משנת השבוע · Mishnas Hashevuah — תולדות (2026-11-09)

א משנת השבוע
יח
פרשת תולדות תשפ"ז
[שנה ט"ז -גליון ט']
לימוד מצוה יומית
ג' כסלו ערב שבת:
אכילת חטאת ואשם מצוה קב.
ד' כסלו שבת קודש:
מצוה קג .מצות הקטרת קטורת
פרשת ויצא
ה' כסלו יום ראשון:
איסור קטורת זרה מצוה קד.
תוכן הענינים ו' כסלו
מחצית השקל
יום שני:
מצוה קה.
דברות קודש ז' כסלו יום שלישי:
מכ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה ..ג קידוש ידים ורגלים מצוה קו.
ח' כסלו יום רביעי:
מצוה יומית .........................................ה מצות שמן המשחה מצוה קז.
ט' כסלו יום חמישי:
ליקוטי מגיד משנה ...............................ז
שלא יסוך בו זר מצוה קח.
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א .....יב
מערכת המשנה ................................כז
שיעורי הלכה ...................................כח
ניצוצי הדף .......................................לג
מראי מקומות ללימוד דף היומי ........מא
הילולא דצדיקיא .............................מב
מגיד משנה לנוער ...........................מח
אונגוואר
יצא לאור ע"י
מכון משנה הלכות
1578 53rd St
Brooklyn, NY 11219
לשלוח תגובות והערות
בכל עניני הגליון בפאקס
718-851-2660
לקבל הקונטרס באי-מייל:
KhalUngvar@gmail.com
ג משנת השבוע
דברות קודש
מאת כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זצוקללה"ה
פרשת תולדות תשנ"ג
שהאריכו) .ועיין בהגהות יד אברהם שם "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד
שמקיים פסק הרמ"א .וגם בענייתי איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים
הארכתי בתש' לישב פסק הרמ"א ז"ל, ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגו'"
ואפי' לדעת הש"ך .עכ"פ מומר הוה, (כה:כז-כח) .וברש"י ,כל זמן שהיו קטנים
והאיך החזיקו לצדיק יותר מיעקב אבינו. לא היו נכרים במעשיהם ,ואין אדם
מדקדק בהם מה טיבם .כיון שנעשו בני
והנראה לפמ"ש הרמב"ם (פיה"מ שבת
פי"ט דף קל"ז ד"ה אלו הן ציצין וכו') וממה י"ג שנה ,זה פירש וכו' יודע ציד לצוד
ולרמות את אביו בפיו ,ושואלו אבא היאך
שאני חייב להזכירך בכאן שהאדם
מעשרין את המלח ואת התבן ,כסבור
כשעבר ולא מל את בנו או יליד ביתו ,וחס
עליו ביום הח' ,עבר על מצות עשה גדולה אביו שהוא מדקדק במצוות (תנחומא).
וחמורה .כי אין בכל המצות כמוה ,ולא וי"ל לפ"מ שהביאו בעה"ת "ויצא הראשון
יתכן לו לעולם לשלם זאת המצוה וכו'. אדמוני" ,מדרש :כשראהו אביו ,אמר עדיין
אבל זה העון קשה יותר ממי שעבר עליו לא נבלע בו דמיו ,ולא רצה למולו לשמונה
חג הסוכות ולא עשה סוכה ,או ליל פסח ימים .כדאמרינן גבי מעשה דשתי נשים
ולא אכל מצה ,לפי שזה אחר שעבר יום שבאו לפני נתן הבבלי וכו' וכשעבר שנה
הח' למילה לא נפטר מזו המצוה ,אבל או שנתיים וראה יצחק שלא החליף
מראיתו ,ידע שזו תולדתו .ואפ"ה לא מל
הוא מצווה ומוכרח למולו תמיד .וכל זמן
שלא ימול אותו ויהיה ערל ,יהיה עובר על אותו ,אמר הואיל ולא מלתי אותו לשמונה
כמוני אמתין עד שיהיה בן י"ג כמו
מצות עשה שהגיע זמנה .וכשימול אותו
תסור ממנו זאת העבירה ויעשה מצוה ישמעאל אחי ואמול אותו .וכשהיה בן י"ג
שנה הוא עיכב בעצמו ולא רצה למול.
וכו' .וכשיגדל הילד ויגיע לזמן חיוב
והיינו דכתיב "אם לא דם שנאת ודם
המצוות ,נפטר כל אדם ממילתו ונתחייב
הוא למול את עצמו מיד .וכל זמן שלא ירדפך" (יחזקאל לה:ו) ,ע"כ.
ימול עצמו ,הוא עובר על מצות עשה עד ולפ"ז כיון שראה יצחק שאינו רוצה למול
שימול וכו'. עצמו ,היאך החזיקו בצדיק ואהב אותו,
הרי הוא מומר לערלות ,שהוא מומר לכל
והמבואר דהאב נתחייב במילת בנו עד
שיהיה בן י"ג ,ומשנת י"ג ואילך נפטר התורה כולה (עיין רמ"א יו"ד סי' רס"ד
סע' א' ובש"ך שם סק"ד ובחי' רעק"א מה
האב ,והחיוב על הבן .והנה יצחק שלא
משנת השבוע ד
חשובה רומית] ווי ליה לאילפא דאזלא מל את עשו עד שנת י"ג ,וכשבא שנת י"ג
בלא מכסא .כלומר שאמרה לו לקטיעא, ורצה למולו עיכב עליו עשו ברמאות,
ווי לך שאתה נהרג בשביל ישראל ,ולא ואמר לו מעתה אבא אתה פטור ממצוה זו
מלת את עצמך ותטול חלק עמהם .נפל על ואני הוא המתחייב בה ,ואני רוצה למול
רישא דעורלתיה קטעה ,אמר יהבית עצמי ולקיים המצוה .והגם כי קשה למול
מיכסי חלפית ועברית [ואוכל לעבור, בעצמו ,מ"מ אמול בעצמי לקיים המצוה
כלומר ליכנס לגן עדן] ,ע"ש .הרי ומקבל על עצמו אפה"כ.
שבשיניו כרת לערלתיה.
אלא כיון שאינו רוצה שיהי' לו ח"ו איזה
והכ"נ אמר עשו 'כי ציד בפיו' ,שבפיו הרהור גאוה והתנשאות נגד אחיו ונגד
קטע ערלתיה ,עכ"פ האמינו יצחק אבינו. אחרים שיראו אותו מקיים מצוה גדולה
ומאז הוסיף עשו ברמאות שהוא יושב כזו וחותך בעצמו הערלה ,מה שאפי'
ומתבודד בשדות מקום שאין שם בני אדם באברהם אבינו הי' מתירא עד שאחז
כדרך הפרושים ,ומקיים "והצנע לכת עם הקב"ה וכרת עמו הברית .ולכן הרי הוא
אלקיך" (מיכה ו:ח) .ולכן הוא איש שדה יוצא השדה בחקל תפוחין ,ואין שם אדם
ואינו יושב באהל כלל. כדי שיוכל להתבודד בינו ובין קונו ,וימול
עצמו לבדו שלא יראנו אדם רק הקב"ה.
ובזה מובן ממילא מה שהוסיף עשו
ושמח יצחק על בנו שלא חשדו לרעה.
ברמאות פיו ,אבא היאך מעשרין את
המלח ואת התבן .ומה שייך זה כאן .אלא והנה עשו מיד שנעשה בן י"ג יצא השדה
דכיון שהערלה הוא נקראת המכס על מנת למול את עצמו ,והנה חזר מן
והמעשר שכורת מהגוף והו"ל כמכס ,בא השדה והרג שם איזה בן אדם ,ולקח
ואמר כיון שצריך לעשר אפילו את עצמו, מדמו על בגדיו והביא והראה לו לאביו
ולמה אין מעשרין את המלח ואת התבן. הדם מילה ,ואמר לו שקיים הכל כדין,
והי' יצחק שמח מאד שהוא באמת צדיק ואפילו קיים מצות מציצה בפה כמנהג
גמור .וכיון שנקבע בו צדקתו שוב, ישראל .וכמו שאמרו בגמ' האי מוהלא
כשבאו ואמרו שהוא צד נשים מתחת דלא מוצץ מעבירין אותו .וזה 'כי ציד
בעליהם וכיוצא בו ,אמר יצחק שזה בפיו'.
לשה"ר מחמת צדקתו הגדולה .וכמו או יאמר לפ"מ שם בגמ' (ע"ז י ):בקטיעה
שדיברו על משה רבינו שחשדוהו בא"א, בר שלום שיצא ליהרג ,ושדו ליה לקמוניא
מסתמא כן הוא גם על עשו ,שחושדין חלילא [פירש"י ,משליך אותו לבית מלא
אותו .אבל רבקה ידעה האמת ,ולכן עפר] .ואמרה לה האי מטרוניתא [אשה
"אוהבת את יעקב" (כה:כח).
ה משנת השבוע
מצוה יומית
ז' כסלו תשפ"ז מצוה קו .קידוש ידים ורגלים
שהמיסך רגליו באמצע התפלה ילך עוד אם צריך טבילה קודם התפילה
הפעם לטבול .ולשיטתו אמאי לא נקטו בדבר הערתו ,להביא ראיה לטבילת
הא מעלה ,דחד טעמא הוא עם טבילה שחרית קודם התפלה ,מכהנים שאסורים
בכל יום לשיטתו. ליכנס למקדש ולעבוד עבודה קודם
אין ללמוד מבית המקדש שטבל .והרי תפילות כנגד תמידים
תיקנום (ברכות כו ,).ולכן צריך טבילה
אבל האמת ברור שאין ללמוד ממעלת
דומיא דעבודת מקדש בהקרבת קרבן.
המקדש כלום לענינינו בזה ,ואדרבה
מדאמרו דכהנים הנכנסים למקדש בכל תפלות אבות תקנום
יום צריכין טבילה ,משמע דאחרינא לא הנה אפילו נניח לכ"ת שקיי"ל כרבי
טבלו ,אם באנו לדייק .אבל נראה כמ"ש יהושע בן לוי שתפלות נגד תמידים
שאין לדייק מכהנים לכל ישראל ,גם כי תיקנום ,וכן משמע פשטות לשון
בכהנים בעל קרי שטבל צריך הערב הרמב"ם (הל' תפילה פ"א ה"ה) .הגם
שמש ,ולתפלה ליכא שום חשש .אלא שהלחם משנה פירש שגם הרמב"ם פסק
שודאי שטבילה במקוה הוא תוספת כרבי יוסי בן רבי חנינא שתפלות אבות
טהרה וקדושה ,וזה יש לדייק גם מכהנים. תקנום ,וכמו שמצינו בגמרא (יומא כח).
יהי רצון שנזכה לטהר במי דינור ובמים צלותיה דאברהם .והמאירי (שם ברכות)
העליונים ,אמן ואמן( .שו"ת ח"ד סי' ל"א) כתב ,ועיקר המחלוקת מפני שהתפלות
❖ אבות תקנום ,אברהם תיקן תפלת
שחרית וכו' ,יצחק תיקן תפלת מנחה,
נטל ידיו לפני מנחה יעקב תיקן תפלת ערבית ,ובאו אנשי
אם צריך ליטול גם למעריב כנה"ג וסמכון על קרבנות התמידים וכו'.
על דבר אשר שאל מה שאני נוהג ליטול ראיה שאינו צריך טבילה
ידים לאחר לימוד בין מנחה ומעריב ,כיון
שנטלתי כבר קודם מנחה. אבל אפילו נאמר שנגד תמידים תקנום,
וכמו שמשמע משו"ע (או"ח סי' צ"ח ס"ד)
אפילו נטל קודם מנחה שתפלה הוא במקום קרבן .מ"מ ממקום
צריך שוב ליטול קודם מעריב שהביא ראיה תברא לדיניה ,שהרי כ"ת
הנה ראיתי בהלכות תפילה למהרי"ל בעצמו הביא דברי הרמב"ם (הל' ביאת
שכתב ,וז"ל :אמר מהרי"ל ,גם העומד מקדש פ"ה ה"ד) דכל המיסך רגליו טעון
מלימודו לתפלה צריך לטהר ידיו טרם טבילה ,ומאחר דכל נפנה קודם התפלה
יתפלל .מבואר שצריך נטילה לאחר צריך טבילה .ואני אומר אדרבה ,מכאן
ראיה שהרי מעולם לא ראינו ולא שמענו
משנת השבוע ו
ינהוג ,ואם יכול או חייב לצאת ולבקש הלימוד .והגם שיש לחלק באופן שכבר
מים. נטל ידיו למנחה ואח"כ למד בין מנחה
למעריב ,ובין מי שעומד מלימודו שלמד
לפענ"ד העולם נוהגים להקל בנגיעת
כל היום וכיוצא בו (עיין שו"ע או"ח סי' צ"ב
צואת החוטם ,ועכ"פ אם הוא סמוך
ס"ה וס"ז) ,מ"מ מפשטות הדברים משמע
לכותל או סטענדער ,ישפשף ידיו וינקה
שבכל אופן צריך לטהר ידיו קודם
אותם ,או בבגד .ואם א"א ,יתפלל כן.
התפלה .ויתן ה' ונזכה ל'וזרקתי עליכם
ובפסקי תשובה (סי' ר"ג) ראיתי שהביא
מים טהורים וטהרתם' ,אמן סלה ועד.
מכתבי הגה"ק מבוטשאטש זצ"ל ג"כ
(שו"ת משנ"ה חי"א סי' ס"ט)
שהעולם מקילים ,וגם המחמיר יוכל
להקל ברחיצה ברוק הפה באמצע תפילה ❖
(שם סי' רמ"א) .ולפענ"ד דוקא למי
מי שנוגע בחוטם בשעת התפילה
שדעתו יפה יוכל לעשות כן ,ולאניני
דעת אין זה עצה( .שו"ת חי"א סי' קס"ג) ועל דבר שאלתו ,במי שנגע בצואת
החוטם באמצע שמונה עשרה ,כיצד
ז משנת השבוע
ליקוטי מגיד משנה
פרשת תולדות
אברהם הוליד את יצחק
"אברהם הוליד את יצחק" (כה:יט) .עיין במפרשים (אור החיים ,כלי יקר ראה הערה ג') מה
שהקשו ,שלא היה צריך להודיע שאברהם הוליד את יצחק.
כיון שיצחק לא היה עקר התפלל דייקא הוא
ונראה דבסמוך כתיב (שם:כא) "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא",א משמע
דהיא היתה עקרה ,אבל יצחק לא .והטעם לפי שאברהם הוליד את יצחק ,והקב"ה אמר
לו (כו:ג) "לזרעך אתן את כל הארצות האל" ,א"כ אי אפשר שהיה עקר .ולכן התפלל
דוקא יצחק לנוכח אשתו ,כי הרי איתא בגמרא (ברכות ה ):אין חבוש מתיר עצמו מבית
ב
האסורים ,ואם היה עקר לא היה מועיל תפלתו .אבל מכיון שלא היה עקר ,לכן הועיל
תפלתו.
אברהם עשה שיצחק יהיה מוליד
ג
וזהו "אברהם הוליד את יצחק" ,כלומר עשה אותו להיות מוליד משום שהיה בנו .ובגמ'
(יבמות סד ).איתא ששניהם עקורים היו -יצחק ורבקה ,ומדרשות חלוקות הן.
א
עי' בעל הטורים שכתב 'הוא' כתיב ,לומר לך כי אף הוא היה עקר .ואית דדרשי המקרא לומר
'היא' ולא 'הוא' ,דהא כתיב (לעיל כא:יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע" ,אלמא לאו עקר היה.
ב
ומה שמצינו אצל ישמעאל (כא:יז) "וישמע אלקים את קול הנער" ,וכתב רש"י מכאן שיפה תפלת
החולה מתפלת אחרים ,והיא קודמת להתקבל ,כתב החת"ס (תורת משה פ' וירא ד"ה ותשב מנגד)
דאצל ישראל שכולם גוף אחד וערבים זה לזה ,יפה תפלת אחרים ,משום דתפלתם היא מסודרת,
משא"כ החולה אין דעתו יפה .אבל לגבי בן נח שאינן ערבים זה לזה ואין להם יחס זה עם זה ,אין
מועיל תפלת אחרים כתפלת החולה.
ג
והכלי יקר מתרץ :לפי שנאמר בישמעאל "בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית" (כה:יב) ,הרי שהזכיר
לשון 'בן' אצל אברהם ,אבל התולדה תלה בהגר ,הוצרך לומר כאן שתואר הבן והתולדה הכל מתיחס
אחר אברהם וכו' .יש חילוק בין לשון 'בן' ללשון 'תולדה' ,כי לשון 'בן' יאמר לפעמים אף בלא
תולדה ,כי התלמידים קרויין בנים אע"פ שלא ילדם ממש וכו' .וכן יש הבדל בין המלמדו ובין
המולידו ממש ,כי מה שהאדם מקבל טבע מלמדו ,זהו במקרה ולא בעצם ,והמקרה משתנה מצד
המקבל .אבל מה שהאדם מקבל טבע מולידו זהו בעצם ,ולא ישתנה אם יונח כך על טבעו ,אם לא
מצד רוב חריצו ת והשתדלות והרגל יכול לבוא לידי טבע שני .אבל טבע מלמדו ישתנה בנקל וכו'.
לפיכך ישמעאל לא נקרא כי אם 'בן' אברהם ,כי לא קיבל טבעו זולת מה שלמדו אברהם ממעשיו
הטובים ,וזה היה אצלו במקרה ,ונשתנה ,שהרי לסוף יצא לתרבות רעה .לפיכך תלה התולדה בהגר,
כי קיבל טבע הגר המצרית וכו' .אבל יצחק קיבל טבע אברהם ולמד גם ממעשיו ,על כן תלה הכל
באברהם ,הן לשון 'בן' הן לשון 'תולדה'.
משנת השבוע ח
ביאור 'ציד בפיו'
"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (כה:כח) .בתרגום אונקלוס :ורחם יצחק ית עשו
ארי מצידה הוה אכיל .ורש"י כתב ,ומדרשו בפיו של עשו ,שהיה צד אותו ומרמהו
בדבריו .וכמו שכתב רש"י עה"פ "יודע ציד" (שם:כז) ,לצוד ולרמות את אביו בפיו,
ושואלו האיך מעשרין את המלח ואת התבן ,כסבור אביו שהיה מדקדק במצוות .והאבן
עזרא כתב (שם:לד) שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צורכו.
עשו רימה את יצחק
ונראה דשני הדרשות אמת ,וצריכות זו לזו .דלכאורה יש להבין איך אכל יצחק אבינו
מציד של עשו ,הלוא עשו היה מומר וכפר בעיקר (עי' יו"ד סי' ב') .וכמו שאמרו חז"ל
(ב"ב טז ):על הפסוק (שם:לב) "הנה אנכי הולך למות" ,שכפר בתחיית המתים .וברש"י
עה"פ (שם:כז) "ויגדלו הנערים" ,כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה ,זה פירש לבתי
מדרשות ,וזה פירש לע"ז .א"כ שחיטתו פסולה .אלא דכל זה אילו היו מעשיו הרעים
של עשו גלוים וידועים לעיני כל .אמנם הרי עשו רימה את יצחק ,ושאלו אבא האיך
מעשרין את התבן ואת המלח .ולפי תומו חשב יצחק אבינו שהוא באמת צדיק ויש לו
יראת שמים ,ומוחזק לאדם כשר ,ולכן האמינו על השחיטה.
יצחק לא צוה לעשו להשחיז סכינו משום פגימה
ועיין בחידושי חת"ס (ביצה כח .ד"ה אבל משחיזה) שכתב על הפסוק (כז:ג) "שא נא כליך",
דאין הכוונה שציוהו שישחיז סכינו מחשש פגימה ,דלא נחשד עשו בעיני יצחק .ועוד
מדלא אמר 'השחז' נא ,ואמר 'שא' נא ,מלשון המשיא על גבי חברתה ,משמע להעביר
שמנונית ולא להסיר פגימה.
איך אכל יצחק משחיטתו של עשו
אלא דעדיין צ"ע ,שהרי אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקם ,ובפרט בדבר אכילה (גיטין
ז .תוס' ד"ה השתא) .וכיון דשחיטתו של עשו נבילה הוא ,היאך אפשר שיצחק אכל מציד
ונכשל ח"ו.
עשו רימה את יצחק ואמר שהביא מצידו
ונראה לומר בזה דבאמת עשו רימה את יצחק גם בזה שאמר לו שצד בשבילו ,ובאמת
לא הביא לו אלא מבית רבקה ,ורימהו שהביא מצידו .ומעתה אתי שפיר ,ומה שדרשו
'ציד בפיו' ,לצוד ולרמות את אביו שהביא לו צידו .ולכן "ויאהב יצחק את עשו" שהביא
לו צורכו ,אבל באמת לא היה צידו בכלל ,ויצחק לא נכשל באכילת איסור.
עשו אמר ליצחק שעוסק בתורה ובגמ"ח
או יאמר דהנה אמרו חז"ל (ר"ה יח ).רבה ואביי תרוייהו מבית עלי .רבה דעסק בתורה
חי מ' שנה .ואביי שעסק בתורה ובגמילות חסדים חי ששים שנה .והנה כתיב (כה:כז)
"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו' ויעקב איש תם ויושב אהלים" .ואמר עשו
ט משנת השבוע
על עצמו שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים -בתורה ,שהרי שאלו אבא היאך
מעשרין את המלח ואת התבן .ובגמילות חסדים ,שהלך לצוד חיות ונותנן לאחרים
ומפרנסן .וכמעשה דרבי חייא (ב"מ פה ):שהיה צד צבי ,שחטו ומאכיל הבשר ליתומים,
ומהעור עשה קלף וכתב ששה סדרי משנה ולמד עם תלמידים .ולכן אמרו 'גדולים
מעשי חייא' ,שיש בהן תורה וגמילות חסדים.
יצחק אהב את עשו ,שחשב שעוסק בתורה ובגמ"ח
וכיון שרימהו ליצחק שהוא ג"כ עוסק בתורה ובמצוות ,חשב שהוא יותר חשוב מיעקב
שעוסק רק בתורה .וחשב שהולך בדרך האבות ,כי כן היתה מדתו של אברהם אבינו
שעסק בתורה ובגמילות חסדים .ולכן "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" -ארי מצידה
הוה אכיל ,וראה בו תורה וגמילות חסדים.
אמנם "ורבקה אוהבת את יעקב" ,כי ידעה מי הוא עשו .ובזה מובן מדוע רצה יצחק
לברך את עשו דוקא ,כי חשב שדרך שלו יותר חשוב ,כי הוא עוסק בתורה ובגמילות
חסדים .אבל באמת טעה בזה ,כי עשו בתורה בודאי לא עסק ,וגם לא בגמילות חסדים,
כמו שמצינו בגמרא (ב"ב טז ):שהרג באותו יום את נמרוד ,ובא על נערה המאורסה.
ד
(שנת תשנ"א) ויעקב עסק בתורה ובגמילות חסדים.
❖
ביאור מדוע כהו עיני יצחק
"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" (כז:א) .איתא בגמ' (יומא כח ):יצחק זקן ויושב
בישיבה הי' ,דכתיב "כי זקן יצחק" .והקשה החת"ס,ה איך יוצדק על זה 'ותכהנה עיניו'.
ד
וכמו שאיתא בזוהר חדש (כו ):יעקב ידע מגו דרגא דתפארת ,דאיהו כליל מחסד פחד גבורה,
ואקרי אמת ואחיד ביה .וענין ההתכללות הלזו מבוארת עוד בזוה"ק (פ' תרומה קעה ):דא הוא יעקב
קדישא שלימא .כמה דאוקימנא ,דכתיב "ויעקב איש תם יושב אהלים" -יושב 'אהל' לא כתיב ,אלא
יושב 'אהלים' -תרי ,דאחיד להאי ואחיד להאי .דתנינן מאי 'איש תם' ,כתרגומו שלים ,שלים מכלא,
שלים לתרין סטרין ,שלים לחסד עילאה ,ולגבורה עלאה ,ואשלים להאי ולהאי (ועי' אש דת מהרה"ק
מאוז'רוב זי"ע ,ח"ב פ"ב מאמר א').
ה
וז"ל החת"ס :אחז"ל (יומא כח ):יצחק זקן ויושב בישיבה הוה ,דכתיב 'כי זקן יצחק' .והנה איך
יוצדק על זה 'ותכהנה עיניו' .גם משאחז"ל שהוכהו עיניו על שקטרו נשי עשו לע"ז ,יראה שהוא
מליצה נאה וכו' .וה"נ הרי יש להתבונן מה דאחז"ל (פסחים סו ):מאן דרתח ,אי נביא הוא נבואתו
מסתלקת ממנו וכו' .וא"כ קשה ,הרי יצחק היה נביא נאמן לה' ,ומדוע הוצרך לשמחת לב ע"י סעודת
בנו ומשתה יינו להשרות רוח הקודש עליו .ע"כ יראה בעון נשי בנו הארורים אשר קטרו לבעל,
נתמעט רוח הקודש ממנו .וזהו 'ויהי כי זקן יצחק' ,כמו "ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול"
(ש"א יח:ל) וכדומה .ה"נ מידי עסקו במושכלות המרומז בתיבת 'זקן' ,שאמרו ז"ל דהיינו תפיסת
ישיבה ,ומדי עסקו בתורה ותכהינה עיני רוחניותו מראות ומהשיג .ופירשו חז"ל הטעם שהוכהו עיני
עיונו ע"י קטורת נשי עשו ,והוא מליצה נאה.
והיינו נמי דקאמר לעשו (כז:ב) "הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי" ,אפשר דלא קאי איום המיתה
ממש ,אלא השגות הנבואה ,שבטלו חושי הנבואה והרגשותיו .וקורא לו 'יום המיתה' אע"פ שהוא חי
משנת השבוע י
גם מה שאמרו חז"ל (תנחומא ח') שכהו עינו מעשן הקטורת שהקטירו נשי עשו לע"ז,
א"כ מדוע תלה הכתוב בזקנה " -ויהי כי זקן יצחק" .גם קשה למה לא כהו עיני רבקה,
ואדרבה היא היתה בבית הנשים .ומתרץ בשם מדרש (שם) משל למקיש כלי עצם בכלי
חרש ,הכלי חרש משתבר .אבל מקיש כלי עצם לכלי עצם ,אין משתבר זה מזה .כך
יצחק נברא מן האדמה ,לכך הזיקו לו מעשה כלותיו שנבראו מן הצלע .אבל רבקה
שנבראת מן העצם כמו כן ,לא הזיקו לה מעשה כלותיה.
