gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמועה טובה · Shemuah Tovah — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: שמועה טובה · Shemuah Tovah

שבוע: תולדות (2026-11-09)

שמועה טובה · Shemuah Tovah — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד בס”ד‬ ‫פרשת‬ ‫תולדות‬ ‫תשפ”ז‬ ‫נא לא לקרוא בשעת התפילה וקריאת התורה‬ ‫תרגום גרמני של כל התנ"ך וקרא את‬ ‫ִִנ�ִ ְְמ�ְ ֹֹר�ֹד �ִִִּגּבֹור ַַצ�ַ ִִי�ִ ד �ְְְּבִִפ�ִ יו של ֵֵֵע� ָ�ָָׂשו‬ ‫פנינים יקרים‬ ‫כל התנ"ך מההתחלה עד הסוף בתרגום‬ ‫"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (כה כח)‪.‬‬ ‫גרמנית‪ .‬מכיוון שהוא ידע תנ"ך טוב מאוד‪,‬‬ ‫ראיתי בספר 'מאיר עיני ישראל' (להג"מ רבי נתן‬ ‫ואני תפלה‬ ‫אז על ידי קריאת התרגום הגרמני של‬ ‫נטע אולבסקי אב"ד מוסקבה) זי"ע‪ ,‬שכתב בפרשת‬ ‫"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו" (כה כא)‪.‬‬ ‫התנ"ך כולו הוא הצליח לקלוט את השפה‬ ‫תולדות שלפעמים יש תיבה בתורה שהיא‬ ‫וברש"י‪ .‬ויעתר ‪ -‬הרבה והפציר בתפלה‪.‬‬ ‫הגרמנית‪ .‬אחרי זה אמר הגר"י עמדין‬ ‫נדרשת למעלה ולמטה‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל‬ ‫אמר הרבי רבי בונם זי"ע (רמתים צופים ערך‬ ‫שהוא יקח עיתון גרמני וישתדל לקרוא‬ ‫עה"פ 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או‬ ‫הרבי רבי בונם אות י)‪ ,‬פירש על פסוק (תהלים‬ ‫את העיתון‪ ,‬אבל הוא נתקל במלה אחת‬ ‫מכור לנכרי'‪ ,‬וכתב כי שמו של נמרוד היה‬ ‫ק"ט‪ ,‬ד') 'ואני תפילה'‪ ,‬אמר משל לעני‬ ‫שלא היתה ניכרת לו מתוך התרגום של‬ ‫'ציד'‪ ,‬וכמ"ש על כן יאמר כנמרד גבור ציד‪,‬‬ ‫הגון שבא לעשיר‪ ,‬והוא מלובש בבגדים‬ ‫התנ"ך‪ ,‬המילה הזו היתה המילה 'פוליטיק'‬ ‫וכשנולד ֵֵע�ֵ ָ�ָָׂשו עם תכונת הריגת הרשעים‪,‬‬ ‫כסוחר והעשיר אינו מכירו שהוא עני‬ ‫[= פוליטיקה]‪ .‬הגר"י יעקב עמדין לקח‬ ‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו‪ ,‬שהיה‬ ‫ובדוחק גדול‪ ,‬אזי צריך העני הזה להציע‬ ‫מילון גרמני לבדוק את המובן של המילה‬ ‫נשמע מפיו של ֵֵע�ֵ ָָָׂש� ו בצעירותו‪ ,‬שכשהוא‬ ‫התנצלותו ודחקותו‪ .‬אבל אם בא לפניו‬ ‫פוליטיק‪ ,‬במילון כתוב שהמובן הוא‬ ‫יגדל הוא יעקור את הרשעים‪ ,‬ומי היה רשע‬ ‫איש מוכה קרוע בגדים נכה רגלים‪ ,‬בודאי‬ ‫‘דיפלומטיק'‪ ,‬אבל הגר"י עמדין גם לא ידע‬ ‫שבעולם באותו דור‪ ,‬נמרוד הנקרא 'ציד'‪.‬‬ ‫זה אינו צריך כלל לדבר שמעצמו רואה‬ ‫את פשר המובן 'דיפלומטיק' מפני שגם‬ ‫(מתוך שיעור הרב רייזמן תולדות תשפ"ה)‬ ‫שפלותו ודחקותו‪ ,‬כן הנמשל מובן מאליו‪.‬‬ ‫מילה זו לא הופיעה בתרגום של התנ"ך‪.‬‬ ‫הוא בדק גם את מילה הזו במילון ושמה‬ ‫"אתה עתה ברוך ה'" (כו‪ ,‬כט)‪ :‬אי' בספה"ק‬ ‫"ויעקב איש תם" (כה כז)‪ .‬דבר מופלא הביא‬ ‫היה כתוב שהמובן של דיפלומטיק הוא‬ ‫בית הלוי (תולדות) פי' נאה‪ ,‬וכך ביאר‪ .‬דיבר‬ ‫בשפתי צדיק (אמור אות כא)‪ ,‬שמעתי מפ"ק‬ ‫‘פוליטיק'‪ ...‬אז לא ידע מה לעשות‪ ...‬בסוף‬ ‫אבימלך עם יצחק בחכמת הפאליטיק‬ ‫זקיני מרן (החידושי הרי"ם) ז"ל על פסוק‬ ‫הוא החליט שהוא יקרא הרבה את העיתון‬ ‫[= פוליטיקה]‪ .‬דבתחילה כתוב “ויקנאו‬ ‫'תערוך לפני שלחן'‪ ,‬אמר‪ ,‬כל צדיק יש‬ ‫וישתדל להבין מתוך קשר הדברים בהרבה‬ ‫אותו פלשתים"‪ ,‬דהיינו המון העם מאנשי‬ ‫לו איזו מלבוש אשר העולם מביטים על‬ ‫מקומות בעיתון מהו המובן של פוליטיק‬ ‫המדינה‪ ,‬ואמר לו אבימלך דהוא המלך "לך‬ ‫אותו לבוש ועל ידי זה אין נותנים עין רע‬ ‫ודיפלומטיק‪ .‬לבסוף אמר הגר"י עמדין‪,‬‬ ‫מעמנו כי עצמת ממנו מאד"‪ .‬ועתה כשבא‬ ‫בגוף רכושו‪ .‬אמר‪ ,‬היהודי ז"ל הי' מלבושו‬ ‫שמתוך קשר הדברים בעיתון בהרבה‬ ‫אליו אמר לו שכל כוונתו בשלחו אותו היה‬ ‫ה'למדן'‪ ,‬שהעולם ידעו שהי' גאון עולם‪,‬‬ ‫מקומות‪ ,‬הוא הגיע למסקנה שהמובן של‬ ‫רק לטובתו של יצחק שלא יקנאו בו המון‬ ‫הרבי ר' בונם ז"ל הי' ה'חכמה' לבושו‪,‬‬ ‫פוליטיק ודיפלומטיק הוא‪' :‬אחד בפה‬ ‫העם ויגזלו ממנו כל אשר לו‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫ואני ה'עשירות' לבושי‪ .‬זהו 'נגד צוררי'‪,‬‬ ‫ואחד בלב'‪( ...‬הקדמת 'קול בריסק'‪ ,‬דברים של טעם‬ ‫“וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך‬ ‫שמי שרוצה ליתן עין להציר לו יביט רק‬ ‫אלכסנדר)‬ ‫בשלום"‪ ,‬כי השילוח היה רק לטובתך‪.‬‬ ‫באותו לבוש‪ ,‬עד כאן לשון קדשו‪ .‬ובזה‬ ‫"אתה עתה ברוך ה'"‪ ,‬כאומר כעת אשר‬ ‫מובן שהמדרש מדמה החיצוניות לזהב‬ ‫"ויעש להם משתה ויאכלו וישתו"‪( ...‬כו‪,‬‬ ‫אתה מרוחק מהפלשתים ההמוניים אתה‬ ‫ופנימיותו למרגליות שאינו כלל מאותו‬ ‫ל)‪ .‬דהנה שמעתי מכבוד אדמו"ר הרב‬ ‫ברוך ה'‪ ,‬כלומר איש מוצלח בברכות ה'‪,‬‬ ‫מין‪ ,‬שכן רצון שמים שלא יכירו מבחוץ‬ ‫ממעזבוש‪ ,‬כאשר אדם עושה איזה נישואין‬ ‫ואם היית בתוכם מי יודע מה שהיו עושים‬ ‫מה נטמן בקרבו‪ .‬גם אמר בשם הרבי ר'‬ ‫לבניו‪ ,‬משם באה לו פרנסה‪ .‬ומצאתי רמז‬ ‫לך בקנאתם שהיו שודדים ושוללים כל‬ ‫בונם ז"ל שאמר על עצמו‪ :‬העולם מחזיקין‬ ‫לזה בזה הפרשה "ויעש להם משתה"‬ ‫אשר לך‪.‬‬ ‫אותי לחכם‪ ,‬מעיד אני עלי שמים וארץ‬ ‫דהיינו שעושה חתונה לבניו‪" .‬ויאכלו‬ ‫עוד באותו עניין‪ ,‬סיפר הגאון רבי אהרן‬ ‫שלא עשיתי שום דבר במדת חכמה רק‬ ‫וישתו" באה לו פרנסה וכל טוב‪( .‬אור לשמים)‬ ‫סולובייציק זצ"ל על ההתייחסות של‬ ‫בתמימות ממש‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי יעקב עמדין זי"ע לפוליטיקה‪.‬‬ ‫הגה"ק רבי יעקב עמדין רצה פעם ללמוד‬ ‫"ויתן לך האלקים" (כז כח)‪ .‬פי' בכלי יקר‪,‬‬ ‫את השפה הגרמנית‪ .‬למטרה זו הוא לקח‬ ‫דרשו רז"ל (ב"ר ס"ו ג') יתן ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | א‬ ‫בס”ד‬ ‫בפסח בליל שימורים‪ ,‬לכן אמרה רבקה‬ ‫כך החנוני המקיף הגדול‪ ,‬ברוך הוא וברוך‬ ‫וביאור הענין כך הוא‪ ,‬לפי שידוע שבכל‬ ‫להביא לה שני גדיי עזים‪ ,‬אחד לפסח‬ ‫שמו‪ ,‬כשהאדם משלם במצותיו הקפה‬ ‫המצות שהאדם עושה‪ ,‬אין בהם די השיב‬ ‫ואחד לחגיגה‪ .‬ושמע הגר"פ הרשפרונג זצ"ל‬ ‫ראשונה‪ ,‬הקב"ה חוזר ונותן לו בהקפה‪ ,‬וזה‬ ‫גמול הטובות שה' עושה עם האדם מיום‬ ‫ממו"ר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל‪ ,‬אב"ד‬ ‫שאמר "יתן ויחזור ויתן"‪.‬‬ ‫הולדו‪ ,‬כמ"ש דהע"ה (תהלים קט"ז) "מה אשיב‬ ‫לובלין‪ ,‬שאמר בדרך צחות שיעקב פתח את‬ ‫לה' וגו’‪ ,‬וכל מה שהאדם עושה מן המצות‪,‬‬ ‫הדלת בליל חג הפסח לומר 'שפוך חמתך'‬ ‫הוא עושה אותם דרך תשלומין‪ ,‬ובכל‬ ‫ואז נכנס עשיו‪ ...‬ובאמת חידוש פלאי זה‬ ‫"ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב"‬ ‫הטובות שאנחנו מקבלים ממנו ית'‪ ,‬גבר‬ ‫מובא גם בספר 'מנחם ציון' (דרושים לפסח‬ ‫(כז ל)‪ .‬אי' בספה"ק 'מי השלוח' (ח"ב) נאמר‬ ‫עלינו חסדו‪ ,‬והקב"ה מקדים את טובותיו‬ ‫סעודת יום א' דחוה"מ) להרה"ק הרבי ר' מנדלי‬ ‫הטעם בזרקא סגול‪ ,‬כי היה קשה לו מאוד‬ ‫בכל נתינה‪ ,‬כמו שכתוב (שם נט' יא') "אלוהי‬ ‫מרימנוב זי"ע‪( .‬גיליון יין ישן תולדות תשפ"ג)‬ ‫להפסיק מלברך אותו‪ ,‬ולכן כאשר בא עשו‬ ‫חסדי יקדמני"‪ ,‬וכתיב (שם כא' ד') "כי תקדמנו‬ ‫אמר 'ולכה אפוא מה אעשה בני'‪ ,‬הלא אני‬ ‫ברכות טוב"‪ ,‬וכתיב (איוב מא' ג') "מי הקדימני‬ ‫שייכות לעשו א"א רק ע"י מרמה‬ ‫מצדי לא ברכתי גם אותו בלתי שהשי"ת‬ ‫ואשלם"‪ .‬ולפי הנחה זו‪ ,‬אם יהיה עם האדם‬ ‫"ויאמר בא אחיך במרמה" וגו' (כז לה)‪ .‬כתב‬ ‫שלח תנובות בשפתי לברך אותו‪ ,‬ועבורך‬ ‫דבר בליעל לאמר‪ ,‬הרי העבר אין‪ ,‬ומה בצע‬ ‫הגה"ק מקוזיגלוב זי"ע (ארץ צבי מועדים פסח עמ'‬ ‫אין בפי שום ברכה לברך אותך‪.‬‬ ‫כי נעבוד את ה'‪ ,‬שלעולם לא יהיה לי חוב‬ ‫סט)‪ ,‬ברכת יצחק ליעקב היתה ע"י מרמה‪,‬‬ ‫עליו‪ .‬אף אתה תשיב אמריך‪ ,‬וצא תאמר לו‪,‬‬ ‫וכבר הקשה על זה הר"ן בדרשות (דרוש‬ ‫פוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬כי מנהג הסוחרים‬ ‫החמישי)‪ ,‬ואענה גם אני חלקי בזה‪ .‬הנה מה‬ ‫"ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק‬ ‫הנותנים בהקפה‪ ,‬כשהלוקח משלם לו חוב‬ ‫שזכה יעקב בברכתו של עשיו‪ ,‬דהיינו גם‬ ‫אביו ועשיו אחיו בא מצידו"‪( ...‬כז‪ ,‬ל)‪ :‬איתא‬ ‫הישן‪ ,‬אז הסוחר המוכר‪ ,‬חוזר ונותן לו שנית‬ ‫העולם הזה‪ ,‬היתה כעין מה שאחז"ל חגיגה‬ ‫במדרש (ב"ר סו‪ ,‬ה) שעמד יעקב מאחורי‬ ‫בהקפה‪ ,‬וכן לעולם‪ ,‬אבל אם אינו משלם‬ ‫(טו‪ ).‬זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן‬ ‫הדלת‪ ,‬עד שנכנס אביו ויצא לו‪ .‬עוד איתא‬ ‫לו החוב הישן‪ ,‬שוב אינו נותן לו סחורה‪.‬‬ ‫עדן‪ ,‬ולענין זה צריך שיהיה לו קצת שייכות‬ ‫ב'פרקי דרבי אליעזר' (פרק לא) שהיה זה‬ ‫עמו‪ .‬וכעי"ז איתא בזוה"ק (ח"ג רכ‪ ):‬דכל צדיק‬ ‫אחר פטירתו עובר דרך גיהנם כדי שיאחזו‬ ‫בו נשמות רשעים ויעלו עמו‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫לו ליכנס לגיהנם אלא אם נמצא בו שמץ‬ ‫חטא‪ ,‬ואם לא כן‪ ,‬אין לו שייכות עמהם‪,‬‬ ‫ואי אפשר לו להגביהם‪ .‬מספרים עליו על‬ ‫ושבת שמה‬ ‫רבי יואל סירקיש (בעל בית חדש הוא הב"ח ז"ל)‪,‬‬ ‫כשנפטר לא מצאו לו שום נדנוד חטא‬ ‫שתהיה לו עילה ליכנס לגיהנם ולהעלות‬ ‫עצות בנפשו שלא יצטרך כלל לעירוב‬ ‫ווארט מופלא ביאר באמרי נועם‪ ,‬לבאר‬ ‫משם מנשמות הרשעים‪ ,‬עד שבא מלאך‬ ‫תבשילין‪ ,‬כי הוא לא היה צריך רק הכנה‬ ‫הכתוב "עקב אשר שמע אברהם בקולי‬ ‫אחד וסיפר שפעם אחת הלך הב"ח לבית‬ ‫על סעודת לילה‪ .‬וידוע (ברכות כז ע"א)‬ ‫וישמר משמרתי" וגו' (כו‪ ,‬ה)‪ :‬אמרו‬ ‫הכנסת‪ ,‬והיו עומדים שור וחמור קשורים‬ ‫אשר רב צלי של שבת בערב שבת‪ ,‬אם‬ ‫חז"ל (יומא כח ע"ב) קיים אברהם אבינו‬ ‫לקרון‪ ,‬ונתעטש הב"ח ז"ל‪ ,‬ועי"ז נענעו‬ ‫כן היה יכול לאכול הסעודה מבעוד יום‪,‬‬ ‫ע"ה אפילו עירובי תבשילין‪ .‬והקשו‬ ‫עצמם קצת‪ ,‬והוי כעין מנהיג בשור וחמור‪,‬‬ ‫אם כן הוא עדיין יו"ט‪ ,‬ואין כאן הכנה‬ ‫כולם מדוע תפסו בלשונם דייקא עירובי‬ ‫ועי"ז נכנס לגיהנם והעלה את הראויים לזה‪.‬‬ ‫מיו"ט לשבת כלל‪ ,‬רק על יו"ט בעצמו‪.‬‬ ‫תבשילין‪ ,‬וכי לא מצינו עוד מצוות דרבנן‬ ‫ועשיו היה שורש השקר‪ ,‬ולהיפך מזה היה‬ ‫אמנם לא רצה אברהם אבינו ע"ה בזה‪,‬‬ ‫(עיין באגרא דכלה דף שצד ע"א)‪.‬‬ ‫יעקב כדכתיב (מיכה ז‪ ,‬כ) 'תתן אמת ליעקב'‪,‬‬ ‫כי כל כך היה חביב עליו המצוות‪ ,‬אפילו‬ ‫ונראה‪ ,‬כי ידוע ששלשת האבות הם נגד‬ ‫ועל כן הוצרך יעקב ברגע זה לאחוז קצת‬ ‫מצוות דרבנן‪ ,‬שהיה מביא עצמו לידי‬ ‫שלש סעודות של שבת‪ ,‬אברהם הוא‬ ‫במידת מרמה של עשיו‪ ,‬שיהיה לו עי"ז‬ ‫חיוב‪ ,‬ולא היה עושה הסעודה רק עד‬ ‫נגד סעודת הלילה‪ ,‬יצחק נגד סעודת‬ ‫קצת חיבור עמו‪ ,‬ועי"ז הוציא יעקב מעשיו‬ ‫הלילה‪ ,‬בכדי שיתחייב לעשות עירוב‬ ‫הבוקר‪ ,‬ויעקב הוא סעודה שלישית‬ ‫את בלעו מפיו‪.‬‬ ‫תבשילין‪ .‬והוא מדוקדק בקרא‪ ,‬וישמר‬ ‫(עיין בזוהר ח"ב דף פח ע"א)‪ .‬נמצא יוכל‬ ‫משמרתי‪ ,‬לשון ואביו שמר את הדבר‬ ‫להיות אשר אברהם לא קיים רק סעודה‬ ‫"ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך"‪( ...‬כז‪,‬‬ ‫(בראשית לז‪ ,‬יא)‪ ,‬כמו כן היה אברהם‬ ‫ראשונה של שבת‪ ,‬וכמו שמצינו בענין‬ ‫לה) וי"ל דלכאורה קשה האיך לקח יעקב‬ ‫מצפה על קיום מצוות דרבנן שנקראים‬ ‫התפלה‪ ,‬אשר אברהם התפלל שחרית‬ ‫הברכות שהם טוב עוה"ז והלא שכר מצוה‬ ‫בשם משמרת‪ .‬על כן תפסו בלשונם‬ ‫לבד שהוא השייך לשורשו‪ ,‬ויצחק‬ ‫בהאי עלמא ליכא‪ .