gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos

שבוע: תולדות (2026-11-09)

תמצית העמוד גפ"ת · Tamtzis Hasamud Gemura Tosfos — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ע‬ ‫גליון ‪ | 38‬סוכה ט‪ .‬עד כ"ג‪ | :‬כסלו ה'תשפ"ז‬ ‫כרמלית לענין שבת בעינן ד"ט‪ ,‬וכן לענין גובה מצינו שיעור‬ ‫הפסול מצטרף לסכך הכשר וכיון שאינו מעורב אינו‬ ‫ט‪ .‬עשית הסוכה לשמה‪ -‬סוכה שעשאה יותר‬ ‫ד"ט בחלון שבין ב' חצרות‪ .‬תוד"ה שלא)‪ .‬ולשמואל‬ ‫בטל‪ ,‬ולא גוזרים אטו היכא דלא חבטן ששם אין‬ ‫מל' יום לפני החג‪ ,‬לבית שמאי פסולה דבעינן‬ ‫השיעור לפסול הוא י' טפחים כשיעור הכשר‬ ‫ביטול כיון שאינם מעורבים‪ ,‬ומותר לעשות כן‬ ‫עשיה לשמה‪ ,‬דכתיב "חג הסוכות תעשה לך"‪,‬‬ ‫ולב"ה כשרה‪ ,‬ואיתא בירושלמי שצריך לחדש בה דבר‪ ,‬לכתחילה‪ .‬וכן הא דתנן הדלה עליה את הגפן ואת הסוכה‪ ,‬דהא משום ב' סוכות פסלה קרא‪.‬‬ ‫י"א טפח‪ ,‬וי"א כל שהוא על פני כולה‪( ,‬וכן נחלקו לגבי מצה‪ ,‬הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן והסיכוך ר"י אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה‬ ‫וי"א שבמצה פסול לכו"ע‪ ,‬דאם לא עשאה לשם פסח ודאי הכשר הוא הרוב‪ ,‬כשרה‪ ,‬היינו בשחבטן שאז הכל‬ ‫כשרה‪ -‬אין נ"מ בדיורים בפועל‪ ,‬אלא כל שהיא‬ ‫לא דקדק בעשייתה‪ .‬תוד"ה סוכה‪ ,‬בשם הירושלמי)‪ .‬נחשב כשר‪ ,‬אבל בלא חבטן צריך צלתה מרובה מחמתה‬ ‫ולב"ה ילפינן מהתם שעושים סוכה בחולו של ללא מה שהדלה‪ .‬וכתב רש"י דשמעינן מהכא שאפשר ראויה לדיורים פסולה‪ .‬ולשמואל ליכא לפרושי‬ ‫לסכך על קני הגג‪ ,‬אע"פ שהם סמוכים זה לזה בפחות מג'‪ ,‬שנחלקו בפחות מי'‪ ,‬שהרי לשיטתו אף לת"ק‬ ‫מועד‪ ,‬וב"ש סברי אין עושים סוכה בחולו של‬ ‫כשרה בפחות מי'‪ ,‬וכן אם אין העליונה יכולה‬ ‫כיון שחמתן מרובה מצילתן‪.‬‬ ‫מועד אם לא עשאה מתחילה‪ ,‬ואם עשה את הסוכה‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה הא) דחבטן מהני אפי' היכא שאין לקבל כרים וכסתות ולישן שם‪ ,‬אינה פוסלת‪ ,‬אלא‬ ‫לשם חג‪ ,‬או בתוך ל' יום לסוכות‪ ,‬כשרה לכו"ע‪,‬‬ ‫דכיון של' יום לפני החג שואלים ודורשים בהלכות החג‪ ,‬צילתה מרובה מחמתה אלא בצירוף הסכך הפסול‪ ,‬אבל אם נחלקו היכא שראויה לקבל כרים וכסתות ע"י‬ ‫בסתמא עשייתה לשמה‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה ואם) שיש בזה גם בלי הסכך הפסול צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬כשר אף בלא הדחק‪ ,‬דרבנן סברי שכיון שיכולה לקבל ע"י הדחק יש שם‬ ‫סוכה על העליונה וממילא התחתונה פסולה‪ ,‬ולר"י כיון‬ ‫חבטן‪ .‬וכן בסוכה ע"ג סוכה‪ ,‬אם העליונה חמתה מרובה‬ ‫נ"מ גם לב"ה‪ ,‬שבכהאי גוונא א"צ לחדש בה דבר‪.‬‬ ‫דליכא תשמישא להדיא אין עליה שם סוכה‪.‬‬ ‫מצילתה‪ ,‬התחתונה כשרה אפי' אם ללא העליונה חמתה‬ ‫מרובה מצילתה והעליונה למעלה מכ' אמה‪.‬‬ ‫עצי סוכה אסורים כל שבעה‪ ,‬דכתיב "חג‬ ‫האם פריסת סדין פוסלת את הסכך‪-‬‬ ‫הסוכות שבעת ימים לד' "‪ ,‬כשם שחל שם שמים‬ ‫הפורס סדין מעל הסכך כדי שלא יהיה שמש‪ ,‬או‬ ‫על החגיגה לאוסרם עד הקטרת אימורים שאז זכו בהם סוכה על גבי סוכה‪-‬‬ ‫מתחת הסכך כדי שלא ישרו עלים לסוכה‪,‬‬ ‫משלחן גבוה‪ ,‬ו"חג" הוא מלשון חגיגה‪ ,‬כך חל שם שמים סוכה תחת סוכה (וכן סוכה תחת אילן) פסולה‪,‬‬ ‫פסולה‪ ,‬דכיון שהניחו כדי להגן‪ ,‬שוייה סכך‪ ,‬וסדין פסול‬ ‫על הסוכה‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה מנין) שבזמן שהסוכה דכתיב "בסכת"‪ .‬ואפי' מ"ד יש אם למקרא מודה דלא‬ ‫לסכך כיון שהוא מקבל טומאה‪ .‬רש"י‪ .‬ושיטת התוס' (ד"ה‬ ‫קיימת אסור מדאורייתא ליטול ממנה עצים‪ ,‬אבל בסוכה לחינם נכתב המסורת‪( .‬תוד"ה בסכת)‪ .‬והיינו היכא‬ ‫פירס) שסדין אינו פוסל אלא היכא שהסכך חמתו מרובה‬ ‫שנפלה אין איסור אלא מדרבנן‪ .‬ולר"ת העצים של כדי ששתי הסוכות צילתן מרובה מחמתן‪ ,‬ובאופן זה‬ ‫מצילתו ללא הסדין‪ ,‬אבל אם הסכך צילתו מרובה מחמתו‬ ‫הכשר סוכה אסורים מדאורייתא‪ ,‬ושאר העצים אסורים הסוכה התחתונה פסולה‪ ,‬והעליונה כשרה אם‬ ‫אין הסדין פוסל‪ ,‬ור"ת מפרש כעין זה‪ ,‬שע"י הסדין הסכך‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫לא מתייבש‪ ,‬או שעליו לא נושרים‪ ,‬ונמצא שמחמת הסדין‬ ‫הסכך שלה נמצא עד כ' אמה‪ ,‬ואם הסכך של‬ ‫לא נעשה חמתו מרובה מצילתו‪ .‬אבל לרש"י קשה‪ ,‬דמאי‬ ‫לשמה בציצית‪ -‬ציצית שעשאה מן הקוצים העליונה גבוה יותר מכ' אמה מהגג של התחתונה שזה‬ ‫שנא מפורס סדין לנאותה‪ .‬וי"מ שהפסול הוא משום שיש‬ ‫חוטים שנקרעו בזמן אריגת הבגד ונשארו תלויים בו והם הקרקעית של העליונה‪ ,‬גם העליונה פסולה‪.‬‬ ‫כאן ב' סככים‪ ,‬ורש"י שואל דא"כ לרב חסדא אינו פסול‬ ‫בולטים כקוצים‪ ,‬או מן הנימין חוטי התפירה שבקצה‬ ‫אלא כשהם רחוקים ד"ט זה מזה‪ ,‬ובמופלגים פסול אף‬ ‫הבגד‪ ,‬או מן הגרדין חוטי הטלית עצמם שנשארו י‪ .‬ואם העליונה חמתה מרובה מצילתה ולמטה‬ ‫בסדין ליפותה‪ ,‬וא"כ איך חילק רב חסדא בין מפני החמה או‬ ‫מהאריגה‪ ,‬פסולה‪ ,‬דכתיב "גדילים תעשה לך" מכ'‪ ,‬והתחתונה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬התחתונה‬ ‫הנשר לבין לנאותה‪.‬‬ ‫לשם חובך‪ .‬ואם עשאה מן הסיסין‪ ,‬לרב כשרה כשרה שאינה נחשבת סוכה תחת סוכה כיון שהעליונה‬ ‫הפורס סדין כדי ליפות את הסוכה‪ ,‬הסכך כשר‪,‬‬ ‫חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬ואין סכך העליונה פוסל משום סכך‬ ‫כיון שנתלו בבגד לשמה‪ ,‬ולשמואל פסולה דבעינן‬ ‫כיון שאין על הסדין שם סכך‪.‬‬ ‫פסול כיון שהוא בתוך כ'‪ ,‬והעליונה פסולה כיון שחמתה‬ ‫גם טויה לשמה‪.‬‬ ‫מרובה מצילתה‪ ,‬אבל אם העליונה למעלה מכ'‪ ,‬דעת רש"י‬ ‫דין דברים הבאים לנוי הסוכה‪-‬‬ ‫שזה פוסל אף בחמתה מרובה‪ ,‬כיון שסכך למעלה מכ' הוא‬ ‫סוכה גזולה פסולה‪ ,‬דכתיב "וחג הסוכות תעשה‬ ‫שימוש בהם‪ -‬סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין‬ ‫סכך פסול‪ ,‬וקמ"ל שלא גוזרים שמא יבואו לצרף‬ ‫לך"‪ .‬וכן ציצית גזולה פסולה‪ ,‬דכתיב "ועשו להם"‪.‬‬ ‫סכך פסול לסכך כשר‪ ,‬והיינו להכשיר אף כשהסכך של‬ ‫והקשו התוס' (ד"ה ההוא) למה צריך קרא למעט סוכה‬ ‫וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון‬ ‫העליונה למעלה מכ'‪ .‬אבל שיטת התוס' (ט‪ :‬ד"ה הא) שאין‬ ‫גזולה‪ ,‬תיפוק ליה משום מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬ותי' שפסול‬ ‫של חג‪ ,‬ואם התנה עליהם ואמר איני בודל מהם כל בין‬ ‫העליונה פוסלת בלמעלה מכ'‪ ,‬רק כשהתחתונה אין צילתה‬ ‫מצוה הבאה בעבירה הוא מדרבנן‪ .‬והביאו ששיטת ר"ת שזה‬ ‫השמשות‪ ,‬הכל לפי תנאו‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה עד) שאף‬ ‫מרובה מחמתה אלא בצירוף העליונה‪ ,‬אבל בלאו הכי אין‬ ‫דאורייתא‪ ,‬והקשו על דבריו‪.‬‬ ‫שאתרוג מותר ביו"ט אחרון‪ ,‬שאני אתרוג שאינו ראוי‬ ‫העליונה פוסלת‪ .‬ודעת ר"ת שסכך למעלה מכ' אינו סכך‬ ‫למצוה בבין השמשות‪ ,‬כיון שכבר יצא בו‪ ,‬משא"כ סוכה‬ ‫פסול‪ ,‬וזה גופא כוונת הגמ' בקמ"ל‪.‬‬ ‫שאם תזדמן לו סעודה בבין השמשות‪ ,‬יאכלנה בסוכה‪ .‬ואף‬ ‫סוכה שיש לה כסוי נוסף מלבד הסכך‬ ‫ואם התחתונה חמתה מרובה מצילתה דהוא כמאן‬ ‫שהאתרוג אסור בבין השמשות מספק‪ ,‬אין לאסור בשמיני‬ ‫כתיב "בסכת תשבו שבעת ימים"‪ ,‬ודרשו חז"ל ממה‬ ‫במיגו מחמת ספק יום שעבר‪ ,‬וה"ה בשני יו"ט של גלויות‪.‬‬ ‫דליתא‪ ,‬והעליונה צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬והסכך‬ ‫שהתורה כתבה בסכת בכתיב חסר שצריך שיהיה רק‬ ‫וכתבו התוס' שהמ"ד שאוסר גם אתרוג‪ ,‬טעמו משום גזירה‬ ‫של העליונה בתוך כ' לקרקע‪ ,‬שתיהן כשרות ע"י‬ ‫סכך אחד על הסוכה‪ ,‬למעט סוכה שהיא תחת אילן או‬ ‫אטו סוכה‪ ,‬ודלא כרש"י בביצה שפירש הטעם משום מיגו‬ ‫סכך העליונה‪.‬‬ ‫תחת סוכה אחרת או תחת תקרת הבית‪ .‬ולהלן יבוארו‬ ‫דאתקצאי‪.‬‬ ‫אופני הפסול וההכשר בסוכות אלו‪ ,‬והאם סדין או נוי‬ ‫ההבדל בין סכך לסכך כדי להחשיבם לב'‬ ‫י‪ :‬נויי סוכה אין ממעטים משיעור סוכה‪ ,‬והיינו‬ ‫סוכה פוסלים את הסוכה‪.‬‬ ‫סוכות‪ -‬לרב הונא טפח‪ ,‬כדמצינו לענין טומאה‬ ‫שאם הסכך הוא למעלה מכ'‪ ,‬אין ממעטים את הסוכה‬ ‫שרק טפח מביא את הטומאה אם יש קורה ארוכה‬ ‫ט‪ :‬סוכה תחת האילן‪ -‬אם האילן צילתו מרובה‬ ‫להכשירה‪ ,‬כיון שאינם ממין סכך‪ ,‬וכן אינם פוסלים אם‬ ‫ויש טומאה תחת אחד מראשיה כל מה שתחת הקורה טמא‬ ‫מחמתו הסוכה פסולה‪ ,‬כאילו עשאה בתוך הבית‪,‬‬ ‫יורדים למטה מי"ט‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה נויי) דלא דמי‬ ‫אם היא רחבה טפח ויש שם חלל טפח‪ ,‬ודין זה הוא הלכה‬ ‫דמחובר פסול לסיכוך דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" ממה‬ ‫להוצין יורדים למטה מי"ט דפסולים משום דירה סרוחה‪,‬‬ ‫למשה מסיני‪ ,‬וחוצץ מפני הטומאה אם יש כלי מעל‬ ‫שאתה מאסף כגון פסולת גורן ויקב‪ .‬ואם האילן חמתו‬ ‫דשאני הכא דלנוי הם עשויים‪ .‬ומן הצד ממעטים‬ ‫הטומאה‪ ,‬ובפחות מטפח הוי טומאה רצוצה שהיא בוקעת‬ ‫מרובה מצילתו‪ ,‬אם חבט –השפיל את ענפי האילן‬ ‫משיעור ז"ט‪.‬‬ ‫ועולה‪( .‬והכא לא שייך למימר חבוט רמי‪ .‬תוד"ה אמר)‪.‬‬ ‫ועירבם עם הסכך הכשר‪ ,‬ואין נראים בעין‪ ,‬כשרה‪,‬‬ ‫ולרב חסדא ולרבה בר אבוה ד' טפחים‪ ,‬דלא נויי סוכה המרוחקים ד"ט מהסכך‪ ,‬לרב נחמן‬ ‫ומצטרפים ענפי האילן להשלים לצילתו מרובה מחמתו‪,‬‬ ‫מצינו מקום חשוב פחות מד"ט דלענין רה"י או כשרה דהם בטלים לסוכה‪ ,‬ולרב חסדא ולרבה בר רב‬ ‫משום ביטול ברוב‪ ,‬אבל בלא חבט פסול כיון שהסכך‬ ‫יו"ט‪ ,‬קמ"ל דאין דיחוי אצל מצוות‪ ,‬אי נמי מערב יו"ט‬ ‫דין סיכוך בדבר שגידולו מן הארץ‬ ‫הונא פסולה משום דחשיב אהל מפסיק‪ .‬ומ"מ כשהיו‬ ‫יכול לחזור ולאוגדו‪ ,‬אי נמי כדי לומר שאיירי באגדו כבר‪.‬‬ ‫בבית ריש גלותא ישבו בסוכה כזו‪ ,‬משום‬ ‫(תוד"ה והכא)‪ .‬אבל לכו"ע לא אומרים קציצתן זו‬ ‫והוא תלוש ואינו מקבל טומאה‬ ‫ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה‪ ,‬והמצוה היא‬ ‫היא עשייתן‪ .‬או שנחלקו אם לולב צריך אגד‪,‬‬ ‫מדאורייתא ישנם ג' תנאים ממה צריך לעשות את‬ ‫הקבלת פני רבו ברגל‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה שלוחי) דאיירי‬ ‫כמו שנחלקו ת"ק ור"י במקום אחר‪ ,‬שר"י סובר‬ ‫הסכ‪ :‬א' שיהיה דבר שגידולו מן הארץ‪ .‬ב' שאותו‬ ‫שהיו מתבטלים מן המצוה אם היו מחזרים אחר סוכה‬ ‫הדבר יהיה תלוש ולא מחובר‪ .‬ג' שלא יהיה ראוי לקבל‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫שלולב שאינו אגוד פסול‪ ,‬דילפינן גז"ש לקיחה‬ ‫טומאה (למעט כלים וכדומה)‪ .‬ולהלן יבואר מקור‬ ‫לקיחה מאגודת אזוב‪ ,‬ולרבנן כשר‪ ,‬ולא דורשים‬ ‫שטיחת כתונת ע"ג סוכה‪ -‬רב אשי אמר לעבדו‬ ‫דינים אלו‪ ,‬ופרטי הדינים‪.‬‬ ‫גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו‪ ,‬דשמא לא נכתב כדי‬ ‫שיוריד את הכתונת ששטח ע"ג הסוכה ליבשה‬ ‫לדרוש גז"ש‪ ,‬וממילא א"א לפוסלו משום תעשה‬ ‫י"א‪ .‬אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ‪,‬‬ ‫לאחר שתתייבש‪ ,‬כדי שלא יאמרו שמסככים‬ ‫ולא מן העשוי‪ .‬ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו‬ ‫והוא תלוש‪ ,‬דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן‬ ‫בדבר המקבל טומאה‪ ,‬אבל כשניכר שהיא רטובה‬ ‫משום זה אלי ואנווהו‪.‬‬ ‫ויקב הכתוב מדבר‪ ,‬ואינו מקבל טומאה‪ ,‬אבל דבר שאין‬ ‫א"צ להסירה‪.‬‬ ‫גידולו מן הארץ‪ ,‬אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות‬ ‫המחוסרים מלאכה אינו כשר לסיכוך‪ .‬ואם סיכך מקור דין סיכוך בדבר שאינו מקבל טומאה‬ ‫דיני כילה נקליטין וקינופות‬ ‫במחובר לקרקע פסולה‪ .‬ואם התלוש הוא יותר וגידולו מן הארץ‪-‬‬ ‫סוכה שיש בתוכה אהל עם קירוי אין על חלל האהל‬ ‫לר"ל לומדים מדכתיב "ואד יעלה מן הארץ"‬ ‫מהמחובר כשרה משום ביטול ברוב‪.‬‬ ‫דין סוכה‪ .