נחמת יצחק · Nechumas Yitzchock — תולדות (2026-11-09)

נחמת יצחק
פרפראות מכון ליקוטי
נחמת
ואלה תולדת יצחק בן אברהם( ,כ”ה י”ט).
יצחק
ואלה תולדת יצחק ,פירש רש”י ,יעקב ועשו האמורים
בפרשה ,ע”כ.
והנה עיין לעיל בריש פרשת נח ,דגם שם כתוב לשון
תולדות ,שכתוב אלה תולדת נח ,ופירש רש”י שם בשני
בסייעתא דשמיא | תולדות תשפ"ז | גליון מס' 375
אופנים ,או שזה תולדות ממש ,או פירושו שעיקר
תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ,עיין שם.
אלקים ,דכתיב כה ותלך לדרש את ה’.
אמרמכון
האיש בלכתו
והנה כאן לא פירש אלא באופן אחד ,שפירוש תולדות
נחמת לדרוש אלקים לכו א
יצחק
ונלכה עד הרואה ,היינו הצאצאים ממש ,שהם הבנים ,ולכאורה יש >>>
וכן ודרשת את ה’
ותלך לדרש את ה’ ,פירש רש”י ,ותלך לבית מדרשו של שם ,לדרש את ה’,
שיגיד לה מה תהא בסופה ,ע”כ.
מאותו לאמר האחיה מחולי זה ,שכל אלו הם להגיד להם מה תהא בסופם ,ע”כ. והיינו דפירוש לדרש הוא כמו שתירגם אונקלוס ,ואזלת למתבע אולפן מן
הרי שאינו מלשון תפילה. קדם ה’ ,פירוש לשאול הלימוד מאת ה’.
והנה עיין עוד מה שכתב הרמב”ן בפרשת ראה ,אהא דכתיב אחרי ה’ אלקיכם אכן עיין ברמב”ן ,אחר שהביא דברי רש”י ,שלדרש פירושו שיגיד לה מה תהא
תלכו ,וזה לשונו ,היא מצוה שנלך אחר עצתו ,וממנו לבדו נדרוש כל נעלם, בסופה ,כתב ,וזה לשונו ,ולא מצאתי דרישה אצל ה’ ,רק להתפלל ,כטעם דרשתי
ונשאל כל עתיד ,כענין ותלך לדרש את ה’ ,כי יבא אלי העם לדרוש אלקים ,וכן את ה’ וענני ,דרשוני וחיו ,חי אני אם אדרש לכם ,ע”כ.
יעשו ישראל עם הנביאים ,האין פה נביא לה’ ונדרשה את ה’ מאותו וכו’ ,ע”כ. והיינו שדרישה פירושה להתפלל.
הרי שותלך לדרש היינו דרישה שהיא בקשה לדעת ,ולא תפילה ,וצריך ביאור ונראה ,דכן גם דעת התרגום יונתן ,שכתב ,וזה לשונו ,ואזלת לבי מדרשא דשם
דעת הרמב”ן. רבא למבעיה רחמין מן קדם ה’ ,ע”כ ,11ודו”ק.
ד נמצאנו למדים ,דפליגי רש”י והרמב”ן בפירוש הך דרישה שדרשה רבקה ,מה
היא ,האם היא דרישה לדעת מנביאי ה’ ,או שהיא דרישה בתפילה לפני הקב”ה,
והנה לגבי מהות חיוב התפילה ,מצינו בזה מחלוקת ראשונים ,האם הוא חיוב
וצריך ביאור פלוגתם.
מדאורייתא או שהוא רק מדרבנן.
דהנה עיין ברכות (כ ,):אהא דתנן נשים חייבות בתפילה ,דקאמר בגמרא שם, ב
דנשים חייבות משום דרחמי נינהו ,וכתב רש”י ,וזה לשונו ,הכי גרסינן תפלה והנה בדעת הרמב”ן ,עיין בדרשות הר”ן (דרוש ב’) ,מה שהקשה עליו ,שכתב,
דרחמי נינהו ,ולא גרס פשיטא ,דהא לאו דאורייתא היא ,ע”כ. וזה לשונו ,הלכה לדרוש את ה’ מפי נביאים ,או התבודדה בעצמה ,בענין יחול
ומבואר שנקט שתפילה אין חיובה מן התורה ,אלא מדרבנן. רוח ה’ לפעמה ,ויגידנה מה יהיה בסופה כדברי רש”י ז”ל ,כלומר שנכספה לדעת
אכן עיין בתוספות שם ,וזה לשונם ,בתפילה ,פשיטא וכו’ ורש’’י לא גריס ליה, מה שמורה עליו הענין הזר ההוא.
