להתוודע · Lehisvada — תולדות (2026-11-09)

בבא בתרא דף קכו
0בענין מחילת חלק הבכורה 1
בבבא בתרא דף קכ"ו :במשנה ,האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים ,איש פלוני בני לא יירש עם אחיו ,לא אמר כלום שהתנה
על מה שכתוב בתורה.
ובגמ' ,לימא מתניתין דלא כרבי יהודה ,דאי רבי יהודה האמר בדבר של ממון תנאו קיים ,דתניא ,האומר לאשה הרי את מקודשת לי
על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה ,הרי זו מקודשת ,ותנאו בטל ,דברי רבי מאיר .רבי יהודה אומר בדבר של ממון תנאו קיים.
אפילו תימא רבי יהודה ,התם ידעה וקא מחלה ,הכא לא קא מחיל.
-א-
אם מועיל מחילת הבכור לפני מיתת האב
והוא מביא דהתוס' שם )ד"ה כדרב( כתבו דדוקא בירושת אשתו שהוא פלוגתת הראשונים בזה /כמה דרכים בראשונים מדוע אין
מדרבנן מועיל סילוק על ידי שאומר אי אפשי בתקנת חכמים ,אבל בירושה היורש יכול להסתלק מן הירושה בחיי מורישו /פי שנים של
דאורייתא אין מועיל סילוק. בכור נחשב מתנה וכשם שמועיל מחילה אחרי מות האב מועיל
מחילה בחיי האב /מכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב /הבדל
והר"ן שם )דף מ"א .מדפי הרי"ף( מפרש דסילוק מועיל דוקא בדבר שלא בין מחילה להאב ובין מחילה להאחין /הבדל בין סילוק מעיקר
הגיע עדיין לידו ,אכן ירושת אביו נחשב כאילו כבר בא לידו ,ודבר שכבר דין בכורה ובין מחילת הנכסים עצמן
הגיע לידו שוב אין מועיל בו סילוק. -רשב"ם ,רשב"א ,הגה"א ,קצות החושן ,נתיבות המשפט ,קובץ שיעורים -
ובמגיד משנה בפרק א' מהלכות נחלות הלכה ח' כתב דיש מי שפירשו א .כפי האמור אפילו לרבי יהודה שסובר דהמקדש אשה על מנת שאין לה
דדוקא בירושת אשתו יכול לסלק עצמו מפני שירושתו באה לו ע"י מעשיו, שאר כסות תנאו קיים כי מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון
אבל ירושת אביו ,כיון שאינו בא על ידי מעשיו אין מועיל בו סילוק. תנאו קיים ,עם כל זה אין מועיל התנאת האב שלא יירש הבכור פי שנים
משום ד'לא קא מחיל' .וישנן שני דרכים בכוונת הדבר.
ועל פי זה כתב בקצות החושן דלפי כל הטעמים האלו נמצא שבכור
יכול לסלק עצמו מחלק הבכורה בחיי אביו ,דכשם שהוא יכול לסלק עצמו הרשב"ם )בד"ה התם( מפרש דבשלמא בקידושין נתרצית האשה למחול
מחלק הבכורה אחרי מות אביו כיון דמתנה קרייה רחמנא ,כך יכול לסלק על שאר וכסות ועל מנת כן קבלה קדושין ,כי בהנאה זו שהיא מקדש אותה
עצמו מן הבכורה בחיי אביו .כי לדעת התוס' )הנ"ל( דמה שאין אדם יכול נתרצית למחול לה ,אבל במי שאומר על בנו בכורו שלא יקבל פי שנים ,מי
לסלק עצמו מנכסי אביו בחיי אביו הוא משום שאין מועיל סילוק יאמר שהבן מחל חלקו ,הרי אין הנאה לבן שימחול חלקו ,ולכן אפילו אם
בדאורייתא ,הרי בבכור מאחר שחידשה תורה שיכול לומר איני נוטל ,הרי שתק הבן ,אין זה נחשב למחילה ,דיש לומר דשתיקתו הוא מפני שאינו רוצה
זה נוהג גם בחיי אביו .וכן לדעת הר"ן דמה שאין מועיל סילוק מירושת אביו להכעיס את אביו ,ע"כ.
