gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah

שבוע: תולדות (2026-11-09)

תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מחזור חדש‬ ‫בשיעורי 'ללמוד‬ ‫להנות ולזכור'‬ ‫פרטים בגליון‬ ‫מאחורי הקלעים‬ ‫גליון ‪ | 58‬מסימן תמ"ז ס"ו עד סוף סימן ת"נ | כסלו ה'תשפ"ז‬ ‫בצנון ובצל)‪ .‬ומי הזיתים שנכבשו לפני פסח‪ ,‬אם סיננם לפני‬ ‫מאכלים שיש בהם חשש חמץ‬ ‫פסח מן הזיתים‪ ,‬מותר לשתותם בפסח‪ ,‬אפי' אם הזיתים‬ ‫"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה‬ ‫חשש חמץ במלח‪ -‬מלח ששמו אותו במדוכה מותר‬ ‫נחתכו בסכין בן יומו‪ ,‬דכבר נתבטלו בשישים לפני פסח‪,‬‬ ‫מכל העמים"‪( .‬שמות יט ה)‪ .‬ודרשו חז"ל 'אם עתה תקבלו עליכם‪ ,‬יערב‬ ‫ובסכין שאינו נקי נחלקו האחרונים אם חוששים לפרור או לא‪ ,‬ואם‬ ‫למלוח בו בשר בפסח‪ ,‬אפי' במדוכה בת יומא אם היא נקיה‪,‬‬ ‫עליכם מכאן ולהבא‪ ,‬שכל ההתחלות קשות‪ .‬השמיעה בקול ד' וקיום‬ ‫הזיתים התבשלו לפני פסח גם הזיתים מותרים‪ ,‬דע"י‬ ‫אפי' אם המלח שהה שם מעת לעת ואפי' בפסח עצמו‪,‬‬ ‫המצוות קשה היא רק בתחילתה‪ ,‬אבל מכאן ואילך 'יערב לכם'‪.‬‬ ‫דאין המדוכה פולטת בצונן‪ ,‬וכבוש אינו שייך אלא בדבר לח‪,‬‬ ‫הבישול יוצא טעם מזית לחבירו וכולם יחד מצטרפים לבטל‬ ‫לכאורה 'פתח בכד וסיים בחבית' (בק כז)‪ ,‬פתח בקבלה וסיים בהתחלה‪,‬‬ ‫ובלח ע"י שריה יש להחמיר אפי' בצונן‪ .‬ואם המלח נדוך‬ ‫האם די בקבלה‪ ,‬או שצריך גם התחלה‪ .‬ביאור הענין בס"ד הוא דהא‬ ‫פליטת הסכין בשישים‪ ,‬ויש מחמירים לאסור הזיתים אף‬ ‫לאחר הבישול‪ ,‬ובמקום מניעת שמחת יו"ט יש להקל היכא‬ ‫במדוכה זו‪ ,‬דאיכא חורפא ודוחקא דדיכה‪ ,‬מפליט מן הכלי‬ ‫בהא תליא‪ ,‬קבלה בלא התחלה מתפוגגת‪ ,‬התחלה בלא קבלה היא‬ ‫שיודע שהסכין היה נקי‪ .‬ואם נזהרו לחתוך את הזיתים‬ ‫ואסור אפי' ביבש לגמרי‪ ,‬אפי' באינה בת יומא ואפי' קודם‬ ‫קשה‪ ,‬צריך לחזק מחד את הקבלה‪ ,‬ומאידך להתחיל בעשיה‪ ,‬ואז‪,‬‬ ‫מבטיחים לנו חז"ל 'מכאן ואילך יערב לכם'‪.‬‬ ‫בסכין חדשה‪ ,‬אפילו כבשם בקדירה ישנה‪ ,‬אם הקדירה‬ ‫הפסח‪ ,‬אמנם מדוכות שלנו שרוב תשמישם בבשמים וכדו'‪,‬‬ ‫'רבותי למדוני כי בכל תנועה צריך להתייעץ עם חלקי השו"ע‪ ,‬ואין אני‬ ‫אינה בת יומא‪ ,‬והמים הם יותר מהזיתים‪ ,‬הזיתים מותרים‪,‬‬ ‫שאין שם חמץ אלא רק חשש לטעם משהו‪ ,‬אם המלח נידך‬ ‫בן חורין לעשות דבר מבלי עיון בהלכה מן ההלכות הנוגעות לתנועות‬ ‫ולרמ"א בסעיף י' שמחמיר בנותן טעם לפגם בפסח יש‬ ‫לפני פסח‪ ,‬שכבר נתבטל‪ ,‬מותר למלוח בו‪ .‬ומלח המונח בכלים‬ ‫הנדון‪ ,‬ואין לי בעולמי אלא זאת'‪( .‬אגרות חזו"א א קנג)‪' .‬בהיותי שבור‬ ‫לסלקם מהכלי חמץ לפני ליל פסח‪ ,‬אבל אם הזיתים שהו‬ ‫אחרים שרגילים להשתמש בהם בהרבה חמץ‪ ,‬אין כדאי לכתחילה‬ ‫ורצוץ כל הימים ולא זכיתי לשום עונג מתענוגי החיים‪ ,‬נוסף לכאבי‬ ‫להשתמש בו בפסח‪.‬‬ ‫בקדירה עד שנתחמצו‪ ,‬או שהזיתים יותר מהמים‪ ,‬אסורים‪,‬‬ ‫הגוף ושבירתו כל הימים‪ ,‬העונג היחידי הוא לי לעשות רצון קוני‪ ,‬ואין‬ ‫דאז הוי דבר חריף שאסור אף באינו בן יומו‪ .‬ואם הקדירה‬ ‫חשש חמץ בבוסר‪ -‬בוסר שדכו אותו לפני פסח במדוכה‬ ‫לי צער יותר גדול מכשלון בעוון'‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫שרגילים לדוך בה חמץ‪ ,‬כתב השו"ע כאן שמותר לאוכלו‬ ‫היא בת יומא‪ ,‬והזיתים שהו בתוכה מעת לעת‪ ,‬משמע‬ ‫הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה לתחלואי היצר הוא ללמוד‬ ‫בפסח‪ ,‬דאינו דבר חריף‪ ,‬וכתב הרמ"א שאפי' אם נעשה‬ ‫מהשו"ע שהזיתים אסורים‪ ,‬דאף שבזמן שנעשו כבושים‬ ‫בעוז ועיון עמוק היטב דיני העבירה עצמה‪ ,‬ההלכה עם כל סעיפיה‪ ,‬כי‬ ‫בפסח בכלי נקי מותר‪ ,‬ובסתמא הכלי היה נקי‪ ,‬ואם יודעים‬ ‫עבר מעת לעת‪ ,‬כיון שהם חריפים קצת יש להחמיר‪ ,‬וי"מ‬ ‫זה הלימוד עושה קנין חזק בנפשו היות העבירה מרוחקת ממנו בטבע‪.‬‬ ‫(הגרי"ס באגרת המוסר)‪.‬‬ ‫שהכלי מלוכלך אסור לדעת כמה אחרונים אף אם דכו לפני הטעם משום שכלי עם רוטב לא נפגם טעמו‪ ,‬ויש מקילים גם בבת יומא‪,‬‬ ‫פסח‪ ,‬דע"י הדיכה נכנס קצת לתוכו וא"א להדיחו‪ ,‬והא"ר ואין להקל לכתחילה אלא בשעת הדחק‪.‬‬ ‫בטור זה אנו מביאים בפני הלומדים מידי חודש עיון עמוק בנושא‬ ‫הלכתי מעשי‪ ,‬בדיני ריבית החמורים‪ ,‬וכאמור עיון זה הוא הכח הרפואי‬ ‫והנחלת צבי מתירים לפני פסח אפי' אם הכלי לא היה נקי‪ ,‬והנה בשו"ע‬ ‫כנגד תחלואי היצר‪ ,‬ודקדוק ההלכה הוא הוא העונג האמיתי‪.‬‬ ‫עוד בדיני תערובת חמץ‬ ‫משמע שאם דכו בפסח אסור‪ ,‬ומהרמ"א משמע שלא בא לחלוק‪ ,‬ואם‬ ‫נסבור כהא"ר והנחלת צבי שקודם הפסח מותר גם כשהכלי לא היה נקי‪,‬‬ ‫עוד כתב החזו"א (אמונה ובטחון ד' ז'‪-‬ח') שדקדוק הדין היא הדרך לתיקון‬ ‫תערובת יבש ביבש‪ -‬אע"פ שבשאר איסורים בתערובת‬ ‫י"ל שהשו"ע איירי במלוכלך והרמ"א בנקי‪ .‬ולפמש"כ ביו"ד סי' צ"ו‬ ‫המידות‪ ,‬כי אף קיום המצוות בשטחיות כמו ההמון זה קל‪ ,‬אולם‬ ‫יבש ביבש חד בתרי בטל‪( ,‬והיינו כגון בפרוסות שנתערבו‪,‬‬ ‫המקיים את ההלכה לפרטיה ודקדוקיה עומד תדיר בפני נסיונות‪,‬‬ ‫שפירות חמוצים הם דבר חריף אף בוסר בכלי נקי אסור‪,‬‬ ‫אבל ככרות הוי דבר שבמנין ולא בטיל אף בשאר איסורים)‪,‬‬ ‫פעמים מפני העצלות או הפסד ממון או כבוד ושלא להגרר אחרי‬ ‫דע"י דוחקא וחריפותא נבלע חמץ מהמדוכה בבוסר‪ ,‬ואין‬ ‫חמץ במצה שנתערבו בפסח אפי' באלף לא בטל‪ ,‬בין מין‬ ‫סביבתו ועוד נסיונות רבים‪ ,‬וכיון שהמידות מתנגדות לדקדוק הדין‪ ,‬הרי‬ ‫בבוסר שישים כנגד כל המדוכה‪ ,‬ועל כן אפי' קודם פסח יש‬ ‫הדקדוק מלבד שמרומם את האדם בכללות ללכת אחרי השכל ולא אחרי‬ ‫במינו בין מין בשאינו מינו‪ ,‬והפמ"ג מתיר למוכרו לנכרי חוץ מדמי‬ ‫להחמיר‪ ,‬ובמקום הפסד מרובה יש להקל‪ ,‬ומ"מ יש נ"מ‬ ‫הנטיות הטבעיות‪ ,‬הוא גם מתקן את המידות באופן פרטי‪ ,‬שכל דבר‬ ‫איסור שבו‪ ,‬וי"א שדין חמץ כדין שאר איסורים‪ ,‬והלכה כדעה‬ ‫במחלוקת האחרונים הנ"ל בדבר שאינו חריף‪ ,‬וצ"ע למעשה‪ .‬ובמדוכה‬ ‫שעושה לדקדוק ההלכה נגד מידותיו‪ ,‬מרגיל אותו לתיקון אותה מידה‪,‬‬ ‫קמייתא‪ ,‬ואם נאכל אחד מהם אפילו נתערב חד בתרי מותר‬ ‫שרוב תשמישה בבשמים וכהאי גוונא‪ ,‬שהחשש הוא רק‬ ‫ומאידך עזיבת דקדוק ההלכה מפסידה את תיקון המידות‪ ,‬שכאשר יודע‬ ‫לכו"ע‪ ,‬כיון שמדאורייתא בטל ורק מדרבנן מחמרינן‪ ,‬תלינן‬ ‫שיש בהלכה שנפגש בה פרטים רבים ונמנע מלבררם‪ ,‬והולך אחרי‬ ‫שבתבלין שדכו בה היה משהו חמץ שנפלט לתוך הבוסר‪,‬‬ ‫שמה שנאכל הוא החמץ‪ .‬ואם נתערב לפני פסח עד ליל‬ ‫הרי כבר התבטל החמץ בשישים לפני פסח‪ ,‬ומותר גם בלי‬ ‫מידותיו ונטיותיו הטבעיות‪ ,‬ממילא מתרגל ללכת אחרי מידותיו‪.‬‬ ‫פסח‪ ,‬דינו כשאר איסורים דבטל ברוב במין במינו‪ ,‬אבל בשאינו‬ ‫כאשר אנו לומדים הלכה‪ ,‬עלינו לברר את ההלכה הדק היטב היטב‬ ‫הפסד מרובה‪.‬‬ ‫מינו בעינן שישים‪ ,‬אמנם לרמ"א צריך לאכול כולם קודם‬ ‫הדק‪ ,‬וכן להעמיד לנגד עיננו את המציאות המעשית של הדברים‪,‬‬ ‫מאכל שנחתך בסכין חמץ‪ -‬בוסר שחתכוהו בסכין חמץ‪,‬‬ ‫ולקבל על עצמינו עול מלכות שמים להתייעץ בכל תנועה עם חלקי‬ ‫הלילה‪ ,‬דבפסח חוזר וניעור‪ .‬וחתיכת התר שנאסרה משום‬ ‫שנבלע בה חמץ‪ ,‬ונתערבה בחתיכות אחרות‪ ,‬י"א שבזה‬ ‫אף להסוברים שבוסר אינו חריף‪ ,‬מ"מ כיון שסתם סכין אינו‬ ‫השו"ע‪ ,‬ועי"ז נזכה לקיים את ההלכות כתיקונם‪ ,‬לחזק עצמינו ביראת‬ ‫שמים אמיתית ובמידות טובות‪ ,‬להתענג על ד'‪ ,‬וכל השונה הלכות בכל‬ ‫לכו"ע חד בתרי בטל ואפי' בפסח‪ ,‬אבל כמה אחרונים דעתם‬ ‫נקי‪ ,‬יש לחוש שחמץ הדבוק בסכין נדבק בבוסר‪ ,‬ולכן אם‬ ‫יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא‪.‬‬ ‫שלדעה ראשונה אינו בטל‪( ,‬ולדעה שניה בטל‪ ,‬ולא חשיב דבר‬ ‫החיתוך היה לפני פסח די בהדחה‪ ,‬אבל אם חתכוהו בפסח‪,‬‬ ‫גם מי שלא הורגל לדקדק בהלכה‪ ,‬ומציאות הדקדוק נראית לו קשה‬ ‫שבמנין כיון שאין איסורו מחמת עצמו)‪ ,‬וכן כלי חמץ שנתערב בכלי‬ ‫יש להחמיר לכתחילה שלא לאוכלו‪ ,‬ואם נתערב אותו דבר‬ ‫ורחוקה‪ ,‬עליו להתחיל בהדרגה‪ ,‬להקדיש זמן ללימוד ההלכה‪ ,‬לברר‬ ‫פסח בפסח אינו בטל אפי' באינו בן יומו‪ ,‬ואף אם נתערב בערב‬ ‫בתבשיל מותר אפי' בפחות משישים‪ ,‬ויש מחמירים גם בזה‬ ‫לעומק מקרים העולים על הפרק‪ ,‬לדקדק בדברים שלא דקדק בהם עד‬ ‫אם הסכין לא הודח מקודם‪ ,‬ובהפסד מרובה או לצורך‬ ‫פסח נכון להחמיר שלא להשתמש בו בפסח דהוי דבר שיש לו‬ ‫כה‪ ,‬והרגל נעשה טבע לקנות בנפשו קנין אמיתי בדבר‪.‬‬ ‫שמחת יו"ט יש להקל (ובסכיני לחם שלנו שידוע שנדבק‬ ‫מתירין‪ ,‬אך בערב פסח אם הכלי אינו בן יומו יש להקל במקום‬ ‫וכעת נעבור לעיין בדקדוקה של הלכה‪.‬‬ ‫בהם פרורי חמץ‪ ,‬גם התערובת אסורה אם לא הדיחו את‬ ‫מניעת שמחת יו"ט‪.‬‬ ‫יהודי אירס את ביתו בשעטו''מ‪ ,‬וכנהוג ‪ -‬תיכף תפסו תאריך באולם‬ ‫הסכין לפני שחתכו בו)‪ .‬ודעת המ"א שגם בפסח אין‬ ‫שבחרו לאחר הבירורים המתאימים‪ ,‬שילמו מקדמה כנדרש‪ ,‬ופנו‬ ‫נותן טעם לפגם‪ -‬לשיטת השו"ע נותן טעם לפגם מותר‬ ‫להחמיר בדבר שנחתך ע"י סכין כנ"ל‪ ,‬אלא בדברים‬ ‫להמשך הכנות לחתונה‪.‬‬ ‫גם בפסח‪ ,‬שאע"פ שהחמירו בחמץ ממש לאוסרו במשהו‪,‬‬ ‫שהנכרים רגילים לחתוך בסכיניהם כגון דגים‪ ,‬אבל אם‬ ‫לקראת התאריך שנקבע פנו מהאולם להסדיר מראש את גמר‬ ‫כיון שפוגם מותר‪ ,‬דפקע איסורו‪ ,‬ואינו אוסר התערובת‬ ‫התשלום (נהוג לדרוש כן בכדי שלא יצטרכו אח''כ לרדוף אחרי בעלי השמחה)‪ .‬נכנס‬ ‫אפילו באכילה‪ ,‬אפי' באין שישים כנגדו‪ ,‬ודינו כדין שאר‬ ‫חתכו מאכל בביתו של הישראל באקראי‪ ,‬סגי בהדחה או‬ ‫ראובן למשרד המנהל וביקש שהתשלום יהיה בהיתר עיסקא‪ .‬המנהל‬ ‫איסורים שנתבאר דינם ביו"ד סי' ק"ג‪( ,‬ומ"מ חמץ פגום‬ ‫בגרידה אפי' אם ידוע שאין הסכין נקי‪ ,‬אמנם דבר חריף‪ ,‬וה"ה‬ ‫‪ -‬יר''ש ולמדן מובהק ‪ -‬תמה טובא‪ ,‬הלא כך נהוג תמיד שמשלמים‬ ‫שלא נתערב אסור באכילה מדרבנן)‪ .‬והרמ"א מביא‬ ‫בוסר לדידן שהוא דבר חריף‪ ,‬אפי' אם הסכין ודאי נקי‬ ‫מראש כאמור‪ ,‬ורבים וגם טובים קיבלו ממני שירות בתנאים האלה ואין‬ ‫וחתכו בו לפני פסח‪ ,‬אסור לאוכלו בפסח‪ ,‬אם רגילים‬ ‫פוצה פה‪ .‬ועוד הלא בתשלום המקדמה לא בקשת שיהיה בהית''ע‬ ‫שנוהגים כהסוברים שנותן טעם לפגם אסור בפסח באכילה‬ ‫ובהנאה‪ ,‬כמו שאסרו משהו‪ ,‬ואין לך ביטול טעם יותר‬ ‫להשתמש לפעמים בסכין בחמין ויש בתוכו בליעת חמץ‪,‬‬ ‫ומאי שנא השתא‪.‬‬ ‫ממשהו באלף‪ ,‬ומ"מ חמץ שנפסד לגמרי ונעשה כעפר‬ ‫אבל אם אין רגילים כלל להשתמש בסכין בחמין‪ ,‬כגון אם‬ ‫מותר‪ ,‬ואפשר שאפי' אם נפסד לאחר זמן איסורו שהוא‬ ‫חתכו בצל בסכין שגוררים בו בצק מן העריבה והיה נקי‪,‬‬ ‫אסור בהנאה‪ ,‬מ"מ אינו אוסר את התערובת כיון שאין בזה‬ ‫מותר אף אם חתכוהו בפסח‪ ,‬דצונן לא מבליע ולא מפליט‪.