gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines

שבוע: תולדות (2026-11-09)

קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪%‬‬ ‫קו ב ץ ג ליו נו ת‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור‬ ‫מעמד כביר ורב רושם התקיים בבית מרן עמוד ההוראה‬ ‫הגר"י זילברשטיין שליט״א‪ ,‬לרגל פתיחת הסניף ה‪-‬י"ג של‬ ‫רשת הכוללים הארצית "עיתים לתורה"‬ ‫כתבה מפורטת על המעמד האדיר ‪ -‬בגליון דברי חמד‬ ‫® י‬ ‫״‬ ‫‪a‬‬ ‫‪W! 5 , 0 0 0‬בחזוהן‬ ‫אשר יכם!‬ ‫הוגרלו בין ‪ 2,763‬האברכים שהשתתפו במסגרת הכולל‬ ‫הגדול במוצאי יום הבחירות • ‪ 38‬זוכים מאושרים מקבלים‬ ‫בימים אלה שיחת טלפון משמחת על זכייתם בהגרלה‬ ‫הפרטים המלאים על ההגרלה שנערכה בא‪91‬ן נדיר‬ ‫"ע"י מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בכתבה במד‪1‬ר "לראותם‬ ‫ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת| להקדשות ע״ג הקובץ ניתן לפנות למס׳ ‪k.gilyonot@gmail.com |053-3145900‬‬ ‫^‬ ‫לע"נ גאולה בת בלוד ע"ה תנצב״ה‬ ‫■־*‪ -‬לעילוי נשמת הדב ד' מדדכי ב"ד ישדאל יחיאל ז"ל ‪1‬‬ ‫מבצע מיוחד לחידוש המנוי השנתי‬ ‫לקבלת הקובץ גליונות״ מדי שבוע‪,‬‬ ‫ללא צורך בחיפוש אחר מטבע או מכשיר אשראי‪,‬‬ ‫ללא צורך בתזכורת או חשש שכחה וגזל וכו'‬ ‫מנוי‬ ‫ע ב ו ר ה ק ו ב ץ ה ג ד ו ל ) ‪(A 4‬‬ ‫ע בו ר ה קו ב ץ ה ר גי ל‬ ‫‪6 0 0‬‬ ‫בלבד‬ ‫‪ 2 5 0‬בל־‪,‬‬ ‫(ניתן לחלק עד ‪ 10‬תשלומים)‬ ‫(ניתן לחלק עד ‪ 10‬תשלומים)‬ ‫בכך הנך זכאי לקחת קובץ אחד מדי שבוע מאחד המוקדים ברחבי הארץ‬ ‫(אין לקחת קבצים מחנויות המפיצות אלא אך ורק מהמוקדים בבתי הכנסת)‬ ‫■תקופת המנוי‬ ‫מפרשת בראשית תשפ״ז עד חג הסוכות תשפ״ח (כולל)‬ ‫בברכת חג כשר ושמח מערכת ׳קובץ גליונות׳‬ ‫‪k .g ily o n o t@ g m a il.c o m | 053-3145900‬‬ ‫ההגרלה תתקיים אי״ה שבוע הבא‬ ‫כלל הזוכים בהגרלות האחרונות יקבלו טלפון‬ ‫—‬ ‫לתאום קבלת הפרס בהקדם‬ ‫״ כו ש נ ת יו ס ף י ע ק ב ״‬ ‫לתשלום על הקובץ ולתרומות‬ ‫במכשירי האשראי שבבתי הכנסת‬ ‫לימוד פרקי משניות‬ ‫יש לבחור בלחצן קופות נוספות‪,‬‬ ‫לעילוי נשמתו של הרב ר יוסף יעקב ב׳׳ו‬ ‫חיפוש‪ ,‬ולרשום קובץ גליונו ת‬ ‫אויה לייב גולדשטוף זצ״ל‬ ‫או דרך הטלפון נדרים פלוס‬ ‫כל פוק משניות מזכה בכוטיס הגולה המבצע‬ ‫במסי ‪ 03-7630585‬שלוחה ‪48 6‬‬ ‫מיועו לבנים ובנות ולכל הגילאים יש לעוכן‬ ‫(במכשיוי האשואי שבביהכנ׳׳ס או במייל‬ ‫קהילות‬ ‫מעוכת ׳׳קובץ גליונות׳׳) על הלימוו מוי שבוע‬ ‫במס' ‪ 073-2757000‬שלוחה ‪4311‬‬ ‫החל מצאת השבת ועו ליום ואשון בצהוים‬ ‫או בהעברה בנקאית‬ ‫בנק מרכנתיל ‪ 17 -‬סניף ‪ 745‬מס' חשבון ‪71262‬‬ ‫‪ 8‬חכים יקבלו כרטיס‬ ‫ע"ש קובץ גליונו ת‬ ‫נטען לקנית ספרים‬ ‫ס־עיספו‬ ‫‪.S k‬‬ ‫בסר ‪ 40‬עו״ח כל אחד‬ ‫‪w‬‬ ‫להקדשות ע"ג הקובץ או לכל נושא אחר‬ ‫ניתן לפנות למס' ‪053-3145900‬‬ ‫מייל‪k.gilyonot@ gm ail.com :‬‬ ‫כתובת המערכת‪ :‬רבי יהודה הנשיא ‪ 52‬בני בר ק‬ ‫& י ח אכייגו‪-‬‬ ‫סכון להאדרתספר■סרן רשכבה״ג‬ ‫סרןהגר״חקניבסק■זצוק״ל‬ ‫& י ח א כזו גי ‪-‬‬ ‫‪WA‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬עלון מספר ‪ > 55‬ענייני הגשמים > מר חשון תשפ"ז‬ ‫פנינים וניצוצי אור המתחדשים ובאים מפיו ומשולחנו של‬ ‫רשכבה״ג מרן שר התורה רבינו חיים קניבסקי זצוק׳׳ל‬ ‫בפצותי שיח‬ ‫מה השיב מרן ה'חזון איש' לראש הממשלה דאז על הגיוס מן השלג| חזון שיח | עמוד ‪3‬‬ ‫דבר המערכת‬ ‫מי סייע לסוס והעגלה בבני ברק בסערת הגשמים | תגיד ליעקב | עמוד ‪3‬‬ ‫גדול יו ם הגשמים כיום שניתנה בו‬ ‫האם מותר לפתוח חלונות בחורף | במשנתו של הרב זצוק״ל | עמוד ‪2‬‬ ‫תורה (תענית ז‘ א‘)‪ ,‬מה נאה מאחז׳׳ל‬ ‫האם מותר לרוץ בגשם בשבת קודש | רשימות תלמידים | עמוד ‪7‬‬ ‫הזה לגליון שבפנינו‪ ,‬המביא לנו את‬ ‫נתינת התורה בעניין יו ם הגשמים‪,‬‬ ‫מ אוצרו הבלתי פוסק של הרב‬ ‫זצוק׳׳ל‪ ,‬בתורתו בענייני הגשמים‪,‬‬ ‫תורת שיח‬ ‫הנהגותיו‪ ,‬ו הור או תיו בהלכה בכמה‬ ‫מתורת הרב זצוק"ל בעניני גשמים‬ ‫וכל‬ ‫המסתעפים‪,‬‬ ‫עניינים‬ ‫וכמה‬ ‫הנחלים הולכים אל הים והים איננו‬ ‫המים שצריך לקיום העולם כבר נידון בר"ה‬ ‫כלה‪.‬‬ ‫ובחג נידונין על המים‪ .‬נראה דהמים שצריך לקיום העולם‬ ‫כבר נידון בר׳׳ה שאז כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון‬ ‫למרות שבגליון דח שוון אשתקד‬ ‫ודנין מי יחיה ו מי י מו ת שהרי אין קיום לעולם בלא מים‪,‬‬ ‫הגשמים‪,‬‬ ‫מענייני‬ ‫קצת‬ ‫הובאו‬ ‫אבל בחג דנין על ריבוי המים כמה יהיו‪ ,‬שיהיה בריוו ח וכדי‬ ‫מ“ מ אין בית המדרש בלי חידוש‪,‬‬ ‫להשקות השדות וכו'‪ ,‬ולפי׳׳ז מדוקדק לשון הגמ' בר׳׳ה ט׳׳ז‬ ‫למצוא‬ ‫ניתן‬ ‫שלפנינו‬ ‫וביריעה‬ ‫א' נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה‪.‬‬ ‫במשנתו של הרב זצוק׳׳ל ענייני‬ ‫(טעמא דקרא לסוכות ועי' תוספת ברכה פ' אמור כג לד)‪.‬‬ ‫הלכה‪ ,‬בנידון המצוי איך ההנהגה‬ ‫בי מות‬ ‫ויכוח‬ ‫כשיש‬ ‫הנכונה‬ ‫ובאופן אחר כתב הרב‪ ,‬עי' במהרש׳׳א בחדא׳׳ג שהק' למ׳׳ד‬ ‫הגשמים האם לפתוח את החלון‪,‬‬ ‫בפ׳׳ק דר׳׳ה ט ׳ ז א׳) הכל נידון בר׳׳ה‪ ,‬למה נקט בקרא כאן‬ ‫אם מותר לרוץ בגשם בשבת קודש‪,‬‬ ‫הרב זצוק״ל שקוע בתלמודו בטיול היומי‪ ,‬כשמטריה בידו‬ ‫דוקא חק דהיינו מזונו ת וי׳׳ל‪ ,‬אפשר כונתו דבא לאשמעינן‬ ‫ודיני הטלטול במי שרוצה ללכת‬ ‫דסכום המזונות קצוב לאדם כמה יהיה לו‪ ,‬אבל באיזה אופן‬ ‫עם כובע הפוך בזמן הגשם‪ .‬וכן‬ ‫אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננת‪ .‬הנה בגשמים רואים נדבת‬ ‫יהיה זה תלוי לפי מ ע שיו כדאמרינן בר׳׳ה (י״ז ב') הרי שהיו‬ ‫באגדה בדין על הגשמים‪ ,‬בעניין‬ ‫ה' שכמה פעמים נעצר ו אינו בא עד שישראל מבקשים‬ ‫ישראל צדיקי ם גמורים בר׳׳ה ופסקו להם גשמים מרובים‬ ‫גשמי נדבה ועוד‪.‬‬ ‫שאמרו בירושלמי (תענית פ״א ה״א)‬ ‫רחמים ו אז נותנו ה' כמו‬ ‫וחזרו כו'‪.‬‬ ‫(ישוב הדעת ביצה ט” ז א')‪.‬‬ ‫הגשמים נעצרין והן מביאין להן זקן א' כגון ר׳׳י הגלילי והוא‬ ‫המדורים‬ ‫מו פיעי ם‬ ‫כתמיד‬ ‫מפגיע בעדם ו מיד הגשמים יורדים‪ ,‬ובזה ניכר שהוא נדבת‬ ‫הקבועים‪ ,‬כאשר גם הפעם מאירים‬ ‫גשמי נדבה‬ ‫ה' וזו הי השירה שהן אומרים גשם נדבות תניף ה'‪.‬‬ ‫ניצוצי אור מתורת מרנא ה׳חזון‬ ‫(פרק בשיר)‬ ‫בפרק שירה סוף פ׳׳ב‪ ,‬גשמים אומרים גשם נדבות תניף‬ ‫איש׳ ומרנא ה׳קהילות יעקב׳ זיע׳׳א‪,‬‬ ‫וגם בהם ישנם חידו שים נפלאים‪,‬‬ ‫כדוגמת מ שלו הנמרץ של מרן‬ ‫שיחת התלמידים‬ ‫החזו׳׳א על שאלת ראש הממשלה‬ ‫מעשי רב‪ ,‬שביבים‪ ,‬פנינים ועובדות‪ ,‬שנמסרו לעלון 'שיח אמונה' על ידי מקורבו של הרב זצוק״ל‪,‬‬ ‫בני‬ ‫'גיוס‬ ‫דיומא‬ ‫בעניינא‬ ‫דאז‪,‬‬ ‫שליט׳׳א‬ ‫ראש ישיבת 'ארחות תורה'‪ ,‬הגאון רבי ברוך דב דיסקין‬ ‫הישיבות׳‪ ,‬ועוד מהלכות והנהגות‬ ‫אדם הציק לו‪ ,‬איזו שאלה שהיא‪ ,‬יד עו שהכתובת זה רב‬ ‫"סולם מוצב ארצה ורא שו מגיע השמימה"‬ ‫הסטייפלער בענייני הגשמים‪.‬‬ ‫חיים‪ ,‬וכל אחד מתקבל בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬כשמתבוננים במושג הזה שהיה 'רבי חיים'‪ ,‬זה דבר‬ ‫השיעור‬ ‫גם‬ ‫מתפרסם‬ ‫בגליון‬ ‫זה אולי באמת מסביר שאפילו שלא היה לו שום תפקיד‪,‬‬ ‫מאוד מאוד נדיר‪ ,‬שלא היה מ צוי אפילו בגדולי ישראל‪ .‬מצד‬ ‫שנמסר ביום השנה להסתלקותו‬ ‫אדרבה‪ ,‬בגלל שלא היה בתפקיד הרגישו שהוא אחד מתוך‬ ‫אחד‪ ,‬הוא לא שימש בשום תפקיד‪ :‬לא ראש ישיבה‪ ,‬לא‬ ‫ה׳חזון איש׳ זצוק׳׳ל‪ ,‬לאחר‬ ‫של‬ ‫רב‪ ,‬לא דיין‪ ,‬לא נשא נאומים‪ ,‬לא דרשות; רק ישב ולמד‬ ‫תפילת ו תי קין במנין שבבית הרב‬ ‫ולמד‪ .‬חיבר עשרות ספרים בכל מ קצו עו ת התורה‪ :‬בהלכה‪,‬‬ ‫זצוק׳׳ל‪ ,‬ע“ י בנו הגרי׳׳ש קניבסקי‬ ‫באגדה‪ ,‬במוסר‪ ,‬בתפילה‪ ,‬בקבלה‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬השפעתו‬ ‫שליט׳׳א‪ ,‬וכן המדורים הקבועים‪.‬‬ ‫הייתה עצומה בכל התחומים‪ :‬בהלכה‪ ,‬בהשקפה‪ ,‬בכל‬ ‫אנו תפילה כי תורו תיו של הרב‬ ‫תחום ו תחו ם הייתה לו השפעה עצומה ‪ -‬ענייני שבת‪ ,‬ענייני‬ ‫זצוק׳׳ל אשר כולנו צמאים אליהם‬ ‫שביעית‪ ,‬וכולי וכולי‪.‬‬ ‫כטל תחיה וכגשם רביבים‪ ,‬יו סי פו‬ ‫אף שלא היה לו שום תפקיד רשמי‪ ,‬ו אולי זה הסיבה שהוא‬ ‫להרוות את צמאוננו‪ ,‬ונזכה בי מות‬ ‫כל כך כל כך היה מקובל על הציבור ‪ -‬הוא חי עם הציבור‪.‬‬ ‫הגשמים בפרט ובכל השנה כולה‪,‬‬ ‫הבית שלו היה הפקר לכול‪ .‬יכלו לשאול או תו מהשאלות‬ ‫לשפע רב בזכות תורת הגשמים‪.‬‬ ‫הכי סבוכות ומהשאלות הכי פשוטות‪ :‬בשידוכים‪ ,‬ב שו׳ ת‪,‬‬ ‫המערכת‬ ‫הגרב״ד דיסקין שליט״א מתברך מהרב זצוק״ל‬ ‫בכל דבר ‪ -‬על שמות‪ ,‬ועל סגולות‪ ,‬ובהלכה‪ ,‬וכל מה שבן‬ ‫המשך בעמוד ‪2‬‬ ‫המשך מע מוד ‪1‬‬ ‫‪W‬‬ ‫רגע‪ .‬מצד שני‪ ,‬איך שמתמסר לכל אחד‬ ‫הציבור‪" .‬סולם מוצב ארצה ורא שו מגיע‬ ‫בכזאת סבלנות‪ ,‬לכל אחד ואחד‪ .‬זה‬ ‫השמימה״‪ .‬אני זוכר בילדותי שילדים‬ ‫הדברים שאנחנו צריכים לקחת‪ :‬ללמוד‪,‬‬ ‫בחיידר התווכחו על איזו שאלה‪ ,‬אמרו‪:‬‬ ‫להתחזק‪ ,‬לנצל את הזמן של תורה; מצד‬ ‫״מה הבעיה? ניגש לרבי חיים‪ .‬בהפסקה‬ ‫שני‪ ,‬לקבל כל אחד‪ ,‬בסבלנות לכל אחד‪,‬‬ ‫רצים לרבי חיים"‪ .‬היה כזה דבר‪ .‬כולם‬ ‫קצת לראות את זה‪ ,‬להסביר פנים במאור‬ ‫ידעו‪ :‬באים לרבי חיים‪ ,‬שמה יש הכול‪.‬‬ ‫פנים שלו‪.‬‬ ‫אין זמנים ואין מגבלות‪ .‬חוץ מזה שהבית‬ ‫כמובן‪ ,‬הרי לא כל האנשים היו באמת לפי‬ ‫עצמו‪ ,‬היו שם עשרות אנשים‪ ,‬שהיו ממש‬ ‫הדרגה שלו‪ ,‬ולא כל האנשים אדם יש לו‬ ‫חלק מהבית עצמו‪.‬‬ ‫סבלנות אליהם‪ ,‬אבל אצלו לא היה כזה‬ ‫כל הדברים האלה‪ ,‬זה לא מפי השמועה‪.‬‬ ‫דבר‪ ,‬בכלל לא עניין אותו מי השואל ו מי‬ ‫כולם ראו את זה‪ ,‬כולם ראו או תו בעמלה‬ ‫הבן אדם‪ .‬כל יהודי באשר הוא ‪ -‬בשמחה‪,‬‬ ‫של תורה‪ ,‬כולם ראו אותו באיך שהוא‬ ‫בסבר פנים יפות‪ .‬זה מה שאנחנו צריכים‬ ‫מתייחס לכל אחד‪ ,‬איך שהוא מקבל כל‬ ‫ללמוד‪ :‬מצד אחד להתחזק בתורה‪ ,‬מצד‬ ‫אחד‪ .‬זה הכול דברים שראינו‪ ,‬צריכים‬ ‫שני להאיר פנים לכל אחד‪ ,‬לעזור לכל‬ ‫לזכור אותם‪ ,‬לא לשכוח‪ ,‬ולהתחזק‪.‬‬ ‫אחד מה שאפשר‪.‬‬ ‫אין מי שיכול למלאות מקומו‬ ‫ואם נאחז בדמות הזאת‪ ,‬אז אין ספק‬ ‫שזה יחזק ויחזק‪ .‬רק לא לשכוח פשוט‬ ‫למלאות מ קו מו אין מי שיכול למלאות‬ ‫את הדברים האלה‪ .‬והקדוש ברוך הוא‬ ‫מקומו‪ .‬את החלל שנוצר אין מי שיכול‬ ‫יעזור שיהיה מליץ טוב על כולנו‪ .‬ו ב חייו‬ ‫רק זה‬ ‫יכולים‬ ‫שאנחנו‬ ‫למלא‪ .‬מה‬ ‫כל הזמן התפלל ובירך‪ ,‬ו שירת את כלל‬ ‫להיאחז בדמותו‪ ,‬בשקידה שלו בתורה‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וגם היום מן הסתם הוא משרת‬ ‫שכל רגע מנוצל‪ .‬כל מי שנכנס אליו‬ ‫מ ליץ יו שר‬ ‫שיהיה‬ ‫את כלל ישראל‪,‬‬ ‫ראה שבין גברא לגברא ‪ -‬יושב‪ ,‬כל‬ ‫לכולם‪.‬‬ ‫הזמן‪ ,‬כל הזמן‪ ,‬כל הזמן‪ ,‬לא להפסיד‬ ‫הגרב״ד דיסקין מסיים את הש''ס בנוכחות הרב זצ''ל במסגרת רשת 'נחלת משה' בארה״ק‬ ‫במשנתו‬ ‫במשנתו של הרב זצ״ל בענייני הגשמים‬ ‫יחיד וי חיד בענין המינויי ם בין לענין מינוי הש״ץ או מרביץ תורה ואב״ד‬ ‫לפתוח חלונות בחורף‬ ‫בעיר וכל כה״ג לא היו מסכימים לעולם ע״כ הולכין אחר רוב פורעי המס‬ ‫הרב זצוק״ל פרסם ברבים בספרו שערי אמונה על מסכת פאה (פ״ד מ״א‪,‬‬ ‫ואפילו פסולי קורבי ביניהם [מ״א] ועכ שיו המנהג שהולכין אחר ז' טובי‬ ‫עמי רל״ד) את דעת מרן הגרי״ס זצ״ל שעברה מפה לאוזן וז״ל‪ :‬שמענו בשם‬ ‫העיר או אחר הנבררים מן הקהל ע״ז כל מקום ומקום לפי מנהגו [פמ״ג]‬ ‫הגרי״ס זצ״ל שאם יש הרבה אנשים בחדר ומהם רוצים לפתוח החלון‬ ‫והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד‪ ,‬עכ״ל‪ ,‬וע״ש עוד‪.‬‬ ‫ומהם רוצים לסגור‪ ,‬ופסק שבימות החמה הדין עם הרוצים לפתוח ואפי'‬ ‫וכסברת הרב שדברי המשנה לא נאמרו אלא במקום שטוען ע״פ דין‬ ‫יחיד יכול למחות שלא לסגור אפי' ק' רוצים לסגור‪ ,‬ובימות הגשמים‬ ‫נמצא להדיא בחוות יאיר (סי׳ קפ״ו)‪.‬‬ ‫להיפך‪ ,‬והביא ראי' ממשנתינו‪.‬‬ ‫ובס׳ כל משאלותיך (עמ׳ ש״ו) שאל מהרב היות והרופאים טוענים כיום‬ ‫וכוונת הראיה‪ ,‬דמבוא במשנה שם‪ ,‬דאפילו תשעים ותשעה אומרי ם לחלק‬ ‫שבימי החורף חלונות סגורים בקביעות‬ ‫ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה‪.‬‬ ‫מביאים חולי‪ ,‬אם ישתנה הדין‪ .‬והשיב הרב‬ ‫וכן נמצא בר שימות מנהגי הת׳׳ת דקלם‬ ‫שאי אפשר לסמוך על הרופאים בזה כדבר‬ ‫בכתבי הג״ר מרדכי לונדינסקי זצ״ל (בסי זכרון‬ ‫מוחלט‪ ,‬שהיום אומרי ם כך ומחר כך‪ ,‬ובעבר‬ ‫קלם עמי נ״א)‪ ,‬וז״ל‪ :‬על פי המשנה בפאה (פ״ד‬ ‫היו מוצי אי ם לילדים הסובלים מדלקות את‬ ‫מ״ח) אפילו וכו' לזה שומעין שאמר כהלכה‪,‬‬ ‫השקדים מהגרון כי הם סברו שאין בהם‬ ‫היתה ההלכה בבית התלמוד [דקלם]‪ ,‬בקיץ‬ ‫צורך‪ ,‬ו שוב חזרו בהם והגיעו למסקנא שיש‬ ‫החלונות לצד מזרח וצפון פתוחות‪ ,‬ובחורף‬ ‫בהם תועלת ורק כאשר מוכרחים מוציאים‪,‬‬ ‫ההלכה שסגורות‪.‬‬ ‫וי ש דוגמאות רבות כיוצא בזה‪.‬‬ ‫אמנם הרב בגודלו דחה הראיה מהמשנה‬ ‫אגב‪ ,‬בס׳ משנת יוסף הל׳ בית הכנסת (סי׳ כ״ו‬ ‫וכתב‪ :‬ולכאו' אין מכאן ראי' דכאן הוא דין‬ ‫הביא שיטה שלי שית בשם‬ ‫סק״ד סוד״ה עוד)‬ ‫דאורייתא שנלמד מפסוקים שיש לבזבז‪,‬‬ ‫הגר״ש סלנט זצ״ל שאם לאחד קר בבהמ״ד‬ ‫״‬ ‫ודקל הוא דאורייתא‪ ,‬ונלמד‬ ‫וגם בדלית‬ ‫הרב זצוק״ל בעצרת בחירות בגשם תחת מטריה‬ ‫׳‬ ‫ורוצה לסגור החלון‪ ,‬ולשני נעים אויר צח‬ ‫מפסוקים‪ ,‬וגם להסוברים שבדלית ודקל הוא מדרבנן‪ ,‬עכ״פ הי' תקנה‬ ‫ורוצה חלון פתוח‪ ,‬חייב לסגור כי הראשון מצטער מהצינה‪ ,‬ולשני זה רק‬ ‫מדרבנן מפני הסכנה דוקא להוריד‪ ,‬ולכן אפי' א' יכול למחות שלא ישנו‬ ‫לנעימות‪.‬‬ ‫מהדין אא״כ כולן מסכימין‪ ,‬אבל כאן הרי אין דין כיצד יעשו אלא שבדרך‬ ‫ובס' בית ישראל על הקש״ע (ח״ח עמ' מ״ח) הביא הנהגה קדושה של הגרי״ח‬ ‫כלל בקיץ חם ובחורף קר‪ ,‬אבל אם יש סיבה שרוצים לסגור בקיץ או‬ ‫זוננפלד זצ״ל שלא היה סוגר את חלונות בית הכנסת בחורף מחמת הקור‬ ‫לפתוח בחורף לכאו' מסתבר שהולכין אחר הרוב כמו בכל הדברים (עי‬ ‫ולא היה פותחם בקיץ מחמת החום‪ ,‬והסביר טעמו כיון שאם יבוא לביתו‬ ‫מ״ב סי' נ״ג סקנ״ג)‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫של מלך בשר ודם בחורף וימצ א חלון פתוח הרי לא י עיז לסגרו אף על‬ ‫וז״ל המ״ב שם‪ ,‬כתבו האחרונים שזה הדין דשו״ע הוא דוקא בימיהם‬ ‫פי שקר לו‪ ,‬על אחת כמה וכמה כשמגיע לביתו של מלך מלכי המלכים‬ ‫אבל היום שידוע שבעו״ה הרבה מחזי קין במחלוקת בלי‬ ‫הקב״ה שאינו בעל הבית לע שות בו כטוב בעיניו‪.‬‬ ‫טעם וריח וכונתם שלא לש״ש אם היו צריכין לשאול לכל‬ ‫‪w‬‬ ‫‪A‬‬ ‫חזון שיח‬ ‫מרן החזו"א זללה"ה בעניני גשמים‬ ‫כיצד ינהג בן חו״ל בהזכרת ותן של ומשר לברכה‬ ‫משלו הנמרץ של מרן החזו״א על שאלת ב״ג‬ ‫צי ״ ג א‬ ‫בן חו׳׳ל הנמצא בא׳׳י או להיפך צ׳׳ל טו׳׳מ כפי המקום שנמצא כעת אפי'‬ ‫בזמן שביקר ראש הממשלה ב׳׳ג‪ ,‬במעונו של מרנא ה'חזון‬ ‫ביי מ א‬ ‫דעתו לחזור (רח״ג בשמו ועי' מ״ב סי' קי״ז סק״ה) וכן העיד לי א' מבני חו׳׳ל שבא‬ ‫איש'‪ ,‬שאל הלה את החזו׳׳א ׳ א ם נקיים מחר י שיבת ממשלה‪,‬‬ ‫כאן לכמה שבועות והגיע כאן ז מן טו׳׳מ והורה לו לומר טו׳׳מ‪ ,‬עוד מעשה‬ ‫ובישיבה זו נמנה אותך כראש ממשלה במקומי‪ ,‬במה תבחר‬ ‫בבן א׳׳י שנסע לחו׳׳ל לשנה ודעתו לחזור והורה לו לומר כבני חו׳׳ל (אף‬ ‫לצייד את החיילים‪ ,‬בנשק מודרני‪ ,‬או בגמ' ב׳׳ק?׳׳‬ ‫שלעניין יוייט שני דינו כבן א” י)‪.‬‬ ‫השיב לו החזו׳׳א ואמר‪ ,‬פעם אחת נסע אדם בחורף בדרך לא דרך‪,‬‬ ‫(קונטרס הזכרונות פ ” ח סכ”ד)‬ ‫השלג העז כיסה את הארץ ואצבעות י דיו קפאו ונתאבנו‪.‬‬ ‫בשבת חורפית מותר לצאת עם משפחת על הגרון‬ ‫ירד היהודי מן העגלה ונטל מן השלג כמקובל ושפשף בו אצבעותיו‬ ‫היהודי‬ ‫אמר‬ ‫להקב׳׳ה‬ ‫להודות‬ ‫צריך‬ ‫כמה‬ ‫מקיפאון‪,‬‬ ‫ניצל‬ ‫וכך‬ ‫אמרו מ ש מו שאין לצאת במטפחת על הגרון‪ ,‬ו מו טב לחגור בו את השרוול‬ ‫התמים‪ ,‬על שברא את החורף‪ ,‬אחרת לא היה לי שלג להפיג צינתי‪...‬‬ ‫או את האנפילאות או לחגור בה על מ תניו (והוא דלא כמ״ב סי' ש״א סוף ס״ק קל״ג‪,‬‬ ‫כך גם אתם‪ ,‬אמר החזו׳׳א‪ ,‬עשיתם מדינה ו מ שו ם כך יש הכרח וצורך‬ ‫אך בחורף שהמטפחת מחמם לכאו' ודאי מותר‪ ,‬ועי' בשבת ק ”כ א' וסודר שבצוארו‪ ,‬ובסי' ש” א‬ ‫מ”ב ס”ק קכ”ז‪ ,‬וע” ש ברש״י בשבת מש”כ‪ ,‬ועי' ירושלמי שבת פט ” ז ה”ה וסודרין שעל זרועותיו)‪.‬‬ ‫להלחם‪ ,‬אין ברירה‪ ,‬אבל לא על עתה אנו מדברים‪ ,‬השאלה היא האם‬ ‫בכלל הייתם צריכים לבחור בדרך זו‪ .‬ומפורסם שגם שהח׳׳ח אמר משל‬ ‫(קונטרס הזכרונות פכ” א סי”ד)‬ ‫זה כמובא בס' חפץ חיים על התורה עמ' ק׳׳נ‪.‬‬ ‫שלא לצאת בשבת עם ניילון על הכובע‬ ‫מעשה איש עמ' רל ”א‬ ‫אסור לצאת ברחוב בשבת בניילון שעל הכובע מפני הגשמים (דכיון שאינו‬ ‫פ׳׳ר דלא ניחא לי' ולא איכפת לי' מותר (הרב ” צ במברגר ז”ל ועי' שו”ה סי' שט” ז דין‬ ‫מלבוש לחמם הו ”ל אצולי טינוף והוי משוי עי' שבת י ”א ב' ושו” ע סי' ש” א סכ״א) ולזקן א'‬ ‫כ”ג וסי' של” ז דין ה')‪.‬‬ ‫(קונטרס הזכרונות פ ”כ סל”ט)‬ ‫שכשהגשם ירד על ראשו דרך כובעו כאב לו מזה ראשו התיר לו‪.‬‬ ‫(קונטרס הזכרונות פכ” א ס”ט)‬ ‫בזמנינו אין מתענים על הגשמים‬ ‫מותר לפ שו ש מעיל שנרשב בגשם‬ ‫שמעתי ב שמו שבזמנינו אין נוהג תענית גשמים כיון ש מצוי להביא מחו׳׳ל‪.‬‬ ‫(קונטרס הזכרונות פכ” ח ס” ז)‬ ‫הלובש מעיל שנרטב בגשם‪ ,‬מותר לפשוט אף שיש חשש סחיטה‪ ,‬שספק‬ ‫תגיד ליעקב‬ ‫מרן רבנו הקהלות יעקב זללה"ה בעניני גשמים‬ ‫לאפס‪ ,‬והוא חשש לשעטנז בבגדי החורף‪ ,‬ו מיאן ללבשם ולא הבינו הנהגתו‪,‬‬ ‫ותן של ומשר לברכה במקומות הצריכים‬ ‫עד שלבסוף הוליכוהו למחסן הבגדים‪ ,‬והניחוהו לבחור בגדי קיץ כרצונו‪.‬‬ ‫קי׳׳ז (סק״ה)‬ ‫כתב מרן הקה׳׳י‪ :‬ולענין שאילת גשמים מאחר שבמ׳׳ב בסי'‬ ‫(בית רבי עמ' קס”ח)‬ ‫הביא דעות היכא דדעתו לחזור אם ינהוג כ מקו מו עכשיו או כא׳׳י‪ ,‬ודעת‬ ‫עצה לצינון‬ ‫האחרונים שאחר הפ׳׳ח לנהוג כמקום שהוא שם מספיקא אין להזכיר‬ ‫לכאו'‪ ,‬ומהר׳׳ח גריינימן שליט׳׳א אמר שכמדומה לו שכן הורה מרן החזו׳׳א‬ ‫כתרופה נגד הצטננות הציע לשהות איזה ז מן במקווה חמה לא די בפושרת‬ ‫שינהוג כבני חו׳׳ל בזה‪ ,‬והעיר הרב זצ׳׳ל‪ :‬שמעתי בשם אאמו׳׳ר הכ׳׳מ שנתן‬ ‫באמרו שאופן זה של חימום שדרת הגב מועיל לרפא ההצטננות‪.‬‬ ‫(הסטייפלר עמ' ש” י)‬ ‫עצה שיאמר בשומע תפילה ותן טל ומטר לברכה ב מ קו מות הצריכים‪.‬‬ ‫(כתבי קה” י החדשים ברכות סי' א')‬ ‫את העובדה הבאה שמעתי מאחד הנהגים של חברת מוניו ת בני ברק ו ש מו‬ ‫יהודה מהעיר צפת‪ ,‬יו ם אחד בעת שירד גשם שוטף ו חז ק הבחין הנהג בסוס‬ ‫לנקות נעלים בחורף לפני שנכנסים לבית הכנסת‬ ‫הרתום לעגלה שהחליק בגשם בעליה התלולה של רחוב רבי יהודה הלוי‪,‬‬ ‫היה מקפיד לנקות את מנעליו בי מי החרף לפני שנכנס לביהכ׳׳נ‪ ,‬וזכורני איך‬ ‫בעודו חוכך בדעתו אם עליו לצאת בגשם הזלעפות כדי לעזור‪ ,‬ראה שאדם‬ ‫שר' יחיאל לדרמן ז׳׳ל היה מוכיח את בחורי הישיבה שילמדו מ מנו ליזהר‬ ‫זקן ניגש לסוס ו מ ת א מץ בכל כוחו להקימו בלי להתחשב בגשם החזק‪,‬‬ ‫בכבוד ביהכ׳׳נ‪.‬‬ ‫בעקבות הזקן החליט גם הוא לצאת ולעזור‪ ,‬הנהג ציין שהוא אף על פי‬ ‫(הליכות והנהגות עמ' י”ג)‬ ‫שעמד רק ז מן קצר בגשם חזר הביתה רטוב‬ ‫כולו‪ ,‬ואם כן הזקן שניגש למלאכה עוד לפניו‬ ‫זהירות מאיסור יחוד גם בגשם עז‬ ‫ודאי נרטב כולו עד לשד עצמותיו‪ ,‬ועם כל זה‬ ‫לאחר חתונתו היה בסוכת גיסו‪ ,‬וניתך גשם עז‪,‬‬ ‫המשיך לעזור‪ ,‬יהודה הנ׳׳ל היה סקרן לדעת‬ ‫כולם נכנסו לבית מלבד רבינו‪ ,‬משנשאל לסיבת‬ ‫מי הוא זקן זה שבמסירות רבה למרות גילו‬ ‫השארותו‪ ,‬ענה שבחדר הסמוך י שנות גיסותיו‪ ,‬והוא ‪.‬‬ ‫המבוגר סיכן את בריאותו ועזר לסוס עד‬ ‫חשש לעבור בו מחשש יחוד‪.‬‬ ‫כי נרטב כל כולו בגשם‪ ,‬הוא הלך אחריו עד‬ ‫(בית רבי עמי קסייח)‬ ‫לרחוב רשב׳׳ם‪ ,‬שם שאל את השכנים מי‬ ‫הוא אותו זקן וגילו לו שזהו לא אחר ממרן‬ ‫חשש שעשנז בבגדי חורף‬ ‫הסטייפלר‬ ‫סיפר רבינו‪ ,‬שבהיותו במוסקבה בשעת גיוסו לצבא‬ ‫במחיצתם ח״ב עמ‘ ‪567‬‬ ‫הצאר שרר שם קור של כשלשים מעלות מתחת‬ ‫ביום השנה להסתלקותו של ה׳חזון אי ש' זצוק״ל‪ ,‬התקיים שיעור לעילוי נשמתו‬ ‫לאחר תפילת ותיקין במנין שבבית הרב זצוק"ל‪ ,‬ע"י בנו הגרי"ש קניבסקי שליט״א‬ ‫בדין קישושי סוכה‬ ‫את הקישוט משם קישוט‪ ,‬או דילמא שהאיסור הוא ליהנות בדרך‬ ‫איתא בסוכה דף ט' ובביצה דף ל' דעצי סוכה אסורין כל שבעה‬ ‫ביטול‪ ,‬שהנוי איתקצאי להסוכה‪ ,‬ואסור ליטלו למטרה אחרת‪ ,‬דהוי‬ ‫דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה'‪ ,‬כשם שחל שם שמים על החגיגה‬ ‫בזוי‪ ,‬אבל אם אין לו הנאה מהעץ או מהקישוט שהוא מוריד‪ ,‬אין‬ ‫כך חל ש׳׳ש על הסוכה‪ ,‬ובגמ' ביצה איתא עוד‪ ,‬גם לגבי נוי סוכה‪,‬‬ ‫שום איסור‪ ,‬נפק׳׳מ‪ ,‬אם מותר להוריד קישוטים באמצע חוה׳׳מ אם‬ ‫סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצוירין ותלה בה אגוזים‬ ‫זה לא מוצא חן בעיניו‪.‬‬ ‫שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים יינות שמנים וסלתות‬ ‫ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו׳ ט האחרון של חג‬ ‫ונראה להוכיח דאם הוא לא נהנה מהקישוט‪ ,‬אין איסור‪ ,‬דהנה מבואר‬ ‫ואם התנה עליהם‪ ,‬שאמר איני בודל מהם כל בין השמשות (דאומר‬ ‫בראשונים שאם הסוכה נפלה בחוה׳׳מ עדיין נשאר על העצים איסור‬ ‫מבעוד יום איני בודל מהם מהיות כחי וזכותי בהם ליטלן כל שהות‬ ‫הנאה ליטול מהם קיסם לחצוץ בו שיניו‪ ,‬אלא שנחלקו הראשונים‬ ‫אורך של ביהש׳׳מ‪ ,‬רש׳׳י) הכל לפי תנאו‪ ,‬ומבואר בראשונים דבגמ'‬ ‫האם נשאר עליהם את האיסור של עצי סוכה שנאסרין מן התורה‬ ‫שבת כ׳׳ב א' מבואר שהאיסור להסתפק מנויי סוכה הוא משום ביזוי‬ ‫דומיא דחג‪ ,‬או שזה אסור מדין מגו דאיתקצאי בתחילת החג (עי'‬ ‫מצוה כי זה איתקצאי למצות סוכה‪ ,‬ולהסתפק מזה זה ביזוי מצוה‬ ‫מ׳׳ב בתרל׳׳ח סק׳׳ה ובשעה׳׳צ שם)‪ ,‬ולכאורה בשלמא אי נימא‬ ‫(עי' בב׳׳י סי' תרל׳׳ח בשם הר׳׳ן בביצה פרק המביא)‪ ,‬וכתב ההגהות‬ ‫שהאיסור להסתפק מעצי או נוי סוכה הוא רק דרך הנאה אלא שיש‬ ‫אשרי בביצה והובא ברמ׳׳א בסי' תרל׳׳ח דהזמנה לאו מילתא היא‪,‬‬ ‫תנאי שצריך שזה יהיה דרך ביטול מהמצוה‪ ,‬א׳׳ש דהא חל על העצים‬ ‫וכ״ז שהוא לא‬ ‫ליהנות‬ ‫איסור‬ ‫בסוכה‪,‬‬ ‫ישב‬ ‫והאיסור‬ ‫מהם‪,‬‬ ‫הקישוטים‬ ‫אין‬ ‫נשאר גם‬ ‫הזה‬ ‫נאסרין‪,‬‬ ‫והסכך‬ ‫שהסוכה‬ ‫אחרי‬ ‫הט׳׳ז‬ ‫והקשה‬ ‫מגו‬ ‫נתפרקה‪,‬‬ ‫(בתרל׳׳ח סק׳׳ג)‬ ‫ד א ת ק צ א י‪,‬‬ ‫למה הזמנה לאו‬ ‫נימא‬ ‫אי‬ ‫אבל‬ ‫מילתא היא והא‬ ‫הוא‬ ‫שהאיסור‬ ‫מקרבן‬ ‫ילפינן‬ ‫לבטל ולפרק את‬ ‫ובקרבן‬ ‫חגיגה‬ ‫הסוכה אף אם‬ ‫תיכף‬ ‫ודאי‬ ‫אינו צריך כלל‬ ‫כ ש ה ק די שו‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫להעצים‬ ‫נאסר‬ ‫הקרבן‬ ‫מוריד‪ ,‬א׳׳כ לא‬ ‫ותי'‬ ‫בהנאה‪,‬‬ ‫חל שום איסור‬ ‫אין על‬ ‫דודאי‬ ‫על העצים‪ ,‬א׳׳כ‬ ‫דיני‬ ‫הסוכה‬ ‫מה שייך לומר‬ ‫דאטו‬ ‫קרבן‪,‬‬ ‫דאתקצאי‬ ‫מגו‬ ‫נאסרת‬ ‫הסוכה‬ ‫והלא‬ ‫ביהש״מ‪,‬‬ ‫הגוף‪,‬‬ ‫קדושת‬ ‫שום‬ ‫כאן‬ ‫אין‬ ‫כל האיסור הוא שלא תטול מהסוכה להנאתך שום דבר לבטל‬ ‫חפץ שהוא נאסר‪ ,‬האיסור הוא לא לבטלו משם קישוט‪ ,‬ואם אין‬ ‫ממנה קדושה שלה‪ ,‬למשל אם אתה מוריד קיסם מהסכך‪ ,‬התבטל‬ ‫כבר סוכה אין כאן קישוט‪.‬‬ ‫מהקיסם דין סכך‪ ,‬או כשאתה נוטל את הנוי‪ ,‬ביטלת מהנוי שם נוי‪,‬‬ ‫עוד נראה להוכיח כן‪ ,‬מהחת׳׳ס או׳ח סי' קפ׳׳ד שהובא בבה׳׳ל כאן‬ ‫אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עליה או‬ ‫בסימן תרל׳׳ח ס׳׳ב שכתב באחד שהיה לו אתרוגים מיותרים‪ ,‬ותלה‬ ‫להניח עליה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה‪.‬‬ ‫אותם לנוי בסוכתו‪ ,‬ובא אליו אדם מהכפר בחוה׳׳מ ואמר לו שהוא‬ ‫מעתה יש לחקור מהו האיסור להסתפק מנויי סוכה‪ ,‬האם האיסור‬ ‫לא מצא אתרוג לברכה‪ ,‬אם הוא מוכן לתת לו את האותו אתרוג‬ ‫הוא להוריד את הקישוט ולבטלו משם קישוט אף שאין לו שום‬ ‫שתולה בסוכתו לנוי‪ ,‬השיב לו אשמח לתתך את האתרוג‪ ,‬אך אסור‬ ‫הנאה בזה‪ ,‬דהא הט׳׳ז כתב שעצם ההנאה מותרת בעצי סוכה ונויי‬ ‫לי להורידו דהא הוא הוקצה למצוותו‪ ,‬והשיב הח׳׳ס דמותר לתת‬ ‫סוכה‪ ,‬א׳׳כ ההנאה לא מעניינת אותי‪ ,‬על כרחך שהאיסור הוא לבטל‬ ‫לו משני סיבות‪ ,‬חדא דמצוות לא ליהנות ניתנו‪ ,‬ובזה שהוא נוטלו‬ ‫‪m‬‬ ‫וה״נ הקישוט בא לנוי הסוכה‪ ,‬וליטול נוי מכאן ולתיתו בסוכה אחרת‬ ‫לברכה לאו הנאה מיחשבא ומותר‪ ,‬ועוד דהא כל הטעם שאסור‬ ‫הוי ביזוי מצוה‪[ ,‬אולם יתכן דהא דפסק הרמב״ם דמס״ת לס״ת‬ ‫ליהנות מנוי סוכה הוא משום שזה ביזוי מצוה‪ ,‬וכאן ליכא ביזוי‪,‬‬ ‫אסור‪ ,‬הוא משום חומרא דקדושת ס״ת וכדכתב שם הכ״מ‪ ,‬וא״כ‬ ‫דמעיקרא הוי רק נוי מצוה והשתא מצוה גופא ומברכין עליו ע״ש‪,‬‬ ‫בענינינו אין להחמיר‪ ,‬ברם הפוסקים באו״ח קנ״ד סתמו ולא הזכירו‬ ‫חזינן מיהא מדבריו דפשיטא ליה שאם הוא נוטל נוי סוכה ואינו‬ ‫דדוקא בס״ת משום קדושת ס״ת‪ ,‬ואדרבא מדברי הר״ן שהובא בב״י‬ ‫נהנה ממנו אין כאן חשש‪.‬‬ ‫בסי' קנ״ג (ס״ד) משמע דה״ה בשאר ספרים‪ ,‬וא״כ אולי ה״ה בשאר‬ ‫לפי״ז צ״ל דמה שדנו הפוסקים אם מותר לטלטל סדינים המצויירים‬ ‫נויי מצוות‪ ,‬מדכתב שם ומדאיבעיא לן בס״ת דליכא לעלויי בה‬ ‫מפני הגשמים אפי' בלי תנאי‪ ,‬עי' ברמ״א בתרל״ח ס״ב‪ ,‬ולכאורה‬ ‫מכלל דפשיטא לן דבהנך אחריני דליכא לעלויי בה אסור למכרן‬ ‫הא כשמוריד את הסדין מפני הגשמים ודאי אינו מוריד כדי ליהנות‬ ‫וליקח כיוצ״ב‪ ,‬ע״כ‪ ,‬וצ״ע]‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬וא״כ לפי דברינו למה שיהיה אסור‪ ,‬גם בלי תנאי‪ ,‬ונראה דהם‬ ‫מיירו לגבי יו״ט הראשון או שבת‪ ,‬שבהם אסורים הסדינים לטלטלן‬ ‫ואין להקשות דהא קיי״ל באו״ח סי' ט״ו ס״א מותר להתיר ציציות‬ ‫מדין מוקצה‪( ,‬אם לא התנה מבעו״י שאינו בודל מהם)‪ ,‬מדין‬ ‫מטלית זה וליתנם בטלית אחר‪ ,‬אבל שלא להניחם בבגד אחר לא‬ ‫איתקצאי‪ ,‬דהא בשבת ויו״ט נתווסף איסור מוקצה לטלטל על העצי‬ ‫(כי יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם (מ״ב))‪ ,‬והכא אמרי'‬ ‫ונויי סוכה‪ ,‬כמש״כ הרמ״א בתרל״ח ס״ב‪ ,‬ובזה ודאי שאסור אף בלי‬ ‫איפכא דלהוריד קישוט ולהניח ע״ג קרקע שרי‪ ,‬ולתלותו בסוכה‬ ‫ליהנות‪ ,‬ומדוקדק לשונם שכתבו ״נוהגין לטלטלן״ ולא כתבו ליטלן‪.‬‬ ‫אחרת אסור‪ ,‬אמנם החילוק פשוט דגבי ס״ת אתה מוריד את המעיל‬ ‫מהס״ת הזה ואתה גוללו על ס״ת אחר‪ ,‬הס״ת נשאר בקדושתו‪,‬‬ ‫מה שנשאר לנו לעיין‪ ,‬אם מותר להעביר קישוט מסוכה זו לסוכה‬ ‫והשתמשת במעיל שמיועד לו והלבשת ס״ת אחר‪ ,‬וזה בזיון כלפי‬ ‫אחרת‪ ,‬דהנה לכאורה נראה פשוט דמותר לישב בסוכה נאה וליהנות‬ ‫הס״ת הישן שמתשמשים במעילו‪ ,‬וכן גבי סוכה הסוכה נשארת‬ ‫מיפיה‪ ,‬דהא זה כל המטרה של נוי סוכה‪ ,‬ליפות את הסוכה שהיושב‬ ‫בה ישתעשע בראייתה‪ ,‬עי' סוכה נ״א ב' גבי בנין הורדוס דבנייה‬ ‫בקדושתה‪ ,‬ואתה לוקח נוי שייפת בזה את הסוכה ואתה מייפה בזה‬ ‫באבני שישא כוחלא ומרמרא כו' אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר‬ ‫סוכה אחרת‪ ,‬זה בזיון להסוכה הקודמת‪ ,‬אבל גבי ציצית כשהורדת‬ ‫טפי דמתחזי כאדותא דימא‪ ,‬וברש״י כגלי הים שהאבנים משונים‬ ‫את הציציות מהבגד הזה‪ ,‬לא נשאר כאן בגד קדוש שנמצא עתה‬ ‫במראיהן זו מזו והעיניים המסתכלות בהן שוטטות ונראות כאילו‬ ‫בלי ציצית‪ ,‬כי אין כאן שום קדושה והכל התבטל‪ ,‬ולא שייך כאן‬ ‫גלי הים הם‪ ,‬נדים ונעים‪[ ,‬עי' פסחים כ״ו א' ובתוס' שם ד״ה מעילה]‪,‬‬ ‫כלל בזיון בקדושה‪ ,‬אלא שחז״ל רצו שאת הציצית יטיל בבגד אחר‬ ‫ולא מסתברא כלל שאלו שהיו בביהמ״ק של הורדוס‪ ,‬היו צריכים‬ ‫דאל״כ הוא סתם הוריד קדושת הבגד ללא צורך‪.‬‬ ‫לעצום עיניהם כדי לא ליהנות מהמראה הנאה‪ ,‬בפרט לפי מה‬ ‫וכן לגבי להוריד בלי להניחו במקום אחר‪ ,‬בסוכה לא אכיפ״ל אם‬ ‫שהביא השעה״צ בסי' תרל״ח אות ל' דלדעת הט״ז מותר להריח‬ ‫תוריד ולא תניח במקום אחר‪ ,‬דהסוכה נשארת בקדושתה שהיתה‪,‬‬ ‫מהדסים שתלה בסוכה לנוי‪ ,‬כי בנויי סוכה אין איסור כלל ליהנות‬ ‫וכן הס״ת נשאר בקדושתו גם אם הוא יחליף מעיל‪ ,‬אבל גבי ציצית‬ ‫מהם‪ ,‬אלא כשמבטלה מקדושתה‪ ,‬וא״כ בענינינו כשמוריד קישוט‬ ‫אם לא תטיל את הציצית בבגד אחר נמצא נתבטל המצוה לגמרי‪.‬‬ ‫של סוכה ע״מ להניחה בסוכה אחרת הו״ל כמסתפק בנוי סוכה‪ ,‬דהא‬ ‫הוא מוריד מכאן ע״מ ליהנות בראייתה במקו״א‪ ,‬וכ״ת מצוות לאו‬ ‫מיהו להעביר קישוט באותו סוכה ממקום למקום בחוה״מ‪,‬‬ ‫ליהנות ניתנו‪ ,‬וכדכתב הח״ס לגבי להוריד אתרוג של נוי ע״מ לתיתה‬ ‫מסתברא דאין שום חשש‪ ,‬דהא הכל הוא באותו סוכה ומה לי הכא‬ ‫בלולב של ברכה‪ ,‬לכאורה לא דמי דאתרוג של לולב מיועד לקיים‬ ‫מה לי התם‪ ,‬ואטו יהיה אסור להזיז סכך ממקום למקום‪ ,‬ושמא יש‬ ‫בו המצוה‪ ,‬ובזה שהוא נהנה בקיום המצוה‪ ,‬לא חשיב הנאה‪ ,‬אבל נוי‬ ‫כאן את הענין ההיא דירושלמי שבת פרק הבונה ה״ג קרש שזכה‬ ‫סוכה שכל מטרתו הוא לנוי יתכן דלא אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬ ‫להנתן בצפון ינתן בצפון ולא בדרום‪ ,‬והובא במ״ב בסי' ח' סק״ט‬ ‫ותו דלכאורה עצם הדבר שהוא מעביר את הנוי מסוכה לסוכה זה‬ ‫לגבי לעשות עטרה ממשי לסימן שאותן ציציות שלפניו יהיו לעולם‬ ‫גופא חשיב ביזוי מצוה‪ ,‬מידי דהוה הא דאמרי' במגילה כ״ז א' דאסור‬ ‫לפניו‪ ,‬ואע״ג דהתם האריז״ל לא הקפיד בזה‪ ,‬שמא משום שאינו‬ ‫לגלול נביאים במטפחת ס״ת‪ ,‬ופירש״י שמוריד המטפחת מקדושתן‬ ‫מעביר את הציצית ממקום למקום‪ ,‬רק על גופו זה משתנה פעם‬ ‫[וכדמצינו בשמו״ר וארא פ״ח מלך ב״ו אין לובשין לבושו‪ ,‬וטעמא‬ ‫לפניו ופעם לאחריו‪ ,‬אבל להעביר ציציות ממקום למקום אולי גם‬ ‫דהוי בזיון למלך שהדיוט לובש מלבושו‪ ,‬ודקאמרה לי' דביתהו‬ ‫האריז״ל יודה‪ ,‬ושמא כ״ז רק אם הקישוט היה במקום מכובד יותר‬ ‫דראב״ש לרבי (בב״מ פ״ד ב') כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו‬ ‫ומתחזי טפי‪ ,‬ועתה רוצה להעבירו למקום שפחות ניכר‪ ,‬אולי בזה‬ ‫חול]‪ ,‬ולקחת מטפחת מס״ת זה ולגלול איתו ס״ת אחר‪ ,‬הוא בעיא‬ ‫שייך קפידא בזה‪ ,‬וצ״ע‪.‬‬ ‫דלא איפשיטא שם‪ ,‬ולכאורה נראה שהרמב״ם בפ״י מס״ת ה״ב פסק‬ ‫לחומרא‪[ ,‬דהא הרמב״ם פסק לגבי שאסור למכור ס״ת ישן ע״מ‬ ‫היוצא מכל הנ״ל‪ ,‬להוריד קישוט ולהניחו בצד‪ ,‬אין חשש לכאורה‪,‬‬ ‫ליקח חדש‪ ,‬והגמ' שם מדמי הא דמטפחת ס״ת‪ ,‬למכירת ס״ת‪ ,‬א״כ‬ ‫ולפי״ז כ״ש דמותר להניח בחוה״מ תמונה חדשה ע״ג סדינים‬ ‫לכאורה אסור להעביר מטפחת מס״ת לס״ת‪ ,‬וכ״ה בשו״ע או״ח סי'‬ ‫המצויירים‪ ,‬אע״ג דעי״ז מתכסה התמונה של הסדינין‪ ,‬ולהעביר‬ ‫קנ״ד ס״ט‪ ,‬ע״ש שהביא ב' דעות אי שרי להעביר מטפחת מס״ת‬ ‫תמונה מסוכה זו ע״מ לתלותה בסוכה אחרת‪ ,‬יתכן שיש ענין‬ ‫לס״ת‪ ,‬וע״ש בביאור הגר״א שזה תלוי במחלוקת ראשונים‪ ,‬ומצד‬ ‫להזהר ממדת חסידות‪ ,‬ולהעביר תמונה באותה סוכה מצפון לדרום‬ ‫הדין ראוי לפסוק כהנך ראשונים לחומרא‪ ,‬וכ״פ המ״ב שם בסקמ״א]‪,‬‬ ‫לכאורה אין ענין להחמיר וצ״ע‪.‬‬ ‫ולכאורה זה דמי ממש לענינינו דהמטפחת בא לנוי ולכבוד הס״ת‪,‬‬ ‫‪r‬‬ ‫מדברי גאב"ד רמת אלחנן מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א שליבן מפי גיסו הרב זצ"ל‬ ‫שייספגו בהם או שמא ילך בבגדים פחות חשובים אותם הוא לובש בי מות‬ ‫את מי לקחת ברכב ב שלג את ההולך לתפילה או את החוזר‬ ‫החול‪.‬‬ ‫שאלה‪ :‬י הודי בעל חסד שיש לו רכב מיו חד היכול לקחת אנשים מהכא‬ ‫תשובה‪ :‬הצעתי את השאלה בפני גיסי מרן הגר׳׳ח קניבסקי זצ׳׳ל והשיב‬ ‫להתם‪ ,‬שני יהודים התקשרו אליו אחד ביקש מ מנו שיקחנו לבית הכנסת‬ ‫שאם בגדי השבת יתקלקלו אין זה כבוד שבת אלא מעשה השחתת ממון‪.‬‬ ‫להתפלל‪ ,‬ואחד ביקש מ מנו שי חזירו מהתפילה‪ ,‬שניהם יכולים ללכת לבד‬ ‫ויתכן לומר עוד ע׳׳פ מה שהביא גיסי זצ׳׳ל מה שנשאל החזו׳׳א אם ללבוש‬ ‫אך הדרך קשה‪ ,‬את מי יעדיף‪ .‬תשובה‪ :‬נראה שיעדיף את מי שחוזר מבית‬ ‫עניבה בשב׳׳ק כשיש חום גדול וגורם לו לזיעה‪ ,‬דמצד אחד הוא כבוד שבת‬ ‫הכנסת‪ ,‬והטעם שדור שי ר שומות אמרו בבית אלוקים נהלך ברגש‪ ,‬ברגש‬ ‫ומאידך אינו עונג שבת‪ ,‬והשיב החזו׳׳א דאם אין זה עונג שבת אין זה גם‬ ‫ראשי תיבות‪ ,‬ברד רוח גשם שלג‪.‬‬ ‫כן כבוד השבת‪ ,‬וגם כאן באופן שהבגדי שבת יטנפו ויתקלקלו מהגשמים‬ ‫ועל פי זה תירץ גיסי הגר׳׳ח קניבסקי זצ׳׳ל קו שיא ששואלים העולם‪,‬‬ ‫ודרך בנ׳׳א באופן זה שלא ללבוש הבגדים‪ ,‬א׳׳כ אין הבגדים גורמים לו עונג‬ ‫למה מתחילים לשאול הגשמים בז' מרחשון כדי שיגיע אחרון שבישראל‬ ‫שבת ואולי אדרבה יגרם לו צער מהקלקול‬ ‫שעלה לרגל לנהר פרת (תענית י' א')‪ ,‬מאידך בערב פסח אין מפסיקין לשאול‬ ‫(חשוקי חמד מנחות פ ” ח ב' ע”ש‪ ,‬וחמדת חיים עמ' תפ ” ו)‬ ‫הגשמים חמשה עשר יו ם קודם‪ ,‬על אף שהעולים לרגל לא יוכלו לבא לרגל‪,‬‬ ‫שאלה‪ :‬האם מו תר לחתן להתפלל שלא ירד גשם בזמן החופה‪ ,‬או דהוי‬ ‫ו תירץ שלבית המקדש עולים ברגש‪ ,‬ברד רוח גשם שלג‪ ,‬ואין זה מעכב‪,‬‬ ‫כפיות טובה להתפלל כן בשעה שבכל העולם כולו צריכים לגשם‪.‬‬ ‫משא׳׳כ בחזור מבית המקדש שם צריך להקל עליהם‪ ,‬ואולי גם בענייננו‬ ‫תשובה‪ :‬אין איסור לבקש שלא ירד גשם בשעה שהולך בדרך‪ ,‬שהרי בגמ'‬ ‫יש להקל על החוזר מבית הכנסת כי ההולך לבית הכנסת הולך גם כאשר‬ ‫יומא (נג ב) מבואר שרבי חנינא בן דוסא היה מהלך בדרך ולפתע ניתך גשם‬ ‫קשה‪.‬‬ ‫(חשוקי חמד ר”ה י” ז ב'‪ ,‬ועיין תולדות אדם סוף פי”ב)‬ ‫עז‪ ,‬נשא תפילה ואמר רבש׳׳ע כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער‪ ,‬ופסקו‬ ‫הגשמים‪ .‬וכשהגיע לביתו אמר רבש׳׳ע כל העולם כולו בצער (מחסרון הגשם)‬ ‫לבישת בגדי שבת כאשר יירשבו ויתקל קלו מחמת הגשם‬ ‫וחנינא בנחת ושב הגשם לרדת‪ .‬וא׳׳כ גם כאן נראה שיכול החתן לבקש‬ ‫שלא ירדו גשמים ביום חתונתו‪ .‬וכן שמעתי מגיסי מרן הגר׳׳ח קניבסקי‬ ‫מעשה באחד שגר ביי שוב בו לא מ ת קיי מי ם מנייני תפילה‪ ,‬אף לא בשבתות‬ ‫זצ׳׳ל שמותר לחתן לבקש על כך‪.‬‬ ‫וחגים בית הכנסת הקרוב ביותר למעונו של האיש‪ ,‬נמצא במרחק הליכה‬ ‫(חמדת חיים עמ' עג)‬ ‫רב מביתו‪ ,‬ובשבתות החורף כשיורדים גשמי זלעפות‪ ,‬האיש הסתפק האם‬ ‫יצא עם בגדי השבת היקרים כשקיים חשש שהם יתקלקלו מרוב הגשמים‬ ‫ניתן להאזין לשאלות אקטואליות קצרות מתורת גאב׳׳ד רמת אלחנן שליט׳׳א שליבן מפי גיסו הרב זצ"ל‪ ,‬בקו ‪04-3760582‬‬ ‫<‬ ‫מילה בסלע‬ ‫מדוע הרגישו האמוראים את יריד ת הגשם באמצע תלמודם‬ ‫הראתי להרב סיפור שנכתב ופורסם‪ ,‬על אהבת תורה‪ :‬סופר כי בזמן שגזרו על לימוד התורה במדינת רוסיה‪ ,‬נכנסה קבוצה שלימה של חיילים רוסיים‪,‬‬ ‫לביתו של אחד מגדולי ישראל הגאון מטבריג זצ׳׳ל ור צו להרגו‪ ,‬הלה עסק באותה שעה ביי שוב רמב׳׳ם מוקשה‪ ,‬ובהיות שעדיין לא הוברר לו ברור היישוב‬ ‫בדברי הרמב׳׳ם‪ ,‬פנה וביקש בתחנונים שי תנו לו כמה רגעים‪ ,‬והם הסכימו לכך‪ .‬תוך כדי המתנה‪ ,‬הם קיבלו פקודה מגבוה לעזוב את העיר‪ ,‬ובכך ניצל‪ .‬זו‬ ‫אהבת תורה אמיתית‪ ,‬בשעה כזו שעומדים להוציאו להורג‪.‬‬ ‫שאלתי את הרב‪ :‬הא שמעתתא בעי צילותא ואיך יתכן שכאשר עומדים להורגו יש לו צילותא ליישב רמב׳׳ם קשה‪.‬‬ ‫ת שובתו של הרב היתה בזה׳׳ל‪ :‬מה שייכות יש זה לזה‪.‬‬ ‫ושאלתי את הרב שבגמ' מגילה כ׳׳ח ב'‪ ,‬מבואר שרבינא ורב אדא בר מתנה שאלו שאלות לפני רבא ב חוץ ולפתע נהיה שבר ענן ונכנסו מפניו לבית הכנסת‪,‬‬ ‫והסבירו שלא נכנסו מפני הגשמים אלא מפני דשמעתא בעי צילותא (שלימוד צריך צלילות הדעת)‪ ,‬והנה אם הגשמים מחסרים בצילותא כל שכן העומד ליהרג‪.‬‬ ‫וח שבתי לתרץ שבשבת פ׳׳ח אמרו מעשה בצדוקי שפגש את רבא 'דקא מעיין בשמעתא‪ ,‬ויתבה אצבעתא דידיה תו תי כרעא‪ ,‬וקא מיי ץ בהו‪ ,‬וקא מבען‬ ‫אצבעתיה דמא'‪ ,‬הרי שלא הרגיש דם‪ ,‬וא׳׳כ למה הם הרגישו את הגשמים?! וי ש לתרץ כי בגמ' שבת הלשון ׳׳קא מ עיין׳ ובגמ' מגילה לא אמרו שהיה עיון‬ ‫אלא ׳ הוו קיי מי ו ש א לי׳ ואם כן י׳׳ל שאם מעיין לא מרגיש אבל באופן אחר מרגישים גם גשמים‪( ,‬וכן בעובדא דהרב מטבריג היה בודאי עיון רב לתרץ הרמב״ם הקשה‪ ,‬ואז‬ ‫יש צילותא)‪.‬‬ ‫וענה הרב‪ :‬זה פשוט‪ .‬עוד תירץ הרב כי בגשמים חסר בצילותא כי הבגדים נרטבים וחודרים המים לגופו זו הרגשה במציאות וזה מפריע (זה דבר פיזי) ועי'‬ ‫עירובין ס"ה א' אי קרצתן כינה לא תנאי ע"ש‪.‬‬ ‫עוד תירץ הרב על השאלה איך היה לגאון הנ׳׳ל צילותא והרי הגשמים הפריעו לצילותא? הרי מה שנהרג על תלמוד תורה זה מצוה‪ ,‬ואיך מצוה יכולה‬ ‫להפריע צילותא‪ ,‬אבל להירטב בגשמים זה לא מצוה‪ .‬עוד אמר הרב ששם הם הרגישו את הגשמים‪ ,‬כי היו צריכים לברך עליהם כמש"כ בשולחן ערוך סי'‬ ‫רכ"א‪ ,‬ואז מרגישים‪.‬‬ ‫(כמדומה שיש מעשה עם הגר״א שלמד עם אחרים והיה רעם ובירכו באמצע הלימוד‪ ,‬ותמה הגר״א איך שומעים באמצע הלימוד‪ ,‬אף שגם שם היה צריך לברך על הרעם? תשובה‪ :‬מכל מקום כשהבגדים‬ ‫רטובים הרגישו)‪.‬‬ ‫(כל משאלותיך עמ' ת”ל)‬ ‫‪6‬‬ ‫‪m‬‬ ‫רשימות התלמיד‪ // □ 1‬עניני גשמי□‬ ‫הרה״ג רבי שמואל רוזנברג שליט״א‬ ‫להתפלל עם מעיל גשם וכפפו ת‬ ‫לרוץ בגשם בשבת‬ ‫שמעתי מהרב זצ״ל שאין ר אוי להתפלל עם‬ ‫•‬ ‫כתב הרב בספרו קרית מלך (פכייד שבת ה״ד) ואסור לרוץ בשבת‪ ,‬נ"ב‬ ‫כפפות אפי‘ אם ע שויין לחמם‪.‬‬ ‫ואפילו מפני הגשמים‪ ,‬דב"ר החדש סי' י"ח‪ .‬ובדרך שיחה (ח״א עמ רע״ט)‬ ‫הביא מהרב שת״ח אחד הביא לו ראיה מגמ׳ שבת (קי״ג ב') ש מו תר‬ ‫ואולי ט ע מו לפי שהוא כדרך עוברי דרכים גרע טפי שמראה על זי לו ת‬ ‫•‬ ‫שאמרו ש מו תר לפסוע פסיעה גסה כדי שלא יצטרך להקיף את‬ ‫וחוסר קביעות‪ ,‬ו עיין פסחים נ״ז א‘ צא מכאן יששכר אי ש כפר ברקאי‬ ‫אמת המים וה״ה גשם‪ ,‬ודחה הרב דאינו מוכרח כ"כ דאפשר שלהקיף‬ ‫שמכבד את עצ מו ומחלל קד שי ש מי ם דהוה כריך ידיה ב שיראי ועביד‬ ‫ולהרבות בהילוך חמור יותר‪ .‬ו בר שי מו ת הגר"מ אריאל ז״ל (שהובאו‬ ‫עבודה‪.‬‬ ‫במוסף שב״ק ואתחנן תש״ע) כתב די ש לחלק דהתם נכנם כולו במים משא״כ‬ ‫לגבי גשמים‪.‬‬ ‫וכן אין להתפלל עם מעיל ניילון הע שוי להציל מגשם אמנם במעיל‬ ‫המחמם מותר‪ ,‬ו שוב בפעם אחרת אמר‪ :‬אם מו תר ללבוש מעיל חורף‬ ‫בס׳ דור המלקטים (עמ׳ ‪ )1382‬הביא שנשאל הרב האם יכול לרוץ‬ ‫בשמו״ע‪ ,‬תלוי אם דרכו לעמוד כן בפני מלכים‪ ,‬ו א מר שהוא נוהג‬ ‫כשגשמים יורדין וכשיגיע הביתה ילמד קצת‪ ,‬ו מ מיל א יח שב כמו רץ‬ ‫להסיר המעיל שכמדומה לו שאין דרך לעמוד כן‪.‬‬ ‫לדבר מצוה‪ .‬תשובה‪ :‬עמש״כ בקרית‬ ‫^===־=־==‪5‬‬ ‫מלך פרק כ״ד משבת הל׳ ד׳‪ ,‬אם זוז‬ ‫ללבו ש ניילון על הכובע‬ ‫‪,‬‬ ‫■י יעקב *שואל קנ*‪1‬ה‪7‬ן«‬ ‫הערמה בעלמא אץ מועיל‪.‬‬ ‫**׳י ‪" ,‬‬ ‫י ‪ ’ '4‬־ צ מ ‪ -.‬מי טן מז!‪* 1‬י ש‬ ‫ניילון‬ ‫על‬ ‫הרב‪:‬‬ ‫אמר‬ ‫עוד‬ ‫•‬ ‫בספר הנהגות הרב (אלא ד' אמות פ״ה ס״ג)‬ ‫ר■ ‪ "' ,‬׳ ' ׳‪ /‬י_‪_£‬‬ ‫ו׳‪0‬׳■‬ ‫* ׳‪/‬‬ ‫‪V‬‬ ‫!>‪Cj‬‬ ‫־'■('■■‪Kt,y S‬‬ ‫שנותני ם ע״ג הכובע בעת הגשמים‬ ‫מביא שכך גם נהג הקה״י‪ ,‬ובעידנא‬ ‫"‪ 1‬׳י‪1‬‬ ‫‪ "fi‬־ ׳* " ■‬ ‫'‪VV‬‬ ‫׳•מל י "‬ ‫אמר מרן החזו״א זצ״ל שאף בחול‬ ‫חדא בשבת קוד ש כשיצא רבינו לצידו‬ ‫‪•/ J r r sf i c‬‬ ‫‪r u‬׳■‬ ‫‪■j tf • ju t‬‬ ‫>‪'-X'fo i* t‬‬ ‫*]‬ ‫אין ראוי לילך בו‪ ,‬ו ט ע מו ביאר הרב כי‬ ‫של אביו מרן הקה״י מביהכ״נ לפתע‬ ‫‪Titi/e‬‬ ‫<‬ ‫‪ !>j7‬ו י ו ‪a ^. 1‬״ ׳‬ ‫‪ # s/r$ Yj, r,lj‬׳‪//£‬‬ ‫>>‪y‬‬ ‫לא היתה דעתו נוחה מכל ה חידו שי ם‬ ‫החלו ג שמים ו א ביו הלך לאיטו‪ ,‬ושאל‬ ‫? ‪c‬׳ ‪. / V‬‬ ‫‪f -t‬‬ ‫? ‪jnO‬‬ ‫> י?ג‬ ‫א שי‬ ‫שבזמננו‪ .‬וב ת שובו ת שבסו״ס‬ ‫או תו רבינו מדו ע אינו ממהר והא‬ ‫‪] J 'W‬‬ ‫? יק ־ ‪f I *• , <*’*(* 0!/‬‬ ‫‪P‬׳ ו‬ ‫‪ a‬־' ‪/rC‬‬ ‫‪vf.l‬‬ ‫‪-V‬‬ ‫ישראל עמ‘ תשנ״ב כתב הרב על‬ ‫‪,r‬‬ ‫‪1? C'rzj ■ 'p‬‬ ‫‪y~r> >rn ■t‬‬ ‫‪'{J‬‬ ‫ג שמים מזלפים‪ ,‬ו א מר לו שאסור לרוץ‬ ‫הניילון‪ ,‬שקודם תפילת שמו״ע‪ :‬נכון‬ ‫‪irGfk.‬‬ ‫(כמבואר בשו״ע סימן צ'‬ ‫בצאתו מביהכ״נ‬ ‫להוציא‪.‬‬ ‫סי״ב) ואח״כ כשנתרחקו שאל שוב מה‬ ‫‪ijm /‬‬ ‫‪j w f ? /Mi‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫‪ei f/V‬‬ ‫?*‪w,‬‬ ‫‪irft‬‬ ‫‪fb‬‬ ‫טעם אינו ממהר לרוץ אף שהג שמים‬ ‫מ שום הוצאה‬ ‫ובשבת י ש בו‬ ‫•‬ ‫>‪ u>f‬ז י‬ ‫‪< ’<Cu‬ל ‪ 6‬י‪,‬‬ ‫>‪r w‬‬ ‫‪ *MJ‬׳ ‪ft. I l f P i‬‬ ‫יורדי ם בזעף‪ ,‬ו א מר לו הרי שבת היום‪.‬‬ ‫(מהדו״ח‬ ‫דאיגרתא‬ ‫בקריינא‬ ‫כמש״כ‬ ‫<‬ ‫‪jiit‬‬ ‫‪ < (f‬י י‬ ‫‪F ct/‬‬ ‫‪• f •#?/‬‬ ‫(וכעי״ז בתולדות יעקב עמ' ר״ו)‪.‬‬ ‫הניילון‬ ‫בדבר‬ ‫וז״ל‪:‬‬ ‫שנ״א)‬ ‫סי ‘‬ ‫ח״ב‬ ‫‪.y n t jr f rtCz p/,‬‬ ‫?*‪Ho'r‬‬ ‫ש שמים על הכובע בשעת הגשמים‬ ‫י ש שהעירו שהמדרש דברים רבה‬ ‫שי ש לאסור בשבת גם לפי מש״כ‬ ‫נדפס ע״י הר״ש ליברמן‪ ,‬אכן הדברים‬ ‫השו״ע סי‘ ש״א סי״ד להתיר דרך‬ ‫נדפסו בשנת תרמ״ה ע״י הר״ש בובער‬ ‫‪ ./I•C?) C h < n‬י ‪ f r‬ן ‪p ,‬‬ ‫‪sj>/n‬ן ;‬ ‫א י‬ ‫מלבוש‪ ,‬מ שום דבעינן נמי שיהא דרך‬ ‫בקונטרס ליקו טי ם (עמי ‪ )20‬וא״כ סרה‬ ‫‪/ > r‬׳‪(_.rn‬‬ ‫‪S '1? - ! i f‬‬ ‫‪’/‬׳‪6 /‬‬ ‫‪?<<7b‬‬ ‫‪* ir S fi‬‬ ‫להתעטף בו ‪ . . .‬ומכבר א מרתי בעניי‬ ‫תלונתם בזה‪.‬‬ ‫? ?‪jr‬‬ ‫‪y,1r>? r f‬‬ ‫‪s '^ / ir C‬‬ ‫דבאמת או תו ניילון אינו כלל בגדר‬ ‫‪^t i‬‬ ‫*?*‪sr,‬‬ ‫‪H '/ f A O‬‬ ‫‪ “ c‬׳■‪y‬‬ ‫זי ר׳ ״ ■‬ ‫‪.1‬‬ ‫מלבוש של האדם אלא בגדר מלבו ש‬ ‫ללכת עם כיפה ו מ ב ע‬ ‫של הכובע וגם בשעת הגשמים אינו‬ ‫' ־‪.‬‬ ‫יי ‪. ' /‬‬ ‫י‬ ‫‪■- -‬־‬ ‫י‬ ‫י״״‬ ‫הפוכים בגשם‬ ‫נחשב מלבו שו של אדם אלא מכסה‬ ‫ולבוש להכובע‪ .‬וי דו ע לי שכבר נשאל‬ ‫‪,r‬‬ ‫‪,)W‬‬ ‫<‪-‬‬ ‫‪ ■?/'/'j‬׳‪..‬‬ ‫אמר הרב ז״ל‪ ,‬נראה ד שרי לילך בבגד‬ ‫אי ש זצללה״ה‬ ‫החזון‬ ‫מרן‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫ו ‪/‬ו ע ני׳‬ ‫‪ i‬ר־מ׳ ^‬ ‫מ ‪/ /‬׳׳‬ ‫‪•f‬‬ ‫‪flfo t‬‬ ‫‪*ICpfPf‬‬ ‫הפוך לצורך כגון מפני הגשמים‪ ,‬אף‬ ‫והשיב דאסור בשבת אך הטעם לא‬ ‫‪y\/r j:/r‬‬ ‫>‪ l‬׳•‬ ‫י‬ ‫[וכנראה‬ ‫לשכחה‪.‬‬ ‫קשה‬ ‫שבעלמא‬ ‫שמעתי‪ .‬עכ״ל‪[ .‬וכנראה שלא רצה‬ ‫טע מו שהמ״ב סי‘ ב‘ סקי״ד מ תיר לילך‬ ‫־‪.‬־‪• ,*<-‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫י‬ ‫הקה״י לפרש הטעם השני‪ ,‬אחר שי ש‬ ‫בבגד הפוך אם כבר לבש כן‪ ,‬ורק לת״ח‬ ‫סברא גמורה מדינא לאוסרו]‪,‬‬ ‫מצריך להפכו מפני כבוד התורה‪ ,‬א״כ‬ ‫■’ ‪.‬‬ ‫■' ‪.‬‬ ‫נשמע מינה דהיכא שמוכח שלוב שו‬ ‫— ‪r.~ — ----- — —----------------‬־ ‪-------- ----------- .........‬‬ ‫אמנם לעניין שבת אמר הרב‬ ‫•‬ ‫מחמת טעם הגון אינו בזיון]‪,‬‬ ‫שאינו מוקצה אף במקום שאין ערוב‬ ‫שכן רגילין לילך בו אף בבית בי מו ת הגשמים‪.‬‬ ‫סיפר הרב זצ״ל‪ ,‬שבתקופת המנדט אחד מבני הישיבה היה‬ ‫•‬ ‫צריך ללכת בשעת העוצר‪ ,‬והלך עם מעיל הפוך כדי שלא‬ ‫יעצרוהו‪ ,‬ו מ ח מ ת כן חשבוהו למשוגע ולא עצרו אותו‪.‬‬ ‫בדרכו של רבעו הגר״ח זצוק״ל‪ ,‬על ידי מכו! 'שיח אמונה'‬ ‫‪W‬‬ ‫בני העלייה לומדי ׳שיח התורה' התכנסו בסוכה בצל מעונו‬ ‫של הרב זצוק״ל לסיום חצי הש״ס בסדר הלימוד של ‪ 8‬דפי‬ ‫גמרא בכל יום בשילוב שמחת המועד‬ ‫של מרן זיע׳׳א הגר׳׳ב אלישיב שליט׳׳א שהגיע במיוחד מירושלים‪ ,‬הגר׳׳י‬ ‫את סיום המסכתות מחצי הש׳׳ס במחזור החמישי וא מירת קדיש דרבנן‬ ‫אונגרישר שליט׳׳א‪ ,‬הגרמ׳׳ש אדלשטיין שליט׳׳א‪ ,‬הגר׳׳א גרבוז שליט׳׳א‪,‬‬ ‫קיים בנו של הרב זצוק׳׳ל הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט׳׳א •‬ ‫וחדב׳׳נ הגר׳׳י קולדצקי שליט׳׳א והגר׳׳ד אפ שטיין שליט׳׳א‪.‬‬ ‫במעמד השתתפו ונ שאו דברים‪ ,‬מרנן ורבנן‪ ,‬גיסו של מרן זיע׳׳א הגר׳׳ב‬ ‫דברי חיזו ק נשמעו מפי משגיח י שיבת פוניבז' לצעירים הגרא׳׳ל שפירא‬ ‫אלישיב שליט׳׳א שהגיע במיוחד למעמד‪ ,‬הגר׳׳י אונגרישר שליט׳׳א‪,‬‬ ‫שליט׳׳א‪ .‬את המעמד הנחה הגרמ׳׳מ אנגלרד שליט׳׳א משגיח ישי׳׳ק 'תורת‬ ‫הגרמ׳׳ש אדלשטיין שליט׳׳א‪ ,‬הגר׳׳א גרבוז שליט׳׳א‪ ,‬וחדב׳׳נ הגר׳׳י קולדצקי‬ ‫‪ h‬חיים׳ בב״ב‪ ,‬ודברי ברכה קצרים נשא‬ ‫שליט״א והגר״ד אפ שטיין שליט״א •‬ ‫נכדו של מרן זיע״א‪ ,‬הרה״ג רבי יעקב‬ ‫‪I‬‬ ‫דברי חיזו ק נשמעו מפי משגיח י שיבת‬ ‫^ ישראל קניבסקי שליט״א‪ ,‬שאף הודה‬ ‫פוניבז' לצעירים הגרא׳׳ל שפירא‬ ‫‪ E‬בשם מאות הלומדים להגאון הגדול‬ ‫שליט׳׳א‪ ,‬ודברי ברכה קצרים נשא נכדו‬ ‫רבי ישראל בונים שרייבר שליט״א‬ ‫‪I‬‬ ‫של מרן זיע׳׳א‪ ,‬הרה׳׳ג רבי יעקב ישראל‬ ‫■ המוסר שיעור יו מי מסכם בכל יום על‬ ‫קניבסקי שליט׳׳א‬ ‫שמונת דפי הגמרא הנלמדים במסלול‬ ‫‪I‬‬ ‫מעמד נעלה של כבוד התורה‪ ,‬לרגל‬ ‫׳בדרכו׳‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫במחזור‬ ‫הש״ם‬ ‫חצי‬ ‫לימוד‬ ‫סיום‬ ‫מרנן ורבנן שליט״א בסיום חצי הש״ס המחזור החמישי ע״י בני העלייה לומדי ישיח התורה׳ לע״נ הרב זצוק׳ל‬ ‫המעמד‬ ‫בסיום‬ ‫החמישי‪ ,‬במסלול __‬ ‫שייט‪C*n‬‬ ‫״בדרכו ‪ 8 -‬ד ה ■ ' ' י־־־ ‪r‬‬ ‫התברכו הלומדים‬ ‫הגאון‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫ליום"‪,‬‬ ‫שאול‬ ‫יצחק‬ ‫רבי‬ ‫״שיח ‪j‬‬ ‫התורה‬ ‫שליט׳׳א‬ ‫קניבסקי‬ ‫שנוסדו ן‬ ‫התורה"‬ ‫והצלחה‬ ‫בברכה‬ ‫^ נשמתו‬ ‫לעילוי‬ ‫ובברכת המועדות‪,‬‬ ‫דרכו‬ ‫ולהמשך‬ ‫סייעתא‬ ‫ו שיראו‬ ‫בקודש של רבינו‬ ‫בעמלם‬ ‫דשמיא‬ ‫יוסף‬ ‫שמריהו‬ ‫לעמוד‬ ‫להצליח‬ ‫יעקב‬ ‫חיים ב״ר‬ ‫הלימוד‬ ‫בדרך‬ ‫זצ״ל‬ ‫ישראל‬ ‫הנשגבה הזו‪.‬‬ ‫קניבסקי‪ ,‬התקיים‬ ‫ביום חמישי בחול‬ ‫והערכה‬ ‫סוכות‪,‬‬ ‫המועד‬ ‫המועד‬ ‫גדולה‬ ‫בסוכה‬ ‫סיום‬ ‫לכבוד‬ ‫שנבנתה‬ ‫הש׳׳ס‬ ‫בצל‬ ‫המעמד‪,‬‬ ‫הלומדים‬ ‫קבלו‬ ‫מעונו של הרב‬ ‫שי‬ ‫והמסיימים‪,‬‬ ‫במעמד‬ ‫זצוק"ל‪,‬‬ ‫מיוחד מאת מכון‬ ‫הגרי"ש‬ ‫בנו‬ ‫אמונה'‪,‬‬ ‫קניבסקי שליט״א‪,‬‬ ‫התקיימה‬ ‫ו ב ה ש ת ת פו ת‬ ‫חלוקת‬ ‫מרנן ורבנן גדולי‬ ‫לזוכים‬ ‫שליט"א‬ ‫ישראל‬ ‫ההגרלות‬ ‫ובני משפחת הרב‬ ‫המתקיימות מידי‬ ‫זיע"א‪ ,‬לכבודם של‬ ‫שבוע על ידי 'שיח‬ ‫בני העלייה מסיימי‬ ‫התורה'‪.‬‬ ‫חצי הש״ס‪.‬‬ ‫הערכה‬ ‫הדי‬ ‫השתתפו‬ ‫במעמד‬ ‫ו ה ת פ ע לו ת‬ ‫העלייה‬ ‫בני‬ ‫בעולם‬ ‫נשמעים‬ ‫רחבי ארץ‬ ‫מכל‬ ‫לכבודה‬ ‫התורה‬ ‫שזכו‬ ‫הקודש‬ ‫בגודל‬ ‫של תורה‪,‬‬ ‫ולסיים‬ ‫ללמוד‬ ‫בני‬ ‫מעלת‬ ‫המסכתות‬ ‫את‬ ‫העלייה‪ ,‬כשב'שיח‬ ‫משלושת הסדרים‬ ‫קוראים‬ ‫התורה'‬ ‫של‬ ‫הראשונים‬ ‫חוב שי‬ ‫לקהל‬ ‫וז כו‬ ‫הש׳׳ס‪,‬‬ ‫המדרשות‪,‬‬ ‫בתי‬ ‫בדרכו‬ ‫להמשיך‬ ‫ללגיונו‬ ‫להצטרף‬ ‫הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט״א‪ ,‬בסיום חצי הש״ס‬ ‫זצוק׳׳ל‬ ‫של הרב‬ ‫של מלך‪ ,‬במסלול 'בדרכו' ההולך לפני המחנה‪ ,‬או לכלל מסלולי הלימוד של‬ ‫בלימוד חובות אלו‪ .‬את סיום סדר נשים ו חצי הש׳׳ס וא מירת קדיש דרבנן‬ ‫’ שי ח התורה'‪ .‬ההצטרפות בטלפון ‪ ,03-308-5000‬או בעמדות 'נדרים פלוס'‪.‬‬ ‫קיים בנו של הרב זצוק׳׳ל הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט׳׳א‪.‬‬ ‫יצויין‪ ,‬כי ש מות הזוכים במאות ההגרלות השבועיות‪ ,‬מתפרסמים מידי שבוע‬ ‫המעמד התקיים בראשות מרנן ורבנן שליט׳׳א שנשאו מ שאות חיזו ק‬ ‫בטלמסר של 'שיח אמונה' ובעמדות 'נדרים פלוס' כשהזכיות מחולקות‬ ‫במעלת המסיימים‪ ,‬במעמד השתתפו ונ שאו דברים‪ ,‬מרנן‬ ‫בבית הרב זצוק׳׳ל ובמוקדים מיו חדי ם ברחבי הארץ‪.‬‬ ‫ורבנן‪ ,‬במעמד השתתפו ונ שאו דברים‪ ,‬מרנן ורבנן‪ ,‬גיסו‬ ‫‪m‬‬ ‫שיחת חולי‬ ‫מהנעשה והמתחדש בעניני דיומא‬ ‫הוצ א ת ה ס פ ר ש ה ת ק ב ל ב שמחה וב חביבו ת י תר ה ב ק ר ב הלו מדי ם די בכל א ת ר ו א תר כ ה מ שך‬ ‫יארצייש ה'חזון איש'‬ ‫לי"ב חל קי ס פ ר ' ד ע ת נו טה' שיצ או ל אור עד כה בס"ד‪.‬‬ ‫הגרי"ש שלי ט" א ציין ב מ ע מ ד א ת ה שמחה ש הי ת ה ל אביו הרב זצ"ל ע ת שיצ או ל אור ה ח ל קי ם‬ ‫ביום חמישי ט"ו בח שוון‪ ,‬יום הי א ר ציי ט של ה'חזון אי ש'‪ ,‬דודו ורבו של ר בינו מרן שר ה תור ה‬ ‫הקוד מים של ס פ רי ' ד ע ת נו טה' ב חיי חיותו‪ ,‬והיה או מר ב שמחה ע צו מ ה שזכה ל ר או ת א ת‬ ‫זיע"א‪ ,‬ה ת קיי ם ב'שיח ה תור ה' שנו סד ע"י מכון 'שיח א מונ ה'‪ ,‬ס דר לי מוד ב תו ר תו ו ב ס פריו‬ ‫פירו ת ע מלו הגדול ל ה שיב לע ם ד בר ה' ב מ סי רו ת ול ש מר א ת ה ת שו בו ת ב ק פיד ה‪ .‬וא מר‬ ‫של ה'חזון איש'‪.‬‬ ‫הגרי"ש שלי ט"א שאין ס פ ק שגם כ ע ת שנ מ ש א ב ע ל מ א ד ק שו ט יש לו ב כך שמחה גדול ה בכל‬ ‫סדר הלי מוד ה מיו חד ה ת קיי ם ל רג ל יום הי א ר ציי ט של מרנ א ה'חזון אי ש'‪ ,‬על ידי 'שיח ה תור ה'‬ ‫כרך שיו צ א‪ ,‬ובירך א ת הגאון רבי שאול ק ס ל ר שלי ט"א (בן הגאון רבי דוד שליט"א חתן הגר׳׳ש‬ ‫ביום הי א ר ציי ט ה‪-‬ע"ג‪ ,‬כ א שר כל הלו מדי ם של מדו לכל ה פ חו ת חצי שעה מ תו ר תו ו ס פריו‬ ‫ברזם זצוק"ל גיס הרב זללה׳׳ה) עור ך ה מ קורו ת ו הביאורי ם על ת שו בו ת הרב זצ"ל ב כר ך זה‪.‬‬ ‫נכנ סו ל הגר ל ה מיו ח ד ת על ס ט של כל ס פרי ה'חזון אי ש'‪ ,‬וכן תלו שי שי בשווי ‪ 1000‬ש קלי ם‪.‬‬ ‫ב ס ט ס פ רי החזון אי ש זכה הרה"ג רבי דני א ל אייזנ בך‪ ,‬מכולל ח סדי דוד‪ ,‬ירו שלי ם‪ ,‬ובתווי שי‬ ‫בסך ‪ 1000‬ש ק לי ם‪ ,‬זכה הבה''ח שלמה אי ט ח‪ ,‬י שי ב ת נ תי ב ה ד ע ת‪ ,‬ירו שלי ם‪.‬‬ ‫ב תוך כך‪ ,‬ב סיו ם ה שי עור שנ מ סר ב בי ת הרב זצוק"ל וכ מנ הגו ע"י בנו הגרי" ש קני ב ס קי‬ ‫שליט"א‪ ,‬ה מ ת פ ר ס ם בגליון זה‪ ,‬ה ת קיי מ ה עלי ה ל ציונו של מרן ה'חזון איש' זיע"א‪ ,‬ב מ הלכ ה‬ ‫ה ת קיי מ ה ת פיל ה על כ ל ל י שר אל כול ם‪ ,‬ועל בני הי שי בו ת הנ תוני ם ל מ שיס ה בפר ט‪.‬‬ ‫מעמד התפילה בציון היחזון איש׳ זיע״א‬ ‫חלוקת החגים‬ ‫כפי הנ הג ת מכון 'שיח א מונ ה' ב שני ם ה א חרונו ת ב עידודו ו ב בר כ תו של הרב ז צוק"ל‪ ,‬ובתום‬ ‫הכנות נ ר ח בו ת שנ מ שכו ב מ שך חוד שים ארו כי ם‪ ,‬ה ת קיי מ ה גם ה שנה ח לו ק ת ה ענ ק ל ער ב יום‬ ‫טוב של ירח ה אי תני ם‪.‬‬ ‫ב מ סג ר ת ה חלו ק ה ק בלו א ל פי מ ש פ חו ת של ת ל מידי חכמים ן מ שפ חות מרו בו ת ילדי ם‪ ,‬א ת כל‬ ‫הנ צרך ל ת קו פ ת ה חגי ם‪ ,‬ב שילוב כ ר טי ס קני ה בר ש תו ת ה מוב חרו ת‪.‬‬ ‫ל חלוק ה ה פ ע ם צורף כ שי הכרך החד ש של ' ד ע ת נו טה' על עניני רא ש ה שנה‪ ,‬וכן שי מיוחד‬ ‫משחק לי לדי ה מ ש פ חו ת‪.‬‬ ‫דף היומי במשניות‬ ‫תוד ת המכון ו אל פי ה מ ש פ חו ת ה מ ק ב לו ת‪ ,‬ש מג דירו ת א ת המ שלו ח כ' אור גדול ל כל חודש‬ ‫במעונו וברא שותו של מרן הגר׳׳מ שטרנבוך שליטא מעמד חיזו ק לימוד‬ ‫החגים'‪ ,‬שלוחה לי די די מכון 'שיח א מונ ה' שב טוב ליבם תו מכי ם ו מ סיי עי ם‪.‬‬ ‫’ דף היומי במ שניות' אשר נוסד בחדרו ובברכתו של הרב זצוק׳׳ל‪.‬‬ ‫ה מע מד ה ת קיי ם ל ק ר א ת ת חי ל ת ה מ חזור החד ש וציון ‪ 150,000‬מב חני ם ב מ ע ר כ ת 'שיח ה תור ה‬ ‫על לי מוד 'דף היומי ב מ שניו ת'‪( .‬צילום דוד ארזני)‬ ‫מעמד 'לחיים' עם הופעת הכרך החדש‬ ‫בסדרת ספרי 'דע ת נושה'‬ ‫עם הו פ ע ת ס פ ר ' ד ע ת נו טה' על ה ל כו ת ר א ש השנה מ מכב ש הד פו ס ל ק ר א ת יום הדין‪ ,‬עלו‬ ‫הבר ת"ח מר בני מ ע ר כ ת ' ד ע ת נו טה' שע"י מכון 'שיח א מונ ה' עור כי ס פ רי ה ת שו בו ת ל בי ת‬ ‫הרב זצ"ל ל מ ע מד 'ל חיי ם' א צל בנו יבדלח׳׳ט הגאון רבי י צ חק שאול קני ב ס קי שלי ט" א לרג ל‬ ‫הי רו ש ל מי‬ ‫שי עו רי‬ ‫ל ש מי ע ת‬ ‫טלמסר‬ ‫‪ --------‬מכון ‪--------‬‬ ‫טל‪03-30-777-00 :‬‬ ‫מהגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליש״א‬ ‫ו ל ס ד רי ו מב חני ' שי ח התורה'‬ ‫פקס‪072-2606425 :‬‬ ‫א מ ו נ ה'‬ ‫' שי ח‬ ‫‪03-308-5000‬‬ ‫פאג״י‪ ,‬סניף ‪, 188‬‬ ‫פרשי הבנק‪:‬‬ ‫ל האדר ת ספרי מרן ר שכב ה״ג‬ ‫או בעמדו ת 'נ ד רי ם פ לו ס'‬ ‫מ"ח ‪ 409-715781‬ע"ש 'שיח אמונה'‬ ‫הגר״ח קניבס קי ז צו ק״ל‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולקבלת העלון בד וא"ל‪s e 3 0 7 7 7 0 0 @ g m a i l . c o m :‬‬ ‫‪#‬מריכ‪+‬ם‪1‬תלמידי חכמים שידבר' תרה חגיגיס עליכ‪+‬ם‬ ‫♦♦‬ ‫♦♦‬ ‫♦ ♦♦‬ ‫*‬ ‫♦♦‬ ‫♦♦‬ ‫* ‪♦ jF‬‬ ‫♦♦‬ ‫♦♦‬ ‫♦‬ ‫■׳‬ ‫—‬ ‫ספר א' ט' תשרי הרב י הו ש ע רייז מ אן ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ס פר א' ט' תשרי הרב ש מו א ל׳ ציון מודיעין עילי ת שי ח ה הלכ ה | ספר א' ט' ת שרי ה ר ב לוי י צ ח ק מ גי ד ירו שלי ם שי ח ה הלכ ה | ‪ 300‬א' ט' תשרי הרב א ב ר ה ם עיד ה בני בר ק שי ח ה הלכ ה | ‪ 00‬ו א' ט' ת שרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה י הודי ת ויסמן בני בר ק‬ ‫כ הנ הגתו | ‪ 500‬א' ט' ת שרי ה ת ל מי ד ש לו ם מ שו ל ם בן פ ז בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ט' ת שרי הרב ח‪ .‬ע מ ר בי תר עילי ת ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ט' ת שרי ה ר ב א ל י עז ר פוזן מו׳׳ע ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ט' תשרי הרב א בי א ל י חי אל צ דו ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ט' ת שרי הרב חיים י ע ק ב ש ט ר נ פ ל ד‬ ‫שיח ה הלכ ה | ספר א' ט' ת שרי הבה"ח ש מ עון כנרי ת בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ט' תשרי ה ת ל מי ד יו ס ף חיים בן ש בו עיר נתיבות ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪ 00‬ו א' ט' תשרי ה ת ל מי ד ארי ה ליי ב זי ס מן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט' ת שרי ה ת ל מיד ש מו א ל קו טג סקי גבעת ז א ב ד ף היומי ב מ ש ניו ת‬ ‫| ספר ב' י' תשרי הרב י הו ש ע אי לן בני בר ק שי ח ה הלכ ה | ‪ 500‬ב' י' ת שרי הרב ש ר ג א ש טיינ מן בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' י' ת שרי ה ר ב א הרון ש ט ר ס ב ר ג בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' י' תשרי ה ר ב א ב ר ה ם לו ד מי ר אל עד שי ח ה הלכ ה | ספר ב' י' תשרי הרב י הוד ה פיגו ירו שלים ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף |‬ ‫‪ 00‬ו ב' י' תשרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה ר ח ל ר ב ק ה קו סוב ס קי מו״ע ת הילי ם | ‪ 300‬ב' י' תשרי ה רב יצ ח ק אלי הו א נ ג ל רכסים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' ת שרי ה ת ל מיד יוסי ק ״ מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' תשרי ה ת ל מי ד י שי ג ל ע די ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' תשרי ה ר ב א ב נ ר נג ר‬ ‫ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' תשרי הרב יו ס ף חיים פ רי ד א שדוד ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' י' תשרי ה רב מוי שי ל ס מן בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ב' י' תשרי הרב מנ ח ם ח שין ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' תשרי ה ר ב פינ חס מי נ ץ יור שלים ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ״ א ת שרי ה ר ב י הוד ה גו ל ד ש טיין מודי ­‬ ‫עין עילית ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ס פר ג' ״ א ת שרי הרב מ ר ד כי קנ ר בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ״ א תשרי ה רב י ש ש כ ר צבי או פנ היי מ ר מודיעין עילי ת ב תו ר תו | ‪ 500‬ג' ״ א תשרי הרב א ב ר ה ם לו ד מי ר א ל עד ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ״ א ת שרי ה ר ב אלי הו ק ליינ ר בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ״ א תשרי‬ ‫הבה"ח ש ל מ ה נויביר ט מודיעין עילי ת ב תו ר תו | ספר ג' ״ א תשרי ה ת ל מיד נ חום ל שינ ס קי ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ס פר ג' ״ א ת שרי ה רב א ב ר ה ם ב מ ב ר ג ר בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ״ א ת שרי ה ר ב יו ס ף בן צבי בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ג' ״ א ת שרי הבה"ח י ע ק ב בר אנדוויין ד ף היומי ב מ ש ניו ת‬ ‫| ‪ 00‬ו ג' ״ א תשרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה ר ב ק ה חוד פי בני בר ק כ הנ הגתו | ‪ 00‬ו ג' ״ א ת שרי ה ת ל מיד מי כ א ל ש וו ר ץ ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ג' ״ א תשרי ה ר ב א ל חנן ארנון בני בר ק שי ח ה הלכ ה | ספר ג' ״ א תשרי ה ת ל מי ד אי צי ק פ ר נ ק ל בית שמש ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ב ת שרי הרב י ע ק ב‬ ‫י חיאל א רנ ט רוי מודיעין עילית ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ד' ״ ב תשרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה א ס ת ר ע רנ ט רוי מודיעין עילי ת כ הנ הגתו | ספר ד' ״ ב ת שרי ה רב צבי פ רי ד מן מודיעין עילית ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ״ ב תשרי הרב ש ל זי נ ג ר ש ל מ ה בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ״ ב ת שרי הרב מ ש ה ש פי ר א בני בר ק‬ ‫שי ח ה הלכ ה | ‪ 500‬ד' ״ ב תשרי הרב נ תנ א ל נ ד ב א שדוד ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ״ב ת שרי הבה" ח א ל עז ר ק דו שי בי תר עילי ת ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ד' ״ ב תשרי ה ת ל מי ד חיים ב ר נ ד בי תר ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ב תשרי ה ת ל מי ד צ בי א רנ ט רוי ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ב תשרי הרב א לי ­‬ ‫עז ר פוזן מודיעין עילי ת ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ס פר ד' ״ ב ת שרי ה רב בני מין ז א ב לוי בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ב תשרי ה ת ל מי ד דו די תל ציון ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ב ת שרי ה ת ל מי ד מ אי ר א ה רונו בי ץ ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪ 300‬ד' ״ ב תשרי ה ת ל מי ד ש מ עון דו ב ק ר בי ץ ד ף היומי ב מ ש י‬ ‫ניות | ‪ 300‬ה' ״ג ת שרי הרב ד ו ד קרי ס פין תל ציון שי ח ה הלכ ה | ספר ה' ״ג תשרי הרב יצ ח ק יו ס ף ח שין מו״ע שי ח ה הלכ ה | ספר ה' ״ג ת שרי ה רב אלי הו ק ליינ ר בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' ״ג ת שרי הרב י ע ק ב ארי ה רו ת בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' ״ג ת שרי הרב ש מו א ל וייס ב ד ר ­‬ ‫כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ה' ״ג תשרי הגב‪ /‬ה ת ל מי ד ה מירי ש ט ר ס ב ר ג כ הנ הגתו | ספר ה' י״ג תשרי ה ת ל מי ד מוי שי ו ר צ ב ר ג ר ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 500‬ה' ״ג תשרי ה ת ל מיד א ל חנן ק פ לן ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' ״ג תשרי ה ת ל מי ד נתי הר ציג בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' ״ג תשרי הר ב אלי הו קוט מו״ע‬ ‫ה' ״ג ת שרי ה רב ש ל מ ה כהן ירו שלים ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ה' ״ג תשרי ה ר ב‬ ‫ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' ״ג תשרי ה ר ב ד ו ד ב תי ה ירו שלים שי ח ה הלכ ה | ספר‬ ‫היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' י״ג ת שרי‬ ‫דף‬ ‫מודיעין עילי ת‬ ‫י הו ש ע פרוביין‬ ‫היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' י״ד ת שרי‬ ‫לכו<דב * ל ב ל ה עליה‪ ,‬ל י מ י י י ש י ח י ז ^ ‪,‬‬ ‫ה ת ל מיד מ ר ד כי פנ ח סי ירו שלים ד ף‬ ‫ספר ו' י״ד תשרי ה ר ב בני מין ש פ י׳‬ ‫|‬ ‫הרב מ ש ה יו ס ף פ רי ד מן ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף‬ ‫^‬ ‫ךזע או מדי ם כעת מסכת כגא כתר*‬ ‫ד ף היו מי‬ ‫תשרי הרב א לי קי ם קו ר לנ ס קי בני‬ ‫ירו שלים‬ ‫רא ב ר כ פ ל ד ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' ״ ד‬ ‫בר ק שי ח ה הלכ ה | ספר ו' ״ ד תשרי‬ ‫ב ד ר כו‬ ‫ב מ ש ני ו ת‬ ‫א בי טן‬ ‫ני סים‬ ‫יו ס ף‬ ‫הבה"ח פנ ח ס גו ט פ רוינ ד מודיעין עי‪-‬‬ ‫הרב‬ ‫^ ם ד ד ^ ד ד כ ו ‪ 8 -‬י ף׳‬ ‫ספר ו' ״ ד תשרי‬ ‫דף |‬ ‫ב ד ר כו ‪8‬‬ ‫לימוד כל התורה‬ ‫לסיים את ששה הסדרים‬ ‫ה ת ל מיד א פ ריי ם קליין ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף |‬ ‫לית שי ח ה הלכ ה | ספר ו' י״ד תשרי‬ ‫בשנה אחת כפי שנהג‬ ‫בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו'‬ ‫ה ת ל מי ד יוסי פני ק‬ ‫ספר ו' ״ ד ת שרי‬ ‫בשנה אחת‬ ‫מרן זצוק״ל‬ ‫‪ 500‬ו' ״ ד ת שרי‬ ‫ב תו ר תו |‬ ‫אתא‬ ‫הזימנות להצטרף ללגיונו של מלך‬ ‫״ ד תשרי ה רב יו ס ף ש לו ם שו ב קרי ת‬ ‫‪ 300‬ו' ״ ד ת שרי‬ ‫דף |‬ ‫ב ד ר כו ‪8‬‬ ‫ירו שלים‬ ‫אלדד‬ ‫ש מו א ל‬ ‫ה ת ל מיד‬ ‫בראש המסלולים‪-‬‬ ‫ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪ 00‬ו ו' י״ד ת שרי‬ ‫כירכו ולע"נ של רכינו מרן שר התורה זצוק״ל‬ ‫הבה"ח נ תנ א ל ס ב א עיר בי ת שמש‬ ‫מאות הלומדים ‪ 8‬דף‬ ‫ה ת ל מי ד א ב ר ה ם‬ ‫| ספר ו' ״ ד תשרי‬ ‫הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה מינה ר א ם ת הילי ם‬ ‫ניות | ‪ 00‬ו ו' ״ ד תשרי ה ת ל מי ד א לי‬ ‫עם שיעורי הסיכום המיוחדים‬ ‫ד ף היומי ב מ שי‬ ‫י ע קב אונג ר אל ע ד‬ ‫מהש״ס בכל יום‬ ‫מ סיי מי ם לז כ רו‬ ‫שניו ת | ס פר ו' י״ד ת שרי הרב פינ חס‬ ‫שבת ט״ו ת שרי הרב ש מו א ל פ רי ד מן‬ ‫הנמסרים כמיוחי ללומיי ׳שיח התורה׳‬ ‫קיים א ב ר ה ם ירו שלים ד ף היומי ב מי‬ ‫ספר‬ ‫דף |‬ ‫מינ ץ יור שלים ב ד ר כו ‪8‬‬ ‫אלפי ש״ס שנלקחו‬ ‫ט״ו תשרי ה ר ב מ אי ר ב רנ ס בני בר ק‬ ‫ע"י מרן הגרי"כ שרייכר שליט״א‬ ‫כרמי אל ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 500‬שבת‬ ‫ללימוד לע״נ מרן‬ ‫הרב מ ש ה כ הנ א א שדוד שי ח ה הלי‬ ‫‪m r‬‬ ‫ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר שבת ט״ו ת שרי‬ ‫זצוק״ל בשנה זו‬ ‫כה | ספר שבת ט״ו תשרי ה ר ב א פ רי ם פו ק ס ב רו מ ר בית שמש ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר שבת ט״ו ת שרי הרב יו ס ף ניוטון ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת ט״ו תשרי ה ר ב מנ ח ם י ש ר א לו בי ץ ירו שלים ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬שבת‬ ‫מ תו ר תו‬ ‫ט״ו ת שרי ה ת ל מי ד יו ס ף ש לו ם וי ס ב ק ר ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪ 00‬ו שבת ט״ו ת שרי ה ת ל מי ד חיים ו רנר ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת ט״ו ת שרי ה ת ל מי ד בן חמו דו די ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ס פר