אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — תולדות (2026-11-09)

ני ת חת
10
תן ל הש ב
תח לק
של ם ' הק
אין
₪
ם או פה
בנ סף ב
דר ג שו
ים ליונ "א
פלו ת'
ס
ו
אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור
ל ה מיוחדת
זכר ר
ו·
הדו
רגל
םל הזכרון
ל י ו ה ' ת ש פ "ז
·מ
יו ה 87 -
ה' כס
ֱא ֶמת
ליו
כס
ה 'ת " ש -ה '
פרשת תולדות תשפ"ז • גליון 399
ֵמ ֶא ֶרץ ִּתצְ ָמח
דמותו של מרן בעל ה׳ברכת שמואל׳ זצוק"ל
עומק העיון ,קדושת המחשבה ואצילות הנפש
באספקלריית תורתו מסורת רבותיו והליכותיו בקודש
ליום הזיכרון השמונים ושבעה
כשיש קשר טוב בין האב לבנו
נמנעות הרבה בעיות!
רבינו הגדול מרן רה"י הגרמ"ה הירש -משנת רמ"ה
על הגרח"י ספטימוס זצ"ל
הגאון רבי יוסף וייס -עינינו גל
מסדר קידושין שלחש לו ת"ח נאמן מהקהל
שאחד מהעדים שייחד החתן גזלן הוא ,מה יעשה?
הגרמ"ב זילברברג -שיעורי ליל שבת
פאניקה בקצה הסלון ,הצלחות בכנס הזכרון...
הרה"ג אשר קובלסקי -פניני פרשת השבוע
האם מותר לעשות סופגניה חלבית ללא היכר?
בירור הלכה
02-5090089
הבית ש ל מחבר י הספר ים
hasefer.org.il
office@hasefer.org.il מבית צוף הוצאה לאור
תוכן העניינים
• אוסף הפרשה • • אוסף ההלכה • • אוסף הדעת •
שיעור חומש
מרן הגאון הגדול רבי חיים
71 שיעורי בינה
הגאון הגדול
29 ממגד גרש ירחים
משלחנו של רבינו הגדול
3
פיינשטין שליט”א רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א מרן רשכבה”ג הגרי”ג אדלשטיין זצוק”ל
נחל אליהו
משיעורי הגאון
73 עטרת הברכות
שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א
31 משנת רמ"ה
רבינו הגדול מרן רה"י הגאון
5
רבי אליהו דיסקין שליט”א רבי משה הלל הירש שליט”א
פניני פרשת השבוע
הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א
75 שיעורי ליל שבת
הגאון רבי
33 מראה כהן
מרן רבינו ראש הישיבה הגאון
7
מרדכי בונם זילברברג שליט”א רבי דוד כהן שליט”א
יעלת חן
הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א
77 עומק הפשט
דיוני הלכה אקטואליים
35 חשבתי דרכי
הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל
9
מבקשי יחודך
מאמרים בעומק פרשיות השבוע
79 משא ומתן
הגאון רבי חיים קאהן
41 ועד ליל שבת
הגאון הגדול
11
הגאון ר’ מרדכי יוסף זקוטינסקי שליט”א בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א
מענה יחזקאל
הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א
83 פניני הלכה
מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר
44 נחלת בנימין
הגאון הגדול
13
רבי בנימין סורוצקין שליט”א
מאמרי חסד לאברהם
הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א
88 אוצר ביכורי הלכה
הגאון רבי אברהם טומבק שליט”א
51 עינינו גל
מאמרי עין לא ראתה
15
מתוך הסוגיות והפוסקים
מעין גנים
עיונים ובירורים על פרשיות התורה
89 תוספת שבת
מעלת השבת וקדושתה
57 מחשבות טובות
מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה
19
ושיחותיו של הגאון ר' מרדכי גליס שליט"א
דעת חכמה
מאוצרו הנפלא של
91 בירור הלכה
בירורי הלכה אקטואליים
59 אז נדברו
מחשבות לבני הישיבות
23
הגאון ר’ יוסף חיים אלבוים שליט”א
עמק השבוע
עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא
93 מחשבה קצרה על הדף
תפיסות עומק על סדר הדף היומי
63
הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א
עלון לשבת
הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א
97 מבחני לדעת
מבחן בדף היומי ,במשנה ברורה
68
ובחפץ חיים ואהבת חסד
שירת התורה
עלון חדש מבית שירת המועדים
101
הגאון ר' משה פישל קרויזר
אמת מארץ תצמח
לדמותו של מרן הגרב״ד ליבוביץ זצוק״ל
102
מערכת 'אוסף גיליונות'
a0554006628@gmail.com
ראש המערכת:
הרב נתן פלדמן שליט"א
חברי המערכת:
הרב צבי קנול שליט"א
הרב חיים וכסלר שליט"א
הרב משה הכהן שליט"א
הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א
הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א
מבית 'צוף'
הוצאה לאור
נתן פלדמן
בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון
0554006628
לתוכן
לתוכן
לתוכן
'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'
אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר
(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)
גרש ירחים ממגד
פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה
פרשת תולדות תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון * 264עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים
אין כלל ישראל ,שלמות קדושת כלל ישראל הוא רק
על ידי שלושה אבות אברהם יצחק ויעקב ,ועל ענין
'ויעתר יצחק לנכח אשתו כו''
כזה של רוחניות והשראת השכינה ,שיוולד יעקב התפילה מועילה לפי השגת המתפלל
אבינו וממנו יעמוד כלל ישראל ,לא שייך שתועיל
תפילה של גויים ,וצריכים לזה דווקא את תפילת איתא במדרש (ב"ר ס,יג) "רבי ברכיה ורבי לוי – מפני
יצחק אבינו. מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק ,שלא
יהיו עכו"ם אומרים תפילתנו עשתה פירות ,אלא
דבריהם הם זכרונם ואמנם לאחר שכבר התפלל יצחק על לידתו של
יעקב ,מעתה גם תפילת גויים יכולה להועיל לענין
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" .ולהלן שם במדרש
איתא עוד "רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר ברכת אובד
'וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'' המשך הדורות שיהיו אלפים ורבבות בכמות ,ובזה עלי תבוא (איוב כט,יג) ברכת אובד זה לבן הארמי
אמרו חז"ל שנתקיימה ברכתם ועמדו רבבה מיעקב, שנאמר ארמי אובד אבי ,עלי תבוא זו רבקה שברכוה
מרבה נכסים – חמדת הממון אבל להעמיד את יסוד כלל ישראל וקדושתו לא שייך אחותנו את היי לאלפי רבבה ,ועמדו ממנה אלופים
שתועיל תפילתם של גויים ,ובזה אמרו שלא יאמרו מעשו ורבבה מיעקב ,אלפים מעשו – אלוף תימן אלוף
הנה ידוע שהעולם הזה הוא סכנה גדולה מאד ,ריבוי הנאות העולם הזה עובדי כוכבים תפילתנו עשתה פירות! קנז ,מיעקב רבבה דכתיב (יחזקאל טז ,ז) רבבה כצמח
ועשירות ,זה דבר מסוכן ,ומפסידים בו עולם הבא ,ובאבות (ב,ז) שנינו, השדה נתתיך".
מרבה נכסים מרבה דאגה ,ריבוי עולם הזה הוא דבר לא טוב ,רק כפי (משיעורי החומש ודרשות בש"ב)
הצורך ,וכמו שאמר יעקב אבינו (בראשית כח ,כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד ויש להעיר בסתירת דברי המדרש ,שבתחילה אמר
ללבוש ,אבל יותר מזה לא כדאי. רבי ברכיה כי לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה
יצחק כדי שלא יאמרו עובדי כוכבים תפילתנו
ולכאורה הרי אנו רואים שהאבות הקדושים היה להם הרבה ממון, 'עקב אשר שמע אברהם בקולי עשתה פירות ,ומיד אחר כך אמר רבי ברכיה בעצמו
באברהם נאמר 'ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב' ,ביצחק נאמר
'ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'',
וישמור משמרתי כו'' שנתקיימה הברכה שברכו את רבקה ,שעמדו ממנה
אלופים מעשו ורבבה מיעקב ,ומפורש שתפילתם
וביעקב גם כן נאמר 'ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות מקור החיוב לשמוע בקול חכמים וברכתם של העובדי כוכבים כן עשתה פירות.
ועבדים וגמלים וחמורים'. פירש רש"י :וישמר משמרתי -גזרות להרחקה על ובאמת צריך ביאור בעיקר הדבר מהו שלא יאמרו
והענין ,כי זה תלוי לפי המדרגה של האדם .ידוע שהיו עשירים גדולים אזהרות שבתורה ,כגון שניות לעריות ושבות לשבת. עובדי כוכבים תפילתנו עשתה פירות ,הרי גם תפילה
בעלי מדרגה ,כמו הרש"ש שהיה עשיר גדול ,וכתב חידושים על כל הש"ס, של גוי היא תפילה ,ומצינו בכמה מקומות שגם
בשבת כג,א מבואר דאנר חנוכה מברכין 'וצונו תפילת גוי מתקבלת ,כמו שכתוב בתפילת שלמה
על כל דף בש"ס יש חידושים ממנו ,ועל המשניות ,ועל המדרשים ,וכן רבי להדליק וכו' ,ואמרינן התם 'והיכן ציונו ,רב אויא אמר
אפרים זלמן מרגליות היה עשיר גדול ,וחיבר את הבית אפרים ,ויד אפרים, בחנוכת ביהמ"ק (מלכים א' פ"ח) וגם אל הנכרי אשר
מלא תסור' לא מעמך ישראל הוא וגו' אתה תשמע השמים מכון
ספרים גדולים מאד ,ולהם העשירות לא הזיקה מפני שהיו בעלי מדרגה, שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וגו' ,ועי"ש
וניצלו את העשירות לדברים טובים מה שצריך לעשות. ובכתובות ז,ב ברכת אירוסין מאי מברך כו' וצונו ברש"י שגוי שמתפלל – מקבל את הישועה יותר
על העריות ואסר לנו את הארוסות .ופירש רש"י – מישראל ,ובמגילה דף ט"ו אמרו לעולם אל תהי ברכת
לכן אין להתפלא על מה שהיו האבות הקדושים עשירים גדולים ,כי הם ואדרבנן נמי מברכין 'וצונו' 'ואסר לנו' כדאשכחן בנר
עשו עם העשירות הרבה מעשים טובים ,ולפי מדרגתם זה לא הזיק להם. הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני
חנוכה .וכונת רש"י ליישב דבשלמא 'וצונו על העריות' הדיוטות ונתקיימה בהן ,ואלו הן דוד ודניאל ,דוד
הוא מה"ת ,אבל 'ואסר לנו את הארוסות' היינו איסור דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל המלך וגו',
והנה התנא אמר מרבה נכסים מרבה דאגה ,ולכאורה הרי זה תלוי במדרגת ארוסה לבעלה הוא רק מדרבנן ,והיאך אומרים על זה
האדם ,אם הוא צדיק או שאינו צדיק ,והתנא לא חילק בזה .ויש לבאר ,כי דניאל דברכיה דריוש דכתיב אלהך די אנת פלח ליה
'ואסר' ,לכך הביא מנר חנוכה שמברכין עליו 'וצונו' בתדירא הוא ישיזבינך ,ומבואר שנתקיימה ברכתם
התנא אמר "מרבה" נכסים ,היינו מי שטורח ומשתדל להרבות נכסים, וכמו שהקשו בגמ' שבת הנ"ל 'והיכן ציונו' ומשני
מתוך חמדת הממון ,ואין הכי נמי שאם הזדמנו לו נכסים בלי שהוצרך של העובדי כוכבים ,ארונה שברך את דוד ,ודריוש
דילפינן מלא תסור. שברך את דניאל ,ומהו שאמרו כאן שלא יאמרו עובדי
לטרוח עבורם ,זה תלוי לפי המדרגה שלו ,אבל מי שטורח ומשתדל
להרבות נכסים מתוך חמדת הממון שיש לו ,הוא מרבה דאגה. וילה"ק דכל זה שפיר לדעת הרמב"ם (בסה"מ שרש כוכבים תפילתנו עשתה פירות.
א' ,וריש הל' ממרים) שלא תסור הוי לאו דאורייתא ומו"ר הגה"צ רא"א דסלר זצ"ל היה אומר כי בדברי
ובאמת אדם שנזדמן לו כסף ,ואינו "מרבה" ,צריך לדעת מה לעשות עם שלא לעבור על דברי חכמים ,וה"נ נתחייבנו על זה אגדה אין סתירות ,ואם מצאנו סתירה ומחלוקת
הכסף ,ויש שמשקיעים "השקעות" להרוויח עוד כסף ,אבל בזה שוב יש בעשה ד'ועשית ככל אשר יורוך' ,אבל להרמב"ן באגדה – שני הדברים נכונים (עיין מכתב מאליהו
חשש של ריבוי עולם הזה .ומי שנוגע לו למעשה יכול להתייעץ ולשאול... ושא"ר אין הלימוד ממקראות אלו ,והגמ' שהזכירה ח"ב עמ' 371וח"ג עמ' ,)353וגם כאן יש לומר שהכל
'לא תסור' הוא אסמכתא בעלמא ,וא"כ אכתי תקשי נכון ,כי בודאי גם תפילה של גוי יכולה להועיל ,אבל
*
היכי אמרינן 'וצונו'. תלוי מה התפילה צריכה לעשות ולפעול ,שכל אחד
ובמק"א הזכיר רבינו... :אמנם יש עשירים שזוכים ומנצלים את העשירות זוכה בתפילתו לפי זכויותיו ,והתפילה מועילה בדבר
ובאמת יש לבאר ,להני ראשונים מנין שחייבים לקיים שהמתפלל יש לו שייכות לזה.
כמו שצריך ,ונותנים לצדקה כפי החיוב כמו שהאריך הח"ח בספרו אהבת מצוות דרבנן ,כיון דקרא דלא תסור לא קאי על זה,
חסד ,ובאיגרת הגר"א כתב שנתינת חומש לצדקה הוא חיוב גמור ,אבל ונראה בזה ,דהרי כח רבנן לתקן תקנות הוא מקרא והרי גויים כל שאיפתם והשגתם זה בגשמיות ,וממילא
הרבה עשירים גדולים קשה להם לתת מעשר וחומש מנכסיהם ,אנחנו לא ד'ושמרתם את משמרתי' דדרשינן עשו משמרת גם תפילתם יכולה להועיל רק בענייני גשמיות ולא
מבינים את גודל הניסיון שבזה ,אבל סיפר לי אחד שמכיר עשירים שקשה למשמרתי ,א"כ בהאי קרא גופיה מונח דיש חיוב גם בענייני רוחניות ,וכן ברכת ארונה לדוד וברכת דריוש
להם מאד להפריש מעשר וחומש לצדקה ,וכן אם יש להם איזה הפסד או לקיים את תקנות אלו שיתקנו חכמים. לדניאל היו בענייני גשמיות ,ולכן נתקיימה ברכתם.
