gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מכתלי בית הדין · Mikaslei Beis Din — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מכתלי‬ ‫משולחנו של הגאון‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫בית הדין‬ ‫תשובות אקטואליות‬ ‫ריש מתיבתא 'עוז והדר'‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫על הפרשה‬ ‫גיליון שע"ב‪ ,‬פר' תולדות תשפ"ז‬ ‫קרן נישואין שהופקדה לנכד‬ ‫שנפטר – למי שייכים הכספים?‬ ‫(מאמר המשך משבוע שעבר)‬ ‫אחריו אלמנה‪ ,‬בן ובת‪.‬‬ ‫אנשי המקום מינו שני גבאים שאספו מדי‬ ‫שבוע כסף לפרנסת המשפחה‪ .‬לאחר זמן נפטרה‬ ‫גם האם‪ ,‬והמתנדבים הסכימו שלכל הפחות עד‬ ‫סוף אותה שנה ימשיכו הגבאים באיסוף הכספים‬ ‫תרומת הדשן ומהרנא"ח שהובאו בגיליון רעק"א‬ ‫שבנותן לבתו או לבת בתו דעת כל הראשונים‬ ‫שגומר לתת את המתנה מיד‪ ,‬ואין כאן תנאי רק‬ ‫מראה מקום להוציאו לנישואין‪.‬‬ ‫וא"כ בנידון דידן שציווה לתת מעות לנכדיו‪,‬‬ ‫שבוע שעבר הבאנו את השאלה שנשאלה‬ ‫בבית הדין‪ ,‬עם סיפור המעשה‪ ,‬ותחילת‬ ‫הדיון והמשא ומתן ההלכתי‪ ,‬השבוע‬ ‫נמשיך ונסיים את היוצא להלכה ממה שנפסק‬ ‫ב‬ ‫בבית הדין‪ ,‬ונזכיר בקצרה שוב את דבר המעשה‪.‬‬ ‫כבתחילה‪ .‬בסוף השנה הוחלט שהגבאים ישמשו‬ ‫לדעת השו"ע כיון שציווה לתת מיד חלה המתנה‬ ‫ר' יקותיאל זלמן רוזנצרן‪ ,‬יהודי אמיד ובעל‬ ‫כאפוטרופוסים על הכסף לטובת היתומים‪ ,‬ישמרו‬ ‫ואפילו לא נישאו אינם צריכים להחזיר‪ ,‬ולדעת‬ ‫צדקה‪ ,‬ביקש בהגיעו לגיל גבורות להבטיח כי לכל‬ ‫אותו עד שיגדלו‪ ,‬והבת תקבל את חלקה כשתהיה‬ ‫הרמ"א יש תנאי של נישואין‪ ,‬ולדעת תרומת הדשן‬ ‫אחד מנכדיו תהיה בבוא העת התחלה מכובדת‬ ‫ראויה להינשא‪ ,‬ואילו הבן יוכל לעשות בחלקו‬ ‫בקרוביו אין תנאי של נישואין‪ .‬משום כך‪ ,‬אין‬ ‫לקראת נישואיו‪ .‬לשם כך הפריש מכספו קרן‬ ‫ככל אדם‪.‬‬ ‫להוציא את הכסף מידי המחזיק‪.‬‬ ‫מיוחדת בסך חמישים אלף שקלים עבור כל אחד‬ ‫כאשר גדל הבן מסרו לו את חלקו והוא נשא‬ ‫הקרן שביד הנאמן‬ ‫מן הנכדים‪ ,‬והפקיד את הכספים בידיו של ר'‬ ‫ונתן בו‪ .‬לאחר מכן מת גם הבן‪ ,‬והכסף שנותר‬ ‫בנידון שלפנינו‪ ,‬הסב לא הסתפק באמירה‬ ‫מרדכי שלמה וייסשטרום‪ ,‬איש נאמן שעליו סמך‪,‬‬ ‫נשמר כולו לצורך נדוניית אחותו‪ ,‬עד שהגיע‬ ‫עתידית כי ייתן לנכדו חמישים אלף שקלים‬ ‫כדי שישמור את הקרנות עבור הנכדים עד שיגיע‬ ‫לסכום של שש מאות זהובים‪ .