שבת ט״ו תשרי ה ת ל מיד י הוד ה‬ ‫להגות בספריו ובתורתו‬ ‫ש ו ט ל נ ד ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת ט״ו תשרי הרב ב צ ל א ל זו ה ר בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ‪ 000‬ו שבת ט״ו ת שרי ה ר ב פנ ח ס הנ ד ל ס א שדוד ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו שבת ט״ו ת שרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה ד בו ר ה ש ריי ב ר פתח‬ ‫תקווה כ הנ הג תו | ספר שבת ט״ו תשרי הרב עז רי א ל הו רו בי ץ ירו שלים שי ח ה הלכ ה | ספר שבת ט״ו ת שרי ה ת ל מיד ש מ שון גריינ מן ז כ רון יעקב ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט״ז ת שרי ה ר ב א פ רי ם פי ש מן א שדוד‬ ‫של מרן זצוק״לבספרים‬ ‫ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ס פ ר א' ט״ז תשרי ה ר ב מ אי ר ב רנ ס בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬א' ט״ז ת שרי ה רב י ע קב נויביר ט מודיעין עילית ב תו ר תו | ‪ 00‬ו א' ט״ז ת שרי הרב חיים ק ״ קו ף יוד מודיעין עילית ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ס פר‬ ‫'דרך אמונה' 'דרך‬ ‫א' ט״ז תשרי הרב י ע ק ב ש פי ר א אופקי ם ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 500‬א' ט״ז תשרי הרב אלי הו ק ליינ ר בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ט״ז תשרי הרב ד ו ד מנ ד ל סון ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט״ז תשרי הרב י ע ק ב ש נ ק ר‬ ‫חכמה' 'שונה הלכות'‬ ‫ל עי לוי נ ש מ ת ו‬ ‫' א שדוד ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר א' ט״ז תשרי ה ר ב י ע ק ב י ש ר א ל שי ח ה הלכ ה | ספר א' ט״ז תשרי הבה"ח א ב ר ה ם מ ש ה ח שין מו״ע ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט״ז ת שרי ה ר ב יו ס ף בן צ בי בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו א‬ ‫ט״ז תשרי הג ב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה מינה ר א ם כ הנ הגתו | ספר א' ט״ז ת שרי ה ת ל מיד טובי ה ז א ב ב ר נ ד ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט״ז ת שרי ה ת ל מיד י הו ש ע רייך בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' ״ז ת שרי‬ ‫'ארחות יושר'‬ ‫לימוד בכל יום ויום של‬ ‫הרב ש מו א ל ק רי ש ר א ל ע ד ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' ״ז תשרי ה רב י ע ק ב י חיאל א רנ ט רוי מודיעין עילית ב תו ר תו | ספר ב' ״ז תשרי הרב מ אי ר נ תנזון בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ב' ״ז תשרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה ת מ ר מי דן‬ ‫פרקי משניות‬ ‫ירושלים ת הילי ם | ספר ב' ״ז ת שרי הרב א הרן פ רי ד מן מודיעין עילית ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪ 500‬ב' ״ז תשרי הרב א הרן ז י ל ב ר א שדוד ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ב' ״ז ת שרי הרב יו ס ף חיים מ נ ש רו ף בי תר עלית ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף‬ ‫ספר ב|' ‪ V‬תשרי הרב א ב ר ה ם עיד ה בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ב' ״ז ת שרי הרב צ בי כהן רכסים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' ״ז ת שרי הר ב ש מ עון ש ל זי נ ג ר מו״ע ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' ״ז תשרי הב ה"ח‬ ‫ואמירת תהילים‬ ‫ב' ״ז תשרי ה רב נ ת נ א ל ש פי ר א אל עד ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו‬ ‫מ איר מכני גו א ל גבעת שמואל ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר‬ ‫^ ״ז ת שרי הבה"ח ד ני א ל הכהן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ס פר ג‬ ‫ת שרי ה ר ב ש ר ג א ש טיינ מן בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר‬ ‫'‬ ‫ב‬ ‫'ב' י״ז תשרי הבה"ח א פוי פ ר ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר‬ ‫״ח ת שרי הרב מנ ח ם א ל ד ד ‪ -‬ם ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ג'‬ ‫שי ח ה ה ל כ ה‬ ‫­ג' ״ ח תשרי הרב א פ רי ם ב ק ר מודיעין עילי ת ב תו ר תו | ספר ג' ״ ח ת שרי ה רב י קו תי א ל וב ר מודיעין עילית ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ג' ״ ח תשרי הרב יו ס ף ני סים א בי טן ירו שלים ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ג' ״ח ת שרי הג ב ‪ /‬ה ת ל‬ ‫ללימוד הלכות שבת‬ ‫' מיד ה ר ח ל ר ב ק ה קו סו ב ס קי מו״ע ת הילי ם | ספר ג' י״ח תשרי הבה"ח י הוד ה ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ג' ״ח ת שרי ה ת ל מי ד נ חום ל שינ ס קי ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ג' ״ ח תשרי הר ב י ע ק ב טו ר ק ירו שלים ב תו ר תו | ‪ 300‬ג‬ ‫בשנה אחת‬ ‫כ הנ ה ג תו‬ ‫״ח תשרי הרב ב רו ך קיון ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ג' ״ח ת שרי הרב י הו ש ע פרוביין מודיעין עילי ת ב תו ר תו | ‪ 500‬ג' ״ ח ת שרי ה ת ל מי ד ש מו א ל א ל ד ד ירו שלים ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ס פר ג' ״ ח תשרי ה ת ל מי ד יו ס ף‬ ‫הזדמנות פז לקניין‬ ‫י ש ר א לי א שדוד ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ג' ״ח תשרי ה ת ל מיד אי צי ק י צ ח ק ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' י״ט תשרי הרב בי טקוין ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' י״ט תשרי ה ר ב נ ח מן פ ל ב ר בוי ם בית שמש ב ד ר כו ‪8‬‬ ‫במיוחד לנשים‪ ,‬לקבל‬ ‫נצח בהלכות הנחוצות‬ ‫| ד ף | ספר ד' י״ט ת שרי ה ר ב א ב ר ה ם י ש עי ה הכהן א רנ ט רוי מו״ע ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ט תשרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה יפ ה ק ריג ס מן בני בר ק ת הילי ם | ‪ 300‬ד' י״ט תשרי ה ר ב י הוד ה לי ד ר ירו שלים שי ח ה הלכ ה‬ ‫ולהקפיד להתפלל שלוש‬ ‫ספר ד' ״ ט תשרי הרב י הוד ה לוי ירו שלים ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ד' ״ט ת שרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה מ רי ם לוי בני בר ק כ הנ הגתו | ‪ 00‬ו ד' ״ט תשרי הבה"ח ד ו ד ליי פ ני ק ר בי תר עיל ת ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ט תשרי‬ ‫ב״משנה ברורה”‬ ‫תפילות ביום‬ ‫הרב חיים י ע קב ש ט ר נ פ ל ד שי ח ה הלכ ה | ‪ 500‬ד' ״ט תשרי הב ה"ח י הוד ה ש ט ר נ בו ך ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ״ט תשרי הבה"ח י הוד ה ש ט ר נ בו ך ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ד' ״ט תשרי ה ר ב א ל חנן ארנון בני בר ק ב תו ר תו | ספר‬ ‫ד' ״ ט תשרי ה ת ל מי ד ג רו ס מן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ט תשרי ה ת ל מיד מ ש ה מ נ ד ל רוט ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' כ' ת שרי ה רב יו ס ף או ס ט רי בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' כ' תשרי הרב י חיאל גנ ס ירו שלים‬ ‫' ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ה' כ' ת שרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה י ע ל נויביר ט מודיעין עילי ת כ הנ הגתו | ספר ה' כ' תשרי ה ר ב מ אי ר ק ר בי ץ מו״ע ב תו ר תו | ספר ה' כ' ת שרי ה רב א בי ג דו ר ב ר ג ר בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪ 500‬ה' כ‬ ‫­ תשרי הרב מנ ח ם י ש ר א ל ו בי ץ ירו שלים ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ה' כ' ת שרי הבה"ח י הוד ה פו ק ס בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' כ' ת שרי ה ת ל מיד א ב ר ה ם א ב א ש או ל ירו שלים ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' כ' ת שרי ה ת ל‬ ‫מי ד יוסי ל נ ג ב ר ג ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪ 00‬ו ה' כ' ת שרי ה ת ל מי ד אלי הו דוי ט ש אל ע ד ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' כ' ת שרי ה ת ל מי ד אלי הו דוי ט ש אל ע ד ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' כ' תשרי ה ר ב ד ני א ל מ רינג ר בני‬ ‫בר ק שי ח ה הלכ ה | ספר ה' כ' תשרי הרב אייזי ק כהן בני בר ק ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ה' כ' ת שרי הבה"ח ש מ עון ויז ל ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ״א תשרי הרב י הוד ה גו ל ד ש טיין מודיעין עילית ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ‪ 00‬ו ו' כ״א תשרי‬ ‫י רו ש ל מי‬ ‫י מי ה שנ ה‬ ‫הרב מנ ח ם ק ס ל מו״ע ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' כ״א תשרי הרב י הו ש ע רייז מ אן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' כ״א ת שרי ה רב י קו תי א ל וב ר מודיעין עילית ב תו ר תו | ‪ 500‬ו' כ״א ת שרי ה ר ב יו ס ף צ בי רינ הו לד ירו שלים‬ ‫סדרי לימוד קבועים‬ ‫סדרי לימוד מיוחדים‬ ‫ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ״א תשרי הרב י חז ק א ל קליין אל ע ד ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 300‬ו' כ״א ת שרי הרב ש ל מ ה חיים או מן מודיעין עילי ת שי ח ה הלכ ה | ספר ו' כ״א ת שרי הרב יו ס ף חיים רוז נ ט ל מו״ע ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ״א‬ ‫בשני מסלולים כולל‬ ‫תשרי הב ה"ח מוי שי פ רו מ ר בי תר עילי ת ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' כ״א ת שרי ה ת ל מי ד י הוד ה שי נ פ ל ד ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ״א ת שרי ה ת ל מי ד י הוד ה זי ס מן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪ 00‬ו ו' כ״א ת שרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה‬ ‫בימי השנה של מרנן‬ ‫ב ת ש ב ע עיד ה בני בר ק ת הילי ם | ספר ו' כ״א תשרי הבה"ח ז ל מ ן א ל י עז ר אי צ קו בי ץ אל ע ד ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר ו' כ״א ת שרי ה ת ל מי ד מ ר ד כי לוי ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת כ״ב תשרי ה ר ב ידידי ה ל א נ ד א בני בר ק‬ ‫סדר הלימוד הנמסר‬ ‫ה'חזון איש' זיע״א‪,‬‬ ‫שיח ה הלכ ה | ‪ 500‬שבת כ״ב תשרי ה ר ב יו ס ף או ס ט רי בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר שבת כ״ב תשרי ה רב י ע ק ב א הרון ר בני צ קי מודיעין עילי ת ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר שבת כ״ב ת שרי ה ר ב ד ו ד ש ט רן רכסים ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף‬ ‫בשיעור לע״נ מרן‬ ‫ספר שבת כ״ב תשרי הרב נ תנ א ל נ ד ב א שדוד ב ד ר כ ו ‪ 8‬ד ף | ספר שבת כ״ב ת שרי הרב י הוד ה לוי ירו שלים ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר שבת כ״ב תשרי הגב‪ /‬ה ת ל מי ד ה שו ל מי ת ש ט רן אל ע ד כ הנ הג תו | ‪ 00‬ו שבת כ״ב תשרי|‬ ‫ה'קהילות יעקב' זיע״א‬ ‫זצוק״ל הנמסר ע״י‬ ‫ה ת ל מיד י הוד ה ליי ב ק פ לן ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת כ״ב תשרי ה ר ב א ב ר ה ם ב מ ב ר ג ר בני בר ק ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ‪ 000‬ו שבת כ״ב תשרי ה ר ב ש מ עון ס ע ד מודיעין עילי ת ב ד ר כו ‪ 8‬ד ף | ספר שבת כ״ב תשרי‬ ‫וה'דרך אמונה' זיע״א‬ ‫הרב עז רי א ל הו רו בי ץ ירו שלים שי ח ה הלכ ה | ‪ 00‬ו שבת כ״ב תשרי הגב ‪ /‬ה ת ל מי ד ה ב ר כי אייזנ ש טיין בני בר ק כ הנ הג תו | ספר שבת כ״ב ת שרי ה ת ל מי ד בניומין ביינו ש ריינ הו לד ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ‪300‬‬ ‫בנו הגרי״ש שליט״א‬ ‫שבת כ״ב תשרי ה ת ל מי ד ניסן א הרון א ל ד ד ירו שלים שי ח ה הלכ ה | ספר שבת כ״ב תשרי ה ת ל מי ד מ ש ה מז ר חי מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ ש ניו ת‬ ‫פרטי ‪ 106‬ההגרלות ב'שיח התורה' בכל שבוע‬ ‫‪ 14‬זוכים ב‪ 100-‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 1000‬ש״ח בכלשבוע בין לומדי 'בדרכו'‬ ‫&ידז אכזו^י•‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪-‬כרטיס ספר ע״ס ‪ 100‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪ 500-‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫‪ 70‬זוכים בספר מספרי מרן זיע״א‪ 10 ,‬זוכים בכל יום‬ ‫‪ 7‬זוכים ב‪ 300-‬ש״ח‪ ,‬זוכה בכל יום‬ ‫ניתן להצטרף לכלל סדרי 'שיח התורה'‬ ‫בטלמסר של מכון 'שיח אמונה' ‪ 03-308-5000‬בשלוחת 'שיח התורה' שלוחה ‪ ,2‬וכן בעמדות 'נדרים פלוס'‬ ‫יש לבדוק ביום ההגעה בקו שיח אמונה‬ ‫‪1‬‬ ‫ח‪7‬וקת הזויו ת *משרדי שיח ‪ups‬וג״ה‬ ‫^קגיגגות‬ ‫ערע׳•*ל‪u‬ץ נ‬ ‫רחוב חפץ חיים ‪ 7‬בבני\ברק בימים ראשון‪ ,‬שני ורביעי‬ ‫‪ .‬י‪. .‬‬ ‫שלוחה ‪ 3-2‬האם המשרד פתוח לחלוקה‬ ‫־בנדרים פלוס‬ ‫גיליון מס' ‪ 662‬פרשת תולדות‬ ‫תשפ״ז שנה חמש עשרה‬ ‫מדור זה נכתב ל עי לוי נ ש מ ת‬ ‫אבי מו רי הרב ברוך מאיר ב״ר יעקב ישעיהו‬ ‫ויסברג זצ״ל‬ ‫ו א מי מור תי מר ת רבקה ב ת ר בי פסח יעקב אנגל‬ ‫זצ״ל תנצב״ ה‬ ‫‪fC‬׳‬ ‫^בעלי אסופות ‪ -‬שואלין ודור שין בהלכות חנוכה^‬ ‫יום קודם החג‪.‬‬ ‫שואלין ודורשין בהלכות חנוכה‬ ‫בל תוסיף אם מכוין למצוה דאורייתא‬ ‫השיב רבינו זצ״ל‪ ,‬דבימי חנוכה ליכא דין שואלין ודורשין קודם‬ ‫ומעשה באחד שנתן שיעור ביום כ׳׳ה מרחשון השנה‪ ,‬ואמר‬ ‫החג‪ ,‬דד''ז הוא רק בחג דאורייתא כמש''כ התוס' מגילה (ד' א'‬ ‫שמקיים בזה המצוה של שואלין ודורשין קודם לחג‪ ,‬וי׳׳א שהוא‬ ‫ד''ה מאי) אבל יש דין שואלין ודורשין בענינו של יום לדרוש‬ ‫מה״ת‪ ,‬וכ׳׳כ רבינו זצ״ל בתשובה‪ ,‬דשואלין ודורשין קודם החג‬ ‫הלכות חג בחג (כמבואר בגמ' מגילה (שם) לענין פורים‪( ,‬קובץ‬ ‫הוא מצוה מן התורה‪( ,‬מועדי הגר״ח ח״ב סימנים נ״ח נ״ט‬ ‫נתיבות ההלכה גליון ל''ג עמוד רי''ח‪ ,‬ועי' דעת נוטה חנוכה סי'‬ ‫וכדיליף לה בפסחים ו׳ ב׳ מקרא דמשה עומד בפסח ראשון‬ ‫ע''ב ובהערה שכ' רבינו דכן מבואר במשנ״ב סי' תרפ״ח סקט״ז‬ ‫ומזהיר על פסח שני‪ ,‬וכדעת הב״ח סי' תכ״ט‪ ,‬והגר׳׳ז שם ס׳׳ל‬ ‫לענין פורים והמשנ״ב אמנם לא הזכיר ד''ז בהל׳ חנוכה דתני‬ ‫דהוא מדרבנן וכ׳׳ה בלבוש ס׳׳א‪ ,‬דקרא אסמכתא בעלמא‪ ,‬ועי'‬ ‫בחדא וה''ה לאידך דתרוייהו דרבנן)‪ ,‬ועי' גם ברבינו ירוחם (נתיב‬ ‫מאירי פסחים שם וקוב״ש אות כ״ב)‪ .‬ואף דקרא דמייתי קאי על‬ ‫ט׳ ח''א) שכ׳ על ימי החנוכה‪ ,‬וקבעום לדורות להיותם ימים‬ ‫פסח שני מ'׳מ אין בין פסח ראשון לשני אלא מה ששנו בפסחים‬ ‫טובים לקרות בהם ההלל ולהזכיר דינם‪ ,‬והיינו במועד עצמו‪ ,‬וכן‬ ‫(צ׳׳ה א') ע׳׳ש ובזה שוין‪ ,‬וה׳׳ה שאר מועדות‪( ,‬שם סי' ס׳׳ב)‪,‬‬ ‫מובא בספר בית הלוי עניני חנוכה שבמדינות אלו נוהגים ללמוד‬ ‫וכתב רבינו זצ״ל דיתכן דיוצאין בלימוד הלכות יו׳׳ט ולא רק בהל'‬ ‫בימים אלו סוגיא דחנוכה דפ׳ במה מדליקין‪ ,‬ובס׳ בן יהוידע‬ ‫הפסח‪( ,‬שם ח״א סי' י׳׳ט)‪.‬‬ ‫(עירובין נ׳׳ד ב') עשה מועדים לתורה‪ ,‬הכונה שתלמוד הלכות חג‬ ‫והנה אם ליכא שואלין ודורשין קודם לחג רק בחג של תורה‬ ‫בחג הלכות חנוכה בחנוכה‪ ,‬והשל״ה כ׳ במס׳ שבועות (פ׳ נר‬ ‫כמש׳׳כ רבינו‪ ,‬מהמבואר בתוס' במגילה לענין פורים‪ ,‬א״כ יש כאן‬ ‫מצוה אות צ׳׳ז) דבסנהדרין (ק״א א') אי' כל הקורא פסוק בזמנו‬ ‫שאלה של בל תוסיף‪ ,‬ונחלקו בכיו׳׳ב הח׳׳ח והחזו׳׳א‪ ,‬לענין‬ ‫מביא גאולה לעולם‪ ,‬על כן בני הזהרו ללמוד בחנוכה הלכות‬ ‫הקורא ק׳׳ש אחר זמן ק׳׳ש לשם מצות ק׳׳ש‪ ,‬דבשם הח׳׳ח מובא‬ ‫חנוכה‪ ,‬ועי' בשלמי תודה חנוכה (סי׳ ל׳׳א ס׳׳ג)‪.‬‬ ‫בספר הצדיק רבי שלמה (אות ס׳׳ב) שהעיד הגר׳׳ש בלוך תלמיד‬ ‫ללמוד ההלכות כדי שידע לקיים כראוי‬ ‫הח׳׳ח שהזהיר רבו הח׳׳ח לבני הישיבה דאם קורין ק׳׳ש אחר‬ ‫ורבנו זצ״ל השיבני במכתבו דאף אם ליכא חיוב שואלין ודורשין‬ ‫זמנה יש לכוין רק למצות ת׳׳ת‪ ,‬וזה כונת התנא בברכות (פ׳׳א‬ ‫ל' יום מ״מ בודאי ראוי ללמוד הלכות חנוכה קודם לחנוכה כדי‬ ‫מ׳׳ב ט' ב') הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה‬ ‫שידע ההלכות כראוי‪ .‬וראיתי בשו״ת שלמת חיים (או״ח סימן‬ ‫שיכוין רק למצות ת׳׳ת ולא למצות ק׳׳ש שאז יעבור בבל תוסיף‬ ‫שס״ו) שנשאל בזה אם יש חיוב ללמוד הלכות החג בחג בחנוכה‬ ‫אחר שכבר עבר זמנה‪ ,‬אבל בשם החזו׳׳א הביא תלמידו הגר׳׳מ‬ ‫כדאי' במגילה ל״ב א' שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום‪ ,‬וכתב‬ ‫דויטש בס' המעיר ברכות (ב׳ ב') דכיון דאיכא גם אחר זמן ק׳׳ש‬ ‫השואל דכמדומה שלא הובא ללמוד הלכות חנוכה בחנוכה‬ ‫מצוה דאורייתא מחמת מצות ת׳׳ת א'׳כ אין כאן מוסיף מצוה‬ ‫ואפשר לומר הטעם שהוא רק מדרבנן‪ ,‬והגם דלענין פורים‬ ‫דאורייתא במעשה רק תוספת מחשבה לעוד מצוה ובכה׳׳ג אינו‬ ‫מבואר שיוצאין בקריאת המגילה וכשחל בשבת צריך ללמוד‬ ‫עובר בבל תוסיף עכ׳׳ד‪ .‬והכא נמי להח״ח יש חשש בל תוסיף‪,‬‬ ‫עניני פורים כמבואר במסכת מגילה (ד׳ א') עכ״פ התם דברי‬ ‫ולדעת החזו״א כיון דבלא״ה יש כאן מצות ת״ת אין איסור בל‬ ‫קבלה הוי עיין או״ח (סימן תרצ״ו סעיף ז') ועדיף מסתם דרבנן‬ ‫תוסיף במחשבה‪ ,‬אמנם י״ל דגם להח״ח דוקא בק׳׳ש איכא מצוה‬ ‫והשיב מרן הגרי״ח זוננפלד זצ״ל על זה‪ ,‬פשיטא שהנכון ללמוד‬ ‫בפ״ע דק׳׳ש לקעמ׳׳ש שאין זה מצות ת״ת כמש׳׳כ בקו' הזכרונות‬ ‫דיני חנוכה‪.‬‬ ‫(סי׳ ל״ג אות ו')‪ ,‬אבל כאן כל דין שואלין ודורשין קודם לחג אינו‬ ‫הלכות חג בחג בחנוכה‬ ‫רק פרט במצוה הכללית של ת״ת‪ ,‬שקודם לחג יקיים מצות ת״ת‬ ‫ובמכתב לשואל אחר ענה רבינו זצ׳׳ל האם יש שואלין ודורשין‬ ‫בהלכות אלו‪ ,‬וכיון שהוא מצות ת״ת ל״ש בזה בל תוסיף‪.‬‬ ‫בחנוכה‪ ,‬כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון‪ ,‬ונראה דקאי רק‬ ‫שואלין ודורשין מצוה מלבד ת״ת‬ ‫על הלכות חג בחג‪( .‬ועי ' פנ׳׳י מגילה ד' א' דאע׳׳פ שחנוכה ופורים‬ ‫והנה כתב רבינו זצ״ל‪ ,‬דאע״פ שבמצות ת״ת אין פטור עוסק‬ ‫אינם אלא מד׳׳ס ואינם בכלל תקנת מרע׳׳ה מ'׳מ כל דתקון רבנן‬ ‫במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬כשעוסק בשואלין ודורשין קודם החג‬ ‫כעין דאורייתא תקון)‪ .‬ולגבי ר׳׳ח כתב לי רבינו זצ״ל במכתב‬ ‫יש פטור עוסק במצוה‪ ,‬דהוא מצוה בפ״ע‪( ,‬מועדי הגר׳׳ח ח״א סי'‬ ‫דאית ביה חיובא דתקנת משה דשואלין ודורשין בענינו של יום‪,‬‬ ‫י׳׳ז)‪ ,‬ומשמע דהוא מצוה בפ״ע‪ ,‬אמנם י״ל דאמנם הוא מצות ת״ת‬ ‫אלא דיוצאין יד׳׳ח בקריאת התורה דר׳׳ח‪ ,‬ומי שלא שמע‬ ‫אבל הטעם דל״ש בת״ת פטור עוסק במצוה הוא בגלל שגדול‬ ‫קריאה׳׳ת אינו יוצא יד׳׳ח באמירת פסוקי הקרבנות דמוסף‪,‬‬ ‫תלמוד שמביא לידי מעשה וכאן עיקר החיוב הוא להביא לידי‬ ‫דאמירתן דרך תפילה לא מהני‪ ,‬ומ׳׳מ במה שבחנוכה קוראין‬ ‫מעשה כשיבא החג‪ ,‬וכמש׳׳כ הבית יוסף (סימן תכ״ט אות א ד״ה‬ ‫קריאת הנשיאים אין יוצא בקריה׳׳ת יד׳׳ח שואלין ודורשין‬ ‫תניא שואלין) דדיני פסח על כל פנים צריך להודיעם לעם קודם‬ ‫בענינו של יום‪( ,‬אע׳׳פ שפרסומי ניסא יש גם בהפטרת נרות‬ ‫לפסח שלשים יום כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת‬ ‫דחנוכה עי' תוס' שבת כ׳׳ג ב' ד׳׳ה הדר) דבעינן שילמד בענינו‬ ‫החיטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ דאילו בפסח‬ ‫של יום בהלכות חנוכה‪( ,‬הלכתא רבתא חנוכה)‪ .‬ובנס לשושנים‬ ‫לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי‪ ,‬וזה ל׳׳ש‬ ‫(עמוד ב') הובא מהשאילתות דרב אחאי גאון ששונה הלכות‬ ‫בלימוד הל' חג בחג דשם הוא רק דרישה בטעמי המצות אף אחר‬ ‫חנוכה כבר בפ' וישלח אע״פ שחנוכה אינו חל רק בפ' וישב ועי'‬ ‫קיומם‪ ,‬כדדרשי ' בסנהדרין (ק׳׳א א') כל הקורא פסוק בזמנו מביא‬ ‫בזה בעיון הפרשה (גליון קצ״ב פ' וישלח אות א') דמשמע דס״ל‬ ‫טובה לעולם‪ ,‬שנאמר ודבר בעתו מה טוב‪ .‬וכמש׳׳כ רבינו בס' תל‬ ‫דיש לדרוש בהל' חנוכה כבר מפרשה זו‪ ,‬ואמנם אין חיוב ל' יום‬ ‫תלפיות (סי׳ תתק״ס)‪ ,‬וע״ש (סי׳ ד') דל' יום קודם החג נחשב‬ ‫אבל בעי דרישה קודם וי״ל דהוא כמ״ד דשואלין ודורשין הוא י״ד‬ ‫ניתן לתרום גם במכשירי"קהילות" ו״נדרים פלום" בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫י"'‬ ‫עורך‪ :‬יצחק גולדשטוף‬ ‫י ש ל ל חוץ על לחצן ׳ קו פו ת נו ס פו ת' ו ב חי פו ש ' ד ב רי שי ״ ח ‪ /‬או בטלפון‪:‬‬ ‫ליצירתקשר‪ig 0 5 3 3 1 4 5 9 0 0 @ g m a il.e o m S3 :‬‬ ‫נדרים פלוס ‪ 0 3 -7 6 3 0 5 8 5‬שלוחה‪1584 -‬‬ ‫‪ f t‬רבי יהודה הנ שיא ‪ 52‬בני ברק ‪053-3145900 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫קהילות ‪ 0 7 3 -2 7 5 7 0 0 0‬שלוחה‪10 -‬ג‪4‬‬ ‫‪j‬‬ ‫״* ‪4‬‬ ‫‪o r,•y■.j‬׳‪j‬‬ ‫׳‪1 q■»p‬־‬ ‫>־׳‬ ‫‪-‬‬ ‫■ ר‬ ‫כי גמל עלי והיינו דאע״פ שהאדם מאמין בישועת ה' כי תבוא‪,‬‬ ‫כעוסק במצוה שלפניו‪ ,‬וגם הטעם שכ' הגרעק״א (יו״ד סי' רמ״ו)‬ ‫בכל זאת אי אפשר לומר שירה עדיין אף שיהיה במצב של יגל‬ ‫דבת"ת אין פטור עוסק במצוה דכל תיבה מצוה בפ"ע ל׳ש כאן‪,‬‬ ‫לבי בישועתך‪ ,‬כי זמן אמירת השירה הוא דוקא כי גמל עלי פירוש‬ ‫וע''ש בתל תלפיות (סי' תתקס״א) לגבי דרשת החג‪ .‬וע"ע בס'‬ ‫כשנגמל לו הישועה בפועל ממש‪ ,‬וכן מבואר בקרא שהיה אומר‬ ‫דרך שיחה (ח"א עמוד תצ"ט) בעוסק בלימוד עם בנו דאינו ככל‬ ‫נח בתיבה הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך כדאיתא בב''ר‬ ‫ת"ת שאין פטור ממצוה דמקיים מצות ושננתם לבניך‪ ,‬ועי' בזה‬ ‫(פ''ד סימן א') ובמדרש תנחומא (סימן י''ד) ובספר הישר המובא‬ ‫בתל תלפיות (סי׳ תת"ו תת"ז) דמסתבר דנחשב כמצוה בפני‬ ‫במדרש נח (עמוד כ׳׳ט)‪ ,‬שרק אחר שיוציאו ממסגר יוכל להודות‪,‬‬ ‫עצמה‪ ,‬והניח בצ״ע‪[ ,‬וי"ל דמ"מ איכא מצוה בכל תיבה בפ"ע גם‬ ‫וכאן צידד רבינו שהדליק קודם הנס בברכה‪ ,‬ואולי מה שאין‬ ‫בזה]‪ .‬ועי' במועדי הגר"ח (שם) דאשה העוסקת ללמוד הדינין‬ ‫מודים קודם הנס כ''ז במודה על נס פרטי אבל כאן עשה לקיים‬ ‫שלה יש לה פטור דעוסק במצוה‪.‬‬ ‫תקנ״ח‪.‬‬ ‫בענין הדלקת נר חנוכה אצל אאע״ה‬ ‫אם יש חיוב נר חנוכה באהל וספינה‬ ‫בענין אם קיים אאע״ה מצות נר חנוכה‬ ‫כתב רבינו זצ״ל דחיוב נר חנוכה הוא דוקא ביש לו בית ובאין לו‬ ‫בס׳ דעת נוטה פרשת וירא (אות רכ''ט) כתב רבנו זצ''ל די''ל‬ ‫בית תקנו ברכת הרואה כמבואר בתוס' סוכה (מ''ו א' ד''ה‬ ‫דקיים אאע״ה מצות סיפור יציא''מ קודם שיצאו ממצרים דבכל‬ ‫הרואה) ולכן מי שדר בחצר ללא בית דירה מסתבר שפטור לגמרי‬ ‫המצות יש סודות התורה וקיים הכל ע''ש העתיד‪ ,‬ומובא שם‬ ‫(דעת נוטה חנוכה סי' ש''ח ש''ט)‪ ,‬ויש לדון באהל אאע''ה אם‬ ‫(הערה שצ''א) שהשיב דמה״ט אולי קיימו האבות גם מצות נר‬ ‫היה לו דין בית לענין זה‪ ,‬ולענין מזוזה הקה''י בעירובין (סי' י''ב)‬ ‫חנוכה‪ .‬ובודאי דאאע״ה לא בירך אקב״ו קודם מ''ת‪ ,‬דאף אם‬ ‫ומנחות (סי' כ''ד) הביא מש''כ בקה״י (ח״ג סי' ט״ו) בענין חיוב‬ ‫נשים יכולות לברך כאינו מצוה ועושה‪ ,‬כל זה אחרי שעכ''פ יש‬ ‫מזוזה בספינה‪ ,‬ובסוף הסי׳ כ׳ הקה״י‪ ,‬כל זה כתבתי בשכבר‬ ‫חיוב בעולם לאנשים‪ ,‬ומכניסות עצמן לזה החיוב‪ ,‬אבל קודם‬ ‫הימים ונדפס בקה״י (ח״ג סי' ט״ו) בשנת תש״א ושוב העירוני‬ ‫מ''ת שליכא כלל ציוי בעולם‪ ,‬לא שייך אמירת לשון אקב״ו‪ ,‬וגם‬ ‫בזה בני מהר״ח שליט״א מדברי הרמב״ם ז״ל הל׳ ברכות (פי״א‬ ‫מסתבר של''ש ברכת שיעשה ניסים על העתיד‪ ,‬וה''ז כדשלבל׳׳ע‬ ‫ה׳׳ב) שכ' וז״ל יש מ״ע שאדם חייב להשתדל כו ' ויש מצוה שאינה‬ ‫ומשנה ממטבע‪ ,‬ורק עשה תכלית המצוה ותיקונה ומעין מש''כ‬ ‫חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב‬ ‫השל״ה שבנתינת המקלות בשיקתות המים קיים ענין תפילין‬ ‫לשכון בבית החייב במזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה‬ ‫(עי' דעת נוטה שם)‪.‬‬ ‫לשכון כל ימיו באוהל או בספינה ישב וכו' הרי לכאו' מבואר‬ ‫ובעיקר הדבר אם שייך הודאה על נס קודם שנעשה כ' רבנו זצ''ל‬ ‫להדיא דגם כשישב כל ימיו בספינה דמשמע בספינה אחת ולא‬ ‫דהמתין נח מלברך ולהודות עד לאחר המבול‪ ,‬ללמדנו כי אין‬ ‫שיעבור תדיר מספינה לספינה נמי פטור אע״פ שידור שם‬ ‫להודות על הנס עד שעברה הצרה ונסתיים הנס‪ ,‬עכ''ד‪ ,‬וכ''כ‬ ‫בקביעות ויפה העיר‪ ,‬וכן העירוני עוד איזה תלמידי חכמים שיחי'‬ ‫בדעת נוטה פרשת נח (תשובה רי''ח) שלא הקריב תחילה דתודה‬ ‫מדברי הרמב״ם ז״ל אלו‪ ,‬אך נראה דראיה מוכרחת אין כאן די״ל‬ ‫מקריבים אחר הנס‪ ,‬וכעי״ז בס' בעמק ברכה (שירה על הנס עמוד‬ ‫שכוונת הרמב״ם ז״ל היא משום דסתם בית שבספינה אין בו‬ ‫קכ''ד) מהגרי״ז בשם אביו מרן הגר״ח הלוי זצ"ל אמנם כ''ז‬ ‫התנאים הנדרשים לחיוב מזוזה דהיינו העשרה תנאים שהזכיר‬ ‫בחובת שירה‪ ,‬וכמבואר בדבריו דאין יוצאין יד''ח שירה קודם‪,‬‬ ‫הרמב״ם ז״ל בפ״ו מהל' מזוזה וכגון הא דצריך שיהא בו ד״א על‬ ‫דלא חל החיוב רק אחר שנעשה ובא הנס בפועל‪ ,‬ואין נפטר במה‬ ‫ד״א וסתם חדרים שבספינה קטנים טובא וכמו שהזכיר הרמב״ם‬ ‫ששר קודם שחל החיוב‪ ,‬אבל בודאי אפשר להודות לשבח ולפאר‬ ‫ז״ל דיכול לדור באוהל ויפטר ממזוזה והרי לא כתב בהל' מזוזה‬ ‫גם קודם שיבא הנס‪ ,‬וזה מה שמצינו באאע״ה (ביאור רבינו בס'‬ ‫דין מיוחד שהאוהל פטור ממזוזה רק הכוונה כאן משום דסתם‬ ‫תיבת נח על מדרש נח עמוד י''א ד''ה אז)‪.‬‬ ‫אוהל אין בו התנאים הנדרשים לחיוב מזוזה וכו' ומ״מ מודינא‬ ‫אם הדליק אאע״ה בד' פתחים מפני החשד‬ ‫דפשטות דברי הרמב״ם ז״ל בהל' ברכות הנ״ל מורים יותר‬ ‫כתב רבינו זצ״ל דהא דאמרי' בשבת (כ''ב') דיש להדליק נ''ח בב'‬ ‫שהבית שבספינה פטור‪.‬‬ ‫רוחות מפני החשד‪ ,‬ה''ה כשיש לו ג׳ או ד׳ פתחים‪ ,‬שיש לו‬ ‫ועי' בפרשה סדורה (סי׳ י׳׳ג) שהביא רבינו זצ״ל‪ ,‬מש׳׳כ הרמב״ם‬ ‫להדליק בכולם מפני החשד‪( ,‬דעת נוטה חנוכה סי' תס״ט‪ ,‬ועי'‬ ‫הל׳ מזוזה (פ״ ו ה״ט) סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן‬ ‫שפ״א שבת כ''ג א' דדוקא בב' פתחים איכא ספק השקול אבל‬ ‫המזוזה לפי שאינן עשויין לדירת קבע‪ ,‬וכתב אאמו״ר בקה״י (ח״ג‬ ‫בד' פתחים למה יאמרו שלא הדליק בשום פתח וע''כ סגי בב'‬ ‫סי' ט״ו) דיש לחקור בזה אם הפטור ממזוזה הוא משום שאין‬ ‫פתחים‪ ,‬והעירו מלשון הרמ''א סי' תרע''א ס''ח דמבואר דמפני‬ ‫האדם יושב שם בשביל לדור אלא בשביל העתקתו ממקום‬ ‫החשד היינו אפי' יש לו הרבה פתחים להרבה רוחות)‪ ,‬ואמר‬ ‫למקום ואין זה דירת קבע‪ ,‬או דנאמר דגוף הספינה אין בה תורת‬ ‫רבינו זצ''ל שהדליק אאע''ה בד' פתחי האהל מפני החשד ואף‬ ‫בית כיון דנדה והולכת ממקום למקום אין זה בית קבוע ע״ש‬ ‫דכ''ז דליכא חיוב ותקנת נ''ח ליכא חשד‪ ,‬דא''א לחשוד במי‬ ‫שהאריך‪ ,‬והביא ראיה ממה דקיי״ל דבית שבספינה חייבת‬ ‫שאינו מחויב‪ ,‬גם בזה עשה כאינו מצוה ועושה‪ ,‬ומעתה כבר‬ ‫בעירוב אלמא דמקרי בית אע״ג דנדה וע״כ הטעם דפטור משום‬ ‫רמיא עליה חובה ואיכא חשד [מחמת דין נדר דנוהג גם בבן נח‬ ‫שאין דירתם אלא לעבור והוי כפונדק דפטור ממזוזה‪ ,‬וגבי עירוב‬ ‫עי' במל''מ פ''י מלכים ה''ז]‪ ,‬וגם איכא חשד ע''י הנפש שעשה‬ ‫פונדק חייב‪ ,‬ולפי״ז רב החובל והפועלים והמשגיחים הקבועים‬ ‫בחרן‪( .‬ס' שיח חנוכה עמוד ג' וע''ש דאפשר דהיה לו פתח ששם‬ ‫שם חייבין במזוזה‪ .‬וכ' דלכאו' צ״ע ממש״כ הרמב״ם הל' ברכות‬ ‫היה עיקר כניסה ויציאה ורק שם הדליק)‪ .‬ושאלו מרבנו זצ''ל‪,‬‬ ‫(פי״א ה׳׳ב) שאם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה פטור‬ ‫דכל עוד לא נעשה הנס מה הענין להדליק נרות חנוכה הרי הענין‬ ‫ממזוזה ויש לדחות דמיירי בספינה שאין לה גג וכה״ג שאינה‬ ‫בהדלקת הנרות זה לזכור את הנס שהקב״ה עשה לעם ישראל‬ ‫חייבת במזוזה תדע דגם באהל צ״ל בכה״ג דהא אמרינן בירושלמי‬ ‫בשמן שיוכלו להדליק את המנורה וכל עוד לא היה כל הנס אין‬ ‫סוף מגילה (פ׳׳ד הי׳׳ב) הדר בבורגן ל׳ יום חייב במזוזה ויש‬ ‫מה לזכור ומה הצורך שיקיים מצוה זו‪ ,‬והשיב רבנו‪ ,‬ידע ברוח‬ ‫לדחות קצת וצ״ע‪ ,‬והא דקאמר בירושלמי סוף מגילה מזוזה אינה‬ ‫הקודש שיהא נס‪ ,‬ופירסם שיהא נס‪( .‬קו' עזרת אליעזר בראשית‬ ‫נוהגת במפרשי ימים י״ל נמי בבני אדם שעוברים לצורך נסיעה‬ ‫פ' וירא עמוד ס''ד ששאל וכמו כן השיב בעזרת אליעזר פ' שמות‬ ‫ולא מיירי באותן הקבועים שם‪ .‬ולפי׳׳ז באהל אאע׳׳ה שהיה‬ ‫שקרא שמו״ת אף שבזמנו לא היה זה משלים עם ציבור שבזמנו)‪.‬‬ ‫קבוע חייב בנר חנוכה‪.‬‬ ‫להודות על הנס לפני שנעשה‬ ‫נר חנוכה בנוסע באוירון ומטוס‬ ‫ועי' מה שכתב רבינו זצ״ל בביאור תיבת נח על מדרש נח (עמוד‬ ‫ונשאל רבינו זצ״ל מהגרש׳׳א שטרן שליט׳׳א‪ ,‬האם יש חובת‬ ‫י''א ד''ה אז) דהמתין נח מלברך ולהודות עד לאחר המבול‪,‬‬ ‫הדלקת נרות חנוכה למי שנוסע באוירון או במטוס‪ ,‬והשיב‪ ,‬רש׳׳י‬ ‫ללמדנו כי אין להודות על הנס עד שעברה הצרה ונסתיים הנס‪,‬‬ ‫בשבת (כ״ג א' ד׳׳ה הרואה) כ' דיושב בספינה פטור מנ׳׳ח‪,‬‬ ‫עכ''ד‪ ,‬וכ''כ בדעת נוטה פרשת נח (תשובה רי''ח) שלא הקריב‬ ‫ועמש׳׳כ בפרשה סדורה (סי׳ י׳׳ג)‪ ,‬ועי' שם שהאריך לענין חובת‬ ‫תחילה דתודה מקריבים אחר הנס‪ ,‬וכיו''ב מובא בס' עמק ברכה‬ ‫מזוזה בבית שבספינה ובהערה ב' הביא דברי רש׳׳י בשבת וכ'‬ ‫(שירה על הנס עמוד קכ''ד) בשם הגר״ח מבריסק זצ״ל דאמר‬ ‫דצ״ע כוונתו‪.‬‬ ‫בביאור הפסוק ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה'‬ ‫י‬ ‫ץ■‬ ‫ניתן לתרום גבו במכשירי ״קהילות" ו״נ דוי ם פלוס" בבתי הכנסת‪,‬‬ ‫י‬ ‫ליצירת קשר‪ig o 5 3 3 1 4 5 9 0 0 @ g m a il. c 0 m ^ :‬‬ ‫י ש ל ל חוץ על ל ח צן' קו פו ת נו ס פו ת ‘ ו ב חי פו ש' ד ב רי שי״ ח'‪ ,‬או בטלפון‪:‬‬ ‫* רבי יהודה הנ שיא ‪ 52‬בני ברק‬ ‫נדרים פלוס ‪ 0 3 -7 6 3 0 5 8 5‬שלוחה‪1586 -‬‬ ‫‪0 7 7 -2 0 9 2 0 0 5 ® 053-3145900 0‬‬ ‫‪,‬‬ ‫______________ קהילות ‪ 0 7 3 -2 7 5 7 0 0 0‬שלוחת‪______________ 4310 -‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪------‬‬ ‫—־—‪--- --- ----‬‬ ‫׳‬ ‫&‬ ‫‪• • V b C o d • o c n r y b c‬י ‪- u‬‬ ‫‪1,tfbcf'h‬‬ ‫״דבריהם הם זכרונם״‬ ‫לעילוי נשמת מרן רבינו‬ ‫‪_a‬‬ ‫ירחמיאל גרשון ב׳׳ר צבי יהודה‬ ‫בס״ד‬ ‫זללה׳׳ה‬ ‫דרכי ה חיזוק‬ ‫ארבעה צריכים חיזוק (ברכות לב‪ - ):‬שיתחזק אדם בהם ת מי ד בכל כחו (רש״י)‬ ‫( ‪788‬‬ ‫תולדות תשס״ז‬ ‫משיחות רשכבה״ג מרן ראש הישיבה הגרי״ג אדל ש טיין זללה״ה •‬ ‫והטעם לזה מפני שעשו היה גם כן בעל מעלות‪ ,‬כמו שמצינו (עיין‬ ‫מדוע רצה יצחק אבינו לברך את עשו‬ ‫סוטה יג) שזכה שראשו נקבר במערת המכפלה יחד עם האבות‪ ,‬ו בי אר‬ ‫*בפרשת השבוע (כה‪ ,‬כח) "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה‬ ‫מו״ ר הגרא״א דסלר ז צ״ ל כי ׳רא שו׳ של עשו כשר היה‪ ,‬ור ק המידו ת‬ ‫אוהבת את יעקב"‪ .‬לכאורה משמע שיצחק אהב את עשו לבדו‪ ,‬ולא את‬ ‫הרעות השפיעו על הנהגתו בפועל‪ ,‬אבל היה איז ה חלק ושורש של‬ ‫יעקב‪ ,‬ו אי לו רבקה אהבה את יעקב ולא את עשו‪.‬‬ ‫קדושה בנשמתו‪ ,‬ולכן נקבר במערת המכפלה‪.‬‬ ‫וכן מבואר לכאורה מפרשת הברכות‪ ,‬שדעתו של יצח ק היי ת ה לברך‬ ‫וגם י צ או ממנו גרים ו תנ אי ם‪ ,‬וכן י צ א ממנו אנ טונינו ס שהיה גוי כשר‬ ‫את עשו ולא את יעקב‪ ,‬ובפשוטו היינו מ שום שאהב את עשו ולא אהב‬ ‫ולבסוף נתגייר (ע״ז י‪ ,‬ב‪ ,‬ו תו ס׳ שם)‪ ,‬וזכ ה לזה מפני שהיה בו איז ה צד‬ ‫את יעקב‪ ,‬ור ק רבקה שהייתה אוהבת את יעקב אמרה לו שילך וי ק די ם‬ ‫טוב‪ ,‬ו ז ו הסיבה שרבקה אהבה גם או תו‪.‬‬ ‫את עשו ויי טו ל הברכות לעצמו‪.‬‬ ‫החיוב למי שיכול להיות ׳יששכר׳ ולא ׳זבולון׳‬ ‫וצריך בי אור‪ ,‬שהרי יעקב היה יגע ועמל בתורה‪ ,‬וכלשון הכתוב (כה‪,‬‬ ‫והנה בענין ז ה של ׳יששכר וז בו לון׳ היה מ קו ם לטעות לומר‪ ,‬כי מאחר‬ ‫כז) ״ויע קב אי ש תם יושב או ה לי ם״‪ ,‬ועשו היה ” אי ש יודע ציד איש‬ ‫ששכר שניהם שווה‪ ,‬א ם כן מדוע צריך לעמול בתורה‪ ,‬הרי אפשר גם‬ ‫שדה״‪ ,‬ו אי ך יתכן שיצחק אבינו העדיף את עשו הרשע אשר ציד בפיו‬ ‫יו ת ר מיעקב שהיה יושב אוהלים‪.‬‬ ‫ונראה פשוט שבאמת יצח ק אהב גם את יעקב‪ ,‬כ מו שמצינו (כתובות‬ ‫ניצול יום ששי ושבת ‪ -‬שליש מהחיים!‬ ‫קג‪ ,‬ב) ביהושפט מלך י הודה שכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד‬ ‫בהמשך לדברים שהובאו בשבוע שעבר לחיזוק לימוד התורה ביום‬ ‫מכסאו ו מחב קו ומנ שקו‪ ,‬מתוך אהבת התורה ואהבת תלמידי חכמים‬ ‫ששי ושבת ומוצאי שבת בפרט בלילי החורף הארוכים‪ ,‬להלן דברים‬ ‫שהייתה לו‪ ,‬ו בו ד אי שגם יצח ק אהב כך את יעקב שהיה עמל בתורה‪.‬‬ ‫שעורר רבינו בסוף השיעור בישיבה‪ ,‬ו' כסלו תשס״ו‪.‬‬ ‫וכן כתב הספורנו ״וי א ה ב יצח ק את עשו ‪ -‬גם את עשו‪ ,‬אף על פי שידע‬ ‫י ש ד בר ש צרי כי ם ל עו רר ע ליו‪ ,‬ו א מנ ם זה נוג ע לי חידי ם‪ ,‬אבל י ש‬ ‫בלי ספק שלא היה שלם כיעקב״‪ .‬ו היינו שבווד אי אהב את יעקב‪ ,‬ור ק‬ ‫כמה י חידי ם כ אלו‪ ...‬ו אינני יו ד ע ל מי לו מר א ת זה‪ ,‬ש בי שי ב ה י ש‬ ‫השמיענו חידוש שאהב ׳גם׳ את עשו למרות שלא היה שלם כיעקב‪.‬‬ ‫סדרי ם‪ ,‬ו בדר ך כלל יו ם ש שי ו ש ב ת ו מו צ אי שב ת‪ ,‬הם שני י מי ם‬ ‫ומעתה צריך בי אור כל ענין הברכות‪ ,‬למה לא רצה יצח ק לברך את‬ ‫ב ש בו ע שבדרך כלל י ש י חידי ם ש אין להם סד רי ם ק בו עי ם ו לו מ די ם‬ ‫יעקב‪ ,‬ומדוע קרא רק לעשו כדי לברכו‪ ,‬הרי הוא אהב גם את יעקב‪.‬‬ ‫פחות‪ ,‬וני כ ר בי שי ב ה ש הלי מוד אינו כמו כל ה שבוע‪.‬‬ ‫וז ה ד בר מ אד לא טו ב‪ ,‬כי זה כ מו ש לי ש מ ה חיי ם‪ ,‬שני י מי ם מ תוך‬ ‫הברכות לעשו כדי שיעזור ליעקב ללמוד‬ ‫שבעה ז ה קרו ב ל ש לי ש! ו ב פר ט שכ תוב ב ספרי ם ה קדו שי ם ( בן אי ש‬ ‫ושמעתי מ מו״ ר הגה״צ ר א״ א דסלר זצ״ ל‪ ,‬כי דעתו של יצחק א בינו‬ ‫חי ש מו ת שנה ב') שכל מ צוו ת ש עו שי ם ב שב ת זה פי אלף ממה‬ ‫היית ה שעדיף לברך את עשו בפרנסה ועשירות‪ ,‬ו אז גם יעקב יי הנה מן‬ ‫מו סי פ ה הרבה‪ ,‬ו ל כן‬ ‫השבת‬ ‫קדו ש ת‬ ‫החול‪ ,‬כי‬ ‫בי מו ת‬ ‫ש עו שי ם‬ ‫הברכות‪ ,‬כי היה סבור שיאהבו ז ה את ז ה וי הי ה ביניה ם הסכם כמו‬ ‫ההצלחה ב ש ב ת היא יו ת ר גדול ה מכל ה שבוע‪.‬‬ ‫׳יששכר וז בו לון׳‪ ,‬שיעקב יוכל לשבת ולעמול בתורה כרצונו‪ ,‬ועשו שהיה‬ ‫וא ם י ש הפסק ב ר צי פו ת הדב קו ת ב תור ה הרי א מרו (י רו ש ל מי‬ ‫איש ציד יתברך בפרנסה ועושר רב שיוכל לפרנס גם את יעקב אבינו‪,‬‬ ‫אעזבך‪ ,‬ו מ א בדי ם א ת כל‬ ‫ת עז בני יו ם יו מיי ם‬ ‫סוף בר כו ת) אם‬ ‫ונמצא ששניהם נהנים מן הברכות‪ ,‬יעקב ועשו כאחד‪.‬‬ ‫המעלו ת ש הדב קו ת ב תור ה נו תנ ת ב מ שך ה שבוע חמי ש ה י מי ם‪ ,‬כי‬ ‫י ש ר פיון ו צרי כי ם שוב התחלה חדש ה‪.‬‬ ‫אבל רבקה שהייתה גם היא נביאה כמו שכתוב בתרגום (כז‪ ,‬יג) ״עלי‬ ‫אתאמר בנבואה״‪ ,‬ידעה ברוח הקודש שהסכם ז ה לא יוכל להתקיים‪,‬‬ ‫ו א מנ ם אלו הם רק י חידי ם‪ ,‬ו ברו ך השם רוב ה צי בור מ חוז קי ם‬ ‫מפני שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב (ספרי בהעלותך)‪ ,‬ו אי אפשר‬ ‫כר אוי‪ ,‬אבל הי חידי ם האלו צרי כי ם להתחזק‪.‬‬ ‫ב מצי או ת שתהיה אהבה ביניהם‪ ,‬ואפילו א ם יעקב לא היה לוקח את‬ ‫ו ה חיזו ק ת לוי אם אד ם נהנה ממה ש הו א עו ש ה‪ ,‬וכ ש עו ש ה ד בר‬ ‫הברכות‪ ,‬גם כן היי ת ה מ צי או ת ז ו שעשו שונא או תו‪ ,‬ולכן יעצה ליעקב‬ ‫ש הוא נהנה מ מנו אזי הוא מ מ שיך ו אינו רוצ ה ל הפסי ק‪ ,‬ו הרי ד ב רי‬ ‫שיקדים את עשו ויי טו ל הברכות לעצמו‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫מ הלי מוד‪,‬‬ ‫הנאה‬ ‫מד ב ש וי ש‬ ‫ו מ תו קי ם‬ ‫לב‬ ‫מ ש מ חי‬ ‫תור ה‬ ‫לו מדי ם ב צור ה של הנאה זה מו שך הלאה‪ ,‬ור ק ב א מ צ ע ה שבוע י ש‬ ‫והלכה זו שעשו שונא ליעקב היא כמו שנאת עמי ה ארץ לתלמידי‬ ‫סדרי ם קבו עי ם שרגי לי ם ל ל מו ד ו מ מי ל א זה הולך ו מ מ שיך‪ ,‬ו ב ש שי‬ ‫חכמים‪ ,‬וכפי שמצינו בגמרא (פסחים מט‪ ,‬ב) שרבי עקיבא כשהיה עם‬ ‫ו שב ת אין שי עו רי ם ו סד רי ם ק בו עי ם‪ ,‬וכל א חד צריך ל ע שו ת ל ע צ מו‬ ‫הארץ אמר מי י תן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור‪.‬‬ ‫שז ה י מ שו ך‬ ‫שיי הנ ה מ הלי מוד‪,‬‬ ‫את ה תכנית המ תאי מ ה ב ש בי לו‬ ‫ואף על פי שרבי עקיבא היה בעל מידו ת טובות מיו ח דו ת כבר‬ ‫או תו לד ב קו ת ב תור ה ויי תן לו א ת שמ ח ת התורה‪.‬‬ ‫מתחילתו‪ ,‬כמו שאמרו (כתובות סב‪ ,‬ב) שהיה צניע ומעלי‪ ,‬כבר פירשו‬ ‫א פ שר‬ ‫חברו ת א‬ ‫בלי‬ ‫כי‬ ‫ח ברו ת א‪,‬‬ ‫עם‬ ‫ל ל מוד‬ ‫צריכי ם‬ ‫ולכן‬ ‫התוספות בכתובות שם כי מה שאמר ׳ מי י תן לי תלמיד חכם ואנשכנו׳‬ ‫ל הירד ם‪ ,‬וג ם צריך שי היו ז מני ם קבו עי ם‪ ,‬ל קבו ע ז מני ם קבו עי ם‬ ‫אין ז ה מפני ששנא תלמידי חכמים‪ ,‬אלא שהיה סבור שהם מתגאי ם על‬ ‫שלו מדי ם כל א חד לפי כו חו תיו‪ ,‬איז ה לי מו ד קבוע שי מ שו ך וי הי ה‬ ‫עמי הארץ מפני תורתם‪ .‬ונראה שגם שנאת עשו ליעקב היא מאותה‬ ‫מ עניין‪ ,‬לא מ תוך כפיי ה מ צד ה' שכל' מה ש צריך לד ע ת‪ ,‬כי י ש כל‬ ‫הסיבה‪ ,‬ו מז ה נובעת שנאת ה או מו ת לכלל ישראל‪ ,‬כי הם ס בורי ם‬ ‫על י די‬ ‫רק‬ ‫אלי ה ם‬ ‫ב מ צי או ת ל הגיע‬ ‫שייך‬ ‫של א‬ ‫ש אי פו ת‬ ‫מיני‬ ‫שישראל מתגאי ם עליהם לגודל מעלתם‪.‬‬ ‫ה ת א מ צויו ת גדו לו ת‪ ,‬ו צ רי ך ל ל מו ד ב שי ט ה מ סוד ר ת כל א חד לפי‬ ‫ולכן אמרה רבקה שאי אפשר שיהיה ביניה ם הסכם ׳יששכר וז בו לון׳‪,‬‬ ‫חברו ת א ו בז מני ם‬ ‫שיי תן ש מ ח ה‪ ,‬עם‬ ‫לי מו ד קל ו מ עניין‬ ‫ט ב עו‪,‬‬ ‫משום שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב‪.‬‬ ‫קבועי ם‪ ,‬וג ם שי הי ה ב מ קו ם קבו ע‪ ,‬ו הכי טו ב זה ל ל מו ד ב אול ם‬ ‫הישיב ה‪ ,‬ש ה אול ם י הי ה מל א‪ ,‬ו אז זה מרו בי ם העו שי ם ( עיין ר ש׳׳י‬ ‫והנה בפשוטו משמע שרבקה היי ת ה אוהבת רק את יעקב ולא את‬ ‫וי קר א כו‪ ,‬ח) וי ש בז ה גם ז כו ת של קי דו ש השם‪.‬‬ ‫עשו‪ ,‬אך גם ז ה אינו נכון‪ ,‬שהרי בסוף הפרשה מ צינו שאמרה (כז‪ ,‬מה)‬ ‫״למה ז ה אשכל שניכם ביו ם אחד״‪ ,‬ו היינו שאהבה גם את עשו‪.‬‬ ‫זו הי העצה ש ר צינו לו מר לי חידי ם ש אינני יו ד ע מי הם‪ ,‬שי ת חז קו‬ ‫בזה‪ ,‬וז ה י תן הצלחה ב תור ה לכל ה שבוע ולכל ה חיי ם!‬ ‫מ שי עור ה חומ ש בליל ש׳׳ק תו לדו ת ת שס״ז‪.‬‬ ‫ל תרו מו ת ו הנצ חו ת ‪0527600485 -‬‬ ‫לקבלת ה שי חות ב מיי ל ‪A527600485@gmail.com‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫ניתן לתרום בעמדות ׳קהילות׳ ו׳נדרים פלוס׳ לפי החיפוש ׳דרכי החיזוק׳ (קוד ‪(710‬‬ ‫אין בהם כוח ללמוד יידעו הדר כבוד עסק התורה ויז כו בידיעתו‪ ,‬ולא‬ ‫לעסוק במסחר ול ה חזי ק תורה‪ ,‬ולקבל שכר של זבולון‪ ,‬ש אינו פחות‬ ‫תאבד נפשם מן העולם הבא״‪ ,‬ע״כ‪.‬‬ ‫משכרו של יששכר‪.‬‬ ‫רבינו יונ ה חיבר ׳שער התורה׳ (שאינו נמצא בידינו) המבאר את גודל‬ ‫אמנם כבר נודע המעשה שהיה עם מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ״ ל‪,‬‬ ‫חשיבות התורה‪ ,‬והטעם שחיבר או תו הוא כדי שבני אדם יעסקו הרבה‬ ‫שגביר אחד אמר לו‪ ,‬למאי נפקא מינה א ם אלמד תורה או לא‪ ,‬הרי גם‬ ‫בתורה‪ ,‬וגם אלו שהם אנו סי ם ו אין בהם כוח ללמוד‪ ,‬לכל הפחות יידעו‬ ‫עכשיו יש לי או תו השכר כמו לו מדי התורה‪ ,‬בזכות החזקת התורה‪ ,‬וענה‬ ‫את חשיבות התורה‪ ,‬הדר כבוד התורה‪ ,‬ובידיעה ז ו יז כו לעולם הבא‪ ,‬כי‬ ‫לו רבי אהרן‪ ,‬אמנ ם יש לך עולם הבא‪ ,‬אבל העולם הזה של לו מדי‬ ‫לעולם הבא זו כי ם רק על י די תורה‪ ,‬על י די שלמות של תורה‪ ,‬וגם ז ה‬ ‫התורה אין לך! כי מי שיושב ולומד הוא רגוע ומ או שר וי ש לו כל מה‬ ‫נקרא תורה ‪ -‬א ם מחשיבים תורה כמו שצריך ו מ מילא עושים כמה‬ ‫שצריך‪ ,‬בלי בעיות ובלי טרדות‪ ,‬ו אי לו אי ש עסקים טרוד כל הז מן‬ ‫שיכולים‪ ,‬עוז רי ם לתורה וגם לו מדים כפי היכולת‪.‬‬ ‫מהמסחר‪ ,‬וי ש לו הרבה צער ו חו סר מנוחת הנפש‪.‬‬ ‫ו הבי אור בז ה על פי מה שאמרו חז״ ל (קידו שין מ‪ ,‬א) אפילו חשב אדם‬ ‫ועדיין יתכן שיאמר אדם כי לא אכפת לו מהעולם הז ה ו הו א רוצה רק‬ ‫לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה‪ ,‬ו היינו‬ ‫עולם הבא‪ ,‬שלכאורה היה מ קו ם לומר שאדם כז ה כבר אין לו צורך‬ ‫כמו שכתב בחובות הלבבות (שער הביטחון פ״ד) שעיקר שכר ה מצוו ת‬ ‫לעמול בתורה‪ ,‬כי בהחזקת התורה כבר יקבל עולם הבא בשלמות‪ .‬אבל‬ ‫אינו עבור מעשה קיו ם המצו ה בפועל‪ ,‬כי ז ה לא תלוי ביד האדם אלא‬ ‫האומר כן טעות בידו‪ ,‬כי בוד אי החיוב של כל אחד הוא לעמול בתורה‬ ‫בידי שמים‪ ,‬וכל עיקר השכר הוא על הבחירה במצוה וההשתדלות‬ ‫ולהתייגע בהבנתה כמו שכתוב (יהושע א‪ ,‬ח) והגית בו יו מ ם ולילה‪ ,‬ור ק‬ ‫בעשייתה‪ ,‬ולכן מי שבחר והשתדל כפי יכולתו לעשות את המצו ה ור ק‬ ‫מי שהוא אנו ס ו אינו יכול ללמוד‪ ,‬נתנו לו מן ה שמים אפשרות לזכות גם‬ ‫א ם יעסוק במסחר וי חזי ק תורה‪.‬‬ ‫נאנס ולא עשאה יקבל שכר כאילו עשאה‪.‬‬ ‫אבל מי שהוא בן תורה וי ש בכוחו ללמוד‪ ,‬ו ד אי שתהיה עליו תביעה‬ ‫וז הו בי אור דברי רבינו יונה‪ ,‬שמי שהוא אנו ס ו אין בו כוח ללמוד‪ ,‬א ם‬ ‫א ם לא למד אפילו א ם י חזי ק תורה וי הי ה ׳ז בו לון׳‪ ,‬כי הוא חיי ב להיות‬ ‫על כל פנים יידע הדר כבוד עסק התורה יז כ ה בידיעתו‪ ,‬כי הוא מכיר‬ ‫מלומדי התורה‪ ,‬וגם אינו יכול להיות בטוח שיזכה לסייעתא דשמיא א ם‬ ‫ויודע את חשיבות התורה ומעלתה‪ ,‬ו מ מילא ו ד אי שהוא רוצה ללמוד‪,‬‬ ‫ירצה להיות זבולון‪ ,‬כיון שזה אינו תפקידו‪.‬‬ ‫וכל מה שאינו לומד ז ה רק מפני שהוא אנו ס ו אינו יכול‪ ,‬ועל ז ה מעלה‬ ‫עליו הכתוב כ אילו עשאה‪.‬‬ ‫הטעם שזבולון זוכה בהחזקת התורה‬ ‫וז הו גם הענין שניתנה ל׳זבולון׳ האפשרות לזכות כפי יכולתו על י די‬ ‫והענין שנתנו ל׳זבולון׳ את האפשרות לזכות על י די החזקת התורה‪,‬‬ ‫הכרת חשיבות התורה ו עזר תו ללומדי התורה‪.‬‬ ‫נראה שהוא כעין מה שכתב רבינו יונ ה בשערי תשובה (ג‪ ,‬קנו) ״על כן‬ ‫נתחייבנו ללמד בני יהודה התועלות הנמצאות בעסק התורה‪ ,‬וכתבנו‬ ‫א״ה‪ .‬כאן הרחיב רבינו בדרכי ההצלחה בתורה‪ ,‬ראה במסגרת בסמוך‪.‬‬ ‫מקצתם בשער התורה בעזרת הקל‪ ,‬למען יכספו הלבבות בתורה‪ ,‬ואשר‬ ‫ו מע ש ה שהיה ב אד ם של א ש מר תור ה ו מ צוו ת‪ ,‬ונ ת קר ב לרב א חד צ עיר‬ ‫להיות אדם גדול או אדם השלם?‬ ‫ו היו מדברי ם הרבה בלי ק שר ל ש מיר ת התורה ו ה מ צוו ת‪ ,‬ופע ם א חת‬ ‫א מר לו הרב‪ ,‬הרי גם אתה מו כ שר ובכו חך ל היו ת רב ו ל מ דן כ מוני‪ ,‬ול מ ה‬ ‫נ ש אל תי מכמה בני תור ה י קרי ם מהו הדרך ו ה סוד איך נע שי ם ל אד ם‬ ‫לא תל מד גם אתה ו ת הי ה רב ת ל מיד חכם‪ ,‬ו הו ש פ ע או תו אד ם מ ד ב ריו‬ ‫על זה וי ס ב רו‬ ‫אם י ח ש בו‬ ‫כי‬ ‫השאלה‪,‬‬ ‫עצ ם‬ ‫על‬ ‫גדול‪ ,‬ו ה תפל א תי‬ ‫ו חזר ב ת שוב ה ו ה ת חיל לל מוד‪ ,‬ו ל א אר כו הי מי ם עד שנ ש בר ו חזר ל סורו‪,‬‬ ‫ש תכלי ת הלי מוד הוא הכבוד לצ א ת גדו ל‪ ,‬בו ד אי של א י צ לי חו בז ה כלל‪,‬‬ ‫כי אם לו מדי ם על מנ ת ל היו ת רב או ל ש ם פרנ ס ה ו כדו מ ה אי א פ שר‬ ‫ו מי ש לו מ ד על מנ ת ל היו ת ג דו ל ל א יעל ה בי דו‪.‬‬ ‫להצלי ח‪ ,‬מפני ש אין הנאה מעצ ם הלי מוד‪ ,‬ול א י ת כן הצלחה בז ה‪.‬‬ ‫ו עי קר הלי מוד אינו ל היו ת אד ם ג דו ל אל א ל היו ת אד ם השלם‪ ,‬ולפ ע מי ם‬ ‫י ש אד ם ש עו ש ה מ ע שי ם גדו לי ם ו אינ ם ב של מו ת‪ ,‬ו ל עו מ תו י ש א חר‬ ‫ליהנות מעצם הלימוד ולא לקפוץ מדרגות‬ ‫ש עו ש ה דברי ם א פי לו ק טני ם אבל הם ב של מו ת‪ ,‬ש לו מ ד כמה שי כו ל‪,‬‬ ‫ו מ תפלל כמה שי כו ל‪ ,‬ו עו ש ה ח סד כמה שי כו ל‪ ,‬ו או כ ל טו ב וי שן טו ב‪,‬‬ ‫ו מ צינו עו ד בג מר א ( סנ ה דרין כו‪ ,‬ב) מ חשבה מו על ת א פי לו לד ברי תור ה‪,‬‬ ‫ש היו‬ ‫וי דו ע על הרבה גדו לי ם‬ ‫של מי ם‪,‬‬ ‫ש מ ע שיו‬ ‫השלם‬ ‫ו הו א אד ם‬ ‫ו פי ר שו ר ש׳׳י ו תו ס פו ת‪ :‬מ ח שב ה ש אד ם מ ח שב כך וכך אע ש ה כך וכך‬ ‫של מי ם ב מע שי ה ם‪ ,‬ו היו מ מ ש ב עלי מופ ת‪ ,‬ל מרו ת של א היו מ פור ס מי ם‪,‬‬ ‫תעלה בי די‪ ,‬מו על ת ל ה שבי ת הדבר ש אין מ ח שב תו מ ת קיי מ ת‪ ,‬א פי לו‬ ‫וג ם ב דו רנו י ש כאלה‪ ,‬ו מ צינו ל ענין בר כו ת שכיכר של ם ו ק טן עדי ף‬ ‫לד ברי תור ה כגון ה או מר עד יו ם פ לוני א סיי ם כך וכך מ סכ תו ת בגיר ס א‪,‬‬ ‫מפרו ס ה א פי לו גדול ה ( עיין ברכות לט‪ ,‬ב‪ ,‬וראה בספר המאורות הגדולי ם‬ ‫ע״כ‪ .‬ונר א ה ב בי אור הענין כנ״ל‪ ,‬ש ה או מר עד יו ם פ לוני א סיי ם כך וכך‪,‬‬ ‫מהדו״ח עמ' ‪ 91‬בשם הגרי״ס)‪ ,‬וז הו מ של לדרך העבוד ה ברו חניו ת‪ ,‬ש אין‬ ‫אינו לו מד מ חמ ת שנ הנה מעצ ם הלי מוד‪ ,‬אל א מפני שרו צ ה ל היו ת ב קי‬ ‫התכלית ל הגיע לגד לו ת אל א ל ש ל מו ת!‬ ‫ב מ סכ תא פ לוני ת ול היו ת ב קי ב ש״ס‪ ,‬ול כן אין מ ח שב תו עול ה בי דו‪.‬‬ ‫וז הו גם מה ש א מרו ב המ שך הגמרא שם שא ם ע סו קי ם ל שמה אינ ה‬ ‫ההצלחה רק כשלומדים עם הנאה‬ ‫מועל ת‪ ,‬וי ש ל פר ש ד היינו ש אינו לו מד כדי ל סיי ם כך וכך מ סכ תו ת‪ ,‬אל א‬ ‫ו ש מ ע תי עו בד א מ מרן הג און רבי יצ ח ק אל חנן זצ׳׳ל‪ ,‬ש ב ש כנו תו היה גר‬ ‫עצ ם הלי מוד מ ש מ חו‪ ,‬וג ם מ רגי ש המצו ה שבז ה‪ ,‬ו ב או פן כזה ב א מ ת‬ ‫סנד לר ש ע בד כל היו ם ל פרנ ס תו‪ ,‬ופע ם ש מע א ת ה סנדלר או מר ל א ש תו‪,‬‬ ‫יצלי ח ויר א ה ברכ ה ב לי מו דו‪.‬‬ ‫ראי את ש כננו הרב‪ ,‬איך ש הו א חי ב טו ב ו אינו צריך ל ע בוד כל היו ם‪,‬‬ ‫ו צרי כי ם ליד ע שג ם אם לו מדי ם ל ש ם ההנאה ש ב לי מו ד ול ש ם ה א שריך‬ ‫ו אף על פי כן פרנ ס תו מ צוי ה ברוו ח‪...‬‬ ‫ב עול ם הזה אין בכך שו ם חי סרון‪ ,‬כי כך היא דרג תנו‪ ,‬ו אי א פ שר ל טפ ס‬ ‫וניג ש רבי יצ חק אל חנן אל ה סנדלר (ו ל א א מר לו ש ש מ ע א ת שי ח תו)‬ ‫מדרגו ת ו ל ק פו ץ יו ת ר מ המצב ה א מי תי שלנו‪.‬‬ ‫כמו‬ ‫לו‬ ‫היו ם ו הו א י של ם‬ ‫או לי יר צ ה לי ש ב ו ל ל מו ד כל‬ ‫ו הציע לו‬ ‫כמו שי דו ע שהגר״ ח מוו א לוז'ין א מר ש עי קר התפיל ה בי מי ם נור אי ם היא‬ ‫ש מרווי ח ב ע בו ד תו היו מי ת‪ ,‬ו כ מו בן ה סנדלר מי ד נענה לזה ב שמ ח ה‪ ,‬אך‬ ‫על כ בוד ש מי ם ו מ מי ל א כבר נ קבל א ת כל הג ש מיו ת ב תור ע בדי המלך‪,‬‬ ‫שוב ה ת בונן ו א מר כי מ עול ם לא יד ע ל ל מוד ו אינו מ סוגל לז ה‪ ,‬ו א מר לו‬ ‫אבל רבי י ש ר א ל ס לנ טר א מר ש ב דו רנו אין זה לפי מדרג תנו‪ ,‬ו מי שי ב ק ש‬ ‫רבי יצ חק אל חנן שעל כל פני ם יי ש ב וי א מ ר תהלים כל היו ם‪ ,‬ו ה סכי מו‬ ‫רק על כ בוד ש מי ם נרא ה כדו בר ש קרי ם‪ ,‬אל א צריך לב ק ש גם על ע צ מו‬ ‫על כך‪ ,‬ו כ ע בור י מי ם ס פו רי ם חזר ה סנדלר ו א מר ש אינו י כו ל יו ת ר לו מר‬ ‫ועל פרנ ס תו‪ ,‬כפי דרג תו ה א מי תי ת‪.‬‬ ‫תהלים ו כ בר אי א פ שר לו ל ע מוד בז ה‪.‬‬ ‫ו הסיב ה לכך היא מפני של א היה לו הנאה ו ע ר בו ת במה שע ש ה‪ ,‬ו בו ד אי‬ ‫ו הכלל הוא כמו ש די ב רנו‪ ,‬שא ם י ל מ ד על מנ ת ל היו ת אד ם ג דו ל או ל ש ם‬ ‫אי א פ שר ל הצלי ח אם אינו נהנה מעצ ם הלי מוד‪ ,‬ול כן הלו מד רק ל ש ם‬ ‫פרנס ה ו כדו מ ה לא י צלי ח‪ ,‬אל א צריך ל ל מו ד ל ש ם הלי מוד של ע כ שיו‪,‬‬ ‫פרנס ה או על מנ ת ל צ א ת אד ם ג דו ל לא יעל ה בידו‪ ,‬כי אמנ ם הוא‬ ‫וי ל מ ד לפי ט ב עו‪ ,‬ו בדר ך זו יר א ה ברכ ה ב ת ל מו דו!‬ ‫י ת חיל ל ל מו ד ב ח שק ו ב ר צון‪ ,‬אבל ל ב סוף יי ש ב ר מכך‪ ,‬כי הוא חו שב רק‬ ‫על סו פו שי הי ה ג דו ל ב תור ה ו אינו נהנה מ לי מו ד זה‪ ,‬אל א צריך ל ל מו ד‬ ‫ולי הנו ת בכל רגע מעצ ם הלי מוד‪ ,‬ו ל א ל ח שוב על הע תיד‪.‬‬ ‫ל עי לוי נ שמת הג הייצ רבי נח ב׳י ר י שר א ל חפץ ז ציי ל‬ ‫ל עי לוי נ שמת‬ ‫ל עי לוי נ שמת‬ ‫גי ליון ז ה מו קד ש ל עי לוי נ שמת‬ ‫נל ב׳יע ייי א ח שון ת שפייב‬ ‫ר יעקב בי ר יחיאל נוימאן זי ל‬ ‫הרהייג ר בי נחמיה בי ר דו ד צבי ציטרון ז ציי ל‬ ‫הרב אליעזר בי ר יצחק קיסטר ז צי ל‬ ‫וזו ג תו הצד קני ת מרת שרה דינה ע׳י ה‬ ‫נלב״ע ט' כסלו ת שס״ח‬ ‫מנהל ס מינר ' או ר ה חיי ם' כארבעים שנה‬ ‫נל בי ע ז' כסלו ת ש עי ח‬ ‫בת הג הייצ רבי אליהו מאיר קובנר ז צ׳י ל נל ב׳י ע ה' כסלו ת שסייג‬ ‫תנצב״ה‬ ‫נלב׳יע ט׳ כסלו ת שע׳יו ‪ -‬תנצב׳יה‬ ‫תנצ בי ה‬ ‫^‬ ‫‪r 1n‬‬ ‫‪r‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫מילת יעקב ועשיו‬ ‫פניני ד ב ‪ +‬ר | פנינים והערות בעניני הפרשה‬ ‫וי מלאו• י מי ה ?ילידת ו הנ ה תו מ ם ג ב טנ ה‪( ,‬כ״ה כ״ד)‪.‬‬ ‫(מדברים שנאמרו תחת השיחים במו״מ עם מרן רבינו שליט״א)‪.‬‬ ‫שאלו‪ ,‬במש״כ רבינו יונה בסנהדרין (דף נ״ט ב') דעשיו לא היה חייב‬ ‫במילה מצד הדין‪ ,‬כיון שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק‪ ,‬וא״כ‬ ‫מזיק תפוסת הבית‬ ‫עשיו הופקע מלהיות זרע אברהם‪ ,‬אלא דיצחק מל אותו מספק כיון שלא‬ ‫וי א מ ר י ע ק ב מ כ ר ה ‪::‬יו ם }את בכר ת ^ לי‪( ,‬כ״ה ל״א)‪.‬‬ ‫ידע מי יקרא זרעו‪ .‬ואמר רבינו‪ ,‬שיש לדון מדוע אין איסור חובל מספק‬ ‫אמר רבינו‪ ,‬דאדם שמזיק תפוסת הבית יל״ד האם ישלם לבכור או לא‪,‬‬ ‫באחד מהם‪ ,‬ואולי נימא דאנן סהדי דניחא ליה בזה‪ . 1‬ושאלו‪ ,‬אם מילתו‬ ‫דהרי הבכור אין לו קודם חלוקה כלום (קכ״ו א')‪ ,‬אבל מצינו תשלומים גם‬ ‫דחתה שבת אם חל שמיני שלו בשבת‪ ,‬ואמר רבינו‪ ,‬דודאי דחתה שהרי‬ ‫כשאין ממון‪ ,‬וכמו שאחד מזיק ממון של קנס‪ ,‬לפני העמדה בדין‪ ,‬ודן‬ ‫היה קודם מת״ת‪ ,‬ואף שקיימו האבות את התורה‪ ,‬מ״מ לא היה בזה‬ ‫בזה החזו״א (ב״ק ס״ס ג'(‪[ ,‬ויש דוגמא נוספת לזה והיא בדן את הדין‬ ‫לדחות את החיוב דספק מילה‪.‬‬ ‫והזיק את החייב שצריך לשלם כמה ששוה קנס]‪ .‬ואם נניח שלא ישלם‬ ‫שבועת עשיו‬ ‫לבכור פי שנים‪ ,‬ומשום שאין לו קודם חלוקה‪ ,‬אזי גם לפשוט הוא לא ישלם‪,‬‬ ‫דיטען המזיק כי גם אם לא הייתי מזיק לך לא היית מקבל שהרי הבכור‬ ‫!י א מ ר ‪.‬יעקב ה ש ב ע ה לי כיו ם וי ש ב ע לו וי מ פ ר ™ ־ ב כ ר ת ו ליע ק ב‪( ,‬כ״ה ל״ג)‪.‬‬ ‫היה נוטלו בחלקו‪ ,‬והוא נידון שמוכח כבר במקומות אחרים‪ ,‬שהיכן‬ ‫שאלו קמיה רבינו שליט״א‪ ,‬מדוע השביע יעקב את עשיו אי חשיד אממונא‬ ‫שהניזק בלא הנזק לא היה מקבל את הממון אזי אין לו מה לתבוע מן‬ ‫חשיד אשבועתא‪ ,‬דכן הוא ס״ד דגמ' בב״מ (דף ה' ב') ושי' רש״י שם‬ ‫המזיק‪ ,‬ואמנם הבכור יכול לוותר ויזכה בזה הפשוט‪ ,‬אבל אין זה סיבה‬ ‫שכן הוא גם כן להלכה‪ ,2‬והשיב רבינו‪ ,‬שיש נידון אי חשיד אממונא אסור‬ ‫לחייב את המזיק לשלם‪[ .‬עי' חי' הגרד״ל ב״ב סי' כ״ז אות ו' סק״ג]‪.‬‬ ‫להשביעו או רק אין תועלת בשבועה‪ ,‬ואם אסור אכן הוא קשה‪ ,‬אבל אם‬ ‫הטעם משום שאין תועלת דחשדינן שישקר גם בשבועת וניחא‪ ,‬די״ל‬ ‫דין ירושת בכור בזכות נפקד‬ ‫דהא דלא משביעים הוא משום שאין תוספת בירור בשבועה של חשוד‪,‬‬ ‫יל״ד במפקיד שמת ויש לו שני בנים‪ ,‬בכור ופשוט‪ ,‬איך עושים את החלוקה‬ ‫אבל יתכן שישמור על השבועה ויש בזה תועלת להשביעו‪ ,‬ועוד אמר רבינו‪,‬‬ ‫בזכות של השמירה‪ ,‬שהרי הזכות לקבל את השמירה היא 'ראוי' וקי״ל‬ ‫שאם יחזור עשיו בתשובה יהיה בזה תועלת שיהיה מחויב לשמור את‬ ‫דאין הבכור נוטל בראוי‪ ,‬ומאידך הבהמה עצמה היא 'מוחזק' שהבכור‬ ‫שבועתו‪.‬‬ ‫נוטל בו‪[ ,‬עי' חי' הגרד״ל ב״ב סי' כ״ז אות ו' סק״ד]‪.‬‬ ‫שואל שלא מדעת בלקיחת בגדי עשיו‬ ‫זמן גדלות בדורות הראשונים‬ ‫הגדיל ה ח מ ד ת ?? שר א ת ה ב בי ת‬ ‫ו ת ק ח ר ב ק ה א ת ־ ג ג די ע ש ו‬ ‫ו ת ל ב ש א ת ־י ע ק ב ב ^! הל;טן‪( ,‬כ״ז ט״ו)‪.‬‬ ‫וי‪-‬ע תר י צ ח ק ל ד׳ לנ כ ח א ש תו פי ע ק ר ה והוא וי ע ת ר לו ד' וו גו ז ר ר ב ק ה‬ ‫א ש תו‪( ,‬כ״ה כ״א)‪.‬‬ ‫אמר רבינו‪ ,‬כבר הקשו המפרשים כיצד יעקב לקח את בגדי עשיו‪ ,‬והרי‬ ‫יש כאן איסור של שואל שלא מדעת‪ ,‬ואיך הותר לו דבר זה‪ ,‬אולם י״ל‬ ‫וברש״י (כ״ה כ״ו) כתב‪' ,‬בן ששים שנה‪ ,‬עשר שנים משנשאה עד‬ ‫בפשיטות‪ ,‬דהרי מבואר בגמ' (ב״ק דף קי״ט א') דממון מסור מעיקר הדין‬ ‫שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה להריון‪ ,‬ועשר שנים הללו צפה‬ ‫מותר לאבדו ביד‪ ,‬אלא שהטעם שאסור הוא משום דילמא נפיק מיניה זרעא‬ ‫והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה‪ ,‬כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה‬ ‫מעליא‪ ,‬וכדכתיב ׳יכין וצדיק ילבש׳‪ ,‬וא״כ כל זה דווקא כאשר מאבדים את‬ ‫והתפלל עליה׳‪ ,‬ע״כ‪ ,‬ובתום' ביבמות (דף ס״ד א') כתבו על כך‪ ,‬שדורות‬ ‫הממון של המסור‪ ,‬שעי״ז מפקיעים מבניו את הממון‪ ,‬אבל אם לוקחים‬ ‫הראשונים הולידו קודם‪ ,‬וכמבו' בסנהדרין (דף ס״ט ב')‪.‬‬ ‫אותו בלי לאבדו‪ ,‬ורק משתמשים בו‪ ,‬א״כ יהיה מותר מחמת דין זה‪ ,‬שהרי‬ ‫ובענין דורות הראשונים אמר רבינו‪ ,‬דיש להקשות‪ ,‬דהנה התוס׳ בסנהדרין‬ ‫כאן לא מפקיעים את הירושה מהבנים‪ ,‬ולכך י״ל דשואל שלא מדעת‬ ‫שם כתבו‪ ,‬דבזמן שהיו מולידים בגיל ח׳ גם גדלות היתה בגיל ח׳ (ובר״ן‬ ‫ליכא במסור‪ ,‬ומטעם זה היה מותר לו לקחת בגדי עשיו‪.‬‬ ‫שם פליג)‪ ,‬ולכאו' הרי זה היה בזמן בת שבע‪ ,‬וכמבו' שם בגמ'‪ ,‬שהוא‬ ‫וסיפר רבינו‪ ,‬שהיה מעשה לפני שנים עם בחור בישיבה‪ ,‬שאביו שהיה עם‬ ‫בזמנו של דוד שנשא את בת שבע‪ ,‬ובגיטין (דף ס״ח ב') אמרו במעשה‬ ‫עקרונות חזקים אמר לו שאינו מרשה לו להסב בפניו ואינו מוחל על‬ ‫דאשמדאי‪ ,‬שבכה אשמדאי כשראה חופה אחת‪ ,‬ואח״כ אמר שאותה אשה‬ ‫כבודו‪ ,‬ובא לשאול אם יכול להסב‪ .‬אמרתי לו שיכול‪ ,‬משום שכל מה‬ ‫שנשאת אינה יודעת שבעלה ימות באותו לילה ובעיא מינטר ליבם קטן‬ ‫שאביו עושה הוא מחמת איזה עקרון שזה מגיע מחמת איזה דעות‪,‬‬ ‫י״ג שנים‪ ,‬ולכאו' אם הגדלות היתה אז בגיל ח'‪ ,‬ההמתנה היא רק עד‬ ‫אבל אין כאן הקפדה על כבודו‪ ,‬משום שאביו אינו מקפיד באמת‪ ,‬אלא‬ ‫גיל ח'‪ ,‬דאז הוא זמן הגדלות בזמן ההוא‪ ,‬והיה זה בזמן שלמה בן דוד‪,‬‬ ‫רק שרוצה את העקרון שלו‪ ,‬הוא היה אדם עם כיפה שונה ועם דעות‬ ‫והוא גמ' מפורשת דלא כתוס'‪ ,‬ודוחק לומר שהשתנו הדורת בין דוד‬ ‫משונות‪.‬‬ ‫לשלמה‪.‬‬ ‫‪ . 1‬וצ״ע מה שייך כן גבי עשיו‪.‬‬ ‫‪ .2‬וע״ש בתוס' שבדורות הראשונים לכו״ע היה כן‪ ,‬ורק אחר שהוקל איסור גזל ל״א הכי‪.‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@ gm ail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053- 3145900 :‬‬ ‫הכוללים‪ ,‬ועשרות אלפי בני הישיבות ואברכי הכוללים בארץ הקודש‪ ,‬המתרבים כל העת‬ ‫בסייעתא דשמיא‪ ,‬ומוסרים נפשם על לימוד התורה‪ ,‬וכל עיסוקם הוא אך ורק בלימוד‬ ‫התורה על אף הגזירות והרדיפות‪ ,‬ואינם שמ ים ליבם לשום דבר‪ ,‬ואנו מובטחים שלא‬ ‫תמ וש התורה מפי זרענו עד עולם‪.‬‬ ‫במעמד בלונדון‬ ‫הרגשת הלב‪ ,‬כאשר אנו באים מארץ ישראל ומתקבלים בחום על ידי היהדות החרדית בכל‬ ‫ברשות מרנן ורבנן שליט"א‪ ,‬אחינו בית ישראל יהודי לונדון היקרים!‬ ‫אתר ואתר מתוך השתתפ ות עמוקה ורצון אמיתי לעמוד לימין לומדי התורה בעת דוחקם‪,‬‬ ‫באנו לכאן מארץ ישראל יחד עם גדולי תורה ויראה שליט״א למען תורת ארץ ישראל‪ .‬דעו‪,‬‬ ‫וישראל ערבים זה לזה ‪ -‬זו היא נשיאה בעול באופן המובהק והנפלא ביותר‪ ,‬ושותפות וערבות‬ ‫התורה היא נצח‪ ,‬כל אחד יש לו את הזכות והחובה להיות שייך לתורה‪ ,‬בלימוד התורה‪ ,‬בכבוד‬ ‫זו היא גופא מחזקת ומעודדת את לומדי התורה בארץ ישראל בעת צרתם‪.‬‬ ‫לתורה‪ ,‬ובחיים על פי תורה‪.‬‬ ‫זו כבר הפעם השל יש ית שאתם נדיבי עם כאן באנגליה‪ ,‬משתתפ ים ביד רחבה עם 'קרן‬ ‫כל אחד רוצה וחייב לגדל בניו לתורה וליראת שמ ים ומידות טובות‪ ,‬וכשהילדים רואים שאצל‬ ‫עולם התורה' באופן נפלא ומרש ים ביותר‪ ,‬וכאשר מתאחד ים בני קל חי בכל אתר ואתר‪,‬‬ ‫האבא הכבוד הכי גדול הוא לתורה ‪ -‬זה נכנס בליבם לעולם‪ .‬יהי רצון שלא תמ וש התורה מפינו‬ ‫להרבות כבוד לתורה‪ ,‬ומתאמצ ים בכל יכולתם להחזיק את לומדיה‪ ,‬אין קידוש שם שמים‬ ‫ומפי זרענו וזרע זרענו לעד‪ ,‬ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן״‪.‬‬ ‫גדול מזה‪ ,‬ואין סגולה כתורה‪ .‬כל אשר מתנדב כפי יכולתו ויותר מיכולתו‪ ,‬ובא לעזרת השם‬ ‫בגיבורים‪ ,‬לקיים את תורת ארץ ישראל‪ ,‬בעת כזו כאשר הכביד הקושי על הישיבות והכוללים‪,‬‬ ‫במלון פילאר בדינר המרכזי‬ ‫הרי הוא שותף מלא לקיום התורה‪ ,‬ואין גבול לשכרו‪ .‬כל מי שש ותף עם קרן עולם התורה‪,‬‬ ‫ברשות מורנו ראש הישיבה שליט״א וברשות מרנן ורבנן שליט״א‬ ‫הקרן ק י ימת לעולם הבא‪ ,‬ואוכל פירותיהם בעולם הזה בכפליים ובכפלי כפליים‪ .‬יהי רצון‬ ‫יהודי לונדון היקרים‬ ‫שתזכ ו כולכם לכל מילי דמיטב‪"...‬‬ ‫כולכם יודעים כי בני הישיבות ואברכי הכוללים בארץ ישראל נרדפים‪ ,‬ומיום ליום מתרבים‬ ‫הגזרות אשר השלטונות גוזרים עליהם השם ישמרנו‪.‬‬ ‫בכינוסהענק באולם דום דה פריז‬ ‫עמי הארצות משפילים את בני הישיבות‪ ,‬מתייחסים אל בני התורה בזלזול ובבזיון‪ ,‬ולאחרונה‬ ‫אנשים מאחינו התועים שהיו שונאים זה לזה‪ ,‬מריבים אלו באלו מי יכנה את לומדי התורה בכינויי‬ ‫ברשות מרנן ורבנן שליט"א‬ ‫גנאי אחד יותר מהשני‪.‬‬ ‫אחינו בית ישראל יהודי צרפת היקרים!‬ ‫ולעומת זאת‪ ,‬כאשר שליחי רבבות לומדי התורה בארץ ישראל מגיעים לגולה‪ ,‬ובכל עיר ועיר‬ ‫הדבר שמאחד את כלל ישראל בכל מק ום ומקום הוא התורה הקדושה‪ ,‬זו המתנה שהקד וש‬ ‫ובכל מדינה ומדינה מתקבלים על ידי עם השם בשמחה ובכבוד‪ ,‬ורצון עז לבוא לעזרת השם‬ ‫ברוך נתן לנו ובחר בנו מכל האומות‪ ,‬כל אחד שואף להתחזק בתורה‪ ,‬להתחבר לתורה‪,‬‬ ‫בגיבורים‪ ,‬כמה יקר וגדולה ניתן בזה ללומדי התורה הנאנקים שבארץ ישראל‪ ,‬כמה עידוד‬ ‫ולחיות חיי תורה‪ ,‬וכולנו רוצים להיות דבוקים בתורה עוד ועוד‪ ,‬ואתם הדבקים בהשם‬ ‫וחיזוק אתם מעניקים לבני הישיבות ואברכי הכוללים המסולאים בפז העמלים בתורה מתוך‬ ‫אלוקיכם חיים כולכם היום‪ ,‬זה החיים שלנו וזה האושר שלנו‪ ,‬אשרינו מה טוב חלקנו ומה‬ ‫הדחק ומתוך פחד הגזרות‪.‬‬ ‫נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו‪.‬‬ ‫וכל זאת מלבד עצם השותפ ות שלכם בתפקיד הגדול של קרן עולם התורה‪ ,‬שהקימ ו בעצה‬ ‫ועל כולנה‪ ,‬כל אחד ואחד‪ ,‬גם מי שלא זכה להיות תלמיד חכם‪ ,‬רצונו עז לגדל את בניו‬ ‫אחת נדיבי עם צדיקים‪ ,‬להחזיק את עולם התורה בארץ ישראל כבר בפעם השלישית‪.‬‬ ‫לתורה‪ ,‬כמה תפילות כל אבא משתפך לפני אביו שבשמ ים שיזכה לבן תלמיד חכם‪ ,‬כמה‬ ‫המצב בו שרוי עולם התורה בארץ ישראל הוא מצב שלא היה כמותו‪ ,‬כולנו שותפ ים כל א יש‬ ‫דמעות כל אמא ש ופכת לפני בורא עולם בהדלקת נרות 'וזכנו לגדל בנים ובני בנים מאירים‬ ‫במה שחננו השם יתברך‪ ,‬להתאמץ ולפעול למען התורה למען נותן התורה ולמען לומדיה‪.‬‬ ‫את העולם בתורה'‪ ,‬כמה הורים מוכנים להתאמץ בשביל שילדיהם יהיו בני תורה מובהקים‪,‬‬ ‫ותורה שהיא מגנא ומצלא תגן על כולנו ונזכה לכל מילי דמיטב ולגאולה השלמה במהרה‬ ‫כמה נחת זה מביא להורים‪ ,‬וכמה המשך קיום הדורות תלוי בדבקות בתורה‪.‬‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫כאשר אדם מתאמץ למען החזקת התורה של בני הישיבות ואברכי הכוללים בארץ ישראל‪,‬‬ ‫ובפרט כאשר הוא מתאמץ יותר מיכולתו‪ ,‬והוא עושה את זה בשמחה‪ ,‬מה בני ביתו רואים?‬ ‫במעמד מיוחד עבור מאותבנותהסמינרים אשר נרתמו ותרמו והתרימובמפעלכביר‬ ‫הם רואים אהבת תורה יוקדת ללא גבול ומידה! ואם הוא מספר לילדיו הרכים בשמחה‬ ‫למעץ 'קרץ עולם התורה'‬ ‫וברגש‪ ,‬ש יש בחורים ואברכים בארץ ישראל שכל רצונם הוא אך ורק ללמוד תורה‪ ,‬ורק‬ ‫"בהקמת המשכן כתוב בתורה 'וכל הנשים אשר נשא ליבן אותן טוו את העזים'‪ .‬וכפי המבואר‪,‬‬ ‫בגלל זה עוש ים להם קש י ים רבים‪ ,‬ולמרות כן הם שק וע ים בלימודם בכל עוז‪,‬‬ ‫טווית העזים היתה ליריעות האהל אשר על המשכן‪ .‬אנחנו נמצאים בכינוס לכבוד הדבר הגדול‬ ‫ואותו אבא כאן בצרפת‪ ,‬ממשיך לספר לילדים שלו‪ ,‬כי לכבוד התורה הוא כל כך רוצה‬ ‫שהתקבצו תלמידות הסמינרים בלונדון למען בני הישיבות ואברכי הכוללים בארץ ישראל‬ ‫להיות ש ותף עם רבבות לומדי התורה בארץ‪ ,‬ולכן הוא מתאמץ יותר מיכולתו לתרום‬ ‫השרויים בצרה‪ ,‬ומהם שנמצאים בשביה‪ ,‬וזאת אך ורק בגלל בחירתם בתורה ובחיי תורה‪.‬‬ ‫עבורם תרומה הגונה לקרן העולמית למען תורת ארץ ישראל ‪ -‬קרן עולם התורה‪ ,‬בכדי‬ ‫שחס וחלילה לא יסגרו ישיבות ולא ינעלו שערי הכוללים בארץ הקודש‪ ,‬כמה חינוך לתורה‬ ‫ונדבה רוחם אותם של בנות ישראל הכשרות כאן באנגליה‪ ,‬להיות עושות ומעשות להקים אהל על‬ ‫חודר לליבותיהם הרכים של הילדים כשהם ש ומע ים את אבא שלהם מתאר את זה ברוב‬ ‫המשכן‪ ,‬שהוא ‪ -‬מרכז התורה בעולם ‪ -‬היכלי התורה‪ ,‬הישיבות‪ ,‬והכוללים‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬להחזקת‬ ‫רגש וכבוד לתורה‪ ,‬והוא מוסיף ומתאר להם שיהודים בכל מדינות העולם ש ותפ ים לדבר‬ ‫התורה הגדולה ביותר שנתייסדה על ידי 'קרן עולם התורה'‪ .‬בני הישיבות בארץ ישראל נרדפים‬ ‫הנפלא הזה‪ ,‬איזה ר ושם כביר הדבר עושה בליבו הרך של הילד‪.‬‬ ‫כבר תקופה ארוכה‪ ,‬וכעת הינכם נושאים בעול צרתם‪ .‬אין שותפות למען התורה גדולה מזו‪ ,‬ובזה‬ ‫בעוונותינו עדיין אנחנו בגלות‪ ,‬גזירת הגלות יש לה כל מיני פנים‪ ,‬ובכל מקום ובכל תקופה עם‬ ‫נשים קא זכיין‬ ‫ישראל מרגיש את הגלות באופן שונה‪ ,‬פעמים הגלות מכבידה יותר ופעמים פחות‪ ,‬אבל הקדוש‬ ‫לא בכל יום פונים לתלמידות 'בית יעקב' בכדי לפעול פעולות שנוגעות לכלל ישראל! ולא‬ ‫ברוך הוא הבטיחנו שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו עד עולם‪ ,‬והתורה היא נצח‪,‬‬ ‫בכל יום יש אפשר ות לכלל ולפרט להיות שותפ י אמת בדבר כל כך גדול‪ ,‬שהוא סוד ויסוד‬ ‫וכשדבקים בתורה בכל מצב ובכל מקום זה מה ששומר את עם השם בכל גלויותיו אלפי שנה‪,‬‬ ‫קיומו הנצחי של עם ישראל‪ ,‬וכמאמרו של רב סעדיה גאון 'אין ישראל אומה אלא בתורתה'‪.‬‬ ‫רק ככה עם השם מתקיים וימשיך להתקיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו‪.‬‬ ‫התורה הקדושה היא נצח ישראל‪ ,‬והיא הדבר שמאחד את כלל ישראל‪ ,‬ויהי רצון שכל בנות‬ ‫מלבד מה שכולכם נקראים לבוא לעזרת השם בגבורים למען תורת ארץ ישראל‪ ,‬כל אחד‬ ‫ישראל אשר נדבה רוחם אותם להקמת האהל על המשכן‪ ,‬תעמוד להם להקים בתים שתשכון‬ ‫יקבל על עצמו להתחזק בתורה‪ ,‬להוסיף זמן ללימודו‪ ,‬להוסיף עוד שיעור תורה‪ ,‬ללמוד‬ ‫בהם התורה‪ ,‬ואלו שהגיעו לפרקן יזכו במהרה לזיווגים הגונים עם לומדי תורה מובהקים‪ ,‬ואך‬ ‫תורה עם בניו‪ ,‬והתורה שה יא מגנא ומצלא תצילנו מעול הגלות‪.‬‬ ‫טוב וחסד באהלם כל הימים‪ .‬אמן כן יהי רצון‪".