בחיי אביו הוא משום שנחשב כמו שכבר הגיע לידו ,א"כ בחלק הבכורה
שיכול לסלק עצמו אחרי מות האב אע"ג שהגיע לידו בפועל ,כל שכן שיוכל ובחי' הרשב"א מביא דברי הרשב"ם ,וכתב דמשמע בדבריו שאם מחל
לסלק עצמו לפני מות האב .וכן לסברת המגיד משנה בשם המפרשים הבן בפירוש מחילתו מחילה ,והוא חולק על זה ,וכתב דאע"ג שאמרו בגמ'
דירושת אביו כיון שאינו בא על ידי מעשיו אין מועיל בו סילוק ,א"כ בכור 'הכא לא מחיל' אין ללמוד מזה שאם מחל מחילתו מחילה ,אלא אפילו אם
שיכול לסלק עצמו אחרי מות אביו ,כל שכן שיכול לסלק עצמו בחיי אביו. מחל הבן בפירוש לא עשה ולא כלום ,כי אין מועיל מחילה בדבר שעדיין
אינו שלו ,וכמו שאינו יכול להסתלק מירושת האב ואינו יכול למכרה ,כך
והוא כתב ליישב בזה מה שנתקשו המפרשים במה שמכר עשו את אינו יכול למחול חלק הבכורה.
בכורתו ליעקב ,והרי עדיין היה חלק הבכורה דבר שלא בא לעולם ,והאיך
חל המכר .וכתב דלפי האמור נאמר שעשו סילק את עצמו מן הבכורה במה אכן בקצות החושן סי' רע"ח סעיף י"ג מביא דברי הרשב"ם שסובר דאם
שאמר 'למה זה לי בכורה' ,ובזה נאבד ממנו חלק הבכורה. רוצה הבכור למחול חלק הבכורה בחיי אביו ,מועיל מחילתו .והוא מביא דגם
בהגהת אשר"י סי' ט"ו כתב דאם מחל הבכור בפירוש ,מועיל מחילתו ,וכתב
אמנם בנתיבות המשפט שם סק"ט חולק על דברי הקצוה"ח שהעלה הטעם בזה משום דבכורה מתנה קרייה רחמנא .והיינו דמאחר שאמרו לעיל
דכשם שהבכור יכול לסלק עצמו מן הבכורה קודם חלוקה משום דמתנה דף קכ"ד .דלמדין מקרא ד'לתת לו פי שנים' דירושת הבכור היא בגדר מתנה
קרייה רחמנא הוא הדין שיכול לסלק עצמו בחיי אביו ,שהרי לעיל עמוד א' ויכול לומר איני נוטל ,לכן הוא הדין שמועיל מחילה בחייו של אביו] .והוא
אמר רב פפא משמיה דרבא דבכור שנטל חלק כפשוט ויתר רק באותה שדה מביא דבנמוקי יוסף )דף נ"ה :מדפי הרי"ף( משמע שהוא מסופק בזה אם מועיל
ולא בכל הנכסים ,משום דאין לו לבכור קודם חלוקה ,ומפרש הרשב"ם )ד"ה מחילה בחיי האב[.
קסבר( דלכן אין מועיל הויתור אלא על אותה שדה ולא בכל הנכסים ,דלפני
חלוקה אין לו לבכור חלק בבכורה לתת למכור לאחרים ,כשאר מקבל מתנה והנה בקצוה"ח שם מברר דישנן כמה דרכים בראשונים בכתובות דף פ"ג.
שלא זכה במתנה עד שהגיע לידו ,ולכן בשלמא אותה שדה שויתר כשבא מדוע אין אדם יכול לסלק את עצמו מירושת אביו בחיי אביו כמו שיכול
לידו חלקו ממנה ,נחשב שעת חלוקה ויכול למחול חלקו ,אבל אין מחילתו לסלק עצמו מירושת אשתו בחיי אשתו.
פרשת השבוע א
בבא בתרא דף קכו
בענין מחילת חלק הבכורה
אמנם בקובץ שיעורים )אות ת"ג( מעיר כן בדברי הרשב"ם עצמו ,דבדברי מועיל על שאר נכסים ,כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ,ע"כ.
הרשב"ם שלפנינו משמע דאם הבכור רוצה למחול לאביו חלק הבכורה יכול ומעתה ,כל שכן שבחיי אביו אין מועיל מחילתו ,שהרי בחיי אביו ודאי אין
למחול לו ,ואילו לעיל עמוד א' כתב הרשב"ם דאין מועיל מחילת הבכור לו לבכור כלום בחלק הבכורה שיוכל לסלק עצמו.