‬אכן ידוע דהוא רק שכר‬ ‫עירובי תבשילין דייקא‪ ,‬אשר בזה‬ ‫מנחה (עיין יומא כח ע"ב ובתוס' ישנים‬ ‫תורה שבכתב‪ ,‬אבל שכר תושבע"פ מה‬ ‫ניכר שהיה מצפה על קיום המצוות‬ ‫שם ד"ה צלותיה)‪ ,‬כמו כן בענין סעודת‬ ‫שמוסיפים החכמים מדעתם אף מה שלא‬ ‫דרבנן‪ ,‬כי מן עירובי תבשילין היה יכול‬ ‫שבת לא קיים רק סעודה ראשונה‪.‬‬ ‫נצטוו בפירוש‪ ,‬ע"ז איכא שכר טוב גם בהאי‬ ‫לפטור עצמו‪ ,‬ועכ"ז קיים אפילו עירובי‬ ‫נמצא כשחל שבת אחר יו"ט והיה צריך‬ ‫עלמא‪ ,‬ולכך כתיב ויבא לו יין וישת שלא‬ ‫תבשילין‪.‬‬ ‫להכין מיו"ט לשבת‪ ,‬עכ"ז היה יכול ליתן‬ ‫ביקש ממנו שע"י הוספה הזאת יגיע לו‬ ‫ב | פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫לכל איש ישראל שהשי"ת אינו זונח לעולם‬ ‫מותר לו ליטול ידיו לסעודת מצוה עשירה‬ ‫שכר בעוה"ז‪ ,‬ולכן בדין הוא שיטול שכרו‬ ‫את יראיו‪ ,‬ותמיד הינו מקל עליהם את‬ ‫בבשר ותבשילים ומיני מעדנים‪ .‬כעבור ימים‬ ‫ויברכהו בטוב עוה"ז‪ ,‬וזהו כוונת המדרש‬ ‫מלאכתם כדי שיקבלו שכרם משולם‪ ,‬וע"כ‬ ‫מספר‪ ,‬בא עשו מן השדה ולפליאתו רואה‬ ‫בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך שאף‬ ‫בחלקו של יעקב נפלו תמיד הדפים הקלים‬ ‫הוא שיעקב מבשל לעצמו נזיד עדשים‬ ‫הברכות שאתה מבקש נתתי לו והיינו טוב‬ ‫להבנה שבש"ס‪ ,‬לא כן עשו‪ ,‬שבגורלו תמיד‬ ‫משובח‪ .‬כראותו כן‪ ,‬ויזעק זעקה גדולה‬ ‫עוה"ז ועל אף ששכר מצוה בהא"ע ליכא‪,‬‬ ‫נפלו הדפים הקשה להבנה‪ .‬ודפח"ח‪ . . .‬את‬ ‫ומרה‪" :‬מה זאת אחי‪ ,‬הלא סיכמנו שאין לך‬ ‫אכן הוא בא בחכמת תורתו במה שהוסיף‬ ‫הברכות קיבל יעקב מכוח עמל התורה‪.‬‬ ‫חלק ונחלה בעוה"ז!" השיבו יעקב‪" :‬הרי‬ ‫מדעתו‪ ,‬ועי"ז ויקח את ברכותך אותן‬ ‫(מתוך גליון יין ישן)‬ ‫תנאי התניתי עמך שכאשר הנני מסיים‬ ‫הברכות שאתה מבקש לו נתתים‪( .‬קדושת‬ ‫מסכת‪ ,‬מותר לי ליהנות מעוה"ז לצורך‬ ‫יו"ט)‬ ‫שמחה של מצוה‪ .‬ואכן‪ ,‬כעת הזאת זכיתי‬ ‫עובדות צדיקים‬ ‫לסיים את מסכת ברכות‪ ,‬ושפיר מותר לי‬ ‫לסעוד ליבי בתבשיל זה"‪ .‬ויענהו עשו‪:‬‬ ‫ל'אמת' אין הכל מבינים‬ ‫"הלא מקח טעות הוא‪ ,‬שהרי מהיום והלאה‬ ‫ויקראו שמו עשו וגו'‪ .‬בספה"ק דגל מחנה‬ ‫תסיים כל יום או יומיים אחת ממסכתות‬ ‫אפרים כתב על פסוק זו וזל"ק‪" :‬יש להבין‬ ‫"הכי קרא שמו יעקב" (כז‪ ,‬לו) ‪ -‬במדרש‬ ‫הש"ס ותאכל לשובע נפשך‪ ,‬איני חפץ‬ ‫זה השינוי‪ ,‬שאצל עשו נאמר ‘ויקראו'‪,‬‬ ‫"התחיל מכחכח בגרונו"‪ .‬אומרים בשם‬ ‫בזאת והריני חוזר בי מכל המקח"‪ .‬ענהו‬ ‫ואצל יעקב נאמר 'ויקרא' שמו יעקב‪ ,‬לשון‬ ‫ה'אמרי אמת' בדרך צחות דאיתא בגמ' בבא‬ ‫יעקב‪" :‬אכן אתה הבכור ועל פיך יישק כל‬ ‫יחיד‪ .‬ודרשת חז"ל ידוע (בראשית רבה ס"ג‪ ,‬ח')‪,‬‬ ‫בתרא (קכו‪ ,‬ב) שרוקו של בכור מרפא את‬ ‫דבר‪ .‬הבה נחליף את חלקנו‪ ,‬ומהיום והלאה‬ ‫ויש לומר דרך רמז על דרך המדרש הנ"ל‬ ‫כאב העין‪ ,‬ועתה כשראה עשיו מה שקרה‬ ‫מוטל עליך להגות בתורה‪ .‬ומאחר שכעת‬ ‫שעשו הוא 'שוא ושקר'‪ ,‬והוא שמרמז‬ ‫מחמת שיצחק לא רואה‪ ,‬רצה לירוק בעיני‬ ‫סיימתי את מסכת ברכות‪ ,‬שומה עליך‬ ‫הפסוק 'ויקראו' לשון המשכה ואסיפה‬ ‫אביו כדי לרפאותם‪ ,‬אך כשזה לא הועיל‬ ‫להתחיל מסכת שבת"‪ .‬וכמובן שנתקשה‬ ‫היינו שרוב המון נמשכים אחר השקר‬ ‫נזכר שמכר את הבכורה‪...‬‬ ‫עשו עד מאוד בלימודו‪ ,‬שהרי החל ללמוד‬ ‫והשוא‪ ,‬אבל אצל יעקב שהוא מידת ‘אמת'‬ ‫את מסכת שבת‪ ,‬שבדפים הראשונים שבה‬ ‫על דרך (מיכה ז'‪ ,‬כ') 'תתן אמת ליעקב'‪ ,‬כתב‬ ‫זקוקים לישב ולהגות בעמל רב מחמת‬ ‫"אם יעקב ועשו" (כח ה)‪ .‬וברש"י‪ :‬איני יודע‬ ‫'ויקרא’ לשון יחיד‪ ,‬והיינו מחמת שזה‬ ‫כובד העיון‪ ,‬וכך למד בקושי רב במשך‬ ‫מה מלמדנו‪ .‬אחד הי' שואל את הרה"ק החי'‬ ‫המעט מן המעט והוא אחד בעיר שמקרב‬ ‫כחצי שנה‪ ,‬עד שסיים פרק כירה‪ .‬והוא‬ ‫הרי"ם זי"ע (הובא בשיח שרפי קודש) מה הוא הפי'‬ ‫עצמו אל האמת"‪ ,‬עכל"ק‪ .‬ובספר רמתים‬ ‫שהיה מורגל מאז ומתמיד למאכלים ערבים‬ ‫שרש"י ז"ל מפרש 'איני יודע מה מלמדנו'‪,‬‬ ‫צופים (ערך הרבי רבי בונם זי"ע אות סב) כתב‬ ‫לחיך‪ ,‬כבר לא יכל לסבול לאכול פת במלח‬ ‫והי' משיב לו בזה"ל‪ :‬שבכל מקום הי’ יודע‬ ‫שתורה זו מקושר לעובדא‪ ,‬שפעם שבת‬ ‫ומים במשורה ועוד להתייגע כ"כ על דברי‬ ‫וכאן שלא הי' יודע אומר שאינו יודע‪ ,‬ומי‬ ‫הדגל מחנה אפרים בעיר לעמבערג אצל‬ ‫הגמ'‪ .‬בראותו כי אזלו כוחותיו וילך הלוך‬ ‫יתן שאנחנו יהי' יודעין דבר אחד מדברי‬ ‫הגביר ר' לייב דיא מימיליס גיסו של הרה"ק‬ ‫ובכה לאחיו יעקב‪" :‬אנא אחי הסכלתי עשו‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬ובאמת דבר אחד מדברי תורה יכול‬ ‫הרבי מלובלין זי"ע והיה עשיר ומכניס אורח‬ ‫הבה נחליף שוב את הסדר‪ ,‬כי הלימוד‬ ‫לזקוף את האדם וכל ישראל וכל העולם‪.‬‬ ‫לכל‪ ,‬וגם הרה"ק הרבי רבי בונם זי"ע שבת‬ ‫הוא למעלה מכוחותי"‪ .‬וכמובן שיעקב‬ ‫בשבת זו בעיר לעמבערג לרגל עסקיו (קודם‬ ‫הסכים גם לדבריו אלו‪ ,‬וסיים במהירות‬ ‫שנעשה לרבי היה מלאכתו באפטייק)‪ ,‬וכאשר שמע‬ ‫את שאר המסכת‪ ,‬שהרי מפרק רביעי‬ ‫כשלמד עשו פרק כירה‪....‬‬ ‫שהדגל מחנה אפרים נמצא שם הלך אליו‬ ‫ואילך בא הלימוד יותר בנקל‪ .‬וכך‪ ,‬כעבור‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זי"ע הביא תחת‬ ‫ונטל ממנו שלום‪ ,‬והדגל מחנה אפרים אמר‬ ‫שבוע סיים את מסכת שבת וכמובן שהלך‬ ‫אחד השיחים (ראה שפע חיים‪ ,‬דרשות חורש"י‪,‬‬ ‫לו שילך אצל הגביר הנ"ל לשבות עמו ועם‬ ‫לערוך סעודת סיום והכין מכל טוב הארץ‪.‬‬ ‫תשמ"א‪ ,‬פרשתן) שהינו זוכר‪ ,‬שכאשר היה‬ ‫חסידיו שם‪ ,‬אמנם הרב ר' לייב הנ"ל לא‬ ‫וכראות עשו כל זאת עלה עשן באפו ויצווח‬ ‫ילד רך בשנים ולמד בת"ת‪ ,‬כשהיו לומדים‬ ‫רצה לקבלו יען שלא הכירו וחשש שמא‬ ‫על יעקב‪" :‬היאך יתכן שסיימת במהירות‬ ‫פרשה זו והיו עוסקים במעשה שמכר‬ ‫החסידים יפגעו בכבודו בהיות שאינו חסיד‬ ‫כ"כ את שאר דפי המסכת?" השיבו יעקב‪,‬‬ ‫עשו את הבכורה ליעקב‪ ,‬היו משיחים זה‬ ‫ויהיה לו עגמת נפש מאורח הלזו‪ .‬והרבי‬ ‫שמפרק כירה והלאה אין זה מן החמורות‪.‬‬ ‫לזה ומתארים את הוויכוח שהיה בין יעקב‬ ‫רבי בונם הפציר בו לקבלו אבל כל זאת לא‬ ‫כשמוע עשו את דברי אחיו‪ ,‬חרה אפו‬ ‫לעשו‪ .‬כי הנה איתא במדרש (תנדב"א זוטא‪,‬‬ ‫הועיל‪ .‬אז גמר הרבי רבי בונם בדעתו שיקח‬ ‫ואמר לו‪" :‬הרי אתה כקוץ בעיני בעשותך‬ ‫פרק יט) שיעקב ועשו התחלקו בנחלת שני‬ ‫כזית פת וישב בפתח הבית‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫סיומים אלו‪ ,‬אנא הבה נחליף שוב"‪ .‬וכמובן‬ ‫העולמות‪ ,‬והסכימו ביניהם שיעקב יקבל‬ ‫אצל הרבי‪ .‬וכאשר בא הדגל מחנה אפרים‬ ‫שכשהתחיל ללמוד מסכת עירובין ‪ -‬שהיא‬ ‫את חלק העוה"ב ועשו יקבל לחלקו את‬ ‫לעשות קידוש הביט בכל הצדדים ולא‬ ‫מן המסכתות הקשים שבש"ס ‪ -‬נשברה‬ ‫העוה"ז‪ .‬ומאחר שכן‪ ,‬התנו ביניהם‪ ,‬שרק‬ ‫מצא מבוקשו‪ ,‬והסתובב בתוך העולם עד‬ ‫רוחו בראותו כי את הסיום המיוחל יעשה‬ ‫לעשו יהיה מותר לאכול כתאוות נפשו‪,‬‬ ‫שמצא הרבי רבי בונם במקומו ולקח אותו‬ ‫במקרה הטוב עוד כשנתיים‪ ,‬והלך ליעקב‬ ‫ברבורים ושליו ודגים וכל מיני מטעמים‪,‬‬ ‫והושיבו אצלו בפני כל העולם‪ ,‬ואז עשה‬ ‫שירחם עליו להחליף שוב המקח‪ .‬וכך חוזר‬ ‫ואילו יעקב יזדקק להסתפק בלחם צר ומים‬ ‫קידוש ואחר הקידוש שפך יין לתוך כוסו‬ ‫חלילה‪ .‬לימים הסביר כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫לחץ‪ .‬אמנם תנאי התנה יעקב עם עשו‪,‬‬ ‫של הרבי רבי בונם‪ ,‬ובמהלך הסעודה נתן‬ ‫מצאנז זי"ע הכוונה בסיפור זה‪ ,‬להורות‬ ‫שכאשר יסיים מסכת בש"ס וכדו'‪ ,‬או אז יהיה‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | ג‬ ‫בס”ד‬ ‫סיפר החסיד הישיש ר' כתריאל שטיין‬ ‫במדרש (סג‪ ,‬ו) על הפסוק 'ותלך לדרוש את‬ ‫לו מקערה שלו מכל מאכל‪ ,‬ואז בקשו‬ ‫ז"ל (בעל תוקע)‪ ,‬לעירו גומבין (פרבר בקאליש‬ ‫ה' (כה‪ ,‬כב)‪ .‬וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫הדגל שילין עמו בליל שבת קודש ואמר‬ ‫פולין) הגיע פעם החסיד ר' זליג משרנצק‬ ‫היו באותן הימים‪ ,‬והלא לא הלכה אלא‬ ‫למשרתו להכין בעבורו כר וכסת וגם כלי‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהיה מאריות פרשיסחא וקאצק‪,‬‬ ‫למדרש של שם ועבר'‪ .‬כיצד אמרו שהיתה‬ ‫גדול עם שכר‪ ,‬ואז אמר התורה הנ"ל‪,‬‬ ‫והתאכסן אצל אחד מידידיו‪ .‬כשגמרו‬ ‫עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות?‬ ‫שלשקר הכל נמשכין‪ ,‬אבל לאמת אין הכל‬ ‫את התפילה בש"ק אחה"צ בשטיבל‬ ‫ותירץ בשם ה'שפת אמת' שיעקב אבינו‬ ‫מבינים‪.‬‬ ‫פרשיסחא‪ ,‬היתה כבר השעה ‪ 3-4‬אחה"צ‪,‬‬ ‫הרגיש את הקדושה במקום שעתיד להיות‬ ‫כנהוג שם להתפלל מאוחר‪ .‬אולם ר' זליג‬ ‫בו ברבות הימים‪ ,‬בית מדרש או בית כנסת‪,‬‬ ‫היה עדיין באמצע התפילה‪ .‬המארח אמר‬ ‫ובמקום כזה היה מפרכס לצאת‪.‬‬ ‫רושם של קדושה‬ ‫לו שלבו חלש ואינו יכול להמתין יותר‪ ,‬רמז‬ ‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (כה‪ ,‬כב)‪:‬‬ ‫סיפר ר' יצחק מאיר ציוויאק (הובא באור זרוע‬ ‫לו ר' זליג שילך והוא יבוא אח"כ‪ .‬בעה"ב‬ ‫כשהתהלך כ"ק האדמו"ר ה'לב שמחה'‬ ‫לצדיק ח"ג עמ' קמ)‪ :‬זכיתי לשמוע דברים אלו‬ ‫המתין לו עד בוש‪ ,‬וכבר הגיע לפנות‬ ‫מגור זצ"ל במשעולי העיר לייקווד‪,‬‬ ‫בלייקווד‪ ,‬והנה‪ ,‬לימים לאחר פטירת רבינו‬ ‫ערב ור' זליג עדיין לא הגיע לקדש‪ .‬הלכו‬ ‫בביקורו בארה"ב בשנת תשט"ז‪ ,‬אמר‪ :‬על‬ ‫קם ברחוב זה‪ ,‬בו התהלך רבינו ואמר את‬ ‫לחפשו ומצאוהו עומד ע"י חורבה כולו‬ ‫הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה‪ ,‬אמרו‬ ‫האימרה הנ"ל‪ ,‬ה"שטיבל" של חסידי גור‬ ‫אחוז שרעפים ופניו קורנות מאושר‪“ ...‬ר'‬ ‫במדרש 'בשעה שהיתה עומדת על בתי‬ ‫בלייקווד‪ ,‬מקום בו לומדים ומתפללים‬ ‫זליג‪ ,‬הרי עדיין לא קידשתם‪ ,‬מדוע הנכם‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬יעקב מפרכס‬ ‫יומם ולילה‪.‬‬ ‫עומדים כאן?" שאלו המארח‪ .‬ענה ר' זליג‪,‬‬ ‫לצאת‪ ,‬וכשעברה על בתי ע"ז‪ ,‬עשו מפרכס‬ ‫"וכי אינכם מרגישים כאן ריח גן עדן וריח‬ ‫לצאת'‪ .‬שאל ה'שפת אמת' זי"ע‪ :‬הרי אמרו‬ ‫קול מבשר‬ ‫ובמצוות‪ ,‬והחסרון בדברים אלו יעבירו‬ ‫אפם ואינם יכולים לשים על לבם ולהתפלל‬ ‫מילין יקירין הביא הרב ח"י בידרמן‬ ‫אותו על דעתו ועל דעת קונו ח"ו‪ ,‬ומשום‬ ‫כראוי על ביאת הגואל שיבא בב"א (הובא‬ ‫שליט"א (חיבת העבודה תולדות תשפ"ג)‬ ‫הכי כולם בכלל עניני עולם הבא הם‪.‬‬ ‫בספר 'שמן הטוב'‪ ,‬ליקוטים אות קנט)‪.‬‬ ‫עה"כ "וישא את קולו ויבך" (כז‪ ,‬לח) ביטול‬ ‫וכן פירש הרה"ק בעל ה'ייטב לב' מסיגעט‬ ‫אמנם לזכותן של ישראל אפשר להמליץ‬ ‫דמעותיו של עשו בילקוט בפרשתינו איתא‪,‬‬ ‫זי"ע ב'ייטב פנים' (אבני זכרון לר"ה‪ ,‬עמוד‬ ‫ולומר‪ ,‬דגם כאשר מבקשים על הלחם הרי‬ ‫שבגלל שלושה דמעותיו אלו של עשו בני‬ ‫כב) מאי דכתיב (תהלים מב‪ ,‬ד) "היתה‬ ‫זה עניני עוה"ב‪ ,‬דהנה בזוה"ק (תיקוני‬ ‫ישראל סובלים בגלות המר הזה‪ ,‬כי דמעות‬ ‫לי דמעתי לחם יומם ולילה‪ ,‬באמרם אלי‬ ‫זוהר כב‪ ).‬מגנה את אלו "הצווחין ככלבין‬ ‫אלו עומדות לו לזכות שיוכלו לשלוט בבני‬ ‫כל היום איה אלקיך"‪ ,‬דמה שבני ישראל‬ ‫הב הב"‪ ,‬שצועקים ככלבים "תן תן"‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ומקשים העולם‪ ,‬הלא כנגד אותן‬ ‫בוכים יומם ולילה על הלחם והפרנסה הוא‬ ‫ומבקשים בימים נוראים רק עבור פרנסתם‬ ‫דמעות של עשו הורידו רבי רבבות דמעות‬ ‫כדי שיוכל לומר כל היום "איה אלוקיך"‪,‬‬ ‫בלבד‪ ,‬וחידש מרן הבעש"ט הק' זי"ע‪,‬‬ ‫מישראל‪ ,‬ואיך אינם מבטלים את הבכי של‬ ‫דהא בהא תליא‪ .‬וכך אומרים בשם הרה"ק‬ ‫דכל זה היה "בשנים ההם שפרנסה היתה‬ ‫עשו‪ .