‬‬ ‫הנאה‪ ,‬דמפסיד האוכל‪ .‬ובמקום שנוהגים להחמיר בנטל"פ‪,‬‬ ‫חשש חמץ בזיתים‪ -‬זיתים קודם כבישתם או אחרי‬ ‫אפי' משהו ונותן טעם לפגם אסור באכילה‪ ,‬ולענין הנאה‬ ‫שנכבשו ונתחמצו (משא"כ אחרי שנתנו עליהם מים לפני‬ ‫למכור לנכרי או לאכול ביו"ט אחרון וכן לענין ריח‪ ,‬מותר‬ ‫גמר כבישתם‪ ,‬שהמים מבטלים חריפתם)‪ ,‬דינם כדבר חריף‪,‬‬ ‫בנטל"פ ממשהו‪ .‬ובמקום שאין המנהג ידוע יש להורות‬ ‫ולכן אם חתכום בסכין ישנה‪ ,‬אפי' אם הסכין נקיה ואינה בת‬ ‫שהמיקל בנטל"פ לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו ברכה‪.‬‬ ‫יומא‪ ,‬ואפי' נחתכו לפני פסח‪ ,‬אסור לאוכלם בפסח‪( ,‬וה"ה‬ ‫אינו ברור)‪ ,‬והחלק של הנכרי מותר בהנאה‪ ,‬דבדרבנן אמרינן‬ ‫דיני תערובת חמץ לאחר הפסח‬ ‫יש ברירה‪ ,‬ובמקור חיים מצדד שאם החמץ היה בבית הנכרי‬ ‫חמץ שנתערב לח בלח או יבש בלח וזה מין בשאינו‬ ‫השיב אבי הבת‪ ,‬את המקדמה ‪ -‬שאינה ניתנת בתור הקדמת מעות אלא‬ ‫אפשר דמותר אף באכילה‪ ,‬ואם היה בבית הישראל תליא‬ ‫מינו‪ ,‬אם יש שישים כנגדו אין בו איסור חמץ שעבר עליו‬ ‫בתורת בטחון לעמידה בהתחייבותך כצד בעיסקה ‪ -‬מקובל להורות להתיר‪,‬‬ ‫בפלוגתא אם מותר בהנאה‪ .‬וכן הדין בשני ישראלים‬ ‫ואבוהון מדברי המהרש"ם (משפט שלום סי' רט סז‪ .‬במוסגר) דאין לאסור מעט‬ ‫שותפים שאחד מכר חמצו לנכרי‪ ,‬שחלקו מותר כשחלקו‬ ‫הפסח‪ ,‬בין בנתערב לפני פסח או בפסח ובין בנתערב אחרי‬ ‫מעות שניכר לעין כי לא מחמתם הוזיל המקח ועיקרם לשם קנין כמנהג‬ ‫פסח‪ ,‬ואם אין שישים כנגדו ויש כזית בחמץ שנתערב (ויש אוסרים‬ ‫הסוחרים בכדי שיהי' מוכן לו סוחר לקבל בעת שיהיה לו הסחורה‪.‬‬ ‫אחרי פסח‪ ,‬והחלק שלא נמכר אסור‪.‬‬ ‫גם בפחות מכזית‪ ,‬וצ"ע)‪ ,‬אסור אחר הפסח אפי' בהנאה‪ ,‬וי"א‬ ‫ויש להבין בדבריו שלא נאסרה פסיקה אלא בגוונא שההקדמה נועדת‬ ‫נכרי שמביא לישראל חמץ במתנה ביו"ט אחרון של‬ ‫שבנתערב אחר הפסח בטל אף בפחות משישים וברובא‬ ‫להנאת המתנת מעות למוכר או שעכ''פ היא מהווה סיבה עיקרית לדרישתו‬ ‫פסח‪ ,‬וכ"ש בפסח עצמו‪ ,‬אסור לקבלו ממנו משום בל יראה‪,‬‬ ‫סגי‪ ,‬ובמקום הפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך להקל‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬אבל כל שהרצון הוא לשמור לקוחות וכד'‪ ,‬אלא שדורש 'דמי רצינות'‬ ‫ואם קיבלו יש בו איסור הנאה משום חמץ שעבר עליו‬ ‫וכתב הרמ"א שבפחות משישים אפשר להתירו אם נתערב‬ ‫לא אכפ''ל שגם נהנה (ומש''כ מהרש''ם 'מעט' כוונתו ביחס לעסקה‪ ,‬והכל לפי הענין)‪,‬‬ ‫הפסח‪ ,‬ואם הנכרי משאיר את החמץ בבית הישראל‪ ,‬ואין‬ ‫משא''כ השלמת התשלום מהיכא תיתי להתיר‪ ,‬ואינני יודע לפרש מנהג‬ ‫לאחר הפסח אף באכילה‪ ,‬ע"י השלכת הנאת האיסור לים‬ ‫העולם להקל בזה‪ ,‬שמא לאו אדעתייהו‪ .‬נחזי אנן אם צדקו דבריו‪.‬‬ ‫ניכר ממעשי הישראל שניחא ליה בזה‪ ,‬והיינו שלא אמר לו‬ ‫המלח‪ ,‬ואם נתערב קודם הפסח או בפסח‪ ,‬הפדיון מתיר רק‬ ‫הנה שכירות האולם שהוא קרקע כבר הכריע הש''ך (נכוה''כ קעו ו) דשרי אף‬ ‫הנח במקום צנוע בחצירי‪ ,‬וכדו'‪ ,‬מותר אפי' אם זה היה ביו"ט‬ ‫בהנאה ולא באכילה‪.‬‬ ‫שלא נכנס מיד לקרקע‪ ,‬ואף דרע''א (עב‪ ):‬צידד לאסור כשאין בעה''ב יכול‬ ‫ראשון‪ ,‬ולרווחא דמילתא טוב שיאמר בפירוש שאינו רוצה‬ ‫חמץ שנתערב בפסח בשוגג‪ ,‬מותר אף אם השהה אותו‬ ‫לתת לו מיד כגון שכעת שכורה הקרקע לאחר‪ ,‬והכ''נ מצוי שהאולם שכור‬ ‫שחצירו תקנה לו את החמץ‪ ,‬ואז מותר אפי' אם הוא מראה‬ ‫ללילה הסמוך‪ ,‬מ''מ בד''כ יכול לתת לו את האולם בבוקר וכד'‪ .‬ואף אם לא‬ ‫במזיד‪ ,‬דאינו עובר מן התורה בבל יראה‪ ,‬ואם עירב את‬ ‫חתמו על חוזה ומשלם בהעברה בנקאית דיל''ד טובא דלא חשיבא קנין‬ ‫לו מקום להניח את החמץ‪ ,‬אך בכל אופן שמותר שיניח‬ ‫החמץ במזיד בפסח או אחר הפסח‪ ,‬דינו כמבטל איסור‬ ‫כסף (ואולי כך אף בצ'ק)‪ ,‬מ''מ שרי משום 'יש לו'‪.‬‬ ‫אצלו‪ ,‬צריך לכפות עליו כלי עד הערב אם זה שבת או יו"ט‪,‬‬ ‫לכתחילה שנתבאר דינו ביו"ד סימן צ"ט סעיפים ה' ו'‪.‬‬ ‫הן אמנם מתן שירות המלצרות לתאריך ושעות מסויימות הוי פועל‪ ,‬ולא‬ ‫אא"כ הביאו ביו"ט אחרון סמוך לחשיכה‪ ,‬דבשעה מועטת‬ ‫ואסור לערב חמץ קודם הפסח בשישים כדי לאוכלו בפסח‬ ‫קבלנות אלא כשכיר יום‪ ,‬דאף שהמנהל לאו דוקא צריך להיות בשטח ודי‬ ‫אין לחוש שישכח ויאכלנו‪ ,‬ואם הוא חול המועד צריך‬ ‫לו לדאוג מראש לתפקוד הפועלים‪ ,‬מ''מ משועבד לספק את פעולתם‬ ‫דנראה כמבטל איסור‪ ,‬ובדיעבד מותר‪ ,‬אבל כדי לשהותו עד אחרי‬ ‫לעשות לו מחיצה גבוהה י' טפחים‪ .‬ואם אמר לנכרי שיניחו בבית‬ ‫בתאריך ובשעות המסוכמות‪ ,‬באופן שאם תהיה תקלה או אפילו ירידה‬ ‫פסח מותר לערב היכא שבפסח עצמו הוא מותר באכילה‪ ,‬דאל"כ כיון‬ ‫באיכות השירות מחוייב לטפל מיידית (אבל זה שהפועלים שכירי יום לא נוגע לן‪,‬‬ ‫נכרי עד למחר‪ ,‬אף שגילה דעתו שחפץ בו מותר‪ ,‬כיון שלא זכה בו ולא‬ ‫השאירו בחצרו‪.‬‬ ‫שמדרבנן אסור לאוכלו‪ ,‬אסור לשהותו שמא יבוא לאוכלו‪ ,‬ואפשר דה"ה‬ ‫דאינם משועבדים לבעל השמחה אלא למנהלם‪ .‬איברא דבברית יהודה (פכ''ו הע' ז) נ' דנקט דכשם‬ ‫יבש ביבש שנתבטל למ"ד חוזר וניעור בפסח‪ ,‬וצ"ע)‪.‬‬ ‫שפסיקה המחייבת חיטים אסורה הכ''נ פסיקה המחייבת העמדת פועלים אסורה‪ ,‬וכן נקט בנתיבות‬ ‫חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה‪ ,‬אפי'‬ ‫שלום עמ' תקיב וביותר עמ' תרכב בשם הרב אלישיב‪ .‬ותימה‪ ,‬דלא קרב זא''ז‪ ,‬דבפסיקה חיוב‬ ‫ואם החמץ הוא מעמיד (עיסה שנתחמצה בשמרי שיכר אם לא ידע מאותו החמץ‪ ,‬או שידע ממנו והיה אנוס‬ ‫המוצר ‪ -‬שהוא החיטים ‪ -‬הוא המוטל אקרקפתא דגברא והאספקה אינה אלא היכ''ת לקיום החיוב‪,‬‬ ‫לעומת זאת קבלן עבודה לא מתחייב כל מוצר אלא מחוייב לספק פעולה‪ ,‬ומה לי אם ע''י גופו או‬ ‫שעבר עליו הפסח)‪ ,‬אע"פ שיש שישים כנגד המעמיד‪ ,‬מלבערו‪ ,‬ואם ביטל את החמץ לכאורה זה תלוי במחלוקת דלהלן מה‬ ‫ע''י שיספק פועלים)‪.‬‬ ‫אסור אפי' בהנאה‪ ,‬דמעמיד אינו בטל אפילו באלף והוא הדין בבדק וביטל ומצא חמץ אחר הפסח‪ ,‬ובמקום הפסד מרובה יש‬ ‫ובברייתא ב''ב פז‪ .‬אסרה לשלם לפועל אם לא מתחיל במלאכה מיד אף‬ ‫כאילו כולו איסור‪ ,‬ומ"מ במקום הפסד מרובה יש להתיר ע"י לסמוך על המקילים להתירו בהנאה‪.‬‬ ‫שע''י המעות נשכר לו מיד למלאכה לכשיגיע הזמן‪ ,‬מ''מ כיון שפועל יכול‬ ‫לחזור בו משום 'עבדי הם' דמיא להו לאינשי כהלואה‪ .‬אלא שהברייתא‬ ‫השלכת הנאת האיסור לים המלח‪ ,‬וכן יכול למוכרו לנכרי חיטים של ישראל שהחמיצם הנכרי‪ -‬ישראל שהיו לו‬ ‫מיירי בהוזלה‪ ,‬ובאג''מ (יו''ד ג קסא הע' יט) כתב לדייק מינה שדוקא בהוזלה‬ ‫חיטים בריחיים של נכרי‪ ,‬והתעכבה הטחינה עד שביעי של‬ ‫ולקבל רק כשיעור עיסה בלי השמרים‪.‬‬ ‫נאסר‪ ,‬אבל למיחש שמא יתייקר לא חשו בה‪ .‬מיהו יש לדחות דנקטה‬ ‫תערובת שאין איסור להשהותה בפסח אלא מדרבנן פסח‪ ,‬ואז טחן הנכרי את החיטים ואפה מהם לחם והביאו‬ ‫הוזלה משום כחא דהתירא דסיפא ‪' -‬אבל אם שכרו מהיום בדינר ליום‬ ‫ולגורן יפה סלע מותר'‪ ,‬דקמ''ל דאף שיכול לחזור בו שרי אפי' בהוזלה‪.‬‬ ‫שמדאורייתא בטל‪ ,‬מותרת אחר הפסח אפי' באכילה‪ .‬לישראל מיד אחרי פסח‪ ,‬דעת הבית הלל שהנכרי יאכל את‬ ‫אכן היה מקום לדון להתיר משום דהוי דרך מקח שהתיר רע''א (שם) בקרוב‬ ‫ותערובת מין במינו אף בנתערב חד בתרי ועבר הפסח מותר הפת או ימכרנה לנכרי‪ ,‬והישראל יקבל מהנכרי את דמי‬ ‫לזה ולזה‪ ,‬ופסיקה שאסורה בשווי השוק שמא יתייקר ‪ -‬אף שיתכן שיוזל‬ ‫באכילה‪ ,‬והא"ר אוסר באכילה ומתיר בהנאה‪ .‬ותערובת יבש הפת‪ ,‬והחק יעקב מתיר את הפת אף באכילה‪ ,‬דשמא‬ ‫ואינו קרוב לשכר מלהפסד ‪ -‬הוא דוקא דרך הלואה דהוי חוב על גופו לספק‬ ‫ביבש אפי' חד בתרי בטל ומותר באכילה לאחר הפסח בכל החליף הנכרי את הדגן‪ ,‬וספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר‪,‬‬ ‫לו מוצר‪ ,‬אבל דרך מקח ‪ -‬שמוכר לו דבר מסויים ‪ -‬לא אסור אלא בהוזלה‪,‬‬ ‫והבית מאיר מצדד להתיר מחמת שבאונס כזה שלא היה‬ ‫גוונא‪.‬‬ ‫והכא לכאו' דרך מקח הוא שהרי משכיר את עצמו‪ ,‬ואמנם כיון שיכול לחזור‬ ‫בו מחזי כהקדמת מעות מ''מ מסתברא דהך מחזי היינו כהקדמה על דבר‬ ‫מותר לתת ביין חלב חיטה או חלב בהמה כדי שהיין יהיה עליו לאסוקי אדעתא כלל שיאפה מקמחו חמץ‪ ,‬אין איסור‬ ‫מסויים‪ ,‬וא''כ אין לאסור אלא בהוזלה‪.‬‬ ‫צלול כשיש שישים כנגדו‪ ,‬ואין חוששים שיאכלו בפסח או לאחר הפסח‪ .‬ואם ישראל הניח חיטים בריחיים‪ ,‬ובא נכרי‬ ‫אבל זה אינו‪ ,‬דאי הוי דבר מסויים אמאי לא התירו משום משום 'יש לו'‪ ,‬אע''כ‬ ‫עם בשר‪ ,‬כיון שגם אם ישכח ויאכל ליכא איסורא כיון שכבר ואמר לו שהוא לתתם וטחנם‪ ,‬החק יעקב כתב בשם חינוך‬ ‫כיון שיכול לחזור בו מחזי כחוב על גופו [ושאני פסיקה ב'יש לו' דאיכא מי שפרע או עכ''פ‬ ‫נתבטל‪ ,‬ואין בזה משום מבטל איסור לכתחילה‪ ,‬כיון שאין בית יהודה שיש כאן הרבה ספיקות להקל‪ ,‬והפמ"ג מצדד‬ ‫מחוסר אמנה‪ ,‬משא''כ פועל‪ .‬יעוי' שבט הלוי (ז רלו או' ה) שדן אם גבי פועל יש משום מחוס''א‪ ,‬ולכאו'‬ ‫מכאן מוכח כדאמרן]‪ ,‬א''כ הוי דרך הלואה ואסור אפי' שלא בהוזלה‪.‬‬ ‫שאם הדרך ללתות לפני הטחינה יחליפנו הנכרי בחיטים‬ ‫כוונתו אלא לתקן את היין‪.‬‬ ‫ברם במתני' (ב''מ עה‪ ).‬נכש ואנכש מותר נכש ואעדור אסור‪ ,‬ופירש הראב''ד‬ ‫חמץ נוקשה אחר הפסח מותר בהנאה אפי' בעיניה‪ ,‬והמ"א אחרים‪ ,‬ובמקום שהנכרים לא רוצים להחליף מותר גם הקמח עצמו‪.‬‬ ‫(בשיטמ''ק) דאף דניכוש ועידור חשיב יש לו מ''מ 'אינם עומדים בשער אחד ואפילו‬ ‫ואיתא ברדב"ז בעובדא שמשרתים נכרים לתתו חיטים של ישראל ביו"ט‬ ‫מתיר אפי' באכילה‪ ,‬אבל רוב האחרונים אוסרים‪ .‬ויש‬ ‫בזמן אחד'‪ .‬הא קמן שגם נכש ואנכש שעשוי להתייקר [דלא שמענו להתיר עדור ואנכש‪,‬‬ ‫אחרון‪ ,‬כדי שיוכלו לטוחנם למחרת הפסח‪ ,‬והתיר הרדב"ז לערבם עם‬ ‫קרטין‪,‬‬ ‫הנמנעים מלשחק בפסח בקלפים הנקראים‬ ‫הרי דחיישינן שהניכוש יתייקר] ואעפ''כ מותר משום יש לו אף שיכול לחזור בו‪ ,‬והא‬ ‫חיטים אחרים ולבטלם ולמוכרם אפי' לישראל‪( ,‬דראה שהחיטה לא‬ ‫דאסרה ברייתא דב''ב שם היינו דוקא בהוזלה וכדנקט באג''מ הנ''ל‪.‬‬ ‫הגיעה לידי חימוץ או ביקוע‪ ,‬דהוי איסור דרבנן בזמן שאסור מדרבנן‪,‬‬ ‫מאכל‪,‬‬ ‫לתוך‬ ‫דחוששים שמא יפול מהחמץ נוקשה שבהם‬ ‫ובדיעבד אם נפל ויש שישים כנגדו יש דעות בין האחרונים דליכא למיקנסיה כיון שהוא אנוס וביו"ט אינו יכול לבערו‪ ,‬כיון שאחר זמנו‬ ‫ובטעם הדבר י''ל דהנה אף דקי''ל (קעג ז) דפסיקה ביש לו מותרת אפי' בהוזלה‪,‬‬ ‫אם אוסר במשהו‪ ,‬ולהשהותו עד אחר הפסח מותר לכו"ע‪ .