תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — תולדות (2026-11-09)

ע
גליון | 38סוכה ט .עד כ"ג | :כסלו ה'תשפ"ז
כרמלית לענין שבת בעינן ד"ט ,וכן לענין גובה מצינו שיעור הפסול מצטרף לסכך הכשר וכיון שאינו מעורב אינו
ט .עשית הסוכה לשמה -סוכה שעשאה יותר
ד"ט בחלון שבין ב' חצרות .תוד"ה שלא) .ולשמואל בטל ,ולא גוזרים אטו היכא דלא חבטן ששם אין מל' יום לפני החג ,לבית שמאי פסולה דבעינן
השיעור לפסול הוא י' טפחים כשיעור הכשר ביטול כיון שאינם מעורבים ,ומותר לעשות כן עשיה לשמה ,דכתיב "חג הסוכות תעשה לך",
ולב"ה כשרה ,ואיתא בירושלמי שצריך לחדש בה דבר ,לכתחילה .וכן הא דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הסוכה ,דהא משום ב' סוכות פסלה קרא.
י"א טפח ,וי"א כל שהוא על פני כולה( ,וכן נחלקו לגבי מצה ,הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן והסיכוך ר"י אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה
וי"א שבמצה פסול לכו"ע ,דאם לא עשאה לשם פסח ודאי הכשר הוא הרוב ,כשרה ,היינו בשחבטן שאז הכל
כשרה -אין נ"מ בדיורים בפועל ,אלא כל שהיא
לא דקדק בעשייתה .תוד"ה סוכה ,בשם הירושלמי) .נחשב כשר ,אבל בלא חבטן צריך צלתה מרובה מחמתה
ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של ללא מה שהדלה .וכתב רש"י דשמעינן מהכא שאפשר ראויה לדיורים פסולה .ולשמואל ליכא לפרושי
לסכך על קני הגג ,אע"פ שהם סמוכים זה לזה בפחות מג' ,שנחלקו בפחות מי' ,שהרי לשיטתו אף לת"ק
מועד ,וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של
כשרה בפחות מי' ,וכן אם אין העליונה יכולה כיון שחמתן מרובה מצילתן.
מועד אם לא עשאה מתחילה ,ואם עשה את הסוכה
וכתבו התוס' (ד"ה הא) דחבטן מהני אפי' היכא שאין לקבל כרים וכסתות ולישן שם ,אינה פוסלת ,אלא
לשם חג ,או בתוך ל' יום לסוכות ,כשרה לכו"ע,
דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג ,צילתה מרובה מחמתה אלא בצירוף הסכך הפסול ,אבל אם נחלקו היכא שראויה לקבל כרים וכסתות ע"י
בסתמא עשייתה לשמה .וכתבו התוס' (ד"ה ואם) שיש בזה גם בלי הסכך הפסול צילתה מרובה מחמתה ,כשר אף בלא הדחק ,דרבנן סברי שכיון שיכולה לקבל ע"י הדחק יש שם
סוכה על העליונה וממילא התחתונה פסולה ,ולר"י כיון חבטן .וכן בסוכה ע"ג סוכה ,אם העליונה חמתה מרובה
נ"מ גם לב"ה ,שבכהאי גוונא א"צ לחדש בה דבר.
דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה. מצילתה ,התחתונה כשרה אפי' אם ללא העליונה חמתה
מרובה מצילתה והעליונה למעלה מכ' אמה. עצי סוכה אסורים כל שבעה ,דכתיב "חג
האם פריסת סדין פוסלת את הסכך- הסוכות שבעת ימים לד' " ,כשם שחל שם שמים
הפורס סדין מעל הסכך כדי שלא יהיה שמש ,או על החגיגה לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם סוכה על גבי סוכה-
מתחת הסכך כדי שלא ישרו עלים לסוכה, משלחן גבוה ,ו"חג" הוא מלשון חגיגה ,כך חל שם שמים סוכה תחת סוכה (וכן סוכה תחת אילן) פסולה,
פסולה ,דכיון שהניחו כדי להגן ,שוייה סכך ,וסדין פסול על הסוכה .וכתבו התוס' (ד"ה מנין) שבזמן שהסוכה דכתיב "בסכת" .ואפי' מ"ד יש אם למקרא מודה דלא
לסכך כיון שהוא מקבל טומאה .רש"י .ושיטת התוס' (ד"ה קיימת אסור מדאורייתא ליטול ממנה עצים ,אבל בסוכה לחינם נכתב המסורת( .תוד"ה בסכת) .והיינו היכא
פירס) שסדין אינו פוסל אלא היכא שהסכך חמתו מרובה שנפלה אין איסור אלא מדרבנן .ולר"ת העצים של כדי ששתי הסוכות צילתן מרובה מחמתן ,ובאופן זה
מצילתו ללא הסדין ,אבל אם הסכך צילתו מרובה מחמתו הכשר סוכה אסורים מדאורייתא ,ושאר העצים אסורים הסוכה התחתונה פסולה ,והעליונה כשרה אם
אין הסדין פוסל ,ור"ת מפרש כעין זה ,שע"י הסדין הסכך מדרבנן.
לא מתייבש ,או שעליו לא נושרים ,ונמצא שמחמת הסדין
הסכך שלה נמצא עד כ' אמה ,ואם הסכך של
לא נעשה חמתו מרובה מצילתו .אבל לרש"י קשה ,דמאי לשמה בציצית -ציצית שעשאה מן הקוצים העליונה גבוה יותר מכ' אמה מהגג של התחתונה שזה
שנא מפורס סדין לנאותה .וי"מ שהפסול הוא משום שיש חוטים שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם הקרקעית של העליונה ,גם העליונה פסולה.
כאן ב' סככים ,ורש"י שואל דא"כ לרב חסדא אינו פסול בולטים כקוצים ,או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה
אלא כשהם רחוקים ד"ט זה מזה ,ובמופלגים פסול אף הבגד ,או מן הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו י .ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה ולמטה
בסדין ליפותה ,וא"כ איך חילק רב חסדא בין מפני החמה או מהאריגה ,פסולה ,דכתיב "גדילים תעשה לך" מכ' ,והתחתונה צילתה מרובה מחמתה ,התחתונה
הנשר לבין לנאותה. לשם חובך .ואם עשאה מן הסיסין ,לרב כשרה כשרה שאינה נחשבת סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה
הפורס סדין כדי ליפות את הסוכה ,הסכך כשר, חמתה מרובה מצילתה ,ואין סכך העליונה פוסל משום סכך
כיון שנתלו בבגד לשמה ,ולשמואל פסולה דבעינן
כיון שאין על הסדין שם סכך. פסול כיון שהוא בתוך כ' ,והעליונה פסולה כיון שחמתה
גם טויה לשמה.
מרובה מצילתה ,אבל אם העליונה למעלה מכ' ,דעת רש"י
דין דברים הבאים לנוי הסוכה- שזה פוסל אף בחמתה מרובה ,כיון שסכך למעלה מכ' הוא סוכה גזולה פסולה ,דכתיב "וחג הסוכות תעשה
שימוש בהם -סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין סכך פסול ,וקמ"ל שלא גוזרים שמא יבואו לצרף לך" .וכן ציצית גזולה פסולה ,דכתיב "ועשו להם".
סכך פסול לסכך כשר ,והיינו להכשיר אף כשהסכך של והקשו התוס' (ד"ה ההוא) למה צריך קרא למעט סוכה
וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון
העליונה למעלה מכ' .אבל שיטת התוס' (ט :ד"ה הא) שאין גזולה ,תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה ,ותי' שפסול
של חג ,ואם התנה עליהם ואמר איני בודל מהם כל בין העליונה פוסלת בלמעלה מכ' ,רק כשהתחתונה אין צילתה מצוה הבאה בעבירה הוא מדרבנן .והביאו ששיטת ר"ת שזה
השמשות ,הכל לפי תנאו .וכתבו התוס' (ד"ה עד) שאף מרובה מחמתה אלא בצירוף העליונה ,אבל בלאו הכי אין דאורייתא ,והקשו על דבריו.
שאתרוג מותר ביו"ט אחרון ,שאני אתרוג שאינו ראוי העליונה פוסלת .ודעת ר"ת שסכך למעלה מכ' אינו סכך
למצוה בבין השמשות ,כיון שכבר יצא בו ,משא"כ סוכה פסול ,וזה גופא כוונת הגמ' בקמ"ל.
שאם תזדמן לו סעודה בבין השמשות ,יאכלנה בסוכה .ואף סוכה שיש לה כסוי נוסף מלבד הסכך
ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה דהוא כמאן
שהאתרוג אסור בבין השמשות מספק ,אין לאסור בשמיני כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים" ,ודרשו חז"ל ממה
במיגו מחמת ספק יום שעבר ,וה"ה בשני יו"ט של גלויות. דליתא ,והעליונה צילתה מרובה מחמתה ,והסכך שהתורה כתבה בסכת בכתיב חסר שצריך שיהיה רק
וכתבו התוס' שהמ"ד שאוסר גם אתרוג ,טעמו משום גזירה של העליונה בתוך כ' לקרקע ,שתיהן כשרות ע"י סכך אחד על הסוכה ,למעט סוכה שהיא תחת אילן או
אטו סוכה ,ודלא כרש"י בביצה שפירש הטעם משום מיגו סכך העליונה. תחת סוכה אחרת או תחת תקרת הבית .ולהלן יבוארו
דאתקצאי. אופני הפסול וההכשר בסוכות אלו ,והאם סדין או נוי
ההבדל בין סכך לסכך כדי להחשיבם לב'
י :נויי סוכה אין ממעטים משיעור סוכה ,והיינו סוכה פוסלים את הסוכה.
סוכות -לרב הונא טפח ,כדמצינו לענין טומאה
שאם הסכך הוא למעלה מכ' ,אין ממעטים את הסוכה שרק טפח מביא את הטומאה אם יש קורה ארוכה ט :סוכה תחת האילן -אם האילן צילתו מרובה
להכשירה ,כיון שאינם ממין סכך ,וכן אינם פוסלים אם ויש טומאה תחת אחד מראשיה כל מה שתחת הקורה טמא מחמתו הסוכה פסולה ,כאילו עשאה בתוך הבית,
יורדים למטה מי"ט .וכתבו התוס' (ד"ה נויי) דלא דמי אם היא רחבה טפח ויש שם חלל טפח ,ודין זה הוא הלכה דמחובר פסול לסיכוך דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" ממה
להוצין יורדים למטה מי"ט דפסולים משום דירה סרוחה,
למשה מסיני ,וחוצץ מפני הטומאה אם יש כלי מעל שאתה מאסף כגון פסולת גורן ויקב .ואם האילן חמתו
דשאני הכא דלנוי הם עשויים .ומן הצד ממעטים הטומאה ,ובפחות מטפח הוי טומאה רצוצה שהיא בוקעת מרובה מצילתו ,אם חבט –השפיל את ענפי האילן
משיעור ז"ט. ועולה( .והכא לא שייך למימר חבוט רמי .תוד"ה אמר). ועירבם עם הסכך הכשר ,ואין נראים בעין ,כשרה,
ולרב חסדא ולרבה בר אבוה ד' טפחים ,דלא נויי סוכה המרוחקים ד"ט מהסכך ,לרב נחמן ומצטרפים ענפי האילן להשלים לצילתו מרובה מחמתו,
מצינו מקום חשוב פחות מד"ט דלענין רה"י או כשרה דהם בטלים לסוכה ,ולרב חסדא ולרבה בר רב משום ביטול ברוב ,אבל בלא חבט פסול כיון שהסכך
יו"ט ,קמ"ל דאין דיחוי אצל מצוות ,אי נמי מערב יו"ט דין סיכוך בדבר שגידולו מן הארץ הונא פסולה משום דחשיב אהל מפסיק .ומ"מ כשהיו
יכול לחזור ולאוגדו ,אי נמי כדי לומר שאיירי באגדו כבר. בבית ריש גלותא ישבו בסוכה כזו ,משום
(תוד"ה והכא) .אבל לכו"ע לא אומרים קציצתן זו והוא תלוש ואינו מקבל טומאה ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה ,והמצוה היא
היא עשייתן .או שנחלקו אם לולב צריך אגד, מדאורייתא ישנם ג' תנאים ממה צריך לעשות את הקבלת פני רבו ברגל .וכתבו התוס' (ד"ה שלוחי) דאיירי
כמו שנחלקו ת"ק ור"י במקום אחר ,שר"י סובר הסכ :א' שיהיה דבר שגידולו מן הארץ .ב' שאותו שהיו מתבטלים מן המצוה אם היו מחזרים אחר סוכה
הדבר יהיה תלוש ולא מחובר .ג' שלא יהיה ראוי לקבל אחרת.
שלולב שאינו אגוד פסול ,דילפינן גז"ש לקיחה
טומאה (למעט כלים וכדומה) .ולהלן יבואר מקור
לקיחה מאגודת אזוב ,ולרבנן כשר ,ולא דורשים שטיחת כתונת ע"ג סוכה -רב אשי אמר לעבדו
דינים אלו ,ופרטי הדינים.
גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו ,דשמא לא נכתב כדי שיוריד את הכתונת ששטח ע"ג הסוכה ליבשה
לדרוש גז"ש ,וממילא א"א לפוסלו משום תעשה י"א .אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ,
לאחר שתתייבש ,כדי שלא יאמרו שמסככים
ולא מן העשוי .ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו והוא תלוש ,דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן
בדבר המקבל טומאה ,אבל כשניכר שהיא רטובה
משום זה אלי ואנווהו. ויקב הכתוב מדבר ,ואינו מקבל טומאה ,אבל דבר שאין
א"צ להסירה.
גידולו מן הארץ ,אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות
המחוסרים מלאכה אינו כשר לסיכוך .ואם סיכך מקור דין סיכוך בדבר שאינו מקבל טומאה דיני כילה נקליטין וקינופות
במחובר לקרקע פסולה .ואם התלוש הוא יותר וגידולו מן הארץ-
סוכה שיש בתוכה אהל עם קירוי אין על חלל האהל
לר"ל לומדים מדכתיב "ואד יעלה מן הארץ" מהמחובר כשרה משום ביטול ברוב.
דין סוכה .ולהלן יבואר מה הדין כשמעל המיטה תלוי
ומבואר מזה שענן גידולו מן הארץ ,וכיון שסוכה היא האם אומרים פסיקתן זו היא עשייתן- כיסוי ,מתי הוא נחשב כאהל בפני עצמו ותוכו פסול
זכר לענני כבוד דכתיב "כי בסוכות הושבתי את לסוכה ,ומתי אינו נחשב כאהל והנמצא בתוכו נחשב
המסכך במחובר וקצצו ,לרב יוסף שיטת רב כנמצא בסוכה ,והדבר תלוי אם יש בו גובה י' טפחים,
בני ישראל" ומתרגמינן "ארי במטלות ענניי" ,וכדעת ואם יש בו לפחות טפח שאינו משופע ,ואם זה קבוע
שרק אם נענע קצת את הסכך שהיה מחובר אחרי
ר"א שהכונה לענני כבוד ,א"כ צריך לעשות סוכה או עראי ,וכדלהלן.
שקצצו ,והיינו שמגביה כל אחד לבדו ומניחו ,כשרה,
מדבר שגידולו מן הארץ כמו עננים ,וכן מדבר שאינו
מקבל טומאה ,כמו עננים שאינם מקבלים טומאה ,שהרי
וא"צ לסותרה כולה ,אבל אם לא נענע פסולה משום כילה בסוכה -מותר לישן בסוכה בתוך כילה אף
לא נאמר טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם.
