ירושלמי לישנא קלילא · Yerushalmy Lishnah Kelilah — תולדות (2026-11-09)

בסיעתא דשמיא
לישנא קלילא
סיכום בקצרה לתלמוד ירושלמי עם ביאור הגרח"ק זצוקללה"ה
יבמות פו – .כתובות כז | :ע"פ סדר ש"ס ירושלמי עוז והדר | גליון 50
לכתחילה ,כיון דתניא דר"ט פליג וש"מ דאי"צ לחקור אפי' פו מדוע ניגף אביה במלחמתו עם ירבעם ,כ' 'ולא עצר עם מושכו מוליכו ושהו כדי שתצא נפשם והתירו
לכתחילה. כח ירבעם עוד בימי אביה ויגפהו ה' וימות' וכיון דאין לפרש נשותיהם ,וכן אמרו לר"מ דאין סומכין על מעשה ניסים
ואמרו ב בבלי כיון דאין אדם חי ג' ימים בלא שינה[ ,וכ' הרשב"א דאף ר"מ פט"ז ה"ו דהיינו ירבעם ,לפי שמלך עוד ב' שנים אחר מיתת אביה כמבואר
עוד בעדות מיתה ,מעידין לאור הנר והלבנה אף שלא רואים מודה דאין סומכין על מעשה נס אלא דהביא ראיה דאפשר לחיות במים
ודחוהו דא"א בלא נס] ,וכן ס"ל לחכמים דדוקא מים שאין בפסוקים ,י"ל דהיינו אביה ,י"מ הטעם שמת אביה לפי שחישד
אלא ע"י אור זה ,משיאין ע"פ בת קול פי' קול שנשמע פלוני מת פי' ביזה את ירבעם ברבים ,כדכ' שאמר לו אביה 'ואתם המון
אף שאין רואה אותו ומעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר להם סוף חייש' שעלה שם ,אבל מים שיש להם סוף אשתו
מותרת. רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים',
איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת ,והלכו ולא מצאו וי"מ שמת אביה על שביזה את אחיה השילוני כדכ' 'ויקבצו
אמר רבי מעשה בב' שירדו לפרוש מצודות בירדן ולעת שם אדם והשיאו את אשתו ,וכן התירו בצלמין א' שאמר אליו אנשים בני בליעל' פי' אביה קרא על אחיה השילוני שהיה
ערב ראה א' פתח מערה ,וחברו עמד על פתחה בכדי שהוא פלוני בן פלוני ונשכו נחש והרי הוא מת. אצלו ירבעם ,וי"מ שמת אביה שבאה ע"ז לידו ולא ביערה כדכ'
שתצא נפשו ,ועשו הספד בביתו ,ולמחרת בא ובבבלי מסיים באיזה אופן צריך שיראו בבואה של אדם בעדות ,ה"מ 'וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בית אל
דאמר רבי כמה גדולים חכמים שאמרו דמים שאין להם סוף אין מעידין ואת בנותיה' וע"ז שהניח ירבעם היתה בבית אל ,וכ' 'וישם את
אפש"ל דהתירו בשמיעת קול במתני' פי' ר' יונתן כשראו בבואה של עליו ,והיינו דהיה חלק מהמערה מעל פני המים ,ובירו' דלא סיים
דס"ל דהוי מעשה ניסים ,אבל להלן מסיים הכי ,ר"ע אמר שעשה אדם פי' צל האדם ,ובבבלי מבואר דבעי צל של צל ,שאי"ז לשדים [אבל האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן' עד שגלו לשם עשרת
מפרש בים הגדול וראה ספינה ששקעה והצטער על ת"ח צל יש להם] ,וה"מ בשדה אבל בעיר אי"צ ,והא דתני השבטים.
אחד ר"מ שהיה שם ,וכשבא למגיזה מבוא ושביל של המושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתו, אין מעידין על מת אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף
קפודקיא א"נ מעבר של קופדקיא התחיל ר"מ לשואלו כותבים ונותנים על פיו ,וה"מ כשראו בבואה של אדם ,אף שיש סימנים בגופו דסימנים משתנים אחר מיתה ,ולר"ת מעידין
שאלות ,וכששאלו ר"ע כיצד ניצל ,אמר שגל לקחו לגל דבור הוא בעיר ,ובעיר לא שכיחי מזיקים ,י"ל דמזיקים שכיחי בטב"ע ,וכן לא מהני סימנים בכליו דחייש' לשאלה ,אבל
וניצל ,ואמר ר"ע גדולים חכמים שאמרו מים שאין להם בבורות כבשדות. השבת אבידה מחזירים ,ושאני מת דהם סימנים
סוף אשתו אסורה ,ושיש להם סוף מותרת ,ואמרו אם כיצד מעידים על מסית וניסת הדיוטות[ ,אבל אם היו שעשויים להשתנות.
חכמים לא יאמינו לזה] ,מחביאים ב' עדים בבית פנימי, הים גליני בלא גלים ,והביט לד' רוחות אשתו מותרת. עד מתי מעידין על הכרת מיתה ,לת"ק אין מעידין אלא
ומעמידים נר ושומעים את קולו שאומר לניסת כששואלו מה תוך ג' ימים דצורת המת משתנה אחר ג' ימים ,ולר"י בן בבא אין
שילשלוהו לים ועלה בידם רק רגלו שהיה קשור לחבל ,א"נ
אמר ,וכן עשו לבן סטרא בלוד שהכמינו לו ב' ת"ח שלא יהיו כל בנ"א והמקומות שוים ,י"א דאין הלכה כר"י בן בבא,
העלו במצודה וידעו שהיא רגלו ע"י סימן מובהק ,אמרו חכמים
מהארכובה ולמטה לא תנשא אשתו דאינו טריפה ,ושמא אף הם מוסתים ,והביאו לבי"ד וסקלוהו ,והא דלא סגי וי"א דהלכה כמותו ומעשה בא' שנפל לירדן ועלה לאחר
יצא במקום רחוק ,ומהארכובה ולמעלה תנשא לאחר יב' בשמיעת קולו ,כיון דאף במתני' דידן לא סגי בשמיעת יז' יום והכירוהו ע"י שצרפתו צינה ושמרה על מראהו,
חודש דהוי טריפה ,וטריפה חי עד יב' חודש ,ומעשה שרצו לחתוך קולו אלא מחמת שאמר את שמו ,אבל במסית אם והשיאו את אשתו ובבבלי איתא דבהא אף רבנן מודו.
ישאלו לשמו ,יש לחוש שיברח ויסית אחרים עמו ויש לעי'
מה הק' הירו' מהיתר אשת איש דהקילו בה משום דייקא ומינסבה,
ספוגים להוציאו ומצאוהו שולחני בעכו. ג' ימים הראשונים הנפש מהלכת על הגוף שמא תחזור,
והקילו שמשיאין ע"פ סימנים ואין הורגים ע"פ סימנים כמבואר בחולין ולאחר ג' ימים אישתני זיו אפו והולכת לה ,ולאחר ג' ימים
פט"ז ה"ה
צו .ושמא י"ל דר"ט דבעי דרישה וחקירה ולא מהני סימנים ,והא דמבואר
דמהני שיאמר שהוא פלוני בן פלוני י"ל כיון דנודע קודם העדות מהני.הכרס נבקעת על פניו ואומרת הא לך מה שגזלתה פז מסל"ת בעדות מיתה ,שמע מנשים שמת פלוני
וחמסתה ונתת בי דכ' 'וזריתי פרש על פניכם ואפי' פרש תנשא אשתו ,וכן שמע קול מקוננות מיבבתו בין המתים
פח המביא גט ואבד ממנו ,אם מצאוהו על אתר כשר, חגיכם' פי' אפי' אכילה של יו"ט אם אכל שלא לש"ש ,ובאותה שעה אין עדות גדולה מזו.
'אך בשרו עליו יכאב ונפשו תאבל' ומבואר בלשון המדרש שמע מממוני המלך ,אין מאמינים להם דחייש' שאמרו כן והיינו שלא [עבר שם בריה וי"א שלא ]-עברו שם ג'
להתפאר ואפי' אמרו שאחרים הרגוהו ,אבל השומע מבי"ד בנ"א ,ואם עבר שם גוי ילה"ס האם כשר כיון דאין עכו"ם כשר דעיקרו של אבל ביום השלישי ,וע"ע מו"ק פ"ג ה"ה.
להביא גט ,ואין להוכיח ממעשה שהכשירו בכה"ג ,כיון די"ל אין מעידין אלא על ודאי מת והאם חייש' לנס ,ואף אם של ישראל שמת או נהרג פלוני ,תנשא אשתו.
ראוהו מגויד מנותח ומלא פצעים חבורות חרב ,דיש לחוש ר' יהודה אמר דאף קטנים מסל"ת משיאין על פיהם ,בין דהכשירו מחמת סימן ,ואף דבעלמא אין סימן לגיטין כיון
דסימנים דרבנן ,אבל בירו' לעיל מבואר דסימנים דאו' מדהק' מ"ט אין שחתכו בחרב מלובנת ומתוך המכוה חיה המכה ,וכן אף שנתכוין התינוק להעיד ובין שלא נתכוין.
מעידים על מת ע"פ סימנים ,מ"מ י"ל דה"מ בסתם סימן כגון אין מעידין על צלוב תלוי על עץ ,שמא עברה שם מטרונא
והצילתו ,וכן אין מעידין על חיה אוכלת בו שמא ריחמו לשונות שאין משיאין ע"פ ,אבד פלוני אפש"ל שאבד מס' השורות שבגט ,אבל בסימן מובהק כגון שהיה נקוד על
ממונו א"נ שאיבד דרכו בעולם ,נתרי פלוני אפש"ל דנשר ממנו אות יש סימן לגט.
עליו מהשמים.
מאכל וי"ג נתרז פלוני והיינו שהתריז מאכל ,פלוני אינו בעולם טעם הפסול בגט שאבד דחייש' שהיה לבעל גט פסול
וכשר וזרק לפסול ואבד ,אבל אי"ל דחייש' לב' יוסף בן בעולם. וכאינו דעתו דנשתבשה אפש"ל נפל לבור אריות אין מעידין עליו שמא נעשה לו נס
כדניאל ,וכן נפל לכבשן האש שמא נעשה לו נס כחנניה שקעה ספינתו בים ,אי"ז עדות דאפשר שאינו בתוכה שמעון אף היכא דהוחזק שאין ב' יב"ש משום חומר
דעריות ,דהלא השיאו לאשה שאבד הגט ,ומצאו הבעל מישאל ועזריה ,הנה בתוס' מבואר דהך ברייתא אתיא כר"מ להלן וכמעשה שהיה.
ה"ה דסמכינן על מעשה ניסים ,אבל לרבנן לא ,אבל הראשונים הביאו את כוונה לעדות בגוי ,לר' יהודה בן בבא המתכוין להעיד אינו שאמר אני פלוני בן פלוני.
הירו' בסתמא [והרשב"א כ' דאף ר"מ אינו סומך על מעשה ניסים],
ומבואר בבבלי דפעמים אינם רעבים ,ואפשר דאף רבנן מודו ,ושמא גם נאמן ,אבל אם לא נתכוין מאמינים לו ,וגדר מתכוין ,לר' פט"ז ה"ז
כבשן האש יש מקום הצלה קצת ,ובקר"א מצדד דניסים שנעשו סמכינן יוחנן כל שמזכירין לו אשה שמדברים על העגונה ,ולר"ל כל עדות מיתה להשיא אשה בע"א ,נחמיה איש בדלא אמר
עליהם ,אבל ילה"ק דהנה אמרו נפל לבור מלא נחשים ועקרבים ,ששואלים אותו היכן פלוני ור"ה לא הסכים לעשות כר"ל לר"ע דשמע מר"ג הזקן שמשיאין אשה ע"פ ע"א ,ושמע
לר"י בן בבא אין מעידין שמא חבר היה שיודע ללחוש ואין כשאמרו לו שלשים וכמה זקנים לעשות כר"ל י"מ ע"פ הנ"ל ר"ג ושמח שמצאו חבר ליהודה בן בבא שאמר כן ,ונזכר
מזיקין אותו ,ומשמע דלרבנן מעידין אף דהיה כן אצל יוסף ואף אי לא דהיה ר"ה מיקל אפי' כששואלים אותו ,ובמרדכי פי' דלר"ל אפי' הזכירו שהשיא ר"ג הזקן נשות הרוגי תל ארזא ,והוחזקו להשיא
נחשים ועקרבים קשיא דזיל בתר טעמא אשה כל שלא שאלו אלא אמר מעצמו נאמן ,ור"ה החמיר וכן משמע עד מפי עד ומפי אשה ומפי שפחה. ס"ל לירו' שהיה בבור של יוסף
שחיות ואש אין שולטות באיש שלם.
להלן ה"ט.
עדות אשה בשטר ויש מהראשונים דס"ל אף אינו מקוים ,לר' נפל ליורה רותחת של מים או שמן ,לת"ק אין מעידין
ירמיה משיאין ,וכדתניא על פי עדים פי' כל מקום דבעי עדים,
כוונה לעדות בישראל ,לר"י בן בבא ישראל בעי כוונה
לעדות ואמרו דאין הלכה כמותו ,וכן אמרו ר' שמואל ור' עליו דחייש' שנתזו על האש וכבו לאש ,ולר' אבא של מים אין
לא מהנו כתבן ,או מתורגמן או עד מפי עד ,וכיון דעדות
אבהו ור"ע בר אחא בשם ר' יסא דאין בודקין עדי מיתה מעידין עליו כנ"ל ושל שמן מעידין דאדרבה השמן מרבה
מיתה משיאין עד מפי עד ע"כ דאי"ז עדות אלא כאיסורין דאי"צ
בדרישה וחקירה ,אבל לר"ט בעי דו"ח דהגיע עד לר"ט את האש.
לכל דיני עדות ,וה"נ מתורגמן וכתב ,ולר' בון אין משיאין
וכדתניא יפה כח השטר מעדים שהשטר נוטל שיודע שם אדם שמת מחמת שהיו בדרך והלך אדם להבריח פט"ז ה"ד
ממשועבדים ,ועדים מבני חורין ,ויפה כח עדים שמשיאין את הגייס ואמר העד שהוא כאריה ,ואמר שאכן שמו האם סומכין על מעשה ניסים ודין מים שאין להם סוף,
אשה על פיהם משא"כ שטר ואף דאפש"ל דברייתא זו אתיא
יוחנן בן יונתן אריה ורצה ר"ט לבודקו ע"י שבלבלו וא"ל יפה לר"מ בין מים שיש להם סוף ובין שאין להם סוף אשתו
למשנה ראשונה [וכ"כ הראבי"ה דמשיאין ע"פ שטר וכן בביהגר"א אה"ע אמרת ששמו יונתן בן יוחנן אריה ,והשיב העד שאמר אסורה ,ומעשה באדם שנפל לבור ועלה לאחר ג' ימים,
מב'] ,מ"מ מדנקט לדינא דעדות אשה משמע דאחר שהוחזקו[ ,א.ה. יוחנן בן יונתן אריה ולא יונתן ,ואי"ל דעשה כן ר"ט רק ולר' יוסה אין סומכין על מעשה ניסים ומעשה בסומא שירד
לגמול עמה חסד ובאותו יום נכנסה רות ואף שהיתה גיורת, הוכיחו דלא כבר קפרא מהא דאינו נושא בראשון ולא תי' משום טורח, ולכאו' הביאור דלמשנה ראשונה ליכא חידוש בעדות אשה יותר מעדות
מ"מ היתה בעולה. ו צ"ל דשוין דהכא היינו רק לר' לעזר ושוין פי' כל הזמנים שוים שלא דעלמא].
לישא בער"ש ומו"ש. פט"ז ה"ח
ברכת חתנים כברכת אבלים ,דאבלים מנחם עמו ומזכירין תנן כמשנה ראשונה קודם שהוחזקו להשיא אשה ע"פ ע"א,
אף דאין עושין סעודת אירוסין בער"ש שלא ימשך בתיקון ענין הניחום ,כך חתנים משמח עמו ומזכירין ענין השמחה ,אבל דלר"א ור' יהושע אין משיאין ע"פ ע"א ,ולר"ע לא ע"פ
הסעודה ,ויבוא לידי חילול שבת ,אבל מותר לארס בער"ש ,אי"ל דצריכה הכלה לצאת כדי שיברכו במעמד החתן והכלה כל
ואמר שמואל דאפי' בת"ב מותר לארס שלא יקדמנו שבעה.
אשה ולא ע"פ קרוביה.
מנהג אנשי יהודה וגליל ,תני ר' יהודה דבראשונה קודם
אחר ,והא דאמר שמואל דכ' 'מושיב יחידים ביתה פט"ז ה"ט
אמרו לר"ע דמעשה שהאמינו לפונדקית שמת אצלה
במאזנים לעלות המה מהבל יחד' ודרשו במדרש שבעודן במעי שבטלו מנהג זה [א.ה .עי' להלן ו .דאף שבטלה הגזירה לא בטל המנהג,
אמן נגזר זיווגם מהשמים ,ומה לו לדאוג שיקדמנו אחר ,י"ל שמא ושמא אח"כ בטלו למנהג זה ,ועי' מיכל המים שם ,אבל בביאור הגרח"ק וקברה א' מבני לוי שהלך לעיר התמרים ומ"ט לא
יקדמנו אחר ע"י תפילה לשנות את מה שנגזר ,ואמרו דאף אם לא פי' הכי] ,היו מעמידים ביהודה ב' שושבינין לחתן ולכלה מאמינים לאשה ,ואמר להם דשאני פונדקית זו שהוציאה
לחתן שלא יעלים המפה ולכלה שלא תכניס מפה אחרת בדם, יקדים בתפילה מ"מ לא תתקיים בידו שימות או הוא או היא. מקלו מנעלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו.
ומפשפשין במקומם לבדוק כנ"ל ,ודוקא בשעת נישואין אבל
הטעם שהאמינו לפונדקית ,י"א דעשו אותה כחיה דכיון
דין בער"ש ,אין דנין דיני ממונות בער"ש שטרודין להכין צרכי לא במקום שמתיחדין קודם נישואין דהא אינו נאמן לטעון טענת בתולים,
שאין מצוי שם אדם האמינוה אף הכא האמינו ,וי"מ דבעלמא האמינו
שבת ,ואילה"ק מהא דאין דנין דיני נפשות בער"ש לפי ובגליל לא עשו כן דלא שכיחי רמאין ,וכן היו השושבינין לגוי במסל"ת וכיון דהכא לא הוי ממש מסל"ת האמינו בצירוף ההוכחות
שאין סוקלין בשבת ואין מענים את הדין עד יום א' ,ומשמע דוקא ישנים במקום החתן והכלה דפעמים בועלין בסוף הלילה ובגליל וי"מ שלא באה להעיד ונאמנת כיון דהוי כגוי הנאמן במסל"ת,
נפשות אין דנים אבל ממונות כן דנים וכן תני ר"ח ,כיון דשאני לא נהגו לעשות כן לפי שלא היו שושבינין ,א"נ אף במקום ור"ל דס"ל דאם שואלים אותו אי"ז מסל"ת ע"כ יפרש
שמעמידים לא היו ישנים ,עוד ביהודה היו מייחדין החתן ממונות דליכא איסור מד"ת אלא מדרבנן ובדיעבד מהני. דמתני' דנאמנת משום דהוי כחיה.