‬איסורו מדרבנן מותר לכתחילה לבטל אותו ברוב)‪ ,‬ובמטה יהודה כתב‬ ‫מ''מ באין לו ובאנו להתירה משום יצא השער ‪ -‬אף שגם יסוד היתר זה הוא‬ ‫דחשבינן שאין המתנת זמן ['כאילו המוכר קנה מיד התבואה בדמי הלוקח וזכה בה הלוקח‬ ‫שלרדב"ז מותר רק למכור לאחר‪ ,‬אבל לו עצמו אסור‪ ,‬וברדב"ז עצמו‬ ‫וכשנתייקרה ברשותו נתייקרה' (ב''י ריש סי' קעה)] ‪ -‬מ''מ מהני רק שלא בהוזלה (קעה ה)‪.‬‬ ‫מבואר שגם לו עצמו מותר‪.‬‬ ‫שמעינן מן הדא דיצא השער קליש מיש לו‪ ,‬ולא אמרינן כאילו אין זמן‬ ‫גזל חמץ ועבר עליו הפסח אם הגזלן ישראל הנוב"י מצדד להתיר‪,‬‬ ‫והאחרונים חולקים עליו וכדבריהם מבואר בעיטור וברמב"ן ובריטב"א‪.‬‬ ‫סימן תמ"ח‬ ‫כאשר ניכר ‪ -‬ע''י ההוזלה ‪ -‬שמעמיד כאן זמן‪ ,‬והכ''נ יל''פ ד'יש לו' בגוונא‬ ‫שיכול לחזור בו גם הוא קליש‪ ,‬הלכך בהוזלה שמעמיד כאן זמן אסור‪ ,‬אבל‬ ‫ואם הגזלן נכרי הא"ר מצדד להתיר והעתיקו הפמ"ג וכ"כ מהרי"ט אלגזי‪.‬‬ ‫בלא הוזלה שרי (וכבר העלנו כן בס''ד ב'תמצית' אב תשפ"ד)‪.‬‬ ‫מכירת חמץ‬ ‫חמץ שעבר עליו הפסח‬ ‫הבעיה הברורה היא שמתחייב לו אוכל ובד''כ אין לו‪ ,‬ואפי' אם יש לו‬ ‫מדאורייתא חמץ מותר לאחר הפסח אפי' באכילה‪ ,‬אף אם היה‬ ‫יתקלקל עד הזמן שקבעו וי''ל דכה''ג לא חשיב יש לו‪ .‬ואמנם אם כנים‬ ‫חמץ של ישראל שמכרו או נתנו לנכרי‪ ,‬החמץ מותר בהנאה אחרי‬ ‫דברי בעל השמחה שהמקדמה איננה אלא דמי רצינות ניחא‪ ,‬דכבר שומר‬ ‫ברשות הישראל בפסח‪ ,‬ורבנן קנסו שלא להנות ממנו אחר הפסח‬ ‫הפסח‪ ,‬אף אם הישראל יודע שהנכרי לא יגע בו אלא יחזירנו לו‬ ‫לו מחיר מחמת המקדמה וממילא גם אין בעיה להשלים את התשלום לפני‬ ‫כיון שעבר עליו בבל יראה‪ ,‬אבל חמץ שלא עבר עליו בבל יראה‪,‬‬ ‫אחרי פסח‪ ,‬ולהלן יבוארו פרטי דיני מכירת חמץ‪.‬‬ ‫הזמן‪ ,‬אבל בד''כ האולמות דורשים סכום גבוה למקדמה‪ ,‬ובברית יהודה‬ ‫כגון חמץ שהיה בפסח של נכרי‪ ,‬מותר לאחר הפסח אפי' באכילה‪,‬‬ ‫מתנה או מכירה גמורה‪ -‬צריך ליתנו לנכרי במתנה גמורה‬ ‫ואם היה באחריות ישראל התבאר דינו בסימן ת"מ‪ .‬ובסימן זה‬ ‫(פכ''ד הערה ב') נתחבט מה השיעור של 'מעט' דהמהרש''ם‪ ,‬ונטייתו שתלוי‬ ‫יתבארו פרטי דין החמץ לאחר הפסח‪ ,‬מתי הוא אסור ומתי הוא‬ ‫בסכום ולא לפי היחס לערך המכירה‪ .‬וכ''נ ממהרש''ם דכתב שניכר לכל‬ ‫בלי שום תנאי (שמא יעבור הנכרי על התנאי ותתבטל‬ ‫שאינו מחמת הקדמת המעות‪ ,‬והכי מסתברא דאל''ה הותרה הרצועה בכל‬ ‫מותר‪ ,‬וכן יבוארו פרטי דיני מכירת חמץ לנכרי קודם הפסח‪ ,‬ודיני‬ ‫המתנה למפרע ועבר על בל יראה)‪ ,‬או שימכרנו לו מכירה‬ ‫פסיקה דנימא שרוצה לסגור עיסקה ולא מפני הנאת ההקדמה‪.‬‬ ‫איסור הנאה מחמץ בפסח‪.‬‬ ‫גמורה בדבר מועט ואין לחוש לביטול מקח‪ ,‬כיון דניחא ליה‬ ‫לכן נראה שיש להקפיד על היתר עיסקה‪ ,‬וכן נקטו בפשיטות בספר תורת‬ ‫איזה חמץ מותר אחרי פסח‪ -‬חמץ של נכרי שעבר עליו שלא ישאר ברשותו ויאסר בהנאה‪ ,‬ועדיף לו למוכרו‬ ‫רבית (פרק י' סע' עה‪-‬פג)‪ ,‬וכן בחוט שני (עמ' צ"ח)‪.‬‬ ‫הפסח מותר אפי' באכילה‪( ,‬והיינו בבצק‪ ,‬או אפי' פת למכיריו בדבר מועט‪ ,‬דמסתמא יחזירוהו לו אחרי פסח‪,‬‬ ‫במקום שנוהגים התר בפת נכרי)‪ ,‬וכן חמץ של הפקר מותר והאידנא נוהגים למכור בערך בשווי החמץ‪ ,‬והנכרי נותן דמי קדימה‬ ‫לאחר הפסח אפילו באכילה‪ ,‬ולכן גר שמת קודם פסח ואין לתחילת פרעון‪ ,‬והשאר זוקפין עליו במלוה‪ .‬וטוב שלא יקבעו מחיר גבוה‬ ‫לו יורשים‪ ,‬כל הקודם וזוכה בו אחר הפסח החמץ מותר לו הרבה יותר מהשווי האמיתי‪ ,‬ומשמע בפמ"ג שבמקום שגם למנהג‬ ‫הנכרים יש בזה ביטול מקח זה לעיכובא‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ולא מספיק לומר מה הוא‬ ‫מוכר‪ ,‬אלא צריך לפסוק את דמי הדברים הנמכרים‪ ,‬או שיאמר לו שישלם‬ ‫אפי' באכילה‪.‬‬ ‫ישראל שיש לו שותפות עם הנכרי בחמץ ועבר עליו כפי שישום פלוני או כפי שישומו שלשה בקיאין‪ .‬ואם הנכרי אינו‬ ‫הפסח‪ ,‬וחלק עם הנכרי אחר הפסח‪ ,‬החמץ של הישראל רוצה להחזיר אסור לכופו בדיניהם או בשאר כפיות להחזיר‪,‬‬ ‫אסור בהנאה‪( ,‬ויש מצדדים שאם רובו של הנכרי בטל ברובא‪ ,‬אך זה אך אם נתן רק מקצת הדמים ואינו רוצה לשלם את שאר‬ ‫ותתבטל המכירה למפרע ויעבור הישראל על בל יראה‪ ,‬אבל‬ ‫של הנכרי ולא של העדים‪ ,‬דאין זכיה לנכרי)‪ ,‬וי"א שאין‬ ‫המעות‪ ,‬מותר לתבוע אותו בדיניהם שישלם לו את שאר‬ ‫אם הקנה לו לגמרי ושייר לעצמו זכות שאם ימכרנו ימכרנו‬ ‫קניינים אלו מועילים בנכרי אלא רק בישראל‪ .‬ועל כן‬ ‫המעות או שיתן לו את החמץ בתורת תשלומין על החוב‪.‬‬ ‫דווקא לו‪ ,‬י"א שזה מותר אפי' לכתחילה‪ ,‬דכיון דאינו תנאי‪,‬‬ ‫לכתחילה יקנה לו בכסף ומשיכה יחד דמועיל לכו"ע‪ ,‬או‬ ‫(ואסור לישראל אחר לקנות את החמץ מהנכרי אחרי פסח‪,‬‬ ‫גם אם ימכור לאחר אינו מבטל מכירת הישראל‪ ,‬ומ"מ לא‬ ‫עכ"פ במשיכה דמועיל לרוב הפוסקים‪ ,‬ואם מכר בכסף או‬ ‫ואם קנה צריך להחזיר לבעלים הראשונים‪ ,‬וזה תקנת חכמים‬ ‫ברירא כ"כ להתיר בזה כיון ששייר לעצמו בגוף החמץ‪( .‬סעיף ד')‪.‬‬ ‫אגב או חצר או חליפין‪ ,‬מותר לאחר הפסח‪ ,‬וכן אם נזכר אחרי‬ ‫ולא גרע מעני המהפך בחררה‪ ,‬ואם שילם לנכרי יותר מהראוי‬ ‫מכירה באופן שהנכרי ירויח כשיחזור ויקנה ממנו‪-‬‬ ‫שהגיעה שעה שישית‪ ,‬אפשר לסמוך על קניינים אלו וא"צ לפדות את‬ ‫לתת א"צ להחזיר לו אלא בשיעור הראוי לתת)‪ .‬ומותר לומר‬ ‫החמץ מהנכרי ולבערו‪ .‬ואם א"א למשוך את החמץ‪ ,‬כגון‬ ‫לנכרי הא לך חמץ זה ותתן לי לאחר פסח חמץ אחר‪.‬‬ ‫מותר לישראל לומר לנכרי שבמקום לקנות חמץ במנה כפי‬ ‫שהחמץ מרובה או שאינו כאן‪ ,‬יקנהו בשאר קניינים הנהוגים‬ ‫מתנה ע"מ להחזיר לאחר הפסח וה"ה מכירה ע"מ להחזיר לא‬ ‫שהוא צריך‪ ,‬יקנה ממנו מאתים‪ ,‬וכשיצטרך אותו אחרי פסח‬ ‫אצל הסוחרים באותו מקום שבזה גומרים את המקח (כגון‬ ‫מהני‪ ,‬ויש להסתפק אם זה משום חומרא דחמץ‪ ,‬או משום שמא לא‬ ‫יתן לו רווח על כל המאתים‪ .‬וכתבו האחרונים שרשאי אפי'‬ ‫ע"י שהלוקח רושם סימן ידוע על הדבר הנקנה‪ ,‬או בתקיעת‬ ‫יחזירו לו ותתבטל המכירה למפרע‪ ,‬ורעק"א תמה שהרי אם לא יחזיר יכול‬ ‫להבטיח שיחזור ויקנה ממנו ויתן לו רווח‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫כף‪ ,‬או ע"י נתינת פרוטה בתורת השתעבדות (דבתורת תחילת‬ ‫לומר הריני כאילו התקבלתי‪ ,‬הוי כאילו קיים התנאי‪ ,‬ובדיעבד אם‬ ‫חמץ של ישראל שביטלו או הפקירו אסור לאחר הפסח‬ ‫פרעון זה קנין כסף)‪ ,‬או ע"י מסירת מפתח ובלבד שיאמר‬ ‫החזירו לו נחלקו האחרונים אם מותר‪ ,‬ואם לא החזירו עבר בבל‬ ‫אפי' בהנאה‪ ,‬גזירה שמא ישאיר ויאמר שהפקיר‪ .‬ואם‬ ‫שמוכר את החמץ בעד סך כך וכך ולא שיאמר הריני מוכר‬ ‫יראה‪ .‬ואם אמר הריני נותן לך ותחזירהו לי‪ ,‬להמ"א מותר בדיעבד‪ ,‬וכ"ש‬ ‫הישראל גם בדק את החמץ‪ ,‬י"א שגם בזה החמץ אסור‬ ‫לך את המפתח)‪ ,‬וכן יכול להקנות או להשכיר לנכרי קרקע‬ ‫דמהני היכא שאמר ותחזירהו לי לאחר הפסח‪ ,‬וכ"כ הא"ר והמחצית‬ ‫בהנאה‪ ,‬דלא חילקו בדבר‪ ,‬ויש מקילים עכ"פ בהנאה כיון‬ ‫ויאמר לו שאגב זה הוא מקנה לו את החמץ שבאותו מקום‬ ‫השקל והדגול מרבבה‪ ,‬ובחק יעקב כתב שלשון זה אינו לשון מתנה כלל‪,‬‬ ‫שעשה הכל כדין‪ ,‬ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על‬ ‫ובדעת הט"ז והגר"א צ"ע אי מהני‪.‬‬ ‫או בכל מקום שהוא‪ ,‬דקנין אגב מועיל אע"פ שאינם צבורים‬ ‫המקילין‪ .‬ואם היה בספינה או בדרך ויש איתו חמץ ואין לו‬ ‫כמה תנאים במכירה‪ -‬צריך לפרט כל מין חמץ שיש לו‪ ,‬ולא יכתוב סתם‬ ‫כאן‪( ,‬אלא שבאופן זה כתב המקור חיים דמהני רק אם נטל כל הדמים‬ ‫שהוא מוכר כל דבר שיש בו חשש חימוץ‪ ,‬ורק המדידה או השומא יכולים‬ ‫למי למוכרו‪ ,‬והפקירו בפני עדים‪ ,‬לדעת רוב האחרונים אסור‬ ‫ולא בזקף חלק מהדמים במלוה‪ ,‬אכן כמה אחרונים מקילים בזה)‪,‬‬ ‫להיות אחרי פסח‪ ,‬ובדיעבד אם אמר סתם כל שיש בו חשש חמץ‪ ,‬ועבר‬ ‫לזכות בו לאחר הפסח ולהנות ממנו‪ ,‬ובמקום הפסד מרובה‬ ‫והקרקע נקנית לנכרי בכסף עם שטר אבל אם מתנה שמקנה לו‬ ‫עליו הפסח‪ ,‬השדי חמד מביא כמה אחרונים שמצדדים להקל בדיעבד‪.‬‬ ‫יש להתיר למוכרו לנכרי או שיחליפו עימו בדבר אחר‪ .‬ואם‬ ‫בכסף לבד קשה להקל בזה‪ ,‬אבל אפשר להחזיק בקרקע באחד מדרכי‬ ‫וצריך לפרט בשטר את שם הלוקח‪.‬‬ ‫היה בדרך ונזכר שיש לו חמץ בביתו ואין לו למי למוכרו‬ ‫קנית הקרקע‪ ,‬והיינו בחדר שיש בו מנעול ונכנס לתוכו על דעת להחזיק‬ ‫שהחמץ לא יהיה בבית הישראל‪ -‬צריך שהנכרי יוציא את‬ ‫כדין‪ ,‬והפקירו בפני עדים‪ ,‬יכול לזכות בו ולהנות ממנו אחרי‬ ‫בו‪ ,‬ובשכירות מספיק כסף לבד‪ ,‬וא"צ לתת את כל הכסף‬ ‫החמץ מבית הישראל‪ ,‬י"א דהיינו שיוציאו לביתו או‬ ‫פסח‪ ,‬כיון שהחמץ לא היה בידו ולא היה יכול למכור או‬ ‫ומספיק לתת דמי קדימה ולזקוף את שאר הכסף במלוה‪.‬‬ ‫לסימטא כדי לקנותו במשיכה‪ ,‬ואח"כ יכול להחזירו לבית‬ ‫לבערו‪( .‬סעיף ה')‪.‬‬ ‫ובית שכור א"א למוכרו לנכרי (דאינו שלו) אלא להשכירו‬ ‫הישראל ויעשו לו מחיצה עשרה‪ ,‬אבל דעת כמה אחרונים‬ ‫להחזיק בו כליו או מטלטליו דלהשכיר לנכרי לדור אין לשוכר‬ ‫שאסור שיחזירו לבית הישראל‪ ,‬דמיחזי שהוא שלו‪ ,‬וגם יש‬ ‫איסור הנאה מחמץ בפסח‬ ‫רשות‪ ,‬וישכיר לו סתם ולא יאמר שמשכירו כדי להניח בתוכו‬ ‫לחוש שיבוא לאוכלו‪ ,‬ולא מהני לזה יחוד זוית או מחיצה‪,‬‬ ‫חמץ‪ .‬וקנין אגב לבד אין סומכים עליו לכתחילה מפני שיש מפקפקים שימוש בחמץ לאחר זמן איסורו‪ -‬המוצא חמץ בביתו‬ ‫אמנם בדיעבד אם לא הוציא ולא ייחד מקום אין לאסור אם‬ ‫על קנין זה‪ ,‬ומ"מ בשעת הדחק אפשר לכתחילה לקנות בקנין אגב‪ ,‬מפני משעה שישית ולמעלה‪ ,‬כשם שאסור להאכילו לבהמתו‪ ,‬כך‬ ‫המכירה היתה כדין‪ .‬ואם יש הרבה חמץ וא"א להוציאו‬ ‫שכמעט כל האחרונים החזיקו בקנין זה למובחר שבקניינים‪ ,‬ומ"מ אסור להאכילו לבהמת נכרי או לבהמת הפקר‪ ,‬דיש לו הנאה‬ ‫מביתו‪ ,‬ימכור לו גם את החדר בכסף עם שטר‪( ,‬ואם ירא‬ ‫לכתחילה יצרף לזה עוד קנין כמו סיטומתא או קנין סודר (וכמו שנוהגים‬ ‫היום לכפול כמה קניינים)‪ .‬וקנין שמועיל בדיניהם יש מחלוקת אם במה שממלא רצונו להשביע לבהמה‪ ,‬והשעה"צ דן אם זה איסור‬ ‫שהנכרי יחזיק בחמץ וזה הפסד מרובה‪ ,‬יש להקל להתנות‬ ‫סומכים בזה גם לענין איסורא כמו מכירת חמץ‪ ,‬וגם קנין סיטומתא לא דאורייתא בכל איסורי הנאה‪ ,‬או רק חומרא בחמץ‪ .‬ואפי' חמץ שאינו‬ ‫עמו שיקנה בכסף בלי שטר)‪ ,‬וימסור לו את המפתח של‬ ‫ברירא לכתחילה לסמוך עליו‪ ,‬ונכון לכתחילה שלא לסמוך על מנהג שלו אסור להשליכו לכלב דאסור להנות אף מחמץ שאינו שלו או‬ ‫החדר כדי שיוכל להכנס לשם מתי שירצה‪ ,‬או שעכ"פ יאמר‬ ‫הסוחרים אלא לצרף עוד קנין‪ .