ע"י גודל קדושתו של יצחק כהו עיניו
וי"ל ,דהכל תלוי בקדושת העינים ,שהרי הנשים המקטרות עצמן לא נכהו עיניהן ,כיון
שהן ועיניהן עיני בשר להן .אבל מי שנתעלה בקדושה ,ועיניו קדושים ,נפגמו עיניו
בדבר קל ,ולכן כהו עיני יצחק .ורבקה שגדלה בבית בתואל לא הגיעה עוד לקדושת
עיניו של יצחק (עי' לעיל פ' חיי שרה "ויצא יצחק" מה שפירשתי)ו .וגם יצחק בבחרותו עוד
לא עלה ונתעלה כ"כ .אבל לאחר שנתעלה בקדושה עוד יותר ,מיד כהו עיניו מראות
עשן.
ולפ"ז אתי שפיר" ,ויהי כי זקן יצחק" והיה יושב בישיבה ונתעלה בחכמה -אין זקן
אלא מי שקנה חכמה (קידושין לב ,):דוקא אז 'ותכהינה עיניו מראות' מחמת עשן ע"ז,
ובתחילה היו רק מורת רוח (כו:לה) ,והוא על דעת מה שאמרו (ב"ק נ ).עה"פ "וסביביו
נשערה מאד" (תהלים נ:ג).
עיני יעקב לא כהו כיון שהיה בבית המדרש
ז
וכעין זה איתא בשער יוסף בשם מרן החת"ס .עוד הקשה שם מיעקב ,מדוע לא כהו
עיניו .ולפענ"ד מיעקב לא קשה ,שהרי אצל יעקב כתיב 'איש תם' ו'יושב אהלים',
באמת ,מ"מ כן אמרו חז"ל (תמיד לב ).מה יעשה אדם ויחיה ,ימית עצמו .וא"כ ה"נ אמר יצחק 'הנה
נא זקנתי' -זה ימים אני עוסק בזקנה ובישיבה ,ו'לא ידעתי יום מותי' -לא השגתי נבואה .ע"כ אי
אפשר כי אם לעשות לזה הכנה להביא לי מטעמים ,כמו "קחו לי מנגן" (מ"ב ג:טו) .ונראה כי יצחק
תלה זאת כי קרוב יום מיתתו לבוא ,ונסתמו ממנו מעינות החכמה ,ע"כ אמר 'בטרם אמות' ,אבל לא
ידע שאירע לו כן ע"י נשי עשו.
ו
כתיב שם (כד:סג-סד) "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים ,ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק".
וז"ל רבינו שם :יש לדייק שינוי הלשון ,שיצחק נשא עיניו וירא והנה גמלים באים ,ולא ראה את
'רבקה' .ורבקה נשאה עיניה ותרא את 'יצחק' .ונראה דיצחק אבינו היה שולט על עיניו ולא ראה מה
שאין צריך לראות ,לכן ראה את הגמלים ,אבל אשה לא ראה ,הגם שרבקה ישבה על הגמל ,עיי"ש.
ז
וז"ל :מהג"מ פישל סופר ז"ל ראיתי מה ששמע מרבו (החת"ס) דבמדרש (ב"ר ס"ה י') איתא :ד"א,
'מראות' -מכח אותה הראייה שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע"ג המזבח ,תלה עינו
למרום והביט בשכינה וכו' .ד"א ,מעשן שהיו מקטירות לע"ז .ואמר החת"ס שזה גרם לכהיית עיני
יצחק בהשגה רוחנית .ולכאורה גם על יעקב אבינו אע"ה היה צריך לפעול ולמעט עיונו בתורה ע"י
עשנן של נשי עשו ,שגם הוא ישב בבית זה .ולמה כתיב כן ביצחק דוקא.
אולם חז"ל אמרו (סוכה נב ).כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ,כי כמו שכח הקדושה הגדולה מעלה
את הס"מ לקדושה ,ה"ה בהיפך ,פגימה כל שהוא בצדיק גדול עושה רושם גדול .לכן יצחק שהגיע
יא משנת השבוע
שישב כל הזמן באהלה של תורה ,ולא הזיק לו העשן .ובזה מדויק מאד דכתיב (כז:מב)
'ותשלח' ותקרא ליעקב ,מדוע היה צריכים לקרוא לו .והרמב"ן כתב שהיה מתחבא
מפני עשו שהיה מציק לו .אולם לפי הנ"ל לא צריך לומר שהיה מתחבא ,שהרי עדיין
לא ידע שעשו רוצה להרגו ,אלא שישב בבית המדרש ,ולכן היו צריכים לקרוא אחריו.
(שנת תשנ"א)
למדרגה הגדולה להביט בשכינה ,לכן החטא של הקטרת נשי עשו לע"ז פעל על השגתו בקדושה,
משא"כ אצל יעקב .ומשום הכי ב' טעמים הנ"ל משולבים ,ואלו ואלו דברי אלקים חיים.
משנת השבוע יב
דברי אלקים חיים
מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
פרשת תולדות תשפ"ו
שיעור לחברי הכולל – יום רביעי
גדר ברכת הריח ומעלתה הרוחנית 'ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו
והנה איתא בגמרא (ברכות מג ,).אמר רבי ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה
זירא אמר רבא בר ירמיה ,מאימתי אשר ברכו ה'' (בראשית כז:כז) .ופירש
מברכין על הריח ,משתעלה תמרתו .אמר רש"י' ,כריח השדה אשר ברכו ה'' ,שנתן
ליה רבי זירא לרבא בר ירמיה ,והא לא בו ריח טוב ,וזהו שדה תפוחים .והרשב"ם
קא ארח .אמר ליה ,ולטעמיך 'המוציא (שם) פירש 'אשר ברכו ה'' ,את השדה
לחם מן הארץ' דמברך והא לא אכל ,אלא שהוא מלא נרד וכרכום קנה וקנמון ,וכן
דעתיה למיכל ,הכא נמי דעתיה לארוחי. פייט רבי אלעזר הקליר ('אאגרה' מפיוטי
תפילת טל)" ,שדה מבורך כהריח ,ברכו
ויש להתבונן בעצם שאלתו של רבי זירא, במתן טל" .הרי שיש כאן ענין מיוחד של
שהקשה כיצד מברך קודם שהריח ,והלוא ריח הבשמים ,שהוא מעין ענין הקטורת.
בכל ברכות הנהנין צריך לברך קודם
ההנאה ,ואם ימתין עד לאחר שיריח ,שוב ובתרגום יונתן פירש ,שיצחק אמר שריח
לא יוכל לברך על אותה הנאה שכבר בנו הוא כריח קטורת הבשמים העתידה
עברה. להיות מוקטרת בהר בית המקדש ,הנקרא
"שדה אשר ברכו ה'" ,ושם רצה הקב"ה
והנה הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל בספרו להשרות שכינתו .ובספורנו (שם) פירש,
ציונים לתורה (כלל ז') חקר בגדרה של 'ראה ריח בני ,אתה בני ראה והתבונן שזה
ברכת הריח ,אם היא בכלל ברכות הנהנין, הריח הוא כריח שדה ,שמלבד המציאות
או שהיא בגדר ברכת השבח וההודאה. המספיק לו להיותו מזון בעלי חי ,הוסיף
והביא דברי הגמרא (ברכות מג ,).מנין עליו טובת הריח המהנה ומועיל לרוח
שמברכין על הריח ,שנאמר (תהלים קנ:ו) החיוני והנפשי ,וזה מדרכי טובו'.
'כל הנשמה תהלל י־ה' ,איזהו דבר
שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ומבואר מדבריו ,שברכת השדה אינה רק
ממנו ,הוי אומר זה הריח. במה שהקב"ה מצמיח בו מזון לקיום
האדם ,אלא שהוסיף בו גם ריח טוב
והצל"ח (ברכות שם) הקשה ,מדוע הוצרכה להנאת נפשו .ונמצא שהריח הוא ברכה
הגמרא להביא מקור מיוחד לברכת הריח נוספת בפני עצמה ,מלבד עצם המזון
מן הכתוב 'כל הנשמה תהלל י־ה' ,והלוא הניתן לאדם .ויש להתבונן בגדרה
כבר אמרו (ברכות לה ).שאסור ליהנות מן ובמעלתה של הנאה זו.
יג משנת השבוע
יהנה בלא ברכה הרי הוא כאילו מעל. העולם הזה בלא ברכה .וביאר ,דכיון
ולפ"ז ,במקום שמסופק אם בירך ,יש שמצינו לענין מעילה שאמרו (פסחים כו).
לומר שאינו רשאי ליהנות בלא ברכה, שקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה,
ומאידך אינו יכול לברך מספק ,ולפיכך היה מקום לומר שגם לענין ברכות אין
לא יברך ולא יהנה. הריח בכלל שאר הנאות העולם הזה.
ולפיכך הוצרכו להביא אסמכתא מיוחדת
וכעין זה מצינו בדברי הראשונים (ריטב"א
לחיוב ברכה על הריח.
שבת כג .ד"ה אמר אביי) שדנו היאך מותר
לאדם לאכול מספק בלא ברכה ,והלוא ומדבריו למד הגאון רבי יוסף ענגיל ,שיש
מכניס עצמו לאיסור הנאה בלא ברכה. מקום לומר שברכת הריח אינה בגדר
ולכאורה היה ראוי שיחזור ויברך ,או שלא ברכת הנהנין הבאה להתיר את ההנאה,
יאכל עוד .והביאו הגרעק"א בהגהותיו על אלא היא ברכת השבח וההודאה על
השו"ע (או"ח סי' ר"ט) ,ולמד כן בדעת הר"י הטובה שנתן הקב"ה לאדם ,ואין בה אותו
בתוספות (ברכות יב .ד"ה לא לאתויי נהמא) גדר של איסור הנאה בלא ברכה שנאמר
שהחמיר לחזור ולברך במקום ספק. בשאר ברכות הנהנין.
אמנם להלכה נפסק בשו"ע (או"ח סי' ר"ט אמנם בספרו לקח טוב (כלל י"א) הביא
סע' ג') שספק ברכות להקל גם בברכות ראיה מדברי הרמב"ם (הל' ברכות פ"ט ה"א)
הנהנין ,וא"צ לחזור ולברך מספק ,ואף שכתב' ,כשם שאסור לאדם ליהנות
רשאי ליהנות .מ"מ ,לדעת הסוברים שיש במאכל או במשקה קודם ברכה ,כך אסור
לחלק בדבר ,יש נפ"מ בחקירת גדרה של לו ליהנות בריח טוב קודם ברכה' .ומשמע
ברכת הריח :דאם היא ברכת הנהנין ,הרי שברכת הריח היא בכלל ברכות הנהנין,
היא בכלל הנידון של ספק ברכות הנהנין. וכשם שהברכה מתירה את הנאת האכילה
אבל אם היא ברכת השבח וההודאה ,אין והשתיה ,כך היא מתירה את הנאת הריח.
בה אותו צד של איסור הנאה בלא ברכה.
וכתב (ציונים לתורה שם) שיש נפ"מ
ולפ"ז יש לומר שבמקום ספק לא יברך,
א בחקירה זו לענין ספק ברכות .דהנה כתב
ומ"מ רשאי ליהנות מן הריח.
המהרש"א (פסחים קב ).בדעת הרשב"ם
מעלת הריח שהוא קרוב לרוחניות (שם ד"ה להודיעך כחו) ,דהא דאמרינן ספק
והנה בעיקר מה שהביא הצל"ח מן הגמרא ברכות להקל שייך בברכת המצוות ,שאין
לענין מעילה יש לעיין ,דהנה איתא הברכות מעכבות .אולם בברכות הנהנין
בגמרא (פסחים כו ).קול ומראה וריח אין יש מקום לחלק ,שהרי אסור לאדם
בהן משום מעילה .והקשו בגמרא ממה ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ,ואם
א
ועוד כתב (שם) דנפ"מ במי שכבר הריח ולא בירך -דאי נימא שברכת הריח היא ברכת השבח
וההודאה ,יש מקום לומר שיוכל לברך אף לאחר שעברה ההנאה .אמנם להלכה נפסק (שו"ע או"ח סי'
רט"ז סע' א' ,משנה ברורה שם סק"ג) ,שאם כבר גמר להריח ולא בירך ,הפסיד ברכתו ואינו חוזר לברך.
ועוד נפ "מ אם יצא מוציא :בברכות הנהנין ,אדם שכבר יצא אינו יכול להוציא את חבירו שאינו
אוכל עמו .לעומת זאת ,אילו ברכת הריח היתה ברכת השבח ,היה מקום לדון שיוכל להוציא גם
כשאינו נהנה בעצמו.
משנת השבוע יד
הנאות החושים .דהנה האדם נהנה שמצינו לענין הקטורת ,שהמפטם אותה
מאכילה ושתיה ע"י דבר גשמי שיש בו כדי להריח בה חייב ,ואף המריח בקטורת
ממש ,הנכנס לגופו ומזין אותו .אבל הריח של הקדש שייך בו דין מעילה .ותירץ רב
אינו דבר שאפשר לאחוז בו בידים ,ואין פפא ,קול ומראה אין בהן משום מעילה
הנאתו באה ע"י אכילת גוף הדבר שממנו לפי שאין בהן ממש ,וריח לאחר שתעלה
יוצא הריח ,אלא ע"י הריח הנישא באויר תמרתו אין בו משום מעילה ,הואיל
ונכנס בנשימתו של האדם. ונעשית מצותו .וברש"י (שם ד"ה וריח)
מבואר דריח יש בו ממש בסממנין,
ואף שגם הריח בא מדבר גשמי ,מ"מ אופן
ולפיכך חייב.
ההנאה ממנו הוא דק ורוחני יותר משאר
ההנאות .ולפיכך יש מקום לומר שגדר ונמצא שלמסקנת הגמרא אין לומר שאין
ברכתו שונה מגדר שאר ברכות הנהנין, בריח משום מעילה כלל ,שהרי קודם
כי הנאת הריח עומדת בין הנאה גשמית שנעשית מצוות הקטורת שייך בו דין
להנאה רוחנית .ויש להתבונן אם חיוב מעילה ,ורק לאחר שעלתה תמרתו
ברכתו הוא משום הנאת הגוף ,או משום ונעשית מצוותו אין בו משום מעילה.
השבח וההודאה על הנאה הקרובה אל ולכאורה קשה על דברי הצל"ח ,שהביא
הנשמה. ראיה ממה שאין בריח משום מעילה ,והרי
למסקנת הגמרא יש בו משום מעילה
והנה הקשו התוספות (פסחים נג :ד"ה אין
קודם שנעשית מצותו ,ונמצא שאין זה
מברכין על האור) ,מדוע אין מברכין על
אלא כפי ההוה אמינא של הגמרא ,והדבר
הנאת האור בכל שעה שנהנים ממנו,
צריך ביאור.
והלוא אמרו חז"ל שאסור ליהנות מן
העולם הזה בלא ברכה .וכן הקשה הרמב"ן והנה המהרש"א (ברכות מג :ד"ה הוי אומר
(ברכות נא ,):דאם ברכת האור היא בגדר זה) עמד על לשון הגמרא ,איזהו דבר
ברכת הנהנין ,מדוע אין מברכין עליה שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה
בכל פעם שנהנים מאורה. ממנו ,הוי אומר זה הריח .והקשה ,שהרי
חוש הריח הוא אחד מחמשת החושים
ותירצו התוספות ,שלא אמרו איסור הנאה
המצויים גם בבעלי חיים ,וא"כ כיצד
בלא ברכה אלא בהנאת הגוף ,אבל על
אמרו שאין הגוף נהנה ממנו .וביאר
שאר הנאות לא תיקנו ברכה .וביאר
המהרש"א' ,ונראה לפרש שחוש הריח הוא
הרמב"ן ,שלא תיקנו חכמים ברכת הנהנין
קרוב יותר לרוחני מכל שאר הד' חושים'.
אלא על דברים הנכנסים לגוף ,והגוף נהנה
והוסיף שחוש הריח בא ע"י נשימת הרוח
מהם ,כגון אכילה ושתיה ,ולא על שאר
שמחוץ לגוף לתוכו ,ולפיכך הוא קרוב
הנאות ,כגון רחיצה במים קרים וחמים ,או
יותר אל הנשמה משאר החושים.
הנאת הרוח הנושבת ,וכן הנאת סיכה,
שאין מברכין עליהן .ולפיכך כתב שברכת ומבואר מדבריו ,שאין הכוונה שאין לאדם
האור אינה בגדר ברכת הנהנין ,אלא היא הנאה מורגשת מן הריח ,אלא שהנאת
ברכת השבח ,בדומה לברכת יוצר הריח קרובה יותר אל הבחינה הרוחנית
המאורות. שבהנאות האדם ,ואינה דומה לשאר
טו משנת השבוע
שפסק מלהריח ,כבר עברה ההנאה ,ושוב וכעין זה כתב הריטב"א (פסחים נד ;.ברכות
אין מקום לברכה אחרונה. נג ,):שלא תיקנו ברכת הנהנין על הנאה
שהיא מחוץ לגופו של אדם ,ולכן ברכת
וכעין זה כתב המג"א (שם סק"א) בשם
האור היא בגדר ברכת השבח .וכן כתב
הכל־בו (סי' כ"ד) ,דכשמפסיק הריח
הדרכי משה (או"ח סי' רט"ז אות א') על פי
מחוטמו כבר עברה הנאתו ,משא"כ
דברי התוספות ,דכיון שאין מברכין אלא
באכילה ,שהמזון נשאר בתוך מעיו .ויש
על דבר שגופו נהנה ממנו ,נראה שזהו
לומר עוד ,דאם ברכת הריח היא בגדר
הטעם שאין מברכין על קול ערב.
ברכת השבח ,הרי מעיקר גדרה לא
נתקנה בה ברכה אחרונה ,כשם שאין ומעתה יש לומר ,שאף הריח ,שאינו נכנס
ברכה אחרונה בשאר ברכות השבח. לגוף בדרך אכילה ושתיה ,היה מקום
לומר שאינו טעון ברכה כשאר הנאות
והנה החזון איש (או"ח סי' כ"ח סק"ד) דן
שאינן הנאת הגוף ממש .אלא שמ"מ
בעיקר גדר הדבר ,ויש להתבונן בזה ממה
תיקנו עליו ברכה מיוחדת ,משום שהוא
שמצינו בענין המן שירד לישראל
דבר שהנשמה נהנית ממנו .ונמצא
במדבר .דהנה איתא בגמרא (יומא עה,):
שברכת הריח מלמדת על מעלה מיוחדת
שדרשו על הכתוב (שמות טז:יד) "דק
בהנאה זו ,שהיא קרובה יותר אל
מחספס" ,דבר שנבלע במאתים וארבעים
הרוחניות משאר הנאות האדם .ובזה יש
ושמונה איברים ,דמחספס עולה בגימ'
מקום לחקור אם ברכתה היא בגדר ברכת
רמ"ח .וכן דרשו על הכתוב (תהלים עח:כה)
הנהנין או ברכת השבח.
"לחם אבירים אכל איש" ,א"ר ישמעאל,
אל תקרי 'אבירים' אלא 'איברים' -דבר הטעם שאין מברכין ברכה אחרונה על הריח
שנבלע במאתים וארבעים ושמונה איברים. וביאור ענין המן
ומבואר שהמן היה נבלע באיברים ,ולא והנה יש להתבונן עוד בטעם שאין
היתה בו פסולת כשאר המאכלים .ומאידך מברכין ברכה אחרונה על הריח .דהנה
גיסא מצינו (ברכות מח ):שמשה רבינו נפסק בשו"ע (או"ח סי' רט"ז סע' א')' ,אסור
תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד ליהנות מריח טוב עד שיברך קודם שיריח
להם המן .ולכאורה ,אם ברכה אחרונה אבל לאחריו א"צ לברך כלום' .ומקורו מן
תלויה בכך שהמזון עדיין לא נתעכל הגמרא (נדה נב ).שריח טעון ברכה לפניו
במעיו ,יש להתבונן כיצד בירכו על המן ואינו טעון ברכה לאחריו .ובטורי זהב (שם
ברכת המזון ,והלוא היה נבלע באיברים סק"א) הביא דברי רש"י (נדה נב .ד"ה
מיד .ומכאן יש לדון בעיקר גדר שיעור ריחני) ,שאין מברכין ברכה אחרונה על
עיכול לענין ברכה אחרונה. הריח משום 'דהנאה מועטת היא'.
והחזון איש מבאר בדברי רש"י ,שהטעם וביאר הט"ז ,שהנאת הריח נפסקת מיד
שאין מברכין ברכה אחרונה על הריח הוא כשמפסיק להריח ,ודומה למי שאכל
משום 'דהנאה מועטת היא' ,דכיון שאין ונתעכל המזון במעיו ,ששוב אינו יכול
ההנאה חשובה כל כך ,לא תיקנו בה לברך ברכה אחרונה (ברכות נא ,:נג.):
חכמים ברכה אחרונה. דכיון שאין הנאת הריח נמשכת לאחר
משנת השבוע טז
בצל קדשו של הרה"ק רבי צבי הירש ולפ"מ שנתבאר לעיל ,שיש לחלק בין
מזידיטשוב זי"ע ,חקר איזו ברכה בירכו הנאה גשמית להנאה רוחנית ,יש מקום
ישראל על המן במדבר .והביא הבני להתבונן בזה בדרך נוספת .דהנה באכילה
יששכר ראיה מדברי הרמ"ע מפאנו הנ"ל, ושתיה ,שהן הנאות גשמיות ,הברכה
שלעתיד לבוא יברכו עליו 'המוציא לחם האחרונה באה לאחר שנהנה האדם מן
מן השמים'. המאכל .אבל בדבר שיש בו בחינה
רוחנית ,יש לדון אם שייך בו ענין הברכה
ואחד מן החברים ,הרה"ק רבי ישראל
אף קודם ההנאה.
דוב בער מיאשניצא זי"ע [בעל רביד
הזהב] אמר שמסתבר שלא בירכו על המן ועפ"ז יש לפרש בדרך אפשר מה שאמרו
כלל ,כיון שהיה לחם אבירים הנבלע (ברכות מח ):שמשה תיקן לישראל ברכת
באיברים ,ולא היתה בו פסולת הצריכה הזן בשעה שירד להם המן .דשמא אין
בירור .דהנה על פי קבלה עיקר ענין הכרח לומר שכל ענין הברכה על המן היה
הברכה הוא לברר את הניצוצות דוקא לאחר האכילה ,אלא כיון שהיה
ולהפרידם מן הפסולת ,ואילו במן לא לחם מן השמים ,והיתה בו בחינה רוחנית,
היתה פסולת כלל ,ולפיכך לא היה צריך אפשר שהיה שייך בו ענין הברכה קודם
לברכה .וכתב הבני יששכר שנהנה מאוד האכילה ,כי אין הברכה תלויה בהנאת
מסברא זו ,ולדעתו הדברים קרובים אל הגוף דוקא .ואף שברכת המזון על שאר
האמת. המאכלים היא לאחר האכילה ,מ"מ במן
שהיה מאכל רוחני הנבלע באיברים ,יש
אלא שלפ"ז הקשה על דברי הרמ"ע
מקום לדון בדרך דרוש אם היה בו גדר
מפאנו ,שכתב שלעתיד לבוא יברכו על
אחר של ברכה.
המן .וביאר ,שלעתיד לבוא תהיה אכילת
המן במדרגה עליונה יותר ,בבחינת קודש והנה בספה"ק בני יששכר (מאמרי
שהוא סוד החכמה ,וכאשר יתעלה המן השבתות מאמר ג' אות ג') הביא את דברי
ע"י האכילה למדרגה זו ,שוב יהיה בו ענין המדרש (ב"ר י"א ב') בשם רבי נתן ,שדרש
הבירור .וכעין שמצינו שאף הצדיקים על הכתוב (בראשית ב:ג) "ויברך אלקים
היושבים בגן עדן ,כאשר מעלים אותם את יום השביעי ויקדש אותו" ,ברכו במן
למדרגה עליונה יותר ,צריכים לעבור וקידשו בברכה .והקשה ,דלכאורה אינו
בירור חדש. מובן מה ענין הברכה שנזכרה כאן.
ולפ"ז חידש ,שאף שבימות החול לא וביאר עפ"מ שכתב הרמ"ע מפאנו (עשרה
בירכו ישראל על המן ,מ"מ בשבת קודש, מאמרות ,מאמר שבתות ה' ,חלק ו') שלעתיד
שאכילתה במדרגה עליונה יותר ,בבחינת לבוא בסעודת הלויתן ,יוציאו את צנצנת
קודש ,היה צורך בברכה להעלות את המן המן שנגנז ,דאין סעודה בלא לחם ,והמן
למדרגה זו .ובזה פירש את דברי המדרש, נקרא 'לחם' כדכתיב (שמות טז:טו) 'הוא
וקידשו בברכה ,שבשבת היו מברכין על הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה' ,ויברכו
המן מחמת קדושת אכילת השבת. עליו המוציא לחם מן השמים.
ועוד כתב בדרך אפשר ,שאף בלא דברי וסיפר הבני יששכר ,שכאשר הסתופף
יז משנת השבוע
צדיקים לחם ,בינונים עוגות ,רשעים הרמ"ע מפאנו יש לפרש שבימות החול
טחנו בריחים .הרי מבואר שהמן נשתנה לא בירכו על המן כלל ,אולם בשבת ,אף
לפי מדרגת האדם ,שהצדיקים זכו לקבלו שלא היו מברכין עליו ברכת הנהנין ,מ"מ
בבחינת לחם בשלימותו ,בלא שום טורח כיון שאכילת שבת היא בבחינת אכילת
והכנה ,ואילו מי שהיה במדרגה פחותה קדשים ,היו מברכין עליו ברכת המצוה:
הוצרך להכינו ,כל אחד לפי מדרגתו. "אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול
סעודת שבת" .וזהו שאמרו במדרש,
ויש לצרף לזה את דברי החתם סופר
וקידשו בברכה ,שהיתה ברכה מיוחדת על
(תורת משה פ' בשלח) שכתב עה"פ
מצות אכילת סעודת שבת.