שהרי תפלה דרבנן היא ,ומאי מצות עשה שייכי ביה (והיינו שזה מדרבנן) ,ומכל ואף על פי שהרמב”ן ז”ל ,לא נתחוור בפירושו ,מצד שאמר כי לא מצא דרישה
מקום יש ליישב ,דהא הלל דרבנן ,ונשים פטורות ,מהאי טעמא דמצות עשה אל השם רק להתפלל ,כטעם דרשתי את ה’ ,דרשוני וחיו ,חי אני אם אדרש לכם
שהזמן גרמא הוא ,כדאמרינן בסוכה וכו’ ,ע”כ. לפי הנראה נשמט ממנו מקרא שכתוב ויאמר המלך אל חזהאל קח בידך
ובפשטות מבואר שהתוספות נקטו שחיוב תפילה הוא מן התורה. מנחה ולך לקראת איש האלהים ודרשת את ה’ מאותו לאמר האחיה מחלי זה,
ומבואר דרש”י והתוספות פליגי אי תפילה הוי דאורייתא או מדרבנן ,ולפי וכתוב גם כן לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון אם אחיה מחלי זה.
רש”י חיובה היא מדרבנן ,ולפי תוספות הוה מן התורה. ואלה הדרישות אינן אלא לדעה מראשית אחרית ,ואף זו כן ,כי נכספה לדעת
מה שמורה עליו זה הענין הזר הקורה אליה ,ע”כ.
ה
פירוש דמבואר מהנך קראי שדרישה אינה לשון תפילה ,אלא לשון בקשה
והנה עוד מצינו דפליגי בזה הרמב”ם והרמב”ן.
לדעת ,ודעת הרמב”ן צריכה ביאור.
דהנה עיין מה שכתב הרמב”ם בהלכות תפילה (פרק א’ הלכה א’) ,וזה לשונו,
מצות עשה להתפלל בכל יום ,שנאמר ועבדתם את ה’ אלקיכם ,מפי השמועה ג
למדו ,שעבודה זו היא תפלה ,שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ,אמרו חכמים ,אי זו והנה עיין גם במזרחי כאן מה שהקשה על הרמב”ן ,וזה לשונו ,ולא ידעתי מה
היא עבודה שבלב זו תפלה ,ע”כ. יעשה בפסוק כי יבא אלי העם לדרוש אלקים ,ותרגם אנקלוס ,למיתבע אולפן
וכן כתב הרמב”ם גם בספר המצוות (עשה ה’) ,והמצוה החמישית היא ,שצונו מן קדם ה’ ,שפירושו לבקש תלמוד מפי הגבורה ,וכך פירש רש”י שם ,לא כמו
לעבדו יתעלה ,וכבר נכפל צווי זה פעמים ,אמר ועבדתם את ה’ אלקיכם ואמר שפירש הרמב”ן ,להתפלל על חוליהם ,כי אין מדרך המתפללים לשבת ברחוב
ואתו תעבודו ,ואמר ואתו תעבוד וכו’ ,ע”כ. העיר ,שהוא מקום המשפט ,רק במקומות ההתבודדות ועוד ,כי מלת לדרש,
ומבואר דסבירא ליה שמצות תפילה חיובה מן התורה. שבה אל העם ,לא אל משה ,ע”כ.
אכן עיין בהשגות הרמב”ן לספר המצוות שם ,שחלק על הרמב”ם ,וסבירא ועוד הקשה על הרמב”ן שנראה כסותר את עצמו ,וזה לשונו ,ועוד ,כי הוא
ליה שתפילה אינה אלא מדרבנן ,וזה לשונו ,כתב הרב המצוה החמשית עצמו כתב (בפרשת יתרו) ,ולהודיעם מה שיאבד מהם ,כי זה יקרא דרישת
שנצטוינו בעבודתו ,שנאמר ועבדתם את ה’ אלקיכם וגו’ ,ואומר ולעבדו בכל
לבבכם וכו’ כל אלה דברי הרב. 11וכ”ה גם בתרגום ירושלמי.