‬לבסוף נפטרה גם‬ ‫כשיינשא‪ ,‬אלא הוציא את הכסף מרשותו והפקידו‬ ‫כל אחד מהם לפרקו ויזדקק לכסף לצורך נישואיו‪.‬‬ ‫הבת קודם נישואיה‪ .‬המתנדבים ביקשו לקבל את‬ ‫בפועל ביד נאמן כקרן מיוחדת עבור הנכד לצורך‬ ‫חלפו כמה שנים‪ ,‬ולמרבה היגון אירע אסון‬ ‫הכסף בחזרה‪ ,‬ואילו השואל סבר שיש להשתמש‬ ‫נישואיו‪.‬‬ ‫במשפחה‪ .‬אחד הנכדים‪ ,‬אליעזר מנחם‪ ,‬שעדיין‬ ‫בו לצורכי ציבור‪ ,‬מאחר שמעיקר הדין הוא שייך‬ ‫לפי ביאור הסמ"ע‪ ,‬אם עצם ההפקדה נעשתה‬ ‫לא זכה להקים את ביתו‪ ,‬טבע רח"ל בים בחוף בת‬ ‫ליורשי הבת‪ ,‬ואין לך אדם בישראל שאין לו‬ ‫בדרך של 'תנו' לנכד‪ ,‬נראה שהנכד זכה בכסף‬ ‫ים ונפטר לבית עולמו‪.‬‬ ‫גואלים‪.‬‬ ‫מיד‪ ,‬והציון שהוא מיועד לנישואין אינו דוחה‬ ‫עתה התעורר ספק ביד הנאמן בנוגע לקרן‬ ‫צדקה שכבר הגיעה‬ ‫את עצם הזכייה‪ .‬גם לשיטת הלבוש‪ ,‬אם לא נאמר‬ ‫שהסב ייחד עבורו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אם הכסף כבר‬ ‫החתם סופר מתבסס על מה שכתב הר"י‬ ‫שהכסף יינתן לו 'בהוצאות נישואיו' אלא הופרש‬ ‫נחשב כמתנה שזכה בה אליעזר מנחם בחייו‪,‬‬ ‫מקורביל דמה שהמתנה חוזרת כאשר מתה ולא‬ ‫עבורו ונמסר לנאמן לשומרו עד אותה שעה‪ ,‬יש‬ ‫אלא שהופקד ביד הנאמן עד שעת נישואיו‪ ,‬הרי‬ ‫נישאת משום שלא נתקיימה מחשבתו‪ ,‬והביא‬ ‫לומר שמתנה כבר חלה‪.‬‬ ‫לאחר פטירתו עובר הכסף ליורשיו‪ ,‬ובמקרה דנן‬ ‫ראיה ממה שאמר אביי כי מה שהכהנים אינם‬ ‫וכל שכן לשיטת הקצות החושן‪ ,‬שעיקר‬ ‫הוא אביו היורש את בנו‪ .‬מאידך‪ ,‬שמא מעולם לא‬ ‫צריכים להשיב את הדמים שניתנו בידם לכפרה‬ ‫החילוק הוא בין חפצים לבין מעות‪ .‬כאן לא‬ ‫ניתנה לו הקרן אלא על דעת שיגיע לכלל נישואין‪,‬‬ ‫כאשר מת הגזלן ואינו יכול להתכפר בקרבן‬ ‫הופרשו עבור הנכד חפצי נישואין מסוימים‪ ,‬אלא‬ ‫וכיוון שלמרבה הצער לא נתקיימה מטרת הנתינה‪,‬‬ ‫האשם‪ ,‬כיון שגם במה שנתן לכהנים יש לו תועלת‬ ‫סכום קבוע של חמישים אלף שקלים במזומן‪ ,‬ואם‬ ‫לא זכה בה כלל‪ ,‬והכסף נותר בכלל נכסי הסב‬ ‫שכסף מכפר מחצה‪ ,‬ומוכח שכאשר יש תועלת‬ ‫כן נראה שהזכרת הנישואין אינה אלא ציון מטרת‬ ‫ושייך ליורשיו‪.‬‬ ‫בנתינה אפילו שאין זו כל כוונתו‪ ,‬אין אומרים‬ ‫הכסף‪ ,‬ואילו הזכייה עצמה חלה מיד‪.