מניעת רווח זהו צער איום בשבילם.
ונראה דזהו גם הביאור בקרא דכתיב גבי אברהם ומעתה יש לומר כי בברכת "אלפי רבבה" כלולים כמה
ובאמת היו גם עשירים צדיקים גדולי עולם ,הרש"ש היה עשיר ,והיה אבינו 'עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור עניינים ,ראשית זוהי ברכה על כמות הגופים ,שירבו
גאון וצדיק ,וכתב חידושים על כל הש"ס ,ועל המשניות ,ועל המדרשים, משמרתי ,ופירש"י שקיים גם גזרות שעתידים חכמים יוצאי חלציה בכמות ,ובזה מועילה גם ברכה של גויים,
כמעט אין דבר שלא כתב עליו ,וזכה שחידושיו נדפסו בכרך הגמרא, לגזור ,ולכאורה א"כ מהו 'אשר שמע אברהם בקולי', שגם הם יש להם שייכות לריבוי בכמות ,וגם ישמעאל
וכולם לומדים ומשתמשים בזה ,ולא הפריעה לו העשירות ,ובודאי עשה הא חיובם רק מדרבנן ,אלא דבקרא גופיה מבואר היו לו אלפים ורבבות ,כמו שכתוב (בראשית יז,כ)
בה הרבה מעשים טובים לשער. שעתידים לגזור גזרות ויקיימו ,וא"כ מהאי קרא גופא הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד
ה"ז נחשב 'בקולי'. מאוד וגו' ,ועל זה גם גויים יכולים לברך.
וידוע המעשה עם הרש"ש שהלווה פעם סכום כסף לאדם אחד ,וכשביקש
ממנו לפרוע את חובו ,טען הלווה שכבר החזיר ושילם את הכסף ,אבל ובאמת שהרמב"ן גופיה כבר כתב דהחיוב לשמוע אמנם יש עוד ענין ב"אלפי רבבה" ,והוא מה שאמרו
הרש"ש אמר שלא שילם ,ונתפרסם ויצא שם רע בעיר וילנא על אותו בקול חכמים הוא הלכה למשה מסיני ,ולפ"ז ג"כ הוא חז"ל ביבמות דף ס"ג עה"פ ובנחה יאמר שובה ה'
אדם ,כי כולם היו בטוחים שהרש"ש צודק. מה"ת. רבבות אלפי ישראל – מלמד שאין השכינה שורה על
פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל ,הרי שהיו
ולאחר זמן פתח הרש"ש את אחד הספרים בביתו ,ומצא שם את סכום ולפ"ז מיושב מה שמברכין אנו 'וצוונו' דגם לשאר ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק
ההלוואה ,ונזכר כי אכן בשעתו שילם לו הלווה את החוב ,אלא שהוא היה הראשונים דרשינן ליה מ'ושמתרם את משמרתי' בפריה ורביה נמצא גורם לשכינה שתסתלק מישראל,
באמצע לימודו ,והניח את הכסף בסוף הספר ,ושכח מכל הענין ,ורצה ומהל"מ[ ,ויש לפרש ד'ושמרתם' קאי על גזרות וזהו "היי לאלפי רבבה" שתזכה שזרעם יהיו ראויים
הרש"ש לבטל את השם רע שיצא על אותו האדם ,ולכן עשה שידוך של ואיסורי חז"ל ,וההלמ"מ על המצוות עשה שתיקנו להשראת השכינה[ .וכבר הובא במק"א בשם הגר"מ
אחד מצאצאיו עם אחד מצאצאי האדם ההוא ,כדי שעל ידי זה יתפרסם חכמים] ,ולשון הגמ' מלא תסור' ,להני ראשונים הוא יפה-שלזינגר זצ"ל].
הדבר כי אמת היה הדבר שהאדם ההוא שילם את חובו להרש"ש ,ושהוא באמת רק אסמכתא ,אך עיקר המקור מ'ושמרתם' או
מהלמ"מ. וכדי לזכות להשראת השכינה צריכים את קדושת כלל
איש אמת .זוהי הנהגה של מידות טובות... ישראל ,שייוולד יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות
[א.ה .וע' יבמות כא,א) דמשמע שגם משמרת (ב"ר עו,א) וצורתו חקוקה בכיסא הכבוד (שם פב,ב),
למשמרתי הוא מאסמכתא ,ודו"ק בזה ואכמ"ל]. ומצינו שבזכות יעקב ניצל אברהם מכבשן האש (שם
סג,ב) כמ"ש בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה
(שיעורים פ"ק דכתובות) כט,כב) ,והיינו מפני שצריכים את יעקב ,שבלי יעקב
אוסף | 3
לתוכן
עבודה שבלב
ענייני תפילה וביאורי סידור התפילה מאוצרו של רבינו זצללה"ה
עטיפת ציצית
בזמן שמקיימים בה מצות ציצית ,ואם ילך אדם ויתלה קלא אילן בבגדו (עיין ב"מ סא ,ב) כוונת המצוה
לא ישפיע עליו כלום ,מפני שאינו מקיים בזה מצות ציצית ,רק כאשר מקיימים את המצוה כשלובש ארבע כנפות עם ציצית ומברך ,הרי הלבישה היא מצוה ,והברכה עוד מצוה,
כהלכתה ,אז משפיעה עליו קדושת המצוה שיתעורר לחיזוק האמונה ,והיא גזירת הכתוב והלבישה היא מצוה הנמשכת כל היום ,שכל רגע שלבוש ציצית זה מצוה ,חיוב עם קיום של
שקדושת המצוה משפיעה על הלב ,כמו שכתוב וראיתם אותו וזכרתם וגו' ועשיתם את כל מצות ציצית ,וכשחושב על כך ,הרי המחשבה היא גם כן מחשבה של מצוה.
מצוותי והייתם קדושים ,אבל אם אינו מקיים מצוה אין התכלת משפיע כלום.
*
מי שאין לו ציצית בבגדו מצות ציצית מקדשת את האדם ,כמו שהביא בשערי תשובה (ג,כב) מדברי הספרי שהציצית
אמרו חז"ל (מנחות מא,א) כי למרות שציצית היא רק מצוה קיומית ,ואין חיוב ללבוש בגד מוסיפה קדושה ,שנאמר "והייתם קדושים לאלקיכם".
החייב בציצית ,מכל מקום בעידן דריתחא מענישים את מי שאין לו ציצית בבגדו ,וביאר רבינו *
יונה (שע"ת ג,כב) כי העונש הוא "על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה" ,והיינו
כי כשם שיש חמדת הממון והכבוד יש גם חמדת המצוות ,ומי שאינו חומד את יופי המצוה מובא ברש"י ריש פרשת קרח" -מה עשה ,עמד וכינס מאתיים וחמשים ראשי סנהדראות,
זהו מפני שאינו מחשיב את המצוה .ועידן ריתחא היינו אם יש איזה חטא שהאדם עובר עליו רובן משבט ראובן שכניו ,והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו ,והלבישן טליתות שכולן
בלי אונס ,יש כבר קטרוג עליו. תכלת ,באו ועמדו לפני משה ,אמרו לו ,טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה,
אמר להם חייבת ,התחילו לשחק עליו ,אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה,
יפה שעה של מעש"ט בעולם הזה זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה".
ידוע כי הגר"א לפני פטירתו החזיק את הציצית בידיו ובכה ואמר ,כאן בעולם הזה אנו יכולים והיינו שעשו ליצנות מדברי משה רבינו ,כי הטעם שנותנים חוט של תכלת הוא מפני
לקיים מצות ציצית על ידי השתדלות קלה והוצאה של כמה פרוטות ,ואילו בעולם הבא שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד (סוטה יז ,א) ,ואם חוט
לא תהיה אפשרות יותר לקיים מצוות .ושמעתי שאמרו כי מה שלא הצטער על תורה ,זהו אחד תכלת מזכיר את כיסא הכבוד ,כל שכן טלית שכולה תכלת ,ומדוע חייבת בציצית ,ובאו
מפני שגם בעולם הבא לומדים תורה ,וכמו שאמרו חז"ל (ברכות סד ,א) תלמידי חכמים אין להוכיח מזה שמשה רבינו אומר כנגד הסברא ,ואין לסמוך עליו.
להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ,ופירש"י שהולכים מישיבה לישיבה וממדרש
למדרש ,ואם כן גם בעולם הבא יזכה לשמחת התורה ,אבל מצוות לא יהיו שם. והאמת שכל זה אינו נכון ,כי מה שהתכלת משפיע להזכיר לאדם את כיסא הכבוד ,זהו רק
הנחת תפילין
קדושת המחשבה ,לחשוב מה שחייבים לחשוב ,תורה ,או עבודה ,או חסד ,אין לשער מה כוונת המצוה
שזוכים במחשבה אחת! גם מרן הגרא"מ שך זצ"ל ביקש בצוואתו 'מחשבה אחת של מוסר' במצות תפילין יש כמה תועליות ,וכפי שאנו מזכירים בהנני מכוון שלפני הנחת תפילין:
לעילוי נשמתו ,כל מחשבה של מצוה מקדשת את האדם. "שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם ,ושנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו בהוציאנו
וזהו כוח קדושת התפילין המשפיע על האדם' ,קרקפתא דמנח תפילין' הוא קרקפתא אחר, ממצרים ,ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו ,וציוונו להניח
על היד לזיכרון זרוע הנטויה ושהיא נגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו
שיש בו מחשבות קדושות.
וכוחותי כולם יהיו
ַ חושי
יתברך שמו ,ועל הראש נגד המוח שהנשמה שבמוחי עם שאר ַ
וראו כל עמי הארץ משועבדים לעבודתו יתברך שמו ,ומשפע מצות תפילין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוכים
ושפע קודש ומחשבות קדושות וכו'”.
שמעתי עובדא מהג"ר מרדכי צ'יקינובסקי זצ"ל ,שהלך פעם לבקר את מרן הגרי"ז זצ"ל,
ומרן קיבל אותו בסבר פנים יפות ,ודיבר איתו ,והרגיש הרגשה נעימה מאד במחיצתו ,והנה והיינו שמצות תפילין משפיעה על האדם חיזוק האמונה ,זכירת ניסי יציאת מצרים ,ומועילה
כשהגיע זמן תפילת המנחה ,ומרן הגרי"ז היה מתפלל מנחה עם תפילין ,וכשראהו הרב לשעבד את הלב ואת המוח לעבודת השם ,וגם מחשבות קדושות ,שזה כולל כל ענייני
צ'יקינובסקי עם התפילין נפל עליו פחד פתאום ואחזתו רעדה ,ולא הבין מה ארע עכשיו האמונה ,תורה ,תפילה ,וכל מה ששייך לתרי"ג מצוות.
שהתחיל לפחד ממנו.
ואחר כך התבונן והסביר ,שהרי כתוב בפסוק ' וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך
ויראו ממך' ,ודרשו חז"ל (ברכות ו,א) אלו תפילין שבראש ,היינו כשעמי הארץ ,הגויים ,רואים "לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו וכו'"
אדם מישראל שמניח תפילין ,זה מפיל עליהם פחד ומורא. לפני הנחת תפילין אומרים" -וציוונו להניח על היד ...ושהיא נגד הלב לשעבד בזה תאוות
ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו" -שכל המחשבות והתאוות שבלב יהיו לעבודת השם,
אמנם זה תלוי מה הכוונה והמחשבה ,ומי שמניח תפילין בלי כוונה ובלי חיזוק האמונה זה "ועל הראש נגד המוח שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי כולם יהיו משועבדים
לא משפיע ,ונשאר אותו האדם עם התפילין ,ומה שכתוב שהתפילין משפיעות 'שפע קודש לעבודתו יתברך שמו" -שגם הראש וכל החושים יהיו משועבדים לעבודת השם.
ומחשבות קדושות' זוהי תפילה ובקשה ,וצריכים זכויות לזה ,ומרן הגרי"ז כשהניח תפילין,
זה היה עם שלמות הכוונה הגדולה ביותר ,ואצלו זה היה בבחינת "תפילין שבראש" – שבתוך ומוסיפים ומבקשים "ומשפע מצות תפילין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוכים ושפע קודש
הראש ,היינו שהשפעת התפילין קיימת בתוך הראש והמוח ,וכשרואה אותו אדם אחר שאינו ומחשבות קדושות בלי הרהור חטא ועוון כלל" ,והענין בזה ,שהראש יהיה תפוס במחשבות
במדרגה הזאת ,הוא כמו "עמי הארץ" ביחס לדרגתו של מרן הגרי"ז ,וממילא "ויראו ממך" זה קדושות בלי היסח הדעת" ,בלי הרהור חטא" – חטא הוא לשון חיסרון כמו שכתוב (מלכים א'
מפיל עליו פחד ומורא .זוהי השפעת התפילין שבראש. א,כא) "והייתי אני ובני שלמה חטאים" ופירש רש"י חסרים ומנועים מן הגדולה ,ושייך דרגה
כזו שלא יהיה שום חיסרון ,בלי הרהור חטא כלל!
וכעין עובדא זו מובא בספר כתר תפילין (וילנא תרע"ג) שמעתי מספרים על הגאון רבנו
אליהו זצ"ל ,שפעם אחת לן לינת לילה בבית מלון ,ויהי בבוקר עמד בעל המלון להתפלל והדרך לכל הדרגות האלו היא עם מה שכתב המסילת ישרים בפרק א' ,שכל המעשים
שחרית והניח תפילין כדת ,וגם הגאון עמד להתפלל בחדר שלו והניח תפילין .והנה פתאום הגשמיים יהפכו לרוחניים "לעבודתו יתברך שמו" ,וכמו שכתב שם" -שתהיה כל פנייתו רק
בא איש איכר בליעל והתחיל להכות את בעל המלון מכות רצח ,ויזעק זעקה גדולה ומרה. לבורא יתברך ,ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא
ויהי כאשר שמע הגאון ז"ל את צעקת בעל המלון ,ויפתח הגאון את דלת החדר ,ויהי כאשר להתקרב אליו יתברך" ,היינו שיכוון גם במעשיו הגשמיים לשם שמים ,ויעשה אותם רק
ראה הבליעל הזה את הגאון ז"ל ,נפחד מאד וייפול מלוא קומתו ארצה ויתעלף. במטרה להתקרב להקב"ה ,ובזה הוא מתקדש "עד שיימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר
אבן השואבת" ,דבקות כזו בהקב"ה שנמשך אחריו כמו מגנט שאינו יכול להיפרד ,ככה הטבע
אחר כך שאל בעל המלון להגאון ,מדוע נרעד הבליעל מפניו ,ויאמר לו הגאון ,משום שראה משתנה ומתקדש על ידי כוונת המעשים לשם שמים.