ואין הסכמה בזה ,שכבר בארו החכמים בגמרא תפלה דרבנן ,כמו שאמרו
ו בשלישי שלברכות ,לעניין בעל קרי ,שקורא קרית שמע ומברך על המזון לאחריו,
והנה עיין מה שביאר בספר חידושי רבנו חיים הלוי ,הלכות תפילה (ד’ א’), ואינו מתפלל ,והעלו הטעם בזה ,אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא,
שכתב שאף לפי דעת הרמב”ן ,שחיוב התפילה אינו אלא מדרבנן ,מכל מקום תפלה דרבנן ,ואמרו עוד ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא קריאת שמע,
אם מתפלל יש לו קיום של מצוה דאורייתא ,וזה לשונו ,אבל יש להוסיף עוד, חוזר וקורא קריאת שמע ,ספק התפלל ספק לא התפלל ,אינו חוזר ומתפלל,
לדעת הרמב”ם דחובת התפלה ומצותה הוי מדברי תורה ,ואפילו להחולקים על דקריאת שמע דאורייתא ,תפלה דרבנן וכו’ אלא ודאי כל ענין התפלה ,אינו חובה
הרמב”ם ,היינו רק בחיובה ,אבל קיומה וענינה הוי לכולי עלמא מדברי תורה,
כלל ,אבל הוא ממדות חסד הבורא יתברך עלינו ,ששומע ועונה בכל קראינו אליו
ע”כ.22
וכו’ ומה שדרשו בספרי ולעבדו זה התלמוד ,דבר אחר ,זו תפלה ,אסמכתא היא,
והנה צריך ביאור ,דאם נאמר שאין כלל מצוה מן התורה להתפלל ,מהיכי תיתי או לומר שמכלל העבודה ,שנלמוד תורה ,ושנתפלל אליו בעת הצרות ,ותהיינה
עינינו ולבנו אליו לבדו ,כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו’ ע”כ.
22ונראה דכן מבואר בדברי האריז”ל ,דעי’ בשעה”כ (ז’ ע”ב) ,שכת’ ,וז”ל ,ד’ כוונות
שיש בד’ מצות הרמוזות בד’ אותיו’ של הוי”ה ,ואלו הם ,תפילה ,וציצית ,ותפילין, הרי שחלק על הרמב”ם.
וק”ש ,דע כי ד’ כוונות יש בד’ מצות הרמוזות בד’ אותיות הוי”ה ,וטוב הוא לכוין
בהם תמיד ,באופן שנבאר ,הנה לפעמים האדם מבטל א’ מד’ מצות הנז’ ,בשוגג או אכן עיין שם שמשמע דנקט שלפעמים יש מצוה להתפלל מן התורה ,והיינו
אפי’ במזיד ,וארבעתן הם מ”ע מן התורה ,ע”כ ,אכן עי’ מש”כ בדרושי כוונות ק”ש תפילה בעת צרה ,וזה לשונו ,ואם אולי יהיה מדרשם בתפלה עיקר מן התורה,
שם (כ”א ע”ג) ,וז”ל ,וזה טעם משרז”ל שהק”ש מדאורייתא ,והתפל’ מדרבנן ,ע”כ,
נמנה אותו במניינו שלהרב ,ונאמר שהיא מצוה לעת הצרות ,שנאמין שהוא
ונראה כסותר את עצמו.
אכן נראה דצ”ל כמבואר בהגר”ח ,דעצם החיוב הוא מדרבנן ,אבל אם מתפלל יש לו יתברך ויתעלה שומע תפלה ,והוא המציל מן הצרות בתפלה וזעקה ,והבין זה,
הקיום של מ”ע מה”ת ,ודו”ק. ע”כ.
אכן עיין שם בראב”ד שהשיג על זה ,וזה לשונו ,א”א ,כן היה ראוי לומר ,והוא איזה רמז לזה ,וצריך ביאור מהו.
(אברהם) התפלל שחרית והפריש מעשר( ,ויצחק הוסיף תפלה אחרת) ,ע”כ. ונראה שזה נרמז כאן בטעמי המקרא ,דהנה ידוע מה שדרשו חז”ל 11אהא
והיינו שכבר מצינו מצות מעשר אצל אברהם ,לפני יצחק ,עיין ברדב”ז שם, דכתיב ויבינו במקרא שאלו הטעמים ,שעל ידי הטעמים מתפרש הכתוב.
וזה לשונו ,כוונת הראב”ד ז”ל בהשגתו ,שבאברהם הוא דכתיב שקיים מעשר, ונראה ,דהנה על תיבת ואלה בפרשתן ,הטעם הוא תביר.