‬‬ ‫השאלה היא אפוא‪ :‬האם עצם הפקדת חמישים‬ ‫שהמעות חוזרים‪ ,‬ומכאן שאם נתן לנישואין ולא‬ ‫ויתר על כן נראה‪ ,‬כי כל מה שנתן בחייו לנאמן‬ ‫אלף השקלים ביד נאמן עבור הנכד הקנתה לו‬ ‫נישאת‪ ,‬אך קיים בזה מצוות צדקה הרי נתקיימה‬ ‫הוא כדי להוציא ממון זה מן הירושה של הבנים‬ ‫את הקרן מיד‪ ,‬והמילים שנועדה 'לצורך נישואיו'‬ ‫מחשבתו ואין אומרים להחזיר הדמים‪ ,‬ורק כאשר‬ ‫לעשותו כמתנה מחיים לנכדים‪ ,‬ונמצא שהקנה‬ ‫אינן אלא ציון מטרת המתנה‪ .‬או שמא כל הזכייה‬ ‫לא קיים מצוה כלל צריכים להחזיר הדמים‪.‬‬ ‫להם מיד את הדמים שביד הנאמן‪ ,‬רק שהוא‬ ‫הותנתה בכך שיינשא בפועל‪ ,‬ומשלא הגיע לכך‬ ‫ביקש מן הנאמן שיתנו להם את הדמים רק סמוך‬ ‫אין ליורשיו כל זכות בכסף?‬ ‫שליח או מקבל‬ ‫לנישואיהם כדי שלא יוציאו את הדמים בדברים‬ ‫החתם סופר כתב שלמעשה נראה שאין כאן‬ ‫אחרים אלא בשעת הנישואין‪.‬‬ ‫מחלוקת כלל בין הראשונים‪ ,‬אלא שכל אחד עוסק‬ ‫מתי אין יורשי המקבל זוכים‬ ‫לפי זה‪ ,‬נידון דידן עומד במחלוקת הפוסקים‬ ‫מעתה נמצא שיש כמה צדדים שבהם אין יורשי‬ ‫במציאות אחרת‪.‬‬ ‫הנזכרת‪ ,‬אם מאחר שלא נישאו המתנה חוזרת‬ ‫המקבל זוכים‪ .‬לדעת הסמ"ע‪ ,‬במקום שלא נאמרה‬ ‫סברת הרשב"א נכונה כאשר הכסף כבר הגיע‬ ‫לנותן‪.‬‬ ‫ליד העני‪ .‬משעה שהנותן מסר לעני את הפרוטה‬ ‫לשון 'תנו'‪ ,‬אין הזכייה חלה קודם הנישואין‪.‬‬ ‫לצורך מזונותיו‪ ,‬הוא כבר קיים את מצוותו‪ .‬גם אם‬ ‫היתומה שמתה לאחר שקיבצו מעות‬ ‫לדעת קצות החושן והנתיבות‪ ,‬אם הציווי היה‬ ‫לאחר מכן העני משנה מדעת בעל הבית ומשתמש‬ ‫עבורה‬ ‫לתת חפצים לצורך הנדוניה‪ ,‬אין הזכייה חלה‬ ‫בכסף לדבר אחר‪ ,‬אין זה מפחית מהמצוה של‬ ‫יסוד חשוב נוסף מצינו בתשובת חתם סופר‬ ‫מיד‪ .‬ולדעת הרמ"א‪ ,‬יש שיטה שלעולם אין יורשי‬ ‫הנותן‪ ,‬הנתינה כבר נתקיימה‪ ,‬והדבר דומה ל'כסף‬ ‫(חלק ה סימן קמז)‪ .‬הוא נשאל מאת ידידו הרב‬ ‫המקבלת זוכים בכסף שניתן לצורך נישואיה אם‬ ‫מכפר מחצה'‪ ,‬יותר מכן כאן שהוא מכפר כולו‪.‬‬ ‫הגאון המופלג רבי פישל‪ ,‬אב"ד קהילת שארעוואר‪,‬‬ ‫לבסוף לא נישאה‪.‬‬ ‫והוא הדין בכסף לנדוניה שהאב מצוה לתת נדוניה‬ ‫ובנו רבי יוסף משה‪ ,‬על מעשה בעני שמת והניח‬ ‫וכתב הרמ"א שכן נראה עיקר לדינא‪ .