אזמרה לשמך · Azamru Leshmachu — תולדות (2026-11-09)

בס"ד
גיליון מס'
347
כ"ט חשון תשפ"ז
פרשת תולדות
]אולם במטה יהודה )שם ס"ק א( הבין שכוונת המג"א שלא
יענה לקדישים שאחר תתקבל ,ואף לא לאמן יהא שמיה מבואר בגמ' )ברכות יג( שאין להפסיק בדיבור בקריאת שמע
רבא ,ומכח זה חלק על דבריו ,ועי' בזכור ליצחק )הררי ,סי' ז( וברכותיה.
שדחה דברי המט"י והסביר את דברי המג"א כנ"ל[. וכתבו הראשונים ,שכיון שהותר ]באופנים מסוימים[ לענות
במש"כ שהמיקל לענות על חמשת האמנים הראשונים ולשאול בשלום חבירו מפני הכבוד ,קל וחומר שמותר
שבקדיש ,יש לו על מי לסמוך :כה"ח )ס"ק כג ,עפ"י האריז"ל, להפסיק כדי לענות דברים שבקדושה ,וכדלהלן.
ובשם החסד לאלפים סי' סה ס"ק ב ,והבא"ח פרשת שמות ס"ו(. מקורות והרחבה:
תיבת "יתברך" שבסוף "אמן יהא שמיה וכו' ולעלמי כן כתבו התוס' )שם :ד"ה שואל( והרא"ש )שם פ"ב סי' ה( ושו"ת
עלמיא" :במג"א )שם( כתב שיאמר גם תיבת "יתברך", הרשב"א )ח"ה סי' ט( .אולם יש מהראשונים שכתבו שלא
וכ"ה דעת שו"ע הרב )שם ס"ו( ,וכך נוהגים חלק מקהילות יפסיק לענות דברים שבקדושה ,מהטעמים הבאים:
החסידים .אולם בני ספרד וחלק מקהילות החסידים
]א[ מאחר שעוסק בשבחו של מקום ,אין לו להפסיק
מוסיפים ואומרים עד "דאמירן בעלמא" )כה"ח סי' סו ס"ק יז(.
בשבח אחר )כ"כ הרא"ש בשם יש מי שאומר ,והוסיף שרוב המפרשים חלקו
אך הכרעת המשנ"ב לומר רק עד "ולעלמי עלמיא" ,וכדעת
עליו(.
הגר"א )בביאורו שם( והחיי"א )שם(.
]ב[ מאחר שעוסק במצוה ]מצות תפילה[ פטור מן המצוה
]עניית דברים שבקדושה[ ,וממילא ענייה זו היא הפסקה
הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק או בבין שלא לצורך )רשב"ץ ברכות שם ,וע"ע רוקח סי' שכד שכתב סברא זו לעניין
הפרקים[ ,ושומע קדושה: הפסק בתפילה(.
יענה רק את הפסוקים "קדוש" ו"ברוך" ,אך לא "ימלוך", ]ועי' בכור שור ברכות שם )הובא בשע"ת סק"ו( שדחה את הק"ו
וכל שכן שלא יפסיק ל"נקדש/נקדישך" ולשאר ההוספות שכתבו הראשונים[.
שמוסיפים בשבת. ומבואר בב"י )סי' נא סוף ס"ב( שעניית דברים שבקדושה
מקורות והרחבה: באמצע פסוקי דזמרה קלה יותר מאשר באמצע ברכות
בשו"ע )שם( כתב שיפסיק לקדושה. ק"ש ,משום שפסוד"ז שבח הוא ,וגם עניית אמן ]ושאר
דברים שבקדושה שעונים עליהם בפסוד"ז[ שבח ,ולכן אין
ונחלקו האחרונים האם יענה גם "ימלוך" :דעת הלחם
זה נחשב להפסק ,מה שאין כן בברכות ק"ש ,וכפי שיתבאר
חמודות )פ"ב סע' כא( שלא יענה "ימלוך" ,וכן דעת המג"א )שם
להלן.
סק"ו( והגר"א )שם( ,וכ"פ המשנ"ב )שם ס"ק יז( והבא"ח )הנ"ל(.