‬‬ ‫יהי רצון שכל מי שמכבד את התורה ושותף עם לומדי התורה בארץ ישראל‪ ,‬יזכה לכפל‬ ‫כפליים‪ ,‬ימלא השם כל משאל ות ליבו לטובה‪ ,‬ברכה והצלחה בכל מעש י ידיו‪ ,‬נחת‬ ‫בביתהנגיד ר' זיסי לנדא הי״ו‪,‬‬ ‫מהילדים‪ ,‬זיווגים הגונים‪ ,‬תזכו לשנים רבות נעימות וטובות‪ ,‬בבריות גופא ונהורא מעליא‪,‬‬ ‫"ברשות מרנן ורבנן שליט״א‪ ,‬אחינו בית ישראל‪.‬‬ ‫ונתפלל כולנו יחד 'עשה למען שמך עשה למען תורתך'‪ ,‬ונזכה לגאולה שלימה בבנין בית‬ ‫הדבר ידוע ומפורסם לכולכם מהי סיבת בואנו יחד עם גדולי תורה ויראה שליט״א מארץ‬ ‫המקדש ובביאת מש יח צדקנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ישראל ללונדון‪ .‬אנחנו באים בשליחותם של כל ראשי הישיבות‪ ,‬אדמורים‪ ,‬רבנים וראשי‬ ‫בל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי‬ ‫מכתב עוז מרבנו מרן דוגר״ד לנדו שליט״א‬ ‫כאשר זמן כניסת השבת מתקרב והולך בימי החורף המתקצרים‪ ,‬חובה גמורה על הנוסעים מחוץ לעיר לצאת בשעה‬ ‫מוקדמת‪ ,‬ומן הראוי שלא לצאת לאחר חצות היום ובפרט למקומות המרוחקים‪ ,‬וחלילה מלהיכשל ולהכשיל אחרים‬ ‫בחילול שבת‪.‬‬ ‫כמו״ב הנני בזה בקריאה לבני התורה ש ינצל ו את לילות השבת ומוצ״ש הארוכים בימי החורף ללימוד תורה ברציפות‬ ‫בשקידה ובשקיעות‪.‬‬ ‫י׳ג■׳‬ ‫ושמירת השבת ולימוד התורה ישפיע ו עלינ ו כל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫‪\3 jC‬‬ ‫<?(?‬ ‫י(‪/‬‬ ‫ירל ע”י מערכת ”קובץ גליונות‪ k.gilyonot@ gm ail.com ,,‬להקדשות ע”ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫ממרן פוסק הדור‬ ‫דכי משה שטרנבוך שליפרא‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫במ י וחד לאחר ש נכשל בחטא ועבר על רצון השי״ת‪ ,‬ולכן מ יד לאחר החטא‬ ‫מרירות חייו של החוטא‬ ‫הוא רוצה לאבד ו גם מהע ולם הזה‪.‬‬ ‫״ויתרוצצו הבנים בקרבה“‪( ,‬כ“ה‪ ,‬כ“ב)‪.‬‬ ‫השפעת הטומאה למרחק‬ ‫” מתר וצצ ים זה עם זה ומר יב ים בנחלת שנ י ע ולמ ות“‪( .‬רש״י)‬ ‫הנה בדרך כלל רגילים בני אדם להבין שהרשע יש לו חיי הע ולם הזה בלא חיי הע ולם הבא‪,‬‬ ‫״ויתרוצצו הבנים בקרבה‪ ,‬ותאמר אם כן למה זה אנכי“ (כה‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫ולע ומת זאת הצד יק יש לו חיי הע ולם הבא בלא חיי הע ולם הזה‪ ,‬וכמשמע ות הפש וטה של‬ ‫” כשה יתה ע וברת על פתח י ת ורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת; ע וברת על פתח י‬ ‫דברי חז״ל כאן ”מר יב ים בנחלת שנ י ע ולמות״‪ ,‬והיינו ש ישנם שנ י ע ולמ ות‪ ,‬ע ולם הזה והע ולם‬ ‫עב ודת אלילים‪ ,‬עש י ו מפרכס לצאת״‪( .‬רש״י)‬ ‫הבא‪ ,‬והע ולם הזה שייך לאחד מהם‪ ,‬והע ולם הבא יהא ש ייך לשנ י שא ין לו ע ולם הזה‪.‬‬ ‫לכאורה יש להקש ות היאך עברה רבקה על פתח י בת י עב ודה זרה‪ ,‬והרי אס ור לעב ור לפני‬ ‫אמנם באמת לכשנתב ונן בדבר נראה‪ ,‬שהצד יק יש לו גם חיי הע ולם הזה‪ ,‬שהלא אין מא ושר‬ ‫בית עב ודה זרה ( וכדא יתא בע״ז י״ז ע״א)‪.‬‬ ‫כמ וה ו עלי אדמ ות ש ז וכה לטע ום טעם הדבק ות בקב״ה ולמלא ות עצמ ו בא ושר ושמחה‬ ‫ונראה שהא יס ור חל רק על הליכה בתוך ד' אמ ות לפתח‪ ,‬ורבקה לא עשתה כן‪ ,‬רק הלכה‬ ‫אמית י ים‪ ,‬ולע ומת זאת הרשע י וצא מ ופסד לגמרי‪ ,‬שמלבד מה שא ין לו חיי הע ולם הבא‪,‬‬ ‫סמ וך לפתח בר יח וק ד' אמ ות‪.‬‬ ‫הרי גם חיי הע ולם הזה אין לו‪ ,‬כי ה וא מלא מר יר ות ור יקנ ות‬ ‫מלשכת הגזית‬ ‫מחטא י ו ופשע י ו הממרר ים לו את טעם חייו‪ ,‬וכמ ו שאמר ו‬ ‫ולפי״ז יש ללמ וד מכאן עד היכן מגעת השפעת ט ומאת‬ ‫חז״ל (נדרים ט' ע״ב) ” רשע ים מלא ים חרטות״‪.‬‬ ‫עב ודה זרה‪ ,‬שאע״פ שרבקה עמדה בר יח וק ד' אמ ות‬ ‫״כוח הברכה שלי? הכל תלוי רק בכם!“‬ ‫מפתח בת י עב ודה זרה‪ ,‬מ״מ עש י ו היה נמשך אחר‬ ‫ישנם רגעים שבהם העולם עוצר מלכת‪ ,‬הבריאה כולה עומדת‬ ‫וע״כ מה שאמר ו חז״ל ”מר יב ים בנחלת שנ י ע ולמות״‪,‬‬ ‫רוח ט ומאה זו‪ ,‬ומכאן יש לנו ללמ וד עד היכן יש לנוס‬ ‫דם ומקשיבה למה שמתרחש‪ ,‬רגע כזה נרשם במעונו של רבינו‬ ‫הכוונה שהרשע ל וקח לעצמ ו את הנאת חיי הע ולם הזה‪ ,‬אך‬ ‫ולהתרחק מן הט ומאה שהשפעתה רבה מא וד למש וך‬ ‫בערב יום כיפור האחרון כאשר נכנסו אל הקודש פנימה מאות‬ ‫למעשה אין לו שמחה וא ושר אלא ה וא מלא צער‪ ,‬ומא ידך‬ ‫נערי מדרשיות ”ביחד ללמוד״ מכל רחבי ארץ הקודש‪ ,‬למעמד‬ ‫אליה אפ יל ו ח וץ לד' אמ ות‪ ,‬וכן שמעת י שמ י יסד י יש יבת‬ ‫הצד יק ל וקח לעצמ ו חיי הע ולם הבא‪ ,‬וממ ילא גם בע ולם‬ ‫השנתי והמרטיט של קבלת עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫סלב ודקה בחר ו את מ יק ום ה יש יבה במק ום מס ו ים שב ו‬ ‫הזה ה וא מתענג מטעם הדבק ות שה יא מע ין חיי הע ולם‬ ‫המעמד‪ ,‬שהפך כבר למסורת של קודש המרעידה את הלבבות‪,‬‬ ‫לא ה יתה כל כנסיה‪.‬‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫הגיע השנה לשיאים חדשים של רגש‪ .‬הנערים‪ ,‬בחורי חמד‬ ‫ויסוד הדבר ים מב ואר ים במשה רבינו‪ ,‬שלא התפלל‬ ‫שהתקרבו לאור התורה והמצוות בזכות רשת המדרשיות‬ ‫בכל אר ץ מצר ים מש ום שה י יתה מלאה גילולים (עיין‬ ‫שהוקמה בברכתו ובעידודו של מרן שליט״א‪ ,‬עמדו בחרדת‬ ‫דבר נפלא הביא הגאון רבי א יסר זלמן מלצר זצ״ל בשם‬ ‫קודש מול זקן פוסקי הדור‪ .‬לפתע נורתה יריית הזינוק למעמד‬ ‫רש״י שמ ות ט‪ ,‬כט)‪ ,‬והר י שהשפעת ט ומאת עב ודה זרה‬ ‫הגאון רבי יצחק בלאזר מפטרב ורג זצ״ל‪ ,‬דהנה באמת יש‬ ‫קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬כאשר מרן שליט״א בעצמו‪ ,‬בקול‬ ‫משפ יעה על כל העיר‪.‬‬ ‫לתמ וה על מה שאמר ו חז״ל ” רשע ים מלא ים חרטות״‪ ,‬איך‬ ‫חוצב להבות אש ובבכי נסער‪ ,‬קורא עמם יחד את פסוקי הייחוד‬ ‫ומרגלא בפ ומ יה דמ ו״ר הגה״צ רבי משה שנ י ידר זצ״ל‪,‬‬ ‫ברוב רגש‪ ,‬במחזה שלא הותיר עין אחת יבשה בחדר‪.‬‬ ‫הרשע ים נעש ים 'צדיקים ' לאחר החטא ומתמלא ים חרטה‪,‬‬ ‫שב ית מ ינ ות גרוע י ותר מב ית ע״ז‪ ,‬וכשה יה נאלץ לעב ור‬ ‫לאחר מכן נשא מרן רבינו שליט״א מדברותיו חוצבי הלהבות‪,‬‬ ‫והרי ה יצר הרע ש ולט על יהם בכל רגע‪ [ ,‬וכמ ו שאמר ו חז״ל‬ ‫בא יז ור שה יה בו מ ינ ות כגון שהתק י ימ ו בו דרש ות של‬ ‫והפתיע את הנוכחים באמירה נוקבת ומטלטלת כאחד‪” :‬אל‬ ‫(ברכות ס״א ע״ב) שרשע ים יצא הרע ש ופטם ‪ ,‬ופ ירש אדוננ ו‬ ‫תחשבו שברכה היא קסם הברכה שלי אין לה שום תוקף‬ ‫הגר״א שה יצר הרע מנה יגם ומדריכם]‪ ,‬וכיון שגם לאחר‬ ‫כפירה‪ ,‬היה א ומר הפס וק ” ש ק ץ תשקצנ ו ותעב תתעבנ ו‬ ‫וכוחה שווה אך ורק לפי גודל ההתחזקות שלכם בפועל לחיי‬ ‫כי חרם הוא״ (דברים ז‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫החטא הם עדיין נתונ ים תחת של יטת ה יצר הרע‪ ,‬וה יצר הרע‬ ‫תורה ומצוות! זהו כל התוקף וזהו כל הסוד של הברכה!״ דברים‬ ‫הרי אינו ר וצה ש יתחרט ו ו יעש ו תש ובה‪ ,‬א״כ מהיכן נכנסים‬ ‫כדורבנות שנכנסו ישר לתוך הלבבות הצמאים‪.‬‬ ‫הגדרת שמו של עשיו‬ ‫שיאו של האירוע נרשם כאשר עברו הנערים בסך בסדר מופתי‬ ‫אל יהם מחשב ות החרטה לאחר החטא‪.‬‬ ‫״ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער‪ ,‬ויקראו‬ ‫לפני מרן שליט״א‪ ,‬מחזה מעורר השראה נראה בחדר נער אחר‬ ‫וביאר הגאון רבי יצחק בלאזר‪ ,‬שהחרטה היא חלק ממעש י ו‬ ‫שמו עשיו“‪( ,‬כ“ה‪ ,‬כ“ה)‪.‬‬ ‫נער ניגש אל הקודש פנימה‪ ,‬ופרט בקול רועד את הקבלה‬ ‫של ה יצר הרע‪ ,‬שה יצר הרע ש ונא את האדם‪ ,‬וז ולת מה‬ ‫האישית שנטל על עצמו לשנה החדשה‪ ,‬זה קיבל על עצמו‬ ‫שה וא רוצה להחט יא ו ולאבד ממנ ו ע ולם הבא‪ ,‬ה וא ר וצה‬ ‫” ו יקרא ו שמ ו עש י ו ‪ -‬הכל קרא ו לו כן‪ ,‬לפי שה יה נעשה‬ ‫שמירת שבת כהלכתה‪ ,‬זה קיבל עול תפילין מדי יום‪ ,‬וזה קיבל‬ ‫גם לאבד לו את הטעם בחי י הע ולם הזה‪ ,‬ולכן ה יצר הרע‬ ‫ונגמר בשער ו כבן שנ ים הרבה״‪( .‬רש״י)‬ ‫על עצמו להקפיד על תפילת שחרית במניין‪ ,‬מרן שליט״א האזין‬ ‫משתדל תח ילה להחט יא את האדם ולהפס יד ו מח י י הע ולם‬ ‫בקורת רוח מרובה לכל נער ונער‪ ,‬סמך את ידיו והאציל ברכות‬ ‫הנה יד וע ששמ ו של אדם ה וא דבר המבטא את מה ות ו‬ ‫חמות להצלחה כבירה בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫הבא‪ ,‬ולאחר מכן ה וא משתדל שהאדם יתחרט כדי שהאדם‬ ‫ותוכנו‪ ,‬ומעתה יש להבין למה קרא ו את שמ ו ” עש י ו״ על‬ ‫בסיום המעמד המרומם‪ ,‬פנה מרן שליט״א לראשי ומייסדי‬ ‫יאבד גם את ההנאה מהעב ירה‪ ,‬וכך י וצא האדם מ ופסד מכל‬ ‫שם השער ות ‪ ,‬והר י השער ות אינם אלא עניין ח יצוני של‬ ‫ארגון ”ביחד ללמוד״‪ ,‬ובראשם המייסד הרב חיים דב גרינברג‬ ‫הצדדים‪ ,‬גם מהע ולם הזה וגם מהע ולם הבא‪ ,‬ואחר כך ש וב‬ ‫מראה גרידא‪ ,‬ולכא ורה אין בהם ש ום הגדרה על מה ות ו‬ ‫והרבנים המופלאים העומדים לצידו‪ ,‬והרעיף עליהם תשבחות‬ ‫מס ית ה יצר הרע את האדם לחט וא כדי להפס יד ו ש וב מח י י‬ ‫של אדם‪.‬‬ ‫וברכות נדירות ”אתם עושים נחת רוח עצומה לבורא עולם! אין‬ ‫העולם הבא‪ ,‬וח ו זר חלילה‪.‬‬ ‫שיעור לנחת הרוח שיש לקב״ה מהמפעל האדיר שלכם‪ ,‬שאתם‬ ‫ונראה שהשער ות לא היו אלא ס ימן וה וכחה לטבע ו‪,‬‬ ‫זוכים להכניס את בניו של מקום תחת כנפי השכינה״‪.‬‬ ‫והדברים מפל יא ים למתב ונן איך נרא ים חי יהם של הרשע ים‪,‬‬ ‫כי ריבוי השער ות באופן מש ונה כ״כ הם סימן על אדם‬ ‫שמפס יד ים שת י ע ולמ ות גם ע ולם הזה וגם הע ולם הבא‪ ,‬כי‬ ‫הנערים יצאו ממעונו של מרן רבינו שליט״א כשפניהם קורנות‪,‬‬ ‫פראי ש יש לו טבע כח י ית יער‪ ,‬וכמ ו כן יש בזה ס ימן על‬ ‫מוכנים ומזומנים לקבלת היום הקדוש מתוך התעלות וקבלה‬ ‫לאחר החטא הם מתמלא ים י יסורי חרטה‪ ,‬ואין הם מס וגל ים‬ ‫ה ימשכ ות טבע ו אחר התא וות‪ ,‬וכדא יתא בספר ים (עץ‬ ‫איתנה לעתיד‪.‬‬ ‫ליהנ ות מהעב ירה אלא לזמן מ ועט הח ולף וע ובר לו‪ ,‬אך‬ ‫חיים י״ג‪ ,‬י״א‪ ,‬ומג יד מ ישר ים ר יש אמ ור) שהשער ות הם‬ ‫לאחר מכן ליבם מתמלא ברגש י אשמה וי יסורי חרטה‪.‬‬ ‫”מ ותר ות״‪[ ,‬וב יא ור הדבר השער ות א ינם כשאר איברי‬ ‫ושמעת י מפ י הגאון מטשעב ין זצ״ל‪ ,‬שמאחר שה יצר הרע‬ ‫האדם שהם הכרח י ים לו אלא ע יקרם ה וא ליופי‪ ,‬ומה גם‬ ‫שהם ע ומד ים לגזיזה והם כדבר ח יצוני לאדם ולא כחלק בלת י נפרד ממנ ו כשאר איברי‬ ‫הוא מלאך‪ ,‬הרי באמת ה וא שמח מא וד בשעה ש יה וד י מתגבר עלי ו ואינו ש ומע לעצת ו ‪ ,‬וכל‬ ‫האדם]‪ ,‬ולכן קרא ו שמ ו עש י ו על שם מה ות ו ות וכנ ו שה יה פרא י כח י ית ו יער‪ ,‬וה יה רודף‬ ‫מה שה וא מס ית את האדם לעב ירה זה ו מפנ י ש זה ו תפק יד ו למלא כבוד שמ ים בבר יאה על‬ ‫‪fb).V‬‬ ‫אחר התא ו ות‪.‬‬ ‫ידי ש יגב יר נ יס י ונ ות על בני אדם‪ ,‬ולפי דברי ו מובן ב י ותר שה יצר הרע ש ונא את האדם‬ ‫—‬ ‫נ‪^9‬‬ ‫מעונות אריות‬ ‫מעשה דג ‪ -‬הנהגותמרז שליט״א‬ ‫בגלות ה' ‪ 0‬קנדריי סקאאל' (פרק ה')‬ ‫(מתוך הספר הנודע ׳גדול‬ ‫בידינו ע ד ו ת ו ש ל הדיין הלונדוני‪ ,‬ה וא ון רבי א יז יד ור‬ ‫(מת וך ספר 'מע ונ ות אריות '‪ ,‬תש וח “ח למחבר הרב יעקב;‬ ‫ב ק ר ב ך ותשוח״ח למחבר על‬ ‫פר ידמן של יט“א על רש ות ו להעת יק הדבר ים במסגרת זו‬ ‫גרינפלד שכ יהן ב ימ ים ההם בבית דינו של גאון ישראל‬ ‫ה ס כ מ ת ו ל ה ב א ת הדברמש ל תו ע ל ת‬ ‫לת ועלת הרבים)‬ ‫מרן הגאון רבי יח זקאל אברמסק י‪ .‬באיפרת שש יגר הרב‬ ‫גרינפלד לרבי משה בשנת תשל“ג‪ ,‬הוא! מספר ׳ביו על תגובת‬ ‫בא ותה תק ופה יזם משרד הח ינוך הבר יט י תחר ות חיבור י ם‬ ‫הרביםב‬ ‫המרא דאתרא רבי יח זקאל אברמסק י לא ות ו מא ורע‪:‬‬ ‫ארצ ית לכל ילדי הכ ית ות הגבוה ות בבתי הספר היס ודי ים‬ ‫בלמאךבדרך‬ ‫בבריטניה‪ .‬גם משה שטרנב וך הצע יר שלמד אז בב ית‬ ‫"משוכן שמ י ערב ות נצח בימינו‪ ,‬כאשר הרים משה ידו וגבר‬ ‫הספר הכללי‪ ,‬כתב ושלח חיב ור בנ ושא 'צער בעל י חיים‘‪.‬‬ ‫גבר בגוברין‪ ,‬משה שפ יר קאמר‪ ,‬תנא הוא ופליג ואהבה‬ ‫ט וב לרד יק וט וב לשכנו‪ .‬ט וב לו לשכק לראות‪,‬‬ ‫חיבור ו נבחר לאחד המק ומ ות הראש ונ ים מבין מליובי‬ ‫בס ופ ו ‪ ,‬ה"ה הפה ״ג אמ ור מ וכר כש"ת מ והר"ר משה נ"י‬ ‫לחוש‪ ,‬וידעת בש ול י נל י מת ו של אדם גדול‪ .‬ס י י ר‬ ‫ח יבורים שנכתב ו על ידי ילדי בר יטנ יה הגדולה‪.‬‬ ‫שטרנבוך ר"מ ד יש יבת ראש העין‪.‬‬ ‫בטקס רב‪-‬ר ושם ק יבל הנער א ות ה וקרה מלכ ות י מטעם‬ ‫עווננו של רבינו משכבר הימים‪:‬‬ ‫"ע וד חק וק היטב בזכרוני התמונה כאשר אמ ו שתחם‪ ...‬ואיך‬ ‫מלך אנגליה ג'ורג' הש יש י‪ .‬הוא ניצל את מעמד ו וגשיגו“‪,‬‬ ‫עמד בנגר אל פיתויי המובים של ה"סקונדרי סקאאל" אשר‬ ‫״זכנת י ל ג ורבכפ יפה אחת עא רביני בעת ש ג ו‬ ‫כילד‪ ,‬מכתב נרגש לה וד מלכ ות ו ששלט ב ימ ים ההם‬ ‫רצו ש ישמש במעל ות י ו התר ומ י ות הדי לה יעש ות פרוהסור‬ ‫בפ ועל בארץ ישראל‪ ,‬מכ וח המנדט הבר יט י שפעל מכ וח ו‬ ‫מפורסם‪ ,‬והפיין עזל י ט"א (ה רב אבר מסקי) אמר א ז"מ ובטחנ י‬ ‫בשכ ונת הר נו־נ־ ב י ר ושל ים‪ .‬כאשר ראינו נכנס ׳;יגור‬ ‫וסמכותו‪ ,‬להפע יל את השפעת ו למנ יעת רד יפת ה יה וד ים‬ ‫בזה שיהיה מותה הריאה בישראל‪ ,‬ועוד לגדולות הוא נוצר"‪.‬‬ ‫במק ום ידענו להכיב בערך הדבר שהפ י ב יאת ו‬ ‫בידי המנדט הבריטי‪.‬‬ ‫וכנראה מ י ה! שמ ים הסכימ ו עליו כבירול‪ ,‬וגדיים שהנחנו‬ ‫של צר יק ע ושה ר ושא ואכן תק ומה ה יתה לבנין‬ ‫נעש ו ת ייש ים בעלי קרנות במלחמתה של תורה"‪.‬‬ ‫ואשכ ונה רולה‪.‬‬ ‫לאורך כל שנ ות ילדות י עמדה אמא על משמר הח ינוך‬ ‫הטה ור של ילדיה‪ .‬וכשק יבלת י ב ילדות י את א ות הה וקרה‬ ‫יכלו לרא ות בח וש שרב ינ ו שק וע כולו בהסק‬ ‫גם בישנים מא וחר ות יותר‪ ,‬לאחר שגבר ו על פ ים ו י י ולחצ י‬ ‫מממשלת אנגליה על הח יב ור שכתבת י על צער בעלי חיים‪,‬‬ ‫השלט ון לר יש ום לל ימ וד י אקדמ יה‪ ,‬ולאחר שכפר התקבל‬ ‫הת ורה ומק י ים את צו הת ורה ״ ודברת בניי בשפתך‬ ‫התל ו ותה לזכיה גם פרס שהחר יד את לבה של אמה עליה‬ ‫לישקבתו של רבו משה שו י ידר‪ ,‬ק י ץ עליו עוגזה של סכנה‬ ‫השל ום‪.‬‬ ‫בביתך ובלכתך בדרך ובשדבך ובק ומך“ כל שיג ו‬ ‫חדשה‪ ,‬בדמ ות ׳חוק חינוך חובה ' שחל בלונדנן ועל נעתם‬ ‫הנהלת ב ית הספר שה י יתה גאה בכך שתלמ יד ב ית הספר‬ ‫לגי־ גילי ‪ . 16‬הריוק הזה חייב צע יר יה ללמ וד במ וסד ות חינוך‬ ‫וש יח ו של רבינו היא בת ורה בתמ ידות‪ ,‬בכיי מצב‪.‬‬ ‫שלהם ק יבל את הפרס‪ ,‬השת וקק ו שאעב ור ללמ וד באחת‬ ‫׳מוכרים '‪ .‬אף יסבבה לא הי יתה מ וכרת כמ וסד פינוך רשמ י‬ ‫הא ונ יברס יטא ות החש וב ות באנגליה‪ .‬ה ודעת י להם שא ין‬ ‫הזיה זוז מתק ופה הרפש ונ ה לאחר שעבר הבינו‬ ‫ויברצב א ת השלט ונ ות ‪ .‬השלט ון האיגלי היה קפדן גדול‬ ‫לי כל כוונה ללמ וד באונ יברס יטה‪ ,‬וכוונת י להקד יש את‬ ‫בעניינים של פ יש ום נפרוהדורק‪ .‬בפרט בנ ושא י חינוך‪.‬‬ ‫לד ירהבהר נוף‪ .‬כה שק וע קיה בת ורה עד כ י באקד‬ ‫חיי לל ימ וד ב יש יבה קד ושה ‪ .‬הם התמלא ו כעס וניסו‬ ‫באותן שנ ים עד גיל ‪ 16‬הפכת י למשתמט בעיני י הח וק‬ ‫להניא א ות י מכך‪ .‬ובמסגרת פע ול ות יהם פנו לקרן מלג ות‬ ‫הימ ים בש יב ו הב יתר ‪ -‬בא י ות ו תפ וס במחשב ות י ו ‪,‬‬ ‫האנגלי‪ .‬ומפעם לפעק היה ענייני ע ולא המשרד י החינוך‪,‬‬ ‫והשיג ו עבור י‬ ‫ממשלת י הת ומך בתלמ יד ים מ וכשר ים‪,‬‬ ‫ותמ יד‬ ‫אחריי‪.‬‬ ‫בח יפ וש ים‬ ‫פ ותחת‬ ‫הי יתה‬ ‫והמשטרה‬ ‫רוו; נס אל הד ירה הסמ וכה‪ ,‬במק ום א ע הד ירה שלו‪,‬‬ ‫מימ ון ומלגה מלא ים‪.‬‬ ‫י צ ל חת י לה ימלט לפני שהש וטר ים הגיעו הביתה‪ .‬אח ות י‬ ‫ה יתה ויו הד ירה שלנ יי‪ ..‬דלת הב ית נפתחה ורבינו‬ ‫ולכן‪ ,‬י ותר משאמא עליה השל ום שמחה על א ות הה וקרה‬ ‫הרבנ ית ש ולה אר יאל י תחי ' ע וד ז וכרת ואות א ו ו ירת הפחד‬ ‫שק יבלת י הצטערה ופחדה מהמלגה שאנ י עת יד לקבל‪.‬‬ ‫ניגש ה י ישר אל הסלון‪ ,‬כדי יה וצ זא גמרא‪ .‬רק‬ ‫ששקרה באית בכל פעם שהמשטרה פקדה את ביתנו‪ .‬בכל‬ ‫פעם ה וזהרת י מראש‪ ,‬וא יילחת י לאשתמט מ ירם‪.‬‬ ‫בימ ים ההם שבין מלחמ ות העולם‪ ,‬הל ימ וד בבת י ספר‬ ‫אז הבח ע כה‪ ...‬אין זי הד ירה שלו‪ .‬הוא בגקש את‬ ‫חרד ים לא היה מ ושרש באיר ופה‪ .‬וגם המעבר מב ית הספר‬ ‫וכשרבי סשה מג יע לברשת הגבורה הזו‪ ,‬ע י נ י ו נ יצת ות‬ ‫הכללי ל יש יבה קד ושה לא היה טבע י ומובן מאליו‪ .‬ל ומד י‬ ‫סליחרינו ויצא את הבית‪.‬‬ ‫בא ור וחיות‪ ,‬ופניו ה ופכ ות למז יגה נשקי געגוע והתפעל ות‪.‬‬ ‫תורה לא זכו למעמד כלכלי כלשה ו כנהוג ב ימינ ו בארץ‬ ‫זו ה י י ה תק ופה קשה וגםמ ופלאה בחי יה של אמא‪ .‬היא‬ ‫ידערר את רודל ת ם מעא ת שקנ י י ו ואת דרגתו‬ ‫הק ודש‪ .‬ולמר ות הכל נחלצה אמא עליה השל ום ועמדה‬ ‫ספגה גער ות יא י ימ ים מאנש י ח וק שה י ו ויור־ו־ן״י^ תכ ופ ים‬ ‫מ ול בית הספר ומ ור י ו ופיתו יי ו כח ומה בצ ורה‪.‬‬ ‫הנשגבה פל ימ וד בת ורה‪ .‬אך ימ א ות ו היום לדעתי‬ ‫בביםנם ור יא עמ יה מ ואא תנר יש ות‪ .‬צר יך גם להבין‬ ‫בס ופו של דבר נחלצת י מהת וכנ י ות האקדמ י ות שלה ם‪,‬‬ ‫שלאחר פט י רת ו של אבא‪ ,‬ניצבה אמא לבדה הן במערכת‬ ‫ביותר‪.“...‬‬ ‫ובעצת מ ור י הגאון רבי אל יע זר לופיאן שה יה ל ומד עמד י‬ ‫החינוך‪ ,‬והן במערכה הכבדה ר ול הח וק‪.‬‬ ‫בכל יום‪ ,‬פנית י בסוף ח ורף שנת ת“ ש ל יש יבה המפוארות‬ ‫בכל יום שיבוא‬ ‫באחד ה ימ יק ה ו זמנה רמאן לעל“ ה ה של ום ליבת המשפט ‪,‬‬ ‫'ת ורת אמת‘ בלונדון‪ ,‬יש יבת ו הקד ושה של מ ור י ורבי הגאון‬ ‫בא שמת ב יט ול ׳חונן חינוך חובה'‪ .‬לאחר ו ו יהאשמ ות פ ורט ו‬ ‫ה אמ ונה של רבינו בב יאת המש יח הימין אמ ונה‬ ‫רבי משה שנ י ידר זצ“ל‪ ,‬שם זכיתי לשמש וליצ וק מ ים על‬ ‫על ידי הש ופט ‪ ,‬א זרה אמא עוז‪ ,‬והסב ירה לש ופט ברגש‬ ‫ידיו עשר שנים‪ ,‬עד שע זבת י את אנגליה‪ ,‬ועלית י לארץ‬ ‫ח ושית‪ .‬הצ יפי יה מתמדת לא מ וסחת ‪ ,‬ממ וקדת ואף‬ ‫והתפעל ות את ערכ ו של ל ימ וד ת ורה וחיי ת ורה בחיי‬ ‫הק ודש‪.‬‬ ‫היהודי הדתי‪ .‬אמא דיברה ברגש גדול מנהמת קיבה‪ ,‬אבל‬ ‫ד ורשת ש יק ול דעת מתא ים לאפשר ות שמש יח אכן‬ ‫הש ופט האנגלי הנ וקשה היה מח ו י יב רק לפרקט יקה‬ ‫יכול לבוא בכל רגע‪.‬‬ ‫הטכנית‪ .‬הוא לא התרשם והט יל עליה קנס של ‪ 5‬פאונד‪,‬‬ ‫סכ ום גדול ב ימ ים ההם‪ .‬אמא ש ילמה את הקנס בשמחה ‪,‬‬ ‫פעם אחת פגש רבינו תלמ יד חכם המתג ורר בבני‬ ‫כשם שה ו ו ית ור ההר וא י ע ורר זעם בקרב חוגי הח ינוך‬ ‫ובלבד שאמש יך ללמ וד ת ורה בטהרה ב יש יבה קד ושה ‪.‬‬ ‫האקדמ י בלונדון‪ ,‬הוא ח ולל ר ושם עצ ום בקרב הקה ילה‬ ‫ברק ושאלו‪ :‬מד וע אין אתה מ וכר את ד ירתך בבני‬ ‫בא ותם ימ ים התבטאה אמא כך‪:‬‬ ‫היהודית‪ .‬לא נמצא ו ע וד צע יר ים מהקה ילה החרד ית‬ ‫ברק וקונה דירה ב יר ושל ים? הרי אם מאמ ין אתה‬ ‫"איך האב געזאקט צו דעם יצר הרע‪ ,‬גניי א וועק! איך וויל אז‬ ‫ש זכ ו לפרס ולפרס ום גדול כל כך‪ ,‬ולא נמצא ו עוד צע יר ים‬ ‫די קינדער זאלן לעתע ן תורה!"‬ ‫‪I‬שאמר ו לפרס ום לממ ון ולי וקרה 'לא'‪ ,‬ו ו יתר ו מרצ ונם‬ ‫בביאת המש יח בכל יום מד וע א יפ וא אינך מ זדרז‬ ‫(” גערת י ביצר הרע ואמרת י לו לך ממני! אני ש ואפת שבנ י‬ ‫המלא על מלגה לא וקספ ורד ה י וקרת ית‪ .‬הנער הצע יר זכה‬ ‫לעל ות ירושלימה?‪...‬‬ ‫ילמד ת ורה בלבד! “)‪.‬‬ ‫לקילוסין וביט ויי הערצה מכל שכב ות הצ יב ור התורני‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫___________________ ‪v & X‬‬ ‫לתועלת הכלל ניתן לשלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט״א‪ ,‬וכן להצטרף לרשימת התפוצה‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע במייל ‪liamg@06050605hhh‬״‬ ‫‪[ J‬‬ ‫ו‪= 11‬‬ ‫בס״ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫תולדות תשפ״ז )‪(155‬‬ ‫מ שולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א‬ ‫שורש מציאותו‪ ,‬שמבטו נתון רק אל החיצוניות והמראה המוחשי הבולט לעין‬ ‫'מלאום יא מץ'‬ ‫~‬ ‫הגוף‪ ,‬ואינו משגיח כלל במה שבפנים היפך מה שאחז״ל אל תסתכל בקנקן‬ ‫אלא במה שיש בו‪ ,‬וזו קליפת עשיו והיצה״ר לייפות החיצוניות ולבלבל שכל‬ ‫וייאמר ד׳ לה שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך ׳׳??רדו‪ ,‬ולאם מלאם יאמץ וגו‪,‬‬ ‫האדם שיימשך אחרי ברק העה״ז ולא ירגיש את ההבל והחורבן שעומדים אחרי‬ ‫(כ ”ה‪ ,‬כ ”ג)‬ ‫הדלת‪.‬‬ ‫פירש״י 'מלאום יאמץ' לא ישוו בגדולה‪ ,‬כשזה קם זה נופל‪ ,‬וכה״א (יחזקאל כ״ו)‬ ‫וז״ש 'הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה'‪ ,‬ותרגם יונתן דלית לי חולק‬ ‫'אמלאה החרבה' לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים״‪ .‬ובגמ׳ מגילה‬ ‫בעלמא דאתי‪ ,‬כי בעת שכל מבטו משועבד רק לעה״ז וחיצוניות המעשה‪ ,‬שוב‬ ‫ד"ו א'‪ :‬קיסרי וירושלים‪ ,‬אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין‪ ,‬ישבו שתיהן‬ ‫א״א לו להחשיב את הרוחניות והפנימיות שאינה נראית לעיניים‪ ,‬ובעל כרחו‬ ‫אל תאמין‪ ,‬חרבה קיסרי וישבה ירושלים‪ ,‬חרבה ירושלים וישבה קיסרי תאמין‪,‬‬ ‫מבזה את הבכורה‪ .‬ועל כן דווקא בעקבות מעשה זה נקרא שמו אדום‪ ,‬ולא ע״ש‬ ‫שנאמר 'אמלאה החרבה' אם מליאה זו חרבה זו‪ ,‬אם מליאה זו חרבה זו‪ .‬ומסיים‬ ‫מראה צבע הגשמי אלא ע״ש דרך הסתכלותו בעולם‪ ,‬שהחיצוניות תופסת את‬ ‫רב נחמן בר יצחק‪ :‬״מהכא‪' :‬ולאום מלאום יאמץ'‪ .‬ויש לבאר‪ ,‬כיצד למד רנב״י‬ ‫כל מהותו ואין לו פנימיות כלל‪ ,‬אבל אצל יעקב אבינו‪ ,‬חזותא לאו מילתא כי עינו‬ ‫מלשון הפס׳ שאין ב' האומות יכולות לעמוד בגדולתן כאחת‪ ,‬והא לכאו' אפשר‬ ‫פקוחה אל הפנימיות וממילא כל ברק של העה״ז מתבטל מאליו אל השורש‬ ‫ששתי האומות יתגדלו זו לצד זו‪ ,‬כל אחת בתחומה ובמקומה‪ ,‬מבלי שגדולתה‬ ‫העליון‪ ,‬ועי״ז מברר הבכורה והקדושה ומחזירן למקומן‪.‬‬ ‫תבוא על חשבון חברתה‪.‬‬ ‫ונראה לבאר עפ״י מ״ש רבינו הגרי״ל דיסקין זצ״ל בביאור לשון הפס׳ 'חזק‬ ‫'מהימגותא'‬ ‫ואמץ'‪ ,‬שלשון 'אומץ' מורה על המשך ההתחזקות בשמירת הדבר שכבר נמצא‬ ‫בידו‪ ,‬ולפי״ז הי' נראה לדקדק בלשון הכתוב 'ולאום מלאום יאמץ' ולא נאמר‬ ‫וישב יצחק ויחפיר את !;;!ארית המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום‬ ‫'יגבר' אלא 'יאמץ'‪ ,‬דהיינו שכ״א מהלאומים מתאמץ לשמור על מה שכבר‬ ‫פלשתים אחרי מות אבי־סם ויקרא לסו שמות כשמית אשר קרא לסן אביו (כ ”ו‪,‬‬ ‫נמצא בידו‪ ,‬והנה עדיין אין בכך כדי למנוע מחברו להחזיק בגדולתו שלו‪ ,‬שהרי‬ ‫י ”ח)‬ ‫כל אחד יכול להתגדל בתחומו ובמקומו‪.‬‬ ‫בזוה״ק (חלק א‪ ,‬קמא ע״א) מבואר קשר עמוק ומופלא בין הבארות שחפרו‬ ‫אלא שמלשון ״מלאום״ משמע שאין כל אחד מתאמץ להחזיק בשלו בלבד‪,‬‬ ‫האבות הקדושים לבין מצות ציצית ותפילין של כנסת ישראל‪ .‬והמכנה המשותף‬ ‫אלא גם בחלק מגדולתו של הלאום השני שכבר נמצא בידו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שני‬ ‫לכולם‪ ,‬כמבואר בדבריו‪ ,‬הוא ההתחזקות ב״מהימנותא״‪.‬‬ ‫הלאומים צמודים וכרוכים זה בזה‪ ,‬וגדולתם אינה נפרדת זו מזו‪ ,‬אלא כל אחד‬ ‫והנה‪ ,‬בפשוטו ענין ״מהימנותא״ הוא האמונה‪ ,‬שהיא יסוד כל עבודת ה׳‪ ,‬ומתוכה‬ ‫מחזיק גם בחלק מגדולתו של חברו‪ .‬ממילא‪ ,‬כאשר האחד מתאמץ לשמור‬ ‫עשו האבות את כל מעשיהם‪ .‬אולם נראה שיש במילה זו משמעות נוספת‪,‬‬ ‫על גדולתו שכבר נמצאת בידו‪ ,‬הוא מתאמץ בהכרח לשמר גם את אותו חלק‬ ‫והיא ענין הנאמנות‪ .‬אין האדם רק מאמין בקב״ה‪ ,‬אלא אף נאמן לו‪ ,‬כעבד נאמן‬ ‫מגדולת חברו הנתון ברשותו‪ ,‬ובכך הוא מונע מחברו להחזיק בגדולתו שלו‪.‬‬ ‫העושה את רצון קונו בכל אשר נמסר בידו לעשות‪ .‬אין הוא מסתפק בעבודתו‬ ‫והיינו דכתיב 'ולאום מלאום יאמץ'‪ ,‬כי עצם התחזקותו של האחד בשמירת‬ ‫הפרטית‪ ,‬אלא רואה את עצמו כמי שהופקד לפעול בעולמו בשליחותו של‬ ‫הקיים שבידו היא הגורמת לכך שחברו אינו יכול לעמוד בגדולתו‪.‬‬ ‫הקב״ה‪ ,‬לדאוג לבריותיו ולקיום עולמו‪.‬‬ ‫ובזה יש להבין את הקשר למצות תפילין‪ .‬בגמרא בברכות (ו ע״א) אמרו‬ ‫'אין לו פה'‬ ‫~‬ ‫שהקב״ה מניח תפילין‪ ,‬ואף דרשו מה כתוב בתפילין של הקב״ה‪ .‬נמצא שכאשר‬ ‫יהודי מניח תפילין‪ ,‬הוא מניח כאן בארץ‪ ,‬כביכול‪ ,‬את תפיליו של הקב״ה‪ .‬אין‬ ‫ויזד יעקיב נזיד וגו' (כ ”ה‪ ,‬כ״ט)‬ ‫זו רק מצוה המבטאת את אמונתו‪ ,‬אלא מעשה המבטא את נאמנותו למקום‪.‬‬ ‫ובפירש״י להלן (פס' ל') עה״פ 'מן האדם האדם' וכו' ובישל יעקב עדשים‬ ‫ואף במצות ציצית‪ ,‬שבה האדם מקבל עליו עול מלכות שמים‪ ,‬מתגלה נאמנותו‬ ‫להברות את האבל‪ .‬ולמה עדשים‪ ,‬שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם‬ ‫לקב״ה וקבלת עול עבודתו‪ .‬וכעין זה היו מעשיהם של האבות הקדושים‬ ‫(ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר‪ ,‬ולפיכך המנהג‬ ‫בחפירת הבארות‪ .‬בחפירתן העמידו מים לשתיית הבריות ודאגו לצורכיהם‬ ‫להברות את האבל בתחלת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה‪ ,‬כך אבל‬ ‫של העוברים והשבים‪ .‬בכך לא הסתפקו בעבודתם הפרטית לפני הקב״ה‪ ,‬אלא‬ ‫אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב) אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו‬ ‫עסקו בטובת בריותיו ובקיום עולמו‪.‬‬ ‫משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחלה‪ ,‬משלשה ועד שבעה משיב‬ ‫וכפי ששמעתי ממור״ח מרן הגאון ראש הישיבה זצוק״ל‪ ,‬בביאור דברי חז״ל‬ ‫ואינו שואל וכו' עכ״ל‪ ,‬וצ״ב דאין איסור על האבל לדבר‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬אסור לפתוח‬ ‫״גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה״‪ ,‬שעל ידי הכנסת אורחים‬ ‫עמו בדברים עד שהוא עצמו יפתח בדיבור‪ ,‬ומדוע נמשל האבל לעדשים שאין‬ ‫האדם מכניס את השכינה אל תוך ביתו‪ .‬והיינו‪ ,‬שאין הוא מסתפק בקבלת פני‬ ‫להן פה‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬אלא מכניסה אל תוך ביתו וחיי המעשה שלו‪ .‬ואף זה ענין הנאמנות‬ ‫ונראה עפ״י דברי חז״ל עה״פ ״האמנם אלם צדק תדברון״ (תהלים נח‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫לקב״ה להביא את עבודתו לידי ביטוי בתוך העולם הגשמי‪ .‬וכעין זה יש להבין‬ ‫שדרשו‪ :‬״מה אומנותו של אדם בעולם הזה‪ ,‬יעשה עצמו כאילם‪ .‬יכול אף‬ ‫גם את דברי הגמרא בבבא קמא (נ ע״א) במעשה בתו של נחוניא חופר שיחין‪,‬‬ ‫לד״ת ת״ל צדק תדברון״‪ .‬כלומר‪ ,‬ראוי לאדם להרגיל את עצמו בשתיקה‪ ,‬אך‬ ‫שנפלה לבור עמוק וניצלה‪ .‬וכששאלוה כיצד ניצלה‪ ,‬אמרה‪ :‬״זקן אחד נזדמן לי‬ ‫לא בדברי תורה‪ .‬והנה‪ ,‬האבל אסור בד״ת וא״כ אין לו פה‪ .‬ואכן אילו הי' האבל‬ ‫והעלה אותי״‪ .‬ופירש רש״י‪ :‬״אברהם שהיה זקן ועסק בחפירת בארות‪ ,‬או יצחק‬ ‫רשאי להשיב שלום לחברו‪ ,‬הי' מקום לומר שאין שתיקתו מוחלטת‪ ,‬שהרי אף‬ ‫שנזדמן לו איל״‪ .‬נחוניא עצמו עסק בחפירת שיחין ובורות לעולי הרגל‪ ,‬והמשיך‬ ‫אמירת שלום יש בה צדקה וחסד‪ ,‬וכפי שדרשו חז״ל עה״פ 'גזילת העני בבתיכם'‬ ‫בכך את מעשיהם של האבות הקדושים‪ .‬ומעשה ההצלה מלמד עד כמה עמדה‬ ‫שאף המונע מחברו אמירת שלום נחשב כגוזלו‪ .‬אולם מאחר שבשלושת הימים‬ ‫לבתו זכות אותה שליחות‪ ,‬שבה המשיך אביה את דרכם‪.‬‬ ‫הראשונים אף לשאלת שלום אינו משיב‪ ,‬הרי שתיקתו מקיפה גם דיבור שיש בו‬ ‫ומעתה יש להבין גם את מעשה הפלשתים‪ ,‬שסתמו את הבארות שחפר‬ ‫מצוה וחסד‪ ,‬נמצא שבאותה שעה הוא בבחינת מי שאין לו פה‪.‬‬ ‫אברהם‪ .‬התורה מספרת‪ :‬״וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם‬ ‫'על כן קרא שמו אדום'‬ ‫~‬ ‫אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר״‪ .‬ופירש רש״י‪ :‬״מפני שאמרו תקלה הם‬ ‫לנו מפני הגייסות הבאות עלינו״‪ .‬הפלשתים חששו שהבארות ישמשו את‬ ‫הלעיטני נא מן האדים האדים הזה וגו' ?נל כן קי־א שמו אדום (כ ”ה‪ ,‬ל)‬ ‫הגייסות הבאות עליהם‪ ,‬ולכן סתמו את מקורות המים‪ .‬נמצא שבעוד הפלשתים‬ ‫פי' הג' נצי״ב ז״ל (לעיל פס' כט בהעמ״ד) שלא ידע עשיו כי עדשים הן‪ ,‬אלא‬ ‫ראו בבארות מקור לחשש ולסכנה‪ ,‬אברהם ראה בהן שליחות להמציא מים‬ ‫ראה תבשיל אדום ולכן אמר 'מן האדום' והי' הדבר בהשגחה כדי לקבוע שמו‪.‬‬ ‫לבריותיו של הקב״ה‪ .‬זהו ההבדל בין מי שרואה את העולם מתוך חשבונותיו‬ ‫ובאמת צ״ע דכבר בצאתו מרחם אמו נאמר(לעיל פס' כה) 'ויצא הראשון‬ ‫שלו‪ ,‬לבין מי שרואה את עצמו כנאמן לקב״ה ולשליחותו בעולמו‪.‬‬ ‫אדמוני'‪ ,‬ועדיין לא נקרא 'אדום' עד אותו מעשה שאמר 'הלעיטני נא מן האדום'‪.‬‬ ‫ומ״מ אברהם אבינו הוכיח את אבימלך על גזילת הבאר‪ ,‬שנאמר‪ :‬״והוכיח‬ ‫אמנם עומק הדבר נרמז בכפל הלשון 'מן האדום האדום הזה'‪ ,‬דבזה גילה עשיו‬ ‫‪ru‬‬ ‫תלויה בזכותו‪ ,‬כדי שלא יקרא תגר‪.‬‬ ‫אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך״‪ .‬בעיני‬ ‫ולפי״ז מתבאר ההבדל היסודי בין שתי הברכות‪ .‬ברכת יעקב נאמרה בשם‬ ‫אברהם לא היתה הבאר רק נכס שלו‪ ,‬אלא מקור מים שהעמיד לטובת הבריות‪,‬‬ ‫אלקים‪ ,‬שהוא מידת הדין‪ ,‬ותלויה במעשיו ובזכותו‪ ,‬ונמצא שהשפע הגשמי‬ ‫וגזילתה היתה פגיעה במפעל החסד שנטל על עצמו‪ .‬וזהו גם ענינו של האשל‬ ‫הניתן לו הוא ביטוי לשכר ולקדושה‪ .‬וזהו שאמר יצחק לעשו‪ :‬״והיה כאשר תריד‬ ‫שנטע אברהם בבאר שבע‪ ,‬שעליו נאמר‪ :‬״ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם‬ ‫ופרקת עולו״ (בראשית כז‪ ,‬מ)‪ ,‬שכל זמן שיעקב מקיים את עול התורה‪ ,‬ברכתו‬ ‫בשם ה׳ אל עולם״‪ .‬אברהם פרסם את שם ה׳ בעולם לא בדיבור בלבד‪ ,‬אלא גם‬ ‫עומדת לו‪ ,‬אך כאשר יריד ממדרגתו‪ ,‬מסתלקת ממנו השפעת הברכה‪ .‬ואילו‬ ‫במעשיו‪ :‬בדאגתו לבריות ובהעמדת צורכיהן הראה כיצד עבודת ה׳ מתגלה גם‬ ‫ברכת עשו ניתנה בלא תנאי‪ ,‬ואין עצם השפעתו מעידה על זכות או על דבקות‬ ‫במעשים שבין אדם לחברו ובדאגה לקיום עולמו‪.‬‬ ‫בקדושה‪.‬‬ ‫וזהו עומק דברי הזוה״ק‪ ,‬המשוה את חפירת הבארות של האבות למצות ציצית‬ ‫ומעתה מבואר גם שינוי סדר הברכות‪ .‬אצל יעקב הקדים יצחק ״מטל השמים״‬ ‫ותפילין‪ ,‬שבהן מתחזקים ב״מהימנותא״‪ .‬האמונה היא יסוד המעשים ומקורם‪,‬‬ ‫ל״משמני הארץ״‪ ,‬לרמז שעיקר השפעתו בארץ תלויה בברכת השמים ומחוברת‬ ‫והנאמנות היא גילויה בפועל‪ :‬להיות נאמן לקב״ה בעולמו‪ ,‬לעשות רצונו ולדאוג‬ ‫לקדושה‪ .‬כל חלקו בעולם הזה נובע מן השפע העליון‪ ,‬והוא כלי להשראת שכינה‬ ‫לבריותיו‪.‬‬ ‫ולבירור כוחות הקדושה בעולם‪ .‬כשאין שמים‪ ,‬ממילא אין ארץ‪ ,‬ואם יש ארץ‪,‬‬ ‫אשרי הצדיקים שמעשיהם הם לקיום העולם‪ .‬אין הם רק מאמינים בקב״ה‬ ‫על כורחך שיש שמים‪ .‬אולם אצל עשו הקדים יצחק ״משמני הארץ״ ל״מטל‬ ‫ועושים את רצונו‪ ,‬אלא נאמניו בעולם‪ ,‬הפועלים בשליחותו ומקיימים את‬ ‫השמים״‪ ,‬שכן השפע הגשמי שלו עומד לעצמו‪ ,‬מצד הטבע‪ ,‬ואינו תלוי בזכותו‬ ‫עולמו‪ .‬האמונה היא ההכרה שהעולם שייך לקב״ה‪ ,‬והנאמנות היא ההכרה‬ ‫הרוחנית או בהתקשרותו לשורש העליון‪ .‬נמצא שאצל יעקב הארץ יונקת מן‬ ‫שהאדם הופקד לפעול בעולמו ולעשות לקיומו‪ .‬וכשם שהאבות בחפירת‬ ‫השמים‪ ,‬ואילו אצל עשו הארץ היא עיקר והשמים טפלים לה‪.‬‬ ‫הבארות וישראל בהנחת תפילין ובקיום המצוות מתחזקים ב״מהימנותא״‪ ,‬כך‬ ‫זוכה האדם להיות נאמן לקב״ה בעולמו ולעשות לקיום העולם‪ .‬ועל כך נאמר‬ ‫׳צעקה גדולה ומרה׳‬ ‫~‬ ‫בזוה״ק‪ :‬״זכאין אינון צדיקיא דעובדיהון לגבי קודשא בריך הוא לקיימא עלמא״‪.‬‬ ‫ויסרד יצחק חרדה ?‪:‬דליה ?גד מאד‪ ...‬כשמיע ?גשו את דברי אביו ויצעק צ?נקה ?‪:‬דליה‬ ‫קול יעקב וידי עשו‬ ‫ומרה ננד מאיד (כ ”ז‪ ,‬ל ”ג ‪ -‬ל ”ד)‬ ‫מצינו במדרש‪ ,‬כי יעקב נתבע על שגרם לעשיו לצעוק צעקה גדולה ומרה‪ ,‬וכנגד‬ ‫הקל קול!‪?:‬נקב והידים ידי עשו‪( .‬כ ”ז‪ ,‬כ ”ב)‬ ‫צעקה זו נגזר על מרדכי שיצעק צעקה גדולה ומרה בשושן‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מה‬ ‫ובמדרש‪ :‬כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬אין‬ ‫הייתה התביעה על יעקב‪ ,‬והלא את הברכות נטל על פי ציווי אמו‪ ,‬שפעלה מכוח‬ ‫הידים ידי עשו שולטות בו‪ .‬והקשה בס' מעלות התורה לרבי אברהם אחי‬ ‫הנבואה שנאמרה לה‪ :‬״ורב יעבוד צעיר״‪.‬‬ ‫הגר״א‪ ,‬שלשון הכתוב משמע לכאורה היפך דברי המדרש‪ ,‬שהרי אף בשעה‬ ‫ונראה לבאר על פי דברי הנצי״ב ב״הרחב דבר״ על הפסוק ״וקח ?‪ 1‬י משם שני‬ ‫ש״הקול קול יעקב״‪ ,‬מכל מקום ״הידים ידי עשו״ קיימות‪ ,‬ואם כן כוחו של עשו‬ ‫גדיי עזים טיבים״ (שם‪ ,‬ט)‪ ,‬שהביא את דברי המדרש‪ :‬״טובים לך וטובים לבניך‬ ‫עדיין עומד ושולט בעולם הזה‪.‬‬ ‫טובים לך שע״יהם אתה נוטל את הברכות‪ ,‬וטובים לבניך שמתכפרים על ידיהם‬ ‫אמנם כתיב בתריה (פס' כג)‪ :‬״ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו ויברכהו״‪.‬‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬והיינו שני שעירי יום הכיפורים‪ ,‬אחד לה׳ ואחד לעזאזל״‪.‬‬ ‫ויש להבין מה עניינה של ברכה זו‪ ,‬שלא נתפרשה בכתוב קודם לברכת ״ויתן‬ ‫ומבאר הנצי״ב‪ ,‬כי כל מידה ותכונה בעולם‪ ,‬ואף מידות הנראות שליליות כשקר‬ ‫לך״‪ .‬וי״ל דשורש הברכה נרמז בדיבורו של יצחק ״הקול קול יעקב והידים ידי‬ ‫וערמומיות‪ ,‬נבראו מאת הקב״ה‪ ,‬ולכל אחת מהן תפקיד ותיקון כאשר היא‬ ‫עשו״‪ .‬בדברים אלו נמשכה הברכה לאותו בן העומד לפניו‪ ,‬שיזכה לצרף אל‬ ‫משמשת לשעתה ולתכליתה‪ .‬הדבר דומה לסם חריף‪ ,‬שאף שהוא עלול להזיק‪,‬‬ ‫״קול יעקב״ גם את כח ״ידי עשו״‪ ,‬הוא כח הממשלה וההתגברות בעולם הזה‪,‬‬ ‫ביד רופא מומחה ובמידה מדויקת הוא עשוי לשמש תרופה לחולה‪ .‬אף מעשהו‬ ‫ולהיות כח זה משועבד לקולו של יעקב‪ .‬נמצא שאין יעקב רק מונע מעשו‬ ‫של יעקב‪ ,‬שמצד צורתו היה בו צד של מרמה‪ ,‬לא נעשה מדעתו‪ ,‬אלא על פי‬ ‫להשתמש בכחו‪ ,‬אלא כח הממשלה עצמו נמסר ליעקב ונכלל בכחו‪.‬‬ ‫ציווי נבואי של רבקה‪ ,‬שפעלה מכוח דבר ה׳ שנאמר לה‪ ,‬כי יעקב הוא שצריך‬ ‫וזהו עומק דברי המדרש‪ ,‬דאין כאן שני כחות שעומדים לעצמם‪ ,‬קול יעקב מזה‬ ‫לקבל את הברכות ועשיו להידחות‪ .‬נמצא שמעשה זה דומה לשני שעירי יום‬ ‫וידי עשו מזה‪ ,‬אלא כח הממשלה של עשו נכלל בכחו של יעקב ומשועבד לקולו‪,‬‬ ‫הכיפורים‪ ,‬האחד לה׳ והאחר לעזאזל‪ ,‬ששניהם נעשים בגזירת המלך‪ ,‬ועל דרך‬ ‫וכאשר קולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬אף כח הממשלה‬ ‫הרמז‪ ,‬יעקב כנגד השעיר לה׳ ועשיו כנגד השעיר לעזאזל‪.‬‬ ‫שהיה בידי עשו נעשה משועבד לו‪ ,‬ואין ידי עשו שולטות בו‪.‬‬ ‫אלא שיש לעמוד על יסוד נוסף בדברי הנצי״ב‪ :‬העושה עבירה לשמה חייב‬ ‫וזהו שאמר יצחק לעשו‪ :‬״הן גביר שמתיו לך‪ ...‬והיה כאשר תריד ופרקת עולו״‪.‬‬ ‫להיזהר שלא ליהנות ממנה‪ .‬ואף שהמעשה נעשה לשם שמים ולצורך השעה‪,‬‬ ‫כח שלטונו של עשו אינו עומד לעצמו‪ ,‬אלא תלוי ברפיון כוחו של יעקב‪ .‬כל‬ ‫עליו להישמר שלא תצמח לו ממנו הנאה‪ .‬ולפי זה יש להבין‪ ,‬מדוע נתבע יעקב‬ ‫זמן שקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬ידי עשו משועבדות‬ ‫דווקא על צעקתו של עשיו‪ ,‬ולא על החרדה הגדולה שגרם ליצחק אביו? ויש‬ ‫לו‪ ,‬ורק כאשר ירפה יעקב מכחו‪ ,‬יוכל עשו לפרוק את עולו‪ .‬ועל ברכה זו נאמר‪:‬‬ ‫לומר‪ ,‬כי מחרדתו של יצחק לא הייתה ליעקב כל הנאה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬הוא הצטער‬ ‫״וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו״ (להלן פס' מא)‪ ,‬ותרגם‬ ‫בצער אביו והיה אנוס לעשות את אשר עשה‪ .‬אולם בצעקתו של עשיו הייתה‬ ‫יונתן שנטמן בלבו איבה על שנטל ממנו כחו‪ .‬והיינו‪ ,‬שלא רק הברכות ניטלו‬ ‫לו הנאה‪ ,‬ועל כך נתבע‪.‬‬ ‫מעשו‪ ,‬אלא אף כח הממשלה שהי' בידו ניטל ממנו ונמסר ליעקב‪ ,‬ומעתה אין‬ ‫ומה היתה אותה הנאה? חז״ל מלמדים כי באותו היום נפטר אברהם אבינו‪,‬‬ ‫לעשו כוח שלטון בפני עצמו‪.‬‬ ‫ויעקב היה עסוק בבישול נזיד עדשים כדי להברות את יצחק אביו‪ ,‬שהיה שרוי‬ ‫באבלו‪ .‬נמצא שיעקב עסק בגמילות חסדים‪ ,‬כממשיך דרכו של זקנו אברהם‪.‬‬ ‫מטל השמים ומשמני הארץ‬ ‫והנה שב עשיו מן השדה‪ ,‬עייף ורעב‪ ,‬וביקש‪ :‬״הלעיטני נא מן האדם האדם הזה״‪.‬‬ ‫ויתן לך האל‪ ,‬מטל השמים ומשמני הארץ (כ ”ז‪ ,‬כ ”ח)‬ ‫על כך רומז הפייטן ביוצר לפרשת זכור‪ :‬״זכור איש ?אשר הגויע אב ללא ?גתו‪...‬‬ ‫ויל״ע ששינה יצחק את הסדר בברכת עשו ואמר‪' :‬הנה משמני הארץ יהיה‬ ‫זכור בוזה על גמילות חסד‪ ,‬גועל אח עש לזקנו חסד״‪ .‬עשיו ביזה את מעשה‬ ‫מושבך ומטל השמים מעל'‪.‬‬ ‫החסד של יעקב‪ ,‬אך משגבר עליו הרעב ביקש ליהנות ממנו‪ .‬יעקב העמידו על‬ ‫וי״ל ע״פ מ״ש רש״י עה״פ ״ויתן לך האלקים״‪ :‬״מהו האלקים? בדין‪ ,‬אם ראוי‬ ‫הסתירה שבדבריו‪ :‬מי שמבזה את החסד אינו יכול לבקש ליהנות ממנו בשעת‬ ‫לך יתן לך‪ ,‬ואם לאו לא יתן לך‪ .‬אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך‪ ,‬בין‬ ‫הצורך‪ ,‬מבלי לתת תמורתו‪ .‬ובכך בא לידי ביטוי זלזולו של עשיו בשלושה‬ ‫צדיק בין רשע יתן לך‪ .‬וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסידר תפלתו‪ :‬ישראל‬ ‫יסודות‪ :‬במדת החסד‪ ,‬במעלתה הרוחנית של הבכורה‪ ,‬שעליה אמר ״למה זה לי‬ ‫שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר‪ ,‬לפיכך (מ״א ח‪,‬‬ ‫בכרה״‪ ,‬ובאיסור הגזל‪ .‬שכן סבר שאפשר לחמוס ועדיין להציג חזות של טהרה‪,‬‬ ‫לט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו‪ ,‬אבל נכרי מחוסר אמנה‪ ,‬לפיכך‬ ‫כדברי המדרש שנמשל לחזיר הפושט את טלפיו להראות שהוא טהור‪.‬‬ ‫אמר (שם שם מג) ואתה תשמע השמים וגו׳ ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי‪,‬‬ ‫מעתה‪ ,‬כאשר שמע יעקב את עשיו זועק במרירות‪ :‬״את בכרתי לקח והנה עתה‬ ‫בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו‪ ,‬כדי שלא יקרא עליך תגר ע״כ‪ ,‬וביאור דבריו‪,‬‬ ‫לקח ברכתי״‪ ,‬שמח יעקב לא על צערו של עשיו‪ ,‬אלא על גילוי האמת שבצעקתו‪.‬‬ ‫שבחנוכת בית המקדש ביקש שלמה המלך ע״ה על תפילת ישראל‪ :‬״ונתת‬ ‫עשיו שכל ימיו זלזל בבכורה וביזה את מעלתה‪ ,‬נאלץ עתה להודות בעל כורחו‬ ‫לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו״ (מלכים א ח‪ ,‬לט)‪ ,‬לפי שישראל מכניע‬ ‫בערכה‪ .‬צעקתו גילתה כי הכיר בעל כרחו במעלתה‪ .‬אלא שגם שמחה זו על גילוי‬ ‫עצמו לפני הדין ותולה את החיסרון במעשיו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬על תפילת הנכרי‬ ‫האמת‪ ,‬היתה הנאה שנולדה מתוך מעשה המרמה‪ ,‬ועל כך נתבע יעקב‪.‬‬ ‫ביקש‪ :‬״ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי״‪ ,‬בין ראוי ובין שאינו ראוי‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יבוא לידי כפירה ויקטרג‪ .‬וכעין זה בירך יצחק את עשו‪ ,‬שהשפעתו לא תהיה‬ ‫יו״ל על ידי מערכת ״דרכי אורה״ | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא״ל‪6 2 1 1 2 d w @ g m a il.c o m :‬‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫פרשת תולדות תשפ״ז | גליון ‪ | 105‬שנה ג׳‬ ‫ל‪£1‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪£ 0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪Pw‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪JteP‬‬ ‫‪dY r‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ממרן ראש לראשי הי שיבות רבינו הגרב״ד פוברסקי שליט״א‬ ‫‪£‬‬ ‫‪:-0‬ו‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0 4‬‬ ‫‪k P‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪j‬‬ ‫וכמו שנתבאר דכיון שאנו רואים שאברהם הוליד בן כמותו בשיעור כזה שאף‬ ‫יעקב אשר פדה את אכרהם‬ ‫‪; V‬־*‪1‬‬ ‫בנו הוליד בן צדיק‪ ,‬הרי שמעלותיו הם קנין גמור אצלו‪ ,‬ועוברות ממנו לזרעו‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫תולדת יצחק ןן אברהם אברהם הוליד?את יצחק‪( .‬כייה יייט)‬ ‫‪110‬‬ ‫אחריו‪ ,‬וכבר אברהם יכול להעמיד דורות בשלימות‪ ,‬ומעלותיו קנין גמור אצלו‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ותולדותיו כיוצא בו‪ ,‬ומה שעתידין רשעים לעמוד ממנו בהמשך הדורות‪ ,‬אין‬ ‫זה מצד חסרון בו אלא קלקול שנתהוה אחר כך בצאצאיו‪ ,‬ולכן אברהם מצד‬ ‫במדרש בפרשתין (בראשית רבה ס״ג בי) הביאו הכתוב במשלי (י״ז וי) עטרת‬ ‫זקנים ?ני בנים ותפארת בנים אבותם; ופירוש ענין עטרת זקנים בני בנים‪,‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫עצמו ראוי להצלה אפילו באופן כזה שיתהלך בתוך הכבשן ולא ינזק‪( .‬עי׳‬ ‫דבזכות שעתיד יעקב לעמוד מאברהם‪ ,‬ניצול אברהם מכבשן האש‪ ,‬וזה מה‬ ‫‪£ 0‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫בבד קודש מהלך אחר בכל זה)‬ ‫שאמר הכתוב (ישעיה כ״ט כ״ב) לכן כה אמר ה׳ ?אל בית יעקב !אעמר פדה ?את‬ ‫‪ft‬־‬ ‫‪$‬ר!‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫תכלית ברכותיו של יצחק להחזיק ידי יעקב‬ ‫אברחם‪ ,‬יעקב פדה את אברהם;‬ ‫והנה כבר נתבאר בבד קודש הכתוב במשלי מדוע תפארת הבנים היא‬ ‫‪■p‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫מבואר בפרשתינו ענין הברכות שחפץ יצחק לברך את עשו‪ ,‬ושלחו להביא לו‬ ‫באבותם‪ ,‬ואילו עטרת הזקנים אינה עד בני בנים‪ ,‬ולא די בבנים להיות עטרה‬ ‫להם‪ ,‬ונתבאר בזה שהרי אבות מכלל דאיכא תולדות‪ ,‬וכדי לראות את‬ ‫׳'‪&t‬‬ ‫ציד וכשיאכל ממנו יברכנו‪ ,‬ורבקה שמעה זה וציותה על יעקב להכנס וליטול‬ ‫‪041‬‬ ‫הברכות‪ ,‬וצריך ביאור דאמנם מסתבר שהיה כאן היתר לשקר ולשנות מן‬ ‫שלימות האדם‪ ,‬אין די במה שאנו רואים בו בעצמו‪ ,‬וצריך לבדוק בתולדותיו‬ ‫אם כיוצא בו הם אם לאו‪ ,‬דמי שאין זרעו כמותו הוא חסרון בו בעצמו שלא‬ ‫&‪J‬‬ ‫האמת‪ ,‬וכהני תלת מילי דעבידי רבנן דמשנו במילייהו (ב״מ כג‪ ,):‬אולם לא‬ ‫קנה את מעלותיו בקנין גמור עד שיעביר אותם לזרעו אחריו‪ ,‬וכדי שנדע‬ ‫נזכר כאן כלל ענין זה שי ש כאן שקר רק שהדבר מותר‪ ,‬וכל פחדו של יעקב‬ ‫שזרעו כמותו צריך לזה לראות בני בנים‪ ,‬על פי המבואר בדברי התוס׳ ריש‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫היה אילי ימשני אבי ‪.‬והייתי בעיניו ?מתעתע והבאתי עלי קללה ולא בודה‪,‬‬ ‫ב״ק גבי אבות הטומאה תולדותיהן לאו כיוצא בהן‪ ,‬שהקשו והא חרב הרי‬ ‫וביותר שיעקב הוא האיש שמידתו היא שלימות האמת‪ ,‬ומעלתו היתה‬ ‫הוא כחלל‪ ,‬ותירצו דכיון שאין חרב הרי הוא כחלל עושה חרב אחר כיוצא בו‪,‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫שלימות בתורה שהיא אמת‪ ,‬ונאמר עליו (מיכה ז׳ כ׳) תתן אמת ליעקב‪ ,‬ואם‬ ‫לא חשיב תולדותיהן כיוצא בהן‪ ,‬הרי דלהחשב כיוצא בו של האב אין די במה‬ ‫‪041‬‬ ‫כן שהוא הסמל לשלימות מידת האמת‪ ,‬לא מסתבר שיפעל להשיג תוספת‬ ‫שהבן גם בעל מעלה‪ ,‬דבזה עדיין אין אנו רואים שהוא כאביו‪ ,‬ורק כשאנו‬ ‫‪V O‬‬ ‫מעלות על ידי הברכות מאביו בדרכי מרמה אף אם י ש היתר לרמות‪.‬‬ ‫רואים שגם בני הבנים בעלי מעלה הם אז נדע שהבן הוא כאביו‪ ,‬וגם הוא‬ ‫‪f t‬‬ ‫וביאור הדברים דודאי ידע יצחק מעלתו של יעקב שהוא איש תם יושב‬ ‫מוליד בן צדיק אחריו כאביו‪ ,‬ובזה נודעת שלימות האב שתולדותיו כיוצא בו‬ ‫‪%‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫אהלים‪ ,‬ואילו ע שו איש ציד איש שדה‪ ,‬אלא שהיה ע שו מרמהו עד שלא‬ ‫הכיר רשעתו של עשו‪ ,‬והיה סבור שאדם הגון הוא‪ ,‬וחפץ היה ליתן לו‬ ‫ומעלותיו הם קנין אצלו ועוברות לזרעו אחריו‪.‬‬ ‫והנה במדרש הנ״ל איתא דאברהם ניצול מכבשן האש בזכות יעקב שעתיד‬ ‫‪£5‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫העולם הזה‪ ,‬כדי שהוא יתמוך ויחזיק את יעקב‪ ,‬ועל ידי זה יוכל לעסוק‬ ‫לעמוד ממנו‪ ,‬אולם בתנחומא כאן (סימן ד׳) איתא בתוספת דברים וז״ל‪:‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫בתורה בשלוה‪ ,‬וכענין ישכר וזבולון‪ ,‬ולא חפץ היה ליתן הברכות ליעקב‪ ,‬כי‬ ‫כיצד אברהם נתעטר בזכות יעקב‪ ,‬כשהשליך אותו נמרוד לתוך הכבשן ירד‬ ‫הקדוש ברוך הוא להצילו‪ ,‬אמרו מלאכי השרת רבש"ע לזה אתה מציל‪ ,‬כמה‬ ‫״‪£‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫הוא צריך להיות פנוי לעבודת ה׳ שלו‪ ,‬אולם רבקה הכירה רשעתו של עשו‪,‬‬ ‫למ>׳‬ ‫וידעה שמהברכות שיגיעו לידי ע שו לא יראה יעקב מאומה‪ ,‬וכיון שגם אצל‬ ‫יצחק תכלית הברכות הם לטובת יעקב‪ ,‬ומה שחפץ ליתנם לעשו הוא מפני‬ ‫רשעים עתידין לעמוד ממנו‪ ,‬אמר להן הקדוש ברוך הוא בשביל יעקב בן בנו‬ ‫שעתיד לעמוד ממנו אני מצילו‪ ,‬מנין א"ר ברכיה שכך כתיב לכן כה אמר ה' אל‬ ‫&‬ ‫‪0 4‬‬ ‫שדרכו יגיעו ליעקב‪ ,‬אין כאן שקר כלל‪ ,‬וכשאמר יעקב ליצחק אנכי ע שו‬ ‫בית יעקב אשר פדה את אברהם‪ ,‬פדאו מן הכבשן‪ ,‬הרי נתעטרו אבות בשביל‬ ‫״‪£k o‬‬ ‫בכורך‪ ,‬היינו אני הוא אותו שיש בו מידה זו שאתה סבור שישנה בעשו כדי‬ ‫בנים;‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ליתן לו הברכות‪.‬‬ ‫וזה ביאור מה שאמרה לו רבקה עלי קללתך בני‪ ,‬ותרגם אונקלוס עלי אתאמר‬ ‫וצריך ביאור טענת מלאכי השרת האם אין אברהם ראוי מצד עצמו להנצל‪.‬‬ ‫ונראה לבאר הדברים דטענתם היתה שלא יצילו הקב״ה באופן כזה של שינוי‬ ‫‪m‬‬ ‫‪\ lC 1‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך וכו׳‪ ,‬שאמנם כך היה‪ ,‬שכעת נתגלה הענין גם‬ ‫ליצחק‪ ,‬כשהרגיש שעם יעקב נכנס גן עדן‪ ,‬ועם עשו נכנס גיהנם‪ ,‬ואמר גם‬ ‫הטבע מוחלט כל כך שיתהלך בתוך האש הלוהטת של בעירת הכבשן ולא‬ ‫תשלוט בו‪ ,‬אלא היה ראוי לעשות לו נס שיברח משם או שתנשב רוח עזה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫ברוך יהיה‪ ,‬ואף כשנעתר לבכיו של עשו וברכו‪ ,‬כבר לא היה כברכת יעקב‬ ‫ותכבה האש וכדו׳‪ ,‬כי נס מוחלט כזה אין ראוי רק למי שהוא שלם בתכלית‪,‬‬ ‫‪t o‬‬ ‫שברכו במתנת שמים ויתן לך האלקים‪ ,‬אלא משמני הארץ יהיה מושבך ועל‬ ‫ואילו אברהם הרי כמה רשעים עתידין לעמוד ממנו‪ ,‬וכיון שעתידין לעמוד‬ ‫‪f t‬‬ ‫חרבך תחיה‪ ,‬שברכו בגשמיות שיהיו לו דברים אלו‪ ,‬אבל אינם אצלו מתנות‬ ‫ממנו רשעים‪ ,‬סברו מלאכי השרת שזה מורה על איזה חסרון בו בעצמו‪ ,‬שאין‬ ‫&׳‬ ‫‪0 S‬‬ ‫שמים‪ ,‬וגם ציוה ליעקב שלא יקח אשה מבנות כנען‪ ,‬ועם עשו לא דיבר בענין‬ ‫מעלותיו קנויות לו באופן שיעברו ממנו לזרעו‪.‬‬ ‫‪)U 1‬‬ ‫זה שכבר ידע דרכיו‪.‬‬ ‫ועל זה השיב להם הקב״ה בשביל יעקב בן בנו שעתיד לעמוד ממנו אני מצילו‪,‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪■o‬‬ ‫‪a‬‬ ‫"‪I‬‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫המפעל הרב הגאון רבי אליאב מילר שליט׳׳א הסמוכים על שולחנו של רבינו‬ ‫מרן שליט׳׳א‪ ,‬על מסירת הדברים לפרסומם ברבים‪.‬‬ ‫אם הרב דומה למלאך ה׳ צבקות יבקשו תורה מפיהו‪ .‬מרגליה בפומיה דרבינו‬ ‫מרן שליט׳׳א לעורר אטו ראינו מלאך ה׳ שנוכל לדעת מי הוא הרב הדומה לו‬ ‫‪II‬‬ ‫‪-O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫להלן שו״ת בעניני חינוך מכינוס לב שומע תשע״ו‬ ‫? אלא מבאר רבינו מרן שליט׳׳א כי מלאך פירו שו שליח‪ ,‬וזה כבר ניתן לראות‬ ‫‪%‬‬ ‫‪041‬‬ ‫השאלה הראשונה התייחסה לדרך בה צריך להעביר את התורה לתלמידים‪.‬‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬״לפני שנשיב אבקש להקדים הקדמה קצרה‪ :‬במדרש כתוב‬ ‫ולחוש מי העושה שליחותו מאת ה׳ המקיים שליחותו באמת זהו דמות הרב‬ ‫מפיו יבקשו תורה‪ .‬בשליחותו הגדולה של רבינו שליט׳׳א בהעמדת התורה‬ ‫&‬ ‫‪■O‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫מי שלומד ואינו מלמד אין לך הבל גדול מזה‪ ,‬את אותו הלשון מצינו גם‬ ‫בדורנו והשפעתו על תלמידים זכינו לאורו גם בעניני חינוך וצורת מסירת‬ ‫במדרש אחר על מי שאינו מעמיד תלמידים אבל בפחות חומרה ׳הרי זה‬ ‫הבל׳‪ ,‬רואים כאן יסוד אחד ברור שבשורש הלימוד מונח ה׳ללמד׳ ומי שלומד‬ ‫התורה בהעמדת צביון הישיבות הקדושות במסורה מרבותיו זצוק׳׳ל‪.‬‬ ‫בשבועות הקרובים בעז׳׳ה נביא במדור זה ענינים אלו כפי שנאמרו על ידו‬ ‫״‪e‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫ואינו משתדל ללמד הרי בגדר ׳הבל׳‪ ,‬עד כדי כך ש׳אין לך הבל גדול מזה׳‪,‬‬ ‫בכינוסים שונים‪ ,‬ועיקרם בכינוסי ׳לב שומע׳ שרבינו שליט׳׳א רואה בהם צורך‬ ‫‪%‬‬ ‫אמנם אם הוא מלמד אבל איננו משקיע בהעמדת תלמידים לבנות אותם‬ ‫השעה‪ ,‬ומקדיש מזמנו זמן יקר עבורם‪ .‬תודתינו להנהלת לב שומע וליו׳׳ר‬ ‫( ‪0 ,4‬‬ ‫‪t o‬‬ ‫‪ft‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@ gm ail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪ii. 'i‬‬ ‫‪o il‬‬ ‫ממילא קרא עליו מסיר אזנו משמוע תורה אף תפילתו תועבה‪ .‬כך צריכה‬ ‫בתכלית גם זה ׳הבל׳‪ ,‬אבל מי שאינו מלמד כלל‪ ,‬הוא ותורתו במצב של אין‬ ‫‪to‬‬ ‫להיות ההרגשה בשעת השיעור שהרב מוסר השיעור שכינה מדברת מתוך‬ ‫לך הבל גדול מזה!‬ ‫‪6‬ד‬ ‫גרונו‪.‬‬ ‫ועתה ‪ -‬אומר רבינו שליט״א ״נשיב על השאלה‪ :‬כתוב בגמרא מניין‬ ‫‪0‬‬ ‫אמנם זה תלוי ברב‪ ,‬שירגיש את זה שהוא כעת פה לקב''ה‪ .‬זכורני בילדותי‬ ‫שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ״ושננתם לבניך ‪ -‬אלו התלמידים״ ומניין‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫‪t0 3‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫למדתי אצל מלמד דרדקי בברנוביץ'‪ ,‬המלמד היה אומר לנו ׳קינדערלאך‪,‬‬ ‫זאגט דער הייליגער תנא‪ ,‬פון די הייליגע משנה‪ ,‬א׳הייליגער דין‪ ,‬ארבעה אבות‬ ‫נזיקין׳ ‪ -‬נו‪ ,‬זו משנה אחרת לגמרי‪ ...‬הוא העניק לנו את ההרגשה שאין זה‬ ‫שהמלמדים קרויים אבות שנאמר ״אבי אבי רכב ישראל ופרשיו״‪ ,‬לכאורה‬ ‫השאלה מתבקשת‪ ,‬למה לי תרי קראי? אם התלמידים הם בנים‪ ,‬ממילא‬ ‫שהמלמדים הם אבות‪ ,‬הרי זה לכאורה שני צדדים של אותה מטבע? בהכרח‬ ‫‪%‬‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫המלמד שמלמד אותנו את המשנה‪ ,‬אלא שכינה מדברת מתוך גרונו‪ ...‬כך‬ ‫שזה לא עניין של ׳תוארים׳ בלבד ׳בנים׳ ו׳אבות׳‪ ,‬זה גם לא שכר בעלמא‪,‬‬ ‫' ‪1‬‬ ‫‪i F‬‬ ‫בחור צריך להרגיש שהוא שומע שיעור מאבא שמוכן לתת עבורו הכול את‬ ‫אלא יש כאן לימוד על צורת הקיום של תלמיד ורב‪ ,‬הצורה של קיום מצוות‬ ‫‪%‬‬ ‫חייו ישליך בשבילו‪ ,‬והשכינה מדברת מתוך גרונו דברי אלוקים חיים‪ ,‬נו‪ ,‬איך‬ ‫מלמדה לאחרים‪ ,‬היא רק באופן שהרב ירגיש שהתלמיד הוא בנו‪ ,‬רק כך‬ ‫‪jtep‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪O y l‬‬ ‫הוא ייצא מהשיעור‪...‬‬ ‫מתקיימת המצווה של ללמדה לאחרים‪ ,‬וכך גם התלמיד לרב צריך להרגיש‬ ‫■‬ ‫‪f l‬‬ ‫כאילו רבו הוא אביו‪ ,‬כי רק כך הוא יכול‬ ‫איך גורמים לכך שיימשכו להקשיב‬ ‫לשיעור?‬ ‫לקבל ממנו תורה‪.‬‬ ‫\‪0Z‬‬ ‫השאלה היא לפעמים מה הוא המגדיר‬ ‫‪(1 0‬‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬התנאי הראשון הוא‬ ‫‪0y 6 -‬‬ ‫את זה‬ ‫בדברים‪,‬‬ ‫שיהא ׳געשמאק׳‬ ‫של אבא?‬ ‫ראינו ומצאנו במעמד הר סיני‪ ,‬חז״ל‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬״הבה ונראה מה הוא‬ ‫ל ‪'^ 1‬‬ ‫‪C j 'J‬‬ ‫אומרים שבתחילה הקדוש ברוך הוא‬ ‫המגדיר של ׳אבא׳ על פי דעת חז״ל‪,‬‬ ‫‪jtep‬‬ ‫השמיע את התורה פרחה נשמתם‪,‬‬ ‫הגמרא אומרת שאדם שלפניו אבדת‬ ‫להרים‬ ‫מקדים‬ ‫אביו‪,‬‬ ‫ואבדת‬ ‫רבו‬ ‫‪<%‬‬ ‫המתיק להם את הדיבור שמעו ותחי‬ ‫‪0 'J‬‬ ‫נפשם‪ ,‬לכאורה צריך להבין מה היה‬ ‫ולהשיב את אבדת רבו כי ׳אביו מביאו‬ ‫‪Jko‬‬ ‫צריך את שני השלבים האלו‪ ,‬למה לא‬ ‫ורבו מביאו לחיי עולם‬ ‫לחיי שעה‬ ‫| ‪c S‬׳‬ ‫מיד המתיק להם את התורה? אנו הרי‬ ‫הבא׳‪ .‬לכאורה אנו רואים כאן בחז״ל‬ ‫‪eh‬‬ ‫רב ינ ו מר ן במשא ו בכ י נ וס ועד ה יש יב ות‬ ‫שההגדרה של ׳אבא' היא שהוא מביאו‬ ‫‪o 'J‬‬ ‫מתפללים כל יום ׳והערב נא ד׳ אלוקינו‬ ‫‪o il‬‬ ‫את דברי תורתך בפינו׳ התורה והקדוש ברוך הוא חד הוא‪ ,‬זה הדיבור שלו‬ ‫כביכול ממש‪ ,‬לכן באופן טבעי הגוף לא יכול להכיל את דברי התורה מיד‬ ‫’פרחה נשמתם׳‪ ,‬זה היה השלב הראשון שיבינו ויידעו וישכילו שמצד הדיבור‬ ‫רק לחיי שעה‪ ,‬אם כן נתבונן נא ‪ -‬מה קורה אדם חולה שנכנס לבית מרקחת‬ ‫וקונה תרופה שהצילה את חייו‪ ,‬הופך הרוקח לאביו? ואם רופא הציל את חייו‬ ‫הופך הרופא לאביו במה ייבדל מהאב מהרוקח? התשובה היא‪ ,‬שרוקח ורופא‬ ‫‪m‬‬ ‫‪Jte P‬‬ ‫‪t6‬‬ ‫עצמו הגוף לא יכול להכיל את התורה‪ .‬השלב השני‪ ,‬המתיק להם את הדיבור‪,‬‬ ‫אולי מעניקים חיים‪ ,‬אבל אבא מעניק את חייו הוא‪ ,‬את כל אשר לו ייתן בעד‬ ‫׳‬ ‫'‬ ‫הקדוש ברוך הוא עשה שהנעימות של התורה תוכל להיות מורגשת על ידי‬ ‫בנו‪ .‬הרי לנו הגדרה כיצד צריך להרגיש רב‪ ,‬התורה היא בוודאי ׳סם חיים׳ אבל‬ ‫‪<%‬‬ ‫^ ל ־‪/‬‬ ‫הגוף עצמו‪ ,‬עם הכלים של הגוף‪ .‬יש כוח של מתיקות אלוקית בתורה שיכולה‬ ‫יש מי שמעניק את ה׳סם חיים׳ כמו בית מרקחת‪ ,‬זה לא נקרא ׳אבא׳‪ ,‬אבא‬ ‫‪D M‬‬ ‫‪Jko‬‬ ‫‪%‬‬ ‫להיות מוטעמת ומורגשת בבלוטות הטעם השכליות של האדם‪ ,‬וזו היא‬ ‫כאמור נותן את חייו הוא‪ ,‬גם התלמיד צריך להרגיש שהוא לא קונה את ה׳סם'‬ ‫‪U‬‬ ‫התפילה ׳והערב נא'‪ ,‬ואם אמרנו שלימוד מהרב או לימוד של התורה בכלל‬ ‫זה כמו מעמד הר סיני‪ ,‬צריך לראות שיתקיים כאן ה׳המתיק׳ להם את הדיבור‪,‬‬ ‫אצל רוקח אלא אצל אבא שנותן עבורו את חייו״‪.‬‬ ‫כיצד גורמים לכך שהשיעור ישפיע על כל אחד מהתלמידים?‬ ‫‪0 3‬‬ ‫וכל אחד צריך לדעת את זה‪ ,‬שי ש מבחן שאי אפשר לדלג עליו כשרוצים‬ ‫לומר פשט‪ ,‬כשרוצים לומר חידוש‪ ,‬אם זה לא ערב ממש לשמיעה ולהבנה‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬״הגמרא מספרת שרב זירא היה ראש ישיבה‪ ,‬ורב ירמיה היה‬ ‫אחד התלמידים‪ ,‬והנה רב זירא אומר שיעור ולקראת סוף השיעור רב נחמיה‬ ‫‪£o‬‬ ‫של כלי הגוף אסור לומר זאת‪ ,‬כי לא כך מקבלים את התורה‪ .‬זכורני פעם‬ ‫החל להתארגן לתפילת מנחה‪ ,‬ראה זאת רב זירא ואמר לו את הפסוק‪ :‬׳מסיר‬ ‫‪%‬‬ ‫בבחרותי הייתי אצל מרן ה״חזון איש״ והוא שאל שאלה על הרמב״ם‪ ,‬חשבתי‬ ‫והתחלתי לומר שאולי יש ליישב ׳בדוחק׳ אמר לי מרן זצוק״ל בצחות‪ :‬״מה‬ ‫אזנו משמוע תורה אף תפילתו תועבה'‪ ,‬אנו צריכים להבין למה כזו לשון‬ ‫חמורה‪ ,‬והביאור בזה הוא שהלימוד בעת אמירת השיעור הוא ממש מסירתה‬ ‫‪(to‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪u‬‬ ‫עשה לך הרמב״ם שאתה צריך ליישב אותו ׳בדוחק'‪ ,‬למה שלא נבאר דבריו‬ ‫שלא בדוחק?״‪ ...‬כאשר אומרים שיעור צריך שהחידושים יהיו בהירים‬ ‫מגבוה‪ ,‬וכשכך היא ההרגשה אז לא שייך לעזוב אפילו לצורך תפילה‪ ,‬שהרי‬ ‫לא שייך לעזוב את השכינה כדי לקבל שכינה‪ ,‬אם אתה עזבת את דברי‬ ‫‪%‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪£0‬‬ ‫‪P‬‬ ‫וערבים ולא ״ליישב בדוחק״‪ ,‬את ה׳בדוחק׳ תשאיר להמהרש״א‪.‬‬ ‫השכינה‪ ,‬למה שדבריך יהיו נשמעים אצל הקב''ה בעמדך לפניו בתפילה?‬ ‫‪%‬‬ ‫‪051‬‬ ‫‪eh‬‬ ‫‪W‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪/ 'N W‬‬ ‫‪03‬‬ ‫מיז שליט״א מעיד על מה שראה בעיניו אצל אביו‪ ,‬מרן ריאש הישיבה זצוק״ל‪:‬‬ ‫היא ?לל לא הרגיש טעם באיכל‪ ,‬לא הכיר ?את המטבח בבית ואפלו לא ידע‬ ‫בפרשת השביע אני פוגשים ?את עשו‪ ,‬שמגיע מן השדה כשהיא עיף מאיד‬ ‫ומבקש מ_יעקב אביני‪ :‬הלעיטני נא מו האד' ‪ 0‬האדים וזזה‪ ,‬ועל ?!ן נקרא שמו‬ ‫&‬ ‫‪S^o‬‬ ‫?איזה צד בשיש היא ה? שרי ‪.‬ואיזה החלבי‪ ,‬גם כוס‬ ‫״אדום״‪.‬‬ ‫^‬ ‫' ׳‬ ‫‪03‬‬ ‫תה לא הכין לעצמו‪. ,‬ואם לא הגישו לפניו לא היה‬ ‫שוותה‪! ,‬אם כך‪? ,‬איך יצחק אבינו בקש מטעמים?‬ ‫מרן ריאש הישיבה שליט״א מעיר על כך הערה‬ ‫נפלאה‪ :‬ותרי כבר בעת לדתו התורה מספרת ללב!‬ ‫‪(to‬‬ ‫אלא התשובה מתגלה כאשר נזכרים במה שרש״י‬ ‫!אם כך‪ ,‬מרוע התורה לא‬ ‫שע שו היה אדמוני!‬ ‫‪%‬‬ ‫‪o il‬‬ ‫' ‪if6‬‬ ‫מביא מחז״ל‪ :‬יצחק אבינו בקש לאכל לןו־בן פסח‪,‬‬ ‫וכאשר באים לאכל אכילה של מצוה‪ ,‬בודאי‬ ‫שראוי לקים אוזתה בהדור _רב ולהדר שהמאכל‬ ‫קראה לו ״!אדום״ מיד כשנולד?‬ ‫אלא יסוד גדול מלמדת אותנו התורה‪ :‬שממו שמל‬ ‫האדם ומהותו הפנימית ?אעם נקבעים לפי המראה‬ ‫‪$‬‬ ‫יהיה הפישבח והטעים ביותר לכבוד המצוה‪.‬‬ ‫י‪%‬‬ ‫✓ ‪'/ s v‬־‬ ‫‪o il‬‬ ‫מכאן אני לומדים ?את ההבדל היסודי בנין ]ירכו שמל‬ ‫החיצוני שעמו נולד‪ ,‬אלא א^ ורק לפי מע שיו‬ ‫יבחירותיו‪ .‬העברה שע שו נולד אדמוני עדין לא‬ ‫‪(to‬‬ ‫ע שו לדרכו של יצחק‪ :‬אצל עשו‪ ,‬האכל שלט עליו‪,‬‬ ‫והיותה סבה לקרא לי ?^ לנצח‪ .‬א^ ?שהגיע אליו‬ ‫והוא לא יכל היה להתאפק מיל מאכל שנפ שו‬ ‫נסיון קטן של עיפית‪ ,‬ע שו לא הצליח להתאפק‪,‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪Oil‬‬ ‫חמדה‪. .‬ואגלי אצל יצחק‪ ,‬האכל שמש ?אך ורק כלי‬ ‫הצבע האדים שטל התבשיל עמד לנגד עיניו והיא‬ ‫‪(?0‬‬ ‫לעבודת השם ולקיום מצות מ ^ שמחה והדור‪.‬‬ ‫בקש לקבל ?את האכל מיד‪ .‬מעשה זה חשף ?את‬ ‫' ‪if6‬‬ ‫לחיים‪:‬‬ ‫חשוב‬ ‫לקח‬ ‫מפךשתנו‬ ‫לקחת‬ ‫עלינו‬ ‫פנימיותו‪ ,‬שהתאוות וזן ש שולטות עליו‪ ,‬ימכיח זה‬ ‫‪%‬‬ ‫‪Oil‬‬ ‫האכילה שאנו אוכלים כדי ל ח ק ?את כיחותינו‬ ‫היא מצוה חשובה‪ ,‬ועלינו לאכל מאכלים טובים‬ ‫נקבע שממו לנצח‪ :‬ע שו היא ״?אדום״‪.‬‬ ‫לעמת זאת‪ ,‬בפרשה עצמה אנו מוצאים התנהגות‬ ‫‪jtep‬‬ ‫ר‪5‬‬ ‫' ‪if6‬‬ ‫יערבים לחך ?די שיהיה לנו כיח ללמד תורה ולקים‬ ‫הפוכה לגמרי אצל יצחק אבינו‪ ,‬שבקש מעשו‬ ‫‪r‬‬ ‫‪Oil‬‬ ‫מצות‪ .‬אך העקר הוא לזכ'ר ?את היסוד ‪ -‬שאנחנו‬ ‫?אלי שאכלים ?את האכל ?די לקבל כיח‪ ,‬ולא נותנים‬ ‫מר ן הגר ' 'ד פ וברסק י זצ וק ' 'ל ‪ -‬לפנ י ו כ וס התה‬ ‫א ותה לא ידע להכ י ן‬ ‫להכין לו מטעמים‪ .‬לכאורה וחזרובר מעורר פליאה‪:‬‬ ‫על‬ ‫להתענג‬ ‫שיבקשי‬ ‫בצדיקים‬ ‫מצינו‬ ‫היכן‬ ‫‪(10‬‬ ‫לאכל לשלט בנו!‬ ‫מאכלים טעימים?‬ ‫' ‪if6‬‬ ‫‪3‬״‬ ‫‪(to‬‬ ‫‪n5l‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ ‪ k.gilyonot@ gm ail.com‬להקדשות ע״ג הגליון‪053-3145900 :‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪‘ u‬‬ ‫ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט״א‬ ‫פרשת תולדות תשפ״ן‬ ‫הוראת שעה‬ ‫התנאי לעלייה בתורה ‪ -‬מידת הענוה!‬ ‫מגיע לו כלום‪ ,‬כי הכל מהקב״ה! אבל בעל הגאוה מרגיש‬ ‫כתוב בסוף הפרשה (בראשית כח ט)‪ ,‬לאחר שיעקב אבינו‬ ‫כשיש קשר טוב בין האב לבנו‬ ‫שהכל מגיע לו‪ ,‬כי הוא חושב שמה שיש לו אכן שייך לו‪,‬‬ ‫הלך לחרן‪' ,‬וילך עשו אל ישמעאל‪ ,‬ויקח את מחלת בת‬ ‫זה מונע הרבה בעיות!‬ ‫ועל כן כתוב בגמ' בסוטה (ה‪ ,).‬שהקב״ה אומר על בעל‬ ‫ישמעאל בן אברהם אחות נביות‪ ,‬על נשיו לו לאשה'‪ .‬וכתב‬ ‫הגאוה 'אין אני והוא יכולים לדור בעולם'‪.‬‬ ‫רש״י‪ ,‬שממקרא זה ניתן ללמוד שאחר שיעקב אבינו קיבל את‬ ‫[מתוך דברי רבינו שליט״א לכינוס בענייני חינוך ‪-‬‬ ‫הברכות הלך ונטמן בבית עבר‪ ,‬ולמד שם תורה י״ד שנה‪ ,‬קודם‬ ‫נמצא שבעל הגאוה מחסר מכבודו של הקב״ה‪ ,‬וממילא‬ ‫אלעד ‪ -‬חשון תשפ״ז]‬ ‫שהלך אל לבן לחרן‪ ,‬עיין שם החשבון בזה‪ .‬ויש לברר‪ ,‬מדוע‬ ‫הקב״ה מתרחק ממנו‪ ,‬וזה מונע ממנו את היכולת להצליח‬ ‫לא נכתב דבר זה במפורש‪ ,‬אלא רק ברמז‪.‬‬ ‫שואל‪ :‬כשיש לאב זמן מצומצם ללמוד עם בנו‪ ,‬והוא מסתפק‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬אבל מי שזוכה למידת הענוה מרבה את כבודו‬ ‫של הקב״ה‪ ,‬והשכינה שורה עליו‪ ,‬ועי״ז הוא זוכה לתורה‪.‬‬ ‫ואולי יש לומר בדקדוק הלשון שיעקב אבינו 'נטמן' בבית‬ ‫מה ללמוד עמו‪ ,‬האם עדיף שיחזור איתו על הנלמד בחיידר‪,‬‬ ‫עבר‪ ,‬דהיינו שלמד תורה בצניעות בלי שאיש יידע מכך‪ ,‬ולכן‬ ‫עוד יש לבאר בטעם הדבר שהעניו זוכה לתורה‪ ,‬ע״פ מאמרו‬ ‫כדי לדעת את מצבו ולקדמו‪ ,‬או שעדיף שילמד עמו משהו‬ ‫לא נכתב דבר זה במפורש‪ ,‬כדי לרמז שמאחר ולמד בצניעות‬ ‫של ריש לקיש במסכת שבת (פג‪' ):‬אין דברי תורה מתקיימין‬ ‫אחר‪ ,‬שזה יכול לתת לילד יותר חוויה והנאה‪ ,‬וליצור בינו‬ ‫זכה לתורה‪ ,‬כמו שכתב הרמב״ם (תלמוד תורה פ׳׳ג הי״ב)‪ ,‬וכל‬ ‫אלא במי שממית עצמו עליה‪ ,‬שנאמר זאת התורה אדם כי‬ ‫היגע בתלמודו בצינעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה‪.‬‬ ‫לאביו קשר חיובי?‬ ‫ימות באהל'‪ .‬וכן איתא במדרש תנחומא (נח סי' ג)‪' ,‬לא תימצא‬ ‫תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה‬ ‫ואולי יש להעמיס כן בדברי המדרש (ב״ר סו א(‪' ,‬אמר‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬זה כמובן תלוי במצבו של הילד‪ .‬אם י ש לו‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אלא במי שממית עצמו עליה‪ .‬וכך דרכה של‬ ‫יעקב‪ ,‬ע״י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים זכיתי להתברך‬ ‫בעיה בכיתה‪ ,‬ש אינו מבין את ה שיעור כר אוי‪ ,‬אז בוו ד אי‬ ‫תורה‪ ,‬פת במלח תאכל‪ ,‬ומים במשורה תשתה‪ ,‬ועל הארץ‬ ‫בטל‪ ,‬שנאמר ויתן לך האלוקים מטל השמים'‪ .‬ויש לברר‪,‬‬ ‫האב צריך ל עזור לו‪ ,‬להכין עמו קצת את מה שעתידים‬ ‫תישן‪ ,‬וחיי צער תחיה‪ ,‬ובתורה אתה עמל'‪ .‬ומוסיף עוד‬ ‫מדוע הזכיר יעקב שהתורה נמשלה למים דוקא [והרי היא‬ ‫המדרש‪' ,‬לפי שלא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל‬ ‫נמשלה גם לטל‪ ,‬וכמש״כ בפרשת האזינו (דברים לב ב) 'תזל‬ ‫ללמוד בחיידר למחרת‪ ,‬כך שכאשר י שמע זאת מהמלמד‬ ‫אלא על התורה שבעל פה‪ ,‬שהיא קשה ללמוד‪ ,‬ויש בה צער‬ ‫כטל אמרתי']‪ ,‬אכן יש לבאר בזה עפ״י דברי הגמרא בתענית‬ ‫לא י היו הדברים חדשים אצלו לגמרי‪ ,‬וי הי ה לו יו תר קל‬ ‫גדול‪ ,‬שהיא משולה לחושך'‪.‬‬ ‫(ז‪' ,).‬אמר רבי חנינא בר אידי‪ ,‬למה נמשלו דברי תורה למים‪,‬‬ ‫להבינם‪ .‬אמנם אם הילד מבין היטב את דברי המלמד אף‬ ‫דכתיב הוי כל צמא לכו למים‪ ,‬לומר לך מה מים מניחין מקום‬ ‫נמצא‪ ,‬שכדי להצליח בלימוד התורה האדם מחוייב לכבוש‬ ‫בלא עזר תו של האב‪ ,‬אזי אכן עדיף שילמד ע מו משהו‬ ‫גבוה והולכין למקום נמוך‪ ,‬אף דברי תורה אין מתקיימין אלא‬ ‫את תאוותיו ורצונותיו‪ ,‬ולבטל את עצמו לקב״ה לגמרי‪ .‬אמנם‬ ‫במי שדעתו שפלה'‪ .‬וא״כ י״ל שזהו ביאור דברי המדרש‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬כדי לפתח את היחס הטוב ביני ה ם‪ ,‬שזה דבר חשוב‬ ‫מי שהוא בעל גאוה אינו יכול לותר על תאוותיו‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫שיעקב אבינו אמר שכיון שלמד תורה שנמשלה למים ‪-‬‬ ‫ביו תר‪ ,‬וכשהילד מרגיש שמחה והנאה בלי מודו עם האב‬ ‫בחובות הלבבות (שער הכניעה פ״י) 'כי מי שנכנסה בו הגאוה‬ ‫דהיינו בצניעות ובענוה ‪ -‬לפיכך זכה לטל‪ ,‬וכמבואר בהמשך‬ ‫והגדולה אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו‪ ,‬לגובה‬ ‫זה בונה קשר טוב ביני ה ם‪ ,‬וקשר טוב בין הילד ל הוריו זה‬ ‫המדרש (שם סי' ג)‪ ,‬על הפסוק 'ויתן לך האלוקים מטל‬ ‫לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו'‪ .