gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock

שבוע: תולדות (2026-11-09)

נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נחמת יצחק‬ ‫פרפראות‬ ‫מכון‬ ‫ליקוטי‬ ‫נחמת‬ ‫ואלה תולדת יצחק בן אברהם‪( ,‬כ”ה י”ט)‪.‬‬ ‫יצחק‬ ‫ואלה תולדת יצחק‪ ,‬פירש רש”י‪ ,‬יעקב ועשו האמורים‬ ‫בפרשה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והנה עיין לעיל בריש פרשת נח‪ ,‬דגם שם כתוב לשון‬ ‫תולדות‪ ,‬שכתוב אלה תולדת נח‪ ,‬ופירש רש”י שם בשני‬ ‫בסייעתא דשמיא | תולדות תשפ"ז | גליון מס' ‪375‬‬ ‫אופנים‪ ,‬או שזה תולדות ממש‪ ,‬או פירושו שעיקר‬ ‫תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫אלקים‪ ,‬דכתיב כה‬ ‫ותלך לדרש את ה’‪.‬‬ ‫אמרמכון‬ ‫האיש בלכתו‬ ‫והנה כאן לא פירש אלא באופן אחד‪ ,‬שפירוש תולדות‬ ‫נחמת‬ ‫לדרוש אלקים לכו‬ ‫א‬ ‫יצחק‬ ‫ונלכה עד הרואה‪ ,‬היינו הצאצאים ממש‪ ,‬שהם הבנים‪ ,‬ולכאורה יש >>>‬ ‫וכן ודרשת את ה’‬ ‫ותלך לדרש את ה’‪ ,‬פירש רש”י‪ ,‬ותלך לבית מדרשו של שם‪ ,‬לדרש את ה’‪,‬‬ ‫שיגיד לה מה תהא בסופה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫מאותו לאמר האחיה מחולי זה‪ ,‬שכל אלו הם להגיד להם מה תהא בסופם‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והיינו דפירוש לדרש הוא כמו שתירגם אונקלוס‪ ,‬ואזלת למתבע אולפן מן‬ ‫הרי שאינו מלשון תפילה‪.‬‬ ‫קדם ה’‪ ,‬פירוש לשאול הלימוד מאת ה’‪.‬‬ ‫והנה עיין עוד מה שכתב הרמב”ן בפרשת ראה‪ ,‬אהא דכתיב אחרי ה’ אלקיכם‬ ‫אכן עיין ברמב”ן‪ ,‬אחר שהביא דברי רש”י‪ ,‬שלדרש פירושו שיגיד לה מה תהא‬ ‫תלכו‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬היא מצוה שנלך אחר עצתו‪ ,‬וממנו לבדו נדרוש כל נעלם‪,‬‬ ‫בסופה‪ ,‬כתב‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ולא מצאתי דרישה אצל ה’‪ ,‬רק להתפלל‪ ,‬כטעם דרשתי‬ ‫ונשאל כל עתיד‪ ,‬כענין ותלך לדרש את ה’‪ ,‬כי יבא אלי העם לדרוש אלקים‪ ,‬וכן‬ ‫את ה’ וענני‪ ,‬דרשוני וחיו‪ ,‬חי אני אם אדרש לכם‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫יעשו ישראל עם הנביאים‪ ,‬האין פה נביא לה’ ונדרשה את ה’ מאותו וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫והיינו שדרישה פירושה להתפלל‪.‬‬ ‫הרי שותלך לדרש היינו דרישה שהיא בקשה לדעת‪ ,‬ולא תפילה‪ ,‬וצריך ביאור‬ ‫ונראה‪ ,‬דכן גם דעת התרגום יונתן‪ ,‬שכתב‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ואזלת לבי מדרשא דשם‬ ‫דעת הרמב”ן‪.‬‬ ‫רבא למבעיה רחמין מן קדם ה’‪ ,‬ע”כ‪ ,11‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ד‬ ‫נמצאנו למדים‪ ,‬דפליגי רש”י והרמב”ן בפירוש הך דרישה שדרשה רבקה‪ ,‬מה‬ ‫היא‪ ,‬האם היא דרישה לדעת מנביאי ה’‪ ,‬או שהיא דרישה בתפילה לפני הקב”ה‪,‬‬ ‫והנה לגבי מהות חיוב התפילה‪ ,‬מצינו בזה מחלוקת ראשונים‪ ,‬האם הוא חיוב‬ ‫וצריך ביאור פלוגתם‪.‬‬ ‫מדאורייתא או שהוא רק מדרבנן‪.‬‬ ‫דהנה עיין ברכות (כ‪ ,):‬אהא דתנן נשים חייבות בתפילה‪ ,‬דקאמר בגמרא שם‪,‬‬ ‫ב‬ ‫דנשים חייבות משום דרחמי נינהו‪ ,‬וכתב רש”י‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬הכי גרסינן תפלה‬ ‫והנה בדעת הרמב”ן‪ ,‬עיין בדרשות הר”ן (דרוש ב’)‪ ,‬מה שהקשה עליו‪ ,‬שכתב‪,‬‬ ‫דרחמי נינהו‪ ,‬ולא גרס פשיטא‪ ,‬דהא לאו דאורייתא היא‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫וזה לשונו‪ ,‬הלכה לדרוש את ה’ מפי נביאים‪ ,‬או התבודדה בעצמה‪ ,‬בענין יחול‬ ‫ומבואר שנקט שתפילה אין חיובה מן התורה‪ ,‬אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫רוח ה’ לפעמה‪ ,‬ויגידנה מה יהיה בסופה כדברי רש”י ז”ל‪ ,‬כלומר שנכספה לדעת‬ ‫אכן עיין בתוספות שם‪ ,‬וזה לשונם‪ ,‬בתפילה‪ ,‬פשיטא וכו’ ורש’’י לא גריס ליה‪,‬‬ ‫מה שמורה עליו הענין הזר ההוא‪.