"תעשה" ולא מן העשוי .ורב הונא אמר שזו שיטת אם יש לה גג כיון שאינה קבועה בחזקה ,ובלבד שלא
אמנם לדעת ר"ע דס"ל שהיו סוכות ממש שהיו שמואל ,אבל רב מכשיר אפי' אם לא נענע, תהיה גבוהה י"ט דפחות מי"ט לא חשיב אהל ,ובכילת
עושים בשעת חנייתם להגנה מפני החמה ,ליכא למילף דקציצתן זו היא עשייתן ,ורק היכא שלא עשה שום חתנים שאין לה גג כשאר כילות אלא גגה משופע ,מותר
מעשה בסכך ,כגון החוטט בגדיש ,פסולה .אמנם אם
מהתם ,די"ל שהיו מסככים בכלים או בגדים או עורות. אף בגבוהה י"ט .וכתבו התוס' (ד"ה ובלבד) שי"ל
שלפינהו שלופי והיינו שמקום הקציצה נמצא סמוך שלל"ק אסור בגבוהה י"ט ,או י"ל שלשתי הלישנות מותר.
לאילן ואין הקציצה ניכרת ,מודה רב שפסול .ולפי זה לרב דימי לומדים מדכתיב "חג הסוכות תעשה
אין הפסול משום תעשה ולא מן העשוי ,אלא אסמכתא לך" ,מקיש סוכה לחגיגה דבעינן דבר שאין מקבל נקליטין -מותר לפרוס סדין ע"ג ב' נקליטי
בעלמא היא .אי נמי איירי שנפשח והוא מעורה בקליפה טומאה וגידולו מן הארץ ,ובהמה היא גידולי קרקע לפי המיטה הנמצאים בב' צידי המיטה ,ועליהם כלונסא ,וטעם
שניזונת מן הקרקע ,כדאמרינן גבי מעשר דכתיב "בבקר באופן שאינו יכול לחיות ,דאף דחשיב תלוש מ"מ כיון שלא ההתר הוא משום שהסדין מונח בצורה משופעת ואין לו גג
ובצאן" מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע ,אבל נקצץ לגמרי חסר בעשיה .תוד"ה דשלפינהו .עוד כתבו רחב טפח ,ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוהים י"ט
דגים ומלח וכמהין ופטריות אינם גידולי קרקע ,ולפי זה היה התוס' (ד"ה פסולים) שהאמוראים והסוגיה כשמואל ,ולגבי מהמיטה ,שאז אסור אפי' אם אין לה גג כיון
אפשר לסכך בעורות ,אך כיון שהגמ' דוחה לימוד זה סוכה צריך לנענע. דקביעי ,וכתבו התוס' (ד"ה ובלבד) שמן הדין ההתר הוא
ולומדת מ"מגרנך ומיקבך" אין לסכך בעורות ,דלא חשיב אפי' בגבוהה י"ט ,דכיון שאין לה גג לא חשיב אהל ,ורבנן
ונ"מ במחלוקת זו גם לגבי עשית ציצית,
גידולו מן הארץ אלא דבר הצומח ,כדמבואר שאין פועלים אוסרים בגבוהה י"ט ,ובכילה לא גזרו כיון שאינה קבועה.
אוכלים אלא בדבר שגידולו מן הארץ ,וממעטים חולב וכגון היכא שתלה על הטלית חוט אחד שכפל
וכן מותר לישן בסוכה תחת מיטה שאינה גבוהה
ומחבץ ומגבן .והתוס' (ד"ה וגידולו) מחלקים שבהמה אותו לארבע ,וחזר וכפלו הרי כאן ח' ,ולא חתכו עד
י"ט( .ולר"י מותר בכילה אף ביש לה גג והיא
אחר שעשה כל הגדילים וקשריהם ,שלפי רב יכול
נקראת גידולו מן הארץ ,אבל לא גידולי קרקע ,כיון שאינה
יוצאת ממש מהקרקע .עוד כתבו התוס' (ד"ה מקיש) גבוהה י"ט ,ואין הלכה כדבריו .תוד"ה מותר .וכן מותר
לחתוך את החוט והציצית כשרה דפסיקתה זו
שהלימוד מחגיגה לאסור עצי סוכה אינו מפסוק זה אלא לישן תחת מיטה ,דס"ל דלא אתי אהל עראי
היא עשייתה ,ולשמואל וללוי לא מהני שיחתוך,
מ"חג הסוכות שבעת ימים לד' " .והגמ' שואלת דא"כ ומבטל אהל קבע).
ובברייתא מבואר כדעת שמואל .והא דאמר
נלמד שהסיכוך יהיה בבעלי חיים. קינופות -פירס סדין ע"ג ד' הקינופות והיינו ע"ג ד'
שמואל שאם הטיל חוטים לשתי קרנות בבת
אחת ואח"כ פסק ראשי החוטים כשר ,איירי י"ב .רבין אמר בשם ריו"ח שלומדים מדכתיב עמודים הנמצאים בד' צידי המיטה שיש עליהם כלונסאות,
בפסק ואח"כ קשר ,וקמ"ל דא"צ שיהיה "כנף" "באספך מגרנך ומיקבך" ,ואין הכונה גורן ויקב והרחיק את הסדין מן הסכך ,פסולה ,אע"פ שאינם
עצמם שהרי א"א לסכך ביקב והיינו ביין ,אלא אחד בשעת ה"פתיל" שפותלו ותולה אותו. גבוהים י"ט ,כיון דקביעי בחזקה ,ואף שבנקליטין
חיוב נשים בציצית -מבואר בגמ' שרב עמרם חסידא הכונה פסולת גורן (–קשין) ויקב (-זמורות ואשכולות
מותר באינם גבוהים י"ט ,קינופות קביעי יותר
מנקליטין ,ואע"פ שלא פרס סדין לסיכוך ,וממילא אין
היה עושה ציצית לאשתו .וביארו רש"י ותוס' (ד"ה דרב) ריקנים) .ורב ירמיה שואל שי"ל שהכונה ליין קרוש.
לפסול משום מסכך בדבר המקבל טומאה ,פסול משום
דס"ל שלילה זמן ציצית ,ו"וראיתם אותו" ממעט כסות ורב אשי אומר שלומדים מהמ' של מגרנך ומיקבך
שאהל מפסיק בינו לסוכה .ולשמואל דס"ל שאין
סומא ,וממילא הוי מצות עשה שאין הזמן גרמא ,ולכן שמסככים בפסולת שנוטלים מהם ,ולא בהם עצמם. סוכה תחת סוכה פסולה אלא כשהעליונה גבוהה
נשים חייבות בציצית .וכתבו התוס' דהלכה כר"ש שנשים
וס"ל לריו"ח שעננים מן השמים הם באים ,ואין זה גידולו מן
הארץ ,אבל לר"ל עננים באים מן הארץ .תוד"ה בפסולת,
פטורות מציצית ודקרא ממעט כסות לילה. י"ט ,אע"ג דקביעי ,צ"ל דלמיפסל סוכה בעי
בשם הירושלמי. עשרה ,אבל לשוויי אהל שלא ישן תחתיו א"צ
י"א :תעשה ולא מן העשוי בלולב -עבר
לרב חסדא לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו עשרה.
וליקט ענבי ההדס ביו"ט שאם היו הענבים מרובים
עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס (שוטה שאינו של מהעלים פסול משום דהוי מנומר ואינו הדר ,ואסור האם כילה או בית נחשבים כיסוי לקריאת
שלש שלש עלים ,לסכך) ועלי תמרים ועלי עץ עבות למעט ביו"ט משום מתקן מנא ,ואם עבר על דברי חכמים שמע -שמואל סובר שערום הישן בכילה מוציא
(ללולב)". וליקטן ביו"ט רבי שמעון בר יהוצדק פוסל ראשו וקורא ק"ש ,ואין בזה משום "ולא יראה בך ערות
וחכמים מכשירים .הגמ' רוצה לומר שלכו"ע דבר" ,דכיון דלאו שמיה אהל הרי הוא כמוציא ראשו מחוץ
סיכוך בחבילות לולב צריך אגד לאגוד את ג' המינים יחד ,וא"כ יש בו לחלוקו( .ולא חייש שמואל לליבו רואה את הערוה .תוד"ה
עשיה ,ויש בלולב דין תעשה ולא מן העשוי מוציא) .ואם הכילה גבוהה י' לא מהני שיוציא
חבילות עצים וכדומה פסולות לסיכוך .אם הניחם
שלא לצורך סיכוך אלא למטרה אחרת אין עליהם שם דילפינן מסוכה בבנין אב ,ונחלקו אי אמרינן ראשו ,דהוי כעומד ערום בבית שאינו יכול
סכך כלל מדאורייתא ,ואף אם הניחם לצורך סיכוך בסוכה ובלולב קציצתן זו היא עשייתם ,או לא. להוציא ראשו חוץ לחלון ולקרות ק"ש ,ואמנם
פסול מדרבנן שמא יניחם ליבשם וימלך לסכך בהם. והגמ' אומרת שאפשר להעמיד שנחלקו אם בבית אפי' פחות מי' לא מהני שיוציא ראשו כיון
ולהלן (י"ב .וכן בדף י"ג) יבוארו פרטי הדינים בזה. לומדים לולב מסוכה ,והא דלא נחלקו בליקטן מערב דקביע.
סיכוך וטומאה באוכל המחובר מרור שיש לו שם לווי -מרריתא דאגמא י"ב .חבילי קש או עצים או זרדים אין מסככים
יוצאים בו ידי חובת מרור .הגמ' שואלת שהרי בהם כשהם קשורים( ,ואיתא בירושלמי שאין חבילה
לפסולת יש לו שם לווי ,ומצינו גבי אזוב להזאת טמא,
אוכל הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו .הגמרא
פחותה מכ"ה קנים .תוד"ה חבילי .ואם הניחם כדי
שביש לו שם לווי פסול ,והכא נמי כתיב "מרור" ליבשם פסול משום תעשה ולא מן העשוי ,דכיון
מבארת מה הדין בענפים המחוברים לאוכל ,מתי דינם
כמו האוכל עצמו מפני שהם היד של האוכל ,ומתי אין היה סתם .אביי מבאר שכיון שבזמן מתן תורה שלא הניחם לשם צל אין שם סוכה חל עליו ,ואפי' אם
דינם כמו האוכל עצמו. שמו בלא שם לווי ,ורק אח"כ נשתנה שמו, הניחם לשם סכך פסול משום גזירת אוצר והיינו
שיטת רבי אבא שהבוצר ענבים לגת כדי לדרוך
כשר ,דכשהזכירה תורה מרור אף הוא היה בכלל .ורבא שמא יניחם כדי ליבשם וימלך לסכך בהם .וריו"ח
אותם ,אין להם דין יד והיינו שאם נטמא העץ לא נטמא
מבאר שבאמת שמו מרור סתם ,ואין קורין לו דייק מלשון המשנה "אין מסככים בהם" שכוונת
האוכל ,כיון שאינו צריך ואינו רוצה את הבית אחיזה ,אבל מקומו. מרריתא דאגמא אלא משום שמשם המשנה לגזירה ולא לפסול דאורייתא ,מדלא קתני
לרש"י מרריתא דאגמא היינו חזרת של אגם .ולתוס' "אינה סוכה" כמו בגדיש דלהלן .וגבי דבר המקבל
(ד"ה מרריתא) אין זה חזרת אלא מין אחר .עוד כתבו הקוצר לסכך יש להם דין יד ,כיון דניחא ליה בהו
כדי שלא יתפזר הסכך וילכו השיבולים לאיבוד .רש"י. טומאה וגידולו מן הארץ קתני אין מסככים בהם ,אע"פ שזה
התוס' (ד"ה משום) שאביי מסכים עם סברת רבא.
וי"מ שהקש יתפזר אם השיבולים לא יכבידו עליו .תוד"ה מדאורייתא ,דשאני התם דליכא למיטעי .תוד"ה אין.
דלא. אם התיר את החבילות כשר לסכך .בתוס' (י"ב :ד"ה
המשך דיני חבילות אין) כתבו דהתרה מועילה כמו נענוע אפי' אם הניחם ליבשם.
שיטת רב מנשיא בר גדא שבקוצר לסכך אין דין
אגד בידי שמים -אפקותא דדיקלא (-הרבה ענפים
יד כיון שאוכל פסול לסכך ,ואם האוכל היה מרובה על
הפסולת היתה הסוכה פסולה ,וכ"ש שבבוצר אין דין
קטנים הגדלים במקום מוצא הדקל מהקרקע .אבל אצוותא
דדיקלא זה עשב הגדל סביבות הדקל ,ואינו ממין דקל
עוד מדיני הסכך
יד ,משום דלא ניחא ליה ,כיון שהם מוצצים החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה,
שהרי יוצאים בו יד"ח מרור) ,ודוקרנא דקני (-כנ"ל ,אלא
מהיין. שזה בדקל וזה בקנים) ,מסככים בהם ,דאגד בידי משום תעשה ולא מן העשוי ,אבל אם נענע את
ענפי תאנים ענבים שיבולים ותמרים שיש הסיכוך ,כשר ,ואין כאן גזירת אוצר ,שכיון שנענע שמים לא שמיה אגד ,ואע"פ שאגדם ,אגד חד לא
בהם פירות ,לת"ק אם הפסולת מרובה על האוכל את הסכך אין לחוש שפעם אחרת יעשה סוכה פסולה ,דאם שמיה אגד והם הרי מחוברים כבר בצד אחד.
תיקן את המעוות כ"ש שלא יעוות .ומדקתני "אינה
כשר לסיכוך .ולאחרים צריך שיהיה מרובה אף על כמה נחשבים אגד -אגד חד לא שמיה אגד לא
סוכה" דייק ריו"ח שזה פסול דאורייתא.
הידות ,דשיעור בית יד סמוך לאוכל גם הוא מקבל לענין חבילה לסכך ולא לענין אגודת אזוב ,אגד שלש
טומאה .הגמ' אומרת שמדברי ת"ק מוכח דלא כל הפסולים ששנינו בסכך כשרים לדפנות ,דדופן שמיה אגד ,אגד שניים תלוי במחלוקת רבי יוסי
כרבי אבא ,וממילא דברי רבי אבא בהכרח לא איקרי סוכה ,דאף שלומדים דפנות מדכתיב ג"פ ורבנן גבי אזוב ,שלרבי יוסי צריך אזוב עם ג'
"בסוכות" ,מייתורא ילפינן ולא ממשמעותא.
כאחרים ,אבל לרב מנשיא י"ל שלכו"ע בקוצר גבעולים ,וזה מעכב ,ואם היזה ונפל אחד ונשארו ב'
לסכך אין דין ידות ,ואיירי בקצצן לאכילה ונמלך י"ב :סיכוך בחיצים -חיצים והיינו הבית יד כשר ,ובגרדומיו -הגבעולים הרכים ,די שישאר בהם
לסכך בהם ,וטעמייהו דרבנן משום שכיון שנמלך שמחברים אליו את החץ ,זכרים שתוחבים אותם בבית כל שהוא מכל אחד .ולרבנן למצוה –לכתחילה ,צריך
בטלה מחשבתו הראשונה. קיבול של ראש החץ ,כשרים לסיכוך ,דפשוטי כלי עץ ג' קלחים שבהם ג' גבעולים גבעול לכל קלח ,וגבעול
אין מקבלים טומאה( ,ואף שפשוטי כלי עץ מקבלים היינו הקנה האמצעי שהזרע בראשו ,אבל לעכב די
י"ד .הגמ' שואלת שהרי מחשבה אינה מבטלת
טומאה מדרבנן ,חיצים טהורים אפי' מדרבנן .תוד"ה בשניים ,ושייריו אחד .והקשו התוס' (ד"ה בשלש)
את היעוד לאכילה ,כדמצינו גבי קבלת טומאה בחיצים) ,אבל נקבות שראש החץ נכנס לתוך הנקב שבאבות לומדים מ"ואגודתו על ארץ יסדה" שחמשה
שכלים יורדים לידי טומאה במחשבה שחושב שזה שלהם ,פסולים ,כיון שיש להם בית קיבול ,אע"פ שיושבים ועוסקים בתורה שכינה עמהם ,וכתבו שיש
יהיה גמר מלאכתן ,ואינם עולים מידי קבלת טומאה שהוא בית קיבול העשוי למלאות לעולם .והקשו גורסים שם שלשה ,או דנימא דשאני התם דכתיב "אף ידי
יסדה ארץ" וביד יש ה' אצבעות .עוד כתבו (ד"ה מצות) אלא בשינוי מעשה אף אם ירדו במחשבה .ודין זה התוס' (ד"ה בנקבות) דכיון שהם עשויים למלאות ,א"כ הוו
שבאזוב דפסח מצרים כתיב "אגודת אזוב" ,ופרה לומדים אינו רק בכלים ולפי שהם חשובים ,אלא גם גולמי כלי עץ שהן טהורים .עוד הקשו התוס' (ד"ה מהו)
מגז"ש לקיחה לקיחה. שהרי מסקנת הסוגיה כאן שבית קיבול העשוי למלאות
באוכלין מצינו שאם בססן בגורן הם טהורות. שמיה בית קיבול ,וקשה מכאן על רש"י (סנהדרין ס"ח).
