gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להתוודע · Lehisvada — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: להתוודע · Lehisvada

שבוע: תולדות (2026-11-09)

להתוודע · Lehisvada — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בבא בתרא דף קכו‬ ‫‪ 0‬בענין מחילת חלק הבכורה ‪1‬‬ ‫בבבא בתרא דף קכ"ו‪ :‬במשנה‪ ,‬האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים‪ ,‬איש פלוני בני לא יירש עם אחיו‪ ,‬לא אמר כלום שהתנה‬ ‫על מה שכתוב בתורה‪.‬‬ ‫ובגמ'‪ ,‬לימא מתניתין דלא כרבי יהודה‪ ,‬דאי רבי יהודה האמר בדבר של ממון תנאו קיים‪ ,‬דתניא‪ ,‬האומר לאשה הרי את מקודשת לי‬ ‫על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה‪ ,‬הרי זו מקודשת‪ ,‬ותנאו בטל‪ ,‬דברי רבי מאיר‪ .‬רבי יהודה אומר בדבר של ממון תנאו קיים‪.‬‬ ‫אפילו תימא רבי יהודה‪ ,‬התם ידעה וקא מחלה‪ ,‬הכא לא קא מחיל‪.‬‬ ‫‪-‬א‪-‬‬ ‫אם מועיל מחילת הבכור לפני מיתת האב‬ ‫והוא מביא דהתוס' שם )ד"ה כדרב( כתבו דדוקא בירושת אשתו שהוא‬ ‫פלוגתת הראשונים בזה ‪ /‬כמה דרכים בראשונים מדוע אין‬ ‫מדרבנן מועיל סילוק על ידי שאומר אי אפשי בתקנת חכמים‪ ,‬אבל בירושה‬ ‫היורש יכול להסתלק מן הירושה בחיי מורישו ‪ /‬פי שנים של‬ ‫דאורייתא אין מועיל סילוק‪.‬‬ ‫בכור נחשב מתנה וכשם שמועיל מחילה אחרי מות האב מועיל‬ ‫מחילה בחיי האב ‪ /‬מכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב ‪ /‬הבדל‬ ‫והר"ן שם )דף מ"א‪ .‬מדפי הרי"ף( מפרש דסילוק מועיל דוקא בדבר שלא‬ ‫בין מחילה להאב ובין מחילה להאחין ‪ /‬הבדל בין סילוק מעיקר‬ ‫הגיע עדיין לידו‪ ,‬אכן ירושת אביו נחשב כאילו כבר בא לידו‪ ,‬ודבר שכבר‬ ‫דין בכורה ובין מחילת הנכסים עצמן‬ ‫הגיע לידו שוב אין מועיל בו סילוק‪.‬‬ ‫‪ -‬רשב"ם‪ ,‬רשב"א‪ ,‬הגה"א‪ ,‬קצות החושן‪ ,‬נתיבות המשפט‪ ,‬קובץ שיעורים ‪-‬‬ ‫ובמגיד משנה בפרק א' מהלכות נחלות הלכה ח' כתב דיש מי שפירשו‬ ‫א‪ .‬כפי האמור אפילו לרבי יהודה שסובר דהמקדש אשה על מנת שאין לה‬ ‫דדוקא בירושת אשתו יכול לסלק עצמו מפני שירושתו באה לו ע"י מעשיו‪,‬‬ ‫שאר כסות תנאו קיים כי מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון‬ ‫אבל ירושת אביו‪ ,‬כיון שאינו בא על ידי מעשיו אין מועיל בו סילוק‪.‬‬ ‫תנאו קיים‪ ,‬עם כל זה אין מועיל התנאת האב שלא יירש הבכור פי שנים‬ ‫משום ד'לא קא מחיל'‪ .‬וישנן שני דרכים בכוונת הדבר‪.