את התפילין שעל ראשי .תמה בעל המלון ,הן גם אני התפללתי בתפילין על ראשי ,ומדוע בכל
זאת היכני .השיב לו הגאון ,אתה נושא את התפילין על ראשך ואני בתוך ראשי .כלומר ,אתה וכגון כשאוכל יאכל מפני שהוא חייב לאכול ,לצורך בריאות הגוף לעבודת השם ,וממילא גם
נושא התפילין ללא כוונה ,וללא מחשבה לשעבד עצמך לעבודת הבורא ,כאשר מצות תפילין שיעור אכילתו יהיה כפי הצורך ,מצד אחד לא פחות מן הצורך ,כי זה אסור לו ,וצריך לשמור
נועדה לעורר האדם להיות עבד נאמן .והכתוב אומר וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא על בריאותו ,אבל גם לא יותר מן הצורך ,שזה כבר מיותר ,ואינו אלא תאווה.
עליך ויראו ממך ודרשו חז"ל אלו תפילין שבראש [דקדקו לומר 'שבראש' ולא 'על הראש'].
היינו שאם על ידי התפילין יהיה נקרא שם השם עליך ,אז ויראו ממך .ע"כ. "ומחשבות קדושות בלי הרהור חטא ועוון כלל"
אנו מבקשים בהנני מכוון לפני הנחת תפילין "מחשבות קדושות" ,שהראש יהיה תפוס
קדושת הרצועות במחשבות שיש בהן קדושה ,ולא במחשבות אחרות ,יכולות להיות גם מחשבות "כשרות",
הנה יש דבר שהרבה אנשים אינם נזהרים בזה ,להשגיח ולשמור על קדושת רצועות התפילין אבל זה לא תורה ,ואין בזה קדושה ,ומבקשים שנזכה למחשבות "קדושות" – שהראש יהיה
כראוי ,ושמעתי מאדם אחד שהיה בביתו של הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל מקובנא ,כי פעם תפוס בקדושה! ובעיקר בתורה ,זה הכי טוב ,שהראש תפוס בתורה .אמנם זוהי מדרגה גבוהה
ראה רבי יצחק אלחנן אדם שהחזיק תפילין ורצועת התפילין נגעה ברצפה ,מיד צעק רבי מאד ,ולא פשוט לקיים זאת.
יצחק אלחנן" -תשמישי קדושה!"..
אדם חושב כל הזמן ,כמו שכתב רבי ישראל סלנטר באיגרת המוסר שהאדם חפשי בדמיונו,
ואמר לי אותו אדם ,כי מאז שראה את הזעזוע של רבי יצחק אלחנן ,עשה עליו הדבר רושם בראש עוברות כל הזמן מחשבות ודמיונות ,בכוונה ושלא בכוונה ,וצריך לשלוט על המחשבות
עז ,וכל ימיו לא היה מסוגל לראות שרצועת תפילין תיגע ברצפה. שיהיו מחשבות קדושות.
mimeged111@gmail.com ניתן לקבל את הגיליון במייל :
כמו כן לתרומות והנצחות ,ולשליחת ד"ת ,עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל. | 4אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
משנת רמ"ה
ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א
פרשת תולדות תשפ"ז
הוראת שעה התנאי לעלייה בתורה -מידת הענוה!
מגיע לו כלום ,כי הכל מהקב"ה! אבל בעל הגאוה מרגיש כתוב בסוף הפרשה (בראשית כח ט) ,לאחר שיעקב אבינו
כשיש קשר טוב בין האב לבנו שהכל מגיע לו ,כי הוא חושב שמה שיש לו אכן שייך לו, הלך לחרן' ,וילך עשו אל ישמעאל ,ויקח את מחלת בת
זה מונע הרבה בעיות! ועל כן כתוב בגמ' בסוטה (ה ,).שהקב"ה אומר על בעל
הגאוה 'אין אני והוא יכולים לדור בעולם'.
ישמעאל בן אברהם אחות נביות ,על נשיו לו לאשה' .וכתב
רש"י ,שממקרא זה ניתן ללמוד שאחר שיעקב אבינו קיבל את
[מתוך דברי רבינו שליט"א לכינוס בענייני חינוך - הברכות הלך ונטמן בבית עבר ,ולמד שם תורה י"ד שנה ,קודם
נמצא שבעל הגאוה מחסר מכבודו של הקב"ה ,וממילא
אלעד -חשון תשפ"ז] שהלך אל לבן לחרן ,עיין שם החשבון בזה .ויש לברר ,מדוע
הקב"ה מתרחק ממנו ,וזה מונע ממנו את היכולת להצליח
לא נכתב דבר זה במפורש ,אלא רק ברמז.
שואל :כשיש לאב זמן מצומצם ללמוד עם בנו ,והוא מסתפק בלימוד התורה ,אבל מי שזוכה למידת הענוה מרבה את כבודו
של הקב"ה ,והשכינה שורה עליו ,ועי"ז הוא זוכה לתורה. ואולי יש לומר בדקדוק הלשון שיעקב אבינו 'נטמן' בבית
מה ללמוד עמו ,האם עדיף שיחזור איתו על הנלמד בחיידר,
עבר ,דהיינו שלמד תורה בצניעות בלי שאיש יידע מכך ,ולכן
כדי לדעת את מצבו ולקדמו ,או שעדיף שילמד עמו משהו עוד יש לבאר בטעם הדבר שהעניו זוכה לתורה ,ע"פ מאמרו
לא נכתב דבר זה במפורש ,כדי לרמז שמאחר ולמד בצניעות
של ריש לקיש במסכת שבת (פג' ):אין דברי תורה מתקיימין
אחר ,שזה יכול לתת לילד יותר חוויה והנאה ,וליצור בינו זכה לתורה ,כמו שכתב הרמב"ם (תלמוד תורה פ"ג הי"ב) ,וכל
אלא במי שממית עצמו עליה ,שנאמר זאת התורה אדם כי
לאביו קשר חיובי? היגע בתלמודו בצינעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה.
ימות באהל' .וכן איתא במדרש תנחומא (נח סי' ג)' ,לא תימצא
תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה ואולי יש להעמיס כן בדברי המדרש (ב"ר סו א)' ,אמר
רבינו שליט"א :זה כמובן תלוי במצבו של הילד .אם יש לו
בעולם הזה ,אלא במי שממית עצמו עליה .וכך דרכה של יעקב ,ע"י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים זכיתי להתברך
בעיה בכיתה ,שאינו מבין את השיעור כראוי ,אז בוודאי תורה ,פת במלח תאכל ,ומים במשורה תשתה ,ועל הארץ בטל ,שנאמר ויתן לך האלוקים מטל השמים' .ויש לברר,
האב צריך לעזור לו ,להכין עמו קצת את מה שעתידים תישן ,וחיי צער תחיה ,ובתורה אתה עמל' .ומוסיף עוד מדוע הזכיר יעקב שהתורה נמשלה למים דוקא [והרי היא
ללמוד בחיידר למחרת ,כך שכאשר ישמע זאת מהמלמד המדרש' ,לפי שלא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל נמשלה גם לטל ,וכמש"כ בפרשת האזינו (דברים לב ב) 'תזל
אלא על התורה שבעל פה ,שהיא קשה ללמוד ,ויש בה צער כטל אמרתי'] ,אכן יש לבאר בזה עפ"י דברי הגמרא בתענית
לא יהיו הדברים חדשים אצלו לגמרי ,ויהיה לו יותר קל (ז' ,).אמר רבי חנינא בר אידי ,למה נמשלו דברי תורה למים,
גדול ,שהיא משולה לחושך'.
להבינם .אמנם אם הילד מבין היטב את דברי המלמד אף דכתיב הוי כל צמא לכו למים ,לומר לך מה מים מניחין מקום
נמצא ,שכדי להצליח בלימוד התורה האדם מחוייב לכבוש
בלא עזרתו של האב ,אזי אכן עדיף שילמד עמו משהו גבוה והולכין למקום נמוך ,אף דברי תורה אין מתקיימין אלא
את תאוותיו ורצונותיו ,ולבטל את עצמו לקב"ה לגמרי .אמנם
במי שדעתו שפלה' .וא"כ י"ל שזהו ביאור דברי המדרש,
אחר ,כדי לפתח את היחס הטוב ביניהם ,שזה דבר חשוב מי שהוא בעל גאוה אינו יכול לותר על תאוותיו ,כמו שכתב
שיעקב אבינו אמר שכיון שלמד תורה שנמשלה למים -
ביותר ,וכשהילד מרגיש שמחה והנאה בלימודו עם האב בחובות הלבבות (שער הכניעה פ"י) 'כי מי שנכנסה בו הגאוה
דהיינו בצניעות ובענוה -לפיכך זכה לטל ,וכמבואר בהמשך
והגדולה אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו ,לגובה
זה בונה קשר טוב ביניהם ,וקשר טוב בין הילד להוריו זה המדרש (שם סי' ג) ,על הפסוק 'ויתן לך האלוקים מטל
לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו' .ולפיכך אין התורה
הדבר העיקרי שמונע ממנו לעשות דברים שאינם טובים. השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש' ,דדריש 'מטל
מתקיימת אצל בעל הגאוה ,אלא רק אצל מי שדעתו שפלה.
השמים' זו מקרא' ,ומשמני הארץ' זו משנה' ,דגן' זו תלמוד,
שואל :ילד שבלימוד הוא מושלם ,מקשיב ,מבין טוב ,זוכר עוד יש לבאר טעם נוסף בזה ,שהלומד כדי לזכות לכבוד 'תירוש' זה אגדה .שמכיון שלמד תורה בענוה לפיכך נתקיים
טוב ,אבל הוא שקט ומופנם ,שונה משאר הילדים ,ולפיכך אינו עושה מה שיביא לו תועלת בלימוד ,אלא מה שיביא לו תלמודו בידו.
כבוד .כגון כשאינו מבין איזה דבר הוא מתבייש לשאול ,כי
ההנהלה ממליצה שיילכו לטיפול רגשי ,ואילו האבא טוען אלא שעדיין צריך להבין מה השייכות שיש בין מידת הענוה
'זה לא מתאים לו' להראות לאחרים שאינו יודע ,ובוודאי
שמאחר והילד לומד מצוין אין צורך לטפל ,ועם הזמן ייפתרו ללימוד התורה .והנה כתוב (שמות ג ה) 'ויסתר משה פניו כי
שאינו יכול לשאול את מי שנחשב פחות ממנו .כמו כן יתכן
ירא מהביט אל האלוקים' ,ואומרים חז"ל (שמו"ר ג א) ,שהיה
הבעיות .מי צודק? שאחר שאמר סברא או דבר חידוש ,ואחרים מעירים על
זה מגודל ענוותנותו של משה ,שסבר שאינו ראוי לגילוי
דבריו ,לא יסכים לחזור בו ,כיון שזה לא לכבודו להודות
רבינו שליט"א :האם הילד שמח? שכינה ,ועל כך אמר לו הקב"ה' ,אני באתי להראות לך פנים,
בטעות .כך אי אפשר להצליח בלימוד!
וחלקת לי כבוד והסתרת פניך ,חייך שאתה עתיד להיות אצלי
שואל :לא. בעיה נוספת קיימת אצל הלומד תורה כדי לזכות לכבוד, בהר מ' יום ומ' לילה ,לא לאכול ולא לשתות ,ואתה עתיד
שאינו לומד מה שמתאים לו .וכגון מה שמצוי אצל בחורים, ליהנות מזיו השכינה' .הרי שבזכות שהסתיר את פניו מחמת
רבינו שליט"א :אם כן זה מסוכן ,ואפילו שבלימוד כיום
שיש כאלו שמנסים להרשים ולומר חידושים עמוקים שהיה סבור שאינו ראוי לכך ,וכיבד בכך את הקב"ה ,לפיכך
הוא מאה אחוז מכל מקום צריך לחשוש מה יהיה בהמשך, שמעבר להבנתם ,וכך הם מתרגלים לדבר בלי להבין. זכה לקבל את התורה ולקרני ההוד!
וממילא האבא חייב לטפל .ומה שאומר שעם הזמן ייפתרו וכן יש הלומדים עם חברותא שאינו מתאים להם ,מפני
ומבואר שעל ידי ענוה אדם מכבד את הקב"ה .וכן מתבאר
הבעיות זו טעות ,אלא אדרבה ,יש חשש שהבעיה תלך שהם חוששים 'מה יאמרו הבריות' אם אכן ילמדו עם מי
מדברי המסילת ישרים (פי"א) ,שכתב שמידת הגאוה מביאה
שמתאים להם.
ותגדל ,ומזה קורים טרגדיות גדולות .ילד מופנם שרוי את האדם לידי כך שמרגיש שהכל מגיע לו ' -לי נאוה
נמצא אם כן שא"א להתמסר לתורה מבלי להגיע למעלת תהילה' .הוא מרגיש מיוחד ומרומם יותר מכולם ,ומתנהל
בצער גדול על כך שאין לו חברים ,וחייבים לטפל בזה.
הענוה בשלמות! ויש חיוב על כל בן תורה שרוצה לגדול בכל דרכיו בצורה כזו ,וממילא הוא בטוח ש'מגיע לו' כל
שואל :מתי מגיע הרגע שחייבים לטפל? בתורה להתחזק במידת הענוה ,ולהתבונן היטב אם הוא מיני דברים .ומבואר מדבריו שמידת הענוה צריכה להביא את
מקיים באמת את דברי חז"ל הנ"ל ,האם הוא אכן מוסר נפש האדם להרגשה הפוכה ,שלא מגיע לו מאומה ,והיינו משום
רבינו שליט"א :בפשטות כאשר אומרים לו בחיידר שצריך לתורה ,או שלומד רק כשנוח לו ואין זה מפריע לו לקיום שכל הכוחות והכשרונות והמעלות שיש לו הם מהקב"ה,
אוסף | 5
לטפל. רצונותיו ותאוותיו .יזכנו ה' להתעלות בתורה ובענוה ,אמן. והוא עצמו אין לו כלום .וזה היסוד של מידת הענוה ,שלא
לתוכן
עיונים בשמעתא
"שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא"
סבור שהדבר אסור לו ,וממילא הוא מחיוב לנהוג בזה איסור. אע"פ שלבית דין הדבר מוחזק להיתר ,כיון שהאדם מחזיק בכמה מקומות בש"ס נתבאר דין "שוויא אנפשיה חתיכא
וסבר הריטב"א שכח כפיית בי"ד הוא רק באופן שיש לו את הדבר לאיסור בי"ד כופין אותו לנהוג בו איסור כפי דבריו. דאיסורא" ,והיינו שאדם האומר על דבר פלוני שהוא אסור
דין 'נאמנות' בעיקר האיסור ,וזהו דווקא באומר בבי"ד שאז והיינו ,שהיות והאדם עצמו סבור שהאשה אסורה לו, עליו הרי הוא חייב לנהוג בו איסור כפי דיבורו.
