gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית חפץ חיים · Tamtzis Chofetz Chaim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: תמצית חפץ חיים · Tamtzis Chofetz Chaim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

תמצית חפץ חיים · Tamtzis Chofetz Chaim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מבחני "לדעת"‬ ‫בטלפון‬ ‫‪0737-289669‬‬ ‫או בעמדות‬ ‫נדרים פלוס‬ ‫‪--------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫אלו איסורים עובר האדם בלשון הרע‬ ‫התורה והתפילה שלו לעלות למעלה‪ ,‬ומאין‬ ‫ספר חפץ חיים‪:‬‬ ‫מפני גודל הרעות שבחטא לשון הרע ורכילות‬ ‫תבוא עזרתינו לביאת המשיח וכיוצא בזה‪ .‬ג'‬ ‫חטא שרגילים הרבה אנשים לחטוא בזה הרבה‬ ‫הלכות לשון הרע ורכילות לא נתבארו במקום אחד‬ ‫הזהירה התורה עליו בפירוש בלאו ד"לא תלך רכיל"‬ ‫אלא הם מפוזרים במקומות שונים בש"ס‬ ‫(משא"כ על שאר מידות רעות שלא נכתבו אלא‬ ‫פעמים‪ ,‬השפעת הקלקול למעלה מאד חמורה‪,‬‬ ‫ובפוסקים‪ ,‬והמציאות היא שרבים אינם יודעים את‬ ‫ברמז)‪ ,‬ובאמת בלשון הרע שייך לעבור כמעט על‬ ‫אפילו בעוון קטן‪ ,‬כ"ש בחטא זה שהוא חמור‬ ‫ההלכות בצורה ברורה‪ ,‬או שחושבים בטעות‬ ‫כל הלאוין והעשין שבין אדם לחבירו‪ ,‬ועל הרבה‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫שבאופנים מסוימים מותר לדבר לשון הרע‪,‬‬ ‫אי סורים שבין אדם למקום‪ ,‬ולהלן יבוארו י"ז לאוין‬ ‫חשיבות ידיעת הלכות לשון הרע שלכך‬ ‫וממילא רבים נכשלים בעוונות אלו‪.‬‬ ‫י"ד עשין וכמה ארורים ששייך לעבור עליהם בלשון‬ ‫הרע ורכילות‪ ,‬ומי שרגיל במידה רעה זו בודאי‬ ‫מטרת כתיבת ספר חפץ חיים היא לסדר במקום‬ ‫נתחבר ספר זה‪ -‬הסיבה שאיסור זה נעשה אצל‬ ‫יעבור במשך הזמן על כולם‪ .‬וכתב רבינו בסוף‬ ‫אחד את כל ההלכות בצורה ברורה‪ ,‬ועל ידי ידיעת‬ ‫רבים הפקר הוא מחמת מחשבת ההמון שאיסור‬ ‫ההלכות (בתוספת ידעת חומר עוון לשון הרע‪,‬‬ ‫הפתיחה "ואבקש לידידי הקורא שזאת הפתיחה‬ ‫יקרא ויחזור ויקרא‪ ,‬כי היא בודאי תועיל לענין זה‬ ‫לשון הרע הוא רק כשהדבר אינו אמת‪ ,‬והבעלי‬ ‫וגודל השכר לשומר פיו ולשונו‪ ,‬וידיעת תחבולות‬ ‫על להבא יותר מן הכל"‪.‬‬ ‫תורה יש להם טעויות בידיעת הדינים‪ ,‬וכגון התר‬ ‫ועצות איך להנצל מעוון זה‪ ,‬כמבואר בספר שמירת‬ ‫דאפי תלתא ואפי מרא‪ ,‬או באיסור שלילת‬ ‫הלשון)‪ ,‬יוכל האדם להתגבר על היצר הרע ולהמנע‬ ‫בכל האופנים הנ"ל עוברים בין בלשון הרע בין‬ ‫מחטאים אלו‪.‬‬ ‫ברכילות‪ ,‬ואפילו על אמת‪ ,‬מלבד היכן שצויין‬ ‫המעלות‪ ,‬ובאיסור קבלת לשון הרע בלב‪ ,‬או‬ ‫משמחשיבים את המדובר לרשע שמותר לדבר‬ ‫גודל חומר חטא הלשון‪ -‬הקב"ה הבדילנו מכל‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫העמים ונתן לנו את תורתו והכניסנו לארץ‬ ‫עליו‪ .‬ומאידך פעמים שנראה לאדם שהכל אסור‬ ‫איסור לא תלך רכיל בעמך הכונה שלא לומר‬ ‫הקודש כדי שנזכה לקיים כל מצוותיו‪ ,‬וכל כוונתו‬ ‫וממילא א"א לפרוש‪ ,‬ויש שחושבים שאינו עוון‬ ‫לאדם מה עשה לו פלוני או אמר עליו‪ ,‬והיינו‬ ‫בזה לטובתנו שנוכל לקבל השפעת טובו וחסדו‬ ‫אלא מידת חסידות‪ .‬ועל כן נתחבר ספר זה שבו‬ ‫רכילות‪ ,‬ולשון הרע ג"כ בכלל לאו זה‪ ,‬ועובר בין‬ ‫בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬והקב"ה ציווה אותנו‬ ‫בפניו בין שלא בפניו‪ ,‬והמקבל אינו עובר על לאו זה‪.‬‬ ‫נתקבצו כל הדינים מש"ס ופוסקים למקום אחד‪.‬‬ ‫והכל כתוב בדקדוק רב‪ ,‬וכל הדינים הם מעיקר‬ ‫שלא נעזוב את התורה‪ ,‬ובימי בית ראשון העמיד‬ ‫המספר או המקבל עובר על לא תשא שמע‬ ‫לנו נביאים להחזירנו למוטב‪ ,‬ובבית שני אף‬ ‫הדין ולא ממידת חסידות‪ ,‬ולבד מההלכות יבואר‬ ‫שוא‪ ,‬בין בפניו בין שלא בפניו‪.‬‬ ‫שחסרו ה' דברים מ"מ היינו יכולים לקיים כל‬ ‫גם כמה לאוין ועשין רגיל לעבור מי שאינו נזהר‬ ‫המספר עובר על השמר בנגע הצרעת שזה‬ ‫מלשון הרע ורכילות‪ ,‬אולי ינגף היצר כשיראה‬ ‫המצוות ולהשלים כל חלקי הנפש‪ ,‬אך גברה‬ ‫אזהרה שלא לשכוח להזהר מלשון הרע שלא‬ ‫גודל המכשלה בזה‪ .‬גם לימוד הלכות אלו‬ ‫שנאת חינם ולשון הרע ביננו‪ ,‬ומטעם זה נחרב‬ ‫תבוא צרעת עי"ז‪ ,‬ואיסור זה הוא גם שלא בפניו‪ ,‬ולגבי‬ ‫משפיע על האדם כמ"ש חז"ל אם יגעת הרבה‬ ‫הבית וגלינו מארצנו‪ ,‬ואנו מתפללים לקב"ה‬ ‫המקבל אם הוא שותק ואינו מסייע למספר כלל‪ ,‬צ"ע אם‬ ‫בדבריהם הקב"ה מסיר יצא הרע ממך‪ .‬וע"י‬ ‫שיקרב אותנו‪ ,‬אך תפילתנו לא מתקבלת כי מיום‬ ‫עובר‪.‬‬ ‫שנחרב בית המקדש יש חומה של ברזל‬ ‫ההרגל במשך הזמן יוכל האדם לפרוש מחטא זה‬ ‫המספר בין בפניו בין שלא בפניו עובר בלפני עור‬ ‫שמפסיקה בין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬אמנם‬ ‫לגמרי‪ .‬ואף שיש שיבואו להקל יותר ממה‬ ‫מפני שמכשיל את המקבל‪ ,‬וככל שיתרבו‬ ‫הסיבה היא לא מצד הקב"ה אלא רק מצידנו‪ ,‬כי‬ ‫שכתוב‪ ,‬מ"מ צדיקים ילכו בם וכו'‪ .‬ואין לטעון כי‬ ‫השומעים יתרבה איסורו‪ ,‬והשומע הראשון‬ ‫הקב"ה רוצה לגאול אותנו אפילו כשעדיין לא‬ ‫מוטב שיהיו שוגגים וכו'‪ ,‬כיון שבדבר המפורש‬ ‫עובר‪ ,‬אבל אם גם בלעדיו כבר היו שומעים יתכן‬ ‫הגיע זמן הגאולה‪ ,‬ק"ו היום שעברו אלף השנים‬ ‫בתורה לא אומרים כך‪ ,‬וחובה לדעת פרטי‬ ‫שאינו עובר‪ ,‬ומ"מ יזהר לא לישב עמהם‪.‬‬ ‫שנגזרו לגלות‪ ,‬אלא שאין אנו מניחים לקב"ה‬ ‫ההלכות ואפשר לקיימם‪ ,‬וגם ע"י הלימוד אף אם‬ ‫יחטא יצא מכלל בעלי לשון הרע‪ ,‬וידע בנפשו‬ ‫שישרה שכינתו בתוכינו‪.‬‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫שחטא לפני ד'‪ ,‬ויראה לפייס את חבירו או‬ ‫הסיבות לאריכות הגלות הם הרבה‪ ,‬אך חטא‬ ‫החודשיים על הדף היומי‪ ,‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫לפחות שלא לדבר עליו עוד פעם‪.‬‬ ‫הלשון עולה על כולם מכמה טעמים‪ :‬א' הוא‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪( ,‬לפי סדר‬ ‫הסיבה לגלותנו‪ ,‬וממילא כל זמן שלא יתוקן‬ ‫הלימוד היומי)‪ ,‬וכן את מבחני "לדעת" (דף‬ ‫למה הזהירה תורה על לשון הרע יותר משאר‬ ‫החטא איך ניגאל‪ .‬ב' חטא המרגלים שמאז נגזר‬ ‫היומי‪ ,‬משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים‪ ,‬ואהבת חסד)‪,‬‬ ‫מידות רעות‪ -‬מגודל אהבת ד' לישראל הרחיקם‬ ‫עלינו גלות‪ ,‬היה לשון הרע‪ .‬ג' עוון זה גורם שיהיו‬ ‫בנקודות ההפצה‪.‬‬ ‫מהמידות הרעות‪ ,‬ובפרט הרחיקה התורה מלשון‬ ‫ישראל נרדים בפרך‪ .‬ד' עוון זה גורם לסילוק‬ ‫וכן ניתן לקבלם במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫הרע ורכילות‪ ,‬שאף שאין לוקים על לאו זה‪ ,‬הרי‬ ‫שכינה‪ .‬ה' איך יחולו עלינו ברכותיו של הקב"ה‬ ‫הוא גורם למריבה ולרעות רבות ופעמים אף‬ ‫כשאנו מורגלים בחטא שכתוב עליו ארור‬ ‫וכן בפקס בטלפון ‪.0799-414144‬‬ ‫לשפיכות דמים‪ ,‬כמו שמצינו שחטא הנחש‬ ‫מפורש בתורה‪ .‬ו' גודל עוון זה הוא לאין שיעור‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים לפי סדר‬ ‫שגרם לגילוי עריות ולמיתה לכל העולם היה ע"י‬ ‫שהוא ככופר בעיקר‪ ,‬וגם נפרעים ממנו בעולם‬ ‫הלימוד של‪ :‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪ ,‬דף‬ ‫לשון הרע‪ ,‬ועיקר ירידת ישראל למצרים היתה‬ ‫הזה והקרן קיימת לעולם הבא‪.‬‬ ‫הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬אהבת‬ ‫ע"י לשון הרע‪ ,‬וכן עיקר חטא המרגלים שהוא‬ ‫הטעם שהחמירה תורה בעוון זה‪ -‬א' משום‬ ‫שלום‪ .‬וכן סיכומים על כל מסכתות הש"ס‪,‬‬ ‫סיבת הגלות הוא לשון הרע‪ ,‬והריגת כל חכמי‬ ‫שעוון זה מעורר קטרוג גדול הגורם למוות וחרב‬ ‫ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל תנ"ך וספרי מוסר‪.‬‬ ‫ישראל בימי שמעון בן שטח וחורבן ביתר היו‬ ‫ע"י רכילות‪ ,‬וכן עוד רעות עד אין מספר‪.‬‬ ‫והרג של אנשים רבים במקומות רבים‪ .‬ב' שע"י‬ ‫שהאדם פוגם את הלשון הוא מונע מכל דיבורי‬ ‫ודבר מצוי שמתחילים לדבר לפני קריאת התורה‪ ,‬וממשיכים גם‬ ‫מתבייש עי"ז אלא צער בעלמא‪ .‬ואינו עובר בזה אלא המספר‪,‬‬ ‫המספר לשון הרע אפילו על אמת ואפילו שלא‬ ‫בזמן הקריאה שאם מחסר אפילו תיבה אחת זה עוון פלילי וגדול‬ ‫ודווקא בפניו‪.‬‬ ‫עוונו מנשוא‪ ,‬והרבה פעמים הוא איש חשוב שיש בזה גם חילול‬ ‫בפניו עובר על השמר פן תשכח את ד' אלוקיך‬ ‫המספר בגנות יתום או אלמנה בפניהם אפי' הם‬ ‫השם‪ ,‬וא"א לתאר גודל היסורים והצרות שהאדם מקבל בשביל‬ ‫עשירים‪ ,‬עובר בכל אלמנה ויתום לא תענון‬ ‫דמסתמא הוא גס רוח ואינו מכיר נגעי עצמו‪,‬‬ ‫דיבור אחד‪.‬‬ ‫ועוון הגאוה קשה מאד‪ ,‬ואם מתכבד בקלון‬ ‫שהתורה הזהירה שלא לצערם בשום מין צער אפילו‬ ‫אם מגנה זקן (אפילו עם הארץ) בפניו‪ ,‬ואפילו עם‬ ‫חבירו בודאי עובר (מלבד שאין לו חלק לעוה"ב‪,‬‬ ‫הארץ‪ ,‬או חכם אפילו אינו זקן‪ ,‬עובר על והדרת פני‬ ‫בדיבור בעלמא‪ ,‬ועונשו "וחרה אפי והרגתי אתכם" וגו'‪.‬‬ ‫והשומע בפניהם את בזיונם ושותק אינו עובר על לאו זה‪ ,‬אך יש‬ ‫אמנם שלא בפניו אינו חמור כ"כ לענין עולם הבא‪ ,‬אבל‬ ‫זקן‪ ,‬דהידור היינו לדבר בדרך כבוד‪ ,‬ואם מגנהו בודאי‬ ‫לו בודאי עונש על זה‪ .‬וצריך לדבר להם ברכות‪ ,‬ולהתנהג עמהם‬ ‫איסור גאוה ושאר איסורים שייכים גם שלא בפניו)‪.‬‬ ‫אינו מהדרו‪( ,‬ועלול להגיע לאיסור מבזה ת"ח‪ ,‬שהוא‬ ‫בצורה מכו בדת‪ ,‬ולחוס על ממונם יותר מממון עצמו‪ .‬ושיטת‬ ‫והמספר רכילות אינו עובר על לאו זה‪.‬‬ ‫בכלל אפיקורס)‪ ,‬ואם הוא גם זקן וגם חכם עובר על‬ ‫רש"י שלאו זה שייך בכל אדם אומלל‪.‬‬ ‫המספר והמקבל בפניו ושלא בפניו עוברים על לא‬ ‫מצות "והדרת" בכפלים‪ .‬וצ"ע אם המקבל על זקן עובר‪,‬‬ ‫אם המספר מתכוין להחניף לשומע עובר בלא‬ ‫תחללו את שם קדשי שכיון שאין בלשון הרע‬ ‫דאפשר שגם כששומע בזיונו בפניו ואינו מוחה זה אינו בכלל‬ ‫תחניפו את הארץ‪ ,‬בין בפניו בין שלא בפניו‪ .‬וכן השומע‬ ‫הידור‪ ,‬ויותר מזה שמקבלו לאמת‪ ,‬ובחכם אפשר שגם המקבל‬ ‫לשון הרע ומסכים ומוסיף כמה מילים כדי להחניף‬ ‫תאוה והנאה גשמית‪ ,‬הרי זה מרד ופריקת עול‪,‬‬ ‫עובר אפילו שלא בפניו‪ ,‬דבאמת עוון חמור הוא מאד לשתוק על‬ ‫וכל המבזה אפילו מצוה אחת ומיקל בכבוד שמים נקרא‬ ‫למספר עובר בלאו זה‪ ,‬וזה שייך בלשון הרע ואפילו על‬ ‫בזיון תלמיד חכם‪ ,‬ומ"מ עשה זה צ"ע אם עובר בכהאי גוונא‪.‬‬ ‫מחלל השם‪ .‬ובפרט אם הוא איש חשוב שאם עושה‬ ‫אמת ואפילו שלא בפניו‪ .‬וחייב אדם למסור עצמו לסכנה‬ ‫המספר על כהן‪ ,‬ומגנהו בפניו עובר על וקדשתו שזה‬ ‫דבר שנראה בעיני ההמון שהיא עבירה ואין ראוי לאדם‬ ‫ואל ישיא את נפשו עוון אשמה כזה‪ ,‬ואסור מן‬ ‫מצוה לנהוג בכהנים כבוד הרבה‪ ,‬והמספר לשון הרע‬ ‫כמותו לעשות דבר כזה‪ ,‬אע"פ שגוף הדבר מותר‪ ,‬הרי זה‬ ‫התורה לעשות שום תנועה שנראה ממנה שהוא‬ ‫או רכילות ומבזהו בודאי אינו מכבדו‪ ,‬ואפשר שגם‬ ‫חילול הש ם‪( ,‬והמחלל שם שמים אין שיעור לעונשו‪ ,‬ואין‬ ‫המקבל ושלא בפניו עובר‪.