gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בשבילי דשא · Beshvilei Deshe — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: בשבילי דשא · Beshvilei Deshe

שבוע: תולדות (2026-11-09)

בשבילי דשא · Beshvilei Deshe — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫סדר לימוד‬ ‫עמוד הקהילה‬ ‫מסכת יומא‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫יומא יא‪.‬‬ ‫יום א'‬ ‫יומא יא‪:‬‬ ‫יום ב'‬ ‫גליון שכ"א שנה ז'‬ ‫יומא יב‪.‬‬ ‫יום ג'‬ ‫יומא יב‪:‬‬ ‫יום ד'‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫חזרה‬ ‫יום ה'‬ ‫תשפ"ז‬ ‫קו יודעי תורתך‬ ‫‪02.649.33.62‬‬ ‫בשבילי המערכת‬ ‫מרבוה"ק זיע"א‬ ‫עלי דשא‬ ‫סוד הוותרנות זהו סוד יהודי‬ ‫לכבוד אביו‪ ,‬ויבצע את‬ ‫אחרי שש שעות של‬ ‫אולי באמת יבוא על ידי זה להגדיל שם‬ ‫מניעת ברכת הרשע‬ ‫נקמתו תחת אצטלה של‬ ‫מאמצים מאכזבים‪ ,‬מרדפים‬ ‫שמים‪ ,‬ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה‪.‬‬ ‫'מכבדו במותו'!‬ ‫בלתי פוסקים אחר חיות‬ ‫(אמרי שאול)‬ ‫‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה‬ ‫ואז‪ ,‬לא רק שלא יתבזה‪,‬‬ ‫שמשום מה הפכו חמקמקות‬ ‫היא (כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬הציבור עוד ישיח‬ ‫באותו יום‪ ,‬ולאחר שרוב‬ ‫הקללה גורמת ברכה‬ ‫הכתיב 'הוא' בוא"ו בלשון זכר‪ .‬ובפשטות‬ ‫בפליאה אודות ה'מסירות‬ ‫מתוך‬ ‫בוזבזו‬ ‫החיצים‬ ‫אשפתם‪ ,‬סוף סוף פגשו‬ ‫אורריך ארור ומברכיך ברוך (כז‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫יש לומר דרומז בזה גם עקרות דיצחק‪,‬‬ ‫נפש לכיבוד אב' שלו!‬ ‫דלא היה ראוי להוליד משום דאתא‬ ‫שני חצים של עשו בהמות‬ ‫אורריהם‬ ‫'הצדיקים‬ ‫רש"י‬ ‫ופירש‬ ‫·‬ ‫מסטרא דנוקבא כדאיתא בספרים‪ ,‬וכלל‬ ‫אומללות שנתפסו‪ ,‬נשחטו‬ ‫ומצעריהם קודמים למברכיהם' וכו'‪.‬‬ ‫סוד הוותרנות זהו סוד‬ ‫והתבשלו כהוגן‪.‬‬ ‫יצחק בתפילתו גם את עקרות עצמו‪,‬‬ ‫יהודי‪ ,‬סוד שקיבלנו מאת‬ ‫ולכאורה כיון שצדיקים הם אורריהם‬ ‫עשו מתבל את הבשר‪ ,‬מכין‬ ‫ומצעריהם לגמרי למה‪ .‬אלא היינו כמו‬ ‫והתפלל גם עליה‪ .‬עוד אפשר דבר לרמז‬ ‫רחל אימנו‪ .‬לא תמיד קל‬ ‫את התבשיל‪ .‬היה קשה היום‬ ‫על סיבת עקרותה של רבקה‪ ,‬כדרך‬ ‫שאמר אאמו"ר זצוק"ל (הרה"ק רבי שמואל‬ ‫לוותר‪.‬‬ ‫‪ -‬אל זה שווה כל רגע‪ ,‬רווח‬ ‫אליהו מזוואלין)‪ ,‬על מה שביקש דוד המלך‬ ‫המדרש (ב"ר ס‪ ,‬יג)‪' ,‬מפני מה לא נפקדה‬ ‫לעתים מדובר לכאורה‬ ‫לדורי דורות‪ .‬הוא עומד‬ ‫ע"ה (תהילים קט‪ ,‬כח) 'יקללו המה ואתה‬ ‫רבקה עד שנתפלל עליה יצחק‪ ,‬שלא‬ ‫במעשה אצילי וטוב‪ ,‬אולם‬ ‫לקבל את הברכות לזרעו‪,‬‬ ‫תברך'‪ ,‬למה ליה עוד לבקש על זה‬ ‫יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו‬ ‫ירשנו‬ ‫אותה‬ ‫הוותרנות‬ ‫הוא ‪ -‬ולא יעקב אחיו‪.‬‬ ‫מאבותינו מלמדתנו‪ :‬לעתים‬ ‫שיקללו הוה ליה למימר אם יקללו וכו'‪.‬‬ ‫עשתה פירות'‪ ,‬דהיינו ברכת אחיה ואמה‬ ‫אולם כבר כשהוא נכנס‬ ‫אלא על ידי זה ש'המה יקללו' הוא הגורם‬ ‫הוותרנות תעלה לריח ניחוח‬ ‫'אחותינו את היי לאלפי רבבה' (לעיל כד‪,‬‬ ‫לחדר אביו הוא מבין‬ ‫יותר מאשר המעשה!‬ ‫'ואתה תברך'‪ ,‬והיינו כמו שאמר אאמו"ר‬ ‫ס)‪ .‬ו'הוא' היינו לבן דבברכתו גרם לה‬ ‫שתוכניותיו השתבשו‪.‬‬ ‫ז"ל עוד‪' ,‬אך טוב וחסד ירדפוני'‪ ,‬פי'‬ ‫שתהיה עקרה‪.‬‬ ‫וזה מה שמייחד אותנו על‬ ‫יעקב השיג את הברכות‪.‬‬ ‫הרדיפות שיש לצדיקים הוא להם אך טוב‬ ‫פני האומות‪ .‬היכולת לראות‬ ‫לאחר תחנונים מרובים‬ ‫ובביאור דברי המדרש‪ ,‬יש להבין מה‬ ‫(דברי ישראל)‬ ‫וחסד‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫את העיקר מול הטפל‪.‬‬ ‫הוא מצליח לקבל ברכה‬ ‫בכך שיאמרו עכו"ם תפלתנו פרי‪ ,‬הלא‬ ‫אצל גוי‪ ,‬לעולם לא תראה‬ ‫קצרה מיצחק אביו‪ ,‬אולם‬ ‫ענין הברכות ליעקב אבינו ע"ה‬ ‫בכמה מקומות נזכרה ברכת גויים לטובה‪,‬‬ ‫אדם מוותר על השגות‬ ‫את ההחמצה האדירה הוא‬ ‫ולא היה שום פגם בדבר‪ ,‬וכדאיתא בגמ'‬ ‫רוחניות למען השני‪ .‬אדרבה‪,‬‬ ‫לעולם לא ישכח‪.‬‬ ‫שניתנו בערמה‬ ‫(מגילה טו‪' ).‬אל תהי ברכת הדיוט קלה‬ ‫הוא יילחם על רצונותיו‬ ‫באותו רגע נכנסה שנאה‬ ‫מבואר בספרים הק' ובזוה"ק שצריך‬ ‫בעיניך‪ ,‬שהרי שני גדולי הדור ברכום‬ ‫באצטלה של קדושה‪.‬‬ ‫מפעפעת בליבו של עשו‪.‬‬ ‫היה יעקב אבינו לקחת הברכות מיצחק‬ ‫שני הדיוטות ונתקיימה בהן‪ ,‬ואלו הן דוד‬ ‫אבל יהודי? יהודי יודע‬ ‫הוא ביקש לנקום‪.‬‬ ‫בערמה‪ ,‬על אשר כי נלקח הברכות‬ ‫ודניאל‪ ,‬דוד דברכיה ארונה‪ ,‬דכתיב (ש"ב‬ ‫לוותר‪ .‬יודע מה להניח לפני‬ ‫נקמה אמיתית הוא רוצה‬ ‫מאדם הראשון בערמה‪ ,‬על ידי שאכל‬ ‫לנקום‪ ,‬נקמה כפי שעשו‬ ‫כד‪ ,‬כג) ויאמר ארונה אל המלך ה' אלוקיך‬ ‫מה‪.‬‬ ‫מעץ הדעת‪ ,‬ויעקב שהיה שופריה מעין‬ ‫יודע לבצע‪.‬‬ ‫ירצך‪ ,‬דניאל דברכיה דריוש‪ ,‬דכתיב‬ ‫רחל אימנו אמורה היתה‬ ‫שופריה דאדם הראשון (ב"מ פד‪ ).‬לקח‬ ‫מצד שני‪ ,‬לא נעים‪ .‬המעמד‬ ‫הברכות בחזרה‪.‬‬ ‫(דניאל ו‪ ,‬יז) אלהך די אנת פלח לה בתדירא‬ ‫לפי החשבון להינשא לעשו‬ ‫שלו בסביבה כאדם חשוב‬ ‫הוא ישיזבינך'‪ .‬ואמר אאמו"ר האמרי אש‬ ‫בעקבות הוויתור‪ ,‬אך היא‬ ‫הענין הוא אשר יעקב אבינו ע"ה פעל‬ ‫בחרה בכך מרצון‪ ,‬כי אצל‬ ‫שהוא‬ ‫והרושם‬ ‫ונעלה‪,‬‬ ‫זצוק"ל בדרך צחות‪ ,‬דביקש לבן להמשיך‬ ‫עושה על אביו ועל סביבתו‬ ‫בעת ההוא מאת יצחק אביו שהיה בחינת‬ ‫על ידי ברכתו שתעשה רבקה הרבה פירות‬ ‫הקדוש ברוך הוא עבודת‬ ‫פחד ודין‪ ,‬אשר גם בהיות שלא במדריגה‬ ‫המידות חשובה יותר!‬ ‫בהליכותיו האציליות ‪-‬‬ ‫כמותו ותלד בנים הדומים לו‪ ,‬ואוי לאותה‬ ‫עלולים להיפגע‪ .‬מי ירצה‬ ‫גדולה‪ ,‬יוכל לקבל גם כן כל ההשפעות‬ ‫הבעל שם טוב הקדוש היה‬ ‫וברכת עולם הזה‪ .‬וזאת פעלה רבקה‬ ‫ברכה‪ .‬ומן השמים סיבבו שתהיה עקרה‬ ‫להתקרב לאדם הרוצח‬ ‫ולא תלד כלל‪ ,‬כל זמן שעמדה ברכת לבן‬ ‫מוכן לוותר על כל ה'עולם‬ ‫'סתם' את אחיו?‬ ‫אמנו‪ ,‬במה ששמה העורות גדיי העיזים‬ ‫הבא' שלו ‪ -‬בכדי לעזור‬ ‫על יעקב‪ .‬היינו שבאמת היתה יודעת‬ ‫בתוקפה‪ .‬ויצחק העתיר בתפילתו לבטל כוח‬ ‫במוחו של עשו מתנוצץ‬ ‫ליהודי במצוקה‪ .‬כי מה שווה‬ ‫כי יצחק אבינו אף שהיו עיניו כהות‬ ‫(נחלת דן)‬ ‫ברכתו של אותו רשע‪.‬‬ ‫הרעיון‪:‬‬ ‫לו ההתענגות מזיו השכינה‪,‬‬ ‫בגשמיות אבל רואה ברוחניות‪ .‬ורצונו‬ ‫"יקרבו ימי אבל אבי!"‬ ‫שם שמים בפי עשיו ?‬ ‫כשיהודי מתחנן לעזרה‪...‬‬ ‫היה לברך את עשיו בעולם הזה‪ ,‬וליעקב‬ ‫הוא רואה את עצמו כמה‬ ‫צדיקים שוויתרו על שעות‬ ‫מאוחר‬ ‫שנים‬ ‫עשרות‬ ‫רק בעולם הבא כמבואר בספרים‪ .