gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שער המלך · Shar Hamelech — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: שער המלך · Shar Hamelech

שבוע: תולדות (2026-11-09)

שער המלך · Shar Hamelech — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫'ואתה תבוא אל אבותיך‬ ‫'ויהי כי זקן יצחק‪ ,‬ותכהין‬ ‫בשלום'; והיה אברהם ראוי‬ ‫עיניו מראות' (בראשית כז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫להזקין ולהאריך שנים‪ ,‬ומפני‬ ‫'ותכהינה עיניו מראות' –‬ ‫עשו הרשע – נתקצרו ימיו'‪.‬‬ ‫דאיסתכל בדמות רשע‬ ‫'ותכהינה עיניו מראות' – כדי‬ ‫הנה אמרו חז"ל כמה טעמים‬ ‫שיטול יעקב הברכות‬ ‫למה כהו עיניו של יצחק‪:‬‬ ‫עוד נאמרו טעמים נוספים‬ ‫במגילה (כח‪' :).‬שאל רבי את‬ ‫בבראשית רבה (פ' סה סי' ח)‪:‬‬ ‫רבי יהושע בן קרחה‪ :‬במה‬ ‫'רבי חנינא בר פפא פתח‪:‬‬ ‫הארכת ימים? אמר לו‪ :‬קצת‬ ‫'רבות עשית אתה ה' א'להי;‬ ‫בחיי? אמר לו‪ :‬רבי; תורה היא‪,‬‬ ‫[ומחשבותיך‬ ‫נפלאותיך‬ ‫וללמוד אני צריך! אמר לו‪:‬‬ ‫אלינו]' (תהלים מ‪ ,‬ו); אמר רבי‬ ‫מימיי לא נסתכלתי בדמות‬ ‫חנינא‪ :‬כל פעולות ומחשבות‬ ‫אדם רשע! דאמר רבי יוחנן‪:‬‬ ‫שפעלת – אלינו בשבילנו‪:‬‬ ‫אסור לאדם להסתכל בצלם‬ ‫למה כהו עיניו של יצחק? כדי‬ ‫דמות אדם רשע; שנאמר (מ"ב‬ ‫שיבוא יעקב ויטול את‬ ‫ג‪ ,‬יד)‪' :‬לול[י] פני יהושפט מלך‬ ‫הברכות! 'ויהי כי זקן יצחק''‪.‬‬ ‫יהודה אני נושא‪ ,‬אם אביט‬ ‫'ותכהינה עיניו מראות' –‬ ‫אליך ואם אראך'א‪ .‬רבי אלעזר‬ ‫שביקש ייסורין‬ ‫אמר‪ :‬עיניו כהות; שנאמר‪:‬‬ ‫'ויהי כי זקן יצחק‪ ,‬ותכהין‬ ‫ועוד שם (סי' ט)‪' :‬אמר רבי‬ ‫משום‬ ‫מראות'‪,‬‬ ‫עיניו‬ ‫יהודה בר סימון‪ :‬אברהם תבע‬ ‫דאיסתכל בעשו הרשע‪.‬‬ ‫זקנה‪ .‬אמר לפניו‪ :‬ריבון‬ ‫העולמים! אדם ובנו נכנסין‬ ‫'והא גרמא ליה? והאמר רבי‬ ‫למקום‪ ,‬ואין אדם יודע למי‬ ‫יצחק‪ :‬לעולם אל תהי קללת‬ ‫מכבד! מתוך שאתה מעטרו‬ ‫הדיוט קלה בעיניך‪ .‬שהרי‬ ‫בזקנה – אדם יודע למי מכבד! אמר‬ ‫אבימלך קילל את שרה‪ ,‬ונתקיים‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא‪ :‬חייך! דבר טוב‬ ‫בזרעה; שנאמר (בראשית כ‪ ,‬טז)‪' :‬הנה‬ ‫תבעת‪ ,‬וממך הוא מתחיל! מתחילת‬ ‫הוא לך כסות עיניים'‪ ,‬אל תיקרי 'כסות'‬ ‫הספר ועד כאן‪ ,‬אין כתיב 'זקנה'; וכיון שעמד‬ ‫– אלא‪ :‬כסיית עיניים! הא והא גרמא ליה‪.‬‬ ‫אברהם – נתן לו זקנה‪' :‬ואברהם זקן בא בימים' (שם כד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫'רבא אמר מהכא (משלי יח‪ ,‬ה)‪' :‬שאת פני רשע לא טוב''‪.‬‬ ‫'יצחק תבע ייסורין‪ .‬אמר לפניו‪ :‬ריבון כל העולמים! אדם מת‬ ‫'ותכהינה עיניו מראות' – מעשנן של נשי עשיו‬ ‫בלא ייסורים – מידת הדין מתוחה כנגדו! מתוך שאתה מביא‬ ‫טעם נוסף נאמר בפסיקתא רבתי (פיס' יב – זכור)‪' :‬דבר אחר‪:‬‬ ‫עליו ייסורים – אין מידת הדין מתוחה כנגדו! אמר לו הקדוש‬ ‫'זכור' (דברים כה‪ ,‬יז); כך פתח בו רבי תנחומא בי רבי‪ :‬זה שאמר‬ ‫ברוך הוא‪ :‬חייך! דבר טוב תבעת‪ ,‬וממך אני מתחיל! מתחילת‬ ‫הכתוב (תהלים קט‪ ,‬יד)‪' :‬ייזכר עוון אבותיו אל ה'‪ ,‬וחטאת אימו‬ ‫הספר ועד כאן‪ ,‬אין כתיב ייסורין; וכיון שעמד יצחק – נתן לו‬ ‫אל תימח'; אינו אומר 'עוון אביו'‪ ,‬אלא‪' :‬עוון אבותיו'‪ .‬אתה‬ ‫ייסורים‪' :‬ויהי כי זקן יצחק‪ ,‬ותכהין'‪.‬‬ ‫מוצא עשו הרשע‪ ,‬שלא חטא על ישראל בלבד; אלא הרבה‬ ‫'ותכהינה עיניו מראות' – מראות ברע‬ ‫חטא‪ :‬חטא על הקדוש ברוך הוא; חטא על ישראל; חטא על‬ ‫עוד שם (סי' י)‪'' :‬ותכהין עיניו מראות' – אמר רבי אלעזר בן‬ ‫אחיו; חטא על אביו; חטא על אברהם; 'ייזכר עוון אבותיו'‪.‬‬ ‫עזריה‪' :‬מראות ברע' (ישעיה לג‪ ,‬טו); מראות ברעתו של רשע!‬ ‫'כיצד? חטא על הקדוש ברוך הוא – שרף את התורה‪ ,‬ושרף‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬יהיה יצחק יוצא לשוק‪ ,‬ויהון ברייתא‬ ‫את הבית המקדש‪ .‬חטא על ישראל – שרף‪ ,‬הרג והגלה‪ .