‬‬ ‫מסכים לסיפור‪ ,‬ואם תוכחתו תישמע חייב להוכיחו‪.‬‬ ‫כח לא בתשובה לכפר ולא ביסורים למרק ולא ביום‬ ‫המספר לשון הרע או רכילות על אחיו הגדול או על‬ ‫אם מקללו עובר על לא תקלל חרש‪ ,‬וזה שייך גם‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אלא כולם תולים ומיתה ממרקת‪ ,‬ואפילו חילל‬ ‫במקללו שלא בפניו‪ ,‬ורק למספר‪.‬‬ ‫שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי‪ ,‬אחד שוגג ואחד מזיד‬ ‫בעל אמו או אשת אביו עובר על מ"ע דכבוד‪ ,‬וצ"ע אם‬ ‫המקבל עובר‪ ,‬וכן צ"ע אם עובר דווקא בפניהם או גם שלא‬ ‫אם מדבר על ישראל בפני נכרי הוא הוא בכלל מוסר‪.‬‬ ‫בחילול השם)‪ ,‬ואם דיבר ברבים חטאו גדול יותר‪.‬‬ ‫בפניהם‪ .‬וכ"ש כשמספר על אביו ואמו‪ ,‬שבזה עובר גם‬ ‫יש מהלאוין שחיובם מיתה בידי שמים כגון על גנות‬ ‫המספר שלא בפניו עובר לפעמים על לא תשנא את‬ ‫על ארור מקלה אביו ואמו‪,‬‬ ‫של אלמנה ויתום ועל חילול השם‪ ,‬ויש שנוגע בענין‬ ‫אחיך בלבבך כגון אם בפניו מדבר שלום‪ ,‬וכ"ש אם‬ ‫המפקיא עצמו לעוון לשון הרע ורכילות אפילו שלא‬ ‫עולם הבא כמו מלבין פני חבירו ומתכבד בקלון‬ ‫מצוה שלא יספרו לו‪( ,‬אבל כשמראה לו את השנאה אינו‬ ‫בפניו בין לספר בין לקבל עובר על את ד' אלוקיך תירא‪,‬‬ ‫חבירו‪.‬‬ ‫עובר על "לא תשנא" אלא על לא תקום ולא תטור ועל ואהבת‬ ‫לרעך כמוך)‪ .‬והמקבל אינו עובר על לאו זה‪.‬‬ ‫שהוזהרנו בזה לירא את ד' כל חיינו והיא מצוה תמידית‪,‬‬ ‫המרגל בחבירו בין בפניו בין שלא בפניו‪ ,‬עובר על זכור‬ ‫אם מדבר מחמת שנאה שביקש ממנו טובה בדבר‬ ‫ובבוא מעשה לידינו נתחייבנו להעיר את רוחינו‬ ‫את אשר עשה ד' אלוקיך למרים שהוא חיוב לזכור‬ ‫שאילת ממון וכדומה‪ ,‬ולא היטיבו‪ ,‬עובר על השנאה‬ ‫שהקב"ה יודע ומעניש‪ .‬ומצוי הדבר שכאשר אדם מוחה על‬ ‫בפה תמיד ולהשיב אל ליבנו מה שנענשה מרים על‬ ‫בלב על לא תטור (שאיסור זה אינו על הדיבור אלא על‬ ‫דבר שנעשה שלא כדת התורה‪ ,‬לועגים לו בלשון ראו את פלוני‬ ‫אשר לבש לפנים (כלפי חוץ) את מעיל היראה וגם הוא קינא‬ ‫שדיברה על משה‪.‬‬ ‫נטירת הלב‪ ,‬דצריך שימחה הדבר מליבו)‪ ,‬ועל הדיבור עובר‬ ‫קנאת ד' צבקות‪ ,‬וכו'‪ ,‬וידוע גודל עוון הזכרת שם שמים לבטלה‪,‬‬ ‫וכן עובר על ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬שנצטווינו בזה‬ ‫בלא תקום‪ ,‬בין בפניו בין שלא בפניו‪ ,‬והיינו המספר‪ ,‬והמקבל‬ ‫שעל זה חייב נידוי ובא לידי עניות‪.‬‬ ‫לחוס על ממון חבירו וכבודו ולספר בשבחו כמו‬ ‫אינו עובר אא"כ סייע בסיפור ונהנה ממנו בגלל שלא היטיב לו‪.‬‬ ‫עובר על מצות עשה דתלמוד תורה‪ ,‬שלא למד‬ ‫שהיה רוצה שיעשו לו‪ ,‬והרי אדם לא רוצה שידעו את‬ ‫ודעת רוב הפוסקים שאם ציערו צער הגוף‪ ,‬כגון שביזהו‪ ,‬אינו‬ ‫תורה באותו הזמן‪ ,‬ואינו יכול לפטור עצמו במה שילמד‬ ‫עובר על לא תקום ולא תטור‪( ,‬אמנם צע"ג אם מותר לגנותו בפני‬ ‫חסרונותיו‪ .‬ועוברים בזה המספר והמקבל‪ ,‬ואפילו שלא בפניו‪.‬‬ ‫בני אדם‪ ,‬מפני שאף אי נימא שאינו עובר בזה על איסור סיפור‬ ‫אח"כ‪ ,‬כי חייב ללמוד בכל רגע‪( ,‬וכל אדם יכול ללמוד מה‬ ‫המספר או המקבל אם יכל לשפוט המעשה לזכות‬ ‫לשון הרע‪ ,‬מ"מ עובר על "לא תשא שמע שוא" ועוד איסורים‬ ‫שהוא מבין)‪ ,‬וגם הוזהרנו בכמה לאוין ועשין שלא‬ ‫עובר על בצדק תשפוט עמיתך‪( .‬בבינוני המצוה‬ ‫המוזכרים כאן)‪ ,‬ורק אם ביקש ממנו מחילה מצוה להעביר על‬ ‫לפרוש מן התורה בשום פנים‪ ,‬ומצות תלמוד תורה‬ ‫בספק השקול‪ ,‬ובירא אלוקים אף בנוטה לחובה)‪ .‬וזה‬ ‫מידותיו‪ .‬ויש להסתפק לפי דבריהם אם מותר לפי דבריהם רק‬ ‫שקולה כנגד כל המצוות‪ ,‬וכיון שאדם שעבר עבירה‬ ‫שייך בין באמת בין בשקר‪ ,‬שהרי הרבה סיפורי לשון הרע‬ ‫לצערו צער הגוף‪ ,‬או שמותר גם למנוע ממנו טובת ממון‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ודעת ספר החינוך שיש איסור לא תקום ולא תטור גם כשציערו‬ ‫מחשבים עימו בעת הדין גם על מה שלא קיים מצוה‬ ‫ורכילות אף שאינם שקר מוחלט הרע מ"מ אם היה מספר את כל‬ ‫הפרטים או שהיה מספר במנגינה אחרת לא היה בזה גנות‪.‬‬ ‫צער הגוף‪ ,‬ורק בשעת מעשה מותר מדינא להשיב לו (ורק משום‬ ‫באותו זמן‪ ,‬וכל תיבה של תורה היא מצות עשה בפני‬ ‫מצוה ומידה טובה בעלמא לא יענה לו‪ ,‬דבשעת מעשה א"א‬ ‫עצמה‪ ,‬ממילא בכל דיבור של לשון הרע ורכילות אפילו‬ ‫אם איבד מחייתו מחמת הסיפור בין בפניו בין שלא בפניו‪,‬‬ ‫בטבע האדם לשתוק אם לא מי שבירכו ד' במידות קדושות)‪ ,‬וכן‬ ‫על אמת בין בפניו בין שלא בפניו בין למספר בין למקבל עובר‬ ‫עובר על גר ותושב וחי עמך‪ .‬וחי אחיך עמך‪,‬‬ ‫משמע ברמב"ם‪ ,‬וספיקא דאורייתא לחומרא‪.‬‬ ‫על מאות לאוין ועשין‪ .‬וכשעוסק בפרנסתו או חושב‬ ‫והמקבל אינו עובר בלאו זה‪.‬‬ ‫אם מעיד בבי"ד יחידי עובר בלא יקום עד אחד‬ ‫איך להשיג את מחייתו אינו עובר‪ ,‬אך יזהר שלא יוציא על‬ ‫אם המקבל בין בפניו בין שלא בפניו יכול להוכיח את‬ ‫באיש‪ ,‬ולוקה על זה‪ .‬וזה איסור על המספר‪ ,‬וכן לבי"ד שלא‬ ‫זה זמן יותר מכדי ההכרח האמיתי‪ ,‬והיצר הרע מסמא את עיני‬ ‫המספר ודבריו יתקבלו ואפי' ספק‪ ,‬עובר על הוכח‬ ‫יקבלו את דבריו‪ .‬ולאו זה שייך רק בפניו‪ ,‬דאין מקבלים עדות‬ ‫האדם בזה‪ ,‬ועל כן מאד ומאד צריך להתיישב בזה מה הוא‬ ‫תוכיח‪ ,‬שמצות תוכחה היא גם קודם החטא‪ ,‬כדי שלא יבוא‬ ‫שלא בפני בעל דין‪.‬‬ ‫ההכרח האמיתי שא"א בלעדיו בשום אופן‪ ,‬והיותר יחרים‪ .‬והא‬ ‫לחטא‪ .‬והמספר אינו עובר בלאו זה‪( .‬ואף אם גומר בדעתו‬ ‫אם מדבק עצמו לחברת רשע עובר בלא תהיה אחרי‬ ‫דמצינו שהשח שיחת חולין עובר בעשה‪ ,‬היינו מלבד מה שמבטל‬ ‫להוכיחו אחר שיגמור סיפורו‪ ,‬חייב להוכיחו מיד‪ ,‬אא"כ הוא רואה‬ ‫בזה מצות תלמוד תורה בשב ואל תעשה‪ ,‬ושיחת חולין י"מ‬ ‫רבים לרעות‪ ,‬שזה איסור להתחבר עם עושי עוול‪ ,‬בין‬ ‫שע"י שמיעתו יוכל לברר לפני השומעים מתוך הסיפור עצמו‬ ‫דהיינו גנאי וקלות ראש‪ ,‬וי"מ דברי הבאי‪ ,‬ובלשון הרע ורכילות‬ ‫בפניו בין שלא בפניו‪ ,‬למספר ולמקבל‪ ,‬ומלבד האיסור דאורייתא‬ ‫שזה הוצאת שם רע בעלמא‪ ,‬או שזה דבר שצריך לשמוע כדי‬ ‫עובר לכו"ע‪ ,‬אמנם י"ל דאינו עשה גמור אלא אסמכתא‪.‬‬ ‫יש על זה עוד איסורים דרבנן ולאוין מדברי קבלה כמעט עד אין‬ ‫לקבלו לחוש‪.‬‬ ‫אם מערב דברי שקר בין בפניו בין שלא בפניו עובר על‬ ‫מספר‪.‬‬ ‫אם מדבק עצמו לחבורת רשע עובר על ובו תדבק‬ ‫אם הוא מחזיק במחלוקת ע"י סיפורו עובר על ולא‬ ‫מדבר שקר תרחק‪ ,‬ונשתנה שמו לפגם להקרא‬ ‫שהוא מצוה להתדבק בתלמיד חכם בכל מיני חיבור‬ ‫מוציא שם רע‪ ,‬ועונשו גדול הרבה יותר‪ ,‬והמקבל אינו‬ ‫יהיה כקורח וכעדתו‪ ,‬בין בפניו בין שלא בפניו‪ ,‬למספר‪,‬‬ ‫כדי ללמוד ממעשיהם‪ ,‬וזה שייך בין בפניו בין שלא בפניו‪,‬‬ ‫עובר‪.‬‬ ‫ואפשר שגם על המקבל שייך לאו זה‪.‬‬ ‫בין למספר בין למקבל‪( .‬ודבר זה שייך כשמגיעים לחתונה‪,‬‬ ‫המרגיל עצמו במידה זו עובר על והלכת בדרכיו‪,‬‬ ‫שהרבה פעמים היצר מסית לשבת ליד אנשים שמדברים על‬ ‫המגנה את חבירו בפניו או גם בפני אחרים ולחבירו‬ ‫שהרי הקב"ה שונא דלטוריא‪ ,‬ועובר בזה בין בפניו בין‬ ‫ענייני העולם וחידושיו‪ ,‬ובודאי יכשל בלשון הרע‪ ,‬אבל אם יתגבר‬ ‫אין מה לענות‪ ,‬הרי הוא עובר על לא תונו דאיירי‬ ‫שלא בפניו‪ ,‬וגם המקבל עובר‪ ,‬שהרי אם היה בעל מידות טובות‬ ‫וישב ליד בעלי תורה ויצל מחטא זה ויקיים "ובו תדבק"‪.‬‬ ‫באונאת דברים שזה כולל כל דבר שהוא מצער בזה את‬ ‫לא היה רוצה לשמוע גנותו של חבירו‪.‬‬ ‫אם מדבר בבית הכנסת או בבית המדרש עובר על‬ ‫חבירו‪ ,‬כגון אם נשאל שאלה לא יאמר לחבירו להשיב אם יודע‬ ‫ומקדשי תיראו‪ ,‬שמלבד עצם האיסור על שחוק‬ ‫שאין לו מה לענות)‪ .‬ואיסור זה שייך בין בלשון הרע בין‬ ‫ועובר גם על ארור מכה רעהו בסתר והיינו המספר‪ ,‬בין‬ ‫והיתול ושיחה בטלה‪ ,‬כ"ש שאסור לשון הרע‬ ‫ברכילות (שאומר לו בפניו ובפני מי שדיבר עליו מה שאמר לו‬ ‫בפניו בין שלא בפניו‪ .‬וכן עובר על ארור משגה עוור‬ ‫מתחילה‪ ,‬דמן הסתם הוא מצטער שאינו יכול להכחישו)‪ ,‬למספר‬ ‫ורכילות‪ ,‬ואפילו אם עשו תנאי בבית הכנסת‪ ,‬או‬ ‫בדרך ועובר באופנים שנתבארו לענין איסור לפני עוור (ואיבור‬ ‫בלבד‪ ,‬ודווקא בפניו‪.‬‬ ‫תלמידי חכמים שמותר להם לאכול שם כדי שלא‬ ‫זה כולל כל המייעץ לחבירו עצה שאינה הוגנת‪ ,‬והרבה‬ ‫יתבטלו מלימודם‪ ,‬וזה שייך בין בפניו בין שלא בפניו‪ ,‬המספר‬ ‫אם גינהו בפניו ונשתנו פניו ע"י הדברים עובר בלא‬ ‫מהשדכנים והמתווכים עוברים על איסור זה)‪ .‬ואם הדבר‬ ‫תשא עליו חטא שהוא איסור לבייש חבירו אפילו‬ ‫ודאי עובר‪ ,‬ונראה פשוט שגם המקבל עובר‪ ,‬דאם היתה עליו‬ ‫נעשה אצלו הפקר עובר בין בפניו בין שלא בפניו בין‬ ‫אימתו של הקב"ה השוכן שם לא היה מניח לחבירו לספר לו‪.‬‬ ‫בזמן התוכחה ואפילו בינו לבין עצמו‪ ,‬ואפילו אינו‬ ‫ז' יש להזהר שלא להוסיף שום דבר יותר ממה‬ ‫איסור לשון הרע הוא גם כשלא אומר על מי מספר‪,‬‬ ‫המספר בין המקבל על ארור אשר לא יקים את דברי‬ ‫ששמע‪ ,‬ואפי' להטעים את הדבר כגון לומר שהדבר‬ ‫אך השומעים יבינו זאת‪ .‬וכן אם לא גינהו אבל נסבב‬ ‫התורה וכו'‪ ,‬והוי כמומר לדבר אחד‪ ,‬וארור היינו‬ ‫מתאים לו אסור‪( .‬ועל כן צריך ליזהר שאם מפורסם‬ ‫מדבריו גנות והוא נתכוין לזה אסור‪ .‬ויש שמספרים‬ ‫קללה ונדוי‪ .‬ואפילו בחטא קל מי שמרגיל עצמו בתמידות‬ ‫על אדם דברים שעשה בעבר וכעת נוהג כשורה‪ ,‬או‬ ‫לתומם כאילו אינם יודעים שזה גנות וגם זה אסור‪.‬‬ ‫ובשאט נפש לעבור עליו נקרא מומר‪.‬‬ ‫דברים שאבותיו עשו והוא נוהג כשורה‪ ,‬אסור לגנותו‬ ‫(ג')‪.‬‬ ‫וכן קונה בנפשו מידת האכזריות‪ ,‬ומידת הכעס‪,‬‬ ‫על זה‪ ,‬ולא שייך בזה התירא דאפי תלתא כיון שלפי‬ ‫אפי' לא הגיע שום רעה למי שמספר עליו‪ ,‬ואפי'‬ ‫ופעמים מגיע לליצנות ושאר מידות רעות‪.‬‬ ‫האמת אין בזה שום גנאי)‪.‬‬ ‫משער מתחילה שכך יהיה‪ ,‬אסור לספר בגנותו מפני‬ ‫ח' אם יודע שהשומע יקבל את הסיפור ואולי יוסיף‬ ‫שהתורה לא רוצה שישראל אחד יגנה את חבירו‪ ,‬וצריך כפרה‪.‬‬ ‫על הגנות אסור לספר לו‪ ,‬שהרי אסור לקבל לשון הרע‬ ‫(ג')‪.‬‬ ‫הלכות איסורי לשון הרע‬ ‫ורכילות אפילו אם שמע את הדבר באפי תלתא‪ ,‬ויש בזה‬ ‫אסור לספר כל דבר שחבירו יתבזה על ידי זה‪ ,‬כגון‬ ‫משום לפני עוור‪ ,‬וכ"ש שאסור ללכת למי שדיברו עליו את‬ ‫לזכור מעשי אבותיו‪ ,‬לזכור מעשיו הראשונים (בין‬ ‫המספר לשון הרע עובר על "לא תלך רכיל בעמך"‬ ‫הגנות ולומר לו שפלוני סיפר עליו כך וכך‪ ,‬דהוי רכילות‪.‬‬ ‫שזהו לאו מיוחד על לשון הרע ורכילות‪ ,‬ומלבד זה יש‬ ‫בדברים שבין אדם למקום בין בדברים שבין אדם‬ ‫וא"כ נמצא שכמעט אין לקולא זו מקום במציאות‪,‬‬ ‫לחבירו)‪ ,‬ואם אין כוונתו לגנותו בזה‪ ,‬וגם אצל השומע אינו‬ ‫עוד הרבה לאוין ועשין שהוא עובר עליהם‪ ,‬כמבואר‬ ‫ובפרט שלהרבה פוסקים אין מקור לקולא זו‪ ,‬לכן‬ ‫מתגנה עי"ז‪ ,‬מ"מ אסור‪ ,‬כיון שאם היה אומר זאת בפניו היה‬ ‫בפתיחה‪ .