‬והיכא שעושה כמה קניינים‪ ,‬נכון שיאמר של נכרי‪ ,‬ואפשר שעובר על בל יראה‪ ,‬דכיון דאגבהיה ורוצה לתתו לכלב‬ ‫לו שיוכל מתי שירצה לקחת את המפתח ולהכנס ליטול את‬ ‫בפירוש שהוא מקנה אפי' בקנין אחד או בכל הקניינים‪ ,‬וטוב שגם יפקיר זכה בו‪.‬‬ ‫לפני בי"ד אם הנכרי לא קנה באותם קניינים‪.‬‬ ‫החמץ‪.‬‬ ‫נתינת בהמה לנכרי שיאכילנה חמץ‪ -‬אסור לישראל‬ ‫קנין בהחזרת החמץ לישראל‪ -‬כתב בבגדי ישע שגם כשהנכרי מחזיר‬ ‫איסור נעילת החמץ מפני הנכרי‪ -‬איסור גמור להניח שום‬ ‫לתת בהמתו לנכרי להאכילה בימי הפסח‪ ,‬בין בחינם בין‬ ‫את החמץ לישראל אחרי פסח צריך לקנותו באחד מדרכי הקניינים‪ ,‬וכתב‬ ‫חותם או מסגר על החדר או על החמץ כדי שהנכרי לא יוכל‬ ‫בשכר‪ ,‬אם הוא יודע שהנכרי מאכילה פסולת שעורים‬ ‫הבה"ל שדי שיקנה מהנכרי את החמץ והחדרים בכסף‪ ,‬והנכרי יחזיר את‬ ‫להכנס‪ ,‬דבזה מוכיח שכל המכירה אינה אלא הערמה‪ ,‬ואם‬ ‫שזה חמץ‪ ,‬כיון שאסור להנות אף מחמץ של נכרי‪,‬‬ ‫שטר המכירה‪ ,‬דהיכא דסמכה דעתיה יכול ישראל לקנות מנכרי קרקע‬ ‫בכסף בלי שטר‪.‬‬ ‫עשה כך בשעת המכירה החמץ אסור אפי' בדיעבד‪ ,‬דלא‬ ‫ובדיעבד אם אכלה אין לאסור את בשרה‪ ,‬ואם אין ידוע‬ ‫סמכה דעתיה דהנכרי‪( ,‬והפמ"ג מצדד שבמכירות שלנו שעושים‬ ‫שיאכילנה חמץ מותר לתתה לנכרי‪ .‬ואם א"א לו באופן‬ ‫מכירת חמץ לישראל מומר‪ -‬אסור למכור חמץ לישראל‬ ‫שטר כראוי וכותבים כמה ישלם תמורת כל דבר‪ ,‬וזוקף את שאר המעות‬ ‫אחר‪ ,‬יש מקילים בזה‪ ,‬ובמקום שנהגו התר אין למחות בידם‪ ,‬והמנהג‬ ‫מומר‪ ,‬דדינו כישראל לכל דבר‪ ,‬וכן הדין בבן מומרת אפי' אביו נכרי‪,‬‬ ‫במלוה‪ ,‬והחמץ הוא של הנכרי ויכול הנכרי לפתוח את החותם ולעשות מה‬ ‫במדינותינו למכור הבהמה לנכרי בקנין המועיל‪ ,‬והבהמה‬ ‫ועובר עוד משום לפני עוור‪ ,‬והחמץ אסור בהנאה אחרי‬ ‫שירצה‪ ,‬והחותם הוא עד למדידה‪ ,‬שרי בדיעבד‪ ,‬ואפשר דשרי אף‬ ‫תהיה אצל הנכרי בפסח‪ ,‬או שיקנה לו גם את הרפת‪,‬‬ ‫פסח‪ .‬ובדיעבד אם טעה וסבר שדינו כנכרי ומכר לו בדבר‬ ‫לכתחילה‪ ,‬וכן לא"ר מותר במכירה שלנו בדיעבד ואם הנכרי לא ידע‬ ‫מהחותם בודאי שרי‪ ,‬אך סברתו שייכת במניח חותם על החמץ ולא על‬ ‫והנכרי יאכילנה‪ ,‬ולא יהיה לו עסק עמהם בפסח‪ ,‬ולא יאמר‬ ‫מועט מפני שהוא מכירו ויודע שיחזיר לו אחרי פסח‪ ,‬יש‬ ‫החדר)‪ .‬אמנם אם בשעת המכירה מכר כדין ואח"כ נעל שם‪,‬‬ ‫לו שיאכילנה חמץ‪ ,‬אמנם אם הישרא ל מוכרה לנכרי עם‬ ‫להתיר במקום הפסד מרובה לומר למומר שיחליף חמץ זה‬ ‫אף שאסור לעשות כך אין החמץ נאסר בדיעבד‪ .‬והגר"ז כתב‬ ‫מזונותיה שהם חמץ‪ ,‬יש מחמירים בזה דמחזי כהערמה‪,‬‬ ‫עם חמץ אחר של נכרי או שימכרנו‪ ,‬והחליפין או הדמים‬ ‫שאם נתן מעט מעות וזקף השאר במלוה‪ ,‬ונתן חותם על החדר‪ ,‬החמץ‬ ‫וכתבו שימכור את המזונות לנכרי אחר‪ ,‬ומותר לתווך‬ ‫מותרים‪( .‬ס"ק י"א)‪.‬‬ ‫אסור אפי' בדיעבד‪ ,‬כיון שזה באחריות הישראל‪ ,‬ואפשר שהאחרונים‬ ‫לנכרי שקנה את הבהמות שיקנה החמץ אצל הנכרי האחר‪,‬‬ ‫המניח חמצו בחדר של חבירו המוכר את חמצו‪ ,‬צריך‬ ‫חולקים על הגר"ז‪ .‬ואם הנכרי מפסיד הרבה מהחמץ בפסח‪ ,‬יכול נכרי אחר‬ ‫ויאמר לבעל החמץ שיוכל לתת בהקפה לנכרי השני כי הוא נאמן‪.‬‬ ‫להודיעו ולעשותו שליח למכור‪ ,‬ואם הניח שלא מדעתו‬ ‫לקחת את המפתח מיד הנכרי‪ ,‬ואפשר שהישראל רשאי לקבול לפני השר‬ ‫והמנהג במדינותינו שאף אם הנכרי מאכילה תבואה ולא‬ ‫שיקח את המפתח מהנכרי שלא יפסיד לגמרי כי הוא עני‪ ,‬אבל הישראל‬ ‫אסור לאחר הפסח‪ ,‬כיון שהישראל והנכרי לא ידעו מהחמץ‪.‬‬ ‫עצמו לא יקח את המפתח מהנכרי‪.‬‬ ‫חמץ גמור‪ ,‬למכור אותה לנכרי עם הרפת‪ ,‬כדי שלא יצטרך‬ ‫(ס"ק י"ח)‪.‬‬ ‫להזהר להאכילה מעט מעט ובמקום יבש ולבער מה‬ ‫הנכרי שקנה יכול להיות בבית הישראל או אפי' להיות‬ ‫ישראל שקנה חמץ מנכרי לפני פסח‪ ,‬ונתן כסף ועדיין לא‬ ‫משרתו‪ ,‬ובלבד שלא יהיה גופו קנוי לו לצמיתות‪ ,‬דאז ידו‬ ‫שמותירה כדי שלא תחמיץ מהריר שלה‪ .‬ואם נותן בהמתו‬ ‫משך‪ ,‬לכתחילה יש למכור חמץ זה לפני פסח לנכרי‪ ,‬דלכמה‬ ‫כיד רבו ואינה מכירה כלל‪.‬‬ ‫לנכרי זמן רב לפני הפסח והנכרי זן אותה משלו‪ ,‬ואינו‬ ‫פוסקים כסף קונה בין ישראל לנכרי‪ ,‬ובדיעבד מותר לאחר‬ ‫מתנה שיאכילנה חמץ ‪ ,‬ובתוך משך הזמן חל פסח‪ ,‬מותר‬ ‫מכירה ע"י שליחות‪ -‬הישראל יכול למכור ע"י שליח או‬ ‫הפסח‪ ,‬דלרוב הפוסקים אינו קונה אלא במשיכה‪ ,‬אבל אם‬ ‫אף אם נודע לו שמאכילנה חמץ‪.‬‬ ‫ע"י אשתו‪ ,‬אבל לא ע"י נכרי‪ ,‬וכן אין הנכרי יכול למנות שליח‬ ‫משך אפי' אם לא נתן דמים‪ ,‬אסור לאחר הפסח‪ .‬ואם מנהג‬ ‫לקנות את החמץ‪ ,‬אפי' שליח נכרי‪ ,‬דאין שליחות לנכרי‪ .‬ואם‬ ‫חלב בהמה שאכלה חמץ בפסח יש אוסרים אפי' אם היא‬ ‫הסוחרים לקנות בכסף‪ ,‬מצדד הפמ"ג להחמיר גם במקרה‬ ‫החמץ הובא לבית הלוקח ממש‪ ,‬מותר אף בלא שליחות‪ ,‬שהרי מדעת‬ ‫של נכרי‪ ,‬והפמ"ג מתיר חלב שנחלב אחרי מעת לעת מזמן‬ ‫הראשון‪( .‬ס"ק י"ט)‪.‬‬ ‫המוכר הביאו את החמץ ליד הלוקח‪ ,‬ולא בעינן לדעת השליח‪ ,‬אבל אם‬ ‫מכירה או מתנה על תנאי‪ -‬המוכר או הנותן את החמץ שאכלה חמץ‪ ,‬ויש מקילין אפי' בו ביום אם אוכלת שחרית‬ ‫הביאו את החמץ למקום שמוכרים גם אותו עצמו לנכרי לא מהני‪ ,‬כיון‬ ‫לנכרי בתנאי שאם יעשה דבר פלוני יהיה החמץ שלו‪ ,‬הרי וערבית מדברים המותרים‪.‬‬ ‫שגם המקום אינו קנוי ללא שליחות‪ .‬ודעת המחנה אפרים שבקנין כסף‬ ‫אין בעיה של שליחות בנכרי‪ ,‬כיון שהכסף קונה גם בלי השליחות‪ ,‬ולפי זה‬ ‫זה עובר בבל יראה‪ ,‬דכל זמן שלא נתקיים התנאי נשאר‬ ‫לדידן שאנו סומכים בדיעבד שכסף לבד קונה‪ ,‬א"כ היכא שהנכרי שלח‬ ‫סימן תמ"ט‬ ‫החמץ שלו‪ .‬ואם הקנה לו את החמץ מעכשיו ע"מ שיעשה‬ ‫דבר פלוני‪ ,‬קנה הנכרי את החמץ‪ ,‬ומ"מ משום חומרא דחמץ‬ ‫כסף אפשר להקנות לו את החמץ ע"י שליח‪ ,‬אך אין דברי המחנה אפרים‬ ‫מוסכמים‪.‬‬ ‫אסור‪ .‬אמנם אם התנאי היה שכשיביא מעות יחזיר לו את‬ ‫צורת הקנין‪ -‬קנין המתנה הוא ע"י הגבהה‪ ,‬ודבר שא"א‬ ‫ספק חמץ שעבר עליו הפסח‬ ‫החמץ‪ ,‬לא חלה המכירה‪ ,‬כיון שבכל שעה יכול לפדות את‬ ‫להגביה יקנהו במשיכה‪ .‬וקנין המכירה י"א דווקא בכסף‪,‬‬ ‫החמץ‪ .‬וכן אין להקנות לנכרי בתנאי שיחזיקנו לעצמו ולא חמץ שנמצא בחנות של ישראל‪ ,‬והסחורה והיינו פת ויין‬ ‫וי"א דווקא במשיכה או בהגבהה אם אפשר להגביה‪ ,‬וי"א‬ ‫ימכור אותו לאדם אחר חוץ ממנו‪ ,‬שמא ימכרנו לאחר וכדו' היא של ישראל‪ ,‬והפועלים שעוסקים במלאכה או‬ ‫שמועיל גם קנין אגב וחצר וחליפין (אך יזהר שהסודר יהיה‬ ‫וכשיצטרך לאכול עוד פעם יחזור ויביא את החמץ ויאכילנו‪,‬‬ ‫נגד הככרות שנטלת" יש מתירים דנחשב כאומר שאינו‬ ‫במכירה הם נכרים‪ ,‬ונמצא שם חמץ מיד אחר הפסח (באופן‬ ‫ואם א"א למצוא נכרי בכל פעם‪ ,‬יש להקל שהנכרי ישאיר‬ ‫רוצה להשכיר אלא עבור דמים‪ ,‬ויש אוסרים דמ"מ נהנה‬ ‫שאין לתלות שהחמץ של עכשיו)‪ ,‬החמץ אסור בהנאה‪,‬‬ ‫חמץ בביתו שיספיק לתינוק לכמה פעמים‪ ,‬ויאמר בפירוש‬ ‫מהשווי של החמץ בפסח‪ ,‬והסכימו האחרונים שנכון למכור‬ ‫מפני שתולים שנשאר שם חמץ שלו שלא מצא בבדיקה‪,‬‬ ‫שאינו רוצה לקנות את החמץ‪ ,‬ויצוה לקטן שיאכיל את‬ ‫לנכרי את התנור לאותו שבוע שיהיה לגמרי ברשותו‪ ,‬ויקצוב‬ ‫מפני שהחמץ של החנות הוא קבוע ותדיר‪ ,‬ואם מוכרים בחנות‬ ‫התינוק‪ ,‬אבל הוא לא יאכיל מפני שאסור לכתחילה לגעת‬ ‫לו כמה ישלם עבור זה‪ ,‬ויקח ממנו את הדמים לפני פסח‪,‬‬ ‫סחורות בעלמא ולא פת ויין‪ ,‬תולים שהחמץ נפל מהפועלים‪ .‬ואם‬ ‫בחמץ‪ ,‬וגם משום לתא דקנין‪ ,‬ואם יכול להטמין את החמץ‬ ‫ובזה אין שום איסור מה שחל בשבוע זה שבת ויו"ט כיון‬ ‫החנות והסחורה של נכרי והפועלים ישראל‪ ,‬החמץ שנמצא‬ ‫יחד עם החמץ המכור יטמינו שם ויקח את התינוק לשם‬ ‫שזה בהבלעה‪.‬‬ ‫שם אחרי פסח מותר אפי' באכילה‪ ,‬אפי' אם החנות היתה‬ ‫לאכול‪ ,‬ואם אינו יכול יעשה מחיצה עשרה או לפחות יכפה‬ ‫סגורה כל הפסח שאין לתלות שהנכרי הכניסו בפסח‪ .‬כך תנור של ישראל שאפו בו נכרים חמץ בפסח אפי' שלא‬ ‫עליו כלי‪ .‬ואם התינוק מסוכן לזה א"צ לדקדק בכל זה‪ ,‬כדי‬ ‫היא גירסת רש"י ורבינו האי‪ .‬ור"ח גורס להיפך‪ ,‬דס"ל בידיעת הבעלים‪ ,‬אסור לישראל לקבל מהנכרים ככרות‬ ‫למהר באכילתו‪.‬‬ ‫שתולים שהחמץ נפל מהפועלים‪ ,‬בין לקולא בין לחומרא‪ ,‬אפי' לאחר הפסח‪ ,‬ואפי' מעות אסור לו לקבל דמשתכר‬ ‫קנית חמץ עבור נכרי‪ -‬אסור לקנות חמץ בפסח עבור נכרי‪,‬‬ ‫והיינו דווקא כשכל העוסקים ישראלים‪ ,‬אבל כשנכנסים שם גם נכרים באיסורי הנאה‪ ,‬אף אם נותנים לו אותם לפני או אחרי פסח‪,‬‬ ‫והחנות של נכרי מותר גם לר"ח‪ .‬והלכה כדעה ראשונה‪ .‬וי"א שאין‬ ‫ואפי' אם אינו מושך את החמץ מרשות המוכר אלא רק נותן‬ ‫ואם כבר קיבל את המעות מותר להנות מהם אף אם הדבר‬ ‫נעשה בידיעתו‪( ,‬וי"א שאם המנהג לתת ככרות אסור להנות מהמעות‬ ‫כאן מחלוקת‪ ,‬ור"ח מדבר שמוכרים בחנות רק שאר‬ ‫לו דמים אסור מפני שי"א שישראל קונה מנכרי בכסף‪,‬‬ ‫ואסור לקנות חמץ אפי' במעותיו של נכרי‪( ,‬שמא יאכל‪ ,‬וגם‬ ‫סחורות‪ ,‬אבל אם מוכרים שם אוכל תולים שהחמץ הגיע מפני שהם חליפי הככרות אא"כ נעשה הדבר שלא בידיעתו)‪ ,‬דמשתכר‬ ‫באיסורי הנאה אינו אסור בדיעבד (מלבד ביין נסך משום‬ ‫מהחנות‪.‬‬ ‫שרוצה בקיומו‪ ,‬וגם דאין שליחות לנכרי ונמצא שהישראל‬ ‫קונה ועובר בבל יראה)‪ ,‬ומ"מ אם לא כיון לקנותו לעצמו וגם‬ ‫חמץ שנמצא אחרי פסח שאינו ידוע אם הוא של נכרי או חומרא דע"ז)‪ ,‬ואם נתנו לו ככרות שאפו בתנורו בפסח אסור‬ ‫לא קיבל עליו שום אחריות אפי' בפשיעה‪ ,‬יש לצדד להקל‬ ‫של ישראל‪ ,‬יש מתירים בהנאה‪ ,‬ויש מתירים אף באכילה להנות מהם‪ ,‬כיון שכבר זכה בהם בפסח‪ ,‬אם דרכם לעולם‬ ‫באכילה ובהנאה לאחר הפסח‪ ,‬וצריך להתנות שאינו מקבל‬ ‫דספיקא דרבנן לקולא‪ .‬ואם רוב אנשי אותו מקום ישראל לתת ככרות‪ ,‬והו"ל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח‪.‬‬ ‫אסור בהנאה‪ .‬ואם אפשר לתלות שהפת מאחרי פסח (שלא השכרת תנור לנכרי‪ -‬י"א שמותר להשכיר תנור לנכרי אחריות‪ ,‬אך די להתנות שאינו מקבל אחריות מגניבה ואבידה‪.‬‬ ‫נמצאה ממש אחרי פסח ואינה ישנה)‪ ,‬מותר באכילה בכל לפסח ע"מ שיאפה בו מצה‪ ,‬ואף אם יאפה בו חמץ מותר נכרי הקונה עבור ישראל‪ -‬אסור לומר לנכרי בחוה"מ פסח‬ ‫ענין‪ ,‬דזמן מרובה כזה לא מסתבר שהחמץ נשאר בדרך‪.‬‬ ‫לקבל ממנו את המעות‪ ,‬כיון שגם אם לא היה אופה בו כלל או לפני פסח לקנות עבורו חמץ בפסח‪ ,‬אפי' אם הישראל לא‬ ‫היה חייב לשלם לו כיון שהשכיר לו לזמן ואינו נשכר מושך לרשותו את החמץ בפסח‪ ,‬די"א שיש שליחות לנכרי‬ ‫מהחמץ‪ ,‬אבל לכתחילה אין להשכיר בלא תנאי‪ ,‬דכיון לחומרא‪ ,‬ובדיעבד אם לא משך לרשותו מותר לאחר הפסח‪.