‬ולהלן יבואר מה הדין כשמעל המיטה תלוי‬ ‫ומבואר מזה שענן גידולו מן הארץ‪ ,‬וכיון שסוכה היא‬ ‫האם אומרים פסיקתן זו היא עשייתן‪-‬‬ ‫כיסוי‪ ,‬מתי הוא נחשב כאהל בפני עצמו ותוכו פסול‬ ‫זכר לענני כבוד דכתיב "כי בסוכות הושבתי את‬ ‫לסוכה‪ ,‬ומתי אינו נחשב כאהל והנמצא בתוכו נחשב‬ ‫המסכך במחובר וקצצו‪ ,‬לרב יוסף שיטת רב‬ ‫כנמצא בסוכה‪ ,‬והדבר תלוי אם יש בו גובה י' טפחים‪,‬‬ ‫בני ישראל" ומתרגמינן "ארי במטלות ענניי"‪ ,‬וכדעת‬ ‫ואם יש בו לפחות טפח שאינו משופע‪ ,‬ואם זה קבוע‬ ‫שרק אם נענע קצת את הסכך שהיה מחובר אחרי‬ ‫ר"א שהכונה לענני כבוד‪ ,‬א"כ צריך לעשות סוכה‬ ‫או עראי‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫שקצצו‪ ,‬והיינו שמגביה כל אחד לבדו ומניחו‪ ,‬כשרה‪,‬‬ ‫מדבר שגידולו מן הארץ כמו עננים‪ ,‬וכן מדבר שאינו‬ ‫מקבל טומאה‪ ,‬כמו עננים שאינם מקבלים טומאה‪ ,‬שהרי‬ ‫וא"צ לסותרה כולה‪ ,‬אבל אם לא נענע פסולה משום‬ ‫כילה בסוכה‪ -‬מותר לישן בסוכה בתוך כילה אף‬ ‫לא נאמר טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם‪.‬‬ ‫"תעשה" ולא מן העשוי‪ .‬ורב הונא אמר שזו שיטת‬ ‫אם יש לה גג כיון שאינה קבועה בחזקה‪ ,‬ובלבד שלא‬ ‫אמנם לדעת ר"ע דס"ל שהיו סוכות ממש שהיו‬ ‫שמואל‪ ,‬אבל רב מכשיר אפי' אם לא נענע‪,‬‬ ‫תהיה גבוהה י"ט דפחות מי"ט לא חשיב אהל‪ ,‬ובכילת‬ ‫עושים בשעת חנייתם להגנה מפני החמה‪ ,‬ליכא למילף‬ ‫דקציצתן זו היא עשייתן‪ ,‬ורק היכא שלא עשה שום‬ ‫חתנים שאין לה גג כשאר כילות אלא גגה משופע‪ ,‬מותר‬ ‫מעשה בסכך‪ ,‬כגון החוטט בגדיש‪ ,‬פסולה‪ .‬אמנם אם‬ ‫מהתם‪ ,‬די"ל שהיו מסככים בכלים או בגדים או עורות‪.‬‬ ‫אף בגבוהה י"ט‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה ובלבד) שי"ל‬ ‫שלפינהו שלופי והיינו שמקום הקציצה נמצא סמוך‬ ‫שלל"ק אסור בגבוהה י"ט‪ ,‬או י"ל שלשתי הלישנות מותר‪.‬‬ ‫לאילן ואין הקציצה ניכרת‪ ,‬מודה רב שפסול‪ .‬ולפי זה לרב דימי לומדים מדכתיב "חג הסוכות תעשה‬ ‫אין הפסול משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬אלא אסמכתא לך"‪ ,‬מקיש סוכה לחגיגה דבעינן דבר שאין מקבל‬ ‫נקליטין‪ -‬מותר לפרוס סדין ע"ג ב' נקליטי‬ ‫בעלמא היא‪ .‬אי נמי איירי שנפשח והוא מעורה בקליפה טומאה וגידולו מן הארץ‪ ,‬ובהמה היא גידולי קרקע לפי‬ ‫המיטה הנמצאים בב' צידי המיטה‪ ,‬ועליהם כלונסא‪ ,‬וטעם‬ ‫שניזונת מן הקרקע‪ ,‬כדאמרינן גבי מעשר דכתיב "בבקר‬ ‫באופן שאינו יכול לחיות‪ ,‬דאף דחשיב תלוש מ"מ כיון שלא‬ ‫ההתר הוא משום שהסדין מונח בצורה משופעת ואין לו גג‬ ‫ובצאן" מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע‪ ,‬אבל‬ ‫נקצץ לגמרי חסר בעשיה‪ .‬תוד"ה דשלפינהו‪ .‬עוד כתבו‬ ‫רחב טפח‪ ,‬ובלבד שלא יהיו הנקליטין גבוהים י"ט‬ ‫דגים ומלח וכמהין ופטריות אינם גידולי קרקע‪ ,‬ולפי זה היה‬ ‫התוס' (ד"ה פסולים) שהאמוראים והסוגיה כשמואל‪ ,‬ולגבי‬ ‫מהמיטה‪ ,‬שאז אסור אפי' אם אין לה גג כיון‬ ‫אפשר לסכך בעורות‪ ,‬אך כיון שהגמ' דוחה לימוד זה‬ ‫סוכה צריך לנענע‪.‬‬ ‫דקביעי‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה ובלבד) שמן הדין ההתר הוא‬ ‫ולומדת מ"מגרנך ומיקבך" אין לסכך בעורות‪ ,‬דלא חשיב‬ ‫אפי' בגבוהה י"ט‪ ,‬דכיון שאין לה גג לא חשיב אהל‪ ,‬ורבנן‬ ‫ונ"מ במחלוקת זו גם לגבי עשית ציצית‪,‬‬ ‫גידולו מן הארץ אלא דבר הצומח‪ ,‬כדמבואר שאין פועלים‬ ‫אוסרים בגבוהה י"ט‪ ,‬ובכילה לא גזרו כיון שאינה קבועה‪.‬‬ ‫אוכלים אלא בדבר שגידולו מן הארץ‪ ,‬וממעטים חולב‬ ‫וכגון היכא שתלה על הטלית חוט אחד שכפל‬ ‫וכן מותר לישן בסוכה תחת מיטה שאינה גבוהה‬ ‫ומחבץ ומגבן‪ .‬והתוס' (ד"ה וגידולו) מחלקים שבהמה‬ ‫אותו לארבע‪ ,‬וחזר וכפלו הרי כאן ח'‪ ,‬ולא חתכו עד‬ ‫י"ט‪( .‬ולר"י מותר בכילה אף ביש לה גג והיא‬ ‫אחר שעשה כל הגדילים וקשריהם‪ ,‬שלפי רב יכול‬ ‫נקראת גידולו מן הארץ‪ ,‬אבל לא גידולי קרקע‪ ,‬כיון שאינה‬ ‫יוצאת ממש מהקרקע‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה מקיש)‬ ‫גבוהה י"ט‪ ,‬ואין הלכה כדבריו‪ .‬תוד"ה מותר‪ .‬וכן מותר‬ ‫לחתוך את החוט והציצית כשרה דפסיקתה זו‬ ‫שהלימוד מחגיגה לאסור עצי סוכה אינו מפסוק זה אלא‬ ‫לישן תחת מיטה‪ ,‬דס"ל דלא אתי אהל עראי‬ ‫היא עשייתה‪ ,‬ולשמואל וללוי לא מהני שיחתוך‪,‬‬ ‫מ"חג הסוכות שבעת ימים לד' "‪ .‬והגמ' שואלת דא"כ‬ ‫ומבטל אהל קבע)‪.‬‬ ‫ובברייתא מבואר כדעת שמואל‪ .‬והא דאמר‬ ‫נלמד שהסיכוך יהיה בבעלי חיים‪.‬‬ ‫קינופות‪ -‬פירס סדין ע"ג ד' הקינופות והיינו ע"ג ד'‬ ‫שמואל שאם הטיל חוטים לשתי קרנות בבת‬ ‫אחת ואח"כ פסק ראשי החוטים כשר‪ ,‬איירי י"ב‪ .‬רבין אמר בשם ריו"ח שלומדים מדכתיב‬ ‫עמודים הנמצאים בד' צידי המיטה שיש עליהם כלונסאות‪,‬‬ ‫בפסק ואח"כ קשר‪ ,‬וקמ"ל דא"צ שיהיה "כנף" "באספך מגרנך ומיקבך"‪ ,‬ואין הכונה גורן ויקב‬ ‫והרחיק את הסדין מן הסכך‪ ,‬פסולה‪ ,‬אע"פ שאינם‬ ‫עצמם שהרי א"א לסכך ביקב והיינו ביין‪ ,‬אלא‬ ‫אחד בשעת ה"פתיל" שפותלו ותולה אותו‪.‬‬ ‫גבוהים י"ט‪ ,‬כיון דקביעי בחזקה‪ ,‬ואף שבנקליטין‬ ‫חיוב נשים בציצית‪ -‬מבואר בגמ' שרב עמרם חסידא הכונה פסולת גורן (–קשין) ויקב (‪-‬זמורות ואשכולות‬ ‫מותר באינם גבוהים י"ט‪ ,‬קינופות קביעי יותר‬ ‫מנקליטין‪ ,‬ואע"פ שלא פרס סדין לסיכוך‪ ,‬וממילא אין‬ ‫היה עושה ציצית לאשתו‪ .‬וביארו רש"י ותוס' (ד"ה דרב) ריקנים)‪ .‬ורב ירמיה שואל שי"ל שהכונה ליין קרוש‪.‬‬ ‫לפסול משום מסכך בדבר המקבל טומאה‪ ,‬פסול משום‬ ‫דס"ל שלילה זמן ציצית‪ ,‬ו"וראיתם אותו" ממעט כסות ורב אשי אומר שלומדים מהמ' של מגרנך ומיקבך‬ ‫שאהל מפסיק בינו לסוכה‪ .‬ולשמואל דס"ל שאין‬ ‫סומא‪ ,‬וממילא הוי מצות עשה שאין הזמן גרמא‪ ,‬ולכן שמסככים בפסולת שנוטלים מהם‪ ,‬ולא בהם עצמם‪.‬‬ ‫סוכה תחת סוכה פסולה אלא כשהעליונה גבוהה‬ ‫נשים חייבות בציצית‪ .‬וכתבו התוס' דהלכה כר"ש שנשים‬ ‫וס"ל לריו"ח שעננים מן השמים הם באים‪ ,‬ואין זה גידולו מן‬ ‫הארץ‪ ,‬אבל לר"ל עננים באים מן הארץ‪ .‬תוד"ה בפסולת‪,‬‬ ‫פטורות מציצית ודקרא ממעט כסות לילה‪.‬‬ ‫י"ט‪ ,‬אע"ג דקביעי‪ ,‬צ"ל דלמיפסל סוכה בעי‬ ‫בשם הירושלמי‪.‬‬ ‫עשרה‪ ,‬אבל לשוויי אהל שלא ישן תחתיו א"צ‬ ‫י"א‪ :‬תעשה ולא מן העשוי בלולב‪ -‬עבר‬ ‫לרב חסדא לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו‬ ‫עשרה‪.‬‬ ‫וליקט ענבי ההדס ביו"ט שאם היו הענבים מרובים‬ ‫עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס (שוטה שאינו של‬ ‫מהעלים פסול משום דהוי מנומר ואינו הדר‪ ,‬ואסור‬ ‫האם כילה או בית נחשבים כיסוי לקריאת‬ ‫שלש שלש עלים‪ ,‬לסכך) ועלי תמרים ועלי עץ עבות‬ ‫למעט ביו"ט משום מתקן מנא‪ ,‬ואם עבר על דברי חכמים‬ ‫שמע‪ -‬שמואל סובר שערום הישן בכילה מוציא‬ ‫(ללולב)"‪.‬‬ ‫וליקטן ביו"ט רבי שמעון בר יהוצדק פוסל‬ ‫ראשו וקורא ק"ש‪ ,‬ואין בזה משום "ולא יראה בך ערות‬ ‫וחכמים מכשירים‪ .‬הגמ' רוצה לומר שלכו"ע‬ ‫דבר"‪ ,‬דכיון דלאו שמיה אהל הרי הוא כמוציא ראשו מחוץ‬ ‫סיכוך בחבילות‬ ‫לולב צריך אגד לאגוד את ג' המינים יחד‪ ,‬וא"כ יש בו‬ ‫לחלוקו‪( .‬ולא חייש שמואל לליבו רואה את הערוה‪ .‬תוד"ה‬ ‫עשיה‪ ,‬ויש בלולב דין תעשה ולא מן העשוי‬ ‫מוציא)‪ .‬ואם הכילה גבוהה י' לא מהני שיוציא‬ ‫חבילות עצים וכדומה פסולות לסיכוך‪ .‬אם הניחם‬ ‫שלא לצורך סיכוך אלא למטרה אחרת אין עליהם שם‬ ‫דילפינן מסוכה בבנין אב‪ ,‬ונחלקו אי אמרינן‬ ‫ראשו‪ ,‬דהוי כעומד ערום בבית שאינו יכול‬ ‫סכך כלל מדאורייתא‪ ,‬ואף אם הניחם לצורך סיכוך‬ ‫בסוכה ובלולב קציצתן זו היא עשייתם‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫להוציא ראשו חוץ לחלון ולקרות ק"ש‪ ,‬ואמנם‬ ‫פסול מדרבנן שמא יניחם ליבשם וימלך לסכך בהם‪.‬‬ ‫והגמ' אומרת שאפשר להעמיד שנחלקו אם‬ ‫בבית אפי' פחות מי' לא מהני שיוציא ראשו כיון‬ ‫ולהלן (י"ב‪ .‬וכן בדף י"ג) יבוארו פרטי הדינים בזה‪.‬‬ ‫לומדים לולב מסוכה‪ ,‬והא דלא נחלקו בליקטן מערב‬ ‫דקביע‪.‬‬ ‫סיכוך וטומאה באוכל המחובר‬ ‫מרור שיש לו שם לווי‪ -‬מרריתא דאגמא‬ ‫י"ב‪ .‬חבילי קש או עצים או זרדים אין מסככים‬ ‫יוצאים בו ידי חובת מרור‪ .‬הגמ' שואלת שהרי‬ ‫בהם כשהם קשורים‪( ,‬ואיתא בירושלמי שאין חבילה‬ ‫לפסולת‬ ‫יש לו שם לווי‪ ,‬ומצינו גבי אזוב להזאת טמא‪,‬‬ ‫אוכל הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו‪ .‬הגמרא‬ ‫פחותה מכ"ה קנים‪ .‬תוד"ה חבילי‪ .‬ואם הניחם כדי‬ ‫שביש לו שם לווי פסול‪ ,‬והכא נמי כתיב "מרור"‬ ‫ליבשם פסול משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬דכיון‬ ‫מבארת מה הדין בענפים המחוברים לאוכל‪ ,‬מתי דינם‬ ‫כמו האוכל עצמו מפני שהם היד של האוכל‪ ,‬ומתי אין‬ ‫היה‬ ‫סתם‪ .‬אביי מבאר שכיון שבזמן מתן תורה‬ ‫שלא הניחם לשם צל אין שם סוכה חל עליו‪ ,‬ואפי' אם‬ ‫דינם כמו האוכל עצמו‪.‬‬ ‫שמו בלא שם לווי‪ ,‬ורק אח"כ נשתנה שמו‪,‬‬ ‫הניחם לשם סכך פסול משום גזירת אוצר והיינו‬ ‫שיטת רבי אבא שהבוצר ענבים לגת כדי לדרוך‬ ‫כשר‪ ,‬דכשהזכירה תורה מרור אף הוא היה בכלל‪ .‬ורבא‬ ‫שמא יניחם כדי ליבשם וימלך לסכך בהם‪ .‬וריו"ח‬ ‫אותם‪ ,‬אין להם דין יד והיינו שאם נטמא העץ לא נטמא‬ ‫מבאר שבאמת שמו מרור סתם‪ ,‬ואין קורין לו‬ ‫דייק מלשון המשנה "אין מסככים בהם" שכוונת‬ ‫האוכל‪ ,‬כיון שאינו צריך ואינו רוצה את הבית אחיזה‪ ,‬אבל‬ ‫מקומו‪.‬‬ ‫מרריתא דאגמא אלא משום שמשם‬ ‫המשנה לגזירה ולא לפסול דאורייתא‪ ,‬מדלא קתני‬ ‫לרש"י מרריתא דאגמא היינו חזרת של אגם‪ .‬ולתוס'‬ ‫"אינה סוכה" כמו בגדיש דלהלן‪ .‬וגבי דבר המקבל‬ ‫(ד"ה מרריתא) אין זה חזרת אלא מין אחר‪ .‬עוד כתבו הקוצר לסכך יש להם דין יד‪ ,‬כיון דניחא ליה בהו‬ ‫כדי שלא יתפזר הסכך וילכו השיבולים לאיבוד‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫טומאה וגידולו מן הארץ קתני אין מסככים בהם‪ ,‬אע"פ שזה‬ ‫התוס' (ד"ה משום) שאביי מסכים עם סברת רבא‪.‬‬ ‫וי"מ שהקש יתפזר אם השיבולים לא יכבידו עליו‪ .‬תוד"ה‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬דשאני התם דליכא למיטעי‪ .‬תוד"ה אין‪.‬‬ ‫דלא‪.‬‬ ‫אם התיר את החבילות כשר לסכך‪ .‬בתוס' (י"ב‪ :‬ד"ה‬ ‫המשך דיני חבילות‬ ‫אין) כתבו דהתרה מועילה כמו נענוע אפי' אם הניחם ליבשם‪.‬‬ ‫שיטת רב מנשיא בר גדא שבקוצר לסכך אין דין‬ ‫אגד בידי שמים‪ -‬אפקותא דדיקלא (‪-‬הרבה ענפים‬ ‫יד כיון שאוכל פסול לסכך‪ ,‬ואם האוכל היה מרובה על‬ ‫הפסולת היתה הסוכה פסולה‪ ,‬וכ"ש שבבוצר אין דין‬ ‫קטנים הגדלים במקום מוצא הדקל מהקרקע‪ .‬אבל אצוותא‬ ‫דדיקלא זה עשב הגדל סביבות הדקל‪ ,‬ואינו ממין דקל‬ ‫עוד מדיני הסכך‬ ‫יד‪ ,‬משום דלא ניחא ליה‪ ,‬כיון שהם מוצצים‬ ‫החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה‪,‬‬ ‫שהרי יוצאים בו יד"ח מרור)‪ ,‬ודוקרנא דקני (‪-‬כנ"ל‪ ,‬אלא‬ ‫מהיין‪.‬‬ ‫שזה בדקל וזה בקנים)‪ ,‬מסככים בהם‪ ,‬דאגד בידי‬ ‫משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬אבל אם נענע את‬ ‫ענפי תאנים ענבים שיבולים ותמרים שיש‬ ‫הסיכוך‪ ,‬כשר‪ ,‬ואין כאן גזירת אוצר‪ ,‬שכיון שנענע שמים לא שמיה אגד‪ ,‬ואע"פ שאגדם‪ ,‬אגד חד לא‬ ‫בהם פירות‪ ,‬לת"ק אם הפסולת מרובה על האוכל‬ ‫את הסכך אין לחוש שפעם אחרת יעשה סוכה פסולה‪ ,‬דאם שמיה אגד והם הרי מחוברים כבר בצד אחד‪.‬‬ ‫תיקן את המעוות כ"ש שלא יעוות‪ .‬ומדקתני "אינה‬ ‫כשר לסיכוך‪ .‬ולאחרים צריך שיהיה מרובה אף על‬ ‫כמה נחשבים אגד‪ -‬אגד חד לא שמיה אגד לא‬ ‫סוכה" דייק ריו"ח שזה פסול דאורייתא‪.‬‬ ‫הידות‪ ,‬דשיעור בית יד סמוך לאוכל גם הוא מקבל‬ ‫לענין חבילה לסכך ולא לענין אגודת אזוב‪ ,‬אגד שלש‬ ‫טומאה‪ .‬הגמ' אומרת שמדברי ת"ק מוכח דלא‬ ‫כל הפסולים ששנינו בסכך כשרים לדפנות‪ ,‬דדופן שמיה אגד‪ ,‬אגד שניים תלוי במחלוקת רבי יוסי‬ ‫כרבי אבא‪ ,‬וממילא דברי רבי אבא בהכרח‬ ‫לא איקרי סוכה‪ ,‬דאף שלומדים דפנות מדכתיב ג"פ ורבנן גבי אזוב‪ ,‬שלרבי יוסי צריך אזוב עם ג'‬ ‫"בסוכות"‪ ,‬מייתורא ילפינן ולא ממשמעותא‪.‬‬ ‫כאחרים‪ ,‬אבל לרב מנשיא י"ל שלכו"ע בקוצר‬ ‫גבעולים‪ ,‬וזה מעכב‪ ,‬ואם היזה ונפל אחד ונשארו ב'‬ ‫לסכך אין דין ידות‪ ,‬ואיירי בקצצן לאכילה ונמלך‬ ‫י"ב‪ :‬סיכוך בחיצים‪ -‬חיצים והיינו הבית יד כשר‪ ,‬ובגרדומיו ‪-‬הגבעולים הרכים‪ ,‬די שישאר בהם‬ ‫לסכך בהם‪ ,‬וטעמייהו דרבנן משום שכיון שנמלך‬ ‫שמחברים אליו את החץ‪ ,‬זכרים שתוחבים אותם בבית כל שהוא מכל אחד‪ .