‬‬ ‫שהרי תפלה דרבנן היא‪ ,‬ומאי מצות עשה שייכי ביה (והיינו שזה מדרבנן)‪ ,‬ומכל‬ ‫ואף על פי שהרמב”ן ז”ל‪ ,‬לא נתחוור בפירושו‪ ,‬מצד שאמר כי לא מצא דרישה‬ ‫מקום יש ליישב‪ ,‬דהא הלל דרבנן‪ ,‬ונשים פטורות‪ ,‬מהאי טעמא דמצות עשה‬ ‫אל השם רק להתפלל‪ ,‬כטעם דרשתי את ה’‪ ,‬דרשוני וחיו‪ ,‬חי אני אם אדרש לכם‬ ‫שהזמן גרמא הוא‪ ,‬כדאמרינן בסוכה וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫לפי הנראה נשמט ממנו מקרא שכתוב ויאמר המלך אל חזהאל קח בידך‬ ‫ובפשטות מבואר שהתוספות נקטו שחיוב תפילה הוא מן התורה‪.‬‬ ‫מנחה ולך לקראת איש האלהים ודרשת את ה’ מאותו לאמר האחיה מחלי זה‪,‬‬ ‫ומבואר דרש”י והתוספות פליגי אי תפילה הוי דאורייתא או מדרבנן‪ ,‬ולפי‬ ‫וכתוב גם כן לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון אם אחיה מחלי זה‪.‬‬ ‫רש”י חיובה היא מדרבנן‪ ,‬ולפי תוספות הוה מן התורה‪.‬‬ ‫ואלה הדרישות אינן אלא לדעה מראשית אחרית‪ ,‬ואף זו כן‪ ,‬כי נכספה לדעת‬ ‫מה שמורה עליו זה הענין הזר הקורה אליה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ה‬ ‫פירוש דמבואר מהנך קראי שדרישה אינה לשון תפילה‪ ,‬אלא לשון בקשה‬ ‫והנה עוד מצינו דפליגי בזה הרמב”ם והרמב”ן‪.‬‬ ‫לדעת‪ ,‬ודעת הרמב”ן צריכה ביאור‪.‬‬ ‫דהנה עיין מה שכתב הרמב”ם בהלכות תפילה (פרק א’ הלכה א’)‪ ,‬וזה לשונו‪,‬‬ ‫מצות עשה להתפלל בכל יום‪ ,‬שנאמר ועבדתם את ה’ אלקיכם‪ ,‬מפי השמועה‬ ‫ג‬ ‫למדו‪ ,‬שעבודה זו היא תפלה‪ ,‬שנאמר ולעבדו בכל לבבכם‪ ,‬אמרו חכמים‪ ,‬אי זו‬ ‫והנה עיין גם במזרחי כאן מה שהקשה על הרמב”ן‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ולא ידעתי מה‬ ‫היא עבודה שבלב זו תפלה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫יעשה בפסוק כי יבא אלי העם לדרוש אלקים‪ ,‬ותרגם אנקלוס‪ ,‬למיתבע אולפן‬ ‫וכן כתב הרמב”ם גם בספר המצוות (עשה ה’)‪ ,‬והמצוה החמישית היא‪ ,‬שצונו‬ ‫מן קדם ה’‪ ,‬שפירושו לבקש תלמוד מפי הגבורה‪ ,‬וכך פירש רש”י שם‪ ,‬לא כמו‬ ‫לעבדו יתעלה‪ ,‬וכבר נכפל צווי זה פעמים‪ ,‬אמר ועבדתם את ה’ אלקיכם ואמר‬ ‫שפירש הרמב”ן‪ ,‬להתפלל על חוליהם‪ ,‬כי אין מדרך המתפללים לשבת ברחוב‬ ‫ואתו תעבודו‪ ,‬ואמר ואתו תעבוד וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫העיר‪ ,‬שהוא מקום המשפט‪ ,‬רק במקומות ההתבודדות ועוד‪ ,‬כי מלת לדרש‪,‬‬ ‫ומבואר דסבירא ליה שמצות תפילה חיובה מן התורה‪.‬‬ ‫שבה אל העם‪ ,‬לא אל משה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אכן עיין בהשגות הרמב”ן לספר המצוות שם‪ ,‬שחלק על הרמב”ם‪ ,‬וסבירא‬ ‫ועוד הקשה על הרמב”ן שנראה כסותר את עצמו‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ועוד‪ ,‬כי הוא‬ ‫ליה שתפילה אינה אלא מדרבנן‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬כתב הרב המצוה החמשית‬ ‫עצמו כתב (בפרשת יתרו)‪ ,‬ולהודיעם מה שיאבד מהם‪ ,‬כי זה יקרא דרישת‬ ‫שנצטוינו בעבודתו‪ ,‬שנאמר ועבדתם את ה’ אלקיכם וגו’‪ ,‬ואומר ולעבדו בכל‬ ‫לבבכם וכו’ כל אלה דברי הרב‪.‬‬ ‫‪ 11‬וכ”ה גם בתרגום ירושלמי‪.