‬לכן‬ ‫ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני‬ ‫של תורה ועבודה‪ ,‬של ערבי‬ ‫יותר‪ ,‬שנה לאחר פטירתו‬ ‫הלבישה ליעקב בבגדי עשיו ובגדיי‬ ‫(כז‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫יום כיפור ומוצאי שבתות‪,‬‬ ‫המעציבה של אביו‪ .‬הוא‬ ‫העיזים‪ ,‬היינו כל בחינת עשיו בכל מקום‬ ‫בשביל לסייע ליהודי במצר‪.‬‬ ‫ופירש רש"י 'אמר יצחק בלבו אין דרך‬ ‫ואחיו מגיעים לבית המדרש‬ ‫שהיה יצחק יכול למשש ולהריח בחינת‬ ‫צדיקים שמכרו תפילין‬ ‫יעקב יהיה בחינת עשיו‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫עשיו להיות שם שמים שגור בפיו וזה‬ ‫ל'שבת יארצייט'‪ ,‬שניהם‬ ‫והפסידו אתרוגים ‪ -‬העיקר‬ ‫מצפים לעליית ה'מפטיר'‬ ‫יברך אותו בכל טוב עולם הזה‪ .‬והיינו‬ ‫אמר כי הקרה ה' אלוקיך'‪ .‬ותמוה הדבר‪,‬‬ ‫לא לכעוס על בני הבית‪.‬‬ ‫שכמובן תביא אחריה גם‬ ‫בחינת 'וירח את ריח בגדיו' (כז‪ ,‬כז)‪ ,‬זאת‬ ‫הלא כתוב למעלה (כה‪ ,‬כז) 'ויהי עשיו איש‬ ‫צדיקים שיכולים לעלות‬ ‫את תפילת המוסף‪ ,‬לעילוי‬ ‫פעלה רבקה אמנו‪ .‬כי באמת היתה יודעת‬ ‫יודע ציד'‪ ,‬ופירש רש"י 'יודע ציד לצוד‬ ‫ולהתעלות ‪ -‬אך מבכרים‬ ‫נשמת אביהם‪.‬‬ ‫כי הוא לטובת שניהם יעקב ועשיו וכה‬ ‫ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך‬ ‫להאיר פנים ארבע מאות‬ ‫אבל אין שני 'מפטירים'‪.‬‬ ‫ראוי להם‪.‬‬ ‫מעשרין את המלח ואת התבן‪ ,‬כסבור‬ ‫פעמים לתלמיד מתקשה‪ .‬כל‬ ‫אחד האחים ייאלץ לוותר!‬ ‫אביו שהוא מדקדק במצוות עי"ש‪ .‬אם כן‬ ‫זה הוא תוצאה של פלס נכון‪,‬‬ ‫ולכן לאחר כל המעשה ההיא אשר כבר‬ ‫ויעקב‪ ,‬הצדיק‪ ,‬כמובן ירצה‬ ‫קבלו שניהם כל הברכות כפי הראוי להם‬ ‫למה לא היה מרמהו גם בזה‪ ,‬להיות שם‬ ‫של שיקול דעת מלאה יראת‬ ‫לזכות את אביו בעילוי‬ ‫שמים שגור בפיו כמו יעקב‪ .‬אלא לרמות‬ ‫שמים טהורה‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬כתיב (כח‪ ,‬ה) 'אם יעקב ועשיו'‪,‬‬ ‫נשמה אמיתי‪ ,‬הוא ירצה‬ ‫דהיינו שהיתה באמת אם שניהם בשווה‬ ‫את אביו בדברים שאין בהם ממש‪ ,‬כמו‬ ‫רכות הלב‪ ,‬היכולת לחשב‬ ‫להעניק לו 'מפטיר' של בן‬ ‫האיך מעשרין את המלח ואת התבן‪ ,‬לא‬ ‫ועשתה שיהיה טוב לשניהם‪ .‬ורש"י הק'‬ ‫תמיד מה ה' שואל מעמנו‬ ‫תם ולא של רשע‪ ,‬והגבאי‬ ‫כתב 'לא ידעתי וכו'‪.‬‬ ‫אכפת ליה‪ ,‬אבל להעלות שם שמים על‬ ‫באמת לאמיתה‪ ,‬זה מה‬ ‫כמובן יכבד אותו‪.‬‬ ‫(הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זצוק"ל)‬ ‫‬ ‫פיו לא היה לו לרצון לעשיו‪ ,‬וירא היה‬ ‫שגורם לאדם להיות 'עובד‬ ‫או אז יגיע הרגע המכונן‪.‬‬ ‫ה' באמת'!‬ ‫הוא יקום בזעקה של קנאות‬ ‫(ליקט וערך הרב יצחק קרימלובסקי)‬ ‫א‬ ‫לפרסום והנצחות‪yt5055660@gmail.com | 03-5055660 :‬‬ ‫בשבילי ההלכה‬ ‫הרה”ג יצחק שלמה פייגנבוים שליט”א‬ ‫מו”צ בקהילתנו וראש כולל הוראה‬ ‫הפסקה לדברים שבקדושה באמצע שמונה עשרה (יא)‬ ‫א‪ .‬הבדלה – המאריך בתפילתו במוצ"ש לא יפסיק באמצע שמו"ע בכדי לצאת בהבדלהא‪ ,‬ואם הפסיק וכיוון לצאת יצא ידי חובהב‪.‬‬ ‫ב‪ .‬קריאת התורה ‪ -‬לא יפסיק באמצע שמו"ע להאזין לקריאת התורהג‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ג‪ .‬הגם שמותר לתבוע צרכיו בברכת שמע קולנו‪ ,‬אין היתר לענות שם לדברים שבקדושה ‪.‬‬ ‫המתפלל שמו"ע יחד עם הש"צ איזה דברים שבקדושה יוכל לענות‬ ‫ד‪ .‬היחיד המתפלל תפילת שמו"ע עם השליח ציבורו‪ ,‬כשיגיע עם שליח ציבור לנקדישך יאמר עמו מילה במילה כל הקדושה כמו שהוא אומרז‪,‬‬ ‫ויאמר נוסח הקדושה כנוסח שאומר הש"צ‪ ,‬שאם הוא מתפלל בנוסח ספרד (שאומרים נקדישך) והש"צ בנוסח אשכנז (שאומרים נקדש) יאמר עם‬ ‫הש"ץ נקדש‪ ,‬וכן להיפך‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ה‪ .‬וכמו כן יאמר עמו מילה במילה ברכת הקל הקדוש וברכת שומע תפילהח‪ ,‬וגם יכוון כשיגיע שליח ציבור למודים יגיע גם הוא למודים‬ ‫כדי שישחה עם השליח ציבור במודים‪.‬‬ ‫ו‪ .‬גם מי שלא התחיל עם הש"צ מתחילת השמו"ע אלא שהגיע בשוה עם הש"ץ לקדושהי‪ ,‬יכול לענות קדושה עם הש"ץיא‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אבל אם פגש את הציבור באמירת פסוקי הקדושה שביוצר אור או בובא לציון‪ ,‬לא יפסיקיב‪.‬‬ ‫יד‬ ‫ח‪ .‬המתפלל שחרית וכשהגיע לקדושה אומרים הציבור קדושה דמוסף לדעת השו"עיג לא יפסיק לענות קדושה דמוסף‪ ,‬ולדעת הרמ"א‬ ‫מפסיק לענות קדושה דמוסף‪ ,‬ויאמר כל הנוסח כתר יתנו לך וכו' כמו הש"ץ‪ ,‬וכן הלכהטו‪.‬‬ ‫טז‬ ‫ט‪ .‬לברכת כהנים – סיים היחיד ברכת הטוב שמך ולך נאה להודות מפסיק לשמוע ולענות אמן אחר הברכת כהנים ‪ ,‬וי"א שמותר לו גם לענות‬ ‫אמן אחר הברכה של לברך את עמו ישראל באהבהיז‪.‬‬ ‫עמו פסוקי הקדושה‪.‬‬ ‫האריך בביאור זה דאף אם יכוון באמירת יש"ר‬ ‫א‪ .‬הנה לדעת הבה"ל (הנ"ל הערה ב') דמה שהשו"ע‬ ‫יב‪ .‬שו"ע (סי' ק"ט ס"ג) ונימק הטעם שאין הקדושות‬ ‫לבקש מהשומע תפילה שיגלה כבוד מלכותו‬ ‫פסק להפסיק לקדיש ולקדושה הוא מחמת‬ ‫שוות‪ ,‬ובשו"ע הרב (ס"ה) ביאר שבמקומות אלו‬ ‫על כל העולם וכו' אין לזה עניין בברכת שומע‬ ‫המנהג ועדיין הוא חושש לשיטות ר"י ור"ת‬ ‫הזכרת הקדושה לסיפור דברים‪ ,‬וכ"ה במ"ב (ס"ק‬ ‫תפילה דברכה זו נתקנה על תפילות ובקשות‬ ‫דשומע כעונה חשיב כאומר ממש בפיו א"כ‬ ‫ט"ז)‪.‬‬ ‫דרחמי נינהו שמבקשין מאת הקב"ה שיעורר‬ ‫במקום שאין מנהג אסור להפסיק‪ ,‬וכ"כ בשו"ת‬ ‫רחמים עלינו וימלא משאלותינו‪ ,‬אבל בקשה‬ ‫הר צבי (ח"א סי' נ"ט) וז"ל ונראה דע"כ לא הכריע‬ ‫יג‪ .‬סי' ק"ט ס"ג‪ ,‬והטעם כתב המ"ב (ס"ק ט"ז)‬ ‫לצרכי גבוה אין זה בגדר תפילה ע"ש שהאריך‬ ‫המחבר כדעת רש"י אלא לעניין קדיש וקדושה‬ ‫שאין הקדושה מעניין אחד דלזה הוא קדושת‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫ששם אין מקום לומר שלחומרא יש לחוש‬ ‫מוסף ולזה הוא קדושת שחרית‪ ,‬אלא ישתוק‬ ‫ויצא י"ח מדין שומע כעונה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬שו"ע (סי' ק"ט ס"ב)‪.‬‬ ‫לשיטת ר"י ורת שחומרא זו קולא היא שיפסיד‬ ‫בזה עניית קדושה זו‪ ,‬וגם חובה מוטלת עליו‬ ‫יד‪ .‬שם‪.‬‬ ‫ו‪ .‬וכתב הרמ"א (שם) וז"ל אבל לכתחילה לא‬ ‫בשמיעת קדושה אם אין זה נחשב כהפסק‪ ,‬אבל‬ ‫טו‪ .‬מ"ב (ס"ק ט"ז)‪ ,‬ויש להסתפק בראש חודש אם‬ ‫יתחיל עד אחר שאמר קדושה והקל הקדוש‪ ,‬אלא‬ ‫לעניין שמיעת הבדלה שאיננה מצוה עוברת‬ ‫עומד בשחרית והתפילין עליו אם יאמר כתר כיון‬ ‫שאם הוצרך להתחיל מכח שהשעה עוברת‪ ,‬או‬ ‫ובזה שלא ישמע עכשיו את ההבדלה אינו‬ ‫שנהגו שלא לומר כתר עם תפילין‪ ,‬ויתכן דבכה"ג‬ ‫כדי לסמוך גאולה לתפילה דינא הכי עכ"ל‪ ,‬אבל‬ ‫מפסיד כלום שיכול אח"כ להבדיל על הכוס‪ ,‬וגם‬ ‫לא יאמר כתר אלא פסוקי הקדושה בלבד‪ ,‬וכנ"ל‬ ‫המ"ב (ס"ק י"ד) כתב וז"ל ובספר אליה רבא האריך‬ ‫אין שום חובה מוטלת עליו לשמוע ולצאת דוקא‬ ‫(הערה י"א)‪.