נאמן על מציאות האיסור ,אבל באומר חוץ לבי"ד אפי' שמצד הרי שאפי' אם באמת היא מותרת לו הוא מחויב לנהוג בה וכך מבואר במשנה (קידושין סה ,א) "האומר לאשה
הדין מחויב לנהוג איסור כפי דבריו עדיין אין כופין אותו על איסור ,ואם לא ינהג כפי ידיעתו יעבור בזה על איסור 'ויראת קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני ,הוא אסור בקרובותיה
זה ,כיון שאין לו נאמנות כלל ,אלא שמחיוב לנהג כפי ידיעתו מאלוקיך'[ ,וכמבואר לגבי נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו והיא מותרת בקרוביו" ,והיינו שהיות ולפי דבריו היא 'אשתו'
ואין בי"ד כופין ע"ז( .ובעיקר ענין ה'כפייה' על 'שוויא' עי' בשר טלה שמחוייב כפרה על הסכמתו לעבור עבירה] ,וממילא נאסר ב'קרובותיה' על פי מאמר פיו [וכך מבואר עוד בסוגי'
פת"ש אה"ע קט"ו סקל"ז). בי"ד כופין אותו בהתאם לדבריו ולחיובו לנהוג בה איסור. כתובות ט ,א .כב ,א].
[וכעין זה כתב החת"ס (תשו' ח"ד ,ס"ק)]. ונבוא לברר ולבאר גדר דין זה ומקורו ,וכדלהלן.
הוכחה שדין הנאמנות אינו מדין הודאת בעל דין
אמנם אע"פ שנתבאר בדעת הריטב"א שבפני בי"ד נאמן הוכחה בדעת הריטב"א שיש ב' דינים של 'שויא' 'שוויא' – נאמנות האדם על עצמו מדין
על מציאות האיסור ,אין הכוונה ל'נאמנות' כדרכו של הקצה"ח
אלא שנראה שבדעת הריטב"א מוכרח שב' הגדרים אמת, 'הודאת בע"ד'
אשר יסודה הוא מנאמנות של 'הודאת בע"ד' ,היות ובדברי
וכדלהלן. בקצוה"ח (סימן ל"ד סק"ד) נקט שהוא 'דין נאמנות' דהאדם
הריטב"א מבואר שהאומר פתח פתוח מצאתי ויש לה דמים
אינו נאמן [וכמבואר ברש"י] ,והטעם הוא שמציאת הדם זה מבואר בגמ' (כתובות ט ,א) "אמר ר' אלעזר האומר פתח נאמן על עצמו אע"פ שהוא 'קרוב' אצל עצמו ואפילו שהוא רק
הוכחה ברורה נגד טענתו שמצא פתח פתוח ,וס"ל להריטב"א פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו" ,ומפרש הריטב"א (ד"ה 'עד אחד' ,ומקור דין זה הוא ממה שחידשה תורה ש"הודאת
שאין דין 'שוויא' במקום שיש הוכחה של 'אנן סהדי' נגד דבריו. והא) שהלשון היא "נאמן לאוסרה עליו" ולא "אסורה עליו", בעל דין כמאה עדים" ,שנלמד מהפסוק "אשר יאמר כי הוא
משום שמדובר בטוען כך לפני בי"ד שאז הוא נאמן לענין שהם זה" ,ולשיטתו אין זה דין מיוחד בדיני ממונות אלא הוא 'דין
ואם מקור הדין 'נאמנות' היה מכח הדין של 'הודאת בעל
אוסרים אותה עליו ומוציאים אותה ממנו .ומשמע ,שמעיקר נאמנות' מחודש בכל דיני התורה.
דין' שנאמן אפי' כנגד מאה עדים וכמו שנקט הקצוה"ח ,היה
הדין נאסרת גם באמר כן חוץ לבי"ד – מדין 'שוויא' ,אלא שע"י ולפי דבריו צ"ל שהמקור לזה שהנאמנות של האדם על
צריך להיות נאמן גם במקום שיש נגד דבריו הוכחה של 'אנן
שאמר בבי"ד הם כופין אותו להוציאה. עצמו היא יותר ממאה עדים[ ,אע"פ שבפסוק אין ראיה שהוא
סהדי' ,ומזה שמבואר בדבריו שבאופן כזה אינו נאמן ,מוכח
שאין בדבריו 'נאמנות גמורה' כשל 'הודאת בע"ד' ,אלא צריך והנה אם דין 'שוויא' נובע מכח 'דין נאמנות' מחודש כדברי נאמן יותר ממאה עדים] הוא ממה שבעדים התורה לא האמינה
לומר שהוא דין נאמנות מחודש לענין איסורים שלא מועיל הקצוה"ח אמנם אפשר לדון אם הנאמנות גם במקום שאמר חוץ לע"א ולקרוב ופסול ,ועל עצמו נאמן אפילו בע"א קרוב ופסול,
נגד עדים. לבי"ד ,אבל לפי משמעות הריטב"א שגם חוץ לבי"ד יש דין וע"כ שיותר ראוי להאמין לאדם על עצמו מאשר לעדים על
[אולם להמבואר בדעת הריטב"א שיש ב'שוויא' גם דין 'שויא' אין סיבה לחלק בדין הכפיה בין תוך בי"ד לחוץ מבי"ד. אחרים ,ומזה אפשר ללמוד שהנאמנות על עצמו היא גם במקום
שנאמן ע"ז שהוא סבור שהדבר אסור לו אלא שאין בי"ד כופין ולדעת התרומת הכרי שבי"ד כופין אותו לנהוג כפי האיסור שהוא נגד מאה עדים.
ע"ז ,א"כ מה שנקט שבמקום שיש הוכחה של 'אנן סהדי' נגד שאסר על עצמו מדוע שיהיה חילוק באומר כן מחוץ לבי"ד.
דבריו אין בזה דין 'שויא' הכונה רק לדין 'נאמנות' שנתחדש ונראה לבאר דעת הריטב"א שסובר שיש בדין 'שוויא' 'ב' חיוב על האדם לנהג איסור כמו שסבור
בתוך בי"ד ,אבל עדיין יהיה בזה הדין 'שויא' שהוא עצמו צריך דינים' ,א .בתוך בי"ד יש לו 'נאמנות' על עצם האיסור ,ב. אולם בתרומת הכרי (ס"א סק"א) מבואר שאין זה דין
לנהוג כפי ידיעתו]. מחוץ לבי"ד אין לו נאמנות בעיקר האיסור ,אלא שנאמן שהוא 'נאמנות' ,אלא חיוב של האדם לנהוג כפי ידיעתו ,כלומר,
משנת הישיבה
מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה
עבודת המידות (כג)
מספיק לו ,אלא רוצה כל הזמן עוד ועוד ,עד שלבסוף הוא נהיה מתוסכל. בשבוע שעבר הובאו דבריו של ר"ח ויטאל ,בענין המידות הנובעות מיסוד
ושורש הדבר במידת 'יסוד העפר' של העצבות ,שהאדם כאילו יורד לעפר, האש והרוח ,וכעת נביא את המידות הנובעות מיסוד המים והעפר.
לעצבות שמביאה לעצלות ,וזה מביאו לכך שאינו שמח בחלקו ,ואינו שבע מכל היסוד השלישי שהוא יסוד המים -הגורם לתאוות התענוגים .ויש לו שתי
העושר שבעולם. תולדות :א .החמדה ,לגזול ממון חברו .ב .הקנאה ,לקנא בחברו שיש לו הרבה
ארבעת יסודות אלו -אש רוח מים ועפר -הם השורש של 'ארבעה אבות ממון ותענוגים וכדו'.
נזיקין' של המידות הרעות .וכנגדן יש בנפש היסודית ארבע מידות טובות, ומתבאר מדבריו חידוש גדול ,שהקנאה שאדם מקנא בחברו שיש לו תענוגים
הנמשכות מארבעת היסודות הטובים שבה .הראשונה -כנגד יסוד האש -היא נובעת מיסוד המים ,שממנו נובעות תאוות התענוגים[ .ודבר זה צ"ב לכאורה,
מידת הענוה ,הגורמת לאדם להתרחק מכל מיני כעס וכדומה הבאים מכח שכן היה מן הדין לומר שקנאה היא גם תולדה של מידת גאוה ,שכן פעמים
הגאוה .השניה -כנגד יסוד הרוח שממנו יוצא כח הדיבור -היא מידת השתיקה, רבות אדם מקנא בכבודו של חבירו ,והרי נתבאר לעיל שהגאוה ורדיפת הכבוד
דהיינו להיות 'כאילם לא יפתח פיו' ,חוץ ממה שנדרש לעסק התורה והמצוות, שורשם ביסוד האש].
או במה שמוכרח לקיום הגוף וכבוד הבריות. והיסוד האחרון הוא יסוד העפר ,שממנו יוצאת העצבות ,וכל מה שקשור
המידה הטובה השלישית -כנגד יסוד המים שהוא השורש של תאוות אליה -שפלות ,חוסר חשק ,חוסר כח ,וחוסר שמחה .ותולדתו ,עצלות בקיום
התענוגים -היא מידת המיאוס בתענוגי הגוף והמותרות .המידה הטובה התורה והמצוות ,שמאחר ולא קיבל כל מה שרצה בעוה"ז ,או שיש לו ייסורים,
הרביעית -כנגד העצבות שבאה מיסוד העפר -היא השמחה ,להיות כל הזמן זה גורם לו לעצבות .ועצבות זו מולידה הרגשה של עצלות ,שמרגיש שאין לו
שמח בחלקו .וכנגד העצבות שמולידה עצלות ,מולידה השמחה זריזות במצוות, כח לקיים את המצוות בצורה הראויה.
כמו שכתוב 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב'. העצבות גורמת לאדם שאינו שמח בחלקו כלל ,וכל עושר שבעולם אינו
© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה' ,יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
לפרטים ויצירת קשר :מספר פקס 153777921183דוא"לmishnasrama@gmail.com : | 6אוסף
לתוכן
מראה כהן
לתוכן
לתוכן
מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א
גיליון | 10פרשת תולדות תשפ"ז
מראה מראה הפרשה
השעה 'מעלת הישיבה' '-בית היוצר לאנשים אישים'
מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם
שאיפה לגדלות – (מאמר שנמסר עבור בטאון 'כנסת ישראל' שע"י בוגרי ישיבת חברון)
דרך הוא בהולך ללמוד תורה
שנעשה אדם גדול ויהי כי זקן יצחק (בראשית כז ,א) .שנינו בגמ' (יומא כח ,ב) "דא"ר חמא בר חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה
ישיבה מהם ,היו במצרים ישיבה עמהם ,שנאמר 'לך ואספת את זקני ישראל' ,היו במדבר ישיבה עמהם ,שנאמר 'אספה
ברשות מרביצי התורה הגדולים ,ברשות לי שבעים איש מזקני ישראל' .אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה ,שנאמר 'ואברהם זקן בא בימים' .יצחק אבינו
התלמידים היקרים ,מרנן ורבנן ורבותיי .זכות זקן ויושב בישיבה היה ,שנאמר 'ויהי כי זקן יצחק' .יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה ,שנאמר 'ועיני ישראל כבדו
נפלאה היא בשבילי להיות במקום התורה מזוקן'" .וצ"ב מהו ענין זה של "זקן ויושב בישיבה" .ופי' הר"ח" :זקנים יושבים בישיבה היו ,כלומר שכינה עמהם",
הגדול והחשוב הזה .אשרינו מה טוב חלקנו וצ"ב מה נתייחד עניין השכינה במקום שנקרא "ישיבה".
שזכינו היום הזה לראות פה במקום ,בעיר שכל
כך רחוקה מרוחניות ,כל כך רחוקה ,כל ההיפך ביאור ענין "זקן ויושב בישיבה" כתב המהרש"א שם ,דזקן היינו שקנה חכמה ,וכמבואר בקידושין (לב ,ב) "אין זקן
מדרך התורה ,ופה לראות בעיר הזאת ,בפרברים אלא מי שקנה חכמה ,שנאמר ה' קנני ראשית דרכו" ,ויהיה הפירוש "זקן" ,זה קנה .וא"כ מבואר בקרא שאברהם אבינו
של העיר הזאת ,לראות את הפנים המאירות של היה זקן שקנה חכמה .ומבואר לפי דרכו דאין מהלך לקנין החכמה אלא בבחינה של "זקן ויושב בישיבה" ,דאין קנין
התלמידים היקרים הנפלאים האלה ,שעתידים החכמה אלא במהלך של ישיבה.
בעזרת השם להיות גדולי ישראל .זה משמח וביאור הדברים ,דקנין התורה אינו כשאר החכמות שהם לפי הכישרונות וההשקעה גרידא ,אלא קנין התורה הוא בעמל
אותנו מאוד מאוד. ויגיעה לירד לעומקה של סוגיא ולהיות ממית עצמו עליה ,ובמ"ח קנייני התורה .ואף שרק חלק מהקניינים שייכים
אנחנו יכולים להגיד פה כהיום הזה ,נצח לצורת לימוד התורה ,וחלקם שייך למידות וד"א ,הם מקנייני התורה ,מפני שקנין התורה אינו רק הידיעה גרידא ,אלא
ישראל לא ישקר .יש עתיד גדול ליהדות צרפת, שתהיה התורה חלק ממנו ולהיות מהותנו מהות של תורה ,ולזה צריכים את קנייני התורה שהם הכלי קיבול לתורה.
שבעזרת השם תקים דור של תלמידי חכמים ואיתא בקידושין (לב ,א) רב שמחל על כבודו ,כבודו מחול ,משום ד"תורה דיליה" ,דכתיב "כי אם בתורת ה' חפצו
כבר היום ברוך השם .מפארים את היכלי ובתורתו יהגה יומם ולילה'" ,ופרש"י בתהילים" :בתחילה היא נקראת תורת ה' ,ומשעמל בה היא נקראת תורתו".
הישיבות בארץ הקודש ,תלמידי הישיבות וביאר הסבר מקלם זצ"ל (אור רש"ז פר' אמור) דנעשית "תורתו" ,היינו שנעשה הוא ותורתו חד .וזה ג"כ הענין של
מצרפת ,כולם ,רובם ככולם ,מעולים מאוד, קנין התורה ,שנעשה הוא ותורתו אחד.
מרוממים מאוד ,חשובים מאוד .ברוך השם וממה שמבואר בגמ' דהא דאברהם זקן מורה שקנה חכמה ,והיינו שהיה "זקן ויושב בישיבה" ,מבואר שאין דרך לזכות
יש המשך גדול ,שאתם תזכו גם כן להמשיך
לקנין התורה בעמל ויגיעה וקניני התורה אלא ע"י "לישב בישיבה" .וצריכים לבאר מהו הגדרת המושג "ישיבה".