י"ג :קנים שאגדם למנינא ,מסככים בהם ,ואין הגמ' מתרצת שלמ"ד שבססן היינו שהתיר שתלה דין זה במחלוקת ר"א וחכמים ,ואין לומר דהלכה
איגודם ,א"כ באוכלין מחשבה נמי מהני ,דהתרת בהם גזירת אוצר כיון שאין דרך להצניעם אגודים ,אלא כר"א ,שהרי ר"א שמותי הוא.
אוגדים אותם עד שימכרו.
האגד אינה אלא כמחשבה דלא ניחא ליה בידות שלהם, סיכוך בפשתן -אין לסכך באניצי פשתן והיינו
ולמ"ד שבססן היינו שדשן ברגלי הבהמה ,א"כ לאחר שכבר תיקנום במסרק ונתלבנו ,לרש"י הפסול הוא אגד שאינו עשוי לטלטלו -צריפי דאורבני
מבואר שצריך מעשה כדי להפקיע מיעודם צריפים מעצי ערבות ,שמחברים את הענפים למעלה בקשר כיון שהם ראויים לקבל טומאת נגעים .ולתוד"ה באניצי ,כל
לאכילה ,צ"ל דהכא נמי איירי שבססן .ולפי זה אחד ,ולמטה מעבירים חוט בין ענף לענף ,כדי שיהיה רחב שלא נטוו אינם מיטמאים בנגעים ואינם פסולים
טעמא דאחרים דס"ל כרבי יוסי שאף לאחר מלמטה .לרב פפא כשר רק כשהתיר ב' הקשרים, מדאורייתא ,ומ"מ רבנן גזרו שלא לסכך בהם ,כיון שהם
ולרב הונא בריה דר"י אף בהתיר רק קשר העליון קרובים לשלב שהם מקבלים טומאה ,וכתבו די"ל שרק
שבססן נשארים בדינם הראשון ,כיון שראויות לסומכוס מה שמטמא בנגעים פסול לסיכוך מדאורייתא,
כשר ,דכל אגד שאינו עשוי לטלטלו כגון זה
להופכם בעתר ע"י הידות ,ובלי הידות היה קשה להופכם, אבל לרבנן אף בנטוו כשר מדאורייתא ,כיון שאינן מיטמאין
והכא נמי הקשים ראויים לסייע בפירוק הסכך. שכשמטלטלים אותו הוא ניתק מאיליו ,אינו אגד. בשאר טומאות .אבל בהוצני פשתן שלא נישרו ולא
ירקות הכשרים למרור שהם דקים ,מביאים את נופצו אפשר לסכך ,והושני פשתן אין ידוע מה
האם אוכל כשר לסיכוך -הקשו התוס' (ד"ה אם)
דינם ,ואין ידוע אם הספק הוא בדייק במכתשת
שבסוגיין מבואר שאוכל פסול לסיכוך ,ובחולין מבוארהטומאה בעודם לחים ,כיון דמדאורייתא כל זמן שלא
שבית שסיככו בזרעים וביטלם אין הזרעים מקבלים יבשו הוי אהל ,ואינם חוצצים בפני הטומאה מדרבנן,
ולא נפיץ במסרק ,אבל אם נשרו ולא דייק כשרה,
טומאה .ותי' שדווקא לגבי בית בטלי ,אבל בסוכה שעתיד
וכן פוסלים בסוכה משום אויר בג' טפחים ,ולא בד' או שגם בזה יש ספק.
לסותרה אחרי החג לא בטלי .אי נמי כיון דבשעת סיכוך לא
שושי ושווצרי מיני ירקות שאינם מאכל אדם -לרב כסכך פסול ,אף שזה אוכל הראוי לקבל טומאה ,כיון דלכי
ביטלם פסול משום תעשה ולא מן העשוי .אי נמי בחולין
יהודה מסככים בהם דכיון שאינם מאכל אדם אינם יבשי פרכי ויש לחוש שיסמכו עליהם כשהם יבשים .אבל
איירי שעשה שינוי מעשה.
מקבלים טומאה ,ולאביי שושי מסככים בהם ,אבל מדאורייתא אף שהם מקבלים טומאה כיון שהם מאכל
אדם( ,דאל"כ אינם כשרים למרור ,ומש"כ ברש"י שאינם תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה שווצרי אין מסככים בהם כיון שריחם רע.
מאכל אדם זו הגהה ,ואינו מדברי רש"י) ,ודבר המקבל ממידת אכזריות לרחמנות.
טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה ,הכא איירי שלא הוכשרו
י"ג .היזמי והיגי מיני סנה -לרב חנן בר רבא
לקבל טומאה ,ולכן הם חוצצים מפני הטומאה .תוד"ה
סיכוך בנסרים מסככים בהם ,לאביי היזמי מסככים בהם ,אבל ירקות .עוד כתבו דאיירי בתלושין ,אבל במחוברין אין
מדאורייתא מותר לסכך גם בנסרים שהם רחבים מאד, היגי אין מסככים בהם ,כיון שעליהם נושרים מביאין טומאה ואין חוצצים ,מפני שהם יכולים להתנענע
כל זמן שהניחם לסיכוך ואינם תקרת ביתו ,וחכמים ברוח). ואדם יוצא בגללם מן הסוכה.
גזרו בנסרים בשיעור מסוים שאין לסכך בהם שמא
סיכוך כשיש שפודין או ארוכות ענין .וכתבו התוס' (ד"ה הפכן) שלרב המחלוקת היא רק יבואו להכשיר את תקרת הבית לסיכוך .ולהלן יבואר
אליבא דר"מ ,אבל לר"י כשרה אף בלא הפכן .ולשמואל מה שיעור רוחב הנסרים שחז"ל פסלו לסיכוך.
המיטה המחלוקת היא אף לר"י.
איתא במתני' שלר"י מסככים בנסרים ,ור"מ
איתא במתני' המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות וכתבו התוס' דהלכה כשמואל. אוסר .ואם נתן על הסוכה נסר שהוא רחב ד'
המיטה ,אם יש רווח ביניהם כמותן כשרה .ולהלן
יבואר מה הכונה רווח ביניהם כמותן ,ומתי ארוכות
נתן נסר שהוא רחב ד' אע"פ שלא הכניסו טפחים כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו.
המיטה מקבלים טומאה והם פסולים לסיכוך. לרב נחלקו בנסרים רחבים ד' טפחים כדרך לתוכה אלא ג' פסולה .לרב הונא היינו בהפכם על
שפודין וארוכות המיטה פסולים לסיכוך ,וכפי הנסרים שברוב התקרות ,והמחלוקת היא אם גוזרים צידיהם .ולחולקים היינו שהניחו בדופן פתח
שיבואר להלן .ואם הניח שפודין וארוכות ונתן גם שמא יבואו להכשיר תקרה לסיכוך ,או לא ,ותקרה הסוכה והוא נוטה לחוץ טפח ,דפסול משום
סכך כשר ,במתני' איתא שאם יש רווח ביניהם פסולה משום דסוכה אמר רחמנא ,ולא ביתו של כל ימות שפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה ,וכיון שאם
כמותן ,כשרה .לרב פפא שמתיר פרוץ כעומד השנה .אבל לכו"ע אפשר לסכך בנסרים שאינם הסכך היה כשר היה זה חלק מהסוכה ,ממילא כיון שזה נסר
רחבים ד"ט ,דכיון דלא דמי לתקרה אין סיבה לגזור .והא רחב ד"ט הוא פוסל את הסוכה .ואיירי בפתח שאין שם
במחיצות שבת (באופן שיש ג"ט בין המחיצות ,דלא אמרינן
דתנא במתני' נתן עליה נסר שהוא רחב ד"ט דופן ,וליכא למימר דופן עקומה.
לבוד) ניחא .ולרב הונא בריה דרבי יהושע שאוסר
בפרוץ כעומד ,מבאר רב הונא דאיירי שהרווח סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו, כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו ,היינו לר"מ ,ואיירי
יותר מהעומד ,ו"כמותן" היינו כדי שיהיה הסכך או שנפרצה סמוך לקרקע שיכול להזדקר בה גדי שהנסר הוא ליד הדופן ,דאמרינן דופן עקומה ,אבל לר"י
נכנס ויוצא ,ולא בצמצום .ולרבא איירי אף בבת אחת בהדיא וברווח ,דהיינו ג' טפחים ,פסולה. יכול לישן תחתיו.
במצמצם ,ואם היה השפודים שתי נותן את הסכך לשמואל נחלקו בנסרים שרחבים ג' ואינם
ערב ואם היה ערב נותנם שתי ,שאז בהכרח הסכך תקרה שאין עליה מעזיבה רחבים ד' ,דנפקי מתורת לבוד אבל אין בהם
הכשר נמצא גם מעל הסכך הפסול דאל"כ הוא יפול ,וא"כ
תקרת הבית העשויה מגידולי קרקע ואין עליה שיעור מקום ,ור"מ אוסר משום דחייש למיעוטא
הסכך הכשר הוא יותר מהפסול ומבטלו .רש"י .והתוס' (ד"ה
מעזיבה (-רצפת טיט) ,כדי להכשירה לסיכוך צריך שעושים מהם תקרה ,אבל ברחבים ד' לכו"ע אין
פרוץ וד"ה והא) הביאו גירסת ר"ח ור"ת והא אי אפשר
שתהיה מונחת שם לשם סכך ולא לשם תקרה ,וכן לסכך בהם ,ובפחות מג' לכו"ע מסככים בהם,
לצמצם ,וביארו שהשאלה שא"א לצמצם שלא יהיה משהו
צריך שלא יהיה בנסרים שיעור גזירת תקרה כפי
חסר ונמצא הפסול מרובה ,וקשה אף למ"ד פרוץ כעומד
שנתבאר בסוגיה הקודמת ,וכדלהלן.
דקנים בעלמא נינהו .ובנסר רחב ד"ט אף לר"י לא
מותר ,ותי' הגמ' דאיירי במעדיף על השפודים ,וממילא יישן תחתיו( ,והיינו כשנתנו בצידי הסוכה,
הסכך הכשר מרובה( ,ואינו מצד ביטול ,כיון שכל אחד ניכר דבאמצע הרי הוא פוסל את הסוכה ,כיון ט"ו לרב דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים
לעצמו) .ולרבא כיון שנותנם שתי וערב א"כ כל הרווח
נתמלא בסכך כשר ,או דדווקא שתי וערב כשר כיון שודאי הוא בנסרים שיש בהם רוחב ד"ט ,והמחלוקת שבאמצע לא שייך לומר דופן עקומה .י"ז.):
יעדיף. היא אם גוזרים גזירת תקרה ,א"כ כוונת מתני'
י"ד :איתא בברייתא ששני סדינים מצטרפים
אם אפשר לצמצם -כתבו התוס' (ד"ה פרוץ) שהלכה דהכא שרבי יהודה טען לר"מ שכבר נחלקו ב"ש
לשיעור הפוסל ,והיינו ד"ט באמצע הסוכה( ,ולהסוברים
כריה"ג שאפשר לצמצם ,אמנם אין הלכה כמותו אלא וב"ה בזה לגבי תקרה שאין עליה מעזיבה (–רצפת
להלן י"ז שאף באמצע שיעורו בד' אמות ,הכא מצטרפים
בידי אדם ולא בידי שמים .ויש מקומות שהם כמו בידי לד' אמות .תוד"ה אי) ,אבל שני נסרים אין מצטרפים ,טיט) ,שלב"ה מפקפק סותר ומנענע את כולם ,או נוטל
שמים (כפרו שניהם כאחת ,אחיות) .אמנם בשובר כלי ור"י היא דס"ל שאפי' אם כולה מנסרים כשרה .ולר"מ אף אחת מבינתיים ונותן במקומה סכך כשר ,משום
חרס א"א לצמצם שיהיו שני החלקים שוים כיון שיש בו
נסרים מצטרפים .לשמואל איירי בנסרים שיש "תעשה" ולא מן העשוי ,וכמו שסכך שנעשה בפסול
גומות .ובמקום שיש ספק אם זה מחצה או פחות או
יותר ,ואין האיסור אלא במחצה על מחצה ,אם זה בהם ג' ואין בהם ד' ,ומצטרפים לשיעור ד"ט פסול ,כך גם דבר שנעשה לבית ולא לסוכה פסול ,אבל
דאורייתא (עגלה ערופה בנמצא בין ב' עיירות) צריך לפסול את הסוכה .ולרב פחות מד"ט הוי סכך כשר לא גוזרים גזירת תקרה ,ולב"ש אע"פ שמפקפק
למדוד (אך התוס' הקשו ממקרה זה) ,ואם זה דרבנן (לחי ואין מצטרף לפסול ,וכוונת ר"מ שמצטרפים לד' אינו כשר אלא אם נטל אחת מבינתיים שזה מעשה
המשוך ד' אמות במבוי של ח' אמות) א"צ למדוד.
אמות הפוסלות בצד הסוכה( ,ולל"ב לקמן י"ז :מעליא ,וגם משום גזירת תקרה ,וא"כ נמצא שר"מ
ט"ז .מתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה שלרב אף באמצע אין הפסול אלא בד' אמות ,סובר כב"ש .וענה ר"מ דכו"ע סברי לגזירת תקרה,
ופסולים לסיכוך- איירי אף באמצע) ,ולר"י כשרה כיון שאפי' אם כולה וממילא אף לב"ה נוטל אחת מבינתיים ואין מועיל
שיפקפק. מסוככת בהם כשרה.
במתני' מבואר שארוכות המיטה פסולים לסיכוך.
ואין לומר שהמחלוקת בנסרים היא משום גזירת תניא כוותיה דרב ותניא כוותיה דשמואל.
לרבי אמי בר טביומי דס"ל שבלאי כלים והיינו
מטלניות שאין בהם ג' על ג' ,שאינם ראויות לא ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר ,כלים ,ואיירי בנסרים משופים –חלקים וראויים
שמניח סכך כשר ביניהם וכשרה ,ואיתא לקמן לתשמיש ,ואף שאינם מקבלים טומאה שהרי הם פשוטי
לעניים ולא לעשירים ,פסולים לסיכוך אע"ג
דהשתא אינם כלי ואינם מקבלים טומאה ,כיון דמכלי י"ח( .למ"ד שסכך פסול באמצע פוסל בד"ט) כלי עץ ,מ"מ גזרו אטו כלים המקבלים טומאה .שהרי רב
קאתו( ,ואף אם חישב עליהם ,בטלה דעתו אצל כל אדם, דאיירי בסוכה שאורכה ח' אמות בדיוק ,שנותן יהודה אמר בשם רב שהמסכך בחיצים זכרים
אא"כ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו .תוד"ה דלא) ,איירי נסר ופסל מכל צד עד האמצע ,ויוצא שבאמצע כשרה ,ולא גזר לפסול שמא יסכך בחיצים
בארוכות המיטה סתם שגם הם עכשיו אינם מקבלים יש ח' טפחים של סכך כשר ,שיש בזה שיעור נקיבות.
