תמצית משנה ברורה · Tamtzis Mishnah Berurah — תולדות (2026-11-09)

מחזור חדש
בשיעורי 'ללמוד
להנות ולזכור'
פרטים בגליון
מאחורי הקלעים
גליון | 58מסימן תמ"ז ס"ו עד סוף סימן ת"נ | כסלו ה'תשפ"ז
בצנון ובצל) .ומי הזיתים שנכבשו לפני פסח ,אם סיננם לפני מאכלים שיש בהם חשש חמץ
פסח מן הזיתים ,מותר לשתותם בפסח ,אפי' אם הזיתים
"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה חשש חמץ במלח -מלח ששמו אותו במדוכה מותר
נחתכו בסכין בן יומו ,דכבר נתבטלו בשישים לפני פסח,
מכל העמים"( .שמות יט ה) .ודרשו חז"ל 'אם עתה תקבלו עליכם ,יערב ובסכין שאינו נקי נחלקו האחרונים אם חוששים לפרור או לא ,ואם למלוח בו בשר בפסח ,אפי' במדוכה בת יומא אם היא נקיה,
עליכם מכאן ולהבא ,שכל ההתחלות קשות .השמיעה בקול ד' וקיום
הזיתים התבשלו לפני פסח גם הזיתים מותרים ,דע"י אפי' אם המלח שהה שם מעת לעת ואפי' בפסח עצמו,
המצוות קשה היא רק בתחילתה ,אבל מכאן ואילך 'יערב לכם'. דאין המדוכה פולטת בצונן ,וכבוש אינו שייך אלא בדבר לח,
הבישול יוצא טעם מזית לחבירו וכולם יחד מצטרפים לבטל
לכאורה 'פתח בכד וסיים בחבית' (בק כז) ,פתח בקבלה וסיים בהתחלה, ובלח ע"י שריה יש להחמיר אפי' בצונן .ואם המלח נדוך
האם די בקבלה ,או שצריך גם התחלה .ביאור הענין בס"ד הוא דהא
פליטת הסכין בשישים ,ויש מחמירים לאסור הזיתים אף
לאחר הבישול ,ובמקום מניעת שמחת יו"ט יש להקל היכא במדוכה זו ,דאיכא חורפא ודוחקא דדיכה ,מפליט מן הכלי
בהא תליא ,קבלה בלא התחלה מתפוגגת ,התחלה בלא קבלה היא
שיודע שהסכין היה נקי .ואם נזהרו לחתוך את הזיתים ואסור אפי' ביבש לגמרי ,אפי' באינה בת יומא ואפי' קודם
קשה ,צריך לחזק מחד את הקבלה ,ומאידך להתחיל בעשיה ,ואז,
מבטיחים לנו חז"ל 'מכאן ואילך יערב לכם'. בסכין חדשה ,אפילו כבשם בקדירה ישנה ,אם הקדירה הפסח ,אמנם מדוכות שלנו שרוב תשמישם בבשמים וכדו',
'רבותי למדוני כי בכל תנועה צריך להתייעץ עם חלקי השו"ע ,ואין אני אינה בת יומא ,והמים הם יותר מהזיתים ,הזיתים מותרים, שאין שם חמץ אלא רק חשש לטעם משהו ,אם המלח נידך
בן חורין לעשות דבר מבלי עיון בהלכה מן ההלכות הנוגעות לתנועות ולרמ"א בסעיף י' שמחמיר בנותן טעם לפגם בפסח יש לפני פסח ,שכבר נתבטל ,מותר למלוח בו .ומלח המונח בכלים
הנדון ,ואין לי בעולמי אלא זאת'( .אגרות חזו"א א קנג)' .בהיותי שבור לסלקם מהכלי חמץ לפני ליל פסח ,אבל אם הזיתים שהו אחרים שרגילים להשתמש בהם בהרבה חמץ ,אין כדאי לכתחילה
ורצוץ כל הימים ולא זכיתי לשום עונג מתענוגי החיים ,נוסף לכאבי להשתמש בו בפסח.
בקדירה עד שנתחמצו ,או שהזיתים יותר מהמים ,אסורים,
הגוף ושבירתו כל הימים ,העונג היחידי הוא לי לעשות רצון קוני ,ואין
דאז הוי דבר חריף שאסור אף באינו בן יומו .ואם הקדירה חשש חמץ בבוסר -בוסר שדכו אותו לפני פסח במדוכה
לי צער יותר גדול מכשלון בעוון'( .שם). שרגילים לדוך בה חמץ ,כתב השו"ע כאן שמותר לאוכלו
היא בת יומא ,והזיתים שהו בתוכה מעת לעת ,משמע
הנשגב והעיקר בשימוש רפואות התורה לתחלואי היצר הוא ללמוד בפסח ,דאינו דבר חריף ,וכתב הרמ"א שאפי' אם נעשה
מהשו"ע שהזיתים אסורים ,דאף שבזמן שנעשו כבושים
בעוז ועיון עמוק היטב דיני העבירה עצמה ,ההלכה עם כל סעיפיה ,כי בפסח בכלי נקי מותר ,ובסתמא הכלי היה נקי ,ואם יודעים
עבר מעת לעת ,כיון שהם חריפים קצת יש להחמיר ,וי"מ
זה הלימוד עושה קנין חזק בנפשו היות העבירה מרוחקת ממנו בטבע.
(הגרי"ס באגרת המוסר). שהכלי מלוכלך אסור לדעת כמה אחרונים אף אם דכו לפני הטעם משום שכלי עם רוטב לא נפגם טעמו ,ויש מקילים גם בבת יומא,
פסח ,דע"י הדיכה נכנס קצת לתוכו וא"א להדיחו ,והא"ר ואין להקל לכתחילה אלא בשעת הדחק.
בטור זה אנו מביאים בפני הלומדים מידי חודש עיון עמוק בנושא
הלכתי מעשי ,בדיני ריבית החמורים ,וכאמור עיון זה הוא הכח הרפואי והנחלת צבי מתירים לפני פסח אפי' אם הכלי לא היה נקי ,והנה בשו"ע
כנגד תחלואי היצר ,ודקדוק ההלכה הוא הוא העונג האמיתי. עוד בדיני תערובת חמץ משמע שאם דכו בפסח אסור ,ומהרמ"א משמע שלא בא לחלוק ,ואם
נסבור כהא"ר והנחלת צבי שקודם הפסח מותר גם כשהכלי לא היה נקי,
עוד כתב החזו"א (אמונה ובטחון ד' ז'-ח') שדקדוק הדין היא הדרך לתיקון תערובת יבש ביבש -אע"פ שבשאר איסורים בתערובת
י"ל שהשו"ע איירי במלוכלך והרמ"א בנקי .ולפמש"כ ביו"ד סי' צ"ו
המידות ,כי אף קיום המצוות בשטחיות כמו ההמון זה קל ,אולם יבש ביבש חד בתרי בטל( ,והיינו כגון בפרוסות שנתערבו,
המקיים את ההלכה לפרטיה ודקדוקיה עומד תדיר בפני נסיונות, שפירות חמוצים הם דבר חריף אף בוסר בכלי נקי אסור,
אבל ככרות הוי דבר שבמנין ולא בטיל אף בשאר איסורים),
פעמים מפני העצלות או הפסד ממון או כבוד ושלא להגרר אחרי דע"י דוחקא וחריפותא נבלע חמץ מהמדוכה בבוסר ,ואין
חמץ במצה שנתערבו בפסח אפי' באלף לא בטל ,בין מין
סביבתו ועוד נסיונות רבים ,וכיון שהמידות מתנגדות לדקדוק הדין ,הרי בבוסר שישים כנגד כל המדוכה ,ועל כן אפי' קודם פסח יש
הדקדוק מלבד שמרומם את האדם בכללות ללכת אחרי השכל ולא אחרי במינו בין מין בשאינו מינו ,והפמ"ג מתיר למוכרו לנכרי חוץ מדמי
להחמיר ,ובמקום הפסד מרובה יש להקל ,ומ"מ יש נ"מ
הנטיות הטבעיות ,הוא גם מתקן את המידות באופן פרטי ,שכל דבר איסור שבו ,וי"א שדין חמץ כדין שאר איסורים ,והלכה כדעה
במחלוקת האחרונים הנ"ל בדבר שאינו חריף ,וצ"ע למעשה .ובמדוכה
שעושה לדקדוק ההלכה נגד מידותיו ,מרגיל אותו לתיקון אותה מידה, קמייתא ,ואם נאכל אחד מהם אפילו נתערב חד בתרי מותר
שרוב תשמישה בבשמים וכהאי גוונא ,שהחשש הוא רק
ומאידך עזיבת דקדוק ההלכה מפסידה את תיקון המידות ,שכאשר יודע לכו"ע ,כיון שמדאורייתא בטל ורק מדרבנן מחמרינן ,תלינן
שיש בהלכה שנפגש בה פרטים רבים ונמנע מלבררם ,והולך אחרי שבתבלין שדכו בה היה משהו חמץ שנפלט לתוך הבוסר,
שמה שנאכל הוא החמץ .ואם נתערב לפני פסח עד ליל הרי כבר התבטל החמץ בשישים לפני פסח ,ומותר גם בלי
מידותיו ונטיותיו הטבעיות ,ממילא מתרגל ללכת אחרי מידותיו.
פסח ,דינו כשאר איסורים דבטל ברוב במין במינו ,אבל בשאינו
כאשר אנו לומדים הלכה ,עלינו לברר את ההלכה הדק היטב היטב הפסד מרובה.
מינו בעינן שישים ,אמנם לרמ"א צריך לאכול כולם קודם
הדק ,וכן להעמיד לנגד עיננו את המציאות המעשית של הדברים, מאכל שנחתך בסכין חמץ -בוסר שחתכוהו בסכין חמץ,
ולקבל על עצמינו עול מלכות שמים להתייעץ בכל תנועה עם חלקי הלילה ,דבפסח חוזר וניעור .וחתיכת התר שנאסרה משום
שנבלע בה חמץ ,ונתערבה בחתיכות אחרות ,י"א שבזה אף להסוברים שבוסר אינו חריף ,מ"מ כיון שסתם סכין אינו
השו"ע ,ועי"ז נזכה לקיים את ההלכות כתיקונם ,לחזק עצמינו ביראת
שמים אמיתית ובמידות טובות ,להתענג על ד' ,וכל השונה הלכות בכל לכו"ע חד בתרי בטל ואפי' בפסח ,אבל כמה אחרונים דעתם נקי ,יש לחוש שחמץ הדבוק בסכין נדבק בבוסר ,ולכן אם
יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. שלדעה ראשונה אינו בטל( ,ולדעה שניה בטל ,ולא חשיב דבר
החיתוך היה לפני פסח די בהדחה ,אבל אם חתכוהו בפסח,
גם מי שלא הורגל לדקדק בהלכה ,ומציאות הדקדוק נראית לו קשה שבמנין כיון שאין איסורו מחמת עצמו) ,וכן כלי חמץ שנתערב בכלי יש להחמיר לכתחילה שלא לאוכלו ,ואם נתערב אותו דבר
ורחוקה ,עליו להתחיל בהדרגה ,להקדיש זמן ללימוד ההלכה ,לברר פסח בפסח אינו בטל אפי' באינו בן יומו ,ואף אם נתערב בערב בתבשיל מותר אפי' בפחות משישים ,ויש מחמירים גם בזה
לעומק מקרים העולים על הפרק ,לדקדק בדברים שלא דקדק בהם עד אם הסכין לא הודח מקודם ,ובהפסד מרובה או לצורך
פסח נכון להחמיר שלא להשתמש בו בפסח דהוי דבר שיש לו
כה ,והרגל נעשה טבע לקנות בנפשו קנין אמיתי בדבר. שמחת יו"ט יש להקל (ובסכיני לחם שלנו שידוע שנדבק
מתירין ,אך בערב פסח אם הכלי אינו בן יומו יש להקל במקום
וכעת נעבור לעיין בדקדוקה של הלכה. בהם פרורי חמץ ,גם התערובת אסורה אם לא הדיחו את
מניעת שמחת יו"ט.
יהודי אירס את ביתו בשעטו''מ ,וכנהוג -תיכף תפסו תאריך באולם הסכין לפני שחתכו בו) .ודעת המ"א שגם בפסח אין
שבחרו לאחר הבירורים המתאימים ,שילמו מקדמה כנדרש ,ופנו נותן טעם לפגם -לשיטת השו"ע נותן טעם לפגם מותר
להחמיר בדבר שנחתך ע"י סכין כנ"ל ,אלא בדברים
להמשך הכנות לחתונה. גם בפסח ,שאע"פ שהחמירו בחמץ ממש לאוסרו במשהו,
שהנכרים רגילים לחתוך בסכיניהם כגון דגים ,אבל אם
לקראת התאריך שנקבע פנו מהאולם להסדיר מראש את גמר כיון שפוגם מותר ,דפקע איסורו ,ואינו אוסר התערובת
התשלום (נהוג לדרוש כן בכדי שלא יצטרכו אח''כ לרדוף אחרי בעלי השמחה) .נכנס אפילו באכילה ,אפי' באין שישים כנגדו ,ודינו כדין שאר חתכו מאכל בביתו של הישראל באקראי ,סגי בהדחה או
ראובן למשרד המנהל וביקש שהתשלום יהיה בהיתר עיסקא .המנהל איסורים שנתבאר דינם ביו"ד סי' ק"ג( ,ומ"מ חמץ פגום בגרידה אפי' אם ידוע שאין הסכין נקי ,אמנם דבר חריף ,וה"ה
-יר''ש ולמדן מובהק -תמה טובא ,הלא כך נהוג תמיד שמשלמים שלא נתערב אסור באכילה מדרבנן) .והרמ"א מביא בוסר לדידן שהוא דבר חריף ,אפי' אם הסכין ודאי נקי
מראש כאמור ,ורבים וגם טובים קיבלו ממני שירות בתנאים האלה ואין וחתכו בו לפני פסח ,אסור לאוכלו בפסח ,אם רגילים
פוצה פה .ועוד הלא בתשלום המקדמה לא בקשת שיהיה בהית''ע
שנוהגים כהסוברים שנותן טעם לפגם אסור בפסח באכילה
ובהנאה ,כמו שאסרו משהו ,ואין לך ביטול טעם יותר להשתמש לפעמים בסכין בחמין ויש בתוכו בליעת חמץ,
ומאי שנא השתא.