אולם בהגהות יש נוחלין )פ"א הגה יד ,הובא במג"א שם( כתב שיענה
גם "ימלוך" ,ובכה"ח )שם ס"ק יח( כתב שכן משמע מסתימת הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק או בבין
השו"ע ,וכ"ה בסידור שו"ע הרב )אמנם בשו"ע הרב שם ס"ה הכריע
הפרקים[ ,ושומע קדיש:
שלא לומר ,וצ"ע( .ובערוה"ש )שם ס"ו( כתב שאין הכרעה
לא יענה על כל האמנים שבקדיש ,אלא יענה רק אמן יהא
במחלוקת זו ,ויכול לעשות כרצונו .אולם כאמור ,המשנ"ב
שמיה רבא וכו' ,וכן אמן שאחר "דאמירן בעלמא".
הכריע שלא לומר.
המיקל לענות על כל חמשת האמנים הראשונים ]היינו כל
אמנם את ההוספות שמוסיפים בשבת אין לומר ,כיון האמנים עד "דאמירן בעלמא"[ ,יש לו על מי לסמוך ,וכך
שהם לא חלק מהקדושה )כמבואר במג"א סי' קכה ס"ק א ,ובמשנ"ב שם
נוהגים בקהילות החסידים והספרדים.
ס"ק א ,ובסי' סו ס"ק יז( ]ובערוה"ש )שם ס"ו( כתב לומר "שמע
מקורות והרחבה:
ישראל" שבקדושה שבמוסף ,כיון שמקבלים עול מלכות
שמים ,והוא כמו שמפסיקים בפסוד"ז לקרוא ק"ש עם בשו"ע )סי' סו ס"ג( כתב "לקדיש… מפסיק אפילו באמצע
הציבור .ויל"ע לפ"ז אם יפסיק גם ל"שמע ישראל" הפסוק" .ובא"ר )שם סוס"ק ו( כתב שהוא רק ליהא שמיה רבא
שבהוצאת ס"ת ובקרבנות[ .ונראה עוד ,שבזמן שהציבור ולאמן שאחר דאמירן בעלמא שענייתם חובה ,אך
והש"ץ אומרים את ההוספות הנ"ל ]כגון "אז בקול רעש לאמנים שמתתקבל ואילך לא יפסיק ,ואף לא בין
הפרקים ,כיון שאינם חובה אלא מנהג .וכן הוא בחיי"א )כלל
וכו'"" ,ממקומך מלכנו וכו'"[ ,אפשר להמשיך באמירת
כ ס"ד( ,והובא במשנ"ב )ס"ק יז(.
והנה מבואר בגמ' )ברכות כא ,:ונפסק בשו"ע סי' קט( "אמר רב הונא ברכות ק"ש ,ואין צריך להמתין בשתיקה עד שיענה "ברוך
הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין ,אם יכול כבוד" ו"ימלוך" )וע"ע אזמרה לשמך גיליון .(147
להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש"ץ למודים יתפלל ,ואם לאו וכן לא יענה קדושה שב"יוצר אור" וב"ובא לציון" ,כיון
אל יתפלל" .ונחלקו הראשונים האם דין זה הוא מחמת שיש שיש לחוש לשיטות שאין דינו כדבר שבקדושה )עי' סי' נט וסי'
תקנה לומר מודים דרבנן ,או מחמת שצריך לשחות עם קלב(.
הציבור ,כדי שלא יהא נראה ככופר במי שהציבור
משתחווים לו:
דעת תוס' )שם ד"ה עד שלא יגיע( שדין זה הוא מחמת השחייה, הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק ,ואפילו
מפני שאמירת מודים דרבנן אינה תקנה ,אלא רק מנהג באמצע פסוק )חוץ מפס' ראשון של קריאת שמע ,וברוך שם כבוד
)וז"ל "לא מצינו לו עיקר בגמ'"( .והקשה המהרש"א מהסוגיא מלכותו וכו'( או בבין הפרקים[ ,ושומע ברכו:
בסוטה המזכירה אמירה זו .ותירצו המעדני יו"ט )על הרא"ש, עונה ,ובבין הפרקים -יענה גם אמן שאחר ברכות העולה
פ"ג סי' יח אות ע( והצל"ח )ברכות שם( שהגמ' מזכירה אמירה זו לתורה.
כמנהג ולא כתקנה ,וכלשון הגמ' "העם מה הם אומרים". מקורות והרחבה:
אולם דעת רבינו יונה )שם ד"ה במאי( שדין זה ]שאין להתחיל מבואר בשו"ע )סי' סו ס"ג( שעונה ברכו .ומסתימת דבריו נראה
להתפלל אם לא יסיים עד מודים דרבנן[ ,הוא מחמת שיענה כל הברכו ,אף המילים "לעולם ועד" ,ואע"פ שהוא
אמירת מודים דרבנן ,אך השחייה היא רק מנהג .וכן משמע יותר מכדי דיבור .וכ"כ המג"א ,וכ"ה בפמ"ג ובלבוש )שם
באו"ז )הל' תפילה סי' צח( ,ועי' ראבי"ה )ברכות שם( .ומבואר ס"ב(.