‬אך לדעת‬ ‫הרמ"א שסבר כדבר פשוט שאדם שעושה מצוה‬ ‫שקלים כמתנה מיוחדת עבור כל נכד‪ ,‬הוציא את‬ ‫לבתו כדי שימצאו לה לוקחים כמו שנאמר בגמרא‬ ‫רבה להעמיד סכום גבוה לנישואי יתומה אינו‬ ‫הכסף מרשותו ומסר אותו לנאמן כדי שישמור‬ ‫(כתובות נב‪ ):‬הא נמי דאורייתא הוא‪ ,‬דכתיב 'קחו‬ ‫מוכן בשום פנים ואופן שהממון יצא על דבר‬ ‫אותו מעתה עבור אותו נכד‪ ,‬אלא שייעד את‬ ‫נשים והולידו בנים ובנות‪ ,‬וקחו לבניכם נשים ואת‬ ‫אחר שאין מצוה‪ ,‬ואין לו נחת רוח במה שיאמרו‬ ‫השימוש בו לצורך נישואיו‪ ,‬נחשב הנאמן כמי‬ ‫בנותיכם תנו לאנשים'‪ .‬בשלמא בנים בידיה קיימי‪,‬‬ ‫לו שמה איכפת לך ואתה כבר קיימת מצוה‪ ,‬וזה‬ ‫שמחזיק את הכסף עבור הנכד וכשומר שלו‪ ,‬ולא‬ ‫אלא בנתיה מי קיימן בידיה‪ ,‬הא קא משמע לן‬ ‫כל משמעות סברת רבינו חיים כהן כמבואר באור‬ ‫כשליח עתידי בלבד של הסב‪ ,‬ונתקיימה מצוה‬ ‫דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי‪ ,‬כי היכי דקפצי‬ ‫זרוע (צדקה סי' ז)‪ ,‬וגם זה נחשב אצלו שלא קיים‬ ‫מיד‪ .‬באופן כזה‪ ,‬לפי דברי החתם סופר‪ ,‬אם הנכד‬ ‫עלה ואתו נסבי לה'‪ .‬ואם כבר נמסרה הנדוניה‬ ‫מצוה כלל‪ .‬ובפרט סברא זו קשה באב המעמיד‬ ‫נפטר קודם נישואיו‪ ,‬הכסף עובר ליורשיו‪.‬‬ ‫לבת הרי קיים מצוותו והמתנה חלה‪ ,‬ואם מתה‬ ‫נדוניה לבתו לומר שכיון שהגיע הנדוניה לבתו‬ ‫והגם שהמצוה להשיא את בנותיו על ידי‬ ‫יורשיה יורשים אותה‪.‬‬ ‫אפילו לא נישאת ניחא ליה בזה שהוא מצידו קיים‬ ‫העמדת הנדוניה נאמר על האב לבנותיו‪ ,‬הרי‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הר"י מקורביל עוסק באופן שבו‬ ‫המצוה להעמיד נדוניה‪ ,‬שקרוב לומר שהאב רוצה‬ ‫בפסוק נאמר גם 'וקחו לבניכם נשים' שגם את‬ ‫הכסף לא ניתן לבת הענייה עצמה‪ ,‬אלא נשאר‬ ‫בנשואי בתו ולא בקיום המצוה להעמיד הנדוניה‪.‬‬ ‫בניו יש להשיא‪ ,‬אלא שלבנותיו שצריכים להעמיד‬ ‫ברשות הנותן‪ ,‬או שאביה אסף אותו עבורה ונועד‬ ‫זאת ועוד שהרי המצוה היא לחתנה והעמדת‬ ‫נדוניה האב מצוה לטרוח בזה‪ ,‬אבל בניו שיכולים‬ ‫למסרו לה רק בשעת הנישואין‪ .‬במקרה כזה האב‬ ‫הנדוניה היא רק הכשר מצוה שירבו הקופצים‬ ‫להסתדר בעצמם אינו חייב בזה ורק למצוא להם‬ ‫אינו מחזיק בכסף כידה של הבת‪ ,‬אלא כשליח‬ ‫לשאתה‪ ,‬ואין כאן מצוה בפני עצמה וכמו בנתינה‬ ‫שידוך ראוי‪ ,‬אבל בזמן הזה שאין ביד הבנים דמי‬ ‫להעבירו לה כאשר תגיע שעת המטרה‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫של כסף לעני‪ .