ממשהו באלף ,ומ"מ חמץ שנפסד לגמרי ונעשה כעפר אבל אם אין רגילים כלל להשתמש בסכין בחמין ,כגון אם
מותר ,ואפשר שאפי' אם נפסד לאחר זמן איסורו שהוא חתכו בצל בסכין שגוררים בו בצק מן העריבה והיה נקי,
אסור בהנאה ,מ"מ אינו אוסר את התערובת כיון שאין בזה מותר אף אם חתכוהו בפסח ,דצונן לא מבליע ולא מפליט.
הנאה ,דמפסיד האוכל .ובמקום שנוהגים להחמיר בנטל"פ, חשש חמץ בזיתים -זיתים קודם כבישתם או אחרי
אפי' משהו ונותן טעם לפגם אסור באכילה ,ולענין הנאה שנכבשו ונתחמצו (משא"כ אחרי שנתנו עליהם מים לפני
למכור לנכרי או לאכול ביו"ט אחרון וכן לענין ריח ,מותר גמר כבישתם ,שהמים מבטלים חריפתם) ,דינם כדבר חריף,
בנטל"פ ממשהו .ובמקום שאין המנהג ידוע יש להורות ולכן אם חתכום בסכין ישנה ,אפי' אם הסכין נקיה ואינה בת
שהמיקל בנטל"פ לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו ברכה. יומא ,ואפי' נחתכו לפני פסח ,אסור לאוכלם בפסח( ,וה"ה
אינו ברור) ,והחלק של הנכרי מותר בהנאה ,דבדרבנן אמרינן דיני תערובת חמץ לאחר הפסח
יש ברירה ,ובמקור חיים מצדד שאם החמץ היה בבית הנכרי
חמץ שנתערב לח בלח או יבש בלח וזה מין בשאינו השיב אבי הבת ,את המקדמה -שאינה ניתנת בתור הקדמת מעות אלא
אפשר דמותר אף באכילה ,ואם היה בבית הישראל תליא
מינו ,אם יש שישים כנגדו אין בו איסור חמץ שעבר עליו בתורת בטחון לעמידה בהתחייבותך כצד בעיסקה -מקובל להורות להתיר,
בפלוגתא אם מותר בהנאה .וכן הדין בשני ישראלים ואבוהון מדברי המהרש"ם (משפט שלום סי' רט סז .במוסגר) דאין לאסור מעט
שותפים שאחד מכר חמצו לנכרי ,שחלקו מותר כשחלקו הפסח ,בין בנתערב לפני פסח או בפסח ובין בנתערב אחרי
מעות שניכר לעין כי לא מחמתם הוזיל המקח ועיקרם לשם קנין כמנהג
פסח ,ואם אין שישים כנגדו ויש כזית בחמץ שנתערב (ויש אוסרים הסוחרים בכדי שיהי' מוכן לו סוחר לקבל בעת שיהיה לו הסחורה.
אחרי פסח ,והחלק שלא נמכר אסור.
גם בפחות מכזית ,וצ"ע) ,אסור אחר הפסח אפי' בהנאה ,וי"א ויש להבין בדבריו שלא נאסרה פסיקה אלא בגוונא שההקדמה נועדת
נכרי שמביא לישראל חמץ במתנה ביו"ט אחרון של שבנתערב אחר הפסח בטל אף בפחות משישים וברובא להנאת המתנת מעות למוכר או שעכ''פ היא מהווה סיבה עיקרית לדרישתו
פסח ,וכ"ש בפסח עצמו ,אסור לקבלו ממנו משום בל יראה, סגי ,ובמקום הפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך להקל. זו ,אבל כל שהרצון הוא לשמור לקוחות וכד' ,אלא שדורש 'דמי רצינות'
ואם קיבלו יש בו איסור הנאה משום חמץ שעבר עליו וכתב הרמ"א שבפחות משישים אפשר להתירו אם נתערב לא אכפ''ל שגם נהנה (ומש''כ מהרש''ם 'מעט' כוונתו ביחס לעסקה ,והכל לפי הענין),
הפסח ,ואם הנכרי משאיר את החמץ בבית הישראל ,ואין משא''כ השלמת התשלום מהיכא תיתי להתיר ,ואינני יודע לפרש מנהג
לאחר הפסח אף באכילה ,ע"י השלכת הנאת האיסור לים העולם להקל בזה ,שמא לאו אדעתייהו .נחזי אנן אם צדקו דבריו.
ניכר ממעשי הישראל שניחא ליה בזה ,והיינו שלא אמר לו המלח ,ואם נתערב קודם הפסח או בפסח ,הפדיון מתיר רק הנה שכירות האולם שהוא קרקע כבר הכריע הש''ך (נכוה''כ קעו ו) דשרי אף
הנח במקום צנוע בחצירי ,וכדו' ,מותר אפי' אם זה היה ביו"ט בהנאה ולא באכילה. שלא נכנס מיד לקרקע ,ואף דרע''א (עב ):צידד לאסור כשאין בעה''ב יכול
ראשון ,ולרווחא דמילתא טוב שיאמר בפירוש שאינו רוצה חמץ שנתערב בפסח בשוגג ,מותר אף אם השהה אותו לתת לו מיד כגון שכעת שכורה הקרקע לאחר ,והכ''נ מצוי שהאולם שכור
שחצירו תקנה לו את החמץ ,ואז מותר אפי' אם הוא מראה ללילה הסמוך ,מ''מ בד''כ יכול לתת לו את האולם בבוקר וכד' .ואף אם לא
במזיד ,דאינו עובר מן התורה בבל יראה ,ואם עירב את חתמו על חוזה ומשלם בהעברה בנקאית דיל''ד טובא דלא חשיבא קנין
לו מקום להניח את החמץ ,אך בכל אופן שמותר שיניח
החמץ במזיד בפסח או אחר הפסח ,דינו כמבטל איסור כסף (ואולי כך אף בצ'ק) ,מ''מ שרי משום 'יש לו'.
אצלו ,צריך לכפות עליו כלי עד הערב אם זה שבת או יו"ט,
לכתחילה שנתבאר דינו ביו"ד סימן צ"ט סעיפים ה' ו'. הן אמנם מתן שירות המלצרות לתאריך ושעות מסויימות הוי פועל ,ולא
אא"כ הביאו ביו"ט אחרון סמוך לחשיכה ,דבשעה מועטת
ואסור לערב חמץ קודם הפסח בשישים כדי לאוכלו בפסח קבלנות אלא כשכיר יום ,דאף שהמנהל לאו דוקא צריך להיות בשטח ודי
אין לחוש שישכח ויאכלנו ,ואם הוא חול המועד צריך לו לדאוג מראש לתפקוד הפועלים ,מ''מ משועבד לספק את פעולתם
דנראה כמבטל איסור ,ובדיעבד מותר ,אבל כדי לשהותו עד אחרי
לעשות לו מחיצה גבוהה י' טפחים .ואם אמר לנכרי שיניחו בבית בתאריך ובשעות המסוכמות ,באופן שאם תהיה תקלה או אפילו ירידה
פסח מותר לערב היכא שבפסח עצמו הוא מותר באכילה ,דאל"כ כיון באיכות השירות מחוייב לטפל מיידית (אבל זה שהפועלים שכירי יום לא נוגע לן,
נכרי עד למחר ,אף שגילה דעתו שחפץ בו מותר ,כיון שלא זכה בו ולא
השאירו בחצרו. שמדרבנן אסור לאוכלו ,אסור לשהותו שמא יבוא לאוכלו ,ואפשר דה"ה דאינם משועבדים לבעל השמחה אלא למנהלם .איברא דבברית יהודה (פכ''ו הע' ז) נ' דנקט דכשם
יבש ביבש שנתבטל למ"ד חוזר וניעור בפסח ,וצ"ע). שפסיקה המחייבת חיטים אסורה הכ''נ פסיקה המחייבת העמדת פועלים אסורה ,וכן נקט בנתיבות
חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ,אפי' שלום עמ' תקיב וביותר עמ' תרכב בשם הרב אלישיב .ותימה ,דלא קרב זא''ז ,דבפסיקה חיוב
ואם החמץ הוא מעמיד (עיסה שנתחמצה בשמרי שיכר אם לא ידע מאותו החמץ ,או שידע ממנו והיה אנוס
המוצר -שהוא החיטים -הוא המוטל אקרקפתא דגברא והאספקה אינה אלא היכ''ת לקיום החיוב,
לעומת זאת קבלן עבודה לא מתחייב כל מוצר אלא מחוייב לספק פעולה ,ומה לי אם ע''י גופו או
שעבר עליו הפסח) ,אע"פ שיש שישים כנגד המעמיד ,מלבערו ,ואם ביטל את החמץ לכאורה זה תלוי במחלוקת דלהלן מה ע''י שיספק פועלים).
אסור אפי' בהנאה ,דמעמיד אינו בטל אפילו באלף והוא הדין בבדק וביטל ומצא חמץ אחר הפסח ,ובמקום הפסד מרובה יש ובברייתא ב''ב פז .אסרה לשלם לפועל אם לא מתחיל במלאכה מיד אף
כאילו כולו איסור ,ומ"מ במקום הפסד מרובה יש להתיר ע"י לסמוך על המקילים להתירו בהנאה. שע''י המעות נשכר לו מיד למלאכה לכשיגיע הזמן ,מ''מ כיון שפועל יכול
לחזור בו משום 'עבדי הם' דמיא להו לאינשי כהלואה .אלא שהברייתא
השלכת הנאת האיסור לים המלח ,וכן יכול למוכרו לנכרי חיטים של ישראל שהחמיצם הנכרי -ישראל שהיו לו מיירי בהוזלה ,ובאג''מ (יו''ד ג קסא הע' יט) כתב לדייק מינה שדוקא בהוזלה
חיטים בריחיים של נכרי ,והתעכבה הטחינה עד שביעי של ולקבל רק כשיעור עיסה בלי השמרים. נאסר ,אבל למיחש שמא יתייקר לא חשו בה .מיהו יש לדחות דנקטה
תערובת שאין איסור להשהותה בפסח אלא מדרבנן פסח ,ואז טחן הנכרי את החיטים ואפה מהם לחם והביאו הוזלה משום כחא דהתירא דסיפא ' -אבל אם שכרו מהיום בדינר ליום
ולגורן יפה סלע מותר' ,דקמ''ל דאף שיכול לחזור בו שרי אפי' בהוזלה.
שמדאורייתא בטל ,מותרת אחר הפסח אפי' באכילה .לישראל מיד אחרי פסח ,דעת הבית הלל שהנכרי יאכל את
אכן היה מקום לדון להתיר משום דהוי דרך מקח שהתיר רע''א (שם) בקרוב
ותערובת מין במינו אף בנתערב חד בתרי ועבר הפסח מותר הפת או ימכרנה לנכרי ,והישראל יקבל מהנכרי את דמי לזה ולזה ,ופסיקה שאסורה בשווי השוק שמא יתייקר -אף שיתכן שיוזל
באכילה ,והא"ר אוסר באכילה ומתיר בהנאה .ותערובת יבש הפת ,והחק יעקב מתיר את הפת אף באכילה ,דשמא ואינו קרוב לשכר מלהפסד -הוא דוקא דרך הלואה דהוי חוב על גופו לספק
ביבש אפי' חד בתרי בטל ומותר באכילה לאחר הפסח בכל החליף הנכרי את הדגן ,וספק חמץ שעבר עליו הפסח מותר, לו מוצר ,אבל דרך מקח -שמוכר לו דבר מסויים -לא אסור אלא בהוזלה,
והבית מאיר מצדד להתיר מחמת שבאונס כזה שלא היה גוונא. והכא לכאו' דרך מקח הוא שהרי משכיר את עצמו ,ואמנם כיון שיכול לחזור
בו מחזי כהקדמת מעות מ''מ מסתברא דהך מחזי היינו כהקדמה על דבר
מותר לתת ביין חלב חיטה או חלב בהמה כדי שהיין יהיה עליו לאסוקי אדעתא כלל שיאפה מקמחו חמץ ,אין איסור מסויים ,וא''כ אין לאסור אלא בהוזלה.
צלול כשיש שישים כנגדו ,ואין חוששים שיאכלו בפסח או לאחר הפסח .ואם ישראל הניח חיטים בריחיים ,ובא נכרי
אבל זה אינו ,דאי הוי דבר מסויים אמאי לא התירו משום משום 'יש לו' ,אע''כ
עם בשר ,כיון שגם אם ישכח ויאכל ליכא איסורא כיון שכבר ואמר לו שהוא לתתם וטחנם ,החק יעקב כתב בשם חינוך כיון שיכול לחזור בו מחזי כחוב על גופו [ושאני פסיקה ב'יש לו' דאיכא מי שפרע או עכ''פ
נתבטל ,ואין בזה משום מבטל איסור לכתחילה ,כיון שאין בית יהודה שיש כאן הרבה ספיקות להקל ,והפמ"ג מצדד מחוסר אמנה ,משא''כ פועל .יעוי' שבט הלוי (ז רלו או' ה) שדן אם גבי פועל יש משום מחוס''א ,ולכאו'
מכאן מוכח כדאמרן] ,א''כ הוי דרך הלואה ואסור אפי' שלא בהוזלה.
שאם הדרך ללתות לפני הטחינה יחליפנו הנכרי בחיטים כוונתו אלא לתקן את היין.
ברם במתני' (ב''מ עה ).נכש ואנכש מותר נכש ואעדור אסור ,ופירש הראב''ד
חמץ נוקשה אחר הפסח מותר בהנאה אפי' בעיניה ,והמ"א אחרים ,ובמקום שהנכרים לא רוצים להחליף מותר גם הקמח עצמו.
(בשיטמ''ק) דאף דניכוש ועידור חשיב יש לו מ''מ 'אינם עומדים בשער אחד ואפילו
ואיתא ברדב"ז בעובדא שמשרתים נכרים לתתו חיטים של ישראל ביו"ט
מתיר אפי' באכילה ,אבל רוב האחרונים אוסרים .ויש בזמן אחד' .הא קמן שגם נכש ואנכש שעשוי להתייקר [דלא שמענו להתיר עדור ואנכש,
אחרון ,כדי שיוכלו לטוחנם למחרת הפסח ,והתיר הרדב"ז לערבם עם
קרטין, הנמנעים מלשחק בפסח בקלפים הנקראים הרי דחיישינן שהניכוש יתייקר] ואעפ''כ מותר משום יש לו אף שיכול לחזור בו ,והא
חיטים אחרים ולבטלם ולמוכרם אפי' לישראל( ,דראה שהחיטה לא
דאסרה ברייתא דב''ב שם היינו דוקא בהוזלה וכדנקט באג''מ הנ''ל.