‬ואם הורגל בעוון זה נקרא בעל לשון הרע‬ ‫השומר נפשו ירחק מזה‪.‬‬ ‫מתבייש‪ ,‬אא"כ הוא יודע שהשומע לא יספר לשום אדם‪ .‬וגם‬ ‫ועונשו גדול יותר‪ ,‬ונפרעים ממנו בעולם הזה ואין לו‬ ‫עוד פרטים בהתר זה‪-‬‬ ‫מעשים רעים שנעשו כעת אסור לספר‪( ,‬ובבין אדם‬ ‫חלק לעולם הבא‪( .‬כלל א')‪.‬‬ ‫לחבירו יש פרטי דינים בזה ויבוארו בכלל י')‪( .‬ד')‪.‬‬ ‫אם ישבו ז' טובי העיר לדון על אדם מסוים והכריעו‬ ‫אין חילוק באיסור לשון הרע בין איש לאשה‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫מה בכלל האיסור‬ ‫לחובתו‪ ,‬אסור בשום אופן לאחד מהם לומר או לרמוז‬ ‫איסור לשון הרע הוא אפי' על אמת (ודבר שקר חמור‬ ‫שדעתו היתה לטובת אותו אדם‪ ,‬ואפי' מחרפים‬ ‫התר דבאפי תלתא‬ ‫יותר)‪( .‬א')‪.‬‬ ‫ומגדפים אותו אסור‪.‬‬ ‫איתא בגמרא בבא בתרא ל"ט‪ .‬כל מילתא דמיתאמרא‬ ‫אפי' אם חבירו או אביו או רבו הפצירו בו שיספר‬ ‫אסור לומר על דרשן שאין בדרשותיו ממש (אא"כ‬ ‫באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא‪ .‬ובבאר מים חיים‬ ‫אסור‪ ,‬ואין נחשב אינו עושה מעשה עמך ע"י שאומר לו‬ ‫נתערב בדרשה אפיקורסות)‪ ,‬וזה לשון הרע גמור שיכול‬ ‫מאריך הח"ח בביאורי הראשונים בסוגיה זו‪ ,‬ולהלן יבואר‬ ‫לעשות איסור‪ ,‬לומר שאינו חייב לכבדם‪ ,‬ורק מסית נחשב אינו‬ ‫לגרום לנזק ממון או לבושה וצער‪ ,‬ואם כוונתו‬ ‫מה מותר לכולי עלמא‪ ,‬ומה מותר לפי חלק מהראשונים‪,‬‬ ‫ומה הם התנאים להתר זה‪ ,‬כמבואר בח"ח כלל ב'‪.‬‬ ‫עושה מעשה עמך‪( .‬א')‪.‬‬ ‫לטובתו ילך לדרשן וייעץ לו איך לתקן הדבר‪ .‬ומה‬ ‫להרבה פוסקים מה שמצינו בגמרא שדבר שנאמר‬ ‫אף אם יפסיד את פרנסתו אם ירגיל עצמו שלא‬ ‫שאומרים שאין כוונת הדרשן אלא בשביל הנאת עצמו‪ ,‬זה אינו‬ ‫נכון‪ ,‬שאף אם עושה זאת בשביל פרנסתו‪ ,‬מ"מ אם כוונתו בשעת‬ ‫בפני שלשה אין בו משום לשון הרע‪ ,‬אין ההתר אלא‬ ‫לדבר כלל דיבורים אסורים‪ ,‬אסור לדבר‪ ,‬כפי שבכל‬ ‫הדרשה בעיקר כדי שיתעוררו השומעים‪ ,‬הרי הוא צדיק גמור‪,‬‬ ‫בדבר שאינו גנאי גמור‪ ,‬והדבר תלוי באיזה צורה‬ ‫הלאוים ואפילו באיסור דרבנן חייב לתת כל אשר לו ולא‬ ‫וחובה לדונו לכף זכות שזה כוונתו‪ ,‬ובדרך כלל המדברים על‬ ‫מספרים אותו‪ ,‬שבזה התירו חז"ל לאומרו בפני‬ ‫לעבור עליהם‪ ,‬וכ"ש כאשר הדבר נוגע רק לכבוד‪,‬‬ ‫הדרשן הם אלו שאין יראת שמים על פניהם‪ ,‬וקשה להם לשמוע‬ ‫שיחשבוהו למשתגע או שיהיה עליו איבה (דאסור לעבור‬ ‫מוסר‪ ,‬ובפרט שהרבה פעמים אין מה ללעוג על הדרשן‪ ,‬כיון שכל‬ ‫שלשה‪ ,‬כיון שהוא יודע שהדבר יגיע למי שמדבר‬ ‫אדם מענין אותו סגנון אחר‪ ,‬וכי בגלל שהדרשה אינה לפי סגנון‬ ‫עליו‪ ,‬ולכן יזהר לאומרו בלשון שאינה נשמעת לגנאי‪.‬‬ ‫אפילו על איסור דרבנן משום איבה) במה שאינו משתתף‬ ‫השומע ראוי לומר שאין בדרשה ממש‪ ,‬והרי זה שקר גמור‪.‬‬ ‫וכן לענין רכילות לומר לחבירו שפלוני דיבר עליו‪ ,‬אם מספר‬ ‫עימם בסיפוריהם‪ ,‬שבודאי אסור לדבר‪ ,‬ומה שאמרו‬ ‫ובפרט אלו השונאים את הרב בגלל שהפסידו אצלו בדין תורה‪,‬‬ ‫שאמר עליו דבר גנות אסור אפילו אם היה אומר זאת בפניו או‬ ‫חז"ל לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות‪ ,‬לא נאמר‬ ‫או בגלל שהם יודעים שהרב לא מסכים לדבריהם ופעולותיהם‬ ‫שמספר זאת באפי תלתא והיינו לפני המדובר ולפני עוד שנים‬ ‫כשעושים איסור‪ ,‬ולפום צערא אגרא‪ ,‬ועל כל רגע שאדם‬ ‫המגונות‪ ,‬ובגלל זה תופסים איזה חלק מהדרשה ואומרים שאין‬ ‫אחרים‪ ,‬אך דברים שאפשר לבארם באופן שאינו גנות‪ ,‬אם היה‬ ‫חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה‬ ‫ממש בדבריו‪ ,‬אף ששאר הדרשה טובה מאד‪ ,‬היש לשון הרע‬ ‫אומרם כך בפני המדובר או שאומרם באפי תלתא מותר‪ ,‬ואי לאו‬ ‫יכולים לשער‪( .‬א')‪.‬‬ ‫ושקר גדול מזה‪ ,‬ויותר מזה שהוא רץ לשמוע את הדרשה רק כדי‬ ‫הכי אסור‪ ,‬וכאשר אסור לספר אסור גם לקבל‪.‬‬ ‫ללעוג עליה אח"כ‪ ,‬וידע כי לעתיד לבוא ידעו כולם שזו היתה‬ ‫י"א שדבר גנות או דבר שיוכל לגרום צער או בושה לחבירו‬ ‫האיסור הוא בין בכתיבה בין בדיבור ואפי' ברמז‪,‬‬ ‫כוונתו‪ ,‬ויענש גם על ההליכה וגם על השמיעה וגם על הדיבור‪,‬‬ ‫ואפילו אם מראה לאחרים מה שכתב ומתוך כך ניכר שאינו חכם‬ ‫שכבר נתפרסם בפני ג'‪ ,‬אף שהמספר עצמו ודאי‬ ‫ודבר מצוי הוא שאותו אדם יתחיל ללעוג עם חבריו כבר בזמן‬ ‫או למדן וכדומה אסור‪( .‬א')‪.‬‬ ‫הקדיש דרבנן שאומרים אחרי הדרשה‪ ,‬ולפעמים אפילו בזמן‬ ‫עבר על איסור לשון הרע‪ ,‬מ"מ אין איסור לשון הרע‬ ‫לספרו לאחרים‪ ,‬כיון שהדבר עשוי להתפרסם גם‬ ‫אפי' מגנה גם את עצמו אסור‪( .‬א')‪.‬‬ ‫אמירת ברכו‪ ,‬ואם נדקדק נראה שהוא והשומעים עברו על כל‬ ‫הלאוין והעשין המבוארים בפתיחה‪ ,‬והוא בכלל כת שקרים וכת‬ ‫בלעדיו‪ .‬אמנם גם לדבריהם יש להתר זה כמה‬ ‫איסור סיפור לשון הרע אפילו על אמת הוא אפי'‬ ‫ליצים וכת מספרי לשון הרע‪ ,‬והוא מונע את הרבים מעבודת‬ ‫תנאים‪:‬‬ ‫בפני יחיד‪ ,‬וכ"ש בפני רבים‪ ,‬וככל שיתרבו השומעים‬ ‫השם‪ ,‬וגם השומע ושותק נענש‪.‬‬ ‫יתרבה עוון המספר מפני שחבירו מתגנה יותר‪ ,‬וגם‬ ‫א' אין ההיתר אלא לספר באקראי‪ ,‬אבל אם הוא‬ ‫המגלה דבר ענין עסקו ומסחרו‪ ,‬אסור לגלות זאת אם‬ ‫מתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר אסור‪ ,‬אפילו אם‬ ‫מכשיל יותר אנשים בשמיעת לשון הרע‪ ,‬ולהלן‬ ‫עלול להגרם לו עי"ז נזק או צער‪ ,‬אך אם סיפר זאת‬ ‫אינו מספר בשם מי שסיפר לו‪ .‬וי"א שאפילו באקראי אינו‬ ‫יבואר איזה דבר מותר לספר באפי תלתא‪ ,‬והאם‬ ‫באפי תלתא‪ ,‬שבזה הראה שלא אכפת לו שיספר‪,‬‬ ‫מותר אלא אם הענין נתגלגל בדרך אגב‪ ,‬שבזה מותר אף להזכיר‬ ‫מותר לספר לשון הרע שכבר נתפרסם באפי תלתא‪.‬‬ ‫מותר לשומעים לגלות לאחרים‪ ,‬בכפוף לתנאים‬ ‫שם המספר כיון שלבסוף יתגלה שהוא זה שסיפר‪ ,‬אבל אסור‬ ‫(ב')‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬אמנם התנאי שלא יתכוין לגלות יותר נראה שאינו שייך‬ ‫לכוין לספר דבר זה‪.‬‬ ‫אפילו אם היה מוכן לומר את הדברים בפניו של מי‬ ‫כאן כיון שהוא בעצמו מספר‪ ,‬אבל המספר על עצמו דבר שעלול‬ ‫ב' אין ההתר אלא אם יודע בעצמו שנתפרסם‬ ‫שמספר עליו אסור‪ ,‬וגם בפניו ממש אסור לספר‪ ,‬בין‬ ‫להתבייש אם זה יתפרסם‪ ,‬אסור להתכוין לגלות‪ ,‬כיון שכוונתו‬ ‫לשלשה‪ ,‬אבל אסור לסמוך על חבירו בזה‪.‬‬ ‫לגלות בושתו‪ .‬ומידה טובה להרגיל עצמו שלא לספר לאחרים‬ ‫בדברים של דופי וגנאי בעלמא‪ ,‬ובין בדברים שבין אדם למקום‪,‬‬ ‫ג' אם אפי' אחד מהשלשה ירא אלוקים אסור לספר‪,‬‬ ‫ואפילו אין עליו שום צד זכות כגון שהתרה בו‪ ,‬אסור לספר‪,‬‬ ‫דברים שאדם סיפר לו‪ ,‬גם דברים שלא עלולים לגרום נזק או‬ ‫צער לחבירו‪ ,‬כדי שלא יבוא לעולם לקלקול על ידי זה‪ ,‬אבל אין‬ ‫מפני שהוא לא יספר וא"כ הדבר אינו עתיד‬ ‫ואדרבה יש חומרא בפניו כי הוא עז וחצוף ומביא‬ ‫בזה איסור לשון הרע‪ .‬ועוד י"ל שדווקא כשמכניסו לביתו ומספר‬ ‫להתפרסם‪ ,‬ואפשר דה"ה אם אחד מהם קרובו או‬ ‫לידי מריבה והלבנת פנים‪ .‬ואינו מותר בדבר שהיה‬ ‫לו ביחידות אסור‪ ,‬דמשמע שהוא מקפיד שלא יגלה‪ ,‬אבל אם‬ ‫אוהבו‪.‬‬ ‫אומר בפניו אלא בדבר שהוא אבק לשון הרע ואינו‬ ‫מספר בחוץ שאין שום גילוי שהוא מקפיד‪ ,‬מותר לספר‪ ,‬אא"כ‬ ‫ד' דווקא באותה העיר מותר‪ ,‬אבל לא בעיר אחרת‬ ‫ודאי גנות‪ ,‬שזה תלוי בצורת האמירה‪ ,‬ובזה מותר כיון‬ ‫יוכל להיות קצת ריעותא ע"י שיספר ולא סיפר זאת באפי תלתא‪.‬‬ ‫אע"פ ששיירות מצויות‪ ,‬וכן בעיר גדולה לא נאמר ההתר‬ ‫ששיערו חז"ל שאם היה אומרו כך בפניו ודאי היה‬ ‫בכל העיר‪ ,‬אמנם דבר המרעיש דעת הבריות שדרכו להתפרסם‬ ‫נמנע מלומר באופן שמגנהו‪ ,‬אבל כשמגנהו אסור אף‬ ‫בצדק תשפוט עמיתך‪ -‬אם אדם עשה מעשה‬ ‫גם לעיר אחרת‪ ,‬מותר גם בעיר אחרת‪.‬‬ ‫אם היה אומרו כך בפניו‪( .‬ג')‪.‬‬ ‫שאפשר לדונו לזכות או לחובה‪ ,‬בירא אלוקים אף‬ ‫ה' אם המספר הזהיר שלא לגלות‪ ,‬אסור לספר‪,‬‬ ‫אם הדבר נוטה יותר לחובה יש לדון לזכות‪ .‬ובבינוני‬ ‫אפילו אם רואה שהשנים האחרים כן מספרים‪ ,‬ואפילו‬ ‫אף סיפור בדרך שחוק ולא מתוך שנאה וללא כוונה‬ ‫(הנזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו) אם המעשה‬ ‫אם סיפר לארבעה והזהירם שלא לגלות ושלשה מתוכם עברו‬ ‫לגנות‪ ,‬אסור מן התורה‪ .‬ומש"כ הרמב"ם שהמספר דברים‬ ‫וסיפרו‪ ,‬אסור לרביעי לספר‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬ ‫שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק לחבירו או לצערו הרי‬ ‫שקול יש לדונו לזכות‪ ,‬וזה חיוב גמור ולא מידה בעלמא‪,‬‬ ‫ו' אם שנים סיפרו לשנים אסור לספר‪ ,‬כיון שהמספרים‬ ‫זה לשון הרע‪ ,‬היינו אפילו אינו מספר בגנותו‪ ,‬רק שע"י דבריו‬ ‫ואם נוטה לחובה נכון לדונו כספק‪ ,‬ובמקום שהדבר‬ ‫נסבב לזה‪( .‬ג')‪.‬‬ ‫לא נכללים בכלל השלשה‪ ,‬כיון שמצוי מאד שהם יתחרטו על מה‬ ‫נוטה לכף זכות שבודאי אסור מדינא לדונו לכף‬ ‫שהוציאו לעז ויזהרו מלספר זאת לעוד אנשים‪.‬‬ ‫חובה‪ ,‬אם דן אותו לכף חובה וגינהו עובר גם על‬ ‫ואם עדיין לא הגיע נזק או צער לחבירו‪ ,‬צ"ע אם כבר עכשיו חייב‬ ‫לתועלת מותר לספר לרב אפי' אם יתכן שיתפרסם‬ ‫"בצדק תשפוט עמיתך" וגם על איסור לשון הרע‪,‬‬ ‫לפייסו או רק אח"כ‪ ,‬ויותר טוב שיראה לסובב שלא יגרם לו נזק‬ ‫ממנו הדבר)‪.‬‬ ‫אפילו אם כוונתו לקנא לאמת‪ .‬ואפילו בדבר הנוטה לכף‬ ‫או צער‪ ,‬ע"י שילך לאותו אדם ויוציא הדברים מליבו‪( .‬ד')‪.‬‬ ‫חובה‪ ,‬שאין כ"כ איסור להכריעו לכף חובה‪ ,‬היינו‬ ‫מי שעובר עבירה ידועה במזיד באופן קבוע ואין‬ ‫פחד אלוקים לנגד עיניו או שעבר עבירה שאינה‬ ‫לענין שיוסכם אצלו שעשה של כדין‪ ,‬אבל ודאי שלא‬ ‫עוד פרטים באיסור לשון הרע‬ ‫ימהר ללכת לגנותו עבור זה אלא לפי מה שיבואר‬ ‫מפורסמת או שהוכיח אותו אדם נכבד שראוי לסמוך עליו‪,‬‬ ‫אף שבעבירות שבין אדם לחבירו יש פרטים רבים‬ ‫או שהראה לו בספר שהדבר אסור‪ ,‬ולא חזר‪ ,‬מותר‬ ‫בכלל ד' ה' וי'‪ ,‬ומידה טובה שאפילו הכף חוב הוא הרבה יותר‬ ‫מתי אסור ומתי מותר לספר‪ ,‬מ"מ אסור לגנות את‬ ‫להכלימו ולספר בגנותו בין בפניו ובין שלא בפניו‪,‬‬ ‫מהכף זכות צריך לדון לכף זכות‪.‬‬ ‫חבירו בעניינים שבין אדם לחבירו אם לא הזיק‬ ‫ובדבר שקול יש לדונו לכף חובה‪ ,‬אך יזהר בפרטים‬ ‫לחבירו‪ ,‬אף שודאי עבר איסור‪ ,‬כגון שלא הלווהו‪ ,‬או‬ ‫המבוארים בבמ"ח‪ ,‬א' שיראה את העוולות בעצמו‪ ,‬או‬ ‫מתי אסור ומתי מותר לפרסם‬ ‫לא הטיב לו‪ ,‬או שעבר על נקימה ונטירה‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫שנתחזק בעיר לאיש רשע עבור השמועות הרעות שיוצאות עליו‬ ‫חטאים של אחרים‬ ‫נמנע מלעשות טוב לאחר והמספר מכוין לקנא‬ ‫תמיד‪ .