‬‬ ‫ואין הסכמה בזה‪ ,‬שכבר בארו החכמים בגמרא תפלה דרבנן‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫ו‬ ‫בשלישי שלברכות‪ ,‬לעניין בעל קרי‪ ,‬שקורא קרית שמע ומברך על המזון לאחריו‪,‬‬ ‫והנה עיין מה שביאר בספר חידושי רבנו חיים הלוי‪ ,‬הלכות תפילה (ד’ א’)‪,‬‬ ‫ואינו מתפלל‪ ,‬והעלו הטעם בזה‪ ,‬אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא‪,‬‬ ‫שכתב שאף לפי דעת הרמב”ן‪ ,‬שחיוב התפילה אינו אלא מדרבנן‪ ,‬מכל מקום‬ ‫תפלה דרבנן‪ ,‬ואמרו עוד ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא קריאת שמע‪,‬‬ ‫אם מתפלל יש לו קיום של מצוה דאורייתא‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬אבל יש להוסיף עוד‪,‬‬ ‫חוזר וקורא קריאת שמע‪ ,‬ספק התפלל ספק לא התפלל‪ ,‬אינו חוזר ומתפלל‪,‬‬ ‫לדעת הרמב”ם דחובת התפלה ומצותה הוי מדברי תורה‪ ,‬ואפילו להחולקים על‬ ‫דקריאת שמע דאורייתא‪ ,‬תפלה דרבנן וכו’ אלא ודאי כל ענין התפלה‪ ,‬אינו חובה‬ ‫הרמב”ם‪ ,‬היינו רק בחיובה‪ ,‬אבל קיומה וענינה הוי לכולי עלמא מדברי תורה‪,‬‬ ‫כלל‪ ,‬אבל הוא ממדות חסד הבורא יתברך עלינו‪ ,‬ששומע ועונה בכל קראינו אליו‬ ‫ע”כ‪.22‬‬ ‫וכו’ ומה שדרשו בספרי ולעבדו זה התלמוד‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬זו תפלה‪ ,‬אסמכתא היא‪,‬‬ ‫והנה צריך ביאור‪ ,‬דאם נאמר שאין כלל מצוה מן התורה להתפלל‪ ,‬מהיכי תיתי‬ ‫או לומר שמכלל העבודה‪ ,‬שנלמוד תורה‪ ,‬ושנתפלל אליו בעת הצרות‪ ,‬ותהיינה‬ ‫עינינו ולבנו אליו לבדו‪ ,‬כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו’ ע”כ‪.‬‬ ‫‪ 22‬ונראה דכן מבואר בדברי האריז”ל‪ ,‬דעי’ בשעה”כ (ז’ ע”ב)‪ ,‬שכת’‪ ,‬וז”ל‪ ,‬ד’ כוונות‬ ‫שיש בד’ מצות הרמוזות בד’ אותיו’ של הוי”ה‪ ,‬ואלו הם‪ ,‬תפילה‪ ,‬וציצית‪ ,‬ותפילין‪,‬‬ ‫הרי שחלק על הרמב”ם‪.‬‬ ‫וק”ש‪ ,‬דע כי ד’ כוונות יש בד’ מצות הרמוזות בד’ אותיות הוי”ה‪ ,‬וטוב הוא לכוין‬ ‫בהם תמיד‪ ,‬באופן שנבאר‪ ,‬הנה לפעמים האדם מבטל א’ מד’ מצות הנז’‪ ,‬בשוגג או‬ ‫אכן עיין שם שמשמע דנקט שלפעמים יש מצוה להתפלל מן התורה‪ ,‬והיינו‬ ‫אפי’ במזיד‪ ,‬וארבעתן הם מ”ע מן התורה‪ ,‬ע”כ‪ ,‬אכן עי’ מש”כ בדרושי כוונות ק”ש‬ ‫תפילה בעת צרה‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ואם אולי יהיה מדרשם בתפלה עיקר מן התורה‪,‬‬ ‫שם (כ”א ע”ג)‪ ,‬וז”ל‪ ,‬וזה טעם משרז”ל שהק”ש מדאורייתא‪ ,‬והתפל’ מדרבנן‪ ,‬ע”כ‪,‬‬ ‫נמנה אותו במניינו שלהרב‪ ,‬ונאמר שהיא מצוה לעת הצרות‪ ,‬שנאמין שהוא‬ ‫ונראה כסותר את עצמו‪.‬‬ ‫אכן נראה דצ”ל כמבואר בהגר”ח‪ ,‬דעצם החיוב הוא מדרבנן‪ ,‬אבל אם מתפלל יש לו‬ ‫יתברך ויתעלה שומע תפלה‪ ,‬והוא המציל מן הצרות בתפלה וזעקה‪ ,‬והבין זה‪,‬‬ ‫הקיום של מ”ע מה”ת‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ע”כ‪.‬‬ ‫אכן עיין שם בראב”ד שהשיג על זה‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬א”א‪ ,‬כן היה ראוי לומר‪ ,‬והוא‬ ‫איזה רמז לזה‪ ,‬וצריך ביאור מהו‪.‬‬ ‫(אברהם) התפלל שחרית והפריש מעשר‪( ,‬ויצחק הוסיף תפלה אחרת)‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ונראה שזה נרמז כאן בטעמי המקרא‪ ,‬דהנה ידוע מה שדרשו חז”ל‪ 11‬אהא‬ ‫והיינו שכבר מצינו מצות מעשר אצל אברהם‪ ,‬לפני יצחק‪ ,‬עיין ברדב”ז שם‪,‬‬ ‫דכתיב ויבינו במקרא שאלו הטעמים‪ ,‬שעל ידי הטעמים מתפרש הכתוב‪.‬‬ ‫וזה לשונו‪ ,‬כוונת הראב”ד ז”ל בהשגתו‪ ,‬שבאברהם הוא דכתיב שקיים מעשר‪,‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה על תיבת ואלה בפרשתן‪ ,‬הטעם הוא תביר‪.