"ויקראו בית ישראל את שמו מן" (טז:לא),
ד'בית ישראל' קאי על הנשים ועל אנשים אלא שלכאורה יש להעיר על דברי הבני
פשוטים שלא השיגו את מדרגתו יששכר ,דהנה מבואר בגמרא (ברכות מח,):
הרוחנית של המן ,ולפיכך קראו לו בשם שמשה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה
'מן' ,שהוא לשון מזון .אבל הצדיקים שירד להם המן .ואם נאמר שלא בירכו
השיגו את מעלתו הרוחנית. על המן כלל ,או שבירכו עליו רק ברכה
מיוחדת של מצות סעודת שבת ,יש
וכתב לבאר בזה גם את הכתוב (במדבר
להתבונן כיצד יתיישבו הדברים עם מה
כא:ה) "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל",
שמצינו שתיקנו עליו ברכת הזן.
שראשי התיבות של 'נפשנו קצה בלחם
הקלוקל' הם נקב"ה .שאצל אלו שלא ויש לבאר בזה עפ"מ דאיתא בגמרא (יומא
השיגו את מעלתו הרוחנית היה המן עה ).שהביאו שלושה פסוקים בענין
בבחינה גשמית יותר ,ולכן התלוננו עליו ירידת המן .דכתיב 'וברדת הטל על
וקראוהו 'לחם הקלוקל' .משא"כ אלו שזכו המחנה לילה ירד המן עליו' (במדבר יא:ט),
להשיג את מעלתו הרוחנית ,שאצלם היה ומשמע שהמן ירד בתוך המחנה .ומאידך
המן בבחינת 'לחם מן השמים' ,ולא היתה כתיב 'ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו'
אצלם אותה טענה. (שמות טז:ד) ,ומשמע שהיו צריכים לצאת
ממקומם כדי ללקטו .ועוד כתיב (במדבר
ומעתה יש לומר ,שכשם שהמן נשתנה
יא:ח) 'שטו העם ולקטו' ,ומשמע שהוצרכו
לפי מדרגת האדם ,כך יש מקום לחלק גם
לשוטט למרחוק כדי ללקטו .ומיישבת
בענין הברכה עליו .דמי שאכילתו היתה
הגמרא ,צדיקים ירד על פתח בתיהם,
בבחינה רוחנית ,כמשה רבינו ושאר
בינונים יצאו ולקטו ,רשעים שטו ולקטו.
הצדיקים ,אפשר שלא היה צריך לברכה
על המן ,כדברי הבני יששכר ,כי לא היה ועוד הקשתה הגמרא (שם) משלש לשונות
בו דבר הצריך בירור .ואפשר עוד, שנאמרו במן .דכתיב 'לחם' (שמות טז:ד),
שאצלם היה שייך ענין הברכה אף קודם ומשמע שהיה אפוי ומוכן לאכילה.
האכילה ,כי לא היתה הברכה תלויה ומאידך כתיב 'ועשו אותו עגות' (במדבר
בהנאה הגשמית דוקא. יא:ח) ,ומשמע שהיה צריך לאפותו .ועוד
כתיב 'וטחנו ברחים' (שם) ,ומשמע שהיה
אבל אצל מי שהמן היה בבחינת מאכל
צריך אף לטחנו .ומיישבת הגמרא,
גשמי ,יש לומר שברכת המזון היתה
משנת השבוע יח
וביאר שיצחק אבינו היה בבחינת ריח ,כי לאחר האכילה ,ככל ברכה אחרונה על
המזבח שבנה אברהם אבינו בהר המוריה שאר המאכלים .ולפי זה יש לפרש בדרך
בשעת העקידה היה במקום המזבח אפשר ,שמה שתיקן משה רבינו ברכת הזן
הפנימי שמקטירין עליו את הקטורת. בשעה שירד להם המן ,היה שייך לאותם
והנה הקטורת חביבה מכל הקרבנות שהמן היה אצלם בבחינת מאכל גשמי,
שבעולם ,וכמו כן לא היה קרבן חביב והיו צריכים לברך אחר אכילתם .אבל
לפני הקב"ה כיצחק אבינו ,שהיה עולה אצל הצדיקים ,שאכילתם היתה במדרגה
תמימה. רוחנית ,אפשר שהיה בזה גדר אחר.
והביא סמך לדבריו מן המדרש (פדר"א ונמצא שלפי דרך זו אין הכרח להשוות
פל"א) שדרשו על הכתוב (בראשית כב:יא) את ענין הברכה על המן אצל כל ישראל,
'ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים' ,שמבין שהרי גם אופן ירידתו ואכילתו היה
שני הכרובים יצא הקול .והרי הכרובים משתנה לפי מדרגת האדם .וכל הדברים
היו במקום השראת השכינה ,וכעין הללו אינם אלא בדרך דרוש וביאור
שמצינו (יומא ד ,:ספרא ויקרא דבורא דנדבה אפשרי ,שיש בו לחלק בין מעלת המן כפי
פ"ב ה"י) ,שכאשר הוקם המשכן היה הקול שהיתה אצל הצדיקים ,ובין מדרגתו אצל
ב
נפסק ולא יצא מחוץ לאהל מועד. שאר ישראל.
ומעתה ,כיון שגם בשעת העקידה יצא עקידת יצחק בבחינת ריח הקטורת
הקול מבין הכרובים ,יש בזה רמז שענין והנה ראיתי כתוב בדרך רמז (של"ה הק',
העקידה היה בבחינת קדושת אהל מועד. תורה שבכתב פ' וירא ,תורה אור ,ושרה
ועל כן יש לומר שיצחק נעקד במקום שומעת וכו') ,עפ"מ שפירש"י על הכתוב
המזבח הפנימי ,שעליו מקטירין את (בראשית כב:ב) "ולך לך אל ארץ המוריה"
הקטורת ,והיה ענין עקידתו בבחינת וזה לשונו ,רבותינו פירשו על שם שמשם
הקטרת הקטורת לפני הקב"ה. הוראה יוצאה לישראל .ואונקלוס תרגמו
וביאר עוד ,שכל קרבן הנקרב למטה על שם עבודת הקטורת שיש בו מור נרד
נעשה למעלה בבחינת ריח ניחוח רוחני. ושאר בשמים .וכן מצינו במדרש (ב"ר נ"ה
וכענין שאמרו חז"ל (ברכות מג ,).איזהו ז') שארץ המוריה נקראת על שם המקום
דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה שהקטורת קריבה בו ,כדכתיב (שיה"ש ד:ו)
'אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה'.
ב
ועפ"ז יש לפרש בדרך רמז את הכתוב (שמות טז:יב) 'שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אליהם
לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלקיכם' .דמה שנאמר 'ובבקר
תשבעו לחם' ,יש לומר שנאמר כלפי אותם שהיו במדרגה פחותה ,שנתלוננו על ה' מחמת תאוות
האכילה .ולפי שלא זכו למדרגה העליונה של אכילת המן שיהא נבלע באיברים בלא פסולת ,היתה
אכילתם בבחינת אכילה גשמית ,שעליה נאמר 'תשבעו לחם'.
וזהו המשך הכתוב 'וידעתם כי אני ה' אלקיכם' ,שיש לומר דכיון שהיו במדרגה פחותה ,הוצרכו
לברך לאחר אכילתם ,וע"י הברכה באו לידי הכרת הקב"ה (עי' ברבינו בחיי עה"פ) .משא"כ אלו שהיו
במדרגה העליונה ,שאכילת המן שלהם היתה בבחינת לחם אבירים הנבלע באיברים ,ולא נצרכו
לאותה בחינה של שביעה גשמית ,כבר בירכו לפניו ,וכנ"ל.
יט משנת השבוע
הסמ"ג (עשין סי' כ"ז) שאין לומר 'ונאכל ממנו ,הוי אומר זה הריח .ומעתה מובן
מפריה ונשבע מטובה' ,שאין לחמוד את שעקידת יצחק היתה בבחינת הריח
הארץ בשביל פירותיה וטובתה ,אלא כדי ובבחינת הקטרת הקטורת ,וזהו הרמז
לקיים את המצוות התלויות בה. בשם הר המוריה ,על שם המור ושאר
אולם הב"ח (שם ד"ה וכתב עוד) תמה על הבשמים שבקטורת.
דבריו ,שהרי קדושת הארץ נשפעת גם וכעין זה מצינו במדרש (שיהש"ר ד' ו') על
בפירותיה היונקים מקדושת השכינה. הכתוב (שם) 'אלך לי אל הר המור ואל
וביאר באריכות ,שקדושת השכינה גבעת הלבונה' ,שדרשו אל גבעת הלבונה,
השורה בארץ ישראל נמשכת גם זה יצחק ,שנתקרב כקומץ לבונה על גבי
בפירותיה ,ועל כן אכילתם משפיעה המזבח .הרי שחז"ל דימו את עקידת יצחק
קדושה וטהרה על האדם .ונמצא שאכילת להקטרת הלבונה על גבי המזבח.
פירות ארץ ישראל אינה הנאה גשמית
ולפ"ז יש לומר ,דכיון שיצחק אבינו היה
בלבד ,אלא שעל ידה זוכה האדם לקבל
בבחינת ריח הקטורת ,על כן מצינו
השפעה מקדושת הארץ.
שבשעה שבירך את יעקב אבינו אמר
וביאר בזה עפ"מ דאיתא בגמרא (סוטה (בראשית כז:כז) "ראה ריח בני כריח שדה
מט ,).ששנינו במשנה ,מיום שחרב בית אשר ברכו ה'" .כי ענין הריח היה שייך
המקדש לא ירד טל לברכה ,וניטל טעם למדרגתו הרוחנית של יצחק אבינו ,שהיה
הפירות .ועוד שנינו בברייתא ,רבי שמעון עולה תמימה לפני הקב"ה ,בבחינת ריח
בן אלעזר אומר ,משבטלה הטהרה בטלו ניחוח של הקטורת .וכעין מה שנתבאר
הטעם והריח מן הפירות .ומסופר שם לעיל בתרגום יונתן ,שהריח שהריח יצחק
שרב הונא מצא תמר ממין מיוחד שהיה בבגדיו של יעקב היה בבחי' ריח הקטורת.
בו ריח טוב ,ולקחו וכרכו בסודרו .בא
שייכות הריח לקדושה ולטהרה
רבה בנו ואמר לו שהוא מריח ריח של
אותו מין תמר .אמר לו רב הונא ,בני, והנה כ"ק מרן אאדמו"ר זצוק"ל בשו"ת
טהרה יש בך ,ולפיכך אתה מרגיש את משנה הלכות (ח"ז סי' כ"ט ,ח"י סי' ח')
ריחו ,ונתן לו את התמר. בתשובה אל כ"ק האדמו"ר בעל לב
שמחה מגור זצ"ל ,דן במה שהקשה ,מדוע
ובוודאי שאין כוונת הגמרא שכל הריח אומרים בברכת מעין שלש 'ונברכך עליה
הטוב שבפירות בטל לחלוטין ,שהרי רב בקדושה ובטהרה' ,ואילו בברכת המזון
הונא מצא תמר שהיה בו ריח טוב ,אלא אין מזכירים לשון זו .ולכאורה יש
שמעלת הריח שהיתה בזמן הטהרה להתבונן מה ענין קדושה וטהרה לברכת
נתמעטה .ומי שנשארה בו מדרגת טהרה הנהנין שעל האכילה.
היה יכול להרגיש את מעלת הריח
בשלמותה .ונמצא שהטהרה אינה וכתב שבנוסח הגמרא שלנו ,וכן בגירסת
משפיעה רק על עצם הפירות ,אלא גם הרא"ש ,אין מזכירים 'ונאכל מפריה
על יכולתו של האדם להרגיש את מעלת ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה
הריח שבהם ,ושלימות הטעם והריח תלויה ובטהרה' .אולם בנוסח הרי"ף מופיע נוסח
במדרגת הקדושה והטהרה שבישראל. זה .והטור (או"ח סי' ר"ח) הביא בשם
משנת השבוע כ
הרגיש בריחו של עשו שהוא ריח גיהנם, ובזה ביאר נוסח הרי"ף' ,ובנה ירושלים עיר
ובכחו היה להשיג את הריח של קדושה. הקודש במהרה בימינו ,ונאכל מפריה ונשבע
ומביא שם גם דברי הגמרא (הוריות יג): מטובה ,ונברכך עליה בקדושה ובטהרה'.
בדברים המשיבים את הלימוד ,וביניהם שאנו מבקשים לזכות לגאולה השלימה,
הרגיל ביין ובשמים ,ואמרו שם ,מסייע לי' שנוכל לאכול מפירות ארץ ישראל ולשבוע
לרבא ,דאמר רבא חמרא וריחני פקחין. מטובה ,ומתוך אכילת הפירות וקבלת
הקדושה הנשפעת בהם נזכה לברך עליה
ויש להוסיף בזה גם מה דאיתא בגמרא
בקדושה ובטהרה .ועי"ז תהא ברכת
(עירובין כא' ,):מאי דכתיב (שיה"ש ז:יד)
הנהנין בשלימותה ,כי המתנהג בקדושה
"הדודאים נתנו ריח"? אלו בחורי ישראל
ובטהרה זוכה לשלימות הטעם והריח.
שלא טעמו טעם חטא" .ועל פתחינו כל
מגדים" ,אלו בנות ישראל שמגידות ומעתה נמצא שיש בריח ענין רוחני
פתחיהן לבעליהן ,לישנא אחרינא עמוק ,שאע"פ שהאדם מרגיש את הריח
שאוגדות פתחיהן לבעליהן' .הרי שמצינו בחושיו הגשמיים ,מ"מ שלימות הריח
שייכות מיוחדת בין מעלת הריח ובין תלויה במדרגת הקדושה והטהרה .וככל
קדושה וטהרה]. שמתגלה יותר קדושה בעולם ,כך
ברכת יצחק ליעקב בגשמיות וברוחניות מתגלית גם מעלת הריח.
ועל פי כל האמור יש לבאר את ענין ויש לומר שזהו עומק דברי המהרש"א,
ברכת יצחק ליעקב .דהנה מצינו במדרש שחוש הריח קרוב יותר לרוחניות משאר
(תנדב"א זוטא פרק י"ט ,מדרש תנחומא פ' החושים ,שאין הריח הנאה גשמית בלבד,
תרומה סי' ז') ,שיעקב ועשו נחלקו על שני אלא יש לו שייכות מיוחדת אל הנשמה,
העולמות ,וכאשר קנה יעקב את הבכורה ולפיכך מתגלה בו ביותר ענין הקדושה
קנה בזה עולם הזה ועולם הבא ,כענין והטהרה.
בכור שנוטל פי שנים. ומוסיף לבאר בזה את הכתוב (בראשית
וזו היתה טענת עשו ,שכיון שהוא הבכור כז:כז) 'ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו
הרי הוא ראוי ליטול פי שנים ,וממילא ה'' .ופירש"י (שם) שנכנס עם יעקב ריח גן
לקבל את שתי הברכות -הן ברכת עולם עדן ,ומקורו במדרש (תנחומא תולדות סי'
הזה והן ברכת עולם הבא .ולפ"ז יש לומר, י"א) .ויש לומר שהדבר היה מחמת גודל
שכאשר ביקש יצחק לברך את עשו, קדושתו וטהרתו של יעקב אבינו ,שלא
היתה דעתו להשפיע עליו שתי בחינות ראה קרי מימיו ,כמו שדרשו בגמרא
של ברכה ,ברכה גשמית וברכה רוחנית, (יבמות עו ).על הכתוב (בראשית מט:ג)
כי סבר שהוא הבכור הראוי ליטול פי 'ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני'.
שנים .ואולם למעשה זכה יעקב לקבל את ומחמת גודל קדושתו וטהרתו זכה
שתי הברכות הללו. שיתגלה עמו ריח גן עדן ,שהוא ריח של
קדושה עליונה.
והנה הרמב"ן (בראשית כה:לד) ביאר מדוע
ביקש יצחק מעשו להכין לו מטעמים [ולהנ"ל יש לפרש גם בענין יצחק אבינו,
קודם הברכה ,שכוונתו היתה שתהא נפשו שהיה שייך במיוחד למעלת הריח ,וגם
כא משנת השבוע
הוי אומר זה הריח .ויברכהו ,כענין 'והיה שמחה ומתענגת באכילה ,וע"י כך תשרה
כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'' (מ"ב ג:טו). עליו רוח הקודש הראויה לברך.
והענין שלא היה הדבר במקרה ,אלא [וברבינו בחיי (בראשית כז:ד) כתוב ,ומה
שהיה כאן סדר מיוחד של המשכת שביקש מטעמים לשמחת הנפש ולא
הברכה .תחילה היתה הנאת האכילה ביקש כנור לנגן כמנהג הנביאים ,מפני
והשתיה ,שהיא בבחינת גשמיות ,ולאחר שהיה עתיד לברכו בדברים גופניים -טל
מכן היתה הנאת הריח ,שהיא בבחינת השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש,
רוחניות .ובזה נכללו שתי הבחינות שהיה וע"כ רצה שתהיה סיבת השמחה מאכל
יצחק מבקש להשפיע בברכתו ,כי ע"י ממין הדבר שהוא רוצה לברכו בו].
הנאת הגוף והנאת הנשמה יחד היה מוכן
ולפ"ז יש לומר ,שלכן ציוה יצחק תחילה
להמשיך ברכה שלימה הכוללת את שני
להכין לו מטעמים ,כדי שתהא הברכה
העולמות.
מתוך הנאת האכילה ,שהיא הנאה גשמית.
ובזה יש לבאר גם מה שפירש רש"י על ולאחר מכן ,כשניגש אליו יעקב ,הריח
הכתוב (בראשית כז:כח) 'ויתן לך האלקים' יצחק את ריח בגדיו ,ומתוך הנאת הריח
-יתן ויחזור ויתן .שיש כאן רמז לשתי בירכו .והרי המאכלים והריח היו שתי
בחינות של נתינה ,ברכת עולם הזה הכנות לברכה -המאכלים עוררו את
וברכת עולם הבא ,ברכת הגוף וברכת השמחה וההנאה הגשמית ,ואילו הריח
הנשמה .ולפ"ז נמצא שכאשר נכנס יעקב הוסיף התעוררות של הנפש והנשמה.
אבינו לקבל את הברכות ,זכה לקבל את
ג וע"י שתי הבחינות הללו היה יצחק מוכן
שתי הבחינות הללו בשלימותן.
להמשיך ברכה שלימה ,הכוללת הן
ואף שמחשבת יצחק היתה מתחילה לברך גשמיות והן רוחניות .וזהו שאמר יצחק
את עשו ,מ"מ מן השמים נתגלגל הדבר 'ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'',
שיעקב הוא שיקבל את הברכות שהכיר בריח זה בחינה של ברכה מיוחדת
בשלימותן ,הן בגשמיות והן ברוחניות. מאת הקב"ה ,שאינה באה רק ע"י המזון
וזהו ענין ברכת יצחק ,שע"י הנאת הגשמי ,אלא מתוך הטובה הנוספת
המאכלים והנאת הריח נמשכה הברכה שהקב"ה משפיע על בריותיו ,שהיא
בשתי הבחינות ,ברכת הגוף וברכת הנשמה, הנאת הריח הקרובה לרוחניות.
ברכת עולם הזה וברכת עולם הבא.
וזהו שכתב הספורנו (בראשית כז:כז-כח)
ויהי רצון שנזכה גם אנו לריח של תורה, 'וירח את ריח בגדיו' ,להרחיב את נפשו
ולכל הברכות ברוחניות ובגשמיות. בתענוגות הריח ,כאמרם ז"ל איזהו דבר
שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו
ג
ובמדרש (ב"ר ס"ו ג') דרש :יתן לך שלך ,ויתן לך של אביך .יתן לך שלך ,ויתן לך של אחיך .ובעץ
יוסף (שם) ביאר :ויתן לך של אחיך ,פי' חלק של אחיך .כי בהיות אחיו בכור היה ראוי ליטול פי שנים.
ובהמשך המדרש דרש' :מטל השמים' ,זו מקרא' .ומשמני הארץ' ,זו משנה' .דגן' ,זו תלמוד' .תירוש',
זה אגדה .הרי שאף הברכות הנראות על פי פשוטן גשמיות ,היה כוללות בתוכן גם ברכות רוחניות.
משנת השבוע כב
ליל שב"ק חת"ק
היה דעתו נוחה מזה ,שהיה מתיירא שיצחק "ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה
יברך אותו בעניני עולם הזה בכולו גשמיות. שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר:
הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה
כי גם בעניני גשמים יש חילוקים כנ"ל
ואברככה לפני ה' לפני מותי :ועתה בני שמע
שצורך העולם לשני גווני צדיקים כנ"ל*.
בקולי לאשר אני מצוה אותך" (כז:ו-ח).
וגם בעניני אכילה יש חילוק לאוכל בקדושה
במחשבות טהורות בין האוכל כבהמה*. הנוע"א :אינה יכולה לראות בניה בצער
ולזה אמר אולי ימושני אבי ,לשון ממשות רבינו הנועם אלימלך (פ' ויקרא) ,וזהו "אדם
דדברים גשמיים נקרא בלשון מישוש, כי יקריב מכם קרבן" (ויקרא א:ב) .ודרשו
דהיינו אולי יברך אותי בכולו גשמיות חז"ל (חולין ה' ).מכם' ולא כולכם -בכם
והבאתי עלי קללה ,שזה אצלי קללה חלקתי ולא באומות .נראה לי הרמז ג"כ
יחשב *.ואנכי איש חלק ,פירוש כנ"ל שאני לדברינו הנ"ל אדם שיקריב עצמו להבורא
מוכרח להיות מוחלק לשני אופנים כנ"ל*. ברוך הוא בעובדות כשרים שהן כמו קרבן.
וזהו "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" (ישעי' ואמרו חז"ל ולא כולכם ,פירוש שלא תהא
ב:ה) .ולכאורה מלת 'לכו' הוא מיותר ,והכי מדרגת כולכם שוה בסגנון אחד ,רק חלוק
הוה ליה למימר 'בית יעקב נלכה באור ה''*. לשני גוונין כנ"ל ,דהיינו אחד שמתקן
אך הכוונה לב' אופנים הנ"ל – 'בית יעקב' באכילתו ,ואחד בסיגופו כל אחד לפי
היא מדרגה קטנה ,כידוע ההפרש שבין מדרגתו .וזהו בכם חלקתי ,פירוש בישראל
יעקב לישראל .וכתיב בפסוק (עובדי' א:יח) יש חילוק בין הצדיקים כנ"ל.
"והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש" *,רמז וזה שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית
למדרגה של הצדיקים ,שע"י מדרגתם כז:יב) "אולי ימושני אבי כו' והבאתי עלי
משברים כח הדינין *.וזהו 'בית יעקב לכו', קללה" .ולכאורה איך טעה יעקב בזה שהיה
פירוש במדרגתכם רמז למדרגה א'' *,ונלכה סובר שיצחק יקלל אותו ,הרי השכינה היה
באור ה'' ,רמז למדרגה הב' ההולכים באור עם יעקב ובוודאי ידע האמת ,כאשר באמת
קדושתם בכל העולמות .והשי"ת יזכנו להיות אמר יצחק (שם:לג) "גם ברוך יהיה"*.
מהם ,אמן כן יהי רצון*.
אך נבאר לפ"מ שאמרתי טעם שרצה יצחק
אולי יש להמתיק כאן בהקדם מה שאמר לברך את עשו ,וכי חלילה יטעה יצחק לברך
יצחק אבינו "מה זה מהרת למצוא" (כז:כ). את עשיו ולא את יעקב *.אך שיצחק היה
ואי' במדרש אגדה שאמר יעקב ,אם לקרבנך רוצה לברך את יעקב בברכת עולם הבא ,ואת
[שנקרב בהעקידה] המציא [הקב"ה] (עיין עשו בעולם הזה *.ורבקה ראתה שחלילה
החיד"א) .גם ביאר מה שאמר "הקול קול אם לא יהיה ליעקב חלק בעולם הזה לא
יעקב והידים ידי עשו" (שם:כב) ,ודרשו יהיה לבניו חלילה תקומה בין האומות .לכך
חז"ל (ב"ר ס"ה כ') כל זמן שקול יעקב אין ידי היתה מהדרת שיברך יצחק את יעקב גם
עשו שולטות .גם איך היה יכול לתת ברכה בעולם הזה *.ויעקב אבינו עליו השלום לא
לעשו מחלקו של יעקב שכבר נתן ,ובירך
כג משנת השבוע
ג"כ משוקעים עוד במ"ט שערי טומאה 'משמני הארץ' (שם:לט) ,ואמר 'והיה כאשר
וכמעט נשקענו ,רק ית"ש עשה לנו נס ,ע"כ. תריד' (שם:מ) ,והרי כבר נתן הכל ליעקב.
ועוד כתב שם רבינו (פ' וארא ,דף נא ).כעין אולי הכוונה ,כי הי' ליל יציאת מצרים ליל
זה וזל"ק ,זכר ליציאת מצרים ר"ת מז"ל ,כי פסח ליל סדר ,ויש מצוה לספר אפילו
בחינה זו שהוציאם ית"ש ממצרים אף שלא חכמים אפילו נבונים כו' ,כי אלמלא כן
היו זכאים כראוי .זהו בחינת מה שאמרו היינו משועבדים ,הכוונה שיצאו לפני הזמן.
רז"ל (מו"ק כח ).חיי בני ומזונא לא בזכותא ויש כמה תירוצים ,או "אהי' אשר אהי'"
תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. (שמות ג:יד) שיהיו עוה"פ בגליות או מלידת
[הוא] מזל העליון ,מקום גבוה עליון מאד, יצחק.