את מורשת התורה של צרפת של פעם ,צרפת
שיסודה בארץ הקודש .כל חיינו אנחנו חיים ***
מיהדות צרפת .פותחים גמרא ,רש"י ,תוספות, מה יעשה אדם ויחכם
ראש ,הכל הכל זה מצרפת .זה היה הרי מקום והנה איתא בגמ' נדה (ע ,ב) "א"ל לכשיהיו נחכם להן" ,ופרש"י" :נחכם להן -נתיישב בדבר" .ומבואר שהעניין של
התורה שממנו יצאה תורה ,וברוך השם רואים "נתיישב" נאמר כלפי דבר שצריך חכמה ועיון בבירור הסוגיא .עוד אמרינן שם" :מה יעשה אדם ויחכם ,א"ל ירבה
את ההמשך. בישיבה וימעט בסחורה" .והוא גם בדרך זו ,ד"ירבה בישיבה" היינו להתיישב ולעיין בדברים היטב ,וכן "ימעט
בסחורה" .ואין הכוונה שימעט בסחורה כדי שיהיה לו פנאי לשבת בישיבה ,דא"כ היה צ"ל בהיפוך "ימעט בסחורה
אני לא רוצה להאריך בדברים ,אבל אני רוצה
וירבה בישיבה" ,ונשמע שימעט בסחורה כדי שירבה ללמוד ,אלא יש כאן ב' תנאים :האחד ,שירבה בישיבה ,ובנוסף,
להגיד דבר אחד קצר מאוד .הגמרא במסכת
שגם שמרבה בישיבה צריך גם למעט בסחורה ,וסחורה כוללת כל עניינים הגשמיים שאינם קשורים ללימוד ,ותנאי
כתובות מספרת את הסיפור עם רבי עקיבא
וכלבא שבוע ,כלבא שבוע כידוע היה אבא של זה נצרך ע"מ להחכים.
אשתו של רבי עקיבא ,כשהיא רצתה להתחתן אמנם מלבד דעניינה של הישיבה הוא להתיישב בדברים לעיין ולהעמיק בפלפול ובסברא ,שרק באופן זה מתיישבים
איתו ,הוא אמר אני לא מוכן לשידוך הזה ,הוא הדברים על ליבו ,יש ענין נוסף במושג של "ישיבה" ,וזהו מלשון קביעות דבר ,שכל דבר הקבוע לו מקום קרוי "ישיבה".
עם הארץ ,הוא לא יודע ללמוד ,אז רחל אמרה ומצינו זאת בלשון הטור והשו"ע סי' קס"ז דהיו "יושבין" לאכול היינו שקבעו לאכול יחד ,וכן מבואר במגילה (כא,
הוא ילך ללמוד תורה ,לא רצה ,אז הוא אמר אם א) "אין ישיבה אלא לשון עכבה ,שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים".
את תתחתני איתו ,אני ינדור אתכם שניכם מכל ותוכן הדברים בזה ,ע"פ המבואר ביהושע (א ,ח) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" .ופירש"י:
נכסיי ,עברו עשרים וארבע שנים ,רבי עקיבא "והגית בו -והתבוננת בו ,כל הגיון שבתורה בלב" .ומבואר דהציווי של לימוד התורה הוא ב' בחינות ,א' ' -לא ימוש
היה לו אז עשרים וארבע אלף תלמידים ,ורבי ספר התורה הזה מפיך' ,שהוא מורה על הקביעות התמידית בלי הפסק ,ב' ' -והגית בו יומם ולילה' ,שהוא מורה על
עקיבא הגיע עם אלפי תלמידיו ,ויצאו לקראתו ההתבוננות ועיון המחשבה התמידי .וזהו ב' העניינים של ישיבה ,מקום קביעות התורה ,והמקום להתיישב בדברים
כולם ,אחד מהם היה כלבא שבוע בעצמו, לעיין ולהעמיק בפלפול ובסברא .וגם החלק העיוני של 'והגית' בא במהלך של קביעות התורה ,וכלשון הפס' 'והגית
וכלבא שבוע בא לרבי עקיבא ,הוא לא הכיר בו יומם ולילה' ,שהוא מורה על שקיעות המחשבה התמידית.
אותו ,הוא לא ידע ,שאל אותו מה אני אעשה?
ונראה שזהו תוכן הענין שכתב הר"ח "זקנים יושבים בישיבה היו -כלומר שכינה עמהם" ,דהנה כתב רבנו יונה בברכות
הדרתי מנכסיי את בתי ,את חתני ,ואני כל השנים
(ד ,א בדפי הרי"ף) על דברי הגמ' "מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב -אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה
יש לי צער מזה ,אם יש לו איזה היתר .אז הוא
אומר לו ,אילו היית יודע שחתנך יהיה גברא יותר מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעולם" ,וז"ל" :שאוהב הקב"ה שערי ציון מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות ,וכמו
רבא ,אדם גדול ,האם היית נודר גם כן? אמר שאוהב בהמ"ק יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות ,כך אוהב השערים המצוינים בהלכה כלומר ששם קביעות התורה
לו ,אדעתא דגברא רבא לא נדרתי ,לא הייתי וההוראות בכל יום יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שלומדים בהם לפי שעה דרשות או פסוק ,מפני שהמקומות
נודר על דעת שיהיה גברא רבא ,אז אמר לו רבי הקבועים הם במקום בהמ"ק ,כדאמרינן מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה
עקיבא ,אם כך אתה יכול להיות רגוע ,אני החתן בלבד" .ומבואר דהשראת השכינה היא במקומות קביעות התורה ,שהם הד"א של הלכה.
שלך ,והנדר מופר ,כך מספרת הגמרא. ועי' בפסחים (קיח ,ב) "מאי 'כי ליושבים לפני ה'' -זה המכיר מקום חברו בישיבה" וכו' ,ובמהרש"א שכתב" :בישיבה
המשך בעמוד הבא ◄ וכו' היינו לפני ה' ,דאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה" .ומבואר ג"כ דהישיבה היא לפני ה' ,משום שאין
אוסף | 7 להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ,והישיבה היא הד"א של הלכה שהם לפני ה'.
לתוכן
מראה
ולכשנתבונן נראה דכל המקומות שבהם נזכר ענין הזקנה של האבות שהוא מורה על "זקן ויושב בישיבה" הוא בשייכות
לענין הברכות ,שאצל אברהם הלשון 'ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל' ,ואצל יצחק הוא הקדמה לברכות שבא
השעה
למסור לעשו ונמסרו ליעקב ,ואצל יעקב הוא בברכות שבא לברך את אפרים ומנשה ,שהיא הברכה לכל הדורות "בך
יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה" .והדברים מבוארים היטב לפי המבואר ,דהרמב"ן כתב בפר'
תולדות (כז ,ד) "בעבור תברכך נפשי -היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ ,ולהיות
המשך מעמוד קודם ◄ הוא בעל הברית לאלקים" ,ומבואר שיסודה של הברכה הוא בהעמדה של בעל ברית לאלקים ,ולכן כח הברכה מיוסד
שואל שם התוספות קושיה ,הרי אין פותחין על "זקן ויושב בישיבה" ששכינה עמו ,והוא הראוי להיות בעל ברית לאלקים.
בנולד ,כשנותנים פתח להפר נדר ,נותנים פתח 'הסבא מסלבודקה הוא ה'מרא דשמעתתא' להלכות ישיבה וצורת הישיבה'
על הצד הזה לא הייתי נודר ,אבל זה רק על ***
מה ידיעה שלא ידעתי קודם ,אבל דבר שנולד, "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם" .הישיבה היא המושג המקודש ביותר בכלל ישראל ,שהוא מקום קביעות
שיתפתח בהמשך ,אומרים תוספות אי אפשר התורה ששם קיימת השראת השכינה בכל הדורות והיא במקום בית המקדש ,והיא בית היוצר להקים וליצור דורות
לפתוח פתח ,אז איך יכול רבי עקיבא לפתוח של בני ישיבה שהם תלמידי חכמים שלמים בתורתם וביראתם ובעבודת ה' ובמידותיהם ,והיא המעמידה את ישראל
פתח לכלבא שבוע ,שאדעתא דגברא רבא לא בכל הדורות ,ובה מתקיים "דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך מפי זרעך מעתה ועד עולם" ,והיא המלווה את
נדר ,והרי איןפותחין בנולד? ישראל בכל התקופות ,ולא פרשה מהם בכל תקופות הגלות.
אומר תוספות יסוד גדול שזה לא נולד .מדוע? ישיבה היא "בית היוצר לאנשים-אישים" (אגרות פחד יצחק) ,ישיבה אינה רק מקום לימוד תורה בעלמא כשאר
כי הדרך והאורחיה במי שהולך ללמוד תורה חכמות שיש להם מקום מיועד ללמוד את החכמה" ,ישיבה" היא מקום שאדם הופך את אישיותו לאישיות עליונה,
שנעשה אדם גדול .זה לא נולד .זה הדרך .מי ומקום שבו נוצר "האדם השלם" .ישיבה יוצרת "בן ישיבה" ,וזה במהלך של "יושב בישיבה" ,בקביעות עמל התורה
שהולך ללמוד תורה נעשה אדם גדול .שאלו ובעומק עיונה.
אותי הרבה כל השנים ,באים לישיבות הרבה
בחורים ,לא רואים שכולם נעשים אנשים שמעתי מהגר"י הוטנר זצ"ל כמה פעמים ,דמצינו בתורה בב' מקומות ענין של 'בנין' ,האחד בתיבת נח והשני בבניית
גדולים .ברוך השם הרבה נעשים אנשים המשכן .ואמר ,ששני הבניינים הללו קיימים ביסוד בנין הישיבה .הבנין של תיבת נח להבדיל מהעולם הגדול השקוע
גדולים .זה טעות לחשוב שאדם גדול זה רק במצולות החטאים ,ובנין המשכן ,המקום המיוחד לעבודת ה' ולהשראת שכינתו .ומי שמכניס את הרחוב לפנים הישיבה,
אדם שכולם מפורסם מאוד וחשוב מאוד .אדם מאבד את כוחם של שני הבניינים האלה.
גדול זה תלמיד חכם גדול שמרומם מאוד ,אבל זכתה ישיבת חברון כנסת ישראל ,כי הישיבה הק' היא ממקומות התורה היחידים שלמעלה ממאה שנה מחזיקה
גם יש כאלה שלא יוצאים אנשים גדולים .למה בדרכה והנהגתה ובייחודיותה ,ממה שהנחילו לנו מייסדי הישיבה זצ"ל .ושמעתי ממרן הגרא"מ שך זצוק"ל ,שהסבא
זה כך? הרי כתוב אורחיה מי שהולך ללמוד מסלבודקה הוא ה'מרא דשמעתתא' להלכות ישיבה וצורת הישיבה .וב"ה שזכינו שישיבתנו הק' היא מגדל אור
תורה נעשה גברא רבא. לבני עליה מובהקים עם כוחות גדולים ושאיפות גדולות ,ובעז"ה נזכה לשמור על הישיבה בקדושתה ובטהרתה,
אז אמרתי שהתשובה היא פשוטה .דרך מי בדרך שסללו לנו רבותינו מייסדי הישיבה .הרבה מקטרגים קמו בתקופה האחרונה על קיום הישיבות ,ואינם מבינים
שהולך ללמוד תורה שנעשה גברא רבא ,אם שמימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם ,וזהו סוד הקיום של האומה הישראלית ,וקיום הישיבות הוא קיום
הוא הולך ללמוד תורה בשביל להיות גברא ישראל בכל הדורות ,ובפרט בתקופה זו של חבלי משיח ,ורק בכח התורה נזכה בתוך החשכה להארת אור התורה,
רבא .אם הוא הולך ללמוד לכמה שנים ולא ולגאולת ישראל במהרה.
בשביל להיות גברא רבא ,אז הוא לא יהיה
מראה השער
גברא רבא .צריך לבוא לישיבה עם רצון חזק,
עםמ שאיפה ,עם השתוקקות להיות גברא
רבא ,ואז תוספות נותן לנו הבטחה ,יש לו
הבטחה חתומה מבעלי התוספות .הוא יהיה
גברא רבא בעזרת השם. מתוך שו"ת והדרכה לבני הישיבות | עריבות התורה (ג)
כשאתם באתם פה לישיבה ,אז תדעו לכם, חז"ל אומרים 'שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ' ורש"י מבאר 'שאם לא לומד מסכת שהוא חפץ בה אינה
השנים האלה בונות ,השנים האלה מגדלות, מתקיימת לפי שלבו על תאותו' .איך הלימוד במסגרת הישיבתית מסתדרת עם כלל זה?
וכל אחד יכול להיות גברא רבא .אבל בתנאי המסגרת של ישיבה נועדה לבנות את הבחור בלימוד ,וככזאת אין לה תחליף ,כי יש בזה כח הרבים ,ויש את
אחד ,אם הוא בא לישיבה בשביל להיות גברא השיעורים ,ולכן בחור צריך לסגל לעצמו את הנלמד בישיבה כדי שיוכל להבנות בלימוד ,ומחוץ לסדרי הישיבה
רבא .ולהיות גברא רבא זה לבוא לישיבה, או בבין הזמנים וכן לאחר שנות הישיבה יוכל לללמוד מה שלבו חפץ.
לנצל את הזמן ,לדעת את החשיבות של כל
רגע ,לשמוע טוב את השיעורים ,לחזור טוב בחור שנמשך מטבעו ללימוד בקיאות ,האם שייך גם בדרך זו להנחיל את מתיקות התורה?
על מה שלומדים ,לחזור גם אחר כך את מה כמובן שדרך לימוד בקיאות של 'דף היומי' לבחור ,לא יביא לו מתיקות התורה ,אבל בחור שלומד לימוד שיש בו
שלומדים ,עם רצון והשתוקקות להיות תלמיד הבנה ועומק שמבין מה שלומד ומקיף את הסוגיא הנלמדת ,גם אם זה לא נעשה בצורת הלימוד הישיבתי הרגיל
חכם שהוא גברא רבא .ואז בעזרת השם הוא היום שמעיינים ומדקדקים בכל ענין להבין הדברים ,יכול למצוא בלימוד זה טעם ומתיקות התורה ,וראינו להרבה
יהיה גברא רבא. גדולי עולם שלמדו בדרך זו ונתעלו להיות 'מרא דכולא תלמודא'.
שהקדוש ברוך הוא יעזור לכם כולכם כתיבת 'מערכות' ו'חבורות' ,או סיכומי סוגיות ,מה עדיף כדי לתת לבחור סיפוק וערבות בתורה?
שתזכו באמת למושגים האלה ,לבוא עם רצון כתיבת חידושי תורה או סיכומי סוגיות ,יש לה משמעות בעליתו והתקדמותו של בן הישיבה ,ויש בזה כמה מעלות,
והשתוקקות .יש לכם רבנים נפלאים ,שיעורים הראשון הוא -הסיפוק שיש לאדם כשהוא כותב חידושי תורה ,שהוא מרגיש שהוא הגיע להישגים ,ונוסף -גם
נפלאים ,תקבלו מהם ,תנצלו את הזמן ,תלמדו, שעל ידי הכתיבה מתבררת לו הבנת הסוגיא יותר טוב כשהכל מסודר בפניו ,וזה דרך טובה מאד להגיע למתיקות
תחזרו ותקנו את הלימוד שלכם .ובזכות זה התורה ,שכל שהוא מרגיש שהבין יותר וגם זכה לחדש חידושי תורה ולהעמידם על הכתב ,יש לו יותר 'גישמאק'
כולכם תהיו תלמידי חכמים גדולים ,גדולי וסיפוק בלימוד.
