‬כדי שנקבל את ההרגשה שהתוודענו אליו‪ .‬יצחק הוא המוצנע מבין האבות‪ .‬שלא כאברהם או כיעקב‪,‬‬ ‫עליהם מרבה התורה לספר וגם לתאר את הגיגיהם ורגשותיהם‪ .‬יצחק יוצא דופן‪ ,‬ולא בזאת בלבד‪ .‬אברם הגיע לכנען‬ ‫מארם נהרים‪ ,‬ואף ירד מצרימה בזמן הרעב‪ .‬יעקב הלך לחרן‪ ,‬ובסוף ימיו ירד גם הוא מצרימה‪ ,‬אך ליצחק אסור לצאת‬ ‫מן הארץ‪ .‬לכן בשולחו את אליעזר לחרן‪ ,‬לקחת לבנו אשה‪ ,‬אברהם מזהיר אותו‪ִ " ,‬ה ָשמֶּ ר לך פֶּ ן ָּת ִׁשיב אֶּ ת בנִ י ָׁשּמָ ה"‪ .‬חז"ל‬ ‫מסבירים זאת בקדושה מיוחדת‪ ,‬שנתקדש בה יצחק‪ ,‬ומכנים אותו "עולה תמימה"‪ ,‬מכיוון שנעקד מרצון על גבי המזבח‪.‬‬ ‫גם בדרכו הרוחנית‪ ,‬שונה יצחק מאברהם‪ .‬אברהם מייצג את החסד‪ .‬הוא משתדל להשפיע רוב‪-‬טובה ואור רוחני על‬ ‫ה סובבים אותו‪ .‬הוא רוצה להיטיב עם כולם‪ ,‬בגלותו להם את דבר קיומו של בורא‪-‬עולם‪ .‬אם נבדוק מה הם היעדים‬ ‫שיצחק מציב לעצמו‪ ,‬במה הוא מתעסק ומה מציק לו‪ ,‬נגלה שיש לו לכאורה‪ ,‬מטרה כלכלית חשובה‪ ,‬הוא שב וחופר את‬ ‫בארות המים שחפר אביו בשעתו‪ ,‬וסיתמום פלישתים‪ .‬למרות שרועי גרר רבים עם רועיו ומתעשקים עימו (עושקים אותו)‪,‬‬ ‫הוא ממשיך ואף מצליח לגלות בארות מים חדשות‪ ,‬עד שמתנגדיו נשברים ומניחים לו‪ .‬אם התורה מספרת לנו בפירוט‬ ‫כזה על חפירתה של כל אחת מהבארות‪ ,‬משמע שיש במעשה זה‪ ,‬כדי ללמדנו על יצחק בפרט‪ ,‬וגם להעביר מסר רוחני‬ ‫לדורות הבאים‪ .‬אברהם אבינו פעל להורדת אורות (חסדים)‪ ,‬מהקב"ה אל האדם‪ .‬כאשר סיפק לאורחיו את כל צורכם‪,‬‬ ‫הקפיד להסביר להם שלא משלו הוא נותן‪ ,‬אלא משל רבונו של עולם‪ ,‬ולכן‪ ,‬לא לו עליהם להודות‪ ,‬אלא לקב"ה‪ .‬יצחק‬ ‫לעומתו‪ ,‬מייצג את מידת הגבורה‪ .‬הוא צועד צעד אחד קדימה ומאמין שבתוך כל אדם יש ניצוץ אלוקי חבוי‪ ,‬ושאם נחפור‬ ‫במעטה‪ ,‬בקרקע הצחיחה‪ ,‬נגלה מים חיים‪ ,‬אותם נוכל להעלות מהתחתית אליה הגיעו‪ .‬כך‪ ,‬יכולים גם אנו לעשות שימוש‬ ‫בנשמה הטהורה שניתנה בנו‪ ,‬ואם אך נחפור בתוך נפשנו פנימה מבעד לקליפות‪ ,‬נזכה לגלות מים חיים‪ ,‬בהם נוכל‬ ‫להרוות את נפשנו ואף להשקות את סביבתנו‪.