וחסדים נפלאים שאין שכל משיגם .שאף
עכ"פ כבר כתב האר"י ,שבני ישראל היו
שאין מגיע לאדם בזכותו [בני חיי ומזונא]
משוקעים במ"ט שערי טומאה ,שאלמלא היו
נותן לו ית"ש .ואומר (שמות לג:יט) "וחנותי
משהים שם עוד ,לא היה מי להוציאם משם
את אשר אחון וגו'" ,אע"פ שאינו כדאי
וכדאי' באור החיים ומפורסם ,שמחמת
והגון (ברכות ז ,).ע"כ.
גודל החשכות של הגליות יהיה מוכרחים
וכמבואר בישמח ישראל זי"ע עה"פ לצאת לפני הזמן .וזהו שהי' יעקב עם בגדי
"מוריד שאול ויעל" (ש"א ב:ו) ,ובפסוק עשו עד כדי שיצחק לא הכירו ,דהיינו שראו
"ובני קרח לא מתו" (במדבר כו:יא) ,מקום איך שנראה בני ישראל במצרים ,הגם שלא
נתבצר בגיהנם ועמדו עליו (מגילה יד.). שינו מלבושם ,והראה איך שהיה נראה
ועליהם אמרה חנה" ,ה' ממית ומחיה מוריד בשער הנ' שהיו מחליפים מלבושם ג"כ.
שאול ויעל" (מדרש תנחומא אות יא .וכעי"ז
וזה ששאל יצחק מה זה מהרת לבא ,דהיינו
במד"ר פ' קרח י"ח ג' ,ובסנהדרין קח.).
למה כבר יציאת מצרים יהי' לפני הזמן,
פעם אחת בעת ישבו הרה"ק רבי יחזקאל שהרי היה צריך להיות ד' מאות שנה .וענה
מקאזמיר זי"ע בסעודת שבת ,ונפל זבוב יעקב "כי ה' הקרה" ,דהיינו שנצטרך לצאת
בתוך הרוטב שבקערה .מה עשה ,צוה לפני הזמן ,כי "לבלתי ידח ממנו ידח" (ש"ב
להוציא הקערה מחוץ לשולחן ,להכניס כף יד:יד) -אין נשמה שיודח מהשי"ת.
אל הרוטב תחת הזבוב ולהשפיל הקערה
ובספה"ק זרע קודש (ח"א בא ,דף סא).
למטה ,ועי"ז נמצא הכף עם הזבוב למעלה,
וזל"ק ,בשבת קודש שבו באים לקדושה אף
ואין זה בורר פסולת ,אלא בורר אוכל ע"י
[שהי'] משוקע מקודם בטומאה ,כמו
שהשפיל הקערה למטה ,והכף עם הפסולת
שמצינו באדה"ר ששבת הי' מכפר עליו
נמצא בלי עשיה למעלה.
כמ"ש חז"ל ,אומרים אז 'תחילה למקראי
ואמר :כן הוא גם בשמים שמשתמשים קודש זכר ליציאת מצרים' ,פי' שעתה נפתח
בעצה זו ,שנאמר' :מוריד שאול ויעל' .אם לו שער ופתח והתחלה להיות מכאן ואילך
רוצים להציל את מי שהוא מן הגיהנם ,ואינו נקרא קודש אף שהי' משוקע מקודם
ראוי כל כך להוציאו בעצמו ,לכך' :מוריד בעבירות .והגם שלפי השכל [והטבע] א"א
שאול' -מורידים הגיהנם בהשפלה למטה, זה ,לזה אמר 'זכר ליציאת מצרים' ,שהיינו
משנת השבוע כד
מקודם נתן יצחק הברכה ליעקב .אבל אח"כ וממילא נמצא זה 'ויעל' ,עומד למעלה .עד
אמר לעשו 'משמני הארץ וגו' והי' כאשר כאן דבריו הקדושים ,ודפח"ח.
תריד' ,דהיינו שאמר לו הגליות שיעברו על
וי"ל הוא הענין שהיה בבני קרח ,שנאמר
בני ישראל ,ואז יהיה מה שהיה ומה שיהי'.
'ובני קרח לא מתו' ,ואמרו ז"ל (מובא ברש"י)
וע"ז כאשר נתנו להברכה ,סיים מקודם 'ריח הם היו בעצה תחילה ,ובשעת המחלוקת
השדה אשר ברכו ה'' ,דהיינו מתן תורה חקל הרהרו תשובה בלבם ,לפיכך נתבצר להם
תפוחים ,דהיינו פריו קודם לעליו (שבת פח). מקום גבוה בגיהנם וישבו שם ,עיי"ש.
ברמז שיצאו קודם לזמנו .ואח"כ "ויתן לך והיינו ג"כ בזה העצה ,כי מקום גבוה נתבצר
הא' וגו'" וביאר ברש"י מה יהיה יתן ויחזור להם בגיהנם ,והוריד הגיהנם ושאול,
ויתן ,דהיינו דבכל גליות ישפיע עוד רחמים. ונשארו הם ממעל במקום גבוה .וכן יעשה
לעתיד עם כל עדת קרח" (ישא ברכה פ' קרח).
השי"ת ירחם עלינו ועל בני ישראל בכל
מקומות מושבותיהם ,ויצילם ויוציאם מצרה ועי' בספה"ק ישמח ישראל (חנוכה מאמר ב'
לרוחה מאפילה לאור גדול בכל משאלות אות ל"ח) מה שמביא בשם מרן מהר"ש
לבנו לטובה ולברכה ,בני חיי אריכי ומזוני מבעלזא זי"ע לפרש הפסוק "מוריד שאול
רויחי וזיווגים הגונים נאה ומתקבל בלי ויעל" כעין בחי' הנ"ל ,עיי"ש.
עגמת נפש" ,ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון
והשאלה הי' ,מה יהיה אח"כ כשיצא בני
ואנחה" (ישעי' לה:י) ,ובקרוב נזכה לגאולה
ישראל לפני הזמן .וע"ז אמר יצחק' ,הידים
שלימה בב"א.
ידי עשו' ,יהיה אח"כ עוה"פ בגליות .וע"ז
❖
סעודת רעוד"ר
נותן ליעקב .ג"כ יש להבין מ"ש בזוה"ק "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד
(ח"א קמב ).עה"פ "ולחשך קרא לילה" איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים:
(בראשית א:ה) -זה יצחק ,עיי"ש. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה
אוהבת את יעקב" (כה:כז-כח).
"תוהו ובוהו" -מעשיהן של רשעים
"יהי אור" -מעשיהן של צדיקים וברש"י ,ויגדלו הנערים ויהי עשו -כל זמן
שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין
והנה יש דרכים להתקרב לאבינו שבשמים,
אדם מדקדק בהם מה טיבם ,כיון שנעשו בני
בהקדם דברי כ"ק אאדמו"ר זי"ע .במדרש
שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות
איתא' ,והארץ היתה תוהו ובוהו' -אלו
וזה פירש לעבודה זרה :יודע ציד -לצוד
מעשיהן של רשעים' ,ויאמר אלקים יהי אור'
ולרמות את אביו בפיו ,ושואלו אבא היאך
-אלו מעשיהן של צדיקים .אבל איני יודע
מעשרין את המלח ואת התבן ,כסבור אביו
באיזה מהם חפץ הקב"ה .כיון דכתיב "וירא
שהוא מדקדק במצות .וצ"ב.
אלקים את האור כי טוב" ,הוי במעשיהן של
צדיקים .והדברים מפליאים כפשוטן. גם יש להבין ברכת יצחק לעשו ,והיא פלא
שהכל רצה לתת לעשו ,ובכלל לפ"ז לא היה
כה משנת השבוע
דהיינו מה שאמרו חז"ל שכל המועדות הקב"ה מעמיד מלך שגזירותיו קשות כהמן
עתידות בטלות מלבד ימי הפורים .וכן יסד ומבאר בהקדם דברי הגמ' (סנהדרין צז ).רבי
הפייט (יוצר לפ' זכור) ויליף לה מדכתיב אליעזר אומר :אם ישראל עושין תשובה
(אסתר ט:כח) "וזכרם לא יסוף מזרעם" .לפי נגאלין ,ואם לאו אין נגאלין .אמר ליה רבי
שגאולה האחרונה תהיה דוגמת גאולת יהושע ובו' הקב"ה מעמיד להן מלך
פורים -מה התם ע"י גזירותיו של המן חזרו שגזירותיו קשות כהמן ,וישראל עושין
ישראל בתשובה ונגאלו ,כמו שאמרו תשובה ומחזירן למוטב.
חכמים גדולה היתה הסרת טבעת ממ"ח
נביאים וכו' ,כך גאולה העתידה יעמוד וידוע מאמר רבא ,מיחייב איניש לבסומי
שלטון שגזירותיו קשות כהמן וכו' .וכיון בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך
שגאולות הללו דומות זו לזו ,יזכרו הכל מרדכי (מגילה ז .):כי באמת לא רק שגם
לעתיד את ימי הפורים ,ויאמרו כי הגדיל ה' הרשעים יש להם חיות וקיום רק ע"י
לעשות עמנו כאשר עשה עם אבותינו .וזהו הצדיקים ,אלא ביותר מזה ,שדייקא ע"י
שאמר הכתוב 'וזכרם לא יסוף מזרעם', הרשעים מתעוררים בני ישראל לעסוק
עכ"ל .וזה הכל ביאור מעשיהם של רשעים ביותר במצוות ומעשים טובים.
לעורר אותנו לתשובה. וכמו שאמרו בגמרא (שם יד ,).גדולה הסרת
בן ק"כ שנה אנכי היום – טבעת של אחשורוש להמן ,יותר מארבעים
היום מלאו ימי ושנותי ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן
לישראל ,שכולן לא החזירום למוטב ,ואילו
אבל מעשיהם של צדיקים ,אור מעשיהם של
למוטב. החזירתן הטבעת הסרת
צדיקים זה חפץ הקב"ה .וכדברי החיד"א
וכשמתבוננים בזה אין יודעים מי גדול יותר
(דברים אחדים דרוש י"ב לשבת תשובה) ודרך
-ברוך מרדכי או ארור המן ,שהרי להמן היה
הלציי אפשר לומר ,שהי"ל נחת רוח למשה
כח יותר גדול מכל הנביאים והנביאות
רבינו ע"ה מאד על זה .וז"ש ,ויאמר אליהם,
לעורר את ישראל לתשובה.
בן ק"כ שנה אנכי היום ,היום מלאו ימי
ושנותי ,כלומר ,בראות ,שזכיתי שאתם "ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני" (תהלים
כולכם ס' רבוא אוהבי התוכחות ,אמותה ל:ג) .בספר מלא העומר זי"ע מפרש ,כי
הפעם ,היום מלאו ימי ושנותי ,דאין קץ "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" (אסתר
למעלת מזכי לחייבא ,ובפרט לכל ישראל. ד:א) ,שישראל צריכים תשובה ,לזאת סיבב
וכמ"ש בזהר ,דאלו בני נשא ידעי ,הוו רדפי פני הדבר שיתעוררו ויחזרו בתשובה .כמו
בתר חייבא כרדיף בתר חיי. שאיתא בגמ' (מגילה יד' ).גדולה הסרת
טבעת ממ"ח נביאים ,שכולם לא החזירום
וזהו שאמר ,ולמוכיחים ינעם ,דכשמקבלים
בתשובה והסרת טבעת החזירם בתשובה',
התוכחה ,מורה ,דיש יראת שמים במוכיח,
ע"כ.
כי דברים היוצאים מהלב נכנסים בלב,
וא"כ ,יונעם למוכיחים ,כשדבריהם עושים בגאולה העתידה יעמוד שלטון שגזירותיו
פירות ,ועליהם תבוא ברכת טוב בשכר מזכי קשות כהמן
לחייבא: ומצאתי מה שכתב ה'תורת חיים' :נראה
משנת השבוע כו
ועד"ז יצחק אבינו רצה לברך במדתו ,דהיינו ובספר כוכבי אור (ח"ב סי' ע"ג) כתב לבאר
במדה שיהיה מעמיד עליהם מלך כהמן בן דברי המדרש הללו בדרך משל ,לאחד
בנו של עשו וע"י כן יחזרו בתשובה .וזה שעבר עליו רוח רעה ,וחירף וגידף גאון
כוונה שיברך את עשו ,ועי"ז יחזרו בני יעקב וחסיד .וכאשר נחה רוחו וניחם על מה
לתשובה מעשה אבות סימן לבנים .אמנם שעשה וירצה להתנצל ולבקש ממנו מחילה,
יעקב אבינו גנב הברכות ,שהקב"ה רוצה בשום אופן לא יוכל מפני הבושה שיש לו
במעשיהם של צדיקם ויהי אור .וע"ז הסכים לראות פני הגאון ולומר לפניו אנכי חרפתי
יצחק אבינו "ראה ריח בני בני כריח השדה אתכם .ואם ירצה לכוף את טבעו ולילך
אשר ברכו ה'" .וע"ז אמר אח"כ "גם ברוך לבקש מחילה ,הלוא יהיה לו הדבר
יהי'". לשפיכות דמים מפני הבושה .אולם אם
הגאון ישלח שליח מיוחד לבקש שיבוא
וזהו הכוונה ראה פתחו של גיהנום עם עשו,
אליו לבקש מחילה ממנו והוא ימחל לו,
ועל זה קאמר יצחק "ויחרד יצחק חרדה
באופן זה יקל לו הרבה לילך לבקש מחילה
גדולה וגו' מי אפוא גו'" האם יש מי שיחזור
ממנו.
בתשובה באופן כזה ,בדרך הזה לא ישכון
הרבה אור כשיראה פתחו של גיהנום. חייך שבן בנך פותח בתשובה תחילה,
וכדברי התוס' (שבת פ"ח) דכשראו האש שנאמר 'שובה ישראל'
הגדולה הי' צריכה כפיית ההר כגיגית.
והנה בתורה מבואר כי תשובה מועילה,
וכידוע נסיון העושר והעוני .ובנסיון העוני
וע"י תשובה סולח ה' לפושעים .אבל עדיין
לא תרתי תרתי.
יש בושה וכלימה ,כי קודם להושע הנביא
ואולי עד"ז יש לפרש הברכה "ויגדלו לא נמצא בכתוב כי ה' יבקש מהאדם שישוב
הנערים" ,ואי' במדרש שנער מגיע לשנת י"ג אליו ,רק בדרך הודעה כי יש מציאות של
מברך אביו 'ברוך שפטרנו מעונשו של זה'. תשובה ,ומה שאמר הושע מפי הקב"ה
וכן איפסק בטוש"ע (סי' רכ"ג) .ויש לומר "שובה ישראל" הוא דבר חדש ,כי ה' יבקש
דהכוונה כנ"ל שלא יחי' עם יראת העונש מהאדם שישוב אליו ,ונמצא כי השי"ת
אלא מאהבת ה' ,וכמ"ש 'יראי ה' ימאסו', שולח שליח מיוחד לאדם לבקש ממנו
שיתעסק רק באהבת ה'. שישוב אליו ויתחרט לפניו ,וא"כ יש בזה
הקלה גדולה לבוא לה' ולעשות תשובה.
השי"ת ירחם עם עמוסים ויזכור ברית
האיתנים וישפיע טובה לבנים ,בין כך ובין הוא מה שאמרו במדרש :חייך שבן בנך
כך קרוים בנים ,דשנים ורעננים ,עם נחת פותח בתשובה תחילה ,שנאמר 'שובה
ושידוכים משמי מעונים ,ממדת מתנת חנם, ישראל' .כי הוא בשורה ומציאה גדולה אשר
וישועת ה' כהרף עין לשנה בירושלים בבנין ה' יבקש לאדם לבוא לפניו לעשות תשובה,
בית המקדש על ראש ההרים ,זקנים עם והושע הנביא היה הראשון שאמר 'שובה
נערים ,בביאת משיח צדקנו בב"א. ישראל' ,ואח"ב באמת כל הנביאים אמרו
כן ,כמו שנאמר 'שובו בנים שובבים' וכדומה.
כז משנת השבוע
מערכת המשנה
ליקוטים קצרים מתוך שו"ת משנה הלכות ושאר ספרי רבינו הקדוש זי"ע
נערך ע"י הרב מרדכי צבי גינזבורג | אין ללמוד מכאן הלכה למעשה
בכורות נ"ח ע"ב במסגרת דף היומי
להחמיר ולא לשתות חלב רק באופן שיעשו ת"ר "כל אשר יעבור תחת" -פרט לטריפה
עקס־ריי על הבהמות. שאינה עוברת וכו' .הנה בהגהות וחידושי
הרש"ש כתב ,ולי יש דקדוק עצום הא דנקיט
והשיב רבינו דבודאי אין צריך לבדוק
לדרשה זו תיבת 'תחת' הכא ,דהלוא עיקר
הבהמות ע"י עקס־ריי מהא דמבואר בדרכי
הדרשה הוא מ'יעבור' .אשר ע"כ נלענ"ד
משה שהביא מהתשב"ץ בשם ר' יהודה
לפרש עפ"מ שראיתי בדרכי משה (יו"ד סי'
החסיד דיש להעביר למשמש היד ע"ג בהמה
ל"ה בראשו) בשם התשב"ץ מש"כ בשם הר"י
בעודה חי ,ואם תשפיל לארץ תחת ידו ודאי
חסיד שיש להעביר [ולמשמש] היד ע"ג
כשירה ,ואם לאו טריפה.
בהמה [בעודה חיה] ,אם תשפיל לארץ תחת
ולכאורה מאחר שיש לן אופן קל לברר ידו ודאי כשרה [ואם לאו טרפה ,ונתתי בו
כשרות הבהמה מחיים ,א"כ למה לא תיקנו סימן "לב נשבר ונדכה וגו'" (תהלים נא:יט),
קודם חליבת הבהמה שישימו היד על גב "ושפל רוח להחיות" (ישעי' נז:טו)] .וזהו כוונת
הבהמה בכל יום קודם החליבה ,או עכ"פ הברייתא 'כל אשר יעבור תחת' פרט לטרפה,
פעם אחת בשנה .אלא נראה דלא רצו ליכנס שאינה עוברת תחת.
בדברים אלו כלל ,ושתו חלב משום דסמכינן
הנה נשאל לרבינו (שו"ת משנה הלכות חט"ז
על הרוב ,דרוב בהמות כשירות.
סי' ק"ל) מבני כולל בבני ברק ,היות כי ההיתר
ועוד כתב רבינו לפ"מ שכתבו האחרונים (עי' של שתיית חלב הוא משום דסמכינן ארוב,
יו"ד סי' פ"ז וברע"א שם) דבחלב בן פקועה דרוב בהמות כשירות הן ,ולכן אם מצא לאחר
ליכא משום בשר בחלב ,וגם ליכא איסור השחיטה שנטרפה הבהמה ,החלב נפסל
טריפות .א"כ למה לן לסמוך על הרוב ,הלוא למפרע.
בידינו לגדל עדרים עדרים של בני פקועות
א"כ בזמן הזה שנתרבו הטריפות בבהמות
ויפתרו את כל הבעיות של טריפות ואכילת
האיך סומכין לשתות חלב ,ובפרט כי בזמן
ושתיית חלב מספק טריפה ,ולסמוך על רוב
הזה אפשר לבדוק הבהמות בחייהם ע"י
בהמות כשירות .אלא משום דלא עשו כן
עקס־ריי מאשין אם יש להם סירכות ואפשר
רואים דאין צריכין להחמיר ,וכל המוסיף
דלהרוצה להחמיר על עצמו עכ"פ יש מקום
גורע .וע"ע בתוך התשובה.
משנת השבוע כח
שיעורי הלכה
יום ב' פ' לך לך תשפ"ב לפ"ק
הלכות קידושין – אהע"ז סי' ס"ב
נחשבים לפנים חדשות .וז"ל (פ"ב מהל' פנים חדשות לברך שבע ברכות
ברכות ה"ט-ה"י)" ,בבית חתנים מברכין שו"ע ס"ז "ברכה זו שמוסיפים בבית
ברכת חתנים וכו' ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא ברכה אחרונה מז' ברכות שהיא
חתנים וכו' .במה דברים אמורים ,כשהיו ברכת אשר ברא וכו' .במה דברים אמורים
האוכלין הם שעמדו בברכת נישואין ושמעו כשהיו האוכלים הם שעמדו בברכת
הברכות .אבל אם היו האוכלין אחרים שלא הנישואין ושמעו הברכות .אבל אם היו
שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין, האוכלים אחרים שלא שמעו ברכת נישואין,
מברכין בשבילם אחר ברכת המזון שבע בשעת נישואין מברכין בשבילם אחר ברכת
ברכות ,כדרך שמברכין בשעת נישואין". המזון ז' ברכות כדרך שמברכין בשעת
והוא דעה הראשונה שהביא המחבר. נישואין ,והוא שיהיו י' וחתן מן המנין .ויש
רא"ש :גם מי שהי' בחופה אומרים שאפילו היו בשעת החופה ושמעו
אם לא היה בסעודה נחשב כפנים חדשות הברכות ,אם לא אכלו שם עד עתה מקרי
ואילו הרא"ש סובר שזמן הקובע לפנים 'פנים חדשות' ומברכים בשבילם ז' ברכות
חדשות הוא שעת הסעודה ,כמבואר אחר ברכת המזון ,וכן פשט המנהג".
בדבריו (כתובות פ"א סי' י"ג) "ת"ר ברכת מקור הדין הוא במסכת כתובות (ז" ,):תנו
חתנים כל שבעה ,אמר רבי יהודה והוא רבנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל
שבאו פנים חדשות שלא אכלו עד עתה, שבעה .אמר רב יהודה והוא שבאו פנים
אפילו היו שם בשעת החופה .ושמעו חדשות וכו'" .ונחלקו הראשונים בהך דינא
הברכות עדיין יכולים להיות פנים חדשות דפנים חדשות ,אם צריך פנים חדשות שלא
ומברכים בשבילם שבע ברכות" .והוא היו אף בשעת החופה ,או שצריך פנים
שיטת היש אומרים שהביא המחבר ,וכתב חדשות שלא היו בשעת הסעודה.
שכן פשט המנהג.
רמב"ם :אם היו בחופה ושמעו הברכות
*** אינם נחשבים לפנים חדשות
פנים חדשות בשבת הרמב"ם סובר דאלו האנשים שהיו בשעת
שו"ע ס"ח" ,וי"א דשבת וכו' הוי כפנים החופה בלבד ושמעו הז' ברכות כבר אינם
כט משנת השבוע
שהקדושה מוספת והולכת וכבוד יום עדיף חדשות בסעודת הלילה ושחרית ,אבל לא
מכבוד לילה והי' ראוי לקדש ביום על בסעודה שלישית ,וכן פשט המנהג .הג"ה
תוספת קדושתו ,ונהי דאי קדיש בכניסתו ועכשיו נהגו במדינות אלו לברך ז' ברכות
סגי לכל מה שמוסיף והולך ,ומ"מ מדרבנן בסעודה ג' ,ואפשר משום דרגילים לבוא
תיקנו עכ"פ קידושא רבא לתוספת קידוש פנים חדשות ,וי"א מטעם דרגילין לדרוש
היום. והדרשה הוי כפנים חדשות".
ויש מאנשי מעשה מדקדקין לברך על הכוס ראשונים :עצם השבת הוי פנים חדשות
גם בסעודה ג' משום תוספת קדושה ,ונהי הטעם שאין צריך פנים חדשות בשבת מפני
דלא חייבה תורה בכל אלו מ"מ מי שלא שסומכין על המדרש מזמור שיר ליום
קידש בלילה ומקדש ביום איננו רק תשלומין השבת אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן.
כי על שינוי קדושה הנכנסת עכשיו ג"כ ובכמה ראשונים (מחזור ויטרי סי' תע"ב,
ב
מברך ,עכ"ד .ונמצא לפי דבריו שגם בשבת כל בו סי' כ"ה ,ועוד) משמע שעצם יום
א
שחרית הוי השבת פנים חדשות מחדש כיון השבת הוי פנים חדשות.
שיש בה עוד תוספת קדושת שבת.
ויש להקשות שגם אם עצם השבת הוי פנים
סימוכין לדבריו מדברי המכילתא חדשות ,אבל כיון שכבר בירכו שבע ברכות
ומצאתי סמך לדבריו מהמכילתא (פ' כי בסעודת ליל שבת אם כן כבר היה השבת
תשא א') "מחלליה מות יומת ,למה נאמר, כפנים חדשות ובסעודת שחרית לכאורה
לפי שהוא אומר כל העושה מלאכה ביום יצטרכו פנים חדשות אחרות.
השבת וכו' אין לי אלא אזהרה ועונש על ע"פ החתם סופר :מי שלא קידש בלילה
מלאכת היום ,עונש ואזהרה על מלאכת ומקדש ביום אינו מדין תשלומין
הלילה מנין תלמוד לומר מחלליה מות יומת ונראה לבאר ע"פ מ"ש בשו"ת חתם סופר
וכו'" .הרי שצריך לימוד מיוחד על הלילה, (או"ח סי' י"ז) לבאר הדין שגם מי שבמזיד
ולא סגי במה שיש לימוד על המלאכה של לא קידש בליל שבת מקדש ביום ,דכיון
א
אמנם יש ראשונים שמפרשים שהפנים חדשות שיש בשבת הוא מחמת מה שמרבים בסעודה לכבוד
השבת ,ראה מה שהרחבנו בדבריהם בגליון משנת השבוע.
ב
ובהקדם דבריו נתתי טעם לשבח למה שנהוג שכשאחד מברך את חבירו 'א גוטען טאג' ,עונה לו
'א גוטען טאג און א גוט יאר' ,שמוסיף לברכו בברכה מרובה[ .וכתבו המפרשים שמהאי טעמא נהג
ר' יוחנן שמעולם לא הקדימו אדם לומר לו שלום ,ואפילו נכרי שבשוק (ברכות יז .).והוא בכדי שלא
יצטרך לענות לו בכפילה עם תוספת ברכה (ע"ש הגהות יעב"ץ)].