תורה ממש ,ותמשיכו בעזרת השם את עולם
התורה כולו ואת עולם התורה של צרפת ,ונזכה בודאי שעדיף לכתוב סיכומי סוגיות ,כי ע"י זה מגיע להבנה יותר טובה וברורה במה שלמד ,וכמו שכותב בנפש
להרמת קרן התורה במהרה בימינו .אמן. החיים 'שעיקר 'חידושי תורה' זה מה שהסוגיא מתבררת ללומד' .גם לכתוב 'חבורות' זה דבר מצויין ,אבל אין
(מתוך דברי חיזוק בישיבת 'חזון יהודה' בצרפת – שום ענין לכתוב ,אלא אם באמת יש לו משהוא אמיתי וברמה טובה ,ואם באמת יש לו 'חבורה' מצויינת הוא חייב
במסגרת מסע רבינו שליט"א עבור קרן עולם התורה לכתוב ,אבל גם אם לא התחדש בסוגיא דבר המצריך כתיבה של 'חבורה' ,יש תועלת עצומה לסכם את הסוגיא
– חשוון תשפ"ז) בכתב ,שעל ידי כך הסוגיא במתבררת יותר טוב ,וזוכה בזה לקנות את הדברים לשנים רבות [ובישיבה קטנה
בודאי שאין שום ענין לכתוב 'חבורות' ,זה שייך רק אחרי שיודעים ללמוד טוב ויוצא דברים טובים ואמיתיים].
לעילוי נשמת
הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל
יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה' ,מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א
הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל mc038009090@gmail.comמי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל
הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל
הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ”ל | 8אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
חשבתי דרכי
פרשת תולדות
מערת המכפלה שייכת לאבות אשר חידשו צורת אדם שבה יש צירוף גמור
של שמים וארץ ,זוהי עצם המכפלה [ב']
המציאות אצלם ,היציאה לפועל של כל הדברים ,הוציאה לפועל יש אופן מיוחד של קנין השייך לעניין המכפלה
את אותו עומק שהיה במחשבה תחלה ,מה שהיה בכונה זה מה שיצא פתחנו בשבוע הקודם בעניינה של המכפלה ,נמשיך בשיעור זה.
לפועל בדיוק במעשה ,כמובן שאיננו מעלים על הדעת דבר כזה
מפרשה זו של שדה עפרון נלמד ,כפי הדרשה הידועה בתחילת
אצלנו ,לנו אין מציאויות כאלה ,ואצל האנשים האלה הקנין שקנו
קידושין "קיחה קיחה משדה עפרון" ,שאשה נקנית בכסף ,המובן
את האדם היה כגופו ,הקניין היה הוצאה לפועל של שורש הדברים
מהדברים הוא ,שכאשר התורה מגלה לנו בפרשה זו קניין כסף
והחלות הייתה באופן כזה ,עד כדי שנחשב כגופו ,ושליש מכלל
באשה ,היא מתכוונת ללמדנו שקניין זה צריך להביא למכפלה ,כך
ישראל יכול להגיע באופן כזה.
צריך הדבר להיות ואף אפשר שיהיה[ ,אם כי לא תמיד הוא מתממש
לקרות בפועל] ,זהו העניין המונח בשורש הדבר.
החיבור האמיתי לבורא אף הוא עניינו מכפלה
המושג של קניין אצלנו ,הוא רק של הכנסת חפץ לרשות ,ואף
באמת ,כאותה המכפלה כך צריך להיות החיבור האמיתי בין
קנין אדם לעבד נחשב קנין חפץ כקניין שורו וחמורו ,אולם אצל
הנבראים לבורא ,כדאיתא בב"ב (דף ע"ה) עתידים צדיקים שיקראו
האבות יש דבר שאין כמותו בכל העולם כולו ,אצל שרה אמנו מצאנו
בשמו של הקב"ה שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו
שנתנה את שפחתה לאברהם ,והייתה הכונה כמאמר רחל "ואבנה גם
אף עשיתיו" ,המדובר הרי על בני אדם ,אלו שמסרו את עצמם ,שכל
אנוכי ממנה" שייחשב כאילו היא ילדה ,וכן שפחות רחל ולאה ילדו
עצמם היה רק כביכול גילוי כבוד שמים ,עתידים ליקרא בשמו של ארבעה שבטים שהם שליש מכלל ישראל ,והרי אין לנו יותר מארבע
הקב"ה ,שמו של הקב"ה אשר אסור להזכירו ,ואף אותם צדיקים אמהות והשפחות אינן נחשבות לאמהות ,אלא נחשבו הנולדים על
כשחיו בעוה"ז היה אסור להם להגותו אלא רק להתבונן בו ולכתבו, ידי השפחות [חוץ מהנולד מהגר שנאמר בה "ותקל גברתה בעיניה"
והם עתידים בעצמם להקרא בשמו של הקב"ה. ונפרדה ממנה] שנים על שם רחל ושנים על שם לאה והם בני
כשבורא העולם ברא את האדם בצלם אלקים ,זה היה המכוון ,הדבר האמהות ,מהו דבר זה ,הרי אין מערכת קניין לקנות אדם באופן כזה,
לא התגשם בפועל כאן בעוה"ז משום שגרם החטא ,אבל כשיתוקן אשה אינה יכולה לקנות אשה לשפחה בקנין כזה שכשהיא תלד יקרא
החטא והדברים יחזרו בחזרה למכוון הראשון ,אז עתידים צדיקים הדבר שהיא יולדת ,אכן אין מציאות כזו רק אצל האבות והאמהות,
להיקרא בשמו של הקב"ה. כפי שנבאר.
מושג זה נלמד לקניין אישות ,וזהו הדין של "אשתו כגופו" כלומר
עניין זה של הכפלה שייך לשבת שהיא הסוף מעשה אין אלו שני אנשים החיים את חייהם ויש ביניהם מערכת יחס של
המקיים את המחשבה תחילה קירבה אלא אשתו כגופו ,זאת אפילו לא קירבה של ראשון בראשון
אף עניינה של השבת כפול כדאיתא במדרש תהלים על הפסוק שהיא הקירבה הגדולה ביותר ,אלא זאת קירבה של אדם קרוב לעצמו,
מזמור שיר ליום השבת" ,כל עיסקא דשבת כפול ,לחם משנה שני כמבואר מהסוגיות בזה ,ונחשב בעל דבר כלפיה כמעיד על עצמו ולא
העומר לאחד ,קרבנה כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים ,עונשה כמעיד על קרוב ,איך יתכן קניין כזה שיצור מציאות הנקראת כגופו.
כפול שנאמר מחלליה מות יומת ,שכרה כפול שנאמר וקראת לשבת באמת בעומק הדברים גם זאת מכפלה ,יש כאן חיבור שמחזיר
עונג לקדוש ה' מכובד ,אזהרותיה כפולות זכור ושמור ,מזמור כפול אותם לשורשם ,ויוצר מציאות של שני בני אדם חיים שכל אחד מהם
מזמור שיר ליום השבת" ,השבת היא תכלית מעשה שמים וארץ חי את עצמו ואת השני ,זה נקרא כגופו ,כך צריך להיות החיבור הזה.
כמו שאנו משוררים בפיוט "סוף מעשה במחשבה תחלה" ,נמצא ואף אם לא תמיד זה מתקיים ,אבל העניין והדין קיים ,יש כאן חלות
שהשבת היא המכפלה של כל המכוון ,היא הסוף מעשה המכוון כנגד קניין באדם ,שאדם קונה אדם כאדם לא כחפץ או כשור וחמור ,יש
המחשבה תחילה ,לכן צריך לכבד את השבת בלחם משנה ,לשמרה מציאות כזו של קניין.
בזכור ושמור ,ולהקריב בה שני כבשים בני שנה תמימים ,זה חייב כלפינו נשתיירה מציאות כזו אך ורק בקנין אישות של קידושין,
להיות מכפלה ,בהתאמה מדוייקת ומלאה עד כדי שזה מכפלה של אולם אותו הקנין של האמהות בשפחות היה שייך רק אצלם ,משום
זה. שהאנשים ההם היו אנשים של מכפלה.
אוסף | 9 לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה
לתוכן
למתבונן יש כאן נסיון נורא ואיום ,יש כאן משהו שמפריך את כל זוהי צורת הבריאה המכוונת מצידו יתברך ומערת
האמת שאברהם אבינו גילה ,אברהם אבינו צריך לקנות מעפרון את המכפלה שייכת רק למי שמכוון לכך
מערת המכפלה ,עפרון הוא הבעלים על מערת המכפלה והיא תהיה
באמת ,מצידו יתברך בכל מה שנברא ,וכל מה שהיה בתכנית,
שלו רק אם ישלם לו את הכסף ,למתבונן יש כאן קושי שהוא בעומק
המכוון האמיתי במציאות כולה היה להיות מכפלה ,ומה שאינו
הדברים יותר גדול מהקושי של העקידה ,כי קניית המערה מעפרון
כך הרי שזה השתבש על ידינו ואנחנו אשמים בכך ,אחר שעוותנו
הרי נעשתה כמו שנאמר "ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם
וקלקלנו מפני חטאינו ,וקרה ,וקורה ,מה שקרה ,אבל המכוון האמיתי
למקנה מאת בני חת" ,הקושי עדיין קיים ואינו פתור ,ואילו העקידה
כאמור ,שכל המציאות כולה צריכה להיות באמת מכפלה ,מערת
נתברר ונפתר עניינה ונסתיים הנסיון ,זה הנסיון האחרון ,לעמוד המכפלה מחזיקה בתוכה את אותם בני אדם ששמרו את הבחינה
בקושי שאין לו פתרון ,להישאר בקושיא בלי תירוץ ,אברהם אבינו הזו של מכפלה בעולם.
היה צריך לעמוד גם בנסיון הזה ,לא להרהר על כך שבאופן הפשוט
אותם בני האדם שיכולים להכנס לשם ,למקום הזה ,הם אלו שבעצם
והטבעי ביותר היה צריך מי שזכה בנחלת ה' בארצות החיים לזכות
מציאותם הם לגמרי ,עד כמה ששייך במציאות עוה"ז אחרי החטא,
ממילא במערת המכפלה ,אשר אינה נתפסת בקניינים מסוג אחר ולא
אלו שמוציאים לפועל את אותה מכפלה של סוף מעשה במחשבה
שייכת עליה שום בעלות אחרת מלבד אנשי המכפלה. תחלה ,אותה התאמה מלאה לגמרי עד הקצה האחרון ,להיות תואמים
ידוע שגם ראשו של עשו קבור במערה ,כמובן שעשו הוא לא האדם לגמרי למחשבה תחילה ,באופן שכשהמחשבה תחילה מגיעה לסוף
של המכפלה ,העובדה שראשו קבור במכפלה היא משום שראשו מעשה נמצא כאן דבר שהוכפל.
של עשו זהו החלק שיעקב קנה בקניית הבכורה ,הראשית של עשו,
אלא שבדרך הטבע עולם כמנהגו נוהג ונותר הראש אצל עשו בחייו, עתה יבואר הנסיון בזה שאברהם אבינו צריך לקנות את
אולם כשפרש מהראש ממילא שייכת אותה הראשית ליעקב שקנאה. מערת המכפלה מעפרון החתי
פתחנו בשיטת רבנו יונה ,שיטה יחידה בדברי הראשונים ,המגלה
אף אצל יעקב חוזר אותו פלא ,כשהוצרך לקנות מעשו לנו שאברהם אבינו היה צריך לעבור עוד נסיון אחר העקידה ,נסיון
את חלקו במערה נוסף שבא לגלות שאברהם לא הרהר ולא הקשה קושיות על בורא
את אותו הדבר אנו מוצאים בהמשך גם אצל יעקב כפי שמפרש העולם ,וגילה בזה שמה שעושה בורא העולם זאת המציאות ואין
רש"י (בראשית נ' ה') על הפסוק "בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען" מקום להרהר אחריה ,ועתה נבא לבאר.
"ומדרשו עוד מתיישב על הלשון ,כמו אשר קניתי .אמר רבי עקיבא ראינו כי הנסיון בזה הוא שאחר שבורא העולם הבטיח לאברהם
כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה ,ועוד מדרשו לשון כרי, אבינו את ארץ ישראל עתה הוא צריך לקנות את מערת המכפלה,
דגור ,שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי, ביאור העניין ,כי הנה המקום הזה נקרא מערת המכפלה ,כפי
ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה" ,גם יעקב היה צריך לקנות שהארכנו בעניינה ,המקום שבו קיימת המכפלה השלמה שנמצאת
מעשו התובע את חלקו במערה ,כי בדרכי הקניינים הרגילים עשו בעולם ,מעתה ,הנה באמת חלות הקנין כאן בהכרח שייכת למערכת
יורש כמו יעקב ,גם הוא בן בנו של אברהם אבינו ,להוריד את מערת קנין אחרת השונה מכל מערכת הקניינים שאנו מכירים ,ומובן שאחר
המכפלה לבעלות של מי שאינו יכול להיות שייך אליה הוא ההיפך שאנו לומדים מכאן קניין כסף באשה מלשון קיחה ,הרי שקניין זה
הגמור מעניינה ,דבר זה הוא מהסודות הכמוסים ביותר בבריאה ,מה אינו שוה ערך לכל הקניינים שאנחנו מכירים ,כאן זאת חלות קנין של
להם ולמערת המכפלה. חיבור ,קניין מסוג אחר לגמרי.
וכאמור היה אברהם אבינו צריך לעבור גם את הנסיון הזה ,עולמו ועתה ,לקנות את מערת המכפלה בכסף מעפרון החיתי זה דבר
של אברהם אבינו היה עולם ברור ביותר ,הכל היה ברור ונהיר ,אולם בלתי אפשרי ,מה לעפרון החיתי ולמערת המכפלה ,חז"ל אומרים
דבר זה הוא קושי שאין לו פתרון ,עד שיתיישב. שאחר שחיסרו ו' משמו הרי שהוא עולה בגימטריא "רע עין" עין
רעה ,והרי אם יש מישהו שלא שייך לכאן ,שמהותו ושמו הם סתירה
אנו צאצאי האבות ותפקידנו לגלות את עניין המכפלה למציאות השלמה של הבריאה שעליה נאמר וירא אלקים כי טוב,
עלינו לדעת ,כיון שבמערת המכפלה טמונים אבותינו שלנו ,אשר והנה טוב מאד ,רע עין הוא ההיפך הגמור מכי טוב ,וכל שייכותו
אנו צאצאיהם ונקראים על שמם ,וכל שמותיו של יעקב ,יעקב ישראל למערת המכפלה היא בלתי אפשרית ,ומובן מאליו שאם מורידים
וישורון אלו שמותינו שלנו ,כך נקרא כלל ישראל ,הרי אנו מחוברים את מערת המכפלה לעסקי קרקעות בעלמא חלילה ,אם היא נמכרת
עד לאבות הקדושים ,ובסופו של דבר עניין המכפלה יתגלה גם על כמו כשאר מכירת נכסים זה דבר בלתי אפשרי ,קנין כזה אינו תופס
כי החיבור למקום כזה הוא של מכפלה ,חיבור של כגופו ,חיבור מסוג
ידינו.