‬ולפיכך אין התורה‬ ‫הדבר העיקרי שמונע מ מנו לעשות דברים שאינם טובי ם‪.‬‬ ‫השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש'‪ ,‬דדריש 'מטל‬ ‫מתקיימת אצל בעל הגאוה‪ ,‬אלא רק אצל מי שדעתו שפלה‪.‬‬ ‫השמים' זו מקרא‪' ,‬ומשמני הארץ' זו משנה‪' ,‬דגן' זו תלמוד‪,‬‬ ‫שואל‪ :‬ילד שבלימוד הוא מושלם‪ ,‬מקשיב‪ ,‬מבין טוב‪ ,‬זוכר‬ ‫עוד יש לבאר טעם נוסף בזה‪ ,‬שהלומד כדי לזכות לכבוד‬ ‫'תירוש' זה אגדה‪ .‬שמכיון שלמד תורה בענוה לפיכך נתקיים‬ ‫טוב‪ ,‬אבל הוא שקט ומופנם‪ ,‬שונה משאר הילדים‪ ,‬ולפיכך‬ ‫אינו עושה מה שיביא לו תועלת בלימוד‪ ,‬אלא מה שיביא לו‬ ‫תלמודו בידו‪.‬‬ ‫כבוד‪ .‬כגון כשאינו מבין איזה דבר הוא מתבייש לשאול‪ ,‬כי‬ ‫ההנהלה ממליצה שיילכו לטיפול רגשי‪ ,‬ואילו האבא טוען‬ ‫אלא שעדיין צריך להבין מה השייכות שיש בין מידת הענוה‬ ‫'זה לא מתאים לו' להראות לאחרים שאינו יודע‪ ,‬ובוודאי‬ ‫ללימוד התורה‪ .‬והנה כתוב (שמות ג ה) 'ויסתר משה פניו כי‬ ‫שמאחר והילד לומד מצוין אין צורך לטפל‪ ,‬ועם הזמן ייפתרו‬ ‫שאינו יכול לשאול את מי שנחשב פחות ממנו‪ .‬כמו כן יתכן‬ ‫ירא מהביט אל האלוקים'‪ ,‬ואומרים חז״ל (®מדר ג א)‪ ,‬שהיה‬ ‫הבעיות‪ .‬מי צודק?‬ ‫שאחר שאמר סברא או דבר חידוש‪ ,‬ואחרים מעירים על‬ ‫זה מגודל ענוותנותו של משה‪ ,‬שסבר שאינו ראוי לגילוי‬ ‫דבריו‪ ,‬לא יסכים לחזור בו‪ ,‬כיון שזה לא לכבודו להודות‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬האם הילד שמח?‬ ‫שכינה‪ ,‬ועל כך אמר לו הקב״ה‪' ,‬אני באתי להראות לך פנים‪,‬‬ ‫בטעות‪ .‬כך אי אפשר להצליח בלימוד!‬ ‫וחלקת לי כבוד והסתרת פניך‪ ,‬חייך שאתה עתיד להיות אצלי‬ ‫שואל‪ :‬לא‪.‬‬ ‫בעיה נוספת קיימת אצל הלומד תורה כדי לזכות לכבוד‪,‬‬ ‫בהר מ' יום ומ' לילה‪ ,‬לא לאכול ולא לשתות‪ ,‬ואתה עתיד‬ ‫שאינו לומד מה שמתאים לו‪ .‬וכגון מה שמצוי אצל בחורים‪,‬‬ ‫ליהנות מזיו השכינה'‪ .‬הרי שבזכות שהסתיר את פניו מחמת‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬אם כן זה מ סוכן‪ ,‬ו א פילו שבלימוד כיו ם‬ ‫שיש כאלו שמנסים להרשים ולומר חידושים עמוקים‬ ‫שהיה סבור שאינו ראוי לכך‪ ,‬וכיבד בכך את הקב״ה‪ ,‬לפיכך‬ ‫הוא מאה א חוז מכל מקום צריך לח שוש מה יהיה בהמשך‪,‬‬ ‫שמעבר להבנתם‪ ,‬וכך הם מתרגלים לדבר בלי להבין‪.‬‬ ‫זכה לקבל את התורה ולקרני ההוד!‬ ‫וממילא האבא חייב לטפל‪ .‬ומה שאומר שעם הזמן יי פ תרו‬ ‫וכן יש הלומדים עם חברותא שאינו מתאים להם‪ ,‬מפני‬ ‫ומבואר שעל ידי ענוה אדם מכבד את הקב״ה‪ .‬וכן מתבאר‬ ‫שהם חוששים 'מה יאמרו הבריות' אם אכן ילמדו עם מי‬ ‫הבעיות זו טעו ת‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬י ש חשש שהבעיה תלך‬ ‫מדברי המסילת ישרים (פי׳יא)‪ ,‬שכתב שמידת הגאוה מביאה‬ ‫שמתאים להם‪.‬‬ ‫ו תגדל‪ ,‬ו מז ה קורי ם טרגדיו ת גדולו ת‪ .‬ילד מופנם שרוי‬ ‫את האדם לידי כך שמרגיש שהכל מגיע לו ‪' -‬לי נאוה‬ ‫נמצא אם כן שא״א להתמסר לתורה מבלי להגיע למעלת‬ ‫תהילה'‪ .‬הוא מרגיש מיוחד ומרומם יותר מכולם‪ ,‬ומתנהל‬ ‫בצער גדול על כך שאין לו חברים‪ ,‬ו חיי בי ם לטפל בזה‪.‬‬ ‫הענוה בשלמות! ויש חיוב על כל בן תורה שרוצה לגדול‬ ‫בכל דרכיו בצורה כזו‪ ,‬וממילא הוא בטוח ש'מגיע לו' כל‬ ‫שואל‪ :‬מתי מגיע הרגע שחייבים לטפל?‬ ‫בתורה להתחזק במידת הענוה‪ ,‬ולהתבונן היטב אם הוא‬ ‫מיני דברים‪ .‬ומבואר מדבריו שמידת הענוה צריכה להביא את‬ ‫מקיים באמת את דברי חז״ל הנ״ל‪ ,‬האם הוא אכן מוסר נפש‬ ‫האדם להרגשה הפוכה‪ ,‬שלא מגיע לו מאומה‪ ,‬והיינו משום‬ ‫רבינו שליט״א‪ :‬בפשטות כאשר אומרים לו בחיידר שצריך‬ ‫לתורה‪ ,‬או שלומד רק כשנוח לו ואין זה מפריע לו לקיום‬ ‫שכל הכוחות והכשרונות והמעלות שיש לו הם מהקב״ה‪,‬‬ ‫לטפל‪.‬‬ ‫רצונותיו ותאוותיו‪ .‬יזכנו ה' להתעלות בתורה ובענוה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫והוא עצמו אין לו כלום‪ .‬וזה היסוד של מידת הענוה‪ ,‬שלא‬ ‫מ שנ ת ר מ ״ ה‬ ‫עיונים בשמעתא‬ ‫” שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ”‬ ‫סבור שהדבר אסור לו‪ ,‬וממילא הוא מחיוב לנהוג בזה איסור‪.‬‬ ‫אע״פ שלבית דין הדבר מוחזק להיתר‪ ,‬כיון שהאדם מחזיק‬ ‫בכמה מקומות בש״ס נתבאר דין ״שוויא אנפשיה חתיכא‬ ‫וסבר הריטב״א שכח כפיית בי״ד הוא רק באופן שיש לו‬ ‫את הדבר לאיסור בי״ד כופין אותו לנהוג בו איסור כפי דבריו‪.‬‬ ‫דאיסורא״‪ ,‬והיינו שאדם האומר על דבר פלוני שהוא אסור‬ ‫דין 'נאמנות' בעיקר האיסור‪ ,‬וזהו דווקא באומר בבי״ד שאז‬ ‫והיינו‪ ,‬שהיות והאדם עצמו סבור שהאשה אסורה לו‪,‬‬ ‫עליו הרי הוא חייב לנהוג בו איסור כפי דיבורו‪.‬‬ ‫נאמן על מציאות האיסור‪ ,‬אבל באומר חוץ לבי״ד אפי' שמצד‬ ‫הרי שאפי' אם באמת היא מותרת לו הוא מחויב לנהוג בה‬ ‫וכך מבואר במשנה (קידושין סה‪ ,‬א) ״האומר לאשה‬ ‫הדין מחויב לנהוג איסור כפי דבריו עדיין אין כופין אותו על‬ ‫איסור‪ ,‬ואם לא ינהג כפי ידיעתו יעבור בזה על איסור 'ויראת‬ ‫קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני‪ ,‬הוא אסור בקרובותיה‬ ‫זה‪ ,‬כיון שאין לו נאמנות כלל‪ ,‬אלא שמחיוב לנהג כפי ידיעתו‬ ‫מאלוקיך'‪[ ,‬וכמבואר לגבי נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו‬ ‫והיא מותרת בקרוביו״‪ ,‬והיינו שהיות ולפי דבריו היא 'אשתו'‬ ‫ואין בי״ד כופין ע״ז‪( .‬ובעיקר ענין זדכפייה' על 'שוויא' עי'‬ ‫בשר טלה שמחוייב כפרה על הסכמתו לעבור עבירה]‪ ,‬וממילא‬ ‫נאסר ב'קרובותיה' על פי מאמר פיו [וכך מבואר עוד בסוגי'‬ ‫פת״ש אה״ע קט״ו סקל״ז)‪.‬‬ ‫בי״ד כופין אותו בהתאם לדבריו ולחיובו לנהוג בה איסור‪.‬‬ ‫כתובות ט‪ ,‬א‪ .‬כב‪ ,‬א]‪.‬‬ ‫[וכעין זה כתב החת״ס (תשו' ח״ד‪ ,‬ס״ק)]‪.‬‬ ‫ונבוא לברר ולבאר גדר דין זה ומקורו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫הוכחה שדין הנאמנות אינו מדין הודאת בעל דין‬ ‫אמנם אע״פ שנתבאר בדעת הריטב״א שבפני בי״ד נאמן‬ ‫הוכחה בדעת הריטב״א שיש ב' דינים של ׳שויא'‬ ‫'שוויא׳ ‪ -‬נאמנות האדם על עצמו מדין‬ ‫על מציאות האיסור‪ ,‬אין הכוונה ל'נאמנות' כדרכו של הקצה״ח‬ ‫אלא שנראה שבדעת הריטב״א מוכרח שב' הגדרים אמת‪,‬‬ ‫׳הודאת בע״ד'‬ ‫אשר יסודה הוא מנאמנות של 'הודאת בע״ד'‪ ,‬היות ובדברי‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫בקצוה״ח (סימן ל״ד סק״ד) נקט שהוא 'דין נאמנות' דהאדם‬ ‫הריטב״א מבואר שהאומר פתח פתוח מצאתי ויש לה דמים‬ ‫מבואר בגמ' (כתובות ט‪ ,‬א) ״אמר ר' אלעזר האומר פתח‬ ‫נאמן על עצמו אע״פ שהוא 'קרוב' אצל עצמו ואפילו שהוא רק‬ ‫אינו נאמן [וכמבואר ברש״י]‪ ,‬והטעם הוא שמציאת הדם זה‬ ‫פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו״‪ ,‬ומפרש הריטב״א (ד״ה‬ ‫׳עד אחד'‪ ,‬ומקור דין זה הוא ממה שחידשה תורה ש״הודאת‬ ‫הוכחה ברורה נגד טענתו שמצא פתח פתוח‪ ,‬וס״ל להריטב״א‬ ‫והא) שהלשון היא ״נאמן לאוסרה עליו״ ולא ״אסורה עליו״‪,‬‬ ‫בעל דין כמאה עדים״‪ ,‬שנלמד מהפסוק ״אשר יאמר כי הוא‬ ‫שאין דין 'שוויא' במקום שיש הוכחה של 'אנן סהדי' נגד דבריו‪.‬‬ ‫משום שמדובר בטוען כך לפני בי״ד שאז הוא נאמן לענין שהם‬ ‫זה״‪ ,‬ולשיטתו אין זה דין מיוחד בדיני ממונות אלא הוא 'דין‬ ‫ואם מקור הדין 'נאמנות' היה מכח הדין של 'הודאת בעל‬ ‫אוסרים אותה עליו ומוציאים אותה ממנו‪ .‬ומשמע‪ ,‬שמעיקר‬ ‫נאמנות' מחודש בכל דיני התורה‪.‬‬ ‫דין' שנאמן אפי' כנגד מאה עדים וכמו שנקט הקצוה״ח‪ ,‬היה‬ ‫הדין נאסרת גם באמר כן חוץ לבי״ד ‪ -‬מדין 'שוויא'‪ ,‬אלא שע״י‬ ‫ולפי דבריו צ״ל שהמקור לזה שהנאמנות של האדם על‬ ‫צריך להיות נאמן גם במקום שיש נגד דבריו הוכחה של 'אנן‬ ‫שאמר בבי״ד הם כופין אותו להוציאה‪.‬‬ ‫עצמו היא יותר ממאה עדים‪[ ,‬אע״פ שבפסוק אין ראיה שהוא‬ ‫סהדי'‪ ,‬ומזה שמבואר בדבריו שבאופן כזה אינו נאמן‪ ,‬מוכח‬ ‫שאין בדבריו 'נאמנות גמורה' כשל 'הודאת בע״ד'‪ ,‬אלא צריך‬ ‫והנה אם דין 'שוויא' נובע מכח 'דין נאמנות' מחודש כדברי‬ ‫נאמן יותר ממאה עדים] הוא ממה שבעדים התורה לא האמינה‬ ‫לומר שהוא דין נאמנות מחודש לענין איסורים שלא מועיל‬ ‫הקצוה״ח אמנם אפשר לדון אם הנאמנות גם במקום שאמר חוץ‬ ‫לע״א ולקרוב ופסול‪ ,‬ועל עצמו נאמן אפילו בע״א קרוב ופסול‪,‬‬ ‫נגד עדים‪.‬‬ ‫לבי״ד‪ ,‬אבל לפי משמעות הריטב״א שגם חוץ לבי״ד יש דין‬ ‫וע״כ שיותר ראוי להאמין לאדם על עצמו מאשר לעדים על‬ ‫[אולם להמבואר בדעת הריטב״א שיש ב'שוויא' גם דין‬ ‫'שויא' אין סיבה לחלק בדין הכפיה בין תוך בי״ד לחוץ מבי״ד‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ומזה אפשר ללמוד שהנאמנות על עצמו היא גם במקום‬ ‫שנאמן ע״ז שהוא סבור שהדבר אסור לו אלא שאין בי״ד כופין‬ ‫ולדעת התרומת הכרי שבי״ד כופין אותו לנהוג כפי האיסור‬ ‫שהוא נגד מאה עדים‪.‬‬ ‫ע״ז‪ ,‬א״כ מה שנקט שבמקום שיש הוכחה של 'אנן סהדי' נגד‬ ‫שאסר על עצמו מדוע שיהיה חילוק באומר כן מחוץ לבי״ד‪.‬‬ ‫דבריו אין בזה דין 'שויא' הכונה רק לדין 'נאמנות' שנתחדש‬ ‫ונראה לבאר דעת הריטב״א שסובר שיש בדין 'שוויא' 'ב'‬ ‫חיוב על האדם לנהג איסור כמו שסבור‬ ‫בתוך בי״ד‪ ,‬אבל עדיין יהיה בזה הדין 'שויא' שהוא עצמו צריך‬ ‫דינים'‪ ,‬א‪ .‬בתוך בי״ד יש לו 'נאמנות' על עצם האיסור‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫אולם בתרומת הכרי (ס״א סק״א) מבואר שאין זה דין‬ ‫לנהוג כפי ידיעתו]‪.‬‬ ‫מחוץ לבי״ד אין לו נאמנות בעיקר האיסור‪ ,‬אלא שנאמן שהוא‬ ‫'נאמנות'‪ ,‬אלא חיוב של האדם לנהוג כפי ידיעתו‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫י' ®‬ ‫י'‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתוך הדר ת ועדי הדרכה לבני י שיבה‬ ‫עבודת המידות (כג)‬ ‫מספיק לו‪ ,‬אלא רוצ ה כל הזמן עוד ו עו ד‪ ,‬עד שלבסוף הוא נהיה מתוסכל‪.‬‬ ‫בשבוע שעבר הובאו דבריו של ר”ח ויטאל‪ ,‬בענין המידות הנובעות מיסוד‬ ‫ו שור ש הדבר במידת 'י סו ד העפר' של העצבות‪ ,‬שהאדם כ אי לו יו ר ד לעפר‪,‬‬ ‫האש והרוח‪ ,‬וכעת נביא את המידות הנובעות מיסוד המים והעפר‪.‬‬ ‫לעצבות שמביאה לעצלות‪ ,‬וז ה מ בי או לכך ש אינו שמח בחלקו‪ ,‬ו אינו שבע מכל‬ ‫היסוד השלישי שהוא יסוד המים ‪ -‬הגורם לתאוות התענוגים‪ .‬וי ש לו שתי‬ ‫העושר שבעולם‪.‬‬ ‫תולדו ת‪ :‬א‪ .‬החמדה‪ ,‬לגזו ל מ מון חברו‪ .‬ב‪ .‬הקנאה‪ ,‬לקנא בחברו שי ש לו הרבה‬ ‫ארבעת יסודות אלו ‪ -‬אש רוח מים ועפר ‪ -‬הם השורש של 'ארבעה אבות‬ ‫מ מון ו ת ענוגי ם ו כ דו'‪.‬‬ ‫נזיקין' של המידות הרעות‪ .‬וכנגדן יש בנפש היסודית ארבע מידות טובות‪,‬‬ ‫ומתבאר מד בריו חידו ש גדו ל‪ ,‬שהקנאה שאדם מקנא בחברו שיש לו ת ענוגי ם‬ ‫הנמ שכות מארבעת הי סודו ת הטובים שבה‪ .‬הראשונה ‪ -‬כנגד יסוד האש ‪ -‬היא‬ ‫נוב ע ת מי סוד המים‪ ,‬שממנו נו ב עו ת ת אוו ת ה ת ענוגי ם‪[ .‬וד בר זה צ״ב לכאורה‪,‬‬ ‫מידת הענוה‪ ,‬הגורמת לאדם להתרחק מכל מיני כעס וכדומ ה הבאים מכח‬ ‫שכן היה מן הדין לומר שקנאה היא גם תולדה של מידת ג או ה‪ ,‬שכן פעמים‬ ‫הגאוה‪ .‬השניה ‪ -‬כנגד יסוד הרוח שממנו יוצא כח הדיבור ‪ -‬היא מידת השתיקה‪,‬‬ ‫רבות אדם מקנא בכ בודו של ח בי רו‪ ,‬ו ה רי נתבאר לעיל שהגאוה ורדי פ ת הכבוד‬ ‫פיו'‪ ,‬חוץ ממה שנדרש לעסק התורה ו ה מ צוו ת‪,‬‬ ‫ד היינו ל היו ת 'כאיל ם לא יפתח‬ ‫שורשם בי סוד האש]‪.‬‬ ‫או במה שמוכרח ל קיו ם הגוף ו כ בו ד ה בריו ת‪.‬‬ ‫והיסוד האחרון הוא יסוד העפר‪ ,‬שממנו יוצאת העצבות‪ ,‬וכל מה שקשור‬ ‫המידה הטובה השלישית ‪ -‬כנגד יסוד המים שהוא השורש של תאוות‬ ‫אליה ‪ -‬שפלות‪ ,‬חוסר חשק‪ ,‬חוסר כח‪ ,‬וחוסר שמחה‪ .‬ותולדתו‪ ,‬עצלות בקיום‬ ‫התענוגים ‪ -‬היא מידת המיאוס בתענוגי הגוף ו ה מו תרו ת‪ .‬המידה הטובה‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬שמאחר ולא קיבל כל מה שרצה ב עו ה״ז‪ ,‬או שיש לו יי סו רי ם‪,‬‬ ‫הרביעית ‪ -‬כנגד העצבות שבאה מיסוד העפר ‪ -‬היא השמחה‪ ,‬ל היו ת כל הזמן‬ ‫זה גור ם לו לעצבו ת‪ .‬ו עצ בו ת זו מוליד ה הרגשה של עצלו ת‪ ,‬שמרגי ש שאין לו‬ ‫שמח בחלקו‪ .‬ו כנג ד העצבות שמולידה עצלו ת‪ ,‬מולידה השמחה ז ריזו ת ב מצוו ת‪,‬‬ ‫כח ל קיי ם את ה מצוו ת בצורה הר אוי ה‪.‬‬ ‫כמו שכתוב 'שש אנ כי על אמרתך כמוצא שלל ר ב'‪.‬‬ ‫העצבות גורמת לאדם שאינו שמח בחלקו כלל‪ ,‬וכל עושר שבעולם אינו‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ״ה'‪ ,‬יוצא לאור ע״י המערכת מתוך שי עוריו שיחו תיו וכתביו של רבינו שליט״א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא״ל‪m ish n a sra m a @ g m a il.co m :‬‬ ‫• תורת חמד| מענייני הפרשה •‬ ‫ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט״א‬ ‫ויאמר ה' היה שני גוים ב ג ט! ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד‬ ‫הש״ץ בישיבה שכח 'ותן טל ומטר'‪ ,‬ונזכרו לאחר כמה שעות‬ ‫צעיר(כה‪ ,‬כג)‪ .‬ופירש רש ”י‪ ,‬שני גיים כתיב‪ ,‬כמו גאים‪ ,‬אלו אנטונינוס ורבי‪ ,‬שלא פסקו‬ ‫שאלה‪ .‬מעשה שהיה באחת הישיבות‪ ,‬שבשעה ‪ 13:00‬בצהריים התפללו תפילת מנחה כסדרה‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת‪ ,‬לא בימות החמה ולא בימות הגשמים‪ ,‬עכ”ל‪ .‬ומקורו‬ ‫הלכו הבחורים לסעוד את ארוחת הצהריים‪ .‬והנה בשעה ‪ 16:00‬אחה” צ אמר אחד לחברו שבחזרת הש” ץ‬ ‫ממסכת עבודה זרה (דף יא ע ”א)‪.‬‬ ‫עמד באמצע שמו”ע אך הוא כמעט בטוח שהחזן לא אמר היום 'ותן טל ומטר לברכה'‪ ,‬ואכן חברו השיבו שגם‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬שלא נכתב בפסוק 'שני גויים' אלא 'גיים' (בשני יודי”ן)‪ ,‬שהוא כמו‬ ‫לו היה נראה כך‪ ,‬אך מאחר ואף אחד לא העיר באותו הזמן חשש להעיר‪ ,‬וסבר שלא שמע טוב‪.‬‬ ‫'גאים'‪ ,‬מלשון גאון וגדולה‪ ,‬לרמוז ששני גדולי עולם עתידים לצאת משני הגויים הללו‪,‬‬ ‫השמועה עברה מפה לאוזן‪ ,‬והתברר שעוד כמה בחורים שמו לב לזה‪ ,‬אך אף אחד לא עורר על כך‪ ,‬מחשש‬ ‫והם אנטונינוס מלך אדום‪ ,‬שהוא מזרעו של עשו‪ .‬ורבי יהודה הנשיא מזרע ישראל‪,‬‬ ‫שמא רק הוא לא שמע טוב‪ ,‬ואכן למעשה נתברר מעל כל ספק שאכן החזן לא אמר 'ותן טל ומטר'‪.‬‬ ‫שחיו בזמן אחד‪ ,‬ועליהם אמרו שעשירים ונכבדים היו‪ ,‬ומרבים בעריכת סעודות‬ ‫ושאלו האם צריכים להפסיק באמצע סדר ב' ולחזור על חזרת הש” ץ‪ ,‬ואם כן האם צריך לומר אשרי וקדיש‬ ‫לאנשיהם‪ ,‬והצנון והחזרת שהם מיני ירקות הבאים בתוך הסעודה‪ ,‬היו נמצאים דרך‬ ‫קודם החזרה‪ ,‬והאם לאחר התפילה יש לומר קדיש תתקבל?‬ ‫קבע על שולחנם‪ ,‬גם שלא בעונת גידולם‪ ,‬כאשר הם נמכרים ביוקר (מהרש”א ע” ז שם‪,‬‬ ‫תשובה‪ .‬יש לחזור על חזרת הש” ץ‪ ,‬והסדר הוא לומר אשרי ללא קדיש‪ ,‬חזרת הש” ץ‪ ,‬וקדיש תתקבל‪.‬‬ ‫ועי' בתוס' שם)‪.‬‬ ‫ושמעתי להעיר מכאן על מה שכתב הרמ ”א (או”ח סימן תעא ס”ב) ׳ויש נוהגין שלא‬ ‫מקורות ונימוקים‬ ‫לאכול חזרת בערב פסח‪ ,‬כדי לאכול מרור לתאבון'‪ ,‬ומקורו מרבינו ירוחם‪ .‬והרי מפורש‬ ‫הנה כתב בבאר היטב (סימן קכו סק”ב) בשם שו” ת הלכות קטנות (ח”ב סימן קכג) שנסתפק על ש” ץ שטעה‬ ‫כאן שלא פסקה מעל שולחנם של רבי ואנטונינוס חזרת‪ ,‬ובפשטות הכוונה שאכלו‬ ‫בתפילת שחרית במקום שמחזירין אותו‪ ,‬ולא נזכרו עד אחר שנתפזרו איש לדרכו‪ ,‬אי מחייבינן להו להתכנס‬ ‫החזרת דבר יום ביומו‪ ,‬דאל”כ מה הענין להניח על השולחן בלי לאוכלה‪ .‬ואמנם‬ ‫שוב ולחזור על חזרת הש” ץ‪.‬‬ ‫בתעניות בלאו הכי פסקו‪ ,‬אך בתעניות אין 'שולחן סעודה'‪ ,‬ולהדיא נאמר 'שלא פסקו‬ ‫והשיב ההלכות קטנות‪ ,‬דאפשר כיון דהוי טרחא יתירא אמרינן בכה”ג הרי תפילת מנחה לפניו שישלם‪ ,‬כי‬ ‫מעל שולחנם'‪ ,‬אך בערב פסח שיש שולחן ואוכלים‪ ,‬ורק חזרת נהגו שלא לאכול‪ ,‬קשה‪.‬‬ ‫היכי דאמרינן לגבי מי שטעה בראש חודש בשחרית ולא אמר יעלה ויבא‪ ,‬שאינו חוזר‪ ,‬שהרי תפילת המוספים‬ ‫אמנם באמת הרי התוס' (ע” ז שם‪ ,‬ד”ה צנון) הקשו שמבואר בכתובות (דף קד ע”א)‬ ‫לפניו‪.‬‬ ‫שבשעת פטירתו של רבי‪ ,‬זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר 'רבש”ע‪ ,‬גלוי וידוע‬ ‫אמנם בכף החיים (סימן קכו סק”ב) חולק‪ ,‬וכתב דלא אמרינן תפילת מוסף לפניו אלא דווקא בשכח יעלה‬ ‫לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה'‪ ,‬ותירצו התוס'‬ ‫ויבא בר”ח‪ ,‬ולא בשאר טעויות‪ ,‬ועוד דלפי דברי האר” י ז”ל החזרה היא חובה‪ ,‬ומעלתם גבוהה יותר מתפילת‬ ‫שאוכלי שולחנו היו רבים‪ .‬כלומר‪ ,‬שרבינו הקדוש עצמו באמת לא אכל ולא נהנה‪ ,‬ומה‬ ‫שמו”ע בלחש‪.‬‬ ‫שהיה על שולחנו צנון וחזרת היה זה בשביל אוכלי שולחנו‪ ,‬ולפי” ז אתי שפיר שבאמת‬ ‫ועכ"פ בענייננו לכו”ע יש לחזור על חזרת הש” ץ‪ ,‬כי ספיקו של ההלכות קטנות הוא רק בשחרית‪ ,‬שיש‬ ‫רבי עצמו לא אכל חזרת‪ ,‬וגם בערב פסח‪.‬‬ ‫תשלומין לחזרת הש” ץ במנחה‪ ,‬אבל אם טעה במנחה‪ ,‬שאין חזרת הש” ץ במעריב‪ ,‬גם לשיטתו צריך לחזור‬ ‫אכן בחשוקי חמד עמ”ס עבודה זרה (דף יא ע”א) הוכחנו מדברי הגר”א שבאמת רבי‬ ‫על חזרת הש” ץ‪ ,‬ובפרט שאין כאן טירחא גדולה להתכנס שוב‪ ,‬שהרי מכונסים ועומדים‪.‬‬ ‫אכל בפועל את הצנון והחזרת‪ ,‬דהנה יעויין בשו”ע (או” ח סימן רלא) שכתב בזה ”ל‪...' :‬‬ ‫ונראה שיש לומר 'אשרי' קודם חזרת הש” ץ‪ ,‬דהנה נאמרו כמה טעמים לאמירת אשרי קודם מנחה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה‪ ,‬לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך‪ ,‬כדכתיב‬ ‫במרדכי (ברכות‪ ,‬רמז קח) כתב דחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה‪ ,‬ולכן נוהגין לומר‬ ‫(משלי ג‪ ,‬ו) בכל דרכיך דעהו‪ ,‬ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים‪ ,‬שאפילו‬ ‫אשרי קודם תפילת מנחה‪ .‬ב‪ .‬בתוס' (ברכות דף לא ע”ב‪ ,‬ד”ה רבנן) כתבו דכיון דאין מתפללין מתוך קלות‬ ‫דברים של רשות‪ ,‬כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש‬ ‫ראש ושחוק אלא מתוך כובד ראש ושמחה של מצוה‪ ,‬וכגון שעסק בד”ת‪ ,‬לכן נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי‬ ‫והשיחה וכל צרכי גופך‪ ,‬יהיו כולם לעבודת בוראך‪ ,‬או לדבר הגורם עבודתו‪ .‬שאפילו‬ ‫קודם התפילה‪ .‬ג‪ .‬בערוך השולחן (סימן רלד ס”א) כתב דמאחר ותפילת המנחה אין לפניה שום דבר‪ ,‬ואינו‬ ‫היה צמא ורעב‪ ,‬אם אכל ושתה להנאת גופו‪ ,‬אינו משובח‪ ,‬אלא יתכוין שיאכל וישתה‬ ‫מדרך ארץ לבא ולהתפלל תיכף‪ ,‬וכמו שאמרו לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח”כ יתפלל‪ ,‬לכן תקנו‬ ‫כדי חיותו כדי לעבוד את בוראו וכו'‪ ...‬כללו של דבר‪ ,‬חייב אדם לשום עיניו ולבו על‬ ‫לומר אשרי קודם תפילה‪.‬‬ ‫דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו‪ ,‬וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא‬ ‫וא"כ גם בענייננו שייכים כל טעמים אלו‪ ,‬ואף שאין אומרים אשרי קודם חזרת הש” ץ‪ ,‬זה מאחר שהיא סמוכה‬ ‫יתעלה‪ ,‬יעשהו‪ ,‬ואם לאו לא יעשהו‪ ,‬ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד'‪.‬‬ ‫לתפילת לחש‪ ,‬אבל כאן שעבר זמן רב מאד שאמרו אשרי‪ ,‬נראה שצריך לומר אשרי לפני חזרת הש” ץ‪.‬‬ ‫וכתב שם בביאור הגר” א (ס”ק ז) שבזה מתורץ קושיות התוס' בע ”ז הנ”ל‪ ,‬יעו” ש‪.‬‬ ‫וכן מבואר במשנ”ב (סימן קח ס”ק יג) בשם הט”ז‪ ,‬שאם לא התפלל שחרית‪ ,‬ומתפלל מנחה שני פעמים‪ ,‬יש‬ ‫כלומר‪ ,‬דבאמת רבי אכל צנון וחזרת בפועל‪ ,‬מ” מ כיון שכל כוונתו היתה לשם שמים‬ ‫לומר אשרי בין תפילה לתפילה‪ ,‬כדי לעמוד גם בתפילת התשלומין מתוך דברי תנחומין של תורה‪.‬‬ ‫לעבודת הבורא‪ ,‬אין זה נחשב שנהנה מהעולם הזה כלל [וכעיייז כתב בס' ערבי נחל (פ'‬ ‫והנה לגבי אמירת קדיש לאחר אשרי‪ ,‬מצינו כמה טעמים מדוע אומרים קדיש קודם תפילת שמו”ע בלחש‪ :‬א‪.‬‬ ‫וישלח‪ ,‬עמ' ס)‪ ,‬יעו” ש]‪.‬‬ ‫בספר הפרדס (המיוחס לרש”י‪ ,‬עמ' שא) ובספר כל בו (סימן כז) כתבו דכשהציבור אומרים פסוק או משנה‬ ‫ולפי הגר”א שרבי אכל בפועל חזרת וצנון‪ ,‬ולא פסק מעל שולחנו הכוונה שהוא עצמו‬ ‫צריך לומר קדיש מיד לאחריהם‪ ,‬וכיון שאמרו אשרי צריך לומר קדיש‪ .‬ב‪ .‬בספר האגור (סימן צד) כתב בשם‬ ‫אכל‪ ,‬שוב הדרא קושיא לדוכתא‪ ,‬איך בערב פסח אכל חזרת‪.‬‬ ‫הראב”ד להודיע שאמירת אשרי היא מצוה בפני עצמה‪ ,‬כדאמר רבי אבינא כל האומר תהילה לדוד בכל יום‬ ‫אך נראה ליישב בפשיטות‪ ,‬דשאני רבי ואנטונינוס שהיו מלכים ועשירים גדולים‪ ,‬והם‬ ‫מובטח לו שהוא בן העוה”ב‪ .‬ג‪ .‬ברמב”ם (סדר תפילות‪ ,‬נוסח ברכות התפילה) מבואר שש” צ אומר קדיש‬ ‫כשאכלו חזרת‪ ,‬בוודאי עשאוה בצורה טובה ומועילה‪ ,‬שהרי עיקר מטרת ירקות אלו‬ ‫לעולם קודם כל תפילה ואחר כל תפילה‪.‬‬ ‫(חזרת‪ ,‬קישות‪ ,‬וצנון) הם לעיכול המאכל‪ ,‬וכדאמרינן בע” ז שם‪ ,‬שצנון מחתך את‬ ‫ובענייננו נראה שלכל הטעמים א” צ לומר קדיש לאחר אשרי‪ ,‬דלטעם א' משום שאמרו אשרי‪ ,‬הרי כאן אין‬ ‫המאכל‪ ,‬חזרת מהפך את המאכל‪ ,‬וקישות מרחיב את המעיים‪ ,‬וא”כ עצם אכילת חזרת‬ ‫הציבור כולו צריך לומר אשרי‪ ,‬אלא רק הש” ץ‪ .‬וגם לטעם ב' הרי קיימו זאת בקדיש שאמרו בצהרים קודם‬ ‫מועילה למטרה הנ”ל‪ ,‬אך את טעמה המר מסתבר שלא טעמו‪ ,‬שתיבלוה ועשאוה‬ ‫תפילת מנחה‪ ,‬וגם לטעם ג' הרי כבר אמרו את הקדיש קודם התפילה‪ ,‬והכא זה רק השלמה לחזרת הש” ץ‪.‬‬ ‫באופן שיהיה נעים ונחמד למלך עשיר‪ ,‬כך שאכילת החזרת בער” פ לא פגמה בטעם‬ ‫והנה לגבי אמירת תחנון‪ ,‬א” צ לומר פעם נוספת‪ ,‬כי הרי הציבור כבר אמר תחנון לאחר התפילה בצהריים‪,‬‬ ‫של המרור בליל הסדר‪ ,‬ובאמת אכלו את המרור לתאבון בליל הסדר‪.‬‬ ‫וא” צ לומר תחנון דווקא לאחר חזרת הש” ץ‪ ,‬כי גם אם התפללו 'מנחה קצרה' היינו בלא חזרת הש” ץ‪ ,‬אומרים‬ ‫ושוב הראוני באוצר מכתבי הפני מנחם (ח”ב מכתב רלז) שעמד בהערה זו‪ ,‬וכתב ליישב‬ ‫תחנון‪ .‬אך קדיש תתקבל צריך לומר‪ ,‬כי לאחר כל תפילה יש לומר קדיש תתקבל שהתפילה תתקבל לרצון‪,‬‬ ‫שהרי מבואר בירושלמי (ר” פ ערבי פסחים) שרבי צם בערב פסח‪ ,‬כלומר שלא אכל לא‬ ‫וזה שייך גם בתפילה זו של חזרת הש” ץ‪.‬‬ ‫חמץ ולא מצה‪ ,‬וכדמסיק שם בירושלמי שהיה בכור‪ .‬וא”כ לא קשה מידי‪ ,‬כי בתעניות‬ ‫[ובעיקר השאלה האם מותר למי שעומד באמצע שמו”ע לתקן ש” ץ שטעה בחזרת הש” ץ‪ ,‬הורה מרן הגרש” ז‬ ‫אין בכלל שולחן מלכים [ולא חשיב 'שלא פסקו משולחנם']‪ ,‬ואז באמת לא אכל לא‬ ‫אויערבאך זצ”ל (הליכות שלמה תפילה‪ ,‬פ”ח ס”ו) שמותר להפסיק רק ברמיזה ולרמז לו אודות טעותו‪ .‬ואם‬ ‫חזרת ולא שאר מאכלים‪.‬‬ ‫אינו מבין לא יפסיק בדיבור‪ ,‬דאין הברכות שלו מכאן ואילך לבטלה ממש‪ ,‬וגם שהרי הש” ץ בזמננו אינו מוציא‬ ‫ולגבי אנטונינוס עצמו‪ ,‬כתב שם דכל הקושיא היא לפי המבואר בתוס' בע” ז (דף י ע”ב‬ ‫את הרבים יד”ח‪ .‬אך אם נמצא בברכת 'ברך עלינו'‪ ,‬יאמר בקול רם 'ותן טל ומטר' כדי שיבינו שהש” ץ טעה‪,‬‬ ‫ד”ה ווי לה) ע” פ הירושלמי במגילה (פ”א הי ”א) שהוא נתגייר‪ ,‬וגם כלפיו יתכן דשמא‬ ‫וכן בברכת שומע תפילה שמותר להפסיק ולבקש בקשות פרטיות‪ ,‬יכול לומר בקול רם 'ותן טל ומטר'‪ ,‬כי‬ ‫היה ג”כ בכור‪ ,‬והבכורים מתענין בערב פסח‪ ,‬וזה תלוי בספק האם גר בכור ג”כ מתענה‪,‬‬ ‫גם זה בקשה]‪.‬‬ ‫וראה בשו” ת שבט הלוי (ח”ח סימן קיז) מה שכתב בספק זה‪.‬‬ ‫■ ‪k.gil yonot@gmai l.com‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫• מעשה חמד • מהנעשה והנשמע בבית מרן שליט״א‬ ‫בעיון מעמיק‪ ,‬אבל כיון שאברכי הכולל ”עתים לתורה” הם עמלים לפרנסתם ולא יושבים כל היום‬ ‫במעונו של מרן רבינו שליטי׳א נפתח הסניף ה‪ 13-‬של רשת הכוללים 'עיתים לתורה' לבני תורה‬ ‫בכולל‪ ,‬האם יותר נכון באמת ללמוד כמו החוברות הללו היוצאות במיוחד ע ” י מכון עיתים לתורה‪,‬‬ ‫העמלים לפרנסתם | לימוד בעיון או דף היומי? עריכת ערבי גיבוש עם האברכים ונשותיהם?‬ ‫להמשיך בזה ללמוד שמעתתא אליבא דהלכתא בעיון‪ ,‬למרות שייתכן ובסופו של יום אחרי שעה‪,‬‬ ‫וכיצד משכנעים חרדי עובד לבוא לכולל ערב?‬ ‫שעה וחצי של לימוד אולי לא ירגישו איזה סיפוק יותר מדי‪ ,‬או שדווקא אולי איתם עדיף לכוון‬ ‫מעמד כביר ורב רושם‪ ,‬מרגש ומאחד נערך במעונו של מרן רבינו שליט ”א בשבועות האחרונים‪,‬‬ ‫אותם לאיזה דף היומי או עמוד היומי‪ ,‬שייתן להם אולי יותר סיפוק ” ?‬ ‫בייסוד כולל נוסף על ידי רשת הכוללים 'עתים לתורה' המאחד בין אברכים ת”ח ובין יהודים‬ ‫מרן שליט ” א בתשובה נחרצת‪” :‬ודאי שהדרך הראשונה היא עדיפה‪ ,‬ללמוד בעיון את הסוגיות‬ ‫העמלים לפרנסתם ומעוניינים להישאר מחוברים ודבוקים לבית המדרש‪.‬‬ ‫אליבא דהלכתא ” !‬ ‫הרשת העומדת תחת נשיאותם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט ”א נוסדה לפני כ‪ 6-‬שנים‪,‬‬ ‫השואל‪” :‬זה גם עיון הלכה למעשה‪ ,‬לומדים נושאים שעוסקים בהם‪ .‬למדו עכשיו סוכה‪ ,‬וכעת‬ ‫ופרוסה כיום ברחבי ארה”ק‪ ,‬וכעת‪ ,‬לרגל פתיחת הסניף ה‪ 13-‬בבית הכנסת 'חניכי הישיבות ‪ -‬כרם‬ ‫לומדים הלכות חנוכה ”‪.‬‬ ‫ישראל' בראשות חתנו של רבינו‪ ,‬הגאון רבי אליעזר רוט שליט ”א‪ ,‬התכנסו ובאו צוות הרשת יחד‬ ‫רבינו‪” :‬עצום‪ ,‬עצום ” ‪.‬‬ ‫עם חברי ההנהלה וראשי חבורות‪ ,‬בראשות יו”ר הארגון הרה ”ג ר' שלמה דרזי שליט ”א‪ ,‬למעמד‬ ‫***‬ ‫ייחודי ומלבב שנערך בבית רבינו שנמשך למעלה משעה‪ ,‬במעמד נכח גם גדול מחזירי בתשובה‪,‬‬ ‫האם יש ענין לערוך ערבי גיבוש עם האברכים ונשותיהם?‬ ‫הרב מרדכי נויגרשל שליט ”א‪.‬‬ ‫***‬ ‫השואל‪” :‬רצינו לשאול עד כמה חשוב שהנהלת הכולל תתמקד חוץ מהחוברות והמלגות לאברכים‬ ‫גם בחלק של האווירה והגיבוש‪ ,‬וכגון לערוך ערבי גיבוש בשירה וזמרה במקומות שמושכים את‬ ‫ה‪ 100-‬דולר של הגרי׳ח גריינימן זצ ”ל שהקימו את האימפריה בחולון‬ ‫הלב‪ ,‬או שמא תפקידה של הנהלת הכולל להשקיע רק בלימוד‪ .‬כמובן שהשאלה גם על הכסף‬ ‫בתחילת המעמד נשא דברי פתיחה נלהבים‪ ,‬חתנא דבי נשיאה‪ ,‬הגאון רבי אליעזר רוט שליט ”א‪,‬‬ ‫שהכולל יצטרך להוציא עבור זה‪ ,‬ואולי זה יהיה על חשבון קבלת אברכים נוספים‪.‬‬ ‫שהרחיב בדברים חוצבי להבות‪-‬אש מתורת חמיו מרן רבינו שליט ”א‪:‬‬ ‫מרן רבינו שליט ”א‪” :‬אנחנו נוהגים לעשות כן‪ ,‬לנו י ש כולל בית דוד ב”ה‪ ,‬שם לומדים חמישים‬ ‫”זכיתי להתלוות הרבה פעמים למורי חמי שליט ”א בביקורים שהיה תמיד עושה אצל מרנן ורבנן‬ ‫אברכים ולומדים מאוד טוב‪ .‬ובכל הזדמנות של חג ומועד‪ ,‬וכגון בפסח וגם בחנוכה‪ ,‬אנחנו מזמינים‬ ‫גדולי ישראל‪ ,‬וכגון אצל מרן הגר” ש וואזנר‪ ,‬ומרן הגר”ח גריינימן‪ ,‬וכמובן אצל גיסו מרן הגר”ח‬ ‫את כולם‪ ,‬האברכים ביחד עם הנשים‪ ,‬ואני הקטן דורש בפניהם דרשות‪ ,‬והתלמידי חכמים שרים‪,‬‬ ‫קניבסקי‪ ,‬ומרן הגרי”מ פיינשטיין‪ ,‬וכל כל גדולי ישראל‪.‬‬ ‫והשמחה מאוד מאוד גדולה ”‪.‬‬ ‫”ואני זוכר בפעם האחרונה שהיינו אצל הגר”ח גריינימן‪ ,‬דבר שעד היום אני מזדעזע מזה‪ .‬הוא היה‬ ‫***‬ ‫כבר בשבוע האחרון שלו‪ ,‬הוא נפטר יומיים אחרי שהיינו אצלו‪ .‬מו”ח היה אצלו‪ ,‬והגר”ח אמר לו‬ ‫שקשה לו מאוד מצד הבריאות‪ .‬אבל מו”ח אמר לו‪ ” :‬עיני ישראל נשואות אליכם”‪ .‬אז הוא אמר‬ ‫ניגון 'השבעתי אתכם' שהחזיר אשה בתשובה שלימה‬ ‫לו‪” :‬מנא לן‪ ,‬תוכיח”‪ ,...‬אז מו ”ח ענה לו‪” :‬אתם עיני העדה”‪ ,‬והגר”ח שוב שאל‪ ” :‬מי אמר לך שאני‬ ‫וכאן חשף רבינו מעשה פלא שאירע בזכות אותם ערבי גיבוש וחיזוק לאברכי הכולל ונשותיהם‪:‬‬ ‫עיני העדה? ‪ -‬תוכיח”‪...‬‬ ‫”בביתי ברמת חן‪ ,‬יש שם בחוץ איזה אישה עם ארבעה כלבים‪ ,‬אדם נורמלי שם הולך עם כלב‪,‬‬ ‫אז מו ”ח שליט ”א השיב ואמר לו‪” :‬ארבע מאות תלמידות בסמינר שלנו בחולון‪ ,‬שלוש מאות‬ ‫אחרת הוא לא מן היישוב‪ ,‬אבל היא יש לה ארבעה כלבים‪ ,‬ובכל פעם שהייתי עובר שם‪ ,‬הייתי נזהר‬ ‫תלמידים בחיידר‪ ,‬חמישים אברכים בכולל בחולון‪ ,‬והכל מ‪ 100-‬הדולר הראשונים של הרב”‪ ,...‬אז‬ ‫לא לעבור מדי קרוב לכלבים שלא להכעיסם‪ ,‬כי תמיד כולם נבחו יחדיו‪.‬‬ ‫הגר”ח חייך‪ ,‬ואמר ”תביא לחיים ונשתה ”‪ ,‬ובזה נחה רוחו‪.‬‬ ‫ופעם אחת בחנוכה כשהתאספנו‪ ,‬שרנו את השיר מהפסוק בשיר השירים (ה‪ ,‬ח)‪" :‬השבעתי‬ ‫ומה כוונת הדברים? אספר לכם סיפור נורא‪ .‬מו ”ח היה מראשי ישיבת לוצרן בשווייץ‪ ,‬ואז חזר‬ ‫אתכם בנות ירושלים אם תמצאו■ את דודי מה תגידי לי שחולת אהבה אני ”‪ ,‬והיא כל כך התרגשה‬ ‫לארץ הקודש‪ ,‬ושימש כר”מ בישיבת 'באר יעקב' לצעירים‪ ,‬ואחר כך נפטר הגאון רבי דוד ויין‬ ‫משמיעת השיר הזה‪ ,‬והיא התחילה להתקרב ולשמור שבת וטהרת המשפחה‪ ,‬וגם להדליק נרות‬ ‫זצ ”ל רבה של חולון‪ ,‬והבעלי‪-‬בתים שם הקימו כולל לזכרו ולעילוי נשמתו‪ ,‬הם עצמם לא היה‬ ‫חנוכה‪ ,‬וכל היחס שלה לשומרי התורה השתנה בזכות השיר המיוחד הזה‪ .‬הכלבים שלה עדיין‬ ‫ביניהם אחד עם כיפה שחורה‪ ,‬אך כל בניהם צמחו לרבנים גדולים‪ ,‬וכגון הגאון רבי ישראל זיכרמן‬ ‫אצלה‪ ,‬אבל גם הם חזרו בתשובה‪ ,‬הם רואים אותי והם לא נובחים‪ ,”...‬וכאן ביקש רבינו יחד עם כל‬ ‫שליט ”א‪ ,‬ועוד‪ .‬אז הם ביקשו מהגאון הגדול רבי בצלאל ז'ולטי זצ ”ל שיביא להם ראש כולל‪ .‬אמר‬ ‫הנוכחים לשיר בדביקות את השיר המרגש‪.‬‬ ‫***‬ ‫להם ז'ולטי‪' :‬אני אביא לכם ראש כולל שיהפוך את העיר כולה'‪ .‬והביא את מו”ח לשמש כראש‬ ‫הכולל 'בית דוד'‪ ,‬ועמו טנדר של אברכים שנסעו כל יום מב”ב לחולון‪.‬‬ ‫כיצד משכנעים יהודי העובד לפרנסתו‪ ,‬לבוא בקביעות לכולל ערב?‬ ‫אבל ביום הראשון שהרב הגיע‪ ,‬הוא אמר‪' :‬אנחנו פותחים פה גם חיידר'‪ .‬וזה היה נראה תמוה‬ ‫לקראת סיום המעמד‪ ,‬הציג הרב שלמה דרזי‪ ,‬שאלה נחוצה בפני רבינו‪” :‬אני רק רוצה להוסיף‬ ‫באותה שעה‪ ,‬הרי בקושי היו שם כאלה שהלכו להתפלל בביהכ ”נ‪ ,‬היה בית כנסת אחד ”זכרון‬ ‫מילה אחת‪ .‬באמת הקושי שלפעמים אנחנו נתקלים בו הוא לגרום לאנשים שעובדים להסכים‬ ‫קדושים” של יוצאי רומניה שנשאר איזה משהו קטן‪ .‬אך מו”ח הלך מבית לבית בין סדר א' לסדר‬ ‫להקדיש את הערב ללמוד‪ .‬מי שכבר עובד כמה שנים‪ ,‬לפעמים אתה מציע לו לבוא ללמוד עכשיו‪,‬‬ ‫ב'‪ ,‬ואסף ילדים‪ ,‬והראשון שבהם הוא הרה”ג רבי יעקב בן סרוק שליט ”א שהיום הוא מרבני העיר‬ ‫אז הוא אומר‪” :‬מה‪ ,‬חברותא כל יום? אולי שיעור פעם בשבוע”‪ .‬כי הוא אחרי יום עבודה‪ ,‬ואשתו‬ ‫חולון‪ ,‬ואז הוא היה בגיל שש‪ ,‬הרב לקח אותו ואמר לאמא שלו‪' :‬אני אחראי עליו‪ ,‬במקום שאת‬ ‫מחכה לו בבית וכו'‪ .‬לכן רצינו לשאול כיצד גורמים ליהודי בכל אתר ואתר‪ ,‬בכל עיר ועיר שיש בה‬ ‫תשמרי עליו אני אשמור עליו'‪ .‬ואכן האברכים שמרו עליו בכולל‪ ,‬ולמדו עמו תורה'‪.‬‬ ‫ריכוז חרדי‪ ,‬לבוא ולקבוע לעצמם חברותא ללמוד במסגרת? הרי אם הוא לא ילמד‪ ,‬הוא יאבד את‬ ‫באותו הזמן‪ ,‬הרב סיפר את כל זה להגר”ח גריינימן‪ .‬והוא אמר‪” :‬צריך מורה‪ ,‬זה לא תפקיד של‬ ‫כל הקשר עם בית המדרש”‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬צריך מורה שתלמד את הילדים הקטנים”‪ .‬אז מו ”ח אמר לו שצריך בשביל זה כסף‪ ,‬השיב לו‬ ‫מרן רבינו שליט ”א‪” :‬צריכים להראות בפניו איך נראים תלמידי חכמים אמיתיים‪ .‬לעשות חוגי‬ ‫הגר”ח‪” :‬את ה‪ 100-‬דולר הראשונים אני נותן‪ ,‬ותבוא לכאן כל חודש ואתן לך עוד”‪ .‬ומשם הכל‬ ‫בית עם שיעורים ושיחות מתלמידי חכמים ידועים‪ ,‬שתהיה להם את ההזדמנות לראות מקרוב‬ ‫היסטוריה‪ ,‬והיום זו אימפריה של חינוך בדרך התורה והמצוות‪ .‬זו אימפריה כל כך מופלאה‪ ,‬שמו”ח‬ ‫איך נראה תלמיד חכם אמיתי‪ ,‬לא מסתכל איפה שלא צריך‪ ,‬לא מדבר מה שלא צריך‪ ,‬מדבר‬ ‫שליט ”א אף פעם לא נסע לחוץ לארץ‪ .‬את הנגיד הרב רייכמן הביא רשכבה ”ג מרן הרב שך זצ ”ל‪,‬‬ ‫מה שכן צריך‪ .‬צריכים להראות להם מקרוב דמות של תלמיד חכם‪ ,‬וזה ישפיע עליהם שירצו‬ ‫ואילו מו ”ח לא דרך אף פעם בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫להיות כמותו‪ ,‬הרבה יותר מכל הדרשות והמוסר שיתנו להם סתם כך‪ .‬עדינות הנפש‪ ,‬לא בועט‪,‬‬ ‫***‬ ‫לא צועק‪ ,‬לא מקלל חס ושלום‪ .‬נוח לבריות ונוח למקום‪ ,‬זה הדבר שהכי שמושך את כולם‪ ,‬יותר‬ ‫מדוע לבסוף לא התמנה רבינו לראש ישיבת סלבודקא?‬ ‫מכל הדרשות”‪.‬‬ ‫ועוד דבר אחשוף בפניכם‪ ,‬למו ”ח יש קבלה שלא לדבר על כסף‪ .‬ומדוע? הוא סיפר לי‪ ,‬שכשהיה‬ ‫השואל‪” :‬ואם מדובר בבוגר ישיבה‪ ,‬הוא למד בישיבה‪ ,‬הוא מכיר תלמידי חכמים‪ ,‬הוא גדל בתוך‬ ‫אברך צעיר‪ ,‬מורו ורבו‪ ,‬ראש ישיבת סלבודקא מרן הגאון רבי מרדכי שולמן זצ ”ל רצה שהוא יהיה‬ ‫העולם הזה‪ ,‬ורק כשיצא לעבודה הוא התנתק ”‪.‬‬ ‫ר”מ בסלבודקה‪ ,‬וישמש כאחד מראשי הישיבה‪ .‬אבל היה לו תנאי שכאחד מראשי הישיבה יצא‬ ‫רבינו‪ ” :‬אז צריך שוב לחבר אותו שיהיה ליד תלמיד חכם ויתקרב אליו‪ ,‬ויושפע ממנו‪ ,‬להכניס‬ ‫גם לאסוף כסף עבור הישיבה‪ .‬אז מו ”ח הלך לשאול את חמיו מרן פוסק הדור הגריי׳ש אלישיב‬ ‫אותם לגדולי ישראל‪ ,‬וכן להביא את גדולי ישראל לשם‪ ,‬לעשות ערבי חיזוק וגיבוש ולהביא‬ ‫זצ ”ל‪ ,‬שנעמד ואמר לו בתקיפות‪” :‬אנחנו בכסף לא נוגעים ”!‪ ...‬אז מו ”ח ויתר על משרת ראש‪-‬‬ ‫בפניהם את גדולי ישראל ”‪.‬‬ ‫ישיבה בסלבודקה‪ ,‬ולכן כל פעם כשמגיעים לרב על כסף הוא אומר‪” :‬אנחנו בכסף לא נוגעים”‪,‬‬ ‫***‬ ‫אבל מזה שאנחנו בכסף לא נוגעים‪ ,‬הקב”ה דאג שיהיה כולל ואימפריה של תורה בעיר חולון‪ ,‬אשר‬ ‫כיצד שומרים על הבית שישאר שמור מפני הרוחות הזרות?‬ ‫משם יוצאת תורה לכל העולם כולו‪.‬‬ ‫הרב אברהם קוק הציג את השאלה האחרונה‪” :‬מה באמת יכול לשמור את בוגרי הישיבות שיצאו‬ ‫ואני אומר‪ ,‬שאנחנו נמצאים פה בבית הגדול שרואים מה זה נקיות כפיים של כסף שלא נוגעים‬ ‫לעבוד‪ ,‬שמבחינת הבית יישארו יותר בסגנון הישיבתי החרדי מקדמת דנא‪ ,‬הרי הרוחות ברחוב‬ ‫בו‪ ,‬והקב ”ה עוזר שכל הכוללים והמוסדות נפתחים כאן‪ ,‬מו ”ח גם משמש כנשיא של החיידר‬ ‫כנגד הכולל נלחמים זה בזה” ?‬ ‫כאן 'אהל תורה' ברמת אלחנן‪ ,‬הרב מחזיק אותו כאומן שנושא את תלמידיו‪ .‬ולכן גם את מעמד‬ ‫מרן רבינו שליט ”א‪” :‬צריך להביא בבית שני אנשים‪ :‬אישה חכמה ואיש חכם‪ ,‬שיבואו באופן קבוע‬ ‫הפתיחה של הכולל 'עתים לתורה' אין מקום יותר נחמד לעשות את זה כמו כאן‪.‬‬ ‫לדבר דברי תורה‪ .‬אישה חכמה שווה הרבה כסף‪ ,‬אישה חכמה נכנסת לבית היא יכולה להשפיע‬ ‫עוד סיפר הגר”א רוט שליט ”א‪” :‬כשהרב הגיע לרמת אלחנן לפני ‪ 47‬שנה‪ ,‬אז הגר”ח גריינימן אמר‬ ‫על כל הנשים‪.‬‬ ‫לרב שצריך לפתוח כולל‪ .‬אבל לא כולל רגיל‪ ,‬אלא כולל של בעלי‪-‬בתים שעובדים לפרנסתם‪,‬‬ ‫”הרי כוחה של אשה הוא עצום‪ ,‬וכמו שרואים את דבורה הנביאה שהפכה את בעלה מעם הארץ‬ ‫שילמדו ביחד עם אברכים‪ .‬והוא אמר שצריך דבר ראשון לפתוח כולל על הלכות רפואה בשבת‪,‬‬ ‫לאדם גדול‪ ,‬כי שלחה אותו לעשות פתילות לבית המקדש‪ ,‬רואים מכאן מה שאישה יכולה‬ ‫שהרי כתוב בירושלמי ביומא (פ״ח ה״ה) שהנשאל בדיני נפשות ‪ -‬הרי זה מגונה‪ ,‬כי זה דברים‬ ‫לעשות מבעלה‪ ,‬והיא עצמה זכתה לשפוט את ישראל בעת ההיא‪ ,‬שזה דבר עצום שאין כמוהו‬ ‫שצריך שכל אחד ואחד ידע לבד‪ ,‬אז כדי שהרב לא יהיה נשאל צריך שהציבור ילמד וידע‪ .‬אבל‬ ‫בהיסטוריה‪ .‬עמי הארץ לא יודעים את הגדולה שעם ישראל מייחס לנשים‪ .‬אם האישה יהודיה‬ ‫הוסיף שצריך שיהיה להם חיבור‪ ,‬וכל הבעלי‪-‬בתים שהיו פה‪ ,‬חלקם באו עם כיפות סרוגות‪ ,‬וכולם‬ ‫והבעל שלה הוא אחמד‪ ,‬הילד יהודי‪ .‬הקובע ביהדות זו האישה ”‪.‬‬ ‫היום תלמידי חכמים גדולים‪ ,‬אשר את חלקם רבים מכירים‪ ,‬וכל הדורות שלהם נהפכו לבני תורה‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫הרב יהודה אטינגר‪” :‬אנחנו מאוד מקפידים ב'עתים לתורה' בזכות הרב דרזי‪ ,‬לתת בכל חג מתנה‬ ‫מובהקים”‪.‬‬ ‫מיוחדת לאישה שיהיה לה חשק ודרבון לשלוח את הבעל ללמוד”‪.‬‬ ‫***‬ ‫מרן רבינו שליט ”א‪ ” :‬מאוד אתם עושים טוב‪ ,‬מאוד מאוד ”‪.‬‬ ‫לימוד בעיון או דף היומי?‬ ‫לאחר מכן שתה רבינו 'לחיים' לרגל פתיחת הכולל והזמן‪ ,‬כאשר לסיום בירך את כל התורמים‬ ‫לאחר מכן הציג הרה”ג רבי אברהם קוק שליט ”א כמה שאלות קמיה מרן רבינו שליט ”א‪” :‬נתכבד‬ ‫והעוזרים והשותפים במלאכת הקודש‪” :‬כל המסייעים ייתן להם הקב”ה שיזכו לחן וחסד ורחמים‪,‬‬ ‫לשאול את מרן דברים שעולים בהנהלת הכולל‪ ,‬בחיפוש מה מסילת הישרים העולה בית ה'‪ ,‬מה‬ ‫ונאמר אמן ”‪.‬‬ ‫הדרך היותר ראויה להחדיר את החשק התורה שהרב דיבר עליו והחיבור‪ .‬אמנם בישיבות למדנו‬ ‫■ ‪k.gil yonot@gmai l.com‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳‬ ‫להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א‬ ‫שמעתי ממרן החזו"א ז"ל שביאר בזה (כמדו' בשם אביו הגאון ז"ל)‬ ‫האם נעקר שמו הראשון של יעקב לגמרי‪ ,‬או שרק נתוסף לו שם נוסף‬ ‫דהנה איתא בחולין ק"ה א' אמר שמואל אנא להא מלתא חלא בר חמרא‬ ‫ויקרא שמו יעקב וגו' [כ״ה כ״ו]‬ ‫לגבי אבא דאילו אבא הוה סייר נכסיה תרי זמני ביומא ואנא לא סיירנא‬ ‫עי' רש"י ב' פירושים או שהקב"ה קראו כך או אביו‪ ,‬ועי' בפי' ר"נ גאון‬ ‫אלא חדא זימנא כו'‪ ,‬וביאר הענין דאבא הי' בדרגה גבוהה טפי שכבר לא‬ ‫(הנדמ"ח) שלהי פ"ק דברכות בשם מכילתא דר"י ובשם הירושלמי‬ ‫יזיק לו לרוחניותו אפילו אם יהא סייר נכסיה טפי ואילו שמואל אינו יכול‬ ‫שמהאבות רק השם יצחק הי' מהקב"ה ולכך לא נשתנה שמו ע"ש‪ ,‬ומ"מ‬ ‫אלא חד זימנא לפי דרגתו‪ ,‬ובזה ביאר הך דיצחק דועשה לי מטעמים‬ ‫שם יעקב שהי' על שם וידו אוחזת בעקב עשו ויש בזה סימן כמש"פ‬ ‫וגו' שהי' בדרגא כ"כ גבוהה שכבר אין מזיק לו אף אם יאכל מטעמים‪,‬‬ ‫רש"י‪ ,‬יש לזה חשיבות משא"כ שם אברם‪ ,‬ולכן י"ל דאהדרי' קרא יעקב‬ ‫(ועי' בהקדמה לנפש החיים מהגר"י ז"ל שכתב על אביו מרן הגר"ח ז"ל‬ ‫ואין עוברים על עשה כבגמ' ברכות שם דג"ז השם יש לו חשיבות‪ ,‬ולא‬ ‫שהי' מצטער לעת זקנה שהי' צריך לכלכל גופו לפי מחלהו ועיניו ירדו‬ ‫רק שאין עוברים בעשה אלא שנקרא כך וכמו בברכת אבות בשמו"ע‬ ‫טיף טיף ע"ש)‪.‬‬ ‫מיהו אולי התם שאני מפני שכבר אז הי' אלקי יעקב לפני שנשתנה שמו‪,‬‬ ‫בביאור חשש יעקב שיצא נזק אע״פ שעשה עפ״י רבקה ורוה״ק שבה‬ ‫אבל עכ"פ כך רגילין לקראו‪,‬ויש לדעת באמת למה אחרי שכתוב בו‬ ‫בראשית ל"ה י' לא יקרא וגו' כי אם ישראל וגו' ויקרא וגו'‪ ,‬ואין רגילין‬ ‫ויאמר יעקב וגו' אולי ימשני וגו' והבאתי עלי קללה וגו' עלי קללתך‬ ‫כלל להזכירו כך‪.‬‬ ‫וגו' (כ׳׳ז‪ ,‬י׳׳א י׳׳ב י״ג)‬ ‫לא חשש על קיפוח אחיו ושעושה ע"פ ציווי אביהם‪ ,‬שזה סמך על‬ ‫ואפשר דלולא דאהדרי' קרא הוי לן לפרש שנעקר שם יעקב לגמרי‬ ‫הכרעת רבקה ורוה"ק שבה שכן ראוי לעשות‪ ,‬אלא שחשש על הנזק‬ ‫ונשתנה שמו אבל כיון דאהדרי' מפרשינן שבאמת שמו נשאר יעקב‬ ‫ושלא יצא התועלת‪ ,‬שזה ראוי לחשוש אפי' אם ציוה השי"ת בעצמו‬ ‫שזהו בעצם שמו ולא ניתן לעקרו אלא שנתוסף לו ישראל על שם‬ ‫כההיא דשמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ואמר לו ית' עגלת בקר‬ ‫שכתוב בבראשית ל"ב כ"ט שאמר לו המלאך לא יעקב יאמר וגו' כי‬ ‫תקח בידך וגו' דהיכא דשכיח היזיקא אין מועיל הא דשלוחי מצוה אינן‬ ‫שרית וגו' ואפשר שהוא כעין נבואה או בשורה ואח"כ נאמר לו כן מפי‬ ‫ניזוקין כדאיתא כ"ז פסחים ח' ב'‪ ,‬ועלי קללתך וגו' היינו כבתרגום עלי‬ ‫השם בבראשית ל"ה י'‪ ,‬ושם כתוב שמך יעקב והוא גם אתנחתא ואפשר‬ ‫אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך ברי‪ ,‬ואולי נאמר לה שתשלח‬ ‫דהיינו שזה שם העצם ולא נעקר שמו לגמרי אלא שלא ישאר רק בזה‬ ‫את יעקב‪ ,‬ועכ"פ שלא יהיה חשש קללה‪ ,‬ועשתה ברוה"ק שבה‪ ,‬ואמנם‬ ‫אלא שיתוסף לו גדולה בשם ישראל והיינו לא יקרא וגו' שלא ישאר רק‬ ‫היתה חייבת להלבישו בגדי עשו‪ ,‬והוא גם ידע שמאחר שכל הדבר‬ ‫בדרגא זו‪[ ,‬ורגילין לתת שם התינוק בברית יעקב ישראל וי"ל על שם‬ ‫ראוי‪ ,‬יצטרך קצת לדבר שלא בתמימותו כמו אנכי עשו בכרך‪ ,‬וצ"ל‬ ‫ששניהם שמותיו וכנ"ל‪ ,‬ואהדרי' קרא (ואגב אזכיר שמרן ז"ל הי' מעדיף‬ ‫דהא דלא חשש שעשו יהרגהו [וכההיא דשמואל כנ"ל] ורק טען אולי‬ ‫שלא יתנו ב' שמות ובעלמא אנו מוצאים רק שם אחד‪ ,‬וצ"ב בשם אבא‬ ‫ימשני וגו' כי הבין שבחיי אביו לא יעשה וכמו שאמר באמת עשו בלבו‬ ‫שאול ואפשר דאבא הוא לשון כבוד)] משא"כ באברם ושרי שנתוסף‬ ‫יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה וגו'‪ ,‬והרי קיים כיבוד אב‪ ,‬ואח"כ כבר יראה‬ ‫רק תיקון באותו שם‪ ,‬וזכו אח"כ לזרע‪ ,‬באמת נשתנה השם ממש בתיקון‬ ‫להנצל ממנו או שיהי' ס"ד שישכח מזה כמ"ש עד שוב וגו' ושכח וגו'‪,‬‬ ‫האות ונעקר הראשון לגמרי ולכך הקורא לאברהם אברם עובר בעשה‪,‬‬ ‫וכ"ש לאחר שאמרה לו עלי קללתך וגו'‪ ,‬ידע שכן יש לעשות וליכא‬ ‫(ושרי שאני שלא נאמר אלא לאברהם לא תקרא וגו' כבגמ' ברכות‬ ‫שום חשש‪.‬‬ ‫שם וי"ל משום שהי' די במה שאצל בעלה מוכרז שמה כך‪ ,‬והיא טפלה‬ ‫לבעלה‪ ,‬ואשה כל כבודה וגו' ואין לאחרים כ"כ אתה‪ ,‬ולכן אין קפידא כ"כ‬ ‫שינה כדי שלא יבא לידי חשד‪ ,‬אך באופן שיוכל להתפרש כאמת‬ ‫בשינוי שמה לגבי עלמא‪ ,‬וא"נ טעם אחר יש)‪.‬‬ ‫עלי קללתך בני (כ״ז י״ג)‬ ‫בביאור הך דעשה לי מטעמים ‪ -‬אפשר שהי' בדרגא כ״כ גבוהה‬ ‫תרגם אונקלוס עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך ברי‪ ,‬ואם כן‬ ‫___________שאכילת המטעמים כבר לא תזיק לו ___________‬ ‫יש לשמוע מזה שילך לקחת הברכות‪ ,‬ולא תבוא לו קללה מהא דימושני‬ ‫אבי‪ ,‬ואמנם מה שיזדמן לשנות בדיבורו עם יצחק ע"י שאלות ותשובות‪,‬‬ ‫ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וגו' (כ״ז ד׳)‬ ‫ידע שזה יצטרך לעשות‪ ,‬מכיון שמן השמים רוצים שהוא יקבל הברכות‪,‬‬ ‫לכאורה הי' נראה מכאן שלא הי' חושש לפרישות מעוה"ז‪ ,‬והנה מצאנו‬ ‫והרי השינויים כציווי עליו מפי נבואה‪ ,‬שלא יבא לידי חשד ויופסדו‬ ‫בחז"ל סעודתך שהנאתך הימנה משוך ידך הימנה‪ ,‬ועד שאדם מתפלל‬ ‫הברכות‪ ,‬אלא ששינה באופן שיוכל להתפרש כאמת‪ ,‬גם אמר ואכלה‬ ‫כו' יתפלל שלא יכנסו מעדנים כו'‪ ,‬איברא דהיה טעמו בזה לצורך שיחולו‬ ‫מצידי לפי שאמו אמרה לו שאמר לעשו הביאה לי ציד‪ ,‬והי' נזהר מאד‬ ‫הברכות לבנו כשיביא מטעמים לאביו וכמ"ש בעבור תברכך נפשי וגו'‪,‬‬ ‫בדיבורו שלא יחשוד יצחק אולי יש כאן איזה רמאות‪ ,‬ויופסדו הברכות‪,‬‬ ‫וגם הי' אז פסח כפרש"י בשני גדיי עזים‪ ,‬ומיהו משמע גם שהיה ידוע‬ ‫שע"פ נבואה הורו שיעקב יקח הברכות‪( ,‬עי' בתרגום יונתן בן עוזיאל‬ ‫שזה הי' אוהב וכמ"ש ואעשה וגו' כאשר אהב וי"ל שהי' אוכל כאלו גם‬ ‫תרגם עלי קללתך בע"א)‪.‬‬ ‫בלאו הנך טעמי ולא הי' חושש לפרישות מעוה"ז וכנ"ל‪.‬‬ ‫‪C‬‬ ‫יו״ ל ע״י מער כ ת ״ קו ב ץ גליונות״ ‪k . g i l y o n o t @ g m a i l . c o m‬‬ ‫מי שי ש בר שו תו חו מ ר נ שמח ל ק בלו ל מיי ל‪ .‬ל הנ צ חו ת ו ל ה קד שו ת ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫‪p‬‬ ‫?‪ %‬מ ש נ ר ת י ו ש ר‬ ‫ומלבד זאת‪ ,‬החזון איש עצמו הרי כותב ‪ -‬ש"אין כל עצב בעולם למי‬ ‫שרת מיוחד שנערך לרגל יום השנה הע״ג לפטירתו של מרן החזרא‪,‬‬ ‫שמכיר אור האורות של האמת"‪ ,‬ואני יכול לומר שבאמת ראו את זה‬ ‫ע"י הגאון רכי צכי יהודה אדלשטיין‪ ,‬עכור מערכת ‪ -‬קו מסתברא‬ ‫עליו‪ ,‬שלא היה בעצבות‪ ,‬אלא היה תמיד דבוק בהשם‪ ,‬הדבקות בהשם‬ ‫לכבוד היארצייט של החזון איש‪ ,‬רצינו לשמוע קצת מהרב‪ ,‬לטובת‬ ‫הייתה גם בתפילה ובלימוד‪ ,‬כל מהותו הייתה דבקות בהשם‪.‬‬ ‫הציבור שרוצים ומחכים לשמוע קצת מושגים על החזון איש‪ ,‬בתורה‪,‬‬ ‫הדברים שהוא כתב בספריו‪ ,‬זה היה גם כתיבה על ידי עמל‪ ,‬או שהכתיבה‬ ‫ביראת שמיים‪ ,‬ובדקדוק ההלכה‪ .‬ידוע כמה הרב שליט״א היה קשור למרן‬ ‫הלכה אצלו בקלות?‬ ‫החזון איש‪ ,‬ולא רק כבן משפחה‪ ,‬אלא גם כתלמיד וכבן בית‪ .‬וודאי שלכל‬ ‫הכתיבה אצלו הייתה יחד עם עמל הלימוד‪ ,‬כל סוגייה שהוא סיים ללמוד‬ ‫השומעים יהיה מכך תועלת גדולה‪.‬‬ ‫ולברר ‪ -‬הוא ישב וכתב את מה שיצא לו‪ .‬הוא לא היה כותב בבת אחת‬ ‫מרן שליט״א זכה לראות את החזון איש בזמן לימודו‪ ,‬נרצה לשמוע על‬ ‫את כל הסימן‪ ,‬אלא כל דבר שהוא למד וסיים ‪ -‬היה כותב‪.‬‬ ‫הרגעים המרוממיםהללו‪ ,‬אם תוכלו לתאר לנו מעט איך היה נראה הלימוד‬ ‫שלו?‬ ‫היה פעמים שהוא גם מחק מה שכתב?‬ ‫צורת לימודו הייתה בדרך כלל בעמידה‪ ,‬הוא היה הולך הלוך ושוב בחדרו‪,‬‬ ‫הוא לא היה מוחק בדרך כלל‪.‬‬ ‫וחוזר בקול גדול על המילים של הגמרא‪ ,‬בדרך כלל בעל פה‪ ,‬ולפעמים היה‬ ‫ידוע שמלבד עיסוקו בלימוד התורה ובהעמדת התלמידים מרן החזו״א‬ ‫אוחז בידיו ספר טור גדול וכבד‪ ,‬והיה הולך איתו הלוך וחזור‪.‬‬ ‫הנהיג את הציבור החרדי בארץ הקודש בימי הקמת המדינה‪ ,‬ועמד‬ ‫הוא היה לומד עם ניגון‪ ,‬לפעמים היה אומר את המילים של הגמ' בניגון‪,‬‬ ‫בראש המערכות על קודשי הדת שהתנהלו באותם ימים‪ ,‬האם זכורות‬ ‫ולפעמים היה רק מנגן את הניגון ומתרכז ריכוז מוחלט‪ .‬וכך היה הולך כמה‬ ‫לכם עובדות בעניינים אלו?‬ ‫שעות הלוך וחזור בעמל נורא‪.‬‬ ‫בזמן הגזירה על גיוס בנות‪ ,‬החזו"א כתב מכתב לרבנים הראשיים שהי‬ ‫איך היו לו כוחותלכזה עמל נורא‪ ,‬הרי ידוע שהוא לא היה אדם בריא‪ ,‬ומנין‬ ‫באותם ימים‪ ,‬ובמכתב הוא לא התייחס בו כלל לשאלה ההלכתית אלא‬ ‫היו לו כוחות גוףלכך?‬ ‫דיבר רק על דברים רגשיים כגון הקושי שיש מכך להורים‪ ,‬ועל זה שקשה‬ ‫התשובה על השאלה הזאת נמצאת ברבינו יונה במסכת אבות‪ ,‬רבינו יונה‬ ‫להם ללכת לרופא להבדק וכדו'‪.‬‬ ‫כותב על המשנה שאומרת "מרבה תורה מרבה חיים"‪ ,‬שהחידוש בדברי‬ ‫והסיבה שנהג כך היתה‪ ,‬שכיון שידע שאם היה כותב שזה אסור מצד‬ ‫המשנה הוא‪ ,‬שכאשר אדם לומד בעמל ובהתמדה ומקיף את כל הסוגייה‬ ‫ההלכה אז הם היו מתווכחים ואומרים את דעתם‪ ,‬לכן הוא נזהר שלא‬ ‫וכו'‪ ,‬התוצאה של זה הייתה אמורה להיות שהוא יגיע כמעט עד למצב של‬ ‫לומר שאסור מצד ההלכה‪ ,‬אלא דיבר אל הלב על קשיים שיש מכך‪,‬‬ ‫סכנה ופיקוח נפש‪ ,‬וכמו שהגמ' אומרת "אמר להו רבא לרבנן במטותא‬ ‫שעליהם לא ניתן להתווכח‪.‬‬ ‫מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם"‪ ,‬ופירש רש"י "היות יגעים ועמלים בתורה‬ ‫אספר לכם סיפור נוסף על חוכמתו של החזו"א‪ ,‬היה סיפור עם בחור‬ ‫בעולם הזה ולא תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם‬ ‫אחד שהתלבט אם ללכת לישיבה או למחתרות שהיו באותם ימים ‪-‬‬ ‫בעולמכם"‪ ,‬וע"ז אומרת המשנה ‪ -‬מרבה תורה מרבה חיים‪ ,‬ולמרות‬ ‫האצ"ל והלח"י‪ ,‬והגיע להתייעץ עם החזו"א‪ ,‬והחזו"א לא ענה לו תשובה‬ ‫שבדרך הטבע היה אמור להיות שיגיע לידי סכנה ‪ -‬מרבה חיים‪.‬‬ ‫ברורה במהלך השיחה שלהם‪ ,‬ולאחר כמה ימים שלח לו מכתב שבו הוא‬ ‫וודאי שכשמחדשים חידושי תורה זה גן עדן‪ ,‬אבל עד שמגיעים לזה צריך‬ ‫כתב לו שכשהיית אצלי אולי לא הבנת מה אני סובר‪ ,‬אז תדע שכוונתי‬ ‫לעבור את "הגיהנום" כביכול‪ ,‬של העמל והיגיעה‪ .‬וזה מה שראינו אצל מרן‬ ‫היתה שתלך לישיבה‪.‬‬ ‫החזו"א‪ ,‬וזה הי' עיסוקו כל ימי חייו בלי הפסק ובדביקות ליוצרו יתברך‬ ‫וההסבר בזה שהחזו"א ענה לו כך ולא ענה לו תשובה ברורה הוא‬ ‫בחולת אהבה‪ ,‬וזה היה ממש מעל הכוחות הנורמליים‪.‬‬ ‫שהחזו"א חשש שאם הוא יענה לו תשובה ברורה שילך לישיבה יתכן‬ ‫אצל החזו״א ראו מצבים של לימוד ועמל התורה מתוך ייסורים?‬ ‫שהוא לא יצליח להתגבר ולעמוד בניסיון ואז יש חשש שהוא יפול לגמרי‪,‬‬ ‫כל ימיו הוא למד מתוך קושי וייסורים גדולים‪ ,‬וכמו שהוא מעיד על עצמו‬ ‫ולכן הוא ענה לו בצורה כזאת שתגרום לו לחשוב כמה ימים למה התכוון‬ ‫במכתב שכתב פעם "ולא זכיתי לעונג מתענוגי החיים‪ ,‬נוסף לכאבי הגוף‬ ‫החזו"א‪ ,‬ורק לאחר כמה ימים של ספיקות כשהיצר יחלש בינתיים‪ ,‬אז‬ ‫ושבירתו כל הימים" הוא כתב את זה על עצמו‪.‬‬ ‫הגיע המכתב של החזו"א עם ההכרעה הברורה‪.‬‬ ‫היה פעם שהוצרך לעיין בספרו מש"כ בסוגיית יין נסך שהיה נוגע לו‬ ‫אספר לכם סיפור נוסף ששמעתי בימים האחרונים‪ ,‬היה אדם שהיה‬ ‫לסוגיא שאחז והתייגע זמן רב להבין את שכתב שם ולא הצליח‪ ,‬ואמר לי‬ ‫תלמיד חכם גדול ולמדן לפני השואה‪ ,‬ואחרי המלחמה היו לא הרבה‬ ‫כשהוא שוכב על המיטה וידיו מורמות למעלה בזה"ל "אני כבר עובד ימים‬ ‫שאלות כלפי שמיא‪ ,‬וכיון שלא הצליח להבין את הנהגת הקב"ה בימי‬ ‫כדי להבין מה כתוב שם ואני לא מצליח ‪ -‬זה לא כוח אנושי"‪.‬‬ ‫המלחמה זה גרם לו שירד מהדרך והתקלקל‪ .‬באחד הימים אותו אדם‬ ‫החזו״א העיד על עצמו שלמד כל החיים בפיקוח נפש‪ ,‬הוא אמר שמגיל ‪18‬‬ ‫נכנס לבית כנסת באיזה מקום‪ ,‬וראה ספר חזון איש‪ ,‬הוא הסתכל ועיין‬ ‫הלימוד שלו‪ ,‬בדרך בה למד מתוך עמל נורא היה בגדר של סכנה ופיקוח‬ ‫‪+‬מאורימ_ | ‪054-8487449‬‬ ‫בספר והתפעל מאוד מהגאונות והעמקות‪ ,‬והחל לשאול ולברר מי הוא‬ ‫נפש‪ ,‬וכמו שרבי עקיבא איגר אמר שיש רק דבר אחד שהוא מתיר לומר‬ ‫המחבר ובאיזה תקופה הוא היה חי‪ ,‬והיה בטוח שזה מחבר מלפני מאות‬ ‫בהספד עליו וזה ‪ -‬שהוא "למד עם תלמידים תוך ייסורים גדולים"‪ ,‬כך רבי‬ ‫שנים‪ ,‬וסיפרו לו שהמחבר חי היום והוא גר בבני ברק‪ ,‬אותו אדם התפעל‬ ‫עקיבא איגר העיד על עצמו‪.‬‬ ‫והשתומם מכך שחי היום בדורו אדם גדול כל כך‪ ,‬ובכה כמה שעות‪,‬‬ ‫ידוע שהחזון איש היה אדם שמח‪ ,‬איך זה מסתדר עם הקשיים והייסורים‬ ‫ועשה תשובה‪.‬‬ ‫שהיו לו?‬ ‫ניתן להאזין לשיחה המלאה בקו מסתברא ‪ -‬בשלוחה ‪334 - 4‬‬ ‫נו‪ ,‬הרמב"ם הרי פוסק שצריך להיות תמיד בשמחה‪...‬‬ ‫‪£‬‬ ‫לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במייל‪gmail.com @3760435 :‬‬ ‫‪J‬‬ ‫__‬ ‫__‬ ‫יו״ ל ע״י מער כ ת ״ קו ב ץ גליונות" ‪k . g i l y o n o t @ g m a i l . c o m‬‬ ‫מי שי ש בר שו תו חו מ ר נ שמח ל ק בלו ל מיי ל‪ .‬ל הנ צ חו ת ו ל ה קד שו ת ניתן לפנות ‪053-3145900 :‬‬ ‫)‬ ‫מ ו ת ו א מו נ ה‬ ‫מתורתו של‬ ‫הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א‬ ‫גיליון מס'‬ ‫‪235‬‬ ‫שערי דמעה לא ננעלו ‪ -‬יהודי שבוכה הקב״ה לא נשאר אדיש !‬ ‫לפעול בבריאה כאילו הוא א‪-‬ל! ונראה שזה הביאור בעניין הזה איך צדיק‬ ‫המופתים של אלישע הנביא‬ ‫גוזר והקב״ה מקיים? שהקב״ה נו תן לצדיקים כח בבריאה! וגם כל נביא‬ ‫קראנו בהפטרה על אלישע הנביא‪" :‬וא ש ה אחת מנשי הנביאים צעקה אל‬ ‫יכול להיות שהוא מקבל כח לקבוע בבריאה‪ ,‬וזה מה שנתן לאלישע את‬ ‫אלישע לאמר" ‪ -‬זה היתה אשת עובדיה הנביא‪ ,‬היא צעקה אל אלישע‪:‬‬ ‫הכח לשנות את הטבע ולקבוע שהשמן יתרבה‪.‬‬ ‫תושיע או תי! הסיפור היה בז מן אחאב ואשתו איזבל המרשעת‪ ,‬היא היתה‬ ‫ובספר מלכים מסופר עוד דברי ם איך שהתיישבו בירי חו והיה מקום יפה‪,‬‬ ‫רודפת את נביאי השם‪ ,‬היא הרגה הרבה מהנביאים‪ ,‬הנביאים היו נרדפים‪,‬‬ ‫אבל המים היו משקרים‪ ,‬היו רעילים‪ ,‬ואלישע אמר שי שי מו מלח במים‬ ‫ועובדיה הציל מאה נביאים והחביא אותם במערה‪ 50 ,‬נביאים החביא‬ ‫וככה הם ימתקו‪ ,‬וכך היה‪ ,‬המים נמתקו מכח הנביא אלישע‪ .‬צדיק גוזר‬ ‫במערה אחת ו‪ 50‬נביאים במערה שניה‪ ,‬אבל צריכים אוכל ומים‪ ,‬אז עובדיה‬ ‫והקב״ה מקיים!‬ ‫הוא זה שקיבל על עצמו לדאוג להם ולפרנס אותם‪ ,‬והיה אז בצורת והאוכל‬ ‫מופת מכח התפילה‬ ‫והמים עלו ביוקר‪ ,‬ולא היה לו כסף לקנות אוכל‪ ,‬אז הוא לווה בריבית‬ ‫והנה כל המופתים האלה לא מצאנו שאלישע התפלל שיהיה ככה‪ ,‬אלא‬ ‫מיהורם בן אחאב‪ ,‬וזה היה מותר כי זה היה פיקוח נפש שלא י מו תו ברעב‪.‬‬ ‫הוא גזר שכך יהיה ונהיה כמו איך שגזר‪ ,‬אבל מצאנו עוד מופת שעשה‬ ‫[כ"כ התוס' בע"ז כו ב']‬ ‫אלישע‪ ,‬ושם זה היה מכח התפילה‪.‬‬ ‫אז הצטבר הרבה חוב‪ ,‬ועכ שיו עובדיה נפטר‪ ,‬ובא הנושה יהורם לגבות את‬ ‫שבנביא מסופר על האשה השונמית‪ ,‬שהבן שאלישע בירך שיולד לה מת‪,‬‬ ‫החוב שלו‪ ,‬ובבית עובדיה אין כלום‪ ,‬לא היה דבר שום דבר מה לקחת‪ ,‬אבל‬ ‫הוא היה אצל אבא שלו עם הקוצרים‪ ,‬ואמר ראשי ראשי‪ ,‬כואב לי הראש‪,‬‬ ‫הוא השאיר שני ילדים‪ ,‬אז הוא בא ואמר לרבנית שהוא לוקח את שני‬ ‫אז אביו אמר לנער אחד תקח או תו לאימא שלו‪ ,‬לקח אותו‪ ,‬כל הבוקר ישב‬ ‫הבנים לעבדים‪ .‬זה לא על פי ההלכה‪ ,‬אין כזה דבר לקחת בנים של אדם‬ ‫על ברכיה עד הצהרים וימות‪ ,‬ראתה שהוא מת‪ ,‬לא נושם אין לו דופק‪,‬‬ ‫בחוב‪ ,‬אפילו הלווה בעצמו אינו מחוייב להשכיר עצמו בשביל לפרוע את‬ ‫השכיבה או תו על המיטה של אלישע‪ ,‬ונסעה לאלישע משונם (אני לא יוד ע‬ ‫החוב‪ ,‬אבל יהורם היה רשע עובד עבודה זרה בן של איזבל ואחאב‪.‬‬ ‫איפה זה שונם) והיא נסעה להר הכרמל למצוא שם א ת הנביא אלישע (אולי‬ ‫אז היא באה לצעוק אל אלישע שאין לה במה לשלם לנושה‪ ,‬והוא הולך‬ ‫הוא היה במערה של אליהו הנביא) אני לא אאריך‪ ,‬אז הוא שלח את גיחזי‪,‬‬ ‫לקחת את ילדיה לעבדים‪ ,‬אמר לה אלישע י ש לך משהו בבית‪ ,‬אמרה לו‬ ‫והיא נפלה על הרגליים שלו שלא תזוז עד שאלישע בעצמו יבו א איתה‪,‬‬ ‫אין לה כלום בבית רק פח אחד של שמן‪ ,‬אמר לה לכי תשאלי הרבה כלים‬ ‫ולקחה או תו לביתה לראות את הילד מת‪ .‬אני לא יוד ע מה עלה בדעתה‬ ‫מהשכנים‪ ,‬ויהיה ברכה בשמן‪ ,‬וכך עשתה‪ ,‬והיא מלאה הרבה כלים ריקים‬ ‫שאלישע יע ש ה? רק אולי הי א היתה חזקה באמונתה בנביא שיכול להחיות‬ ‫שהיו לה וגם הרבה כלים מהשכנים והתרבה השמן‪ .‬השמן התרבה במאמרו‬ ‫מתים‪ ,‬לא יודע‪ ,‬אולי חשבה שיברך אותה שיהיה לה עוד ילד‪.‬‬ ‫של אלישע הנביא‪ .‬זה המופת הראשון שעשה אלישע‪.‬‬ ‫ובנביא מסופר שאלישע בא וראה שהילד מת‪ ,‬סגר עליו הדלת‪ ,‬והתחיל‬ ‫המופת השני‬ ‫להתפלל שיחיה‪" ,‬וי ב א וי סגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל השם" ואחרי‬ ‫אחרי כן מסופר שהיה בשונם ושם אשה אחת‪ ,‬אשה גדולה‪ ,‬עשתה לאלישע‬ ‫שהתפלל הוא שכב על הילד‪ ,‬ושם פיו אל פיו ו עיניו על עיניו‪ ,‬וככה הוא‬ ‫הכנסת אורחים‪ ,‬והיא ובעלה בנו לו עליה בגג שיוכל להתבודד‪ ,‬איש‬ ‫הוא החיה אותו‪ ,‬ואמר אחר כך לשונמית בואי שאי את בנך‪ .‬והנה המופת‬ ‫אלוקים קדוש עובר עלינו‪ ,‬ואומרת הגמ' בברכות דף י' ב׳ שהיא ידעה שהוא‬ ‫הזה לא היה לבד שגזר וככה נהיה‪ ,‬אלא הוא מכח התפילה‪ ,‬שע"י התפילה‬ ‫איש קדוש שלא היו זבובי ם באים לשולחן שלו‪ ,‬אז בנו לו עלייה‪ ,‬כשהוא‬ ‫הצליח להחיות את המת!‬ ‫הגיע הראו לו את העליה‪ ,‬והיה שם כסא מיטה שולחן ומנורה‪ ,‬איזה יופי‪,‬‬ ‫איך אלישע העיז לבקש כזה דבר‬ ‫טרחו בשביל הכנסת אורחים בשבילו‪ ,‬הוא רצה לשלם לה משהו‪ ,‬שאל‪,‬‬ ‫באמת זה פלא אצלי‪ ,‬איך העיז אלישע לבקש דבר ז ה? אנחנו יודעי ם למשל‬ ‫אולי צריך משהו לדבר אל המלך‪ ,‬היא השיבה בתוך עמי אני יושבת‪ ,‬אבל‬ ‫בר מינן אם י ש לאדם גידול סרטן‪ ,‬לא מודיעי ם את זה‪ ,‬אומרים הוא חולה‬ ‫גיחזי אמר לו‪ :‬אין לה ילדי ם ובעלה זקן‪ ,‬אמר אלישע הנביא‪ :‬כעת חיה‬ ‫אבל לא מספרים שזה סרטן‪ ,‬למה? כי אם אתה אומר סרטן יודעי ם שסרטן‬ ‫בעוד שנה יהיה לה בן‪ ,‬והוא אמר לה "את חובקת בן" שהיא תחבק אותו‪,‬‬ ‫זה מלאך המוות‪ ,‬בשביל מה להתפלל‪ ,‬מתייאשים מן התפילה‪ ,‬לכן אומרים‬ ‫אז היא אמרה לו‪ :‬אל תברך אותי בחובקת בן‪ ,‬אם אחבוק אותו וימות מה‬ ‫חולה סתם‪[ .‬אבל באמת יש צדיקים שיכולים להתפלל על סרטן גם כן‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫יהיה לי מזה‪ ,‬תברך אותי שיהיה לי ילד בן קיימא‪ ,‬והוציאה ממנו את‬ ‫בגמ' ב"ב קטז א'‪" :‬כל שי ש לו חולה תוך בי תו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים"‬ ‫הברכה שיהיה ילד בן קיימא‪ .‬ואומרי ם חז"ל בפרקי דר' אליעזר ששונמית‬ ‫אומר הנימוק"י שחכם זה 'תופס ישיבה' ואין הכוונה שמחזיק ישיבה עם כסף‪ ,‬זה גם‬ ‫לא היה לה אורח כנשים וגם רחם לא היה לה‪ ,‬ממש כמו שרה אמנו‪ .‬זה‬ ‫דבר חשוב‪ ,‬עץ חיים היא למחזיקים בה‪ ,‬אבל כאן ילך אצל חכם תופס ישיבה ‪-‬‬ ‫המופת השני‪ ,‬אמר לה יהיה לך בן‪ ,‬וכמו שאמר כך היה‪.‬‬ ‫שאומר שיעור בישיבה‪ ,‬הוא לו מד כל הזמן‪ ,‬אומר שיעורים‪ ,‬מלמד בני ישראל תורה‪,‬‬ ‫צדיק גוזר והקב׳׳ה מקיים‬ ‫זה גורם שדבריו נשמעים‪ ,‬מתחשבים בו בשמיים‪ ,‬והוא יתפלל עליו]‬ ‫אנחנו רואי ם שאלישע היה בעל מופתים‪ ,‬ובנביא מסופר על עוד הרבה‬ ‫אבל על מוות‪ ,‬אחד שמת כבר‪ ,‬אף אחד לא יעלה על הדעת להתפלל שיחיה‪,‬‬ ‫מופתים שעשה אלישע‪ ,‬כתוב אחרי זה איך שהוא ריפא את נעמן מצרעתו‪,‬‬ ‫אין דבר כזה להתפלל להחיות מתים‪ .‬וכמו שמסופר בספר שמואל (ב' יב)‬ ‫אמר לו לטבול שבע פעמים בירדן‪ ,‬וכי הוא הפך את הירדן לרפואת‬ ‫על דוד המלך שבא על בת שבע ונולד לו ילד מהביאה הזו וכתוב שהילד‬ ‫מצורעי ם? רק זה היה במאמר פיו‪ ,‬הוא גזר שנעמן יתרפא על ידי שי טבול‬ ‫היה חולה וכמעט הלך למות‪ ,‬ודוד היה צם ובוכה ומתפלל שיחיה ויהיה‬ ‫בירדן‪ ,‬והוא התרפא‪ ,‬זה היה חד פעמי בגלל שאלישע גזר ‪" -‬צדי ק גוזר‬ ‫בריא‪ ,‬אבל נגזרה גזרה והוא מת‪ ,‬וכתוב שם ש מייד שהוא מת דו ד התגלח‬ ‫והקב״ה מקיים"‪.‬‬ ‫והסתפר‪ ,‬שהמלך חייב להסתפר בכל יו ם שיהיה נאה‪[ ,‬דין שום תשים עליך‬ ‫מלך שתהיה אימתו עליך‪ ,‬זה דין גם על המלך לדאוג שיהיה אימתו על העם‪ ,‬ואע"פ‬ ‫העניין הזה שצדיק גוזר והקב״ה מקיים‪ ,‬לא היה לי כל כך נוח‪ ,‬הצדיק גוזר‪,‬‬ ‫שאבל אסור ב ת ספור ת? דומני שהרב מבריסק אומר שהוא עשה את זה מיד כשהיה‬ ‫והקב״ה מקיים את מה שהצדיק גזר‪ ,‬כביכול משתמשים בקב"ה שיעשה‬ ‫אונן לפני שניסתם הגולל שעוד לא חל עליו דיני אבילות] ומסופר בנביא ש שאלו‬ ‫את מה שהצדיק גוזר‪ ,‬זה לא כל כך נוח לי‪.‬‬ ‫את דוד‪ :‬מה זה איתך? כשהילד היה חי היית צם ובוכה‪ ,‬ועכשיו שמת אתה‬ ‫רק נראה שהפשט בעניין הזה‪ ,‬על דרך שמצאנו במגילה דף יח א׳ על הפסוק‬ ‫קם ו אוכל? אמר להם דוד‪ :‬מה זה קשור‪ ,‬כשהילד היה חי הייתי מתפלל‬ ‫בפרשת ויצא שיעקב אבינו בא לשכם ובנה שם מזבח‪ ,‬ויקרא לו‪" :‬א‪-‬ל‬ ‫שאולי ירחם עליו השם ויחיה‪ ,‬אבל עכשיו שהוא מת הוא כ בר לא י חזור‬ ‫אלוקי י שראל" הפשט הפשוט שיעקב אבינו קרא לא‪-‬ל אלוקי ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫אלי הוא מת‪ ,‬אז למה לצום‪ .‬ככה ענה להם‪ ,‬אתה רואה דוד המלך לא‬ ‫קרא לקל ש שמו אלוקי ישראל‪ ,‬אבל הגמ' אומרת לא ככה הפשט‪ ,‬אלא‬ ‫התפלל שיחיה‪ ,‬אין דבר כזה‪ ,‬מה שייך להתפלל שיחיה‪.‬‬ ‫שהקב״ה הוא זה שקרא ליעקב א‪-‬ל‪ ,‬ויקרא לו אלוקי ישראל‪ ,‬א‪-‬ל‪ ,‬כלומר‬ ‫לכן זה פלא אצלי‪ ,‬איזה עוז היה לו לאלישע לבא ולבקש מהקב״ה דבר כזה‪,‬‬ ‫שהשם נתן ליעקב את התואר‪ :‬א‪-‬ל‪.‬‬ ‫להחיות את המת?‬ ‫וזה לא מובן וכי יעקב הוא א‪-‬ל‪ ,‬מה הכוונה בז ה? רק הפשט שהשם נתן‬ ‫ליעקב אבינו כח לקבוע דברי ם בבריאה כמו של הקב״ה‪ ,‬הקב״ה נתן לו כח‬ ‫תפילה בדמעות וברצינות‪ ,‬הקב״ה שומע‪ ,‬הקב"ה לא נשאר אדי ש! יהודי‬ ‫רואי ם מזה את הגדלות של אלישע‪ ,‬שאלישע הכיר ביכולתו של הבורא‪,‬‬ ‫שבוכה הקב"ה לא נשאר אדיש לראות או תו בוכה‪ ,‬הוא שומע לו!‬ ‫הכיר באמיתות מציאות הבורא‪ ,‬ידע שיש אלוקים‪ ,‬שהוא כל יכול״ היפל א‬ ‫באמת יש פסוק 'ומי כהשם אלוקינו בכל קוראנו אליו'‪ .‬י ש לנו את הבורא‬ ‫מהשם דבר" הקב"ה בעצמו אמר את זה ‪ -‬היפלא מהשם דבר‪ ,‬אלישע ידע‬ ‫עולם שאפשר להתפלל אליו בכל עת ובכל שעה ובכל מצב‪ ,‬ובאמת זה‬ ‫והכיר טוב את כוחו של הקב"ה ואת מציאותו‪ ,‬אז לא היה לו בעיה להתפלל‬ ‫קושיא איך הגמרא אומרת שלאחר חורבן בית המקדש נסתתמו שערי‬ ‫להחיות מת‪ ,‬כי למה שהקב״ה לא יחייה מתי ם? הלא הקב"ה מחדש ב טובו‬ ‫תפילה‪ ,‬הרי כתוב בפסוק 'בכל קוראנו א ליו'? אז אחד רצה לומר שנכון‬ ‫בכל יו ם תמיד‪ ,‬אז הוא לא יכול להחיות מ ת?! וכבן שידע להתחטא לפני‬ ‫שהשערים ננעלו אבל אם דופקים חזק על השערים הם נפתחים‪ ,‬אבל זה‬ ‫אביו שבשמיים‪ ,‬השיג מבוקשו‪ ,‬ונעתר לו הקב"ה והחיה את המת! [אחרי זה‬ ‫לא במשמע‪ ,‬שהרי חז"ל מביאים את הפסוק 'גם כי אזעק ו א שווע סתם‬ ‫שמעתי מדודי ר' יוסף זצ"ל ש אלי שע סמך על הבטחתו של אליהו שאם יראה את‬ ‫אליהו כשהוא מסתלק ממנו ומהעוה׳׳ז יתקיים בו מה שביקש שיהיה ברוחי פי שנים‬ ‫תפילתי'‪ ,‬הוא זועק ו מ שווע ומתחנן‪ ,‬ובכל זאת לא שמע תפילתי‪ ,‬נסתמו‬ ‫ברוחך‪ ,‬וכיון שאליהו החיה את המת אמר אלי שע שגם הוא יחיה מת]‬ ‫שערי תפילה‪ ,‬אז א"כ מה הפשט בבכל קראנו אליו‪.‬‬ ‫שערי דמעה לא ננעלו‬ ‫ונראה שהמכוון בפסוק שבכל קוראנו אליו ‪ -‬תקרא בדמעות‪ ,‬תתפלל‬ ‫אמנם באמת בגמ' בבבא מציעא דף נט א׳‪ " :‬מיו ם שנחרב בית המקדש ננעלו‬ ‫ברצינות וב שברון לב‪ ,‬ועם געגועים לקב״ה‪ ,‬אז הוא ישמע לך! אבל לדבר‬ ‫שערי תפילה‪ ,‬שנאמר גם כי אזעק ו א שווע סתם תפילתי" אבל אחרי כן‬ ‫ברצינות‪ .‬זה דבר מנוסה! שאם מתפללים ברצינות ומדברי ם לבד בחדר‬ ‫הגמ' אומרת‪ " :‬שערי דמעה לא ננעלו" אם אדם בוכה בתפילה‪ ,‬שערי דמעה‬ ‫לבד‪ ,‬ואתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ו או מר לו ומתנה לפניו את הצרה‬ ‫לא ננעלו‪ ,‬הבכיות יכולי ם לבוא או מגעגועים לקב״ה‪ ,‬או מלב נשבר ונדכה‬ ‫שלך ‪ -‬הוא עונה! 'אל דמעתי אל תחרש' הקדוש ברוך הוא לא נשאר אדיש‬ ‫אלוקים לא תבזה‪ ,‬אדם מאוד מדוכא הוא בוכה‪ ,‬או שבוכה כי י ש לו‬ ‫לראות בן אדם בוכה‪ ,‬עונה לו‪ .‬ועל זה מכוון הפסוק 'בכל קוראנו אליו' ‪-‬‬ ‫געגועים לקב"ה‪ ,‬מי שקרוב להשם לפעמים הוא מתגעגע לקב״ה‪ ,‬אז אדם‬ ‫בדמעות‪ .‬אבל תקרא לו‪ ,‬בכל קוראנו אליו ‪ -‬תהיה קריאה ‪ -‬אליו!‬ ‫כזה הוא בוכה‪ ,‬ואז שערי דמעה לא ננעלו‪.‬‬ ‫דברים לזיכרו של הסבא רבי ברוך זצ׳׳ל‬ ‫התאספנו היום לזכור את הסבא רבי ברוך זצ"ל‪ ,‬אחרי הפטירה שלו שאלו אותי האם רבי ברוך היה עושה מופתים? אמרתי להם לא שמעתי שהוא היה עושה שום מופת‪,‬‬ ‫מופתים כאלו שהוא גוזר‪ ,‬ונהיה כמו שגזר‪ ,‬לא היה דבר כזה‪ ,‬אבל כן היה משהו‪ ,‬הוא היה עושה מופתים מכח התפילה‪ ,‬היה מתפלל ומציל על ידי התפילה!‬ ‫סיפר יהודי אחד קראו לו פרטוש‪ ,‬הוא בא בשבעה על הסבא וסיפר את הסיפור שלו‪ ,‬שא ש תו הלכה ללדת בבלינסון והרופאים אמרו לו המצב מאד קשה ואנחנו משתדלים‪,‬‬ ‫אבל היו מיואשים‪ ,‬אם יש לך איזה רבי לך תבקש מהרבי שיתפלל‪ ,‬אז הוא בא לרבי ברוך ואמר לו זה המצב שאמרו לו הרופאים שהם מיואשים ויבקש להתפלל‪ ,‬לקח רבי‬ ‫ברוך תהילים והתחיל להתפלל בדמעות כדרכו‪ ,‬וכשהוא גמר להתפלל‪ ,‬אמר לו לך תקנה יין ותאמר לחיים‪ ,‬מזל טוב‪ ,‬הוא נולד בריא‪ ,‬איך הוא הוא בטוח שהכל ב סדר? רק‬ ‫הוא היה כמו ר' חנינא בן דוסא שאומרת המשנה בברכות לג ב' שמתוך שתפילתו שגורה בפיו הרגיש שהתפילה התקבלה‪ ,‬ככה היה אצלו לפי הרגשת התפילה יד ע להגיד אם‬ ‫התפילה התקבלה‪ ,‬ואו תו פרטוש הלך לבלינסון‪ ,‬אמרו לו ברוך ה' הלידה בסדר אין סכנה לא לוולד ולא לאימא‪ ,‬מקודם אמרו לו סכנה לשניהם‪ .