‬‬ ‫מכמה פוסקים דאפילו לכתחילה מותר להתחיל‬ ‫בהבדלה זו‪ ,‬י"ל שגם לדעת המחבר לכתחילה‬ ‫עם הש"צ בשוה‪ ,‬ועיין חיי אדם שמשמע מיניה‬ ‫(בתחילת הספר בתשובות‬ ‫טז‪ .‬בספר מעשה רוקח‬ ‫אין לו לשתוק לשמוע ולכוין לצאת בהבדלה זו‬ ‫דעכ"פ בשחרית יש להקל בזה כדי שלא יצטרך‬ ‫רבינו אברהם בן הרמב"ם בשם הרמב"ם) כתב וז"ל אבל‬ ‫ויחוש לדעת ר"י ור"ת דשומע כעונה הוי הפסק‬ ‫להמתין כ"כ בשירה חדשה ע"ש‪ ,‬ואפילו במנחה‬ ‫צריך אתה לדעת וכו' וזה כשמגיע הש"ץ לעבודה‬ ‫עכ"ל‪ ,‬אלא דלדעת שו"ע הרב וסיעתו דס"ל‬ ‫יש להקל בזה ע"י צורך קצת‪ ,‬כ"כ בספר מאמר‬ ‫ועלו הכהנים לדוכן ימהרו כולם בתפילה עד‬ ‫דשומע כעונה אינו נחשב לאומר אלא לשומע‬ ‫מרדכי‪ ,‬וכעין זה כתב בספר מגן גיבורים וז"ל מי‬ ‫שישלימו תפילתן קודם ברכת כהנים כדי שלא‬ ‫קיל טפי‪ ,‬והגם דלכתחילה בודאי שאין להפסיק‬ ‫שאינו יכול לשער שיבא עם הש"צ למודים אם‬ ‫ימנעו מעניית אמן על ברכת כהנים‪ ,‬או שמא‬ ‫בשעת התפילה אפילו בשהיה ולהסיח דעתו‬ ‫יתחיל אחר קדושה‪ ,‬ושמא יתבלבל עי"ז‪ ,‬יכול‬ ‫יענו ותהיה הפסקה וכו'‪ ,‬אמנם היותי מביא לידי‬ ‫לדברים אחרים‪ ,‬מ"מ בין ברכה לברכה יתכן‬ ‫להתחיל עם הש"צ ויאמר עמו כל הקדושה וכל‬ ‫עון גדול זה להיותו מחייב המהירות באמירת‬ ‫דיש להקל בשעת הצורך‪,‬‬ ‫התפילה מילה במילה עכ"ל‪.‬‬ ‫התפלה ושבוש הכונה ותליית המחשבה כדי‬ ‫ב‪ .‬ודמי לפוסק באמצע שמו"ע לעניית דברים‬ ‫להקדיש לש"ץ‪ ,‬ותהיה אז צורת התפילה קבע ולא‬ ‫ז‪ .‬והיינו שאומר עם הש"צ גם נקדישך ונעריצך‬ ‫שבקדושה דבשוגג אינו חוזר וכמבואר במ"ב (סי'‬ ‫תחנונים וכו'‪ ,‬ועניית אמן בברכת כהנים אינה‬ ‫ושאר התוספות של הקדושה (הגם שהפוסק לענות‬ ‫ק"ד ס"ק כ"ט) ע"ש‪ ,‬ובשש"כ (פרק ס' סט"ז) ובהערה‬ ‫הפסקה לפי שהפסקה באמן וכיו"ב בלתי היותו‬ ‫באמצע ק"ש וברכותיה אינו אומר כי אם עיקר הקדושה‬ ‫(מ"ו) כתב בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל דאפשר‬ ‫מתפלל עם ש"ץ ע"ש באורך‪ ,‬והמבואר בדבריו‬ ‫קדוש ברוך ימלוך) והטעם לזה כתב שו"ע הרב (ס"ג)‬ ‫דרק בין ברכה לברכה יכול לצאת‪ ,‬אבל לא‬ ‫דהמתפלל עם הש"ץ נחשב כתפילת הציבור‬ ‫שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפילתו כשהוא‬ ‫ממש באמצע הברכה דכיון שהתכוין לצאת‬ ‫ולכן עונה אמן אחר ברכת כהנים ודו"ק‪ ,‬ויש‬ ‫אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד עכ"ל‪.‬‬ ‫אפשר דגרע טפי דכיון שחיוב הבדלה חמור‬ ‫להוסיף שדעת הרמ"א (סי' קכ"א ס"ג) דיחיד אומר‬ ‫ח‪ .‬והטעם כתב המג"א (ס"ק ח') ובשו"ע הרב (ס"ג)‬ ‫יותר מקדיש וקדושה אפשר דחשיב כהפסק‬ ‫ברכת כהנים בתפילתו‪[ ,‬אלא דמסיק הרמ"א‬ ‫דאז אינו צריך לענות אמן כמו שהש"ץ אינו‬ ‫באמצע הברכה ע"ש‪ ,‬ולע"ד בדיעבד יצא י"ח‬ ‫ואינו נראה] ע"ש‪ ,‬ושיטה זו תצטרף למש"כ‬ ‫צריך לענות אמן שהציבור עונים אחריו ועניית‬ ‫דל"מ לדעת שו"ע הרב דלשו"ע לא חשיב‬ ‫בשם הרמב"ם שאם עונה אחר הכהנים אינו‬ ‫הציבור היא ג"כ על ברכות של זה‪.‬‬ ‫השומע לאומר ממש‪ ,‬אלא אפילו למ"ב מכלל‬ ‫נחשב להפסק‪.‬‬ ‫ט‪ .‬או להטוב שמך ולך נאה להודות (שו"ע שם)‪.‬‬ ‫ספר ברכות להקל לא יצא‪ ,‬ראה לעיל (הערה ב')‬ ‫יז‪ .‬נחלקו הפוסקים אם הש"ץ מותר לו לענות‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫אמן אחר ברכת לברך את עמו ישראל באהבה‪,‬‬ ‫י‪ .‬וכגון שעמד להתפלל קודם הש"צ ומתוך‬ ‫ודעת המ"ב (סי' קכ"ה ס"ק ע"א) כדעת הב"ח‬ ‫כוונתו המרובה או מאיזה סיבה הגיע לקדושה‬ ‫ג‪ .‬פשוט הוא מדלא הוזכר בשו"ע בין הדברים‬ ‫שנחשב להפסק בתפילה‪ ,‬אבל דעת הט"ז (ס"ק‬ ‫עם הש"ץ‪ ,‬או להפך שהתחיל אחר הש"ץ ומחמת‬ ‫שמפסיקין לשמעם‪ ,‬וכ"כ בתשובות והנהגות‬ ‫י"ד) ושו"ע הרב (ס"ל) שלא נחשב להפסק ומותר‬ ‫שהאריך הש"ץ הגיע לקדושה (בה"ל שם ד"ה אם)‪.‬‬ ‫(ח"ב סי' ע') דמה שמותר להפסיק הוא בדווקא‬ ‫הש"ץ לענות‪ ,‬וכתב הפמ"ג (משב"ז ס"ק י"ד) דגם‬ ‫יא‪ .‬כ"כ שו"ע הרב (ס"ה) והסכים עמו הבה"ל (ד"ה‬ ‫לדברים שעוסקין בשבחו של מקום‪ ,‬וע"ש עוד‪.‬‬ ‫יחיד העומד בתפילה והגיע להטוב שמך אי‬ ‫שאין‪ ,‬וד"ה אם)‪ ,‬וכתב שו"ע הרב שאע"פ שהוא לא‬ ‫ד‪ .‬פשוט הוא דאין ההזכרה בקשת צרכיו אלא‬ ‫רשאי לענות אמן תליא במח' זו‪.‬‬ ‫אמר ולא שמע נקדישך מפי הש"ץ יוכל לומר‬ ‫ובשו"ת דבר יהושע (ח"ג סי' ס"ח)‬ ‫דברי שבח‪,‬‬ ‫ב‬ ‫מתוך דא"ח דכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרפראות משולחן גבוה‬ ‫בשבילי חודש כסליו‬ ‫הרב ש‪.‬ב‪.‬מרקסון‬ ‫שכשבא בכח זה שהוא עבד בטל ומבוטל לאדונו‬ ‫ביעקב ניכרה עבודת ההתגברות של‬ ‫שגב מעלתו של ר"ח כסליו (ב)‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬יפה כח פעולתה למהר הישועה‪.‬‬ ‫מצווה ועושה‬ ‫והנה חפירת הבארות רומזת להמשכת השפעות‬ ‫כח מיוחד של מבטח עוז‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה‬ ‫טובות ממעייני הישועה להאי עלמא שהמשיכו‬ ‫הרה"ק רבי צדוק מלובלין זי"ע כותב בספרו פרי‬ ‫ויעקב איש תם יושב אהלים (כה‪ ,‬כז)‪ .‬ברש"י‪ ,‬כל‬ ‫האבות הקדושים לפי דרכי עבודתם‪ ,‬אברהם‬ ‫זמן שהיו קטנים‪ ,‬לא היו נכרים במעשיהם‪ .‬כיון‬ ‫צדיק (ר"ח כסליו אות ב)‪ ,‬כי שמו של חודש כסליו‬ ‫במידת החסד‪ ,‬יצחק במידת הגבורה וכו'‪ ,‬ועבדי‬ ‫"אם ַׂש ְמ ִּתי ָז ָהב ִּכ ְס ִלי"‬ ‫נקרא כן מלשון הפסוקים ִ‬ ‫שנעשו בני י"ג שנה‪ ,‬זה פורש לבתי מדרשות‬ ‫"ּכי ה' יִ ְהיֶ ה ְב ִכ ְס ֶלָך" (משלי ג‪ ,‬כו)‪ ,‬שהוא‬ ‫(איוב לא‪ ,‬כד)‪ִ ,‬‬ ‫אברהם טעו שבאותם הימים שהאירה מידת‬ ‫וזה פורש לעבודה זרה‪ .‬ע"כ‪ .‬סבירא ליה לרש"י‬ ‫לשון מבטח עוז‪ .‬והטעם‪ ,‬לפי שעסק חודש זה הוא‬ ‫החסד בעולם‪ ,‬גם הם בכוחם העצמי יוכלו לחפור‬ ‫ד'ויגדלו' היינו שהגיעו לכלל גדלות של י"ג שנה‪.‬‬ ‫שכל אחד מישראל יהיה לו מבטח עוז בה'‪ ,‬שהלא‬ ‫בארות להמשיך הארת החסד לעולם‪ .‬וכן היה‬ ‫[ויש מפרשים ד'ויגדלו' הוא כשנעשו בני ט"ו‬ ‫בחודש זה התרחש נס חנוכה שהיה שלא כדרך‬ ‫אצל עבדי יצחק לענין מדת הגבורה בעולם‪ .‬ורק‬ ‫שנים‪ ,‬שאז יצא עשו לתרבות רעה (רש"י שם‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫הטבע כלל‪ ,‬בשונה מנס הפורים שנעשה בדרך‬ ‫כשחפר יצחק עצמו אותם הבארות‪ ,‬נתקיימו‪ .‬כי‬ ‫ויש לומר דסבירא להו דמלא כתיב 'ויגדלו להיות‬ ‫קרובה לטבע בעיני העולם‪ ,‬שעל ידי שמלכה‬ ‫פעולת העבדים אינה מתקיימת אלא כשמבטלים‬ ‫נערים' וכיו"ב‪ ,‬אלא 'ויגדלו הנערים' משמע שכבר‬ ‫אסתר נהפך לבבו של אחשוורוש לטובה‪ ,‬לעומת‬ ‫היו נערים מקודם‪ ,‬ועתה גדלו עוד להיות בני ט"ו]‪.