מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — תולדות (2026-11-09)

לשורי ףדב מה
לע''נ מרן רבי איסר זלמן בן רבי בס"ד
ימ
ברוך פרץ מלצר זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 209פרשת תולדות תשפ''ז ירושלמי כתובות כ-כו
הבתולות שהוא עושה את הקנס עליו כמוהר ומוהר הוא כתובה כמו שכתוב הרבו דף כ ר' מנא אמר לפני ר' יוסי שרק לר''ל דלהלן יש להסתפק אם כרת פוטר
עלי מאד מוהר ומתן. ממלקות אך לר' יוחנן אם מיתת ב''ד אינה פוטרת ממלקות כשלא התרה כל שכן
ר''א שאל אם יש לבנות אנוסה בתנאי כתובת אמן ופשוט שלבני אנוסה אין כתובת שכרת אינו פוטר כשלא התרה ,והם נחלקו בשוחט אותו ואת בנו לע''ז שר' יוחנן
בנין דכרין כיון שהיא כבר קבלה את הקנס ויש לבנות מפותה בכתובת אמן ואם סובר שאם התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה ואם התרו בו משום ע''ז הוא נסקל,
הספק הוא על בנים ובנות אין ספק לרבנן שלאנוסה אין כתובה כיון שהיא יצאה ור''ל סובר שאף אם התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה משום שאם היו מתרים
בקנס אלא רק לר' יוסי בן ר' יהודה שיש לאנוסה כתובה מנה האם יש לבנין כתובת בו משום ע''ז הוא היה נסקל ,אמר לו ר' יוסי שגם לר' יוחנן יש להסתפק שהרי שם
בנין דכרין ולבנות בתנאי כתובה. זה שני איסורים שונים במעשה אחד ואילו בחייבי כרת שיש בהם אזהרה יתכן
הלכה ו משנה כיצד שותה האונס בעציצו שאפילו אם היא חיגרת או סומה או מוכת שאינו לוקה גם אם לא התרו בו ,ולר''ל שחייבי מלקות שוגגים פטורים מתשלומין
שחין אך אם מצא בה דבר זימה או שאינה ראויה לבא בישראל לא רשאי לקיימה קשה במה שנחלקו התנאים אם כרת פוטר הרי יש בו לאו ,ולר' יודן הם יעמידו את
שכתוב ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו .גמרא ר' ירמיה אמר בשם ר' חייה בשם מה ששנינו בא על ממזרת כר''מ שלוקה ומשלם והם באו לחדש שגם לר''מ כרת
ר''ל שהפסוק ולו תהיה לאשה לא נאמר על מוציא שם רע שהרי היא כבר אשתו פוטר מתשלומין ולר' חנניה הם נחלקו במצית את גדישו של חבירו ביו''ט שכשאין
אלא הפסוק בא ללמד גזירה שוה שכמו שבמוציא שם רע מדובר באשה הראויה לו כרת ישלם וחכמים יסברו שכיון שיש בהם מלקות לא ישלם ,ומה ששנינו אלו
כך באונס מדובר באשה הראויה לו ,ואין ללמוד שבאשה שאינה ראויה לא ישלם נערות שיש קנס גם בחייבי לאוין לא כאותם חכמים ,ור' מתניה אומר שמה ששנינו
קנס כמו שאמר ר' זירא בשם עולא בשם ר' ישמעאל בשם ר''א שלא יאמר ולו תהיה שיש קנס בממזרת מדובר בממזר שבא על ממזרת שאין בו לאו.
במוציא שם רע שהרי היא אשתו ולמדו מזה גזירה שוה לאונס שכמו שבמוציא שם יש להקשות בבא על אשת אחיו ודאי מדובר במת אחיו שאם לא כן יש בה מיתת
רע אם גירש אומרים לו להחזיר כך באונס אם גירש אומרים לו להחזיר ,וכן שנה ב''ד וא''כ יש מצות יבום ומדוע יהיה קנס ,ור' מתניה אומר שמדובר שיש לאחיו
ר' חייה שבין אונס ובין מוציא שם רע אם גירש אומרים לו להחזיר ,ואם הוא כהן בנים ואירס אשה ומת ואין בה מצות יבום והאח חייב קנס אם אנס אותה.