‬זה כח התפילה! כמו שראינו‬ ‫אצל אלי שע שהיה יכול להחיות מת מכח התפילה‪ .‬אז הכוח של התפילה היה גם לסבא‪ .‬אבל הכוח של מופתים לע שות מופתים ‪ -‬לא שמענו‪.‬‬ ‫אבל באמת נכון שהוא לא עשה מופתים‪ ,‬אבל היו מופתים נעשים סביבו‪ .‬זה ניקרא השגחה פרטית מיוחדת שיש לצדיקים‪ ,‬כמו שהיה אצל אברהם אבינו כשהגיע למצרים‬ ‫ולקחו לו את שרה‪ ,‬אז התורה מספרת שפרעה לקה במחלה הראתן‪ ,‬מה התורה מספרת לנו? תדע י ש השגחה פרטית מיוחדת על עם י שר אל! הרי אברהם אבינו הוא אבי‬ ‫האומה‪ ,‬והקב״ה דאג לו‪ ,‬זה מה שאומר הפסוק בדברי הימים אומרים את זה כל יום בהודו‪" :‬ל א הניח לאיש לעושקם ויוכח עליהם מלכים" זה השגחה פרטית‪ ,‬איך הקב"ה‬ ‫יודע ששרה נלקחה והיא רוצה שהשם ירביץ לפרעה? זה מראה בחוש שהקב״ה איתוז! וככה היה כששרה נלקחה לאבימלך אמר לו הקב"ה‪" :‬ועתה השב את אשת האיש כי‬ ‫נביא הוא ואם אינך משיב דע כי מות תמות" גם אצל יצחק היה השגחה הפרטית אצל אבימלך‪ ,‬גם יעקב בבית לבן‪ ,‬לבן רצה לאבד את הכל‪ ,‬ובא הקב״ה תפס אותו 'תיזהר‬ ‫אם תדבר עם יעקב מטוב ועד רע'‪ ,‬הקב"ה משגיח בהשגחה פרטית‪ " ,‬ל א הניח לאי ש לעושקם ויוכח עליהם מלכים" וזה הפשט 'אלוקינו ואלוקי אבותינו'‪ ,‬אתה מנהיג שלנו‬ ‫ו שומר עלינו‪ ,‬יש לנו יש שמירה מיוחדת לעם ישראל‪.‬‬ ‫כזה סוג מופת היה גם אצל הסבא‪ .‬סיפר לי הרב תנעמי‪ ,‬הרב של רכסים‪ ,‬זה היה בבר מצוה של נכדי רפאל ברוך טולדנו‪ ,‬הוא אמר 'קיבלתי הזמנה על שם כזה רפאל ברוך‪,‬‬ ‫אני לא אלך? והוא סיפר שכשנהיה רב‪ ,‬היה רפיון גדול בעניין טהרת המשפחה ולא יד ע מה לעשות‪ ,‬עד שבא אחד ואמר לו תזמין אצלך את רבי ברוך לשבועיים‪ ,‬הוא יהיה‬ ‫פה שבועיים הוא כבר יסדר את העניין‪ ,‬אז הוא הלך לרבי ברוך והזמין אותו שיהיה אצלו‪ ,‬והיה אצלו שבועיים‪ ,‬מה היה עושה הסבא? הוא לא עשה כנס גדול‪ ,‬הוא היה‬ ‫עושה חוגי בית בכל שכונה‪ ,‬והוא הולך ומדבר בחוגי הבית על טהרת המשפחה‪ ,‬וככה עם היראת שמיים שלו הכניס להם את העניין הזה‪ ,‬ותוך זמן קצר היה חיזוק גדול בכל‬ ‫העיר‪ ...‬הפך את העיר!‬ ‫ולא רק זה‪ ,‬כל יום היה עושה את החוגי בית בחמש בשש‪ ,‬ואח״ב בערב נוסע לקריות‪ ,‬יש שמה יהודים מרוקאים וגם מקנסיים‪ ,‬אז הוא הלך לדבר כל ערב‪ ,‬והרב תנעמי היה‬ ‫לוקח אותו עם האוטו שלו בשביל לדרו ש ולהחזיר אותו‪ ,‬לפי שזה דרכו של אוהב השם‪ ,‬אהבהו על אחרים‪ ,‬רבי ברוך היה מלא אהבת ה'‪ ,‬מלא יראת ה'‪ ,‬כל היום דיבר עם‬ ‫הקב"ה על החורבן ועל כלל ישראל‪ ,‬אז עושה שגם אחרים יאהבו אותו!‪ ...‬פעם אחת האוטו של הרב תנעמי השתתק‪ ,‬נעצר‪ ,‬מנסה להפעיל אותו‪ ,‬לא מצליח‪ ,‬לא יכול לזוז‪,‬‬ ‫אז אמר לו רבי ברוך‪ :‬תראה‪ ,‬אנשים מחכים לנו לדרשה בא נמשיך את הדרך ב או טובו ס ונאמר דרשה‪ ,‬וירחם השם על האוטו‪ ...‬הוא הסכים איתו והלכו לתחנת האוטובוס‪,‬‬ ‫בתחנת האוטובוס ראו שם יהודי ממקנס‪ ,‬ורבי ברוך כבר תוהה על קנקנו‪ ...‬והבין ממנו שהוא לא מניח תפילין‪ ,‬מייד התחיל לחזק אותו בהנחת תפילין‪ ,‬הוא הזהיר אותו‬ ‫וחיזק אותו‪ ,‬אתם יודעים מה הגמ' בר"ה יז א ׳ אומרת‪ ,‬משפט רשעים בגיהינום י"ב חודש‪ ,‬אבל קרקפתא דלא מנח תפילין‪ ,‬ראש לא מניח תפילין‪ ,‬נידון לגיהינום לדורי‬ ‫דורות‪ ...‬וככה עד שחיזק אותו‪ ,‬לא זז משם עד שהבטיח לו ממחר אני מתחיל ללבוש תפילין! והיהודי ההוא נסע באוטובוס‪ ,‬ורבי ברוך עוד לא נוסע‪ ,‬אמר לרב תנעמי לך‬ ‫עכשיו תפעיל את האוטו‪ ,‬הלך להפעיל את האוטו והאוטו פועל‪ ...‬אמר לו רבי ברוך‪ :‬כל העיכוב של האוטו היה כי הקב״ה רצה לתקן את היהודי הזה‪ ,‬שנ שפיע על היהודי‬ ‫הזה‪ ,‬אחרי שהשפענו עליו אז האוטו עובד‪ .‬זה השגחה פרטית‪ ,‬הבא להיטהר מסייעין אותו‪ ,‬מי שרוצה לעזור לאחרים מסייעין אותו‪ ,‬השגחה פרטית על הצדיקים 'הבא‬ ‫להיטהר מסייעין אותו'‪.‬‬ ‫האם יהורם בן אחאב היה יהודי או גוי‬ ‫שאחאב גייר אותה‪ ,‬מ"מ הרי הגירות לא חלה כי היא היתה עדיין‬ ‫התוס' בע"ז כו ב' כתבו שיהורם בן אחאב ואיזבל היה ישראל מומר‬ ‫עובדת ע"ז‪ ,‬וא"כ יו צ א שיהורם בנה היה גוי‪.‬‬ ‫וההיתר של עובדיה ללות ממנו בריבית היה משום פיקו"נ‪ ,‬וי ש‬ ‫לשאול שהרי איזבל היתה גויה בת מלך צידונים‪ ,‬ואע"פ שמסתבר‬ ‫עובר לפני המתפלל‬ ‫ראיתי לאחרונה שעובר לפני המתפלל פרוץ אנשים עוברים ולא יודעים שזה איסור גמור מדרבנן‪ ,‬וידוע שר' משה פינשטיין זצ"ל היה צריך‬ ‫ללכת והיה שם מתפלל הוא אמר שאי אפשר לעבור יש כאן קיר‪ ...‬צריך לדעת שככל שיש יו תר מתפללים שעובר לפניהם נכשל ביותר‬ ‫איסורים‪ ,‬ואם הולך הלוך חזור על כל הליכה עובר באיסור‪ ,‬היה פעם אחד שראיתי או תו בתפילה הולך הלוך חזור‪ ,‬אמרתי לו‪ :‬מה באת‬ ‫לכאן לעבור עבירות?! עדיף שתתפלל בבית!‬ ‫ידין בגויי ם מלא גויו ת‬ ‫ומהיכן נלמד הענין הזה שהראש הוא החשוב? ‪ -‬מנחל בדרך ישתה ‪-‬‬ ‫הפסוק בתהילים אומר‪" :‬י דין בגויי ם מלא גויו ת מחץ ראש על ארץ רבה‬ ‫והכוונה לעגלה ערופה שעורפי ם אותה בנחל‪ ,‬והמשנה בסוטה מה ב'‬ ‫מנחל בדרך ישתה על כן ירי ם ראש" שמעתי מר' יהושע מאמאן זצ"ל שאמר‬ ‫מביאה מח' אם הגוף קרוב לעיר אחת והראש קרוב לעיר אחרת האם‬ ‫בשבעה על רבי ברוך‪ ,‬בשם ר' אליקים שהיה רב בקזבלנקה ואח"כ בטבריה‪,‬‬ ‫הולכים אחרי הראש או אחרי הגוף‪ ,‬וקיי"ל כר"ע שהראש עדיף‪ ,‬וזה כוונת‬ ‫שהוא אמר בהספד על רבי יעקב אביו של רבי ברוך פשט כזה‪ ,‬ידין בגויי ם‬ ‫הפסוק מנחל בדרך שזה עגלה ערופה‪ ,‬ישתה‪ ,‬שמשם נלמד שראש עדיף ‪-‬‬ ‫מלא גויו ת ‪ -‬כשהקב"ה עושה דין אצל הגויים ‪ -‬מלא גויו ת‪ ,‬הוא הורג‬ ‫על כן ירי ם ראש ‪ -‬לכן כשהקב"ה עושה דין בי שראל הוא עושה דין רק‬ ‫המון‪ ,‬כמו מה שהיה ברעידת אדמה בוונצאול ה שנהרגו אלפי איש‪ ,‬אך כ"ז‬ ‫בראש‪.‬‬ ‫בגויים‪ ,‬אבל אצל י שראל ‪ -‬מחץ ראש על ארץ רבה ‪ -‬כשהקב"ה עושה דין‬ ‫אצל י שראל הוא לוקח את הראש שזה הצדיק וזה מכפר על ארץ רבה‪,‬‬ ‫עקב המעבר לשעון חורף השיחה במוצ״ש ממורינו הרב שליט״א בשעה ‪730‬‬ ‫גליון זה נכתב על פי הבנת הכותב בלבד‪ ,‬מתוך שיחה הנאמרת מדי מוצאי שבת בשעה ‪ 730‬בית מורינו הרב שליט״א רח' מתתיהו ‪25‬‬ ‫ניתן להאזין לשיחה גם בשידור חי בקו 'עוטה אור' ‪ 0733-718-148‬או במערכת 'קול יהודי מרוקו' ‪ 0747-962-335‬שמעו ותחי נפשכם‪:‬‬ ‫בכל ענייני הגיליון יש לפנות לטל' ‪ 05485-20-936‬כמו״כ ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪gmai1.com@ 6082566‬‬ ‫ניתן לתרום דרך ׳נדרים פלוס׳ בחיפוש ׳עוטה אור׳ או בטל' ‪ 03-7630-585‬שלוחה ‪ 6465‬וז כו ת התורמים תעמוד להם לזכות בכל מילי דמיטב!‬ ‫בס״ד‬ ‫_י‬ ‫‪ji‬‬ ‫‪ji— j‬‬ ‫ץ‬ ‫ך‬ ‫ך ‪-‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כועוי עודי הגאון הגדול דבי כויכל זילבד עגליט א‬ ‫שנה ד גליון קנו‬ ‫פרשת תולדות ד ■רחבה מני ים ^‬ ‫‪4‬‬ ‫ירא מצוה ישולם בשמחה ורננה‬ ‫^‬ ‫א) וירא מצוה ישולם‪ .‬ב) בז לדבר יחבל לו‪ .‬ג) בז לבכורה והפסיד הברכות‪ .‬ד) מתן שכרן של מצוות‪ .‬ה) מצוה לשם פועלם‪.‬‬ ‫ו) שומר מצוה לא ידע רע‪ .‬ז) יעקב ירא ועשו בז‪ .‬ח) מאויבי תחכמני‪ .‬ט) שלימות רמ״ח איברים‪ .‬י) עבודת הקרבנות‪.‬‬ ‫אבות (ד‪ ,‬ג)״‪ .‬ודבר זה נתקיים בעשו הרשע‪,‬‬ ‫וירא מצוה ישולם‬ ‫שהיה ??ז לדבר ובאמת ‪.‬יחבל לו‪ ,‬כי במה‬ ‫‪•T‬‬ ‫ה ימן‬ ‫״ויעקב נתן לעשו לחם ומיד עדשים ויאכל‬ ‫שהיה בז לבכורה הפסיד אותה והפסיד‬ ‫ה <‬ ‫ויעות רקם וילך ויבז עשו את הבכרה״‪.‬‬ ‫את ברכות‪ ,‬ואין לך נזק גדול יותר מהפסד‬ ‫ברכותיו של יצחק‪ .‬וכמו שנאמר (פסו׳ לז)‪:‬‬ ‫עשרת הדברות‬ ‫(ביאשית כה‪ ,‬לד) וכתב הרמב״ן‪ :‬״ויבז ע^וז את‬ ‫הבכרה ‪ -‬בז לדבר ‪.‬יחבל לו״ (משלי יג‪ ,‬יג)‪ .‬ולא‬ ‫״ו‪.‬יען יצחק ויאמר לעשו וזן גביר שמתיו לך‬ ‫כאשר א לי עזר עבד אברהם סיפר לפני הני‬ ‫סיים המשך הכתוב‪ ,‬זשנאמר בו‪ :‬״בז לדבה‬ ‫ואת ?ל אחיו נתתי ’ לו זלעבדים ודגו’ ותיר^‬ ‫תרי ר שי עי סדר ה ש תל שלו ת ה עניני ם איך‬ ‫יותבנל לו‪ ,‬ו;ירא מצוה הוא ישלםל ולדרכו‬ ‫סימכתיו ולפה יאפוא כזה אעשה בני״‪’ .‬ופירש‬ ‫שמצא את רבקה‪ ,‬אמר (בראשית כד‪ ,‬מז)‪ :‬״וא שאל‬ ‫של הרמב״ן נמצאת אומר‪ ,‬דבזזלדבר י^בנל‬ ‫רש״י‪ :‬״וזן ^מר ‪ -‬ברכה זוי שביעית היא והוא‬ ‫אתה ואמר בת מי אזוז ו ת א מר בת בתואל ב!‬ ‫יע\לם‬ ‫מצוה הוא‬ ‫וירא‬ ‫לו הוא עשו‪ ,‬ואילו‬ ‫‪T '1, I‬‬ ‫* ‪T:‬‬ ‫* **‬ ‫עושה אותה ראשונה‪ ,‬אלא אמר לו מה‬ ‫הנז‪ V‬ם ־על‬ ‫וא *שם‬ ‫מלכה‬ ‫■קידה לו‬‫אשר ‪1‬‬ ‫‪T‬נחור‬ ‫מכוון כנגד יעקב‪ .‬שכן הוא דרך הכתובים‬ ‫־‪V‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫* ‪T J‬‬ ‫‪T; T‬‬ ‫‪:‬־ ‪V‬‬ ‫תועלת לך בברכה‪ ,‬אם תקנה נכסים שלו‬ ‫במשלי לומר דבר והיפוכו‪ ,‬ועל כן יש לנו‬ ‫ידיה״‪ .‬וכתב הרב בעל‬ ‫‪T VT‬‬ ‫אפה ‪J‬ו ־ה ‪:‬צ *מי*די ם על‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫הם‪ ,‬שהרי גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד‬ ‫להתבונן בפירוש הכתוב במשלי כדי להבין‬ ‫‪ -‬חסר יו״ד‪ .‬לו מר‬ ‫הטורים‪ :‬״ו א ש ם הנז ם‬ ‫קנה רבו״‪ .‬דעשו הבין שלא יעזור לו שום‬ ‫שורש פרשתנו‪.‬‬ ‫שלא נגע בבשרה מחמ ת צני עו ת״‪ .‬והדגי ש כן‬ ‫דבר‪ ,‬וגם אם הוא יעסוק במסחר ויקבוץ‬ ‫ממון‪ ,‬הכל יהיה שייך ליעקב דמה שקנה‬ ‫שלא י ח ש דו הו הר שעים הללו‪ ,‬וי ש לציין למה‬ ‫בז לדבר יחבל לו‬ ‫שכתב ר ש״י (בראשיתכד‪ ,‬כב)‪ :‬״בקע ‪ -‬ר מז ל שקלי‬ ‫המאירי פירש האי פסוקא‪ :‬״לפי דעת המוני‬ ‫עבד קנה רבו‪ ,‬וכל ההפסד הזה נגרם לעשו‬ ‫י שראל בקע לגלגלת‪ .‬ו שני צ מי די ם ‪ -‬ר מז‬ ‫יראה‪ ,‬הנה מלת מצוה על כל תוכחה‪ ,‬הן‬ ‫משום שביזה את הבכורה‪.‬‬ ‫צווי מצד אדון ומושל‪ ,‬הן תוכחת ואזהרה‬ ‫ל שני לו חו ת מ צו מ דו ת‪ .‬עשרה זהב מ שקלם‬ ‫מתן שכרן של מצוות‬ ‫מצד מולידיו או מלמדיו‪ ,‬או חכמיו וזקניו‪,‬‬ ‫מוסיף המאירי לפרש בדרך דרוש‪ :‬״ובדרך‬ ‫‪ -‬ר מז לעשרת הדברות שבהן״‪ .‬ובא ללמדך‬ ‫לדבר‪ ,‬עצה שיתנו לו‬ ‫‪T TJ‬‬ ‫ואמר שמי שהוא ‪T‬בז‬ ‫נסתר נראה לי שרמז במלת מצוה‪ ,‬על‬ ‫דכאשר האדם שו מר על גדרי ה צני עו ת זו כי ם‬ ‫דרך תוכחת ועצה‪ ,‬וכל שכן אם יבוז למצות‬ ‫מצוות התורה‪ ,‬כלומר מי שתהיה אחת מן‬ ‫לעשרת הדברות‪.‬‬ ‫אדון ומושל‪ ,‬ולא יחוש מעבור עליו‪ ,‬או‬ ‫המצוות קלה בעיניו‪ ,‬ולא יחוש לקיומה‪,‬‬ ‫שכן נאמר בסוף ע שר ת הדברות (שמות כ‪ ,‬יד)‪:‬‬ ‫שיתייאש מלקיימה״‪ .‬והוא תוכחת מגולה‬ ‫יחבל לו ‪ -‬אם מצד עונש לפי דרכי הדת‪,‬‬ ‫״לא תחמד בית ‪.‬רע^‪ ,‬לא תחמד א ש ת רער‬ ‫לכל אדם‪ ,‬יש אדם שהוא בז לעצה ואומר‬ ‫אם מצד העדר ממנו הבנת הנמשך מן‬ ‫ועבדו ו א מ תו ו שו רו ו ח מ דו וכל אשר ל ר ע ד‪.‬‬ ‫שלא יקרהו שום נזק‪ ,‬ויש שמתייאשים‬ ‫המצוה ההיא‪ ,‬שהוא אולי דבר גדול״‪ .‬נמצא‬ ‫ו א מ רו חז״ל (פסיקתא רבתי פיסקא כא)‪ :‬״רבי י קו ם‬ ‫מראש ואומרים שאמנם עצה זו נכוחה‪,‬‬ ‫שהמושך ידו מן המצוה משום שאינו יודע‬ ‫אך אין בכוחו לקיימה‪ .‬ולכך אמר שלמה‬ ‫או מר העובר לא ת ח מוד כ אילו עובר על‬ ‫טעמה‪ ,‬ניזוק משני אופנים‪ ,‬גם משום עונש‬ ‫המלך‪ :‬״יחבל לו ‪ -‬כלומר ישחק וינזק‬ ‫עשרת הדברות״‪ .‬אם כן אם ישאלך אדם‬ ‫הדת‪ ,‬שיענישוהו על כך שלא קיים אותה‬ ‫בעבור הדבר ההוא״‪ .‬כלומר מה שהאדם‬ ‫כיצד י קיי ם את ע שר ת הדברות‪ ,‬א מור לו על‬ ‫מצוה‪ ,‬וגם משום שכר המצוה שהוא דבר‬ ‫מונע עצמו מלשמוע את העצה גורמת רק‬ ‫גדול‪ :‬״שאין אתה יודע מתן שכרן של‬ ‫י די ש מיר ת ׳לא תחמוד׳‪ .‬ואף בברכות שבירך‬ ‫לו נזק‪ ,‬וכמו שכינה הרמב״ם הלכות 'חובל‬ ‫מצות״ (אבותב‪,‬א)‪ .‬ועשו הרשע עבור שביזה‬ ‫יצ ח ק את יעקב נ ר מזו ע שרת הדברות‪ ,‬כ מו‬ ‫ומזיק'‪ ,‬שאדם זה חובל בעצמו‪.‬‬ ‫את הבכורה הפסיד את שכר המצוה וגם‬ ‫שכתב הבעל ה טורי ם עה״פ (בראשית כז‪ ,‬כח ‪ -‬כט)‪:‬‬ ‫נענש‪ ,‬שכן מיד נפל בגיהנם כמו שאמרו‪:‬‬ ‫"וי תן לך האלקים מטל ה שמים ו מ ש מני הא‪.‬ר?‬ ‫בז לבכורה והפסיד הברכות‬ ‫ממשיך המאירי‪ :‬״וירא מצוה הוא ישלם ‪-‬‬ ‫״ראה גיהנם פתוחה תחתיו״‪.‬‬ ‫ר ב זי^ן ו תי ר ש ‪ -‬י׳ תיבו ת בפסוק ו בי׳ ברכות‬ ‫רצה לומר יעמוד בשלום ובשלוה‪' ...‬ובכלל‬ ‫מצוה לשם פועלם‬ ‫נתברך (פדר״א לב) כנגד י׳ הדברות ש ע תי דין בניו‬ ‫זה שלא יבוז לשום אדם‪ ,‬שאין לך אדם שאין‬ ‫ממשיך המאירי‪ :‬״וירא מצוה הוא ישלם ‪-‬‬ ‫לקבל"‪( .‬שיעור יא‪ 43‬תולדות תשפה)‬ ‫לו שעה‪ ,‬כמו שביארנו במקומו במסכת‬ ‫נתרם ע"י ידידנו היקר הרה״ח ר' א הרן וינג ר טן שליט״א מאנטוורפן‬ ‫לע"נ אמו האשה הצה״ח מרת לאה בת ר' שמשון ע"ה נלב״ע ו' כסלו תשמ״ח ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ולע"נ חמיו הרה״ח ר' יחיאל אבא בן הרה״ח ר' אפרים פישל קוזלובסקי זצ"ל נלב״ע ז' כסלו תש״ע ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מן המצות‪ ,‬ולכן הבז לשום דבר מצוה הוא‬ ‫מאויבי תחכמני‬ ‫רצה לומר יעמוד בלא מבוכה‪ ,‬כי ישיג המכוון‬ ‫מחבל את עצמו‪ ,‬כי הוא נעשה חסר מכח‬ ‫והוא לימוד מוסר לכל אחד‪ ,‬דאמנם איכא‬ ‫ממנה‪ ,‬המשל בזה אולי זכירת יום השבת‬ ‫החיוני מאותו דבר‪ .‬וירא מצוה [הוא] ישלם‬ ‫עקתין דנפישין ומחפשים עצות כיצד‬ ‫בקדוש היום‪ ,‬הרמוזה במצות זכור את יום‬ ‫‪ -‬אבל הירא מלעזוב שום מצוה ורואה‬ ‫להתפרנס‪ ,‬ואין זה עוולה‪ ,‬ולהיפך מי שהוא‬ ‫השבת (שמות כ‪ ,‬ח) קלה בעיניו אחר ששובת בו‬ ‫לקיים כל דבר יהיה שלם בכל אבריו״‪ .‬שכן‬ ‫בז לדבר שאינו עושה לפרנסתו כלום מחמת‬ ‫ממלאכה״‪ .‬כלומר הרבה פעמים אדם מקיים‬ ‫כל מצוה מהרמ״ח מצוות מחיה אבר מרמ״ח‬ ‫עצלותו לא יהיה לו ישועה‪ .‬אך מי שהוא‬ ‫מצוה שהוא חושב אותה לגדולה‪ ,‬אבל מזלזל‬ ‫איברים‪ ,‬וכאשר האדם בז לאחד מן המצוות‬ ‫בז לדבר משום שמפחד שהעסק יקח לו‬ ‫במצוה הקטנה‪ ,‬ופעמים הזלזול בקטנה‬ ‫הוא מחסר עצמו מהכוח שנותן המצוה באיבר‬ ‫את זמן הלימוד‪ ,‬ואינו רוצה להעסיק עצמו‬ ‫יפסיד ממנו כל מעלת המצוה‪ ,‬כמו במצות‬ ‫שכנגדו‪ .‬ועשו אמנם קיים כיבוד אב בשלימות‪,‬‬ ‫בשום דבר חוץ מבתורה‪ ,‬בודאי לא יפול‪,‬‬ ‫שמירת שבת‪ ,‬שאף אם אדם ישמור עצמו‬ ‫אך היה בז לבכורה ולמעשה הקרבנות ולא ידע‬ ‫ולא עוד אלא שיקבל שכרו‪ .‬אבל עשו הרשע‬ ‫מכל מלאכות שבת‪ ,‬אבל אם לא יקיים מצות‬ ‫שאפילו שכיבד את אביו‪ ,‬עדיין אין זה מספיק‪,‬‬ ‫עוד ממעי אימו פרכס לצאת בעברה על‬ ‫זכירת שבת בקידוש כדבעי‪ ,‬הרי הפסיד כל‬ ‫אלא צריך להחיות את כל הרמ״ח איברים‪ .‬וגם‬ ‫פתחי עבודה זרה‪ ,‬וכי לאן הוא רץ ולאן הוא‬ ‫מעלת השבת‪.‬‬ ‫הכיבוד אב שעשה היה ברמאות ‪ :‬״כי ציד בפיו״‪,‬‬ ‫מפרכס‪ .‬אמנם יעקב אבינו היה רץ לבתי‬ ‫שומר מצוה לא ידע רע‬ ‫ולכך הפסיד הכל‪ .‬והוא ההבדל בין יעקב ועשו‪.‬‬ ‫כנסיות משום שראה את עשו רץ לעבודה‬ ‫האלשיך הק' פירש האי קרא‪ :‬״כי הנה יש בני‬ ‫עבודת הקרבנות‬ ‫זרה‪ ,‬עשה קל וחומר אם עשו רץ לעבודה‬ ‫אדם יראו דברים רעים יתעתדו להתרגש‪,‬‬ ‫עשו הרשע אינו חפץ בבכורה‪ ,‬ושואל את יעקב‬ ‫זרה‪ :‬״מאיבי חחכמני״ (תהלים קיט‪ ,‬צח) ודאי גם‬ ‫ובחריצותם ישמרו להם ויסקלו דרכם מאבן‬ ‫מדוע חפץ בבכורה‪ ,‬עונה לו יעקב שעבודת‬ ‫לעבודת הא‪-‬ל יש לפרכס ולרוץ‪ .‬שכן‪ :‬״זה‬ ‫נגף וכל מעיק‪ ,‬ויש בז לדבר‪ ,‬לא ישים על לב‬ ‫הקרבנות היא בבכורות‪ ,‬עונה לו עשו‪ :‬״הנה‬ ‫לעמת זה עשה האלקים״ (קהלת ז‪ ,‬יד)‪ ,‬ויעקב‬ ‫ואמר כי לא בדעת יעשה‪ ,‬כי הלא יחבל לו כי‬ ‫אנ'כי הולך‪ ,‬למות ולמה זה ליי בכרה״‪ ,‬וכדפירש‬ ‫ועשו חלוקים מעצם בריאתם‪.‬‬ ‫יי‬ ‫תבא עליו רעה לא ידע שחרה‪ ,‬אמנם אם מה‬ ‫רש״י‪ :‬״אמר עשו מה טיבה של עבודה זו‪ ,‬אמר‬ ‫והרשעים אינם מתבוננים אל פעולות ה'‪,‬‬ ‫שהוא בז לדבר הוא מחמת היותו ירא מצוה‪,‬‬ ‫לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה‪,‬‬ ‫ואפילו שאבן מקיר תזעק על מציאותו‬ ‫שירא שאם יטפל בעסקי השמר מהדבר‬ ‫כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין‪,‬‬ ‫ועל סיבת התהוותו‪ ,‬וכדברי הרב חובות‬ ‫יתבטל ממצוה‪ ,‬ונכון לבו בטוח כי שומר‬ ‫ופרועי ראש‪ .‬אמר אני הולך למות על ידה‪ ,‬אם‬ ‫הלבבות (שער א ‪ -‬שער היחוד פרק ו) בהמשילו‬ ‫מצוה לא ידע ןבר רע (קהלת ח‪ ,‬ה)‪ ,‬אין צריך‬ ‫כן מה חפץ לי בה״‪ .‬אך לא ידע שכיון שמוותר‬ ‫אמונת מציאותו יתברך‪ :‬״והלא תראה‪ ,‬אם‬ ‫לומר שלא יחבל א‪ ,‬כי אם גם הוא ישולם מן‬ ‫על הבכורה מוותר נמי על ברכות‪ .‬אך יעקב‬ ‫ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק‪ ,‬שאי‬ ‫השמים שכר טוב על בטחונו‪ ,‬וזה הוא אם‬ ‫אבינו ביקש את הבכורה ורצה בעבודה‪ ,‬וזכה‬ ‫אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר‬ ‫היא אחת מכל מצות התורה״‪.‬‬ ‫ל'וירא מצוה ישולם' בשמחה ורננה בעבודת‬ ‫ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס‪ .‬ואלו‬ ‫יעקב ירא ועשו בז‬ ‫הקרבנות‪ .‬ועד הקמת המשכן היה העבודה‬ ‫הביא אדם לפנינו כתב מסודר ממה שאי‬ ‫מבואר בדבריו יסוד גדול לכל חיי האדם‪,‬‬ ‫בבכורות‪ ,‬ואחר כך הוחלפו הבכורות בלווים‬ ‫אפשר להיות מבלי מצוע קולמוס‪ ,‬ואומר‪,‬‬ ‫אדם מצד הטבע צריך לעסוק לפרנסתו‪,‬‬ ‫הכהנים‪ ,‬וכל עבודת הקרבנות שהיא מסדרי‬ ‫כי נשפך הדיו על הנייר‪ ,‬ונעשתה צורת‬ ‫ואדרבה הבז לדבר הוא מזיק עצמו‬ ‫הבריאה היה נתקיים בנו‪ ,‬ואנחנו מחכים‬ ‫הכתב עליו מעצמה‪ ,‬היינו ממהרים להכזיבו‬ ‫ולא יצליח‪ ,‬והוא דרכו של עשו הרשע‬ ‫ואומרים (תהליםצב‪,‬א)‪ :‬״מזמור שיר ליום השבת‪,‬‬ ‫על פניו‪ ,‬שאיננו נמלט מכוונת מכוון‪ .‬וכיון‬ ‫שהיה 'איש שדה'‪' ,‬הולך בטלי‪ .‬אך יש לך‬ ‫מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת‬ ‫שזה בעינינו דבר שאי אפשר להיות בצורות‬ ‫אדם שמצד גודל בטחונו בהשי״ת אינו‬ ‫ומנוחה לחיי העולמים״‪ .‬ובהאי מזמור אמרינן‪:‬‬ ‫רשומות בהסכמת דעתנו‪ ,‬איך יוכל לומר‬ ‫חפץ להתבטל מן התורה בשביל לעסוק‬ ‫״להגיד בבקר וזכזזיר ואמינתר בלילות‪ .‬עלי‬ ‫בדבר‪ ,‬שמלאכתו יותר דקה ותקונו יותר‬ ‫לפרנסתו‪ ,‬ואין זה מחמת שבז לדבר‪ ,‬והוא‬ ‫ע^ור ועלי נבל ?עלי הגיון בכנור‪ .‬כי שמחתני‬ ‫רחוק ועמוק בעינינו עד אין תכלית‪ ,‬שיהיה‬ ‫חלקו של יעקב אבינו שהוא 'יושב אוהלים'‪,‬‬ ‫ה' בפעלו במעשי ידי^את!‪ .‬כזה גדלו מעשיף‪:‬‬ ‫מבלי כוונת מכוון וחכמת חכם ויכולת יכול״‪.‬‬ ‫שאין לו זמן לסקל את הדרך‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫ה' מא'ד עמקו מךז^ב'תיןז״ (ג‪-‬ו)‪ .‬ויתקיים בנו‬ ‫שלימות רמ״ח איברים‬ ‫שמא כשיצא יתקל באבנים שלא היה לו זמן‬ ‫במהרה‪ :‬״^תולים בבית ה' בחצרות אלקינו‬ ‫הגר״א ביאר‪ :‬״בז לדבר יחבל לו ‪ -‬כי יש‬ ‫לסקל‪ ,‬לכך אמר שלא רק שלא יכשל בהם‪,‬‬ ‫יפריחו‪ .‬עוד ינובון י בשעה דשנים ורעננים‬ ‫רמ״ח אברים באדם }כנגדן רמ״ח מצוות‬ ‫אלא גם יקבל שכר על כך שלא מנע עצמו‬ ‫יהיו" (יד‪-‬טו)‪( .‬שיעורח‪89‬תולדותתשפ)‬ ‫עשה (מכות כג‪ ,‬ב)‪ ,‬וכן כל דבר יש לו כח חיוני‬ ‫מן המצוה‪.‬‬ ‫׳מעשה ‪ p‬הים‬ ‫בטבריא היה חכימא די הוד אי הגה״ח ר' מתתי' לוריא זצ״ל‬ ‫מספרים על הגר״ח מבריסק זצ״ל שאמר על עצ מו שהוא‬ ‫שהיה ת״ח מופלג‪ ,‬והיה כותב כל שבוע מאמר ב'קול ישראל'‪,‬‬ ‫יכול לכתוב ברוסית‪ .‬וא פילו ש אינו יו ד ע רוסית‪ ,‬הוא יקח‬ ‫לאחר שהגה״ק ר' משה קלירס זי״ ע רבה של העיר נפטר הוא‬ ‫אדם שיו ד ע לכתוב ברוסית ויור ה לו מה לכתוב והרי זה‬ ‫הפסיק לכתוב‪ ,‬שאלוהו מהמערכת מדו ע הפסיק לכתוב‪,‬‬ ‫נחשב כאילו הוא כותב ברוסית‪ ,‬ו כוונ ת דבריו דכל חכמות‬ ‫ענה להם ר' מתתי' שבכל שבוע ר' משה היה או מר לו מה‬ ‫העולם ו ה כי שורי ם שיש לאדם אינם נצרכים אלא לתורה‪,‬‬ ‫לכתוב וז ה מה שהיה כותב‪ ,‬אך כעת שר' משה נפטר שוב‬ ‫אך לשאר דברים אפילו לכשיצטרך הוא תמיד יכול למצוא‬ ‫אינו יכול לכתוב‪( .‬שיעור ח ‪ 8 9‬תולדות תשפ)‬ ‫מי שי סיי ע בעדו ולא יהיה נחסר מכך‪.‬‬ ‫מוקדש לזכות ורפואת הנער‬ ‫נתרם לע״נ‬ ‫נתרם לזכות‬ ‫הרב יהודה דוב זצ״ל‬ ‫חיים שמואל בן ליבא‬ ‫הרה״צ ר' מרדכי זאב‬ ‫בן הרב אברהם חיים זצ״ל‬ ‫הנמצא ל״ע בתרדמת מזה כמה חודשים‬ ‫בן מלכה‬ ‫נלב״ע כ׳׳א אלול תשפ״ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א | תולדות תשפ״‬ ‫)‪-‬‬ ‫ידיעה■פון הי ‪5‬‬ ‫שחרית צלותא דאברהם אז הוא גילה ושמחה‪ ,‬וברמשא רנה לעת תפלת המנחה‬ ‫׳׳ויחפרו• עבדי יצחק ‪1‬ן^רזל ‪.‬וימצאו• שם באר מים חיים״ (בראשית כו‪ ,‬יט)‪ .‬יש הבדל‬ ‫צלותא דיצחק‪ ,‬וזה שאמר יצחק ירנן‪ .‬והנה בשחרית כאשר תזרח השמש יצא‬ ‫בין יבאר מים חיים לבור מים‪ ',‬שבאר מים חיים כשר לטבילת הזב‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫האדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (תהלים קד‪ ,‬כג)‪ ,‬וכשיוצא לעבודתו אמר עבדו• את‬ ‫בור מים מכונסים‪ .‬ומצינו מעלה זו בתורה הקדושה כדשנינו (אבותב‪ ,‬ח)‪” :‬חמשה‬ ‫ברננה‪.‬‬ ‫• ‪ :‬דד‬ ‫לפניו‬ ‫‪ :‬ד ■ד‬ ‫זמן רנה‪ ,‬וזה שאמר באו•‬ ‫‪1‬‬ ‫מן העבודה‬ ‫‪1‬‬ ‫בשמחה‪ ,‬ולעת ערב בבואו‬ ‫‪ : • :‬ד‬ ‫ה'‬ ‫תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע‬ ‫וכהנים המה כנגד אברהם והוא כנגד שחרית אמר כהנים לעבודתם‪ ,‬והלוים כנגד‬ ‫בן חנניה ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך הוא היה‬ ‫יצחק ברמשא רינה אמר והלוים לשירם ולזמרם״‪.‬‬ ‫מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה רבי יהושע אשרי‬ ‫יסוד זה שבצפרא יש שמחה ואחרי הצהריים יש רננה יש בו נ״מ גדולה לענין‬ ‫יולדתו רבי יוסי חסיד רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא ורבי אלעזר בן ערך מעין‬ ‫הלכה לגבי השיר שעל הקרבן‪ ,‬דבשו״ת אבני נזר (אורח חיים סימן כז) דן לענין הלכה‬ ‫המתגבר״‪ .‬וכתב הרב ברטנורא‪ :‬״בור סוד ‪ -‬גרסינן‪ ,‬ולא בור סיד‪ .‬כלומר‪ ,‬כבור‬ ‫אם שיר מעכב את הקרבן‪ ,‬ומביא את הגמ' בערכין (יא‪ ,‬א) ודן בארוכה‪ ,‬ובאות ג'‬ ‫טוח בסיד‪ .‬שאינו מאבד טפה ‪ -‬כך הוא אינו שוכח דבר אחד מתלמודו״‪.‬‬ ‫כתב‪ :‬״ובתשובות מהר״ם אלשיך (סימן קל״ח) פסק גם כן דשיר מעכב את הקרבן‪ .‬אך‬ ‫ויש לציין למה שכתב הרב ברטנורא על המשך המשנה‪ :‬״הוא היה אומר אם יהיו‬ ‫בתמיד של בין הערבים אינו מעכב‪ .‬ובזה פירש דברי הטור (סי' קל״ג) שכתב דשיר‬ ‫כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם‬ ‫לא היה מצוותו נעשית אלא בבוקר‪ .‬ותמוה‪ ,‬דמפורש פרק יום טוב (ר״הל ע״ב) דאף‬ ‫אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן‬ ‫בין הערבים אמרו שיר ואפילו בחול‪ .‬שהרי מפורש בגמרא שאמרו שיר של חול‬ ‫הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם״‪ .‬וזה לשונו‪ :‬״ואלעזר‬ ‫בין הערבים‪ ...‬ועל כן פי' מהר״ם אלשיך דהטור לענין עיכוב קאמר דרק בשחר‬ ‫בן ערך בכף שניה ‪ -‬מצאתי כתוב‪ ,‬דאבא שאול לא נחלק על ת״ק‪ ,‬ושני הדברים‬ ‫מעכב ולא בין הערבים‪ .‬ודברי הטור אלו הובאו בחקרי לב (או״ח ס״נ) בשם ספר‬ ‫אמרם רבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬ושניהם אמת‪ ,‬דלענין הבקיאות והזכרון היה רבי אליעזר‬ ‫תפלות ר' עמרם גאון כתיבת יד‪ .‬אך הטעם אינו מובן״‪.‬‬ ‫מכריע‪ ,‬ולענין החריפות והפלפול היה רבי אלעזר בן ערך מכריע״‪.‬‬ ‫וכתב הרב אבני נזר (אות ד)‪ :‬״ואומר אני שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו של‬ ‫ולכאורה היה נראה דמעלת רבי אלעזר בן ערך היא גדולה ביותר‪ ,‬שהרי היה‬ ‫רב עמרם גאון שכמעט הדבר מפורש בס' הזוהר ויחי (רכ״ט ע״ב) ז״ל תרין קרבנין‬ ‫כמעיין המתגבר ‪ -‬באר מים חיים‪ ,‬אך איתא בגמרא שבת (קמז‪,‬ב)‪ :‬״אמר רבי חלבו‬ ‫ליומא לקבל תרין אלין‪ .‬דאינון שמחה ורננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא‪ .‬ועל‬ ‫חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל‪ .‬רבי אלעזר בן‬ ‫דא (במדברכח‪,‬ד) את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה ‪ 5‬יו הערבים‬ ‫ערך איקלע להתם‪ ,‬אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה‪ .‬כי הדר אתא‪ ,‬קם למיקרי‬ ‫עד כאן לשונו‪ .‬וכיון דשמחה רק בצפרא ובקרא כתיב וביום שמחתכם‪ .‬נמצא שאין‬ ‫בספרא‪ ,‬בעא למיקרא החדש הזה לכם‪ ,‬אמר החרש היה לבם‪ .‬בעו רבנן רחמי‬ ‫חיוב חצוצרות רק בצפרא‪ .‬וכבר בארנו באות א' דשיר דלוים למדין מחצוצרות‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬והדר תלמודיה״‪.‬‬ ‫ואין שיר הלוים מן התורה רק בשחר ומדרבנן תקנו גם בתמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫אברהם יגל יצחק ירנן‬ ‫אבל אי אפשר שיעכב כיון דמן התורה לא בעי שיר כלל״‪ .‬ובספרינו בים דרך‬ ‫הגר״א בפירושו למשלי (יג‪ ,‬יג) מחלק בין שמחה לרננה‪ :‬״ובצפרא‪ ,‬שמחה‪ ,‬אמר‬ ‫מאמרי עולם בענין הקרבנות הארכנו בזה בענין מזמור לתודה‪ .‬ולדרכנו היינו‬ ‫שמחתני ה' בפעלר‪ ,‬וברמשא רינה והוא לעת צאת ירח וכוכבים הנקראים‬ ‫טעמא‪ ,‬כי בצפרא יש שמחה ולכך יש דין שיר שעל הקרבן‪( .‬שיעור יא‪ 93‬תולדותתשפו)‬ ‫מעשה ה' ואמר (ובמעשי ידיר אתן‪ .‬וזה שאנו אומרים אברהם יגל היינו בתפלת‬ ‫שפירש רש״י‪ :‬״בנחל גרר ‪ -‬רחוק מן העיר״‪ .‬וכיון‬ ‫)‬ ‫ציוני י י ד‬ ‫אותה‪ ,‬מפני המעשרות״‪ .‬שכן כאשר אדם מודד‬ ‫ג‬ ‫ארכו לו הימים‬ ‫שנתרחק מהם (בראשית כו‪ ,‬יח)‪ :‬״וי שב יצחק ‪ ^ ’ 1‬את‬ ‫בשביל לידע כמה י ש לו‪ ,‬הוא צריך לחשוש לעין‬ ‫״!;;;וזי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלף מלף‬ ‫בארת המים אשר ח פ ת בי מי אברהם אביו וי ס תמו ם‬ ‫הרע‪ ,‬אך כאשר מודד בשביל לידע כמה מעשרות‬ ‫פלשתים בעד הח^ון ו ^ א והנה יצחק מצחק את‬ ‫פלשתים אחרי מות אברהם ’ וי ק ר א להן שמות‬ ‫הוא צריך לתת‪ ,‬ז הו אומדן מבורך‪ ,‬ולא זו בלבד‬ ‫רבקה אשתו״(בראשית כו‪ ,‬ח)‪ .‬וי ש לבאר 'מפני מה‬ ‫כשמת אשרי קרא להן אביו״‪ .‬ופירש רש״י‪ :‬״וי שב‬ ‫שאינו מחסיר‪ ,‬אלא מוסיף 'ו ב חנוני נא בזאת'‪.‬‬ ‫הדגיש הכתוב 'וי הי כי ארכו לו שם הימים'‪ ,‬דעל פי‬ ‫ויחפר ‪ -‬הבארות אשר "חפרו בימי אברהם אביו‪.‬‬ ‫אמנם יכול אדם ליתן יו תר ממעשר‪ ,‬ובזה הוא‬ ‫הלכה (עיין ח״מ וב״ש אבה״ז סימן כב ס״ק א) מותר לאדם‬ ‫ופלשתים סתמום‪ ,‬מקודם שנסע יצחק מגרר חזר‬ ‫מתברך יותר‪ ,‬וכמו שהיה הגה״צ ר' אשר וערנער‬ ‫להתייחד עם אחותו רק לפרקים‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫וחפרן״‪.‬‬ ‫זצ״ל רבה של עיר מולדתי טבריה נוהג ליתן עשרים‬ ‫עם אמו או אשתו מותר להתייחד עמהם לעולם‪.‬‬ ‫והיה בזה חכמה גדולה‪ ,‬שכן כל זמן שיצחק‬ ‫פרוטות לצדקה‪ ,‬והיה אומר דאף על פי שכתוב ליתן‬ ‫ולפיכך‪' ,‬כי ארכו לו הימים' דייקא הוא הזמן לבדוק‬ ‫אבינו לא היה שם‪ ,‬היו הפלישתים יכולי ם לטעון‬ ‫ח״י פרוטות‪ ,‬אך צריך עוד משהו נוסף על החיים‪.‬‬ ‫האם היא אחו תו או אשתו‪ ,‬שהרי אסור להתייחד‬ ‫שהבארות נסתמו מעצמן‪ ,‬אך כיון שיצחק אבינו‬ ‫(שיעור יא‪ 93‬תולדות תשפו)‬ ‫עם אחותו י מי ם רבים‪ ,‬וכיון שראה אבימלך את‬ ‫ישב שם‪ ,‬לא היו יכולי ם לטעון שהבארות נסתמו‬ ‫פחד יצחק‬ ‫יצחק מתייחד עם רבקה‪ ,‬ידע דהיא א שתו ולא‬ ‫מעצמן‪ .‬וי ש לבאר מדוע חפר יצחק את הבארות‬ ‫כיון שגדל יצחק אבינו‪ ,‬לא היה יכול אבימלך‬ ‫אחותו‪ .‬ובזה ניחא מה שפירש רש״י‪ :‬״כי ארכו ‪-‬‬ ‫של אביו‪ ,‬ו מדוע לא הלך לחצוב לו בארות חדשים‪.‬‬ ‫לסבול אותו‪ ,‬ולפיכך (בראשית כו‪ ,‬טז)‪ :‬״יי א מר אבימלף‬ ‫אמר מעתה אין לי לדאוג מאחר שלא אנסוה עד‬ ‫אלא לימד לכלל ישראל את הדרך הנכונה שהיא‬ ‫אל יצחק ל ‪ 1‬מע מנו כי עצמת ממנו מאד״'‪ .‬ואמרו‬ ‫עכשיו‪ ,‬ולא נזהר להיות נשמר‪ .‬וישקף אבימלך וגו'‬ ‫לילך בדרכי האבות‪ ,‬ולא לילך לחצוב בורות אחרים‬ ‫בפרקי" דרבי א לי עז ר מ ר ק ‪ W‬י ״חמש או תיו ת‬ ‫‪ -‬שראהו משמש מטתו״‪ .‬וכבר הקשו קמאי דקמאי‬ ‫חלילה‪ .‬ואף על פי שסתמו את הבאר של אביו‪ ,‬י ש‬ ‫שנכפלו בתורה באותיות כולם בסוד הגאולה‪.‬‬ ‫איך יתכן דבר כזה‪ .‬אבל לדרכנו יש לבאר דבאמת‬ ‫לפתוח מחדש את באר אביו ולא לחפור בארות‬ ‫כ״ך‪ ,‬בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים‪ ,‬שנאמר‬ ‫לא ראה כלום‪ ,‬רק שהשקיף וראה את יצחק מתייחד‬ ‫חדשים‪.‬‬ ‫(בראשית יב‪ ,‬א) ל‪.‬ר ל^ מ א ר ^‪ .‬מ״ם‪ ,‬בו נגאל יצחק‬ ‫עם רבקה‪ ,‬ובזה הבין שאין היא אחו תו אלא אשתו‪.‬‬ ‫וי ש לידע שאין הכוונה לילך בדרכי האבות‬ ‫אבינו מיד פלשתים‪ ,‬שנאמר (שם כו‪ ,‬טז) ל ‪ 1‬מעמנו‬ ‫(שיעור יא‪ 93‬תולדות תשפו)‬ ‫ב חיצוניו ת‪ ,‬אלא בפנימיות‪ .‬וכמו יצחק אבינו שאף‬ ‫כי עצמת ממנו כלאך״‪ .‬ואם כן דוקא בהאי גירו שין‬ ‫ובחנוני נא בזאת‬ ‫על פי שהלך ופתח את הבארות של אביו והלך‬ ‫שאבימלך כביכול גירש את יצחק בו טמון סוד‬ ‫״ויז ר ע יצחק בא‪.‬רץ ההוא וי מצ א בשנה ההוא מאה‬ ‫בדרכיו‪ ,‬היתה מידתו מידת היראה‪ ,‬אפילו שאברהם‬ ‫גאולתו‪ .‬ואפשר לרמוז‪ ,‬דהמ״ם שייך ליצחק אבינו‬ ‫ויברכהו ה'״ (בראשית זכו‪ ,‬יב)‪* .‬ופירש רש״י‪:‬‬ ‫־‪:T :‬־ ״‬ ‫שיערים‬ ‫‪•T :‬‬ ‫אבינו היה א חוז במדת החסד‪ .‬ולא זו בלבד שחפר‬ ‫בברכות‪ ,‬שכן אברהם אבינו נתברך 'בכל'‪ ,‬ויצחק‬ ‫״בארץ ההיא ‪ -‬אף על פי שאינה חשובה כארץ‬ ‫את אותם בארות שחפר אביו‪ ,‬אלא‪ :‬״ויקרא להן‬ ‫אבינו נתברך 'מכל'‪ ,‬ויעקב אבינו נתברך בלשון 'כל'‪.‬‬ ‫ישראל עצמה‪ ,‬כארץ שבעה גויים‪ .‬בשנה ההיא ‪-‬‬ ‫אביו״‪ .‬ד'שם' הדבר‬ ‫להן ‪• T‬‬‫קרא ‪V T‬‬ ‫אשר ‪T T‬‬ ‫כשמת ‪:‬־ ‪V‬‬ ‫שמות ־ "‬ ‫•*‬ ‫אך 'פחד יצחק' היה עומד כנגדו ולכן אבימלך היה‬ ‫אף על פי שאינה כתקנה‪ ,‬שהיתה שנת רעבון‪ .‬בארץ‬ ‫מורה על מהותו‪ .‬ונאמר (בראשית כו‪ ,‬יט)‪ :‬״בחפרו עבדי‬ ‫ירא דוו ק א מיצחק אבינו‪ ,‬שהרי גם אברהם אבינו‬ ‫ההיא בשנה ההיא ‪ -‬שניהם למה‪ ,‬לומר שארץ קשה‬ ‫יצחק בנחל וי מ צ או שם באר מים חיים״‪ ' .‬שכן אף‬ ‫ישב בארץ פלישתים ולא גרש או תו אבימלך‪ ,‬אך‬ ‫והשנה קשה‪ .‬מאה שערים ‪ -‬שאמדוה כמה ראויה‬ ‫ע ל פי שהלך בדרך אביו‪ ,‬הוסיף עבודה על עבודתו‪,‬‬ ‫מיצחק אבינו אבימלך נתיירא ואמר לו 'לך מעמנו'‪,‬‬ ‫לעשות ועשתה על אחת מאה שאמדוה‪ .‬ור בו תינו‬ ‫וחפרו באר נוספת‪( .‬שיעור יא‪ 93‬תולדות תשפו)‬ ‫ובזה גופא היתה גאולת יצחק מידו‪ ,‬משום שהיה‬ ‫אמרו אומד זה למעשרות היה״‪ .‬ו מ קורו במדרש‬ ‫מטעמים מפקודין דעשה‬ ‫א חוז במידת היראה 'פחד יצחק'‪.‬‬ ‫(בראשית רבה סד‪ ,‬ו)‪ :‬״מלמד שהאמידו אותה וע שת‬ ‫יצחק אבינו מבקש מעשו בנו (בראשית כז‪ ,‬ד)‪ :‬״ועשה‬ ‫ונאמר (בראשית כו‪ ,‬יז)‪ :‬״נ?ל ‪ 1‬משם יצחק ‪ ^ ’ 1‬בנחל‬ ‫מאה כמה שהאמידוה והלא אין הברכה שורה על‬ ‫ליי מטעמים כאשר אהבתי״‪ ,‬ורבקה שמעה 'זאת‬ ‫גרר וישב שם״‪ .‬לומר שאינו צריך לו לאבימלך‪ ',‬הוא‬ ‫דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין‪ ,‬מפני מה מדד‬ ‫משיעורי הגרי״ם זילבר שליט״א | תולדות תשפ״ז‬ ‫ואמר לאבוי י קו ם אבא וייכול מצידא דבריה בדיל‬ ‫באשר אהבתי ‪ -‬מפקודין דעשה דאתייהיבו‬ ‫ואמרה ליעקב בנה שיביא לה שניי גדיי עזים‪:‬‬ ‫דיתברכינני נפשך״‪ .‬ואפשר לומר כיצד מצא כלב‪,‬‬ ‫מאהבה ולא מפקודין דלא תעשה״‪ .‬ומשמע מינה‬ ‫״ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב״‪ .‬ו מדוי ק‬ ‫משו״ם דתנו רבנן (בבא קמא ס‪ ,‬ב)‪ :‬״כלבים בוכים ‪-‬‬ ‫דהמטעמים שיצחק אבינו אוהב זה מ צוו ת ומע שים‬ ‫מינה‪ ,‬דיצחק אבינו ביק ש״מטעמים כאשר אהבתי'‪,‬‬ ‫מלאך המות בא לעיר‪ ,‬כלבים משחקים ‪ -‬אליהו‬ ‫טובים‪ ,‬ואילו עשו הרשע הביא ליצחק כלב‪ ,‬כמו‬ ‫ורבקה אומרת ליעקב 'ואעשה אותם מטעמים‬ ‫הנביא בא לעיר״‪ .‬ולכן עשו שהוא היצר הרע הוא‬ ‫שמפורש בתרגום יונ תן (בראשית כז‪ ,‬לא)‪ :‬״ועכיב‬ ‫לאביך כאשר אהב'‪ ,‬שכן האשה יוד ע ת מה בעלה‬ ‫המלאך המות אינו מוצא רק כלבים והם המטעמים‬ ‫מימרא זזה' מניה צידא דכיא ואשכח כלבא' חדא‬ ‫אוהב‪ ,‬ואילו עשו לא יודע באמת מה אוהב יצחק‪.‬‬ ‫שלו‪( .‬שיעור יא‪ 43‬תולדות תשפה)‬ ‫ו״קטליה ועבד אף הוא מניה תב שיליו ו איי תי לאבוי‬ ‫דהרי אמרו ב תי קוני זו הר (נא‪ ,‬א)‪ :‬״ועשה ליי מטעמים‬ ‫}‬ ‫מו ס ד ‪-‬מן דדס‬ ‫(‬ ‫לא נבנה‪ ,‬מוכח מינה דה' יתברך ממתין ומצפה‬ ‫וגלוי עריות‪ ,‬ושפיכות דמים‪ ...‬אבל מקדש שני‪ ,‬שהיו‬ ‫״ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמיר לנו המים‬ ‫שהאדם הפשוט בדור הלזה יחזור בתשובה‪ ,‬אם כן‬ ‫עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה‬ ‫ויקרא שם הבאר עשק פי התעשקו ;עמו״‪( .‬בראשית כו‪,‬‬ ‫יאמר האדם לפניו יתברך‪ ,‬רבונו של עולם גאלנו‬ ‫חרב‪ ,‬מפני שהיתה בו שנאת חנם‪ .‬ללמדך ששקולה‬ ‫כ) ופירש רש״י‪ :‬״עשק ‪ -‬ערער‪'.‬כי התעשקו עמו ‪-‬‬ ‫גאולה שלימה שהרי דורות של צדיקי עולם כבר היו‬ ‫שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה‪ ,‬גלוי‬ ‫נתעשקו עמו עליה במריבה וערעור״‪ .‬ונאמר (בראשית‬ ‫ותיקנו את אשר היו צריכים לתקן ועדיין לא הגיע‬ ‫עריות‪ ,‬ושפיכות דמים״‪ .‬ולכן בית שני נמשל כאן‬ ‫כו‪ ,‬כא)‪ :‬״!ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא‬ ‫הזמן‪ ,‬משום שה' יתברך יושב ומצפה לבל ידח ממנו‬ ‫לשטנה ח״ו‪ ,‬ודרכינו להביא את דברי החפץ חיים‬ ‫שמה שטנה״‪ .‬ופירש רש״י‪ :‬״שטנה ‪ -‬מישימוליט‬ ‫נדח‪ ,‬אפילו פשוטי העם שבדורנו‪ ,‬ועד כמה גדולה‬ ‫בהקדמה‪ :‬״הגם שהגמרא נקטה שנאת חנם‪ ,‬הכוונה‬ ‫[נזק]״‪ .‬ו״לפיכך (בראשית כו‪ ,‬כב)‪ :‬״רעתק משם בחפיר‬ ‫הבושה מפני דורות הראשונים שכל הדורות צריכים‬ ‫היא על לשון הרע גם כן שיוצאת מצד השנאה‪,‬‬ ‫באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה ךחיבות וייאמר‬ ‫להמתין לנו‪.‬‬ ‫דאי לאו הכי לא היו נענשים כל כך‪ ,‬והיינו דסיים‬ ‫כי כער‪1‬ה 'הרחיב ה' לנוי וכרעו ב א מ״‪' .‬ופירש רש״י‪:‬‬ ‫ומה דמבקשים 'ותן חלקנו בתורתך'‪ ,‬יתבאר על‬ ‫שם ללמדך שקשה שנאת חנם כנגד עבודה זרה‬ ‫״ופרינו בארץ ‪ -‬כתרגומו ונ ט ש בארעא״‪.‬‬ ‫פי מה שאמרו חז״ל דכל אדם מישראל יש לו‬ ‫וגלוי עריות ושפיכות דמים‪ ,‬וזה מצינו בערכין (דף‬ ‫וכתב הרמב״ן (פסוק כ)‪ :‬״ויקרא שם הבאר עשק ‪-‬‬ ‫חלק בתורה‪ ,‬כדאיתא (רמ״ע מפאנו מאמר הנפש ח״ג‬ ‫ט״ו ע״ב) גבי לשון הרע‪ .‬ועוד מגופא דשמעתא דיומא‬ ‫יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות‪ ,‬ואין בפשוטי‬ ‫פ״ה) ד'ישראל' נוטריקון 'יש שישים ריבוא אותיות‬ ‫מוכח כמו שכתבנו‪ ,‬מדפריך שם ובמקדש ראשון‬ ‫הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק‪ ,‬והוא ואביו‬ ‫לתורה'‪ ,‬אם כן לכל אחד יש חלק בתורה שמושתת‬ ‫וכו' ודוקרין את חבריהן וכו' עיין שם‪ ...‬וכאשר‬ ‫עשו אותם בשוה‪ ,‬אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו‪,‬‬ ‫עליו לברר בעולם‪ .‬ומוסיפים לבקש 'כימי עולם‬ ‫נחפשה דרכינו ונחקורה איזה עונות הם מהעיקרים‬ ‫כי בא להודיע דבר עתיד‪ .‬כי ״באר מים חיים״‬ ‫וכשנים קדמוניות'‪ ,‬שתהיה שלימות העבודה כעניין‬ ‫הגורמים לאריכת גלותינו‪ ,‬נמצאם הרבה‪ .‬אך חטא‬ ‫ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק‪ ,‬ולכן‬ ‫שקודם בריאת העולם‪ ,‬כאמרם (שבת פח‪ ,‬ב; פסחים נד‪,‬‬ ‫הלשון הוא על כלו מפני כמה טעמים‪ .‬אחד‪ ,‬כיון‬ ‫הזכיר באר מים חיים‪ ,‬כמו שאמר (ירמיה יז‪ ,‬יג) מקור‬ ‫א; נדרים לט‪ ,‬ב) שהתורה היתה קיימת קודם שנברא‬ ‫שזה היה העיקר לסיבת גלותינו כמו שהבאנו‬ ‫מים חיים את ה'‪ .‬וקרא הראשון עשק‪ ,‬ירמוז לבית‬ ‫העולם‪ .‬ונאמר (שיר השירים א‪ ,‬ב)‪ :‬״ישקני מנשיקות‬ ‫מגמרא יומא ומירושלמי הנ״ל‪ .‬אם כן כל כמה שלא‬ ‫הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה‬ ‫פיהו פי טובים דידזיר מיין״‪ .‬ופירש רש״י‪ :‬״י שקני‬ ‫נראה לתקן זה החטא איך תוכל להיות גאולה‪ ,‬כיון‬ ‫מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו‪ .‬והשני‬ ‫מנשיקות פיהו ‪ -‬זה השיר אומרת בפיה בגלותה‬ ‫שזה החטא פגם כל כך שעל ידי זה גלינו מארצינו‬ ‫קרא שמה שטנה‪ ,‬שם קשה מן הראשון‪ ,‬והוא‬ ‫ובאלמנותה מי יתן וישקני המלך שלמ' מנשיקות‬ ‫על אחת כמה וכמה שאינו מניחנו לבוא לארצינו״‪.‬‬ ‫הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד‪ ,‬ו)‬ ‫פיהו כמו מאז לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד‬ ‫ואנן מצפים שבמהרה יתקיים 'רחובות' ויבנה בית‬ ‫ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה‬ ‫ועל הכתף אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי‬ ‫המקדש במהרה בימינו‪ .‬וכמו שמבקשים בכל יום‪:‬‬ ‫על יושבי יהודה וירושלם‪ ,‬וכל ימיו היו לנו לשטנה‬ ‫כמנהג הראשון כחתן אל כלה פה אל פה‪ .‬כי טובים ‪-‬‬ ‫״יהי רצון‪ ...‬שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן‬ ‫עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה‪ .‬והשלישי קרא‬ ‫לי דודיך מכל משתה יין ומכל עונג ושמחה‪ ...‬ונאמר‬ ‫חלקינו בתורתיך‪ ,‬ולכאורה יקשה מפני מה מסיימים‬ ‫רחובות‪ ,‬הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו‬ ‫דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם‬ ‫'ותן חלקינו בתורתך' וכי זו היא הסיבה שעבורה אנו‬ ‫והוא יעשה בלא ריב ומצה‪ ,‬והאל ירחיב את גבולנו‪,‬‬ ‫פנים אל פנים ואותם דודים עודם ערבים עליהם‬ ‫מצפים לבניין בית המקדש‪ .‬אמנם על דרך המוסר‬ ‫כמו שנאמר (ובריס יט‪ ,‬ח) ואם ירחיב ה' אלקיך את‬ ‫מכל שעשוע ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם‬ ‫אפשר לפרש שבתפילה זו יראה האדם עד כמה‬ ‫גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד‪ .‬וכתיב בבית‬ ‫לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים‬ ‫הוא רחוק‪ ,‬שכן מצד התנאים ואמוראים קדושי‬ ‫השלישי (יחזקאל מא‪ ,‬ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה‪,‬‬ ‫פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו״‪ .‬והם‬ ‫ה' משרתי עליון‪ ,‬בודאי שהם תיקנו וקיימו את‬ ‫ופרינו בארץ‪ ,‬שכל העמים יעבדוהו שכם אחד״‪.‬‬ ‫דברי הרמב״ן‪ :‬״ופרינו בארץ‪ ,‬שכל העמים יעבדוהו‬ ‫כל אשר צריך והיה ראוי שמשיח יבוא‪ ,‬ויבנה בית‬ ‫וכבר אמרו חז״ל (יומא ט‪ ,‬ב)‪ :‬״מקדש ראשון מפני‬ ‫שכם אחד״‪( .‬שיעור יא‪ 93‬תולדות תשפו)‬ ‫המקדש השלישי‪ ,‬אם כן מדוע עדיין בעוה״ר עדיין‬ ‫מה חרב‪ ,‬מפני שלשה דברים שהיו בו עבודה זרה‪,‬‬ ‫‪rnmm‬‬ ‫‪W‬‬ ‫ה' כסליו ת"ש | הגאון ר' ברוך בער ב"ר שמואל דוד ליבוביץ זצ"ל הברכת שמואל‬ ‫המעלות‪ ,‬אך חסרון אחד היה שלא היה יודע‬ ‫זה נכון שרבו הגר״ח מבריסק לא היה יודע‬ ‫מסופר על הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ״ל‬ ‫נגן‪ ,‬מה שאין כן לי נתן ה' יתברך מעלה אחת‪,‬‬ ‫נגן‪ .‬מיד הורע לרבי ברוך בער מאד ונפלו‬ ‫שהיה בעל מנגן נפלא‪ ,‬אך בכל ימות השנה‬ ‫שאני יודע נגן‪...‬‬ ‫פניו‪ ,‬היתכן שיש לו מעלה שלרבו לא היה‬ ‫לא היה שר‪ ,‬אלא רק בפורים ושמחת תורה‪,‬‬ ‫ומסופר שפעם שרו לפני הגרי״ז מבריסק‬ ‫מעלה כזאת‪ .‬נעצר רבי ברוך בער ואסף את‬ ‫וממנו הניגונים שהיה שר הגאון רבי משה‬ ‫זצ״ל ואמרו לו שזה ניגון של רבי ברוך בער‪,‬‬ ‫התלמידים ואמר‪ ,‬ה' יתברך ברא את האדם‬ ‫שמואל שפירא זצ״ל‪ .‬ומעשה שהיה פעם‬ ‫נענה ואמר‪ ,‬בסתמא הוא שמע 'ברום' מאבי‬ ‫כשהוא אינו יכול להיות כליל המעלות‪,‬‬ ‫אחת בעת שמחת תורה כאשר רבי ברוך בער‬ ‫הגר״ח ועשה ממנו ניגון‪( .‬שיעור יא‪ 4‬כי תשא תשפד)‬ ‫ולא כליל החסרונות‪ ,‬מורי ורבי היה כליל‬ ‫ניגן ושר‪ ,‬שאל אותו אחד מתלמידיו האם‬ ‫יוצא לאור עלידי מכוןבים דרך‬ ‫להזמנת כל ספרי הרב זילבר‬ ‫לפרטים והנצחות ‪+972556712159‬‬ ‫אפשר לקבלו כל שבוע דרך המייל ‪bd025401167@gmail.com‬‬ ‫‪073-3022267‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪-----------------------------------------------------------‬‬ ‫משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א |תולדות תשפ״ז‬ ‫בס״ד‬ ‫^ פ י ק י סי ‪)2 0‬‬ ‫מתורת רבינו ראש הישיבה מרן הגאון רבי שרג^ שטינמן שליט”א‬ ‫פרשת תולדות תשפ״ז‬ ‫גיליון מיוחד לרגל תחילת שבתות החורף ©*@‪--- -‬‬ ‫‪---‬‬ ‫לכו ^‪1‬מים‬ ‫על מעלת וחשיבות ניצול שבת קודש לעסק התורה ועבודת השם‬ ‫וידוע מה שכתב בספר בן איש חי )שנה ב' פרשת‬ ‫יושב אהלים ‪ -‬מבקש תורה‬ ‫קיום מצות פריה ורביה כשיצא בן‬ ‫שמות( בשם המקובלים שעסק התורה בשבת‬ ‫שאינו הגון‬ ‫גדול פועלו פי אלף יותר מהנעשה בעסק התורה‬ ‫בפרשת השבוע (כה‪ ,‬כז) "ויעקב איש תם יושב‬ ‫אהלים"‪ ,‬יושב פירושו קבוע‪ ,‬והיינו שיעקב היה‬ ‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה‬ ‫בימות החול‪ .‬ובלב אליהו מביא בשם החפץ חיים‬ ‫בקביעות באהלי התורה‪ ,‬ובתרגום יונתן בן עוזיאל‬ ‫אנכי" )כה‪ ,‬כב(‪ .‬פירש רש"י‪ ,‬כשהייתה עוברת על‬ ‫כי מאחר ששבת שקולה כנגד כל התורה‪ ,‬לכן‬ ‫מוסיף 'תבע אולפן'‪ ,‬כלומר שזהו התרגום של יושב‬ ‫פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת‪,‬‬ ‫גם כל מצוה שעושים בשבת שווה כמו תרי״ג‬ ‫אהלים‪ ,‬שהוא היה תובע ומבקש תורה‪.‬‬ ‫עוברת על פתחי עבודת אלילים עשיו מפרכס‬ ‫מצוות‪ .‬ולפי מה שידוע מהגר"א )שנות אליהו‬ ‫ומצינו לשון זו גם אצל משה רבינו )שמות לג‪ ,‬ז(‬ ‫לצאת‪ ,‬ותאמר אם כן גדול צער העיבור‪ ,‬למה זה‬ ‫פאה( שבתלמוד תורה כל מילה היא מצוה בפני‬ ‫"והיה כל מבקש השם יצא אל אוהל מועד אשר‬ ‫אנכי מתאווה ומתפללת על הריון‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬אם כן כשעוסקים בתורה בשבת‪ ,‬מכפילים‬ ‫מחוץ למחנה"‪ ,‬וכתב בתרגום אונקלוס שם מהו‬ ‫ובחידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת ביאר הטעם‬ ‫שהצטערה על ההריון אפילו שיצא ממנה גם יעקב‬ ‫כל מילה פי אלף ופי תרי״ג‪ ,‬ואין סוף למצוות‬ ‫מבקש השם 'דתבע אולפן מן קדם השם'‪ ,‬ו היינו‬ ‫שהיה צדיק‪ ,‬על פי הגמרא בברכות )י‪ ,‬א( דחזקיה‬ ‫שיכולים להוסיף בזה לחשבון העולם הבא‪.‬‬ ‫שמי שביקש תורה‪ ,‬יצא לאוהל המיוחד שהקים‬ ‫לא רצה לעסוק בפריה ורביה משום דחזא ברוח‬ ‫משה רבינו מחוץ למחנה‪.‬‬ ‫התעוררות לנצל כל רגע בחיים‬ ‫הקודש דנפקא מיניה בנין דלא מעלו‪ ,‬וישעיה אמר‬ ‫ובמדרש רבה על אסתר )א‪ ,‬א( מובא שרבי עקיבא‬ ‫'מבקש' לומד בזמני הרפיון‬ ‫לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת‬ ‫היה יושב ודורש‪ ,‬ונתנמנמו התלמידים‪ ,‬ורצה רבי‬ ‫והנה ההגדרה של 'מבקש' היא‪ ,‬שמבקש לקבל‬ ‫איבעי לך למעבד‪ .‬ומבואר דאע״ג דיצאו מחזקיהו‬ ‫גם צדיקים כמו ישעיהו צדקיהו וזרובבל ועוד‪,‬‬ ‫עקיבא להעירם‪ ,‬ואמר להם‪ ,‬מפני מה זכתה אסתר‬ ‫יותר ממה שנתנו לו‪ ,‬יותר ממה שיש לו‪ ,‬ואינו‬ ‫מ״מ כיון דחזא ברוח הקודש שיצאו ממנו גם‬ ‫למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא כך‬ ‫מסתפק במה שכבר יש לו‪ ,‬אלא רוצה עוד ועוד‬ ‫רשעים כמו מנשה ואמון לא רצה לעסוק בפריה‬ ‫אמר הקב"ה‪ ,‬תבוא אסתר בתה של שרה )כלומר‬ ‫תורה‪ .‬ואחד האופנים לבחון האם הוא מבקש‪,‬‬ ‫ורביה‪.‬‬ ‫נכדתה( שחייתה שבע ועשרים ומאה שנה‪ ,‬ותמלוך‬ ‫זהו כשמבקש ללמוד בזמנים שלא כולם לומדים‬ ‫על שבע עשרים ומאה מדינה‪ .‬וצ"ב שני דברים‪ ,‬הא'‬ ‫כל כך‪ ,‬כגון בערב שבת ושבת‪.‬‬ ‫ונראה שישעיה ענה לו שאמנם יתכן שכשיודעים‬ ‫שיצא בן רשע עדיף שלא לעסוק בפריה ורביה‪ ,‬אך‬ ‫מה הסביר בזה רבי עקיבא‪ ,‬ומה השייכות בין מספר‬ ‫ובירושלמי בסוף ברכות אמרו‪" ,‬אם ראית את‬ ‫אחר שיש מצוה של פריה ורביה א"א לבטלה יהיה‬ ‫השנים שחייתה שרה לבין מספר המדינות שמלכה‬ ‫הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאוד‪ ,‬עמוד‬ ‫הטעם אשר יהיה‪ .‬וכל זה שייך בבעל‪ ,‬אבל אשה‬ ‫אסתר‪ ,‬וגם מדוע חשב ר"ע שאם ידרוש את הדרוש‬ ‫והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם"‪ ,‬היינו‬ ‫שאינה מצווה בפריה ורביה א״כ עדיף לה שלא‬ ‫הזה יעיר את התלמידים שהיו מתנמנמים‪.‬‬ ‫שנוטל שכר גם כנגד אלו שלא למדו‪ ,‬וא"כ שכרו‬ ‫תלד כשיצא ממנה בן רשע‪ ,‬ולכן אמרה רבקה‬ ‫של הלומד בזמנים אלו הוא הרבה יותר משכר מי‬ ‫ושמעתי לפרש )וכן מובא בשם החידושי הרי"ם(‬ ‫למה זה אנכי‪ ,‬עכ"ד הגרי"ז‪.‬‬ ‫שלמד בזמנים הרגילים‪.‬‬ ‫שבא רבי עקיבא להראות להם כמה יקר הזמן‪,‬‬ ‫ודבריו צ״ב מכמה אנפי‪ :‬א‪ .‬א"כ מה ענה לה‬ ‫שלא כדאי לבטלו בשינה‪ ,‬וכמה חשוב לנצל כל‬ ‫מעלת השבת לתורה ועבודת השם‬ ‫השי"ת שני גויים בבטנך וכו'‪ ,‬והלא סו"ס יצא‬ ‫רגע מהחיים‪ ,‬כי בעד מאה ועשרים שנה שעשתה‬ ‫ונאמר בתהלים )צב‪ ,‬א‪-‬ב( " מז מור שיר ליום‬ ‫ממנה בן רשע‪ ,‬ואי"ז כדאי אע"פ שיצא גם בן צדיק‪.‬‬ ‫שרה מעשים טובים‪ ,‬קיבלה נכדתה למלוך על‬ ‫השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון"‪ ,‬וביאר‬ ‫ב‪ .‬עוד יש להבין כיצד דייק הגרי"ז שנראה‬ ‫מאה ועשרים ושבע מדינות‪ .‬א"כ בעד כל שנה של‬ ‫הרד"ק‪ ,‬שיום השבת הוא טוב להודות לה׳ יותר‬ ‫שהסכים עמו עם עצם הטענה שעדיף שלא לעסוק‬ ‫מעשים טובים קיבלה מלכות על מדינה שלמה‪,‬‬ ‫משאר ימי השבוע ״כי האדם פנוי בו מעסקי‬ ‫בפריה ורביה כשיוצא בן רשע‪ ,‬והרי לכאורה אי"ז‬ ‫ואם הייתה עושה מעשים טובים רק חצי שנה‬ ‫העולם ונשמתו זכה מטרדות הגוף ומתעסקת‬ ‫מוכרח כלל‪ ,‬כי ישעיה רק אמר לו שגם אם לדבריך‬ ‫הייתה מקבלת רק חצי מדינה‪ ,‬ובעד רבע שנה‬ ‫בחכמה ובעבודת האלוקים״‪ ,‬ו היינו שיום השבת‬ ‫הטענה הייתה נכונה‪ ,‬אין לנו לעשות חשבונות‬ ‫כלל‪ ,‬דמאי דמפקדת איבעי לך למעבד‪.‬‬ ‫הייתה מקבלת למלוך על עיר‪ ,‬ואם היה רק חודש‬ ‫הוא יום מיוחד‪ ,‬שראוי יותר לעבודת השם‪.‬‬ ‫הייתה מולכת על רחוב‪ ,‬ואם רק שבוע הייתה‬ ‫ובמוסף של שבת אנו אומרים "ו ת צוונו השם‬ ‫ג‪ .‬עוד יש לעיין דלעיל )ד‪ ,‬כד( גבי למך שפירשו‬ ‫נשיו ממנו ביאר רש"י‪ ,‬שנגזרה גזרה לכלות זרעו‬ ‫מולכת רק על בנין אחד‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫אלוקינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי"‪ ,‬וצ"ב‬ ‫של קין לאחר שבעה דורות‪ ,‬אמרו מה אנו יולדות‬ ‫וזהו שבא רבי עקיבא ללמדם ולעוררם‪ ,‬שיידעו‬ ‫מה הפירוש כראוי‪ ,‬הרי כל קרבן צריך להיות כראוי‪.‬‬ ‫לבטלה למחר המבול בא ושוטף את הכל‪ .‬ובהמשך‬ ‫כמה יקר הזמן וחבל לישון‪ ,‬כי בכל רגע של‬ ‫ובדעת זקנים מבעלי התוספות פרשת פינחס מביא‬ ‫ענה להם למך‪ ,‬וכי עליכם לדקדק על גזירתו של‬ ‫מעשים טובים זוכים הרבה‪ ,‬ועדיף לנצל כל רגע‬ ‫בשם מדרש שוחר טוב‪ ,‬שהשבת התלוננה לפני‬ ‫מקום אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו‪.‬‬ ‫לתורה ולמעשים טובים!‬ ‫הקב"ה‪ ,‬מדוע קרבן מוסף של שבת כל כך מועט‬ ‫ולכאורה נראה לבאר בזה דאמנם אשה אינה‬ ‫יותר משאר המוספים‪ .‬ואמר לה הקב"ה "ז הו קרבן‬ ‫ועכשיו שיש כאן בקהילה ובביהכ"נ התחדשות‬ ‫מחויבת בפריה ורביה‪ ,‬אבל היא הרי בוודאי‬ ‫מוסף הראוי לך‪ ,‬לפי שכל מעשיך כפולים‪ .‬שיר‬ ‫של תורה עם חסד‪ ,‬בהנהגת הגאון המרא דאתרא‬ ‫מקיימת מצוה‪ ,‬וכמש״כ רעק״א (גיליון שו״ע‬ ‫כפול שנאמר מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬עונג כפול‬ ‫שליט"א‪ ,‬זו הי הזדמנות לכולם להתעלות ולקבוע‬ ‫אהע״ז סימן א)‪ .‬וא״כ גם עליה שייכת הטענה‬ ‫שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש השם מכובד‪,‬‬ ‫לימוד התורה‪ ,‬להיות 'מבקש אולפן' ללמוד גם‬ ‫שאין עליה לעשות חשבונות של תועלת‪ ,‬שהרי‬ ‫ענשו כפול שנאמר מחלליה מות יומת‪ ,‬לחם כפול‬ ‫בזמנים שלא כולם לומדים‪ ,‬ונזכה שיהיה המקום‬ ‫אמנם אין לה 'חיוב' בפריה ורביה אלא התורה‬ ‫לחם משנה‪ ,‬לפיכך ראוי קרבן שלו להיות כפול"‪,‬‬ ‫לתפארת ולדוגמא להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫והיינו שכל מה שעושים בשבת זה כפול‪ ,‬ולכן גם‬ ‫הטילה זאת עליה כמצוה ולא כחובה‪ ,‬אך את גדרי‬ ‫המצוה יש לה בדיוק באותו אופן של איש‪ ,‬ולכן אף‬ ‫[נאמר בכנס חיזוק בקהילת ״כתר יהודה״ פרדס‬ ‫הקרבן של שבת למרות שהוא מועט‪ ,‬באמת הוא‬ ‫שיצא לה בן רשע עדיין יש לה בזה קיום מצוה‪.‬‬ ‫כץ‪ ,‬כסלו תשפ״ו]‬ ‫כפול! כי שכרו כפול‪.‬‬ ‫[מתוך שיעור שנמסר במעונו‪ ,‬כסלו תשפ״ו]‬ ‫דברים שהביא רבינו מרבותיו וזקניו מצוקי ארץ זיע״א‬ ‫^‬ ‫מדוע אינו נוהג להישאר ער כל הלילה בליל שבועות כמנהג העולם‪ ,‬והוא‬ ‫עובדות והנהגות על מעלת הלימוד וניצול הזמן בשבת קודש‬ ‫הסביר שערך חשבון שאם ישנה את סדרי השינה שלו‪ ,‬הוא לא ירוויח זמן‬ ‫סיבת האסונות המתרחשים בליל שבת‬ ‫לימוד‪ ,‬אלא אפילו יפסיד ‪ 15‬דקות! ולכן החליט להמשיך בסדר הלימוד‬ ‫בשנים האחרונות לחייו‪ ,‬ראה אאמו״ר זללה״ה שאירעו כמה‬ ‫והשינה הקבוע שלו‪.‬‬ ‫אסונות בלילות שבת )כגון הפיגוע ביישוב איתמר ועוד)‪ ,‬וחשב‬ ‫חשיבות‪ .‬הלימוד בשבת קודש‬ ‫שזה בגלל שהוא זמן שיש בו פחות לימוד תורה בעולם‪ .‬ולכן‬ ‫התחיל כבר באו תו שבת‪ ,‬לקום לפנות בוקר מוקדם יו תר משהיה‬ ‫ידוע מה שכתב בספר בן איש חי (שנה שנייה פרשת שמות) בשם המקובלים‪,‬‬ ‫רגיל‪ ,‬כדי להרבות תורה בעולם‪ .‬ורא״צ טויב סיפר שהיה אצל מרן‬ ‫שעסק התורה בשבת גדול פעלו פי אלף יו תר מהנעשה בעסק התורה בי מו ת‬ ‫הגרא״מ שך זללה״ה בי מי מלחמת המפרץ‪ ,‬בעת שנפל טיל סמוך‬ ‫החול‪.‬‬ ‫לבני ברק בליל שבת‪ ,‬ואמר לו שזה בא לעורר את בני התורה‬ ‫ללמוד יו תר בליל שבת‪.‬‬ ‫והנה הרמ״א (או״ח סימן ר״צ) כתב שפועלים ובעלי בתים שאינן עוסקים‬ ‫בתורה כל י מי השבוע יעסקו יו תר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים‬ ‫ניצול‪.?.‬ל יגע ‪.‬בשבת קודש‬ ‫בתורה כל י מי השבוע‪ ,‬ותלמידי חכמים ימשיכו יו תר בעונג אכילה ושתיה קצת‪,‬‬ ‫דרכו של אאמו״ר הייתה שבלילות שבת קודש היה נח מעט אחר‬ ‫שהרי הם מתענגים בלימודם כל י מי השבוע‪ ,‬עכ״ל‪ .‬והתפלא אאמו״ר‪ ,‬דלפי זה‬ ‫הסעודה‪ ,‬ולאחר מכן היה הולך ללמוד עד תפילת שחרית‪ .‬ובשנים‬ ‫אלו שאינם לומדים תורה כל י מו ת השבוע אלא בשבת יכולים לקבל יו תר שכר‬ ‫עברו‪ ,‬שעדיין לא הייתה תאורה בביתו‪ ,‬היה הולך לבתי מדרשות‬ ‫שונים כגון 'כולל הלפרין'‪ ,‬ביהמ״ד 'יר חי כלה' וכדו'‪ ,‬ושם היה לומד במהלך‬ ‫מאותם הלומדים כל השבוע ומתענגים יו תר בשבת‪.‬‬ ‫הלילה‪ .‬וגם את בו קרו של יום השבת ניצל ללימוד התורה‪ ,‬הייתה תקופה‬ ‫ובשבת אחת אחרי מנחה הייתי אצלו עם בעלי בתים שיש להם שיעור קבוע‬ ‫שמסר שיעורים בכולל ' חזון איש' בשולחן ערוך יורה דעה ובהלכות שבת‪ ,‬וכן‬ ‫בשבת‪ ,‬ו תירץ על כך שכוונת הבן‬ ‫היו שנים שבהן מסר שיעורים‬ ‫איש חי כלשונו הטהור‪ ,‬גדול‬ ‫מכתב על נחיצות לימוד התורה בשבת קודש‬ ‫בכולל פוניבז' במשנה ברורה‬ ‫הפועל הנעשה מעסק התורה‬ ‫בעת התעוררות להרבות בסדרי הלימוד בעיר ביתר עילית‬ ‫הלכות שבת‪ ,‬ובהלכות צדקה‬ ‫זמן חורף תשפ״ד‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫מעסק‬ ‫פעמים‬ ‫מאלף‬ ‫יותר‬ ‫התורה בי מו ת החול‪ ,‬היינו שערך‬ ‫בס‪•,‬ד‬ ‫זכורני שאחד הנכדים סיפר‬ ‫הרבה‬ ‫קאמר‪ ,‬שכרו‬ ‫הפעולה‬ ‫שאאמו״ר היה מתפלל מנחה‬ ‫איתא בירושלמי )הובא בבית יוסף סימן רפ״ח ומשנה ברורה סימן ר״צ סק״ז) לא‬ ‫מאוד לפי ערך פעולתו‪ ,‬איש‬ ‫גדולה ולאחר מכן אכל סעודה‬ ‫ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה‪ ,‬ובסק״ה שם הביא‬ ‫שלישית‪ ,‬ולפני שהלך לנוח‬ ‫על מחנהו ואיש על דגלו‪ ,‬חכם‬ ‫הקב״ה‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬כשיכנסו‬ ‫קב ‪t‬‬ ‫המשנ״ב דאיתא במדרש‪ ,‬אמרה תורה לפני‬ ‫לרבנית‬ ‫ואמר‬ ‫מעט‬ ‫הרהר‬ ‫כערכו ופועל כערכו‪.‬‬ ‫אני מה תהא עלי‪ ,‬אמר לה יש לי זוג‬ ‫ישראל לארץ‪ ,‬זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו‪,‬‬ ‫ו‪ ,‬א‬ ‫‪r e‬‬ ‫שאני מזווג לך‪ ,‬ושבת שמו וכו'‪.‬‬ ‫ע״ה‪ ,‬היום תעירי אותי בעוד‬ ‫למו״ח‬ ‫זא ת‬ ‫שאלו‬ ‫ופעם‬ ‫כאחת עשרה דקות‪ .‬ובשבוע‬ ‫‪°‬‬ ‫י י '‪6 , ; ” 1‬‬ ‫וידוע כמה הפליג בזוה״ק במעלת העוסקים בשבת בתורה הקדושה‪.‬‬ ‫אחר ביקש‪ ,‬שתעיר אותו אחר‬ ‫הגרח״ק‪ ,‬ורצה לומר ע״פ הזוהר‬ ‫"י ‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‪c j (/‬‬ ‫‪'y‬‬ ‫‪1■i‬‬ ‫כארבע עשרה דקות‪ ,‬וכן כל‬ ‫שתלמידי חכמים בכל השבוע‬ ‫ואשריהם של המתכנסים בבית המדרש 'מפעל הש״ס' וקובעים ללמוד בשקידה‬ ‫את התורה הק'‪ .‬ויש בזה זכות גדולה להם ולמשפחותיהם ולכל בני העיר ביתר‬ ‫פעם היה אומר את מספר‬ ‫הם בבחינת שבת‪ ,‬ואמר שאולי‬ ‫יצ״ו‪ ,‬להצלחה ולשמירה‪.‬‬ ‫הדקות שחשב שנצרך עבורו‬ ‫בכל ימות השבוע גדול שכרם‬ ‫למנוחה‪ .‬ופעם אירע שהרבנית‬ ‫של תלמידי החכמים כשבת‪.‬‬ ‫בתפילה וברכה‬ ‫י‪!/‬‬ ‫י ףי ד‪7‬‬ ‫‪ ,‬נ‬ ‫**‪'j‬‬ ‫לא הייתה בבית‪ ,‬וחשש שמא‬ ‫וכששמע מכך אאמו״ר אמר‪,‬‬ ‫שרגא שטינמן‬ ‫ישקע מדי בשינה‪ ,‬ולכן נשכב‬ ‫הלוואי‪...‬‬ ‫רגל‬ ‫מניח‬ ‫כשהוא‬ ‫במיטתו‬ ‫ביטול יום‪ .‬שישי ‪.‬אחד‬ ‫אחת על הארץ ורגל שניה על הכסא‪ ,‬כדי שבכך יישמר שלא יישן מדי הרבה‬ ‫ויוכל להזדרז לקום וללמוד‪.‬‬ ‫שנה אחת יצא ל״ג בעומר ביום חמישי‪ ,‬והתקשר אחד מראשי הישיבות לרבינו‬ ‫שליט״א וביקש לשאול‪ ,‬בהיות שמסתמא הרבה בחורים יי שנו מאוחר בגלל‬ ‫ניצול ימי השישי והלימוד בכל מצב‬ ‫ההדלקות‪ ,‬ו מי יודע מתי יגיעו בבוקר לישיבה וכמה יגיעו‪ ,‬ובפרט שגם אלו‬ ‫דודי הגאון רבי בנימין רימר שליט״א סיפר שבתקופה מ סוי מת חמיו מרן‬ ‫הגרי״ש אלישיב זללה״ה היה יוצא ללמוד בבית המדרש כבר בצהריים של‬ ‫שכבר יגיעו ירגישו 'מסכנים'‪ ,‬אולי לא יעשו בכלל ישיבה?‬ ‫יום שישי‪ ,‬ולומד עד סמוך להדלקת נרות‪ ,‬ובליל שבת היה לומד עד תפילת‬ ‫רבינו השיב שבשום אופן אין לבטל את הלימודים‪ ,‬שכן אסור שיום שישי‬ ‫שחרית‪ ,‬ולאחר מנוחה קצרה בשבת בבוקר היה חוזר ללמוד עד שעות אחר‬ ‫יהפוך רשמית ליום קל יותר שאפשר לוותר עליו‪ ...‬והציע שאולי יעשו איזה‬ ‫הצהריים המאוחרות‪.‬‬ ‫דבר לכבוד רשב״י‪ ,‬כגון הילולא עם סיום מסכת או סיבה אחרת‪ ,‬כדי שתהיה‬ ‫והוסיף וסיפר שפעם היה אצלו אחד הנכדים בליל שבת‪ ,‬ואחר הסעודה הלך‬ ‫אוויר ה טובה והכל ירצו להגיע‪ ,‬אבל חלילה שיהיה דבר כזה‪ ,‬שמבטלים בסתם‬ ‫הנכד לישן בזמן שמרן הגרי״ש היה עדיין שקוע בלימודו‪ .‬והנה בבוקר הוא‬ ‫את יום שישי בישיבה‪...‬‬ ‫הבחין שהסטנדר הגדול והכבד שהיה בתחילת הלילה בחדרו‪ ,‬הועבר למקום‬ ‫אחר בסמוך לסבא‪ ,‬והתפלא כיצד הסטנדר הכבד כל כך הוזז מ מ קו מו באמצע‬ ‫אחר כמה ימים חזר ראש הישיבה הנזכר וסיפר שאכן ערכו סדר לימוד מיוחד‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫וסיו ם לכבוד רשב״י‪ ,‬ואף היו יו תר בחורים מאשר בכל יום שישי‪ .‬ובהזדמנות‬ ‫זו הוסיף ודיבר על מעלתם הגדולה של י מי השישי ושבת קודש‪ ,‬להוסיף בהם‬ ‫בסעודת השבת התברר‪ ,‬שבאמצע הלילה כבה אור הגנרטור‪ ,‬וכשהרב אלישיב‬ ‫שהיה שקוע בלימודו לא יכול היה להמשיך לקרוא בגמרא‪ ,‬הוא פשוט לקח את‬ ‫יותר בניצול הזמן‪.‬‬ ‫הסטנדר הכבד ועל אף הקושי הגדול שהיה כרוך בכך העבירו על יד תאורת‬ ‫החירום‪ ,‬כדי להמשיך ללמוד מתוך הגמרא‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מרן המשגיח דליקווד ובעל לקט רשימות‬ ‫[מכתבי תלמידים]‬ ‫והאמת שכל המהלך של הסבא הגרי״ש זללה״ה היה פלא‪ .‬פעם שאלו או תו‬ ‫רבי נתן מאיר ב׳׳ר משה יו׳׳ ט וואכטפויגל‬ ‫זללה׳׳ה‬ ‫ליצירת קשר לקבלת הגיליון ולשותפות והנצחות‬ ‫נלב״ע ב' כסלו תשנ״ט‬ ‫ניתן לפנות למערכת 'אפיקי מים' ליקוטים מתורת רבינו שליט״א‬ ‫הונצח על ידי אחד מתלמידו‬ ‫בדוא״ל‪ a035161515@gmail.c0m :‬או בקו המערכת‪ 03-516-15-15 :‬בשלוחה ‪7‬‬ ‫תולדות‬ ‫משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫'וצוד ה לי צי ד'‬ ‫כשיצחק ציוה לעשיו לצוד ציד כתוב (כ״ז‪ ,‬גי) שאמר לו ׳וצודה לי ציד׳‪ ,‬ויש לומר במה שאמר צודה יליי‪ ,‬דהנה רש״י הביא מפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬שפסח‬ ‫היה‪ ,‬ולכן היה צריך שני גדיים‪ ,‬אחד לקרבן פסח והאחד למטעמים וי״א לחגיגה‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר דכיון דהיה זה קרבן פסח‪ ,‬היה צריך מינוי‪ ,‬שהפסח אינו נאכל אלא למנויו‪ ,‬ובחידושי מרן רי״ז הלוי יסד דמינוי על קרבן פסח‪ ,‬הוא‬ ‫שיהא לו חלק בהקרבן בקנין ממון‪ ,‬וצריך לזכות בקרבן בקנייני ממון בשביל לימנות עליו‪ .‬לפי זה יש לומר דזהו שאמר וצודה לי ציד‪ ,‬דר״ל שיזכה‬ ‫בשבילו בבהמה‪ ,‬ויהיה לו קנין ממון בבהמה‪ ,‬ועי״ז יהא נמנה על הפסח‪.‬‬ ‫'אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע'‬ ‫כתוב (כ״ז‪ ,‬י״ב) שיעקב אמר לרבקה ׳אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה׳‪ ,‬מבואר דכיון שהוא מתעתע באביו ראוי‬ ‫הוא לקללה ולא לברכה‪ .‬ובמדרש איתא דיצחק בא לקללו‪ ,‬ואמר לו הקב״ה‪ ,‬הזהר‪ ,‬דאם כן לנפשך אתה מקלל‪ ,‬דאמרת אורריך ארור‪ .‬וצריך לבאר מפני‬ ‫מה המתעתע באביו ראוי הוא לקללה‪ .‬ויש לבאר דכיון שהוא מתעתע באביו‪ ,‬הרי הוא מזלזל ומקלה את אביו‪ ,‬וא״כ הרי הוא בכלל ארור מקלה אביו‬ ‫ואמו‪ ,‬ולכן ראוי הוא לקללה ולא לברכה‪.‬‬ ‫בגדי החמודות‬ ‫כתוב (כ״ז‪ ,‬ט״ו) ׳ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן׳‪ ,‬ובדברי רש״י מבואר שהבגדים היו‬ ‫פקדון ביד רבקה‪ .‬וצריך ביאור‪ ,‬כיון שהבגדים הם פקדון אצלה‪ ,‬איך הותר לה ליתנם ליעקב‪.‬‬ ‫ונראה לבאר בזה דהנה איתא בחז״ל שבגדים אלו לקח עשיו מנמרוד‪ ,‬והם הבגדים שעשה הקב״ה לאדם הראשון‪ .‬ובבעל הטורים כתב על הפסוק (ג׳‪,‬‬ ‫כ״א) ׳ויעש ה׳ אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳‪ ,‬ללמד שעשה הקב״ה לאדם הראשון בגדי כהונה‪ ,‬ואיתא בב״ר שבהם היו עובדין הבכורות‪,‬‬ ‫וח׳ תיבות בזה הפסוק כנגד ח׳ בגדי כהונה‪ ,‬עכ״ל‪ .‬ומבואר דבגדים אלו‪ ,‬לא היו סתם בגדים‪ ,‬אלא היו בגדי כהונה שבהם עובדים עבודת הקרבנות‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לומר דבגדים אלו שייכים למי שמקריב לפני הקב״ה‪ ,‬דכיון דהם בגדי כהונה‪ ,‬שייכים הם למי שעובד העבודה‪ ,‬מעתה כיון שיעקב לקח את‬ ‫הבכורה מעשיו כדי שהוא יהיה המקריב לפני הקב״ה ולהפקיע את עשיו מהעבודה‪ ,‬וכמו שכתב רש״י(כ״ה‪ ,‬ל״א) דיעקב ביקש את הבכורה‪ ,‬לפי‬ ‫שהעבודה בבכורות‪ ,‬אמר יעקב‪ ,‬אין רשע זה כדאי שיקריב להקב״ה‪ ,‬א״כ נמצא שבקנין הבכורה נעשה הוא הראוי לעבודה‪ ,‬ועשיו הופקע מהעבודה‪,‬‬ ‫א״כ ממילא גם הבגדים של יעקב הם‪ ,‬ולא של עשיו‪ ,‬דהבגדים שייכים למי שעובד‪.‬‬ ‫ריח בני כריח שדה‬ ‫בשעה שניגש יעקב ליצחק כתוב (כ״ז‪ ,‬כ״ז) ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו׳‪ ,‬ואיתא במדרש מלמד שהראה לו הקב״ה בית המקדש בנוי‬ ‫וחרב ובנוי‪ ,‬ראה ריח בני הרי בנוי וכו׳ אשר ברכו ה׳ בנוי ומשוכלל לעתיד לבא‪ ,‬כענין שנאמר כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם‪.‬‬ ‫נראה לפרש השייכות של בית המקדש לברכות‪ ,‬דהנה המדרש מביא הכתוב ׳כטל חרמון היורד על הררי ציון אשר שם ציוה ה׳ את הברכה׳‪ ,‬וקשה דאם‬ ‫הטל יורד בחרמון אינו יורד בהררי ציון‪ ,‬ואיך אומר הכתוב שטל החרמון יורד בהררי ציון‪ ,‬ומה ענין חרמון אצל ציון‪ ,‬אכן הביאור הוא שהכתוב אומר‬ ‫שהטל היורד בחרמון‪ ,‬נחשב טל היורד בציון‪ ,‬כי מכח הזכות והשפע של ציון יורד טל בחרמון‪ ,‬ולכן חשיב הטל היורד בחרמון כטל היורד בציון‪ ,‬כי‬ ‫הכח של טל חרמון‪ ,‬בא מכח הזכות והשפע של ציון‪ .‬וזהו שמסיים הכתוב ׳כי שם ציוה ה׳ את הברכה׳‪ ,‬ר״ל דמקור הברכה והשפע הוא מציון‪ ,‬רק שברכת‬ ‫ציון יורדת בחרמון‪.‬‬ ‫ונמצא דהברכות באות מכח הזכות והשפע שיש בבית המקדש‪ ,‬מעתה יש לומר דלכן הראהו את בית המקדש בשעה שבירכו‪ ,‬מפני שכל כח הברכות‬ ‫והשפע הוא מכח הברכה והשפע שיש בבית המקדש‪ ,‬ומקור הברכות הוא מבית המקדש‪ ,‬וכשבא להמשיך עליו ברכות‪ ,‬הרי מקורם בביהמ״ק‪ ,‬וגם יהיו‬ ‫לעתיד מביהמ״ק‪ ,‬לכן הראהו צורת הדברים כמות שהם‪.‬‬ ‫בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ‪ -‬לאום מלאום יאמץ‬ ‫הנה האופן שיעקב קיבל הברכות היה באופן מיוחד שמתחילה רצה יצחק ליתנם לעשיו‪ ,‬ויעקב בא לבוש בבגדי עשיו ונטלן במרמה‪ .‬ומבואר שהדרך‬ ‫והאופן שיעקב יקבל הברכות הוא דוקא באופן של עקבה וחכמה‪ .‬וצריך להבין הענין למה היה צריך שיהא הדבר נעשה דוקא באופן זה‪ ,‬ולמה לא יקבל‬ ‫הברכות בדרך הרגיל‪ .‬וביותר שהרי באמת מבואר ברש״י שיצחק אמר שורת הדין שהברכות יהיו ליעקב‪ ,‬כיון שקנה את הבכורה‪ ,‬וא״כ למה היה צריך‬ ‫לקבל את המגיע לו בדין באופן של עקבה‪ ,‬ולמה לא יכול היה ליטול להדיא את חלקו המגיע לו‪.‬‬ ‫והנה גם עצם קנין הבכורה היה בהתחכמות‪ ,‬כמו שכתוב ויעקבני זה פעמים‪ ,‬ופירש רש׳׳י שזהו מלשון שארב לו ליטול ממנו את הבכורה‪ ,‬ובתרגום‬ ‫פירש שהיה זה התחכמות של יעקב ליטול ממנו את הבכורה‪ ,‬ומבואר דגם עצם הבכורה לא היה יכול לקנות מעשיו אלא באופן כזה של ׳ויעקבני'‪ ,‬וגם‬ ‫בזה צריך להבין הענין למה היה צריך להיות דוקא באופן כזה של אריבה והתחכמות‪ ,‬ולמה לא היה יכול להיות שיקנה הבכורה בלא התחכמות‪.‬‬ ‫והנה בגמי במגילה איתא על קסרי וירושלים‪ ,‬אם יאמר לך אדם חרבו שניהן אל תאמין‪ ,‬ישבו שתיהן אל תאמין‪ ,‬חרבה קסרי וישבה ירושלים‪ ,‬חרבה‬ ‫ירושלים וישבה קסרי תאמין‪ ,‬שנאמר ׳אמלאה אחרבה׳ אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו‪ ,‬ועוד יליף ענין זה מהכתוב ׳ולאום מלאום יאמץ׳‪.‬‬ ‫ומבואר דהיחס בין אדום וישראל הוא דוקא באופן של ׳לאום מלאום יאמץ'‪ ,‬והיינו שהאחד מתאמץ ומתגבר על השני‪ ,‬ודבר מוכרח ולא יתכן כלל אופן‬ ‫שלא יהא האחד מתגבר על השני‪ ,‬ולא שייך שיהיו שניהם יושבים או שניהם חרבים‪ ,‬אלא לעולם בהכרח האחד יושבת והשניה חרבה‪.‬‬ ‫והענין בזה הוא שהמלחמה בין עשיו וישראל הוא מלחמה על יסוד הקיום והברכה ובסיס החיים והשפע למי ינתן‪ ,‬ודבר זה אינו יכול לינתן כי אם‬ ‫לאחד‪ ,‬ואי אפשר ליתן את יסוד הקיום והברכה אלא לאחד מהם‪ ,‬ולכן מוכרח הדבר שאם האחד זוכה השני נופל וחרב‪ .‬ולפי זה יש לבאר הענין שהיה‬ ‫צריך ליטול את הברכות ואת הבכורה באופן מסויים זה של ׳במרמה׳ ובאופן של ׳ויעקבני׳‪ ,‬כי המהלך של המאבק של עשיו וישראל הוא באופן שהאחד‬ ‫מתאמץ על השני‪ ,‬במהלך של ׳לאום מלאום יאמץ׳‪ ,‬לכן כל התגברות של יעקב על עשיו צריך לבא באופן של נטילה מעשיו ובאופן שלוקח ומתגבר‬ ‫על עשיו‪ ,‬ובזה הוא מתאמץ ונוצח את עשיו‪ ,‬במהלך שאם ירושלים ישבה קסרי חריבה‪ ,‬ואין דרך שיקבל את הברכות ואת הבכורה שלא באופן של‬ ‫נטילה והתנצחות והתאמצות על עשיו‪.