‬חטא‬ ‫אמרין‪ :‬דין אבוה דההוא רשיעא! אלא‪ ,‬הריני מכהה את עיניו‪,‬‬ ‫על אחיו – 'יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי'‬ ‫והוא יושב בתוך ביתו‪ .‬הדא הוא דכתיב (משלי כח‪ ,‬כח)‪' :‬בקום‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬מא)‪ ,‬וברח מפניו‪ .‬חטא על אביו – הלך ונשא‬ ‫רשעים יסתר אדם'‪.‬‬ ‫עובדות עבודת כוכבים‪ ,‬והיו מעשנות לפני עבודת כוכבים‪,‬‬ ‫'מכאן אמרו‪ :‬כל המעמיד בן רשע‪ ,‬או תלמיד רשע – סוף‬ ‫ויצחק מריח‪ ,‬וכהו עיניו; שנאמר‪' :‬ותכהין עיניו מראות'‪ .‬חטא‬ ‫שעיניו כהות‪ .‬תלמיד רשע – מאחיה השילוני (מ"א יד‪ ,‬ד)‪:‬‬ ‫על אברהם זקינו – שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שם טו‪ ,‬טו)‪:‬‬ ‫ארץ מרחקים' [חסר; ‪ ]1345‬הוא כמספר 'חיים' במכוון [‪.]68‬‬ ‫א נראה רמז לדבר‪ ,‬בפסוק (ישעיה לג‪ ,‬טו‪-‬יז) 'ועוצם עיניו מראות ברע‬ ‫כלומר‪ :‬סגולת אריכות ימים‪ ,‬שהם תוספת 'חיים' – במי שאינו‬ ‫וכו'‪ ,‬מלך ביופיו תחזינה עיניך‪ ,‬תראינה ארץ מרחקים'‪ :‬כי המספר‬ ‫מסתכל בדמות רשע!‬ ‫בגימטריה שבין 'ועוצם עיניו מראות ברע' [מלא; ‪ ]1277‬ל'תראנה‬ ‫הרי מבואר‪ ,‬שיצחק לא ראה בכהיית עיניו עונש כל שהוא;‬ ‫'ואחיה[ו] לא יכול לראות‪ ,‬כי קמו עיניו משיבו'; שהעמיד את‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬לשבחו‪ .‬הן אמר למשה‪' :‬אני גדול ממך! שראיתי‬ ‫ירבעם‪ ,‬תלמיד רשע‪ .‬בן רשע – מיצחק‪' :‬ויהי כי זקן יצחק‪,‬‬ ‫פני שכינה!'‬ ‫ותכהין עיניו'‪.‬‬ ‫ראיית פני שכינה בלי ביטול כח הגופני‬ ‫'ותכהינה עיניו מראות' – מדמעות המלאכים‬ ‫ראיתי להשל"ה (מסכת שבועות פרק תורה אור אות רלד) שביאר‬ ‫עוד שם‪' :‬דבר אחר‪' :‬מראות' – מכח אותה ראייה‪ :‬שבשעה‬ ‫דברי המדרש הללו‪' :‬יצחק אמר‪ :‬אני ראיתי פני השכינה‪.‬‬ ‫שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח‪ ,‬בכו מלאכי‬ ‫ובודאי היה זה בלי ביטול כח הגופניי; דהא היה עומד לישחט‬ ‫השרת‪ ,‬הדא הוא דכתיב (ישעיה לג‪ ,‬ז)‪' :‬הן אראלם צעקו חוצה‬ ‫ולהיות גופו עולה‪ ,‬והמתעסק בקדשים פסול (חולין יג‪ ;).‬ואם‬ ‫וגו''; ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו‪ ,‬והיו רשומות בתוך‬ ‫היה ביטול כח גופו – אין לך מתעסק גדול מזה! עם כל זאת –‬ ‫עיניו‪ .‬וכיון שהזקין – כהו עיניו‪ .‬הדא הוא דכתיב‪' :‬ויהי כי זקן‬ ‫משה נתעלה עליו במעלה זו'‪.‬‬ ‫יצחק וגו''‪.‬‬ ‫דמעות המלאכים – טיפות עיניים‬ ‫'ותכהינה עיניו מראות' – ממה שהביט בשכינה‬ ‫והנה ידוע שאין לעשות מחלוקות במאמרי חז"ל באגדה‪ ,‬ויש‬ ‫'דבר אחר‪' :‬מראות' – מכח אותה הראייה‪ :‬שבשעה שעקד‬ ‫להשתדל לפרשם באופן שלא תהא ביניהם מחלוקת‪ ,‬והיינו‬ ‫אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח‪ ,‬תלה עיניו במרום‬ ‫באופן שכל מאמר משלים המאמר האחרד‪.‬‬ ‫והביט בשכינה‪.‬‬ ‫לכן נראה‪ ,‬שודאי מה שכהו עיניו של יצחק – זה מחסד ה'‬ ‫'מושלים אותו משל‪ :‬למה הדבר דומה? למלך שהיה מטייל‬ ‫ונפלאותיו לבני ישראל‪ ,‬שיקבלו על ידי כן הברכות; ומה‬ ‫בפתח פלטין שלו‪ ,‬ותלה עיניו‪ ,‬וראה בנו של אוהבו מציץ‬ ‫שאמרו שהמלאכים דמעו‪ ,‬ודמעותיהן נטפו בעיניו של יצחק‬ ‫עליו בעד החלון‪ .‬אמר‪ :‬אם הורגו אני עכשיו – מכריע אני את‬ ‫– ודאי אין זה בתורת עונש; כי מדוע יש להענישו? הזו תורה‬ ‫אוהבי! אלא‪ :‬גוזרני שיסתמו חלונותיו‪ .‬כך‪ :‬בשעה שהעקיד‬ ‫וזו שכרה? ועוד‪ :‬הרי תפילתינו שגורה עד היום הזה‪,‬‬ ‫אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח‪ ,‬תלה עיניו והביט‬ ‫'שתזכור לנו עקדתו של יצחק כאילו עפרו צבור ומונח על‬ ‫בשכינה‪ .‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬אם הורגו אני עכשיו – אני‬ ‫גבי המזבח'ה; ולא מסתבר שאנו נחיה בזכות עקידתו‪ ,‬וכלפיו‬ ‫מכריע את 'אברהם אוהבי' (שם מא‪ ,‬ח)! אלא‪ :‬גוזר אני שיכהו‬ ‫יהא הדבר עונש‪ ,‬שיכהו עיניו!‬ ‫עיניו‪ .‬וכיון שהזקין – כהו עיניו‪' :‬ויהי כי זקן יצחק וגו'''‪.