‬ותירץ ב'קדושת ציון' (פרשת וזאת‬ ‫בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זי"ע‪ ,‬שאמר‬ ‫בשופי‪ ,‬מה שאין כן עתה‪ ,‬שעל ידי מניעת‬ ‫הברכה) להרה"ק רבי בן ציון מבאבוב זי"ע‬ ‫להקב"ה בתפלה ובקשה "למה אינך נותן‬ ‫פרנסה אי אפשר לעבוד אותו יתברך שמו‪,‬‬ ‫הי"ד‪ ,‬דהנה שיטת רבי יהודה (חולין צח‪):‬‬ ‫פרנסה לכלל ישראל‪ ,‬הרי כמעט הכל אתה‬ ‫ולהחזיק בנינו לתלמוד תורה"‪ ,‬לכן אפשר‬ ‫דמין במינו אינו בטל‪ ,‬וכיון שבני ישראל‬ ‫מקבל בהם בחזרה‪ ,‬וגם מה שלא הנך אוכל‬ ‫לבקש על הפרנסה כי מטרתה לדברים‬ ‫בוכים בגלל הדוחק והצרות שבעולם הזה‬ ‫מהם ריבית‪ "...‬שהרי משתמשים בממון‬ ‫רוחניים (הובא בבעש"ט לר"ה ויו"כ אות‬ ‫על כן אין דמעותיו של עשו מתבטלים‬ ‫לצרכי מצוות לרוב‪ ,‬והיום דבריו נכונים‬ ‫כד)‪ .‬וביותר מובנים דבריו בזמנינו אנו‪ ,‬כי‬ ‫בהם‪ ,‬מפני ששניהם בוכים על עניני‬ ‫ביותר‪ ,‬כי כמה צריך להוציא על שכר לימוד‬ ‫בימים הראשונים היה אפשר לקיים "פת‬ ‫העוה"ז {כמאמר המפורסם של הרה"ק‬ ‫לילדים‪ ,‬וכמה על הוצאות שבת ויום טוב‬ ‫חרבה ושלוה בה"‪ ,‬ואילו בימינו אין עוד‬ ‫רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי"ע‬ ‫ושאר מצוות‪ ,‬ואם כן בדין הוא שיתן קוב"ה‬ ‫מציאות כזו‪ ,‬כי אי אפשר להסתדר בלא‬ ‫על הפסוק (שמואל א' כ‪ ,‬כז) "מדוע לא‬ ‫פרנסה בריווח לישראל למען צרכי גבוה‪.‬‬ ‫מכונת כביסה ובלא מזגן‪ ,‬ולא שייך לומר‬ ‫בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם"‪,‬‬ ‫וסמך לדבר מצינו ב'בעל הטורים' (פרשת‬ ‫לאדם שישב תחת גפנו ותאנתו ויטחון‬ ‫כי הטעם שלא בא בן ישי ונתאחר ביאת‬ ‫וישלח) שמפרש מה שאמר עשו ליעקב‬ ‫חיטים לעשות מהם פת לחם‪ ,‬ובעל כרחו‬ ‫המשיח‪ ,‬היינו משום "גם תמול גם היום‬ ‫(בראשית לג‪ ,‬ח) "מי לך כל המחנה הזה‬ ‫של כל אדם שיש לו הוצאות לצרכי היום‬ ‫אל הלחם"‪ ,‬בעבור הלחם הרומז על טרדת‬ ‫אשר פגשתי" אלו המתנות ששלח יעקב‬ ‫יום‪ ,‬ובלעדיהם אינו יכול לעסוק בתורה‬ ‫הפרנסה‪ ,‬שבני ישראל טרודים תמיד בזיעת‬ ‫ד | פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫שהה בחדר גם ילד בן שנתיים וחצי‪ ...‬היה‬ ‫אז מהוה יסוד נפלא שראוי לשננו‪" :‬זה אינו‬ ‫תורה לשמה! אני מרגיש כאן ריח גן עדן"‪“ .‬ר'‬ ‫זה נכדו של הרב מבריסק‪ ,‬אשר אמו נאלצה‬ ‫חינוך! חינוך פירושו לחנך את הילד כיום‪,‬‬ ‫זליג‪ ,‬הרי זו רק חורבה העומדת שנים רבות”‪,‬‬ ‫לצאת לשעה קלה‪ ,‬ובקשה מהרב לשמור‬ ‫כדי שיהיה מחונך לכשיגדל‪ .‬אך כשתינוק‬ ‫שאלו‪ .‬אולם ר' זליג בשלו‪ ,‬צוהל ושמח‬ ‫עליו עד שתשוב‪ .‬בסוף השולחן היה מקום‬ ‫זה יגדל הרי ודאי הוא לא יזחל על השולחן‪,‬‬ ‫מריח תורה לשמה‪ ,‬אינו חש רעבון‪ .‬התחילו‬ ‫פנוי‪ ,‬והכיסא שעל ידו עמד ריק‪ .‬הילד‬ ‫וא"כ אין כל צורך לחנכו‪ .‬אלא מאי‪ ,‬אנחנו‬ ‫לחקור למקור החורבה‪ ,‬עד שנודע ששם‬ ‫ראה בכך כר נח למשחקים‪ ,‬הוא טיפס על‬ ‫כעת לא רוצים שהוא יפריע לנו‪ ,‬זו אינה‬ ‫גר רבינו ה'מגן אברהם' לפני כמאתיים שנה‪.‬‬ ‫הכיסא‪ ,‬משם עלה על השולחן‪ ,‬ואז זחל‬ ‫סיבה לסטור או לנזוף בילד‪( "...‬אוצרותיהם‬ ‫כידוע שהמג"א למד תורה לשמה‪ ,‬ומתוך‬ ‫לאורכו עד שהגיע אל מקום מושבו של מרן‬ ‫אמלא‪ ,‬וירא עמ' רפו‪ ,‬הובא ב'לקט דברים של טעם')‬ ‫הדחק‪ ...‬הרה"ח ר' מניס זיטניצקי ז"ל שגר‬ ‫הגרי"ז‪ ...‬הרב נטלו בשתי ידיו‪ ,‬לטפו והורידו‬ ‫בגומבין‪ ,‬קנה אחר שנים את החורבה והקים‬ ‫אל הרצפה‪ .‬ראה הפעוט כי טוב‪ ,‬אץ רץ אל‬ ‫שם ישיבה בשם 'מגן אברהם’‪ ,‬ור' כתריאל‬ ‫"ויהי עשיו איש יודע ציד וגו'‪ ,‬ויאהב יצחק‬ ‫הכיסא הריק‪ ,‬ושוב טופס ועלה וזחל‪ ...‬הרב‬ ‫היה שם מגיד שיעור לפני המלחמה‪( .‬גיליון יין‬ ‫את עשיו כי ציד בפיו" וגו' (כה‪ ,‬כז‪-‬כח)‪ .‬פ"א‬ ‫שוב הורידו אל הרצפה ברכות‪ ,‬בלי לגעור‬ ‫ישן תולדות תשפ"ג ‪ -‬יגדיל תורה)‬ ‫שאל אברך א' להחי' הרי"מ ז"ל‪ ,‬אולי נכון‬ ‫בו ובלי לומר לו דבר‪ .‬אחד הנוכחים במקום‬ ‫שיעשה לו מסחר מעט בעת הקעסט‬ ‫לא יכול היה לשאת את התנהגותו של הילד‪,‬‬ ‫ויהי' טוב תורה עם ד"א‪ ,‬להתרגל מעט‬ ‫ולאחר שהדבר חזר ונשנה מספר פעמים‪,‬‬ ‫"ויגדלו הנערים" (כה‪ ,‬כז)‪ :‬סיפר הגה"צ רבי‬ ‫במסחר‪ ,‬ואמר לו החי' הרי"ם ז"ל‪ ,‬כתיב‬ ‫העיר בשקט‪" :‬מדוע הרב אינו נוזף בו הרי‬ ‫יוסף ליס זצ"ל‪ ,‬שפעם השתתף באסיפה‬ ‫ויאהב יצחק את עשיו כי צייד בפיו ופירש"י‬ ‫יש לחנכו שלא יעלה על השולחן”‪ ...‬מרן‬ ‫שהתקיימה בבית מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל‪.‬‬ ‫כיצד מעשרין וכו' והקשה ואם אמת היא‪,‬‬ ‫הגרי"ז שמע את הערתו‪ ,‬והתשובה שאמר‬ ‫יחד עם גדולי ירושלים שנכחו במקום‪,‬‬ ‫קול מבשר‬ ‫לבנים‪ ,‬וראה יצחק איך פעל אאע"ה שבני‬ ‫דמעות מתוך הכרה שנפל לבירא עמיקתא‬ ‫לעשו‪ ,‬ושאל עשו‪ ,‬הרי התחלקו ביניהם‬ ‫ישראל ילכו בגלות‪ ,‬הבין יצחק שבזמן‬ ‫והפסיד כל עתידו ולא יוכל לקום עוד‪ ,‬והנה‬ ‫שיעקב יקבל עולם הבא ועשו עולם הזה‪,‬‬ ‫הגלות מוכרח שיהיה לנו כסף רב מאד‪,‬‬ ‫אין בידי איש יהודי להוריד דמעות מעין‬ ‫ואיך א"כ יש לו צאן ובקר לשלוח לו עי"ש‪,‬‬ ‫כי בכל דור ודור היה 'מס הכתר' כשהמלך‬ ‫אלו‪ ,‬כי יהודי יודע תמיד שלעולם אין מצב‬ ‫והאמת שהשיב לו יעקב‪ ,‬שכל זה הם‬ ‫של פראג רצה להחליף כתר ביקש המעות‬ ‫של יאוש‪ ,‬וכשהוא בוכה הרי הוא מוריד‬ ‫לצרכי עולם הבא‪ ,‬שהרי העמיד י"ב שבטי‬ ‫מבני ישראל‪ ,‬ולכן שפך תפילות שיהיה‬ ‫דמעות של תקוה שמכאן ואילך ישתפר‬ ‫י‪-‬ה‪ ,‬ועבורם זקוק הוא ללחם לאכול ובגד‬ ‫עושר לבני ישראל‪ .‬ומביא בשם אביו שגם‬ ‫מזלו‪ ,‬ויתהפך עליו הגלגל לטובה‪ .‬וכלשון‬ ‫ללבוש‪ ,‬ולכן קיבל את חלקו‪ }.‬ומין במינו‬ ‫שאברהם אבינו פעל אצלו ית' שיהיה‬ ‫הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ז ה"ו) להלכה‬ ‫אינו בטל‪ ,‬אך כאשר יבכו בני ישראל על‬ ‫גלות ולא ירדו לגהינם‪ ,‬אבל זה בוודאי לא‬ ‫ולמעשה "אמש היה זה שנאוי לפני המקום‬ ‫דברים העומדים ברומו של עולם ובעניני‬ ‫הסכים אאע"ה שיהיה גם גלות וגם גהינם‬ ‫משוקץ ומרוחק ותועבה ‪ -‬והיום הוא אהוב‬ ‫עוה"ז אז יהיה הדמעות שלנו מין בשאינו‬ ‫ח"ו‪ ,‬וכיון שהעניות מעבירה את האדם‬ ‫ונחמד קרוב וידיד"‪ ,‬כי ביד בני ישראל‬ ‫מינו‪ ,‬שהרי עשו בכה על עניני עוה"ז‬ ‫על דעת קונו‪ ,‬הרי שעניות יחד עם גלות‬ ‫להפוך הכל מן הקצה לקצה‪ ,‬ועל כן אינם‬ ‫ואנחנו בוכים על עוה"ב‪ ,‬ושפיר תבוא‬ ‫הוא גלות עם גהינם ועל זאת לא הסכים‬ ‫יכולים לבטל הדמעות של עשו‪ ,‬שהיו סוג‬ ‫הגאולה במהרה בימינו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו מעולם‪ .‬ולכן אמר אליעזר‬ ‫אחר לגמרי של דמעות‪ ,‬ואינם דומים זה‬ ‫והוסיף בזה הרב ח"י בידרמן שליט"א‪ :‬וכיון‬ ‫'ה' אלקי אדוני אברהם אם ישך נא מצליח‬ ‫לזה כלל‪ ,‬ועל כן אינם מתבטלים‪.‬‬ ‫שניתנה רשות לדרוש אפשר לומר באופן‬ ‫דרכי אשר אנכי הולך עליה'‪ ,‬היינו העצה‬ ‫אחר מדוע אין הדמעות של עשו מתבטלים‬ ‫יצחק אבינו פעל אצל השי"ת שיהיה עשירות לבני‬ ‫של השי"ת יחד עם אאע"ה לשלוח אותנו‬ ‫ישראל אף בימי גלותם‬ ‫בדמעותיהם של ישראל עם קודש‪ ,‬כי עשו‬ ‫בגלות‪ ,‬זה ילך רק אם יצליח דרכנו שיהיה‬ ‫והוסיף בזה אור מופלא הרב רייזמן‬ ‫רצה בכל לבו ובכל נפשו לקבל את הברכות‬ ‫לנו עשירות בשפע בימי גלותנו‪ ,‬כי אם לאו‪,‬‬ ‫שליט"א בתוך שיעוריו‪ :‬בספר דברי‬ ‫של יצחק אביו‪ ,‬בידעו שהם נאמרים‬ ‫אין הצלחה בגלות בלי עשירות‪ .‬וזה שכתב‬ ‫ישראל להרה"ק ממודז'יץ פירש דברי‬ ‫בנבואה והיא כוללת כל הטובות שבעולם‬ ‫רש"י 'ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' שני‬ ‫המדרש בפרשתן 'ששפך תפילות בעושר'‬ ‫הזה ושבעולם הבא‪ ,‬לפיכך כאשר ראה‬ ‫גויים בבטנך – גאים כתיב אלו אנטונינוס‬ ‫כפשוטו‪ ,‬שיצחק אבינו התפלל שיהיו בני‬ ‫שחמקו ממנו הברכות על ידי שנטלם‬ ‫ורבי שלא פסקו משלחנם לא צנון ולא‬ ‫ישראל עשירים‪ ,‬יצחק אבינו היה בעצמו‬ ‫יעקב במרמה הרגיש שעולמו חשך בעדו‬ ‫חזרת'‪ .‬וקשה שהרי אמרו בגמ' (ע"ז י)‬ ‫עושר מופלג מאד‪' ,‬זבל פרדותיו של יצחק‬ ‫ואין לו עוד תקומה‪ ,‬ומרגשי צער ויאוש‬ ‫שאנטונינוס נתגייר‪ ,‬א"כ אינו כלל מאומתו‬ ‫ולא כספי אבימלך'‪ .‬כי מעשה אבות סימן‬ ‫זעק ובכה בסערת רוחו‪ ,‬ואז הוריד שלש‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | ה‬ ‫בס”ד‬ ‫סבל רבי שמחה בונם ממחלה ברגליו‪ ,‬עד‬ ‫שיפקח על אותו איש שיאכל מכל טוב‪.‬‬ ‫מה בכך ומה נחשב עבודה זאת לעבודת‬ ‫שאף כאשר מלאו לו שמונה שנים עדיין‬ ‫האיש קיים את הוראתו של הרבי ר'‬ ‫יעקב אע"ה איש תם יושב אוהלים בתורה‬ ‫לא היה מסוגל לעמוד כי אם בקושי‪,‬‬ ‫אלימלך במשך שנה‪ ,‬אולם במהלך השנה‪,‬‬ ‫ועבודה‪ .‬אך התי’ דיצחק סבר אשר יעקב‬ ‫אולם אביו רבי מנדלי התנחם והרגיע את‬ ‫ככל שאכל יותר – נעשה כחוש יותר‪ ,‬עד‬ ‫הוא איש בטלן ואינו בקי ברמאות כמ"ש‬ ‫בני הבית‪ ,‬לאמר‪ :‬זה הפיסח עוד ירקיע‬ ‫שנחלש מאוד‪ ,‬כי בכל פעם שהתיישב‬ ‫רש"י איש תם כלבו כן פיו ע"ש‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫לשיאים גבוהים! ועוד אמר עליו‪ :‬אמנם‬ ‫לאכול‪ ,‬חשב בדעתו – הלא חטאתי עויתי‬ ‫הרבותא אשר עוסק בתורה ועבודה‪ ,‬אבל‬ ‫רגליו עקומות‪ ,‬אבל יש לו מח ישר!‪ .‬כיון‬ ‫לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬האם‬ ‫עשיו הי' סוחר‪ ,‬איש שדה‪ ,‬ואעפ"כ שאל‬ ‫שרבו הפצרות החסידים שיקבל עליו את‬ ‫מגיע לי לאכול מאכלים כאלה?!‪ . . .‬ועי"כ‬ ‫כיצד מעשרין וכו' והי' זאת חשוב ליצחק‬ ‫המינוי‪ ,‬קם רבי שמחה בונם ונסע אל רבי‬ ‫זכה לשוב בתשובה שלימה‪ .‬והוא כבחינה‬ ‫אבינו יותר מעבודת יעקב כמובן ולכך‬ ‫יעקב אריה מרדז'מין‪ ,‬מזקני האדמו"רים‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שיצחק חשב שבאמצעות הברכות‬ ‫כאשר בא עשיו וסיפר לו הערמה שעשה‬ ‫שבדורו‪ ,‬שיסמיכו למנהיגות‪ .‬שאל אותו‬ ‫יתהפך למדת הטוב וייטיב דרכיו‪ .‬דרך זו‬ ‫לו יעקב בהברכות אמר ע"ז יצחק אבינו‬ ‫הרבי מרדז'מין‪ :‬את הסבא רבי יצחק'ל‬ ‫מפורסמת היתה אצל תלמידי הבעש"ט‬ ‫כיון שעכשיו אני רואה שיעקב הוא רמאי‬ ‫הכרתי‪ ,‬מאביו רבי מנדלי שמעתי‪ ,‬והיום‬ ‫הק'‪ ,‬והרבה עובדות וסיפורים מסופר בזה‪,‬‬ ‫יותר ממך ואעפ"כ לומד בתורה יומם‬ ‫מה?‪ . . .‬ענה רבי שמחה בונם‪ :‬מצינו‬ ‫יכלה הגליון והם לא יכלו‪.‬‬ ‫ולילה והוא חשוב יותר ממך וגם ברוך יהי'‬ ‫לאברהם אבינו שחפר בארות מים‪ ,‬אף‬ ‫ודו"ק ודפח"ח‪( :‬שיח שרפי קודש)‬ ‫יצחק אבינו חפר‪ ,‬יעקב לא חפר שוב‪ .‬כי‬ ‫מאחר שאברהם ויצחק חפרו בארות מים‬ ‫כשהיה רבי שמחה בונם מווארקי צעיר‬ ‫חיים‪ ,‬שוב יכול היה הנכד בקלות להתקרב‬ ‫לימים‪ ,‬ואך מלאו לו שבע עשרה שנה‪,‬‬ ‫ענין שרצה לברך יצחק את עשיו וכך יוכל להעלותו‬ ‫ישר אל המעיין‪ ...‬מיד הושיט לו רבי יעקב‬ ‫הוא התייתם מאביו‪ ,‬נתנו בו החסידים‬ ‫ובחינה זו מסופר‪ ,‬על הרה"ק הרבי ר'‬ ‫אריה את ידו וקרא‪ :‬שלום עליכם‪ ,‬הרבי‬ ‫את עיניהם להכתירו כממשיך שושלת‬ ‫אלימלך זצ"ל‪ ,‬שפעם בא אליו איש חוטא‬ ‫מווארקי! אחר כך נענה והוסיף‪ :‬ואני דורש‬ ‫ווארקי‪ ,‬בידעם את חין ערכו ובאיזו‬ ‫לבקש דרך תשובה‪ .‬אמר הרבי ר' אלימלך‬ ‫מידה מופלגת העריכו אביו‪ .‬בעודו ילד‬ ‫לבנו הרה"ק רבי אלעזר מליזענסק זצ"ל‪,‬‬ ‫קול מבשר‬ ‫פני כל אחיו נפל בראשית" (כה יח)‪ .‬וסמיך‬ ‫יהיה לו עשירות וירוץ מתוך העשירות‬ ‫של עשיו‪ ,‬וכן רבינו הקדוש שהוא נכדו‬ ‫ליה "ואלה תולדות יצחק" לומר כשיפול‬ ‫לבית המדרש‪ ,‬עשיו רץ ומפרכס לעבודה‬ ‫של דוד המלך‪ ,‬מה הבשורה הטובה שיהיה‬ ‫ישמעאל באחרית הימים אזי יצמח בן דוד‬ ‫זרה‪ .‬ובזה נתנחמה שהעשירות שבירך‬ ‫בביתו מלפפון וצנון‪ ,‬הרי היה שם עוד דברי‬ ‫שהוא מתולדות יצחק‪:‬‬ ‫יצחק אינו מושך אותו לרע אלא לטוב‪ .