‬‬ ‫ועל פי זה כתב בקצות החושן דלפי כל הטעמים האלו נמצא שבכור‬ ‫יכול לסלק עצמו מחלק הבכורה בחיי אביו‪ ,‬דכשם שהוא יכול לסלק עצמו‬ ‫הרשב"ם )בד"ה התם( מפרש דבשלמא בקידושין נתרצית האשה למחול‬ ‫מחלק הבכורה אחרי מות אביו כיון דמתנה קרייה רחמנא‪ ,‬כך יכול לסלק‬ ‫על שאר וכסות ועל מנת כן קבלה קדושין‪ ,‬כי בהנאה זו שהיא מקדש אותה‬ ‫עצמו מן הבכורה בחיי אביו‪ .‬כי לדעת התוס' )הנ"ל( דמה שאין אדם יכול‬ ‫נתרצית למחול לה‪ ,‬אבל במי שאומר על בנו בכורו שלא יקבל פי שנים‪ ,‬מי‬ ‫לסלק עצמו מנכסי אביו בחיי אביו הוא משום שאין מועיל סילוק‬ ‫יאמר שהבן מחל חלקו‪ ,‬הרי אין הנאה לבן שימחול חלקו‪ ,‬ולכן אפילו אם‬ ‫בדאורייתא‪ ,‬הרי בבכור מאחר שחידשה תורה שיכול לומר איני נוטל‪ ,‬הרי‬ ‫שתק הבן‪ ,‬אין זה נחשב למחילה‪ ,‬דיש לומר דשתיקתו הוא מפני שאינו רוצה‬ ‫זה נוהג גם בחיי אביו‪ .‬וכן לדעת הר"ן דמה שאין מועיל סילוק מירושת אביו‬ ‫להכעיס את אביו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בחיי אביו הוא משום שנחשב כמו שכבר הגיע לידו‪ ,‬א"כ בחלק הבכורה‬ ‫שיכול לסלק עצמו אחרי מות האב אע"ג שהגיע לידו בפועל‪ ,‬כל שכן שיוכל‬ ‫ובחי' הרשב"א מביא דברי הרשב"ם‪ ,‬וכתב דמשמע בדבריו שאם מחל‬ ‫לסלק עצמו לפני מות האב‪ .‬וכן לסברת המגיד משנה בשם המפרשים‬ ‫הבן בפירוש מחילתו מחילה‪ ,‬והוא חולק על זה‪ ,‬וכתב דאע"ג שאמרו בגמ'‬ ‫דירושת אביו כיון שאינו בא על ידי מעשיו אין מועיל בו סילוק‪ ,‬א"כ בכור‬ ‫'הכא לא מחיל' אין ללמוד מזה שאם מחל מחילתו מחילה‪ ,‬אלא אפילו אם‬ ‫שיכול לסלק עצמו אחרי מות אביו‪ ,‬כל שכן שיכול לסלק עצמו בחיי אביו‪.‬‬ ‫מחל הבן בפירוש לא עשה ולא כלום‪ ,‬כי אין מועיל מחילה בדבר שעדיין‬ ‫אינו שלו‪ ,‬וכמו שאינו יכול להסתלק מירושת האב ואינו יכול למכרה‪ ,‬כך‬ ‫והוא כתב ליישב בזה מה שנתקשו המפרשים במה שמכר עשו את‬ ‫אינו יכול למחול חלק הבכורה‪.‬‬ ‫בכורתו ליעקב‪ ,‬והרי עדיין היה חלק הבכורה דבר שלא בא לעולם‪ ,‬והאיך‬ ‫חל המכר‪ .‬וכתב דלפי האמור נאמר שעשו סילק את עצמו מן הבכורה במה‬ ‫אכן בקצות החושן סי' רע"ח סעיף י"ג מביא דברי הרשב"ם שסובר דאם‬ ‫שאמר 'למה זה לי בכורה'‪ ,‬ובזה נאבד ממנו חלק הבכורה‪.‬‬ ‫רוצה הבכור למחול חלק הבכורה בחיי אביו‪ ,‬מועיל מחילתו‪ .‬והוא מביא דגם‬ ‫בהגהת אשר"י סי' ט"ו כתב דאם מחל הבכור בפירוש‪ ,‬מועיל מחילתו‪ ,‬וכתב‬ ‫אמנם בנתיבות המשפט שם סק"ט חולק על דברי הקצוה"ח שהעלה‬ ‫הטעם בזה משום דבכורה מתנה קרייה רחמנא‪ .‬והיינו דמאחר שאמרו לעיל‬ ‫דכשם שהבכור יכול לסלק עצמו מן הבכורה קודם חלוקה משום דמתנה‬ ‫דף קכ"ד‪ .‬דלמדין מקרא ד'לתת לו פי שנים' דירושת הבכור היא בגדר מתנה‬ ‫קרייה רחמנא הוא הדין שיכול לסלק עצמו בחיי אביו‪ ,‬שהרי לעיל עמוד א'‬ ‫ויכול לומר איני נוטל‪ ,‬לכן הוא הדין שמועיל מחילה בחייו של אביו‪] .