‬‬ ‫דכתיב ויתן לו מעשר מכל‪( ,‬ותירץ דעת הרמב”ם) וצריך לומר‪ ,‬כי אברהם זכה‬ ‫והנה משמעות התביר הוא לשון ירידה‪ ,‬ויש לומר שזה בא להורות על ירידת‬ ‫בכל הדברים הרכוש‪ ,‬ומשם נתן למלכי צדק המעשר‪ ,‬ורבינו לא רצה לפרש כן‪,‬‬ ‫הדורות‪ ,‬שמדור לדור הדורות יורדים והולכים‪ ,‬וכמו שאמרו חז”ל (יבמות ל”ט‪,):‬‬ ‫שהרי אין המעשרות נוהגות אלא בגידולי קרקע שלו‪ ,‬לפיכך תפס בדברי האגדה‪,‬‬ ‫אכשור דרי‪ ,‬ופירש רש”י‪ ,‬לשון בתמיה‪ ,‬וכי נתכשרו הדורות (המאוחרים)‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫שאמרו שיצחק הוא שהפריש המעשר‪ ,‬שנאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערים‪,‬‬ ‫ולפי זה שפיר פירש כאן רק מלשון תולדות ממש‪ ,‬שמכיון שהטעם הוא תביר‪,‬‬ ‫וכן דעת המתרגם‪ ,‬ורש”י ז”ל‪ ,‬והרמב”ן ז”ל בפירוש התורה שלו וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫מוכח שאין מדובר כאן על מעשים טובים אלא על דבר שנפחת‪ ,‬שזה תולדות‪,‬‬ ‫והעולה מדבריו (לפי הרמב’’ם)‪ ,‬שאכן יצחק אבינו תיקן מצות מעשר‪ ,‬אבל‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫אין זה אלא מעשר דגן‪.22‬‬ ‫והנה לגבי מצות מעשר דגן מצינו‪ ,‬שבזכות מצוה זו כתוב‪ ,‬השקיפה ממעון‬ ‫***‬ ‫קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל‪ ,‬ועיין ברש”י לעיל פרשת וירא‪,‬‬ ‫ויעתר יצחק לה’‪( ,‬כ”ה כ”א)‪.‬‬ ‫(אהא דכתיב וישקפו על פני סדם)‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬כל השקפה שבמקרא לרעה‪ ,‬חוץ‬ ‫ויעתר‪ ,‬פירש רש”י‪ ,‬הרבה והפציר בתפלה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫מהשקיפה ממעון קדשך‪ ,‬שגדול כח מתנות עניים‪ ,‬שהופך מדת הרוגז לרחמים‪,‬‬ ‫והנה עיין בגמרא סוכה (י”ד‪ ,).‬מה שדרשו על לשון זה של עתירה‪ ,‬אמר רבי‬ ‫ע”כ‪.‬‬ ‫אלעזר‪ ,‬למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר‪ ,‬לומר לך מה עתר זה מהפך‬ ‫ולפי זה מדויק אמאי גילה לנו הכתוב דווקא אצל יצחק מידה זו של תפילה‪,‬‬ ‫את התבואה בגורן ממקום למקום‪ ,‬אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של‬ ‫שמהפכת ממידת הדין למידת הרחמים‪ ,‬מכיון שיצחק הוא זה שתיקן מצות‬ ‫הקב’’ה ממדת אכזריות למדת רחמנות‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫מעשר דגן‪ ,‬שכוחה להפך מידת הרוגז לרחמים‪ ,‬הרי שזה הוא מדתו של יצחק‪,‬‬ ‫ופירש רש”י‪ ,‬דכתיב ויעתר (יצחק) לה’‪ ,‬ויעתר לו‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫ומבואר שמה שכתוב כאן ויעתר‪ ,‬אין זו רק תפילתו הפרטית כאן‪ ,‬שהיה צריך‬ ‫***‬ ‫ריבוי והפצרה‪ ,‬אלא שכן הוא תפילת הצדיק בכללות‪.‬‬ ‫ויעתר לו ה’‪( ,‬כ”ה כ”א)‪.‬‬ ‫והנה התורה גילתה לנו‪ ,‬שתפילת הצדיקים היא באופן של עתר‪ ,‬דווקא כאן‬ ‫פירש רש”י‪ ,‬ויעתר לו‪ ,‬לו ולא לה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫אצל יצחק‪ ,‬הלוא דבר הוא‪.‬‬ ‫והיינו שויעתר היה רק בזכות יצחק‪ ,‬והיינו שמעלה זו של ויעתר היה לו‪ ,‬שמה‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬על פי מה שכתב הרמב”ם בהלכות מלכים (פרק ט’ הלכה א’)‪,‬‬ ‫שנתפצר ונתפייס ונתפתה היה לו‪ ,‬בזכות יצחק‪ ,‬ולא בזכותה‪.‬‬ ‫וזה לשונו‪ ,‬בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה‪ ,‬והוא התפלל שחרית‪ ,‬ויצחק‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה עיין בסנהדרין (ק”ג‪ ,).