והכלה כדי שיהא לבו גס בה ולא תגרר אחר ההגמון ,ואם רוצה
טענת בתולים בבוגרת ,הנה בוגרת כחבית פתוחה דמשבגרה בועלה כדי שתהא אימתו עליה שהאשה כורתת ברית למי שעשאה כלי,
א"נ והא דתני ר' יהודה כל גפן יש בה יין ושאין בה יין טרוקטי
פי' דסתם בתולה יש לה דמים ,ויש שאין להם והוו טרוקטי פי' ענבים
אין רחמה צר כבתחילה ,וכפרש"י לו .דבוגרת פ"פ ויש לה דמים,
פתחה סתום אלא דפעמים כלה הדם במעיה והכא בא בטענה שלא מצא
דם ואמרו דהיא כחבית פתוחה דפעמים יש בה יין ,וכפר"ח שם ,ומחמת
מסכת כתובות
העומדים לאכילה ,ובבבלי הגי' דורקטי פי' קטוע שדמיה מועטין ואינה
יולדת הרבה ,והא דאיכא טענת בתולים ולא נאמנת כל אשה
שהיא כחבית פתוחה אין הבעל נאמן להפסידה כתובתה ,והא
דנאמן להפסיד כתובת נערה משום דאין אדם טורח בסעודה ומוציא שם
בתולה נישאת
פ"א ה"א
לטעון שהיא ממשפחת טרוקטי ,י"ל דצריכה להביא ראיה שהיא רע על אשתו[ ,ואף דאיכא ס"ס שמא אינו תחתיו ובכה"ג אית לה מנה
ממשפחה זו ע"י שיבדקו בקרובותיה. מ"מ טענת בתולים מהני להפסידה מנה] ,ומ"מ נאמן לאוסרה עליו א זמן נישואין לבתולה ,בתולה נשאת ביום הרביעי מפני
משום ספק סוטה דשמא פ"פ לפרש"י ,ולפר"ח שמא אין לה דמים שבי"ד יושבים בעיירות ביום ב' וה' מתקנת עזרא ,ואם יהיה
תניא בסיפא דברייתא דמנהג יהודה וגליל ,כל שלא נהג כמנהג הזה
מחמת שנבעלה[ ,א.ה .צ"ב וכי כל בוגרת תאסר 'מספק סוטה' ,אבל י"ל לו טענת בתולים ישכים לבי"ד להפסידה כתובתה ,לבר קפרא
אינו יכול לטעון טענת בתולים ,אין לפרש מנהג יהודה דאיכא חזקת כשרות שלא נבעלה ,והא דמהני 'שויא' למרות שיש חזקת עיקר הטעם דיום הרביעי וכן טעמא דאלמנה בחמישי משום דכתיב
בגליל ,כיון דאין מנהג יהודה עדות תורה פי' דאינה עדות כשרות ,צ"ל דאין הכל בקיאים לידע האם נבעלה ,וזה טוען שהוא בקי],
ממש ,ואף אם יעיד שהבעל לא איבד את המפה שמא הערים עליו ,וכן ואילה"ק דהא הוי ספק כלו ואף אם נבעלה שמא אינו תחתיו ,כיון דכ' בהו ברכה ביום החמישי לעופות ודגים ,ותקנו שישא
אם יאמר השושבין שהכניסה דם ציפור והלא אי"ז עדות ברורה שלא היה תו"י ט :דל"א ס"ס שאינו מתהפך ,ועוד ששם ספק חד הוא ,וכר"ח ביום הרביעי סמוך לחשיכה כדי שיבעל בליל חמישי[ ,אבל אין
בתולים ,וע"כ דעיקר העדות סמכי' על הבעל דטעין פ"פ או דמים ,אלא עיקר הטעם משום בי"ד דא"כ תנשא אף ביום הראשון ,ועוד דרק
דמעשה ברבי באשה שלא נמצא לה בתולים ,וא"ל בפחותה מבת ג' ובת כהן מהני טענת בתולים ,אבל בעלמא תולין באונס
האשה לפי שעלתה במעלות בית אביה ונשרו הבתולים י"ל מנהג יהודה ביהודה ,ואיירי כשלא פשפש אחריה
או לאו תחתיו] ,ומן הדין דאף ביום החמישי מחמת דנאמר
מחמת פיסוק הרגלים והיינו שבא להפסידה כתובתה אבל לאוסרה על ומצא דם דאי לא הכניס שושבין אינו נאמן לטעון שהוא דם
ברכה ביום השישי ,אבל אמרו במתני' דל"א ביום החמישי
ציפור ,ואף שאינו מפסידה כתובתה אסורה עליו כספק בעלה בלא"ה אסורה משום ספק.
מחמת דבי"ד יושבין בעיירות ביום ה' ,ודכ' ברכה ביום
עוד שאין מפסידה כתובה ,ומ"מ הוי ספק סוטה פי' דאמר סוטה[ ,אבל אי"ל דהורע כוחו כשפשפש אחריה דהלא
השושבין בודק שלא מכניסה מפה עם דם ,ולגי' הראשונים הפי' דאי השביעי אי"ז ברכה בבריות אלא ביום ,והנה תני לא יבעול
ר' אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי אסור לקיימה משום חייש' שאיבד המפה הלא היא זו שלא העמידה שושבין ,וכן לא איירי בתחילה בשבת מפני שעושה חבורה שמוציא דם וחייב משום
ספק סוטה פי' שעשו אותה כודאי ,והיינו דתנן בתולה אלמנה במצא בתולים דא"כ מה טעין]. נטילת נשמה ,ואחרים מתירין ,והא דקמ"ל דלא כ' ברכה
גרושה וחלוצה מארוסין כתובתן מאתים דנשא בחזקת בבריות בשבת היינו אליבא דאחרים ,אמנם אף לאחרים אף
הטעם שמעמידין שושבין אף שאין סומכין עליו פי'
בתולה ,ואף גרושה ואף חלוצה דבטל חינה ,ויש להם טענת שושבין על הכלה הלא אף אי מצא דם יכול לטעון דם ציפור ,י"ל כדי אלמנה לא יכנוס בתחילה בשבת משום דהוי קנין שאסור
בתולים ,ומהנישואין מנה ואין להם טענת בתולים ואף מדברי קבלה דכ' 'ממצוא חפציך ודבר דבר' ונ"מ דזכאי במציאתה
שלא יפרצו בנות ישראל בזימה שיתראו מהשושבין שלא יהא
דם או שתכניס דם ציפור ,ומ"מ הטעם שנאמן לטעון שהוא דם חמיו בתולה כגון שיש עדים שלא נשאת ,וכן דתנן האוכל אצל מעש"י והפרת נדריה וי"מ דהיא קו' דכיון דע"כ אף לאחרים כונס
ציפור ,כיון דאין אדם מוציא הוצאות על סעודה ולהוציא שהיה ביהודה שלא בעדים אין לו טענת בתולים לפי קודם השבת ,מ"ט הוצרכו לומר דליכא ברכה לבריות בשבת.
שם רע על אשתו ובבבלי אמרו סברא זו רק אי כתובת אשה
ואומרת מתייחד עמה ,וכן דתנן הנושא ולא מצא בתולים לר' לעזר עיקר טעמא דיום הרביעי שיכול להשכים לבי"ד,
מדבריהם דהם אמרו והם אמרו וכ"ת כיון דאין אדם טורח וכו' יבטלו קודם אומר שנאנסה אחר אירוסין וכתובתה מאתים ,והוא ובאלמנה הטעם כדי שיהא שמח עמה ג' ימים ,ובאדם בטל ישא בכל יום,
לגמרי ,י"ל מפני חשד אחר דמתוך הגזירות חושד שנבעלה ואם
א ווה עץ, מוכת אירוסין והוי מק"ט ,וכן דתנן היא אומרת ולפי"ז הנושא אלמנה ביום ו' יכנוס מבעוד יום דאסור בשבת
ימצא יחשוב שעשתה כן ע"י תחבולות ולכך תקנו להעמיד שושבין או אומר דרוסת איש. כנ"ל ,ומסייע לר' לעזר דתניא מהסכנה והילך שגזרו על
מפני פרוץ שלא היתה עריבה עליו ומ"מ מפסידה. זמן נישואין בתולה שאין לה טענת בתולים אליבא דר' הנשאת ברביעי תהרג [א.ה .צ"ל תבעל להגמון] נושאין בשלישי,
ומפני האונס פי' הכשפים שהיו עושים לקשור החתן והכלה בעת
שיעור דם בתולים ,כל שהוא ,וכמעשה שנמצא דם לעזר דעיקר הטעם משום שישכים לבי"ד ויפסיד כתובתה [דאי
לאוסרה ע"ע אי"צ בי"ד] ,אבל לבר קפרא לעולם ברביעי משום ברכה, הנישואין ,נושאין בשני ,ול"א דבעלמא ישא בשני כיון דיש
בתולים כחרדל ובאו לפני ר' ישמעאל ואמר 'ירבו כמותך לחוש שאם ישתהה ב' ימים יערב עליו מקחו ולא יבוא
בוגרת נשאת בכל יום וכן בתולה מנישואין שכתובתה מאתים
בישראל' ,י"מ לשון סגי נהור [כפי שאומרים על סומא], לבי"ד ,ואי כבר קפרא הלא העיקר משום ברכה.
ואין לה טענת בתולים ,וכן מוכ"ע אליבא דר"מ דכתובתה מאתים
דכל אשה שדמיה מועטין וולדתיה מועטין ,וי"מ לשון הא דיש לחוש שלא יבוא לבי"ד כיון דהמוצא פתח פתוח אסור
ואין לה טענת בתולים ,וכדתנן להלן פ"ב האשה שנתאלמנה או
ברכה שאשה שדמיה מועטין אין מצויה לטמא טהרות. לקיימה משום ספק סוטה וכשנאבדה המפה יכול להפסידה
נתגרשה ואומרת שנשאה בתולה והוא אומר בעולה ,אם יש עדים כתובתה ,ואף בנמצאת המפה אסורה עליו ,דיש לחוש שנתנה דם ציפור,
פ"א ה"ב
שיצאה בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים ,ולא ואין לחוש לאנוסה כיון דיש קול לאונס ,אבל בלא טעמא
אמרו סימן מהא דנשאת ביום הרביעי כיון דיש בתולה שלא נשאת ד באלו מעות משלם לכתובת בתולה ואלמנה ,הנה בתולה
דאונס אי"ל דאסורה משום ספק אשת איש ,כיון דאיכא
כתובתה מאתים ונח' תנאים להלן רשב"ג ורבנן אי מדאו' או מדרבנן ביום הרביעי.
ס"ס שמא באונס ושמא לא תחתיו ,ובאופן שמתקדשת
[לבבלי לרשב"ג מדאו' ,ולירו' לרבנן מדאו'] ,ואלמנה מנה ,מתחילה
אלמנה נשאת ביום החמישי לבר קפרא לעיל משום דאיכא ברכה סמוך לחופה אין לחוש ,וכן נהג ר' מתניה שהשיא ל"ד ביום
אמרו לר' הונא בשם שמואל בשקל הקודש שהוא בדינרים של
התורה דומיא דאונס ומפתה ,ונח' רבוותא י"א דה"מ אי כתובה מד"ת,
בשישי והיינו אור ליום השישי ,עוד אמרו דשקדו על תקנת בנות רביעי ול"ח לבר קפרא.
למלאכתו ישראל ,כדי שלא יבעל בשאר ימים ולמחרת ישכים טעם דדוקא ביום הרביעי לר' לעזר ,הנה אף במקום
וי"א דאף אי כתובה מדרבנן ,ולר' בא בר בינא ממטבע היוצא שבי"ד יושבין בכל יום ,וכן אי לא יושבים כלל ,ל"א
ולכך אמרו נושא אור שישי ושמח עמה יום חמישי יום חופה ,ויום
שישי לחיבת ביאה ושביעי פי' שבת שבטל ממלאכתו ,א"נ פי' הריטב"א בכל מקום ומשום דכתובה דרבנן ,א"נ אף אי דאו' ,וכן אלמנה דבתולה נשאת בכל יום ואף לר' לעזר ,והטעם כדי לא לעקור
דמחמת שחששו שיעבור על תקנת ג' ימים [דאינו שמח כ"כ] תקנו לישא דנוטלת מנה והטעם דדיה כחצי בתולה ולפי"ז אף אלמנה נח'
תקנת יום הרביעי ,ואף דכל הטעם משום בי"ד ,מ"מ
אי מכסף תורה או מטבע היוצא ,ואמרו דאין להוכיח כר' בא בר בימים שיש בהם בטלה.
מודה ר"א לבר קפרא דטעמא משום ברכה אבל עיקר הטעם משום
בינא מהא דלא שנו לכתובה באלו שמשלמים ממנה צורי בי"ד ,אבל בשעת סכנה או כשאין בי"ד יושבין 'יכול' לישא בכל יום[ ,א.ה.
ג הנה משה תיקן ז' ימי משתה לבתולה ולא לאלמנה ,וז' והיינו ה' סלעים של בן ול' של עבד ונ' של אונס ומפתה אמנם ברכה יש ביום הרביעי] ,עוד אמרו דהא דלא תנשא ביום
ימי אבילות ,ומ"מ אלמנה צריכה ברכה ברכת נישואין ביום די"ל דכתובת אשה ילפי' מאונס ומפתה דכ' 'כמוהר הבתולות'. א' ,י"א כדי לחזק את תקנת יום רביעי ,וי"א דס"ל כבר
הנישואין מבועז ,דכ' 'ויקח עשרה אנשים מזקני העיר מצינו עוד דס"ל בכסף היוצא דכן אמרו ר' חנניה ר' יונתן קפרא משום ברכה.
ויאמר שבו פה וישבו' ומכאן דאין הקטן רשאי לישב עד ריב"ל ר' יעקב בא אחא ר' אימי ור' שמעון בן לקיש בשם
ר' יודן הנשיא ומסייע להו מתני' בנושא אשה בקפוטקיא וגירשה
שיאמר לו הגדול שב ובועז היה גדול הדור כדאי' במדרש ,וכן נישואין בער"ש ומו"ש ,שוין פי' בשעת הסכנה לבר קפרא ב
שממנים זקנים בבתי משתאות להשגיח שלא ינהגו קלות ראש ,בא"י ונח' חכמים ורשב"ג אי נותן ממעות שעבוד או מעות גוביינא ,ואמרו דתנשא בכל יום ,ולר' לעזר ביום השלישי ,ושוין דאין נושאין בער"ש
והיינו מהא דהוצרך להביא זקנים ,ואף אלמן שנשא אלמנה ילפי' בירו' ע"פ גי' המרדכי והעיטור דש"מ שהוא ממטבע היוצא דאי בשקל מפני כבוד השבת ,ולא במו"ש י"א משום כבוד השבת,
מבועז דכ' 'ותהום כל העיר עליהם' וכיון דאי"ל מחמת הקודש אין נ"מ בין מעות קפוטקיא לא"י ,וכן ר' יוחנן אמר וי"א מפני הטורח ומסייע מדתניא דאמרו בתולה נשאת
נעמי ,י"ל מחמת אבילות שמתה אשתו של בועז ובאו בסלעים סביריניות מעות פחותות שיוצאות באותו מקום. ברביעי ,כדי שיתקין סעודתו ג' ימים זה אחר זה והנה לעיל
דנאנסה לאחר אירוסין ,לר"ג ור"א נאמנת ,ולר' יהושע כדמבעי האם העראה חשיבה ביאה בזכור ,ובבהמה דשמא האם ר' הונא חזר בו ,הנה י"מ דר"ה חזר בו ולאו משום דרבים
לא מפיה אנו חיים והיא בחזקת בעולה עד שתביא ראיה רק כלפי עריות שמעי' דהוי כגמר ביאה דילפי' מערות אחות אמך דכ' פליגי ,דמצינו יחיד פליג על רבים ,אלא ממעשה שבאה
'שארו הערה' ללמד על כל העריות.
לדבריה. כתובתה לר' הונא שכתוב בה פחות ממאתים זוז ואמר
פ"א ה"ד
ליטול מה שכתוב בה ,ואי"ל דלא חזר בו ושאני היכא
דפיחת לה משיעור מאתים דמחלה לו ומהני תנאי על מה בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מהנישואין ,כתובתן מנה ,באלו אופנים האשה נאמנת ,אילה"ק דלכאו' טענת
ובתולה היינו הנכנסת לחופה ומעידים שלא נבעלה ,בתולים להפסד כתובה אתיא רק כר"י דאילו לר"ג ור"א נאמנת,
שכתוב בתורה בממון ,מ"מ אי"ל כן דא"כ כל אשה שכתובתה
פחותה ,תטמין ותגבה מאתים אף בלא כתובה כמבואר בפ"ה ,וש"מ דהנושא אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אי"ז די"ל דאיירי בשותקת ,א"נ באומרת שהבעל מצא ואיבד,
מק"ט להפסידה מנה כיון דלא ידעו שתתגרש או תתאלמן לאו ואינה נאמנת דלבעל יש חזקה שאין אדם טורח בסעודה
וי"מ דדחו להאי דחיה דה"מ דתובעת אף שלא בכתובה ,במקום
אדעתייהו לבדוק שלא נבעלה ,וכן בחזקת שלא זינתה ונמצאת ומפסידה[ ,והא דנאמנת במתני' ,כיון דשניהם מודים שהפ"פ
שאין כותבין כתובה ,אבל אי כותבין כתובה ,נוטלת כמה
אלא שיש לה טענה מעלייתא משארסתני נאנסתי]. שכתב ,אבל הרמב"ן כ' לאפוקי מפירוש זה ,ופי' דקאי על כתובת שזינתה אי"ז מק"ט להפסידה מנה.
אלמנה ,דה"מ דנוטלת מנה במקום שאין כותבים ,אמנם לפי"ז נמצא דאין
יכולה למחול ,ומבואר לקמן פ"ו דלחכמים דפליגי על ר"י ור"מ יכולה שפחה משומרת שנשתחררה לאחר ג' שנים ,ונמצאת בתולה ,ז נמצאו בה מומין ועודה בבית אביה על האב להביא
ראיה שנולדו מומין לאחר שנתארסה בשביל ליטול כתובתה ,ואם
דאין מה מ להוכיח ין או מאתים, כתובתה האם ילה"ס למחול ,וצ"ע.
נישואי חרש או חרשת ,חרש שנשא פיקחת ,אין לה עליו לשפחה קנס דכ' 'מהר ימהרנה לו לאשה' ויצא שפחה נכנסה לרשות הבעל ,הבעל צריך להביא ראיה ,ואילה"ק דאתיא
מזונות וכתובה ,ואם מתה יורשה שהיא רצתה לזוק לתת שאין לה הויה ,ולכאו' שפחה שנשתחררה שיש לה קנס ,סיפא דלא כר' יהושע ,כיון דמודה ר' יהושע במומין
שדרכן להיוולד ואפשר שנולדו ברשות הבעל ואף לר' יהושע אמרי'
ה"נ כתובתה מאתים ,אבל י"ל דאין כתובה תלוי בקנס,
דהלא בוגרת אין לה קנס וכתובתה מאתים ,ובתולה 'כאן נמצאו כאן היו' ,ואין הספק מרע לכתובה דאין טעם שנולדו קודם,
לו נכסיה שנשאת לדעת והוא לא.