שאינו יכול להחזיר הוא לוקה. הלכה ב משנה לאלו אין קנס :הבא על גיורת או שבויה או שפחה שנפדו או התגיירו
נאמר בפסוק של אשת איש בעולת בעל לרבות ארוסה שבא עליה בעלה בבית אביה או השתחררו אחר ג' שנים ויום אחד ור' יהודה אומר ששבויה שנפדתה היא
שדינה בחנק ולא רק בא עליה בעלה כדרכה אלא אפילו בא עליה שלא כדרכה, בקדושתה למרות שהיא גדולה .גמרא ר' יוחנן אמר שר' יהודה ריבה שבויה רק
ואמר ר' אבהו שעיקר החידוש הוא בשלא כדרכה שהרי בכדרכה אפילו אחר שבא לקנס אך היא אסורה לכהונה ור' חייה אמר שיש לה כתובה מאתיים כבתולה ,ור''ל
עליה היא בחנק לאחרים כמו ששנינו שאם באו שנים על נערה המאורסה הראשון סובר שהיא מותרת לאכול תרומה ,ולר''ל ר' יהודה סובר כר' דוסא שמתיר שבויה
בסקילה והאחרון בחנק ואם באו עליה עשרה שלא כדרכה ואחד כדרכה כולם גם בתרומה ור' חנינה אמר בשם ר''ל שהלכה כר' דוסא.
בסקילה ואם כולם באו עליה כדרכה רק הראשון בסקילה והשאר בחנק ואם עשרה הלכה ג משנה מי שבא על בתו או בת בתו או בת בנו או בת אשתו או בת בתה או
בני אדם הערו בה ואחד גמר ביאה כולם בסקילה ואם כולם גמרו בה רק הראשון בת בנה אין בהן קנס מפני שהוא חייב מיתת ב''ד והמתחייב מיתת ב''ד פטור מממון
בסקילה והשאר בחנק ואם עשרה בני אדם באו על פנויה שלא כדרכה ואחד כדרכה שכתוב כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ולא יהיה אסור ענוש יענש .גמרא יש
כולם בקנס ואם כולם באו עליה כדרכה רק הראשון בקנס וכולם פטורים ,ואם היא להקשות מדוע צריך לחדש שבא על בתו פטור מקנס הרי בלאו הכי אחר שבא עליה
ביררה לעצמה אחד מהם כולם פטורים מהלאו של לא יוכל ואם היא חזרה בה ממנו הקנס לאביה יש לומר שמדובר שבא עליה ואח''כ מת שאז הקנס לנערה עצמה
היא יכול לברר לה אחר מביניהם ואם אחד מהם היה נשוי לאחותה הוא פטור מלא ובכ''ז אביה פטור משום קלב''ם ,ור''ע ור' יוסי הגלילי נחלקו לקמן בהתארסה
יוכל וכן אם מתה כולם נפטרו מלא יוכל ואם אונס קנס ומת לא כופים את היבם והתגרשה אם הקנס לה או לאביה וא''כ רק לר' יוסי הגלילי צריך להעמיד שמת
ליבם שרק אונס שגירש כופים להחזיר אך לא את היבם. אביה ולר''ע שהקנס לעצמה לא צריך להעמיד שמת אביה.