לאחר מיתה אלא למ"ד יש לבכור קודם חלוקה ,אבל למ"ד אין לו קודם
חלוקה אינו יכול למחול חלקו לשאר האחין ,וא"כ בחיי האב שבודאי אין
לבכור כלום איך תועיל מחילתו. ומה שהבכור יכול לסלק עצמו מחלק הבכורה אחרי מיתת אביו ,אע"ג
שבירושה דאורייתא אין מועיל סילוק ,זה משום דחלק בכורה שמגיע לבכור
הוא בגדר חיוב על היורשים שהתורה חייבתה אותם ליתן מתנה זו להבכור,
אכן הוא מבאר דיש הבדל בין מחילת הבכור בחיי אביו שמוחל לאביו
ולכן אחרי מיתת אביו שכבר חל החיוב על היורשין ליתן לו המתנה יכול
חלק הבכורה ובין מחילת הבכור אחרי מיתת האב שמוחל לאחיו חלק
למחול לאחין מה שהם חייבים לו ,אבל בחיי אביו שאין לבכור שום דבר
הבכורה ,כי במחילתו מחיים אין המחילה על הנכסים שראוי ליטול ,אלא
בנכסים אלו ,ועדיין אין האחין חייבים לו חלק הבכורה ,אין מועיל מחילת
שהוא מסלק עצמו שאחרי מיתת אביו לא יחול עליו תורת בכור ,ולגבי
הבכור שיופקע ממנו חלק בכורתו ,דזה כמוחל דבר שלא בא לעולם.
סילוק זה אין הבדל אם יש לבכור בנכסים קודם חלוקה או לא ,כי הוא
מפקיע ממנו עיקר תורת בכור .ואע"ג שיורש אחר אינו יכול להסתלק מדין
ירושתו בחיי מורישו ,זה משום דכבר יש לו דין יורש משעה שנולד ,אבל ועל דבר הראיה שהקצוה"ח מסתייע מדברי רשב"ם )הנ"ל( דאם היה הבן
מה שבכור נוטל פי שנים כיון דמתנה קריא רחמנא ,והיינו שהיורשין צריכין מוחל בפירוש לאביו היה מועיל מחילתו ,כתב בנתיה"מ דבאמת יש הבדל
לתת לו מתנה ,דין זה מתחדש רק בשעת מיתת האב ,ולכן בחיי האב יכול בין מחילת הבכור מחיים כלפי האב ובין מחילת הבכור מחיים כלפי שאר
להסתלק שלא יזכה בדין זה. האחין ,דכלפי האב אה"נ שמועיל מחילה מפורשת על חלק הבכורה ,שהרי
התורה נתנה רשות להאב להנחיל לבניו כפי מה שירצה ,אלא שהזהירה תורה
אבל לאחר מיתת האב כשהוא מוחל חלקו לאחיו ,הרי כבר חל עליו דין לאב על חלק הבכורה שלא יטלנה מן הבכור ,ועל זה יכול הבכור למחול
בכור ,ומזה כבר אינו יכול להסתלק ,אלא דעדיין יש לדון שיועיל מחילה על לאביו מה שחייבתו תורה בשבילו ,אבל כלפי הבנים אין מועיל מחילה בחיי
עצם הנכסים שהוא ראוי ליטול ,אכן זה אינו מועיל אם יש לבכור קודם אביו ,כי מחילה לאחין מועיל רק אם יש לבכור קודם חלוקה ,ולפני מיתה
חלוקה ,אבל אם אין לבכור קודם חלוקה אין לו עדיין מה למחול. ודאי שאין לבכור שום חלק שיוכל למחול לאחיו.
-ב-
התנאת האב שבנו לא יירשנו
ר"ת דמה שאמרו דמצוה לקיים דברי המת אמור דוקא בישראל ולא בגר, לרבי יהודה שסובר דבדבר שבממון תנאו קיים כשם שמועיל
דבישראל שיש אצלו דין ירושה ,כיון שלא פסק כוחו מאותו הממון ,כי תנאי בקידושין כך ראוי שיועיל תנאי בהורשת ירושה /בגדר
מכוחו יורשין אותו ,לכן מצוה לקיים דבריו ,אבל גר שאינו בירושה ופסק מצוה לקיים דברי המת
כחו מממונו ,אין מצוה לקיים דבריו ,ע"כ .ומתבאר בדבריהם דגדר ירושה -אמרי משה -
בקרובים אינו דכשמת פקע כחו לגמרי מהממון ,והיה צריך להיות נכסיו ב .בגמ' מתבאר דכשם שהמקדש אשה על מנת שאין לך עלי שאר וכסות
הפקר ,אלא שגזרה תורה שלא יהיה הפקר רק קרוביו זוכים ,דאם כן לא לרבי יהודה הרי זו מקודשת ואין לה עליו שאר וכסות ,משום דבדבר
היה שייך כלל לומר דמצוה לקיים דברי המת ,כי אחרי מיתה אין לו שום שבממון תנאו קיים ,כמו כן יוכל אדם לומר איש פלוני בני בכור לא יטול
דבר עם נכסיו ,שהרי מטעם זה אין לגר שום זכות לצוות על נכסיו לאחר פי שנים ,כיון דבדבר שבממון תנאו קיים ,אלא דמאחר שהבן אינו מוחל
מיתתו ,כי אינם שלו כלל .אלא מה שיורשיו יורשים נכסיו היינו שלא פסק חלק בכורתו ,לכן אין מועיל התנאתו ,ואם הבכור מוחל פי שנים דעת כמה
כוחו מנכסיו ורואים כאילו הוא קיים ומכוחו הם יורשים ,ולכן מצוה על ראשונים שמועיל התנאתו של אב ,כמבואר לעיל אות א'.