פיקח שנשא חרשת יש לה מזונות וכתובה ,ואם מתה מנישואין יש לה קנס וכתובתה מנה ושוב ילה"ס בשפחה אבל טענת בתולים ודאי היה קודם שנכנס לרשותו אלא דאיכא ספק אי
אינו יורשה ,וכיון דאין נישואין ד"ת לחרשת הא דיש לה משומרת אבל אין לדחות לראיה מהבריתא הנ"ל דשפחה אתי באונס וספק תחתיו או לאו ובכך איכא ריעותא בשטר ,ומהא דדימו
כתובה ,אי"ל דאיירי בנשא פקחת ואח"כ נתחרשה ,כיון לאפוקי שנשתחררה קודם ג' שנים ,כיון דכה"ג הוי חכמים בתולים למומין י"ל דהבא עליה בבית אביה ומצא
פ"פ צריך האב להביא ראיה אף לר"ג דלא חשיבא האשה מוחזקת דנשאה מדעתה ,אלא בנשא חרשת ונתפקחה [א.ה .לכאו' כישראלית לכל דבר.
ע"פ ביאור הגרח"ק כך היא הגי'] ול"א כיון דמתחילה היתה ו איילונית יש לה טענת בתולים ואיירי בנשאה קודם שהביאה בכתובה מהאירוסין ,ומאידך נמצאו מומין ברשות הבעל וידוע
חרשת ה"נ לא תהא לה כתובה ואפי' לא בא עליה דהלא ליכא סימני אילונית [דאח"כ הוי כבוגרת ואין לה טענת בתולים] ,ואיירי בקיבל שנעשו קודם לכך ויש ספק אי קודם אירוסין או אחר אירוסין,
ל'מימנעי ולא נסבי' שאמרו בחרשת ,ולר' יוסי לעולם לחרשת יש ע"ע אם תמצא אילונית ,דאי לא קיבל הוי מק"ט ,ובביאור החי' בזה כ' אליבא דר"ג על הבעל להביא ראיה כבתולים שבטלו בבית
כתובה ,כיון דדמי לקנס דכ' 'כסף ישקול כמוהר הבתולות' ,והבא הרשב"א דקמ"ל אף דנעשית גדולה למפרע ,אמנם נח' ביבמות פ .אי אביה ואיכא ספק מתי בטלו.
על נערה חרשת יש לה קנס ,אבל הק' הלא בוגרת אין לה נעשית גדולה למפרע ,ובירו' יבמות פ"י משמע דנעשית גדולה מזמן
שהביאה סימני אילונית ,ואפש"ל דכיון דמאחרת להביא סימנים שמא פ"א ה"ז
היא אומרת מוכת עץ והוא אומר דרוסת איש ,לר"ג ור"א קנס ויש לה כתובה ,וכן בתולה מנישואין יש קנס נשרו הבתולין בקטנותה.
סומה ,לת"ק יש להן טענת בתולים ,ולסומכוס בשם ר"מ נאמנת ,ולר' יהושע אינה נאמנת ,לר' לעזר מתני' כר"מ וכתובתה מנה.
אין לה טענת בתולים דאמרי' שאיבד הבעל את המפה ,דמוכת עץ כתובתה מאתים ,דס"ל לר' לעזר דכנסה בחזקת בתולה
ונמצאת בעולה כתובתה מנה ,ולפי"ז מתני' דלעיל קמ"ל לר"י דאינה
חרש או שוטה שכנסו ואח"כ נתפקח או נשתפה ,אין לה
כתובה דלא נתחייב לה בשעת נישואין ואם באו עליה וכ"ת כרבנן דיכולה לתפוס ,הלא יכול לדחותן ברוק.
נאמנת אף דאית לה מגו דיכולה לומר מוכ"ע ,ומתני' דידן קמ"ל לר"ג
עד מתי יכול לטעון טענת בתולים ,אם בעל צריך לטעון
דנאמנת אף שאין לה מגו[ ,ולולי ר' לעזר הו"א דמח' ר"מ ורבנן משהבריאו כתובת מנה דודאי עתה בא לשם קידושין ,אבל קודם
שהבריאו הוי נישואין דרבנן אבל אי לא בא עליה אפי' מנה אין מיד ,אם לא בעל אפי' עד כמה ימים ,ובסתם ,לר"מ עד
דכנס ע"ד שהיא מוכת עץ ,אבל אי כנס ע"ד שהיא
ל' יום ,ולחכמים מיד דאין אדם מעמיד אפי' יום א'. לה.
בתולה ונמצאת מוכ"ע אף לר"מ כתובתה מנה] ,ולר"ז
מתני' כרבנן דמוכ"ע במנה ,והוא טוען דרוסת איש ואין לה כלום[ ,ודמוכח ואינו אף דנאמן לר"מ עד ל' יום ,מ"מ נאמן על עצמו
בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מהאירוסין שחזרו ונשאו נאמן לעשות בנו שתוקי והנה בקידושין פ"ד מבואר דלר"י נאמן ,לעיל דמק"ט כתובתה מנה ,י"ל לר"ז דה"מ בתולה מהנשואין דאדעתה
כתובתן מאתים ויש לה טענת בתולים ,הגיורת והשבויה ולרבנן אינו נאמן אפי' שניהם מודים ,וי"ל דהכא קמ"ל אף דטעין שלא שנבעלה מהראשון] ,והנה אי"ל בכנסה בחזקת בתולה ,דאף
ושפחה שנפדו פחות מבנות ג' שנים ויום א' כתובתן בעל וליכא רוב בעילות אחר הבעל[ ,א"נ נ"מ להפסידו מירושה ,אבל לר"מ אין לה כלום ,אלא לר' ירמיה איירי בכנס בחזקת
מאתים ויש להם טענת בתולים דאפי' נאנסו בגיותן בתוליהן ברא"ש מבואר דהירו' קאי לענין פסול] ,וראיה מהא דאף דיבמה
מוכ"ע ,אבל הק' וכי יודע הבעל להבדיל בין דרוסת איש
חוזרין דדמי לעושה גומא בבשר וחוזר ומתמלא וה"נ אין נאמנת שלא בעלה היבם וצריכה חליצה מ"מ אין נאמנת על
למוכ"ע ,ופי' ר' הונא דהיא אומרת שכנסה בחזקת
צרתה דקיימא בחזקת היתר לשוק ,דחזקה הכונס אשה בועל לאלתר,
מוכ"ע ,והוא אומר שלא אמרו כלום ,ולפי"ז י"ל דקמ"ל מתני' אבל על עצמה נאמנת.
בתוליה נעקרין ולא בטל חינה ויש לה טענת בתולים ,ותני ר"ח
לר"י דל"א מגו דמוכ"ע אני תחתיך [וכתובתה מאתים לרבנן דר"מ], שנעקרין וחוזרין דדמי לעוכר את העין וחוזרת וצוללת פי' נותן
ומתני' דלעיל אי"ז מגו כ"כ דהטוענת משארסתני נאנסתי גם כתובתה אצבע בעין ונעכרת מדמעה וחוזרת ונעשית צלולה ,ונ"מ בבא תוך ג' פ"א ה"ה
מאתים ומ"מ לר"ג נאמנת. ומצא דם אי הוי דם נדה או בתולים וכדתנן בנדה הבא על בת ג' ויום האוכל אצל חמיו שלא בעדים שלא נתייחדו אין לו טענת
א' מומת על ידה והיא פטורה ,ופחות מכאן כנותן אצבע בעין ,וקמ"ל בתולים מפני שמתייחד עמה ופעמים בועלה ,ואפי' אומר שלא פ"א ה"ח
ראוה מדברת עם אחד פי' נבעלת[ ,א.ה .וע"ע להלן] ,ונקט דבתוליה נעקרין וחוזרין ,ואמרו דכ' 'אקרא לאלקים עליון לקל בעלה מ"מ שמא שכח או שהערה מתוך חיבתה.
גומר עלי ' שבת ג' שנים שנמלכו בי"ד לעבר את השנה הטעם שהיו מתייחדים ביהודה בראשונה קודם שבטל השמד רבי לשון נקיה ,ואם אומרת שנבעלה לכשר ,לר"ג ור"א
היו מייחדים דמסורת להם מאבותיהם שיהודה הרג את נאמנת ואפי' ברוב פסולים דזו עדות עדות ע"א דאשה נאמנת בתוליה חוזרין.
עשו ,דכ' 'ידך בעורף אויביך ובבבלי אמרו דחושים בן דן הרגו ,והא דאינה נאמנת בפ"פ י"ל דהוי דבר שבערוה ואינה נאמנת לחדש שלא
פ"א ה"ג
נבעלה ,אבל הכא דרק מבררת למי נבעלה נאמנת ,א"נ הכא הוי 'בידה' ותוס' כ' דאפשר שרק הכהו ויהודה הרגו ,ובמדרש מבואר דיהודה הרגו
לבחור למי ליבעל ,ולר"י אינה נאמנת ובחזקת בעולה לנתין בשעת קבורת יצחק ,והרגו במכה מהעורף שהיה קלסתר פניו דומים לשל ה כתובה בביאת גדולה או קטנה ,גדול הבא על הקטנה
וממזר עד שתביא ראיה לדבריה ,ואפי' ברוב כשרים, אביו יעקב ,והיו משתעבדין ואונסין את בנותיהן ,וגזרו פי' פחותה מבת ג' כתובתה מאתים ,דבתוליה חוזרים ,וכן
דהזונות רצות אחר הפסולים שהם פרוצים ושכיחי לה[ ,א.ה .כ"נ שאיסטרטיוס בועל תחילה ,ותקנו שבעלה בא עליה קטן הבא על הגדולה כתובתה מאתים ,והא דלכאו' אין
גי' הגרח"ק להלן ה"י] ,ואמר ר"ז דאף כשרים מזנים כדתניא בבית אביה ומתוך שאימת בעלה עליה לא תסור אחר בתוליה חוזרין ,י"מ שבא עליה שלא כדרכה אבל גדול הבא
אפי' חסיד שבחסידים אין ממנים אותו אפיטרופוס ההגמון ולפי שאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה עליה שלא כדרכה עושה אותה בעולה ,וי"מ אפי' כדרכה ומ"מ אין
לעריות [א.ה .בקה"ע מבואר דפליג ,ועי' פנ"מ]. כלי ,ואף שתבעל מ"מ אנוסה היא ,והכהנות שאסורות אפי' כח בקטן להשיר בתולים ולכאו' מדוייק דגדול בהטיה כתובתה
הלכה כר"ג ור"י ,ואף דפשיטא דהלכה כרבים אצל היחיד, באונס היו נטמנות ,אבל בנות ישראל לא ,כיון דקול יוצא מנה ,ומעשה שעיברה ובתוליה קיימין ומבו אר דקטן מוליד,
מ"מ אמרו כן ,אי ר"י בן נורי להלן ה"ט יסבור כר' יהושע. אבל בירו' יבמות פ"י ה"ז מבואר דאינו מוליד ,ובבבלי סנהדרין סט .נח' וישמעו ויתערבו אלו באלו ועשו סימון שלא יצא קול קול
בזה.
מגרוס קול הרחיים סימן למשתה כדכ' 'והאבדתי מהם קול ששון פ"א ה"ט
מוכת עץ ,לר"מ כתובתה מאתים דלא בטל חינה ,וגו' קול ריחים ואור נר' ,ואור נר בברור חיל שבוע בן ברית מילה ח היתה מעוברת ואמרה מאיש פלוני כהן לר"ג ור"א
ולחכמים כתובתה מנה דבטל חינה ,אבל אי"ל דתליא אי שנוהגים להדליק הרבה נרות ,ואף שבטל השמד לא בטל המנהג נאמנת ,ולר"י אינה נאמנת והרי"ז בחזקת מעוברת מנתין
וממזר למ"ד לעיל מעוברת הכא קמ"ל להכשיר לבתה ,ולמ"ד דפוסל
איכא בתולים ,דהלא בוגרת כתובתה מאתים ,ובתולה להתייחד והיו מברכים בבית אביה ,דכלה בלא ברכה אסורה ,וכלתו של
בבתה צ"ל דמדברת לעיל היינו נסתרה ולהודיע כוחו דר"י ,ומתני' להודיע ר"ה נכנסה לחופה מעוברת. מהנישואין כתובתה מנה.
כוחו דר"ג.
איזו ביאה פוסלת לכהונה ,הנה ביאה כדרכה וביאה שלא שיעור כתובת אלמנה ,אלמנת ישראל ואלמנת כהן מנה,
דין הולד במתני' ובאלמנת עיסה ,י"א דנח' ר' לעזר ור' יוחנן איכא דתני כמתני' ואיכא דתני אלמנת כהן מאתים ופי'
כדרכה באיסור ,בגדול פוסלת לכהונה וחשיבה זונה וכן אינה בתולה
ולר' לעזר לכו"ע הולד שתוקי דאין לולד חזקת כשרות [א.ה .לפי בבבלי דהיו ב' תקנות.
לכה"ג ,דכ' 'והוא אשה בבתוליה יקח' שתהא בתולה מב'
שנולד בספק] ,וכדתני דלכו"ע הולד שתוקי ,וכאלמנת עיסה צדדיה ,וכן 'בתולה ואיש לא ידעה' כדרכה ושלא כדרכה בי"ד של כהנים היו גובים לבתולה ד' מאות זוז ולא מיחו
אשה שנתעברה ממשפחה שנתערב שם ספק חלל וכשרה שהיא וי"מ איש לה ידעה ששום בריה לא תבעה לביאה והא דתניא בידם חכמים ,י"א דוקא בת כהן לישראל שהיא כהנת,
מעורבת בספק ומותרת משום ס"ס אבל בתה פסולה ,ולר' יוחנן להלן פ"ג ה"ו דשלא כדרכה לא הוי בעולה לענין קנס ,מ"מ רבי פליג התם ,אבל בת ישראל לכהן לא דסגי לה במה שעלתה לכהונה,
הולד שתוקי היינו מנכסי אביו ולפי"ז לר"ג שתוקי רק מנכסי ומוכת עץ והנבעלת באצבע פסולה לכה"ג שאינה בתולה ,וי"א איפכא דבת ישראל שעלתה לכהונה תגבה ד' מאות
אביו ,ולר"י אף מקהל ,ושתוקי זה יכול להיות אפי' כה"ג כגוןוביאת קטן וביאת בהמה כשרה לכהונה ,ופי' ר' חגי זוז ,אבל בת כהן כיון שירדה מהכהונה לא תגבה ,וי"א
שעברה סיעה של כהנים ונבעלה לא' מהם ,ואין להוכיח דאיירי בביאה שלא כדרכה ולמבואר לעיל דקטן אינו משיר דשניהן גובות דקנס קנסו בשבטו ומשפחתו.
מאלמנת עיסה ,דס"ל לר"י כמ"ד דמכשיר בבתה ,והיינו בתולים שמא אף כדרכה כשרה ,ומקראות הנ"ל לרבות שלא כדרכה פ"א ה"ו
לרבנן דעיסה כשרה כל שאין בה ודאי ממזר או נתין אף מצא ולא הנושא , נאנסה מתי והאשה הבעל הכחשת איירי בגדול ,וי"מ דכשרה בקטן איירי בהעראה וכמ"ד ביבמות
דזו נשיקת אבר ,אבל ר' יוסי הסתפק שמא אף בגדול כשרה ,בתולים ואומר שנאנסה קודם האירוסין ,והיא אומרת שיש ספק ,ומדלא אמרו חלל ש"מ דה"מ לישראל ,אבל לכהונה עשו
תו"ת האם נתקדשה ונתגרשה או לא נתגרשה ,דהוחזקה ראיה המוציא מחברו עליו הראיה ,והא דכשיש לה כתובה איהו חשיב מעלה ולר"מ כל שאין מכל אלו בתה כשרה ואפי' לכהונה,
המע"ה ,היינו כשטוען להפסידה כתובה מצד אחר ,ולא בעצם הכתובה, [והא דלא הביאו למח' ר"ג ור"י בעדיות בבת אלמנת עיסה ,היינו האם
לאשת איש רק בפני שנים האומרים שהיא מותרת ,אבל
ור"י בן ברוקה אמר אף חילוק קליות שבולים שמייבשים תנשא לכתחילה] ,ומשפחה שנתערב בה פסול ,לר"מ בודק
בתו"ת אי נתגרשה הוחזקה בפני הכל.
בתנור הוי ראיה [א.ה .שכך נהגו במקומו ,פיה"מ] ,ואין לחוש ד' אמהות אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואמה ,וכן באמהות אביה,
אילה"ק לר' יוחנן מב' אומרים נשבית וטהורה ,וב' לבתולה מנישואין ,כיון דש"מ שלא היו מחלקין קליות, ולרבנן בודק לעולם עד שיצא הספק.
אומרים נשבית וטמאה דלא תנשא לכהן האסור בזונה אפי' ותני אבא שאול אף הולכת חבית של בסורות המבשרת
נאנסה ,ואם נשאת לא תצא ,די"ל כיון דאלו אומרים שהיא בתולה ,ואיתא בבבלי חבית סתומה להודיע שפיתחה סתום ,ואין לר"ז לא נח' ר' לעזר ור' יוחנן ,אלא ר' לעזר שאל כיון דאלמנת
טהורה הוי כלא נשבית פי' אף דשבויה בחזקת שנבעלה ,מ"מ כת לחוש למוכת עץ ,דאתיא כר"מ דכתובתה מאתים ,א"נ לא עיסה עצמה כשרה מה דין בתה ,והשיב ר' יוחנן דכשרה,
אחת אומרת טהורה היא ,והא דלר"י תו"ת בנתגרשה תצא ,י"ל דמוקמי' חשו על שאינו מצוי [א.ה .ובתוס' ט .כ' דהוא דמוכ"ע שכיח ,והר"ן
והא דאמר ר' יוחנן דשתוקי וכשר ,לדבריו דר' לעזר
אחזקת איסור ,ואף דנתקדשה וכו' תצא י"ל דכיון דאמרה כת ראשונה דרצה להוכיח כן.
כ' דלא שכיח ,ויל"פ הירו' אף לתוס' ובמקום ריעותא הוי שכיח ,עלי
שנתקדשה יצאה מחזקת היתר ,וכיון שכן מפיה אנו חיין שאומרת תמר].
טהורה. נאמנות האם בפסול משפחה ,לר"ז פסול דרק לענין
יב תו"ת להבאת אשם תלוי ,ר' יונה אמר דתו"ת אם רוב להוציא ממון ,הנה נתאלמנה איירי כשיש יורשים תרומה נח' במתני' אי נאמנת ,ולר' שמואל ב"י נאמנת
וטוענין להם כל מה שיכל האב לטעון ,ומהא דלא אזלי' אחר רוב דאמר דמתני' דריש י' יוחסין דשתוקי אסור בקהל איירי
נתקדשה יתן גט מספק דומיא דתו"ת אם אכל חלב מביא
הנשאות בתולות נשאות ,כיון דל"א רוב להוציא ממון ,וכן בשותקת או באומרת איני יודעת מי האב.