‬‬ ‫בהכרח‪ ,‬שדמעות אלו – כעין 'טיפות עיניים' מיוחדות היו‪,‬‬ ‫וכן מבואר בפרקי דרבי אליעזר (פל"ב)‪' :‬רבי שמעון אומר‪:‬‬ ‫שיוכל להביט על ידן בשכינה‪ .‬ואז‪ ,‬כשהביט בשכינה – זכה‬ ‫בשעה שנעקד יצחק‪ ,‬נשא את עיניו למעלה‪ ,‬וראה את‬ ‫לעיניים רוחניות‪ ,‬וכהמשך המאמר בפרקי דרבי אליעזר‬ ‫השכינה‪ ,‬וכתיב (שמות לג‪ ,‬כ)‪' :‬כי לא יראני האדם וחי'! אלא‪:‬‬ ‫תיכף‪' :‬הגיע ליל יום הפסח‪ ,‬וקרא יצחק לעשו בנו הגדול‪,‬‬ ‫תחת המיתה – כהו עיניו לעת זקנתו; שנאמר‪' :‬ויהי כי זקן‬ ‫ואמר לו‪ :‬בני! זה הלילה‪ ,‬כל העולם כולו אומרים בו הלל;‬ ‫יצחק‪ ,‬ותכהין עיניו מראות'‪ .‬מכאן אתה למד‪ :‬שהסומא –‬ ‫ואוצרות טללים נפתחים בזה הלילה'ו‪ .‬כי בכח הראייה‬ ‫חשוב כמת'ב‪.‬‬ ‫הרוחנית‪ ,‬ידע את הנעשה בעולמות העליונים‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫אני גדול ממך‪ :‬שראיתי פני שכינה!‬ ‫ביקש לברך דווקא בלילה ההוא את בנו‪ .‬וכמו כן אמרה גם‬ ‫רבקה ליעקב‪ ,‬את אשר שמעה מיצחק המצווה לעשו (פדר"א‬ ‫אולם קשה ממדרש דברים רבה (פ' יא סי' ג)‪'' :‬וזאת הברכה'‬ ‫שם)‪' :‬אמרה רבקה ליעקב‪ :‬הלילה הזה‪ ,‬אוצרות טללים‬ ‫(דברים לג‪ ,‬א) – זה שאמר הכתוב (משלי לא‪ ,‬כט)‪' :‬רבות בנות עשו‬ ‫נפתחים בו‪ .‬העליונים אומרים שירה‪ .‬הלילה הזה עתידים‬ ‫חיל‪ ,‬ואת עלית על כולנה'‪ .‬מהו 'ואת עלית על כולנה'? מדבר‬ ‫בניך להיגאל מידי שעבוד‪ .‬הלילה הזה עתידין לומר שירהז'‪.‬‬ ‫במשה‪ ,‬על שנתעלה יותר מן הכל‪ .‬כיצד? וכו'‪.‬‬ ‫מכח עיניו הרוחניות‪ ,‬שבאו לו מכח העקידה‪ ,‬הכיר בריח גן‬ ‫'יצחק אמר למשה‪ :‬אני גדול ממך! שפשטתי צווארי על גבי‬ ‫עדן‪ ,‬והריחו ביעקב הבא לפניו (ב"ר שם סי' כב); ובעיניו אלו‬ ‫המזבח‪ ,‬וראיתי את פני השכינה! אמר לו משה‪ :‬אני נתעליתי‬ ‫ראה גיהנם פתוחה מתחתיו כשנכנס לפניו עשיו (שם פ' סז סי'‬ ‫יותר ממך‪ :‬שאתה – ראית פני השכינה‪ ,‬וכהו עיניך; מניין?‬ ‫ב)‪' ,‬ויחרד יצחק חרדה גדולה' (פס' לג)‪.‬‬ ‫דכתיב‪' :‬ויהי כי זקן יצחק‪ ,‬ותכהינה עיניו מראות'; מהו‬ ‫מעתה‪ ,‬מה שביקש ייסורים‪ ,‬ועיניו כהו – היינו טעמא‪ :‬כי אחר‬ ‫'מראות'? מראות בשכינה‪ .‬אבל אני – הייתי מדבר עם השכינה‬ ‫שראה מה שראה בעיניו הרוחניות‪ ,‬ביקש להמשיך ראייתו‬ ‫פנים בפנים (עי' דברים ה‪ ,‬ד)‪ ,‬ולא כהו עיניי (שם לד‪ ,‬ז)! מניין?‬ ‫זאת‪ ,‬מהעונג העצום בראיית פני שכינה‪ .‬וכמו שכתב הרמח"ל‬ ‫שנאמר (שמות לד‪ ,‬כט)‪' :‬ומשה לא ידע כי קרן עור פניו'ג'‪.‬‬ ‫שאילת יעבץ חלק א (ס"ס מז) ובמכתב מאליהו (ח"ג עמ' ‪.)353‬‬ ‫ב ראיתי לרבי יהודה החסיד בספר גימטריאות (כאן) שכתב‪'' :‬ותכהין‬ ‫עיניו מראת'‪ ,‬חסר וא"ו‪ .‬הפוך 'מראת' – ויהיה 'את רם'; שראה רם‬ ‫ה א"ה‪ .‬ראה בזה באורך במאמר 'כאילו אפרו צבור ומונח על גבי‬ ‫ונישא בשעת עקידה‪ ,‬וכהו עיניו'‪.‬‬ ‫המזבח' לפרשת וירא‪.‬‬ ‫ג נראה שהביאו מקור זה‪ ,‬להגדיל ולומר‪ ,‬שמשה בעת שדיבר עם‬ ‫ו וכן הוא בתרגום יונתן בן עוזיאל על אתר‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לא חלי ולא מרגיש‪ ,‬ומבחינתו כאילו לא אירע בו‬ ‫ז א"ה‪ .‬וכמו שנמנתה שירת ישראל ביציאת מצרים [מלבד השירה‬ ‫כל שינוי‪ .‬אדרבה‪' :‬קרן עור פניו'‪ :‬האירו פניו תבל! לא רק שלא כהה;‬ ‫על הים] גם במכילתא (מסכתא דשירה פ' א)‪ .‬וראה מה שציינתי בזה‬ ‫עוד האיר!‬ ‫במעשה בית ודין (מאמר 'חוג זמרה' לפרשת חוקת בהע')‪.‬‬ ‫ד ראה בשער מאמרי רז"ל (מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו)‪ ,‬ובשו"ת‬ ‫עוד ולהסתכל כלל בעולם הזה‪ .‬כי אמנם כן דרך הצדיקים‬ ‫במסילת ישרים (רפ"א)‪' :‬שהאדם לא נברא אלא להתענג על‬ ‫הקדושים‪ ,‬אשר מקושרים באחדות ובאורות העליונים‪ :‬אינם‬ ‫ה'‪ ,‬ולהנות מזיו שכינתו; שזהו התענוג האמיתי‪ ,‬והעידון‬ ‫יכולים לסבול כלל ענייני עולם הזה‪ ,‬ואינם רשאים להסתכל‬ ‫הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא‪ .‬וכו'‪ .