‬ובזה‬ ‫שפע‪ ,‬מה הבשורה הטובה לרבקה שיהיה‬ ‫וז"ל הרמב"ן בענין הבארות‪" :‬בא להודיע‬ ‫מפרש הדברי ישראל סיבת הדבר שנתן‬ ‫שם צנון שעי"ז יקל מעליה צער העיבור?‬ ‫דבר עתיד‪ ,‬כי 'באר מים חיים' ירמוז לבית‬ ‫אליעזר נזמי זהב עשרה זהב משקלם‪ ,‬רמז‬ ‫אלא שהיא הרגישה שכל אחד מהם רץ‬ ‫אלקים אשר יעשו בניו של יצחק‪ ,‬ולכן‬ ‫לעשרת הדברות‪ ,‬הכל רמז ללוחות ועשרת‬ ‫ומפרכס‪ ,‬ובגמ' נדה ל' אמרו מי יתנני ירחי‬ ‫הזכיר באר מים חיים‪ ,‬כמ"ש (ירמיה יז‪,‬‬ ‫הדברות‪ ,‬למה צריך רמזים של זהב‪ ,‬כי‬ ‫קדם‪ ,‬שאין לך ימים שאדם שרוי בטובה‬ ‫יג) 'מקור מים חיים את ה''‪ .‬וקרא הראשון‬ ‫מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬כדי שיהיה קיום‬ ‫כאלו הימים‪ ,‬וכשיהודי מצליח וטוב לו‬ ‫'עשק'‪ ,‬ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו‬ ‫תורה ומצוות צריכים שפע זהב‪ ,‬כי אם אין‬ ‫הוא משבח ומהלל להשי"ת‪ ,‬לעומת הגוי‬ ‫עמנו‪ ,‬ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה‬ ‫קמח אין תורה‪ .‬ולכן כשבא יצחק לברך את‬ ‫שמשתכר וכופר‪ .‬וכיון שיצחק התפלל על‬ ‫מלחמות עד שהחריבוהו‪ .‬והשני קרא שמה‬ ‫עשיו‪ ,‬הוא פיחד מה יהיה כשאברך יקבל‬ ‫עשירות‪ ,‬והנה רבקה רואה איך שהעובר רץ‬ ‫'שטנה'‪ ,‬שם קשה מן הראשון‪ ,‬והוא הבית‬ ‫מעות‪ ,‬אם ישאר באהל התורה‪ ,‬אך רבקה‬ ‫ומפרכס לצאת‪ ,‬הרי הוא שרוי בטובה והוא‬ ‫השני וכו'‪ ,‬וכל ימיו היו לנו לשטנה‪ ,‬עד‬ ‫קבלה ברכה משם הגדול שאדרבה בוודאי‬ ‫מפרכס לצאת לע"ז ח"ו‪.‬‬ ‫שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה‪ .‬והשלישי‬ ‫מוכרחים בני ישראל שיהיה להם עושר‬ ‫ואולי כבר צדקו דברי בעל התניא‬ ‫קרא 'רחובות'‪ ,‬הוא הבית העתיד שיבנה‬ ‫רב‪ ,‬וגם יעקב צריך שיהיה לו צנון וחזרת‬ ‫שרוסלאנד תנצח את נאפוליון כי 'יאה‬ ‫במהרה בימינו‪ ,‬והוא יעשה בלא ריב ומצה‪,‬‬ ‫על השלחן‪' ,‬ויתן לך האלקים מטל השמים‬ ‫עניותא לישראל'‪ ,‬איך פסק יצחק שיהיה‬ ‫והקל ירחיב את גבולנו וכו'" ע"כ‪ .‬ונזכה‬ ‫ומשמני הארץ'‪.‬‬ ‫עשירות מופלגת לישראל בגלותם‪ .‬לכן‬ ‫לגאולת עולמים במהרה בימינו ברחמים‬ ‫‬ ‫באת לשם ועבר 'אם כן למה זה אנכי'‪,‬‬ ‫גדולים אכי"ר‪.‬‬ ‫ואלו דברי הבעל הטורים על הכתוב "על‬ ‫אולי נחזור לשיטת בעל התניא ונוותר על‬ ‫העשירות‪ .‬וענו לה 'שני גויים בבטנך'‪ ,‬יעקב‬ ‫ו | פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫כשדורכים עליך – תוותר! זה המפתח‬ ‫כך‪ :‬אברהם חפר בארות חדשות‪ ,‬יצחק‬ ‫לשלום‪ ,‬שמחה וסייעתא דשמיא‪( .‬שש‬ ‫חפר בארות חדשות‪ ,‬יעקב אמר‪ :‬בארות‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫באמרתך‪ .‬גיליון הרב צ'ולק)‬ ‫חדשות אין בכוחי לחפור‪ ,‬אשמור לפחות‬ ‫על הבארות שחפרו אבותיי‪ ,‬שלא יסתמו‬ ‫"תקבל עליך שלא להקפיד"‪...‬‬ ‫מעצמן ושלא ימלאום פלשתים עפר‪...‬‬ ‫סיפר חסיד סלונים‪ ,‬כי קודם נישואי בתו‬ ‫"וילך עשו ויקח את מחלת בת ישמעאל"‪...‬‬ ‫נכנס אל כ"ק האדמו"ר מסלונים (בעל נתיבות‬ ‫(כח‪ ,‬ט) שלשה מוחלין להם עוונותיהם וכו'‪.‬‬ ‫פ"א כשהיה אא"ז (הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר)‬ ‫"עד אשר תשוב חמת אחיך" (כז‪ ,‬מד)‪:‬‬ ‫שלום) ושאלו האם לצום ביום חופת בתו?‬ ‫השיב הרבי‪" :‬מוטב שתקבל עליך קבלה‬ ‫זצוק"ל בווארשא בא אליו חתן ביום חופתו‬ ‫שאל פעם יהודי את כ"ק האדמו"ר רבי‬ ‫טובה במדות שבין אדם לחברו‪ ,‬כגון‬ ‫מקושט ומסולסל בשערו ובגדי דייטש‪.‬‬ ‫שמעון מלעלוב זצ"ל‪ ,‬מה יעשה כדי‬ ‫שלא להקפיד על מי שלא יגיע להשתתף‬ ‫פנה אא"ז זצוק"ל אל החסידים שעמדו‬ ‫להינצל ממידת הכעס? השיב לו הרבי‪:‬‬ ‫בשמחתך"‪ ...‬הימים היו ימי מלחמת‬ ‫שם ואמר שלשה מוחלין להם עוונותיהם‬ ‫יש סגולה ויש עצה‪ .‬סגולה ‪ -‬לקרוא את‬ ‫המפרץ‪ ,‬והחתונה התקיימה בצהרי‬ ‫ואחד מהם חתן ביום חופתו‪ .‬ונלמד מן‬ ‫איגרת הרמב"ן‪ .‬עצה ‪ -‬ללמוד את איגרת‬ ‫היום מפחד הטילים והאזעקות‪ ,‬רבים‬ ‫וילך עשו ויקח את מחלת בת ישמעאל‪.‬‬ ‫הרמב"ן‪( ...‬הרבי הקדוש מלעלוב)‬ ‫מהידידים לא השתתפו בחתונה‪ .‬סיפר‬ ‫מהו השייכות מנשואי עשו ומחלת ללמוד‬ ‫בעל השמחה‪" :‬בימים שלאחר החתונה‬ ‫מחילת עוונות ביום חופתו‪ .‬נשמע מכאן‬ ‫אעפ"י שהחתן הוא כעשו והכלה היא‬ ‫"וקח לך משם אשה‪ ...‬וא‪-‬ל שד‪-‬י יברך אותך‬ ‫קיבלתי הרבה פניות מתנצלות מאלו שלא‬ ‫כמחלת אעפ"כ אם עשו תשובה מוחלין‬ ‫ויפרך וירבך" (כח ג)‪ .‬בספר "מתוק האור" (על‬ ‫הגיעו‪ .‬ליבי נצבט‪ ...‬עלו בזכרוני המאמצים‬ ‫להם‪“( .‬דברי ישראל" מודז'יץ) (כללי אורייתא)‪.‬‬ ‫נישואין)‪ ,‬מסופר איך נולד רבי יצחק מאיר‬ ‫שלי להשתתף בשמחות שלהם‪ .‬ואולם אז‬ ‫אלתר זצ"ל‪ ,‬בעל ה'חידושי הרי"ם'‪ ,‬ראש‬ ‫נזכרתי בקבלה שנתבקשתי מהאדמו"ר‬ ‫שושלת גור‪ :‬למגיד רבי ישראל מקוז'ניץ‬ ‫ומחיתי מלבי כל קפידא וטרוניה‪ .‬אני‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהיה קדוש עליון‪ ,‬היתה קרובת‬ ‫מודה ומתוודה "לצום היה קל עשרות‬ ‫משפחה בשם חיה שרה‪ ,‬שהיתה נכדה‬ ‫מונים מהקבלה הזאת"‪( .‬הלמות עמלים)‬ ‫של ה'מגלה עמוקות'‪ .‬היא היתה יתומה‬ ‫מאב ואם ולא היה מי שיטפל בה‪ ,‬והמגיד‬ ‫פרש את חסותו עליה‪ .‬והנה‪ ,‬רבי ישראל‪,‬‬ ‫רבה של מגנישוב‪ ,‬התאלמן מאשתו‪ ,‬והוא‬ ‫חיפש שידוך‪ .‬המגיד מקוז'ניץ הציע לו את‬ ‫פינת יקרת‬ ‫קרובת משפחתו‪ ,‬ואכן רבי ישראל שמח‪:‬‬ ‫אלמן שמקבל רווקה‪ ,‬זו עסקה טובה‪ ...‬אך‬ ‫כשהציעו לה את השידוך‪ ,‬שאלה‪ :‬מדוע‬ ‫אנשא לאלמן? אמר לה 'המגיד'‪' :‬האיש‬ ‫המוצע לך מיוחס בן אחר בן עד המהר"ם‬ ‫והמצות לעשותם בחמדה ובתאווה‪,‬‬ ‫מסופר‪ ,‬על הרה"ק בעל התניא זלה"ה‬ ‫מרוטנבורג!'‪ .‬או אז הסכימה לשידוך‪,‬‬ ‫דייקא מיט א גשמיות'דיגע געשמאק‬ ‫בהיותו במעזריטש בצל קדשו של רבו‬ ‫'המגיד' הבטיח לתת לה נדוניה והשידוך‬ ‫וישמח ה' בזה‪ ,‬כי זה הדרך להתחיל‬ ‫המגיד הגדול זלה"ה למד אז בחברותא‬ ‫נסגר למזל טוב‪ .‬המגיד מקוז'ניץ ניסה‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬ובהמשך הזמן כבר תזכה‬ ‫עם בנו יחידו של המגיד הרה"ק רבי‬ ‫להשיג כספים לצורך הנדוניה‪ ,‬אך הדבר‬ ‫להשליך את הרע ולבחור רק בטוב‪.‬‬ ‫אברהם המלאך זלה"ה‪ ,‬ופעם אחת אחר‬ ‫לא עלה בידו‪ ...‬הוא קרא לחתן ואמר לו‪:‬‬ ‫ועל זה אמר הרה"ק ר' שלמה'קע‬ ‫תקופה ארוכה נסע בעל התניא לביתו‪,‬‬ ‫'הבטחתי נדוניה‪ ,‬אך לא עלה בידי למצוא‬ ‫זעווהילער זלה"ה‪ ,‬על הפסוק (אסתר‬ ‫ליוה אותו המלאך אל העגלה‪ ,‬וכאשר‬ ‫מאום‪ ...‬קח אותה לאשה בלי נדוניה‪ ,‬ואני‬ ‫ה ד ח) יבוא המלך והמן היום‪ ,‬שבעת‬ ‫כבר התחיל לנסוע צעק אחריו ָפָ אהר‬ ‫מבטיח לך שתזכה לבן שיאיר את עיניהם‬ ‫שמתחיל ליכנס ולבוא לעבודת ה'‪ ,‬יבוא‬ ‫ָפָ אהר‪ ,‬קוק נישט אויף די פערד‪!!! ...‬‬ ‫של ישראל!' החתן שמע זאת והסכים‬ ‫ביחד עם המן זה היצר הרע שמסייע‬ ‫ומאלו הדיבורים לקח מרן התניא הוראה‬ ‫לוותר על הנדוניה‪ .‬מהשידוך הזה‪ ,‬שנוצר‬ ‫לו בחשבונות של שלא לשמה והנאה‬ ‫יסודית‪ ,‬שהאדם צריך ליסע הלאה‬ ‫לאחר וויתור גם מצדה וגם מצדו‪ ,‬נולד‬ ‫עצמית וכדומה‪ ,‬ומחר אעשה כדבר‬ ‫ולא להסתכל כלל על הגוף שהוא כמו‬ ‫להם לשנה הבאה הבן יצחק מאיר‪ ,‬ראש‬ ‫המלך כאשר יכנס לתוך המצוה אזי‬ ‫הסוס המונעו מלעלות‪ ,‬וכמו שמצינו‬ ‫שושלת גור‪ .‬הוא היה סבא של ה'שפת‬ ‫המאור שבה יחזירו למוטב‪ ,‬ולמחר [יש‬ ‫בלימוד התורה שהקב"ה שמח בפלפולי‬ ‫אמת'‪ .‬החתן והכלה נמשלו ל'ענבי הגפן‬ ‫מחר לאחר זמן] כבר יעשה המצוה‬ ‫דאורייתא אפילו לא השיג עדיין את‬ ‫בענבי הגפן'‪ .‬למה דוו קא ענבים? כי‬ ‫'כדבר המלך' בלתי לה' לבדו‪ ,‬כי נשמתו‬ ‫דרך האמת (עיין בני יששכר לחנוכה‬ ‫ענבים הם הדבר היחיד שכשדורכים עליו‬ ‫תדבק בשורש המצוה וכל הרע יפול‬ ‫מאמר ג אות יא)‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬השי"ת רוצה‬ ‫‪ -‬הוא מוציא משהו יותר טוב‪ ...‬יש יהודי‬ ‫מעצמה‪( .‬גיליון שפתי חן תולדות‬ ‫שתקח 'בגדי עשו החמודות' הם חמדי‬ ‫שכשדורכים עליו הוא מתפוצץ‪ ,‬כועס‪.‬‬ ‫תשפ"ה)‬ ‫העולם הזה ולהכניסם בתוך התורה‬ ‫אתה רוצה להצליח בחיים? ענבי הגפן!‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫יחד סעודת ראש חודש‪ .‬והנה רבי אלימלך‬ ‫האריך מאד בתפלתו‪ ,‬כנהוג בגראדזיסק‬ ‫ד' כסלו (ה'תרל"ח)‬ ‫רבי יעקב דוד היה גדול מאד בתורה‪ ,‬עד‬ ‫שהיתה ‪ ...‬מגזע קאזניץ ומאגליניצא‪ ,‬ואילו‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫שהפליג פעם ואמר על עצמו כי הוא חריף‬ ‫מהרי״ד היה מתפלל במהירות כדרך תלמידי‬ ‫של הרה״ק רבי יעקב דוד‬ ‫ובקי כמו הרה״ק בעל 'חידושי הרי״ם' מגור‬ ‫גזע פרשיסחא‪ .‬פעם הגיע רבי אלימלך‬ ‫מאמשינאוו זיע"א בן הרה״ק‬ ‫זי״ע‪ .‬אבל דרכו באמירת תורה ברבים היתה‬ ‫לאמשינאוו בבקר עוד לפני התפילה והתחיל‬ ‫רבי ישראל יצחק מווארקא זיע"א‬ ‫לומר רק מאמרים קצרים מאד‪ ,‬ועיקרם היה‬ ‫להתפלל תפילת שחרית‪ ,‬אבל מהרי״ד לא‬ ‫נקודה פנימית אחת בעבודת ה'‪ ,‬ולא היה‬ ‫התחיל עמו‪ ,‬רק באמצע תפילתו התחיל‬ ‫כלל מאריך בדברים‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כמה שנים‬ ‫והתפלל במהירות יותר כדרכו בקודש‪.‬‬ ‫אחר הסתלקותו‪ .‬סיפרו לבנו רבי מנחם‪ ,‬שיש‬ ‫וסיימו תפילתם יחד‪ .‬אחר התפלה שאל רבי‬ ‫סיפר כ״ק אדמו״ר מאמשינאוו זי״ע‪ ,‬כי‬ ‫קונטרס מדברי תורת אביו הק'‪ ,‬מן הדברים‬ ‫אלימלך את מהרי״ד‪' :‬אמשינאווער רבי‪ ,‬ווען‬ ‫זקינו הרה״ק רבי יעקב דוד מאמשינאוו זי״ע‬ ‫אשר רשם חסיד אחד לעצמו לזכרון‪ .‬אבל‬ ‫האט איר געדאוונט'? (הרבי מאמשינאוו‪,‬‬ ‫בנו הגדול של הרה״ק רבי איציק'ל מווארקא‬ ‫רבי מנחם לא התפעל ולא נתרגש מזה‪ ,‬אלא‬ ‫מתי התפללתם?)‪ .‬ענה לו מהרי״ד‪' :‬ויברך‬ ‫זי״ע היה מתעסק הרבה בשתדלנות ועסקנות‬ ‫התבטא ואמר על דברי אביו‪' :‬דעם ברען פון‬ ‫דוד את ה'‪ ,‬דוד דאוונט שטענדיג פארן רבונו‬ ‫למען בני ישראל בכמה עניינים שעמדו על‬ ‫די ווארט קען מען נישט פארשרייבן‪ ,‬און דאס‬ ‫של עולם‪ .‬אבער 'לעיני כל הקהל' ווען דער‬ ‫הפרק‪ ,‬וכך גם עסק הרבה בהשגת ממון‬ ‫ווארט אליין איז נישט כדאי צו פארשרייבן'‬ ‫'עולם' זעהט‪ ,‬איז 'ויאמר דוד'‪ ,‬געבט דוד א‬ ‫לפדיון שבויים‪ ,‬וכמה פעמים היה משתדל‬ ‫(את ההתלהבות שבמאמר אי אפשר לכתוב‪,‬‬ ‫זאג ָּּא�פ' (״ויברך דוד את ה'״‪ ,‬דוד ‪ -‬הוא שמו‬ ‫בעניינים אלו יחד עם הרה״ק בעל 'חידושי‬ ‫ואת המאמר עצמו אין כדאי לכתוב)‪ ,‬כי אכן‬ ‫של הרה״ק מאמשינאוו ‪ -‬מתפלל תמיד לפני‬ ‫הרי״ם' מגור זי״ע [ידידו של אביו הרה״ק‬ ‫העיקר של מאמריו היה ההתלהבות שהיתה‬ ‫ה'‪ ,‬אבל ״לעיני כל הקהל״‪ ,‬כאשר הוא לעיני‬ ‫מווארקא מעת היותם יחד תלמידים אצל‬ ‫אצלו בעת אשר יצאו הדברים מפי קדשו‪,‬‬ ‫הציבור‪ ,‬אזי ״ויאמר דוד״‪ ,‬הרי הוא אומר את‬ ‫הרה״ק הרר״ב מפרשיסחא זי״ע]‪ .‬פעם אחת‬ ‫ולא הרעיון בעצמו‪( .‬שם תשפ"ו)‬ ‫התפלה במהירות) (שם תשפ"ז)‬ ‫חזר הרה״ק מהרי״ד לעירו בשעה מאוחרת‬ ‫הרה״ק רבי יעקב דוד מאמשינאוו זי״ע סיפר‬ ‫באישון לילה ואפילה‪ ,‬אחר שהתעסק במשך‬ ‫פעם על עצמו‪' :‬אמאל ווען איך בין געוועהן‬ ‫כל היום בעיר אחרת בשתדלנות על איזה‬ ‫בסוף ימיו של הרה״ק מהרי״ד כאשר חלה‬ ‫א יונגערמאן‪ ,‬האב איך מיר צוטאנצט אין‬ ‫פדיון שבויים‪ .‬וכאשר חזר לעירו כבר היתה‬ ‫את חליו האחרון‪ ,‬אמר לבני משפחתו כי‬ ‫בית המדרש‪ ,‬און דער טאטע איז געשטאנען‬ ‫השעה מאוחרת ביותר‪ ,‬והוא עדיין לא הספיק‬ ‫צריך הוא לנסוע לעיר המרפא 'מעַרַ אן’‬ ‫פונקט ביים טיר‪ ,‬און ער האט געקוקט ווי איך‬ ‫להתפלל מעריב‪ ,‬התעניין הרה״ק מהרי״ד‬ ‫אשר במדינת 'איטאליע'‪ ,‬כי שם יש אויר‬ ‫טאנץ‪ .