‬ב' יתבונן היטב אם באמת עשה דבר אסור‪ .‬ג' לא יגדל את‬ ‫איסור לשון הרע כולל כל דבר שחבירו מתגנה על ידו‪,‬‬ ‫לאמת אסור‪ ,‬ואפילו אם אותו אדם נמנע בקביעות מלהיטיב‬ ‫העוולה יותר ממה שהיא באמת‪ .‬ד' שיכוין לתועלת‪ .‬ה' שלא‬ ‫ובכלל זה לספר על חטא שחטא חבירו‪ ,‬אמנם איתא‬ ‫לאחרים למרות ש יש ביכולתו להיטיב ולא יפסיד מזה כלום‪,‬‬ ‫יספר רק בצינעא ובפניו יחניף לו‪ .‬והפורק עול מלכות שמים‬ ‫בגמרא (יומא פ"ו‪" ):‬מפרסמים את החנפים (שהם רשעים‪.‬‬ ‫מפני שהרבה פעמים אנשים חושבים שזה לא חיוב אלא מידה‬ ‫מעליו לגמרי א"צ לתנאים אלו‪.‬‬ ‫רש"י) מפני חילול השם"‪ ,‬עוד מבואר בגמרא (פסחים‬ ‫טובה בעלמא‪ ,‬ואינו יוצא עי"ז מכלל עמיתך‪( .‬ה')‪.‬‬ ‫מי שאינו מקיים בקום ועשה דברי בית דין‪ ,‬ואין לו‬ ‫קי"ג‪ ):‬שמותר לשניים להעיד בבי"ד על חוטא‪ ,‬והח"ח (כלל‬ ‫תשובה למה עושה כך‪ ,‬או שרואים שתשובתו אינה‬ ‫ד') מבאר באיזה אופנים נאמרו דינים אלו‪ ,‬ומהם תנאי‬ ‫שלילת מעלות‪ -‬בכלל איסור לשון הרע לומר שיש‬ ‫ההיתר בזה‪.‬‬ ‫לחבירו חסרון בשלימות המעלות‪ ,‬כגון שאינו חכם‬ ‫אמת אלא להוציא מדעתנו‪ ,‬מותר לספר גנותו‪,‬‬ ‫ולרושמה בספר הזכרונות לדורות‪ ,‬ואם הדבר ספק‬ ‫באיש בינוני‪ -‬אסור לומר על אדם שלא נהג כשורה‬ ‫(במילי דעלמא‪ ,‬וכ"ש לומר שאינו חכם בתורה או‬ ‫אסור לספר בגנותו‪ .‬אבל אם ציוו אותו לא לעשות דבר‬ ‫גם בדבר שיש רבים שנוהגים כך‪ ,‬ואסור לומר אפילו‬ ‫לומר שהיכן שהוא היה גר קודם לא היה נחשב כ"כ) או שאינו‬ ‫מסוים‪ ,‬ועבר ועשאו‪ ,‬אסור‪ ,‬דאפשר שעשה כן מחמת תגבורת‬ ‫על פרט מפרטי המצוות שאינו מקיימו כראוי‪ ,‬ואפילו‬ ‫גבור או עשיר וכיוצא בזה‪ ,‬ואפי' הוא אמת‪ ,‬מפני‬ ‫היצר‪ ,‬אא"כ עשה זאת בפרהסיא‪.‬‬ ‫דבר שרבנן אמרו שאין ראוי לעשותו לכתחילה אסור‬ ‫שיכול לגרום הזק בגופו או בממונו או להצר לו או‬ ‫לספר שפלוני עשה כך‪( ,‬ועל כן אסור לגנות את‬ ‫להפחידו‪ .‬וכמו שאדם לא היה רוצה שיאמרו עליו‬ ‫לשון הרע לתועלת‬ ‫חבירו על מידות רעות‪ ,‬כי יש רבים שאינם יודעים‬ ‫דבר כזה כך אסור לומר כך על אחר‪ .‬ובלשה"ר של‬ ‫כתב הח"ח" "העיקר מה שהזהירה תורה בלשון הרע‪ ,‬אפילו‬ ‫חומרת הדברים‪ ,‬וגם רגילים לטעות בענייני המידות‪ ,‬מפני‬ ‫שלילת המעלות יש חומרא משום שכוונתו בזה רק‬ ‫על אמת‪ ,‬הוא אם כוונתו לבזות את חבירו ולשמוח בקלונו‪,‬‬ ‫אבל אם כוונתו לשמור את חבירו שלא ילמוד ממעשיו‬ ‫שלפעמים מצוה להתנהג כך ולפעמים הפוך‪ ,‬והכל לפי האיש‬ ‫לגנות חבירו‪ ,‬וגם דברים אלו מתקבלים יותר ע"י‬ ‫והענין והמקום והזמן‪ ,‬ומה שאמרו שכל אדם שיש בו עזות פנים‬ ‫פשוט שמותר‪ ,‬ומצוה נמי איכא"‪ .‬והח"ח (כלל ד' וכלל י')‬ ‫השומעים‪( .‬הח"ח מאריך לבאר איזה נזקים יכולים‬ ‫מביא כמה סוגי תועליות שמתירות לספר לשון הרע‪,‬‬ ‫מותר לקרותו רשע‪ ,‬זה דווקא במידה גרועה זו‪ ,‬וגם בה צריך‬ ‫להסתבב ע"י דבר זה)‪ .‬ודין זה תלוי על איזה אדם‬ ‫ומבאר בכל מקרה מהם תנאי ההיתר בזה‪ .‬בכלל ד' מבאר‬ ‫להתיישב בדבר מתי נקרא בשם זה‪ .‬אלא יוכיחו ויאמר לו‬ ‫מספר‪ ,‬שאם לפי מצבו יש בזה שלילת מעלתו אסור‪.‬‬ ‫הח"ח דיני לשון הרע לתועלת על עניינים שבין אדם‬ ‫גודל האיסור‪ ,‬אבל מותר לומר על אדם שהוא קפדן אם זה‬ ‫(ה')‪.‬‬ ‫למקום‪ ,‬ובכלל י' (יובא בהמשך) מבאר הח"ח דיני לשון‬ ‫אמת והיה אומר זאת בפניו‪ ,‬כיון שזה אינו גנאי‪ ,‬רק שאינו מעביר‬ ‫הרע לתועלת על עניינים שבין אדם לחבירו‪ ,‬ודברים אלו‬ ‫על מידותיו‪ ,‬אבל צריך להזהר בזה מאד‪ ,‬דמי גרע ממה שאמרו‬ ‫אסור להוציא דיבה על חפצי חבירו‪ ,‬כגון על מה‬ ‫נתחלקו לשנים כיון שבפרטי הדינים יש חילוקים בזה‪.‬‬ ‫חז"ל שלא יספר בשבחו של חבירו שמא יבוא לגנותו‪ ,‬וכ"ש כאן‬ ‫שמוכר חנווני אחר‪( .‬ה')‪.‬‬ ‫שהשומע יכול לומר שהוא כעסן)‪ ,‬ואסור אפי' עשה כך‬ ‫מי שיש לו מידות רעות נכון לספר לבנו או לתלמידיו‬ ‫המספר עם עוד אחד עוונו חמור יותר ממספר יחידי‪,‬‬ ‫ולהזהירם שלא יתחברו עמו כדי שלא ילמדו‬ ‫כמה פעמים‪ .‬אבל אם יודע שהוא ידע שהדבר אסור‬ ‫כי מאמינים להם יותר‪ ,‬ואפילו אם אחד כבר סיפר אסור‬ ‫ממעשיו‪ ,‬וה"ה כשרואה הרבה אנשים שמוחזקים במידות‬ ‫ועשהו במתכוין‪ ,‬אם עשה החטא פעם אחת בסתר‬ ‫לשני לספר‪( .‬ה')‪.‬‬ ‫מגונות אין להמנע מלהזהיר שלא להתערב עמהם‪ ,‬כיון שעיקר‬ ‫אסור לגלות כי אולי חזר בתשובה‪ ,‬ואפילו לדייני‬ ‫איסור לשון הרע הוא כשמתכוין לגנות‪ ,‬ואמנם יבאר‬ ‫העיר אין נכון לכתחילה לגלות אף יש עמו עד נוסף‪,‬‬ ‫איסור שמיעת וקבלת לשון הרע‬ ‫לשומע למה מספר דבר זה‪ ,‬ויכוין לכבוד השם ולא מצד‬ ‫אלא צריך להוכיחו בלשון רכה‪ .‬ואם מספרים לו שאדם‬ ‫מלבד איסור סיפור לשון הרע וכפי שנתבאר בפרקים‬ ‫שנאה‪ ,‬ואם לא ראה הדבר בעצמו רק שמע‪ ,‬צריך לומר לשומעים‬ ‫בינוני עשה עבירה כזו‪ ,‬אפילו אם שמע זאת משנים או יותר‬ ‫הקודמים‪ ,‬אסור גם להאמין ללשון הרע‪ ,‬דכתיב "לא תשא‬ ‫שכך שמע עליו ואסור לספר הדבר בהחלטה‪ ,‬ואפשר שאם לא‬ ‫אסור לקבל הדבר בהחלטה רק לחוש‪ ,‬ואסור גם לשונאו בגלל‬ ‫שמע שוא" ואמרו חז"ל שזה אזהרה שלא לקבל לשון הרע‪,‬‬ ‫יתרחקו ממנו אא"כ יגדל את העולה‪ ,‬מותר לגדל העולה‪ .‬ובעיני‬ ‫זה‪ ,‬וכ"ש שאסור לספר הדבר לאחרים‪ .‬ולענין לאפרושי‬ ‫ומלבד זה עובר על עוד לאוין ועשין כמבואר בפתיחה‪,‬‬ ‫עצמו אסור להחזיקו לרשע‪ ,‬מפני שאולי עשה תשובה‪ ,‬או שאינו‬ ‫מאיסורא‪ ,‬כגון אם ראה אשת איש שזינתה‪ ,‬אפילו אם ראה זאת‬ ‫ואפילו אם אינו מאמין אסור לשמוע את הלשון הרע‪,‬‬ ‫יודע את חומר האיסור‪ .‬ולענין השמיעה‪ ,‬אם המספר נאמן על‬ ‫לבדו צריך לגלות לבעל‪ ,‬אם הוא משער שהבעל יאמינו כשני‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫השומעים כשני עדים מותרים להחליט הדבר בליבם‪ ,‬ואם לאו‬ ‫עדים ויפרוש ממנה‪( ,‬ולא יגלה לו עם מי‪ ,‬אא"כ רק אם יגלה‬ ‫מותר רק למיחש‪ .‬וגם כשרואה הרבה אנשים שמוחזקים במידות‬ ‫הבעל יאמין לו‪ .‬ואם הבעל לא האמינו אסור לו לספר זאת לשום‬ ‫אסור מן התורה להאמין בליבו ללשון הרע‪ ,‬ואם אפשר‬ ‫רעות‪ ,‬אין להמנע מלהזהיר שלא להתחבר עמהם‪( .‬ד')‪.‬‬ ‫אדם ואפילו לבי"ד)‪ ,‬אבל אם הבעל לא יאמין לו אסור לספר‪ ,‬וכן‬ ‫להאמין לסיפור אבל לדון אותו לכף זכות‪ ,‬מותר להאמין לגוף‬ ‫אם שמע הדבר מאחרים שמן הדין אינה נאסרת לבעל‪ ,‬וכן כל‬ ‫הסיפור ולדון אותו לכף זכות‪ .‬ואם הוא מסכים בפירוש‬ ‫מי שרוצה לעשות עסק או שידוך עם אחר מותר‬ ‫כיוצא בזה‪ ,‬אסור לגלות‪.‬‬ ‫לסיפור עובר גם על קבלת לשון הרע וגם על סיפור‬ ‫לחקור על מהותו ועניינו כדי להמנע מנזק או מריבה‬ ‫תלמיד חכם עוון גדול הוא לפרסם חטאו‪ ,‬ואסור‬ ‫לשון הרע‪ ,‬ואמרו חז"ל שגדול עונש המקבל מן‬ ‫(אך לא ישאל בזה את מי שהוא משער שהוא שונאו‪ ,‬או את בן‬ ‫אפילו להרהר אחריו כי ודאי עשה תשובה‪ .‬ולענין‬ ‫המספר‪ .‬ואסור לשמוע לשון הרע אף בלא להאמין‪.‬‬ ‫אומנותו‪ ,‬מפני שהם רגילים לשקר או להגזים)‪ ,‬ויאמר להם‬ ‫תוכחה‪ ,‬כתב ביד הקטנה שאסור להוכיח ת"ח אפילו בינו לבין‬ ‫וגם השומע לשון הרע לתועלת (כגון כדי להוכיחו‬ ‫ששואל לתועלת (דאל"כ עובר על לפני עוור‪ ,‬ולכן‬ ‫עצמו‪ ,‬מפני שבודאי עשה תשובה‪( ,‬אמנם בדבר שבממון אם לא‬ ‫והיינו כשליבו נוטה להאמין קצת שהדבר אמת‪ ,‬דאי לאו הכי אינו‬ ‫כשמבררים על שידוך חובה לבאר לנשאל לצורך מה הוא שואל‪,‬‬ ‫החזירו יכול להוכיחו‪ ,‬וכן בשעת מעשה בודאי חייב להוכיחו)‪ ,‬אך‬ ‫וכמובן שאסור לברר תוך כדי על אנשים אחרים‪ .‬וכן אב המברר‬ ‫צ"ע אם החכה כדבריו‪ ,‬דנראה שרק לענין לימוד זכות תולים‬ ‫חייב להאמין כלל שיהא מחויב להוכיחו‪ ,‬וכן מותר לשמוע‬ ‫על מצב בנו‪ ,‬חובה לברר לשואל שהוא קרובו וכוונתו לתועלת‪,‬‬ ‫שעשה תשובה‪ ,‬אבל לא לענין להפטר ממצוה דאורייתא של‬ ‫כדי להרגיע את המספר שעי"ז לא יספר לעוד‬ ‫אבל מי שעבר דירה אסור לו לברר על מצבם הרוחני של בני עירו‬ ‫תוכחה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אנשים) אין ההתר אלא לשמוע ולחוש אבל להאמין‬ ‫הישנה‪ ,‬ועלול להכשל בזה בהרבה מאד איסורים)‪ ,‬ומותר‬ ‫אסור‪ ,‬ועצם השמיעה מותרת בתנאי שאפשר לומר שהמספר‬ ‫אם החוטא הוא לץ השונא תוכחות וראוהו שנים‪,‬‬ ‫לענות לו כדי להועיל לו‪ ,‬אבל יזהר שלא להוסיף‪,‬‬ ‫מכוין לתועלת ולא מצד שנאה‪ ,‬או שכבר סיפר לאחרים לפני‬ ‫טוב שיאמרו לדייני העיר שייסרוהו ויפרישוהו מן‬ ‫אבל אם כוונת המספר כדי לגנותו אסור‪ ,‬והוי כמתכוין‬ ‫שהוא בא לשמוע‪ ,‬דאי לאו הכי עובר השומע בלפני עוור‪.‬‬ ‫לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה‪ ,‬וביותר י"ל דזה מיקרי‬ ‫החטא‪ ,‬או לקרובי החוטא אם דבריהם מקובלים על‬ ‫ולפעמים מצוה לשמוע כדי ללמד זכות לפני המספר‬ ‫עלה בידו בשר חזיר‪ ,‬מפני שהעיקר בעניינים אלו זה הכונה‪.‬‬ ‫החוטא‪ ,‬ויכוונו המספרים לשם שמים‪ ,‬והשופטים‬ ‫או לפני השומעים‪ ,‬אך גם בזה יזהר שלא להאמין‪ .‬וזה‬ ‫(ד')‪.‬‬ ‫ייסרוהו בהצנע‪ .‬אבל אם הוא עד יחידי לא יעיד על‬ ‫עצה למי שכבר שמע לשון הרע‪ ,‬שיחפש איך יכול ללמד זכות‬ ‫כך‪ ,‬והשומע ממנו אינו חייב להוכיחו את החוטא‪ ,‬אא"כ נראה לו‬ ‫בפני המספר והשומעים‪ ,‬ומותר אפילו לכתחילה לברר למה הוא‬ ‫תשובה על איסור לשון הרע‪ -‬אם לא האמינוהו‬ ‫שהדבר אמת‪ .‬אך יכול לגלות בהצנע לרבו ואיש סודו‬ ‫שונא את פלוני אם הוא משער שבידו לתקן את הדבר‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫השומעים תשובתו היא חרטה וידוי וקבלה לעתיד‪,‬‬ ‫שמאמין לו כשניים אפילו באופן שאין דרכו לשנות‬ ‫גם אם יודע שהדברים אמת אך אפשר לדונו לזכות‬ ‫אבל אם האמינוהו ונתגנה חבירו ונגרם לו נזק או‬ ‫באיוולתו‪ ,‬ומותר לרבו לשונאו על כך ולהתרחק ממנו‪,‬‬ ‫והוא דן לחובה‪ ,‬עובר על איסור קבלת לשון הרע‪,‬‬ ‫צער‪ ,‬מלבד הנ"ל צריך גם לרצות את חבירו‪ ,‬אף אם‬ ‫אבל גם לרב אסור לספר לאחרים אפילו למי שמאמין‬ ‫מלבד מצות בצדק תשפוט עמיתך‪ ,‬וכ"ש אם הסיפור‬ ‫חבירו לא יודע מזה‪( ,‬והרבה פעמים אינו יכול לזכור‬ ‫לרב כשנים‪( ,‬ויתכן שאם דברי רבו נשמעים ומתכוין‬ ‫על איש ירא שמים‪( .‬ו')‪ .‬ודבר מצוי הוא שכאשר אחד יוצא‬ ‫כל מי שדיבר עליו‪ ,‬והוא כמעוות שאינו יכול לתקון)‪,‬‬ ‫כיון שהדבר לא נתברר‪ ,‬וכן אסור להטות אזנו לשמוע את‬ ‫הסיפור אם אין לו בזה תועלת‪ ,‬כיון שהוא מכשיל בזה את‬ ‫איסור קבלת לשון הרע כשיש סבירות‬ ‫חייב מבי"ד הוא אומר לחבירו שהבי"ד פסקו שלא כדין‪ ,‬ומדבר‬ ‫כנגד הבי"ד‪ ,‬ואף מראה לחבירו איך לפי דבריו הבי"ד טעו‪,‬‬ ‫המספר‪ .