הלכה ז משנה יתומה שהתארסה והתגרשה ר''א אומר שהאונס חייב בקנס ומפתה ר' ירמיה אמר בשם ר''א שלמדו מהפסוק ולא יהיה אסון ופשוט שאם יהיה אסון
פטור .גמרא ר' יוחנן אומר שר''א סובר כר''ע שיש קנס לארוסה והקנס לעצמה לכן יענש נפש תחת נפש והתורה חזרה לכתוב ואם אסון יהיה ללמד שכשיהיה אסון גם
האונס חייב ,אך קשה מדוע במפותה פטור אמר ר' ירמיה בשם ר''א שהיא מוחלת בלי התראה לא יענש בממון ור' יוסי הקשה הרי שנינו שהמתחייב בנפשו אינו
לו ,אך קשה וכי אדם יכול למחול דבר שאינו שלו יש לומר שמדובר ביתומה שהכל משלם ממון ויש לומר שהמשנה מחדשת שגם בשוגג פטור מתשלומין ור' חזקיה
הולך אליה ,וכן שנו אצל רבי שר''א דיבר ביתומה שהאונס חייב והמפתה פטור, למד מהפסוק מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת כמו שבבהמה אין חילוק בין
אך קשה וכי אדם יכול למחול דבר שאינו ברשותו כמו שאמר ר' בון בר חייה בשם בשוגג בין במזיק להתחייב ממון כך במכה אדם יומת זה בין בשוגג בין במזיד
ר' זירא שהזכיה בקנס הוא רק בהעמדה בדין ובשעת הפיתוי עדיין אין לה כלום, שפטור מממון.
ששנינו לקמן שאם עמדה בדין קודם שמת אביה הקנס של אביה ואם מת האב הוא הלכה ד משנה אם נערה התארסה ואח''כ התגרשה ר' יוסי הגלילי אומר שאין לה
של האחים ואם נאמר שהזכיה בקנס הוא מיד א''כ גם אם עמדה בדין אחר מות קנס ולר''ע יש לה קנס והקנס לעצמה .גמרא ר' יוסי הגלילי למד מהפסוק אשר לא
האב הקנס ילך לאחים ,ור' בא אמר בשם רב חסדא שר''א דיבר בבושת ופגם אך אורשה ונתן ור''ע סובר שהפסוק מלמד שעד שלא אורשה הקנס לאביה ואם היא
בקנס היא לא זוכה קודם העמדה בדין ,ונחלקו בזה שר' מנא אמר שלר''א האונס אורשה הקנס לעצמה,
חייב בכל והמפתה פטור מהכל ור' אבין אמר ששמאי אמר שהאונס חייב בכל דף כא לר''ע בנערה נותן את הקנס לאביה ובבוגרת הקנס לעצמה ולכאורה מאותו
והמפתה פטור רק מבושת ופגם וחייב בקנס ,אך יש לומר שאינם חולקים ור' מנא פסוק נמעט גם מוכת עץ שהקנס לעצמה ,ויש לומר שכתוב נערה למעט בוגרת
אמר שר''א דיבר כדעת ר''ע ולכן האונס חייב בכל והמפתה פטור רק מבושת ופגם ובתולה ממעט מוכת עץ ואין לומר שא''כ מאשר לא אורסה נמעט שאורסה לא
וחייב קנס ור' אבין סבר שר''א דיבר לדעת ר' יוסי הגלילי שממילא אין קנס והאונס תקבל קנס שמלא אורסה למדו לגזירה שוה מפתה מאונס שישלם חמישים וא''כ
חייב היינו בבושת ופגם והמפתה פטור מבושת ופגם וקנס בכל אופן אין לה. יוצא שלר' יוסי הגלילי שממעטים ארוסה מקנס לא למדו גזירה שוה ויש לומר
דף כג הלכה ח משנה תשלום הבושת הוא לפי המבייש והמתבייש ותשלום הפגם שהוא למד גזירה שוה כסף כסף.