טומאה ,כיון שאינם ראויים לכלום ,ומ"מ פסולים לסיכוך.
הכשר סוכה ,ואין הנסרים פוסלים אף ביש בהם ד"ט ,ולשמואל דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים
וכן מבואר בברייתא שאין לסכך בשיירי מחצלת
של שיפה או גמי אע"פ שכבר אין בהם שיעור משום דאמרינן דופן עקומה עד הפסלים שבאמצע ,ולא הוא בנסרים שאין בהם ד"ט ,אבל ביש בהם ד'
יישן תחת הנסרים .וה"ה שלר"י אם הנסרים הם ד"ט דכשר
קבלת טומאה. באופן הנ"ל .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה ומודה) שאם הנסרים פסולה לכו"ע ,המחלוקת בתקרה שאין עליה
פחותים מד"ט ,כל הסוכה כשרה אפי' תחת הנסרים( ,אם מעזיבה היא בבטולי תקרה ,והיינו שסתם תקרה
אמנם ממתני' ליכא ראיה לדבריו ,די"ל דאיירי
פסולה בנסרים שיש בהם ד"ט ,גזירה שמא ישב תחת יש באמצע שיעור הכשר סוכה .רש"י י"ח ).ואפי' לר"מ כיון
בארוכה ושתי כרעים ,או בקצרה -הקרש שנמצא קורות ביתו ,אבל היכא שזה כבר היה תקרה ובא לבטל את שאין ב' נסרים יחד ,אא"כ אין בין נסר לנסר כמלוא נסר,
לרוחב המיטה ,ושתי כרעים ,וכדמצינו שחכמים התקרה ולעשותה לשם סוכה ,לר"י נחלקו אם היא דפסול כיון שאין מחצה סכך .ואם הנסרים רחבים ד"ט ויש
סוברים שמיטה מקבלת טומאה או נטהרת אף בטילה ע"י פקפוק כיון שמוכיח בזה שהוא בקי בין נסר לנסר כמלוא נסר ,לרב כשר תחת הפסל ולא תחת
כשהיא מחולקת לחלקים ,והיינו בארוכה ושתי הנסר ,ולשמואל איירי כששני הפסלים באמצע ,ואין ד'
ב"תעשה" ולא מן העשוי ,או רק ע"י שיטול אחת אמות עד הדופן ,ואז מותר לשבת רק תחת הפסלים ,וזה
כרעים או בקצרה ושתי כרעים ,דחזיא לסומכם מבינתיים משום גזירה ,ור"מ סובר שלכו"ע נוטל אחת מותר אפי' אם כל הצד מכוסה בנסרים.
לכותל ,ולתת עצים מהכרעים לכותל ,ולתת על העצים מבינתיים משום גזירה( .וברש"י במתני' כתב שלשמואל
חבלים ,ולשבת עליהם ,והיא ראויה למשכב ,ומטמא נסרים שהפכם על צידיהם והם רחבים ד"ט ואין
דס"ל (י"ז ):שסכך פסול באמצע הסוכה פוסל בד' טפחים,
מדרס .רש"י .וכתבו התוס' (ד"ה ומטהרת) שמשמע איירי שיש באמצע ח' טפחים עם סכך כשר ,ואין בסוכה בעוביים ג"ט ,לרב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה
שפשוטי כלי עץ כגון מיטה שהיא ראויה למדרס ,טמאים, יותר מח' אמות דאמרינן דופן עקומה ,שהרי שמואל סובר כיון שהפסול הוא משום גזירת תקרה ,ואין עושים כך
ויש להם טהרה במקוה .ומה שאמרו שמפץ אין לו טהרה, שסכך פסול פוסל בד"ט .או דס"ל כרב שסכך פסול אף תקרה .ואמר להם רב הונא שפסולה ,דכיון שיש שם
היינו בשל שיפא או גמי. באמצע אינו פוסל אלא בד' אמות .ועיין פני יהושע). פסול עליהם הוי כשיפודין של מתכת שפסולים בכל
מעשה בציפורי ששכחו להביא ס"ת מערב שיעור הסכך הפסול הפוסל באמצע הסוכה- וכתבו התוס' (ד"ה בארוכה) שסוגיין כרבי נחמיה ,ודווקא
סכך פסול שהוא רחוק ד' אמות מהדפנות ,לרבנן שבת ,והביאוהו בשבת ע"י שמצאו סדינים כשכל המיטה קיימת וכולה של אדם אחד ,ומקבלת טומאה
כיון דעתיד לחזור ולחברה ,אבל בנאבדה מקצתה או בשל
דבי רב פוסל בד' טפחים ,ולרבה אינו פוסל אלא פרוסים ע"ג העמודים שלא עשו עירובי חצרות או
ב' בני אדם אינה מקבלת טומאה .ולרבנן ארוכה ושתי
בד' אמות .ובסורא (י"ז ):אמרי שלשמואל פוסל שיתופי מבואות בין הבית לבית הכנסת ,והסדינים חילקו כרעים בכל גוונא אינה מקבלת טומאה.
בד' טפחים שזה מקום חשוב לחלק בין המקומות את בית הכנסת ובית זה משאר החצרות .והם היו גבוהים
מן הארץ( .אבל אין לומר שהביאום בשבת שהרי ולר"א אין מיטה נטמאת וכן אינה מיטהרת אלא
המסוככים ,וממילא אין דפנות צד אחד מועילות לצד השני,
יש איסור הוצאה .אמנם אין איסור לפרוס סדינים, כשהיא שלימה ,ואם נתפרקה וחזר וחיברה ,ממתני'
ולרב פוסל בד' אמות. דמחיצה בלא גג אינה אהל .רש"י .אולם דעת ר"ת כלים משמע שחוזרת לטומאתה שנטמאה .ובתוספתא
הכשר שאר הסוכה כשיש בה סכך פסול או אויר- (תוד"ה פירסו) שמחיצה המתרת טלטול או שהיא משמע שהנדון הוא לענין חיבור לטומאה במיטה שנשברה
כתבו התוס' (ד"ה אויר) שאם הסכך פסול מתחיל בדופן מכשירה סוכה וכדו' ,אסור לעשותה בשבת גם אם אין ואחת מכרעיה מחוברת ,שלר"א הוי חיבור לטומאה וכן יכול
האמצעית ונגמר בפתח ,זה פוסל את כל הסוכה ,מפני לה גג .והמתיר תוספת אהל ,מתיר אף באהל שלמעלה להטבילה כך ,ולרבנן אם נטמא הכרע לא נטמאה הקורה,
שלכל חלק אין ג' דפנות ,אבל אם הסכך פסול מתחיל ולא רק במחיצה) .ואפ"ל שהיה זה על פי רבי אין להטבילה כך משום חציצה.
בדופן הצדדית ונגמר בדופן שכנגדה ,החלק הפנימי כשר ישמעאל ברבי יוסי ולא על פי רבי יוסי.
לפי שיש בו ג' דפנות ,ואם הסכך פסול או האויר אינו מגיע בדין סיכוך במחצלת קנים עיין י"ט. :
לצדדים ,אם יש ממנו לדופן האמצעי שיעור הכשר סוכה, הכשר גובה הדפנות משום לבוד -מחצלת
הכל כשר ,דפסל היוצא מן הסוכה כשר אפי' בלי דפנות, החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה ,ואם
ארבעה ומשהו לכל אורך הדופן ,מתרת בסוכה גבוהה
ואפשר שאפי' אם אין כדי הכשר סוכה עד הדופן היה שם כבר חלל טפח במשך ז' טפחים ,כשרה,
י"ט מצומצמים ,ע"י שמניחה באמצע גובה הסוכה, כיון שמתחילה היה שם סכך על הגדיש ,וכשהגביה את
האמצעית כשר ,מפני שמצרפים את הצד השני כיון שזה
מחובר בצדדים .עוד כתבו התוס' (ד"ה אילו) שאם יש ב' פחות מג' למעלה ופחות מג' למטה ,וקמ"ל החלל לגובה י"ט לא תיקן אלא את הדפנות שאין בהם
מקומות של ב' טפחים סכך פסול ,וביניהם פחות מג"ט דאמרינן תרי לבוד .ואין להתיר בשני חבלים של יותר פסול "תעשה" ולא מן העשוי .והתוס' (ד"ה אבל)
אויר ,ילה"ס אם הם מצטרפים לפסול ,אמנם היכא שאין מטפח ,אם יש ביניהם פחות מג"ט ,דלא התירו חבלים אלא מסתפקים אם טפח היינו למ"ד שסוכה ע"ג סוכה היינו
בשניהם יחד ד"ט ,ודאי אין האויר משלים לשיעור ,דלא
בשיירה .תוד"ה מהו .ולרבי יוסי דס"ל שא"צ טפח ,או שזה גם למ"ד ששם השיעור הוא ד"ט ,שהרי
אמרינן לבוד להחמיר. למ"ד שסוכה ע"ג סוכה היינו י"ט ,הכא לא שייך חוטט,
שהדפנות יגיעו פחות מג"ט סמוך לקרקע ,א"כ שהרי יש כבר י"ט.
מחצלת יותר מז"ט שמניח אותה בתוך ג"ט לסכך צירוף ב' דברים לשיעור-
כשרה .כך פירשו רש"י ותוס' (ד"ה כי) .והתוס' הביאו ב' דברים שאין שיעורם שווה אין מצטרפים
לשיעור ,ולכן אויר וסכך פסול אין מצטרפים בשם רש"י שמניחה בפחות מג"ט לקרקע.
הכשר רוחב הדפנות משום לבוד -המניח פס ד' לשיעור ,וכגון שהניח סכך פסול פחות מהשיעור
דין דפנות שאינם בכל גובה הסוכה
ומשהו בגובה י"ט לרוחב הדפנות ,זה מתיר משום הפוסל (ד"ט או ד' אמות ,וכנ"ל) סמוך לדופן, אף סוכה שהיא גבוהה אין צריך שהדפנות יגיעו עד
הסכך ,אלא מספיק שהסכך יהיה בי' הטפחים
דופן ,ע"י שמניחו פחות מג' לדופן השניה ,וקמ"ל ואח"כ הניח פחות מג"ט אויר ,אין מצטרפים התחתונים ,ורבי יוסי מכשיר דפנות י' טפחים אף אם
ששיעור סוכה קטנה שבעה טפחים .לרש"י איירי לכשיעור ,אף שאם היה ממלא את החלל בסכך אינם סמוכים לקרקע .ולהלן יבוארו פרטי וטעמי
שיש בסוכה ב' דפנות שלימות ,ומניח את הפס סמוך לדופן פסול זה היה פוסל .ורבה סובר שרק לשיעור ד' דינים אלו ,וכן יבוארו כמה מדיני מחיצות לענין התר
השניה .ובתוס' (ד"ה בפחות) כתבו דכיון שלהלכה מספיק אמות אין מצרפים אויר ,מפני ששיעורים שאינם טלטול בשבת.
עד היכן צריכים הדפנות להגיע למעלה לסוכה ב' דפנות שלימות ,א"כ אם יש דופן שלימה ,ובדופן שוים אין מצטרפים ,ולדבריו שיעור ד' אמות בסכך
פסול אינו משום דופן עקומה ,אלא זה שיעור מהלכה שלידה הניח את הפס ד' ומשהו סמוך לדופן השלימה,
הסוכה כשירה .ואין לומר שיעשה ב' פסים שיש בכל אחד ולמטה-
למשה מסיני ,אבל אילו היה השיעור ד"ט היו
יותר מחצי טפח ,ונותן פס אחד בתוך ג"ט לדופן ואת השניא"צ שיגיעו הדפנות עד הסכך ,אלא מספיק
צריכים לצרף אויר ,מפני שד"ט משום הפלגה בתוך ג"ט לפס הראשון .דזה לא מהני ,משום דכל מחיצה
שהרי אין במתני' מקור לשיעור זה אלא זה מסברא ובהכרח
שיהיו בגובה י"ט.
שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה.
הטעם משום שד"ט נחשבים מקום לעצמו שמחלק בין ואם הדפנות מתחילות רק בגובה ג"ט מהקרקע
המקומות ,ואין נ"מ מה גורם להפלגה .ואף שיכול לעבור שם גדי בזקיפה ,לת"ק הסוכה פסולה,
שבסוכה קטנה ששיעורה מצומצם גם סכך פסול וגם דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה ורבי יוסי מכשיר אם הדפנות הם בגובה י"ט.
אויר פוסלים בג"ט כיון שאז לא אומרים לבוד ,אין זה סכך שאינו מקרה את כל חלל הסוכה ,אלא יש מקום
הגמ' מבארת שנחלקו אם מחיצה תלויה מתרת
נחשב ששיעורם שוה ,מפני שהפסול הוא מחמת שיש בו סכך פסול או אויר ,יש בזה שיעורים שונים
מתי הדבר פוסל את כל הסוכה ,ומתי רק תחתיו פסול
או לא .ואינו תלוי בפלוגתא דלהלן גבי מחיצה
חסרון בשיעור הסוכה. לסוכה ,ומתי אף תחתיו כשר לסוכה ,וכדלהלן .עוד תלויה בבור שבין ב' חצרות ,דר"י לא מתיר
י"ז :צירוף לענין טומאה -מה שמצינו לענין יבואר להלן מתי שני דברים שונים מצטרפים לשיעור במחיצה תלויה אלא בעירובי חצרות ,שחיובם
אחד ,ומתי אינם מצטרפים. מדרבנן ,דמדאורייתא אין איסור הוצאה אלא מרה"י
טומאה ,שאף שבגד מקבל טומאה בג"ט על
לרה"ר ,ולא בסוכה שזה מדאורייתא .ומאידך רבי
ג"ט והיינו לטומאת מדרס ,דבעינן שיהיה ראוי לישיבה, י"ז .שיעור האויר הפוסל בסוכה -אם חלק
אבל בטומאת מת השיעור הוא ג' אצבעות ,דלא בעינן
יוסי לא מתיר מחיצה תלויה אלא לגבי סוכה שזה
מצות עשה ,ולא לגבי שבת שזה איסור סקילה מחלל הסוכה אינו מקורה כלל ,הרי שיעור הפסול
אלא שיהיה ראוי לעניים .ובשיעורים דלהלן אין חילוק
במלאכות דאורייתא ,וממילא מחמירים גם בדינים דרבנן הוא ג"ט בין באמצע בין בצד.
בין טומאת מדרס לטומאת מת( .תוד"ה הבגד) .ושק
שיש בשבת.