‬‬ ‫סימן ת"נ‬ ‫שידוע שדרכו לאפות חמץ הוי כמשכיר לאפית חמץ דאסור‬ ‫נכרי שקונה מנכרי תבואה שיש בתוכה קצת חמוצים‪ ,‬מותר‬ ‫דמשתכר באיסורי הנאה‪.‬‬ ‫לישראל להיות סרסור ביניהם‪ ,‬כיון שאין התשלום עבור‬ ‫קבלת דבר בתמורה לחמץ‬ ‫המשכיר בית לנכרי‪ ,‬מותר אפי' בסתמא שהוא לדור אע"פ החמוצים‪.‬‬ ‫ישראל שלוה ככר מחבירו לפני פסח‪ ,‬צריך לפורעו אחרי‬ ‫שהנכרי מכניס חמץ בבית‪ ,‬אבל אין להשכיר בית כשהגיע בהמת נכרי הטעונה חמץ מותר לישראל לפורקה במקום‬ ‫פסח‪ ,‬והוי גזל אם אינו פורעו‪ ,‬אפי' אם לוה ממנו סמוך לזמן זמן איסורו כגון בפסח או בערב פסח‪( ,‬וכן שאר דברים שאיסורם‬ ‫שיש בזה צער בעלי חיים‪ ,‬אע"פ שרוצה בקיומו‪ ,‬כיון שאין‬ ‫הביעור‪ ,‬דכיון שלוה בשעת היתר היה ממון גמור‪( ,‬ולא ביטל משום משתכר באיסורי הנאה)‪ ,‬אם משכיר בפירוש כדי להניח בו‬ ‫כוונת הישראל כדי שהנכרי יחזיק לו טובה‪.‬‬ ‫בזה מצות התורה לבער החמץ‪ ,‬כיון שלא אסרה תורה אלא שלא יהיה חמץ‪ ,‬כיון שהוא משתכר באיסורי הנאה‪ ,‬ויש מחמירים גם‬ ‫השכרת דבר לשימוש עם חמץ‪ -‬אסור לישראל להשכיר‬ ‫בעין בשעת ביעור‪ ,‬וכיון שהלוהו אינו בעין)‪ ,‬ואפי' אם עבר הלוה בתוך ל' יום לפסח‪.‬‬ ‫כלי לנכרי בפסח כדי שיבשל בו חמץ‪ ,‬מפני שהוא רוצה‬ ‫והשהה את החמץ עד אחרי פסח מותר לקבל דמיו‪ ,‬ואינו‬ ‫בקיומו של החמץ (שאם ישפך החמץ תבקע הכלי אם הוא‬ ‫הנאה עקיפה מחמץ בפסח‬ ‫חליפי חמץ דכיון שלוה הרי הוא שלו‪ ,‬ואין בזה משום ריבית‬ ‫דאסור ללוות סאה בסאה‪ ,‬דבדבר מועט שאין דרך להקפיד נתינת מעות לעבד שקונה בהם חמץ‪ -‬מותר לומר לעבד על האש)‪ ,‬ויש אוסרים אפי' בשאלה‪ .‬ומבואר מהגר"ז שגם לפני פסח‬ ‫אסור להשכיר‪ ,‬ומהב"ח משמע שבין במשתכר ובין ברוצה בקיומו אפשר‬ ‫אין איסור‪ ,‬ובחמד משה מפקפק בזה‪ ,‬מפני שבערב פסח החמץ זול בפסח הילך דינר זה וקנה לך אוכל‪ ,‬אע"פ שיודע שיקנה בזה‬ ‫להתיר ל' יום לפני פסח‪ ,‬וכ"כ במקור חיים‪ .‬ודע דהאוסרים חמץ שרוצה‬ ‫הרבה יותר מאחרי פסח‪ ,‬וכתב השעה"צ שדין השו"ע הוא בלוה דבר חמץ‪ ,‬אע"פ שמזונותיו עליו‪( ,‬ואם הוא מושכר אצלו לשנה‬ ‫בקיומו‪ ,‬זה דווקא לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד אין להחמיר‪ .‬וכתב השו"ע‬ ‫מועט‪.‬‬ ‫לא יאכל בביתו משום חשדא)‪ .‬אבל לא יאמר לו הילך דינר‬ ‫שמותר להשכיר חמור להביא עליו חמץ‪ ,‬כיון שלא אכפת‬ ‫ישראל שהלוה חמץ לנכרי לפני פסח‪ ,‬והנכרי מחזיר לו זה וקנה לך חמץ מן החנוני ואכול‪ ,‬אפי' אם אין מזונותיו‬ ‫לו שיאבד החמץ‪ ,‬אמנם דין זה הוא למתירים להשתכר‬ ‫אחרי פסח‪ ,‬אם מחזיר לו חמץ אחר מותר‪ ,‬ואם מחזיר לו את עליו‪ ,‬מפני שנראה כשלוחו‪ ,‬אבל מותר לומר לו קנה לך חמץ‬ ‫באיסורי הנאה מלבד ע"ז‪ ,‬אבל לפי מה דנקטינן כהאוסרים‬ ‫אותו החמץ‪ ,‬הריא"ז אוסר‪ ,‬והפר"ח מתיר דנחשב חמץ של בדינר שלך ואכול‪ .‬ואם אומר לו צא ואכול חמץ ואני פורע‪,‬‬ ‫אסור‪ ,‬אא"כ השכירו בסתם לזמן והנכרי הביא עליו חמץ‪,‬‬ ‫נכרי שעבר עליו הפסח שמותר אף באכילה‪ ,‬ויש להחמיר או שלא מזכיר חמץ אבל יודע שילך לאכול חמץ‪ ,‬השו"ע‬ ‫שבזה מותר אפי' אם הישראל יודע שיביא עליו חמץ‪ ,‬כיון שלא פירש‪,‬‬ ‫משום דמחזי כחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח‪.‬‬ ‫כתב שאסור‪ ,‬דהחנוני הוא כשלוחו והוא כמאכילו ונהנה אבל כלים שבסתמא מבשלים בהם חמץ‪ ,‬המ"א אוסר להשכירם אפי'‬ ‫ישראל שמקבל מנכרי ככרות בכל שבוע עבור ריבית‪ ,‬ממנו כיון שמזונותיו עליו‪ ,‬והביא שיש מתירים אא"כ בסתמא‪.‬‬ ‫לכתחילה יאמר לנכרי שבשבוע של פסח יתן לו קמח או הקדים דינר לחנוני ואמר לו לתת מזונות לעבדו כשיבוא הנאה מכלי הבלוע בחמץ‪ -‬יש מתירים לחמם מים בכלי‬ ‫דמי הככרות או שיתן לו ככרות שיאפה אחרי פסח‪( ,‬דאל"כ (שבזה אסור אפי' אם אינו יודע שיקנה חמץ‪ ,‬כיון דהוי חמץ כדי לרחוץ גופו או לחוף ראשו בהם‪ ,‬וכן שאר צרכי‬ ‫כיון שהנכרי חייב לתת לו וייחד לו בפסח ככרות הוי כזכה כשלוחו)‪ ,‬וה"ה בנותן לו בשעה שהחנוני נותן את החמץ הנאה בכלי חמץ‪ ,‬משום שרק נהנה מן הכלי ולא מן החמץ‬ ‫בהם וכאילו עבר הפסח על חמץ של ישראל)‪ ,‬ובכהאי גוונא לפועל‪ ,‬ורק כשמשלם לו אח"כ מותר‪ ,‬דאינו אלא כפורע הבלוע אע"פ שנפלט‪ ,‬וכן המנהג‪ .‬אמנם כלי שדרך לפעמים‬ ‫אף אם הכין לו ככרות חמץ בפסח לא איכפת לן‪ ,‬ובדיעבד חובו‪( ,‬וי"א שגם בהקדים לו דינר‪ ,‬אם הרשהו להוציאו להשתמש בו לאכילה ושתיה‪ ,‬צריך להצניעו ואין להשתמש‬ ‫אף אם לא התנה מותר לקבל ממנו את הככרות אחר הפסח בהוצאה לפני שנותן לו אוכל מותר‪ ,‬אבל כמה אחרונים בו אפי' לרחיצה וכביסה שמא ישתמש בו לאכילה‪ ,‬ובדרך‬ ‫בשביל שבוע של פסח אע"פ שייחדם לישראל בפסח‪ ,‬דכל אוסרים בזה)‪ ,‬וכן אם הישראל מעביר בעצמו את החמץ‬ ‫עראי אין להחמיר‪ .‬ולמכור כלי הבלוע בחמץ לנכרי‪ ,‬יש‬ ‫שלא באו לרשות ישראל לא זכה בהם‪ .‬וכתב הט"ז שהתנאי מהחנוני לפועל אסור אפי' אם לא נתן מעות כלל‪ ,‬דקנה‬ ‫מתירים כנ"ל שאינו נהנה מן החמץ (אא"כ הנכרי משלם‬ ‫מועיל דווקא כשיכול לפרוע לו בכל יום‪ ,‬אבל בהלואה שאין אחד מהם החפץ במשיכתו מן העכו"ם‪ ,‬ואם הפועל נתן את המעות לחנוני‪,‬‬ ‫יותר בגלל שהכלי בלוע וישן)‪ ,‬ויש אוסרים‪.‬‬ ‫יכול לחזור בתוך הזמן‪ ,‬צריך להתנות בתחילת ההלואה‪ ,‬ומהמ"א ועוד‬ ‫מותר לפי תוס'‪ ,‬מפני שהחנוני מקנה את החמץ למי שנתן לו את המעות‪,‬‬ ‫החוכר מקום משר ויש שם בית שעושים שם שיכר‬ ‫ובעה"ב אינו אלא שליח להביא את החמץ‪ .‬ולדעת היש מתירים‬ ‫אחרונים סוברים שאין לחלק בזה‪ ,‬וכתב הבה"ל שאין דבריהם מוכרחים‬ ‫(וה"ה בריחיים)‪ ,‬והישראל מקבל את השכירות ממי‬ ‫אלא כשהנכרי מתרצה לתת בפסח מעות‪ ,‬אבל כשאינו מתרצה אפשר‬ ‫מותר גם לומר לחנוני תן לפועלי חמץ ואני פורע‪ .‬וכתב‬ ‫שאין הישראל יכול לשנות מהתנאי הראשון‪ ,‬והפמ"ג מחמיר כהט"ז‬ ‫שעושה שם שיכר‪ ,‬יש למכור את הזכות לנכרי או‬ ‫המ"ב שהעיקר כהמתירים‪ ,‬ולכתחילה נכון לחוש לאוסרים‪,‬‬ ‫במקום שדינא דמלכותא הוא שהתנאים קיימים ובדיעבד צ"ע‪ ,‬ודעת‬ ‫להשכירה לנכרי לכמה שבועות כדי שימי הפסח יהיו‬ ‫והיינו דהיכא שמזונותיהם עליו לא יאמר לו שיקיף על‬ ‫הבה"ל שבדיעבד אין להחמיר בזה‪.‬‬ ‫בהבלעה‪ ,‬כיון שהישראל רוצה בקיום החמץ (שהרי אם‬ ‫חשבונו‪ ,‬אלא יתן לו מעות מזומן והוא יקנה מה שירצה‪.‬‬ ‫ישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות ושניהם שותפים‬ ‫ישפך הלתת תבקע היורה אם היא עומדת על האש)‪,‬‬ ‫תינוק שנחוץ לו לאכול או לשתות חמץ צריך לקחת‬ ‫בככרות‪ ,‬בסתמא אסור לישראל ליטול אחרי פסח עבור‬ ‫וכשמקבל שכ ר נמצא משתכר באיסורי הנאה‪ ,‬וגם כיון‬ ‫אותו לבית הנכרי ולבקשו שיאכילו חמץ‪ ,‬ולא יקח את‬ ‫חלקו אפי' מעות‪ ,‬אבל אם הישראל אמר לנכרי לפני פסח‬ ‫שהמנהג לתת מידת לתת ולא מעות‪ ,‬נמצא שכבר זכה‬ ‫החמץ ביד מפני שזוכה בו‪ ,‬ואם הנכרי לא מסכים לתת‬ ‫'טול אתה שבוע של פסח בין יהיה בו בין לא יהיה בו‪ ,‬ואני‬ ‫הישראל בחמץ בפסח‪ ,‬ואף אם נותנו אחרי פסח הוי חמץ‬ ‫בחינם מותר להבטיח שישלם לו אח"כ‪ ,‬אבל לא יתן לו‬ ‫אטול שבוע לפני או אחרי פסח כפי מה שיזדמן לי' מותר‪,‬‬ ‫של ישראל שעבר עליו הפסח‪ .‬ואם לא חכר את הבית אלא‬ ‫מעות לפני או בשעה שנותן את החמץ לתינוק‪ ,‬מפני שקונה‬ ‫דרק חולקין הזמן‪ ,‬ואם אמר לו 'טול אתה הככרות מה‬ ‫רק שהמדות שהעושים נותנים יהיו שלו‪ ,‬די שיצוה שלא‬ ‫בזה את החמץ כנ"ל‪ .‬ואם אינו יכול לשאת את התינוק מחוץ‬ ‫שיהיה בפסח ואני אטול ככרות כסכום זה אח"כ' אסור‪ ,‬כיון‬ ‫יפרישום בפסח אלא יכתבו בפנקסם שטחנו בפסח ואחרי‬ ‫לביתו‪ ,‬ובעל כרחו צריך הנכרי להביא את החמץ לבית‬ ‫שניחא ליה בככרות והתנור זוכה לו אלא שהוא מחליפם עם‬ ‫פסח יתנו לו‪ ,‬אמנם התר זה אינו ברור‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫הישראל‪ ,‬יאמר לנכרי שיוציא מביתו את כל החמץ שנשאר‪,‬‬ ‫הנכרי ונמצא נהנה מן החמץ‪ ,‬ואם אמר "ואני אטול דמים‬ ‫לו היכל מיוחד בעולם הבא שלא יהיה כמוהו לאחרים‪ .‬ובפרט‬ ‫אברהם בנו לעקידה‪ ,‬וכתב הרמב"ם שהנסיון היה מה‬ ‫שע"י שמירת הלשון נמנע ממאות ואלפי עוונות‪ ,‬ומרוויח‬ ‫שנתרצה לזה באהבה גמורה‪ ,‬וא"כ כ"ש שהיה מוסר בנו‬ ‫מאות ואלפי מצוות‪ ,‬כי היושב ואינו עובר עבירה נותנים לו‬ ‫לתורה בלי חשבונות שיוקל לו אם ילמדו שאר דברים‪ ,‬וכן‬ ‫שמירת הלשון‬ ‫שכר כעושה מצוה‪( .‬פרק א')‪.‬‬ ‫יצחק הלך לעקידה בלב שלם‪ ,‬וודאי לא היה מונע מעבודת ד'‬ ‫גודל התועלת במה שלא ידבר דיבורים אסורים בבית‬ ‫בשביל דברים קטנים‪ ,‬וא"כ אנו שמזכירים זכות אבות עלינו‬ ‫שער התורה‬ ‫לילך בדרכיהם ולא למנוע מתורה ומצוות עבור שום דבר‪.‬‬ ‫הכנסת‪ -‬תועלת גדולה יש למי שיש לו זמן קבוע ללמוד‬ ‫וכן מצינו אצל יעקב שהלך י"ד שנה ללמוד תורה אף שהיה‬ ‫גודל החיוב להחזיק בנו ללמוד תורה‬ ‫בבית המדרש‪ ,‬שישמור את לשונו באותו הזמן‪ ,‬כי על ידי זה‬ ‫בן ס"ג ולא היה לו שום זרע‪ ,‬והיה עליו להעמיד את האומה‬ ‫לא יפסיד מזמן לימודו‪ ,‬וגם לא תהיה תורתו קרעים קרעים‬ ‫יש אנשים המרפים ידיהם מלימוד התורה של בניהם‪,‬‬ ‫הישראלית‪ ,‬ובכל זאת מחמת שידע שלבן לא יתן לו בתו‬ ‫שעונשו שמאכילים אותו גחלי רתמים (שנענש י"ב חודש‬ ‫ומורים התר שבכל מקרה בנם לא יהיה רב‪ ,‬אך האמת‬ ‫בחינם ויצטרך לעבוד אצלו‪ ,‬וירצה להאבידו מן העולם‪ ,‬וגם‬ ‫כרשע גמור)‪ .‬ועצה טובה למי שרוצה לשמור פיו ולשונו‬ ‫שחובת האדם לדעת איך לעבוד את ד' ולהנצל מהיצר‬ ‫ביתו מלא טומאת תרפים‪ ,‬ולא יוכל לעמוד נגד זה בלי‬ ‫מדיבורים אסורים‪ ,‬שימנע מלשוח בבית הכנסת ובית‬ ‫שסכנתו עצומה‪ ,‬ומביא את האדם להפסיד הרבה מצוות‪,‬‬ ‫קדושת התורה‪ ,‬ולכן הקדים ללמוד י"ד שנה (כנגד הי"ד‬ ‫המדרש מפני כמה סיבות‪ -‬א' מפני קדושת המקום‪ .‬ב' על ידי‬ ‫וגם המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה‪ ,‬וגם לא‬ ‫שנים שיהיה מוכרח להיות אצל לבן עד לידת יוסף) בלי‬ ‫זה תורתו ותפילותיו יהיו בשלימות‪ .‬ג' על ידי זה יהיה שיעור‬ ‫לישן שינת קבע‪ ,‬וא"כ גם אנו צריכים ללכת בדרכיו ולהרגיל‬ ‫ידע לעשותם כדין (וכגון מצות תפילין שצריך שיהיו‬ ‫זמן מצטבר של בערך י' שנים מחייו בלא דיבורים אסורים‬ ‫בנינו לתורה ומצוות‪ ,‬שגם אם יוכרח ללכת לעבודת הקיסר‬ ‫מרובעים כדין‪ ,‬ויהיו הרצועות שחורות‪ ,‬ויהיה של ראש כולו‬ ‫אלא רק תורה ועבודה‪ .‬ד' על ידי זה יהיה לו קל יותר להמנע‬ ‫ולא יוכל ללמוד לא תסור ממנו קדושת התורה‪ ,‬ויתן ד' חינו‬ ‫על הראש ולא על המצח‪ ,‬והקשר יהיה כנגד הפנים ושל יד‬ ‫מדיבורים אסורים בשאר היום‪( .