‬והוא‬ ‫אמר רב פפא משמיה דרבא דבכור שנטל חלק כפשוט ויתר רק באותה שדה‬ ‫מביא דבנמוקי יוסף )דף נ"ה‪ :‬מדפי הרי"ף( משמע שהוא מסופק בזה אם מועיל‬ ‫ולא בכל הנכסים‪ ,‬משום דאין לו לבכור קודם חלוקה‪ ,‬ומפרש הרשב"ם )ד"ה‬ ‫מחילה בחיי האב[‪.‬‬ ‫קסבר( דלכן אין מועיל הויתור אלא על אותה שדה ולא בכל הנכסים‪ ,‬דלפני‬ ‫חלוקה אין לו לבכור חלק בבכורה לתת למכור לאחרים‪ ,‬כשאר מקבל מתנה‬ ‫והנה בקצוה"ח שם מברר דישנן כמה דרכים בראשונים בכתובות דף פ"ג‪.‬‬ ‫שלא זכה במתנה עד שהגיע לידו‪ ,‬ולכן בשלמא אותה שדה שויתר כשבא‬ ‫מדוע אין אדם יכול לסלק את עצמו מירושת אביו בחיי אביו כמו שיכול‬ ‫לידו חלקו ממנה‪ ,‬נחשב שעת חלוקה ויכול למחול חלקו‪ ,‬אבל אין מחילתו‬ ‫לסלק עצמו מירושת אשתו בחיי אשתו‪.‬‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫א‬ ‫בבא בתרא דף קכו‬ ‫בענין מחילת חלק הבכורה‬ ‫אמנם בקובץ שיעורים )אות ת"ג( מעיר כן בדברי הרשב"ם עצמו‪ ,‬דבדברי‬ ‫מועיל על שאר נכסים‪ ,‬כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הרשב"ם שלפנינו משמע דאם הבכור רוצה למחול לאביו חלק הבכורה יכול‬ ‫ומעתה‪ ,‬כל שכן שבחיי אביו אין מועיל מחילתו‪ ,‬שהרי בחיי אביו ודאי אין‬ ‫למחול לו‪ ,‬ואילו לעיל עמוד א' כתב הרשב"ם דאין מועיל מחילת הבכור‬ ‫לו לבכור כלום בחלק הבכורה שיוכל לסלק עצמו‪.‬‬ ‫לאחר מיתה אלא למ"ד יש לבכור קודם חלוקה‪ ,‬אבל למ"ד אין לו קודם‬ ‫חלוקה אינו יכול למחול חלקו לשאר האחין‪ ,‬וא"כ בחיי האב שבודאי אין‬ ‫לבכור כלום איך תועיל מחילתו‪.‬‬ ‫ומה שהבכור יכול לסלק עצמו מחלק הבכורה אחרי מיתת אביו‪ ,‬אע"ג‬ ‫שבירושה דאורייתא אין מועיל סילוק‪ ,‬זה משום דחלק בכורה שמגיע לבכור‬ ‫הוא בגדר חיוב על היורשים שהתורה חייבתה אותם ליתן מתנה זו להבכור‪,‬‬ ‫אכן הוא מבאר דיש הבדל בין מחילת הבכור בחיי אביו שמוחל לאביו‬ ‫ולכן אחרי מיתת אביו שכבר חל החיוב על היורשין ליתן לו המתנה יכול‬ ‫חלק הבכורה ובין מחילת הבכור אחרי מיתת האב שמוחל לאחיו חלק‬ ‫למחול לאחין מה שהם חייבים לו‪ ,‬אבל בחיי אביו שאין לבכור שום דבר‬ ‫הבכורה‪ ,‬כי במחילתו מחיים אין המחילה על הנכסים שראוי ליטול‪ ,‬אלא‬ ‫בנכסים אלו‪ ,‬ועדיין אין האחין חייבים לו חלק הבכורה‪ ,‬אין מועיל מחילת‬ ‫שהוא מסלק עצמו שאחרי מיתת אביו לא יחול עליו תורת בכור‪ ,‬ולגבי‬ ‫הבכור שיופקע ממנו חלק בכורתו‪ ,‬דזה כמוחל דבר שלא בא לעולם‪.‬‬ ‫סילוק זה אין הבדל אם יש לבכור בנכסים קודם חלוקה או לא‪ ,‬כי הוא‬ ‫מפקיע ממנו עיקר תורת בכור‪ .