‬ולרבנן למצוה –לכתחילה‪ ,‬צריך‬ ‫בטלה מחשבתו הראשונה‪.‬‬ ‫קיבול של ראש החץ‪ ,‬כשרים לסיכוך‪ ,‬דפשוטי כלי עץ ג' קלחים שבהם ג' גבעולים גבעול לכל קלח‪ ,‬וגבעול‬ ‫אין מקבלים טומאה‪( ,‬ואף שפשוטי כלי עץ מקבלים היינו הקנה האמצעי שהזרע בראשו‪ ,‬אבל לעכב די‬ ‫י"ד‪ .‬הגמ' שואלת שהרי מחשבה אינה מבטלת‬ ‫טומאה מדרבנן‪ ,‬חיצים טהורים אפי' מדרבנן‪ .‬תוד"ה בשניים‪ ,‬ושייריו אחד‪ .‬והקשו התוס' (ד"ה בשלש)‬ ‫את היעוד לאכילה‪ ,‬כדמצינו גבי קבלת טומאה‬ ‫בחיצים)‪ ,‬אבל נקבות שראש החץ נכנס לתוך הנקב שבאבות לומדים מ"ואגודתו על ארץ יסדה" שחמשה‬ ‫שכלים יורדים לידי טומאה במחשבה שחושב שזה‬ ‫שלהם‪ ,‬פסולים‪ ,‬כיון שיש להם בית קיבול‪ ,‬אע"פ שיושבים ועוסקים בתורה שכינה עמהם‪ ,‬וכתבו שיש‬ ‫יהיה גמר מלאכתן‪ ,‬ואינם עולים מידי קבלת טומאה‬ ‫שהוא בית קיבול העשוי למלאות לעולם‪ .‬והקשו גורסים שם שלשה‪ ,‬או דנימא דשאני התם דכתיב "אף ידי‬ ‫יסדה ארץ" וביד יש ה' אצבעות‪ .‬עוד כתבו (ד"ה מצות) אלא בשינוי מעשה אף אם ירדו במחשבה‪ .‬ודין זה‬ ‫התוס' (ד"ה בנקבות) דכיון שהם עשויים למלאות‪ ,‬א"כ הוו‬ ‫שבאזוב דפסח מצרים כתיב "אגודת אזוב"‪ ,‬ופרה לומדים אינו רק בכלים ולפי שהם חשובים‪ ,‬אלא גם‬ ‫גולמי כלי עץ שהן טהורים‪ .‬עוד הקשו התוס' (ד"ה מהו)‬ ‫מגז"ש לקיחה לקיחה‪.‬‬ ‫שהרי מסקנת הסוגיה כאן שבית קיבול העשוי למלאות‬ ‫באוכלין מצינו שאם בססן בגורן הם טהורות‪.‬‬ ‫שמיה בית קיבול‪ ,‬וקשה מכאן על רש"י (סנהדרין ס"ח‪).‬‬ ‫י"ג‪ :‬קנים שאגדם למנינא‪ ,‬מסככים בהם‪ ,‬ואין הגמ' מתרצת שלמ"ד שבססן היינו שהתיר‬ ‫שתלה דין זה במחלוקת ר"א וחכמים‪ ,‬ואין לומר דהלכה‬ ‫איגודם‪ ,‬א"כ באוכלין מחשבה נמי מהני‪ ,‬דהתרת‬ ‫בהם גזירת אוצר כיון שאין דרך להצניעם אגודים‪ ,‬אלא‬ ‫כר"א‪ ,‬שהרי ר"א שמותי הוא‪.‬‬ ‫אוגדים אותם עד שימכרו‪.‬‬ ‫האגד אינה אלא כמחשבה דלא ניחא ליה בידות שלהם‪,‬‬ ‫סיכוך בפשתן‪ -‬אין לסכך באניצי פשתן והיינו‬ ‫ולמ"ד שבססן היינו שדשן ברגלי הבהמה‪ ,‬א"כ‬ ‫לאחר שכבר תיקנום במסרק ונתלבנו‪ ,‬לרש"י הפסול הוא אגד שאינו עשוי לטלטלו‪ -‬צריפי דאורבני‬ ‫מבואר שצריך מעשה כדי להפקיע מיעודם‬ ‫צריפים מעצי ערבות‪ ,‬שמחברים את הענפים למעלה בקשר‬ ‫כיון שהם ראויים לקבל טומאת נגעים‪ .‬ולתוד"ה באניצי‪ ,‬כל‬ ‫לאכילה‪ ,‬צ"ל דהכא נמי איירי שבססן‪ .‬ולפי זה‬ ‫אחד‪ ,‬ולמטה מעבירים חוט בין ענף לענף‪ ,‬כדי שיהיה רחב‬ ‫שלא נטוו אינם מיטמאים בנגעים ואינם פסולים‬ ‫טעמא דאחרים דס"ל כרבי יוסי שאף לאחר‬ ‫מלמטה‪ .‬לרב פפא כשר רק כשהתיר ב' הקשרים‪,‬‬ ‫מדאורייתא‪ ,‬ומ"מ רבנן גזרו שלא לסכך בהם‪ ,‬כיון שהם‬ ‫ולרב הונא בריה דר"י אף בהתיר רק קשר העליון‬ ‫קרובים לשלב שהם מקבלים טומאה‪ ,‬וכתבו די"ל שרק‬ ‫שבססן נשארים בדינם הראשון‪ ,‬כיון שראויות‬ ‫לסומכוס מה שמטמא בנגעים פסול לסיכוך מדאורייתא‪,‬‬ ‫כשר‪ ,‬דכל אגד שאינו עשוי לטלטלו כגון זה‬ ‫להופכם בעתר ע"י הידות‪ ,‬ובלי הידות היה קשה להופכם‪,‬‬ ‫אבל לרבנן אף בנטוו כשר מדאורייתא‪ ,‬כיון שאינן מיטמאין‬ ‫והכא נמי הקשים ראויים לסייע בפירוק הסכך‪.‬‬ ‫שכשמטלטלים אותו הוא ניתק מאיליו‪ ,‬אינו אגד‪.‬‬ ‫בשאר טומאות‪ .‬אבל בהוצני פשתן שלא נישרו ולא‬ ‫ירקות הכשרים למרור שהם דקים‪ ,‬מביאים את‬ ‫נופצו אפשר לסכך‪ ,‬והושני פשתן אין ידוע מה‬ ‫האם אוכל כשר לסיכוך‪ -‬הקשו התוס' (ד"ה אם)‬ ‫דינם‪ ,‬ואין ידוע אם הספק הוא בדייק במכתשת‬ ‫שבסוגיין מבואר שאוכל פסול לסיכוך‪ ,‬ובחולין מבואר‬‫הטומאה בעודם לחים‪ ,‬כיון דמדאורייתא כל זמן שלא‬ ‫שבית שסיככו בזרעים וביטלם אין הזרעים מקבלים‬ ‫יבשו הוי אהל‪ ,‬ואינם חוצצים בפני הטומאה מדרבנן‪,‬‬ ‫ולא נפיץ במסרק‪ ,‬אבל אם נשרו ולא דייק כשרה‪,‬‬ ‫טומאה‪ .‬ותי' שדווקא לגבי בית בטלי‪ ,‬אבל בסוכה שעתיד‬ ‫וכן פוסלים בסוכה משום אויר בג' טפחים‪ ,‬ולא בד'‬ ‫או שגם בזה יש ספק‪.‬‬ ‫לסותרה אחרי החג לא בטלי‪ .‬אי נמי כיון דבשעת סיכוך לא‬ ‫שושי ושווצרי מיני ירקות שאינם מאכל אדם‪ -‬לרב כסכך פסול‪ ,‬אף שזה אוכל הראוי לקבל טומאה‪ ,‬כיון דלכי‬ ‫ביטלם פסול משום תעשה ולא מן העשוי‪ .‬אי נמי בחולין‬ ‫יהודה מסככים בהם דכיון שאינם מאכל אדם אינם יבשי פרכי ויש לחוש שיסמכו עליהם כשהם יבשים‪ .‬אבל‬ ‫איירי שעשה שינוי מעשה‪.‬‬ ‫מקבלים טומאה‪ ,‬ולאביי שושי מסככים בהם‪ ,‬אבל מדאורייתא אף שהם מקבלים טומאה כיון שהם מאכל‬ ‫אדם‪( ,‬דאל"כ אינם כשרים למרור‪ ,‬ומש"כ ברש"י שאינם תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה‬ ‫שווצרי אין מסככים בהם כיון שריחם רע‪.‬‬ ‫מאכל אדם זו הגהה‪ ,‬ואינו מדברי רש"י)‪ ,‬ודבר המקבל ממידת אכזריות לרחמנות‪.‬‬ ‫טומאה אינו חוצץ מפני הטומאה‪ ,‬הכא איירי שלא הוכשרו‬ ‫י"ג‪ .‬היזמי והיגי מיני סנה‪ -‬לרב חנן בר רבא‬ ‫לקבל טומאה‪ ,‬ולכן הם חוצצים מפני הטומאה‪ .‬תוד"ה‬ ‫סיכוך בנסרים‬ ‫מסככים בהם‪ ,‬לאביי היזמי מסככים בהם‪ ,‬אבל ירקות‪ .‬עוד כתבו דאיירי בתלושין‪ ,‬אבל במחוברין אין‬ ‫מדאורייתא מותר לסכך גם בנסרים שהם רחבים מאד‪,‬‬ ‫היגי אין מסככים בהם‪ ,‬כיון שעליהם נושרים מביאין טומאה ואין חוצצים‪ ,‬מפני שהם יכולים להתנענע‬ ‫כל זמן שהניחם לסיכוך ואינם תקרת ביתו‪ ,‬וחכמים‬ ‫ברוח)‪.‬‬ ‫ואדם יוצא בגללם מן הסוכה‪.‬‬ ‫גזרו בנסרים בשיעור מסוים שאין לסכך בהם שמא‬ ‫סיכוך כשיש שפודין או ארוכות‬ ‫ענין‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה הפכן) שלרב המחלוקת היא רק‬ ‫יבואו להכשיר את תקרת הבית לסיכוך‪ .‬ולהלן יבואר‬ ‫אליבא דר"מ‪ ,‬אבל לר"י כשרה אף בלא הפכן‪ .‬ולשמואל‬ ‫מה שיעור רוחב הנסרים שחז"ל פסלו לסיכוך‪.‬‬ ‫המיטה‬ ‫המחלוקת היא אף לר"י‪.‬‬ ‫איתא במתני' שלר"י מסככים בנסרים‪ ,‬ור"מ‬ ‫איתא במתני' המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות‬ ‫וכתבו התוס' דהלכה כשמואל‪.‬‬ ‫אוסר‪ .‬ואם נתן על הסוכה נסר שהוא רחב ד'‬ ‫המיטה‪ ,‬אם יש רווח ביניהם כמותן כשרה‪ .‬ולהלן‬ ‫יבואר מה הכונה רווח ביניהם כמותן‪ ,‬ומתי ארוכות‬ ‫נתן נסר שהוא רחב ד' אע"פ שלא הכניסו‬ ‫טפחים כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו‪.‬‬ ‫המיטה מקבלים טומאה והם פסולים לסיכוך‪.‬‬ ‫לרב נחלקו בנסרים רחבים ד' טפחים כדרך לתוכה אלא ג' פסולה‪ .‬לרב הונא היינו בהפכם על‬ ‫שפודין וארוכות המיטה פסולים לסיכוך‪ ,‬וכפי‬ ‫הנסרים שברוב התקרות‪ ,‬והמחלוקת היא אם גוזרים צידיהם‪ .‬ולחולקים היינו שהניחו בדופן פתח‬ ‫שיבואר להלן‪ .‬ואם הניח שפודין וארוכות ונתן גם‬ ‫שמא יבואו להכשיר תקרה לסיכוך‪ ,‬או לא‪ ,‬ותקרה הסוכה והוא נוטה לחוץ טפח‪ ,‬דפסול משום‬ ‫סכך כשר‪ ,‬במתני' איתא שאם יש רווח ביניהם‬ ‫פסולה משום דסוכה אמר רחמנא‪ ,‬ולא ביתו של כל ימות שפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה‪ ,‬וכיון שאם‬ ‫כמותן‪ ,‬כשרה‪ .‬לרב פפא שמתיר פרוץ כעומד‬ ‫השנה‪ .‬אבל לכו"ע אפשר לסכך בנסרים שאינם הסכך היה כשר היה זה חלק מהסוכה‪ ,‬ממילא כיון שזה נסר‬ ‫רחבים ד"ט‪ ,‬דכיון דלא דמי לתקרה אין סיבה לגזור‪ .‬והא רחב ד"ט הוא פוסל את הסוכה‪ .‬ואיירי בפתח שאין שם‬ ‫במחיצות שבת (באופן שיש ג"ט בין המחיצות‪ ,‬דלא אמרינן‬ ‫דתנא במתני' נתן עליה נסר שהוא רחב ד"ט דופן‪ ,‬וליכא למימר דופן עקומה‪.‬‬ ‫לבוד) ניחא‪ .‬ולרב הונא בריה דרבי יהושע שאוסר‬ ‫בפרוץ כעומד‪ ,‬מבאר רב הונא דאיירי שהרווח‬ ‫סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו‪,‬‬ ‫כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו‪ ,‬היינו לר"מ‪ ,‬ואיירי‬ ‫יותר מהעומד‪ ,‬ו"כמותן" היינו כדי שיהיה הסכך‬ ‫או שנפרצה סמוך לקרקע שיכול להזדקר בה גדי‬ ‫שהנסר הוא ליד הדופן‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה‪ ,‬אבל לר"י‬ ‫נכנס ויוצא‪ ,‬ולא בצמצום‪ .‬ולרבא איירי אף‬ ‫בבת אחת בהדיא וברווח‪ ,‬דהיינו ג' טפחים‪ ,‬פסולה‪.‬‬ ‫יכול לישן תחתיו‪.‬‬ ‫במצמצם‪ ,‬ואם היה השפודים שתי נותן את הסכך‬ ‫לשמואל נחלקו בנסרים שרחבים ג' ואינם‬ ‫ערב ואם היה ערב נותנם שתי‪ ,‬שאז בהכרח הסכך‬ ‫תקרה שאין עליה מעזיבה‬ ‫רחבים ד'‪ ,‬דנפקי מתורת לבוד אבל אין בהם‬ ‫הכשר נמצא גם מעל הסכך הפסול דאל"כ הוא יפול‪ ,‬וא"כ‬ ‫תקרת הבית העשויה מגידולי קרקע ואין עליה‬ ‫שיעור מקום‪ ,‬ור"מ אוסר משום דחייש למיעוטא‬ ‫הסכך הכשר הוא יותר מהפסול ומבטלו‪ .‬רש"י‪ .‬והתוס' (ד"ה‬ ‫מעזיבה (‪-‬רצפת טיט)‪ ,‬כדי להכשירה לסיכוך צריך‬ ‫שעושים מהם תקרה‪ ,‬אבל ברחבים ד' לכו"ע אין‬ ‫פרוץ וד"ה והא) הביאו גירסת ר"ח ור"ת והא אי אפשר‬ ‫שתהיה מונחת שם לשם סכך ולא לשם תקרה‪ ,‬וכן‬ ‫לסכך בהם‪ ,‬ובפחות מג' לכו"ע מסככים בהם‪,‬‬ ‫לצמצם‪ ,‬וביארו שהשאלה שא"א לצמצם שלא יהיה משהו‬ ‫צריך שלא יהיה בנסרים שיעור גזירת תקרה כפי‬ ‫חסר ונמצא הפסול מרובה‪ ,‬וקשה אף למ"ד פרוץ כעומד‬ ‫שנתבאר בסוגיה הקודמת‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫דקנים בעלמא נינהו‪ .‬ובנסר רחב ד"ט אף לר"י לא‬ ‫מותר‪ ,‬ותי' הגמ' דאיירי במעדיף על השפודים‪ ,‬וממילא‬ ‫יישן תחתיו‪( ,‬והיינו כשנתנו בצידי הסוכה‪,‬‬ ‫הסכך הכשר מרובה‪( ,‬ואינו מצד ביטול‪ ,‬כיון שכל אחד ניכר‬ ‫דבאמצע הרי הוא פוסל את הסוכה‪ ,‬כיון ט"ו לרב דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים‬ ‫לעצמו)‪ .‬ולרבא כיון שנותנם שתי וערב א"כ כל הרווח‬ ‫נתמלא בסכך כשר‪ ,‬או דדווקא שתי וערב כשר כיון שודאי‬ ‫הוא בנסרים שיש בהם רוחב ד"ט‪ ,‬והמחלוקת‬ ‫שבאמצע לא שייך לומר דופן עקומה‪ .‬י"ז‪.):‬‬ ‫יעדיף‪.‬‬ ‫היא אם גוזרים גזירת תקרה‪ ,‬א"כ כוונת מתני'‬ ‫י"ד‪ :‬איתא בברייתא ששני סדינים מצטרפים‬ ‫אם אפשר לצמצם‪ -‬כתבו התוס' (ד"ה פרוץ) שהלכה‬ ‫דהכא שרבי יהודה טען לר"מ שכבר נחלקו ב"ש‬ ‫לשיעור הפוסל‪ ,‬והיינו ד"ט באמצע הסוכה‪( ,‬ולהסוברים‬ ‫כריה"ג שאפשר לצמצם‪ ,‬אמנם אין הלכה כמותו אלא‬ ‫וב"ה בזה לגבי תקרה שאין עליה מעזיבה (–רצפת‬ ‫להלן י"ז שאף באמצע שיעורו בד' אמות‪ ,‬הכא מצטרפים‬ ‫בידי אדם ולא בידי שמים‪ .‬ויש מקומות שהם כמו בידי‬ ‫לד' אמות‪ .‬תוד"ה אי)‪ ,‬אבל שני נסרים אין מצטרפים‪ ,‬טיט)‪ ,‬שלב"ה מפקפק סותר ומנענע את כולם‪ ,‬או נוטל‬ ‫שמים (כפרו שניהם כאחת‪ ,‬אחיות)‪ .‬אמנם בשובר כלי‬ ‫ור"י היא דס"ל שאפי' אם כולה מנסרים כשרה‪ .‬ולר"מ אף אחת מבינתיים ונותן במקומה סכך כשר‪ ,‬משום‬ ‫חרס א"א לצמצם שיהיו שני החלקים שוים כיון שיש בו‬ ‫נסרים מצטרפים‪ .‬לשמואל איירי בנסרים שיש "תעשה" ולא מן העשוי‪ ,‬וכמו שסכך שנעשה בפסול‬ ‫גומות‪ .‬ובמקום שיש ספק אם זה מחצה או פחות או‬ ‫יותר‪ ,‬ואין האיסור אלא במחצה על מחצה‪ ,‬אם זה‬ ‫בהם ג' ואין בהם ד'‪ ,‬ומצטרפים לשיעור ד"ט פסול‪ ,‬כך גם דבר שנעשה לבית ולא לסוכה פסול‪ ,‬אבל‬ ‫דאורייתא (עגלה ערופה בנמצא בין ב' עיירות) צריך‬ ‫לפסול את הסוכה‪ .‬ולרב פחות מד"ט הוי סכך כשר לא גוזרים גזירת תקרה‪ ,‬ולב"ש אע"פ שמפקפק‬ ‫למדוד (אך התוס' הקשו ממקרה זה)‪ ,‬ואם זה דרבנן (לחי‬ ‫ואין מצטרף לפסול‪ ,‬וכוונת ר"מ שמצטרפים לד' אינו כשר אלא אם נטל אחת מבינתיים שזה מעשה‬ ‫המשוך ד' אמות במבוי של ח' אמות) א"צ למדוד‪.‬‬ ‫אמות הפוסלות בצד הסוכה‪( ,‬ולל"ב לקמן י"ז‪ :‬מעליא‪ ,‬וגם משום גזירת תקרה‪ ,‬וא"כ נמצא שר"מ‬ ‫ט"ז‪ .‬מתי ארוכות המיטה מקבלים טומאה‬ ‫שלרב אף באמצע אין הפסול אלא בד' אמות‪ ,‬סובר כב"ש‪ .‬וענה ר"מ דכו"ע סברי לגזירת תקרה‪,‬‬ ‫ופסולים לסיכוך‪-‬‬ ‫איירי אף באמצע)‪ ,‬ולר"י כשרה כיון שאפי' אם כולה וממילא אף לב"ה נוטל אחת מבינתיים ואין מועיל‬ ‫שיפקפק‪.‬‬ ‫מסוככת בהם כשרה‪.‬‬ ‫במתני' מבואר שארוכות המיטה פסולים לסיכוך‪.‬‬ ‫ואין לומר שהמחלוקת בנסרים היא משום גזירת‬ ‫תניא כוותיה דרב ותניא כוותיה דשמואל‪.‬‬ ‫לרבי אמי בר טביומי דס"ל שבלאי כלים והיינו‬ ‫מטלניות שאין בהם ג' על ג'‪ ,‬שאינם ראויות לא‬ ‫ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלוא נסר‪ ,‬כלים‪ ,‬ואיירי בנסרים משופים –חלקים וראויים‬ ‫שמניח סכך כשר ביניהם וכשרה‪ ,‬ואיתא לקמן לתשמיש‪ ,‬ואף שאינם מקבלים טומאה שהרי הם פשוטי‬ ‫לעניים ולא לעשירים‪ ,‬פסולים לסיכוך אע"ג‬ ‫דהשתא אינם כלי ואינם מקבלים טומאה‪ ,‬כיון דמכלי‬ ‫י"ח‪( .