הגיעה לידי חימוץ או ביקוע ,דהוי איסור דרבנן בזמן שאסור מדרבנן, מאכל, לתוך דחוששים שמא יפול מהחמץ נוקשה שבהם
ובדיעבד אם נפל ויש שישים כנגדו יש דעות בין האחרונים דליכא למיקנסיה כיון שהוא אנוס וביו"ט אינו יכול לבערו ,כיון שאחר זמנו ובטעם הדבר י''ל דהנה אף דקי''ל (קעג ז) דפסיקה ביש לו מותרת אפי' בהוזלה,
אם אוסר במשהו ,ולהשהותו עד אחר הפסח מותר לכו"ע .איסורו מדרבנן מותר לכתחילה לבטל אותו ברוב) ,ובמטה יהודה כתב מ''מ באין לו ובאנו להתירה משום יצא השער -אף שגם יסוד היתר זה הוא
דחשבינן שאין המתנת זמן ['כאילו המוכר קנה מיד התבואה בדמי הלוקח וזכה בה הלוקח
שלרדב"ז מותר רק למכור לאחר ,אבל לו עצמו אסור ,וברדב"ז עצמו
וכשנתייקרה ברשותו נתייקרה' (ב''י ריש סי' קעה)] -מ''מ מהני רק שלא בהוזלה (קעה ה).
מבואר שגם לו עצמו מותר.
שמעינן מן הדא דיצא השער קליש מיש לו ,ולא אמרינן כאילו אין זמן
גזל חמץ ועבר עליו הפסח אם הגזלן ישראל הנוב"י מצדד להתיר,
והאחרונים חולקים עליו וכדבריהם מבואר בעיטור וברמב"ן ובריטב"א.
סימן תמ"ח כאשר ניכר -ע''י ההוזלה -שמעמיד כאן זמן ,והכ''נ יל''פ ד'יש לו' בגוונא
שיכול לחזור בו גם הוא קליש ,הלכך בהוזלה שמעמיד כאן זמן אסור ,אבל
ואם הגזלן נכרי הא"ר מצדד להתיר והעתיקו הפמ"ג וכ"כ מהרי"ט אלגזי.
בלא הוזלה שרי (וכבר העלנו כן בס''ד ב'תמצית' אב תשפ"ד).
מכירת חמץ חמץ שעבר עליו הפסח הבעיה הברורה היא שמתחייב לו אוכל ובד''כ אין לו ,ואפי' אם יש לו
מדאורייתא חמץ מותר לאחר הפסח אפי' באכילה ,אף אם היה יתקלקל עד הזמן שקבעו וי''ל דכה''ג לא חשיב יש לו .ואמנם אם כנים
חמץ של ישראל שמכרו או נתנו לנכרי ,החמץ מותר בהנאה אחרי דברי בעל השמחה שהמקדמה איננה אלא דמי רצינות ניחא ,דכבר שומר
ברשות הישראל בפסח ,ורבנן קנסו שלא להנות ממנו אחר הפסח
הפסח ,אף אם הישראל יודע שהנכרי לא יגע בו אלא יחזירנו לו לו מחיר מחמת המקדמה וממילא גם אין בעיה להשלים את התשלום לפני
כיון שעבר עליו בבל יראה ,אבל חמץ שלא עבר עליו בבל יראה,
אחרי פסח ,ולהלן יבוארו פרטי דיני מכירת חמץ. הזמן ,אבל בד''כ האולמות דורשים סכום גבוה למקדמה ,ובברית יהודה
כגון חמץ שהיה בפסח של נכרי ,מותר לאחר הפסח אפי' באכילה,
מתנה או מכירה גמורה -צריך ליתנו לנכרי במתנה גמורה ואם היה באחריות ישראל התבאר דינו בסימן ת"מ .ובסימן זה (פכ''ד הערה ב') נתחבט מה השיעור של 'מעט' דהמהרש''ם ,ונטייתו שתלוי
יתבארו פרטי דין החמץ לאחר הפסח ,מתי הוא אסור ומתי הוא בסכום ולא לפי היחס לערך המכירה .וכ''נ ממהרש''ם דכתב שניכר לכל
בלי שום תנאי (שמא יעבור הנכרי על התנאי ותתבטל שאינו מחמת הקדמת המעות ,והכי מסתברא דאל''ה הותרה הרצועה בכל
מותר ,וכן יבוארו פרטי דיני מכירת חמץ לנכרי קודם הפסח ,ודיני
המתנה למפרע ועבר על בל יראה) ,או שימכרנו לו מכירה פסיקה דנימא שרוצה לסגור עיסקה ולא מפני הנאת ההקדמה.
איסור הנאה מחמץ בפסח.
גמורה בדבר מועט ואין לחוש לביטול מקח ,כיון דניחא ליה לכן נראה שיש להקפיד על היתר עיסקה ,וכן נקטו בפשיטות בספר תורת
איזה חמץ מותר אחרי פסח -חמץ של נכרי שעבר עליו שלא ישאר ברשותו ויאסר בהנאה ,ועדיף לו למוכרו רבית (פרק י' סע' עה-פג) ,וכן בחוט שני (עמ' צ"ח).
הפסח מותר אפי' באכילה( ,והיינו בבצק ,או אפי' פת למכיריו בדבר מועט ,דמסתמא יחזירוהו לו אחרי פסח,
במקום שנוהגים התר בפת נכרי) ,וכן חמץ של הפקר מותר והאידנא נוהגים למכור בערך בשווי החמץ ,והנכרי נותן דמי קדימה
לאחר הפסח אפילו באכילה ,ולכן גר שמת קודם פסח ואין לתחילת פרעון ,והשאר זוקפין עליו במלוה .וטוב שלא יקבעו מחיר גבוה
לו יורשים ,כל הקודם וזוכה בו אחר הפסח החמץ מותר לו הרבה יותר מהשווי האמיתי ,ומשמע בפמ"ג שבמקום שגם למנהג
הנכרים יש בזה ביטול מקח זה לעיכובא ,וצ"ע .ולא מספיק לומר מה הוא
מוכר ,אלא צריך לפסוק את דמי הדברים הנמכרים ,או שיאמר לו שישלם
אפי' באכילה.
ישראל שיש לו שותפות עם הנכרי בחמץ ועבר עליו כפי שישום פלוני או כפי שישומו שלשה בקיאין .ואם הנכרי אינו
הפסח ,וחלק עם הנכרי אחר הפסח ,החמץ של הישראל רוצה להחזיר אסור לכופו בדיניהם או בשאר כפיות להחזיר,
אסור בהנאה( ,ויש מצדדים שאם רובו של הנכרי בטל ברובא ,אך זה אך אם נתן רק מקצת הדמים ואינו רוצה לשלם את שאר
ותתבטל המכירה למפרע ויעבור הישראל על בל יראה ,אבל של הנכרי ולא של העדים ,דאין זכיה לנכרי) ,וי"א שאין המעות ,מותר לתבוע אותו בדיניהם שישלם לו את שאר
אם הקנה לו לגמרי ושייר לעצמו זכות שאם ימכרנו ימכרנו קניינים אלו מועילים בנכרי אלא רק בישראל .ועל כן המעות או שיתן לו את החמץ בתורת תשלומין על החוב.
דווקא לו ,י"א שזה מותר אפי' לכתחילה ,דכיון דאינו תנאי, לכתחילה יקנה לו בכסף ומשיכה יחד דמועיל לכו"ע ,או (ואסור לישראל אחר לקנות את החמץ מהנכרי אחרי פסח,
גם אם ימכור לאחר אינו מבטל מכירת הישראל ,ומ"מ לא עכ"פ במשיכה דמועיל לרוב הפוסקים ,ואם מכר בכסף או ואם קנה צריך להחזיר לבעלים הראשונים ,וזה תקנת חכמים
ברירא כ"כ להתיר בזה כיון ששייר לעצמו בגוף החמץ( .סעיף ד'). אגב או חצר או חליפין ,מותר לאחר הפסח ,וכן אם נזכר אחרי ולא גרע מעני המהפך בחררה ,ואם שילם לנכרי יותר מהראוי
מכירה באופן שהנכרי ירויח כשיחזור ויקנה ממנו- שהגיעה שעה שישית ,אפשר לסמוך על קניינים אלו וא"צ לפדות את לתת א"צ להחזיר לו אלא בשיעור הראוי לתת) .ומותר לומר
החמץ מהנכרי ולבערו .ואם א"א למשוך את החמץ ,כגון לנכרי הא לך חמץ זה ותתן לי לאחר פסח חמץ אחר.
מותר לישראל לומר לנכרי שבמקום לקנות חמץ במנה כפי
שהחמץ מרובה או שאינו כאן ,יקנהו בשאר קניינים הנהוגים מתנה ע"מ להחזיר לאחר הפסח וה"ה מכירה ע"מ להחזיר לא
שהוא צריך ,יקנה ממנו מאתים ,וכשיצטרך אותו אחרי פסח
אצל הסוחרים באותו מקום שבזה גומרים את המקח (כגון מהני ,ויש להסתפק אם זה משום חומרא דחמץ ,או משום שמא לא
יתן לו רווח על כל המאתים .וכתבו האחרונים שרשאי אפי'
ע"י שהלוקח רושם סימן ידוע על הדבר הנקנה ,או בתקיעת יחזירו לו ותתבטל המכירה למפרע ,ורעק"א תמה שהרי אם לא יחזיר יכול
להבטיח שיחזור ויקנה ממנו ויתן לו רווח( .שם).
כף ,או ע"י נתינת פרוטה בתורת השתעבדות (דבתורת תחילת לומר הריני כאילו התקבלתי ,הוי כאילו קיים התנאי ,ובדיעבד אם
חמץ של ישראל שביטלו או הפקירו אסור לאחר הפסח פרעון זה קנין כסף) ,או ע"י מסירת מפתח ובלבד שיאמר החזירו לו נחלקו האחרונים אם מותר ,ואם לא החזירו עבר בבל
אפי' בהנאה ,גזירה שמא ישאיר ויאמר שהפקיר .ואם שמוכר את החמץ בעד סך כך וכך ולא שיאמר הריני מוכר יראה .ואם אמר הריני נותן לך ותחזירהו לי ,להמ"א מותר בדיעבד ,וכ"ש
הישראל גם בדק את החמץ ,י"א שגם בזה החמץ אסור לך את המפתח) ,וכן יכול להקנות או להשכיר לנכרי קרקע דמהני היכא שאמר ותחזירהו לי לאחר הפסח ,וכ"כ הא"ר והמחצית
בהנאה ,דלא חילקו בדבר ,ויש מקילים עכ"פ בהנאה כיון ויאמר לו שאגב זה הוא מקנה לו את החמץ שבאותו מקום השקל והדגול מרבבה ,ובחק יעקב כתב שלשון זה אינו לשון מתנה כלל,
שעשה הכל כדין ,ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על ובדעת הט"ז והגר"א צ"ע אי מהני.
או בכל מקום שהוא ,דקנין אגב מועיל אע"פ שאינם צבורים
המקילין .ואם היה בספינה או בדרך ויש איתו חמץ ואין לו כמה תנאים במכירה -צריך לפרט כל מין חמץ שיש לו ,ולא יכתוב סתם
כאן( ,אלא שבאופן זה כתב המקור חיים דמהני רק אם נטל כל הדמים שהוא מוכר כל דבר שיש בו חשש חימוץ ,ורק המדידה או השומא יכולים
למי למוכרו ,והפקירו בפני עדים ,לדעת רוב האחרונים אסור ולא בזקף חלק מהדמים במלוה ,אכן כמה אחרונים מקילים בזה), להיות אחרי פסח ,ובדיעבד אם אמר סתם כל שיש בו חשש חמץ ,ועבר
לזכות בו לאחר הפסח ולהנות ממנו ,ובמקום הפסד מרובה והקרקע נקנית לנכרי בכסף עם שטר אבל אם מתנה שמקנה לו עליו הפסח ,השדי חמד מביא כמה אחרונים שמצדדים להקל בדיעבד.
יש להתיר למוכרו לנכרי או שיחליפו עימו בדבר אחר .ואם בכסף לבד קשה להקל בזה ,אבל אפשר להחזיק בקרקע באחד מדרכי וצריך לפרט בשטר את שם הלוקח.
היה בדרך ונזכר שיש לו חמץ בביתו ואין לו למי למוכרו קנית הקרקע ,והיינו בחדר שיש בו מנעול ונכנס לתוכו על דעת להחזיק שהחמץ לא יהיה בבית הישראל -צריך שהנכרי יוציא את
כדין ,והפקירו בפני עדים ,יכול לזכות בו ולהנות ממנו אחרי בו ,ובשכירות מספיק כסף לבד ,וא"צ לתת את כל הכסף החמץ מבית הישראל ,י"א דהיינו שיוציאו לביתו או
פסח ,כיון שהחמץ לא היה בידו ולא היה יכול למכור או ומספיק לתת דמי קדימה ולזקוף את שאר הכסף במלוה. לסימטא כדי לקנותו במשיכה ,ואח"כ יכול להחזירו לבית
לבערו( .סעיף ה'). ובית שכור א"א למוכרו לנכרי (דאינו שלו) אלא להשכירו הישראל ויעשו לו מחיצה עשרה ,אבל דעת כמה אחרונים
להחזיק בו כליו או מטלטליו דלהשכיר לנכרי לדור אין לשוכר שאסור שיחזירו לבית הישראל ,דמיחזי שהוא שלו ,וגם יש
איסור הנאה מחמץ בפסח רשות ,וישכיר לו סתם ולא יאמר שמשכירו כדי להניח בתוכו לחוש שיבוא לאוכלו ,ולא מהני לזה יחוד זוית או מחיצה,
חמץ .וקנין אגב לבד אין סומכים עליו לכתחילה מפני שיש מפקפקים שימוש בחמץ לאחר זמן איסורו -המוצא חמץ בביתו אמנם בדיעבד אם לא הוציא ולא ייחד מקום אין לאסור אם
על קנין זה ,ומ"מ בשעת הדחק אפשר לכתחילה לקנות בקנין אגב ,מפני משעה שישית ולמעלה ,כשם שאסור להאכילו לבהמתו ,כך המכירה היתה כדין .ואם יש הרבה חמץ וא"א להוציאו
שכמעט כל האחרונים החזיקו בקנין זה למובחר שבקניינים ,ומ"מ אסור להאכילו לבהמת נכרי או לבהמת הפקר ,דיש לו הנאה מביתו ,ימכור לו גם את החדר בכסף עם שטר( ,ואם ירא
לכתחילה יצרף לזה עוד קנין כמו סיטומתא או קנין סודר (וכמו שנוהגים
היום לכפול כמה קניינים) .וקנין שמועיל בדיניהם יש מחלוקת אם במה שממלא רצונו להשביע לבהמה ,והשעה"צ דן אם זה איסור שהנכרי יחזיק בחמץ וזה הפסד מרובה ,יש להקל להתנות
סומכים בזה גם לענין איסורא כמו מכירת חמץ ,וגם קנין סיטומתא לא דאורייתא בכל איסורי הנאה ,או רק חומרא בחמץ .ואפי' חמץ שאינו עמו שיקנה בכסף בלי שטר) ,וימסור לו את המפתח של
ברירא לכתחילה לסמוך עליו ,ונכון לכתחילה שלא לסמוך על מנהג שלו אסור להשליכו לכלב דאסור להנות אף מחמץ שאינו שלו או החדר כדי שיוכל להכנס לשם מתי שירצה ,או שעכ"פ יאמר
הסוחרים אלא לצרף עוד קנין .והיכא שעושה כמה קניינים ,נכון שיאמר של נכרי ,ואפשר שעובר על בל יראה ,דכיון דאגבהיה ורוצה לתתו לכלב לו שיוכל מתי שירצה לקחת את המפתח ולהכנס ליטול את
בפירוש שהוא מקנה אפי' בקנין אחד או בכל הקניינים ,וטוב שגם יפקיר זכה בו.