שרואים אותה כשפחה הנמכר בשוק כמה היתה יפה קודם האונס וכמה היא יפה אם בא עליה קודם אירוסין והתארסה והתגרשה אין ללמוד מדברי ר' אחי שישלם
אח''כ וקנס שוה בכל אדם וכן כל דבר שיש לו קצבה מהתורה הוא שוה בכל אדם. שהרי שנינו שר' יוסי הגלילי למד מתחת אשר עינה לרבות יתומה לקנס ואמר ר'
גמרא אינו דומה מבייש גדול למבייש קטן ואינו דומה מתבייש מגדול למתבייש אחי שמדובר שבא עליה קודם מות אביה ואין חילוק בין נתיתמה לנתארסה וכמו
מקטן ,בושת של גדול מרובה אך נזקו אם בייש הוא מועט ובושת הקטן מועט אך שביתומה יש קנס שלא הולכים אחר שעת התשלום כך גם לגבי נתארסה לא נלך
נזקו אם בייש גדול יותר. אחר התשלום ולא יפטר ,ור' זירא אמר שרב חסדא שאל מה הדין אם בא עליה
הלכה ט משנה כשיש מכר היינו קטנה אין קנס וכשיש קנס שהיא נערה אין מכר קודם שנשאת ונשאת ויש ללמוד שכמו בארוסה אף שהיא ברשות בעלה הקנס
שכבר הביאה סימנים אך לבוגרת אין קנס ואין מכר .גמרא ר' חייה אמר בשם ר' לאביה כך בנשאת אף שהיא ברשות בעלה הקנס לאביה.
יוחנן שמשנתינו כר''מ שאין קנס לקטנה אך לחכמים יש קנס לקטנה ,לר''מ מבת הלכה ה משנה מפתה נותן שלושה דברים ואונס ארבעה ,מפתה נותן בושת פגם
יום אחד עד שלש שנים יש מכר ואין קנס ומבת שלש שנים עד שהביאה שתי וקנס ואונס נותן גם צער ,ויש עוד חילוק שאונס נותן מיד ומפתה נותן רק
שערות יש מכר ואין קנס ומשהביאה שתי שערות עד בגרות אין מכר ויש קנס לכשיוציא ,אונס שותה בכלי שבחר בו למרות שהוא מאוס ואינו יכול להוציא
ובבוגרת אין מכר ואין קנס ,ולרבנן מבת יום אחד עד שלש שנים יש מכר ואין קנס ומפתה אם רצה להוציא יוציא .גמרא המשנה לא כר''ש שפטר אונס מצער כיון
ומבת שלש שנים עד שתביא שתי שערות יש קנס ויש מכר ומשתביא שתי שערות שעתידה להצטער תחת בעלה וזה דומה למי שחתך יבלת של חבירו שממילא הוא
עד בגרות יש קנס ואין מכר ובבוגרת אין קנס ואין מכר. היה חותך אותה וכן קוצץ נטיעה של חבירו שממילא הוא היה קוצץ אותה ,ואמרו
שנינו בסנהדרין שהבא על נערה מאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה לר''ש שאינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון אינו דומה נבעלת באשפה
מאורסה בבית אביה ואם באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק ,ור' יסא לנבעלת בחופה ,ור''ש ילמד את הפסוק תחת אשר עינה באופן שבא עליה על
אמר בשם ר' יוחנן וכן אמר ר' חייה בשם ר''א שזה לר''מ ולרבנן גם בקטנה הקוצים שישלם לה את צער החבטה מהקוצים.
מאורסת יש חיוב סקילה ,וחכמים למדו ממה שכתוב בפסוק נערה חסר ה' ולא רב חסדא אומר שמפתה נותן מיד כשלא רצה לקיים ואם רצה לקיימה אינו נותן
מיעטו קטנה ור''מ למד כמו שאמר ר' אבהו בשם ר''ל שבפרשה כתוב פעם אחת כלום אלא רק כשמגרש אותה ור' ישמעאל למד מהפסוק כסף ישקול כמוהר
שמת אביו משלם כפל ולא ד' וה' כיון שבאופן זה יש כאן רק חמשה חצאי בקר נערה מלא ללמד בכל הפרשה שמדובר בגדולה ור''מ הקשה שבפרשת מוציא שם
ומה ששנינו כאן שיש קנס גם בבוגרת שודאי הקנס מגיע לה בכל אופן אלא שאביה רע כתוב נער ומדובר רק בגדולה שהרי קטנה אינה נסקלת וחכמים יסברו שהפסוק
זוכה ממנה כשהוא חי בשעת העמדה בדין. מלמד שגם בבא עליה דרך זכרות הם נסקלים.
