קובץ גליונות · Koivetz Gilyoines — תולדות (2026-11-09)

%
קו ב ץ ג ליו נו ת
פרשת תולדות
ממרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור
מעמד כביר ורב רושם התקיים בבית מרן עמוד ההוראה
הגר"י זילברשטיין שליט״א ,לרגל פתיחת הסניף ה-י"ג של
רשת הכוללים הארצית "עיתים לתורה"
כתבה מפורטת על המעמד האדיר -בגליון דברי חמד
® י ״ a
W! 5 , 0 0 0בחזוהן אשר יכם!
הוגרלו בין 2,763האברכים שהשתתפו במסגרת הכולל
הגדול במוצאי יום הבחירות • 38זוכים מאושרים מקבלים
בימים אלה שיחת טלפון משמחת על זכייתם בהגרלה
הפרטים המלאים על ההגרלה שנערכה בא91ן נדיר
"ע"י מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א בכתבה במד1ר "לראותם
ניתן לשלם באשראי במכשירי קהילות ונדרים שבבתי הכנסת| להקדשות ע״ג הקובץ ניתן לפנות למס׳ k.gilyonot@gmail.com |053-3145900
^ לע"נ גאולה בת בלוד ע"ה תנצב״ה
■־* -לעילוי נשמת הדב ד' מדדכי ב"ד ישדאל יחיאל ז"ל 1
מבצע מיוחד לחידוש המנוי השנתי
לקבלת הקובץ גליונות״ מדי שבוע,
ללא צורך בחיפוש אחר מטבע או מכשיר אשראי,
ללא צורך בתזכורת או חשש שכחה וגזל וכו'
מנוי
ע ב ו ר ה ק ו ב ץ ה ג ד ו ל ) (A 4 ע בו ר ה קו ב ץ ה ר גי ל
6 0 0 בלבד 2 5 0בל־,
(ניתן לחלק עד 10תשלומים) (ניתן לחלק עד 10תשלומים)
בכך הנך זכאי לקחת קובץ אחד מדי שבוע מאחד המוקדים ברחבי הארץ
(אין לקחת קבצים מחנויות המפיצות אלא אך ורק מהמוקדים בבתי הכנסת)
■תקופת המנוי
מפרשת בראשית תשפ״ז עד חג הסוכות תשפ״ח (כולל)
בברכת חג כשר ושמח מערכת ׳קובץ גליונות׳
k .g ily o n o t@ g m a il.c o m | 053-3145900
ההגרלה תתקיים אי״ה שבוע הבא
כלל הזוכים בהגרלות האחרונות יקבלו טלפון —
לתאום קבלת הפרס בהקדם
״ כו ש נ ת יו ס ף י ע ק ב ״
לתשלום על הקובץ ולתרומות
במכשירי האשראי שבבתי הכנסת
לימוד פרקי משניות
יש לבחור בלחצן קופות נוספות,
לעילוי נשמתו של הרב ר יוסף יעקב ב׳׳ו
חיפוש ,ולרשום קובץ גליונו ת
אויה לייב גולדשטוף זצ״ל
או דרך הטלפון נדרים פלוס כל פוק משניות מזכה בכוטיס הגולה המבצע
במסי 03-7630585שלוחה 48 6 מיועו לבנים ובנות ולכל הגילאים יש לעוכן
(במכשיוי האשואי שבביהכנ׳׳ס או במייל
קהילות
מעוכת ׳׳קובץ גליונות׳׳) על הלימוו מוי שבוע
במס' 073-2757000שלוחה 4311
החל מצאת השבת ועו ליום ואשון בצהוים
או בהעברה בנקאית
בנק מרכנתיל 17 -סניף 745מס' חשבון 71262 8חכים יקבלו כרטיס
ע"ש קובץ גליונו ת נטען לקנית ספרים ס־עיספו .S k
בסר 40עו״ח כל אחד w
להקדשות ע"ג הקובץ או לכל נושא אחר
ניתן לפנות למס' 053-3145900
מיילk.gilyonot@ gm ail.com :
כתובת המערכת :רבי יהודה הנשיא 52בני בר ק
& י ח אכייגו-
סכון להאדרתספר■סרן רשכבה״ג
סרןהגר״חקניבסק■זצוק״ל
& י ח א כזו גי -
WA
בס"ד ,עלון מספר > 55ענייני הגשמים > מר חשון תשפ"ז
פנינים וניצוצי אור המתחדשים ובאים מפיו ומשולחנו של
רשכבה״ג מרן שר התורה רבינו חיים קניבסקי זצוק׳׳ל
בפצותי שיח מה השיב מרן ה'חזון איש' לראש הממשלה דאז על הגיוס מן השלג| חזון שיח | עמוד 3
דבר המערכת מי סייע לסוס והעגלה בבני ברק בסערת הגשמים | תגיד ליעקב | עמוד 3
גדול יו ם הגשמים כיום שניתנה בו האם מותר לפתוח חלונות בחורף | במשנתו של הרב זצוק״ל | עמוד 2
תורה (תענית ז‘ א‘) ,מה נאה מאחז׳׳ל
האם מותר לרוץ בגשם בשבת קודש | רשימות תלמידים | עמוד 7
הזה לגליון שבפנינו ,המביא לנו את
נתינת התורה בעניין יו ם הגשמים,
מ אוצרו הבלתי פוסק של הרב
זצוק׳׳ל ,בתורתו בענייני הגשמים,
תורת שיח
הנהגותיו ,ו הור או תיו בהלכה בכמה מתורת הרב זצוק"ל בעניני גשמים
וכל המסתעפים, עניינים וכמה
הנחלים הולכים אל הים והים איננו המים שצריך לקיום העולם כבר נידון בר"ה
כלה. ובחג נידונין על המים .נראה דהמים שצריך לקיום העולם
כבר נידון בר׳׳ה שאז כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון
למרות שבגליון דח שוון אשתקד
ודנין מי יחיה ו מי י מו ת שהרי אין קיום לעולם בלא מים,
הגשמים, מענייני קצת הובאו
אבל בחג דנין על ריבוי המים כמה יהיו ,שיהיה בריוו ח וכדי
מ“ מ אין בית המדרש בלי חידוש,
להשקות השדות וכו' ,ולפי׳׳ז מדוקדק לשון הגמ' בר׳׳ה ט׳׳ז
למצוא ניתן שלפנינו וביריעה
א' נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה.
במשנתו של הרב זצוק׳׳ל ענייני
(טעמא דקרא לסוכות ועי' תוספת ברכה פ' אמור כג לד).
הלכה ,בנידון המצוי איך ההנהגה
בי מות ויכוח כשיש הנכונה ובאופן אחר כתב הרב ,עי' במהרש׳׳א בחדא׳׳ג שהק' למ׳׳ד
הגשמים האם לפתוח את החלון, בפ׳׳ק דר׳׳ה ט ׳ ז א׳) הכל נידון בר׳׳ה ,למה נקט בקרא כאן
אם מותר לרוץ בגשם בשבת קודש, הרב זצוק״ל שקוע בתלמודו בטיול היומי ,כשמטריה בידו
דוקא חק דהיינו מזונו ת וי׳׳ל ,אפשר כונתו דבא לאשמעינן
ודיני הטלטול במי שרוצה ללכת דסכום המזונות קצוב לאדם כמה יהיה לו ,אבל באיזה אופן
עם כובע הפוך בזמן הגשם .וכן אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננת .הנה בגשמים רואים נדבת יהיה זה תלוי לפי מ ע שיו כדאמרינן בר׳׳ה (י״ז ב') הרי שהיו
באגדה בדין על הגשמים ,בעניין ה' שכמה פעמים נעצר ו אינו בא עד שישראל מבקשים ישראל צדיקי ם גמורים בר׳׳ה ופסקו להם גשמים מרובים
גשמי נדבה ועוד. שאמרו בירושלמי (תענית פ״א ה״א) רחמים ו אז נותנו ה' כמו וחזרו כו'.
(ישוב הדעת ביצה ט” ז א').
הגשמים נעצרין והן מביאין להן זקן א' כגון ר׳׳י הגלילי והוא
המדורים מו פיעי ם כתמיד מפגיע בעדם ו מיד הגשמים יורדים ,ובזה ניכר שהוא נדבת
הקבועים ,כאשר גם הפעם מאירים גשמי נדבה
ה' וזו הי השירה שהן אומרים גשם נדבות תניף ה'.
ניצוצי אור מתורת מרנא ה׳חזון (פרק בשיר) בפרק שירה סוף פ׳׳ב ,גשמים אומרים גשם נדבות תניף
איש׳ ומרנא ה׳קהילות יעקב׳ זיע׳׳א,
וגם בהם ישנם חידו שים נפלאים,
כדוגמת מ שלו הנמרץ של מרן
שיחת התלמידים
החזו׳׳א על שאלת ראש הממשלה מעשי רב ,שביבים ,פנינים ועובדות ,שנמסרו לעלון 'שיח אמונה' על ידי מקורבו של הרב זצוק״ל,
בני 'גיוס דיומא בעניינא דאז, שליט׳׳א ראש ישיבת 'ארחות תורה' ,הגאון רבי ברוך דב דיסקין
הישיבות׳ ,ועוד מהלכות והנהגות
אדם הציק לו ,איזו שאלה שהיא ,יד עו שהכתובת זה רב "סולם מוצב ארצה ורא שו מגיע השמימה"
הסטייפלער בענייני הגשמים.
חיים ,וכל אחד מתקבל בסבר פנים יפות.
באמת ,כשמתבוננים במושג הזה שהיה 'רבי חיים' ,זה דבר
השיעור גם מתפרסם בגליון
זה אולי באמת מסביר שאפילו שלא היה לו שום תפקיד, מאוד מאוד נדיר ,שלא היה מ צוי אפילו בגדולי ישראל .מצד
שנמסר ביום השנה להסתלקותו
אדרבה ,בגלל שלא היה בתפקיד הרגישו שהוא אחד מתוך אחד ,הוא לא שימש בשום תפקיד :לא ראש ישיבה ,לא
ה׳חזון איש׳ זצוק׳׳ל ,לאחר של
רב ,לא דיין ,לא נשא נאומים ,לא דרשות; רק ישב ולמד
תפילת ו תי קין במנין שבבית הרב
ולמד .חיבר עשרות ספרים בכל מ קצו עו ת התורה :בהלכה,
זצוק׳׳ל ,ע“ י בנו הגרי׳׳ש קניבסקי
באגדה ,במוסר ,בתפילה ,בקבלה .ועם כל זה ,השפעתו
שליט׳׳א ,וכן המדורים הקבועים.
הייתה עצומה בכל התחומים :בהלכה ,בהשקפה ,בכל
אנו תפילה כי תורו תיו של הרב תחום ו תחו ם הייתה לו השפעה עצומה -ענייני שבת ,ענייני
זצוק׳׳ל אשר כולנו צמאים אליהם שביעית ,וכולי וכולי.
כטל תחיה וכגשם רביבים ,יו סי פו
אף שלא היה לו שום תפקיד רשמי ,ו אולי זה הסיבה שהוא
להרוות את צמאוננו ,ונזכה בי מות
כל כך כל כך היה מקובל על הציבור -הוא חי עם הציבור.
הגשמים בפרט ובכל השנה כולה,
הבית שלו היה הפקר לכול .יכלו לשאול או תו מהשאלות
לשפע רב בזכות תורת הגשמים.
הכי סבוכות ומהשאלות הכי פשוטות :בשידוכים ,ב שו׳ ת,
המערכת הגרב״ד דיסקין שליט״א מתברך מהרב זצוק״ל בכל דבר -על שמות ,ועל סגולות ,ובהלכה ,וכל מה שבן
המשך בעמוד 2
המשך מע מוד 1
W רגע .מצד שני ,איך שמתמסר לכל אחד הציבור" .סולם מוצב ארצה ורא שו מגיע
בכזאת סבלנות ,לכל אחד ואחד .זה השמימה״ .אני זוכר בילדותי שילדים
הדברים שאנחנו צריכים לקחת :ללמוד, בחיידר התווכחו על איזו שאלה ,אמרו:
להתחזק ,לנצל את הזמן של תורה; מצד ״מה הבעיה? ניגש לרבי חיים .בהפסקה
שני ,לקבל כל אחד ,בסבלנות לכל אחד, רצים לרבי חיים" .היה כזה דבר .כולם
קצת לראות את זה ,להסביר פנים במאור ידעו :באים לרבי חיים ,שמה יש הכול.
פנים שלו. אין זמנים ואין מגבלות .חוץ מזה שהבית
כמובן ,הרי לא כל האנשים היו באמת לפי עצמו ,היו שם עשרות אנשים ,שהיו ממש
הדרגה שלו ,ולא כל האנשים אדם יש לו חלק מהבית עצמו.
סבלנות אליהם ,אבל אצלו לא היה כזה כל הדברים האלה ,זה לא מפי השמועה.
דבר ,בכלל לא עניין אותו מי השואל ו מי כולם ראו את זה ,כולם ראו או תו בעמלה
הבן אדם .כל יהודי באשר הוא -בשמחה, של תורה ,כולם ראו אותו באיך שהוא
בסבר פנים יפות .זה מה שאנחנו צריכים מתייחס לכל אחד ,איך שהוא מקבל כל
ללמוד :מצד אחד להתחזק בתורה ,מצד אחד .זה הכול דברים שראינו ,צריכים
שני להאיר פנים לכל אחד ,לעזור לכל לזכור אותם ,לא לשכוח ,ולהתחזק.
אחד מה שאפשר.
אין מי שיכול למלאות מקומו
ואם נאחז בדמות הזאת ,אז אין ספק
שזה יחזק ויחזק .רק לא לשכוח פשוט למלאות מ קו מו אין מי שיכול למלאות
את הדברים האלה .והקדוש ברוך הוא מקומו .את החלל שנוצר אין מי שיכול
יעזור שיהיה מליץ טוב על כולנו .ו ב חייו רק זה יכולים שאנחנו למלא .מה
כל הזמן התפלל ובירך ,ו שירת את כלל להיאחז בדמותו ,בשקידה שלו בתורה,
ישראל ,וגם היום מן הסתם הוא משרת שכל רגע מנוצל .כל מי שנכנס אליו
מ ליץ יו שר שיהיה את כלל ישראל, ראה שבין גברא לגברא -יושב ,כל
לכולם. הזמן ,כל הזמן ,כל הזמן ,לא להפסיד
הגרב״ד דיסקין מסיים את הש''ס בנוכחות הרב זצ''ל במסגרת רשת 'נחלת משה' בארה״ק
במשנתו
במשנתו של הרב זצ״ל בענייני הגשמים
יחיד וי חיד בענין המינויי ם בין לענין מינוי הש״ץ או מרביץ תורה ואב״ד לפתוח חלונות בחורף
בעיר וכל כה״ג לא היו מסכימים לעולם ע״כ הולכין אחר רוב פורעי המס
הרב זצוק״ל פרסם ברבים בספרו שערי אמונה על מסכת פאה (פ״ד מ״א,
ואפילו פסולי קורבי ביניהם [מ״א] ועכ שיו המנהג שהולכין אחר ז' טובי
עמי רל״ד) את דעת מרן הגרי״ס זצ״ל שעברה מפה לאוזן וז״ל :שמענו בשם
העיר או אחר הנבררים מן הקהל ע״ז כל מקום ומקום לפי מנהגו [פמ״ג]
הגרי״ס זצ״ל שאם יש הרבה אנשים בחדר ומהם רוצים לפתוח החלון
והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד ,עכ״ל ,וע״ש עוד.
ומהם רוצים לסגור ,ופסק שבימות החמה הדין עם הרוצים לפתוח ואפי'
וכסברת הרב שדברי המשנה לא נאמרו אלא במקום שטוען ע״פ דין יחיד יכול למחות שלא לסגור אפי' ק' רוצים לסגור ,ובימות הגשמים
נמצא להדיא בחוות יאיר (סי׳ קפ״ו). להיפך ,והביא ראי' ממשנתינו.
ובס׳ כל משאלותיך (עמ׳ ש״ו) שאל מהרב היות והרופאים טוענים כיום וכוונת הראיה ,דמבוא במשנה שם ,דאפילו תשעים ותשעה אומרי ם לחלק
שבימי החורף חלונות סגורים בקביעות ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה.
מביאים חולי ,אם ישתנה הדין .והשיב הרב וכן נמצא בר שימות מנהגי הת׳׳ת דקלם
שאי אפשר לסמוך על הרופאים בזה כדבר בכתבי הג״ר מרדכי לונדינסקי זצ״ל (בסי זכרון
מוחלט ,שהיום אומרי ם כך ומחר כך ,ובעבר קלם עמי נ״א) ,וז״ל :על פי המשנה בפאה (פ״ד
היו מוצי אי ם לילדים הסובלים מדלקות את מ״ח) אפילו וכו' לזה שומעין שאמר כהלכה,
השקדים מהגרון כי הם סברו שאין בהם היתה ההלכה בבית התלמוד [דקלם] ,בקיץ
צורך ,ו שוב חזרו בהם והגיעו למסקנא שיש החלונות לצד מזרח וצפון פתוחות ,ובחורף
בהם תועלת ורק כאשר מוכרחים מוציאים, ההלכה שסגורות.
וי ש דוגמאות רבות כיוצא בזה.
אמנם הרב בגודלו דחה הראיה מהמשנה
אגב ,בס׳ משנת יוסף הל׳ בית הכנסת (סי׳ כ״ו וכתב :ולכאו' אין מכאן ראי' דכאן הוא דין
הביא שיטה שלי שית בשם סק״ד סוד״ה עוד) דאורייתא שנלמד מפסוקים שיש לבזבז,
הגר״ש סלנט זצ״ל שאם לאחד קר בבהמ״ד ״ ודקל הוא דאורייתא ,ונלמד וגם בדלית
הרב זצוק״ל בעצרת בחירות בגשם תחת מטריה ׳
ורוצה לסגור החלון ,ולשני נעים אויר צח מפסוקים ,וגם להסוברים שבדלית ודקל הוא מדרבנן ,עכ״פ הי' תקנה
ורוצה חלון פתוח ,חייב לסגור כי הראשון מצטער מהצינה ,ולשני זה רק מדרבנן מפני הסכנה דוקא להוריד ,ולכן אפי' א' יכול למחות שלא ישנו
לנעימות. מהדין אא״כ כולן מסכימין ,אבל כאן הרי אין דין כיצד יעשו אלא שבדרך
ובס' בית ישראל על הקש״ע (ח״ח עמ' מ״ח) הביא הנהגה קדושה של הגרי״ח כלל בקיץ חם ובחורף קר ,אבל אם יש סיבה שרוצים לסגור בקיץ או
זוננפלד זצ״ל שלא היה סוגר את חלונות בית הכנסת בחורף מחמת הקור לפתוח בחורף לכאו' מסתבר שהולכין אחר הרוב כמו בכל הדברים (עי
ולא היה פותחם בקיץ מחמת החום ,והסביר טעמו כיון שאם יבוא לביתו מ״ב סי' נ״ג סקנ״ג) .עכ״ל.
של מלך בשר ודם בחורף וימצ א חלון פתוח הרי לא י עיז לסגרו אף על וז״ל המ״ב שם ,כתבו האחרונים שזה הדין דשו״ע הוא דוקא בימיהם
פי שקר לו ,על אחת כמה וכמה כשמגיע לביתו של מלך מלכי המלכים אבל היום שידוע שבעו״ה הרבה מחזי קין במחלוקת בלי
הקב״ה שאינו בעל הבית לע שות בו כטוב בעיניו. טעם וריח וכונתם שלא לש״ש אם היו צריכין לשאול לכל
w
A
חזון שיח
מרן החזו"א זללה"ה בעניני גשמים
כיצד ינהג בן חו״ל בהזכרת ותן של ומשר לברכה
משלו הנמרץ של מרן החזו״א על שאלת ב״ג
צי ״ ג א בן חו׳׳ל הנמצא בא׳׳י או להיפך צ׳׳ל טו׳׳מ כפי המקום שנמצא כעת אפי'
בזמן שביקר ראש הממשלה ב׳׳ג ,במעונו של מרנא ה'חזון
ביי מ א דעתו לחזור (רח״ג בשמו ועי' מ״ב סי' קי״ז סק״ה) וכן העיד לי א' מבני חו׳׳ל שבא
איש' ,שאל הלה את החזו׳׳א ׳ א ם נקיים מחר י שיבת ממשלה,
כאן לכמה שבועות והגיע כאן ז מן טו׳׳מ והורה לו לומר טו׳׳מ ,עוד מעשה
ובישיבה זו נמנה אותך כראש ממשלה במקומי ,במה תבחר
בבן א׳׳י שנסע לחו׳׳ל לשנה ודעתו לחזור והורה לו לומר כבני חו׳׳ל (אף
לצייד את החיילים ,בנשק מודרני ,או בגמ' ב׳׳ק?׳׳
שלעניין יוייט שני דינו כבן א” י).
השיב לו החזו׳׳א ואמר ,פעם אחת נסע אדם בחורף בדרך לא דרך, (קונטרס הזכרונות פ ” ח סכ”ד)
השלג העז כיסה את הארץ ואצבעות י דיו קפאו ונתאבנו.
בשבת חורפית מותר לצאת עם משפחת על הגרון
ירד היהודי מן העגלה ונטל מן השלג כמקובל ושפשף בו אצבעותיו
היהודי אמר להקב׳׳ה להודות צריך כמה מקיפאון, ניצל וכך אמרו מ ש מו שאין לצאת במטפחת על הגרון ,ו מו טב לחגור בו את השרוול
התמים ,על שברא את החורף ,אחרת לא היה לי שלג להפיג צינתי... או את האנפילאות או לחגור בה על מ תניו (והוא דלא כמ״ב סי' ש״א סוף ס״ק קל״ג,
כך גם אתם ,אמר החזו׳׳א ,עשיתם מדינה ו מ שו ם כך יש הכרח וצורך אך בחורף שהמטפחת מחמם לכאו' ודאי מותר ,ועי' בשבת ק ”כ א' וסודר שבצוארו ,ובסי' ש” א
מ”ב ס”ק קכ”ז ,וע” ש ברש״י בשבת מש”כ ,ועי' ירושלמי שבת פט ” ז ה”ה וסודרין שעל זרועותיו).
להלחם ,אין ברירה ,אבל לא על עתה אנו מדברים ,השאלה היא האם
בכלל הייתם צריכים לבחור בדרך זו .ומפורסם שגם שהח׳׳ח אמר משל (קונטרס הזכרונות פכ” א סי”ד)
זה כמובא בס' חפץ חיים על התורה עמ' ק׳׳נ.
שלא לצאת בשבת עם ניילון על הכובע
מעשה איש עמ' רל ”א
אסור לצאת ברחוב בשבת בניילון שעל הכובע מפני הגשמים (דכיון שאינו
פ׳׳ר דלא ניחא לי' ולא איכפת לי' מותר (הרב ” צ במברגר ז”ל ועי' שו”ה סי' שט” ז דין
מלבוש לחמם הו ”ל אצולי טינוף והוי משוי עי' שבת י ”א ב' ושו” ע סי' ש” א סכ״א) ולזקן א'
כ”ג וסי' של” ז דין ה').
(קונטרס הזכרונות פ ”כ סל”ט)
שכשהגשם ירד על ראשו דרך כובעו כאב לו מזה ראשו התיר לו.
(קונטרס הזכרונות פכ” א ס”ט)
בזמנינו אין מתענים על הגשמים
מותר לפ שו ש מעיל שנרשב בגשם
שמעתי ב שמו שבזמנינו אין נוהג תענית גשמים כיון ש מצוי להביא מחו׳׳ל.
(קונטרס הזכרונות פכ” ח ס” ז)
הלובש מעיל שנרטב בגשם ,מותר לפשוט אף שיש חשש סחיטה ,שספק
תגיד ליעקב
מרן רבנו הקהלות יעקב זללה"ה בעניני גשמים
לאפס ,והוא חשש לשעטנז בבגדי החורף ,ו מיאן ללבשם ולא הבינו הנהגתו, ותן של ומשר לברכה במקומות הצריכים
עד שלבסוף הוליכוהו למחסן הבגדים ,והניחוהו לבחור בגדי קיץ כרצונו.
קי׳׳ז (סק״ה) כתב מרן הקה׳׳י :ולענין שאילת גשמים מאחר שבמ׳׳ב בסי'
(בית רבי עמ' קס”ח)
הביא דעות היכא דדעתו לחזור אם ינהוג כ מקו מו עכשיו או כא׳׳י ,ודעת
עצה לצינון האחרונים שאחר הפ׳׳ח לנהוג כמקום שהוא שם מספיקא אין להזכיר
לכאו' ,ומהר׳׳ח גריינימן שליט׳׳א אמר שכמדומה לו שכן הורה מרן החזו׳׳א
כתרופה נגד הצטננות הציע לשהות איזה ז מן במקווה חמה לא די בפושרת
שינהוג כבני חו׳׳ל בזה ,והעיר הרב זצ׳׳ל :שמעתי בשם אאמו׳׳ר הכ׳׳מ שנתן
באמרו שאופן זה של חימום שדרת הגב מועיל לרפא ההצטננות.
(הסטייפלר עמ' ש” י) עצה שיאמר בשומע תפילה ותן טל ומטר לברכה ב מ קו מות הצריכים.
(כתבי קה” י החדשים ברכות סי' א')
את העובדה הבאה שמעתי מאחד הנהגים של חברת מוניו ת בני ברק ו ש מו
יהודה מהעיר צפת ,יו ם אחד בעת שירד גשם שוטף ו חז ק הבחין הנהג בסוס לנקות נעלים בחורף לפני שנכנסים לבית הכנסת
הרתום לעגלה שהחליק בגשם בעליה התלולה של רחוב רבי יהודה הלוי,
היה מקפיד לנקות את מנעליו בי מי החרף לפני שנכנס לביהכ׳׳נ ,וזכורני איך
בעודו חוכך בדעתו אם עליו לצאת בגשם הזלעפות כדי לעזור ,ראה שאדם
שר' יחיאל לדרמן ז׳׳ל היה מוכיח את בחורי הישיבה שילמדו מ מנו ליזהר
זקן ניגש לסוס ו מ ת א מץ בכל כוחו להקימו בלי להתחשב בגשם החזק,
בכבוד ביהכ׳׳נ.
בעקבות הזקן החליט גם הוא לצאת ולעזור ,הנהג ציין שהוא אף על פי (הליכות והנהגות עמ' י”ג)
שעמד רק ז מן קצר בגשם חזר הביתה רטוב
כולו ,ואם כן הזקן שניגש למלאכה עוד לפניו זהירות מאיסור יחוד גם בגשם עז
ודאי נרטב כולו עד לשד עצמותיו ,ועם כל זה לאחר חתונתו היה בסוכת גיסו ,וניתך גשם עז,
המשיך לעזור ,יהודה הנ׳׳ל היה סקרן לדעת כולם נכנסו לבית מלבד רבינו ,משנשאל לסיבת
מי הוא זקן זה שבמסירות רבה למרות גילו השארותו ,ענה שבחדר הסמוך י שנות גיסותיו ,והוא .
המבוגר סיכן את בריאותו ועזר לסוס עד חשש לעבור בו מחשש יחוד.
כי נרטב כל כולו בגשם ,הוא הלך אחריו עד (בית רבי עמי קסייח)
לרחוב רשב׳׳ם ,שם שאל את השכנים מי
הוא אותו זקן וגילו לו שזהו לא אחר ממרן חשש שעשנז בבגדי חורף
הסטייפלר סיפר רבינו ,שבהיותו במוסקבה בשעת גיוסו לצבא
במחיצתם ח״ב עמ‘ 567
הצאר שרר שם קור של כשלשים מעלות מתחת
ביום השנה להסתלקותו של ה׳חזון אי ש' זצוק״ל ,התקיים שיעור לעילוי נשמתו
לאחר תפילת ותיקין במנין שבבית הרב זצוק"ל ,ע"י בנו הגרי"ש קניבסקי שליט״א
בדין קישושי סוכה
את הקישוט משם קישוט ,או דילמא שהאיסור הוא ליהנות בדרך איתא בסוכה דף ט' ובביצה דף ל' דעצי סוכה אסורין כל שבעה
ביטול ,שהנוי איתקצאי להסוכה ,ואסור ליטלו למטרה אחרת ,דהוי דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' ,כשם שחל שם שמים על החגיגה
בזוי ,אבל אם אין לו הנאה מהעץ או מהקישוט שהוא מוריד ,אין כך חל ש׳׳ש על הסוכה ,ובגמ' ביצה איתא עוד ,גם לגבי נוי סוכה,
שום איסור ,נפק׳׳מ ,אם מותר להוריד קישוטים באמצע חוה׳׳מ אם סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצוירין ותלה בה אגוזים
זה לא מוצא חן בעיניו. שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים יינות שמנים וסלתות
ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו׳ ט האחרון של חג
ונראה להוכיח דאם הוא לא נהנה מהקישוט ,אין איסור ,דהנה מבואר
ואם התנה עליהם ,שאמר איני בודל מהם כל בין השמשות (דאומר
בראשונים שאם הסוכה נפלה בחוה׳׳מ עדיין נשאר על העצים איסור
מבעוד יום איני בודל מהם מהיות כחי וזכותי בהם ליטלן כל שהות
הנאה ליטול מהם קיסם לחצוץ בו שיניו ,אלא שנחלקו הראשונים
אורך של ביהש׳׳מ ,רש׳׳י) הכל לפי תנאו ,ומבואר בראשונים דבגמ'
האם נשאר עליהם את האיסור של עצי סוכה שנאסרין מן התורה
שבת כ׳׳ב א' מבואר שהאיסור להסתפק מנויי סוכה הוא משום ביזוי
דומיא דחג ,או שזה אסור מדין מגו דאיתקצאי בתחילת החג (עי'
מצוה כי זה איתקצאי למצות סוכה ,ולהסתפק מזה זה ביזוי מצוה
מ׳׳ב בתרל׳׳ח סק׳׳ה ובשעה׳׳צ שם) ,ולכאורה בשלמא אי נימא
(עי' בב׳׳י סי' תרל׳׳ח בשם הר׳׳ן בביצה פרק המביא) ,וכתב ההגהות
שהאיסור להסתפק מעצי או נוי סוכה הוא רק דרך הנאה אלא שיש
אשרי בביצה והובא ברמ׳׳א בסי' תרל׳׳ח דהזמנה לאו מילתא היא,
תנאי שצריך שזה יהיה דרך ביטול מהמצוה ,א׳׳ש דהא חל על העצים
וכ״ז שהוא לא
ליהנות איסור
בסוכה, ישב
והאיסור מהם,
הקישוטים אין
נשאר גם הזה
נאסרין, והסכך
שהסוכה אחרי
הט׳׳ז והקשה
מגו נתפרקה,
(בתרל׳׳ח סק׳׳ג)
ד א ת ק צ א י,
למה הזמנה לאו
נימא אי אבל
מילתא היא והא
הוא שהאיסור
מקרבן ילפינן
לבטל ולפרק את
ובקרבן חגיגה
הסוכה אף אם
תיכף ודאי
אינו צריך כלל
כ ש ה ק די שו,
שהוא להעצים
נאסר הקרבן
מוריד ,א׳׳כ לא
ותי' בהנאה,
חל שום איסור
אין על דודאי
על העצים ,א׳׳כ
דיני הסוכה
מה שייך לומר
דאטו קרבן,
דאתקצאי מגו
נאסרת הסוכה
והלא ביהש״מ,
הגוף, קדושת
שום כאן אין
כל האיסור הוא שלא תטול מהסוכה להנאתך שום דבר לבטל
חפץ שהוא נאסר ,האיסור הוא לא לבטלו משם קישוט ,ואם אין
ממנה קדושה שלה ,למשל אם אתה מוריד קיסם מהסכך ,התבטל
כבר סוכה אין כאן קישוט.
מהקיסם דין סכך ,או כשאתה נוטל את הנוי ,ביטלת מהנוי שם נוי,
עוד נראה להוכיח כן ,מהחת׳׳ס או׳ח סי' קפ׳׳ד שהובא בבה׳׳ל כאן אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עליה או
בסימן תרל׳׳ח ס׳׳ב שכתב באחד שהיה לו אתרוגים מיותרים ,ותלה להניח עליה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה.
אותם לנוי בסוכתו ,ובא אליו אדם מהכפר בחוה׳׳מ ואמר לו שהוא
מעתה יש לחקור מהו האיסור להסתפק מנויי סוכה ,האם האיסור
לא מצא אתרוג לברכה ,אם הוא מוכן לתת לו את האותו אתרוג
הוא להוריד את הקישוט ולבטלו משם קישוט אף שאין לו שום
שתולה בסוכתו לנוי ,השיב לו אשמח לתתך את האתרוג ,אך אסור
הנאה בזה ,דהא הט׳׳ז כתב שעצם ההנאה מותרת בעצי סוכה ונויי
לי להורידו דהא הוא הוקצה למצוותו ,והשיב הח׳׳ס דמותר לתת
סוכה ,א׳׳כ ההנאה לא מעניינת אותי ,על כרחך שהאיסור הוא לבטל
לו משני סיבות ,חדא דמצוות לא ליהנות ניתנו ,ובזה שהוא נוטלו
m
וה״נ הקישוט בא לנוי הסוכה ,וליטול נוי מכאן ולתיתו בסוכה אחרת לברכה לאו הנאה מיחשבא ומותר ,ועוד דהא כל הטעם שאסור
הוי ביזוי מצוה[ ,אולם יתכן דהא דפסק הרמב״ם דמס״ת לס״ת ליהנות מנוי סוכה הוא משום שזה ביזוי מצוה ,וכאן ליכא ביזוי,
אסור ,הוא משום חומרא דקדושת ס״ת וכדכתב שם הכ״מ ,וא״כ דמעיקרא הוי רק נוי מצוה והשתא מצוה גופא ומברכין עליו ע״ש,
בענינינו אין להחמיר ,ברם הפוסקים באו״ח קנ״ד סתמו ולא הזכירו חזינן מיהא מדבריו דפשיטא ליה שאם הוא נוטל נוי סוכה ואינו
דדוקא בס״ת משום קדושת ס״ת ,ואדרבא מדברי הר״ן שהובא בב״י נהנה ממנו אין כאן חשש.
בסי' קנ״ג (ס״ד) משמע דה״ה בשאר ספרים ,וא״כ אולי ה״ה בשאר לפי״ז צ״ל דמה שדנו הפוסקים אם מותר לטלטל סדינים המצויירים
נויי מצוות ,מדכתב שם ומדאיבעיא לן בס״ת דליכא לעלויי בה מפני הגשמים אפי' בלי תנאי ,עי' ברמ״א בתרל״ח ס״ב ,ולכאורה
מכלל דפשיטא לן דבהנך אחריני דליכא לעלויי בה אסור למכרן הא כשמוריד את הסדין מפני הגשמים ודאי אינו מוריד כדי ליהנות
וליקח כיוצ״ב ,ע״כ ,וצ״ע]. ממנו ,וא״כ לפי דברינו למה שיהיה אסור ,גם בלי תנאי ,ונראה דהם
מיירו לגבי יו״ט הראשון או שבת ,שבהם אסורים הסדינים לטלטלן
ואין להקשות דהא קיי״ל באו״ח סי' ט״ו ס״א מותר להתיר ציציות
מדין מוקצה( ,אם לא התנה מבעו״י שאינו בודל מהם) ,מדין
מטלית זה וליתנם בטלית אחר ,אבל שלא להניחם בבגד אחר לא
איתקצאי ,דהא בשבת ויו״ט נתווסף איסור מוקצה לטלטל על העצי
(כי יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם (מ״ב)) ,והכא אמרי'
ונויי סוכה ,כמש״כ הרמ״א בתרל״ח ס״ב ,ובזה ודאי שאסור אף בלי
איפכא דלהוריד קישוט ולהניח ע״ג קרקע שרי ,ולתלותו בסוכה
ליהנות ,ומדוקדק לשונם שכתבו ״נוהגין לטלטלן״ ולא כתבו ליטלן.
אחרת אסור ,אמנם החילוק פשוט דגבי ס״ת אתה מוריד את המעיל
מהס״ת הזה ואתה גוללו על ס״ת אחר ,הס״ת נשאר בקדושתו, מה שנשאר לנו לעיין ,אם מותר להעביר קישוט מסוכה זו לסוכה
והשתמשת במעיל שמיועד לו והלבשת ס״ת אחר ,וזה בזיון כלפי אחרת ,דהנה לכאורה נראה פשוט דמותר לישב בסוכה נאה וליהנות
הס״ת הישן שמתשמשים במעילו ,וכן גבי סוכה הסוכה נשארת מיפיה ,דהא זה כל המטרה של נוי סוכה ,ליפות את הסוכה שהיושב
בה ישתעשע בראייתה ,עי' סוכה נ״א ב' גבי בנין הורדוס דבנייה
בקדושתה ,ואתה לוקח נוי שייפת בזה את הסוכה ואתה מייפה בזה
באבני שישא כוחלא ומרמרא כו' אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר
סוכה אחרת ,זה בזיון להסוכה הקודמת ,אבל גבי ציצית כשהורדת
טפי דמתחזי כאדותא דימא ,וברש״י כגלי הים שהאבנים משונים
את הציציות מהבגד הזה ,לא נשאר כאן בגד קדוש שנמצא עתה
במראיהן זו מזו והעיניים המסתכלות בהן שוטטות ונראות כאילו
בלי ציצית ,כי אין כאן שום קדושה והכל התבטל ,ולא שייך כאן
גלי הים הם ,נדים ונעים[ ,עי' פסחים כ״ו א' ובתוס' שם ד״ה מעילה],
כלל בזיון בקדושה ,אלא שחז״ל רצו שאת הציצית יטיל בבגד אחר
ולא מסתברא כלל שאלו שהיו בביהמ״ק של הורדוס ,היו צריכים
דאל״כ הוא סתם הוריד קדושת הבגד ללא צורך.
לעצום עיניהם כדי לא ליהנות מהמראה הנאה ,בפרט לפי מה
וכן לגבי להוריד בלי להניחו במקום אחר ,בסוכה לא אכיפ״ל אם שהביא השעה״צ בסי' תרל״ח אות ל' דלדעת הט״ז מותר להריח
תוריד ולא תניח במקום אחר ,דהסוכה נשארת בקדושתה שהיתה, מהדסים שתלה בסוכה לנוי ,כי בנויי סוכה אין איסור כלל ליהנות
וכן הס״ת נשאר בקדושתו גם אם הוא יחליף מעיל ,אבל גבי ציצית מהם ,אלא כשמבטלה מקדושתה ,וא״כ בענינינו כשמוריד קישוט
אם לא תטיל את הציצית בבגד אחר נמצא נתבטל המצוה לגמרי. של סוכה ע״מ להניחה בסוכה אחרת הו״ל כמסתפק בנוי סוכה ,דהא
הוא מוריד מכאן ע״מ ליהנות בראייתה במקו״א ,וכ״ת מצוות לאו
מיהו להעביר קישוט באותו סוכה ממקום למקום בחוה״מ, ליהנות ניתנו ,וכדכתב הח״ס לגבי להוריד אתרוג של נוי ע״מ לתיתה
מסתברא דאין שום חשש ,דהא הכל הוא באותו סוכה ומה לי הכא בלולב של ברכה ,לכאורה לא דמי דאתרוג של לולב מיועד לקיים
מה לי התם ,ואטו יהיה אסור להזיז סכך ממקום למקום ,ושמא יש בו המצוה ,ובזה שהוא נהנה בקיום המצוה ,לא חשיב הנאה ,אבל נוי
כאן את הענין ההיא דירושלמי שבת פרק הבונה ה״ג קרש שזכה סוכה שכל מטרתו הוא לנוי יתכן דלא אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו,
להנתן בצפון ינתן בצפון ולא בדרום ,והובא במ״ב בסי' ח' סק״ט ותו דלכאורה עצם הדבר שהוא מעביר את הנוי מסוכה לסוכה זה
לגבי לעשות עטרה ממשי לסימן שאותן ציציות שלפניו יהיו לעולם גופא חשיב ביזוי מצוה ,מידי דהוה הא דאמרי' במגילה כ״ז א' דאסור
לפניו ,ואע״ג דהתם האריז״ל לא הקפיד בזה ,שמא משום שאינו לגלול נביאים במטפחת ס״ת ,ופירש״י שמוריד המטפחת מקדושתן
מעביר את הציצית ממקום למקום ,רק על גופו זה משתנה פעם [וכדמצינו בשמו״ר וארא פ״ח מלך ב״ו אין לובשין לבושו ,וטעמא
לפניו ופעם לאחריו ,אבל להעביר ציציות ממקום למקום אולי גם דהוי בזיון למלך שהדיוט לובש מלבושו ,ודקאמרה לי' דביתהו
האריז״ל יודה ,ושמא כ״ז רק אם הקישוט היה במקום מכובד יותר דראב״ש לרבי (בב״מ פ״ד ב') כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו
ומתחזי טפי ,ועתה רוצה להעבירו למקום שפחות ניכר ,אולי בזה חול] ,ולקחת מטפחת מס״ת זה ולגלול איתו ס״ת אחר ,הוא בעיא
שייך קפידא בזה ,וצ״ע. דלא איפשיטא שם ,ולכאורה נראה שהרמב״ם בפ״י מס״ת ה״ב פסק
לחומרא[ ,דהא הרמב״ם פסק לגבי שאסור למכור ס״ת ישן ע״מ
היוצא מכל הנ״ל ,להוריד קישוט ולהניחו בצד ,אין חשש לכאורה, ליקח חדש ,והגמ' שם מדמי הא דמטפחת ס״ת ,למכירת ס״ת ,א״כ
ולפי״ז כ״ש דמותר להניח בחוה״מ תמונה חדשה ע״ג סדינים לכאורה אסור להעביר מטפחת מס״ת לס״ת ,וכ״ה בשו״ע או״ח סי'
המצויירים ,אע״ג דעי״ז מתכסה התמונה של הסדינין ,ולהעביר קנ״ד ס״ט ,ע״ש שהביא ב' דעות אי שרי להעביר מטפחת מס״ת
תמונה מסוכה זו ע״מ לתלותה בסוכה אחרת ,יתכן שיש ענין לס״ת ,וע״ש בביאור הגר״א שזה תלוי במחלוקת ראשונים ,ומצד
להזהר ממדת חסידות ,ולהעביר תמונה באותה סוכה מצפון לדרום הדין ראוי לפסוק כהנך ראשונים לחומרא ,וכ״פ המ״ב שם בסקמ״א],
לכאורה אין ענין להחמיר וצ״ע. ולכאורה זה דמי ממש לענינינו דהמטפחת בא לנוי ולכבוד הס״ת,
r
מדברי גאב"ד רמת אלחנן מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א שליבן מפי גיסו הרב זצ"ל
שייספגו בהם או שמא ילך בבגדים פחות חשובים אותם הוא לובש בי מות את מי לקחת ברכב ב שלג את ההולך לתפילה או את החוזר
החול.
שאלה :י הודי בעל חסד שיש לו רכב מיו חד היכול לקחת אנשים מהכא
תשובה :הצעתי את השאלה בפני גיסי מרן הגר׳׳ח קניבסקי זצ׳׳ל והשיב להתם ,שני יהודים התקשרו אליו אחד ביקש מ מנו שיקחנו לבית הכנסת
שאם בגדי השבת יתקלקלו אין זה כבוד שבת אלא מעשה השחתת ממון. להתפלל ,ואחד ביקש מ מנו שי חזירו מהתפילה ,שניהם יכולים ללכת לבד
ויתכן לומר עוד ע׳׳פ מה שהביא גיסי זצ׳׳ל מה שנשאל החזו׳׳א אם ללבוש אך הדרך קשה ,את מי יעדיף .תשובה :נראה שיעדיף את מי שחוזר מבית
עניבה בשב׳׳ק כשיש חום גדול וגורם לו לזיעה ,דמצד אחד הוא כבוד שבת הכנסת ,והטעם שדור שי ר שומות אמרו בבית אלוקים נהלך ברגש ,ברגש
ומאידך אינו עונג שבת ,והשיב החזו׳׳א דאם אין זה עונג שבת אין זה גם ראשי תיבות ,ברד רוח גשם שלג.
כן כבוד השבת ,וגם כאן באופן שהבגדי שבת יטנפו ויתקלקלו מהגשמים ועל פי זה תירץ גיסי הגר׳׳ח קניבסקי זצ׳׳ל קו שיא ששואלים העולם,
ודרך בנ׳׳א באופן זה שלא ללבוש הבגדים ,א׳׳כ אין הבגדים גורמים לו עונג למה מתחילים לשאול הגשמים בז' מרחשון כדי שיגיע אחרון שבישראל
שבת ואולי אדרבה יגרם לו צער מהקלקול שעלה לרגל לנהר פרת (תענית י' א') ,מאידך בערב פסח אין מפסיקין לשאול
(חשוקי חמד מנחות פ ” ח ב' ע”ש ,וחמדת חיים עמ' תפ ” ו)
הגשמים חמשה עשר יו ם קודם ,על אף שהעולים לרגל לא יוכלו לבא לרגל,
שאלה :האם מו תר לחתן להתפלל שלא ירד גשם בזמן החופה ,או דהוי ו תירץ שלבית המקדש עולים ברגש ,ברד רוח גשם שלג ,ואין זה מעכב,
כפיות טובה להתפלל כן בשעה שבכל העולם כולו צריכים לגשם. משא׳׳כ בחזור מבית המקדש שם צריך להקל עליהם ,ואולי גם בענייננו
תשובה :אין איסור לבקש שלא ירד גשם בשעה שהולך בדרך ,שהרי בגמ' יש להקל על החוזר מבית הכנסת כי ההולך לבית הכנסת הולך גם כאשר
יומא (נג ב) מבואר שרבי חנינא בן דוסא היה מהלך בדרך ולפתע ניתך גשם קשה.
(חשוקי חמד ר”ה י” ז ב' ,ועיין תולדות אדם סוף פי”ב)
עז ,נשא תפילה ואמר רבש׳׳ע כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער ,ופסקו
הגשמים .וכשהגיע לביתו אמר רבש׳׳ע כל העולם כולו בצער (מחסרון הגשם)
לבישת בגדי שבת כאשר יירשבו ויתקל קלו מחמת הגשם
וחנינא בנחת ושב הגשם לרדת .וא׳׳כ גם כאן נראה שיכול החתן לבקש
שלא ירדו גשמים ביום חתונתו .וכן שמעתי מגיסי מרן הגר׳׳ח קניבסקי מעשה באחד שגר ביי שוב בו לא מ ת קיי מי ם מנייני תפילה ,אף לא בשבתות
זצ׳׳ל שמותר לחתן לבקש על כך. וחגים בית הכנסת הקרוב ביותר למעונו של האיש ,נמצא במרחק הליכה
(חמדת חיים עמ' עג) רב מביתו ,ובשבתות החורף כשיורדים גשמי זלעפות ,האיש הסתפק האם
יצא עם בגדי השבת היקרים כשקיים חשש שהם יתקלקלו מרוב הגשמים
ניתן להאזין לשאלות אקטואליות קצרות מתורת גאב׳׳ד רמת אלחנן שליט׳׳א שליבן מפי גיסו הרב זצ"ל ,בקו 04-3760582
<
מילה בסלע
מדוע הרגישו האמוראים את יריד ת הגשם באמצע תלמודם
הראתי להרב סיפור שנכתב ופורסם ,על אהבת תורה :סופר כי בזמן שגזרו על לימוד התורה במדינת רוסיה ,נכנסה קבוצה שלימה של חיילים רוסיים,
לביתו של אחד מגדולי ישראל הגאון מטבריג זצ׳׳ל ור צו להרגו ,הלה עסק באותה שעה ביי שוב רמב׳׳ם מוקשה ,ובהיות שעדיין לא הוברר לו ברור היישוב
בדברי הרמב׳׳ם ,פנה וביקש בתחנונים שי תנו לו כמה רגעים ,והם הסכימו לכך .תוך כדי המתנה ,הם קיבלו פקודה מגבוה לעזוב את העיר ,ובכך ניצל .זו
אהבת תורה אמיתית ,בשעה כזו שעומדים להוציאו להורג.
שאלתי את הרב :הא שמעתתא בעי צילותא ואיך יתכן שכאשר עומדים להורגו יש לו צילותא ליישב רמב׳׳ם קשה.
ת שובתו של הרב היתה בזה׳׳ל :מה שייכות יש זה לזה.
ושאלתי את הרב שבגמ' מגילה כ׳׳ח ב' ,מבואר שרבינא ורב אדא בר מתנה שאלו שאלות לפני רבא ב חוץ ולפתע נהיה שבר ענן ונכנסו מפניו לבית הכנסת,
והסבירו שלא נכנסו מפני הגשמים אלא מפני דשמעתא בעי צילותא (שלימוד צריך צלילות הדעת) ,והנה אם הגשמים מחסרים בצילותא כל שכן העומד ליהרג.
וח שבתי לתרץ שבשבת פ׳׳ח אמרו מעשה בצדוקי שפגש את רבא 'דקא מעיין בשמעתא ,ויתבה אצבעתא דידיה תו תי כרעא ,וקא מיי ץ בהו ,וקא מבען
אצבעתיה דמא' ,הרי שלא הרגיש דם ,וא׳׳כ למה הם הרגישו את הגשמים?! וי ש לתרץ כי בגמ' שבת הלשון ׳׳קא מ עיין׳ ובגמ' מגילה לא אמרו שהיה עיון
אלא ׳ הוו קיי מי ו ש א לי׳ ואם כן י׳׳ל שאם מעיין לא מרגיש אבל באופן אחר מרגישים גם גשמים( ,וכן בעובדא דהרב מטבריג היה בודאי עיון רב לתרץ הרמב״ם הקשה ,ואז
יש צילותא).
וענה הרב :זה פשוט .עוד תירץ הרב כי בגשמים חסר בצילותא כי הבגדים נרטבים וחודרים המים לגופו זו הרגשה במציאות וזה מפריע (זה דבר פיזי) ועי'
עירובין ס"ה א' אי קרצתן כינה לא תנאי ע"ש.
עוד תירץ הרב על השאלה איך היה לגאון הנ׳׳ל צילותא והרי הגשמים הפריעו לצילותא? הרי מה שנהרג על תלמוד תורה זה מצוה ,ואיך מצוה יכולה
להפריע צילותא ,אבל להירטב בגשמים זה לא מצוה .עוד אמר הרב ששם הם הרגישו את הגשמים ,כי היו צריכים לברך עליהם כמש"כ בשולחן ערוך סי'
רכ"א ,ואז מרגישים.
(כמדומה שיש מעשה עם הגר״א שלמד עם אחרים והיה רעם ובירכו באמצע הלימוד ,ותמה הגר״א איך שומעים באמצע הלימוד ,אף שגם שם היה צריך לברך על הרעם? תשובה :מכל מקום כשהבגדים
רטובים הרגישו).
(כל משאלותיך עמ' ת”ל)
6
m
רשימות התלמיד // □ 1עניני גשמי□
הרה״ג רבי שמואל רוזנברג שליט״א
להתפלל עם מעיל גשם וכפפו ת לרוץ בגשם בשבת
שמעתי מהרב זצ״ל שאין ר אוי להתפלל עם • כתב הרב בספרו קרית מלך (פכייד שבת ה״ד) ואסור לרוץ בשבת ,נ"ב
כפפות אפי‘ אם ע שויין לחמם. ואפילו מפני הגשמים ,דב"ר החדש סי' י"ח .ובדרך שיחה (ח״א עמ רע״ט)
הביא מהרב שת״ח אחד הביא לו ראיה מגמ׳ שבת (קי״ג ב') ש מו תר
ואולי ט ע מו לפי שהוא כדרך עוברי דרכים גרע טפי שמראה על זי לו ת
• שאמרו ש מו תר לפסוע פסיעה גסה כדי שלא יצטרך להקיף את
וחוסר קביעות ,ו עיין פסחים נ״ז א‘ צא מכאן יששכר אי ש כפר ברקאי
אמת המים וה״ה גשם ,ודחה הרב דאינו מוכרח כ"כ דאפשר שלהקיף
שמכבד את עצ מו ומחלל קד שי ש מי ם דהוה כריך ידיה ב שיראי ועביד
ולהרבות בהילוך חמור יותר .ו בר שי מו ת הגר"מ אריאל ז״ל (שהובאו
עבודה.
במוסף שב״ק ואתחנן תש״ע) כתב די ש לחלק דהתם נכנם כולו במים משא״כ
לגבי גשמים.
וכן אין להתפלל עם מעיל ניילון הע שוי להציל מגשם אמנם במעיל
המחמם מותר ,ו שוב בפעם אחרת אמר :אם מו תר ללבוש מעיל חורף
בס׳ דור המלקטים (עמ׳ )1382הביא שנשאל הרב האם יכול לרוץ
בשמו״ע ,תלוי אם דרכו לעמוד כן בפני מלכים ,ו א מר שהוא נוהג
כשגשמים יורדין וכשיגיע הביתה ילמד קצת ,ו מ מיל א יח שב כמו רץ
להסיר המעיל שכמדומה לו שאין דרך לעמוד כן.
לדבר מצוה .תשובה :עמש״כ בקרית
^===־=־==5 מלך פרק כ״ד משבת הל׳ ד׳ ,אם זוז
ללבו ש ניילון על הכובע , ■י יעקב *שואל קנ*1ה7ן« הערמה בעלמא אץ מועיל.
**׳י " , י ’ '4־ צ מ -.מי טן מז!* 1י ש
ניילון על הרב: אמר עוד • בספר הנהגות הרב (אלא ד' אמות פ״ה ס״ג)
ר■ "' ,׳ ' ׳ /י__£ ו׳0׳■ * ׳/ V !>Cj ־'■('■■Kt,y S
שנותני ם ע״ג הכובע בעת הגשמים מביא שכך גם נהג הקה״י ,ובעידנא
" 1׳י1 "fi־ ׳* " ■ 'VV ׳•מל י "
אמר מרן החזו״א זצ״ל שאף בחול חדא בשבת קוד ש כשיצא רבינו לצידו
•/ J r r sf i c r u׳■ ■j tf • ju t >'-X'fo i* t *]
אין ראוי לילך בו ,ו ט ע מו ביאר הרב כי של אביו מרן הקה״י מביהכ״נ לפתע
Titi/e <
!>j7ו י ו a ^. 1״ ׳ # s/r$ Yj, r,lj׳//£ >>y
לא היתה דעתו נוחה מכל ה חידו שי ם החלו ג שמים ו א ביו הלך לאיטו ,ושאל
? c׳ . / V f -t ? jnO > י?ג
א שי שבזמננו .וב ת שובו ת שבסו״ס או תו רבינו מדו ע אינו ממהר והא
] J 'W ? יק ־ f I *• , <*’*(* 0!/ P׳ ו a־' /rC vf.l -V
ישראל עמ‘ תשנ״ב כתב הרב על ,r 1? C'rzj ■ 'p y~r> >rn ■t '{J ג שמים מזלפים ,ו א מר לו שאסור לרוץ
הניילון ,שקודם תפילת שמו״ע :נכון irGfk. (כמבואר בשו״ע סימן צ' בצאתו מביהכ״נ
להוציא. סי״ב) ואח״כ כשנתרחקו שאל שוב מה
ijm / j w f ? /Mi ft ei f/V ?*w, irft fb טעם אינו ממהר לרוץ אף שהג שמים
מ שום הוצאה ובשבת י ש בו • > u>fז י < ’<Cuל 6י, >r w *MJ׳ ft. I l f P i יורדי ם בזעף ,ו א מר לו הרי שבת היום.
(מהדו״ח דאיגרתא בקריינא כמש״כ < jiit < (fי י F ct/ • f •#?/
(וכעי״ז בתולדות יעקב עמ' ר״ו).
הניילון בדבר וז״ל: שנ״א) סי ‘ ח״ב .y n t jr f rtCz p/, ?*Ho'r
ש שמים על הכובע בשעת הגשמים י ש שהעירו שהמדרש דברים רבה
שי ש לאסור בשבת גם לפי מש״כ נדפס ע״י הר״ש ליברמן ,אכן הדברים
השו״ע סי‘ ש״א סי״ד להתיר דרך נדפסו בשנת תרמ״ה ע״י הר״ש בובער
./I•C?) C h < nי f rן p , sj>/nן ;
א י
מלבוש ,מ שום דבעינן נמי שיהא דרך בקונטרס ליקו טי ם (עמי )20וא״כ סרה
/ > r׳(_.rn S '1? - ! i f ’/׳6 / ?<<7b * ir S fi
להתעטף בו . . .ומכבר א מרתי בעניי תלונתם בזה.
? ?jr y,1r>? r f s '^ / ir C
דבאמת או תו ניילון אינו כלל בגדר
^t i *?*sr, H '/ f A O “ c׳■y זי ר׳ ״ ■ .1
מלבוש של האדם אלא בגדר מלבו ש
ללכת עם כיפה ו מ ב ע
של הכובע וגם בשעת הגשמים אינו ' ־. יי . ' / י ■- -־ י י״״ הפוכים בגשם
נחשב מלבו שו של אדם אלא מכסה
ולבוש להכובע .וי דו ע לי שכבר נשאל ,r ,)W <- ■?/'/'j׳.. אמר הרב ז״ל ,נראה ד שרי לילך בבגד
אי ש זצללה״ה החזון מרן זה על ו /ו ע ני׳ iר־מ׳ ^ מ / /׳׳ •f flfo t *ICpfPf הפוך לצורך כגון מפני הגשמים ,אף
והשיב דאסור בשבת אך הטעם לא y\/r j:/r > l׳• י [וכנראה לשכחה. קשה שבעלמא
שמעתי .עכ״ל[ .וכנראה שלא רצה טע מו שהמ״ב סי‘ ב‘ סקי״ד מ תיר לילך
־.־• ,*<- י. י
הקה״י לפרש הטעם השני ,אחר שי ש בבגד הפוך אם כבר לבש כן ,ורק לת״ח
סברא גמורה מדינא לאוסרו], מצריך להפכו מפני כבוד התורה ,א״כ
■’ . ■' .
נשמע מינה דהיכא שמוכח שלוב שו
— r.~ — ----- — —----------------־ -------- ----------- .........
אמנם לעניין שבת אמר הרב •
מחמת טעם הגון אינו בזיון],
שאינו מוקצה אף במקום שאין ערוב
שכן רגילין לילך בו אף בבית בי מו ת הגשמים. סיפר הרב זצ״ל ,שבתקופת המנדט אחד מבני הישיבה היה •
צריך ללכת בשעת העוצר ,והלך עם מעיל הפוך כדי שלא
יעצרוהו ,ו מ ח מ ת כן חשבוהו למשוגע ולא עצרו אותו.
בדרכו של רבעו הגר״ח זצוק״ל ,על ידי מכו! 'שיח אמונה'
W
בני העלייה לומדי ׳שיח התורה' התכנסו בסוכה בצל מעונו
של הרב זצוק״ל לסיום חצי הש״ס בסדר הלימוד של 8דפי
גמרא בכל יום בשילוב שמחת המועד
של מרן זיע׳׳א הגר׳׳ב אלישיב שליט׳׳א שהגיע במיוחד מירושלים ,הגר׳׳י את סיום המסכתות מחצי הש׳׳ס במחזור החמישי וא מירת קדיש דרבנן
אונגרישר שליט׳׳א ,הגרמ׳׳ש אדלשטיין שליט׳׳א ,הגר׳׳א גרבוז שליט׳׳א, קיים בנו של הרב זצוק׳׳ל הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט׳׳א •
וחדב׳׳נ הגר׳׳י קולדצקי שליט׳׳א והגר׳׳ד אפ שטיין שליט׳׳א. במעמד השתתפו ונ שאו דברים ,מרנן ורבנן ,גיסו של מרן זיע׳׳א הגר׳׳ב
דברי חיזו ק נשמעו מפי משגיח י שיבת פוניבז' לצעירים הגרא׳׳ל שפירא אלישיב שליט׳׳א שהגיע במיוחד למעמד ,הגר׳׳י אונגרישר שליט׳׳א,
שליט׳׳א .את המעמד הנחה הגרמ׳׳מ אנגלרד שליט׳׳א משגיח ישי׳׳ק 'תורת הגרמ׳׳ש אדלשטיין שליט׳׳א ,הגר׳׳א גרבוז שליט׳׳א ,וחדב׳׳נ הגר׳׳י קולדצקי
hחיים׳ בב״ב ,ודברי ברכה קצרים נשא שליט״א והגר״ד אפ שטיין שליט״א •
נכדו של מרן זיע״א ,הרה״ג רבי יעקב I דברי חיזו ק נשמעו מפי משגיח י שיבת
^ ישראל קניבסקי שליט״א ,שאף הודה פוניבז' לצעירים הגרא׳׳ל שפירא
Eבשם מאות הלומדים להגאון הגדול שליט׳׳א ,ודברי ברכה קצרים נשא נכדו
רבי ישראל בונים שרייבר שליט״א I של מרן זיע׳׳א ,הרה׳׳ג רבי יעקב ישראל
■ המוסר שיעור יו מי מסכם בכל יום על קניבסקי שליט׳׳א
שמונת דפי הגמרא הנלמדים במסלול I מעמד נעלה של כבוד התורה ,לרגל
׳בדרכו׳. I J במחזור הש״ם חצי לימוד סיום
מרנן ורבנן שליט״א בסיום חצי הש״ס המחזור החמישי ע״י בני העלייה לומדי ישיח התורה׳ לע״נ הרב זצוק׳ל
המעמד בסיום החמישי ,במסלול __
שייטC*n
״בדרכו 8 -ד ה ■ ' ' י־־־ r
התברכו הלומדים
הגאון ידי על ליום",
שאול יצחק רבי ״שיח j התורה
שליט׳׳א קניבסקי שנוסדו ן התורה"
והצלחה בברכה ^ נשמתו לעילוי
ובברכת המועדות, דרכו ולהמשך
סייעתא ו שיראו בקודש של רבינו
בעמלם דשמיא יוסף שמריהו
לעמוד להצליח יעקב חיים ב״ר
הלימוד בדרך זצ״ל ישראל
הנשגבה הזו. קניבסקי ,התקיים
ביום חמישי בחול
והערכה
סוכות, המועד
המועד
גדולה בסוכה
סיום
לכבוד שנבנתה
הש׳׳ס
בצל המעמד,
הלומדים קבלו
מעונו של הרב
שי והמסיימים,
במעמד זצוק"ל,
מיוחד מאת מכון
הגרי"ש בנו
אמונה',
קניבסקי שליט״א,
התקיימה
ו ב ה ש ת ת פו ת
חלוקת
מרנן ורבנן גדולי
לזוכים
שליט"א ישראל
ההגרלות
ובני משפחת הרב
המתקיימות מידי
זיע"א ,לכבודם של
שבוע על ידי 'שיח
בני העלייה מסיימי
התורה'.
חצי הש״ס.
הערכה הדי
השתתפו במעמד
ו ה ת פ ע לו ת
העלייה בני
בעולם נשמעים
רחבי ארץ מכל
לכבודה התורה
שזכו הקודש
בגודל של תורה,
ולסיים ללמוד
בני מעלת
המסכתות את
העלייה ,כשב'שיח
משלושת הסדרים
קוראים התורה'
של הראשונים
חוב שי לקהל
וז כו הש׳׳ס,
המדרשות, בתי
בדרכו להמשיך
ללגיונו להצטרף הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט״א ,בסיום חצי הש״ס
זצוק׳׳ל של הרב
של מלך ,במסלול 'בדרכו' ההולך לפני המחנה ,או לכלל מסלולי הלימוד של
בלימוד חובות אלו .את סיום סדר נשים ו חצי הש׳׳ס וא מירת קדיש דרבנן
’ שי ח התורה' .ההצטרפות בטלפון ,03-308-5000או בעמדות 'נדרים פלוס'.
קיים בנו של הרב זצוק׳׳ל הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט׳׳א.
יצויין ,כי ש מות הזוכים במאות ההגרלות השבועיות ,מתפרסמים מידי שבוע
המעמד התקיים בראשות מרנן ורבנן שליט׳׳א שנשאו מ שאות חיזו ק
בטלמסר של 'שיח אמונה' ובעמדות 'נדרים פלוס' כשהזכיות מחולקות
במעלת המסיימים ,במעמד השתתפו ונ שאו דברים ,מרנן
בבית הרב זצוק׳׳ל ובמוקדים מיו חדי ם ברחבי הארץ.
ורבנן ,במעמד השתתפו ונ שאו דברים ,מרנן ורבנן ,גיסו
m
שיחת חולי
מהנעשה והמתחדש בעניני דיומא
הוצ א ת ה ס פ ר ש ה ת ק ב ל ב שמחה וב חביבו ת י תר ה ב ק ר ב הלו מדי ם די בכל א ת ר ו א תר כ ה מ שך יארצייש ה'חזון איש'
לי"ב חל קי ס פ ר ' ד ע ת נו טה' שיצ או ל אור עד כה בס"ד.
הגרי"ש שלי ט" א ציין ב מ ע מ ד א ת ה שמחה ש הי ת ה ל אביו הרב זצ"ל ע ת שיצ או ל אור ה ח ל קי ם ביום חמישי ט"ו בח שוון ,יום הי א ר ציי ט של ה'חזון אי ש' ,דודו ורבו של ר בינו מרן שר ה תור ה
הקוד מים של ס פ רי ' ד ע ת נו טה' ב חיי חיותו ,והיה או מר ב שמחה ע צו מ ה שזכה ל ר או ת א ת זיע"א ,ה ת קיי ם ב'שיח ה תור ה' שנו סד ע"י מכון 'שיח א מונ ה' ,ס דר לי מוד ב תו ר תו ו ב ס פריו
פירו ת ע מלו הגדול ל ה שיב לע ם ד בר ה' ב מ סי רו ת ול ש מר א ת ה ת שו בו ת ב ק פיד ה .וא מר של ה'חזון איש'.
הגרי"ש שלי ט"א שאין ס פ ק שגם כ ע ת שנ מ ש א ב ע ל מ א ד ק שו ט יש לו ב כך שמחה גדול ה בכל סדר הלי מוד ה מיו חד ה ת קיי ם ל רג ל יום הי א ר ציי ט של מרנ א ה'חזון אי ש' ,על ידי 'שיח ה תור ה'
כרך שיו צ א ,ובירך א ת הגאון רבי שאול ק ס ל ר שלי ט"א (בן הגאון רבי דוד שליט"א חתן הגר׳׳ש ביום הי א ר ציי ט ה-ע"ג ,כ א שר כל הלו מדי ם של מדו לכל ה פ חו ת חצי שעה מ תו ר תו ו ס פריו
ברזם זצוק"ל גיס הרב זללה׳׳ה) עור ך ה מ קורו ת ו הביאורי ם על ת שו בו ת הרב זצ"ל ב כר ך זה. נכנ סו ל הגר ל ה מיו ח ד ת על ס ט של כל ס פרי ה'חזון אי ש' ,וכן תלו שי שי בשווי 1000ש קלי ם.
ב ס ט ס פ רי החזון אי ש זכה הרה"ג רבי דני א ל אייזנ בך ,מכולל ח סדי דוד ,ירו שלי ם ,ובתווי שי
בסך 1000ש ק לי ם ,זכה הבה''ח שלמה אי ט ח ,י שי ב ת נ תי ב ה ד ע ת ,ירו שלי ם.
ב תוך כך ,ב סיו ם ה שי עור שנ מ סר ב בי ת הרב זצוק"ל וכ מנ הגו ע"י בנו הגרי" ש קני ב ס קי
שליט"א ,ה מ ת פ ר ס ם בגליון זה ,ה ת קיי מ ה עלי ה ל ציונו של מרן ה'חזון איש' זיע"א ,ב מ הלכ ה
ה ת קיי מ ה ת פיל ה על כ ל ל י שר אל כול ם ,ועל בני הי שי בו ת הנ תוני ם ל מ שיס ה בפר ט.
מעמד התפילה בציון היחזון איש׳ זיע״א
חלוקת החגים
כפי הנ הג ת מכון 'שיח א מונ ה' ב שני ם ה א חרונו ת ב עידודו ו ב בר כ תו של הרב ז צוק"ל ,ובתום
הכנות נ ר ח בו ת שנ מ שכו ב מ שך חוד שים ארו כי ם ,ה ת קיי מ ה גם ה שנה ח לו ק ת ה ענ ק ל ער ב יום
טוב של ירח ה אי תני ם.
ב מ סג ר ת ה חלו ק ה ק בלו א ל פי מ ש פ חו ת של ת ל מידי חכמים ן מ שפ חות מרו בו ת ילדי ם ,א ת כל
הנ צרך ל ת קו פ ת ה חגי ם ,ב שילוב כ ר טי ס קני ה בר ש תו ת ה מוב חרו ת.
ל חלוק ה ה פ ע ם צורף כ שי הכרך החד ש של ' ד ע ת נו טה' על עניני רא ש ה שנה ,וכן שי מיוחד
משחק לי לדי ה מ ש פ חו ת.
דף היומי במשניות
תוד ת המכון ו אל פי ה מ ש פ חו ת ה מ ק ב לו ת ,ש מג דירו ת א ת המ שלו ח כ' אור גדול ל כל חודש
במעונו וברא שותו של מרן הגר׳׳מ שטרנבוך שליטא מעמד חיזו ק לימוד החגים' ,שלוחה לי די די מכון 'שיח א מונ ה' שב טוב ליבם תו מכי ם ו מ סיי עי ם.
’ דף היומי במ שניות' אשר נוסד בחדרו ובברכתו של הרב זצוק׳׳ל.