לפני בי"ד אם הנכרי לא קנה באותם קניינים. החמץ.
נתינת בהמה לנכרי שיאכילנה חמץ -אסור לישראל
קנין בהחזרת החמץ לישראל -כתב בבגדי ישע שגם כשהנכרי מחזיר איסור נעילת החמץ מפני הנכרי -איסור גמור להניח שום
לתת בהמתו לנכרי להאכילה בימי הפסח ,בין בחינם בין את החמץ לישראל אחרי פסח צריך לקנותו באחד מדרכי הקניינים ,וכתב חותם או מסגר על החדר או על החמץ כדי שהנכרי לא יוכל
בשכר ,אם הוא יודע שהנכרי מאכילה פסולת שעורים הבה"ל שדי שיקנה מהנכרי את החמץ והחדרים בכסף ,והנכרי יחזיר את
להכנס ,דבזה מוכיח שכל המכירה אינה אלא הערמה ,ואם
שזה חמץ ,כיון שאסור להנות אף מחמץ של נכרי, שטר המכירה ,דהיכא דסמכה דעתיה יכול ישראל לקנות מנכרי קרקע
בכסף בלי שטר. עשה כך בשעת המכירה החמץ אסור אפי' בדיעבד ,דלא
ובדיעבד אם אכלה אין לאסור את בשרה ,ואם אין ידוע
סמכה דעתיה דהנכרי( ,והפמ"ג מצדד שבמכירות שלנו שעושים
שיאכילנה חמץ מותר לתתה לנכרי .ואם א"א לו באופן מכירת חמץ לישראל מומר -אסור למכור חמץ לישראל
שטר כראוי וכותבים כמה ישלם תמורת כל דבר ,וזוקף את שאר המעות
אחר ,יש מקילים בזה ,ובמקום שנהגו התר אין למחות בידם ,והמנהג מומר ,דדינו כישראל לכל דבר ,וכן הדין בבן מומרת אפי' אביו נכרי, במלוה ,והחמץ הוא של הנכרי ויכול הנכרי לפתוח את החותם ולעשות מה
במדינותינו למכור הבהמה לנכרי בקנין המועיל ,והבהמה ועובר עוד משום לפני עוור ,והחמץ אסור בהנאה אחרי שירצה ,והחותם הוא עד למדידה ,שרי בדיעבד ,ואפשר דשרי אף
תהיה אצל הנכרי בפסח ,או שיקנה לו גם את הרפת, פסח .ובדיעבד אם טעה וסבר שדינו כנכרי ומכר לו בדבר לכתחילה ,וכן לא"ר מותר במכירה שלנו בדיעבד ואם הנכרי לא ידע
מהחותם בודאי שרי ,אך סברתו שייכת במניח חותם על החמץ ולא על
והנכרי יאכילנה ,ולא יהיה לו עסק עמהם בפסח ,ולא יאמר מועט מפני שהוא מכירו ויודע שיחזיר לו אחרי פסח ,יש
החדר) .אמנם אם בשעת המכירה מכר כדין ואח"כ נעל שם,
לו שיאכילנה חמץ ,אמנם אם הישרא ל מוכרה לנכרי עם להתיר במקום הפסד מרובה לומר למומר שיחליף חמץ זה
אף שאסור לעשות כך אין החמץ נאסר בדיעבד .והגר"ז כתב
מזונותיה שהם חמץ ,יש מחמירים בזה דמחזי כהערמה, עם חמץ אחר של נכרי או שימכרנו ,והחליפין או הדמים
שאם נתן מעט מעות וזקף השאר במלוה ,ונתן חותם על החדר ,החמץ
וכתבו שימכור את המזונות לנכרי אחר ,ומותר לתווך מותרים( .ס"ק י"א). אסור אפי' בדיעבד ,כיון שזה באחריות הישראל ,ואפשר שהאחרונים
לנכרי שקנה את הבהמות שיקנה החמץ אצל הנכרי האחר, המניח חמצו בחדר של חבירו המוכר את חמצו ,צריך חולקים על הגר"ז .ואם הנכרי מפסיד הרבה מהחמץ בפסח ,יכול נכרי אחר
ויאמר לבעל החמץ שיוכל לתת בהקפה לנכרי השני כי הוא נאמן. להודיעו ולעשותו שליח למכור ,ואם הניח שלא מדעתו לקחת את המפתח מיד הנכרי ,ואפשר שהישראל רשאי לקבול לפני השר
והמנהג במדינותינו שאף אם הנכרי מאכילה תבואה ולא שיקח את המפתח מהנכרי שלא יפסיד לגמרי כי הוא עני ,אבל הישראל
אסור לאחר הפסח ,כיון שהישראל והנכרי לא ידעו מהחמץ. עצמו לא יקח את המפתח מהנכרי.
חמץ גמור ,למכור אותה לנכרי עם הרפת ,כדי שלא יצטרך (ס"ק י"ח).
להזהר להאכילה מעט מעט ובמקום יבש ולבער מה הנכרי שקנה יכול להיות בבית הישראל או אפי' להיות
ישראל שקנה חמץ מנכרי לפני פסח ,ונתן כסף ועדיין לא משרתו ,ובלבד שלא יהיה גופו קנוי לו לצמיתות ,דאז ידו
שמותירה כדי שלא תחמיץ מהריר שלה .ואם נותן בהמתו משך ,לכתחילה יש למכור חמץ זה לפני פסח לנכרי ,דלכמה כיד רבו ואינה מכירה כלל.
לנכרי זמן רב לפני הפסח והנכרי זן אותה משלו ,ואינו
פוסקים כסף קונה בין ישראל לנכרי ,ובדיעבד מותר לאחר
מתנה שיאכילנה חמץ ,ובתוך משך הזמן חל פסח ,מותר מכירה ע"י שליחות -הישראל יכול למכור ע"י שליח או
הפסח ,דלרוב הפוסקים אינו קונה אלא במשיכה ,אבל אם
אף אם נודע לו שמאכילנה חמץ. ע"י אשתו ,אבל לא ע"י נכרי ,וכן אין הנכרי יכול למנות שליח
משך אפי' אם לא נתן דמים ,אסור לאחר הפסח .ואם מנהג
לקנות את החמץ ,אפי' שליח נכרי ,דאין שליחות לנכרי .ואם
חלב בהמה שאכלה חמץ בפסח יש אוסרים אפי' אם היא הסוחרים לקנות בכסף ,מצדד הפמ"ג להחמיר גם במקרה החמץ הובא לבית הלוקח ממש ,מותר אף בלא שליחות ,שהרי מדעת
של נכרי ,והפמ"ג מתיר חלב שנחלב אחרי מעת לעת מזמן הראשון( .ס"ק י"ט). המוכר הביאו את החמץ ליד הלוקח ,ולא בעינן לדעת השליח ,אבל אם
מכירה או מתנה על תנאי -המוכר או הנותן את החמץ שאכלה חמץ ,ויש מקילין אפי' בו ביום אם אוכלת שחרית הביאו את החמץ למקום שמוכרים גם אותו עצמו לנכרי לא מהני ,כיון
לנכרי בתנאי שאם יעשה דבר פלוני יהיה החמץ שלו ,הרי וערבית מדברים המותרים. שגם המקום אינו קנוי ללא שליחות .ודעת המחנה אפרים שבקנין כסף
אין בעיה של שליחות בנכרי ,כיון שהכסף קונה גם בלי השליחות ,ולפי זה
זה עובר בבל יראה ,דכל זמן שלא נתקיים התנאי נשאר לדידן שאנו סומכים בדיעבד שכסף לבד קונה ,א"כ היכא שהנכרי שלח
סימן תמ"ט החמץ שלו .ואם הקנה לו את החמץ מעכשיו ע"מ שיעשה
דבר פלוני ,קנה הנכרי את החמץ ,ומ"מ משום חומרא דחמץ
כסף אפשר להקנות לו את החמץ ע"י שליח ,אך אין דברי המחנה אפרים
מוסכמים.
אסור .אמנם אם התנאי היה שכשיביא מעות יחזיר לו את צורת הקנין -קנין המתנה הוא ע"י הגבהה ,ודבר שא"א
ספק חמץ שעבר עליו הפסח החמץ ,לא חלה המכירה ,כיון שבכל שעה יכול לפדות את להגביה יקנהו במשיכה .וקנין המכירה י"א דווקא בכסף,
החמץ .וכן אין להקנות לנכרי בתנאי שיחזיקנו לעצמו ולא חמץ שנמצא בחנות של ישראל ,והסחורה והיינו פת ויין וי"א דווקא במשיכה או בהגבהה אם אפשר להגביה ,וי"א
ימכור אותו לאדם אחר חוץ ממנו ,שמא ימכרנו לאחר וכדו' היא של ישראל ,והפועלים שעוסקים במלאכה או שמועיל גם קנין אגב וחצר וחליפין (אך יזהר שהסודר יהיה
וכשיצטרך לאכול עוד פעם יחזור ויביא את החמץ ויאכילנו, נגד הככרות שנטלת" יש מתירים דנחשב כאומר שאינו במכירה הם נכרים ,ונמצא שם חמץ מיד אחר הפסח (באופן
ואם א"א למצוא נכרי בכל פעם ,יש להקל שהנכרי ישאיר רוצה להשכיר אלא עבור דמים ,ויש אוסרים דמ"מ נהנה שאין לתלות שהחמץ של עכשיו) ,החמץ אסור בהנאה,
חמץ בביתו שיספיק לתינוק לכמה פעמים ,ויאמר בפירוש מהשווי של החמץ בפסח ,והסכימו האחרונים שנכון למכור מפני שתולים שנשאר שם חמץ שלו שלא מצא בבדיקה,
שאינו רוצה לקנות את החמץ ,ויצוה לקטן שיאכיל את לנכרי את התנור לאותו שבוע שיהיה לגמרי ברשותו ,ויקצוב מפני שהחמץ של החנות הוא קבוע ותדיר ,ואם מוכרים בחנות
התינוק ,אבל הוא לא יאכיל מפני שאסור לכתחילה לגעת לו כמה ישלם עבור זה ,ויקח ממנו את הדמים לפני פסח, סחורות בעלמא ולא פת ויין ,תולים שהחמץ נפל מהפועלים .ואם
בחמץ ,וגם משום לתא דקנין ,ואם יכול להטמין את החמץ ובזה אין שום איסור מה שחל בשבוע זה שבת ויו"ט כיון החנות והסחורה של נכרי והפועלים ישראל ,החמץ שנמצא
יחד עם החמץ המכור יטמינו שם ויקח את התינוק לשם שזה בהבלעה. שם אחרי פסח מותר אפי' באכילה ,אפי' אם החנות היתה
לאכול ,ואם אינו יכול יעשה מחיצה עשרה או לפחות יכפה סגורה כל הפסח שאין לתלות שהנכרי הכניסו בפסח .כך תנור של ישראל שאפו בו נכרים חמץ בפסח אפי' שלא
עליו כלי .ואם התינוק מסוכן לזה א"צ לדקדק בכל זה ,כדי היא גירסת רש"י ורבינו האי .ור"ח גורס להיפך ,דס"ל בידיעת הבעלים ,אסור לישראל לקבל מהנכרים ככרות
למהר באכילתו. שתולים שהחמץ נפל מהפועלים ,בין לקולא בין לחומרא ,אפי' לאחר הפסח ,ואפי' מעות אסור לו לקבל דמשתכר
קנית חמץ עבור נכרי -אסור לקנות חמץ בפסח עבור נכרי, והיינו דווקא כשכל העוסקים ישראלים ,אבל כשנכנסים שם גם נכרים באיסורי הנאה ,אף אם נותנים לו אותם לפני או אחרי פסח,
והחנות של נכרי מותר גם לר"ח .והלכה כדעה ראשונה .וי"א שאין
ואפי' אם אינו מושך את החמץ מרשות המוכר אלא רק נותן ואם כבר קיבל את המעות מותר להנות מהם אף אם הדבר
נעשה בידיעתו( ,וי"א שאם המנהג לתת ככרות אסור להנות מהמעות
כאן מחלוקת ,ור"ח מדבר שמוכרים בחנות רק שאר
לו דמים אסור מפני שי"א שישראל קונה מנכרי בכסף,
ואסור לקנות חמץ אפי' במעותיו של נכרי( ,שמא יאכל ,וגם סחורות ,אבל אם מוכרים שם אוכל תולים שהחמץ הגיע מפני שהם חליפי הככרות אא"כ נעשה הדבר שלא בידיעתו) ,דמשתכר
באיסורי הנאה אינו אסור בדיעבד (מלבד ביין נסך משום מהחנות.
שרוצה בקיומו ,וגם דאין שליחות לנכרי ונמצא שהישראל
קונה ועובר בבל יראה) ,ומ"מ אם לא כיון לקנותו לעצמו וגם חמץ שנמצא אחרי פסח שאינו ידוע אם הוא של נכרי או חומרא דע"ז) ,ואם נתנו לו ככרות שאפו בתנורו בפסח אסור
לא קיבל עליו שום אחריות אפי' בפשיעה ,יש לצדד להקל של ישראל ,יש מתירים בהנאה ,ויש מתירים אף באכילה להנות מהם ,כיון שכבר זכה בהם בפסח ,אם דרכם לעולם
באכילה ובהנאה לאחר הפסח ,וצריך להתנות שאינו מקבל
דספיקא דרבנן לקולא .ואם רוב אנשי אותו מקום ישראל לתת ככרות ,והו"ל חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח.