ואילו בשבת עונים 'א גוט שבת' בלי שום תוספת ברכה .ובאמת שכ"ק חו"ז האמרי מנחם מאלכסנדר
זצוק"ל היה עונה 'א גוט שבת א גוט יאהר' ,אבל מנהג העולם לענות בלי תוספת ברכה .ולפי החתם
סופר הנ"ל שבכל רגע בשבת יש יותר תוספת קדושה ,א"כ ממילא כשעונים 'א גוט שבת' ,הרי זה
כבר ברכה יותר גדולה ,ולהראות זה נמנעו מלהוסיף ברכה אחרת בשבת.
משנת השבוע ל
בסעודת הלילה והבוקר לא חששו יום השבת ,כיון שיש בה תוספת קדושה
כיון שעדיין לא השלימו ק' ברכות יותר מליל שבת לכן אי אפשר ללמוד ממנה.
ומה שלא חששו לכך בסעודת הלילה
בס"ג אין מברכים בלי פנים חדשות
והבוקר י"ל ע"פ שיטת השל"ה (מס' שבת מחשש ברכה לבטלה
פ' נר מצוה ד"ה אסור) שמותר לגרום
אלא שלפי דברינו יש להבין למה בסעודה
ברכה שאינה צריכה להשלים המאה ברכות
שלישית צריך פנים חדשות ,ואפשר כיון שיש
(ועי' מג"א סי' רט"ו סק"ו שחולק עליו).
שיטות בראשונים שאין צריך פת בסעודה
וא"כ יש לומר אשר בסעודת הלילה ג' ,ועוד כיון שלפי שיטת הרא"ש מברכין ז'
ושחרית שבדרך כלל עדיין לא השלימו ברכות רק כשמרבין בסעודה ,ובסעודה ג'
המאה ברכות ,לכך לא חששו לשיטת ששבעים מסעודת הבוקר עכ"פ ריבוי
הרמב"ם אולי היא ברכה לבטלה .אבל סעודה אין כאן ,ולכן אין מברכים ז' ברכות.
בסעודה שלישית שבדרך כלל כבר השלימו
ואפילו שלפי שיטת הרמב"ם מברכים ז'
המאה ברכות ,מאכילת פירות ,ומשמיעת
ג ברכות כשיש אחד שלא שמע עדיין ,ואינו
ברכות העולים לתורה וברכות ההפטרה,
תלוי בסעודה ,כמו שמבאר שיטתו בשו"ת
משום הכי חששו לעשות איזה פנים חדשות
מים עמוקים (סי' מ"ו) שלא אמרו לעולם
או דרשה שהוא כפנים חדשות שלא יהי'
לברך ז' ברכות אלא כדי שישמעו אותם מי
ברכה לבטלה.
שלא שמעם בשעת הברכה .מכל מקום
*** לחשוש לברכה לבטלה לפי שיטת הרא"ש
שהשמחה במעונו משום הכי אין מברכים.
שו"ע סי"ג "הסועד בבית חתנים
ג
"האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו וגו'" (שיה"ש ח:יב) .ברוקח יש רמז נאה על ענין המאה
ברכות .דהנה על כל ברכה יו"ד זהובים שכר ,כדאמרינן (חולין פז ,).הרי למאה ברכות אלף זהובים –
'האלף לך שלמה'.
והגה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלושבורג זי"ע הוסיף לפרש לפ"ז סיפא דהאי קרא "ומאתים לנוטרים
את פריו" .ונדרש גם לפסוק אחריו הסמוך ונראה עמו ,דהנה לפי החשבון מאה ברכות בכל יום
חסרים ביום השבת עשרים ברכות .ואמרו חז"ל (מנחות מג ):דממלא להו באספרמקי ומגדים ,פירוש
מיני פירות ומיני בשמים .עוד כתבו הפוסקים דמנין הקרואים העולים בשבת שמברכין לפניהם ולאחריהם
ויתר הצי בור מכוונים ועונים אחריהם אמן גם בזה משלימין מאה ברכות (עיין ב"י או"ח סי' מ"ו).
ועתה הבט נא וראה המתקת הכתובים' :האלף לך שלמה' ,היינו מק' ברכות בכל יום לכל ברכה
עשרה כמ"ש הרוקח' ,ומאתים' ,ר"ל אותן עשרים ברכות החסרים בשבת שעולים למנין מאתים
עשרים פעמים עשרה' ,לנוטרים את פריו' יכולים למלאות בפירות ומיני מגדים .גם יש עוד תקנה
אחרת' ,היושבת [כנסת ישראל] בגנים' -בבתי כנסיות ,כדאמרו רז"ל במ"ר במקומו בגנים אלו בתי
כנסיות' ,חברים מקשיבים לקולך השמיעני' ,שמכוונים לצאת בברכות ששומעים מחבריהם בשעה
שעולים לקרות בתורה והם עונים אמן ,גם בזה ממלאים מאה ברכות.
לא משנת השבוע
שבעה רקיעין הן וכו' מעון שבו מלאכי נשואין בצורכי להתעסק משיתחילו
השרת אומרים שירה ,והשירה הוא ולהכינה עד שלשים יום אחר הנשואין
השמחה לפני המקום כדכתיב החדלתי את מברך נברך שהשמחה במעונו שאכלנו משלו
תירושי המשמח אלקים ואנשים [ומכאן אם היה י' מברך נברך אלקינו שהשמחה
דרשו (ברכות לה ).שאין אומרים שירה אלא במעונו וכו' והם עונים ברוך אלקינו
על היין] לפיכך אומרים שהשמחה במעונו. שהשמחה וכו' וכן סעודה שעושים אותה
במעונו הוא רמז לעולם הנועם אחר הנשואין מחמת הנשואין עד שנים
שהוא עולם התשובה עשר חודש מברך שהשמחה במעונו,
ובאופן אחר יש לפרש מה שאומרים והאידנא ערבה כל שמחה ואין אומרים
'במעונו' ,על פי מה שאמרו חז"ל חתן שהשמחה במעונו אלא בז' ימי המשתה".
מוחלין לו על כל עונותיו ,ובס' דגל מחנה שמחת חתן וכלה מעורר שמחה במעונו
לכל גם שמוחלים מבואר אפרים הטעם שאומרים שהשמחה במעונו ,כתב
השושבינים והמסובים ,וענין תשובה הוא בהגהות שבס' המנהגים (להרי"א טירנא)
מעולם הבינה ,והוא ענין נועם כדאי' דמצוה שכתוב בה שמחה ,כגון ברכת חתנים
ש'ויהי נועם ה' אלקינו' הוא עולם הבינה. דכתיב בה קול ששון וקול שמחה ,מברכין
ובשבת אומרים תפלה למשה איש האלקים פירשו ובספרים במעונו. שהשמחה
וגו' מעון אתה היית לנו' ,מעון' הוא שאומרים שהשמחה כיון ששמחת חתן וכלה
אותיות 'נועם' ,ואי' בזוה"ק ששבת הוא ד
הוא מעורר השמחה למעלה במעונו.
בחינת נועם.
שהשמחה במעונו כלפי השי"ת
ולכן כל השומר שבת מוחלין לו על כל שעוז וחדוה במקומו
עונותיו ,כיון שנועם הוא מעולם הבינה ופירוש שהשמחה במעונו ,כתב בשטמ"ק
שהיא תשובה ,וזהו שהשמחה במעונו הוא בשם תלמידי רבינו יונה ,דלשון ברכה זו
עולם הנועם (אתוון דדין כאתוון דדין) הוא כלפי הבורא ב"ה ור"ל נברך לבורא
שהוא עולם התשובה ,שבהתעוררות שהשמחה שלימה במעון שלו שאין לפניו לא
השמחה באותו עולם מוחלין לכל אחד עצב ולא דאגה.
עונותיו. במעונו הוא מעון
סעודת ש"ב שנמשכה לליל ח' שבו מלאכי השרת אומרים שירה
א"ל שהשמחה במעונו אבל א"א לברך ש"ב ומה שאומרים 'במעונו' פי' הראשונים
והאידנא ערבה כל שמחה ,ר"ל אחר חורבן שהוא על פי מה שאמרו במס' חגיגה (יב):
ד
כמ"ש בשפת אמת (ליקוטים לנישואין) כי שמחת חתן מעורר שמחה במעונו .וכך ברא יוצר השי"ת,
שיתעורר שמחה במעונו ע"י החתן והכלה ,ובזה משמח החתן שזוכה לעורר למעלה שמחה.
משנת השבוע לב
והגם שבסקווירא המנהג הוא שגם בכי ביהמ"ק ,ואין אומרים שהשמחה במעונו
האי גוונא אומרים שבע ברכות .אבל מי אלא בשבעת ימי המשתה .ובסעודה שנמשכה
שאין לו את המנהג הזה מבית אבותיו צריך מיום שביעי לליל שמיני כ' בגנת ורדים
לנהוג על פי ההלכה הפשוטה ,ולא לברך (או"ח כלל א' סי' כ"ח) שאפשר להקל לומר
שבע ברכות אם נמשכה הסעודה לליל שהשמחה במעונו .אבל שבע ברכות אי
שמיני. אפשר לומר כשנמשך הסעודה לליל שמיני.
ומי שילמוד במשנה הלכות
אי"ה אם יהי' לי זכות בעוה"ב
אשתדל להתפלל בעדו
מהקדמת שו"ת משנ"ה מהד' תשס"ט
לג משנת השבוע
ניצוצי הדף
בכורות מ"ז ע"א
הש"ס (יבמות סב ).מביא דברי הטורי אבן בשו"ע (אהע"ז סי' א' סע' ד') היו לו בנים
שהקשה מהגמרא ר"ה ,דמבואר שאם קיים ונתגייר הוא והם ,קיים המצוה זו .כן הוא
מצוה כשהוא שוטה ,לא יצא ידי חובתו. דעת הרמב"ם והטור .ותוס' ומהרי"ל ס"ל
וא"כ אמאי קיים המצוה כשהיו לו בנים דאפי' לא נתגיירו בניו נמי קיים פו"ר (עי'
בגיותו ונתגיירו ,הרי עשה את מעשה חלקת מחוקק ובית שמואל שם) .ויל"ע באם
המצוה בזמן היותו פטור מן המצוות. בניו לא נתגיירו אבל בני בניו נתגיירו ,אם
קיים פ"ו .די"ל כמו גבי מתו בניו והניחו בן
ועיין במנחת חינוך הנ"ל (מצוה א' סק"ב)
ובת קיים פ"ו ,וה"נ לא שנא .או דילמא
שכתב לחקור ,אם מצות פריה ורביה היא
דהכא גרע ,דכיון דבניו לא נתגיירו עמו פקע
במעשה המצוה ,כשאחר כן הוברר שהיה זה
יחס בני בניו אליו ,וצ"ע.
מעשה של פריה ורביה ,כמו זורע בשבת
דאינו חייב עד שנשתרש .או שהמצוה בטורי אבן (ר"ה דף כ"ח) הקשה דאיך יצא
מתקיימת כשיש לו בן ,ומעשה המצוה אינו בבנים שהיו לו בהיותו עכו"ם ,והרי אין
אלא הכשר הכרחי .ולא דמי ללולב דמעשה עכו"ם מצווה אפ"ו .וכתב ההוא משום
המצוה נעשה מיד ,ואין לה משך זמן כלל. המצוה הוא על מצות שבת ,עיי"ש .ובמנחת
ולפ"ז י"ל דמש"ה אם היו לו בנים בגיותו חינוך (מצוה א' ס"ב) כתב דעיקר קיום מצות
ונתגייר ,מקיים מצות פריה ורביה ,דמעשה פ"ו הוא בהא דיש לו בנים ,ומעשה הביאה
המצוה אינה אלא הכשר. אינה אלא הכשר מצוה בלבד .וכיון דיש לו
בנים עתה בגירותו ומתייחסים אחריו ,שפיר
אולם התוס' (ב"ב יג .ד"ה כופין) כתבו על מה
קיים המצוה ,עיי"ש.
שאמרו בגמרא (חגיגה ב ):מי שחציו עבד
וכו' והא יבוא עשה דפריה ורביה וידחה לא אך עדיין צריכים אנו לדברי הטו"א ,דהרי
תעשה ד'לא יהיה קדש' .ותירצו ,דבעידנא לשון התוס' הוא כיון דבגיותו קיים ,הרי
דמיעקרא לאו לא מקיים לעשה ,דבשעת דסמכו הא דזרעו מיוחס אחריו אהא דקיים
העראה עוקר הלאו ,ואילו מצות פריה ורביה המצוה בהיותו עכו"ם .וע"כ צ"ל דכוונתם
מקיים בגמר הביאה .ומבואר דמצות פריה למצות שבת לפי מה דכתבו האחרונים
ורביה מתקיימת במעשה המצוה .וכן משמע דעכו"ם אינו מצוות על פר"ו (יעויין
מרש"י (פסחים עב .):וכן משמע מהר"ן (שם במהרש"א ריש חגיגה ,משל"מ פ"ט מהל' מלכים
ז ).שהקשה ,אמאי אין מברכים על פריה סק"ב ,א"מ סי' א' סק"ב ,מנ"ח שם ,ועוד).
ורביה .ותירץ ,דיש בזה משום 'לא יראה בך
וביותר אי הביאה הוה הכשר מצוה או עצם
ערות דבר' .ומשמע דבלא זה יכול לברך.
המצוה מצינו מחלוקת .ובענין היו לו בנים
ומוכח דבזה מקיים המצוה.
בגיותו וכו' ,הנה בשו"ע (אהע"ז סי' א' סע' ז')
והנה ז"ל הלבוש (שם סק"ז) גר שהיו לו בנים פסק דקיים מצות פריה ורביה .ובגליון
משנת השבוע לד
הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה ,לא שהקב"ה בגיותו ,ונתגייר הוא ובניו ובנותיו -הרי זה
אמר כן לנביאים שלפניו .כגון זה ,שאין אנו קיים פ"ו ,שגם בגיותו יש להם יחם
אוכלין אבר מן החי ,אינו מפני שהקב"ה ומתייחסים אחריו ,שנא' "בלאדן בן
אסר אותו לנח ,אלא לפי שמשה אסר עלינו בלאדן" (מ"ב כ:יב ,ישעי' לט:א) .הרי שיחסו
אבר מן החי במה שצוה בסיני שיתקיים אחר אביו ,וגם עתה עודן בניו הם .אבל אם
איסור אבר מן החי כו' .הלא תראה מה לא נתגיירו בניו לא קיים ,דכיון שהוא
שאמרו תרי"ג מצות נאמרו לו למשה מסיני ישראל והם גויים אינם נקראים בניו וכו'.
וכל אלו מכלל המצות ,ע"כ. עבד שהיו לו וכו' לא קיים ,שאינם
מתייחסים אחריו אפי' בעבדותו ,דכתיב
וכ"כ הרא"מ בריש בראשית ,ועי' מל"מ
"שבו לכם פה עם החמור" (בראשית כב:ה)
(הל' מלכים פ"י סוה"ז) ,ועיין לזה"ק בשו"ת א
וכו' ,עיי"ש.
בית שערים (סי' ק"י) ,ועיין כמה פעמים בזה
בשו"ת משנה הלכות (ח"י סי' ר"נ ש"ו). והנה בגמ' (סנהדרין נט ).דאמר רבי יוסי ברבי
ולפ"ז גם מצות פו"ר דלא נשנית בסיני, חנינא :כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית
היינו דלא נתפרש ציווי זה בתורה שבכתב, בסיני -לזה ולזה נאמרה .לבני נח ולא נשנית
אבל מ"מ הקב"ה ציוה אותנו במצוה זו ע"י בסיני -לישראל נאמרה ולא לבני נח .ואנו
משה רבינו במעמד הר סיני. אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דרבי יהודה.
ופרש"י ,וכל שלא נשנית בסיני נאמרה
ובס' בפקודיך אתבונן (מצות א') כתב
לישראל ולא לבני נח .מסיני ואילך ,אע"ג
בפשוטו היה נראה יותר כצד הראשון ,דהרי
דעד סיני נצטוו עליה כו' ,ישראל שיצאו
חזינן דמה שנתגיירו אינו היחוס לגבי פו"ר,
לקדושה עמדו באיסורן ,אבל נכרים נטלן
אלא דיש חסרון בלא נתגיירו גם הם עמו,
מהן כו' ,עי"ש.
דא"א לקיים המצוה בבן גוי .וא"כ י"ל דכיון
דבני בניו נתגיירו ,שוב יש לו בנים כשרים ומבואר (שם ע"ב) דמצות פריה ורביה
לצאת בהן ידי פו"ר ,ולית לן במה שאביהם נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני ,ולפיכך
לא נתגייר ,דלא גרע ממתו דאינו מקיים עוד אף ב"נ היו מצווים במצות פו"ר עד מתן
פ"ו בבנים אלו רק בבנים שנולדו מבניו .וכן תורה ,אך ממתן תורה תו אין ב"נ מצווים על
כאן הוא מקיים המצוה מעיקרא בבני בניו. פו"ר אלא ישראל.
אך באמת נראה דזה תלי במה שנידון באורך ולכאורה הי' נראה לפ"ז דציווי בני ישראל
בשערי תורה אם הא דמקיים המצוה בבני במצות פו"ר הוא ממה שאמר הקב"ה כן
בניו ,היינו משום שהם במקום בניו ,דלצד זה לאדם הראשון ולנח ,דהא לא נשנה ציווי זה
שפיר י"ל דגם הכא יוצא .אכן למה שכתבנו לישראל במתן תורה .אך הרמב"ם (פיה"מ
שם דמוכח יותר דעיקר קיום המצוה הוא בבניו, חולין ק ):כ' שכל מה שאנו מרחיקים או
ורק דתנאי הוא הדבר שישאר מהם זרע ,דאז עושים היום ,אין אנו עושים אלא במצות
א
ולפי דברי הלבוש היינו יכולים לחדש ,דהיות בניו של אדם נקרא מעשה ידיו ,וא"כ היות דלגבי
גוי ג"כ נקראים בניו והוה מעשה ידיו .וא"כ כאשר מגייר עצמו ,מגייר ג"כ מעשי ידיו עמו ,וכמ"ש
השם משמואל שגר שנתגייר גם כליו נתגיירו עמו ואינו צריך טבילה .הגם כי נחלקו עליו הפוסקים,
מ"מ לגבי מעשי ידיו שנתגיירו עמו נוכל לומר דנכלל בגירות בניו.
לה משנת השבוע
יקיים מצות פר"ו ,דאז אינו בר חיובא אלא אף דמתו מקיים המצוה בהם ע"י בני בניו
במצות לשבת ,וכעת שנתגייר יקיים מצות שנשארו מבניו ,א"כ י"ל דהכא דבניו עצמם
פרו ורבו שאז לא היה בר חיובא בחלק זה לא נתגיירו ובהם אינו מקיים פו"ר ,דתו אינו
מהמצוה. מקיים המצוה גם בבני בניהם ,וצ"ע.
ועיקר ראיית המנ"ח צ"ב ממה שהוכיח ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דר"י.
מהא דהיו לו בנים ומתו ,דלא קיים מצות דעת היד רמ"ה דה"ה פריה ורביה ,דלא
פ"ו במעשה הביאה אלא רק בעצם מציאות נשנית בסיני אלא משום דצריך מנין אחר
הבנים ,דהרי שפיר איכא למימר דמעשה להתירו .וא"כ קודם מתן תורה היה נוהג
הביאה היא מעשה מצוה דפ"ו .אלא כיון לכל בני נח ואח"כ רק לישראל .אבל התוס'
שלבסוף מתו נמצא שלא יישב את העולם. (חגיגה ב ):כתבו ,דפו"ר אכולהו בני נח
דהרי גם אי נימא דמציאות הבנים היא קיום כתיב .ועי' מהרש"א (שם) שהק' דמוכח
המצוה ,א"כ תיקשי שהרי לבסוף מתו ,וא"כ מסוגיין דלאחר מתן תורה נוהג רק בישראל.
נמצא שאין כאן פ"ו .אלא ע"כ כיון דעד ותי' הטורי אבן (שם) דכוונת תוס' הוא
השתא היו חיים ,הרי קיים המצוה .ה"נ משום דנצטוו בני נח קודם מ"ת .א"כ אחר
אפשר לומר לגבי הביאה ,כיון שע"י ביאה מ"ת לא פקע החיוב מעבדים שיש להם
זו יישב את העולם ,הרי הוא קיים מצוה עד קדושה שנצטוו בהרבה מצוות.
שמתו.
וכעין מה שכתב המאירי (יבמות סב ).שביאר
ואמנם הגרא"ו בקובץ הערות (סי' ס"ט אות דעת רבי יוחנן שגוי שהיו לו בנים ונתגייר
כ"ו) כתב לחלוק על המנ"ח ולישב דברי קיים פריה ורביה .וזה לשונו ,יראה מסוגיא
התוס' הנ"ל ,ותו"ד הם דאף דקיום המצוה זו שבני נח מצווים בפריה ורביה ,וכדקאמר
הוא רק בלידת הבנים ,מ"מ מה שמוטל על דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו ,ע"כ.
האדם לעשות הוא הביאה ,דהלידה באה וכבר תמה משנה למלך (פ"י מהל' מלכים ה"ז)
אח"כ בידי שמים .וא"כ נמצא דמעשה על דברי התוס' (חגיגה ב :ד"ה לא תהו)
הביאה ,הגם שאינו קיום המצוה כיון שכתבו דעבדים כנענים חייבים בפרו ורבו
שעדיין לא נולד ,מ"מ ודאי דהוי מעשה דאכולהו בני נח כתיב .ועוד שבירושלמי
מצוה .אך העראה אינו מגוף המצוה אלא רק אמרו שכל המחוייב בפריה ורביה אסור
הכשר מצוה ,והארכנו מזה במקום אחר לישא אשה במועד ,ולפיכך עבד אסור לישא
ואכמ"ל כעת. במועד ,ע"ש.
והנה זה"ק בשו"ת בית שערים (חיו"ד סי' והנה לפ"מ שכתבנו מדברי התוס' דבגמר
ק"י) כתב ,ולפמ"ש יש לחדש עוד דתוס' ביאה מקיים מצוה פרו ורבו [ואנחנו לא
ורמב"ם לשיטתיהו אזלי .דבחולין (ק ):א"ל נעיין בזה בדוקא אם אח"כ נולד מזה זרע
בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו .ופירש"י של קיימא] ,מ"מ בזה לקיים מצות לשבת
שלא הוזהרו כלל עד סיני ,אלא לאחר בודאי דוקא כשנולד כבר ילד בר קיימא.
שהוזהרו בסיני נכתב במקומו להודיע על ולפ"ז אם נאמר דבן נח מצווה רק על מצות
איזה מעשה הוזהרו ,עיין שם. לשבת ,מ"מ על מצות פרו ורבו אינו בר
חיובא .ולפ"ז יקשה קושית הטו"א איך
אבל הרמב"ם בפיה"מ כתב ,מה שאמר
משנת השבוע לו
שפיר כתבו (חולין ק"ג) דאמה"ח הוי איסור מסיני נאסר וכו' שכל מה שאנו מרחיקים או
מוסיף משום דמוסיף איסור לב"נ כיון דהוי עושים היום אין אנו עושין אלא במצות
משם אחד ,עכ"ד. הקב"ה ע"י מרע"ה ,לא מפני שהקב"ה אמר
זה לנביאים שלפניו ,כגון זה שאין אנו
ולפי דבריו יש להבין ג"כ דברי התוס'
אוכלין אמה"ח אינו מפני שהקב"ה אסרו
דבאמת לשי' התוס' נמשך פרו ורבו
לנח ,אלא לפי שמשה אסר עלינו אמה"ח
לישראל מכח המצוה שהיה לבן נח ,וא"כ
במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אמה"ח
גם כן שנתגיירו בניו עצמו נמשך המצוה
וכו' .מבואר דמה שאסור לישראל אמה"ח
מקודם ואינו מיקרי אינו בר חיובא כי הוא
אינו מקרא ד"אך בשר בנפשו" (בראשית
משם אחד ,ואפילו אם לא נתגיירו בניו עמו
ט:ד) וכו' שנאמר לנח ,רק משום "ולא תאכל
ג"כ לשיטת התוס' דהוה מצוה משם אחד,
הנפש עם הבשר" (דברים יב:כג) שנאמר
ומשו"ה יצא מצות פרו ורבו משא"כ לדעת
למשה בסיני.
הרמב"ם צריך שיגיירו בניו עם שהרי אינו
משם אחד ,ומשו"ה צריך שיתגיירו בניו ומעתה נ"ל דאם מתרין בו שלא יאכל
עמו ,אמנם להרמב"ם קושית הטו"א אמה"ח ,צריכין להתרות בו משום 'ולא
והמנ"ח דהרי אז אינו בר חיובא בזה צ"ב. תאכל הנפש עם הבשר' .ואם התרו בו משום
'אך בשר בנפשו' אינו חייב מלקות ,דאין
בירושלמי (כט ).בני בנים מה הן ,ר"מ אמר
איסור לישראל כלל מצד מקרא זה ,רק
בני בנים שכאן הוא בנים של הלן .רי"א בני
משום מקרא ולאו הנאמר בסיני.
בנים אינן כבנים .ר"ש בריה דר"י בון ור'
מתניה הוון יתבין סברין מימר הוא בני בנים ולפ"ז מיושב קושית פר"ח דלא מקרי איסור
שכאן הוא בני בנים של הלן א"ל ר"י בר' בון מוסיף רק אם האיסור שחל על האיסור כבר
בני בנים קפצה עליהן ירושה של תורה. הוא משם אחד עם מה שמוסיף ,כגון א"א
שפרסה נדה ,מיגו דחל איסור נדה לגבי
ומבאר הקרבן העדה בביאורו השני ,הואיל
בעלה ,חל נמי לגבי אחרים על איסור א"א
ובני בנים יורשים את הזקן ,ה"נ חייב הזקן
משום מוסיף .עיין רש"י (יבמות נ"ד) דשם
במזונותם .וא"ל ר"י דהתם הטעם כיון דבני
איסור נדה הוא אחד לגבי בעלה ולגבי
בנים יורשים מן התורה ,אבל מזון בניו
אחרים .אבל כאן איך נאמר מיגו דחל לאו
הקטנים אינו אלא מדרבנן ,ואפש"ל שהזקן
ד'אך בשר בנפשו' לגבי ב"נ חל נמי לאו
פטור .ובנפ"מ מבאר עוד דלגבי ירושה
ד'לא תאכל הנפש עם הבשר' לגבי ישראל,
שאני ,שהן באין תחת אביהן ,משא"כ גבי
הא שם לאו אחר הוא ,שאינו לגבי ב"נ ולאו
מזונות דלאו מן הדין הוא אלא מתקנת
דב"נ אינו בישראל -זה לא מקרי איסור
חכמים ,ולא תיקנו אלא בבניו.