‬שדרשו הא דכתיב אצל מנשה (דברי‬ ‫הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום וכו’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הימים ב’ ל”ג י”ג)‪ ,‬ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו‪ ,‬ואמרו בגמרא שם‪,‬‬ ‫והיינו שמצות מעשר התחדש אצל יצחק‪.‬‬ ‫‪ 22‬ואברהם תיקן מעשר כספים‪ ,‬וכ”ה בשו”ת חת”ס יו”ד סי’ רל”ב‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫‪ 11‬עי’ מגילה (ג‪.).‬‬ ‫והיינו דליכא כלל מצוה של תפילה מן התורה‪ ,‬דאי לאו הכי מצינו אופן‬ ‫שיהא כלל קיום מצוה דאורייתא‪ ,‬ואף על גב שחז”ל דרשו הא דכתיב ועבדתם‬ ‫דתפילה לא הוה רחמי‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫את ה’ אלוקיכם איזו עבודה שבלב זו היא תפילה‪ ,‬מכל מקום הרי כתב הרמב”ן‬ ‫ומבואר דלדעת רש”י‪ ,‬גם באופן שמתפלל בפועל‪ ,‬עדיין אינו מקיים מצוה‬ ‫להדיא (בספר המצוות) שאין זה אלא אסמכתא‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬אלא רק דרבנן‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫ונראה דצריך לומר דמכיון שמצינו לפי דעת הרמב”ן‪ ,‬דיש אופן של מצוה‬ ‫והנה לפי זה יוצא‪ ,‬דלפי דעת רש”י‪ ,44‬דאין שום תפילה מן התורה כלל‪ ,‬אין‬ ‫דאורייתא של תפילה‪ ,‬וכגון בעת צרה‪ ,‬ממילא שייך לומר‪ ,‬דאף שאין חיוב‬ ‫חילוק בין תפילה רגילה‪ ,‬לתפילה של עת צרה‪ ,‬דכל התפילות שוות‪ ,‬וכולן הן‬ ‫להתפלל‪ ,‬מכל מקום כשמתפלל יש כאן קיום של אותה מצוה של תפילה בעת‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ואף תפילה בעת צרה‪ ,‬דאין ככלל מצות תפילה מן התורה‪.‬‬ ‫צרה‪.‬‬ ‫מה שאין כן לפי דעת הרמב”ן‪ ,‬הרי מבואר דיש שני סוגי תפילות‪ ,‬יש חיוב‬ ‫והיינו שאין דין שיש תפילה של צרה‪ ,‬אלא שבעת צרה יש חיוב להתפלל‪,‬‬ ‫תפילה בעת צרה‪ ,55‬ויש עוד תפילה שאינו מחויב בה‪ ,‬אבל מכל מקום מקיים‬ ‫וממילא שייך קיום של תפילה‪ ,‬אף אם אין זה עת צרה‪ ,‬ודו”ק‪.33‬‬ ‫בזה‪ ,‬עצם מצות תפילה דאורייתא‪.‬‬ ‫והשתא שפיר ניחא הרמב”ן לשיטתיה‪ ,‬מכיון דסבירא ליה דתפילה בעת צרה‬ ‫ט‬ ‫הוה מדאורייתא‪ ,‬וממילא שייך לומר שיש בקיום כל תפילה שהיא מצות עשה‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה לפי הרמב”ן שיש שני סוגי תפילה‪ ,‬נראה‪ ,‬ששתי התפילות חלוקים‬ ‫בעצם‪ ,‬דתפילה בעת צרה זה חיוב לבקש מה שצריך‪ ,‬מה שאין כן תפילה סתם‪,‬‬ ‫איברא בדעת רש”י‪ ,‬שכתב דתפילה רחמי נינהו‪ ,‬והוא מדרבנן‪ ,‬משמע דכל‬ ‫תפילה היא מדרבנן‪.‬‬ ‫‪ 44‬ואפשר דגם לדעת הרמב”ם‪ ,‬אבל מה”ת‪.‬‬ ‫‪ 55‬וגם במועדים (עי’ ב”י סי’ תפ”ז)‪.‬‬ ‫‪ 33‬וכמו שמצינו לדעת הרמב”ן בחיוב תפילה במועדים‪ ,‬עיי”ש‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והשתא מתבאר הא דכתיב ויעתר לו ה’‪ ,‬פירוש תפילה של ויעתר שלא הייתה‬ ‫אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון ב”י‪ ,‬מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו‪( ,‬והיינו‬ ‫צריכה להתקבל אלא שהרבה והפציר על ידי תפילת הצדיקים‪ ,‬נענה לו‪ ,‬בזכותו‪,‬‬ ‫דגירסת הגמרא בכתובים היה שכתוב שם ויחתר לו‪ ,‬ועיין ברש”י שם בגמרא‪,‬‬ ‫בכדי להראות שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬ואינו ממזר‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫וישמע אליו ויחתר לו‪ ,‬ומבחוץ כתיב ויעתר לו‪ ,‬כך שמעתי‪ ,‬ע”כ‪ ,)33‬ויעתר לו‬ ‫מיבעי ליה‪ ,‬מלמד שעשה לו הקב”ה כמין מחתרת ברקיע‪ ,‬כדי לקבלו בתשובה‪,‬‬ ‫***‬ ‫מפני מדת הדין‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו‪( ,‬כ”ה כ”ו)‪.