דכתיב ויתן לו מעשר מכל( ,ותירץ דעת הרמב”ם) וצריך לומר ,כי אברהם זכה
והנה משמעות התביר הוא לשון ירידה ,ויש לומר שזה בא להורות על ירידת
בכל הדברים הרכוש ,ומשם נתן למלכי צדק המעשר ,ורבינו לא רצה לפרש כן,
הדורות ,שמדור לדור הדורות יורדים והולכים ,וכמו שאמרו חז”ל (יבמות ל”ט,):
שהרי אין המעשרות נוהגות אלא בגידולי קרקע שלו ,לפיכך תפס בדברי האגדה,
אכשור דרי ,ופירש רש”י ,לשון בתמיה ,וכי נתכשרו הדורות (המאוחרים) ,ע”כ.
שאמרו שיצחק הוא שהפריש המעשר ,שנאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערים,
ולפי זה שפיר פירש כאן רק מלשון תולדות ממש ,שמכיון שהטעם הוא תביר,
וכן דעת המתרגם ,ורש”י ז”ל ,והרמב”ן ז”ל בפירוש התורה שלו וכו’ ,ע”כ.
מוכח שאין מדובר כאן על מעשים טובים אלא על דבר שנפחת ,שזה תולדות,
והעולה מדבריו (לפי הרמב’’ם) ,שאכן יצחק אבינו תיקן מצות מעשר ,אבל
ודו”ק.
אין זה אלא מעשר דגן.22
והנה לגבי מצות מעשר דגן מצינו ,שבזכות מצוה זו כתוב ,השקיפה ממעון ***
קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ,ועיין ברש”י לעיל פרשת וירא, ויעתר יצחק לה’( ,כ”ה כ”א).
(אהא דכתיב וישקפו על פני סדם) ,וזה לשונו ,כל השקפה שבמקרא לרעה ,חוץ ויעתר ,פירש רש”י ,הרבה והפציר בתפלה ,ע”כ.
מהשקיפה ממעון קדשך ,שגדול כח מתנות עניים ,שהופך מדת הרוגז לרחמים, והנה עיין בגמרא סוכה (י”ד ,).מה שדרשו על לשון זה של עתירה ,אמר רבי
ע”כ. אלעזר ,למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר ,לומר לך מה עתר זה מהפך
ולפי זה מדויק אמאי גילה לנו הכתוב דווקא אצל יצחק מידה זו של תפילה, את התבואה בגורן ממקום למקום ,אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של
שמהפכת ממידת הדין למידת הרחמים ,מכיון שיצחק הוא זה שתיקן מצות הקב’’ה ממדת אכזריות למדת רחמנות ,ע”כ.
מעשר דגן ,שכוחה להפך מידת הרוגז לרחמים ,הרי שזה הוא מדתו של יצחק, ופירש רש”י ,דכתיב ויעתר (יצחק) לה’ ,ויעתר לו ,ע”כ.
ודו”ק.
ומבואר שמה שכתוב כאן ויעתר ,אין זו רק תפילתו הפרטית כאן ,שהיה צריך
*** ריבוי והפצרה ,אלא שכן הוא תפילת הצדיק בכללות.
ויעתר לו ה’( ,כ”ה כ”א). והנה התורה גילתה לנו ,שתפילת הצדיקים היא באופן של עתר ,דווקא כאן
פירש רש”י ,ויעתר לו ,לו ולא לה ,עיין שם. אצל יצחק ,הלוא דבר הוא.
והיינו שויעתר היה רק בזכות יצחק ,והיינו שמעלה זו של ויעתר היה לו ,שמה ונראה לבאר ,על פי מה שכתב הרמב”ם בהלכות מלכים (פרק ט’ הלכה א’),
שנתפצר ונתפייס ונתפתה היה לו ,בזכות יצחק ,ולא בזכותה. וזה לשונו ,בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה ,והוא התפלל שחרית ,ויצחק
ונראה ,דהנה עיין בסנהדרין (ק”ג ,).שדרשו הא דכתיב אצל מנשה (דברי הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום וכו’ ,ע”כ.
הימים ב’ ל”ג י”ג) ,ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו ,ואמרו בגמרא שם, והיינו שמצות מעשר התחדש אצל יצחק.
22ואברהם תיקן מעשר כספים ,וכ”ה בשו”ת חת”ס יו”ד סי’ רל”ב ,עיי”ש. 11עי’ מגילה (ג.).