הלכה ב משנה אם עמדה בדין קודם שבגרה הקנס לאביה ואם מת האב זוכים ר' יעקב בר בא שאל את רב מה הדין לחכמים בבא על קטנה מאורסת שמיעטנו
האחים בתשלום ואם לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הקנס לעצמה ור''ש אומר מנער וא''כ נאמר שדין הבא עליה בחנק אמר לו שהבא עליה בסקילה ,ושאל אותו
שאם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הם לעצמה ומעשה ידיה ומציאתה אף מה הדין בבא על בוגרת ואמר לו שנאמר נערה ולא בוגרת והקשה לו א''כ נמעט
שעדיין לא גבתה אם מת האב הם של האחים .גמרא רשב''י למד מהפסוק ונתן גם קטנה אמר לו שכתוב תחת אשר עינה וריבו קנס והקשה לו א''כ נרבה מתחת
האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף שהאב זוכה רק בנתינה וקודם שיגבה אשר עינה שיהיה קנס בבוגרת ,אמר רב שלמרות שר' יעקב ניצח אותו בטענות אך
אינו נחשב נתינה ,וחכמים למדו שזה תלוי בהעמדה בדין וכאילו גבתה אז ואח''כ ההלכה היא שהבא על קטנה בסקילה והיא פטורה ,ור' אבין אמר בשם שמואל
זה נהפך למלוה וסובר ר''ש שהעמדה בדין זה רק פסק אך זה עדיין חוב של קנס שנאמר בפסוק ומת האיש אשר שכב עמה לבדו וכי אנו לא יודעים שלנערה אין
ולחכמים זה נהפך למלוה רגילה ,לר''ש גובים בעידית שזה דין גבית אונס ומפתה חטא מות והתורה כתבה ולנערה לא תעשה דבר שגם קטנה מאורסה שהבא עליה
ולחכמים שזה נעשה כחוב גובים מבינונית לר''ש שזה לא כחוב אין השביעית בסקילה והיא פטורה.
משמטת שהיא משמטת מלוה ולחכמים השביעית משמטת ,לר''ש שזה כמעשה הלכה י משנה מי שבא ואומר פיתיתי את בתו של פלוני משם בושת ופגם ע''י
ב''ד בכור נוטל בה פי שנים ולחכמים שזה כמלוה בכור אינו נוטל בה פי שנים. הודאתו אך פטור מקנס מי שאמר גנבתי משלם קרן על פי עצמו ופטור מכפל וד'
ר' זירא שלח לר''נ בר יעקב ור' אימי בר פפי למי שייכים מעשה ידיה של הנערה וה' על טביחת ומכירת שור ושה ,אם אמר שורי המית את פלוני או את שורו של
שמת אביה אמרו לו ששקוד אמר שזה לעצמה ושקוד הוא שמואל ,ור' מתנה אמר פלוני משלם על פי עצמו אך אם אמר המית שורי את עבדו של פלוני פטור והכלל
שאמרו את זה בשם רבי ודרשו מהפסוק והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת הוא שדבר שמשלמים יותר ממה שהזיק אינו משלם על פי עצמו .גמרא ר' יצחק
אחוזה אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם ומדובר במעשה ידי הבת ,ור' יודן אמר שאל האם משלם את דמי העבד על פי עצמו והספק הוא בשלושים של עבד האם
שזה מוכח ממה ששנינו מעשה ידיה ומציאתה אע''פ שלא גבתה ומת האב הם של הכל הוא קנס וא''כ פטור לגמרי או שרק מה שיותר מדמי העבד הוא קנס וכנגד