‬‬ ‫והנה אחר שיצחק אמר לעשיו שיעקב הקדימו ונטל את הברכות אמר עשיו ליצחק ׳ברכני גם אני אבי׳‪ ,‬ויצחק אמר לו ׳בא אחיך במרמה ויקח ברכתך׳‬ ‫וחזר עשיו ואמר ׳הלא אצלת לי ברכה׳‪ ,‬והשיב לו יצחק ׳הן גביר שמתיו לך׳‪ .‬ולפי דברינו יש לבאר הדין ודברים שהיה כאן‪ ,‬שעשיו שאל שיברך גם‬ ‫אותו‪ ,‬ומה הסתירה שגם הוא יקבל ברכה‪ ,‬והשיב לו ׳ויקח ברכתך׳‪ ,‬שאין אפשרות שיהיה ברכה לשניהם‪ ,‬כי יש רק ברכה אחת‪ ,‬והמלחמה היא מי הוא‬ ‫שיטול את אותן הברכות‪ ,‬ואמר לו שהברכות שנטל יעקב אלו הם אותן הברכות עצמן שיכול היה עשיו לקבל‪ ,‬ולא יתכן אפשרות שיהיה ברכה לשניהם‪.‬‬ ‫ועל זה גופא שאל אותו עשיו ׳הלא אצלת לי ברכה׳‪ ,‬וכי יש לך רק ברכה אחת‪ ,‬ואשר לכן לא יתכן שיהיה ברכות לשניהם‪ ,‬ולמה לא יתן גם ברכה אחרת‬ ‫לו‪ ,‬והשיב לו ׳הן גביר שמתיו לך׳‪ ,‬ועיין ברש״י שכתב שאמר לו בזה שאין לו שום תועלת בברכה‪ ,‬כי שמתיו גביר לך ומה שקנה עבד קנה רבו‪ .‬ולדרכנו‬ ‫יש לפרש שיצחק השיב לו ששמו גביר על עשיו ר״ל שלעולם הסדר והיחס בין עשיו ליעקב הוא שהאחד מתגבר ומתאמץ על השני‪ ,‬וממילא ברכת‬ ‫האחד היא בהכרח באופן שלשני אין ברכה‪ ,‬וכיון שממתיו גביר עליך‪ ,‬ממילא ההכרח הוא שלא יהא לעשיו שום ברכה כלל‪.‬‬ ‫'ולהורות נתן בלבו'‬ ‫קטע מתוך משא החינוך לדורות בכינוס כל מנהלי בתי החינוך של החינוך העצמאי בארץ‬ ‫כל רבי וכל מנהל צריך להתפלל‪ .‬כל בוקר אנחנו מברכים ברכת אהבה רבה‪ ,‬קיבלתי מכבוד אבי מורי זצ״ל ששמע מהמשגיח דקלצק רבי יוסף לייב‬ ‫נענדיק הי״ד שאמר שבשום מקום לא מוצאים כאלה בקשות של ריבוי רחמים כמו שמוצאים בברכה הזו‪ .‬״אהבה רבה אהבתנו ה׳ אלוקינו‪ ,‬חמלה גדולה‬ ‫שבטחו בך ותלמד□ חוקי חיים כן תחננו ותלמדנו״‪,‬‬ ‫‪m k‬‬ ‫•*‪ --‬״־‪ ,‬י‬ ‫‪ <3‬־ ' ‪.‬‬ ‫ויתירה חמלת עלינו‪ .‬אבינו מלכנו בעבור אבותינו‬ ‫^ בקשות של רחמים כמו על תורה‪ ,‬שמבקשים וחוזרים‬ ‫אין עוד שום ענין בעולם שיש עליו כל כך הרבה‬ ‫אבותינו שבטחו בך‪ ,‬כן גם אנחנו נלמד‪ .‬זה לא שאתה‬ ‫ומבקשים‪ ,‬וגם מבקשים בזכות אבות‪ ,‬בעבור‬ ‫מבקשים על כל היום‪ ,‬מבקשים רחמים באופן עצום‪,‬‬ ‫פותח גמרא ולומד‪ ,‬מבקשים קודם‪ ,‬בכל בוקר‬ ‫המרחם‪ ,‬רחם עלינו ותן בליבנו להבין’‪ ,‬להבין סברא‪,‬‬ ‫’תחננו ותלמדנו’ אחרי זה ’אבינו האב הרחמן‬ ‫רחמים‪ .‬לא על רפואה‪ ,‬אדם צריך רפואה זה אל״ף‬ ‫_____‬ ‫על שום ענין לא מוצאים כזה הקדמה וכזה ריבוי‬ ‫שבאל״ף‪ ,‬אדם צריך דעת זה אל״ף שבאל״ף‪ ,‬צריך פרנסה‪ ,‬קיבוץ גלויות ישראל‪ ,‬מלכות בית דוד‪ ,‬אין כל כך הרבה בקשות‪ ,‬פה כל ההקדמה ׳אבינו אב‬ ‫הרחמן המרחם רחם עלינו׳‪ ,‬ובתוך כל הדברים נכלל גם ׳ללמד׳‪ ,‬יש בקשה מיוחדת ללמד‪ .‬צריך להתפלל שאוכל ללמד‪ ,‬שיהיה לי את הדברים בפה‪ ,‬את‬ ‫הסברא‪ ,‬שאני אבין מה ללמד‪ .‬אם אני מבין אני אוכל להסביר לשני‪ ,‬אם אני לא מבין לא אוכל להסביר לשני‪ .‬אבל באמת ללמד זו אומנות מיוחדת‪ ,‬כתוב‬ ‫במלאכת המשכן ׳לחשוב מחשבות׳‪ ,‬כתוב בתרגום ׳לאלפא אומנוון׳‪ ,‬׳ולהורות נתן בליבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן׳‪ ,‬מה זה ׳ולהורות נתן בליבו׳‬ ‫ללמד אומנות לאחרים‪ ,‬ולזה צריך נתן בליבו‪ ,‬חכמה מיוחדת הקב״ה הכניס בלב של בצלאל‪’ ,‬להורות’‪ ,‬ללמד אחרים את האומנות‪ .‬מה הבעיה ללמד אחרים?‬ ‫לוקחים את החתיכת זהב ועושים כך וכך‪ ,‬זה פשוט‪ ,‬לא! צריכים ’ולהורות נתן בליבו’ לאלפא אומנוון‪ ,‬ללמד אומנות איך לעשות‪ .‬ללמד זה אומנות מיוחדת‪,‬‬ ‫סיעתא דשמיא מיוחדת‪ ,‬ל’נתן בליבו’ צריכים רחמים‪ .‬כל מנהל שיושב פה‪ ,‬כל רבי שיושב פה‪ ,‬שיהיה לו עזר לאלה שישמעו את הדברים‪ ,‬צריך להתפלל טוב‪,‬‬ ‫להוריד כמה דמעות בשעה שאומר ’ללמד’‪ ,‬שידע שמשפחות שלמות‪ ,‬אומה שלמה מחכה לו‪ ,‬אתה מחנך את האומה‪ ,‬אז תתפלל קצת‪ ,‬תקדיש קצת תפילה‪ .‬היה‬ ‫מעשה עם הנצי״ב‪ ,‬בכל יום בברכת ’אהבה רבה’ הייתה הרצפה שתחתיו רטובה מדמעות שהוריד בברכה זו‪ ,‬פעם אחת לא אמר הנצי״ב את השיעור‪ ,‬לא היה כזאת‬ ‫בוולאז״ין שלא להגיד השיעור‪ ,‬שאלו אותו מפני מה אינו אומר את השיעור?‪ ,‬השיב מפני שלא בכה מספיק ב’אהבה רבה’‪ .‬פעם אחת היה אורח אצל נכדו רבינו‬ ‫חיים הלוי שגם אמר שיעור בישיבה בוולואוין‪ ,‬ובא האורח להפרד טרם הנסיעה‪ ,‬אמר לו הגר״ח תחכו ותראו איך ה’אלטער’ אומר ’אהבה רבה’‪ ,‬יש מה לראות‪.‬‬ ‫משנת הפרשה‬ ‫הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה —‪o— 0‬‬ ‫מתורת רבינו ראש הישיבה‬ ‫הגאון רבי איתמר גרבוז שליס״א‬ ‫בהא דלא יצא יצחק לחו״ל מפני שהיה עולה תמימה‬ ‫להוציאו חוץ למחיצה זו‪ ,‬ומשו”ה בעולה לאחר שנשחטה שיש לה‬ ‫וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך (כו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫מקום להיות בתוך הקלעים‪ ,‬אסור להוציאה מחוץ לקלעים‪ ,‬ומה‬ ‫ופרשי׳י‪' ,‬אל תרד מצרימה‪ ,‬שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו‬ ‫שמחיים אפשר להוציא את העולה לכל מקום היינו משום דמחיים לא‬ ‫בימי הרעב‪ ,‬אמר לו אל תרד מצרימה‪ ,‬שאתה עולה תמימה ואין חוצה‬ ‫נקבע לקרבן מקום‪ ,‬וא ”כ אין לו מחיצה שיאסר לצאת ממנה‪.‬‬ ‫לארץ כדאי לך'‪ ,‬ומקורו מדברי המדרש רבה כאן (פרשה ס ”ד אות ג')‬ ‫ומשא”כ ביצחק‪ ,‬כיון שאמר לו הקבי׳ה 'שכן בארץ אשר אמר אליך‪ ,‬גור‬ ‫דאיתא שם 'גור בארץ הזאת‪ ,‬אמר ר' הושעיה את עולה תמימה‪ ,‬מה‬ ‫בארץ הזאת וגו'' א ”כ בזה קבע לו הקבי׳ה מקום‪ ,‬דכיון שיצחק הוא עולה‬ ‫עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לקלעים‬ ‫תמימה אין חוצה לארץ כדאי לו ומשו”ה נקבע דמקומו יהיה רק בארץ‬ ‫נפסלת'‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ואחר שנקבע לו מקום‪ ,‬הרי יש לו מחיצה ואסור לו לצאת חוץ‬ ‫ובפשוטו צ ”ב בזה‪ ,‬דהרי כל הדין שאסור להוציא עולה חו ץ לקלעים‬ ‫למחיצה זו אף מחיים‪.‬‬ ‫הוא רק לאחר שחיטה‪ ,‬אבל מחיים לא מצינו דין מחיצה לעולה‪ ,‬ומותר‬ ‫אף להוציאה מהארץ לחוץ לארץ [אם אח ”כ יחזירנה להקרבה]‪ ,‬ומהו‬ ‫[וי”ל עוד‪ ,‬דיצחק נחשב כאילו נשחט וכמו שכתב רש” י סוף פרשת וירא‬ ‫שכתב המדרש דכיון שיצחק הוא עולה תמימה אסור לו לצאת לחוץ‬ ‫(פכ ” ד פס' י”ג) דכל מה שנעשה באיל כאילו נעשה ביצחק (עי' מש”כ‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫בזה באמרות אברהם פר' וירא בענין 'אפרו של יצחק צבור ועומד')‪ ,‬וא”כ‬ ‫חשיב כמו עולה לאחר שחיטה‪ ,‬וכאן המחיצה הוא ארץ ישראל‪ ,‬וצלי׳ע‬ ‫והביאור בזה [ויסוד הדברים כבר כתב כן בספר שמועה טובה להגי׳ר‬ ‫בזה‪ ,‬העירני לזה ידידי רבי אברהם דיסקין שליטי׳א]‪.‬‬ ‫שמואל גפן שליטי׳א (לעיל פכ” ד פס' ו') עייי׳ש]‪ ,‬דבדין יוצא בקרבנות‬ ‫מצינו שכשיש לקרבן מחיצה וגבול עד היכן מקומו של הקרבן‪ ,‬אסור‬ ‫בדין מעשר דגן ומעשר בהמה שהפריש יצחק‬ ‫מעשר‪ ,‬וזהו שתמה הראבי׳ד ע” ד הרמבי׳ם שנקט דרק יצחק התחיל‬ ‫ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' (כו‪,‬‬ ‫להפריש מעשרות ולא אברהם‪.‬‬ ‫יב)‪.‬‬ ‫ובביאור פלוגתת הרמבי׳ם והראבי׳ד נראה לבאר‪ ,‬דהרמבי׳ם למד דהא‬ ‫ופרשי׳י 'מאה שערים‪ ,‬שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת‬ ‫דהפריש אברהם מעשר מכל‪ ,‬היינו שהפריש מעשר מכל הרכוש שהיה‬ ‫מאה ממה שאמדוה‪ ,‬ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה'‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬והיה זה מדין מעשר כספים‪ ,‬ומשא ”כ יצחק שעישר את גידולי שדהו‬ ‫והנה כתב הרמבי׳ם (מלכים פ” ט ה ”א) 'על ששה דברים נצטוה אדם‬ ‫התחיל להפריש מעשר דגן‪ ,‬והראבי׳ד פליג ע ” ז וס ”ל דאף יצחק‬ ‫הראשון‪ ,‬על עבודה זרה ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גלוי‬ ‫שהפריש מעשרות היה זה מעשר מהרכוש שהרויח ומדין מעשר‬ ‫עריות ועל הגזל ועל הדינים‪ ,‬אע ”פ שכולן קבלה הן בידינו ממשה רבינו‪,‬‬ ‫כספים‪ ,‬והרי מעשר כזה אברהם כבר הפריש‪ ,‬ולכן השיג דהיה להרמבי׳ם‬ ‫והדעת נוטה להן‪ ,‬מכלל דברי התורה ייראה שעל אלו נצטוו‪ ,‬הוסיף לנח‬ ‫לומר שאברהם התפלל תפילת שחרית והפריש מעשר‪[ ,‬והראוני שכבר‬ ‫אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו‪ ,‬נמצאו שבע מצוות‪,‬‬ ‫ביאר כן בשו” ת חת”ס (יו” ד סי' רל ”ב) את דעת הרמבי׳ם‪ ,‬יעוי׳ש]‪.‬‬ ‫וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם‪ ,‬נצטוה יתר על אלו במילה‪ ,‬והוא‬ ‫והנה במשך חכמה ביאר בהא דכתיב הכא 'ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר‬ ‫התפלל שחרית‪ ,‬ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות היום‪,‬‬ ‫ועבדה רבה' (להלן פס' י”ד)‪ ,‬דהא דכתיב ב' פעמים 'מקנה' ולא כתיב‬ ‫ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית‪ ,‬ובמצרים נצטוה עמרם במצוות‬ ‫מקנה צאן ובקר‪ ,‬הוא משום שיצחק חידש מצות מעשר‪ ,‬וכמו שהפריש‬ ‫יתירות‪ ,‬עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו'‪.‬‬ ‫מעשר דגן הפריש גם מעשר בהמה‪ ,‬וכיון דמבו' בגמ' (בכורות נ ”ג א')‬ ‫ומבואר בדברי הרמבי׳ם דנקט שיצחק הפריש מעשר‪ ,‬ומקורו מדברי‬ ‫דמעשר בהמה אין מתעשר מצאן על בקר‪ ,‬לכן היה ליצחק מקנה צאן‬ ‫המדרש כאן שהובא ברשי׳י שכתב שאומד זה דמאה שערים היה בשביל‬ ‫בפני עצמו ומקנה בקר בפני עצמו‪ ,‬כדי שיוכל להפריש מעשר מכל אחד‬ ‫מעשרות‪.‬‬ ‫ואחד‪ ,‬וכיון שכבשים ועיזים כן מתעשרין מזה על זה משוי׳ה נכללו יחד‬ ‫במקנה צאן‪.‬‬ ‫ובהשגות הראבי׳ד שם כתב‪' ,‬אמר אברהם‪ ,‬כן ראוי לומר‪ :‬והוא התפלל‬ ‫«‬ ‫שחרית והפריש מעשר ויצחק הוסיף תפילה אחרת'‪ ,‬והיינו דהקשה‬ ‫וילי׳ע בזה‪ ,‬דבשלמא הא דהפריש יצחק מעשר דגן אף שעדין לא ר׳‬ ‫הראבי׳ד דהוי׳ל להרמבי׳ם לומר שאברהם כבר הפריש מעשרות‪ ,‬וכוונתו‬ ‫נתחייבו בזה עד שכיבשו וחילקו את ארץ ישראל‪ ,‬ע” ז י”ל דכיון שסוף <‬ ‫להא דכתיב בפרשת לך לך דמלכי צדק מלך שלם [שהוא שם בן נח]‬ ‫^‬ ‫סוף היה זה תבואת ארץ ישראל‪ ,‬והיה לזה את מעלת‬ ‫הביא לחם ויין לאברהם אבינו ובירכו‪ ,‬ולאחמ ”כ כתיב 'ויתן לו‬ ‫ישראל‪ ,‬משוי׳ה אף קודם שנתחייבו היה שייך להפריש בה‬ ‫‪ q‬מעשר מכל'‪ ,‬ופרשי׳י שם [והוא מהמדרש] שאברהם נתן לשם‬ ‫אבל הא דהפריש מעשר בהמה צ”ב‪ ,‬דהרי בזמן יצחק עדין‬ ‫מעשר מכל אשר לו לפי ששם היה כהן‪ ,‬ומבואר דאברהם הפריש‬ ‫‪JO C .‬‬ ‫^ ‪ e‬פ_‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫■‬ ‫(‬ ‫י מערכת ’מובע גליונות’ ‪k.ailvonot@amail.com 0 53- 314 59 00‬‬ ‫• ‪ re‬׳ * * ׳ ‪ .. -.— • i‬י;‪1 w > lC v •it‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪0 c---------------------------------------------------------- ) o r‬‬ ‫׳ ‪V‬־ '״> נ ־‬ ‫‪/‬‬ ‫ץ‬ ‫ומשוי׳ה אם עבר ועישר שפיר חל עליו דין מעשר בהמה משום‬ ‫היה דיני הקרבת קרבן מעשר בהמה‪ ,‬ולא מצינו שהאבות‬ ‫‪SV 2^ JJ3‬‬ ‫]‬ ‫\ ‪)C T‬‬ ‫‪W‬‬ ‫דינא דהקדש קרבן שבמעשר בהמה‪ ,‬וזהו כוונת הרמבי׳ם במש”כ‬ ‫הקריבו את הקרבנות שהיו בזמן המקדש [מלבד הקרבנות‬ ‫‪w‬‬ ‫שאם עבר ועישר משנה על חברתה ה ” ז מעשר מפני חומרת‬ ‫שנתפרשו להדיא]‪ ,‬וא”כ לצורך מה הפריש יצחק מעשר‬ ‫( ‪q‬‬ ‫הקדשים‪ ,‬דהיינו משום הדין הקדש קרבן שבמעשר‪ ,‬וכן מש ”כ שהרי לא <‬ ‫) בהמה מאחר שלא עמד להקריב את בהמות אלו לקרבן מעשר‪.‬‬ ‫‪j‬‬ ‫הקפידה תורה בפירוש על מעשר בהמה שיהיה שנה בשנה היינו דלא‬ ‫^ ונראה לבאר בזה‪ ,‬דהנה תנן בריש פרק מעשר בהמה (בכורות נ”ג א')‬ ‫י‬ ‫נאמר דין זה אלא במעשר דגן ומיניה ילפינן רק לדין המעשר וההפרשה‬ ‫דמעשר בהמה נוהג בחדש ובישן אבל אין מעשרין מן החדש על הישן‬ ‫של הבהמה ולא לגבי הדין הקדש קרבן שבזה‪ ,‬ויעוי׳ש שהאריך בראיות‬ ‫או מן הישן על החדש‪ ,‬וביארו בגמ' (שם בע”ב) דילפינן לה מדכתיב‬ ‫ליסוד זה‪[ ,‬ויעוי' במנחת אברהם עמ ”ס בכורות דף נ ”ג ב' משני׳ת בזה‬ ‫'עשר תעשר' (דברים פי ” ד פס' כ”ב) דבשני מעשרות הכתוב מדבר אחד‬ ‫בארוכה בענין אין מעשרין משנה על חברתה]‪.‬‬ ‫במעשר בהמה ואחד במעשר דגן‪ ,‬ומדהוקשו זה לזה ילפינן דכמו‬ ‫ומבואר בדברי התורת זרעים‪ ,‬דבדין הפרשת מעשר בהמה יש ב' דינים‪,‬‬ ‫שבמעשר דגן אין מפרישין מחדש על הישן אף במעשר בהמה אין‬ ‫א' הפרשת הקרבן ככל מעשר‪ ,‬ב' הקרבתו לקרבן‪ ,‬ועפי׳ז יש לבאר הא‬ ‫מפרישין מחדש על הישן‪.‬‬ ‫דהפריש יצחק מעשר בהמה‪ ,‬דאף שלא הקריבו לקרבן ולא היה בו את‬ ‫וברמבי׳ם (בכורות פ ” ז ה ”ה) פסק כן וכתב 'אין מעשרין מן הנולדים‬ ‫הדין השני הנ ”ל‪ ,‬מ” מ הפריש את הבהמות משום הדין הפרשה של‬ ‫בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת כשם שאין מעשרין בזרע הארץ מן‬ ‫מעשר בהמה‪ ,‬דהוא דין נוסף מלבד הדין הקרבה שבקרבן זה‪.‬‬ ‫החדש על הישן ולא מן הישן על החדש שנאמר 'היוצא השדה שנה‬ ‫ועפי׳ז יש לבאר עוד‪ ,‬דהנה לשון הרמבי׳ם הוא שיצחק 'הפריש' מעשר‪ ,‬ולא‬ ‫שנה' (דברים פי” ד פס' כ ”ב)'‪ ,‬והוסיף הרמבי׳ם 'ויראה לי‪ ,‬שאם עישר‬ ‫כתב שנתן את המעשרות לכהן‪ ,‬ובפשוטו יש לבאר בזה דהוא משום‬ ‫בהמה משנה על שנה הרי זה מעשר מפני חומרת הקדשים‪ ,‬שהרי לא‬ ‫שיצחק בעצמו היה לו דין בכור הראוי לעבודה והיה דינו כמו כהן‪ ,‬וכמו‬ ‫הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה'‪.‬‬ ‫שכתב המדרש (במדבר רבה פרשה ד' פיסקא ז') 'בתחילה היו הבכורות‬ ‫ודברי הרמבי׳ם צ”ע‪ ,‬דהרי הך דינא דאין מעשרין מעשר בהמה מחדש‬ ‫משמשים עד שלא עמד שבט לוי וכו' ותדע לך שהיו הבכורות מקריבים‬ ‫על הישן ילפינן לה בגמ' מכח הקישא וכמשני׳ת‪ ,‬והיקש זה הוא ילפותא‬ ‫עד שלא עמד שבטו של לוי‪ ,‬טול מתחילת בריתו של עולם‪ ,‬אדם הראשון‬ ‫גמורה ככל שאר הדרשות‪ ,‬ומהו שכתב הרמבי׳ם שלא הקפידה תורה על‬ ‫היה בכורו של עולם וכיון שקרב קרבנו וכו' לבש בגדי כהונה גדולה והיו‬ ‫מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה‪ ,‬ועייי׳ש בלח ” מ שעמד בדברי‬ ‫הבכורות משתמשין בהם‪ ,‬כיון שמת אדם מסרן לשת וכו' מת אברהם‬ ‫הרמבי׳ם ועוד צ ”ב מהי כוונת הרמבי׳ם במש”כ 'מפני חומרת הקדשים'‪.‬‬ ‫ומסרה ליצחק' [ונתבאר בזה בארוכה במקוי׳א (עי' אמרות אברהם כאן‬ ‫ובספר תורת זרעים (תרומות פ” א מ ”ג) כתב לבאר בזה‪ ,‬דבעיקר חלות‬ ‫בפרשה בענין מכירת הבכורה)]‪ ,‬וא”כ יכל יצחק ליטול את המתנות כהונה‬ ‫מעשר בהמה יש בזה ב' דינים‪ ,‬א' דין הפרשת הקרבן למעשר וכמו‬ ‫לעצמו‪ ,‬ומשו”ה רק הפריש מעשר ולא נתנו לכהן כיון שהיה הוא בעצמו‬ ‫מעשר דגן‪ ,‬ועוד נתחדש בזה דין הקדש קרבן כשאר הקרבנות‪ ,‬ולפי׳ז י ”ל‬ ‫כהן‪ ,‬וי”ל עפ” ז דאף את המעשר בהמה שהפריש ולא עמד להקרבה אלא‬ ‫דס”ל להרמבי׳ם דכל ההיקש דמעשר בהמה למעשר דגן מקרא דעשר‬ ‫היה דינו כהפרשת מעשר דגן וכמשני׳ת‪ ,‬ומעשר בהמה הרי שייך לבעלים‬ ‫תעשר‪ ,‬אינו אלא לענין דינא דהפרשת מעשר‪ ,‬אבל לא לענין דינא‬ ‫וכמבואר ברמבי׳ם (בכורות פ” ו ה ”ד)‪ ,‬אבל עכ”פ היה הפרשה דמעשר ׳‪.‬‬ ‫‪ t‬דהקדש קרבן שבמעשר בהמה‪ ,‬והטעם בזה‪ ,‬דהרי בהך הקישא לא‬ ‫‪°‬‬ ‫בהמה‪ ,‬ואף לשיטת הריטבי׳א (בשיטמי׳ק ב” מ ו' ע”ב‪ ,‬ובשבת נ”ד ב')‬ ‫‪ °‬הוקשו גופי המעשרות להדדי‪ ,‬ורק לענין מעשה ההפרשה הוקשו זה‬ ‫דמעשר בהמה ניתן לכהנים (עמש”כ בזה במנחת אברהם ריש פרק מעשר‬ ‫לזה‪ ,‬וגם ההיקש עצמו לא נכתב אלא גבי דיני מעשר דגן‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫בהמה)‪ ,‬אבל שפיר יצחק נטלו לעצמו כיון דהיה כהן‪.‬‬ ‫ס”ל להרמבי׳ם דכל ההיקש אינו אלא לענין דינא דהפרשת מעשר‪,‬‬ ‫הקול קול יעקב והידים ידי עשיו‬ ‫יעקב וגו' 'ויברכהו'‪ ,‬ויאמר אתה זה בני עשו וגו' ויגש לו ויאכל וגו' ויאמר‬ ‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו‬ ‫אליו יצחק אביו גשה נא אלי וגו' ויגש וישק לו וגו'‪ ,‬ולאחמ ”כ כתיב שוב‬ ‫ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו (בז‪ ,‬כב ‪ -‬מ)‪.‬‬ ‫ויברכהו ויאמר וגו' ויתן לך האלוקים וגו'‪ ,‬ומשמע דאת עיקר הברכות‬ ‫וברשי׳י‪' ,‬קול יעקב‪ ,‬שמדבר בלשון תחנונים קום נא‪ ,‬אבל עשו בלשון‬ ‫בירכו רק לאחר שאכל‪ ,‬וצ”ב דא”כ מהו הברכה שבירכו קודם וכדכתיב‬ ‫קנטוריא דיבר יקום אבי'‪ .‬ובבית הלוי עה ” ת כאן הקשה‪ ,‬שהרי יצחק‬ ‫ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות 'ויברכהו'‪.‬‬ ‫הבחין שמצד אחד הקול קול יעקב ומאידך הידים ידי עשו‪ ,‬וא”כ מפני‬ ‫ויש לבאר בזה‪ ,‬דהנה בפרשת חקת (במדבר פ”כ פס' י” ד ‪ -‬ט ” ז) מבואר‬ ‫מה החליט להאמין לו שהוא עשו ולהתעלם מהא דהקול קול יעקב‪,‬‬ ‫דכששלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום אמר לו 'כה אמר אחיך‬ ‫וביאר הבית הלוי‪ ,‬דבאמת עשו חשש כבר בתחילה שמא יעקב ירמה‬ ‫ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו‪ ,‬וירדו אבותינו מצרימה‬ ‫ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבותינו‪ ,‬ונצעק אל ה'‬ ‫אותו ויגנוב את הברכות‪ ,‬והבין עשו שאם יעקב ירצה לגונבו‪ ,‬ישנה את‬ ‫וישמע קולנו וישלח מלאך_ ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה‬ ‫קולו לדבר כמו עשו כדי שיצחק לא יבחין שהוא יעקב‪ ,‬ולכן לפני שהלך‬ ‫גבוליך'‪ ,‬ופירשי׳י שם‪' ,‬וישמע קולנו‪ ,‬בברכה שברכנו אבינו 'הקול קול‬ ‫עשו לצוד אמר לאביו שכשיחזור ישנה את קולו לדבר בנחת כמו יעקב‪,‬‬ ‫יעקב' שאנו צועקים ונענים'‪ ,‬ומבואר בדברי רש” י דכשאמר יצחק‬ ‫ולהזכיר שם שמים כמוהו‪ ,‬ועיי׳ז לא יוכל יעקב לרמותו‪ ,‬וא”כ מבואר‬ ‫ליעקב הקול קול יעקב נכלל בזה גם ברכה שכשיצעקו יענה להם‬ ‫היטב מה שאמר יצחק‪' ,‬הקול קול יעקב' כמו שאמר עשו‪ ,‬והידים ג ”כ ידי‬ ‫הקבי׳ה‪ ,‬ואיי׳ז רק תמיהה על הא דהקול של יעקב והידים של עשו‪,‬‬ ‫עשו‪ ,‬ומשו”ה לא הכירו ויברכהו‪.‬‬ ‫ויעוי׳ש עוד בהמשך המקראות (פס' כ') שאמר לו אדום לא תעבור 'ויצא‬ ‫ומה שיעקב לא שינה את קולו ולא חשש שיצחק יכיר בו שהוא יעקב‪,‬‬ ‫אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה'‪ ,‬ופרשי׳י שם 'וביד חזקה‪ ,‬בהבטחת‬ ‫י”ל דיעקב שהיה כולו אמת התהלך בתמימות עם בוראו ולא רצה לשקר‬ ‫זקננו והידים ידי עשו'‪ ,‬ומבו' ג”כ דנכלל בזה ברכה ליעקב והבטחה‬ ‫[וכדכתיב 'תתן אמת ליעקב' (מיכה פ ” ז פס' ח') ונתבאר בזה בארוכה‬ ‫לעשו‪[ ,‬אמנם לעשו אי ” ז 'ברכה' ורק 'הבטחה' וכמבואר בלשון רש”י‪,‬‬ ‫במקוי׳א (עי' אמרות אברהם כאן בפרשה)]‪ ,‬ורק מה שאמרה לו אמו‬ ‫דאין שייך לברך להצליח עם כח‪.]...‬‬ ‫שיעשה הוכרח לשמוע בקולה‪ ,‬וכיון שלא ציוותה עליו לשנות את קולו‬ ‫ועפ ” ז יש לבאר היטב הא דבתחילה כתיב 'ויברכהו'‪ ,‬דהרי היה‬ ‫משוי׳ה לא שינה‪[ ,‬ובבית הלוי כ' דשמא יעקב הבין שעשו חושש ממנו‬ ‫^‬ ‫זה לאחר שאמר לו יצחק הקול קול יעקב והידים ידי עשו‪,‬‬ ‫'■^סיכם עם יצחק שישנה את קולו לקול יעקב ולכן לא הוצרך לשנות את‬ ‫\‬ ‫ונכלל בזה ברכה וכמשנ”ת‪ ,‬וזהו 'ויברכהו' בברכה זו דהקול‬ ‫קולו]‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪G ) O‬‬ ‫קול יעקב‪[ ,‬פירוש זה מספר ברכת איש‪ ,‬והדברים יקרים מאד]‪.‬‬ ‫יויש להעיר בהך קרא‪ ,‬דבתחילה כתיב שאמר יצחק הקול קול‬ ‫‪J O C‬‬ ‫‪ C ■ ^ v‬ג_‬ ‫יו ”ל ע” י מערכת ’ ‪ v n iD‬גליונות’ ‪k . a i l v o n o t ® a m a i l . c o m 0 53- 314 59 00‬‬ ‫שיחת המשגיח‬ ‫הגהי׳צ רבי חזקיהו יוסף‬ ‫כזישקובסקי שליטי׳א‬ ‫גליון ‪379‬‬ ‫וו‬ ‫תשפייז‬ ‫( בי או ר הגי ״ א מטל■ב־)‬ ‫דוכי הצדיקים נקרא א ר חו ת‪ -‬דה״נו תורה ומצוות ומידות‬ ‫ברצלונא‪ ,‬שהאיר את כל העולם בתורתו‪ .‬כל התפילות לא הלכו‬ ‫לכל תפילה יש כח חזק‬ ‫לאיבוד‪ ,‬וזכה בסוף לאור עולם‪.‬‬ ‫ישנה מימרה מופלאה של המגיד מדובנא זצ״ל‪ :‬כתוב בפסוק‬ ‫סיפר לי אברך חשוב שהיה לו קושי רב לזכות בילדים‪ .‬הוא בא‬ ‫״וה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו‬ ‫אל מרן שה״ת רבי חיים קניבסקי זצ״ל כולו שבור‪ ,‬ורבי חיים‬ ‫יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ״ (יח‪ ,‬יז)‪ .‬והנה יש‬ ‫אמר לו יהיה לך בן זכר‪ ,‬ובאמת מיד אשתו התעברה בלי שום‬ ‫הרבה סיבות למי כדאי לגלות סודות‪ ,‬לחבר שלי‪ ,‬לאדם גדול או‬ ‫עיכובים‪ .‬אך לאחר זמן העובר נפל והלך לאבדון‪ .‬הוא בא שבור‬ ‫אדם חשוב‪ ,‬איש מבין‪ ,‬וכמו שממשיך הפסוק אחרי זה ״כי‬ ‫לרבי חיים‪ ,‬אמר לו רבי חיים אתה רואה שמשמים לא מגיע לך‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה״‪ ,‬אבל מה הענין לגלות לאבא של‬ ‫ע״פ הטבע‪ .‬אבל הקב״ה כן רוצה לתת לך אז מה הוא עושה? הוא‬ ‫משפחה ברוכת ילדים?‪ ...‬בגלל שאברהם יהיה לגוי גדול ועצום‬ ‫מעמיד אותך בנסיון‪ ,‬בא נראה איך אתה מקבל את זה כעת‪ ,‬אם‬ ‫זה סיבה לספר לו סודות? !‪...‬‬ ‫אתה מתחיל להתלונן ולהתמרמר הפסדת את הכל‪ .‬אך אם כעת‬ ‫עונה על זה המגיד מדובנא כדרכו במשל נפלא‪ ,‬ויסוד הדברים‬ ‫תעמוד בנסיון ותקבל את הכל באהבה ותמשיך להתפלל עד‬ ‫של הנמשל הוא‪ :‬הרי לכאורה מה העניין לספר לאברהם‪,‬‬ ‫שתקבל בן שיהיה בר קיימא וכך הוה‪ ,‬ולאחר זמן קצר זכה לבן‪.‬‬ ‫הקב״ה גילה לו כדי שהוא יתפלל עליהם‪ ,‬וילמד עליהם זכות‬ ‫הרבה פעמים כשאדם רואה לא הולך ולא הולך‪ ,‬זה חלק‬ ‫כמבואר בתנחומא‪ ,‬וככל שהוא הפציר וביקש הקב״ה דחה את‬ ‫מללכת! כי כשלא הולך מתפללים ושוב לא הולך ומתפללים‪,‬‬ ‫הבקשה ואמר לא‪ ,‬אז מה התועלת שהקב״ה סיפר לו?‪ ...‬אומר‬ ‫ועוד פעם ועוד פעם ואז אתה מקבל! זה הדרך! תמיד היה אומר‬ ‫המגיד‪ ,‬ואברהם יהיה לגוי גדול‪ ,‬לאברהם יהיה תועלת גדולה‬ ‫לנו מרן רה"י זיע״א על דברים יקרים משלמים יותר‪ .‬אתה‬ ‫בתפילות שלו‪ ,‬כי זרעו אחריו‪ ,‬הדורות שאחרי זה יהנו מאד‬ ‫רוצה לקבל דברים טובים אז אתה צריך לשלם‪.‬‬ ‫מהתפילות שלו‪ .‬המעשים והתפילות של אברהם משפיעים עלינו‬ ‫אנחנו תמיד חוזרים על מה שאומר רבי ירוחם‪ ,‬כתוב על הגר‬ ‫עד היום הזה! אין דבר שהולך לאיבוד‪ .‬וכך אמר הסטייפלער‬ ‫״ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה״ אומר רש״י‪ ,‬אמרה‪,‬‬ ‫[בשם ספר חסידים כמדומני] אין תפילה שהולכת לאיבוד‪ .‬כל‬ ‫שרה זו אין סתרה כגילויה‪ ,‬מראה עצמה צדקת ואינה צדקת‬ ‫תפילה נענית‪ ,‬יש שנענית מיד‪ ,‬ויש עוד חודש עוד חודשיים עוד‬ ‫שלא זכתה להריון כל השנים הללו ואני נתעברתי מביאה‬ ‫שנה ויש לדורות שאחריו אבל אין דבר כזה שתפילה לא נענית‪.‬‬ ‫ראשונה‪.‬‬ ‫צריך לדעת בכלל‪ ,‬בחיים אף פעם לא מתייאשים‪ ,‬חז׳׳ל אומרים‬ ‫ולכאורה היא צודקת‪ ...‬יש לה ראייה חזקה‪ ...‬אומר רבי ירוחם‪,‬‬ ‫כתוב "קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳"‪ .‬אדם שהתפלל‬ ‫הגר‪ ,‬בשביל לקבל ילד כמו ישמעאל‪ ,‬פרא אדם ומופרע‪ ,‬משרד‬ ‫ולא נענה ‪" -‬וקוה אל ה׳"‪ ,‬עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם‪ ,‬שום‬ ‫הרווחה ישלם לך שתקחי‪ ,‬את יכולה לקבל עוד כמה כאלו‪ .‬אבל‬ ‫פעם לא הולך לאיבוד‪ ,‬ואח״כ כולם ביחד גם חזי לאיצטרופי‪.‬‬ ‫יצחק אחד‪ ...‬כמה דמעות צריך להשקיע בו‪ ,‬כמה תפילות‪ ...‬כי‬ ‫מרן רה״י זיע״א תמיד היה מביא כתוב בהפטרה של וירא‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע‪ .‬כל כלל ישראל בא מיצחק‪.‬‬ ‫״ואשה אחת צעקה אל אלישע״ ואחז״ל כמנין צעקה ‪ -‬מאתיים‬ ‫אפשר לקבל גם דברים בקלות אבל מה זה אומר‪ ...‬על דברים‬ ‫שישים וחמש‪ ,‬ולבסוף נענתה‪ .‬אצל משה רבינו כתוב ואתחנן אל‬ ‫יקרים משלמים יותר‪ .‬יש הרבה אנשים שבשידוכים הם‬ ‫ה׳ ‪ -‬כמנין ואתחנן ‪ -‬חמש מאות וחמש עשרה תפילות‪ ,‬אם הוא‬ ‫מתקשים‪ ,‬ואז הם מתפללים עוד ועוד ועוד והקב״ה מסדר להם‬ ‫היה מתפלל עוד תפילה אחת הוא היה נענה על דברים הכי‬ ‫משמים שידוך כל כך נפלא‪ .‬זה לטובתך הכל‪ .‬זה הכל דברים‬ ‫גדולים רק הקב״ה אמר לו רב לך‪ .‬אין דבר שהולך לאיבוד‪ .‬כל‬ ‫פשוטים וברורים‪ ,‬בלי תפילה שום דבר לא זז‪.‬‬ ‫תפילה יש לה את הכח שלה מיד‪ .‬יש הרבה להאריך בזה ולא כעת‬ ‫הזמן‪.‬‬ ‫גם בפרשה שלנו‪ ,‬אליעזר עבד אברהם על כל דבר הוא התפלל‪,‬‬ ‫אפילו שהיו לו עשרה גמלים טעונים‪ ,‬וכל טוב אדוניו בידו הוא‬ ‫דברים טובים באים במאמץ‬ ‫ידע שצריך להתפלל‪ .‬נושאים תפילה והקב״ה עוזר‪.‬‬ ‫פעם בא יהודי אל מרן רבי יצחק זילברשטיין שליט״א ובכה על‬ ‫הזכות להתפלל‬ ‫מר גורלו‪ ,‬הוא מתפלל ועדיין לא נענה‪ .‬וסיפר לו סיפור‪ ,‬אביו של‬ ‫הר״י ברצלונא התחתן פעם ראשונה בגיל שלושים ונולדו לו‬ ‫יש דבר מאד מעניין ‪ :‬השבוע היה יום הזכרון של הגאון רבי נחום‬ ‫שלשה ילדים‪ .‬בגיל שלשים וחמש אשתו נפטרה ל״ע והשאירה‬ ‫פרצוביץ זצ״ל‪ ,‬וכתבו עליו שהוא אמר ‪ :‬התפילה זו המתנה הכי‬ ‫אותו עם שלשה יתומים שגם הם נפטרו‪ .‬בגיל חמישים הוא‬ ‫גדולה שניתנה ביד האדם‪ ,‬התפילה זו המפתח של כל הישועות‬ ‫התחתן פעם שניה ונולדו לו שלשה ילדים‪ ,‬ול״ע כולם נפטרו‪.‬‬ ‫והנחמות‪.‬‬ ‫בגיל שבעים הוא התחתן שוב‪ ,‬וזכה להוליד ג׳ ילדים ול״ע נפטרו‬ ‫אדם חושב שהוא בא לתפילה הוא עושה טובה לקב״ה‪ .‬הוא‬ ‫כולם‪ .‬בגיל שבעים וחמש הוא התחתן עוד פעם ונולד לו המהר״י‬ ‫מתגבר וקם כמו ארי‪ ,‬אה‪ ...‬הקדוש ברוך הוא שומר לו מקום‬ ‫נערך מתוך שיחתו השבועית בישיבת ארחות תורה‬ ‫ארחות חיים‬ ‫מלמדים אותנו להביט בעין בוחנת ולדעת איזה דבר יקר ערך‬ ‫גדול בגן עדן‪ ...‬אתה עושה לי טובות? תודה רבה!‪ ...‬מוחל‬ ‫הוא‪ ,‬וכמה ערכו רב לזכות על ידו‪.‬‬ ‫טובות‪ .‬התפילה היא המתנה הכי גדולה בכלל‪ ,‬ותפילה בישיבה‬ ‫[ועי׳ ב׳זכרון שמואל׳ בסופו בפניני דעת אות ג׳]‬ ‫בפרט‪.‬‬ ‫ומספרים שם‪ ,‬שרבי נחום כל החיים שלו התפלל בישיבה‪ ,‬פעם‬ ‫ההתבטלות לרב‬ ‫אחת הגיע אליו תלמיד שלו והוא סיפר לו שב״ה הציעו לו משרה‬ ‫ונביא עוד דוגמא‪ ,‬יש דבר מאד מעניין‪ :‬איך אליעזר זכה?‪...‬‬ ‫בישיבה שקרובה לביתו‪ ,‬אז רבי נחום הגיב בהתלהבות‪ ,‬יופי‪ ,‬אז‬ ‫ובעצם מי היה אליעזר‪ ,‬כתוב במדרש רבה (פרשה ס׳ אות ז׳) א״ר‬ ‫תוכל כעת להתפלל בישיבה כל יום‪!...‬‬ ‫יוסי ב״ר דוסא כנען הוא אליעזר‪ .‬ועל ידי ששירת אותו צדיק‬ ‫זה חסד של הקב״ה שנותן לנו את הזכות להתפלל בישיבה‪ ,‬ששם‬ ‫באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך‪ .‬״בא ברוך ה׳״‪ ,‬א״ר יעקב‬ ‫קרובים לשערי שמים שהתפילה תתקבל‪ .‬אחרי זה יש שבוכים‬ ‫בשם רבי יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטרה (ראיה מופתית‪ ,‬או‬ ‫למה לא הולך לי‪ .‬בודאי שלא הולך‪ ,‬למה שיילך לך?‪ ...‬הקב״ה‬ ‫דרשה כשנפטרים מהאכסניא) ומה אם אליעזר על ידי ששירת‬ ‫בא אליך‪ ,‬הוא רוצה לשמוע אותך‪ .‬ואתה עוד ישן לך‪ ,‬כאומר ‪-‬‬ ‫את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך‪ ,‬ישראל שעושין‬ ‫רבונו של עולם אין לי זמן כעת‪ ,‬תן לי להמשיך לישון‪ ...‬נו‪ ,‬אז‬ ‫חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה‬ ‫מה אתה רוצה‪...‬‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫צריך שאדם יידע לשמוח ולהעריך‪ ,‬ברוך ה׳ שה׳ מוכן לשמוע‬ ‫רואים פה דבר נורא‪ ...‬אליעזר הוא כנען‪ ,‬הוא המקולל‪ ...‬ועל ידי‬ ‫אותו‪ .‬ראשי ישיבות שבאים לגבירים יודעים כמה צריך לעבור‬ ‫ששירת את אברהם באמונה הוא יצא מכלל ארור לכלל ברוך!‬ ‫עד שהגביר עושה טובה ומוכן לשמוע אותך בכלל‪ .‬והקב״ה בא‬ ‫זה שינה לו את כל המהות שלו! עם מה? עם זה ששירת את‬ ‫אליך‪ ,‬ומוכן לשמוע‪ ,‬והוא מבטיח לך ״הרחב פיך ואמלאהו״!‬ ‫אברהם‪ .‬יהושע בן נון עם מה הוא זכה‪ ,‬ששירת את משה‪ ,‬וכמו‬ ‫אם זה יהיה לטובתך אני אמלא את הבקשה שלך‪ .‬ורק הקב״ה‬ ‫שאמר לו הקב״ה למשה כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו‬ ‫יודע מהי הטובה של האדם‪.‬‬ ‫שלא מש מתוך האהל‪.‬‬ ‫ושוב אתה רואה דברים שבני אדם מזלזלין בהם‪ ,‬ואתה מתבונן‬ ‫חסד זה ביזנס טוב‬ ‫מה אפשר לזכות עם זה‪ .‬בא תשקיע עם זה‪ .‬בא תראה איך‬ ‫פעם בא אלי אברך ושאל אותי שאלה מעניינת‪ :‬אני מספר‬ ‫אליעזר מבטל את עצמו‪ ,‬משרת את אברהם באמונה ולא משנה‬ ‫בשולחן שבת את פרשת השבוע‪ ,‬שאלה אותי הבת שלי הקטנה‪,‬‬ ‫כלום ממה שאדונו ציוה‪.‬‬ ‫מה גם אני צריכה להיות כמו רבקה?‪ ...‬בא אדון עשיר עם הרבה‬ ‫ולא רק זה‪ ,‬כתוב שאליעזר מספר להם שהוא אמר לאברהם‬ ‫עבדים והרבה כסף ועשרה גמלים ומבקש מילדה בת שלש תביאי‬ ‫״אולי לא תלך האשה״ אומר רש״י ״אלי כתיב‪ ,‬בת היתה לו‬ ‫לי מעט מים‪ ,‬והיא אומרת לי לא רק לך אני אתן‪ ,‬אלא לכל מי‬ ‫לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו‬ ‫שסביבך‪ ,‬גם לכל הגמלים‪ ,‬ככה צריך להיות?‪[ ...‬בעולם זה נקרא‬ ‫להשיאו בתו‪ ,‬אמר לו אברהם (בצורה חד משמעית) בני ברוך‬ ‫״פראייר״‪ ]...‬ככה אתה רוצה שנהיה?‪ ...‬ואם לא‪ ,‬אז בשביל מה‬ ‫ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך״‪ .‬מה אתה בכלל מציע כזו‬ ‫אתה מספר לנו?‪...‬‬ ‫הצעה‪ ...‬אליעזר היה צריך להיפגע‪ ...‬אבל לא‪ ,‬כלום‪ ,‬הדבר‬ ‫קודם כל גם ילדה קטנה מבינה שבינה ובין האבות הקדושים‬ ‫הראשון שהוא אומר להם כשהוא מגיע ״עבד אברהם אנוכי״‪.‬‬ ‫והאמהות הקדושים יש מרחק יותר משמים לארץ‪ ,‬וכי למה היא‬ ‫בלי חכמות ובלי כלום‪ ,‬בן אדם מבין עד כמה זה גדול אז ממילא‬ ‫חכתה עד לחיי שרה היא יכלה לשאול עוד בתחילת וירא וכי‬ ‫הוא נכנס לכלל ברוך‪.‬‬ ‫אדם בן תשעים וחמש אחרי ניתוח כחום היום צריך לחפש‬ ‫כעת צריך לדעת ‪ :‬אחד ההצלחות שיש זה להיות תלמיד לרב‪,‬‬ ‫אורחים ולרוץ אחריהם‪ ,‬וודאי שלרום מעלתם אין ערך ושיעור‪.‬‬ ‫ככה יהושע עשה וככה אליעזר‪.‬‬ ‫ורק אנחנו מצווים ‪ -‬חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי‬ ‫אבותי אברהם יצחק ויעקב ‪ -‬לעשות מצידנו מה שאנחנו יכולים‬ ‫דבר אחד צריך לדעת והוא דבר כל כך פשוט‪ ,‬הרבה שלנו רבי‬ ‫גם אם קשה לנו‪ ,‬לפי הכוחות שבידינו‪.‬‬ ‫מאיר חדש זצ״ל היה מביא שהגמרא (ברכות ח‪ ,‬א) שואלת‬ ‫סתירה‪ ,‬רבי חייא בר אמי משמיה דעולא אמר לעולם ידור אדם‬ ‫אבל ביותר איך באמת רבקה בת השלש מציעה גם למה שלא‬ ‫במקום רבו ובברייתא כתוב אל ידור‪ ,‬אומרת הגמ׳ לא קשיא הא‬ ‫התבקשה‪ ,‬רק רבקה מרוב מציאות המידות הטובות שביניהם‬ ‫דכייף ליה והא דלא כייף ליה‪ .‬אם אדם לא נכנע ומתכופף לרבו‬ ‫החסד היה טבוע בה‪ ,‬היא נהנתה ושמחה ומאושרת‪ ,‬ולא‬ ‫זה סכנה לדור ליד רבו‪.‬‬ ‫הרגישה כל קושי‪.‬‬ ‫המשגיח רבי דב יפה זצ״ל היה מביא שהרבינו בחיי ב׳כד הקמח׳‬ ‫ממה בן תורה צריך לשמוח‪...‬‬ ‫כותב ששמחה של מצוה יותר חשובה מהמצוה עצמה‪ ,‬שזה‬ ‫יש מקומות כאלו שפשה שם הנגע‪ ,‬שבחתונות הם נותנים לשתות‬ ‫מראה גודל האהבה והתשוקה לעשות רצון הבורא‪.‬‬ ‫משקאות חריפים והם משתכרים‪ ,‬והם מסבירים שהם רוצים‬ ‫וגם אנו לפי ערכינו וכוחינו נשתדל לא רק לעשות חסד‪ ,‬כ״א‬ ‫לקיים את המצוה של לשמח חתן וכלה בהידור‪ ,‬והם לא יכולים‬ ‫כדברי הכתוב ״מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך כי‪ ...‬ואהבת חסד״‪...‬‬ ‫בלי לשתות‪ .‬הם שוטים בת״ו ובטי״ת‪ ...‬אצל נח רואים דבר‬ ‫וזה מה שהיה אבן בוחן ‪ -‬אותה הוכחת לבן אדוני‪ ,‬ורק כך ראויה‬ ‫נורא‪ ,‬חז״ל אומרים משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה‪,‬‬ ‫היא להיכנס ולהיות מהאמהות הקדושות‪.‬‬ ‫״ויחל נח איש האדמה ויטע כרם״‪ ,‬ויחל ‪ -‬שנעשה חולין‪ ,‬ובחז״ל‬ ‫הרבה דברים נראים בעינינו כדברים פעוטים‪ ,‬אבל חז״ל‬ ‫כתוב שכנען עשה לו דברים נוראים‪ .‬ולמה הוא איש האדמה?‬ ‫מתפלל וגם הוא מתפלל‪ ,‬הוא מתרחץ וגם אני מתרחץ‪ .‬אז מה‬ ‫הוא רצה לשתות קצת‪ ,‬להירגע‪ ...‬אחרי המבול‪ ...‬אבל לא חשב‬ ‫ההבדל בינינו?‪ ...‬איפה שרים‪ ,‬איפה שמחים‪ ...‬יש אחד ששמח‬ ‫על התוצאות‪ ...‬אסור לאדם לאבד בידים את הדעת‪...‬‬ ‫כשהוא לומד ומתפלל‪ ,‬ויש אחד שנהנה במקלחת‪ .‬יש אחד‬ ‫אדם יכול להפסיד‪ ,‬וק״ו בן תורה ח״ו מלהיות בן תורה קודש‬ ‫ששמח בקיום המצוה לשמח חתן וכלה‪ ,‬ויש אחד ששמח כי הוא‬ ‫קודשים להיות איש האדמה‪ ...‬חולין‪ ,‬זה נורא ואיום‪....‬‬ ‫שתה יין‪.‬‬ ‫כתוב וישקול אברהם לעפרן חסר וי״ו‪ ,‬לפי שאמר הרבה ואפילו‬ ‫חסד לכל ‪ -‬בלי מעמדות‬ ‫מעט לא עשה‪ ,‬וכן אצל הנשיאים שהתעצלו בתרומת המשכן‬ ‫ונחזור לפרשתינו לעולם החסד‪ ,‬במד״ר שהבאנו על אליעזר הוא‬ ‫כתוב חסר יו״ד‪ ,‬מסביר המשגיח רבי דב יפה זצ׳׳ל כל מה שבן‬ ‫מסיים ‪ -‬ישראל שעושים חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם‬ ‫אדם עושה ‪ -‬זה או מעלה את השיעור קומה שלך או ח׳׳ו מוריד‪,‬‬ ‫ורגליהם על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫חסר אות זה לא סתם אות אחת‪ ,‬אלא נהיית בן אדם אחר! היה‬ ‫אחד שהיה בן תורה והוא נהיה סוחר‪ ,‬זה בן אדם אחר! זה לא‬ ‫ונפרש קצת שיחינו‪ ,‬חז״ל במדרש (שם פרק ס׳ אות ב) מביא על‬ ‫אותו אחד‪ .‬בן מעלה שמשתכר בחתונה כעת הוא הפסיד הרבה‬ ‫הכתוב ״עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלוק נחלה״‬ ‫ממעלתו‪ ,‬הוא נהיה כלוט‪ ,‬זה משהו אחר‪.‬‬ ‫עבד משכיל זה אליעזר ‪ -‬ומה השכלתו‪ ,‬אמר כבר קללתו של‬ ‫עפרון היה משהו בהתחלה‪ ,‬והוא ירד לעפרן‪ .‬הנשיאים ירדו‬ ‫אותו האיש בידו‪ ,‬שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד‬ ‫בדרגה שלהם‪ .‬ואצל נח זה מתהפך מ״איש צדיק״ ל״איש‬ ‫בי‪ ,‬מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר‪.‬‬ ‫האדמה״‪ .‬אנשים לא שמים לב מה הם מפסידים על כלום‪.‬‬ ‫והנה אליעזר היה ״עבד משכיל״ נכון‪ ,‬שאדם מן השורה לא‬ ‫[אני מקוה שזה בודדים אבל טוב תמיד להתריע מראש שלא‬ ‫חושב כך כי אדם שלא רגיל בזה נראה לו קושי גדול [וכמו היום‬ ‫יכנס לשגרה‪ ,‬ומכאן גם תצא הקריאה לבעלי השמחה לא‬ ‫שמספרים הרבה בעלי תשובה שכשהיו חילונים היה נראה להם‬ ‫להעמיד את המשמחים בנסיון‪ ,‬וד״ל]‪.‬‬ ‫שאנו חשוכים חסרי שמחה ולחוצים ואחרי שראו אור וחזרו‬ ‫רואים בדיוק הפוך ‪ -‬כמה שקט נפשי אושר ושמחה בבית עבדי‬ ‫אנחנו צריכים לדעת ‪:‬‬ ‫ה׳] אבל הוא היה משכיל וראה נכוחה‪ .‬ואכן מה טוב ומה נעים‬ ‫ה׳כתב סופר׳ אומר שיש סתירה לכאורה מה הסיבה לכך שנדב‬ ‫להיות בבית אברהם‪ ,‬וגם הגר שהיתה בת מלכים חפצה בזה‪.‬‬ ‫ואביהוא נפטרו‪ .‬בחז״ל כתוב שהם ׳נכנסו למקדש שתויי יין׳‪,‬‬ ‫ובכל זאת כשביטל עצמו אליו ‪ -‬זכה‪ .‬אבל ישראל ק״ו שאין להם‬ ‫ואילו בפסוק כתוב ״ויקריבו לפני ה׳ אש זרה אשר לא צוה‬ ‫חשבונות לכל אחד גדול כקטן הוי מקבל כל אדם בסבר פנים‬ ‫אותם״‪ ,‬ואם בתורה כתוב שהטעם הוא אש זרה‪ ,‬איך יכול להיות‬ ‫יפות ובשמחה‪ .‬ומה שאפשר גם אם זה לא קל בידיהם‬ ‫שזה שתויי יין? אלא אומר הכתב סופר‪ ,‬למה אדם שותה יין‪ ,‬כי‬ ‫וברגליהם‪ ,‬שמחים לעזור לכל יהודי‪.‬‬ ‫הוא צריך לשמוח‪ ,‬ויין ישמח לבב אנוש‪ .‬אתם ‪ -‬נדב ואביהוא‬ ‫יש מקומות שיש מעמדות של גדולים בגיל וקטנים ואין כ״כ‬ ‫שנמצאים במקדש ה׳‪ ,‬אתם נמצאים במקום הכי שמח שיש‪ ,‬עוז‬ ‫קשר גמור ביניהם‪ ,‬ויש בזה גם דברים חיוביים למי שמנצל רק‬ ‫וחדוה במקומו‪ ,‬אתם צריכים יין בשביל לשמוח?!‪ ...‬אין לך אש‬ ‫לטוב‪ ,‬אבל אצלנו הרחיקו ענין זה ואדרבא שהקטנים עם‬ ‫זרה במקדש גדולה מזה‪ ...‬חתן וכלה‪ ...‬אם החתן נכנס לחדר‬ ‫הגדולים‪ ,‬ויקבלו מהם‪.‬‬ ‫ייחוד ולפני שסוגרים את הדלת הוא מבקש‪ ,‬תביאו לי משקה‬ ‫[זה לא בא לאפוקי שהרי אחינו כל בית ישראל כל כלל ישראל‬ ‫חריף‪ ,‬שאני אוכל לשמוח‪ ...‬יהיה מקיש הויה ליציאה‪ ...‬אתה‬ ‫כאחים ויש חיוב לכבד אח גדול]‪.‬‬ ‫צריך לשמוח מיין?!‪ ...‬אתה חתן!‬ ‫בן תורה שמשתכר בחתונה זה אחד הדברים שמזעזעים!!! אני‬ ‫וסיפר לי בני שליט״א שהיה קרוב למרן רה״י הג״ר גרשון‬ ‫מקוה שלא ייכנס ה״נטע זר״ הזה בעולם התורה‪ .‬בן תורה‪ ,‬אתה‬ ‫אדלשטיין זצ״ל שהוא שאל אותו פעם‪ ,‬למה באמת לא מאמצים‬ ‫צריך לשמוח? ! אתה מקיים עכשיו שמחת חתן וכלה‪ ,‬אתה צריך‬ ‫את השיטה השניה שגם בה יש דברים חיוביים‪ ,‬והשיב לו‬ ‫לשמוח עם המצוה‪ ,‬אתה שמח עם היין? !‪ ...‬מבן תורה אתה יורד‬ ‫בקצרה‪ ...‬מה אתה יודע מי יותר מבוגר‪ ...‬ופירש לי תשובתו‬ ‫לאיש האדמה‪ .‬אדם לא קולט איך בבת אחת הוא נהיה קטן‪,‬‬ ‫שההערכה שיש בו חיוב זה לא עפ״י גיל של יום הלידה רק‬ ‫ולגדול בחזרה זה כבר לא כ״כ קל‪.‬‬ ‫המעמד הרוחני שלו בקבלת עומ״ש‪.‬‬ ‫סיפרנו פעם סיפור על מרן המשגיח רבי אליהו לאפיאן זצ״ל‬ ‫והביא ע״ז את מרן רה״י הג״ר שמואל רוזובסקי זצ״ל ב׳זכרון‬ ‫באותם ימים הישיבה בכפר חסידים היתה בתוך צריפים מעץ‪,‬‬ ‫שמואל׳ (בסופו בפניני דעת אות נט) שמביא את הגמ׳ בב״ק (פז‪,‬‬ ‫צריפים סמוכים ליד הבית מדרש‪ .‬היה שם גם פנימייה ומקלחת‪.‬‬ ‫א) שרב יוסף אמר שבתחילה חשב שאחד שלא מצווה ואעפ״כ‬ ‫עושה גדול יותר אבל שמע מר׳ חנינא שאדרבה גדול המצווה‬ ‫רבי אל׳ה לאפיאן היה מדבר במוצאי שבת‪ ,‬היו באים גם אנשים‬ ‫ועושה והי׳ עושה יומא טבא למי שיאמר לו שאין הלכה כר׳‬ ‫מהסביבה לשמוע אותו‪ .‬פעם אחת היה בחור אחד שבזמן הזה‬ ‫חנינא‪ ,‬כיון שהיה סומא שפטור מהמצוות‪.‬‬ ‫נכנס להתרחץ‪ .‬ובבית המדרש ‪ -‬שמעו את המים זורמים‬ ‫במקלחת‪ ,‬שמעו אותו מתרחץ‪ ...‬ופתאום הוא התחיל לשיר‪...‬‬ ‫ועל זה כתב ביש״ש בבבא קמא שמכאן המקור לעשות סעודה‬ ‫בהתחלה בזמזום‪ ,‬ולאט לאט הוא שר בקול‪ ,‬עד שזה כבר הפריע‬ ‫בבר מצוה שנהיה מצווה ועושה‪ .‬והרי המעלה של מצווה ועושה‬ ‫לשיחה‪.‬‬ ‫כתבו בתוס׳ (קידושין לא‪ ,‬א ד״ה גדול) לפי שדואג ומצטער יותר‬ ‫פן יעבור וכ״ה בתוס׳ בע״ז (ג‪ ,‬א ד״ה גדול) מפני שהוא דואג‬ ‫רבי אליהו ראה שכולם מחייכים‪ ...‬אז אמר רבי אליהו‪ ,‬בעצם‬ ‫תמיד לבטל יצרו ולקיים מצוות בוראו‪.‬‬ ‫מה ההבדל ביני לבינו‪ ,‬הרי אני לומד ומסתמא גם הוא לומד‪ .‬אני‬ ‫כתוב בגמ׳ (מועד קטן יח‪ ,‬ב) הכי אמר רב משום רבי ראובן בן‬ ‫הרי שהרגשת הפחד ועול האחריות לא לעבור מצוות בוראו‬ ‫אצטרובילי מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים מה׳ אשה‬ ‫הוא עיקר השמחה שיש ביום הבר מצוה‪.‬‬ ‫לאיש‪ .‬וידוע להקשות הרי הכל מה׳ !‬ ‫וע״ז הוסיף וכן הוא ממרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל עה״ת שיש‬ ‫היה אומר המשגיח של גרודנא רבי שלמה הרכבי זצ״ל ‪ :‬שידוך‬ ‫אדם זקן בא בימים‪ ,‬ומבחינת מעלתו הוא כקטן שלא הגיע‬ ‫זו יצירה חדשה‪ .‬לקחתי שני דברים והפכתי אותם ליצירה‬ ‫למצוות‪ ,‬אם אינו חי בהרגשה תמידית לבטל יצרו ולקיים‬ ‫חדשה‪.‬‬ ‫מצוות בוראו‪.‬‬ ‫איש ואשה זה לא שותפות אלא זו יצירה חדשה לגמרי‪.‬‬ ‫רבי בצלאל ז׳ולטי זצ״ל היה מהעילויים של הישיבה בחברון‪,‬‬ ‫מרן הרב אברמסקי זצ״ל אמר שהוא לא יכול להיות שדכן‪,‬‬ ‫והוא סיפר לנו שכשהוא נכנס לישיבה‪ ,‬היה אז את הגבאי של‬ ‫למה‪ ,‬כי אף פעם הוא לא מצא שנים שמתאימים לגמרי‪.‬‬ ‫הת״ת הוא היה אחד גבוה ומבוגר‪ ,‬ורבי בצלאל היה בחור‬ ‫צעיר‪( .‬אח״כ רבי בצלאל נהיה אב ב״ד בת״א ואח״כ בבי״ד‬ ‫הקב״ה בורא בריאה חדשה‪ .‬איך נבראת הבריאה הזו?‪ ...‬איש‬ ‫הגדול) ואותו גבאי ת״ת היה לו קיו סק באיזשהו מקום‪ ,‬וכל‬ ‫ואשה שכינה שרויה ביניהם‪ .‬חז״ל אומרים אם לא זכו אש‬ ‫פעם שרבי בצלאל היה עובר באזור הקיוסק הוא היה משתדל‬ ‫אוכלתן‪ .‬גם באשה וגם באיש יש את האותיות א״ש‪ .‬זכו ‪-‬‬ ‫לא לעבור ליד הקיוסק אבל קרה שהוא עבר ואותו אחד ראה‬ ‫שכינה שרויה ביניהם‪ ,‬יו״ד של האיש וה״א של האשה‪ ,‬לא‬ ‫אותו‪ ,‬הוא קרא לו ואמר לו אומרים שהעולם הזה הוא עלמא‬ ‫זכו‪ ,‬אין שכינה‪ ,‬ונשאר א״ש אוכלתן !‬ ‫דשיקרא‪ ,‬אוי כמה שזה נכון‪ ...‬כמה זה שיקרא‪ ...‬אתה זוכר‬ ‫וכי כשהם זכו אין אש?‪ ...‬יתכן לומר כתוב בחז״ל (תנחומא‬ ‫שנכנסת לישיבה אתה היית ילד קטן ואני הייתי ״הגבאי״?‪...‬‬ ‫סוף פרשת תרומה) אמר לו משה לקדוש ברוך הוא‪ ,‬אתה‬ ‫וכעת אותך שמו אב ב״ד ואותי שמו בקיוסק‪ ...‬אוי כמה זה‬ ‫אומר לעשות לך מזבח מעצי שיטים‪ ,‬אפשר אש בוערת על גבי‬ ‫עלמא דשיקרא‪.‬‬ ‫עצים ולא מכלה אותן?‪...‬‬ ‫נכון‪ ...‬אם באמת זה מה שקובע אז שיהיה מעמדות‪...‬‬ ‫אמר לו הקב״ה אש שלך שורפת אש שלי לא שורפת‪ .‬מתים‬ ‫הרב וולבה זצ״ל מספר שכשהוא הגיע למיר הוא שאל את‬ ‫נכנסים לפני ויוצאין כשהם חיים‪ ,‬ויש שם כמה דוגמאות‪.‬‬ ‫אחד החשובים‪ ,‬בן כמה אתה‪ ,‬אמר לו בן שנתיים‪ ,‬אני נולדתי‬ ‫ארזי הלבנון שהיו עצים יבשים ששלח חירם מלך צור כשנכנס‬ ‫כשהתחלתי לשמוע את רבי ירוחם‪.‬‬ ‫ארון הקודש התחילו נותנים פירות טובים ומהם פרנסה‬ ‫טובה לפרחי כהונה‪ .‬וכן פרח מטה אהרן‪.‬‬ ‫עכ״פ לענייננו כמו שקבלנו ממרן ראש הישיבה זיע״א לחיות‬ ‫יחד באהבה וחיבה‪ ,‬וכל אחד יקבל ממי שיכול ובאופן כללי‬ ‫אש שלי לא שורפת אדרבא היא מחממת ומאירה כ״שזכו״‬ ‫ראוי לנו לחזור על האמור‪ ,‬שיהודי לא עושה חשבון אם הוא‬ ‫והשכינה שרויה זה אש שלי ושם יש רק פירות טובים וברכת‬ ‫מטיב עם גדול או עם קטן‪ ,‬איפה שאני יכול להטיב‪ ,‬איפה‬ ‫שמים‪ .‬וכשכל אחד חושב רק איך להטיב עם השני ולא רק‬ ‫שאני יכול לעשות חסד אני עושה! וזה למדנו מהאבות‬ ‫איך לקבל‪ ,‬ולעשות יחד רצון ה׳‪ ,‬שם שכינה שורה‪.‬‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫וצריך לדעת שגם בחברותא כתוב בחז״ל באבות (ג‪ ,‬ו) ששכינה‬ ‫שורה בי׳ וכו׳‪ ,‬מנין שאפי׳ בג׳ וכו׳ ומנין אפי׳ בשנים וכו׳ ואפי׳‬ ‫פרשת השידוכים‬ ‫ביחיד‪ ,‬ומבואר שיש שכינה מיוחדת לשניים‪ ,‬אע״פ שיש גם‬ ‫ונבחן עוד נקודת חסד שבפרשתנו שרבקה זכתה לשידוך עם‬ ‫באחד רק יש חיבור מיוחד של שכינה כששנים לומדים שיהיה‬ ‫יצחק ע״י הבחינה במדת החסד בדוקא‪.‬‬ ‫ס״ד להצליח‪ ,‬כשיחד עמלים לש״ש להבין את הסוגיא‪ ,‬וכל‬ ‫חז״ל אומרים במדרש שאלה ההיא מטרוניתא מה הקב״ה‬ ‫אחד שמח לסייע לשני‪.‬‬ ‫עושה אחרי שהוא ברא את העולם? אמר לה יושב ומזווג‬ ‫ויש גם חסד מיוחד להתפלל ולרצות בהצלחה של השני גם‬ ‫זיווגים‪ .‬אמרה לו גם אני יכולה לעשות‪ .‬היא לקחה את כל‬ ‫בעליתו ב תוי״ ש‪ ,‬ולאלו שהגיעו לפרקם ‪ -‬למצוא בקרוב את‬ ‫העבדים והשפחות והכניסה כל זוג לחדר עבד ושפחה‪ ,‬עבד‬ ‫זיווגם וכל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר ‪ -‬הוא‬ ‫ושפחה‪ .‬ויהי למחרת אחד יוצא בלי יד אחד בלי רגל‪ ,‬כולם‬ ‫נענה תחילה‪.‬‬ ‫רבו ולא הסתדרו‪.‬‬ ‫לע״נ‬ ‫לע״נ‬ ‫אבינו מורינו איש האשכולות‬ ‫מרת ברכה מירל הרבסט ע״ה‬ ‫הרה״ג רבי אברהם צבי פרנקרייך זצ״ל‬ ‫בת הר״ ר מרדכי אברהם צוובנר זצ״ל‬ ‫בן הרה״ח רבי שמואל יצחק זצ״ל‬ ‫נלב״ע ג׳ כסליו תשפ״ב‬ ‫נלב״ע ל׳ מר חשון תשפ״ה‬ ‫תנצב״ה‬ ‫תנצב״ו־‬ ‫ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ״כ בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד‪ ,‬בקו השיחות שמספרו ‪074-740-3629‬‬ ‫ניתן לתרום לגליון מכל עמדות נדרים פלוס ברחבי הארץ כאמצעות לחצן קופות נוספות כחיפוש יש להקיש ארחות חיים או קוד מוסד ‪1000729‬‬ ‫כמו״כ ניתן לתרום דרך המערכת הטלפונית הממוחשבת נדרים פון כחיוג לטלפון ‪ 037630585‬שלוחה ‪ 2071‬או כמספר פלא׳ ‪053-415-3025‬‬ ‫כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ‪ 5‬ש״ח תבוא עליו ברכה‪ ,‬וכל המוסיף‪ ...‬ניתן לקבל את הגליון במייל‪gmail.com @ 4166058 :‬‬ ‫תולדות תשפ״ז‬ ‫בס״ד‬ ‫ועד ליל שבת‬ ‫דברי מוסר והשקפה על פרשת שבוע‬ ‫כזרבינו ראש הישיבה‬ ‫הגאון הגדול רבי ישראל בונם שדייבד שליט״א‬ ‫שנאמרו בישיה״ק‬ ‫פ ה ק דו ש‬ ‫מפיו אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך‬ ‫"הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" (כ"ז‪ ,‬כ"ב)‪ ,‬ובמדרש רבה‬ ‫עליו לרעה"‪ ,‬וצ"ב מהי הכפילות בלשון חז"ל ׳כל המנבל את‬ ‫(ס"ה‪ ,‬כ'); "א"ר ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו‬ ‫פיו׳ וגם ׳מוציא דבר נבלה מפיו׳‪ ,‬דלכאו׳ היינו הך‪ ,‬ועמד בזה‬ ‫שולטות‪ ,‬דכתיב (שמות ט"ז) וילונו כל העדה ויבא עמלק‪,‬‬ ‫הט"ז (יו"ד סי׳ קכ"ד סק"א)‪.‬‬ ‫ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו‪ ,‬אין ידי עשו‬ ‫אלא הביאור הוא‪ ,‬דהנה בבראשית (ב׳‪ ,‬ז׳) כתיב "וייצר ה׳‬ ‫שולטות"‪.‬‬ ‫מבואר בחז"ל שבזמן שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשו‪ ,‬אלוקים את האדם וגו׳ ויפח באפיו נשמת חיים"‪ ,‬ותרגם‬ ‫ובעיקר הענין הקשו רבים מן המפרשים היאך לומדים זאת האונקלוס "והות באדם לרוח ממללא"‪ ,‬ומבואר שעצם‬ ‫מהפסוק‪ ,‬הן בפסוק משמע להפך ‪ -‬שיתכן שהקול יהיה קול עצמותה של הנשמת חיים שננפחה באדם פה אל פה כחלק‬ ‫יעקב גם כשיהיו הידיים ידי עשו‪ .‬ולכאו׳ נראה פשוט שהוא אלוק ממעל היא ה׳רוח ממללא׳‪ ,‬והדיבור הוא נשמת החיים‬ ‫כיון שאמרו הפסוק בלשון תימה‪ ,‬׳הקול קול יעקב והידיים שמפעמת באדם והוא החלק הרוחני שבו‪ .1‬מעתה נראה‬ ‫ידי עשו׳‪ ,‬דהיינו שהוא מתקשה הכיצד יתכן הדבר‪ ,‬ומזה שהכח המדבר שבאדם‪ ,‬שהוא הפה‪ ,‬אינו סתם איבר שמוציא‬ ‫הבל של קדושה‪ ,‬אלא הוא עצמו כלי קודש‪ ,‬חפצא של‬ ‫נראה דאליבא דאמת לא יתכנו שניהם כהדדי‪.‬‬ ‫ועל כל פנים יש להבין מהו ׳הקול קול יעקב׳‪ ,‬האם יש כאן רק קדושה שמקורה מן העליונים שמחזיקה את ה׳רוח ממללא׳‬ ‫ענין מעשי גרידא שלא הצליח לשנות את קולו ולחקות את ומביאה אותה אל הפועל‪.‬‬ ‫קול עשו‪ .‬וברש"י כתב‪" :‬קול יעקב ‪ -‬שמדבר בלשון תחנונים משום כך חומרת המוציא דבר נבלה מפיו אינה רק דבר‬ ‫קום נא (פסו׳ י"ט)‪ ,‬אבל עשו בלשון קנטוריא דבר‪ ,‬יקום אבי הנבלה שיצא ממנו‪ ,‬אלא שהוא ׳מנבל את פיו׳‪ ,‬שהוא לוקח‬ ‫(פסו׳ ל"א)"‪ .‬ויש להקשות מדוע באמת דיבר יעקב בלשון את הפה הקדוש שניתן לו ומחלל את קדושתו‪ .‬במקום‬ ‫תחנונים‪ ,‬והרי התיר לעצמו לבוא במרמה ולקחת את ברכותיו לממש את מטרתו ולדבר בו דברי קדושה הוא מקלקל אותו‬ ‫של עשו ואף לקחת את בגדיו‪ ,‬ואם כן למה לא החליף גם את ומדבר דברי נבלה‪ .‬הפה עצמו מתחלל ונהיה פה מנובל‪.‬‬ ‫שפת דיבורו שתהא תואמת לו ותישמע כמותו‪.‬‬ ‫ולכן גם חמור כל כך עונשו של המנבל את פיו‪ ,‬עד שרח"ל‬ ‫עוד הקשו בקדמונים (עי׳ אבן עזרא ועוד) היאך חלה ברכת ׳אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו‬ ‫יצחק ליעקב והלא ברכה בטעות היתה‪ ,‬דהוא לא כיון לברך לרעה׳‪ ,‬מה שלא מצינו במקום אחר‪ ,‬כי אדם כזה לא רק‬ ‫מוציא דברי נבלה אלא מחלל את הקודש‪ ,‬לוקח את הדבר‬ ‫אלא את עשו ולמעשה נמצא שבירך את יעקב‪.‬‬ ‫ויסוד הענין מבואר‪ ,‬דהנה בר"ן בריש נדרים התקשה בדברי הקדוש ביותר שמחזיק את נשמת החיים שבקרבו והופך‬ ‫ר"ת וכתב בזה"ל; "ותמהני עליו פה קדוש איך אמר דבר זה"‪ ,‬אותו לכלי מקולקל‪.‬‬ ‫וכן מצינו עוד לשונות בראשונים‪ ,‬והדבר לכאו׳ תמוה מה על הג"ר יצחק בלאזער זצ"ל מפטרבורג מסופר שציווה לפני‬ ‫שייכות הקושיא לפיו הקדוש של ר"ת‪ ,‬ואף כי אכן יהיה אולי מותו שלא להספידו‪ ,‬אולם לאחר שנפטר נוצר דין ודברים בין‬ ‫מן התימה היאך טעה בדבר הלכה עדיין מה קשור הדבר הרבנים שהשתתפו בלויה האם לקיים את צוואתו או לא‪.‬‬ ‫הג"ר יצחק ירוחם ברלין (בנו של הנצי"ב)‪ ,‬שנכח במקום‪,‬‬ ‫לקדושת פיו‪.‬‬ ‫ובגמ׳ כתובות (ח‪ ):‬איתא‪" ,‬אמר רב חנן בר רב הכל יודעין כלה הכריע לקיים את צוואת הנפטר ולא לערוך שום הספדים‪.‬‬ ‫למה נכנסה לחופה‪ ,‬אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה לאחר מספר ימים‪ ,‬נגלה אליו בחלומו ר׳ יצחק פטרבורגר‬ ‫‪ 1‬א‪.‬ה‪ .‬מורנו רה"י שליט"א הוסיף ודיבר על ענין הדיבור בהקשר לדין נדר בשיחה אחרת‪ ,‬ושם חזר על עיקרי הדברים המובאים כאן והוסיף מזה אחד‬ ‫ומזה אחד‪ .‬בתוך דבריו הדגיש ודקדק שלשון התרגום הוא לא ׳והוה האדם עם רוח ממללא׳ אלא ׳והות באדם׳ וכו׳‪ ,‬ומכך משמע במפורש שהדיבור‬ ‫נחשב למהותו של האדם עצמו‪.‬‬ ‫ועל פי הדברים האמורים ביאר מה שמצינו במקומות רבים שיש חומרא מיוחדת לכוח הדיבור יתר על כל דבר אחר (וכפי המובא גם בשיחה כאן)‪ ,‬וזאת‬ ‫ע"פ מה שכתב הנפש החיים (א׳‪ ,‬י"ג) לגבי ׳מגיד לאדם מה שחו׳‪ ,‬שלא מזכירים לו ׳את׳ שיחו אלא מבארים לו ׳מהו׳‪ ,‬כמה גדולה חומרתו שהוא פוגם‬ ‫למעלה בעולמות העליונים‪ ,‬יעו"ש‪ .‬ומכיון שהדיבור הוא חלק הנשמה החצובה ממעל‪ ,‬לא זו בלבד שיש לו קדושה יותר מכל דבר אחר‪ ,‬אלא מי שפוגם‬ ‫בו נחשב כלוקח את כתרו של המלך עצמו ומזיק על ידו‪ ,‬שזה ודאי חמור משאר היזק בעלמא‪.‬‬ ‫בנוסף הובאו אז גם דברי האריז׳׳ל שהשותק מדברים בטלים מ׳ יום רצופים זוכה לרוה"ק‪ ,‬ואף שאין לנו השגה באותה רוה"ק מהי הא מיהת חזינן שדוקא‬ ‫שמירת הדיבור יש בכוחה להביא להשגות גבוהות ברוחניות יותר מכל מעלה אחרת‪ ,‬והטעם כאמור‪.‬‬ ‫רתמים״‪ ,‬וכידוע עונש גחלי רתמים הוא שריפה‪ ,‬שמכניסים‬ ‫והודה לו על שדאג לקיום צוואתו‪ .‬שאל אותו הרב ברלין‪ ,‬מה‬ ‫לאדם גחלים שאינם נכבים מהרה‪ ,‬כלשון רש״י יעו״ש (א‪.‬ה‪.‬‬ ‫נעשה בדינך בשמיים‪ .‬ענה לו ר׳ יצחק‪ ,‬אין לי את היכולת‬ ‫ועי׳ ערכין טו‪ :‬ד׳גחלי רתמים היינו גיהנום׳)‪ ,‬והקשה המהרי״ל‬ ‫לספר מה נעשה שם בבית דין של מעלה‪ ,‬אולם דבר אחד‬ ‫דיסקין דא״כ אמאי קתני בלשון ׳מאכילין׳ אותו גחלי רתמים‪,‬‬ ‫אוכל להגיד לך‪ :‬עם תלמידי חכמים העוסקים בתורה מקלים‬ ‫לכאו׳ יש לכתוב ׳שורפין׳ אותו בגחלי רתמים וכיו״ב‪ .‬אלא‬ ‫מאד בדינם יתר על שאר האנשים‪ ,‬אך גם אצלם יש דבר אחד‬ ‫הכוונה היא‪ ,‬שבשלמא אם היו סתם שורפים את האדם‬ ‫שלא מקלים בו כי הוא זה ומחמירים בו מאד‪ .‬הדבר הזה הוא‬ ‫בגחלי רתמים‪ ,‬היו הגחלים נכבים בסופו של דבר‪ ,‬ולכך‬ ‫חטא הדיבור‪ .‬מזה אין איש שנמלט מעונשו‪ ,‬וכולם נידונים בו‬ ‫׳מאכילין׳ אותו בגחלי רתמים‪ ,‬שאז פיו ‪ -‬שדרכו נכנסו‬ ‫בחומרה יתירה‪.‬‬ ‫הגחלים ‪ -‬יישאר פצוע לעולם ללא תרופה‪ .‬כי בהיות והאדם‬ ‫מאידך נוכל להבין כמה גדולה מעלתו של השומר את פיו‬ ‫פסק מדברי תורה‪ ,‬חילל את קדושת פיו ועסק בדברי שיחה‪,‬‬ ‫בקדושה‪ ,‬שהוא משמר את הקודש שלא יארע בו פסול‬ ‫עונשו הוא גם כן בפה‪ ,‬שפיו המחולל ייפצע וישרף ע״י‬ ‫ומחזיק את הפה שישאר חפצא תמימה של קדושה‪ .‬אצל‬ ‫הגחלים‪.‬‬ ‫אדם כזה הפה נותר קדוש בעצם‪ ,‬הוא עומד בקדושתו ואין‬ ‫ודבר נוסף למדים אנו מכאן‪ ,‬שהעונש אינו סתם כך על מי‬ ‫דבר שיכול לחלל אותו‪ .‬זוהי הסיבה שהתקיימה ברכתו של‬ ‫שהפסיק ללמוד והתחיל להתבטל‪ ,‬אלא על מי שפסק מד״ת‬ ‫יצחק אפילו שהיתה בטעות‪ ,‬כי קדושת פיו חייבה שלא יפול‬ ‫׳ועסק׳ בדברי שיחה‪ .‬זאת אומרת שלעיתים האדם זקוק‬ ‫דבר מדבריו ארצה‪ ,‬ואף שהוא מצידו לא התכוון מ״מ הפה‬ ‫למיעוט שיחה שיישב את דעתו‪ ,‬אך הקב״ה אינו רוצה שזה‬ ‫מצד עצמו גרם שדבריו יתקיימו‪ .‬והוא מה שמצינו רבות‬ ‫ייהפך ל׳עסק׳ שלו‪ ,‬שהוא ייכנס לתוך זה וימלא בכך את‬ ‫בחז״ל ׳כשגגה היוצאת מפי השליט׳‪ ,‬שדבריהם של הצדיקים‬ ‫ראשו‪.‬‬ ‫התקיימו למרות שלא התכוונו‪ ,‬וזאת כיון שפיהם גופו חייב‬ ‫אנו עומדים כעת בתקופת בחירות‪ .‬כמובן שמן הצורך הוא‬ ‫את קיום הדברים‪ ,‬עקב היותו חפצא קדושה מצד עצמה‪.‬‬ ‫שיהיו אנשים שיעבדו למען הצלחת המערכה‪ ,‬אולם בכל זאת‬ ‫אותה קדושת פה מחייבת שגם דברים שאין בהם איסור לא‬ ‫אין זה שייך אלינו‪ .‬עבודה למען בחירות היא ׳עסק׳‪ ,‬אין היא‬ ‫ייצאו מהפה‪ .‬הפה הוא קדוש‪ ,‬מרומם‪ ,‬חלק אלוק ממעל‪ ,‬וכדי‬ ‫דבר בטל סתם‪ ,‬ובחורים היושבים ועוסקים בתורה צריכים‬ ‫לשמור על קדושתו בשלימות יש להזהר אף מדברים‬ ‫להתעסק אך ורק בה‪ ,‬בלי לעשות עסק מדברים אחרים‪ .‬ולאו‬ ‫שבתורת ׳דברים׳ חשובים היתר‪ ,‬אך אינם מתאימים לכלי‬ ‫דוקא בחירות‪ ,‬אלא כל דבר שהופך ל׳עסק׳‪ ,‬לדבר שממלא‬ ‫שהם יוצאים ממנו‪ .‬וכך יעקב אבינו ע״ה‪ ,‬על אף שראה היתר‬ ‫את הראש‪ ,‬נוגד את קדושת התורה‪ ,‬את ׳כלי השרת אשר‬ ‫לעצמו להטעות את אביו בכל זאת לא היה מסוגל לשנות את‬ ‫ישרתו בם בקודש׳‪ ,‬והאדם צריך ׳לפנות מפיו כל חוץ מהגות‬ ‫דיבורו ולדבר בלשון עשו‪ ,‬כי הפה שלו קדוש וצריך לשמור‬ ‫התורה׳‪ .‬דבר כזה מוקצה הוא לבני תורה שיושבים ועוסקים‬ ‫עליו כראוי לו‪.‬‬ ‫בקדושת התורה‪ .‬כי התורה היא עסקנו היחיד‪ ,‬ואין לנו שום‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא אפילו דברים שאין בהם פסול כלל לעיתים‬ ‫דבר חוץ ממנה‪ .‬כל ׳עסק׳ אחר מוציא את האדם מן התורה‬ ‫אינם יכולים לצאת מכזה פה‪ ,‬אם יש בהם טעות‪ ,‬שכן כאמור‬ ‫ומעביר אותו למחוזות אחרים הרחק הרחק‪ .‬אמנם צריכים‬ ‫קדושת הפה לא נותנת להוציא מתוכו דברים שאינם‬ ‫אנשים שיעבדו‪ ,‬זה דבר טוב ראוי ונצרך‪ ,‬אך עדיף שהאחרים‬ ‫מתאימים לו‪ ,‬וזהו שתמה הר״ן על ר״ת ׳תמיהני עליו פה‬ ‫שעושים אותו הם שיעשו אותו‪ .‬״אי אפשר לעולם בלא בסם‬ ‫קדוש איך אמר דבר זה׳‪ .‬לא יתכן שפיו הקדוש נכשל לומר‬ ‫ובלא בורסקי‪ ,‬אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו מי שאומנותו‬ ‫דבר שאינו עומד בחקר האמת‪.‬‬ ‫בורסקי״ (קידושין פב‪.):‬‬ ‫ככל החיזיון הזה מצינו באוה״ח הק׳ בפרשת פנחס‪ ,‬עה״פ‬ ‫ואכן יעויין שם בגמ׳ דאיתא משמיה דרבי מאיר ״לעולם ילמד‬ ‫׳לפווה משפחת הפוני׳ (במדבר כ״ו‪ ,‬כ״ג)‪ :‬״ומצאתי לחסידי‬ ‫אדם לבנו אומנות נקיה וקלה״‪ ,‬וצ״ב דהא התם גופא איתמר‬ ‫ישראל שכתבו (אלשיך תצוה כ״ח‪ ,‬ל״א) כי פה של לומדי‬ ‫״רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד‬ ‫תורה דינו ככלי שרת אשר ישרתו בם בקודש‪ ,‬כי אין קדושה‬ ‫את בני אלא תורה״ וכו׳‪ ,‬הרי שאין ללמד את הבן אלא תורה‪,‬‬ ‫כקדושת התורה ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי חול הגם‬ ‫וכידוע הוא רבי נהוראי הוא ר״מ (כדאי׳ בעירובין יג‪ :‬ועוד)‪.‬‬ ‫שאין בהם דברים האסורים‪ ,‬והוא מה שרמז במאמר ׳לפווה׳‪,‬‬ ‫ונראה הכוונה שר״מ אומר שכל אחד לבנו ‪ -‬צריך אכן ללמד‬ ‫שהוא פה העמל בתורה שבו שוכן חצי שמו יתברך‪ ,‬׳משפחת‬ ‫אומנות‪ ,‬אבל אני‪ ,‬׳לבני׳‪ ,‬לבן שלי ‪ -‬לא מלמד אלא תורה‪...‬‬ ‫הפוני׳ ‪ -‬פירוש צריך לפנות מפיו כל חוץ מהגות בתורה״‪.‬‬ ‫את כל הדברים הטובים שיעשו אחרים‪ ,‬אני לכשעצמי מניח‬ ‫והדברים נפלאים‪.‬‬ ‫כל אומנות שבעולם‪ .‬איני דר אלא במקום תורה‪.‬‬ ‫מאידך אשכחן בגמ׳ בחגיגה (יב‪ ):‬ובע״ז (ג‪ ;):‬״אמר רבי לוי כל‬ ‫אין לנו שיור רק התורה הזאת‪.‬‬ ‫הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי‬ ‫ס"ת שרוי בצער‬ ‫הציבור נקרא להמשיך להעתיר בתפילה ובתחנונים ולהרבות בלימוד התורה‬ ‫לרפואתו השלימה של רבינו מרן רה״י הגאון הגדול ר' 'ישראל בונם בן חיה רויזא' שליט״א בתושח״י‬ ‫והן קל כביר לא ימאס תפילת רבים‪.‬‬ ‫לקבלת הוועד בדוא"ל ולהנצחות ‪ .A 0 2 3 1 3 7 4 1 3 @ g m a il . c o m‬ניתן לתרום דרך מכ שירי נדרים ‪ /‬קהילות לקופת ' קו בץ גיליונות'‬ ‫בכשייעתא ד־שמירא‬ ‫ג לי ו ן ‪ • 3 6 5‬ש ב ה ש מ י נ י ת‬ ‫‪ 9‬ר ש ת ת‪ 1‬ל ד‪ 1‬ת ת ש ‪ 9‬״ ז‬ ‫משיעורי הגאון דבי נפדתל־‪ ,1‬ה כ הן קו פ שיץ שליס״א‬ ‫\‬ ‫‪U k r ii‬‬ ‫■י ■‪1* 1‬‬ ‫‪r-.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—‬ ‫‪* * ! -‬ו‬ ‫■‬ ‫בענץ אם מותר כיבקש בשבת כקשות על רוחניות‬ ‫שמא אסתר תספר לאחשורוש על כל מעלליו ויורידהו מגדולתו‪ ,‬אבל ביום‬ ‫על דבר השאלה האם מותר לבקש בשבת בקשות על רוחניות‪ ,‬והשנה שחל‬ ‫ההוא היה שמח וטוב לב‪.‬‬ ‫ר”ה בשבת עסקו הרבה בשאלה זו בשבתות של ר”ה וסוכות ושמיני עצרת‪.‬‬ ‫וא"כ אפשר דבתורה אי אפשר להרגיש טוב לב‪ ,‬שהרי לעולם האדם מרגיש‬ ‫יבואר מקור הדין שאסור לבקש בקשות בשבת‬ ‫החסרון שיש לו בתורה‪ ,‬וכמה שהאדם גדול בתורה מרגיש חסר יותר‬ ‫בתורה‪ ,‬שרואה עמקה וגדלותה‪ ,‬ולהכי א"א להרגיש בתורה כל מלאכתך עשויה‪,‬‬ ‫הנה ראשית נבאר בקצרה דין זה שאסור לבקש בקשות בשבת‪ ,‬מקור דין זה‬ ‫וא"כ שפיר יכול לבקש בקשות בשבת על התורהא‪.‬‬ ‫הוא בירושלמי בשבת (פרק ט"ו הי׳ג) תניא אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת‪.‬‬ ‫רבי זירא שאל לרבי חייא בר אבא מהו מימר אבינו רוענו זוננו אמר ליה טופס‬ ‫יבואר מה שאמרו הרהור מותר ומאידך איכא מצוה שיהא בעיניך כאלו כל‬ ‫ברכות כך הוא‪ ,‬והראשונים בכמה מקומות הביאו דין זה של הירושלמי‪ ,‬יעוי’‬ ‫מלאכתך עשויה‬ ‫תוס’ בברכות (דף מי׳ח עי׳ב די׳ה מתחיל)‪ ,‬ובטור (סי’ קפי׳ח סעי’ ה’)‪.‬‬ ‫אך לכאורה יש להוכיח דדינא שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה אינו‬ ‫וטעם דין זה יש לפרש שהוא מדין עונג שבת‪ ,‬דבעי’ שיחשוב שכל מלאכתך‬ ‫חיוב גמור‪ ,‬דהטור (סי’ ש"ו) כתב וז"ל והרהור בעסקיו מותר‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫עשוי’‪ ,‬וכדליפינן מקרא "ששת ימים תעשה מלאכה"‪ ,‬ופירש רש"י שם‬ ‫משום עונג שבת מצוה שלא יחשב בהם כלל‪ ,‬וזהו שכתוב ששת ימים תעבוד‬ ‫שתבא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה‪ ,‬שלא תהרהר אחר מלאכה‪,‬‬ ‫ועשית כל מלאכתך‪ ,‬ואין אדם יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד‪ ,‬אלא יראה‬ ‫וא"כ כשמבקש על איזה דבר חסר בהרגשה של כל מלאכתך עשויה‪ ,‬והראוני‬ ‫אדם בכל שבת כאלו מלאכתו עשויה‪ ,‬ואין לך עונג גדול מזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שכן ביאר בקרבן העדה שם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬לפי שמכלל עונג שבת הוא שיחשוב האדם‬ ‫ולכאורה הדברים צריכין ביאור‪ ,‬דמאחר שמצוה שיחשוב כאלו כל מלאכתך‬ ‫כאילו כל מלאכתו עשויה‪ ,‬והשואל צרכיו הוא מראה בהיפך‪ ,‬וגם מביא דאגה‬ ‫עשויה‪ ,‬א"כ כל הרהור בעסקיו בשבת אסורה לו‪ ,‬שהרי מבטל הוא‬ ‫בלבו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מצוה זו שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה‪ ,‬וא"כ מאי קאמר דהרהור מותר‪,‬‬ ‫יבואר דברוחניות אי אפשר שיחשוב שכל מלאכתך עשויה‬ ‫הרי בכל הרהור הוא מבטל מצוה זו‪ ,‬וכי מותר לבטל מצוות התורה שאמרה‬ ‫ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה‪.‬‬ ‫ולפ"ז יל"ד דעל רוחניות שרי לבקש בשבת‪ ,‬דהרי על רוחניות לא שייך לומר‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬דהטור פירש שיסוד מצוה זו‪ ,‬שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך‬ ‫שיחשוב כאילו כל מלאכתו עשויה‪ ,‬וא"כ בזה שפיר מותר לבקש בשבת‪.‬‬ ‫עשויה‪ ,‬הוא משום עונג שבת‪ ,‬שבתחלת דבריו כתב ומשום עונג שבת‬ ‫וי ש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה בגמ’ ערכין (דף י"א ע"א) אית’ מניין לעיקר שירה מן‬ ‫מצוה שלא יחשוב בהם כלל‪ ,‬וסיים דבריו‪ ,‬ואין עונג גדול מזה‪ ,‬וכיון שענין זה הוא‬ ‫התורה‪ ,‬רב מתנה אמר מהכא "תחת אשר לא עבדת את ד’ אלוקיך בשמחה‬ ‫קיום של עונג שבת‪ ,‬הרי יש כמה דרגות של עונג שבת‪ ,‬וכל המרבה בזה הרי זה‬ ‫ובטוב לבב" איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה‪ ,‬ואימא‬ ‫משובח‪ ,‬כמו שאמרו (שבת דף קי"ח ע"א) המענג את השבת זוכה לנחלה בלי‬ ‫דברי תורה דכתיב פקודי ד’ ישרים משמחי לב‪ ,‬ומשני‪ ,‬משמחי לב איקרו טוב לא‬ ‫מצרים‪ ,‬ולכן מי שמענג את השבת בשלימות יהא בעיניו כאילו כל מלאכתך‬ ‫איקרי‪.‬‬ ‫עשויה‪ ,‬אבל מי שמענג את השבת אבל הרהר בעסקיו לא ביטל מצוות עונג שבת‬ ‫והתוס ’ שם (ד"ה משמח) הקשו דהרי בוודאי התורה היא טוב‪ ,‬שנאמר "כי לקח‬ ‫לגמרי‪ ,‬אלא שלא קיימו בשלימות הגמורה‪.‬‬ ‫טוב נתתי לכם"‪ ,‬וכן כתיב טוב לי תורת פיך‪ ,‬ותירצו בתירוץ הב’ שטוב‬ ‫וכמו שמי שקנה לכבוד שבת מטעמים וכדו’ אך הי’ יכול לקנות דברים יותר‬ ‫הסמוך ללב לא איקרי‪ ,‬וכוונתם דטוב לחוד מצינו על התורה‪ ,‬אבל ’ טוב לבב’ לא‬ ‫משובחים‪ ,‬האם נימא שהוא ביטל מצוות עונג שבת‪ ,‬הא ודאי שקיים‪ ,‬אלא‬ ‫איקרי‪.‬‬ ‫שהי’ יכול לענג יותר בשלימות‪ ,‬והכ"נ כשהרהר בעסקיו אע"פ שלא הי’ בעיניו‬ ‫ו שמעתי לבאר בזה אמאי דברי תורה לא חשיב "טוב לבב"‪ ,‬והוא על פי מה‬ ‫שכאילו כל מלאכתך עשויה מ"מ לא ביטל בזה מצוות עונג שבת‪.‬‬ ‫שכתב בביאור הגר"א על הפסוק במשלי (פט"ו) ’ כל ימי עני רעים וטוב‬ ‫אכן אם נימא הכי‪ ,‬תיקשי‪ ,‬דכיון שנתבאר דהאיסור להתפלל על צרכיו הוא‬ ‫לב משתה תמיד’‪ ,‬בזה"ל‪ ’ ,‬כמ"ש חז"ל (אבות פ"ד מ"א) איזהו עשיר השמח בחלקו‪,‬‬ ‫מדינא שתהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה‪ ,‬אמאי אסרו לבקש רחמים‬ ‫וא"כ העני הוא מי שנפשו רחבה שאינו מסתפק בכל אשר לו‪ ,‬וכל חללי דעלמא‬ ‫בשבת‪ ,‬הא בדברי הטור מבו’ דהך דרשא שבעי’ שתהא בעיניך כאלו כל מלאכתך‬ ‫לא יספיקנו בדעתו‪ ,‬ולכן כל ימיו רעים‪ ,‬כי אינו באפשרי שימלא כל חפצו וימלא‬ ‫עשויה אינו איסור גמור‪ ,‬וכמשנ"ת‪ ,‬אלא הוא רק ביטול במקצת של עונג שבת‪,‬‬ ‫דעתו‪ ,‬כמ"ש אין אדם מת וחצי תאוותו בידו‪ ,‬אבל וטוב לב משתה תמיד‪ ,‬אבל מי‬ ‫ובקשת צרכיו נראה לכאורה דהוא איסור‪ ,‬כמו שכתב בירושלמי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫שמספיק במה שיש לו‪ ,‬לבו שמח תמיד‪ ,‬כמו האיש אשר משתה בביתו‪ ,‬שלבו‬ ‫יבואר דאיסור בקשה הוא משום ממצוא חפצך‬ ‫שמח בעת שהוא שתוי יין ’ וכו’ עכ"ל‪.‬‬ ‫ו היינו כי עני הוא מי שאינו שמח בחלקו‪ ,‬ומחמת שאינו שמח בחלקו הרי הוא‬ ‫עוד יש לדון דבקשות על רוחניות מותר בשבת‪ ,‬דבמדרש רבה בפרשת בהר‬ ‫מרגיש שהוא נחסר‪ ,‬ואפי’ אם עשרו גדול מאוד שאין בכל העם כמותו‬ ‫(פרשה ל"ד סי’ ט"ז) אית’ "ממצוא חפצך" מכאן אסור לאדם לתבוע צרכיו‬ ‫מ"מ לפי רוב עושרו הרי הוא משתוקק לכפלים‪ ,‬וכמו שאמרו יש לו מנה רוצה‬ ‫בשבת‪ ,‬ומבואר דיסוד האיסור לבקש בקשות בשבת הוא משום ממצוא חפצך‪,‬‬ ‫מאתים‪ ,‬ונמצא א"כ כי הוא מרגיש חסר יותר מכל בני האדם שהרי לפי רוב‬ ‫והרי בשבת(דף ק"נ) דר שו "חפציך" אסורין חפצי שמים מותרין‪ ,‬וא"כ לבקש על‬ ‫עושרו כן גודל חסרונו‪ ,‬אבל השמח בחלקו אפי’ אם אין בידו ממון מ"מ הוא טוב‬ ‫רוחניות לכאו’ ליכא איסור‪ ,‬דהרי זה בכלל חפצי שמים‪.‬‬ ‫לב מחמת שלא חסר לו מאומה ושמח בחלקו‪ ,‬אבל המבקש ומתאוה למה שאין‬ ‫והרמב׳׳ן בשבת (דף קי"ג ע"ב) הביא דין זה‪ ,‬ונראה מדבריו שהאיסור בזה הוא‬ ‫בידו‪ ,‬כל ימיו רעים‪.‬‬ ‫משום "ודבר דבר" שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך בחול‪ ,‬וגם‬ ‫ובזה ניחא מה שכתוב במגלת אסתר "ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לבב"‬ ‫לפ"ז יל"ד דבקשה על רוחניות מותר בשבת‪ ,‬דחפצי שמים ליכא איסור‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫דביום ההוא לא היה מוטרד מכלום‪ ,‬שאסתר הזמינתו למשתה‪ ,‬ולא פחד‬ ‫להסתפק במה שיש לו‪ ,‬אבל על הארץ ‪ -‬היינו בעניני גשמיות‪ ,‬צריך להסתכל מתחת‪,‬‬ ‫א וכבר פירשו הא דכתיב "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת"‪ ,‬יש לבאר בשמים ממעל ‪-‬‬ ‫שהוא במצב טוב‪ ,‬ויש הרבה אנשים שיש להם פחות ממה שיש לו‪ ,‬ויהא שמח בחלקו‪.