אסור בהנאה .ואם אפשר לתלות שהפת מאחרי פסח (שלא השכרת תנור לנכרי -י"א שמותר להשכיר תנור לנכרי אחריות ,אך די להתנות שאינו מקבל אחריות מגניבה ואבידה.
נמצאה ממש אחרי פסח ואינה ישנה) ,מותר באכילה בכל לפסח ע"מ שיאפה בו מצה ,ואף אם יאפה בו חמץ מותר נכרי הקונה עבור ישראל -אסור לומר לנכרי בחוה"מ פסח
ענין ,דזמן מרובה כזה לא מסתבר שהחמץ נשאר בדרך.
לקבל ממנו את המעות ,כיון שגם אם לא היה אופה בו כלל או לפני פסח לקנות עבורו חמץ בפסח ,אפי' אם הישראל לא
היה חייב לשלם לו כיון שהשכיר לו לזמן ואינו נשכר מושך לרשותו את החמץ בפסח ,די"א שיש שליחות לנכרי
מהחמץ ,אבל לכתחילה אין להשכיר בלא תנאי ,דכיון לחומרא ,ובדיעבד אם לא משך לרשותו מותר לאחר הפסח. סימן ת"נ
שידוע שדרכו לאפות חמץ הוי כמשכיר לאפית חמץ דאסור
נכרי שקונה מנכרי תבואה שיש בתוכה קצת חמוצים ,מותר
דמשתכר באיסורי הנאה.
לישראל להיות סרסור ביניהם ,כיון שאין התשלום עבור קבלת דבר בתמורה לחמץ
המשכיר בית לנכרי ,מותר אפי' בסתמא שהוא לדור אע"פ החמוצים.
ישראל שלוה ככר מחבירו לפני פסח ,צריך לפורעו אחרי
שהנכרי מכניס חמץ בבית ,אבל אין להשכיר בית כשהגיע בהמת נכרי הטעונה חמץ מותר לישראל לפורקה במקום
פסח ,והוי גזל אם אינו פורעו ,אפי' אם לוה ממנו סמוך לזמן זמן איסורו כגון בפסח או בערב פסח( ,וכן שאר דברים שאיסורם
שיש בזה צער בעלי חיים ,אע"פ שרוצה בקיומו ,כיון שאין
הביעור ,דכיון שלוה בשעת היתר היה ממון גמור( ,ולא ביטל משום משתכר באיסורי הנאה) ,אם משכיר בפירוש כדי להניח בו
כוונת הישראל כדי שהנכרי יחזיק לו טובה.
בזה מצות התורה לבער החמץ ,כיון שלא אסרה תורה אלא שלא יהיה חמץ ,כיון שהוא משתכר באיסורי הנאה ,ויש מחמירים גם
השכרת דבר לשימוש עם חמץ -אסור לישראל להשכיר בעין בשעת ביעור ,וכיון שהלוהו אינו בעין) ,ואפי' אם עבר הלוה בתוך ל' יום לפסח.
כלי לנכרי בפסח כדי שיבשל בו חמץ ,מפני שהוא רוצה והשהה את החמץ עד אחרי פסח מותר לקבל דמיו ,ואינו
בקיומו של החמץ (שאם ישפך החמץ תבקע הכלי אם הוא הנאה עקיפה מחמץ בפסח חליפי חמץ דכיון שלוה הרי הוא שלו ,ואין בזה משום ריבית
דאסור ללוות סאה בסאה ,דבדבר מועט שאין דרך להקפיד נתינת מעות לעבד שקונה בהם חמץ -מותר לומר לעבד על האש) ,ויש אוסרים אפי' בשאלה .ומבואר מהגר"ז שגם לפני פסח
אסור להשכיר ,ומהב"ח משמע שבין במשתכר ובין ברוצה בקיומו אפשר
אין איסור ,ובחמד משה מפקפק בזה ,מפני שבערב פסח החמץ זול בפסח הילך דינר זה וקנה לך אוכל ,אע"פ שיודע שיקנה בזה
להתיר ל' יום לפני פסח ,וכ"כ במקור חיים .ודע דהאוסרים חמץ שרוצה
הרבה יותר מאחרי פסח ,וכתב השעה"צ שדין השו"ע הוא בלוה דבר חמץ ,אע"פ שמזונותיו עליו( ,ואם הוא מושכר אצלו לשנה
בקיומו ,זה דווקא לכתחילה ,אבל בדיעבד אין להחמיר .וכתב השו"ע מועט.
לא יאכל בביתו משום חשדא) .אבל לא יאמר לו הילך דינר
שמותר להשכיר חמור להביא עליו חמץ ,כיון שלא אכפת
ישראל שהלוה חמץ לנכרי לפני פסח ,והנכרי מחזיר לו זה וקנה לך חמץ מן החנוני ואכול ,אפי' אם אין מזונותיו
לו שיאבד החמץ ,אמנם דין זה הוא למתירים להשתכר
אחרי פסח ,אם מחזיר לו חמץ אחר מותר ,ואם מחזיר לו את עליו ,מפני שנראה כשלוחו ,אבל מותר לומר לו קנה לך חמץ
באיסורי הנאה מלבד ע"ז ,אבל לפי מה דנקטינן כהאוסרים
אותו החמץ ,הריא"ז אוסר ,והפר"ח מתיר דנחשב חמץ של בדינר שלך ואכול .ואם אומר לו צא ואכול חמץ ואני פורע,
אסור ,אא"כ השכירו בסתם לזמן והנכרי הביא עליו חמץ,
נכרי שעבר עליו הפסח שמותר אף באכילה ,ויש להחמיר או שלא מזכיר חמץ אבל יודע שילך לאכול חמץ ,השו"ע
שבזה מותר אפי' אם הישראל יודע שיביא עליו חמץ ,כיון שלא פירש,
משום דמחזי כחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח.
כתב שאסור ,דהחנוני הוא כשלוחו והוא כמאכילו ונהנה אבל כלים שבסתמא מבשלים בהם חמץ ,המ"א אוסר להשכירם אפי'
ישראל שמקבל מנכרי ככרות בכל שבוע עבור ריבית ,ממנו כיון שמזונותיו עליו ,והביא שיש מתירים אא"כ בסתמא.
לכתחילה יאמר לנכרי שבשבוע של פסח יתן לו קמח או הקדים דינר לחנוני ואמר לו לתת מזונות לעבדו כשיבוא הנאה מכלי הבלוע בחמץ -יש מתירים לחמם מים בכלי
דמי הככרות או שיתן לו ככרות שיאפה אחרי פסח( ,דאל"כ (שבזה אסור אפי' אם אינו יודע שיקנה חמץ ,כיון דהוי חמץ כדי לרחוץ גופו או לחוף ראשו בהם ,וכן שאר צרכי
כיון שהנכרי חייב לתת לו וייחד לו בפסח ככרות הוי כזכה כשלוחו) ,וה"ה בנותן לו בשעה שהחנוני נותן את החמץ הנאה בכלי חמץ ,משום שרק נהנה מן הכלי ולא מן החמץ
בהם וכאילו עבר הפסח על חמץ של ישראל) ,ובכהאי גוונא לפועל ,ורק כשמשלם לו אח"כ מותר ,דאינו אלא כפורע הבלוע אע"פ שנפלט ,וכן המנהג .אמנם כלי שדרך לפעמים
אף אם הכין לו ככרות חמץ בפסח לא איכפת לן ,ובדיעבד חובו( ,וי"א שגם בהקדים לו דינר ,אם הרשהו להוציאו להשתמש בו לאכילה ושתיה ,צריך להצניעו ואין להשתמש
אף אם לא התנה מותר לקבל ממנו את הככרות אחר הפסח בהוצאה לפני שנותן לו אוכל מותר ,אבל כמה אחרונים בו אפי' לרחיצה וכביסה שמא ישתמש בו לאכילה ,ובדרך
בשביל שבוע של פסח אע"פ שייחדם לישראל בפסח ,דכל אוסרים בזה) ,וכן אם הישראל מעביר בעצמו את החמץ
עראי אין להחמיר .ולמכור כלי הבלוע בחמץ לנכרי ,יש
שלא באו לרשות ישראל לא זכה בהם .וכתב הט"ז שהתנאי מהחנוני לפועל אסור אפי' אם לא נתן מעות כלל ,דקנה
מתירים כנ"ל שאינו נהנה מן החמץ (אא"כ הנכרי משלם
מועיל דווקא כשיכול לפרוע לו בכל יום ,אבל בהלואה שאין אחד מהם החפץ במשיכתו מן העכו"ם ,ואם הפועל נתן את המעות לחנוני,
יותר בגלל שהכלי בלוע וישן) ,ויש אוסרים. יכול לחזור בתוך הזמן ,צריך להתנות בתחילת ההלואה ,ומהמ"א ועוד
מותר לפי תוס' ,מפני שהחנוני מקנה את החמץ למי שנתן לו את המעות,
החוכר מקום משר ויש שם בית שעושים שם שיכר ובעה"ב אינו אלא שליח להביא את החמץ .ולדעת היש מתירים אחרונים סוברים שאין לחלק בזה ,וכתב הבה"ל שאין דבריהם מוכרחים
(וה"ה בריחיים) ,והישראל מקבל את השכירות ממי אלא כשהנכרי מתרצה לתת בפסח מעות ,אבל כשאינו מתרצה אפשר
מותר גם לומר לחנוני תן לפועלי חמץ ואני פורע .וכתב
שאין הישראל יכול לשנות מהתנאי הראשון ,והפמ"ג מחמיר כהט"ז
שעושה שם שיכר ,יש למכור את הזכות לנכרי או המ"ב שהעיקר כהמתירים ,ולכתחילה נכון לחוש לאוסרים, במקום שדינא דמלכותא הוא שהתנאים קיימים ובדיעבד צ"ע ,ודעת
להשכירה לנכרי לכמה שבועות כדי שימי הפסח יהיו והיינו דהיכא שמזונותיהם עליו לא יאמר לו שיקיף על הבה"ל שבדיעבד אין להחמיר בזה.
בהבלעה ,כיון שהישראל רוצה בקיום החמץ (שהרי אם חשבונו ,אלא יתן לו מעות מזומן והוא יקנה מה שירצה. ישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות ושניהם שותפים
ישפך הלתת תבקע היורה אם היא עומדת על האש), תינוק שנחוץ לו לאכול או לשתות חמץ צריך לקחת בככרות ,בסתמא אסור לישראל ליטול אחרי פסח עבור
וכשמקבל שכ ר נמצא משתכר באיסורי הנאה ,וגם כיון אותו לבית הנכרי ולבקשו שיאכילו חמץ ,ולא יקח את חלקו אפי' מעות ,אבל אם הישראל אמר לנכרי לפני פסח
שהמנהג לתת מידת לתת ולא מעות ,נמצא שכבר זכה החמץ ביד מפני שזוכה בו ,ואם הנכרי לא מסכים לתת 'טול אתה שבוע של פסח בין יהיה בו בין לא יהיה בו ,ואני
הישראל בחמץ בפסח ,ואף אם נותנו אחרי פסח הוי חמץ בחינם מותר להבטיח שישלם לו אח"כ ,אבל לא יתן לו אטול שבוע לפני או אחרי פסח כפי מה שיזדמן לי' מותר,
של ישראל שעבר עליו הפסח .ואם לא חכר את הבית אלא מעות לפני או בשעה שנותן את החמץ לתינוק ,מפני שקונה דרק חולקין הזמן ,ואם אמר לו 'טול אתה הככרות מה
רק שהמדות שהעושים נותנים יהיו שלו ,די שיצוה שלא בזה את החמץ כנ"ל .ואם אינו יכול לשאת את התינוק מחוץ שיהיה בפסח ואני אטול ככרות כסכום זה אח"כ' אסור ,כיון
יפרישום בפסח אלא יכתבו בפנקסם שטחנו בפסח ואחרי לביתו ,ובעל כרחו צריך הנכרי להביא את החמץ לבית שניחא ליה בככרות והתנור זוכה לו אלא שהוא מחליפם עם
פסח יתנו לו ,אמנם התר זה אינו ברור ,וצ"ע. הישראל ,יאמר לנכרי שיוציא מביתו את כל החמץ שנשאר, הנכרי ונמצא נהנה מן החמץ ,ואם אמר "ואני אטול דמים
לו היכל מיוחד בעולם הבא שלא יהיה כמוהו לאחרים .ובפרט אברהם בנו לעקידה ,וכתב הרמב"ם שהנסיון היה מה
שע"י שמירת הלשון נמנע ממאות ואלפי עוונות ,ומרוויח שנתרצה לזה באהבה גמורה ,וא"כ כ"ש שהיה מוסר בנו
מאות ואלפי מצוות ,כי היושב ואינו עובר עבירה נותנים לו לתורה בלי חשבונות שיוקל לו אם ילמדו שאר דברים ,וכן שמירת הלשון
שכר כעושה מצוה( .פרק א'). יצחק הלך לעקידה בלב שלם ,וודאי לא היה מונע מעבודת ד'
גודל התועלת במה שלא ידבר דיבורים אסורים בבית
בשביל דברים קטנים ,וא"כ אנו שמזכירים זכות אבות עלינו שער התורה
לילך בדרכיהם ולא למנוע מתורה ומצוות עבור שום דבר.