‬למ"ד שסכך פסול באמצע פוסל בד"ט) כלי עץ‪ ,‬מ"מ גזרו אטו כלים המקבלים טומאה‪ .‬שהרי רב‬ ‫קאתו‪( ,‬ואף אם חישב עליהם‪ ,‬בטלה דעתו אצל כל אדם‪,‬‬ ‫דאיירי בסוכה שאורכה ח' אמות בדיוק‪ ,‬שנותן יהודה אמר בשם רב שהמסכך בחיצים זכרים‬ ‫אא"כ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו‪ .‬תוד"ה דלא)‪ ,‬איירי‬ ‫נסר ופסל מכל צד עד האמצע‪ ,‬ויוצא שבאמצע כשרה‪ ,‬ולא גזר לפסול שמא יסכך בחיצים‬ ‫בארוכות המיטה סתם שגם הם עכשיו אינם מקבלים‬ ‫יש ח' טפחים של סכך כשר‪ ,‬שיש בזה שיעור נקיבות‪.‬‬ ‫טומאה‪ ,‬כיון שאינם ראויים לכלום‪ ,‬ומ"מ פסולים לסיכוך‪.‬‬ ‫הכשר סוכה‪ ,‬ואין הנסרים פוסלים אף ביש בהם ד"ט‪ ,‬ולשמואל דס"ל שהמחלוקת לגבי סיכוך בנסרים‬ ‫וכן מבואר בברייתא שאין לסכך בשיירי מחצלת‬ ‫של שיפה או גמי אע"פ שכבר אין בהם שיעור‬ ‫משום דאמרינן דופן עקומה עד הפסלים שבאמצע‪ ,‬ולא הוא בנסרים שאין בהם ד"ט‪ ,‬אבל ביש בהם ד'‬ ‫יישן תחת הנסרים‪ .‬וה"ה שלר"י אם הנסרים הם ד"ט דכשר‬ ‫קבלת טומאה‪.‬‬ ‫באופן הנ"ל‪ .‬רש"י‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה ומודה) שאם הנסרים פסולה לכו"ע‪ ,‬המחלוקת בתקרה שאין עליה‬ ‫פחותים מד"ט‪ ,‬כל הסוכה כשרה אפי' תחת הנסרים‪( ,‬אם מעזיבה היא בבטולי תקרה‪ ,‬והיינו שסתם תקרה‬ ‫אמנם ממתני' ליכא ראיה לדבריו‪ ,‬די"ל דאיירי‬ ‫פסולה בנסרים שיש בהם ד"ט‪ ,‬גזירה שמא ישב תחת‬ ‫יש באמצע שיעור הכשר סוכה‪ .‬רש"י י"ח‪ ).‬ואפי' לר"מ כיון‬ ‫בארוכה ושתי כרעים‪ ,‬או בקצרה ‪-‬הקרש שנמצא‬ ‫קורות ביתו‪ ,‬אבל היכא שזה כבר היה תקרה ובא לבטל את‬ ‫שאין ב' נסרים יחד‪ ,‬אא"כ אין בין נסר לנסר כמלוא נסר‪,‬‬ ‫לרוחב המיטה‪ ,‬ושתי כרעים‪ ,‬וכדמצינו שחכמים‬ ‫התקרה ולעשותה לשם סוכה‪ ,‬לר"י נחלקו אם היא‬ ‫דפסול כיון שאין מחצה סכך‪ .‬ואם הנסרים רחבים ד"ט ויש‬ ‫סוברים שמיטה מקבלת טומאה או נטהרת אף‬ ‫בטילה ע"י פקפוק כיון שמוכיח בזה שהוא בקי‬ ‫בין נסר לנסר כמלוא נסר‪ ,‬לרב כשר תחת הפסל ולא תחת‬ ‫כשהיא מחולקת לחלקים‪ ,‬והיינו בארוכה ושתי‬ ‫הנסר‪ ,‬ולשמואל איירי כששני הפסלים באמצע‪ ,‬ואין ד'‬ ‫ב"תעשה" ולא מן העשוי‪ ,‬או רק ע"י שיטול אחת‬ ‫אמות עד הדופן‪ ,‬ואז מותר לשבת רק תחת הפסלים‪ ,‬וזה‬ ‫כרעים או בקצרה ושתי כרעים‪ ,‬דחזיא לסומכם‬ ‫מבינתיים משום גזירה‪ ,‬ור"מ סובר שלכו"ע נוטל אחת‬ ‫מותר אפי' אם כל הצד מכוסה בנסרים‪.‬‬ ‫לכותל‪ ,‬ולתת עצים מהכרעים לכותל‪ ,‬ולתת על העצים‬ ‫מבינתיים משום גזירה‪( .‬וברש"י במתני' כתב שלשמואל‬ ‫חבלים‪ ,‬ולשבת עליהם‪ ,‬והיא ראויה למשכב‪ ,‬ומטמא‬ ‫נסרים שהפכם על צידיהם והם רחבים ד"ט ואין‬ ‫דס"ל (י"ז‪ ):‬שסכך פסול באמצע הסוכה פוסל בד' טפחים‪,‬‬ ‫מדרס‪ .‬רש"י‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה ומטהרת) שמשמע‬ ‫איירי שיש באמצע ח' טפחים עם סכך כשר‪ ,‬ואין בסוכה‬ ‫בעוביים ג"ט‪ ,‬לרב חסדא ורבה בר רב הונא כשרה‬ ‫שפשוטי כלי עץ כגון מיטה שהיא ראויה למדרס‪ ,‬טמאים‪,‬‬ ‫יותר מח' אמות דאמרינן דופן עקומה‪ ,‬שהרי שמואל סובר‬ ‫כיון שהפסול הוא משום גזירת תקרה‪ ,‬ואין עושים כך‬ ‫ויש להם טהרה במקוה‪ .‬ומה שאמרו שמפץ אין לו טהרה‪,‬‬ ‫שסכך פסול פוסל בד"ט‪ .‬או דס"ל כרב שסכך פסול אף‬ ‫תקרה‪ .‬ואמר להם רב הונא שפסולה‪ ,‬דכיון שיש שם‬ ‫היינו בשל שיפא או גמי‪.‬‬ ‫באמצע אינו פוסל אלא בד' אמות‪ .‬ועיין פני יהושע)‪.‬‬ ‫פסול עליהם הוי כשיפודין של מתכת שפסולים בכל‬ ‫מעשה בציפורי ששכחו להביא ס"ת מערב שיעור הסכך הפסול הפוסל באמצע הסוכה‪-‬‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה בארוכה) שסוגיין כרבי נחמיה‪ ,‬ודווקא‬ ‫סכך פסול שהוא רחוק ד' אמות מהדפנות‪ ,‬לרבנן‬ ‫שבת‪ ,‬והביאוהו בשבת ע"י שמצאו סדינים‬ ‫כשכל המיטה קיימת וכולה של אדם אחד‪ ,‬ומקבלת טומאה‬ ‫כיון דעתיד לחזור ולחברה‪ ,‬אבל בנאבדה מקצתה או בשל‬ ‫דבי רב פוסל בד' טפחים‪ ,‬ולרבה אינו פוסל אלא‬ ‫פרוסים ע"ג העמודים שלא עשו עירובי חצרות או‬ ‫ב' בני אדם אינה מקבלת טומאה‪ .‬ולרבנן ארוכה ושתי‬ ‫בד' אמות‪ .‬ובסורא (י"ז‪ ):‬אמרי שלשמואל פוסל‬ ‫שיתופי מבואות בין הבית לבית הכנסת‪ ,‬והסדינים חילקו‬ ‫כרעים בכל גוונא אינה מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫בד' טפחים שזה מקום חשוב לחלק בין המקומות‬ ‫את בית הכנסת ובית זה משאר החצרות‪ .‬והם היו גבוהים‬ ‫מן הארץ‪( .‬אבל אין לומר שהביאום בשבת שהרי‬ ‫ולר"א אין מיטה נטמאת וכן אינה מיטהרת אלא‬ ‫המסוככים‪ ,‬וממילא אין דפנות צד אחד מועילות לצד השני‪,‬‬ ‫יש איסור הוצאה‪ .‬אמנם אין איסור לפרוס סדינים‪,‬‬ ‫כשהיא שלימה‪ ,‬ואם נתפרקה וחזר וחיברה‪ ,‬ממתני'‬ ‫ולרב פוסל בד' אמות‪.‬‬ ‫דמחיצה בלא גג אינה אהל‪ .‬רש"י‪ .‬אולם דעת ר"ת‬ ‫כלים משמע שחוזרת לטומאתה שנטמאה‪ .‬ובתוספתא‬ ‫הכשר שאר הסוכה כשיש בה סכך פסול או אויר‪-‬‬ ‫(תוד"ה פירסו) שמחיצה המתרת טלטול או שהיא‬ ‫משמע שהנדון הוא לענין חיבור לטומאה במיטה שנשברה‬ ‫כתבו התוס' (ד"ה אויר) שאם הסכך פסול מתחיל בדופן‬ ‫מכשירה סוכה וכדו'‪ ,‬אסור לעשותה בשבת גם אם אין‬ ‫ואחת מכרעיה מחוברת‪ ,‬שלר"א הוי חיבור לטומאה וכן יכול‬ ‫האמצעית ונגמר בפתח‪ ,‬זה פוסל את כל הסוכה‪ ,‬מפני‬ ‫לה גג‪ .‬והמתיר תוספת אהל‪ ,‬מתיר אף באהל שלמעלה‬ ‫להטבילה כך‪ ,‬ולרבנן אם נטמא הכרע לא נטמאה הקורה‪,‬‬ ‫שלכל חלק אין ג' דפנות‪ ,‬אבל אם הסכך פסול מתחיל‬ ‫ולא רק במחיצה)‪ .‬ואפ"ל שהיה זה על פי רבי‬ ‫אין להטבילה כך משום חציצה‪.‬‬ ‫בדופן הצדדית ונגמר בדופן שכנגדה‪ ,‬החלק הפנימי כשר‬ ‫ישמעאל ברבי יוסי ולא על פי רבי יוסי‪.‬‬ ‫לפי שיש בו ג' דפנות‪ ,‬ואם הסכך פסול או האויר אינו מגיע‬ ‫בדין סיכוך במחצלת קנים עיין י"ט‪. :‬‬ ‫לצדדים‪ ,‬אם יש ממנו לדופן האמצעי שיעור הכשר סוכה‪,‬‬ ‫הכשר גובה הדפנות משום לבוד‪ -‬מחצלת‬ ‫הכל כשר‪ ,‬דפסל היוצא מן הסוכה כשר אפי' בלי דפנות‪,‬‬ ‫החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה‪ ,‬ואם‬ ‫ארבעה ומשהו לכל אורך הדופן‪ ,‬מתרת בסוכה גבוהה‬ ‫ואפשר שאפי' אם אין כדי הכשר סוכה עד הדופן‬ ‫היה שם כבר חלל טפח במשך ז' טפחים‪ ,‬כשרה‪,‬‬ ‫י"ט מצומצמים‪ ,‬ע"י שמניחה באמצע גובה הסוכה‪,‬‬ ‫כיון שמתחילה היה שם סכך על הגדיש‪ ,‬וכשהגביה את‬ ‫האמצעית כשר‪ ,‬מפני שמצרפים את הצד השני כיון שזה‬ ‫מחובר בצדדים‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה אילו) שאם יש ב'‬ ‫פחות מג' למעלה ופחות מג' למטה‪ ,‬וקמ"ל‬ ‫החלל לגובה י"ט לא תיקן אלא את הדפנות שאין בהם‬ ‫מקומות של ב' טפחים סכך פסול‪ ,‬וביניהם פחות מג"ט‬ ‫דאמרינן תרי לבוד‪ .‬ואין להתיר בשני חבלים של יותר‬ ‫פסול "תעשה" ולא מן העשוי‪ .‬והתוס' (ד"ה אבל)‬ ‫אויר‪ ,‬ילה"ס אם הם מצטרפים לפסול‪ ,‬אמנם היכא שאין‬ ‫מטפח‪ ,‬אם יש ביניהם פחות מג"ט‪ ,‬דלא התירו חבלים אלא‬ ‫מסתפקים אם טפח היינו למ"ד שסוכה ע"ג סוכה היינו‬ ‫בשניהם יחד ד"ט‪ ,‬ודאי אין האויר משלים לשיעור‪ ,‬דלא‬ ‫בשיירה‪ .‬תוד"ה מהו‪ .‬ולרבי יוסי דס"ל שא"צ‬ ‫טפח‪ ,‬או שזה גם למ"ד ששם השיעור הוא ד"ט‪ ,‬שהרי‬ ‫אמרינן לבוד להחמיר‪.‬‬ ‫למ"ד שסוכה ע"ג סוכה היינו י"ט‪ ,‬הכא לא שייך חוטט‪,‬‬ ‫שהדפנות יגיעו פחות מג"ט סמוך לקרקע‪ ,‬א"כ‬ ‫שהרי יש כבר י"ט‪.‬‬ ‫מחצלת יותר מז"ט שמניח אותה בתוך ג"ט לסכך צירוף ב' דברים לשיעור‪-‬‬ ‫כשרה‪ .‬כך פירשו רש"י ותוס' (ד"ה כי)‪ .‬והתוס' הביאו ב' דברים שאין שיעורם שווה אין מצטרפים‬ ‫לשיעור‪ ,‬ולכן אויר וסכך פסול אין מצטרפים‬ ‫בשם רש"י שמניחה בפחות מג"ט לקרקע‪.‬‬ ‫הכשר רוחב הדפנות משום לבוד‪ -‬המניח פס ד' לשיעור‪ ,‬וכגון שהניח סכך פסול פחות מהשיעור‬ ‫דין דפנות שאינם בכל גובה הסוכה‬ ‫ומשהו בגובה י"ט לרוחב הדפנות‪ ,‬זה מתיר משום הפוסל (ד"ט או ד' אמות‪ ,‬וכנ"ל) סמוך לדופן‪,‬‬ ‫אף סוכה שהיא גבוהה אין צריך שהדפנות יגיעו עד‬ ‫הסכך‪ ,‬אלא מספיק שהסכך יהיה בי' הטפחים‬ ‫דופן‪ ,‬ע"י שמניחו פחות מג' לדופן השניה‪ ,‬וקמ"ל ואח"כ הניח פחות מג"ט אויר‪ ,‬אין מצטרפים‬ ‫התחתונים‪ ,‬ורבי יוסי מכשיר דפנות י' טפחים אף אם‬ ‫ששיעור סוכה קטנה שבעה טפחים‪ .‬לרש"י איירי לכשיעור‪ ,‬אף שאם היה ממלא את החלל בסכך‬ ‫אינם סמוכים לקרקע‪ .‬ולהלן יבוארו פרטי וטעמי‬ ‫שיש בסוכה ב' דפנות שלימות‪ ,‬ומניח את הפס סמוך לדופן פסול זה היה פוסל‪ .‬ורבה סובר שרק לשיעור ד'‬ ‫דינים אלו‪ ,‬וכן יבוארו כמה מדיני מחיצות לענין התר‬ ‫השניה‪ .‬ובתוס' (ד"ה בפחות) כתבו דכיון שלהלכה מספיק אמות אין מצרפים אויר‪ ,‬מפני ששיעורים שאינם‬ ‫טלטול בשבת‪.‬‬ ‫עד היכן צריכים הדפנות להגיע למעלה לסוכה ב' דפנות שלימות‪ ,‬א"כ אם יש דופן שלימה‪ ,‬ובדופן שוים אין מצטרפים‪ ,‬ולדבריו שיעור ד' אמות בסכך‬ ‫פסול אינו משום דופן עקומה‪ ,‬אלא זה שיעור מהלכה‬ ‫שלידה הניח את הפס ד' ומשהו סמוך לדופן השלימה‪,‬‬ ‫הסוכה כשירה‪ .‬ואין לומר שיעשה ב' פסים שיש בכל אחד‬ ‫ולמטה‪-‬‬ ‫למשה מסיני‪ ,‬אבל אילו היה השיעור ד"ט היו‬ ‫יותר מחצי טפח‪ ,‬ונותן פס אחד בתוך ג"ט לדופן ואת השני‬‫א"צ שיגיעו הדפנות עד הסכך‪ ,‬אלא מספיק‬ ‫צריכים לצרף אויר‪ ,‬מפני שד"ט משום הפלגה‬ ‫בתוך ג"ט לפס הראשון‪ .‬דזה לא מהני‪ ,‬משום דכל מחיצה‬ ‫שהרי אין במתני' מקור לשיעור זה אלא זה מסברא ובהכרח‬ ‫שיהיו בגובה י"ט‪.‬‬ ‫שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה‪.‬‬ ‫הטעם משום שד"ט נחשבים מקום לעצמו שמחלק בין‬ ‫ואם הדפנות מתחילות רק בגובה ג"ט מהקרקע‬ ‫המקומות‪ ,‬ואין נ"מ מה גורם להפלגה‪ .‬ואף‬ ‫שיכול לעבור שם גדי בזקיפה‪ ,‬לת"ק הסוכה פסולה‪,‬‬ ‫שבסוכה קטנה ששיעורה מצומצם גם סכך פסול וגם‬ ‫דין סכך שאינו מעל כל חלל הסוכה‬ ‫ורבי יוסי מכשיר אם הדפנות הם בגובה י"ט‪.‬‬ ‫אויר פוסלים בג"ט כיון שאז לא אומרים לבוד‪ ,‬אין זה‬ ‫סכך שאינו מקרה את כל חלל הסוכה‪ ,‬אלא יש מקום‬ ‫הגמ' מבארת שנחלקו אם מחיצה תלויה מתרת‬ ‫נחשב ששיעורם שוה‪ ,‬מפני שהפסול הוא מחמת‬ ‫שיש בו סכך פסול או אויר‪ ,‬יש בזה שיעורים שונים‬ ‫מתי הדבר פוסל את כל הסוכה‪ ,‬ומתי רק תחתיו פסול‬ ‫או לא‪ .‬ואינו תלוי בפלוגתא דלהלן גבי מחיצה‬ ‫חסרון בשיעור הסוכה‪.‬‬ ‫לסוכה‪ ,‬ומתי אף תחתיו כשר לסוכה‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬עוד‬ ‫תלויה בבור שבין ב' חצרות‪ ,‬דר"י לא מתיר‬ ‫י"ז‪ :‬צירוף לענין טומאה‪ -‬מה שמצינו לענין‬ ‫יבואר להלן מתי שני דברים שונים מצטרפים לשיעור‬ ‫במחיצה תלויה אלא בעירובי חצרות‪ ,‬שחיובם‬ ‫אחד‪ ,‬ומתי אינם מצטרפים‪.‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬דמדאורייתא אין איסור הוצאה אלא מרה"י‬ ‫טומאה‪ ,‬שאף שבגד מקבל טומאה בג"ט על‬ ‫לרה"ר‪ ,‬ולא בסוכה שזה מדאורייתא‪ .‬ומאידך רבי‬ ‫ג"ט והיינו לטומאת מדרס‪ ,‬דבעינן שיהיה ראוי לישיבה‪,‬‬ ‫י"ז‪ .‬שיעור האויר הפוסל בסוכה‪ -‬אם חלק‬ ‫אבל בטומאת מת השיעור הוא ג' אצבעות‪ ,‬דלא בעינן‬ ‫יוסי לא מתיר מחיצה תלויה אלא לגבי סוכה שזה‬ ‫מצות עשה‪ ,‬ולא לגבי שבת שזה איסור סקילה מחלל הסוכה אינו מקורה כלל‪ ,‬הרי שיעור הפסול‬ ‫אלא שיהיה ראוי לעניים‪ .‬ובשיעורים דלהלן אין חילוק‬ ‫במלאכות דאורייתא‪ ,‬וממילא מחמירים גם בדינים דרבנן הוא ג"ט בין באמצע בין בצד‪.‬‬ ‫בין טומאת מדרס לטומאת מת‪( .‬תוד"ה הבגד)‪ .‬ושק‬ ‫שיש בשבת‪.‬‬ ‫שיעורו ד"ט על ד"ט‪ ,‬ועור שיעורו ה"ט על ה"ט‪,‬‬ ‫שיעור הסכך פסול הפוסל בצידי הסוכה‪ -‬אם‬ ‫ומפץ שיעורו ו"ט על ו"ט‪ .‬ובגד ושק‪ ,‬או שק‬ ‫צידי הסוכה מקורים בקירוי שאינו כשר לסיכוך‪,‬‬ ‫ט"ז‪ :‬מילוי מים מבור שבין ב' חצרות‪ -‬בור‬ ‫ועור‪ ,‬או עור ומפץ‪ ,‬מצטרפים להשלים לשיעור‬ ‫כגון שנפחת הבית באמצעו וסיכך במקום שנפחת‬ ‫שנמצא בין ב' חצרות‪ ,‬והמחיצה שבין החצרות‬ ‫הגדול מביניהם‪ ,‬אע"פ שאין שיעורם שווה‪ ,‬כיון‬ ‫ושאר תקרת הבית פסולה משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬או‬ ‫עוברת מעל הבור‪ ,‬ואין ביניהם פתח כדי לערב יחד‪,‬‬ ‫ששיעורם שוה לטומאת מושב‪ ,‬כדתנן‬ ‫שסיכך בחצר המוקפת אכסדרא מג' רוחותיה ואין‬ ‫אסור להם למלא ממנו בשבת מפני שהוא לוקח‬ ‫שהמקצע מכולם טפח על טפח טמא‪ ,‬מפני‬ ‫לאכסדרא מחיצה מלבד מחיצות הבתים‪ ,‬או שסיככו‬ ‫מהמים שבחצר השניה‪ ,‬אא"כ יש מחיצה בגובה‬ ‫שזה ראוי לטלאי במרדעת שעל גבי חמור‪( .