אשם תלוי מספק ,ולר' יוסי שאני אשם תלוי דאף אם
בדתנן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה ולא ידוע פ"א ה"י
ליבו נוקפו שאכל חלב מביא אשם תלוי ,ואילה"ק דהלא
מתי נולד ,משלם רביע נזק לולד ,ול"א רוב פרות אינם מפילות מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מהעין ונאנסה,
תניא דתו"ת אם נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא,
וודאי דמחמת הנגיחה ילדה ,כיון דל"א רוב להוציא ממון, והתירה ר' יוחנן בן נורי לכהונה אם רוב בני העיר משיאין
דלא ס"ל לר' יוסי דתנשא ,ולא ס"ל לר' יונה דתצא ,אלא
אבל גמל האוחר בין הגמלים ונקרא כן שמשמש אחור כנגד אחור, לכהונה ,לר' יהודה איירי בשוק של ציפורי דשכיחי שיירות,
אמרו האם דמי לספק זה אבל בנתקדשה ס"ל לר' יונה דמוקי
אחזקה ,ולר' יוסי תו"ת הוי ספק וליכא ראיה מחלב דשאני חלב דאפי' ונמצא א' שמת ,תלי' שהרגו ואומדנא זו אלימא מרוב. והוי תרי רובי ,וע"כ בתרי רובי משום דאי כר"ג אפי' ברוב פסולים ,ואי
ליבו נוקפו. כר"י אפי' ברוב כשרים ,ובשם ר' ינאי ור' יוחנן מודה ר"י
באנוסה דאזלי' אחר רוב כשרים ,דלא שייכא הזנות רצה אחר הפסולים שבועה על העדאת עדים או שטר ,טען את חברו על מנה,
וכפר הכל ,ובאו עדים שחייב חמישים ,לר' חייה נשבע פ"ב ה"ג
דשכיחי ופריצי ליה[ ,ו אפש"ל איפכא ומתני כר"ג ,דטעמא דר"ג משום
אפי' ברוב פסולים דטוענת ברי ובידה לבחור ,ובאנוסה שאינה יכולה על השאר כעין שבועה במודה במקצת דרגלים לדבר שחייב עוד ,ולר' נאמנות עדים על חתימתם ,עדים שאמרו כתב ידנו הוא
לבחור לא מהני ברי אלא ברוב כשרים] ,והלכה למעשה כר"י בן יוחנן אינו נשבע דשאני עדים ממודה במקצת דנשבע כיון דחייש' זה אבל היינו אנוסים או קטנים או פסולי עדות נאמנים
נורי ,עוד אמרו בשם ר' ינאי דלא בעי תרי רובי ,ואיירי בתוכה שמשתמט ויפרע בהמשך ,משא"כ היכא שבאו עדים ,ר' חייה סבר שהפה שאסר הפה שהתיר ,ואם יש עדים שהוא כת"י או
של ציפורי וכר"ג ובעי רוב כשרים כנ"ל ,א"נ כר"י ומודה ר"י באנוסה .להוכיח משנים אוחזין בטלית וזה וזה טוענים שמצאו וכולה שלי ,שהיה כת"י יוצא ממקום אחר ויתבאר להלן באיזה אופן אין
ותפיסה בחציה כעדים שהיא שלו ,ותנן דנשבע שאין לו נאמנים דכיון שהגיד אין חוזר ומגיד ,וכדתני דעדים על טומאה
ט רוב וקבוע ,ראו אותו פורש מציפורין אמרי' דנבעלה בה פחות מחציה וס"ד דהוי שבועה ד"ת ,אבל אמרו דהיא וטהרה או פסול כהונה או עבדות או זכות וחובה בדיני
לפסול דכיון דראו אותו הוי קבוע ,וכל קבוע כמחע"מ דמי[ ,א.ה .מתקנה שלא יאמר אדם לחברו שטלית שעליו שלו היא ממונות ,נאמנים לחזור בהם עד שלא נחקרה עדותם
בבי"ד ,אבל לאחר שנחקרה העדות בבי"ד אין נאמנים, ומבואר דללא קבוע לא בעי תרי רובי] ,ואם נמצא אזלי' אחר ויטול חציה.
הרוב ,ולהלן אמרו כדתניא דט' צפרדעים ושרץ [וצפרדע אינו אמרו בשם רב דחביבי ר' חייה דודו של רב ,מודה בשטר ואמר ר"ל דעדים החתומים על השטר וכת"י יוצא ממקו"א
מח' שרצים האמורים בתורה] ,אם נגע בהם ברה"י ספיקו טמא שמוציא שחייב חמישים ,דאינו נשבע ,וראיה דהנה שטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבי"ד.
ול"א אחר הרוב כיון דהוי קבוע ,ובפירש לרה"ר טהור ,ואם חזר שכתוב 'כסף סלעין שהם' ולא היה כתוב ההמשך חייב שנים עדים שאמרו אי"ז כת"י ואחרים אומרים שהוא כת"י ,אין
דמיעוט רבים שנים ,ויותר משתים ,כגון טען המלוה ה' והודה שומעין לעדים החתומים דהוי תו"ת נגד חד ,דכל א' מעיד על
לרה"י טמא ,ובנמצא הלך אחר הרוב אפי' ברה"י ,ור' חסדא
הק' 'ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם' דמשמע דרק בפירש הלוה ג' ,לבן עזאי כיון דהודה ממין הטענה ישבע וש"מ דאי עצמו ,ומשמע דאי מעיד על חברו נאמן ,אבל בקצוה"ח כ' דאף אם יעידו
תנשא לכהונה ,אבל בספק אסורה לכהונה ,ומ"ט לא מדמינן לספק לאו הודאתו אף שיש שטר אינו נשבע ,ולחכמים אי"ז הודאה על השני לא מהני דכיון שהגיד אין חוזר ומגיד ,וכדתנן דאם יש
ברה"ר דטהור כדתני להדיא ט' צפרדעים ושרץ א' ברה"ר ממין הטענה דהוי משיב אבידה דאי לא טעין היה חייב רק ב' ,ויש עדים אין להם הפה שאסר ,ועדים שאמרו כת"י ואחרים
טהור וכו' [ויש לעי' דספק טומאה שייך רק בא"א ,וכן הק' החזו"א ,ללמוד דאי מודה בב' פטור משבועה דאל"ה מ"ט פטרוהו בג' ולא אומרים שאי"ז כת"י הוי כשטר שקרא עליו ערער ואף דאין
אבל באו"ש הביא הירו' בפשיטות] ,אבל אמר ר' אימי 'ברוך דמערים להיות כמשיב אבידה ,והרבה ראשונים פי' דס"ל דאין הודאה מעיד החתום על חברו ,מ"מ מעידים על מנה שבשטר.
שבחר בהם ובדבריהם' ,אבל י"ל כיון דמצאו מקום ממין הטענה ,היינו דלא רק בשתים נפטר משום שעבוד קרקעות אלא
אף בג' נפטר משום שעבו"ק פי' טענה במטלטלין והודאה בקרקעות ,קיום שטרות ,תנן במתני' דאם כת"י יוצא ממקו"א אחר אין נאמנים,
[ולכאו' רק לקוחות שמכאן ולהבא ,דאל"ה הוי הודאת בע"ד שחב לר' אסי מקיימים ע"י שטר שקרא עליו ערער ונתקיים להתייחד הוי כרה"י.
בבי"ד דאל"ה יש לחוש שאף שטר זה מזויף ,ולר"א אף ע"י שטר שבועת מחייבת הטענה ממין הודאה דלכו"ע נמצא ו לאחרים], בעל בפלטיא וכשלא ראוהו פורש מביתו ,לר' ירמיה הוי רוב,
וראיה ממבוי שכולו גוים וישראל א' ,מפקחין הגל בשבת ,מודה במקצת ומתני' דתובעת מאתים והודה במנה אי"ז אחר שלא קרא עליו ערער ,דהוחזקו שטרות עם חתימות אלו,
ובפלטיא הולכים אחר הרוב ,ולר' יוסי אינו כרוב ,ולפי"ז מודה במקצת ,כיון דלכו"ע חייבת מנה ,וטוענת על המנה וכמי שנחקרה עדות בבי"ד ומשמע דקאמר מטעם דמדאו' אי"צ
הא דראו אותו פורש חשיב קבוע ,לר' ירמיה ראו פורש השני ולפי' הראשונים יל"פ דהק' הלא הוי הודאה ממין הטענה של קיום ,ורק שטר שקרא עליו ערער תקנו חז"ל קיום ,ואמר ר"י בר בון
מטלטלין ותי' דהוי שעבוד קרקעות דכתובה הוי מעשה בי"ד. מהבתים ,ולר' יוסי בפלטיא.
דה"מ מג' שטרות של ג' בנ"א דבפחות חייש' לזיוף ,ולפי"ז כ'
היפ"ע דחתימה על השטר שבאים לקיים מצטרפת. היו דלתות ציפורין נעולות דא"א לתלות ברוב העולם[ ,א.ה .פ"ב ה"ב
משמע דעד עתה בעי דיהא אפשר לתלות בתרי רובי ,ועי' בסוגיא הנ"ל יא הפה שאסר הפה שהתיר ,מודה ר' יהושע דפ"ק שאינה מקיימים מספר מוגה שכתב העד ,ודוקא ספר מוגה ומכוין בכתיבה
בביאור דברי ר' יהושע] ,אמר ר' יוסי עד שיוכיח שהיה פסול במעין נאמנת במגו דהאומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה מתוקנת כחתימה ,וכספרי אסי שידוע שהיו ספריו מוגהים,
באותו היום ,דכה"ג הוי כקבוע להסתפק האם פסול או כשר ,ודאמר ר' ממנו דנאמן דהפה שאסר הפה שהתיר ,ואם יש עדים ובאיגרת ילה"ס דפעמים אדם משנה בכתיבתו ,והש"ך פי' דהכל
מכירים שהוא מספריו של אסי ,משא"כ באיגרת אא"כ ידוע שכתב העד יוסי בפלטיא אינו כרוב ואיירי כשציפורי נעולה ,ומבואר דאיכא
קבוע אף כשלא ידוע שיש שם פסול ,י"ל דהנה אמרו דנתחלפה שהיא של אביו וטוען שלקחה אינו נאמן ,ואם אכל שני שפיר.
חזקה פי' חזקת ג' שנים ,אף שיש עדים שהיא של אביו נאמן ,וה"מ
קופתו אצל הטוחן ,אם הוחזק ע"ה לטחון שם באותו כשלא מת אביו מתוכה פי' שהחזיק בחיי אביו אבל אם מת רב אמר דנאמנים עדים לומר שהשטר אמנה שמסרו למלוה
היום ,חושש ומפריש משום דמאי ,ומאידך סיריקי שיירה אביו מתוכה ואח"כ החזיק אינו נאמן וכגון שהיורש קטן שלא ידע אם יצטרך או שטר פסים ל יתן לאדם שטר הלואה להראותו עשיר
אף שלא הלוהו ,ומותר לחתום על שטר זה ,אבל אסור לקיים המסתפקת יום א' איסור אסורה כל הימים ולא אזלי' אחר למחות.
הרוב ,כיון דודאי יום א' בשנה מסתפקת ,אבל בטוחן אין ראובן שהחזיק והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה ,שטר זה משום דכ' 'אם און בידך הרחיקהו' זה שטר
לחוש אא"כ ראו שבא באותו היום אבל אינו ודאי שיבוא ,וה"נ מחזירין לשמעון דאיהו מרא קמא ,וכשיש תרי ותרי פי' חזר אמנה ופסים' ,ואל תשכן באהלך עוולה' זה שטר פרוע.
בפלטיא ודאי דפ"א יוצא הפסול ,אבל במעין אין לחוש ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה ,לרנב"י וכן ס"ל פ"ב ה"ד
לרבנן דהכא מחזירין לראובן ,ולרבנן דתמן לא מחזירין קיום שטרות ע"י עדי השטר ,לרבנן עדים המעידים על אם לא ראו.
מעשה שאמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי על תינוקת כיון דהעמידו ביד שמעון בעדות ברורה ,ועתה יש תו"ת ,כת"י נאמנים ,דמעידים על מנה שבשטר פי' גוף ההלואה,
ומ"מ אף לרבנן דתמן אם באו תו"ת מתחילה האם מת ולפי"ז לא מהני אלא כמלוה ע"פ[ ,אבל בנה"מ מ"ו כ' דכיון דמד"ת הוי
המושלכת באשפה ,דתיטפל לעיסה ,י"מ לעיסה כשרה מתוכה או לאו ,דהשדה בחזקת ראובן ,וכדאמר ר' יוחנן שטר ,אלא רבנן הצריכו קיום ,כל דאיכא עדים על הלואה ל"ח לזיוף],
דאל"ה נמצא ר"י פליג על אביו ,וי"מ לעיסה פסולה דכשרים והיינו רבנן דהכא תו"ת במיתת הבעל לא תנשא ואם נשאת ולרבי אין נאמנים דמעידים על השטר ,וצריכים לצרף
מזנין פי' יש כשרין מזנין ויש לצרפם לרוב במתני' ,אבל הפסולין לא תצא ,ותו"ת בגירושין אם נשאת תצא [דשאני מיתה אחר המכיר חתימתם ,ומ"מ אף לרבי אם מעידים גם על
דדיקא טפי דאי אתי מכחיש לה ,אבל בגירושין א"א להכחישה] ,כת"י של העד השני נאמנים ,ונ"מ בכותב עדותו ומעיד משליכין.
ולרבנן דתמן תו"ת המכחישים במיתה וגירושין לא לאחר כמה שנים לר' חונה ה"מ אם זוכר עדותו וכרבי
תנשא ואם נשאת לא תצא ,כדאמרו דאוקי השדה דמעיד על השטר ,ולר' יוחנן אף אם אין זוכר וכרבנן האשה שנתאלמנה
פ"ב ה"א
בחזקת שמעון שקיבלה ע"פ עדות ברורה ,אבל הק' ר' דמעיד על מנה שבשטר.
י ידיעה שהיתה האשה בתולה ,אשה שנתאלמנה או
נתגרשה ,ואומרת שהיתה בתולה והבעל אומר שלא ואין יוסי דהלא אם הכחישו העדים קודם שהעמידו השדה יג עד המעיד על חברו העד ,אמרו בשם רב 'אין הוא
ואחר מהשוק מצטרפין להעיד על חתימת השני' ,הנה
ביד שמעון ,לא מעמידים בידו ,וה"נ לא תנשא כיון
אפש"ל דאיירי בא' מכיר כת"י וכת"י חברו ואין השני כאן אלא
הכתובה מצויה לראות בה ,אם יש עדים שיצאה בהינומא [י"מ דהכחישו קודם שנשאת.
נמנומה צעיף הראש שפעמים מנמנמת שם ,וי"מ פיריומא אפריון
שהוא חופה של כבוד שעושין רק לבתולות] ,וראשה פרוע פי' ביו"כ ילה"ק לר' יוחנן מתו"ת האם נתקדשה דלא תנשא ואם מעיד עליו אחד אין הראשון מעיד על חברו להצטרף עם האחר,
שהיו יוצאות לחולל בכרמים ,אבל בעלמא קולעים שערן ,ואם אין לה נשאת לא תצא ומ"ש מתו"ת על גירושין דתצא ,אבל יל"פ דהוי [דעל חתימתו יש קיום ע"י עצמו לחכמים] ,דאי מצטרף נמצא ג'
ערער ,אבל בלא ערער מעלין ע"פ ע"א וה"מ היכא דאין חשש לוי ואבא בר בא אבי שמואל התירו נשים שנשבו בבבל רבעי ממון יוצא ע"פ ע"א ,אמנם הא פשיטא ,וצ"ל
גומלין דאל"ה היינו ת"ק לעיל ה"ז ,דלת"ק הנ"ל אף כשחוששין לגומלין,
שיבואו לא"י ע"י עדים שישמרו מיחוד מהגוים ,ושאל שמואל דקמ"ל בעד שהכל מכירין חתימת ידו ,ואת השני מכיר
ולרשב"ג בשם ר"ש בן הסגן מעלין לכהונה ע"פ ע"א אפי' למה לא לחוש לימים שקודם לכם ושאלו אילו היו אלו העד הראשון וא' מהשוק ,דאין הראשון המוכר מצטרף,
איכא עוררין ,ואמרו אין ערער פחות משנים ,והנה אם העלו בנותיו גם היה שואל כן ,וכשגגה היוצאה מפי השליט דנמצא כל העדות מתקיימת ע"פ ע"א דהא דסומכים על
ונשבו בנות שמואל ,וכשחזרו העמידו את השביין מבחוץ ע"פ ע"א מהני ערער ע"פ ע"א ,ואי העלו ע"פ ב' לא מהני השני ,היינו מחמת הראשון ,ומסתבר דאינו מעיד דהלא ב'
ואמרו שנשבו והן טהורות ,ואמרו דניכר שהם בנות של ערער אפי' של כמה בנ"א ,והך קו' כרבנן דתמן דבתו"ת אם היוצאים מסוסיתא שרובה עכו"ם ,ואין להם חזקת כשרות ,ומעיד
חכם ,ואמרו לשמעון בר בא שהיה כהן לישא א' מהן ,ומתה מת ונשאת לא תצא ,ולרבנן דהכא ורנב"י ראובן המחזיק ע"פ ב' א' על חברו ,דהכל מתקיים ע"פ ע"א.
עדים והביא שמעון עדים וקודם שהוציאו חזר ראובן והביא עדים,
א' ונשא השניה ומתה ,ולאו משום דשקרו ,אלא משום עד א' בשטר וא' בע"פ ,אי"ז שטר ואין מחייב שבועה
מחזירים לראובן ,וה"נ מעלין ומורידין ע"פ שנים דלר"א מעלין
דחנניה בן אחי ר' יהושע עיבר את השנה בחו"ל פי' שנבעלו
כגון שהעלו ע"פ ע"א ובאו ב' עדים ובא ע"א להצטרף לע"א לר"א מעלין
פחות מבנות ג' לפי חשבון עיבורו ,אבל כיון דאין מעברין את השנה בחו"ל
אא"כ יש בשטר ב' עדים ,וילה"ס בשטר שיש בו ב' עדים
ולרשב"ג אין מעלין בכה"ג ,אבל איל"פ בע"א בהכחשה דפשיטא דלא וקיימו רק לע"א אי הוי מהני שיצטרף אחר עמו ,א"נ
לא הוי עיבור ונמצאו אסורות לכהונה ,כ"פ הגר"א ,והק' החת"ס כיצד
מהני ועוד במה פליג רשב"ג.
ידעו ההלכה דמהני פה שאסר ,ופי' דלפי חשבון העיבור הבועל היה פחות לחייב שבועה[ ,אבל שטר שיש בו רק ע"א אינו מחייב
מבן ט' [א.ה .ואף דדעת החת"ס דגדלות של עכו"ם תליא בדעת (שו"ת פ"ב ה"ט שבועה].