שיעורו ד"ט על ד"ט ,ועור שיעורו ה"ט על ה"ט, שיעור הסכך פסול הפוסל בצידי הסוכה -אם
ומפץ שיעורו ו"ט על ו"ט .ובגד ושק ,או שק צידי הסוכה מקורים בקירוי שאינו כשר לסיכוך, ט"ז :מילוי מים מבור שבין ב' חצרות -בור
ועור ,או עור ומפץ ,מצטרפים להשלים לשיעור כגון שנפחת הבית באמצעו וסיכך במקום שנפחת שנמצא בין ב' חצרות ,והמחיצה שבין החצרות
הגדול מביניהם ,אע"פ שאין שיעורם שווה ,כיון ושאר תקרת הבית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי ,או עוברת מעל הבור ,ואין ביניהם פתח כדי לערב יחד,
ששיעורם שוה לטומאת מושב ,כדתנן שסיכך בחצר המוקפת אכסדרא מג' רוחותיה ואין אסור להם למלא ממנו בשבת מפני שהוא לוקח
שהמקצע מכולם טפח על טפח טמא ,מפני לאכסדרא מחיצה מלבד מחיצות הבתים ,או שסיככו מהמים שבחצר השניה ,אא"כ יש מחיצה בגובה
שזה ראוי לטלאי במרדעת שעל גבי חמור( .י"מ י"ט דהקילו חכמים במים שתועיל מחיצה תלויה ,וצריך
בצידי הסוכה בסכך פסול ,אינו פוסל אלא בד'
שעשה מאחד מהם טלאי למרדעת החמור ,וי"מ שעשה שתהיה המחיצה בתוך חלל הבור ,דבעינן מחיצה
מכולם יחד) .וכתבו התוס' (ד"ה כדתנן) דה"ה ששיעורם אמות( ,וקמ"ל דבפחות מד' אמות כשר אף
באכסדרא שהדפנות לא נעשו עבור האכסדרא, שנעשית במיוחד עבור זה ,וזה מועיל בין אם היא
שוה שאם עשה טלאי למשכב שיעורם שלשה ,ואם
לאחיזה שיעורם בכל שהוא .והנה דעת רש"י שבגד ועור וגם היכא שסיככו בסכך ממין פסול) .ובפחות מד' מלמעלה רחוק מן המים ,בין אם היא מלמטה
וכדו' ששיעורם מופלג זה מזה אין מצטרפים ,מפני שאין אמות כשר משום דאמרינן דופן עקומה .רש"י
סמוך למים .לרשב"ג אלו דברי ב"ש אבל לב"ה
עוביים קרוב זה לזה .ובתוס' (סוף ד"ה ותני) מבואר
מוכיח מכאן שדופן עקומה הכוונה שדנים את הקרוי לדופן, צריך להניח המחיצה סמוך למים( ,ובתוד"ה בית
שכולם מצטרפים. שמאי הביאו שבכל הספרים השיטה הפוכה) .ור"י
דאם הכו ונה שדנים שהדופן מגיעה עד הסכך הכשר ,למה
דברי הגמ' ,עד י"ח .אמר אביי ,הובאו לעיל דף י"ד. באויר לא אומרים דופן עקומה. מתיר אף בכותל שעל שפת הבור.
וסותם אפי' מכל הצדדים ,ופי תקרה היינו עובי קורות שהיה שם טפח שהיה נראה מבפנים ושווה י"ח .מיעוט אויר ג' בסוכה-
האכסדרא שבצד הסוכה ,ולרבא פסולה ,דלא אמרינן מבחוץ מפני שלעומ דים בחוץ זה לא היה נראה כהתחלת
בסוכה גדולה יכול למעטו בין בקנים ובין
דופן שלישית אלא כעובי הדופן השניה ,או נראה מבחוץ פי תקרה יורד וסותם .ע"כ לשיטת רש"י.
בשפודים ,ובסוכה קטנה ממעטו בקנים דאמרינן
אבל התוס' (ד"ה סיכך) ביארו דאיירי בסוכה שיש לה ב' שהטפח הוא מהדופן השניה כלפי חוץ הסוכה ולעומדים
לבוד ואין כאן אויר ,ולא בשפודים שג"ט הם שיעור דפנות כמין גאם (סמוכות זה לזה כגון מזרח ודרום) ,ונחלקו מבחוץ זה נראה כהתחלת הדופן השלישית של הסוכה,
שחשוב בפני עצמו ואינם מצטרפים להשלים לשיעור אביי ורבא אם מחמת פי תקרה נחשב שיש כאן דופן ושווה מבפנים שלעומדים בפנים אותו טפח לא היה
שלישית או לא. סוכה.
נראה ,דכמו שלגבי מבוי הוי לחי ,כך מהני לגבי
פי תקרה בסוכה העשויה כמבוי -אביי מודה סוכה .והק' התוס' (ד"ה אחוי) דכיון שאין הדופן ניכרת
וכל זה כשהאויר בצידי הסוכה ,אבל אם האויר
באמצע הסוכה ,נחלקו רב אחא ורבינא אם בסוכה המסוככת בנסרים עבים שאין ברחבם ד' טפחים ,מבפנים אין כאן דופן שלישית ,ואין לומר דמהני משום מיגו
אומרים לבוד באמצע כמו בצד ,או שאין לבוד שאין בה דופן אמצעי ,שאין אומרים פי תקרה דהוי דופן לענין שבת ,דאיך יהני לימות החול ,ועוד דלא
אמרינן מיגו אלא בדרבנן ,והכא בעינן דופן שלישית
באמצע ,והיינו בתקרה ,אבל בדפנות יש לבוד באמצע ,יורד וסותם ,דהוי כמבוי מפולש כיון שאויר פתוח
מדאורייתא. (וקורה דלהלן חשיב למעלה ,בין למ"ד קורה משום הכירא
בשני צדדים זה מול זה ,והוי כמבוי מפולש שעשוי למעבר
רבים .וכתבו התוס' דכוונת אביי לדעת רבנן שבבונה עליה בין למ"ד קורה משום מחיצה) .וסוכה שצילתה מרובה
פסל היוצא מן הסוכה ע"ג שני בתים לא אמרינן פי תקרה משום דהוי כמבוי מחמתה ואינה מעובה כמין בית כשרה דווקא היכא שאין
המפולש .ואפי' ר"י שמכשיר שם זה רק במבוי אויר מהלך על פני כולה .וסכך פסול באמצע הסוכה פחות
מבואר בברייתא שפסל (סכך ,ונקרא כך משום שהוא
שמדאורייתא סגי בב' מחיצות ,אבל בסוכה שצריך מחיצה מד"ט אין הכשרו משום לבוד ,שהרי עד ד"ט זה כשר.
עשוי מפסולת גורן ויקב) היוצא מן הסוכה דינו
שלישית מדאורייתא לא עוזר פי תקרה .עוד כתבו התוס' (תוד"ה אין).
כסוכה .הגמרא מבארת בכמה אופנים מה כוונת
הברייתא ,ואם הכונה להכשיר סכך היוצא מחוץ שבעירובין צ"ג מבואר שלאביי סיכך ע"ג אכסדרה כשר אף בית שיש שם מת ויש בבית ארובה ,כל הבית
לסוכה ,או כשאין בו הכשר סוכה. בלא פצימין משום פי תקרה ,ולרש"י שאני התם שהיא
מפולשת לאכסדרה ולכן כשרה ,אבל הכא שהיא מפולשת טמא חוץ ממה שמתחת הארובה ,ואם
איתא בברייתא דפסל היוצא מן הסוכה נדון לחצר גרע( ,אמנם זו סברא משונה) ,וכתבו התוס' דצ"ל הטומאה מתחת הארובה כל מה שבבית טהור
כסוכה. שמדובר שם דווקא בשתי דפנות סמוכות כמין גאם. מפני שאין אהל על הטומאה ,בין ביש בה פותח
לעולא איירי שהסכך שבסוכה ממשיך לאחורי טפח בין באין בה פותח טפח ,ואמנם יש דינים
פי תקרה באכסדרה שבבקעה -אכסדרא
הסוכה ,ויש שם ג' דפנות וז' טפחים וצילתה בבקעה שאין לה דפנות ,לרב מותר לטלטל בה, שיש בהם נ"מ אם יש פותח טפח או לא .הגמ' מוכיחה
מרובה מחמתה ,וקמ"ל דלא אמרינן שהדופן מזה שלא אומרים לבוד באמצע ולכן הכלים
דאמרינן פי תקרה יורד וסותם .ולשמואל אסור
האמצעית לא נעשה אלא לתוכו ,וגם הדפנות לטלטל בה ,דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. שכנגד הארובה טהורים ,ולמאן דס"ל שאומרים
שבצדדים נעשו בתחילה לשם הסוכה הפנימית .רש"י. והביאו התוס' (ד"ה אכסדרה) שרש"י בעירובין צ :מבאר לבוד באמצע ,י"ל דשאני הלכות טומאה שזה
והתוס' (ד"ה לבראי) כתבו שכבר שמעינן ממתני' דאכסדרה ששמואל חולק על פי תקרה רק כשאין מחיצות כלל ,ולהכי הלכה למשה מסיני שאין אומרים בהם לבוד באמצע,
שא"צ לעשות את הדופן לצורך חלל הסוכה ,אלא החידוש נקט בקעה שאין שם בתים וחצרות ,אבל כשיש אפי' ואין לומדים מהלמ"מ למקומות נוספים.
הוא שאף שהסכך נעשה לבפנים וא"כ פסול כיון שלא מחיצה אחת מודה שמואל .אבל שיטת ר"ת ור"ח ששמואל
נעשה לצל ,קמ"ל. סובר שאומרים פי תקרה רק כשיש ג' מחיצות שלימות, לבוד בקורת מבוי -מבוי שהקורה שלו לא
לרבה ורב יוסף איירי שהסכך יוצא בפתח ורב סובר שגם בב' מחיצות אומרים פי תקרה ,אם המחיצות מגיעה עד הכותל השני ,או שקורה אחת יוצאת
הסוכה ורק אחת מהדפנות ממשיכה לצד הסכך, סמוכות כמין גאם ,ונקט בקעה משום שזה מקום האסור מכותל זה וקורה אחרת יוצאת מכותל אחר
בטלטול ,אי נמי מפני שבסתם חצר יש ג' מחיצות ,ורב ואינם מחוברות ,אם המרחק הוא פחות מג"ט
והו"א דכיון שיש רק דופן אחת דנים אותה בפני עצמה ואין
מכשיר גם בב' מחיצות.
שם ז"ט להכשר סוכה ,קמ"ל שזה חלק מהסוכה והוי א"צ להביא קורה אחרת .הגמ' אומרת שבזה
כשתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח. לכו"ע אומרים לבוד באמצע ,דמדרבנן הוא והם פי תקרה בתקרה שאינה עשויה לתוך החלל
לריו"ח באה הברייתא להכשיר סוכה שרובה שאנו רוצים להקיף -הגמ' אומרת שאביי מודה אמרו והם אמרו.
צילתה מרובה מחמתה ,ומיעוטה חמתה מרובה אברומא מין דגים קטנים יש מקום שאסורים מפני שלפי שמואל גם באכסדרה שאין לה פצימין לא
מצילתה. שיש שם שרצים שאינם ניכרים וממילא א"א להפרישם ,אמרינן פי תקרה יורד וסותם ,ואביי סובר כרב.
לרב אושעיא באה הברייתא להכשיר סכך פסול ויש מקומות שמותרים כי אין באותם מקומות אבל רבא פוסל גם לפי רב ,דבבקעה המחיצות
שרצים .כדמצינו שאביי התיר צחנתא מנהר נעשו לצורך תוכה של האכסדרא ,ולכן זה נחשב
פחות מג' בסוכה ששיעורה ז' ,ואע"פ שאפי' אויר
שנקרא בב ,ואין הטעם מפני שהמים זורמים מחיצה לענין לטלטל בתוכה ,אבל בסוכה
שהוא חמור מסכך פסול אינו פוסל בפחות מג' ,מ"מ
ודגים טמאים שאין להם שדרה אינם יכולים שהמחיצות נעשו לאכסדרא ולא לסוכה ,לא
קמ"ל שאפשר לישן תחת הסכך הפסול ,אף
להיות שם ,או שהמים מלוחים ודגים טמאים אמרינן פי תקרה יורד וסותם להחשיב שיש לתוך
שתחת האויר אין ישנים ,דאע"פ שמצטרף אינו
כיון שאין להם קשקשים אינם מתקיימים שם ,הסוכה מחיצות ,דאף שבמחיצות גמורות אין נ"מ אם
כשר ,כדאשכחן במקוה שטיט הנרוק (-שראוי
שהרי במציאות דגים טמאים מתקיימים נעשו לתוכם או לא ,אבל גוד אחית לא אגמרה רחמנא למשה
להריקו מכלי אל כלי ,כגון שהוא רך) ,מצטרף להשלים במקומות כאלו ,אלא הטעם מפני שאין בנהר מסיני אלא במחיצה העשויה לתוכה ,אמנם לבוד אמרינן אף
למ' סאה ,ומ"מ אין טובלים בו והיינו במקוה שכולו בב דגים טמאים ,דאין הטיט שלו מגדל דג באינה עשויה לתוכה ,דלבוד הוי כמחיצה סתומה.
טיט הנרוק .ע"כ לשיטת רש"י .אבל התוס' (ד"ה לא) ביארו
שאויר מצטרף וישנים תחתיו ,דהוי כלבוד ,אבל סכך פסול טמא .אמנם האידנא שנשפכים לשם נהרות י"ט .אם התקרה שווה לסכך ואין חוד קורות
אין ישנים תחתיו אא"כ גם בלעדיו יש שיעור סוכה ,ולכן איתן וגמדא ,אסורים ,מפני שיתכן שהוא התקרה נראה בחלל הסוכה ,מודה אביי דלא אמרינן פי
הו"א שבסוכה קטנה אין סכך פסול מצטרף להכשיר את
תקרה יורד וסותם .ללישנא בתרא אם אין מאותם נהרות.
הסוכה ,קמ"ל .עוד כתבו התוס' (ד"ה טיט) שטיט הנרוק
אפי' בשעה שיש גם מים אין מטבילים בו .ושיעור טיט לאכסדרה פצימין לכו"ע פסולה ,ולא אמרינן פי תקרה
הנרוק מבואר בזבחים דהיינו כשהפרה שוחה ושותה ממנו, יורד וסותם כיון שהתקרה עשויה לאכסדרה ולא לאויר פי תקרה יורד וסותם
ובמקוואות פ"י איכא פלוגתא מהו שיעור זה. שמחוץ לאכסדרה .וביש לה פצימין ,אביי מכשיר אחד מהחידושים בדפנות (מלבד לבוד וגוד אסיק וכו')
משום לבוד ,ורבא פוסל דס"ל שלא נאמרה ההלכה של הוא דין פי תקרה יורד וסותם ,והיינו שרואים כאילו
י"ט :דופן וסכך באלכסון- לבוד אלא כשזה נעשה לחלל הסוכה ולא לחוצה לה. הקו של עובי קורות התקרה יורד למטה ויש לזה דין
מחיצה .ולהלן יבואר מתי נאמר דין זה.
העושה סוכתו כמין צריף בשיפוע ,שהגג והדפנות
והלכתא כלישנא קמא וכרבא ,דפי תקרה אומרים רק
הם דבר אחד ,או שהשעין את הסכך על הכותל, י"ח :פי תקרה בחצר המוקפת אכסדרה -סיכך
בתקרה הנעשית לחלל ,אבל לבוד אומרים גם כשלא נעשה
לתנא דמתני' (רבי נתן) ר"א פוסל מפני שאין לה ע"ג אכסדרא ויש בתקרת האכסדרא ד' אמות ממחיצות
לחלל.
גג ,וחכמים מכשירים מפני ששיפועי אהלים הבית המקיפות אותה דלא אמרינן דופן עקומה .אם יש
כאהלים דמו ,ולתנא דברייתא ר"א מכשיר, לאכסדרא פצימין –עמודים כמין חלונות ,וביניהם הכשר הדופן השלישית של הסוכה בטפח
וחכמים פוסלים .רב יוסף נהג כרבנן דברייתא, פחות מג' טפחים ,כשרה משום לבוד .ואם אין לה שנראה רק מבחוץ -רב אשי סיכך באכסדרא
וישן בכילת חתנים בסוכה דלפי שאין לה גג של טפח פצימין ,לאביי כשרה דאמרינן פי תקרה יורד שאין לה פצימין ולא היו לה אלא ב' דפנות ,מפני
דהו"א לחייב אותם משום תשבו כעין תדורו( .תוד"ה בשרץ ונבילה ,ופשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול אינם ישר ,לא חשיב אוהל להפסיק .וכן פסק הרי"ף .וכתבו
למדנו) .וכן לומדים מדבריו שהישן תחת המיטה מקבלים טומאה אא"כ הם עשויים לשכיבה. התוס' (ד"ה העושה) שאין להכשיר אלא כשיש בסוכה חלל
מהם חוצלות -לרב אבדימי בר המדורי חוצלות בסוכה לא יצא יד"ח .ובתוס' (ד"ה הישן) מסתפקים אם של ז"ט על ז"ט בגובה י"ט ,ואפשר שבכהאי גוונא אף תחת
שיעור י"ט הוא לכו"ע ,מפני שמיטה שהיא אהל עראי אינה השיפוע כשירה כפסל היוצא מן הסוכה לרבה ורב יוסף.