והיינו דליכא כלל מצוה של תפילה מן התורה ,דאי לאו הכי מצינו אופן שיהא כלל קיום מצוה דאורייתא ,ואף על גב שחז”ל דרשו הא דכתיב ועבדתם
דתפילה לא הוה רחמי ,ודו”ק. את ה’ אלוקיכם איזו עבודה שבלב זו היא תפילה ,מכל מקום הרי כתב הרמב”ן
ומבואר דלדעת רש”י ,גם באופן שמתפלל בפועל ,עדיין אינו מקיים מצוה להדיא (בספר המצוות) שאין זה אלא אסמכתא ,עיין שם.
דאורייתא ,אלא רק דרבנן ,ודו”ק.
ז
ח
ונראה דצריך לומר דמכיון שמצינו לפי דעת הרמב”ן ,דיש אופן של מצוה
והנה לפי זה יוצא ,דלפי דעת רש”י ,44דאין שום תפילה מן התורה כלל ,אין דאורייתא של תפילה ,וכגון בעת צרה ,ממילא שייך לומר ,דאף שאין חיוב
חילוק בין תפילה רגילה ,לתפילה של עת צרה ,דכל התפילות שוות ,וכולן הן להתפלל ,מכל מקום כשמתפלל יש כאן קיום של אותה מצוה של תפילה בעת
מדרבנן ,ואף תפילה בעת צרה ,דאין ככלל מצות תפילה מן התורה. צרה.
מה שאין כן לפי דעת הרמב”ן ,הרי מבואר דיש שני סוגי תפילות ,יש חיוב
והיינו שאין דין שיש תפילה של צרה ,אלא שבעת צרה יש חיוב להתפלל,
תפילה בעת צרה ,55ויש עוד תפילה שאינו מחויב בה ,אבל מכל מקום מקיים
וממילא שייך קיום של תפילה ,אף אם אין זה עת צרה ,ודו”ק.33
בזה ,עצם מצות תפילה דאורייתא.
והשתא שפיר ניחא הרמב”ן לשיטתיה ,מכיון דסבירא ליה דתפילה בעת צרה
ט הוה מדאורייתא ,וממילא שייך לומר שיש בקיום כל תפילה שהיא מצות עשה
דאורייתא ,ודו”ק.
והנה לפי הרמב”ן שיש שני סוגי תפילה ,נראה ,ששתי התפילות חלוקים
בעצם ,דתפילה בעת צרה זה חיוב לבקש מה שצריך ,מה שאין כן תפילה סתם, איברא בדעת רש”י ,שכתב דתפילה רחמי נינהו ,והוא מדרבנן ,משמע דכל
תפילה היא מדרבנן.
44ואפשר דגם לדעת הרמב”ם ,אבל מה”ת.
55וגם במועדים (עי’ ב”י סי’ תפ”ז). 33וכמו שמצינו לדעת הרמב”ן בחיוב תפילה במועדים ,עיי”ש ,ודו”ק.
והשתא מתבאר הא דכתיב ויעתר לו ה’ ,פירוש תפילה של ויעתר שלא הייתה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון ב”י ,מאי דכתיב וישמע אליו ויחתר לו( ,והיינו
צריכה להתקבל אלא שהרבה והפציר על ידי תפילת הצדיקים ,נענה לו ,בזכותו, דגירסת הגמרא בכתובים היה שכתוב שם ויחתר לו ,ועיין ברש”י שם בגמרא,
בכדי להראות שאברהם הוליד את יצחק ,ואינו ממזר ,ודו”ק. וישמע אליו ויחתר לו ,ומבחוץ כתיב ויעתר לו ,כך שמעתי ,ע”כ ,)33ויעתר לו
מיבעי ליה ,מלמד שעשה לו הקב”ה כמין מחתרת ברקיע ,כדי לקבלו בתשובה,
***
מפני מדת הדין ,ע”כ.
ואחרי כן יצא אחיו( ,כ”ה כ”ו).
והיינו שלשון זה של ויעתר מרמז על תפילה שאינה אמורה להתקבל ,ואף על
הנה טעמי המקרא על תיבות ואחרי כן הם גרשיים ,וכבר דרשו חז”ל דהא
פי כן התקבלה ,ודו’’ק.
דכתיב ויבינו במקרא אלו הטעמים ,שעל ידם אפשר להבין הכתוב.
אם כן ,כאן נמי יש לומר כעין זה ,שבעצם תפילת יצחק ורבקה לא הייתה
וצריך ביאור מה באו כאן הגרשיים להטעים ולבאר.