‬‬ ‫היינו ענינים שבשמים צריך להסתכל ממעל‪ ,‬שיש עוד הרבה דברים למעלה ממנו‪ ,‬ולא‬ ‫נערך משיעור שנמסר בישיבת בית מדרש עליון ערש״ק פ' לך לך‪ ,‬תשפ״ז‪.‬‬ ‫לתגובות ולעניני הגליון ‪ 058.32.888.34‬וכן במייל ‪gm ail.com @ 3126877‬‬ ‫אבל מביא שם בשם מרן הגרישי׳א זצ"ל שהתיר בקשות על רוחניות‪ ,‬ולא נימק‬ ‫וכן מבואר בדברי המאירי בחיבור התשובה (עמו' ‪ )367‬שכל האיסור לשאול זה‬ ‫את טעמו‪.‬‬ ‫צרכי חיי שעה‪ ,‬אבל דברים של חיי עולם מותר לשאול‪.‬‬ ‫והראי ’ שהביא מהמ"ב יש לדון‪ ,‬דהרי דעת אינה בקשה על רוחניות לחוד‪ ,‬כי‬ ‫וביאר שם המאירי דגם לענין מה שאמרו שבג׳ ברכות ראשונות אין לשאול‬ ‫הרי הדעת נצרכת לכל תהלוכות החיים‪ ,‬וא"כ משו"ה אי אפשר לבקש‬ ‫צרכיו‪ ,‬על רוחניות אפשר לבקש‪ ,‬ובזה ביאר הטעם שהכניסו זכרינו‬ ‫על זה בשבת‪.‬‬ ‫לחיים בג׳ ראשונות‪ ,‬שמבקשים חיים למענך שזה צורך רוחני‪ ,‬ואין בקשה על‬ ‫אך יעוי׳ בפנ"י בברכות (דף לי׳ב עי׳ב די׳ה שם דרש) ובלבוש עה"ת (פרשת ואתחנן)‬ ‫גשמיות‪.‬‬ ‫שמשה לא התפלל על כניסתו לארץ בשבת ויו׳׳ט‪ ,‬אע"פ שכל כוונתו היה‬ ‫יבואר הטעם שתקנו הבדלה בחונן הדעת קודם שאומר וחננו מאתך דעה‬ ‫כדי לקיים מצוות התלויות בארץ‪ ,‬ומבואר דגם בקשה על רוחניות אין לבקש‬ ‫בשבתב‪.‬‬ ‫אך בספר שער המועדים (דיני ספירת העומר עמו׳ ר"ב) מביא ששמע ממרן‬ ‫וי ש לעיין שמנהג אשכנז שאומרים יקום פורקן אחר קריאת התורה‪ ,‬ולא‬ ‫הגרחי׳ק זצ"ל שגם על רוחניות אין לבקש בקשות פרטיות בשבת‪ .‬והביא‬ ‫תקנוהו אלא בשבת‪ ,‬והרי אסור לבקש צרכיו בשבת‪ ,‬וכן ברכת החדש‬ ‫ראי׳ לזה מהמ"ב (סי׳ רצי׳ד סקי׳ב) שהטעם שתקנו הבדלה בחונן הדעת קודם‬ ‫שמבקשים בו בקשות בשבת צי׳ב איך הותר לבקש בקשות אלו בשבת‪ ,‬עוד יש‬ ‫בקשת וחננו הוא משום שאסור לבקש צרכיו קודם הבדלה‪ ,‬והרי בקשת הדעת‬ ‫לעיין אמאי אין אומרים יקום פורקן ביו׳׳ט‪ ,‬וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫היא בקשה על רוחניות‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הכרת האדם בחשיבות עבודתו עזכי ממום׳ והליכה לא ככזות הצדיקים העובדים את ד׳ כאמת‬ ‫אלקים‪ ,‬היינו רשע היינו אשר לא עבדו‪ ,‬אמר ליה עבדו‬ ‫הנביא בעניין יעקב ועשו‪.‬‬ ‫איתא בבבא בתרא דף ט” ז ע”ב אמר רבי יוחנן חמש‬ ‫ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו‪ ,‬ואינו דומה שונה‬ ‫וביאורו שהנביא מגלה לנו מה ששנא ד' יתברך לעשו‬ ‫עבירות עבר אותו רשע באותו היום‪ ,‬בא על נערה‬ ‫פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד‪ ,‬אמר ליה‬ ‫הוא משום ביזוי עשו לקדשי שמים ולכן מוכיח הנביא את‬ ‫מאורסה‪ ,‬והרג את הנפש‪ ,‬וכפר בעיקר‪ ,‬וכפר בתחיית‬ ‫ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו‪ ,‬אמר ליה אין‪ ,‬צא‬ ‫ישראל במה שמבזים קדשי שמים שחלילה לא יהיו‬ ‫המתים‪ ,‬ושט את הבכורה‪ ,‬בא על נערה מאורסה כתיב‬ ‫ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר פרסי‬ ‫בחלקו של עשו‪.‬‬ ‫הכא ”ויבא עשו מן השדה ” וכתיב התם ”כי בשדה‬ ‫בתרי זוזי‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ושמעתי שבחור בר מצוה שנכנס עם אביו קמיה דמרן‬ ‫מצאה ”‪ ,‬הרג את הנפש כתיב הכא ”עיף” וכתיב התם ”אוי‬ ‫וצ”ב בביאור גמ' זו וכי מי שלא למד אלא מאה פעמים‬ ‫הגרמ׳׳י ליפקוביץ זצ״ל ושאלו איזה הנהגה טובה שיקבל‬ ‫נא לי כי עיפה נפשי להורגים ”‪ ,‬וכפר בעיקר כתיב הכא‬ ‫נקרא לא עבדו‪ ,‬וכל ההסברים והביאורים יהיו עדין קשים‪,‬‬ ‫על עצמו כשנעשה בר מצוה‪ ,‬ואמר לבחור הבר מצוה‬ ‫”למה זה לי”‪ ,‬וכתיב התם ”זה אלי ואנוהו”‪ ,‬וכפר בתחיית‬ ‫כיצד א' שלמד והשקיע וחזר מאה פעמים יחשב כ”לא‬ ‫שיקבל על עצמו שלא יוריד התפילין עד לאחר הקדיש‬ ‫המתים דכתיב ”הנה אנכי הולך למות” ושט את הבכורה‬ ‫עבדו”‪.‬‬ ‫האחרון‪ ,‬ויש בזה ענין גדול מאד‪ ,‬כיון שקבלה זו יכולה‬ ‫דכתיב ”ויבז עשו את הבכורה ”‪.‬‬ ‫ושמעתי מהגאון ר' הלל זאקס זצ׳׳ל שאמר בזה‬ ‫לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה‪ ,‬משום שבזה הוא‬ ‫והנה חמש עבירות אלו עבירות גדולות הם‪ ,‬וחז”ל‬ ‫שהחילוק בין מאה פעמים למאה פעמים ואחד הוא כמו‬ ‫מראה את חשיבות ויקרות המצוה בעיניו‪ ,‬שאינו מזדרז‬ ‫שהביאו עבירות אלו ראו שיום זה היה בכל עבירותיו אבן‬ ‫עבדו ללא עבדו‪ ,‬והביאור בזה דאחד מפיתויי היצר הוא‬ ‫לחלוץ את התפילין מראשו משום שמחבב המצוה‪ ,‬וגם‬ ‫פינה ויסוד להמשך דרכו של עשו‪ ,‬והנה בתורה הקדו' לא‬ ‫שאומר לאדם שמזלזל בדברים רוחניים שהם נראים‬ ‫ממתין לסוף התפלה‪ ,‬ואינו יוצא מבית הכנסת קודם‬ ‫מפורש עבירות אלו‪ ,‬וחז”ל למדים זאת מדרשא כמבו'‬ ‫שאינם חשובים‪ ,‬ומקטין את חשיבות הדבר‪ ,‬וכמו‬ ‫קדיש האחרון משום שחביבה כל עניית אמן בפניו יותר‬ ‫לעי'‪ ,‬אולם העבירה הה' ששט את הבכורה מפורשת‬ ‫שמפתה לאדם שלימוד המוסר עשר דקות ביום לא ישנה‬ ‫מכל הבלי העולם הזה‪ ,‬ובזה תלוי כל היהדות‪ ,‬שככל‬ ‫בתורה‪” ,‬ויבז עשו את הבכורה ”‪ ,‬וצריך ביאור‪ ,‬דלכאו'‬ ‫אותך‪ ,‬או מה שהיצר מפתה לאדם שאין חשיבות לחמש‬ ‫שהאדם מחבב המצוות ומייקרן ומחשיבן‪ ,‬כן תהיה‬ ‫שאר העבירות הם חמורות יותר מביזוי בכורה‪ ,‬גילוי‬ ‫דקות של לימוד‪ ,‬והמתפלל תפלה ומכוין אפילו רק בברכה‬ ‫עבודתו לפניו יתברך בשלימות היותר גדולה‪.‬‬ ‫עריות שפיכות דמים וע” ז שהם ג' עבירות דיהרג ואל‬ ‫אחת יותר מחבירו ההבדל ביניהם רב כ”כ כמו בין עבדו‬ ‫יעבור‪ ,‬והתורה רק רמזה אותם בדרך רמז‪ ,‬אבל עבירה של‬ ‫ללא עבדו‪ ,‬וזה מה שאמר לנו הכתוב כי כמו שכל אחד‬ ‫ואמרו בגמ' מנחות דף ל”ב ע”א כיוצא בו ספר תורה‬ ‫ביזוי הבכורה והיינו ביזוי עבודת הקרבנות שהיא לכאורה‬ ‫מבין את החילוק בין עובד אלוקים ללא עבדו‪ ,‬כן הוא‬ ‫שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין‬ ‫הקלה שבהם נתפרשה בתורה להדיא‪.‬‬ ‫ההבדל הגדול בין מאה פעמים למאה פעמים ואחד‪ ,‬וכן‬ ‫מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה‪ ,‬והיינו טעמא‬ ‫ונראה מזה שהיסוד לכל הרע שבבריאה שנמצא בעשו‬ ‫הוא בכל דבר שבקדושה‪.‬‬ ‫דתפילין קדושתו חמורה ממזוזה‪ ,‬משום שבתפילין יש ד'‬ ‫הוא ביזוי קדשי שמים‪ ,‬ומזה נובע כל הרע שבעשו‪ ,‬ועשו‬ ‫והנה ברש” י (ויקרא פ”ה פסוק י”ז) כתב בשם תורת‬ ‫פרשיות ובמזוזה אין בה אלא ב' פרשיות‪ ,‬וחזינן דמה‬ ‫הוא ביטוי להיפך ממלכות שמים‪ ,‬ומלכות שמים אינה‬ ‫כהנים וז”ל רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של‬ ‫שיש בו יותר תורה קדושתו חמורה יותר‪ ,‬וכן הוא בכל‬ ‫שלימה בעולם עד שישפוט את עשו וכמש”כ ”ועלו‬ ‫צדיקים‪ ,‬צא ולמד מאדם הראשון‪ ,‬שלא נצטוה אלא על‬ ‫אדם כל מי שיש בו יותר תורה קדושתו חמורה יותר‪ ,‬וגם‬ ‫מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד'‬ ‫מצות לא תעשה ועבר עליה‪ ,‬ראה כמה מיתות נקנסו עליו‬ ‫היודע עוד פרשה אחת בתורה או יודע עוד משנה אחת‬ ‫המלוכה”‪ ,‬וכל זה יסודו הוא ביזוי כבוד שמים‪” ,‬ויבז עשו‬ ‫ולדורותיו‪ .‬וכי איזו מדה מרובה‪ ,‬של טובה או של‬ ‫או גמ' או תוספות אחד קדושתו גדולה יותר‪ ,‬שיש בו‬ ‫את הבכורה ”‪.‬‬ ‫פורענות‪ ,‬הוי אומר מדה טובה‪ .‬אם מדת פורענות‬ ‫יותר תורה‪ ,‬וצריכים לייקר ולכבד ולהעריך כל דבר תורה‬ ‫והנה בהפטרה של הפרשה הנביא מלאכי מוכיח את‬ ‫המעוטה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו‪ ,‬מדה טובה‬ ‫שזוכה אדם ללמוד ולהכניס בלבו שעי ” ז נעשה קדוש‬ ‫ישראל על ביזוי קדשי שמים‪” ,‬וכי תגישון עור לזבוח אין‬ ‫המרובה‪ ,‬היושב לו מן הפיגולין והנותרות והמתענה ביום‬ ‫יותר‪ ,‬ואי אפשר להורידו מקדושתו‪ ,‬שאין מורידין‬ ‫רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע הקריבהו נא לפחתך‬ ‫הכיפורים‪ ,‬על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו‬ ‫מקדושה חמורה לקדושה קלה‪.‬‬ ‫הירצך או הישא פניך וגו' והבאתם גזול ואת הפסח ואת‬ ‫ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫וכפי הערך שאנו מעריכין את התורה ומייקרים אותה‬ ‫החולה והבאתם את המנחה‪ ,‬הארצה אותה מידכם אמר‬ ‫ראה מה שכר קבע הכתוב על המתאפק פעם אחת‬ ‫כן תקבע התורה בנפשינו להיותינו דבוקים בה שתשפיע‬ ‫ה'‪ ,‬וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לה' כי‬ ‫ממאכל אסור שזוכה חמש מאות פעמים יותר לטובה‬ ‫עלינו את אורה ותפארתה עלינו‪.‬‬ ‫מלך גדול אני אמר ה' צ' ושמי נורא בגוים ”‪ ,‬וכו'‪ ,‬והנה‬ ‫מאשר מה שאדם הראשון קבל עונש מיתה לכל הדורות‪,‬‬ ‫וכמה צריך האדם להזהר בכבוד בית המדרש ובית‬ ‫הנביא פותח תוכחה זו באהבת ה' ליעקב ושנאתו לעשו‪,‬‬ ‫והרי עונש זה הוא נורא‪ ,‬כל הייסורים והמיתות שיש בכל‬ ‫הכנסת וכבוד התפלה‪ ,‬והמדבר שם דברים בטלים הרי זה‬ ‫משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי‪ ,‬אהבתי אתכם אמר‬ ‫הדורות הוא בגלל חטא אחד של אדם הראשון‪ ,‬וכל אחד‬ ‫מבזה קדשי שמים והוא מן החמורות‪.‬‬ ‫ה' ואמרתם במה אהבתנו‪ ,‬הלוא אח עשו ליעקב נאם ה'‬ ‫שנמנע מן הפגולים והנותרות ממאכלות אסורות או‬ ‫וכל מה שמוסיף בכבוד שמים אפי' דבר מועט הוא‬ ‫ואהב את יעקב‪ ,‬ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה‬ ‫שמתאפק ממותרות זוכה לשכר גדול שאי אפשר לתארו‬ ‫גדול מאוד‪ ,‬והנה איתא בחגיגה דף ט' ע”ב אמר ליה בר הי‬ ‫וגו' כה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול‬ ‫שהוא חמש מאות פעמים יותר מעונש אדם הראשון‪,‬‬ ‫הי להלל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין‬ ‫רשעה והעם אשר זעם ה׳ עד עולם‪ ,‬וצריך גם זה לבאר‬ ‫וראה כמה חשוב מצוה אחת לפני המקום‪.‬‬ ‫עובד אלקים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד‬ ‫מה הקשר בין התוכחה על ביזוי קדשי שמים להקדמת‬ ‫היא שאילת צרכיו‪ ,‬על כן אין לאומרה בשבת‪ .‬והשיב שלא אסרו לשאול את צרכיו בשבת‪,‬‬ ‫ב יבואר אם חולה שהוצרך לנסוע בשבת אם מותר להתפלל תפלת הדרך בשבת‬ ‫אלא בדבר שאסור לעסוק בו בשבת‪ ,‬ולכן כיון שאסור לאדם להתעסק בהשגת פרנסתו‬ ‫בשבת‪ ,‬אסור לו להתפלל על פרנסתו בשבת‪ ,‬אבל בנידון שלנו כיון שהתירו לו ולמלויו‬ ‫ובשוי׳ת בצל החכמה (חייה סי׳ מ״א) נשאל בחולה שיש בו סכנה הנוסע ביום השבת הוא‬ ‫לנסוע בשבת לבית חולים שבעיר רחוקה בשביל פיקוח נפש‪ ,‬מותר להם‪ ,‬וגם חייבים‬ ‫ומלויו לבית חולים שבעיר רחוקה‪ ,‬האם צריכים להתפלל תפילת הדרך כדרך שהיו‬ ‫להתפלל תפילת הדרך להצלחת דרכם כתקנת חזי׳ל כיון שכל הדרכים בחזקת סכנה‪.‬‬ ‫מתפללים אם היו נוסעים ביום חול‪ ,‬או שכיון שבשבת אסור לשאול צרכיו‪ ,‬ותפילת הדרך‬ ‫לעילוי נשמת היקר יקרים רודף צדקה וחסד באופן מופלא ובפנים מאירות הרב ר' יוסף ‪ p‬סטי ז״ל נלב״עליל שבתא' דר״ה תשפ״א‪ ,‬וזוגתו שעמדה לימינו בכל מעשיו הכבירים מרת דחל בת לטיפה ע"ה נלב״עכ״ו מנחם אבתשפ״ה‬ ‫לע״ו הרה‪ £‬ר׳ מנחם מנדל ב״ר נ‪1‬וביה זצ״ל וזוהתומרתלאה ב״ר אברהם משה ע״ה הבה״ח ר׳ שלמה נחמיה ב״ריעקב צבי זצ״ל וזוגתומבת רויזא שושנה בת ר׳ יחיאל מיכאל ע״ה ר׳ יעקב צבי בן ר׳ שלמה נחמיה ז״ל‬ ‫מתורת ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שלמה קניבסקי שליע״א | פרשת תולדות| גליון ‪5‬‬ ‫עיונים בפרשה‬ ‫נסבלת עבור יעקב אבינו‪ ,‬יעקב הצדיק‪ ,‬יעקב איש‬ ‫אם כן‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מאחר וכעת נתקלל יעקב‪ ,‬וקללה‬ ‫קללה שהיא ברכה‬ ‫תם יושב אהלים‪.‬‬ ‫זה נגרמה בעטיה של התחזותו לעשו ‪ -‬אשר‬ ‫הובילה את יצחק לתת לעשו בדיעבד את הברכה‬ ‫ונעל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת‬ ‫אכן מעתה‪ ,‬לאחר ברכתו של יצחק אבינו לעשו‬ ‫היחידה שהיה ביכולתו לברכו‪ ,‬הרי שמן הדין היה‬ ‫עלו מעל צואו־ך (כ”ז‪ ,‬מ')‬ ‫‪ -‬סר החשש מעל זרעו של יעקב‪ ,‬שכן נמצא‪ ,‬כי‬ ‫שקללה זו תחול על ראשה של רבקה ולא על‬ ‫ופרשייי‪ :‬״והיה כאשר תריד לשון צער וכו’‪ ,‬כלומר‪:‬‬ ‫בשעה שיעברו על התורה ‪ -‬ממילא יפרוק זרע‬ ‫ראשו של יעקב‪ ,‬כפי שהותנה והוסכם ביניהם‬ ‫כשיעברו י שראל על התורה ויהיה לך פתחון פה‬ ‫עשו את עולם‪ ,‬והצרות והיסורים שיהיו מנת‬ ‫מלכתחילה‪.‬‬ ‫להצטער על הברכות שנטל ‪ -‬ופרקת עולו״‪.‬‬ ‫חלקם ‪ -‬ישיבום למוטב כבראשונה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬בפשטות היה אפשר לומר‪ ,‬כי התחייבותה‬ ‫לכאורה‪ ,‬במבט פשוט‪ ,‬נראה כי דבריו אלו של‬ ‫ואמנם‪ ,‬מצינו בירושלמי שאמרו (תענית ג'‪ ,‬ע”א)‪:‬‬ ‫של רבקה לא היתה אלא שאם יקלל יצחק את‬ ‫יצחק לעשו‪ ,‬כאשר הבטיחו כי יפרוק עולו של‬ ‫”איתפלגון‪ ,‬רבי אליעזר אומר‪ :‬אם אין ישראל‬ ‫יעקב במקום לברכו ‪ -‬תחול הקללה על ראשה‪,‬‬ ‫יעקב אם חלילה יעברו ישראל על התורה מהווים‬ ‫עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר בשובה‬ ‫אולם בפועל ‪ -‬בירך יצחק את יעקב‪ ,‬והקללה‬ ‫ברכה לעשו וקללה ליעקב‪ ,‬שהלא משמעותם‬ ‫ונחת תושעון‪ .‬אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו‬ ‫שקיללו לבסוף אינה אלא במניעת הטובה בה‬ ‫הינה‪ ,‬שכאשר לא יקיימו ישראל את התורה‬ ‫ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם אמר‬ ‫זכה בעקבות הברכות שקיבל‪ ,‬ולזה ‪ -‬לא היתה‬ ‫‪ -‬יאבדו את הברכות אשר קיבל יעקב אביהם‬ ‫לו ר”א הקב”ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן‪,‬‬ ‫כל שייכות עם התחייבותה של רבקה לשאת את‬ ‫מלכתחילה בלא כל הסתייגות‪ ,‬גם אם ב'מרמה'‪,‬‬ ‫ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מ” ט ועת צרה‬ ‫קללתו של יעקב‪.‬‬ ‫וכלום יש לך קללה גדולה מזו‪.‬‬ ‫היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל'‪ ,‬ז')”‪.‬‬ ‫אולם לכאורה נראה לבאר הדברים באופן אחר‬ ‫ומעתה יש להתפלא‪ ,‬שכן הלא מלכתחילה‪ ,‬כאשר‬ ‫הרי לנו‪ ,‬כי אצל כלל ישראל‪ ,‬הצרות והיסורים‬ ‫ולומר‪ ,‬כי בדבריו של יצחק לעשו לא היה משום‬ ‫ביקשה רבקה מיעקב כי יקח את שני הגדיים‬ ‫הבאים עליהם כאשר הם סרים מדרך הישר‬ ‫קללה ליעקב‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬זו היתה ברכה עבור‬ ‫ויתחזה לעשו בכדי לקבל את ברכות אביו ‪-‬‬ ‫‪ -‬אינם בבחינת 'קללה' אלא להיפך‪ :‬בבחינת‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫חשש יעקב פן יחשוף יצחק את זהותו האמיתית‬ ‫ברכה‪ ,‬וכפי שנאמר בפסוק‪” :‬עת צרה היא ליעקב‬ ‫שכן הנה‪ ,‬ברבות הימים‪ ,‬כאשר יעברו ישראל על‬ ‫ויקללנו‪ ,‬ועל זה אמרה לו רבקה אמו (שם י׳׳ג)‪:‬‬ ‫‪ -‬וממנה יושע”‪ ,‬כלומר‪ :‬עת הצרה‪ ,‬עבור יעקב ‪-‬‬ ‫התורה ‪ -‬לכאורה ישנו חשש גדול פן ילכו מדחי‬ ‫” עלי קללתך בני”‪ ,‬ופירשו המפרשים כי משמעות‬ ‫אינה 'קללה'‪ ,‬אלא ממנה צומחת הישועה השלמה‬ ‫אל דחי‪ ,‬יתדרדרו יותר ויותר‪ ,‬ולא ימצאו את הדרך‬ ‫הדברים היתה שקבלה רבקה על עצמה כל קללה‬ ‫והאמיתית‪.‬‬ ‫לחזור למוטב‪ ,‬מצב כזה הוא בודאי מציאות בלתי‬ ‫שיקלל יצחק את יעקב בעקבות התחזותו לעשו‪.‬‬ ‫משנת חיים‬ ‫אך בתנאי שהדבר נעשה מתוך מודעות‪ ,‬ושהוא‬ ‫הנפשית הוא ירוויח בכפל כפליים בטווח הארוך‪:‬‬ ‫היכן עובר הגבול בין 'התאווררות' נחוצה‬ ‫יודע בדיוק מדוע ולשם מה הוא הקדיש את‬ ‫שכן הבחור הזה לא יחזיק מעמד ברמת ההתמדה‬ ‫והכרחית לביטול תורה'‬ ‫השעות הללו‪ ,‬אך כשהשעות חומקות סתם כך‬ ‫ובסופו של דבר יקרוס‬ ‫עצמו‪,‬‬ ‫שקיבל על‬ ‫כל בן תורה מכיר וידוע כי לפעמים יכול להיות‬ ‫בין האצבעות ‪ -‬זו כבר בעיה‪ ,‬ומכך יש להמנע ככל‬ ‫ויתמוטט‪ ,‬ואז זה כבר יהיה כרוך בביטול תורה‬ ‫מצב משונה‪ ,‬שהיצר הרע בכבודו ובעצמו ישכנע‬ ‫הניתן‪.‬‬ ‫למשך זמן ממושך‪.‬‬ ‫בחור לשבת וללמוד לילה שלם בהתמדה‪ ,‬הוא‬ ‫אבי מורי זצוק ”ל סיפר לי פעם בשם הגה” צ ר' דב‬ ‫המסקנה היא‪ ,‬שבכדי להיות באמת מאוכלי‬ ‫אפילו מוכן שהוא ילמד ברציפות‪ ,‬מבלי לבטל‬ ‫יפה זצ”ל‪ ,‬ששאל פעם את מרן החזון איש ”כמה‬ ‫שולחנו של הקדוש בורך הוא‪ ,‬עלינו לפעול‬ ‫רגע כמימריה‪ ,‬ולא רק שאינו מתגייס להפריע‬ ‫זמן מותר 'להתבטל' באמצע הסדר”‪ ,‬כלומר‪ :‬אם‬ ‫במתינות ומתוך שיקול דעת‪ :‬יש לאכול בשעת‬ ‫ולמנוע מהבחור את החיזוק הרוחני הזה‪ ,‬אלא‬ ‫בחור מרגיש צורך 'להתאוורר' או 'להשתחרר'‬ ‫האוכל‪ ,‬לנוח בשעת המנוחה‪ ,‬לישון בשעת‬ ‫אדרבה מסייע לכך‪.‬‬ ‫בעיצומו של סדר הלימוד‪ ,‬כמה זמן יכול הוא‬ ‫בזמנים‬ ‫להתאוורר‬ ‫צריך‬ ‫ואפילו‬ ‫השינה‪,‬‬ ‫ומדוע הוא מוכן לכך‪ ,‬התשובה פשוטה וברורה ‪-‬‬ ‫להקדיש לכך‪ ,‬החזון איש לא השיב תשובה ברורה‬ ‫המתאימים לכך‪.‬‬ ‫משום שהוא יודע היטב‪ ,‬שלאחר לילה אחד ללא‬ ‫על שאלה זו‪ .‬הוא רק אמר בקיצור‪ ” :‬עד שאתה‬ ‫להיות‬ ‫שיכולות‬ ‫רבות‬ ‫שעות‬ ‫ישנן‬ ‫ועדיין‪,‬‬ ‫שינה הבחור הזה יאבד שבוע או שבועיים שלמים‬ ‫מרגיש שזה מוגזם”‬ ‫מנוצלות יותר‪ ,‬שעות שהן בבחינת 'מת מצוה'‪,‬‬ ‫של לימוד‪ ,‬הוא יודע לעשות את החשבונות הללו‬ ‫כלומר‪ ,‬אלו הן דברים שאין להם שיעור‪ ,‬כל אחד‬ ‫וניתן למצוא בהן יהלומים‪ ,‬עדיין‪ ,‬ישנן שעות‬ ‫היטב‪ ,‬והוא מבין בדיוק מה משתלם לו‪.‬‬ ‫ואחד‪ ,‬יודע ומכיר את עצמו‪ ,‬כל אחד יודע מרת‬ ‫בהן הקדוש ברוך הוא כביכול במצב של 'בברחי'‪,‬‬ ‫כך למשל‪ ,‬בחור שלומד ברציפות וללא הפסקה‪,‬‬ ‫נפשו‪ ,‬כל אחד יכול להעריך את הצרכים שלו‪.‬‬ ‫ובהן ניתן להתקרב אליו יתברך באופן נפלא‪.‬‬ ‫על חשבון שעות האוכל ושעות המנוחה‪ ,‬ועל‬ ‫אבל דבר אחד בוודאי צריך‪ :‬שהדברים יעשו מתוך‬ ‫אין זה אומר בהכרח‪ ,‬שבחור שאינו לומד שתים‬ ‫חשבון כל מיני צרכים אחרים ‪ -‬פיזיים או רגשיים‪.‬‬ ‫חשבון ומתוך הכרה מחשבה ומודעות‪ ,‬שהזמן לא‬ ‫עשרה שעות ביום ‪ -‬הוא בטלן חלילה‪ ,‬לפעמים‬ ‫לכאורה‪ ,‬נראה שהוא מתמיד גדול‪ ,‬אבל לפעמים‪,‬‬ ‫יברח בין האצבעות‪ ,‬אלא יהיה מחושב ומתוכנן‬ ‫בחור מרגיש‪ ,‬שהוא צריך יותר זמן למנוחה‪ .‬או‬ ‫מאחורי ההתמדה המופלאה הזו ‪ -‬עומד לא אחר‬ ‫היטב ובכך נזכה להתעלות באמת ולהתקרב‬ ‫מעט זמן לשחרור והתאווררות במשך היום‪ ,‬וזה‬ ‫מאשר היצר הרע בעצמו‪ ,‬שמבין טוב מאד שאם‬ ‫לקב”ה‪.‬‬ ‫בסדר‪.‬‬ ‫יביא את הבחור עד לקצה‪ ,‬ויערער את יציבותו‬ ‫‪3 0 ,‬‬ ‫=‬ ‫^משולחן גבוה‬ ‫עובדות והנהגות שהביא רבינו מרבותיו וזקניו זיע״א‬ ‫בסוף התפילה קודם יהיו לרצון שבסוף שמו״ע‬ ‫לשם כך‪ ,‬אלא היו מתחילים את התפילה בזמן‬ ‫בשבוע זה בו אנו קוראים בתורה ״ויעתר יצחק לה׳״‬ ‫אין את ההגבלות הללו‪ ,‬ולכתחילה המקום הראוי‬ ‫ששיערו שיגיעו לשמו״ע עם נץ החמה‪.‬‬ ‫וברש״י ״הרבה והפציר בתפילה״‪ ,‬נביא מהנהגות‬ ‫להזכרת בקשות הוא קודם יהיו לרצון‪ ,‬וכן נהג‬ ‫זקני הסטייפלר זצ״ל ברוב ימות השנה לא הקפיד‬ ‫רבותינו זיע"א בעניני תפילה‪ ,‬כפי שנשמעו מרבינו‬ ‫אאמו״ר‪.‬‬ ‫להתפלל כותיקין‪ ,‬משום שזה לא התאים לסדריו‪,‬‬ ‫שליטייא במהלך השנים‬ ‫מידי שנה בערב ראש השנה אאמו״ר היה מבקש‬ ‫כיון שהיה יושב ולומד בלילה עד שעה מאוחרת‬ ‫שיכתבו עבורו את שמות כל צאצאיו כדי להעתיר‬ ‫תפילה בנץ החמה‬ ‫מאד‪ ,‬אך בתקופה שבה התגורר יחד עם החזו״א‬ ‫ולהתפלל עבורם‪ ,‬בתפילת ערבית בליל ראשון‬ ‫באותו הבית היה מתפלל במנין של החזו״א עם‬ ‫אצל אאמו׳׳ר זצ”ל התפילה בנץ החמה היתה דבר‬ ‫של ר״ה שאז היה מזכירם בתפילתו‪.‬‬ ‫הנץ החמה משום כבודו של החזו״א‪.‬‬ ‫נעלה מאוד‪ ,‬וכפי שראה אצל מרן החזו״א זצ׳׳ל‬ ‫את ההקפדה הגדולה על כך‪ ,‬ואף אמר בשם‬ ‫הנהגות רבותינו‬ ‫זמן תפילה‬ ‫החזו״א שתפילה בנץ ביחידות עדיפה על תפילה‬ ‫אאמו״ר היה לובש גארטל בזמן התפילה כמנהג‬ ‫במנין מאוחר יותר‪ ,‬ונהג כך למעשה בשנים בהן‬ ‫אצלנו בביהכנ״ס 'תפארת ציון' היה נהוג כל השנים‬ ‫החזו״א אלא שחגרו מתחת לחליפה (מלבד‬ ‫לא היה לו מנין בנץ החמה (וכמבואר בביאור‬ ‫שלא לקבוע מנינים לאחר זמן ק״ש של המג״א‪,‬‬ ‫בשב״ק שחגרו מעל לבגד העליון)‪ ,‬ובשחרית מעל‬ ‫הלכה (סי' נ״ח ס״א) 'דהזהירין לקרות כותיקין'‬ ‫ובא' השנים הייתה בקשה מהציבור להוסיף‬ ‫החליפה ומתחת לטלית‪ ,‬והסטייפלר נהג לחוגרו‬ ‫מותר להם להתפלל ביחידות בנץ כאשר אין להם‬ ‫מנינים נוספים עד לזמן ק״ש של הגר״א‪ ,‬ושאלתי‬ ‫מעל הבגד העליון‪.‬‬ ‫מנין‪ ,‬ואאמו״ר ביאר דדין זה הוא לאו דווקא במי‬ ‫לאאמו״ר כיצד לנהוג‪ ,‬והשיב ‪ -‬שאם עד היום לא‬ ‫הסטייפלר לא היה יכול לשמוע את הש״ץ בחזרת‬ ‫שרגיל להתפלל כותיקין‪ ,‬אלא אף במי שאינו רגיל‬ ‫היה אז להשאיר כך את המצב‪ ,‬למרות שכידוע‬ ‫הש״ץ‪ ,‬ולכן היה אומר תהילים בזמן הזה (ולאח״ז‬ ‫בכך באופן קבוע והביה״ל אורחא דמילתא נקט)‪.‬‬ ‫דעת החזו״א היתה שניתן לסמוך לכתחילה על‬ ‫הפסיק כיון שראה שאנשים למדים ממנו ד״ז)‪.‬‬ ‫דעת הגר״א (ועי' מ״ב סי' נ״ח סק״ד)‪.‬‬ ‫דעת החזו״א היתה שותיקין לא חייב להיות בדיוק‬ ‫אאמו״ר אמר לי פעם שאצלו הקושי הגדול‬ ‫ברגע הנץ החמה אלא בערך עם הנץ החמה‪,‬‬ ‫בתפילה ‪ -‬זה להתרכז בתפילה‪ ,‬ולא לחשוב באותו‬ ‫המקום הראוי להזכרת בקשות בתפילה‬ ‫ואאמו״ר הביא ראיה לזה מגמ' בברכות (ט' ב')‬ ‫זמן בלימוד‪.‬‬ ‫בשו״ע (קי״ט ס״א) מבואר שאמנם אפשר לבקש‬ ‫על רב ברונא שפעם אחת עלה בידו לכוין בדיוק‬ ‫הנהגה מענינת שראיתי אצל הסטייפלר וכן‬ ‫בקשות פרטיות גם בברכות האמצעיות בשמו״ע‪,‬‬ ‫לרגע של הנץ ולא פסק חוכא מפומיה כולי יומא‪,‬‬ ‫אצל אאמו״ר‪ ,‬שלא האריכו בתפילתם זמן רב‬ ‫אך כאשר מבקש בברכות אלו יש כמה פרטים‬ ‫ואף שכל יום התפלל כותיקין‪ ,‬אך באותו היום זכה‬ ‫יותר מהרגיל‪ ,‬שלרוב גדלותם היו יכולים לרכז‬ ‫והגבלות‪ ,‬וכגון שלא להאריך (שם ס״ב) ולא לבקש‬ ‫שזה יהיה בדיוק ברגע הנץ (וע״ש בתוס' וברבנו‬ ‫מחשבותיהם בריכוז מוחלט‪.‬‬ ‫על העתיד (משנ״ב שם סק״א)‪ ,‬אך כשמבקש‬ ‫יונה)‪ ,‬וודאי שאין להאריך או למהר את התפילה‬ ‫דרך ישרה‬ ‫נערך מתוך סדרת ועדים לאברכים‬ ‫בתורה‪ ,‬ואכן‪ ,‬זוהי משמעות הדברים‪ .‬אולם‬ ‫זאת‪ ,‬האחד ‪' -‬זכה'‪ ,‬ותורתו סם חיים‪ ,‬ואילו השני‬ ‫תיקון המידות (א)‬ ‫לכשנתבונן‪ ,‬טמון במאמר חז״ל זה עומק נוסף‪:‬‬ ‫'לא זכה'‪ ,‬ותורתו היא לו סם המוות‪.‬‬ ‫רבינו יונה בפירושו על מסכת אבות כתב לבאר‬ ‫וצריך להבין במה תלוי ה'זכה' וה'לא זכה'‪ ,‬מה‬ ‫כל אדם‪ ,‬בין אם הוא ראוי ובין אם לא‪ ,‬בין אם הוא‬ ‫את דברי המשנה‪ :‬״אם אין דרך ארץ אין תורה״‪,‬‬ ‫הגורם לכך שהאחד 'זכה' ‪ -‬ותורתו סם חיים‪ ,‬ואילו‬ ‫בעל מידות טובות ובין אם לא ‪ -‬יכול ללמוד תורה‪,‬‬ ‫כך‪ :‬״רוצה לומר‪ ,‬שצריך תחלה לתקן את עצמו‬ ‫השני 'לא זכה' ‪ -‬ותורתו סם המוות‪ ,‬ובכלל‪ ,‬כיצד‬ ‫ואם הוא יתייגע ‪ -‬מובטח לו שגם יצליח‪ ,‬אבל‬ ‫במדות ובזה תשכון התורה עליו‪ ,‬שאינה שוכנת‬ ‫ייתכן שאותה תורה תהיה סם חיים לאחד‪ ,‬וסם‬ ‫בכדי להיות 'אדם גדול' ‪ -‬זה לא מספיק‪ ,‬מי שלומד‬ ‫לעולם בגוף שאינו בעל מדות טובות‪ .‬לא שילמוד‬ ‫המוות לרעהו‪.‬‬ ‫את התורה כאילו היתה חכמה כמו שאר החכמות‬ ‫התורה ואחר יקח לו המדות‪ ,‬כי זה אי אפשר״‪.‬‬ ‫שבעולם‪ ,‬יוכל אמנם לזכות לידיעת התורה‪ ,‬אולם‬ ‫ונראה שהביאור הוא‪' :‬זכה' ‪ -‬הינו זה שלא רק‬ ‫וצריך להתבונן בדבריו‪ :‬״אין התורה שוכנת לעולם‬ ‫'אדם תורני' הוא לא יהיה‪.‬‬ ‫למד את התורה‪ ,‬אלא זה שהתורה שינתה אותו‬ ‫בגוף שאינו בעל מידות טובות״‪ ,‬ולנסות להבין‬ ‫והפכה את מציאותו למציאות אחרת‪ ,‬הוא זכה‪,‬‬ ‫ובכן‪ ,‬נשאל‪ :‬מהו החומר שהופך את האדם הלומד‬ ‫מהי משמעות הדברים‪.‬‬ ‫והתורה נעשית לו סם חיים‪ .‬אולם זה שלמד‬ ‫תורה‪ ,‬ל'אדם גדול'‪ ,‬מה הוא החומר שהופך את‬ ‫תורה ואפילו הרבה‪ ,‬אך התורה לא שינתה אותו‪,‬‬ ‫הגמרא במסכת יומא (ע״ב‪ ,‬ע״ב) אומרת‪ :‬״אמר‬ ‫מעצמותו של האדם‪ ,‬ומכניס‬ ‫התורה לחלק‬ ‫לא הטביעה בו חותם ולא הפכה אותו לאדם‬ ‫רבי יהושע בן לוי‪ ,‬מאי דכתיב‪ :‬וזאת התורה אשר‬ ‫אותו לכלל 'זכה' אשר תורתו סם חיים היא‪ ,‬את‬ ‫אחר ‪ -‬הוא זה ש'לא זכה'‪ ,‬ובעבורו‪ ,‬לא זו בלבד‬ ‫שם משה‪ ,‬זכה ‪ -‬נעשית לו סם חיים‪ ,‬לא זכה ‪-‬‬ ‫התשובה לכך‪ ,‬מלמד אותנו רבינו יונה במשפט‬ ‫שהתורה אינה 'סם חיים'‪ ,‬אלא שהיא אף עלולה‬ ‫נעשית לו סם מיתה״‪.‬‬ ‫בו פתחנו‪ :‬״אין התורה שוכנת לעולם בגוף שאינו‬ ‫להיות 'סם המוות'‪.‬‬ ‫בכדי להמחיש את הדברים‪ ,‬נתאר לעצמנו שני‬ ‫בעל מידות טובות״‪.‬‬ ‫חז״ל מלמדים אותנו (מגילה ו'‪ ,‬ע״ב)‪ :‬״אמר רבי‬ ‫בחורים שיושבים בישיבה זה לצד זה‪ ,‬שניהם‬ ‫המידות הטובות הן ה'דבק' שמחבר את התורה‬ ‫יצחק‪ :‬אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי ‪-‬‬ ‫שוקדים על תלמודם‪ ,‬שניהם מגיעים לסדר‬ ‫אל האדם‪ .‬הן ה'דבק' שגורם לתורה שהבן‪-‬תורה‬ ‫אל תאמן‪ .‬לא יגעתי ומצאתי ‪ -‬אל תאמן‪ .‬יגעתי‬ ‫מוקדם ויוצאים מאוחר‪ ,‬שניהם מחדשים חידושי‬ ‫לומד‪ ,‬להיות חלק ממהותו‪ ,‬לשנות אותו‪ ,‬ולהפוך‬ ‫ומצאתי ‪ -‬תאמן״‪ .‬בפשטות‪ ,‬אנו למדים ממאמר‬ ‫תורה‪ ,‬שניהם לומדים ברציפות מבלי להפסיק‬ ‫אותו ל'אדם'‪ ,‬וממילא ‪ -‬ל'אדם גדול'‪.‬‬ ‫חז״ל זה על אודות גודל מעלת העמל והיגיעה‬ ‫אפילו רגע אחד לדברים בטלים‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬ובכל‬ ‫‪+‬מ אורות‪054-8487449 | .‬‬ ‫‪a 0 7 3 3 0 2 0 9 5 5 @ g m a il.c o m‬‬ ‫יו״ל ע״י מערכת 'נפשי חמדה'‪ ,‬להצטרפות לרשימת התפוצה לקבלת הגיליון מידי שבוע‬ ‫לתרומות והנצחות ובכל עניני הגיליון ניתן לפנות למייל הנ״ל או‪0548-573-496 :‬‬ ‫שיעור חומש‬ ‫מרבינו הגאון הגדול רבי ישראל יעקב שמואלביץ של‬ ‫ראש י שיבת 'מגדל עוז'‬ ‫'>•‪>:‬‬ ‫פוטותתולדותהיתט־פ״ז|גליון ‪3 7‬‬ ‫א"כ י׳׳ל דמתחילה סברה רבקה שעיכוב הילדים הוא מפני ש'הקב"ה מתאווה‬ ‫”ואלה תולדות יצחק בן אברהם” ‪( .‬כה‪ ,‬ים)‪.‬‬ ‫לתפילתם של צדיקים'‪ ,‬ולכך התפללה להריון‪ ,‬אך כשהיה 'ויתרוצצו' שהוא צער‬ ‫יש להעיר בשם של הפרשה‪ ,‬דהלא פרשת נח מתחילה במילים ״אלה תולדות‬ ‫‪L‬י‬ ‫יותר מהרגילות הבינה רבקה שזה בקשה שלא כהוגן‪ ,‬שאף שנתקבלה אי׳׳ז‬ ‫נח" ושם הפרשה נקרא 'נח'‪ ,‬וכאן כתיב 'ואלה תולדות יצחק' ושם הפרשה נקרא‬ ‫בצורה הרגילה ככל הנשים‪ ,‬אלא עם צער רב‪ ,‬וא"כ 'למה זה אנכי'‪ ,‬שכלל לא רוצה‬ ‫'תולדות'‪ ,‬ולכאו' היה צריך להיות שהשם של פרשת 'נח' יהיה פרשת 'תולדות'‬ ‫את ההריון‪ ,‬ולא היתה מתפללת‪ .‬ואת"ש מה שהתנחמה כשאמרו לה ש'שני‬ ‫דהא היא המילה הקודמת בפרשה‪ ,‬ופרשה זו תיקרא פרשת 'יצחק'‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫גויים בבטנך'‪ ,‬היינו שאמרו לה שהצער הגדול שיש לה הוא מפני שזה תאומים‪,‬‬ ‫וב'תוספת ברכה' )כאן( העיר כעי׳׳ז‪ ,‬דכמו דהתם שם הפרשה הוא 'נח' א׳׳כ ה׳׳נ‬ ‫ובאמת זה צער רגיל לתאומים ולכך הוא כהוגן והתנחמה‪.‬‬ ‫ששם הפרשה יהיה 'יצחק'‪.‬‬ ‫אך לכאו' כיון שבכל התורה שם הפרשה נקבע לפי המילה המוקדמת בפרשה‬ ‫‪ils .‬‬ ‫”ויתרוצצו”‪( .‬שם)‪.‬‬ ‫ששייך לקרוא עליה את שם הפרשה‪ ,‬א"כ נוסח השאלה צריך להיות דשם יקראו‬ ‫לפרשה 'תולדות'‪ ,‬ומכיון שכן כאן לא יקראו לפרשה תולדות אלא 'יצחק'‪.‬‬ ‫י‪)! 5‬‬ ‫פירש׳׳י‪ :‬כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪,‬‬ ‫עוברת על פתחי עבודת כוכבים‪ ,‬עשו מפרכס לצאת‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫‪116‬‬ ‫מקשים העולם‪ ,‬דהא אמרינן בנדה (ל' ע׳׳ב)‪ :‬דרש רבי שמלאי למה הולד דומה‬ ‫”ויתרוצצו הבנים בקרבה‪ ,‬ותאמר אם כן למה זה אנכי‪ ,‬ותלך לדרוש את ה'”‪) .‬כה‪,‬‬ ‫במעי אמו‪ ,‬וכו' ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו וכו'‪,‬‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים וכו'‪ ,‬ומלמדין אותו כל‬ ‫התורה כולה וכו'‪ ,‬וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל‬ ‫פירש׳׳י‪ :‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם‬ ‫ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עכו׳׳ם‪ ,‬עשו מפרכס לצאת‪ .‬ע׳׳כ‪.‬‬ ‫התורה כולה וכו'‪ ,‬עיי׳׳ש‪ .‬וא"כ מה ראה יעקב לפרכס בפתחי תורה הא עתה לומד‬ ‫הוא תורה עם המלאך‪.‬‬ ‫ויש מפרשים שפירשו‪ ,‬דלפי׳׳ז ה׳׳ותאמר אם כן למה זה אנכי"‪ ,‬היינו שאמרה‬ ‫א‪ .‬וידוע ליישב בזה‪ ,‬דהיגיעה בתורה שיהיה ליעקב בפתחי תורה של שם ועבר‪,‬‬ ‫רבקה דכיון שיש כאן בן רשע שרוצה לצאת לע׳׳ז‪ ,‬א"כ איני רוצה את ההריון‪,‬‬ ‫עדיפה מהלימוד עם המלאך‪ ,‬ולכך רצה יעקב לצאת‪ .‬ויש להוסיף בזה‪ ,‬דהנה‬ ‫וע׳׳ז ענו לה ש׳׳שני גויים בבטנך" ואחד מהם צדיק‪ ,‬ובזה התנחמה‪.1‬‬ ‫הגר׳׳א פירש (מובא להלן בדברי הגר׳׳ב רנשבורג זצ׳׳ל)‪ ,‬דמה שמבואר בגמ'‬ ‫וברש׳׳י נראה דלא פירש כן‪ ,‬דפירש‪ :‬ותאמר אם כן ‪ -‬גדול צער העיבור‪ ,‬למה זה‬ ‫‪Ms‬‬ ‫שקודם שבא לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו ומשכחו כל התורה כולה הוא‬ ‫אנכי ‪ -‬מתאווה ומתפללת על הריון‪ .‬ע׳׳כ‪ .‬ובפשוטו היינו שאמרה שכיון שהבנים‬ ‫בעבור שיוכל להתייגע בלימוד התורה‪ ,‬א"כ חזינן דעדיף הלימוד ביגיעה‬ ‫מתרוצצים בבטנה וקשה לה צער העיבור אינו שווה לה ההריון‪ ,‬וא"כ התחרטה‬ ‫מהלימוד המלאך‪ ,‬ולכך רצה יעקב לצאת‪.‬‬ ‫מהבקשה להריון‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ובשם הגר׳׳ח ידוע ליישב באופ׳׳א‪ ,‬דהנה איתא באבות (א‪ ,‬ז)‪' :‬הרחק משכן‬ ‫‪05‬‬ ‫וצ"ב‪ ,‬הא מה שרצתה הריון היה בשביל להעמיד המשך הדורות‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫רע‪ ,‬ואל תתחבר לרשע'‪ ,‬ואמר הגר׳׳ח דדין זה גובר אף על לימוד תורה מהמלאך‪,‬‬ ‫שהצער ימנע את זה‪ .‬ועוד צ׳׳ב‪ ,‬דמה ענו לה "שני גויים בבטנך" וגו'‪ ,‬הרי כיון‬ ‫ולכך יעקב רצה לצאת כדי שלא להיות יחד עם עשו‪ ,‬אף שיפסיד את הלימוד עם‬ ‫‪m‬‬ ‫שלמעשה לא רצתה את ההריון מפני הצער לא תתנחם בזה שיש לה תאומים‪.‬‬ ‫המלאך‪ .‬ובנוס׳׳א יש שפירשו (עיין ב'שפתי צדיק' כאן) דאי׳׳ז מפני הדין של 'אל‬ ‫תתחבר לרשע'‪ ,‬אלא שיעקב לא יכל לסבול את הריח הרע של עשו‪.‬‬ ‫[ולפרש בכוונתו על דרך המפרשים הנ׳׳ל‪ ,‬היינו דכוונת רש׳׳י דלא שווה לה צער‬ ‫העיבור עבור בן רשע‪ ,‬הוא דחוק‪ ,‬ואף אי נימא כן מ"מ זה רק בפירוש הא'‬ ‫ויש להקשות על תירוצים אלה‪ ,‬דאמאי יעקב רצה לצאת רק כשעברה על פתח‬ ‫מ׳‬ ‫שפירש׳׳י 'ויתרוצצו' שעשו רצה לצאת על פתחי ע׳׳ז והיה רשע‪ ,‬אך לפירוש הב'‬ ‫בית מדרשם של שם ועבר‪ ,‬ולא רצה לצאת כל הזמן וילך לביהמ׳׳ד של שם ועבר‪.‬‬ ‫וצ׳׳ל בזה דיעקב חשש דאם לא יצא ליד הביהמ׳׳ד אולי ימשך וישאר ברחוב ולא‬ ‫ילך לביהמ׳׳ד‪ ,‬וזה גובר אף על המעלה של היגיעה‪ ,‬ואף על השהייה עם עשו‪.4‬‬ ‫שפירש׳׳י ש׳׳ויתרוצצר הוא שהיו 'מתרוצצים ומריבים בנחלת שני עולמות'‪ ,‬אין‬ ‫את הדרש שרצו לצאת בפתחי תורה וע"ז‪ ,‬וא"כ מה הפירוש שאמרה ש'גדול‬ ‫‪I‬‬ ‫צער העיבור']‪.‬‬ ‫[ואכתי יש להקשות כן על עשו‪ ,‬למה פירכס לצאת רק ליד פתחי ע׳׳ז‪ ,‬הא אם‬ ‫ישאר בבטן בוודאי לא יהיה לו ע׳׳ז]‪.5‬‬ ‫ושמעתי מאאמו׳׳ר זצ׳׳ל‪ ,‬ובהקדם‪ ,‬דהנה איתא בגמ' ביומא (ע׳׳ה סוע׳׳א)‪:‬‬ ‫'ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול‪ ,‬ולחם בבקר לשבוע' (שמות טז‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ובגוף קו' העולם אמאי רצה יעקב לצאת דהלא לימדוהו שם את כל התורה‬ ‫תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה‪ ,‬לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן‪ ,‬בשר‬ ‫כולה י׳׳ל‪ ,‬דהנה יש לדון האם קודם מתן תורה נמי היה 'מלמדין אותו את כל‬ ‫‪!yif‬‬ ‫ששאלו שלא כהוגן‪ ,‬ניתן להם שלא כהוגן‪ .2‬ע"כ‪ .‬וחזינן מכאן דיש דבר כזה‬ ‫התורה כולה'‪ ,‬ואי נימא דקודם מתן תורה לא לימדו את התורה‪ ,‬לק"מ‪.‬‬ ‫שאדם יכול לשאול שלא כהוגן‪ ,‬ואעפ׳׳כ הקב׳׳ה נענה לזה‪.‬‬ ‫ובאמת יש לדון אף כלפי עכו׳׳ם האם מלמדים אותם את התורה‪[ .‬ואי נימא שלא‬ ‫וכעי׳׳ז מצינו אצל משה רבינו‪ ,‬שהתפלל הרבה תפילות ואמר לו הקב׳׳ה 'אל תוסף‬ ‫‪Mkv‬‬ ‫מלמדין אותם י׳׳ל‪ ,‬דהנה בהגדה של פסח בפיוט 'אחד מי יודע' אמרנן 'תשעה‬ ‫ירחי לידה'‪ ,‬וצ׳׳ב דהלא שאר דברים הם מספרים התלויים בתורה ומצוות דווקא‪.‬‬ ‫דבר אלי עוד בדבר הזה' (דברים ג‪ ,‬כו)‪ ,‬שהקב׳׳ה לא רצה שמשה יכנס לארץ‪ ,‬אך‬ ‫אך י׳׳ל דהכוונה תשעה ירחי לידה כלפי לימוד התורה של המלאך‪ ,6‬ודו׳׳ק]‪.‬‬ ‫אם משה היה מתפלל עוד היה הקב׳׳ה נענה אף שלא רצה‪.3‬‬ ‫ויש להוכיח לזה‪ ,‬דהנה במה שמלמדים את התינוק במעי אמו לכאו' צ׳׳ב מה‬ ‫אך מבואר עוד דבכה׳׳ג שהבקשה שלא כהוגן‪ ,‬זה יכול לבוא בצורה קשה יותר‪,‬‬ ‫העניין בזה‪ ,‬כיון דאח׳׳כ משכיחים ממנו הכל‪ .‬והגאון ר' בלצאל רנשבורג זצוק׳׳ל‬ ‫וכמו שרואים שהשליו ניתן להם בלילה שזה שלא כהוגן‪.‬‬ ‫‪$‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪ 1‬ו י ד ו ע ב ש ם ר' ש לו ם שבדרון זצ׳׳ל דמוכח מכאן ד' ר ש ע גמ ור' יו ת ר טוב מ' ה פו ס ח על ש ני ה סעי פים '‪ ,‬דהא ב תחילה כ ש ח ש בה ש ז ה בן א ח ד ש רו צ ה גם ללמוד תורה וגם ח ׳ ו ל צ א ת לע׳׳ז לא היה‬ ‫‪VI‬‬ ‫ניחא לה בזה‪ ,‬ו כ ש ש מ ע ה ש א י נ ו 'פוסח על ש ני ה ס עי פי ם' א לא ' ש ני גויים בבטנך' ה תנ ח מ ה‪ ,‬וע"כ ש ' ר ש ע גמו ר' טוב מ' ה פו ס ח על ש ני הסעי פים'‪ .‬אך לכאו' צ׳׳ב ר אי י ת ו‪ ,‬דהא כאן י׳׳ל דרק מ ש ו ם‬ ‫ש י ש בן א חד ' צ ד י ק גמ ור' ה תנ ח מ ה‪ ,‬אך לולא זה לא הי תה מ ת נ ח מ ת בבן ה' רש ע' יו ת ר מ' ה פו ס ח על ש ני הסעי פים'‪.‬‬ ‫‪ 2‬ו ה י י נ ו ד'לחם ש א לו כהוגן'‪ ,‬מ ש ו ם ש א ׳׳ א ל היו ת בלא לחם ‪' -‬ניתן להם כהוגן'‪ ,‬בבוק ר‪ ,‬ש י ש ש ה ו ת להכינו‪ .‬או לם ' ב שר ש ש א ל ו ש ל א כהוגן'‪ ,‬דהא מ קנה רב היה להם ‪ -‬לכך 'ניתן להם ש ל א‬ ‫כהוגן'‪ ,‬שי ר ד להם עם ח ש יכ ה‪ ,‬ש ע ה ש א ינ ה רא ויה לתקן או ת ה עד ש ע ת סעודה‪ .‬ע" פ רש׳׳י ש ם‪.‬‬ ‫‪ 3‬וידוע ש הי ה א נ ש י ם ש ה ג י עו ל ח ׳ ח ו בי ק ש ו שי תפ ל ל עבורם ל ז ש ׳ ק ‪ ,‬ו א מ ר להם ה ח ׳ ח 'לא צריך למ שוך ילדים בכח'‪ .‬היינו ש פ ע מ י ם ה ק ב ׳ ה לא רוצה‪ ,‬אך א ם ה אדם יתפלל עוד‪ ,‬הוא יצליח‪.‬‬ ‫‪ 4‬ו ל הגר ׳ח דהיה זה הלכה של 'אל ת ת ח ב ר לרש ע' י ש לדון ב ת י ר ו ץ זה‪ ,‬ד אולי ה ח ש ש ד ש מ א לא ילך ל בי ה מ׳ ד לא מ תי ר לעבור על הדין ד'אל ת ת ח ב ר לרשע'‪.‬‬ ‫‪ 5‬ו י ש ש ה ק ש ו ‪ ,‬דלפי ה מ פ ר שי ם ד פ יר שו דמה ש ה פ רי ע לרבקה ב ' וי ת ר ו צ צ ו' היה ש ז ה בן ש ' פו ס ח על ש ני הסעי פים'‪ ,‬מנין לרבקה ש מ ה שפיר כס על פ ת חי ע ׳ ז היה בשביל ל צ א ת לעבוד ע ׳ ז ח ׳ ו ‪,‬‬ ‫אולי היה זה כדי ל ע ש ו ת מ ח א ה ולהפריע לע׳׳ז‪ .‬ו צ ׳ ל דלא ח ש ש ה לזה‪ ,‬ד מי ש ש ק ו ע בתו רה לא הולך ל מ חו ת בעובדי ע ׳ ז די ש ח ש ש ש מ א יכנס‪ ,‬ולכך ע"כ ד א י ׳ ז בן תורה‪.‬‬ ‫‪[ 6‬ולפי מה ש י ת ב א ר להלן בסמוך‪ ,‬ש א י נ ו לומד בכל ה ת ש ע ה ח ד שי ם‪ ,‬לכאו' א ׳ א לפרש כן] ‪.‬‬ ‫נימא שאחרי שאכל וירדה לו הנגיעה כבר התחרט וכבר לא היה שווה לו את‬ ‫ב'פתחי נדה' (בנדה שם) הביא בשם הגר״א דאדם לא היה מצליח לקלוט תורה‬ ‫המכירה‪ ,‬וא״כ שוב הויא אונאה‪ ,‬לכך הדגישה התורה‪ ,‬שעשו ביזה את הבכורה‬ ‫שהיא רוחנית בעולם השפל‪ ,‬ולכך מלמדין אותו את התורה קודם שנולד שאכתי‬ ‫‪m‬‬ ‫אף אחרי שירדה לו הנגיעה ולכך לא הויא אונאה‪.10‬‬ ‫אינו מלוכלך בחטא‪ ,‬וכשלומד נזכר במה שכבר למד‪ ,7‬ע״כ‪.‬‬ ‫ומצינו כן‪ ,‬דהנה בחטא עץ הדעת כתיב‪ :‬״ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'‪,‬‬ ‫ותקח מפריו ותאכל‪ ,‬ותתן גם לאישה עמה ויאכל״ (לעיל ג‪ ,‬ו)‪ .‬ופירש״י‪' :‬ותתן גם‬ ‫ולפי״ז יש לדון איך גרים מצליחים בלימוד התורה‪ ,‬וכמו שמצינו בשמעיה‬ ‫ואבטליון שלמדו תורה והשיגוה‪ .‬ואולי מי שעתיד להתגייר לימדוהו‪ ,‬וכן י״ל כלפי‬ ‫‪I‬‬ ‫לאישה ‪ -‬שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת'‪ .‬וצ״ב‪ ,‬דהלא י״ל דאף מה‬ ‫עם ישראל בהר סיני‪ .‬אך אכתי צ״ב איך למדו האבות תורה‪ .‬וע״כ צ״ל דלפי הגר״א‬ ‫‪Cte‬‬ ‫שנתנה מפרי העץ לאדם היה מחמת תחילת הפסוק דראתה 'כי טוב העץ‬ ‫הנ״ל ודאי אף את הגויים מלמדים תורה‪ ,‬ואף קודם מתן תורה‪ ,‬ולכך שפיר הק'‬ ‫למאכל'‪ ,‬וא״כ מנלן לפרש טעם חדש דזה היה מפני שחששה 'שמא תמות היא‬ ‫העולם אמאי רצה יעקב אבינו לצאת‪ ,‬הא למד עם המלאך את כל התורה כולה‪.‬‬ ‫וישא אחרת'‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אלא דלכאו' אדרבה‪ ,‬להגר״א כלל לא מתחילה הך קו'‪ ,‬דלהגר״א יש להקשות‬ ‫‪m‬‬ ‫ויש במפרשים שפירשו בזה‪ ,‬דבתחילה היה לה תאוות אכילה וזה היה הנגיעה‬ ‫איך רצה יעקב לצאת ולוותר על לימוד עם המלאך‪ ,‬הלא אם יצא קודם זמנו‬ ‫שגרמה לה לראות ש'טוב העץ למאכל'‪ ,‬אף שבאמת לא היה זה טוב למאכל‬ ‫ויוותר על הלימוד עם המלאך לא יוכל ללמוד כלל בעולם השפל את מה שלא‬ ‫משום שהיה זה עבירה‪ ,‬ולאחר שאכלה וירד הנגיעה באמת זה כבר לא היה נראה‬ ‫למד עם המלאך‪ .‬ובע״כ צ״ל שאין הכוונה שמלמדו כל משך ימי העיבור והנולד‬ ‫ש'טוב העץ למאכל'‪ ,‬ולכך כלפי מה שנתנה לאדם הוצרכו לומר טעם אחר דנתנה‬ ‫לז' לומד בכל יום בכמות יותר מהנולד לט'‪ ,‬אלא הכוונה שמלמדים אותו במשך‬ ‫משום 'שלא תמות היא וישא אחרת'‪.‬‬ ‫ימי העיבור באחד מהזמנים‪ ,‬ומה שיעקב רצה לצאת היה לאחר שלימדו המלאך‪.‬‬ ‫וקצת באופ״א י״ל‪ ,‬דבאמת כוונת הכתוב‪' :‬כי טוב העץ למאכל' זה אף כלפי‬ ‫וממילא לק״מ‪ ,‬דהיה זה לאחר שכבר למד את כל התורה‪.‬‬ ‫‪Xj A‬‬ ‫נתינתה לאדם‪ ,‬אלא דהוקשה לרש״י דבשלמא כלפי עצמה היה לה נגיעה מחמת‬ ‫ובעיקר מה שפירש״י שכשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ‬ ‫התאווה שגרמה לה לראות ש'טוב העץ למאכל'‪ ,‬אך כלפי הנתינה לאדם איזה‬ ‫ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עבודת כוכבים‪ ,‬עשו מפרכס לצאת‪ ,‬צ״ב למה‬ ‫‪(IV‬‬ ‫ן!‬ ‫נגיעה היה לה ש'טוב העץ למאכל'‪ ,‬ולכך פירש דהיה לה נגיעה 'שמא תמות היא‬ ‫רק היו מפרכסים לצאת‪ ,‬ואמאי לא יצאו‪ .‬ובגמ' מוכח שהעובר יכול לצאת‬ ‫וישא אחרת' וזה גרם לה שאף אחרי שאכלה ונסתלקה תאוותה נשאר בעיניה‬ ‫לכשירצה‪ ,‬דאמרי' בסנהדרין (צ״א ע״ב) דלתינוק במעי אמו אין יצה״ר‪ ,‬דאם היה‬ ‫ש'טוב העץ למאכל'‪.‬‬ ‫לו יצה״ר היה מבעט במעי אמו ויוצא‪ ,8‬וא״כ אמאי רק פירכסו לצאת ולא יצאו‪.‬‬ ‫וכן שמעתי לבאר כלפי העורב בפרשת נח‪ ,‬דהנה כתוב‪ :‬״ויצא יצוא ושוב״ (ח‪ ,‬ז)‪,‬‬ ‫ובכלי יקר כתב וז״ל‪' :‬ויתרוצצו ‪ -‬רציצה זו היה שבעברה על פתח ביהמ״ד של‬ ‫‪I‬‬ ‫ופירש״י‪ :‬הולך ומקיף סביבות התיבה‪ .‬ולא הלך בשליחותו‪ ,‬שהיה חושדו על בת‬ ‫שם ועבר יעקב מפרכס לצאת ועשו מעכב ע״י‪ ,‬ובעברה על פתח ע״ג עשו מפרכס‬ ‫זוגו‪ ,‬ע״כ‪ .‬ויש להקשות דכיון שהעורב חשדו לנח על בת זוגו ומחמת כן לא עשה‬ ‫לצאת ויעקב מעכב על ידו'‪ .‬היינו שבאמת כל אחד מהם היה מנסה לצאת‪ ,‬ורק‬ ‫את שליחותו‪ ,‬א״כ היה לו להישאר בתיבה ולא לצאת ולהסתובב סביבה‪.‬‬ ‫השני היה מעכב על ידו‪ .‬ומה שעשו עיכב את יעקב י״ל בפשטות שהוא מפני‬ ‫;?‪{j‬‬ ‫אך התירוץ כנ״ל דהעורב רצה לראות האם מה שחשד את נח זה היה מחמת‬ ‫שעשו היה חיצוני יותר בבטן‪ ,‬אך מה שיעקב עיכב על ידו‪[ ,‬והיינו ע״י שאחזו‬ ‫נגיעה שלא רצה לטרוח‪ ,‬ולכך הוריד את הנגיעה ע״י שיצא מהתיבה והסתובב‬ ‫בעקב] י״ל דהוא מפני שרצה למונעו מללכת לע״ז‪ ,‬או י״ל דעיכבו מפני שרצה‬ ‫‪Si‬‬ ‫י< ‪A‬‬ ‫להיות בכור כמו שמצינו שבזמן הלידה ניסה לעכבו‪.‬‬ ‫‪I >.‬‬ ‫ולא היה במנוחה‪ ,‬אך מ״מ נשאר שם מפני טעם שחשדו על בת זוגו‪ .‬וזה יסוד‬ ‫גדול שצריך לזכור‪ ,‬שפעמים שהאדם נמנע מעשיית דברים טובים מחמת‬ ‫אך ילה״ק להגר״ח שיש לו דין 'אל תתחבר לרשע' איך הותר לו למנעו מלצאת‪,‬‬ ‫»׳ ‪y‬‬ ‫'נגיעות'‪ ,‬ופעמים אף לא שם ליבו שהוא מחמת הנגיעה‪.11‬‬ ‫ואדרבה אם עשו יצא יוכל הוא ללמוד עם המלאך ללא הבעיה של 'אל תתחבר‬ ‫‪f1$‬‬ ‫לרשע'‪ .9‬וצ״ב‪.‬‬ ‫”אחות נביות”‪( .‬כח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫”ויבז עשו את הבכורה”‪( .‬כה‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫פירש״י‪ :‬ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר י״ד שנה‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫כתב הספורנו וז״ל‪ :‬גם אחר מעשה היתה הבכורה בעיניו בלתי ראויה לאותו‬ ‫הנה‪ ,‬מה דכאן כתיב שנטמן בבית 'עבר' ולא הוזכר 'שם'‪ ,‬ואילו בתחילת הפרשה‬ ‫המחיר שפסקו‪ ,‬ובכן התבאר שלא נתאנה המוכר‪ ,‬כי לא היה הממכר שווה אצלו‬ ‫כתיב ש'היתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר'‪ ,‬ביארו המפרשים דכאן דהיה‬ ‫כל כך‪ .‬ע״כ‪.‬‬ ‫יעקב בן ס״ג כבר הלך שם לבית עולמו‪.‬‬ ‫[והיינו‪ ,‬שבא ליישב למה לא היה כאן דין 'אונאה'‪ ,‬כיון שלא היה המכר שווה]‪.‬‬ ‫ובעיקר החשבון שהביא כאן רש״י להוכיח דיעקב נטמן בבית עבר י״ד שנה‪ ,‬צ״ב‬ ‫והיה אפש״ל בכוונת דבריו‪ ,‬דאשמועינן התורה דלא נימא דהסכמת עשו למכירת‬ ‫מנלן דהיה בבית עבר בשנים אלו‪ ,‬דהא לא הוזכר כלל היכן היה‪ .‬וכתב המהרש״א‬ ‫הבכורה אף ששווה יותר מהנזיד עדשים היתה משום שהיה רעב‪ ,‬אלא 'ויבז עשו'‬ ‫במגילה (סו' ט״ז ע״ב) וז״ל‪ :‬ומסברא קאמרינן שבאותן י״ד שנין שאין מפורש‬ ‫היינו שהבכורה היתה שווה לו פחות מהנזיד עדשים‪ ,‬ולכך לא היה כאן אונאה‪.‬‬ ‫י‪¥‬‬ ‫‪/j‬‬ ‫בקרא מה היה עסקו של יעקב מסתמא בבית עבר היה‪ ,‬דעל כן קראו הכתוב‬ ‫אך לכאו' אין זה כוונת הספורנו‪ ,‬דהא הוסיף הדגשה בלשונו‪' :‬גם אחר מעשה'‪,‬‬ ‫‪m‬‬ ‫'יושב אהלים' ‪ -‬באהלה של תורה בבית עבר‪ ,‬ע״כ‪ ,‬היינו שאדם שהוא יושב‬ ‫אהלים הסתמא שלו‪ ,‬כל זמן שאין ידיעה אחרת‪ ,‬זה שהוא בביהמ״ד‪.‬‬ ‫ולכאו' להנ״ל הצד היה שאף קודם העיסקה ידע שהבכורה שווה יותר‪ ,‬ורק‬ ‫‪it‬‬ ‫הסכים למכירה משום שהיה רעב‪.‬‬ ‫ולול״ד דהמהרש״א היה אפש״ל‪ ,‬שעיקר הראיה היתה‪ ,‬שאם יעקב היה במקום‬ ‫ואפש״ל בכוונת דבריו‪ ,‬דיש יסוד בעבודת ה' שחשוב לדעת‪ ,‬שלפעמים יש לאדם‬ ‫אחר היתה התורה מספרת היכן היה‪ ,‬ומדלא אמרי' כן ע״כ שהיה בביהמ״ד של‬ ‫'נגיעה' לעשות דבר שאינו ראוי‪ ,‬ולא רק שהיא גורמת לו לעשות את הרע‪ ,‬אלא‬ ‫עבר ולכך לא הוצרכו לכתוב כן‪ .‬אך במהרש״א נראה דיותר מזה‪ ,‬כיון דהוא יושב‬ ‫אף גורמת לו לחשוב שהוא פועל טוב‪ .‬וזה היה אצל עשו‪ ,‬דודאי בשעת מעשה‬ ‫אהלים‪ ,‬בסתמא ודאי הוא בביהמ״ד‪.‬‬ ‫עשו חשב שהמכירה שווה‪ ,‬מפני שהיה לו נגיעה מחמת תאוות האכילה‪ ,‬אך שלא‬ ‫‪ 7‬ז ״ ל הגר״ב רנשבורג ש ם‪ :‬י ש ל ת ת ט עם וסברא לזה‪ ,‬מה ראה ה' הטוב על ככה‪ ,‬ללמד לאדם בתחילה כל התורה כולה טרם צ א ת ו לאור עולם‪ ,‬ולה שכי חה ש ו ב מ מ נו כ שב א לאו ויר העולם‪ ,‬והלא‬ ‫דבר הוא‪ .‬ו ש מ ע ת י בזה ב ש ם הגאון רבן של כל בני הגולה ה תנא ה א לו קי מו ה ר״ א ווילנא זללה״ה‪ ,‬כי טוב מ א ד ע ש ה ה' יתב רך ללמד לאדם ט רם י צ או לעולם הש פל מלא הבל ו רי ק ו ת ו הו כל‬ ‫התורה כולה‪ ,‬דאי לולא כן אין כל בריה ולשון היתה יכולה להשיג רו חנ יו ת התו רה ק ד ו ש ת ה ו א צי לו ת ה‪ ,‬והיה מ הנ מנ ע להכיר ע מ ק י סו דו תי ה‪ .‬ולפיכך מלמדין א ו ת ו כל התו רה כולה טרם צ א תו‬ ‫ש עדי ין אי נו מלוכלך ב ח טא ויכול להשיגה‪ ,‬ו א ח״ כ כש לו מד ין ע מו בעולם הז ה‪ ,‬נ ש מ ת ו נז כ ר ת מה ש ל מ ד ה כבר ונקל לה להשיגה‪ ,‬כי נזכר ה א דם מה ש ל מ ד כבר‪ .‬ו זה א מ ר ם במ סכ ת מגילה (ו‪,‬‬ ‫ע״א) 'י ג ע תי ו מ צ א ת י ת א מי ן'‪ ,‬ד׳ מ צי א ה׳ ש יי ך רק על דבר הנאבד‪ ,‬ו היינו התורה ש ל מ ד ה א דם ו שכ חה כ ש ס ט ר ו הו על פיו‪ ,‬ו א ח רי היגיעה ש ו ב הוא מ שי ג חלקו‪ ,‬ו היינו ה יג עתי ו מ צ א ת י א ת הנאבד‪.‬‬ ‫ומה ש הו צ ר ך לסטור על פיו ו לש כחו גם הוא ל טוב ת ה אדם ו מ ח ס די הקל יתברך‪ ,‬כי אי לו בא ה אדם לאור עולם ו ת ל מו דו בידו והיה י ודע כל התו רה כולה מבלי עמל ויגיעה‪ ,‬לא היה מקבל ש כר‬ ‫עליה‪ ,‬אבל ע תה ש ה ו א צריך ל חז ור אח ריה ולטרוח בה ו לה גות בה יו מ ם ולילה‪ ,‬הוא מקבל שכ רו מ ש ל ם בז ה ובבא‪ .‬עד כאן דברי הגאון הנ״ל זלל״ה‪ ,‬ודברי פי חכם חן‪ ,‬ו ש פ ת י י ם יש ק‪ .‬ע״כ‪ .‬ועי'‬ ‫מה ש כ ת ב הגר״א ב מ ש לי ( ט ז‪ ,‬כו) ומה ש ה בי א ר' א בר הם א חי הגר״א מ ש מ ו ב' מ ע לו ת התורה'‪.‬‬ ‫‪ 8‬ה כ י א י ת א התם‪ :‬א מ ר ליה אנטוני נוס לרבי‪ ,‬מ א י מ ת י יצה''ר שו ל ט בא דם מ ש ע ת יצירה או מ ש ע ת י צי א ה‪ ,‬א''ל מ ש ע ת יצירה‪ .‬א''ל א''כ ב ועט ב מ ע י א מ ו ו יו צ א‪ ,‬א לא מ ש ע ת יציא ה‪ .‬ע״כ‪ .‬וב עיקר‬ ‫דברי הגמ' דאין ל תינ וק ב מ עי א מ ו יצ ה״ ר העירו ה מ פ ר שי ם‪ ,‬דכאן אצל ע ש ו מוכח דאף במ עי א מ ו נ מ ש ך לע״ז‪ ,‬ו האר יכו בזה‪.‬‬ ‫‪ 9‬וא ולי מ ש ו ם ד יע קב ח ש ש ד אם י פ תח הפ תח ו ע שו יי צא‪ ,‬הוא יי צ א גם בפ תח ה ע״ ז‪ ,‬ו י ש ח ש ש שי מ ש ך ‪.‬‬ ‫‪ [ 10‬ו ל פ י ״ ז י״ל דכ וונ ת ה'ספורנו' הי תה אף ליישב א ת סדר ה פ סו קי ם‪ ,‬דלכאו' א ת המילים‪ ' :‬וי בז ע ש ו א ת הבכורה' היה מ ת א י ם יו תר לכתוב קו ד ם המכירה ולא א ח ר י‪( ,‬ועיין ב' מ ז ר ח י' ש ה ק ' על‬ ‫סדר ה פ סו קי ם )‪ ,‬ו ע ״ז יי ש ב דב דוו קא כ ת בו הו א ח רי המכירה‪ ,‬לומר ש לא היה א ונ א ה‪ ,‬ו ד ו״ ק ]‪.‬‬ ‫‪ 11‬ו מ ס פ ר י ם על א ח ד מג דולי הדו רות‪ ,‬שס בר מ א י ז ה סיבה ש פ ט ו ר הוא מ ת פי ל ה בציבור‪ ,‬ו מ ״ מ הלך לפתח ביהכ״נ ו חז ר לביתו והתפלל‪ ,‬וב יאר דנהג כן מ ש ו ם ש ח ש ש ש מ ה ש ה ו א סבור ש ה ו א‬ ‫פטור הוא מ פני הנגיעה של ה טיר חה ללכת לביהכנ״ס‪ ,‬ולכך טרח להוריד הנגיעה‪.‬‬ ‫ע״דהכותב|לקבלתהגליון ישלשלוחמייללכתובת‪|613shiur@gmail.com :‬כמו״כ נשמחלקבלתהארות והערותבמיילהנ״ל|קושיעוריחומש‪072-380-9-222:‬‬ ‫הגליון מוקדש‬ ‫‪iv D n / fll‬‬ ‫ב תור ה‬ ‫א יש ■‬ ‫קנין‬ ‫ל חיזו ק‬ ‫לרפזאת‬ ‫יגיעהגאוןהגדול‬ ‫דכי ישראל ‪m u‬‬ ‫כןחיהרדזא‬ ‫‪wohv‬‬ ‫עיוני ם ו פניני ם כ פ ר שי ו ת ה תו ד ה ו ב ענייני דיו מ א ש בי ת ׳ תו ד ה די לי ה'‬ ‫גליון מס' ‪ |65‬פרשת תולדות תשפ׳׳ז‬ ‫חדוותא דעיונא‬ ‫רשכבה׳ג מרן ראש הישיבה‬ ‫חדוותא דפרשתא‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי עקיבא מדלוב‬ ‫שליט׳א‬ ‫הגאון רבי דב לנדו‬ ‫שליטא‬ ‫הגאון הגדול רבי איתמר גרבוז‬ ‫ר׳מ ישיבת ’אור ישראל‪,‬‬ ‫הרבותא בקיום אברהם אבינו‬ ‫ראש ישיבת ’ארחות תורה’‬ ‫עירובי תבשילין‬ ‫הזכרת רצה בבהמ״ז מכה ב‪ ,‬דינים ‪-‬‬ ‫״עקב אשר שסע אברהם בקולי וישמור‬ ‫מכירת הבכורה בשביל העבודה‬ ‫א‪ .‬מעין המאורעב‪ .‬ממצות קידוש בשבת‬ ‫משמרתי מצותי חוקתי ותורתי׳׳(כו‪ ,‬ה)‬ ‫"ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי‪ .‬ויאמר ע שו‬ ‫ביומא (כח‪ ,‬ב) איתא קיים אנדרם אבינו אפלו‬ ‫הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה” (כה‪ ,‬לא‪-‬לב)‬ ‫דבר חדש מאד מצינו במרדכי בעיקר יסוד החיוב דג'‬ ‫עירובי תבשילין שנאמר תורתי אחת בכתב ואחת בע״פ‪.‬‬ ‫כתב רש״י ״אמר עשו מה טיבה של עבודה זו‪ ,‬אמר‬ ‫סעודות שבת דילפי' מקרא בשבת דף קי״ז ע״ב דשלשה‬ ‫אמרו קמיה רבינו שהגבו״א שם שואל מה‬ ‫לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה‪ ,‬כאותה‬ ‫פעמים 'אכלוהו היום כתיב‪ ,‬דאין זה מכח דין עונג או‬ ‫הרבותא בעירוב תבשילין‪.‬‬ ‫ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין‪ ,‬ופרועי ראש‪ .‬אמר‬ ‫מצות אכילה‪ ,‬כי אם כדי לקיים הזכרת השבת בברכת‬ ‫וכתב הגבו״א דכיון שעירוב תבשילין אליבא‬ ‫אני הולך למות על ידה‪ ,‬אם כן מה חפץ לי בה״‪.‬‬ ‫המזון חייבא רחמנא ג' סעודות בשבת‪ ,‬וז״ל המרדכי פרק‬ ‫כל כתבי סי' שצ״ז‪ ,‬׳דסעודה שלישית צריך לעשותה בפת‪,‬‬ ‫דרבה מותר מדאו' מחמת הואיל‪ ,‬לאברהם אבינו‬ ‫הנה כתב הרמב״ן בפרשת שמיני (ויקרא י‪ ,‬ט) שכל‬ ‫דבעינן מאי דמחייב עליו ברכת המזון'‪ ,‬וביאר הבגדי ישע‬ ‫לא היה הואיל כיון שלא היו אורחים שהיו ראויים‬ ‫החיוב מיתה של שתוי יין זה רק בבית עולמים ולא‬ ‫שם‪' ,‬נראה דרצה לתת טעם למה הקפידה תורה דוקא‬ ‫לבשל להם‪ ,‬שהרי אסור לבשל לעכו״ם‪.‬‬ ‫בבמה‪ ,‬כפי שכתוב בפסוק שם ״בבואכם אל אהל מועד״‪,‬‬ ‫בפת‪ ,‬משום 'בר המז כדי שנאכל ונשבע ונברך לכבוד‬ ‫וכתב הגבו״א שי ש הואיל לשעבר דהיינו היות‬ ‫הרי שמדובר דווקא באהל מועד ולא בבמה‪.‬‬ ‫שבת ונזכרהו בברכת המזון ג' פעמים‪ ,‬עכ״ד‪.‬‬ ‫ולשעבר הי' יכול לעשות כן אף שעכשו אינו יכול‬ ‫ולדבריו י ש לשאול מדוע אמר עשו ״הנה אנכי הולך‬ ‫הוי הואיל‪ ,‬ומזכיר שם את הגמ׳ של הואיל וחזי‬ ‫למות״‪ ,‬הרי עדיין לא היה בית המקדש‪ ,‬ומשמע שחשש‬ ‫ונתגלה לן מדברי המרדכי דשורש החיוב ג' סעודות זהו‬ ‫כדי להזכיר השבת בברכת המזון‪ ,‬והיינו דחיוב האכילה‬ ‫לכסויי דם ציפור אף שעכשו אין דם ציפור‪.‬‬ ‫שהולך למות כעת‪.‬‬ ‫היא בשביל הברכת המזון והזכרתו‪ ,‬ולא שהברכת המזון‬ ‫ורבינו שליט״א אמר שהוא חידוש גדול וצ״ב‬ ‫עוד יש לשאול‪ ,‬דהנה רש״י כתב שהסיבה שיעקב‬ ‫היא ממילא מחמת חיוב האכילה [ולפ״ז יתפרש הסוגי בברכות‬ ‫משמעות הדברים מה ענינו של הואיל לשעבר‪.‬‬ ‫רצה לקנות את הבכורה ״לפי שהעבודה בבכורות״‪ .‬ובגמ'‬ ‫דף נוט‪ ,‬שכח להזכיר של שבת בברכתהמזון חוזר משום דלא סגי דלא‬ ‫ובעיקר הדבר שאלו האם אברהם אבינו לא יכל‬ ‫בזבחים (קיב‪ ,‬ב) מבואר ״עד שלא הוקם המשכן היו‬ ‫אכיל‪ ,‬פירושו‪ ,‬כיון דמחויב לברך כדי להזכיר של שבת בברכהמ״ז [ולכן‬ ‫לעשות מלאכה ביו״ט עבור הנפש אשר עשו בחרן‪.‬‬ ‫הבמות מותרות ועבודה בבכורות‪ ,‬ומשהוקם המשכן‬ ‫מחויב לאכול] חוזר‪ ,‬ולא משום דמחויב לאכול פת ונמצא מחויב‬ ‫ואמר רבינו דיתכן לדון שהנפש אשר עשו בחרן‬ ‫נאסרו הבמות‪ ,‬ועבודה בכהנים״‪ ,‬ובבמה גם אחרי בניין‬ ‫בברכהמ״ז‪ ,‬ומשו״ה חוזר]‪ .‬והנה יסוד הדבר דענין הזכרת רצה‬ ‫לא מלו‪ ,‬והראה בזה למש״כ התוס׳ שבת קל״ה ב'‬ ‫בית המקדש אין דין עבודה בכהנים‪ ,‬ואפשר שגם זר‬ ‫בברכת המזון היא ממצות קידוש דז כור‪ ,‬מתבאר מדברי‬ ‫והמהרש״א שם לגבי מילה קודם מתן תורה‪.‬‬ ‫כשר בבמה‪ ,‬ואם זר כשר בבמה‪ ,‬הגם אם היתה העבודה‬ ‫רבותינו הקדמונים כדיבואר‪.‬‬ ‫ואמר אם הם לא מלו היה אסור לעשות לצורכם‬ ‫בבכורות אבל בבמה אין דין כהונה‪ ,‬וגם זרים יכולים‬ ‫יסוד הבה״ג ג' דיני קידוש‪ ,‬קידוש 'על הכוס'‬ ‫מלאכה‪ ,‬ואין לומר לומר שלאברהם אבינו היה‬ ‫לעבוד‪ ,‬אם כן מדוע רצה יעקב לקנות את הבכורה‪.‬‬ ‫קידוש 'בתפילה' וקידוש 'בברהמ״י‬ ‫מותר לעשות להם מלאכה כיון שהיו כמוהו‪ ,‬כיון‬ ‫הבה״ג בדיני קידוש והבדלה כתב‪ ,‬וז״ל 'ואע״ג דמידכר‬ ‫שאברהם אבינו קיים את כל התורה כדיניה‪.‬‬ ‫ברכת אירוסין בקידושין ע״י שליה‬ ‫בקידושא צריך לאדכורי בצלותא ובברכת המזון‪ ,‬מ״ט‬ ‫רבינו שליט״א הזכיר את הגירסא שהאריך בה‬ ‫‪ -‬המשך מגליון קודם ‪-‬‬ ‫זכור וזכרת תרין קראי כתיבי'‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬ ‫התולדות אדם (תולדות הג״ר זלמלה מוואלז׳ין) וכן‬ ‫הגיה בתשו' הרשב״א (א‪ ,‬צד) אפילו עירובי‬ ‫הבאנו להקשות על מה שדנו התוס' (כתובות ז‪ ,‬ב ד״ה‬ ‫המבואר מדברי הבה״ג דברים חדשים‪ ,‬דממצות קידוש‬ ‫תחומין‪ ,‬והרבותא בזה שאע״פ שלגוי אין שביתה‬ ‫שנאמר) אם י ש ברכת אירוסין בקידושין על ידי שליח‪,‬‬ ‫בשבת מלבד לקדש על היין דילפי‘ !מזכור' ‪-‬זכרהו על‬ ‫של תחומין ואברהם אבינו היה דינו כבן נח ולא‬ ‫ומדוע לא הוכיחו מריש האיש מקדש דמבואר שם‬ ‫היין‪ ,‬עוד י ש מצות זכירה שמתקיים בתפילה ובברכת‬ ‫שייך לגביו איסור תחומין אפי' הכי קיים את כל‬ ‫שמצוה בו יותר מבשלוחו‪ ,‬והלא אין ברכת אירוסין‬ ‫המזון וילפי' !מוזכרת'‪ ,‬והיינו די ש מצות קידוש על הכוס‪,‬‬ ‫התורה קודם שנצטוה‪.‬‬ ‫בקידושין על ידי שליח‪ ,‬היתה הגמ׳ צריכה לומר שלא‬ ‫מצות קידוש בתפילה‪ ,‬ומצות קידוש בברכת המזון‪.‬‬ ‫יקדש על ידי שליח לפי שמפסיד הברכה‪ ,‬ואיתא בזה‬ ‫ועד״ז מבואר בשו״ת הרשב״א ח״ד סי' רצ״ה‪ ,‬וז״ל‬ ‫לדינא ד״ערום לא יתרום״ [וכפי שהבאנו מדברי השער‬ ‫אפשר לברך ולהוציא את הכלה‪ .‬אולם מרן הגרי״ז זצ״ל‬ ‫״קידוש היום [ד״ת] לזכור אותו בכניסתו כעין שבח‬ ‫הציון לגבי בדיקת חמץ שי ש להימנע לעשות המצוה‬ ‫נקט שרק החתן שייך בברכת אירוסין ולא הכלה‪ ,‬ולכן‬ ‫וקילוס וכ״א אומר כפי שיזומן לו מענייני שבחו‬ ‫באופן שאינה מחוייבת ברכה]‪.‬‬ ‫שהיה מברך את שתי הברכות‪ ,‬ברכת בורא פרי הגפן‬ ‫וקדושתו‪ ,‬ובאו הם [חז״ל] ותקנו לכל נוסח א' במקום‬ ‫וברכת אירוסין‪ ,‬היה אומר שמוציא את החתן בשתיהן‪,‬‬ ‫וייתכן לבאר‪ ,‬דהנה הרמב״ם (פ״ג מהלכות אישות‬ ‫סעודה ובחפץ [יין] ותקנו שיזכיר קדושתו על היין‪,‬‬ ‫ואילו הכלה רק בברכת בורא פרי הגפן‪ .‬ואף שנשים‬ ‫הלכה כ״ג) כתב ״כל המקדש אשה בין על ידי עצמו בין‬ ‫ותקנו להזכירו בתפילה וקבעו לו ברכה רביעית וכן‬ ‫יכולות לברך ברכות על מצוות שהזמן גרמא‪ ,‬היינו משום‬ ‫על ידי שליח צריך לברך קודם הקידושין הוא או שלוחו‬ ‫בבהמ״ז״‪ .‬והיינו דד״ת קידוש היום בדברים של שבח‬ ‫דנשים שייכות במצוות אלו‪ ,‬משא״כ ברכת אירוסין גרע‬ ‫ואחר כך מקדש כדרך שמברכין קודם כל המצות״‪ ,‬הרי‬ ‫קדושת השבת‪ ,‬וחז״ל רק תקנו הנוסח ומקום האמירה‪.‬‬ ‫מברכה על מצוות שהז״ג‪ ,‬לפי שברכה זו שייכת למקדש‬ ‫שנקט בפשיטות שהוא כמו ברכות המצוות של כל‬ ‫הנה הרשב״א הגדיר כל עיקרו דמצות קידוש בשבת‪,‬‬ ‫ולא למתקדשת‪ .‬אמנם הנודע ביהודה סבר שגם האשה‬ ‫המצוות‪ ,‬וכשם שבתרומה‪ ,‬בבדיקת חמץ ובשאר מצוות‪,‬‬ ‫דד״ת לזוכרו בדברים‪ ,‬וחז״ל קבעו היכן לאומרו ולקיים‬ ‫שהיא המתקדשת יש לה שייכות לברכה זו‪.‬‬ ‫כששליח עושה מברך ברכת המצוות‪ ,‬כן הדבר גם‬ ‫המצות קידוש ד״ת‪ ,‬וכתב דקבעו לאומרו ולקיים הזכור‬ ‫ולפי זה יש להעיר‪ ,‬והובאה שאלה זו בספר ׳מגדלות‬ ‫בשליח של קידושין‪ .‬אולם הרא״ש (בסוגיה בכתובות‬ ‫ד״ת בג' מקומות‪ ,‬א‪ .‬על הכוס‪ .‬ב‪ .‬בתפילה‪ .‬ג‪ .‬בברכת‬ ‫מרקחים' של הגאון הרב קרפט‪ ,‬דמה הנידון של תוס׳ אי‬ ‫שם) נקט שברכת אירוסין היא ברכת השבח‪.‬‬ ‫המזון‪ .‬ומתבאר מזה כיסוד הבה״ג דנכלל במצות קידוש‬ ‫אליעזר שהיה שליח יכול לברך ברכת אירוסין‪ ,‬הלא‬ ‫ויש לבאר שיטת התוס‪ ,‬דסבר כדעת הרא״ש דברכת‬ ‫מלבד על הכוס ובתפילה עוד להזכירו בברכת המזון וזהו‬ ‫אירוסין היא ברכת השבח‪ ,‬ולכן נסתפק אם ברכה זו שייכת‬ ‫תיפוק ליה שיברך משום שרבקה שהיא הכלה היתה‬ ‫בכלל מצות קידוש‪ .‬ורק לדעת הבה״ג ב' ילפותות איכא‬ ‫נוכחת שם‪ .‬ולכאורה מוכח מדברי התוס' שעל הכלה אין‬ ‫רק כשהחתן עצמו מקדש או גם כשהשליח מקדש‪ .‬אם כך‬ ‫חדא ׳זכור' לקדש על היין ועוד ׳וזכרת׳ לקדש בתפילה‬ ‫ברכת אירוסין‪.‬‬ ‫יש מקום לומר שלא שייך בזה הדין של ״ערום לא יתרום״‪,‬‬ ‫וברכת המזון‪ ,‬ואילו לדעת הרשב״א יש קידוש א' ד״ת‬ ‫שהוא דין ששייך דדווקא בברכת המצוות שלא לקיים‬ ‫ואולי יש לומר שהנידון של תוס' אי שייך ברכה זו‬ ‫וחז״ל תקנו לקיים מצות הקידוש בג' מקומות‪.‬‬ ‫המצוה בלי ברכה‪ ,‬משא״כ בברכת השבח לא נאמר דין זה‪,‬‬ ‫בגוונא שאין את המעמד של החתן והכלה‪ ,‬שזו גופא‬ ‫והנה ברשב״א מבואר דהקידוש דבר תורה מתקיים על‬ ‫סיבה שא״א לברך ברכת אירוסין‪ ,‬ולאו משום שברכה‬ ‫ולכן תוס׳ דס״ל שברכת אירוסין אינה ברכת המצוות אלא‬ ‫הכוס‪ ,‬בתפילה‪ ,‬ובברהמ״ז‪ ,‬ותמוה‪ ,‬הרי לאחר שיצא‬ ‫זו מוטלת דווקא על החתן‪ ,‬אלא משום שכשאין פה את‬ ‫ברכת השבח הסתפקו אם שליח מברך ברכה זו‪.‬‬ ‫בתפילה שוב אין בקידוש על היין רק מצוה מחודשת‬ ‫החתן זה מעמד אחר‪ .‬וא״כ אי״ז שייך כלל לדין של ערום‬ ‫עוד יש לדון האם גם הכלה שייכת לברכה של ברכת‬ ‫מדרבנן ואין זה רק נוסח וקביעות על היין‪.‬‬ ‫לא יתרום‪ ,‬כי זה סוג קידושין אחרים‪ ,‬ובקידושין אילו‬ ‫אירוסין‪ ,‬דהנה בפתחי תשובה (סימן ל״ד) כתב בשם‬ ‫אשר נראה מוכרח מזה שאף שקיים כבר בתפילה‪,‬‬ ‫לא שייכת ברכה זו‪.‬‬ ‫הנודע ביהודה שגם הכלה שייכת לברכת אירוסין‪ ,‬ולכך‬ ‫>>> המשך בעמוד הבא‬ ‫‪ -‬נערך מתוך דברי רבינו שליט״א בקו ׳ריתחא דאורייתא׳ אשתקד ‪-‬‬ ‫אם החתן חירש ואינו יכול לברך וגם א״א להוציאו יד״ח‪,‬‬ ‫ידע שישמעאל הוא רשע לכך התפלל עליו כל ימיו שיחזור‬ ‫מרן הגאון הגדול‬ ‫בו ותפילתו הועילה וחזר בו‪ ,‬משא״כ עשיו שיצחק חשב שהוא‬ ‫יקרא דחדוותא‬ ‫שליטא‬ ‫רבי חיים פיינשטיין‬ ‫צדיק גמור וא״כ לא התפלל עליו ולכך לא חזר בתשובה‪.‬‬ ‫ראש ישיבת ’עהרת שלמה’‬ ‫ויש לבאר מדוע לא ידע יצחק ברוה״ק שעשיו הוא רשע‬ ‫שליטא‬ ‫הגאון רבי מנחם כהן‬ ‫ובעל עבירות‪ ,‬וכפי שמסופר על גדולי הדורות לדורותיהם‬ ‫ר”מ ישיבות 'נתיב הדעת' ו'יסודות'‬ ‫קניין יצחק בגדי של קרבן פסח‬ ‫שידעו להבחין אם העומד מולם הינו בעל עבירות‪ ,‬וכן‬ ‫״וצדה לי ציד״ (כז‪ ,‬ג)‬ ‫ששאל ״מי אתה בני״ וכי לא יכל לזהות ע״פ העבירות שלו‪.‬‬ ‫כבוד האח הגדול‬ ‫יש לומר במה שאמר לו יצחק צודה 'לי' ציד‪,‬‬ ‫ויש לבאר ע״פ מעשה שהיה בעיירה מסוימת שהיה בה‬ ‫״וימכור את בכורתו ליעקב״ (כה‪ ,‬לג(‬ ‫דהנה רש״י הביא מפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬שפסח‬ ‫'מוסר'‪ ,‬והלכו החסידים אל החוזה מלובלין על מנת שיקלל‬ ‫כתב הרמב״ן (בפס ל״ד) ״ויתכן כי פי השנים בבכורה‬ ‫היה‪ ,‬ולכן היה צריך שני גדיים‪ ,‬אחד לקרבן פסח‬ ‫את המוסר‪ ,‬וכאשר אמרו החסידים לחוזה את שמו של‬ ‫ממשפטי התורה לא היה כן לפנים‪ ,‬רק לנחול מעלת האב‬ ‫והאחד למטעמים וי״א לחגיגה‪.‬‬ ‫המוסר קם החוזה ואמר שאותו יהודי מאיר כעת בכל‬ ‫ושררתו‪ ,‬שיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו‪ .‬ולכן היה אומר‬ ‫והנה הפסח אינו נאכל אלא למנויו‪ ,‬וא״כ היה‬ ‫העולמות ואיני יכול לקללו‪ ,‬והחסידים נבוכו ושבו לביתם‪.‬‬ ‫ליצחק אני בנך בכורך (להלן כז לב)‪ ,‬לומר כי הוא הבכור‬ ‫צריך מינוי‪ ,‬ואא״ז זצ״ל בחידושי מרן רי״ז הלוי‬ ‫אך המוסר לא הפסיק ממעשיו‪ ,‬והחסידים שבו אל החוזה‪,‬‬ ‫הראוי להתברך"‪ .‬ומבואר דע״י מכירת הבכורה הגיע הכבוד‬ ‫יסד דמינוי הוא שיהא לו חלק בהקרבן בקנין‬ ‫וכעת הסכים החוזה לקללו ואכן המוסר מת‪ ,‬ולאחר‬ ‫שהיה אמור להיות לעשיו ליעקב‪ .‬וצ״ב דהן אמנם שהכבוד‬ ‫ממון‪ ,‬וצריך לזכות בקרבן בקנייני ממון בשביל‬ ‫הבירור נתברר שבאותה השעה שהיו החסידים בפעם‬ ‫של הבכורה עבר ליעקב‪ ,‬אך מ״מ עדיין יהיה יעקב מחויב‬ ‫לימנות עליו‪.‬‬ ‫הראשונה אצל החוזה הדליק אותו מוסר נרות חנוכה‪.‬‬ ‫לכבד את עשיו מדין אחיו הגדול אף שאינו בכור‪.‬‬ ‫ומבואר כי בשעה שהאדם מתעסק במצוה אין הצדיקים‬ ‫לפי זה יש לומר דזהו שאמר וצודה לי ציד‪,‬‬ ‫ובהלכות קטנות (ח״ב סי' קע״ד) דן באשה שילדה‬ ‫מבחינים בכך שהוא רשע‪ ,‬וה״נ בכל פעם שהיה עשיו‬ ‫דר״ל שיזכה בשבילו בבהמה‪ ,‬ויהיה לו קנין ממון‬ ‫תאומים‪ ,‬והראשון נולד בכ״ט אדר א' והשני נולד בא' אדר‬ ‫נכנס אצל יצחק היה מקיים בזה כיבוד אב ואם‪ ,‬ועל כן‬ ‫בבהמה‪ ,‬ועי״ז יהא נמנה על הפסח‪.‬‬ ‫ב'‪ ,‬ובשנה שאינה מעוברת הרי האח האחרון הינו גדול מן‬ ‫היה רגיל יצחק לראותו כבעל מעשים טובים‪.‬‬ ‫האח הראשון‪ .‬וכתב דגזירת מלך היא שיהיה כבוד לאח‬ ‫ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום‬ ‫באמצע‪ .‬ומבואר ברש״י ותוס דהברייתא קמ״ל דאין צריך‬ ‫״תתן אמת ליעקב״‬ ‫הגדול‪ ,‬ועל כן אפילו שהאח הקטן נולד קודם מ״מ דין‬ ‫כבוד יהיה לאח הגדול [היינו גדול ע״פ דין]‪ .‬ולכאו' כוונתו‬ ‫להזכיר של שבת בפתיחה וחתימת הברכה של בונה‬ ‫״ויאמר יעקב אנכי עשיו בכורך״ וכז‪ ,‬יט)‬ ‫דאזלינן בתר השנה שנכנסים להיות בני דעת‪[ .‬וזה דלא‬ ‫ירושלים כי אם דמזכיר של שבת באמצע הברכה‪.‬‬ ‫הקשה החת״ס כיצד יתכן שיעקב אבינו עמוד האמת‬ ‫כשמ״י (ח״א סי ט) והבנין ציון (סי ק״נ) שכתבו דתלוי בקדימת הלידה]‪.‬‬ ‫ויל״ע הלא אמירת רצה ויעלה ויבא בבהמ״ז הוא‬ ‫שעליו נאמר ״תתן אמת ליעקב״ שיקר על אביו ואמר לו‬ ‫וכתב שם ומי יודע אם לידת יעקב ועשיו לא היה כעין‬ ‫משום דחז״ל תקנו להזכיר מעין המאורע בבהמ״ז כהסוגי'‬ ‫שהוא בנו עשיו‪ .‬ותי שכיון שלבש את בגדי עשיו מיד השפיע‬ ‫זה‪ ,‬ואע״ג דאיפליגו אי בניסן או בתשרי נולדו אבות‪ ,‬יתכן‬ ‫בשבת דף כ״ה‪ ,‬וכיון דהוי רק מתורת הזכרה של מעין‬ ‫עליו לרעה‪ ,‬דכ״כ גדולה רעת הרשע ומשפיע עד למרחוק‪.‬‬ ‫דקאי רק על אברהם ויצחק ולא על יעקב‪.‬‬ ‫המאורע ואין זה חלק מעצם הברכה‪ ,‬א״כ מהיכי תיתי‬ ‫וביאר הגאון רבי אליהו דיסקין שליט״א על דרך משל‬ ‫וממילא י״ל דבאמת אע״פ שיעקב נולד מאוחר מ״מ‬ ‫שיצטרכו להזכיר של שבת בפתיחה וחתימה‪ ,‬ועוד יל״ע‬ ‫שאם ישאלך אדם זקן היכן נמצא קו ‪ 64‬להגיע לבית וגן‬ ‫מדין גדול הרי כבר היה הכבוד מגיע לו‪ ,‬אלא שהיה צריך‬ ‫דהא הברייתא באה ללמד סדר הברכות של ברכת המזון‪,‬‬ ‫ואתה יודע שאינו כי אלא קו ‪ 39‬מגיע לבית וגן‪ ,‬וא״כ‬ ‫לכבד את עשיו מדין בכור‪ ,‬וכלפי דין בכור שפיר‬ ‫ומה ענין הזכרה של שבת שהוא משום חיוב להזכיר‬ ‫טעות הוא בידו אלא שאם תאמר לו שאי״ז הקו הנכון‬ ‫הועילה המכירה ושוב לא היה דין כבוד כלל לעשיו‪.‬‬ ‫מעין המאורע לסדר הברכות' של ברכת המזון‪.‬‬ ‫לא ישמע לדבריך‪ ,‬דודאי שהאמת לומר לו על קו ‪39‬‬ ‫עי״ל‪ ,‬דהנה עי' בחשק שלמה ביבמות (לט‪ ,‬א) שחקר‬ ‫ונראה דמזה למדו הבה״ג והרשב״א דהזכרת קדושת‬ ‫שהוא קו ‪ ,64‬דאינו מחפש את מספר הקו אלא את‬ ‫מה הדין בשני אחים תאומים מי מהם מייבם‪ ,‬ולכאורה‬ ‫היום דשבת ויו״ט בברכת המזון‪ ,‬אין זה רק מתורת הזכרה‬ ‫היעד‪ ,‬וה״נ יצחק לא רצה לברך את עשיו אלא את מי‬ ‫האח הגדול היה אמור לייבם שהלא יש דין קדימה‬ ‫דמעין המאורע‪ ,‬כי אם דענינו לקיים מצות זכירת שבת‬ ‫שמגיע לו הברכות וכיון שיעקב ידע בבירור שיצחק‬ ‫בייבום לאח הגדול‪ ,‬ומבואר בדברי החשק שלמה ששני‬ ‫ויו״ט וכקידוש בתפילה אלא שלא הצריכו לזה ברכה‬ ‫טועה היה מוטל עליו לומר לו שהוא עשיו‪ ,‬דהא אינו‬ ‫תאומים שנולדו יחד הגם שאחד מהם יצא קודם מ״מ‬ ‫בפנ״ע וזה דכתבו רש״י ותוס דהברייתא אשמועינן דאין‬ ‫מחפש את שם האיש אלא את הראוי לברכה‪.‬‬ ‫אין הוא נקרא גדול‪ ,‬ויתכן שגם אין בו דין כבוד‪.‬‬ ‫צריך לפתוח בשל שבת ולסיים‪ ,‬והיינו אף דהזכרת שבת‬ ‫‪ -‬מדור זה נערך בסיוע ׳מכון שם אבותי' ‪-‬‬ ‫ויו״ט נתקן בתורת חלק מעצם הברכה מ״מ לא הצריכו‬ ‫״זבל פרדותיו שליצחק״‬ ‫לפתוח ולחתום בברכה‪ ,‬ומיושב דהברייתא הזכירה להזכיר‬ ‫הזכרת רצה בבהמ ב מכח ב‪ ,‬דינים‬ ‫״ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד״ וכו‪ ,‬יג)‬ ‫קדושת היום דשבת בבהמ״ז משום דזה חלק מעצם‬ ‫> הגר״ע מדלוב שליט״א ‪ -‬המשך מעמוד קודם >‬ ‫פירש רש״י ״שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא‬ ‫הברכה ושפיר קתני לה גבי סדר ברכת המזון‪ .‬באופן‬ ‫מ״מ י ש קיום נוסף של קידוש ד״ת אף על הכוס ונמצא‬ ‫כספו וזהבו של אבימלך״‪ .