gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אזמרה לשמך · Azamru Leshmachu — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אזמרה לשמך · Azamru Leshmachu

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אזמרה לשמך · Azamru Leshmachu — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫גיליון מס'‬ ‫‪347‬‬ ‫כ"ט חשון תשפ"ז‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫]אולם במטה יהודה )שם ס"ק א( הבין שכוונת המג"א שלא‬ ‫יענה לקדישים שאחר תתקבל‪ ,‬ואף לא לאמן יהא שמיה‬ ‫מבואר בגמ' )ברכות יג( שאין להפסיק בדיבור בקריאת שמע‬ ‫רבא‪ ,‬ומכח זה חלק על דבריו‪ ,‬ועי' בזכור ליצחק )הררי‪ ,‬סי' ז(‬ ‫וברכותיה‪.‬‬ ‫שדחה דברי המט"י והסביר את דברי המג"א כנ"ל[‪.‬‬ ‫וכתבו הראשונים‪ ,‬שכיון שהותר ]באופנים מסוימים[ לענות‬ ‫במש"כ שהמיקל לענות על חמשת האמנים הראשונים‬ ‫ולשאול בשלום חבירו מפני הכבוד‪ ,‬קל וחומר שמותר‬ ‫שבקדיש‪ ,‬יש לו על מי לסמוך‪ :‬כה"ח )ס"ק כג‪ ,‬עפ"י האריז"ל‪,‬‬ ‫להפסיק כדי לענות דברים שבקדושה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ובשם החסד לאלפים סי' סה ס"ק ב‪ ,‬והבא"ח פרשת שמות ס"ו(‪.‬‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫תיבת "יתברך" שבסוף "אמן יהא שמיה וכו' ולעלמי‬ ‫כן כתבו התוס' )שם‪ :‬ד"ה שואל( והרא"ש )שם פ"ב סי' ה( ושו"ת‬ ‫עלמיא"‪ :‬במג"א )שם( כתב שיאמר גם תיבת "יתברך"‪,‬‬ ‫הרשב"א )ח"ה סי' ט(‪ .‬אולם יש מהראשונים שכתבו שלא‬ ‫וכ"ה דעת שו"ע הרב )שם ס"ו(‪ ,‬וכך נוהגים חלק מקהילות‬ ‫יפסיק לענות דברים שבקדושה‪ ,‬מהטעמים הבאים‪:‬‬ ‫החסידים‪ .‬אולם בני ספרד וחלק מקהילות החסידים‬ ‫]א[ מאחר שעוסק בשבחו של מקום‪ ,‬אין לו להפסיק‬ ‫מוסיפים ואומרים עד "דאמירן בעלמא" )כה"ח סי' סו ס"ק יז(‪.‬‬ ‫בשבח אחר )כ"כ הרא"ש בשם יש מי שאומר‪ ,‬והוסיף שרוב המפרשים חלקו‬ ‫אך הכרעת המשנ"ב לומר רק עד "ולעלמי עלמיא"‪ ,‬וכדעת‬ ‫עליו(‪.‬‬ ‫הגר"א )בביאורו שם( והחיי"א )שם(‪.‬‬ ‫]ב[ מאחר שעוסק במצוה ]מצות תפילה[ פטור מן המצוה‬ ‫]עניית דברים שבקדושה[‪ ,‬וממילא ענייה זו היא הפסקה‬ ‫הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק או בבין‬ ‫שלא לצורך )רשב"ץ ברכות שם‪ ,‬וע"ע רוקח סי' שכד שכתב סברא זו לעניין‬ ‫הפרקים[‪ ,‬ושומע קדושה‪:‬‬ ‫הפסק בתפילה(‪.‬‬ ‫יענה רק את הפסוקים "קדוש" ו"ברוך"‪ ,‬אך לא "ימלוך"‪,‬‬ ‫]ועי' בכור שור ברכות שם )הובא בשע"ת סק"ו( שדחה את הק"ו‬ ‫וכל שכן שלא יפסיק ל"נקדש‪/‬נקדישך" ולשאר ההוספות‬ ‫שכתבו הראשונים[‪.