‬כי רק זה הוא‬ ‫כלל בשום דבר בעולם הזה; כי הראייה פוגמת להם‪ .‬כי בחינת‬ ‫הטוב‪ .‬וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב – אינו אלא‬ ‫העיניים‪ ,‬הוא רמז לחכמה‪ ,‬ולא נכון להוריד עניין החכמה‬ ‫הבל ושוא נתעה!' לכן‪ ,‬בעיניו הרוחניות‪ ,‬לא היה יכול לסבול‬ ‫העליונה מקדושתה‪ .‬והווה כמוציא מרשות היחיד לרשות‬ ‫ראיית עשנן של נשות עשו המקטרות לעבודה זרה‪.‬‬ ‫הרבים‪ :‬כי העולם הזה – הוא מדור החיצונים הרבים; כנודע'‪.‬‬ ‫עוצם עיניו מראות ברע – מלך ביופיו תחזינה עיניך‬ ‫כהו עיניו להשגת דעת עולם הבא‬ ‫נמצא‪ ,‬כי לא היה זה מצד העונש; אלא אדרבה‪ :‬לרוממותו של‬ ‫אולי זו כוונת הזוהר הקדוש (תולדות קמב‪'' :).‬ולחושך קרא‬ ‫יצחק! לכן לא כהו עיניה של רבקה‪ :‬כי היא לא זכתה לראיית‬ ‫לילה' (בראשית א‪ ,‬ה) – דא יצחק‪ ,‬דאיהי 'חושך'‪ ,‬ואיהו אזיל‬ ‫יצחק הרוממה‪ ,‬אשר זכה לה בראייתו בעקידה‪.‬‬ ‫לקבלא ליליא בגוויה‪ .‬ובגין כך‪ ,‬איהו כד סיב‪ ,‬מה כתיב? 'ויהי‬ ‫וכמבואר בויקרא רבה (פ' כג סי' יג)‪' :‬רבי מנשיה בר בריה דרבי‬ ‫כי זקן יצחק‪ ,‬ותכהין עיניו מראות'‪ .‬הכי הוא ודאי‪ :‬דבעא‬ ‫יהושע בן לוי אמר‪ :‬מצינו‪ ,‬שכל מי שרואה דבר ערווה‪ ,‬ואינו‬ ‫לאתחשכא ולאתדבקא בדרגיה כדקא יאות‪ .‬וכו'‪ .‬אבל יצחק‬ ‫זן עיניו ממנה – זוכה להקביל פני השכינה‪ .‬מאי טעמא?‬ ‫כהו ודאי מכל וכל‪ ,‬ואיתעביד חושך; דהא כדין איתאחיד ביה‬ ‫'ועוצם עיניו מראות ברע' (ישעיה לג‪ ,‬טו) – מה כתיב בתריה (שם‪,‬‬ ‫ליליה‪ ,‬ואתקיים 'ולחושך קרא לילה'‪.‬‬ ‫יז)? 'מלך ביופיו תחזינה עיניך‪ ,‬תראינה ארץ מרחקים'!'‬ ‫עוד בזוהר (מדרש הנעלם חיי שרה קל‪'' :).‬ויהי אחרי מות אברהם‪,‬‬ ‫זה טעם הדבר‪ ,‬שלא כהתה עינו תיכף משחזה בשכינה; כי‬ ‫ויברך א'להים את יצחק בנו; וישב יצחק עם באר לחי רואי'‬ ‫לא היה זה עונש‪ .‬אלא שראייתו הרוחנית התחזקה דרגא‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬יא) – עם ידיעת ה'חי'‪ ,‬שהוא חי העולמים; לדעת‬ ‫אחר דרגא‪ ,‬עד שכהו עיני הבשר לגמרי לעת זקנתו‪.‬‬ ‫ולהשיג מה שלא השיג בעולם הזה‪ .‬הדא הוא דכתיב (ישעיה‬ ‫עיניים שראו שכינה‪ ,‬לא ראוי להן לראות עשיו‬ ‫יא‪ ,‬ט)‪' :‬כי מלאה הארץ דעה את ה'''‪.‬‬ ‫ראיתי כן בצרור המור (על אתר)‪' :‬ולכן סמך 'ויהי(ה) כי זקן‬ ‫כי כן‪ ,‬כהו עיניו להשיג דעת העולם הבא!‬ ‫יצחק‪ ,‬ותכהין עיניו מראות'‪ .‬יפה אמרו חכמים ז"ל‪ :‬כל‬ ‫באר לחי רואי‬ ‫המעמיד תלמיד שאינו הגון‪ ,‬עיניו כהות – למדנו מאחיה‬ ‫השילוני שהעמיד לירבעם; וכן יצחק‪ :‬על שגידל לעשו –‬ ‫עוד בזוהר (תולדות קלה סע"א)‪' :‬רבי יצחק קם ליליא חד למילעי‬ ‫'ותכהין עיניו מראות' מראה השכינה‪ .‬כי העיניים שראו‬ ‫באורייתא‪ ,‬ור' יהודה קם בקסרוי בההיא שעתא‪ .‬אמר רבי‬ ‫מראה השכינה בשעת עקידה – לא היה ראוי שיראה לעשו‬ ‫יהודה‪ :‬איקום ואיזיל לגבי רבי יצחק‪ ,‬ואילעי באורייתא‪,‬‬ ‫הרשע! כמאמר אלישע (מ"ב ג‪ ,‬יד)‪' :‬אם אביט אליך‪ ,‬ואם אראך''‪.‬‬ ‫ונתחבר כחדא‪ .‬אזל עמיה חזקיה בריה‪ ,‬דהווה רביא‪.‬‬ ‫'יאר ה'' זה מאור שכינה‬ ‫'כד קריב אבבא – שמע ליה לרבי יצחק דהווה אמר‪' :‬ויהי‬ ‫וכן הוא במשך חכמה‪ ,‬בביאור ברכת 'יאר ה' פניו אליך' דברכת‬ ‫אחרי מות אברהם‪ ,‬ויברך א'להים את יצחק בנו; וישב יצחק‬ ‫כהנים (במדבר ו‪ ,‬כה)‪' :‬הארת פנים – היא מה שמראה פנים;‬ ‫עם באר לחי רואי'‪ .‬האי קרא‪ ,‬לאו רישיה סיפיה‪ ,‬ולאו סיפיה‬ ‫שהם יוכלו להסתכל בהארת פניו‪ ,‬וזה בהתגלות כבוד ה'‪.‬‬ ‫רישיה! מאי שנא דקודשא בריך הוא איצטריך לברכא ליה‬ ‫ו'ישא ה' פניו' – הוא מה שה' יתברך מסתכל ומשגיח בפרט‬ ‫ליצחק? בגין דאברהם לא ברכיה; מאי טעמא? משום דלא‬ ‫על עמו ישראל‪.‬‬ ‫יתברך עשו‪ .‬ועל דא סליקו אינון ברכאן לקודשא בריך הוא‪,‬‬ ‫ואוקומוה‪' .‬וישב יצחק עם באר לחי רואי'; מאי 'לחי רואי'?‬ ‫'והוא כנגד יצחק‪ :‬דאיתא במדרש רבה‪ :‬שבשעת עקידה‪,‬‬ ‫הציץ בשכינה וכהו עיניו מראות‪ .