אמורה להתקבל ,רק ויעתר לו ,שמה שהתקבל התפילה היה בזכות יצחק.
ונראה דהנה עיין בבעל הטורים ,שכתב ואחרי כן יצא אחיו ,כ’’ן עולה שבעים,
ונראה לבאר דבר זה על פי מה שכתב החתם סופר לפרש הא דכתיב אברהם
ששבעים אומות הן ,חוץ מיעקב ,ע”כ.
הוליד את יצחק ,שכתב שעל ידי שהיו ליצחק תולדות ,זה הראיה שאברהם
ומשמע דאחרי השבעים אומות ,אז בא יעקב. הוליד את יצחק ,והיינו משום דבעצם הבא על הערוה ראוי היה שלא תוליד,
והנה צריך ביאור הך ואחרי ,מתי הוא. כדי שלא להרבות ממזרים ,ורק משום שעולם כמנהגו נוהג ,והקב”ה אינו מאבד
והנה בכלל צריך ביאור מה שכתב שיעקב בא לאחר שבעים אומות. עולמו מפני השוטים ,משום הכי מולידים.
דהנה השבעים אומות הן הן הנך שהתפזרו בדור הפלגה ,הנזכרים בסוף והנה כל זה שייך רק במי שעל פי דרך הטבע יכול הוא להוליד ,אבל מי שעל
פרשת נח ,עיין שם ,ודו”ק ותשכח. פי הטבע ,באמת אינו יכול להוליד ,הבא על ערוה כזו ,באמת לא תוליד ,דאין
כאן ריבוי ממזרים.
ואם כן צריך ביאור מהיכי תיתי שיתלה אותם הכתוב ביעקב ,שהיה כמה וכמה
דורות אחר כך. והנה יצחק ורבקה לא היה יכולים להוליד על פי דרך הטבע ,אם כן אם יצחק
היה ממזר מאבימלך ,אין כאן טענה של עולם כמנהגו נוהג ,ואינו צריך שתענה
אכן נראה לבאר ,לפי מה שביאר הגר”א בפירושו לשיר השירים (א’ ב’ ע”ד
בקשתו על תולדות ,שאין כאן שינוי ,ומה שכן הוליד ,זה ראיה שאברהם הוליד
הפשט) ,וזה לשונו ,וכן שבעים אומות ,חוץ מאדום וישמעאל ,שהם הראשים
את יצחק ,ואינו ממזר חס וחלילה ,ע”כ דברי החתם סופר.44
והכוללים ,עיין שם.55
והנה לפי זה ,שעשיו וישמעאל כוללים את כל השבעים אומות ,היינו שהם
33ואולי י”ל משום דאותיות אחה”ע מתחלפות ,שאותיות אלו הן ממוצא הגרון.
גמר השבעים אומות ,וכמבואר בביאור הגר”א על תיקוני זוהר 66שיעקב השלים
44וז”ל ,אברהם הוליד את יצחק ,פירש”י שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק
ולא כלצני הדור ,ונ”ל ע”פ שאמרו חז”ל במס’ ע”ז ,ראוי היה שהבא על ערוה שלא
לו להקב”ה לפקוד עקרה להרבות ממזרים בעולם ,אלא ע”כ ע”י ואלה תולדת יצחק, תוליד ,אלא עולם כמנהגו נוהג ,ואינו מאבד עולמו מפני שוטים ,וא”כ ,תינח מי
ע”י זה עדות יש שאברהם הוליד את יצחק ולא אבימלך ,ע”כ שמוליד בטבע ,אבל עקר ועקרה ,שהקב”ה פותח רחמה ע”י תפלה ,ואיננו ע”פ דרך
55וע”ע מש”כ בביאורו לתיקו”ז (תי’ ל”ב פ”ד ,):שהאומות הם באמצע ,ועשו הטבע ,זה הוא ראיה ברורה ,שבנו הוא ,והנה מה ששרה היתה עקרה עד צ’ שנה,
וישמעאל הם מצד ימין ושמאל ,עיי”ש באורך ,וכן מש”כ לגבי פרי החג ,שיש ל”ה אמרו שלא היתה עקרה מעולם ,אך מאברהם לא תוכל להתעבר ,אבל מאבימלך
מצד ישמעאל ,ול”ה מצד עשו ,ועי’ מש”כ מזה במק”א. נתעברה בטבע ,אלא לפי”ז היה יצחק ממזר ח”ו ,ויצחק ורבקה לא הולידו זו מזה
66שם. עד אחר כ’ שנה ,ונפקדה ע”י תפלה ,ואי סלקא דעתך יצחק וזרעו ממזרים ,א”כ מה
את ה’ על תפילה. אף שיש לה שם תפילה ,מכל מקום היא בחינה אחרת של תפילה ,שזה בחינה
של עבודה שהיא בלב ,ודו”ק.