מוסיף ,וא"ש:
צל"ע מהו הקורבה שיש לאבי אב על בן
אך תוס' לא ס"ל כפירוש הרמב"ם רק
בנו ,אי דינו כאב או לא לגבי שאר דיני
כפירש"י הנ"ל .וא"כ ס"ל דכל מצוה
התורה ,כגון לגבי כיבוד אבי אב .והנה בגמ'
שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני ,לזה ולזה
(מכות י ).אי' ,תני חדא אב שהרג בנו ,נעשה
נאמרה ,ותרי לאוי שייכי בין בישראל בין
לו גואל הדם .ותניא אידך אין בנו נעשה לו
בב"נ ,ואין נפ"מ מאיזה מקרא מתרין אותו,
גואל הדם וכו' לא קשיא ,הא בבנו הא בבן
לז משנת השבוע
רשב"ם (ב"ב קמ"ג) ע"ש .וראה עוד שדי בנו .וברש"י כתב ,והא דתניא בנו נעשה לו
חמד (פאת השדה ,כללים מערכה הב' סי' י"ח) גואל הדם ,בבנו של הרוג קאמר שהוא בן
שכתב דכ"כ גם כן המהרש"א (חא"ג שילהי בנו של רוצח ,ואינו מוזהר על כבודו.
מס' סוטה מט ).בההיא דא"ל לאו ברך אנא.
ובמהר"ץ חיות הביא דביו"ד (סי' ר"מ סע'
מיהו שלמים וכן רבים חולקים על סברת
כ"ד) מבואר ברמ"א דחייב אדם בכבוד אבי
רבינו מהרי"ק ,וסוברים דלכל דבר אמרו בני
אביו .והט"ז כתב ,נעלם מהחלוקים וסוברים
בנים הם כבנים ,וחייב בכבוד אבי אביו (עי'
דאין אדם חייב בכיבוד אבי אביו ,דברי
ביו"ד סוף סי' ר"מ) ,עכ"ד .וע"ע שם שהאריך
רש"י עה"פ "ויזבח זבחים לאלקי אביו
בענין זה מאוד.
יצחק" (בראשית מו:א) .והיינו דשם משמע
וע"ש שהביא דברי האהל יעקב ,והאריך ברש"י דחייב אדם בכבוד אבי אביו ,דכתב
שזה מחלוקת גדולה בין הראשונים ז"ל אי חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו,
הא דקיי"ל דבני בנים הרי הן כבנים לענין ולפיכך תלה ביצחק ולא באברהם.
פריה ורביה בלבד איתמר ,ולא ילפינן ממנה ובמהר"ץ חיות מעיר דברש"י במכות
לשאר מקומות .ואם מצינו בשאר מקומות משמע דליכא חיוב כיבוד לאבי אביו .וע"ע
ג"כ דבני בנים הרי הן כבנים ,הוא מטעם ברש"י (סוטה מט .ד"ה בר ברתך) דמשמע
דיש לנו קרא מיותר שם לרבות כן .או לא כמ"ש במכות ,וצ"ע.
שנא בין פריה ורביה לשאר מקומות ,וילפי'
ובגליון הש"ס להרעק"א מביא לעיין
משם דבני בנים הרי הן כבנים .ועיין בס' בית
בדרשות הראנ"ח (פ' תולדות) ,דהתם מבאר
אהרן (כללי הש"ס רחמי האב על בני בניו).
באריכות בענין זה דחיוב כיבוד זקינו ,והביא
ולפ"ז יש לומר דתליא בזה ,דאי אמרינן דבמהרי"ק בדין קדיש היתומים כתב שאין
בכל מקום בני בנים הרי הם כבנים ,ולא הבנים חייבים בכבוד הזקנים ,שלא נאמר
צריך ילפותא מיוחדת לזה ,א"כ הכ"נ לגבי בני בנים ה"ה כבנים אלא לענין חיוב פריה
עכו"ם ג"כ נימא הכי ,ובפרט לגבי פרי' ורביה .והראנ"ח עצמו מאריך לבאר דברי
ורבי' שלכו"ע בני בנים הרי הן כבנים .אבל הגמ' והרש"י שם ,דאין הכוונה דלגמרי אינו
אי צריך לימוד מיוחד בני בנים הרי הן מוזהר ,דמ"מ יש קצת מצוה בכבודו ,ע"ש.
כבנים ,א"כ הרי לא מצינו לגבי עכו"ם אלא
שיטת הגר"א היא שמש"ס סוטה נלמד דין
שמתיחס אחר אביו ,משא"כ אין לנו קרא
חדש ,שאמנם בני בנים הם כבנים ,אבל בני
מיוחד שבני בניו מקרי בניו.
בנות אינם כבנים לגבי חיוב כבוד של זקינם.
א"כ הכ"נ לקיים מצות פרי' ורבי' באופן ובר בריה דרב אחא בר יעקב היה רק בן בתו,
דרק בני בניו התגיירו לא מצינו קרא מיוחד לכן לא נתחייב בכבודו.
שקיים המצוה ,הגם שמצינו שייכות לבן
חמד (מערכת הב' כללים כלל ס') בשדי
הבן ,כמו באבימלך "אם תשקור לי וגו'
שהביא דברי היד מלאכי (כללי דינים אות
ולנכדי וגו'" (בראשית כא:כג) ,וכן לגבי זרעו
קמ"ט) שכתב בשם הרב מוהריק"ו (שורש
של עשו וזרעו של עמלק ,מ"מ אינו ראי'
מ"ד) דדוקא לענין פריה ורביה הם כבנים
לגבי מצוה פרו ורבו כנ"ל ,כי אין קרא
ולא לענין אחר .וכתב השדי חמד דכ"כ
מיוחד ,ויל"ע.
משנת השבוע לח
דף מ"ט ע"א
מנר חנוכה ערב שבת .ואולי עפ"י דברי איתמר ,הפודה את בנו בתוך שלשים יום,
הבנין שלמה (סי' נ"ג) דעיקר הנס בעצם רב אמר בנו פדוי ,ושמואל אמר אין בנו פדוי.
היתה על נר המערבי שהיתה דולקת כל
פדיון הבן שחל זמנו בשבת ,אין פודין אותו
היום ,וממילא תיקנו כבר על הלילה .וא"כ
בערב שבת .ולמה אי אפשר לפדות בשבת
הרי בעצם היו צריכים לברך על ההדלקה
עצמו.
ביום דוקא דמיני' נפיק הנס ,ומברכין
מקודם .והכ"נ בערב שבת חנוכה למד החתם סופר בתשובה (ח"ו סי' ז') לענין
המהרש"ל דעיקר התקנה על נר ביום פדיון הבן שאם חל זמנו בשבת אין פודין
השבת ,ואנו מברכין מקודם ,כמו בכל אותו בערב שבת ,וז"ל :ומש"כ המהרש"ל
חנוכה אנו מברכין מקודם הכ"נ יכולים בתשובה וז"ל ,דאין חשש לברך קודם זמנו
לברך מקודם. כמו בנר חנוכה בער"ש קודם לילה דאומר
'וצונו' אע"ג ללא הגיע זמנו .כבר הרגיש
אמנם כנראה כוונת רבינו החת"ס דלפני
בזה תרומת הדשן בעצמו (סי' רס"ט) וכתב
שבת ,דהיינו קודם יום הל' אין חיוב פדיון,
דהתם אי אפשר בענין אחר ,משא"כ הכא.
וא"כ אינו בכלל המצוה .וכמו שאין
משלמים חוב לפני שלווה ,הכ"נ היות ולפע"ד לא היה צריך לדחוק בזה כלל,
דפדיון הבן היא ענין פריעת חוב לכהן, דבשלמא נר חנוכה אי אפשר לשמונה ימים
ולפני שבת אינו חייב בכלל הכסף ,ומה שייך בלי שבת ,וא"כ חשמונאים שתיקנו הדלקת
שישלם לפני שלווה .הגם דמצינו כעין זה נר חנוכה ,מעיקרא הכי תיקנו להיות זמן
בנדרים שמיפר הנדר על שם העתיד ,ואולי הדלקתו קודם לילה ,ושייך 'וצונו' שהרי
הכ"נ יש לומר בזה ,מ"מ יש לחלק בזה. המתקנים כך ציוו מעיקרא .משא"כ בפדיון
הבן לא נתקן מעולם לפדות קודם זמנו,
והנה המשיב דבר (סי' פ"ה) העיר דלפי מה
עכ"ל.
שביאר דמצות פדיון הבן אינו אלא חוב,
ולכך לא בעי להפריש ה"מ ודלא כשיטת ועיין בשו"ת משנה הלכות שהביא בהאי
רש"י ,מ"מ יש בזה מצוה לשלם בזמן ענינא לתש' מהר"י ברונא (סי' קכ"א)
שנתחייב כמו כל המצוות ,שזריזין מקדימין מתלמידי בעל תרוה"ד שדן בדין פדיון הבן
למצוות .וכמ"ש הרא"ש (סוף בכורות) דמי בער"ש ,וכתב דאפי' ליתן המעות לכהן
שנולד לו בן בכור וכו' ואחר שיהיה בן ביום ל' בער"ש כדי שיחול הפדיון בשבת
שלושים יום לא יאחר מצוותו ,כמו שאמרו אפ"ה אסור ,דומיא דמקח וממכר דאסור
חכמים 'ושמרתם את המצוות' ,מצוה הבאה ליתן מעות מער"ש ע"מ שלא יחול המקח
לידך אל תחמיצנה .וכן לשון המחבר שלא אלא בשבת .והביא שם פסק רבו התרוה"ד,
ישהה המצוה. וקראו מהר"י מרופורק להמתין ליום א'.
ומשמע מזה דגם התרוה"ד אפשר דחש
וכתב הנצי"ב דלא משום שיום ל"א הוא
לאיסור מו"מ בכה"ג.
מצוה הבא בזמנו יותר מיום ל"ב ,ואחד כמו
במצוות מילה שיום השמיני הוא מצוה והנה יש להסביר קצת בדברי המהרש"ל
בזמנו יותר מהימים שאח"כ .אבל בפדיון למה הביא ראי' שמותר לברך קודם זמנו
לט משנת השבוע
בשו"ע (או"ח סי' של"ט) ואין פודין את הבן. הבן אינו כן ,שהרי לא כתיב אלא 'ופדויו
והרמ"א (סי' ש"ז סי"א בהגה) כאן דכשם מבן חודש תפדה' ,ולא נתמעט אלא לפני ל',
שאין לווין בשבת ,כך אין פורעין בשבת. אבל לאחר ל' יום לעולם זמנו הוא .וכ"כ
ופירש המגן אברהם בשם התוס' הטעם, בפשיטות הריטב"א.
כיון שאם אומר בלשון פריעה אתי למחוק,
ומבואר בדברי הנצי"ב דליכא שלא בזמנו
ואם אומר בלשון חזרה מדכר דכיר.
בפדיון הבן ,אלא דהקשה על זה מלשון
וכתב עוד בשם ריב"ש שאסור לפדות הבן התוס' (מו"ק ח :ד"ה מפני ביטול פ"ו)
בשבת ,דהוי כפריעת חוב שאסור בשבת ,כן שהסתפקו לגבי סעודת פדיון הבן אי מותר
כתב שם (סי' קנ"ג) .והאיסור משום שמקנה לעשות בחול המועד ,דמילה כיון שזמנו
לכהן ה' סלעים .ואפי' א"ת דהוי פריעת חוב קבוע אין לבטל זה מפני זה .אבל בפדיון
נמי אסור ,כמובא (שבת קמט ).בני חבורה הבן לא קמשמע מהתם ,דבפדיון הבן איכא
המקפידים וכו' ופורע חובו ,עי"ש דאסור. זמנו ושלא בזמנו.
וכאן הוי קנין גמור שנותן פדיון הבן.
איברא דהמג"א (סי' תקס"ח סק"י) הקשה על
מקור די"ז בריב"ש (סי' קנ"ו) ,ושם כ' דבריהם ,דהרי גם מילה מצינו שלא בזמנו.
דהטעם הוא משום דצריך שיקנה הוא ופלפל שם בדברי המג"א ,דלדעתו לא שייך
הסלעים לכהן בפדיון בנו ,ואין קונין בשבת. שלא בזמנו .ולבסוף מסיק דליכא סתירה
ועוד דגם פריעת חוב אסור בשבת ,כדאמרינן מהתוס' במו"ק משום דבלא ספק יש שיבוש
בשבת קמ"ט וכו' ,ועוד שאם הפדיון הוא בספרים ,כמו שמצוי הרבה במסכת מו"ק.
שנותן לכהן דבר הראוי לטלטלו בשבת ,הרי ולמסקנא מבואר דלדעתו בפדיון הבן לא
זה מקח וממכר גמור מלבד פדיון עצמו, שייך כלל זמנו ,ודוקא במילה שייך הכי ,וכן
שהרי הוא חייב לתת לכהן חמש סלעים ,וזה מסקנת המג"א.
נותן לו אותו דבר בחמש סלעים וכו'.
ועיי"ש עוד שכתב דהא שאין אנו נוהגין
ובדעת תורה למהרש"ם הקשה ,מדוע אם לפדות בלילה משום שנהגו לעשות פרסום,
נשבע לפרוע ביום פלוני והוא שבת ,שמותר וכמ"ש מהרא"י ,ובלילה אין פרסום כ"כ.
לפרוע [נראה כגון דבר מאכל וכדומה] .כן ומ"מ אין בזה משום איחור המצוה ,דהא
לענין פדיון הבן ,הרי הוא מושבע ועומד, למדנו מפירוש רש"י (ב"מ שם ד"ה לא צריכא
א"כ יקיים הפדיון בשבת .ותירץ דפדיון הבן וכו') והוא אמר לו נתתי בבוקר משמע שאין
דמי למקח וממכר .ועוד אפשר דכשם דרך האדם לפרוע בלילה ,ומש"ה אין בזה
שמושבע לפדות ,כן מושבע שלא לפדות משום זריזות ג"כ.
בשבת ,ודו"ק.
ומבואר בדבריו דפדיון הבן הוי כחוב
ונבאר קצת הענין שאמר דכשם שמושבע דעלמא ,וכיון שאין דרך האדם לפרוע חוב
לפדות כן מושבע שלא לפדות בשבת .דהנה בלילה ,וכמ"ש רש"י בב"ק לענין פריעת
הגרעק"א בגליון שו"ע (או"ח סי ש"ח) ציין חוב ,ה"נ אין פדיון הבן בלילה .ולכן ליכא
לספר בני חיי למהר"ח אלגזי זצ"ל (יו"ד סי' בזה נמי משום איחור מצוה ,ויכול אף
של"ה בחידושיו על הב"י אות ב') שהביא דברי לפדות ביום הל"ב כמו ביום הל"א ,דהוי
מהרי"ט צהלון (ח"א שאלה ט"ז) שהקשה כחוב דעלמא.
משנת השבוע מ
במחה"ש שם .אמנם חזר ונתקשה בזה, בקונה קנין בשבת ,אמאי לא נימא אי עביד
דהרי איסור פריעה בשבת הוא משום גזירה לא מהני ולא יחול הקנין.
שמא ימחוק החוב ,ובפדיון הבן לא שייך
ותירץ דכל הני קונה ומוכר בשבת לא שייך
זה ,דלעולם לא כתב החוב .ומסיק הפמ"ג
לומר לא מהני ,דאפילו נימא דלא מהני
דמ"מ ביו"ד (סי' ש"ה) יש עוד טעמים לאסור
משום קנס לא פלטי ליה מאיסור מוכר
פדיון בשבת.
וקונה בשבת .הא למה זה דומה ,לבונה
ובתהלה לדוד הקשה ,והרי לשון חזרה כותל בשבת -האם נאמר לו אחר השבת
מותר בדבר מצוה ,א"כ מדוע אסור לפרוע שיסתור הכותל ובזה סר עוונו וחטאתו
חוב הפדיון בשבת ,והרי הוי פריעת חוב תכופר? בודאי זה אינו ,דאפילו יסתור אותו
לדבר מצוה ,ויאמר בלשון חזרה ,דהיינו משום קנס ,העון עצמו אינו נמחק ולה"ט
הריני מחזיר לך חובי של חמשה סלעים. אמרינן דמעשיו קיימים.
וכתב דאסור משום שחייב לומר הילך דמי
אמנם מאי דסבר רבא מאי דאמור רחמנא
פדיון בני ,והוא לשון פריעה ,עיי"ש.
לא תעביד ,אי עביד לא מהני ,הוי כשהדבר
ובנחל יצחק (סי' ע"ג) ליישב קושיית השער ההוא שעשה מתקן במאי דאמרינן ליה דלא
המלך (הל' שבת פכ"ג הי"ד) מאי שנא הנשבע מהני ,כי ההיא דאונס שגירש ,אם ישראל
לפרוע חובו וחל יום הפרעון בשבת ,דשרי הוא מחזיר ואינו לוקה ,ואם כהן הוא לוקה
ליתן משכון מהא דקיי"ל דאסור לפדות בנו ואינו מחזיר וכו' .דמייתינן מינה תיובתא
בשבת .ותירץ לפ"מ שכתבו הקצה"ח לאביי משום דבמה שמחזיר תיקן המעוות
והנתה"מ דבמת"כ לא אמרי' דנתינה בע"כ והוי לאו שניתק לעשה ,משא"כ בקונה קנין
שמה נתינה ,כיון דבעי' בזה הקנאה גמורה. בשבת דלית ליה תקנתא ,אפילו תימא דלא
אהנו מעשיו .וכן בכל הנהו תיובתי ,דהתם
א"כ י"ל דדוקא לבע"ח התירו ליתן משכון
כולהו הוו הכי ,דוק ותשכח ,עכ"ל.
בשבת ,דהא אין אנו צריכין שיזכה בו
המלוה בתורת קנין .וכיון דהמצוה היא על והנה לפ"ז מבואר יפה דבריו שאמר שכשם
הלוה ,שרינן לדידיה שיתן המשכון בשבת שמצוה לפדות ,כן מושבע שלא לפדות
אף בתורת פרעון כיון דאיהו הא קעביד בשבת .ולפי דברינו ,הרי אי נימא כל מה
המצוה .אבל במתנות כהונה דבעינן שיזכה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני,
הכהן בו ,ובל"ז אינו מקיים מצות נתינה ,על וכן אי נימא לא מהני חוזר הפדיון ולא שום
כן לא התירו לכהן לזכות בתורת קנין איסור ,וממילא נוכל למימר דלא מהני.
בשבת ,כיון דעיקר המצוה הוא על הנותנו
והפמ"ג (סי' של"ט) הק' דהרי כשאינו אומר
ולא על הכהן לזכותו (ועיין בס' שלמי יחזקאל
בלשון פרעון לכאורה אין איסור בזה ,וכתב
סי' מ"ב מזה) .והנה סוגיא זו הוא מים שאין
דאפשר דכל שאינו צורך שבת אסור גם
להם סוף ,ותן לחכם ויחכם עוד.
באינו אומר בלשון פרעון .וכעי"ז כתב
מא משנת השבוע
מראי מקומות
בשו"ת משנה הלכות השייכים ללימוד דף היומי
חלק -סימן מס' בכורות
רש"י ותוס' ד"ה בנך ............................................................................יט-שכח נו.
האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר ......................טו-קנד ,יט-שכט נו:
חייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון ...................................................ה-קצג
קנו מתפיסת הבית חייבין ואם לאו פטורין ...........................................ו-רצ ,רצב
רש"י ד"ה וכשחייבין ...........................................................................יט-שכט
האחין שחלקו לקוחות הן .......................................................................ה-קצג נז.
ולא פסיל ביה מומא דכתיב לא יבקר .........................................................ג-ריד
תוד"ה חוץ .............................................................................................ג-רטו
ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים ..................................................יז-רלו נח:
פרט לטריפה שאינה עוברת תחת השבט ..................................................טז-קל
אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה ...............................................טז-קט נט.
רש"י ד"ה במחשבה ........................................................................ז-ר ,טז-קט
תוד"ה במחשבה .............................................................................יז-רי ,רמא
אמר רבא מנין הראוי פוטר .......................................................................יט-פ נט:
קרא לתשיעי עשירי וכו' שלשתן מקודשין .................................................טז-נד ס.
אין מביאין קדשים לבית הפסול .................................................................ג-רז ס:
האומר לשלוחו .....................................................................................ג-קעא סא.
רש"י ד"ה אין מביאין ................................................................................ג-רז
תוד"ה והא ...........................................................................................יב-קפ
מס' ערכין
תוד"ה נשים ...........................................................................................י-רמז ב.
קטן היודע להתעטף חייב בציצית .............................................................יח-יב ב:
רש"י ד"ה שהגיע .........................................................................ה-יד ,יח-רמו
תוד"ה הכל חייבין בציצית .................................................ג-לה ,ו-א ,ח-יא ,רכח
תוד"ה אביו .................................................................................ג-רכט ,יח-יט
תוד"ה שהגיע .............................................................................ה-יד ,יח-רמו
תוד"ה אין ...............................................................................................ה-יד
משנת השבוע מב
הילולא דצדיקיא
ט' כסלו תקצ"ח/ת"ר הרה"ק רבי משה שפירא אב"ד סלאוויטא זי"ע
רבינו משה נולד בשנת תקכ"ב ( 1762למס') ,לאביו הרה"ק רבי פנחס שפירא מקאריץ
) (Korets', Ukraineזי"ע ,דור שישי בן אחר בן להמקובל האלקי רבי נתן נטע שפירא זי"ע בעל מגלה
עמוקות .ולאמו מרת טריינא ע"ה ,בת הרה"ק רבי יונה ווייל זי"ע מסלאוויטא ),(Slavuta, Ukraine
מבני היכלא של הבעש"ט זי"ע.
ימי נעוריו
לימים סיפר רבינו מה שהראה לו אביו הקדוש בילדותו" :נאמן אדם להעיד בגדלו מה שראה בקטנו
(עי' כתובות כח .).כשהייתי קטן כבן ז' או ח' ,קרא אותי אבי הרה"ק רבי פנחס מקאריץ לחוץ ,והראה
לי עמודא דנורא ,ואני ראיתי .ואמר לי אבי שנפטר הרה"ק רבי ארי' ליב המוכיח מפולנאה
) (Polonne, Ukraineזי"ע" ,ותזכור שהיה איש בזה העולם שעמד עמודא דנורא אחר פטירתו".
(אור הגנוז עמ' ס"ד)
פעם כאשר התאכסן הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל ) (Chornobyl, Ukraineזי"ע אצל רבינו,
התאונן לפניו שמוכרח ליסע בדרכו לקבץ מעות מחוסר צרכיו להוצאותיו ,כי היה מטופל בבנים.
סיפר לו רבינו :בהיותו נער סמוך על שלחן אביו הקדוש רבי פנחס זצ"ל ,ואביו היה אז בדוחק גדול
מטופל בבנים .יום ערב ש"ק היה נקרא אצלם 'יום טוב' מחמת שאכלו אז 'ראסיל' ,כי כל השבוע לא
טעמו בשר.
פעם באמצע הסעודה הגיע איש אחד עם מרכבתו ליד ביתם ,והרה"ק מקאריץ כאשר ראהו רץ
אליו ,וכיבדו מאד ,והזמינו לביתו ,ונתן לו תיכף לאכול .הרה"ק רבי פנחס נכנס למטבח ,ואמר לזוגתו:
"יש לנו אורח נכבד ורם מאוד ,תראי לקבלו בהרחבה בשבת" .והרבנית שאלו" :מאין אקח"? אמר
לה" :הלוא יש לך שני לייכטער של כסף -תמשכני אותם ,ויהיה בריוח לצרכי שבת" .וכן עשתה.
בליל שבת אמר הרה"ק מקאריץ לרבינו :שינגן איזה ניגון ,כי היה יודע נגן ,והיה מנגן בכל שבת .אך
עתה מחמת פחד האורח ,לא רצה לנגן .ביקש אביו שוב לנגן ,אך הוא התבייש לנגן לפני האורח.
וכאשר ביקש ממנו פעם שלישית ,הביט עליו האורח כעין רוגז .ותיכף שׂם הרב רבי פנחס ידו לפיו,
כרומז שחושש אם לא יהיה לו ח"ו עונש מהקפדת האורח ,והוכרח רבינו לנגן ,והיה מנגן כל השבת.
במוצש"ק נסע הרה"ק מקאריץ לאיזה מקום ,והשאיר את האורח בביתו ,ופקד על בני ביתו שישגיחו
על האורח בעינא פקיחא שלא יחסר לו מאומה .בערב שבת חזר הרה"ק רבי פנחס לביתו ,והלך שוב
אל הרבנית ושאלה" :איך היה כל השבוע"? ואמרה" :שהיה הכל בטוב" .גם לשבת זה הזהיר שיכינו
בהרחבה לכבוד האורח .ושאלה אותו הרבנית" :מאין"? אמר לה" :הלוא יש לך עוד לייכטער של
כסף ,תמשכני אותו ג"כ" .ואמר רבינו שזוכר שהוא בעצמו עשה לה שני לייכטערלך מטיט שתדליק
נרות לדלוק עליהם נרות של שבת קודש.