‬פ"ב)‪.‬‬ ‫בלב המלכות‪ ,‬ויצליח ד' דרכו אחרי שיחזור‪ ,‬וזהו עצת היצר‬ ‫יהיה כולו על מקום הקיבורת בלא חציצה‪ ,‬וצריך ליזהר בזה‬ ‫לחשוב רק על ההצלחה הזמנית‪ ,‬ועל זה אמרו הוי מחשב‬ ‫בכל זמן ק"ש ותפילה‪ .‬וכן בק"ש יש לדקדק לקבל על עצמו‬ ‫צריך להשתדל במיוחד בשמירת הלשון מפני שזה‬ ‫הפסד מצוה (הגדול‪ ,‬בעולם הבא)‪ ,‬כנגד שכרה (הקטן‪,‬‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬ולהשמיע לאזנו ולדקדק באותיותיה‬ ‫מצוה שאין לה דורשים‪ -‬איתא בספר חרדים שאף‬ ‫ולקרותה בזמנה‪ ,‬וכן בשאר מצוות ודאי יחסר לו אם לא‬ ‫שחייבים להזהר בכל המצוות‪ ,‬מ"מ יש לאדם להחזיק באופן‬ ‫בעולם הזה)‪ ,‬ושכר עבירה (הקטן‪ ,‬בעולם הזה)‪ ,‬כנגד‬ ‫הפסדה (הגדול‪ ,‬בעולם הבא)‪ ,‬וכן בענייננו יעריך גודל השכר‬ ‫ילמד כראוי)‪ ,‬ולעתיד לבוא כל אחד יראה איזה חסרון היה‬ ‫מיוחד במצוה אחת שלא יעבור עליה כל ימי חייו‪ ,‬שעל ידי‬ ‫במצוותיו‪ .‬וכמו שדורות הראשונים היו שולחים בניהם‬ ‫בעולם הבא אם הבן מקיים מצוות כראוי‪ ,‬והעונש הנצחי‬ ‫זה שאר המצוות נמשכים אחר אותה המצוה‪ ,‬אבל אם בא‬ ‫לת"ת אף שידעו שרק אחד מאלף יוצא להוראה‪ ,‬כי גם אם‬ ‫שמגיע לאדם אם אין הבן הולך בדרך הישר (שאפילו אם‬ ‫לאחוז בכולם לא יצליח‪ .‬וא"כ בזמננו שהופקר אצל חלק‬ ‫יגדל הבן ויהיה לו עסק ויקבע מעט זמן ללימוד ואפי' רק‬ ‫יזכה לשבת בגן עדן יטלוהו מגן עדן ויוליכוהו לגיהנום למען‬ ‫מהאנשים עוון לשון הרע ורכילות‪ ,‬א"כ האוחז במצוה זו‬ ‫בשבת‪ ,‬כדאי הוא כל הכוחות שעמל האב עליו‪ ,‬וה'מרחם'‬ ‫יראה ביסורי בנו)‪ ,‬וע"י התבוננות בזה ירף ממנו היצר וישלח‬ ‫באופן מיוחד יגיע לו על זה שכר מיוחד‪ .‬ואם מת מצוה‬ ‫על בניו ואינו שולחם לת"ת הרי הוא אכזרי‪ ,‬על כן יראה כל‬ ‫בנו לתורה‪ ,‬ויזכה לחיי נצח הוא וזרעו‪ ,‬ונכסיו יצליחו בעולם‬ ‫מותר אפי' לכהן גדול ונזיר להטמא לו מפני בזיונו‪ ,‬כ"ש אם‬ ‫אדם להחזיק בנו לתורה והקב"ה יסייע בידו‪( .‬פרק ז')‪.‬‬ ‫הזה‪( .‬פרקים ח' ט')‪.‬‬ ‫התורה הקדושה מוטלת בבזיון‪ ,‬ובעוון זה יש בזיון מיוחד‬ ‫לתורה‪ ,‬מפני שמי שרגיל לדבר לשון הרע אף אם מזכירים‬ ‫אל יאמר האדם שיוכל בנו לנהוג כראוי גם בלי לימוד‬ ‫על האדם ללמד בנו תורה ולא לחשב חשבונות אחרים‬ ‫לו שהדבר אסור אינו פורש‪ ,‬כי יש לו כל מיני התירים‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬כי רק ע"י לימוד התורה האדם מחזיק בקיום‬ ‫על עתידו‪ -‬יש האומרים שצריכים להכין את בניהם וללמדם‬ ‫ואדרבה יוסיף לומר שהוא חנף ושאינו בכלל עמיתך‪ ,‬ואין‬ ‫מצוותיה‪ ,‬ואם הוא פורש מן התורה הרי הוא נעקר ממקור‬ ‫חכמות אולי יצטרכו לילך לצבא ועל ידי זה יקל להם‪ ,‬אמנם‬ ‫לך מת מצוה גדול מזה‪ .‬ואם יתנו לאדם ספר תורה שמחוק‬ ‫חיותו כדג בלי מים ויבוא לבסוף לידי ביטול כל התורה‬ ‫זה אינו סיבה שלא ללמדם כלל‪( ,‬ועוד שהצורך בלימוד‬ ‫בו כמה תיבות ודאי לא יסכים לברך עליו‪ ,‬ואיך לא יתבייש‬ ‫והמצוות‪ ,‬ויכול להגיע אף לעבודת אלילים‪ .‬ובפרט בזמננו‬ ‫התורה הוא ודאי והוא טוב ומועיל יותר מכל ענייני העולם‬ ‫שהרבה סרו מדרך ד' מחמת הפרישה מן התורה‪ ,‬או שהגיעו‬ ‫הזה‪ ,‬ויתבונן האדם בגודל שכר עולם הבא שאפי' אם ינתן‬ ‫האדם שיהיה מופקר אצלו עוון זה כאילו אינו כתוב בתורה‬ ‫לחילול שבת ושאר איסורים‪ ,‬ודאי הוא עת לעשות לד'‬ ‫לאדם כל העולם הזה ותענוגיו אינו מספיק אפי' לשכר מצוה‬ ‫כלל‪( .‬פרק ג')‪.‬‬ ‫לחזק ענין זה‪ ,‬וטובה אחת בצער ממאה שלא בצער‪( .‬פ"י)‪.‬‬ ‫אחת)‪ ,‬ובזמננו אין הגזירות קשות כ"כ ומניחים ללמוד תורה‬ ‫השכר הגדול המצוי בשמירת הלשון‪ ,‬ובזיכוי הרבים‬ ‫ולעבוד את ד'‪ ,‬וא"כ איך אנחנו נרפים יותר מהדורות‬ ‫הקודמים שהיו כופים אותם לבטל התורה והמצוות‪ ,‬והיא‬ ‫בזה‪ -‬המתחזק בהימנעות מדיבורים אסורים יש לו בזה רווח‬ ‫חתימת הספר‬ ‫עצת היצר כי יודע שהתורה היא כלי הזין להלחם נגדו‪ ,‬ורוצה‬ ‫מיוחד‪ ,‬כי מצוה זו מצויה תמיד ובכל מקום‪ ,‬וא"כ מצוי לו‬ ‫הרווח בלא שיצטרך לחפשו‪ ,‬והמזכה את הרבים בענין זה‬ ‫ע"י שמירת הלשון יזכה האדם לחשיבות מיוחדת בעולם‬ ‫לבטלה כדי שיוכל לנצח‪( .‬פרק ח')‪.‬‬ ‫שכרו גדול‪ ,‬ובודאי יצליח כי ישראל בחזקת כשרים וצדיקים‬ ‫זכות אבות מועילה כשאנו הולכים בדרכי אבות‪ -‬אנו הבא כי טבע האדם להתנאות באיזה דבר מיוחד שאין‬ ‫ואין העוון הזה מצוי אלא מחמת חסרון ידיעת פרטי הדינים‬ ‫מתפללים שיזכור ד' לנו זכות אבות‪ ,‬ואין זכות אבות לאחרים‪ ,‬וא"כ כיון שאמרו חז"ל שהרוב נכשלים בגזל ומיעוט‬ ‫בזה‪ ,‬ועל ידי זה ימהר ביאת הגואל‪( .‬פרק ד')‪.‬‬ ‫מועילה אלא אם אנו הולכים בדרכיהם‪ ,‬ומצינו שמסר בעריות וכולם באבק לשון הרע‪ ,‬א"כ הנזהר מלשון הרע יהיה‬ ‫‪-------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫ובאומרו "עושה פלא" ו"תבלעמו ארץ" יכוין בשמחה‬ ‫האדם לדמות בעצמו בשעת אמירת שירה זו כאלו הוא יצא‬ ‫עצומה על גבורות ד'‪ .‬ובאומרו "נחית בחסדך עם זו גאלת"‬ ‫ממצרים ועומד על שפת הים ומזמר שירה זו עם כלל ישראל‪.‬‬ ‫יסוד ושורש העבודה‬ ‫יודה במחשבתו בשמחה על שגאלנו ממצרים‪ .‬ובאומרו‬ ‫(פרק ו')‪.‬‬ ‫"נהלת בעזך אל נוה קדשך" יודה במחשבתו על שהכניסנו‬ ‫כוונות מיוחדות בפסוקי שירת הים‪ -‬באומרו "ויאמינו‬ ‫שער השיר‬ ‫לארץ ישראל לירושת עולמים‪ .‬ובאומרו "שמעו עמים ירגזון‬ ‫בד' " יכוין אני ג"כ מאמין באמונה שלימה ואמיתית‬ ‫וגו' כל יושבי כנען" ישמח על שנתגדל שמו יתברך בכל‬ ‫שירת הים מכפרת כל עוונותיו של אדם‪ ,‬ואיתא בזוהר‬ ‫באלוקותו ית"ש‪ ,‬וראוי שיקבל על עצמו למסור נפשו‬ ‫העמים ששמעו זאת‪ .‬ובאומרו "עד יעבור עמך ד' " ישמח‬ ‫הקדוש שהאומרה ומכוין בה יזכה לאומרה בביאת המשיח‬ ‫להראות אמיתת אמונתו‪ ,‬ובאומרו "ובמשה עבדו" יכוין‬ ‫שרק אנו זכינו להקרא עם ד'‪ .‬ובאומרו "עם זו קנית" יכוין כמו‬ ‫ובעולם הבא‪ ,‬ולשמוח עם השכינה‪ ,‬והיא מעולה מכל שאר‬ ‫בשמחה שהוא מאמין בנבואת משה ובאמיתות התורה‬ ‫שפרש"י ‪ -‬חיבבת משאר אומות‪ ,‬כחפץ הקנוי בדמים יקרים‬ ‫השירות‪ ,‬וכל הפלגת מאמרי הזוהר הקדוש באמירת השירה‬ ‫שניתנה על ידו‪ ,‬ויקבל על עצמו ללמוד וללמד לשמור‬ ‫שחביב על האדם‪ ,‬וישמח בזה‪ .‬ובאומרו "מקדש ד' כוננו ידיך"‬ ‫ולעשות תורתו הקדושה‪ .‬ובאומרו "אז ישיר" יכוין אני‬ ‫וסיפור השבח של הבורא ית"ש שבה‪ ,‬אינו אלא במי ששם‬ ‫יתפלל במחשבתו ברוח נשברה שיבנה ביהמ"ק במהרה‬ ‫מאמין בתחית המתים לעתיד (כמו שאמרו חז"ל שר לא‬ ‫ליבו להודאה והשבח על התשועה הגדולה והנפלאה שעשה‬ ‫בימינו ותשרה השכינה הקדושה בתוכו‪ .‬ובאומרו "ד' ימלוך‬ ‫נאמר אלא ישיר מכאן וכו')‪ .‬ובאומרו "אלוקי אבי‬ ‫לנו עם קדוש אז על הים והצילנו מיד המצרים‪ ,‬ועל‬ ‫לעולם ועד" ישמח במלכותו ית"ש הנצחית‪ .‬ובאומרו "כי לד'‬ ‫וארוממנהו" ישתוקק ויצייר איך מוסר נפשו כדי לרומם את‬ ‫נפלאותיו וגבורותיו היוצאים מדרך הטבע שבהם הראנו ד'‬ ‫המלוכה וגו' והיתה לד' המלוכה"‪ ,‬וביחוד בפסוק "והיה ד'‬ ‫שם ד'‪ .‬ובאומרו "ד' איש מלחמה ד' שמו" יכוין פרש"י‬ ‫את כבודו וגדולתו‪ ,‬ואמירתה בכל יום היא כדי לזכור ולספר‬ ‫למלך על כל הארץ" יכניס בליבו שמחה עצומה כנ"ל‪ .‬ויזהר‬ ‫בחומש (שד' נלחם בשמו ולא בכלי מלחמה‪ ,‬או שאף‬ ‫בתמידות גודל גבורותיו ונפלאותיו אשר עשה לכל עם‬ ‫לומר פסוק ד' ימלוך שנים מקרא ואחד תרגום‪ .‬גם יזהר לומר‬ ‫בשעת מלחמה הוא מרחם על ברואיו)‪ .‬ובאומרו "וברוב‬ ‫ישראל במצרים ועל הים‪ ,‬והעיקר הוא שבעת הספור יגיל‬ ‫פסוק "כי בא סוס פרעה"‪ .‬ומאוד מאוד להזהר בכל הכוונות‬ ‫גאונך תהרוס קמיך" יכוין ג"כ מה שפירש רש"י שהקמים‬ ‫וישמח בגודל אלוקותו ית"ש ויתן שבח והודאה לשמו ית"ש‬ ‫הנ"ל‪ .‬וע"י שימת הלב והנפש לדברים תבוא הכונה‪ ,‬וכשיורגל‬ ‫על ישראל כאילו קמים עליו יתברך‪ ,‬וישמח על גודל אהבתו‪,‬‬ ‫בליבו ובמחשבתו על זה‪.‬‬ ‫בכל יוכל להספיק להתפלל עם הציבור‪ ,‬אך יכוין בזה לעשות‬ ‫ותתלהב נפשו לאהבת השם‪ .‬ובאומרו "וברוח אפיך נערמו‬ ‫ועל כן ראוי לאדם שד' נתן לו חכמה ותבונה‪ ,‬לדעת לעשות‬ ‫נחת רוח ליוצרנו‪ ,‬וגודל מעלת השירה תלוי בכוונת הלב‪.‬‬ ‫מים נצבו כמו נד נוזלים" דאיתא במדרש שקמו המים‬ ‫כוונה כללית‪ ,‬והיינו שבכל פסוק שמדבר בענין תשועה‬ ‫ישתבח‪ -‬בזוהר הקדוש מבואר גודל מעלת השבח של‬ ‫כחומה גבוהה כמה מאות פרסאות למעלה עד שראו זאת‬ ‫לישראל ושפטים במצרים לתת במחשבתו הודאה עצומה‬ ‫ישתבח‪ ,‬שהקב"ה שם לפניו את הכתר‪ ,‬וכנסת ישראל‬ ‫כל מלכי מזרח ומערב‪ ,‬וגם נבקעו אז כל המימות שבעולם‬ ‫בזה הלשון 'אני נותן לך ית"ש שבח והודאה על זה'‪ ,‬ויהיה זה‬ ‫מתקשטת לפניו בי"ג מידות הרחמים העליונות שמהם היא‬ ‫ואף מים שבכלים‪ ,‬יתלהב להודות לקב"ה על גבורותיו‬ ‫בכל עוצם כחו ומעומקא דליבא ובשמחה עצומה‪ ,‬ובכל פסוק‬ ‫מתברכת‪ ,‬וכל תיבה ותיבה (שיר שבחה וכו') מרמזת לעולם‬ ‫ונפלאותיו‪ .‬ובאומרו "נאדר בקדש" יכוין פירוש התרגום 'את‬ ‫שמדבר על גבורה נפלאה (כגון בפסוק "וירא ישראל את‬ ‫עליון קדוש ונורא מאד‪ ,‬ובשעה שמזכיר האדם השמות‬ ‫אדיר בקודשא'‪ .‬ובאומרו "נורא תהלות" יכוין מה שפרש"י‬ ‫מצרים מת על שפת הים" ‪ -‬שפלטם הים על שפתו‪ ,‬וכדומה)‪,‬‬ ‫שלהם בכוונה עצומה‪ ,‬מעורר למעלה כל עולם ועולם‪ .‬ואף‬ ‫יראוי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו‪ ,‬שזה שבח עצום‪.‬‬ ‫יחשוב כמה פעמים על גבורות ד'‪ ,‬ואיתא בספרים שצריך‬ ‫(ובנוסח אשכנז אהבה רבה) ובפסוק ואהבת את ד' אלוקיך‪,‬‬ ‫פירוש איש"ר וכו'‪ -‬וימליך מלכותיה‪ -‬שיראה מלכותו‬ ‫שמובא בספרים בשם הזוהר הקדוש שצריך לומר כל י"ג‬ ‫"לברכו" בישתבח וביוצר המאורות ובכל ז' ברכות של ק"ש‬ ‫עלינו‪ .‬לעילא מן כל ברכתא וכו‪ -‬שבחיו של הקב"ה יהיו‬ ‫השבחים בנשימה אחת‪ ,‬אינו מוכרח כלל מלשון הזוהר‪.‬‬ ‫בבוקר ובערב‪ ,‬ולקדש את שמו יתברך במסירת נפשו‬ ‫למעלה מכל שירות ותשבחות שהאדם מהלל ומשבח למלך‬ ‫ובאומרו 'א'ל מלך גדול בתשבחות א'ל ההודאות אדון‬ ‫במחשבה בפסוק שמע ישראל‪ ,‬ובקדושה‪ .‬והנה אף‬ ‫בשר ודם‪ .‬נחמתא‪ -‬יתנחם בנחמות ציון יותר משאר נחמות‬ ‫הנפלאות' יכוין בשמחה שאין יכולת לשום בריה לספר כל‬ ‫שלכאורה פסוקי דזמרה הם אהבה‪ ,‬ואהבה רבה היא תפילה‬ ‫של בני אדם‪ ,‬והקב"ה מתאונן על גלותינו ואנו מתפללים‬ ‫שבחיו והודאותיו ונפלאותיו ית"ש‪ .‬ובאומרו 'הבוחר בשירי‬ ‫ויראה‪ ,‬עם כל זה שייך לשבח את המלך מיראת המלכות‪,‬‬ ‫שיגאלנו ועי"ז יתנחם‪ .‬דאמירן בעלמא‪ -‬מכל הברכות‬ ‫זמרה' ישבח את ד' בשמחה על שבחר בנו לזמר לשמו‬ ‫ושייך לבקש מהקב"ה מגודל אהבתו לבקש שיקרבו אל‬ ‫והשבחים והנחמות שאומרים לבני אדם בעולם‪ .