ה מע מד ה ת קיי ם ל ק ר א ת ת חי ל ת ה מ חזור החד ש וציון 150,000מב חני ם ב מ ע ר כ ת 'שיח ה תור ה
על לי מוד 'דף היומי ב מ שניו ת'( .צילום דוד ארזני)
מעמד 'לחיים' עם הופעת הכרך החדש
בסדרת ספרי 'דע ת נושה'
עם הו פ ע ת ס פ ר ' ד ע ת נו טה' על ה ל כו ת ר א ש השנה מ מכב ש הד פו ס ל ק ר א ת יום הדין ,עלו
הבר ת"ח מר בני מ ע ר כ ת ' ד ע ת נו טה' שע"י מכון 'שיח א מונ ה' עור כי ס פ רי ה ת שו בו ת ל בי ת
הרב זצ"ל ל מ ע מד 'ל חיי ם' א צל בנו יבדלח׳׳ט הגאון רבי י צ חק שאול קני ב ס קי שלי ט" א לרג ל
הי רו ש ל מי שי עו רי ל ש מי ע ת טלמסר
--------מכון --------
טל03-30-777-00 :
מהגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליש״א
ו ל ס ד רי ו מב חני ' שי ח התורה'
פקס072-2606425 : א מ ו נ ה' ' שי ח
03-308-5000 פאג״י ,סניף , 188 פרשי הבנק: ל האדר ת ספרי מרן ר שכב ה״ג
או בעמדו ת 'נ ד רי ם פ לו ס' מ"ח 409-715781ע"ש 'שיח אמונה' הגר״ח קניבס קי ז צו ק״ל
להערות והארות ,ולקבלת העלון בד וא"לs e 3 0 7 7 7 0 0 @ g m a i l . c o m :
#מריכ+ם1תלמידי חכמים שידבר' תרה חגיגיס עליכ+ם
♦♦ ♦♦ ♦ ♦♦ * ♦♦ ♦♦ * ♦ jF ♦♦ ♦♦ ♦ ■׳
—
ספר א' ט' תשרי הרב י הו ש ע רייז מ אן ב ד ר כו 8ד ף | ס פר א' ט' תשרי הרב ש מו א ל׳ ציון מודיעין עילי ת שי ח ה הלכ ה | ספר א' ט' ת שרי ה ר ב לוי י צ ח ק מ גי ד ירו שלי ם שי ח ה הלכ ה | 300א' ט' תשרי הרב א ב ר ה ם עיד ה בני בר ק שי ח ה הלכ ה | 00ו א' ט' ת שרי הגב /ה ת ל מי ד ה י הודי ת ויסמן בני בר ק
כ הנ הגתו | 500א' ט' ת שרי ה ת ל מי ד ש לו ם מ שו ל ם בן פ ז בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר א' ט' ת שרי הרב ח .ע מ ר בי תר עילי ת ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר א' ט' ת שרי ה ר ב א ל י עז ר פוזן מו׳׳ע ב ד ר כו 8ד ף | ספר א' ט' תשרי הרב א בי א ל י חי אל צ דו ק ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר א' ט' ת שרי הרב חיים י ע ק ב ש ט ר נ פ ל ד
שיח ה הלכ ה | ספר א' ט' ת שרי הבה"ח ש מ עון כנרי ת בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | ספר א' ט' תשרי ה ת ל מי ד יו ס ף חיים בן ש בו עיר נתיבות ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 00ו א' ט' תשרי ה ת ל מי ד ארי ה ליי ב זי ס מן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט' ת שרי ה ת ל מיד ש מו א ל קו טג סקי גבעת ז א ב ד ף היומי ב מ ש ניו ת
| ספר ב' י' תשרי הרב י הו ש ע אי לן בני בר ק שי ח ה הלכ ה | 500ב' י' ת שרי הרב ש ר ג א ש טיינ מן בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | ספר ב' י' ת שרי ה ר ב א הרון ש ט ר ס ב ר ג בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | ספר ב' י' תשרי ה ר ב א ב ר ה ם לו ד מי ר אל עד שי ח ה הלכ ה | ספר ב' י' תשרי הרב י הוד ה פיגו ירו שלים ב ד ר כו 8ד ף |
00ו ב' י' תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה ר ח ל ר ב ק ה קו סוב ס קי מו״ע ת הילי ם | 300ב' י' תשרי ה רב יצ ח ק אלי הו א נ ג ל רכסים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' ת שרי ה ת ל מיד יוסי ק ״ מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' תשרי ה ת ל מי ד י שי ג ל ע די ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' תשרי ה ר ב א ב נ ר נג ר
ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' תשרי הרב יו ס ף חיים פ רי ד א שדוד ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ב' י' תשרי ה רב מוי שי ל ס מן בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | 00ו ב' י' תשרי הרב מנ ח ם ח שין ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' י' תשרי ה ר ב פינ חס מי נ ץ יור שלים ב ד ר כו 8ד ף | ספר ג' ״ א ת שרי ה ר ב י הוד ה גו ל ד ש טיין מודי
עין עילית ב ד ר כ ו 8ד ף | ס פר ג' ״ א ת שרי הרב מ ר ד כי קנ ר בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | ספר ג' ״ א תשרי ה רב י ש ש כ ר צבי או פנ היי מ ר מודיעין עילי ת ב תו ר תו | 500ג' ״ א תשרי הרב א ב ר ה ם לו ד מי ר א ל עד ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ג' ״ א ת שרי ה ר ב אלי הו ק ליינ ר בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ג' ״ א תשרי
הבה"ח ש ל מ ה נויביר ט מודיעין עילי ת ב תו ר תו | ספר ג' ״ א תשרי ה ת ל מיד נ חום ל שינ ס קי ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ס פר ג' ״ א ת שרי ה רב א ב ר ה ם ב מ ב ר ג ר בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | ספר ג' ״ א ת שרי ה ר ב יו ס ף בן צבי בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | 300ג' ״ א ת שרי הבה"ח י ע ק ב בר אנדוויין ד ף היומי ב מ ש ניו ת
| 00ו ג' ״ א תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה ר ב ק ה חוד פי בני בר ק כ הנ הגתו | 00ו ג' ״ א ת שרי ה ת ל מיד מי כ א ל ש וו ר ץ ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ג' ״ א תשרי ה ר ב א ל חנן ארנון בני בר ק שי ח ה הלכ ה | ספר ג' ״ א תשרי ה ת ל מי ד אי צי ק פ ר נ ק ל בית שמש ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ב ת שרי הרב י ע ק ב
י חיאל א רנ ט רוי מודיעין עילית ב ד ר כו 8ד ף | 00ו ד' ״ ב תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה א ס ת ר ע רנ ט רוי מודיעין עילי ת כ הנ הגתו | ספר ד' ״ ב ת שרי ה רב צבי פ רי ד מן מודיעין עילית ב ד ר כו 8ד ף | ספר ד' ״ ב תשרי הרב ש ל זי נ ג ר ש ל מ ה בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | ספר ד' ״ ב ת שרי הרב מ ש ה ש פי ר א בני בר ק
שי ח ה הלכ ה | 500ד' ״ ב תשרי הרב נ תנ א ל נ ד ב א שדוד ב ד ר כו 8ד ף | ספר ד' ״ב ת שרי הבה" ח א ל עז ר ק דו שי בי תר עילי ת ב ד ר כ ו 8ד ף | 00ו ד' ״ ב תשרי ה ת ל מי ד חיים ב ר נ ד בי תר ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ב תשרי ה ת ל מי ד צ בי א רנ ט רוי ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ב תשרי הרב א לי
עז ר פוזן מודיעין עילי ת ב ד ר כו 8ד ף | ס פר ד' ״ ב ת שרי ה רב בני מין ז א ב לוי בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ב תשרי ה ת ל מי ד דו די תל ציון ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ב ת שרי ה ת ל מי ד מ אי ר א ה רונו בי ץ ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 300ד' ״ ב תשרי ה ת ל מי ד ש מ עון דו ב ק ר בי ץ ד ף היומי ב מ ש י
ניות | 300ה' ״ג ת שרי הרב ד ו ד קרי ס פין תל ציון שי ח ה הלכ ה | ספר ה' ״ג תשרי הרב יצ ח ק יו ס ף ח שין מו״ע שי ח ה הלכ ה | ספר ה' ״ג ת שרי ה רב אלי הו ק ליינ ר בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ה' ״ג ת שרי הרב י ע ק ב ארי ה רו ת בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' ״ג ת שרי הרב ש מו א ל וייס ב ד ר
כו 8ד ף | 00ו ה' ״ג תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה מירי ש ט ר ס ב ר ג כ הנ הגתו | ספר ה' י״ג תשרי ה ת ל מי ד מוי שי ו ר צ ב ר ג ר ב ד ר כו 8ד ף | 500ה' ״ג תשרי ה ת ל מיד א ל חנן ק פ לן ב ד ר כו 8ד ף | ספר ה' ״ג תשרי ה ת ל מי ד נתי הר ציג בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' ״ג תשרי הר ב אלי הו קוט מו״ע
ה' ״ג ת שרי ה רב ש ל מ ה כהן ירו שלים ב ד ר כ ו 8ד ף | 00ו ה' ״ג תשרי ה ר ב ב ד ר כו 8ד ף | ספר ה' ״ג תשרי ה ר ב ד ו ד ב תי ה ירו שלים שי ח ה הלכ ה | ספר
היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' י״ג ת שרי דף מודיעין עילי ת י הו ש ע פרוביין
היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' י״ד ת שרי
לכו<דב * ל ב ל ה עליה ,ל י מ י י י ש י ח י ז ^ , ה ת ל מיד מ ר ד כי פנ ח סי ירו שלים ד ף
ספר ו' י״ד תשרי ה ר ב בני מין ש פ י׳ | הרב מ ש ה יו ס ף פ רי ד מן ב ד ר כ ו 8ד ף
^ ךזע או מדי ם כעת מסכת כגא כתר*
ד ף היו מי תשרי הרב א לי קי ם קו ר לנ ס קי בני
ירו שלים
רא ב ר כ פ ל ד ב ד ר כו 8ד ף | ספר ו' ״ ד
בר ק שי ח ה הלכ ה | ספר ו' ״ ד תשרי
ב ד ר כו
ב מ ש ני ו ת
א בי טן ני סים יו ס ף
הבה"ח פנ ח ס גו ט פ רוינ ד מודיעין עי-
הרב
^ ם ד ד ^ ד ד כ ו 8 -י ף׳ ספר ו' ״ ד תשרי דף | ב ד ר כו 8 לימוד כל התורה
לסיים את ששה הסדרים ה ת ל מיד א פ ריי ם קליין ב ד ר כו 8ד ף | לית שי ח ה הלכ ה | ספר ו' י״ד תשרי בשנה אחת כפי שנהג
בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' ה ת ל מי ד יוסי פני ק ספר ו' ״ ד ת שרי
בשנה אחת מרן זצוק״ל
500ו' ״ ד ת שרי ב תו ר תו | אתא
הזימנות להצטרף ללגיונו של מלך ״ ד תשרי ה רב יו ס ף ש לו ם שו ב קרי ת
300ו' ״ ד ת שרי דף | ב ד ר כו 8 ירו שלים אלדד ש מו א ל ה ת ל מיד בראש המסלולים-
ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 00ו ו' י״ד ת שרי כירכו ולע"נ של רכינו מרן שר התורה זצוק״ל הבה"ח נ תנ א ל ס ב א עיר בי ת שמש
מאות הלומדים 8דף
ה ת ל מי ד א ב ר ה ם | ספר ו' ״ ד תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה מינה ר א ם ת הילי ם
ניות | 00ו ו' ״ ד תשרי ה ת ל מי ד א לי
עם שיעורי הסיכום המיוחדים ד ף היומי ב מ שי י ע קב אונג ר אל ע ד מהש״ס בכל יום
מ סיי מי ם לז כ רו שניו ת | ס פר ו' י״ד ת שרי הרב פינ חס
שבת ט״ו ת שרי הרב ש מו א ל פ רי ד מן
הנמסרים כמיוחי ללומיי ׳שיח התורה׳ קיים א ב ר ה ם ירו שלים ד ף היומי ב מי
ספר דף | מינ ץ יור שלים ב ד ר כו 8
אלפי ש״ס שנלקחו ט״ו תשרי ה ר ב מ אי ר ב רנ ס בני בר ק ע"י מרן הגרי"כ שרייכר שליט״א כרמי אל ב ד ר כו 8ד ף | 500שבת
ללימוד לע״נ מרן הרב מ ש ה כ הנ א א שדוד שי ח ה הלי m r ב ד ר כו 8ד ף | ספר שבת ט״ו ת שרי
זצוק״ל בשנה זו
כה | ספר שבת ט״ו תשרי ה ר ב א פ רי ם פו ק ס ב רו מ ר בית שמש ב ד ר כו 8ד ף | ספר שבת ט״ו ת שרי הרב יו ס ף ניוטון ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת ט״ו תשרי ה ר ב מנ ח ם י ש ר א לו בי ץ ירו שלים ב ד ר כו 8ד ף | 300שבת מ תו ר תו
ט״ו ת שרי ה ת ל מי ד יו ס ף ש לו ם וי ס ב ק ר ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 00ו שבת ט״ו ת שרי ה ת ל מי ד חיים ו רנר ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת ט״ו ת שרי ה ת ל מי ד בן חמו דו די ב ד ר כ ו 8ד ף | ס פר שבת ט״ו תשרי ה ת ל מיד י הוד ה
להגות בספריו ובתורתו
ש ו ט ל נ ד ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת ט״ו תשרי הרב ב צ ל א ל זו ה ר בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | 000ו שבת ט״ו ת שרי ה ר ב פנ ח ס הנ ד ל ס א שדוד ב ד ר כו 8ד ף | 00ו שבת ט״ו ת שרי הגב /ה ת ל מי ד ה ד בו ר ה ש ריי ב ר פתח
תקווה כ הנ הג תו | ספר שבת ט״ו תשרי הרב עז רי א ל הו רו בי ץ ירו שלים שי ח ה הלכ ה | ספר שבת ט״ו ת שרי ה ת ל מיד ש מ שון גריינ מן ז כ רון יעקב ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט״ז ת שרי ה ר ב א פ רי ם פי ש מן א שדוד של מרן זצוק״לבספרים
ב ד ר כו 8ד ף | ס פ ר א' ט״ז תשרי ה ר ב מ אי ר ב רנ ס בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | 300א' ט״ז ת שרי ה רב י ע קב נויביר ט מודיעין עילית ב תו ר תו | 00ו א' ט״ז ת שרי הרב חיים ק ״ קו ף יוד מודיעין עילית ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ס פר 'דרך אמונה' 'דרך
א' ט״ז תשרי הרב י ע ק ב ש פי ר א אופקי ם ב ד ר כו 8ד ף | 500א' ט״ז תשרי הרב אלי הו ק ליינ ר בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | ספר א' ט״ז תשרי הרב ד ו ד מנ ד ל סון ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט״ז תשרי הרב י ע ק ב ש נ ק ר
חכמה' 'שונה הלכות'
ל עי לוי נ ש מ ת ו ' א שדוד ב ד ר כו 8ד ף | ספר א' ט״ז תשרי ה ר ב י ע ק ב י ש ר א ל שי ח ה הלכ ה | ספר א' ט״ז תשרי הבה"ח א ב ר ה ם מ ש ה ח שין מו״ע ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט״ז ת שרי ה ר ב יו ס ף בן צ בי בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | 00ו א
ט״ז תשרי הג ב /ה ת ל מי ד ה מינה ר א ם כ הנ הגתו | ספר א' ט״ז ת שרי ה ת ל מיד טובי ה ז א ב ב ר נ ד ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר א' ט״ז ת שרי ה ת ל מיד י הו ש ע רייך בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' ״ז ת שרי 'ארחות יושר'
לימוד בכל יום ויום של הרב ש מו א ל ק רי ש ר א ל ע ד ב ד ר כו 8ד ף | ספר ב' ״ז תשרי ה רב י ע ק ב י חיאל א רנ ט רוי מודיעין עילית ב תו ר תו | ספר ב' ״ז תשרי הרב מ אי ר נ תנזון בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | 00ו ב' ״ז תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה ת מ ר מי דן
פרקי משניות ירושלים ת הילי ם | ספר ב' ״ז ת שרי הרב א הרן פ רי ד מן מודיעין עילית ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 500ב' ״ז תשרי הרב א הרן ז י ל ב ר א שדוד ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ב' ״ז ת שרי הרב יו ס ף חיים מ נ ש רו ף בי תר עלית ב ד ר כ ו 8ד ף
ספר ב|' Vתשרי הרב א ב ר ה ם עיד ה בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | 300ב' ״ז ת שרי הרב צ בי כהן רכסים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' ״ז ת שרי הר ב ש מ עון ש ל זי נ ג ר מו״ע ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ב' ״ז תשרי הב ה"ח
ואמירת תהילים
ב' ״ז תשרי ה רב נ ת נ א ל ש פי ר א אל עד ב ד ר כו 8ד ף | 00ו מ איר מכני גו א ל גבעת שמואל ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר
^ ״ז ת שרי הבה"ח ד ני א ל הכהן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ס פר ג
ת שרי ה ר ב ש ר ג א ש טיינ מן בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר
' ב 'ב' י״ז תשרי הבה"ח א פוי פ ר ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר
״ח ת שרי הרב מנ ח ם א ל ד ד -ם ב ד ר כו 8ד ף | ספר ג'
שי ח ה ה ל כ ה
ג' ״ ח תשרי הרב א פ רי ם ב ק ר מודיעין עילי ת ב תו ר תו | ספר ג' ״ ח ת שרי ה רב י קו תי א ל וב ר מודיעין עילית ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ג' ״ ח תשרי הרב יו ס ף ני סים א בי טן ירו שלים ב ד ר כו 8ד ף | 00ו ג' ״ח ת שרי הג ב /ה ת ל
ללימוד הלכות שבת
' מיד ה ר ח ל ר ב ק ה קו סו ב ס קי מו״ע ת הילי ם | ספר ג' י״ח תשרי הבה"ח י הוד ה ב ד ר כ ו 8ד ף | 00ו ג' ״ח ת שרי ה ת ל מי ד נ חום ל שינ ס קי ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ג' ״ ח תשרי הר ב י ע ק ב טו ר ק ירו שלים ב תו ר תו | 300ג בשנה אחת
כ הנ ה ג תו ״ח תשרי הרב ב רו ך קיון ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ג' ״ח ת שרי הרב י הו ש ע פרוביין מודיעין עילי ת ב תו ר תו | 500ג' ״ ח ת שרי ה ת ל מי ד ש מו א ל א ל ד ד ירו שלים ב ד ר כו 8ד ף | ס פר ג' ״ ח תשרי ה ת ל מי ד יו ס ף
הזדמנות פז לקניין
י ש ר א לי א שדוד ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ג' ״ח תשרי ה ת ל מיד אי צי ק י צ ח ק ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' י״ט תשרי הרב בי טקוין ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ד' י״ט תשרי ה ר ב נ ח מן פ ל ב ר בוי ם בית שמש ב ד ר כו 8
במיוחד לנשים ,לקבל נצח בהלכות הנחוצות
| ד ף | ספר ד' י״ט ת שרי ה ר ב א ב ר ה ם י ש עי ה הכהן א רנ ט רוי מו״ע ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ט תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה יפ ה ק ריג ס מן בני בר ק ת הילי ם | 300ד' י״ט תשרי ה ר ב י הוד ה לי ד ר ירו שלים שי ח ה הלכ ה
ולהקפיד להתפלל שלוש ספר ד' ״ ט תשרי הרב י הוד ה לוי ירו שלים ב ד ר כ ו 8ד ף | 00ו ד' ״ט ת שרי הגב /ה ת ל מי ד ה מ רי ם לוי בני בר ק כ הנ הגתו | 00ו ד' ״ט תשרי הבה"ח ד ו ד ליי פ ני ק ר בי תר עיל ת ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ט תשרי ב״משנה ברורה”
תפילות ביום הרב חיים י ע קב ש ט ר נ פ ל ד שי ח ה הלכ ה | 500ד' ״ט תשרי הב ה"ח י הוד ה ש ט ר נ בו ך ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ד' ״ט תשרי הבה"ח י הוד ה ש ט ר נ בו ך ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ד' ״ט תשרי ה ר ב א ל חנן ארנון בני בר ק ב תו ר תו | ספר
ד' ״ ט תשרי ה ת ל מי ד ג רו ס מן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ד' ״ ט תשרי ה ת ל מיד מ ש ה מ נ ד ל רוט ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ה' כ' ת שרי ה רב יו ס ף או ס ט רי בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ה' כ' תשרי הרב י חיאל גנ ס ירו שלים
' ב ד ר כו 8ד ף | 00ו ה' כ' ת שרי הגב /ה ת ל מי ד ה י ע ל נויביר ט מודיעין עילי ת כ הנ הגתו | ספר ה' כ' תשרי ה ר ב מ אי ר ק ר בי ץ מו״ע ב תו ר תו | ספר ה' כ' ת שרי ה רב א בי ג דו ר ב ר ג ר בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 500ה' כ
תשרי הרב מנ ח ם י ש ר א ל ו בי ץ ירו שלים ב ד ר כו 8ד ף | 300ה' כ' ת שרי הבה"ח י הוד ה פו ק ס בני בר ק ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' כ' ת שרי ה ת ל מיד א ב ר ה ם א ב א ש או ל ירו שלים ב ד ר כו 8ד ף | ספר ה' כ' ת שרי ה ת ל
מי ד יוסי ל נ ג ב ר ג ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 00ו ה' כ' ת שרי ה ת ל מי ד אלי הו דוי ט ש אל ע ד ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' כ' ת שרי ה ת ל מי ד אלי הו דוי ט ש אל ע ד ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ה' כ' תשרי ה ר ב ד ני א ל מ רינג ר בני
בר ק שי ח ה הלכ ה | ספר ה' כ' תשרי הרב אייזי ק כהן בני בר ק ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ה' כ' ת שרי הבה"ח ש מ עון ויז ל ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ו' כ״א תשרי הרב י הוד ה גו ל ד ש טיין מודיעין עילית ב ד ר כ ו 8ד ף | 00ו ו' כ״א תשרי
י רו ש ל מי
י מי ה שנ ה הרב מנ ח ם ק ס ל מו״ע ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' כ״א תשרי הרב י הו ש ע רייז מ אן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' כ״א ת שרי ה רב י קו תי א ל וב ר מודיעין עילית ב תו ר תו | 500ו' כ״א ת שרי ה ר ב יו ס ף צ בי רינ הו לד ירו שלים סדרי לימוד קבועים
סדרי לימוד מיוחדים ב ד ר כו 8ד ף | ספר ו' כ״א תשרי הרב י חז ק א ל קליין אל ע ד ב ד ר כו 8ד ף | 300ו' כ״א ת שרי הרב ש ל מ ה חיים או מן מודיעין עילי ת שי ח ה הלכ ה | ספר ו' כ״א ת שרי הרב יו ס ף חיים רוז נ ט ל מו״ע ב ד ר כו 8ד ף | ספר ו' כ״א
בשני מסלולים כולל
תשרי הב ה"ח מוי שי פ רו מ ר בי תר עילי ת ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר ו' כ״א ת שרי ה ת ל מי ד י הוד ה שי נ פ ל ד ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר ו' כ״א ת שרי ה ת ל מי ד י הוד ה זי ס מן ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 00ו ו' כ״א ת שרי הגב /ה ת ל מי ד ה
בימי השנה של מרנן ב ת ש ב ע עיד ה בני בר ק ת הילי ם | ספר ו' כ״א תשרי הבה"ח ז ל מ ן א ל י עז ר אי צ קו בי ץ אל ע ד ב ד ר כו 8ד ף | ספר ו' כ״א ת שרי ה ת ל מי ד מ ר ד כי לוי ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת כ״ב תשרי ה ר ב ידידי ה ל א נ ד א בני בר ק סדר הלימוד הנמסר
ה'חזון איש' זיע״א, שיח ה הלכ ה | 500שבת כ״ב תשרי ה ר ב יו ס ף או ס ט רי בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | ספר שבת כ״ב תשרי ה רב י ע ק ב א הרון ר בני צ קי מודיעין עילי ת ב ד ר כו 8ד ף | ספר שבת כ״ב ת שרי ה ר ב ד ו ד ש ט רן רכסים ב ד ר כ ו 8ד ף בשיעור לע״נ מרן
ספר שבת כ״ב תשרי הרב נ תנ א ל נ ד ב א שדוד ב ד ר כ ו 8ד ף | ספר שבת כ״ב ת שרי הרב י הוד ה לוי ירו שלים ב ד ר כו 8ד ף | ספר שבת כ״ב תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה שו ל מי ת ש ט רן אל ע ד כ הנ הג תו | 00ו שבת כ״ב תשרי|
ה'קהילות יעקב' זיע״א זצוק״ל הנמסר ע״י
ה ת ל מיד י הוד ה ליי ב ק פ לן ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | ספר שבת כ״ב תשרי ה ר ב א ב ר ה ם ב מ ב ר ג ר בני בר ק ב ד ר כו 8ד ף | 000ו שבת כ״ב תשרי ה ר ב ש מ עון ס ע ד מודיעין עילי ת ב ד ר כו 8ד ף | ספר שבת כ״ב תשרי
וה'דרך אמונה' זיע״א הרב עז רי א ל הו רו בי ץ ירו שלים שי ח ה הלכ ה | 00ו שבת כ״ב תשרי הגב /ה ת ל מי ד ה ב ר כי אייזנ ש טיין בני בר ק כ הנ הג תו | ספר שבת כ״ב ת שרי ה ת ל מי ד בניומין ביינו ש ריינ הו לד ירו שלים ד ף היומי ב מ ש ניו ת | 300 בנו הגרי״ש שליט״א
שבת כ״ב תשרי ה ת ל מי ד ניסן א הרון א ל ד ד ירו שלים שי ח ה הלכ ה | ספר שבת כ״ב תשרי ה ת ל מי ד מ ש ה מז ר חי מודיעין עילי ת ד ף היומי ב מ ש ניו ת
פרטי 106ההגרלות ב'שיח התורה' בכל שבוע
14זוכים ב 100-ש״ח ,זוכה בכל יום 1000ש״ח בכלשבוע בין לומדי 'בדרכו'
&ידז אכזו^י•
7זוכים ב-כרטיס ספר ע״ס 100ש״ח ,זוכה בכל יום 7זוכים ב 500-ש״ח ,זוכה בכל יום
70זוכים בספר מספרי מרן זיע״א 10 ,זוכים בכל יום 7זוכים ב 300-ש״ח ,זוכה בכל יום
ניתן להצטרף לכלל סדרי 'שיח התורה'
בטלמסר של מכון 'שיח אמונה' 03-308-5000בשלוחת 'שיח התורה' שלוחה ,2וכן בעמדות 'נדרים פלוס'
יש לבדוק ביום ההגעה בקו שיח אמונה 1
ח7וקת הזויו ת *משרדי שיח upsוג״ה ^קגיגגות
ערע׳•*לuץ נ
רחוב חפץ חיים 7בבני\ברק בימים ראשון ,שני ורביעי
.י. .
שלוחה 3-2האם המשרד פתוח לחלוקה ־בנדרים פלוס
גיליון מס' 662פרשת תולדות
תשפ״ז שנה חמש עשרה
מדור זה נכתב ל עי לוי נ ש מ ת
אבי מו רי הרב ברוך מאיר ב״ר יעקב ישעיהו
ויסברג זצ״ל
ו א מי מור תי מר ת רבקה ב ת ר בי פסח יעקב אנגל
זצ״ל תנצב״ ה
fC׳
^בעלי אסופות -שואלין ודור שין בהלכות חנוכה^
יום קודם החג. שואלין ודורשין בהלכות חנוכה
בל תוסיף אם מכוין למצוה דאורייתא השיב רבינו זצ״ל ,דבימי חנוכה ליכא דין שואלין ודורשין קודם
ומעשה באחד שנתן שיעור ביום כ׳׳ה מרחשון השנה ,ואמר החג ,דד''ז הוא רק בחג דאורייתא כמש''כ התוס' מגילה (ד' א'
שמקיים בזה המצוה של שואלין ודורשין קודם לחג ,וי׳׳א שהוא ד''ה מאי) אבל יש דין שואלין ודורשין בענינו של יום לדרוש
מה״ת ,וכ׳׳כ רבינו זצ״ל בתשובה ,דשואלין ודורשין קודם החג הלכות חג בחג (כמבואר בגמ' מגילה (שם) לענין פורים( ,קובץ
הוא מצוה מן התורה( ,מועדי הגר״ח ח״ב סימנים נ״ח נ״ט נתיבות ההלכה גליון ל''ג עמוד רי''ח ,ועי' דעת נוטה חנוכה סי'
וכדיליף לה בפסחים ו׳ ב׳ מקרא דמשה עומד בפסח ראשון ע''ב ובהערה שכ' רבינו דכן מבואר במשנ״ב סי' תרפ״ח סקט״ז
ומזהיר על פסח שני ,וכדעת הב״ח סי' תכ״ט ,והגר׳׳ז שם ס׳׳ל לענין פורים והמשנ״ב אמנם לא הזכיר ד''ז בהל׳ חנוכה דתני
דהוא מדרבנן וכ׳׳ה בלבוש ס׳׳א ,דקרא אסמכתא בעלמא ,ועי' בחדא וה''ה לאידך דתרוייהו דרבנן) ,ועי' גם ברבינו ירוחם (נתיב
מאירי פסחים שם וקוב״ש אות כ״ב) .ואף דקרא דמייתי קאי על ט׳ ח''א) שכ׳ על ימי החנוכה ,וקבעום לדורות להיותם ימים
פסח שני מ'׳מ אין בין פסח ראשון לשני אלא מה ששנו בפסחים טובים לקרות בהם ההלל ולהזכיר דינם ,והיינו במועד עצמו ,וכן
(צ׳׳ה א') ע׳׳ש ובזה שוין ,וה׳׳ה שאר מועדות( ,שם סי' ס׳׳ב), מובא בספר בית הלוי עניני חנוכה שבמדינות אלו נוהגים ללמוד
וכתב רבינו זצ״ל דיתכן דיוצאין בלימוד הלכות יו׳׳ט ולא רק בהל' בימים אלו סוגיא דחנוכה דפ׳ במה מדליקין ,ובס׳ בן יהוידע
הפסח( ,שם ח״א סי' י׳׳ט). (עירובין נ׳׳ד ב') עשה מועדים לתורה ,הכונה שתלמוד הלכות חג
והנה אם ליכא שואלין ודורשין קודם לחג רק בחג של תורה בחג הלכות חנוכה בחנוכה ,והשל״ה כ׳ במס׳ שבועות (פ׳ נר
כמש׳׳כ רבינו ,מהמבואר בתוס' במגילה לענין פורים ,א״כ יש כאן מצוה אות צ׳׳ז) דבסנהדרין (ק״א א') אי' כל הקורא פסוק בזמנו
שאלה של בל תוסיף ,ונחלקו בכיו׳׳ב הח׳׳ח והחזו׳׳א ,לענין מביא גאולה לעולם ,על כן בני הזהרו ללמוד בחנוכה הלכות
הקורא ק׳׳ש אחר זמן ק׳׳ש לשם מצות ק׳׳ש ,דבשם הח׳׳ח מובא חנוכה ,ועי' בשלמי תודה חנוכה (סי׳ ל׳׳א ס׳׳ג).
בספר הצדיק רבי שלמה (אות ס׳׳ב) שהעיד הגר׳׳ש בלוך תלמיד ללמוד ההלכות כדי שידע לקיים כראוי
הח׳׳ח שהזהיר רבו הח׳׳ח לבני הישיבה דאם קורין ק׳׳ש אחר ורבנו זצ״ל השיבני במכתבו דאף אם ליכא חיוב שואלין ודורשין
זמנה יש לכוין רק למצות ת׳׳ת ,וזה כונת התנא בברכות (פ׳׳א ל' יום מ״מ בודאי ראוי ללמוד הלכות חנוכה קודם לחנוכה כדי
מ׳׳ב ט' ב') הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה שידע ההלכות כראוי .וראיתי בשו״ת שלמת חיים (או״ח סימן
שיכוין רק למצות ת׳׳ת ולא למצות ק׳׳ש שאז יעבור בבל תוסיף שס״ו) שנשאל בזה אם יש חיוב ללמוד הלכות החג בחג בחנוכה
אחר שכבר עבר זמנה ,אבל בשם החזו׳׳א הביא תלמידו הגר׳׳מ כדאי' במגילה ל״ב א' שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום ,וכתב
דויטש בס' המעיר ברכות (ב׳ ב') דכיון דאיכא גם אחר זמן ק׳׳ש השואל דכמדומה שלא הובא ללמוד הלכות חנוכה בחנוכה
מצוה דאורייתא מחמת מצות ת׳׳ת א'׳כ אין כאן מוסיף מצוה ואפשר לומר הטעם שהוא רק מדרבנן ,והגם דלענין פורים
דאורייתא במעשה רק תוספת מחשבה לעוד מצוה ובכה׳׳ג אינו מבואר שיוצאין בקריאת המגילה וכשחל בשבת צריך ללמוד
עובר בבל תוסיף עכ׳׳ד .והכא נמי להח״ח יש חשש בל תוסיף, עניני פורים כמבואר במסכת מגילה (ד׳ א') עכ״פ התם דברי
ולדעת החזו״א כיון דבלא״ה יש כאן מצות ת״ת אין איסור בל קבלה הוי עיין או״ח (סימן תרצ״ו סעיף ז') ועדיף מסתם דרבנן
תוסיף במחשבה ,אמנם י״ל דגם להח״ח דוקא בק׳׳ש איכא מצוה והשיב מרן הגרי״ח זוננפלד זצ״ל על זה ,פשיטא שהנכון ללמוד
בפ״ע דק׳׳ש לקעמ׳׳ש שאין זה מצות ת״ת כמש׳׳כ בקו' הזכרונות דיני חנוכה.
(סי׳ ל״ג אות ו') ,אבל כאן כל דין שואלין ודורשין קודם לחג אינו הלכות חג בחג בחנוכה
רק פרט במצוה הכללית של ת״ת ,שקודם לחג יקיים מצות ת״ת ובמכתב לשואל אחר ענה רבינו זצ׳׳ל האם יש שואלין ודורשין
בהלכות אלו ,וכיון שהוא מצות ת״ת ל״ש בזה בל תוסיף. בחנוכה ,כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ,ונראה דקאי רק
שואלין ודורשין מצוה מלבד ת״ת על הלכות חג בחג( .ועי ' פנ׳׳י מגילה ד' א' דאע׳׳פ שחנוכה ופורים
והנה כתב רבינו זצ״ל ,דאע״פ שבמצות ת״ת אין פטור עוסק אינם אלא מד׳׳ס ואינם בכלל תקנת מרע׳׳ה מ'׳מ כל דתקון רבנן
במצוה פטור מן המצוה ,כשעוסק בשואלין ודורשין קודם החג כעין דאורייתא תקון) .ולגבי ר׳׳ח כתב לי רבינו זצ״ל במכתב
יש פטור עוסק במצוה ,דהוא מצוה בפ״ע( ,מועדי הגר׳׳ח ח״א סי' דאית ביה חיובא דתקנת משה דשואלין ודורשין בענינו של יום,
י׳׳ז) ,ומשמע דהוא מצוה בפ״ע ,אמנם י״ל דאמנם הוא מצות ת״ת אלא דיוצאין יד׳׳ח בקריאת התורה דר׳׳ח ,ומי שלא שמע
אבל הטעם דל״ש בת״ת פטור עוסק במצוה הוא בגלל שגדול קריאה׳׳ת אינו יוצא יד׳׳ח באמירת פסוקי הקרבנות דמוסף,
תלמוד שמביא לידי מעשה וכאן עיקר החיוב הוא להביא לידי דאמירתן דרך תפילה לא מהני ,ומ׳׳מ במה שבחנוכה קוראין
מעשה כשיבא החג ,וכמש׳׳כ הבית יוסף (סימן תכ״ט אות א ד״ה קריאת הנשיאים אין יוצא בקריה׳׳ת יד׳׳ח שואלין ודורשין
תניא שואלין) דדיני פסח על כל פנים צריך להודיעם לעם קודם בענינו של יום( ,אע׳׳פ שפרסומי ניסא יש גם בהפטרת נרות
לפסח שלשים יום כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת דחנוכה עי' תוס' שבת כ׳׳ג ב' ד׳׳ה הדר) דבעינן שילמד בענינו
החיטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ דאילו בפסח של יום בהלכות חנוכה( ,הלכתא רבתא חנוכה) .ובנס לשושנים
לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי ,וזה ל׳׳ש (עמוד ב') הובא מהשאילתות דרב אחאי גאון ששונה הלכות
בלימוד הל' חג בחג דשם הוא רק דרישה בטעמי המצות אף אחר חנוכה כבר בפ' וישלח אע״פ שחנוכה אינו חל רק בפ' וישב ועי'
קיומם ,כדדרשי ' בסנהדרין (ק׳׳א א') כל הקורא פסוק בזמנו מביא בזה בעיון הפרשה (גליון קצ״ב פ' וישלח אות א') דמשמע דס״ל
טובה לעולם ,שנאמר ודבר בעתו מה טוב .וכמש׳׳כ רבינו בס' תל דיש לדרוש בהל' חנוכה כבר מפרשה זו ,ואמנם אין חיוב ל' יום
תלפיות (סי׳ תתק״ס) ,וע״ש (סי׳ ד') דל' יום קודם החג נחשב אבל בעי דרישה קודם וי״ל דהוא כמ״ד דשואלין ודורשין הוא י״ד
ניתן לתרום גם במכשירי"קהילות" ו״נדרים פלום" בבתי הכנסת, י"'
עורך :יצחק גולדשטוף
י ש ל ל חוץ על לחצן ׳ קו פו ת נו ס פו ת' ו ב חי פו ש ' ד ב רי שי ״ ח /או בטלפון:
ליצירתקשרig 0 5 3 3 1 4 5 9 0 0 @ g m a il.e o m S3 : נדרים פלוס 0 3 -7 6 3 0 5 8 5שלוחה1584 -
f tרבי יהודה הנ שיא 52בני ברק 053-3145900 1 1 קהילות 0 7 3 -2 7 5 7 0 0 0שלוחה10 -ג4 j
״* 4 o r,•y■.j׳j
׳1 q■»p־ >־׳
- ■ ר
כי גמל עלי והיינו דאע״פ שהאדם מאמין בישועת ה' כי תבוא, כעוסק במצוה שלפניו ,וגם הטעם שכ' הגרעק״א (יו״ד סי' רמ״ו)
בכל זאת אי אפשר לומר שירה עדיין אף שיהיה במצב של יגל דבת"ת אין פטור עוסק במצוה דכל תיבה מצוה בפ"ע ל׳ש כאן,
לבי בישועתך ,כי זמן אמירת השירה הוא דוקא כי גמל עלי פירוש וע''ש בתל תלפיות (סי' תתקס״א) לגבי דרשת החג .וע"ע בס'
כשנגמל לו הישועה בפועל ממש ,וכן מבואר בקרא שהיה אומר דרך שיחה (ח"א עמוד תצ"ט) בעוסק בלימוד עם בנו דאינו ככל
נח בתיבה הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך כדאיתא בב''ר ת"ת שאין פטור ממצוה דמקיים מצות ושננתם לבניך ,ועי' בזה
(פ''ד סימן א') ובמדרש תנחומא (סימן י''ד) ובספר הישר המובא בתל תלפיות (סי׳ תת"ו תת"ז) דמסתבר דנחשב כמצוה בפני
במדרש נח (עמוד כ׳׳ט) ,שרק אחר שיוציאו ממסגר יוכל להודות, עצמה ,והניח בצ״ע[ ,וי"ל דמ"מ איכא מצוה בכל תיבה בפ"ע גם
וכאן צידד רבינו שהדליק קודם הנס בברכה ,ואולי מה שאין בזה] .ועי' במועדי הגר"ח (שם) דאשה העוסקת ללמוד הדינין
מודים קודם הנס כ''ז במודה על נס פרטי אבל כאן עשה לקיים שלה יש לה פטור דעוסק במצוה.
תקנ״ח. בענין הדלקת נר חנוכה אצל אאע״ה
אם יש חיוב נר חנוכה באהל וספינה בענין אם קיים אאע״ה מצות נר חנוכה
כתב רבינו זצ״ל דחיוב נר חנוכה הוא דוקא ביש לו בית ובאין לו בס׳ דעת נוטה פרשת וירא (אות רכ''ט) כתב רבנו זצ''ל די''ל
בית תקנו ברכת הרואה כמבואר בתוס' סוכה (מ''ו א' ד''ה דקיים אאע״ה מצות סיפור יציא''מ קודם שיצאו ממצרים דבכל
הרואה) ולכן מי שדר בחצר ללא בית דירה מסתבר שפטור לגמרי המצות יש סודות התורה וקיים הכל ע''ש העתיד ,ומובא שם
(דעת נוטה חנוכה סי' ש''ח ש''ט) ,ויש לדון באהל אאע''ה אם (הערה שצ''א) שהשיב דמה״ט אולי קיימו האבות גם מצות נר
היה לו דין בית לענין זה ,ולענין מזוזה הקה''י בעירובין (סי' י''ב) חנוכה .ובודאי דאאע״ה לא בירך אקב״ו קודם מ''ת ,דאף אם
ומנחות (סי' כ''ד) הביא מש''כ בקה״י (ח״ג סי' ט״ו) בענין חיוב נשים יכולות לברך כאינו מצוה ועושה ,כל זה אחרי שעכ''פ יש
מזוזה בספינה ,ובסוף הסי׳ כ׳ הקה״י ,כל זה כתבתי בשכבר חיוב בעולם לאנשים ,ומכניסות עצמן לזה החיוב ,אבל קודם
הימים ונדפס בקה״י (ח״ג סי' ט״ו) בשנת תש״א ושוב העירוני מ''ת שליכא כלל ציוי בעולם ,לא שייך אמירת לשון אקב״ו ,וגם
בזה בני מהר״ח שליט״א מדברי הרמב״ם ז״ל הל׳ ברכות (פי״א מסתבר של''ש ברכת שיעשה ניסים על העתיד ,וה''ז כדשלבל׳׳ע
ה׳׳ב) שכ' וז״ל יש מ״ע שאדם חייב להשתדל כו ' ויש מצוה שאינה ומשנה ממטבע ,ורק עשה תכלית המצוה ותיקונה ומעין מש''כ
חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב השל״ה שבנתינת המקלות בשיקתות המים קיים ענין תפילין
לשכון בבית החייב במזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה (עי' דעת נוטה שם).
לשכון כל ימיו באוהל או בספינה ישב וכו' הרי לכאו' מבואר ובעיקר הדבר אם שייך הודאה על נס קודם שנעשה כ' רבנו זצ''ל
להדיא דגם כשישב כל ימיו בספינה דמשמע בספינה אחת ולא דהמתין נח מלברך ולהודות עד לאחר המבול ,ללמדנו כי אין
שיעבור תדיר מספינה לספינה נמי פטור אע״פ שידור שם להודות על הנס עד שעברה הצרה ונסתיים הנס ,עכ''ד ,וכ''כ
בקביעות ויפה העיר ,וכן העירוני עוד איזה תלמידי חכמים שיחי' בדעת נוטה פרשת נח (תשובה רי''ח) שלא הקריב תחילה דתודה
מדברי הרמב״ם ז״ל אלו ,אך נראה דראיה מוכרחת אין כאן די״ל מקריבים אחר הנס ,וכעי״ז בס' בעמק ברכה (שירה על הנס עמוד
שכוונת הרמב״ם ז״ל היא משום דסתם בית שבספינה אין בו קכ''ד) מהגרי״ז בשם אביו מרן הגר״ח הלוי זצ"ל אמנם כ''ז
התנאים הנדרשים לחיוב מזוזה דהיינו העשרה תנאים שהזכיר בחובת שירה ,וכמבואר בדבריו דאין יוצאין יד''ח שירה קודם,
הרמב״ם ז״ל בפ״ו מהל' מזוזה וכגון הא דצריך שיהא בו ד״א על דלא חל החיוב רק אחר שנעשה ובא הנס בפועל ,ואין נפטר במה
ד״א וסתם חדרים שבספינה קטנים טובא וכמו שהזכיר הרמב״ם ששר קודם שחל החיוב ,אבל בודאי אפשר להודות לשבח ולפאר
ז״ל דיכול לדור באוהל ויפטר ממזוזה והרי לא כתב בהל' מזוזה גם קודם שיבא הנס ,וזה מה שמצינו באאע״ה (ביאור רבינו בס'
דין מיוחד שהאוהל פטור ממזוזה רק הכוונה כאן משום דסתם תיבת נח על מדרש נח עמוד י''א ד''ה אז).
אוהל אין בו התנאים הנדרשים לחיוב מזוזה וכו' ומ״מ מודינא אם הדליק אאע״ה בד' פתחים מפני החשד
דפשטות דברי הרמב״ם ז״ל בהל' ברכות הנ״ל מורים יותר כתב רבינו זצ״ל דהא דאמרי' בשבת (כ''ב') דיש להדליק נ''ח בב'
שהבית שבספינה פטור. רוחות מפני החשד ,ה''ה כשיש לו ג׳ או ד׳ פתחים ,שיש לו
ועי' בפרשה סדורה (סי׳ י׳׳ג) שהביא רבינו זצ״ל ,מש׳׳כ הרמב״ם להדליק בכולם מפני החשד( ,דעת נוטה חנוכה סי' תס״ט ,ועי'
הל׳ מזוזה (פ״ ו ה״ט) סוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן שפ״א שבת כ''ג א' דדוקא בב' פתחים איכא ספק השקול אבל
המזוזה לפי שאינן עשויין לדירת קבע ,וכתב אאמו״ר בקה״י (ח״ג בד' פתחים למה יאמרו שלא הדליק בשום פתח וע''כ סגי בב'
סי' ט״ו) דיש לחקור בזה אם הפטור ממזוזה הוא משום שאין פתחים ,והעירו מלשון הרמ''א סי' תרע''א ס''ח דמבואר דמפני
האדם יושב שם בשביל לדור אלא בשביל העתקתו ממקום החשד היינו אפי' יש לו הרבה פתחים להרבה רוחות) ,ואמר
למקום ואין זה דירת קבע ,או דנאמר דגוף הספינה אין בה תורת רבינו זצ''ל שהדליק אאע''ה בד' פתחי האהל מפני החשד ואף
בית כיון דנדה והולכת ממקום למקום אין זה בית קבוע ע״ש דכ''ז דליכא חיוב ותקנת נ''ח ליכא חשד ,דא''א לחשוד במי
שהאריך ,והביא ראיה ממה דקיי״ל דבית שבספינה חייבת שאינו מחויב ,גם בזה עשה כאינו מצוה ועושה ,ומעתה כבר
בעירוב אלמא דמקרי בית אע״ג דנדה וע״כ הטעם דפטור משום רמיא עליה חובה ואיכא חשד [מחמת דין נדר דנוהג גם בבן נח
שאין דירתם אלא לעבור והוי כפונדק דפטור ממזוזה ,וגבי עירוב עי' במל''מ פ''י מלכים ה''ז] ,וגם איכא חשד ע''י הנפש שעשה
פונדק חייב ,ולפי״ז רב החובל והפועלים והמשגיחים הקבועים בחרן( .ס' שיח חנוכה עמוד ג' וע''ש דאפשר דהיה לו פתח ששם
שם חייבין במזוזה .וכ' דלכאו' צ״ע ממש״כ הרמב״ם הל' ברכות היה עיקר כניסה ויציאה ורק שם הדליק) .ושאלו מרבנו זצ''ל,
(פי״א ה׳׳ב) שאם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה פטור דכל עוד לא נעשה הנס מה הענין להדליק נרות חנוכה הרי הענין
ממזוזה ויש לדחות דמיירי בספינה שאין לה גג וכה״ג שאינה בהדלקת הנרות זה לזכור את הנס שהקב״ה עשה לעם ישראל
חייבת במזוזה תדע דגם באהל צ״ל בכה״ג דהא אמרינן בירושלמי בשמן שיוכלו להדליק את המנורה וכל עוד לא היה כל הנס אין
סוף מגילה (פ׳׳ד הי׳׳ב) הדר בבורגן ל׳ יום חייב במזוזה ויש מה לזכור ומה הצורך שיקיים מצוה זו ,והשיב רבנו ,ידע ברוח
לדחות קצת וצ״ע ,והא דקאמר בירושלמי סוף מגילה מזוזה אינה הקודש שיהא נס ,ופירסם שיהא נס( .קו' עזרת אליעזר בראשית
נוהגת במפרשי ימים י״ל נמי בבני אדם שעוברים לצורך נסיעה פ' וירא עמוד ס''ד ששאל וכמו כן השיב בעזרת אליעזר פ' שמות
ולא מיירי באותן הקבועים שם .ולפי׳׳ז באהל אאע׳׳ה שהיה שקרא שמו״ת אף שבזמנו לא היה זה משלים עם ציבור שבזמנו).
קבוע חייב בנר חנוכה. להודות על הנס לפני שנעשה
נר חנוכה בנוסע באוירון ומטוס ועי' מה שכתב רבינו זצ״ל בביאור תיבת נח על מדרש נח (עמוד
ונשאל רבינו זצ״ל מהגרש׳׳א שטרן שליט׳׳א ,האם יש חובת י''א ד''ה אז) דהמתין נח מלברך ולהודות עד לאחר המבול,
הדלקת נרות חנוכה למי שנוסע באוירון או במטוס ,והשיב ,רש׳׳י ללמדנו כי אין להודות על הנס עד שעברה הצרה ונסתיים הנס,
בשבת (כ״ג א' ד׳׳ה הרואה) כ' דיושב בספינה פטור מנ׳׳ח, עכ''ד ,וכ''כ בדעת נוטה פרשת נח (תשובה רי''ח) שלא הקריב
ועמש׳׳כ בפרשה סדורה (סי׳ י׳׳ג) ,ועי' שם שהאריך לענין חובת תחילה דתודה מקריבים אחר הנס ,וכיו''ב מובא בס' עמק ברכה
מזוזה בבית שבספינה ובהערה ב' הביא דברי רש׳׳י בשבת וכ' (שירה על הנס עמוד קכ''ד) בשם הגר״ח מבריסק זצ״ל דאמר
דצ״ע כוונתו. בביאור הפסוק ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה'
י ץ■ ניתן לתרום גבו במכשירי ״קהילות" ו״נ דוי ם פלוס" בבתי הכנסת, י
ליצירת קשרig o 5 3 3 1 4 5 9 0 0 @ g m a il. c 0 m ^ :
י ש ל ל חוץ על ל ח צן' קו פו ת נו ס פו ת ‘ ו ב חי פו ש' ד ב רי שי״ ח' ,או בטלפון:
* רבי יהודה הנ שיא 52בני ברק
נדרים פלוס 0 3 -7 6 3 0 5 8 5שלוחה1586 -
0 7 7 -2 0 9 2 0 0 5 ® 053-3145900 0 , ______________ קהילות 0 7 3 -2 7 5 7 0 0 0שלוחת______________ 4310 - J
------ —־—--- --- ---- ׳
& • • V b C o d • o c n r y b cי - u 1,tfbcf'h
״דבריהם הם זכרונם״
לעילוי נשמת מרן רבינו _a
ירחמיאל גרשון ב׳׳ר צבי יהודה בס״ד
זללה׳׳ה דרכי ה חיזוק
ארבעה צריכים חיזוק (ברכות לב - ):שיתחזק אדם בהם ת מי ד בכל כחו (רש״י)
( 788 תולדות תשס״ז משיחות רשכבה״ג מרן ראש הישיבה הגרי״ג אדל ש טיין זללה״ה •
והטעם לזה מפני שעשו היה גם כן בעל מעלות ,כמו שמצינו (עיין מדוע רצה יצחק אבינו לברך את עשו
סוטה יג) שזכה שראשו נקבר במערת המכפלה יחד עם האבות ,ו בי אר
*בפרשת השבוע (כה ,כח) "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה
מו״ ר הגרא״א דסלר ז צ״ ל כי ׳רא שו׳ של עשו כשר היה ,ור ק המידו ת
אוהבת את יעקב" .לכאורה משמע שיצחק אהב את עשו לבדו ,ולא את
הרעות השפיעו על הנהגתו בפועל ,אבל היה איז ה חלק ושורש של
יעקב ,ו אי לו רבקה אהבה את יעקב ולא את עשו.
קדושה בנשמתו ,ולכן נקבר במערת המכפלה.
וכן מבואר לכאורה מפרשת הברכות ,שדעתו של יצח ק היי ת ה לברך
וגם י צ או ממנו גרים ו תנ אי ם ,וכן י צ א ממנו אנ טונינו ס שהיה גוי כשר
את עשו ולא את יעקב ,ובפשוטו היינו מ שום שאהב את עשו ולא אהב
ולבסוף נתגייר (ע״ז י ,ב ,ו תו ס׳ שם) ,וזכ ה לזה מפני שהיה בו איז ה צד
את יעקב ,ור ק רבקה שהייתה אוהבת את יעקב אמרה לו שילך וי ק די ם
טוב ,ו ז ו הסיבה שרבקה אהבה גם או תו.
את עשו ויי טו ל הברכות לעצמו.
החיוב למי שיכול להיות ׳יששכר׳ ולא ׳זבולון׳ וצריך בי אור ,שהרי יעקב היה יגע ועמל בתורה ,וכלשון הכתוב (כה,
והנה בענין ז ה של ׳יששכר וז בו לון׳ היה מ קו ם לטעות לומר ,כי מאחר כז) ״ויע קב אי ש תם יושב או ה לי ם״ ,ועשו היה ” אי ש יודע ציד איש
ששכר שניהם שווה ,א ם כן מדוע צריך לעמול בתורה ,הרי אפשר גם שדה״ ,ו אי ך יתכן שיצחק אבינו העדיף את עשו הרשע אשר ציד בפיו
יו ת ר מיעקב שהיה יושב אוהלים.
ונראה פשוט שבאמת יצח ק אהב גם את יעקב ,כ מו שמצינו (כתובות
ניצול יום ששי ושבת -שליש מהחיים! קג ,ב) ביהושפט מלך י הודה שכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד
בהמשך לדברים שהובאו בשבוע שעבר לחיזוק לימוד התורה ביום מכסאו ו מחב קו ומנ שקו ,מתוך אהבת התורה ואהבת תלמידי חכמים
ששי ושבת ומוצאי שבת בפרט בלילי החורף הארוכים ,להלן דברים שהייתה לו ,ו בו ד אי שגם יצח ק אהב כך את יעקב שהיה עמל בתורה.
שעורר רבינו בסוף השיעור בישיבה ,ו' כסלו תשס״ו. וכן כתב הספורנו ״וי א ה ב יצח ק את עשו -גם את עשו ,אף על פי שידע
י ש ד בר ש צרי כי ם ל עו רר ע ליו ,ו א מנ ם זה נוג ע לי חידי ם ,אבל י ש בלי ספק שלא היה שלם כיעקב״ .ו היינו שבווד אי אהב את יעקב ,ור ק
כמה י חידי ם כ אלו ...ו אינני יו ד ע ל מי לו מר א ת זה ,ש בי שי ב ה י ש השמיענו חידוש שאהב ׳גם׳ את עשו למרות שלא היה שלם כיעקב.
סדרי ם ,ו בדר ך כלל יו ם ש שי ו ש ב ת ו מו צ אי שב ת ,הם שני י מי ם ומעתה צריך בי אור כל ענין הברכות ,למה לא רצה יצח ק לברך את
ב ש בו ע שבדרך כלל י ש י חידי ם ש אין להם סד רי ם ק בו עי ם ו לו מ די ם יעקב ,ומדוע קרא רק לעשו כדי לברכו ,הרי הוא אהב גם את יעקב.
פחות ,וני כ ר בי שי ב ה ש הלי מוד אינו כמו כל ה שבוע.
וז ה ד בר מ אד לא טו ב ,כי זה כ מו ש לי ש מ ה חיי ם ,שני י מי ם מ תוך הברכות לעשו כדי שיעזור ליעקב ללמוד
שבעה ז ה קרו ב ל ש לי ש! ו ב פר ט שכ תוב ב ספרי ם ה קדו שי ם ( בן אי ש ושמעתי מ מו״ ר הגה״צ ר א״ א דסלר זצ״ ל ,כי דעתו של יצחק א בינו
חי ש מו ת שנה ב') שכל מ צוו ת ש עו שי ם ב שב ת זה פי אלף ממה
היית ה שעדיף לברך את עשו בפרנסה ועשירות ,ו אז גם יעקב יי הנה מן
מו סי פ ה הרבה ,ו ל כן השבת קדו ש ת החול ,כי בי מו ת ש עו שי ם
הברכות ,כי היה סבור שיאהבו ז ה את ז ה וי הי ה ביניה ם הסכם כמו
ההצלחה ב ש ב ת היא יו ת ר גדול ה מכל ה שבוע.
׳יששכר וז בו לון׳ ,שיעקב יוכל לשבת ולעמול בתורה כרצונו ,ועשו שהיה
וא ם י ש הפסק ב ר צי פו ת הדב קו ת ב תור ה הרי א מרו (י רו ש ל מי איש ציד יתברך בפרנסה ועושר רב שיוכל לפרנס גם את יעקב אבינו,
אעזבך ,ו מ א בדי ם א ת כל ת עז בני יו ם יו מיי ם סוף בר כו ת) אם ונמצא ששניהם נהנים מן הברכות ,יעקב ועשו כאחד.
המעלו ת ש הדב קו ת ב תור ה נו תנ ת ב מ שך ה שבוע חמי ש ה י מי ם ,כי
י ש ר פיון ו צרי כי ם שוב התחלה חדש ה.
אבל רבקה שהייתה גם היא נביאה כמו שכתוב בתרגום (כז ,יג) ״עלי
אתאמר בנבואה״ ,ידעה ברוח הקודש שהסכם ז ה לא יוכל להתקיים,
ו א מנ ם אלו הם רק י חידי ם ,ו ברו ך השם רוב ה צי בור מ חוז קי ם
מפני שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב (ספרי בהעלותך) ,ו אי אפשר
כר אוי ,אבל הי חידי ם האלו צרי כי ם להתחזק.
ב מצי או ת שתהיה אהבה ביניהם ,ואפילו א ם יעקב לא היה לוקח את
ו ה חיזו ק ת לוי אם אד ם נהנה ממה ש הו א עו ש ה ,וכ ש עו ש ה ד בר
הברכות ,גם כן היי ת ה מ צי או ת ז ו שעשו שונא או תו ,ולכן יעצה ליעקב
ש הוא נהנה מ מנו אזי הוא מ מ שיך ו אינו רוצ ה ל הפסי ק ,ו הרי ד ב רי
שיקדים את עשו ויי טו ל הברכות לעצמו.
ואם מ הלי מוד, הנאה מד ב ש וי ש ו מ תו קי ם לב מ ש מ חי תור ה
לו מדי ם ב צור ה של הנאה זה מו שך הלאה ,ור ק ב א מ צ ע ה שבוע י ש והלכה זו שעשו שונא ליעקב היא כמו שנאת עמי ה ארץ לתלמידי
סדרי ם קבו עי ם שרגי לי ם ל ל מו ד ו מ מי ל א זה הולך ו מ מ שיך ,ו ב ש שי חכמים ,וכפי שמצינו בגמרא (פסחים מט ,ב) שרבי עקיבא כשהיה עם
ו שב ת אין שי עו רי ם ו סד רי ם ק בו עי ם ,וכל א חד צריך ל ע שו ת ל ע צ מו הארץ אמר מי י תן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור.
שז ה י מ שו ך שיי הנ ה מ הלי מוד, את ה תכנית המ תאי מ ה ב ש בי לו ואף על פי שרבי עקיבא היה בעל מידו ת טובות מיו ח דו ת כבר
או תו לד ב קו ת ב תור ה ויי תן לו א ת שמ ח ת התורה. מתחילתו ,כמו שאמרו (כתובות סב ,ב) שהיה צניע ומעלי ,כבר פירשו
א פ שר חברו ת א בלי כי ח ברו ת א, עם ל ל מוד צריכי ם ולכן התוספות בכתובות שם כי מה שאמר ׳ מי י תן לי תלמיד חכם ואנשכנו׳
ל הירד ם ,וג ם צריך שי היו ז מני ם קבו עי ם ,ל קבו ע ז מני ם קבו עי ם אין ז ה מפני ששנא תלמידי חכמים ,אלא שהיה סבור שהם מתגאי ם על
שלו מדי ם כל א חד לפי כו חו תיו ,איז ה לי מו ד קבוע שי מ שו ך וי הי ה עמי הארץ מפני תורתם .ונראה שגם שנאת עשו ליעקב היא מאותה
מ עניין ,לא מ תוך כפיי ה מ צד ה' שכל' מה ש צריך לד ע ת ,כי י ש כל הסיבה ,ו מז ה נובעת שנאת ה או מו ת לכלל ישראל ,כי הם ס בורי ם
על י די רק אלי ה ם ב מ צי או ת ל הגיע שייך של א ש אי פו ת מיני שישראל מתגאי ם עליהם לגודל מעלתם.
ה ת א מ צויו ת גדו לו ת ,ו צ רי ך ל ל מו ד ב שי ט ה מ סוד ר ת כל א חד לפי
ולכן אמרה רבקה שאי אפשר שיהיה ביניה ם הסכם ׳יששכר וז בו לון׳,
חברו ת א ו בז מני ם שיי תן ש מ ח ה ,עם לי מו ד קל ו מ עניין ט ב עו,
משום שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב.
קבועי ם ,וג ם שי הי ה ב מ קו ם קבו ע ,ו הכי טו ב זה ל ל מו ד ב אול ם
הישיב ה ,ש ה אול ם י הי ה מל א ,ו אז זה מרו בי ם העו שי ם ( עיין ר ש׳׳י והנה בפשוטו משמע שרבקה היי ת ה אוהבת רק את יעקב ולא את
וי קר א כו ,ח) וי ש בז ה גם ז כו ת של קי דו ש השם. עשו ,אך גם ז ה אינו נכון ,שהרי בסוף הפרשה מ צינו שאמרה (כז ,מה)
״למה ז ה אשכל שניכם ביו ם אחד״ ,ו היינו שאהבה גם את עשו.
זו הי העצה ש ר צינו לו מר לי חידי ם ש אינני יו ד ע מי הם ,שי ת חז קו
בזה ,וז ה י תן הצלחה ב תור ה לכל ה שבוע ולכל ה חיי ם!
מ שי עור ה חומ ש בליל ש׳׳ק תו לדו ת ת שס״ז.
ל תרו מו ת ו הנצ חו ת 0527600485 - לקבלת ה שי חות ב מיי ל A527600485@gmail.com
עמוד 1 ניתן לתרום בעמדות ׳קהילות׳ ו׳נדרים פלוס׳ לפי החיפוש ׳דרכי החיזוק׳ (קוד (710
אין בהם כוח ללמוד יידעו הדר כבוד עסק התורה ויז כו בידיעתו ,ולא לעסוק במסחר ול ה חזי ק תורה ,ולקבל שכר של זבולון ,ש אינו פחות
תאבד נפשם מן העולם הבא״ ,ע״כ. משכרו של יששכר.
רבינו יונ ה חיבר ׳שער התורה׳ (שאינו נמצא בידינו) המבאר את גודל אמנם כבר נודע המעשה שהיה עם מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ״ ל,
חשיבות התורה ,והטעם שחיבר או תו הוא כדי שבני אדם יעסקו הרבה שגביר אחד אמר לו ,למאי נפקא מינה א ם אלמד תורה או לא ,הרי גם
בתורה ,וגם אלו שהם אנו סי ם ו אין בהם כוח ללמוד ,לכל הפחות יידעו עכשיו יש לי או תו השכר כמו לו מדי התורה ,בזכות החזקת התורה ,וענה
את חשיבות התורה ,הדר כבוד התורה ,ובידיעה ז ו יז כו לעולם הבא ,כי לו רבי אהרן ,אמנ ם יש לך עולם הבא ,אבל העולם הזה של לו מדי
לעולם הבא זו כי ם רק על י די תורה ,על י די שלמות של תורה ,וגם ז ה התורה אין לך! כי מי שיושב ולומד הוא רגוע ומ או שר וי ש לו כל מה
נקרא תורה -א ם מחשיבים תורה כמו שצריך ו מ מילא עושים כמה שצריך ,בלי בעיות ובלי טרדות ,ו אי לו אי ש עסקים טרוד כל הז מן
שיכולים ,עוז רי ם לתורה וגם לו מדים כפי היכולת. מהמסחר ,וי ש לו הרבה צער ו חו סר מנוחת הנפש.
ו הבי אור בז ה על פי מה שאמרו חז״ ל (קידו שין מ ,א) אפילו חשב אדם ועדיין יתכן שיאמר אדם כי לא אכפת לו מהעולם הז ה ו הו א רוצה רק
לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה ,ו היינו עולם הבא ,שלכאורה היה מ קו ם לומר שאדם כז ה כבר אין לו צורך
כמו שכתב בחובות הלבבות (שער הביטחון פ״ד) שעיקר שכר ה מצוו ת לעמול בתורה ,כי בהחזקת התורה כבר יקבל עולם הבא בשלמות .אבל
אינו עבור מעשה קיו ם המצו ה בפועל ,כי ז ה לא תלוי ביד האדם אלא האומר כן טעות בידו ,כי בוד אי החיוב של כל אחד הוא לעמול בתורה
בידי שמים ,וכל עיקר השכר הוא על הבחירה במצוה וההשתדלות ולהתייגע בהבנתה כמו שכתוב (יהושע א ,ח) והגית בו יו מ ם ולילה ,ור ק
בעשייתה ,ולכן מי שבחר והשתדל כפי יכולתו לעשות את המצו ה ור ק מי שהוא אנו ס ו אינו יכול ללמוד ,נתנו לו מן ה שמים אפשרות לזכות גם
א ם יעסוק במסחר וי חזי ק תורה.
נאנס ולא עשאה יקבל שכר כאילו עשאה.
אבל מי שהוא בן תורה וי ש בכוחו ללמוד ,ו ד אי שתהיה עליו תביעה
וז הו בי אור דברי רבינו יונה ,שמי שהוא אנו ס ו אין בו כוח ללמוד ,א ם
א ם לא למד אפילו א ם י חזי ק תורה וי הי ה ׳ז בו לון׳ ,כי הוא חיי ב להיות
על כל פנים יידע הדר כבוד עסק התורה יז כ ה בידיעתו ,כי הוא מכיר
מלומדי התורה ,וגם אינו יכול להיות בטוח שיזכה לסייעתא דשמיא א ם
ויודע את חשיבות התורה ומעלתה ,ו מ מילא ו ד אי שהוא רוצה ללמוד,
ירצה להיות זבולון ,כיון שזה אינו תפקידו.
וכל מה שאינו לומד ז ה רק מפני שהוא אנו ס ו אינו יכול ,ועל ז ה מעלה
עליו הכתוב כ אילו עשאה. הטעם שזבולון זוכה בהחזקת התורה
וז הו גם הענין שניתנה ל׳זבולון׳ האפשרות לזכות כפי יכולתו על י די והענין שנתנו ל׳זבולון׳ את האפשרות לזכות על י די החזקת התורה,
הכרת חשיבות התורה ו עזר תו ללומדי התורה. נראה שהוא כעין מה שכתב רבינו יונ ה בשערי תשובה (ג ,קנו) ״על כן
נתחייבנו ללמד בני יהודה התועלות הנמצאות בעסק התורה ,וכתבנו
א״ה .כאן הרחיב רבינו בדרכי ההצלחה בתורה ,ראה במסגרת בסמוך.
מקצתם בשער התורה בעזרת הקל ,למען יכספו הלבבות בתורה ,ואשר
ו מע ש ה שהיה ב אד ם של א ש מר תור ה ו מ צוו ת ,ונ ת קר ב לרב א חד צ עיר
להיות אדם גדול או אדם השלם?
ו היו מדברי ם הרבה בלי ק שר ל ש מיר ת התורה ו ה מ צוו ת ,ופע ם א חת
א מר לו הרב ,הרי גם אתה מו כ שר ובכו חך ל היו ת רב ו ל מ דן כ מוני ,ול מ ה נ ש אל תי מכמה בני תור ה י קרי ם מהו הדרך ו ה סוד איך נע שי ם ל אד ם
לא תל מד גם אתה ו ת הי ה רב ת ל מיד חכם ,ו הו ש פ ע או תו אד ם מ ד ב ריו על זה וי ס ב רו אם י ח ש בו כי השאלה, עצ ם על גדול ,ו ה תפל א תי
ו חזר ב ת שוב ה ו ה ת חיל לל מוד ,ו ל א אר כו הי מי ם עד שנ ש בר ו חזר ל סורו, ש תכלי ת הלי מוד הוא הכבוד לצ א ת גדו ל ,בו ד אי של א י צ לי חו בז ה כלל,
כי אם לו מדי ם על מנ ת ל היו ת רב או ל ש ם פרנ ס ה ו כדו מ ה אי א פ שר ו מי ש לו מ ד על מנ ת ל היו ת ג דו ל ל א יעל ה בי דו.
להצלי ח ,מפני ש אין הנאה מעצ ם הלי מוד ,ול א י ת כן הצלחה בז ה. ו עי קר הלי מוד אינו ל היו ת אד ם ג דו ל אל א ל היו ת אד ם השלם ,ולפ ע מי ם
י ש אד ם ש עו ש ה מ ע שי ם גדו לי ם ו אינ ם ב של מו ת ,ו ל עו מ תו י ש א חר
ליהנות מעצם הלימוד ולא לקפוץ מדרגות ש עו ש ה דברי ם א פי לו ק טני ם אבל הם ב של מו ת ,ש לו מ ד כמה שי כו ל,
ו מ תפלל כמה שי כו ל ,ו עו ש ה ח סד כמה שי כו ל ,ו או כ ל טו ב וי שן טו ב,
ו מ צינו עו ד בג מר א ( סנ ה דרין כו ,ב) מ חשבה מו על ת א פי לו לד ברי תור ה,
ש היו וי דו ע על הרבה גדו לי ם של מי ם, ש מ ע שיו השלם ו הו א אד ם
ו פי ר שו ר ש׳׳י ו תו ס פו ת :מ ח שב ה ש אד ם מ ח שב כך וכך אע ש ה כך וכך
של מי ם ב מע שי ה ם ,ו היו מ מ ש ב עלי מופ ת ,ל מרו ת של א היו מ פור ס מי ם,
תעלה בי די ,מו על ת ל ה שבי ת הדבר ש אין מ ח שב תו מ ת קיי מ ת ,א פי לו
וג ם ב דו רנו י ש כאלה ,ו מ צינו ל ענין בר כו ת שכיכר של ם ו ק טן עדי ף
לד ברי תור ה כגון ה או מר עד יו ם פ לוני א סיי ם כך וכך מ סכ תו ת בגיר ס א,
מפרו ס ה א פי לו גדול ה ( עיין ברכות לט ,ב ,וראה בספר המאורות הגדולי ם
ע״כ .ונר א ה ב בי אור הענין כנ״ל ,ש ה או מר עד יו ם פ לוני א סיי ם כך וכך,
מהדו״ח עמ' 91בשם הגרי״ס) ,וז הו מ של לדרך העבוד ה ברו חניו ת ,ש אין
אינו לו מד מ חמ ת שנ הנה מעצ ם הלי מוד ,אל א מפני שרו צ ה ל היו ת ב קי
התכלית ל הגיע לגד לו ת אל א ל ש ל מו ת!
ב מ סכ תא פ לוני ת ול היו ת ב קי ב ש״ס ,ול כן אין מ ח שב תו עול ה בי דו.
וז הו גם מה ש א מרו ב המ שך הגמרא שם שא ם ע סו קי ם ל שמה אינ ה ההצלחה רק כשלומדים עם הנאה
מועל ת ,וי ש ל פר ש ד היינו ש אינו לו מד כדי ל סיי ם כך וכך מ סכ תו ת ,אל א
ו ש מ ע תי עו בד א מ מרן הג און רבי יצ ח ק אל חנן זצ׳׳ל ,ש ב ש כנו תו היה גר
עצ ם הלי מוד מ ש מ חו ,וג ם מ רגי ש המצו ה שבז ה ,ו ב או פן כזה ב א מ ת
סנד לר ש ע בד כל היו ם ל פרנ ס תו ,ופע ם ש מע א ת ה סנדלר או מר ל א ש תו,
יצלי ח ויר א ה ברכ ה ב לי מו דו.
ראי את ש כננו הרב ,איך ש הו א חי ב טו ב ו אינו צריך ל ע בוד כל היו ם,
ו צרי כי ם ליד ע שג ם אם לו מדי ם ל ש ם ההנאה ש ב לי מו ד ול ש ם ה א שריך ו אף על פי כן פרנ ס תו מ צוי ה ברוו ח...
ב עול ם הזה אין בכך שו ם חי סרון ,כי כך היא דרג תנו ,ו אי א פ שר ל טפ ס וניג ש רבי יצ חק אל חנן אל ה סנדלר (ו ל א א מר לו ש ש מ ע א ת שי ח תו)
מדרגו ת ו ל ק פו ץ יו ת ר מ המצב ה א מי תי שלנו. כמו לו היו ם ו הו א י של ם או לי יר צ ה לי ש ב ו ל ל מו ד כל ו הציע לו
כמו שי דו ע שהגר״ ח מוו א לוז'ין א מר ש עי קר התפיל ה בי מי ם נור אי ם היא ש מרווי ח ב ע בו ד תו היו מי ת ,ו כ מו בן ה סנדלר מי ד נענה לזה ב שמ ח ה ,אך
על כ בוד ש מי ם ו מ מי ל א כבר נ קבל א ת כל הג ש מיו ת ב תור ע בדי המלך, שוב ה ת בונן ו א מר כי מ עול ם לא יד ע ל ל מוד ו אינו מ סוגל לז ה ,ו א מר לו
אבל רבי י ש ר א ל ס לנ טר א מר ש ב דו רנו אין זה לפי מדרג תנו ,ו מי שי ב ק ש רבי יצ חק אל חנן שעל כל פני ם יי ש ב וי א מ ר תהלים כל היו ם ,ו ה סכי מו
רק על כ בוד ש מי ם נרא ה כדו בר ש קרי ם ,אל א צריך לב ק ש גם על ע צ מו על כך ,ו כ ע בור י מי ם ס פו רי ם חזר ה סנדלר ו א מר ש אינו י כו ל יו ת ר לו מר
ועל פרנ ס תו ,כפי דרג תו ה א מי תי ת. תהלים ו כ בר אי א פ שר לו ל ע מוד בז ה.
ו הסיב ה לכך היא מפני של א היה לו הנאה ו ע ר בו ת במה שע ש ה ,ו בו ד אי
ו הכלל הוא כמו ש די ב רנו ,שא ם י ל מ ד על מנ ת ל היו ת אד ם ג דו ל או ל ש ם
אי א פ שר ל הצלי ח אם אינו נהנה מעצ ם הלי מוד ,ול כן הלו מד רק ל ש ם
פרנס ה ו כדו מ ה לא י צלי ח ,אל א צריך ל ל מו ד ל ש ם הלי מוד של ע כ שיו,
פרנס ה או על מנ ת ל צ א ת אד ם ג דו ל לא יעל ה בידו ,כי אמנ ם הוא
וי ל מ ד לפי ט ב עו ,ו בדר ך זו יר א ה ברכ ה ב ת ל מו דו!
י ת חיל ל ל מו ד ב ח שק ו ב ר צון ,אבל ל ב סוף יי ש ב ר מכך ,כי הוא חו שב רק
על סו פו שי הי ה ג דו ל ב תור ה ו אינו נהנה מ לי מו ד זה ,אל א צריך ל ל מו ד
ולי הנו ת בכל רגע מעצ ם הלי מוד ,ו ל א ל ח שוב על הע תיד.
ל עי לוי נ שמת הג הייצ רבי נח ב׳י ר י שר א ל חפץ ז ציי ל ל עי לוי נ שמת ל עי לוי נ שמת גי ליון ז ה מו קד ש ל עי לוי נ שמת
נל ב׳יע ייי א ח שון ת שפייב ר יעקב בי ר יחיאל נוימאן זי ל הרהייג ר בי נחמיה בי ר דו ד צבי ציטרון ז ציי ל הרב אליעזר בי ר יצחק קיסטר ז צי ל
וזו ג תו הצד קני ת מרת שרה דינה ע׳י ה נלב״ע ט' כסלו ת שס״ח מנהל ס מינר ' או ר ה חיי ם' כארבעים שנה נל בי ע ז' כסלו ת ש עי ח
בת הג הייצ רבי אליהו מאיר קובנר ז צ׳י ל נל ב׳י ע ה' כסלו ת שסייג תנצב״ה נלב׳יע ט׳ כסלו ת שע׳יו -תנצב׳יה תנצ בי ה
^ r 1n r
עמוד 2
מילת יעקב ועשיו פניני ד ב +ר | פנינים והערות בעניני הפרשה
וי מלאו• י מי ה ?ילידת ו הנ ה תו מ ם ג ב טנ ה( ,כ״ה כ״ד). (מדברים שנאמרו תחת השיחים במו״מ עם מרן רבינו שליט״א).
שאלו ,במש״כ רבינו יונה בסנהדרין (דף נ״ט ב') דעשיו לא היה חייב
במילה מצד הדין ,כיון שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק ,וא״כ מזיק תפוסת הבית
עשיו הופקע מלהיות זרע אברהם ,אלא דיצחק מל אותו מספק כיון שלא וי א מ ר י ע ק ב מ כ ר ה ::יו ם }את בכר ת ^ לי( ,כ״ה ל״א).
ידע מי יקרא זרעו .ואמר רבינו ,שיש לדון מדוע אין איסור חובל מספק
אמר רבינו ,דאדם שמזיק תפוסת הבית יל״ד האם ישלם לבכור או לא,
באחד מהם ,ואולי נימא דאנן סהדי דניחא ליה בזה . 1ושאלו ,אם מילתו
דהרי הבכור אין לו קודם חלוקה כלום (קכ״ו א') ,אבל מצינו תשלומים גם
דחתה שבת אם חל שמיני שלו בשבת ,ואמר רבינו ,דודאי דחתה שהרי
כשאין ממון ,וכמו שאחד מזיק ממון של קנס ,לפני העמדה בדין ,ודן
היה קודם מת״ת ,ואף שקיימו האבות את התורה ,מ״מ לא היה בזה
בזה החזו״א (ב״ק ס״ס ג'([ ,ויש דוגמא נוספת לזה והיא בדן את הדין
לדחות את החיוב דספק מילה.
והזיק את החייב שצריך לשלם כמה ששוה קנס] .ואם נניח שלא ישלם
שבועת עשיו לבכור פי שנים ,ומשום שאין לו קודם חלוקה ,אזי גם לפשוט הוא לא ישלם,
דיטען המזיק כי גם אם לא הייתי מזיק לך לא היית מקבל שהרי הבכור
!י א מ ר .יעקב ה ש ב ע ה לי כיו ם וי ש ב ע לו וי מ פ ר ™ ־ ב כ ר ת ו ליע ק ב( ,כ״ה ל״ג).
היה נוטלו בחלקו ,והוא נידון שמוכח כבר במקומות אחרים ,שהיכן
שאלו קמיה רבינו שליט״א ,מדוע השביע יעקב את עשיו אי חשיד אממונא שהניזק בלא הנזק לא היה מקבל את הממון אזי אין לו מה לתבוע מן
חשיד אשבועתא ,דכן הוא ס״ד דגמ' בב״מ (דף ה' ב') ושי' רש״י שם המזיק ,ואמנם הבכור יכול לוותר ויזכה בזה הפשוט ,אבל אין זה סיבה
שכן הוא גם כן להלכה ,2והשיב רבינו ,שיש נידון אי חשיד אממונא אסור לחייב את המזיק לשלם[ .עי' חי' הגרד״ל ב״ב סי' כ״ז אות ו' סק״ג].
להשביעו או רק אין תועלת בשבועה ,ואם אסור אכן הוא קשה ,אבל אם
הטעם משום שאין תועלת דחשדינן שישקר גם בשבועת וניחא ,די״ל
דין ירושת בכור בזכות נפקד
דהא דלא משביעים הוא משום שאין תוספת בירור בשבועה של חשוד,
יל״ד במפקיד שמת ויש לו שני בנים ,בכור ופשוט ,איך עושים את החלוקה
אבל יתכן שישמור על השבועה ויש בזה תועלת להשביעו ,ועוד אמר רבינו,
בזכות של השמירה ,שהרי הזכות לקבל את השמירה היא 'ראוי' וקי״ל
שאם יחזור עשיו בתשובה יהיה בזה תועלת שיהיה מחויב לשמור את
דאין הבכור נוטל בראוי ,ומאידך הבהמה עצמה היא 'מוחזק' שהבכור
שבועתו.
נוטל בו[ ,עי' חי' הגרד״ל ב״ב סי' כ״ז אות ו' סק״ד].
שואל שלא מדעת בלקיחת בגדי עשיו
זמן גדלות בדורות הראשונים
הגדיל ה ח מ ד ת ?? שר א ת ה ב בי ת ו ת ק ח ר ב ק ה א ת ־ ג ג די ע ש ו
ו ת ל ב ש א ת ־י ע ק ב ב ^! הל;טן( ,כ״ז ט״ו). וי-ע תר י צ ח ק ל ד׳ לנ כ ח א ש תו פי ע ק ר ה והוא וי ע ת ר לו ד' וו גו ז ר ר ב ק ה
א ש תו( ,כ״ה כ״א).
אמר רבינו ,כבר הקשו המפרשים כיצד יעקב לקח את בגדי עשיו ,והרי
יש כאן איסור של שואל שלא מדעת ,ואיך הותר לו דבר זה ,אולם י״ל וברש״י (כ״ה כ״ו) כתב' ,בן ששים שנה ,עשר שנים משנשאה עד
בפשיטות ,דהרי מבואר בגמ' (ב״ק דף קי״ט א') דממון מסור מעיקר הדין שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה להריון ,ועשר שנים הללו צפה
מותר לאבדו ביד ,אלא שהטעם שאסור הוא משום דילמא נפיק מיניה זרעא והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה ,כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה
מעליא ,וכדכתיב ׳יכין וצדיק ילבש׳ ,וא״כ כל זה דווקא כאשר מאבדים את והתפלל עליה׳ ,ע״כ ,ובתום' ביבמות (דף ס״ד א') כתבו על כך ,שדורות
הממון של המסור ,שעי״ז מפקיעים מבניו את הממון ,אבל אם לוקחים הראשונים הולידו קודם ,וכמבו' בסנהדרין (דף ס״ט ב').
אותו בלי לאבדו ,ורק משתמשים בו ,א״כ יהיה מותר מחמת דין זה ,שהרי ובענין דורות הראשונים אמר רבינו ,דיש להקשות ,דהנה התוס׳ בסנהדרין
כאן לא מפקיעים את הירושה מהבנים ,ולכך י״ל דשואל שלא מדעת שם כתבו ,דבזמן שהיו מולידים בגיל ח׳ גם גדלות היתה בגיל ח׳ (ובר״ן
ליכא במסור ,ומטעם זה היה מותר לו לקחת בגדי עשיו. שם פליג) ,ולכאו' הרי זה היה בזמן בת שבע ,וכמבו' שם בגמ' ,שהוא
וסיפר רבינו ,שהיה מעשה לפני שנים עם בחור בישיבה ,שאביו שהיה עם בזמנו של דוד שנשא את בת שבע ,ובגיטין (דף ס״ח ב') אמרו במעשה
עקרונות חזקים אמר לו שאינו מרשה לו להסב בפניו ואינו מוחל על דאשמדאי ,שבכה אשמדאי כשראה חופה אחת ,ואח״כ אמר שאותה אשה
כבודו ,ובא לשאול אם יכול להסב .אמרתי לו שיכול ,משום שכל מה שנשאת אינה יודעת שבעלה ימות באותו לילה ובעיא מינטר ליבם קטן
שאביו עושה הוא מחמת איזה עקרון שזה מגיע מחמת איזה דעות, י״ג שנים ,ולכאו' אם הגדלות היתה אז בגיל ח' ,ההמתנה היא רק עד
אבל אין כאן הקפדה על כבודו ,משום שאביו אינו מקפיד באמת ,אלא גיל ח' ,דאז הוא זמן הגדלות בזמן ההוא ,והיה זה בזמן שלמה בן דוד,
רק שרוצה את העקרון שלו ,הוא היה אדם עם כיפה שונה ועם דעות והוא גמ' מפורשת דלא כתוס' ,ודוחק לומר שהשתנו הדורת בין דוד
משונות. לשלמה.
. 1וצ״ע מה שייך כן גבי עשיו.
.2וע״ש בתוס' שבדורות הראשונים לכו״ע היה כן ,ורק אחר שהוקל איסור גזל ל״א הכי.
יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ k.gilyonot@ gm ail.comלהקדשות ע״ג הגליון053- 3145900 :
הכוללים ,ועשרות אלפי בני הישיבות ואברכי הכוללים בארץ הקודש ,המתרבים כל העת
בסייעתא דשמיא ,ומוסרים נפשם על לימוד התורה ,וכל עיסוקם הוא אך ורק בלימוד
התורה על אף הגזירות והרדיפות ,ואינם שמ ים ליבם לשום דבר ,ואנו מובטחים שלא
תמ וש התורה מפי זרענו עד עולם. במעמד בלונדון
הרגשת הלב ,כאשר אנו באים מארץ ישראל ומתקבלים בחום על ידי היהדות החרדית בכל ברשות מרנן ורבנן שליט"א ,אחינו בית ישראל יהודי לונדון היקרים!
אתר ואתר מתוך השתתפ ות עמוקה ורצון אמיתי לעמוד לימין לומדי התורה בעת דוחקם, באנו לכאן מארץ ישראל יחד עם גדולי תורה ויראה שליט״א למען תורת ארץ ישראל .דעו,
וישראל ערבים זה לזה -זו היא נשיאה בעול באופן המובהק והנפלא ביותר ,ושותפות וערבות התורה היא נצח ,כל אחד יש לו את הזכות והחובה להיות שייך לתורה ,בלימוד התורה ,בכבוד
זו היא גופא מחזקת ומעודדת את לומדי התורה בארץ ישראל בעת צרתם. לתורה ,ובחיים על פי תורה.
זו כבר הפעם השל יש ית שאתם נדיבי עם כאן באנגליה ,משתתפ ים ביד רחבה עם 'קרן כל אחד רוצה וחייב לגדל בניו לתורה וליראת שמ ים ומידות טובות ,וכשהילדים רואים שאצל
עולם התורה' באופן נפלא ומרש ים ביותר ,וכאשר מתאחד ים בני קל חי בכל אתר ואתר, האבא הכבוד הכי גדול הוא לתורה -זה נכנס בליבם לעולם .יהי רצון שלא תמ וש התורה מפינו
להרבות כבוד לתורה ,ומתאמצ ים בכל יכולתם להחזיק את לומדיה ,אין קידוש שם שמים ומפי זרענו וזרע זרענו לעד ,ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן״.
גדול מזה ,ואין סגולה כתורה .כל אשר מתנדב כפי יכולתו ויותר מיכולתו ,ובא לעזרת השם
בגיבורים ,לקיים את תורת ארץ ישראל ,בעת כזו כאשר הכביד הקושי על הישיבות והכוללים,
במלון פילאר בדינר המרכזי
הרי הוא שותף מלא לקיום התורה ,ואין גבול לשכרו .כל מי שש ותף עם קרן עולם התורה, ברשות מורנו ראש הישיבה שליט״א וברשות מרנן ורבנן שליט״א
הקרן ק י ימת לעולם הבא ,ואוכל פירותיהם בעולם הזה בכפליים ובכפלי כפליים .יהי רצון יהודי לונדון היקרים
שתזכ ו כולכם לכל מילי דמיטב"... כולכם יודעים כי בני הישיבות ואברכי הכוללים בארץ ישראל נרדפים ,ומיום ליום מתרבים
הגזרות אשר השלטונות גוזרים עליהם השם ישמרנו.
בכינוסהענק באולם דום דה פריז עמי הארצות משפילים את בני הישיבות ,מתייחסים אל בני התורה בזלזול ובבזיון ,ולאחרונה
אנשים מאחינו התועים שהיו שונאים זה לזה ,מריבים אלו באלו מי יכנה את לומדי התורה בכינויי
ברשות מרנן ורבנן שליט"א
גנאי אחד יותר מהשני.
אחינו בית ישראל יהודי צרפת היקרים!
ולעומת זאת ,כאשר שליחי רבבות לומדי התורה בארץ ישראל מגיעים לגולה ,ובכל עיר ועיר
הדבר שמאחד את כלל ישראל בכל מק ום ומקום הוא התורה הקדושה ,זו המתנה שהקד וש
ובכל מדינה ומדינה מתקבלים על ידי עם השם בשמחה ובכבוד ,ורצון עז לבוא לעזרת השם
ברוך נתן לנו ובחר בנו מכל האומות ,כל אחד שואף להתחזק בתורה ,להתחבר לתורה,
בגיבורים ,כמה יקר וגדולה ניתן בזה ללומדי התורה הנאנקים שבארץ ישראל ,כמה עידוד
ולחיות חיי תורה ,וכולנו רוצים להיות דבוקים בתורה עוד ועוד ,ואתם הדבקים בהשם
וחיזוק אתם מעניקים לבני הישיבות ואברכי הכוללים המסולאים בפז העמלים בתורה מתוך
אלוקיכם חיים כולכם היום ,זה החיים שלנו וזה האושר שלנו ,אשרינו מה טוב חלקנו ומה
הדחק ומתוך פחד הגזרות.
נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו.
וכל זאת מלבד עצם השותפ ות שלכם בתפקיד הגדול של קרן עולם התורה ,שהקימ ו בעצה
ועל כולנה ,כל אחד ואחד ,גם מי שלא זכה להיות תלמיד חכם ,רצונו עז לגדל את בניו
אחת נדיבי עם צדיקים ,להחזיק את עולם התורה בארץ ישראל כבר בפעם השלישית.
לתורה ,כמה תפילות כל אבא משתפך לפני אביו שבשמ ים שיזכה לבן תלמיד חכם ,כמה
המצב בו שרוי עולם התורה בארץ ישראל הוא מצב שלא היה כמותו ,כולנו שותפ ים כל א יש
דמעות כל אמא ש ופכת לפני בורא עולם בהדלקת נרות 'וזכנו לגדל בנים ובני בנים מאירים
במה שחננו השם יתברך ,להתאמץ ולפעול למען התורה למען נותן התורה ולמען לומדיה.
את העולם בתורה' ,כמה הורים מוכנים להתאמץ בשביל שילדיהם יהיו בני תורה מובהקים,
ותורה שהיא מגנא ומצלא תגן על כולנו ונזכה לכל מילי דמיטב ולגאולה השלמה במהרה
כמה נחת זה מביא להורים ,וכמה המשך קיום הדורות תלוי בדבקות בתורה.
בימינו אמן.
כאשר אדם מתאמץ למען החזקת התורה של בני הישיבות ואברכי הכוללים בארץ ישראל,
ובפרט כאשר הוא מתאמץ יותר מיכולתו ,והוא עושה את זה בשמחה ,מה בני ביתו רואים? במעמד מיוחד עבור מאותבנותהסמינרים אשר נרתמו ותרמו והתרימובמפעלכביר
הם רואים אהבת תורה יוקדת ללא גבול ומידה! ואם הוא מספר לילדיו הרכים בשמחה למעץ 'קרץ עולם התורה'
וברגש ,ש יש בחורים ואברכים בארץ ישראל שכל רצונם הוא אך ורק ללמוד תורה ,ורק
"בהקמת המשכן כתוב בתורה 'וכל הנשים אשר נשא ליבן אותן טוו את העזים' .וכפי המבואר,
בגלל זה עוש ים להם קש י ים רבים ,ולמרות כן הם שק וע ים בלימודם בכל עוז,
טווית העזים היתה ליריעות האהל אשר על המשכן .אנחנו נמצאים בכינוס לכבוד הדבר הגדול
ואותו אבא כאן בצרפת ,ממשיך לספר לילדים שלו ,כי לכבוד התורה הוא כל כך רוצה
שהתקבצו תלמידות הסמינרים בלונדון למען בני הישיבות ואברכי הכוללים בארץ ישראל
להיות ש ותף עם רבבות לומדי התורה בארץ ,ולכן הוא מתאמץ יותר מיכולתו לתרום
השרויים בצרה ,ומהם שנמצאים בשביה ,וזאת אך ורק בגלל בחירתם בתורה ובחיי תורה.
עבורם תרומה הגונה לקרן העולמית למען תורת ארץ ישראל -קרן עולם התורה ,בכדי
שחס וחלילה לא יסגרו ישיבות ולא ינעלו שערי הכוללים בארץ הקודש ,כמה חינוך לתורה ונדבה רוחם אותם של בנות ישראל הכשרות כאן באנגליה ,להיות עושות ומעשות להקים אהל על
חודר לליבותיהם הרכים של הילדים כשהם ש ומע ים את אבא שלהם מתאר את זה ברוב המשכן ,שהוא -מרכז התורה בעולם -היכלי התורה ,הישיבות ,והכוללים ,בארץ ישראל ,להחזקת
רגש וכבוד לתורה ,והוא מוסיף ומתאר להם שיהודים בכל מדינות העולם ש ותפ ים לדבר התורה הגדולה ביותר שנתייסדה על ידי 'קרן עולם התורה' .בני הישיבות בארץ ישראל נרדפים
הנפלא הזה ,איזה ר ושם כביר הדבר עושה בליבו הרך של הילד. כבר תקופה ארוכה ,וכעת הינכם נושאים בעול צרתם .אין שותפות למען התורה גדולה מזו ,ובזה
בעוונותינו עדיין אנחנו בגלות ,גזירת הגלות יש לה כל מיני פנים ,ובכל מקום ובכל תקופה עם נשים קא זכיין
ישראל מרגיש את הגלות באופן שונה ,פעמים הגלות מכבידה יותר ופעמים פחות ,אבל הקדוש לא בכל יום פונים לתלמידות 'בית יעקב' בכדי לפעול פעולות שנוגעות לכלל ישראל! ולא
ברוך הוא הבטיחנו שלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו וזרע זרענו עד עולם ,והתורה היא נצח, בכל יום יש אפשר ות לכלל ולפרט להיות שותפ י אמת בדבר כל כך גדול ,שהוא סוד ויסוד
וכשדבקים בתורה בכל מצב ובכל מקום זה מה ששומר את עם השם בכל גלויותיו אלפי שנה, קיומו הנצחי של עם ישראל ,וכמאמרו של רב סעדיה גאון 'אין ישראל אומה אלא בתורתה'.