‬י"מ‬ ‫י"ט דהקילו חכמים במים שתועיל מחיצה תלויה‪ ,‬וצריך‬ ‫בצידי הסוכה בסכך פסול‪ ,‬אינו פוסל אלא בד'‬ ‫שעשה מאחד מהם טלאי למרדעת החמור‪ ,‬וי"מ שעשה‬ ‫שתהיה המחיצה בתוך חלל הבור‪ ,‬דבעינן מחיצה‬ ‫מכולם יחד)‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה כדתנן) דה"ה ששיעורם‬ ‫אמות‪( ,‬וקמ"ל דבפחות מד' אמות כשר אף‬ ‫באכסדרא שהדפנות לא נעשו עבור האכסדרא‪,‬‬ ‫שנעשית במיוחד עבור זה‪ ,‬וזה מועיל בין אם היא‬ ‫שוה שאם עשה טלאי למשכב שיעורם שלשה‪ ,‬ואם‬ ‫לאחיזה שיעורם בכל שהוא‪ .‬והנה דעת רש"י שבגד ועור‬ ‫וגם היכא שסיככו בסכך ממין פסול)‪ .‬ובפחות מד'‬ ‫מלמעלה רחוק מן המים‪ ,‬בין אם היא מלמטה‬ ‫וכדו' ששיעורם מופלג זה מזה אין מצטרפים‪ ,‬מפני שאין‬ ‫אמות כשר משום דאמרינן דופן עקומה‪ .‬רש"י‬ ‫סמוך למים‪ .‬לרשב"ג אלו דברי ב"ש אבל לב"ה‬ ‫עוביים קרוב זה לזה‪ .‬ובתוס' (סוף ד"ה ותני) מבואר‬ ‫מוכיח מכאן שדופן עקומה הכוונה שדנים את הקרוי לדופן‪,‬‬ ‫צריך להניח המחיצה סמוך למים‪( ,‬ובתוד"ה בית‬ ‫שכולם מצטרפים‪.‬‬ ‫שמאי הביאו שבכל הספרים השיטה הפוכה)‪ .‬ור"י‬ ‫דאם הכו ונה שדנים שהדופן מגיעה עד הסכך הכשר‪ ,‬למה‬ ‫דברי הגמ'‪ ,‬עד י"ח‪ .‬אמר אביי‪ ,‬הובאו לעיל דף י"ד‪.‬‬ ‫באויר לא אומרים דופן עקומה‪.‬‬ ‫מתיר אף בכותל שעל שפת הבור‪.‬‬ ‫וסותם אפי' מכל הצדדים‪ ,‬ופי תקרה היינו עובי קורות שהיה שם טפח שהיה נראה מבפנים ושווה‬ ‫י"ח‪ .‬מיעוט אויר ג' בסוכה‪-‬‬ ‫האכסדרא שבצד הסוכה‪ ,‬ולרבא פסולה‪ ,‬דלא אמרינן מבחוץ מפני שלעומ דים בחוץ זה לא היה נראה כהתחלת‬ ‫בסוכה גדולה יכול למעטו בין בקנים ובין‬ ‫דופן שלישית אלא כעובי הדופן השניה‪ ,‬או נראה מבחוץ‬ ‫פי תקרה יורד וסותם‪ .‬ע"כ לשיטת רש"י‪.‬‬ ‫בשפודים‪ ,‬ובסוכה קטנה ממעטו בקנים דאמרינן‬ ‫אבל התוס' (ד"ה סיכך) ביארו דאיירי בסוכה שיש לה ב' שהטפח הוא מהדופן השניה כלפי חוץ הסוכה ולעומדים‬ ‫לבוד ואין כאן אויר‪ ,‬ולא בשפודים שג"ט הם שיעור דפנות כמין גאם (סמוכות זה לזה כגון מזרח ודרום)‪ ,‬ונחלקו מבחוץ זה נראה כהתחלת הדופן השלישית של הסוכה‪,‬‬ ‫שחשוב בפני עצמו ואינם מצטרפים להשלים לשיעור אביי ורבא אם מחמת פי תקרה נחשב שיש כאן דופן ושווה מבפנים שלעומדים בפנים אותו טפח לא היה‬ ‫שלישית או לא‪.‬‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬דכמו שלגבי מבוי הוי לחי‪ ,‬כך מהני לגבי‬ ‫פי תקרה בסוכה העשויה כמבוי‪ -‬אביי מודה סוכה‪ .‬והק' התוס' (ד"ה אחוי) דכיון שאין הדופן ניכרת‬ ‫וכל זה כשהאויר בצידי הסוכה‪ ,‬אבל אם האויר‬ ‫באמצע הסוכה‪ ,‬נחלקו רב אחא ורבינא אם בסוכה המסוככת בנסרים עבים שאין ברחבם ד' טפחים‪ ,‬מבפנים אין כאן דופן שלישית‪ ,‬ואין לומר דמהני משום מיגו‬ ‫אומרים לבוד באמצע כמו בצד‪ ,‬או שאין לבוד שאין בה דופן אמצעי‪ ,‬שאין אומרים פי תקרה דהוי דופן לענין שבת‪ ,‬דאיך יהני לימות החול‪ ,‬ועוד דלא‬ ‫אמרינן מיגו אלא בדרבנן‪ ,‬והכא בעינן דופן שלישית‬ ‫באמצע‪ ,‬והיינו בתקרה‪ ,‬אבל בדפנות יש לבוד באמצע‪ ,‬יורד וסותם‪ ,‬דהוי כמבוי מפולש כיון שאויר פתוח‬ ‫מדאורייתא‪.‬‬ ‫(וקורה דלהלן חשיב למעלה‪ ,‬בין למ"ד קורה משום הכירא‬ ‫בשני צדדים זה מול זה‪ ,‬והוי כמבוי מפולש שעשוי למעבר‬ ‫רבים‪ .‬וכתבו התוס' דכוונת אביי לדעת רבנן שבבונה עליה‬ ‫בין למ"ד קורה משום מחיצה)‪ .‬וסוכה שצילתה מרובה‬ ‫פסל היוצא מן הסוכה‬ ‫ע"ג שני בתים לא אמרינן פי תקרה משום דהוי כמבוי‬ ‫מחמתה ואינה מעובה כמין בית כשרה דווקא היכא שאין‬ ‫המפולש‪ .‬ואפי' ר"י שמכשיר שם זה רק במבוי‬ ‫אויר מהלך על פני כולה‪ .‬וסכך פסול באמצע הסוכה פחות‬ ‫מבואר בברייתא שפסל (סכך‪ ,‬ונקרא כך משום שהוא‬ ‫שמדאורייתא סגי בב' מחיצות‪ ,‬אבל בסוכה שצריך מחיצה‬ ‫מד"ט אין הכשרו משום לבוד‪ ,‬שהרי עד ד"ט זה כשר‪.‬‬ ‫עשוי מפסולת גורן ויקב) היוצא מן הסוכה דינו‬ ‫שלישית מדאורייתא לא עוזר פי תקרה‪ .‬עוד כתבו התוס'‬ ‫(תוד"ה אין)‪.‬‬ ‫כסוכה‪ .‬הגמרא מבארת בכמה אופנים מה כוונת‬ ‫הברייתא‪ ,‬ואם הכונה להכשיר סכך היוצא מחוץ‬ ‫שבעירובין צ"ג מבואר שלאביי סיכך ע"ג אכסדרה כשר אף‬ ‫בית שיש שם מת ויש בבית ארובה‪ ,‬כל הבית‬ ‫לסוכה‪ ,‬או כשאין בו הכשר סוכה‪.‬‬ ‫בלא פצימין משום פי תקרה‪ ,‬ולרש"י שאני התם שהיא‬ ‫מפולשת לאכסדרה ולכן כשרה‪ ,‬אבל הכא שהיא מפולשת‬ ‫טמא חוץ ממה שמתחת הארובה‪ ,‬ואם‬ ‫איתא בברייתא דפסל היוצא מן הסוכה נדון‬ ‫לחצר גרע‪( ,‬אמנם זו סברא משונה)‪ ,‬וכתבו התוס' דצ"ל‬ ‫הטומאה מתחת הארובה כל מה שבבית טהור‬ ‫כסוכה‪.‬‬ ‫שמדובר שם דווקא בשתי דפנות סמוכות כמין גאם‪.‬‬ ‫מפני שאין אהל על הטומאה‪ ,‬בין ביש בה פותח‬ ‫לעולא איירי שהסכך שבסוכה ממשיך לאחורי‬ ‫טפח בין באין בה פותח טפח‪ ,‬ואמנם יש דינים‬ ‫פי תקרה באכסדרה שבבקעה‪ -‬אכסדרא‬ ‫הסוכה‪ ,‬ויש שם ג' דפנות וז' טפחים וצילתה‬ ‫בבקעה שאין לה דפנות‪ ,‬לרב מותר לטלטל בה‪,‬‬ ‫שיש בהם נ"מ אם יש פותח טפח או לא‪ .‬הגמ' מוכיחה‬ ‫מרובה מחמתה‪ ,‬וקמ"ל דלא אמרינן שהדופן‬ ‫מזה שלא אומרים לבוד באמצע ולכן הכלים‬ ‫דאמרינן פי תקרה יורד וסותם‪ .‬ולשמואל אסור‬ ‫האמצעית לא נעשה אלא לתוכו‪ ,‬וגם הדפנות‬ ‫לטלטל בה‪ ,‬דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם‪.‬‬ ‫שכנגד הארובה טהורים‪ ,‬ולמאן דס"ל שאומרים‬ ‫שבצדדים נעשו בתחילה לשם הסוכה הפנימית‪ .‬רש"י‪.‬‬ ‫והביאו התוס' (ד"ה אכסדרה) שרש"י בעירובין צ‪ :‬מבאר‬ ‫לבוד באמצע‪ ,‬י"ל דשאני הלכות טומאה שזה‬ ‫והתוס' (ד"ה לבראי) כתבו שכבר שמעינן ממתני' דאכסדרה‬ ‫ששמואל חולק על פי תקרה רק כשאין מחיצות כלל‪ ,‬ולהכי‬ ‫הלכה למשה מסיני שאין אומרים בהם לבוד באמצע‪,‬‬ ‫שא"צ לעשות את הדופן לצורך חלל הסוכה‪ ,‬אלא החידוש‬ ‫נקט בקעה שאין שם בתים וחצרות‪ ,‬אבל כשיש אפי'‬ ‫ואין לומדים מהלמ"מ למקומות נוספים‪.‬‬ ‫הוא שאף שהסכך נעשה לבפנים וא"כ פסול כיון שלא‬ ‫מחיצה אחת מודה שמואל‪ .‬אבל שיטת ר"ת ור"ח ששמואל‬ ‫נעשה לצל‪ ,‬קמ"ל‪.‬‬ ‫סובר שאומרים פי תקרה רק כשיש ג' מחיצות שלימות‪,‬‬ ‫לבוד בקורת מבוי‪ -‬מבוי שהקורה שלו לא‬ ‫לרבה ורב יוסף איירי שהסכך יוצא בפתח‬ ‫ורב סובר שגם בב' מחיצות אומרים פי תקרה‪ ,‬אם המחיצות‬ ‫מגיעה עד הכותל השני‪ ,‬או שקורה אחת יוצאת‬ ‫הסוכה ורק אחת מהדפנות ממשיכה לצד הסכך‪,‬‬ ‫סמוכות כמין גאם‪ ,‬ונקט בקעה משום שזה מקום האסור‬ ‫מכותל זה וקורה אחרת יוצאת מכותל אחר‬ ‫בטלטול‪ ,‬אי נמי מפני שבסתם חצר יש ג' מחיצות‪ ,‬ורב‬ ‫ואינם מחוברות‪ ,‬אם המרחק הוא פחות מג"ט‬ ‫והו"א דכיון שיש רק דופן אחת דנים אותה בפני עצמה ואין‬ ‫מכשיר גם בב' מחיצות‪.‬‬ ‫שם ז"ט להכשר סוכה‪ ,‬קמ"ל שזה חלק מהסוכה והוי‬ ‫א"צ להביא קורה אחרת‪ .‬הגמ' אומרת שבזה‬ ‫כשתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח‪.‬‬ ‫לכו"ע אומרים לבוד באמצע‪ ,‬דמדרבנן הוא והם פי תקרה בתקרה שאינה עשויה לתוך החלל‬ ‫לריו"ח באה הברייתא להכשיר סוכה שרובה‬ ‫שאנו רוצים להקיף‪ -‬הגמ' אומרת שאביי מודה‬ ‫אמרו והם אמרו‪.‬‬ ‫צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬ומיעוטה חמתה מרובה‬ ‫אברומא מין דגים קטנים יש מקום שאסורים מפני שלפי שמואל גם באכסדרה שאין לה פצימין לא‬ ‫מצילתה‪.‬‬ ‫שיש שם שרצים שאינם ניכרים וממילא א"א להפרישם‪ ,‬אמרינן פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬ואביי סובר כרב‪.‬‬ ‫לרב אושעיא באה הברייתא להכשיר סכך פסול‬ ‫ויש מקומות שמותרים כי אין באותם מקומות אבל רבא פוסל גם לפי רב‪ ,‬דבבקעה המחיצות‬ ‫שרצים‪ .‬כדמצינו שאביי התיר צחנתא מנהר נעשו לצורך תוכה של האכסדרא‪ ,‬ולכן זה נחשב‬ ‫פחות מג' בסוכה ששיעורה ז'‪ ,‬ואע"פ שאפי' אויר‬ ‫שנקרא בב‪ ,‬ואין הטעם מפני שהמים זורמים מחיצה לענין לטלטל בתוכה‪ ,‬אבל בסוכה‬ ‫שהוא חמור מסכך פסול אינו פוסל בפחות מג'‪ ,‬מ"מ‬ ‫ודגים טמאים שאין להם שדרה אינם יכולים שהמחיצות נעשו לאכסדרא ולא לסוכה‪ ,‬לא‬ ‫קמ"ל שאפשר לישן תחת הסכך הפסול‪ ,‬אף‬ ‫להיות שם‪ ,‬או שהמים מלוחים ודגים טמאים אמרינן פי תקרה יורד וסותם להחשיב שיש לתוך‬ ‫שתחת האויר אין ישנים‪ ,‬דאע"פ שמצטרף אינו‬ ‫כיון שאין להם קשקשים אינם מתקיימים שם‪ ,‬הסוכה מחיצות‪ ,‬דאף שבמחיצות גמורות אין נ"מ אם‬ ‫כשר‪ ,‬כדאשכחן במקוה שטיט הנרוק (‪-‬שראוי‬ ‫שהרי במציאות דגים טמאים מתקיימים נעשו לתוכם או לא‪ ,‬אבל גוד אחית לא אגמרה רחמנא למשה‬ ‫להריקו מכלי אל כלי‪ ,‬כגון שהוא רך)‪ ,‬מצטרף להשלים‬ ‫במקומות כאלו‪ ,‬אלא הטעם מפני שאין בנהר מסיני אלא במחיצה העשויה לתוכה‪ ,‬אמנם לבוד אמרינן אף‬ ‫למ' סאה‪ ,‬ומ"מ אין טובלים בו והיינו במקוה שכולו‬ ‫בב דגים טמאים‪ ,‬דאין הטיט שלו מגדל דג באינה עשויה לתוכה‪ ,‬דלבוד הוי כמחיצה סתומה‪.‬‬ ‫טיט הנרוק‪ .‬ע"כ לשיטת רש"י‪ .‬אבל התוס' (ד"ה לא) ביארו‬ ‫שאויר מצטרף וישנים תחתיו‪ ,‬דהוי כלבוד‪ ,‬אבל סכך פסול‬ ‫טמא‪ .‬אמנם האידנא שנשפכים לשם נהרות י"ט‪ .‬אם התקרה שווה לסכך ואין חוד קורות‬ ‫אין ישנים תחתיו אא"כ גם בלעדיו יש שיעור סוכה‪ ,‬ולכן‬ ‫איתן וגמדא‪ ,‬אסורים‪ ,‬מפני שיתכן שהוא התקרה נראה בחלל הסוכה‪ ,‬מודה אביי דלא אמרינן פי‬ ‫הו"א שבסוכה קטנה אין סכך פסול מצטרף להכשיר את‬ ‫תקרה יורד וסותם‪ .‬ללישנא בתרא אם אין‬ ‫מאותם נהרות‪.‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬קמ"ל‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה טיט) שטיט הנרוק‬ ‫אפי' בשעה שיש גם מים אין מטבילים בו‪ .‬ושיעור טיט‬ ‫לאכסדרה פצימין לכו"ע פסולה‪ ,‬ולא אמרינן פי תקרה‬ ‫הנרוק מבואר בזבחים דהיינו כשהפרה שוחה ושותה ממנו‪,‬‬ ‫יורד וסותם כיון שהתקרה עשויה לאכסדרה ולא לאויר‬ ‫פי תקרה יורד וסותם‬ ‫ובמקוואות פ"י איכא פלוגתא מהו שיעור זה‪.‬‬ ‫שמחוץ לאכסדרה‪ .‬וביש לה פצימין‪ ,‬אביי מכשיר‬ ‫אחד מהחידושים בדפנות (מלבד לבוד וגוד אסיק וכו')‬ ‫משום לבוד‪ ,‬ורבא פוסל דס"ל שלא נאמרה ההלכה של‬ ‫הוא דין פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬והיינו שרואים כאילו‬ ‫י"ט‪ :‬דופן וסכך באלכסון‪-‬‬ ‫לבוד אלא כשזה נעשה לחלל הסוכה ולא לחוצה לה‪.‬‬ ‫הקו של עובי קורות התקרה יורד למטה ויש לזה דין‬ ‫מחיצה‪ .‬ולהלן יבואר מתי נאמר דין זה‪.‬‬ ‫העושה סוכתו כמין צריף בשיפוע‪ ,‬שהגג והדפנות‬ ‫והלכתא כלישנא קמא וכרבא‪ ,‬דפי תקרה אומרים רק‬ ‫הם דבר אחד‪ ,‬או שהשעין את הסכך על הכותל‪,‬‬ ‫י"ח‪ :‬פי תקרה בחצר המוקפת אכסדרה‪ -‬סיכך‬ ‫בתקרה הנעשית לחלל‪ ,‬אבל לבוד אומרים גם כשלא נעשה‬ ‫לתנא דמתני' (רבי נתן) ר"א פוסל מפני שאין לה‬ ‫ע"ג אכסדרא ויש בתקרת האכסדרא ד' אמות ממחיצות‬ ‫לחלל‪.‬‬ ‫גג‪ ,‬וחכמים מכשירים מפני ששיפועי אהלים‬ ‫הבית המקיפות אותה דלא אמרינן דופן עקומה‪ .‬אם יש‬ ‫כאהלים דמו‪ ,‬ולתנא דברייתא ר"א מכשיר‪,‬‬ ‫לאכסדרא פצימין –עמודים כמין חלונות‪ ,‬וביניהם הכשר הדופן השלישית של הסוכה בטפח‬ ‫וחכמים פוסלים‪ .‬רב יוסף נהג כרבנן דברייתא‪,‬‬ ‫פחות מג' טפחים‪ ,‬כשרה משום לבוד‪ .‬ואם אין לה שנראה רק מבחוץ‪ -‬רב אשי סיכך באכסדרא‬ ‫וישן בכילת חתנים בסוכה דלפי שאין לה גג של טפח‬ ‫פצימין‪ ,‬לאביי כשרה דאמרינן פי תקרה יורד שאין לה פצימין ולא היו לה אלא ב' דפנות‪ ,‬מפני‬ ‫דהו"א לחייב אותם משום תשבו כעין תדורו‪( .‬תוד"ה‬ ‫בשרץ ונבילה‪ ,‬ופשוטי כלי עץ שאין להם בית קיבול אינם‬ ‫ישר‪ ,‬לא חשיב אוהל להפסיק‪ .‬וכן פסק הרי"ף‪ .‬וכתבו‬ ‫למדנו)‪ .‬וכן לומדים מדבריו שהישן תחת המיטה‬ ‫מקבלים טומאה אא"כ הם עשויים לשכיבה‪.‬‬ ‫התוס' (ד"ה העושה) שאין להכשיר אלא כשיש בסוכה חלל‬ ‫מהם חוצלות‪ -‬לרב אבדימי בר המדורי חוצלות בסוכה לא יצא יד"ח‪ .‬ובתוס' (ד"ה הישן) מסתפקים אם‬ ‫של ז"ט על ז"ט בגובה י"ט‪ ,‬ואפשר שבכהאי גוונא אף תחת‬ ‫שיעור י"ט הוא לכו"ע‪ ,‬מפני שמיטה שהיא אהל עראי אינה‬ ‫השיפוע כשירה כפסל היוצא מן הסוכה לרבה ורב יוסף‪.‬‬ ‫היינו מרזובלי שהם מזבלי –תרמיל שהרועה עשוי‬ ‫חשובה אהל בפחות מי"ט‪ ,‬או שזה תלוי במחלוקת אם‬ ‫ואם הגביהה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן‬ ‫להניח תחת ראשו לשכב עליו‪ .