‬‬ ‫זאת בחנוכה יצאו מתי מעט מבני חשמונאי‬ ‫עצמם בתכלית לדעת רבם‪.‬‬ ‫למלחמה‪ ,‬ומסר ה' בידם רבים ביד מעטים‪ ,‬וגברו‬ ‫אמנם לאחר עליית יצחק לבאר שבע כתיב (כו‪ ,‬כד)‬ ‫והטעם שרק משנעשו גדולים ניכר ההפרש ביניהם‪,‬‬ ‫על חיל היוונים שמלכו בכיפה‪ .‬וזאת על ידי מבטח‬ ‫'וירא אליו ה' וגו' ויאמר אנכי אלוקי אברהם אביך‬ ‫יש לומר‪ ,‬משום דגדול המצווה ועושה‪ ,‬יותר ממי‬ ‫עוז שהיה לכהנים‪ ,‬כי ידעו שאין מעצור לה'‬ ‫שאינו מצווה ועושה‪ ,‬ופירשו הראשונים (עי' ריטב"א‬ ‫להושיע ברב או במעט‪ ,‬ועל ידי זה התקיים בהם‬ ‫אל תירא כי אתך אנוכי וברכתיך והרביתי את זרעך‬ ‫קידושין לא‪ .‬ד"ה דאמר)‪ ,‬שכאשר הוא מצווה‪ ,‬השטן‬ ‫"מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים"‪.‬‬ ‫בעבור אברהם עבדי'‪ ,‬התגלות זאת התפרסמה ע"י‬ ‫המזבח שבנה יצחק מיד לאחר מכן‪ ,‬והעבדים הבינו‬ ‫מתאמץ יותר להכשילו‪ .‬ואם כן‪ ,‬העוסק בתורה‬ ‫מוסיף הפרי צדיק וכותב‪ ,‬כי בגזירת יון מצינו‬ ‫ובמצוות בקטנותו‪ ,‬עדיין אי אפשר לקבוע ולידע‬ ‫(ב"ר סה‪ ,‬כב) את המעשה עם יקום איש צרורות בן‬ ‫הענין שאין להם לבוא בכח וזכות עצמם כי אם‬ ‫אחיו של רבי יוסי בן יועזר איש צרדה‪ ,‬שנמשך‬ ‫לבטל עצמם לאדוניהם‪ ,‬ועל כוונה זו הלכו לחפור‬ ‫שיהיה צדיק תמיד‪ .‬ורק כאשר גדלו להיות בני י"ג‬ ‫אחר המתיוונים ונשתקע בחטאים עד כדי שרכב‬ ‫לרש"י או לשאר מפרשים לאחר שעברו ב' שנים‬ ‫על סוס בשבת‪ .‬ואולם דודו רבי יוסי בן יועזר‬ ‫הבאר 'ויכרו שם עבדי יצחק באר'‪ .‬וכיון שפעלו‬ ‫מעת הגדלות‪ ,‬והמשיך יעקב להיות יושב אהלים‪,‬‬ ‫הכניס בליבו את המבטח עוז לשוב בתשובה על‬ ‫בביטול גמור לכוחו של אדונם‪ ,‬הצליחו במעשיהם‪.‬‬ ‫ניכר ההפרש הנצחי בינו לבין עשו הרשע‪.‬‬ ‫ידי שאמר לו "אם כן למכעיסיו קל וחומר לעושי‬ ‫(רעוא דרעוין פרשת תולדות – תשפ"ד)‬ ‫‬ ‫רצונו"‪ ,‬עד שקיים בעצמו ד' מיתות‪ ,‬ואמר עליו‬ ‫על פי זה יתבאר מנהג העולם‪ ,‬שכאשר עומד בחור‬ ‫ע"י ריח הבית המקדש זכה יעקב‬ ‫בר מצוה לומר הדרשה‪ ,‬הציבור מזמרים ואין‬ ‫רבי יוסי‪" :‬בשעה קלה קידמני זה לגן עדן"‪.‬‬ ‫לברכות‬ ‫מניחים לו לסיים‪ ,‬ולכאורה הלא כמה עמל ויגע‬ ‫הרי אפוא כי בחודש כסליו יש לכל אחד מישראל‬ ‫"מבטח עוז" שיוכל לקנות עולמו בשעה אחת‪ ,‬אם‬ ‫ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪ .‬ויתן לך‬ ‫בהכנת הדרשה ושינונה‪ ,‬למה לא יניחו לו לקצור‬ ‫אך יפנה עצמו לדברי תורה‪ ,‬וכפי שאמרו חז"ל‬ ‫האלוקים מטל השמים וגו' (כז‪ ,‬כז‪-‬כח)‪ .‬לכאורה‬ ‫פרי עמלו‪ .‬אלא רוצים להראות לו שעד עתה בא‬ ‫(ראה שיהש"ר ה‪ ,‬ג) "פתחו לי פתח אחד של תשובה‬ ‫לו הכל בקל‪ ,‬שלא היו לו הפרעות וניסיונות כי לא‬ ‫כחודה של מחט ואני אפתח לכם פתח כאולם"‪,‬‬ ‫קשה‪ ,‬כיון שיצחק הסתפק לפי קולו‪ ,‬האם הוא‬ ‫ועמך כולם צדיקים ויהיה ה' בכסלך‪.‬‬ ‫יעקב או עשו‪ ,‬והיתה לו הוכחה שאינו עשו‪ ,‬כמו‬ ‫היה מצווה‪ ,‬אבל מעתה יהיו לו הפרעות‪ ,‬ועם כל‬ ‫זאת עליו להתחזק לדבוק בדרך ה' לילך הלוך וגדל‬ ‫ומענין לענין נזכיר את מה שכתב בישמח ישראל‬ ‫שאמר 'מה זה מהרת למצוא בני'‪ ,‬א"כ למה בירכו‪.‬‬ ‫(ר"ח כסליו אות א)‪ ,‬כי חודש 'כסליו' נקרא כך ע"ש‬ ‫ועוד‪ ,‬מדוע עשו הזכיר מכירת הבכורה‪' ,‬ויעקבני זה‬ ‫עד כי יגדל מאוד בתורה ועבודה בעזרת השי"ת‪.‬‬ ‫"ּכי ְכ ָס ַלי ָמ ְלאּו נִ ְק ֶלה‬ ‫הפסוק בתהלים (לח‪ ,‬ח) ִ‬ ‫פעמים את בכורתי לקח'‪.‬‬ ‫(קידושא רבא פרשת תולדות תשפ"ד‪) ,‬‬ ‫‬ ‫וְ ֵאין ְמתֹם ִּב ְב ָׂש ִרי"‪ ,‬כי 'כסליו' הוא מלשון 'כסלי'‬ ‫ונראה לפרש‪ ,‬ד'ראה ריח בני כריח שדה' הכוונה‬ ‫קבלת התפילה והעבודה ‪ -‬בזכות‬ ‫שהוא מחשבות‪ ,‬והיינו שכאשר מתמלא האדם‬ ‫במחשבות לא טובות‪ ,‬על ידי זה אין מתום בבשרו‬ ‫לריחו של ביהמ"ק‪ ,‬שיצחק קראו שדה‪ ,‬וכיוון‬ ‫ההתבטלות לה'‬ ‫בבשר קודש‪ .‬ובחודש זה היה נס חנוכה‪ ,‬בהיות‬ ‫שהריח יצחק את ריחו של ביהמ"ק‪ ,‬אע"פ שחשב‬ ‫בפסוקי פרשת הבארות נראה דהבארות שחפרו‬ ‫בני ישראל בשפל מצבם‪ ,‬וכמובא במדרש שפגמו‬ ‫שהוא יעקב‪ ,‬מ"מ מי שזכה לבחינת ביהמ"ק‪ ,‬לו‬ ‫עבדי האבות‪ ,‬שלטה בהם יד זרים (כו‪ ,‬טו; שם יט)‪,‬‬ ‫באות ברית קודש‪ ,‬ואולם על ידי האמונה ובטחון‬ ‫ראויים הברכות‪[ .‬וזהו שאמר‪ ,‬כיוון שריח בני‬ ‫שהאמינו מתתיהו ובניו זכו לנסים מופלאים‬ ‫משא"כ הבארות שנחפרו ע"י האבות‪ ,‬לא רבו‬ ‫למעלה מדרך הטבע‪ .‬וזהו שאמרו הפסוק (משלי‬ ‫כריח שדה ‪ -‬היינו ביהמ"ק‪ ,‬ממילא ויתן לך ‪ -‬בו"ו‬ ‫עליהן (שם‪ ,‬יח‪-‬כב)‪ .‬אולם קשה על זה מהמשך‬ ‫"ּכי ה' יִ ְהיֶ ה ְב ִכ ְס ֶלָך וְ ָׁש ַמר ַר ְג ְלָך ִמ ָּל ֶכד"‪,‬‬ ‫ג‪ ,‬כו) ִ‬ ‫החיבור]‪ .‬שכל ההשפעות באות ע"י ביהמ"ק‪ .‬ולכן‬ ‫הפרשה‪ ,‬דלאחר שעלה יצחק לבאר שבע כתיב‬ ‫ומבארים חז"ל‪ ,‬אפילו דברים שאתה כסיל בהן‪,‬‬ ‫אמר 'ראה'‪ ,‬דבביהמ"ק מצאנו עניין של ראיה‪ ,‬כמו‬ ‫(שם‪ ,‬כה; לב‪ ,‬ראה רמב"ן שם) שכרו שם עבדי יצחק‬ ‫היינו שמרוב חטאיו ופשעיו אם משים אל לבו‬ ‫שאמר משה 'אעברה נא ואראה וגו' ההר הטוב הזה‬ ‫באר‪ ,‬ולא נזכר בכתוב שערערו עליה או סתמוה‪,‬‬ ‫מצבו המר‪ ,‬מדמה בנפשו שאין עוד תקווה לעצמו‪.‬‬ ‫והלבנון'‪ .‬ויצחק קראו 'שדה' לפי מידתו‪ ,‬משום‬ ‫ורק עצה אחת עומדת לו לאדם שעל ידה יוכל‬ ‫וצריך להבין הטעם‪.‬‬ ‫להינצל‪ ,‬והיא על ידי האמונה ברוממות השי"ת‬ ‫שיצחק היה קרבן‪ ,‬וכנגד שחוטי חוץ שהם שדה‬ ‫ונראה בהקדם מה שמצינו לגבי אליעזר עבד‬ ‫וברחמנותו‪ ,‬ויבטח בו שברוב רחמיו וחסדיו ירחם‬ ‫דסט"א 'אשר הם זובחים על פני השדה'‪ ,‬הביהמ"ק‬ ‫עליו ויוציא ממסגר נפשו‪ ,‬ובזכות אמונה זו יזכה‬ ‫אברהם כשהלך להביא את רבקה‪ ,‬אומרים חז"ל‬ ‫שבו מקריבים הקרבנות לה'‪ ,‬הוא בחינת שדה‬ ‫לישועה‪.‬‬ ‫'יפה שיחתן של עבדי אבות'‪ ,‬והלשון 'שיחתן'‬ ‫דקדושה‪ .‬ולכן יצחק שהיה קרבן‪ ,‬קרא לביהמ"ק‬ ‫ובר"ח נכלל גם הצרה וגם הישועה שבחודש‬ ‫רומז לכח תפילת העבדי אבות‪ ,‬שאליעזר עשה כל‬ ‫שדה‪ .‬ויעקב קראו בית‪ ,‬ע"ש מידתו 'יושב אהלים'‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬ועל כן שם 'כסליו' מורה על החשכות שהיא‬ ‫מעשיו במציאת הזיווג ליצחק באמצעות תפילה‬ ‫בבחינת "כסלי מלאו נקלה"‪ ,‬וגם על התקווה‬ ‫וזכה יעקב לקדושת ביהמ"ק‪ ,‬ע"י קניית הבכורה‪,‬‬ ‫להשי"ת שינחנו בדרך אמת‪ ,‬ונענה מיד ללא‬ ‫והבטחון שלאחריה שהיא מלשון "ה' יהיה‬ ‫שעניינה בשביל העבודה (רש"י בראשית כה לב)‪.‬‬ ‫שיהוי‪ .‬ש'שיחה' מורה שהמתפלל מבאר ומסביר‬ ‫בכסלך"‪ .‬ומסיים הישמח ישראל וכותב‪" :‬על ידי‬ ‫וכשראה עשו שע"י שקנה את הבכורה זכה לברכה‪,‬‬ ‫באיזה כח וזכות הוא בא לשפוך שיחו לפני ה'‪.