‬ובית דין שראו בעצמם או שהעידו בפניהם‬ ‫לחשוב שהדבר נכון‬ ‫והמדבר עובר בזה על כמה לאוים‪ ,‬והשומע מחויב אם הוא יכול‬ ‫על הדברים הניכרים‪ ,‬לפעמים מפני צורך השעה‬ ‫להוציא את הדברים מלב המספר‪ ,‬ואם רואה שדבריו לא הועילו‬ ‫אסור להאמין ללשון הרע גם כאשר יש סבירות לחשוב‬ ‫אין לו לקבל את הדברים‪ ,‬וביותר שהרי ת"ח חייבים לדונו לכף‬ ‫מותר להם להכותו‪ ,‬כגון שניכר שפלוני גנב מפלוני‬ ‫שהדבר נכון‪ ,‬כגון שמספר בפני המדובר או בפני רבים‪ ,‬או‬ ‫זכות אפילו בדבר שנוטה לחובה‪ ,‬כ"ש בדבר כזה שצד הזכות‬ ‫משהו‪ ,‬אבל לנגזל עצמו אסור להכותו מכח אומדנא‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫כשהמספר נאמן עליו כשנים או שהוא מסיח לפי תומו‪,‬‬ ‫מכריע הרבה יותר‪ ,‬ואפילו אם בדק ואינו רואה שום צד זכות‬ ‫וכדומה‪ ,‬ואם יש דברים הניכרים שהדבר נכון מותר לספר‬ ‫יכול לברר בעדים שהחפץ הוא שלו‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫בתנאים מסוימים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫אסור להחליט הדבר לחובה אלא יש לו ללכת לשואלם למה‬ ‫פסקו כך‪.‬‬ ‫אסור לקבל לשון הרע בין בענין בין אדם לחבירו ובין בענין‬ ‫איסור קבלת לשון הרע הוא על כל דבר שאסור‬ ‫על מי אסור לספר לשון הרע‬ ‫בין אדם למקום‪( ,‬ומותר רק לחשוש לדברים‪ ,‬וכנ"ל כלל‬ ‫לאומרו‪ ,‬כולל שלילת המעלות‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫אף אם הוא מספר על קרובו שבדרך כלל אינו‬ ‫ו') אפילו אם הדברים סופרו בפני רבים‪ ,‬או בפני‬ ‫מקפיד וגם אין כוונתו לגנותו‪ ,‬מ"מ אם טעה‬ ‫אע"פ שאסור להאמין ללשון הרע‪ ,‬מותר לחוש‪,‬‬ ‫המסופר (אם לא הודה לדברים או שהתנצל ומתוך‬ ‫בהחלטתו והוא אינו אשם כמו שסיפר‪ ,‬אינו יוצא‬ ‫והיינו חשש בעלמא כדי לשמור את עצמו או את‬ ‫התנצלותו ניכר שהדבר אמת‪ ,‬אפי' אם שתק ודרכו תמיד‬ ‫מכלל לשון הרע‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫אחרים מנזק‪ ,‬אבל לא יהיה הדבר אפי' בגדר ספק‬ ‫לא לשתוק)‪ ,‬או ששמע את הדברים מכמה אנשים‬ ‫מפני שהוא בחזקת כשרות‪ ,‬ומחויב להיטיב לו ככל איש‬ ‫אסור לספר לשון הרע בין על איש בין על אשה‪ ,‬וגם‬ ‫(ולא מיבעי בדבר שנעשו רשעים מפני שסיפרו לשון‬ ‫ישראל אפילו אם לפי דברי המספר הוא יצא מכלל 'עמיתך'‪,‬‬ ‫על אשתו ובית חותנו אסור‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫הרע‪ ,‬שהחשוד על לאו דלשון הרע חשוד גם לשקר‬ ‫וכ"ש שאסור לעשות מעשה או להזיקו או לביישו או‬ ‫אסור לספר לשון הרע גם על קטן אם יתכן שיסובב‬ ‫או להחליף או להוסיף דברים‪ ,‬אלא גם באופן שאינם‬ ‫לשנוא אותו מחמת זה‪ ,‬ואפי' שמע הדברים מעד‬ ‫לקטן נזק או צער אסור‪( ,‬אא"כ מתכוין לתועלת לפי‬ ‫נעשים רשעים אם הסיפור אמיתי‪ ,‬אסור להאמין‪,‬‬ ‫אחד בבי"ד אסור‪ .‬ואסור לספר לאחרים כדי להצילם מהזק‪,‬‬ ‫כללי התר לתועלת‪ ,‬ויבחון שבאמת תצא תועלת)‪.‬‬ ‫דאין שם עדות אלא בבי"ד‪ ,‬ואין נחשבים בזה לעידי‬ ‫אם יודע שהם יקבלו את הדבר לאמת גמורה‪ ,‬ויזיקו או יביישו‬ ‫(ח')‪.‬‬ ‫שקר אלא למוציאי שם רע)‪ ,‬או שיצא קול בעיר על‬ ‫את הנדון‪ .‬ואם הוציאו דיבה על אדם שמוחזק לעני‪ ,‬שבאמת‬ ‫אסור לספר לשון הרע אפילו על עם הארץ‪ ,‬וכ"ש‬ ‫אדם שעשה איזה איסור חמור או קל‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫אינו עני‪ ,‬אסור להאמין ולהמנע מלתת לו צדקה‪ ,‬כיון שנתחזק‬ ‫לעני‪ ,‬ומותר רק לחוש ולבדוק את הדבר היטב‪ .‬ואפילו אדם‬ ‫המספר על תלמיד חכם שבזה עוונו גדול יותר‪,‬‬ ‫כשאדם מספר גנות על עצמו ועל חבירו‪ ,‬מותר‬ ‫רשע‪ ,‬אך עדיין הוא בכלל ישראל לענין להשיב לו אבידה ולתת‬ ‫ופעמים הוא בכלל מבזה תלמיד חכם שעונשו גדול‪,‬‬ ‫להאמין רק למה שמספר על עצמו‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫לו צדקה וכדומה‪ ,‬כגון מומר האוכל נבילות לתיאבון‪ ,‬וכעת‬ ‫ותלמיד חכם לענין זה הוא לפי הדור‪ ,‬ובזמננו מי‬ ‫האם מותר להאמין ללשון הרע כשהמספר נאמן‬ ‫מספרים עליו שיצא לגמרי מ כלל עמיתך דשביק התירא ואכיל‬ ‫שהוא ראוי להורות ויגע בתורה נקרא תלמיד חכם‪,‬‬ ‫עליו כשנים או שהוא מסיח לפי תומו‪ -‬דבר‬ ‫איסורא‪ ,‬אסור להאמין‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫והמבזהו אפי' בדברים ושלא בפניו הוא עוון פלילי‬ ‫שאפשר לדונו לצד זכות (כגון שאולי לא ידע שהדבר‬ ‫מי שהאמין ללשון הרע ועדיין לא סיפר לאחרים‪,‬‬ ‫וחייב נדוי‪ ,‬ואם התלמיד חכם הוא מורה הוראה בעיר‬ ‫אסור‪ ,‬או שלא ידע את חומרת המעשה‪ ,‬או שהוא‬ ‫תקנתו שיוציא הדברים מליבו‪ ,‬ויקבל על עצמו שלא‬ ‫האיסור חמור הרבה יותר‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫שוגג)‪ ,‬או סיפור על דבר שאינו עוון אלא גנאי ודופי‬ ‫להאמין יותר ללשון הרע‪ ,‬ויתוודה‪ .‬ואם סיפר לאחרים אין‬ ‫בעלמא או שלילת המעלות‪ ,‬או שמספר על מעשי‬ ‫לו תקנה עד שיפייסנו‪ ,‬או שיראה להוציא את הדבר מלב‬ ‫אפיקורס מצוה לגנותו ולבזותו ולשונאו בין בפניו‬ ‫אבותיו או מעשיו הראשונים‪ ,‬אסור להאמין לזה‬ ‫האנשים שסיפר לפניהם‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫ובין שלא בפניו וא"צ לזה את פרטי לשון הרע לתועלת‬ ‫שמבוארים בכלל י'‪ ,‬בגלל שיצא מכלל "עמיתך"‪ ,‬ונקרא‬ ‫אפילו אם המספר נאמן עליו כשנים‪ ,‬או שהוא מסיח‬ ‫מה יעשה אדם הנמצא בחברת אנשים המדברים‬ ‫אפיקורס מי שכופר בנבואה‪ ,‬או שכופר בתורה‬ ‫לפי תומו (והיינו כשמספר את הדברים מעצמו‪ ,‬ואין כוונתו‬ ‫לשון הרע‪ -‬מי שיושב בחברת אנשים והם מתחילים‬ ‫שבכתב או שבעל פה‪ ,‬ואפי' בפסוק אחד או דרשה‬ ‫לגנותו או לעורר מדנים או להתכבד בקלון חבירו)‪ ,‬או כשניכר‬ ‫לספר לשון הרע ואינו יכול להוכיחם‪ ,‬כי אדרבה עי"ז‬ ‫אחת ודקדוק אחד‪ .‬וכל זה דווקא כשהמספר שמע‬ ‫שהדברים אמת‪ .‬ומה שנתבאר בכלל ד' שמותר‬ ‫ידברו יותר‪( ,‬דאם יכול להוכיחם חייב להוכיחם ואם לא עשה כך‬ ‫לספר הדבר בהצנע לרבו ואיש סודו המאמין לו כשני‬ ‫הוא נתפס בעוונם‪ ,‬ואם התוכחה לא תועיל ולא תזיק בודאי אין‬ ‫בעצמו או שהם מוחזקים בעיר לאפיקורסים (או‬ ‫עדים‪ ,‬היינו רק בדבר שאם הוא אמת מותר לספרו‬ ‫להמנע מלהוכיח) אם יכול ללכת או לסתום אזניו מצוה‬ ‫שהוחזק בודאות שעבר כמה פעמים על עבירות‬ ‫(והיינו שעבר במזיד על איסור מפורסם כגון ניאוף‪,‬‬ ‫רבה לעשות זאת‪ ,‬ואם אינו יכול‪ ,‬יחליט שלא‬ ‫שאיסורם ידוע כמו ניאוף ואפילו עבירות קלות אם נתפשט‬ ‫איסורם בישראל‪ ,‬אך בזה כיון שאינו אפיקורס צריך לכוין‬ ‫דאם הוא דבר שאין האיסור מפורסם‪ ,‬אף באופן שהיה מותר‬ ‫להאמין‪ ,‬ולא יהיה נח לו לשמוע‪ ,‬ולא יראה שום‬ ‫לתועלת‪ ,‬ושלא יגדיל העולה‪ ,‬ולא יספר דווקא בצינעא ואילו‬ ‫לספר‪ ,‬צריך השומע לדונו לכף זכות)‪ ,‬והוא ראה דבר זה‬ ‫תנועה שנהנה מהסיפור דאל"כ אפילו אם אינו מאמין יהיה‬ ‫בפניו יחניף לו (אא"כ הוא חושש שהלה ירע לו או שיהיה מזה‬ ‫בעצמו‪ ,‬ובזה מותר לרבו להאמין לזה ולשנוא אותו‬ ‫בכלל מסייע לדבר עבירה‪ ,‬וגם יעבור על איסור לנופה‪ ,‬ועדיף‬ ‫מחלוקת)‪ ,‬אבל בלאו הכי אסור)‪ ,‬אבל אם יצא עליהם‬ ‫ולהתרחק מחברתו עד שיוודע לו שהוא שב מדרכו‬ ‫שיראה שלא נח לו ממה שמדברים‪ ,‬אמנם זה נאמר למי‬ ‫קול בעלמא או ששמע מאנשים שהם אפיקורסים‬ ‫הרעה‪( ,‬אבל אסור לו לספר דבר זה לאחרים‪ ,‬או‬ ‫שיודע בנפשו שאינו יכול לאטום אזניו‪ ,‬אבל כדי לצאת ידי כל‬ ‫אסור להאמין אלא רק לחוש לעצמו ולהזהיר אחרים‬ ‫הספיקות אם אינו יכול להוכיחם ישתדל בכל כוחותיו לצאת‬ ‫להפ סידו בממון או להכותו)‪ .‬ולמסיח לפי תומו בכל‬ ‫בסתר שלא יתחברו עמהם‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫מזאת החבורה‪ ,‬ואם עדיין לא ישב או שיכול ללכת ולא‬ ‫גוונא אסור להאמין‪( ,‬ולא נחשב לפי תומו אלא אם לא דיברו‬ ‫הולך נקרא פושע כמוהם‪ ,‬וכ"ש אם מתכוין לשמוע‬ ‫בעלי מחלוקת‪ -‬י"א שמותר לספר לשון הרע על‬ ‫מתחילה על איש זה לא לשבח ולא לגנות‪ ,‬והמספר אינו שונא‬ ‫אותו מתחילה‪ ,‬וכל שלא נתברר שהוא מסיח לפי תומו זה‬ ‫דבריהם‪ ,‬וצריך להתרחק מאד מחבורה כזו‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫בעלי מחלוקת‪ ,‬אמנם יש בזה כמה תנאים‪ :‬א' דווקא‬ ‫ספיקא דאורייתא ואסור מדינא להאמין‪ ,‬וכמעט לא שייך שיהיה‬ ‫אדם המוחזק לרשע‪ ,‬והיינו שהתפרסם עליו כמה‬ ‫כשעל ידי הסיפור תושבת המחלוקת‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫מסיח לפי תומו‪ ,‬ובכלל לא פשוט שמותר להאמין למסיח לפי‬ ‫פעמים שהוא עובר על איסורים ידועים (כניאוף‬ ‫ל עשות זאת באופן אחר‪ .‬ב' שיכוין לתועלת ולא‬ ‫תומו‪ ,‬ולכן השומר נפשו ירחק מזה‪ .‬ובדברים שבין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫וכדומה) בשאט נפש‪ ,‬מותר לקבל עליו לשון הרע‪.‬‬ ‫מתוך שנאה‪ .‬ג' שידע הדברים בעצמו‪ ,‬אבל לא יסמוך‬ ‫אם רוצה לספר כדי לקנא לאמת ולעזור לאשר אשם לו‪ ,‬יזהר‬ ‫שלא יספר את הדברים בתורת ודאי‪ ,‬רק יאמר שכך שמע‪,‬‬ ‫ובדבר שמוחזק לנו שנתפקר בזה‪ ,‬מותר להאמין אם מספרים‬ ‫בזה על אחרים אא"כ נתברר לו שזה אמת לפי הכללים‬ ‫שבר שוב על עבירה זו‪ ,‬ואפילו על איסור אחר נראה שמותר‬ ‫ואפילו באופן זה צ"ע אם מותר‪ ,‬ויותר טוב שיברר היטב את‬ ‫בענין קבלת לשון הרע‪ .‬ד' שיברר היטב מי נקרא בעל‬ ‫להאמין‪ ,‬אחרי שיצא מכלל עמיתך‪( .‬ז')‪ .‬וכן מותר להאמין‬ ‫הדבר‪ ,‬וכן יבדוק אם לא יועיל שיוכיח אותו‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫המחלוקת על פי התורה‪ ,‬ואם אינו יכול לברר זה‪ ,‬שב‬ ‫ללשון הרע על אפיקורסים ומלשינים שיצאו מכלל‬ ‫ואל תעשה עדיף‪ ,‬כי בדרך כלל מי שמערב עצמו בעניינים‬ ‫כשניכר שהדברים אמת מותר להאמין בתנאים‬ ‫"עמיתך"‪ ,‬ואפשר שאפילו על בעלי מחלוקת שי"א שמותר‬ ‫אלו ואינו מדקדק היטב להזהר בכל הפרטים‪ ,‬מלבד איסור לשון‬ ‫הבאים‪ :‬א' כאשר המעשה שהמדובר עשה הוא עוון‬ ‫לספר עליהם לשון הרע‪ ,‬אין לקבל לשון הרע‪ ,‬אא"כ הלשון הרע‬ ‫הרע הוא גם מעורר מדנים ומגדיל את המחלוקת‪ ,‬ואם הוא אדם‬ ‫גמור שאיסורו ידוע ואין בדבר צד זכות‪ .‬ב' הדברים‬ ‫הוא מעין המחלוקת‪ ,‬ומהמחלוקת ניכר שהלשון הרע הוא אמת‪.‬‬ ‫חשוב‪ ,‬הוא גורם לחילול השם‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫הניכרים הם נוגעים לאותו סיפור עצמו‪( ,‬ואז מותר‬ ‫(ח')‪.‬‬ ‫אסור לבזות ולחרף את המתים‪ ,‬ויש תקנה וחרם‬ ‫להאמין אפילו אם המספר נמצא שקרן בפעם אחרת‪ ,‬אבל‬ ‫אף אם שמע לשון הרע מאביו ואמו אסור לקבל‪,‬‬ ‫קדמונים שלא להוציא לעז ושם רע על המתים‪,‬‬ ‫בדברים שאינם ניכרים ממש אסור להאמין גם אם לא נמצא‬ ‫ומחויב למנוע אותם מזה בדרך כבוד‪ ,‬אך יזהר שלא‬ ‫אפילו עם הארץ וכ"ש תלמיד חכם‪ ,‬וכ"ש שאסור‬ ‫שקרן בפעם אחרת)‪ .‬ג' הוא ראה את הדברים הניכרים‬ ‫יאמר להם שהם עברו על דברי תורה‪ .‬ואם שומע מבני ביתו‬ ‫לבזות את דברי תורתו‪ .‬ומה שמצינו שהיו חכמים שקינטרו‬ ‫בעצמו‪ .