‬ומכל הני טעמי נראה שלא סברו‬ ‫ממון כדי לחתן את עצמם‪ ,‬מסתבר שגם לבניו יש‬ ‫אם מתה הבת או שהנישואין לא יצאו לפועל‪ ,‬לא‬ ‫הרמ"א ושאר האחרונים לחידושו של החתם‬ ‫לסייע לנישואיהם‪.‬‬ ‫קיים מצוה כלל שלא הגיעו המעות לידי הענייה‬ ‫סופר‪.‬‬ ‫ועדיין יש לומר שרק האב נצטווה בכך‪ ,‬ולא‬ ‫וכיון שלא נתקיימה מטרת הנתינה כלל המעות‬ ‫וכבר נתבאר לעיל החילוק העולה מדברי‬ ‫שאר קרובים‪ ,‬אך ראה תשובת מהרש"ך (ח"ב סי'‬ ‫חוזרות לנותנים‪.‬‬ ‫תרומת הדשן ומהראנ"ח שהובא בגיליון רעק"א‪,‬‬ ‫קפא) שכתב דכיון שהאב מצוה בזה‪ ,‬מדין קרוב‬ ‫גם רבינו חיים הכהן מדבר באדם שנדר לתת‬ ‫בין נידון הרשב"א והריטב"א שהוא בנותן לקרובו‬ ‫קרוב קודם שנאמר לגבי מצות צדקה‪ ,‬חייב קרובו‬ ‫כסף ועדיין לא הוציאו מתחת ידו‪ ,‬ומת המקבל‪,‬‬ ‫ודעתו קרובה יותר לתת בכל אופן ורק להיות‬ ‫העשיר לסייע בידו במצוה זו‪.‬‬ ‫בזה סבר רבי חיים כהן שפשוט שאין צריך לתת‬ ‫מראה מקום לעשות בדמים שימוש לנישואין‪,‬‬ ‫לדעת החתם סופר‪ ,‬היה נראה לחלק בין‬ ‫את הכסף‪ ,‬שכן מעולם לא התכוון הנודר לתתו‬ ‫לבין נתינה לצרכי צדקה שיש בדבר דעת חזקה‬ ‫נכדים שיכולים להינשא בלא העזרה הכלכלית‬ ‫אלא אם יגיע המקבל לידי נישואין ויעשה מצוותו‪,‬‬ ‫שאינו מוכן שהמעות לא ישמשו כלל צדקה‪ .‬וגם‬ ‫של הסב לנכדים שאינם יכולים‪ ,‬שבנכדים‬ ‫אך כל שהכסף נשאר אצלו אין לו מצוה כלל‪.‬‬ ‫נתבאר דעת השו"ע והרמ"א שלא חילקו בזה‪.‬‬ ‫שיכולים להסתדר‪ ,‬הרי אין מצוה במתנה שהעמיד‬ ‫אפוטרופוס כיד היתומים‬ ‫העולה לדינא בנידון דידן‬ ‫לנישואין הנכד‪ ,‬ולא שייך לומר שנעשה רצונו‬ ‫לגבי המקרה שנשאל עליו‪ ,‬החתם סופר עצמו‬ ‫אם הסבא רבי יקותיאל זלמן מסר את הממון‬ ‫בעצם מה שהממון נמסר לידי הנאמן שבזה כבר‬ ‫קיים מצוה‪ .‬אלא שמאחר שהסב נתן לכל הנכדים‬ ‫הסתפק תחילה אם הגבאים שקיבלו את הכסף‬ ‫ביד הנאמן רבי מרדכי שלום‪ ,‬כדי שישאר הממון‬ ‫עבור היתומים דומים לאב המקבץ כסף עבור‬ ‫שלו ורק בשעת הנישואין יקנה לנכדיו‪ ,‬הרי שהנכד‬ ‫באופן אחד‪ ,‬קצת קשה לחלק בדעתו ולומר‪,‬‬ ‫שלנכדים שאין ממון להינשא כוונתו הייתה שיהיה‬ ‫בתו‪ ,‬שאינו אלא שליח למסור לה את הכסף בעת‬ ‫אליעזר מנחם שטבע בחוף ימה של בת ים מעולם‬ ‫נישואיה‪ ,‬ולעת עתה לא קיים הנותן מצוה כי לא‬ ‫לא נישא ולא הקנה ממון כדי שירשוהו קרוביו‪.