‬‬ ‫האמונה ובטחון זכו לאור גדול לנס חנוכה וכו'‪,‬‬ ‫בא בטענה ואמר את בכורתי לקח וגו'‪[ .‬וראה‬ ‫והטעם שהתקבלה תפלתו של אליעזר תיכף ומיד‬ ‫ובר"ח שהוא הראש ובו נגנז וצפון בכח כל ניסי‬ ‫בתרגום (שיר השירים א ח)‪ ,‬שגדיי העיזים שהלבישה‬ ‫החודש‪ ,‬יוכל כל איש מישראל הרוצה ברצון‬ ‫עוד בטרם כילה לדבר הוא‪ ,‬משום שבכל דיבור‬ ‫אמיתי לצאת מאפילה מחשכות נפשו להרגיש‬ ‫אותם אימו‪ ,‬יש להם קשר לביהמ"ק]‪.‬‬ ‫מתפלתו הדגיש שאינו מבקש המשכת החסד‬ ‫האור הגנוז‪ ,‬ולהאיר נפשו לילך בדרך החיים בקרן‬ ‫(של"ס פרשת תולדות תשע"ו)‬ ‫‬ ‫בזכות ובשביל עצמו‪ ,‬כי אם בזכות ובשביל אברהם‬ ‫אורה אור תורה ומצות ולטהר מוחו ולבו לעבודתו‬ ‫אדונו עמוד החסד (ראה בפסוקים כד‪ ,‬יב; כז; לד)‪,‬‬ ‫ית"ש"‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בשבילי הפרשה‬ ‫הרב יעקב שלמה שיינברגר‬ ‫'ו ְיִּת ֶן ל ְךָ' ‪ -‬ב ְּל ֵיל הַסֵּדֶר‬ ‫סוד ארבע הכוסות המצה והאפיקומן שקדמו לברכות יצחק • מנין היה ליעקב יין להביא לאביו? הלא רבקה לא נתנה לו‬ ‫רק שני גדיי עזים למטעמים! • יריעה מרתקת על ליל הסדר אצל יצחק אבינו בעת שמסר ליעקב את הברכות • ב ָּא אָחִיך ָ‬ ‫מ ְרמָה ו ַי ִ ּקַּח ב ִ ּ ְרכָתֶך ָ‬ ‫בְּ ִ‬ ‫בפרשתנו מצינו כיצד זכה יעקב אבינו לקבל‬ ‫את הברכות הנשגבות מיצחק אביו‪ .‬מאורע‬ ‫במרכא כפולה ‪ -‬סוד היין שהביא יעקב‬ ‫כביר זה התרחש בליל חג הפסח כפי שמובא‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב)‪" :‬הגיע ליל יום‬ ‫ֹאכל וַ ּיָ ֵבא לֹו יַ יִ ן וַ ּיֵ ְׁש ְּת‪ .‬מביא בשם‬ ‫רביה"ק בעל ה'דברי ישראל' בפסוק (כז‪ ,‬כה) וַ ּיִ ַּגׁש לֹו וַ ּי ַ‬ ‫טוב הפסח‪ ,‬וקרא יצחק לעשו בנו הגדול‬ ‫זקנו הרה"ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי"ע יסוד גדול בדרכי קבלת ההשפעה‪ ,‬כי אדם הרוצה‬ ‫ואמר‪ :‬בני‪ ,‬הלילה הזה העליונים אומרים‬ ‫לזכות ולהתברך מפי צדיק‪ ,‬הדרך הראויה לעורר עליו את צינורות השפע היא על ידי‬ ‫שירה‪ ,‬הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים‪,‬‬ ‫שיגרום לאותו צדיק נחת רוח והנאה‪ .‬מטעם זה נסמך עניין אכילת המטעמים של יצחק‬ ‫היום הזה ברכת טללים‪ .‬עשה לי מטעמים‪ ,‬עד‬ ‫לקבלת הברכות‪ ,‬שכן ההנאה מן המטעמים היא זו שהכינה את הראוי לחלות הברכה‪.‬‬ ‫שאני חי אברככה"‪.‬‬ ‫אולם יעקב אבינו בחכמתו העמוקה השכיל לעשות מעבר למה שנתבקש‪ .‬כדי להרבות‬ ‫גם רש"י בפרשתנו (כז‪ ,‬ט) רמז זאת בקצירת‬ ‫את קורת רוחו של אביו ולהגדיל את עוצמת הברכות‪ ,‬הוא הוסיף משלו והביא ליצחק‬ ‫האומ"ר‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬שני גדיי עזים ‪ -‬וכי‬ ‫גם יין לשתות‪.‬‬ ‫שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק‪ ,‬אלא‬ ‫פסח היה האחד הקריב לפסחו והאחד עשה‬ ‫על פי יסוד זה מתבאר היטב רמז נפלא בטעמי המקרא‪ .‬תחת המילה "לֹו" שבמילים וַ ּיָ ֵבא‬ ‫מטעמים‪ .‬בפרקי דר"א" עכ"ל‪.‬‬ ‫לֹו יַ יִ ן מופיע טעם מיוחד 'מרכא כפולה'‪ .‬הכפילות של טעם זה באה לרמז בדיוק על‬ ‫ויבא לו יין וישת ‪ -‬כנגד ארבע כוסות‬ ‫אותה כפילות של הנאה ונחת רוח שהעניק יעקב ליצחק‪ ,‬גם במטעמים שביקש וגם ביין‬ ‫שהוסיף מעצמו‪ .‬על מעשה נשגב זה של חכמת יעקב עכ"ד הנפלאים‪.‬‬ ‫באותו ליל התקדש חג‪ ,‬מלבד עבודת קדשו‬ ‫באכילת בשר קרבן הפסח‪ ,‬הוסיף יצחק אבינו‬ ‫והידר אף בשתיית ארבע כוסות של יין‪ .‬עניין‬ ‫נענע לו אביו בראשו ואמר לו כי טוב דיבר‪.‬‬ ‫בהקדמת ספר בנין שלמה מאת הגאון רבי‬ ‫זה התפרש בספר 'מגלה עמוקות' (פרשת וישלח)‪,‬‬ ‫שלמה הכהן מוילנא ז"ל‪ .‬המחבר מספר על‬ ‫המגלה לנו כי אותו יין מיוחד שהביא יעקב‬ ‫אחיו הגאון רבי בצלאל הכהן זצ"ל שבהיותו‬ ‫אבינו ליצחק נועד במיוחד לארבע הכוסות‬ ‫קדושת הסעודה והסיבת יצחק‬ ‫של ליל הסדר‪ .‬וכיוצא בזה כתב מדיליה‬ ‫ילד כבן ארבע או חמש שנים שאל את אביו‬ ‫כראוי לסעודת ליל הפסח מצינו שיצחק‬ ‫מהיכן היה ליעקב להביא יין ליצחק‪ ,‬הרי‬ ‫בספר 'פרדס יוסף' בפרשתנו‪.‬‬ ‫אבינו קיים גם את מצוות ההסיבה‪ .‬בספר‬ ‫רבקה נתנה לו רק שני גדיי עזים ולא מצינו‬ ‫מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל בספרו טעמא דקרא‬ ‫בית פנחס (לבעל הפתחא זוטא על יורה דעה) הובא‬ ‫שנתנה לו יין‪ .‬למחרת מצא אביו תשובה‬ ‫מוסיף בזה טעם ותבלין‪ ,‬ומבאר כי הלחם‬ ‫פירוש נפלא על בקשתו של יעקב מיצחק (כז‪,‬‬ ‫בדברי תרגום יונתן בן עוזיאל המפרש שהזדמן‬ ‫האמור בפסוק וַ ִּת ֵּתן ֶאת ַה ַּמ ְט ַע ִּמים וְ ֶאת ַה ֶּל ֶחם‬ ‫יט) קּום נָ א ְׁש ָבה‪ .‬רש"י מפרש שם שהמילה‬ ‫למקום מלאך שהביא מן היין המשומר בענביו‬ ‫(כז‪ ,‬יז) הוא בעצם המצה‪ .‬ומה שנאמר בהמשך‬ ‫שבה פירושה מיסב על השולחן‪ ,‬והטעם הוא‬ ‫ׁש ְּת (כז‪,‬‬‫ֹאכל וַ ּיָ ֵבא לֹו יַ יִ ן וַ ּיֵ ְ‬ ‫הכתוב וַ ּיִ ַּגׁש לֹו וַ ּי ַ‬ ‫מראשית הבריאה ונתנו ליעקב‪ .‬וכה כתב‪:‬‬ ‫משום שבעת אכילת קרבן הפסח חובה להסב‬ ‫כה) הכוונה היא לשתי הכוסות האחרונות‬ ‫"ולא הוה חמרא גביה (=ולא היה יין אצלו)‪ ,‬ואזדמן‬ ‫כדרך בני חורין‪ ,‬ולא כפי שאמר עשו (להלן‬ ‫מארבע כוסות ששותים לאחר אכילת קרבן‬ ‫ליה מלאכא ואייתי מן חמרא דאצטנע בעינבוי‬ ‫ֹאכל' מבלי להזכיר כלל‬ ‫פסוק לא) 'יָ ֻקם ָא ִבי וְ י ַ‬ ‫הפסח‪ .‬והטעם שהוצרך הכתוב לציין שוב‬ ‫מן יומי שירוי עלמא ויהביה ביד יעקב (=והזדמן‬ ‫את עניין ההסיבה החשוב‪.‬‬ ‫'וַ ּיָ ֵבא לֹו יַ יִ ן' אף על פי שיצחק ודאי כבר שתה‬ ‫לו מלאך והביא לו יין המשומר בענביו מראשית הבריאה‬ ‫ונתנו ביד יעקב)‪ ,‬ויעקב אמטי ליה לאבוי ושתי‬ ‫שתי כוסות קודם האכילה‪ ,‬מוסבר היטב על‬ ‫אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן‬ ‫(=ויעקב הביאו לאביו ושתה)"‪.‬‬ ‫פי ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך (או"ח סימן‬ ‫ולאחר גמר סעודתו בא יצחק אבינו לקיים גם‬ ‫תעג סעיף א) שבד' כוסות לא ימזוג האדם‬ ‫מיד הגיב הילד רבי בצלאל ואמר שדברי‬ ‫לעצמו אלא ימזוג לו אחר דרך חירות‪ ,‬ומשום‬ ‫את מצוות אכילת האפיקומן‪ ,‬וכדכתב מרנא‬ ‫התרגום מרומזים היטב בטעמי המקרא‪ ,‬שכן‬ ‫החתם סופר (פר' תולדות) דמהאי טעמא לא‬ ‫כך הוצרך יעקב להביא ולמזוג לו שוב את‬ ‫על המילה לו בפסוק וַ ּיָ ֵבא לֹו יַ יִ ן מופיע טעם‬ ‫הכוסות הללו עכ"ד‪.‬‬ ‫אכל יצחק מצידו של עשו‪ ,‬מכיון דכבר אכל‬ ‫מרכא כפולה‪ ,‬וידוע שניגון זה מחייב קריאה‬ ‫האפיקומן‪ ,‬והרי "אין מפטירין אחר הפסח‬ ‫כאילו המילה נכתבה פעמיים‪ .‬הדבר בא לרמז‬ ‫אפיקומן"‪.‬‬ ‫על שתי הבאות נפרדות‪ ,‬המלאך הביא ליעקב‬ ‫מנין הביא לו יין?