היינו מרזובלי שהם מזבלי –תרמיל שהרועה עשוי
חשובה אהל בפחות מי"ט ,או שזה תלוי במחלוקת אם ואם הגביהה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן
להניח תחת ראשו לשכב עליו .ולר"ל הכונה שיעור סוכה תחת סוכה הוא י"ט או ד"ט או טפח. הכותל טפח ,כשרה לכו"ע ,מפני שבאופנים אלו ניכר
למחצלאות ממש ,וס"ל שמחצלאות של אושא שיש דופן ויש סכך .וכתב רש"י שאע"פ שאין כלום באותו
קיום מצוה ע"י מי שאינו מחויב בה -התוס' (ד"ה
ראיתם) מביאים מהירושלמי ששואל למה מיחו בטבי
שהם מיוחדות לשכיבה ולא לדבר אחר טמאות לכו"ע טפח כשר ,דאמרינן לבוד .והתוס' (ד"ה שאם) כתבו דאיירי
שלא ישן בסוכה ,ולא מיחו בו שלא יניח תפילין ,ומשני אף בטומאת מדרס ,ושל טבריה שהם קשות ואין שעשה שם בנין ,וכתבו שבירושלמי משמע קצת כפירוש
שלא מיחו בו שלא ישן בסוכה ,והוא ישן תחת המיטה בשאר שוכבים עליהם כלל ,טהורות לכו"ע ,ונחלקו רש"י.
מפני שלא היה מקום בסוכה. מקומות שאין יושבים עליהם ומייחדים אותם
לישיבה אלא לפעמים. סיכוך וקבלת טומאה במחצלאות
אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה -חור
כפי שנתבאר לעיל (י"א) אף דבר שגידולו מן הארץ,
כשנשתכחה תורה מישראל (-אין הכונה שכולה שחררוהו מים או שרצים ,או שהארץ מליחה אם הוא מקבל טומאה אין מסככים בו ,ועל כן מחצלת
נשתכחה ,אלא נשתכחו כמה הלכות) ,עלה עזרא ונתבקעה מאיליה ,וכן חלל בין אבני הכותל ובין קנים העשויה לשכיבה ,אף שקנים גידולם מן הארץ
ויסדה ,וחזרה ונשתכחה ועלה הלל הבבלי הקורות ,לת"ק כולם נחשבים אהל לענין טומאה, אין מסככים בה .ולהלן יבואר מה הדין במחצלת
ויסדה ,דמיום שגלה יכניה עם החרש והמסגר היתה ולר"י כל אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה לעשותו העשויה בסתמא או לסיכוך.
ישיבה מצויה בבבל( ,והלל למד משמעיה ואבטליון .אהל ,אינו אוהל לטומאה ,דיליף אהל אהל ממשכן, שיטת רבא שמחצלת קנים גדולה סתמה לסיכוך
תוד"ה עלה) .חזרה ונשתכחה עלה רבי חייא ובניו (ולרבנן אהלים טובי כתיבא לרבות בידי שמים), מפני שהיא קשה ואינה נוחה למשכב וכשרה ,ואינה
אמנם אם שיעורו כמלוא אגרוף הוי אוהל אף ויסדוה. מקבלת טומאה ,דכל היוצא מן העץ אינו מיטמא
כ :חוצלות של שעם או של גמי או של שק או לר"י ,כדתנן שר"י מודה בשקיפין ובנקיקי טומאת אוהלים אלא פשתן( .תוד"ה לסיכוך) .אמנם אם
הסלעים .וכדלהלן. עשאה לשכיבה הוי יחוד לכלי ,והיא מקבלת טומאה,
של ספירא ,לרבי דוסא מקבלים טומאת מת ולא
ואין מסככים בה .ומחצלת קטנה ,לת"ק סתמה
כ"א .הבאת המים לפרה אדומה בטהרה- מקבלים מדרס כיון שאינם מיוחדים לישיבה ,ולחכמים
לשכיבה ,ולר"א אף קטנה סתמה לסיכוך,
אף טומאת מדרס .למ"ד שחוצלות היינו מרזובלי,
דרך הזהירות מפני הטומאה -חצרות היו בנויות ומסככים בה ואינה מקבלת טומאה.
של שעם וגמי ראויות לכלי של פירות גדולים
שאינם יוצאים אף שיש בהם נקבים קטנים ,ושל שק בירושלים ע"ג הסלע ,ותחתיהם חלל מפני קבר
כ .אביי מקשה מלשון המשנה "אחת גדולה
התהום והיינו שהיה ספק שמא יש שם קבר ואין חלל
וספירא ראוים לעשות מהם שק לקטניות ופירות ואחת קטנה" דרגילות לשנות את הפשוט בהתחלה.
קטנים .ולמ"ד שחוצלות היינו מחצלאות ,של שק טפח והטומאה בוקעת ועולה ,ומביאים נשים מעוברות
רש"י .והביא שי"ג בגמ' איפכא ,ודחה דבריהם .והתוס' (ד"ה
ויולדות שם ומגדלות בניהם שם עד גיל שבעה או
וספירא ראויות לוילון ולנפה ,ושל שעם וגמי אחת) כתבו דדווקא כשהתנא השני בא להוסיף על התנא
שמונה שלא יראו קרי (והקפידו בטומאה היוצאה מגופם, הראשון רגילות לשנות את הפשוט בהתחלה ,אבל בסתמא
ראויות לנזייתא ,לרש"י הכונה לכסות גיגית שיכר ,והק' ובטומאת מת דבעי הזאה ,אבל היו טמאים בטומאת נדה לפעמים נוקטים את המחודש בהתחלה .וכן הקשה אביי
ויולדת .וכן לא הקפידו אלא על המילוי ,אבל בשעת קידוש התוס' ששעם וגמי מקבלים טומאה מתורת כלי עץ ,וכלי
או הזאה הא בעינן איש גדול .תוד"ה ומביאין) ,והיו עץ העשוי לחיפוי אינו מקבל טומאה ,ובהכרח הם עשויות דאיתא בברייתא שנחלקו במחצלת גדולה.
לקבל איזה דבר.
מביאים שוורים ועל גביהם דלתות והתינוקות היו שיטת רב פפא שמחצלת קטנה לכו"ע סתמה
יושבים ע"ג הדלתות וכוסות של אבן בידיהם, בודיא שאין לה שפה מסככים בה ,דבסתמא היא לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככים בה,
והשוורים היו יורדים למעין השילוח ,והתינוקות עשויה לסיכוך ואינה כלי לתשמיש .וכתבו התוס' (ד"ה ובגדולה לת"ק סתמה לסיכוך ,ולר"א סתמה
מסככין) שבודיא שיש לה שפה היא עשויה לקבל תמרים,
היו יורדים למים וממלאים את כוסות האבן לשכיבה.
וא"כ היא מקבלת טומאה מדרבנן כדף של נחתומין ,ואין
במים ,וחזרו ועלו ע"ג הדלתות .וטעם תקנה זו היא מסככים בה ,והכא איירי באין לה שפה. מחצלת של שיפה ושל גמי שהם רכים ,גדולה
שהצדוקים אמרו שפרה נעשית רק אחרי הערב שמש ,ולכן
היו מטמאים את הכהן השורף את הפרה ומטבילים אותו כשרה לסיכוך בין בקלועה שהיא עבה ואינה חלקה ,בין
מיד להוציא מליבם של צדוקים ,ומשום כך החמירו בפרה בארוגה שהיא חלקה ,וקטנה פסולה מפני שהיא מיועדת
כדי שלא יזלזלו בה ,והיו עושים כנ"ל ,וכן תיקנו שיעשוה
בכלי גללים או אבנים או אדמה שאינם מקבלים טומאה,
הישן מחצלת של קנים ושל חילת שהם קשים ,קלועה
לשכיבה.
והכהן השורף היה פורש ז' ימים שלא היו נוגעים בו ,ומזים
עליו כל שבעה .וכתבו התוס' (ד"ה והתינוקות) שהתינוקות מסככים בה אפי' אם היא קטנה ,דכיון שהיא עבה ואינה
היו צריכים טבילה ,ולענין הזאה נחלקו ר"ע וריה"ג. חלקה והעץ קשה אינה נוחה לשכיבה ,אבל ארוגה אין
מה נחשב אהל לסוכה ולטומאה מסככים בה מפני שאין רגילים לאורגה אלא לשכיבה כדי
לרבי יוסי לא היו יורדים למים אלא משלשלים
אדם הנמצא בסוכה תחת דבר נפרד מהסכך כגון שתהיה חלקה ונוחה .ולרבי יוסי ורבי דוסא אף ארוגה
ממקומם ,מפני קבר התהום .לרש"י ת"ק סובר מיטה ,תלוי הדין אם אותו דבר נחשב כאהל בפני
ששלשול לא מועיל אלא צריך למלא בידים ,אבל התוס' מסככים בה ,אמנם במחצלת שיש לה שפה
עצמו או לא ,והדבר תלוי בדיני אהל שנאמרו לגבי
(ד"ה ירדו) כתבו ששלשול כשר לכו"ע ,והמחלוקת היא אם חציצה מפני הטומאה ,וכדלהלן. שאין שעשויה לתת על גבה פירות מודה רבי דוסא
בההוא פורתא שיורדים חוששים לקבר התהום או לא. מסככים בה ,ומה שרבי דוסא מטמא להלן
הישן תחת המיטה בסוכה-
לר"י לא היו יושבים ע"ג דלתות אלא ע"ג שוורים מחצלאות ,היינו במחצלת שיש לה שפה.
אם המיטה אינה גבוהה י' טפחים ,יצא יד"ח
שכריסם רחבה .ואע"ג דשוורים לא הוי אוהל בידי טומאת חוצלות-
לכו"ע .ואם המיטה גבוהה י"ט ,לת"ק לא יצא
אדם ,מ"מ בשיעור כמלוא אגרוף מודה ר"י דהוי
לרבי דוסא חוצלות אין בהם אלא טומאת מת יד"ח ,מפני שאהל מפסיק בינו לסוכה .ולר"י יצא יד"ח,
אוהל ,דשיעור זה מצינו שהוא חשוב לגבי חלון למאור
שאינו עשוי בידי אדם ,שבשיעור זה הוא מוציא את
וה"ה שאר טומאות ,אלא שרק בטומאת מת נעשו אב ולהלן כ"א :יבואר טעמו של ר"י.
הטומאה ,והוא גדול כראש אדם .והסיבה שלא היו הטומאה( ,ובעדויות איתא דאיירי ביש להם בית קיבול ,ואף ר"ש אומר שר"ג ראה את טבי עבדו ישן תחת
שפשוטי כלי עץ שהם רחבים מקבלים טומאה מדרבנן ,כאן
מביאים דלתות ,לאביי מפני שא"צ לדלתות, היכא שאין להם בית קיבול הם עשויות לסיכוך .תוד"ה המיטה ,ואמר להם בבדיחותא שטבי הוא ת"ח
ולרבא כדי שלא יציץ התינוק ויטמא בקבר תנן) .ואינם מקבלות טומאת מדרס כיון שאין טומאת ויודע שעבד פטור מסוכה( ,שהרי אשה פטורה ממצות
התהום ,דבדלתות דעתו גסה עליו ,ותניא כוותיה מדרס אלא בדבר המיוחד לשכיבה ,ולחכמים טמאים עשה שהזמן גרמא ,ועבד חייב במצוות כאשה) ,ולכן הוא
דרבא. טומאת מדרס כיון שהם עשויות לשכיבה ,ונעשות אב ישן תחת המיטה ,וכיון שאפי' שיחת ת"ח צריכה
הטומאה ,וכ"ש טומאת מת ,דכל הנטמא במדרס ,לימוד -צריך לשומעה כדי לתת עליה ליבו( ,דכתיב
כ"א :למה לר"י מותר לישן תחת המיטה נטמא גם בטומאת מת ובשאר טומאות כגון נוגע "ועלהו לא יבול" עלהו היינו דבר קל שבו) ,אנו
בסוכה- לומדים מדבריו שעבדים פטורים מן הסוכה,
פסול ,וטעמם משום שבפועל א"א להניח עליהם אריח. אינם בקו אחד ,אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך ללישנא קמא מיטה לא הוי אוהל אף לר"י,
תוד"ה הא. דשוורים עשוים לאוהל והיינו להגן על בני מעיים
חמתה מרובה מצילתה ,ומ"מ כל זמן שאם היו הקנים בקו
ד' קורה הגבוהה מהמבוי ואינה מגיעה עד מעל כותלי שוה היה הצל מרובה מהחמה כשרה.
שלהם ,כדכתיב "עור ובשר תלבישני ובעצמות
המבוי ,והיא תלויה ע"ג יתדות עקומות ,אם אין בגובהם וגידים תסוככני" אלמא סכך קרי ליה( ,ולהכי אף למ"ד לאביי אין הסוכה כשרה אלא כשאין הפרש
ובעקמימותם ג"ט כשרה ,אבל ביותר מג"ט פסולה. אהל זרוק לאו שמיה אהל ,הוי אהל .תוד"ה ועל .אמנם ר"י הגובה בין הקנים ג' טפחים דהוי כסכך אחד .וכתבו
ואע"ג דאמרינן חבוט רמי אף ביותר מג"ט ,מ"מ צריך התוס' (ד"ה קנה) שמשמע מרש"י הנ"ל שביותר מג"ט שסובר שלא היו מביאים דלתות שמא יוציאו ראשם ,אהל
שהקורה תהיה ע"ג המבוי ולא מחוצה לו ,דאף למ"ד הפסול הוא משום חמתה מרובה מצילתה ,אך זה אינו נכון,
קורה משום מחיצה בעינן קצת הכר ,וכדמצינו שאם
זרוק שמיה אהל .תוד"ה שדעתו) ,משא"כ מיטה עשויה
שכיון שכשהחמה בראש כל אדם הוי צילתה מרובה לגבה ולא להאהיל.
הניחה סמוך לכותל פסולה .תוד"ה אבל. מחמתה ,כשרה ,אלא טעם הפסול משום שהסככים אינם
מצטרפים. לרבי אלעזר שוורים הוי אהל משום שהשוורים
צילתה כחמתה -סוכה שבדקו למטה ומצאו
ולרבא אם הקנים רחבים טפח שאז יש עליהם שם מגינים על הרועים מפני החמה והגשמים ,והגמ'
שצילתה כחמתה ,כשרה ,מפני שודאי למעלה שואלת שגם מיטה מגינה על מנעלים שתחתיה,
אהל ,כשרה אפי' יש ביניהם ג"ט ,דאמרינן חבוט
צילתה מרובה מחמתה ,אבל אם צילתה כחמתה אבל שאר דברים גנאי הוא לת"ח להניחם תחת מיטתו,
רמי והיינו שמורידים את הסכך ללמטה ,כעין גוד אסיק,
בסכך פסולה .לרש"י כוונת הגמ' שאם הסכך שוה לאויר מפני שהוא מרגיל בני ביתו לשם .וכתבו התוס' (ד"ה ועל)
כמו שמצינו בדין אוהל המת וכדלהלן. שלדבריו קשה למ"ד אהל זרוק לאו שמיה אהל.