אשה שנכבשה לגוים ,מחמת ממון מותרת לבעלה ואפי' יו"ד שי"ז) ,י"ל דשאני ראוי לביאה דאינו תלוי בדעת].
לכהן דל"ח שנאנסה דיראים להפסיד הממון[ ,ודתנן תינוקת עדות על חצי דבר ,לרבנן ע"מ אם ראו יחד דאף שמעידים פ"ב ה"ז
על הלואה ,כיון דהעידו על ב' ימים אי"ז עדות ,ולר"י בן קרחה אפי' ב' נשים שנשבו ואומרות שהן טהורות ,אינם נאמנות והא שהורהנה למשכון מותרת רק אם יש עדים שלא נסתרה
ראו בזה אחר זה דמ"מ מעידים על חיוב מנה ,ואמרו בשם רב דע"א נאמן באיסורים ,כ' השמעתתא (ש"ו פרק ט"ו) בשם התורי"ד עדות ונטמאה ,דשאני זו שנתנוה מדעת ונוהגים בה היתר דע"פ
זנות הוי דבר שבערוה ובעי שנים ,ומן הדין שבויה מהני דאית לה חזקה
דמודים חכמים בעדי בכורה דאפי' בזה אחר זה שאמר האב אלא דהחמירו עליה והקילו בע"א ואפי' קרוב ,ודעת הר"מ דשבויה הוי דיניהם אם אין משלמים נחלטת] ,ומחמת נפשות שנידונת למיתה
בב' ימים שהוא בנו ,דמ"מ אומר על אותו בן ,וכן עדי חזקה דשניהם עדות דאיסורים וכ' המ"מ מהני ע"א משום דספק דאו' מדרבנן[ ,ושבויה אסורה לבעלה ואפי' ישראל דחייש' שנתרצתה להם ,י"א דה"מ
מעידים על אותה שדה ,וי"א אף עדי סימנים והיינו באמרו ריעא חזקתה ולית לה חזקה] ,וכ' האחרונים דנ"מ דנאמנים עבד ושפחה ,אם נגמר דינה להריגה דיש לחוש שנתרצתה ,וי"א אפי' לא
שניהם על ב' שערות בגבו פשיטא דמצטרפין דתרוייהו ראו והוכיח המחנ"א מינה דעבד ושפחה אין נאמנים בשאר איסורים ,ואם נגמר דינה להריגה מ"מ עומדת להריגה ,ואף אשת ליסטים
הנדון למיתה אסורה דיש לחוש שנתרצתה ,ואין אימת בעלה עליה. באותו אדם אותן ב' שערות ,וא' אומר על שערה בגבו וא' על מעידות זו על זו נאמנות ול"ח לגומלין ביניהן.
שערה בכרסו ,אין מצטרפין דהוי חצי עדות וכל ב' על שערה
א' בגבו דאפשר שראו אותה שערה ,אבל בב' אמרו על שערה נאמנות אדם על עצמו שהוא כהן ,אין אדם נאמן ע"ע שבויה שנכבשה שלא ע"י ממון או נפשות ,תנן דעיר שכבשה
שהוא כהן אף דהוי עדות דאיסורים ,מ"מ אין נאמן אדם ע"ע
וכ' כרקום פי' מצור של פעמונים ושלשלאות וכלבים ואווזין א' בגבו וב' על על שערה א' בכרסו ,י"א פסול דמעיד על הרא"ש אף דעביד לאגלויי מ"מ אינו נאמן דהוי שבח כהונה וריוח מתנות
חצי סימנים ,וי"א כשר דכיון דא"א לראות הכל יחד ,וכל כת העידה כהונה לו ולזרעו לדורתיו ,וב' המעידים זה על זה שהם כהנים ותרנגולים שישמיעו קול של מי שבורח וחיילות מקיפות אותה,
על מה שיכלה דא"א בזא"ז דהא שמא נשרו וכיון דראו כאחת לא הוי נאמנים ,וה"מ לקדשי הגבול ,אבל למשפחה וקדשי מזבח וי"א דה"מ כרקום של אותה מלכות השולטת בעיר אבל של
מלכות אחרת הוו כליסטים דיראים מהמלכות של אותו מקום, חצי דבר[ ,ודמי למתני ' לב' החתומים על השטר המצטרפין עם א'
צריך ב' עדים דמעלה עשו ביוחסין ,א"נ ליוחסין בעי ב' עדים כערוה
כדתניא בספרי דילפי' מלא יקום ע"א באיש דבעי ב' עדים לדיני ממונות ודין כרקום הכהנות פסולות ושאינם כהנות מותרות ,אא"כ נבעלה מהשוק דכיון דמעיד על כל מה שבידו מהני].
נפשות קרבנות מכות ויוחסין ,אלא דמשמע אף לתרומה[ ,ושמא זו סברת ברצון ,ואי ליכא לכל הני נאמנת במגו שיכלה לברוח ומעשה שסומה לר' ,בכרסו שערות ב' א' אומר ב' שערות בגבו וא' אומר
בא לכו"ע כשר דמ"מ מעידים על אותו אדם משא"כ הלואה ר' יהודה להלן ה"ח] ,והא דתני דמעלין לכהונה לויה וישראל א' הצליחה לברוח והתירו את כולם דאם הסומה ברחה שמא
דמעידים על חיוב אחר ,ולר' יוסי מח' דדמי להלואה והלואה דנח' ע"פ ע"א ומשמע דמעלין ישראל למשפחה להשיא בתו לכהונה ,דכהן אחרות גם ברחו ,וכן אם היה שם פירצה נאמנות ,ואם היה
רבנן וריב"ק[ ,ופליג על ר' יודן דכשר דאף פליג על ר' מנא אפש"ל לתרומה ולוי למעשר ראשון ,י"ל דישראל לקבל מעשר שם מחבואים ילה"ס אי חשיב הצלה.
רבו של ר' יודן] ,ולר' חגי לכו"ע פסול ,דהלא שטר עני.
אלו עדים נאמנים בכרקום ,אף עבד ושפחה נאמנים משום שחתומים עליו ד' עדים וקרא עליו ערער ,דלא מהני ע"א
כיצד מחזיקין לכהונה ,בא"י נשיאות כפים וחילוק גרנות ,ע"א ,א"נ אינם נאמנים והקילו בשבויה שיש לה חזקת כשרות ועוד
על ב' עדים וע"א על ב' עדים דלא מהני קיום אא"כ יש
ב' עדים על עדות ,דאף בב' מעידים על הלואות שונות מ"מ מעידים ובסוריא רק נשיאות כפים עד מקום ששלוחי החודש שמנוולה נפשה גבי שבאי ,אבל אין אדם נאמן על עצמו ,וכן
על חיוב מנה ,אבל בקיום שטר דאינו אלא ראיה על הלואה לא מהני אי מגיעים פי' דאית בה בי"ד קבוע ,וסמכי' שלא יניחו לישא כפים אא"כ אמרו לר' זכריה בן הקצב שאמר המעון הזה לשון שבועה
אין ראיה ועדות על חיוב מנה ,א"נ דמי לא' המעיד שהחזיק בדקו שהוא כהן ,ואף בבבל דנפישי בה ת"ח ,וכן באלכסנדריאה שלא זזה ידה מידו בשעה שנכנסו גוים לירושלים עד
שיצאו דאף הבעל אינו נאמן דאשתו כגופו [ושכר לה בית והעלה ראובן בקרקע שנה א' ב' ג' ,ועד אחר מעיד על שנה ד' ה' במקום שבי"ד יושבים.
מעשר ראשון חזקה לכהונה וכמ"ד במע"ש פ"ה דכהן אוכל לה מזונות ,ולא התייחד עמה אלא עם בניו ,וקרא ע"ע ו' ,דאין ב' עדים על חזקת ג' שנים.
מעש"ר ,ואף דאפשר שהוא לוי ,י"ל דידעי' באביו שהוא כהן ומספק"ל 'יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי']. פ"ב ה"ה
אי הוי בן גרושה ,ולעיל פ"י דיבמות נח' אי כהנת שזינתה אוכלת במעשר י"א דאף קטן נאמן ואף קרוב נאמן ,וקטן שהוא קרוב ,ר'
חנינה לא קיבל את בניו של חנניה קרתיסיה שנשבה הוא כדין לויה או לאו. איש אשת שהיתה האמר ,גירושיה על אשה נאמנות יד
החולק ע"פ בי"ד אינה חזקה לכהונה ,דלמא יורש את ובניו ,וריב"ל קיבלם דס"ל אף קטן שהוא קרוב נאמן. ואם שהתיר, הפה שאסר הפה משום נאמנת ונתגרשה
יש עדים שהיא אשת איש אינה נאמנת ,ואם באו
אבי אמו כהן ויכול למכרם לכהנים ,ומבואר דאי מוחזק שאביו
כהן ,יחוד בעיר ובדרך ,בעיר ב' בנ"א ,ובדרך ג' שמא יצטרך א' משנשאת לא תצא ופי' בבבלי כיון דאין אשה מעיזה בפני בעלה ,היו מחזיקים בכהונה ול"ח דהוא בן חלל ,ואפשר דלעיל דמחזיקים ע"פ
מהם לצרכיו ,ודתני דמוסרין לסוטה ב' ת"ח היינו עם ושלא בפניו מהני כדי שלא תצא דחזקה דייקא ומינסבא דחוששת שיבוא מעש"ר היה ריעותא וקול שהוא בן גרושה.
בעלה וליכא יחוד עם בעלה ,ובעי ב' עדים שלא יבוא בעלה עליה בדרך, בעלה ,ואף אם רק התירוה להנשא נאמנת כר' יוחנן דלא
חשש כשאמרו שיש עדים בלוד או בקסרין שהיתה אשת ר' ישמעאל בר"י אמר שלא העיד מעולם מלבד שהעיד ובבבלי ס"ד לסייע מינה ,ודחי לה.
איש ,דהלא אם יאמרו שיש עדים בקסוסנון מקום רחוק והעלה עבד לכהונה ופי' בבבלי דח"ו שהעלה אלא כמעט העלה,
פ"ב ה"י
לפי שראה שחולקין תרומה לעבד בלא רבו ,והעיד במקום ר"י שלא היו
טז אלו נאמנים להעיד בגדלותן מה שראו בקטנותן ,והיינו חולקין לעבד בלא רבו. תמתין עד שלא תנשא.
בדברים מדבריהם וקמ"ל אף דאין תחילת העדות בכשרות ,ושאר עדות
הכחשת עדים לפה שהתיר ,אמרה א"א הייתי ונתגרשה נאמנות קרוב על כהונה ולויה ,רבי ור"ש חד העלה אח
דאיסורין אי"צ דין עדות וסמכי' על קטן ול"ח שלא דייק ,אבל בירו'
במקום פלוני ,ואמרו עדים שלא נתגרשה שם ילה"ס ע"פ אחיו ,וחד העלה בן ע"פ אביו חד העלה לכהונה וחד
מבואר דנאמן רק אם מצטרף עם אחר בכל דיני דמתני' וכ"כ
הרבה ראשונים ,אבל תוס' כ' דרק לדין קיום והינומא דלהלן [ולתרומה האם נאמנת דאף דלא אמרו העדים שהיתה אשת איש ,מ"מ לא מהני ללויה ולא ידעי' מי העלה ולמה העלה.
הפה שאסר נגד עדים ,או"ד כיון דמפיה אנו חיין לאוסרה והלא היא אמרה
שנתגרשה הרי"ז מותרת ,ובטעם הדבר מבואר ברע"א דאין אשה נאמנת טו המעיד על א' שהוא בנו וכהן הוא ,אמר רבי דהוא בנו
כ' תוס' דמהני ע"א ,ואף לר"י דאין נאמן לתרומה ,מ"מ לתרומה דרבנן
נאמן ,אבל לעיל התבאר דר"י הצריך תרתי מדינא] ,נאמן לומר זה
לחובתה אלא משום שויא ,והיינו משום דלדבריה היא אסורה והכא אבל אינו כהן ,והיינו דחייש' שהוא בן גרושה או בן
כת"י של אביו או רבו או אחיו וה"מ בהני דרגיל בהם[ ,וש"מ
לדבריה היא מותרת ,ואמרו את"ל דאינה נאמנת ילה"ס באמרה א"א חלוצה ,ואילה"ק דאי נאמן שהוא בנו אף שהוא קרוב
דקרובים כשרים לקיום שטרות והאריכו הראשונים בביאור הדבר] ,וכ'
ונתגרשה ואיכא תו"ת אם נתגרשה דשמא אמרי' סלק עדותם שהוא נאמן גם לכהונה ואי לאו לא תאמין שהוא בנו,
הרא"ש דוקא הני דמתני' ,ובש"ך (מ"ו) כ' כל שרגיל אצלו דומיא דמתני'.
ומפיה אנו חיין ,א"נ אפי' לא תסלק עדותם ,מ"מ הוי ספק ובמקום ספק
ומ"ט לא חשבי' כרחוק הנאמן על כהונתו[ ,א.ה .ע"פ ע"א או
מהני פה שאסר ,והנה כ' תוס' ב"ב לא :דל"א מגו במקום תו"ת ,י"ל להצטרף עם אחר] ,י"ל דחייש' שבנו בן גרושה והנה לכאו' הק' מעיד שראה אשת פלוני שיצאה בהינומה הוא סימן לבתולה
וכתובתה מאתים ,ואף דמוציאים ממון ,פי' בבבלי כיון דרוב נשים בתולות דהריטב"א פליג ,א"נ שאני פה שאסר ממגו.
משום מגו שאינו קרובו ,מ"מ לדבריו קרוב הוא ,והק' רע"א דמ"ל שהוא
נישאות בעלמא ,ופי' הר"ן אף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ כיון אמתלא ,אמרה שהיתה אשת איש ולמחרת אמרה שהיא
קרוב ומ"ט אינו נאמן במגו ,ועי' באחרונים ובקצוה"ח (רע"ז) פי' לירו'
דהוא דבר של פרסום גילוי מילתא בעלמא הוא.
באופ"א ,ואילה"ק מרבי שהעלה בן ע"פ אביו ,דדילמא גרושה ולא מהני משום פה שאסר כיון דלא הוי תכ"ד [עי' מ"מ פי"ב
מקידושין] ,א"נ אמרה שהיא גרושה כבר משכבר הימים ,ומ"מ נאמנת העלה אח ע"פ אחיו ,א"נ העלה ע"פ אביו אבל העלה מעיד שהיה פלוני יוצא מבית הספר לטבול ונאמן להאכילו
אם נתנה אמתלא לדבריה כגון דאמרה כן מפני כת של פריצים ללויה והא דס"ד דמהני אח ע"פ אחיו אף דתרוייהו קרובים ,אפש"ל תרומה ופי' בבבלי בתרומה דרבנן ,ול"ח שהוא עבד דאסור ללמד
שרצו להזדווג לה ,כאשת שמואל שלא רצתה להזדקק דאיירי במסל"ת וכגון שמעיד אח קטן שמוחזק שהוא כהן על אחיו עבדו תורה שמא יחזיקו אותו לישראל ,ודאמרו דעבד עולה לז'
הגדול[ ,ואין לחוש שנפסלה אמו אח"כ] ,א"נ שאני בנו דצריך להעיד גם
עצמו קרואים ,י"ל דהעבד למד מעצמו ,א"נ רבו כטבי עבד ר"ג על אמו ,והא דאינו נאמן על עצמו י"ל דאף במסל"ת אינו נאמן על
לו ואמרה שהיא טמאה ולמחרת אמרה שהיא טהורה
דה"מ דחייש' בעבד שרבו ישראל שמלמדו כמנהג בניו ,א"נ יחד עם בניו, כמו שנתבאר מהרא"ש דיש חשש משקר כיון דיש ריוח ממון ,עוד דנתנה אמתלא שלא היתה בכוחה.
אפש"ל דקרוב נאמן ,ומשום חשש משקר חייש' רק לאב ולא לאח אמנם [עוד אמר ר' ירמיה דוידבר עולה למנין ג' פסוקים]. פ"ב ה"ו
מעיד שהיה פלוני חולק עמנו בגורן ונאמן להאכילו תרומה, נאמנות אשה על טהרתה משנשבית ,אמרה נשבית אי"ז עולה כן בתי' הב' בירו'.
אבל לא ליוחסין ופי' בבבלי בתרומה דרבנן ,ואין לחוש לעבד ,דאין וטהורה אני נאמנת ,ואם יש עדים שנשבית אינה נאמנת ,פ"ב ה"ח
ואם באו עדים משנשאת או אפי' שהתירו בי"ד להנשא ע"פ כמה עדים מעלין לכהונה ,לר' יהודה אין מעלין ע"פ חולקין בגורן לנשים מחשש גרושה או יחוד ,ולא לעבדים שמא
ע"א דס"ל דמעלין מתרומה ליוחסין ,ולר"א ה"מ במקום שיש יעלו ליוחסין ,אבל נותנים להם מתנות כהונה ולויה בביתם. הרי"ז לא תצא.
אביו שהוא גוי ולכך ליכא קנס לרבי[ ,א.ה .אף דהחוטא נשכר ,צ"ל חומש משתלם לכל כהן שירצה וע"כ דבקרן יש גם חיוב ממון ,אבל י"ל מעיד שמקום זה בית הפרס דהחורש את הקבר עפרה מטמא
לר"ל דהוי כעין עדים זוממים דהכל היו בכלל 'לא תענה' דעיקרו כגוי]. במגע ומשא שמא יש בה עצם והיינו עד ק' אמה שיעור גרירת המחרישה,
והוי טומאה מדרבנן ,ולדעת הר"ן אינו נאמן להחמיר ,ובראב"ד ועוד
אונס ופיתוי יתומה ,ריב"ח אמר דפטור דאין ונתן לאבי הנערה ,ללקות עליו ויצאו עדים זוממים דכ' 'ועשיתם לו כאשר ראשונים כ' איפכא דהיכא דהוחזק לטומאה אינו נאמן לטהר אלא נאמן
והיינו כר"י הגלילי דארוסה אין לה קנס אבל לר"ע דיש לארוסה זמם' לשלם ולא ללקות ,ה"נ הכל היה בכלל 'וכל זר לא יאכל רק לטמא ,ועד כאן בתחום שבת דתחום שבת דרבנן[ ,א.ה .ע"ע
קנס וקנסה לעצמה ה"נ יש לה קנס וקנסה לעצמה ,ומתני' קודש' בין בשוגג ובין במזיד ויצא 'איש כי יאכל קודש' לשלם ירו' עירובין פ"ג ה"ד שי' בזה].
כר"ע דתני שנתגיירה פחותה מבת ג' דהיא כיתומה דגר ולא ללקות.