‬לכן דריש כאן בספרי (פיס'‬ ‫אלא‪ :‬דאיתחבר בה בשכינתא‪' ,‬בירא דמלאך קיימא איתחזי‬ ‫עלה' כתרגומו (שם טז‪ ,‬יד); ובגין כך ברכיה‪.‬‬ ‫מא)‪' :‬יאר' – יתן לך מאור עיניים‪ ,‬זו מאור שכינה‪ .‬ודלא כיצחק‪,‬‬ ‫ש'סביביו נשערה מאוד' (תהלים נ‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫'אדהכי‪ ,‬בטש רבי יהודה אבבא‪ ,‬ועאל‪ ,‬ואתחברו‪ .‬אמר רבי‬ ‫'וזה 'יראה' [דכתיב] 'ה' יראה' (בראשית כב‪ ,‬יד) – כמו 'ישא'‪' .‬בהר‬ ‫יצחק‪ :‬השתא זווגא דשכינתא בהדן! אמר רבי יהודה‪ :‬האי‬ ‫ה' יראה' – שה' הוא הנראה לאדם‪ ,‬הוא כמו 'יאר'‪ .‬וזה זכה‬ ‫'באר לחי רואי' דקאמרת – שפיר; אבל במילה אשתמע‪ .‬פתח‬ ‫אברהם ויצחק לבניהם‪ ,‬ממסירת נפש אשר היה להם‬ ‫ואמר‪' :‬מעין גנים; באר מים חיים‪ ,‬ונוזלים מן לבנון' (שה"ש ד‪,‬‬ ‫בעקידה‪ .‬ואין כאן מקום להאריך'‪.‬‬ ‫טו)‪ .‬האי קרא‪ ,‬איתמר; אבל הא אוקמוה‪' :‬מעין גנים' – דא‬ ‫אברהם‪' .‬באר מים חיים' – דא יצחק‪' .‬ונוזלים מן לבנון' – דא‬ ‫הרי מבואר‪ ,‬שפירש 'יאר ה' פניו אליך' – שיתן לך מאור‬ ‫יעקב‪' .‬באר מים חיים‪ ,‬דא יצחק' – היינו דכתיב‪' :‬וישב יצחק‬ ‫עיניים‪ ,‬שהוא מאור שכינה‪ ,‬כמו יצחק ואברהם שזכו לאותן‬ ‫עם באר לחי רואי'; ומאי 'באר' דא? שכינתא; 'לחי' – דא חי‬ ‫עיניים הרוחניות המאירות בעקידה‪.‬‬ ‫העולמים; צדיק חי העולמים‪ ,‬ולית לאפרשא לון‪ .‬חי הוא‬ ‫המדרגה שבכהיית עיני יצחק‬ ‫בתרי עלמין‪ :‬חי לעילא‪ ,‬דאיהו עלמא עילאה; חי לגבי עלמא‬ ‫וכן ביאר בספר תפארת שלמה (מועדים סוכות ד"ה שאל)‪,‬‬ ‫תתאה‪ ,‬ועלמא תתאה בגיניה קיימא ונהרא‪ .‬תא חזי‪ :‬סיהרא‬ ‫ש'ותכהינה עיניו' של יצחק‪ ,‬היתה השגת מדרגה‪ ,‬עד כי לא‬ ‫לא אתנהירת – אלא כד חזיא ליה לשמשא‪ ,‬וכיון דחזיא ליה‬ ‫יוכל לראות בעולם הזה‪' :‬והנה זהו שנאמר גם כן אצל יצחק‬ ‫– איתנהיר‪ .‬ועל דא‪ ,‬האי 'באר לחי רואי' ודאי‪ ,‬וכדין איתנהרא‬ ‫'ויהי כי זקן יצחק‪ ,‬ותכהין עיניו מראות'; רצה לומר‪ :‬כאשר‬ ‫וקיימא במיין חיין‪' .‬לחי רואי' – בגין לאתמליא ולאתנהרא‬ ‫הגיע יצחק למדרגה זו הגבוה של 'זקן' – אזי כהו עיניו מראות‬ ‫הוא ושערי שמיים פתוחים לפניו‪ ,‬ובידו למשוך הברכה‬ ‫מהאי 'חי''‪.‬‬ ‫מלפני ה'‪ .‬לכן נקטה לשון 'ואברככה לפני ה''‪ :‬שכל דיבוריו‬ ‫נמצא כי זכה לראייה עצומה‪ ,‬ועל ידה להתחבר עם קודשא‬ ‫כעת – בראיית פני שכינה הם‪' ,‬לפני ה''!‬ ‫בריך הוא‪ .‬וזהו 'וישב יצחק עם באר לחי רואי'‪ :‬שזכה‬ ‫הר המוריה – שראו בו השכינה‬ ‫להתחבר ולראות בחי העולמים‪.‬‬ ‫כבר הבאנו (מאמר 'אל הארץ אשר אראך' לפרשת לך לך) טעמים‬ ‫שלוש שנים בהר המוריה‬ ‫רבים שאמרו חז"ל‪ ,‬מדוע נקרא שמו 'הר המוריה'‪ .‬עתה‪ ,‬לפי‬ ‫יתרה מכך ראיתי לרבינו בחיי (בראשית כג‪ ,‬ב)‪' :‬ונראה לי עוד‪ ,‬כי‬ ‫המבואר – יש לנו עוד הסבר‪ :‬הר המוריה – על שם הראייה‬ ‫היה הכתוב ראוי שיאמר‪' :‬ויבוא אברהם ויצחק‪ ,‬לספוד לשרה‬ ‫שראו בו יצחק ואברהם את השכינה‪.‬‬ ‫ולבכותה'; כי בודאי ראוי היה יצחק לספוד לאימו הצדקת‬ ‫זהו שנאמר בו (בראשית כב‪ ,‬ד)‪' :‬וירא את המקום מרחוק'; כי זו‬ ‫ולבכות עליה! שהרי החיוב בו גדול מאוד‪ ,‬יותר ממה שהוא‬ ‫מעלת המקום – הראייה המיוחדת‪ ,‬שראו בו את השכינה‪.‬‬ ‫באברהם! ועוד‪ :‬שהיא אהבתו אהבה יתרה‪ ,‬שילדה אותו על‬ ‫דרך הפלא; והיתה נפשה קשורה בנפשו!‬ ‫וזו לשון הרשב"ם (שם כב‪ ,‬יד)‪'' :‬אשר יאמר היום'‪ ,‬ולמחר‪' :‬בהר‬ ‫ה' יראה' – בהר ה' נראה הקדוש ברוך הוא לאברהם'‪.‬‬ ‫'אבל יתכן לומר‪ ,‬שלא ידע יצחק באותו הפרק שמתה אימו‪.‬‬ ‫ח‬ ‫כי לפי שמיתתה היתה בשבילו‪ ,‬בשמועת העקידה (ב"ר פ' נח‬ ‫ועיין עוד בכלי יקר (ויקרא טז‪ ,‬ג)‪' :‬ואיל של יצחק‪ ,‬יש במדרש‬ ‫סי' ה; תנחומא וירא סי' כג) – על כן העלימו ממנו מיתתה‪ ,‬ולא‬ ‫שהיה המעשה ההוא ביום כיפור‪ .‬וראייתו מן פסוק 'אשר‬ ‫הגידו לו‪ .‬ומן הטעם הזה לא ראינו שיזכירנו הכתוב ליצחק‬ ‫יאמר היום בהר ה' יראה'‪ :‬שבכל שנה ביום זה‪ ,‬ה' יראה; כי‬ ‫כלל‪ ,‬לא במיתתה ולא בקבורתה‪ .