בהכרח הצל למטה יהיה פחות מהחמה ופסולה ,ואם הצל
שלמטה שוה לחמה ,בהכרח הסכך מרובה על האויר מתי אומרים חבוט רמי לענין טומאת אהל- וללישנא בתרא אף מיטה הוי אוהל ,ומ"מ ר"י
וכשרה .ור"ת (תוד"ה כאן) סובר שאם הסכך שוה לאויר
בית ועליה שאין תקרתם מלאה בנסרים ,אם לטעמיה דבעינן דירת קבע לסוכה ,וממילא לא
כשרה ,דלהלכה פרוץ כעומד כשר ,אמנם כל זה כשמודדים
בסכך עצמו ,אבל מי שעומד למטה ונראה לו שהסכך שוה קורות הבית והעליה נמצאים זו מעל זו ,אין כאן אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע( .ור"ש ג"כ
לאויר פסולה ,מפני שבאמת האויר רחב יותר. תקרה שלימה וכל קורה נחשבת בפני עצמה סובר דבעינן דירת קבע לסוכה כדאמרינן ז :דלכן ס"ל
להאהיל על הטומאה שתחתיה ,והטומאה שצריך ד' דפנות בסוכה ,ומ"מ ס"ל שאהל עראי
המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים שמעל הקורה אינה יורדת לתחת הקורה .אבל מבטל אוהל קבע ולכן הישן תחת המיטה בסוכה לא
מתוכה כשרה ,ואם אין כוכבי זהרורי חמה נראים אם קורות העליה נמצאים מעל הרווחים שבין יצא יד"ח).
מתוכה ב"ש פוסלים דאין זה דומה לסוכה ,וב"ה קורות הבית ,וקורות הבית יש בהם רוחב טפח,
מכשירים. וכן יש רוחב טפח ברווחים שביניהם ,הוי דיני הסיכוך
כתקרה אחת משום דאמרינן חבוט רמי( ,והיינו
להלן יבוארו כמה מדיני הסיכוך .א' האם הסכך יכול
אלו מקומות ראויים לסוכה כשיש ביניהם ג"ט ויותר דאל"כ א"צ להגיע לחבוט רמי),
להיות מיטלטל .ב' האם ניתן להעמיד את הסכך הדבר
הגמרא מבארת דיני הכשר סוכה מיטלטלת ,או סוכה ואם יש טומאה תחתיהם כל מה שתחת המקבל טומאה .ג' האם סכך שיש בו הרבה רווחים
שנעשתה במקומות שאסור לעלות לשם ביו"ט ,או הקורות טמא ,ואם אין ביניהם רוחב טפח ונמצא כשר .ד' מתי סכך שיש בו הפרשי גובה כשר (מדין
שהסוכה נופלת על ידי הרוח. שאין בעליונות רוחב טפח ,כל קורה מן התחתונות חבוט רמי ,ואגב זה נתבארו דיני חבוט רמי לענין
טומאה ,ולענן טלטול במבוי שהכשר הקורה שלו הוא
נחשבת אהל בפני עצמה להביא את הטומאה ראש העגלה -העושה סוכתו בראש העגלה ע"י חבוט רמי) .ה' מה הדין בסוכה שצילתה שוה
לשטח שתחת הקורה ולחצוץ מפני הטומאה לשטח
שמעל הקורה ,מפני שרק ברוחב טפח אומרים כשרה ,אע"פ שהיא מיטלטלת ואינה קבועה ,ועולין לה לחמתה ,או מעובה כמו בית.
ביו"ט .שיטת התוס' (ד"ה דתניא) שר"ג פוסל סוכה בראש המסכך על גבי כרעי המיטה -לת"ק כשרה,
חבוט רמי .וכתב רש"י שלא גורסים ואם אין בהם רוחב
העגלה כמו בראש הספינה ,ודלא כר"ת ז :שפירש שבראש ולר"י אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה.
טפח ,מפני שקורה שאין בה שיעור טפח אין בה שיעור
העגלה ר"ג מכשיר.
להביא טומאה וכן אינה חוצצת מפני הטומאה אלא ונחלקו רבי זירא ורבי אבא בר ממל אם טעמא
ראש האילן -העושה קרקעית סוכתו ע"ג האילן, הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. דר"י משום שאין לה קבע מפני שהיא מיטלטלת ע"י
כשרה לחולו של מועד ,ואין עולין לה ביו"ט דאסרו המיטה ,ור"י לטעמיה דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן ,וכתבו
כ"ב :לבוד וחבוט רמי בקורת מבוי-
חכמים לעלות או להשתמש באילן שמא יתלוש ,ואם עבר התוס' (ד"ה שאין) שי"ל שר"י פוסל גם סוכה שבראש
ועלה ביו"ט יצא יד"ח .שתים באילן ואחת בידי אדם מבוי שבאים להכשירו לטלטול בשבת ע"י העגלה .ומה שר"ג מודה שסוכה שבראש הספינה כשרה
או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין קורה ,ואין כאן קורה שלימה הראויה לקורה, אם היא יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה ,שאני
לה ביו"ט ,אבל ג' בידי אדם ואחת באילן כשרה הדין כדלהלן: ספינה שכיון שזה הדרך חשיב קבע .או שטעמא מפני
א' אם מכל צד של הכותל יוצאת קורה ,ושתי שמעמידה בדבר המקבל טומאה ,דאף שדבר
ועולין לה ביו"ט .לרש"י גם הסיפא של שתים באילן וכו'
המקבל טומאה זה פסול רק בסכך עצמו ,מ"מ כיון
איירי בסוכה הבנויה ע"ג האילן ,ובשתים בידי אדם ואחת הקורות מגיעות פחות מג"ט זה לזה ,כשירה
שהמעמיד הוא עיקרו של סכך חשיב כאילו סיכך בדבר
באילן חשיב משתמש באילן כיון שאם ינטל האילן תפול משום דאמרינן לבוד ,ולרשב"ג עד ד"ט כשרה דס"ל המקבל טומאה.
קרקעית הסוכה .ולתוס' (ד"ה שתים) איירי שהאילן משמש שלבוד אומרים בפחות מד"ט.
לדפנות ,והסכך מונח על האילן ,והחשש שהוא שמא יניח ונ"מ אם סיכך ע"ג ד' עמודי ברזל ,שלטעם
ב' שתי קורות סמוכות שכל אחת בפני עצמה
חפציו על הסכך ונמצא משתמש באילן. הראשון כשרה מפני שיש לה קבע ,ולטעם השני
אינה מקבלת אריח והיינו שאין בה רוחב טפח כדי
כ"ג .ראש הספינה -אם אינה יכולה לעמוד פסולה מפני שהעמידה בדבר המקבל טומאה.
לקבל אריח שרוחבו טפח וחצי ,אם שתיהם יחד
ואם סיכך ע"ג המיטה ולא סמך את הסכך על המיטה
ברוח מצויה דיבשה פסולה דלא חשיבא אפי' דירת רחבות טפח כדי לקבל אריח לרחבו כשרה ,ואם אלא ע"ג יתדות ,ומג' צידי הסוכה יש מיטות שהם הדפנות
עראי ,ואם יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה לאו פסולה .ולרשב"ג אם א"א להושיב עליהם אריח של הסוכה ,כשרה לכו"ע ,דיש לסכך קבע ,ולא
דיבשה כשרה אפי' למ"ד דסוכה דירת קבע בעינן ,ואם לרחבו ,מרחיקן זו מזו ודי שיקבלו אריח לארכו העמידה בדבר המקבל טומאה .וכתבו התוס' (שם)
יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ולא ברוח שזה ג' טפחים ,ובלבד שיהיו חזקות בכדי לקבל כובדו שכולם מודים לטעם דבעינן דירת קבע ,וממילא המניח את
מצויה דים ,ר"ג פוסל דדירת קבע בעינן ,ור"ע ואורכו של אריח ג"ט. הסכך ע"ג כלי שמחזיק מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש,
מכשיר דדירת עראי בעינן. למטה, ואחת למעלה אחת קורות ג' אם יש ב' פסולה כיון שאין לה קבע ,אע"פ שאינה מקבלת טומאה.
ואין ברוחבם טפח ,מצטרפות יחד להכשר מבוי עוד כתבו שבירושלמי משמע שאין לה קבע היינו שאין י"ט
ע"ג גמל -העושה סוכתו ע"ג גמל ,ר"י פוסל מהמיטה לגג ,ומ"מ בהניח הסכך ע"ג יתדות כשרה מפני
אם אין העליונה למעלה מכ' אמה והתחתונה
דבעינן סוכה הראויה לז' וכיון שחכמים אסרו לעלות שדבר שאינו מחובר אינו ממעט בגובה הסוכה.
למטה מי"ט .הגמ' מבארת שהכונה לשני
לה ביו"ט נמצא שאינה ראויה ליו"ט ,ור"מ מכשיר שהרי
מקרים שונים ,שאם שניהם למעלה צריך כ"ב .סוכה המדובללת-
מדאורייתא ראויה היא לז' .לרש"י איירי שהניח
שהעליונה לא תהיה למעלה מכ' אמה ,ואם במתני' מבואר שסוכה המדובללת ושצילתה
קרקעית הסוכה ע"ג גמלים .והתוס' (ד"ה על) הקשו דא"כ
שניהם למטה שלא תהיה התחתונה למטה היא פסולה לר"י משום דסוכה דירת קבע בעינן ,ולכן פי'
מרובה מחמתה כשרה .לרב מדובללת היינו ענייה
מי"ט ,אבל בשני המקרים צריך שלא יהיה שהסכך עומד ע"ג יתדות של הקרקע ,ורק קרקעית ודפנות שיש בסכך הרבה רווחים אבל אין ג' טפחים אויר ,ואמר
מרחק ג"ט בין הקורות ,דלא אמרינן חבוט רמי הסוכה עומדים ע"ג גמל .עוד כתבו התוס' (ד"ה סוכה) התנא שאם צילתה מרובה מחמתה כשרה.
בפחות מרוחב טפח ,ורבנן סוברים שבכל גוונא שסוכה הראויה לשבעה זה סיבה לפסול גם סוכה ע"ג אילן. ולשמואל מדובללת היינו מבולבלת שהקנים
יותר משאר נכרים ומחזיקים בתורה שבכתב ,אמנם אח"כ ולכן מבאר רב אחא בר יעקב דטעמא דר"מ עשאה לבהמה דופן לסוכה
גזרו גם על יינם .עוד כתבו התוס' (ד"ה שני) שאף משום דס"ל שמחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה
שהכותים נזהרים במה שכתוב בתורה ,מ"מ כשרוצים נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם בהמה כשרה להיות
כיון שהיא עומדת ע"י דבר שאין בו ממש ,וי"א שמחיצה דופן לסוכה .והגמרא מבארת בכמה אופנים מה הטעם
למכור אינם זהירים לעשר .ג' רש"י כתב דאיירי בליל שבת,
שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ורוח חיים של רבי מאיר לפסול ,ולאיזה עוד דברים בהמה
או שאין לו כלים טהורים להפריש לתוכם ,ובתוס' כתבו
אינו בידי אדם לנפחו ,ונ"מ במחיצה שהעמידה בנוד פסולה.
דאיירי בערב שבת בין השמשות ,וכ"כ רש"י בב"ק ס"ט. :
וביארו התוס' שאף שאסור לעשר טבל ודאי בבין ר"י מכשיר בהמה לדופן סוכה (היכא שלא סמך הסכך תפוח ,דחשיב עומדת ברוח ,אבל עשויה בידי
השמשות ,מ"מ לקרות שם מותר ,ולצורך חול גם זה אסור, ע"ג הבהמה ,דאל"כ הוי כסומך סוכתו בכרעי המיטה שר"י אדם.
ואמירת מעשר שני בצפונו וכו' הוי כהפרשה ואסורה בטבל פוסל .תוד"ה ורבי) .ור"מ פוסל דבר שיש בו רוח
ודאי ומותרת רק בדמאי ,ובשבת אסור אף קריאת שם, חשש שמא... חיים לסוכה ,וללחי ,ולפסי ביראות (להתיר למלא
ומ"מ אם עבר ותיקנו מתוקן .ואם הוא ביום שישי ויש מבור ברה"ר שהוא עמוק י"ט ,ומפני בהמות עולי רגלים
שהות ביום להפריש ,יאמר שהמעשר שני יהיה בצפונו או הגמרא מבארת מתי דבר מסוים נאסר וכדומה ,אף
שלפי המצב כרגע אין סובה לאסור ,אבל יש לחשוש התירו בד' דיומדין בד' הפינות) ,ולגולל (לרש"י גולל היינו
בדרומו ויחללנו וישתה .ד' הא דקתני ומיחל ושותה מיד, כסוי ארונו של מת ,והיינו שמה שלומדים מ"על פני השדה"
שיתחדש מצב שהוא סיבה לאסור.
לרש"י הכונה שמחלל על מעות ,ולתוס' הכונה שמתחיל שכסוי ארון המת מטמא במגע ובמשא ובאהל ,אינו שייך
לשתות ,דא"א לחלל בלי קביעות מקום בצפונו או בדרומו. כ"ג :אכילת תרומה באשת כהן -בת ישראל בבעלי חיים .ולתוס' (ד"ה ולא) גולל היינו אבן גדולה
ה' כתבו התוס' דהא דקתני עשרה מעשר ראשון תשעה שמניחים על הקבר מלמעלה ותחתיה יש חלל .עוד כתבו
שנישאת לכהן והלך בעלה למדה"י ,או שנתן גט
מעשר שני ,אינו מדוקדק ,כיון שכבר הפריש שני לוגין התוס' שהגולל אינו מטמא אלא כשהמת בקבר ,וגם אין
לתרומה גדולה. לאשתו ע"מ שיחול שעה אחת קודם מיתתו כדי
מקום לטומאה לצאת ,וכן מה שבולט מהגולל חוץ לקבר
שלא תיזקק לחליצה אם ימות פתאום ,לאביי ר"מ סובר טהור ,ואם הוא מאהיל על הגולל במקום כנגד המחיצות,
מדברי התוס' בענין ברירה -א' אף למ"ד שיש ברירה
שאסור לה לאכול תרומה שמא ימות ,ור"י סובר בזה איכא נ"מ בטומאת הגולל ,אבל כנגד הקבר טמא משום
כשאומר בפירוש שהוא תולה את המעשה בדבר עתידי
(כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש) זה לא מכריח שיהיה שמותר דלא חיישינן שמא ימות. שהקבר סתום .עוד כתבו שדופק היינו שתי האבנים
ברירה בדבר שלא תלה בפירוש (כגון האחין שחלקו ,שניים
שבצדדים שעליהם מונח הגולל) ,ולריה"ג דבר שיש בו
שלקחו חבית ובהמה בשותפות לענין תחומין) .ב' סברא
כ"ד .הפרשת תרומה מכח ברירה- רוח חיים כשר אף לגיטי נשים( ,וטעמא דריה"ג ורבנן
נוספת כתבו התוס' שהיכא שהתנה על שני הצדדים (אם שיטת ר"מ שהלוקח יין מבין הכותים אומר שני לענין גט יבואר להלן כ"ד.):
ירדו אם לא ירדו) יותר שייך ברירה מהיכא שהתנה על צד לוגין שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה ,ועשרה למה ר"מ פוסל בהמה לדופן סוכה-
אחד ,וכן בין היכא שמתנה על דבר שיחול שעה אחת לפני מעשר ראשון ,ותשעה מעשר שני ,ומיחל ושותה
מיתתו שרק אחרי שעה יתברר הדבר ,לבין היכא שבשעת לאביי ר"מ חושש שמא הבהמה תמות ותפול ואין
מיד דסמכינן אברירה ,שמה שיפריש כשיבוא לביתו יוברר
החלות יוברר הדבר .ג' ר"מ לא חושש לשמא ימות אפי' כאן דופן .ולרבי זירא ר"מ חושש שמא תברח .בפיל
שזה המעשר והתרומה.