מג משנת השבוע
יום ראשון אחרי שנסע האורח לדרכו ,אמר הרה"ק רבי פנחס לרבינו" :תדע שהאורח היה הרב רבי
צבי בן הבעש"ט זי"ע ,ובא לביתי לדבר עמי בענין אחד מעבדות השי"ת ,שדחק לו באיזה ענין .והבנתי
שהדחק בעבודת ה' בא לו מחמת שדחק לו העת בגשמיות מאוד .ולכן נסעתי במוצש"ק בכל
הסביבה לקבץ מעות בשבילו ,וה' הזמין לי ממקורביו ועלה לסכום הגון .ובעש"ק תיכף בבואי נתתי
לו את המעות ,וראיתי שנתקן הענין" .וסיים רבינו ואמר להרה"ק מטשערנאביל" :כי לעבודת ה' צריך
ג"כ התרחבות המוחין בגשמיות ,על כן אל יתרעם על שעוסק בנסיעות לקבץ מעות שיהיה
(כתבי רי"י שו"ב ח"ב פ"ו אות ה') ברחבות".
את עבודת הלב זו תפלה למד מאביו הקדוש ,וכמו אביו התפלל גם הוא בקול רם.
(אמרי פנחס שער התפלה אות ל"א).
רבינו ניחן גם בכשרון הנגינה כאמור ,והיה מנגן בכינור את ניגונו של אביו על הפיוט לערבית יום
(אמרי פנחס ח"ב עמ' ת"פ) הכיפורים 'אמנם כן יצר'.
כשהגיע רבינו לפרקו נשא את מרת רחל ע"ה ,בת הגאון רבי יצחק דיין מפולנאה זצ"ל ,אביו של בעל
תשואות חן .כשהתגורר בקאריץ היה ממונה לפקח על כשרות השחיטה( .אמרי פנחס סיפור י"א)
מלאכת שמים
בהיות מוכשר במלאכת הכתיבה ,צוהו אביו הקדוש ללמוד את כתיבת ידו של רבי צבי -סופר
הבעש"ט .אך הוא העדיף את כתב ידו של רבי אפרים סופר ,שהיתה כתיבתו נאה וכשרה יותר .אמר
לו אביו" :כתיבת יד של רבי צבי הוא מעלמא דדכורא .וכתיבת יד של רבי אפרים מעלמא דנוקבא,
(אמרי פנחס שער סדר היום אות כ"ג) ובעבור זה תלד אשתך נקבה" ,וכן היה.
רבינו התחיל במלאכת שמים כפקודת אביו .באותה עיר התגורר כבר סופר אחד מתלמידי הרה"ק
המגיד ממעזריטש זי"ע ,ושמו רבי דוד ,ולא היו בעיר אנשים הרבה כדי סיפוק פרנסת שניהם .וע"כ
כששמע רבי דוד שרבינו נעשה סופר ,אמר להרה"ק רבי פנחס שמפסיד פרנסתו .וענה לו הרה"ק
רבי פנחס" :ראיתי בשמים שבני צריך להתפרנס מצורת האותיות ,וחשבתי שזה סופרות .אבל עתה
שאתה אומר שבזה יפסיד לך ,רואה אני שהכוונה שיעסוק בהדפסת ספרים" .והרה"ק מקאריץ צוה
(בית צדיקים יעמוד באבוב ח"ג עמ' ק"ב) לבנו שיעזוב עסק הסופרות ,ויתפרנס ממלאכת הדפוס.
פעם ישב רבינו בסעודת ראש חודש עם חסידים .באמצע הסעודה בא המשרת לקרוא לו לחנות,
ולא רצה להפסיק וללכת .ובא המשרת שוב ,ואמר" :שהכרח הוא שיבוא תיכף" ,ולא שמע לו .ובאה
הרבנית בעצמה ואמרה" :שהוא מוכרח לילך בלי תירוץ" .השיב לה" :הלוא למה לי כל המשא ומתן,
רק שמא יעזור השי"ת שתהיה שעה טובה ,וכשבאה השעה הזאת את רוצה לבלבל אותי ,אם כן
(אור הגנוז עמ' ס"ח) למה לי כל המשא ומתן"?
על כס ההנהגה
עוד לפני שנת תקנ"א ( 1791למס') קבע רבינו את משכנו בעיר סלאוויטא .אחרי הסתלקות אביו
ביום י' אלול תקנ"א ,הושיבו הרה"ק רבי יעקב שמשון משפיטיווקא ) (Shepetivka, Ukraineזי"ע
[שהיה אז אב"ד סלאוויטא] ,על כס הרבנות בסלאוויטא.
משנת השבוע מד
בקהילות אוקראינה נהוג היה ,שקידוש בית עלמין עורך צדיק מפורסם .פעם הוצרכו להוסיף על
בית העלמין בסלאוויטא ,וביקשו מרבינו שיקדש את המקום .נענה רבינו" :הרבי מטשערנאביל אומר
שהוא יכול ,שיעשה זאת הוא" .הלכו הגבאים והזמינו את הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע
שיקדש את בית העלמין .כשערכו את ההקפות כנהוג ,עצר הרה"ק מטשערנאביל בכל הקפה ואמר:
(אמרי פנחס שער הסיפורים ק"ח) "סלאוויטער רב ,איך קען"?
פעם עבר הרה"ק רבי מרדכי משערנאביל זי"ע דרך סלאוויטא ,ומנהגו היה ליסע דרך מלכות בבגדים
חשובים .ורץ אברך אחד ואמר לרבינו שיצא לקראתו[ ,כי כן דרך הבעלי בתים בוואלין
) (Wołyń region, Ukraineלהקביל פני הצדיק ,ואם אין הבעל בית יוצא ,שולח את בנו להזמינו] .אמר
לו" :שוטה ,אני בעל בית אני? אין אני בעל בית ,ואינני בנו של בעל הבית" .והגיע הרה"ק רבי מרדכי
בעצמו לביתו של רבינו ,וסיפר לו רבינו מה שאמר לו האברך ,ומה שענה לו וגער בו.
(כתבי ר"י שו"ב ח"ב פ"ו אות ס"ב)
בית הדפוס סלאוויטא
רבינו לא רצה ליהנות מכתרה של תורה ,ובאשר היה מוכשר למלאכת השרטוט ויציקת אותיות,
פתח בית דפוס וניהל את עבודת הדפוס בקדושה ובטהרה .הוא היה מדפיס באותיות של כסף,
ובהידור רב ובהגהה דקדקנית .את הגהת הש"ס עשה בערב שבת קודש אחר הטבילה .נוסף לכך
היה דפוס זה קדוש למלאכת ספרי קודש בלבד ,ובעליו שמרו על טהרתו לבלתי הדפיס ספר אשר
מחברו לא היה ירא שמים .חיבה וקדושה יתירה נודעו לספרים שהדפיס ,עד שרבני הדור היו
ממליצים עליו" :משה זכה וזיכה את הרבים".
רבינו קיבל הסכמות נלהבות מצדיקי דורו על הדפסת הספרים ,כמו הרה"ק הבעל התניא זי"ע,
שהדפיס את ספרו 'ליקוטי אמרים תניא' אצלו ,והרה"ק מאפטא זי"ע ועוד .וכה כתב עליו הרה"ק
רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע" :הצדיק האמיתי נ"י ,אשר האיר עיני ישראל בכל מקומות
מושבותיהם ,זה יותר מארבעים שנה החל עשות אך טוב לישראל במכבש הדפוס המהודר שלו ,וכל
ספרי קודש גדולים וקטנים חדשים גם ישנים בניירות יפים ואותיות מזהירים ככוכבים".
(ליקוטי תורה ,הסכמות הסכמה י"ג)
מאז שנדפסו ספרי קודש בסלאוויטא היה ביקוש רב להם ,בפרט בחצרות הצדיקים והחסידים,
שהידרו ללמוד ולהתפלל דוקא בספרים שנדפסו שם .ומסופר על הרה"ק הצמח צדיק מוויז'ניץ
זי"ע ,שהתפלל בכל ימות השנה בסידור דפוס סלאוויטא .והרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע אמר:
(קדוש וברוך פ"ב אות ב') "כי ספרי סלאוויטא חלה עליהם קדושה כעין קדושת ספרי תורה".
כאשר הרה"ק רבי שלמה [השני] מבאבוב זי"ע הצליח לרכוש ש"ס מדפוס סלאוויטא ,היה שרוי
בשמחה מרובה כל כך עד שנתרגש לברך על זה ברכת שהחיינו ,על כן צוה להעלות הש"ס על שלחנו
בליל ב' דראש השנה וכללו עם ברכת שהחיינו שעשה בשעת קידוש על החג ועל הפירות החדשים.
(פרי הכרם באבוב ,שנת תשנ"ט גליון ט"ו עמ' ב')
אבי רבינו הרה"ק מקאריץ זי"ע שהיה דבוק מאד בספר הקדוש 'אור החיים' ,אמר לבנו שישתדל
להדפיסו לעתים תכופות .ואכן קיים רבינו את פקודת אביו ,וספר הראשון שהדפיס (שנת תקנ"א)
היה הספר 'אור החיים'.
מה משנת השבוע
בשנת תקפ"ג ( 1823למס') מסר רבי משה את עסק הדפוס לידי בניו רבי שמואל אבא זצ"ל ורבי
פנחס זצ"ל ,שהמשיכו בעבודת הקודש .תחת הנהגתם עשה בית הדפוס חיל ,והיה למרכז הגדול
והחשוב ביותר להדפסת ספרי קודש ברחבי רוסיה ,עד אשר התחוללה הטרגדיה המכונה 'עלילת
מדפיסי סלאוויטא' .נכדו הרה"צ רבי ארי' לייב זצ"ל [בן הרה"ק רבי שמואל אבא] העביר את הדפוס
מסלאוויטא לז'יטאמיר ) (Zhytomyr, Ukraineעיר מגוריו .ספרי קודש למכביר הודפסו בדפוס שלו.
מסופר :בעת שהיו בניו הקדושים רבי שמואל אבא זצ"ל ורבי פנחס זצ"ל בעלילה הידועה רח"ל,
שנלקחו למאסר ,ואחר כמה חדשים דנו אותם להכות אותם בשוטים כידוע ,והיה זה ביום ו' עש"ק.
ביום הזה נכנס המשמש לרבינו והושיט לו כתונת לבן ללבוש כנהוג .וגער בו" :שוטה ,בניי נתונים
היום בצרה גדולה ,ה' יצילם ,ואני אלבש מדא"? וכידוע היה מרחק רב בינם לבינו ,ולא היו אז דילוג
רב כמו בימינו אלה ,והוא זצ"ל ראה זאת מרחוק ברוח קדשו.
(בית פנחס ה' .סיפור זה יכול להיות רק אם רבינו נפטר בשנת ת"ר ,כי גזר דין נקבע ליום כ"ט אב תקצ"ח)
הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע פעל ֶשבּעת שהלקו את נכדיו הרבנים מסלאוויטא ,עמדו מאחורי
(סיפורי הרמ"ח ,ערך רבינו אות ז') גבם מלאכים וקלטו המלקות.
ברכת הרה"ק הבעל התניא זי"ע
לפני שהקים רבינו את בית הדפוס ,נסע מקודם להרה"ק הבעל התניא זי"ע ,להתייעץ עמו ולקבל
ברכת קדשו .והבעל התניא הסכים ,וברכו "עשה והצלחת" .אמר לו רבינו" :אבל מעמדי אינו חזק כל
כך שאשלים הענין ,כי ההוצאות על זה יעלו לסך רב ,ובפרט הרשיון הנצרך על זה ֵמהשׂר ,יעלה גם
כן לסך גדול" .אמר לו הבעל התניא" :מענין הוצאת הרשיון לא תדאג כלל ,איעצך ויהי אלקים בעזרך.
בעת שתסע למאהלאב ) ,(Mogilev, Belarusתמצא שם מלמד אחד הנקרא ר' ישראל ,ותסע עמו
לווילנא ) ,(Vilnius, Lithuaniaושם תשיג הרשיון בנקל בלי שום הוצאות כלל" .הדבר יצא מפה
קדשו ,ופני רבינו נתמלאו שמחה ,אף שלא הבין את דברי רבו ,כי משכן השר לא היה בווילנא אלא
בפטרסבורג ) ,(St. Petersburg, Russiaאולם בגודל אמונתו החזקה בדברי הצדיק לא עלתה בו
מחשבת חוץ ,ותיכף עשה דרכו למאהלאב.
כאשר בא למאהלאב ,וסיפר הענין לפני אנשים ,התפלאו מאד ,כי ידוע שווילנא אינו מקום ישיבת
השרים כלל ,ומה גם שאין בנמצא כלל בבית המדרש שלהם מלמד ושמו ישראל .וחקרו ודרשו עד
שמצאו בביהמ"ד שאינם שייכים להחסידים מלמד בשם ישראל ,והוא אינו בקי כלל בטיב העולם,
ואינו יודע לדבר שום לשון לבד מיידיש .והיה זה לפלא בעיניהם אם דעת קדשו היתה על המלמד
הזה .אעפ"כ מצד האמונה החזקה הרהיבו בנפשו עוז לדבר עם המלמד מזה הענין .כששמע המלמד
דבריהם ,שחק ואמר" :וכי אין מצוי לכם אחר לעשות שחוק כי אם ממני .הרי אתם מכירים אותי
שאין אני יודע שום לשון ,ואיך אדבר עם שרים גדולים?" אמרו לו" :גם בעינינו הדבר לפלא ,אך
רצונינו לראות איך יגמר הענין" .אמר להם המלמד" :וממה יתפרנסו בני ביתי ,אם אשליך עסק
המלמדות שלי באמצע הזמן"? אמרו לו" :הסך אשר יעלה מעסק המלמדות ,אנו ממלאים תיכף
ומיד" ,וכך עשו ,ונתרצה המלמד ,כי רצה ג"כ לראות איך יפול הדבר.
רבינו נסע עם המלמד לווילנא ,ובאו לבית הגביר רבי מאיר רפאל'ס ז"ל ,וסיפר לו רבינו הענין הנ"ל.
ונתפלא הגביר ג"כ מזה ,ואמר שהדבר רחוק מאוד משכל אנושי" ,ואעפ"כ מאמין אני שהדבר יגמר
משנת השבוע מו
בודאי על צד היותר טוב" .וגם רבינו אמר" :שגם בדעתו אין ספק בזה ח"ו" .והמלמד כאשר שמע
דברים האלו ,פנה לצד אחר ושחק ,כי היו בעיניו כחסרי דעת.
הם הגיעו ביום ד' לווילנא ונשארו שם עד שבת ,אך אין קול ואין שום מראה מקום כלל מהענין.
המלמד ישב כל השבת בעצבון רוח ,וחשב מה לי לצרה זו .רבי מאיר רפאל'ס אמר לרבינו" :נלך
לטייל לככר העיר ,ונפיג את צער המלמד" .הלכו שלשתם לככר העיר ,ולפתע בא לנגדם שר גדול,
כאשר ראה השר את המלמד הסתכל עליו בעין פקוחה .היה זה לפלא בעיניהם ,ורבי מאיר שאל את
השר" :אדוני לפי דעתי אין זה דבר ריק ,מה שאדוני הסתכל בכל פעם בפני האיש הזה ,ואם טוב
בעיני אדוני יגלה לנו מה זה" .אמר השר" :כן הוא כדבריך כי לא דבר ריק הוא ,הסתכלתי בפני האיש
כי הוא יודעי ומכירי מכבר" .כששאלו המלמד" :ומאין יכיר איש דל נבזה את השרים הגדולים"? אמר
לו השר" :האתה הוא מתושבי עיר שקלאוו ) ?"(Shkloŭ, Belarusאמר לו המלמד" :לא כן אדוני ,אני
מתושבי מאהלאב" .אמר לו השר" :לא כן ידידי ,אתה בבירור מתושבי שקלאוו" .עד שנזכר המלמד
ואמר" :כן אדוני ,לפני עשרים שנה גרתי בשקלאוו ,אך כעת אני מתגורר במאהלאב" .אמר השר" :כן
הוא ,שאני מכירך מלפני עשרים שנה".
ואמר לו השר" :תדע נאמנה ,שאתה מאוהבי ,ודעתי לעשות עמך טובות גדולות .למחר בשעה
עשירית תבוא לאכסניה שלי ,ושם נדבר" ,ונתן לו בכתב ,שמו ושם האכסניה .וביקש ממנו מאד
שלא ישנה הדבר מלבוא לביתו .השר הלך לדרכו ,והם נשארו בככר העיר משתוממים .אמר המלמד:
"איך אלך למחר להשר ,ואני איני יכול לדבר בלשון רוסיא אפילו דיבור אחד"? אמר לו רבי מאיר:
"אל תדאג כלל ,כי לפי ראות עיני הוא שר גדול ,ובודאי יודע הוא לדבר בלשון אשכנז".
למחרת בשעה עשירית בא המלמד לבית השר ,ותיכף נפל השר על פניו וחיבק ונישק אותו .ואמר
לו" :אתה ידידי ריעי החייתני ,והבאת אותי לכל הכבוד הזה" .המלמד עמד משתומם מהמראה הנורא
הזה ,אמר לו השר" :ידידי למה תתפלא מזה ,אני אספר לך הענין ,וגם אתה זכור תזכור .הנה אני יהודי
מתושבי שקלאוו ,וכך וכך היה שמי ,ושם אבי ושם משפחתי" .ואמר לו המלמד" :כן הוא" .ואמר לו
השר" :אם אתה נזכרת ,זכור תזכור איך אתה החייתני .וכן היה מעשה ,אני נכשלתי בעוון אחד ,והכו
אותי הקהל בשוטים ,עד שדמי היה שותת לארץ ,ואח"כ העמידו אותי בעמוד הקלון אצל בית
המדרש הגדול ,ונעלו אותי במנעול ,וכל בני העיר שהלכו להתפלל רקקו בפני וקיללו אותי ,עד
שמרוב הבזיונות הייתי קרוב למות מחיים .ואתה ברחמיך וטוב לבך נתעוררת ברחמים עלי ,ושברת
את המנעול והוצאת אותי לחפשי ממות לחיים .ואח"כ מגודל הבזיון ברחתי לנפשי עד שבאתי לעיר
מלוכה פטרסבורג ,והמרתי שם את דתי ,ונתגדלתי שם ונתרוממתי ,עד שכעת אני מיניסטער גדול.
לכן ידידי אתה החייתני ,ואתה הבאת אותי לכל הכבוד הזה .אם כן ידידי מה גמול אשלם לך ,כי
תשוקתי לעשות עמך טובות גדולות ,לכן דעתי שאשיג עבורך עסק גדול ותתעשר בודאי" .אמר לו
המלמד" :יאריך ימיך בטוב ובנעימים ותשואות חן לכבודו ,עבור טוב לבו .אבל מה אעשה אדוני שאין
לי כלי לקבל הטוב ,כי אין אני יודע לדבר ולכתוב אף אות אחת בלשון רוסיא ,ואיך יהיו עסקי בין
השרים הגדולים"? אמר השר" :חבל אשר אין ביכולתי לעשות עמך טובות גדולות כאשר עם לבבי".
ושאל אותו "מה עסקך"? אמר לו" :עסקי הוא במלמדות ,לחם צר" .אמר לו השר" :לא יהיה לך עוד
לחם צר ,אם אתן לך כעת אלף אדומים ותעשה מזה חנות בביתך ,ואני אמשיך לתת לך בכל שנה
סכום זה ,כי בערך רוב עשרי דבר קטן הוא" ,ונתן לו האלף אדומים.
מז משנת השבוע
אח"כ שאל לו השר" :ומה עסקך כאן ,וכי כאן יש לך עסק מלמדות"? אמר לו" :לא כן אדוני ,עסקי
הוא בביתי" .וסיפר לו את כל המאורע .אמר לו" :זהו דבר קטן בשבילי" ,ותיכף כתב וחתם לו הרשיון.
ואמר לו" :כעת אין צריך הרב ליסע לפעטערסבורג ,כי הרשיון תחת ידו ,ואם היה כעת
בפעטערסבורג לא היה ביכולתו להשיג שם הרשיון בלעדי" .אח"כ לקח המלמד רשות מהשר לילך
לביתו ,ונשק לו עוד השר ,והבטיח לו אם יהיה נצרך לו ענין מה בפעטערסבורג ,יכתוב לו ויהיה דורש
טובתו כל הימים.
כאשר חזר המלמד אל רבי מאיר הנ"ל ,רצו כולם לנגדו לידע מה היה לו שם אצל השר ,ומרוב
שמחתו לא היה לו פה להשיבם עד ששב רוחו בקרבו .וסיפר להם כל הפלא הנורא ,והראה להם
האלף אדומים ,ונתן לרבינו את הרשיון ,וראו ברשיון את חותם השר ,והנה הוא מיניסטער גדול אשר
הכל תחת ידו .המלמד לא לקח אף פרוטה בעד הרשיון ,ושמחו כולם מאד מפלאות ה' אשר עיניהם
ראו .רבינו חזר לביתו ופתח את בית הדפוס המפורסם ,והמלמד נסע לביתו בשמחה וטוב לבב
(סיפורים נוראים ,ערך בעל התניא סיפור נ"ח) ונעשה מחסידי הרב בעל התניא.
פטירתו
ביום ט' כסלו עלתה נשמת רבינו לגנזי מרומים ,י"א שהיה זה בשנת תקצ"ח ( 1837למס') ,ויש
אומרים בשנת ת"ר ( 1839למס').
צאצאיו
רבינו השאיר אחריו דורות ישרים ומבורכים ,ואלו הן :בנו הרה"ק רבי שמואל אבא זצ"ל מסלאוויטא,
בנו הרה"ק רבי פנחס זצ"ל מסלאוויטא ,שניהם המשיכו לעבוד בבית הדפוס של אביהם כנ"ל ,ואחרי
שיצאו לחירות מהגזר דין ,כיהנו כאדמו"רים .בנו הרה"ק רבי מרדכי זצ"ל משפיטיווקא .וכפי המסופר
לעיל היה לו גם בת ,אך לא ידוע עליה מאומה.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן
ישיבה בית שערים
כולל משנה הלכות
בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א
רח' יצחק שואלל 4
ירושלים ת"ו
הרה"ג ר' הירצקא פרידמאן שליט"א
מרביץ תורה בישיבתנו
לרגל אירוסי בתו עב"ג בשעטו"מ
משנת השבוע מח
מגיד משנה לנוער
פּרשת ּתֹולדֹת
ֵּבאּור ֵּאיְך ִר ָּמה ֵּע ָּשו ֶאת יִ ְצ ָּחק
" וַ יֶ ֱא ַהב יִ ְצ ָּחק ֶאת ֵּע ָּשו כִ י ַציִ ד ְב ִפיו וְ ִר ְב ָּקה א ֶֹה ֶבת ֶאת יַ ֲעקֹב" (כה:כח)ֶ .עס ְׁש ֵטייט ִאין ַר ִש"י
ּומ ַר ֶמה ִב ְׁד ָב ָריו ,ע"כ.
ּומ ְׁד ָרשֹו ְׁב ִפיו ֶשל ֵע ָשוֶ ,ש ָהיָ ה ָצד אֹותֹו ְׁ
ְׁ'ב ִפיו' כְׁ ַת ְׁרּגּומֹוְׁ ,ב ִפיו ֶשל יִ ְׁצ ָחקִ .
ויאזֹוי ֶקען זַ יין ַאז ייען ,וַ וייל וִ ַ
אר ְׁש ֵט ֶ
רּושים פּון ַר ִש"י זֶ ענֶ ען ְׁשוֶ וער צּו ַפ ְׁאֹורה ִדי ְׁצוֵ ויי ֵפי ִ ִלכְׁ ָ
גּוטע ַמ ְׁט ַע ִמים וָ ואס ֶער ָהאט ִאיהם ָאנְׁ גֶ עגְׁ ֵרייט, עהאט ֵע ָשו וֶ ועגֶ ען ִדי ֶ יִ ְׁצ ָחק ָהאט ֶמער ִליב גֶ ַ
ערנְׁ ט ִאין ֵבית ִמ ְׁד ָרש. עצן אּון גֶ ֶ
על ְׁ עהאט יַ ֲעקֹב וָ ואס ִאיז גֶ עזֶ ְׁ ֶמער וִ וי ֶער ָהאט ִליב גֶ ַ
אֹויְך ֶדער ִמ ְׁד ָרש ִאיז ְׁשוֶ וער ,וִ וי ֶקען זַ יין ַאז ֵע ָשו ָהאט אֹויסגֶ 'נַ ע ְׁרט יִ ְׁצ ָחק וָ ואס ִאיז גֶ עוֶ וען ַא
רּוח
ייע ֶרע ַ עפען ַא ַסאְך ַמ ֲע ִשּיֹות פּון ַצ ִד ִיקים ִמיט זֵ ֶ ּקֹודש ,אּון ַאזֹויוִ וי ִמיר ְׁט ֶר ֶ
רּוח ַה ֶ ַב ַעל ַ
ּקֹודש.