‬האט ער געווארט ביז איך זאל ענדיגן‬ ‫היכן יוכל להשיג בשעה זאת 'מנין’ להתפלל‬ ‫טוב אשר יועיל לרפואת מחלתו‪ .‬הלכו בני‬ ‫טאנצן‪ ,‬און דערנאך איז ער צוגעגאנגען‪ ,‬און‬ ‫בציבור‪ .‬ענו לו חסידיו כי כל בני העיר כבר‬ ‫המשפחה ושאלו את הרופאים על כך‪ ,‬ענו‬ ‫מיר אריין גערוימט אין אויער‪ ,‬און ער האט‬ ‫התפללו‪ ,‬אבל יש איזה ּ'ַּבאר' (בית מרזח)‬ ‫הרופאים ואמרו להם כי לפי מצב מחלתו‬ ‫געזאגט‪ :‬מ'קען דאס אייגענע טוהן אונטער‬ ‫אשר שמה יושבים כמה ריקים ופוחזים‪,‬‬ ‫יהיה דבר זה סכנה גדולה עבורו‪ ,‬שהרי אין‬ ‫די דאכענע'! (פעם אחת כאשר הייתי אברך‪,‬‬ ‫שומרי תורה ומצוות רק למחצה ולשליש‪,‬‬ ‫בכוחו להיטלטל בדרכים רחוקים‪ ,‬ויכול הוא‬ ‫התחלתי לרקוד בביהמ״ד‪ ,‬ובדיוק עמד אבי ‪-‬‬ ‫והם כנראה לא התפללו עדיין‪ ...‬ציוה רבי‬ ‫ח״ו למות מטורח טילטול הדרך‪ .‬חזרו בני‬ ‫הרה״ק רבי איציק'ל מווארקא זי״ע ‪ -‬בפתח‬ ‫יעקב דוד שילכו להביאם והוא יתפלל‬ ‫המשפחה אליו וסיפרו לו את דברי הרופאים‪,‬‬ ‫ביהמ״ד‪ ,‬והביט איך אני רוקד‪ .‬המתין אבי‬ ‫עמהם‪ ,‬ואכן לבקשת הרבי באו אותם שותי‬ ‫אבל הוא לא קיבל את דבריהם‪ ,‬ואמר כי הוא‬ ‫עד שסיימתי לרקוד‪ ,‬ואז ניגש אלי‪ ,‬ולחש‬ ‫שכר‪ .‬והיו האנשים האלו ממש רחוקים מן‬ ‫בעצמו 'דאקטער' והוא מבין יותר טוב מהם‬ ‫לי באוזני‪ ,‬ואמר‪ :‬את אותו הדבר יכול אתה‬ ‫יהדות‪ ,‬ואפילו כיסוי ראש לא היה להם‪ .‬עמד‬ ‫מה נכון עבורו‪ .‬כי אכן היה הרה״ק מהרי״ד‬ ‫לעשות תחת השמיכה!)‪ ,‬וכונת אביו ללמדו‬ ‫רבי יעקב דוד ונתן לכולם מטפחות 'ַטַ אש'ן‬ ‫בקי קצת בחכמת הרפואה‪ ,‬ואפילו כינה‬ ‫להסתיר את דרכיו‪ ,‬ולעשות את מעשיו באין‬ ‫‪ -‬טיכלעך (מטפחות) לכסות את ראשם‪ ,‬וכך‬ ‫את עצמו בתואר 'דאקטער'‪ .‬אבל בניו הק'‬ ‫עין רואה‪.‬‬ ‫נעמדו להתפלל עמו ביחד את תפילת מעריב‪.‬‬ ‫התעקשו וטענו עמו על כך‪ ,‬שהרי התיראו‬ ‫והיה האדמו״ר מאמשינאוו רגיל לסיים את‬ ‫מאד מאזהרות הרופאים‪ .‬ניסה הרה״ק‬ ‫זה הסיפור בנעימות לשונו‪ ,‬באמרו‪' :‬און מיט‬ ‫מהרי״ד להתווכח עמהם‪ ,‬עד שראה‬ ‫הרה״ק מהרי״ד היה בידידות עם הרה״ק רבי‬ ‫‘זיי' האט ער געדאוונט מעריב‪( !'...‬ואיתם‬ ‫ששום דבר לא יניאם מדעתם‪ ,‬ובלית‬ ‫אלימלך מגראדזיסק זי״ע [מגדולי אדמו״רי‬ ‫התפלל מעריב‪((!...‬גיליון דעהו סטוצין‬ ‫ברירה ענה ואמר‪' :‬ס'ווארטן פאר מיר‬ ‫פולין]‪ ,‬והיה מגיע מדי פעם לאמשינאוו‬ ‫תולדות תשפ"ד)‬ ‫בראש חודש‪ ,‬והיו שני הצדיקים עורכים‬ ‫ח | פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫בליבו של הנער והלה נפל מת במקום –‬ ‫חשב הרב‪" :‬בוודאי מתמיד גדול הוא‪ ,‬ואינו‬ ‫דארט טויזנט נשמות' (ממתינים עבורי‬ ‫הצצה בשעון‪ ,‬החריפה את הבעת ההלם‬ ‫חפץ לבטל מלימודו"‪ .‬ברם‪ ,‬כאשר מעוד‬ ‫שם אלף נשמות)‪ ,‬שצריך הוא לתקנם על‬ ‫שעל פני הרב‪ :‬הדבר אירע שעתיים בדיוק‬ ‫כמה אסיפות נעדר רבי שמואל אליעזר‪,‬‬ ‫ידי פטירתו במקום זה‪ .‬והיה האדמו״ר‬ ‫מהמועד‪ ,‬שנקב המהרש"א! נסער כולו רץ‬ ‫החליט הרב הזה לנסוע אליו‪ ,‬לשאלו לפשר‬ ‫מאמשינאוו רגיל לומר‪' :‬דא האט ער זיך‬ ‫אל בית‪-‬המדרש‪ .‬מייד בבואו הקדימו‪ ,‬והוא‬ ‫הדבר‪ .‬בבואו‪ ,‬ערכו לו כל בני העיירה קבלת‬ ‫געמוזט ארויס געבן' (כאן הוכרח לגלות את‬ ‫המהרש"א בבשורה נוספת‪" :‬בעוד זמן קצר‬ ‫פנים מפוארת כראוי לרב בעל מעמד כמוהו‪,‬‬ ‫אשר עם לבבו)‪ ,‬כי עד כמה שהיה בכוחו‬ ‫יובא הרוג נוסף אל העיר" – הרב מטעם לא‬ ‫ולמרבה הפלא‪ ,‬גם הפעם בלטה היעדרותו‬ ‫ניסה להסתיר את הדבר‪ ,‬אבל בלית ברירה‬ ‫הספיק לעכל את ההתרחשות הראשונה‪,‬‬ ‫של המהרש"א‪ .‬השתדל הרב הנכבד לדונו‬ ‫היה מוכרח לגלות את כוונתו האמיתית‪.‬‬ ‫וחבורת אנשים נרגשת התפרצה לבית‬ ‫אף עתה לכף זכות‪" :‬מן הסתם טרוד הוא‬ ‫ואכן נסע ל'מעראן' ושם הסתלק לחיי עולם‪,‬‬ ‫המדרש‪ ,‬ובפיה ידיעה על אדם‪ ,‬שנמצא‬ ‫בלימודו עם תלמידיו בישיבתו‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫ואח״כ הביאוהו לאמשינאוו ושם מנוחתו‬ ‫הרוג מחוץ לתחום העיר‪ .‬הוא לא ידע את‬ ‫יכול לבוא‪ ,‬אלך אם כן בעצמי אל בית‪-‬‬ ‫כבוד‪( .‬שם)‬ ‫נפשו מרוב תדהמה‪ ,‬ותלה זוג עינים שואלות‬ ‫מדרשו"‪ .‬המהרש"א ישב בחברת תלמידיו‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫ברבי שמואל אליעזר‪ ,‬שיואיל להסביר לו את‬ ‫ולמד עימהם‪ ,‬שעה שנראו דמויותיהם של‬ ‫פשר תעלומת שני ההרוגים‪" .‬הבחור הצעיר‬ ‫הרב ומלוויו בפתח בית המדרש‪ .‬זמן ממושך‬ ‫שראית"‪ ,‬נשמע קולו של המהרש"א‪" ,‬היה‬ ‫עמדו כשהם ממתינים לשווא שהמהרש"א‬ ‫גלגולו של אחאב מלך ישראל‪ ,‬ולכן נהגתי בו‬ ‫יבחין בהם‪ ,‬אך הוא לא חנן את הפמליה‬ ‫ה' כסלו (ה'שצ"ב)‬ ‫כבוד שכזה‪ .‬ולפי שאחאב נהרג בידי יורה‪,‬‬ ‫הנכבדה אפילו במבט‪ ...‬פתאום‪ ,‬נכנס‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫כנאמר (מלכים א‪ ,‬לד) 'ואיש משך בקשת‬ ‫במרוצה אל בית‪-‬המדרש‪ ,‬נער יפה תואר‪.‬‬ ‫של המהרש''א הגה"ק רבי‬ ‫לתומו‪ ,‬ויכה את מלך ישראל'‪ ,‬לכן גם סופו‬ ‫לתדהמת ראש‪-‬הרבנים‪ ,‬קם המהרש"א‬ ‫שמואל אליעזר הלוי אידליס זיע"א‬ ‫של נער זה היה באותה צורה"‪ .‬המהרש"א‬ ‫ממקומו לכבוד הנער‪ ,‬והחל משוחח איתו‬ ‫בן הגה"ק רבי יהודה הלוי זיע"א‬ ‫המשיך לגולל באוזני הרב מטעם הנדהם‪ ,‬את‬ ‫שעה ארוכה‪ ...‬כשראה זאת הרב‪ ,‬פנה אל‬ ‫התעלומות להן היה עד‪" :‬כבר בזמן לידתו של‬ ‫המהרש"א ואמר‪" :‬עד היום סברתי כי הסיבה‬ ‫הנער‪ ,‬נברא המשחית שתפקידו היה ליטול‬ ‫שנמנעת מלהגיע אליי בשל היותך מתמיד‬ ‫את חייו‪ ,‬הוא המתין במקומו מחוץ לעיר‬ ‫ואינך חפץ לבטל במלימודך‪ .‬לפיכך הגעתי‬ ‫המהרש"א היה צאצא של משפחת‬ ‫לשעה בה יימלא את שליחותו‪ .‬אולם אתה"‪,‬‬ ‫אני אליך כדי לפוגשך‪ .‬וגם כשהגעתי ‪ -‬לא‬ ‫קלונימוס המפורסמת‪ ,‬שייחוסם מגיע עד‬ ‫נשא המהרש"א קולו‪" ,‬התערבת‪ ,‬ועיכבת‬ ‫הבטת אלינו אפילו לרגע‪ ,‬ושוב סברתי כי‬ ‫דוד המלך‪ .‬אביו היה מצאצאי ר' עקיבא‬ ‫את הדבר‪ ,‬ובזמן המיועד‪ ,‬נטל המשחית את‬ ‫אינך חפץ להתבטל מלימודיך‪ .‬והנה‪ ,‬כאשר‬ ‫כהן ור' יהודה ליוואי הזקן מפראג ופרנס‬ ‫נפשו של אדם אחר תחתיו"‪" .‬עתה צריך‬ ‫נכנס נער זה‪ ,‬הפסקת מלימודך ושוחחת עימו‬ ‫בקהלת אובן‪ ,‬אמו הייתה ממשפחת המהר"ל‬ ‫אתה כפרה על שגרמת להריגת אדם!"‪.‬‬ ‫זמן רב!”‪ .‬כשסיים הרב לשפוך את קיתונות‬ ‫מפראג‪ ,‬וחותנו היה ר' משה אשכנזי מפוזנא‬ ‫למשמע דברי המהרש"א נפל הרב לרגליו‬ ‫הזעם על ראש המהרש"א‪ ,‬פתח ר' שמואל‬ ‫מחבר זכרון משה‪ .‬בצעירותו החלו להתגלות‬ ‫והתחנן על נפשו‪" :‬הורני דרך תשובה!"‪.‬‬ ‫אליעזר את פיו הקדוש‪ ,‬ואמר לו דברים‬ ‫כישרונותיו‪ .‬בהיותו בגיל ‪ 30‬הורי אשתו יסדו‬ ‫נענה רבי שמואל אליעזר‪" :‬תשובתך תהא‪,‬‬ ‫סתומים ומופלאים‪" :‬דע לך כי לא לחינם‬ ‫ישיבה גדולה והעמידוהו בראשה‪ ,‬ומאז חתם‬ ‫שתסיר מעליך את עטרת הרבנות‪ ,‬שהוענקה‬ ‫פסקתי מלימודי כדי לשוחח עם העלם; וזה‬ ‫את שמו "שמואל אידלש" על שם חמותו‬ ‫לך על ידי השלטונות‪ ,‬ותהפוך לעגלון!"‪.‬‬ ‫יהיה לך לאות ולמופת‪ :‬בעוד שעתיים ייהרג‬ ‫שהכיר לה טובה‪ ,‬מפני שתמכה בישיבתו‬ ‫ואכן‪ ,‬עשה האיש כדבריו‪ ,‬עזב את מעמדו‬ ‫בחור זה!" – הכעס טרם התפוגג מליבו של‬ ‫בפוזנא במשך עשרים שנים‪ ,‬הקים ישיבה‬ ‫הרם ועסק במקצוע העגלונות‪ ,‬למען כפר‬ ‫הרב מטעם‪ .‬הוא סירב להאמין לנבואתו‬ ‫בה למדו אלפי תלמידים‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪.‬‬ ‫חטא )סיפור זה הופיע בפנקס החברא‪-‬‬ ‫של המהרש"א‪ ,‬מיהר‪ ,‬אפוא‪ ,‬בעקבות הנער‬ ‫ענוותן‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬בעל מופתים‪.‬‬ ‫קדישא בעיר אוסטראה שבאוקראינה‪,‬‬ ‫היוצא‪ ,‬החל קושר עימו שיחה‪ ,‬כשבכוונתו‬ ‫ורבי נחמן מברסלב‪ ,‬שביקר בעיר‪ ,‬פירסמו‬ ‫לעכב אותו עימו‪' .‬בעוד שעתיים אחזור עם‬ ‫ברבים(‪( .‬מתוך גליון פניני צדיקים תולדות‬ ‫הנער אל בית המדרש‪ ,‬ואוכיח לעין כל‪ ,‬כי‬ ‫בטרם ישב המהרש"א על כס הרבנות בעיר‬ ‫תש"פ)‬ ‫אין בדברי רבי שמואל אליעזר ממש'‪ ,‬הרהר‪.‬‬ ‫אוסטרו היהודית‪ ,‬שימש כרב בעיירה קטנה‬ ‫השניים טיילו יחד אנה ואנה‪ ,‬הרב הציץ‬ ‫שהייתה כפופה‪ ,‬כשאר העיירות באזור‪,‬‬ ‫בשעונו‪ ,‬ועל פניו פשטה הבעת שביעות‪-‬‬ ‫למרותו של הרב האזורי מטעם הממשלה‪,‬‬ ‫כך סיפר עד ראייה‪ ,‬אשר הסתופף בצל‬ ‫רצון‪ :‬השעתיים מתקרבות לקיצן‪ ...‬לפתע‪,‬‬ ‫המכונה "רב מטעם"‪ .‬על פי חוקי המדינה‪,‬‬ ‫קדשו של כ"ק מרן מהר"ש מבלעזא‬ ‫עבר במקום צייד שהיה עסוק במרדף אחר‬ ‫חויבו כל רבני העיירות להתייצב מעת לעת‬ ‫ובמו עיניו חזה במעשה נורא‪ ,‬כאשר‬ ‫להקת ברווזים‪ ,‬הוא כיוון את רובה הצייד‬ ‫בפני הרב האזורי‪ ,‬ולקבל את הוראותיו‪ .‬זמן‬ ‫הובא לבעלזא בחור צעיר כבן עשרים‬ ‫לעבר אחד העופות וירה‪ .‬הכדור שנפלט‬ ‫רב חלף ממינויו של רבי שמואל אליעזר‪,‬‬ ‫שנה שנתדבקה בו קליפת טומאה קשה‬ ‫מרובה הצייד החטיא את המטרה‪ ,‬ופגע‬ ‫והוא לא הופיע במעונו של 'הרב מטעם'‪.‬‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | ט‬ ‫בס”ד‬ ‫הגלות‪ .‬והוא מפורש בדברי המהרש"א‬ ‫והיתה מייסרת אותו ביום ובליל‪ ,‬עד כדי‬ ‫(במס' מגילה י"א א' בד"ה לילי ד') עי"ש‪.‬‬ ‫שהיתה מפילה עליו תרדמה ברחובה של עיר‬ ‫בהיותו עוד צעיר לימים הכריחו אביו‬ ‫ומביאתו לידי טומאה‪ .‬שמע אביו כי בבעלזא‬ ‫הק' שיקבל עליו את עול ההנהגה ונסע‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫רואים מופתים גדולים וכי רב כוחו של כ"ק‬ ‫אז על שב"ק להרה"ק ר' ברוך ממעזיבוז‬ ‫מרן להציל נפשות מרדת שחת ומהילכד‬ ‫זי"ע שהסמיכו לכך ונתן לו במתנה בגדי‬ ‫באזיקיהם של שדים ורוחות‪ ,‬ונטלו אל חצר‬ ‫לבן שצדיקים בדורותיו נהגו ללבוש‪ ,‬ומני‬ ‫ח' כסלו (ה'תרל"ב)‬ ‫הקודש‪ ,‬והרואים אותו בבואו נחרדו לנפשם‬ ‫אז הרבה בנסיעותיו הק' בעיירות הרבה‪,‬‬ ‫יומא דהילולא קדישא של הרה"ק‬ ‫כי הכחש והרזון עלו בבשרו של הבחור עד‬ ‫עם פטירת אביו בשנת תקצ"ז מילא‬ ‫רבי אהרן מטשערנאביל זיע"א‬ ‫כי לא ראו הבריות אדם כחוש ודל כוחות‬ ‫מקומו בהנהגת עדתו הק' ובמגידות דק"ק‬ ‫בן הרה"ק רבי מרדכי המגיד‬ ‫שכמותו‪ .‬הדם כמו אזל מכל גופו וגון עורו‬ ‫טשערנאביל‪ ,‬ומני אז התפרסם כמגיד‬ ‫מטשערנאביל זיע"א‬ ‫צח כסיד‪ ,‬וכוח אין במתניו אף כדי לעמוד על‬ ‫וכאיש קדוש‪.‬‬ ‫רגליו והוא חייב להיתמך בידי אנשים משני‬ ‫עבריו‪ .‬כשנכנסו הבחור ואביו אל הקודש‬ ‫פעם אמר עליו אחיו הרה"ק רבי דוד‬ ‫פנימה‪ ,‬שאל כ"ק מרן‪" :‬האם למדת פעם‬ ‫מטאלנע זי"ע בזה"ל‪ :‬איך וואלט געזאגט‬ ‫ואמו הרבנית מרת חי' שרה ע"ה בת הרה"ק‬ ‫גמרא עם מהרש"א?"‪ .‬לא היה הבחור מסוגל‬ ‫אז השי"ת זאל העלפן לראות עם אחינו‬ ‫רבי אהרן הגדול מקארלין זיע"א‬ ‫להשמיע קול מרוב חולשה‪ ,‬אך אביו השיב‬ ‫הרב רבי אהרן מטשערנאביל הגם איך ווייס‬ ‫נתגדל על ברכי זקינו הרה"ק בעל מאור‬ ‫בהן‪ .‬נענה כ"ק מרן ואמר‪" :‬אתן לך סגולה‪,‬‬ ‫אז רעדין מיט אים איז נישט דא שזה כמה‬ ‫עינים זי"ע‪.‬‬ ‫שיקפיד ה בנך ללמוד בכל יום בקביעות‬ ‫שנים אשר הוא אינו בעולם הזה עם כל זאת‬ ‫בחידושי המהרש"א‪ ,‬ובפרט בעת שהוא‬ ‫אני יודע אשר כל ההשפעות וכל היסודות‬ ‫הולך לישון יהא המהרש"א פתוח לפניו ויהגה‬ ‫של העולם על ידו הם‪ ,‬גם שעליו היה נשיאת‬ ‫המגיד מטשערנאביל אמר על בניו‬ ‫בו עד שתחטפנו שינה"‪ .‬לאחר כמה ימים ‪-‬‬ ‫ראש מצדיקים הראשונים שראו אותו כל‬ ‫הקדושים דברים גדולים עד למאוד ופעם‬ ‫מעיד המספר ‪ -‬נראה הבחור ברחובותיה של‬ ‫הצדיקים והוא חידוש בדורות הראשונים‪.