‬ולר"ל הכונה שיעור סוכה תחת סוכה הוא י"ט או ד"ט או טפח‪.‬‬ ‫הכותל טפח‪ ,‬כשרה לכו"ע‪ ,‬מפני שבאופנים אלו ניכר‬ ‫למחצלאות ממש‪ ,‬וס"ל שמחצלאות של אושא‬ ‫שיש דופן ויש סכך‪ .‬וכתב רש"י שאע"פ שאין כלום באותו‬ ‫קיום מצוה ע"י מי שאינו מחויב בה‪ -‬התוס' (ד"ה‬ ‫ראיתם) מביאים מהירושלמי ששואל למה מיחו בטבי‬ ‫שהם מיוחדות לשכיבה ולא לדבר אחר טמאות לכו"ע‬ ‫טפח כשר‪ ,‬דאמרינן לבוד‪ .‬והתוס' (ד"ה שאם) כתבו דאיירי‬ ‫שלא ישן בסוכה‪ ,‬ולא מיחו בו שלא יניח תפילין‪ ,‬ומשני‬ ‫אף בטומאת מדרס‪ ,‬ושל טבריה שהם קשות ואין‬ ‫שעשה שם בנין‪ ,‬וכתבו שבירושלמי משמע קצת כפירוש‬ ‫שלא מיחו בו שלא ישן בסוכה‪ ,‬והוא ישן תחת המיטה‬ ‫בשאר‬ ‫שוכבים עליהם כלל‪ ,‬טהורות לכו"ע‪ ,‬ונחלקו‬ ‫רש"י‪.‬‬ ‫מפני שלא היה מקום בסוכה‪.‬‬ ‫מקומות שאין יושבים עליהם ומייחדים אותם‬ ‫לישיבה אלא לפעמים‪.‬‬ ‫סיכוך וקבלת טומאה במחצלאות‬ ‫אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה‪ -‬חור‬ ‫כפי שנתבאר לעיל (י"א) אף דבר שגידולו מן הארץ‪,‬‬ ‫כשנשתכחה תורה מישראל (‪-‬אין הכונה שכולה שחררוהו מים או שרצים‪ ,‬או שהארץ מליחה‬ ‫אם הוא מקבל טומאה אין מסככים בו‪ ,‬ועל כן מחצלת‬ ‫נשתכחה‪ ,‬אלא נשתכחו כמה הלכות)‪ ,‬עלה עזרא ונתבקעה מאיליה‪ ,‬וכן חלל בין אבני הכותל ובין‬ ‫קנים העשויה לשכיבה‪ ,‬אף שקנים גידולם מן הארץ‬ ‫ויסדה‪ ,‬וחזרה ונשתכחה ועלה הלל הבבלי הקורות‪ ,‬לת"ק כולם נחשבים אהל לענין טומאה‪,‬‬ ‫אין מסככים בה‪ .‬ולהלן יבואר מה הדין במחצלת‬ ‫ויסדה‪ ,‬דמיום שגלה יכניה עם החרש והמסגר היתה ולר"י כל אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה לעשותו‬ ‫העשויה בסתמא או לסיכוך‪.‬‬ ‫ישיבה מצויה בבבל‪( ,‬והלל למד משמעיה ואבטליון‪ .‬אהל‪ ,‬אינו אוהל לטומאה‪ ,‬דיליף אהל אהל ממשכן‪,‬‬ ‫שיטת רבא שמחצלת קנים גדולה סתמה לסיכוך‬ ‫תוד"ה עלה)‪ .‬חזרה ונשתכחה עלה רבי חייא ובניו (ולרבנן אהלים טובי כתיבא לרבות בידי שמים)‪,‬‬ ‫מפני שהיא קשה ואינה נוחה למשכב וכשרה‪ ,‬ואינה‬ ‫אמנם אם שיעורו כמלוא אגרוף הוי אוהל אף‬ ‫ויסדוה‪.‬‬ ‫מקבלת טומאה‪ ,‬דכל היוצא מן העץ אינו מיטמא‬ ‫כ‪ :‬חוצלות של שעם או של גמי או של שק או לר"י‪ ,‬כדתנן שר"י מודה בשקיפין ובנקיקי‬ ‫טומאת אוהלים אלא פשתן‪( .‬תוד"ה לסיכוך)‪ .‬אמנם אם‬ ‫הסלעים‪ .‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫עשאה לשכיבה הוי יחוד לכלי‪ ,‬והיא מקבלת טומאה‪,‬‬ ‫של ספירא‪ ,‬לרבי דוסא מקבלים טומאת מת ולא‬ ‫ואין מסככים בה‪ .‬ומחצלת קטנה‪ ,‬לת"ק סתמה‬ ‫כ"א‪ .‬הבאת המים לפרה אדומה בטהרה‪-‬‬ ‫מקבלים‬ ‫מדרס כיון שאינם מיוחדים לישיבה‪ ,‬ולחכמים‬ ‫לשכיבה‪ ,‬ולר"א אף קטנה סתמה לסיכוך‪,‬‬ ‫אף טומאת מדרס‪ .‬למ"ד שחוצלות היינו מרזובלי‪,‬‬ ‫דרך הזהירות מפני הטומאה‪ -‬חצרות היו בנויות‬ ‫ומסככים בה ואינה מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫של שעם וגמי ראויות לכלי של פירות גדולים‬ ‫שאינם יוצאים אף שיש בהם נקבים קטנים‪ ,‬ושל שק בירושלים ע"ג הסלע‪ ,‬ותחתיהם חלל מפני קבר‬ ‫כ‪ .‬אביי מקשה מלשון המשנה "אחת גדולה‬ ‫התהום והיינו שהיה ספק שמא יש שם קבר ואין חלל‬ ‫וספירא ראוים לעשות מהם שק לקטניות ופירות‬ ‫ואחת קטנה" דרגילות לשנות את הפשוט בהתחלה‪.‬‬ ‫קטנים‪ .‬ולמ"ד שחוצלות היינו מחצלאות‪ ,‬של שק טפח והטומאה בוקעת ועולה‪ ,‬ומביאים נשים מעוברות‬ ‫רש"י‪ .‬והביא שי"ג בגמ' איפכא‪ ,‬ודחה דבריהם‪ .‬והתוס' (ד"ה‬ ‫ויולדות שם ומגדלות בניהם שם עד גיל שבעה או‬ ‫וספירא ראויות לוילון ולנפה‪ ,‬ושל שעם וגמי‬ ‫אחת) כתבו דדווקא כשהתנא השני בא להוסיף על התנא‬ ‫שמונה שלא יראו קרי (והקפידו בטומאה היוצאה מגופם‪,‬‬ ‫הראשון רגילות לשנות את הפשוט בהתחלה‪ ,‬אבל בסתמא‬ ‫ראויות לנזייתא‪ ,‬לרש"י הכונה לכסות גיגית שיכר‪ ,‬והק' ובטומאת מת דבעי הזאה‪ ,‬אבל היו טמאים בטומאת נדה‬ ‫לפעמים נוקטים את המחודש בהתחלה‪ .‬וכן הקשה אביי‬ ‫ויולדת‪ .‬וכן לא הקפידו אלא על המילוי‪ ,‬אבל בשעת קידוש‬ ‫התוס' ששעם וגמי מקבלים טומאה מתורת כלי עץ‪ ,‬וכלי‬ ‫או הזאה הא בעינן איש גדול‪ .‬תוד"ה ומביאין)‪ ,‬והיו‬ ‫עץ העשוי לחיפוי אינו מקבל טומאה‪ ,‬ובהכרח הם עשויות‬ ‫דאיתא בברייתא שנחלקו במחצלת גדולה‪.‬‬ ‫לקבל איזה דבר‪.‬‬ ‫מביאים שוורים ועל גביהם דלתות והתינוקות היו‬ ‫שיטת רב פפא שמחצלת קטנה לכו"ע סתמה‬ ‫יושבים ע"ג הדלתות וכוסות של אבן בידיהם‪,‬‬ ‫בודיא שאין לה שפה מסככים בה‪ ,‬דבסתמא היא‬ ‫לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככים בה‪,‬‬ ‫והשוורים היו יורדים למעין השילוח‪ ,‬והתינוקות‬ ‫עשויה לסיכוך ואינה כלי לתשמיש‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה‬ ‫ובגדולה לת"ק סתמה לסיכוך‪ ,‬ולר"א סתמה‬ ‫מסככין) שבודיא שיש לה שפה היא עשויה לקבל תמרים‪,‬‬ ‫היו יורדים למים וממלאים את כוסות האבן‬ ‫לשכיבה‪.‬‬ ‫וא"כ היא מקבלת טומאה מדרבנן כדף של נחתומין‪ ,‬ואין‬ ‫במים‪ ,‬וחזרו ועלו ע"ג הדלתות‪ .‬וטעם תקנה זו היא‬ ‫מסככים בה‪ ,‬והכא איירי באין לה שפה‪.‬‬ ‫מחצלת של שיפה ושל גמי שהם רכים‪ ,‬גדולה‬ ‫שהצדוקים אמרו שפרה נעשית רק אחרי הערב שמש‪ ,‬ולכן‬ ‫היו מטמאים את הכהן השורף את הפרה ומטבילים אותו‬ ‫כשרה לסיכוך בין בקלועה שהיא עבה ואינה חלקה‪ ,‬בין‬ ‫מיד להוציא מליבם של צדוקים‪ ,‬ומשום כך החמירו בפרה‬ ‫בארוגה שהיא חלקה‪ ,‬וקטנה פסולה מפני שהיא מיועדת‬ ‫כדי שלא יזלזלו בה‪ ,‬והיו עושים כנ"ל‪ ,‬וכן תיקנו שיעשוה‬ ‫בכלי גללים או אבנים או אדמה שאינם מקבלים טומאה‪,‬‬ ‫הישן‬ ‫מחצלת של קנים ושל חילת שהם קשים‪ ,‬קלועה‬ ‫לשכיבה‪.‬‬ ‫והכהן השורף היה פורש ז' ימים שלא היו נוגעים בו‪ ,‬ומזים‬ ‫עליו כל שבעה‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה והתינוקות) שהתינוקות‬ ‫מסככים בה אפי' אם היא קטנה‪ ,‬דכיון שהיא עבה ואינה‬ ‫היו צריכים טבילה‪ ,‬ולענין הזאה נחלקו ר"ע וריה"ג‪.‬‬ ‫חלקה והעץ קשה אינה נוחה לשכיבה‪ ,‬אבל ארוגה אין‬ ‫מה נחשב אהל לסוכה ולטומאה‬ ‫מסככים בה מפני שאין רגילים לאורגה אלא לשכיבה כדי‬ ‫לרבי יוסי לא היו יורדים למים אלא משלשלים‬ ‫אדם הנמצא בסוכה תחת דבר נפרד מהסכך כגון‬ ‫שתהיה חלקה ונוחה‪ .‬ולרבי יוסי ורבי דוסא אף ארוגה‬ ‫ממקומם‪ ,‬מפני קבר התהום‪ .‬לרש"י ת"ק סובר‬ ‫מיטה‪ ,‬תלוי הדין אם אותו דבר נחשב כאהל בפני‬ ‫ששלשול לא מועיל אלא צריך למלא בידים‪ ,‬אבל התוס'‬ ‫מסככים בה‪ ,‬אמנם במחצלת שיש לה שפה‬ ‫עצמו או לא‪ ,‬והדבר תלוי בדיני אהל שנאמרו לגבי‬ ‫(ד"ה ירדו) כתבו ששלשול כשר לכו"ע‪ ,‬והמחלוקת היא אם‬ ‫חציצה מפני הטומאה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫שאין‬ ‫שעשויה לתת על גבה פירות מודה רבי דוסא‬ ‫בההוא פורתא שיורדים חוששים לקבר התהום או לא‪.‬‬ ‫מסככים בה‪ ,‬ומה שרבי דוסא מטמא להלן‬ ‫הישן תחת המיטה בסוכה‪-‬‬ ‫לר"י לא היו יושבים ע"ג דלתות אלא ע"ג שוורים‬ ‫מחצלאות‪ ,‬היינו במחצלת שיש לה שפה‪.‬‬ ‫אם המיטה אינה גבוהה י' טפחים‪ ,‬יצא יד"ח‬ ‫שכריסם רחבה‪ .‬ואע"ג דשוורים לא הוי אוהל בידי‬ ‫טומאת חוצלות‪-‬‬ ‫לכו"ע‪ .‬ואם המיטה גבוהה י"ט‪ ,‬לת"ק לא יצא‬ ‫אדם‪ ,‬מ"מ בשיעור כמלוא אגרוף מודה ר"י דהוי‬ ‫לרבי דוסא חוצלות אין בהם אלא טומאת מת יד"ח‪ ,‬מפני שאהל מפסיק בינו לסוכה‪ .‬ולר"י יצא יד"ח‪,‬‬ ‫אוהל‪ ,‬דשיעור זה מצינו שהוא חשוב לגבי חלון למאור‬ ‫שאינו עשוי בידי אדם‪ ,‬שבשיעור זה הוא מוציא את‬ ‫וה"ה שאר טומאות‪ ,‬אלא שרק בטומאת מת נעשו אב ולהלן כ"א‪ :‬יבואר טעמו של ר"י‪.‬‬ ‫הטומאה‪ ,‬והוא גדול כראש אדם‪ .‬והסיבה שלא היו‬ ‫הטומאה‪( ,‬ובעדויות איתא דאיירי ביש להם בית קיבול‪ ,‬ואף ר"ש אומר שר"ג ראה את טבי עבדו ישן תחת‬ ‫שפשוטי כלי עץ שהם רחבים מקבלים טומאה מדרבנן‪ ,‬כאן‬ ‫מביאים דלתות‪ ,‬לאביי מפני שא"צ לדלתות‪,‬‬ ‫היכא שאין להם בית קיבול הם עשויות לסיכוך‪ .‬תוד"ה המיטה‪ ,‬ואמר להם בבדיחותא שטבי הוא ת"ח‬ ‫ולרבא כדי שלא יציץ התינוק ויטמא בקבר‬ ‫תנן)‪ .‬ואינם מקבלות טומאת מדרס כיון שאין טומאת ויודע שעבד פטור מסוכה‪( ,‬שהרי אשה פטורה ממצות‬ ‫התהום‪ ,‬דבדלתות דעתו גסה עליו‪ ,‬ותניא כוותיה‬ ‫מדרס אלא בדבר המיוחד לשכיבה‪ ,‬ולחכמים טמאים עשה שהזמן גרמא‪ ,‬ועבד חייב במצוות כאשה)‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫דרבא‪.‬‬ ‫טומאת מדרס כיון שהם עשויות לשכיבה‪ ,‬ונעשות אב ישן תחת המיטה‪ ,‬וכיון שאפי' שיחת ת"ח צריכה‬ ‫הטומאה‪ ,‬וכ"ש טומאת מת‪ ,‬דכל הנטמא במדרס‪ ,‬לימוד ‪-‬צריך לשומעה כדי לתת עליה ליבו‪( ,‬דכתיב‬ ‫כ"א‪ :‬למה לר"י מותר לישן תחת המיטה‬ ‫נטמא גם בטומאת מת ובשאר טומאות כגון נוגע "ועלהו לא יבול" עלהו היינו דבר קל שבו)‪ ,‬אנו‬ ‫בסוכה‪-‬‬ ‫לומדים מדבריו שעבדים פטורים מן הסוכה‪,‬‬ ‫פסול‪ ,‬וטעמם משום שבפועל א"א להניח עליהם אריח‪.‬‬ ‫אינם בקו אחד‪ ,‬אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך‬ ‫ללישנא קמא מיטה לא הוי אוהל אף לר"י‪,‬‬ ‫תוד"ה הא‪.‬‬ ‫דשוורים עשוים לאוהל והיינו להגן על בני מעיים‬ ‫חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬ומ"מ כל זמן שאם היו הקנים בקו‬ ‫ד' קורה הגבוהה מהמבוי ואינה מגיעה עד מעל כותלי‬ ‫שוה היה הצל מרובה מהחמה כשרה‪.‬‬ ‫שלהם‪ ,‬כדכתיב "עור ובשר תלבישני ובעצמות‬ ‫המבוי‪ ,‬והיא תלויה ע"ג יתדות עקומות‪ ,‬אם אין בגובהם‬ ‫וגידים תסוככני" אלמא סכך קרי ליה‪( ,‬ולהכי אף למ"ד לאביי אין הסוכה כשרה אלא כשאין הפרש‬ ‫ובעקמימותם ג"ט כשרה‪ ,‬אבל ביותר מג"ט פסולה‪.‬‬ ‫אהל זרוק לאו שמיה אהל‪ ,‬הוי אהל‪ .‬תוד"ה ועל‪ .‬אמנם ר"י הגובה בין הקנים ג' טפחים דהוי כסכך אחד‪ .‬וכתבו‬ ‫ואע"ג דאמרינן חבוט רמי אף ביותר מג"ט‪ ,‬מ"מ צריך‬ ‫התוס' (ד"ה קנה) שמשמע מרש"י הנ"ל שביותר מג"ט‬ ‫שסובר שלא היו מביאים דלתות שמא יוציאו ראשם‪ ,‬אהל‬ ‫שהקורה תהיה ע"ג המבוי ולא מחוצה לו‪ ,‬דאף למ"ד‬ ‫הפסול הוא משום חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬אך זה אינו נכון‪,‬‬ ‫קורה משום מחיצה בעינן קצת הכר‪ ,‬וכדמצינו שאם‬ ‫זרוק שמיה אהל‪ .‬תוד"ה שדעתו)‪ ,‬משא"כ מיטה עשויה‬ ‫שכיון שכשהחמה בראש כל אדם הוי צילתה מרובה‬ ‫לגבה ולא להאהיל‪.‬‬ ‫הניחה סמוך לכותל פסולה‪ .‬תוד"ה אבל‪.‬‬ ‫מחמתה‪ ,‬כשרה‪ ,‬אלא טעם הפסול משום שהסככים אינם‬ ‫מצטרפים‪.‬‬ ‫לרבי אלעזר שוורים הוי אהל משום שהשוורים‬ ‫צילתה כחמתה‪ -‬סוכה שבדקו למטה ומצאו‬ ‫ולרבא אם הקנים רחבים טפח שאז יש עליהם שם‬ ‫מגינים על הרועים מפני החמה והגשמים‪ ,‬והגמ'‬ ‫שצילתה כחמתה‪ ,‬כשרה‪ ,‬מפני שודאי למעלה‬ ‫שואלת שגם מיטה מגינה על מנעלים שתחתיה‪,‬‬ ‫אהל‪ ,‬כשרה אפי' יש ביניהם ג"ט‪ ,‬דאמרינן חבוט‬ ‫צילתה מרובה מחמתה‪ ,‬אבל אם צילתה כחמתה‬ ‫אבל שאר דברים גנאי הוא לת"ח להניחם תחת מיטתו‪,‬‬ ‫רמי והיינו שמורידים את הסכך ללמטה‪ ,‬כעין גוד אסיק‪,‬‬ ‫בסכך פסולה‪ .‬לרש"י כוונת הגמ' שאם הסכך שוה לאויר‬ ‫מפני שהוא מרגיל בני ביתו לשם‪ .‬וכתבו התוס' (ד"ה ועל)‬ ‫כמו שמצינו בדין אוהל המת וכדלהלן‪.‬‬ ‫שלדבריו קשה למ"ד אהל זרוק לאו שמיה אהל‪.‬‬ ‫בהכרח הצל למטה יהיה פחות מהחמה ופסולה‪ ,‬ואם הצל‬ ‫שלמטה שוה לחמה‪ ,‬בהכרח הסכך מרובה על האויר‬ ‫מתי אומרים חבוט רמי לענין טומאת אהל‪-‬‬ ‫וללישנא בתרא אף מיטה הוי אוהל‪ ,‬ומ"מ ר"י‬ ‫וכשרה‪ .‬ור"ת (תוד"ה כאן) סובר שאם הסכך שוה לאויר‬ ‫בית ועליה שאין תקרתם מלאה בנסרים‪ ,‬אם‬ ‫לטעמיה דבעינן דירת קבע לסוכה‪ ,‬וממילא לא‬ ‫כשרה‪ ,‬דלהלכה פרוץ כעומד כשר‪ ,‬אמנם כל זה כשמודדים‬ ‫בסכך עצמו‪ ,‬אבל מי שעומד למטה ונראה לו שהסכך שוה‬ ‫קורות הבית והעליה נמצאים זו מעל זו‪ ,‬אין כאן‬ ‫אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע‪( .‬ור"ש ג"כ‬ ‫לאויר פסולה‪ ,‬מפני שבאמת האויר רחב יותר‪.‬‬ ‫תקרה שלימה וכל קורה נחשבת בפני עצמה‬ ‫סובר דבעינן דירת קבע לסוכה כדאמרינן ז‪ :‬דלכן ס"ל‬ ‫להאהיל על הטומאה שתחתיה‪ ,‬והטומאה‬ ‫שצריך ד' דפנות בסוכה‪ ,‬ומ"מ ס"ל שאהל עראי‬ ‫המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים‬ ‫שמעל הקורה אינה יורדת לתחת הקורה‪ .