‬ד' גם באופן המותר אין ההתר אלא להאמין‪,‬‬ ‫ואינו מוחה בהם הוא נענש על דבריהם‪ ,‬ויוכיח אותם‬ ‫זה את זה בדברי תורה‪ ,‬כוונתם היתה לשם שמים שלא יתקבלו‬ ‫אבל אסור לספר לאחרים (ואם הוא מוחזק בעיר לאדם‬ ‫רשע מותר‪ ,‬וכן בדברים שבין אדם לחבירו מותר לספר לאחרים‬ ‫בלשון רכה‪ ,‬וביותר יזהר בעצמו שלא ישמעו בני‬ ‫הדברים להלכה ויצא מזה מכשול‪ ,‬ולא נתכוונו ללעג‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫ביתו מפיו שום דברי גנאי על אחרים‪ ,‬כדי שיהיה לו‬ ‫שנראה בעיניו שפלוני חטא כנגד פלוני כדי שיעזרו לו)‪ ,‬וכן‬ ‫אסור להפסידו בממון או להכותו אפילו במקום שמותר‬ ‫פתחון פה למנוע אותם מזה‪ ,‬ועל פי רוב הנהגת הבית‬ ‫לספר לאחרים‪ ,‬ואפילו בדבר שאם הוא נכון היה מותר להפסידו‪,‬‬ ‫תלויה בו‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫הת"ח מותר‪ ,‬לפי תנאי התר לשוה"ר לתועלת הנ"ל‪ ,‬ואמנם‬ ‫התנאי השלישי שצריך להוכיחו מתחילה‪ ,‬אם הוא משער‬ ‫לשון הרע על אדם שהזיק לחבירו‪ ,‬ותנאי‬ ‫למי אסור לספר לשון הרע‬ ‫שתוכחתו לא תועיל לא יתווכח עימו כלל בענין זה‪ ,‬כי הלה יוסיף‬ ‫לשון הרע לתועלת‬ ‫אסור לספר לשון הרע לשום אדם ואפי' לקרוביו או‬ ‫לבזותו יותר ובפניו וקרוב הדבר שיספר את הדבר ליותר אנשים‬ ‫לעיל בכלל ד' נתבארו דיני לשון הרע על עניינים שבין אדם‬ ‫לאשתו‪ ,‬אא"כ אם הוא דבר שצריך להודיע לאשתו‬ ‫כדי שישכנע אותם לפני שהלה ידבר כנגדו‪ ,‬ולכן גם א"צ לומר‬ ‫למקום‪ ,‬וכאן (כלל י') יתבארו דיני לשון הרע על עניינים‬ ‫או לשותפו לתועלת‪ ,‬שאז מותר‪ ,‬ואפילו אם לא ראה‬ ‫את הדבר באפי תלתא‪.‬‬ ‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬וכיון שבפרטי הדינים יש חילוקים בזה‬ ‫הדברים בעצמו מותר ובלבד שיאמר שלא ראה‬ ‫גם בעבירות שבין אדם למקום מותר לספר רק לפי ז'‬ ‫נתבארו עניינים אלו כל אחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫בעצמו ויש לחשוש לזה‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫תנאי ההתר הנ"ל‪ ,‬אא"כ ראה אותו עובר כמה פעמים‬ ‫הרואה אדם שמזיק או מצער את חבירו‪ ,‬ויודע שלא‬ ‫אסור לספר גם לקרובי מי שמספר עליו‪ ,‬אא"כ‬ ‫במזיד על דבר שאיסורו ידוע לכל‪ ,‬וכפי שנתבאר‬ ‫תיקן את הדבר‪ ,‬יכול לספר כדי לעזור לניזק ולגנות‬ ‫כוונתו שיוכיחוהו ואינו יכול להוכיחו בעצמו‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫בכלל ד' עם התנאים המוזכרים שם‪ ,‬אך א"צ לחשוש שמא‬ ‫את המעשים הרעים בעיני הבריות‪ ,‬אפי' ראה את‬ ‫עשה תשובה‪ ,‬כיון שעשה את העבירה כמה פעמים‪ ,‬ולענין‬ ‫הדבר יחידי‪ -‬אך יש בזה ז' תנאים‪:‬‬ ‫אסור לספר לשון הרע לישראל‪ ,‬וכ"ש שאסור לספר‬ ‫תוכחה צע"ג דאפשר שמדינא יצא מכלל עמיתך ואינו חייב‬ ‫לנכרי שעוונו גדול הרבה יותר‪ ,‬ואם מלשין על ישראל‬ ‫להוכיחו ורק מידה טובה ומצוה בעלמא להוכיחו‪ .‬ובדברים שבים‬ ‫א' שיראה בעצמו‪ ,‬או שיתברר לו שזה אמת‪ ,‬ועיין‬ ‫בפני נכרי הוא בכלל המלשינים ודינו כאפיקורס‬ ‫אדם לחבירו אף אם עשאם כמה םעמים לא יצא מכלל עמיתך‬ ‫בהלכות רכילות כלל ט' אם מותר לספר לנגזל עצמו‪.‬‬ ‫וכופר שגהינום כלה והם אינם כלים‪ ,‬וכאילו חירף‬ ‫וחייבים להוכיחו‪ ,‬וכן מצות אהבת רעים ולא תשנא וכדומה‬ ‫ב' שיתבונן אם זה באמת גזל או נזק על פי דין‪.‬‬ ‫שייכים גם בו‪ ,‬אמנם אם זה דבר שא"א לטעות בו בשום אופן יש‬ ‫וגידף והרים יד בתורת משה‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫ג' צריך להוכיח את החוטא לפני שמספר‪ .‬ואם יודע‬ ‫לעיין הרבה אם שיך מצות תוכחה‪.‬‬ ‫שתוכחתו לא תתקבל מותר לספר‪ ,‬אך יספר בפני‬ ‫אבק לשון הרע‬ ‫אסור לספר שבעיר מסוימת אין מכניסים אורחים‬ ‫שלשה (ולשומעים אסור לקבל דבר זה כאמת‬ ‫מלבד מה שאסור לדבר לשון הרע אפילו בדרך רמז‪ ,‬אסור‬ ‫כראוי‪ ,‬אא"כ הוא משער שיוכיחום ויהיה בזה תועלת‪ ,‬והוא‬ ‫גמורה)‪ ,‬כי אם מספר בצינעא נראה שכוונתו לגנותו‬ ‫גם כן לדבר דבר שאינו גנות‪ ,‬אבל יתגלגל על ידי זה‬ ‫נזהר בכל פרטי ההתר‪.‬‬ ‫באופן שלא יגיעו הדברים לידיעתו‪ ,‬וכן נראה שאין‬ ‫שחבירו יתגנה‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬וכתב הח"ח בהגהה שאיסור אבק‬ ‫מי שנעשה לו דבר שלא כהוגן ושואל מי עשה לו‪,‬‬ ‫הדברים אמת‪ .‬ואם מפחד שירע לו אפשר שיש‬ ‫לשון הרע נאמר גם באופן שאין בזה איסור לפני עוור‪,‬‬ ‫אסור לספר מי עשה‪ ,‬ואפי' אם חושדים בו מותר רק‬ ‫להקל לספר גם לאחד או שניים ובזה אם רואה שלא‬ ‫והיינו אע"פ שאינו קרוב כ"כ שיבואו על ידי זה לידי איסור‪,‬‬ ‫לומר שהוא לא עשה‪ ,‬ואם עי"ז יבינו מי עשה זאת‪ ,‬אם זה‬ ‫או שגם בלעדיו היו עוברים על האיסור‪.‬‬ ‫יקבל תוכחתו יותר טוב שלא להוכיחו‪ .‬וכן אם לא יבואו‬ ‫דבר שאינו הגון מותר לומר אני לא עשיתי‪ ,‬אבל אם הדבר אינו‬ ‫לחשוד בו בשקר מותר לספר שלא בפני ג'‪.‬‬ ‫אסור לומר "מי היה חושב שפלוני שיהיה כמו שהוא‬ ‫עוולה ורק לשואל זה נראה עוולה‪ ,‬נראה שאסור לומר אני לא‬ ‫עכשיו" או "איני רוצה לדבר על פלוני" וכיוצא בזה‪,‬‬ ‫עשיתי‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ולפנים משורת הדין ראוי לקחת את‬ ‫ד' אסור להגדיל העולה יותר ממה שהיא‪ ,‬או לחסר‬ ‫והרי זה אבק לשון הרע‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫האשמה על עצמו‪ ,‬כדי למנוע בושה מחבירו‪.‬‬ ‫פרט שבלעדיו יתגנה חבירו יותר‪.‬‬ ‫המספר בשבחו של חבירו בפני שונאיו הרי זה בכלל‬ ‫ה' שיכוין לתועלת‪ ,‬ואם הוא חוטא כמותו אסור‪ ,‬כי‬ ‫אבק לשון הרע‪ ,‬כי גורם שיספרו בגנותו‪ ,‬ולכן מי שאינו‬ ‫ודאי אין כוונתו לתועלת‪ .‬ואם הזיק לו עצמו אסור‬ ‫בשלימות עם הרב או הבי"ד שבעיר ויש לו שם דין תורה‪ ,‬לא‬ ‫לספר כי אין כוונתו לתועלת‪ ,‬אלא אם יודע שתהיה‬ ‫ישאלנו מה יצא בדינו‪ ,‬שמא יצא חייב וידבר בגנות הבית דין‪,‬‬ ‫הלכות איסורי רכילות‬ ‫לו תועלת מזה להבא שיתוקן הנזק או הצער או‬ ‫שימנע מלהזיק לו ולצערו יותר שאז מותר לספר לפי‬ ‫והרוצה לצאת ידי שמים לא ישאל אדם מה יצא בדינו‪ ,‬אף אם‬ ‫אינו יודע שיש לו דבר עם הבי"ד הזה‪ ,‬כי שאלה זו עלולה מאד‬ ‫להכשילו לדבר בגנותם‪ ,‬אא"כ הוא מוכרח לשואלו מפני שהדבר‬ ‫כללי ההתר גם שלא באפי תלתא‪ ,‬אף אם לא הוכיחו מתחילה‬ ‫איסורי לשון הרע ורכילות יש עליהם לאו מפורש בתורה‬ ‫נוגע גם לו‪ .‬וגם בפני כל אדם אסור להרבות בשבחו של‬ ‫מפני ששיער שלא יקבל תוכחתו‪ ,‬ואם יכול לסבב את‬ ‫"לא תלך רכיל בעמך"‪ ,‬לשון הרע היינו לספר דבר גנות על‬ ‫אדם אחר כי יסובב מזה שהוא או השומעים ידברו‬ ‫התועלת באופן שיקטין את הסיפור ממה שהיה‬ ‫חבירו‪ ,‬או דבר שאם הוא יעבור מאדם לאדם זה יגרום‬ ‫בגנותו‪ ,‬וכן אסור לשבחו במעלות מסוימות אם מתוך זה ניכר‬ ‫להזיק לו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו‪.‬‬ ‫מצוה לעשות כך ויתכן שזה חיוב מן הדין‪ ,‬ואם יסובב לו‬ ‫שחסרים לו מעלות אחרות שראויות להיות לו‪ .‬ויש להמנע מאד‬ ‫ורכילות היינו לספר לאדם מה שפלוני עשה כנגדו‪ ,‬דבר‬ ‫הזק יספר רק באופן שלא ינזק יותר ממה שהיה‬ ‫מלשבת באסיפת אנשים המדברים אפילו בשבח גדולי הדור‪,‬‬ ‫שמעורר תרעומת ושנאה לאותו אדם כלפי העושה‪.‬‬ ‫מתחייב בבי"ד ולא יעשה זאת כי אם על פי בעלי הוראה‪.‬‬ ‫דכמעט לא ימלט שלא יגיעו לבסוף ללשון הרע‪ ,‬ולשון הרע על‬ ‫ובפתיחה להלכות לשון הרע נתבאר איזה עוד איסורים‬ ‫ובאופן שעלול הדבר לבוא לידי מלשינות‪ ,‬אסור בכל‬ ‫אנשים כאלו חמור הרבה יותר מעל סתם איש ישראל‪ .‬ובפני‬ ‫שייך לעבור בלשון הרע או ברכילות‪.‬‬ ‫גוונא‪( .‬ואם לא הזיק לו אלא רק נמנע להיטיב עמו זה‬ ‫רבים אסור בכל גוונא כי יקנאו בו ויבואו לספר‬ ‫אף שהרבה דינים בהלכות רכילות אפשר ללומדם מהלכות‬ ‫לשון הרע גמור‪ .‬ואין התר לגמול רע למי שהזיק‬ ‫בגנותו‪ ,‬אא"כ הוא משער שהשומעים לא יגנוהו ואינו משבחו‬ ‫לשון הרע‪ ,‬מ"מ הם נתבארו בפני עצמם‪ ,‬כיון שבגלל גודל‬ ‫המכשול המצוי באיסורים אלו צריך לפרט כל דבר ודבר‪,‬‬ ‫לקרובו‪ ,‬דלא נאמר "מבשרך לא תתעלם" כדי לעשות‬ ‫יותר מדאי‪ ,‬או שהוא מוחזק לכשר וצדיק שאין לו גנות‬ ‫וכיון שברוב העניינים בהלכות רכילות יש דברים שא"א‬ ‫איסור)‪ .‬והנהגה חשובה שמי ששמוע שמישהו עשה לו רע‪ ,‬לא‬ ‫כלל‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫ללומדם מהלכות לשון הרע‪( .‬ח"ח בהקדמה)‪.‬‬ ‫יבוש לשואלו על כך‪ ,‬כי הרבה פעמים יבין שהדבר אינו נכון‪.‬‬ ‫יש ליזהר שלא לשבח אדם באופן שיבוא מזה לידי‬ ‫סדר הפרקים והנושאים של הלכות רכילות מקביל לאלו‬ ‫ו' אם הוא יכול לסבב התועלת באופן אחר‪ ,‬או שיכול‬ ‫הפסד‪ ,‬כגון לפרסם על אדם שהוא עושה חסד ועל‬ ‫שבהלכות לשון הרע‪ ,‬מלבד פרק ה' בהלכות לשון הרע‬ ‫להמעיט את הגנות‪ ,‬מחויב בזה‪.‬‬ ‫ידי זה יבואו בני אדם שאינם מהוגנים לנצלו‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫שעוסק בעיקר באיסור שלילת המעלות שאין לזה פרק‬ ‫מקביל בהלכות רכילות‪ ,‬וממילא פרק ה' בהלכות רכילות‬ ‫ז' שלא יגרם לו נזק יותר ממה שבי"ד היו עושים לו‪,‬‬ ‫אדם שמביא עצמו לידי חשד שדיבר לשון הרע הרי‬ ‫מקביל לפרק ו' בהלכות לשון הרע‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫ואם הוא עד אחד והוא רואה שהשומעים יעשו מעשה על פי‬ ‫הוא בכלל אבק לשון הרע אף אם מותר לספר את הדבר‬ ‫דבריו‪ ,‬אסור לספר‪ ,‬ומותר רק לזרזם שיביאו את הגזלן לדין‪ ,‬ושם‬ ‫מצד הדין‪ ,‬כגון שיחשדו שהדברים אינם נכונים‪ ,‬או שאין כוונתו‬ ‫המרגל בחבירו‪ ,‬והיינו המספר לאדם מה פלוני עשה‬ ‫הוא יעיד‪.‬‬ ‫לו או דיבר עליו או רוצה לעשות לו‪ ,‬עובר על "לא‬ ‫לתועלת אלא לגנותו‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫ותועלת היינו או לעזור לניזק שיתמעט ממנו הצער ממה‬ ‫תלך רכיל בעמך"‪ ,‬ועוד לאוין ועשין המוזכרים‬ ‫שביישוהו‪ ,‬או שיוכיחו את המבייש ואולי הוא יפייס את‬ ‫דינים נוספים‪-‬‬ ‫בפתיחה‪ ,‬ועוונו גדול‪ ,‬ודבר זה עלול לגרום להריגת‬ ‫המתבייש‪ ,‬או שמספר במטרה שיתרחקו מדרך רשע‪,‬‬ ‫אסור לדור בשכונת בעלי לשון הרע‪ ,‬או להיות‬ ‫נפשות רבות מישראל‪ ,‬כפי שמרכילותו של דואג‬ ‫ואולי גם הוא עצמו יחזור בתשובה‪ ,‬אך כל זמן שאין‬ ‫בחברתם‪ ,‬ומי שיודע בתלמידו שהוא מבעלי לשון‬ ‫האדומי נהרגה נוב עיר הכהנים‪( .‬א')‪.‬‬ ‫תועלת לנדון עצמו בממון אסור לספר לאחרים משום שהדבר‬ ‫הרע ואינו יכול להוכיחו צריך להרחיקו‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫עלול להגיע לניזק והוי רכילות‪ ,‬וגם הנזק בזה שיגרם עי"ז‬ ‫מה נכלל באיסור רכילות‬ ‫מחלוקת רב על התועלת‪ ,‬וכן צ"ע אם מותר לספר היכא שיש‬ ‫והשומע לשון הרע ויכול להוכיח או לגרום שידבר על דבר‬ ‫איזה צד זכות‪ .‬אבל אם משער שלא תהיה תועלת‬ ‫אחר מחויב בזה כי צריך לעשות כל תצדקי כדי להפריש את‬ ‫אפי' אם גם לדעת המספר המעשה הוא כדין ואין‬ ‫שום גנאי על המדובר‪ ,‬אם על ידי זה תכנס בליבו‬ ‫מהסיפור אסור לספר‪.‬‬ ‫חבירו מאיסור‪ ,‬ואפי' אם לא יפסיקו לדבר מחויב‬ ‫שנאה אסור‪( .‬א')‪.