‬‬ ‫שמוסיפים בשבת‪.‬‬ ‫ומבואר בב"י )סי' נא סוף ס"ב( שעניית דברים שבקדושה‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫באמצע פסוקי דזמרה קלה יותר מאשר באמצע ברכות‬ ‫בשו"ע )שם( כתב שיפסיק לקדושה‪.‬‬ ‫ק"ש‪ ,‬משום שפסוד"ז שבח הוא‪ ,‬וגם עניית אמן ]ושאר‬ ‫דברים שבקדושה שעונים עליהם בפסוד"ז[ שבח‪ ,‬ולכן אין‬ ‫ונחלקו האחרונים האם יענה גם "ימלוך"‪ :‬דעת הלחם‬ ‫זה נחשב להפסק‪ ,‬מה שאין כן בברכות ק"ש‪ ,‬וכפי שיתבאר‬ ‫חמודות )פ"ב סע' כא( שלא יענה "ימלוך"‪ ,‬וכן דעת המג"א )שם‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫סק"ו( והגר"א )שם(‪ ,‬וכ"פ המשנ"ב )שם ס"ק יז( והבא"ח )הנ"ל(‪.‬‬ ‫אולם בהגהות יש נוחלין )פ"א הגה יד‪ ,‬הובא במג"א שם( כתב שיענה‬ ‫גם "ימלוך"‪ ,‬ובכה"ח )שם ס"ק יח( כתב שכן משמע מסתימת‬ ‫הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק או בבין‬ ‫השו"ע‪ ,‬וכ"ה בסידור שו"ע הרב )אמנם בשו"ע הרב שם ס"ה הכריע‬ ‫הפרקים[‪ ,‬ושומע קדיש‪:‬‬ ‫שלא לומר‪ ,‬וצ"ע(‪ .‬ובערוה"ש )שם ס"ו( כתב שאין הכרעה‬ ‫לא יענה על כל האמנים שבקדיש‪ ,‬אלא יענה רק אמן יהא‬ ‫במחלוקת זו‪ ,‬ויכול לעשות כרצונו‪ .‬אולם כאמור‪ ,‬המשנ"ב‬ ‫שמיה רבא וכו'‪ ,‬וכן אמן שאחר "דאמירן בעלמא"‪.‬‬ ‫הכריע שלא לומר‪.‬‬ ‫המיקל לענות על כל חמשת האמנים הראשונים ]היינו כל‬ ‫אמנם את ההוספות שמוסיפים בשבת אין לומר‪ ,‬כיון‬ ‫האמנים עד "דאמירן בעלמא"[‪ ,‬יש לו על מי לסמוך‪ ,‬וכך‬ ‫שהם לא חלק מהקדושה )כמבואר במג"א סי' קכה ס"ק א‪ ,‬ובמשנ"ב שם‬ ‫נוהגים בקהילות החסידים והספרדים‪.‬‬ ‫ס"ק א‪ ,‬ובסי' סו ס"ק יז( ]ובערוה"ש )שם ס"ו( כתב לומר "שמע‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫ישראל" שבקדושה שבמוסף‪ ,‬כיון שמקבלים עול מלכות‬ ‫שמים‪ ,‬והוא כמו שמפסיקים בפסוד"ז לקרוא ק"ש עם‬ ‫בשו"ע )סי' סו ס"ג( כתב "לקדיש… מפסיק אפילו באמצע‬ ‫הציבור‪ .‬ויל"ע לפ"ז אם יפסיק גם ל"שמע ישראל"‬ ‫הפסוק"‪ .‬ובא"ר )שם סוס"ק ו( כתב שהוא רק ליהא שמיה רבא‬ ‫שבהוצאת ס"ת ובקרבנות[‪ .‬ונראה עוד‪ ,‬שבזמן שהציבור‬ ‫ולאמן שאחר דאמירן בעלמא שענייתם חובה‪ ,‬אך‬ ‫והש"ץ אומרים את ההוספות הנ"ל ]כגון "אז בקול רעש‬ ‫לאמנים שמתתקבל ואילך לא יפסיק‪ ,‬ואף לא בין‬ ‫הפרקים‪ ,‬כיון שאינם חובה אלא מנהג‪ .‬וכן הוא בחיי"א )כלל‬ ‫וכו'"‪" ,‬ממקומך מלכנו וכו'"[‪ ,‬אפשר להמשיך באמירת‬ ‫כ ס"ד(‪ ,‬והובא במשנ"ב )ס"ק יז(‪.