‬‬ ‫בראשית הפרשה‪ ,‬מספרת לנו התורה על יחסם השונה של יצחק ורבקה לילדיהם‪" ,‬ויֶּאֱ הב יִצ ָחק אֶּ ת עֵ ָשו כִ י ציִד בפִ יו‬ ‫ו ִרב ָקה אֹ הֶּ בֶּ ת אֶּ ת יעֲ קֹ ב"‪ .‬הכיצד‪ ,‬יצחק צדיק יסוד עולם‪ ,‬מוליד בן כעֵ ָשו הרשע? וכיצד יתכן שהוא אוהב אותו יותר מאשר‬ ‫את יעקב? האם אינו יודע לקרוא נכון את התמונה? האם עשו מצליח "לעבוד" על אביו כל הזמן? התורה מנמקת את‬ ‫אהבתו של יצחק לעשו‪" :‬כִ י ציִד בפִ יו"‪ .‬היעלה על הדעת חלילה‪ ,‬שסיבה גשמית כמו תאוות אכילה‪ ,‬בנוסף לתמימותו של‬ ‫יצחק‪ ,‬היא המטה את לבו לעבר עשו? לכן אומר המדרש‪" ,‬שהיה צד את אביו הצדיק בפיו"‪ .‬שהיה עשו שואל את יצחק‬ ‫שאלות מתחסדות‪ ,‬כמו "כיצד מעשרין את המלח?"‪ ,‬כדי להפגין רצונו כביכול‪ ,‬להדר ולהחמיר על עצמו‪ .‬ודווקא רבקה‪,‬‬ ‫שבאה מביתו של לבן הרמאי‪ ,‬עליה‪ ,‬לא ניתן "לעבוד בעינים"‪ ,‬היא יודעת להבחין בין תמימות ובין התחזות‪ .‬מעיון בפסוק‬ ‫נגלה גם‪ ,‬כי אהבתו של יצחק את עשו‪ ,‬מתוארת בלשון עבר‪" ,‬ויֶּאֱ הב יִצחָ ק אֶּ ת עֵ ָשו"‪ ,‬ואילו אצל רבקה‪ ,‬מדבר הכתוב‬ ‫בהווה "וְ ִרבְ ָקה אֹ הֶּ בֶּ ת ֶאת ַיעֲקב "‪ .‬השימוש בלשון עבר‪ ,‬באשר לאהבתו של יצחק את עשו‪ ,‬מרמזת לנו על היותה זמנית‪,‬‬ ‫ועל מעין התפכחות שבאה מאוחר יותר‪ ,‬לאחר שיעקב מקבל את הברכות‪.‬‬ ‫ועוד מוזר‪ ,‬שמלבד אדם הראשון‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב הקבורים במערת המכפלה‪ ,‬מספר המדרש‪ ,‬כי ראשו של עשו‪,‬‬ ‫מצוי אף הוא במערה‪ ,‬מונח בחיקו של יצחק‪ .‬הדבר אירע כאשר באו בני יעקב ממצרים‪ ,‬לקבור אותו אחרי מותו‪ ,‬במערת‬ ‫המכפלה‪ .‬עשו עיכב את הקבורה‪ ,‬בטענה שהמקום מגיע לו כיורש‪ ,‬שהרי יעקב קבר כבר את לאה אשתו‪ ,‬ולכאורה‪,‬‬ ‫מיצה כבר בכך את זכאותו‪ .‬חושים בן דן‪ ,‬בהיותו חֵ ֵרש ‪ ,‬לא הבין במה דברים אמורים‪ ,‬אך משהבין שעשו מעכב‪ ,‬הרים‬ ‫את אלתו והכהו בראשו‪ .‬מעצמת המכה ניתז ראשו של עשו מגופו ונחת בחיקו של יצחק‪.