הכנסת -תועלת גדולה יש למי שיש לו זמן קבוע ללמוד
וכן מצינו אצל יעקב שהלך י"ד שנה ללמוד תורה אף שהיה גודל החיוב להחזיק בנו ללמוד תורה
בבית המדרש ,שישמור את לשונו באותו הזמן ,כי על ידי זה
בן ס"ג ולא היה לו שום זרע ,והיה עליו להעמיד את האומה
לא יפסיד מזמן לימודו ,וגם לא תהיה תורתו קרעים קרעים יש אנשים המרפים ידיהם מלימוד התורה של בניהם,
הישראלית ,ובכל זאת מחמת שידע שלבן לא יתן לו בתו
שעונשו שמאכילים אותו גחלי רתמים (שנענש י"ב חודש ומורים התר שבכל מקרה בנם לא יהיה רב ,אך האמת
בחינם ויצטרך לעבוד אצלו ,וירצה להאבידו מן העולם ,וגם
כרשע גמור) .ועצה טובה למי שרוצה לשמור פיו ולשונו שחובת האדם לדעת איך לעבוד את ד' ולהנצל מהיצר
ביתו מלא טומאת תרפים ,ולא יוכל לעמוד נגד זה בלי
מדיבורים אסורים ,שימנע מלשוח בבית הכנסת ובית שסכנתו עצומה ,ומביא את האדם להפסיד הרבה מצוות,
קדושת התורה ,ולכן הקדים ללמוד י"ד שנה (כנגד הי"ד
המדרש מפני כמה סיבות -א' מפני קדושת המקום .ב' על ידי וגם המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה ,וגם לא
שנים שיהיה מוכרח להיות אצל לבן עד לידת יוסף) בלי
זה תורתו ותפילותיו יהיו בשלימות .ג' על ידי זה יהיה שיעור לישן שינת קבע ,וא"כ גם אנו צריכים ללכת בדרכיו ולהרגיל ידע לעשותם כדין (וכגון מצות תפילין שצריך שיהיו
זמן מצטבר של בערך י' שנים מחייו בלא דיבורים אסורים בנינו לתורה ומצוות ,שגם אם יוכרח ללכת לעבודת הקיסר מרובעים כדין ,ויהיו הרצועות שחורות ,ויהיה של ראש כולו
אלא רק תורה ועבודה .ד' על ידי זה יהיה לו קל יותר להמנע ולא יוכל ללמוד לא תסור ממנו קדושת התורה ,ויתן ד' חינו על הראש ולא על המצח ,והקשר יהיה כנגד הפנים ושל יד
מדיבורים אסורים בשאר היום( .פ"ב). בלב המלכות ,ויצליח ד' דרכו אחרי שיחזור ,וזהו עצת היצר יהיה כולו על מקום הקיבורת בלא חציצה ,וצריך ליזהר בזה
לחשוב רק על ההצלחה הזמנית ,ועל זה אמרו הוי מחשב בכל זמן ק"ש ותפילה .וכן בק"ש יש לדקדק לקבל על עצמו
צריך להשתדל במיוחד בשמירת הלשון מפני שזה
הפסד מצוה (הגדול ,בעולם הבא) ,כנגד שכרה (הקטן, עול מלכות שמים ,ולהשמיע לאזנו ולדקדק באותיותיה
מצוה שאין לה דורשים -איתא בספר חרדים שאף ולקרותה בזמנה ,וכן בשאר מצוות ודאי יחסר לו אם לא
שחייבים להזהר בכל המצוות ,מ"מ יש לאדם להחזיק באופן בעולם הזה) ,ושכר עבירה (הקטן ,בעולם הזה) ,כנגד
הפסדה (הגדול ,בעולם הבא) ,וכן בענייננו יעריך גודל השכר ילמד כראוי) ,ולעתיד לבוא כל אחד יראה איזה חסרון היה
מיוחד במצוה אחת שלא יעבור עליה כל ימי חייו ,שעל ידי במצוותיו .וכמו שדורות הראשונים היו שולחים בניהם
בעולם הבא אם הבן מקיים מצוות כראוי ,והעונש הנצחי
זה שאר המצוות נמשכים אחר אותה המצוה ,אבל אם בא לת"ת אף שידעו שרק אחד מאלף יוצא להוראה ,כי גם אם
שמגיע לאדם אם אין הבן הולך בדרך הישר (שאפילו אם
לאחוז בכולם לא יצליח .וא"כ בזמננו שהופקר אצל חלק יגדל הבן ויהיה לו עסק ויקבע מעט זמן ללימוד ואפי' רק
יזכה לשבת בגן עדן יטלוהו מגן עדן ויוליכוהו לגיהנום למען
מהאנשים עוון לשון הרע ורכילות ,א"כ האוחז במצוה זו בשבת ,כדאי הוא כל הכוחות שעמל האב עליו ,וה'מרחם'
יראה ביסורי בנו) ,וע"י התבוננות בזה ירף ממנו היצר וישלח
באופן מיוחד יגיע לו על זה שכר מיוחד .ואם מת מצוה על בניו ואינו שולחם לת"ת הרי הוא אכזרי ,על כן יראה כל
בנו לתורה ,ויזכה לחיי נצח הוא וזרעו ,ונכסיו יצליחו בעולם
מותר אפי' לכהן גדול ונזיר להטמא לו מפני בזיונו ,כ"ש אם אדם להחזיק בנו לתורה והקב"ה יסייע בידו( .פרק ז').
הזה( .פרקים ח' ט').
התורה הקדושה מוטלת בבזיון ,ובעוון זה יש בזיון מיוחד
לתורה ,מפני שמי שרגיל לדבר לשון הרע אף אם מזכירים אל יאמר האדם שיוכל בנו לנהוג כראוי גם בלי לימוד על האדם ללמד בנו תורה ולא לחשב חשבונות אחרים
לו שהדבר אסור אינו פורש ,כי יש לו כל מיני התירים, התורה ,כי רק ע"י לימוד התורה האדם מחזיק בקיום על עתידו -יש האומרים שצריכים להכין את בניהם וללמדם
ואדרבה יוסיף לומר שהוא חנף ושאינו בכלל עמיתך ,ואין מצוותיה ,ואם הוא פורש מן התורה הרי הוא נעקר ממקור חכמות אולי יצטרכו לילך לצבא ועל ידי זה יקל להם ,אמנם
לך מת מצוה גדול מזה .ואם יתנו לאדם ספר תורה שמחוק חיותו כדג בלי מים ויבוא לבסוף לידי ביטול כל התורה זה אינו סיבה שלא ללמדם כלל( ,ועוד שהצורך בלימוד
בו כמה תיבות ודאי לא יסכים לברך עליו ,ואיך לא יתבייש והמצוות ,ויכול להגיע אף לעבודת אלילים .ובפרט בזמננו התורה הוא ודאי והוא טוב ומועיל יותר מכל ענייני העולם
שהרבה סרו מדרך ד' מחמת הפרישה מן התורה ,או שהגיעו הזה ,ויתבונן האדם בגודל שכר עולם הבא שאפי' אם ינתן
האדם שיהיה מופקר אצלו עוון זה כאילו אינו כתוב בתורה
לחילול שבת ושאר איסורים ,ודאי הוא עת לעשות לד' לאדם כל העולם הזה ותענוגיו אינו מספיק אפי' לשכר מצוה
כלל( .פרק ג').
לחזק ענין זה ,וטובה אחת בצער ממאה שלא בצער( .פ"י). אחת) ,ובזמננו אין הגזירות קשות כ"כ ומניחים ללמוד תורה
השכר הגדול המצוי בשמירת הלשון ,ובזיכוי הרבים ולעבוד את ד' ,וא"כ איך אנחנו נרפים יותר מהדורות
הקודמים שהיו כופים אותם לבטל התורה והמצוות ,והיא
בזה -המתחזק בהימנעות מדיבורים אסורים יש לו בזה רווח חתימת הספר עצת היצר כי יודע שהתורה היא כלי הזין להלחם נגדו ,ורוצה
מיוחד ,כי מצוה זו מצויה תמיד ובכל מקום ,וא"כ מצוי לו
הרווח בלא שיצטרך לחפשו ,והמזכה את הרבים בענין זה ע"י שמירת הלשון יזכה האדם לחשיבות מיוחדת בעולם לבטלה כדי שיוכל לנצח( .פרק ח').
שכרו גדול ,ובודאי יצליח כי ישראל בחזקת כשרים וצדיקים זכות אבות מועילה כשאנו הולכים בדרכי אבות -אנו הבא כי טבע האדם להתנאות באיזה דבר מיוחד שאין
ואין העוון הזה מצוי אלא מחמת חסרון ידיעת פרטי הדינים מתפללים שיזכור ד' לנו זכות אבות ,ואין זכות אבות לאחרים ,וא"כ כיון שאמרו חז"ל שהרוב נכשלים בגזל ומיעוט
בזה ,ועל ידי זה ימהר ביאת הגואל( .פרק ד'). מועילה אלא אם אנו הולכים בדרכיהם ,ומצינו שמסר בעריות וכולם באבק לשון הרע ,א"כ הנזהר מלשון הרע יהיה
-------------------------------------------------------------- -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ובאומרו "עושה פלא" ו"תבלעמו ארץ" יכוין בשמחה האדם לדמות בעצמו בשעת אמירת שירה זו כאלו הוא יצא
עצומה על גבורות ד' .ובאומרו "נחית בחסדך עם זו גאלת" ממצרים ועומד על שפת הים ומזמר שירה זו עם כלל ישראל. יסוד ושורש העבודה
יודה במחשבתו בשמחה על שגאלנו ממצרים .ובאומרו (פרק ו').
"נהלת בעזך אל נוה קדשך" יודה במחשבתו על שהכניסנו כוונות מיוחדות בפסוקי שירת הים -באומרו "ויאמינו שער השיר
לארץ ישראל לירושת עולמים .ובאומרו "שמעו עמים ירגזון בד' " יכוין אני ג"כ מאמין באמונה שלימה ואמיתית
וגו' כל יושבי כנען" ישמח על שנתגדל שמו יתברך בכל שירת הים מכפרת כל עוונותיו של אדם ,ואיתא בזוהר
באלוקותו ית"ש ,וראוי שיקבל על עצמו למסור נפשו
העמים ששמעו זאת .ובאומרו "עד יעבור עמך ד' " ישמח הקדוש שהאומרה ומכוין בה יזכה לאומרה בביאת המשיח
להראות אמיתת אמונתו ,ובאומרו "ובמשה עבדו" יכוין
שרק אנו זכינו להקרא עם ד' .ובאומרו "עם זו קנית" יכוין כמו ובעולם הבא ,ולשמוח עם השכינה ,והיא מעולה מכל שאר
בשמחה שהוא מאמין בנבואת משה ובאמיתות התורה
שפרש"י -חיבבת משאר אומות ,כחפץ הקנוי בדמים יקרים השירות ,וכל הפלגת מאמרי הזוהר הקדוש באמירת השירה
שניתנה על ידו ,ויקבל על עצמו ללמוד וללמד לשמור
שחביב על האדם ,וישמח בזה .ובאומרו "מקדש ד' כוננו ידיך" ולעשות תורתו הקדושה .ובאומרו "אז ישיר" יכוין אני וסיפור השבח של הבורא ית"ש שבה ,אינו אלא במי ששם
יתפלל במחשבתו ברוח נשברה שיבנה ביהמ"ק במהרה מאמין בתחית המתים לעתיד (כמו שאמרו חז"ל שר לא ליבו להודאה והשבח על התשועה הגדולה והנפלאה שעשה
בימינו ותשרה השכינה הקדושה בתוכו .ובאומרו "ד' ימלוך נאמר אלא ישיר מכאן וכו') .ובאומרו "אלוקי אבי לנו עם קדוש אז על הים והצילנו מיד המצרים ,ועל
לעולם ועד" ישמח במלכותו ית"ש הנצחית .ובאומרו "כי לד' וארוממנהו" ישתוקק ויצייר איך מוסר נפשו כדי לרומם את נפלאותיו וגבורותיו היוצאים מדרך הטבע שבהם הראנו ד'
המלוכה וגו' והיתה לד' המלוכה" ,וביחוד בפסוק "והיה ד' שם ד' .ובאומרו "ד' איש מלחמה ד' שמו" יכוין פרש"י את כבודו וגדולתו ,ואמירתה בכל יום היא כדי לזכור ולספר
למלך על כל הארץ" יכניס בליבו שמחה עצומה כנ"ל .ויזהר בחומש (שד' נלחם בשמו ולא בכלי מלחמה ,או שאף בתמידות גודל גבורותיו ונפלאותיו אשר עשה לכל עם
לומר פסוק ד' ימלוך שנים מקרא ואחד תרגום .גם יזהר לומר בשעת מלחמה הוא מרחם על ברואיו) .ובאומרו "וברוב ישראל במצרים ועל הים ,והעיקר הוא שבעת הספור יגיל
פסוק "כי בא סוס פרעה" .ומאוד מאוד להזהר בכל הכוונות גאונך תהרוס קמיך" יכוין ג"כ מה שפירש רש"י שהקמים וישמח בגודל אלוקותו ית"ש ויתן שבח והודאה לשמו ית"ש
הנ"ל .וע"י שימת הלב והנפש לדברים תבוא הכונה ,וכשיורגל על ישראל כאילו קמים עליו יתברך ,וישמח על גודל אהבתו, בליבו ובמחשבתו על זה.
בכל יוכל להספיק להתפלל עם הציבור ,אך יכוין בזה לעשות ותתלהב נפשו לאהבת השם .ובאומרו "וברוח אפיך נערמו ועל כן ראוי לאדם שד' נתן לו חכמה ותבונה ,לדעת לעשות
נחת רוח ליוצרנו ,וגודל מעלת השירה תלוי בכוונת הלב. מים נצבו כמו נד נוזלים" דאיתא במדרש שקמו המים כוונה כללית ,והיינו שבכל פסוק שמדבר בענין תשועה
ישתבח -בזוהר הקדוש מבואר גודל מעלת השבח של כחומה גבוהה כמה מאות פרסאות למעלה עד שראו זאת לישראל ושפטים במצרים לתת במחשבתו הודאה עצומה
ישתבח ,שהקב"ה שם לפניו את הכתר ,וכנסת ישראל כל מלכי מזרח ומערב ,וגם נבקעו אז כל המימות שבעולם בזה הלשון 'אני נותן לך ית"ש שבח והודאה על זה' ,ויהיה זה
מתקשטת לפניו בי"ג מידות הרחמים העליונות שמהם היא ואף מים שבכלים ,יתלהב להודות לקב"ה על גבורותיו בכל עוצם כחו ומעומקא דליבא ובשמחה עצומה ,ובכל פסוק
מתברכת ,וכל תיבה ותיבה (שיר שבחה וכו') מרמזת לעולם ונפלאותיו .ובאומרו "נאדר בקדש" יכוין פירוש התרגום 'את שמדבר על גבורה נפלאה (כגון בפסוק "וירא ישראל את
עליון קדוש ונורא מאד ,ובשעה שמזכיר האדם השמות אדיר בקודשא' .ובאומרו "נורא תהלות" יכוין מה שפרש"י מצרים מת על שפת הים" -שפלטם הים על שפתו ,וכדומה),
שלהם בכוונה עצומה ,מעורר למעלה כל עולם ועולם .ואף יראוי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו ,שזה שבח עצום. יחשוב כמה פעמים על גבורות ד' ,ואיתא בספרים שצריך
(ובנוסח אשכנז אהבה רבה) ובפסוק ואהבת את ד' אלוקיך, פירוש איש"ר וכו' -וימליך מלכותיה -שיראה מלכותו שמובא בספרים בשם הזוהר הקדוש שצריך לומר כל י"ג
"לברכו" בישתבח וביוצר המאורות ובכל ז' ברכות של ק"ש עלינו .לעילא מן כל ברכתא וכו -שבחיו של הקב"ה יהיו השבחים בנשימה אחת ,אינו מוכרח כלל מלשון הזוהר.