רק ככה עם השם מתקיים וימשיך להתקיים עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו. התורה הקדושה היא נצח ישראל ,והיא הדבר שמאחד את כלל ישראל ,ויהי רצון שכל בנות
מלבד מה שכולכם נקראים לבוא לעזרת השם בגבורים למען תורת ארץ ישראל ,כל אחד ישראל אשר נדבה רוחם אותם להקמת האהל על המשכן ,תעמוד להם להקים בתים שתשכון
יקבל על עצמו להתחזק בתורה ,להוסיף זמן ללימודו ,להוסיף עוד שיעור תורה ,ללמוד בהם התורה ,ואלו שהגיעו לפרקן יזכו במהרה לזיווגים הגונים עם לומדי תורה מובהקים ,ואך
תורה עם בניו ,והתורה שה יא מגנא ומצלא תצילנו מעול הגלות. טוב וחסד באהלם כל הימים .אמן כן יהי רצון".
יהי רצון שכל מי שמכבד את התורה ושותף עם לומדי התורה בארץ ישראל ,יזכה לכפל
כפליים ,ימלא השם כל משאל ות ליבו לטובה ,ברכה והצלחה בכל מעש י ידיו ,נחת
בביתהנגיד ר' זיסי לנדא הי״ו,
מהילדים ,זיווגים הגונים ,תזכו לשנים רבות נעימות וטובות ,בבריות גופא ונהורא מעליא, "ברשות מרנן ורבנן שליט״א ,אחינו בית ישראל.
ונתפלל כולנו יחד 'עשה למען שמך עשה למען תורתך' ,ונזכה לגאולה שלימה בבנין בית הדבר ידוע ומפורסם לכולכם מהי סיבת בואנו יחד עם גדולי תורה ויראה שליט״א מארץ
המקדש ובביאת מש יח צדקנו במהרה בימינו אמן. ישראל ללונדון .אנחנו באים בשליחותם של כל ראשי הישיבות ,אדמורים ,רבנים וראשי
בל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי
מכתב עוז מרבנו מרן דוגר״ד לנדו שליט״א
כאשר זמן כניסת השבת מתקרב והולך בימי החורף המתקצרים ,חובה גמורה על הנוסעים מחוץ לעיר לצאת בשעה
מוקדמת ,ומן הראוי שלא לצאת לאחר חצות היום ובפרט למקומות המרוחקים ,וחלילה מלהיכשל ולהכשיל אחרים
בחילול שבת.
כמו״ב הנני בזה בקריאה לבני התורה ש ינצל ו את לילות השבת ומוצ״ש הארוכים בימי החורף ללימוד תורה ברציפות
בשקידה ובשקיעות.
י׳ג■׳ ושמירת השבת ולימוד התורה ישפיע ו עלינ ו כל מילי דמיטב.
\3 jC <?(? י(/
ירל ע”י מערכת ”קובץ גליונות k.gilyonot@ gm ail.com ,,להקדשות ע”ג הגליון053-3145900 :
ממרן פוסק הדור
דכי משה שטרנבוך שליפרא
פרשת תולדות תשפ”ז
במ י וחד לאחר ש נכשל בחטא ועבר על רצון השי״ת ,ולכן מ יד לאחר החטא מרירות חייו של החוטא
הוא רוצה לאבד ו גם מהע ולם הזה.
״ויתרוצצו הבנים בקרבה“( ,כ“ה ,כ“ב).
השפעת הטומאה למרחק ” מתר וצצ ים זה עם זה ומר יב ים בנחלת שנ י ע ולמ ות“( .רש״י)
הנה בדרך כלל רגילים בני אדם להבין שהרשע יש לו חיי הע ולם הזה בלא חיי הע ולם הבא,
״ויתרוצצו הבנים בקרבה ,ותאמר אם כן למה זה אנכי“ (כה ,כב).
ולע ומת זאת הצד יק יש לו חיי הע ולם הבא בלא חיי הע ולם הזה ,וכמשמע ות הפש וטה של
” כשה יתה ע וברת על פתח י ת ורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת; ע וברת על פתח י
דברי חז״ל כאן ”מר יב ים בנחלת שנ י ע ולמות״ ,והיינו ש ישנם שנ י ע ולמ ות ,ע ולם הזה והע ולם
עב ודת אלילים ,עש י ו מפרכס לצאת״( .רש״י) הבא ,והע ולם הזה שייך לאחד מהם ,והע ולם הבא יהא ש ייך לשנ י שא ין לו ע ולם הזה.
לכאורה יש להקש ות היאך עברה רבקה על פתח י בת י עב ודה זרה ,והרי אס ור לעב ור לפני אמנם באמת לכשנתב ונן בדבר נראה ,שהצד יק יש לו גם חיי הע ולם הזה ,שהלא אין מא ושר
בית עב ודה זרה ( וכדא יתא בע״ז י״ז ע״א). כמ וה ו עלי אדמ ות ש ז וכה לטע ום טעם הדבק ות בקב״ה ולמלא ות עצמ ו בא ושר ושמחה
ונראה שהא יס ור חל רק על הליכה בתוך ד' אמ ות לפתח ,ורבקה לא עשתה כן ,רק הלכה אמית י ים ,ולע ומת זאת הרשע י וצא מ ופסד לגמרי ,שמלבד מה שא ין לו חיי הע ולם הבא,
סמ וך לפתח בר יח וק ד' אמ ות. הרי גם חיי הע ולם הזה אין לו ,כי ה וא מלא מר יר ות ור יקנ ות
מלשכת הגזית מחטא י ו ופשע י ו הממרר ים לו את טעם חייו ,וכמ ו שאמר ו
ולפי״ז יש ללמ וד מכאן עד היכן מגעת השפעת ט ומאת
חז״ל (נדרים ט' ע״ב) ” רשע ים מלא ים חרטות״.
עב ודה זרה ,שאע״פ שרבקה עמדה בר יח וק ד' אמ ות ״כוח הברכה שלי? הכל תלוי רק בכם!“
מפתח בת י עב ודה זרה ,מ״מ עש י ו היה נמשך אחר ישנם רגעים שבהם העולם עוצר מלכת ,הבריאה כולה עומדת וע״כ מה שאמר ו חז״ל ”מר יב ים בנחלת שנ י ע ולמות״,
רוח ט ומאה זו ,ומכאן יש לנו ללמ וד עד היכן יש לנוס דם ומקשיבה למה שמתרחש ,רגע כזה נרשם במעונו של רבינו הכוונה שהרשע ל וקח לעצמ ו את הנאת חיי הע ולם הזה ,אך
ולהתרחק מן הט ומאה שהשפעתה רבה מא וד למש וך בערב יום כיפור האחרון כאשר נכנסו אל הקודש פנימה מאות למעשה אין לו שמחה וא ושר אלא ה וא מלא צער ,ומא ידך
נערי מדרשיות ”ביחד ללמוד״ מכל רחבי ארץ הקודש ,למעמד
אליה אפ יל ו ח וץ לד' אמ ות ,וכן שמעת י שמ י יסד י יש יבת הצד יק ל וקח לעצמ ו חיי הע ולם הבא ,וממ ילא גם בע ולם
השנתי והמרטיט של קבלת עול מלכות שמים.
סלב ודקה בחר ו את מ יק ום ה יש יבה במק ום מס ו ים שב ו הזה ה וא מתענג מטעם הדבק ות שה יא מע ין חיי הע ולם
המעמד ,שהפך כבר למסורת של קודש המרעידה את הלבבות,
לא ה יתה כל כנסיה. הבא.
הגיע השנה לשיאים חדשים של רגש .הנערים ,בחורי חמד
ויסוד הדבר ים מב ואר ים במשה רבינו ,שלא התפלל שהתקרבו לאור התורה והמצוות בזכות רשת המדרשיות
בכל אר ץ מצר ים מש ום שה י יתה מלאה גילולים (עיין שהוקמה בברכתו ובעידודו של מרן שליט״א ,עמדו בחרדת
דבר נפלא הביא הגאון רבי א יסר זלמן מלצר זצ״ל בשם
קודש מול זקן פוסקי הדור .לפתע נורתה יריית הזינוק למעמד
רש״י שמ ות ט ,כט) ,והר י שהשפעת ט ומאת עב ודה זרה הגאון רבי יצחק בלאזר מפטרב ורג זצ״ל ,דהנה באמת יש
קבלת עול מלכות שמים ,כאשר מרן שליט״א בעצמו ,בקול
משפ יעה על כל העיר. לתמ וה על מה שאמר ו חז״ל ” רשע ים מלא ים חרטות״ ,איך
חוצב להבות אש ובבכי נסער ,קורא עמם יחד את פסוקי הייחוד
ומרגלא בפ ומ יה דמ ו״ר הגה״צ רבי משה שנ י ידר זצ״ל, ברוב רגש ,במחזה שלא הותיר עין אחת יבשה בחדר. הרשע ים נעש ים 'צדיקים ' לאחר החטא ומתמלא ים חרטה,
שב ית מ ינ ות גרוע י ותר מב ית ע״ז ,וכשה יה נאלץ לעב ור לאחר מכן נשא מרן רבינו שליט״א מדברותיו חוצבי הלהבות, והרי ה יצר הרע ש ולט על יהם בכל רגע [ ,וכמ ו שאמר ו חז״ל
בא יז ור שה יה בו מ ינ ות כגון שהתק י ימ ו בו דרש ות של והפתיע את הנוכחים באמירה נוקבת ומטלטלת כאחד” :אל (ברכות ס״א ע״ב) שרשע ים יצא הרע ש ופטם ,ופ ירש אדוננ ו
תחשבו שברכה היא קסם הברכה שלי אין לה שום תוקף הגר״א שה יצר הרע מנה יגם ומדריכם] ,וכיון שגם לאחר
כפירה ,היה א ומר הפס וק ” ש ק ץ תשקצנ ו ותעב תתעבנ ו
וכוחה שווה אך ורק לפי גודל ההתחזקות שלכם בפועל לחיי
כי חרם הוא״ (דברים ז ,כו). החטא הם עדיין נתונ ים תחת של יטת ה יצר הרע ,וה יצר הרע
תורה ומצוות! זהו כל התוקף וזהו כל הסוד של הברכה!״ דברים
הרי אינו ר וצה ש יתחרט ו ו יעש ו תש ובה ,א״כ מהיכן נכנסים
כדורבנות שנכנסו ישר לתוך הלבבות הצמאים.
הגדרת שמו של עשיו שיאו של האירוע נרשם כאשר עברו הנערים בסך בסדר מופתי
אל יהם מחשב ות החרטה לאחר החטא.
״ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ,ויקראו לפני מרן שליט״א ,מחזה מעורר השראה נראה בחדר נער אחר וביאר הגאון רבי יצחק בלאזר ,שהחרטה היא חלק ממעש י ו
שמו עשיו“( ,כ“ה ,כ“ה). נער ניגש אל הקודש פנימה ,ופרט בקול רועד את הקבלה של ה יצר הרע ,שה יצר הרע ש ונא את האדם ,וז ולת מה
האישית שנטל על עצמו לשנה החדשה ,זה קיבל על עצמו שה וא רוצה להחט יא ו ולאבד ממנ ו ע ולם הבא ,ה וא ר וצה
” ו יקרא ו שמ ו עש י ו -הכל קרא ו לו כן ,לפי שה יה נעשה שמירת שבת כהלכתה ,זה קיבל עול תפילין מדי יום ,וזה קיבל
גם לאבד לו את הטעם בחי י הע ולם הזה ,ולכן ה יצר הרע
ונגמר בשער ו כבן שנ ים הרבה״( .רש״י) על עצמו להקפיד על תפילת שחרית במניין ,מרן שליט״א האזין
משתדל תח ילה להחט יא את האדם ולהפס יד ו מח י י הע ולם
בקורת רוח מרובה לכל נער ונער ,סמך את ידיו והאציל ברכות
הנה יד וע ששמ ו של אדם ה וא דבר המבטא את מה ות ו
חמות להצלחה כבירה בסייעתא דשמיא. הבא ,ולאחר מכן ה וא משתדל שהאדם יתחרט כדי שהאדם
ותוכנו ,ומעתה יש להבין למה קרא ו את שמ ו ” עש י ו״ על
בסיום המעמד המרומם ,פנה מרן שליט״א לראשי ומייסדי יאבד גם את ההנאה מהעב ירה ,וכך י וצא האדם מ ופסד מכל
שם השער ות ,והר י השער ות אינם אלא עניין ח יצוני של
ארגון ”ביחד ללמוד״ ,ובראשם המייסד הרב חיים דב גרינברג הצדדים ,גם מהע ולם הזה וגם מהע ולם הבא ,ואחר כך ש וב
מראה גרידא ,ולכא ורה אין בהם ש ום הגדרה על מה ות ו והרבנים המופלאים העומדים לצידו ,והרעיף עליהם תשבחות מס ית ה יצר הרע את האדם לחט וא כדי להפס יד ו ש וב מח י י
של אדם. וברכות נדירות ”אתם עושים נחת רוח עצומה לבורא עולם! אין העולם הבא ,וח ו זר חלילה.
שיעור לנחת הרוח שיש לקב״ה מהמפעל האדיר שלכם ,שאתם
ונראה שהשער ות לא היו אלא ס ימן וה וכחה לטבע ו,
זוכים להכניס את בניו של מקום תחת כנפי השכינה״. והדברים מפל יא ים למתב ונן איך נרא ים חי יהם של הרשע ים,
כי ריבוי השער ות באופן מש ונה כ״כ הם סימן על אדם
שמפס יד ים שת י ע ולמ ות גם ע ולם הזה וגם הע ולם הבא ,כי
הנערים יצאו ממעונו של מרן רבינו שליט״א כשפניהם קורנות,
פראי ש יש לו טבע כח י ית יער ,וכמ ו כן יש בזה ס ימן על
מוכנים ומזומנים לקבלת היום הקדוש מתוך התעלות וקבלה לאחר החטא הם מתמלא ים י יסורי חרטה ,ואין הם מס וגל ים
ה ימשכ ות טבע ו אחר התא וות ,וכדא יתא בספר ים (עץ
איתנה לעתיד. ליהנ ות מהעב ירה אלא לזמן מ ועט הח ולף וע ובר לו ,אך
חיים י״ג ,י״א ,ומג יד מ ישר ים ר יש אמ ור) שהשער ות הם
לאחר מכן ליבם מתמלא ברגש י אשמה וי יסורי חרטה.
”מ ותר ות״[ ,וב יא ור הדבר השער ות א ינם כשאר איברי
ושמעת י מפ י הגאון מטשעב ין זצ״ל ,שמאחר שה יצר הרע
האדם שהם הכרח י ים לו אלא ע יקרם ה וא ליופי ,ומה גם
שהם ע ומד ים לגזיזה והם כדבר ח יצוני לאדם ולא כחלק בלת י נפרד ממנ ו כשאר איברי הוא מלאך ,הרי באמת ה וא שמח מא וד בשעה ש יה וד י מתגבר עלי ו ואינו ש ומע לעצת ו ,וכל
האדם] ,ולכן קרא ו שמ ו עש י ו על שם מה ות ו ות וכנ ו שה יה פרא י כח י ית ו יער ,וה יה רודף מה שה וא מס ית את האדם לעב ירה זה ו מפנ י ש זה ו תפק יד ו למלא כבוד שמ ים בבר יאה על
fb).V
אחר התא ו ות. ידי ש יגב יר נ יס י ונ ות על בני אדם ,ולפי דברי ו מובן ב י ותר שה יצר הרע ש ונא את האדם
— נ^9
מעונות אריות
מעשה דג -הנהגותמרז שליט״א
בגלות ה' 0קנדריי סקאאל' (פרק ה')
(מתוך הספר הנודע ׳גדול
בידינו ע ד ו ת ו ש ל הדיין הלונדוני ,ה וא ון רבי א יז יד ור (מת וך ספר 'מע ונ ות אריות ' ,תש וח “ח למחבר הרב יעקב;
ב ק ר ב ך ותשוח״ח למחבר על פר ידמן של יט“א על רש ות ו להעת יק הדבר ים במסגרת זו
גרינפלד שכ יהן ב ימ ים ההם בבית דינו של גאון ישראל
ה ס כ מ ת ו ל ה ב א ת הדברמש ל תו ע ל ת לת ועלת הרבים)
מרן הגאון רבי יח זקאל אברמסק י .באיפרת שש יגר הרב
גרינפלד לרבי משה בשנת תשל“ג ,הוא! מספר ׳ביו על תגובת בא ותה תק ופה יזם משרד הח ינוך הבר יט י תחר ות חיבור י ם
הרביםב
המרא דאתרא רבי יח זקאל אברמסק י לא ות ו מא ורע: ארצ ית לכל ילדי הכ ית ות הגבוה ות בבתי הספר היס ודי ים
בלמאךבדרך בבריטניה .גם משה שטרנב וך הצע יר שלמד אז בב ית
"משוכן שמ י ערב ות נצח בימינו ,כאשר הרים משה ידו וגבר
הספר הכללי ,כתב ושלח חיב ור בנ ושא 'צער בעל י חיים‘.
גבר בגוברין ,משה שפ יר קאמר ,תנא הוא ופליג ואהבה
ט וב לרד יק וט וב לשכנו .ט וב לו לשכק לראות,
חיבור ו נבחר לאחד המק ומ ות הראש ונ ים מבין מליובי
בס ופ ו ,ה"ה הפה ״ג אמ ור מ וכר כש"ת מ והר"ר משה נ"י
לחוש ,וידעת בש ול י נל י מת ו של אדם גדול .ס י י ר ח יבורים שנכתב ו על ידי ילדי בר יטנ יה הגדולה.
שטרנבוך ר"מ ד יש יבת ראש העין.
בטקס רב-ר ושם ק יבל הנער א ות ה וקרה מלכ ות י מטעם
עווננו של רבינו משכבר הימים: "ע וד חק וק היטב בזכרוני התמונה כאשר אמ ו שתחם ...ואיך
מלך אנגליה ג'ורג' הש יש י .הוא ניצל את מעמד ו וגשיגו“,
עמד בנגר אל פיתויי המובים של ה"סקונדרי סקאאל" אשר
״זכנת י ל ג ורבכפ יפה אחת עא רביני בעת ש ג ו כילד ,מכתב נרגש לה וד מלכ ות ו ששלט ב ימ ים ההם
רצו ש ישמש במעל ות י ו התר ומ י ות הדי לה יעש ות פרוהסור
בפ ועל בארץ ישראל ,מכ וח המנדט הבר יט י שפעל מכ וח ו
מפורסם ,והפיין עזל י ט"א (ה רב אבר מסקי) אמר א ז"מ ובטחנ י
בשכ ונת הר נו־נ־ ב י ר ושל ים .כאשר ראינו נכנס ׳;יגור
וסמכותו ,להפע יל את השפעת ו למנ יעת רד יפת ה יה וד ים
בזה שיהיה מותה הריאה בישראל ,ועוד לגדולות הוא נוצר".
במק ום ידענו להכיב בערך הדבר שהפ י ב יאת ו בידי המנדט הבריטי.
וכנראה מ י ה! שמ ים הסכימ ו עליו כבירול ,וגדיים שהנחנו
של צר יק ע ושה ר ושא ואכן תק ומה ה יתה לבנין נעש ו ת ייש ים בעלי קרנות במלחמתה של תורה".
ואשכ ונה רולה. לאורך כל שנ ות ילדות י עמדה אמא על משמר הח ינוך
הטה ור של ילדיה .וכשק יבלת י ב ילדות י את א ות הה וקרה
יכלו לרא ות בח וש שרב ינ ו שק וע כולו בהסק גם בישנים מא וחר ות יותר ,לאחר שגבר ו על פ ים ו י י ולחצ י
מממשלת אנגליה על הח יב ור שכתבת י על צער בעלי חיים,
השלט ון לר יש ום לל ימ וד י אקדמ יה ,ולאחר שכפר התקבל
הת ורה ומק י ים את צו הת ורה ״ ודברת בניי בשפתך התל ו ותה לזכיה גם פרס שהחר יד את לבה של אמה עליה
לישקבתו של רבו משה שו י ידר ,ק י ץ עליו עוגזה של סכנה
השל ום.
בביתך ובלכתך בדרך ובשדבך ובק ומך“ כל שיג ו חדשה ,בדמ ות ׳חוק חינוך חובה ' שחל בלונדנן ועל נעתם
הנהלת ב ית הספר שה י יתה גאה בכך שתלמ יד ב ית הספר
לגי־ גילי . 16הריוק הזה חייב צע יר יה ללמ וד במ וסד ות חינוך
וש יח ו של רבינו היא בת ורה בתמ ידות ,בכיי מצב. שלהם ק יבל את הפרס ,השת וקק ו שאעב ור ללמ וד באחת
׳מוכרים ' .אף יסבבה לא הי יתה מ וכרת כמ וסד פינוך רשמ י
הא ונ יברס יטא ות החש וב ות באנגליה .ה ודעת י להם שא ין
הזיה זוז מתק ופה הרפש ונ ה לאחר שעבר הבינו ויברצב א ת השלט ונ ות .השלט ון האיגלי היה קפדן גדול
לי כל כוונה ללמ וד באונ יברס יטה ,וכוונת י להקד יש את
בעניינים של פ יש ום נפרוהדורק .בפרט בנ ושא י חינוך.
לד ירהבהר נוף .כה שק וע קיה בת ורה עד כ י באקד חיי לל ימ וד ב יש יבה קד ושה .הם התמלא ו כעס וניסו
באותן שנ ים עד גיל 16הפכת י למשתמט בעיני י הח וק
להניא א ות י מכך .ובמסגרת פע ול ות יהם פנו לקרן מלג ות
הימ ים בש יב ו הב יתר -בא י ות ו תפ וס במחשב ות י ו , האנגלי .ומפעם לפעק היה ענייני ע ולא המשרד י החינוך,
והשיג ו עבור י ממשלת י הת ומך בתלמ יד ים מ וכשר ים,
ותמ יד אחריי. בח יפ וש ים פ ותחת הי יתה והמשטרה
רוו; נס אל הד ירה הסמ וכה ,במק ום א ע הד ירה שלו, מימ ון ומלגה מלא ים.
י צ ל חת י לה ימלט לפני שהש וטר ים הגיעו הביתה .אח ות י
ה יתה ויו הד ירה שלנ יי ..דלת הב ית נפתחה ורבינו ולכן ,י ותר משאמא עליה השל ום שמחה על א ות הה וקרה
הרבנ ית ש ולה אר יאל י תחי ' ע וד ז וכרת ואות א ו ו ירת הפחד
שק יבלת י הצטערה ופחדה מהמלגה שאנ י עת יד לקבל.
ניגש ה י ישר אל הסלון ,כדי יה וצ זא גמרא .רק ששקרה באית בכל פעם שהמשטרה פקדה את ביתנו .בכל
פעם ה וזהרת י מראש ,וא יילחת י לאשתמט מ ירם. בימ ים ההם שבין מלחמ ות העולם ,הל ימ וד בבת י ספר
אז הבח ע כה ...אין זי הד ירה שלו .הוא בגקש את חרד ים לא היה מ ושרש באיר ופה .וגם המעבר מב ית הספר
וכשרבי סשה מג יע לברשת הגבורה הזו ,ע י נ י ו נ יצת ות
הכללי ל יש יבה קד ושה לא היה טבע י ומובן מאליו .ל ומד י
סליחרינו ויצא את הבית. בא ור וחיות ,ופניו ה ופכ ות למז יגה נשקי געגוע והתפעל ות.
תורה לא זכו למעמד כלכלי כלשה ו כנהוג ב ימינ ו בארץ
זו ה י י ה תק ופה קשה וגםמ ופלאה בחי יה של אמא .היא
ידערר את רודל ת ם מעא ת שקנ י י ו ואת דרגתו הק ודש .ולמר ות הכל נחלצה אמא עליה השל ום ועמדה
ספגה גער ות יא י ימ ים מאנש י ח וק שה י ו ויור־ו־ן״י^ תכ ופ ים
מ ול בית הספר ומ ור י ו ופיתו יי ו כח ומה בצ ורה.
הנשגבה פל ימ וד בת ורה .אך ימ א ות ו היום לדעתי בביםנם ור יא עמ יה מ ואא תנר יש ות .צר יך גם להבין
בס ופו של דבר נחלצת י מהת וכנ י ות האקדמ י ות שלה ם,
שלאחר פט י רת ו של אבא ,ניצבה אמא לבדה הן במערכת
ביותר.“...
ובעצת מ ור י הגאון רבי אל יע זר לופיאן שה יה ל ומד עמד י
החינוך ,והן במערכה הכבדה ר ול הח וק.
בכל יום ,פנית י בסוף ח ורף שנת ת“ ש ל יש יבה המפוארות
בכל יום שיבוא באחד ה ימ יק ה ו זמנה רמאן לעל“ ה ה של ום ליבת המשפט ,
'ת ורת אמת‘ בלונדון ,יש יבת ו הקד ושה של מ ור י ורבי הגאון
בא שמת ב יט ול ׳חונן חינוך חובה' .לאחר ו ו יהאשמ ות פ ורט ו
ה אמ ונה של רבינו בב יאת המש יח הימין אמ ונה רבי משה שנ י ידר זצ“ל ,שם זכיתי לשמש וליצ וק מ ים על
על ידי הש ופט ,א זרה אמא עוז ,והסב ירה לש ופט ברגש
ידיו עשר שנים ,עד שע זבת י את אנגליה ,ועלית י לארץ
ח ושית .הצ יפי יה מתמדת לא מ וסחת ,ממ וקדת ואף והתפעל ות את ערכ ו של ל ימ וד ת ורה וחיי ת ורה בחיי
הק ודש.
היהודי הדתי .אמא דיברה ברגש גדול מנהמת קיבה ,אבל
ד ורשת ש יק ול דעת מתא ים לאפשר ות שמש יח אכן
הש ופט האנגלי הנ וקשה היה מח ו י יב רק לפרקט יקה
יכול לבוא בכל רגע. הטכנית .הוא לא התרשם והט יל עליה קנס של 5פאונד,
סכ ום גדול ב ימ ים ההם .אמא ש ילמה את הקנס בשמחה ,
פעם אחת פגש רבינו תלמ יד חכם המתג ורר בבני כשם שה ו ו ית ור ההר וא י ע ורר זעם בקרב חוגי הח ינוך
ובלבד שאמש יך ללמ וד ת ורה בטהרה ב יש יבה קד ושה .
האקדמ י בלונדון ,הוא ח ולל ר ושם עצ ום בקרב הקה ילה
ברק ושאלו :מד וע אין אתה מ וכר את ד ירתך בבני בא ותם ימ ים התבטאה אמא כך:
היהודית .לא נמצא ו ע וד צע יר ים מהקה ילה החרד ית
ברק וקונה דירה ב יר ושל ים? הרי אם מאמ ין אתה "איך האב געזאקט צו דעם יצר הרע ,גניי א וועק! איך וויל אז ש זכ ו לפרס ולפרס ום גדול כל כך ,ולא נמצא ו עוד צע יר ים
די קינדער זאלן לעתע ן תורה!" Iשאמר ו לפרס ום לממ ון ולי וקרה 'לא' ,ו ו יתר ו מרצ ונם
בביאת המש יח בכל יום מד וע א יפ וא אינך מ זדרז
(” גערת י ביצר הרע ואמרת י לו לך ממני! אני ש ואפת שבנ י המלא על מלגה לא וקספ ורד ה י וקרת ית .הנער הצע יר זכה
לעל ות ירושלימה?... ילמד ת ורה בלבד! “). לקילוסין וביט ויי הערצה מכל שכב ות הצ יב ור התורני.
4
___________________ v & X
לתועלת הכלל ניתן לשלוח עובדות והנהגות ממרן רבינו שליט״א ,וכן להצטרף לרשימת התפוצה
לקבלת העלון מידי שבוע במייל liamg@06050605hhh״
[ J ו= 11
בס״ד
דרכי אורה
תולדות תשפ״ז )(155 מ שולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט״א
שורש מציאותו ,שמבטו נתון רק אל החיצוניות והמראה המוחשי הבולט לעין 'מלאום יא מץ' ~
הגוף ,ואינו משגיח כלל במה שבפנים היפך מה שאחז״ל אל תסתכל בקנקן
אלא במה שיש בו ,וזו קליפת עשיו והיצה״ר לייפות החיצוניות ולבלבל שכל וייאמר ד׳ לה שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך ׳׳??רדו ,ולאם מלאם יאמץ וגו,
האדם שיימשך אחרי ברק העה״ז ולא ירגיש את ההבל והחורבן שעומדים אחרי (כ ”ה ,כ ”ג)
הדלת. פירש״י 'מלאום יאמץ' לא ישוו בגדולה ,כשזה קם זה נופל ,וכה״א (יחזקאל כ״ו)
וז״ש 'הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה' ,ותרגם יונתן דלית לי חולק 'אמלאה החרבה' לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים״ .ובגמ׳ מגילה
בעלמא דאתי ,כי בעת שכל מבטו משועבד רק לעה״ז וחיצוניות המעשה ,שוב ד"ו א' :קיסרי וירושלים ,אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין ,ישבו שתיהן
א״א לו להחשיב את הרוחניות והפנימיות שאינה נראית לעיניים ,ובעל כרחו אל תאמין ,חרבה קיסרי וישבה ירושלים ,חרבה ירושלים וישבה קיסרי תאמין,
מבזה את הבכורה .ועל כן דווקא בעקבות מעשה זה נקרא שמו אדום ,ולא ע״ש שנאמר 'אמלאה החרבה' אם מליאה זו חרבה זו ,אם מליאה זו חרבה זו .ומסיים
מראה צבע הגשמי אלא ע״ש דרך הסתכלותו בעולם ,שהחיצוניות תופסת את רב נחמן בר יצחק :״מהכא' :ולאום מלאום יאמץ' .ויש לבאר ,כיצד למד רנב״י
כל מהותו ואין לו פנימיות כלל ,אבל אצל יעקב אבינו ,חזותא לאו מילתא כי עינו מלשון הפס׳ שאין ב' האומות יכולות לעמוד בגדולתן כאחת ,והא לכאו' אפשר
פקוחה אל הפנימיות וממילא כל ברק של העה״ז מתבטל מאליו אל השורש ששתי האומות יתגדלו זו לצד זו ,כל אחת בתחומה ובמקומה ,מבלי שגדולתה
העליון ,ועי״ז מברר הבכורה והקדושה ומחזירן למקומן. תבוא על חשבון חברתה.
ונראה לבאר עפ״י מ״ש רבינו הגרי״ל דיסקין זצ״ל בביאור לשון הפס׳ 'חזק
'מהימגותא' ואמץ' ,שלשון 'אומץ' מורה על המשך ההתחזקות בשמירת הדבר שכבר נמצא
בידו ,ולפי״ז הי' נראה לדקדק בלשון הכתוב 'ולאום מלאום יאמץ' ולא נאמר
וישב יצחק ויחפיר את !;;!ארית המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום
'יגבר' אלא 'יאמץ' ,דהיינו שכ״א מהלאומים מתאמץ לשמור על מה שכבר
פלשתים אחרי מות אבי־סם ויקרא לסו שמות כשמית אשר קרא לסן אביו (כ ”ו,
נמצא בידו ,והנה עדיין אין בכך כדי למנוע מחברו להחזיק בגדולתו שלו ,שהרי
י ”ח)
כל אחד יכול להתגדל בתחומו ובמקומו.
בזוה״ק (חלק א ,קמא ע״א) מבואר קשר עמוק ומופלא בין הבארות שחפרו
אלא שמלשון ״מלאום״ משמע שאין כל אחד מתאמץ להחזיק בשלו בלבד,
האבות הקדושים לבין מצות ציצית ותפילין של כנסת ישראל .והמכנה המשותף
אלא גם בחלק מגדולתו של הלאום השני שכבר נמצא בידו ,כלומר ,שני
לכולם ,כמבואר בדבריו ,הוא ההתחזקות ב״מהימנותא״.
הלאומים צמודים וכרוכים זה בזה ,וגדולתם אינה נפרדת זו מזו ,אלא כל אחד
והנה ,בפשוטו ענין ״מהימנותא״ הוא האמונה ,שהיא יסוד כל עבודת ה׳ ,ומתוכה
מחזיק גם בחלק מגדולתו של חברו .ממילא ,כאשר האחד מתאמץ לשמור
עשו האבות את כל מעשיהם .אולם נראה שיש במילה זו משמעות נוספת,
על גדולתו שכבר נמצאת בידו ,הוא מתאמץ בהכרח לשמר גם את אותו חלק
והיא ענין הנאמנות .אין האדם רק מאמין בקב״ה ,אלא אף נאמן לו ,כעבד נאמן
מגדולת חברו הנתון ברשותו ,ובכך הוא מונע מחברו להחזיק בגדולתו שלו.
העושה את רצון קונו בכל אשר נמסר בידו לעשות .אין הוא מסתפק בעבודתו
והיינו דכתיב 'ולאום מלאום יאמץ' ,כי עצם התחזקותו של האחד בשמירת
הפרטית ,אלא רואה את עצמו כמי שהופקד לפעול בעולמו בשליחותו של
הקיים שבידו היא הגורמת לכך שחברו אינו יכול לעמוד בגדולתו.
הקב״ה ,לדאוג לבריותיו ולקיום עולמו.
ובזה יש להבין את הקשר למצות תפילין .בגמרא בברכות (ו ע״א) אמרו 'אין לו פה' ~
שהקב״ה מניח תפילין ,ואף דרשו מה כתוב בתפילין של הקב״ה .נמצא שכאשר
יהודי מניח תפילין ,הוא מניח כאן בארץ ,כביכול ,את תפיליו של הקב״ה .אין ויזד יעקיב נזיד וגו' (כ ”ה ,כ״ט)
זו רק מצוה המבטאת את אמונתו ,אלא מעשה המבטא את נאמנותו למקום. ובפירש״י להלן (פס' ל') עה״פ 'מן האדם האדם' וכו' ובישל יעקב עדשים
ואף במצות ציצית ,שבה האדם מקבל עליו עול מלכות שמים ,מתגלה נאמנותו להברות את האבל .ולמה עדשים ,שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם
לקב״ה וקבלת עול עבודתו .וכעין זה היו מעשיהם של האבות הקדושים (ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין לו פה שאסור לדבר ,ולפיכך המנהג
בחפירת הבארות .בחפירתן העמידו מים לשתיית הבריות ודאגו לצורכיהם להברות את האבל בתחלת מאכלו ביצים שהם עגולים ואין להם פה ,כך אבל
של העוברים והשבים .בכך לא הסתפקו בעבודתם הפרטית לפני הקב״ה ,אלא אין לו פה כדאמרינן במועד קטן (כא ב) אבל כל שלשה ימים הראשונים אינו
עסקו בטובת בריותיו ובקיום עולמו. משיב שלום לכל אדם וכל שכן שאינו שואל בתחלה ,משלשה ועד שבעה משיב
וכפי ששמעתי ממור״ח מרן הגאון ראש הישיבה זצוק״ל ,בביאור דברי חז״ל ואינו שואל וכו' עכ״ל ,וצ״ב דאין איסור על האבל לדבר ,ואדרבה ,אסור לפתוח
״גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה״ ,שעל ידי הכנסת אורחים עמו בדברים עד שהוא עצמו יפתח בדיבור ,ומדוע נמשל האבל לעדשים שאין
האדם מכניס את השכינה אל תוך ביתו .והיינו ,שאין הוא מסתפק בקבלת פני להן פה.
השכינה ,אלא מכניסה אל תוך ביתו וחיי המעשה שלו .ואף זה ענין הנאמנות ונראה עפ״י דברי חז״ל עה״פ ״האמנם אלם צדק תדברון״ (תהלים נח ,ב),
לקב״ה להביא את עבודתו לידי ביטוי בתוך העולם הגשמי .וכעין זה יש להבין שדרשו :״מה אומנותו של אדם בעולם הזה ,יעשה עצמו כאילם .יכול אף
גם את דברי הגמרא בבבא קמא (נ ע״א) במעשה בתו של נחוניא חופר שיחין, לד״ת ת״ל צדק תדברון״ .כלומר ,ראוי לאדם להרגיל את עצמו בשתיקה ,אך
שנפלה לבור עמוק וניצלה .וכששאלוה כיצד ניצלה ,אמרה :״זקן אחד נזדמן לי לא בדברי תורה .והנה ,האבל אסור בד״ת וא״כ אין לו פה .ואכן אילו הי' האבל
והעלה אותי״ .ופירש רש״י :״אברהם שהיה זקן ועסק בחפירת בארות ,או יצחק רשאי להשיב שלום לחברו ,הי' מקום לומר שאין שתיקתו מוחלטת ,שהרי אף
שנזדמן לו איל״ .נחוניא עצמו עסק בחפירת שיחין ובורות לעולי הרגל ,והמשיך אמירת שלום יש בה צדקה וחסד ,וכפי שדרשו חז״ל עה״פ 'גזילת העני בבתיכם'
בכך את מעשיהם של האבות הקדושים .ומעשה ההצלה מלמד עד כמה עמדה שאף המונע מחברו אמירת שלום נחשב כגוזלו .אולם מאחר שבשלושת הימים
לבתו זכות אותה שליחות ,שבה המשיך אביה את דרכם. הראשונים אף לשאלת שלום אינו משיב ,הרי שתיקתו מקיפה גם דיבור שיש בו
ומעתה יש להבין גם את מעשה הפלשתים ,שסתמו את הבארות שחפר מצוה וחסד ,נמצא שבאותה שעה הוא בבחינת מי שאין לו פה.
אברהם .התורה מספרת :״וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם
'על כן קרא שמו אדום' ~
אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר״ .ופירש רש״י :״מפני שאמרו תקלה הם
לנו מפני הגייסות הבאות עלינו״ .הפלשתים חששו שהבארות ישמשו את הלעיטני נא מן האדים האדים הזה וגו' ?נל כן קי־א שמו אדום (כ ”ה ,ל)
הגייסות הבאות עליהם ,ולכן סתמו את מקורות המים .נמצא שבעוד הפלשתים פי' הג' נצי״ב ז״ל (לעיל פס' כט בהעמ״ד) שלא ידע עשיו כי עדשים הן ,אלא
ראו בבארות מקור לחשש ולסכנה ,אברהם ראה בהן שליחות להמציא מים ראה תבשיל אדום ולכן אמר 'מן האדום' והי' הדבר בהשגחה כדי לקבוע שמו.
לבריותיו של הקב״ה .זהו ההבדל בין מי שרואה את העולם מתוך חשבונותיו ובאמת צ״ע דכבר בצאתו מרחם אמו נאמר(לעיל פס' כה) 'ויצא הראשון
שלו ,לבין מי שרואה את עצמו כנאמן לקב״ה ולשליחותו בעולמו. אדמוני' ,ועדיין לא נקרא 'אדום' עד אותו מעשה שאמר 'הלעיטני נא מן האדום'.
ומ״מ אברהם אבינו הוכיח את אבימלך על גזילת הבאר ,שנאמר :״והוכיח אמנם עומק הדבר נרמז בכפל הלשון 'מן האדום האדום הזה' ,דבזה גילה עשיו
ru
תלויה בזכותו ,כדי שלא יקרא תגר. אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך״ .בעיני
ולפי״ז מתבאר ההבדל היסודי בין שתי הברכות .ברכת יעקב נאמרה בשם אברהם לא היתה הבאר רק נכס שלו ,אלא מקור מים שהעמיד לטובת הבריות,
אלקים ,שהוא מידת הדין ,ותלויה במעשיו ובזכותו ,ונמצא שהשפע הגשמי וגזילתה היתה פגיעה במפעל החסד שנטל על עצמו .וזהו גם ענינו של האשל
הניתן לו הוא ביטוי לשכר ולקדושה .וזהו שאמר יצחק לעשו :״והיה כאשר תריד שנטע אברהם בבאר שבע ,שעליו נאמר :״ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם
ופרקת עולו״ (בראשית כז ,מ) ,שכל זמן שיעקב מקיים את עול התורה ,ברכתו בשם ה׳ אל עולם״ .אברהם פרסם את שם ה׳ בעולם לא בדיבור בלבד ,אלא גם
עומדת לו ,אך כאשר יריד ממדרגתו ,מסתלקת ממנו השפעת הברכה .ואילו במעשיו :בדאגתו לבריות ובהעמדת צורכיהן הראה כיצד עבודת ה׳ מתגלה גם
ברכת עשו ניתנה בלא תנאי ,ואין עצם השפעתו מעידה על זכות או על דבקות במעשים שבין אדם לחברו ובדאגה לקיום עולמו.
בקדושה. וזהו עומק דברי הזוה״ק ,המשוה את חפירת הבארות של האבות למצות ציצית
ומעתה מבואר גם שינוי סדר הברכות .אצל יעקב הקדים יצחק ״מטל השמים״ ותפילין ,שבהן מתחזקים ב״מהימנותא״ .האמונה היא יסוד המעשים ומקורם,
ל״משמני הארץ״ ,לרמז שעיקר השפעתו בארץ תלויה בברכת השמים ומחוברת והנאמנות היא גילויה בפועל :להיות נאמן לקב״ה בעולמו ,לעשות רצונו ולדאוג
לקדושה .כל חלקו בעולם הזה נובע מן השפע העליון ,והוא כלי להשראת שכינה לבריותיו.
ולבירור כוחות הקדושה בעולם .כשאין שמים ,ממילא אין ארץ ,ואם יש ארץ, אשרי הצדיקים שמעשיהם הם לקיום העולם .אין הם רק מאמינים בקב״ה
על כורחך שיש שמים .אולם אצל עשו הקדים יצחק ״משמני הארץ״ ל״מטל ועושים את רצונו ,אלא נאמניו בעולם ,הפועלים בשליחותו ומקיימים את
השמים״ ,שכן השפע הגשמי שלו עומד לעצמו ,מצד הטבע ,ואינו תלוי בזכותו עולמו .האמונה היא ההכרה שהעולם שייך לקב״ה ,והנאמנות היא ההכרה
הרוחנית או בהתקשרותו לשורש העליון .נמצא שאצל יעקב הארץ יונקת מן שהאדם הופקד לפעול בעולמו ולעשות לקיומו .וכשם שהאבות בחפירת
השמים ,ואילו אצל עשו הארץ היא עיקר והשמים טפלים לה. הבארות וישראל בהנחת תפילין ובקיום המצוות מתחזקים ב״מהימנותא״ ,כך
זוכה האדם להיות נאמן לקב״ה בעולמו ולעשות לקיום העולם .ועל כך נאמר
׳צעקה גדולה ומרה׳ ~ בזוה״ק :״זכאין אינון צדיקיא דעובדיהון לגבי קודשא בריך הוא לקיימא עלמא״.
ויסרד יצחק חרדה ?:דליה ?גד מאד ...כשמיע ?גשו את דברי אביו ויצעק צ?נקה ?:דליה
קול יעקב וידי עשו
ומרה ננד מאיד (כ ”ז ,ל ”ג -ל ”ד)
מצינו במדרש ,כי יעקב נתבע על שגרם לעשיו לצעוק צעקה גדולה ומרה ,וכנגד הקל קול!?:נקב והידים ידי עשו( .כ ”ז ,כ ”ב)
צעקה זו נגזר על מרדכי שיצעק צעקה גדולה ומרה בשושן .ויש להבין ,מה ובמדרש :כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ,אין
הייתה התביעה על יעקב ,והלא את הברכות נטל על פי ציווי אמו ,שפעלה מכוח הידים ידי עשו שולטות בו .והקשה בס' מעלות התורה לרבי אברהם אחי
הנבואה שנאמרה לה :״ורב יעבוד צעיר״. הגר״א ,שלשון הכתוב משמע לכאורה היפך דברי המדרש ,שהרי אף בשעה
ונראה לבאר על פי דברי הנצי״ב ב״הרחב דבר״ על הפסוק ״וקח ? 1י משם שני ש״הקול קול יעקב״ ,מכל מקום ״הידים ידי עשו״ קיימות ,ואם כן כוחו של עשו
גדיי עזים טיבים״ (שם ,ט) ,שהביא את דברי המדרש :״טובים לך וטובים לבניך עדיין עומד ושולט בעולם הזה.
טובים לך שע״יהם אתה נוטל את הברכות ,וטובים לבניך שמתכפרים על ידיהם אמנם כתיב בתריה (פס' כג) :״ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו ויברכהו״.
ביום הכיפורים ,והיינו שני שעירי יום הכיפורים ,אחד לה׳ ואחד לעזאזל״. ויש להבין מה עניינה של ברכה זו ,שלא נתפרשה בכתוב קודם לברכת ״ויתן
ומבאר הנצי״ב ,כי כל מידה ותכונה בעולם ,ואף מידות הנראות שליליות כשקר לך״ .וי״ל דשורש הברכה נרמז בדיבורו של יצחק ״הקול קול יעקב והידים ידי
וערמומיות ,נבראו מאת הקב״ה ,ולכל אחת מהן תפקיד ותיקון כאשר היא עשו״ .בדברים אלו נמשכה הברכה לאותו בן העומד לפניו ,שיזכה לצרף אל
משמשת לשעתה ולתכליתה .הדבר דומה לסם חריף ,שאף שהוא עלול להזיק, ״קול יעקב״ גם את כח ״ידי עשו״ ,הוא כח הממשלה וההתגברות בעולם הזה,
ביד רופא מומחה ובמידה מדויקת הוא עשוי לשמש תרופה לחולה .אף מעשהו ולהיות כח זה משועבד לקולו של יעקב .נמצא שאין יעקב רק מונע מעשו
של יעקב ,שמצד צורתו היה בו צד של מרמה ,לא נעשה מדעתו ,אלא על פי להשתמש בכחו ,אלא כח הממשלה עצמו נמסר ליעקב ונכלל בכחו.
ציווי נבואי של רבקה ,שפעלה מכוח דבר ה׳ שנאמר לה ,כי יעקב הוא שצריך וזהו עומק דברי המדרש ,דאין כאן שני כחות שעומדים לעצמם ,קול יעקב מזה
לקבל את הברכות ועשיו להידחות .נמצא שמעשה זה דומה לשני שעירי יום וידי עשו מזה ,אלא כח הממשלה של עשו נכלל בכחו של יעקב ומשועבד לקולו,
הכיפורים ,האחד לה׳ והאחר לעזאזל ,ששניהם נעשים בגזירת המלך ,ועל דרך וכאשר קולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ,אף כח הממשלה
הרמז ,יעקב כנגד השעיר לה׳ ועשיו כנגד השעיר לעזאזל. שהיה בידי עשו נעשה משועבד לו ,ואין ידי עשו שולטות בו.
אלא שיש לעמוד על יסוד נוסף בדברי הנצי״ב :העושה עבירה לשמה חייב וזהו שאמר יצחק לעשו :״הן גביר שמתיו לך ...והיה כאשר תריד ופרקת עולו״.
להיזהר שלא ליהנות ממנה .ואף שהמעשה נעשה לשם שמים ולצורך השעה, כח שלטונו של עשו אינו עומד לעצמו ,אלא תלוי ברפיון כוחו של יעקב .כל
עליו להישמר שלא תצמח לו ממנו הנאה .ולפי זה יש להבין ,מדוע נתבע יעקב זמן שקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ,ידי עשו משועבדות
דווקא על צעקתו של עשיו ,ולא על החרדה הגדולה שגרם ליצחק אביו? ויש לו ,ורק כאשר ירפה יעקב מכחו ,יוכל עשו לפרוק את עולו .ועל ברכה זו נאמר:
לומר ,כי מחרדתו של יצחק לא הייתה ליעקב כל הנאה ,אדרבה ,הוא הצטער ״וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו״ (להלן פס' מא) ,ותרגם
בצער אביו והיה אנוס לעשות את אשר עשה .אולם בצעקתו של עשיו הייתה יונתן שנטמן בלבו איבה על שנטל ממנו כחו .והיינו ,שלא רק הברכות ניטלו
לו הנאה ,ועל כך נתבע. מעשו ,אלא אף כח הממשלה שהי' בידו ניטל ממנו ונמסר ליעקב ,ומעתה אין
ומה היתה אותה הנאה? חז״ל מלמדים כי באותו היום נפטר אברהם אבינו, לעשו כוח שלטון בפני עצמו.
ויעקב היה עסוק בבישול נזיד עדשים כדי להברות את יצחק אביו ,שהיה שרוי
באבלו .נמצא שיעקב עסק בגמילות חסדים ,כממשיך דרכו של זקנו אברהם. מטל השמים ומשמני הארץ
והנה שב עשיו מן השדה ,עייף ורעב ,וביקש :״הלעיטני נא מן האדם האדם הזה״. ויתן לך האל ,מטל השמים ומשמני הארץ (כ ”ז ,כ ”ח)
על כך רומז הפייטן ביוצר לפרשת זכור :״זכור איש ?אשר הגויע אב ללא ?גתו... ויל״ע ששינה יצחק את הסדר בברכת עשו ואמר' :הנה משמני הארץ יהיה
זכור בוזה על גמילות חסד ,גועל אח עש לזקנו חסד״ .עשיו ביזה את מעשה מושבך ומטל השמים מעל'.
החסד של יעקב ,אך משגבר עליו הרעב ביקש ליהנות ממנו .יעקב העמידו על
וי״ל ע״פ מ״ש רש״י עה״פ ״ויתן לך האלקים״ :״מהו האלקים? בדין ,אם ראוי
הסתירה שבדבריו :מי שמבזה את החסד אינו יכול לבקש ליהנות ממנו בשעת
לך יתן לך ,ואם לאו לא יתן לך .אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך ,בין
הצורך ,מבלי לתת תמורתו .ובכך בא לידי ביטוי זלזולו של עשיו בשלושה
צדיק בין רשע יתן לך .וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסידר תפלתו :ישראל
יסודות :במדת החסד ,במעלתה הרוחנית של הבכורה ,שעליה אמר ״למה זה לי שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר ,לפיכך (מ״א ח,
בכרה״ ,ובאיסור הגזל .שכן סבר שאפשר לחמוס ועדיין להציג חזות של טהרה,
לט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו ,אבל נכרי מחוסר אמנה ,לפיכך
כדברי המדרש שנמשל לחזיר הפושט את טלפיו להראות שהוא טהור.
אמר (שם שם מג) ואתה תשמע השמים וגו׳ ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי,
מעתה ,כאשר שמע יעקב את עשיו זועק במרירות :״את בכרתי לקח והנה עתה בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו ,כדי שלא יקרא עליך תגר ע״כ ,וביאור דבריו,
לקח ברכתי״ ,שמח יעקב לא על צערו של עשיו ,אלא על גילוי האמת שבצעקתו. שבחנוכת בית המקדש ביקש שלמה המלך ע״ה על תפילת ישראל :״ונתת
עשיו שכל ימיו זלזל בבכורה וביזה את מעלתה ,נאלץ עתה להודות בעל כורחו
לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו״ (מלכים א ח ,לט) ,לפי שישראל מכניע
בערכה .צעקתו גילתה כי הכיר בעל כרחו במעלתה .אלא שגם שמחה זו על גילוי
עצמו לפני הדין ותולה את החיסרון במעשיו .לעומת זאת ,על תפילת הנכרי
האמת ,היתה הנאה שנולדה מתוך מעשה המרמה ,ועל כך נתבע יעקב.
ביקש :״ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי״ ,בין ראוי ובין שאינו ראוי ,כדי שלא
יבוא לידי כפירה ויקטרג .וכעין זה בירך יצחק את עשו ,שהשפעתו לא תהיה
יו״ל על ידי מערכת ״דרכי אורה״ | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא״ל6 2 1 1 2 d w @ g m a il.c o m :
עמוד 2
פרשת תולדות תשפ״ז | גליון | 105שנה ג׳ ל£1
041
0
%
041 £ 0
f t Pw
( 0 ,4 JteP
dY r
f t
ממרן ראש לראשי הי שיבות רבינו הגרב״ד פוברסקי שליט״א £
:-0ו
f t
0 4 k P
f j
וכמו שנתבאר דכיון שאנו רואים שאברהם הוליד בן כמותו בשיעור כזה שאף
יעקב אשר פדה את אכרהם ; V־*1
בנו הוליד בן צדיק ,הרי שמעלותיו הם קנין גמור אצלו ,ועוברות ממנו לזרעו
( 0 ,4 תולדת יצחק ןן אברהם אברהם הוליד?את יצחק( .כייה יייט) 110
אחריו ,וכבר אברהם יכול להעמיד דורות בשלימות ,ומעלותיו קנין גמור אצלו
f t ותולדותיו כיוצא בו ,ומה שעתידין רשעים לעמוד ממנו בהמשך הדורות ,אין
זה מצד חסרון בו אלא קלקול שנתהוה אחר כך בצאצאיו ,ולכן אברהם מצד
במדרש בפרשתין (בראשית רבה ס״ג בי) הביאו הכתוב במשלי (י״ז וי) עטרת
זקנים ?ני בנים ותפארת בנים אבותם; ופירוש ענין עטרת זקנים בני בנים,
%
041 עצמו ראוי להצלה אפילו באופן כזה שיתהלך בתוך הכבשן ולא ינזק( .עי׳
דבזכות שעתיד יעקב לעמוד מאברהם ,ניצול אברהם מכבשן האש ,וזה מה £ 0
f t
בבד קודש מהלך אחר בכל זה)
שאמר הכתוב (ישעיה כ״ט כ״ב) לכן כה אמר ה׳ ?אל בית יעקב !אעמר פדה ?את
ft־
$ר!
0 5 תכלית ברכותיו של יצחק להחזיק ידי יעקב
אברחם ,יעקב פדה את אברהם;
והנה כבר נתבאר בבד קודש הכתוב במשלי מדוע תפארת הבנים היא ■p
f t מבואר בפרשתינו ענין הברכות שחפץ יצחק לברך את עשו ,ושלחו להביא לו
באבותם ,ואילו עטרת הזקנים אינה עד בני בנים ,ולא די בבנים להיות עטרה
להם ,ונתבאר בזה שהרי אבות מכלל דאיכא תולדות ,וכדי לראות את
׳'&t
ציד וכשיאכל ממנו יברכנו ,ורבקה שמעה זה וציותה על יעקב להכנס וליטול
041
הברכות ,וצריך ביאור דאמנם מסתבר שהיה כאן היתר לשקר ולשנות מן
שלימות האדם ,אין די במה שאנו רואים בו בעצמו ,וצריך לבדוק בתולדותיו
אם כיוצא בו הם אם לאו ,דמי שאין זרעו כמותו הוא חסרון בו בעצמו שלא &J
האמת ,וכהני תלת מילי דעבידי רבנן דמשנו במילייהו (ב״מ כג ,):אולם לא קנה את מעלותיו בקנין גמור עד שיעביר אותם לזרעו אחריו ,וכדי שנדע
נזכר כאן כלל ענין זה שי ש כאן שקר רק שהדבר מותר ,וכל פחדו של יעקב שזרעו כמותו צריך לזה לראות בני בנים ,על פי המבואר בדברי התוס׳ ריש
( 0 ,4 היה אילי ימשני אבי .והייתי בעיניו ?מתעתע והבאתי עלי קללה ולא בודה, ב״ק גבי אבות הטומאה תולדותיהן לאו כיוצא בהן ,שהקשו והא חרב הרי
וביותר שיעקב הוא האיש שמידתו היא שלימות האמת ,ומעלתו היתה הוא כחלל ,ותירצו דכיון שאין חרב הרי הוא כחלל עושה חרב אחר כיוצא בו,
f t שלימות בתורה שהיא אמת ,ונאמר עליו (מיכה ז׳ כ׳) תתן אמת ליעקב ,ואם לא חשיב תולדותיהן כיוצא בהן ,הרי דלהחשב כיוצא בו של האב אין די במה
041 כן שהוא הסמל לשלימות מידת האמת ,לא מסתבר שיפעל להשיג תוספת שהבן גם בעל מעלה ,דבזה עדיין אין אנו רואים שהוא כאביו ,ורק כשאנו V O
מעלות על ידי הברכות מאביו בדרכי מרמה אף אם י ש היתר לרמות. רואים שגם בני הבנים בעלי מעלה הם אז נדע שהבן הוא כאביו ,וגם הוא
f t
וביאור הדברים דודאי ידע יצחק מעלתו של יעקב שהוא איש תם יושב מוליד בן צדיק אחריו כאביו ,ובזה נודעת שלימות האב שתולדותיו כיוצא בו %
( 0 ,4 אהלים ,ואילו ע שו איש ציד איש שדה ,אלא שהיה ע שו מרמהו עד שלא
הכיר רשעתו של עשו ,והיה סבור שאדם הגון הוא ,וחפץ היה ליתן לו
ומעלותיו הם קנין אצלו ועוברות לזרעו אחריו.
והנה במדרש הנ״ל איתא דאברהם ניצול מכבשן האש בזכות יעקב שעתיד
£5
f t העולם הזה ,כדי שהוא יתמוך ויחזיק את יעקב ,ועל ידי זה יוכל לעסוק לעמוד ממנו ,אולם בתנחומא כאן (סימן ד׳) איתא בתוספת דברים וז״ל: %
041 בתורה בשלוה ,וכענין ישכר וזבולון ,ולא חפץ היה ליתן הברכות ליעקב ,כי כיצד אברהם נתעטר בזכות יעקב ,כשהשליך אותו נמרוד לתוך הכבשן ירד
הקדוש ברוך הוא להצילו ,אמרו מלאכי השרת רבש"ע לזה אתה מציל ,כמה
״£
f t
הוא צריך להיות פנוי לעבודת ה׳ שלו ,אולם רבקה הכירה רשעתו של עשו,
למ>׳
וידעה שמהברכות שיגיעו לידי ע שו לא יראה יעקב מאומה ,וכיון שגם אצל
יצחק תכלית הברכות הם לטובת יעקב ,ומה שחפץ ליתנם לעשו הוא מפני
רשעים עתידין לעמוד ממנו ,אמר להן הקדוש ברוך הוא בשביל יעקב בן בנו
שעתיד לעמוד ממנו אני מצילו ,מנין א"ר ברכיה שכך כתיב לכן כה אמר ה' אל &
0 4
שדרכו יגיעו ליעקב ,אין כאן שקר כלל ,וכשאמר יעקב ליצחק אנכי ע שו בית יעקב אשר פדה את אברהם ,פדאו מן הכבשן ,הרי נתעטרו אבות בשביל ״£k o
בכורך ,היינו אני הוא אותו שיש בו מידה זו שאתה סבור שישנה בעשו כדי בנים;
f t
0 5 ליתן לו הברכות.
וזה ביאור מה שאמרה לו רבקה עלי קללתך בני ,ותרגם אונקלוס עלי אתאמר
וצריך ביאור טענת מלאכי השרת האם אין אברהם ראוי מצד עצמו להנצל.
ונראה לבאר הדברים דטענתם היתה שלא יצילו הקב״ה באופן כזה של שינוי
m
\ lC 1
f t בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך וכו׳ ,שאמנם כך היה ,שכעת נתגלה הענין גם
ליצחק ,כשהרגיש שעם יעקב נכנס גן עדן ,ועם עשו נכנס גיהנם ,ואמר גם
הטבע מוחלט כל כך שיתהלך בתוך האש הלוהטת של בעירת הכבשן ולא
תשלוט בו ,אלא היה ראוי לעשות לו נס שיברח משם או שתנשב רוח עזה
%
041 ברוך יהיה ,ואף כשנעתר לבכיו של עשו וברכו ,כבר לא היה כברכת יעקב ותכבה האש וכדו׳ ,כי נס מוחלט כזה אין ראוי רק למי שהוא שלם בתכלית, t o
שברכו במתנת שמים ויתן לך האלקים ,אלא משמני הארץ יהיה מושבך ועל ואילו אברהם הרי כמה רשעים עתידין לעמוד ממנו ,וכיון שעתידין לעמוד
f t חרבך תחיה ,שברכו בגשמיות שיהיו לו דברים אלו ,אבל אינם אצלו מתנות ממנו רשעים ,סברו מלאכי השרת שזה מורה על איזה חסרון בו בעצמו ,שאין &׳
0 S שמים ,וגם ציוה ליעקב שלא יקח אשה מבנות כנען ,ועם עשו לא דיבר בענין מעלותיו קנויות לו באופן שיעברו ממנו לזרעו.
)U 1
זה שכבר ידע דרכיו. ועל זה השיב להם הקב״ה בשביל יעקב בן בנו שעתיד לעמוד ממנו אני מצילו,
f t %
041 r ■o
a
"I
( 0 ,4 המפעל הרב הגאון רבי אליאב מילר שליט׳׳א הסמוכים על שולחנו של רבינו
מרן שליט׳׳א ,על מסירת הדברים לפרסומם ברבים.
אם הרב דומה למלאך ה׳ צבקות יבקשו תורה מפיהו .מרגליה בפומיה דרבינו
מרן שליט׳׳א לעורר אטו ראינו מלאך ה׳ שנוכל לדעת מי הוא הרב הדומה לו
II -O
f t
להלן שו״ת בעניני חינוך מכינוס לב שומע תשע״ו ? אלא מבאר רבינו מרן שליט׳׳א כי מלאך פירו שו שליח ,וזה כבר ניתן לראות %
041 השאלה הראשונה התייחסה לדרך בה צריך להעביר את התורה לתלמידים.
רבינו שליט״א :״לפני שנשיב אבקש להקדים הקדמה קצרה :במדרש כתוב
ולחוש מי העושה שליחותו מאת ה׳ המקיים שליחותו באמת זהו דמות הרב
מפיו יבקשו תורה .בשליחותו הגדולה של רבינו שליט׳׳א בהעמדת התורה & ■O
f t מי שלומד ואינו מלמד אין לך הבל גדול מזה ,את אותו הלשון מצינו גם בדורנו והשפעתו על תלמידים זכינו לאורו גם בעניני חינוך וצורת מסירת
במדרש אחר על מי שאינו מעמיד תלמידים אבל בפחות חומרה ׳הרי זה
הבל׳ ,רואים כאן יסוד אחד ברור שבשורש הלימוד מונח ה׳ללמד׳ ומי שלומד
התורה בהעמדת צביון הישיבות הקדושות במסורה מרבותיו זצוק׳׳ל.
בשבועות הקרובים בעז׳׳ה נביא במדור זה ענינים אלו כפי שנאמרו על ידו
״e
f t ואינו משתדל ללמד הרי בגדר ׳הבל׳ ,עד כדי כך ש׳אין לך הבל גדול מזה׳, בכינוסים שונים ,ועיקרם בכינוסי ׳לב שומע׳ שרבינו שליט׳׳א רואה בהם צורך %
אמנם אם הוא מלמד אבל איננו משקיע בהעמדת תלמידים לבנות אותם השעה ,ומקדיש מזמנו זמן יקר עבורם .תודתינו להנהלת לב שומע וליו׳׳ר
( 0 ,4 t o
ft יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ k.gilyonot@ gm ail.comלהקדשות ע״ג הגליון053-3145900 :
H
ii. 'i
o il ממילא קרא עליו מסיר אזנו משמוע תורה אף תפילתו תועבה .כך צריכה בתכלית גם זה ׳הבל׳ ,אבל מי שאינו מלמד כלל ,הוא ותורתו במצב של אין to
להיות ההרגשה בשעת השיעור שהרב מוסר השיעור שכינה מדברת מתוך לך הבל גדול מזה!
6ד
גרונו. ועתה -אומר רבינו שליט״א ״נשיב על השאלה :כתוב בגמרא מניין
0 אמנם זה תלוי ברב ,שירגיש את זה שהוא כעת פה לקב''ה .זכורני בילדותי שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ״ושננתם לבניך -אלו התלמידים״ ומניין (1 0
t0 3 ׳ ־
למדתי אצל מלמד דרדקי בברנוביץ' ,המלמד היה אומר לנו ׳קינדערלאך,
זאגט דער הייליגער תנא ,פון די הייליגע משנה ,א׳הייליגער דין ,ארבעה אבות
נזיקין׳ -נו ,זו משנה אחרת לגמרי ...הוא העניק לנו את ההרגשה שאין זה
שהמלמדים קרויים אבות שנאמר ״אבי אבי רכב ישראל ופרשיו״ ,לכאורה
השאלה מתבקשת ,למה לי תרי קראי? אם התלמידים הם בנים ,ממילא
שהמלמדים הם אבות ,הרי זה לכאורה שני צדדים של אותה מטבע? בהכרח
%
(1 0
המלמד שמלמד אותנו את המשנה ,אלא שכינה מדברת מתוך גרונו ...כך שזה לא עניין של ׳תוארים׳ בלבד ׳בנים׳ ו׳אבות׳ ,זה גם לא שכר בעלמא,
' 1
i F בחור צריך להרגיש שהוא שומע שיעור מאבא שמוכן לתת עבורו הכול את אלא יש כאן לימוד על צורת הקיום של תלמיד ורב ,הצורה של קיום מצוות %
חייו ישליך בשבילו ,והשכינה מדברת מתוך גרונו דברי אלוקים חיים ,נו ,איך מלמדה לאחרים ,היא רק באופן שהרב ירגיש שהתלמיד הוא בנו ,רק כך
jtep
%
O y l
הוא ייצא מהשיעור... מתקיימת המצווה של ללמדה לאחרים ,וכך גם התלמיד לרב צריך להרגיש
■ f l כאילו רבו הוא אביו ,כי רק כך הוא יכול
איך גורמים לכך שיימשכו להקשיב
לשיעור? לקבל ממנו תורה.
\0Z השאלה היא לפעמים מה הוא המגדיר (1 0
רבינו שליט״א :התנאי הראשון הוא
0y 6 - את זה בדברים, שיהא ׳געשמאק׳ של אבא?
ראינו ומצאנו במעמד הר סיני ,חז״ל רבינו שליט״א :״הבה ונראה מה הוא ל '^ 1
C j 'J אומרים שבתחילה הקדוש ברוך הוא המגדיר של ׳אבא׳ על פי דעת חז״ל, jtep
השמיע את התורה פרחה נשמתם, הגמרא אומרת שאדם שלפניו אבדת
להרים מקדים אביו, ואבדת רבו
<%
המתיק להם את הדיבור שמעו ותחי
0 'J נפשם ,לכאורה צריך להבין מה היה ולהשיב את אבדת רבו כי ׳אביו מביאו
Jko
צריך את שני השלבים האלו ,למה לא ורבו מביאו לחיי עולם לחיי שעה
| c S׳
מיד המתיק להם את התורה? אנו הרי הבא׳ .לכאורה אנו רואים כאן בחז״ל
eh
רב ינ ו מר ן במשא ו בכ י נ וס ועד ה יש יב ות
שההגדרה של ׳אבא' היא שהוא מביאו
o 'J מתפללים כל יום ׳והערב נא ד׳ אלוקינו
o il
את דברי תורתך בפינו׳ התורה והקדוש ברוך הוא חד הוא ,זה הדיבור שלו
כביכול ממש ,לכן באופן טבעי הגוף לא יכול להכיל את דברי התורה מיד
’פרחה נשמתם׳ ,זה היה השלב הראשון שיבינו ויידעו וישכילו שמצד הדיבור
רק לחיי שעה ,אם כן נתבונן נא -מה קורה אדם חולה שנכנס לבית מרקחת
וקונה תרופה שהצילה את חייו ,הופך הרוקח לאביו? ואם רופא הציל את חייו
הופך הרופא לאביו במה ייבדל מהאב מהרוקח? התשובה היא ,שרוקח ורופא
m
Jte P
t6
עצמו הגוף לא יכול להכיל את התורה .השלב השני ,המתיק להם את הדיבור, אולי מעניקים חיים ,אבל אבא מעניק את חייו הוא ,את כל אשר לו ייתן בעד
׳ '
הקדוש ברוך הוא עשה שהנעימות של התורה תוכל להיות מורגשת על ידי בנו .הרי לנו הגדרה כיצד צריך להרגיש רב ,התורה היא בוודאי ׳סם חיים׳ אבל <%
^ ל ־/
הגוף עצמו ,עם הכלים של הגוף .יש כוח של מתיקות אלוקית בתורה שיכולה יש מי שמעניק את ה׳סם חיים׳ כמו בית מרקחת ,זה לא נקרא ׳אבא׳ ,אבא
D M Jko
%
להיות מוטעמת ומורגשת בבלוטות הטעם השכליות של האדם ,וזו היא כאמור נותן את חייו הוא ,גם התלמיד צריך להרגיש שהוא לא קונה את ה׳סם'
U התפילה ׳והערב נא' ,ואם אמרנו שלימוד מהרב או לימוד של התורה בכלל
זה כמו מעמד הר סיני ,צריך לראות שיתקיים כאן ה׳המתיק׳ להם את הדיבור,
אצל רוקח אלא אצל אבא שנותן עבורו את חייו״.
כיצד גורמים לכך שהשיעור ישפיע על כל אחד מהתלמידים?
0 3 וכל אחד צריך לדעת את זה ,שי ש מבחן שאי אפשר לדלג עליו כשרוצים
לומר פשט ,כשרוצים לומר חידוש ,אם זה לא ערב ממש לשמיעה ולהבנה
רבינו שליט״א :״הגמרא מספרת שרב זירא היה ראש ישיבה ,ורב ירמיה היה
אחד התלמידים ,והנה רב זירא אומר שיעור ולקראת סוף השיעור רב נחמיה
£o
של כלי הגוף אסור לומר זאת ,כי לא כך מקבלים את התורה .זכורני פעם החל להתארגן לתפילת מנחה ,ראה זאת רב זירא ואמר לו את הפסוק :׳מסיר %
בבחרותי הייתי אצל מרן ה״חזון איש״ והוא שאל שאלה על הרמב״ם ,חשבתי
והתחלתי לומר שאולי יש ליישב ׳בדוחק׳ אמר לי מרן זצוק״ל בצחות :״מה
אזנו משמוע תורה אף תפילתו תועבה' ,אנו צריכים להבין למה כזו לשון
חמורה ,והביאור בזה הוא שהלימוד בעת אמירת השיעור הוא ממש מסירתה
(to
t u
עשה לך הרמב״ם שאתה צריך ליישב אותו ׳בדוחק' ,למה שלא נבאר דבריו
שלא בדוחק?״ ...כאשר אומרים שיעור צריך שהחידושים יהיו בהירים
מגבוה ,וכשכך היא ההרגשה אז לא שייך לעזוב אפילו לצורך תפילה ,שהרי
לא שייך לעזוב את השכינה כדי לקבל שכינה ,אם אתה עזבת את דברי
%
0 £0
P
וערבים ולא ״ליישב בדוחק״ ,את ה׳בדוחק׳ תשאיר להמהרש״א. השכינה ,למה שדבריך יהיו נשמעים אצל הקב''ה בעמדך לפניו בתפילה?
%
051 eh
W %
/ 'N W
03 מיז שליט״א מעיד על מה שראה בעיניו אצל אביו ,מרן ריאש הישיבה זצוק״ל:
היא ?לל לא הרגיש טעם באיכל ,לא הכיר ?את המטבח בבית ואפלו לא ידע
בפרשת השביע אני פוגשים ?את עשו ,שמגיע מן השדה כשהיא עיף מאיד
ומבקש מ_יעקב אביני :הלעיטני נא מו האד' 0האדים וזזה ,ועל ?!ן נקרא שמו
&
S^o
?איזה צד בשיש היא ה? שרי .ואיזה החלבי ,גם כוס ״אדום״. ^ ' ׳
03 תה לא הכין לעצמו. ,ואם לא הגישו לפניו לא היה
שוותה! ,אם כך? ,איך יצחק אבינו בקש מטעמים?
מרן ריאש הישיבה שליט״א מעיר על כך הערה
נפלאה :ותרי כבר בעת לדתו התורה מספרת ללב!
(to
אלא התשובה מתגלה כאשר נזכרים במה שרש״י !אם כך ,מרוע התורה לא שע שו היה אדמוני!
%
o il
' if6
מביא מחז״ל :יצחק אבינו בקש לאכל לןו־בן פסח,
וכאשר באים לאכל אכילה של מצוה ,בודאי
שראוי לקים אוזתה בהדור _רב ולהדר שהמאכל
קראה לו ״!אדום״ מיד כשנולד?
אלא יסוד גדול מלמדת אותנו התורה :שממו שמל
האדם ומהותו הפנימית ?אעם נקבעים לפי המראה
$
יהיה הפישבח והטעים ביותר לכבוד המצוה. י%
✓ '/ s v־
o il מכאן אני לומדים ?את ההבדל היסודי בנין ]ירכו שמל
החיצוני שעמו נולד ,אלא א^ ורק לפי מע שיו
יבחירותיו .העברה שע שו נולד אדמוני עדין לא (to
ע שו לדרכו של יצחק :אצל עשו ,האכל שלט עליו, והיותה סבה לקרא לי ?^ לנצח .א^ ?שהגיע אליו
והוא לא יכל היה להתאפק מיל מאכל שנפ שו נסיון קטן של עיפית ,ע שו לא הצליח להתאפק, %
Oil חמדה. .ואגלי אצל יצחק ,האכל שמש ?אך ורק כלי הצבע האדים שטל התבשיל עמד לנגד עיניו והיא
(?0
לעבודת השם ולקיום מצות מ ^ שמחה והדור. בקש לקבל ?את האכל מיד .מעשה זה חשף ?את
' if6 לחיים: חשוב לקח מפךשתנו לקחת עלינו פנימיותו ,שהתאוות וזן ש שולטות עליו ,ימכיח זה %
Oil האכילה שאנו אוכלים כדי ל ח ק ?את כיחותינו
היא מצוה חשובה ,ועלינו לאכל מאכלים טובים
נקבע שממו לנצח :ע שו היא ״?אדום״.
לעמת זאת ,בפרשה עצמה אנו מוצאים התנהגות jtep
ר5
' if6 יערבים לחך ?די שיהיה לנו כיח ללמד תורה ולקים הפוכה לגמרי אצל יצחק אבינו ,שבקש מעשו
r Oil מצות .אך העקר הוא לזכ'ר ?את היסוד -שאנחנו
?אלי שאכלים ?את האכל ?די לקבל כיח ,ולא נותנים
מר ן הגר ' 'ד פ וברסק י זצ וק ' 'ל -לפנ י ו כ וס התה
א ותה לא ידע להכ י ן
להכין לו מטעמים .לכאורה וחזרובר מעורר פליאה:
על להתענג שיבקשי בצדיקים מצינו היכן (10
לאכל לשלט בנו! מאכלים טעימים?
' if6
3״ (to
n5l
יו״ל ע״י מערכת "קובץ גליונות״ k.gilyonot@ gm ail.comלהקדשות ע״ג הגליון053-3145900 :
%
‘ u
ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט״א
פרשת תולדות תשפ״ן
הוראת שעה התנאי לעלייה בתורה -מידת הענוה!
מגיע לו כלום ,כי הכל מהקב״ה! אבל בעל הגאוה מרגיש כתוב בסוף הפרשה (בראשית כח ט) ,לאחר שיעקב אבינו
כשיש קשר טוב בין האב לבנו שהכל מגיע לו ,כי הוא חושב שמה שיש לו אכן שייך לו, הלך לחרן' ,וילך עשו אל ישמעאל ,ויקח את מחלת בת
זה מונע הרבה בעיות! ועל כן כתוב בגמ' בסוטה (ה ,).שהקב״ה אומר על בעל ישמעאל בן אברהם אחות נביות ,על נשיו לו לאשה' .וכתב
הגאוה 'אין אני והוא יכולים לדור בעולם'. רש״י ,שממקרא זה ניתן ללמוד שאחר שיעקב אבינו קיבל את
[מתוך דברי רבינו שליט״א לכינוס בענייני חינוך - הברכות הלך ונטמן בבית עבר ,ולמד שם תורה י״ד שנה ,קודם
נמצא שבעל הגאוה מחסר מכבודו של הקב״ה ,וממילא
אלעד -חשון תשפ״ז] שהלך אל לבן לחרן ,עיין שם החשבון בזה .ויש לברר ,מדוע
הקב״ה מתרחק ממנו ,וזה מונע ממנו את היכולת להצליח
לא נכתב דבר זה במפורש ,אלא רק ברמז.
שואל :כשיש לאב זמן מצומצם ללמוד עם בנו ,והוא מסתפק בלימוד התורה ,אבל מי שזוכה למידת הענוה מרבה את כבודו
של הקב״ה ,והשכינה שורה עליו ,ועי״ז הוא זוכה לתורה. ואולי יש לומר בדקדוק הלשון שיעקב אבינו 'נטמן' בבית
מה ללמוד עמו ,האם עדיף שיחזור איתו על הנלמד בחיידר,
עבר ,דהיינו שלמד תורה בצניעות בלי שאיש יידע מכך ,ולכן
עוד יש לבאר בטעם הדבר שהעניו זוכה לתורה ,ע״פ מאמרו
כדי לדעת את מצבו ולקדמו ,או שעדיף שילמד עמו משהו לא נכתב דבר זה במפורש ,כדי לרמז שמאחר ולמד בצניעות
של ריש לקיש במסכת שבת (פג' ):אין דברי תורה מתקיימין
אחר ,שזה יכול לתת לילד יותר חוויה והנאה ,וליצור בינו זכה לתורה ,כמו שכתב הרמב״ם (תלמוד תורה פ׳׳ג הי״ב) ,וכל
אלא במי שממית עצמו עליה ,שנאמר זאת התורה אדם כי
היגע בתלמודו בצינעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה.
לאביו קשר חיובי? ימות באהל' .וכן איתא במדרש תנחומא (נח סי' ג)' ,לא תימצא
תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה ואולי יש להעמיס כן בדברי המדרש (ב״ר סו א(' ,אמר
רבינו שליט״א :זה כמובן תלוי במצבו של הילד .אם י ש לו
בעולם הזה ,אלא במי שממית עצמו עליה .וכך דרכה של יעקב ,ע״י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים זכיתי להתברך
בעיה בכיתה ,ש אינו מבין את ה שיעור כר אוי ,אז בוו ד אי תורה ,פת במלח תאכל ,ומים במשורה תשתה ,ועל הארץ בטל ,שנאמר ויתן לך האלוקים מטל השמים' .ויש לברר,
האב צריך ל עזור לו ,להכין עמו קצת את מה שעתידים תישן ,וחיי צער תחיה ,ובתורה אתה עמל' .ומוסיף עוד מדוע הזכיר יעקב שהתורה נמשלה למים דוקא [והרי היא
המדרש' ,לפי שלא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל נמשלה גם לטל ,וכמש״כ בפרשת האזינו (דברים לב ב) 'תזל
ללמוד בחיידר למחרת ,כך שכאשר י שמע זאת מהמלמד
אלא על התורה שבעל פה ,שהיא קשה ללמוד ,ויש בה צער כטל אמרתי'] ,אכן יש לבאר בזה עפ״י דברי הגמרא בתענית
לא י היו הדברים חדשים אצלו לגמרי ,וי הי ה לו יו תר קל
גדול ,שהיא משולה לחושך'. (ז' ,).אמר רבי חנינא בר אידי ,למה נמשלו דברי תורה למים,
להבינם .אמנם אם הילד מבין היטב את דברי המלמד אף דכתיב הוי כל צמא לכו למים ,לומר לך מה מים מניחין מקום
נמצא ,שכדי להצליח בלימוד התורה האדם מחוייב לכבוש
בלא עזר תו של האב ,אזי אכן עדיף שילמד ע מו משהו גבוה והולכין למקום נמוך ,אף דברי תורה אין מתקיימין אלא
את תאוותיו ורצונותיו ,ולבטל את עצמו לקב״ה לגמרי .אמנם
במי שדעתו שפלה' .וא״כ י״ל שזהו ביאור דברי המדרש,
אחר ,כדי לפתח את היחס הטוב ביני ה ם ,שזה דבר חשוב מי שהוא בעל גאוה אינו יכול לותר על תאוותיו ,כמו שכתב
שיעקב אבינו אמר שכיון שלמד תורה שנמשלה למים -
ביו תר ,וכשהילד מרגיש שמחה והנאה בלי מודו עם האב בחובות הלבבות (שער הכניעה פ״י) 'כי מי שנכנסה בו הגאוה
דהיינו בצניעות ובענוה -לפיכך זכה לטל ,וכמבואר בהמשך
והגדולה אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו ,לגובה
זה בונה קשר טוב ביני ה ם ,וקשר טוב בין הילד ל הוריו זה המדרש (שם סי' ג) ,על הפסוק 'ויתן לך האלוקים מטל
לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו' .ולפיכך אין התורה
הדבר העיקרי שמונע מ מנו לעשות דברים שאינם טובי ם. השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש' ,דדריש 'מטל
מתקיימת אצל בעל הגאוה ,אלא רק אצל מי שדעתו שפלה.