עדות ממון מחמת עדות שראה בקטנותו ,ילה"ס האם
שנתגייר כגר שנולד דמי ,והא דתני לר"י הגלילי 'תחת אשר מוציאים ממון ,כגון דמוחזק לכו"ע דתחום שבת בשדה
עינה' לרבות את היתומה לקנס ,י"ל שנאנסה בחיי אביה יט אופנים דמודים חכמים ,דפליגי על ר"מ ,ולא ס"ל לוקה
ראובן וידוע כ"כ כהאי דסוקלין ושורפין על החזקות ,והעידו על
ומשלם מודים בגונב חלבו של חברו ואכלו דלוקה על החלב ומת אביה וקמ"ל כיון דנתחייב בחיי אביה ,חייב ליתן לה. תחום שבת בשדה שמעון ואף דע"א המעיד על מיתת הבעל אינו
ומשלם את הגניבה ,יש שאמרו כיון דשאני אוכל חלב דהלא נאמן לנחלה ,הכא איירי בב' עדים כפי שהתבאר לעיל ,ואת"ל
חיוב מלקות ותשלומים בבא על אחותו ותרומה ,תנן
אפי' היה אוכל חלבו שלו היה לוקה ואין התשלומין והממון
במכות אלו הן הלוקין הבא על אחותו וכו' ,ותנן אלו נערות שיש דמקבלין ילה"ס אם יזימו אותם האם משלמים ,או"ד
מאותו מחייב [והך תי' אזיל גם למ"ד דלוקה ואינו משלם] ,וכן אמרו דאין למדים דבר מדבר בעדים זוממין פי' דיכלו לומר דלא
להם קנס הבא על אחותו וכו' ,א"נ הק' מאוכל תרומה במזיד
בהא דמודים חכמים ב'גונב' תרומת חברו ואכלה דלוקה נתכוונו אלא לומר היכן תחום שבת.
משלם קרן משום גזל השבט ואין משלם את החומש
ומשלם דאם היה אוכל תרומת עצמו היה חייב ,וכעי"ז אמרו בהא
דליכא כפרה במזיד ,לר' יוחנן ביאור סתירת המשניות אם התרו בו ילה"ס האם נאמן ששמע על פלוני אומר שאשתו
דמודים חכמים ב'חוסם' פרתו של חברו דלוקה ומשלם
לוקה ,ואם לא התרו בו משלם ,דס"ל לר' יוחנן דאם התרו אסורה ,וכן אשה על בניה שאסורים בתרומה ,והנה ודאי דאין
ו' קבין לפרה וד' קבין לחמור דהכי הוא שיעור אכילתם ,וכן
לוקה ואינו משלם דכ' 'כדי רשעתו' משום רשעה א' אתה נאמנים לאסור אלא נאמנים רק בדרבנן להקל ,ושמא הכא מבעי אי הוי
אמרו גבי חייבי מיתות בידי שמים דמצינו שלוקין ומשלמים עדות להחשיבה כקול ,דבמקום קול חייש' אבל לא חייש' לקול היוצא
מחייבו ,והא דל"א דמשלם ואינו לוקה דכ' 'והפילו לפני
גבי גנב תרומת הקדש כהן שהקדיש תרומה ואכלה דלוקה מפני נשים וקטנים.
השופט והכהו כדי רשעתו' דהיינו שהרשיעו אותו בב' רשעיות
ומשלם [אבל צ"ע מה הוסיף בתרומת הקדש הלא מעילה במיתה ילפי'
ממיתה בתרומה].
'והכהו' דלוקה רק במספר ולא משלם. נאמן להעיד שהיה בקציצה פלוני ופלוני פי' שהיו ממלאין
אבל ילה"ק על סברא זו מהא דהבא על אחותו קטנה לוקה יח לר"ל לעולם אינו משלם ואפי' לא התרו בו ,מ"מ כיון בשעה חביות קליות ואגוזין ושוברין לפני התינוקות
ואינו משלם ולנתן ב"ה משלם ואינו לוקה ומ"ט אינו לוקה ומשלם דאם היו מתרין היה לוקה לכך אינו משלם והא דתני האוכל פלוני נקצץ שהיה אדם מוכר שדה אחוזה ואומרים
קנס דהלא הבא על אחותו בוגרת לוקה ,ולכך אמרו דאם תרומה בשוגג משלם קרן וחומש וכן מתני' דידן דאלו נערות לאחוזתו, פלוני מאחוזתו ,וכשחוזר ולוקח עשו כן ואמרו חזר
אין חלות החיובים באותו זמן ליכא קלב"מ בממון ומיתה וכן וכעי"ז היו עושים לנושא ולמגרש אשה שאינה ראויה לו .דחייב על אחותו ,י"ל דמתני' כר"מ דלוקה ומשלם דס"ל עד
ממון ומלקות ולכך הא דמודים חכמים בחוסם פרת חברו אין אדם מעיד על קטנותו לאפוקי ממונא ,ואפי' באופן שהדבר זומם על ממון לוקה משום לא תענה ומשלם כאשר זמם[ ,וצ"ע מה הק'
לפי דמתחייב מלקות מחסימה ראשונה ובתשלומים על בעלמא מפורסם ,כגון שהיה דרך לפלוני במקום הזה ולהתיר בשוגג הלא לעיל הביאו למזיד ,וכיון דמזיד אף שוגג ועי להלן] ,דיליף
כל חסימה וחסימה וה"נ י"ל בגונב חלבו של חברו או תרומת חברו
ללכת בתוך שדהו ,ושהיה מעמד ומספד לפלוני במקום הזה .ר"מ ממוציא שם רע דכ' 'ויסרו אותו' מכות' ,וענשו אותו'
דמתחייב בגניבה מיד ובמלקות אינו חייב עד שיאכל ,אבל הק' ר"ז ממון ,אבל לחכמים שאני מוצש"ר דמתחייב בדיבור ואין
עדות קטן ,מבואר במתני' דמהני עדות רק בגדלותן ,למדים ממנו לכ"מ [ואף דעדים זוממים נמי הוי דיבור ,כ' תוס' דמ"מ
דהלא המצית גדיש חברו מתחייב מיתה בשבולת
הראשונה ,ובתשלומים חייב על כל שבולת ושבולת וע"כ אמנם נאמנים קטנים ואשה להעיד על נחיל של דבורים לא הוי חידוש דמתחייבים מחמת דיבורו] ,וה"נ אין מלמד לחייב
שיצא משדה פלוני לפלוני דלא זכתה שדה השני אלא מדרבנן ממון ומלקות בכ"מ ,והא דאמרו בשם ר' יוחנן [א.ה .ובתרומות
דהא דפטור בתשלומין מחמת המיתה היינו כיון שיש בכל שבולת
התראת מיתה לתשלומים פי' ראוי להתחייב במיתה אף בשיבולת
משום דרכ"ש ,וה"מ דמפריחים דבורים כן ,וה"מ שמעידים בשם ר"ל ,ובדף נו .בשם ר' יוחנן] ,המזיד בחלב ושוגג בקרבן
מיד ,אבל יצאו וחזרו אמרי' דהעידו מחמת יראה ופיתוי .מתרין בו ולוקה ומביא קרבן אע"פ דבעלמא ס"ל לר"ל דלא לוקה
השניה וה"נ כל חסימה וחסימה חייב עונש ותשלומים ,וצ"ל
ולא משלם ,י"ל דשאני קרבן ומלקות דזה לשמים וזה
בהא דמודים חכמים בחוסם פרתו של חברו דלוקה
ומשלם ,י"מ דברייתא לצדדים קתני ובחוסם בתרומה לבי"ד ,אבל ב' דברים המסורים לבי"ד ,בי"ד תופסים רק אלו נערות
ומוקדשין דחסם בפני דייש של תרומה [שתרם בשבלין] או בשדה דבר אחד. פ"ג ה"א
הקדש דליכא בה חסימה כמבואר בבבלי בב"מ ,ואמרו דאף דחכמים ס"ל נערות שיש להם קנס פי' נערה שהביאה ב' שערות עד ו' חודשים,
ונאנסה כשהיא בתולה נותן לאביה חמישים כסף כדכ' 'ונתן האיש השוכב לכו"ע אין מיתה ותשלומים ,דכ' 'ומכה בהמה ישלמנה
בעלמא דלוקה ואינו משלם מ"מ איכא פעמים דלוקה ואינו משלם והיינו
בחסימה בעלמא ,ופעמים משלם ואינו לוקה והיינו בתרומה וקדשים, וגו' ,ממזרת נתינה כותית ,וגיורת שנתגיירה ושפחה ומכה אדם יומת' ודרשי' מה מכה בהמה לא חילקת בין
וי"מ בחוסם ע"י שליח דכיון דאין שליח לדבר עבירה השליח לוקה שנשתחררה ושבויה שנפדית פחות מבנות ג' שנים ויום שוגג למזיד לחייבו ממון לפי דאדם מועד לעולם ה"נ מכה אדם
והמשלח חייב בתשלום דהלא שכרה כדי שתאכל וחסמה ,והא דאין אין חילוק בין שוגג למזיד לפטור ממון משום דקים ליה בדרבה א' דאף אם נבעלה בתוליה חוזרין.
שליח לדבר עבירה מהא דכ' 'דם יחשב לאיש ההוא' ולא מיניה [ואף בשוגג פטור מתשלומין] ,ומח' ר"י ור"ל במלקות
וממון ,לר' יוחנן יש ממון אצל מלקות כשלא התרו בו ,דאי
עוד נערות שיש להם קנס ,הבא על אחותו ,וכן אחות אביו
לשולחיו. בנים ואחות אמו ,אחות אשתו ואשת אחיו [שיש לו
התרו אינו לוקה ומשלם ,ולר"ל אף אין ממון אצל מלקות
אכל תרומה באיסור נוסף ,כשגג בתרומה והזיד בחמץ או דילפי' והיה אם בן הכות ה'רשע' לאשר הוא 'רשע' למות.
אחי ואשת מאשה אחרת אבל לא מאשה זו דא"כ אינה בתולה]
נזיר או יו"כ ,אי חשיבי ב' דברים ניחא י"מ דלכו"ע לוקה
אביו ונדה יש להם קנס ,ואע"פ שהם בכרת אין בהם
ומשלם ,וי"מ דהנה אף לר"ל ריבתה תורה דאוכל תרומה בשוגג משלם
מיתת בי"ד דאילו היה מיתת בי"ד אין בהם תשלומין דאיכא קלב"מ .נתן בר הושעיה תי' לסתירת המשניות בבא על אחותו דדוקא
וצ"ל דהריבוי כדי דלא נימא לפוטרו מחמת מלקות דתרומה אבל הכא נערה דאית לה קנס ,משלם ממון ,אבל בבוגרת דלית לה
דאיכא מלקות מצד דבר אחר אמרי' דלוקה ואינו משלם ,ואם חשבי' יז הטעם דמשלם קנס לפסולות ,אף דכ' 'ולו תהיה קנס ,לוקה ,ואע"פ דיש לבוגרת בושת ופגם ונימא דישלם
לה כדבר אחד מחמת דאתה מחייבו על אכילה אחת ,תליא במח' לאשה' ,לר"ל ילפי' מדכ' 'מוהר הבתולות' ריבה הרבה ולא ילקה י"ל דאיירי כגון שפיתתה או שמחלה לו על הבושת
ר"י ור"ל לר"י לוקה ואינו משלם ,ולר"ל דבעלמא חייבי מלקות שוגגים בתולות ודתנן שאין לקיים את הפסולות משום איסורא דרביע עלה ,ופגם ,ומבואר דס"ל לנתן בר הושעיה דבמקום מלקות וממון
פטורים מתשלומים כיון דריבתה תורה אוכל תרומה לתשלומים ,משלם והיינו דתנן דאין מצוה אלא באשה הראויה לו ,ור"ז ס"ל דכתובה דאו' משלם ואינו לוקה ,י"א מדכ' 'כדי רשעתו' אתה מחייבו
ואינו לוקה. והיינו כמוהר הבתולות והק' דלא כ' בתולות כמוהריות דהיה משום רשעה אחת ,והא דדוקא משלם ואינו לוקה ילפי'
משמע דליתן לכל המפותות ככתובתה ,א"נ אפי' אי כ' מוהריות כבתולות ,מעדים זוממים דמשלמים ואינם לוקים דבפי' ריבתה תורה
קלב"מ בכרת וממון ,הנה אין בין שבת ליו"כ אלא שזה
זדונו בידי אדם בבי"ד וזה זדונו בידי שמים כרת ,אבל לענין היה אפשר לרבות פסולות דמוהר היינו תשלום לאנוסות ,ופי' ר"ז דכ' עדים זוממים לתשלום ,וי"א מדכ' 'והכהו לפניו כדי רשעתו'
תשלומין שוים הם דבתרוייהו איכא קלב"מ ,לר' נחוניה בן 'אם מאן ימאן אביה' ,דלכאו' אתי למעט שמיאנו שמים ,דדוקא אם יוצא במכותיו ידי רשעו ,ולא מי שאומרים לו
הקנה משום דיו"כ כשבת ,ולר"ש בן מנסיא משום דילפי' וכיון דכ' 'מאן ימאן' ש"מ אף שמיאנו שמים ,ומ"מ הבא 'עמוד ושלם'.
על השפחה פטור דכ' 'מהר ימהרנה לו לאשה' דוקא שיש
כריתות ממיתת בי"ד ,ונ"מ בבא על נערה נדה דחייב כרת בה הויה ולא שפחה ,ואחותו אף דאין לו הויה אבל יש הטעם דהאוכל תרומה משלם אליבא דר"ל ,הא דהאוכל
ויפטר מקנס ,ואף לר' יוחנן לעיל דמחייב היכא דלא התרו מ"מ הכא לאחרים הוייה ,ובתו דיש הוייה אצל אחרים מ"מ אין לה תרומה במזיד משלם ואינו לוקה ,לנתן בר הושעיה ניחא,
יפטור כיון דמחוייב בכרת אף ללא התראה ,וכן אחות אשתו שהיא קנס דמתחייב בנפשו מיתת בי"ד ,וקים ליה בדרבה מינה ,כפי ולר' יוחנן איירי במזיד ללא התראה ,אבל לר"ל דס"ל דמזיד
בכרת ,דלר' נחוניה ב"ה לא דמיא הני כריתות לשבת לפי ללא התראה אינו לוקה ואינו משלם ,ילה"ק מ"ט משלם [והיינו באופן שיתבאר בהמשך.
שיש בנדה היתר אחר טהרתה ואחות אשתו אחר מיתת אשתו ולר"ש שלא נתחייב בתרומה מתחילה ע"י גזילתו כדלהלן יח ,].וכן צ"ב מהא
איכא קלב"מ דילפי' חייבי כריתות ממיתת בי"ד ,עוד אמרו יש דהאוכל תרומה בשוגג משלם ולר"ל הול"ל דאינו לוקה ואינו נתינים אסורים דדוד גזר עליהם לפי שלא היו גומלי חסדים כישראל,
להוכיח להני דכרת פוטר מתשלומין דיש קלב"מ בכרת ומלקות משלם ,ואי"ל דמתני' כר"מ דס"ל לוקה ומשלם [ובשוגג אינו לוקה], וגזר עליהם פסול משפחה ,אבל לא משום שפחה ,דא"כ
תני דכמו דאין מלקות בשבת משום דאין לוקין על לאו שניתן דהלא כ' 'ואיש כי יאכל קודש בשגגה' ופשיטא דאי"ל אין קנס בהבא על הנתינה כשפחה שאין לה קנס.
לאזהרת מיתת בי"ד ה"נ אין לוקין על כרת ביו"כ משום דדמי דקרא רק אליבא דר"מ ,וכן אי"ל דחומש הוי קרבן ואף כותים הביאם מלך אשור מכותה תחת בנ"י שהגלם לאשור ,ובתחילה
זל"ז ,ודלא כתני דאלו הן הלוקין [דס"ל לוקין על חייבי כריתות].
הקרן הוי קרבן ונתבאר לעיל דמשלם קרבן אפי' במקום מלקות לא יראו את ה' ושילח בהם ה' אריות והרגו בהם ,ולבסוף נתגיירו לרבי
וכדתנן דאינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים ומשמע הוו גרי אריות ואינם גרי אמת ,ולרשב"ג גרי אמת ,ומתני'
לכאו' דהוא קנס מהא דמוסיף על התשלומים ,וכן משמע דהוא קנס כ הנה השוחט אותו ואת בנו לשם ע"ז ,לר' יוחנן אם התרו דכותית יש לה קנס כרשב"ג ,ואילה"ק דמתני' אף כרבי
מהא דאם אכל תרומה טמאה דמשלם חולין טהורים ,ואם בו משום אותו ואת בנו ולא התרו משום ע"ז לוקה ואע"פ דממון דהנה תנן בי' יוחסין דכותים אסורים בקהל ומותרים בפסולים והיינו
שילם חולין טמאין במקום חולין טהורין יצא ,ולכאו' משום וחייבי מיתות שוגגין אינו משלם מ"מ מלקות שאני ,ואם התרו משום בכותי שנתגייר ,ואסורים משום דחייש' לעבד ועכו"ם הבא על
דהוי קנס [ומוכח מכאן דס"ל לירו' דמשלם לפי מידה ולא לפי דמים] ,אך ע"ז נסקל ואינו לוקה ,ולר"ל אינו לוקה אפי' לא התרו משום בת ישראל דהולד ממזר והלא לממזר יש קנס ,ואף דהוי המע"ה
מ"מ אי"ל כן כיון דא"כ יצטרך לשלם את החומש דוקא ע"ז כיון דאם היו מתרים משום ע"ז היה נסקל ,ולפי"ז י"ל מ"מ קנסו כדי דלא יהיה חוטא נשכר ,אבל י"ל דרק לחומרא
לבעלים כמו הקרן דצריך לשלם דוקא לבעלים ,ואינו כן דהלא דהספק הנ"ל האם כרת פוטר ממלקות א"ש אליבא חשבי' כממזר משום מעלה ביוחסין ,אבל בעלמא אזלי' אחר
דר"ל ,ואף אליבא דר' יוחנן וכגון בדבר אחד דחיוב המלקות שתלקח לגוברין ,כיון דיש למפותה כתובה ,ולריבר"י דיש לאנוסה לה מכר וקנס ,וטעמא דרבנן דרשי' 'נער' חסר באונס אף
כתובה מנה כיון דכנסה בעולה יש לה תנאי כתובה ,אבל קטנה ,ולר"מ י"ל כיון דכ' 'נערה' ללמד על כל הפרשה מאותו חיוב של הכרת ,אבל לא בב' דברים כאותו ואת בנו וע"ז.
לר"ל דחייבי מלקות שוגגים פטורים מתשלומים אף רבנן דמכות ילה"ס לרבנן האם יש תנאי כתובה לבנות אנוסה דמחד אין שהיא נערה ,וטעמא דר"מ דכ' 'נער' במוציא ש"ר וה"נ כ'
באונס ,אלא מוציא ש"ר קדים וע"ע להלן ,והלא קטנה אינה לה כתובה ,ומאידך יצא כסף כתובתה בקנסה.
ורנב"ה ור"ש בן מנסיא ס"ל דחייבי כריתות פטורים מממון [דבכל
נסקלת ,ולרבנן י"ל דאתי ללמד בבא עליה דרך זכרות כרת איכא גם לאו] ,מ"מ איכא נ"מ בין רבנן לרנב"ה ור"ש בן מנסיא פ"ג ה"ו
האונס שותה בעציצו אפי' מאוס והיינו אפי' מוכת שחין או שלא כדרכה.