בבוקר ובערב ,ולקדש את שמו יתברך במסירת נפשו למעלה מכל שירות ותשבחות שהאדם מהלל ומשבח למלך ובאומרו 'א'ל מלך גדול בתשבחות א'ל ההודאות אדון
במחשבה בפסוק שמע ישראל ,ובקדושה .והנה אף בשר ודם .נחמתא -יתנחם בנחמות ציון יותר משאר נחמות הנפלאות' יכוין בשמחה שאין יכולת לשום בריה לספר כל
שלכאורה פסוקי דזמרה הם אהבה ,ואהבה רבה היא תפילה של בני אדם ,והקב"ה מתאונן על גלותינו ואנו מתפללים שבחיו והודאותיו ונפלאותיו ית"ש .ובאומרו 'הבוחר בשירי
ויראה ,עם כל זה שייך לשבח את המלך מיראת המלכות, שיגאלנו ועי"ז יתנחם .דאמירן בעלמא -מכל הברכות זמרה' ישבח את ד' בשמחה על שבחר בנו לזמר לשמו
ושייך לבקש מהקב"ה מגודל אהבתו לבקש שיקרבו אל והשבחים והנחמות שאומרים לבני אדם בעולם .וכתב הגדול .ובאומרו 'מלך א'ל חי העולמים' לא יאמר תיבות אלו
עבודתו באמת ,ועל כן בכדי לקיים מצות עשה של אהבת האבודרה"ם בשם רב נחשון גאון שיש בקדיש ד' כריעות במהירות בפיו ובשפתיו לבד ,אלא יכוין בכל תיבה כוונתה
השם ,תיקנו אנשי כנסת הגדולה ברכת אהבה רבה ,להראות של חובה ואחת של רשות ,יתגדל ויתקדש כורע ,בעגלא הראויה ,והיינו שד' הוא מלך גדול ונורא ,והוא תקיף ובעל
בזה גודל אהבתו ,שבגלל זה הוא מבקש בקשות אלו ,וכנ"ל. ובזמן קריב כורע ,יתברך וישתבח כורע ,שמי' דקודשא בריך היכולת ,ובתיבות חי העולמים יכוין אני מאמין באמונה
ועל כן באומרו 'אהבה רבה אהבתנו' יכניס אהבה לבורא הוא כורע ,אבל בעושה שלום זו כריעה של רשות .עוד כתב אמיתית שאתה מחיה כל העולמות עליונים ותחתונים.
ית"ש ,כפי שהקב"ה אוהב אותנו ,ומתוך זה יבקש את ש'הפורס על שמע' פרוס הוא מלשון ברכה. ע"כ מתיקוני תפלות של עולם היצירה.
הבקשות שמבקשים שם ,ויזהר מאוד בזה כי הוא מצות
ברכו -אחר שאמר הש"צ ברכו את ד' המבורך ,יענה ברוך
עשה דאורייתא ,ותהיה כוונתו שיוכל לעשות לו נחת רוח,
וביחוד בחתימת הברכה בא"י הבוחר בעמו ישראל באהבה ד' המבורך לעולם ועד בשמחה ,כי הוא שבח גדול ועצום שער המזרח
יזהר מאד בקיום מ"ע זו של אהבת השם ,להכניס בליבו מאד ,והוא תיקון גדול בעולמות העליונים ,כמבואר בזוהר היות ויתרון האור מן החושך ניכר בתחילת הבוקר כשהשמש
אהבה עזה ועצומה לבורא ית"ש ,ולשבח את הקב"ה הקדוש ובכתבי האריז"ל ,ורק אחרי שמברכים את ד', זורחת ,ואז אנו משבחים בקול רינה ותודה ,ומתעטרים בקריאת
אפשר להתחיל להתפלל( .פרק א'). שמע וברכותיה ,לכן נקרא שער זה שער המזרח ,ובו יבוארו קריאת
בשמחה על שזיכה אותו ג"כ להיות בחלקו וגורלו הקדוש שמע וברכותיה וכוונותיהם והזהירות בדקדוקי המילות .וכן יבואר
בעמו הישראלי הקדושים( .פרק ג'). יוצר אור -קריאת שמע וברכותיה הם תקונים בעולמות כוונת אמן יהא שמיה רבה וגודל מעלותיה.
יחוד השם -על ידי שהאדם מייחד שמו של הקב"ה בפה יותר עליונים מתקוני הזמירות ,ולכן ראוי לאומרם בכונה
מעלת אמירת אמן יהא שמיה רבה -איתא בגמרא (שבת
בלב ובנפש ,גורם שד' יתרצה אליו ,ובשעה שישראל עצומה יותר מפסוקי דזמרה ,ובזוהר הקדוש מבאר את
קי"ט ):שכל העונה איש"ר בכל כחו קורעים לו גזר דין של
מייחדים שמו יתברך ,מאיר עליהם אור חזק המתחלק סדרם והשפעתם על ז' היכלות עליונים .וכאשר יאמר
שבעים שנה ,ואפילו יש בו שמץ עבודת גילולים מוחלים לו,
לשבעים אורות המאירים בשבעים ענפים של עץ החיים, האדם ברכה זו במתינות ,יתלהב ליבו לאהבת ד' .כשיאמר
וכו' ,ולגודל שבחו אומרים אותו בלשון תרגום ,כדי שלא
וכל האילנות שבגן עדן מעלים ריחות ומשבחים לאדונם, 'יוצר אור' יפתח עיניו ויכוין גבורת ד' במאורות שברא (ועיין
יתקנאו בנו המלאכים שאנו משבחים שבח נאה כזה .ואיתא
והמלכות מיתקנת ,ונפתחים מ"ט השערים ,והקב"ה מחשיב לעיל בברכת פוקח עורים) .וכשיאמר 'ובורא חושך' ראוי
שיסגור עיניו ויחשוב גבורת ד' של בריאת החושך. בזוהר הקדוש שקדושה זו עולה לכל הצדדים ,ושוברת את
לאדם כאילו קיים את כל התורה .ויקרא את פסוק היחוד כח הסטרא אחרא ,ושמו של הקב"ה מתעלה על כל
בקול רם ,ויאמר שמע וישראל וברוך שם בכל עוצם כוחו וכשיאמר 'ובורא את הכל' יכוין בשמחה עצומה -אתה
הבורא כל העולמות עליונים ותחתונים .ובשעה שאומר העולמות ,ועי"ז הקב"ה זוכר את בניו לגואלם ,ולקדש את
ואיבריו ומוחו ,וכמו שמייחדים שם ד' מלמטה כך שמו שמו המחולל .וצריך האדם לעורר כל אבריו בכח חזק
מתייחד למעלה ,ויחבר כל אבריו ליחוד ההוא ,וכל צבאות יוצר אור ימשמש בתפילין של יד ,ובבורא חושך ימשמש
בתפילין של ראש ,וכבר נתבארה לעיל הכונה בעת באמירת איש"ר ,והא דאיתא בגמרא שיש לאומרה 'בכל
השמים מיתקנים באותו יחוד ,והוי קרבן שלם .ואף
המשמוש בתפילין ,ויזהר האדם בה .ובאומרו 'ובטובו כוחו' ,רש"י מבאר בכל כוונתו ,והתוס' מביאים שהפסיקתא
שלכאורה היה נראה שדי בהבנת פירוש המילות ,בוודאי
מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית' יחשוב בשמחה כמה מפרש בכל כוחו ממש ,ושני הפירושים נכונים .ובהיות ואנו
צריך שיקבל בליבו מה שמוציא בשפתיו ,כי עיקר מצות
פעמים על גבורות ד' שאין המאורות משנים סדרם נמצאים בגלות ,ושם ד' מחולל בעוונותינו ,וכח הקליפות
היחוד הוא בלב ובמחשבה ,וכדאיתא במתני' למה קדמה
מתגבר ומעביר את השפע לאומות העולם ,בודאי ראוי למי
ותפקידם .ובאומרו 'מה רבו מעשיך ד' כולם בחכמה עשית'
שמע לוהי' אם שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים
יחשוב על החכמה הנפלאה שבכל הברואים ,ויראה בזה אתשנגע יראת ד' בליבו שישב בדד ויבכה שעה אחת בכל יום,
תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות ,ואין קבלה אלא בלב ,כפי
שיבואר בפרקים הבאים. גבורות ד' .ובאומרו 'המלך המרומם לבדו מאז המשובח'ויפול מלא קומתו ארצה ,ויתן בעפר פיהו ,ויבכה הרבה ,על
חילול שם ד' בין העמים עובדי אלילים ,וביחוד יצטער על
וכו' ישמח על גודל מלכותו ית"ש' .א'ל ברוך גדול דעה'
קודם התחלת קריאת שמע יקבל במחשבתו קיום מצות שנתקן על סדר הא"ב הובא בזוהר הקדוש גודל מעלתה זה כשאומר תפילות ותחנונים המדברים על זה ,ובמיוחד
עשה זו של ק"ש ,ויאמר תמיד ג' תבות 'א'ל מלך נאמן' כדי ותיקונה בעולמות העליונים ,ויזהר האדם לאומרם במתינות
במזמורים של תקון חצות ,ואף מי שאינו יכול לבכות יתאונן
להשלים רמ"ח תיבות של ק"ש ,כיון שכשאומר ק"ש בכונה ובכוונה עצומה ,והאבודרה"ם מפרט לאלו פסוקים רומזות
על זה .וידוע שבכל התפילות והשבחים אנו משברים
א"א לסיים ק"ש עם הש"ץ ולהשלים התיבות באמירת תיבות אלו' .כי הוא לבדו פועל גבורות עושה חדשות' וכו',
ומשפילים כח הקליפות מאד ,ומקדשים שם ד' ,וכדי שלא
הש"ץ ד' אלוקיכם אמת( .פרק ד'). כל התוארים האלו נתקנו על סדר מדות וספירות העליונים
יתקנאו בנו המלאכים שאנו משבחים שבח גדול ונאה כזה
אמירת שמע ישראל היא דרך עדות ,כאילו כל אחד אומר הקדושים ,ויזהר האדם לאומרם במתינות ובכוונה ,ואם היה
ויקטרגו עלינו ,לכן אומרים איש"ר בלשון תרגום ,וכיון שע"י
לחבירו שמע שאני מאמין שד' אלוקינו הוא יחיד בעולמו, לאדם איזה חולי בבני ביתו ונתרפא ,ראוי שיתן בליבו שבח
שבח זה מתגדל שמו יתברך בעולם ,לכן איתא בכתבי
(ולכן ע' של שמע וד' של אחד הם אותיות גדולות). והודאה על זה באומרו 'בורא רפואות ,ובאומרו 'נורא האריז"ל שבעניית איש"ר יקבל אדם על עצמו מסירות
ואומרים 'ישראל' מפני שיעקב אבינו לא מת ,והקב"ה חתם תהלות' יכוין היטב כמו שנתבאר בשירת הים ,ובאומרו נפש ,ויצטער על חילול ד' ,ויאמר עד דאמירן בעלמא ויענה
אותו בכסא כבודו שיהיה תמיד עד על בניו שמייחדים שם 'אדון הנפלאות' יכוין כפי שנתבאר בישתבח ,ובאומרו אמן אחר סיום הש"ץ כשיאמר ואמרו אמן .ואיש"ר נקרא
ד' כראוי ,ובשעה זו מעלים את יעקב לפני הקדוש העליון, 'המחדש בטובו בכל יום' וכו' יכוין כמו שנתבאר בתחילת
בזוהר הקדוש 'קדושה' ,כי בעניה זו מקדשים שמו הגדול
ומברך אותו בז' ברכות ,והקב"ה פותח ואומר אשרי האב הברכה בתיבות 'ובטובו מחדש בכל יום' ,וגם בתיבות בכל העולמות ,לכן יזהר האדם מאד לענות קדושה עצומה
שהוליד זרע זה בארץ ,ואשרי הבנים שמעטרים את אביהם כאמור לעושה אורים גדולים וביחוד בחתימת הברכה בא"י
זו בכוונה עצומה מאד ובכל עוצם כוחו .ולגודל מעלת
כך ,וכל צבאות השמים אומרים בשכמל"ו ,ויעקב מתעטר יוצר המאורות יחשוב בשמחה על גבורות ד' ביצירת
איש"ר יראה האדם להזהר מאד להתפלל תמיד עם הציבור,
בי"ג נהרות אפרסמון טהור ,ועומד כעיר המוקפת חומה המאורות ,וכשעונה אמן על ברכה זו יכוין ג"כ הכוונה של
מלבד באונס גדול של חולי ח"ו ,כדי שלא לאבד טובות
שלא ישלוט בבניו דין קשה .ויש ביאור אחר בתיבת חתימת הברכה בשמחה( .פרק ב').
הרבה של עניית איש"ר כמה פעמים בבית הכנסת עם
'ישראל' שהכונה בזה לקב"ה ,ישר א'ל ,והיינו שכאילו אומר הציבור ,וגם מונע טוב מבעליו שע"י אמירת איש"ר הקב"ה אהבת ד' בברכת אהבה רבה -רבי חיים ויטאל מביא
לקב"ה שישמע שאני מאמין שאתה הוא ד' אלוקינו ואתה חס על הרשעים בגיהנום ונותן להם הרווחה שעה וחצי מהזוהר הקדוש ש"ליראה את ד' " היינו בקרבנות השחר
הוא ד' אחד ,והבוחר יבחר ובלבד שיכוין ליבו. ובזמירות .ו"לאהבה את ד' " היינו בברכת אהבת עולם שעה.
קורס ללמוד להנות ולזכור מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
11שעורים בהם נלמד בצורה מקצועית מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי ,משנה ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית החודשיים
וייחודית כיצד נזכור את הלימוד, ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר /ועמוד היומי
ונעצים את איכות וחווית הלימוד. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי עד יום
-
בנקודות ההפצה
ניתן עדיין להצטרף לקבוצות החדשות שלישי בשעה 5:00בבוקר:
במייל 7692282@gmail.com -
לאברכים ובני ישיבות ,בירושלים בטלפון 0737-289-669 -
-בפקס 02-3132-641קוד גליון 3135
בישיבת מיר ובבית וגן נוה יעקב ופסגת במייל 7692282@gmail.com -
בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל מסכתות
זאב ,באופקים ,ובאלעד. בנדרים פלוס קופת לדעת. - הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל תנ"ך וספרי מוסר,
לפרטים 02-3131-465 / 055-400-7977 הגרלות בכל שבוע על ,₪ 500ו 5זוכים בזכות ועל מסלולי הלימוד דף הכולל ,חבורת ש"ס ,קנין
וכן בגליון 'מאחורי הקלעים' קניה של ₪ 100ב'יפה נוף'. ירושלמי ,ועוד.