‬‬ ‫אין חילוק בין אם הניזק ביקש ממנו לספר או לא‪ ,‬וכן‬ ‫להוכיחם אם לא יזיק בזה‪ ,‬וגם בבניו ובנותיו הקטנים‬ ‫אין חילוק אם הוא קרובו‪.‬‬ ‫מצוה לגעור בהם ולהפרישם‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫אפי' אם אין כוונתו להכניס שנאה בלב השומע‬ ‫אסור‪( .‬א')‪.‬‬ ‫בתנאים הנ"ל מותר לפרסם גנות מי שדיבר לשון‬ ‫אסור לספר דבר שחבירו גילה לו אא"כ נתן לו חבירו‬ ‫הרע על אחר‪ ,‬ובלבד שהניזק יודע מזה‪ ,‬אבל בלאו‬ ‫רשות וגם אין בזה לשון הרע‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫איסור רכילות הוא גם על אמת‪( .‬א')‪.‬‬ ‫הכי עובר על רכילות‪ ,‬אא"כ תצא מזה תועלת לניזק‬ ‫גם אם הם כבר שונאים זה לזה אסור‪( .‬א')‪.‬‬ ‫כגון שגורם בדבריו שלא יאמינו לדברים ולא יספר‬ ‫אף אם חבירו או אפילו אביו או רבו מפצירים בו‬ ‫עליו יותר‪ .‬ואם שמע אחד מלגלג על ת"ח צריך לנדותו‪ ,‬אבל‬ ‫שיספר‪ ,‬אסור אפילו באבק רכילות‪ ,‬ואם אינו יכול‬ ‫אסור לספר זאת לאותו ת"ח‪ ,‬ולגלות לאחרים כדי שיקנאו לכבוד‬ ‫אדם נאמן כבי תרי‪ ,‬ועל כן אסור לקבל ומותר רק‬ ‫אסור לספר רכילות אע"פ שאם לא יספר יחשדו בו‬ ‫לענות אמת שאין בה רכילות כגון לספר מה שהיה ולדלג‬ ‫לחוש‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫בדבר זה‪ ,‬כפי שנתבאר בהלכות לשון הרע כלל י'‪.‬‬ ‫את הדבר שהוא נגד אותו אחד מותר לשקר מפני השלום‪,‬‬ ‫ואם המספר עובר איסור בסיפורו (שאין מספר‬ ‫(ט')‪.‬‬ ‫אבל להשבע לשקר אסור בודאי אם אינו רואה שעי"ז יצא‬ ‫לתועלת) בודאי שאין להאמין‪ ,‬שהרי המספר חשוד‬ ‫הפסד ברור חבירו‪ ,‬ואפילו אם רואה הפסד ברור לחבירו צע"ג אם‬ ‫גם לשקר‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫איסור שמיעת וקבלת רכילות‬ ‫זה נחשב שבועת אונסים המותרת‪( .‬א')‪.‬‬ ‫אם אירע לו איזה נזק‪ ,‬אסור לחשוד בחבירו שהוא‬ ‫מלבד איסור סיפור רכילות וכפי שנתבאר לעיל‪ ,‬אסור גם‬ ‫אפי' אם ע"י ההימנעות מהסיפור יסובב לו הפסד‬ ‫הגורם לזה אפילו אם שמע שזה הוא‪ ,‬ואפילו כאשר‬ ‫להאמין לרכילות‪ ,‬דכתיב "לא תשא שמע שוא" ואמרו‬ ‫גדול או בושה אסור‪ ,‬ככל הלאווין ואפילו איסורים דרבנן‬ ‫עשו איתו מריבה בגלל זה הוא שותק‪ ,‬דשמא הוא‬ ‫חז"ל שזה אזהרה שלא לקבל לשון הרע ורכילות‪ ,‬ומלבד‬ ‫שמחויב ליתן כל אשר לו ולא לעבור עליהם‪ ,‬ורק אם‬ ‫זה עובר על עוד לאוין ועשין כמבואר בפתיחה‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫יהיה בגילוי תועלת לסלק הנזק ולהשבית הריב‬ ‫שותק כיון שחושב שבלאו הכי לא יאמינו לו‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫אינו מאמין אסור לשמוע את הרכילות‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מותר‪( .‬א')‪.‬‬ ‫אם ראה דברים הניכרים שאמת מה שסיפרו לו‪ ,‬אין‬ ‫אסור להאמין לרכילות‪ ,‬והמאמין עובר על "לא תשא‬ ‫מותר להאמין אלא באופן שא"א לשופטו לזכות‪,‬‬ ‫אפילו אינו אומר שם האיש‪ ,‬אך השומע יבין במי‬ ‫שמע שוא"‪ ,‬מלבד שאר הלאוין והעשין המוזכרים‬ ‫והדבר הניכר יהיה בעצם הסיפור ממש‪ ,‬וידע אותו‬ ‫המדובר‪ ,‬אסור‪( .‬א')‪.‬‬ ‫בפתיחה‪ ,‬ואסור גם לשמוע רכילות אף אם חושב‬ ‫מעצמו ולא מאחרים‪ ,‬ואז מותר לשמוע אם יש לו‬ ‫שלא להאמין‪ ,‬ומ"מ אם נראה לו שיהיה לו תועלת‬ ‫אסור לרכל בדרך רמאות‪ ,‬והיינו לדבר על ענין מסוים‪,‬‬ ‫תועלת להבא‪ ,‬ומותר להאמין אבל לא לספר לאחרים‬ ‫מהשמיעה כגון כדי להנצל מנזק‪ ,‬מותר לשמוע‪ ,‬אך‬ ‫כדי שעל ידי זה יזכר חבירו במה שנעשה לו‪( .‬א')‪.‬‬ ‫(ואם יש בזה תועלת‪ ,‬אפשר דמותר) או להפסידו שזה אסור‬ ‫לא יאמין אלא יחשוש לדברים‪( .‬ה')‪.‬‬ ‫איסור רכילות הוא בין בדיבור בין בכתיבה‪( .‬א')‪.‬‬ ‫אפילו כשיש בזה תועלת על להבא‪ ,‬אפילו באם הדברים נכונים‬ ‫איסור רכילות הוא בין אם מספר שגינה אותו בין אם‬ ‫היה מותר להפסידו‪ ,‬כיון שהדברים לא נתבררו בבי"ד עם עדים‪,‬‬ ‫אם רואה דברים ניכרים שחבירו רוצה להזיק לו‪,‬‬ ‫ואסור לתפוס ממון אדם שיש אפילו אומדנא גדולה שהוא גנב‬ ‫מותר לחקור אחר הדברים כדי להמנע מהנזק‪ ,‬אף‬ ‫מספר שגינה את סחורתו‪( .‬א')‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬ומותר לתובעו לבי"ד ושם ישביעוהו שבועת היסת‪ .‬וצע"ג‬ ‫שעל ידי זה ידברו אחרים בגנותו‪ .‬ואפשר שאפילו אם לא‬ ‫איסור סיפור רכילות הוא אפי' בפני יחיד‪ ,‬וכ"ש בפני‬ ‫אם מותר לגנות בדברים מכח דברים הניכרים‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫ראה בעצמו את הדברים הניכרים‪ ,‬אלא שמע מאחר שפלוני רוצה‬ ‫רבים‪( .‬ב')‪.‬‬ ‫להזיקו‪ ,‬מותר לברר אצל אנשים כדי לדעת איך להשמר ממנו‪,‬‬ ‫המלשין על חבירו אסור להלשין עליו בחזרה אא"כ‬ ‫אך יזהר לא לקבל הדברים בהחלטה‪ ,‬אפילו אם שמעם מהרבה‬ ‫אפילו אבק רכילות (כפי שנתבאר בכלל ח') אסור‬ ‫יהיה לו תועלת להבא שלא יחזור וילשין עליו‪ ,‬ואינו‬ ‫אנשים‪ .‬וגם אם ראה איזה דבר תמוה על אדם‪ ,‬ויש בזה קצת‬ ‫בכל גוונא‪ ,‬ואף אם מספר באופן שנשמע לשני פנים‬ ‫יכול להציל עצמו באופן אחר‪ ,‬ואין לסמוך בזה על‬ ‫סיבה לחשוש שהוא עלול להזיק לו‪ ,‬מותר לברר עליו אצל‬ ‫אך מוכח שכוונתו לרכילות‪ ,‬או שיודע שהשומע‬ ‫דברים הניכרים ולהפסידו מחמת זה אפילו בדברים‬ ‫אחרים‪ ,‬ואין לחשוש שיספרו בגנותו‪ ,‬אבל לא יקבל את דבריהם‬ ‫יפרשו לרכילות‪ ,‬אסור‪ .‬ואם הדבר אינו נוטה יותר לכאן או‬ ‫הניכרים ממש וגם ראה אותם בעצמו‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫בהחלטה‪( .‬ה')‪.‬‬ ‫לכאן‪ ,‬צ"ע אם מותר או אסור‪ ,‬ואפשר שדבר זה תלוי אם היה‬ ‫כמו לענין לשון הרע כך הוא לענין רכילות‪ ,‬שאין‬ ‫מתבייש לומר באופן זה בפני הראשון‪( .‬ב')‪.‬‬ ‫מי למי ועל מי אסור לרכל‬ ‫מותר לקבל הרכילות אלא שצריך למיחש‪ ,‬אבל אין‬ ‫י"א שאם אחד סיפר גנות על חבירו בפני ג' וה"ה כל‬ ‫איסור רכילות הוא בין אם המספר או מי שמספרים‬ ‫להחשיב את זה אפי' לספק‪ ,‬ולא לעשות שום דבר‬ ‫דבר שעלול לגרום שאחד ישנא את חבירו‪ ,‬אין איסור רכילות‬ ‫עליו הוא איש או אשה‪ ,‬קרוב או רחוק‪ ,‬ואפי' אם‬ ‫לחבירו מחמת זה‪ ,‬או להמנע מלעשות מה שצריך‬ ‫למי שיספר את זה הלאה‪ ,‬רק נצרכים לזה הפרטים‬ ‫לעשות עבורו ולהמנע מלהיטיב לו‪ ,‬או לשונאו‪ .‬ואם‬ ‫שנתבארו בזה לענין לשון הרע‪ ,‬אך אין לסמוך על‬ ‫עשו דבר לאביו או לאמו או לרבו אסור לספר להם‪,‬‬ ‫חבירו גינה אותו שלא בפניו‪ ,‬וכ"ש אם רק נמנע מלהיטיב לו‪,‬‬ ‫דעה זו למעשה‪ ,‬כיון שרבים אוסרים בכל גוונא לספר‬ ‫ואסור לומר רכילות גם על קטן‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫אפילו אם נתברר בודאות שהדבר נכון אסור להמנע מלהיטיב לו‪,‬‬ ‫לאחר אם כוונתו לגלות את הדבר‪ ,‬וכ"ש לו עצמו‪ ,‬ואם‬ ‫אסור לדבר רכילות גם על עם הארץ‪ .‬והמספר על‬ ‫דיש בזה משום "לא תיקום ולא תיטור"‪ ,‬ולא התירו אלא במקום‬ ‫'צערא דגופא' וגנות שלא בפניו לכאורה אינה בגדר צערא דגופא‪.‬‬ ‫אינו מתכוין לגלות‪ ,‬נתבאר דינו בהלכות לשון הרע כלל ב'‪( .‬ב')‪.‬‬ ‫תלמיד חכם עוונו גדול יותר‪ :‬א' כי על פי הרוב אינו‬ ‫לגמרי אמת (ובשקר עונשו גדול יותר)‪ .‬ב' מצוה‬ ‫(ה')‪.‬‬ ‫איסור רכילות הוא בין בפני המדובר ובין שלא בפניו‬ ‫אף אם נתברר לו שמה שסיפרו לו הוא אמת‪ ,‬אם היה‬ ‫אפילו אם מזהירו שלא לספר לאחרים‪ ,‬ואפילו אם יודע בבירור‬ ‫להתחבר עם החכמים ולסייעם ולכבדם‪ ,‬והוא עושה‬ ‫שלא יספר‪ ,‬כי בדרך כלל יש גם גנות על המסופר וממילא זה‬ ‫היפך הדבר‪ .‬ג' הוא מעורר יותר שנאה כי בתלמיד‬ ‫יכול לדונו לכף זכות ולא עשה כך ואין צד החוב מסתבר‬ ‫בכלל לשון הרע‪ ,‬ואפי' אם יודע שהיה אומר זאת בפניו‬ ‫חכם הדבר מפריע לו יותר‪ .‬וכ"ש אם מספר על רב‬ ‫יותר מצד הזכות‪ ,‬הרי זה בכלל איסור קבלת רכילות‪.‬‬ ‫אסור‪ ,‬ואם אומרו בפניו איסורו גדול הרבה יותר‪( .‬ג')‪.‬‬ ‫העיר‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫(ה')‪.‬‬ ‫מי ששמע רכילות אסור לבוא בטענות למדובר אם‬ ‫אסור לספר רכילות לקרובי מי שעשו לו רע‪ ,‬אפילו‬ ‫מי שעבר וקיבל רכילות תקנתו שיוציא הדברים‬ ‫על ידי זה יבין מי ריכל עליו‪( .‬ג')‪.‬‬ ‫אם מזהירם שלא לספר כלום (דבכהאי גוונא שלא‬ ‫מליבו (כגון שיחשוב שחסר פרט שמשנה את‬ ‫אסור לספר רכילות גם לאדם שאינו נוגע לענין‪ ,‬כי‬ ‫בקרובים אין איסור‪ ,‬אם אין בדבר גנות)‪ ,‬כי ודאי יכנס בליבם‬ ‫משמעות הסיפור)‪ ,‬ויקבל על עצמו להשמר מלשון‬ ‫הרע ורכילות‪ ,‬ויתוודה‪ ,‬ובזה יתקן את האיסור‪ ,‬אם‬ ‫ע"י שיתגלגלו הדברים הם ישמעו לאותו אדם ויבואו‬ ‫שנאה עליו‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫לא סיפר לאחרים‪( .‬ה')‪.‬‬ ‫לידי שנאה‪ ,‬וכ"ש שאסור לספר לאדם שפלוני דיבר‬ ‫המספר על ישראל בפני נכרים‪ ,‬עוונו גדול מסתם‬ ‫על בניו וקרוביו או על אביו ואמו‪ ,‬ואפילו הזהירו שלא לגלות‬ ‫רכילות‪ ,‬כי מצוי שגורם לו נזק וצער‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫זה רכילות גמורה‪ ,‬כי השומע עצמו ישנא את מי שסיפר עליו‪.‬‬ ‫אסור לקבל רכילות כפי שנתבאר בהלכות לשון הרע‬ ‫איסור קבלת רכילות כשיש סבירות‬ ‫(ג')‪.‬‬ ‫כלל ח'‪ ,‬ואם אשתו מספרת לו רכילות נכון מאד‬ ‫לחשוב שהדבר נכון‬ ‫אם כוונתו בסיפורו שיוכיחו עיין בכללי לשון הרע‬ ‫שיגער בה‪ ,‬כי מלבד עוון רכילות מצוי לבוא על ידי זה‬ ‫אסור לקבל רכילות אפי' סיפר הדבר בפני ג' (ומותר‬ ‫לתועלת‪( .‬ג')‪.‬‬ ‫לצרות רבות ולמריבות ודאבון נפש‪( .‬ז')‪.‬‬ ‫רק למיחש אם הדבר נוגע לו להבא לדעת איך לשמור‬ ‫איסור רכילות הוא אף אם חבירו יודע את העובדות‬ ‫את עצמו)‪ ,‬וכן אם סיפר הרכילות בפני האדם ושתק‬ ‫אך המספר מעורר את תשומת ליבו לעוולה‬ ‫אבק רכילות‬ ‫אף שאין דרכו לשתוק אסור לקבל‪ ,‬ואפי' שניים‬ ‫שנעשתה לו‪( .‬ד')‪.‬‬ ‫המספר לחבירו ששאלו אדם אחד אודותיו והוא‬ ‫סיפרו לו‪ ,‬או שיצא על כך קול בעיר אסור‪ ,‬ואפי'‬ ‫אם ראובן גינה את שמעון בפני שנים ואחד מהם‬ ‫אמר "איני רוצה לדבר מזה"‪ ,‬וכל כיוצא בזה שהוא‬ ‫שמע ממסיח לפי תומו אסור וכפי שנתבאר לענין‬ ‫גילה את הדבר לשמעון‪ ,‬אעפ"כ יזהר השני שלא‬ ‫מספר שמדברי פלוני נרמז עליו דבר שלא כהוגן‪ ,‬הרי‬ ‫לשון הרע‪ .‬ואם כבר נתחזק בעיר לאדם רשע‪ ,‬אפשר שמותר‬ ‫לספר דבר זה לשמעון‪( .‬ד')‪.‬‬ ‫זה אבק רכילות‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫לקבל עליו רכילות‪( .‬ו')‪.‬‬ ‫אין תקנה לאיסור רכילות עד שיפייס את חבירו‬ ‫המשבח אדם שהיטיב לו בפני חבירו באופן שיתכן‬ ‫אם שמע מאיש הנאמן לו כשניים דקים ליה בגוויה‬ ‫ויעשה תשובה‪ ,‬ואפילו אם לא נגרמה עדיין קטטה ע"י‬ ‫שיהיה לשומע תרעומת על מי שסיפר עליו‪ ,‬הרי זה‬ ‫טובא שאינו משקר או מגזים כלל ומאמין לו אף‬ ‫סיפורו‪ ,‬אבל השומע האמין לו‪ ,‬צריך לפייס אותו‪ ,‬או שיעשה‬ ‫אבק רכילות‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫בשאר דברים‪ ,‬מעיקר הדין מותר לקבל (לעצמו‪ ,‬אבל‬ ‫איזה התחכמות להוציא את השנאה שבלב השומע‪( .