השמים' זו מקרא' ,ומשמני הארץ' זו משנה' ,דגן' זו תלמוד,
שואל :ילד שבלימוד הוא מושלם ,מקשיב ,מבין טוב ,זוכר עוד יש לבאר טעם נוסף בזה ,שהלומד כדי לזכות לכבוד 'תירוש' זה אגדה .שמכיון שלמד תורה בענוה לפיכך נתקיים
טוב ,אבל הוא שקט ומופנם ,שונה משאר הילדים ,ולפיכך אינו עושה מה שיביא לו תועלת בלימוד ,אלא מה שיביא לו תלמודו בידו.
כבוד .כגון כשאינו מבין איזה דבר הוא מתבייש לשאול ,כי
ההנהלה ממליצה שיילכו לטיפול רגשי ,ואילו האבא טוען אלא שעדיין צריך להבין מה השייכות שיש בין מידת הענוה
'זה לא מתאים לו' להראות לאחרים שאינו יודע ,ובוודאי
ללימוד התורה .והנה כתוב (שמות ג ה) 'ויסתר משה פניו כי
שמאחר והילד לומד מצוין אין צורך לטפל ,ועם הזמן ייפתרו שאינו יכול לשאול את מי שנחשב פחות ממנו .כמו כן יתכן
ירא מהביט אל האלוקים' ,ואומרים חז״ל (®מדר ג א) ,שהיה
הבעיות .מי צודק? שאחר שאמר סברא או דבר חידוש ,ואחרים מעירים על
זה מגודל ענוותנותו של משה ,שסבר שאינו ראוי לגילוי
דבריו ,לא יסכים לחזור בו ,כיון שזה לא לכבודו להודות
רבינו שליט״א :האם הילד שמח? שכינה ,ועל כך אמר לו הקב״ה' ,אני באתי להראות לך פנים,
בטעות .כך אי אפשר להצליח בלימוד!
וחלקת לי כבוד והסתרת פניך ,חייך שאתה עתיד להיות אצלי
שואל :לא. בעיה נוספת קיימת אצל הלומד תורה כדי לזכות לכבוד, בהר מ' יום ומ' לילה ,לא לאכול ולא לשתות ,ואתה עתיד
שאינו לומד מה שמתאים לו .וכגון מה שמצוי אצל בחורים, ליהנות מזיו השכינה' .הרי שבזכות שהסתיר את פניו מחמת
רבינו שליט״א :אם כן זה מ סוכן ,ו א פילו שבלימוד כיו ם
שיש כאלו שמנסים להרשים ולומר חידושים עמוקים שהיה סבור שאינו ראוי לכך ,וכיבד בכך את הקב״ה ,לפיכך
הוא מאה א חוז מכל מקום צריך לח שוש מה יהיה בהמשך, שמעבר להבנתם ,וכך הם מתרגלים לדבר בלי להבין. זכה לקבל את התורה ולקרני ההוד!
וממילא האבא חייב לטפל .ומה שאומר שעם הזמן יי פ תרו וכן יש הלומדים עם חברותא שאינו מתאים להם ,מפני
ומבואר שעל ידי ענוה אדם מכבד את הקב״ה .וכן מתבאר
שהם חוששים 'מה יאמרו הבריות' אם אכן ילמדו עם מי
הבעיות זו טעו ת ,אלא אדרבה ,י ש חשש שהבעיה תלך מדברי המסילת ישרים (פי׳יא) ,שכתב שמידת הגאוה מביאה
שמתאים להם.
ו תגדל ,ו מז ה קורי ם טרגדיו ת גדולו ת .ילד מופנם שרוי את האדם לידי כך שמרגיש שהכל מגיע לו ' -לי נאוה
נמצא אם כן שא״א להתמסר לתורה מבלי להגיע למעלת תהילה' .הוא מרגיש מיוחד ומרומם יותר מכולם ,ומתנהל
בצער גדול על כך שאין לו חברים ,ו חיי בי ם לטפל בזה.
הענוה בשלמות! ויש חיוב על כל בן תורה שרוצה לגדול בכל דרכיו בצורה כזו ,וממילא הוא בטוח ש'מגיע לו' כל
שואל :מתי מגיע הרגע שחייבים לטפל? בתורה להתחזק במידת הענוה ,ולהתבונן היטב אם הוא מיני דברים .ומבואר מדבריו שמידת הענוה צריכה להביא את
מקיים באמת את דברי חז״ל הנ״ל ,האם הוא אכן מוסר נפש האדם להרגשה הפוכה ,שלא מגיע לו מאומה ,והיינו משום
רבינו שליט״א :בפשטות כאשר אומרים לו בחיידר שצריך לתורה ,או שלומד רק כשנוח לו ואין זה מפריע לו לקיום שכל הכוחות והכשרונות והמעלות שיש לו הם מהקב״ה,
לטפל. רצונותיו ותאוותיו .יזכנו ה' להתעלות בתורה ובענוה ,אמן. והוא עצמו אין לו כלום .וזה היסוד של מידת הענוה ,שלא
מ שנ ת ר מ ״ ה
עיונים בשמעתא
” שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ”
סבור שהדבר אסור לו ,וממילא הוא מחיוב לנהוג בזה איסור. אע״פ שלבית דין הדבר מוחזק להיתר ,כיון שהאדם מחזיק בכמה מקומות בש״ס נתבאר דין ״שוויא אנפשיה חתיכא
וסבר הריטב״א שכח כפיית בי״ד הוא רק באופן שיש לו את הדבר לאיסור בי״ד כופין אותו לנהוג בו איסור כפי דבריו. דאיסורא״ ,והיינו שאדם האומר על דבר פלוני שהוא אסור
דין 'נאמנות' בעיקר האיסור ,וזהו דווקא באומר בבי״ד שאז והיינו ,שהיות והאדם עצמו סבור שהאשה אסורה לו, עליו הרי הוא חייב לנהוג בו איסור כפי דיבורו.
נאמן על מציאות האיסור ,אבל באומר חוץ לבי״ד אפי' שמצד הרי שאפי' אם באמת היא מותרת לו הוא מחויב לנהוג בה וכך מבואר במשנה (קידושין סה ,א) ״האומר לאשה
הדין מחויב לנהוג איסור כפי דבריו עדיין אין כופין אותו על איסור ,ואם לא ינהג כפי ידיעתו יעבור בזה על איסור 'ויראת קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני ,הוא אסור בקרובותיה
זה ,כיון שאין לו נאמנות כלל ,אלא שמחיוב לנהג כפי ידיעתו מאלוקיך'[ ,וכמבואר לגבי נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו והיא מותרת בקרוביו״ ,והיינו שהיות ולפי דבריו היא 'אשתו'
ואין בי״ד כופין ע״ז( .ובעיקר ענין זדכפייה' על 'שוויא' עי' בשר טלה שמחוייב כפרה על הסכמתו לעבור עבירה] ,וממילא נאסר ב'קרובותיה' על פי מאמר פיו [וכך מבואר עוד בסוגי'
פת״ש אה״ע קט״ו סקל״ז). בי״ד כופין אותו בהתאם לדבריו ולחיובו לנהוג בה איסור. כתובות ט ,א .כב ,א].
[וכעין זה כתב החת״ס (תשו' ח״ד ,ס״ק)]. ונבוא לברר ולבאר גדר דין זה ומקורו ,וכדלהלן.
הוכחה שדין הנאמנות אינו מדין הודאת בעל דין
אמנם אע״פ שנתבאר בדעת הריטב״א שבפני בי״ד נאמן הוכחה בדעת הריטב״א שיש ב' דינים של ׳שויא' 'שוויא׳ -נאמנות האדם על עצמו מדין
על מציאות האיסור ,אין הכוונה ל'נאמנות' כדרכו של הקצה״ח
אלא שנראה שבדעת הריטב״א מוכרח שב' הגדרים אמת, ׳הודאת בע״ד'
אשר יסודה הוא מנאמנות של 'הודאת בע״ד' ,היות ובדברי
וכדלהלן.
בקצוה״ח (סימן ל״ד סק״ד) נקט שהוא 'דין נאמנות' דהאדם
הריטב״א מבואר שהאומר פתח פתוח מצאתי ויש לה דמים
מבואר בגמ' (כתובות ט ,א) ״אמר ר' אלעזר האומר פתח נאמן על עצמו אע״פ שהוא 'קרוב' אצל עצמו ואפילו שהוא רק
אינו נאמן [וכמבואר ברש״י] ,והטעם הוא שמציאת הדם זה
פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו״ ,ומפרש הריטב״א (ד״ה ׳עד אחד' ,ומקור דין זה הוא ממה שחידשה תורה ש״הודאת
הוכחה ברורה נגד טענתו שמצא פתח פתוח ,וס״ל להריטב״א
והא) שהלשון היא ״נאמן לאוסרה עליו״ ולא ״אסורה עליו״, בעל דין כמאה עדים״ ,שנלמד מהפסוק ״אשר יאמר כי הוא
שאין דין 'שוויא' במקום שיש הוכחה של 'אנן סהדי' נגד דבריו.
משום שמדובר בטוען כך לפני בי״ד שאז הוא נאמן לענין שהם זה״ ,ולשיטתו אין זה דין מיוחד בדיני ממונות אלא הוא 'דין
ואם מקור הדין 'נאמנות' היה מכח הדין של 'הודאת בעל
אוסרים אותה עליו ומוציאים אותה ממנו .ומשמע ,שמעיקר נאמנות' מחודש בכל דיני התורה.
דין' שנאמן אפי' כנגד מאה עדים וכמו שנקט הקצוה״ח ,היה
הדין נאסרת גם באמר כן חוץ לבי״ד -מדין 'שוויא' ,אלא שע״י ולפי דבריו צ״ל שהמקור לזה שהנאמנות של האדם על
צריך להיות נאמן גם במקום שיש נגד דבריו הוכחה של 'אנן
שאמר בבי״ד הם כופין אותו להוציאה. עצמו היא יותר ממאה עדים[ ,אע״פ שבפסוק אין ראיה שהוא
סהדי' ,ומזה שמבואר בדבריו שבאופן כזה אינו נאמן ,מוכח
שאין בדבריו 'נאמנות גמורה' כשל 'הודאת בע״ד' ,אלא צריך והנה אם דין 'שוויא' נובע מכח 'דין נאמנות' מחודש כדברי נאמן יותר ממאה עדים] הוא ממה שבעדים התורה לא האמינה
לומר שהוא דין נאמנות מחודש לענין איסורים שלא מועיל הקצוה״ח אמנם אפשר לדון אם הנאמנות גם במקום שאמר חוץ לע״א ולקרוב ופסול ,ועל עצמו נאמן אפילו בע״א קרוב ופסול,
נגד עדים. לבי״ד ,אבל לפי משמעות הריטב״א שגם חוץ לבי״ד יש דין וע״כ שיותר ראוי להאמין לאדם על עצמו מאשר לעדים על
[אולם להמבואר בדעת הריטב״א שיש ב'שוויא' גם דין 'שויא' אין סיבה לחלק בדין הכפיה בין תוך בי״ד לחוץ מבי״ד. אחרים ,ומזה אפשר ללמוד שהנאמנות על עצמו היא גם במקום
שנאמן ע״ז שהוא סבור שהדבר אסור לו אלא שאין בי״ד כופין ולדעת התרומת הכרי שבי״ד כופין אותו לנהוג כפי האיסור שהוא נגד מאה עדים.
ע״ז ,א״כ מה שנקט שבמקום שיש הוכחה של 'אנן סהדי' נגד שאסר על עצמו מדוע שיהיה חילוק באומר כן מחוץ לבי״ד.
דבריו אין בזה דין 'שויא' הכונה רק לדין 'נאמנות' שנתחדש ונראה לבאר דעת הריטב״א שסובר שיש בדין 'שוויא' 'ב'
חיוב על האדם לנהג איסור כמו שסבור
בתוך בי״ד ,אבל עדיין יהיה בזה הדין 'שויא' שהוא עצמו צריך דינים' ,א .בתוך בי״ד יש לו 'נאמנות' על עצם האיסור ,ב. אולם בתרומת הכרי (ס״א סק״א) מבואר שאין זה דין
לנהוג כפי ידיעתו]. מחוץ לבי״ד אין לו נאמנות בעיקר האיסור ,אלא שנאמן שהוא 'נאמנות' ,אלא חיוב של האדם לנהוג כפי ידיעתו ,כלומר,
י' ® י'
משנת הישיבה
מתוך הדר ת ועדי הדרכה לבני י שיבה
עבודת המידות (כג)
מספיק לו ,אלא רוצ ה כל הזמן עוד ו עו ד ,עד שלבסוף הוא נהיה מתוסכל. בשבוע שעבר הובאו דבריו של ר”ח ויטאל ,בענין המידות הנובעות מיסוד
ו שור ש הדבר במידת 'י סו ד העפר' של העצבות ,שהאדם כ אי לו יו ר ד לעפר, האש והרוח ,וכעת נביא את המידות הנובעות מיסוד המים והעפר.
לעצבות שמביאה לעצלות ,וז ה מ בי או לכך ש אינו שמח בחלקו ,ו אינו שבע מכל היסוד השלישי שהוא יסוד המים -הגורם לתאוות התענוגים .וי ש לו שתי
העושר שבעולם. תולדו ת :א .החמדה ,לגזו ל מ מון חברו .ב .הקנאה ,לקנא בחברו שי ש לו הרבה
ארבעת יסודות אלו -אש רוח מים ועפר -הם השורש של 'ארבעה אבות מ מון ו ת ענוגי ם ו כ דו'.
נזיקין' של המידות הרעות .וכנגדן יש בנפש היסודית ארבע מידות טובות, ומתבאר מד בריו חידו ש גדו ל ,שהקנאה שאדם מקנא בחברו שיש לו ת ענוגי ם
הנמ שכות מארבעת הי סודו ת הטובים שבה .הראשונה -כנגד יסוד האש -היא נוב ע ת מי סוד המים ,שממנו נו ב עו ת ת אוו ת ה ת ענוגי ם[ .וד בר זה צ״ב לכאורה,
מידת הענוה ,הגורמת לאדם להתרחק מכל מיני כעס וכדומ ה הבאים מכח שכן היה מן הדין לומר שקנאה היא גם תולדה של מידת ג או ה ,שכן פעמים
הגאוה .השניה -כנגד יסוד הרוח שממנו יוצא כח הדיבור -היא מידת השתיקה, רבות אדם מקנא בכ בודו של ח בי רו ,ו ה רי נתבאר לעיל שהגאוה ורדי פ ת הכבוד
פיו' ,חוץ ממה שנדרש לעסק התורה ו ה מ צוו ת, ד היינו ל היו ת 'כאיל ם לא יפתח שורשם בי סוד האש].
או במה שמוכרח ל קיו ם הגוף ו כ בו ד ה בריו ת. והיסוד האחרון הוא יסוד העפר ,שממנו יוצאת העצבות ,וכל מה שקשור
המידה הטובה השלישית -כנגד יסוד המים שהוא השורש של תאוות אליה -שפלות ,חוסר חשק ,חוסר כח ,וחוסר שמחה .ותולדתו ,עצלות בקיום
התענוגים -היא מידת המיאוס בתענוגי הגוף ו ה מו תרו ת .המידה הטובה התורה והמצוות ,שמאחר ולא קיבל כל מה שרצה ב עו ה״ז ,או שיש לו יי סו רי ם,
הרביעית -כנגד העצבות שבאה מיסוד העפר -היא השמחה ,ל היו ת כל הזמן זה גור ם לו לעצבו ת .ו עצ בו ת זו מוליד ה הרגשה של עצלו ת ,שמרגי ש שאין לו
שמח בחלקו .ו כנג ד העצבות שמולידה עצלו ת ,מולידה השמחה ז ריזו ת ב מצוו ת, כח ל קיי ם את ה מצוו ת בצורה הר אוי ה.
כמו שכתוב 'שש אנ כי על אמרתך כמוצא שלל ר ב'. העצבות גורמת לאדם שאינו שמח בחלקו כלל ,וכל עושר שבעולם אינו
© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ״ה' ,יוצא לאור ע״י המערכת מתוך שי עוריו שיחו תיו וכתביו של רבינו שליט״א
לפרטים ויצירת קשר :מספר פקס 153777921183דוא״לm ish n a sra m a @ g m a il.co m :
• תורת חמד| מענייני הפרשה • ווי העמודים וחשוקיהם • שאלה משולחנו של מרן שליט״א
ויאמר ה' היה שני גוים ב ג ט! ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד
הש״ץ בישיבה שכח 'ותן טל ומטר' ,ונזכרו לאחר כמה שעות
צעיר(כה ,כג) .ופירש רש ”י ,שני גיים כתיב ,כמו גאים ,אלו אנטונינוס ורבי ,שלא פסקו
שאלה .מעשה שהיה באחת הישיבות ,שבשעה 13:00בצהריים התפללו תפילת מנחה כסדרה ,ולאחר מכן
מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת ,לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ,עכ”ל .ומקורו
הלכו הבחורים לסעוד את ארוחת הצהריים .והנה בשעה 16:00אחה” צ אמר אחד לחברו שבחזרת הש” ץ
ממסכת עבודה זרה (דף יא ע ”א).
עמד באמצע שמו”ע אך הוא כמעט בטוח שהחזן לא אמר היום 'ותן טל ומטר לברכה' ,ואכן חברו השיבו שגם
וביאור הדברים ,שלא נכתב בפסוק 'שני גויים' אלא 'גיים' (בשני יודי”ן) ,שהוא כמו
לו היה נראה כך ,אך מאחר ואף אחד לא העיר באותו הזמן חשש להעיר ,וסבר שלא שמע טוב.
'גאים' ,מלשון גאון וגדולה ,לרמוז ששני גדולי עולם עתידים לצאת משני הגויים הללו,
השמועה עברה מפה לאוזן ,והתברר שעוד כמה בחורים שמו לב לזה ,אך אף אחד לא עורר על כך ,מחשש
והם אנטונינוס מלך אדום ,שהוא מזרעו של עשו .ורבי יהודה הנשיא מזרע ישראל,
שמא רק הוא לא שמע טוב ,ואכן למעשה נתברר מעל כל ספק שאכן החזן לא אמר 'ותן טל ומטר'.
שחיו בזמן אחד ,ועליהם אמרו שעשירים ונכבדים היו ,ומרבים בעריכת סעודות
ושאלו האם צריכים להפסיק באמצע סדר ב' ולחזור על חזרת הש” ץ ,ואם כן האם צריך לומר אשרי וקדיש
לאנשיהם ,והצנון והחזרת שהם מיני ירקות הבאים בתוך הסעודה ,היו נמצאים דרך
קודם החזרה ,והאם לאחר התפילה יש לומר קדיש תתקבל?
קבע על שולחנם ,גם שלא בעונת גידולם ,כאשר הם נמכרים ביוקר (מהרש”א ע” ז שם,
תשובה .יש לחזור על חזרת הש” ץ ,והסדר הוא לומר אשרי ללא קדיש ,חזרת הש” ץ ,וקדיש תתקבל.
ועי' בתוס' שם).
ושמעתי להעיר מכאן על מה שכתב הרמ ”א (או”ח סימן תעא ס”ב) ׳ויש נוהגין שלא מקורות ונימוקים
לאכול חזרת בערב פסח ,כדי לאכול מרור לתאבון' ,ומקורו מרבינו ירוחם .והרי מפורש הנה כתב בבאר היטב (סימן קכו סק”ב) בשם שו” ת הלכות קטנות (ח”ב סימן קכג) שנסתפק על ש” ץ שטעה
כאן שלא פסקה מעל שולחנם של רבי ואנטונינוס חזרת ,ובפשטות הכוונה שאכלו בתפילת שחרית במקום שמחזירין אותו ,ולא נזכרו עד אחר שנתפזרו איש לדרכו ,אי מחייבינן להו להתכנס
החזרת דבר יום ביומו ,דאל”כ מה הענין להניח על השולחן בלי לאוכלה .ואמנם שוב ולחזור על חזרת הש” ץ.
בתעניות בלאו הכי פסקו ,אך בתעניות אין 'שולחן סעודה' ,ולהדיא נאמר 'שלא פסקו והשיב ההלכות קטנות ,דאפשר כיון דהוי טרחא יתירא אמרינן בכה”ג הרי תפילת מנחה לפניו שישלם ,כי
מעל שולחנם' ,אך בערב פסח שיש שולחן ואוכלים ,ורק חזרת נהגו שלא לאכול ,קשה. היכי דאמרינן לגבי מי שטעה בראש חודש בשחרית ולא אמר יעלה ויבא ,שאינו חוזר ,שהרי תפילת המוספים
אמנם באמת הרי התוס' (ע” ז שם ,ד”ה צנון) הקשו שמבואר בכתובות (דף קד ע”א) לפניו.
שבשעת פטירתו של רבי ,זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר 'רבש”ע ,גלוי וידוע אמנם בכף החיים (סימן קכו סק”ב) חולק ,וכתב דלא אמרינן תפילת מוסף לפניו אלא דווקא בשכח יעלה
לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה' ,ותירצו התוס' ויבא בר”ח ,ולא בשאר טעויות ,ועוד דלפי דברי האר” י ז”ל החזרה היא חובה ,ומעלתם גבוהה יותר מתפילת
שאוכלי שולחנו היו רבים .כלומר ,שרבינו הקדוש עצמו באמת לא אכל ולא נהנה ,ומה שמו”ע בלחש.
שהיה על שולחנו צנון וחזרת היה זה בשביל אוכלי שולחנו ,ולפי” ז אתי שפיר שבאמת ועכ"פ בענייננו לכו”ע יש לחזור על חזרת הש” ץ ,כי ספיקו של ההלכות קטנות הוא רק בשחרית ,שיש
רבי עצמו לא אכל חזרת ,וגם בערב פסח. תשלומין לחזרת הש” ץ במנחה ,אבל אם טעה במנחה ,שאין חזרת הש” ץ במעריב ,גם לשיטתו צריך לחזור
אכן בחשוקי חמד עמ”ס עבודה זרה (דף יא ע”א) הוכחנו מדברי הגר”א שבאמת רבי על חזרת הש” ץ ,ובפרט שאין כאן טירחא גדולה להתכנס שוב ,שהרי מכונסים ועומדים.
אכל בפועל את הצנון והחזרת ,דהנה יעויין בשו”ע (או” ח סימן רלא) שכתב בזה ”ל...' : ונראה שיש לומר 'אשרי' קודם חזרת הש” ץ ,דהנה נאמרו כמה טעמים לאמירת אשרי קודם מנחה ,א.
וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה ,לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך ,כדכתיב במרדכי (ברכות ,רמז קח) כתב דחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה ,ולכן נוהגין לומר
(משלי ג ,ו) בכל דרכיך דעהו ,ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים ,שאפילו אשרי קודם תפילת מנחה .ב .בתוס' (ברכות דף לא ע”ב ,ד”ה רבנן) כתבו דכיון דאין מתפללין מתוך קלות
דברים של רשות ,כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש ראש ושחוק אלא מתוך כובד ראש ושמחה של מצוה ,וכגון שעסק בד”ת ,לכן נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי
והשיחה וכל צרכי גופך ,יהיו כולם לעבודת בוראך ,או לדבר הגורם עבודתו .שאפילו קודם התפילה .ג .בערוך השולחן (סימן רלד ס”א) כתב דמאחר ותפילת המנחה אין לפניה שום דבר ,ואינו
היה צמא ורעב ,אם אכל ושתה להנאת גופו ,אינו משובח ,אלא יתכוין שיאכל וישתה מדרך ארץ לבא ולהתפלל תיכף ,וכמו שאמרו לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח”כ יתפלל ,לכן תקנו
כדי חיותו כדי לעבוד את בוראו וכו' ...כללו של דבר ,חייב אדם לשום עיניו ולבו על לומר אשרי קודם תפילה.
דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו ,וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא וא"כ גם בענייננו שייכים כל טעמים אלו ,ואף שאין אומרים אשרי קודם חזרת הש” ץ ,זה מאחר שהיא סמוכה
יתעלה ,יעשהו ,ואם לאו לא יעשהו ,ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד'. לתפילת לחש ,אבל כאן שעבר זמן רב מאד שאמרו אשרי ,נראה שצריך לומר אשרי לפני חזרת הש” ץ.
וכתב שם בביאור הגר” א (ס”ק ז) שבזה מתורץ קושיות התוס' בע ”ז הנ”ל ,יעו” ש. וכן מבואר במשנ”ב (סימן קח ס”ק יג) בשם הט”ז ,שאם לא התפלל שחרית ,ומתפלל מנחה שני פעמים ,יש
כלומר ,דבאמת רבי אכל צנון וחזרת בפועל ,מ” מ כיון שכל כוונתו היתה לשם שמים לומר אשרי בין תפילה לתפילה ,כדי לעמוד גם בתפילת התשלומין מתוך דברי תנחומין של תורה.
לעבודת הבורא ,אין זה נחשב שנהנה מהעולם הזה כלל [וכעיייז כתב בס' ערבי נחל (פ' והנה לגבי אמירת קדיש לאחר אשרי ,מצינו כמה טעמים מדוע אומרים קדיש קודם תפילת שמו”ע בלחש :א.
וישלח ,עמ' ס) ,יעו” ש]. בספר הפרדס (המיוחס לרש”י ,עמ' שא) ובספר כל בו (סימן כז) כתבו דכשהציבור אומרים פסוק או משנה
ולפי הגר”א שרבי אכל בפועל חזרת וצנון ,ולא פסק מעל שולחנו הכוונה שהוא עצמו צריך לומר קדיש מיד לאחריהם ,וכיון שאמרו אשרי צריך לומר קדיש .ב .בספר האגור (סימן צד) כתב בשם
אכל ,שוב הדרא קושיא לדוכתא ,איך בערב פסח אכל חזרת. הראב”ד להודיע שאמירת אשרי היא מצוה בפני עצמה ,כדאמר רבי אבינא כל האומר תהילה לדוד בכל יום
אך נראה ליישב בפשיטות ,דשאני רבי ואנטונינוס שהיו מלכים ועשירים גדולים ,והם מובטח לו שהוא בן העוה”ב .ג .ברמב”ם (סדר תפילות ,נוסח ברכות התפילה) מבואר שש” צ אומר קדיש
כשאכלו חזרת ,בוודאי עשאוה בצורה טובה ומועילה ,שהרי עיקר מטרת ירקות אלו לעולם קודם כל תפילה ואחר כל תפילה.
(חזרת ,קישות ,וצנון) הם לעיכול המאכל ,וכדאמרינן בע” ז שם ,שצנון מחתך את ובענייננו נראה שלכל הטעמים א” צ לומר קדיש לאחר אשרי ,דלטעם א' משום שאמרו אשרי ,הרי כאן אין
המאכל ,חזרת מהפך את המאכל ,וקישות מרחיב את המעיים ,וא”כ עצם אכילת חזרת הציבור כולו צריך לומר אשרי ,אלא רק הש” ץ .וגם לטעם ב' הרי קיימו זאת בקדיש שאמרו בצהרים קודם
מועילה למטרה הנ”ל ,אך את טעמה המר מסתבר שלא טעמו ,שתיבלוה ועשאוה תפילת מנחה ,וגם לטעם ג' הרי כבר אמרו את הקדיש קודם התפילה ,והכא זה רק השלמה לחזרת הש” ץ.
באופן שיהיה נעים ונחמד למלך עשיר ,כך שאכילת החזרת בער” פ לא פגמה בטעם והנה לגבי אמירת תחנון ,א” צ לומר פעם נוספת ,כי הרי הציבור כבר אמר תחנון לאחר התפילה בצהריים,
של המרור בליל הסדר ,ובאמת אכלו את המרור לתאבון בליל הסדר. וא” צ לומר תחנון דווקא לאחר חזרת הש” ץ ,כי גם אם התפללו 'מנחה קצרה' היינו בלא חזרת הש” ץ ,אומרים
ושוב הראוני באוצר מכתבי הפני מנחם (ח”ב מכתב רלז) שעמד בהערה זו ,וכתב ליישב תחנון .אך קדיש תתקבל צריך לומר ,כי לאחר כל תפילה יש לומר קדיש תתקבל שהתפילה תתקבל לרצון,
שהרי מבואר בירושלמי (ר” פ ערבי פסחים) שרבי צם בערב פסח ,כלומר שלא אכל לא וזה שייך גם בתפילה זו של חזרת הש” ץ.
חמץ ולא מצה ,וכדמסיק שם בירושלמי שהיה בכור .וא”כ לא קשה מידי ,כי בתעניות [ובעיקר השאלה האם מותר למי שעומד באמצע שמו”ע לתקן ש” ץ שטעה בחזרת הש” ץ ,הורה מרן הגרש” ז
אין בכלל שולחן מלכים [ולא חשיב 'שלא פסקו משולחנם'] ,ואז באמת לא אכל לא אויערבאך זצ”ל (הליכות שלמה תפילה ,פ”ח ס”ו) שמותר להפסיק רק ברמיזה ולרמז לו אודות טעותו .ואם
חזרת ולא שאר מאכלים. אינו מבין לא יפסיק בדיבור ,דאין הברכות שלו מכאן ואילך לבטלה ממש ,וגם שהרי הש” ץ בזמננו אינו מוציא
ולגבי אנטונינוס עצמו ,כתב שם דכל הקושיא היא לפי המבואר בתוס' בע” ז (דף י ע”ב את הרבים יד”ח .אך אם נמצא בברכת 'ברך עלינו' ,יאמר בקול רם 'ותן טל ומטר' כדי שיבינו שהש” ץ טעה,
ד”ה ווי לה) ע” פ הירושלמי במגילה (פ”א הי ”א) שהוא נתגייר ,וגם כלפיו יתכן דשמא וכן בברכת שומע תפילה שמותר להפסיק ולבקש בקשות פרטיות ,יכול לומר בקול רם 'ותן טל ומטר' ,כי
היה ג”כ בכור ,והבכורים מתענין בערב פסח ,וזה תלוי בספק האם גר בכור ג”כ מתענה, גם זה בקשה].
וראה בשו” ת שבט הלוי (ח”ח סימן קיז) מה שכתב בספק זה.
■ k.gil yonot@gmai l.com יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳
להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות 053-3145900 :
• מעשה חמד • מהנעשה והנשמע בבית מרן שליט״א
בעיון מעמיק ,אבל כיון שאברכי הכולל ”עתים לתורה” הם עמלים לפרנסתם ולא יושבים כל היום במעונו של מרן רבינו שליטי׳א נפתח הסניף ה 13-של רשת הכוללים 'עיתים לתורה' לבני תורה
בכולל ,האם יותר נכון באמת ללמוד כמו החוברות הללו היוצאות במיוחד ע ” י מכון עיתים לתורה, העמלים לפרנסתם | לימוד בעיון או דף היומי? עריכת ערבי גיבוש עם האברכים ונשותיהם?
להמשיך בזה ללמוד שמעתתא אליבא דהלכתא בעיון ,למרות שייתכן ובסופו של יום אחרי שעה, וכיצד משכנעים חרדי עובד לבוא לכולל ערב?
שעה וחצי של לימוד אולי לא ירגישו איזה סיפוק יותר מדי ,או שדווקא אולי איתם עדיף לכוון מעמד כביר ורב רושם ,מרגש ומאחד נערך במעונו של מרן רבינו שליט ”א בשבועות האחרונים,
אותם לאיזה דף היומי או עמוד היומי ,שייתן להם אולי יותר סיפוק ” ? בייסוד כולל נוסף על ידי רשת הכוללים 'עתים לתורה' המאחד בין אברכים ת”ח ובין יהודים
מרן שליט ” א בתשובה נחרצת” :ודאי שהדרך הראשונה היא עדיפה ,ללמוד בעיון את הסוגיות העמלים לפרנסתם ומעוניינים להישאר מחוברים ודבוקים לבית המדרש.
אליבא דהלכתא ” ! הרשת העומדת תחת נשיאותם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט ”א נוסדה לפני כ 6-שנים,
השואל” :זה גם עיון הלכה למעשה ,לומדים נושאים שעוסקים בהם .למדו עכשיו סוכה ,וכעת ופרוסה כיום ברחבי ארה”ק ,וכעת ,לרגל פתיחת הסניף ה 13-בבית הכנסת 'חניכי הישיבות -כרם
לומדים הלכות חנוכה ”. ישראל' בראשות חתנו של רבינו ,הגאון רבי אליעזר רוט שליט ”א ,התכנסו ובאו צוות הרשת יחד
רבינו” :עצום ,עצום ” . עם חברי ההנהלה וראשי חבורות ,בראשות יו”ר הארגון הרה ”ג ר' שלמה דרזי שליט ”א ,למעמד
*** ייחודי ומלבב שנערך בבית רבינו שנמשך למעלה משעה ,במעמד נכח גם גדול מחזירי בתשובה,
האם יש ענין לערוך ערבי גיבוש עם האברכים ונשותיהם? הרב מרדכי נויגרשל שליט ”א.
***
השואל” :רצינו לשאול עד כמה חשוב שהנהלת הכולל תתמקד חוץ מהחוברות והמלגות לאברכים
גם בחלק של האווירה והגיבוש ,וכגון לערוך ערבי גיבוש בשירה וזמרה במקומות שמושכים את ה 100-דולר של הגרי׳ח גריינימן זצ ”ל שהקימו את האימפריה בחולון
הלב ,או שמא תפקידה של הנהלת הכולל להשקיע רק בלימוד .כמובן שהשאלה גם על הכסף בתחילת המעמד נשא דברי פתיחה נלהבים ,חתנא דבי נשיאה ,הגאון רבי אליעזר רוט שליט ”א,
שהכולל יצטרך להוציא עבור זה ,ואולי זה יהיה על חשבון קבלת אברכים נוספים. שהרחיב בדברים חוצבי להבות-אש מתורת חמיו מרן רבינו שליט ”א:
מרן רבינו שליט ”א” :אנחנו נוהגים לעשות כן ,לנו י ש כולל בית דוד ב”ה ,שם לומדים חמישים ”זכיתי להתלוות הרבה פעמים למורי חמי שליט ”א בביקורים שהיה תמיד עושה אצל מרנן ורבנן
אברכים ולומדים מאוד טוב .ובכל הזדמנות של חג ומועד ,וכגון בפסח וגם בחנוכה ,אנחנו מזמינים גדולי ישראל ,וכגון אצל מרן הגר” ש וואזנר ,ומרן הגר”ח גריינימן ,וכמובן אצל גיסו מרן הגר”ח
את כולם ,האברכים ביחד עם הנשים ,ואני הקטן דורש בפניהם דרשות ,והתלמידי חכמים שרים, קניבסקי ,ומרן הגרי”מ פיינשטיין ,וכל כל גדולי ישראל.
והשמחה מאוד מאוד גדולה ”. ”ואני זוכר בפעם האחרונה שהיינו אצל הגר”ח גריינימן ,דבר שעד היום אני מזדעזע מזה .הוא היה
*** כבר בשבוע האחרון שלו ,הוא נפטר יומיים אחרי שהיינו אצלו .מו”ח היה אצלו ,והגר”ח אמר לו
שקשה לו מאוד מצד הבריאות .אבל מו”ח אמר לו ” :עיני ישראל נשואות אליכם” .אז הוא אמר
ניגון 'השבעתי אתכם' שהחזיר אשה בתשובה שלימה
לו” :מנא לן ,תוכיח” ,...אז מו ”ח ענה לו” :אתם עיני העדה” ,והגר”ח שוב שאל ” :מי אמר לך שאני
וכאן חשף רבינו מעשה פלא שאירע בזכות אותם ערבי גיבוש וחיזוק לאברכי הכולל ונשותיהם:
עיני העדה? -תוכיח”...
”בביתי ברמת חן ,יש שם בחוץ איזה אישה עם ארבעה כלבים ,אדם נורמלי שם הולך עם כלב,
אז מו ”ח שליט ”א השיב ואמר לו” :ארבע מאות תלמידות בסמינר שלנו בחולון ,שלוש מאות
אחרת הוא לא מן היישוב ,אבל היא יש לה ארבעה כלבים ,ובכל פעם שהייתי עובר שם ,הייתי נזהר
תלמידים בחיידר ,חמישים אברכים בכולל בחולון ,והכל מ 100-הדולר הראשונים של הרב” ,...אז
לא לעבור מדי קרוב לכלבים שלא להכעיסם ,כי תמיד כולם נבחו יחדיו.
הגר”ח חייך ,ואמר ”תביא לחיים ונשתה ” ,ובזה נחה רוחו.
ופעם אחת בחנוכה כשהתאספנו ,שרנו את השיר מהפסוק בשיר השירים (ה ,ח)" :השבעתי
ומה כוונת הדברים? אספר לכם סיפור נורא .מו ”ח היה מראשי ישיבת לוצרן בשווייץ ,ואז חזר
אתכם בנות ירושלים אם תמצאו■ את דודי מה תגידי לי שחולת אהבה אני ” ,והיא כל כך התרגשה
לארץ הקודש ,ושימש כר”מ בישיבת 'באר יעקב' לצעירים ,ואחר כך נפטר הגאון רבי דוד ויין
משמיעת השיר הזה ,והיא התחילה להתקרב ולשמור שבת וטהרת המשפחה ,וגם להדליק נרות
זצ ”ל רבה של חולון ,והבעלי-בתים שם הקימו כולל לזכרו ולעילוי נשמתו ,הם עצמם לא היה
חנוכה ,וכל היחס שלה לשומרי התורה השתנה בזכות השיר המיוחד הזה .הכלבים שלה עדיין
ביניהם אחד עם כיפה שחורה ,אך כל בניהם צמחו לרבנים גדולים ,וכגון הגאון רבי ישראל זיכרמן
אצלה ,אבל גם הם חזרו בתשובה ,הם רואים אותי והם לא נובחים ,”...וכאן ביקש רבינו יחד עם כל
שליט ”א ,ועוד .אז הם ביקשו מהגאון הגדול רבי בצלאל ז'ולטי זצ ”ל שיביא להם ראש כולל .אמר
הנוכחים לשיר בדביקות את השיר המרגש.
*** להם ז'ולטי' :אני אביא לכם ראש כולל שיהפוך את העיר כולה' .והביא את מו”ח לשמש כראש
הכולל 'בית דוד' ,ועמו טנדר של אברכים שנסעו כל יום מב”ב לחולון.
כיצד משכנעים יהודי העובד לפרנסתו ,לבוא בקביעות לכולל ערב?
אבל ביום הראשון שהרב הגיע ,הוא אמר' :אנחנו פותחים פה גם חיידר' .וזה היה נראה תמוה
לקראת סיום המעמד ,הציג הרב שלמה דרזי ,שאלה נחוצה בפני רבינו” :אני רק רוצה להוסיף
באותה שעה ,הרי בקושי היו שם כאלה שהלכו להתפלל בביהכ ”נ ,היה בית כנסת אחד ”זכרון
מילה אחת .באמת הקושי שלפעמים אנחנו נתקלים בו הוא לגרום לאנשים שעובדים להסכים
קדושים” של יוצאי רומניה שנשאר איזה משהו קטן .אך מו”ח הלך מבית לבית בין סדר א' לסדר
להקדיש את הערב ללמוד .מי שכבר עובד כמה שנים ,לפעמים אתה מציע לו לבוא ללמוד עכשיו,
ב' ,ואסף ילדים ,והראשון שבהם הוא הרה”ג רבי יעקב בן סרוק שליט ”א שהיום הוא מרבני העיר
אז הוא אומר” :מה ,חברותא כל יום? אולי שיעור פעם בשבוע” .כי הוא אחרי יום עבודה ,ואשתו
חולון ,ואז הוא היה בגיל שש ,הרב לקח אותו ואמר לאמא שלו' :אני אחראי עליו ,במקום שאת
מחכה לו בבית וכו' .לכן רצינו לשאול כיצד גורמים ליהודי בכל אתר ואתר ,בכל עיר ועיר שיש בה
תשמרי עליו אני אשמור עליו' .ואכן האברכים שמרו עליו בכולל ,ולמדו עמו תורה'.
ריכוז חרדי ,לבוא ולקבוע לעצמם חברותא ללמוד במסגרת? הרי אם הוא לא ילמד ,הוא יאבד את
באותו הזמן ,הרב סיפר את כל זה להגר”ח גריינימן .והוא אמר” :צריך מורה ,זה לא תפקיד של
כל הקשר עם בית המדרש”.
רב ,צריך מורה שתלמד את הילדים הקטנים” .אז מו ”ח אמר לו שצריך בשביל זה כסף ,השיב לו
מרן רבינו שליט ”א” :צריכים להראות בפניו איך נראים תלמידי חכמים אמיתיים .לעשות חוגי
הגר”ח” :את ה 100-דולר הראשונים אני נותן ,ותבוא לכאן כל חודש ואתן לך עוד” .ומשם הכל
בית עם שיעורים ושיחות מתלמידי חכמים ידועים ,שתהיה להם את ההזדמנות לראות מקרוב
היסטוריה ,והיום זו אימפריה של חינוך בדרך התורה והמצוות .זו אימפריה כל כך מופלאה ,שמו”ח
איך נראה תלמיד חכם אמיתי ,לא מסתכל איפה שלא צריך ,לא מדבר מה שלא צריך ,מדבר
שליט ”א אף פעם לא נסע לחוץ לארץ .את הנגיד הרב רייכמן הביא רשכבה ”ג מרן הרב שך זצ ”ל,
מה שכן צריך .צריכים להראות להם מקרוב דמות של תלמיד חכם ,וזה ישפיע עליהם שירצו
ואילו מו ”ח לא דרך אף פעם בחוץ לארץ.
להיות כמותו ,הרבה יותר מכל הדרשות והמוסר שיתנו להם סתם כך .עדינות הנפש ,לא בועט, ***
לא צועק ,לא מקלל חס ושלום .נוח לבריות ונוח למקום ,זה הדבר שהכי שמושך את כולם ,יותר
מדוע לבסוף לא התמנה רבינו לראש ישיבת סלבודקא?
מכל הדרשות”.
ועוד דבר אחשוף בפניכם ,למו ”ח יש קבלה שלא לדבר על כסף .ומדוע? הוא סיפר לי ,שכשהיה
השואל” :ואם מדובר בבוגר ישיבה ,הוא למד בישיבה ,הוא מכיר תלמידי חכמים ,הוא גדל בתוך
אברך צעיר ,מורו ורבו ,ראש ישיבת סלבודקא מרן הגאון רבי מרדכי שולמן זצ ”ל רצה שהוא יהיה
העולם הזה ,ורק כשיצא לעבודה הוא התנתק ”.
ר”מ בסלבודקה ,וישמש כאחד מראשי הישיבה .אבל היה לו תנאי שכאחד מראשי הישיבה יצא
רבינו ” :אז צריך שוב לחבר אותו שיהיה ליד תלמיד חכם ויתקרב אליו ,ויושפע ממנו ,להכניס
גם לאסוף כסף עבור הישיבה .אז מו ”ח הלך לשאול את חמיו מרן פוסק הדור הגריי׳ש אלישיב
אותם לגדולי ישראל ,וכן להביא את גדולי ישראל לשם ,לעשות ערבי חיזוק וגיבוש ולהביא
זצ ”ל ,שנעמד ואמר לו בתקיפות” :אנחנו בכסף לא נוגעים ”! ...אז מו ”ח ויתר על משרת ראש-
בפניהם את גדולי ישראל ”. ישיבה בסלבודקה ,ולכן כל פעם כשמגיעים לרב על כסף הוא אומר” :אנחנו בכסף לא נוגעים”,
***
אבל מזה שאנחנו בכסף לא נוגעים ,הקב”ה דאג שיהיה כולל ואימפריה של תורה בעיר חולון ,אשר
כיצד שומרים על הבית שישאר שמור מפני הרוחות הזרות? משם יוצאת תורה לכל העולם כולו.
הרב אברהם קוק הציג את השאלה האחרונה” :מה באמת יכול לשמור את בוגרי הישיבות שיצאו ואני אומר ,שאנחנו נמצאים פה בבית הגדול שרואים מה זה נקיות כפיים של כסף שלא נוגעים
לעבוד ,שמבחינת הבית יישארו יותר בסגנון הישיבתי החרדי מקדמת דנא ,הרי הרוחות ברחוב בו ,והקב ”ה עוזר שכל הכוללים והמוסדות נפתחים כאן ,מו ”ח גם משמש כנשיא של החיידר
כנגד הכולל נלחמים זה בזה” ? כאן 'אהל תורה' ברמת אלחנן ,הרב מחזיק אותו כאומן שנושא את תלמידיו .ולכן גם את מעמד
מרן רבינו שליט ”א” :צריך להביא בבית שני אנשים :אישה חכמה ואיש חכם ,שיבואו באופן קבוע הפתיחה של הכולל 'עתים לתורה' אין מקום יותר נחמד לעשות את זה כמו כאן.
לדבר דברי תורה .אישה חכמה שווה הרבה כסף ,אישה חכמה נכנסת לבית היא יכולה להשפיע עוד סיפר הגר”א רוט שליט ”א” :כשהרב הגיע לרמת אלחנן לפני 47שנה ,אז הגר”ח גריינימן אמר
על כל הנשים. לרב שצריך לפתוח כולל .אבל לא כולל רגיל ,אלא כולל של בעלי-בתים שעובדים לפרנסתם,
”הרי כוחה של אשה הוא עצום ,וכמו שרואים את דבורה הנביאה שהפכה את בעלה מעם הארץ שילמדו ביחד עם אברכים .והוא אמר שצריך דבר ראשון לפתוח כולל על הלכות רפואה בשבת,
לאדם גדול ,כי שלחה אותו לעשות פתילות לבית המקדש ,רואים מכאן מה שאישה יכולה שהרי כתוב בירושלמי ביומא (פ״ח ה״ה) שהנשאל בדיני נפשות -הרי זה מגונה ,כי זה דברים
לעשות מבעלה ,והיא עצמה זכתה לשפוט את ישראל בעת ההיא ,שזה דבר עצום שאין כמוהו שצריך שכל אחד ואחד ידע לבד ,אז כדי שהרב לא יהיה נשאל צריך שהציבור ילמד וידע .אבל
בהיסטוריה .עמי הארץ לא יודעים את הגדולה שעם ישראל מייחס לנשים .אם האישה יהודיה הוסיף שצריך שיהיה להם חיבור ,וכל הבעלי-בתים שהיו פה ,חלקם באו עם כיפות סרוגות ,וכולם
והבעל שלה הוא אחמד ,הילד יהודי .הקובע ביהדות זו האישה ”. היום תלמידי חכמים גדולים ,אשר את חלקם רבים מכירים ,וכל הדורות שלהם נהפכו לבני תורה
+מאורימ_ | 054-8487449
הרב יהודה אטינגר” :אנחנו מאוד מקפידים ב'עתים לתורה' בזכות הרב דרזי ,לתת בכל חג מתנה מובהקים”.
מיוחדת לאישה שיהיה לה חשק ודרבון לשלוח את הבעל ללמוד”. ***
מרן רבינו שליט ”א ” :מאוד אתם עושים טוב ,מאוד מאוד ”. לימוד בעיון או דף היומי?
לאחר מכן שתה רבינו 'לחיים' לרגל פתיחת הכולל והזמן ,כאשר לסיום בירך את כל התורמים לאחר מכן הציג הרה”ג רבי אברהם קוק שליט ”א כמה שאלות קמיה מרן רבינו שליט ”א” :נתכבד
והעוזרים והשותפים במלאכת הקודש” :כל המסייעים ייתן להם הקב”ה שיזכו לחן וחסד ורחמים, לשאול את מרן דברים שעולים בהנהלת הכולל ,בחיפוש מה מסילת הישרים העולה בית ה' ,מה
ונאמר אמן ”. הדרך היותר ראויה להחדיר את החשק התורה שהרב דיבר עליו והחיבור .אמנם בישיבות למדנו
■ k.gil yonot@gmai l.com יו״ל ע״י מערכת ״קובץ גליונות׳׳
להנצחות ולהקדשות ניתן לפנות 053-3145900 :
מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א
שמעתי ממרן החזו"א ז"ל שביאר בזה (כמדו' בשם אביו הגאון ז"ל) האם נעקר שמו הראשון של יעקב לגמרי ,או שרק נתוסף לו שם נוסף
דהנה איתא בחולין ק"ה א' אמר שמואל אנא להא מלתא חלא בר חמרא
ויקרא שמו יעקב וגו' [כ״ה כ״ו]
לגבי אבא דאילו אבא הוה סייר נכסיה תרי זמני ביומא ואנא לא סיירנא
עי' רש"י ב' פירושים או שהקב"ה קראו כך או אביו ,ועי' בפי' ר"נ גאון
אלא חדא זימנא כו' ,וביאר הענין דאבא הי' בדרגה גבוהה טפי שכבר לא
(הנדמ"ח) שלהי פ"ק דברכות בשם מכילתא דר"י ובשם הירושלמי
יזיק לו לרוחניותו אפילו אם יהא סייר נכסיה טפי ואילו שמואל אינו יכול
שמהאבות רק השם יצחק הי' מהקב"ה ולכך לא נשתנה שמו ע"ש ,ומ"מ
אלא חד זימנא לפי דרגתו ,ובזה ביאר הך דיצחק דועשה לי מטעמים
שם יעקב שהי' על שם וידו אוחזת בעקב עשו ויש בזה סימן כמש"פ
וגו' שהי' בדרגא כ"כ גבוהה שכבר אין מזיק לו אף אם יאכל מטעמים,
רש"י ,יש לזה חשיבות משא"כ שם אברם ,ולכן י"ל דאהדרי' קרא יעקב
(ועי' בהקדמה לנפש החיים מהגר"י ז"ל שכתב על אביו מרן הגר"ח ז"ל
ואין עוברים על עשה כבגמ' ברכות שם דג"ז השם יש לו חשיבות ,ולא
שהי' מצטער לעת זקנה שהי' צריך לכלכל גופו לפי מחלהו ועיניו ירדו
רק שאין עוברים בעשה אלא שנקרא כך וכמו בברכת אבות בשמו"ע
טיף טיף ע"ש).
מיהו אולי התם שאני מפני שכבר אז הי' אלקי יעקב לפני שנשתנה שמו,
בביאור חשש יעקב שיצא נזק אע״פ שעשה עפ״י רבקה ורוה״ק שבה אבל עכ"פ כך רגילין לקראו,ויש לדעת באמת למה אחרי שכתוב בו
בראשית ל"ה י' לא יקרא וגו' כי אם ישראל וגו' ויקרא וגו' ,ואין רגילין
ויאמר יעקב וגו' אולי ימשני וגו' והבאתי עלי קללה וגו' עלי קללתך
כלל להזכירו כך.
וגו' (כ׳׳ז ,י׳׳א י׳׳ב י״ג)
לא חשש על קיפוח אחיו ושעושה ע"פ ציווי אביהם ,שזה סמך על ואפשר דלולא דאהדרי' קרא הוי לן לפרש שנעקר שם יעקב לגמרי
הכרעת רבקה ורוה"ק שבה שכן ראוי לעשות ,אלא שחשש על הנזק ונשתנה שמו אבל כיון דאהדרי' מפרשינן שבאמת שמו נשאר יעקב
ושלא יצא התועלת ,שזה ראוי לחשוש אפי' אם ציוה השי"ת בעצמו שזהו בעצם שמו ולא ניתן לעקרו אלא שנתוסף לו ישראל על שם
כההיא דשמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ואמר לו ית' עגלת בקר שכתוב בבראשית ל"ב כ"ט שאמר לו המלאך לא יעקב יאמר וגו' כי
תקח בידך וגו' דהיכא דשכיח היזיקא אין מועיל הא דשלוחי מצוה אינן שרית וגו' ואפשר שהוא כעין נבואה או בשורה ואח"כ נאמר לו כן מפי
ניזוקין כדאיתא כ"ז פסחים ח' ב' ,ועלי קללתך וגו' היינו כבתרגום עלי השם בבראשית ל"ה י' ,ושם כתוב שמך יעקב והוא גם אתנחתא ואפשר
אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך ברי ,ואולי נאמר לה שתשלח דהיינו שזה שם העצם ולא נעקר שמו לגמרי אלא שלא ישאר רק בזה
את יעקב ,ועכ"פ שלא יהיה חשש קללה ,ועשתה ברוה"ק שבה ,ואמנם אלא שיתוסף לו גדולה בשם ישראל והיינו לא יקרא וגו' שלא ישאר רק
היתה חייבת להלבישו בגדי עשו ,והוא גם ידע שמאחר שכל הדבר בדרגא זו[ ,ורגילין לתת שם התינוק בברית יעקב ישראל וי"ל על שם
ראוי ,יצטרך קצת לדבר שלא בתמימותו כמו אנכי עשו בכרך ,וצ"ל ששניהם שמותיו וכנ"ל ,ואהדרי' קרא (ואגב אזכיר שמרן ז"ל הי' מעדיף
דהא דלא חשש שעשו יהרגהו [וכההיא דשמואל כנ"ל] ורק טען אולי שלא יתנו ב' שמות ובעלמא אנו מוצאים רק שם אחד ,וצ"ב בשם אבא
ימשני וגו' כי הבין שבחיי אביו לא יעשה וכמו שאמר באמת עשו בלבו שאול ואפשר דאבא הוא לשון כבוד)] משא"כ באברם ושרי שנתוסף
יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה וגו' ,והרי קיים כיבוד אב ,ואח"כ כבר יראה רק תיקון באותו שם ,וזכו אח"כ לזרע ,באמת נשתנה השם ממש בתיקון
להנצל ממנו או שיהי' ס"ד שישכח מזה כמ"ש עד שוב וגו' ושכח וגו', האות ונעקר הראשון לגמרי ולכך הקורא לאברהם אברם עובר בעשה,
וכ"ש לאחר שאמרה לו עלי קללתך וגו' ,ידע שכן יש לעשות וליכא (ושרי שאני שלא נאמר אלא לאברהם לא תקרא וגו' כבגמ' ברכות
שום חשש. שם וי"ל משום שהי' די במה שאצל בעלה מוכרז שמה כך ,והיא טפלה
לבעלה ,ואשה כל כבודה וגו' ואין לאחרים כ"כ אתה ,ולכן אין קפידא כ"כ
שינה כדי שלא יבא לידי חשד ,אך באופן שיוכל להתפרש כאמת בשינוי שמה לגבי עלמא ,וא"נ טעם אחר יש).
עלי קללתך בני (כ״ז י״ג)
בביאור הך דעשה לי מטעמים -אפשר שהי' בדרגא כ״כ גבוהה
תרגם אונקלוס עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך ברי ,ואם כן
___________שאכילת המטעמים כבר לא תזיק לו ___________
יש לשמוע מזה שילך לקחת הברכות ,ולא תבוא לו קללה מהא דימושני
אבי ,ואמנם מה שיזדמן לשנות בדיבורו עם יצחק ע"י שאלות ותשובות, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וגו' (כ״ז ד׳)
ידע שזה יצטרך לעשות ,מכיון שמן השמים רוצים שהוא יקבל הברכות, לכאורה הי' נראה מכאן שלא הי' חושש לפרישות מעוה"ז ,והנה מצאנו
והרי השינויים כציווי עליו מפי נבואה ,שלא יבא לידי חשד ויופסדו בחז"ל סעודתך שהנאתך הימנה משוך ידך הימנה ,ועד שאדם מתפלל
הברכות ,אלא ששינה באופן שיוכל להתפרש כאמת ,גם אמר ואכלה כו' יתפלל שלא יכנסו מעדנים כו' ,איברא דהיה טעמו בזה לצורך שיחולו
מצידי לפי שאמו אמרה לו שאמר לעשו הביאה לי ציד ,והי' נזהר מאד הברכות לבנו כשיביא מטעמים לאביו וכמ"ש בעבור תברכך נפשי וגו',
בדיבורו שלא יחשוד יצחק אולי יש כאן איזה רמאות ,ויופסדו הברכות, וגם הי' אז פסח כפרש"י בשני גדיי עזים ,ומיהו משמע גם שהיה ידוע
שע"פ נבואה הורו שיעקב יקח הברכות( ,עי' בתרגום יונתן בן עוזיאל שזה הי' אוהב וכמ"ש ואעשה וגו' כאשר אהב וי"ל שהי' אוכל כאלו גם
תרגם עלי קללתך בע"א). בלאו הנך טעמי ולא הי' חושש לפרישות מעוה"ז וכנ"ל.
C יו״ ל ע״י מער כ ת ״ קו ב ץ גליונות״ k . g i l y o n o t @ g m a i l . c o m
מי שי ש בר שו תו חו מ ר נ שמח ל ק בלו ל מיי ל .ל הנ צ חו ת ו ל ה קד שו ת ניתן לפנות 053-3145900 :
p ? %מ ש נ ר ת י ו ש ר
ומלבד זאת ,החזון איש עצמו הרי כותב -ש"אין כל עצב בעולם למי שרת מיוחד שנערך לרגל יום השנה הע״ג לפטירתו של מרן החזרא,
שמכיר אור האורות של האמת" ,ואני יכול לומר שבאמת ראו את זה ע"י הגאון רכי צכי יהודה אדלשטיין ,עכור מערכת -קו מסתברא
עליו ,שלא היה בעצבות ,אלא היה תמיד דבוק בהשם ,הדבקות בהשם לכבוד היארצייט של החזון איש ,רצינו לשמוע קצת מהרב ,לטובת
הייתה גם בתפילה ובלימוד ,כל מהותו הייתה דבקות בהשם. הציבור שרוצים ומחכים לשמוע קצת מושגים על החזון איש ,בתורה,
הדברים שהוא כתב בספריו ,זה היה גם כתיבה על ידי עמל ,או שהכתיבה ביראת שמיים ,ובדקדוק ההלכה .ידוע כמה הרב שליט״א היה קשור למרן
הלכה אצלו בקלות? החזון איש ,ולא רק כבן משפחה ,אלא גם כתלמיד וכבן בית .וודאי שלכל
הכתיבה אצלו הייתה יחד עם עמל הלימוד ,כל סוגייה שהוא סיים ללמוד
השומעים יהיה מכך תועלת גדולה.
ולברר -הוא ישב וכתב את מה שיצא לו .הוא לא היה כותב בבת אחת מרן שליט״א זכה לראות את החזון איש בזמן לימודו ,נרצה לשמוע על
את כל הסימן ,אלא כל דבר שהוא למד וסיים -היה כותב. הרגעים המרוממיםהללו ,אם תוכלו לתאר לנו מעט איך היה נראה הלימוד
שלו?
היה פעמים שהוא גם מחק מה שכתב?
צורת לימודו הייתה בדרך כלל בעמידה ,הוא היה הולך הלוך ושוב בחדרו,
הוא לא היה מוחק בדרך כלל.
וחוזר בקול גדול על המילים של הגמרא ,בדרך כלל בעל פה ,ולפעמים היה
ידוע שמלבד עיסוקו בלימוד התורה ובהעמדת התלמידים מרן החזו״א אוחז בידיו ספר טור גדול וכבד ,והיה הולך איתו הלוך וחזור.
הנהיג את הציבור החרדי בארץ הקודש בימי הקמת המדינה ,ועמד הוא היה לומד עם ניגון ,לפעמים היה אומר את המילים של הגמ' בניגון,
בראש המערכות על קודשי הדת שהתנהלו באותם ימים ,האם זכורות ולפעמים היה רק מנגן את הניגון ומתרכז ריכוז מוחלט .וכך היה הולך כמה
לכם עובדות בעניינים אלו? שעות הלוך וחזור בעמל נורא.
בזמן הגזירה על גיוס בנות ,החזו"א כתב מכתב לרבנים הראשיים שהי איך היו לו כוחותלכזה עמל נורא ,הרי ידוע שהוא לא היה אדם בריא ,ומנין
באותם ימים ,ובמכתב הוא לא התייחס בו כלל לשאלה ההלכתית אלא היו לו כוחות גוףלכך?
דיבר רק על דברים רגשיים כגון הקושי שיש מכך להורים ,ועל זה שקשה התשובה על השאלה הזאת נמצאת ברבינו יונה במסכת אבות ,רבינו יונה
להם ללכת לרופא להבדק וכדו'.
כותב על המשנה שאומרת "מרבה תורה מרבה חיים" ,שהחידוש בדברי
והסיבה שנהג כך היתה ,שכיון שידע שאם היה כותב שזה אסור מצד המשנה הוא ,שכאשר אדם לומד בעמל ובהתמדה ומקיף את כל הסוגייה
ההלכה אז הם היו מתווכחים ואומרים את דעתם ,לכן הוא נזהר שלא וכו' ,התוצאה של זה הייתה אמורה להיות שהוא יגיע כמעט עד למצב של
לומר שאסור מצד ההלכה ,אלא דיבר אל הלב על קשיים שיש מכך, סכנה ופיקוח נפש ,וכמו שהגמ' אומרת "אמר להו רבא לרבנן במטותא
שעליהם לא ניתן להתווכח. מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם" ,ופירש רש"י "היות יגעים ועמלים בתורה
אספר לכם סיפור נוסף על חוכמתו של החזו"א ,היה סיפור עם בחור בעולם הזה ולא תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם
אחד שהתלבט אם ללכת לישיבה או למחתרות שהיו באותם ימים - בעולמכם" ,וע"ז אומרת המשנה -מרבה תורה מרבה חיים ,ולמרות
האצ"ל והלח"י ,והגיע להתייעץ עם החזו"א ,והחזו"א לא ענה לו תשובה שבדרך הטבע היה אמור להיות שיגיע לידי סכנה -מרבה חיים.
ברורה במהלך השיחה שלהם ,ולאחר כמה ימים שלח לו מכתב שבו הוא וודאי שכשמחדשים חידושי תורה זה גן עדן ,אבל עד שמגיעים לזה צריך
כתב לו שכשהיית אצלי אולי לא הבנת מה אני סובר ,אז תדע שכוונתי לעבור את "הגיהנום" כביכול ,של העמל והיגיעה .וזה מה שראינו אצל מרן
היתה שתלך לישיבה. החזו"א ,וזה הי' עיסוקו כל ימי חייו בלי הפסק ובדביקות ליוצרו יתברך
וההסבר בזה שהחזו"א ענה לו כך ולא ענה לו תשובה ברורה הוא בחולת אהבה ,וזה היה ממש מעל הכוחות הנורמליים.
שהחזו"א חשש שאם הוא יענה לו תשובה ברורה שילך לישיבה יתכן אצל החזו״א ראו מצבים של לימוד ועמל התורה מתוך ייסורים?
שהוא לא יצליח להתגבר ולעמוד בניסיון ואז יש חשש שהוא יפול לגמרי, כל ימיו הוא למד מתוך קושי וייסורים גדולים ,וכמו שהוא מעיד על עצמו
ולכן הוא ענה לו בצורה כזאת שתגרום לו לחשוב כמה ימים למה התכוון במכתב שכתב פעם "ולא זכיתי לעונג מתענוגי החיים ,נוסף לכאבי הגוף
החזו"א ,ורק לאחר כמה ימים של ספיקות כשהיצר יחלש בינתיים ,אז ושבירתו כל הימים" הוא כתב את זה על עצמו.
הגיע המכתב של החזו"א עם ההכרעה הברורה.
היה פעם שהוצרך לעיין בספרו מש"כ בסוגיית יין נסך שהיה נוגע לו
אספר לכם סיפור נוסף ששמעתי בימים האחרונים ,היה אדם שהיה לסוגיא שאחז והתייגע זמן רב להבין את שכתב שם ולא הצליח ,ואמר לי
תלמיד חכם גדול ולמדן לפני השואה ,ואחרי המלחמה היו לא הרבה כשהוא שוכב על המיטה וידיו מורמות למעלה בזה"ל "אני כבר עובד ימים
שאלות כלפי שמיא ,וכיון שלא הצליח להבין את הנהגת הקב"ה בימי כדי להבין מה כתוב שם ואני לא מצליח -זה לא כוח אנושי".
המלחמה זה גרם לו שירד מהדרך והתקלקל .באחד הימים אותו אדם החזו״א העיד על עצמו שלמד כל החיים בפיקוח נפש ,הוא אמר שמגיל 18
נכנס לבית כנסת באיזה מקום ,וראה ספר חזון איש ,הוא הסתכל ועיין הלימוד שלו ,בדרך בה למד מתוך עמל נורא היה בגדר של סכנה ופיקוח
+מאורימ_ | 054-8487449
בספר והתפעל מאוד מהגאונות והעמקות ,והחל לשאול ולברר מי הוא נפש ,וכמו שרבי עקיבא איגר אמר שיש רק דבר אחד שהוא מתיר לומר
המחבר ובאיזה תקופה הוא היה חי ,והיה בטוח שזה מחבר מלפני מאות בהספד עליו וזה -שהוא "למד עם תלמידים תוך ייסורים גדולים" ,כך רבי
שנים ,וסיפרו לו שהמחבר חי היום והוא גר בבני ברק ,אותו אדם התפעל עקיבא איגר העיד על עצמו.
והשתומם מכך שחי היום בדורו אדם גדול כל כך ,ובכה כמה שעות,
ידוע שהחזון איש היה אדם שמח ,איך זה מסתדר עם הקשיים והייסורים
ועשה תשובה.
שהיו לו?
ניתן להאזין לשיחה המלאה בקו מסתברא -בשלוחה 334 - 4 נו ,הרמב"ם הרי פוסק שצריך להיות תמיד בשמחה...
£ לקבלת העלון מידי שבוע ניתן להרשם במיילgmail.com @3760435 : J
__ __
יו״ ל ע״י מער כ ת ״ קו ב ץ גליונות" k . g i l y o n o t @ g m a i l . c o m
מי שי ש בר שו תו חו מ ר נ שמח ל ק בלו ל מיי ל .ל הנ צ חו ת ו ל ה קד שו ת ניתן לפנות 053-3145900 : )
מ ו ת ו א מו נ ה
מתורתו של
הגאון וכי עמנואל טולידאגו שליט׳׳א
גיליון מס'
235
שערי דמעה לא ננעלו -יהודי שבוכה הקב״ה לא נשאר אדיש !
לפעול בבריאה כאילו הוא א-ל! ונראה שזה הביאור בעניין הזה איך צדיק המופתים של אלישע הנביא
גוזר והקב״ה מקיים? שהקב״ה נו תן לצדיקים כח בבריאה! וגם כל נביא קראנו בהפטרה על אלישע הנביא" :וא ש ה אחת מנשי הנביאים צעקה אל
יכול להיות שהוא מקבל כח לקבוע בבריאה ,וזה מה שנתן לאלישע את אלישע לאמר" -זה היתה אשת עובדיה הנביא ,היא צעקה אל אלישע:
הכח לשנות את הטבע ולקבוע שהשמן יתרבה. תושיע או תי! הסיפור היה בז מן אחאב ואשתו איזבל המרשעת ,היא היתה
ובספר מלכים מסופר עוד דברי ם איך שהתיישבו בירי חו והיה מקום יפה, רודפת את נביאי השם ,היא הרגה הרבה מהנביאים ,הנביאים היו נרדפים,
אבל המים היו משקרים ,היו רעילים ,ואלישע אמר שי שי מו מלח במים ועובדיה הציל מאה נביאים והחביא אותם במערה 50 ,נביאים החביא
וככה הם ימתקו ,וכך היה ,המים נמתקו מכח הנביא אלישע .צדיק גוזר במערה אחת ו 50נביאים במערה שניה ,אבל צריכים אוכל ומים ,אז עובדיה
והקב״ה מקיים! הוא זה שקיבל על עצמו לדאוג להם ולפרנס אותם ,והיה אז בצורת והאוכל
מופת מכח התפילה והמים עלו ביוקר ,ולא היה לו כסף לקנות אוכל ,אז הוא לווה בריבית
והנה כל המופתים האלה לא מצאנו שאלישע התפלל שיהיה ככה ,אלא מיהורם בן אחאב ,וזה היה מותר כי זה היה פיקוח נפש שלא י מו תו ברעב.
הוא גזר שכך יהיה ונהיה כמו איך שגזר ,אבל מצאנו עוד מופת שעשה [כ"כ התוס' בע"ז כו ב']
אלישע ,ושם זה היה מכח התפילה. אז הצטבר הרבה חוב ,ועכ שיו עובדיה נפטר ,ובא הנושה יהורם לגבות את
שבנביא מסופר על האשה השונמית ,שהבן שאלישע בירך שיולד לה מת, החוב שלו ,ובבית עובדיה אין כלום ,לא היה דבר שום דבר מה לקחת ,אבל
הוא היה אצל אבא שלו עם הקוצרים ,ואמר ראשי ראשי ,כואב לי הראש, הוא השאיר שני ילדים ,אז הוא בא ואמר לרבנית שהוא לוקח את שני
אז אביו אמר לנער אחד תקח או תו לאימא שלו ,לקח אותו ,כל הבוקר ישב הבנים לעבדים .זה לא על פי ההלכה ,אין כזה דבר לקחת בנים של אדם
על ברכיה עד הצהרים וימות ,ראתה שהוא מת ,לא נושם אין לו דופק, בחוב ,אפילו הלווה בעצמו אינו מחוייב להשכיר עצמו בשביל לפרוע את
השכיבה או תו על המיטה של אלישע ,ונסעה לאלישע משונם (אני לא יוד ע החוב ,אבל יהורם היה רשע עובד עבודה זרה בן של איזבל ואחאב.
איפה זה שונם) והיא נסעה להר הכרמל למצוא שם א ת הנביא אלישע (אולי אז היא באה לצעוק אל אלישע שאין לה במה לשלם לנושה ,והוא הולך
הוא היה במערה של אליהו הנביא) אני לא אאריך ,אז הוא שלח את גיחזי, לקחת את ילדיה לעבדים ,אמר לה אלישע י ש לך משהו בבית ,אמרה לו
והיא נפלה על הרגליים שלו שלא תזוז עד שאלישע בעצמו יבו א איתה, אין לה כלום בבית רק פח אחד של שמן ,אמר לה לכי תשאלי הרבה כלים
ולקחה או תו לביתה לראות את הילד מת .אני לא יוד ע מה עלה בדעתה מהשכנים ,ויהיה ברכה בשמן ,וכך עשתה ,והיא מלאה הרבה כלים ריקים
שאלישע יע ש ה? רק אולי הי א היתה חזקה באמונתה בנביא שיכול להחיות שהיו לה וגם הרבה כלים מהשכנים והתרבה השמן .השמן התרבה במאמרו
מתים ,לא יודע ,אולי חשבה שיברך אותה שיהיה לה עוד ילד. של אלישע הנביא .זה המופת הראשון שעשה אלישע.
ובנביא מסופר שאלישע בא וראה שהילד מת ,סגר עליו הדלת ,והתחיל המופת השני
להתפלל שיחיה" ,וי ב א וי סגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל השם" ואחרי אחרי כן מסופר שהיה בשונם ושם אשה אחת ,אשה גדולה ,עשתה לאלישע
שהתפלל הוא שכב על הילד ,ושם פיו אל פיו ו עיניו על עיניו ,וככה הוא הכנסת אורחים ,והיא ובעלה בנו לו עליה בגג שיוכל להתבודד ,איש
הוא החיה אותו ,ואמר אחר כך לשונמית בואי שאי את בנך .והנה המופת אלוקים קדוש עובר עלינו ,ואומרת הגמ' בברכות דף י' ב׳ שהיא ידעה שהוא
הזה לא היה לבד שגזר וככה נהיה ,אלא הוא מכח התפילה ,שע"י התפילה איש קדוש שלא היו זבובי ם באים לשולחן שלו ,אז בנו לו עלייה ,כשהוא
הצליח להחיות את המת! הגיע הראו לו את העליה ,והיה שם כסא מיטה שולחן ומנורה ,איזה יופי,
איך אלישע העיז לבקש כזה דבר טרחו בשביל הכנסת אורחים בשבילו ,הוא רצה לשלם לה משהו ,שאל,
באמת זה פלא אצלי ,איך העיז אלישע לבקש דבר ז ה? אנחנו יודעי ם למשל אולי צריך משהו לדבר אל המלך ,היא השיבה בתוך עמי אני יושבת ,אבל
בר מינן אם י ש לאדם גידול סרטן ,לא מודיעי ם את זה ,אומרים הוא חולה גיחזי אמר לו :אין לה ילדי ם ובעלה זקן ,אמר אלישע הנביא :כעת חיה
אבל לא מספרים שזה סרטן ,למה? כי אם אתה אומר סרטן יודעי ם שסרטן בעוד שנה יהיה לה בן ,והוא אמר לה "את חובקת בן" שהיא תחבק אותו,
זה מלאך המוות ,בשביל מה להתפלל ,מתייאשים מן התפילה ,לכן אומרים אז היא אמרה לו :אל תברך אותי בחובקת בן ,אם אחבוק אותו וימות מה
חולה סתם[ .אבל באמת יש צדיקים שיכולים להתפלל על סרטן גם כן ,כמו שכתוב יהיה לי מזה ,תברך אותי שיהיה לי ילד בן קיימא ,והוציאה ממנו את
בגמ' ב"ב קטז א'" :כל שי ש לו חולה תוך בי תו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" הברכה שיהיה ילד בן קיימא .ואומרי ם חז"ל בפרקי דר' אליעזר ששונמית
אומר הנימוק"י שחכם זה 'תופס ישיבה' ואין הכוונה שמחזיק ישיבה עם כסף ,זה גם לא היה לה אורח כנשים וגם רחם לא היה לה ,ממש כמו שרה אמנו .זה
דבר חשוב ,עץ חיים היא למחזיקים בה ,אבל כאן ילך אצל חכם תופס ישיבה - המופת השני ,אמר לה יהיה לך בן ,וכמו שאמר כך היה.
שאומר שיעור בישיבה ,הוא לו מד כל הזמן ,אומר שיעורים ,מלמד בני ישראל תורה,
צדיק גוזר והקב׳׳ה מקיים
זה גורם שדבריו נשמעים ,מתחשבים בו בשמיים ,והוא יתפלל עליו]
אנחנו רואי ם שאלישע היה בעל מופתים ,ובנביא מסופר על עוד הרבה
אבל על מוות ,אחד שמת כבר ,אף אחד לא יעלה על הדעת להתפלל שיחיה,
מופתים שעשה אלישע ,כתוב אחרי זה איך שהוא ריפא את נעמן מצרעתו,
אין דבר כזה להתפלל להחיות מתים .וכמו שמסופר בספר שמואל (ב' יב)
אמר לו לטבול שבע פעמים בירדן ,וכי הוא הפך את הירדן לרפואת
על דוד המלך שבא על בת שבע ונולד לו ילד מהביאה הזו וכתוב שהילד
מצורעי ם? רק זה היה במאמר פיו ,הוא גזר שנעמן יתרפא על ידי שי טבול
היה חולה וכמעט הלך למות ,ודוד היה צם ובוכה ומתפלל שיחיה ויהיה
בירדן ,והוא התרפא ,זה היה חד פעמי בגלל שאלישע גזר " -צדי ק גוזר
בריא ,אבל נגזרה גזרה והוא מת ,וכתוב שם ש מייד שהוא מת דו ד התגלח
והקב״ה מקיים".
והסתפר ,שהמלך חייב להסתפר בכל יו ם שיהיה נאה[ ,דין שום תשים עליך
מלך שתהיה אימתו עליך ,זה דין גם על המלך לדאוג שיהיה אימתו על העם ,ואע"פ
העניין הזה שצדיק גוזר והקב״ה מקיים ,לא היה לי כל כך נוח ,הצדיק גוזר,
שאבל אסור ב ת ספור ת? דומני שהרב מבריסק אומר שהוא עשה את זה מיד כשהיה והקב״ה מקיים את מה שהצדיק גזר ,כביכול משתמשים בקב"ה שיעשה
אונן לפני שניסתם הגולל שעוד לא חל עליו דיני אבילות] ומסופר בנביא ש שאלו את מה שהצדיק גוזר ,זה לא כל כך נוח לי.
את דוד :מה זה איתך? כשהילד היה חי היית צם ובוכה ,ועכשיו שמת אתה רק נראה שהפשט בעניין הזה ,על דרך שמצאנו במגילה דף יח א׳ על הפסוק
קם ו אוכל? אמר להם דוד :מה זה קשור ,כשהילד היה חי הייתי מתפלל בפרשת ויצא שיעקב אבינו בא לשכם ובנה שם מזבח ,ויקרא לו" :א-ל
שאולי ירחם עליו השם ויחיה ,אבל עכשיו שהוא מת הוא כ בר לא י חזור אלוקי י שראל" הפשט הפשוט שיעקב אבינו קרא לא-ל אלוקי ישראל ,הוא
אלי הוא מת ,אז למה לצום .ככה ענה להם ,אתה רואה דוד המלך לא קרא לקל ש שמו אלוקי ישראל ,אבל הגמ' אומרת לא ככה הפשט ,אלא
התפלל שיחיה ,אין דבר כזה ,מה שייך להתפלל שיחיה. שהקב״ה הוא זה שקרא ליעקב א-ל ,ויקרא לו אלוקי ישראל ,א-ל ,כלומר
לכן זה פלא אצלי ,איזה עוז היה לו לאלישע לבא ולבקש מהקב״ה דבר כזה, שהשם נתן ליעקב את התואר :א-ל.
להחיות את המת? וזה לא מובן וכי יעקב הוא א-ל ,מה הכוונה בז ה? רק הפשט שהשם נתן
ליעקב אבינו כח לקבוע דברי ם בבריאה כמו של הקב״ה ,הקב״ה נתן לו כח
תפילה בדמעות וברצינות ,הקב״ה שומע ,הקב"ה לא נשאר אדי ש! יהודי רואי ם מזה את הגדלות של אלישע ,שאלישע הכיר ביכולתו של הבורא,
שבוכה הקב"ה לא נשאר אדיש לראות או תו בוכה ,הוא שומע לו! הכיר באמיתות מציאות הבורא ,ידע שיש אלוקים ,שהוא כל יכול״ היפל א
באמת יש פסוק 'ומי כהשם אלוקינו בכל קוראנו אליו' .י ש לנו את הבורא מהשם דבר" הקב"ה בעצמו אמר את זה -היפלא מהשם דבר ,אלישע ידע
עולם שאפשר להתפלל אליו בכל עת ובכל שעה ובכל מצב ,ובאמת זה והכיר טוב את כוחו של הקב"ה ואת מציאותו ,אז לא היה לו בעיה להתפלל
קושיא איך הגמרא אומרת שלאחר חורבן בית המקדש נסתתמו שערי להחיות מת ,כי למה שהקב״ה לא יחייה מתי ם? הלא הקב"ה מחדש ב טובו
תפילה ,הרי כתוב בפסוק 'בכל קוראנו א ליו'? אז אחד רצה לומר שנכון בכל יו ם תמיד ,אז הוא לא יכול להחיות מ ת?! וכבן שידע להתחטא לפני
שהשערים ננעלו אבל אם דופקים חזק על השערים הם נפתחים ,אבל זה אביו שבשמיים ,השיג מבוקשו ,ונעתר לו הקב"ה והחיה את המת! [אחרי זה
לא במשמע ,שהרי חז"ל מביאים את הפסוק 'גם כי אזעק ו א שווע סתם שמעתי מדודי ר' יוסף זצ"ל ש אלי שע סמך על הבטחתו של אליהו שאם יראה את
אליהו כשהוא מסתלק ממנו ומהעוה׳׳ז יתקיים בו מה שביקש שיהיה ברוחי פי שנים
תפילתי' ,הוא זועק ו מ שווע ומתחנן ,ובכל זאת לא שמע תפילתי ,נסתמו
ברוחך ,וכיון שאליהו החיה את המת אמר אלי שע שגם הוא יחיה מת]
שערי תפילה ,אז א"כ מה הפשט בבכל קראנו אליו.
שערי דמעה לא ננעלו
ונראה שהמכוון בפסוק שבכל קוראנו אליו -תקרא בדמעות ,תתפלל
אמנם באמת בגמ' בבבא מציעא דף נט א׳ " :מיו ם שנחרב בית המקדש ננעלו
ברצינות וב שברון לב ,ועם געגועים לקב״ה ,אז הוא ישמע לך! אבל לדבר
שערי תפילה ,שנאמר גם כי אזעק ו א שווע סתם תפילתי" אבל אחרי כן
ברצינות .זה דבר מנוסה! שאם מתפללים ברצינות ומדברי ם לבד בחדר
הגמ' אומרת " :שערי דמעה לא ננעלו" אם אדם בוכה בתפילה ,שערי דמעה
לבד ,ואתה מדבר עם הקדוש ברוך הוא ,ו או מר לו ומתנה לפניו את הצרה
לא ננעלו ,הבכיות יכולי ם לבוא או מגעגועים לקב״ה ,או מלב נשבר ונדכה
שלך -הוא עונה! 'אל דמעתי אל תחרש' הקדוש ברוך הוא לא נשאר אדיש
אלוקים לא תבזה ,אדם מאוד מדוכא הוא בוכה ,או שבוכה כי י ש לו
לראות בן אדם בוכה ,עונה לו .ועל זה מכוון הפסוק 'בכל קוראנו אליו' -
געגועים לקב"ה ,מי שקרוב להשם לפעמים הוא מתגעגע לקב״ה ,אז אדם
בדמעות .אבל תקרא לו ,בכל קוראנו אליו -תהיה קריאה -אליו!
כזה הוא בוכה ,ואז שערי דמעה לא ננעלו.
דברים לזיכרו של הסבא רבי ברוך זצ׳׳ל
התאספנו היום לזכור את הסבא רבי ברוך זצ"ל ,אחרי הפטירה שלו שאלו אותי האם רבי ברוך היה עושה מופתים? אמרתי להם לא שמעתי שהוא היה עושה שום מופת,
מופתים כאלו שהוא גוזר ,ונהיה כמו שגזר ,לא היה דבר כזה ,אבל כן היה משהו ,הוא היה עושה מופתים מכח התפילה ,היה מתפלל ומציל על ידי התפילה!