בחייבי מלקות וממון דלרבנן דמכות אף חייבי מלקות פטורים
מתשלומים אבל לרנב"ה ור"ש בן מנסיא כר"מ דלוקה ומשלם ,חיגרת סומה ,אבל אם נמצא בה דבר זימה אחר שכנסה ,מיתת הבא על הקטנה לרבנן ,רב אמר בסקילה דנער מרבה
וכגון הבא על הממזרת או המצית גדיש של חברו ביו"ט יגרשנה ,או שהיא מפסולי קהל אינו מקיימה דכ' 'ולו תהיה אף קטנה לסקילה ולא לחנק ,והק' ר' יעקב מ"ט לא ריבו בוגרת
דליכא כרת [דלרבנן כיון דיש חיוב מלקות אינו משלם] .לאשה' אשה הראויה לו ,י"מ דילפי' גז"ש ממוציא ש"ר לסקילה ,וכ"ת נערה ולא בוגרת א"כ אף נערה ולא קטנה,
הנה התבאר לעיל יז :דר"ל ס"ל דתנא דאלו נערות דחייבי לאוין משלמים דכ' 'ולו תהיה לאשה' והתם אי"צ דהלא היא אשתו דדוקא וכ"ת תחת אשר עינה לרבות קטנה לקנס וה"נ לענין סקילה,
קנס משום דאתיא כר"מ ,ואמרו דרישא דתנא דאלו נערות אתיא אשה הראויה לו ,אבל הק' דא"כ לא יהיה קנס באשה מ"מ ה"נ נימא בוגרת לקנס ,ואמר רב דאף שניצחו ר' יעקב
כרבנן דאלו הן הלוקין אפי' לר"ל והיינו גבי ממזרת ונתינה [דדוד שאינה ראויה לו ולעיל מרבינן מקרא דאף האסורה לו בכלל קנס ,מ"מ הלכה דקטנה בסקילה ,וטעם הדבר פי' בשם
גזר עליהם] וכותית [כמ"ד גרי אמת] דלית בהו לאו ,ואע"פ דהבא וע"כ דלו תהיה לאשה אלא איסורא דרביע עלה[ ,ובבבלי פי' דל"א עשה שמואל דכ' 'ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ולנערה לא
על ממזרת בלאו ,י"ל כגון ממזר הבא על הממזרת דמותר דוחה ל"ת בכה"ג דפעמים ממאנת וליכא לעשה] ,ובשם ר"א למדו תעשה דבר' ומדכ' לבדו וכ' לא תעשה ילפי' דיש אחרת בסקילה
מהגז"ש דלו תהיה לאשה דאם גירש אומרים לו שיחזיר דומיא והיא פטורה. בה [וקמ"ל דאיכא קנס אע"פ דהם מפסולי קהל].
דמוציא שם רע דצריך להחזיר ,וכדתני ר"ח דאונס ומוציא ש"ר
פ"ג ה"י פ"ג ה"ב
שהוציאו כופין אותן להחזיר ואם היו כהנים לוקין.
הודאת בע"ד בממון וקנס ,המודה שפיתה בת פלוני אלו נערות שאין להן קנס ,גיורת ושפחה לאחר ג' שנים
דסתם עכו"ם פרוצים בעריות ,ושבויה ,לת"ק אין לה קנס אף כב ממתי הבא על אשה בחנק ולא בסקילה ,הנה הבא על משלם בושת ופגם ולא קנס ,שגנב משלם קרן ולא כפל
דמדאו' בחזקת כשרות ,גזרו עליה איסור שלא תנשא ,וכיון דהוי בעולה אשת איש נשואה בחנק ,ועל ארוסה בסקילה ,ול"ד נשואה אלא אף ותשלומי ד' וה' ,שהמית שורי את פלוני או שורו של
אין לה קנס ,א"נ דוקא באיסורין אזלי' אחר חזקה ,אבל ממון לא מפקינן בא עליה בעלה בבית אביה הבא אחריו בחנק ,ואפי' אחר פלוני ,משלם ,אבל המית עבדו של פלוני אינו משלם,
מספיקא ,ולר' יהודה שבויה בקדושתה ,י"מ רק לענין קנס ,שבא עליה כדרכה הבא אחריו בחנק ,אמנם בעלה אפי' דכל המשלם יותר ממה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו.
וי"מ אף כתובתה מאתים ,וי"מ אף אוכלת בתרומה וכל
מתני' דפ"ב דאינה אוכלת בתרומה דלא כר' יהודה ,וכדאמר ר' דוסא בא שלא כדרכה הבא אחריו בחנק ,דכ' 'בעולת בעל' וכדתני כד יש להוכיח דכל השלשים של עבד הוי קנס ול"א דרק
דאף אחר שבא כדרכה ,אינה בכלל בתולה ,באו על נערה היותר מדמיו הוי קנס ,דתנן המשביע חברו שהמית את עבדו דשבויה אוכלת בתרומה ,והלכה כר' דוסא.
המאורסה ב' בנ"א ,הא' בסקילה והב' בחנק ,באו עליה י' ואח"כ הודה שנשבע לשקר פטור דחיוב שבועת הפקדון רק בממון
פ"ג ה"ג
כל המתחייב בנפשו בבי"ד פטור מקנס משום קלב"מ דכ' שלא כדרכה וא' כדרכה ,כולם בסקילה ,ואם כולם כדרכה ולא בקנס ,וכ"ת דאיירי בעבד מוכה שחין ,הלא תניא
'אם לא יהיה אסון פי' שהאשה לא מתה ענוש יענש' ,והיינו הא' בסקילה והשאר בחנק ,וכן הערו י' וא' גמר כולם בברייתא ולא נמצאת לפנינו ,המשביע חברו שהמית שורו את
בסקילה ,גמרו כולם הראשון בסקילה והשאר בחנק ,בנו חייב כופר ליורשי המת ,וא"א לומר במוכה שחין דא"כ יהיה
הבא על בתו ובת בתו ,ובת בנו ,ועל בת אשתו ובתה ,ובת
ובפנויה באו עליה י' שלא כדרכה וא' כדרכה כולם בקנס ,פטור ,וכ"ת כמ"ד דמשלם דמי מזיק אפי' נהרג אינו שוה כלום,
בנה ,וקמ"ל בבתו אף דהקנס לאביה ,לר"ע להלן דארוסה יש לה
כולם כדרכה הראשון בקנס והשאר פטורים .פנויה שבאו הלא ס"ל להך מ"ד דכופר קנס ופשיטא דפטור ,וע"כ בעבד ובן
עליה י' כדרכה בוררת א' מהם והשאר נפטרו מלקחתה וחוזרת שיש לו דמים ,ומ"מ פטור בעבד דכל השלשים הוא קנס ,ויצא קנסו תחת
יוסי קנס וקנסה לעצמה כגון שנתארסה ונתגרשה ,ולר'
נזקו. הגלילי להלן דארוסה אין לה קנס ,כגון שמת אחר שבא עליה
בה ובוררת אחר. וקמ"ל דאינה תובעת את היורשים קנס.
לצאת ידי שמים בקנס ושחרור עבד כנעני ,אין משלם
חייבי מיתות בי"ד פטורים מקנס אף בשוגג ,דכ' 'אם יהיה האונס נושא את הראויה לו ,אבל היתה אחותה נשואה לו,
אדם קנס ע"פ עצמו אפי' לצאת יד"ש ,ואין להוכיח מר"ג
פטור ,ואף לאחר שמתה אחותה כיון דנפטר בשעת העמדה
אסון' וכ' 'אם לא יהיה אסון' ,וכ"מ במתני' דאמרו לפטור בדין[ ,א.ה .לענין קנס מבואר דאזלי' כשעת האונס ,ונ"מ במת אביה ,ויש דאמר שיוכל לשחרר את טבי עבדו מחמת שהפיל את
והדר תני דכל המתחייב בנפשו והיינו לאתויי שוגג ,וכן מדכ' לעי' בנשא אחותה לאחר האונס ומתה אחותה ,או דהכל אזיל ע"פ שעת שינו ,וא"ל ר' יהושע שאין לו בי"ד ועדים ,אבל י"ל דש"מ
דס"ל דאין לשחרר עבד כנעני דאל"כ היה משחררו ש"מ 'מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת' מכה בהמה חייב העמדה בדין].
אין כופין יבם לייבם את האנוסה י"מ שמת לאחר שכנס ואף דאין ראיה שאין לצאת יד"ש בקנס. ממון אף בשוגג ,וה"נ מכה אדם פטור מממון אף בשוגג.
דכופין את האונס להחזיר ,מ"מ דרשי' בתוספתא מקרא ,וי"מ שמת פ"ג ה"ד
נערה שנתפתתה האונס קודם שכנס ,וקמ"ל דל"א שקנאה בביאת האונס.
פ"ג ה"ז
כא נערה מאורסת שנתגרשה ונאנסה [דבעודה ארוסה
פ"ד ה"א
יתומה או נערה שנתארסה ונתגרשה הנה תנן דאמר ר"א מתחייב בנפשו ואינו משלם קנס] ,לר"י הגלילי אין לה קנס דכ'
למי אזיל תשלומי פיתוי ואונס ,מפתה נותן בושת ופגם דהאונס חייב ומפתה פטור ומצינו מח' מה הביאור בחייב ופטור
'אשר לא אורסה' ,ולר"ע קנסה לעצמה ,דאשר לא
פי' נזק ,ומבואר בירו' כיון דיכול למוסרה למנוול ומוכה שחין ,וקנס ובמי נאמר הפטור ,לר' יוחנן ובשם ר"ח ר"א כר"ע דבוגרת אורסה לאביה ,ואם אורסה לעצמה ,והא דלר"ע אין קנס
לאביה ,ובתפוסה פי' אונס דכ' ביה 'ותפשה' ,לתנא דמתני' אף לעצמה במוכת עץ שנתמעטה מ'בתולה' ,ובוגרת שנתמעטה
קנסה לעצמה ,ואונס חייב בקנס ובושת ופגם ,ומפתה
הצער ובטור הביא ראב"ד דצער אנוסה לעצמה ,ולר"ש אין אונס פטור בבושת ופגם רק ביתומה דמוחלת אבל נתארסה מ'נערה' ,דשאני 'אשר לא אורסה' דלא נכתב לעצמו אלא ללמד
משלם צער ,וה"מ צער מחמת הביאה לתנא דמתני' לאביה, ונתגרשה בחיי אביה לא יכולה למחול דאכתי הוא של אביה ככסף
חמישין במפתה בגז"ש מאונס ,ולר"י הגלילי ילפי' חמישין
ולר"ש אינו משלם ,אבל צער שלא מחמת הביאה כגון חבל בה קידושיה ואין אדם מוחל על שאינו שלו ,ובקנס אף המפתה 'כסף' 'כסף'.
סימה את עינה או קטע ידה או שיבר רגלה ,לר' יוחנן חייב כיון דאין חיוב אלא משעת העמדה בדין ואין אדם מוחל על חיוב קנס ע"פ שעת האונס ולא ע"פ שעת העמדה בדין ,ולכך בא
לאביה דמעש"י עד שבגרה מד"ת לאביה ורק משבגרה דבר שאינו ברשותו ,וכדתני דמת האב לאחר העמדה עליה ונתארסה ונתגרשה אף לר' יוסי הגלילי משלם קנס
מעש"י שלה ומ"מ אין הכל לאביה אלא עושים סגולה פי' לוקחים בדין ,האחין יורשין ,ומת קודם העמדה בדין שלה ולא של האחין, דבשעת האונס לא היתה ארוסה ,וכדאמר ר' אחי דאין להק' על
שדה והאב אוכל פירות ,ומסייע לר' יוחנן דחובל בבנו של חברו ולר' מנא מפתה פטור בכל ואף מקנס אף דלא מהני מחילה על ריב"ח לעיל דאין ליתומה קנס דהא דכ' 'תחת אשר עינה' לרבות
משלם מיד ,ובבתו של חברו יעשה סגולה ,ולר"ל צער
שאינו ברשותו ,כ' הרמב"ן דגופה מסרה לו לעשות בה כרצונה ,ובשם את היתומה לקנס ,איירי שבא עליה בחיי אביה ומת האב
בעלמא נותן לעצמה דמד"ת אף עד שבגרה לעצמה ורק
מדרבנן האב זכאי במעש"י דדרשי' בבבלי דאב דומיא דאדון שמעש"י
שמאי ר"א כריה"ג דאין קנס לבוגרת וחייב ופטור היינו בושת דאזלי' ע"פ זמן האונס וה"נ הבא עליה ונשאת נותן לאביה
שלה ,וכיון דלקטנה לא איצטריך דיכול למוכרה ,י"ל דתנהו ענין לנערה, ופגם. [א.ה .אמנם חיוב הקנס חל בשעת העמדה בדין ,כמבואר להלן ה"ז].
ומסייע לר"ל מחובל בבתו קטנה הנזק שלה ופטור פ"ג ה"ח פ"ג ה"ה
תשלומי אונס ומפתה ,אונס ומפתה נותנים בושת ופגם כג שיעור תשלומי קנס בושת ופגם ,בושת ופגם הכל מבושת ופגם ,וכן מסייע דאחרים שפגעו בה נזקה שלה
וקנס ,ולתנא דמתני' מוסיף האונס צער ולר"ש אינו לפי המבייש ומתבייש ,ולא דומה גדול לקטן ,דהגדול והשאר 'שבת' שבטלה ממלאכה יעשה סגולה ,ובושת ופגם
של אביה. משלם צער דהוי כיבלת ונטיעה העתידה להקצץ ,ודכ'
מתבייש יותר ואינו מתבייש כ"כ כקטן אדם זולל.
'תחת אשר עינה' איירי בבא עליה על קוצים ,אבל לרבנן
אופנים דאין הקנס לאביה ,כ' 'ונתן לאבי הנערה' והול"ל
פגם רואים אותה כאילו היא שפחה הנמכרת בשוק כמה לא דמי אונס לרצון ,ונבעלת באשפה לנבעלת בחופה.
ונתן לאביה ,פעמים לאבי הנערה ,ופעמים לנערה פי' דקנס
היא יפה וכמה היתה יפה וכ' תוס' דכל אשה שמין לפי מה שהיא,
דזכי האב הוא מכח הנערה ,והיינו עמדה בדין משמת אביה ,או זמן תשלומי אונס ומפתה ,תנן במתני' האונס משלם מיד בין
ונקט שפחה דאין דרך להשיא לעבד בת מלכים.
עמדה בדין משבגרה ,והא דלא זוכים היורשים מכח אביהם דכ' ישאנה ובין לא ישאנה ,כגון שמיאן בו אביה ,והמפתה כשיוציא היינו
שלא יכנוס כמבואר בבבלי ,ואפשר דה"נ כוונת הירו' ,דאם נשאה קנס שוה בכל אדם חמישים כסף בין אדם חשוב ובין אדם קל ככל בעבד כנעני 'והתנחלתם אותם לבניכם' וגו' ,אותם ולא
בנותיכם לבניכם והיינו קנס כדתני ר"ח דאין מוריש לבניו אינו חייב כלום אלא רק כשיוציאה כדתני 'כסף ישקול כמוהר דבר שיש לו קצבה.
קנס אונס ופיתוי ,ולא חבלה. הבתולות' ,שעושה את הקנס לכתובה וקמ"ל דאף שנשאה פ"ג ה"ט
בעולה ,ובעלמא כתובתה לאו מנה ואינו ד"ת ,הכא הוי ד"ת וכתובתה הבא על הקטנה בקנס ומיתה ,לתנא דמתני' והיינו ר"מ
מאתים ,ומצינו לשון מוהר בשכם שאמר ליעקב 'הרבו עלי מאוד קטנה עד שתביא ב' שערות יש מכר ואין קנס ,נערה יש כה שעת זכות החיוב בקנסות ,לעיל התבאר דאין חיוב אלא
מוהר ומתן' עבור דינה אחותם ,ומכאן לכתובה מה"ת לרבנן דסוף קנס ואין מכר ,ובוגרת אין קנס ומכר ,וכן חיוב נערה משעת העמדה בדין ,אבל הזכות לתבוע ולהוריש לבניו ,לר' יונה
המאורסה דוקא בנערה בתולה מאורסה בבית אביה ,בתחילה פי' שעת מעשה המחייב ,והא דמת האב קודם מכילתין.
תנאי כתובה באנוסה ומפותה ,הנה לרבנן אין לאנוסה ולרבנן קטנה עד ג' שנים יש לה מכר ואין קנס ,ומבת ג' העמדה בדין קנס לעצמה ולא לאחין ,דילפי' לעיל
כתובה ,ואין לה תנאי דבנין דכרין שיהיו ממנה ירשו כתובתה ,שנים עד שתביא ב' שערות יש לה מכר וקנס וה"נ חייב פעמים שהקנס לנערה ,מדכ' 'ונתן לאבי הנערה' ,ולר'
כיון דאין לה כתובה ולמפותה יש תנאי בנן נוקבן שיהו ניזונות עד מיתה ,ומשתביא ב' שערות יש קנס ואין מכר ,ובוגרת אין יוסי בשעת העמדה בדין ,והא דעמדה בדין משבגרה יש
עדים וזוממין וזוממי זוממין ,ונלאו חכמי לב לבארו ,ואפש"ל בזה דמח' בסקילה ,ואין לה פתח בית אב וכ' רש"י דלמצוה יש בית אביה ,אבל לה קנס ,אף דאין לבוגרת קנס ,ילפי' 'תחת אשר עינה'
ר"י בר בון ואית תניי תני לאו כמבואר מהרא"פ ,אלא נח' כנ"ל האם בעי צ"ע דאין מתייחסת אחר אביה וכ' התורי"ד דס"ד דיוציאו אצל אביה
שיוכחשו העדים או בעי הזמה ,ולפי"ז א"ש דברי הרמב"ם[ ,א.ה .מלשון
לרבות קנס לשהיתה נערה ובגרה.
ביאור הגרח"ק נראה דכדי לבאר ד' הר"מ הוצרך לשנות את ביאור המח'
הגוי ,ובמאירי כ' דהטעם שאין לה פתח בית אביה לפי שאינו ידוע ,וכן
אם הוציא עליה ש"ר אין לה ק' סלע דכ' 'כי הוציא שם רע על ר' חגי ס"ל כר' יונה והק' לר' יוסי מדתנן גנב וטבח ומכר
לעיל דר"י בר בון ואית תניי תני ,וצ"ל לפי"ז הא דלא תק' סתירה בד' ר"י
בר בון אי בעי הזמה [דלעיל הצריך זוממין ,והכא לא] ,י"ל דהמח' לעיל משל אביו ומת אביו משלם ד' וה' לאחיו ואם גנב ומת בתולת ישראל' יצאה זו שאינה מישראל.