‬‬ ‫והיינו שלשון זה של ויעתר מרמז על תפילה שאינה אמורה להתקבל‪ ,‬ואף על‬ ‫הנה טעמי המקרא על תיבות ואחרי כן הם גרשיים‪ ,‬וכבר דרשו חז”ל דהא‬ ‫פי כן התקבלה‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫דכתיב ויבינו במקרא אלו הטעמים‪ ,‬שעל ידם אפשר להבין הכתוב‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬כאן נמי יש לומר כעין זה‪ ,‬שבעצם תפילת יצחק ורבקה לא הייתה‬ ‫וצריך ביאור מה באו כאן הגרשיים להטעים ולבאר‪.‬‬ ‫אמורה להתקבל‪ ,‬רק ויעתר לו‪ ,‬שמה שהתקבל התפילה היה בזכות יצחק‪.‬‬ ‫ונראה דהנה עיין בבעל הטורים‪ ,‬שכתב ואחרי כן יצא אחיו‪ ,‬כ’’ן עולה שבעים‪,‬‬ ‫ונראה לבאר דבר זה על פי מה שכתב החתם סופר לפרש הא דכתיב אברהם‬ ‫ששבעים אומות הן‪ ,‬חוץ מיעקב‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫הוליד את יצחק‪ ,‬שכתב שעל ידי שהיו ליצחק תולדות‪ ,‬זה הראיה שאברהם‬ ‫ומשמע דאחרי השבעים אומות‪ ,‬אז בא יעקב‪.‬‬ ‫הוליד את יצחק‪ ,‬והיינו משום דבעצם הבא על הערוה ראוי היה שלא תוליד‪,‬‬ ‫והנה צריך ביאור הך ואחרי‪ ,‬מתי הוא‪.‬‬ ‫כדי שלא להרבות ממזרים‪ ,‬ורק משום שעולם כמנהגו נוהג‪ ,‬והקב”ה אינו מאבד‬ ‫והנה בכלל צריך ביאור מה שכתב שיעקב בא לאחר שבעים אומות‪.‬‬ ‫עולמו מפני השוטים‪ ,‬משום הכי מולידים‪.‬‬ ‫דהנה השבעים אומות הן הן הנך שהתפזרו בדור הפלגה‪ ,‬הנזכרים בסוף‬ ‫והנה כל זה שייך רק במי שעל פי דרך הטבע יכול הוא להוליד‪ ,‬אבל מי שעל‬ ‫פרשת נח‪ ,‬עיין שם‪ ,‬ודו”ק ותשכח‪.‬‬ ‫פי הטבע‪ ,‬באמת אינו יכול להוליד‪ ,‬הבא על ערוה כזו‪ ,‬באמת לא תוליד‪ ,‬דאין‬ ‫כאן ריבוי ממזרים‪.‬‬ ‫ואם כן צריך ביאור מהיכי תיתי שיתלה אותם הכתוב ביעקב‪ ,‬שהיה כמה וכמה‬ ‫דורות אחר כך‪.‬‬ ‫והנה יצחק ורבקה לא היה יכולים להוליד על פי דרך הטבע‪ ,‬אם כן אם יצחק‬ ‫היה ממזר מאבימלך‪ ,‬אין כאן טענה של עולם כמנהגו נוהג‪ ,‬ואינו צריך שתענה‬ ‫אכן נראה לבאר‪ ,‬לפי מה שביאר הגר”א בפירושו לשיר השירים (א’ ב’ ע”ד‬ ‫בקשתו על תולדות‪ ,‬שאין כאן שינוי‪ ,‬ומה שכן הוליד‪ ,‬זה ראיה שאברהם הוליד‬ ‫הפשט)‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬וכן שבעים אומות‪ ,‬חוץ מאדום וישמעאל‪ ,‬שהם הראשים‬ ‫את יצחק‪ ,‬ואינו ממזר חס וחלילה‪ ,‬ע”כ דברי החתם סופר‪.44‬‬ ‫והכוללים‪ ,‬עיין שם‪.55‬‬ ‫והנה לפי זה‪ ,‬שעשיו וישמעאל כוללים את כל השבעים אומות‪ ,‬היינו שהם‬ ‫‪ 33‬ואולי י”ל משום דאותיות אחה”ע מתחלפות‪ ,‬שאותיות אלו הן ממוצא הגרון‪.‬‬ ‫גמר השבעים אומות‪ ,‬וכמבואר בביאור הגר”א על תיקוני זוהר‪ 66‬שיעקב השלים‬ ‫‪ 44‬וז”ל‪ ,‬אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬פירש”י שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק‬ ‫ולא כלצני הדור‪ ,‬ונ”ל ע”פ שאמרו חז”ל במס’ ע”ז‪ ,‬ראוי היה שהבא על ערוה שלא‬ ‫לו להקב”ה לפקוד עקרה להרבות ממזרים בעולם‪ ,‬אלא ע”כ ע”י ואלה תולדת יצחק‪,‬‬ ‫תוליד‪ ,‬אלא עולם כמנהגו נוהג‪ ,‬ואינו מאבד עולמו מפני שוטים‪ ,‬וא”כ‪ ,‬תינח מי‬ ‫ע”י זה עדות יש שאברהם הוליד את יצחק ולא אבימלך‪ ,‬ע”כ‬ ‫שמוליד בטבע‪ ,‬אבל עקר ועקרה‪ ,‬שהקב”ה פותח רחמה ע”י תפלה‪ ,‬ואיננו ע”פ דרך‬ ‫‪ 55‬וע”ע מש”כ בביאורו לתיקו”ז (תי’ ל”ב פ”ד‪ ,):‬שהאומות הם באמצע‪ ,‬ועשו‬ ‫הטבע‪ ,‬זה הוא ראיה ברורה‪ ,‬שבנו הוא‪ ,‬והנה מה ששרה היתה עקרה עד צ’ שנה‪,‬‬ ‫וישמעאל הם מצד ימין ושמאל‪ ,‬עיי”ש באורך‪ ,‬וכן מש”כ לגבי פרי החג‪ ,‬שיש ל”ה‬ ‫אמרו שלא היתה עקרה מעולם‪ ,‬אך מאברהם לא תוכל להתעבר‪ ,‬אבל מאבימלך‬ ‫מצד ישמעאל‪ ,‬ול”ה מצד עשו‪ ,‬ועי’ מש”כ מזה במק”א‪.