‬‬ ‫והנה מבואר בגמ' )ברכות כא‪ ,:‬ונפסק בשו"ע סי' קט( "אמר רב הונא‬ ‫ברכות ק"ש‪ ,‬ואין צריך להמתין בשתיקה עד שיענה "ברוך‬ ‫הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין‪ ,‬אם יכול‬ ‫כבוד" ו"ימלוך" )וע"ע אזמרה לשמך גיליון ‪.(147‬‬ ‫להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים יתפלל‪ ,‬ואם לאו‬ ‫וכן לא יענה קדושה שב"יוצר אור" וב"ובא לציון"‪ ,‬כיון‬ ‫אל יתפלל"‪ .‬ונחלקו הראשונים האם דין זה הוא מחמת שיש‬ ‫שיש לחוש לשיטות שאין דינו כדבר שבקדושה )עי' סי' נט וסי'‬ ‫תקנה לומר מודים דרבנן‪ ,‬או מחמת שצריך לשחות עם‬ ‫קלב(‪.‬‬ ‫הציבור‪ ,‬כדי שלא יהא נראה ככופר במי שהציבור‬ ‫משתחווים לו‪:‬‬ ‫דעת תוס' )שם ד"ה עד שלא יגיע( שדין זה הוא מחמת השחייה‪,‬‬ ‫הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק‪ ,‬ואפילו‬ ‫מפני שאמירת מודים דרבנן אינה תקנה‪ ,‬אלא רק מנהג‬ ‫באמצע פסוק )חוץ מפס' ראשון של קריאת שמע‪ ,‬וברוך שם כבוד‬ ‫)וז"ל "לא מצינו לו עיקר בגמ'"(‪ .‬והקשה המהרש"א מהסוגיא‬ ‫מלכותו וכו'( או בבין הפרקים[‪ ,‬ושומע ברכו‪:‬‬ ‫בסוטה המזכירה אמירה זו‪ .‬ותירצו המעדני יו"ט )על הרא"ש‪,‬‬ ‫עונה‪ ,‬ובבין הפרקים ‪ -‬יענה גם אמן שאחר ברכות העולה‬ ‫פ"ג סי' יח אות ע( והצל"ח )ברכות שם( שהגמ' מזכירה אמירה זו‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫כמנהג ולא כתקנה‪ ,‬וכלשון הגמ' "העם מה הם אומרים"‪.‬‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫אולם דעת רבינו יונה )שם ד"ה במאי( שדין זה ]שאין להתחיל‬ ‫מבואר בשו"ע )סי' סו ס"ג( שעונה ברכו‪ .‬ומסתימת דבריו נראה‬ ‫להתפלל אם לא יסיים עד מודים דרבנן[‪ ,‬הוא מחמת‬ ‫שיענה כל הברכו‪ ,‬אף המילים "לעולם ועד"‪ ,‬ואע"פ שהוא‬ ‫אמירת מודים דרבנן‪ ,‬אך השחייה היא רק מנהג‪ .‬וכן משמע‬ ‫יותר מכדי דיבור‪ .‬וכ"כ המג"א‪ ,‬וכ"ה בפמ"ג ובלבוש )שם‬ ‫באו"ז )הל' תפילה סי' צח(‪ ,‬ועי' ראבי"ה )ברכות שם(‪ .‬ומבואר‬ ‫ס"ב(‪.‬‬ ‫בדעתם כי יש תקנה לומר מודים דרבנן‪.‬‬ ‫אולם רבינו יונה )ברכות ז‪ :‬ד"ה רבי( כתב "ולברכו נמי‪ ,‬כיון שהיא‬ ‫וכן מדברי הירושלמי )ברכות פ"א ה"ה( שחותמים מודים דרבנן‬ ‫הפסקה מועטת לענות "ברוך ה' המבורך" מותר‪ ,‬דתוך‬ ‫בשם‪ ,‬מוכח שמודים דרבנן הוא תקנת חכמים‪ ,‬וכמש"כ‬ ‫כדי דבור כדבור דמי"‪ ,‬ולמד הרעק"א )בחידושיו לברכות יג‪(:‬‬ ‫המגן גיבורים )סי' קכז ס"ק ב(‪ ,‬האורח נאמן )שם ס"ק ב(‪ ,‬וכן נראה‬ ‫מדבריו שלא יענה "לעולם ועד" ]כדי שלא יהיה יותר מכדי‬ ‫בתשובת הגאונים שהובאה בשבולי הלקט )הל' תפילה סי' ב(‬ ‫דיבור[‪ ,‬ונשאר בצ"ע לדינא‪.