‬ד')‪.‬‬ ‫המספר דבר שאינו גנאי אך דרך בני אדם להקפיד‬ ‫לאחרים לא יספר אם אין תועלת בידיעתם)‪ ,‬ואסור‬ ‫אין חילוק באיסור רכילות בין מספר בעצמו‪ ,‬או‬ ‫קצת הרי זה אבק רכילות‪( .‬ח')‪.‬‬ ‫להזיק לחבירו או לגנותו מחמת זה‪ .‬ואם השומע אינו‬ ‫שחבירו שואלו‪ ,‬ואם מותר לספר צריך לספר אע"פ‬ ‫מכיר את טבע המספר שאינו משקר כלל‪ ,‬ורק הוא מוחזק אצלו‬ ‫שאינו שואלו‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫אסור לגלות סוד שסיפר לו חבירו בסתר‪ ,‬אע"פ שאין‬ ‫בחסידות‪ ,‬אסור לקבל‪ .‬ואם הנאמן שמע מאחרים אין לו‬ ‫בזה משום רכילות‪.‬‬ ‫יתרון משאר אדם‪ .‬והסכימו הפוסקים שבזמננו אין‬ ‫לצד השני אף ללא תנאי ההתר (אך כאשר בית‬ ‫יצא מסיפורו תועלת‪ ,‬ואם הוא משער שאם לא יגלה לו הוא‬ ‫רכילות לתועלת‬ ‫המחותן הוא בית פריצות יתבונן אם הדברים ישפיעו‬ ‫יחזור לקנות באותה חנות‪ ,‬מותר אף אם לא תהיה תועלת במקח‬ ‫עליהם או לא)‪ ,‬אבל אסור לגנות צד אחד בפני הצד‬ ‫זה‪ ,‬וכן צריך שידע שאם יוכיחו תוכחתו לא תתקבל‪,‬‬ ‫מותר לספר רכילות לתועלת‪ ,‬אך יש בזה ה'‬ ‫השני על עניינים שאין בהם ממש‪ ,‬כגון אם החתן‬ ‫ושאינו יכול לסבב את התועלת באופן אחר והיינו‬ ‫תנאים‪:‬‬ ‫אינו חריף כ"כ להבין ערמומיות בני אדם‬ ‫לסבב שהדבר יתגלה לו ממילא בלי שיספר לו (אמנם בכל שאר‬ ‫א' שיתבונן אם הדבר באמת רע כמו שהוא חושב‪.‬‬ ‫ענייני לשון הרע ורכילות אסור גם לסבב שהדבר יתגלה לו)‪,‬‬ ‫ורמאויותיהם‪ ,‬או לדבר בגנות מעשי אבותיו‪ ,‬וכן‬ ‫ב' שלא יגדיל את הרע יותר ממה שהוא באמת‪.‬‬ ‫ושיהיו המספרים שנים שיודעים בעצמם שהוא הונה‬ ‫כיוצא בזה‪ ,‬וכן אם החתן אינו רוצה להתלוצץ כשאר‬ ‫ג' שיכוין רק לתועלת‪ ,‬ואין הכונה שאם אין כוונתו לתועלת‬ ‫אותו או שהטעות גלויה לכל וממילא כשיבוא לבי"ד יהיה הדין‬ ‫הבחורים אשר בגילו‪ ,‬אסור לפרסם כאילו הוא שוטה‬ ‫הוא פטור מלספר מחשש איסור רכילות‪ ,‬דהא "לא תעמוד על‬ ‫עימו‪ ,‬ובתנאים אלו יוצא מידי רכילות‪ ,‬אמנם כיון שעל‬ ‫ופתי‪ ,‬דאין מצוי שיהיה בזה אף אחד מתנאי ההתר‪,‬‬ ‫דם רעך" מיירי גם בממון‪ ,‬אלא הכונה שיכריח את עצמו בזמן‬ ‫פי דין אסור לשומע לעשות מעשה על פי דיבורם‬ ‫וגם אם יושלמו כל הפרטים מותר רק לפני שנשתדכו ולא אח"כ‪,‬‬ ‫הסיפור לכוין לתועלת ולא מצד שנאה‪ .‬ויתבונן שבאמת יצא‬ ‫ובפרט שכאן זה גם הוצאת שם רע‪ ,‬ויש להתרחק‬ ‫בלי עדות בבי"ד ורשות מבי"ד‪ ,‬א"כ כשמספרים‬ ‫מזה תועלת‪ ,‬כי לפעמים חבירו לא יאמין לו‪ ,‬ורק‬ ‫מאנשים כאלו‪ ,‬מפני שהם מחטיאי הרבים‪ ,‬כיון‬ ‫לאדם שיפעל בלי בי"ד הרי הם מסייעים בידי עוברי‬ ‫יאמר למדובר מה שהמספר אמר עליו‪ ,‬או שיאמין לו‬ ‫שאנשים מתביישים שלא לעשות כמותם‪ ,‬ומתרגלים‬ ‫עבירה‪ .‬והדין הנ"ל הוא גם כשיודע שמרמה אותו‬ ‫אבל הוא יפרסם לאחרים או לאותו אדם מה שאמר עליו‪,‬‬ ‫להיות כמותם‪( ,‬ומוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו‪,‬‬ ‫במשקל אפילו בפחות משתות‪ ,‬או שמוכר לו ביותר‬ ‫ונמצא מכשיל אותו ברכילות‪ ,‬ולאנשים כאלו אין לספר‬ ‫או אפילו שיעשה מעשי שטות ממש‪ ,‬ואל יהיה רשע‬ ‫משוויו ואם האונאה פחות משתות אפשר שאין לומר לו‪ ,‬או‬ ‫בשום ענין‪.‬‬ ‫שמשבח את הסחורה בדבר שאין בה אף שמוכרה‬ ‫ד' שאינו יכול לסבב התועלת באופן אחר‪.‬‬ ‫שעה אחת לפני הקב"ה)‪ ,‬וכן אסור לספר על מיעוט‬ ‫בשוויה‪.‬‬ ‫חכמת התורה שיש בו‪ ,‬דהמחותן אפסיד אנפשיה‪,‬‬ ‫ה' שלא תגרם רעה ממש למי שמספר עליו‪ ,‬אף‬ ‫שהיה לו להוליכו לבעלי תורה שיבחנו כח חכמתו‬ ‫המביא סחורה למכור ואחד בחר סחורה וסיכם עם‬ ‫שתוסר ממנו טובה שחבירו היה עושה עימו לולא‬ ‫וידיעותיו‪ ,‬שבזה צריכים לומר לו את האמת כיון‬ ‫המוכר שלא ימכרנה לאחר‪ ,‬ובא קונה אחר והפציר בו‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫ששני הצדדים נתרצו לכך אך יזהרו לחשוב היטב לפי ענין‬ ‫למכור לו והמוכר נתרצה‪ ,‬חלה המכירה‪ ,‬ולמרות‬ ‫והיכא שאינו יודע את הסיפור מעצמו אלא שמע מאחרים‪ ,‬צע"ג‬ ‫השידוך עד איזה גבול צריכה ידיעתו בתורה להגיע‪ ,‬ושלא יגדילו‬ ‫שהלוקח עשה בזה עוולה גדולה אסור למוכר לומר‬ ‫אם מותר לספר‪ ,‬ואף אם נאמר שמותר לא יספר לו סתם אלא‬ ‫את החסרון יותר ממה שהוא‪ ,‬וגם הרבה פעמים גם‬ ‫לו מי הוא הלוקח שהפציר בו‪ ,‬ובפרט אם הלוקח לא‬ ‫יאמר ששמע עליו כך וכך‪.‬‬ ‫המחותן מבטיח דברים לחתן ואינו מקיים וא"כ יצא‬ ‫ידע שנתרצה למכור לאחר והמוכר אומר לו שהוא כן‬ ‫וא"צ להוכיח מתחילה את המדובר אם בא לעשות איתו שותפות‬ ‫זה בזה‪ ,‬ומלבד זה צריך שיתקיימו תנאי ההתר הנ"ל‪.‬‬ ‫ידע‪ ,‬בודאי עוונו גדול עד מאד כי הוא בכלל מוציא‬ ‫לזמן ארוך‪ ,‬כי גם אם יבטיחנו שלא יעשה כך עוד‪ ,‬מי אמר‬ ‫שיקיים את דבריו‪ ,‬דאינו מצוי שע"י התוכחה ישתנה להיות אדם‬ ‫ואם הוא יודע שהמחותן מרמה את החתן בענין‬ ‫שם רע‪ ,‬ואפילו אם המוכר אומר לו שהלוקח לא ידע‬ ‫ישר‪.‬‬ ‫הנדוניה א ו המזונות אסור לספר לפני שמתבונן היטב‬ ‫שסיכם עימו אסור לומר לו מיהו הלוקח‪ ,‬כיון שמצוי‬ ‫ותנאים אלו נצרכים גם כשמספר לאדם אחר‪ ,‬ולא‬ ‫אם זו באמת רמאות‪ ,‬ואם החתן לא היה מתרצה‬ ‫שתיכנס שנאה בליבו על הלוקח‪.‬‬ ‫למי שכנגדו נעשה הדבר‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫לשידוך גם בלי זה‪ ,‬וכן אם החתן לא מרמה ג"כ את‬ ‫ואם מספר לתועלת אבל הוא יודע שכשיספר לו הוא‬ ‫המחותן‪ ,‬וכן צריך שיתקיימו שאר תנאי ההתר‪ .‬ואם‬ ‫יספר למוכר מי אמר לו דבר זה ולא יעזור שיזהירו‬ ‫השומע שאדם מתכוין להזיק לפלוני והוא יודע‬ ‫המחותן רימה את החתן בעניינים כספיים וכבר נסגר‬ ‫מכך‪ ,‬צ"ע אם מותר לספר כיון שמכשילו באיסור‬ ‫שבודאי יעשה זאת‪ ,‬והוכיחו וזה לא הועיל‪ ,‬או שהוא משער‬ ‫השידוך‪ ,‬מותר לגלות לפי תנאי ההתר‪ ,‬וצריך גם‬ ‫רכילות‪.‬‬ ‫שתוכחתו לא תתקבל‪ ,‬מותר לספר לו כדי שישמר ממנו‬ ‫שידע שהחתן לא יעשה שום דבר שלא על פי בי"ד‪,‬‬ ‫לפי התנאים הנ"ל‪ ,‬אך יתבונן שלא יגרום להיפך‬ ‫זהירות מרכילות בענייני שותפות מסחרית‪ -‬מותר‬ ‫להגדלת הריב ביניהם‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫ואם יש לכלה מחלה פנימית מותר לגלות לפי תנאי‬ ‫להזהיר אדם שלא לעשות שותפות עם אדם שירמה‬ ‫ההתר‪ ,‬ואם שמע מאחרים שהיא חולה אסור לגלות‬ ‫אם מספר רכילות לתועלת באופן שיתכן שהשומע‬ ‫אותו‪ ,‬לפי ה' התנאים הנ"ל‪ ,‬ואם כבר נשתתף עימו‬ ‫לחתן אפילו אם יאמר לו ששמע את הדבר מאחרים‪ ,‬אא"כ‬ ‫יקבל הדברים בוודאות ויעשה מעשה על פי זה אסור‬ ‫ואם יספר לו עליו יוכל להזהר שלא לבוא לידי הפסד‪,‬‬ ‫הוא יודע שהחתן יברר זאת היטב לפני שיבטל את‬ ‫לספר‪ ,‬אף באופן שאם היו ב' עדים מעידים על כך‬ ‫מותר לספר לפי ה' התנאים הנ"ל‪ ,‬אמנם אם רואה‬ ‫השידוך‪ ,‬ובכל אופן צריך שיתקיימו תנאי ההתר‪ .‬ואם‬ ‫בבי"ד היו הבי"ד עושים זאת‪ ,‬אמנם אם הם שניים‬ ‫שעל ידי סיפורו יבוא השני לידי הפסד ממש אסור‬ ‫החתן הוא אפיקורס או שבית הכלה הוא בית פריצות‬ ‫שראו בעצמם והם לא קרובים זה לזה‪ ,‬מותר מצד איסור‬ ‫לספר לו‪ ,‬אא"כ המצב הוא שאם הדברים היו מגיעים לבית דין‬ ‫צריך לגלות אף שהוא משער שודאי יתבטל השידוך‪ ,‬וא"צ‬ ‫היו בי"ד מבטלים את השותפות‪ ,‬או שמתנהג בשותפות באופן‬ ‫רכילות (לפי התנאים הנ"ל)‪ ,‬אבל יש בזה משום‬ ‫בזה את תנאי ההתר‪ ,‬ואם יודע זאת מאחרים צריך‬ ‫שיהיה מזה לבסוף הפסד גדול לשותפו‪ ,‬והשותף לא יודע ואם‬ ‫מסייע ידי עוברי עבירה‪ ,‬אם יפעל נגדו בלי רשות‬ ‫לומר ששמע כך וכך‪ .‬וכן מלמד שיש בו אפיקורסות‪ ,‬מותר‬ ‫היה יודע לא היה מתרצה לזה‪ ,‬שאז מותר לספר לפי הכללים‬ ‫מבית דין‪ .‬ואם הוא מסופק אם השומע יעשה שלא כדין‪ ,‬צריך‬ ‫לספר זאת להורים‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ .‬ואדם שנמצא במצב כלכלי דחוק‪ ,‬ומי שרוצה להשתתף‬ ‫עיון אם מותר לספר לו‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫עימו לא יודע מזה‪ ,‬עוון גדול הוא לספר לו זאת‪ ,‬כיון שלא ברור‬ ‫זהירות מלייעץ עצה שאינה הוגנת‪ -‬צריך להזהר‬ ‫שיבוא לו הפסד ע"י השותפות‪ ,‬אמנם אם הוא שואלו על מצבו‬ ‫הכופר בתורת ד' אפילו רק באות אחת‪ ,‬או המלעיג‬ ‫מאד שלא לייעץ לאדם לעשות איזה שותפות או‬ ‫אפשר שמותר לספר לו‪ ,‬ובלבד שהוא יודע בבירור את המצב‪,‬‬ ‫על דברי חז"ל‪ ,‬מצוה לפרסם דעתו הכוזבת לעין כל‬ ‫שידוך או עיסקה שיוכל להגרם לו ממנה איזה‬ ‫ואין כוונתו מטעם שהוא שונאו‪ ,‬ואם הוא משער שאותו אדם‬ ‫ולגנותו‪ ,‬כדי שלא ילמדו ממעשיו הרעים‪( .‬ט')‪.‬‬ ‫ריעותא‪ ,‬אפילו באופן שאסור לספר לו על הריעותא‬ ‫ישמע שכך אמר ויסובב עי"ז מחלוקת ושנאה אסור לענות‬ ‫משום רכילות‪ ,‬והרי זה בכלל "לפני עוור לא תתן‬ ‫תשובה שמריעה לאותו עני‪ ,‬ויותר טוב שיאמר איני יודע מה‬ ‫כמה ציורים של זהירות מלשון הרע‬ ‫לענות כי איני יודע היטב איך מצבו‪ ,‬ואם האיש שהוא מספר לו‬ ‫מ כשול" שכלול בזה לא לתת לחבירו עצה שאינה‬ ‫הוא צורבא מרבנן‪ ,‬צ"ע אם מותר לספר לו‪ ,‬ואם כבר נשתתף עם‬ ‫זהירות מלשון הרע בענייני מקח וממכר‪ -‬מותר‬ ‫הוגנת‪.‬‬ ‫כמה אנשים והפסידם‪ ,‬אם השותף שואל אותו על כך יש להשיב‬ ‫להזהיר אדם שלא לקנות סחורה אצל מי שירמה‬ ‫האמת‪ ,‬אבל צ"ע אם מותר לספר לו מעצמו כשמספר לפי כללי‬ ‫אותו‪ ,‬לפי ה' התנאים הנ"ל‪ ,‬אפילו אם כבר סיכם עם‬ ‫כללו של דבר האדם צריך לשום עיניו ולבו על דרכיו‬ ‫ההתר של סיפור לתועלת‪.‬‬ ‫המוכר שיקנה אצלו‪ ,‬ואם יכול לסבב את התועלת באופן‬ ‫ובפרט על מוצא פיו‪ ,‬שלא להתערב בעניינים שבין‬ ‫זהירות מלשון הרע בענייני שידוכים‪ -‬אם לחתן או‬ ‫אחר אסור לספר‪ ,‬אא"כ המוכר עושה זאת באופן קבוע שאז‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬אם לא שידע מתחילה את הענין‬ ‫מותר כדי לפרסם את החנפים‪ ,‬שלא ירמה עוד בני אדם אחרים‪.‬‬ ‫לכלה יש חסרונות עצומים‪ ,‬כגון חולי גופני פנימי‬ ‫בבירור לאמיתו‪ ,‬ולכוין לתועלת ולא מצד שנאה‪,‬‬ ‫ואם כבר קנה אצל המוכר הרמאי‪ ,‬אם על פי דין‬ ‫(וחולשה אינה בכלל חולי)‪ ,‬ואם המחותן היה יודע מהם‬ ‫ולראות את הנולד מדיבורו שלא יצא מגדר הדין ח"ו‪,‬‬ ‫תורה אינו יכול לתובעו אסור לספר אפילו אם שואלו‬ ‫לא היה מתרצה‪ ,‬יש לגלות זאת לפי תנאי ההתר הנ"ל‬ ‫ואז יהיה ד' בכסלו שלא ילכד בפח היצר‪.‬‬ ‫על כך‪ ,‬ואדרבה מצוה לשבח את המקח בעיניו‪ ,‬אבל‬ ‫אפילו אם הצד השני לא שואל אותו על כך‪ .‬ואם הוא יחידי‪ ,‬ג"כ‬ ‫אפשר שמותר לגלות‪ ,‬וצ"ע אם מותר לגלות כאשר החתן יבטל‬ ‫בדבר שעל פי דין תורה הדין עם הניזק צריך לומר‬ ‫את השידוך בודאות בלי טענה ומענה‪ .‬ואם החתן אפיקורס‪,‬‬ ‫את האמת‪ ,‬ובלבד שחלא יגדיל את העולה יותר ממה‬ ‫או שבית המחותן הוא בית פריצות‪ ,‬צריך לגלות זאת‬ ‫שהיא‪ ,‬ותהיה עיקר כוונתו לתועלת‪ ,‬וידע שבאמת‬