‬ ‫ובספר פרדס יוסף הוסיף בזה דברים‪ :‬כתיב‬ ‫ויעקב הביא ליצחק‪ .‬ועל דברי חכמה אלו‬ ‫על מקור היין המיוחד הזה‪ ,‬מובא סיפור פלאי‬ ‫ד‬ ‫בשבילי רבוה"ק‬ ‫כי בא אחיך במרמה פרש"י בחכמה‪ ,‬ועמדו המפרשים על זה‪,‬‬ ‫ושמעתי בשם הרב הקדוש ר' וואלף מסטריקוב ז"ל לפי הנ"ל דהיה‬ ‫הרב שמואל קרימלובסקי‬ ‫בפסח‪ ,‬ונוטריקן של במרמה הוא רפ"ז כמספר של אפיקומ"ן‪,‬‬ ‫ויעקב עשה זאת בחכמה שהאכילהו אפיקומן שלא יהיה רשאי‬ ‫ששפך תפילות על עושר‬ ‫לאכול עוד כשיביא לו עשו לאכול‪ ,‬וזאת היה חכמה‪ ,‬ובאמת לא‬ ‫מצינו שאכל יצחק ממה שהביא לו אחר כך עשו לאכול‪.‬‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי וכו' ויאמר לה ה' שני‬ ‫על יסוד זה היה דורש הרה"ק בעל האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע‬ ‫גוים בבטנך‪ .‬ופירש"י גיים כתיב אלו אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא‬ ‫ואומר כי יש כאן לימוד מוסר גדול לדורנו‪ .‬הנה בליל הסדר‬ ‫חזרת וכו' עי"ש‪ .‬לכאורה אינו מובן‪ .‬היא צעקה על צער העבור השיב לה אלו אנטונינוס ורבי‬ ‫שהי' עשירים‪ .‬הכי בשביל שהם היו עשירים פסק ממנה צער העבור אתמהא‪ .‬ועוד לפי מה‬ ‫יכול האדם להתעורר מאוד בעת אמירת ההגדה וסיפור יציאת‬ ‫שפירש רש"י ז"ל הענין הרציצה שזה פרכס לתורה וזה פרכס לע"ז או שהיו מריבים זע"ז‬ ‫מצרים‪ ,‬אולם כאשר מגישים לפניו את מאכלי שולחן עורך הרי‬ ‫עיי"ש‪ .‬א"כ איך אמר אלו אנטונינוס ורבי‪ .‬הכי אנטונינוס הי' פרכס לצאת לע"ז אדרבה‬ ‫הוא עלול להתגשם בהם ולשכוח את עצם קדושת הלילה‪ .‬העצה‬ ‫מלך כשר הי' ולמד תורה אצל רבי‪.. .‬ומה חסר לומר כפשוטו שני גוים בבטנך אלו יעקב ועשו‬ ‫לכך היא שיאכל מיד את האפיקומן ועל ידי שלא יוכל לאכול‬ ‫האמורים בפרשה כמובן‪:‬‬ ‫יותר יינצל מההתגשמות‪ .‬כך נהג יעקב אבינו מתוך חשש שעל‬ ‫אלא י"ל בהקדם דברינו שלמעלה על המדרש‪ .‬ויעתר יצחק ששפך תפלות בעושר‪ .‬פי'‪.‬‬ ‫ידי מאכלי עשו יתגשם חלילה יצחק אבינו בלילה קדוש זה ולכן‬ ‫בעושר ממש שהתפללו על העשירות לבניהם אשר יולדו עי"ש‪ .‬והנה ידוע שיש עושר שמביא‬ ‫הביא לו את האפיקומן שחייבו שלא לאכול עוד‪.‬‬ ‫את האדם לטוב ויש להיפוך חלילה‪ .‬וכו'‪ .‬והנה רבקה סברה שהוא ולד אחד‪ .‬וכיון שראתה‬ ‫שע"י שהוא שרוי בטובה הוא כופר ומפרכס לצאת לע"ז כאמור‪ .‬התחרטה על מה שהתפלל‬ ‫על העשירות לבניה‪.. .‬השיב לה הקב"ה שלא תתחרט על זה כי שני גוים בבטנך היינו יעקב‬ ‫להזכיר גניבת הברכות שנטל יעקב מעשו‬ ‫ועשו האמורים בפרשה‪ .‬וזה שפרכס לע"ז הוא עשו כיון ששרוי בטובה הוא כופר‪ .‬אבל‬ ‫יש נותנים טעם לשבח לגניבת האפיקומן בליל הסדר‪ ,‬כי מעשה‬ ‫יעקב באמת כיון ששרוי בטובה הוא מפרכס לתורה כדברי רז"ל הנ"ל‪ .‬וכתיב גיים ר"ל הרי‬ ‫דגניבת הברכות שלקח יעקב מיצחק היה בליל זה (וכדלעיל מפרקי‬ ‫אנטונינוס ורבי יוכיחו שהיו עשירי עולם שלא פסקו מעל שלחנם כל מיני מטעמים ומעדנים‬ ‫דר"א פרק לב) ובכדי לעורר ולהזכיר את הברכות גונבים הילדים‬ ‫(דברי ישראל – פרשת תולדות)‬ ‫והיו צדיקים‪ .‬וכו'‪.‬‬ ‫את האפיקומן של אביהם עכ"ד ודפח"ח‪.‬‬ ‫כיוצא בזה האריך הגה"צ רבי מנשה קליין זצ"ל בספרו משנה‬ ‫הלכות (הגדה של פסח) לבאר את טעם המנהג שנוהגים הילדים‬ ‫לחטוף את האפיקומן‪ .‬הוא מביא את הנאמר ָּבא ָא ִחיָך ְּב ִמ ְר ָמה‬ ‫מה יהיה בסופו‬ ‫וַ ּיִ ַּקח ִּב ְר ָכ ֶתָך‪ ,‬ומציין למדרש פליאה האומר ָּבא ָא ִחיָך ְּב ִמ ְר ָמה‬ ‫מה שהביא רבינו בשם הרה"ק מקוזמיר ששמע מצדיק אחד עד צחות‬ ‫בחכמת התורה הוציא אפיקומן ואמר אין מפטירין אחר הפסח‬ ‫שרבקה ראתה שהעובר שלה הוא הפכפך ונוטה פעם לת"ת ופעם לע"ז והיה‬ ‫אפיקומן‪ .‬הנה אותו יום שבו בירך יצחק את יעקב היה פסח כפי‬ ‫לה הסכמה בלב שאם בסוף יהיה טוב אזי הכל טוב ורצתה רק לדעת שבסוף‬ ‫שאמרו חז"ל על הפסוק (כז‪ ,‬ט) ַקח ִלי ְׁשנֵ י ְּג ָדיֵ י ִע ִּזים שאחד נועד‬ ‫יהיה נוטה לת"ת ויהיה צדיק‪ ,‬נראה לי שכוונתו היתה לרמוז לאדם שהוא‬ ‫לקרבן פסח ואחד לחגיגה (וכפי שהארכנו לעיל)‪ ,‬ועל ידי שהוציא‬ ‫רואה את עצמו כן שאינו יציב בעצמו והוא יתהפך שפעם הוא נמשך לתורה‬ ‫יעקב את האפיקומן הוא זכה לברכת יצחק‪ .‬משום כך נהגו‬ ‫ותפלה והוא מתפלל מתוך חשק גדול ולומד בהתמדה גדולה ולבו מלא‬ ‫לחטוף ולהוציא את האפיקומן כדי לזכות לברכות‪ ,‬ובזה מובן‬ ‫אהבה ויראה להשי"ת ובזמנים אחרים לבו קר ומנותק והוא עושה מצוות‬ ‫היטב מנהג הילדים המבקשים שאביהם יבטיח להם תמורה בעד‬ ‫כמי שכפאו שד והוא נמשך לתאוות ועסוק בהנאות עוה"ז‪ ,‬והוא מתפלא‬ ‫על עצמו ואומר מי אני‪ ,‬ויש לו צער גדול ובלבולים עצומים אם עבודתו‬ ‫החזרת האפיקומן‪.‬‬ ‫אמיתית ודבר זה נותן לו רפיון גדול והוא נוטה לעצבות‪.‬‬ ‫ומוסיף שם בדרך צחות שיעקב אבינו בעת שישבו על הסדר‬ ‫ועל זה בא הרמז שהעיקר הוא הסוף ואם הסוף טוב הכל טוב ואין לחוש‬ ‫הוציא את האפיקומן מתחת יצחק אביו וביקש ממנו שיתן לו‬ ‫למה שבאמצע יש לו זמנים של חולשה וזמנים שנראה שהיצה"ר ממש נוטל‬ ‫את הברכות‪ ,‬ויצחק אכן הבטיח לו זאת בברכות‪ .‬ובזה יתבארו‬ ‫את לבו‪ ,‬כי כל זה הוא מדרך המלחמה שאם אחד נתגבר לחטוף את חברו‬ ‫דברי המדרש הנזכרים שבחכמת התורה הוציא את האפיקומן‬ ‫ומתאמץ לנצחו הרי גם השני עושה כן ומתאמץ להשיב מלחמה ולהפילו‪,‬‬ ‫ואמר אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן‪ .‬ויש להבין איזו חכמת‬ ‫ולכן עיקר מגמתו צריך שיהיה א‪ .‬לדעת שהעיקר הוא שבסוף הוא עצמו‬ ‫התורה הצטרכה לזה‪ ,‬ויש לומר שלכאורה פלא מדוע הבטיח‬ ‫יהיה המנצח והוא עצמו ינהיג את גופו לתורה ותפילה ושאר מצוות‪ ,‬ומה‬ ‫יצחק אבינו לברך את יעקב בשביל שלקח את האפיקומן‪ ,‬הרי‬ ‫שבאמצע ישנם זמנים קשים אדרבה הרי כאשר לבו גדוש באהבת ה' הרי‬ ‫היה יכול לקחת מצה אחרת ולאוכלה‪ ,‬ועיין שם באריכות על‬ ‫יש לו צער של הזמן הקשה שעבר וזה עצמו נחשב תשובה ובזה נתקן הכל‪.‬‬ ‫דרך הדרוש והפלפול חשבון נפלא בזה המיישב זאת‪.‬‬ ‫התמדה בתפילה‬ ‫הצפנת האפיקומן לסגולה ולפרנסה‬ ‫ודבר שני שצריך לשים אל לבו מה שנאמר בהמשך הפסוק ותלך לדרוש את‬ ‫ה' ונראה לי שזה לרמז על תפילה שיתפלל ויתחנן שאכן בכל פעם שהוא‬ ‫מנהג נוסף וידוע הוא לשמור ולהצניע חתיכה מן האפיקומן‬ ‫מתאמץ ומתגבר אזי ימשך עליו עוד תוספת קדושה ובזה ייחלש כח היצה"ר‬ ‫לפרנסה‪ ,‬ואותו מבאר הגה"צ רבי שאול בראך גאב"ד קאשוי‬ ‫והוא יתחזק יותר ויותר עד שיכניעו לגמרי‪ ,‬והשי"ת יהיה בעזרו שיהיה בסוף‬ ‫(שאול בחיר ה עמוד רכא)‪ .‬מאחר שהמילה במרמ"ה עולה בגימטריא‬ ‫טוב‪ ,‬וצריך לבקש ולהתחנן על זה פעם אחר פעם ואף לקבוע על זה זמן‪,‬‬ ‫אפיקומ"ן ועל ידי כך נטל יעקב את ברכות יצחק‪ ,‬מובן היטב‬ ‫שהרי זהו התכלית האמיתי ואיך יתכן שהוא שופך לבו ושופך דמעות על‬ ‫שהאפיקומן מסוגל לפרנסה ולברכה‪ .