‬גם‪ ,‬מעת שנעקד על גבי‬ ‫בענן יראה שמה ה''‪ .‬והיינו שסגולת המקום – לראות התגלות‬ ‫המזבח – לא ראינוהו! שהרי כשהלכו אברהם ויצחק להר‬ ‫של שכינה‪.‬‬ ‫המוריה‪ ,‬כתוב בחזרה (שם כב‪ ,‬יט)‪' :‬וישב אברהם אל נעריו'‪,‬‬ ‫וכן מצאתי במלבי"ם (בראשית שם)‪' :‬וקרא שם המקום 'ה'‬ ‫והיה ראוי שיאמר‪' :‬וישובו אל הנערים'; ולא הזכיר חזרת‬ ‫יראה'; רצה לומר‪ :‬ה' בעצמו יבחר מי יהיה הקרבן העיקרי‪:‬‬ ‫יצחק! יתכן‪ ,‬שנשאר שם בהר המוריה שלוש שנים‪ ,‬עד‬ ‫אם בני‪ ,‬שהוא על המזבח למעלה; אם האיל הקרב למטה‪.‬‬ ‫שנשלמו לו ארבעים שנה ונשא רבקה‪ .‬ומפני זה‪ ,‬לא נזכר‬ ‫והוסיף‪ :‬ש'אשר יאמר היום‪ ,‬בהר ה' יראה'; שמזה נשאר שם‬ ‫שובו – עד שהביא לו העבד את רבקה‪ ,‬ואז הזכירו הכתוב;‬ ‫המקום עד היום‪ :‬ששם יראה ה' בעצמו בבית הבחירה; לא על‬ ‫הוא שאמר (שם כד‪ ,‬סב)‪' :‬ויצחק בא מבוא באר לחי רואי''‪.‬‬ ‫ידי מלאך ושליח‪ ,‬רק בכבודו ובעצמו'‪.‬‬ ‫הרי מבואר לרבינו בחיי‪ ,‬שיצחק לא רצה לעזוב את הר‬ ‫ורבינו גרשום (ערכין ב‪ ):‬כתב‪' :‬ואיכא דאמרי‪ :‬מהכא [ילפינן‬ ‫המוריה‪ .‬וודאי‪ ,‬כי זכה שם להשגות גדולות בעיניו הרוחניות‪,‬‬ ‫שרק הרואים חייבים בראייה ברגל‪ ,‬והסומא פטור]‪' :‬ויקרא‬ ‫שראה מה שלא רואה עין בשר ודם‪ :‬להתענג על ה'‪ ,‬וליהנות‬ ‫אברהם שם המקום ההוא ה' יראה‪ ,‬אשר יאמר היום בהר ה'‬ ‫מזיו שכינתו!‬ ‫יראה'; כלומר‪ :‬יראה את המקום ואת הבאים שם‪ ,‬ויראה לבאין‬ ‫ואברככה לפני ה'‬ ‫שם'‪.‬‬ ‫מעתה‪ ,‬יש ליישב מה שהוקשה לי זה מכבר‪ :‬יצחק אמר‬ ‫מכל אלו נראה‪ ,‬כי מעלת המקום‪ ,‬בהיות שה' נראה בו אל‬ ‫לעשיו (שם כז‪ ,‬ג‪-‬ד)‪' :‬ועתה שא נא כליך‪ ,‬תלייך וקשתך; וצא‬ ‫אברהם‪ ,‬ונראה אל בניו; אם ביום הכיפורים‪ ,‬ואם בעולת‬ ‫השדה‪ ,‬וצודה לי ציד‪ .‬ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי‪,‬‬ ‫ראייה שברגלט‪.‬‬ ‫והביאה לי‪ ,‬ואוכלה; בעבור תברכך נפשי בטרם אמות'‪.‬‬ ‫רבות עשית‪ ,‬נפלאותיך אלינו‬ ‫אך מאידך‪ ,‬כשרבקה סיפרה ליעקב הציווי – אמרה (שם‪ ,‬ו‪-‬ז)‪:‬‬ ‫נראה דיסוד זה‪ ,‬שכהיית העיניים היתה ברכה ליצחק – הוא‬ ‫'הנה שמעתי את אביך‪ ,‬מדבר אל עשיו אחיך לאמר‪ :‬הביאה‬ ‫עומק דברי המדרש הנזכרים למעלה‪' :‬רבי חנינא בר פפא‬ ‫לי ציד‪ ,‬ועשה לי מטעמים‪ ,‬ואוכלה; ואברככה לפני ה' לפני‬ ‫פתח‪' :‬רבות עשית אתה ה' א'להי; נפלאותיך [ומחשבותיך‬ ‫מותי'‪.‬‬ ‫אלינו]'; אמר רבי חנינא‪ :‬כל פעולות ומחשבות שפעלת –‬ ‫ומדוע זה שינתה‪ ,‬במקום 'תברכך נפשי' – לומר‪' :‬ואברככה‬ ‫אלינו בשבילנו‪ :‬למה כהו עיניו של יצחק? כדי שיבוא יעקב‬ ‫לפני ה''? הן יצחק לא אמר כן! ולא עוד‪ ,‬איך התורה מאשרת‬ ‫ויטול את הברכות!‬ ‫דבריה‪ ,‬שאמרה 'ואברככה לפי ה''‪ ,‬ולא אמר כן יצחק?‬ ‫כלומר‪ :‬כל מה שכהו עיני יצחק – הוא חסד ה' על יצחק‪ ,‬שלא‬ ‫אך לפי האמור – יש ליישב‪ :‬רבקה הבחינה בהתקשרות נשמת‬ ‫יברך חלילה את עשיו‪ ,‬וחסד עלינו שזכינו לברכותי‪.‬‬ ‫יצחק בשכינה; שמכח ראייתו בעקידה את השכינה‪ ,‬זוכה‬ ‫דרבי אליעזר לא מצאתי (ע"ש פל"א)‪ .‬ועל כל פנים ראה שם בחזון‬ ‫ח א"ה‪ .‬צויין על זה בכלי יקר לילקוט ראובני (בראשית כב‪ ,‬יד)‪ .‬ושם‬ ‫עובדיה שכן נקטו בפשיטות כמה מגדולי האחרונים‪.‬‬ ‫נכתב ככל המובא משמו‪ ,‬ומקורו הוא בשערי צדק [לרבינו יוסף‬ ‫ג'יקטיליה] (במהדו' קראקא תרמ"א דף ל ע"ב)‪ .‬וראה בחזון עובדיה (ימי"נ‬ ‫ט א"ה‪ .‬ואולי זו כוונת מה שאמרו בבראשית רבה (פ' נה סי' ז) אחד‬ ‫עמ' קי הע' ו) שהביא להמטה יהודה (סי' תקפד) שכתב כן בשם הזוהר‬ ‫הביאורים לשם 'המוריה'‪' :‬רבי יודן אמר‪ :‬למקום שיהא מראה לך'‪.‬‬ ‫פרשת ויצא‪ .‬ולא מצאתי בזוהר שם‪ .‬והמעיין במטה יהודה (דין ב)‬ ‫י יש לרמוז חסד ה' במה שראה יצחק שכינה‪ :‬כי חיבור 'שכינה‪-‬‬ ‫יראה שהעתיק הדבר מחמדת ימים [והוא אכן שם (יוה"כ פ"ח אות ו)]‪,‬‬ ‫יצחק' יעלה בגימטריה כמספר 'בן‪-‬ישראל' [‪ .]593‬והיינו‪ ,‬שעל ידי‬ ‫שבזוהר מבואר שהיה בשעת בין הערביים [והוא אכן שם (קסד‪,]):‬‬ ‫ראייה זו‪ ,‬זכה שהשכינה והברכות לא ישרו על עשיו; אלא על 'בן‪-‬‬ ‫ושבפרקי דרבי אליעזר ביארו שהיה ביום הכיפורים‪ .