‬‬ ‫ומסביר אדמו"ר הזקן‪" ,‬בעל התניא"‪ ,‬שנשמתו של עשו היתה גדולה ועצומה‪ ,‬אפילו יותר מזו של יעקב‪ .‬וכשיש מקור של‬ ‫מתח גבוה‪ ,‬של אנרגיה גבוהה‪ ,‬הרי כדי למנוע סכנה‪ ,‬יש לדאוג לבידוד מתאים‪ ,‬שימנע חלילה‪ ,‬התחשמלות או קרינה‪.‬‬ ‫אם נמשיל זאת לכור גרעיני‪ ,‬הרי שיידרשו קירות עופרת עבים כדי למנוע קרינה רדיו‪-‬אקטיבית‪ .‬גופו של עשו ונפשו‬ ‫הבהמית‪ ,‬שימשו אצלו כאמצעי לבידוד ולהפרדה‪ ,‬מהנשמה האלוקית שבו‪ .‬בכור כזה‪ ,‬ניתן לפרוק את האנרגיה בהדרגה‬ ‫ובמינון נמוך יחסית‪ ,‬ע"י שנאים (טרנספורמטורים) המקטינים את המתח‪ ,‬ובכך לאפשר שימוש גם במוצרי החשמל‬ ‫שברשותנו‪ .‬יצחק שהיה מודע לאוצר הטמון בעשו‪ ,‬רצה לגלות את האורות הטמונים בו ע"י חפירה פנימה‪ ,‬ע"י סילוק‬ ‫הקליפות החיצוניות‪ .‬רק לאחר שברך את יעקב‪ ,‬הבין‪ ,‬שיעקב הוא האמצעי שנועד "לחלוב" בהדרגה ולאורך הדורות‪,‬‬ ‫את האורות הרוחניים שבעשו‪ .‬עשו מייצג את אֶּ דוֹם‪ ,‬את רומי ואת הנצרות‪ .‬לאורך הגלות‪ ,‬הצטרפו לעם ישראל גרים‬ ‫רבים מאדום‪ ,‬שתרמו תרומה משמעותית בתחום התורה שבעל‪-‬פה ("ציִד בפִ יו")‪ .‬מדובר באבני יסוד חשובות מאוד כמו‪:‬‬ ‫הנביא עובדיה‪ ,‬אונקלוס (המתרגם והמפרש הראשון של המקרא)‪ ,‬שמעיה ואבטליון (שקדמו להלל ושמאי)‪ ,‬התנא הגדול‬ ‫רבי מאיר בעל הנס‪ ,‬עליו נאמר "סתם ִמשנָה רבי מאיר"‪ ,‬ועוד גרים רבים ונכבדים‪ ,‬עד שאחת מהסיבות שעם ישראל‬ ‫נשלח לגלות‪ ,‬היתה כדי לקלוט ניצוצות של קדושה‪ ,‬המצויים בגרים מצאצאיו של עשו (מה שאין כן בישמעאל)‪.‬‬ ‫דבר חסידות‬ ‫בענינים הגשמיים צריך להסתכל במי שהוא למטה ממנו‪ ,‬ולהודות לה' יתברך כי טוב‪ ,‬על חסדו הרב עימו (על שאינו במצב‬ ‫ירוד)‪ .‬בענינים הרוחניים לעומת זאת‪ ,‬עליו להסתכל במי שמצוי במדרגה גבוהה משלו‪ ,‬ולהתחנן לה' שיתן לו דעה טובה‬ ‫להתלמד ממנו‪ ,‬וכוח ועוז‪ ,‬שיוכל לעלות ולהתעלות (להימצא כל הזמן במצב של עלייה)‪( .‬מעובד מתוך היום יום – אדמו"ר הריי"צ)‬ ‫שבת שלום ומבורך‬ ‫ח נ ן ח ס ן‬ ‫אם ברצונך לקבל את הגיליון במייל או במסרון‪ ,‬אנא פנה אל ‪ hhananv@gmail.com‬או לטלפון ‪052-569-9691‬‬