‬משום כך משאירים‬ ‫הצלחות שונות של בריאות ופרנסה ואילו בנוגע לתכלית האמיתית הוא‬ ‫מן האפיקומן לכל השנה כדי שתהא הברכה שרויה בבתים‪,‬‬ ‫מרפה כן בתפילה‪ ,‬ואדרבה ילך לבית דין של שם ועבר דהיינו אל בית‬ ‫ומצפינים אותו דווקא משום שנאמר (איוב לז) ִמ ָּצפֹון ָז ָהב יֶ ֱא ֶתה‪,‬‬ ‫המדרש של הצדיקים להתפלל ולהזכיר את עצמו שיהיה בסוף טוב‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל (בבא בתרא כה‪ ,‬ב) הרוצה להעשיר יצפין ומטעם זה‬ ‫נקרא האפיקומן בשם צפון‪.‬‬ ‫סוף טוב הכל טוב‬ ‫ויותר מזה יש לדעת שההרגשה הזו והשאלות האלו שמא אם יש זמנים שאני‬ ‫עשו הגיע בעת אמירת 'שפוך חמתך'‬ ‫נמשך לתאוות עוה"ז אז אולי כל מה שאני עושה אין זה אמיתי‪ ,‬יש לדעת‬ ‫שכל זה הם מחשבות ששולח היצה"ר ואין שום טעם להתמודד אתם מכח‬ ‫ונחתום יריעה זו בדברים נפלאים המובאים מפי הרה"ק רבי מנחם‬ ‫השכל וההבנה כי תמיד היצה"ר יהיו לו חששות נוספות וסיבות חדשות‬ ‫מרימנוב זי"ע בספר מנחם ציון (ויקרא דרושים לפסח) המביא את‬ ‫להפיל את האדם ביאוש ועצבות ועיקר ההתמודדות היא מכח האמונה‪,‬‬ ‫דברי המדרש (בראשית רבה סו ה) על הפסוק וַ יְ ִהי ַאְך יָ צֹא יָ ָצא יַ ֲעקֹב‬ ‫ורק אחר שנתברר אצלו שהשי"ת שמח במצוות של כל יהודי מכח האמונה‬ ‫(כז‪ ,‬ל) שעמד אחורי הדלת‪.‬‬ ‫אז יש מקום גם להתבונן מה הם התשובות מצד השכל וההבנה‪ ,‬ואדרבה‬ ‫ופירש בזה שמנהג ישראל שפותחין הדלת בשעה שאומרין שפוך‬ ‫ההתעצמות וההתחזקות להיות בשמחה ולהאמין שאם הסוף טוב הכל טוב‬ ‫חמתך‪ ,‬וכאשר בא יצחק לומר זאת הלך יעקב לפתוח הדלת וראה‬ ‫זה עצמו נשק חזק מאוד שיש בכחו להחליש ולהכניע את היצר המתעה‪,‬‬ ‫וע"י השמחה בתמימות יצליח במעשיו ויזכה באמת לראות את הסוף טוב‬ ‫את עשו בא לקראתו‪ ,‬והתחבא יעקב את עצמו אחורי הדלת‪ .‬אז‬ ‫הכל טוב‪.‬‬ ‫התחיל עשו מצעק ָּב ֲרכֵ נִ י ַגם ָאנִ י שיאכל גם כן ממאכלו‪ ,‬ואולם‬ ‫יצחק אכל כבר את האפיקומן ולא היה רשאי לאכול עוד‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מוסיף והולך‬ ‫בחורי הישיבה לצעירים במבחן מרשים‬ ‫לפני כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫אווירה מרוממת במיוחד של עמלה של תורה‬ ‫שררה השבוע בהיכל הישיבה הקדושה‬ ‫לצעירים 'נחלת דן'‪ ,‬עם סיום החזרה‬ ‫החודשית על לימודי העיון בחודש מרחשון‪.‬‬ ‫את החזרה חתמו בני הישיבה בשבוע גדוש‬ ‫במעמדי מבחנים‪ ,‬ובראשם מעמד מלא הוד‬ ‫במחיצת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪.‬‬ ‫תפילת ראש חודש‬ ‫ביום רביעי‪ ,‬ראש חודש כסליו‪ ,‬זכו כלל‬ ‫בני הישיבה להגיע למעון קדשו של כ"ק‬ ‫מרן אדמו"ר שליט"א בירושלים עיה"ק‪,‬‬ ‫ולהשתתף בתפילת שחרית של ראש חודש‪.‬‬ ‫לתפילת ההלל ניגש מורנו ראש הישיבה‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫לאחר התפילה נערך מעמד 'לחיים'‪ ,‬במהלכו‬ ‫נשא רבינו שליט"א דברי קודש לפני‬ ‫הבחורים‪ .‬בדבריו עמד רבינו על מידתו של‬ ‫יוסף הצדיק‪ ,‬וכן על אורו של חנוכה שמאיר‬ ‫כבר מראש חודש כסליו‪.‬‬ ‫פלפולא דאורייתא‬ ‫לאחר מכן נעמדו בני הישיבה כגורן עגולה‬ ‫סביב רבינו שליט"א‪ ,‬יחד עם ראש הישיבה‬ ‫לצעירים הגה”ח רבי שמואל מאיר רטייזר‬ ‫שליט"א ומגידי השיעור בעיון‪ ,‬כדי להתפלפל‬ ‫בסוגיות הנלמדות‪.‬‬ ‫מורנו ראש הישיבה שליט"א ומגידי‬ ‫השיעור שאלו ובחנו את הבחורים‪ ,‬והם‬ ‫השיבו בתשובות קולחות ברש"י ותוספות‪,‬‬ ‫ראשונים ואחרונים‪ ,‬משך שעה ארוכה‪ ,‬מתוך‬ ‫בקיאות מרשימה בכל צדדי הסוגיות‪ .‬רבינו‬ ‫שליט"א אף שאל מן החומר הנלמד‪ ,‬והאזין‬ ‫בהנאה גלויה לתשובות הבחורים‪.‬‬ ‫בסיום המעמד עבר כל אחד מבני הישיבה‬ ‫לפני רבינו שליט"א‪ ,‬וזכה לברכה מיוחדת‬ ‫בהארת פנים‪ .‬רבינו חזר והביע את הנאתו‬ ‫המרובה‪ ,‬והוסיף כי רואים בחוש כיצד‬ ‫הישיבה עולה ומתעלה‪ ,‬וכי היגיעה והשקידה‬ ‫ניכרות היטב על פני הבחורים‪ .‬היה זה מעמד‬ ‫מלא הוד‪ ,‬שרושמו ילווה את בני הישיבה‬ ‫עוד זמן רב‪.‬‬ ‫בדרך חזרה לבני ברק עצרו התלמידים לפרק‬ ‫זמן של חילוץ עצמות‪ ,‬ליתן ריוח בין פרשה‬ ‫לפרשה‪ ,‬ומשם שבו להיכל הישיבה לחזור‬ ‫ו‬ ‫על תלמודם‪.‬‬ ‫ס'פלאקערט א סדר חסידות‬ ‫נבחנים אצל גדולי‬ ‫סדר לימוד יומי בספה"ק‬ ‫הרבנים‬ ‫'דברי ישראל' עם פירוש‬ ‫משולב‬ ‫במקביל‪ ,‬יצאו בני‬ ‫במהלך‬ ‫הישיבה‬ ‫המחזה המרהיב הבא‬ ‫להיבחן‬ ‫השבוע‬ ‫חוזר על עצמו מדי‬ ‫תפילת‬ ‫לפני‬ ‫יום‬ ‫על תלמודם בפני‬ ‫מעריב‪ :‬בחורי הישיבה‬ ‫חשובים‪.‬‬ ‫רבנים‬ ‫שקועים‬ ‫לצעירים‬ ‫ביום שלישי יצאו‬ ‫בלימודם‪ ,‬ואינם שמים‬ ‫על לב כי הגיע זמן‬ ‫תלמידי שיעור ב'‬ ‫קריאת שמע של ערבית‪.‬‬ ‫יחד עם המג"ש‬ ‫זהו סדר החסידות החדש‬ ‫הרה"ג ר' זושא‬ ‫שנקבע בישיבה‪ ,‬בשורה‬ ‫שהבחורים השתוקקו לה‬ ‫שליט"א‪,‬‬ ‫לוריא‬ ‫רב‪.‬‬ ‫זמן רב וקיבלו בסיפוק‬ ‫להתפלפל בלימוד‬ ‫לצורך הלימוד החלה הישיבה להוציא לאור‬ ‫עם הגאון רבי‬ ‫חוברות לימוד מיוחדות בספרי החסידות‪,‬‬ ‫יעקב‬ ‫אברהם‬ ‫ובראשם בספה"ק 'דברי ישראל' עם פירוש‬ ‫בהיר ומאיר עיניים שנכתב בידי צוות נבחר‪,‬‬ ‫א י צ ק ו ב י ץ‬ ‫ומאפשר לכל בחור לצלול לעומק הדברים‬ ‫שליט"א‪ ,‬רב בית‬ ‫בבהירות ובהבנה‪.‬‬ ‫'שבט‬ ‫המדרש‬ ‫וכך‪ ,‬בין סוגיה לסוגיה ובין פלפול לפלפול‪,‬‬ ‫נדלקת בלב הבחורים גם האש הפנימית של‬ ‫בירושלים‬ ‫הלוי'‬ ‫חסידות‪ ,‬אש שתלווה אותם בעז"ה לאורך כל‬ ‫עיה"ק וחתנו של‬ ‫ימי חייהם‪.‬‬ ‫מרן הגאון רבי‬ ‫שמואל הלוי וואזנר‬ ‫זצוק"ל‪ .‬הרב בחן‬ ‫מן הספסל אל הבימה‬ ‫את הבחורים‪ ,‬ויצא‬ ‫בהתפעלות מרובה‬ ‫יוזמה חדשה‪ :‬בני הישיבה‬ ‫מידיעותיהם‪.‬‬ ‫מוסרים חבורות בעיון‬ ‫ביום רביעי עלו‬ ‫לפני חבריהם‬ ‫תלמידי שיעורים‬ ‫רוח חדשה של חדוותא דאורייתא נושבת בימים‬ ‫א' וג' להיבחן אצל‬ ‫אלו בהיכל הישיבה לצעירים‪ ,‬עם השקתה של‬ ‫הרה"ג רבי יוסף‬ ‫יוזמה מבורכת שהופכת את הבחורים עצמם‬ ‫ממקבלים ‪ -‬למשפיעים‪.‬‬ ‫נוסבוים שליט"א‪,‬‬ ‫במסגרת היוזמה נבחר מכל שיעור תלמיד‬ ‫בישיבת‬ ‫מג"ש‬ ‫אחד‪ ,‬אשר עומד לפני חבריו ומוסר חבורה‬ ‫טשערנאביל‬ ‫בעיון בסוגיה הנלמדת‪ .‬החבורה נאמרת בדקות‬ ‫הראשונות של השיעור‪ ,‬והחברים מקשיבים‬ ‫לצעירים ובישיבת‬ ‫ומתפלפלים יחד‪ ,‬כאשר הקושיות עוברות מצד‬ ‫קארלין‪,‬‬ ‫פינסק‬ ‫לצד והסברות מתלבנות ומתבררות‪.‬‬ ‫אשר הפליא ביותר‬ ‫לעמוד בביטחון‬ ‫ידיעותיהם‬ ‫את‬ ‫מלבד ההכנה המעמיקה שהחבורה דורשת‪,‬‬ ‫של הבחורים ואת‬ ‫והחידוד הגדול בסוגיה לאומר ולשומעים‪,‬‬ ‫התורה‬ ‫שמחת‬ ‫היוזמה נוטעת בבחורים ביטחון עצמי‪ .