‬אבל‬ ‫מבטל אוהל קבע ולכן הישן תחת המיטה בסוכה לא‬ ‫מתוכה כשרה‪ ,‬ואם אין כוכבי זהרורי חמה נראים‬ ‫אם קורות העליה נמצאים מעל הרווחים שבין‬ ‫יצא יד"ח)‪.‬‬ ‫מתוכה ב"ש פוסלים דאין זה דומה לסוכה‪ ,‬וב"ה‬ ‫קורות הבית‪ ,‬וקורות הבית יש בהם רוחב טפח‪,‬‬ ‫מכשירים‪.‬‬ ‫וכן יש רוחב טפח ברווחים שביניהם‪ ,‬הוי‬ ‫דיני הסיכוך‬ ‫כתקרה אחת משום דאמרינן חבוט רמי‪( ,‬והיינו‬ ‫להלן יבוארו כמה מדיני הסיכוך‪ .‬א' האם הסכך יכול‬ ‫אלו מקומות ראויים לסוכה‬ ‫כשיש ביניהם ג"ט ויותר דאל"כ א"צ להגיע לחבוט רמי)‪,‬‬ ‫להיות מיטלטל‪ .‬ב' האם ניתן להעמיד את הסכך הדבר‬ ‫הגמרא מבארת דיני הכשר סוכה מיטלטלת‪ ,‬או סוכה‬ ‫ואם יש טומאה תחתיהם כל מה שתחת‬ ‫המקבל טומאה‪ .‬ג' האם סכך שיש בו הרבה רווחים‬ ‫שנעשתה במקומות שאסור לעלות לשם ביו"ט‪ ,‬או‬ ‫הקורות טמא‪ ,‬ואם אין ביניהם רוחב טפח ונמצא‬ ‫כשר‪ .‬ד' מתי סכך שיש בו הפרשי גובה כשר (מדין‬ ‫שהסוכה נופלת על ידי הרוח‪.‬‬ ‫שאין בעליונות רוחב טפח‪ ,‬כל קורה מן התחתונות‬ ‫חבוט רמי‪ ,‬ואגב זה נתבארו דיני חבוט רמי לענין‬ ‫טומאה‪ ,‬ולענן טלטול במבוי שהכשר הקורה שלו הוא‬ ‫נחשבת אהל בפני עצמה להביא את הטומאה ראש העגלה‪ -‬העושה סוכתו בראש העגלה‬ ‫ע"י חבוט רמי)‪ .‬ה' מה הדין בסוכה שצילתה שוה‬ ‫לשטח שתחת הקורה ולחצוץ מפני הטומאה לשטח‬ ‫שמעל הקורה‪ ,‬מפני שרק ברוחב טפח אומרים כשרה‪ ,‬אע"פ שהיא מיטלטלת ואינה קבועה‪ ,‬ועולין לה‬ ‫לחמתה‪ ,‬או מעובה כמו בית‪.‬‬ ‫ביו"ט‪ .‬שיטת התוס' (ד"ה דתניא) שר"ג פוסל סוכה בראש‬ ‫המסכך על גבי כרעי המיטה‪ -‬לת"ק כשרה‪,‬‬ ‫חבוט רמי‪ .‬וכתב רש"י שלא גורסים ואם אין בהם רוחב‬ ‫העגלה כמו בראש הספינה‪ ,‬ודלא כר"ת ז‪ :‬שפירש שבראש‬ ‫ולר"י אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה‪.‬‬ ‫טפח‪ ,‬מפני שקורה שאין בה שיעור טפח אין בה שיעור‬ ‫העגלה ר"ג מכשיר‪.‬‬ ‫להביא טומאה וכן אינה חוצצת מפני הטומאה אלא‬ ‫ונחלקו רבי זירא ורבי אבא בר ממל אם טעמא‬ ‫ראש האילן‪ -‬העושה קרקעית סוכתו ע"ג האילן‪,‬‬ ‫הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת‪.‬‬ ‫דר"י משום שאין לה קבע מפני שהיא מיטלטלת ע"י‬ ‫כשרה לחולו של מועד‪ ,‬ואין עולין לה ביו"ט דאסרו‬ ‫המיטה‪ ,‬ור"י לטעמיה דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן‪ ,‬וכתבו‬ ‫כ"ב‪ :‬לבוד וחבוט רמי בקורת מבוי‪-‬‬ ‫חכמים לעלות או להשתמש באילן שמא יתלוש‪ ,‬ואם עבר‬ ‫התוס' (ד"ה שאין) שי"ל שר"י פוסל גם סוכה שבראש‬ ‫ועלה ביו"ט יצא יד"ח‪ .‬שתים באילן ואחת בידי אדם‬ ‫מבוי שבאים להכשירו לטלטול בשבת ע"י‬ ‫העגלה‪ .‬ומה שר"ג מודה שסוכה שבראש הספינה כשרה‬ ‫או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין‬ ‫קורה‪ ,‬ואין כאן קורה שלימה הראויה לקורה‪,‬‬ ‫אם היא יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה‪ ,‬שאני‬ ‫לה ביו"ט‪ ,‬אבל ג' בידי אדם ואחת באילן כשרה‬ ‫הדין כדלהלן‪:‬‬ ‫ספינה שכיון שזה הדרך חשיב קבע‪ .‬או שטעמא מפני‬ ‫א' אם מכל צד של הכותל יוצאת קורה‪ ,‬ושתי‬ ‫שמעמידה בדבר המקבל טומאה‪ ,‬דאף שדבר‬ ‫ועולין לה ביו"ט‪ .‬לרש"י גם הסיפא של שתים באילן וכו'‬ ‫המקבל טומאה זה פסול רק בסכך עצמו‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫איירי בסוכה הבנויה ע"ג האילן‪ ,‬ובשתים בידי אדם ואחת‬ ‫הקורות מגיעות פחות מג"ט זה לזה‪ ,‬כשירה‬ ‫שהמעמיד הוא עיקרו של סכך חשיב כאילו סיכך בדבר‬ ‫באילן חשיב משתמש באילן כיון שאם ינטל האילן תפול‬ ‫משום דאמרינן לבוד‪ ,‬ולרשב"ג עד ד"ט כשרה דס"ל‬ ‫המקבל טומאה‪.‬‬ ‫קרקעית הסוכה‪ .‬ולתוס' (ד"ה שתים) איירי שהאילן משמש‬ ‫שלבוד אומרים בפחות מד"ט‪.‬‬ ‫לדפנות‪ ,‬והסכך מונח על האילן‪ ,‬והחשש שהוא שמא יניח‬ ‫ונ"מ אם סיכך ע"ג ד' עמודי ברזל‪ ,‬שלטעם‬ ‫ב' שתי קורות סמוכות שכל אחת בפני עצמה‬ ‫חפציו על הסכך ונמצא משתמש באילן‪.‬‬ ‫הראשון כשרה מפני שיש לה קבע‪ ,‬ולטעם השני‬ ‫אינה מקבלת אריח והיינו שאין בה רוחב טפח כדי‬ ‫כ"ג‪ .‬ראש הספינה‪ -‬אם אינה יכולה לעמוד‬ ‫פסולה מפני שהעמידה בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫לקבל אריח שרוחבו טפח וחצי‪ ,‬אם שתיהם יחד‬ ‫ואם סיכך ע"ג המיטה ולא סמך את הסכך על המיטה‬ ‫ברוח מצויה דיבשה פסולה דלא חשיבא אפי' דירת‬ ‫רחבות טפח כדי לקבל אריח לרחבו כשרה‪ ,‬ואם‬ ‫אלא ע"ג יתדות‪ ,‬ומג' צידי הסוכה יש מיטות שהם הדפנות‬ ‫עראי‪ ,‬ואם יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה‬ ‫לאו פסולה‪ .‬ולרשב"ג אם א"א להושיב עליהם אריח‬ ‫של הסוכה‪ ,‬כשרה לכו"ע‪ ,‬דיש לסכך קבע‪ ,‬ולא‬ ‫דיבשה כשרה אפי' למ"ד דסוכה דירת קבע בעינן‪ ,‬ואם‬ ‫לרחבו‪ ,‬מרחיקן זו מזו ודי שיקבלו אריח לארכו‬ ‫העמידה בדבר המקבל טומאה‪ .‬וכתבו התוס' (שם)‬ ‫יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ולא ברוח‬ ‫שזה ג' טפחים‪ ,‬ובלבד שיהיו חזקות בכדי לקבל כובדו‬ ‫שכולם מודים לטעם דבעינן דירת קבע‪ ,‬וממילא המניח את‬ ‫מצויה דים‪ ,‬ר"ג פוסל דדירת קבע בעינן‪ ,‬ור"ע‬ ‫ואורכו של אריח ג"ט‪.‬‬ ‫הסכך ע"ג כלי שמחזיק מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש‪,‬‬ ‫מכשיר דדירת עראי בעינן‪.‬‬ ‫למטה‪,‬‬ ‫ואחת‬ ‫למעלה‬ ‫אחת‬ ‫קורות‬ ‫ג' אם יש ב'‬ ‫פסולה כיון שאין לה קבע‪ ,‬אע"פ שאינה מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫ואין ברוחבם טפח‪ ,‬מצטרפות יחד להכשר מבוי‬ ‫עוד כתבו שבירושלמי משמע שאין לה קבע היינו שאין י"ט‬ ‫ע"ג גמל‪ -‬העושה סוכתו ע"ג גמל‪ ,‬ר"י פוסל‬ ‫מהמיטה לגג‪ ,‬ומ"מ בהניח הסכך ע"ג יתדות כשרה מפני‬ ‫אם אין העליונה למעלה מכ' אמה והתחתונה‬ ‫דבעינן סוכה הראויה לז' וכיון שחכמים אסרו לעלות‬ ‫שדבר שאינו מחובר אינו ממעט בגובה הסוכה‪.‬‬ ‫למטה מי"ט‪ .‬הגמ' מבארת שהכונה לשני‬ ‫לה ביו"ט נמצא שאינה ראויה ליו"ט‪ ,‬ור"מ מכשיר שהרי‬ ‫מקרים שונים‪ ,‬שאם שניהם למעלה צריך‬ ‫כ"ב‪ .‬סוכה המדובללת‪-‬‬ ‫מדאורייתא ראויה היא לז'‪ .‬לרש"י איירי שהניח‬ ‫שהעליונה לא תהיה למעלה מכ' אמה‪ ,‬ואם‬ ‫במתני' מבואר שסוכה המדובללת ושצילתה‬ ‫קרקעית הסוכה ע"ג גמלים‪ .‬והתוס' (ד"ה על) הקשו דא"כ‬ ‫שניהם למטה שלא תהיה התחתונה למטה היא פסולה לר"י משום דסוכה דירת קבע בעינן‪ ,‬ולכן פי'‬ ‫מרובה מחמתה כשרה‪ .‬לרב מדובללת היינו ענייה‬ ‫מי"ט‪ ,‬אבל בשני המקרים צריך שלא יהיה שהסכך עומד ע"ג יתדות של הקרקע‪ ,‬ורק קרקעית ודפנות‬ ‫שיש בסכך הרבה רווחים אבל אין ג' טפחים אויר‪ ,‬ואמר‬ ‫מרחק ג"ט בין הקורות‪ ,‬דלא אמרינן חבוט רמי הסוכה עומדים ע"ג גמל‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה סוכה)‬ ‫התנא שאם צילתה מרובה מחמתה כשרה‪.‬‬ ‫בפחות מרוחב טפח‪ ,‬ורבנן סוברים שבכל גוונא שסוכה הראויה לשבעה זה סיבה לפסול גם סוכה ע"ג אילן‪.‬‬ ‫ולשמואל מדובללת היינו מבולבלת שהקנים‬ ‫יותר משאר נכרים ומחזיקים בתורה שבכתב‪ ,‬אמנם אח"כ‬ ‫ולכן מבאר רב אחא בר יעקב דטעמא דר"מ‬ ‫עשאה לבהמה דופן לסוכה‬ ‫גזרו גם על יינם‪ .‬עוד כתבו התוס' (ד"ה שני) שאף‬ ‫משום דס"ל שמחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה‬ ‫שהכותים נזהרים במה שכתוב בתורה‪ ,‬מ"מ כשרוצים‬ ‫נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם בהמה כשרה להיות‬ ‫כיון שהיא עומדת ע"י דבר שאין בו ממש‪ ,‬וי"א שמחיצה‬ ‫דופן לסוכה‪ .‬והגמרא מבארת בכמה אופנים מה הטעם‬ ‫למכור אינם זהירים לעשר‪ .‬ג' רש"י כתב דאיירי בליל שבת‪,‬‬ ‫שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ורוח חיים‬ ‫של רבי מאיר לפסול‪ ,‬ולאיזה עוד דברים בהמה‬ ‫או שאין לו כלים טהורים להפריש לתוכם‪ ,‬ובתוס' כתבו‬ ‫אינו בידי אדם לנפחו‪ ,‬ונ"מ במחיצה שהעמידה בנוד‬ ‫פסולה‪.‬‬ ‫דאיירי בערב שבת בין השמשות‪ ,‬וכ"כ רש"י בב"ק ס"ט‪. :‬‬ ‫וביארו התוס' שאף שאסור לעשר טבל ודאי בבין‬ ‫ר"י מכשיר בהמה לדופן סוכה (היכא שלא סמך הסכך תפוח‪ ,‬דחשיב עומדת ברוח‪ ,‬אבל עשויה בידי‬ ‫השמשות‪ ,‬מ"מ לקרות שם מותר‪ ,‬ולצורך חול גם זה אסור‪,‬‬ ‫ע"ג הבהמה‪ ,‬דאל"כ הוי כסומך סוכתו בכרעי המיטה שר"י אדם‪.‬‬ ‫ואמירת מעשר שני בצפונו וכו' הוי כהפרשה ואסורה בטבל‬ ‫פוסל‪ .‬תוד"ה ורבי)‪ .‬ור"מ פוסל דבר שיש בו רוח‬ ‫ודאי ומותרת רק בדמאי‪ ,‬ובשבת אסור אף קריאת שם‪,‬‬ ‫חשש שמא‪...‬‬ ‫חיים לסוכה‪ ,‬וללחי‪ ,‬ולפסי ביראות (להתיר למלא‬ ‫ומ"מ אם עבר ותיקנו מתוקן‪ .‬ואם הוא ביום שישי ויש‬ ‫מבור ברה"ר שהוא עמוק י"ט‪ ,‬ומפני בהמות עולי רגלים‬ ‫שהות ביום להפריש‪ ,‬יאמר שהמעשר שני יהיה בצפונו או‬ ‫הגמרא מבארת מתי דבר מסוים נאסר וכדומה‪ ,‬אף‬ ‫שלפי המצב כרגע אין סובה לאסור‪ ,‬אבל יש לחשוש‬ ‫התירו בד' דיומדין בד' הפינות)‪ ,‬ולגולל (לרש"י גולל היינו‬ ‫בדרומו ויחללנו וישתה‪ .‬ד' הא דקתני ומיחל ושותה מיד‪,‬‬ ‫כסוי ארונו של מת‪ ,‬והיינו שמה שלומדים מ"על פני השדה"‬ ‫שיתחדש מצב שהוא סיבה לאסור‪.‬‬ ‫לרש"י הכונה שמחלל על מעות‪ ,‬ולתוס' הכונה שמתחיל‬ ‫שכסוי ארון המת מטמא במגע ובמשא ובאהל‪ ,‬אינו שייך‬ ‫לשתות‪ ,‬דא"א לחלל בלי קביעות מקום בצפונו או בדרומו‪.‬‬ ‫כ"ג‪ :‬אכילת תרומה באשת כהן‪ -‬בת ישראל‬ ‫בבעלי חיים‪ .‬ולתוס' (ד"ה ולא) גולל היינו אבן גדולה‬ ‫ה' כתבו התוס' דהא דקתני עשרה מעשר ראשון תשעה‬ ‫שמניחים על הקבר מלמעלה ותחתיה יש חלל‪ .‬עוד כתבו‬ ‫שנישאת לכהן והלך בעלה למדה"י‪ ,‬או שנתן גט‬ ‫מעשר שני‪ ,‬אינו מדוקדק‪ ,‬כיון שכבר הפריש שני לוגין‬ ‫התוס' שהגולל אינו מטמא אלא כשהמת בקבר‪ ,‬וגם אין‬ ‫לתרומה גדולה‪.‬‬ ‫לאשתו ע"מ שיחול שעה אחת קודם מיתתו כדי‬ ‫מקום לטומאה לצאת‪ ,‬וכן מה שבולט מהגולל חוץ לקבר‬ ‫שלא תיזקק לחליצה אם ימות פתאום‪ ,‬לאביי ר"מ סובר‬ ‫טהור‪ ,‬ואם הוא מאהיל על הגולל במקום כנגד המחיצות‪,‬‬ ‫מדברי התוס' בענין ברירה‪ -‬א' אף למ"ד שיש ברירה‬ ‫שאסור לה לאכול תרומה שמא ימות‪ ,‬ור"י סובר‬ ‫בזה איכא נ"מ בטומאת הגולל‪ ,‬אבל כנגד הקבר טמא משום‬ ‫כשאומר בפירוש שהוא תולה את המעשה בדבר עתידי‬ ‫(כגון שני לוגין שאני עתיד להפריש) זה לא מכריח שיהיה‬ ‫שמותר דלא חיישינן שמא ימות‪.‬‬ ‫שהקבר סתום‪ .‬עוד כתבו שדופק היינו שתי האבנים‬ ‫ברירה בדבר שלא תלה בפירוש (כגון האחין שחלקו‪ ,‬שניים‬ ‫שבצדדים שעליהם מונח הגולל)‪ ,‬ולריה"ג דבר שיש בו‬ ‫שלקחו חבית ובהמה בשותפות לענין תחומין)‪ .‬ב' סברא‬ ‫כ"ד‪ .‬הפרשת תרומה מכח ברירה‪-‬‬ ‫רוח חיים כשר אף לגיטי נשים‪( ,‬וטעמא דריה"ג ורבנן‬ ‫נוספת כתבו התוס' שהיכא שהתנה על שני הצדדים (אם‬ ‫שיטת ר"מ שהלוקח יין מבין הכותים אומר שני‬ ‫לענין גט יבואר להלן כ"ד‪.):‬‬ ‫ירדו אם לא ירדו) יותר שייך ברירה מהיכא שהתנה על צד‬ ‫לוגין שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה‪ ,‬ועשרה‬ ‫למה ר"מ פוסל בהמה לדופן סוכה‪-‬‬ ‫אחד‪ ,‬וכן בין היכא שמתנה על דבר שיחול שעה אחת לפני‬ ‫מעשר ראשון‪ ,‬ותשעה מעשר שני‪ ,‬ומיחל ושותה‬ ‫מיתתו שרק אחרי שעה יתברר הדבר‪ ,‬לבין היכא שבשעת‬ ‫לאביי ר"מ חושש שמא הבהמה תמות ותפול ואין‬ ‫מיד דסמכינן אברירה‪ ,‬שמה שיפריש כשיבוא לביתו יוברר‬ ‫החלות יוברר הדבר‪ .‬ג' ר"מ לא חושש לשמא ימות אפי'‬ ‫כאן דופן‪ .‬ולרבי זירא ר"מ חושש שמא תברח‪ .‬בפיל‬ ‫שזה המעשר והתרומה‪.‬‬ ‫לזמן מרובה כמו שאינו חושש שמא ימות בזמן מועט‪,‬‬ ‫קשור כשר לכו"ע מפני שאינו יכול לברוח‪ ,‬ואף‬ ‫אמנם ר"י חושש לבקיעת הנוד בזמן מועט‪ ,‬ואינו חושש‬ ‫הגמ' מבארת שאף שר"מ חושש למיתה‪ ,‬מ"מ‬ ‫אם ימות יהיה בנבלתו י'‪ .‬ובפיל שאינו קשור‬ ‫שמא ימות בזמן מועט‪ ,‬דא"כ אשת כהן שבעלה יצא מפתח‬ ‫בתרומה כיון שיכול למסור את הנוד לשומר‪ ,‬לא‬ ‫פסול לכו"ע‪ ,‬משום שאביי מודה שיש לחוש‬ ‫ביתה לא תאכל בתרומה‪ .‬ד' טעמא דר"י אינו משום‬ ‫חיישינן לבקיעת הנוד‪.‬‬ ‫דחיישינן לבקיעת הנוד‪ ,‬אלא משום דלית ליה ברירה‪ .‬ומ"מ‬ ‫שמא תברח‪ .‬ונחלקו אביי ור"ז בבהמה קשורה‪,‬‬ ‫דליכא למיחש שמא תברח‪ ,‬דלאביי חיישינן שמא ר"י ורבי יוסי ור"ש אוסרים להפריש תרומה מכח‬ ‫אין להקשות לר"י שנמצא שאין מביא ביכורים אלא מי‬ ‫תמות‪ ,‬ולר"ז אין לחוש שמא תמות דאין שכיח ברירה‪ .