סיפר יהודי אחד קראו לו פרטוש ,הוא בא בשבעה על הסבא וסיפר את הסיפור שלו ,שא ש תו הלכה ללדת בבלינסון והרופאים אמרו לו המצב מאד קשה ואנחנו משתדלים,
אבל היו מיואשים ,אם יש לך איזה רבי לך תבקש מהרבי שיתפלל ,אז הוא בא לרבי ברוך ואמר לו זה המצב שאמרו לו הרופאים שהם מיואשים ויבקש להתפלל ,לקח רבי
ברוך תהילים והתחיל להתפלל בדמעות כדרכו ,וכשהוא גמר להתפלל ,אמר לו לך תקנה יין ותאמר לחיים ,מזל טוב ,הוא נולד בריא ,איך הוא הוא בטוח שהכל ב סדר? רק
הוא היה כמו ר' חנינא בן דוסא שאומרת המשנה בברכות לג ב' שמתוך שתפילתו שגורה בפיו הרגיש שהתפילה התקבלה ,ככה היה אצלו לפי הרגשת התפילה יד ע להגיד אם
התפילה התקבלה ,ואו תו פרטוש הלך לבלינסון ,אמרו לו ברוך ה' הלידה בסדר אין סכנה לא לוולד ולא לאימא ,מקודם אמרו לו סכנה לשניהם .זה כח התפילה! כמו שראינו
אצל אלי שע שהיה יכול להחיות מת מכח התפילה .אז הכוח של התפילה היה גם לסבא .אבל הכוח של מופתים לע שות מופתים -לא שמענו.
אבל באמת נכון שהוא לא עשה מופתים ,אבל היו מופתים נעשים סביבו .זה ניקרא השגחה פרטית מיוחדת שיש לצדיקים ,כמו שהיה אצל אברהם אבינו כשהגיע למצרים
ולקחו לו את שרה ,אז התורה מספרת שפרעה לקה במחלה הראתן ,מה התורה מספרת לנו? תדע י ש השגחה פרטית מיוחדת על עם י שר אל! הרי אברהם אבינו הוא אבי
האומה ,והקב״ה דאג לו ,זה מה שאומר הפסוק בדברי הימים אומרים את זה כל יום בהודו" :ל א הניח לאיש לעושקם ויוכח עליהם מלכים" זה השגחה פרטית ,איך הקב"ה
יודע ששרה נלקחה והיא רוצה שהשם ירביץ לפרעה? זה מראה בחוש שהקב״ה איתוז! וככה היה כששרה נלקחה לאבימלך אמר לו הקב"ה" :ועתה השב את אשת האיש כי
נביא הוא ואם אינך משיב דע כי מות תמות" גם אצל יצחק היה השגחה הפרטית אצל אבימלך ,גם יעקב בבית לבן ,לבן רצה לאבד את הכל ,ובא הקב״ה תפס אותו 'תיזהר
אם תדבר עם יעקב מטוב ועד רע' ,הקב"ה משגיח בהשגחה פרטית " ,ל א הניח לאי ש לעושקם ויוכח עליהם מלכים" וזה הפשט 'אלוקינו ואלוקי אבותינו' ,אתה מנהיג שלנו
ו שומר עלינו ,יש לנו יש שמירה מיוחדת לעם ישראל.
כזה סוג מופת היה גם אצל הסבא .סיפר לי הרב תנעמי ,הרב של רכסים ,זה היה בבר מצוה של נכדי רפאל ברוך טולדנו ,הוא אמר 'קיבלתי הזמנה על שם כזה רפאל ברוך,
אני לא אלך? והוא סיפר שכשנהיה רב ,היה רפיון גדול בעניין טהרת המשפחה ולא יד ע מה לעשות ,עד שבא אחד ואמר לו תזמין אצלך את רבי ברוך לשבועיים ,הוא יהיה
פה שבועיים הוא כבר יסדר את העניין ,אז הוא הלך לרבי ברוך והזמין אותו שיהיה אצלו ,והיה אצלו שבועיים ,מה היה עושה הסבא? הוא לא עשה כנס גדול ,הוא היה
עושה חוגי בית בכל שכונה ,והוא הולך ומדבר בחוגי הבית על טהרת המשפחה ,וככה עם היראת שמיים שלו הכניס להם את העניין הזה ,ותוך זמן קצר היה חיזוק גדול בכל
העיר ...הפך את העיר!
ולא רק זה ,כל יום היה עושה את החוגי בית בחמש בשש ,ואח״ב בערב נוסע לקריות ,יש שמה יהודים מרוקאים וגם מקנסיים ,אז הוא הלך לדבר כל ערב ,והרב תנעמי היה
לוקח אותו עם האוטו שלו בשביל לדרו ש ולהחזיר אותו ,לפי שזה דרכו של אוהב השם ,אהבהו על אחרים ,רבי ברוך היה מלא אהבת ה' ,מלא יראת ה' ,כל היום דיבר עם
הקב"ה על החורבן ועל כלל ישראל ,אז עושה שגם אחרים יאהבו אותו! ...פעם אחת האוטו של הרב תנעמי השתתק ,נעצר ,מנסה להפעיל אותו ,לא מצליח ,לא יכול לזוז,
אז אמר לו רבי ברוך :תראה ,אנשים מחכים לנו לדרשה בא נמשיך את הדרך ב או טובו ס ונאמר דרשה ,וירחם השם על האוטו ...הוא הסכים איתו והלכו לתחנת האוטובוס,
בתחנת האוטובוס ראו שם יהודי ממקנס ,ורבי ברוך כבר תוהה על קנקנו ...והבין ממנו שהוא לא מניח תפילין ,מייד התחיל לחזק אותו בהנחת תפילין ,הוא הזהיר אותו
וחיזק אותו ,אתם יודעים מה הגמ' בר"ה יז א ׳ אומרת ,משפט רשעים בגיהינום י"ב חודש ,אבל קרקפתא דלא מנח תפילין ,ראש לא מניח תפילין ,נידון לגיהינום לדורי
דורות ...וככה עד שחיזק אותו ,לא זז משם עד שהבטיח לו ממחר אני מתחיל ללבוש תפילין! והיהודי ההוא נסע באוטובוס ,ורבי ברוך עוד לא נוסע ,אמר לרב תנעמי לך
עכשיו תפעיל את האוטו ,הלך להפעיל את האוטו והאוטו פועל ...אמר לו רבי ברוך :כל העיכוב של האוטו היה כי הקב״ה רצה לתקן את היהודי הזה ,שנ שפיע על היהודי
הזה ,אחרי שהשפענו עליו אז האוטו עובד .זה השגחה פרטית ,הבא להיטהר מסייעין אותו ,מי שרוצה לעזור לאחרים מסייעין אותו ,השגחה פרטית על הצדיקים 'הבא
להיטהר מסייעין אותו'.
האם יהורם בן אחאב היה יהודי או גוי
שאחאב גייר אותה ,מ"מ הרי הגירות לא חלה כי היא היתה עדיין התוס' בע"ז כו ב' כתבו שיהורם בן אחאב ואיזבל היה ישראל מומר
עובדת ע"ז ,וא"כ יו צ א שיהורם בנה היה גוי. וההיתר של עובדיה ללות ממנו בריבית היה משום פיקו"נ ,וי ש
לשאול שהרי איזבל היתה גויה בת מלך צידונים ,ואע"פ שמסתבר
עובר לפני המתפלל
ראיתי לאחרונה שעובר לפני המתפלל פרוץ אנשים עוברים ולא יודעים שזה איסור גמור מדרבנן ,וידוע שר' משה פינשטיין זצ"ל היה צריך
ללכת והיה שם מתפלל הוא אמר שאי אפשר לעבור יש כאן קיר ...צריך לדעת שככל שיש יו תר מתפללים שעובר לפניהם נכשל ביותר
איסורים ,ואם הולך הלוך חזור על כל הליכה עובר באיסור ,היה פעם אחד שראיתי או תו בתפילה הולך הלוך חזור ,אמרתי לו :מה באת
לכאן לעבור עבירות?! עדיף שתתפלל בבית!
ידין בגויי ם מלא גויו ת
ומהיכן נלמד הענין הזה שהראש הוא החשוב? -מנחל בדרך ישתה - הפסוק בתהילים אומר" :י דין בגויי ם מלא גויו ת מחץ ראש על ארץ רבה
והכוונה לעגלה ערופה שעורפי ם אותה בנחל ,והמשנה בסוטה מה ב' מנחל בדרך ישתה על כן ירי ם ראש" שמעתי מר' יהושע מאמאן זצ"ל שאמר
מביאה מח' אם הגוף קרוב לעיר אחת והראש קרוב לעיר אחרת האם בשבעה על רבי ברוך ,בשם ר' אליקים שהיה רב בקזבלנקה ואח"כ בטבריה,
הולכים אחרי הראש או אחרי הגוף ,וקיי"ל כר"ע שהראש עדיף ,וזה כוונת שהוא אמר בהספד על רבי יעקב אביו של רבי ברוך פשט כזה ,ידין בגויי ם
הפסוק מנחל בדרך שזה עגלה ערופה ,ישתה ,שמשם נלמד שראש עדיף - מלא גויו ת -כשהקב"ה עושה דין אצל הגויים -מלא גויו ת ,הוא הורג
על כן ירי ם ראש -לכן כשהקב"ה עושה דין בי שראל הוא עושה דין רק המון ,כמו מה שהיה ברעידת אדמה בוונצאול ה שנהרגו אלפי איש ,אך כ"ז
בראש. בגויים ,אבל אצל י שראל -מחץ ראש על ארץ רבה -כשהקב"ה עושה דין
אצל י שראל הוא לוקח את הראש שזה הצדיק וזה מכפר על ארץ רבה,
עקב המעבר לשעון חורף השיחה במוצ״ש ממורינו הרב שליט״א בשעה 730
גליון זה נכתב על פי הבנת הכותב בלבד ,מתוך שיחה הנאמרת מדי מוצאי שבת בשעה 730בית מורינו הרב שליט״א רח' מתתיהו 25
ניתן להאזין לשיחה גם בשידור חי בקו 'עוטה אור' 0733-718-148או במערכת 'קול יהודי מרוקו' 0747-962-335שמעו ותחי נפשכם:
בכל ענייני הגיליון יש לפנות לטל' 05485-20-936כמו״כ ניתן לקבל את הגיליון במייל gmai1.com@ 6082566
ניתן לתרום דרך ׳נדרים פלוס׳ בחיפוש ׳עוטה אור׳ או בטל' 03-7630-585שלוחה 6465וז כו ת התורמים תעמוד להם לזכות בכל מילי דמיטב!
בס״ד
_י ji ji— j
ץ ך ך -
H
. כועוי עודי הגאון הגדול דבי כויכל זילבד עגליט א
שנה ד גליון קנו פרשת תולדות ד ■רחבה מני ים ^
4 ירא מצוה ישולם בשמחה ורננה ^
א) וירא מצוה ישולם .ב) בז לדבר יחבל לו .ג) בז לבכורה והפסיד הברכות .ד) מתן שכרן של מצוות .ה) מצוה לשם פועלם.
ו) שומר מצוה לא ידע רע .ז) יעקב ירא ועשו בז .ח) מאויבי תחכמני .ט) שלימות רמ״ח איברים .י) עבודת הקרבנות.
אבות (ד ,ג)״ .ודבר זה נתקיים בעשו הרשע, וירא מצוה ישולם
שהיה ??ז לדבר ובאמת .יחבל לו ,כי במה •T ה ימן ״ויעקב נתן לעשו לחם ומיד עדשים ויאכל
שהיה בז לבכורה הפסיד אותה והפסיד ה < ויעות רקם וילך ויבז עשו את הבכרה״.
את ברכות ,ואין לך נזק גדול יותר מהפסד
ברכותיו של יצחק .וכמו שנאמר (פסו׳ לז):
עשרת הדברות (ביאשית כה ,לד) וכתב הרמב״ן :״ויבז ע^וז את
הבכרה -בז לדבר .יחבל לו״ (משלי יג ,יג) .ולא
״ו.יען יצחק ויאמר לעשו וזן גביר שמתיו לך כאשר א לי עזר עבד אברהם סיפר לפני הני סיים המשך הכתוב ,זשנאמר בו :״בז לדבה
ואת ?ל אחיו נתתי ’ לו זלעבדים ודגו’ ותיר^ תרי ר שי עי סדר ה ש תל שלו ת ה עניני ם איך יותבנל לו ,ו;ירא מצוה הוא ישלםל ולדרכו
סימכתיו ולפה יאפוא כזה אעשה בני״’ .ופירש שמצא את רבקה ,אמר (בראשית כד ,מז) :״וא שאל של הרמב״ן נמצאת אומר ,דבזזלדבר י^בנל
רש״י :״וזן ^מר -ברכה זוי שביעית היא והוא אתה ואמר בת מי אזוז ו ת א מר בת בתואל ב! יע\לם מצוה הוא וירא לו הוא עשו ,ואילו
T '1, I * T: * **
עושה אותה ראשונה ,אלא אמר לו מה הנז Vם ־על וא *שם מלכה ■קידה לואשר 1 Tנחור מכוון כנגד יעקב .שכן הוא דרך הכתובים
־V TT * T J T; T :־ V
תועלת לך בברכה ,אם תקנה נכסים שלו במשלי לומר דבר והיפוכו ,ועל כן יש לנו
ידיה״ .וכתב הרב בעל
T VT
אפה Jו ־ה :צ *מי*די ם על
־ T
הם ,שהרי גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד להתבונן בפירוש הכתוב במשלי כדי להבין
-חסר יו״ד .לו מר הטורים :״ו א ש ם הנז ם
קנה רבו״ .דעשו הבין שלא יעזור לו שום שורש פרשתנו.
שלא נגע בבשרה מחמ ת צני עו ת״ .והדגי ש כן
דבר ,וגם אם הוא יעסוק במסחר ויקבוץ
ממון ,הכל יהיה שייך ליעקב דמה שקנה שלא י ח ש דו הו הר שעים הללו ,וי ש לציין למה בז לדבר יחבל לו
שכתב ר ש״י (בראשיתכד ,כב) :״בקע -ר מז ל שקלי המאירי פירש האי פסוקא :״לפי דעת המוני
עבד קנה רבו ,וכל ההפסד הזה נגרם לעשו
י שראל בקע לגלגלת .ו שני צ מי די ם -ר מז יראה ,הנה מלת מצוה על כל תוכחה ,הן
משום שביזה את הבכורה.
צווי מצד אדון ומושל ,הן תוכחת ואזהרה
ל שני לו חו ת מ צו מ דו ת .עשרה זהב מ שקלם
מתן שכרן של מצוות מצד מולידיו או מלמדיו ,או חכמיו וזקניו,
מוסיף המאירי לפרש בדרך דרוש :״ובדרך -ר מז לעשרת הדברות שבהן״ .ובא ללמדך
לדבר ,עצה שיתנו לו
T TJ
ואמר שמי שהוא Tבז
נסתר נראה לי שרמז במלת מצוה ,על דכאשר האדם שו מר על גדרי ה צני עו ת זו כי ם
דרך תוכחת ועצה ,וכל שכן אם יבוז למצות
מצוות התורה ,כלומר מי שתהיה אחת מן לעשרת הדברות. אדון ומושל ,ולא יחוש מעבור עליו ,או
המצוות קלה בעיניו ,ולא יחוש לקיומה, שכן נאמר בסוף ע שר ת הדברות (שמות כ ,יד): שיתייאש מלקיימה״ .והוא תוכחת מגולה
יחבל לו -אם מצד עונש לפי דרכי הדת, ״לא תחמד בית .רע^ ,לא תחמד א ש ת רער לכל אדם ,יש אדם שהוא בז לעצה ואומר
אם מצד העדר ממנו הבנת הנמשך מן ועבדו ו א מ תו ו שו רו ו ח מ דו וכל אשר ל ר ע ד. שלא יקרהו שום נזק ,ויש שמתייאשים
המצוה ההיא ,שהוא אולי דבר גדול״ .נמצא ו א מ רו חז״ל (פסיקתא רבתי פיסקא כא) :״רבי י קו ם מראש ואומרים שאמנם עצה זו נכוחה,
שהמושך ידו מן המצוה משום שאינו יודע אך אין בכוחו לקיימה .ולכך אמר שלמה
או מר העובר לא ת ח מוד כ אילו עובר על
טעמה ,ניזוק משני אופנים ,גם משום עונש המלך :״יחבל לו -כלומר ישחק וינזק
עשרת הדברות״ .אם כן אם ישאלך אדם
הדת ,שיענישוהו על כך שלא קיים אותה בעבור הדבר ההוא״ .כלומר מה שהאדם
כיצד י קיי ם את ע שר ת הדברות ,א מור לו על
מצוה ,וגם משום שכר המצוה שהוא דבר מונע עצמו מלשמוע את העצה גורמת רק
גדול :״שאין אתה יודע מתן שכרן של י די ש מיר ת ׳לא תחמוד׳ .ואף בברכות שבירך
לו נזק ,וכמו שכינה הרמב״ם הלכות 'חובל
מצות״ (אבותב,א) .ועשו הרשע עבור שביזה יצ ח ק את יעקב נ ר מזו ע שרת הדברות ,כ מו
ומזיק' ,שאדם זה חובל בעצמו.
את הבכורה הפסיד את שכר המצוה וגם שכתב הבעל ה טורי ם עה״פ (בראשית כז ,כח -כט):
נענש ,שכן מיד נפל בגיהנם כמו שאמרו: "וי תן לך האלקים מטל ה שמים ו מ ש מני הא.ר?
בז לבכורה והפסיד הברכות
ממשיך המאירי :״וירא מצוה הוא ישלם -
״ראה גיהנם פתוחה תחתיו״. ר ב זי^ן ו תי ר ש -י׳ תיבו ת בפסוק ו בי׳ ברכות
רצה לומר יעמוד בשלום ובשלוה' ...ובכלל
מצוה לשם פועלם נתברך (פדר״א לב) כנגד י׳ הדברות ש ע תי דין בניו
זה שלא יבוז לשום אדם ,שאין לך אדם שאין
ממשיך המאירי :״וירא מצוה הוא ישלם - לקבל"( .שיעור יא 43תולדות תשפה)
לו שעה ,כמו שביארנו במקומו במסכת
נתרם ע"י ידידנו היקר הרה״ח ר' א הרן וינג ר טן שליט״א מאנטוורפן
לע"נ אמו האשה הצה״ח מרת לאה בת ר' שמשון ע"ה נלב״ע ו' כסלו תשמ״ח ת.נ.צ.ב.ה.
ולע"נ חמיו הרה״ח ר' יחיאל אבא בן הרה״ח ר' אפרים פישל קוזלובסקי זצ"ל נלב״ע ז' כסלו תש״ע ת.נ.צ.ב.ה.
מן המצות ,ולכן הבז לשום דבר מצוה הוא מאויבי תחכמני רצה לומר יעמוד בלא מבוכה ,כי ישיג המכוון
מחבל את עצמו ,כי הוא נעשה חסר מכח והוא לימוד מוסר לכל אחד ,דאמנם איכא ממנה ,המשל בזה אולי זכירת יום השבת
החיוני מאותו דבר .וירא מצוה [הוא] ישלם עקתין דנפישין ומחפשים עצות כיצד בקדוש היום ,הרמוזה במצות זכור את יום
-אבל הירא מלעזוב שום מצוה ורואה להתפרנס ,ואין זה עוולה ,ולהיפך מי שהוא השבת (שמות כ ,ח) קלה בעיניו אחר ששובת בו
לקיים כל דבר יהיה שלם בכל אבריו״ .שכן בז לדבר שאינו עושה לפרנסתו כלום מחמת ממלאכה״ .כלומר הרבה פעמים אדם מקיים
כל מצוה מהרמ״ח מצוות מחיה אבר מרמ״ח עצלותו לא יהיה לו ישועה .אך מי שהוא מצוה שהוא חושב אותה לגדולה ,אבל מזלזל
איברים ,וכאשר האדם בז לאחד מן המצוות בז לדבר משום שמפחד שהעסק יקח לו במצוה הקטנה ,ופעמים הזלזול בקטנה
הוא מחסר עצמו מהכוח שנותן המצוה באיבר את זמן הלימוד ,ואינו רוצה להעסיק עצמו יפסיד ממנו כל מעלת המצוה ,כמו במצות
שכנגדו .ועשו אמנם קיים כיבוד אב בשלימות, בשום דבר חוץ מבתורה ,בודאי לא יפול, שמירת שבת ,שאף אם אדם ישמור עצמו
אך היה בז לבכורה ולמעשה הקרבנות ולא ידע ולא עוד אלא שיקבל שכרו .אבל עשו הרשע מכל מלאכות שבת ,אבל אם לא יקיים מצות
שאפילו שכיבד את אביו ,עדיין אין זה מספיק, עוד ממעי אימו פרכס לצאת בעברה על זכירת שבת בקידוש כדבעי ,הרי הפסיד כל
אלא צריך להחיות את כל הרמ״ח איברים .וגם פתחי עבודה זרה ,וכי לאן הוא רץ ולאן הוא מעלת השבת.
הכיבוד אב שעשה היה ברמאות :״כי ציד בפיו״, מפרכס .אמנם יעקב אבינו היה רץ לבתי שומר מצוה לא ידע רע
ולכך הפסיד הכל .והוא ההבדל בין יעקב ועשו. כנסיות משום שראה את עשו רץ לעבודה האלשיך הק' פירש האי קרא :״כי הנה יש בני
עבודת הקרבנות זרה ,עשה קל וחומר אם עשו רץ לעבודה אדם יראו דברים רעים יתעתדו להתרגש,
עשו הרשע אינו חפץ בבכורה ,ושואל את יעקב זרה :״מאיבי חחכמני״ (תהלים קיט ,צח) ודאי גם ובחריצותם ישמרו להם ויסקלו דרכם מאבן
מדוע חפץ בבכורה ,עונה לו יעקב שעבודת לעבודת הא-ל יש לפרכס ולרוץ .שכן :״זה נגף וכל מעיק ,ויש בז לדבר ,לא ישים על לב
הקרבנות היא בבכורות ,עונה לו עשו :״הנה לעמת זה עשה האלקים״ (קהלת ז ,יד) ,ויעקב ואמר כי לא בדעת יעשה ,כי הלא יחבל לו כי
אנ'כי הולך ,למות ולמה זה ליי בכרה״ ,וכדפירש ועשו חלוקים מעצם בריאתם. יי תבא עליו רעה לא ידע שחרה ,אמנם אם מה
רש״י :״אמר עשו מה טיבה של עבודה זו ,אמר והרשעים אינם מתבוננים אל פעולות ה', שהוא בז לדבר הוא מחמת היותו ירא מצוה,
לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה, ואפילו שאבן מקיר תזעק על מציאותו שירא שאם יטפל בעסקי השמר מהדבר
כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין, ועל סיבת התהוותו ,וכדברי הרב חובות יתבטל ממצוה ,ונכון לבו בטוח כי שומר
ופרועי ראש .אמר אני הולך למות על ידה ,אם הלבבות (שער א -שער היחוד פרק ו) בהמשילו מצוה לא ידע ןבר רע (קהלת ח ,ה) ,אין צריך
כן מה חפץ לי בה״ .אך לא ידע שכיון שמוותר אמונת מציאותו יתברך :״והלא תראה ,אם לומר שלא יחבל א ,כי אם גם הוא ישולם מן
על הבכורה מוותר נמי על ברכות .אך יעקב ישפך לאדם דיו פתאום על נייר חלק ,שאי השמים שכר טוב על בטחונו ,וזה הוא אם
אבינו ביקש את הבכורה ורצה בעבודה ,וזכה אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר היא אחת מכל מצות התורה״.
ל'וירא מצוה ישולם' בשמחה ורננה בעבודת ושיטות נקראות כמו שיהיה בקולמוס .ואלו
יעקב ירא ועשו בז
הקרבנות .ועד הקמת המשכן היה העבודה הביא אדם לפנינו כתב מסודר ממה שאי
מבואר בדבריו יסוד גדול לכל חיי האדם,
בבכורות ,ואחר כך הוחלפו הבכורות בלווים אפשר להיות מבלי מצוע קולמוס ,ואומר,
אדם מצד הטבע צריך לעסוק לפרנסתו,
הכהנים ,וכל עבודת הקרבנות שהיא מסדרי כי נשפך הדיו על הנייר ,ונעשתה צורת
ואדרבה הבז לדבר הוא מזיק עצמו
הבריאה היה נתקיים בנו ,ואנחנו מחכים הכתב עליו מעצמה ,היינו ממהרים להכזיבו
ולא יצליח ,והוא דרכו של עשו הרשע
ואומרים (תהליםצב,א) :״מזמור שיר ליום השבת, על פניו ,שאיננו נמלט מכוונת מכוון .וכיון
שהיה 'איש שדה'' ,הולך בטלי .אך יש לך
מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת שזה בעינינו דבר שאי אפשר להיות בצורות
אדם שמצד גודל בטחונו בהשי״ת אינו
ומנוחה לחיי העולמים״ .ובהאי מזמור אמרינן: רשומות בהסכמת דעתנו ,איך יוכל לומר
חפץ להתבטל מן התורה בשביל לעסוק
״להגיד בבקר וזכזזיר ואמינתר בלילות .עלי בדבר ,שמלאכתו יותר דקה ותקונו יותר
לפרנסתו ,ואין זה מחמת שבז לדבר ,והוא
ע^ור ועלי נבל ?עלי הגיון בכנור .כי שמחתני רחוק ועמוק בעינינו עד אין תכלית ,שיהיה
חלקו של יעקב אבינו שהוא 'יושב אוהלים',
ה' בפעלו במעשי ידי^את! .כזה גדלו מעשיף: מבלי כוונת מכוון וחכמת חכם ויכולת יכול״.
שאין לו זמן לסקל את הדרך ,ואם תאמר
ה' מא'ד עמקו מךז^ב'תיןז״ (ג-ו) .ויתקיים בנו שלימות רמ״ח איברים שמא כשיצא יתקל באבנים שלא היה לו זמן
במהרה :״^תולים בבית ה' בחצרות אלקינו הגר״א ביאר :״בז לדבר יחבל לו -כי יש לסקל ,לכך אמר שלא רק שלא יכשל בהם,
יפריחו .עוד ינובון י בשעה דשנים ורעננים רמ״ח אברים באדם }כנגדן רמ״ח מצוות אלא גם יקבל שכר על כך שלא מנע עצמו
יהיו" (יד-טו)( .שיעורח89תולדותתשפ) עשה (מכות כג ,ב) ,וכן כל דבר יש לו כח חיוני מן המצוה.
׳מעשה pהים
בטבריא היה חכימא די הוד אי הגה״ח ר' מתתי' לוריא זצ״ל מספרים על הגר״ח מבריסק זצ״ל שאמר על עצ מו שהוא
שהיה ת״ח מופלג ,והיה כותב כל שבוע מאמר ב'קול ישראל', יכול לכתוב ברוסית .וא פילו ש אינו יו ד ע רוסית ,הוא יקח
לאחר שהגה״ק ר' משה קלירס זי״ ע רבה של העיר נפטר הוא אדם שיו ד ע לכתוב ברוסית ויור ה לו מה לכתוב והרי זה
הפסיק לכתוב ,שאלוהו מהמערכת מדו ע הפסיק לכתוב, נחשב כאילו הוא כותב ברוסית ,ו כוונ ת דבריו דכל חכמות
ענה להם ר' מתתי' שבכל שבוע ר' משה היה או מר לו מה העולם ו ה כי שורי ם שיש לאדם אינם נצרכים אלא לתורה,
לכתוב וז ה מה שהיה כותב ,אך כעת שר' משה נפטר שוב אך לשאר דברים אפילו לכשיצטרך הוא תמיד יכול למצוא
אינו יכול לכתוב( .שיעור ח 8 9תולדות תשפ) מי שי סיי ע בעדו ולא יהיה נחסר מכך.
מוקדש לזכות ורפואת הנער נתרם לע״נ
נתרם לזכות
הרב יהודה דוב זצ״ל
חיים שמואל בן ליבא הרה״צ ר' מרדכי זאב
בן הרב אברהם חיים זצ״ל
הנמצא ל״ע בתרדמת מזה כמה חודשים בן מלכה נלב״ע כ׳׳א אלול תשפ״ו ת.נ.צ.ב.ה.
משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א | תולדות תשפ״
)- ידיעה■פון הי 5
שחרית צלותא דאברהם אז הוא גילה ושמחה ,וברמשא רנה לעת תפלת המנחה ׳׳ויחפרו• עבדי יצחק 1ן^רזל .וימצאו• שם באר מים חיים״ (בראשית כו ,יט) .יש הבדל
צלותא דיצחק ,וזה שאמר יצחק ירנן .והנה בשחרית כאשר תזרח השמש יצא בין יבאר מים חיים לבור מים ',שבאר מים חיים כשר לטבילת הזב ,מה שאין כן
האדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (תהלים קד ,כג) ,וכשיוצא לעבודתו אמר עבדו• את בור מים מכונסים .ומצינו מעלה זו בתורה הקדושה כדשנינו (אבותב ,ח)” :חמשה
ברננה.
• :דד
לפניו
:ד ■ד
זמן רנה ,וזה שאמר באו•
1
מן העבודה
1
בשמחה ,ולעת ערב בבואו
: • :ד
ה' תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע
וכהנים המה כנגד אברהם והוא כנגד שחרית אמר כהנים לעבודתם ,והלוים כנגד בן חנניה ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך הוא היה
יצחק ברמשא רינה אמר והלוים לשירם ולזמרם״. מונה שבחן רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טפה רבי יהושע אשרי
יסוד זה שבצפרא יש שמחה ואחרי הצהריים יש רננה יש בו נ״מ גדולה לענין יולדתו רבי יוסי חסיד רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא ורבי אלעזר בן ערך מעין
הלכה לגבי השיר שעל הקרבן ,דבשו״ת אבני נזר (אורח חיים סימן כז) דן לענין הלכה המתגבר״ .וכתב הרב ברטנורא :״בור סוד -גרסינן ,ולא בור סיד .כלומר ,כבור
אם שיר מעכב את הקרבן ,ומביא את הגמ' בערכין (יא ,א) ודן בארוכה ,ובאות ג' טוח בסיד .שאינו מאבד טפה -כך הוא אינו שוכח דבר אחד מתלמודו״.
כתב :״ובתשובות מהר״ם אלשיך (סימן קל״ח) פסק גם כן דשיר מעכב את הקרבן .אך ויש לציין למה שכתב הרב ברטנורא על המשך המשנה :״הוא היה אומר אם יהיו
בתמיד של בין הערבים אינו מעכב .ובזה פירש דברי הטור (סי' קל״ג) שכתב דשיר כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם
לא היה מצוותו נעשית אלא בבוקר .ותמוה ,דמפורש פרק יום טוב (ר״הל ע״ב) דאף אבא שאול אומר משמו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן
בין הערבים אמרו שיר ואפילו בחול .שהרי מפורש בגמרא שאמרו שיר של חול הורקנוס אף עמהם ורבי אלעזר בכף שניה מכריע את כולם״ .וזה לשונו :״ואלעזר
בין הערבים ...ועל כן פי' מהר״ם אלשיך דהטור לענין עיכוב קאמר דרק בשחר בן ערך בכף שניה -מצאתי כתוב ,דאבא שאול לא נחלק על ת״ק ,ושני הדברים
מעכב ולא בין הערבים .ודברי הטור אלו הובאו בחקרי לב (או״ח ס״נ) בשם ספר אמרם רבן יוחנן בן זכאי ,ושניהם אמת ,דלענין הבקיאות והזכרון היה רבי אליעזר
תפלות ר' עמרם גאון כתיבת יד .אך הטעם אינו מובן״. מכריע ,ולענין החריפות והפלפול היה רבי אלעזר בן ערך מכריע״.
וכתב הרב אבני נזר (אות ד) :״ואומר אני שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו של ולכאורה היה נראה דמעלת רבי אלעזר בן ערך היא גדולה ביותר ,שהרי היה
רב עמרם גאון שכמעט הדבר מפורש בס' הזוהר ויחי (רכ״ט ע״ב) ז״ל תרין קרבנין כמעיין המתגבר -באר מים חיים ,אך איתא בגמרא שבת (קמז,ב) :״אמר רבי חלבו
ליומא לקבל תרין אלין .דאינון שמחה ורננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא .ועל חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל .רבי אלעזר בן
דא (במדברכח,ד) את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה 5יו הערבים ערך איקלע להתם ,אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה .כי הדר אתא ,קם למיקרי
עד כאן לשונו .וכיון דשמחה רק בצפרא ובקרא כתיב וביום שמחתכם .נמצא שאין בספרא ,בעא למיקרא החדש הזה לכם ,אמר החרש היה לבם .בעו רבנן רחמי
חיוב חצוצרות רק בצפרא .וכבר בארנו באות א' דשיר דלוים למדין מחצוצרות. עליה ,והדר תלמודיה״.
ואין שיר הלוים מן התורה רק בשחר ומדרבנן תקנו גם בתמיד של בין הערבים. אברהם יגל יצחק ירנן
אבל אי אפשר שיעכב כיון דמן התורה לא בעי שיר כלל״ .ובספרינו בים דרך הגר״א בפירושו למשלי (יג ,יג) מחלק בין שמחה לרננה :״ובצפרא ,שמחה ,אמר
מאמרי עולם בענין הקרבנות הארכנו בזה בענין מזמור לתודה .ולדרכנו היינו שמחתני ה' בפעלר ,וברמשא רינה והוא לעת צאת ירח וכוכבים הנקראים
טעמא ,כי בצפרא יש שמחה ולכך יש דין שיר שעל הקרבן( .שיעור יא 93תולדותתשפו) מעשה ה' ואמר (ובמעשי ידיר אתן .וזה שאנו אומרים אברהם יגל היינו בתפלת
שפירש רש״י :״בנחל גרר -רחוק מן העיר״ .וכיון
) ציוני י י ד
אותה ,מפני המעשרות״ .שכן כאשר אדם מודד
ג ארכו לו הימים
שנתרחק מהם (בראשית כו ,יח) :״וי שב יצחק ^ ’ 1את בשביל לידע כמה י ש לו ,הוא צריך לחשוש לעין ״!;;;וזי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלף מלף
בארת המים אשר ח פ ת בי מי אברהם אביו וי ס תמו ם הרע ,אך כאשר מודד בשביל לידע כמה מעשרות פלשתים בעד הח^ון ו ^ א והנה יצחק מצחק את
פלשתים אחרי מות אברהם ’ וי ק ר א להן שמות הוא צריך לתת ,ז הו אומדן מבורך ,ולא זו בלבד רבקה אשתו״(בראשית כו ,ח) .וי ש לבאר 'מפני מה
כשמת אשרי קרא להן אביו״ .ופירש רש״י :״וי שב שאינו מחסיר ,אלא מוסיף 'ו ב חנוני נא בזאת'. הדגיש הכתוב 'וי הי כי ארכו לו שם הימים' ,דעל פי
ויחפר -הבארות אשר "חפרו בימי אברהם אביו. אמנם יכול אדם ליתן יו תר ממעשר ,ובזה הוא הלכה (עיין ח״מ וב״ש אבה״ז סימן כב ס״ק א) מותר לאדם
ופלשתים סתמום ,מקודם שנסע יצחק מגרר חזר מתברך יותר ,וכמו שהיה הגה״צ ר' אשר וערנער להתייחד עם אחותו רק לפרקים ,מה שאין כן
וחפרן״. זצ״ל רבה של עיר מולדתי טבריה נוהג ליתן עשרים עם אמו או אשתו מותר להתייחד עמהם לעולם.
והיה בזה חכמה גדולה ,שכן כל זמן שיצחק פרוטות לצדקה ,והיה אומר דאף על פי שכתוב ליתן ולפיכך' ,כי ארכו לו הימים' דייקא הוא הזמן לבדוק
אבינו לא היה שם ,היו הפלישתים יכולי ם לטעון ח״י פרוטות ,אך צריך עוד משהו נוסף על החיים. האם היא אחו תו או אשתו ,שהרי אסור להתייחד
שהבארות נסתמו מעצמן ,אך כיון שיצחק אבינו (שיעור יא 93תולדות תשפו) עם אחותו י מי ם רבים ,וכיון שראה אבימלך את
ישב שם ,לא היו יכולי ם לטעון שהבארות נסתמו פחד יצחק יצחק מתייחד עם רבקה ,ידע דהיא א שתו ולא
מעצמן .וי ש לבאר מדוע חפר יצחק את הבארות כיון שגדל יצחק אבינו ,לא היה יכול אבימלך אחותו .ובזה ניחא מה שפירש רש״י :״כי ארכו -
של אביו ,ו מדוע לא הלך לחצוב לו בארות חדשים. לסבול אותו ,ולפיכך (בראשית כו ,טז) :״יי א מר אבימלף אמר מעתה אין לי לדאוג מאחר שלא אנסוה עד
אלא לימד לכלל ישראל את הדרך הנכונה שהיא אל יצחק ל 1מע מנו כי עצמת ממנו מאד״' .ואמרו עכשיו ,ולא נזהר להיות נשמר .וישקף אבימלך וגו'
לילך בדרכי האבות ,ולא לילך לחצוב בורות אחרים בפרקי" דרבי א לי עז ר מ ר ק Wי ״חמש או תיו ת -שראהו משמש מטתו״ .וכבר הקשו קמאי דקמאי
חלילה .ואף על פי שסתמו את הבאר של אביו ,י ש שנכפלו בתורה באותיות כולם בסוד הגאולה. איך יתכן דבר כזה .אבל לדרכנו יש לבאר דבאמת
לפתוח מחדש את באר אביו ולא לחפור בארות כ״ך ,בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים ,שנאמר לא ראה כלום ,רק שהשקיף וראה את יצחק מתייחד
חדשים. (בראשית יב ,א) ל.ר ל^ מ א ר ^ .מ״ם ,בו נגאל יצחק עם רבקה ,ובזה הבין שאין היא אחו תו אלא אשתו.
וי ש לידע שאין הכוונה לילך בדרכי האבות אבינו מיד פלשתים ,שנאמר (שם כו ,טז) ל 1מעמנו (שיעור יא 93תולדות תשפו)
ב חיצוניו ת ,אלא בפנימיות .וכמו יצחק אבינו שאף כי עצמת ממנו כלאך״ .ואם כן דוקא בהאי גירו שין ובחנוני נא בזאת
על פי שהלך ופתח את הבארות של אביו והלך שאבימלך כביכול גירש את יצחק בו טמון סוד ״ויז ר ע יצחק בא.רץ ההוא וי מצ א בשנה ההוא מאה
בדרכיו ,היתה מידתו מידת היראה ,אפילו שאברהם גאולתו .ואפשר לרמוז ,דהמ״ם שייך ליצחק אבינו ויברכהו ה'״ (בראשית זכו ,יב)* .ופירש רש״י:
־:T :־ ״
שיערים
•T :
אבינו היה א חוז במדת החסד .ולא זו בלבד שחפר בברכות ,שכן אברהם אבינו נתברך 'בכל' ,ויצחק ״בארץ ההיא -אף על פי שאינה חשובה כארץ
את אותם בארות שחפר אביו ,אלא :״ויקרא להן אבינו נתברך 'מכל' ,ויעקב אבינו נתברך בלשון 'כל'. ישראל עצמה ,כארץ שבעה גויים .בשנה ההיא -
אביו״ .ד'שם' הדבר
להן • Tקרא V T
אשר T T
כשמת :־ V
שמות ־ "
•* אך 'פחד יצחק' היה עומד כנגדו ולכן אבימלך היה אף על פי שאינה כתקנה ,שהיתה שנת רעבון .בארץ
מורה על מהותו .ונאמר (בראשית כו ,יט) :״בחפרו עבדי ירא דוו ק א מיצחק אבינו ,שהרי גם אברהם אבינו ההיא בשנה ההיא -שניהם למה ,לומר שארץ קשה
יצחק בנחל וי מ צ או שם באר מים חיים״ ' .שכן אף ישב בארץ פלישתים ולא גרש או תו אבימלך ,אך והשנה קשה .מאה שערים -שאמדוה כמה ראויה
ע ל פי שהלך בדרך אביו ,הוסיף עבודה על עבודתו, מיצחק אבינו אבימלך נתיירא ואמר לו 'לך מעמנו', לעשות ועשתה על אחת מאה שאמדוה .ור בו תינו
וחפרו באר נוספת( .שיעור יא 93תולדות תשפו) ובזה גופא היתה גאולת יצחק מידו ,משום שהיה אמרו אומד זה למעשרות היה״ .ו מ קורו במדרש
מטעמים מפקודין דעשה א חוז במידת היראה 'פחד יצחק'. (בראשית רבה סד ,ו) :״מלמד שהאמידו אותה וע שת
יצחק אבינו מבקש מעשו בנו (בראשית כז ,ד) :״ועשה ונאמר (בראשית כו ,יז) :״נ?ל 1משם יצחק ^ ’ 1בנחל מאה כמה שהאמידוה והלא אין הברכה שורה על
ליי מטעמים כאשר אהבתי״ ,ורבקה שמעה 'זאת גרר וישב שם״ .לומר שאינו צריך לו לאבימלך ',הוא דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין ,מפני מה מדד
משיעורי הגרי״ם זילבר שליט״א | תולדות תשפ״ז
ואמר לאבוי י קו ם אבא וייכול מצידא דבריה בדיל באשר אהבתי -מפקודין דעשה דאתייהיבו ואמרה ליעקב בנה שיביא לה שניי גדיי עזים:
דיתברכינני נפשך״ .ואפשר לומר כיצד מצא כלב, מאהבה ולא מפקודין דלא תעשה״ .ומשמע מינה ״ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב״ .ו מדוי ק
משו״ם דתנו רבנן (בבא קמא ס ,ב) :״כלבים בוכים - דהמטעמים שיצחק אבינו אוהב זה מ צוו ת ומע שים מינה ,דיצחק אבינו ביק ש״מטעמים כאשר אהבתי',
מלאך המות בא לעיר ,כלבים משחקים -אליהו טובים ,ואילו עשו הרשע הביא ליצחק כלב ,כמו ורבקה אומרת ליעקב 'ואעשה אותם מטעמים
הנביא בא לעיר״ .ולכן עשו שהוא היצר הרע הוא שמפורש בתרגום יונ תן (בראשית כז ,לא) :״ועכיב לאביך כאשר אהב' ,שכן האשה יוד ע ת מה בעלה
המלאך המות אינו מוצא רק כלבים והם המטעמים מימרא זזה' מניה צידא דכיא ואשכח כלבא' חדא אוהב ,ואילו עשו לא יודע באמת מה אוהב יצחק.
שלו( .שיעור יא 43תולדות תשפה) ו״קטליה ועבד אף הוא מניה תב שיליו ו איי תי לאבוי דהרי אמרו ב תי קוני זו הר (נא ,א) :״ועשה ליי מטעמים
} מו ס ד -מן דדס (
לא נבנה ,מוכח מינה דה' יתברך ממתין ומצפה וגלוי עריות ,ושפיכות דמים ...אבל מקדש שני ,שהיו ״ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמיר לנו המים
שהאדם הפשוט בדור הלזה יחזור בתשובה ,אם כן עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה ויקרא שם הבאר עשק פי התעשקו ;עמו״( .בראשית כו,
יאמר האדם לפניו יתברך ,רבונו של עולם גאלנו חרב ,מפני שהיתה בו שנאת חנם .ללמדך ששקולה כ) ופירש רש״י :״עשק -ערער'.כי התעשקו עמו -
גאולה שלימה שהרי דורות של צדיקי עולם כבר היו שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה ,גלוי נתעשקו עמו עליה במריבה וערעור״ .ונאמר (בראשית
ותיקנו את אשר היו צריכים לתקן ועדיין לא הגיע עריות ,ושפיכות דמים״ .ולכן בית שני נמשל כאן כו ,כא) :״!ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא
הזמן ,משום שה' יתברך יושב ומצפה לבל ידח ממנו לשטנה ח״ו ,ודרכינו להביא את דברי החפץ חיים שמה שטנה״ .ופירש רש״י :״שטנה -מישימוליט
נדח ,אפילו פשוטי העם שבדורנו ,ועד כמה גדולה בהקדמה :״הגם שהגמרא נקטה שנאת חנם ,הכוונה [נזק]״ .ו״לפיכך (בראשית כו ,כב) :״רעתק משם בחפיר
הבושה מפני דורות הראשונים שכל הדורות צריכים היא על לשון הרע גם כן שיוצאת מצד השנאה, באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה ךחיבות וייאמר
להמתין לנו. דאי לאו הכי לא היו נענשים כל כך ,והיינו דסיים כי כער1ה 'הרחיב ה' לנוי וכרעו ב א מ״' .ופירש רש״י:
ומה דמבקשים 'ותן חלקנו בתורתך' ,יתבאר על שם ללמדך שקשה שנאת חנם כנגד עבודה זרה ״ופרינו בארץ -כתרגומו ונ ט ש בארעא״.
פי מה שאמרו חז״ל דכל אדם מישראל יש לו וגלוי עריות ושפיכות דמים ,וזה מצינו בערכין (דף וכתב הרמב״ן (פסוק כ) :״ויקרא שם הבאר עשק -
חלק בתורה ,כדאיתא (רמ״ע מפאנו מאמר הנפש ח״ג ט״ו ע״ב) גבי לשון הרע .ועוד מגופא דשמעתא דיומא יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות ,ואין בפשוטי
פ״ה) ד'ישראל' נוטריקון 'יש שישים ריבוא אותיות מוכח כמו שכתבנו ,מדפריך שם ובמקדש ראשון הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק ,והוא ואביו
לתורה' ,אם כן לכל אחד יש חלק בתורה שמושתת וכו' ודוקרין את חבריהן וכו' עיין שם ...וכאשר עשו אותם בשוה ,אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו,
עליו לברר בעולם .ומוסיפים לבקש 'כימי עולם נחפשה דרכינו ונחקורה איזה עונות הם מהעיקרים כי בא להודיע דבר עתיד .כי ״באר מים חיים״
וכשנים קדמוניות' ,שתהיה שלימות העבודה כעניין הגורמים לאריכת גלותינו ,נמצאם הרבה .אך חטא ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק ,ולכן
שקודם בריאת העולם ,כאמרם (שבת פח ,ב; פסחים נד, הלשון הוא על כלו מפני כמה טעמים .אחד ,כיון הזכיר באר מים חיים ,כמו שאמר (ירמיה יז ,יג) מקור
א; נדרים לט ,ב) שהתורה היתה קיימת קודם שנברא שזה היה העיקר לסיבת גלותינו כמו שהבאנו מים חיים את ה' .וקרא הראשון עשק ,ירמוז לבית
העולם .ונאמר (שיר השירים א ,ב) :״ישקני מנשיקות מגמרא יומא ומירושלמי הנ״ל .אם כן כל כמה שלא הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה
פיהו פי טובים דידזיר מיין״ .ופירש רש״י :״י שקני נראה לתקן זה החטא איך תוכל להיות גאולה ,כיון מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו .והשני
מנשיקות פיהו -זה השיר אומרת בפיה בגלותה שזה החטא פגם כל כך שעל ידי זה גלינו מארצינו קרא שמה שטנה ,שם קשה מן הראשון ,והוא
ובאלמנותה מי יתן וישקני המלך שלמ' מנשיקות על אחת כמה וכמה שאינו מניחנו לבוא לארצינו״. הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ,ו)
פיהו כמו מאז לפי שיש מקומות שנושקין על גב היד ואנן מצפים שבמהרה יתקיים 'רחובות' ויבנה בית ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה
ועל הכתף אך אני מתאוה ושוקקת להיותו נוהג עמי המקדש במהרה בימינו .וכמו שמבקשים בכל יום: על יושבי יהודה וירושלם ,וכל ימיו היו לנו לשטנה
כמנהג הראשון כחתן אל כלה פה אל פה .כי טובים - ״יהי רצון ...שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה .והשלישי קרא
לי דודיך מכל משתה יין ומכל עונג ושמחה ...ונאמר חלקינו בתורתיך ,ולכאורה יקשה מפני מה מסיימים רחובות ,הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו
דוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם 'ותן חלקינו בתורתך' וכי זו היא הסיבה שעבורה אנו והוא יעשה בלא ריב ומצה ,והאל ירחיב את גבולנו,
פנים אל פנים ואותם דודים עודם ערבים עליהם מצפים לבניין בית המקדש .אמנם על דרך המוסר כמו שנאמר (ובריס יט ,ח) ואם ירחיב ה' אלקיך את
מכל שעשוע ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם אפשר לפרש שבתפילה זו יראה האדם עד כמה גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד .וכתיב בבית
לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ומחלים הוא רחוק ,שכן מצד התנאים ואמוראים קדושי השלישי (יחזקאל מא ,ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה,
פניו לקיים דברו וזהו ישקני מנשיקות פיהו״ .והם ה' משרתי עליון ,בודאי שהם תיקנו וקיימו את ופרינו בארץ ,שכל העמים יעבדוהו שכם אחד״.
דברי הרמב״ן :״ופרינו בארץ ,שכל העמים יעבדוהו כל אשר צריך והיה ראוי שמשיח יבוא ,ויבנה בית וכבר אמרו חז״ל (יומא ט ,ב) :״מקדש ראשון מפני
שכם אחד״( .שיעור יא 93תולדות תשפו) המקדש השלישי ,אם כן מדוע עדיין בעוה״ר עדיין מה חרב ,מפני שלשה דברים שהיו בו עבודה זרה,
rnmm
W
ה' כסליו ת"ש | הגאון ר' ברוך בער ב"ר שמואל דוד ליבוביץ זצ"ל הברכת שמואל
המעלות ,אך חסרון אחד היה שלא היה יודע זה נכון שרבו הגר״ח מבריסק לא היה יודע מסופר על הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ״ל
נגן ,מה שאין כן לי נתן ה' יתברך מעלה אחת, נגן .מיד הורע לרבי ברוך בער מאד ונפלו שהיה בעל מנגן נפלא ,אך בכל ימות השנה
שאני יודע נגן... פניו ,היתכן שיש לו מעלה שלרבו לא היה לא היה שר ,אלא רק בפורים ושמחת תורה,
ומסופר שפעם שרו לפני הגרי״ז מבריסק מעלה כזאת .נעצר רבי ברוך בער ואסף את וממנו הניגונים שהיה שר הגאון רבי משה
זצ״ל ואמרו לו שזה ניגון של רבי ברוך בער, התלמידים ואמר ,ה' יתברך ברא את האדם שמואל שפירא זצ״ל .ומעשה שהיה פעם
נענה ואמר ,בסתמא הוא שמע 'ברום' מאבי כשהוא אינו יכול להיות כליל המעלות, אחת בעת שמחת תורה כאשר רבי ברוך בער
הגר״ח ועשה ממנו ניגון( .שיעור יא 4כי תשא תשפד) ולא כליל החסרונות ,מורי ורבי היה כליל ניגן ושר ,שאל אותו אחד מתלמידיו האם
יוצא לאור עלידי מכוןבים דרך
להזמנת כל ספרי הרב זילבר
לפרטים והנצחות +972556712159
אפשר לקבלו כל שבוע דרך המייל bd025401167@gmail.com 073-3022267
־ ־ -----------------------------------------------------------
משיעורי הגרי״מ זילבר שליט״א |תולדות תשפ״ז
בס״ד
^ פ י ק י סי )2 0
מתורת רבינו ראש הישיבה מרן הגאון רבי שרג^ שטינמן שליט”א
פרשת תולדות תשפ״ז
גיליון מיוחד לרגל תחילת שבתות החורף ©*@--- - ---
לכו ^1מים על מעלת וחשיבות ניצול שבת קודש לעסק התורה ועבודת השם
וידוע מה שכתב בספר בן איש חי )שנה ב' פרשת יושב אהלים -מבקש תורה
קיום מצות פריה ורביה כשיצא בן שמות( בשם המקובלים שעסק התורה בשבת
שאינו הגון גדול פועלו פי אלף יותר מהנעשה בעסק התורה
בפרשת השבוע (כה ,כז) "ויעקב איש תם יושב
אהלים" ,יושב פירושו קבוע ,והיינו שיעקב היה
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה
בימות החול .ובלב אליהו מביא בשם החפץ חיים בקביעות באהלי התורה ,ובתרגום יונתן בן עוזיאל
אנכי" )כה ,כב( .פירש רש"י ,כשהייתה עוברת על
כי מאחר ששבת שקולה כנגד כל התורה ,לכן מוסיף 'תבע אולפן' ,כלומר שזהו התרגום של יושב
פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת,
גם כל מצוה שעושים בשבת שווה כמו תרי״ג אהלים ,שהוא היה תובע ומבקש תורה.
עוברת על פתחי עבודת אלילים עשיו מפרכס
מצוות .ולפי מה שידוע מהגר"א )שנות אליהו ומצינו לשון זו גם אצל משה רבינו )שמות לג ,ז(
לצאת ,ותאמר אם כן גדול צער העיבור ,למה זה
פאה( שבתלמוד תורה כל מילה היא מצוה בפני "והיה כל מבקש השם יצא אל אוהל מועד אשר
אנכי מתאווה ומתפללת על הריון.
עצמה ,אם כן כשעוסקים בתורה בשבת ,מכפילים מחוץ למחנה" ,וכתב בתרגום אונקלוס שם מהו
ובחידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת ביאר הטעם
שהצטערה על ההריון אפילו שיצא ממנה גם יעקב כל מילה פי אלף ופי תרי״ג ,ואין סוף למצוות מבקש השם 'דתבע אולפן מן קדם השם' ,ו היינו
שהיה צדיק ,על פי הגמרא בברכות )י ,א( דחזקיה שיכולים להוסיף בזה לחשבון העולם הבא. שמי שביקש תורה ,יצא לאוהל המיוחד שהקים
לא רצה לעסוק בפריה ורביה משום דחזא ברוח משה רבינו מחוץ למחנה.
התעוררות לנצל כל רגע בחיים
הקודש דנפקא מיניה בנין דלא מעלו ,וישעיה אמר
ובמדרש רבה על אסתר )א ,א( מובא שרבי עקיבא 'מבקש' לומד בזמני הרפיון
לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת
היה יושב ודורש ,ונתנמנמו התלמידים ,ורצה רבי והנה ההגדרה של 'מבקש' היא ,שמבקש לקבל
איבעי לך למעבד .ומבואר דאע״ג דיצאו מחזקיהו
גם צדיקים כמו ישעיהו צדקיהו וזרובבל ועוד, עקיבא להעירם ,ואמר להם ,מפני מה זכתה אסתר יותר ממה שנתנו לו ,יותר ממה שיש לו ,ואינו
מ״מ כיון דחזא ברוח הקודש שיצאו ממנו גם למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא כך מסתפק במה שכבר יש לו ,אלא רוצה עוד ועוד
רשעים כמו מנשה ואמון לא רצה לעסוק בפריה אמר הקב"ה ,תבוא אסתר בתה של שרה )כלומר תורה .ואחד האופנים לבחון האם הוא מבקש,
ורביה. נכדתה( שחייתה שבע ועשרים ומאה שנה ,ותמלוך זהו כשמבקש ללמוד בזמנים שלא כולם לומדים
על שבע עשרים ומאה מדינה .וצ"ב שני דברים ,הא' כל כך ,כגון בערב שבת ושבת.
ונראה שישעיה ענה לו שאמנם יתכן שכשיודעים
שיצא בן רשע עדיף שלא לעסוק בפריה ורביה ,אך מה הסביר בזה רבי עקיבא ,ומה השייכות בין מספר ובירושלמי בסוף ברכות אמרו" ,אם ראית את
אחר שיש מצוה של פריה ורביה א"א לבטלה יהיה השנים שחייתה שרה לבין מספר המדינות שמלכה הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאוד ,עמוד
הטעם אשר יהיה .וכל זה שייך בבעל ,אבל אשה אסתר ,וגם מדוע חשב ר"ע שאם ידרוש את הדרוש והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם" ,היינו
שאינה מצווה בפריה ורביה א״כ עדיף לה שלא הזה יעיר את התלמידים שהיו מתנמנמים. שנוטל שכר גם כנגד אלו שלא למדו ,וא"כ שכרו
תלד כשיצא ממנה בן רשע ,ולכן אמרה רבקה של הלומד בזמנים אלו הוא הרבה יותר משכר מי
ושמעתי לפרש )וכן מובא בשם החידושי הרי"ם(
למה זה אנכי ,עכ"ד הגרי"ז. שלמד בזמנים הרגילים.
שבא רבי עקיבא להראות להם כמה יקר הזמן,
ודבריו צ״ב מכמה אנפי :א .א"כ מה ענה לה
שלא כדאי לבטלו בשינה ,וכמה חשוב לנצל כל מעלת השבת לתורה ועבודת השם
השי"ת שני גויים בבטנך וכו' ,והלא סו"ס יצא
רגע מהחיים ,כי בעד מאה ועשרים שנה שעשתה ונאמר בתהלים )צב ,א-ב( " מז מור שיר ליום
ממנה בן רשע ,ואי"ז כדאי אע"פ שיצא גם בן צדיק.
שרה מעשים טובים ,קיבלה נכדתה למלוך על השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון" ,וביאר
ב .עוד יש להבין כיצד דייק הגרי"ז שנראה
מאה ועשרים ושבע מדינות .א"כ בעד כל שנה של הרד"ק ,שיום השבת הוא טוב להודות לה׳ יותר
שהסכים עמו עם עצם הטענה שעדיף שלא לעסוק
מעשים טובים קיבלה מלכות על מדינה שלמה, משאר ימי השבוע ״כי האדם פנוי בו מעסקי
בפריה ורביה כשיוצא בן רשע ,והרי לכאורה אי"ז
ואם הייתה עושה מעשים טובים רק חצי שנה העולם ונשמתו זכה מטרדות הגוף ומתעסקת
מוכרח כלל ,כי ישעיה רק אמר לו שגם אם לדבריך
הייתה מקבלת רק חצי מדינה ,ובעד רבע שנה בחכמה ובעבודת האלוקים״ ,ו היינו שיום השבת
הטענה הייתה נכונה ,אין לנו לעשות חשבונות
כלל ,דמאי דמפקדת איבעי לך למעבד. הייתה מקבלת למלוך על עיר ,ואם היה רק חודש הוא יום מיוחד ,שראוי יותר לעבודת השם.
הייתה מולכת על רחוב ,ואם רק שבוע הייתה ובמוסף של שבת אנו אומרים "ו ת צוונו השם
ג .עוד יש לעיין דלעיל )ד ,כד( גבי למך שפירשו
נשיו ממנו ביאר רש"י ,שנגזרה גזרה לכלות זרעו מולכת רק על בנין אחד ,וכן הלאה. אלוקינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי" ,וצ"ב
של קין לאחר שבעה דורות ,אמרו מה אנו יולדות וזהו שבא רבי עקיבא ללמדם ולעוררם ,שיידעו מה הפירוש כראוי ,הרי כל קרבן צריך להיות כראוי.
לבטלה למחר המבול בא ושוטף את הכל .ובהמשך כמה יקר הזמן וחבל לישון ,כי בכל רגע של ובדעת זקנים מבעלי התוספות פרשת פינחס מביא
ענה להם למך ,וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מעשים טובים זוכים הרבה ,ועדיף לנצל כל רגע בשם מדרש שוחר טוב ,שהשבת התלוננה לפני
מקום אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. לתורה ולמעשים טובים! הקב"ה ,מדוע קרבן מוסף של שבת כל כך מועט
ולכאורה נראה לבאר בזה דאמנם אשה אינה יותר משאר המוספים .ואמר לה הקב"ה "ז הו קרבן
ועכשיו שיש כאן בקהילה ובביהכ"נ התחדשות
מחויבת בפריה ורביה ,אבל היא הרי בוודאי מוסף הראוי לך ,לפי שכל מעשיך כפולים .שיר
של תורה עם חסד ,בהנהגת הגאון המרא דאתרא
מקיימת מצוה ,וכמש״כ רעק״א (גיליון שו״ע כפול שנאמר מזמור שיר ליום השבת ,עונג כפול
שליט"א ,זו הי הזדמנות לכולם להתעלות ולקבוע
אהע״ז סימן א) .וא״כ גם עליה שייכת הטענה שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש השם מכובד,
לימוד התורה ,להיות 'מבקש אולפן' ללמוד גם
שאין עליה לעשות חשבונות של תועלת ,שהרי ענשו כפול שנאמר מחלליה מות יומת ,לחם כפול
בזמנים שלא כולם לומדים ,ונזכה שיהיה המקום
אמנם אין לה 'חיוב' בפריה ורביה אלא התורה לחם משנה ,לפיכך ראוי קרבן שלו להיות כפול",
לתפארת ולדוגמא להגדיל תורה ולהאדירה. והיינו שכל מה שעושים בשבת זה כפול ,ולכן גם
הטילה זאת עליה כמצוה ולא כחובה ,אך את גדרי
המצוה יש לה בדיוק באותו אופן של איש ,ולכן אף [נאמר בכנס חיזוק בקהילת ״כתר יהודה״ פרדס הקרבן של שבת למרות שהוא מועט ,באמת הוא
שיצא לה בן רשע עדיין יש לה בזה קיום מצוה. כץ ,כסלו תשפ״ו] כפול! כי שכרו כפול.
[מתוך שיעור שנמסר במעונו ,כסלו תשפ״ו]
דברים שהביא רבינו מרבותיו וזקניו מצוקי ארץ זיע״א ^
מדוע אינו נוהג להישאר ער כל הלילה בליל שבועות כמנהג העולם ,והוא עובדות והנהגות על מעלת הלימוד וניצול הזמן בשבת קודש
הסביר שערך חשבון שאם ישנה את סדרי השינה שלו ,הוא לא ירוויח זמן
סיבת האסונות המתרחשים בליל שבת
לימוד ,אלא אפילו יפסיד 15דקות! ולכן החליט להמשיך בסדר הלימוד
בשנים האחרונות לחייו ,ראה אאמו״ר זללה״ה שאירעו כמה
והשינה הקבוע שלו. אסונות בלילות שבת )כגון הפיגוע ביישוב איתמר ועוד) ,וחשב
חשיבות .הלימוד בשבת קודש שזה בגלל שהוא זמן שיש בו פחות לימוד תורה בעולם .ולכן
התחיל כבר באו תו שבת ,לקום לפנות בוקר מוקדם יו תר משהיה
ידוע מה שכתב בספר בן איש חי (שנה שנייה פרשת שמות) בשם המקובלים,
רגיל ,כדי להרבות תורה בעולם .ורא״צ טויב סיפר שהיה אצל מרן
שעסק התורה בשבת גדול פעלו פי אלף יו תר מהנעשה בעסק התורה בי מו ת
הגרא״מ שך זללה״ה בי מי מלחמת המפרץ ,בעת שנפל טיל סמוך
החול. לבני ברק בליל שבת ,ואמר לו שזה בא לעורר את בני התורה
ללמוד יו תר בליל שבת.
והנה הרמ״א (או״ח סימן ר״צ) כתב שפועלים ובעלי בתים שאינן עוסקים
בתורה כל י מי השבוע יעסקו יו תר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים ניצול.?.ל יגע .בשבת קודש
בתורה כל י מי השבוע ,ותלמידי חכמים ימשיכו יו תר בעונג אכילה ושתיה קצת, דרכו של אאמו״ר הייתה שבלילות שבת קודש היה נח מעט אחר
שהרי הם מתענגים בלימודם כל י מי השבוע ,עכ״ל .והתפלא אאמו״ר ,דלפי זה הסעודה ,ולאחר מכן היה הולך ללמוד עד תפילת שחרית .ובשנים
אלו שאינם לומדים תורה כל י מו ת השבוע אלא בשבת יכולים לקבל יו תר שכר עברו ,שעדיין לא הייתה תאורה בביתו ,היה הולך לבתי מדרשות
שונים כגון 'כולל הלפרין' ,ביהמ״ד 'יר חי כלה' וכדו' ,ושם היה לומד במהלך
מאותם הלומדים כל השבוע ומתענגים יו תר בשבת.
הלילה .וגם את בו קרו של יום השבת ניצל ללימוד התורה ,הייתה תקופה
ובשבת אחת אחרי מנחה הייתי אצלו עם בעלי בתים שיש להם שיעור קבוע שמסר שיעורים בכולל ' חזון איש' בשולחן ערוך יורה דעה ובהלכות שבת ,וכן
בשבת ,ו תירץ על כך שכוונת הבן היו שנים שבהן מסר שיעורים
איש חי כלשונו הטהור ,גדול מכתב על נחיצות לימוד התורה בשבת קודש בכולל פוניבז' במשנה ברורה
הפועל הנעשה מעסק התורה
בעת התעוררות להרבות בסדרי הלימוד בעיר ביתר עילית הלכות שבת ,ובהלכות צדקה
זמן חורף תשפ״ד ועוד.
מעסק פעמים מאלף יותר
התורה בי מו ת החול ,היינו שערך בס•,ד זכורני שאחד הנכדים סיפר
הרבה קאמר ,שכרו הפעולה שאאמו״ר היה מתפלל מנחה
איתא בירושלמי )הובא בבית יוסף סימן רפ״ח ומשנה ברורה סימן ר״צ סק״ז) לא
מאוד לפי ערך פעולתו ,איש גדולה ולאחר מכן אכל סעודה
ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה ,ובסק״ה שם הביא
שלישית ,ולפני שהלך לנוח
על מחנהו ואיש על דגלו ,חכם הקב״ה ,ריבונו של עולם ,כשיכנסו
קב t המשנ״ב דאיתא במדרש ,אמרה תורה לפני
לרבנית ואמר מעט הרהר
כערכו ופועל כערכו. אני מה תהא עלי ,אמר לה יש לי זוג ישראל לארץ ,זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו,
ו ,א
r e שאני מזווג לך ,ושבת שמו וכו'. ע״ה ,היום תעירי אותי בעוד
למו״ח זא ת שאלו ופעם כאחת עשרה דקות .ובשבוע
° י י '6 , ; ” 1
וידוע כמה הפליג בזוה״ק במעלת העוסקים בשבת בתורה הקדושה. אחר ביקש ,שתעיר אותו אחר
הגרח״ק ,ורצה לומר ע״פ הזוהר
"י 1 . ׳c j (/ 'y 1■i כארבע עשרה דקות ,וכן כל
שתלמידי חכמים בכל השבוע ואשריהם של המתכנסים בבית המדרש 'מפעל הש״ס' וקובעים ללמוד בשקידה
את התורה הק' .ויש בזה זכות גדולה להם ולמשפחותיהם ולכל בני העיר ביתר פעם היה אומר את מספר
הם בבחינת שבת ,ואמר שאולי
יצ״ו ,להצלחה ולשמירה. הדקות שחשב שנצרך עבורו
בכל ימות השבוע גדול שכרם
למנוחה .ופעם אירע שהרבנית
של תלמידי החכמים כשבת. בתפילה וברכה י!/ י ףי ד7
,נ **'j לא הייתה בבית ,וחשש שמא
וכששמע מכך אאמו״ר אמר, שרגא שטינמן ישקע מדי בשינה ,ולכן נשכב
הלוואי... רגל מניח כשהוא במיטתו
ביטול יום .שישי .אחד אחת על הארץ ורגל שניה על הכסא ,כדי שבכך יישמר שלא יישן מדי הרבה
ויוכל להזדרז לקום וללמוד.
שנה אחת יצא ל״ג בעומר ביום חמישי ,והתקשר אחד מראשי הישיבות לרבינו
שליט״א וביקש לשאול ,בהיות שמסתמא הרבה בחורים יי שנו מאוחר בגלל ניצול ימי השישי והלימוד בכל מצב
ההדלקות ,ו מי יודע מתי יגיעו בבוקר לישיבה וכמה יגיעו ,ובפרט שגם אלו דודי הגאון רבי בנימין רימר שליט״א סיפר שבתקופה מ סוי מת חמיו מרן
הגרי״ש אלישיב זללה״ה היה יוצא ללמוד בבית המדרש כבר בצהריים של
שכבר יגיעו ירגישו 'מסכנים' ,אולי לא יעשו בכלל ישיבה?
יום שישי ,ולומד עד סמוך להדלקת נרות ,ובליל שבת היה לומד עד תפילת
רבינו השיב שבשום אופן אין לבטל את הלימודים ,שכן אסור שיום שישי שחרית ,ולאחר מנוחה קצרה בשבת בבוקר היה חוזר ללמוד עד שעות אחר
יהפוך רשמית ליום קל יותר שאפשר לוותר עליו ...והציע שאולי יעשו איזה הצהריים המאוחרות.
דבר לכבוד רשב״י ,כגון הילולא עם סיום מסכת או סיבה אחרת ,כדי שתהיה
והוסיף וסיפר שפעם היה אצלו אחד הנכדים בליל שבת ,ואחר הסעודה הלך
אוויר ה טובה והכל ירצו להגיע ,אבל חלילה שיהיה דבר כזה ,שמבטלים בסתם הנכד לישן בזמן שמרן הגרי״ש היה עדיין שקוע בלימודו .והנה בבוקר הוא
את יום שישי בישיבה... הבחין שהסטנדר הגדול והכבד שהיה בתחילת הלילה בחדרו ,הועבר למקום
אחר בסמוך לסבא ,והתפלא כיצד הסטנדר הכבד כל כך הוזז מ מ קו מו באמצע
אחר כמה ימים חזר ראש הישיבה הנזכר וסיפר שאכן ערכו סדר לימוד מיוחד
הלילה.
וסיו ם לכבוד רשב״י ,ואף היו יו תר בחורים מאשר בכל יום שישי .ובהזדמנות
זו הוסיף ודיבר על מעלתם הגדולה של י מי השישי ושבת קודש ,להוסיף בהם בסעודת השבת התברר ,שבאמצע הלילה כבה אור הגנרטור ,וכשהרב אלישיב
שהיה שקוע בלימודו לא יכול היה להמשיך לקרוא בגמרא ,הוא פשוט לקח את
יותר בניצול הזמן.
הסטנדר הכבד ועל אף הקושי הגדול שהיה כרוך בכך העבירו על יד תאורת
החירום ,כדי להמשיך ללמוד מתוך הגמרא.
לעילוי נשמת
מרן המשגיח דליקווד ובעל לקט רשימות [מכתבי תלמידים] והאמת שכל המהלך של הסבא הגרי״ש זללה״ה היה פלא .פעם שאלו או תו
רבי נתן מאיר ב׳׳ר משה יו׳׳ ט וואכטפויגל
זללה׳׳ה
ליצירת קשר לקבלת הגיליון ולשותפות והנצחות
נלב״ע ב' כסלו תשנ״ט ניתן לפנות למערכת 'אפיקי מים' ליקוטים מתורת רבינו שליט״א
הונצח על ידי אחד מתלמידו בדוא״ל a035161515@gmail.c0m :או בקו המערכת 03-516-15-15 :בשלוחה 7
תולדות משיעורי מרן הגאון רבי חיים פיינשטיין שליט״א ראש ישיבת עטרת שלמה
'וצוד ה לי צי ד'
כשיצחק ציוה לעשיו לצוד ציד כתוב (כ״ז ,גי) שאמר לו ׳וצודה לי ציד׳ ,ויש לומר במה שאמר צודה יליי ,דהנה רש״י הביא מפרקי דרבי אליעזר ,שפסח
היה ,ולכן היה צריך שני גדיים ,אחד לקרבן פסח והאחד למטעמים וי״א לחגיגה.
ולפי זה יש לומר דכיון דהיה זה קרבן פסח ,היה צריך מינוי ,שהפסח אינו נאכל אלא למנויו ,ובחידושי מרן רי״ז הלוי יסד דמינוי על קרבן פסח ,הוא
שיהא לו חלק בהקרבן בקנין ממון ,וצריך לזכות בקרבן בקנייני ממון בשביל לימנות עליו .לפי זה יש לומר דזהו שאמר וצודה לי ציד ,דר״ל שיזכה
בשבילו בבהמה ,ויהיה לו קנין ממון בבהמה ,ועי״ז יהא נמנה על הפסח.
'אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע'
כתוב (כ״ז ,י״ב) שיעקב אמר לרבקה ׳אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה׳ ,מבואר דכיון שהוא מתעתע באביו ראוי
הוא לקללה ולא לברכה .ובמדרש איתא דיצחק בא לקללו ,ואמר לו הקב״ה ,הזהר ,דאם כן לנפשך אתה מקלל ,דאמרת אורריך ארור .וצריך לבאר מפני
מה המתעתע באביו ראוי הוא לקללה .ויש לבאר דכיון שהוא מתעתע באביו ,הרי הוא מזלזל ומקלה את אביו ,וא״כ הרי הוא בכלל ארור מקלה אביו
ואמו ,ולכן ראוי הוא לקללה ולא לברכה.
בגדי החמודות
כתוב (כ״ז ,ט״ו) ׳ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן׳ ,ובדברי רש״י מבואר שהבגדים היו
פקדון ביד רבקה .וצריך ביאור ,כיון שהבגדים הם פקדון אצלה ,איך הותר לה ליתנם ליעקב.
ונראה לבאר בזה דהנה איתא בחז״ל שבגדים אלו לקח עשיו מנמרוד ,והם הבגדים שעשה הקב״ה לאדם הראשון .ובבעל הטורים כתב על הפסוק (ג׳,
כ״א) ׳ויעש ה׳ אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳ ,ללמד שעשה הקב״ה לאדם הראשון בגדי כהונה ,ואיתא בב״ר שבהם היו עובדין הבכורות,
וח׳ תיבות בזה הפסוק כנגד ח׳ בגדי כהונה ,עכ״ל .ומבואר דבגדים אלו ,לא היו סתם בגדים ,אלא היו בגדי כהונה שבהם עובדים עבודת הקרבנות.
ולפי זה יש לומר דבגדים אלו שייכים למי שמקריב לפני הקב״ה ,דכיון דהם בגדי כהונה ,שייכים הם למי שעובד העבודה ,מעתה כיון שיעקב לקח את
הבכורה מעשיו כדי שהוא יהיה המקריב לפני הקב״ה ולהפקיע את עשיו מהעבודה ,וכמו שכתב רש״י(כ״ה ,ל״א) דיעקב ביקש את הבכורה ,לפי
שהעבודה בבכורות ,אמר יעקב ,אין רשע זה כדאי שיקריב להקב״ה ,א״כ נמצא שבקנין הבכורה נעשה הוא הראוי לעבודה ,ועשיו הופקע מהעבודה,
א״כ ממילא גם הבגדים של יעקב הם ,ולא של עשיו ,דהבגדים שייכים למי שעובד.
ריח בני כריח שדה
בשעה שניגש יעקב ליצחק כתוב (כ״ז ,כ״ז) ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו׳ ,ואיתא במדרש מלמד שהראה לו הקב״ה בית המקדש בנוי
וחרב ובנוי ,ראה ריח בני הרי בנוי וכו׳ אשר ברכו ה׳ בנוי ומשוכלל לעתיד לבא ,כענין שנאמר כי שם צוה ה׳ את הברכה חיים עד העולם.
נראה לפרש השייכות של בית המקדש לברכות ,דהנה המדרש מביא הכתוב ׳כטל חרמון היורד על הררי ציון אשר שם ציוה ה׳ את הברכה׳ ,וקשה דאם
הטל יורד בחרמון אינו יורד בהררי ציון ,ואיך אומר הכתוב שטל החרמון יורד בהררי ציון ,ומה ענין חרמון אצל ציון ,אכן הביאור הוא שהכתוב אומר
שהטל היורד בחרמון ,נחשב טל היורד בציון ,כי מכח הזכות והשפע של ציון יורד טל בחרמון ,ולכן חשיב הטל היורד בחרמון כטל היורד בציון ,כי
הכח של טל חרמון ,בא מכח הזכות והשפע של ציון .וזהו שמסיים הכתוב ׳כי שם ציוה ה׳ את הברכה׳ ,ר״ל דמקור הברכה והשפע הוא מציון ,רק שברכת
ציון יורדת בחרמון.
ונמצא דהברכות באות מכח הזכות והשפע שיש בבית המקדש ,מעתה יש לומר דלכן הראהו את בית המקדש בשעה שבירכו ,מפני שכל כח הברכות
והשפע הוא מכח הברכה והשפע שיש בבית המקדש ,ומקור הברכות הוא מבית המקדש ,וכשבא להמשיך עליו ברכות ,הרי מקורם בביהמ״ק ,וגם יהיו
לעתיד מביהמ״ק ,לכן הראהו צורת הדברים כמות שהם.
בא אחיך במרמה ויקח ברכתך -לאום מלאום יאמץ
הנה האופן שיעקב קיבל הברכות היה באופן מיוחד שמתחילה רצה יצחק ליתנם לעשיו ,ויעקב בא לבוש בבגדי עשיו ונטלן במרמה .ומבואר שהדרך
והאופן שיעקב יקבל הברכות הוא דוקא באופן של עקבה וחכמה .וצריך להבין הענין למה היה צריך שיהא הדבר נעשה דוקא באופן זה ,ולמה לא יקבל
הברכות בדרך הרגיל .וביותר שהרי באמת מבואר ברש״י שיצחק אמר שורת הדין שהברכות יהיו ליעקב ,כיון שקנה את הבכורה ,וא״כ למה היה צריך
לקבל את המגיע לו בדין באופן של עקבה ,ולמה לא יכול היה ליטול להדיא את חלקו המגיע לו.
והנה גם עצם קנין הבכורה היה בהתחכמות ,כמו שכתוב ויעקבני זה פעמים ,ופירש רש׳׳י שזהו מלשון שארב לו ליטול ממנו את הבכורה ,ובתרגום
פירש שהיה זה התחכמות של יעקב ליטול ממנו את הבכורה ,ומבואר דגם עצם הבכורה לא היה יכול לקנות מעשיו אלא באופן כזה של ׳ויעקבני' ,וגם
בזה צריך להבין הענין למה היה צריך להיות דוקא באופן כזה של אריבה והתחכמות ,ולמה לא היה יכול להיות שיקנה הבכורה בלא התחכמות.
והנה בגמי במגילה איתא על קסרי וירושלים ,אם יאמר לך אדם חרבו שניהן אל תאמין ,ישבו שתיהן אל תאמין ,חרבה קסרי וישבה ירושלים ,חרבה
ירושלים וישבה קסרי תאמין ,שנאמר ׳אמלאה אחרבה׳ אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו ,ועוד יליף ענין זה מהכתוב ׳ולאום מלאום יאמץ׳.
ומבואר דהיחס בין אדום וישראל הוא דוקא באופן של ׳לאום מלאום יאמץ' ,והיינו שהאחד מתאמץ ומתגבר על השני ,ודבר מוכרח ולא יתכן כלל אופן
שלא יהא האחד מתגבר על השני ,ולא שייך שיהיו שניהם יושבים או שניהם חרבים ,אלא לעולם בהכרח האחד יושבת והשניה חרבה.
והענין בזה הוא שהמלחמה בין עשיו וישראל הוא מלחמה על יסוד הקיום והברכה ובסיס החיים והשפע למי ינתן ,ודבר זה אינו יכול לינתן כי אם
לאחד ,ואי אפשר ליתן את יסוד הקיום והברכה אלא לאחד מהם ,ולכן מוכרח הדבר שאם האחד זוכה השני נופל וחרב .ולפי זה יש לבאר הענין שהיה
צריך ליטול את הברכות ואת הבכורה באופן מסויים זה של ׳במרמה׳ ובאופן של ׳ויעקבני׳ ,כי המהלך של המאבק של עשיו וישראל הוא באופן שהאחד
מתאמץ על השני ,במהלך של ׳לאום מלאום יאמץ׳ ,לכן כל התגברות של יעקב על עשיו צריך לבא באופן של נטילה מעשיו ובאופן שלוקח ומתגבר
על עשיו ,ובזה הוא מתאמץ ונוצח את עשיו ,במהלך שאם ירושלים ישבה קסרי חריבה ,ואין דרך שיקבל את הברכות ואת הבכורה שלא באופן של
נטילה והתנצחות והתאמצות על עשיו.
והנה אחר שיצחק אמר לעשיו שיעקב הקדימו ונטל את הברכות אמר עשיו ליצחק ׳ברכני גם אני אבי׳ ,ויצחק אמר לו ׳בא אחיך במרמה ויקח ברכתך׳
וחזר עשיו ואמר ׳הלא אצלת לי ברכה׳ ,והשיב לו יצחק ׳הן גביר שמתיו לך׳ .ולפי דברינו יש לבאר הדין ודברים שהיה כאן ,שעשיו שאל שיברך גם
אותו ,ומה הסתירה שגם הוא יקבל ברכה ,והשיב לו ׳ויקח ברכתך׳ ,שאין אפשרות שיהיה ברכה לשניהם ,כי יש רק ברכה אחת ,והמלחמה היא מי הוא
שיטול את אותן הברכות ,ואמר לו שהברכות שנטל יעקב אלו הם אותן הברכות עצמן שיכול היה עשיו לקבל ,ולא יתכן אפשרות שיהיה ברכה לשניהם.
ועל זה גופא שאל אותו עשיו ׳הלא אצלת לי ברכה׳ ,וכי יש לך רק ברכה אחת ,ואשר לכן לא יתכן שיהיה ברכות לשניהם ,ולמה לא יתן גם ברכה אחרת
לו ,והשיב לו ׳הן גביר שמתיו לך׳ ,ועיין ברש״י שכתב שאמר לו בזה שאין לו שום תועלת בברכה ,כי שמתיו גביר לך ומה שקנה עבד קנה רבו .ולדרכנו
יש לפרש שיצחק השיב לו ששמו גביר על עשיו ר״ל שלעולם הסדר והיחס בין עשיו ליעקב הוא שהאחד מתגבר ומתאמץ על השני ,וממילא ברכת
האחד היא בהכרח באופן שלשני אין ברכה ,וכיון שממתיו גביר עליך ,ממילא ההכרח הוא שלא יהא לעשיו שום ברכה כלל.