‬‬ ‫נתעברה בטבע‪ ,‬אלא לפי”ז היה יצחק ממזר ח”ו‪ ,‬ויצחק ורבקה לא הולידו זו מזה‬ ‫‪ 66‬שם‪.‬‬ ‫עד אחר כ’ שנה‪ ,‬ונפקדה ע”י תפלה‪ ,‬ואי סלקא דעתך יצחק וזרעו ממזרים‪ ,‬א”כ מה‬ ‫את ה’ על תפילה‪.‬‬ ‫אף שיש לה שם תפילה‪ ,‬מכל מקום היא בחינה אחרת של תפילה‪ ,‬שזה בחינה‬ ‫של עבודה שהיא בלב‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה תפילה שהיא בעת צרה‪ ,‬שהיא דרישה לפני ה’‪ ,‬בעצם יכולה להתקיים או‬ ‫ולפי זה נראה‪ ,‬שמה שכתוב כאן בפרשתן ותלך לדרש את ה’‪ ,‬היינו שרבקה‬ ‫על ידי הנצרך בעצמו‪ ,‬או על ידי אחרים‪ ,‬שהוא יבקש שיתפללו עבורו‪ ,‬והיינו שגם‬ ‫הייתה בעת צרה‪ ,‬והתפילה הייתה תפילה של עת צרה‪ ,‬והיינו תפילה שנקראת‬ ‫באופן כזה יש קיום של לדרוש את ה’‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫דרישה‪ ,‬שזה הוא שצריך להתפלל ולדרוש מה עליו לעשות‪ ,‬מה שאין כן תפילה‬ ‫סתם לא תיקרא בשם דרישה כלל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ובזה יש ליישב מה שהקשה בדרשות הר”ן‪ ,‬ובמזרחי‪ ,‬על הרמב”ן‪ ,‬דהמקראות‬ ‫שהם הביאו לראיה‪ ,‬שפיר יש לפרשם שהתפללו על ידי דרישה‪ ,‬רק שזה היה‬ ‫י‬ ‫דרישה על ידי אחר‪ ,‬שהוא יתפלל עליהם‪ ,‬וכמו שכתב שם הרמב”ן בפרשת יתרו‪,‬‬ ‫והשתא יתבאר שפיר מה שפירש רש”י‪ ,‬ותלך לדרש את ה’‪ ,‬שאינו מענין‬ ‫וזה לשונו‪ ,‬וכן ודרשת את ה’ מאותו לאמר האחיה מחלי זה‪ ,‬שיתפלל עליו‪ ,‬ויודיענו‬ ‫תפילה‪ ,‬והיינו מכיון דלשיטתיה כל התפילות שוות‪ ,‬אם כן אין ענין של תפילה‬ ‫אם נשמעה תפלתו וכו’ עיין שם ודו”ק‪.‬‬ ‫מיוחדת של דרישה‪ ,‬אם כן הא דכתיב ותלך לדרש את ה’‪ ,‬היינו לשאול בבית‬ ‫מדרשו של שם מה יהא בסופה‪.‬‬ ‫והשתא דמבואר שלפי הרמב”ן יש אופן של תפילה של לדרש את ה’‪ ,‬ואם כן‬ ‫אכן לפי הרמב”ן‪ ,‬שיש מצוה לדרוש את ה’ בעת צרה‪ ,‬אם כן כאן שרבקה‬ ‫שפיר מפרש דרבקה באותה שעה באה להתפלל‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫הייתה בעת צרה‪ ,‬היה לה מצוה מיוחדת לדרוש‪ ,‬ומשום הכי פירש ותלך לדרש‬ ‫(פרק ג’ משנה ט’)‪ ,‬רבי חנינא בן דוסא אומר‪ ,‬כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו‪,‬‬ ‫את השבעים נפש דקדושה‪ ,‬וכנגדו עשו ישמעאל‪ ,‬ודו”ק‪.77‬‬ ‫חכמתו מתקיימת‪ ,‬וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו‪ ,‬אין חכמתו מתקיימת‪,‬‬ ‫והיינו דרק אחר שעשיו בא לעולם‪ ,‬אז נשתלמו כללות השבעים אומות‪ ,‬ודו’’ק‪.‬‬ ‫ע”כ‪.‬‬ ‫והנה מה שהשבעים אומות נדחו‪ ,‬נראה‪ ,‬שזה היה במתן תורה‪ ,‬שאז הקב”ה‬ ‫והנה וודאי שאצל יעקב היה יראתו קודמת לחכמתו‪ ,‬וזה מה שכתוב קודם איש‬ ‫פנה לכללות האומות‪ ,‬שהם עשיו וישמעאל‪ ,‬ושאל אותם אם הם רוצים לקבל את‬ ‫תם‪ ,‬ואחר כך ישב אהלים‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬והיינו ששאל את עשו וישמעאל אם הם רוצים לקבל את התוה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫ולפי זה יתבאר אמאי לא כתב איש על כל מעלה בנפרד‪ ,‬דהנה תנן באבות‬ ‫בחז”ל‪( ,‬עיין רש”י ריש פרשת וזאת הברכה)‪.‬‬ ‫(שם משנה י”ז)‪ ,‬רבי אלעזר בן עזריה אומר וכו’ אם אין חכמה‪ ,‬אין יראה‪ ,‬אם אין‬ ‫ונראה‪ ,‬דאז‪ ,‬כשלא רצו לקבל את התורה‪ ,‬אז נדחו‪ ,‬ואז נתגרשו מהיות בנחלת‬ ‫יראה‪ ,‬אין חכמה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ה’‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ושפיר לא כתיב איש אלא פעם אחת‪ ,‬ששתי מעלות אלו שייכי אהדדי‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ולפי זה יתבאר הטעם שעל תיבת כן יש גרשיים‪ ,‬פירוש שואחרי כ”ן‪ ,‬שנדחו‬ ‫ונתגרשו כללות השבעים אומות‪ ,‬אז יצא אחיו‪ ,‬שזה יעקב‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫***‬ ‫ויאמר יעקב השבעה לי כיום וגו’‪( ,‬כ”ה ל”ג)‪.