‬הגמ' מבארת שכיון שר"י לא חייש‬ ‫שהוא וכל אבותיו היו בנים יחידים‪ ,‬דאי אין ברירה האחים‬ ‫שחלקו לקוחות הם ומחזירים זה לזה ביובל‪ ,‬ור"י סובר הרי‬ ‫שתמות‪ .‬אמנם צריך לשים בין רגליה הוצא ודפנא למיתה‪ ,‬א"כ ה"ה דלא חייש לבקיעת הנוד‪ ,‬ומ"מ‬ ‫שקנין פירות כקנין הגוף‪ ,‬גבי דין יום או יומיים‪ .‬די"ל שרק‬ ‫כדי שלא יהיה שם רווח‪ .‬וכן צריך לקושרה לא חלה ההפרשה דלית ליה ברירה‪ ,‬והא דאמר‬ ‫לענין דין יום או יומיים דבעינן כספו ושיהיה תחת ידו סובר‬ ‫למעלה‪ ,‬דאל"כ יש לחוש שמא תרבוץ‪ ,‬ומ"מ שמא יבקע היינו לדברי ר"מ‪ .‬ומה שמצינו שלר"י‬ ‫ר"י דבעינן קנין הגוף‪ .‬ה' שיטת רבי יוסי שהאומר מעשר‬ ‫חיישינן שמא תמות‪ ,‬ותתכווץ מעט‪ ,‬ואם תהיה מתקינים לכה"ג אשה אחרת ליוה"כ שמא תמות‬ ‫שיש לי בביתי יהא מחולל על סלע שיעלה בידי מן הכיס‬ ‫פחות מג' לסכך וגובהה יהיה ז"ט לא יהיה לבוד ולא אשתו וכתיב "וכפר בעדו ובעד ביתו" ביתו זו אשתו‪,‬‬ ‫לא חילל‪ ,‬ומאידך בנותן גט מהיום אם מתי לכי מיית הוי‬ ‫מעלה עשו בכפרה‪.‬‬ ‫גיטא‪ ,‬וצ"ל דבסלע יתכן שלא יתברר הדבר לעולם ולכן אין‬ ‫ישים לב כיון שזה לא ניכר‪.‬‬ ‫ברירה‪ ,‬וכן בסוגיין ס"ל שאין ברירה‪ ,‬משא"כ בגט שודאי‬ ‫מדברי רש"י ותוס' בענין לוקח יין מבין הכותים‪ -‬א' דין‬ ‫הגמ' שואלת (כ"ד‪ ).‬שאם מדאורייתא דבר שיש‬ ‫יחיה או ימות‪.‬‬ ‫הנלקח מן הכותים כטבל ודאי ולא כדמאי‪ .‬ב' לרש"י איירי‬ ‫בו רוח חיים כשר למחיצה‪ ,‬א"כ למה ר"מ סובר‬ ‫קודם שגזרו על הכותים שיהיה דינם כגויים‪ .‬והתוס' (ד"ה‬ ‫שאין טומאת גולל בדבר שיש בו רוח חיים והרי זה‬ ‫דתניא) כתבו שאף למ"ד גירי אריות הם י"ל שכשגזרו על‬ ‫יין נכרים לא גזרו על של כותים‪ ,‬כיון שהם פרושים מע"ז‬ ‫דין לקולא‪( .‬ור"י מטמא)‪.‬‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫‪ 11‬שיעורים בהם נלמד בצורה‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪,‬‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫מקצועית וייחודית‪ ,‬כיצד נזכור את‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫החודשיים על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫הלימוד‪ ,‬ונעצים את איכות וחווית‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪.‬‬ ‫הלימוד בצורה משמעותית‪.‬‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי‬ ‫עד יום שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫בנקודות ההפצה‬ ‫‪-‬‬ ‫בתחילת חורף פ"ז יפתחו בס"ד‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫קבוצות חדשות לאברכים ובני ישיבות‪,‬‬ ‫בירושלים בישיבת מיר ובבית וגן נוה‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל‬ ‫יעקב ופסגת זאב‪ ,‬אופקים‪ ,‬ואלעד‪.‬‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מסכתות הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל‬ ‫‪-‬למעלה מ‪ 500‬בוגרים מרוצים‪.‬‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬במזומן‪,‬‬ ‫תנ"ך וספרי מוסר‪ ,‬או סיכומים לפי סדר הלימוד‬ ‫‪ 15-‬כלים לחיבור חזק ללימוד‪.‬‬ ‫וזכיות נוספות‪.‬‬ ‫של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪,‬‬ ‫‪-‬דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז‪.‬‬ ‫דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬אהבת‬ ‫‪-‬מחיר סמלי‪ ,‬והחזר כספי למיישמים‬ ‫שלום‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫את הנלמד בשיעורים‪.‬‬ ‫קו עדכונים ושיעורים‪02-3131-465 -‬‬ ‫לפרטים ‪02-3131-465 / 055-400-7977‬‬ ‫מבחן ‪ 123‬מקץ‬ ‫מבחן ‪ 122‬וישב‬ ‫מבחן ‪ 121‬וישלח‬ ‫מבחן ‪ 120‬ויצא‬ ‫מבחן ‪ 119‬תולדות‬ ‫סוכה כ"ו‪ .‬עד כ"ט‪.‬‬ ‫סוכה כ"ב‪ :‬עד כ"ה‪:‬‬ ‫סוכה י"ט‪ .‬עד כ"ב‪.‬‬ ‫סוכה ט"ו‪ :‬עד י"ח‪:‬‬ ‫סוכה י"ב‪ .‬עד ט"ו‪.‬‬ ‫כ"ו‪ .‬האם מותר לישן מחוץ לסוכה בחולה‬ ‫כ"ב‪ :‬מהו שיעור הסכך שהוא כשר לכולי עלמא?‬ ‫י"ט‪ .‬סכך הממשיך מאחורי הדופן או צד הפתח‪,‬‬ ‫י"ב‪ .‬מתי סיכוך בחבילי קש או עצים פסול‬ ‫א' שאין הכוכבים נראים מתוכה‪.‬‬ ‫ואין שם אלא ב' דפנות‪ ,‬האם זה כשר לסוכה?‬ ‫ט"ו‪ :‬האם סוכה שחציה סכך כשר וחציה סכך‬ ‫מדאורייתא?‬ ‫שאין בו סכנה או בשינת עראי על המיטה?‬ ‫פסול כשרה?‬ ‫א' מותר‪.‬‬ ‫ב' שאין זהרורי חמה נראים מתוכה‪.‬‬ ‫א' כשר‪.‬‬ ‫א' אם הניח שלא לשם סיכוך ונמלך לסיכוך‪.‬‬ ‫ג' שאין גשמים יורדים לתוכה‪.‬‬ ‫ב' פסול‪.‬‬ ‫א' תלוי במחלוקת לגבי מחיצות שבת אם צריך עומד‬ ‫ב' אף אם הניח לשם סיכוך כל זמן שלא התיר את‬ ‫ב' שינת עראי אסורה וחולה שאין בו סכנה מותר‪.‬‬ ‫ג' מאחורי הסוכה פסול‪ ,‬ומאחורי צד הפתח כשר‪.‬‬ ‫מרובה על הפרוץ או שמספיק פרוץ כעומד‪.‬‬ ‫החבילה‪.‬‬ ‫ג' שינת עראי מותרת ע"י שומר‪ ,‬וחולה שאין בו‬ ‫ב' בסוכה לכולי עלמא כשר‪.‬‬ ‫ג' אף אם הניח לשם סיכוך והתיר את החבילה‪.‬‬ ‫סכנה מותר‪.‬‬ ‫כ"ג‪ .‬במה נחלקו רבי עקיבא לרבן גמליאל לענין‬ ‫י"ט‪ :‬המשעין סכך על הכותל‪ ,‬והגביה את הסכך מן‬ ‫ג' בסוכה לכולי עלמא פסול‪.‬‬ ‫כ"ו‪ :‬מהו שיעור אוכל לברכה ולנטילת ידים‬ ‫העושה סוכתו בראש הספינה?‬ ‫י"ב‪ :‬האם אפשר לסכך בחיצים?‬ ‫א' האם הספינה נחשבת ניידת או שהמים זזים והיא‬ ‫הקרקע טפח או הרחיקו מן הכותל טפח‪ ,‬האם‬ ‫לפי רבי צדוק (משנה ורש"י)?‬ ‫ט"ז‪ .‬האם פסול תעשה ולא מן העשוי נאמר גם‬ ‫א' נקבות פסולים מדאורייתא‪ ,‬וזכרים פסולים‬ ‫קבועה‪.‬‬ ‫הסוכה כשרה?‬ ‫א' כביצה לברכת המזון ולנטילת ידים‪ ,‬וכזית לברכה‬ ‫א' כשרה לכו"ע‪.‬‬ ‫על הדפנות (רש"י)?‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫ראשונה‪.‬‬ ‫ב' האם סוכה העומדת ברוח מצויה של יבשה ולא‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ב' נקבות פסולים מדרבנן‪ ,‬וזכרים כשרים‪.‬‬ ‫של ים כשרה‪.‬‬ ‫ב' מחלוקת רבי אליעזר וחכמים‪.‬‬ ‫ב' כזית לברכת המזון‪ ,‬ונטילת ידים וברכה ראשונה‬ ‫ג' בהגביה מן הקרקע כשר‪ ,‬ובהרחיק מן הכותל מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ג' נקבות פסולים מדאורייתא‪ ,‬וזכרים כשרים‪.‬‬ ‫בכל שהוא‪.‬‬ ‫ג' האם מותר לעלות לספינה בשבת יום טוב‪.‬‬ ‫ג' אם חסר בשיעור הדופן כן‪ ,‬ואם חסר בהכשר‬ ‫ג' כביצה לברכת המזון ולנטילת ידים‪ ,‬וברכה‬ ‫הדפנות לא‪.‬‬ ‫י"ג‪ .‬דבר המחובר מתחילת ברייתו בצד אחד‬ ‫כ‪ .‬מה מדייק רב פפא מדברי רבי אליעזר בברייתא‬ ‫ראשונה בכל שהוא‪.‬‬ ‫מדוע העושה סוכתו על גבי בהמה פסולה לפי‬ ‫ובצד השני הוא מופרד‪ ,‬האם הוא כשר לסיכוך?‬ ‫לגבי מחצלת קנים גדולה "אם אינה מקבלת‬ ‫ט"ז‪ :‬מהו הגובה הכי קטן של דופן שאפשר לצאת‬ ‫רבי יהודה (גמרא כ"ג‪?).‬‬ ‫א' כמות שהוא כשר‪ ,‬ואם אגדו בצד השני פסול‪.‬‬ ‫כ"ז‪.‬‬ ‫טומאה מסככים בה"?‬ ‫בו ידי חובת סוכה?‬ ‫א' מפני שאין לה קבע‪.‬‬ ‫ב' אף אם אגדו בצד השני כשר‪.‬‬ ‫כיצד ניתן להשלים סעודת יו"ט ראשון לפי רבי‬ ‫א' שבסתמא אינה מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫ב' מפני שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה‪.‬‬ ‫א' שבעה טפחים ומשהו‪ ,‬והכשרו ע"י לבוד‪.‬‬ ‫ג' אף אם לא אגדו בצד השני פסול‪.‬‬ ‫אליעזר?‬ ‫ב' שבסתמא היא מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫ג' שכיון שאסור לעלות לה ביום טוב אינה ראויה לכל‬ ‫ב' ארבעה טפחים ומשהו‪ ,‬והכשרו ע"י תרי לבוד‪.‬‬ ‫א' יאכל באחד מימי הסוכות ג' סעודות‪.‬‬ ‫ג' שאם עשאה לשכיבה היא מקבלת טומאה‪.‬‬ ‫ז' ימי הסוכות‪.‬‬ ‫ג' י' טפחים‪ ,‬ואין אומרים לבוד בגובה הדפנות‪.‬‬ ‫י"ג‪ :‬ירקות הראוים לאכילה והם מתייבשים‬ ‫ב' יאכל ביו"ט אחרון ג' סעודות‪.‬‬ ‫בתוך ז' ימים‪ ,‬מה דינם לענין סיכוך?‬ ‫ג' יאכל ביו"ט אחרון מיני תרגימא אחר סעודתו‪.‬‬ ‫כ‪ :‬על איזה מיטה נחלקו תנא קמא ורבי יהודה אם‬ ‫י"ז‪ .‬באיזה שיעור אויר או סכך פסול פוסלים את‬ ‫כ"ד‪ .‬מה טעם הפוסל דופן סוכה שהעמידה בנוד‬ ‫א' כשרים‪ ,‬כיון שגידולם מן הארץ‪.‬‬ ‫אפשר לישן תחתיה בסוכה?‬ ‫הסוכה?‬ ‫כ"ז‪ :‬האם אדם יוצא ידי חובה בסוכה שאולה‬ ‫מנופח?‬ ‫ב' פוסלים בד' טפחים כדין סכך פסול‪ ,‬כיון שאוכל‬ ‫א' בגבוהה פחות מעשרה טפחים‪.‬‬ ‫א' סכך פסול ד' אמות בצד וד' טפחים באמצע (וי"א ד'‬ ‫מקבל טומאה‪.‬‬ ‫או גזולה (לפי רבנן)?‬ ‫א' שחוששים שמא יבקע הנוד‪.‬‬ ‫ב' בגבוהה עשרה טפחים‪.‬‬ ‫אמות)‪ ,‬ואויר בכל מקום בג' טפחים‪.‬‬ ‫ג' פוסלים בג' טפחים כדין אויר‪ ,‬כיון שהם‬ ‫א' יוצא ידי חובה בכל אופן‪.‬‬ ‫ב' שמחיצה העשויה ברוח אינה מחיצה‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ב' בצד בין סכך פסול בין אויר פוסלים רק בד' אמות‪,‬‬ ‫מתייבשים מהר‪.‬‬ ‫ב' אינו יוצא דכתיב "תעשה לך"‪.‬‬ ‫ג' משום מעמיד בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫ובאמצע סכך פסול ד' טפחים (וי"א ד' אמות) ואויר ג'‬ ‫ג' בשאולה יוצא ידי חובה ובגזולה אינו יוצא ידי‬ ‫כ"א‪ .‬עד איזה שיעור סובר רבי יהודה שאהל שאינו‬ ‫טפחים‪.‬‬ ‫י"ד‪ .‬באיזה נסר נחלקו רבי יהודה ור"מ אם הוא‬ ‫חובה‪.‬‬ ‫כ"ד‪ :‬באיזה אופן העושה סוכתו בין האילנות‬ ‫עשוי בידי אדם אינו אהל?‬ ‫ג' בין באמצע בין בצד סכך פסול ד' טפחים‪ ,‬ואויר ג'‬ ‫כשר לסיכוך?‬ ‫פסולה?‬ ‫א' עד טפח‪.‬‬ ‫טפחים‪.‬‬ ‫מאיזה דין חזר בו רבי אליעזר?‬ ‫א' לרב נחלקו ברחבים ד' טפחים‪ ,‬ולשמואל נחלקו‬ ‫א' באופן שהאילנות מחוברים לקרקע‪.‬‬ ‫ב' עד כמלוא אגרוף‪.‬‬ ‫א' ממה שאדם חייב לאכול בסוכה י"ד סעודות‪.‬‬ ‫ברחבים ג' טפחים‪.‬‬ ‫ג' עד ד' טפחים‪.‬‬ ‫י"ז‪ :‬האם שני שיעורים שאינם שוים מצטרפים?‬ ‫ב' ממה שאין עושים סוכה בחולו של מועד‪.‬‬ ‫ב' באופן שהאילנות נעים ברוח‪.‬‬ ‫ב' לרב נחלקו ברחבים ג' טפחים‪ ,‬ולשמואל נחלקו‬ ‫ג' שצריך להיות באותה סוכה כל ז' ימי הסוכות‪.‬‬ ‫ג' בכל אופן‪ ,‬משום תעשה ולא מן העשוי‪.‬‬ ‫א' מצטרפים רק לשיעור הגדול‪.‬‬ ‫אף ברחבים פחות מג' טפחים‪.‬‬ ‫כ"א‪ :‬אלו דינים יתכן שאמרם רבי יהודה משום‬ ‫ב' מצטרפים גם לשיעור הקטן‪.‬‬ ‫ג' לרב נחלקו ברחבים ג' טפחים‪ ,‬ולשמואל נחלקו‬ ‫כ"ח האם נשים או קטנים חייבים בסוכה?‬ ‫שהוא סובר שסוכה היא דירת קבע (גמרא ורש"י)?‬ ‫ג' אינם מצטרפים כלל‪.‬‬ ‫אף ברחבים פחות מג' טפחים‪.‬‬ ‫כ"ה‪ .‬האם אדם טרוד פטור ממצוה?‬ ‫א' שמותר לישן בסוכה תחת המיטה‪.‬‬ ‫א' נשים חייבות וקטנים פטורים לגמרי‪.‬‬ ‫א' רק בטרוד טירדה של מצוה‪.‬‬ ‫ב' נשים פטורות וקטנים חייבים מגיל חינוך באינו‬ ‫ב' שסוכה הנסמכת על כרעי המיטה פסולה‪.‬‬ ‫י"ח‪ .‬מה נחלקו רב אחא ורבינא (י"ח‪ ).‬בדין לבוד?‬ ‫י"ד‪ :‬סכך פסול בצידי הסוכה במקום שאין דופן‪,‬‬ ‫ב' גם בטרוד טירדה של רשות‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫צריך לאמו‪.‬‬ ‫א' האם אומרים לבוד להחמיר או לא‪.‬‬ ‫באיזה שיעור הוא פסול (גמרא ורש"י)?‬ ‫ג' בכל אופן חייב‪.‬‬ ‫ג' נשים חייבות רק באכילה ולא בשינה‪ ,‬וקטנים‬ ‫ב' האם אומרים לבוד בסוכה קטנה‪.‬‬ ‫א' ארבע אמות‪.‬‬ ‫חייבים מדין חינוך באינו צריך לאמו‪.‬‬ ‫כ"ב‪ .‬מהו הרוחב שאומרים בו חבוט רמי‪ ,‬ומהו‬ ‫ג' האם אומרים לבוד באמצע הסוכה‪.‬‬ ‫ב' ארבעה טפחים‪.‬‬ ‫כ"ה‪ :‬האם אבל חייב בסוכה ובתפילין?‬ ‫המרחק בגובה שצריך להגיע בו לחבוט רמי?‬ ‫ג' שלשה טפחים‪.‬‬ ‫כ"ט‪ .‬מתי צריך לחזור לסוכה כשפסקו‬ ‫א' פטור מסוכה כיון שהוא מצטער‪ ,‬ומתפילין משום‬ ‫א' רוחב כל שהוא‪ ,‬וגובה טפח‪.‬‬ ‫י"ח‪ :‬באיזה אופן מודה אביי שלא אומרים פי‬ ‫שנאמר בהם "פארך חבוש עליך"‪.‬‬ ‫ב' רוחב טפח‪ ,‬וגובה ג' טפחים‪.‬‬ ‫ט"ו‪ .‬מה המחלוקת של ב"ש וב"ה לגבי תקרה‬ ‫הגשמים?‬ ‫תקרה יורד וסותם?‬ ‫א' מיד‪.‬‬ ‫ב' חייב בסוכה‪ ,‬ובתפילין פטור רק ביום הראשון‪.‬‬ ‫ג' רוחב ד' טפחים‪ ,‬וגובה ג' טפחים‪.‬‬ ‫שאין עליה מעזיבה?‬ ‫א' בסוכה שיש לה ב' דפנות זה כנגד זה‪.‬‬ ‫ב' בסיום אכילתו‪ ,‬או בכל זמן שיתעורר משנתו‪.‬‬ ‫ג' חייב בסוכה‪ ,‬ובתפילין פטור כל שבעה‪.‬‬ ‫א' האם תקרת בית שבא לבטלה לשם סיכוך יש בזה‬ ‫ב' כשאין פי התקרה נראה‪.‬‬ ‫ג' בסיום אכילתו‪ ,‬או כשיתעורר משנתו אחרי‬ ‫גזירת תקרה‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫שיאור היום‪.‬‬ ‫ב' האם יש גזירת תקרה בנסרים רחבים ד' טפחים‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