בדעתם כי יש תקנה לומר מודים דרבנן.
אולם רבינו יונה )ברכות ז :ד"ה רבי( כתב "ולברכו נמי ,כיון שהיא
וכן מדברי הירושלמי )ברכות פ"א ה"ה( שחותמים מודים דרבנן הפסקה מועטת לענות "ברוך ה' המבורך" מותר ,דתוך
בשם ,מוכח שמודים דרבנן הוא תקנת חכמים ,וכמש"כ כדי דבור כדבור דמי" ,ולמד הרעק"א )בחידושיו לברכות יג(:
המגן גיבורים )סי' קכז ס"ק ב( ,האורח נאמן )שם ס"ק ב( ,וכן נראה מדבריו שלא יענה "לעולם ועד" ]כדי שלא יהיה יותר מכדי
בתשובת הגאונים שהובאה בשבולי הלקט )הל' תפילה סי' ב(
דיבור[ ,ונשאר בצ"ע לדינא.
"נתנו לו ]למודים דרבנן[ כח קדושה רבה וכח קדיש".
מש"כ שבבין הפרקים יענה אמן שאחר ברכות העולה
אמירת "מודים" או "מודים אנחנו לך": לתורה :עי' משנ"ב )ס"ק יח( ושעה"צ ,ובטעם הדבר ראה
והנה ,הטור )סי' סו( לא הזכיר עניית מודים דרבנן באמצע דברי חמודות )ברכות פ"ב אות כג ,צוין במג"א סק"ו "ונ"ל מילתא דפשיטא
ברכות ק"ש ,אולם הב"י )שם ד"ה כתבו( הביא דברי רבינו יונה דלענות מפסיקין ,דלא סגי שלא יענה כמו שהוא עונה על שאר דבר שבקדושה,
הנ"ל )ברכות ז ,(:וביאר שכוונתו לומר שיפסיק רק למילת שהרי גם אלו הברכות בעשרה דוקא"( ,וערוך השולחן )סוף ס"ח(.
"מודים" בלבד ,וכ"פ השו"ע )שם ס"ג(.
אמנם ,האחרונים כתבו שיאמר המילים "מודים אנחנו לך"
)ט"ז סק"ג ,מג"א סק"ח בשם דברי חמודות ברכות פ"ב אות כג( ,וכ"פ הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק או בבין
המשנ"ב )ס"ק כ( .והוסיף שאף בבין הפרקים אין לומר כל הפרקים[ ,ושומע "מודים":
נוסח מודים דרבנן. יענה מודים דרבנן ,ורק את המילים "מודים אנחנו לך".
מקורות והרחבה:
הנמצא בברכות קריאת שמע ]באמצע הפרק או בבין התוס' והרא"ש )שהובאו בתחילת הגיליון( הזכירו שעונה קדיש
הפרקים[ ,לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו". וקדושה ]והרא"ש הזכיר גם ברכו[ ,ולא הזכירו עניית מודים
דרבנן .וברבינו יונה )הנ"ל( כתב "נראה למורי הרב דבמודים
מקור :כתב המשנ"ב )סי' נא ס"ק ח ,סי' קכד ס"ק כא( שאין לומר
די בשישחה בלבד ,שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית הו"ל
ברוך הוא וברוך שמו באמצע פסוקי דזמרה ,אפילו בבין
הפרקים ]ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון ,[316וא"כ כל שכן הפסקה גדולה".
שלא יענה בברכות ק"ש ,שדינם חמור יותר )כמבואר לעיל(. גדר "מודים דרבנן":
]אולם בכה"ח )פלאג'י ,סי' יח סע' יג( התיר לענות בברכות ק"ש, ואפשר לבאר שנחלקו בגדר אמירת מודים דרבנן,
וכן ראה בדברי המהר"ם שיק )הובאו בגיליון הנ"ל( ,ובאשל המבואר בגמ' )סוטה מ" (.בזמן ששליח צבור אומר מודים,
אברהם )לגאון מבוטשאטש ,סי' סו([. העם מה הם אומרים וכו'":
הגיליון הודפס ע"י שלוחות קו בית ההוראה
0733-260-800
6191265@gmail.com להאזנה ,הקישו 18בקו בית ההוראה