רק אליבא דחכמים או דחד אמר לרבנן וחד לראב"י ,והר"מ כתב להלכה וטבח ומכר אינו משלם ד' וה' דאין משלם ד' וה' חצאי בקר ,ואי הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה בסקילה ואין לה
כר' אסי דהכא ,ונמצא דהביא הר"מ ללשון ר"י בר בון ולא מטעמיה ,וצ"ע,
פתח בית אב וקנס ק' סלע דאין לה אב ובבבלי מבואר מקרא ,וכן
משעת חיוב העמדה בדין לפלוג בדידה אם עמד בדין או
עוד אפש"ל דאף ללא שינוי ביאור המח' דלעיל ,א"ש דהר"מ כ' כר' אסי
לאו ור' יוסי יפרש למתני' דמתחייב
דהכא וכלשון ר"י בר בון דלעיל ואכתי לשון הר"מ צ"ע]. בבבלי.חצאי בקר ,וסיפא דפטור משום אין לה ,י"מ דכ' 'על בתולה' לרבות את הגיורת שהורתה דלא טבחו כולו באיסור כמבואר
שלא בקדושה ,ומ"מ אינה בקנס שאין לה אב וכ' 'ונתן לאבי
לר' אסי הנ"ל דאין העדים נסקלין ולא הבעל לוקה ומשלם עוד אמר ר' חגי דאין להוכיח ממתני' דתליא בהעמדה בדין
הנערה' ,ולתני חזקיה ילפי' מדכ' 'וסקלוה ומתה' ,וכיון
ק' סלע עד שיזימו ,וכן עד שיאמרו שהבעל שכרן להעיד האם מת אביו ,כיון דבקנס לכו"ע זוכה האב מחמת הבת.
דסקלוה ודאי מתה ,אלא לרבות אחרת לסקילה ולא לקנס.
עדות שקר ,ואמר ר' יוחנן בשם ר"ש בן לקיש ,וי"ג בר יוחאי, פ"ד ה"ב
הורתה ולידתה בקדושה הוי כבת ישראל לכל דבריה,
דדוקא אם אמרו שהבעל שכרן דילפי' ושם לה עלילות דברים ואם יש לה אב ואין לו פתח שאי"ז בית משלו ,או יש פתח קודם בדין עמדה לעצמה, קנסה משבגרה, בדין עמדה
שומה שומה מריבית לא תשימון עליו נשך ע"י שימת ממון, שבגרה ולא גבתה ,לת"ק אזיל לאב ואם מת האב לאחים ,בית האב ואין לה אב הרי"ז בסקילה ,דבית האב נאמר רק
ומאידך מצינו דתני אם באו העדים מאליהן אינו לוקה למצוה וקמ"ל דנסקלת אף שאין לה בית אב ,והנה מצינו בתורה ב'
דבשעת העמדה בדין הוי כגבוי ומעתה הוא חוב ,וגובה
והיא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה ,ומשמע דאם מבינונית והא דמב ואר בירו' בגיטין דנזק שזקף במלוה גובה מעידית פרשיות ,פרשת נערה המאורסה שזינתה שנסקלת בשער העיר[ ,ולדעת
הראשונים דוקא במעידים עליה בבית אביה והר"מ פליג] ,ומצינו לפרשת [ובראב"ד על הרי"ף בגיטין מבואר דהבבלי פליג] ,י"ל דשאני התם
זימנם הבעל ,חייב אף שלא שכר עדים [לגי' הנ"ל רשב"י מביא
הירו' דיש ברייתא דלא ס"ל כן ,ולגי' רשב"ל היא קו']. מוצש"ר בסקילה בבית אביה ,ופרשה זו נאמרה דוקא לאחר שניסת וטעין דעיקרו נזק אבל הכא עיקרו קנס ,ושביעית משמטת ואין הבכור
הבעל שלא מצא בתולין ,אבל אם באו עדים מאליהם ליכא קנס ומ"מ הוי נוטל פי שנים דאין הבכור נוטל בראוי ,ובנוע"י גריס דגובה כיון דהוי
בסקילה בבית אביה[ ,ודתניא בסנהדרין מו .תניא לבית הסקילה פי'
הביא האב ב' כתי עדים להזים ,א' אומרת עמנו הייתם, הראשונים דלאו דאין לה בית אביה ,אלא שחייבת סקילה ,אבל בר"מ
כמלוה בשטר דאי"ז ראוי ,ולר"ש אם לא גבתה ומת אביה
וא' אומרת ששכר הבעל והוזמו ב' הכתות ,כת שאומרת עמנו איסו"ב מבואר דאף דבעלמא עדים לאחר שניסת נסקלת בבית אביה, לעצמה דאף שחל החיוב בשעת העמדה בדין מ"מ הוי חוב של קנס
הייתם נסקלת ואין משלם ממון דלא מהניא עדותם להוציא ממון, מ"מ אם נבעלה לבעלה כיון דהוי ראויה למוצש"ר הופקעה מבית אביה, ולא זוכה האב אלא משעה שגבתה ,וגובה בעידית כדין כד' אבות
ונסקלת בבית הסקילה] ,וס"ד דנערה שהיא בכלל פתח בית האב ואין לה נזיקין ואין שביעית משמטת כדתנן בשביעית והבכור נוטל פי
[ולא פטרי' משום קלב"מ כיון דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה] ,וכת אב אין בסקילה כלל ,וקמ"ל שהיא בסקילה ,והנה כ' הר"מ דאין לה פתח
שאמרה שהבעל שכר ,י"א דלוקין ומשלמים ק' סלע, בית האב דינה בבית הסקילה ,ובהורתה שלא בקדושה דינה בפתח העיר, שנים דמעשה בי"ד חשיב כגבוי ,ולנוע"י הגי' דאינו נוטל עד שיגבה
אבל לר' יוסי בר בון כיון דהוי חצי דבר אין לוקין ומשלמים ,אלא והטעם כיון דאפקי קרא מכלל מוצש"ר ,אבל בת ישראל הויא בכלל אלא בבי"ד.
לוקין משום 'לא תענה' ככל עדים זוממים שא"א לחייבם מטעם דא"א לקיים ,אמנם בירו' מבואר דאי"צ מיעוט מכלל ,אלא רק דאין לה
מעש"י הבת אף שלא גבתה ומת האב אף לר"ש אזיל
בית אב.
אחר[ ,ול"ח לאו שאין בו מעשה ,מ"מ חשיב קצת מעשה דע"פ דיבורם לאחים דהוי חוב ,וזכו האחים מחמת האב ,וש"מ דמעש"י של
נפסד הבעל ,תוס']. אחר מיתה ,לעצמה ,וכן מדכ' 'והתנחלתם אותם לבניכם' פרשת מוציא שם רע ,כ' 'כי יקח איש אשה ובא אליה
עדים זוממים שהביא האב והוזמו ,לר"ז ב' דינים הם ולכך
ושנאה' ,הנה לר' אליעזר בן יעקב ככתבן ואינו חייב עד שישאנה אותם ולא בנותיכם לבניכם.
ויבעול דכ' 'ובא אליה' ,ויטען טענת בתולים ויביא עדים כדרך
לוקין אותו ונותנים ק' סלע בבי"ד של שלשה ,והעדים פ"ד ה"ג
נסקלין בבי"ד של כ"ג ,דהלא אם לא הוזמו זוממים שהביא מתי והאם האב זכאי בכתובות בתו ,המארס בתו המוציא ש"ר' ,ושם עלילות דברים' ולאו דהקדיחה תבשילו
ונתגרשה ואח"כ אירסה ונתאלמנה ,ב' הכתובות של אלא דומיא דעלילות דברים שהאב אומר על הבעל והיינו שלא
האב דיש לאב דין עם הבעל להלקותו ולממון ,ודין עם העדים למיתה,
ובשם ר' אבהו דין אחד הוא והכל בכ"ג הנה בלשון הירו'
האב ,השיא בתו ונתגרשה השיאה ונתאלמנה ,לר' יהודה נמצאו בתולים ,ומ"מ גם שבאו עליה שלא כדרכה דכ'
משמע דכבר הוזמו עדי האב או עדי הבעל בכ"ג ,ועתה כשבאים ליטול הראשונה של אב דאזיל אחר שעת החיוב ,ולר' בון אף לר"י מד"ת 'והוציא עליה שם רע' יתירא אפי' שלא כדרכה ,ומבואר להלן
ממון וקנס צריכים כ"ג ,והוא חידוש ,ויותר נראה כפי' הר"ן דפי' דכשבאים אחר שעת גוביינא ,מ"מ תקנו חכמים כדי שיהא אדם מצוי דלראב"י בעי עדים דהנה כ' 'לא מצאתי לה בתולים' ול"ח
להזים עדי הבעל או האב צריכים כ"ג ,ונח' האם יכול להזים לחייב ממון ליתן לבתו בעין יפה ,אבל אמרו לו פי' ת"ק והיינו ר"מ שמצא ואיבד ,כיון שהביא עדים שזינתה בבית אביה,
בג' אף שדין א' הוא ,ולפי"ז נמצא דהבעל יהיה חייב ממון אף שדין הנערה
עדיין בסקילה ,וכן בהוזמו עדי האב בג' יחויבו ממון אף לבעל אף שעדיין
דמשנשאת אין לאביה רשות בה פי' אף לדבריך דאזלי' אחר וכשטוען האב 'ואלה בתולי בתי' אין לחוש שהוא דם ציפור,
עדי האב במיתה ,אילה"ק לר' אבהו מדתניא 'אל זקני העיר' שעת החיוב ,מ"מ כבר אין לאביה רשות בה ,וכיון דלר"מ אזלי' אחר שעת דהביא האב עדים שהזימו את עדי הבעל וכיון דהזים לעדי
הבעל אין הבעל נאמן בטענה בעלמא. גוביינא ב' הכתובות לעצמה.
זה בי"ד של ג' שהם המובחרים שבעיר' ,השערה' זה בי"ד של
כ"ג ונמצא דתובע ממון בג' ,דס"ל דאתיא כר"מ דהנה נח' בכמה כו טעמא דר"מ בשם ר' יצחק אמרו כדמצינו במוציא כ' 'את האשה הזאת לקחתי' למעט ממוצש"ר אמה
דנים אונס ומפתה ומוצש"ר לר"מ בשלשה ,ולחכמים ש"ר ,והנה תניא זינתה בעודה נערה והוציא עליה ש"ר עבריה ע"י יעוד ,ואפי' למ"ד דמעות הראשונות כשקנה את
מוצש"ר בכ"ג שיש בו דיני נפש ,לר' מנא נח' בנערה משבגרה וכיון דמוציא ש"ר רק בנערות אינו לוקה ולא נותן האמה נתנו לקידושין ,וכן למעט שומרת יבם דאינה בכלל
מאורסה א"נ משניסת וכשלא בא לסוקלה ,לחכמים רק במקום מאה סלע ולכך גם אין לה בית אביה אלא יוצאת היא או זוממיה מוצש"ר ,ואפי' כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת
שמתחייבת מיתה ,מתחייבת ממון ,אבל מוצש"ר באופן לבית הסקילה ואף דנשואה בחנק ,מ"מ נבעלה בנערות ,י"מ דהיינו למצות יבום ,וכן למעט ארוסה כדכ' 'ואקרב אליה' לשון
שיש חיוב מיתה לכו"ע במקום חיוב העדים שם מתחייב נישואין. טעמא דר"מ דכיון דיצאה מרשות אביה אין לו כתובה ,וה"נ יצאה מנערות
ר' יוסי בר בון אמר דבפרשה זו נאמר עדים וזוממין ממון ונמצא דלכו"ע הוו שתי דינין ואתיא כר"ז ,ולר' יוסי בר בון ואין הבעל משלם ק' סלע ,אבל בפנ"י הק' דאי"ז ראיה לאביה דהלא
מוציא ש"ר הוא אחר נישואין שיצאה מבית אביה [ועי' מושב זקנים דהק'
וזוממי זוממין ,דטענת הבעל בעדים ,והביא האב זוממים ,נח' במוצש"ר שיש חיוב מיתה כדתני במח' ר"מ וחכמים, וביאר מ"ט אזיל לאביה אחר שנשאת] ,וי"מ דברייתא זו סייעתא לר'
ואם אמת היה הדבר שהביא הבעל זוממיהם וכ' במרה"פ ולחכמים לעולם בכ"ג ,ואתיא כר' אבהו דלר"מ ב' דינים יהודה דמוציא ש"ר לאביה אף לאחר נישואין ה"נ כתובתה לאביה אף
דהיינו לרבנן ,אבל לראב"י אית תניי תני אם אמת היה הדבר ,ולחכמים דין א'. אחר נישואין[ ,א.ה .עיי"ש במושב זקנים כמה טעמים דאזיל לאבי
הנערה ,דאי"ל דאזיל לנערה אלא דעושה סגולה ,א"נ משום דהליץ עליה,
שלא מצא האב עדים להזים עידי הבעל ולראב"י אף אם הביא
הבעל עדים להזים ,מ"מ לא מתחייב אא"כ העיז פניו להראות את חיוב הבעל משעה שיוזמו העדים ולא מהני הכחשה ,והיינו א"נ משום שנתבזה שיצאה מפתח אביה ,ולפי"ז צ"ב להאי י"מ דאיכא
ראיה לר"י מ"ט אזיל לאביה].
לחיוב מלקות וק' סלע ,וזמן חיוב הקנס ,לר' יונה בסוף השמלה בלי בתולים.
שיושלם החיוב לאחר הזמת העדים ,ולר' יוסה משעה ראשונה ר' מנא הק' דלא דמי כתובה למוציא ש"ר דלכאו' עמדה
ג' דברים שנאמרו בלשון משל ,הנה לחכמים 'ופרשו דמתחייב על השעה שהוציא ש"ר ,והובא לעיל נ"מ בעמדה בדין משבגרה בדין משבגרה אין קנס דמוציא ש"ר ,אבל א"ל ר' יוסי
השמלה' משל ,וכן 'אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו אם מתחייב על שעה ראשונה חייב ,עוד נ"מ בתבע האב את הבעל ממון
ונקה המכה' וכיון דפשיטא דאם יתהלך אין מיתה למכה ,י"ל דהיינו והוזמו עדי הבעל בבי"ד של ג' דחייב הבעל ממון אבל לא התחייבו העדים דיש קנס לאביה כדתני דדוקא הוציא ש"ר משבגרה אין קנס ,אבל
משל דאם אמדוהו שלא ימות' ,אם זרחה השמש עליו סקילה ,ולמ"ד בסוף כיון דדין הנערה עדיין ליסקל אינו בדין מוצש"ר ואין אם רק עמדה בדין יש לה קנס ,וכעי"ז נח' ר' ירמיה הק' דלא דמי
חיובו אלא משיוזמו עדיו ויגמר דינם. קנס לכתובה דקנס מתחייב בסוף ,אבל א"ל ר"ז דאף קנס
דמים לו ' ול"ד לו זרחה השמש ,אלא שמש שהיא שלום
אצל מרפא בכנפיה ,כלומר ואם אין סכנה בהבא במחתרת כגון אב הגונב משעה הראשונה ,ומבואר דר' מנא כר' ירמיה דמתחייב בסוף,
ר' יוסי הק' לר' יונה דאי בתר בסוף לא מצינו לר"מ דמוצש"ר
בנו ,אין פטור של רודף ,ול"א דע"ד כן בא. ור' יוסי כר"ז דמתחייב בראשונה ,וכן מבואר בדעת ר' יוסי להלן ה"ד,
בג' והיינו לוקה ונותן ק' סלע בג' כיון דאין חיוב עד שהעדים אבל לעיל ה"א מבואר דלר' יוסי בסוף ולר' יונה בתחילה ,והנה ה"מ דס"ל
כז תני אף לראב"י דהדברים ככתבן ופרשו את השמלה ,לר"י נסקלים בכ"ג ,אבל אמר ר' מנא דאי משום הא אילה"ק [א.ה. לר' יונה בשאר קנסות אבל במוצש"ר לא הושלם החיוב עד שיזים עדי
בר בון עד שיתחוורו הדברים כשמלה ופי' הפנ"מ דבעי עדים לכאו' צ"ל דאכתי ילה"ק] לר' יוסי מ"ט לרבנן מוצש"ר דוקא בכ"ג הלא הבעל ,ואף ר' יוסי דאמר בסוף ,דוקא לענין להורישו לבניו ,ומ"מ מתחייב
על שעת העבירה ,עוד צ"ל דלעיל רבי מקרא דתחת אשר עינה דאף
כדברי הבעל[ ,א.ה .צ"ע מאי קמ"ל הלא בעי עדים כדי שלא נחוש שאיבד שייכא גם בג' כמ"ד במכות פ"ק ה"ז דעדים זוממים צריכים בבגרה יש קנס ,ומבואר דאי בתר בסוף אין קנס ,והכא מבואר דיש קנס,
הבעל לשמלה ,ושמא לאפוקי אומדנא] ,ולר' אסי עד שיתחוורו התראה ובכה"ג שלא התרו למיתה לוקה ונותן ק' סלע בג' וי"ל דהכא במוצש"ר הוא קנס לאביה ,והא דלר' יונה אין קנס היינו משום
בעדים שיאמרו עמנו הייתם במקום פלוני והיינו דבעי עדים והיינו שהתרו למלקות וממון[ ,ומשמע דלוקין מחמת שהתרו למלקות, דלא הושלם החיוב ,וכנ"ל.
[אבל לממון מבואר בתוס' מכות ד .דאי"צ והרמב"ן פליג] ,והא דהוי עדות בין על טענת האב ובין על טענת הבעל ,ולא מהנו אא"כ הזימו עדי האב פ"ד ה"ד
שאאי"ל דהלא אין העדים בסקילה וה"נ אין הנערה בסקילה ,צ"ל דכיון לעדי הבעל ,והנה בחס"ד כ' לבאר בספרי דלראב"י אי"צ עדים כלל,
דלוקין סגי ,ועי' תוס' ריש מכות ,א"נ אף הנערה רק תפסיד כתובתה ,ודכ' דין גיורת שזינתה ,גיורת שנתגיירה בתה עמה קודם ג' שנים,
ובדעת רבנן י"א דאפי' הוכחשו עדי הבעל בחקירות הרי"ז בכלל מוצש"ר,
אם אמת ,היינו דראויה ליסקל כיון דהעידו בה עדים] ,אמנם באופן וי"א דבעי דוקא הזמה ,ולפי"ז י"ל דר"י בר בון ס"ל דלראב"י אפי' הוכחשו ודלא תני שנתגיירה ע"פ בי"ד פרש"י כיון דאין בי"ד מגיירים ללא אמה,
שהתרו לסקילה העדים נסקלין בכ"ג ,אבל אמרו דאינו כן בחקירות ,ולר' אסי דוקא בהוזמו עדי הבעל ,והנה ברמב"ם נערה בתולה ותוס' כ' משום דבעי שתתבע להתגייר ופחותה מג' אין דעת לתבוע ,ואם
ובכה"ג שהתרו לסקילה איכא דין מוצש"ר. ג' ו' ,כ' מתחילה כראב"י וסיים מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה זינתה בעודה מאורסה כשהיא נערה הרי"ז בחנק ולא כבת ישראל
להערות והארות וקבלת הגליון ,ניתן לפנות במיילlishne.klile@gmail.com :
כמו"כ ניתן לקבל את הגליון בנקודות ההפצה ובמייל של 'מכון תמצית הש"ס'7692282@gmail.com :