היורשים לקיים דברי המת ,וגר כיון שאין לו יורשים פסק כוחו לגמרי
מנכסיו ,כי כל שאינו נוגע לירושת קרוביו אין למת שום זכיה וקנין ,ולכן לא ובאמרי משה סי' ל"ח )אות כ"ג( מעיר בזה שהרי לכאורה אין ירושה דומה
שייך בגר מצוה לקיים דברי המת. כלל למקדש אשה על מנת שאין לך עלי שאר וכסות ,כי במקדש אשה חלין
חיובי הבעל על ידי הקידושין ,ולכן כלפי חיובי ממוניים יש בידו להתנות
שלא יחולו עליו על ידי הקידושין ,אבל ירושה הוא דבר שנעשה מאליו על
ולכן לרבי יהודה שסובר דבדבר שבממון מועיל התנאתו על ידי מחילה,
ידי מיתתו ,שאחרי שמת נפקע בעלותו שעל נכסיו והם עוברים מאליו
הוא הדין דאם האב אומר שלא ירש בני ,כיון שעם מיתת האב לא פסק
ליורשיו ,וא"כ אפילו לרבי יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים ,האיך יועיל
כוחו מן הנכסים אלא הוא הוא המוריש ,אם הבן מסכים לזה ואין האב
תנאו של האב שבנו לא ירשנו.
מפקיע זכותו של בן בעל כרחו אלא מדעתו ,הרי זה מועיל כשאר התנאה
בדבר שבממון .אכן ודאי דגר אינו יכול להתנות לפני מיתתו שלא יהיו נכסיו
וכתב דמזה מוכח דגדר ירושה אינו שעל ידי מיתתו נעשין נכסיו אצלו
הפקר אלא שירשנו פלוני ,דכיון שאינו בתורת ירושה כבר פסק כוחו מנכסיו
בגדר הפקר ,והיורשין זוכין בנכסי המת שנעשו אצלו כהפקר ,אלא גדר
בשעת מיתה ואין התנאתו כלום ,אבל מי שהוא בתורת ירושה ,כיון שלא
ירושה הוא שהמת הוא שמוריש את נכסיו ליורשיו ,ולכן היה מקום לומר
פסק כוחו מנכסיו לגבי ירושה ,לרבי יהודה יכול להתנות שלא ירשנו זה,
שאם האב אומר שלא יירש זה פי שנים ,לרבי יהודה שסובר דבדבר שבממון
כשהוא על ידי מחילת היורש.
תנאו קיים יועיל בזה התנאתו שלא יהא מוריש נכסיו לזה .ועל זה אמרו
דמה שלרבי יהודה מועיל התנאתו על שאר וכסות הוא מפני שהיא מוחלת
ומה שאין מועיל סילוק מנחלת אבותיו ,היינו בסילוק שמצד היורש לו ,אבל בכור אינו מוחל על חלק פי שנים .ואה"נ שאם הבכור מוחל על
עצמו ,כי על מה שהוא יורש לא שייך לסלק את עצמו מפני שבעל כרחו חלקו של פי שנים ,אז מועיל התנאתו של המוריש ,כי הנכסים הם בידו
הוא יורש ,ומן הנכסים עצמן אינו יכול להסתלק ,כי זה דבר שלא בא לעולם, להורישם.
אבל כשהאב אומר שלא ירש בני מועיל התנאתו של האב כיון שלא פסק
כוחו בצירוף הסכמת הבן. והוא מסתייע לזה ממה שכתבו התוס' בגיטין דף י"ג) .סד"ה והא( בשם
ב
פרשת השבוע