‬ואע"ג שיורש אחר אינו יכול להסתלק מדין‬ ‫ירושתו בחיי מורישו‪ ,‬זה משום דכבר יש לו דין יורש משעה שנולד‪ ,‬אבל‬ ‫ועל דבר הראיה שהקצוה"ח מסתייע מדברי רשב"ם )הנ"ל( דאם היה הבן‬ ‫מה שבכור נוטל פי שנים כיון דמתנה קריא רחמנא‪ ,‬והיינו שהיורשין צריכין‬ ‫מוחל בפירוש לאביו היה מועיל מחילתו‪ ,‬כתב בנתיה"מ דבאמת יש הבדל‬ ‫לתת לו מתנה‪ ,‬דין זה מתחדש רק בשעת מיתת האב‪ ,‬ולכן בחיי האב יכול‬ ‫בין מחילת הבכור מחיים כלפי האב ובין מחילת הבכור מחיים כלפי שאר‬ ‫להסתלק שלא יזכה בדין זה‪.‬‬ ‫האחין‪ ,‬דכלפי האב אה"נ שמועיל מחילה מפורשת על חלק הבכורה‪ ,‬שהרי‬ ‫התורה נתנה רשות להאב להנחיל לבניו כפי מה שירצה‪ ,‬אלא שהזהירה תורה‬ ‫אבל לאחר מיתת האב כשהוא מוחל חלקו לאחיו‪ ,‬הרי כבר חל עליו דין‬ ‫לאב על חלק הבכורה שלא יטלנה מן הבכור‪ ,‬ועל זה יכול הבכור למחול‬ ‫בכור‪ ,‬ומזה כבר אינו יכול להסתלק‪ ,‬אלא דעדיין יש לדון שיועיל מחילה על‬ ‫לאביו מה שחייבתו תורה בשבילו‪ ,‬אבל כלפי הבנים אין מועיל מחילה בחיי‬ ‫עצם הנכסים שהוא ראוי ליטול‪ ,‬אכן זה אינו מועיל אם יש לבכור קודם‬ ‫אביו‪ ,‬כי מחילה לאחין מועיל רק אם יש לבכור קודם חלוקה‪ ,‬ולפני מיתה‬ ‫חלוקה‪ ,‬אבל אם אין לבכור קודם חלוקה אין לו עדיין מה למחול‪.‬‬ ‫ודאי שאין לבכור שום חלק שיוכל למחול לאחיו‪.‬‬ ‫‪-‬ב‪-‬‬ ‫התנאת האב שבנו לא יירשנו‬ ‫ר"ת דמה שאמרו דמצוה לקיים דברי המת אמור דוקא בישראל ולא בגר‪,‬‬ ‫לרבי יהודה שסובר דבדבר שבממון תנאו קיים כשם שמועיל‬ ‫דבישראל שיש אצלו דין ירושה‪ ,‬כיון שלא פסק כוחו מאותו הממון‪ ,‬כי‬ ‫תנאי בקידושין כך ראוי שיועיל תנאי בהורשת ירושה ‪ /‬בגדר‬ ‫מכוחו יורשין אותו‪ ,‬לכן מצוה לקיים דבריו‪ ,‬אבל גר שאינו בירושה ופסק‬ ‫מצוה לקיים דברי המת‬ ‫כחו מממונו‪ ,‬אין מצוה לקיים דבריו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומתבאר בדבריהם דגדר ירושה‬ ‫‪ -‬אמרי משה ‪-‬‬ ‫בקרובים אינו דכשמת פקע כחו לגמרי מהממון‪ ,‬והיה צריך להיות נכסיו‬ ‫ב‪ .‬בגמ' מתבאר דכשם שהמקדש אשה על מנת שאין לך עלי שאר וכסות‬ ‫הפקר‪ ,‬אלא שגזרה תורה שלא יהיה הפקר רק קרוביו זוכים‪ ,‬דאם כן לא‬ ‫לרבי יהודה הרי זו מקודשת ואין לה עליו שאר וכסות‪ ,‬משום דבדבר‬ ‫היה שייך כלל לומר דמצוה לקיים דברי המת‪ ,‬כי אחרי מיתה אין לו שום‬ ‫שבממון תנאו קיים‪ ,‬כמו כן יוכל אדם לומר איש פלוני בני בכור לא יטול‬ ‫דבר עם נכסיו‪ ,‬שהרי מטעם זה אין לגר שום זכות לצוות על נכסיו לאחר‬ ‫פי שנים‪ ,‬כיון דבדבר שבממון תנאו קיים‪ ,‬אלא דמאחר שהבן אינו מוחל‬ ‫מיתתו‪ ,‬כי אינם שלו כלל‪ .‬אלא מה שיורשיו יורשים נכסיו היינו שלא פסק‬ ‫חלק בכורתו‪ ,‬לכן אין מועיל התנאתו‪ ,‬ואם הבכור מוחל פי שנים דעת כמה‬ ‫כוחו מנכסיו ורואים כאילו הוא קיים ומכוחו הם יורשים‪ ,‬ולכן מצוה על‬ ‫ראשונים שמועיל התנאתו של אב‪ ,‬כמבואר לעיל אות א'‪.