‬וכתב‬ ‫הגדול‪ .‬ובאומרו 'מלך א'ל חי העולמים' לא יאמר תיבות אלו‬ ‫עבודתו באמת‪ ,‬ועל כן בכדי לקיים מצות עשה של אהבת‬ ‫האבודרה"ם בשם רב נחשון גאון שיש בקדיש ד' כריעות‬ ‫במהירות בפיו ובשפתיו לבד‪ ,‬אלא יכוין בכל תיבה כוונתה‬ ‫השם‪ ,‬תיקנו אנשי כנסת הגדולה ברכת אהבה רבה‪ ,‬להראות‬ ‫של חובה ואחת של רשות‪ ,‬יתגדל ויתקדש כורע‪ ,‬בעגלא‬ ‫הראויה‪ ,‬והיינו שד' הוא מלך גדול ונורא‪ ,‬והוא תקיף ובעל‬ ‫בזה גודל אהבתו‪ ,‬שבגלל זה הוא מבקש בקשות אלו‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫ובזמן קריב כורע‪ ,‬יתברך וישתבח כורע‪ ,‬שמי' דקודשא בריך‬ ‫היכולת‪ ,‬ובתיבות חי העולמים יכוין אני מאמין באמונה‬ ‫ועל כן באומרו 'אהבה רבה אהבתנו' יכניס אהבה לבורא‬ ‫הוא כורע‪ ,‬אבל בעושה שלום זו כריעה של רשות‪ .‬עוד כתב‬ ‫אמיתית שאתה מחיה כל העולמות עליונים ותחתונים‪.‬‬ ‫ית"ש‪ ,‬כפי שהקב"ה אוהב אותנו‪ ,‬ומתוך זה יבקש את‬ ‫ש'הפורס על שמע' פרוס הוא מלשון ברכה‪.‬‬ ‫ע"כ מתיקוני תפלות של עולם היצירה‪.‬‬ ‫הבקשות שמבקשים שם‪ ,‬ויזהר מאוד בזה כי הוא מצות‬ ‫ברכו‪ -‬אחר שאמר הש"צ ברכו את ד' המבורך‪ ,‬יענה ברוך‬ ‫עשה דאורייתא‪ ,‬ותהיה כוונתו שיוכל לעשות לו נחת רוח‪,‬‬ ‫וביחוד בחתימת הברכה בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה‬ ‫ד' המבורך לעולם ועד בשמחה‪ ,‬כי הוא שבח גדול ועצום‬ ‫שער המזרח‬ ‫יזהר מאד בקיום מ"ע זו של אהבת השם‪ ,‬להכניס בליבו‬ ‫מאד‪ ,‬והוא תיקון גדול בעולמות העליונים‪ ,‬כמבואר בזוהר‬ ‫היות ויתרון האור מן החושך ניכר בתחילת הבוקר כשהשמש‬ ‫אהבה עזה ועצומה לבורא ית"ש‪ ,‬ולשבח את הקב"ה‬ ‫הקדוש ובכתבי האריז"ל‪ ,‬ורק אחרי שמברכים את ד'‪,‬‬ ‫זורחת‪ ,‬ואז אנו משבחים בקול רינה ותודה‪ ,‬ומתעטרים בקריאת‬ ‫אפשר להתחיל להתפלל‪( .‬פרק א')‪.‬‬ ‫שמע וברכותיה‪ ,‬לכן נקרא שער זה שער המזרח‪ ,‬ובו יבוארו קריאת‬ ‫בשמחה על שזיכה אותו ג"כ להיות בחלקו וגורלו הקדוש‬ ‫שמע וברכותיה וכוונותיהם והזהירות בדקדוקי המילות‪ .‬וכן יבואר‬ ‫בעמו הישראלי הקדושים‪( .‬פרק ג')‪.‬‬ ‫יוצר אור‪ -‬קריאת שמע וברכותיה הם תקונים בעולמות‬ ‫כוונת אמן יהא שמיה רבה וגודל מעלותיה‪.‬‬ ‫יחוד השם‪ -‬על ידי שהאדם מייחד שמו של הקב"ה בפה‬ ‫יותר עליונים מתקוני הזמירות‪ ,‬ולכן ראוי לאומרם בכונה‬ ‫מעלת אמירת אמן יהא שמיה רבה‪ -‬איתא בגמרא (שבת‬ ‫בלב ובנפש‪ ,‬גורם שד' יתרצה אליו‪ ,‬ובשעה שישראל‬ ‫עצומה יותר מפסוקי דזמרה‪ ,‬ובזוהר הקדוש מבאר את‬ ‫קי"ט‪ ):‬שכל העונה איש"ר בכל כחו קורעים לו גזר דין של‬ ‫מייחדים שמו יתברך‪ ,‬מאיר עליהם אור חזק המתחלק‬ ‫סדרם והשפעתם על ז' היכלות עליונים‪ .‬וכאשר יאמר‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬ואפילו יש בו שמץ עבודת גילולים מוחלים לו‪,‬‬ ‫לשבעים אורות המאירים בשבעים ענפים של עץ החיים‪,‬‬ ‫האדם ברכה זו במתינות‪ ,‬יתלהב ליבו לאהבת ד'‪ .‬כשיאמר‬ ‫וכו'‪ ,‬ולגודל שבחו אומרים אותו בלשון תרגום‪ ,‬כדי שלא‬ ‫וכל האילנות שבגן עדן מעלים ריחות ומשבחים לאדונם‪,‬‬ ‫'יוצר אור' יפתח עיניו ויכוין גבורת ד' במאורות שברא (ועיין‬ ‫יתקנאו בנו המלאכים שאנו משבחים שבח נאה כזה‪ .‬ואיתא‬ ‫והמלכות מיתקנת‪ ,‬ונפתחים מ"ט השערים‪ ,‬והקב"ה מחשיב‬ ‫לעיל בברכת פוקח עורים)‪ .‬וכשיאמר 'ובורא חושך' ראוי‬ ‫שיסגור עיניו ויחשוב גבורת ד' של בריאת החושך‪.‬‬ ‫בזוהר הקדוש שקדושה זו עולה לכל הצדדים‪ ,‬ושוברת את‬ ‫לאדם כאילו קיים את כל התורה‪ .‬ויקרא את פסוק היחוד‬ ‫כח הסטרא אחרא‪ ,‬ושמו של הקב"ה מתעלה על כל‬ ‫בקול רם‪ ,‬ויאמר שמע וישראל וברוך שם בכל עוצם כוחו‬ ‫וכשיאמר 'ובורא את הכל' יכוין בשמחה עצומה ‪ -‬אתה‬ ‫הבורא כל העולמות עליונים ותחתונים‪ .‬ובשעה שאומר‬ ‫העולמות‪ ,‬ועי"ז הקב"ה זוכר את בניו לגואלם‪ ,‬ולקדש את‬ ‫ואיבריו ומוחו‪ ,‬וכמו שמייחדים שם ד' מלמטה כך שמו‬ ‫שמו המחולל‪ .‬וצריך האדם לעורר כל אבריו בכח חזק‬ ‫מתייחד למעלה‪ ,‬ויחבר כל אבריו ליחוד ההוא‪ ,‬וכל צבאות‬ ‫יוצר אור ימשמש בתפילין של יד‪ ,‬ובבורא חושך ימשמש‬ ‫בתפילין של ראש‪ ,‬וכבר נתבארה לעיל הכונה בעת‬ ‫באמירת איש"ר‪ ,‬והא דאיתא בגמרא שיש לאומרה 'בכל‬ ‫השמים מיתקנים באותו יחוד‪ ,‬והוי קרבן שלם‪ .‬ואף‬ ‫המשמוש בתפילין‪ ,‬ויזהר האדם בה‪ .‬ובאומרו 'ובטובו‬ ‫כוחו'‪ ,‬רש"י מבאר בכל כוונתו‪ ,‬והתוס' מביאים שהפסיקתא‬ ‫שלכאורה היה נראה שדי בהבנת פירוש המילות‪ ,‬בוודאי‬ ‫מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית' יחשוב בשמחה כמה‬ ‫מפרש בכל כוחו ממש‪ ,‬ושני הפירושים נכונים‪ .‬ובהיות ואנו‬ ‫צריך שיקבל בליבו מה שמוציא בשפתיו‪ ,‬כי עיקר מצות‬ ‫פעמים על גבורות ד' שאין המאורות משנים סדרם‬ ‫נמצאים בגלות‪ ,‬ושם ד' מחולל בעוונותינו‪ ,‬וכח הקליפות‬ ‫היחוד הוא בלב ובמחשבה‪ ,‬וכדאיתא במתני' למה קדמה‬ ‫מתגבר ומעביר את השפע לאומות העולם‪ ,‬בודאי ראוי למי‬ ‫ותפקידם‪ .‬ובאומרו 'מה רבו מעשיך ד' כולם בחכמה עשית'‬ ‫שמע לוהי' אם שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים‬ ‫יחשוב על החכמה הנפלאה שבכל הברואים‪ ,‬ויראה בזה את‬‫שנגע יראת ד' בליבו שישב בדד ויבכה שעה אחת בכל יום‪,‬‬ ‫תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות‪ ,‬ואין קבלה אלא בלב‪ ,‬כפי‬ ‫שיבואר בפרקים הבאים‪.‬‬ ‫גבורות ד'‪ .‬ובאומרו 'המלך המרומם לבדו מאז המשובח'‬‫ויפול מלא קומתו ארצה‪ ,‬ויתן בעפר פיהו‪ ,‬ויבכה הרבה‪ ,‬על‬ ‫חילול שם ד' בין העמים עובדי אלילים‪ ,‬וביחוד יצטער על‬ ‫וכו' ישמח על גודל מלכותו ית"ש‪' .‬א'ל ברוך גדול דעה'‬ ‫קודם התחלת קריאת שמע יקבל במחשבתו קיום מצות‬ ‫שנתקן על סדר הא"ב הובא בזוהר הקדוש גודל מעלתה‬ ‫זה כשאומר תפילות ותחנונים המדברים על זה‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫עשה זו של ק"ש‪ ,‬ויאמר תמיד ג' תבות 'א'ל מלך נאמן' כדי‬ ‫ותיקונה בעולמות העליונים‪ ,‬ויזהר האדם לאומרם במתינות‬ ‫במזמורים של תקון חצות‪ ,‬ואף מי שאינו יכול לבכות יתאונן‬ ‫להשלים רמ"ח תיבות של ק"ש‪ ,‬כיון שכשאומר ק"ש בכונה‬ ‫ובכוונה עצומה‪ ,‬והאבודרה"ם מפרט לאלו פסוקים רומזות‬ ‫על זה‪ .‬וידוע שבכל התפילות והשבחים אנו משברים‬ ‫א"א לסיים ק"ש עם הש"ץ ולהשלים התיבות באמירת‬ ‫תיבות אלו‪' .‬כי הוא לבדו פועל גבורות עושה חדשות' וכו'‪,‬‬ ‫ומשפילים כח הקליפות מאד‪ ,‬ומקדשים שם ד'‪ ,‬וכדי שלא‬ ‫הש"ץ ד' אלוקיכם אמת‪( .‬פרק ד')‪.‬‬ ‫כל התוארים האלו נתקנו על סדר מדות וספירות העליונים‬ ‫יתקנאו בנו המלאכים שאנו משבחים שבח גדול ונאה כזה‬ ‫אמירת שמע ישראל היא דרך עדות‪ ,‬כאילו כל אחד אומר‬ ‫הקדושים‪ ,‬ויזהר האדם לאומרם במתינות ובכוונה‪ ,‬ואם היה‬ ‫ויקטרגו עלינו‪ ,‬לכן אומרים איש"ר בלשון תרגום‪ ,‬וכיון שע"י‬ ‫לחבירו שמע שאני מאמין שד' אלוקינו הוא יחיד בעולמו‪,‬‬ ‫לאדם איזה חולי בבני ביתו ונתרפא‪ ,‬ראוי שיתן בליבו שבח‬ ‫שבח זה מתגדל שמו יתברך בעולם‪ ,‬לכן איתא בכתבי‬ ‫(ולכן ע' של שמע וד' של אחד הם אותיות גדולות)‪.‬‬ ‫והודאה על זה באומרו 'בורא רפואות‪ ,‬ובאומרו 'נורא‬ ‫האריז"ל שבעניית איש"ר יקבל אדם על עצמו מסירות‬ ‫ואומרים 'ישראל' מפני שיעקב אבינו לא מת‪ ,‬והקב"ה חתם‬ ‫תהלות' יכוין היטב כמו שנתבאר בשירת הים‪ ,‬ובאומרו‬ ‫נפש‪ ,‬ויצטער על חילול ד'‪ ,‬ויאמר עד דאמירן בעלמא ויענה‬ ‫אותו בכסא כבודו שיהיה תמיד עד על בניו שמייחדים שם‬ ‫'אדון הנפלאות' יכוין כפי שנתבאר בישתבח‪ ,‬ובאומרו‬ ‫אמן אחר סיום הש"ץ כשיאמר ואמרו אמן‪ .‬ואיש"ר נקרא‬ ‫ד' כראוי‪ ,‬ובשעה זו מעלים את יעקב לפני הקדוש העליון‪,‬‬ ‫'המחדש בטובו בכל יום' וכו' יכוין כמו שנתבאר בתחילת‬ ‫בזוהר הקדוש 'קדושה'‪ ,‬כי בעניה זו מקדשים שמו הגדול‬ ‫ומברך אותו בז' ברכות‪ ,‬והקב"ה פותח ואומר אשרי האב‬ ‫הברכה בתיבות 'ובטובו מחדש בכל יום'‪ ,‬וגם בתיבות‬ ‫בכל העולמות‪ ,‬לכן יזהר האדם מאד לענות קדושה עצומה‬ ‫שהוליד זרע זה בארץ‪ ,‬ואשרי הבנים שמעטרים את אביהם‬ ‫כאמור לעושה אורים גדולים וביחוד בחתימת הברכה בא"י‬ ‫זו בכוונה עצומה מאד ובכל עוצם כוחו‪ .‬ולגודל מעלת‬ ‫כך‪ ,‬וכל צבאות השמים אומרים בשכמל"ו‪ ,‬ויעקב מתעטר‬ ‫יוצר המאורות יחשוב בשמחה על גבורות ד' ביצירת‬ ‫איש"ר יראה האדם להזהר מאד להתפלל תמיד עם הציבור‪,‬‬ ‫בי"ג נהרות אפרסמון טהור‪ ,‬ועומד כעיר המוקפת חומה‬ ‫המאורות‪ ,‬וכשעונה אמן על ברכה זו יכוין ג"כ הכוונה של‬ ‫מלבד באונס גדול של חולי ח"ו‪ ,‬כדי שלא לאבד טובות‬ ‫שלא ישלוט בבניו דין קשה‪ .‬ויש ביאור אחר בתיבת‬ ‫חתימת הברכה בשמחה‪( .‬פרק ב')‪.‬‬ ‫הרבה של עניית איש"ר כמה פעמים בבית הכנסת עם‬ ‫'ישראל' שהכונה בזה לקב"ה‪ ,‬ישר א'ל‪ ,‬והיינו שכאילו אומר‬ ‫הציבור‪ ,‬וגם מונע טוב מבעליו שע"י אמירת איש"ר הקב"ה אהבת ד' בברכת אהבה רבה‪ -‬רבי חיים ויטאל מביא‬ ‫לקב"ה שישמע שאני מאמין שאתה הוא ד' אלוקינו ואתה‬ ‫חס על הרשעים בגיהנום ונותן להם הרווחה שעה וחצי מהזוהר הקדוש ש"ליראה את ד' " היינו בקרבנות השחר‬ ‫הוא ד' אחד‪ ,‬והבוחר יבחר ובלבד שיכוין ליבו‪.‬‬ ‫ובזמירות‪ .‬ו"לאהבה את ד' " היינו בברכת אהבת עולם‬ ‫שעה‪.‬‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫‪ 11‬שעורים בהם נלמד בצורה מקצועית‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪ ,‬משנה‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים‬ ‫וייחודית כיצד נזכור את הלימוד‪,‬‬ ‫ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר ‪ /‬ועמוד היומי‬ ‫ונעצים את איכות וחווית הלימוד‪.‬‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום‬ ‫‪-‬‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫ניתן עדיין להצטרף לקבוצות החדשות‬ ‫שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לאברכים ובני ישיבות‪ ,‬בירושלים‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬בפקס ‪ 02-3132-641‬קוד גליון ‪3135‬‬ ‫בישיבת מיר ובבית וגן נוה יעקב ופסגת‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות‬ ‫זאב‪ ,‬באופקים‪ ,‬ובאלעד‪.‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל תנ"ך וספרי מוסר‪,‬‬ ‫לפרטים ‪02-3131-465 / 055-400-7977‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ,₪ 500‬ו‪ 5‬זוכים בזכות‬ ‫ועל מסלולי הלימוד דף הכולל‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין‬ ‫וכן בגליון 'מאחורי הקלעים'‬ ‫קניה של ‪ ₪ 100‬ב'יפה נוף'‪.