האחים והיינו המעשה שעשתה בחיי האב אך מה שעשתה אחר מות האב לכו''ע דמי העבד הוא ממון שמשלם כשמודה בו ,ויש להוכיח ממה ששנינו בשבועות
הוא של עצמה. שאם תבע ואמר המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית ואמר לו משביעך אני
הלכה ג משנה מי שאירס את בתו והיא התאלמנה או התגרשה כתובתה שלו ואם ואמר אמן פטור מקרבן כיון שאינו כפירת ממון אלא כפירת קנס ומוכח שכל
השיאה והתגרשה או התאלמנה הכתובה שלה ור' יהודה אומר שהכתובה הראשונה הש לושים של עבד הם קנס שאם חלק הוא ממון יתחייב קרבן שבועה על כפירת
של האב ואמרו לו שאחר נישואין אין לאביה רשות בה .גמרא ר' בון בר חייה אומר אותו ממון,
שטעמו של ר' יהודה שאדם יתן לה נדוניה בעין יפה שהוא יודע שהיא יכולה לחזור דף כד ור' חגיי אמר לפני ר' יוסי שמדובר שהמית עבד מוכה שחין שאין בו כלל
אליו ור' יעקב בר אחא אמר בשם ר' יצחק שאמרו לו שהוא ר''מ למד ממוציא שם חיוב ממון ,ואמר ר' יוסי שכתוב בהמשך המית שורך את בני והוא אומר לא המית
רע כמו ששנה ר' חייה שאם זינתה בעודה בבית אביה ואחר שבגרה הוציא עליה ואמר לו משביעך אני ואמר אמן חייב ואם מדובר במוכה שחין מדוע חייב ,אמר ר'
בעלה שם רע אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע, חגיי שזה כמ''ד שכופר הוא פדיון נפשו של המזיק אמר ר' יוסי שלמ''ד הזה כל
דף כו ואם זינתה באמת או שהוזמו העדים הם נסקלים ,ושאל ר' מנא לפני ר' יוסי הכופר הוא קנס וא''כ לא יתחייב עליו קרבן שבועה.
מה הדין אם הוציא עליה שם רע בעודה נערה ובגרה ועמדה בדין אמר ר' יוסי יש להסתפק אם מודה בקנס ישלם כשבא לצאת ידי שמים ויש להוכיח ממה
שמענו שנותן לאביה ור' ירמיה אמר לפני ר' זירא תמה אני איך חכמים דימו כתובה ששנינו שהיה מעשה שר''ג הפיל את שנו של טבי עבדו ובא לר' יהושע ואמר שיש
לקנס שלגבי כתובה הולכים אחר שעת ההתחייבות ואילו לגבי הקנס הולכים אחר לי עילה לשחרר את טבי אמר לו ר' יהושע שאינו משוחרר כיון שקנס הוא רק ע''י
שעת העמדה בדין ,אמר ר' זירא שניתן לומר שגם לגבי קנס הולכים אחר שעת עדים בב''ד ואם נאמר שיש תשלומים בבא לצאת ידי שמים מדוע לא אמר לו
הוצאת שם רע למרות שעמדה בדין רק כשבגרה ור' מנא סובר כר' ירמיה שהולכים לשחררו לצאת ידי שמים ומוכח שמודה בקנס פטור לגמרי ,ר' גמליאל בן ר' אבינא
בקנס אחר העמדה בדין ור' יוסי סובר כר' זירא שהולכים אחר שעת הוצאת שם רע. שאל את ר' מנא האם ר''ג סובר כמ''ד שמותר לשחרר עבד אמר ר' מנא פשוט
הלכה ד משנה גיורת שהתגיירה עם בתה והיא זינתה חייבת חנק ואין לה פתח בית שהוא אוסר שאל''כ מדוע לא שחרר אותו מתחילה.