‬‬ ‫"נתנו לו ]למודים דרבנן[ כח קדושה רבה וכח קדיש"‪.‬‬ ‫מש"כ שבבין הפרקים יענה אמן שאחר ברכות העולה‬ ‫אמירת "מודים" או "מודים אנחנו לך"‪:‬‬ ‫לתורה‪ :‬עי' משנ"ב )ס"ק יח( ושעה"צ‪ ,‬ובטעם הדבר ראה‬ ‫והנה‪ ,‬הטור )סי' סו( לא הזכיר עניית מודים דרבנן באמצע‬ ‫דברי חמודות )ברכות פ"ב אות כג‪ ,‬צוין במג"א סק"ו "ונ"ל מילתא דפשיטא‬ ‫ברכות ק"ש‪ ,‬אולם הב"י )שם ד"ה כתבו( הביא דברי רבינו יונה‬ ‫דלענות מפסיקין‪ ,‬דלא סגי שלא יענה כמו שהוא עונה על שאר דבר שבקדושה‪,‬‬ ‫הנ"ל )ברכות ז‪ ,(:‬וביאר שכוונתו לומר שיפסיק רק למילת‬ ‫שהרי גם אלו הברכות בעשרה דוקא"(‪ ,‬וערוך השולחן )סוף ס"ח(‪.‬‬ ‫"מודים" בלבד‪ ,‬וכ"פ השו"ע )שם ס"ג(‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬האחרונים כתבו שיאמר המילים "מודים אנחנו לך"‬ ‫)ט"ז סק"ג‪ ,‬מג"א סק"ח בשם דברי חמודות ברכות פ"ב אות כג(‪ ,‬וכ"פ‬ ‫הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק או בבין‬ ‫המשנ"ב )ס"ק כ(‪ .‬והוסיף שאף בבין הפרקים אין לומר כל‬ ‫הפרקים[‪ ,‬ושומע "מודים"‪:‬‬ ‫נוסח מודים דרבנן‪.‬‬ ‫יענה מודים דרבנן‪ ,‬ורק את המילים "מודים אנחנו לך"‪.‬‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק או בבין‬ ‫התוס' והרא"ש )שהובאו בתחילת הגיליון( הזכירו שעונה קדיש‬ ‫הפרקים[‪ ,‬לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו"‪.‬‬ ‫וקדושה ]והרא"ש הזכיר גם ברכו[‪ ,‬ולא הזכירו עניית מודים‬ ‫דרבנן‪ .‬וברבינו יונה )הנ"ל( כתב "נראה למורי הרב דבמודים‬ ‫מקור‪ :‬כתב המשנ"ב )סי' נא ס"ק ח‪ ,‬סי' קכד ס"ק כא( שאין לומר‬ ‫די בשישחה בלבד‪ ,‬שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית הו"ל‬ ‫ברוך הוא וברוך שמו באמצע פסוקי דזמרה‪ ,‬אפילו בבין‬ ‫הפרקים ]ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון ‪ ,[316‬וא"כ כל שכן‬ ‫הפסקה גדולה"‪.‬‬ ‫שלא יענה בברכות ק"ש‪ ,‬שדינם חמור יותר )כמבואר לעיל(‪.‬‬ ‫גדר "מודים דרבנן"‪:‬‬ ‫]אולם בכה"ח )פלאג'י‪ ,‬סי' יח סע' יג( התיר לענות בברכות ק"ש‪,‬‬ ‫ואפשר לבאר שנחלקו בגדר אמירת מודים דרבנן‪,‬‬ ‫וכן ראה בדברי המהר"ם שיק )הובאו בגיליון הנ"ל(‪ ,‬ובאשל‬ ‫המבואר בגמ' )סוטה מ‪" (.‬בזמן ששליח צבור אומר מודים‪,‬‬ ‫אברהם )לגאון מבוטשאטש‪ ,‬סי' סו([‪.‬‬ ‫העם מה הם אומרים וכו'"‪:‬‬ ‫הגיליון הודפס ע"י‬ ‫שלוחות קו בית ההוראה‬ ‫‪0733-260-800‬‬ ‫‪6191265@gmail.com‬‬ ‫להאזנה‪ ,‬הקישו ‪ 18‬בקו בית ההוראה‬