‬‬ ‫היורשים לקיים דברי המת‪ ,‬וגר כיון שאין לו יורשים פסק כוחו לגמרי‬ ‫מנכסיו‪ ,‬כי כל שאינו נוגע לירושת קרוביו אין למת שום זכיה וקנין‪ ,‬ולכן לא‬ ‫ובאמרי משה סי' ל"ח )אות כ"ג( מעיר בזה שהרי לכאורה אין ירושה דומה‬ ‫שייך בגר מצוה לקיים דברי המת‪.‬‬ ‫כלל למקדש אשה על מנת שאין לך עלי שאר וכסות‪ ,‬כי במקדש אשה חלין‬ ‫חיובי הבעל על ידי הקידושין‪ ,‬ולכן כלפי חיובי ממוניים יש בידו להתנות‬ ‫שלא יחולו עליו על ידי הקידושין‪ ,‬אבל ירושה הוא דבר שנעשה מאליו על‬ ‫ולכן לרבי יהודה שסובר דבדבר שבממון מועיל התנאתו על ידי מחילה‪,‬‬ ‫ידי מיתתו‪ ,‬שאחרי שמת נפקע בעלותו שעל נכסיו והם עוברים מאליו‬ ‫הוא הדין דאם האב אומר שלא ירש בני‪ ,‬כיון שעם מיתת האב לא פסק‬ ‫ליורשיו‪ ,‬וא"כ אפילו לרבי יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים‪ ,‬האיך יועיל‬ ‫כוחו מן הנכסים אלא הוא הוא המוריש‪ ,‬אם הבן מסכים לזה ואין האב‬ ‫תנאו של האב שבנו לא ירשנו‪.‬‬ ‫מפקיע זכותו של בן בעל כרחו אלא מדעתו‪ ,‬הרי זה מועיל כשאר התנאה‬ ‫בדבר שבממון‪ .‬אכן ודאי דגר אינו יכול להתנות לפני מיתתו שלא יהיו נכסיו‬ ‫וכתב דמזה מוכח דגדר ירושה אינו שעל ידי מיתתו נעשין נכסיו אצלו‬ ‫הפקר אלא שירשנו פלוני‪ ,‬דכיון שאינו בתורת ירושה כבר פסק כוחו מנכסיו‬ ‫בגדר הפקר‪ ,‬והיורשין זוכין בנכסי המת שנעשו אצלו כהפקר‪ ,‬אלא גדר‬ ‫בשעת מיתה ואין התנאתו כלום‪ ,‬אבל מי שהוא בתורת ירושה‪ ,‬כיון שלא‬ ‫ירושה הוא שהמת הוא שמוריש את נכסיו ליורשיו‪ ,‬ולכן היה מקום לומר‬ ‫פסק כוחו מנכסיו לגבי ירושה‪ ,‬לרבי יהודה יכול להתנות שלא ירשנו זה‪,‬‬ ‫שאם האב אומר שלא יירש זה פי שנים‪ ,‬לרבי יהודה שסובר דבדבר שבממון‬ ‫כשהוא על ידי מחילת היורש‪.‬‬ ‫תנאו קיים יועיל בזה התנאתו שלא יהא מוריש נכסיו לזה‪ .‬ועל זה אמרו‬ ‫דמה שלרבי יהודה מועיל התנאתו על שאר וכסות הוא מפני שהיא מוחלת‬ ‫ומה שאין מועיל סילוק מנחלת אבותיו‪ ,‬היינו בסילוק שמצד היורש‬ ‫לו‪ ,‬אבל בכור אינו מוחל על חלק פי שנים‪ .‬ואה"נ שאם הבכור מוחל על‬ ‫עצמו‪ ,‬כי על מה שהוא יורש לא שייך לסלק את עצמו מפני שבעל כרחו‬ ‫חלקו של פי שנים‪ ,‬אז מועיל התנאתו של המוריש‪ ,‬כי הנכסים הם בידו‬ ‫הוא יורש‪ ,‬ומן הנכסים עצמן אינו יכול להסתלק‪ ,‬כי זה דבר שלא בא לעולם‪,‬‬ ‫להורישם‪.‬‬ ‫אבל כשהאב אומר שלא ירש בני מועיל התנאתו של האב כיון שלא פסק‬ ‫כוחו בצירוף הסכמת הבן‪.‬‬ ‫והוא מסתייע לזה ממה שכתבו התוס' בגיטין דף י"ג‪) .‬סד"ה והא( בשם‬ ‫ב‬ ‫פרשת השבוע‬