לזמן מרובה כמו שאינו חושש שמא ימות בזמן מועט, קשור כשר לכו"ע מפני שאינו יכול לברוח ,ואף
אמנם ר"י חושש לבקיעת הנוד בזמן מועט ,ואינו חושש הגמ' מבארת שאף שר"מ חושש למיתה ,מ"מ
אם ימות יהיה בנבלתו י' .ובפיל שאינו קשור
שמא ימות בזמן מועט ,דא"כ אשת כהן שבעלה יצא מפתח בתרומה כיון שיכול למסור את הנוד לשומר ,לא
פסול לכו"ע ,משום שאביי מודה שיש לחוש
ביתה לא תאכל בתרומה .ד' טעמא דר"י אינו משום חיישינן לבקיעת הנוד.
דחיישינן לבקיעת הנוד ,אלא משום דלית ליה ברירה .ומ"מ
שמא תברח .ונחלקו אביי ור"ז בבהמה קשורה,
דליכא למיחש שמא תברח ,דלאביי חיישינן שמא ר"י ורבי יוסי ור"ש אוסרים להפריש תרומה מכח
אין להקשות לר"י שנמצא שאין מביא ביכורים אלא מי
תמות ,ולר"ז אין לחוש שמא תמות דאין שכיח ברירה .הגמ' מבארת שכיון שר"י לא חייש
שהוא וכל אבותיו היו בנים יחידים ,דאי אין ברירה האחים
שחלקו לקוחות הם ומחזירים זה לזה ביובל ,ור"י סובר הרי
שתמות .אמנם צריך לשים בין רגליה הוצא ודפנא למיתה ,א"כ ה"ה דלא חייש לבקיעת הנוד ,ומ"מ
שקנין פירות כקנין הגוף ,גבי דין יום או יומיים .די"ל שרק כדי שלא יהיה שם רווח .וכן צריך לקושרה לא חלה ההפרשה דלית ליה ברירה ,והא דאמר
לענין דין יום או יומיים דבעינן כספו ושיהיה תחת ידו סובר למעלה ,דאל"כ יש לחוש שמא תרבוץ ,ומ"מ שמא יבקע היינו לדברי ר"מ .ומה שמצינו שלר"י
ר"י דבעינן קנין הגוף .ה' שיטת רבי יוסי שהאומר מעשר חיישינן שמא תמות ,ותתכווץ מעט ,ואם תהיה מתקינים לכה"ג אשה אחרת ליוה"כ שמא תמות
שיש לי בביתי יהא מחולל על סלע שיעלה בידי מן הכיס פחות מג' לסכך וגובהה יהיה ז"ט לא יהיה לבוד ולא אשתו וכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו" ביתו זו אשתו,
לא חילל ,ומאידך בנותן גט מהיום אם מתי לכי מיית הוי מעלה עשו בכפרה.
גיטא ,וצ"ל דבסלע יתכן שלא יתברר הדבר לעולם ולכן אין ישים לב כיון שזה לא ניכר.
ברירה ,וכן בסוגיין ס"ל שאין ברירה ,משא"כ בגט שודאי מדברי רש"י ותוס' בענין לוקח יין מבין הכותים -א' דין הגמ' שואלת (כ"ד ).שאם מדאורייתא דבר שיש
יחיה או ימות. הנלקח מן הכותים כטבל ודאי ולא כדמאי .ב' לרש"י איירי בו רוח חיים כשר למחיצה ,א"כ למה ר"מ סובר
קודם שגזרו על הכותים שיהיה דינם כגויים .והתוס' (ד"ה
שאין טומאת גולל בדבר שיש בו רוח חיים והרי זה
דתניא) כתבו שאף למ"ד גירי אריות הם י"ל שכשגזרו על
יין נכרים לא גזרו על של כותים ,כיון שהם פרושים מע"ז דין לקולא( .ור"י מטמא).
קורס ללמוד להנות ולזכור מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
11שיעורים בהם נלמד בצורה מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי, ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
מקצועית וייחודית ,כיצד נזכור את משנה ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
הלימוד ,ונעצים את איכות וחווית (לפי סדר הדף היומי בהלכה).
הלימוד בצורה משמעותית. ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי
עד יום שלישי בשעה 5:00בבוקר: בנקודות ההפצה -
בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד
בטלפון 0737-289-669 - במייל 7692282@gmail.com -
קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות,
בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה במייל 7692282@gmail.com - בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
יעקב ופסגת זאב ,אופקים ,ואלעד.
בנדרים פלוס קופת לדעת. - מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
-למעלה מ 500בוגרים מרוצים. הגרלות בכל שבוע על ₪ 500במזומן, תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
15-כלים לחיבור חזק ללימוד. וזכיות נוספות. של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
-דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז. דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת
-מחיר סמלי ,והחזר כספי למיישמים שלום ,ומפעל הש"ס.
את הנלמד בשיעורים.
קו עדכונים ושיעורים02-3131-465 -
לפרטים 02-3131-465 / 055-400-7977
מבחן 123מקץ מבחן 122וישב מבחן 121וישלח מבחן 120ויצא מבחן 119תולדות
סוכה כ"ו .עד כ"ט. סוכה כ"ב :עד כ"ה: סוכה י"ט .עד כ"ב. סוכה ט"ו :עד י"ח: סוכה י"ב .עד ט"ו.
כ"ו .האם מותר לישן מחוץ לסוכה בחולה כ"ב :מהו שיעור הסכך שהוא כשר לכולי עלמא? י"ט .סכך הממשיך מאחורי הדופן או צד הפתח, י"ב .מתי סיכוך בחבילי קש או עצים פסול
א' שאין הכוכבים נראים מתוכה. ואין שם אלא ב' דפנות ,האם זה כשר לסוכה? ט"ו :האם סוכה שחציה סכך כשר וחציה סכך מדאורייתא?
שאין בו סכנה או בשינת עראי על המיטה? פסול כשרה?
א' מותר. ב' שאין זהרורי חמה נראים מתוכה. א' כשר. א' אם הניח שלא לשם סיכוך ונמלך לסיכוך.
ג' שאין גשמים יורדים לתוכה. ב' פסול. א' תלוי במחלוקת לגבי מחיצות שבת אם צריך עומד ב' אף אם הניח לשם סיכוך כל זמן שלא התיר את
ב' שינת עראי אסורה וחולה שאין בו סכנה מותר.
ג' מאחורי הסוכה פסול ,ומאחורי צד הפתח כשר. מרובה על הפרוץ או שמספיק פרוץ כעומד. החבילה.
ג' שינת עראי מותרת ע"י שומר ,וחולה שאין בו
ב' בסוכה לכולי עלמא כשר. ג' אף אם הניח לשם סיכוך והתיר את החבילה.
סכנה מותר. כ"ג .במה נחלקו רבי עקיבא לרבן גמליאל לענין
י"ט :המשעין סכך על הכותל ,והגביה את הסכך מן ג' בסוכה לכולי עלמא פסול.
כ"ו :מהו שיעור אוכל לברכה ולנטילת ידים העושה סוכתו בראש הספינה? י"ב :האם אפשר לסכך בחיצים?
א' האם הספינה נחשבת ניידת או שהמים זזים והיא הקרקע טפח או הרחיקו מן הכותל טפח ,האם
לפי רבי צדוק (משנה ורש"י)? ט"ז .האם פסול תעשה ולא מן העשוי נאמר גם א' נקבות פסולים מדאורייתא ,וזכרים פסולים
קבועה. הסוכה כשרה?
א' כביצה לברכת המזון ולנטילת ידים ,וכזית לברכה א' כשרה לכו"ע. על הדפנות (רש"י)? מדרבנן.
ראשונה. ב' האם סוכה העומדת ברוח מצויה של יבשה ולא א' כן. ב' נקבות פסולים מדרבנן ,וזכרים כשרים.
של ים כשרה. ב' מחלוקת רבי אליעזר וחכמים.
ב' כזית לברכת המזון ,ונטילת ידים וברכה ראשונה ג' בהגביה מן הקרקע כשר ,ובהרחיק מן הכותל מחלוקת. ב' לא. ג' נקבות פסולים מדאורייתא ,וזכרים כשרים.
בכל שהוא. ג' האם מותר לעלות לספינה בשבת יום טוב. ג' אם חסר בשיעור הדופן כן ,ואם חסר בהכשר
ג' כביצה לברכת המזון ולנטילת ידים ,וברכה הדפנות לא. י"ג .דבר המחובר מתחילת ברייתו בצד אחד
כ .מה מדייק רב פפא מדברי רבי אליעזר בברייתא
ראשונה בכל שהוא. מדוע העושה סוכתו על גבי בהמה פסולה לפי ובצד השני הוא מופרד ,האם הוא כשר לסיכוך?
לגבי מחצלת קנים גדולה "אם אינה מקבלת ט"ז :מהו הגובה הכי קטן של דופן שאפשר לצאת
רבי יהודה (גמרא כ"ג?). א' כמות שהוא כשר ,ואם אגדו בצד השני פסול.
כ"ז. טומאה מסככים בה"? בו ידי חובת סוכה?
א' מפני שאין לה קבע. ב' אף אם אגדו בצד השני כשר.
כיצד ניתן להשלים סעודת יו"ט ראשון לפי רבי א' שבסתמא אינה מקבלת טומאה.
ב' מפני שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. א' שבעה טפחים ומשהו ,והכשרו ע"י לבוד. ג' אף אם לא אגדו בצד השני פסול.
אליעזר? ב' שבסתמא היא מקבלת טומאה.
ג' שכיון שאסור לעלות לה ביום טוב אינה ראויה לכל ב' ארבעה טפחים ומשהו ,והכשרו ע"י תרי לבוד.
א' יאכל באחד מימי הסוכות ג' סעודות. ג' שאם עשאה לשכיבה היא מקבלת טומאה.
ז' ימי הסוכות. ג' י' טפחים ,ואין אומרים לבוד בגובה הדפנות. י"ג :ירקות הראוים לאכילה והם מתייבשים
ב' יאכל ביו"ט אחרון ג' סעודות. בתוך ז' ימים ,מה דינם לענין סיכוך?
ג' יאכל ביו"ט אחרון מיני תרגימא אחר סעודתו. כ :על איזה מיטה נחלקו תנא קמא ורבי יהודה אם י"ז .באיזה שיעור אויר או סכך פסול פוסלים את
כ"ד .מה טעם הפוסל דופן סוכה שהעמידה בנוד א' כשרים ,כיון שגידולם מן הארץ.
אפשר לישן תחתיה בסוכה? הסוכה?
כ"ז :האם אדם יוצא ידי חובה בסוכה שאולה מנופח? ב' פוסלים בד' טפחים כדין סכך פסול ,כיון שאוכל
א' בגבוהה פחות מעשרה טפחים.
א' סכך פסול ד' אמות בצד וד' טפחים באמצע (וי"א ד' מקבל טומאה.
או גזולה (לפי רבנן)? א' שחוששים שמא יבקע הנוד. ב' בגבוהה עשרה טפחים.
אמות) ,ואויר בכל מקום בג' טפחים. ג' פוסלים בג' טפחים כדין אויר ,כיון שהם
א' יוצא ידי חובה בכל אופן. ב' שמחיצה העשויה ברוח אינה מחיצה. ג' שתי התשובות נכונות.
ב' בצד בין סכך פסול בין אויר פוסלים רק בד' אמות, מתייבשים מהר.
ב' אינו יוצא דכתיב "תעשה לך". ג' משום מעמיד בדבר המקבל טומאה. ובאמצע סכך פסול ד' טפחים (וי"א ד' אמות) ואויר ג'
ג' בשאולה יוצא ידי חובה ובגזולה אינו יוצא ידי כ"א .עד איזה שיעור סובר רבי יהודה שאהל שאינו טפחים. י"ד .באיזה נסר נחלקו רבי יהודה ור"מ אם הוא
חובה. כ"ד :באיזה אופן העושה סוכתו בין האילנות עשוי בידי אדם אינו אהל? ג' בין באמצע בין בצד סכך פסול ד' טפחים ,ואויר ג' כשר לסיכוך?
פסולה? א' עד טפח. טפחים.
מאיזה דין חזר בו רבי אליעזר? א' לרב נחלקו ברחבים ד' טפחים ,ולשמואל נחלקו
א' באופן שהאילנות מחוברים לקרקע. ב' עד כמלוא אגרוף.
א' ממה שאדם חייב לאכול בסוכה י"ד סעודות. ברחבים ג' טפחים.
ג' עד ד' טפחים. י"ז :האם שני שיעורים שאינם שוים מצטרפים?
ב' ממה שאין עושים סוכה בחולו של מועד. ב' באופן שהאילנות נעים ברוח. ב' לרב נחלקו ברחבים ג' טפחים ,ולשמואל נחלקו
ג' שצריך להיות באותה סוכה כל ז' ימי הסוכות. ג' בכל אופן ,משום תעשה ולא מן העשוי. א' מצטרפים רק לשיעור הגדול. אף ברחבים פחות מג' טפחים.
כ"א :אלו דינים יתכן שאמרם רבי יהודה משום ב' מצטרפים גם לשיעור הקטן. ג' לרב נחלקו ברחבים ג' טפחים ,ולשמואל נחלקו
כ"ח האם נשים או קטנים חייבים בסוכה? שהוא סובר שסוכה היא דירת קבע (גמרא ורש"י)? ג' אינם מצטרפים כלל. אף ברחבים פחות מג' טפחים.
כ"ה .האם אדם טרוד פטור ממצוה? א' שמותר לישן בסוכה תחת המיטה.
א' נשים חייבות וקטנים פטורים לגמרי. א' רק בטרוד טירדה של מצוה.
ב' נשים פטורות וקטנים חייבים מגיל חינוך באינו ב' שסוכה הנסמכת על כרעי המיטה פסולה. י"ח .מה נחלקו רב אחא ורבינא (י"ח ).בדין לבוד? י"ד :סכך פסול בצידי הסוכה במקום שאין דופן,
ב' גם בטרוד טירדה של רשות. ג' שתי התשובות נכונות.
צריך לאמו. א' האם אומרים לבוד להחמיר או לא. באיזה שיעור הוא פסול (גמרא ורש"י)?
ג' בכל אופן חייב.
ג' נשים חייבות רק באכילה ולא בשינה ,וקטנים ב' האם אומרים לבוד בסוכה קטנה. א' ארבע אמות.
חייבים מדין חינוך באינו צריך לאמו. כ"ב .מהו הרוחב שאומרים בו חבוט רמי ,ומהו ג' האם אומרים לבוד באמצע הסוכה. ב' ארבעה טפחים.
כ"ה :האם אבל חייב בסוכה ובתפילין? המרחק בגובה שצריך להגיע בו לחבוט רמי? ג' שלשה טפחים.
כ"ט .מתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו א' פטור מסוכה כיון שהוא מצטער ,ומתפילין משום א' רוחב כל שהוא ,וגובה טפח. י"ח :באיזה אופן מודה אביי שלא אומרים פי
שנאמר בהם "פארך חבוש עליך". ב' רוחב טפח ,וגובה ג' טפחים. ט"ו .מה המחלוקת של ב"ש וב"ה לגבי תקרה
הגשמים? תקרה יורד וסותם?
א' מיד. ב' חייב בסוכה ,ובתפילין פטור רק ביום הראשון. ג' רוחב ד' טפחים ,וגובה ג' טפחים. שאין עליה מעזיבה?
א' בסוכה שיש לה ב' דפנות זה כנגד זה.
ב' בסיום אכילתו ,או בכל זמן שיתעורר משנתו. ג' חייב בסוכה ,ובתפילין פטור כל שבעה. א' האם תקרת בית שבא לבטלה לשם סיכוך יש בזה
ב' כשאין פי התקרה נראה.
ג' בסיום אכילתו ,או כשיתעורר משנתו אחרי גזירת תקרה.
ג' שתי התשובות נכונות.
שיאור היום. ב' האם יש גזירת תקרה בנסרים רחבים ד' טפחים.
ג' מחלוקת.