‬וגם בפרקי‬ ‫מראות נגעים‬ ‫השגות נבואה‬ ‫מעתה‪ ,‬אורח חיים למעלה למשכיל‪ :‬עד כמה עלולים אנו‬ ‫נראה לבאר הדברים עוד‪ ,‬לפי מה שביאר מהרח"ו עניין‬ ‫לפגום בעינינו הרוחניות במראות נגעיםיב‪ .‬לא רק אלו‬ ‫הנבואה בספר שערי קדושה (ח"ג שער ה)‪ :‬כי האדם הנמצא‬ ‫שלצורך עבודתם אנוסים לראות רשעיםיג; אלא אף אלו‬ ‫בעולם השפל‪ ,‬יש לנשמתו שורש בעולם העליון‪,‬‬ ‫העוסקים בתורה ומתמלאים בדעת ה'‪ ,‬במידה והם חשופים‬ ‫המשתלשל לנשמת האדם בעולם הזה‪ .‬וככל שהאדם‬ ‫למראות נגעים או מכשירים פרוצים‪ .‬פוגמים בעיניהם‬ ‫מקודש – מחובר הוא לשורשו‪ ,‬וכי אז משיג יותר ויותר‬ ‫הרוחניות‪ ,‬משתבשים‪ ,‬מטמאים את רוח הטהרה‪ ,‬ומתנתקים‬ ‫השגות רוחניות‪.‬‬ ‫מהחיים ומשורשם הקדושיד‪ .‬והפסוק (במדבר טו‪ ,‬לט) צווח‪' :‬ולא‬ ‫לפי זה‪ ,‬אפשר שיצחק במעמד העקידה נדבק בשורשו‬ ‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‪ ,‬אשר אתם זונים‬ ‫הקדוש למעלה‪ ,‬ולכך זכה שכהו עיניו בעולם הזה‪ :‬שישיג‬ ‫טו‬ ‫אחריהם!'‬ ‫השגות רוחניותיא‪.‬‬ ‫עיניו בו – אין כאן סימן ברכה‪ .‬ומנהג ותיקין הוא; כיון שהעובד‬ ‫ישראל'‪ ,‬שהוא יעקב שקרא ה' שמו ישראל (בראשית לה‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫כוכבים רואה גוון היין‪ ,‬או ריחו – נתאווה לו במחשבתו‪ ,‬וסתם‬ ‫יא וההבדל בין משה ליצחק‪ ,‬הוא שמשה ראה בעיניו הרוחניות – גם‬ ‫מחשבת נכרי לעבודה זרה; אם כן‪ ,‬אף על פי שהוא ביד ישראל –‬ ‫בעודו בעולם הזה‪.‬‬ ‫כבר ציירו בשכלו‪ .‬ואל תתמה על דקדוק החומרא בכל שהוא;‬ ‫שהנשמר ממנו – זוכה ליין המשומר בענביו אחר שמשמח א'להים‬ ‫יב הוזמנתי לפני שנים‪ ,‬לדבר במסיבת חנוכה – חג האורים – לפני‬ ‫ואנשים בברכות‪ .‬ותמה אני על המקילין כו'‪ .‬עד כאן לשונו [א"ה‪.‬‬ ‫ילדים שלא זכו למאור עיניים‪ .‬אמרתי לפניהם‪ :‬סבורים אתם‪ ,‬שלא‬ ‫ועיין בן איש חי (ש"ב פ' בלק סע' טז)]‪.‬‬ ‫זכיתם למאור עיניים; אך לא כן הוא‪ :‬אולי לא זכיתם לעיניים‬ ‫'ושמעתי מפה קדוש‪ ,‬אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש הרב מבארניב‬ ‫גשמיות‪ ,‬אבל זכיתם לעיניים רוחניות; כי אינכם רואים דברים‬ ‫[רבי אברהם שמחה הורוביץ] זצ"ל ששמע מכבוד קדושת זקנו‬ ‫אסורים! וכמו שהבאנו דברי המדרש‪' :‬זוכה להקביל פני השכינה'‪,‬‬ ‫הרבי רבי אליעזר [הורוביץ] מדזיקוב זצ"ל‪ ,‬שהוא היה פעם אחת‬ ‫'ועוצם עיניו מראות ברע – מלך ביופיו תחזינה עיניך‪ ,‬תראינה ארץ‬ ‫עם כבוד קדושת אביו הרב מראפשיץ [רבי נפתלי צבי הורוביץ]‬ ‫מרחקים'‪ .‬אם כן‪ ,‬אתם זוכים לחוש יותר בקדושה; במלך ביופיו;‬ ‫זצ"ל‪ ,‬אצל הרבי החוזה מלובלין [רבי יעקב יצחק הורוביץ] זצ"ל‪.‬‬ ‫תחזינה ותראינה ארץ מרחקים!‬ ‫והביא מוכר ספרים שק עם ספרים‪ ,‬ואמר לו שאלו הן הספרים‬ ‫[חיזוק לדברינו אלו‪ ,‬מצאתי בעובדה שבתוך השיחה בשבת קודש‬ ‫שנתן לו רשימה שיביאם לו‪ .‬והרבי הוציא ספרים מן השק‪ ,‬והניחם‬ ‫פרשת תולדות אשתקד‪ ,‬בבית הכנסת 'מאורות משה' – נכנס רבי‬ ‫על השולחן‪ ,‬והביט בכל ספר וספר כרגיל‪ .‬ופתח איזה ספר‪ ,‬והביט‬ ‫שמעון בן נון ה' ישמרהו ויחייהו‪ ,‬מן השומעים הקבועים‪ ,‬כשהוא‬ ‫בו‪ ,‬וצעק בקול גדול ורעדה‪ :‬זה הספר לא אקנה!‬ ‫מרכיב משקפיים כהות‪ .‬ושאלתי לו מה זה ועל מה זה? וסיפר‬ ‫' התלמידים מסביב פתחו לראותו מי הוא‪ ,‬וראו כי הספר הזה הוא‬ ‫שבאותו השבוע נותח בעיניו‪ .‬בסיום השיחה‪ ,‬נכנס רבי אברהם כהן‬ ‫לאחד מהראשונים‪ .‬ויחרדו איש אל אחיו‪ ,‬ויתמהו‪ .‬אבל שום אחד‬ ‫ה' ישמרהו ויחייהו הסגי נהור‪ ,‬ואמרתי לו‪ :‬דיברתי עליך! באמת‪,‬‬ ‫מהם לא הרהיב בנפשו עוז לשאול מהרבי מה זאת‪ ,‬וביקשו כולם‬ ‫אתה מיחידי בית הכנסת‪ :‬מאוד דומיננטי בדרשות ובשיעורים‪,‬‬ ‫מאביו הראפשיטצר – שהוא היה מקורב אצל הרבי יותר מכולם –‬ ‫מקשה ומתרץ‪ ,‬ופניך מאירות באור פני מלך חיים! כי זוכה אתה‬ ‫שהוא ישאל‪ .