אחר ,וכמו שכל בר דעת מבין שאין קידושי אשה כשאר קנין נכסים,
זוהי הנקודה המרכזית ביותר בבריאה ,התורה מאריכה בזה, אין מציאות כזו.
ללמדנו את מעלתם של האבות ,ואת החובה הגדולה ,שגם בזה אנו
יש בדבר זה קושי עצום ,והוא באמת בלתי אפשרי ,והטעם
חייבים לומר מתי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו אברהם יצחק ויעקב,
שמתייחס אותו הקושי לזכיה בארץ ישראל ,כי מצינו שארץ ישראל
שהם המכפלה של העולם.
נקראת בשמות שנקרא בהם העולם הבא ,ארצות החיים ,נחלת ה',
[כהמשך לסוגיא זו ,יתבאר המשך הפרשה ,ואין כאן המקום כל שמות העוה"ב ,העולם העליון ,היינו אותו העולם שאנו עתידים
להאריך בזה ,ועיין בדברי הרמב"ן על "ואברהם זקן בא בימים וה' להיות בו ,אברהם אבינו שזכה בהבטחה בארץ ישראל ,אמנם עדיין
ברך את אברהם בכל" בסוד המידה הנקראת כל ,וסיום דבריו "והנה זו הבטחה ולא ניתנה לו הארץ וקרקעותיה בפועל ,אבל הזכות בארץ
הוא מבורך בשמים ובארץ ,ולכך אמר בה' אלהי השמים ואלהי ישראל מחייבת שמערת המכפלה תהיה שייכת רק לו ,אין עוד מישהו
הארץ" ,והוא העניין שפתחנו שכל הקבור במערת המכפלה שכרו שיכול להיות הבעלים על מערת המכפלה ,ששייכת רק למי שנבחר
כפול ומכופל ,כי הוא מבורך בשמים ובארץ "כי כל בשמים ובארץ" להיות המחבר של העוה"ז והעוה"ב ,להיות זה שיגלה בסופו של דבר
כדברי הרמב"ן]. שהעולם הזה והעולם הבא הם באמת אחד ,עולם אחד פעמיים ,כפול.
| 10אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
על פרשת שבוע‰שקפ‰„ברי מוסר ו
‰ישיב‰ ו ר‡שמרבי
‡"ם שרייבר שליט‚„ול רבי ישר‡ל בו‰ ‚‡ון‰
"ק‰‡מרו בישיש
1
11 | אוסף
לתוכן
| אוסף12
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פרשת תולדות
פניני נחלה בחירת יעקב מעשיו
להון ושדי להו ,עי"ש .ר"ל דלקח אלו שמלו ולא והיה כאשר תריד ופרקת עלו
פרעו וזרק מילותיהם כלפי מעלה ואמר טול חלקך.
מעל צוארך (כז ,מ)
ולפי מש"כ מבואר הדבר היטב ,דהנה נראה
נראה הביאור בזה ע"פ דברי הרמב"ם (בפ"י מהל'
ויאמר יעקב השבעה לי כיום פשוט דהא דלקחו מילותיהם של ישראל אין זה
מלכים ה"ז) שכתב וז"ל "יצא זרעו של ישמעאל
וישבע לו (כה ,לג) רק להראות שאינם מקיימים מצות התורה ,כי אם
שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי
הדברים תמוהים לכאורה ואין להם שום ביאור,
דעיקר הדבר שזכה יעקב ונבחר להיות זרע אברהם
יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך
דמה ענין שבועת עשיו ומה נתוסף בזה שנשבע [ועיקר מלחמת עמלק היא בשביל הברכות שלקח
ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק
והלא מבואר בחז"ל דבאותו היום עבר על ג' יעקב מעשיו וכדאיתא בילקוט פרשת חוקת (רמז
בדתו ובדרכו הישרה" עכ"ל.
עבירות חמורות גילוי עריות שפיכות דמים תשסד) ,וכבר כתבנו בזה בפרשת בשלח (שמות יז ,ח)]
ועבודה זרה ,ומה יוסיף ליעקב בשבועתו של היא משום שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה. וכבר הקשו דבגמ' (נדרים לא ,א) מפיק לה להך
עשיו ,וצ"ב. מילתא דבני עשיו אינן בכלל זרע אברהם משום
והנה דתו ודרכו הישרה היינו מצוות מילה ודרך
ואולי י"ל בזה עפ"י דברי הרמב"ם (בפי"ב מהלכות דכתיב ביצחק ולא כל יצחק .ואמר הגר"ח ע"ז
(בפ"א מהל' ע"ז השם ,וכדמבואר בדברי הרמב"ם
גזילה ואבידה ה"ז) שכתב וז"ל "וכן מי שברח דודאי עיקר הילפותא היא מקרא דביצחק ולא כל
ה"ג) וז"ל "ויעקב אבינו למד בניו וכו' ללמד דרך
מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו יצחק אבל עדיין אין אנו יודעין מי מזרעו של יצחק
ה' ולשמור מצות אברהם" והיינו מצות מילה דהיא
העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא הוא הנחשב לזרעו של אברהם אם יעקב או עשיו,
המצוה שנתחייב בה אברהם יתר על מצוות בני
שכרו הראוי לו" עכ"ל .והרשב"א ביבמות (קו ,א) וע"ז בא הקרא (בראשית כח ,ד) ד"ויתן לך את ברכת
נח והיא הנקראת מצות אברהם (עי' בפ"י ממלכים ה"ג)
כתב וז"ל "כתב הרמב"ן מהא שמעינן דמי שהוא אברהם" דרק זרע יעקב הוא שנחשב לזרע אברהם.
חולה וסממנים ביד חבירו שווים עשרים והתנה והן הן דברי הרמב"ם שהוא המחזיק בדתו ובדרכו
והוסיף ע"ז מרן הגרי"ז (פרשת תולדות .להלן כח ,א עה"פ
עליו ליתן דמיהם הרבה ,ומחמת האונס דחולה הישרה ,ר"ל מילה ודרך ה'.
לא תקח אשה מבנות כנען) דבאמת עד אותה שעה היה
הוא פסק עליו דמים מרובים ,אין לו אלא דמיהם" מעתה א"ש היטב למה נטפל עמלק למצות מילה, הדבר תלוי ועומד מי יהיה נחשב זרע אברהם .וכן
עכ"ל.
דרק משום דיעקב הוא המחזיק במצוה זו נבחר היא משמעות לשון הרמב"ם שכתב מכלל שהוא
ולפי"ז נראה לומר דהכא לולי השבועה היה יכול להיות זרע אברהם .והוא מה שאמר עמלק בזה לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו
לטעון משטה אני בך דהא פסק דמים מרובים בחרת טול חלקך ,ר"ל דהרי בחרת ביעקב משום הישרה ,הרי שתלה הדבר בזה שהוא מחזיק בדתו
דהיינו בכורה כתשלומין לנזיד העדשים מחמת
דהוא השומר ברית מילה ,הרי שלך לפניך וזרק ובדרכו הישרה יעו"ש.
אונס הרעב וכמש"כ רש"י .ועיין בשו"ע חו"מ (סי'
רסד ס"ח) וז"ל "בד"א בשלא נתן לו אבל אם נתן
מילותיהם שלא נפרעו כלפי מעלה לקיים בזה והיה ונראה דמקור דברי הרמב"ם אלו שתלה הדבר בזה
לו בכל אלו הדברים אינו יכול להוציא מידו" כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ,דהבחירה שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה ,משום דס"ל
יעוי"ש .וכתב הקצה"ח שם (ס"ק ד) "ואם נשבע תלוי ועומד בזה שיעקב הוא המחזיק בדתו ובדרכו להרמב"ם דלעולם שם זרע אברהם תלוי בזה אם
ליתן נראה שצריך ליתן לו כל שכרו כיון שנשבע, הישרה ,ורק אז יש ליעקב זכות אבות וכמש"נ.יעקב מחזיק בדתו ובדרכו הישרה ,ובכל עת שאינו
דעיקר הטעם אינו אלא משום שיכול לטעון
מחזיק בדתו ובדרכו הישרה פקע ממנו ברכת ויש להוסיף בזה עוד דזהו גם הביאור בדברי
משטה אני בך ,ושבועה מסלק השטאה ואם מת
המדרש אסתר רבה (פרשה ז ,יג) "ויבא עמלק וכו' אברהם.
צריכים היורשים לשלם ואע"ג דנדר או נשבע אין
היורשים צריכים לקיים נדרו כמבואר ברמ"א סי' וזהו הביאור בקרא ד"והיה כי תריד ופרקת עלו ומהיכן בא עמלק ,א"ר כרוספדאי בשם ר' יוחנן
רנד" יעוי"ש .ולפי"ז אתי שפיר הא דהשביעו על מעל צוארך" ,ופרש"י "כלומר כשיעברו ישראל על שבא מאצל בלעם הרשע שבא ליטול עצה ממנו
המכירה דעיקר ענין השבועה היה כדי לסלק בזה התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות וכו' ,אמר לו בלעם לך ועשה עמהם מלחמה וכו'
טענת השטאה דשוב אינו יכול לבוא אח"כ בטענת שנטל ופרקת עלו" עי"ש .דכל מה שזכה יעקב מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם ,ואף
משטה אני בך ,וז"פ. לברכת אברהם והוא זרע אברהם הוא משום שהוא אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של
המחזיק בדתו ובדרכו הישרה ,ואם אינו מחזיק אברהם מיד בא עליהם למלחמה" עכ"ל.
בדתו ממילא פקע ממנו ברכת אברהם דזכייתו והדברים מבוארים ע"פ מש"כ ,דזהו מה שאמר
מתלי תלוי בזה שהוא המחזיק בדתו ובדרכו להם בלעם הרשע דבשעה שרפו ידיהם מן התורה
ופרקת עלו ,הרי יש לך פתחון פה לזכות בברכתו הישרה ,וכמש"נ.
של אברהם וגם לך יש זכות אבות ,דבחירתו של ובדברינו אלו יתבארו היטב דברי התנחומא סוף
יעקב להיות זרעו של אברהם ולזכות בברכתו פרשת כי תצא (סימן י .מובא בדעת זקנים) "ויזנב בך,
הרי לעולם תלויה אם יעקב מחזיק בדתו ובדרכו מכת זנב שהיה חותך מילותיהם של ישראל וזורקן
הישרה ,וכיון שעכשיו רפו ידיהם מן התורה הרי יש כלפי מעלה ואומר בזה בחרת טול חלקך" עי"ש.
לך לערער על הבחירה הזאת וגם אתה נחשב לזרעו והנה הזוהר סוף פרשת בשלח (ח"ב ס"ז ע"א) כתב
של אברהם ,מיד ויבוא עמלק וגו'. דעמלק נטל אינון דהוון גזירין ולא איתפרעו וגזר
אוסף | 13
לתוכן
יצפון לישרים תושיה
והן הן דברי המדרש ברח לתורה כלומר יש מקום מנוס מעשיו והוא מקומו ברש"י בסוף הפרשה (כח ,ט) הוכיח דיעקב לא הלך ללבן מיד אלא למד בבית
של הקב"ה ,הארבע אמות של הלכה ושם יש מקום להצפין עצמו מעשיו ,ושם עבר י"ד שנה אחר שקיבל את הברכות ,וכלשונו של רש"י שם "ולמדנו מכאן
מברח ומנוס ממנו ,דד"א של הלכה שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה
דהוא מקומו של הקב"ה הוא מקום ואחר כך הלך לחרן" ,וכן בהמשך שם
בפ"ע ואינו בכלל העולם ,ולכן אע"ג "הא למדת שאחר שקבל את הברכות
דאביו ברכו ואין מקום בעולם הזה נטמן בבית עבר ארבע עשרה שנים".
שאין לעשיו שליטה ,מ"מ יש מקום וכבר עמד בנזר הקודש על המדרש
שאינו בכלל העולם ,ושם אינו נוהג רבה (פרשה סז) ,מדוע לא קיים יעקב
כל הנהגות ודינים שנאמרו בעולם, אבינו ציווי אמו מיד ,שהיא ציותה
ואם תברחו למקום זה אין לעשיו שם עליו להינצל מיד עשיו על ידי
שליטה ,והוא הד"א של הלכה ,שהוא שיברח ללבן ,ואילו הוא הלך ללמוד
מקומו של הקב"ה. תורה בבית עבר ,עיי"ש מה שכתב
ויש להוסיף בזה גם מה שנאמר בגמ' דגם עשיו רצה בתחילה ללכת לבית
מכות (י ,א) מנין לדברי תורה שהן לבן ,ואם כי אפשר דבלא"ה לא קשיא
קולטין וכו' ומסיק דבעידנא דעסיק דכמו דגבי ציווי יצחק לשאת אשה
ביה הם קולטים גם ממלאך המות, ילפינן מהכא (עי' תרוה"ד פסקים סי' מ)
הרי מבואר מזה דהתורה הוי 'מקום' דגדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם,
מברח ומנוס מעשיו ,כיון שהוא וא"כ הוא הדין לעניין ציווי רבקה,
'מקומו' של הקב"ה ,ודו"ק. אמנם לשון רש"י 'נטמן' (והוא ממדרש
ובזה ביארנו (ראה מועדים ימים נוראים) רבה ב"ר סח ,ה ובדומה לזה במגילה יז ,א)
מש"כ הרמב"ם (בפירוש המשניות לר"ה משמע שלא היה כאן רק ת"ת אלא
פרק ד) דר"ה ויוה"כ הם ימי מברח גם קיום ציווי אמו לברוח מעשיו,
ומנוס אליו ,דלכאורה צ"ב אם בורחים וצ"ב איך מתקיים בבית עבר ענין
מהקב"ה מה שייך שיהא המנוס אליו, הבריחה מעשיו.