'ולהורות נתן בלבו'
קטע מתוך משא החינוך לדורות בכינוס כל מנהלי בתי החינוך של החינוך העצמאי בארץ
כל רבי וכל מנהל צריך להתפלל .כל בוקר אנחנו מברכים ברכת אהבה רבה ,קיבלתי מכבוד אבי מורי זצ״ל ששמע מהמשגיח דקלצק רבי יוסף לייב
נענדיק הי״ד שאמר שבשום מקום לא מוצאים כאלה בקשות של ריבוי רחמים כמו שמוצאים בברכה הזו .״אהבה רבה אהבתנו ה׳ אלוקינו ,חמלה גדולה
שבטחו בך ותלמד□ חוקי חיים כן תחננו ותלמדנו״, m k •* --״־ ,י <3־ ' . ויתירה חמלת עלינו .אבינו מלכנו בעבור אבותינו
^ בקשות של רחמים כמו על תורה ,שמבקשים וחוזרים אין עוד שום ענין בעולם שיש עליו כל כך הרבה
אבותינו שבטחו בך ,כן גם אנחנו נלמד .זה לא שאתה ומבקשים ,וגם מבקשים בזכות אבות ,בעבור
מבקשים על כל היום ,מבקשים רחמים באופן עצום, פותח גמרא ולומד ,מבקשים קודם ,בכל בוקר
המרחם ,רחם עלינו ותן בליבנו להבין’ ,להבין סברא, ’תחננו ותלמדנו’ אחרי זה ’אבינו האב הרחמן
רחמים .לא על רפואה ,אדם צריך רפואה זה אל״ף _____ על שום ענין לא מוצאים כזה הקדמה וכזה ריבוי
שבאל״ף ,אדם צריך דעת זה אל״ף שבאל״ף ,צריך פרנסה ,קיבוץ גלויות ישראל ,מלכות בית דוד ,אין כל כך הרבה בקשות ,פה כל ההקדמה ׳אבינו אב
הרחמן המרחם רחם עלינו׳ ,ובתוך כל הדברים נכלל גם ׳ללמד׳ ,יש בקשה מיוחדת ללמד .צריך להתפלל שאוכל ללמד ,שיהיה לי את הדברים בפה ,את
הסברא ,שאני אבין מה ללמד .אם אני מבין אני אוכל להסביר לשני ,אם אני לא מבין לא אוכל להסביר לשני .אבל באמת ללמד זו אומנות מיוחדת ,כתוב
במלאכת המשכן ׳לחשוב מחשבות׳ ,כתוב בתרגום ׳לאלפא אומנוון׳ ,׳ולהורות נתן בליבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן׳ ,מה זה ׳ולהורות נתן בליבו׳
ללמד אומנות לאחרים ,ולזה צריך נתן בליבו ,חכמה מיוחדת הקב״ה הכניס בלב של בצלאל’ ,להורות’ ,ללמד אחרים את האומנות .מה הבעיה ללמד אחרים?
לוקחים את החתיכת זהב ועושים כך וכך ,זה פשוט ,לא! צריכים ’ולהורות נתן בליבו’ לאלפא אומנוון ,ללמד אומנות איך לעשות .ללמד זה אומנות מיוחדת,
סיעתא דשמיא מיוחדת ,ל’נתן בליבו’ צריכים רחמים .כל מנהל שיושב פה ,כל רבי שיושב פה ,שיהיה לו עזר לאלה שישמעו את הדברים ,צריך להתפלל טוב,
להוריד כמה דמעות בשעה שאומר ’ללמד’ ,שידע שמשפחות שלמות ,אומה שלמה מחכה לו ,אתה מחנך את האומה ,אז תתפלל קצת ,תקדיש קצת תפילה .היה
מעשה עם הנצי״ב ,בכל יום בברכת ’אהבה רבה’ הייתה הרצפה שתחתיו רטובה מדמעות שהוריד בברכה זו ,פעם אחת לא אמר הנצי״ב את השיעור ,לא היה כזאת
בוולאז״ין שלא להגיד השיעור ,שאלו אותו מפני מה אינו אומר את השיעור? ,השיב מפני שלא בכה מספיק ב’אהבה רבה’ .פעם אחת היה אורח אצל נכדו רבינו
חיים הלוי שגם אמר שיעור בישיבה בוולואוין ,ובא האורח להפרד טרם הנסיעה ,אמר לו הגר״ח תחכו ותראו איך ה’אלטער’ אומר ’אהבה רבה’ ,יש מה לראות.
משנת הפרשה
הערות וביאורים ע״ס פרשיות התורה —o— 0
מתורת רבינו ראש הישיבה
הגאון רבי איתמר גרבוז שליס״א
בהא דלא יצא יצחק לחו״ל מפני שהיה עולה תמימה
להוציאו חוץ למחיצה זו ,ומשו”ה בעולה לאחר שנשחטה שיש לה וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך (כו ,ב).
מקום להיות בתוך הקלעים ,אסור להוציאה מחוץ לקלעים ,ומה
ופרשי׳י' ,אל תרד מצרימה ,שהיה דעתו לרדת מצרימה כמו שירד אביו
שמחיים אפשר להוציא את העולה לכל מקום היינו משום דמחיים לא
בימי הרעב ,אמר לו אל תרד מצרימה ,שאתה עולה תמימה ואין חוצה
נקבע לקרבן מקום ,וא ”כ אין לו מחיצה שיאסר לצאת ממנה.
לארץ כדאי לך' ,ומקורו מדברי המדרש רבה כאן (פרשה ס ”ד אות ג')
ומשא”כ ביצחק ,כיון שאמר לו הקבי׳ה 'שכן בארץ אשר אמר אליך ,גור דאיתא שם 'גור בארץ הזאת ,אמר ר' הושעיה את עולה תמימה ,מה
בארץ הזאת וגו'' א ”כ בזה קבע לו הקבי׳ה מקום ,דכיון שיצחק הוא עולה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לקלעים
תמימה אין חוצה לארץ כדאי לו ומשו”ה נקבע דמקומו יהיה רק בארץ נפסלת'.
ישראל ,ואחר שנקבע לו מקום ,הרי יש לו מחיצה ואסור לו לצאת חוץ ובפשוטו צ ”ב בזה ,דהרי כל הדין שאסור להוציא עולה חו ץ לקלעים
למחיצה זו אף מחיים. הוא רק לאחר שחיטה ,אבל מחיים לא מצינו דין מחיצה לעולה ,ומותר
אף להוציאה מהארץ לחוץ לארץ [אם אח ”כ יחזירנה להקרבה] ,ומהו
[וי”ל עוד ,דיצחק נחשב כאילו נשחט וכמו שכתב רש” י סוף פרשת וירא
שכתב המדרש דכיון שיצחק הוא עולה תמימה אסור לו לצאת לחוץ
(פכ ” ד פס' י”ג) דכל מה שנעשה באיל כאילו נעשה ביצחק (עי' מש”כ
לארץ.
בזה באמרות אברהם פר' וירא בענין 'אפרו של יצחק צבור ועומד') ,וא”כ
חשיב כמו עולה לאחר שחיטה ,וכאן המחיצה הוא ארץ ישראל ,וצלי׳ע והביאור בזה [ויסוד הדברים כבר כתב כן בספר שמועה טובה להגי׳ר
בזה ,העירני לזה ידידי רבי אברהם דיסקין שליטי׳א]. שמואל גפן שליטי׳א (לעיל פכ” ד פס' ו') עייי׳ש] ,דבדין יוצא בקרבנות
מצינו שכשיש לקרבן מחיצה וגבול עד היכן מקומו של הקרבן ,אסור
בדין מעשר דגן ומעשר בהמה שהפריש יצחק
מעשר ,וזהו שתמה הראבי׳ד ע” ד הרמבי׳ם שנקט דרק יצחק התחיל ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' (כו,
להפריש מעשרות ולא אברהם. יב).
ובביאור פלוגתת הרמבי׳ם והראבי׳ד נראה לבאר ,דהרמבי׳ם למד דהא ופרשי׳י 'מאה שערים ,שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת
דהפריש אברהם מעשר מכל ,היינו שהפריש מעשר מכל הרכוש שהיה מאה ממה שאמדוה ,ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה'.
לו ,והיה זה מדין מעשר כספים ,ומשא ”כ יצחק שעישר את גידולי שדהו
והנה כתב הרמבי׳ם (מלכים פ” ט ה ”א) 'על ששה דברים נצטוה אדם
התחיל להפריש מעשר דגן ,והראבי׳ד פליג ע ” ז וס ”ל דאף יצחק
הראשון ,על עבודה זרה ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גלוי
שהפריש מעשרות היה זה מעשר מהרכוש שהרויח ומדין מעשר
עריות ועל הגזל ועל הדינים ,אע ”פ שכולן קבלה הן בידינו ממשה רבינו,
כספים ,והרי מעשר כזה אברהם כבר הפריש ,ולכן השיג דהיה להרמבי׳ם
והדעת נוטה להן ,מכלל דברי התורה ייראה שעל אלו נצטוו ,הוסיף לנח
לומר שאברהם התפלל תפילת שחרית והפריש מעשר[ ,והראוני שכבר
אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ,נמצאו שבע מצוות,
ביאר כן בשו” ת חת”ס (יו” ד סי' רל ”ב) את דעת הרמבי׳ם ,יעוי׳ש].
וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם ,נצטוה יתר על אלו במילה ,והוא
והנה במשך חכמה ביאר בהא דכתיב הכא 'ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר התפלל שחרית ,ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחרת לפנות היום,
ועבדה רבה' (להלן פס' י”ד) ,דהא דכתיב ב' פעמים 'מקנה' ולא כתיב ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ,ובמצרים נצטוה עמרם במצוות
מקנה צאן ובקר ,הוא משום שיצחק חידש מצות מעשר ,וכמו שהפריש יתירות ,עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו'.
מעשר דגן הפריש גם מעשר בהמה ,וכיון דמבו' בגמ' (בכורות נ ”ג א')
ומבואר בדברי הרמבי׳ם דנקט שיצחק הפריש מעשר ,ומקורו מדברי
דמעשר בהמה אין מתעשר מצאן על בקר ,לכן היה ליצחק מקנה צאן
המדרש כאן שהובא ברשי׳י שכתב שאומד זה דמאה שערים היה בשביל
בפני עצמו ומקנה בקר בפני עצמו ,כדי שיוכל להפריש מעשר מכל אחד
מעשרות.
ואחד ,וכיון שכבשים ועיזים כן מתעשרין מזה על זה משוי׳ה נכללו יחד
במקנה צאן. ובהשגות הראבי׳ד שם כתב' ,אמר אברהם ,כן ראוי לומר :והוא התפלל
« שחרית והפריש מעשר ויצחק הוסיף תפילה אחרת' ,והיינו דהקשה
וילי׳ע בזה ,דבשלמא הא דהפריש יצחק מעשר דגן אף שעדין לא ר׳
הראבי׳ד דהוי׳ל להרמבי׳ם לומר שאברהם כבר הפריש מעשרות ,וכוונתו
נתחייבו בזה עד שכיבשו וחילקו את ארץ ישראל ,ע” ז י”ל דכיון שסוף <
להא דכתיב בפרשת לך לך דמלכי צדק מלך שלם [שהוא שם בן נח]
^ סוף היה זה תבואת ארץ ישראל ,והיה לזה את מעלת
הביא לחם ויין לאברהם אבינו ובירכו ,ולאחמ ”כ כתיב 'ויתן לו
ישראל ,משוי׳ה אף קודם שנתחייבו היה שייך להפריש בה
qמעשר מכל' ,ופרשי׳י שם [והוא מהמדרש] שאברהם נתן לשם
אבל הא דהפריש מעשר בהמה צ”ב ,דהרי בזמן יצחק עדין
מעשר מכל אשר לו לפי ששם היה כהן ,ומבואר דאברהם הפריש
JO C . ^ eפ_
— — — — — ■
( י מערכת ’מובע גליונות’ k.ailvonot@amail.com 0 53- 314 59 00
• re׳ * * ׳ .. -.— • iי;1 w > lC v •it
v 0 c---------------------------------------------------------- ) o r ׳ V־ '״> נ ־
/ ץ ומשוי׳ה אם עבר ועישר שפיר חל עליו דין מעשר בהמה משום היה דיני הקרבת קרבן מעשר בהמה ,ולא מצינו שהאבות
SV 2^ JJ3 ]
\ )C T
W דינא דהקדש קרבן שבמעשר בהמה ,וזהו כוונת הרמבי׳ם במש”כ הקריבו את הקרבנות שהיו בזמן המקדש [מלבד הקרבנות w
שאם עבר ועישר משנה על חברתה ה ” ז מעשר מפני חומרת שנתפרשו להדיא] ,וא”כ לצורך מה הפריש יצחק מעשר ( q
הקדשים ,דהיינו משום הדין הקדש קרבן שבמעשר ,וכן מש ”כ שהרי לא < ) בהמה מאחר שלא עמד להקריב את בהמות אלו לקרבן מעשר.
j הקפידה תורה בפירוש על מעשר בהמה שיהיה שנה בשנה היינו דלא
^ ונראה לבאר בזה ,דהנה תנן בריש פרק מעשר בהמה (בכורות נ”ג א')
י נאמר דין זה אלא במעשר דגן ומיניה ילפינן רק לדין המעשר וההפרשה
דמעשר בהמה נוהג בחדש ובישן אבל אין מעשרין מן החדש על הישן
של הבהמה ולא לגבי הדין הקדש קרבן שבזה ,ויעוי׳ש שהאריך בראיות
או מן הישן על החדש ,וביארו בגמ' (שם בע”ב) דילפינן לה מדכתיב
ליסוד זה[ ,ויעוי' במנחת אברהם עמ ”ס בכורות דף נ ”ג ב' משני׳ת בזה
'עשר תעשר' (דברים פי ” ד פס' כ”ב) דבשני מעשרות הכתוב מדבר אחד
בארוכה בענין אין מעשרין משנה על חברתה].
במעשר בהמה ואחד במעשר דגן ,ומדהוקשו זה לזה ילפינן דכמו
ומבואר בדברי התורת זרעים ,דבדין הפרשת מעשר בהמה יש ב' דינים, שבמעשר דגן אין מפרישין מחדש על הישן אף במעשר בהמה אין
א' הפרשת הקרבן ככל מעשר ,ב' הקרבתו לקרבן ,ועפי׳ז יש לבאר הא מפרישין מחדש על הישן.
דהפריש יצחק מעשר בהמה ,דאף שלא הקריבו לקרבן ולא היה בו את
וברמבי׳ם (בכורות פ ” ז ה ”ה) פסק כן וכתב 'אין מעשרין מן הנולדים
הדין השני הנ ”ל ,מ” מ הפריש את הבהמות משום הדין הפרשה של בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת כשם שאין מעשרין בזרע הארץ מן
מעשר בהמה ,דהוא דין נוסף מלבד הדין הקרבה שבקרבן זה. החדש על הישן ולא מן הישן על החדש שנאמר 'היוצא השדה שנה
ועפי׳ז יש לבאר עוד ,דהנה לשון הרמבי׳ם הוא שיצחק 'הפריש' מעשר ,ולא שנה' (דברים פי” ד פס' כ ”ב)' ,והוסיף הרמבי׳ם 'ויראה לי ,שאם עישר
כתב שנתן את המעשרות לכהן ,ובפשוטו יש לבאר בזה דהוא משום בהמה משנה על שנה הרי זה מעשר מפני חומרת הקדשים ,שהרי לא
שיצחק בעצמו היה לו דין בכור הראוי לעבודה והיה דינו כמו כהן ,וכמו הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה'.
שכתב המדרש (במדבר רבה פרשה ד' פיסקא ז') 'בתחילה היו הבכורות ודברי הרמבי׳ם צ”ע ,דהרי הך דינא דאין מעשרין מעשר בהמה מחדש
משמשים עד שלא עמד שבט לוי וכו' ותדע לך שהיו הבכורות מקריבים על הישן ילפינן לה בגמ' מכח הקישא וכמשני׳ת ,והיקש זה הוא ילפותא
עד שלא עמד שבטו של לוי ,טול מתחילת בריתו של עולם ,אדם הראשון גמורה ככל שאר הדרשות ,ומהו שכתב הרמבי׳ם שלא הקפידה תורה על
היה בכורו של עולם וכיון שקרב קרבנו וכו' לבש בגדי כהונה גדולה והיו מעשר בהמה בפירוש שיהיה שנה שנה ,ועייי׳ש בלח ” מ שעמד בדברי
הבכורות משתמשין בהם ,כיון שמת אדם מסרן לשת וכו' מת אברהם הרמבי׳ם ועוד צ ”ב מהי כוונת הרמבי׳ם במש”כ 'מפני חומרת הקדשים'.
ומסרה ליצחק' [ונתבאר בזה בארוכה במקוי׳א (עי' אמרות אברהם כאן ובספר תורת זרעים (תרומות פ” א מ ”ג) כתב לבאר בזה ,דבעיקר חלות
בפרשה בענין מכירת הבכורה)] ,וא”כ יכל יצחק ליטול את המתנות כהונה מעשר בהמה יש בזה ב' דינים ,א' דין הפרשת הקרבן למעשר וכמו
לעצמו ,ומשו”ה רק הפריש מעשר ולא נתנו לכהן כיון שהיה הוא בעצמו מעשר דגן ,ועוד נתחדש בזה דין הקדש קרבן כשאר הקרבנות ,ולפי׳ז י ”ל
כהן ,וי”ל עפ” ז דאף את המעשר בהמה שהפריש ולא עמד להקרבה אלא דס”ל להרמבי׳ם דכל ההיקש דמעשר בהמה למעשר דגן מקרא דעשר
היה דינו כהפרשת מעשר דגן וכמשני׳ת ,ומעשר בהמה הרי שייך לבעלים תעשר ,אינו אלא לענין דינא דהפרשת מעשר ,אבל לא לענין דינא
וכמבואר ברמבי׳ם (בכורות פ” ו ה ”ד) ,אבל עכ”פ היה הפרשה דמעשר ׳. tדהקדש קרבן שבמעשר בהמה ,והטעם בזה ,דהרי בהך הקישא לא
° בהמה ,ואף לשיטת הריטבי׳א (בשיטמי׳ק ב” מ ו' ע”ב ,ובשבת נ”ד ב') °הוקשו גופי המעשרות להדדי ,ורק לענין מעשה ההפרשה הוקשו זה
דמעשר בהמה ניתן לכהנים (עמש”כ בזה במנחת אברהם ריש פרק מעשר לזה ,וגם ההיקש עצמו לא נכתב אלא גבי דיני מעשר דגן ,ומטעם זה
בהמה) ,אבל שפיר יצחק נטלו לעצמו כיון דהיה כהן. ס”ל להרמבי׳ם דכל ההיקש אינו אלא לענין דינא דהפרשת מעשר,
הקול קול יעקב והידים ידי עשיו
יעקב וגו' 'ויברכהו' ,ויאמר אתה זה בני עשו וגו' ויגש לו ויאכל וגו' ויאמר ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו
אליו יצחק אביו גשה נא אלי וגו' ויגש וישק לו וגו' ,ולאחמ ”כ כתיב שוב ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו (בז ,כב -מ).
ויברכהו ויאמר וגו' ויתן לך האלוקים וגו' ,ומשמע דאת עיקר הברכות
וברשי׳י' ,קול יעקב ,שמדבר בלשון תחנונים קום נא ,אבל עשו בלשון
בירכו רק לאחר שאכל ,וצ”ב דא”כ מהו הברכה שבירכו קודם וכדכתיב
קנטוריא דיבר יקום אבי' .ובבית הלוי עה ” ת כאן הקשה ,שהרי יצחק
ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות 'ויברכהו'.
הבחין שמצד אחד הקול קול יעקב ומאידך הידים ידי עשו ,וא”כ מפני
ויש לבאר בזה ,דהנה בפרשת חקת (במדבר פ”כ פס' י” ד -ט ” ז) מבואר
מה החליט להאמין לו שהוא עשו ולהתעלם מהא דהקול קול יעקב,
דכששלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום אמר לו 'כה אמר אחיך
וביאר הבית הלוי ,דבאמת עשו חשש כבר בתחילה שמא יעקב ירמה
ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו ,וירדו אבותינו מצרימה
ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבותינו ,ונצעק אל ה' אותו ויגנוב את הברכות ,והבין עשו שאם יעקב ירצה לגונבו ,ישנה את
וישמע קולנו וישלח מלאך_ ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה קולו לדבר כמו עשו כדי שיצחק לא יבחין שהוא יעקב ,ולכן לפני שהלך
גבוליך' ,ופירשי׳י שם' ,וישמע קולנו ,בברכה שברכנו אבינו 'הקול קול עשו לצוד אמר לאביו שכשיחזור ישנה את קולו לדבר בנחת כמו יעקב,
יעקב' שאנו צועקים ונענים' ,ומבואר בדברי רש” י דכשאמר יצחק ולהזכיר שם שמים כמוהו ,ועיי׳ז לא יוכל יעקב לרמותו ,וא”כ מבואר
ליעקב הקול קול יעקב נכלל בזה גם ברכה שכשיצעקו יענה להם היטב מה שאמר יצחק' ,הקול קול יעקב' כמו שאמר עשו ,והידים ג ”כ ידי
הקבי׳ה ,ואיי׳ז רק תמיהה על הא דהקול של יעקב והידים של עשו, עשו ,ומשו”ה לא הכירו ויברכהו.
ויעוי׳ש עוד בהמשך המקראות (פס' כ') שאמר לו אדום לא תעבור 'ויצא
ומה שיעקב לא שינה את קולו ולא חשש שיצחק יכיר בו שהוא יעקב,
אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה' ,ופרשי׳י שם 'וביד חזקה ,בהבטחת
י”ל דיעקב שהיה כולו אמת התהלך בתמימות עם בוראו ולא רצה לשקר
זקננו והידים ידי עשו' ,ומבו' ג”כ דנכלל בזה ברכה ליעקב והבטחה
[וכדכתיב 'תתן אמת ליעקב' (מיכה פ ” ז פס' ח') ונתבאר בזה בארוכה
לעשו[ ,אמנם לעשו אי ” ז 'ברכה' ורק 'הבטחה' וכמבואר בלשון רש”י,
במקוי׳א (עי' אמרות אברהם כאן בפרשה)] ,ורק מה שאמרה לו אמו
דאין שייך לברך להצליח עם כח.]...
שיעשה הוכרח לשמוע בקולה ,וכיון שלא ציוותה עליו לשנות את קולו
ועפ ” ז יש לבאר היטב הא דבתחילה כתיב 'ויברכהו' ,דהרי היה משוי׳ה לא שינה[ ,ובבית הלוי כ' דשמא יעקב הבין שעשו חושש ממנו
^ זה לאחר שאמר לו יצחק הקול קול יעקב והידים ידי עשו, '■^סיכם עם יצחק שישנה את קולו לקול יעקב ולכן לא הוצרך לשנות את
\ ונכלל בזה ברכה וכמשנ”ת ,וזהו 'ויברכהו' בברכה זו דהקול קולו]. /
G ) O קול יעקב[ ,פירוש זה מספר ברכת איש ,והדברים יקרים מאד]. יויש להעיר בהך קרא ,דבתחילה כתיב שאמר יצחק הקול קול
J O C C ■ ^ vג_
יו ”ל ע” י מערכת ’ v n iDגליונות’ k . a i l v o n o t ® a m a i l . c o m 0 53- 314 59 00
שיחת המשגיח
הגהי׳צ רבי חזקיהו יוסף
כזישקובסקי שליטי׳א
גליון 379
וו
תשפייז ( בי או ר הגי ״ א מטל■ב־) דוכי הצדיקים נקרא א ר חו ת -דה״נו תורה ומצוות ומידות
ברצלונא ,שהאיר את כל העולם בתורתו .כל התפילות לא הלכו לכל תפילה יש כח חזק
לאיבוד ,וזכה בסוף לאור עולם. ישנה מימרה מופלאה של המגיד מדובנא זצ״ל :כתוב בפסוק
סיפר לי אברך חשוב שהיה לו קושי רב לזכות בילדים .הוא בא ״וה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו
אל מרן שה״ת רבי חיים קניבסקי זצ״ל כולו שבור ,ורבי חיים יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ״ (יח ,יז) .והנה יש
אמר לו יהיה לך בן זכר ,ובאמת מיד אשתו התעברה בלי שום הרבה סיבות למי כדאי לגלות סודות ,לחבר שלי ,לאדם גדול או
עיכובים .אך לאחר זמן העובר נפל והלך לאבדון .הוא בא שבור אדם חשוב ,איש מבין ,וכמו שממשיך הפסוק אחרי זה ״כי
לרבי חיים ,אמר לו רבי חיים אתה רואה שמשמים לא מגיע לך ידעתיו למען אשר יצוה״ ,אבל מה הענין לגלות לאבא של
ע״פ הטבע .אבל הקב״ה כן רוצה לתת לך אז מה הוא עושה? הוא משפחה ברוכת ילדים? ...בגלל שאברהם יהיה לגוי גדול ועצום
מעמיד אותך בנסיון ,בא נראה איך אתה מקבל את זה כעת ,אם זה סיבה לספר לו סודות? !...
אתה מתחיל להתלונן ולהתמרמר הפסדת את הכל .אך אם כעת עונה על זה המגיד מדובנא כדרכו במשל נפלא ,ויסוד הדברים
תעמוד בנסיון ותקבל את הכל באהבה ותמשיך להתפלל עד של הנמשל הוא :הרי לכאורה מה העניין לספר לאברהם,
שתקבל בן שיהיה בר קיימא וכך הוה ,ולאחר זמן קצר זכה לבן. הקב״ה גילה לו כדי שהוא יתפלל עליהם ,וילמד עליהם זכות
הרבה פעמים כשאדם רואה לא הולך ולא הולך ,זה חלק כמבואר בתנחומא ,וככל שהוא הפציר וביקש הקב״ה דחה את
מללכת! כי כשלא הולך מתפללים ושוב לא הולך ומתפללים, הבקשה ואמר לא ,אז מה התועלת שהקב״ה סיפר לו? ...אומר
ועוד פעם ועוד פעם ואז אתה מקבל! זה הדרך! תמיד היה אומר המגיד ,ואברהם יהיה לגוי גדול ,לאברהם יהיה תועלת גדולה
לנו מרן רה"י זיע״א על דברים יקרים משלמים יותר .אתה בתפילות שלו ,כי זרעו אחריו ,הדורות שאחרי זה יהנו מאד
רוצה לקבל דברים טובים אז אתה צריך לשלם. מהתפילות שלו .המעשים והתפילות של אברהם משפיעים עלינו
אנחנו תמיד חוזרים על מה שאומר רבי ירוחם ,כתוב על הגר עד היום הזה! אין דבר שהולך לאיבוד .וכך אמר הסטייפלער
״ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה״ אומר רש״י ,אמרה, [בשם ספר חסידים כמדומני] אין תפילה שהולכת לאיבוד .כל
שרה זו אין סתרה כגילויה ,מראה עצמה צדקת ואינה צדקת תפילה נענית ,יש שנענית מיד ,ויש עוד חודש עוד חודשיים עוד
שלא זכתה להריון כל השנים הללו ואני נתעברתי מביאה שנה ויש לדורות שאחריו אבל אין דבר כזה שתפילה לא נענית.
ראשונה. צריך לדעת בכלל ,בחיים אף פעם לא מתייאשים ,חז׳׳ל אומרים
ולכאורה היא צודקת ...יש לה ראייה חזקה ...אומר רבי ירוחם, כתוב "קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳" .אדם שהתפלל
הגר ,בשביל לקבל ילד כמו ישמעאל ,פרא אדם ומופרע ,משרד ולא נענה " -וקוה אל ה׳" ,עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ,שום
הרווחה ישלם לך שתקחי ,את יכולה לקבל עוד כמה כאלו .אבל פעם לא הולך לאיבוד ,ואח״כ כולם ביחד גם חזי לאיצטרופי.
יצחק אחד ...כמה דמעות צריך להשקיע בו ,כמה תפילות ...כי מרן רה״י זיע״א תמיד היה מביא כתוב בהפטרה של וירא
ביצחק יקרא לך זרע .כל כלל ישראל בא מיצחק. ״ואשה אחת צעקה אל אלישע״ ואחז״ל כמנין צעקה -מאתיים
אפשר לקבל גם דברים בקלות אבל מה זה אומר ...על דברים שישים וחמש ,ולבסוף נענתה .אצל משה רבינו כתוב ואתחנן אל
יקרים משלמים יותר .יש הרבה אנשים שבשידוכים הם ה׳ -כמנין ואתחנן -חמש מאות וחמש עשרה תפילות ,אם הוא
מתקשים ,ואז הם מתפללים עוד ועוד ועוד והקב״ה מסדר להם היה מתפלל עוד תפילה אחת הוא היה נענה על דברים הכי
משמים שידוך כל כך נפלא .זה לטובתך הכל .זה הכל דברים גדולים רק הקב״ה אמר לו רב לך .אין דבר שהולך לאיבוד .כל
פשוטים וברורים ,בלי תפילה שום דבר לא זז. תפילה יש לה את הכח שלה מיד .יש הרבה להאריך בזה ולא כעת
הזמן.
גם בפרשה שלנו ,אליעזר עבד אברהם על כל דבר הוא התפלל,
אפילו שהיו לו עשרה גמלים טעונים ,וכל טוב אדוניו בידו הוא דברים טובים באים במאמץ
ידע שצריך להתפלל .נושאים תפילה והקב״ה עוזר. פעם בא יהודי אל מרן רבי יצחק זילברשטיין שליט״א ובכה על
הזכות להתפלל מר גורלו ,הוא מתפלל ועדיין לא נענה .וסיפר לו סיפור ,אביו של
הר״י ברצלונא התחתן פעם ראשונה בגיל שלושים ונולדו לו
יש דבר מאד מעניין :השבוע היה יום הזכרון של הגאון רבי נחום
שלשה ילדים .בגיל שלשים וחמש אשתו נפטרה ל״ע והשאירה
פרצוביץ זצ״ל ,וכתבו עליו שהוא אמר :התפילה זו המתנה הכי
אותו עם שלשה יתומים שגם הם נפטרו .בגיל חמישים הוא
גדולה שניתנה ביד האדם ,התפילה זו המפתח של כל הישועות
התחתן פעם שניה ונולדו לו שלשה ילדים ,ול״ע כולם נפטרו.
והנחמות.
בגיל שבעים הוא התחתן שוב ,וזכה להוליד ג׳ ילדים ול״ע נפטרו
אדם חושב שהוא בא לתפילה הוא עושה טובה לקב״ה .הוא כולם .בגיל שבעים וחמש הוא התחתן עוד פעם ונולד לו המהר״י
מתגבר וקם כמו ארי ,אה ...הקדוש ברוך הוא שומר לו מקום
נערך מתוך שיחתו השבועית בישיבת ארחות תורה ארחות חיים
מלמדים אותנו להביט בעין בוחנת ולדעת איזה דבר יקר ערך גדול בגן עדן ...אתה עושה לי טובות? תודה רבה! ...מוחל
הוא ,וכמה ערכו רב לזכות על ידו. טובות .התפילה היא המתנה הכי גדולה בכלל ,ותפילה בישיבה
[ועי׳ ב׳זכרון שמואל׳ בסופו בפניני דעת אות ג׳] בפרט.
ומספרים שם ,שרבי נחום כל החיים שלו התפלל בישיבה ,פעם
ההתבטלות לרב
אחת הגיע אליו תלמיד שלו והוא סיפר לו שב״ה הציעו לו משרה
ונביא עוד דוגמא ,יש דבר מאד מעניין :איך אליעזר זכה?...
בישיבה שקרובה לביתו ,אז רבי נחום הגיב בהתלהבות ,יופי ,אז
ובעצם מי היה אליעזר ,כתוב במדרש רבה (פרשה ס׳ אות ז׳) א״ר
תוכל כעת להתפלל בישיבה כל יום!...
יוסי ב״ר דוסא כנען הוא אליעזר .ועל ידי ששירת אותו צדיק
זה חסד של הקב״ה שנותן לנו את הזכות להתפלל בישיבה ,ששם
באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך .״בא ברוך ה׳״ ,א״ר יעקב
קרובים לשערי שמים שהתפילה תתקבל .אחרי זה יש שבוכים
בשם רבי יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטרה (ראיה מופתית ,או
למה לא הולך לי .בודאי שלא הולך ,למה שיילך לך? ...הקב״ה
דרשה כשנפטרים מהאכסניא) ומה אם אליעזר על ידי ששירת
בא אליך ,הוא רוצה לשמוע אותך .ואתה עוד ישן לך ,כאומר -
את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך ,ישראל שעושין
רבונו של עולם אין לי זמן כעת ,תן לי להמשיך לישון ...נו ,אז
חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה
מה אתה רוצה...
וכמה.
צריך שאדם יידע לשמוח ולהעריך ,ברוך ה׳ שה׳ מוכן לשמוע
רואים פה דבר נורא ...אליעזר הוא כנען ,הוא המקולל ...ועל ידי
אותו .ראשי ישיבות שבאים לגבירים יודעים כמה צריך לעבור
ששירת את אברהם באמונה הוא יצא מכלל ארור לכלל ברוך!
עד שהגביר עושה טובה ומוכן לשמוע אותך בכלל .והקב״ה בא
זה שינה לו את כל המהות שלו! עם מה? עם זה ששירת את
אליך ,ומוכן לשמוע ,והוא מבטיח לך ״הרחב פיך ואמלאהו״!
אברהם .יהושע בן נון עם מה הוא זכה ,ששירת את משה ,וכמו
אם זה יהיה לטובתך אני אמלא את הבקשה שלך .ורק הקב״ה
שאמר לו הקב״ה למשה כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו
יודע מהי הטובה של האדם.
שלא מש מתוך האהל.
ושוב אתה רואה דברים שבני אדם מזלזלין בהם ,ואתה מתבונן חסד זה ביזנס טוב
מה אפשר לזכות עם זה .בא תשקיע עם זה .בא תראה איך פעם בא אלי אברך ושאל אותי שאלה מעניינת :אני מספר
אליעזר מבטל את עצמו ,משרת את אברהם באמונה ולא משנה בשולחן שבת את פרשת השבוע ,שאלה אותי הבת שלי הקטנה,
כלום ממה שאדונו ציוה. מה גם אני צריכה להיות כמו רבקה? ...בא אדון עשיר עם הרבה
ולא רק זה ,כתוב שאליעזר מספר להם שהוא אמר לאברהם עבדים והרבה כסף ועשרה גמלים ומבקש מילדה בת שלש תביאי
״אולי לא תלך האשה״ אומר רש״י ״אלי כתיב ,בת היתה לו לי מעט מים ,והיא אומרת לי לא רק לך אני אתן ,אלא לכל מי
לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו שסביבך ,גם לכל הגמלים ,ככה צריך להיות?[ ...בעולם זה נקרא
להשיאו בתו ,אמר לו אברהם (בצורה חד משמעית) בני ברוך ״פראייר״ ]...ככה אתה רוצה שנהיה? ...ואם לא ,אז בשביל מה
ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך״ .מה אתה בכלל מציע כזו אתה מספר לנו?...
הצעה ...אליעזר היה צריך להיפגע ...אבל לא ,כלום ,הדבר קודם כל גם ילדה קטנה מבינה שבינה ובין האבות הקדושים
הראשון שהוא אומר להם כשהוא מגיע ״עבד אברהם אנוכי״. והאמהות הקדושים יש מרחק יותר משמים לארץ ,וכי למה היא
בלי חכמות ובלי כלום ,בן אדם מבין עד כמה זה גדול אז ממילא חכתה עד לחיי שרה היא יכלה לשאול עוד בתחילת וירא וכי
הוא נכנס לכלל ברוך. אדם בן תשעים וחמש אחרי ניתוח כחום היום צריך לחפש
כעת צריך לדעת :אחד ההצלחות שיש זה להיות תלמיד לרב, אורחים ולרוץ אחריהם ,וודאי שלרום מעלתם אין ערך ושיעור.
ככה יהושע עשה וככה אליעזר. ורק אנחנו מצווים -חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי
אבותי אברהם יצחק ויעקב -לעשות מצידנו מה שאנחנו יכולים
דבר אחד צריך לדעת והוא דבר כל כך פשוט ,הרבה שלנו רבי
גם אם קשה לנו ,לפי הכוחות שבידינו.
מאיר חדש זצ״ל היה מביא שהגמרא (ברכות ח ,א) שואלת
סתירה ,רבי חייא בר אמי משמיה דעולא אמר לעולם ידור אדם אבל ביותר איך באמת רבקה בת השלש מציעה גם למה שלא
במקום רבו ובברייתא כתוב אל ידור ,אומרת הגמ׳ לא קשיא הא התבקשה ,רק רבקה מרוב מציאות המידות הטובות שביניהם
דכייף ליה והא דלא כייף ליה .אם אדם לא נכנע ומתכופף לרבו החסד היה טבוע בה ,היא נהנתה ושמחה ומאושרת ,ולא
זה סכנה לדור ליד רבו. הרגישה כל קושי.
המשגיח רבי דב יפה זצ״ל היה מביא שהרבינו בחיי ב׳כד הקמח׳
ממה בן תורה צריך לשמוח...
כותב ששמחה של מצוה יותר חשובה מהמצוה עצמה ,שזה
יש מקומות כאלו שפשה שם הנגע ,שבחתונות הם נותנים לשתות
מראה גודל האהבה והתשוקה לעשות רצון הבורא.
משקאות חריפים והם משתכרים ,והם מסבירים שהם רוצים
וגם אנו לפי ערכינו וכוחינו נשתדל לא רק לעשות חסד ,כ״א
לקיים את המצוה של לשמח חתן וכלה בהידור ,והם לא יכולים
כדברי הכתוב ״מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך כי ...ואהבת חסד״...
בלי לשתות .הם שוטים בת״ו ובטי״ת ...אצל נח רואים דבר
וזה מה שהיה אבן בוחן -אותה הוכחת לבן אדוני ,ורק כך ראויה
נורא ,חז״ל אומרים משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה,
היא להיכנס ולהיות מהאמהות הקדושות.
״ויחל נח איש האדמה ויטע כרם״ ,ויחל -שנעשה חולין ,ובחז״ל
הרבה דברים נראים בעינינו כדברים פעוטים ,אבל חז״ל
כתוב שכנען עשה לו דברים נוראים .ולמה הוא איש האדמה?
מתפלל וגם הוא מתפלל ,הוא מתרחץ וגם אני מתרחץ .אז מה הוא רצה לשתות קצת ,להירגע ...אחרי המבול ...אבל לא חשב
ההבדל בינינו? ...איפה שרים ,איפה שמחים ...יש אחד ששמח על התוצאות ...אסור לאדם לאבד בידים את הדעת...
כשהוא לומד ומתפלל ,ויש אחד שנהנה במקלחת .יש אחד אדם יכול להפסיד ,וק״ו בן תורה ח״ו מלהיות בן תורה קודש
ששמח בקיום המצוה לשמח חתן וכלה ,ויש אחד ששמח כי הוא קודשים להיות איש האדמה ...חולין ,זה נורא ואיום....
שתה יין.
כתוב וישקול אברהם לעפרן חסר וי״ו ,לפי שאמר הרבה ואפילו
חסד לכל -בלי מעמדות מעט לא עשה ,וכן אצל הנשיאים שהתעצלו בתרומת המשכן
ונחזור לפרשתינו לעולם החסד ,במד״ר שהבאנו על אליעזר הוא
כתוב חסר יו״ד ,מסביר המשגיח רבי דב יפה זצ׳׳ל כל מה שבן
מסיים -ישראל שעושים חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם אדם עושה -זה או מעלה את השיעור קומה שלך או ח׳׳ו מוריד,
ורגליהם על אחת כמה וכמה.
חסר אות זה לא סתם אות אחת ,אלא נהיית בן אדם אחר! היה
אחד שהיה בן תורה והוא נהיה סוחר ,זה בן אדם אחר! זה לא
ונפרש קצת שיחינו ,חז״ל במדרש (שם פרק ס׳ אות ב) מביא על
אותו אחד .בן מעלה שמשתכר בחתונה כעת הוא הפסיד הרבה
הכתוב ״עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלוק נחלה״
ממעלתו ,הוא נהיה כלוט ,זה משהו אחר.
עבד משכיל זה אליעזר -ומה השכלתו ,אמר כבר קללתו של
עפרון היה משהו בהתחלה ,והוא ירד לעפרן .הנשיאים ירדו
אותו האיש בידו ,שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד
בדרגה שלהם .ואצל נח זה מתהפך מ״איש צדיק״ ל״איש
בי ,מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר.
האדמה״ .אנשים לא שמים לב מה הם מפסידים על כלום.
והנה אליעזר היה ״עבד משכיל״ נכון ,שאדם מן השורה לא
[אני מקוה שזה בודדים אבל טוב תמיד להתריע מראש שלא
חושב כך כי אדם שלא רגיל בזה נראה לו קושי גדול [וכמו היום
יכנס לשגרה ,ומכאן גם תצא הקריאה לבעלי השמחה לא
שמספרים הרבה בעלי תשובה שכשהיו חילונים היה נראה להם
להעמיד את המשמחים בנסיון ,וד״ל].
שאנו חשוכים חסרי שמחה ולחוצים ואחרי שראו אור וחזרו
רואים בדיוק הפוך -כמה שקט נפשי אושר ושמחה בבית עבדי אנחנו צריכים לדעת :
ה׳] אבל הוא היה משכיל וראה נכוחה .ואכן מה טוב ומה נעים ה׳כתב סופר׳ אומר שיש סתירה לכאורה מה הסיבה לכך שנדב
להיות בבית אברהם ,וגם הגר שהיתה בת מלכים חפצה בזה. ואביהוא נפטרו .בחז״ל כתוב שהם ׳נכנסו למקדש שתויי יין׳,
ובכל זאת כשביטל עצמו אליו -זכה .אבל ישראל ק״ו שאין להם ואילו בפסוק כתוב ״ויקריבו לפני ה׳ אש זרה אשר לא צוה
חשבונות לכל אחד גדול כקטן הוי מקבל כל אדם בסבר פנים אותם״ ,ואם בתורה כתוב שהטעם הוא אש זרה ,איך יכול להיות
יפות ובשמחה .ומה שאפשר גם אם זה לא קל בידיהם שזה שתויי יין? אלא אומר הכתב סופר ,למה אדם שותה יין ,כי
וברגליהם ,שמחים לעזור לכל יהודי. הוא צריך לשמוח ,ויין ישמח לבב אנוש .אתם -נדב ואביהוא
יש מקומות שיש מעמדות של גדולים בגיל וקטנים ואין כ״כ שנמצאים במקדש ה׳ ,אתם נמצאים במקום הכי שמח שיש ,עוז
קשר גמור ביניהם ,ויש בזה גם דברים חיוביים למי שמנצל רק וחדוה במקומו ,אתם צריכים יין בשביל לשמוח?! ...אין לך אש
לטוב ,אבל אצלנו הרחיקו ענין זה ואדרבא שהקטנים עם זרה במקדש גדולה מזה ...חתן וכלה ...אם החתן נכנס לחדר
הגדולים ,ויקבלו מהם. ייחוד ולפני שסוגרים את הדלת הוא מבקש ,תביאו לי משקה
[זה לא בא לאפוקי שהרי אחינו כל בית ישראל כל כלל ישראל חריף ,שאני אוכל לשמוח ...יהיה מקיש הויה ליציאה ...אתה
כאחים ויש חיוב לכבד אח גדול].
צריך לשמוח מיין?! ...אתה חתן!
בן תורה שמשתכר בחתונה זה אחד הדברים שמזעזעים!!! אני
וסיפר לי בני שליט״א שהיה קרוב למרן רה״י הג״ר גרשון
מקוה שלא ייכנס ה״נטע זר״ הזה בעולם התורה .בן תורה ,אתה
אדלשטיין זצ״ל שהוא שאל אותו פעם ,למה באמת לא מאמצים
צריך לשמוח? ! אתה מקיים עכשיו שמחת חתן וכלה ,אתה צריך
את השיטה השניה שגם בה יש דברים חיוביים ,והשיב לו
לשמוח עם המצוה ,אתה שמח עם היין? ! ...מבן תורה אתה יורד
בקצרה ...מה אתה יודע מי יותר מבוגר ...ופירש לי תשובתו
לאיש האדמה .אדם לא קולט איך בבת אחת הוא נהיה קטן,
שההערכה שיש בו חיוב זה לא עפ״י גיל של יום הלידה רק
ולגדול בחזרה זה כבר לא כ״כ קל.
המעמד הרוחני שלו בקבלת עומ״ש.
סיפרנו פעם סיפור על מרן המשגיח רבי אליהו לאפיאן זצ״ל
והביא ע״ז את מרן רה״י הג״ר שמואל רוזובסקי זצ״ל ב׳זכרון
באותם ימים הישיבה בכפר חסידים היתה בתוך צריפים מעץ,
שמואל׳ (בסופו בפניני דעת אות נט) שמביא את הגמ׳ בב״ק (פז,
צריפים סמוכים ליד הבית מדרש .היה שם גם פנימייה ומקלחת.
א) שרב יוסף אמר שבתחילה חשב שאחד שלא מצווה ואעפ״כ
עושה גדול יותר אבל שמע מר׳ חנינא שאדרבה גדול המצווה רבי אל׳ה לאפיאן היה מדבר במוצאי שבת ,היו באים גם אנשים
ועושה והי׳ עושה יומא טבא למי שיאמר לו שאין הלכה כר׳ מהסביבה לשמוע אותו .פעם אחת היה בחור אחד שבזמן הזה
חנינא ,כיון שהיה סומא שפטור מהמצוות. נכנס להתרחץ .ובבית המדרש -שמעו את המים זורמים
במקלחת ,שמעו אותו מתרחץ ...ופתאום הוא התחיל לשיר...
ועל זה כתב ביש״ש בבבא קמא שמכאן המקור לעשות סעודה
בהתחלה בזמזום ,ולאט לאט הוא שר בקול ,עד שזה כבר הפריע
בבר מצוה שנהיה מצווה ועושה .והרי המעלה של מצווה ועושה
לשיחה.
כתבו בתוס׳ (קידושין לא ,א ד״ה גדול) לפי שדואג ומצטער יותר
פן יעבור וכ״ה בתוס׳ בע״ז (ג ,א ד״ה גדול) מפני שהוא דואג רבי אליהו ראה שכולם מחייכים ...אז אמר רבי אליהו ,בעצם
תמיד לבטל יצרו ולקיים מצוות בוראו. מה ההבדל ביני לבינו ,הרי אני לומד ומסתמא גם הוא לומד .אני
כתוב בגמ׳ (מועד קטן יח ,ב) הכי אמר רב משום רבי ראובן בן הרי שהרגשת הפחד ועול האחריות לא לעבור מצוות בוראו
אצטרובילי מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים מה׳ אשה הוא עיקר השמחה שיש ביום הבר מצוה.
לאיש .וידוע להקשות הרי הכל מה׳ ! וע״ז הוסיף וכן הוא ממרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל עה״ת שיש
היה אומר המשגיח של גרודנא רבי שלמה הרכבי זצ״ל :שידוך אדם זקן בא בימים ,ומבחינת מעלתו הוא כקטן שלא הגיע
זו יצירה חדשה .לקחתי שני דברים והפכתי אותם ליצירה למצוות ,אם אינו חי בהרגשה תמידית לבטל יצרו ולקיים
חדשה. מצוות בוראו.
איש ואשה זה לא שותפות אלא זו יצירה חדשה לגמרי. רבי בצלאל ז׳ולטי זצ״ל היה מהעילויים של הישיבה בחברון,
מרן הרב אברמסקי זצ״ל אמר שהוא לא יכול להיות שדכן, והוא סיפר לנו שכשהוא נכנס לישיבה ,היה אז את הגבאי של
למה ,כי אף פעם הוא לא מצא שנים שמתאימים לגמרי. הת״ת הוא היה אחד גבוה ומבוגר ,ורבי בצלאל היה בחור
צעיר( .אח״כ רבי בצלאל נהיה אב ב״ד בת״א ואח״כ בבי״ד
הקב״ה בורא בריאה חדשה .איך נבראת הבריאה הזו? ...איש
הגדול) ואותו גבאי ת״ת היה לו קיו סק באיזשהו מקום ,וכל
ואשה שכינה שרויה ביניהם .חז״ל אומרים אם לא זכו אש
פעם שרבי בצלאל היה עובר באזור הקיוסק הוא היה משתדל
אוכלתן .גם באשה וגם באיש יש את האותיות א״ש .זכו -
לא לעבור ליד הקיוסק אבל קרה שהוא עבר ואותו אחד ראה
שכינה שרויה ביניהם ,יו״ד של האיש וה״א של האשה ,לא
אותו ,הוא קרא לו ואמר לו אומרים שהעולם הזה הוא עלמא
זכו ,אין שכינה ,ונשאר א״ש אוכלתן !
דשיקרא ,אוי כמה שזה נכון ...כמה זה שיקרא ...אתה זוכר
וכי כשהם זכו אין אש? ...יתכן לומר כתוב בחז״ל (תנחומא
שנכנסת לישיבה אתה היית ילד קטן ואני הייתי ״הגבאי״?...
סוף פרשת תרומה) אמר לו משה לקדוש ברוך הוא ,אתה
וכעת אותך שמו אב ב״ד ואותי שמו בקיוסק ...אוי כמה זה
אומר לעשות לך מזבח מעצי שיטים ,אפשר אש בוערת על גבי
עלמא דשיקרא.
עצים ולא מכלה אותן?...
נכון ...אם באמת זה מה שקובע אז שיהיה מעמדות...
אמר לו הקב״ה אש שלך שורפת אש שלי לא שורפת .מתים
הרב וולבה זצ״ל מספר שכשהוא הגיע למיר הוא שאל את
נכנסים לפני ויוצאין כשהם חיים ,ויש שם כמה דוגמאות.
אחד החשובים ,בן כמה אתה ,אמר לו בן שנתיים ,אני נולדתי
ארזי הלבנון שהיו עצים יבשים ששלח חירם מלך צור כשנכנס
כשהתחלתי לשמוע את רבי ירוחם.
ארון הקודש התחילו נותנים פירות טובים ומהם פרנסה
טובה לפרחי כהונה .וכן פרח מטה אהרן. עכ״פ לענייננו כמו שקבלנו ממרן ראש הישיבה זיע״א לחיות
יחד באהבה וחיבה ,וכל אחד יקבל ממי שיכול ובאופן כללי
אש שלי לא שורפת אדרבא היא מחממת ומאירה כ״שזכו״
ראוי לנו לחזור על האמור ,שיהודי לא עושה חשבון אם הוא
והשכינה שרויה זה אש שלי ושם יש רק פירות טובים וברכת
מטיב עם גדול או עם קטן ,איפה שאני יכול להטיב ,איפה
שמים .וכשכל אחד חושב רק איך להטיב עם השני ולא רק
שאני יכול לעשות חסד אני עושה! וזה למדנו מהאבות
איך לקבל ,ולעשות יחד רצון ה׳ ,שם שכינה שורה.
הקדושים.
וצריך לדעת שגם בחברותא כתוב בחז״ל באבות (ג ,ו) ששכינה
שורה בי׳ וכו׳ ,מנין שאפי׳ בג׳ וכו׳ ומנין אפי׳ בשנים וכו׳ ואפי׳ פרשת השידוכים
ביחיד ,ומבואר שיש שכינה מיוחדת לשניים ,אע״פ שיש גם ונבחן עוד נקודת חסד שבפרשתנו שרבקה זכתה לשידוך עם
באחד רק יש חיבור מיוחד של שכינה כששנים לומדים שיהיה יצחק ע״י הבחינה במדת החסד בדוקא.
ס״ד להצליח ,כשיחד עמלים לש״ש להבין את הסוגיא ,וכל
חז״ל אומרים במדרש שאלה ההיא מטרוניתא מה הקב״ה
אחד שמח לסייע לשני.
עושה אחרי שהוא ברא את העולם? אמר לה יושב ומזווג
ויש גם חסד מיוחד להתפלל ולרצות בהצלחה של השני גם זיווגים .אמרה לו גם אני יכולה לעשות .היא לקחה את כל
בעליתו ב תוי״ ש ,ולאלו שהגיעו לפרקם -למצוא בקרוב את העבדים והשפחות והכניסה כל זוג לחדר עבד ושפחה ,עבד
זיווגם וכל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר -הוא ושפחה .ויהי למחרת אחד יוצא בלי יד אחד בלי רגל ,כולם
נענה תחילה. רבו ולא הסתדרו.
לע״נ לע״נ
אבינו מורינו איש האשכולות
מרת ברכה מירל הרבסט ע״ה
הרה״ג רבי אברהם צבי פרנקרייך זצ״ל
בת הר״ ר מרדכי אברהם צוובנר זצ״ל
בן הרה״ח רבי שמואל יצחק זצ״ל
נלב״ע ג׳ כסליו תשפ״ב
נלב״ע ל׳ מר חשון תשפ״ה
תנצב״ה תנצב״ו־
ניתן לשמוע את השיחה ביום שלישי בערב ולאחמ״כ בשידור חוזר וכן שיעור דף היומי ועוד ,בקו השיחות שמספרו 074-740-3629
ניתן לתרום לגליון מכל עמדות נדרים פלוס ברחבי הארץ כאמצעות לחצן קופות נוספות כחיפוש יש להקיש ארחות חיים או קוד מוסד 1000729
כמו״כ ניתן לתרום דרך המערכת הטלפונית הממוחשבת נדרים פון כחיוג לטלפון 037630585שלוחה 2071או כמספר פלא׳ 053-415-3025
כל מי שיכול לעשות הוראת קבע אפילו של כ 5ש״ח תבוא עליו ברכה ,וכל המוסיף ...ניתן לקבל את הגליון במיילgmail.com @ 4166058 :
תולדות תשפ״ז בס״ד
ועד ליל שבת
דברי מוסר והשקפה על פרשת שבוע
כזרבינו ראש הישיבה
הגאון הגדול רבי ישראל בונם שדייבד שליט״א
שנאמרו בישיה״ק
פ ה ק דו ש
מפיו אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" (כ"ז ,כ"ב) ,ובמדרש רבה
עליו לרעה" ,וצ"ב מהי הכפילות בלשון חז"ל ׳כל המנבל את (ס"ה ,כ'); "א"ר ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו
פיו׳ וגם ׳מוציא דבר נבלה מפיו׳ ,דלכאו׳ היינו הך ,ועמד בזה
שולטות ,דכתיב (שמות ט"ז) וילונו כל העדה ויבא עמלק,
הט"ז (יו"ד סי׳ קכ"ד סק"א).
ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו ,אין ידי עשו
אלא הביאור הוא ,דהנה בבראשית (ב׳ ,ז׳) כתיב "וייצר ה׳ שולטות".
מבואר בחז"ל שבזמן שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשו ,אלוקים את האדם וגו׳ ויפח באפיו נשמת חיים" ,ותרגם
ובעיקר הענין הקשו רבים מן המפרשים היאך לומדים זאת האונקלוס "והות באדם לרוח ממללא" ,ומבואר שעצם
מהפסוק ,הן בפסוק משמע להפך -שיתכן שהקול יהיה קול עצמותה של הנשמת חיים שננפחה באדם פה אל פה כחלק
יעקב גם כשיהיו הידיים ידי עשו .ולכאו׳ נראה פשוט שהוא אלוק ממעל היא ה׳רוח ממללא׳ ,והדיבור הוא נשמת החיים
כיון שאמרו הפסוק בלשון תימה ,׳הקול קול יעקב והידיים שמפעמת באדם והוא החלק הרוחני שבו .1מעתה נראה
ידי עשו׳ ,דהיינו שהוא מתקשה הכיצד יתכן הדבר ,ומזה שהכח המדבר שבאדם ,שהוא הפה ,אינו סתם איבר שמוציא
הבל של קדושה ,אלא הוא עצמו כלי קודש ,חפצא של נראה דאליבא דאמת לא יתכנו שניהם כהדדי.
ועל כל פנים יש להבין מהו ׳הקול קול יעקב׳ ,האם יש כאן רק קדושה שמקורה מן העליונים שמחזיקה את ה׳רוח ממללא׳
ענין מעשי גרידא שלא הצליח לשנות את קולו ולחקות את ומביאה אותה אל הפועל.
קול עשו .וברש"י כתב" :קול יעקב -שמדבר בלשון תחנונים משום כך חומרת המוציא דבר נבלה מפיו אינה רק דבר
קום נא (פסו׳ י"ט) ,אבל עשו בלשון קנטוריא דבר ,יקום אבי הנבלה שיצא ממנו ,אלא שהוא ׳מנבל את פיו׳ ,שהוא לוקח
(פסו׳ ל"א)" .ויש להקשות מדוע באמת דיבר יעקב בלשון את הפה הקדוש שניתן לו ומחלל את קדושתו .במקום
תחנונים ,והרי התיר לעצמו לבוא במרמה ולקחת את ברכותיו לממש את מטרתו ולדבר בו דברי קדושה הוא מקלקל אותו
של עשו ואף לקחת את בגדיו ,ואם כן למה לא החליף גם את ומדבר דברי נבלה .הפה עצמו מתחלל ונהיה פה מנובל.
שפת דיבורו שתהא תואמת לו ותישמע כמותו.
ולכן גם חמור כל כך עונשו של המנבל את פיו ,עד שרח"ל
עוד הקשו בקדמונים (עי׳ אבן עזרא ועוד) היאך חלה ברכת ׳אפילו נחתם לו גזר דינו של שבעים שנה לטובה נהפך עליו
יצחק ליעקב והלא ברכה בטעות היתה ,דהוא לא כיון לברך לרעה׳ ,מה שלא מצינו במקום אחר ,כי אדם כזה לא רק
מוציא דברי נבלה אלא מחלל את הקודש ,לוקח את הדבר אלא את עשו ולמעשה נמצא שבירך את יעקב.
ויסוד הענין מבואר ,דהנה בר"ן בריש נדרים התקשה בדברי הקדוש ביותר שמחזיק את נשמת החיים שבקרבו והופך
ר"ת וכתב בזה"ל; "ותמהני עליו פה קדוש איך אמר דבר זה" ,אותו לכלי מקולקל.
וכן מצינו עוד לשונות בראשונים ,והדבר לכאו׳ תמוה מה על הג"ר יצחק בלאזער זצ"ל מפטרבורג מסופר שציווה לפני
שייכות הקושיא לפיו הקדוש של ר"ת ,ואף כי אכן יהיה אולי מותו שלא להספידו ,אולם לאחר שנפטר נוצר דין ודברים בין
מן התימה היאך טעה בדבר הלכה עדיין מה קשור הדבר הרבנים שהשתתפו בלויה האם לקיים את צוואתו או לא.
הג"ר יצחק ירוחם ברלין (בנו של הנצי"ב) ,שנכח במקום, לקדושת פיו.
ובגמ׳ כתובות (ח ):איתא" ,אמר רב חנן בר רב הכל יודעין כלה הכריע לקיים את צוואת הנפטר ולא לערוך שום הספדים.
למה נכנסה לחופה ,אלא כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה לאחר מספר ימים ,נגלה אליו בחלומו ר׳ יצחק פטרבורגר
1א.ה .מורנו רה"י שליט"א הוסיף ודיבר על ענין הדיבור בהקשר לדין נדר בשיחה אחרת ,ושם חזר על עיקרי הדברים המובאים כאן והוסיף מזה אחד
ומזה אחד .בתוך דבריו הדגיש ודקדק שלשון התרגום הוא לא ׳והוה האדם עם רוח ממללא׳ אלא ׳והות באדם׳ וכו׳ ,ומכך משמע במפורש שהדיבור
נחשב למהותו של האדם עצמו.
ועל פי הדברים האמורים ביאר מה שמצינו במקומות רבים שיש חומרא מיוחדת לכוח הדיבור יתר על כל דבר אחר (וכפי המובא גם בשיחה כאן) ,וזאת
ע"פ מה שכתב הנפש החיים (א׳ ,י"ג) לגבי ׳מגיד לאדם מה שחו׳ ,שלא מזכירים לו ׳את׳ שיחו אלא מבארים לו ׳מהו׳ ,כמה גדולה חומרתו שהוא פוגם
למעלה בעולמות העליונים ,יעו"ש .ומכיון שהדיבור הוא חלק הנשמה החצובה ממעל ,לא זו בלבד שיש לו קדושה יותר מכל דבר אחר ,אלא מי שפוגם
בו נחשב כלוקח את כתרו של המלך עצמו ומזיק על ידו ,שזה ודאי חמור משאר היזק בעלמא.
בנוסף הובאו אז גם דברי האריז׳׳ל שהשותק מדברים בטלים מ׳ יום רצופים זוכה לרוה"ק ,ואף שאין לנו השגה באותה רוה"ק מהי הא מיהת חזינן שדוקא
שמירת הדיבור יש בכוחה להביא להשגות גבוהות ברוחניות יותר מכל מעלה אחרת ,והטעם כאמור.
רתמים״ ,וכידוע עונש גחלי רתמים הוא שריפה ,שמכניסים והודה לו על שדאג לקיום צוואתו .שאל אותו הרב ברלין ,מה
לאדם גחלים שאינם נכבים מהרה ,כלשון רש״י יעו״ש (א.ה. נעשה בדינך בשמיים .ענה לו ר׳ יצחק ,אין לי את היכולת
ועי׳ ערכין טו :ד׳גחלי רתמים היינו גיהנום׳) ,והקשה המהרי״ל לספר מה נעשה שם בבית דין של מעלה ,אולם דבר אחד
דיסקין דא״כ אמאי קתני בלשון ׳מאכילין׳ אותו גחלי רתמים, אוכל להגיד לך :עם תלמידי חכמים העוסקים בתורה מקלים
לכאו׳ יש לכתוב ׳שורפין׳ אותו בגחלי רתמים וכיו״ב .אלא מאד בדינם יתר על שאר האנשים ,אך גם אצלם יש דבר אחד
הכוונה היא ,שבשלמא אם היו סתם שורפים את האדם שלא מקלים בו כי הוא זה ומחמירים בו מאד .הדבר הזה הוא
בגחלי רתמים ,היו הגחלים נכבים בסופו של דבר ,ולכך חטא הדיבור .מזה אין איש שנמלט מעונשו ,וכולם נידונים בו
׳מאכילין׳ אותו בגחלי רתמים ,שאז פיו -שדרכו נכנסו בחומרה יתירה.
הגחלים -יישאר פצוע לעולם ללא תרופה .כי בהיות והאדם מאידך נוכל להבין כמה גדולה מעלתו של השומר את פיו
פסק מדברי תורה ,חילל את קדושת פיו ועסק בדברי שיחה, בקדושה ,שהוא משמר את הקודש שלא יארע בו פסול
עונשו הוא גם כן בפה ,שפיו המחולל ייפצע וישרף ע״י ומחזיק את הפה שישאר חפצא תמימה של קדושה .אצל
הגחלים. אדם כזה הפה נותר קדוש בעצם ,הוא עומד בקדושתו ואין
ודבר נוסף למדים אנו מכאן ,שהעונש אינו סתם כך על מי דבר שיכול לחלל אותו .זוהי הסיבה שהתקיימה ברכתו של
שהפסיק ללמוד והתחיל להתבטל ,אלא על מי שפסק מד״ת יצחק אפילו שהיתה בטעות ,כי קדושת פיו חייבה שלא יפול
׳ועסק׳ בדברי שיחה .זאת אומרת שלעיתים האדם זקוק דבר מדבריו ארצה ,ואף שהוא מצידו לא התכוון מ״מ הפה
למיעוט שיחה שיישב את דעתו ,אך הקב״ה אינו רוצה שזה מצד עצמו גרם שדבריו יתקיימו .והוא מה שמצינו רבות
ייהפך ל׳עסק׳ שלו ,שהוא ייכנס לתוך זה וימלא בכך את בחז״ל ׳כשגגה היוצאת מפי השליט׳ ,שדבריהם של הצדיקים
ראשו. התקיימו למרות שלא התכוונו ,וזאת כיון שפיהם גופו חייב
אנו עומדים כעת בתקופת בחירות .כמובן שמן הצורך הוא את קיום הדברים ,עקב היותו חפצא קדושה מצד עצמה.
שיהיו אנשים שיעבדו למען הצלחת המערכה ,אולם בכל זאת אותה קדושת פה מחייבת שגם דברים שאין בהם איסור לא
אין זה שייך אלינו .עבודה למען בחירות היא ׳עסק׳ ,אין היא ייצאו מהפה .הפה הוא קדוש ,מרומם ,חלק אלוק ממעל ,וכדי
דבר בטל סתם ,ובחורים היושבים ועוסקים בתורה צריכים לשמור על קדושתו בשלימות יש להזהר אף מדברים
להתעסק אך ורק בה ,בלי לעשות עסק מדברים אחרים .ולאו שבתורת ׳דברים׳ חשובים היתר ,אך אינם מתאימים לכלי
דוקא בחירות ,אלא כל דבר שהופך ל׳עסק׳ ,לדבר שממלא שהם יוצאים ממנו .וכך יעקב אבינו ע״ה ,על אף שראה היתר
את הראש ,נוגד את קדושת התורה ,את ׳כלי השרת אשר לעצמו להטעות את אביו בכל זאת לא היה מסוגל לשנות את
ישרתו בם בקודש׳ ,והאדם צריך ׳לפנות מפיו כל חוץ מהגות דיבורו ולדבר בלשון עשו ,כי הפה שלו קדוש וצריך לשמור
התורה׳ .דבר כזה מוקצה הוא לבני תורה שיושבים ועוסקים עליו כראוי לו.
בקדושת התורה .כי התורה היא עסקנו היחיד ,ואין לנו שום לא זו בלבד ,אלא אפילו דברים שאין בהם פסול כלל לעיתים
דבר חוץ ממנה .כל ׳עסק׳ אחר מוציא את האדם מן התורה אינם יכולים לצאת מכזה פה ,אם יש בהם טעות ,שכן כאמור
ומעביר אותו למחוזות אחרים הרחק הרחק .אמנם צריכים קדושת הפה לא נותנת להוציא מתוכו דברים שאינם
אנשים שיעבדו ,זה דבר טוב ראוי ונצרך ,אך עדיף שהאחרים מתאימים לו ,וזהו שתמה הר״ן על ר״ת ׳תמיהני עליו פה
שעושים אותו הם שיעשו אותו .״אי אפשר לעולם בלא בסם קדוש איך אמר דבר זה׳ .לא יתכן שפיו הקדוש נכשל לומר
ובלא בורסקי ,אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו מי שאומנותו דבר שאינו עומד בחקר האמת.
בורסקי״ (קידושין פב.):
ככל החיזיון הזה מצינו באוה״ח הק׳ בפרשת פנחס ,עה״פ
ואכן יעויין שם בגמ׳ דאיתא משמיה דרבי מאיר ״לעולם ילמד ׳לפווה משפחת הפוני׳ (במדבר כ״ו ,כ״ג) :״ומצאתי לחסידי
אדם לבנו אומנות נקיה וקלה״ ,וצ״ב דהא התם גופא איתמר ישראל שכתבו (אלשיך תצוה כ״ח ,ל״א) כי פה של לומדי
״רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד תורה דינו ככלי שרת אשר ישרתו בם בקודש ,כי אין קדושה
את בני אלא תורה״ וכו׳ ,הרי שאין ללמד את הבן אלא תורה, כקדושת התורה ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי חול הגם
וכידוע הוא רבי נהוראי הוא ר״מ (כדאי׳ בעירובין יג :ועוד). שאין בהם דברים האסורים ,והוא מה שרמז במאמר ׳לפווה׳,
ונראה הכוונה שר״מ אומר שכל אחד לבנו -צריך אכן ללמד שהוא פה העמל בתורה שבו שוכן חצי שמו יתברך ,׳משפחת
אומנות ,אבל אני ,׳לבני׳ ,לבן שלי -לא מלמד אלא תורה... הפוני׳ -פירוש צריך לפנות מפיו כל חוץ מהגות בתורה״.
את כל הדברים הטובים שיעשו אחרים ,אני לכשעצמי מניח והדברים נפלאים.
כל אומנות שבעולם .איני דר אלא במקום תורה.
מאידך אשכחן בגמ׳ בחגיגה (יב ):ובע״ז (ג ;):״אמר רבי לוי כל
אין לנו שיור רק התורה הזאת. הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי
ס"ת שרוי בצער
הציבור נקרא להמשיך להעתיר בתפילה ובתחנונים ולהרבות בלימוד התורה
לרפואתו השלימה של רבינו מרן רה״י הגאון הגדול ר' 'ישראל בונם בן חיה רויזא' שליט״א בתושח״י
והן קל כביר לא ימאס תפילת רבים.
לקבלת הוועד בדוא"ל ולהנצחות .A 0 2 3 1 3 7 4 1 3 @ g m a il . c o mניתן לתרום דרך מכ שירי נדרים /קהילות לקופת ' קו בץ גיליונות'
בכשייעתא ד־שמירא
ג לי ו ן • 3 6 5ש ב ה ש מ י נ י ת
9ר ש ת ת 1ל ד 1ת ת ש 9״ ז
משיעורי הגאון דבי נפדתל־ ,1ה כ הן קו פ שיץ שליס״א
\
U k r ii ■י ■1* 1 r-. . . . — * * ! -ו ■
בענץ אם מותר כיבקש בשבת כקשות על רוחניות
שמא אסתר תספר לאחשורוש על כל מעלליו ויורידהו מגדולתו ,אבל ביום על דבר השאלה האם מותר לבקש בשבת בקשות על רוחניות ,והשנה שחל
ההוא היה שמח וטוב לב. ר”ה בשבת עסקו הרבה בשאלה זו בשבתות של ר”ה וסוכות ושמיני עצרת.
וא"כ אפשר דבתורה אי אפשר להרגיש טוב לב ,שהרי לעולם האדם מרגיש
יבואר מקור הדין שאסור לבקש בקשות בשבת
החסרון שיש לו בתורה ,וכמה שהאדם גדול בתורה מרגיש חסר יותר
בתורה ,שרואה עמקה וגדלותה ,ולהכי א"א להרגיש בתורה כל מלאכתך עשויה,
הנה ראשית נבאר בקצרה דין זה שאסור לבקש בקשות בשבת ,מקור דין זה
וא"כ שפיר יכול לבקש בקשות בשבת על התורהא.
הוא בירושלמי בשבת (פרק ט"ו הי׳ג) תניא אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת.
רבי זירא שאל לרבי חייא בר אבא מהו מימר אבינו רוענו זוננו אמר ליה טופס
יבואר מה שאמרו הרהור מותר ומאידך איכא מצוה שיהא בעיניך כאלו כל
ברכות כך הוא ,והראשונים בכמה מקומות הביאו דין זה של הירושלמי ,יעוי’
מלאכתך עשויה
תוס’ בברכות (דף מי׳ח עי׳ב די׳ה מתחיל) ,ובטור (סי’ קפי׳ח סעי’ ה’).
אך לכאורה יש להוכיח דדינא שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה אינו וטעם דין זה יש לפרש שהוא מדין עונג שבת ,דבעי’ שיחשוב שכל מלאכתך
חיוב גמור ,דהטור (סי’ ש"ו) כתב וז"ל והרהור בעסקיו מותר ,ומכל מקום עשוי’ ,וכדליפינן מקרא "ששת ימים תעשה מלאכה" ,ופירש רש"י שם
משום עונג שבת מצוה שלא יחשב בהם כלל ,וזהו שכתוב ששת ימים תעבוד שתבא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה ,שלא תהרהר אחר מלאכה,
ועשית כל מלאכתך ,ואין אדם יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד ,אלא יראה וא"כ כשמבקש על איזה דבר חסר בהרגשה של כל מלאכתך עשויה ,והראוני
אדם בכל שבת כאלו מלאכתו עשויה ,ואין לך עונג גדול מזה ,עכ"ל. שכן ביאר בקרבן העדה שם ,וז"ל ,לפי שמכלל עונג שבת הוא שיחשוב האדם
ולכאורה הדברים צריכין ביאור ,דמאחר שמצוה שיחשוב כאלו כל מלאכתך כאילו כל מלאכתו עשויה ,והשואל צרכיו הוא מראה בהיפך ,וגם מביא דאגה
עשויה ,א"כ כל הרהור בעסקיו בשבת אסורה לו ,שהרי מבטל הוא בלבו ,עכ"ל.
מצוה זו שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה ,וא"כ מאי קאמר דהרהור מותר,
יבואר דברוחניות אי אפשר שיחשוב שכל מלאכתך עשויה
הרי בכל הרהור הוא מבטל מצוה זו ,וכי מותר לבטל מצוות התורה שאמרה
ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה.
ולפ"ז יל"ד דעל רוחניות שרי לבקש בשבת ,דהרי על רוחניות לא שייך לומר
ונראה לומר ,דהטור פירש שיסוד מצוה זו ,שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך
שיחשוב כאילו כל מלאכתו עשויה ,וא"כ בזה שפיר מותר לבקש בשבת.
עשויה ,הוא משום עונג שבת ,שבתחלת דבריו כתב ומשום עונג שבת
וי ש להוסיף בזה ,דהנה בגמ’ ערכין (דף י"א ע"א) אית’ מניין לעיקר שירה מן
מצוה שלא יחשוב בהם כלל ,וסיים דבריו ,ואין עונג גדול מזה ,וכיון שענין זה הוא
התורה ,רב מתנה אמר מהכא "תחת אשר לא עבדת את ד’ אלוקיך בשמחה
קיום של עונג שבת ,הרי יש כמה דרגות של עונג שבת ,וכל המרבה בזה הרי זה
ובטוב לבב" איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ,ואימא
משובח ,כמו שאמרו (שבת דף קי"ח ע"א) המענג את השבת זוכה לנחלה בלי
דברי תורה דכתיב פקודי ד’ ישרים משמחי לב ,ומשני ,משמחי לב איקרו טוב לא
מצרים ,ולכן מי שמענג את השבת בשלימות יהא בעיניו כאילו כל מלאכתך
איקרי.
עשויה ,אבל מי שמענג את השבת אבל הרהר בעסקיו לא ביטל מצוות עונג שבת
והתוס ’ שם (ד"ה משמח) הקשו דהרי בוודאי התורה היא טוב ,שנאמר "כי לקח
לגמרי ,אלא שלא קיימו בשלימות הגמורה.
טוב נתתי לכם" ,וכן כתיב טוב לי תורת פיך ,ותירצו בתירוץ הב’ שטוב
וכמו שמי שקנה לכבוד שבת מטעמים וכדו’ אך הי’ יכול לקנות דברים יותר
הסמוך ללב לא איקרי ,וכוונתם דטוב לחוד מצינו על התורה ,אבל ’ טוב לבב’ לא
משובחים ,האם נימא שהוא ביטל מצוות עונג שבת ,הא ודאי שקיים ,אלא
איקרי.
שהי’ יכול לענג יותר בשלימות ,והכ"נ כשהרהר בעסקיו אע"פ שלא הי’ בעיניו
ו שמעתי לבאר בזה אמאי דברי תורה לא חשיב "טוב לבב" ,והוא על פי מה
שכאילו כל מלאכתך עשויה מ"מ לא ביטל בזה מצוות עונג שבת.
שכתב בביאור הגר"א על הפסוק במשלי (פט"ו) ’ כל ימי עני רעים וטוב
אכן אם נימא הכי ,תיקשי ,דכיון שנתבאר דהאיסור להתפלל על צרכיו הוא
לב משתה תמיד’ ,בזה"ל ’ ,כמ"ש חז"ל (אבות פ"ד מ"א) איזהו עשיר השמח בחלקו,
מדינא שתהא בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה ,אמאי אסרו לבקש רחמים
וא"כ העני הוא מי שנפשו רחבה שאינו מסתפק בכל אשר לו ,וכל חללי דעלמא
בשבת ,הא בדברי הטור מבו’ דהך דרשא שבעי’ שתהא בעיניך כאלו כל מלאכתך
לא יספיקנו בדעתו ,ולכן כל ימיו רעים ,כי אינו באפשרי שימלא כל חפצו וימלא
עשויה אינו איסור גמור ,וכמשנ"ת ,אלא הוא רק ביטול במקצת של עונג שבת,
דעתו ,כמ"ש אין אדם מת וחצי תאוותו בידו ,אבל וטוב לב משתה תמיד ,אבל מי
ובקשת צרכיו נראה לכאורה דהוא איסור ,כמו שכתב בירושלמי ,וצ"ע.
שמספיק במה שיש לו ,לבו שמח תמיד ,כמו האיש אשר משתה בביתו ,שלבו
יבואר דאיסור בקשה הוא משום ממצוא חפצך שמח בעת שהוא שתוי יין ’ וכו’ עכ"ל.
ו היינו כי עני הוא מי שאינו שמח בחלקו ,ומחמת שאינו שמח בחלקו הרי הוא
עוד יש לדון דבקשות על רוחניות מותר בשבת ,דבמדרש רבה בפרשת בהר מרגיש שהוא נחסר ,ואפי’ אם עשרו גדול מאוד שאין בכל העם כמותו
(פרשה ל"ד סי’ ט"ז) אית’ "ממצוא חפצך" מכאן אסור לאדם לתבוע צרכיו מ"מ לפי רוב עושרו הרי הוא משתוקק לכפלים ,וכמו שאמרו יש לו מנה רוצה
בשבת ,ומבואר דיסוד האיסור לבקש בקשות בשבת הוא משום ממצוא חפצך, מאתים ,ונמצא א"כ כי הוא מרגיש חסר יותר מכל בני האדם שהרי לפי רוב
והרי בשבת(דף ק"נ) דר שו "חפציך" אסורין חפצי שמים מותרין ,וא"כ לבקש על עושרו כן גודל חסרונו ,אבל השמח בחלקו אפי’ אם אין בידו ממון מ"מ הוא טוב
רוחניות לכאו’ ליכא איסור ,דהרי זה בכלל חפצי שמים. לב מחמת שלא חסר לו מאומה ושמח בחלקו ,אבל המבקש ומתאוה למה שאין
והרמב׳׳ן בשבת (דף קי"ג ע"ב) הביא דין זה ,ונראה מדבריו שהאיסור בזה הוא בידו ,כל ימיו רעים.
משום "ודבר דבר" שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך בחול ,וגם ובזה ניחא מה שכתוב במגלת אסתר "ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לבב"
לפ"ז יל"ד דבקשה על רוחניות מותר בשבת ,דחפצי שמים ליכא איסור ,וכנ"ל. דביום ההוא לא היה מוטרד מכלום ,שאסתר הזמינתו למשתה ,ולא פחד
להסתפק במה שיש לו ,אבל על הארץ -היינו בעניני גשמיות ,צריך להסתכל מתחת, א וכבר פירשו הא דכתיב "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" ,יש לבאר בשמים ממעל -
שהוא במצב טוב ,ויש הרבה אנשים שיש להם פחות ממה שיש לו ,ויהא שמח בחלקו. היינו ענינים שבשמים צריך להסתכל ממעל ,שיש עוד הרבה דברים למעלה ממנו ,ולא
נערך משיעור שנמסר בישיבת בית מדרש עליון ערש״ק פ' לך לך ,תשפ״ז.
לתגובות ולעניני הגליון 058.32.888.34וכן במייל gm ail.com @ 3126877
אבל מביא שם בשם מרן הגרישי׳א זצ"ל שהתיר בקשות על רוחניות ,ולא נימק וכן מבואר בדברי המאירי בחיבור התשובה (עמו' )367שכל האיסור לשאול זה
את טעמו. צרכי חיי שעה ,אבל דברים של חיי עולם מותר לשאול.
והראי ’ שהביא מהמ"ב יש לדון ,דהרי דעת אינה בקשה על רוחניות לחוד ,כי וביאר שם המאירי דגם לענין מה שאמרו שבג׳ ברכות ראשונות אין לשאול
הרי הדעת נצרכת לכל תהלוכות החיים ,וא"כ משו"ה אי אפשר לבקש צרכיו ,על רוחניות אפשר לבקש ,ובזה ביאר הטעם שהכניסו זכרינו
על זה בשבת. לחיים בג׳ ראשונות ,שמבקשים חיים למענך שזה צורך רוחני ,ואין בקשה על
אך יעוי׳ בפנ"י בברכות (דף לי׳ב עי׳ב די׳ה שם דרש) ובלבוש עה"ת (פרשת ואתחנן) גשמיות.
שמשה לא התפלל על כניסתו לארץ בשבת ויו׳׳ט ,אע"פ שכל כוונתו היה יבואר הטעם שתקנו הבדלה בחונן הדעת קודם שאומר וחננו מאתך דעה
כדי לקיים מצוות התלויות בארץ ,ומבואר דגם בקשה על רוחניות אין לבקש
בשבתב. אך בספר שער המועדים (דיני ספירת העומר עמו׳ ר"ב) מביא ששמע ממרן
וי ש לעיין שמנהג אשכנז שאומרים יקום פורקן אחר קריאת התורה ,ולא הגרחי׳ק זצ"ל שגם על רוחניות אין לבקש בקשות פרטיות בשבת .והביא
תקנוהו אלא בשבת ,והרי אסור לבקש צרכיו בשבת ,וכן ברכת החדש ראי׳ לזה מהמ"ב (סי׳ רצי׳ד סקי׳ב) שהטעם שתקנו הבדלה בחונן הדעת קודם
שמבקשים בו בקשות בשבת צי׳ב איך הותר לבקש בקשות אלו בשבת ,עוד יש בקשת וחננו הוא משום שאסור לבקש צרכיו קודם הבדלה ,והרי בקשת הדעת
לעיין אמאי אין אומרים יקום פורקן ביו׳׳ט ,וצ׳׳ע. היא בקשה על רוחניות ,עכ"ד.