והנה תפילה שהיא בעת צרה ,שהיא דרישה לפני ה’ ,בעצם יכולה להתקיים או
ולפי זה נראה ,שמה שכתוב כאן בפרשתן ותלך לדרש את ה’ ,היינו שרבקה
על ידי הנצרך בעצמו ,או על ידי אחרים ,שהוא יבקש שיתפללו עבורו ,והיינו שגם הייתה בעת צרה ,והתפילה הייתה תפילה של עת צרה ,והיינו תפילה שנקראת
באופן כזה יש קיום של לדרוש את ה’ ,ודו”ק. דרישה ,שזה הוא שצריך להתפלל ולדרוש מה עליו לעשות ,מה שאין כן תפילה
סתם לא תיקרא בשם דרישה כלל ,ודו”ק.
ובזה יש ליישב מה שהקשה בדרשות הר”ן ,ובמזרחי ,על הרמב”ן ,דהמקראות
שהם הביאו לראיה ,שפיר יש לפרשם שהתפללו על ידי דרישה ,רק שזה היה י
דרישה על ידי אחר ,שהוא יתפלל עליהם ,וכמו שכתב שם הרמב”ן בפרשת יתרו, והשתא יתבאר שפיר מה שפירש רש”י ,ותלך לדרש את ה’ ,שאינו מענין
וזה לשונו ,וכן ודרשת את ה’ מאותו לאמר האחיה מחלי זה ,שיתפלל עליו ,ויודיענו תפילה ,והיינו מכיון דלשיטתיה כל התפילות שוות ,אם כן אין ענין של תפילה
אם נשמעה תפלתו וכו’ עיין שם ודו”ק. מיוחדת של דרישה ,אם כן הא דכתיב ותלך לדרש את ה’ ,היינו לשאול בבית
מדרשו של שם מה יהא בסופה.
והשתא דמבואר שלפי הרמב”ן יש אופן של תפילה של לדרש את ה’ ,ואם כן אכן לפי הרמב”ן ,שיש מצוה לדרוש את ה’ בעת צרה ,אם כן כאן שרבקה
שפיר מפרש דרבקה באותה שעה באה להתפלל ,ודו”ק. הייתה בעת צרה ,היה לה מצוה מיוחדת לדרוש ,ומשום הכי פירש ותלך לדרש
(פרק ג’ משנה ט’) ,רבי חנינא בן דוסא אומר ,כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, את השבעים נפש דקדושה ,וכנגדו עשו ישמעאל ,ודו”ק.77
חכמתו מתקיימת ,וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו ,אין חכמתו מתקיימת, והיינו דרק אחר שעשיו בא לעולם ,אז נשתלמו כללות השבעים אומות ,ודו’’ק.
ע”כ.
והנה מה שהשבעים אומות נדחו ,נראה ,שזה היה במתן תורה ,שאז הקב”ה
והנה וודאי שאצל יעקב היה יראתו קודמת לחכמתו ,וזה מה שכתוב קודם איש פנה לכללות האומות ,שהם עשיו וישמעאל ,ושאל אותם אם הם רוצים לקבל את
תם ,ואחר כך ישב אהלים. התורה ,והיינו ששאל את עשו וישמעאל אם הם רוצים לקבל את התוה ,וכמבואר
ולפי זה יתבאר אמאי לא כתב איש על כל מעלה בנפרד ,דהנה תנן באבות בחז”ל( ,עיין רש”י ריש פרשת וזאת הברכה).
(שם משנה י”ז) ,רבי אלעזר בן עזריה אומר וכו’ אם אין חכמה ,אין יראה ,אם אין ונראה ,דאז ,כשלא רצו לקבל את התורה ,אז נדחו ,ואז נתגרשו מהיות בנחלת
יראה ,אין חכמה ,עיין שם. ה’ ,ודו”ק.
ושפיר לא כתיב איש אלא פעם אחת ,ששתי מעלות אלו שייכי אהדדי ,ודו”ק. ולפי זה יתבאר הטעם שעל תיבת כן יש גרשיים ,פירוש שואחרי כ”ן ,שנדחו
ונתגרשו כללות השבעים אומות ,אז יצא אחיו ,שזה יעקב ,ודו”ק.