‬ושאל להרבי‪ :‬מה זאת? הרי הספר הזה הוא קדוש‬ ‫לעיניים רוחניות‪ ,‬וודאי הדבר נובע מכח 'עוצם עיניו מראות ברע‪,‬‬ ‫מאו ד‪ ,‬והוא לאחד מן הראשונים! והשיב לו הרבי‪ :‬ראפשיטצר רב!‬ ‫מלך ביופיו תחזינה עיניך‪ ,‬תראינה ארץ מרחקים'‪ .‬תבוא לעולם‬ ‫חס וחלילה! הספר הזה הוא מקודש קדשים; אבל יעיין בו מר‪,‬‬ ‫האמת‪ ,‬תשאל למה רק בצבא איבדת את הראייה ולא קודם לכן!]‬ ‫וירגיש איך שאדם רשע למד בו ונתן עיניו בו‪ ,‬וזאת הוא מזיק מאוד‬ ‫נמצא ששם 'סגי נהור' למי שאינו רואה בעיניו הגשמיות‪ ,‬אינו רק‬ ‫לאדם כשר הלומד בו! עד כאן לשונו']‪.‬‬ ‫לשון כבוד; זו האמת‪ :‬הם המה הרואים יותר‪ ,‬בראייה רוחנית‬ ‫יג גם שלוחי דרבנן‪ ,‬שלמען הכלל פועלים בכנסת ובממשלה‪ ,‬הרי‬ ‫וגבוהה!‬ ‫הם מוכרחים גם לדבר ולפעול מול רשעים! זו ממש מסירות נפש‬ ‫הגדיל לכתוב הרמב"ן (ויקרא יח‪ ,‬יט)‪' :‬ועוד הגידו בו ניסיון אמיתי‪ ,‬והוא‬ ‫מצידם למען כלל ישראל‪ .‬אני לא יודע איזו זכות עמדה לרבי אריה‬ ‫מנפלאות תמים דעים בתולדה‪ :‬כי הנדה בתחילת זובה‪ ,‬אם תביט‬ ‫דרעי שליט"א כעת‪ ,‬שהתפטר מחברותו שם‪ :‬גם להמשיך ולהיות‬ ‫במראה של ברזל הבהיר‪ ,‬ותאריך לראות בה – יראו במראה טיפות‬ ‫שלוחא דרבנן‪ ,‬וגם לא להיות שם‪...‬‬ ‫אדומות כטיפות דם‪ .‬כי הטבע הרע המזיק שבה‪ ,‬תוליד גנאי‪ ,‬ורוע‬ ‫ידוע‪ ,‬כי ביקשו מהגאון מפוניבז'‪ ,‬רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל‪,‬‬ ‫האוויר ידבק במראה'‪ .‬כי כן‪ ,‬די בהבטה במראה שהסתכלה בה‬ ‫שיעמוד בראש רשימת 'אגודת ישראל' לכנסת; הוא סירב ואמר‪:‬‬ ‫בטומאה כדי להשפיע!‬ ‫'איני עשיר די לכך'‪ .‬לתמיהת השומעים מה קשר העושר לחברות‬ ‫וידוע‪ ,‬שצדיקים נזהרו ש לא ללמוד בספר שראה בו אדם טמא‪ ,‬כי‬ ‫בכנסת – השיב בכאב‪ :‬לשמע דברי החירוף אשר נשמעים שם דבר‬ ‫בראייתו פגם בספר!‬ ‫[א"ה‪ .‬כתב רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות בספר אשרי האיש (דף‬ ‫יום ביומו‪ ,‬הרי חובה לקרוע קרעים שאינן מתאחין; ואין לי מספיק‬ ‫חולצות לשם כך‪( ...‬הרב מפוניבז' סורסקי ח"א פי"ח; הרב מפוניבז' שוורץ פ"ו)‪.‬‬ ‫נט ע"א)‪' :‬וזו לשון ספר המידות להר"ן מברסלב (אות לימוד סי' פב)‪:‬‬ ‫'הספר שאדם רשע למד בו – אל תלמוד ממנו; כי האותיות הם‬ ‫יד ועוד דיברנו משכר שמירת העיניים הנלמד מיוסף הצדיק‪,‬‬ ‫ירשיעו אותך''‪ .‬ובהערה שם נוסף‪' :‬עיין בספר חסידים (סי' רמט‬ ‫במאמר 'צמצום שהוא הרחבה' לפרשת פנחס‪.‬‬ ‫ותשעא)‪ .‬ואפשר‪ ,‬כי בהסתכלות עיני הרשע בספר‪ ,‬על ידי שנותן‬ ‫טו אכן‪ ,‬מספר 'זונים אחריהם' בגימטריה‪ ,‬עולה כמספר 'פרוץ'‬ ‫עיניו הרעים בספר – כידוע הוא מכח הסתכלות העיניים‪ ,‬על ידי‬ ‫[עה"כ]‪ ,‬וכמספר 'מח‪-‬אינטרנט' [‪ .]377‬כלומר אשר אתם 'זונים‬ ‫זה נדבק כוחו ונפשו באותיות הספר‪.‬‬ ‫אחריהם'‪ ,‬זה 'פרוץ' על ידי 'מח‪-‬אינטרנט'‪.‬‬ ‫'וזו לשון השל"ה בשער האותיות (מע' קו"ף אות קו) בשם הרב מנחם‬ ‫עוד זאת‪' :‬סגי נהור' עולה כמספר 'האינטרנט' [‪ .]334‬כלומר‪ :‬זה הוא‬ ‫הבבלי (טעמי מצוות מצוה שס)‪ :‬ובימי חורפי‪ ,‬ראיתי אנשי מעשה שהיו‬ ‫האינטרנט‪ ,‬הנחשב כאילו 'סגי נהור'‪ :‬רואה הרבה – הוא להיפך‪' :‬סגי‬ ‫מחמירין על עצמם שאפילו בראות עובד כוכבים היין – לא היו‬ ‫נהור' המסנוור את העיניים‪ ,‬להיות 'זונים אחריהם'‪.‬‬ ‫רוצים לשתותו‪ ,‬אף על פי שלא נגע העובד כוכבים ביין‪ .‬כיון שנתן‬ ‫מקץ שלוש שנים לגיליונותינו‪ ,‬הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך‪ ,‬לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו‪ ,‬לכרכן בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ולהוציאן לאור עולם בספר‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות וכדומה‪ ,‬להצטרפות לתפוצת המייל‪ ,‬ולכל ענייני הגיליון‪ ,‬ניתן לפנות לכתובת ‪colelyabiaomer@gmail.com‬‬