הכרת האדם בחשיבות עבודתו עזכי ממום׳ והליכה לא ככזות הצדיקים העובדים את ד׳ כאמת
אלקים ,היינו רשע היינו אשר לא עבדו ,אמר ליה עבדו הנביא בעניין יעקב ועשו. איתא בבבא בתרא דף ט” ז ע”ב אמר רבי יוחנן חמש
ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ,ואינו דומה שונה וביאורו שהנביא מגלה לנו מה ששנא ד' יתברך לעשו עבירות עבר אותו רשע באותו היום ,בא על נערה
פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד ,אמר ליה הוא משום ביזוי עשו לקדשי שמים ולכן מוכיח הנביא את מאורסה ,והרג את הנפש ,וכפר בעיקר ,וכפר בתחיית
ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו ,אמר ליה אין ,צא ישראל במה שמבזים קדשי שמים שחלילה לא יהיו המתים ,ושט את הבכורה ,בא על נערה מאורסה כתיב
ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר פרסי בחלקו של עשו. הכא ”ויבא עשו מן השדה ” וכתיב התם ”כי בשדה
בתרי זוזי ,ע”כ. ושמעתי שבחור בר מצוה שנכנס עם אביו קמיה דמרן מצאה ” ,הרג את הנפש כתיב הכא ”עיף” וכתיב התם ”אוי
וצ”ב בביאור גמ' זו וכי מי שלא למד אלא מאה פעמים הגרמ׳׳י ליפקוביץ זצ״ל ושאלו איזה הנהגה טובה שיקבל נא לי כי עיפה נפשי להורגים ” ,וכפר בעיקר כתיב הכא
נקרא לא עבדו ,וכל ההסברים והביאורים יהיו עדין קשים, על עצמו כשנעשה בר מצוה ,ואמר לבחור הבר מצוה ”למה זה לי” ,וכתיב התם ”זה אלי ואנוהו” ,וכפר בתחיית
כיצד א' שלמד והשקיע וחזר מאה פעמים יחשב כ”לא שיקבל על עצמו שלא יוריד התפילין עד לאחר הקדיש המתים דכתיב ”הנה אנכי הולך למות” ושט את הבכורה
עבדו”. האחרון ,ויש בזה ענין גדול מאד ,כיון שקבלה זו יכולה דכתיב ”ויבז עשו את הבכורה ”.
ושמעתי מהגאון ר' הלל זאקס זצ׳׳ל שאמר בזה לשנות את האדם מן הקצה אל הקצה ,משום שבזה הוא והנה חמש עבירות אלו עבירות גדולות הם ,וחז”ל
שהחילוק בין מאה פעמים למאה פעמים ואחד הוא כמו מראה את חשיבות ויקרות המצוה בעיניו ,שאינו מזדרז שהביאו עבירות אלו ראו שיום זה היה בכל עבירותיו אבן
עבדו ללא עבדו ,והביאור בזה דאחד מפיתויי היצר הוא לחלוץ את התפילין מראשו משום שמחבב המצוה ,וגם פינה ויסוד להמשך דרכו של עשו ,והנה בתורה הקדו' לא
שאומר לאדם שמזלזל בדברים רוחניים שהם נראים ממתין לסוף התפלה ,ואינו יוצא מבית הכנסת קודם מפורש עבירות אלו ,וחז”ל למדים זאת מדרשא כמבו'
שאינם חשובים ,ומקטין את חשיבות הדבר ,וכמו קדיש האחרון משום שחביבה כל עניית אמן בפניו יותר לעי' ,אולם העבירה הה' ששט את הבכורה מפורשת
שמפתה לאדם שלימוד המוסר עשר דקות ביום לא ישנה מכל הבלי העולם הזה ,ובזה תלוי כל היהדות ,שככל בתורה” ,ויבז עשו את הבכורה ” ,וצריך ביאור ,דלכאו'
אותך ,או מה שהיצר מפתה לאדם שאין חשיבות לחמש שהאדם מחבב המצוות ומייקרן ומחשיבן ,כן תהיה שאר העבירות הם חמורות יותר מביזוי בכורה ,גילוי
דקות של לימוד ,והמתפלל תפלה ומכוין אפילו רק בברכה עבודתו לפניו יתברך בשלימות היותר גדולה. עריות שפיכות דמים וע” ז שהם ג' עבירות דיהרג ואל
אחת יותר מחבירו ההבדל ביניהם רב כ”כ כמו בין עבדו יעבור ,והתורה רק רמזה אותם בדרך רמז ,אבל עבירה של
ללא עבדו ,וזה מה שאמר לנו הכתוב כי כמו שכל אחד ואמרו בגמ' מנחות דף ל”ב ע”א כיוצא בו ספר תורה ביזוי הבכורה והיינו ביזוי עבודת הקרבנות שהיא לכאורה
מבין את החילוק בין עובד אלוקים ללא עבדו ,כן הוא שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין הקלה שבהם נתפרשה בתורה להדיא.
ההבדל הגדול בין מאה פעמים למאה פעמים ואחד ,וכן מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ,והיינו טעמא ונראה מזה שהיסוד לכל הרע שבבריאה שנמצא בעשו
הוא בכל דבר שבקדושה. דתפילין קדושתו חמורה ממזוזה ,משום שבתפילין יש ד' הוא ביזוי קדשי שמים ,ומזה נובע כל הרע שבעשו ,ועשו
והנה ברש” י (ויקרא פ”ה פסוק י”ז) כתב בשם תורת פרשיות ובמזוזה אין בה אלא ב' פרשיות ,וחזינן דמה הוא ביטוי להיפך ממלכות שמים ,ומלכות שמים אינה
כהנים וז”ל רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של שיש בו יותר תורה קדושתו חמורה יותר ,וכן הוא בכל שלימה בעולם עד שישפוט את עשו וכמש”כ ”ועלו
צדיקים ,צא ולמד מאדם הראשון ,שלא נצטוה אלא על אדם כל מי שיש בו יותר תורה קדושתו חמורה יותר ,וגם מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לד'
מצות לא תעשה ועבר עליה ,ראה כמה מיתות נקנסו עליו היודע עוד פרשה אחת בתורה או יודע עוד משנה אחת המלוכה” ,וכל זה יסודו הוא ביזוי כבוד שמים” ,ויבז עשו
ולדורותיו .וכי איזו מדה מרובה ,של טובה או של או גמ' או תוספות אחד קדושתו גדולה יותר ,שיש בו את הבכורה ”.
פורענות ,הוי אומר מדה טובה .אם מדת פורענות יותר תורה ,וצריכים לייקר ולכבד ולהעריך כל דבר תורה והנה בהפטרה של הפרשה הנביא מלאכי מוכיח את
המעוטה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ,מדה טובה שזוכה אדם ללמוד ולהכניס בלבו שעי ” ז נעשה קדוש ישראל על ביזוי קדשי שמים” ,וכי תגישון עור לזבוח אין
המרובה ,היושב לו מן הפיגולין והנותרות והמתענה ביום יותר ,ואי אפשר להורידו מקדושתו ,שאין מורידין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע הקריבהו נא לפחתך
הכיפורים ,על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו מקדושה חמורה לקדושה קלה. הירצך או הישא פניך וגו' והבאתם גזול ואת הפסח ואת
ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות ,ע”כ. וכפי הערך שאנו מעריכין את התורה ומייקרים אותה החולה והבאתם את המנחה ,הארצה אותה מידכם אמר
ראה מה שכר קבע הכתוב על המתאפק פעם אחת כן תקבע התורה בנפשינו להיותינו דבוקים בה שתשפיע ה' ,וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונודר וזובח משחת לה' כי
ממאכל אסור שזוכה חמש מאות פעמים יותר לטובה עלינו את אורה ותפארתה עלינו. מלך גדול אני אמר ה' צ' ושמי נורא בגוים ” ,וכו' ,והנה
מאשר מה שאדם הראשון קבל עונש מיתה לכל הדורות, וכמה צריך האדם להזהר בכבוד בית המדרש ובית הנביא פותח תוכחה זו באהבת ה' ליעקב ושנאתו לעשו,
והרי עונש זה הוא נורא ,כל הייסורים והמיתות שיש בכל הכנסת וכבוד התפלה ,והמדבר שם דברים בטלים הרי זה משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי ,אהבתי אתכם אמר
הדורות הוא בגלל חטא אחד של אדם הראשון ,וכל אחד מבזה קדשי שמים והוא מן החמורות. ה' ואמרתם במה אהבתנו ,הלוא אח עשו ליעקב נאם ה'
שנמנע מן הפגולים והנותרות ממאכלות אסורות או וכל מה שמוסיף בכבוד שמים אפי' דבר מועט הוא ואהב את יעקב ,ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה
שמתאפק ממותרות זוכה לשכר גדול שאי אפשר לתארו גדול מאוד ,והנה איתא בחגיגה דף ט' ע”ב אמר ליה בר הי וגו' כה אמר ה' המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול
שהוא חמש מאות פעמים יותר מעונש אדם הראשון, הי להלל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין רשעה והעם אשר זעם ה׳ עד עולם ,וצריך גם זה לבאר
וראה כמה חשוב מצוה אחת לפני המקום. עובד אלקים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד מה הקשר בין התוכחה על ביזוי קדשי שמים להקדמת
היא שאילת צרכיו ,על כן אין לאומרה בשבת .והשיב שלא אסרו לשאול את צרכיו בשבת, ב יבואר אם חולה שהוצרך לנסוע בשבת אם מותר להתפלל תפלת הדרך בשבת
אלא בדבר שאסור לעסוק בו בשבת ,ולכן כיון שאסור לאדם להתעסק בהשגת פרנסתו
בשבת ,אסור לו להתפלל על פרנסתו בשבת ,אבל בנידון שלנו כיון שהתירו לו ולמלויו ובשוי׳ת בצל החכמה (חייה סי׳ מ״א) נשאל בחולה שיש בו סכנה הנוסע ביום השבת הוא
לנסוע בשבת לבית חולים שבעיר רחוקה בשביל פיקוח נפש ,מותר להם ,וגם חייבים ומלויו לבית חולים שבעיר רחוקה ,האם צריכים להתפלל תפילת הדרך כדרך שהיו
להתפלל תפילת הדרך להצלחת דרכם כתקנת חזי׳ל כיון שכל הדרכים בחזקת סכנה. מתפללים אם היו נוסעים ביום חול ,או שכיון שבשבת אסור לשאול צרכיו ,ותפילת הדרך
לעילוי נשמת היקר יקרים רודף צדקה וחסד באופן מופלא ובפנים מאירות הרב ר' יוסף pסטי ז״ל נלב״עליל שבתא' דר״ה תשפ״א ,וזוגתו שעמדה לימינו בכל מעשיו הכבירים מרת דחל בת לטיפה ע"ה נלב״עכ״ו מנחם אבתשפ״ה
לע״ו הרה £ר׳ מנחם מנדל ב״ר נ1וביה זצ״ל וזוהתומרתלאה ב״ר אברהם משה ע״ה הבה״ח ר׳ שלמה נחמיה ב״ריעקב צבי זצ״ל וזוגתומבת רויזא שושנה בת ר׳ יחיאל מיכאל ע״ה ר׳ יעקב צבי בן ר׳ שלמה נחמיה ז״ל
מתורת ראש הישיבה הגאון הגדול רבי שלמה קניבסקי שליע״א | פרשת תולדות| גליון 5
עיונים בפרשה
נסבלת עבור יעקב אבינו ,יעקב הצדיק ,יעקב איש אם כן ,לכאורה ,מאחר וכעת נתקלל יעקב ,וקללה קללה שהיא ברכה
תם יושב אהלים. זה נגרמה בעטיה של התחזותו לעשו -אשר
הובילה את יצחק לתת לעשו בדיעבד את הברכה ונעל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת
אכן מעתה ,לאחר ברכתו של יצחק אבינו לעשו
היחידה שהיה ביכולתו לברכו ,הרי שמן הדין היה עלו מעל צואו־ך (כ”ז ,מ')
-סר החשש מעל זרעו של יעקב ,שכן נמצא ,כי
שקללה זו תחול על ראשה של רבקה ולא על ופרשייי :״והיה כאשר תריד לשון צער וכו’ ,כלומר:
בשעה שיעברו על התורה -ממילא יפרוק זרע
ראשו של יעקב ,כפי שהותנה והוסכם ביניהם כשיעברו י שראל על התורה ויהיה לך פתחון פה
עשו את עולם ,והצרות והיסורים שיהיו מנת
מלכתחילה. להצטער על הברכות שנטל -ופרקת עולו״.
חלקם -ישיבום למוטב כבראשונה.
והנה ,בפשטות היה אפשר לומר ,כי התחייבותה לכאורה ,במבט פשוט ,נראה כי דבריו אלו של
ואמנם ,מצינו בירושלמי שאמרו (תענית ג' ,ע”א):
של רבקה לא היתה אלא שאם יקלל יצחק את יצחק לעשו ,כאשר הבטיחו כי יפרוק עולו של
”איתפלגון ,רבי אליעזר אומר :אם אין ישראל יעקב במקום לברכו -תחול הקללה על ראשה, יעקב אם חלילה יעברו ישראל על התורה מהווים
עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר בשובה אולם בפועל -בירך יצחק את יעקב ,והקללה ברכה לעשו וקללה ליעקב ,שהלא משמעותם
ונחת תושעון .אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו שקיללו לבסוף אינה אלא במניעת הטובה בה הינה ,שכאשר לא יקיימו ישראל את התורה
ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם אמר זכה בעקבות הברכות שקיבל ,ולזה -לא היתה -יאבדו את הברכות אשר קיבל יעקב אביהם
לו ר”א הקב”ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן, כל שייכות עם התחייבותה של רבקה לשאת את מלכתחילה בלא כל הסתייגות ,גם אם ב'מרמה',
ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מ” ט ועת צרה קללתו של יעקב. וכלום יש לך קללה גדולה מזו.
היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל' ,ז')”. אולם לכאורה נראה לבאר הדברים באופן אחר ומעתה יש להתפלא ,שכן הלא מלכתחילה ,כאשר
הרי לנו ,כי אצל כלל ישראל ,הצרות והיסורים ולומר ,כי בדבריו של יצחק לעשו לא היה משום ביקשה רבקה מיעקב כי יקח את שני הגדיים
הבאים עליהם כאשר הם סרים מדרך הישר קללה ליעקב ,אלא אדרבה ,זו היתה ברכה עבור ויתחזה לעשו בכדי לקבל את ברכות אביו -
-אינם בבחינת 'קללה' אלא להיפך :בבחינת יעקב. חשש יעקב פן יחשוף יצחק את זהותו האמיתית
ברכה ,וכפי שנאמר בפסוק” :עת צרה היא ליעקב שכן הנה ,ברבות הימים ,כאשר יעברו ישראל על ויקללנו ,ועל זה אמרה לו רבקה אמו (שם י׳׳ג):
-וממנה יושע” ,כלומר :עת הצרה ,עבור יעקב - התורה -לכאורה ישנו חשש גדול פן ילכו מדחי ” עלי קללתך בני” ,ופירשו המפרשים כי משמעות
אינה 'קללה' ,אלא ממנה צומחת הישועה השלמה אל דחי ,יתדרדרו יותר ויותר ,ולא ימצאו את הדרך הדברים היתה שקבלה רבקה על עצמה כל קללה
והאמיתית. לחזור למוטב ,מצב כזה הוא בודאי מציאות בלתי שיקלל יצחק את יעקב בעקבות התחזותו לעשו.
משנת חיים
אך בתנאי שהדבר נעשה מתוך מודעות ,ושהוא הנפשית הוא ירוויח בכפל כפליים בטווח הארוך: היכן עובר הגבול בין 'התאווררות' נחוצה
יודע בדיוק מדוע ולשם מה הוא הקדיש את שכן הבחור הזה לא יחזיק מעמד ברמת ההתמדה
והכרחית לביטול תורה'
השעות הללו ,אך כשהשעות חומקות סתם כך ובסופו של דבר יקרוס עצמו, שקיבל על
כל בן תורה מכיר וידוע כי לפעמים יכול להיות
בין האצבעות -זו כבר בעיה ,ומכך יש להמנע ככל ויתמוטט ,ואז זה כבר יהיה כרוך בביטול תורה
מצב משונה ,שהיצר הרע בכבודו ובעצמו ישכנע
הניתן. למשך זמן ממושך.
בחור לשבת וללמוד לילה שלם בהתמדה ,הוא
אבי מורי זצוק ”ל סיפר לי פעם בשם הגה” צ ר' דב המסקנה היא ,שבכדי להיות באמת מאוכלי אפילו מוכן שהוא ילמד ברציפות ,מבלי לבטל
יפה זצ”ל ,ששאל פעם את מרן החזון איש ”כמה שולחנו של הקדוש בורך הוא ,עלינו לפעול רגע כמימריה ,ולא רק שאינו מתגייס להפריע
זמן מותר 'להתבטל' באמצע הסדר” ,כלומר :אם במתינות ומתוך שיקול דעת :יש לאכול בשעת ולמנוע מהבחור את החיזוק הרוחני הזה ,אלא
בחור מרגיש צורך 'להתאוורר' או 'להשתחרר' האוכל ,לנוח בשעת המנוחה ,לישון בשעת אדרבה מסייע לכך.
בעיצומו של סדר הלימוד ,כמה זמן יכול הוא בזמנים להתאוורר צריך ואפילו השינה,
ומדוע הוא מוכן לכך ,התשובה פשוטה וברורה -
להקדיש לכך ,החזון איש לא השיב תשובה ברורה המתאימים לכך.
משום שהוא יודע היטב ,שלאחר לילה אחד ללא
על שאלה זו .הוא רק אמר בקיצור ” :עד שאתה להיות שיכולות רבות שעות ישנן ועדיין, שינה הבחור הזה יאבד שבוע או שבועיים שלמים
מרגיש שזה מוגזם” מנוצלות יותר ,שעות שהן בבחינת 'מת מצוה', של לימוד ,הוא יודע לעשות את החשבונות הללו
כלומר ,אלו הן דברים שאין להם שיעור ,כל אחד וניתן למצוא בהן יהלומים ,עדיין ,ישנן שעות היטב ,והוא מבין בדיוק מה משתלם לו.
ואחד ,יודע ומכיר את עצמו ,כל אחד יודע מרת בהן הקדוש ברוך הוא כביכול במצב של 'בברחי', כך למשל ,בחור שלומד ברציפות וללא הפסקה,
נפשו ,כל אחד יכול להעריך את הצרכים שלו. ובהן ניתן להתקרב אליו יתברך באופן נפלא. על חשבון שעות האוכל ושעות המנוחה ,ועל
אבל דבר אחד בוודאי צריך :שהדברים יעשו מתוך אין זה אומר בהכרח ,שבחור שאינו לומד שתים חשבון כל מיני צרכים אחרים -פיזיים או רגשיים.
חשבון ומתוך הכרה מחשבה ומודעות ,שהזמן לא עשרה שעות ביום -הוא בטלן חלילה ,לפעמים לכאורה ,נראה שהוא מתמיד גדול ,אבל לפעמים,
יברח בין האצבעות ,אלא יהיה מחושב ומתוכנן בחור מרגיש ,שהוא צריך יותר זמן למנוחה .או מאחורי ההתמדה המופלאה הזו -עומד לא אחר
היטב ובכך נזכה להתעלות באמת ולהתקרב מעט זמן לשחרור והתאווררות במשך היום ,וזה מאשר היצר הרע בעצמו ,שמבין טוב מאד שאם
לקב”ה. בסדר. יביא את הבחור עד לקצה ,ויערער את יציבותו
3 0 ,
=
^משולחן גבוה
עובדות והנהגות שהביא רבינו מרבותיו וזקניו זיע״א
בסוף התפילה קודם יהיו לרצון שבסוף שמו״ע לשם כך ,אלא היו מתחילים את התפילה בזמן בשבוע זה בו אנו קוראים בתורה ״ויעתר יצחק לה׳״
אין את ההגבלות הללו ,ולכתחילה המקום הראוי ששיערו שיגיעו לשמו״ע עם נץ החמה. וברש״י ״הרבה והפציר בתפילה״ ,נביא מהנהגות
להזכרת בקשות הוא קודם יהיו לרצון ,וכן נהג
זקני הסטייפלר זצ״ל ברוב ימות השנה לא הקפיד
רבותינו זיע"א בעניני תפילה ,כפי שנשמעו מרבינו
אאמו״ר.
להתפלל כותיקין ,משום שזה לא התאים לסדריו,
שליטייא במהלך השנים
מידי שנה בערב ראש השנה אאמו״ר היה מבקש כיון שהיה יושב ולומד בלילה עד שעה מאוחרת
שיכתבו עבורו את שמות כל צאצאיו כדי להעתיר
תפילה בנץ החמה
מאד ,אך בתקופה שבה התגורר יחד עם החזו״א
ולהתפלל עבורם ,בתפילת ערבית בליל ראשון באותו הבית היה מתפלל במנין של החזו״א עם אצל אאמו׳׳ר זצ”ל התפילה בנץ החמה היתה דבר
של ר״ה שאז היה מזכירם בתפילתו. הנץ החמה משום כבודו של החזו״א. נעלה מאוד ,וכפי שראה אצל מרן החזו״א זצ׳׳ל
את ההקפדה הגדולה על כך ,ואף אמר בשם
הנהגות רבותינו
זמן תפילה החזו״א שתפילה בנץ ביחידות עדיפה על תפילה
אאמו״ר היה לובש גארטל בזמן התפילה כמנהג במנין מאוחר יותר ,ונהג כך למעשה בשנים בהן
אצלנו בביהכנ״ס 'תפארת ציון' היה נהוג כל השנים
החזו״א אלא שחגרו מתחת לחליפה (מלבד לא היה לו מנין בנץ החמה (וכמבואר בביאור
שלא לקבוע מנינים לאחר זמן ק״ש של המג״א,
בשב״ק שחגרו מעל לבגד העליון) ,ובשחרית מעל הלכה (סי' נ״ח ס״א) 'דהזהירין לקרות כותיקין'
ובא' השנים הייתה בקשה מהציבור להוסיף
החליפה ומתחת לטלית ,והסטייפלר נהג לחוגרו מותר להם להתפלל ביחידות בנץ כאשר אין להם
מנינים נוספים עד לזמן ק״ש של הגר״א ,ושאלתי
מעל הבגד העליון. מנין ,ואאמו״ר ביאר דדין זה הוא לאו דווקא במי
לאאמו״ר כיצד לנהוג ,והשיב -שאם עד היום לא
הסטייפלר לא היה יכול לשמוע את הש״ץ בחזרת שרגיל להתפלל כותיקין ,אלא אף במי שאינו רגיל
היה אז להשאיר כך את המצב ,למרות שכידוע
הש״ץ ,ולכן היה אומר תהילים בזמן הזה (ולאח״ז בכך באופן קבוע והביה״ל אורחא דמילתא נקט).
דעת החזו״א היתה שניתן לסמוך לכתחילה על
הפסיק כיון שראה שאנשים למדים ממנו ד״ז).
דעת הגר״א (ועי' מ״ב סי' נ״ח סק״ד). דעת החזו״א היתה שותיקין לא חייב להיות בדיוק
אאמו״ר אמר לי פעם שאצלו הקושי הגדול ברגע הנץ החמה אלא בערך עם הנץ החמה,
בתפילה -זה להתרכז בתפילה ,ולא לחשוב באותו המקום הראוי להזכרת בקשות בתפילה ואאמו״ר הביא ראיה לזה מגמ' בברכות (ט' ב')
זמן בלימוד. בשו״ע (קי״ט ס״א) מבואר שאמנם אפשר לבקש על רב ברונא שפעם אחת עלה בידו לכוין בדיוק
הנהגה מענינת שראיתי אצל הסטייפלר וכן בקשות פרטיות גם בברכות האמצעיות בשמו״ע, לרגע של הנץ ולא פסק חוכא מפומיה כולי יומא,
אצל אאמו״ר ,שלא האריכו בתפילתם זמן רב אך כאשר מבקש בברכות אלו יש כמה פרטים ואף שכל יום התפלל כותיקין ,אך באותו היום זכה
יותר מהרגיל ,שלרוב גדלותם היו יכולים לרכז והגבלות ,וכגון שלא להאריך (שם ס״ב) ולא לבקש שזה יהיה בדיוק ברגע הנץ (וע״ש בתוס' וברבנו
מחשבותיהם בריכוז מוחלט. על העתיד (משנ״ב שם סק״א) ,אך כשמבקש יונה) ,וודאי שאין להאריך או למהר את התפילה
דרך ישרה
נערך מתוך סדרת ועדים לאברכים
בתורה ,ואכן ,זוהי משמעות הדברים .אולם זאת ,האחד ' -זכה' ,ותורתו סם חיים ,ואילו השני תיקון המידות (א)
לכשנתבונן ,טמון במאמר חז״ל זה עומק נוסף: 'לא זכה' ,ותורתו היא לו סם המוות.
רבינו יונה בפירושו על מסכת אבות כתב לבאר
וצריך להבין במה תלוי ה'זכה' וה'לא זכה' ,מה
כל אדם ,בין אם הוא ראוי ובין אם לא ,בין אם הוא את דברי המשנה :״אם אין דרך ארץ אין תורה״,
הגורם לכך שהאחד 'זכה' -ותורתו סם חיים ,ואילו
בעל מידות טובות ובין אם לא -יכול ללמוד תורה, כך :״רוצה לומר ,שצריך תחלה לתקן את עצמו
השני 'לא זכה' -ותורתו סם המוות ,ובכלל ,כיצד
ואם הוא יתייגע -מובטח לו שגם יצליח ,אבל במדות ובזה תשכון התורה עליו ,שאינה שוכנת
ייתכן שאותה תורה תהיה סם חיים לאחד ,וסם
בכדי להיות 'אדם גדול' -זה לא מספיק ,מי שלומד לעולם בגוף שאינו בעל מדות טובות .לא שילמוד
המוות לרעהו.
את התורה כאילו היתה חכמה כמו שאר החכמות התורה ואחר יקח לו המדות ,כי זה אי אפשר״.
שבעולם ,יוכל אמנם לזכות לידיעת התורה ,אולם ונראה שהביאור הוא' :זכה' -הינו זה שלא רק
וצריך להתבונן בדבריו :״אין התורה שוכנת לעולם
'אדם תורני' הוא לא יהיה. למד את התורה ,אלא זה שהתורה שינתה אותו
בגוף שאינו בעל מידות טובות״ ,ולנסות להבין
והפכה את מציאותו למציאות אחרת ,הוא זכה,
ובכן ,נשאל :מהו החומר שהופך את האדם הלומד מהי משמעות הדברים.
והתורה נעשית לו סם חיים .אולם זה שלמד
תורה ,ל'אדם גדול' ,מה הוא החומר שהופך את תורה ואפילו הרבה ,אך התורה לא שינתה אותו, הגמרא במסכת יומא (ע״ב ,ע״ב) אומרת :״אמר
מעצמותו של האדם ,ומכניס התורה לחלק לא הטביעה בו חותם ולא הפכה אותו לאדם רבי יהושע בן לוי ,מאי דכתיב :וזאת התורה אשר
אותו לכלל 'זכה' אשר תורתו סם חיים היא ,את אחר -הוא זה ש'לא זכה' ,ובעבורו ,לא זו בלבד שם משה ,זכה -נעשית לו סם חיים ,לא זכה -
התשובה לכך ,מלמד אותנו רבינו יונה במשפט שהתורה אינה 'סם חיים' ,אלא שהיא אף עלולה נעשית לו סם מיתה״.
בו פתחנו :״אין התורה שוכנת לעולם בגוף שאינו להיות 'סם המוות'. בכדי להמחיש את הדברים ,נתאר לעצמנו שני
בעל מידות טובות״.
חז״ל מלמדים אותנו (מגילה ו' ,ע״ב) :״אמר רבי בחורים שיושבים בישיבה זה לצד זה ,שניהם
המידות הטובות הן ה'דבק' שמחבר את התורה יצחק :אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי - שוקדים על תלמודם ,שניהם מגיעים לסדר
אל האדם .הן ה'דבק' שגורם לתורה שהבן-תורה אל תאמן .לא יגעתי ומצאתי -אל תאמן .יגעתי מוקדם ויוצאים מאוחר ,שניהם מחדשים חידושי
לומד ,להיות חלק ממהותו ,לשנות אותו ,ולהפוך ומצאתי -תאמן״ .בפשטות ,אנו למדים ממאמר תורה ,שניהם לומדים ברציפות מבלי להפסיק
אותו ל'אדם' ,וממילא -ל'אדם גדול'. חז״ל זה על אודות גודל מעלת העמל והיגיעה אפילו רגע אחד לדברים בטלים ,וכן הלאה ,ובכל
+מ אורות054-8487449 | .
a 0 7 3 3 0 2 0 9 5 5 @ g m a il.c o m יו״ל ע״י מערכת 'נפשי חמדה' ,להצטרפות לרשימת התפוצה לקבלת הגיליון מידי שבוע
לתרומות והנצחות ובכל עניני הגיליון ניתן לפנות למייל הנ״ל או0548-573-496 :
שיעור חומש
מרבינו הגאון הגדול רבי ישראל יעקב שמואלביץ של
ראש י שיבת 'מגדל עוז'
'>•>: פוטותתולדותהיתט־פ״ז|גליון 3 7
א"כ י׳׳ל דמתחילה סברה רבקה שעיכוב הילדים הוא מפני ש'הקב"ה מתאווה ”ואלה תולדות יצחק בן אברהם” ( .כה ,ים).
לתפילתם של צדיקים' ,ולכך התפללה להריון ,אך כשהיה 'ויתרוצצו' שהוא צער יש להעיר בשם של הפרשה ,דהלא פרשת נח מתחילה במילים ״אלה תולדות Lי
יותר מהרגילות הבינה רבקה שזה בקשה שלא כהוגן ,שאף שנתקבלה אי׳׳ז נח" ושם הפרשה נקרא 'נח' ,וכאן כתיב 'ואלה תולדות יצחק' ושם הפרשה נקרא
בצורה הרגילה ככל הנשים ,אלא עם צער רב ,וא"כ 'למה זה אנכי' ,שכלל לא רוצה 'תולדות' ,ולכאו' היה צריך להיות שהשם של פרשת 'נח' יהיה פרשת 'תולדות'
את ההריון ,ולא היתה מתפללת .ואת"ש מה שהתנחמה כשאמרו לה ש'שני דהא היא המילה הקודמת בפרשה ,ופרשה זו תיקרא פרשת 'יצחק'. I
גויים בבטנך' ,היינו שאמרו לה שהצער הגדול שיש לה הוא מפני שזה תאומים,
וב'תוספת ברכה' )כאן( העיר כעי׳׳ז ,דכמו דהתם שם הפרשה הוא 'נח' א׳׳כ ה׳׳נ
ובאמת זה צער רגיל לתאומים ולכך הוא כהוגן והתנחמה.
ששם הפרשה יהיה 'יצחק'.
אך לכאו' כיון שבכל התורה שם הפרשה נקבע לפי המילה המוקדמת בפרשה
ils .
”ויתרוצצו”( .שם). ששייך לקרוא עליה את שם הפרשה ,א"כ נוסח השאלה צריך להיות דשם יקראו
לפרשה 'תולדות' ,ומכיון שכן כאן לא יקראו לפרשה תולדות אלא 'יצחק'. י)! 5
פירש׳׳י :כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת,
עוברת על פתחי עבודת כוכבים ,עשו מפרכס לצאת .ע"כ.
116
מקשים העולם ,דהא אמרינן בנדה (ל' ע׳׳ב) :דרש רבי שמלאי למה הולד דומה
”ויתרוצצו הבנים בקרבה ,ותאמר אם כן למה זה אנכי ,ותלך לדרוש את ה'”) .כה,
במעי אמו ,וכו' ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו וכו',
כב).
ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים וכו' ,ומלמדין אותו כל
התורה כולה וכו' ,וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל פירש׳׳י :רבותינו דרשוהו לשון ריצה ,כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם
ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי עכו׳׳ם ,עשו מפרכס לצאת .ע׳׳כ.
התורה כולה וכו' ,עיי׳׳ש .וא"כ מה ראה יעקב לפרכס בפתחי תורה הא עתה לומד
הוא תורה עם המלאך. ויש מפרשים שפירשו ,דלפי׳׳ז ה׳׳ותאמר אם כן למה זה אנכי" ,היינו שאמרה
א .וידוע ליישב בזה ,דהיגיעה בתורה שיהיה ליעקב בפתחי תורה של שם ועבר, רבקה דכיון שיש כאן בן רשע שרוצה לצאת לע׳׳ז ,א"כ איני רוצה את ההריון,
עדיפה מהלימוד עם המלאך ,ולכך רצה יעקב לצאת .ויש להוסיף בזה ,דהנה וע׳׳ז ענו לה ש׳׳שני גויים בבטנך" ואחד מהם צדיק ,ובזה התנחמה.1
הגר׳׳א פירש (מובא להלן בדברי הגר׳׳ב רנשבורג זצ׳׳ל) ,דמה שמבואר בגמ' וברש׳׳י נראה דלא פירש כן ,דפירש :ותאמר אם כן -גדול צער העיבור ,למה זה Ms
שקודם שבא לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו ומשכחו כל התורה כולה הוא אנכי -מתאווה ומתפללת על הריון .ע׳׳כ .ובפשוטו היינו שאמרה שכיון שהבנים
בעבור שיוכל להתייגע בלימוד התורה ,א"כ חזינן דעדיף הלימוד ביגיעה מתרוצצים בבטנה וקשה לה צער העיבור אינו שווה לה ההריון ,וא"כ התחרטה
מהלימוד המלאך ,ולכך רצה יעקב לצאת. מהבקשה להריון.
ב .ובשם הגר׳׳ח ידוע ליישב באופ׳׳א ,דהנה איתא באבות (א ,ז)' :הרחק משכן 05
וצ"ב ,הא מה שרצתה הריון היה בשביל להעמיד המשך הדורות ,וא"כ למה
רע ,ואל תתחבר לרשע' ,ואמר הגר׳׳ח דדין זה גובר אף על לימוד תורה מהמלאך,
שהצער ימנע את זה .ועוד צ׳׳ב ,דמה ענו לה "שני גויים בבטנך" וגו' ,הרי כיון
ולכך יעקב רצה לצאת כדי שלא להיות יחד עם עשו ,אף שיפסיד את הלימוד עם m
שלמעשה לא רצתה את ההריון מפני הצער לא תתנחם בזה שיש לה תאומים.
המלאך .ובנוס׳׳א יש שפירשו (עיין ב'שפתי צדיק' כאן) דאי׳׳ז מפני הדין של 'אל
תתחבר לרשע' ,אלא שיעקב לא יכל לסבול את הריח הרע של עשו. [ולפרש בכוונתו על דרך המפרשים הנ׳׳ל ,היינו דכוונת רש׳׳י דלא שווה לה צער
העיבור עבור בן רשע ,הוא דחוק ,ואף אי נימא כן מ"מ זה רק בפירוש הא'
ויש להקשות על תירוצים אלה ,דאמאי יעקב רצה לצאת רק כשעברה על פתח מ׳
שפירש׳׳י 'ויתרוצצו' שעשו רצה לצאת על פתחי ע׳׳ז והיה רשע ,אך לפירוש הב'
בית מדרשם של שם ועבר ,ולא רצה לצאת כל הזמן וילך לביהמ׳׳ד של שם ועבר.
וצ׳׳ל בזה דיעקב חשש דאם לא יצא ליד הביהמ׳׳ד אולי ימשך וישאר ברחוב ולא
ילך לביהמ׳׳ד ,וזה גובר אף על המעלה של היגיעה ,ואף על השהייה עם עשו.4
שפירש׳׳י ש׳׳ויתרוצצר הוא שהיו 'מתרוצצים ומריבים בנחלת שני עולמות' ,אין
את הדרש שרצו לצאת בפתחי תורה וע"ז ,וא"כ מה הפירוש שאמרה ש'גדול
I
צער העיבור'].
[ואכתי יש להקשות כן על עשו ,למה פירכס לצאת רק ליד פתחי ע׳׳ז ,הא אם
ישאר בבטן בוודאי לא יהיה לו ע׳׳ז].5 ושמעתי מאאמו׳׳ר זצ׳׳ל ,ובהקדם ,דהנה איתא בגמ' ביומא (ע׳׳ה סוע׳׳א):
'ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ,ולחם בבקר לשבוע' (שמות טז ,ח).
ג .ובגוף קו' העולם אמאי רצה יעקב לצאת דהלא לימדוהו שם את כל התורה
תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה ,לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן ,בשר
כולה י׳׳ל ,דהנה יש לדון האם קודם מתן תורה נמי היה 'מלמדין אותו את כל !yif
ששאלו שלא כהוגן ,ניתן להם שלא כהוגן .2ע"כ .וחזינן מכאן דיש דבר כזה
התורה כולה' ,ואי נימא דקודם מתן תורה לא לימדו את התורה ,לק"מ.
שאדם יכול לשאול שלא כהוגן ,ואעפ׳׳כ הקב׳׳ה נענה לזה.
ובאמת יש לדון אף כלפי עכו׳׳ם האם מלמדים אותם את התורה[ .ואי נימא שלא
וכעי׳׳ז מצינו אצל משה רבינו ,שהתפלל הרבה תפילות ואמר לו הקב׳׳ה 'אל תוסף Mkv
מלמדין אותם י׳׳ל ,דהנה בהגדה של פסח בפיוט 'אחד מי יודע' אמרנן 'תשעה
ירחי לידה' ,וצ׳׳ב דהלא שאר דברים הם מספרים התלויים בתורה ומצוות דווקא. דבר אלי עוד בדבר הזה' (דברים ג ,כו) ,שהקב׳׳ה לא רצה שמשה יכנס לארץ ,אך
אך י׳׳ל דהכוונה תשעה ירחי לידה כלפי לימוד התורה של המלאך ,6ודו׳׳ק]. אם משה היה מתפלל עוד היה הקב׳׳ה נענה אף שלא רצה.3
ויש להוכיח לזה ,דהנה במה שמלמדים את התינוק במעי אמו לכאו' צ׳׳ב מה אך מבואר עוד דבכה׳׳ג שהבקשה שלא כהוגן ,זה יכול לבוא בצורה קשה יותר,
העניין בזה ,כיון דאח׳׳כ משכיחים ממנו הכל .והגאון ר' בלצאל רנשבורג זצוק׳׳ל וכמו שרואים שהשליו ניתן להם בלילה שזה שלא כהוגן.
$
s
1ו י ד ו ע ב ש ם ר' ש לו ם שבדרון זצ׳׳ל דמוכח מכאן ד' ר ש ע גמ ור' יו ת ר טוב מ' ה פו ס ח על ש ני ה סעי פים ' ,דהא ב תחילה כ ש ח ש בה ש ז ה בן א ח ד ש רו צ ה גם ללמוד תורה וגם ח ׳ ו ל צ א ת לע׳׳ז לא היה
VI
ניחא לה בזה ,ו כ ש ש מ ע ה ש א י נ ו 'פוסח על ש ני ה ס עי פי ם' א לא ' ש ני גויים בבטנך' ה תנ ח מ ה ,וע"כ ש ' ר ש ע גמו ר' טוב מ' ה פו ס ח על ש ני הסעי פים' .אך לכאו' צ׳׳ב ר אי י ת ו ,דהא כאן י׳׳ל דרק מ ש ו ם
ש י ש בן א חד ' צ ד י ק גמ ור' ה תנ ח מ ה ,אך לולא זה לא הי תה מ ת נ ח מ ת בבן ה' רש ע' יו ת ר מ' ה פו ס ח על ש ני הסעי פים'.
2ו ה י י נ ו ד'לחם ש א לו כהוגן' ,מ ש ו ם ש א ׳׳ א ל היו ת בלא לחם ' -ניתן להם כהוגן' ,בבוק ר ,ש י ש ש ה ו ת להכינו .או לם ' ב שר ש ש א ל ו ש ל א כהוגן' ,דהא מ קנה רב היה להם -לכך 'ניתן להם ש ל א
כהוגן' ,שי ר ד להם עם ח ש יכ ה ,ש ע ה ש א ינ ה רא ויה לתקן או ת ה עד ש ע ת סעודה .ע" פ רש׳׳י ש ם.
3וידוע ש הי ה א נ ש י ם ש ה ג י עו ל ח ׳ ח ו בי ק ש ו שי תפ ל ל עבורם ל ז ש ׳ ק ,ו א מ ר להם ה ח ׳ ח 'לא צריך למ שוך ילדים בכח' .היינו ש פ ע מ י ם ה ק ב ׳ ה לא רוצה ,אך א ם ה אדם יתפלל עוד ,הוא יצליח.
4ו ל הגר ׳ח דהיה זה הלכה של 'אל ת ת ח ב ר לרש ע' י ש לדון ב ת י ר ו ץ זה ,ד אולי ה ח ש ש ד ש מ א לא ילך ל בי ה מ׳ ד לא מ תי ר לעבור על הדין ד'אל ת ת ח ב ר לרשע'.
5ו י ש ש ה ק ש ו ,דלפי ה מ פ ר שי ם ד פ יר שו דמה ש ה פ רי ע לרבקה ב ' וי ת ר ו צ צ ו' היה ש ז ה בן ש ' פו ס ח על ש ני הסעי פים' ,מנין לרבקה ש מ ה שפיר כס על פ ת חי ע ׳ ז היה בשביל ל צ א ת לעבוד ע ׳ ז ח ׳ ו ,
אולי היה זה כדי ל ע ש ו ת מ ח א ה ולהפריע לע׳׳ז .ו צ ׳ ל דלא ח ש ש ה לזה ,ד מי ש ש ק ו ע בתו רה לא הולך ל מ חו ת בעובדי ע ׳ ז די ש ח ש ש ש מ א יכנס ,ולכך ע"כ ד א י ׳ ז בן תורה.
[ 6ולפי מה ש י ת ב א ר להלן בסמוך ,ש א י נ ו לומד בכל ה ת ש ע ה ח ד שי ם ,לכאו' א ׳ א לפרש כן] .
נימא שאחרי שאכל וירדה לו הנגיעה כבר התחרט וכבר לא היה שווה לו את ב'פתחי נדה' (בנדה שם) הביא בשם הגר״א דאדם לא היה מצליח לקלוט תורה
המכירה ,וא״כ שוב הויא אונאה ,לכך הדגישה התורה ,שעשו ביזה את הבכורה שהיא רוחנית בעולם השפל ,ולכך מלמדין אותו את התורה קודם שנולד שאכתי m
אף אחרי שירדה לו הנגיעה ולכך לא הויא אונאה.10 אינו מלוכלך בחטא ,וכשלומד נזכר במה שכבר למד ,7ע״כ.
ומצינו כן ,דהנה בחטא עץ הדעת כתיב :״ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו',
ותקח מפריו ותאכל ,ותתן גם לאישה עמה ויאכל״ (לעיל ג ,ו) .ופירש״י' :ותתן גם
ולפי״ז יש לדון איך גרים מצליחים בלימוד התורה ,וכמו שמצינו בשמעיה
ואבטליון שלמדו תורה והשיגוה .ואולי מי שעתיד להתגייר לימדוהו ,וכן י״ל כלפי
I
לאישה -שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת' .וצ״ב ,דהלא י״ל דאף מה עם ישראל בהר סיני .אך אכתי צ״ב איך למדו האבות תורה .וע״כ צ״ל דלפי הגר״א
Cte
שנתנה מפרי העץ לאדם היה מחמת תחילת הפסוק דראתה 'כי טוב העץ הנ״ל ודאי אף את הגויים מלמדים תורה ,ואף קודם מתן תורה ,ולכך שפיר הק'
למאכל' ,וא״כ מנלן לפרש טעם חדש דזה היה מפני שחששה 'שמא תמות היא העולם אמאי רצה יעקב אבינו לצאת ,הא למד עם המלאך את כל התורה כולה.
וישא אחרת'. ד .אלא דלכאו' אדרבה ,להגר״א כלל לא מתחילה הך קו' ,דלהגר״א יש להקשות
m
ויש במפרשים שפירשו בזה ,דבתחילה היה לה תאוות אכילה וזה היה הנגיעה איך רצה יעקב לצאת ולוותר על לימוד עם המלאך ,הלא אם יצא קודם זמנו
שגרמה לה לראות ש'טוב העץ למאכל' ,אף שבאמת לא היה זה טוב למאכל ויוותר על הלימוד עם המלאך לא יוכל ללמוד כלל בעולם השפל את מה שלא
משום שהיה זה עבירה ,ולאחר שאכלה וירד הנגיעה באמת זה כבר לא היה נראה למד עם המלאך .ובע״כ צ״ל שאין הכוונה שמלמדו כל משך ימי העיבור והנולד
ש'טוב העץ למאכל' ,ולכך כלפי מה שנתנה לאדם הוצרכו לומר טעם אחר דנתנה לז' לומד בכל יום בכמות יותר מהנולד לט' ,אלא הכוונה שמלמדים אותו במשך
משום 'שלא תמות היא וישא אחרת'. ימי העיבור באחד מהזמנים ,ומה שיעקב רצה לצאת היה לאחר שלימדו המלאך.
וקצת באופ״א י״ל ,דבאמת כוונת הכתוב' :כי טוב העץ למאכל' זה אף כלפי וממילא לק״מ ,דהיה זה לאחר שכבר למד את כל התורה. Xj A
נתינתה לאדם ,אלא דהוקשה לרש״י דבשלמא כלפי עצמה היה לה נגיעה מחמת ובעיקר מה שפירש״י שכשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר ,יעקב רץ
התאווה שגרמה לה לראות ש'טוב העץ למאכל' ,אך כלפי הנתינה לאדם איזה ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי עבודת כוכבים ,עשו מפרכס לצאת ,צ״ב למה (IV
ן! נגיעה היה לה ש'טוב העץ למאכל' ,ולכך פירש דהיה לה נגיעה 'שמא תמות היא רק היו מפרכסים לצאת ,ואמאי לא יצאו .ובגמ' מוכח שהעובר יכול לצאת
וישא אחרת' וזה גרם לה שאף אחרי שאכלה ונסתלקה תאוותה נשאר בעיניה לכשירצה ,דאמרי' בסנהדרין (צ״א ע״ב) דלתינוק במעי אמו אין יצה״ר ,דאם היה
ש'טוב העץ למאכל'. לו יצה״ר היה מבעט במעי אמו ויוצא ,8וא״כ אמאי רק פירכסו לצאת ולא יצאו.
וכן שמעתי לבאר כלפי העורב בפרשת נח ,דהנה כתוב :״ויצא יצוא ושוב״ (ח ,ז), ובכלי יקר כתב וז״ל' :ויתרוצצו -רציצה זו היה שבעברה על פתח ביהמ״ד של
I
ופירש״י :הולך ומקיף סביבות התיבה .ולא הלך בשליחותו ,שהיה חושדו על בת שם ועבר יעקב מפרכס לצאת ועשו מעכב ע״י ,ובעברה על פתח ע״ג עשו מפרכס
זוגו ,ע״כ .ויש להקשות דכיון שהעורב חשדו לנח על בת זוגו ומחמת כן לא עשה לצאת ויעקב מעכב על ידו' .היינו שבאמת כל אחד מהם היה מנסה לצאת ,ורק
את שליחותו ,א״כ היה לו להישאר בתיבה ולא לצאת ולהסתובב סביבה. השני היה מעכב על ידו .ומה שעשו עיכב את יעקב י״ל בפשטות שהוא מפני
;?{j
אך התירוץ כנ״ל דהעורב רצה לראות האם מה שחשד את נח זה היה מחמת שעשו היה חיצוני יותר בבטן ,אך מה שיעקב עיכב על ידו[ ,והיינו ע״י שאחזו
נגיעה שלא רצה לטרוח ,ולכך הוריד את הנגיעה ע״י שיצא מהתיבה והסתובב בעקב] י״ל דהוא מפני שרצה למונעו מללכת לע״ז ,או י״ל דעיכבו מפני שרצה Si
י< A
להיות בכור כמו שמצינו שבזמן הלידה ניסה לעכבו. I >.
ולא היה במנוחה ,אך מ״מ נשאר שם מפני טעם שחשדו על בת זוגו .וזה יסוד
גדול שצריך לזכור ,שפעמים שהאדם נמנע מעשיית דברים טובים מחמת אך ילה״ק להגר״ח שיש לו דין 'אל תתחבר לרשע' איך הותר לו למנעו מלצאת,
»׳ y
'נגיעות' ,ופעמים אף לא שם ליבו שהוא מחמת הנגיעה.11 ואדרבה אם עשו יצא יוכל הוא ללמוד עם המלאך ללא הבעיה של 'אל תתחבר
f1$
לרשע' .9וצ״ב.
”אחות נביות”( .כח ,ט).
”ויבז עשו את הבכורה”( .כה ,לד).
פירש״י :ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר י״ד שנה .ע״כ.
כתב הספורנו וז״ל :גם אחר מעשה היתה הבכורה בעיניו בלתי ראויה לאותו
הנה ,מה דכאן כתיב שנטמן בבית 'עבר' ולא הוזכר 'שם' ,ואילו בתחילת הפרשה המחיר שפסקו ,ובכן התבאר שלא נתאנה המוכר ,כי לא היה הממכר שווה אצלו
כתיב ש'היתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר' ,ביארו המפרשים דכאן דהיה כל כך .ע״כ.
יעקב בן ס״ג כבר הלך שם לבית עולמו.
[והיינו ,שבא ליישב למה לא היה כאן דין 'אונאה' ,כיון שלא היה המכר שווה].
ובעיקר החשבון שהביא כאן רש״י להוכיח דיעקב נטמן בבית עבר י״ד שנה ,צ״ב והיה אפש״ל בכוונת דבריו ,דאשמועינן התורה דלא נימא דהסכמת עשו למכירת
מנלן דהיה בבית עבר בשנים אלו ,דהא לא הוזכר כלל היכן היה .וכתב המהרש״א הבכורה אף ששווה יותר מהנזיד עדשים היתה משום שהיה רעב ,אלא 'ויבז עשו'
במגילה (סו' ט״ז ע״ב) וז״ל :ומסברא קאמרינן שבאותן י״ד שנין שאין מפורש היינו שהבכורה היתה שווה לו פחות מהנזיד עדשים ,ולכך לא היה כאן אונאה. י¥
/j
בקרא מה היה עסקו של יעקב מסתמא בבית עבר היה ,דעל כן קראו הכתוב אך לכאו' אין זה כוונת הספורנו ,דהא הוסיף הדגשה בלשונו' :גם אחר מעשה', m
'יושב אהלים' -באהלה של תורה בבית עבר ,ע״כ ,היינו שאדם שהוא יושב
אהלים הסתמא שלו ,כל זמן שאין ידיעה אחרת ,זה שהוא בביהמ״ד.
ולכאו' להנ״ל הצד היה שאף קודם העיסקה ידע שהבכורה שווה יותר ,ורק it
הסכים למכירה משום שהיה רעב.
ולול״ד דהמהרש״א היה אפש״ל ,שעיקר הראיה היתה ,שאם יעקב היה במקום ואפש״ל בכוונת דבריו ,דיש יסוד בעבודת ה' שחשוב לדעת ,שלפעמים יש לאדם
אחר היתה התורה מספרת היכן היה ,ומדלא אמרי' כן ע״כ שהיה בביהמ״ד של 'נגיעה' לעשות דבר שאינו ראוי ,ולא רק שהיא גורמת לו לעשות את הרע ,אלא
עבר ולכך לא הוצרכו לכתוב כן .אך במהרש״א נראה דיותר מזה ,כיון דהוא יושב אף גורמת לו לחשוב שהוא פועל טוב .וזה היה אצל עשו ,דודאי בשעת מעשה
אהלים ,בסתמא ודאי הוא בביהמ״ד. עשו חשב שהמכירה שווה ,מפני שהיה לו נגיעה מחמת תאוות האכילה ,אך שלא
7ז ״ ל הגר״ב רנשבורג ש ם :י ש ל ת ת ט עם וסברא לזה ,מה ראה ה' הטוב על ככה ,ללמד לאדם בתחילה כל התורה כולה טרם צ א ת ו לאור עולם ,ולה שכי חה ש ו ב מ מ נו כ שב א לאו ויר העולם ,והלא
דבר הוא .ו ש מ ע ת י בזה ב ש ם הגאון רבן של כל בני הגולה ה תנא ה א לו קי מו ה ר״ א ווילנא זללה״ה ,כי טוב מ א ד ע ש ה ה' יתב רך ללמד לאדם ט רם י צ או לעולם הש פל מלא הבל ו רי ק ו ת ו הו כל
התורה כולה ,דאי לולא כן אין כל בריה ולשון היתה יכולה להשיג רו חנ יו ת התו רה ק ד ו ש ת ה ו א צי לו ת ה ,והיה מ הנ מנ ע להכיר ע מ ק י סו דו תי ה .ולפיכך מלמדין א ו ת ו כל התו רה כולה טרם צ א תו
ש עדי ין אי נו מלוכלך ב ח טא ויכול להשיגה ,ו א ח״ כ כש לו מד ין ע מו בעולם הז ה ,נ ש מ ת ו נז כ ר ת מה ש ל מ ד ה כבר ונקל לה להשיגה ,כי נזכר ה א דם מה ש ל מ ד כבר .ו זה א מ ר ם במ סכ ת מגילה (ו,
ע״א) 'י ג ע תי ו מ צ א ת י ת א מי ן' ,ד׳ מ צי א ה׳ ש יי ך רק על דבר הנאבד ,ו היינו התורה ש ל מ ד ה א דם ו שכ חה כ ש ס ט ר ו הו על פיו ,ו א ח רי היגיעה ש ו ב הוא מ שי ג חלקו ,ו היינו ה יג עתי ו מ צ א ת י א ת הנאבד.
ומה ש הו צ ר ך לסטור על פיו ו לש כחו גם הוא ל טוב ת ה אדם ו מ ח ס די הקל יתברך ,כי אי לו בא ה אדם לאור עולם ו ת ל מו דו בידו והיה י ודע כל התו רה כולה מבלי עמל ויגיעה ,לא היה מקבל ש כר
עליה ,אבל ע תה ש ה ו א צריך ל חז ור אח ריה ולטרוח בה ו לה גות בה יו מ ם ולילה ,הוא מקבל שכ רו מ ש ל ם בז ה ובבא .עד כאן דברי הגאון הנ״ל זלל״ה ,ודברי פי חכם חן ,ו ש פ ת י י ם יש ק .ע״כ .ועי'
מה ש כ ת ב הגר״א ב מ ש לי ( ט ז ,כו) ומה ש ה בי א ר' א בר הם א חי הגר״א מ ש מ ו ב' מ ע לו ת התורה'.
8ה כ י א י ת א התם :א מ ר ליה אנטוני נוס לרבי ,מ א י מ ת י יצה''ר שו ל ט בא דם מ ש ע ת יצירה או מ ש ע ת י צי א ה ,א''ל מ ש ע ת יצירה .א''ל א''כ ב ועט ב מ ע י א מ ו ו יו צ א ,א לא מ ש ע ת יציא ה .ע״כ .וב עיקר
דברי הגמ' דאין ל תינ וק ב מ עי א מ ו יצ ה״ ר העירו ה מ פ ר שי ם ,דכאן אצל ע ש ו מוכח דאף במ עי א מ ו נ מ ש ך לע״ז ,ו האר יכו בזה.
9וא ולי מ ש ו ם ד יע קב ח ש ש ד אם י פ תח הפ תח ו ע שו יי צא ,הוא יי צ א גם בפ תח ה ע״ ז ,ו י ש ח ש ש שי מ ש ך .
[ 10ו ל פ י ״ ז י״ל דכ וונ ת ה'ספורנו' הי תה אף ליישב א ת סדר ה פ סו קי ם ,דלכאו' א ת המילים ' :וי בז ע ש ו א ת הבכורה' היה מ ת א י ם יו תר לכתוב קו ד ם המכירה ולא א ח ר י( ,ועיין ב' מ ז ר ח י' ש ה ק ' על
סדר ה פ סו קי ם ) ,ו ע ״ז יי ש ב דב דוו קא כ ת בו הו א ח רי המכירה ,לומר ש לא היה א ונ א ה ,ו ד ו״ ק ].
11ו מ ס פ ר י ם על א ח ד מג דולי הדו רות ,שס בר מ א י ז ה סיבה ש פ ט ו ר הוא מ ת פי ל ה בציבור ,ו מ ״ מ הלך לפתח ביהכ״נ ו חז ר לביתו והתפלל ,וב יאר דנהג כן מ ש ו ם ש ח ש ש ש מ ה ש ה ו א סבור ש ה ו א
פטור הוא מ פני הנגיעה של ה טיר חה ללכת לביהכנ״ס ,ולכך טרח להוריד הנגיעה.
ע״דהכותב|לקבלתהגליון ישלשלוחמייללכתובת|613shiur@gmail.com :כמו״כ נשמחלקבלתהארות והערותבמיילהנ״ל|קושיעוריחומש072-380-9-222:
הגליון מוקדש
iv D n / fll
ב תור ה א יש ■ קנין ל חיזו ק לרפזאת
יגיעהגאוןהגדול
דכי ישראל m u
כןחיהרדזא
wohv
עיוני ם ו פניני ם כ פ ר שי ו ת ה תו ד ה ו ב ענייני דיו מ א ש בי ת ׳ תו ד ה די לי ה'
גליון מס' |65פרשת תולדות תשפ׳׳ז
חדוותא דעיונא רשכבה׳ג מרן ראש הישיבה חדוותא דפרשתא
שליט׳א הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט׳א הגאון רבי דב לנדו שליטא הגאון הגדול רבי איתמר גרבוז
ר׳מ ישיבת ’אור ישראל, הרבותא בקיום אברהם אבינו ראש ישיבת ’ארחות תורה’
עירובי תבשילין
הזכרת רצה בבהמ״ז מכה ב ,דינים - ״עקב אשר שסע אברהם בקולי וישמור
מכירת הבכורה בשביל העבודה
א .מעין המאורעב .ממצות קידוש בשבת משמרתי מצותי חוקתי ותורתי׳׳(כו ,ה) "ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי .ויאמר ע שו
ביומא (כח ,ב) איתא קיים אנדרם אבינו אפלו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה” (כה ,לא-לב)
דבר חדש מאד מצינו במרדכי בעיקר יסוד החיוב דג'
עירובי תבשילין שנאמר תורתי אחת בכתב ואחת בע״פ. כתב רש״י ״אמר עשו מה טיבה של עבודה זו ,אמר
סעודות שבת דילפי' מקרא בשבת דף קי״ז ע״ב דשלשה
אמרו קמיה רבינו שהגבו״א שם שואל מה לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה ,כאותה
פעמים 'אכלוהו היום כתיב ,דאין זה מכח דין עונג או
הרבותא בעירוב תבשילין. ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין ,ופרועי ראש .אמר
מצות אכילה ,כי אם כדי לקיים הזכרת השבת בברכת
וכתב הגבו״א דכיון שעירוב תבשילין אליבא אני הולך למות על ידה ,אם כן מה חפץ לי בה״.
המזון חייבא רחמנא ג' סעודות בשבת ,וז״ל המרדכי פרק
כל כתבי סי' שצ״ז ,׳דסעודה שלישית צריך לעשותה בפת, דרבה מותר מדאו' מחמת הואיל ,לאברהם אבינו הנה כתב הרמב״ן בפרשת שמיני (ויקרא י ,ט) שכל
דבעינן מאי דמחייב עליו ברכת המזון' ,וביאר הבגדי ישע לא היה הואיל כיון שלא היו אורחים שהיו ראויים החיוב מיתה של שתוי יין זה רק בבית עולמים ולא
שם' ,נראה דרצה לתת טעם למה הקפידה תורה דוקא לבשל להם ,שהרי אסור לבשל לעכו״ם. בבמה ,כפי שכתוב בפסוק שם ״בבואכם אל אהל מועד״,
בפת ,משום 'בר המז כדי שנאכל ונשבע ונברך לכבוד וכתב הגבו״א שי ש הואיל לשעבר דהיינו היות הרי שמדובר דווקא באהל מועד ולא בבמה.
שבת ונזכרהו בברכת המזון ג' פעמים ,עכ״ד. ולשעבר הי' יכול לעשות כן אף שעכשו אינו יכול ולדבריו י ש לשאול מדוע אמר עשו ״הנה אנכי הולך
הוי הואיל ,ומזכיר שם את הגמ׳ של הואיל וחזי למות״ ,הרי עדיין לא היה בית המקדש ,ומשמע שחשש
ונתגלה לן מדברי המרדכי דשורש החיוב ג' סעודות זהו
כדי להזכיר השבת בברכת המזון ,והיינו דחיוב האכילה לכסויי דם ציפור אף שעכשו אין דם ציפור. שהולך למות כעת.
היא בשביל הברכת המזון והזכרתו ,ולא שהברכת המזון ורבינו שליט״א אמר שהוא חידוש גדול וצ״ב עוד יש לשאול ,דהנה רש״י כתב שהסיבה שיעקב
היא ממילא מחמת חיוב האכילה [ולפ״ז יתפרש הסוגי בברכות משמעות הדברים מה ענינו של הואיל לשעבר. רצה לקנות את הבכורה ״לפי שהעבודה בבכורות״ .ובגמ'
דף נוט ,שכח להזכיר של שבת בברכתהמזון חוזר משום דלא סגי דלא ובעיקר הדבר שאלו האם אברהם אבינו לא יכל בזבחים (קיב ,ב) מבואר ״עד שלא הוקם המשכן היו
אכיל ,פירושו ,כיון דמחויב לברך כדי להזכיר של שבת בברכהמ״ז [ולכן לעשות מלאכה ביו״ט עבור הנפש אשר עשו בחרן. הבמות מותרות ועבודה בבכורות ,ומשהוקם המשכן
מחויב לאכול] חוזר ,ולא משום דמחויב לאכול פת ונמצא מחויב
ואמר רבינו דיתכן לדון שהנפש אשר עשו בחרן נאסרו הבמות ,ועבודה בכהנים״ ,ובבמה גם אחרי בניין
בברכהמ״ז ,ומשו״ה חוזר] .והנה יסוד הדבר דענין הזכרת רצה
לא מלו ,והראה בזה למש״כ התוס׳ שבת קל״ה ב' בית המקדש אין דין עבודה בכהנים ,ואפשר שגם זר
בברכת המזון היא ממצות קידוש דז כור ,מתבאר מדברי
והמהרש״א שם לגבי מילה קודם מתן תורה. כשר בבמה ,ואם זר כשר בבמה ,הגם אם היתה העבודה
רבותינו הקדמונים כדיבואר.
ואמר אם הם לא מלו היה אסור לעשות לצורכם בבכורות אבל בבמה אין דין כהונה ,וגם זרים יכולים
יסוד הבה״ג ג' דיני קידוש ,קידוש 'על הכוס' מלאכה ,ואין לומר לומר שלאברהם אבינו היה לעבוד ,אם כן מדוע רצה יעקב לקנות את הבכורה.
קידוש 'בתפילה' וקידוש 'בברהמ״י מותר לעשות להם מלאכה כיון שהיו כמוהו ,כיון
הבה״ג בדיני קידוש והבדלה כתב ,וז״ל 'ואע״ג דמידכר שאברהם אבינו קיים את כל התורה כדיניה. ברכת אירוסין בקידושין ע״י שליה
בקידושא צריך לאדכורי בצלותא ובברכת המזון ,מ״ט רבינו שליט״א הזכיר את הגירסא שהאריך בה
-המשך מגליון קודם -
זכור וזכרת תרין קראי כתיבי' ,עכ״ל. התולדות אדם (תולדות הג״ר זלמלה מוואלז׳ין) וכן
הגיה בתשו' הרשב״א (א ,צד) אפילו עירובי הבאנו להקשות על מה שדנו התוס' (כתובות ז ,ב ד״ה
המבואר מדברי הבה״ג דברים חדשים ,דממצות קידוש
תחומין ,והרבותא בזה שאע״פ שלגוי אין שביתה שנאמר) אם י ש ברכת אירוסין בקידושין על ידי שליח,
בשבת מלבד לקדש על היין דילפי‘ !מזכור' -זכרהו על
של תחומין ואברהם אבינו היה דינו כבן נח ולא ומדוע לא הוכיחו מריש האיש מקדש דמבואר שם
היין ,עוד י ש מצות זכירה שמתקיים בתפילה ובברכת
שייך לגביו איסור תחומין אפי' הכי קיים את כל שמצוה בו יותר מבשלוחו ,והלא אין ברכת אירוסין
המזון וילפי' !מוזכרת' ,והיינו די ש מצות קידוש על הכוס,
התורה קודם שנצטוה. בקידושין על ידי שליח ,היתה הגמ׳ צריכה לומר שלא
מצות קידוש בתפילה ,ומצות קידוש בברכת המזון.
יקדש על ידי שליח לפי שמפסיד הברכה ,ואיתא בזה
ועד״ז מבואר בשו״ת הרשב״א ח״ד סי' רצ״ה ,וז״ל לדינא ד״ערום לא יתרום״ [וכפי שהבאנו מדברי השער
אפשר לברך ולהוציא את הכלה .אולם מרן הגרי״ז זצ״ל
״קידוש היום [ד״ת] לזכור אותו בכניסתו כעין שבח הציון לגבי בדיקת חמץ שי ש להימנע לעשות המצוה
נקט שרק החתן שייך בברכת אירוסין ולא הכלה ,ולכן
וקילוס וכ״א אומר כפי שיזומן לו מענייני שבחו באופן שאינה מחוייבת ברכה].
שהיה מברך את שתי הברכות ,ברכת בורא פרי הגפן
וקדושתו ,ובאו הם [חז״ל] ותקנו לכל נוסח א' במקום
וברכת אירוסין ,היה אומר שמוציא את החתן בשתיהן, וייתכן לבאר ,דהנה הרמב״ם (פ״ג מהלכות אישות
סעודה ובחפץ [יין] ותקנו שיזכיר קדושתו על היין,
ואילו הכלה רק בברכת בורא פרי הגפן .ואף שנשים הלכה כ״ג) כתב ״כל המקדש אשה בין על ידי עצמו בין
ותקנו להזכירו בתפילה וקבעו לו ברכה רביעית וכן
יכולות לברך ברכות על מצוות שהזמן גרמא ,היינו משום על ידי שליח צריך לברך קודם הקידושין הוא או שלוחו
בבהמ״ז״ .והיינו דד״ת קידוש היום בדברים של שבח
דנשים שייכות במצוות אלו ,משא״כ ברכת אירוסין גרע ואחר כך מקדש כדרך שמברכין קודם כל המצות״ ,הרי
קדושת השבת ,וחז״ל רק תקנו הנוסח ומקום האמירה.
מברכה על מצוות שהז״ג ,לפי שברכה זו שייכת למקדש שנקט בפשיטות שהוא כמו ברכות המצוות של כל
הנה הרשב״א הגדיר כל עיקרו דמצות קידוש בשבת, ולא למתקדשת .אמנם הנודע ביהודה סבר שגם האשה המצוות ,וכשם שבתרומה ,בבדיקת חמץ ובשאר מצוות,
דד״ת לזוכרו בדברים ,וחז״ל קבעו היכן לאומרו ולקיים שהיא המתקדשת יש לה שייכות לברכה זו. כששליח עושה מברך ברכת המצוות ,כן הדבר גם
המצות קידוש ד״ת ,וכתב דקבעו לאומרו ולקיים הזכור ולפי זה יש להעיר ,והובאה שאלה זו בספר ׳מגדלות בשליח של קידושין .אולם הרא״ש (בסוגיה בכתובות
ד״ת בג' מקומות ,א .על הכוס .ב .בתפילה .ג .בברכת מרקחים' של הגאון הרב קרפט ,דמה הנידון של תוס׳ אי שם) נקט שברכת אירוסין היא ברכת השבח.
המזון .ומתבאר מזה כיסוד הבה״ג דנכלל במצות קידוש אליעזר שהיה שליח יכול לברך ברכת אירוסין ,הלא ויש לבאר שיטת התוס ,דסבר כדעת הרא״ש דברכת
מלבד על הכוס ובתפילה עוד להזכירו בברכת המזון וזהו אירוסין היא ברכת השבח ,ולכן נסתפק אם ברכה זו שייכת
תיפוק ליה שיברך משום שרבקה שהיא הכלה היתה
בכלל מצות קידוש .ורק לדעת הבה״ג ב' ילפותות איכא נוכחת שם .ולכאורה מוכח מדברי התוס' שעל הכלה אין רק כשהחתן עצמו מקדש או גם כשהשליח מקדש .אם כך
חדא ׳זכור' לקדש על היין ועוד ׳וזכרת׳ לקדש בתפילה ברכת אירוסין. יש מקום לומר שלא שייך בזה הדין של ״ערום לא יתרום״,
וברכת המזון ,ואילו לדעת הרשב״א יש קידוש א' ד״ת שהוא דין ששייך דדווקא בברכת המצוות שלא לקיים
ואולי יש לומר שהנידון של תוס' אי שייך ברכה זו
וחז״ל תקנו לקיים מצות הקידוש בג' מקומות. המצוה בלי ברכה ,משא״כ בברכת השבח לא נאמר דין זה,
בגוונא שאין את המעמד של החתן והכלה ,שזו גופא
והנה ברשב״א מבואר דהקידוש דבר תורה מתקיים על סיבה שא״א לברך ברכת אירוסין ,ולאו משום שברכה ולכן תוס׳ דס״ל שברכת אירוסין אינה ברכת המצוות אלא
הכוס ,בתפילה ,ובברהמ״ז ,ותמוה ,הרי לאחר שיצא זו מוטלת דווקא על החתן ,אלא משום שכשאין פה את ברכת השבח הסתפקו אם שליח מברך ברכה זו.
בתפילה שוב אין בקידוש על היין רק מצוה מחודשת החתן זה מעמד אחר .וא״כ אי״ז שייך כלל לדין של ערום עוד יש לדון האם גם הכלה שייכת לברכה של ברכת
מדרבנן ואין זה רק נוסח וקביעות על היין. לא יתרום ,כי זה סוג קידושין אחרים ,ובקידושין אילו אירוסין ,דהנה בפתחי תשובה (סימן ל״ד) כתב בשם
אשר נראה מוכרח מזה שאף שקיים כבר בתפילה, לא שייכת ברכה זו. הנודע ביהודה שגם הכלה שייכת לברכת אירוסין ,ולכך
>>> המשך בעמוד הבא -נערך מתוך דברי רבינו שליט״א בקו ׳ריתחא דאורייתא׳ אשתקד - אם החתן חירש ואינו יכול לברך וגם א״א להוציאו יד״ח,
ידע שישמעאל הוא רשע לכך התפלל עליו כל ימיו שיחזור
מרן הגאון הגדול בו ותפילתו הועילה וחזר בו ,משא״כ עשיו שיצחק חשב שהוא יקרא דחדוותא
שליטא רבי חיים פיינשטיין צדיק גמור וא״כ לא התפלל עליו ולכך לא חזר בתשובה.
ראש ישיבת ’עהרת שלמה’
ויש לבאר מדוע לא ידע יצחק ברוה״ק שעשיו הוא רשע שליטא הגאון רבי מנחם כהן
ובעל עבירות ,וכפי שמסופר על גדולי הדורות לדורותיהם
ר”מ ישיבות 'נתיב הדעת' ו'יסודות'
קניין יצחק בגדי של קרבן פסח שידעו להבחין אם העומד מולם הינו בעל עבירות ,וכן
״וצדה לי ציד״ (כז ,ג) ששאל ״מי אתה בני״ וכי לא יכל לזהות ע״פ העבירות שלו. כבוד האח הגדול
יש לומר במה שאמר לו יצחק צודה 'לי' ציד, ויש לבאר ע״פ מעשה שהיה בעיירה מסוימת שהיה בה
״וימכור את בכורתו ליעקב״ (כה ,לג(
דהנה רש״י הביא מפרקי דרבי אליעזר ,שפסח 'מוסר' ,והלכו החסידים אל החוזה מלובלין על מנת שיקלל
כתב הרמב״ן (בפס ל״ד) ״ויתכן כי פי השנים בבכורה
היה ,ולכן היה צריך שני גדיים ,אחד לקרבן פסח את המוסר ,וכאשר אמרו החסידים לחוזה את שמו של
ממשפטי התורה לא היה כן לפנים ,רק לנחול מעלת האב
והאחד למטעמים וי״א לחגיגה. המוסר קם החוזה ואמר שאותו יהודי מאיר כעת בכל
ושררתו ,שיהיה לו כבוד ומעלה על צעירו .ולכן היה אומר
והנה הפסח אינו נאכל אלא למנויו ,וא״כ היה העולמות ואיני יכול לקללו ,והחסידים נבוכו ושבו לביתם.
ליצחק אני בנך בכורך (להלן כז לב) ,לומר כי הוא הבכור
צריך מינוי ,ואא״ז זצ״ל בחידושי מרן רי״ז הלוי אך המוסר לא הפסיק ממעשיו ,והחסידים שבו אל החוזה,
הראוי להתברך" .ומבואר דע״י מכירת הבכורה הגיע הכבוד
יסד דמינוי הוא שיהא לו חלק בהקרבן בקנין וכעת הסכים החוזה לקללו ואכן המוסר מת ,ולאחר
שהיה אמור להיות לעשיו ליעקב .וצ״ב דהן אמנם שהכבוד
ממון ,וצריך לזכות בקרבן בקנייני ממון בשביל הבירור נתברר שבאותה השעה שהיו החסידים בפעם
של הבכורה עבר ליעקב ,אך מ״מ עדיין יהיה יעקב מחויב
לימנות עליו. הראשונה אצל החוזה הדליק אותו מוסר נרות חנוכה.
לכבד את עשיו מדין אחיו הגדול אף שאינו בכור.
ומבואר כי בשעה שהאדם מתעסק במצוה אין הצדיקים
לפי זה יש לומר דזהו שאמר וצודה לי ציד, ובהלכות קטנות (ח״ב סי' קע״ד) דן באשה שילדה
מבחינים בכך שהוא רשע ,וה״נ בכל פעם שהיה עשיו
דר״ל שיזכה בשבילו בבהמה ,ויהיה לו קנין ממון תאומים ,והראשון נולד בכ״ט אדר א' והשני נולד בא' אדר
נכנס אצל יצחק היה מקיים בזה כיבוד אב ואם ,ועל כן
בבהמה ,ועי״ז יהא נמנה על הפסח. ב' ,ובשנה שאינה מעוברת הרי האח האחרון הינו גדול מן
היה רגיל יצחק לראותו כבעל מעשים טובים.
האח הראשון .וכתב דגזירת מלך היא שיהיה כבוד לאח
ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום
באמצע .ומבואר ברש״י ותוס דהברייתא קמ״ל דאין צריך
״תתן אמת ליעקב״ הגדול ,ועל כן אפילו שהאח הקטן נולד קודם מ״מ דין
כבוד יהיה לאח הגדול [היינו גדול ע״פ דין] .ולכאו' כוונתו
להזכיר של שבת בפתיחה וחתימת הברכה של בונה ״ויאמר יעקב אנכי עשיו בכורך״ וכז ,יט)
דאזלינן בתר השנה שנכנסים להיות בני דעת[ .וזה דלא
ירושלים כי אם דמזכיר של שבת באמצע הברכה. הקשה החת״ס כיצד יתכן שיעקב אבינו עמוד האמת
כשמ״י (ח״א סי ט) והבנין ציון (סי ק״נ) שכתבו דתלוי בקדימת הלידה].
ויל״ע הלא אמירת רצה ויעלה ויבא בבהמ״ז הוא שעליו נאמר ״תתן אמת ליעקב״ שיקר על אביו ואמר לו וכתב שם ומי יודע אם לידת יעקב ועשיו לא היה כעין
משום דחז״ל תקנו להזכיר מעין המאורע בבהמ״ז כהסוגי' שהוא בנו עשיו .ותי שכיון שלבש את בגדי עשיו מיד השפיע זה ,ואע״ג דאיפליגו אי בניסן או בתשרי נולדו אבות ,יתכן
בשבת דף כ״ה ,וכיון דהוי רק מתורת הזכרה של מעין עליו לרעה ,דכ״כ גדולה רעת הרשע ומשפיע עד למרחוק. דקאי רק על אברהם ויצחק ולא על יעקב.
המאורע ואין זה חלק מעצם הברכה ,א״כ מהיכי תיתי וביאר הגאון רבי אליהו דיסקין שליט״א על דרך משל וממילא י״ל דבאמת אע״פ שיעקב נולד מאוחר מ״מ
שיצטרכו להזכיר של שבת בפתיחה וחתימה ,ועוד יל״ע שאם ישאלך אדם זקן היכן נמצא קו 64להגיע לבית וגן מדין גדול הרי כבר היה הכבוד מגיע לו ,אלא שהיה צריך
דהא הברייתא באה ללמד סדר הברכות של ברכת המזון, ואתה יודע שאינו כי אלא קו 39מגיע לבית וגן ,וא״כ לכבד את עשיו מדין בכור ,וכלפי דין בכור שפיר
ומה ענין הזכרה של שבת שהוא משום חיוב להזכיר טעות הוא בידו אלא שאם תאמר לו שאי״ז הקו הנכון הועילה המכירה ושוב לא היה דין כבוד כלל לעשיו.
מעין המאורע לסדר הברכות' של ברכת המזון. לא ישמע לדבריך ,דודאי שהאמת לומר לו על קו 39
עי״ל ,דהנה עי' בחשק שלמה ביבמות (לט ,א) שחקר
ונראה דמזה למדו הבה״ג והרשב״א דהזכרת קדושת שהוא קו ,64דאינו מחפש את מספר הקו אלא את
מה הדין בשני אחים תאומים מי מהם מייבם ,ולכאורה
היום דשבת ויו״ט בברכת המזון ,אין זה רק מתורת הזכרה היעד ,וה״נ יצחק לא רצה לברך את עשיו אלא את מי
האח הגדול היה אמור לייבם שהלא יש דין קדימה
דמעין המאורע ,כי אם דענינו לקיים מצות זכירת שבת שמגיע לו הברכות וכיון שיעקב ידע בבירור שיצחק
בייבום לאח הגדול ,ומבואר בדברי החשק שלמה ששני
ויו״ט וכקידוש בתפילה אלא שלא הצריכו לזה ברכה טועה היה מוטל עליו לומר לו שהוא עשיו ,דהא אינו
תאומים שנולדו יחד הגם שאחד מהם יצא קודם מ״מ
בפנ״ע וזה דכתבו רש״י ותוס דהברייתא אשמועינן דאין מחפש את שם האיש אלא את הראוי לברכה.
אין הוא נקרא גדול ,ויתכן שגם אין בו דין כבוד.
צריך לפתוח בשל שבת ולסיים ,והיינו אף דהזכרת שבת -מדור זה נערך בסיוע ׳מכון שם אבותי' -
ויו״ט נתקן בתורת חלק מעצם הברכה מ״מ לא הצריכו ״זבל פרדותיו שליצחק״
לפתוח ולחתום בברכה ,ומיושב דהברייתא הזכירה להזכיר הזכרת רצה בבהמ ב מכח ב ,דינים ״ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד״ וכו ,יג)
קדושת היום דשבת בבהמ״ז משום דזה חלק מעצם > הגר״ע מדלוב שליט״א -המשך מעמוד קודם > פירש רש״י ״שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא
הברכה ושפיר קתני לה גבי סדר ברכת המזון .באופן
מ״מ י ש קיום נוסף של קידוש ד״ת אף על הכוס ונמצא כספו וזהבו של אבימלך״ .ויל״ע מה ראה רש״י לומר
דמסוגית הג<מ שבת כ״ה זהו מחייב דרצה מעין המאורע,
שאין כאן תקנת חז״ל למצוה מחודשת דקידוש ,כי אם פרדותיו של יצחק ולא שאר מיני בהמות.
ומסוגית הג<מ ברכות מ״ח יש ללמוד מחייב נוסף דרצה
לענין נוסח לקיום ה׳זכרהו' ,וחידש הרשב״א עוד שאף ואולי י״ל משום שפרידה לא מולידה וא״כ אין בה שום
מעיקר הזכרת השבת מדין זכירה לראשונים הנ״ל.
בברכת המזון ,ונמצא שי ש קיום ד״ת אף בברכת המזון. תועלת אלא זבל .עוד י״ל דהנה אצל כל האבות מבואר
ב נפק״מ א .נמשכה סעודתו בלילה אמנם יל״ע דהרי בסוגית tonשבת דף כ״ה מבואר דענין שהיה להם גמלים וחמורים ,ואילו אצל יצחק מצינו רק
ב .לכוין למצות קידוש בברכהמ״ז הזכרת רצה היינו מדין מעין המאורע ,׳ימים שי ש בהן קרבן בהמות טהורות ,דכיון שהיה עולה תמימה לא רצה לגדל
ויש בזה נפק״מ רבתי א .בהתחיל סעודת שבת מבעו״י מוסף מתפלל שמ״ע ואומר מעין המאורע ,ויש בהן הזכרה בהמות טמאות ,וא״כ לא היו לו כמעט פרידות שהרי הם
ונמשכה סעודתו למוצ״ש אינו מזכיר מדין קידוש בברכת המזון וחיוב זה הוא מוה תפילה וברכת המזון ונכלל טמאות אלא שהשתרבבו כמה מהם בבקרו ,ואע״פ שהיו
דלהרבה שיטות תוספת ד'אחרי1ה אינה אלא לענין איסור מלאכה ולא שם בזה הזכרת יעלה ויבא בר״ח יעי״ש ,וכן tooברכות כ״כ מועטים מ״מ היו עדיפים על כספו וזהבו של אבימלך.