‬ויל״ע מה ראה רש״י לומר‬ ‫דמסוגית הג<מ שבת כ״ה זהו מחייב דרצה מעין המאורע‪,‬‬ ‫שאין כאן תקנת חז״ל למצוה מחודשת דקידוש‪ ,‬כי אם‬ ‫פרדותיו של יצחק ולא שאר מיני בהמות‪.‬‬ ‫ומסוגית הג<מ ברכות מ״ח יש ללמוד מחייב נוסף דרצה‬ ‫לענין נוסח לקיום ה׳זכרהו'‪ ,‬וחידש הרשב״א עוד שאף‬ ‫ואולי י״ל משום שפרידה לא מולידה וא״כ אין בה שום‬ ‫מעיקר הזכרת השבת מדין זכירה לראשונים הנ״ל‪.‬‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬ונמצא שי ש קיום ד״ת אף בברכת המזון‪.‬‬ ‫תועלת אלא זבל‪ .‬עוד י״ל דהנה אצל כל האבות מבואר‬ ‫ב נפק״מ א‪ .‬נמשכה סעודתו בלילה‬ ‫אמנם יל״ע דהרי בסוגית ‪ ton‬שבת דף כ״ה מבואר דענין‬ ‫שהיה להם גמלים וחמורים‪ ,‬ואילו אצל יצחק מצינו רק‬ ‫ב‪ .‬לכוין למצות קידוש בברכהמ״ז‬ ‫הזכרת רצה היינו מדין מעין המאורע‪ ,‬׳ימים שי ש בהן קרבן‬ ‫בהמות טהורות‪ ,‬דכיון שהיה עולה תמימה לא רצה לגדל‬ ‫ויש בזה נפק״מ רבתי א‪ .‬בהתחיל סעודת שבת מבעו״י‬ ‫מוסף מתפלל שמ״ע ואומר מעין המאורע‪ ,‬ויש בהן הזכרה‬ ‫בהמות טמאות‪ ,‬וא״כ לא היו לו כמעט פרידות שהרי הם‬ ‫ונמשכה סעודתו למוצ״ש אינו מזכיר מדין קידוש‬ ‫בברכת המזון וחיוב זה הוא מוה תפילה וברכת המזון ונכלל‬ ‫טמאות אלא שהשתרבבו כמה מהם בבקרו‪ ,‬ואע״פ שהיו‬ ‫דלהרבה שיטות תוספת ד'אחרי‪1‬ה אינה אלא לענין איסור מלאכה ולא‬ ‫שם בזה הזכרת יעלה ויבא בר״ח יעי״ש‪ ,‬וכן ‪ too‬ברכות‬ ‫כ״כ מועטים מ״מ היו עדיפים על כספו וזהבו של אבימלך‪.‬‬ ‫קדושת השבת‪ ,‬כי אם מדין הזכרה דאזלינן בתר התחלת‬ ‫מ״ח דנה ‪ ton‬לענין אי חוזר על רצה ויעלה ויבא ומשמע‬ ‫עוד י״ל דהנה בפרשת וישלח (להלן לו‪ ,‬כד) כתוב‬ ‫הסעודה‪ ,‬ואילו בהתחיל סעודה בערב שבת ונמשכה‬ ‫דהכל נכלל בהזכרת מעין המאורע וזהו דחילקה ‪ ton‬שם‬ ‫״הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר ברעתו את‬ ‫סעודתו לשבת בזה אדרבה מזכיר רצה מדין זכירת‬ ‫אימתי חוזר דתלי' אי בעי אכיל או דמחויב לאכול כשבת‬ ‫החמרים לצבעון אביו״‪ ,‬ופירש רש״י ״את הימם ‪ -‬פרדים‪,‬‬ ‫השבת‪ ,‬ויתישב קושית המג״א סי' רע״א סקי״ד בסתירת‬ ‫ויו״ט‪ ,‬ואילו מדברי הבה״ג הרשב״א והמרדכי מבואר‬ ‫הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד‪ ,‬והוא היה ממזר‬ ‫דברי השו״ע דפסק בשני האופנים לחומרא‪.‬‬ ‫דהמחייב דרצה בברכת המזון זהו ממצות זכירה וקידוש‬ ‫והביא פסולין לעולם״‪ ,‬ולכאו׳ קשה דהכא מבואר שאף‬ ‫ב‪ .‬אשר יתחדש עוד לפ״ז‪ ,‬דראוי לכוין למצות קידוש‬ ‫דשבת‪ ,‬והיכן נזכר דבר זה בש״ס‪ ,‬דלענין קידוש בתפילה‬ ‫ליצחק היה פרידות ומה חידוש יש כשמצא את הימים‪,‬‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬וכמו דלענין קידוש בתפילה בעי לכוין לקדש‬ ‫מצינו כן ‪ too‬ברכות 'מקדש בתפילה והדר מקדש אכסא'‬ ‫ולכך ביאר רש״י שהוא עשה כן במזיד‪ ,‬דהיינו שקודם‬ ‫בתפילה ורק החת״ס ומ״ב סי רע״א כתבו דעדיף לא לכוין‬ ‫אבל לענין קידוש בברכת המזון זאת מנין‪.‬‬ ‫לא ידעו כיצד נהיתה חיה זו והוא גילה שנעשה ע״י‬ ‫לצאת קידוש בתפילה בכדי שיתקיים עיקר קידוש ד״ת על‬ ‫ב׳ מחייבים באמירת רצה‬ ‫הרבעה של סוס וחמור‪ ,‬וא״כ כיון שלא ידעו כיצד נהיה‬ ‫הכוס‪ ,‬ובפרט זה מתבאר מדברי הרשב״א והבה״ג דכן תקנו‬ ‫א‪ .‬מעין המאורע ב‪ .‬מדין זכירת השבת‬ ‫כזו חיה ע״כ שלא היה הרבה פרידות ואף שלא היו רבות‬ ‫חז״ל לקדש בתפילה וכ״כ התוס רי״ד דף קי״ז בפסחים‬ ‫מ״מ היו עדיפות על כספו וזהבו של אבימלך‪.‬‬ ‫וממילא בעי לכוין בתפילה למצות קידוש ודברי החת״ס‬ ‫אשר יראה מבואר מזה דתרוויהו אתנייהו בהו בחיובא‬ ‫דהזכרת רצה בברכת המזון‪ ,‬א‪ .‬מדין הזכרת מעין‬ ‫ומ״ב צ״ע מדברי הראשונים הנ״ל‪ ,‬ובשיעורי קידוש הכרחנו‬ ‫המאורע‪ .‬ב‪ .‬ממצות זכירת וקידוש‪.‬‬ ‫מדוע הוחזק עשיו כצדיק בעיני יצחק‬ ‫כן בדעת הגר״ח והגרי״ז‪ ,‬כמ‪ “ 1‬כ בברכת המזון בעי לכוין‬ ‫״ויאסר תני סי אתה בני״ וכז‪ ,‬יח)‬ ‫לקדש בברכת המזון‪ ,‬דהרי הבה״ג והרשב״א הכלילו במצות‬ ‫ויסוד הדבר יש ללמוד מברכות דף מ״ח ע״ב‪ ,‬ת״ר סדר‬ ‫קידוש על הכוס אף קידוש בתפילה ובברכת המזון‪ ,‬וכולהו‬ ‫ברכה״מ כך הוא ברכה ראשונה ברכת הזן שניה ברכת‬ ‫הנה מבואר שישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו ואילו עשיו‬ ‫בכלל המצות'זכור את יום השבת‪ ,‬וכמש״נ‪.‬‬ ‫הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב‬ ‫לא חזר בתשובה כלל‪ .‬ובביאור הדבר נראה דכיון שאברהם‬ ‫ק י ר י ר ו ח א ‪0 3 - 3 0 6 - 4 2 0 0‬‬ ‫הקלדה ♦ עריכה ♦ עימוד ♦ עיצוב ♦ הדפסה‬ ‫ד א ו ר י י ת א ! סועכ רריה תבדכש עם גדולי בכרירי תהוכת‬ ‫‪---------------------------------‬‬ ‫לי צי ר ת ק ש ר ו ק ב ל ת י עו ץ‬ ‫ז ר ‪3 JW‬‬ ‫לפניות למערכת ׳חדוותא׳ ולהוספה לרשימת תפוצת הגליון בדוא״ל‪,‬‬ ‫ניתן לפנות לכתובת המייל‪b033064200@gm ail.com :‬‬ ‫‪c038009090@gmail.com‬‬ ‫־’־‬ ‫‪:‬זיו‪1‬׳׳'‪.‬׳‪;!.»:1!:‬‬ ‫סבית תורה דליה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫בחירת יעקב מעשיו‬ ‫פניני נחלה‬ ‫—‬ ‫‪< -‬ז ^ >‬ ‫להון ושדי להו‪ ,‬עייש‪ .‬ריל דלקח אלו שמלו ולא‬ ‫והיה כאשר תריד ופרקת עלו‬ ‫פרעו וזרק מילותיהם כלפי מעלה ואמר טול חלקך‪.‬‬ ‫מעל צוארך (כז‪ ,‬מ)‬ ‫נראה‬ ‫דהנה‬ ‫היטב‪,‬‬ ‫הדבר‬ ‫מבואר‬ ‫משיכ‬ ‫ולפי‬ ‫נראה הביאור בזה עיפ דברי הרמב״ם (נ‪3‬יי מהל'‬ ‫ויאמר יעקב השבעה לי כיום‬ ‫פשוט דהא דלקחו מילותיהם של ישראל אין זה‬ ‫זרעו של ישמעאל‬ ‫וזיל ייצא‬ ‫שכתב‬ ‫מלכים היז)‬ ‫וישבע לו )כה‪,‬לג(‬ ‫רק להראות שאינם מקיימים מצות התורה‪ ,‬כי אם‬ ‫שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי‬ ‫דעיקר הדבר שזכה יעקב ונבחר להיות זרע אברהם‬ ‫הדברים תמוהים לכאורה ואין להם שום ביאור‪,‬‬ ‫יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך‬ ‫[ועיקר מלחמת עמלק היא בשביל הברכות שלקח‬ ‫דמה ענין שבועת עשיו ומה נתוסף בזה שנשבע‬ ‫ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק‬ ‫היום עבר על ג׳‬ ‫והלא מבואר ב חזי ל דבאותו‬ ‫יעקב מעשיו וכדאיתא בילקוט פרשת חוקת (רמז‬ ‫בדתו ובדרכו הישרה׳ עכיל‪.‬‬ ‫ד מי ם‬ ‫שפיכות‬ ‫עריו ת‬ ‫גילוי‬ ‫ח מורו ת‬ ‫עבירות‬ ‫תשסד) ‪ ,‬וכבר כתבנו בזה בפרשת בשלח (שמות יז‪ ,‬ח)]‬ ‫ועבודה זרה‪ ,‬ומה יו סיף ליעקב בשבועתו של‬ ‫היא משום שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה‪.‬‬ ‫וכבר הקשו דבגמ׳ (נדרים לא‪ ,‬א) מפיק לה להך‬ ‫עשיו‪ ,‬וציב‪.‬‬ ‫מילתא דבני עשיו אינן בכלל זרע אברהם משום‬ ‫והנה דתו ודרכו הישרה היינו מצוות מילה ודרך‬ ‫דכתיב ביצחק ולא כל יצחק‪ .‬ואמר הגריח עיז‬ ‫ואולי יי ל בזה עפיי ד ברי הרמבים (בפייב מהלכות‬ ‫השם‪ ,‬וכדמבואר בדברי הרמבים (בפיא מהל' עיז‬ ‫גזילה ואבידה היז) שכתב וזי ל יו כן מי שברח‬ ‫דודאי עיקר הילפותא היא מקרא דביצחק ולא כל‬ ‫היג) וזיל יויעקב אבינו למד בניו וכו׳ ללמד דרך‬ ‫מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו‬ ‫יצחק אבל עדיין אין אנו יודעין מי מזרעו של יצחק‬ ‫ה׳ ולשמור מצות אברהםי והיינו מצות מילה דהיא‬ ‫העבירני ו אני נותן לך דינ ר והעבירו אין לו אלא‬ ‫הוא הנחשב לזרעו של אברהם אם יעקב או עשיו‪,‬‬ ‫המצוה שנתחייב בה אברהם יתר על מצוות בני‬ ‫שכרו הראוי לוי עכ׳ל‪ .‬והר שביא ביבמות (קו‪ ,‬א)‬ ‫ועיז בא הקרא (בראשית כח‪ ,‬ד) דיויתן לך את ברכת‬ ‫נח והיא הנקראת מצות אברהם (עי׳ בפיי ממלכים היג)‬ ‫כתב וזי ל י כ ת ב הרמבין מהא שמעינן ד מי שהוא‬ ‫אברהםי דרק זרע יעקב הוא שנחשב לזרע אברהם‪.‬‬ ‫והן הן דברי הרמבים שהוא המחזיק בדתו ובדרכו‬ ‫חולה ו סממנים ביד חבירו שווי ם עשרים והתנה‬ ‫והוסיף עיז מרן הגרייז (פרשת תולדות‪ .‬להלן כח‪ ,‬א עהיפ‬ ‫עליו ליתן דמיהם הרבה‪ ,‬ומחמת האונס דחולה‬ ‫הישרה‪ ,‬ריל מילה ודרך ה׳‪.‬‬ ‫לא תקח אשה מבנות כנען) דבאמת עד אותה שעה היה‬ ‫הוא פסק עליו דמים מרובים‪ ,‬אין לו אלא ד מי ה םי‬ ‫מעתה איש היטב למה נטפל עמלק למצות מילה‪,‬‬ ‫הדבר תלוי ועומד מי יהיה נחשב זרע אברהם‪ .‬וכן‬ ‫עכיל‪.‬‬ ‫דרק משום דיעקב הוא המחזיק במצוה זו נבחר‬ ‫היא משמעות לשון הרמבים שכתב מכלל שהוא‬ ‫ו ל פייז נראה לו מר דהכא לולי השבועה היה י כו ל‬ ‫להיות זרע אברהם‪ .‬והוא מה שאמר עמלק בזה‬ ‫ובדרכו‬ ‫של אברהם המחזיק בדתו‬ ‫לבדו זרעו‬ ‫לטעון משטה אני בך דהא פסק דמים מרו בי ם‬ ‫בחרת טול חלקך‪ ,‬ריל דהרי בחרת ביעקב משום‬ ‫הישרה‪ ,‬הרי שתלה הדבר בזה שהוא מחזיק בדתו‬ ‫ד היינו בכורה כתשלומין לנזיד העדשים מחמת‬ ‫דהוא השומר ברית מילה‪ ,‬הרי שלך לפניך וזרק‬ ‫ובדרכו הישרה יעויש‪.‬‬ ‫אונס הרעב וכמ שיכ ר שיי‪ .‬ו עיין ב שוי ע חוי מ ( סי׳‬ ‫מילותיהם שלא נפרעו כלפי מעלה לקיים בזה והיה‬ ‫רסד סיח) וזי ל ״בד״א בשלא נתן לו אבל אם נתן‬ ‫ונראה דמקור דברי הרמבים אלו שתלה הדבר בזה‬ ‫כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך‪ ,‬דהבחירה‬ ‫לו בכל אלו הדברים אינו יכול להוציא מי דו״‬ ‫שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה‪ ,‬משום דסיל‬ ‫יעויי ש‪ .‬וכתב הקצהיח שם ( סיק ד) יו א ם נשבע‬ ‫תלוי ועומד בזה שיעקב הוא המחזיק בדתו ובדרכו‬ ‫להרמבים דלעולם שם זרע אברהם תלוי בזה אם‬ ‫ליתן נראה שצריך ליתן לו כל שכרו כיון שנשבע‪,‬‬ ‫הישרה‪ ,‬ורק אז יש ליעקב זכות אבות וכמשינ‪.‬‬ ‫יעקב מחזיק בדתו ובדרכו הישרה‪ ,‬ובכל עת שאינו‬ ‫שיכול לטעון‬ ‫משום‬ ‫אלא‬ ‫אינו‬ ‫ד עי קר הטעם‬ ‫ויש להוסיף בזה עוד דזהו גם הביאור בדברי‬ ‫מחזיק בדתו ובדרכו הישרה פקע ממנו ברכת‬ ‫משטה אני בך‪ ,‬ושבועה מסלק השטאה ואם מת‬ ‫המדרש אסתר רבה (פרשה ז‪ ,‬יג) יויבא עמלק וכו׳‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫צריכי ם היור שים לשלם ואעיג דנ דר או נשבע אין‬ ‫ומהיכן בא עמלק‪ ,‬איר כרוספדאי בשם ר׳ יוחנן‬ ‫וזהו הביאור בקרא דיוהיה כי תריד ופרקת עלו‬ ‫היור שים צרי כי ם לקיי ם נ ד רו כמבואר בר מי א סי׳‬ ‫רנ די י עויי ש‪ .‬ו ל פייז אתי שפיר הא דה שביעו על‬ ‫שבא מאצל בלעם הרשע שבא ליטול עצה ממנו‬ ‫מעל צוארךי‪ ,‬ופרשיי יכלומר כשיעברו ישראל על‬ ‫המכירה ד עי קר ענין השבועה היה כדי לסלק בזה‬ ‫וכו׳‪ ,‬אמר לו בלעם לך ועשה עמהם מלחמה וכו׳‬ ‫התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות‬ ‫טענת השטאה דשוב אינו י כו ל לבוא אחיכ בטענת‬ ‫מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם‪ ,‬ואף‬ ‫שנטל ופרקת עלוי עייש‪ .‬דכל מה שזכה יעקב‬ ‫משטה אני בך‪ ,‬וזיפ‪.‬‬ ‫אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של‬ ‫לברכת אברהם והוא זרע אברהם הוא משום שהוא‬ ‫אברהם מיד בא עליהם למלחמהי עכיל‪.‬‬ ‫המחזיק בדתו ובדרכו הישרה‪ ,‬ואם אינו מחזיק‬ ‫והדברים מבוארים עיפ משיכ‪ ,‬דזהו מה שאמר‬ ‫בדתו ממילא פקע ממנו ברכת אברהם דזכייתו‬ ‫להם בלעם הרשע דבשעה שרפו ידיהם מן התורה‬ ‫ובדרכו‬ ‫בדתו‬ ‫המחזיק‬ ‫שהוא‬ ‫בזה‬ ‫תלוי‬ ‫מתלי‬ ‫ופרקת עלו‪ ,‬הרי יש לך פתחון פה לזכות בברכתו‬ ‫הישרה‪ ,‬וכמשינ‪.‬‬ ‫של אברהם וגם לך יש זכות אבות‪ ,‬דבחירתו של‬ ‫ובדברינו אלו יתבארו היטב דברי התנחומא סוף‬ ‫יעקב להיות זרעו של אברהם ולזכות בברכתו‬ ‫פרשת כי תצא (סימן י‪ .‬מובא בדעת זקנים) יויזנב בך‪,‬‬ ‫הרי לעולם תלויה אם יעקב מחזיק בדתו ובדרכו‬ ‫מכת זנב שהיה חותך מילותיהם של ישראל וזורקן‬ ‫הישרה‪ ,‬וכיון שעכשיו רפו ידיהם מן התורה הרי יש‬ ‫כלפי מעלה ואומר בזה בחרת טול חלקךי עייש‪.‬‬ ‫לך לערער על הבחירה הזאת וגם אתה נחשב לזרעו‬ ‫והנה הזוהר סוף פרשת בשלח (חיב סיז עיא) כתב‬ ‫של אברהם‪ ,‬מיד ויבוא עמלק וגו׳‪.‬‬ ‫דעמלק נטל אינון דהוון גזירין ולא איתפרעו וגזר‬ ‫יצפון לישרים תושיה‬ ‫והן הן דברי המדרש ברח לתורה כלומר יש מקום מנוס מעשיו והוא מקומו‬ ‫ברשיי בסוף הפרשה (כח‪ ,‬ט) הוכיח דיעקב לא הלך ללבן מיד אלא למד בבית‬ ‫של הקביה‪ ,‬הארבע אמות של הלכה ושם יש מקום להצפין עצמו מעשיו‪ ,‬ושם‬ ‫עבר יי ד שנה אחר שקיבל את הברכות‪ ,‬וכלשונו של רשיי שם יולמדנו מכאן‬ ‫מברח ומנוס ממנו‪ ,‬דדיא של הלכה‬ ‫שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה‬ ‫דהוא מקומו של הקביה הוא מקום‬ ‫ואחר כך הלך לחרןי‪ ,‬וכן בהמשך שם‬ ‫בפיע ואינו בכלל העולם‪ ,‬ולכן אעיג‬ ‫יהא למדת שאחר שקבל את הברכות‬ ‫דאביו ברכו ואין מקום בעולם הזה‬ ‫שאין לעשיו שליטה‪ ,‬מימ יש מקום‬ ‫שאינו בכלל העולם‪ ,‬ושם אינו נוהג‬ ‫ביאורי תפילה‬ ‫ענץ ברכת המזון‬ ‫נטמן בבית עבר ארבע עשרה שניםי‪.‬‬ ‫וכבר עמד בנזר הקודש על המדרש‬ ‫רבה (פרשה סז)‪ ,‬מדוע לא קיים יעקב‬ ‫כל הנהגות ודינים שנאמרו בעולם‪,‬‬ ‫ויתן לך האלוקים מטל השמיט ומשמני הארץ‬ ‫אבינו ציווי אמו מיד‪ ,‬שהיא ציותה‬ ‫ואם תברחו למקום זה אין לעשיו שם‬ ‫ידי‬ ‫על‬ ‫עשיו‬ ‫מיד‬ ‫להינצל‬ ‫עליו‬ ‫הא דאמרינן פסוקים אלו במוצאי שבת הוא בשביל לומר פסוקים‬ ‫שליטה‪ ,‬והוא הדיא של הלכה‪ ,‬שהוא‬ ‫שיברח ללבן‪ ,‬ואילו הוא הלך ללמוד‬ ‫של ברכה בתחילת ימי השבוע (משנ״ב ס״ רצה סק״ה)‪ ,‬ובספה״ק איתא‬ ‫מקומו של הקביה‪.‬‬ ‫שנקטו פסוקים אלו דווקא‪ ,‬להזכיר לאדם בתחילת ששת ימי‬ ‫תורה בבית עבר‪ ,‬עיייש מה שכתב‬ ‫ויש להוסיף בזה גם מה שנאמר בגמ׳‬ ‫המעשה‪ ,‬שיישמר ולא ישכח כי השפע והברכה הם מאתו יתברך‪.‬‬ ‫דגם עשיו רצה בתחילה ללכת לבית‬ ‫מכות (י‪ ,‬א) מנין לדברי תורה שהן‬ ‫ונראה להוסיף בזה עפ״ה (דברים ח‪ ,‬יח) ״וזכרת את ה׳ אלוקיך‬ ‫לבן‪ ,‬ואם כי אפשר דבלאיה לא קשיא‬ ‫קולטין וכו׳ ומסיק דבעידנא דעסיק‬ ‫כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל״‪ .‬ונראה דאין זה ציווי בפ״ע‬ ‫דכמו דגבי ציווי יצחק לשאת אשה‬ ‫ביה הם קולטים גם ממלאך המות‪,‬‬ ‫שנזכור את הבורא תמיד‪ ,‬אלא דחוא לפרש מה שנצטווינו קודם‬ ‫ילפינן מהכא (עי׳ תרוהיד פסקים סי׳ מ)‬ ‫הרי מבואר מזה דהתורה הוי ׳מקום׳‬ ‫לכן לברכו אחר האכילה (שם ‪3‬סוק י» ״ואכלת ושבעת וברכת״‪,‬‬ ‫דגדול תית יותר מכיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫שענינו שלא נשכח אלא נזכור שהכל מאתו יתברך‪ .‬והוא ע״פ‬ ‫שהוא‬ ‫כיון‬ ‫מעשיו‪,‬‬ ‫ומנוס‬ ‫מברח‬ ‫ואיכ הוא הדין לעניין ציווי רבקה‪,‬‬ ‫דברי הרמב״ם (ב ‪3‬״א מהלי ברכות ה״ג) שכ׳ וז״ל ״וכשם שמבדכין על‬ ‫׳מקומו׳ של הקביה‪ ,‬ודויק‪.‬‬ ‫אמנם לשון רשיי ׳נטמן׳ (והוא ממדרש‬ ‫ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה וכו׳ כדי לזכור את הבורא‬ ‫ובזה ביארנו (ראה מועדים ימים נוראים)‬ ‫רבה ביר סח‪ ,‬ה ובדומה לזה במגילה יז‪ ,‬א)‬ ‫תמיד״ עכ״ל‪.‬‬ ‫משיכ הרמבים (בפירוש המשניות לריה‬ ‫משמע שלא היה כאן רק תית אלא‬ ‫ונראה דיסוד דבר זה נלמד מברכת המזון‪ ,‬דהנה לעיל (דברים ח‪,‬‬ ‫פרק ד) דריה ויוהיכ הם ימי מברח‬ ‫גם קיום ציווי אמו לברוח מעשיו‪,‬‬ ‫י‪ -‬יי) כתוב ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלוקיך וגו׳ השמר לך פן‬ ‫ומנוס אליו‪ ,‬דלכאורה ציב אם בורחים‬ ‫וציב איך מתקיים בבית עבר ענין‬ ‫תשכח את ה׳ אלוקיך וגו׳ פן תאכל ושבעת וגו׳ ורם לבבך ושכחת‬ ‫מהקביה מה שייך שיהא המנוס אליו‪,‬‬ ‫הבריחה מעשיו‪.‬‬ ‫את ה׳ וגו׳ ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה‬ ‫ולפייז הדברים מבוארים‪ ,‬דהמנוס‬ ‫וגו״׳ ונראה דההשמר לך פן תשכח מיישך שייך להא דואכלת‬ ‫עיפ דברי‬ ‫והנראה בביאור העניין‬ ‫אליו היינו למקומו של הקביה דהוא‬ ‫ושבעת‪ ,‬וכן הוא להדיא בהמשך ( ש ם יא‪ ,‬טו) ״ונתתי עשב בשדך וגו׳‬ ‫המדרש רבה דברים (פיא יט)‪ ,‬וזיל‬ ‫וכדברי‬ ‫של הלכה‪,‬‬ ‫אמות‬ ‫הארבע‬ ‫ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וגו״׳ ופרש״י‬ ‫המדרש ימהו פנו לכם צפונה איר‬ ‫המדרש הצפינו אתכם וברח לתורה‪,‬‬ ‫(שם ב ‪3‬סוק ט‪ 0‬וז׳׳ל ׳׳כיון שתהיו אוכלים ושבעים השמרו לכם שלא‬ ‫אותו‬ ‫ראיתם‬ ‫חייא אמר להם אם‬ ‫תבעטו שאין אדם מורד בהקב״ה אלא מתוך שביעה שנאמר פן‬ ‫וכמו דהוא מקום מנוס מעשיו‪ ,‬הוא‬ ‫[עשיו] שמבקש להתגרות בכח אל‬ ‫תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון מה הוא אומר אחריו ורם‬ ‫גם מקום מנוס מהדין והמשפט שהוא‬ ‫תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם‬ ‫לבבך ושכחת״ עכ׳׳ל‪ ,‬דע״י זה שהוא בא לידי שביעה יש לחוש‬ ‫מנהגות של העולם‪ ,‬דמלך במשפט‬ ‫ממנו עד שיעבור עולמו הוי פנו לכם‬ ‫שזה יביא אותו לסור מאחרי ה׳‪ ,‬שיביא את האדם לושכחת את‬ ‫יעמיד ארץ‪ ,‬אבל מקום זה הוא מחוץ‬ ‫צפונה‪ ,‬איר יהודה בר שלום אמרו לו‬ ‫ה׳ אלוקיך‪ ,‬ובכדי למנוע שכחתו יתברך‪ ,‬ציווה הקב״ה לברכו‪,‬‬ ‫להנהגת העולם והבריאה‪ ,‬ושם אין‬ ‫ישראל רבשיע אביו מברכו ׳על חרבך‬ ‫דע״י הברכה יזכור את הבורא כי הוא הנותן לך כח‪ ,‬וזה יסוד ענין‬ ‫ומשפט‪,‬‬ ‫דין‬ ‫מהנהגת‬ ‫ומורא‬ ‫פחד‬ ‫הברכה שנצטווינו לאחר האכילה והשביעה כדי שלא נשכח אלא‬ ‫תחיה׳ ואתה מסכים עמו‪ ,‬ואומר לנו‬ ‫וכמשינ‪.‬‬ ‫נזכור שהכל מאתו‪ ,‬וזהו דמסיימת התורה ״וזכרת את ה׳ וגו׳׳׳ דע״י‬ ‫הצפינו עצמכם מפניו ולהיכן נברח‪,‬‬ ‫בפסוק‬ ‫הביאור‬ ‫גם‬ ‫דזהו‬ ‫ונראה‬ ‫זה שתברכו תזכור ולא תשכח‪ .‬שוב מצאתי דכן כתב הספורנו‬ ‫אמר להן אם ראיתם שמזדווג לכם‬ ‫עה״פ ״וברכת״ וז״ל ״למען תזכור כי מאתו היו כל אלו״ עכ״ל (ו כ ן‬ ‫ברחו לתורה ואין צפונה אלא תורה‬ ‫בישעיה (כו‪ ,‬כ) ׳לך עמי בוא בחדרך‬ ‫עי׳ שם בס ‪3‬ורמ ‪3‬סוק יט) והיינו כמש״כ‪ ,‬ובאמת שכן כתב הרמב״ם‬ ‫לישרים‬ ‫׳יצפון‬ ‫שנאמר (משלי ב‪ ,‬ז)‬ ‫וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע‬ ‫במו״נ ( ח״ג ‪3‬׳ מד) שזהו הטעם לברכת המזון יעו״ש‪.‬‬ ‫תושיה׳׳׳ עכיל המדרש‪ .‬ונראה דעיי‬ ‫עד יעבור זעם׳‪ ,‬וזהו כלשון המדרש‬ ‫מעתה אתיין היטב [ונתעוררתי לזה ע״י נכדי] מה שכתב הרמב״ם‬ ‫בכם‪,‬‬ ‫שליטה‬ ‫לעשיו‬ ‫אין‬ ‫התורה‬ ‫שיעבור‬ ‫ממנו עד‬ ‫הצפינו עצמכם‬ ‫דזהו טעם התקנה לכל הברכות כדי לזכור את הבורא תמיד‪ ,‬וד״ז‬ ‫וכדכתיב (בראשית כז‪ ,‬כב) ׳הקול קול‬ ‫דביום‬ ‫הקביה‬ ‫אומר‬ ‫והינ‬ ‫עולמו‪,‬‬ ‫נלמד ממה שהתורה ציותה לברך ברכת המזון לאחר האכילה‪,‬‬ ‫יעקב והידים ידי עשיו׳‪ ,‬דאין הידים‬ ‫זעם בעת המשפט‪ ,‬בשעת זעם ורוגז‪,‬‬ ‫דהוא כדי שנזכור את ה׳‪ ,‬ולכן תקנו חז״ל ענין הברכות כדי לזכור‬ ‫הצפינו עצמכם ובא בחדרך‪ ,‬ופרשיי‬ ‫ידי עשיו בזמן שהקול קול יעקב‪,‬‬ ‫את הבורא תמיד‪ ,‬ולא רק אחרי בהמ״ז ודו״ק‪ ,‬וכן הוא באמת‬ ‫בבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬כלומר‬ ‫אולם אין זה משום דלא ניתן לו אז‬ ‫(בהקדמה ליד החיקה) וז׳׳ל הרמב׳׳ם ׳׳הספר השני אכלול המצות‬ ‫ברחו לתורה לדיא של תורה‪ ,‬דהוא‬ ‫שליטה על כלל ישראל‪ ,‬אלא משום‬ ‫התדירות שנצטוינו בהם כדי לאהוב את המקום ולזכרו תמיד‬ ‫מקומו של הקביה‪ ,‬וזהו לשון חדריך‪,‬‬ ‫שזהו מקום מברח ומנוס‪.‬‬ ‫כגון קרית שמע ותפילה ותפילין וברכות״ עכ״ל‪.‬‬ ‫דירה ולרשותו של‬ ‫כלומר למקום‬ ‫מקום‬ ‫באמת‬ ‫דהוא‬ ‫בזה‬ ‫והביאור‬ ‫ולפי״ז יש לבאר נמי מה שנקש יצחק ״ויתן לך האלוקים וגו׳״‬ ‫גם‬ ‫שם‬ ‫עצמכם‬ ‫והצפינו‬ ‫הקביה‪,‬‬ ‫בלשון מדת הדין וכתב רש׳׳י‪ ,‬מהו האלוקים ־ בדין‪ ,‬אם ראוי לך‬ ‫להם‬ ‫שאמר‬ ‫דמה‬ ‫מעשיו‪,‬‬ ‫מברח‬ ‫מזעמו של הקביה‪ ,‬וכמשינ‪.‬‬ ‫יתן לך‪ ,‬ואם לאו לא יתן לך‪.‬‬ ‫הקביה ברח לתורה הוא משום דיש‬ ‫מעתה אתיין היטב מה שנטמן יעקב‬ ‫ולהנ״ל מבואר היטב‪ ,‬דאם זוכר את ה׳ויתן לך׳ כלומר שה׳ הוא‬ ‫מקום שנקרא תורה‪ ,‬והוא מקומו של‬ ‫בבית עבר‪ ,‬דההטמנה בית עבר הוא‬ ‫׳הנותן לך׳ כח לעשות חיל‪ ,‬אז הוא בדין‪ ,‬אבל אם לאו אלא‬ ‫הקביה‪ ,‬דאין להקביה בעולמו אלא‬ ‫הטמנה ב׳מקום׳ של הקביה‪ ,‬והוא‬ ‫׳ושכחת׳ את ה׳ אלוקיך ‪ -‬אז לא יתן לך‪ ,‬דה׳יתן לך׳ מתלי תלי‬ ‫ארבע אמות של הלכה (ברכות ח‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫המברח והמנוס מ׳ידי עשיו׳ דאין לו‬ ‫בזכרון התמידי‪ ,‬המתקיים בברכת המזון ובשאר הברכות‪.‬‬ ‫והנה שיעור דיא הוא שיעור מקום‪,‬‬ ‫שליטה כלל במקום שבו נמצא ה׳קול‬ ‫והוא רשות בפיע וכמו דאמרינן דדיא‬ ‫יעקב׳‪ ,‬ודויק‪.‬‬ ‫של אדם קונה לו בכל מקום (עיין בעל‬ ‫המאור שבת ריש פרק הזורק)‪ ,‬דהוא רשותו‬ ‫ומקומו‪ ,‬והינ יש מקום שהוא נקרא מקומו של הקביה והוא דיא של הלכה‪,‬‬ ‫גליון מ״ב ‪ -‬כסלו תשפ״ז‬ ‫שיחה מהגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט״א • פרשת תולדות התשפ״ז • שנה שביעית‬ ‫בס״ד‬ ‫זבל פרדותיו‬ ‫האדם נוטה להסתנוור מביטחון גשמי מבוצר‪ ,‬לדעת שביתו יציב ופרנסתו קבועה‪ ,‬נדמה לו כי בזה‬ ‫תכלית חייו‪ .‬ומסתבר כי חיי התלות במי שאמר והיה העולם‪ ,‬עדיפים מכל חיי עושר ושלווה מנותקים‬ ‫והעולה על כולנה‪ ,‬מי הם אותם בריות 'שהיו אומרים'?‬ ‫פרשת עושרו הגדול של יצחק אבינו‪ ,‬צריכה לימוד‪.‬‬ ‫מדוע מצאה תורת אמת לנכון להנציח שיחת חולין של עוברי‬ ‫התורה מאריכה מאוד בתיאור עושרו של יצחק‪ ,‬שלושה‬ ‫דרכים‪ ,‬אנשים סתמיים המדברים סתם‪ ,‬מפטפטים בלי מחשבה‪,‬‬ ‫פסוקים רצופים המתארים איך מצא בשנה ההיא מאה שערים‬ ‫ולהעמיד שיחה זו כחלק מתיאור גדלותו של יצחק אבינו‪ ,‬האמנם‬ ‫ויברכהו ה'‪ .‬הבריות העריכו את הצפי לעושרו בסכום מסוים‪ ,‬אך‬ ‫לפי ארחי פרחי שאין אנו יודעים מי הם ומה שמם‪ ,‬נאמוד ונעריך‬ ‫הוא גדל פי מאה ממה שאמדוהו‪ .‬איננו יודעים מה היה הבסיס‬ ‫את גדולת יצחק?!‬ ‫שלפיו העריכו פי מאה‪ ,‬ממילא אין כאן מספר אבסולוטי שיכול‬ ‫פלא‪.‬‬ ‫ללמד כמה היה עשיר אלא מספר יחסי‪.‬‬ ‫התורה גם מעידה שהיה לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה‬ ‫עשירות מול מלוכה‬ ‫רבה‪ ,‬ובין לבין מוסיפה עוד פסוק הנראה לכאורה סתום וכפול‬ ‫לא בהכרח שנשיב כעת על כל השאלות‪ ,‬אולם כיוון מבט‬ ‫בלשונו 'ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד' (כו‪ ,‬יב ‪ -‬יד)‪.‬‬ ‫יש כאן‪.‬‬ ‫לעת עתה איננו מבינים מה מוסיף פסוק זה על קודמו ועל‬ ‫הבא אחריו‪ ,‬ולשם מה נצרכה התורה לחזור שלוש פעמים על‬ ‫‪ooo‬‬ ‫שורש הגדילה‪.‬‬ ‫אצל אומות העולם‪ ,‬ואף אצל המתפעלים מאומות העולם‪,‬‬ ‫ועל זאת צריכים אנו לדברי רש״י 'שהיו אומרים‪ :‬זבל פרדותיו‬ ‫קיימת 'תעשייה' שלמה של דירוג עשירי תבל‪ .‬עיתותיהם בידיהם‬ ‫של יצחק‪ ,‬ולא כספו וזהבו של אבימלך'‪.‬‬ ‫לעסוק ללא הרף במימדיו של הממון‪ ,‬לבדוק מי עלה ומי ירד‪ ,‬מי‬ ‫הנפיק ומי קנה‪ ,‬מי משך ומי הפסיד‪ ,‬ולתלות את עיניהם בצבירת‬ ‫שהיו אומרים‬ ‫הון שאין לו קיום‪ ,‬וגם לא יהיה להם שייכות עם הממון הזה‪ ,‬גם‬ ‫על זבל הפרדות הללו‪ ,‬אנחנו רוצים להבין‪.‬‬ ‫אם יתעסקו בנפחו ומידותיו ארבעים שנה‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬מה שבח יש בפרדות? הלא פרדה היא בריה‬ ‫עושר הוא דבר לא יציב‪ ,‬לא במותו ייקח הכל ואין דור רביעי‬ ‫מסוכנת‪ ,‬פרי של הרכבת כלאיים‪ ,‬שחז״ל אמרו עליה (יומא מט‪).‬‬ ‫עשיר‪ ,‬אכן כאדם תמותון‪ .‬אלא שעיני האדם נכספות אליו‪ ,‬ואליו‬ ‫כי מעולם לא ראה אדם מכה של פרדה לבנה וחי‪.‬‬ ‫הוא נושא את נפשו‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬בהלכות הענקה (קידושין יז‪ ).‬שנינו שפרדה אינה נחשבת‬ ‫כנגד זאת‪ ,‬מלכות ביסודה מגלמת שלטון וכוח שאינם‬ ‫בכלל ברכה‪ ,‬שכן פרד אינו פרה ורווה‪ .‬אין לו המשכיות‪ ,‬הוא‬ ‫מוגבלים‪ .‬מלך פורץ גדר ואין מוחין בידו‪ ,‬חוקי הארץ כפופים‬ ‫עקר מטבעו‪ ,‬וכל מציאותו מקרה בלבד‪ .‬מדוע אם כן בחרו חז״ל‬ ‫לרצונו‪ ,‬אי אמר עקרנא טורא‪ ,‬עקר טורא‪ ,‬והאוצרות העומדים‬ ‫לתאר את עושרו של יצחק דווקא באמצעות הזבל של אותה‬ ‫לרשותו מעניקים לו תחושת יציבות מוחלטת‪.‬‬ ‫בהמה עקרה שאין בה המשכיות?‬ ‫במושגים אנושיים‪ ,‬מי שיש לו כספו וזהבו של מלך אינו חסר‬ ‫יתרה מזאת‪ ,‬על פי פשוטו של מקרא עדיין לא היו פרדים‬ ‫דבר; עתידו מובטח‪ ,‬שולחנו ערוך‪ ,‬ואין מעצור לכל אשר יחפוץ‪.‬‬ ‫בעולם בזמן יצחק‪ ,‬ענה הוא זה שמצא את הימים במדבר והרכיב‬ ‫לעומתו‪ ,‬חייו של יצחק בארץ פלשתים היו רצופים מריבות‬ ‫סוס וחמור‪ ,‬והוא נמנה עם בני בניו של שעיר החורי בתקופה‬ ‫וחרדות‪ .‬יצחק יושב בארץ גזירה‪ ,‬עובד אדמה‪ ,‬תלוי במטר‬ ‫מאוחרת יותר; כיצד אפוא מצינו פרדות בימי יצחק?‬ ‫נכתב ונערך ע״י הרב אביאל חיים חורי שליט״א‬ ‫בכל ענייני הגיליון ‪ 058-3264289 -‬לקבלת השיחה בדוא"ל‪gmail.com @8 5 4 4 2 9 8 :‬‬ ‫לחיות בתוך מציאות שיש בה עמל‪ ,‬קושי ותלות תמידית בחסדי‬ ‫השמיים‪ ,‬ורואה כיצד פלשתים סותמים את בארותיו ומקנאים‬ ‫ה' ‪ -‬מאשר לשבת על כיסא המלכות של אבימלך‪.‬‬ ‫בהצלחתו‪.‬‬ ‫אפילו הבהמות ששימשו אותו ‪ -‬אותן פרדות ‪ -‬גילמו את‬ ‫וילך הלוך וגדל‬ ‫שיא הארעיות‪ ,‬יצור שאינו מעמיד תולדות‪ ,‬שאין עושרו מתרבה‬ ‫המביט בעין פקוחה על החיים‪ ,‬רואה כי מתוך שגרת החיים‪,‬‬ ‫מאליו‪ ,‬ושכל מהותו אינה אלא כלי שרת זמני‪.‬‬ ‫מגיעות מדי פעם תופעות שאינן ניתנות לחיזוי והתמודדות‬ ‫והיו הבריות אומרות‪ ,‬טוב לנו את זבלן של אלה שאין‬ ‫טבעית‪ ,‬התמודדויות שאינן מוכרות לאדם המצוי‪.‬‬ ‫להם המשך‪ ,‬אבל באו מעדרו של יצחק‪ ,‬יותר מכספו וזהבו של‬ ‫אין הקדוש ברוך הוא רוצה‪ ,‬אלא שדעתנו תהיה מקושרת‬ ‫אבימלך‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬שלא נסמוך על ההרגל‪ .‬שלא נחשוב כי אם נצליח לקנות‬ ‫דירה הגענו אל הנחלה‪ ,‬ולא נחשוב כי אם קיבלנו משרה שחשקנו‬ ‫הבריות אומרות‬ ‫בה‪ ,‬הרי שמיצינו את תכלית חיינו‪ .‬הלא הנפש לא תמלא וגם‬ ‫'היו אומרים' ‪ -‬אין אלו דברי הבל בעלמא‪ ,‬אלא הכרה‬ ‫לאחר הדירה‪ ,‬ירצה דירה נוספת להשקעה וגם לילדיו שיגורו‬ ‫פנימית וטבעית של הבריות בעת שהן מתבוננות במציאות בעין‬ ‫סמוך לשולחנו‪ .‬וגם לאחר שיקבל את המשרה ההיא‪ ,‬הלא ירצה‬ ‫מפוכחת‪.‬‬ ‫להתקדם הלאה וכל עמל אדם לפיהו‪.‬‬ ‫האנשים שחיו באותה תקופה ראו מול עיניהם שתי צורות‬ ‫כל זמן שנשען אדם על תחזיות מזג האוויר‪ ,‬ועל פיתוחי‬ ‫קיום‪:‬‬ ‫התרופה הניסיונית החדשה‪ ,‬יותירו ה' להתמודד לבדו‪.‬‬ ‫אבל אם קם האדם בבוקר ואינו יודע מה ילד יום‪ ,‬עיניו אל‬ ‫מצד אחד עמד אבימלך‪ ,‬שקוע בשלוות ארמונו‪ ,‬מוקף‬ ‫קדוש ישראל תראינה‪ ,‬התפילה אינה עליו לעול אלא צורך קיומי‬ ‫בעושר סטטי ומוגן‪ ,‬נדמה לו כי הגלגל תקע את סיבובו על‬ ‫כי מבין אשר ממנו תקוותו‪.‬‬ ‫גפי מרומי קרת‪ .‬ועם כל זאת‪ ,‬רווחה הדעה גם אצל האנשים‬ ‫הפשוטים‪ ,‬עושרו ושלוותו לא משתווים לזבל פרדותיו של יצחק‪.‬‬ ‫יש ימים של קושי‪ ,‬יש שעות שבהן נדמה שהעמל עקר‬ ‫כפרדה‪ ,‬והמציאות תובעת התמודדות מפרכת ללא הבטחה של‬ ‫כי אצל יצחק‪ ,‬הגם שהיה עושרו נתון למטר השמים מעל‪,‬‬ ‫רווח מידי‪.‬‬ ‫ולבארות הנרדפים מתחת‪ ,‬כל רגב אדמה היה חדור בקשר ישיר‬ ‫עם נותן החיים‪ ,‬והיה הקשר הזה כל כך חי‪ ,‬כל כך פרה ורבה‪,‬‬ ‫והתורה מעידה שיצחק 'וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד'‪,‬‬ ‫עד שנתקנאו הבריות להידבק בשרידי שרידיו של יצחק‪.‬‬ ‫כי אין הכוונה כאן לאוצרות זהב וכסף‪ ,‬כי אם לגדילת הנפש‬ ‫התלויה באלוקיה‪ ,‬זו שנצרפה בניסיונותיה‪.‬‬ ‫גם אם המציאות אצל יצחק נראתה כלפי חוץ כפרדה עקרה‬ ‫שאין לה עתיד טבעי‪ ,‬שרתה עליה השגחה עליונה‪ .‬הפסולת של‬ ‫‪ooo‬‬ ‫יצחק‪ ,‬הזבל שנועד לזבל בו את השדות ולהצמיח פירות‪ ,‬נשא‬ ‫טובים קשייו‪ ,‬מאבקיו ועמלו של מי שחי את חייו מתוך‬ ‫עמו כוח של חיים ושל פריון; ואילו הזהב של אבימלך היה עקר‬ ‫תלות בקונו‪ ,‬מכל השקט המזויף של מי שבוטח בכוחו ובממונו‪.‬‬ ‫מכל תוכן פנימי‪.‬‬ ‫וזאת הבריות יודעות‪ :‬מוטב לו לאדם להיות סמוך על‬ ‫סיפור ההשוואה בין אבימלך ליצחק הוא לא בכסף‪ ,‬כי‬ ‫שולחן האמונה‪ ,‬גם אם ילקט מן הפסולת‪ ,‬מלהיות שבע ושאנן‬ ‫אם במהות‪ .‬כאותה הרגשה של 'כל הנוטל פרוטה מאיוב היה‬ ‫באוהלי ניכור‪.‬‬ ‫מתברך' (ב״ב טו‪ ,):‬כך הרגישו הבריות ביחס ליצחק‪ ,‬העדיפו‬ ‫<‪>oooooo<xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx>oooooo‬‬ ‫‪<>ooo<xxxxxxxxxxxxxxxxx>ooo<xxxxxxxxxxxxxxxxx>oooo‬‬ ‫הרב נתנאל מלכה שליט״א‬ ‫ירושלים‬ ‫ליום הכנס בנו היקר משה חיים ני״ו‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫בנועם עול תורה ומצוות‬ ‫גברא רבה ויקירא‬ ‫יזכו הוריו לרוב נחת מכל צאצאיהם הי״ו‬ ‫קיבץ והרבה פעלים לתורה ויראה ברחבי ארה״ק‬ ‫מתוך רוב טובה וברכה‬ ‫מזה שנות דור‬ ‫הרה״ג מרדכי דב קרשינסקי זצ״ל‬ ‫נסתלק בשם טוב מן העולם‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫כא כסליו תשפ״ז‬ ‫הגדול כמוהר״ר שלמה אבן דאנן זיע״א‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בעהמ״ח שו״ת אשר לשלמה‬ ‫רב רבנן וראש על ארץ רבה עי״ת פאס יע״א‬ ‫<‪>oooooooo^ooooooooooooooo‬‬ ‫ועדים בספר איוב‬ ‫פרשת תולדות תשפ״ז‬ ‫ממורינו הגאון רבי א לי הו ד י ס ק י ן שליט״א‬ ‫׳ ה פ ר ק ה ר א ש ו ן ש ל אי ו ב‬ ‫יצעק‪ ,‬בשקט‪ ,‬אך יצעק‪ .‬מי שכואב לו לא ימשיך את‬ ‫כשכואב צועקים‬ ‫חייו הלאה כאילו לא אירע דבר‪ ,‬זה 'יזיז' לו משהו‬ ‫הבאנו את דברי הגמ' בסוטה (יא‪ ,).‬ששלשה היו‬ ‫בלב‪.‬‬ ‫בעצת הריגת הזכרים במצרים‪ .‬בלעם יעץ להורגם‪,‬‬ ‫תמצית ספר איוב‬ ‫ועונשו היה מדה כנגד מדה מיתה בחרב‪ .‬יתרו‬ ‫לעומתו ברח‪ ,‬ושכרו היה שזכו מבני בניו לשבת‬ ‫בפרק הראשון של ספר איוב מסופר מה הוביל לכל‬ ‫בלשכת הגזית‪ .‬איוב ישב ושתק‪ ,‬ועונשו היה שנידון‬ ‫הצרות והיסורים שעברו עליו‪ ,‬כמעט כל הספר‬ ‫ביסורין‪.‬‬ ‫לאחמ״כ הוא ויכוח שמנהל איוב עם רעיו ועם‬ ‫אליהוא על דרכי ההשגחה‪ ,‬מדוע יש צדיק ורע לו‬ ‫ידועה קושיית מרן הגרי״ז‪ ,‬מהי התביעה על איוב‬ ‫רשע וטוב לו‪.‬‬ ‫ששתק‪ ,‬וכי מה היה עליו לומר? מה היו מועילים‬ ‫דיבוריו‪ ,‬הלא כל מגמתו של פרעה היתה להתגבר על‬ ‫בתחילה מסופר שאיוב היה צדיק שלם בכל מדה‬ ‫ישראל‪ ,‬לעכב ולהמעיט את התפשטותם? וגם מה‬ ‫ובכל מעלה‪ ,‬ולא היה צדיק כמותו‪ .‬נוסף על מעלותיו‬ ‫מדה כנגד מדה יש ביסורים כנגד השתיקה?‬ ‫אלו‪ ,‬היו לו בנים ובנות‪ ,‬עושר גדול ונכסים רבים‪ ,‬לא‬ ‫השיב מרן הגרי״ז‪ :‬התביעה על איוב בזה ששתק‪,‬‬ ‫היה חסר לאיוב מאומה‪ .‬נעמד השטן לפני הקב״ה‬ ‫היתה על כך שלא כאב לו על קושי השיעבוד של‬ ‫וקיטרג‪ ,‬רק מפני שי ש לאיוב כל טוב מאמין הוא בך‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬לא כאב לו על הצרות והגזירות הניתכות‬ ‫רק משום שלא חסר לו כלום‪ ,‬אילו היית פוגע בו היה‬ ‫עליהם‪ ,‬הוא לא 'נשא בעול' עם ישראל‪ .‬וזאת מנין?‬ ‫כופר בך‪ .‬ונתן הקב״ה לשטן רשות לפגוע בכל אשר‬ ‫כי כשכואב צועקים‪ .‬מזה שאיוב לא מחה‪ ,‬ברח‪ ,‬צעק‬ ‫ברשות איוב‪ ,‬אך לא בגופו‪ .‬איבד השטן את נכסיו‪ ,‬את‬ ‫או כל דבר אחר הדומה לזה‪ ,‬אנו למדים כי לא היה‬ ‫כל רכושו‪ ,‬המית את בניו ובנותיו‪ .‬ועדיין איוב איתן‬ ‫בליבו כאב על ישראל‪ ,‬שאם לא כן היה צועק‪.‬‬ ‫באמונתו 'ערם יצאתי מבטן אימי וערם אשוב שמה‬ ‫ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מברך'‪.‬‬ ‫סיים מרן הגרי״ז‪ ,‬זו היתה המדה כנגד מדה‪ .‬נגזרו על‬ ‫איוב יסורים‪ ,‬ביסורים שכאלה אדם צועק מרוב כאב‪.‬‬ ‫שב השטן לקב״ה ואמר לו‪ ,‬הכל יתן אדם בעד עצמו‪,‬‬ ‫יעבור אדם וישאל אותו‪ :‬למה לך‪ ,‬מדוע מתאמץ אתה‬ ‫אולם אם אך תואיל לפגוע בגופו יכפור בך‪ .‬נתן‬ ‫לצעוק? וכי הצעקות מועילות לך? האין די לך בסבל‬ ‫הקב״ה לשטן רשות לפגוע בגופו אך לא בנפשו‪ ,‬הלך‬ ‫העובר עליך גם כך? אולם אנו נחשוב את אותו‬ ‫השטן והיכה את איוב שחין בכל גופו‪ .‬באו אליו‬ ‫השואל לטיפש‪ ,‬הלא זה ברור 'כשכואב צועקים'‪ .‬על‬ ‫שלשת רעיו‪ :‬אליפז‪ ,‬בלדד וצופר‪ ,‬ולא דיבר עימו אף‬ ‫איוב נגזרו יסורים להמחיש לו‪ ,‬כשכואב צועקים‪,‬‬ ‫אחד מרוב גודל כאבו‪ .‬ואחרי שבעה ימים פתח איוב‬ ‫כשלא צעקת הוכחת כי לא כאבת את כאבם של‬ ‫את פיו‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫כתוב בפסוק שאיוב פתח את פיו ‪' -‬ויקלל את יומו'‪.‬‬ ‫נוכל ללמוד מזה מוסר השכל גדול לכל חיינו‪ ,‬כאשר‬ ‫מסבירים המפרשים שם‪ ,‬לאיוב היתה שאלה גדולה‬ ‫אנו רואים דבר מה אשר אין דעת תורה ורוח חכמים‬ ‫על הנהגתו של השי״ת‪ ,‬כיצד יתכן שצדיק גדול‬ ‫נוחה הימנו‪ ,‬מי שלא צועק אות הוא כי זה לא כואב‬ ‫כמותו מקבל יסורים גדולים כל כך‪ ,‬מכאובים רבים כל‬ ‫לו‪ .‬אין הכוונה לבייש כנגד רבים‪ ,‬אין הכוונה להקדיש‬ ‫כך‪ ,‬וכל זאת ללא שום סיבה מוצדקת הנראית לעין‪,‬‬ ‫חיים שלמים למאבקים זולים‪ ,‬אך מי שכואב לו‬ ‫וספורי האבות כ'‪ .‬ע״כ‪ .‬אמנם לפי הנזכר קרוב מאד‬ ‫לכאורה כל יסורים אלו הם בחינם‪ ,‬ללא כל הצדקה‪.‬‬ ‫לומר שהמגלות הם מספר איוב‪ .‬ואולי מ״ש 'ואל‬ ‫היה פשוט לאיוב שה' צדיק וישר‪ ,‬שה' לא הביא עליו‬ ‫ישעו בדברי שקר' אל יהיו משתעשעין בקריאת‬ ‫רע סתם כך‪ .‬מכך הסיק איוב כי הקב״ה מסר את‬ ‫המגלות‪ ,‬הוא רומז שאל יש תע שעו בדברי משלים‬ ‫הבריאה לכוחות הטבע ולמזלות‪ ,‬ש אז כל אדם י ש לו‬ ‫ודמיונות כמיטב השיר והמליצה‪ .‬ואתיא כההוא‬ ‫את מזלו כפי יום היוולדו‪ ,‬לכן קילל איוב את יומו‬ ‫מרבנן להלן וכ״ה במדר ש וירושלמי‪ ,‬שאיוב לא היה‬ ‫שנולד בו‪ ,‬ש אז הגיע אליו המזל הרע ההוא‪.‬‬ ‫ולא נברא אלא משל היה'‪ .‬עכ״ל רמ״ש‪.‬‬ ‫אז התפתח דיון ארוך בין איוב ובין שלשת רעיו‪,‬‬ ‫בדבריו אנו רואים שישנה נחמה מאיוב‪ ,‬לכל מי‬ ‫כאשר כל אחד מהם מנסה להציג ביאור משלו לדרכי‬ ‫שנמצא בתוך מצב הנראה רע‪ ,‬נחמה 'כי י ש תקוה‬ ‫ההשגחה‪ ,‬והשאר מגיבים לטענתו‪ .‬ואחר כל טענה‬ ‫לכל בוטח בה' שאחר הרע יקבל גם טוב וחסד ממנו'‪,‬‬ ‫וטענה של כל אחד מהם איוב עונה‪ .‬עד אשר בא אדם‬ ‫נחמה לדעת כי סוף טוב הכל טוב‪ ,‬למרות כל הכאב‪,‬‬ ‫נוסף ש שמו אליהוא והעמיד את דרך ההנהגה‬ ‫כל הצרות‪ ,‬כל היסורים‪ ,‬הכל יהיה טוב‪ .‬נחמה זו‬ ‫האמיתית‪.‬‬ ‫מתבססת על סוף ספר איוב‪ ,‬כאשר בפרק האחרון‬ ‫בסוף הקב״ה מוכיח את איוב על שלא עמד בנסיון‪,‬‬ ‫״וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף ה'‬ ‫ואחר כל המעשה הקב״ה נותן לו הכל בחזרה‬ ‫את כל אשר לאיוב למשנה״ ‪ -‬כפול מאשר היה לו‬ ‫בכפליים ממה שהיה לו קודם‪.‬‬ ‫קודם כל יסוריו‪.‬‬ ‫נחמת משה רבינו מאיוב‬ ‫לחיות עם הפרק הראשון של איוב‬ ‫בב״ב (יד‪ ):‬אמרו 'משה כתב ספרו ופרשת בלעם‬ ‫אולם יתכן לומר שנחמה זו של איוב אינה לקטני‬ ‫ואיוב'‪ .‬זכורני שבעבר זכינו לשמוע ממורי מרן‬ ‫האמיתית לשלמי הדעת אינה‬ ‫השכל‪ .‬הנחמה‬ ‫הגראמ״מ זצוק״ל שיעורים יומיים על מסכת בבא‬ ‫מהפרק האחרון של איוב‪ ,‬אלא מהפרק הראשון של‬ ‫בתרא‪ ,‬והיתה דרכו בקודש שלא לדלג שום שורה‬ ‫איוב‪.‬‬ ‫מדברי הגמ'‪ ,‬וכך היה קורא גם את כל האגדתות‬ ‫הלא אילו היה יודע איוב מראשית‪ ,‬כי סיבת כל‬ ‫שבספ״ק דב״ב והיה מוסיף בהם פרפראות נאות‬ ‫יסוריו‪ ,‬סיבת כל כאביו‪ ,‬שאינם אלא להעמידו בנסיון‬ ‫וחידושים נעימים‪ .‬כשהגיע למימרא זו הביא את‬ ‫אם יאמין בה'‪ ,‬אם יכפור‪ ,‬אילו היה איוב יודע את‬ ‫הגהת רבי מתתיהו שטרא שון ז״ל‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬לא היה נופל‪ ,‬לא היה מפקפק בהנהגת הקב״ה‬ ‫במאומה‪ .‬כי אם היה איוב יודע שכל זה אינו אלא‬ ‫הגאון רבי מתתיהו שטראשון ז״ל היה בנו של‬ ‫נסיון שלו לבחון את אמונתו בה'‪ ,‬היה עומד בזה‬ ‫הרש״ש ‪ -‬רבי שמואל שטרא שון ז״ל בעל 'הגהות‬ ‫ומוכיח את אמונתו בהשי״ת‪.‬‬ ‫הרש״ש' הידועות על הש״ס‪ ,‬והגהותיו של רמ״ש‬ ‫מכך נסיק לעצמנו נחמה אמיתית‪ ,‬כל קושי‪ ,‬כל כאב‪,‬‬ ‫נדפסו ב'ילקוט מפרשים' שבסוף המסכת‪.‬‬ ‫כל יסורים שהם הבאים עלינו ר״ל‪ ,‬אינם רע בכלל‪ ,‬הם‬ ‫נעתיק כאן את לשון הגהתו על המימרא הנ״ל‪' :‬עיין‬ ‫אינם אפילו רע אשר בסופו יהיה טוב‪ ,‬הם טוב בעצם‪.‬‬ ‫בספר מאור עינים [לר' אלעזר מן האדומים] אמרי‬ ‫יש מי שהטוב אצלו הוא לכפר על עונותיו‪ ,‬י ש כאלו‬ ‫בינה [פ״ד] בשם חכם קדמון בימי רבינו הקדוש‪ ,‬כי‬ ‫שהם גלגולים‪ ,‬ישנם דברים שלא נדע אשר הם מסוד‬ ‫מצא כתוב במגלה קדמונית איך משה רבינו ע״ה היה‬ ‫היחוד‪ .‬אך דבר אחד אנו רואים בבירור‪ ,‬גם אדם‬ ‫מוליך ומביא בידיו את ספר איוב לאחד אחד מזקני‬ ‫מושלם כאיוב‪ ,‬גם צדיק גדול כמותו‪ ,‬גם 'אי ש תם‬ ‫ישראל בשעבוד מצרים למען ישמעו ולמען ילמדו כי‬ ‫וישר ירא אלוקים וסר מרע' שכזה‪ ,‬יכול לקבל יסורים‬ ‫יש תקוה לכל בוטח בה' שאחר הרע יקבל גם טוב‬ ‫בכדי להעמידו בנסיון‪ .‬מזה נתנחם‪ ,‬כי כל כאב‪ ,‬כל‬ ‫וחסד ממנו‪ .‬עכ״ל‪ .‬ובשכבר הימים אמרתי מ״ש‬ ‫צער‪ ,‬אינו 'סתם'‪ ,‬להכל י ש סיבה טובה‪ ,‬שהיא 'טוב'‬ ‫בשמות רבה [פ״ה] על פסוק 'תכבד העבודה על‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫שהיו‬ ‫מגילות‬ ‫בידם‬ ‫שהיה‬ ‫מלמד‬ ‫האנשים'‬ ‫אילו היה איוב יודע את 'הפרק הראשון' ודאי לא היה‬ ‫ביום‬ ‫נחים)‬ ‫(=נופשים‪,‬‬ ‫משתעשעין ואל יהיו נפשין‬ ‫נופל‪ .‬אם נחיה עם ה'פרק הראשון' של איוב הכל‬ ‫השבת‪ .‬ע״כ‪ .‬פי' המהרז״ו שהמגלות הם דברי ספר‬ ‫יראה אחרת‪.‬‬ ‫בראשית מגילות של ספורי אדם ונח והמבול והפלגה‬ ‫בס״ד‬ ‫פניני שם אבדתי‬ ‫ממורינו הגאון דבי מנחם שמואל כהן שליט״א‬ ‫‪/ ---------------------------------V.‬‬ ‫פר שת תולדות ת שפ"ז‬ ‫וביאר בזה הגר״ח כץ שליט״א דהנה אע״ג שעשיו היה רשע‪ ,‬מ״מ‬ ‫הלא הוא היה מקפיד ביותר על כיבוד אב ואם‪ ,‬ועל כן המצוה הזו‬ ‫היתה מצילה אותו‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב בתהילים שגם כיבוד אב ואם‬ ‫הוא לא עשה בשלימות לפי שגרם רעה לאברהם יצחק ורבקה‪,‬‬ ‫ויעתר לו ה' (כ׳׳ה כ׳׳א)‬ ‫וממילא יבואו עליו כל הקללות הללו‪.‬‬ ‫ופרש״י לו ולא לה לפי שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת‬ ‫הלעיטני נא מן האדומ האדומ הזה (כ׳ה ל')‬ ‫צדיק בן רשע‪ .‬ובפשוטו ההסבר בזה הוא מכיון שלצדיק בן צדיק‬ ‫שמעתי שמעירים מהו הלשון הלעיטני נא‪ ,‬וכי עשיו הרשע היה רגיל‬ ‫ישנם יותר זכויות‪ .‬ועוד יש לפרש שבצדיק בן צדיק יש מעליותא‬ ‫לדבר בלשון בקשה‪ .‬וביארו‪ ,‬שעדשים הם אדומים רק קודם‬ ‫מיוחדת שאע״פ שהוא רגיל לתפילה בכל זאת אין התפילה נעשית‬ ‫בישולם‪ ,‬אך לאחר בישולם הם נהיים חומים‪ ,‬וא"כ בקשת עשיו‬ ‫אצלו כמצות אנשים מלומדה‪.‬‬ ‫הלעיטני נא היינו אף שאינו מבושל‪ ,‬וכלשון הפסוק ״אל תאכלו‬ ‫שמ‪.‬‬ ‫ממנו נא״ (שמות י״ב ט') גבי קרבן פסח [ומטו כן משמיה דהחוות‬ ‫יאיר]‪.‬‬ ‫ואמרו חז״ל לו ולא לה‪ ,‬ועי' ברש״י מש"כ בזה‪ .‬ונראה בעוד אופן‬ ‫שהנה הגרי״ח זוננפלד ביאר מה שנצרך כ"כ הרבה תפילות ע"מ‬ ‫אכן לכאורה יל״ע‪ ,‬דלשון הקרא הוא ויזד יעקב נזיד ותרגומו ובשיל‬ ‫שיהיו ליצחק ילדים הוא מכיון שאברהם מת לפני שעשיו יצא‬ ‫יעקב תבשילא‪ ,‬ובפשטות משמע שכבר בישל יעקב את העדשים‪,‬‬ ‫לתרבות רעה‪ ,‬וא"כ נמצא שככל שעשיו יולד מוקדם יותר כך‬ ‫ועי' לשון רש״י שכתב ובישל יעקב עדשים‪ ,‬וכן לשון הפסוק לקמן‬ ‫אברהם אבינו ימות מוקדם יותר‪ ,‬ולכן היו צריכים תפילות מיוחדות‬ ‫ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים‪ ,‬ועי'‪.‬‬ ‫כדי שיולד עשיו‪.‬‬ ‫וימכור את בכורתו ליעקב (כ׳׳ה ל״ג)‬ ‫והנה לקמן בפס' כ״ב כתיב ותאמר א׳׳כ למה זה אנכי‪ ,‬ודקדק הגרי״ז‬ ‫הראשונים דנו מדוע לא היה במכירת הבכורה אונאה‪ ,‬והמכירה אינה‬ ‫שדוקא רבקה לא רצתה בזה ולא יצחק‪ ,‬וביאר בזה שמכיון שיצחק‬ ‫חלה‪ .‬ובספורנו כתב שכיון שעשיו גילה לאחר המכירה שהבכורה‬ ‫מצווה על פריה ורביה הרי מה שיצא ממנו בן רשע אי״ז מענינו‪ ,‬וכמו‬ ‫אינה שווה לו [ויבז עשיו את הבכורה (כ״ה ל״ד)]‪ ,‬ממילא שוב לא‬ ‫שאמר ישעיה לחזקיהו בהדי כבשיה דרחמנא למה לך‪ ,‬ורק רבקה‬ ‫היה זה שו"פ ואין בזה אונאה‪ .‬וכשיטת הריטב״א קדושין ח'‪ :‬שע״י‬ ‫שאיננה מצווה אמרה שהיא לא רוצה בן רשע‪.‬‬ ‫גילוי דעת פוסק מהמקח דיני אונאה‪.‬‬ ‫ועפי״ז י״ל מה שהקב״ה נענה דוקא לתפילתו של יצחק‪ ,‬כי לרבקה‬ ‫ובעיקר שיטת הריטב״א הקשה בקצוה״ח סי' רל״ג סק״א מהא‬ ‫לא היתה זכות להתפלל על כך מכיון שהיא גורמת למותו המוקדם‬ ‫דפליגי תנאי בב"מ בפרק הזהב (נ״ו‪ ):‬אי יש אונאה במכירת ס״ת‬ ‫של אברהם‪ ,‬אך ליצחק שמצווה על פריה ורביה אין הוא צריך‬ ‫ומרגלית‪ ,‬וסברת ר' יהודה היא שאין אונאה מכיון שאדם הנצרך להם‬ ‫לעשות את החשבונות הללו ויש לו זכות להתפלל על כך‪ ,‬ולכן נענה‬ ‫מוכן לשלם יותר מכפי שווים לפי צורכו‪ ,‬ואין הלכה כר' יהודה‪ ,‬ולמד‬ ‫דוקא יצחק‪.‬‬ ‫מכאן הקצוה״ח שאין השווי לענין אונאה נמדד כפי מה שהאדם‬ ‫ותאמר אמ כן למה זה אנכי (כ״ה כ׳ב)‬ ‫מוכן לשלם אלא כפי שוויו האמיתי של החפץ‪ ,‬והניח את הריטב״א‬ ‫בצ״ע‪.‬‬ ‫ודקדק הגרי״ז שדוקא לרבקה זה הפריע ולא ליצחק‪ .‬ויש לבאר‬ ‫דהנה כתיב במשלי (פרק י' פס'א') בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת‬ ‫וצ״ל שחלוק אופן שיש סיבה הגורמת שמחמתה אצל פלוני החפץ‬ ‫אימו‪ ,‬והביאור מכיון שבן חכם הולך לבית המדרש ונמצא ליד אביו‪,‬‬ ‫יהיה שווה יותר שבזה גם לרבנן דר' יהודה אין אונאה‪ ,‬לאופן שמוכן‬ ‫והאב נהנה ממנו ביותר‪ .‬אך בן כסיל יושב כל היום בבית והאם היא‬ ‫לשלם יותר מחמת צורכו הרב בחפץ‪ ,‬וכגון מרגלית שמשלימה לו‬ ‫זו שרואה ובוכה‪ ,‬ועל כן אמרה רבקה למה זה אנכי בדוקא‪ ,‬כי לה זה‬ ‫יופי הכתר‪ ,‬ומחמת רצונו בה הרי הוא משלם יותר מכפי שוויה‪.‬‬ ‫מפריע יותר‪.‬‬ ‫שמ‪.‬‬ ‫ויבא עשיו מן השדה והוא עיף (כ״ה כ׳ט)‬ ‫כתב הרמב״ן (בפס' ל״ד) דמלפנים היה ענין הבכורה לנחול את כבודו‬ ‫ודרשו חז״ל בב״ב ט״ז‪ :‬חמש עבירות חמורות עבר עשיו באותו היום‪.‬‬ ‫של האב ושררתו‪ ,‬שיהיה לגדול מעלה על הצעיר‪ ,‬ולכך יעקב אמר‬ ‫והנה בתהילים פרק ק״ט המשורר מקלל את עשיו‪ ,‬ובפס' י״ד מבואר‬ ‫אנכי עשיו בכורך לפי שהוא היה הראוי להתברך‪.‬‬ ‫הסיבה שבאו עליו כל הקללות האלו ״יזכר עוון אבותיו וחטאת אימו‬ ‫ומבואר דע״י מכירת הבכורה הגיע הכבוד שהיה אמור להיות לעשיו‬ ‫על תימח"‪ ,‬ופרש״י עוון אבותיו שקיצר ה' שנים מחייו של אברהם‪,‬‬ ‫ליעקב‪ .‬וצ״ב דהן אמנם שהכבוד של הבכורה עבר ליעקב‪ ,‬אך מ"מ‬ ‫ולאביו גרם כהיון עיניים‪ ,‬וחטאת אימו שגרם לה להעלים יום‬ ‫עדיין יהיה יעקב מחויב לכבד את עשיו מדין אחיו הגדול אף שאינו‬ ‫קבורתה כדי שלא יקללו הבריות את הרחם שיצא ממנו עשיו‪ ,‬וכן‬ ‫בכור‪.‬‬ ‫שהשחית את רחמה‪ ,‬וצ״ע מדוע לא הוזכרו כל העבירות החמורות‬ ‫שעשה עשיו‪.‬‬ ‫שחבירו המשיך למשוך בצעיף נמשכו עמו חוטי הציצית ונקרעו‪.‬‬ ‫ובהלכות קטנות ח״ב סי' קע״ד דן באשה שילדה תאומים‪ ,‬והראשון‬ ‫ורצו לדון האם יש מקום לחייב כאן בדין אדם המזיק או לא‪.‬‬ ‫נולד בכ״ט אדר א' והשני נולד בא' אדר ב'‪ ,‬ובשנה שאינה מעוברת‬ ‫הרי האח האחרון הינו גדול מן האח הראשון‪ .‬וכתב דגזירת מלך היא‬ ‫ונראה דיש לפטור את המושך בצעיף‪ ,‬דאמנם משיכתו גרמה‬ ‫שיהיה כבוד לאח הגדול‪ ,‬ועל כן אפילו שהאח הקטן נולד קודם מ"מ‬ ‫לקריעת חוטי הציצית של חבירו‪ ,‬אך חבירו יכל לשחרר את אחיזתו‬ ‫דין כבוד יהיה לאח הגדול‪[ ,‬היינו גדול ע"פ דין]‪ ,‬ולכאו' כוונתו‬ ‫בצעיף ואז היה נמלט לחיים ולשלום‪ ,‬וכיון שלא עשה כן הרי ההפסד‬ ‫שאזלינן בתר השנה שנכנסים להיות בני דעת [וזה דלא כשבו״י ח״א‬ ‫על ראשו‪.‬‬ ‫סי' ט' והבנין ציון סי' ק׳׳נ שכתבו דתלוי בקדימת הלידה]‪ .‬וכתב שם‬ ‫ב‪ .‬סיפר יהודי אחד‪ ,‬שביום שישי הלך לקנות בחנות שעל יד ביתו‬ ‫ומי יודע אם לידת יעקב ועשיו לא היה כעין זה‪ ,‬ואע״ג דאיפליגו אי‬ ‫גליון הנמכר שם‪ ,‬ואחר שבא לביתו הבחין ביום השבת שבטעות‬ ‫בניסן או בתשרי נולדו אבות יתכן דקאי רק על אברהם ויצחק ולא‬ ‫לקח ב' גליונות‪ ,‬שכן גליון נוסף היה דבוק וצמוד לגליון שלקח עמו‪.‬‬ ‫על יעקב‪.‬‬ ‫ובא ביום ראשון להשיב למוכר את הגליון המיותר‪ ,‬והשיב לו המוכר‬ ‫וממילא י״ל דבאמת אע"פ שיעקב נולד מאוחר מ"מ מדין גדול הרי‬ ‫שאחר השבת כבר אין לו מה לעשות בגליון הישן‪ ,‬ובאמת באו אליו‬ ‫כבר היה הכבוד מגיע לו‪ ,‬אלא שהיה צריך לכבד את עשיו מדין בכור‪,‬‬ ‫לקנות גליון זה ואמר שנגמר‪ ,‬אבל עכשיו כבר אין מה לעשות‪ ,‬ויחזיר‬ ‫וכלפי דין בכור שפיר הועילה המכירה ושוב לא היה דין כבוד כלל‬ ‫את הגליון לחברה המשווקת אותו‪ .‬ויל"ד האם יש לחייב את הקונה‬ ‫לעשיו‪.‬‬ ‫בתשלום לחברה על הפסד הגליון או לא‪.‬‬ ‫עי״ל דהנה עי' בחשק שלמה ביבמות (ל״ט‪ ).‬שחקר מה הדין בשני‬ ‫ויש לדון כאן מכמה צדדים‪ :‬א'‪ .‬עי' פתחי תשובה (חו"מ סי' שסג‬ ‫אחים תאומים מי מהם מייבם‪ ,‬ולכאורה האח הגדול היה אמור‬ ‫סק"א) שחילק בין הגונב חמץ ועבר עליו הפסח שפטור כשמשיבו‬ ‫לייבם שהלא יש דין קדימה בייבום לאח הגדול‪ ,‬ומבואר בדברי‬ ‫כמות שהוא לאחר מכן‪ ,‬משום שאין ניכר עליו שהוא אסור‪ ,‬למשיב‬ ‫החשק שלמה ששני תאומים שנולדו יחד הגם שאחד מהם יצא‬ ‫אתרוג הגזול אחר סוכות שניכר עליו שהוא נפסד‪ .‬ועי' בשם אבותי‬ ‫קודם מ"מ אין הוא נקרא גדול‪ ,‬ויתכן שגם אין בו דין כבוד‪.‬‬ ‫(ב"ק) שהארכנו לבאר הענין‪ ,‬דתלוי בהיראות החפץ האם ניכר בו‬ ‫ההפסד או לא‪ .‬ולפי"ז יל׳׳ד דכאן ניכר על הגליון שהוא ישן וכבר‬ ‫ויעקב נתן לעשיו לחה ונזיד עדשיה (כ״ה ל״ד)‬ ‫אינו שווה‪ ,‬ויש לחייב עליו בתשלומין ולא די בהשבת גופו‪ .‬ב'‪ .‬יל"ע‬ ‫וצ״ב מדוע יעקב נתן לעשיו לחם‪ ,‬הלא עשיו ביקש רק נזיד עדשים‪.‬‬ ‫כיצד הוא נידון‪ ,‬האם כגזלן בשוגג מהחברה‪ ,‬או רק כמבטל כיסו של‬ ‫וי״ל דמבואר בגמרא (יבמות ק״ו‪ ,.‬ב״ק קט״ז‪ ).‬שכאשר אדם מבקש‬ ‫חבירו‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫דבר שנצרך לו להצלת נפשו‪ ,‬והמוכר מגזים במחיר החפץ‪ ,‬יכול‬ ‫ג‪ .‬התעורר נידון במעשה שהיה‪ ,‬שרעיתו של ראובן ילדה בשעטו"מ‬ ‫הקונה לומר משטה אני בך ואינו חייב לשלם לו את המחיר שנקבע‪.‬‬ ‫ולרגל הלידה נתנו לה שתי הגיסות מתנה של כרטיס 'גיפט כארד'‬ ‫ולכן רצה יעקב שלא יהיה כאן מצב של פיקוח נפש שיאמר עשיו‬ ‫ע"ס ארבע מאות ש"ח‪ ,‬וסיפרו שהכרטיס היה שייך לאחת ושילמה‬ ‫משטה אני בך ולכן נתן לו לחם קודם‪.‬‬ ‫לה השניה מאתים ש"ח‪ ,‬ומעתה המתנה היא משתיהן‪ .‬ולבסוף‬ ‫הוברר שתוקפו של הכרטיס פג כבר זמן רב קודם נתינתו‪ ,‬וכעת‬ ‫השאלה היא אם יש חיוב של השבת אבידה על מקבלי הכרטיס‬ ‫לגלות לנותנת בעלת הכרטיס שקיבלה מאתים ש׳׳ח מהשניה‬ ‫בטעות ועליה להשיב לה אותם‪.‬‬ ‫א‪ .‬מעשה באחת הישיבות המפורסמות שבחור אחד זרק אל חבירו‬ ‫דרך צחוק צעיף‪ ,‬וחבירו תפס את הצעיף‪ ,‬וחשש הזורק שחבירו‬ ‫ועורר מו"ח הגר"י רוזן שליט"א סברא‪ ,‬שהרי כשיוודע לנותני המתנה‬ ‫ישאיר את הצעיף אצלו והתחיל מושך את הצעיף לכיוונו‪ ,‬ואחזו‬ ‫שבעצם לא נתנו שום דבר יתנו שוב ארבע מאות ש"ח‪ ,‬וא"כ י"ל‬ ‫שניהם בצעיף זה מושך לכאן וזה לכאן‪ .‬תוך כדי הדברים נסתבכו‬ ‫שאין כאן חיוב השבת אבידה‪ ,‬כיון שע"י הידיעה מהנתינה בטעות‬ ‫ציציותיו של התופס בצעיף באחד המסמרים שבספסל בו ישב‪ ,‬וכיון‬ ‫תהיה נתינה נוספת של אותו סכום‪.‬‬ ‫פניני אגדה ודרוש בפרשת השבוע מאת מורינו שליט״א‬ ‫ויאמרעשיובליבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגהאת‬ ‫ויאמרהננימיאתהבני(כ״ז י״ח)‬ ‫יעקבאחי(כ״זמ״א)‬ ‫י ש לבאר מדוע לא ידע יצחק ברוח הקוד ש כי העומד לפניו הינו בעל‬ ‫מע שי ם טובים ולא ע שיו הרשע‪ ,‬וכפי שמסופר על גדולי הדורות‬ ‫ופיר ש הכלי יקר מ כיוו שבימי האבל יעקב יהיה אסור בתלמוד תורה‪,‬‬ ‫לדורו תיהם שידעו להבחיו האם העומד מולם הינו בעל עבירות‪ .‬וי ש‬ ‫ו אזי התורה שלו לא תגו עליו‪ .‬ויל״ע דהרי אבל מותר בלימוד הלכות‬ ‫לבאר ע״פ מעשה שהיה בעיירה מ סוימת שהיה בה 'מוסר'‪ ,‬והלכו‬ ‫אבילות‪ .‬ולכאורה י ש להוכיח מכאו שאבל מופקע מעצם החפצא של‬ ‫ה ח סידים אל החוזה מלובליו על מנת שיקלל את המוסר‪ ,‬וכאשר אמרו‬ ‫תלמוד תורה‪ ,‬והגם שמו תר לו ללמוד הלכות אבילות כי זה לא משמח‬ ‫החסידים לחוזה את ש מו של המוסר קם החוזה ואמר ש או תו י הו די‬ ‫מ״מ איו זה שם של ת״ת‪ ,‬כי לי מוד התורה הוא רק בשמחה וחדוה וגיל‪,‬‬ ‫מאיר כעת בכל העול מות ו איני יכול לקללו‪ ,‬והחסידים נבוכו ו שבו‬ ‫ועיי בהקדמת האגלי טל‪ ,‬ודוייק‪.‬‬ ‫לביתם‪ .‬אך המוסר לא הפסיק ממע שיו‪ ,‬והחסידים שבו אל החוזה‪ ,‬וכעת‬ ‫הסכים החוזה לקללו ואכו המוסר מת‪ .‬ולאחר הבירור נתברר שבאותה עד אשר תשובחמתאחיךעד שובאףאחיךממך‬ ‫מוסר (כ״ז מ״ד‪ -‬מ״ה)‬ ‫השעה ש היו החסידים בפעם הראשונה אצל החוזה הדליק או תו‬ ‫נרות חנוכה‪ .‬ומבואר כי בשעה שהאדם מתעסק במצוה איו הצדיקים‬ ‫ויל״ע מהי הכפילות‪ .‬וי״ל דהרי כמים הפנים לפנים‪ ,‬וז הו מה שרבקה‬ ‫מבחינים בכך שהוא רשע‪ ,‬וה"נ בכל פעם שהיה ע שיו נכנס אצל יצחק‬ ‫אמרה לו עד אשר תרגיש שאתה כבר אינך כועס על אחיך‪ ,‬ו אז תדע שגם‬ ‫היה מ קיי ם בזה כיבוד אב ואם‪ ,‬ועל כו היה רגיל יצחק לראותו כבעל‬ ‫הוא כבר שכח את אשר ע שית לו‪.‬‬ ‫מע שי ם טובים‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫להערות והארות וכן לקבלת הגליון במייל מידי שבוע ניתן לפנות למייל ‪S 0 2 5 8 7 0 7 0 0 @ g m a il. c o m‬‬ ‫אומדה לש&ך‬ ‫בס״ד‬ ‫גיליון מס'‬ ‫‪347‬‬ ‫כ״ט חשון תשפ״ז‬ ‫פסקי הלכו ת ו ת שו בו ת מפי נ?ודגו הגאון ה ־ ־ ו ל דבי ע מ ד □ פ רי ד ש לי טי׳ א‬ ‫פרשת תול דות‬ ‫( או ־־ ח סי' סו (‬ ‫א‬ ‫“‬ ‫‪P 0 U 7‬‬ ‫ק רי א ת‬ ‫‪T‬‬ ‫^ ‪l l‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪p D‬‬ ‫‪D‬‬ ‫‪p‬‬ ‫[אולם ב מ ט ה יהודה (שם ס״ק א) הבין ש כוונ ת ה מ ג״ א שלא‬ ‫עניית דברים שבקדושה בברכות ק״ש‬ ‫יענ ה לקדי שי ם ש א חר ת ת ק ב ל‪ ,‬ואף לא לאמן יהא שמיה‬ ‫מ בו א ר בג מ' (ברכות יג) שאין להפסיק ב די בו ר ב ק רי א ת ש מ ע‬ ‫רב א‪ ,‬ומכח ז ה חלק על ד ב ריו‪ ,‬ועי' בז כו ר ליצ ח ק (הררי‪ ,‬סי' ז)‬ ‫וברכו תי ה‪.‬‬ ‫שד חה ד ברי המט'^ והסביר א ת ד ברי ה מג״ א כנ״ ל]‪.‬‬ ‫וכתבו ה ר א שוני ם‪ ,‬שכיון ש הו תר [ ב או פני ם מ סוי מי ם] ל ענו ת‬ ‫ב מ ש " כ ש ה מי ק ל ל ע נו ת ע ל ח מ ש ת ה א מ ני ם ה ר א שו ני ם‬ ‫ולשאול בשלום חבירו מ פני הכ בוד‪ ,‬קל ו חו מ ר ש מו ת ר‬ ‫ש ב ק די ש‪ ,‬י ש לו ע ל מי ל ס מו ך‪ :‬כ ה״ ח (סק כג‪ ,‬ע ^ האריז״ל‪,‬‬ ‫להפסיק כדי ל ענו ת ד ב רי ם ש ב קדו ש ה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ובשם החסד לאלפים סי' סה ס״ק ב‪ ,‬והבא״ח פרשת שמות ס״ו)‪.‬‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫תי ב ת "י ת ב ר ך " ש ב סו ף " א מ ן י ה א ש מי ה ו כוי ו ל ע ל מי‬ ‫כן כ תבו ה תו ס' (שם‪ :‬דייה שואל) והראיי ש (שם פ״ב סי' ה) ו שו״ ת‬ ‫ע ל מי א " ‪ :‬ב מ ג ״ א (שם) כ תב שי א מ ר גם תי ב ת ״י ת ב ר ך ״‪,‬‬ ‫ה ר ש ב״ א (ח״ה סי׳ ט)‪ .‬אולם יש מ ה ר א שוני ם שכתבו שלא‬ ‫וכ״ה ד ע ת שו״ ע הרב (שם ס״ו)‪ ,‬וכך נו הגי ם חלק מ ק הי לו ת‬ ‫יפסיק ל ענו ת ד ב רי ם ש ב קדו ש ה‪ ,‬מ ה ט ע מי ם הבאים‪:‬‬ ‫ה ח סידי ם‬ ‫מ ק הי לו ת‬ ‫וחלק‬ ‫ספרד‬ ‫בני‬ ‫אולם‬ ‫ה ח סי די ם‪.‬‬ ‫[א] מ א ח ר ש עו ס ק ב ש ב חו של מ קו ם‪ ,‬אין לו ל ה פ סי ק‬ ‫מו סי פי ם ו או מ רי ם ע ד " ד א מי ר ן ב ע ל מ א " (כה״ח סי' סו ס״ק יז)‪.‬‬ ‫ב ש ב ח א ח ר (כ״כ הרא״ש בשם יש מי שאומר‪ ,‬והוסיף שרוב המפרשים חלקו‬ ‫אך הכר ע ת ה מ שנ״ ב לו מר רק עד ״ו ל ע ל מי ע ל מי א״‪ ,‬ו כ ד ע ת‬ ‫עליו)‪.‬‬ ‫הג ר״ א (בביאורו שם) ו ה חיי״ א (שם)‪.‬‬ ‫[ב] מ א ח ר ש עו ס ק ב מ צו ה [ מ צו ת תפילה] פ טו ר מן ה מ צו ה‬ ‫[ עניי ת ד ב רי ם ש ב ק דו ש ה]‪ ,‬ו מ מי ל א ע ניי ה ז ו הי א ה פ ס ק ה‬ ‫הנ מ צ א ב בר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפר ק או בבין‬ ‫ש ל א ל צו ר ך (רשב״ץ ברכות שם‪ ,‬וע״ע רוקח סי' שכד שכתב סברא זו לעניין‬ ‫ה פר קי ם]‪ ,‬ו שו מ ע ק דו ש ה‪:‬‬ ‫הפסק בתפילה)‪.‬‬ ‫יענה רק א ת הפ סוקים ״ ק דו ש ״ ו ״ ב רו ך ״‪ ,‬אך לא ״י מ לו ך ״‪,‬‬ ‫[ועי' בכור שור בר כו ת שם (הובא בשע״ת סק״ו) שד ח ה א ת ה ק״ו‬ ‫וכל שכן שלא יפסיק ל ״ נ ק ד ש ‪ /‬נ ק די ש ך ״ ו ל ש א ר ה הו ס פו ת‬ ‫שכתבו ה ר א שוני ם]‪.‬‬ ‫ש מו סי פי ם ב ש ב ת‪.‬‬ ‫ש ב קדו ש ה‬ ‫ו מ בו א ר בב'^ (סי' נא סוף ס״ב) ש עניי ת ד ב רי ם‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫ב א מ צ ע פסוקי דז מ ר ה קלה יו תר מ א ש ר ב א מ צ ע בר כו ת‬ ‫ק״ ש‪ ,‬מ שום ש פ סו ד״ז שבח הוא‪ ,‬וגם עניי ת אמן [ו שאר‬ ‫ב שו״ ע (שם) כתב שיפסיק ל קדו ש ה‪.‬‬ ‫ד ב רי ם ש ב קדו ש ה שעוני ם עלי הם ב פ סו ד״ז] שבח‪ ,‬ולכן אין‬ ‫ונחלקו ה א ח רוני ם האם יענ ה גם ״י מ לו ך ״‪ :‬ד ע ת הלחם‬ ‫ז ה נ ח ש ב להפסק‪ ,‬מה שאין כן ב בר כו ת ק״ ש‪ ,‬וכפי שי ת ב א ר‬ ‫ח מו דו ת (פ״ב סע' כא) שלא יענ ה ״י מ לו ך״‪ ,‬וכן ד ע ת ה מ ג״ א (שם‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫סק״ו) ו הג ר״ א (שם)‪ ,‬ו כ״ פ ה מ שנ״ ב (שם ס״ק יז) ו ה ב א״ ח (הנ״ל)‪.‬‬ ‫אולם ב הג הו ת יש נוחלין (פ״א הגה יד‪ ,‬הובא במג״א שם) כתב שיענה‬ ‫גם ״י מ לו ך״‪ ,‬ו ב כ ה״ ח (שם ס״ק יח) כתב שכן מ ש מ ע מ ס תי מ ת‬ ‫הנ מ צ א ב ב ר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפרק או בבין‬ ‫ה שו״ ע‪ ,‬וכ״ ה ב סי דו ר שו״ ע הרב (אמנם בשו״ע הרב שם ס״ה הכריע‬ ‫ה פר קי ם]‪ ,‬ו שו מ ע ק די ש‪:‬‬ ‫הכרעה‬ ‫שאין‬ ‫ו ב ע רו ה״ ש (שם ס״ו) כתב‬ ‫שלא לומר‪ ,‬וצ״ע)‪.‬‬ ‫לא יענ ה על כל ה א מני ם ש ב קדי ש‪ ,‬אלא יענה ר ק א מן י ה א‬ ‫ב מ ח לו ק ת זו‪ ,‬ויכול לע שו ת כרצונו‪ .‬אולם כ א מו ר‪ ,‬ה מ ש נ " ב‬ ‫ב ע ל מ א "‪.‬‬ ‫ש א ח ר " ד א מי ר ן‬ ‫ש מי ה ר ב א וכו'‪ ,‬וכן א מן‬ ‫ה כ רי ע ש ל א לו מ ר‪.‬‬ ‫ה מיקל ל ענו ת על כל ח מ ש ת ה א מ ני ם ה ר א שו ני ם [היינו כל‬ ‫א מ נ ם א ת ה הו ס פו ת ש מו סי פי ם ב ש ב ת אין לו מ ר‪ ,‬כיון‬ ‫ה א מני ם ע ד ״ ד א מי רן ב ע ל מ א״]‪ ,‬יש לו על מי ל ס מו ך‪ ,‬וכך‬ ‫שהם לא חלק מ ה ק דו ש ה (כמבואר במג״א סי' קכה ס״ק א‪ ,‬ובמשנ״ב שם‬ ‫נוהגים ב ק הי לו ת ה ח סידי ם ו ה ס פר די ם‪.‬‬ ‫ס״ק א‪ ,‬ובסי' סו ס״ק יז) [ו ב ערו ה״ ש (שם ס״ו) כתב לו מר " ש מ ע‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫י ש ר א ל " ש ב קדו ש ה ש ב מו ס ף‪ ,‬כיון ש מ קב לי ם עול מ ל כו ת‬ ‫ב שו״ ע (סי' סו ס״ג) כתב ״ ל ק די ש‪ .‬״ מ פ סי ק א פילו ב א מ צ ע‬ ‫ש מי ם‪ ,‬והוא כמו ש מ פ סי קי ם ב פ סו ד ״ז לקרוא ק״ ש עם‬ ‫ה פ סו ק״‪ .‬ו ב א״ ר (שם סוס״ק ו) כ תב שהוא רק לי ה א ש מי ה ר ב א‬ ‫י שר א ל״‬ ‫ל״ ש מ ע‬ ‫גם‬ ‫יפסיק‬ ‫אם‬ ‫ל פ״ז‬ ‫וי ל״ ע‬ ‫הצי בור‪.‬‬ ‫אך‬ ‫חו ב ה‪,‬‬ ‫ש עניי ת ם‬ ‫בעלמא‬ ‫ד א מי רן‬ ‫שאחר‬ ‫ו ל א מן‬ ‫ש ב הו צ א ת ס״ ת ו ב קר בנו ת]‪ .‬ונר א ה עו ד‪ ,‬ש בז מן ש ה צי בו ר‬ ‫בין‬ ‫לא‬ ‫ואף‬ ‫יפסי ק‪,‬‬ ‫לא‬ ‫ו אי ל ך‬ ‫שמתתקבל‬ ‫ל א מני ם‬ ‫ו ה ש " ץ או מ רי ם א ת ה הו ס פו ת ה נ " ל [כגון ״ אז בקול רעש‬ ‫ה פר קי ם‪ ,‬כיון ש אינ ם חובה אלא מנ הג‪ .‬וכן הוא ב חיי״ א (כלל‬ ‫ו כו'״‪ ,‬״ מ מ קו מ ך מ לכנו ו כו'״]‪ ,‬א פ ש ר ל ה מ שי ך ב א מי ר ת‬ ‫כ ס״ד)‪ ,‬ו הו בא ב מ שנ״ ב (ס״ק יז)‪.‬‬ ‫אזמדה לשמך‪1 1‬‬ ‫והנה מ בו א ר בג מ' (ברכות כא‪ ,:‬ונפסק בשו"ע סי' קט) " א מ ר רב הונ א‬ ‫ב ר כו ת ק " ש ‪ ,‬ואין צרי ך להמ תין ב ש תי קה עד שיענה " ב רו ך‬ ‫הנכנס ל בי ת הכנ ס ת ו מ צ א צ בור ש מ ת פללין‪ ,‬אם יכול‬ ‫כ בו ד" ו"י מ לו ך" (וע״ע אזמרה לשמך גיליון ‪.)147‬‬ ‫לה ת חיל ולג מור עד שלא יגיע ש " ץ ל מו די ם י תפלל‪ ,‬ואם לאו‬ ‫וכן לא יענה ק דו ש ה ש ב "יו צ ר א ו ר " ו ב ״ו ב א ל ציו ן "‪ ,‬כיון‬ ‫אל י ת פ ל ל"‪ .‬ונ חלקו הר א שוני ם האם דין ז ה הוא מ ח מ ת שיש‬ ‫שיש לחו ש ל שי טו ת שאין דינו כד ב ר ש ב קדו ש ה (עי' סי' נט וסי'‬ ‫ת ק נ ה לו מר מו די ם ד ר בנן‪ ,‬או מ ח מ ת שצריך ל ש חו ת עם‬ ‫קלב)‪.‬‬ ‫ש הצי בור‬ ‫ב מי‬ ‫ככופר‬ ‫נר א ה‬ ‫יהא‬ ‫שלא‬ ‫כדי‬ ‫הצי בור‪,‬‬ ‫מ ש ת חווי ם לו‪:‬‬ ‫ד ע ת תו ס' (שם ד"ה עד שלא יגיע) שדין ז ה הוא מ ח מ ת ה ש חיי ה‪,‬‬ ‫הנ מ צ א ב בר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפר ק‪ ,‬ואפילו‬ ‫מ פני ש א מי ר ת מו די ם דר בנן אינ ה ת קנ ה‪ ,‬אלא רק מ נ ה ג‬ ‫ב א מ צ ע פסוק (חוץ מפס' ראשון של קריאת שמע‪ ,‬וברוך שם כבוד‬ ‫ה מ ה ר ש" א מ ה סוגי א‬ ‫(וז"ל "לא מצינו לו עיקר בגמ'")‪ .‬והקשה‬ ‫מלכותו וכו') או בבין ה פר קי ם]‪ ,‬ו שו מ ע ב ר כו‪:‬‬ ‫בסוטה ה מז כי ר ה א מי ר ה זו‪ .‬ו תי רצו ה מ ע דני יו" ט (על הרא"ש‪,‬‬ ‫עונ ה‪ ,‬ובבין ה פר קי ם ‪ -‬יענה גם אמן ש א חר ב ר כו ת העולה‬ ‫פ"ג סי' יח אות ע) ו ה צ ל" ח (ברכות שם) ש הג מ' מז כי ר ה א מי ר ה זו‬ ‫ל תור ה‪.‬‬ ‫כ מנ הג ולא כ ת קנ ה‪ ,‬וכלשון הג מ' " ה ע ם מ ה ה ם או מ רי ם "‪.‬‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫אולם ד ע ת ר בינו יונה (שם ד"ה במאי) שדין ז ה [שאין ל ה ת חי ל‬ ‫מ בו א ר ב שו" ע (סי' סו ס"ג) שעונה ברכו‪ .‬ו מ ס תי מ ת ד ב ריו נ ר א ה‬ ‫לה תפלל אם לא יסיים ע ד מו די ם דר בנן]‪ ,‬הוא מ ח מ ת‬ ‫שיענה כל הברכו‪ ,‬אף ה מי לי ם " ל עו ל ם ו ע ד "‪ ,‬ו א ע" פ שהוא‬ ‫א מי ר ת מו די ם ד ר בנן‪ ,‬אך ה שחייה היא רק מנ הג‪ .‬וכן מ ש מ ע‬ ‫יותר מ כ די די בו ר‪ .‬וכ"כ ה מג" א‪ ,‬וכ" ה ב פ מ" ג ובלבו ש (שם‬ ‫ב או "ז (הל' תפילה סי' צח)‪ ,‬ועי' ר א בי" ה (ברכות שם)‪ .‬ו מ בו א ר‬ ‫ס"ב)‪.‬‬ ‫ב ד ע ת ם כי יש ת ק נ ה לו מר מו די ם דרבנן‪.‬‬ ‫אולם רבינו יונה (ברכות ז‪ :‬ד"ה רבי) כ תב "ול ברכו נ מי‪ ,‬כיון שהיא‬ ‫וכן מ ד ב רי הירו ש ל מי (ברכות פ"א ה"ה) ש חו ת מי ם מו די ם דר בנן‬ ‫ה פ ס ק ה מו ע ט ת ל ענו ת " ב רו ך ה' ה מ בו ר ך" מו ת ר‪ ,‬ד תו ך‬ ‫ב ש ם‪ ,‬מו כ ח ש מו די ם דר בנן הוא ת ק נ ת ח כ מי ם‪ ,‬ו כ מ ש" כ‬ ‫כדי ד בו ר כ ד בו ר ד מי "‪ ,‬ו ל מ ד ה ר ע ק" א (בחידושיו לברכות יג‪):‬‬ ‫המגן גי בורי ם (סי' קכז ס"ק ב)‪ ,‬ה אור ח נ א מן (שם ס"ק ב)‪ ,‬וכן נר א ה‬ ‫מ ד ב ריו שלא יענה "לעו ל ם ו ע ד" [כדי שלא יהיה יו תר מ כ די‬ ‫ב ת שו ב ת הג אוני ם שהוב אה ב שבולי הלקט (הל' תפילה סי' ב)‬ ‫די בור]‪ ,‬ונ ש אר ב צ" ע ל דינ א‪.‬‬ ‫"נ תנו לו [ ל מודי ם דרבנן] כח קדו ש ה רבה וכח ק די ש"‪.‬‬ ‫מ ש " כ ש ב בין ה פ ר קי ם י ע נ ה א מ ן ש א ח ר ב ר כו ת ה עו ל ה‬ ‫אמירת ” מודים ” או ” מודים אנחנו לר ” ‪:‬‬ ‫ל תו ר ה‪ :‬עי' מ שנ" ב (ס"ק יח) ו ש ע ה" צ‪ ,‬ובטעם ה ד ב ר ראה‬ ‫והנה‪ ,‬הטור (סי' סו) לא הז כי ר עניי ת מו די ם דר בנן ב א מ צ ע‬ ‫ד ברי ח מו דו ת (ברכות פ"ב אות כג‪ ,‬צוין במג"א סק"ו "ונ"ל מילתא דפשיטא‬ ‫בר כו ת ק" ש‪ ,‬אולם הב'^ (שם ד"ה כתבו) הביא ד ברי רבינו יונה‬ ‫דלענות מפסיקין‪ ,‬דלא סגי שלא יענה כמו שהוא עונה על שאר דבר שבקדושה‪,‬‬ ‫הנ" ל (ברכות ז‪ ,):‬וביאר שכוונ תו לו מר שיפסיק רק ל מי ל ת‬ ‫שהרי גם אלו הברכות בעשרה דוקא")‪ ,‬וערוך השולחן (סוף ס"ח)‪.‬‬ ‫" מו די ם " ב ל ב ד‪ ,‬ו כ" פ ה שו" ע (שם ס"ג)‪.‬‬ ‫א מנ ם‪ ,‬ה א ח רוני ם כתבו שי א מ ר המילי ם " מו די ם א נ ח נו ל ך"‬ ‫(ט"ז סק"ג‪ ,‬מג"א סק"ח בשם דברי חמודות ברכות פ"ב אות כג)‪ ,‬ו כ" פ‬ ‫הנ מ צ א ב ב ר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפרק או בבין‬ ‫ה מ שנ" ב (ס"ק כ)‪ .‬והוסיף שאף בבין הפרקי ם אין לו מר כל‬ ‫ה פר קי ם]‪ ,‬ו שו מ ע " מו די ם "‪:‬‬ ‫נוסח מו די ם דר בנן‪.‬‬ ‫יענה מו די ם דר בנן‪ ,‬ורק א ת ה מי לי ם " מו די ם א נ ח נו ל ך"‪.‬‬ ‫מקורות והרחבה‪:‬‬ ‫ה תו ס' ו ה ר א" ש (שהובאו בתחילת הגיליון) הז כירו שעונה קדי ש‬ ‫הנ מ צ א ב בר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפר ק או בבין‬ ‫וקדו שה [ו הר א" ש הז כיר גם ברכו]‪ ,‬ולא הז כירו עניי ת מו די ם‬ ‫ה פר קי ם]‪ ,‬לא יענה " ב רו ך הו א ו ב רו ך ש מו "‪.‬‬ ‫דרבנן‪ .‬ו ב ר בינו יונה (הנ"ל) כתב "נ ר א ה ל מורי הרב ד ב מו די ם‬ ‫מ קו ר‪ :‬כתב ה מ שנ" ב (סי' נא ס"ק ח‪ ,‬סי' קכד ס"ק כא) שאין לו מר‬ ‫די ב שי ש ח ה ב ל ב ד‪ ,‬שאם י א מ ר יו צ רנו יוצר ב ר א שי ת הו" ל‬ ‫ברוך הוא וברוך שמו ב א מ צ ע פסוקי דז מ ר ה‪ ,‬א פילו בבין‬ ‫הפסקה ג דו ל ה"‪.‬‬ ‫הפרקי ם [ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון ‪ ,]316‬ו א" כ כל שכן‬ ‫שלא יענה ב בר כו ת ק" ש‪ ,‬שדינ ם ח מו ר יו ת ר (כמבואר לעיל)‪.‬‬ ‫גדר ” מודים דרבנן ” ‪:‬‬ ‫[אולם ב כ ה" ח (פלאג‪ /‬סי' יח סע' יג) ה תיר ל ענו ת ב בר כו ת ק" ש‪,‬‬ ‫ד ר בנן‪,‬‬ ‫מו די ם‬ ‫א מי ר ת‬ ‫בגדר‬ ‫שנ חלקו‬ ‫לבאר‬ ‫ואפ שר‬ ‫וכן ראה ב ד ב רי ה מ ה ר" ם שיק (הובאו בגיליון הנ"ל)‪ ,‬ובא של‬ ‫ה מ בו א ר בג מ' (סוטה מ‪ " ).‬בז מן ששליח צ בו ר או מ ר מו די ם‪,‬‬ ‫א בר ה ם (לגאון מבוטשאטש‪ ,‬סי' סו) ]‪.‬‬ ‫העם מה הם או מ רי ם ו כו'"‪:‬‬ ‫שנה ט' ‪428‬‬ ‫תוספת‬ ‫זמני הדלק״נ שבת פרשת תולדות‬ ‫לע״נ מרת דבורה‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ירושלי ם‪ 4:05 :‬מוקדם‪3:55 :‬‬ ‫בת רבי חיים ע״ה‬ ‫בני ברק‪ 4:20 :‬מוקדם‪4:10 :‬‬ ‫ולרפואת חיים יוסף‬ ‫שבת‬ ‫‪I f 11‬‬ ‫מודיעין עילית‪ 4:14 :‬מוקדם‪4:04 :‬‬ ‫חיפה‪ 4:11 :‬מוקדם‪4:01 :‬‬ ‫אריה בן נחמה בלומה‬ ‫טבריה‪ 4:07 :‬מוקדם‪3:57 :‬‬ ‫בתושח״י‬ ‫מ ד ב ר י ר ב ו תי נ ו ז צו ק ״ ל ו שי ב ד ל ח ט ״ א ב מ ע ל ת ת פ י ל ת מ נ ח ה ב ע ר ש ״ ק ו ק ד ו ש ת ה ש ב ת‬ ‫דברים נשגבים בשבח הזהירות ב״תוספת שבת"‪.‬‬ ‫הג׳׳ר שלמה קלוגר זצ"ל (׳האלף לך שלמה׳ או׳׳ח סי׳ קיב)‬ ‫הפרי מגדים (א״א רנו‪ ,‬א) כותב "והמוסיף מחול על הקודש‬ ‫כותב "בדבר מנהגו לקבל שבת שני שעות קודם הלילה הנה‬ ‫מוסיפין לו חיים״‪.‬‬ ‫ודאי יפה עושה וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה מן השמים"‪.‬‬ ‫אמר הרה׳׳ק רמ"מ מרימנוב זי"ע (עטרת מנחם בשם הגאון‬ ‫בספר ׳תולעת יעקב׳ (תפילות השבת אות ז) לקדמון הג׳׳ר מאיר‬ ‫מפלונסק) על דברי חז"ל (שבת קיח‪ ).‬׳עשה שבתך חול ואל‬ ‫בן גבאי זצ"ל כותב וז׳׳ל להוסיף מחול על הקודש להרחיב‬ ‫לבריות׳‪ ,‬שהאדם העושה שבתו בעת שעדיין חול‪,‬‬ ‫תצטרך‬ ‫גבול הקודש סוד השכינה ולהשיג גבול החול לקצר ממשלת‬ ‫בהוסיפו מחול על הקודש‪ ,‬נפתחין לו שערי פרנסה ושוב לא‬ ‫אל אחר‪ .‬כי אז נפרדה מצד שמאל סוד‬ ‫יצטרך לבריות‪,‬‬ ‫ימי החול ומתחברת למעלה עם דודה‬ ‫טעם נוסף למצוות הדלקת נרות שבת‬ ‫וכפי שאמר הרה׳׳ק מלעכוויטש זי"ע‬ ‫המאיר עיניה‪ .‬ולטעם זה ישראל בניה‬ ‫בספר מגיד מישרים לב״י הביא טעם נוסף‬ ‫(מובא בספר ׳תורת אבות׳)‪ ,‬לו היו‬ ‫מקדימין בקדושתה מבעוד יום‪ .‬והזהיר‬ ‫להדלק״נ שבת‪ ,‬להוציא מליבם של צדוקים‪,‬‬ ‫הבעלי בתים שומעים לי‪ ,‬היו נוהגין‬ ‫במצוד‪ ,‬זו ירחיב לו השם