ושמירת הלשון
מבחן 243פרשת וישלח מבחן 242פרשת ויצא מבחן 241פרשת תולדות
מקץ -חנוכה
תמ"ח ה' עד ת"נ ס"ס ה' סימן תמ"ח סעיפים ג' ד' תמ"ז ט' עד תמ"ח ס"ס ב'
הבודק חמץ ומבטלו כדין ומצא חמץ לאחר הפסח ,מה הדין להלכה? חמץ שלא ישראל שהיה אנוס מלבערו ,האם הוא מותר לאחר הפסח? מה הדין להלכה בתערובת יבש ביבש בחמץ בפסח?
א' מותר באכילה. א' מותר באכילה ובהנאה. א' בטל חד בתרי ,והמחמיר תבוא עליו ברכה.
ב' מותר רק בהנאה. ב' אסור באכילה ומותר בהנאה. ב' לשו"ע בטל ולרמ"א אינו בטל.
ג' מותר בהנאה במקום הפסד מרובה. ג' אסור באכילה ובהנאה.
ג' אינו בטל.
מה מותר לעשות בפסח במוצא חמץ שאינו שלו? האם אפשר להקנות את החמץ ע"י שליח של הישראל המוכר או של הנכרי הקונה?
א' אסור לתת לבהמת ישראל ,ולבהמת נכרי או הפקר מותר. א' כן. באיזה אופן אפשר להקל בנותן טעם לפגם לפי הרמ"א?
ב' אסור לתת לבהמת נכרי ,אבל לבהמה של הפקר מותר. ב' שליח ישראל של מוכר ישראל מועיל ,אבל נכרי לא יכול להיות לא שליח ולא משלח. א' במשהו לענין אכילה.
ג' גם לבהמה של הפקר אסור. ג' ישראל יכול להיות שליח בין של הישראל המוכר בין של הנכרי הקונה ,אבל נכרי לא. ב' במשהו לענין הנאה למכור לעכו"ם.
ג' הנאה מותרת אפילו בשישים.
באיזה אופן מותר שבהמת ישראל תאכל חמץ בפסח אצל נכרי? המוכר לנכרי חמץ ונתן לו מקצת הדמים והשאר זקף במלוה ואינו רוצה לשלם לו
א' כשהחמץ הוא של הנכרי. את השאר ,האם מותר לתובעו בדיניהם? באיזה אופן החמץ מותר באכילה לאחר הפסח כשנתערב בשישים?
ב' כשנותנה לנכרי זמן רב קודם הפסח והנכרי זן אותה משלו ולא מתנה שיתן לה חמץ. א' אסור.
א' רק בנתערב קודם הפסח.
ג' בכל אופן אסור. ב' מותר לתבוע שישלם לו ,אבל לא יתן את החמץ עצמו לתשלומין.
ב' רק בנתערב לאחר הפסח.
ג' מותר לתבוע שישלם לו או שיתן לו את החמץ בתורת תשלומין.
ג' בין בנתערב קודם הפסח ,בין בנתערב בפסח או לאחר הפסח.
חמץ שנמצא אחר הפסח ולא ידוע אם הוא של נכרי או של ישראל ,מה דינו
כשיש רוב ישראל? האם מכירת חמץ לנכרי בקנין כסף בלבד מועילה?
א' כן. עיסה שנתחמצה בשמרי שיכר שעבר עליו הפסח ,מה דינה?
א' אסור באכילה ומותר בהנאה.
ב' לכתחילה צריך גם משיכה ,ובדיעבד מותר לאחר הפסח. א' אם יש בה שישים כנגד השמרים מותר.
ב' אסור גם בהנאה ,ואם נמצא זמן מרובה אחרי פסח מותר גם באכילה.
ג' מותר בהנאה ,ואם נמצא זמן מרובה אחרי פסח מותר גם באכילה. ג' גם בדיעבד אסור לאחר הפסח. ב' אם יש בה שישים מותרת בהנאה ואסורה באכילה.
ג' אפילו אם יש בה שישים אסורה בהנאה.
מה הדין להלכה במלוה ככר חמץ לנכרי לפני הפסח והנכרי מחזיר לו אחרי פסח הנותן חמץ לנכרי במתנה על מנת להחזיר לאחר הפסח ,האם זה נחשב שאין החמץ
את אותו ככר? ברשותו? האם חמץ נוקשה מותר בהנאה אחרי פסח?
א' יש להחמיר. א' כן. א' מותר אפילו כשהוא בעין.
ב' מותר לכתחילה. ב' לא ,ולענין דיעבד מחלוקת. ב' מותר רק כשנתערב.
ג' מותר ,והמחמיר תבוא עליו ברכה. ג' מחלוקת. ג' אסור.
ישראל שהיה לו תנור ונכרי אפה בו חמץ בפסח ,האם מותר לקבל מעות או ישראל שקנה חמץ מהנכרי לפני פסח ונתן לו כסף ולא משך ,מה דינו לאחר הפסח? חמץ של הפקר שעבר עליו הפסח ,האם הוא מותר באכילה ובהנאה?
ככרות בשכרו? א' אסור. א' מותר.
א' מעות מותר ככרות אסור. ב' מותר לכתחילה אפילו אם מנהג הסוחרים לקנות בכסף לבד. ב' אסור.
ב' אם אפו שלא בידיעת הבעלים מותר לקבל מעות ,ואם ידעו אסור. ג' מותר ,ואם מנהג הסוחרים לקנות בכסף לבד אסור. ג' מותר בהנאה ואסור באכילה.
ג' אסור בכל אופן.
האם מותר למכור חמץ לנכרי לפני פסח כשיודע שיקנהו בחזרה אחרי פסח ,לדעת נכרי שמביא דורון לישראל באחרון של פסח בחו"ל ,באיזה אופן הוא מותר
האם מותר להשכיר בית לנכרי לדור בו ,כשאח"כ מכניס בו חמץ? המשנה ברורה? לאחר הפסח?
א' כל שמשכירו בסתמא מותר. א' אם אומר שאולי יקנה אחרי פסח מותר ,ואם מבטיחו שיקנה אסור. א' שלא יקבלנו ולא יהיה ניכר שחפץ בו ,וטוב שיאמר שאינו רוצה שרשותו תקנה.
ב' מותר ,אבל בערב פסח אסור. ב' גם אם מבטיחו שיקנה ויתן לו רווח מותר ,אבל בתנאי שיקנה ממנו אסור.
ב' חייב לומר שאינו רוצה שרשותו תקנה.
ג' מותר רק ל' יום קודם הפסח. ג' מותר אפילו למכור בתנאי שתחול המכירה אם יקנה ממנו בחזרה אחרי פסח ,ובלבד שיקיים
התנאי. ג' אסור שהנכרי יכניס את החפץ לרשותו.
סוףב'ד'ג' פרקים
לאוין א' הספרעד חתימת
'ואחשבה' הלשון
הקדמה שמירת ח"ח דבר בעתו אחרית דבר וח"ח הקדמה עד 'ולפי שידוע'
אחרית
מפ"דעדעדפ"ט מתחילת
ישראלפ"ח התורהבית שמירת הלשון שער
דבר בעתו
שידוע' עד סוף פ"י שמירת הלשון שער התורה מפרק ט' 'ולפי
'ואחשבה' דבר
מדוע הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילים אותו גחלי רתמים? האם הבן מחויב בכבוד אביו לאחר מיתת אביו? מה היה נסיון העקידה (לפי הרמב"ם)?
א' מדובר באדם שמפסיק מלימודו ומדבר לשון הרע. א' לא.
ב' מידה כנגד מידה על שאינו רוצה את התורה שהיא מזון נצחי לנפש.
א' שעשה זאת למרות שכל ימיו עורר שאין להקריב את הבנים.
ב' מחויב בכבודו רק בדברים הנוגעים לאביו ממש.
ג' מפני שהמפסיק באמצע לימודו אין התורה מגינה עליו מהיצר הרע וודאי יחטא ב' שנתרצה לעקידה באהבה גמורה.
ג' מחויב ללכת בדרך ישרה ,שאם הולך בדרך מקולקלת הוא מבזה את
הרבה. אביו. ג' שלא ניסה לומר שאולי אין כוונת הקב"ה לשוחטו ממש.
מה הטעם של ה'חרדים' שצריך האדם להחזיק באופן מיוחד במצוה אחת על מי הזהירה התורה באופן מיוחד "השמרו לכם פן יפתה לבבכם בן כמה היה יצחק בזמן העקידה?
שלא יעבור עליה כל ימיו? וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים"? א' שלושים ושבע.
א' מפני שעי"ז יש לו אחיזה גם בשאר המצוות.
א' על מי שסר מלימוד התורה. ב' ארבעים ושמונה.
ב' כדי שלא תהיה מצוה שאין לה דורשים.
ג' כדי שנטיית האדם ל'שלימות' תמצא את סיפוקה במצוה זו. ב' על מי שסר מאהבת ד' ומיראת שמו. ג' שישים ושלש.
ג' על מי שנמשך אחרי תענוגות העולם.
מבחן 245פרשת מקץ מבחן 244פרשת וישב
סימן תנ"א סעיפים ד' עד י"ד מסימן ת"נ סעיף ו' עד סימן תנ"א סוף סעיף ג'
איזה ליבון צריך להלכה לפי הרמ"א בכלי שמשתמשים בו על ידי האור שהוא צריך ליבון? האם מותר לומר לנכרי בחול המועד פסח שיקנה חמץ בשבילו?
א' עד שיהיו ניצוצות ניתזים מהם. א' מותר גם אם הנכרי מושך את החמץ לביתו של הישראל.
ב' אם קש נשרף עליו מבחוץ. ב' אסור רק אם הנכרי מושך את החמץ לביתו של הישראל.
ג' די להכניסו לרגע אחד לאש. ג' אסור גם אם הנכרי לא מושך את החמץ לביתו של הישראל ,ובדיעבד מותר לאחר הפסח אם לא משך.
איזה כלי הכשרו על ידי עירוי? האם מותר לחמם מים בפסח בכלי של חמץ ולרחוץ בהם?
א' רק כלי שמשתמשים בו בכלי שני. א' בכלי של רחיצה מותר ,ובכלי שדרך לפעמים להשתמש בו לאכילה אסור.
ב' כלי שמשתמשים בו על ידי עירוי. ב' בכלי של רחיצה מותר ,ובכלי שדרך לפעמים להשתמש בו לאכילה מותר רק בדרך עראי.
ג' גם כלי שמשתמשים בו בכלי ראשון. ג' בכלי של רחיצה מותר בדרך עראי ,ובכלי שדרך לפעמים להשתמש בו לאכילה אסור.
איך מכשירים לפי הרמ"א כלי שתיה שתשמישם בצונן? אלו קדירות מותר להשהות בביתו בפסח כשמשפשפם היטב ומצניעם במקום שאינו רגיל ללכת לשם?
א' דווקא בהגעלה ,ואם לא הגעיל אסורים בפסח. א' בכל הכלים שאינו רוצה להגעילם או ללבנם.
ב' בהגעלה ,ובדיעבד סגי בנקיון ושטיפה. ב' דווקא בכלי חרס.
ג' נקיון ושטיפה מועילים לכתחילה. ג' גם כלי חרס מותרים רק ע"י היסק באש.
מדוע יש אומרים שכפות העשויות מקרן לא מועילה להם הגעלה?
איזה הכשר מועיל להתיר להשתמש בכלי חרס בפסח?
א' שמא יחוס עליהם.
א' היסק באש.
ב' מפני שאינם פולטים על ידי הגעלה.
ב' רק למלאותם גחלים.
ג' מפני שיש בהם סדקים.
ג' רק להחזירם לכבשן שמצרפים בו כלי חרס חדשים.
האם מועילה הגעלה לכלי עץ?
האם מותר לסדר בפסח כלי בדיל של חמץ לנוי במקום גבוה?
א' לא.
א' אסור.
ב' כן ,ובלבד שהוא חלק בלא סדק וגומא.
ב' המחמיר תבוא עליו ברכה.
ג' מחלוקת.
ג' מותר לכתחילה ואין ענין להחמיר.
מתי מותר להגעיל כלי ראשון יחד עם כלי שני? לבנים שהתייבשו בחמה ולא נשרפו בכבשן ,מהי דרך הכשרתם?
א' קודם שעה חמישית.
א' כדין כלי חרס שלא מועילה הגעלה.
ב' קודם חצות.
ב' כדין כלי אדמה שמועילה הגעלה ,ואם אפו או צלו עליהם צריכים ליבון.
ג' קודם הפסח.
ג' בכל אופן צריכים ליבון.
כיצד מגעילים את סלי מליחת הבשר לפי הרמ"א שטוב להחמיר להגעילם? כיצד מכשירים סכינים של חמץ לפסח (מדינא)?
א' בכלי ראשון. א' ליבון.
ב' בכלי שני. ב' אם הם נקיים מספיק להם הגעלה.
ג' על ידי עירוי מכלי ראשון. ג' א"א להכשירם.
שמירת הלשון חתימת הספר מפרק ו' 'וידעתי' עד פרק ז' 'ומי שמעלים' שמירת הלשון חתימת הספר מתחילת פרק ד' עד פרק ו' 'וידעתי'
איזה דבר כתב רבינו בשם ספר הקנה שהוא מביא לידי עניות? האם בזמן גאולת מצרים היה בישראל לשון הרע?
א' לשון הרע. א' כן.
ב' מידת הקפדנות. ב' לא.
ג' אדם שלא דן לכף זכות. ג' היה מצוי ,אבל נגאלו בזכות המעטים ששמרו על לשונם.
איזה דבר אמר רבן יוחנן בן זכאי שהוא מכפר כמו בית המקדש? מה עשו ישראל במצרים בענין ברית מילה?
א' תלמוד תורה. א' לא מלו את בניהם.
ב' גמילות חסדים. ב' מלו את בניהם.
ג' צדקה. ג' מלו את בניהם ,מלבד בזמן הגזירה להשליכם ליאור.