קדושת השבת ,כי אם מדין הזכרה דאזלינן בתר התחלת מ״ח דנה tonלענין אי חוזר על רצה ויעלה ויבא ומשמע עוד י״ל דהנה בפרשת וישלח (להלן לו ,כד) כתוב
הסעודה ,ואילו בהתחיל סעודה בערב שבת ונמשכה דהכל נכלל בהזכרת מעין המאורע וזהו דחילקה tonשם ״הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר ברעתו את
סעודתו לשבת בזה אדרבה מזכיר רצה מדין זכירת אימתי חוזר דתלי' אי בעי אכיל או דמחויב לאכול כשבת החמרים לצבעון אביו״ ,ופירש רש״י ״את הימם -פרדים,
השבת ,ויתישב קושית המג״א סי' רע״א סקי״ד בסתירת ויו״ט ,ואילו מדברי הבה״ג הרשב״א והמרדכי מבואר הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד ,והוא היה ממזר
דברי השו״ע דפסק בשני האופנים לחומרא. דהמחייב דרצה בברכת המזון זהו ממצות זכירה וקידוש והביא פסולין לעולם״ ,ולכאו׳ קשה דהכא מבואר שאף
ב .אשר יתחדש עוד לפ״ז ,דראוי לכוין למצות קידוש דשבת ,והיכן נזכר דבר זה בש״ס ,דלענין קידוש בתפילה ליצחק היה פרידות ומה חידוש יש כשמצא את הימים,
בברכת המזון ,וכמו דלענין קידוש בתפילה בעי לכוין לקדש מצינו כן tooברכות 'מקדש בתפילה והדר מקדש אכסא' ולכך ביאר רש״י שהוא עשה כן במזיד ,דהיינו שקודם
בתפילה ורק החת״ס ומ״ב סי רע״א כתבו דעדיף לא לכוין אבל לענין קידוש בברכת המזון זאת מנין. לא ידעו כיצד נהיתה חיה זו והוא גילה שנעשה ע״י
לצאת קידוש בתפילה בכדי שיתקיים עיקר קידוש ד״ת על
ב׳ מחייבים באמירת רצה הרבעה של סוס וחמור ,וא״כ כיון שלא ידעו כיצד נהיה
הכוס ,ובפרט זה מתבאר מדברי הרשב״א והבה״ג דכן תקנו
א .מעין המאורע ב .מדין זכירת השבת כזו חיה ע״כ שלא היה הרבה פרידות ואף שלא היו רבות
חז״ל לקדש בתפילה וכ״כ התוס רי״ד דף קי״ז בפסחים
מ״מ היו עדיפות על כספו וזהבו של אבימלך.
וממילא בעי לכוין בתפילה למצות קידוש ודברי החת״ס אשר יראה מבואר מזה דתרוויהו אתנייהו בהו בחיובא
דהזכרת רצה בברכת המזון ,א .מדין הזכרת מעין
ומ״ב צ״ע מדברי הראשונים הנ״ל ,ובשיעורי קידוש הכרחנו
המאורע .ב .ממצות זכירת וקידוש.
מדוע הוחזק עשיו כצדיק בעיני יצחק
כן בדעת הגר״ח והגרי״ז ,כמ “ 1כ בברכת המזון בעי לכוין
״ויאסר תני סי אתה בני״ וכז ,יח)
לקדש בברכת המזון ,דהרי הבה״ג והרשב״א הכלילו במצות ויסוד הדבר יש ללמוד מברכות דף מ״ח ע״ב ,ת״ר סדר
קידוש על הכוס אף קידוש בתפילה ובברכת המזון ,וכולהו ברכה״מ כך הוא ברכה ראשונה ברכת הזן שניה ברכת הנה מבואר שישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו ואילו עשיו
בכלל המצות'זכור את יום השבת ,וכמש״נ. הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב לא חזר בתשובה כלל .ובביאור הדבר נראה דכיון שאברהם
ק י ר י ר ו ח א 0 3 - 3 0 6 - 4 2 0 0 הקלדה ♦ עריכה ♦ עימוד ♦ עיצוב ♦ הדפסה
ד א ו ר י י ת א ! סועכ רריה תבדכש עם גדולי בכרירי תהוכת
---------------------------------
לי צי ר ת ק ש ר ו ק ב ל ת י עו ץ ז ר 3 JW
לפניות למערכת ׳חדוותא׳ ולהוספה לרשימת תפוצת הגליון בדוא״ל,
ניתן לפנות לכתובת המיילb033064200@gm ail.com :
c038009090@gmail.com ־’־
:זיו1׳׳'.׳;!.»:1!:
סבית תורה דליה
פרשת תולדות
בחירת יעקב מעשיו
פניני נחלה
— < -ז ^ > להון ושדי להו ,עייש .ריל דלקח אלו שמלו ולא
והיה כאשר תריד ופרקת עלו
פרעו וזרק מילותיהם כלפי מעלה ואמר טול חלקך.
מעל צוארך (כז ,מ)
נראה דהנה היטב, הדבר מבואר משיכ ולפי
נראה הביאור בזה עיפ דברי הרמב״ם (נ3יי מהל'
ויאמר יעקב השבעה לי כיום פשוט דהא דלקחו מילותיהם של ישראל אין זה
זרעו של ישמעאל וזיל ייצא שכתב מלכים היז)
וישבע לו )כה,לג( רק להראות שאינם מקיימים מצות התורה ,כי אם
שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי
דעיקר הדבר שזכה יעקב ונבחר להיות זרע אברהם
הדברים תמוהים לכאורה ואין להם שום ביאור, יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך
[ועיקר מלחמת עמלק היא בשביל הברכות שלקח
דמה ענין שבועת עשיו ומה נתוסף בזה שנשבע ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק
היום עבר על ג׳ והלא מבואר ב חזי ל דבאותו יעקב מעשיו וכדאיתא בילקוט פרשת חוקת (רמז
בדתו ובדרכו הישרה׳ עכיל.
ד מי ם שפיכות עריו ת גילוי ח מורו ת עבירות תשסד) ,וכבר כתבנו בזה בפרשת בשלח (שמות יז ,ח)]
ועבודה זרה ,ומה יו סיף ליעקב בשבועתו של היא משום שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה. וכבר הקשו דבגמ׳ (נדרים לא ,א) מפיק לה להך
עשיו ,וציב. מילתא דבני עשיו אינן בכלל זרע אברהם משום
והנה דתו ודרכו הישרה היינו מצוות מילה ודרך
דכתיב ביצחק ולא כל יצחק .ואמר הגריח עיז
ואולי יי ל בזה עפיי ד ברי הרמבים (בפייב מהלכות השם ,וכדמבואר בדברי הרמבים (בפיא מהל' עיז
גזילה ואבידה היז) שכתב וזי ל יו כן מי שברח דודאי עיקר הילפותא היא מקרא דביצחק ולא כל
היג) וזיל יויעקב אבינו למד בניו וכו׳ ללמד דרך
מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו יצחק אבל עדיין אין אנו יודעין מי מזרעו של יצחק
ה׳ ולשמור מצות אברהםי והיינו מצות מילה דהיא
העבירני ו אני נותן לך דינ ר והעבירו אין לו אלא הוא הנחשב לזרעו של אברהם אם יעקב או עשיו,
המצוה שנתחייב בה אברהם יתר על מצוות בני
שכרו הראוי לוי עכ׳ל .והר שביא ביבמות (קו ,א) ועיז בא הקרא (בראשית כח ,ד) דיויתן לך את ברכת
נח והיא הנקראת מצות אברהם (עי׳ בפיי ממלכים היג)
כתב וזי ל י כ ת ב הרמבין מהא שמעינן ד מי שהוא אברהםי דרק זרע יעקב הוא שנחשב לזרע אברהם.
והן הן דברי הרמבים שהוא המחזיק בדתו ובדרכו
חולה ו סממנים ביד חבירו שווי ם עשרים והתנה והוסיף עיז מרן הגרייז (פרשת תולדות .להלן כח ,א עהיפ
עליו ליתן דמיהם הרבה ,ומחמת האונס דחולה הישרה ,ריל מילה ודרך ה׳.
לא תקח אשה מבנות כנען) דבאמת עד אותה שעה היה
הוא פסק עליו דמים מרובים ,אין לו אלא ד מי ה םי
מעתה איש היטב למה נטפל עמלק למצות מילה, הדבר תלוי ועומד מי יהיה נחשב זרע אברהם .וכן
עכיל.
דרק משום דיעקב הוא המחזיק במצוה זו נבחר היא משמעות לשון הרמבים שכתב מכלל שהוא
ו ל פייז נראה לו מר דהכא לולי השבועה היה י כו ל להיות זרע אברהם .והוא מה שאמר עמלק בזה ובדרכו של אברהם המחזיק בדתו לבדו זרעו
לטעון משטה אני בך דהא פסק דמים מרו בי ם
בחרת טול חלקך ,ריל דהרי בחרת ביעקב משום הישרה ,הרי שתלה הדבר בזה שהוא מחזיק בדתו
ד היינו בכורה כתשלומין לנזיד העדשים מחמת
דהוא השומר ברית מילה ,הרי שלך לפניך וזרק ובדרכו הישרה יעויש.
אונס הרעב וכמ שיכ ר שיי .ו עיין ב שוי ע חוי מ ( סי׳
מילותיהם שלא נפרעו כלפי מעלה לקיים בזה והיה
רסד סיח) וזי ל ״בד״א בשלא נתן לו אבל אם נתן ונראה דמקור דברי הרמבים אלו שתלה הדבר בזה
כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ,דהבחירה
לו בכל אלו הדברים אינו יכול להוציא מי דו״ שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה ,משום דסיל
יעויי ש .וכתב הקצהיח שם ( סיק ד) יו א ם נשבע תלוי ועומד בזה שיעקב הוא המחזיק בדתו ובדרכו
להרמבים דלעולם שם זרע אברהם תלוי בזה אם
ליתן נראה שצריך ליתן לו כל שכרו כיון שנשבע, הישרה ,ורק אז יש ליעקב זכות אבות וכמשינ.
יעקב מחזיק בדתו ובדרכו הישרה ,ובכל עת שאינו
שיכול לטעון משום אלא אינו ד עי קר הטעם
ויש להוסיף בזה עוד דזהו גם הביאור בדברי מחזיק בדתו ובדרכו הישרה פקע ממנו ברכת
משטה אני בך ,ושבועה מסלק השטאה ואם מת
המדרש אסתר רבה (פרשה ז ,יג) יויבא עמלק וכו׳ אברהם.
צריכי ם היור שים לשלם ואעיג דנ דר או נשבע אין
ומהיכן בא עמלק ,איר כרוספדאי בשם ר׳ יוחנן וזהו הביאור בקרא דיוהיה כי תריד ופרקת עלו
היור שים צרי כי ם לקיי ם נ ד רו כמבואר בר מי א סי׳
רנ די י עויי ש .ו ל פייז אתי שפיר הא דה שביעו על שבא מאצל בלעם הרשע שבא ליטול עצה ממנו מעל צוארךי ,ופרשיי יכלומר כשיעברו ישראל על
המכירה ד עי קר ענין השבועה היה כדי לסלק בזה וכו׳ ,אמר לו בלעם לך ועשה עמהם מלחמה וכו׳ התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות
טענת השטאה דשוב אינו י כו ל לבוא אחיכ בטענת מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם ,ואף שנטל ופרקת עלוי עייש .דכל מה שזכה יעקב
משטה אני בך ,וזיפ. אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של לברכת אברהם והוא זרע אברהם הוא משום שהוא
אברהם מיד בא עליהם למלחמהי עכיל. המחזיק בדתו ובדרכו הישרה ,ואם אינו מחזיק
והדברים מבוארים עיפ משיכ ,דזהו מה שאמר בדתו ממילא פקע ממנו ברכת אברהם דזכייתו
להם בלעם הרשע דבשעה שרפו ידיהם מן התורה ובדרכו בדתו המחזיק שהוא בזה תלוי מתלי
ופרקת עלו ,הרי יש לך פתחון פה לזכות בברכתו הישרה ,וכמשינ.
של אברהם וגם לך יש זכות אבות ,דבחירתו של ובדברינו אלו יתבארו היטב דברי התנחומא סוף
יעקב להיות זרעו של אברהם ולזכות בברכתו פרשת כי תצא (סימן י .מובא בדעת זקנים) יויזנב בך,
הרי לעולם תלויה אם יעקב מחזיק בדתו ובדרכו מכת זנב שהיה חותך מילותיהם של ישראל וזורקן
הישרה ,וכיון שעכשיו רפו ידיהם מן התורה הרי יש כלפי מעלה ואומר בזה בחרת טול חלקךי עייש.
לך לערער על הבחירה הזאת וגם אתה נחשב לזרעו והנה הזוהר סוף פרשת בשלח (חיב סיז עיא) כתב
של אברהם ,מיד ויבוא עמלק וגו׳. דעמלק נטל אינון דהוון גזירין ולא איתפרעו וגזר
יצפון לישרים תושיה
והן הן דברי המדרש ברח לתורה כלומר יש מקום מנוס מעשיו והוא מקומו ברשיי בסוף הפרשה (כח ,ט) הוכיח דיעקב לא הלך ללבן מיד אלא למד בבית
של הקביה ,הארבע אמות של הלכה ושם יש מקום להצפין עצמו מעשיו ,ושם עבר יי ד שנה אחר שקיבל את הברכות ,וכלשונו של רשיי שם יולמדנו מכאן
מברח ומנוס ממנו ,דדיא של הלכה שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה
דהוא מקומו של הקביה הוא מקום ואחר כך הלך לחרןי ,וכן בהמשך שם
בפיע ואינו בכלל העולם ,ולכן אעיג יהא למדת שאחר שקבל את הברכות
דאביו ברכו ואין מקום בעולם הזה
שאין לעשיו שליטה ,מימ יש מקום
שאינו בכלל העולם ,ושם אינו נוהג
ביאורי תפילה
ענץ ברכת המזון
נטמן בבית עבר ארבע עשרה שניםי.
וכבר עמד בנזר הקודש על המדרש
רבה (פרשה סז) ,מדוע לא קיים יעקב
כל הנהגות ודינים שנאמרו בעולם, ויתן לך האלוקים מטל השמיט ומשמני הארץ אבינו ציווי אמו מיד ,שהיא ציותה
ואם תברחו למקום זה אין לעשיו שם ידי על עשיו מיד להינצל עליו
הא דאמרינן פסוקים אלו במוצאי שבת הוא בשביל לומר פסוקים
שליטה ,והוא הדיא של הלכה ,שהוא שיברח ללבן ,ואילו הוא הלך ללמוד
של ברכה בתחילת ימי השבוע (משנ״ב ס״ רצה סק״ה) ,ובספה״ק איתא
מקומו של הקביה. שנקטו פסוקים אלו דווקא ,להזכיר לאדם בתחילת ששת ימי תורה בבית עבר ,עיייש מה שכתב
ויש להוסיף בזה גם מה שנאמר בגמ׳ המעשה ,שיישמר ולא ישכח כי השפע והברכה הם מאתו יתברך. דגם עשיו רצה בתחילה ללכת לבית
מכות (י ,א) מנין לדברי תורה שהן ונראה להוסיף בזה עפ״ה (דברים ח ,יח) ״וזכרת את ה׳ אלוקיך לבן ,ואם כי אפשר דבלאיה לא קשיא
קולטין וכו׳ ומסיק דבעידנא דעסיק כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל״ .ונראה דאין זה ציווי בפ״ע דכמו דגבי ציווי יצחק לשאת אשה
ביה הם קולטים גם ממלאך המות, שנזכור את הבורא תמיד ,אלא דחוא לפרש מה שנצטווינו קודם ילפינן מהכא (עי׳ תרוהיד פסקים סי׳ מ)
הרי מבואר מזה דהתורה הוי ׳מקום׳ לכן לברכו אחר האכילה (שם 3סוק י» ״ואכלת ושבעת וברכת״, דגדול תית יותר מכיבוד אב ואם,
שענינו שלא נשכח אלא נזכור שהכל מאתו יתברך .והוא ע״פ
שהוא כיון מעשיו, ומנוס מברח ואיכ הוא הדין לעניין ציווי רבקה,
דברי הרמב״ם (ב 3״א מהלי ברכות ה״ג) שכ׳ וז״ל ״וכשם שמבדכין על
׳מקומו׳ של הקביה ,ודויק. אמנם לשון רשיי ׳נטמן׳ (והוא ממדרש
ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה וכו׳ כדי לזכור את הבורא
ובזה ביארנו (ראה מועדים ימים נוראים) רבה ביר סח ,ה ובדומה לזה במגילה יז ,א)
תמיד״ עכ״ל.
משיכ הרמבים (בפירוש המשניות לריה משמע שלא היה כאן רק תית אלא
ונראה דיסוד דבר זה נלמד מברכת המזון ,דהנה לעיל (דברים ח,
פרק ד) דריה ויוהיכ הם ימי מברח גם קיום ציווי אמו לברוח מעשיו,
י -יי) כתוב ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלוקיך וגו׳ השמר לך פן
ומנוס אליו ,דלכאורה ציב אם בורחים וציב איך מתקיים בבית עבר ענין
תשכח את ה׳ אלוקיך וגו׳ פן תאכל ושבעת וגו׳ ורם לבבך ושכחת
מהקביה מה שייך שיהא המנוס אליו, הבריחה מעשיו.
את ה׳ וגו׳ ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה
ולפייז הדברים מבוארים ,דהמנוס וגו״׳ ונראה דההשמר לך פן תשכח מיישך שייך להא דואכלת עיפ דברי והנראה בביאור העניין
אליו היינו למקומו של הקביה דהוא ושבעת ,וכן הוא להדיא בהמשך ( ש ם יא ,טו) ״ונתתי עשב בשדך וגו׳ המדרש רבה דברים (פיא יט) ,וזיל
וכדברי של הלכה, אמות הארבע ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וגו״׳ ופרש״י המדרש ימהו פנו לכם צפונה איר
המדרש הצפינו אתכם וברח לתורה, (שם ב 3סוק ט 0וז׳׳ל ׳׳כיון שתהיו אוכלים ושבעים השמרו לכם שלא אותו ראיתם חייא אמר להם אם
תבעטו שאין אדם מורד בהקב״ה אלא מתוך שביעה שנאמר פן
וכמו דהוא מקום מנוס מעשיו ,הוא [עשיו] שמבקש להתגרות בכח אל
תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון מה הוא אומר אחריו ורם
גם מקום מנוס מהדין והמשפט שהוא תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם
לבבך ושכחת״ עכ׳׳ל ,דע״י זה שהוא בא לידי שביעה יש לחוש
מנהגות של העולם ,דמלך במשפט ממנו עד שיעבור עולמו הוי פנו לכם
שזה יביא אותו לסור מאחרי ה׳ ,שיביא את האדם לושכחת את
יעמיד ארץ ,אבל מקום זה הוא מחוץ צפונה ,איר יהודה בר שלום אמרו לו
ה׳ אלוקיך ,ובכדי למנוע שכחתו יתברך ,ציווה הקב״ה לברכו,
להנהגת העולם והבריאה ,ושם אין ישראל רבשיע אביו מברכו ׳על חרבך
דע״י הברכה יזכור את הבורא כי הוא הנותן לך כח ,וזה יסוד ענין
ומשפט, דין מהנהגת ומורא פחד הברכה שנצטווינו לאחר האכילה והשביעה כדי שלא נשכח אלא תחיה׳ ואתה מסכים עמו ,ואומר לנו
וכמשינ. נזכור שהכל מאתו ,וזהו דמסיימת התורה ״וזכרת את ה׳ וגו׳׳׳ דע״י הצפינו עצמכם מפניו ולהיכן נברח,
בפסוק הביאור גם דזהו ונראה זה שתברכו תזכור ולא תשכח .שוב מצאתי דכן כתב הספורנו אמר להן אם ראיתם שמזדווג לכם
עה״פ ״וברכת״ וז״ל ״למען תזכור כי מאתו היו כל אלו״ עכ״ל (ו כ ן ברחו לתורה ואין צפונה אלא תורה
בישעיה (כו ,כ) ׳לך עמי בוא בחדרך
עי׳ שם בס 3ורמ 3סוק יט) והיינו כמש״כ ,ובאמת שכן כתב הרמב״ם לישרים ׳יצפון שנאמר (משלי ב ,ז)
וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע
במו״נ ( ח״ג 3׳ מד) שזהו הטעם לברכת המזון יעו״ש. תושיה׳׳׳ עכיל המדרש .ונראה דעיי
עד יעבור זעם׳ ,וזהו כלשון המדרש
מעתה אתיין היטב [ונתעוררתי לזה ע״י נכדי] מה שכתב הרמב״ם בכם, שליטה לעשיו אין התורה
שיעבור ממנו עד הצפינו עצמכם
דזהו טעם התקנה לכל הברכות כדי לזכור את הבורא תמיד ,וד״ז וכדכתיב (בראשית כז ,כב) ׳הקול קול
דביום הקביה אומר והינ עולמו,
נלמד ממה שהתורה ציותה לברך ברכת המזון לאחר האכילה, יעקב והידים ידי עשיו׳ ,דאין הידים
זעם בעת המשפט ,בשעת זעם ורוגז,
דהוא כדי שנזכור את ה׳ ,ולכן תקנו חז״ל ענין הברכות כדי לזכור
הצפינו עצמכם ובא בחדרך ,ופרשיי ידי עשיו בזמן שהקול קול יעקב,
את הבורא תמיד ,ולא רק אחרי בהמ״ז ודו״ק ,וכן הוא באמת
בבתי כנסיות ובתי מדרשות ,כלומר אולם אין זה משום דלא ניתן לו אז
(בהקדמה ליד החיקה) וז׳׳ל הרמב׳׳ם ׳׳הספר השני אכלול המצות
ברחו לתורה לדיא של תורה ,דהוא שליטה על כלל ישראל ,אלא משום
התדירות שנצטוינו בהם כדי לאהוב את המקום ולזכרו תמיד
מקומו של הקביה ,וזהו לשון חדריך, שזהו מקום מברח ומנוס.
כגון קרית שמע ותפילה ותפילין וברכות״ עכ״ל.
דירה ולרשותו של כלומר למקום מקום באמת דהוא בזה והביאור
ולפי״ז יש לבאר נמי מה שנקש יצחק ״ויתן לך האלוקים וגו׳״
גם שם עצמכם והצפינו הקביה, בלשון מדת הדין וכתב רש׳׳י ,מהו האלוקים ־ בדין ,אם ראוי לך להם שאמר דמה מעשיו, מברח
מזעמו של הקביה ,וכמשינ. יתן לך ,ואם לאו לא יתן לך. הקביה ברח לתורה הוא משום דיש
מעתה אתיין היטב מה שנטמן יעקב ולהנ״ל מבואר היטב ,דאם זוכר את ה׳ויתן לך׳ כלומר שה׳ הוא מקום שנקרא תורה ,והוא מקומו של
בבית עבר ,דההטמנה בית עבר הוא ׳הנותן לך׳ כח לעשות חיל ,אז הוא בדין ,אבל אם לאו אלא הקביה ,דאין להקביה בעולמו אלא
הטמנה ב׳מקום׳ של הקביה ,והוא ׳ושכחת׳ את ה׳ אלוקיך -אז לא יתן לך ,דה׳יתן לך׳ מתלי תלי ארבע אמות של הלכה (ברכות ח ,א),
המברח והמנוס מ׳ידי עשיו׳ דאין לו בזכרון התמידי ,המתקיים בברכת המזון ובשאר הברכות. והנה שיעור דיא הוא שיעור מקום,
שליטה כלל במקום שבו נמצא ה׳קול והוא רשות בפיע וכמו דאמרינן דדיא
יעקב׳ ,ודויק. של אדם קונה לו בכל מקום (עיין בעל
המאור שבת ריש פרק הזורק) ,דהוא רשותו
ומקומו ,והינ יש מקום שהוא נקרא מקומו של הקביה והוא דיא של הלכה,
גליון מ״ב -כסלו תשפ״ז
שיחה מהגאון הגדול רבי דוד אברהם שליט״א • פרשת תולדות התשפ״ז • שנה שביעית
בס״ד
זבל פרדותיו
האדם נוטה להסתנוור מביטחון גשמי מבוצר ,לדעת שביתו יציב ופרנסתו קבועה ,נדמה לו כי בזה
תכלית חייו .ומסתבר כי חיי התלות במי שאמר והיה העולם ,עדיפים מכל חיי עושר ושלווה מנותקים
והעולה על כולנה ,מי הם אותם בריות 'שהיו אומרים'? פרשת עושרו הגדול של יצחק אבינו ,צריכה לימוד.
מדוע מצאה תורת אמת לנכון להנציח שיחת חולין של עוברי
התורה מאריכה מאוד בתיאור עושרו של יצחק ,שלושה
דרכים ,אנשים סתמיים המדברים סתם ,מפטפטים בלי מחשבה,
פסוקים רצופים המתארים איך מצא בשנה ההיא מאה שערים
ולהעמיד שיחה זו כחלק מתיאור גדלותו של יצחק אבינו ,האמנם
ויברכהו ה' .הבריות העריכו את הצפי לעושרו בסכום מסוים ,אך
לפי ארחי פרחי שאין אנו יודעים מי הם ומה שמם ,נאמוד ונעריך
הוא גדל פי מאה ממה שאמדוהו .איננו יודעים מה היה הבסיס
את גדולת יצחק?!
שלפיו העריכו פי מאה ,ממילא אין כאן מספר אבסולוטי שיכול
פלא. ללמד כמה היה עשיר אלא מספר יחסי.
התורה גם מעידה שהיה לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה
עשירות מול מלוכה
רבה ,ובין לבין מוסיפה עוד פסוק הנראה לכאורה סתום וכפול
לא בהכרח שנשיב כעת על כל השאלות ,אולם כיוון מבט בלשונו 'ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד' (כו ,יב -יד).
יש כאן.
לעת עתה איננו מבינים מה מוסיף פסוק זה על קודמו ועל
הבא אחריו ,ולשם מה נצרכה התורה לחזור שלוש פעמים על
ooo שורש הגדילה.
אצל אומות העולם ,ואף אצל המתפעלים מאומות העולם, ועל זאת צריכים אנו לדברי רש״י 'שהיו אומרים :זבל פרדותיו
קיימת 'תעשייה' שלמה של דירוג עשירי תבל .עיתותיהם בידיהם של יצחק ,ולא כספו וזהבו של אבימלך'.
לעסוק ללא הרף במימדיו של הממון ,לבדוק מי עלה ומי ירד ,מי
הנפיק ומי קנה ,מי משך ומי הפסיד ,ולתלות את עיניהם בצבירת שהיו אומרים
הון שאין לו קיום ,וגם לא יהיה להם שייכות עם הממון הזה ,גם
על זבל הפרדות הללו ,אנחנו רוצים להבין.
אם יתעסקו בנפחו ומידותיו ארבעים שנה.
ראשית ,מה שבח יש בפרדות? הלא פרדה היא בריה
עושר הוא דבר לא יציב ,לא במותו ייקח הכל ואין דור רביעי
מסוכנת ,פרי של הרכבת כלאיים ,שחז״ל אמרו עליה (יומא מט).
עשיר ,אכן כאדם תמותון .אלא שעיני האדם נכספות אליו ,ואליו
כי מעולם לא ראה אדם מכה של פרדה לבנה וחי.
הוא נושא את נפשו.
שנית ,בהלכות הענקה (קידושין יז ).שנינו שפרדה אינה נחשבת
כנגד זאת ,מלכות ביסודה מגלמת שלטון וכוח שאינם
בכלל ברכה ,שכן פרד אינו פרה ורווה .אין לו המשכיות ,הוא
מוגבלים .מלך פורץ גדר ואין מוחין בידו ,חוקי הארץ כפופים
עקר מטבעו ,וכל מציאותו מקרה בלבד .מדוע אם כן בחרו חז״ל
לרצונו ,אי אמר עקרנא טורא ,עקר טורא ,והאוצרות העומדים
לתאר את עושרו של יצחק דווקא באמצעות הזבל של אותה
לרשותו מעניקים לו תחושת יציבות מוחלטת.
בהמה עקרה שאין בה המשכיות?
במושגים אנושיים ,מי שיש לו כספו וזהבו של מלך אינו חסר
יתרה מזאת ,על פי פשוטו של מקרא עדיין לא היו פרדים
דבר; עתידו מובטח ,שולחנו ערוך ,ואין מעצור לכל אשר יחפוץ.
בעולם בזמן יצחק ,ענה הוא זה שמצא את הימים במדבר והרכיב
לעומתו ,חייו של יצחק בארץ פלשתים היו רצופים מריבות סוס וחמור ,והוא נמנה עם בני בניו של שעיר החורי בתקופה
וחרדות .יצחק יושב בארץ גזירה ,עובד אדמה ,תלוי במטר מאוחרת יותר; כיצד אפוא מצינו פרדות בימי יצחק?
נכתב ונערך ע״י הרב אביאל חיים חורי שליט״א
בכל ענייני הגיליון 058-3264289 -לקבלת השיחה בדוא"לgmail.com @8 5 4 4 2 9 8 :
לחיות בתוך מציאות שיש בה עמל ,קושי ותלות תמידית בחסדי השמיים ,ורואה כיצד פלשתים סותמים את בארותיו ומקנאים
ה' -מאשר לשבת על כיסא המלכות של אבימלך. בהצלחתו.
אפילו הבהמות ששימשו אותו -אותן פרדות -גילמו את
וילך הלוך וגדל
שיא הארעיות ,יצור שאינו מעמיד תולדות ,שאין עושרו מתרבה
המביט בעין פקוחה על החיים ,רואה כי מתוך שגרת החיים, מאליו ,ושכל מהותו אינה אלא כלי שרת זמני.
מגיעות מדי פעם תופעות שאינן ניתנות לחיזוי והתמודדות
והיו הבריות אומרות ,טוב לנו את זבלן של אלה שאין
טבעית ,התמודדויות שאינן מוכרות לאדם המצוי.
להם המשך ,אבל באו מעדרו של יצחק ,יותר מכספו וזהבו של
אין הקדוש ברוך הוא רוצה ,אלא שדעתנו תהיה מקושרת
אבימלך.
בו ,שלא נסמוך על ההרגל .שלא נחשוב כי אם נצליח לקנות
דירה הגענו אל הנחלה ,ולא נחשוב כי אם קיבלנו משרה שחשקנו הבריות אומרות
בה ,הרי שמיצינו את תכלית חיינו .הלא הנפש לא תמלא וגם
'היו אומרים' -אין אלו דברי הבל בעלמא ,אלא הכרה
לאחר הדירה ,ירצה דירה נוספת להשקעה וגם לילדיו שיגורו
פנימית וטבעית של הבריות בעת שהן מתבוננות במציאות בעין
סמוך לשולחנו .וגם לאחר שיקבל את המשרה ההיא ,הלא ירצה
מפוכחת.
להתקדם הלאה וכל עמל אדם לפיהו.
האנשים שחיו באותה תקופה ראו מול עיניהם שתי צורות
כל זמן שנשען אדם על תחזיות מזג האוויר ,ועל פיתוחי
קיום:
התרופה הניסיונית החדשה ,יותירו ה' להתמודד לבדו.
אבל אם קם האדם בבוקר ואינו יודע מה ילד יום ,עיניו אל מצד אחד עמד אבימלך ,שקוע בשלוות ארמונו ,מוקף
קדוש ישראל תראינה ,התפילה אינה עליו לעול אלא צורך קיומי בעושר סטטי ומוגן ,נדמה לו כי הגלגל תקע את סיבובו על
כי מבין אשר ממנו תקוותו. גפי מרומי קרת .ועם כל זאת ,רווחה הדעה גם אצל האנשים
הפשוטים ,עושרו ושלוותו לא משתווים לזבל פרדותיו של יצחק.
יש ימים של קושי ,יש שעות שבהן נדמה שהעמל עקר
כפרדה ,והמציאות תובעת התמודדות מפרכת ללא הבטחה של כי אצל יצחק ,הגם שהיה עושרו נתון למטר השמים מעל,
רווח מידי. ולבארות הנרדפים מתחת ,כל רגב אדמה היה חדור בקשר ישיר
עם נותן החיים ,והיה הקשר הזה כל כך חי ,כל כך פרה ורבה,
והתורה מעידה שיצחק 'וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד',
עד שנתקנאו הבריות להידבק בשרידי שרידיו של יצחק.
כי אין הכוונה כאן לאוצרות זהב וכסף ,כי אם לגדילת הנפש
התלויה באלוקיה ,זו שנצרפה בניסיונותיה. גם אם המציאות אצל יצחק נראתה כלפי חוץ כפרדה עקרה
שאין לה עתיד טבעי ,שרתה עליה השגחה עליונה .הפסולת של
ooo יצחק ,הזבל שנועד לזבל בו את השדות ולהצמיח פירות ,נשא
טובים קשייו ,מאבקיו ועמלו של מי שחי את חייו מתוך עמו כוח של חיים ושל פריון; ואילו הזהב של אבימלך היה עקר
תלות בקונו ,מכל השקט המזויף של מי שבוטח בכוחו ובממונו. מכל תוכן פנימי.
וזאת הבריות יודעות :מוטב לו לאדם להיות סמוך על סיפור ההשוואה בין אבימלך ליצחק הוא לא בכסף ,כי
שולחן האמונה ,גם אם ילקט מן הפסולת ,מלהיות שבע ושאנן אם במהות .כאותה הרגשה של 'כל הנוטל פרוטה מאיוב היה
באוהלי ניכור. מתברך' (ב״ב טו ,):כך הרגישו הבריות ביחס ליצחק ,העדיפו
<>oooooo<xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx>oooooo <>ooo<xxxxxxxxxxxxxxxxx>ooo<xxxxxxxxxxxxxxxxx>oooo
הרב נתנאל מלכה שליט״א
ירושלים
ליום הכנס בנו היקר משה חיים ני״ו לעילוי נשמת
בנועם עול תורה ומצוות גברא רבה ויקירא
יזכו הוריו לרוב נחת מכל צאצאיהם הי״ו קיבץ והרבה פעלים לתורה ויראה ברחבי ארה״ק
מתוך רוב טובה וברכה מזה שנות דור
הרה״ג מרדכי דב קרשינסקי זצ״ל
נסתלק בשם טוב מן העולם
לעילוי נשמת כא כסליו תשפ״ז
הגדול כמוהר״ר שלמה אבן דאנן זיע״א
ת.נ.צ.ב.ה.
בעהמ״ח שו״ת אשר לשלמה
רב רבנן וראש על ארץ רבה עי״ת פאס יע״א
<>oooooooo^ooooooooooooooo
ועדים בספר איוב
פרשת תולדות תשפ״ז ממורינו הגאון רבי א לי הו ד י ס ק י ן שליט״א
׳ ה פ ר ק ה ר א ש ו ן ש ל אי ו ב
יצעק ,בשקט ,אך יצעק .מי שכואב לו לא ימשיך את כשכואב צועקים
חייו הלאה כאילו לא אירע דבר ,זה 'יזיז' לו משהו
הבאנו את דברי הגמ' בסוטה (יא ,).ששלשה היו
בלב.
בעצת הריגת הזכרים במצרים .בלעם יעץ להורגם,
תמצית ספר איוב ועונשו היה מדה כנגד מדה מיתה בחרב .יתרו
לעומתו ברח ,ושכרו היה שזכו מבני בניו לשבת
בפרק הראשון של ספר איוב מסופר מה הוביל לכל
בלשכת הגזית .איוב ישב ושתק ,ועונשו היה שנידון
הצרות והיסורים שעברו עליו ,כמעט כל הספר
ביסורין.
לאחמ״כ הוא ויכוח שמנהל איוב עם רעיו ועם
אליהוא על דרכי ההשגחה ,מדוע יש צדיק ורע לו ידועה קושיית מרן הגרי״ז ,מהי התביעה על איוב
רשע וטוב לו. ששתק ,וכי מה היה עליו לומר? מה היו מועילים
דיבוריו ,הלא כל מגמתו של פרעה היתה להתגבר על
בתחילה מסופר שאיוב היה צדיק שלם בכל מדה
ישראל ,לעכב ולהמעיט את התפשטותם? וגם מה
ובכל מעלה ,ולא היה צדיק כמותו .נוסף על מעלותיו
מדה כנגד מדה יש ביסורים כנגד השתיקה?
אלו ,היו לו בנים ובנות ,עושר גדול ונכסים רבים ,לא
השיב מרן הגרי״ז :התביעה על איוב בזה ששתק,
היה חסר לאיוב מאומה .נעמד השטן לפני הקב״ה
היתה על כך שלא כאב לו על קושי השיעבוד של
וקיטרג ,רק מפני שי ש לאיוב כל טוב מאמין הוא בך,
ישראל ,לא כאב לו על הצרות והגזירות הניתכות
רק משום שלא חסר לו כלום ,אילו היית פוגע בו היה
עליהם ,הוא לא 'נשא בעול' עם ישראל .וזאת מנין?
כופר בך .ונתן הקב״ה לשטן רשות לפגוע בכל אשר
כי כשכואב צועקים .מזה שאיוב לא מחה ,ברח ,צעק
ברשות איוב ,אך לא בגופו .איבד השטן את נכסיו ,את
או כל דבר אחר הדומה לזה ,אנו למדים כי לא היה
כל רכושו ,המית את בניו ובנותיו .ועדיין איוב איתן
בליבו כאב על ישראל ,שאם לא כן היה צועק.
באמונתו 'ערם יצאתי מבטן אימי וערם אשוב שמה
ה' נתן וה' לקח יהיה שם ה' מברך'. סיים מרן הגרי״ז ,זו היתה המדה כנגד מדה .נגזרו על
איוב יסורים ,ביסורים שכאלה אדם צועק מרוב כאב.
שב השטן לקב״ה ואמר לו ,הכל יתן אדם בעד עצמו,
יעבור אדם וישאל אותו :למה לך ,מדוע מתאמץ אתה
אולם אם אך תואיל לפגוע בגופו יכפור בך .נתן
לצעוק? וכי הצעקות מועילות לך? האין די לך בסבל
הקב״ה לשטן רשות לפגוע בגופו אך לא בנפשו ,הלך
העובר עליך גם כך? אולם אנו נחשוב את אותו
השטן והיכה את איוב שחין בכל גופו .באו אליו
השואל לטיפש ,הלא זה ברור 'כשכואב צועקים' .על
שלשת רעיו :אליפז ,בלדד וצופר ,ולא דיבר עימו אף
איוב נגזרו יסורים להמחיש לו ,כשכואב צועקים,
אחד מרוב גודל כאבו .ואחרי שבעה ימים פתח איוב
כשלא צעקת הוכחת כי לא כאבת את כאבם של
את פיו.
ישראל.
כתוב בפסוק שאיוב פתח את פיו ' -ויקלל את יומו'. נוכל ללמוד מזה מוסר השכל גדול לכל חיינו ,כאשר
מסבירים המפרשים שם ,לאיוב היתה שאלה גדולה אנו רואים דבר מה אשר אין דעת תורה ורוח חכמים
על הנהגתו של השי״ת ,כיצד יתכן שצדיק גדול נוחה הימנו ,מי שלא צועק אות הוא כי זה לא כואב
כמותו מקבל יסורים גדולים כל כך ,מכאובים רבים כל לו .אין הכוונה לבייש כנגד רבים ,אין הכוונה להקדיש
כך ,וכל זאת ללא שום סיבה מוצדקת הנראית לעין, חיים שלמים למאבקים זולים ,אך מי שכואב לו
וספורי האבות כ' .ע״כ .אמנם לפי הנזכר קרוב מאד לכאורה כל יסורים אלו הם בחינם ,ללא כל הצדקה.
לומר שהמגלות הם מספר איוב .ואולי מ״ש 'ואל היה פשוט לאיוב שה' צדיק וישר ,שה' לא הביא עליו
ישעו בדברי שקר' אל יהיו משתעשעין בקריאת רע סתם כך .מכך הסיק איוב כי הקב״ה מסר את
המגלות ,הוא רומז שאל יש תע שעו בדברי משלים הבריאה לכוחות הטבע ולמזלות ,ש אז כל אדם י ש לו
ודמיונות כמיטב השיר והמליצה .ואתיא כההוא את מזלו כפי יום היוולדו ,לכן קילל איוב את יומו
מרבנן להלן וכ״ה במדר ש וירושלמי ,שאיוב לא היה שנולד בו ,ש אז הגיע אליו המזל הרע ההוא.
ולא נברא אלא משל היה' .עכ״ל רמ״ש. אז התפתח דיון ארוך בין איוב ובין שלשת רעיו,
בדבריו אנו רואים שישנה נחמה מאיוב ,לכל מי כאשר כל אחד מהם מנסה להציג ביאור משלו לדרכי
שנמצא בתוך מצב הנראה רע ,נחמה 'כי י ש תקוה ההשגחה ,והשאר מגיבים לטענתו .ואחר כל טענה
לכל בוטח בה' שאחר הרע יקבל גם טוב וחסד ממנו', וטענה של כל אחד מהם איוב עונה .עד אשר בא אדם
נחמה לדעת כי סוף טוב הכל טוב ,למרות כל הכאב, נוסף ש שמו אליהוא והעמיד את דרך ההנהגה
כל הצרות ,כל היסורים ,הכל יהיה טוב .נחמה זו האמיתית.
מתבססת על סוף ספר איוב ,כאשר בפרק האחרון
בסוף הקב״ה מוכיח את איוב על שלא עמד בנסיון,
״וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ויסף ה'
ואחר כל המעשה הקב״ה נותן לו הכל בחזרה
את כל אשר לאיוב למשנה״ -כפול מאשר היה לו
בכפליים ממה שהיה לו קודם.
קודם כל יסוריו.
נחמת משה רבינו מאיוב
לחיות עם הפרק הראשון של איוב
בב״ב (יד ):אמרו 'משה כתב ספרו ופרשת בלעם
אולם יתכן לומר שנחמה זו של איוב אינה לקטני
ואיוב' .זכורני שבעבר זכינו לשמוע ממורי מרן
האמיתית לשלמי הדעת אינה השכל .הנחמה
הגראמ״מ זצוק״ל שיעורים יומיים על מסכת בבא
מהפרק האחרון של איוב ,אלא מהפרק הראשון של
בתרא ,והיתה דרכו בקודש שלא לדלג שום שורה
איוב.
מדברי הגמ' ,וכך היה קורא גם את כל האגדתות
הלא אילו היה יודע איוב מראשית ,כי סיבת כל
שבספ״ק דב״ב והיה מוסיף בהם פרפראות נאות
יסוריו ,סיבת כל כאביו ,שאינם אלא להעמידו בנסיון
וחידושים נעימים .כשהגיע למימרא זו הביא את
אם יאמין בה' ,אם יכפור ,אילו היה איוב יודע את
הגהת רבי מתתיהו שטרא שון ז״ל.
זאת ,לא היה נופל ,לא היה מפקפק בהנהגת הקב״ה
במאומה .כי אם היה איוב יודע שכל זה אינו אלא הגאון רבי מתתיהו שטראשון ז״ל היה בנו של
נסיון שלו לבחון את אמונתו בה' ,היה עומד בזה הרש״ש -רבי שמואל שטרא שון ז״ל בעל 'הגהות
ומוכיח את אמונתו בהשי״ת. הרש״ש' הידועות על הש״ס ,והגהותיו של רמ״ש
מכך נסיק לעצמנו נחמה אמיתית ,כל קושי ,כל כאב, נדפסו ב'ילקוט מפרשים' שבסוף המסכת.
כל יסורים שהם הבאים עלינו ר״ל ,אינם רע בכלל ,הם נעתיק כאן את לשון הגהתו על המימרא הנ״ל' :עיין
אינם אפילו רע אשר בסופו יהיה טוב ,הם טוב בעצם. בספר מאור עינים [לר' אלעזר מן האדומים] אמרי
יש מי שהטוב אצלו הוא לכפר על עונותיו ,י ש כאלו בינה [פ״ד] בשם חכם קדמון בימי רבינו הקדוש ,כי
שהם גלגולים ,ישנם דברים שלא נדע אשר הם מסוד מצא כתוב במגלה קדמונית איך משה רבינו ע״ה היה
היחוד .אך דבר אחד אנו רואים בבירור ,גם אדם מוליך ומביא בידיו את ספר איוב לאחד אחד מזקני
מושלם כאיוב ,גם צדיק גדול כמותו ,גם 'אי ש תם ישראל בשעבוד מצרים למען ישמעו ולמען ילמדו כי
וישר ירא אלוקים וסר מרע' שכזה ,יכול לקבל יסורים יש תקוה לכל בוטח בה' שאחר הרע יקבל גם טוב
בכדי להעמידו בנסיון .מזה נתנחם ,כי כל כאב ,כל וחסד ממנו .עכ״ל .ובשכבר הימים אמרתי מ״ש
צער ,אינו 'סתם' ,להכל י ש סיבה טובה ,שהיא 'טוב' בשמות רבה [פ״ה] על פסוק 'תכבד העבודה על
ממש. שהיו מגילות בידם שהיה מלמד האנשים'
אילו היה איוב יודע את 'הפרק הראשון' ודאי לא היה ביום נחים) (=נופשים, משתעשעין ואל יהיו נפשין
נופל .אם נחיה עם ה'פרק הראשון' של איוב הכל השבת .ע״כ .פי' המהרז״ו שהמגלות הם דברי ספר
יראה אחרת. בראשית מגילות של ספורי אדם ונח והמבול והפלגה
בס״ד
פניני שם אבדתי
ממורינו הגאון דבי מנחם שמואל כהן שליט״א
/ ---------------------------------V.
פר שת תולדות ת שפ"ז
וביאר בזה הגר״ח כץ שליט״א דהנה אע״ג שעשיו היה רשע ,מ״מ
הלא הוא היה מקפיד ביותר על כיבוד אב ואם ,ועל כן המצוה הזו
היתה מצילה אותו ,וזהו שאמר הכתוב בתהילים שגם כיבוד אב ואם
הוא לא עשה בשלימות לפי שגרם רעה לאברהם יצחק ורבקה,
ויעתר לו ה' (כ׳׳ה כ׳׳א)
וממילא יבואו עליו כל הקללות הללו.
ופרש״י לו ולא לה לפי שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת
הלעיטני נא מן האדומ האדומ הזה (כ׳ה ל') צדיק בן רשע .ובפשוטו ההסבר בזה הוא מכיון שלצדיק בן צדיק
שמעתי שמעירים מהו הלשון הלעיטני נא ,וכי עשיו הרשע היה רגיל ישנם יותר זכויות .ועוד יש לפרש שבצדיק בן צדיק יש מעליותא
לדבר בלשון בקשה .וביארו ,שעדשים הם אדומים רק קודם מיוחדת שאע״פ שהוא רגיל לתפילה בכל זאת אין התפילה נעשית
בישולם ,אך לאחר בישולם הם נהיים חומים ,וא"כ בקשת עשיו אצלו כמצות אנשים מלומדה.
הלעיטני נא היינו אף שאינו מבושל ,וכלשון הפסוק ״אל תאכלו
שמ.
ממנו נא״ (שמות י״ב ט') גבי קרבן פסח [ומטו כן משמיה דהחוות
יאיר]. ואמרו חז״ל לו ולא לה ,ועי' ברש״י מש"כ בזה .ונראה בעוד אופן
שהנה הגרי״ח זוננפלד ביאר מה שנצרך כ"כ הרבה תפילות ע"מ
אכן לכאורה יל״ע ,דלשון הקרא הוא ויזד יעקב נזיד ותרגומו ובשיל שיהיו ליצחק ילדים הוא מכיון שאברהם מת לפני שעשיו יצא
יעקב תבשילא ,ובפשטות משמע שכבר בישל יעקב את העדשים, לתרבות רעה ,וא"כ נמצא שככל שעשיו יולד מוקדם יותר כך
ועי' לשון רש״י שכתב ובישל יעקב עדשים ,וכן לשון הפסוק לקמן אברהם אבינו ימות מוקדם יותר ,ולכן היו צריכים תפילות מיוחדות
ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים ,ועי'. כדי שיולד עשיו.
וימכור את בכורתו ליעקב (כ׳׳ה ל״ג) והנה לקמן בפס' כ״ב כתיב ותאמר א׳׳כ למה זה אנכי ,ודקדק הגרי״ז
הראשונים דנו מדוע לא היה במכירת הבכורה אונאה ,והמכירה אינה שדוקא רבקה לא רצתה בזה ולא יצחק ,וביאר בזה שמכיון שיצחק
חלה .ובספורנו כתב שכיון שעשיו גילה לאחר המכירה שהבכורה מצווה על פריה ורביה הרי מה שיצא ממנו בן רשע אי״ז מענינו ,וכמו
אינה שווה לו [ויבז עשיו את הבכורה (כ״ה ל״ד)] ,ממילא שוב לא שאמר ישעיה לחזקיהו בהדי כבשיה דרחמנא למה לך ,ורק רבקה
היה זה שו"פ ואין בזה אונאה .וכשיטת הריטב״א קדושין ח' :שע״י שאיננה מצווה אמרה שהיא לא רוצה בן רשע.
גילוי דעת פוסק מהמקח דיני אונאה.
ועפי״ז י״ל מה שהקב״ה נענה דוקא לתפילתו של יצחק ,כי לרבקה
ובעיקר שיטת הריטב״א הקשה בקצוה״ח סי' רל״ג סק״א מהא לא היתה זכות להתפלל על כך מכיון שהיא גורמת למותו המוקדם
דפליגי תנאי בב"מ בפרק הזהב (נ״ו ):אי יש אונאה במכירת ס״ת של אברהם ,אך ליצחק שמצווה על פריה ורביה אין הוא צריך
ומרגלית ,וסברת ר' יהודה היא שאין אונאה מכיון שאדם הנצרך להם לעשות את החשבונות הללו ויש לו זכות להתפלל על כך ,ולכן נענה
מוכן לשלם יותר מכפי שווים לפי צורכו ,ואין הלכה כר' יהודה ,ולמד דוקא יצחק.
מכאן הקצוה״ח שאין השווי לענין אונאה נמדד כפי מה שהאדם
ותאמר אמ כן למה זה אנכי (כ״ה כ׳ב)
מוכן לשלם אלא כפי שוויו האמיתי של החפץ ,והניח את הריטב״א
בצ״ע. ודקדק הגרי״ז שדוקא לרבקה זה הפריע ולא ליצחק .ויש לבאר
דהנה כתיב במשלי (פרק י' פס'א') בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת
וצ״ל שחלוק אופן שיש סיבה הגורמת שמחמתה אצל פלוני החפץ אימו ,והביאור מכיון שבן חכם הולך לבית המדרש ונמצא ליד אביו,
יהיה שווה יותר שבזה גם לרבנן דר' יהודה אין אונאה ,לאופן שמוכן והאב נהנה ממנו ביותר .אך בן כסיל יושב כל היום בבית והאם היא
לשלם יותר מחמת צורכו הרב בחפץ ,וכגון מרגלית שמשלימה לו זו שרואה ובוכה ,ועל כן אמרה רבקה למה זה אנכי בדוקא ,כי לה זה
יופי הכתר ,ומחמת רצונו בה הרי הוא משלם יותר מכפי שוויה. מפריע יותר.
שמ. ויבא עשיו מן השדה והוא עיף (כ״ה כ׳ט)
כתב הרמב״ן (בפס' ל״ד) דמלפנים היה ענין הבכורה לנחול את כבודו ודרשו חז״ל בב״ב ט״ז :חמש עבירות חמורות עבר עשיו באותו היום.
של האב ושררתו ,שיהיה לגדול מעלה על הצעיר ,ולכך יעקב אמר והנה בתהילים פרק ק״ט המשורר מקלל את עשיו ,ובפס' י״ד מבואר
אנכי עשיו בכורך לפי שהוא היה הראוי להתברך. הסיבה שבאו עליו כל הקללות האלו ״יזכר עוון אבותיו וחטאת אימו
ומבואר דע״י מכירת הבכורה הגיע הכבוד שהיה אמור להיות לעשיו על תימח" ,ופרש״י עוון אבותיו שקיצר ה' שנים מחייו של אברהם,
ליעקב .וצ״ב דהן אמנם שהכבוד של הבכורה עבר ליעקב ,אך מ"מ ולאביו גרם כהיון עיניים ,וחטאת אימו שגרם לה להעלים יום
עדיין יהיה יעקב מחויב לכבד את עשיו מדין אחיו הגדול אף שאינו קבורתה כדי שלא יקללו הבריות את הרחם שיצא ממנו עשיו ,וכן
בכור. שהשחית את רחמה ,וצ״ע מדוע לא הוזכרו כל העבירות החמורות
שעשה עשיו.
שחבירו המשיך למשוך בצעיף נמשכו עמו חוטי הציצית ונקרעו. ובהלכות קטנות ח״ב סי' קע״ד דן באשה שילדה תאומים ,והראשון
ורצו לדון האם יש מקום לחייב כאן בדין אדם המזיק או לא. נולד בכ״ט אדר א' והשני נולד בא' אדר ב' ,ובשנה שאינה מעוברת
הרי האח האחרון הינו גדול מן האח הראשון .וכתב דגזירת מלך היא
ונראה דיש לפטור את המושך בצעיף ,דאמנם משיכתו גרמה
שיהיה כבוד לאח הגדול ,ועל כן אפילו שהאח הקטן נולד קודם מ"מ
לקריעת חוטי הציצית של חבירו ,אך חבירו יכל לשחרר את אחיזתו
דין כבוד יהיה לאח הגדול[ ,היינו גדול ע"פ דין] ,ולכאו' כוונתו
בצעיף ואז היה נמלט לחיים ולשלום ,וכיון שלא עשה כן הרי ההפסד
שאזלינן בתר השנה שנכנסים להיות בני דעת [וזה דלא כשבו״י ח״א
על ראשו.
סי' ט' והבנין ציון סי' ק׳׳נ שכתבו דתלוי בקדימת הלידה] .וכתב שם
ב .סיפר יהודי אחד ,שביום שישי הלך לקנות בחנות שעל יד ביתו ומי יודע אם לידת יעקב ועשיו לא היה כעין זה ,ואע״ג דאיפליגו אי
גליון הנמכר שם ,ואחר שבא לביתו הבחין ביום השבת שבטעות בניסן או בתשרי נולדו אבות יתכן דקאי רק על אברהם ויצחק ולא
לקח ב' גליונות ,שכן גליון נוסף היה דבוק וצמוד לגליון שלקח עמו. על יעקב.
ובא ביום ראשון להשיב למוכר את הגליון המיותר ,והשיב לו המוכר
וממילא י״ל דבאמת אע"פ שיעקב נולד מאוחר מ"מ מדין גדול הרי
שאחר השבת כבר אין לו מה לעשות בגליון הישן ,ובאמת באו אליו
כבר היה הכבוד מגיע לו ,אלא שהיה צריך לכבד את עשיו מדין בכור,
לקנות גליון זה ואמר שנגמר ,אבל עכשיו כבר אין מה לעשות ,ויחזיר
וכלפי דין בכור שפיר הועילה המכירה ושוב לא היה דין כבוד כלל
את הגליון לחברה המשווקת אותו .ויל"ד האם יש לחייב את הקונה
לעשיו.
בתשלום לחברה על הפסד הגליון או לא.
עי״ל דהנה עי' בחשק שלמה ביבמות (ל״ט ).שחקר מה הדין בשני
ויש לדון כאן מכמה צדדים :א' .עי' פתחי תשובה (חו"מ סי' שסג
אחים תאומים מי מהם מייבם ,ולכאורה האח הגדול היה אמור
סק"א) שחילק בין הגונב חמץ ועבר עליו הפסח שפטור כשמשיבו
לייבם שהלא יש דין קדימה בייבום לאח הגדול ,ומבואר בדברי
כמות שהוא לאחר מכן ,משום שאין ניכר עליו שהוא אסור ,למשיב
החשק שלמה ששני תאומים שנולדו יחד הגם שאחד מהם יצא
אתרוג הגזול אחר סוכות שניכר עליו שהוא נפסד .ועי' בשם אבותי
קודם מ"מ אין הוא נקרא גדול ,ויתכן שגם אין בו דין כבוד.
(ב"ק) שהארכנו לבאר הענין ,דתלוי בהיראות החפץ האם ניכר בו
ההפסד או לא .ולפי"ז יל׳׳ד דכאן ניכר על הגליון שהוא ישן וכבר ויעקב נתן לעשיו לחה ונזיד עדשיה (כ״ה ל״ד)
אינו שווה ,ויש לחייב עליו בתשלומין ולא די בהשבת גופו .ב' .יל"ע
וצ״ב מדוע יעקב נתן לעשיו לחם ,הלא עשיו ביקש רק נזיד עדשים.
כיצד הוא נידון ,האם כגזלן בשוגג מהחברה ,או רק כמבטל כיסו של
וי״ל דמבואר בגמרא (יבמות ק״ו ,.ב״ק קט״ז ).שכאשר אדם מבקש
חבירו ,וצ"ע.
דבר שנצרך לו להצלת נפשו ,והמוכר מגזים במחיר החפץ ,יכול
ג .התעורר נידון במעשה שהיה ,שרעיתו של ראובן ילדה בשעטו"מ הקונה לומר משטה אני בך ואינו חייב לשלם לו את המחיר שנקבע.
ולרגל הלידה נתנו לה שתי הגיסות מתנה של כרטיס 'גיפט כארד' ולכן רצה יעקב שלא יהיה כאן מצב של פיקוח נפש שיאמר עשיו
ע"ס ארבע מאות ש"ח ,וסיפרו שהכרטיס היה שייך לאחת ושילמה משטה אני בך ולכן נתן לו לחם קודם.
לה השניה מאתים ש"ח ,ומעתה המתנה היא משתיהן .ולבסוף
הוברר שתוקפו של הכרטיס פג כבר זמן רב קודם נתינתו ,וכעת
השאלה היא אם יש חיוב של השבת אבידה על מקבלי הכרטיס
לגלות לנותנת בעלת הכרטיס שקיבלה מאתים ש׳׳ח מהשניה
בטעות ועליה להשיב לה אותם. א .מעשה באחת הישיבות המפורסמות שבחור אחד זרק אל חבירו
דרך צחוק צעיף ,וחבירו תפס את הצעיף ,וחשש הזורק שחבירו
ועורר מו"ח הגר"י רוזן שליט"א סברא ,שהרי כשיוודע לנותני המתנה
ישאיר את הצעיף אצלו והתחיל מושך את הצעיף לכיוונו ,ואחזו
שבעצם לא נתנו שום דבר יתנו שוב ארבע מאות ש"ח ,וא"כ י"ל
שניהם בצעיף זה מושך לכאן וזה לכאן .תוך כדי הדברים נסתבכו
שאין כאן חיוב השבת אבידה ,כיון שע"י הידיעה מהנתינה בטעות
ציציותיו של התופס בצעיף באחד המסמרים שבספסל בו ישב ,וכיון
תהיה נתינה נוספת של אותו סכום.
פניני אגדה ודרוש בפרשת השבוע מאת מורינו שליט״א
ויאמרעשיובליבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגהאת ויאמרהננימיאתהבני(כ״ז י״ח)
יעקבאחי(כ״זמ״א) י ש לבאר מדוע לא ידע יצחק ברוח הקוד ש כי העומד לפניו הינו בעל
מע שי ם טובים ולא ע שיו הרשע ,וכפי שמסופר על גדולי הדורות
ופיר ש הכלי יקר מ כיוו שבימי האבל יעקב יהיה אסור בתלמוד תורה,
לדורו תיהם שידעו להבחיו האם העומד מולם הינו בעל עבירות .וי ש
ו אזי התורה שלו לא תגו עליו .ויל״ע דהרי אבל מותר בלימוד הלכות
לבאר ע״פ מעשה שהיה בעיירה מ סוימת שהיה בה 'מוסר' ,והלכו
אבילות .ולכאורה י ש להוכיח מכאו שאבל מופקע מעצם החפצא של
ה ח סידים אל החוזה מלובליו על מנת שיקלל את המוסר ,וכאשר אמרו
תלמוד תורה ,והגם שמו תר לו ללמוד הלכות אבילות כי זה לא משמח
החסידים לחוזה את ש מו של המוסר קם החוזה ואמר ש או תו י הו די
מ״מ איו זה שם של ת״ת ,כי לי מוד התורה הוא רק בשמחה וחדוה וגיל,
מאיר כעת בכל העול מות ו איני יכול לקללו ,והחסידים נבוכו ו שבו
ועיי בהקדמת האגלי טל ,ודוייק.
לביתם .אך המוסר לא הפסיק ממע שיו ,והחסידים שבו אל החוזה ,וכעת
הסכים החוזה לקללו ואכו המוסר מת .ולאחר הבירור נתברר שבאותה עד אשר תשובחמתאחיךעד שובאףאחיךממך
מוסר (כ״ז מ״ד -מ״ה) השעה ש היו החסידים בפעם הראשונה אצל החוזה הדליק או תו
נרות חנוכה .ומבואר כי בשעה שהאדם מתעסק במצוה איו הצדיקים
ויל״ע מהי הכפילות .וי״ל דהרי כמים הפנים לפנים ,וז הו מה שרבקה מבחינים בכך שהוא רשע ,וה"נ בכל פעם שהיה ע שיו נכנס אצל יצחק
אמרה לו עד אשר תרגיש שאתה כבר אינך כועס על אחיך ,ו אז תדע שגם היה מ קיי ם בזה כיבוד אב ואם ,ועל כו היה רגיל יצחק לראותו כבעל
הוא כבר שכח את אשר ע שית לו. מע שי ם טובים.
/
להערות והארות וכן לקבלת הגליון במייל מידי שבוע ניתן לפנות למייל S 0 2 5 8 7 0 7 0 0 @ g m a il. c o m
אומדה לש&ך
בס״ד
גיליון מס'
347
כ״ט חשון תשפ״ז
פסקי הלכו ת ו ת שו בו ת מפי נ?ודגו הגאון ה ־ ־ ו ל דבי ע מ ד □ פ רי ד ש לי טי׳ א פרשת תול דות
( או ־־ ח סי' סו ( א “ P 0 U 7 ק רי א ת T ^ l l H p D D p
[אולם ב מ ט ה יהודה (שם ס״ק א) הבין ש כוונ ת ה מ ג״ א שלא
עניית דברים שבקדושה בברכות ק״ש
יענ ה לקדי שי ם ש א חר ת ת ק ב ל ,ואף לא לאמן יהא שמיה מ בו א ר בג מ' (ברכות יג) שאין להפסיק ב די בו ר ב ק רי א ת ש מ ע
רב א ,ומכח ז ה חלק על ד ב ריו ,ועי' בז כו ר ליצ ח ק (הררי ,סי' ז) וברכו תי ה.
שד חה ד ברי המט'^ והסביר א ת ד ברי ה מג״ א כנ״ ל].
וכתבו ה ר א שוני ם ,שכיון ש הו תר [ ב או פני ם מ סוי מי ם] ל ענו ת
ב מ ש " כ ש ה מי ק ל ל ע נו ת ע ל ח מ ש ת ה א מ ני ם ה ר א שו ני ם ולשאול בשלום חבירו מ פני הכ בוד ,קל ו חו מ ר ש מו ת ר
ש ב ק די ש ,י ש לו ע ל מי ל ס מו ך :כ ה״ ח (סק כג ,ע ^ האריז״ל, להפסיק כדי ל ענו ת ד ב רי ם ש ב קדו ש ה ,וכדלהלן.
ובשם החסד לאלפים סי' סה ס״ק ב ,והבא״ח פרשת שמות ס״ו).
מקורות והרחבה:
תי ב ת "י ת ב ר ך " ש ב סו ף " א מ ן י ה א ש מי ה ו כוי ו ל ע ל מי
כן כ תבו ה תו ס' (שם :דייה שואל) והראיי ש (שם פ״ב סי' ה) ו שו״ ת
ע ל מי א " :ב מ ג ״ א (שם) כ תב שי א מ ר גם תי ב ת ״י ת ב ר ך ״,
ה ר ש ב״ א (ח״ה סי׳ ט) .אולם יש מ ה ר א שוני ם שכתבו שלא
וכ״ה ד ע ת שו״ ע הרב (שם ס״ו) ,וכך נו הגי ם חלק מ ק הי לו ת
יפסיק ל ענו ת ד ב רי ם ש ב קדו ש ה ,מ ה ט ע מי ם הבאים:
ה ח סידי ם מ ק הי לו ת וחלק ספרד בני אולם ה ח סי די ם.
[א] מ א ח ר ש עו ס ק ב ש ב חו של מ קו ם ,אין לו ל ה פ סי ק
מו סי פי ם ו או מ רי ם ע ד " ד א מי ר ן ב ע ל מ א " (כה״ח סי' סו ס״ק יז).
ב ש ב ח א ח ר (כ״כ הרא״ש בשם יש מי שאומר ,והוסיף שרוב המפרשים חלקו
אך הכר ע ת ה מ שנ״ ב לו מר רק עד ״ו ל ע ל מי ע ל מי א״ ,ו כ ד ע ת
עליו).
הג ר״ א (בביאורו שם) ו ה חיי״ א (שם).
[ב] מ א ח ר ש עו ס ק ב מ צו ה [ מ צו ת תפילה] פ טו ר מן ה מ צו ה
[ עניי ת ד ב רי ם ש ב ק דו ש ה] ,ו מ מי ל א ע ניי ה ז ו הי א ה פ ס ק ה
הנ מ צ א ב בר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפר ק או בבין ש ל א ל צו ר ך (רשב״ץ ברכות שם ,וע״ע רוקח סי' שכד שכתב סברא זו לעניין
ה פר קי ם] ,ו שו מ ע ק דו ש ה: הפסק בתפילה).
יענה רק א ת הפ סוקים ״ ק דו ש ״ ו ״ ב רו ך ״ ,אך לא ״י מ לו ך ״, [ועי' בכור שור בר כו ת שם (הובא בשע״ת סק״ו) שד ח ה א ת ה ק״ו
וכל שכן שלא יפסיק ל ״ נ ק ד ש /נ ק די ש ך ״ ו ל ש א ר ה הו ס פו ת שכתבו ה ר א שוני ם].
ש מו סי פי ם ב ש ב ת. ש ב קדו ש ה ו מ בו א ר בב'^ (סי' נא סוף ס״ב) ש עניי ת ד ב רי ם
מקורות והרחבה: ב א מ צ ע פסוקי דז מ ר ה קלה יו תר מ א ש ר ב א מ צ ע בר כו ת
ק״ ש ,מ שום ש פ סו ד״ז שבח הוא ,וגם עניי ת אמן [ו שאר
ב שו״ ע (שם) כתב שיפסיק ל קדו ש ה.
ד ב רי ם ש ב קדו ש ה שעוני ם עלי הם ב פ סו ד״ז] שבח ,ולכן אין
ונחלקו ה א ח רוני ם האם יענ ה גם ״י מ לו ך ״ :ד ע ת הלחם
ז ה נ ח ש ב להפסק ,מה שאין כן ב בר כו ת ק״ ש ,וכפי שי ת ב א ר
ח מו דו ת (פ״ב סע' כא) שלא יענ ה ״י מ לו ך״ ,וכן ד ע ת ה מ ג״ א (שם
להלן.
סק״ו) ו הג ר״ א (שם) ,ו כ״ פ ה מ שנ״ ב (שם ס״ק יז) ו ה ב א״ ח (הנ״ל).
אולם ב הג הו ת יש נוחלין (פ״א הגה יד ,הובא במג״א שם) כתב שיענה
גם ״י מ לו ך״ ,ו ב כ ה״ ח (שם ס״ק יח) כתב שכן מ ש מ ע מ ס תי מ ת
הנ מ צ א ב ב ר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפרק או בבין
ה שו״ ע ,וכ״ ה ב סי דו ר שו״ ע הרב (אמנם בשו״ע הרב שם ס״ה הכריע
ה פר קי ם] ,ו שו מ ע ק די ש:
הכרעה שאין ו ב ע רו ה״ ש (שם ס״ו) כתב שלא לומר ,וצ״ע).
לא יענ ה על כל ה א מני ם ש ב קדי ש ,אלא יענה ר ק א מן י ה א
ב מ ח לו ק ת זו ,ויכול לע שו ת כרצונו .אולם כ א מו ר ,ה מ ש נ " ב
ב ע ל מ א ". ש א ח ר " ד א מי ר ן ש מי ה ר ב א וכו' ,וכן א מן
ה כ רי ע ש ל א לו מ ר.
ה מיקל ל ענו ת על כל ח מ ש ת ה א מ ני ם ה ר א שו ני ם [היינו כל
א מ נ ם א ת ה הו ס פו ת ש מו סי פי ם ב ש ב ת אין לו מ ר ,כיון
ה א מני ם ע ד ״ ד א מי רן ב ע ל מ א״] ,יש לו על מי ל ס מו ך ,וכך
שהם לא חלק מ ה ק דו ש ה (כמבואר במג״א סי' קכה ס״ק א ,ובמשנ״ב שם
נוהגים ב ק הי לו ת ה ח סידי ם ו ה ס פר די ם.
ס״ק א ,ובסי' סו ס״ק יז) [ו ב ערו ה״ ש (שם ס״ו) כתב לו מר " ש מ ע
מקורות והרחבה:
י ש ר א ל " ש ב קדו ש ה ש ב מו ס ף ,כיון ש מ קב לי ם עול מ ל כו ת
ב שו״ ע (סי' סו ס״ג) כתב ״ ל ק די ש .״ מ פ סי ק א פילו ב א מ צ ע
ש מי ם ,והוא כמו ש מ פ סי קי ם ב פ סו ד ״ז לקרוא ק״ ש עם
ה פ סו ק״ .ו ב א״ ר (שם סוס״ק ו) כ תב שהוא רק לי ה א ש מי ה ר ב א
י שר א ל״ ל״ ש מ ע גם יפסיק אם ל פ״ז וי ל״ ע הצי בור.
אך חו ב ה, ש עניי ת ם בעלמא ד א מי רן שאחר ו ל א מן
ש ב הו צ א ת ס״ ת ו ב קר בנו ת] .ונר א ה עו ד ,ש בז מן ש ה צי בו ר
בין לא ואף יפסי ק, לא ו אי ל ך שמתתקבל ל א מני ם
ו ה ש " ץ או מ רי ם א ת ה הו ס פו ת ה נ " ל [כגון ״ אז בקול רעש
ה פר קי ם ,כיון ש אינ ם חובה אלא מנ הג .וכן הוא ב חיי״ א (כלל
ו כו'״ ,״ מ מ קו מ ך מ לכנו ו כו'״] ,א פ ש ר ל ה מ שי ך ב א מי ר ת
כ ס״ד) ,ו הו בא ב מ שנ״ ב (ס״ק יז).
אזמדה לשמך1 1
והנה מ בו א ר בג מ' (ברכות כא ,:ונפסק בשו"ע סי' קט) " א מ ר רב הונ א ב ר כו ת ק " ש ,ואין צרי ך להמ תין ב ש תי קה עד שיענה " ב רו ך
הנכנס ל בי ת הכנ ס ת ו מ צ א צ בור ש מ ת פללין ,אם יכול כ בו ד" ו"י מ לו ך" (וע״ע אזמרה לשמך גיליון .)147
לה ת חיל ולג מור עד שלא יגיע ש " ץ ל מו די ם י תפלל ,ואם לאו וכן לא יענה ק דו ש ה ש ב "יו צ ר א ו ר " ו ב ״ו ב א ל ציו ן " ,כיון
אל י ת פ ל ל" .ונ חלקו הר א שוני ם האם דין ז ה הוא מ ח מ ת שיש שיש לחו ש ל שי טו ת שאין דינו כד ב ר ש ב קדו ש ה (עי' סי' נט וסי'
ת ק נ ה לו מר מו די ם ד ר בנן ,או מ ח מ ת שצריך ל ש חו ת עם קלב).
ש הצי בור ב מי ככופר נר א ה יהא שלא כדי הצי בור,
מ ש ת חווי ם לו:
ד ע ת תו ס' (שם ד"ה עד שלא יגיע) שדין ז ה הוא מ ח מ ת ה ש חיי ה, הנ מ צ א ב בר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפר ק ,ואפילו
מ פני ש א מי ר ת מו די ם דר בנן אינ ה ת קנ ה ,אלא רק מ נ ה ג ב א מ צ ע פסוק (חוץ מפס' ראשון של קריאת שמע ,וברוך שם כבוד
ה מ ה ר ש" א מ ה סוגי א (וז"ל "לא מצינו לו עיקר בגמ'") .והקשה מלכותו וכו') או בבין ה פר קי ם] ,ו שו מ ע ב ר כו:
בסוטה ה מז כי ר ה א מי ר ה זו .ו תי רצו ה מ ע דני יו" ט (על הרא"ש, עונ ה ,ובבין ה פר קי ם -יענה גם אמן ש א חר ב ר כו ת העולה
פ"ג סי' יח אות ע) ו ה צ ל" ח (ברכות שם) ש הג מ' מז כי ר ה א מי ר ה זו ל תור ה.
כ מנ הג ולא כ ת קנ ה ,וכלשון הג מ' " ה ע ם מ ה ה ם או מ רי ם ".
מקורות והרחבה:
אולם ד ע ת ר בינו יונה (שם ד"ה במאי) שדין ז ה [שאין ל ה ת חי ל
מ בו א ר ב שו" ע (סי' סו ס"ג) שעונה ברכו .ו מ ס תי מ ת ד ב ריו נ ר א ה
לה תפלל אם לא יסיים ע ד מו די ם דר בנן] ,הוא מ ח מ ת
שיענה כל הברכו ,אף ה מי לי ם " ל עו ל ם ו ע ד " ,ו א ע" פ שהוא
א מי ר ת מו די ם ד ר בנן ,אך ה שחייה היא רק מנ הג .וכן מ ש מ ע
יותר מ כ די די בו ר .וכ"כ ה מג" א ,וכ" ה ב פ מ" ג ובלבו ש (שם
ב או "ז (הל' תפילה סי' צח) ,ועי' ר א בי" ה (ברכות שם) .ו מ בו א ר
ס"ב).
ב ד ע ת ם כי יש ת ק נ ה לו מר מו די ם דרבנן.
אולם רבינו יונה (ברכות ז :ד"ה רבי) כ תב "ול ברכו נ מי ,כיון שהיא
וכן מ ד ב רי הירו ש ל מי (ברכות פ"א ה"ה) ש חו ת מי ם מו די ם דר בנן
ה פ ס ק ה מו ע ט ת ל ענו ת " ב רו ך ה' ה מ בו ר ך" מו ת ר ,ד תו ך
ב ש ם ,מו כ ח ש מו די ם דר בנן הוא ת ק נ ת ח כ מי ם ,ו כ מ ש" כ
כדי ד בו ר כ ד בו ר ד מי " ,ו ל מ ד ה ר ע ק" א (בחידושיו לברכות יג):
המגן גי בורי ם (סי' קכז ס"ק ב) ,ה אור ח נ א מן (שם ס"ק ב) ,וכן נר א ה
מ ד ב ריו שלא יענה "לעו ל ם ו ע ד" [כדי שלא יהיה יו תר מ כ די
ב ת שו ב ת הג אוני ם שהוב אה ב שבולי הלקט (הל' תפילה סי' ב)
די בור] ,ונ ש אר ב צ" ע ל דינ א.
"נ תנו לו [ ל מודי ם דרבנן] כח קדו ש ה רבה וכח ק די ש".
מ ש " כ ש ב בין ה פ ר קי ם י ע נ ה א מ ן ש א ח ר ב ר כו ת ה עו ל ה
אמירת ” מודים ” או ” מודים אנחנו לר ” :
ל תו ר ה :עי' מ שנ" ב (ס"ק יח) ו ש ע ה" צ ,ובטעם ה ד ב ר ראה
והנה ,הטור (סי' סו) לא הז כי ר עניי ת מו די ם דר בנן ב א מ צ ע ד ברי ח מו דו ת (ברכות פ"ב אות כג ,צוין במג"א סק"ו "ונ"ל מילתא דפשיטא
בר כו ת ק" ש ,אולם הב'^ (שם ד"ה כתבו) הביא ד ברי רבינו יונה דלענות מפסיקין ,דלא סגי שלא יענה כמו שהוא עונה על שאר דבר שבקדושה,
הנ" ל (ברכות ז ,):וביאר שכוונ תו לו מר שיפסיק רק ל מי ל ת שהרי גם אלו הברכות בעשרה דוקא") ,וערוך השולחן (סוף ס"ח).
" מו די ם " ב ל ב ד ,ו כ" פ ה שו" ע (שם ס"ג).
א מנ ם ,ה א ח רוני ם כתבו שי א מ ר המילי ם " מו די ם א נ ח נו ל ך"
(ט"ז סק"ג ,מג"א סק"ח בשם דברי חמודות ברכות פ"ב אות כג) ,ו כ" פ הנ מ צ א ב ב ר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפרק או בבין
ה מ שנ" ב (ס"ק כ) .והוסיף שאף בבין הפרקי ם אין לו מר כל ה פר קי ם] ,ו שו מ ע " מו די ם ":
נוסח מו די ם דר בנן. יענה מו די ם דר בנן ,ורק א ת ה מי לי ם " מו די ם א נ ח נו ל ך".
מקורות והרחבה:
ה תו ס' ו ה ר א" ש (שהובאו בתחילת הגיליון) הז כירו שעונה קדי ש
הנ מ צ א ב בר כו ת ק רי א ת ש מ ע [ ב א מ צ ע הפר ק או בבין
וקדו שה [ו הר א" ש הז כיר גם ברכו] ,ולא הז כירו עניי ת מו די ם
ה פר קי ם] ,לא יענה " ב רו ך הו א ו ב רו ך ש מו ".
דרבנן .ו ב ר בינו יונה (הנ"ל) כתב "נ ר א ה ל מורי הרב ד ב מו די ם
מ קו ר :כתב ה מ שנ" ב (סי' נא ס"ק ח ,סי' קכד ס"ק כא) שאין לו מר
די ב שי ש ח ה ב ל ב ד ,שאם י א מ ר יו צ רנו יוצר ב ר א שי ת הו" ל
ברוך הוא וברוך שמו ב א מ צ ע פסוקי דז מ ר ה ,א פילו בבין
הפסקה ג דו ל ה".
הפרקי ם [ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון ,]316ו א" כ כל שכן
שלא יענה ב בר כו ת ק" ש ,שדינ ם ח מו ר יו ת ר (כמבואר לעיל). גדר ” מודים דרבנן ” :
[אולם ב כ ה" ח (פלאג /סי' יח סע' יג) ה תיר ל ענו ת ב בר כו ת ק" ש, ד ר בנן, מו די ם א מי ר ת בגדר שנ חלקו לבאר ואפ שר
וכן ראה ב ד ב רי ה מ ה ר" ם שיק (הובאו בגיליון הנ"ל) ,ובא של ה מ בו א ר בג מ' (סוטה מ " ).בז מן ששליח צ בו ר או מ ר מו די ם,
א בר ה ם (לגאון מבוטשאטש ,סי' סו) ]. העם מה הם או מ רי ם ו כו'":
שנה ט' 428
תוספת
זמני הדלק״נ שבת פרשת תולדות לע״נ מרת דבורה
V : ירושלי ם 4:05 :מוקדם3:55 : בת רבי חיים ע״ה
בני ברק 4:20 :מוקדם4:10 :
ולרפואת חיים יוסף
שבת
I f 11 מודיעין עילית 4:14 :מוקדם4:04 :
חיפה 4:11 :מוקדם4:01 : אריה בן נחמה בלומה
טבריה 4:07 :מוקדם3:57 : בתושח״י
מ ד ב ר י ר ב ו תי נ ו ז צו ק ״ ל ו שי ב ד ל ח ט ״ א ב מ ע ל ת ת פ י ל ת מ נ ח ה ב ע ר ש ״ ק ו ק ד ו ש ת ה ש ב ת
דברים נשגבים בשבח הזהירות ב״תוספת שבת".
הג׳׳ר שלמה קלוגר זצ"ל (׳האלף לך שלמה׳ או׳׳ח סי׳ קיב) הפרי מגדים (א״א רנו ,א) כותב "והמוסיף מחול על הקודש
כותב "בדבר מנהגו לקבל שבת שני שעות קודם הלילה הנה מוסיפין לו חיים״.
ודאי יפה עושה וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה מן השמים". אמר הרה׳׳ק רמ"מ מרימנוב זי"ע (עטרת מנחם בשם הגאון
בספר ׳תולעת יעקב׳ (תפילות השבת אות ז) לקדמון הג׳׳ר מאיר מפלונסק) על דברי חז"ל (שבת קיח ).׳עשה שבתך חול ואל
בן גבאי זצ"ל כותב וז׳׳ל להוסיף מחול על הקודש להרחיב לבריות׳ ,שהאדם העושה שבתו בעת שעדיין חול, תצטרך
גבול הקודש סוד השכינה ולהשיג גבול החול לקצר ממשלת בהוסיפו מחול על הקודש ,נפתחין לו שערי פרנסה ושוב לא
אל אחר .כי אז נפרדה מצד שמאל סוד יצטרך לבריות,
ימי החול ומתחברת למעלה עם דודה
טעם נוסף למצוות הדלקת נרות שבת
וכפי שאמר הרה׳׳ק מלעכוויטש זי"ע
המאיר עיניה .ולטעם זה ישראל בניה בספר מגיד מישרים לב״י הביא טעם נוסף (מובא בספר ׳תורת אבות׳) ,לו היו
מקדימין בקדושתה מבעוד יום .והזהיר להדלק״נ שבת ,להוציא מליבם של צדוקים, הבעלי בתים שומעים לי ,היו נוהגין
במצוד ,זו ירחיב לו השם