‬‬ ‫***‬ ‫הנה מסדר הפסוקים משמע דרק עכשיו‪ ,‬אחר שעשיו אמר הנה אנכי הולך‬ ‫ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים‪( ,‬כ”ה כ”ז)‪.‬‬ ‫למות וגו’‪ ,‬דווקא עכשיו ביקש יעקב ממנו להישבע לו‪ ,‬אכן מתחילה כשביקש‬ ‫הנה אצל עשו כתוב שני פעמים איש‪ ,‬היינו‪ ,‬ויהי עשו איש ידע ציד‪ ,‬ועוד כתיב‬ ‫ממנו למכור לו בכורתו לא ביקש ממנו להישבע על זה‪ ,‬וצריך ביאור מה נתחדש‬ ‫איש שדה‪ ,‬ולעומתו אצל יעקב כתוב רק פעם אחת איש‪ ,‬וכדכתיב ויעקב איש תם‬ ‫עכשיו שהצריך שבועה‪.‬‬ ‫ישב אהלים‪ ,‬וצריך ביאור מאי שנא יעקב שרק אצל עשיו כתוב שני פעמים איש‪.‬‬ ‫ונראה לבאר על פי מה שכתוב באור החיים כאן‪ ,‬ד”ה ויאמר השבעה לי‪ ,‬וזה‬ ‫ובהכרח צריך לומר דשאני איש תם ישב אהלים‪ ,‬מאיש ידע ציד איש שדה‪,‬‬ ‫לשונו‪ ,‬טעם שהוצרך לשבועה‪ ,‬להיות כי יש בבכורה פרטים שהם דברים שאין‬ ‫דזה שהיה איש ידע ציד אינו תלוי במה שהוא איש שדה‪ ,‬ואיש שדה אינו תלוי‬ ‫בהם ממש וכו’ וכפי תורתינו הקדושה אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה דבר‬ ‫במה שהוא איש ידע ציד‪ ,‬שהם שני דברים נפרדים‪ ,‬מה שאין כן איש תם יש‬ ‫שאין בו ממש כידוע (רמב’’ם הלכות מכירה פרק כ’’ב‪ )88‬וכו’‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫לומר שאינו דבר בפני עצמו‪ ,‬אלא קשור בזה שהוא ישב אהלים‪ ,‬והיינו שאין‬ ‫מציאות של ישב אהלים בלא להיות איש תם‪ ,‬ואין איש תם שייך בלא שהוא‬ ‫ולפי זה יש לומר‪ ,‬דמתחילה סבר יעקב דגם אצל עשיו נחשבת הבכורה כדבר‬ ‫ישב אהלים‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שיש בה ממש‪ ,‬וממילא אינו צריך שבועה‪ ,‬אך עכשיו אחר שאמר ולמה זה לי‬ ‫בכרה‪ ,‬ראה שאצל עשיו אין הבכורה נחשבת כדבר שיש בה ממש‪ ,‬אלא כאין בו‬ ‫ובביאור הענין נראה‪ ,‬דהנה עוד יש להקשות אמאי כתוב דווקא בסדר הזה‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬ואם כן שפיר ביקש יעקב עכשיו השבעה לי כיום‪ ,‬דכיון שאצלו נחשב כדבר‬ ‫קודם איש תם‪ ,‬ורק אחר כך ישב אהלים‪.‬‬ ‫שאין בו ממש (ולדורות)‪ ,‬צריך להישבע‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה פירוש ישב אהלים‪ ,‬היינו תורה‪ ,‬וכמבואר ברש”י‪ ,‬אך צריך ביאור‬ ‫מה המעלה באיש תם‪ ,‬ומה בכך שאינו חריף לרמות‪.‬‬ ‫***‬ ‫ונראה‪ ,‬שזה ענין של יראת שמים‪ ,‬דהנה עיין רש”י לעיל אהא דכתיב ממעיך‬ ‫וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו‪( ,‬כ”ו ל”א)‪.‬‬ ‫יפרדו‪ ,‬שפירש‪ ,‬מן המעים הם נפרדים‪ ,‬זה לרשעו וזה לתומו‪ ,‬ע”כ‪ ,‬הרי דהיפך‬ ‫עיין באונקלוס שתירגם וישכימו ויקדימו‪.‬‬ ‫של רשע הוא תם‪ ,‬והיינו יראת שמים‪( ,‬וכן מצינו בעמלק (מזרע עשיו)‪ ,‬שכתוב‬ ‫‪99‬‬ ‫והיינו דתיבת וישכימו פירושו שהקדימו ‪.‬‬ ‫בו ולא ירא אלקים)‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫והנה צריך ביאור אמאי הקדימו לישבע בבוקר‪.‬‬ ‫והשתא מתבאר שפיר אמאי כתוב איש תם לפני ישב אהלים‪ ,‬דהנה תנן באבות‬ ‫‪ 88‬עי’ ב”ב (קמ”ז‪.):‬‬ ‫‪ 77‬ועי’ מש”כ הגר”א במשלי‪ ,‬שזה בחי’ התאוני והכעסני‪ ,‬וכן מש”כ בתיקו”ז שזה‬ ‫‪ 99‬ודלא כהטועים לפרשו מלשון קימה‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫מאדים ונוגה‪ ,‬עיי”ש בדבריו הנפלאים‪.‬‬