האב ולא מאה סלע ואם הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה היא כבת ישראל פרק נערה שנתפתתה
לכל העניינים ,נערה שיש לה אב ואין לה פתח בית האב או שיש לה פתח בית האב הלכה א משנה מי שפיתה נערה בושת ופגם וקנס של אביה ובאונס יש גם צער ואם
אך אין לה אב מיתתה בסקילה שפתח בית האב נאמר רק למצוה ואינו מעכב .גמרא עמדה בדין קודם שמת האב זכה בהם האב והוריש לבניו ואם לא עמדה בדין קודם
גיורת התמעטה מהפסוק כי הוציא שם רע על בתולת ישראל וזו אינה מישראל שמת האב לא זכה בהם האב והכל לעצמה .גמרא שנינו במשנה נערה ומשמע
ומהפסוק כי הוציא שם רע על בתולה ריבו הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, שבקטנה אין קנס וזה כר''מ שאין קנס בקטנה ולחכמים גם בקטנה יש קנס.
ולא ריבו אותה לקנס כמו שאמר חזקיה שממה שנאמר וסקלוה וודאי שהיא מתה שנינו שבאנוסה חייב גם צער ולא כר''ש שפטר אונס מלשלם צער.
ומדוע כתוב ומתה אלא יש ללמד אחרת שהיא בסקילה והוא פטור מקנס וזו גיורת שנינו במשנה דברים שהם מחמת הביאה ויש להסתפק אם חבל בה או שסימא את
שהורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה שהיא בסקילה. עינה או שבר את רגלה האם ישלם לה או לאביה ,לר' יוחנן נותן לאביה ולר''ל נותן
נאמר בפסוק כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה שלעולם אינו חייב עד שיכנוס לה שר''ל סובר שמעשה ידיה של נערה שלה עד בגרות ור' יוחנן סובר שרק מבגרות
ויבעול ויטען טענת בתולים ,ומה שכתוב ושם לה עלילות דברים שאין לומר שהוא הן שלה וכן אמר ר' אבין בשם ר' הילא שנחלקו עד שעת בגרות ואחר בגרות לכו''ע
טען שהיא הקדיחה תבשילו שכתוב כאן עלילות דברים ונאמר בטענת האב עלילות מעשה ידיה שלה ,ויש ברייתא כדברי ר' יוחנן ששנינו שמי שחבל בבנו או בתו של
דברים כמו ששם מדובר בזנות כך בטענת הבעל מדובר בזנות ואין לומר שכמו חבירו לבנו ישלם מיד ולבתו יעשה סגולה שקונים קרקע בדמי החבלה ואביה אוכל
שבטענת האב מדובר במקום בתולים כך בטענת הבעל מדובר במקום בתולים פירות עד בגרות והקרקע שלה ומוכח שאין לאב זכות בחבלה ,ור' יודן אביו של ר'
שכתוב והוציא עליה שם רע מכל מקום ,ונאמר את האשה הזאת לקחתי ואקרב יודה אבי ר' מתניה שנה ברייתא שמוכח כר''ל מהרישא והסיפא שמי שחבל בבתו
עליה למעט קידושי יעוד לקחתי פרט לשומרת יבם לקחתי פרט לארוסה ועוד הקטנה נזקה שלה ופטור מבושת ופגם ואחרים שחבלו בה נזקה שלה ובשאר יעשה
ממעטים מלקחתי למעט יעוד ואמר ר' יונה שגם למ''ד שמעות מכר אמה עבריה סגולה והבושת והפגם של אביה ,וזה כדברי ר''ל שאביה זכאי בנזקיה.