ַה ֶ
לּותם
זּושא ְב ֵּעת גָּ ָּ
ַמ ֲע ֶשה ֶש ִהכִ ירּו ֶאת ָּה ַר ִבי ר' ֱא ִל ֶימ ֶלְך וְ ֶאת ָּה ַר ִבי ָּ
צֹופים ַמ ֲע ֶרכֶ ת ַה ְׁר ַה"ק ָה ַר ִבי ר' בּונָ ם זי"ע אֹות ס') ִדי ַמ ֲע ֶשה ִמיט ִדי ּוסט ָ(ר ָמ ַתיִ ם ִ
ֶעס ִאיז ַבאווא ְׁ
יפֹולי זי"ע ,וָ ואס זּושא ֵמ ַאנִ ִ
ימ ֶלְך ִמ ִליזֶ ענְׁ ְׁסק זי"ע אּון ָה ַר ִבי ר' ָ ייליגֶ ע ְׁב ִר ֶידער ָה ַר ִבי ר' ֱא ִל ֵֶה ִ
עקּומען ִאין ְׁשטּוב פּון ַה ְׁר ַה"ק ֶ אמען ִאין ּגָ לּות .נָ אְך ְׁד ַריי יָ אר זֶ ענֶ ען זֵ יי ָאנְׁ גֶזֶ ענֶ ען גֶ עגַ אנְׁ גֶ ען צּוזַ ֶ
ישט אבען נִ ְׁ אפ ִשיץ זי"ע] ,אּון זֵ יי ָה ֶ אטע פּון ַה ְׁר ַה"ק ֵמ ָר ְׁ ר' ְׁמנַ ֵחם ֶמנְׁ ְׁדל ִמ ִלינְׁ ְׁסק זי"ע [ ֶדער ַט ֶ
עבען ַא ֵשיינֶ ע נְׁ ָד ָבה. ער ֶקענְׁ ט ,אּון ָהאט זֵ יי גֶ עגֶ ֶ גֶ עזָ אגְׁ ט וֶ וער זֵ יי זֶ ענֶ עןָ .א ֶבער ֶער ָהאט זֵ יי ֶד ְׁ
עט ַראכְׁ ט ַאז זִ יכֶ ער ָהאט אבן זֵ יי גֶ ְׁ
עלדָ ,ה ְׁיילט ִדי גֶ ְׁ עצ ְׁאבען גֶ ֵ וֶ וען זֵ יי זֶ ענֶ ען ַארֹויס ,אּון זֵ יי ָה ֶ
צּוריק צּוריק גֶ עגַ אנְׁ גֶ ען ִ עט ַראכְׁ טִ ,אין זֵ יי זֶ ענֶ ען ִ עבען ֶמער פּון וָ ואס ֶער ָהאט גֶ ְׁ ֶער זֵ יי גֶ עגֶ ֶ
עבען ַאזֹוי ִפיל, ואלט גֶ ֶ עלדָ .האט ֶר ִבי ֶמנְׁ ְׁדל גֶ עזָ אגְׁ טַ :אז ְׁלכַ ְׁת ִחי ָלה ָהאט ֶער זֵ יי גֶ עוָ ְׁ עבען ִדי גֶ ְׁ גֶ ֶ
ארעכְׁ נְׁ ט צּו זֵ ייאבען זֵ יי זִ יְך ַב ֶ ערטָ ,ה ֶ אבען ָדאס גֶ ֶ
עה ְׁ ער ֶקענְׁ ט .וֶ וען זֵ יי ָה ֶ וַ וייל ֶער ָהאט זֵ יי ֶד ְׁ
ייען ִאין ּגָ לּות, ייען ִאין ּגָ לּות ,וַ וייל נָ אְך וָ ואס ֶעס ִאיז שֹוין ְׁמפּו ְׁר ָסם ַאז זֵ יי גֵ ֶ אלען ַמ ְׁמ ִשיְך זַ יין גֵ ֶזָ ֶ
ייען נָ אְך ַא יָ אר אבען זֵ יי ַמ ְׁח ִליט גֶ עוֶ וען צּו גֵ ֶ ִאיז ֶא ְׁפ ָשר ָדא ַא ֲח ָשש פּון ּגַ ֲאוָ הַ .ביים ֶענְׁ ֶדע ָה ֶ
טּוען אֹויףרֹויסע זַ אכֶ ען וָ ואס זֵ יי ֶ ערט פּון ֶר ִבי ֶמנְׁ ְׁדל ִדי גְׁ ֶ אבען גֶ ֶ
עה ְׁ ִאין ּגָ לּות ,נָ אְך וָ ואס זֵ יי ָה ֶ
ימ ֶלְך ָהאט גֶ עזָ אגְׁ ט ַאז ִדי יָ אר ִאיז גֶ עוֶ וען ִדי ייען ִאין ּגָ לּות .אּון ַה ְׁר ַה"ק ֶר ִבי ֱא ִל ֶ ִמיט גֵ ֶ
וער ְׁס ֶטע יָ אר.ְׁשוֶ ְׁ
רּוחנִ יּות
נֹולד ִב ְש ֵּלמּות גַ ם ְב ָּ
יִ ְצ ָּחק ָּח ַשב ֶש ֵּע ָּשו ַ
עבֹוירען
ֶ ייסט ֵע ָשו ,וַ וייל ֶער ִאיז גֶ
ֶקען ֶמען זָ אגֶ ען ֶעס ְׁש ֵטייט ִאין ַת ְׁרּגּום יֹונָ ָתן (כה:כה) ֶער ֵה ְׁ
ארד ,אּון עהאט ַא ָב ְׁ אל ְׁט'ס גֶ ַ עמ ְׁ
ִפיל ִמיט ָהאר אֹויף ֶדעם ָקאפ ,אּון אֹויְך ָהאט ֶער שֹוין ֶד ָ
אר ִטיג 'ָ -עשּוי'ִ ,אין ַא ֶלע ֵא ָב ִרים .וֶ ועגֶ ען ֶדעם ָהאט יִ ְׁצ ָחק עבֹוירען ַפ ְׁ
ֶ ֵציינֶ ערֶ .ער ִאיז גֶ
מט משנת השבוע
עקּומען
ֶ ארגֶ
ישט ָפ ְׁ אּומזִ ְׁיסט ,וָ ואס ַאזַ א זַ אְך ִאיז נָ אְך נִ ְׁ
ישט ְׁ עט ַראכְׁ טַ ,אז ָדאס ִאיז זִ יכֶ ער נִ ְׁ גֶ ְׁ
עצ ֶיעל וַ וייל ֶער ִאיז ייליגֶ ע נְׁ ָש ָמהְׁ ,ס ֶפ ִ
עֹולםִ ,מ ְׁס ָת ָמא ָהאט ֶער ַא הֹויכֶ ע אּון ֵה ִ פּון ְׁב ִר ַיאת ָה ָ
דֹושיםתֹורה ֵמ ָה ֲא ִריזַ "ל פ' ְׁק ִ ּקּוטי ָ ארד ,וָ ואס וַ וייזְׁ ט אֹויף גְׁ ֶ
רֹויסע זַ אכֶ ען (עי' ִל ֵ עבֹוירען ִמיט ַא ָב ְׁ ֶ גֶ
אר ֶדעם ייסיג ֵציינֶ ער זֶ ענֶ ען ְׁמ ַר ֵמז אֹויף הֹויכֶ ע ִענְׁ יָ נִ יםַ .פ ְׁ ד"ה ִמ ְׁפנֵ י ֵש ָיבה) .אֹויְך ִדי ְׁצוֵ ויי אּון ְׁד ַר ִ
עמיינְׁ ט ַאז ֵע ָשו ִאיז ֶמער ָחשּוב פּון יַ ֲעקֹב .אּון ָדאס עהאט ,אּון ָהאט גֶ ֵ ָהאט ִאיהם יִ ְׁצ ָחק ִליב גֶ ַ
אֹויסגֶ 'נַ ע ְׁרט ִמיט ֶדעם מֹויל ִ -מיט זַ יינֶ ע ֵציינֶ ער ,אּון ֵמיינְׁ ט כִ י ַציִ ד ְׁב ִ'פיו'ַ ,אז ֶער ָהאט ִאיהם ְׁ
ואק ְׁסט ַארּום ֶדעם מֹויל. ארד וָ ואס וַ ְׁ אֹויְך ִמיט ֶדעם ָב ְׁ
אֹוה ֶבת ֶאת יַ ֲעקֹב
ִר ְב ָּקה ֶ
ייבט ֶדער ִח ָיד"א ְׁ
(פנֵ י ָדוִ ד ד"ה וַ ּיֶ ֱא ַהב) ָא ֶבער ִר ְׁב ָקה ָהאט ִליב גֶ ַ
עהאט יַ ֲעקֹב ,אּון ֶדער ַט ַעם ְׁש ַר ְׁ
עסן פּון ֵעץ ְׁל ִפי וָ ואס ִדי ְׁמקּו ָב ִלים זָ אגֶ ען (עי' זוה"ק ח"ג רלבָ ).א ָדם ָה ִראשֹון וֶ וען ֶער ָהאט גֶ עגֶ ְׁ
עמען וארען ,חּוץ פּון ִדי ָקנֶ ה וָ ואס ִאיז אֹויף צּו ָא ֶט ֶ ַה ַד ַעת זֶ ענֶ ען ַא ֶלע זַ יינֶ ע ֵא ָב ִרים נִ ְׁפּגַ ם גֶ עוָ ֶ
עדט ישט אֹויף צּו ֶע ֶסעןָ ,א ֶבער ַחּוָ ה ָהאט אֹויְך פֹוגֵ ם גֶ עוֶ וען ִאין ִדי ָקנֶ ה וָ ואס ִמיט ֶדעם ֶר ְׁ אּון נִ ְׁ
תֹורה ֵמ ָה ֲא ִריזַ "ל
ּקּוטי ָ
(ל ֵ ֶמען ,וַ וייל זִ י ָהאט ִאיהם גֶ עזָ אגְׁ ט צּו ֶע ְׁסן פּון ֵעץ ַה ַד ַעת .נָ אְך ְׁש ֵטייט ִ
ד"ב ָע ַלי ִק ְׁל ָל ְׁתָך ְׁבנִ י) ַאז ִר ְׁב ָקה ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ּגִ ְׁלּגּול פּון ַחּוָ ה ,אּון יַ ֲעקֹב ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ּגִ ְׁלּגּול פּון
ָא ָדם ָה ִראשֹון.
יַ ֲעקֹב ָּהיָּ ה ִתּקּונֹו ֶשל ָּא ָּדם ָּה ִראשֹון
רּוח ָק ְׁד ָשּה ַאז זִ י ִאיז ַא ִתיּקּון פּון ַחּוָ ה אּון יַ ֲעקֹב ִאיז ַא ִתיּקּון פּון
עוואּוסט ְׁב ַ
ְׁ ִר ְׁב ָקה ָהאט גֶ
עהאט יַ ֲעקֹב ,וַ וייל ֶער ְׁמ ַת ֵּקן ִאיר ֵח ְׁטא פּון ֶדעם אר ֶדעם ָהאט זִ י ִליב גֶ ַ ָא ָדם ָה ִראשֹוןַ ,פ ְׁ
(ק ֶֹבץ ֵש ֶבט ְׁמנַ ֶשה) ְׁפ ִר ֶיע ְׁר ִדיגְׁ ן ּגִ ְׁלּגּול.
ייטען פּון צ ִּד ִּיקים
יָ ארצ ֶ
ח' כִ ְׁס ֵלו תרל"ב אביל זי"ע
ערנָ ִּ
וער ְס ִּקי ִּמ ְט ֶש ְ
ַהְר ַה"ק ֶר ִּבי ַא ֲהרֹן ְט ֶו ְ
אטע ַה ְׁר ַה"ק ֶר ִבי ָמ ְׁר ְׁדכַ י
אביל ,צּו זַ יין ַט ֶ ערנָ ִ
עבֹוירען ִאין יָ אר תקמ"ז ִאין ְׁט ֶש ְׁ ֶ ֶר ִבי ַא ֲהרֹן ִאיז גֶ
אביל זי"עַ ,א זּון פּון ַה ְׁר ַה"ק ַב ַעל ְׁמאֹור ֵעינַ יִ ם זי"עִ ,מ ֶצ ֱא ָצ ֵאי ֶר ִבי ָא ָדם ערנָ ִ וער ְׁס ִקי ִמ ְׁט ֶש ְׁ
ְׁטוֶ ְׁ
אמע ָמ ַרת ַחּיָ ה ָש ָרה ע"ה, אקא זי"ע ,וְׁ עֹוד .אּון צּו זַ יין ַמ ֶ עשיל ִמ ְּׁק ָר ַָב ַעל ֵשם זי"ע ,וְׁ ָה ַר ִבי ר' ֶה ִ
אר ִלין זי"ע. ִדי ָטאכְׁ ֶטער פּון ַה ְׁר ַה"ק ֶר ִבי ַא ֲהרֹן ַהּגָ דֹול ִמ ַק ְׁ
אר ָקא ,אּון ֶער ִאיז גֶ עוֶ וען ַא ְׁמ ַל ֵמד
ֶעס ִאיז גֶ עוֶ וען ַא יּוד וָ ואס ָהאט גֶ עוואֹוינְׁ ט ִאין ִדי ְׁש ָטאט ָס ְׁ
צּוריק אֹויף ֶפ ַסח ַקיין עב ִל ֶיבען ַא גַ אנְׁ ץ וִ וינְׁ ֶטער ,אּון ֶער ִאיז ִ
ארט ִאיז ֶער גֶ ְׁ אבילָ ,ד ְׁ
ערנָ ִ
ִאין ְׁט ֶש ְׁ
עטּוהן ַא ָפאר
ְׁ אקּומען פּון ִדי ְׁמ ַל ְׁמדּותַ .אזֹוי ָהאט ֶער גֶ
ֶ עלד וָ ואס ֶער ָהאט ַב אקאִ ,מיט ִדי גֶ ְׁ אר ָ ָס ָ
משנת השבוע נ
ארעןָ ,האט ֶער זִ יְך גֶ עזֶ עגֶ ענְׁ ט פּון ֶר ִבי ַא ֲהרֹן עדע ָמאל ַפאר ֶער ִאיז ַא ֵהיים גֶ ָ
עפ ֶ יָ אר .יֶ ֶ
אב ֶלער.
ערנָ ְׁ
ְׁט ֶש ְׁ
ארף ֵאיינְׁ ָמאל וֶ וען ֶער ִאיז גֶ עוֶ וען ַביים ֶר ִבי'ן זִ יְך גֶ עזֶ עגֶ ענֶ עןָ ,האט ִאיהם ֶדער ֶר ִבי גֶ עזָ אגְׁ ט ֶער ַד ְׁ
ענּומען זַ ייןֶ ערטֶ ,ער ָהאט גֶ ישט ַלאנְׁ ג גֶ ְׁ
עק ֶל ְׁ עלדֶ .דער ְׁמ ַל ֵמד ָהאט נִ ְׁ עצט וִ ויכְׁ ִטיג ַא ְׁסכּום גֶ ְׁ יֶ ְׁ
אר ֶמעגְׁ ן,עלייגְׁ ט אֹויף ֶדעם ִטישֲ ,א ִפילּו ָדאס ִאיז גֶ עוֶ וען זַ יין גַ אנְׁ ֶצע ַפ ְׁ ייטל אּון ֶעס גֶ ֵ עלד ַב ְׁגֶ ְׁ
ארוֶ ועט ִדי גַ אנְׁ ֶצע וִ וינְׁ ֶטערֶ .ער ִאיז ַארֹויס פּון ֶר ִבי'ן ָאן ֵקיין וָ ואס אֹויף ֶדעם ָהאט ֶער גֶ ָ
עה ְׁ
עלד.עהאט ֵקיין גֶ ְׁ ישט גֶ ַארן ִמיט ַא וָ ואגְׁ ן ָהאט ֶער נִ ְׁ רּוטה ֲ -א ִפילּו צּו ָפ ְְׁׁפ ָ
ואלד,ֶער ִאיז גֶ עגַ אנְׁ גֶ ען צּו ִפיס ֶדעם ַלאנְׁ גֶ ען וֶ ועגִ .אינ ִמ ֶיטען וֶ ועג ִאיז ֶער ַא ִר ֶיבער ַא וַ ְׁ
אבן גֶ עזָ אגְׁ ט ַאז אֹויב ֶער ְׁט ָראגְׁ ט
רֹויבער ,אּון זֵ יי ָה ְׁ
אלן ֶ אפ ְׁאבען ִאיהם ַב ַ ואלד ָה ֶ
ִאינ ִמ ֶיטען וַ ְׁ
אבען ַא ְׁלס גֶ עזּוכְׁ ט ַביי ִאיהםָ ,א ֶבער זֵ יי ָה ְׁ
אבן ועלען זֵ יי ִאיהם ַה ְׁרגֶ 'ענֶ ען .זֵ יי ָה ֶ
עלד אֹויף זִ יְך וֶ ֶ גֶ ְׁ
וארען פּון ַא אטעוֶ ועט גֶ עוָ ֶער ֶ עלאזְׁ ט גֵ יין ,אּון ֶער ִאיז גֶ ַאבען זֵ יי ִאיהם גֶ ָ אפןָ ,ה ֶ ישט גֶ ְׁ
עט ָר ְׁ גָ ארנִ ְׁ
ערן טֹויט.זִ יכֶ ְׁ
עקּומען ַא ֵהיים .נָ אְך ַפאר ֶער ָהאט ֶ נָ אְך ַא ָפאר ֶטעג וָ ואס ֶער גֵ ייט צּו פּוסִ ,איז ֶער ָאנְׁ גֶ
ארוָ ואס אס ְׁירטְׁ ,פ ֶרעגְׁ ט ִאיהם זַ יין וַ וייב ַפ ְׁ יילען וָ ואס ָהאט ִמיט ִאיהם ַפ ִ ער ֵצ ֶָאנְׁ גֶ עיָ אגְׁ ט צּו ֶד ְׁ
עב ֶרענְׁ גְׁ ט ַא ֵלייןָ .האט ישט גֶ ְׁ עלעגְׁ ַראף ,אּון ֶער ָהאט ֶעס נִ ְׁ עלד ִמיט ַא ֶט ֶ עש ְׁיקט ִדי גֶ ְׁ ָהאט ֶער גֶ ִ
אר ְׁש ַטאנֶ ען וָ ואס ֶדער ַצ ִדיק אבען זֵ יי ַפ ְׁ אל'ס ָה ֶ עמ ְׁ יילט ִדי גַ אנְׁ ֶצע ַמ ֲע ֶשה ,אּון ֶד ָ אר ֵצ ְׁ ֶער ִאיר ַפ ְׁ
אטעוֶ ועט ער ֶרּוח ָק ְׁדשֹו ,אּון ָהאט ִאיהם גֶ ַ עהן ִמיט ַ אלטֶ .ער ָהאט שֹוין ַא ְׁלס גֶ עזֶ ְׁ ָהאט גֶ עוָ ו ְׁ
(תֹולדֹות ֶא ְׁל ָעזָ ר ְׁבתֹוְך ֵס ֶפר ְׁפ ֻק ַדת ֶא ְׁל ָעזָ ר)
ְׁ עלד.עש ְׁיקט ָדאס גֶ ְׁ צּור ְׁיקגֶ ִ
עבען ,אּון ָהאט ִ ָדאס ֶל ֶ
יּודען ִאין ֵבית ַה ִמ ְׁש ָפט ִאיןעק ָלאגְׁ ט ִדי ֶ אמיר גֶ ְׁ
אבן ִדי ּגֹויִ ים פּון ִדי ְׁש ָטאט זִ ָיט ִ ֵאיינְׁ ָמאל ָה ְׁ
דּורְך ֶדעם
ארק ,אּון ְׁ ערן זִ יְך גָ אר ְׁש ַט ְׁ
יּודען ֶמ ְׁייער ַט ֲענָ ה ִאיז גֶ עוֶ ועןֱ :היֹות ַאז ִדי ֶ
בּורג ,זֵ ֶ
ער ְׁ
עט ְׁ
ֶפ ֶ
ישט גֶ ענּוג ְׁפ ַלאץ צּו וואֹוינֶ עןֶ ,ב ֶ
עטען זֵ יי אבען נִ ְׁרֹויסער דֹו ַחק ִאין ְׁש ָטאט ,אּון זֵ יי ָה ֶוֶ וערט ַא גְׁ ֶ
ייער ְׁש ָטאט.יּודען פּון זֵ ֶ
רֹויסש ְׁיקן ַא ֶלע ֶ
ִ ַאז ֶמען זָ אל ַא
אבןאב ְׁירט ְׁמ ַב ֵטל זַ יין ִדי ּגְׁ זֵ י ָרהָ ,א ֶבער זֵ יי ָה ְׁ אבען זֵ יי ְׁפ ָר ִערטָ ,ה ֶ עה ְׁאבן ָדאס גֶ ֶ יּודען ָה ְׁ וֶ וען ִדי ֶ
עש ְׁיקט ַא ִמ ְׁש ַל ַחת צּו ֶר ִבי ַא ֲהרֹן בּורג גֶ ִ
ער ְׁעט ְׁיּודען פּון ֶפ ֶ אבן ִדי ֶ עקענְׁ ט ְׁמ ַב ֵטל זַ ייןָ .ה ְׁ ישט גֶ ֶ נִ ְׁ
אביל ערנָ ִ
עקּומען ִאין ְׁט ֶש ְׁ
ֶ לּוחים זֶ ענֶ ען ָאנְׁ גֶ
אב ֶלערֶ ,ער זָ אל ְׁמ ַב ֵטל זַ יין ִדי ּגְׁ זֵ י ָרהִ .די ְׁש ִ ערנָ ְׁ ְׁט ֶש ְׁ
ייע ֶרעייען צּום ֶר ִבי'ן ִמיט זֵ ֶ עקענְׁ ט ַא ַריינְׁ גֵ ֶישט גֶ ֶ אבען שֹוין נִ ְׁארנַ אכְׁ ט ,אּון זֵ יי ָה ֶ ֶע ֶרב ַש ָבת ַפ ְׁ
ַב ָּק ָשה.
עפ ְׁירט ִטישָ ,האט ֶער גֶ עזָ אגְׁ ט ַא ְׁפ ַשט אֹויף ֶדעם ָפסּוק ַש ָבת ֵביינַ אכְׁ ט וֶ וען ֶדער ֶר ִבי ָהאט גֶ ִ
וער ֶטער ָהאט ֶער ְׁמ ַר ֵמז גֶ עוֶ וען ֶדעם ִענְׁ יָ ן וָ ואס ִדי ִמ ְׁש ַל ַחת "וִ ִיהי ְׁב ַש ַלח ַפ ְׁרעֹה"ִ ,אין זַ יינֶ ע וֶ ְׁ
ייטאג ,אּון גֶ עזָ אגְׁ ט ַא ְׁד ִר ֶיטע ָמאל תֹורה ֵב ָ עחזֶ ְׁר'ט ִדי ָעקּומען צּו ִאיהםֶ .ער ָהאט ִא ֶיבער גֶ ַ ֶ ִאיז גֶ
עראל וִ וי ֶעס ְׁש ֵטייט 'וַ יְׁ ִהי' (מגִ ָלה יִ ):א ֶיב ָתֹורה ִאיז גֶ עוֶ ועןֶ ,עס ְׁש ֵטייט ְׁ ַביי ָשֹלש ְׁסעּודֹותִ .די ָ
ִאיז ָדאס ָדאך ַא ָלשֹון ַצ ַער .וֶ וען ֶמען זִ ְׁיצט ִאין ּגָ לּות ִמיט גְׁ רֹויס ַצ ַער ְׁ ' -ב ַש ַלח ַפ ְׁרעֹה ֶאת
ֹלקים', ייע ֶרע ֶע ְׁר ֶטער .זָ אג ִאיְך' ,וְׁ ֹלא נָ ָחם ֱא ִ
יּודען פּון זֵ ֶ
אר ִש ְׁיקן ִדי ֶ
וילען ַפ ְָׁה ָעם' ,וֶ וען ִדי ּגֹויִ ים וִ ֶ
נא משנת השבוע
אלען ִדי ּגֹויִ ים גֵ ֶ
ייען ישט ַמ ְׁסכִ ים ִמיט ֶדעםֶ ,א ָלא ' ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ ְׁפ ִל ְׁש ִתים' ,זָ ֲֶא ִפילּו ִמ ַדת ַה ִדין ִאיז נִ ְׁ
יּודען ,עכת"ד. ישט ִדי ֶ ערע ְׁפ ַלאץָ ,א ֶבער נִ ְׁ צּו ַאן ַאנְׁ ֶד ֶ
אבען זֵ יי ִאיהם גֶ עזָ אגְׁ ט וֶ ועגֶ ען ִדי ּגְׁ זֵ י ָרה. מֹוצ ֵאי ַש ָבת וֶ וען ִדי ִמ ְׁש ַל ַחת ַאז ַא ֵריין צּום ֶר ִבי'ןָ ,ה ֶ
ָ
שּובה" .נָ אְך ַש ָבת ִאיז ערט ַא ְׁת ָ "איְך ָהאב ָדאְך שֹוין גֶ ע' ֶענְׁ ְׁט ֶפ ְׁ ָהאט ֶדער ֶר ִבי גֶ עזָ אגְׁ טִ :
ישט ָדא גֶ ענּוג ימט ִאין ֵבית ִמ ְׁש ָפט ַאז אֹויב ֶעס נִ ְׁ אש ִט ְׁ
עקּומען ִדי יְׁ ִד ָיעהֶ ,מען ָהאט ַב ְׁ ֶ ָאנְׁ גֶ
ערע ְׁפ ַלאץ ִאין ִס ִיבירָ ,א ֶבער ֶמען גֵ ייט עלן ַאן ַאנְׁ ֶד ֶצּוש ֶט ְׁ ְׁפ ַלאץ ַפאר ִדי ּגֹויִ ים ,גֵ ייט ֶמען זֵ יי ְׁ
אֹורי אֹור) (יַ ְׁלקּוט ְׁמ ֵ יּודען וֶ ועגֶ ען ֶדעם.
אר ִש ְׁיקן ִדי ֶישט ַפ ְׁ נִ ְׁ
זְ כוּתוֹ יָ גֵ ן ָע ֵלינ ּו וְ ַעל ָּכל יִ ְש ָר ֵאל ָא ֵמן
משנת השבוע נב
מזלא טבא וגדיא יאי
לידידנו הר"ר יצחק ישראל הערשקאוויטש שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הר"ר שלמה דוב גאטליעב שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יצחק ווייס שליט"א
והר"ר אהרן דוד מענדלאוויטש שליט"א
והר"ר יעקב מנחם מענדלאוויטש שליט"א
לרגל נישואי נכדתם-בתו עב"ג בשעטו"מ
לידידנו הרה"ג ר' אהרן מאיר מייזליש שליט"א
לרגל נישואי בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר צבי אלחנן הכהן ריכטער שליט"א
והר"ר ישעי' וויינבערג שליט"א
והרה"ג ר' מרדכי יצחק וויינבערג שליט"א
לרגל נישואי נכדם-בנו הבה"ח דוד עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יוסף דוד סג"ל לנדא שליט"א
והר"ר שלום פינחס סג"ל לנדא שליט"א
לרגל נישואי נכדו-בנו עב"ג בשעטו"מ
לידידינו הר"ר יחזקאל שרגא יונה הכהן ווייס שליט"א
לרגל נישואי בתו עב"ג בשעטו"מ