‬‬ ‫שלהם בכל אופן שבכך כבר קיים המצוה שלו‪,‬‬ ‫ונכדים שיש להם ממון כוונתו הייתה להתנות‬ ‫היגע לידי הבת‪ ,‬ולכן אם לא הגיעה לנישואין חוזר‬ ‫אבל אם הקנה את הממון מיד בשעת המסירה על‬ ‫הכסף לנותנים‪.‬‬ ‫דעת שהנאמן ימסור אותו רק בשעת הנישואין‪,‬‬ ‫דווקא אם יינשאו ויצטרכו לנישואיהם לממון זה‪.‬‬ ‫והיותר נראה שדעת הסב שווה בכולם להשוות‬ ‫אולם מסקנתו הייתה שיש לחלק‪ .‬אפוטרופוסים‬ ‫הרי שכבר היה הממון של אליעזר מנחם‪.‬‬ ‫כל הנכדים בעשיה אחת‪ ,‬לתת בלי כל תנאי של‬ ‫שנתמנו לטובת היתומים אינם שליחים בעלמא‬ ‫דעת השו"ע ‪ -‬שהמתנה נשלמה‪ ,‬וכיון שזמן‬ ‫של הנותנים‪ ,‬אלא 'יד היתומים'‪ .‬ממילא‪ ,‬כאשר‬ ‫נישואין כבר לא יבוא‪ ,‬יש לתת את המתנה מיד‪.‬‬ ‫ביטול אם ימות קודם הנישואין‪ ,‬כדי שלא לחלק‬ ‫בין הנכדים‪.‬‬ ‫הכסף נמסר לידם עבור היתומים‪ ,‬נחשב הדבר‬ ‫דעת הרמ"א ‪ -‬שכיון שהמתנה ניתנה על דעת‬ ‫כאילו כבר זכו בו היתומים ונשלמה מצוותם של‬ ‫ותנאי הנישואין‪ ,‬אם לא נישא חייב להחזיר לנותן‪.‬‬ ‫דברי החתם סופר הם לא בדעת הרמ"א‬ ‫הנותנים‪.‬‬ ‫אמנם יש לומר שבאופן דידן יש סברא שהסב אינו‬ ‫והנה שורש חידושו של החתם סופר‪ ,‬שגם‬ ‫אין הדבר דומה לשליח רגיל‪ ,‬שאם לא נאמר‬ ‫רוצה לחלק בין הנכדים‪ ,‬וכשם שהכל נוטלים גם‬ ‫מה שכתבו הראשונים כאשר אדם נותן למטרת‬ ‫לו 'זכי' ומת המקבל קודם שקיבל את המתנה‪,‬‬ ‫נכד זה יקבל את חלקו‪ ,‬ואם הם מקבלים בשעת‬ ‫נישואין הדבר עושה תנאי במתנה‪ ,‬אין הכוונה‬ ‫חוזרת המתנה ליורשי הנותן‪ .‬באפוטרופוס‬ ‫הנישואין הוא יקבל בשעת מיתתו ויזכו בו יורשיו‪.‬‬ ‫לתנאי שאם לא תינשא תחזיר‪ ,‬אלא לתנאי‬ ‫שנקבע לשמור את הממון עבור היתומים‪ ,‬זכה‬ ‫דעת התרומת הדשן ‪ -‬שכיון שהמתנה היא‬ ‫שתתקיים מצוה בידו‪ ,‬ולכן אם הגיע המעות לידה‬ ‫האפוטרופוס עבורם‪ ,‬והכסף שייך להם‪ .‬ואם מתו‪,‬‬ ‫לקרוביו‪ ,‬ממילא גמר והקנה בכל אופן‪ .‬והביאו‬ ‫רק לבסוף לא נישאת‪ ,‬אין קפידא מצד הנותן‬ ‫שייך הכסף ליורשיהם‪ .‬ובמקום שאין היורשים‬ ‫דבריו מהראנ"ח והגרעק"א‪.‬‬ ‫כתנאי לבטל המתנה‪.‬‬ ‫ידועים‪ ,‬כתב החתם סופר שיש לעשות בכספים‬ ‫דעת החתם סופר – שמאחר שקיים מצוה במה‬ ‫ולדעת החתם סופר רק הראבי"ה נחלק מכל‬ ‫צורכי ציבור‪.