***
ויאמר יעקב השבעה לי כיום וגו’( ,כ”ה ל”ג). ***
הנה מסדר הפסוקים משמע דרק עכשיו ,אחר שעשיו אמר הנה אנכי הולך ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים( ,כ”ה כ”ז).
למות וגו’ ,דווקא עכשיו ביקש יעקב ממנו להישבע לו ,אכן מתחילה כשביקש הנה אצל עשו כתוב שני פעמים איש ,היינו ,ויהי עשו איש ידע ציד ,ועוד כתיב
ממנו למכור לו בכורתו לא ביקש ממנו להישבע על זה ,וצריך ביאור מה נתחדש איש שדה ,ולעומתו אצל יעקב כתוב רק פעם אחת איש ,וכדכתיב ויעקב איש תם
עכשיו שהצריך שבועה. ישב אהלים ,וצריך ביאור מאי שנא יעקב שרק אצל עשיו כתוב שני פעמים איש.
ונראה לבאר על פי מה שכתוב באור החיים כאן ,ד”ה ויאמר השבעה לי ,וזה ובהכרח צריך לומר דשאני איש תם ישב אהלים ,מאיש ידע ציד איש שדה,
לשונו ,טעם שהוצרך לשבועה ,להיות כי יש בבכורה פרטים שהם דברים שאין דזה שהיה איש ידע ציד אינו תלוי במה שהוא איש שדה ,ואיש שדה אינו תלוי
בהם ממש וכו’ וכפי תורתינו הקדושה אין אדם מקנה לא במכר ולא במתנה דבר במה שהוא איש ידע ציד ,שהם שני דברים נפרדים ,מה שאין כן איש תם יש
שאין בו ממש כידוע (רמב’’ם הלכות מכירה פרק כ’’ב )88וכו’ ,עיין שם. לומר שאינו דבר בפני עצמו ,אלא קשור בזה שהוא ישב אהלים ,והיינו שאין
מציאות של ישב אהלים בלא להיות איש תם ,ואין איש תם שייך בלא שהוא
ולפי זה יש לומר ,דמתחילה סבר יעקב דגם אצל עשיו נחשבת הבכורה כדבר
ישב אהלים ,ודו”ק.
שיש בה ממש ,וממילא אינו צריך שבועה ,אך עכשיו אחר שאמר ולמה זה לי
בכרה ,ראה שאצל עשיו אין הבכורה נחשבת כדבר שיש בה ממש ,אלא כאין בו ובביאור הענין נראה ,דהנה עוד יש להקשות אמאי כתוב דווקא בסדר הזה,
ממש ,ואם כן שפיר ביקש יעקב עכשיו השבעה לי כיום ,דכיון שאצלו נחשב כדבר קודם איש תם ,ורק אחר כך ישב אהלים.
שאין בו ממש (ולדורות) ,צריך להישבע ,ודו”ק. ונראה ,דהנה פירוש ישב אהלים ,היינו תורה ,וכמבואר ברש”י ,אך צריך ביאור
מה המעלה באיש תם ,ומה בכך שאינו חריף לרמות.
***
ונראה ,שזה ענין של יראת שמים ,דהנה עיין רש”י לעיל אהא דכתיב ממעיך
וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו( ,כ”ו ל”א).
יפרדו ,שפירש ,מן המעים הם נפרדים ,זה לרשעו וזה לתומו ,ע”כ ,הרי דהיפך
עיין באונקלוס שתירגם וישכימו ויקדימו. של רשע הוא תם ,והיינו יראת שמים( ,וכן מצינו בעמלק (מזרע עשיו) ,שכתוב
99
והיינו דתיבת וישכימו פירושו שהקדימו . בו ולא ירא אלקים) ,ודו”ק.
והנה צריך ביאור אמאי הקדימו לישבע בבוקר. והשתא מתבאר שפיר אמאי כתוב איש תם לפני ישב אהלים ,דהנה תנן באבות
88עי’ ב”ב (קמ”ז.): 77ועי’ מש”כ הגר”א במשלי ,שזה בחי’ התאוני והכעסני ,וכן מש”כ בתיקו”ז שזה
99ודלא כהטועים לפרשו מלשון קימה ,ודו”ק. מאדים ונוגה ,עיי”ש בדבריו הנפלאים.