‬‬ ‫הפטיר ואמר כי יש לו שמונה בנים שבעה‬ ‫בעלזא‪ ,‬והנה שב הצבע ללחייו והכוחות חזרו‬ ‫(זכרון צדיקים)‬ ‫הם כנגד קני המנורה והאחד הוא "אהרן"‬ ‫למתניו‪ ,‬ובמו פיו סיפר ל'יושבים' כי עשה‬ ‫שעולה על גביהן‪ .‬בעודו תינוק קטן השגיח‬ ‫כעצת כ"ק מרן והקליפה עזבתו לגמרי‪---.‬‬ ‫אביו הקדוש על קדושתו‪ ,‬והעובדא הבא‬ ‫מעשה בבחור שנכנס אל הרה"ק מהר"א‬ ‫ולא רק בסביבתו היה מנהיגן של ישראל‬ ‫תעיד עליו‪ ,‬שפעם בהיותו כבר אחד מגדולי‬ ‫מבעלזא זי"ע וקבל בפניו על מחשבות‬ ‫אלא מצודתו היתה פרוסה עד לארץ הקודש‬ ‫ישראל אשר נהרו אליו המוני בית ישראל‬ ‫הטורדות אותו‪ ,‬אמר לו הרה"ק שסגולה‬ ‫והוא הי' נשיא של מעות ארץ ישראל‬ ‫להיפקד בדבר ישועה ורחמים‪ ,‬באה אליו‬ ‫כנגד מחשבות ללמוד בכל יום ב' דיבורים‬ ‫במדינת אוקריינא‪ ,‬ועשה הרבה כדי לחזק‬ ‫אשה זקינה וביקשה ממנו שיאמר עבורה‬ ‫של המהרש"א‪ .‬אחר זמן אמר בחור שעצה‬ ‫ישוב ארץ ישראל‪ ,‬הרה"ק מהרי"ד מבעלז‬ ‫קדיש אחר אריכת ימיה‪ ,‬שאל אותה‬ ‫זו צחצחה לו את מוחו (ואגב‪ ,‬בכדי ללמוד‬ ‫זי"ע אמר עליו שהוא מרא דארעא דישראל‬ ‫הרה"ק מטשערנאביל באיזה זכות היא‬ ‫מהרש"א יש ללמוד תחילה את דברי הגמרא‪,‬‬ ‫כי הוא שולח שקי זהב לארץ הקודש‪.‬‬ ‫מבקשת זאת‪ ,‬אמרה כי היא היתה המינקת‬ ‫ואין סגולה כתורה ואין שמירה כתורה)‪.‬‬ ‫שלו וקיבלה פקודה מאת אביו הק' המגיד‬ ‫מטשערנאביל להשגיח על הילד הקטן‬ ‫אחד מהעבודות הקשות שבמקדש אצל‬ ‫שהעינים שלו יהיו סגורים וקיימתי זאת‪,‬‬ ‫מפורש במהרש"א (סנהדרין צ"ח א' ד"ה‬ ‫הרה"ק מטשערנאביל זי"ע היתה להכניס‬ ‫ואכן הסכים עמה הרה"ק שיאמר קדיש‬ ‫עד שתכלה)‪ ,‬על דברי הגמ' אין בן דוד בא‬ ‫הרהורי תשובה בלבות בני ישראל ולהחזירם‬ ‫אחר פטירתה‪ ,‬ומסופר שלאחר הפטירה באה‬ ‫עד שתכלה מלכות הזלה מישראל‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫למוטב‪ ,‬ובספר ארץ החיים מביא שפעם אחת‬ ‫הנשמה הקדושה וביקשה ממנו שיפסיק‬ ‫ועוד יש לפרש מלכות הזלה הוא מלכות‬ ‫אמר הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע אחינו‬ ‫לומר קדיש כי על ידי הקדיש שלו היתה לה‬ ‫אדום שקראה הכתוב מלכות מזולזל ובזוי‪,‬‬ ‫רבי אהרן הרגיל את חסידיו שני דברים א'‬ ‫עליה גדולה עד שלא יכלה כבר לסבול‪.‬‬ ‫כמו שנאמר "קטן בגויים נתתיך בזוי אתה‬ ‫להיות תמיד במחשבתם ובלבם "אבל אנחנו‬ ‫מאוד"‪ ,‬וזה שכתוב "וכרת הזלזלים" שהוא‬ ‫חטאנו"‪ ,‬וב' לקיים תמיד מאמר דה"מ ע"ה‬ ‫מלכות אדום המושלת בישראל במזמרות‪,‬‬ ‫"בלבי צפנתי אמרתך"‪ .‬ובספר אוצר ישראל‬ ‫בהגיעו לפרקו נשא את בת הרה"ק ר' גדליהו‬ ‫ר"ל בתפילה שעושין ישראל במזמורים‬ ‫מסופר שבעיר טשערנאביל היה חוף‬ ‫מליניץ זצ"ל‪ ,‬בעל "תשואות חן" עה"ת‪ ,‬ובזו"ש‬ ‫של תהילים שנאמרו על הגלות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והרי‬ ‫אניות וסוחרים הגיעו לשם ופעם הגיע‬ ‫נשא את בת הרה"ק ר' צבי מקאריסטשוב בן‬ ‫דכריתת כוחה של אדום הוא בתפלה‪ ,‬והוסיף‬ ‫שם איזה איש סוחר אמיד נכסים שהיה‬ ‫הרה"ק ר' אברהם מקאריסטשוב חתן הרה"ק‬ ‫המהרש"א שמיוחד לכך התפלה שעושים‬ ‫צריך להעביר סחורה‪ ,‬והיה צריך לשהות‬ ‫בעל "מאור עינים"‪.‬‬ ‫ישראל במזמורים של תהלים שנאמרו על‬ ‫שם בטשערנאביל כמה ימים‪ ,‬ושאל‬ ‫י | פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫מטשערנאביל זי"ע אברך אחד ושיחד את‬ ‫אם כי בעולם הזה לא היה ידוע בגדלותו‬ ‫את אנשי העיר האם יש כאן איזה צדיק אמרו‬ ‫המשמשים במתנת יד של טס זהב שיכניסו‬ ‫בתורה ואף הוא עצמו הסתיר את גדלותו‬ ‫לו שאכן נמצא כאן הרה"ק מטשערנאביל‬ ‫אותו אל הרה"ק‪ ,‬כשיצא סיפר האברך‬ ‫בתורה הסתר בתוך הסתר עד כדי כך שסיפר‬ ‫זי"ע‪ ,‬כשנכנס הגביר לחדר הרה"ק זי"ע‬ ‫להמשמשים שבהיותו יושב בביתו והיה עמל‬ ‫פעם אחד ממקורביו שחקר אחריו פעמים‬ ‫ועמד ליד הדלת קרא הרה"ק מטשערנאביל‬ ‫קשות להבין איזהו פשט בדברי הרמב"ם‬ ‫רבות לראותו לומד תורה ולא ראה אותו‬ ‫את הגביר ואמר לו "בייג דיך אראפ וועל‬ ‫ונתעייף ונפל בתרדמה‪ ,‬חלם לו חלום שהוא‬ ‫שום פעם שלומד רק הכין ספרים הרבה‬ ‫איך דיר בענטשן בייג דיך אראפ" והגביר לא‬ ‫נמצא בעולם העליון ונכנס להיכל אחד‬ ‫על שלחנו ולא פתח אותם ורק בליל שישי‬ ‫הבין את שפת הרה"ק וחזר לאכסנייתו מבלי‬ ‫שנקרא "היכל הרמב"ם" ומצא שם קבוצת‬ ‫ראה אותו לומד חומש רש"י ועם פי' אור‬ ‫שהרה"ק מטשערנאביל יברכו‪ ,‬כשהגיע‬ ‫ת"ח וזקן עומד עליהם שהוא ראש הקבוצה‬ ‫החיים הק' וגם בספר אור פני משה‪ ,‬ומסופר‬ ‫הביתה נכנסו במחשבותיו הרהורי תשובה‬ ‫והיו עוסקים בסוגיא זו ונתנו ושקלו בחריפות‬ ‫שפ"א כשנסע מעיר לעיר לומר מגידות הגיע‬ ‫גדולים ועלה בלבו כל מעשיו הרעים אשר‬ ‫בביאור הדברים‪ ,‬והזקן ראש החבורה אמר‬ ‫לעיר אחד מלא מתנגדים‪ ,‬ובליל שב"ק נגש‬ ‫עשה מיום הוולדו ועד הנה ורצה מאוד‬ ‫מסקנתו‪ ,‬ונתקבלו דבריו בבהירות רב‪ ,‬ובחלומי‬ ‫לפני העמוד בלי נטילת רשות והתחיל הודו‬ ‫לחזור בתשובה‪ ,‬והלך בחזרה אל הרה"ק‬ ‫שאלתי מיהו הזקן הזה ואמרו לי שזהו שר‬ ‫במנחה עש"ק ואח"כ קבלת שבת בקול גדול‪,‬‬ ‫ואמר רבי אני רוצה לחזור בתשובה‪ ,‬ולקח‬ ‫התורה הנמצא בעולם השפל‪ ,‬כאשר הקיץ‬ ‫והרב שהי' ג"כ מתנגד חרה לו הדבר עד מאד‪,‬‬ ‫אותו הרה"ק מטשערנאביל לחדרו הפרטי‬ ‫משנתו התחיל לדרוש אחרי הזקן הזה ועד‬ ‫אחר התפילה אמר הרב שנראה אם ת"ח הוא‬ ‫והחזיר אותו בתשובה שלימה‪ ,‬והתחיל הבעל‬ ‫שהגיע לטשערנאביל והכרתי את פני הצדיק‬ ‫נמחול לו ואם לאו יקיים פסק ויקבל עונש‪,‬‬ ‫תשובה לבכות בבכיות נוראות‪ ,‬ואו אז הבינו‬ ‫ואכן נשאתי ונתתי עמו בסוגיא הלז‪.‬‬ ‫ושלח הרב שני אברכים לשאול אותו פשט‬ ‫מה שאמר הרה"ק בייג דיך אראפ בייג דיך‬ ‫באיזה תוס' קשה וכשבאו האברכים לפני‬ ‫אראפ‪ ,‬ומני אז כבר לא רצה לחזור לביתו‬ ‫הרה"ק ר' אהרן אמר להם כי עכשיו עייף מן‬ ‫ונשאר שם‪.‬‬ ‫מסופר בספר אמרי דבש שנכדו הרה"ק רבי‬ ‫הדרך ואינו יכול לומר להם עכשיו‪ ,‬רק יבואו‬ ‫ישכר דוב מבעלזא זי"ע כאשר נודע לו על‬ ‫מחר בבוקר ואז יאמר להם‪ ,‬וכשבאו בבוקר‬ ‫פטירת חו"ז הק' נסע במהירות להשתתף‬ ‫אמר להם פשט נפלא שערב להם מאד‪ ,‬ומיד‬ ‫ואף בשמי מעל השמיע את קולו ואת‬ ‫בהלוויתו אבל ירט הדרך לנגדו ולא הספיק‬ ‫הלכו לבית הרב לומר לו הפשט‪ ,‬וכשבאו‬ ‫ידו החזקה להחזיר את נדחי בני ישראל‬ ‫להגיע ובהגיעו שמה היה כבר הלויה על‬ ‫לבית הרב שכחו הפשט‪ ,‬התיישב הרב שילך‬ ‫בתשובה שלימה לפניו ית'‪ ,‬כמסופר בספר‬ ‫הבית עלמין‪ ,‬ונסע תיכף ומיד להבית עלמין‬ ‫בעצמו לשאול אותו הפשט‪ ,‬וכשהגיע אליו‬ ‫הנ"ל שדרכו של הרה"ק מטשערנאביל‬ ‫ובאותה שעה כבר הורידו את גופו הקדוש‬ ‫אמר לו ר"א כי אינו יכול ללמוד‪ ,‬רק היות‬ ‫היתה לשלוח שליח מיוחד לעיירות לגבות‬ ‫אל הקבר‪ ,‬וקפץ הרה"ק מבעלזא אל הקבר‬ ‫והוא נוסע לומר מגידות‪ ,‬יכול להיות חילול‬ ‫כסף מעמדות‪ ,‬וגם ציין את שמות האנשים‬ ‫הפתוח‪ ,‬ואמר שהוא רוצה עוד פעם אחד‬ ‫השם ח"ו אם ישאלו לו תוס' ולא ידע‪ ,‬אז‬ ‫ממי לבקש‪ ,‬ופעם שלח שני שליחים לגבות‬ ‫לכה"פ לראות את צורת קדשו‪ ,‬וגילה הטלית‬ ‫הטרחתי את בעל התוס' שיאמר לי הפשט‪,‬‬ ‫את המעמדות באיזה עיירה קטנה וציין שם‬ ‫מעל ראשו והסתכל בצורתו‪ ,‬ובספר אוצר‬ ‫אבל אם אתם רוצים לידע הפשט תייגעו‬ ‫איש אחד שילכו אליו‪ ,‬כשהגיעו לשם שאלו‬ ‫ישראל מביא שאמר שצורתו אז נראתה כמו‬ ‫עצמכם בתורה אז תדעו הפשט‪.‬‬ ‫על האיש הנ"ל ואף אחד לא ידע מי הוא‬ ‫בקידוש בליל שב"ק בחיים חיותו‪.‬‬ ‫האיש שציין הרה"ק‪ ,‬עד שנזכר אחד שבסוף‬ ‫אבל צדיקי הדור העידו ואמרו עליו שהוא‬ ‫העיירה גר איש אחד פושע ישראל בשם זה‪,‬‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫"שר התורה" וכן מסופר בספר אוצר ישראל‬ ‫והלכו אליו השליחים ואמרו לו שהרבי שלח‬ ‫שהמשמש של הרה"ק רבי אהרן מקארלין‬ ‫אליו לקחת את המעמדות‪ ,‬שאל האיש מי‬ ‫זי"ע היה שמו ר' יו"ט שמחה‪ ,‬והיה דרכו בכל‬ ‫הוא הרבי ששלח אלי‪ ,‬אמרו לו שהרה"ק רבי‬ ‫יום בבוקר לבוא לפני רבו הק' לומר לפניו‬ ‫ט' כסלו (ה'תפק"ח)‬ ‫אהרן מטשערנאביל שלח אליו‪ ,‬כששמע‬ ‫את הברכות כדי שיענה אמן‪ ,‬ושאל פעם את‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫האיש את שם הצדיק נזדעזע וקפץ ממקומו‬ ‫הרה"ק מקארלין מה טיבו של הרה"ק רבי‬ ‫של האדמו"ר האמצעי‬ ‫וסיפר כי זה זמן רב שמחפש את הצדיק‬ ‫אהרן מטשערנאביל‪ ,‬ומה הרעש שהעולם‬ ‫[האדמו"ר השני בשושלת חב"ד]‬ ‫הזה‪ ,‬כי פעם חלם האיך שדנים אותו בשמי‬ ‫מרעישים ממנו הלוא לא רואים ממנו שום‬ ‫הרה"ק רבי דובער שניאורסון זיע"א‬ ‫מעל ורצו להעבירו מן העולם‪ ,‬ופתאום הגיע‬ ‫גדלות וגם לא רואים אותו שלומד תורה‪ ,‬ענה‬ ‫בן הרה"ק רבי שניאור זלמן‬ ‫איזה צדיק ואמר שהאיש עדיין צעיר לימים‬ ‫הרה"ק מקארלין זי"ע הלוא הוא הוא ה"שר‬ ‫"בעל התניא" זיע"א‬ ‫ויתנו לו עוד לחיות ויעשה תשובה‪ ,‬ושאלתי‬ ‫התורה" ולא צריך ללמוד בגלוי‪.‬‬ ‫מי הוא הצדיק ואמרו לי שהוא הרה"ק רבי‬ ‫אהרן מטשערנאביל‪ ,‬ומני אז מחפש אני‬ ‫את הצדיק ואי ני יודע היכן הוא‪ ,‬ונסע עמם‬ ‫ובספר יפה שיחתן מאת הגה"צ רבי אלחנן‬ ‫נולד ונפטר בט' כסלו‪.‬‬ ‫לטשערנאביל ונעשה בעל תשובה גמור‪.‬‬ ‫האלפערין זצ"ל מביא מה ששמע מהרה"ק‬ ‫רבי שלום משאץ זי"ע שפעם בא אל הרה"ק‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | אי‬ ‫בס”ד‬ ‫וצעקותיו‪ ,‬נראה היה כי השמש איננו נרעש‬ ‫אולם השמש הצטחק‪" :‬הרבי איננו רואה‬ ‫המשיך וביסס את תורת חסידות חב"ד‬ ‫יתר על המידה‪ .‬הדבר התמיה את האישה‪,‬‬ ‫ואיננו שומע כעת דבר‪ .‬הוא נמצא בעולמות‬ ‫אותה חולל אביו‪ .‬יחודו היה בהרחבה‬ ‫שציפתה ל'מנה' חריפה בהרבה‪" .‬כעת בואי‬ ‫עליונים"‪" .‬זאת מניין לך?"‪ ,‬לחש רבי יעקב‬ ‫והעמקת התורה כאשר הוא מתבסס על‬ ‫עמי"‪ ,‬הורה השמש לאישה‪ .‬הוא ניגש‬ ‫אל השמש‪" ,‬הלוא איש פשוט אתה!"‪.‬‬ ‫מאמרי החסידות של אביו‪.‬‬ ‫עימה אל פח האשפה והראה לה את כל‬ ‫השמש לא התבלבל‪" .‬ידיעתי אינה נובעת‬ ‫מספריו‪ :‬אמרי בינה‪ -‬ביאור על מצוות‬ ‫המנה‪ ,‬מונחת בפח‪ .‬אז התברר כי אמש‪,‬‬ ‫מהבנה‪ ,‬אלא מניסיון‪ .‬פעמים רבות נכנס‬ ‫ק"ש ותפילין‪ .‬שער היחוד‪ -‬ביאור על סדר‬ ‫בשעת ערב מאוחרת‪ ,‬בתום יומו הארוך‬ ‫אני לחדרו של הרבי‪ ,‬כדי לשאלו דבר מה או‬ ‫השתלשלות האור האלקי‪ .‬שער האמונה‪-‬‬ ‫מאוד‪ ,‬ולאחר שסיים להתפלל ערבית‪ ,‬הציע‬ ‫למסור לו ידיעה כלשהי‪ ,‬ובכל פעם שהוא‬ ‫ביאור על מצוות האמונה ומצוות חג הפסח‪.‬‬ ‫השמש לרבי לסעוד את ליבו במזון שהוכן‬ ‫עומד כפי שהוא עומד עכשיו‪ ,‬אין הוא משיב‬ ‫תורת חיים‪ -‬מאמרי חסידות על ספר‬ ‫בעבורו‪ .‬בתחילה נראה מתכוון לעשות כן‪.‬‬ ‫לי‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬מהשאלות שהוא שואל אותי‬ ‫בראשית ושמות ‪ .‬עטרת ראש‪ -‬דרשות‬ ‫הוא אף נטל את ידיו לסעודה‪ .‬אלא שאז‪,‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬אני מסיק‪ ,‬כי לא ראה אותי‬ ‫לימים נוראים‪ .‬עיון תפילה‪ -‬על התפילה‪.‬‬ ‫כשהתקרב אל השולחן והביט באוכל‪ ,‬חזר‬ ‫כלל בהיכנסי לחדרו באותה שעה"‪ .‬המחזה‬ ‫שערי אורה‪ -‬דרושים לחנוכה ופורים‪ .‬שערי‬ ‫בו לפתע מכוונתו‪ ,‬ללא כל סיבה נראית‬ ‫המיוחד הזה נמשך כמה שעות רצופות‪ .‬כל‬ ‫תשובה‪ -‬על התשובה‪ .‬דרך חיים‪ -‬המשך‬ ‫לעין‪ .‬הרבי הרהר קלות וכעבור רגע סימן‬ ‫אותו זמן ניצב הרבי באותו מקום ובאותה‬ ‫לספרו שערי תשובה‪ .‬קונטרס ההתפעלות‪-‬‬ ‫לשמש להשליך את כל האוכל לפח‪ .‬הוא אף‬ ‫תנוחה‪ ,‬ללא תנועה‪ .‬בשלב מסוים סגר השמש‬ ‫פרטי אופני ההתפעלות במוח ולב ומחשבה‪.‬‬ ‫הזהירו לבל יטעם מהמזון‪" .‬זו הייתה הפעם‬ ‫את הדלת בעד החסידים וכל אחד מהם פנה‬ ‫פירוש המלות‪ -‬על התפילה‪ .