‬בחור‬ ‫שהכין חבורה‪ ,‬עמד לפני חבריו והשיב על‬ ‫שניכרה בהם‪.‬‬ ‫קושיותיהם‪ ,‬יודע מעתה שיש בכוחו לומר דבר‬ ‫בני הישיבה סיימו‬ ‫בלימוד‪ ,‬וביטחון זה מלווה אותו בכל דרכו‬ ‫בלימוד ובהמשך חייו‪.‬‬ ‫את השבוע המיוחד‬ ‫בחודש מרחשון נאמרו שני סבבי חבורות‪ ,‬ואת‬ ‫מלאים‬ ‫כשהם‬ ‫החבורות מסרו עד כה הבחורים החשובים‪:‬‬ ‫בכוחות מחודשים‬ ‫שמעון שיף‪ ,‬יצחק אהרן לוריא‪ ,‬שמואל יצחק‬ ‫נמרץ‬ ‫ובחשק‬ ‫ברויער‪ ,‬ישראל דן פרלמוטר‪ ,‬צבי פאסטאג‬ ‫וישעי' קורנדרקסלר‪.‬‬ ‫ולעלות‬ ‫להמשיך‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫ז‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫בליל שב"ק‬ ‫שהשמחה במעונם‬ ‫פרשת ויצא‬ ‫החתן שלום צבי גולדמן הי"ו אשדוד‬ ‫שבת יא"צ‬ ‫לנישואיו‬ ‫הנקודות הנלמדות‬ ‫דרבוה"ק זי"ע‬ ‫בשבוע פר' פרשת ויצא‬ ‫ביום חמישי ט' כסלו‬ ‫יערוך‬ ‫הר"ר שמחה בונם קמיונקה הי"ו אשדוד‬ ‫להולדת הבן‬ ‫מתחילין‬ ‫בעמוד הקהילה מסכת יומא‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫דפים יא‪ – .‬יב‪:‬‬ ‫את שולחן הטהור‬ ‫בשעה ‪9.15‬‬ ‫הרה"ח אברהם גולדמן הי"ו‬ ‫לנישואי הבן‬ ‫• איזה פתח חייב במזוזה‬ ‫• מדוע נקנס בודק המזוזות באלף זוז‬ ‫• בחלקו של איזה שבט היה בנוי המזבח‬ ‫תשית לראשו עטרת פז‬ ‫הגה"ח משה טויסיג שליט"א בני ברק‬ ‫• ממה היה עשוי אבנטו של כה"ג ביום הכיפורים‬ ‫הרה"ח בנימין כהן הי"ו אשדוד‬ ‫למכובדנו הדגול והנכבד המשקיע‬ ‫להולדת הנכדים‬ ‫ניתן להשיג חוברות שפה ברורה‬ ‫מסכת יומא יא‪ - .‬כא‪:‬‬ ‫בסדר לימוד דף היומי‬ ‫לילות כימים למען הצלחת ישיבת בין‬ ‫הזמנים בבית החסידים‪ ,‬מתווה את‬ ‫הרה"ח יוסף אלתר כהן שליט"א ב"ב‬ ‫אצל הנציגים בבתי החסידים‬ ‫הצטרף עוד היום‬ ‫תוכנית הלימוד ומוסר שיעורים מידי‬ ‫יום ביומו‬ ‫להולדת הנין‬ ‫הרה"ח אברהם גולדמן שליט"א‬ ‫גבאי בית החסידים‬ ‫הנהלת‬ ‫"יודעי תורתך"‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬ ‫בנישואי בנו החתן שלום צבי הי"ו‬ ‫נא להתפלל ולהעתיר רחמים עבור‬ ‫עב"ג בשעטו"מ‬ ‫אברהם בן רחל‬ ‫מבחירי ישיבתינו נחלת אברהם‬ ‫יה"ר שיעלה הזיווג יפה לבנין עדי עד‬ ‫יעל בת צביה‬ ‫ותרוו רוב נחת דקדושה מכל יצ"ח‬ ‫רבקה בת צפורה בריינדיל‬ ‫מעשה הצדקה‬ ‫רחל בת שיינדל‬ ‫בהוקרה ובהערכה עמוקה‬ ‫יוסף בן אדל בתיה‬ ‫מתפללי ולומדי בית החסידים באשדוד‬ ‫התינוקת יוכבד שרה אסתר בת מרים הדסה‬ ‫תלמידי ישיבת ביה"ז‬ ‫התינוקת חיה נחמה מלכה בת רבקה מרים‬ ‫יגעתי ומצאתי‬ ‫לרפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל‬ ‫אתה הרי זן ומפרנס לכל‪ ,‬שלח‬ ‫חודש אחרי חודש‪ ,‬שנה שלמה של‬ ‫ברכות עד בלי די‬ ‫לנו את הדירה המדויקת עבורנו'‪.‬‬ ‫חיפושים מייגעים הגיעה לסיומה‬ ‫לידידינו הדגול‪ ,‬מייסד ומקים בית‬ ‫באותו רגע קיבלתי על עצמי קבלה‬ ‫הטוב ב"ה‪ .‬כל מי שחיפש אי פעם‬ ‫מדרשינו‬ ‫יציבה אם תוך חודש ימים מהיום‬ ‫דירה יודע כמה המושג 'למצוא‬ ‫הרה"ח יוסף אלתר כהן שליט"א‬ ‫אנחנו מוצאים דירה שמתאימה לכל‬ ‫דירה מתאימה' יכול להיות מורכב‪.‬‬ ‫הרגליים מתעייפות‪ ,‬הטלפונים לא‬ ‫ולבנו מעמודי התווך של בית מדרשנו‬ ‫הנתונים והדרישות שלנו‪ ,‬אני בלנ"ד‬ ‫מעביר תרומה נכבדת של ‪1,000‬‬ ‫מפסיקים‪ ,‬וכל דירה שנראית סבירה‬ ‫הי"ו‬‫בנימין כהן‬ ‫הרה"ח‬ ‫שקלים לקופת 'ונתנו' ‪ -‬כדי לסייע‬ ‫נופלת פתאום על מחיר מופרז‪,‬‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונם‬ ‫לאחים שלנו שזקוקים לבית ולפינה‬ ‫מיקום לא מתאים או מפרט שלא‬ ‫בהולדת הנכד – הנין למזל"ט‬ ‫חמה משלהם‪.‬‬ ‫מתחבר‪ .‬כמעט שהרמתי ידיים‪.‬‬ ‫בן לחתנו הר"ר שמחה בונם קמיונקה הי"ו‬ ‫אבל אז בני יקירי בא בברית‬ ‫יה"ר שיזכו לרוות רוב נחת דקדושה‬ ‫מה אומר ומה אדבר ‪ -‬כעבור עשרה‬ ‫מכל יצ"ח‬ ‫ימים בלבד! צצה משום מקום מציאה‬ ‫האירוסין בסייעתא דשמיא‪ ,‬והלחץ‬ ‫לקחת את העניינים בידיים ולדאוג‬ ‫המברכים מקרב לב‬ ‫בלתי צפויה‪ .‬דירה שעונה בדיוק‬ ‫מתפללי ולומדי בית החסידים‬ ‫מופלא על כל הדרישות‪ ,‬הצרכים‬ ‫לדירה גדולה יותר‪ ,‬עלה מדרגה‪.‬‬ ‫הספק פרשת ויצא בתוכנית וידעת היום‬ ‫תפילה למשה באשדוד‬ ‫הדירה הקיימת כבר באמת קטנה‬ ‫שימור פעם אחת‬ ‫שימור ד' פעמים‬ ‫לימוד וסיכום‬ ‫והפלא‬ ‫התקציביות‪.‬‬ ‫והמגבלות‬ ‫מדי‪ ,‬והצורך במעבר הפך לדחוף‪.‬‬ ‫סי' קפ"ג‪-‬קפ"ה‬ ‫סי' קפ"ו‬ ‫סי' קפ"ח סעי' א'‪-‬ג'‬ ‫הגדול ביותר? בדיוק ביום ה‪30-‬‬ ‫אבל‬ ‫השטח‪,‬‬ ‫לעבודת‬ ‫חזרתי‬ ‫מהקבלה‪ ,‬חתמנו בסימן טוב ומזל‬ ‫המציאות בשוק הנדל"ן לא ריחמה‪:‬‬ ‫טוב על החוזה!‬ ‫והאופציות‬ ‫בשמיים‪,‬‬ ‫המחירים‬ ‫כשאתה דואג להרחיב את הלב‬ ‫שמתאימות לצרכים המשפחתיים‬ ‫שיעורים ושיחות הכנה‬ ‫עבור בניו של 'הקדוש ברוך הוא'‪,‬‬ ‫ולתקציב פשוט לא היו קיימות‪.‬‬ ‫הוא דואג להרחיב לך את הגבולות‬ ‫בט"ו באייר‪ ,‬בעיצומם של החיפושים‬ ‫לקראת יו"ד דרבוה"ק זי"ע‬ ‫והבית‪ ,‬בדיוק בזמן ובמקום שהיית‬ ‫ובשיא התסכול‪ ,‬עצרתי הכל‪ .‬פניתי‬ ‫ולקראת ימי החנוכה‬ ‫(א‪ .‬ב‪ - .‬אשדוד)‬ ‫צריך‪.‬‬ ‫לבורא כל עולמים‪' :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫בקו חברים מקשיבים‬ ‫שותפי 'ונתנו' ראיתם ישועה?!‬ ‫‪02-6493362‬‬ ‫ניתן לשתף סיפורי ישועות בעמדות 'נדרים פלוס' בטופס שליחת סיפורי ישועה ולזכות את הרבים‬ ‫תודותינו וברכותינו נתונות לאלו שנדבו הוצאת הגליון‬ ‫לע"נ‬ ‫נתרם ע"י‬ ‫לע"נ‬ ‫הר"ר אברהם גולדמן הי"ו‬ ‫הילד בנש"ק ישראל דן ז"ל‬ ‫מרת אסתר מלכה ב"ר דוד ע"ה פרידמן‬ ‫לרגל השמחה השרויה במעונו בנישואי בנו‬ ‫נלב"ע ו' כסלו תשפ"ג‬ ‫בן יבדלח"ט מורינו‬ ‫שלום צבי הי"ו בשעטו"מ‬ ‫הרה"צ שלמה צבי הירש שליט"א‬ ‫הונצח ע"י בעלה‬ ‫שמחת הנישואין תתקיים בעז"ה ביום רביעי‬ ‫הרה"ח שמואל שמעלקע שליט"א‬ ‫ח' כסלו באולמי ארמונות חן בב"ב‬ ‫נלב"ע עש"ק וירא י"ט חשון תשפ"ז‬ ‫לע"נ‬ ‫לע"נ‬ ‫לע"נ‬ ‫הרה"ח יצחק אייזיק ב"ר עזריאל מרדכי ז"ל‬ ‫מרת שרה ב"ר צבי אלימלך ע"ה לרנר‬ ‫מרת זלדה ב"ר דב פנפיל ע"ה‬ ‫אייזנשטט ז"ל‬ ‫נלב"ע ה' כסלו תשל"א‬ ‫נלב"ע ו' כסלו תשע"ב‬ ‫נלב"ע ו' כסלו תשס"ו‬ ‫הונצח ע"י בנה‬ ‫הונצח ע"י חתנו‬ ‫הונצח ע"י נכדיה‬ ‫הר"ר יעקב יצחק הי"ו‬ ‫הר"ר שמואל גלסמן הי"ו נ‪.‬י‪.‬‬ ‫הרה"ח טוביה ועזריאל לרנר הי"ו‬ ‫לע"נ‬ ‫לע"נ‬ ‫לע"נ‬ ‫מרת חדוה פריידל ב"ר משה יוסף ע"ה‬ ‫הרה"ח שמואל יצחק ב"ר אריה לייב ז"ל‬ ‫מרת רחל ב"ר מנחם ז"ל גלב‬ ‫קרימלובסקי‬ ‫פניגשטיין‬ ‫נלב"ע ליל שב"ק אור לז' סיון תשפ"ו‬ ‫נלב"ע כ"ה תשרי תשפ"ז‬ ‫נלב"ע כ"ח ניסן תשפ"ו‬ ‫הונצח ע"י בנה‬ ‫הונצח ע"י בנה הר"ר אליהו הי"ו‬ ‫הונצח ע"י בניו שיחיו‬ ‫הרה"ח שלמה הי"ו‬ ‫ח‬