הם לקידושי יעוד ממעטים מלקחתי שאינו ברצונה אלא אביה מכר אותה ,ומיעטו שנינו במשנה שאם מת אביה קודם גמר דין הקנס לעצמה ומדוע ראו לומר כך אמר
שומרת יבם לא רק למשנה ראשונה שמצות יבום קודמת למצות חליצה אלא גם רשב''י שנאמר בפסוק ונתן לאבי הנערה ולא כתוב ונתן לאביה ובא ללמד שיש
למשנה אחרונה שמצות חליצה קודמת ליבום ולמרות שיכול לחלוץ לה בכל זאת אופן שנותנין לנערה עצמה והיינו שאם עמדה בדין קודם מות אביה הקנס לאביה
זה לא בכלל לקחתי. ואם עמדה בדין אחר מות אביה הקנס לעצמה וכן אם עמדה בדין אחר שבגרה
מלקחתי ממעטים ארוסה שנאמר בפסוק ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים ואולי הקנס לעצמה.
הוא מצא ואבד אלא שהוא מביא עדים שזינתה בעודה בבית אביה והאב טוען אלה מנין שאין האחים יורשים את הקנס כשמת אביה קודם גמר דין אמר ר' אבהו בשם
בתולי בתי ופרשו השמלה שמצאו בה דם ,ואולי זה דם ציפור אלא הכוונה שהאב ר' יוחנן שנאמר והתנחלם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה אותם העבדים
מביא עדים להזים את עדי הבעל. לבניכם ולא בנותיכם לבניכם ומדובר בקנס ור' חייה שנה שאין האחים זוכים לא
אמר ר' יוסי בן ר' בון שמדובר אפילו כשהבעל עוד לא בעל ויש בפרשה עדים בפיתוי ולא בחבלה של הבת.
זוממין וזוממי זוממין שהבעל אומר יש לי עדים שזינתה בבית אביה והאב מביא ר' יונה אומר שחיוב קנס הוא משעת המעשה ור' יוסי אומר משעת העמדה בדין
עדים להזים את עדי הבעל והבעל מביא עדים להביא את עדי האב ,יש תנא ששנה והקשה ר' יוסי לשיטתך שחיוב הקנס הוא מיד מדוע כשעמדה בדין קודם מות האב
אם אמת היה הדבר הזה שהיא זינתה שהאב לא מצא עדים להזים את עדי הבעל, זוכה האב בקנס ואם מת האב זוכים האחים בקנס ואם החיוב הוא מיד גם אם עמדה
ומה שכתוב ופרשו השמלה זה רק משל ,וכמו ששנה ר' ישמעאל שזה אחד בדין אחר מות האב יזכו האחים בקנס מכח האב אמר לו צריכים אנו להגיע לדברי
משלושה מקומות שהתורה דברה במשל כמו אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו רשב''י שיש אופן שנותן לנערה ויש אופן שנותן לאבי הנערה,
וניקה המכה וכי יעלה על דעתו שהמוכה ילך והמכה ימות אלא משעתו הכוונה דף כה והקשה ר יונה לר' יוסי לשיטתך מדוע שנינו בסיפא שאם עמדה בדין קודם
שעמד בבריאות ,וכן הפסוק שכתוב בבא במחתרת אם זרחה השמש עליו דמים לו שבגרה הקנס לאביה ואם עמדה בדין אחר שבגרה הקנס לעצמה וכי יש לבוגרת
וכי רק עליו זרחה החמה אלא כמו שזריחת החמה היא מיוחדת שהיא שלום לבאי קנס אמר לו ר' יוסי שצריכים להגיע לדברי ר' חייה שלמדו מהפסוק תחת אשר
העולם כך בזמן שיודעים שיש לנהרג שלום עמו והרגו אינו חייב, עינה לרבות נערה בשעת אונס ובגרה קודם גמר דין ,וגם ר' חגיי סבר כר' יונה שהוא
הקשה ממה ששנינו בבבא קמא שאם גנב משל אביו וטבח ומכר ואח''כ מת אביו
משלם ד' וה' והקשה ר' חגי לר' יוסי לדעתך שחיוב הקנס בהעמדה בב''ד מדוע לא
שנו במשנה גנב משל אביו וטבח ומכר בחיי אביו ולא הספיק לעמוד בדין קודם