‬ביאורי הזהר‪-‬‬ ‫הראשונה שבה נתקלתי בהנהגה משונה‬ ‫לענייניו‪ .‬למחרת בבוקר נשמעה המולה רבה‬ ‫באור על חלקים מהזוהר‪ .‬מאמרי אדמו"ר‬ ‫שכזו"‪ ,‬סיים השמש את סיפורו‪" ,‬והדבר‬ ‫מכיוון המטבח‪ ,‬בבית שבו התארח הרבי‪ .‬עד‬ ‫האמצעי‪ -‬על התורה ומועדים‪.‬‬ ‫הפליא אותי מאוד‪ .‬כעת הכול מובן לי"‪ .‬ואז‬ ‫מהרה התבררה סיבת ההמולה‪ ,‬וזו אכן הייתה‬ ‫שב לנזוף במבשלת‪ ,‬שרגשות ייסורי‪-‬ליבה‬ ‫שערורייה של ממש‪ .‬בפתח המטבח עמד‬ ‫רבי דובער‪ ,‬נסע פעם לעיר אחת‪ ,‬בלוויית‬ ‫נמהלו בתחושת רווחה‪" :‬ובכן‪ ,‬בגללך התענה‬ ‫השמש‪ ,‬תוהה‪ .‬במטבח הסתובבה בעלת‪-‬‬ ‫ר' יעקב מקיידן‪ ,‬מחשובי חסידיו‪ .‬כשהגיע‬ ‫אתמול הרבי יום שלם ולא אכל דבר!"‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬בוכה ומייללת וסופקת כפיה בצער‪.‬‬ ‫לשם‪ ,‬התקבץ למקום קהל רב‪ ,‬שביקש‬ ‫"אוי לי ואבוי לי!"‪ ,‬ייללה‪ ,‬מתקשה להשתלט‬ ‫לשתות בצמא את דברי תורתו ולהתברך‬ ‫על בכייה‪ .‬ניסיונותיו של השמש להציל‬ ‫מפיו‪ .‬בתחילה השמיע הרבי לפני הנאספים‬ ‫מסופר‪ ,‬שפעם שנסע בשליחות אביו הבעל‬ ‫מפיה מדוע הזעיקה אותו למטבח ומה פשר‬ ‫הרבים מאמר חסידות עמוק‪ ,‬שהלהיב את‬ ‫התניא‪ ,‬ויצא שהיה צריך להתעכב על ימי‬ ‫הבכי והיללות‪ ,‬עלו בתוהו‪ .‬רק לאחר שעה‬ ‫הלבבות‪ ,‬ולאחר מכן קיבל כל אחד ואחד‬ ‫הפורים שלא סמוך לאביו ולאחר קריאת‬ ‫ארוכה הצליח השמש לחבר משפט למשפט‬ ‫מהבאים ל'יחידות'‪ .‬את מאמר החסידות‬ ‫המגילה דשם באותה העיר שמח שמחה‬ ‫ולהבין את שאירע‪ .‬התברר‪ ,‬כי באותו בוקר‬ ‫סיים לומר בשעת צהריים‪ .‬ר' יעקב‪,‬‬ ‫גדולה ואמר שאצל אביו כל תורה ששומע‬ ‫שבו הגיע הרבי לעיר‪ ,‬הגיע למקום גם גוי‬ ‫שמהבוקר לא טעם דבר‪ ,‬פנה אז לסעוד את‬ ‫מהמגילה היה שומע עמקות ופנימיות הענין‬ ‫נכבד‪ ,‬בעליה של האחוזה המקומית‪ .‬בעלת‪-‬‬ ‫ארוחת הצהריים‪ .‬ואילו הרבי החל אז לקבל‬ ‫למעלה וכעת שמע קריאת המגילה כפשוטו‬ ‫הבית‪ ,‬שנודעה בטיב תבשיליה‪ ,‬נתבקשה‬ ‫אנשים בחדרו‪ .‬קבלת הקהל הסתיימה בשעת‬ ‫ולזה זכה רק כעת‪( .‬חלק מן הנ"ל מתוך גליון‬ ‫להכין לכבודו ארוחה‪ ,‬לפי הזמנה מיוחדת‬ ‫ערב‪ ,‬ואז קם הרבי לתפילת ערבית‪ .‬במשך כל‬ ‫פניני צדיקים ויצא תש"פ)‪.‬‬ ‫שקיבלה‪ .‬ארוחתו של בעל‪-‬האחוזה כללה‬ ‫השעות הללו לא נתפנה הרבי אפילו לאכול‬ ‫מרכיבי מזון שאינם כשרים‪ ,‬ובושלה בכלים‬ ‫דבר‪ -‬מה‪ .‬לרבי היה שמש‪ ,‬יהודי פשוט‪,‬‬ ‫מיוחדים‪ .‬אולם מסיבה כלשהי לא הועברה‬ ‫שלא נודע כחכם גדול בלשון המעטה‪ .‬מיד‬ ‫בספר זכרונם לברכה הביא‪ :‬בשנת תרנ"ד‬ ‫לאחר שהרבי החל בתפילתו‪ ,‬פנה השמש אל‬ ‫הארוחה במועדה אל מקום משכנו של בעל‪-‬‬ ‫או תרנ"ה כילו פרופסורים גיד חדש במוח‬ ‫החסידים שעמדו סביב והציע להם הצעה‬ ‫האחוזה‪ .‬לאחר זמן‪ ,‬כשבישלה בעלת‪-‬הבית‬ ‫שיש לו קשר לכח הזכרון ולכח ההעמקה של‬ ‫מפתה‪" :‬אם אתם רוצים לחזות בפניו של‬ ‫בעבור הרבי‪ ,‬התחלפו המנות זו בזו‪ .‬ארוחתו‬ ‫האדם‪ .‬כשסיפרו זאת לרבי (מוהרש"ב) נ"ע‪,‬‬ ‫הרבי‪ ,‬זו שעת הכושר"‪ .‬החסידים הסקרנים‬ ‫של הרבי נשלחה אל בעל‪-‬האחוזה ואילו‬ ‫נכנס לחדרו והוציא ספר קטן כתב יד הרבי‬ ‫התקרבו בצעדים הססניים אל מפתן חדרו‬ ‫הארוחה הבלתי‪-‬כשרה הוגשה אל שולחנו‬ ‫האמצעי‪ ,‬בו כתוב בשש‪-‬שבע שורות אודות‬ ‫של הרבי‪ ,‬וחששו להיכנס או אף להציץ‬ ‫של הצדיק‪" .‬פושעת אני! פושעת!"‪ ,‬זעקה‬ ‫גיד זה‪ ,‬ומסביר שם שקיים במוח האדם‬ ‫פנימה‪" .‬היו רגועים"‪ ,‬ביקש השמש להניח‬ ‫האישה במר‪-‬ליבה‪" ,‬הצדיק זיכני בכבוד‬ ‫גיד מיוחד מלא אדים המתנענע אנה ואנה‪.‬‬ ‫את דעתם‪" ,‬בטוח אני‪ ,‬כי הרבי אפילו לא‬ ‫רב בבואו להתארח בביתנו‪ ,‬ואני הכשלתיו‬ ‫כשמתנענע לעבר מוח החכמה והבינה זה‬ ‫יבחין בכם"‪ .‬הוא פתח את הדלת לרווחה‬ ‫בארוחה לא‪-‬כשרה!"‪ .‬כעת הגיע תורו‬ ‫עוזר לכח הזכרון וכשמתנענע לעבר מוח‬ ‫והחסידים ראו את הרבי עומד באמצע החדר‬ ‫של השמש להרעים בקולו על המבשלת‪:‬‬ ‫הדעת זה עוזר לכח העמקה‪ .‬זוהי הסיבה‬ ‫ללא ניע‪ ,‬ושתי עיניו פקוחות‪ ,‬בוערות כלפידי‬ ‫"איזה חוסר אחריות! איזו רשלנות! הייתכן‬ ‫למה שאנו רואים שאדם כשרוצה‬ ‫אש‪ .‬החסידים נרתעו לאחוריהם בבהלה‪,‬‬ ‫לזלזל בדבר כזה?!"‪ .‬אולם על‪-‬אף גערותיו‬ ‫בי | פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יאספו אנ"ש להפרד מהם בדא"ח‪ .‬ותיכף‬ ‫הקודש‪ ,‬ועד כדי כך שכאשר הוסרו ממנו‬ ‫להיזכר באיזה דבר הוא מגבי' את ראשו‬ ‫ומיד נתמלא כל הבית עם חסידים‪ ,‬ואמר‬ ‫הבגדים נמנעו הגבאים ליגע בהם מחמת‬ ‫וכשרוצה להתעמק ‪ -‬הוא מוריד את ראשו‪.‬‬ ‫לפניהם מאמר נפלא על פ' ויענך וירעיבך וכו'‬ ‫חשש סחיטה מרוב זיע סגי דהוי בהו‪.‬‬ ‫העירו על כך לרבי‪ :‬הרי שהרבי האמצעי הוא‬ ‫מן המזון שמלאכי השרת נזונין וכו' והגיד על‬ ‫פרופסור גדול‪ .‬ענה הרבי‪ :‬הוא ידע זאת מכיון‬ ‫וידוע גודל כח עמקותו בתורה עד כדי‬ ‫הענין המפורש בזה"ק אשר בתחלת בריאת‬ ‫שלמעלה באדם העליון קיים גיד זה ובמילא‬ ‫התפשטות לגמרי מהועה"ז‪ ,‬וכמובא‬ ‫האדם נותנים לו בחי' נפש‪ ,‬זכה יתיר יהבין‬ ‫ידע שגם באדם למטה זה בודאי קיים‪.‬‬ ‫שאנשים עשירים היו משלמים להגבאי של‬ ‫לי' רוח‪ ,‬זכה יתיר יהבין לי' נשמה‪ ,‬והתחיל‬ ‫(הרה"ק הריי"צ מלויבאוויטש זצוק"ל "ספר‬ ‫האדמו"ר האמצעי זי"ע כדי שיכניסם לחדרו‬ ‫להגיד על בחי' נפש ובאמצע אמירת תיבת‬ ‫השיחות"‪ ,‬ה'תש"ד‪)68 ,‬‬ ‫להראותם התפשטותו לגמרי מהעוה"ז‪ ,‬והיה‬ ‫“חיים" יצתה נשמתו‪ .‬והצמח צדק אמר‬ ‫מכניסם ומסובבו לעבר פניהם על כסאו‬ ‫דמימות רבי שמעון בן יוחאי עד האדמו"ר‬ ‫להראותם‪ ,‬ואדמו"ר האמצעי זי"ע לא חלי‬ ‫האמצעי זי"ע לא היה אדם שזכה לפטירה‬ ‫פעם אחת בעת שמחת נישואין שהיו‬ ‫ולא מרגיש‪.‬‬ ‫כזו דכנודע יצאה נשמתו של רשב"י בתיבת‬ ‫מסובים בה גדולי הדור‪ ,‬הציץ הרה"ק‬ ‫'חיים'‪( .‬שם)‬ ‫ובענין זה מסופר שפעם עסק האדמו"ר‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע בפני האדמו"ר האמצעי‬ ‫האמצעי זי"ע בלימוד הלכה בביתו ובתו‬ ‫זי"ע בעת היותו מברך ברכת המזון‪ ,‬וראה‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫הקטנה היתה מונחת במטה ונפלה לארץ‬ ‫כי עבודתו מבלי שום תנועת התפעלות‬ ‫וצווחה בקול מר‪ ,‬ומפאת עמקותו ורשפי‬ ‫חיצונית‪ ,‬והיה נפלא הדבר בעיניו‪ ,‬שכבר‬ ‫אש אהבת התורה לא הרגיש כלל‪ ,‬ואביו‬ ‫נודע שהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע היה‬ ‫אדמו"ר הזקן היתה מחיצת קדשו בעליה‬ ‫דרכו בקודש באימה וביראה ברתת ובזיע‬ ‫י' כסלו (ה'תרפ"א)‬ ‫ושמע את קול הנערה בבכייתה וילך למטה‬ ‫ואם הניחו אדם בזוית זו היה מוצאו בזוית‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫ומצא את הנערה והשכיבה במטתה וישב‬ ‫אחרת מחמת כריעות והשתחוויות‪ ,‬ואף‬ ‫של בעל ה"שפתי צדיק"‬ ‫שם כשתי שעות‪ ,‬והאדמו"ר האמצעי זי"ע‬ ‫הרה"ק אדמו"ר הזקן זי"ע היה דרכו בכזאת‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי פנחס מנחם אלעזר‬ ‫לא הרגיש בכך כלל עד שסיים לימוד ההלכה‪.‬‬ ‫ולא כן הרה"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע היה‬ ‫מפילץ זיע"א בן הגה"ק רבי בנימין‬ ‫וכאשר ראה את כבוד קדושת אביו נפל עליו‬ ‫דרכו בלחש כעומד לפני המלך לא ינוע‬ ‫אליעזר יוסטמאן זיע"א‬ ‫פחד גדול‪ ,‬ויאמר לאביו מה עסקו כאן‪ ,‬אם‬ ‫בלכתו‪ .‬ושאל להרה"ק אדמו"ר הזקן זי"ע‬ ‫הוא נצרך לו הרי יכול היה לשלוח אליו את‬ ‫על הנהגה הזאת‪ ,‬והשיב‪ ,‬כי איהו גופיה‬ ‫המשרת שיקרא לו אליו‪ ,‬וסיפר לו רבנו הזקן‬ ‫(אדמו"ר הזקן) הוא בבחינת פנימיות הלב‪,‬‬ ‫נולד בוורשא בשנת תר"ח‪ ,‬לאמו מרת‬ ‫איך שהנערה נפלה מהמטה והוא לא הרגיש‬ ‫ובנו הרה"ק אדמו"ר האמצעי הוא בבחינת‬ ‫צינא פעסא ע"ה‪ ,‬היא בתו של רשכבה"ג‬ ‫מזה כלל‪ ,‬ואמר לו אביו האדמו"ר הזקן זי"ע‪:‬‬ ‫פנימיות המוח‪ ,‬ומה שנודע דהמוח שליט‬ ‫בעל ה"חידושי הרי"ם זי"ע‪ .‬בעת לידתו‬ ‫פלא נשגב הוא בעיני קטנות המוחין שלך‪,‬‬ ‫על הלב היינו על חיצוניות הלב‪ ,‬אבל אינו‬ ‫כותב זקינו הקדוש ע"ג ספר הרי"ף אשר‬ ‫אשר בעת עסקך בדבר מה אין מקום פנוי‬ ‫שליט על פנימיות הלב‪ ,‬ולהיות אדמו"ר הזקן‬ ‫לו‪" :‬נכדי פנחס מנחם מענדיל שיחי' בן בתי‬ ‫במוחך להרגיש בדבר זולתו‪ ,‬ואילו אני אינני‬ ‫מבחינת פנימיות הלב‪ ,‬אין [חיצוניות] המוח‬ ‫צינא פעסא תחי' נולד למז"ט יום ו' עש"ק‬ ‫כך כי אף בעת עומק ההתבוננות הנעלה אני‬ ‫שליט על פנימיות הלב‪ ,‬ולזה אינו יכול לכלוא‬ ‫כ' תמוז תר"ח ל' יזכני ה' ית' לגדלו לכל טוב‬ ‫מרגיש קול זמזום הזבוב‪( .‬שם)‬ ‫רוחו הגדול מרצוא ושוב לפני האלקים‪ ,‬לא‬ ‫אמן כי"ר"‪ .‬והוא מסיים בציינו את שנת‬ ‫כן בנו שהוא מפנימיות המוח‪ ,‬הנה פנימיות‬ ‫הולדתו של הפעוט‪ ,‬אשר לימים יאיר אורו‬ ‫המוח שליט גם על פנימיות הלב‪ ,‬ולזה בכחו‬ ‫לבבות הרבה אשר ימשכו אחריו וידבקו‬ ‫יציאת נשמתו בתיבת 'חיים' כרשב"י בשעתו‬ ‫להתפלל בקול דממה דקה רק שפתותיו‬ ‫בו‪" :‬משוך חסדך ליודעיך" לפ"ק‪ .‬ובשנת‬ ‫האדמו"ר האמצעי זי"ע קודם פטירתו‬ ‫נעים וקולו לא ישמע‪( ...‬מתוך שיחות הרב‬ ‫תרע"ב חלה מאד והוסיף לעצמו את השם‬ ‫יצא ממנו קולות משונות באין מבין דבריו‪,‬‬ ‫מורגנשטרן גיליון מעינות הי"ם תולדות‬ ‫אלעזר כסגולה‪.‬‬ ‫והרכין אחד מחסידיו את ראשו אצל‬ ‫תשפ"ג)‬ ‫מושב האדמו"ר האמצעי זי"ע לשמוע מה‬ ‫אלו הדברים‪ ,‬ויקשב וישמע איך שאומר‬ ‫ספרו "שפתי צדיק" נתחבב על כל שכבות‬ ‫בהתלהבות גדולה‪ :‬בידך הקדושה והטהורה‬ ‫עבודה ביגיעה פנימית מופלגת עד הרטבת כל בגדיו‬ ‫העם‪ ,‬ולא בכדי הדברים שבתוכו כתובים כמו‬ ‫הנני מוסר נפשי רוחי ונשמתי‪ ,‬כמה פעמים‪.‬‬ ‫והגם שהיתה תפלתו דהרה"ק אדמו"ר‬ ‫בפשטות ומוצאים מסילות לכל יהודי‪ ,‬בכל‬ ‫ומחמת שנפלה עליו על חסיד זה חרדה‬ ‫האמצעי זי"ע בלחישו בשובה ונחת‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫דרגה בה יימצא‪ .‬שלמות רוחנית וענווה‬ ‫גדולה נזדזעו אבריו ואחז בהאדמו"ר‬ ‫היתה ברוב יגיעה פנימית גדולה ונוראה עד‬ ‫מצטיירות מכל תיבה‪ ,‬והיא היא שלמותו‬ ‫האמצעי זי"ע‪ ,‬ואז הרגיש האדמו"ר ויאמר‬ ‫כי ביום הקדוש הוכרח להחליף בגדיו כמה‬ ‫של רבינו הקדוש שכל חייו עסוק היה‬ ‫מי הוא זה‪ ,‬והוכרח להגיד פלוני ופלוני אני‪ ,‬כי‬ ‫פעמים ביום כעבודת הכהן הגדול לפני‬ ‫ברוחניות בלבד ובביטול העולם הזה‪.‬‬ ‫באתי הנה לשחר שלומכם‪ .‬ויאמר לו לך מהר‬ ‫ולפנים מחמת לחותם ורטיבתם מזיעת‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | גי‬ ‫בס”ד‬ ‫ריקות‪ .‬ברוב צערו על המצב שאליו נקלע‪,‬‬ ‫דבקותו בזקינו היתה עזה ומפליאה; כרוך‬ ‫רבינו פונה בדרישה ובתחנונים לחסידים‬ ‫פרץ בבכי‪ .‬לפתע הבחין בדמותו הנהירה של‬ ‫היה בו ואין ידו זזה מתוך ידו‪ .‬שיעורים רבים‬ ‫הגדולים‪ ,‬לבני העלייה ואף לפשוטי העם‪.‬‬ ‫רבינו ששלח את משמשו לשאול על בכיו‪,‬‬ ‫קבעו בצוותא‪ ,‬ועינו של הסב פקוחה על‬ ‫במתיקות אין קץ הוא מושכם לחיים שכולם‬ ‫בשמוע רבינו את סיפורו העניק לו את דמי‬ ‫נכדו‪ ,‬שומרת עליו ומטפחתו‪ .‬נוסע החידושי‬ ‫קודש ולעולם שכולו תורה‪ .‬גם מי שנכשל‬ ‫הנסיעה‪ ,‬וברכו מעומק לבו הטהור‪" :‬מכיוון‬ ‫הרי"ם לרבו הקדוש היושב בקאצק – ורבינו‬ ‫ונפל‪ ,‬ימצא נחמה לשוב ולהתעלות‪ .‬המחפש‬ ‫שביום חופתך בכית על חסרון כסף שוב‬ ‫ובן דודו ה'שפת אמת'‪ ,‬ילדים רכים בשנים‪,‬‬ ‫הדרכה ועצה מעשית בדרכי עבודת ה'‪ ,‬כמו‬ ‫לא תדע מחסור כל ימי חייך"‪ .‬ואכן ברבות‬ ‫עמו‪ .‬לתמיהת חסיד שפגשם ונשתומם כיצד‬ ‫ניצול הזמנים הקדושים‪ ,‬ימצא גם הוא את‬ ‫הימים היה רי"מ לנגיד ידוע‪ ,‬ומעולם לא סבל‬ ‫נודדים עם ילדים רכים כל כך בעוד הכפור‬ ‫אשר איוותה נפשו‪.