‬‬ ‫שסייע לאביו להעמיד את הנדוניה‪ ,‬כבר נתקיים‬ ‫הראשונים לומר שאפילו לא נתקיימה המצוה‬ ‫מכאן עולה יסוד גדול לנידון שלפנינו‪:‬‬ ‫מקצת כוונתו‪ ,‬ואין המתנה חוזרת‪ .‬והעלינו‬ ‫כלל‪ ,‬אין המתנה בטלה‪ ,‬אך כל הראשונים‬ ‫יש להבחין בין מי שמקבל את הכסף כשליחו‬ ‫שאפילו לנכד שיש ממון לאביו ואין‬ ‫סוברים שמתנה למטרת נישואין‬ ‫של הנותן‪ ,‬כדי להוציאו ולהעבירו למקבל רק‬ ‫מצוה לסייע לאביו בנדוניה‪ ,‬מכל‬ ‫עושה תנאי שיהיה שכר מצוה ביד‬ ‫בהתקיים התנאי בעתיד‪ ,‬לבין נאמן או אפוטרופוס‬ ‫מכום כוונת הסב הייתה לתת גם‬ ‫הנותן‪.‬‬ ‫שמקבל את הכסף כבר עתה עבור המקבל ושומר‬ ‫לנכדים אלו ולא להפלות ביניהם‪,‬‬ ‫אמנם כמו שנתבאר לעיל‬ ‫עליו בשבילו‪ .‬באופן השני‪ ,‬יד הנאמן נחשבת כיד‬ ‫וכיון שכן גם הם נוטלים בכל‬ ‫הדרכי משה (אבה"ע סי' נג‪ ,‬יו"ד‬ ‫המקבל‪ ,‬והכסף כבר יצא מרשות הנותן וזכה בו‬ ‫אופן‪.‬‬ ‫סי' רנג‪ ,‬חו"מ סי' רנג) העמיד‬ ‫המקבל‪ ,‬ונתקיימה מצוותו של הנותן‪ ,‬ולכן גם אם‬ ‫נמצא לדעת רוב הפוסקים‪,‬‬ ‫את דברי הראשונים כחולקים‬ ‫הנישואין בטלו המתנה אינה בטלה‪.‬‬ ‫הנאמן צריך למסור את‬ ‫זה עם זה‪ ,‬שדעת הרשב"א‬ ‫החמישים אלף ליורשי אליעזר‬ ‫והריטב"א כדעת הראבי"ה‪,‬‬ ‫העולה לדינא לדעת החתם סופר‬ ‫מנחם‪ .‬ועוד שבנידון שלפנינו‬ ‫ואינה עולה כדעת רבינו חיים‬ ‫לפי זה‪ ,‬עיקר ההכרעה תלויה במהות ההפקדה‬ ‫שהכסף כבר אינו מוחזק בידי יורשי‬ ‫כהן והר"י מקורביל והרא"ש‪,‬‬ ‫שנעשתה על ידי הסב‪ .‬אם ר' יקותיאל זלמן רק‬ ‫הסב‪ ,‬ואדרבה הסב כבר הוציא‬ ‫ממילא נמצא שדברי החתם‬ ‫מסר את הכסף לנאמן כשליחו שלו‪ ,‬והורה לו שלא‬ ‫מרשות בקניין גמור להקנות‬ ‫סופר אינם בדעת הרמ"א‪,‬‬ ‫להקנות מאומה לנכד אלא לשלם חמישים אלף‬ ‫לנכדיו‪ ,‬ורק שעתה באים בטענת‬ ‫אלא שהחתם סופר עשה‬ ‫שקלים רק אם וכאשר יינשא‪ ,‬הנכד לא זכה בכסף‬ ‫תנאי ביטול ותובעים לבטל את‬ ‫כאן הכרעה מדעת‬ ‫בחייו‪ ,‬ולא נתקיימה מצוותו‪ ,‬ומשלא בא לכלל‬ ‫המתנה‪ ,‬אין בידם להוציאו מיד‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫נישואין אין יורשיו זוכים בו‪.‬‬ ‫יורשי הנכד מכוח טענת 'קים לי'‪.‬‬ ‫ונראה טעמו של‬ ‫אולם אם הסב הפריש בפועל חמישים אלף‬ ‫השמות המופיעים בסיפורי בית הדין – בדויים‬