‬‬ ‫ירושלמי‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ושמירת הלשון‬ ‫מבחן ‪ 243‬פרשת וישלח‬ ‫מבחן ‪ 242‬פרשת ויצא‬ ‫מבחן ‪ 241‬פרשת תולדות‬ ‫מקץ ‪ -‬חנוכה‬ ‫תמ"ח ה' עד ת"נ ס"ס ה'‬ ‫סימן תמ"ח סעיפים ג' ד'‬ ‫תמ"ז ט' עד תמ"ח ס"ס ב'‬ ‫הבודק חמץ ומבטלו כדין ומצא חמץ לאחר הפסח‪ ,‬מה הדין להלכה?‬ ‫חמץ שלא ישראל שהיה אנוס מלבערו‪ ,‬האם הוא מותר לאחר הפסח?‬ ‫מה הדין להלכה בתערובת יבש ביבש בחמץ בפסח?‬ ‫א' מותר באכילה‪.‬‬ ‫א' מותר באכילה ובהנאה‪.‬‬ ‫א' בטל חד בתרי‪ ,‬והמחמיר תבוא עליו ברכה‪.‬‬ ‫ב' מותר רק בהנאה‪.‬‬ ‫ב' אסור באכילה ומותר בהנאה‪.‬‬ ‫ב' לשו"ע בטל ולרמ"א אינו בטל‪.‬‬ ‫ג' מותר בהנאה במקום הפסד מרובה‪.‬‬ ‫ג' אסור באכילה ובהנאה‪.‬‬ ‫ג' אינו בטל‪.‬‬ ‫מה מותר לעשות בפסח במוצא חמץ שאינו שלו?‬ ‫האם אפשר להקנות את החמץ ע"י שליח של הישראל המוכר או של הנכרי הקונה?‬ ‫א' אסור לתת לבהמת ישראל‪ ,‬ולבהמת נכרי או הפקר מותר‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫באיזה אופן אפשר להקל בנותן טעם לפגם לפי הרמ"א?‬ ‫ב' אסור לתת לבהמת נכרי‪ ,‬אבל לבהמה של הפקר מותר‪.‬‬ ‫ב' שליח ישראל של מוכר ישראל מועיל‪ ,‬אבל נכרי לא יכול להיות לא שליח ולא משלח‪.‬‬ ‫א' במשהו לענין אכילה‪.‬‬ ‫ג' גם לבהמה של הפקר אסור‪.‬‬ ‫ג' ישראל יכול להיות שליח בין של הישראל המוכר בין של הנכרי הקונה‪ ,‬אבל נכרי לא‪.‬‬ ‫ב' במשהו לענין הנאה למכור לעכו"ם‪.‬‬ ‫ג' הנאה מותרת אפילו בשישים‪.‬‬ ‫באיזה אופן מותר שבהמת ישראל תאכל חמץ בפסח אצל נכרי?‬ ‫המוכר לנכרי חמץ ונתן לו מקצת הדמים והשאר זקף במלוה ואינו רוצה לשלם לו‬ ‫א' כשהחמץ הוא של הנכרי‪.‬‬ ‫את השאר‪ ,‬האם מותר לתובעו בדיניהם?‬ ‫באיזה אופן החמץ מותר באכילה לאחר הפסח כשנתערב בשישים?‬ ‫ב' כשנותנה לנכרי זמן רב קודם הפסח והנכרי זן אותה משלו ולא מתנה שיתן לה חמץ‪.‬‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫א' רק בנתערב קודם הפסח‪.‬‬ ‫ג' בכל אופן אסור‪.‬‬ ‫ב' מותר לתבוע שישלם לו‪ ,‬אבל לא יתן את החמץ עצמו לתשלומין‪.‬‬ ‫ב' רק בנתערב לאחר הפסח‪.‬‬ ‫ג' מותר לתבוע שישלם לו או שיתן לו את החמץ בתורת תשלומין‪.‬‬ ‫ג' בין בנתערב קודם הפסח‪ ,‬בין בנתערב בפסח או לאחר הפסח‪.‬‬ ‫חמץ שנמצא אחר הפסח ולא ידוע אם הוא של נכרי או של ישראל‪ ,‬מה דינו‬ ‫כשיש רוב ישראל?‬ ‫האם מכירת חמץ לנכרי בקנין כסף בלבד מועילה?‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫עיסה שנתחמצה בשמרי שיכר שעבר עליו הפסח‪ ,‬מה דינה?‬ ‫א' אסור באכילה ומותר בהנאה‪.‬‬ ‫ב' לכתחילה צריך גם משיכה‪ ,‬ובדיעבד מותר לאחר הפסח‪.‬‬ ‫א' אם יש בה שישים כנגד השמרים מותר‪.‬‬ ‫ב' אסור גם בהנאה‪ ,‬ואם נמצא זמן מרובה אחרי פסח מותר גם באכילה‪.‬‬ ‫ג' מותר בהנאה‪ ,‬ואם נמצא זמן מרובה אחרי פסח מותר גם באכילה‪.‬‬ ‫ג' גם בדיעבד אסור לאחר הפסח‪.‬‬ ‫ב' אם יש בה שישים מותרת בהנאה ואסורה באכילה‪.‬‬ ‫ג' אפילו אם יש בה שישים אסורה בהנאה‪.‬‬ ‫מה הדין להלכה במלוה ככר חמץ לנכרי לפני הפסח והנכרי מחזיר לו אחרי פסח‬ ‫הנותן חמץ לנכרי במתנה על מנת להחזיר לאחר הפסח‪ ,‬האם זה נחשב שאין החמץ‬ ‫את אותו ככר?‬ ‫ברשותו?‬ ‫האם חמץ נוקשה מותר בהנאה אחרי פסח?‬ ‫א' יש להחמיר‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫א' מותר אפילו כשהוא בעין‪.‬‬ ‫ב' מותר לכתחילה‪.‬‬ ‫ב' לא‪ ,‬ולענין דיעבד מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' מותר רק כשנתערב‪.‬‬ ‫ג' מותר‪ ,‬והמחמיר תבוא עליו ברכה‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' אסור‪.‬‬ ‫ישראל שהיה לו תנור ונכרי אפה בו חמץ בפסח‪ ,‬האם מותר לקבל מעות או‬ ‫ישראל שקנה חמץ מהנכרי לפני פסח ונתן לו כסף ולא משך‪ ,‬מה דינו לאחר הפסח?‬ ‫חמץ של הפקר שעבר עליו הפסח‪ ,‬האם הוא מותר באכילה ובהנאה?‬ ‫ככרות בשכרו?‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫א' מותר‪.‬‬ ‫א' מעות מותר ככרות אסור‪.‬‬ ‫ב' מותר לכתחילה אפילו אם מנהג הסוחרים לקנות בכסף לבד‪.‬‬ ‫ב' אסור‪.‬‬ ‫ב' אם אפו שלא בידיעת הבעלים מותר לקבל מעות‪ ,‬ואם ידעו אסור‪.‬‬ ‫ג' מותר‪ ,‬ואם מנהג הסוחרים לקנות בכסף לבד אסור‪.‬‬ ‫ג' מותר בהנאה ואסור באכילה‪.‬‬ ‫ג' אסור בכל אופן‪.‬‬ ‫האם מותר למכור חמץ לנכרי לפני פסח כשיודע שיקנהו בחזרה אחרי פסח‪ ,‬לדעת‬ ‫נכרי שמביא דורון לישראל באחרון של פסח בחו"ל‪ ,‬באיזה אופן הוא מותר‬ ‫האם מותר להשכיר בית לנכרי לדור בו‪ ,‬כשאח"כ מכניס בו חמץ?‬ ‫המשנה ברורה?‬ ‫לאחר הפסח?‬ ‫א' כל שמשכירו בסתמא מותר‪.‬‬ ‫א' אם אומר שאולי יקנה אחרי פסח מותר‪ ,‬ואם מבטיחו שיקנה אסור‪.‬‬ ‫א' שלא יקבלנו ולא יהיה ניכר שחפץ בו‪ ,‬וטוב שיאמר שאינו רוצה שרשותו תקנה‪.‬‬ ‫ב' מותר‪ ,‬אבל בערב פסח אסור‪.‬‬ ‫ב' גם אם מבטיחו שיקנה ויתן לו רווח מותר‪ ,‬אבל בתנאי שיקנה ממנו אסור‪.‬‬ ‫ב' חייב לומר שאינו רוצה שרשותו תקנה‪.‬‬ ‫ג' מותר רק ל' יום קודם הפסח‪.‬‬ ‫ג' מותר אפילו למכור בתנאי שתחול המכירה אם יקנה ממנו בחזרה אחרי פסח‪ ,‬ובלבד שיקיים‬ ‫התנאי‪.‬‬ ‫ג' אסור שהנכרי יכניס את החפץ לרשותו‪.‬‬ ‫סוףב'ד'ג'‬ ‫פרקים‬ ‫לאוין א'‬ ‫הספרעד‬ ‫חתימת‬ ‫'ואחשבה'‬ ‫הלשון‬ ‫הקדמה‬ ‫שמירת ח"ח‬ ‫דבר בעתו אחרית דבר וח"ח הקדמה עד‬ ‫'ולפי שידוע'‬ ‫אחרית‬ ‫מפ"דעדעדפ"ט‬ ‫מתחילת‬ ‫ישראלפ"ח‬ ‫התורהבית‬ ‫שמירת הלשון שער‬ ‫דבר בעתו‬ ‫שידוע' עד סוף פ"י‬ ‫שמירת הלשון שער התורה מפרק ט' 'ולפי‬ ‫'ואחשבה'‬ ‫דבר‬ ‫מדוע הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים?‬ ‫האם הבן מחויב בכבוד אביו לאחר מיתת אביו?‬ ‫מה היה נסיון העקידה (לפי הרמב"ם)?‬ ‫א' מדובר באדם שמפסיק מלימודו ומדבר לשון הרע‪.‬‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫ב' מידה כנגד מידה על שאינו רוצה את התורה שהיא מזון נצחי לנפש‪.‬‬ ‫א' שעשה זאת למרות שכל ימיו עורר שאין להקריב את הבנים‪.‬‬ ‫ב' מחויב בכבודו רק בדברים הנוגעים לאביו ממש‪.‬‬ ‫ג' מפני שהמפסיק באמצע לימודו אין התורה מגינה עליו מהיצר הרע וודאי יחטא‬ ‫ב' שנתרצה לעקידה באהבה גמורה‪.‬‬ ‫ג' מחויב ללכת בדרך ישרה‪ ,‬שאם הולך בדרך מקולקלת הוא מבזה את‬ ‫הרבה‪.‬‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫ג' שלא ניסה לומר שאולי אין כוונת הקב"ה לשוחטו ממש‪.‬‬ ‫מה הטעם של ה'חרדים' שצריך האדם להחזיק באופן מיוחד במצוה אחת‬ ‫על מי הזהירה התורה באופן מיוחד "השמרו לכם פן יפתה לבבכם‬ ‫בן כמה היה יצחק בזמן העקידה?‬ ‫שלא יעבור עליה כל ימיו?‬ ‫וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים"?‬ ‫א' שלושים ושבע‪.‬‬ ‫א' מפני שעי"ז יש לו אחיזה גם בשאר המצוות‪.‬‬ ‫א' על מי שסר מלימוד התורה‪.‬‬ ‫ב' ארבעים ושמונה‪.‬‬ ‫ב' כדי שלא תהיה מצוה שאין לה דורשים‪.‬‬ ‫ג' כדי שנטיית האדם ל'שלימות' תמצא את סיפוקה במצוה זו‪.‬‬ ‫ב' על מי שסר מאהבת ד' ומיראת שמו‪.‬‬ ‫ג' שישים ושלש‪.‬‬ ‫ג' על מי שנמשך אחרי תענוגות העולם‪.‬‬ ‫מבחן ‪ 245‬פרשת מקץ‬ ‫מבחן ‪ 244‬פרשת וישב‬ ‫סימן תנ"א סעיפים ד' עד י"ד‬ ‫מסימן ת"נ סעיף ו' עד סימן תנ"א סוף סעיף ג'‬ ‫איזה ליבון צריך להלכה לפי הרמ"א בכלי שמשתמשים בו על ידי האור שהוא צריך ליבון?‬ ‫האם מותר לומר לנכרי בחול המועד פסח שיקנה חמץ בשבילו?‬ ‫א' עד שיהיו ניצוצות ניתזים מהם‪.‬‬ ‫א' מותר גם אם הנכרי מושך את החמץ לביתו של הישראל‪.‬‬ ‫ב' אם קש נשרף עליו מבחוץ‪.‬‬ ‫ב' אסור רק אם הנכרי מושך את החמץ לביתו של הישראל‪.‬‬ ‫ג' די להכניסו לרגע אחד לאש‪.‬‬ ‫ג' אסור גם אם הנכרי לא מושך את החמץ לביתו של הישראל‪ ,‬ובדיעבד מותר לאחר הפסח אם לא משך‪.‬‬ ‫איזה כלי הכשרו על ידי עירוי?‬ ‫האם מותר לחמם מים בפסח בכלי של חמץ ולרחוץ בהם?‬ ‫א' רק כלי שמשתמשים בו בכלי שני‪.‬‬ ‫א' בכלי של רחיצה מותר‪ ,‬ובכלי שדרך לפעמים להשתמש בו לאכילה אסור‪.‬‬ ‫ב' כלי שמשתמשים בו על ידי עירוי‪.‬‬ ‫ב' בכלי של רחיצה מותר‪ ,‬ובכלי שדרך לפעמים להשתמש בו לאכילה מותר רק בדרך עראי‪.‬‬ ‫ג' גם כלי שמשתמשים בו בכלי ראשון‪.‬‬ ‫ג' בכלי של רחיצה מותר בדרך עראי‪ ,‬ובכלי שדרך לפעמים להשתמש בו לאכילה אסור‪.‬‬ ‫איך מכשירים לפי הרמ"א כלי שתיה שתשמישם בצונן?‬ ‫אלו קדירות מותר להשהות בביתו בפסח כשמשפשפם היטב ומצניעם במקום שאינו רגיל ללכת לשם?‬ ‫א' דווקא בהגעלה‪ ,‬ואם לא הגעיל אסורים בפסח‪.‬‬ ‫א' בכל הכלים שאינו רוצה להגעילם או ללבנם‪.‬‬ ‫ב' בהגעלה‪ ,‬ובדיעבד סגי בנקיון ושטיפה‪.‬‬ ‫ב' דווקא בכלי חרס‪.‬‬ ‫ג' נקיון ושטיפה מועילים לכתחילה‪.‬‬ ‫ג' גם כלי חרס מותרים רק ע"י היסק באש‪.‬‬ ‫מדוע יש אומרים שכפות העשויות מקרן לא מועילה להם הגעלה?‬ ‫איזה הכשר מועיל להתיר להשתמש בכלי חרס בפסח?‬ ‫א' שמא יחוס עליהם‪.‬‬ ‫א' היסק באש‪.‬‬ ‫ב' מפני שאינם פולטים על ידי הגעלה‪.‬‬ ‫ב' רק למלאותם גחלים‪.‬‬ ‫ג' מפני שיש בהם סדקים‪.‬‬ ‫ג' רק להחזירם לכבשן שמצרפים בו כלי חרס חדשים‪.‬‬ ‫האם מועילה הגעלה לכלי עץ?‬ ‫האם מותר לסדר בפסח כלי בדיל של חמץ לנוי במקום גבוה?‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫ב' כן‪ ,‬ובלבד שהוא חלק בלא סדק וגומא‪.‬‬ ‫ב' המחמיר תבוא עליו ברכה‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ג' מותר לכתחילה ואין ענין להחמיר‪.‬‬ ‫מתי מותר להגעיל כלי ראשון יחד עם כלי שני?‬ ‫לבנים שהתייבשו בחמה ולא נשרפו בכבשן‪ ,‬מהי דרך הכשרתם?‬ ‫א' קודם שעה חמישית‪.‬‬ ‫א' כדין כלי חרס שלא מועילה הגעלה‪.‬‬ ‫ב' קודם חצות‪.‬‬ ‫ב' כדין כלי אדמה שמועילה הגעלה‪ ,‬ואם אפו או צלו עליהם צריכים ליבון‪.‬‬ ‫ג' קודם הפסח‪.‬‬ ‫ג' בכל אופן צריכים ליבון‪.‬‬ ‫כיצד מגעילים את סלי מליחת הבשר לפי הרמ"א שטוב להחמיר להגעילם?‬ ‫כיצד מכשירים סכינים של חמץ לפסח (מדינא)?‬ ‫א' בכלי ראשון‪.‬‬ ‫א' ליבון‪.‬‬ ‫ב' בכלי שני‪.‬‬ ‫ב' אם הם נקיים מספיק להם הגעלה‪.‬‬ ‫ג' על ידי עירוי מכלי ראשון‪.‬‬ ‫ג' א"א להכשירם‪.‬‬ ‫שמירת הלשון חתימת הספר מפרק ו' 'וידעתי' עד פרק ז' 'ומי שמעלים'‬ ‫שמירת הלשון חתימת הספר מתחילת פרק ד' עד פרק ו' 'וידעתי'‬ ‫איזה דבר כתב רבינו בשם ספר הקנה שהוא מביא לידי עניות?‬ ‫האם בזמן גאולת מצרים היה בישראל לשון הרע?‬ ‫א' לשון הרע‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ב' מידת הקפדנות‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ג' אדם שלא דן לכף זכות‪.‬‬ ‫ג' היה מצוי‪ ,‬אבל נגאלו בזכות המעטים ששמרו על לשונם‪.‬‬ ‫איזה דבר אמר רבן יוחנן בן זכאי שהוא מכפר כמו בית המקדש?‬ ‫מה עשו ישראל במצרים בענין ברית מילה?‬ ‫א' תלמוד תורה‪.‬‬ ‫א' לא מלו את בניהם‪.‬‬ ‫ב' גמילות חסדים‪.‬‬ ‫ב' מלו את בניהם‪.‬‬ ‫ג' צדקה‪.‬‬ ‫ג' מלו את בניהם‪ ,‬מלבד בזמן הגזירה להשליכם ליאור‪.‬‬