‬‬ ‫ממחסור‪.‬‬ ‫שולט בדרכים‪ ,‬השיב החידושי הרי"ם את‬ ‫תשובתו המפורסמת; התשובה ששיקפה‬ ‫את משנתו‪" :‬הכל כדאי‪ ,‬ובלבד שיזכו לראות‬ ‫"רמ"ח איבריו של דודי רבי מנדל היו מלאים‬ ‫מתורתיו‬ ‫'א וואהרען יוד' (יהודי אמיתי)‪ "!...‬ימים‬ ‫בקדושה" – התפעם ה"אמרי אמת" בפני‬ ‫"ויקח את האבן"‪( .‬בראשית כח‪ ,‬יח)‬ ‫יגידו‪ .‬מידת האמת אותה כה טרח זקינו‬ ‫אחד מזקני החסידים‪ .‬יש לציין במיוחד את‬ ‫במדרש‪ ,‬שהיו האבנים מריבות‪ ,‬כל אחד‬ ‫להשריש בו‪ ,‬נספגה היטב בעצמותיו‪ .‬הפכה‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מענדיל מפביאניץ הי"ד‪,‬‬ ‫אמר עלי ינוח צדיק את ראשו‪ ,‬עשה הש"י‬ ‫לעצם מעצמיו‪ ,‬חלק מאישיותו‪ .‬בכל הנהגתו‪,‬‬ ‫בן זקוניו של ה"שפת אמת"‪ ,‬אשר היה‬ ‫מכל האבנים אחד‪ .‬מזה נראה ראי' לשיטת‬ ‫בספריו הקדושים ובמשנתו היתה האמת‬ ‫מעריצו של רבינו והוא אף אשר הוציא לאור‬ ‫האריז"ל מובא במגן אברהם (סימן ח סעיף‬ ‫לחוט שדרה ממנה לא זע‪.‬‬ ‫את ספרו‪ .‬בנו‪ ,‬ר' אברהם בנימין ישכר‪ ,‬נושע‬ ‫קטן ו) שלא הי' מקפיד ללבוש תמיד הטלית‬ ‫אף הוא בזש"ק בזכות ברכתו של רבינו‪ .‬וכך‬ ‫לא יפלאו איפוא הדברים אשר השמיע‬ ‫באותו צד‪ ,‬לאפוקי מדעת השל"ה הק'‬ ‫היה המעשה‪ ,‬כאשר הזכיר רבי מנדל את בנו‬ ‫אודותיו הגה"ק רבי אברהם מטשעכנאוו‬ ‫לעשות עטרה לטלית‪ ,‬כמו קרש שזכה לינתן‬ ‫להפקד‪ ,‬ברכו והבטיחו רבינו זצ"ל בזש"ק‪,‬‬ ‫זי"ע בהיות אצלו רבינו והוא אברך צעיר‬ ‫בצפון והי' לעולם בצפון‪ .‬דאם כן במה היו‬ ‫ובין כה וכה נסתלק רבינו זי"ע‪ ,‬אז נסע רבי‬ ‫לימים‪" :‬האברך הזה יש לו כל הצלם אלוקים‬ ‫מתפייסין כאן האבנים שנעשו אחד‪ ,‬הלא‬ ‫מענדיל הי"ד לקברו של רבינו להזכירו את‬ ‫כפי שקבלו‪ ,‬לא קלקלו בכלום" (ובלשון‬ ‫מכל מקום הי' רצון כל אחד להיות תחת‬ ‫הבטחתו‪ ,‬ואכן מיד אחר כך נפקד בזש"ק‪.‬‬ ‫קדשו‪ :‬דער יונגערמאן האט אויף זיך דעם‬ ‫ראשו? אלא על כרחך כשהיו אחד אין שום‬ ‫גאנצע צלם אלוקים אזוי ווי מען האט איהם‬ ‫חילוק אם קרוב להראש או רחוק‪ .‬דאין לומר‬ ‫געגעבין‪ ,‬עהר האט איהם גאר נישט קאליע‬ ‫בביקורו אצל ה"אבני נזר" זי"ע מסוכוטשוב‬ ‫שהיו כולם מתכנסים תחת ראשו‪ ,‬דאם כן הי'‬ ‫געמאכט‪.‬‬ ‫חלק לו כבוד מלכים‪ ,‬ביקש להושיבו בראש‬ ‫יכול להכניסם תחת ראש הצדיק בלי שיהיו‬ ‫אחד ממש‪ ,‬אלא על כרחך דוקא גבי קרשים‬ ‫השולחן‪ .‬רבינו סירב וישב בצדו‪ .‬באותה‬ ‫שהיו כל אחד בפני עצמו הי' חיוב שיהיו‬ ‫הזדמנות הזכירו איש רעהו את קרוביהם‬ ‫משום הכנסת אורחים אפשר לקצר‬ ‫הזקוקים להפקד בזש"ק‪ .‬כשחזר ה"שם‬ ‫תמיד באותו מקום שזכה‪ ,‬מה שאין כן כשהי'‬ ‫פ"א בא אורח הגון לפני רבינו השפתי צדיק‬ ‫משמואל" מתחנת הרכבת‪ ,‬לשם ליוה את‬ ‫מכל האבנים אבן אחת אין שום חילוק באיזה‬ ‫זי"ע‪ ,‬אמר כעת אקצר בתפלתי עבור האורח‬ ‫רבינו במצוות אביו‪ ,‬אמר לו ה"אבני נזר"‪:‬‬ ‫צד היא‪ ,‬וכן לענין טלית כמובן‪( .‬שפתי צדיק‬ ‫הלז‪ ,‬כמו דאמרינן בשם הרה"ק ר' וואלף‬ ‫האם יש לך הבנה איזה עובד ה' הוא הרבי‬ ‫אות י'‪ ,‬אגב‪ ,‬ראה באלי' רבה סימן מב סק"ג‬ ‫מסטריקוב זי"ע אשר עיקר האיסור לאכול‬ ‫מפילץ‪ .?...‬כן התבטא על רבינו‪" :‬העולם‬ ‫שמביא ראי' זו בשם זקינו ע"ש‪).‬‬ ‫קודם התפלה היא משום 'לא תאכלו על הדם'‬ ‫חושב ש"פרומער" הנהו‪ ,‬אולם אין זה אלא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫כדרשת חז"ל (ברכות י ע"ב) קודם שתתפללו‬ ‫לבוש"‪ .‬מתמיד ולמדן עצום היה רבינו‬ ‫על דמכם‪ ,‬ובאיסור דם מצינו אף שצריך‬ ‫משחר נעוריו‪ .‬קשרי תורה והלכה מסועפים‬ ‫להניח במלחו שעה אחת‪ ,‬אעפ"כ מפני כבוד‬ ‫היו לו עם גאוני דורו‪ ,‬ובראשם ה"אבני נזר"‪.‬‬ ‫אורחים די כשיעור מיל‪ ,‬כמו כן בתפלה אף‬ ‫מספר תשובות בהלכה שהשיב לרבינו נדפסו‬ ‫י' כסלו (ה'תשי"ד)‬ ‫שהי' מאריך בתפלה תמיד אעפ"כ מפני כבוד‬ ‫ב"אבני נזר"‪ ,‬באחדות מהן הוא חותם בשם‬ ‫יומא דהילולא קדישא‬ ‫האורח הי' מקצר‪( .‬שיח שרפי קודש ערך‬ ‫אמו‪ .‬לימוד המשניות תפס מקום חשוב‬ ‫של בעל ה"אבן האזל"‬ ‫הכנסת אורחים אות ג)‪.‬‬ ‫מאוד במשנתו של רבינו‪ .‬ללא הרף אמר‬ ‫הגה"ק רבי איסר זלמן זיע"א‬ ‫והרחיב במעלתם‪ ,‬במעלות הגבוהות אותן‬ ‫בן הגה"ק רבי ברוך פרץ זיע"א‬ ‫ניתן להשיג על ידי לימוד המשניות‪ .‬מעולם‬ ‫סיפר הרה"ח ר' י"מ פיק‪ ,‬כי ביום חופתו‬ ‫לא נראה רבינו כשפיו אינו ממלמל משניות‪,‬‬ ‫ארעה טעות נוראה‪ .‬בנוסעו לעיר בה אמורים‬ ‫הן בהליכתו ובנסיעותיו והן בסעודתו ובכל‬ ‫היו להתקיים נישואיו‪ ,‬טעה ועלה לרכבת‬ ‫רבינו סיפר שרבו הגר"ח מבריסק היה‬ ‫עת‪ .‬גם בצוואתו ביקש על כך מאד ‪.‬‬ ‫המובילה לכיוון ההפוך‪ .‬בתום הנסיעה נותר‬ ‫אומר‪" :‬כש'זוניא' – (כינוי חיבה לר' איסר‬ ‫רי"מ – שהיה בן למשפחה עניה – בידים‬ ‫די | פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫בס”ד‬ ‫יביטו ועפעפיך יישירו נגדך" התלמיד שהיה‬ ‫זלמן בוולוז'ין) נוכח בשיעור ומקשה‪' ,‬נפתח‬ ‫מקורב מאד לרבו‪ ,‬שאל אותו אח"כ מה שייך‬ ‫לי המוח'‪ ,‬ונפתחים בפני מבועי החכמה"‪.‬‬ ‫מספר בספר "עטרת זקנים"‪ :‬סיפר לי‬ ‫פקוח נפש לכתוב זה הפסוק על פתק בחול‬ ‫הוסיף על כך ר' איסר זלמן בענוותנותו‪:‬‬ ‫מחותני הגה"צ ממאקאווא שליט"א שכ"ק‬ ‫המועד? נענה רבי איסר זלמן ואמר‪ ,‬החוות‬ ‫"מדוע אני מספר לכם זאת? כדי שתדעו‬ ‫אדמו"ר מראחמסטריווקא מארץ ישראל‬ ‫דעת כתב בפירושו על נ"ך‪ ,‬ביאור על פסוק‬ ‫כיצד לקרב תלמידים‪”...‬‬ ‫זצ"ל סיפר לו‪ ,‬שפעם לפני חנוכה הביאו את‬ ‫זה‪ ,‬שכשאדם מסתכל על אנשים ויש לו‬ ‫הספר "קדושת לוי" להגאון רבי איסר זלמן‬ ‫עין שמבקרת ורואה החסרונות של כל אחד‪,‬‬ ‫מלצר זצ"ל‪ ,‬ולאחר זמן כשהלך בעל הספר‬ ‫מידת טוב לבו של רבינו לא הצטמצמה‬ ‫עצה אחת היא לו‪ ,‬עיניך לנכח יביטו‪ ,‬ועפעפיך‬ ‫לקחת בחזרה את הספר‪ ,‬אמר לו הגאון‪:‬‬ ‫כלפי בני אדם בלבד; לבו היה ער לצרכיו של‬ ‫יישירו נגדך‪ ,‬שיסתכל בו בעצמו‪ ,‬ויחשוב‬ ‫"נער הייתי וגם זקנתי‪ ,‬איך האב געצונדן‬ ‫כל נברא בעולם‪ .‬בעת זקנותו‪ ,‬כשהיה הולך‬ ‫שכל אחד נולד עם כוחות אחרים‪ ,‬אילו היה‬ ‫חנוכה לעכט‪ ,‬איך האב געליינט די מגילה‪,‬‬ ‫מביתו לישיבה‪ ,‬לא נהג ללכת בדרך הקצרה‬ ‫לך את הנסיונות של אדם זה‪ ,‬לא היית יותר‬ ‫אבער דעם טעם פון דעם האב איך נישט‬ ‫ביותר‪ ,‬אלא האריך והלך בדרך עקיפה‬ ‫ממנו‪ ,‬וכמ"ש אל תדון את חברך עד שתגיע‬ ‫געוואוסט‪ ,‬דאס ספר האט מיד גיעפענט"‬ ‫וארוכה יותר‪ .‬תמהו תלמידיו ושאלו אותו‬ ‫למקומו‪ .‬עי"ז ינצל מלחשוב חסרונות של‬ ‫(=הדלקתי מאז נרות חנוכה‪ ,‬קראתי מאז את‬ ‫לפשר מנהגו זה‪ ,‬דוקא בזמן שהוא חלש‬ ‫אנשים‪ .‬ומכיון שבאים לפני הרבה אנשים‬ ‫המגילה‪ ,‬אולם את הטעם לא ידעתי‪ ,‬הספר‬ ‫וזקן וההליכה קשה עליו‪ .‬ביטל ר' איסר‬ ‫בחול המועד‪ ,‬ויש ביניהם הרבה שאני יודע‬ ‫הזה פתח לי את השערים)‪ .‬וכל שנה רצה‬ ‫זלמן את השאלה במחי יד ולא ענה‪ .‬לימים‬ ‫ומכיר בהם כל מיני רעותות וחסרונות‪,‬‬ ‫הגאון שיביאו לו את ה"קדושה לוי"‪...‬‬ ‫נודע באקראי פשר הדבר‪ :‬בדרך הראשית‬ ‫והרגשתי שהלב שלי נמשך לחשוב‬ ‫רע על אנשים‪ ,‬ואין זה רצון ה' הרי זה ממש‬ ‫כיוצא בזה מספר המשפיע הגה"צ רבי יצחק‬ ‫המובילה לישיבה התרוצצו תרנגולות‬ ‫פקוח נפש‪ ,‬הייתי חייב לעשות איזה פעולה‬ ‫משה ארלנגר שליט"א במאמריו לחנוכה‪:‬‬ ‫שחיפשו מזון‪ .‬רבינו חשש שכאשר יפסע‬ ‫לזכור את פירושו של החוות דעת‪ ,‬לכן כתבתי‬ ‫שמעתי מאדמו"ר מראחמסטריווקא זי"ע‬ ‫לידן עם מקלו‪ ,‬יבהיל אותן גם לאחר שטענו‬ ‫זאת בחול המועד דווקא‪ ,‬שזה יחייב אותי‬ ‫שהיה נוהג לספר כן פעמים רבות‪ ,‬כי הג"ר‬ ‫לפניו שחולשתו וכוחותיו הדלים דוחים את‬ ‫לזכור את דבריו‪ ,‬שהרי כתבתיו בחול המועד‪,‬‬ ‫איסר זלמן מלצר זצ"ל השאיל פעם את‬ ‫צער התרנגולות‪ ,‬לא נחה דעתו‪ .‬רבינו המשיך‬ ‫ומוכרח שאשתמש בדבריו‪ ,‬שאם לא‪ ,‬חיללתי‬ ‫הספר "קדושת לוי" משכנו‪ ,‬ואמר לו לאחר‬ ‫בשלו והלך בדרך הארוכה‪.‬‬ ‫חול המועד‪ ,‬לכן עשיתי הפעולה הזו‪ ,‬כדי לטהר‬ ‫מכן שמוכרחים לומר שהוא מגלה בספרו את‬ ‫לבי ולא לראות חסרון זולתי‪( .‬מתוך שיעור‬ ‫אור החנוכה‪ ,‬ומאז כל שנה לפני חנוכה היה‬ ‫שואל את הספר ממנו ולומד בו‪...‬‬ ‫במלחמת השחרור‪ ,‬בעת שירד רבינו‬ ‫הרב רייזמן שליט"א י' כסליו תש"פ)‬ ‫במדרגות ביתו‪ ,‬נפצע מרסיס שפגע בו‪.‬‬ ‫מקורביו ביקשו להזמין מיד רכב הצלה‬ ‫אמר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל‬ ‫מעשה שהיה ברבי איסר זלמן מלצר זצ"ל‬ ‫שיטפל בו‪ ,‬אבל רבינו סירב‪ .‬לתמיהתם‬ ‫בשם מורו הגאון מוהרא"ז מלצר זצ"ל שהי'‬ ‫שהיה לומד ויושב עם תלמיד בחברותא בחול‬ ‫השיב‪" :‬עתה‪ ,‬בעיצומה של ההפגזה‪ ,‬על‬ ‫מרגלא בפומי' לפרש לשון המשנה (אבות‬ ‫המועד‪ ,‬והיו הרבה אנשים באים מפעם לפעם‬ ‫רכבי ההצלה להיות פנויים למקרים קשים‬ ‫פ"ד מ"ב) "הוי רץ למצוה"‪ ,‬דכשם שבערב‬ ‫לקבל פניו ברגל‪ ,‬פעם אחת באמצע הלימוד‬ ‫ודחופים‪ .‬אני אינני פצוע קשה‪ ,‬ואני יכול‬ ‫שבת קיי"ל (ב"ק ל"ב ע"א) דריצה מותרת‪,‬‬ ‫ביקש מאותו תלמיד שיביא לו עט‪ ,‬התלמיד‬ ‫לחכות עד יעבור זעם"‪.‬‬ ‫כיון שהשעה דוחקת והבריות טרודין בטרדא‬ ‫התפלא מאד‪ ,‬כי ידע שרבו אינו כותב בחול‬ ‫דמצוה‪ ,‬ולכן לא הזקיקוהו להשגיח שלא יזיק‬ ‫המועד אפילו לא חידושי תורה‪ ,‬והזכיר לרבו‪,‬‬ ‫רבי‪ ,‬הרי חול המועד היום אמר לו רבי איסר‬ ‫בכל יכולתו השתדל להימנע מהטרחת‬ ‫במרוצתו‪ ,‬כמו כן בכל עת שמזדמן דבר מצוה‬ ‫זלמן‪ :‬תביא מהר את העט‪ ,‬זה ממש פקוח‬ ‫הזולת‪ .‬כאשר היה צריך להוציא ספר‬ ‫אין לו להתבונן יתר על המדה אם יפסיד עי"ז‬ ‫נפש‪ ,‬לאחר שהביא העט לפניו‪ ,‬כתב רבי איסר‬ ‫מן הארון תוך כדי לימוד‪ ,‬אי אפשר היה‬ ‫שאר עניניו ועסקיו‪ ,‬כי אז יקומו עליו כמה‬ ‫זלמן דבר מה על הפתק‪ ,‬קפלו והניחו תחת‬ ‫להקדימו בשום פנים‪ .‬הוא היה ניגש לארון‬ ‫הפרעות ומניעות‪ ,‬אלא יקיימנה מיד‪.‬‬ ‫הספר‪ .‬לאחר זמן יצא מחדרו‪ .‬התלמיד לא‬ ‫הספרים בזריזות מדהימה‪ ,‬ומעולם לא‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן!‬ ‫הצליחו תלמידיו להוציא בעבורו את הספר‬ ‫היה יכול להתגבר על סקרנותו‪ ,‬להבין מה שייך‬ ‫פקוח נפש לכתוב דבר מה על הפתק‪ ,‬ופתח‬ ‫הנדרש‪.‬‬ ‫וראה שכתוב בו הפסוק במשלי "עיניך לנכח‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז | וט‬ ‫בס”ד‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר יעקב קהן הי"ו‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‪,‬‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫ברכה מרובה‬ ‫למכובדינו הדגול‬ ‫הר"ר החפץ בעילום שם הי"ו‬ ‫אשר הרים תרומת ידו ברוח נדיבה‪,‬‬ ‫להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫לזכר הצדיקים בעלי ההילולא נ"ע זיע"א‬ ‫זכות הצדיקים יגן בעדם‬ ‫ויזכו לראות נחת מכל יוצ"ח‬ ‫ולכל הטוב‬ ‫שבת שלום ומבורך!‬ ‫להארות והערות וכן להצטרפות לקבלת הגליון בדוא“ל‪ ,‬שילחו את כתובתכם לכתובת המייל‪smwhtwbh@gmail.com :‬‬ ‫או בטלפון ‪ 054-844-3494 -‬ובהשארת הודעה‪ ,‬לציין עבור גיליון שמועה טובה‬ ‫וכן מי שנדבו לבו לקחת חלק בזיכוי הרבים דרך תרומות והנצחות האפשריות כדלהלן‪:‬‬ ‫א‪ .‬דרך הקישור שמועה טובה‬ ‫ב‪ .‬דרך מערכת קהילות‪ :‬חייגו ‪ , 073-275-7000‬הקישו מס‘ קופה ‪ 10204‬ופעלו לפי ההוראות‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילחו את בקשתכם לכתובת המייל הנ”ל‪ .‬ואי”ה ניצור עמכם קשר בהקדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬חייגו לטלפון הנ”ל (וכן תוכלו להשאיר הודעה)‪.‬‬ ‫זט | פרשת תולדות תשפ”ז‬