ולפי"ז הדברים מבוארים ,דהמנוס והנראה בביאור העניין ע"פ דברי
אליו היינו למקומו של הקב"ה דהוא המדרש רבה דברים (פ"א יט) ,וז"ל
הארבע אמות של הלכה ,וכדברי המדרש "מהו פנו לכם צפונה א"ר
המדרש הצפינו אתכם וברח לתורה, חייא אמר להם אם ראיתם אותו
וכמו דהוא מקום מנוס מעשיו ,הוא [עשיו] שמבקש להתגרות בכח אל
גם מקום מנוס מהדין והמשפט שהוא תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם
מנהגות של העולם ,דמלך במשפט ממנו עד שיעבור עולמו הוי פנו לכם
יעמיד ארץ ,אבל מקום זה הוא מחוץ צפונה ,א"ר יהודה בר שלום אמרו לו
להנהגת העולם והבריאה ,ושם אין ישראל רבש"ע אביו מברכו 'על חרבך
פחד ומורא מהנהגת דין ומשפט, תחיה' ואתה מסכים עמו ,ואומר לנו
וכמש"נ. הצפינו עצמכם מפניו ולהיכן נברח,
ונראה דזהו גם הביאור בפסוק אמר להן אם ראיתם שמזדווג לכם
בישעיה (כו ,כ) 'לך עמי בוא בחדרך ברחו לתורה ואין צפונה אלא תורה
וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע שנאמר (משלי ב ,ז) 'יצפון לישרים
עד יעבור זעם' ,וזהו כלשון המדרש תושיה'" עכ"ל המדרש .ונראה דע"י
הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור התורה אין לעשיו שליטה בכם,
עולמו ,וה"נ אומר הקב"ה דביום וכדכתיב (בראשית כז ,כב) 'הקול קול
זעם בעת המשפט ,בשעת זעם ורוגז, יעקב והידים ידי עשיו' ,דאין הידים
הצפינו עצמכם ובא בחדרך ,ופרש"י ידי עשיו בזמן שהקול קול יעקב,
בבתי כנסיות ובתי מדרשות ,כלומר אולם אין זה משום דלא ניתן לו אז
ברחו לתורה לד"א של תורה ,דהוא שליטה על כלל ישראל ,אלא משום
מקומו של הקב"ה ,וזהו לשון חדריך, שזהו מקום מברח ומנוס.
כלומר למקום דירה ולרשותו של והביאור בזה דהוא באמת מקום
הקב"ה ,והצפינו עצמכם שם גם מברח מעשיו ,דמה שאמר להם
מזעמו של הקב"ה ,וכמש"נ. הקב"ה ברח לתורה הוא משום דיש
מעתה אתיין היטב מה שנטמן יעקב מקום שנקרא תורה ,והוא מקומו של
בבית עבר ,דההטמנה בית עבר הוא הקב"ה ,דאין להקב"ה בעולמו אלא
הטמנה ב'מקום' של הקב"ה ,והוא ארבע אמות של הלכה (ברכות ח ,א),
המברח והמנוס מ'ידי עשיו' דאין לו והנה שיעור ד"א הוא שיעור מקום,
שליטה כלל במקום שבו נמצא ה'קול והוא רשות בפ"ע וכמו דאמרינן דד"א
יעקב' ,ודו"ק. של אדם קונה לו בכל מקום (עיין בעל
המאור שבת ריש פרק הזורק) ,דהוא רשותו
ומקומו ,וה"נ יש מקום שהוא נקרא מקומו של הקב"ה והוא ד"א של הלכה,
גליון מ"ב – כסלו תשפ"ז
| 14אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
פרשת תולדות גיליון 543
| שנה י"ב |
שתהפך המלכות למינות .
וביאור הענין ,שישראל מושפעים מהתרבות שיש אצל
הגויים ,ועד כמה שאצל הגויים נתרבתה המינות ,הרי זה גורם
לקלקול של מינות וחסרון אמונה גם אצל עם ישראל ,ולכן א .חז"ל אומרים שאין בן דוד בא עד שהמלכות תהפך
הוא בכלל רשימת הסימנים שיהיו בשעת עקבתא דמשיחא. למינות ,ובירושלמי מפורש שהכונה למלכות עכו"ם ,ויש עוד
והדברים אמורים כלפי מה שנתפרסם שכעת נעשה מהפך נוסח בילקוט עד שכל העולם כולו יהפך למינות ,ומבואר
בבחירות ארה"ב ,ומפלגת הדמוקרטים עלתה ברוב המדינות, שיש לנו סימן למשיח אם רואים שהמלכות של הגויים הופכת
והרי ארה"ב מלכות אדום בימינו ,ואנו מושפעים מהתרבות למינות ,ולשון הגמ' בסנהדרין (צז,א) :א"ר יצחק אין בן דוד
שיש אצל הגויים ,כפי שרואים שבחטא הדמוקרטיה הורעלו בא עד שתתהפך כל המלכות למינות ,אמר רבא ,מאי קרא
גם השמאל החילוני הרדיקאלי בארץ הקודש ,כי הדמוקרטיה "כולו הפך לבן טהור הוא" ,ע"כ .וצריכים להבין דבשלמא כל
היא מינות כפשוטה ,שכל מציאותה להשליט את המהלך של הסימנים שהובאו שם שחוצפא יסגא והגליל יחרב ובית הועד
איש הישר בעיניו יעשה ,ורואים זאת לחוק עליון ,שינתן לכ"א יהפך לזנות ותהי האמת נעדרת כל אלו הם קלקולים בבנין
לעשות ככל העולה על שטותו ,וכל תכליתם להתיר הרצועה עם ישראל ,אבל מה נוגע לנו שמלכות גויים נהפכה למינות.
שלא תיהי' כל מגבלה לאדם לעשות ככל שיחפוץ ,ויהי' רשיון וראשית יש להתבונן בדוגמא שהביאו מפר' נגעים דכולו
והיתר לעשות ככל חטאת הגויים ,בריש גלי ,וללא שום רסן. הפך לבן טהור ,ומצאתי בשם משמואל (תזריע) שהביא דברי
ב .והנה בספר קובץ מאמרים של הגאון הקדוש רבי אלחנן המדרש רבה "שאת" זו בבל" ,ספחת" זו מדי" ,בהרת" זו יון,
וסרמן הי"ד ,מעמיד משוואה הכרחית ,שכל צד קלקול שאנו "נגע צרעת" זו אדום .ותמה שהרי נגע צרעת הוא שם כללי
מוצאים בקרב הגויים ובמדינות העולם ,בהכרח יש לו שורש לג' מראות -שאת ספחת בהרת ,ואינו נגע בפני עצמו ולמה
בנו ,ושם (ח"א ,במאמר המשבר העולמי וסיבותיו) מדבר על יחשב זה למלכות בפני עצמה .ותירץ לפי דברי המדרש רבה
הכלכלה שהיתה אז תקועה בכל העולם ,הגם שהי' שפע מזון (שמיני) ש דניאל ראה שלשתן בלילה אחת ומלכות הרביעית
בעולם ,ואף הבנקים בשויץ היו מלאים בזהב ,ובכל זאת היתה בלילה שניה ,וכן משה הניח שלשתן בפס' אחד ,ואת הרביעית
נפילה כלכלית בבורסה שהפילה את כל המסחר ,ותלה זאת בפס' שני ,ומה הטעם לזה ,ותירצו שם ,ר' יוחנן אמר ששקולה
בכך שאין אימון בין בני אדם ,כי נחלשו באמונה בה' ,ועד כמה מלכות הרביעית נגד שלשתן ,ור"ל אמר יתירה משלשתן ע"כ.
שאין אמונה לא שייך שום מסחר כי כולו מבוסס על "קרדיט" וא"כ מובן שגם כאן היא נקראת בכללות נגע צרעת ע"ש כולן.
(אשראי) ואימון הדדי ,וכותב שהתרופה היא לחזור לאמונה. ולפי המדרש הנ"ל ד"נגע צרעת זו אדום" ,ביאר המהרש"א
ואף אנו נאמר ,שהקלקול של הדמוקטריה ,התחיל אצלינו את כוונת הגמ' דכיון שהלבן שבנגע צרעת הוא סימן טומאה
שנחלשנו בדביקות המוחלטת בגדולי הדור ,וניתן לכל אחד לנגע ,ובעי "הסגר" שרומז על המינות ,והוא סימן טומאה
דרור להביע את עמדותיו ודיעותיו הפרטיות ,וחושב שמבין למלכות אדום ,שישראל יהיו בהסגר ובמאסר הגלות במלכות
מעצמו ויודע כיצד למצוא פתרון לבעיות הגיוס וכדו' ולדעתו אדום ,וכשיתהפך כולו ללבן הוא סימן טהרה למוסגר כמ"ש
מבין יותר מגדולי הדור ,שהיא גופא שורש רעת הדמוקרטיה "כולו הפך לבן טהור" כן כשיתהפך כולו למינות הוא סימן
שכ"א חופשי להפריח דעותיו כרצונו ,והתרופה היא שנתחזק טהרה לישראל ,שיצאו מתוך ההסגר ומאסר הגלות ,עכ"ד .אך
כנגדם באמונה עיוורת בכוח התורה של גדולי הדור ,ונסמוך עדיין צריך להבין את השייכות והקשר לישראל ,ומה מעניין
עליהם ,גם כשיאמרו על השמאל שהוא ימין ...ונחמתנו ,שאם את ישראל אם אומות העולם שייכים לבסיס של אמונה או
כולו הפך לבן ,ונהפכה מלכות הגויים למינות ,קרב יום גואל. שהם נהפכו למינות ,ומדוע זה נחשב סימן אל הגאולה ,וצ"ע.
אוסף | 15
לתוכן
התורה מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל שבשמעו את הענין הורה הגרח"י ספטימוס זצ"ל
לו :אינך צריך שום טיפול הרי הנך עוזר כלכלית לבנך הת"ח! א .בשבוע שעבר נתבקש לישיבה של מעלה הגאון רבי
לימים חזר הרופא עם אישור מיוחד מאותה מערכת נסיונית, חיים יצחק ספטימוס זצ"ל ,מדמויות ההוד הטמירות דשכונת
אך המנוח שוב פעם חזר למרן הגר"ח ולא רצה להזיז יד ורגל מטרסדורף בירושלים אשר יגע בתורה כל ימיו ,וזכה להעמיד
ללא הסכמתו ,ורק כשחזר והורה לו כעת לעשות את הטיפול את משפחתו המעטירה כפי שלא רבים זכו ,ובהם אדירי
הסכים ליטול את הטיפול ,שאכן העמידו על רגליו והחלימו. תורה ויראה ממש ,שמפארים את עולם התורה בידיעותיהם
היה תקופה מסויימת מגיד שיעור באחת מהישיבות אשר ושליטתם בכל מכמני תורה ,ובעומקה ורומה של שמועותיה.
שילבו מקצועות קודש עם חול ,ובאותם ימים יצא מרן רה"י מאות המנחמים שהגיעו לביתם ,התחזקו לראות את אותו
הגרא"מ שך זצוק"ל במתקפת חרמה כנגד ישיבות אלו ,וחשב סלון פשוט ששימש את הגאון המנוח ,כשכל קירותיו מרצפה
שעליו לעזוב את התפקיד ולקבל ההוראה כמות שהיא ,והגם ועד תקרה עמוסי ספרים לעייפה ,שרובם בלים משימוש ואף
שכמה תלמידי חכמים אמרו לו שודאי הגרא"מ שך לא נתכוון עטורים בהערות פרי עפרונו המהיר ,בהרבה לילות היה קם
אליו ,ואם ילך יכנס תחתיו אחר שפחות ממנו באידישקייט, ב 3:00-לפנות בוקר ולמד במרץ עד הנץ ,ומעבר לשעות בהם
לא נחה דעתו בתנחומים אלו ,ועלה ובא אל הקודש להתייעץ היה עוסק בלימוד בנות הסמינרים בתנ"ך ויהדות -כשמאות
עם מרן הגרא"מ שך ,שמקוה שיכול להסתדר בפרנסה בלי מהם זוכות להקים בית של תורה בזכות שיעוריו המאלפים -
ללמד שם ,וענה לו מרן שאכן אין לך מה לחפש שם ,ותיכף היה שקוע בכל רגע פנוי בריכוז הכוחות ובעמל תדירי בעומק
עזב את המשרה! כך זכה לציית תמיד לגדולי הדור בנאמנות. סוגיות התורה ,בכל מרחבי ההלכה והאגדה ,שהפליאו רואיו.
ד .כשהגעתי לנחם בימי השבעה ,הופיע יהודי מבוגר בן ב .הגאון המנוח למד בבחרותו בכפר חסידים אצל מרן
גילו שיבדלחט"א מהר נוף ,והתיישב גונח בין המנחמים ,הוא המשגיח רבי אלי' לופיאן זצוק"ל ,שבעצם היה זה שהפך אותו
פשוט לא נרגע מתחושת ההחמצה שלו ,באותם שנים למד למה שהוא .הוא הגיע בבחרותו כאמריקאי ,וחשב לשהות רק
עם המנוח בישיבה כשלש שנים ,היה להם שם קשר אישי לשנה בארץ ישראל על מנת ללמוד משהו כדי לצאת בעל
מיוחד ,ברבות הימים היה ברור לו משום מה שהמנוח חזר בית טוב ,חשב להמשיך כמו אביו בעבודת החשבונאות,
לאמריקה ,וכך ניתק הקשר ביניהם ,הוא חזר ע"ז שוב ושוב לימים הוא סיפר ,רב אלי' הפך לי את הראש ,עד שבאתי אליו
שהוא לא מכיל את גודל הפספוס ,פשוט בכה כששמע על חשבתי שיש ב' דרכים :או עולם הזה או עולם הבא ,וצריך כל
הבשורה ,איך לא ידע שהנפטר גר בירושלים על ידו ,התרפק אחד לבחור ביניהם .אבל אצל רב אלי' למדתי שיש ב' דרכים:
על זכרונות מתוקים מרב אלי' לופיאן ,ממש חזר על המנגינה או עולם הבא עם עולם הזה או כלום מכלום ...עכשיו תחליט!
שלו איך שלמד מוסר ,בניגון תובעני ,כדן בדברים ומהפך הוא התפעל מיכולת ההכלה של רב אלי' ,בעת שבחורים
בהם ,המנחמים היו מרותקים לחזות בזכרונות מהוד קדומים. חוצניקים החליטו לערוך מנין מעריב עם הלל בברכה ביום
מה שהתעוררתי מהמחזה העצוב הזה ,שאולי גם אנחנו העצמאות ,חשב בתחילה שרב אלי' לא יודע מזה ,לא הבין
מחמיצים כל הזמן הזדמנויות פז ,להתחבר ליהודים תלמידי איך זה מתאים בתוך ישיבה ,אח"כ הבין שרב אלי' בחכמתו
חכמים חשובים ,לשמוע רבנים גדולים ,לקבל תורה ממוסרי החליט להעלים עין מהתופעה ,לא רצה לאבד אותם ,ברבות
התורה שמצויים לנו בכל שכונה ועיר ,והנה כשנגיע אחרי הימים נהפכו כולם לאברכים בני עליה ...הסבלנות השתלמה.
מלאות שנותינו עד מאה ועשרים בבריאות ,נתלוש שערות ג .לפני כ 15-שנה חלה במחלה הארורה ,שתקפה אותו
ראשינו בעולם האמת ,איך לא ניצלנו את האנשים הללו ,לינק קשות ,זו היתה שאלה של חיים ,ורופאו המליץ לו על טיפול
ולקבל מהם תורה ויראת ועבודת השם ,ונתפוס מאוחר מידי חדשני שנוסה אז ,ובהמלצתו יכל להכלל בקבוצת מטופלים
את גודל ההפסד וההחמצה ,לכן החכם עיניו בראשו ,לנצל ניסיונית ,אלא שבטופס הבקשה ראה שרשום שזה נועד למי
את ההזדמנויות שלפתחו ,לשאוב תועלת רבה מכל התלמידי שנוסתה עליו שיטת טיפול אחרת "בעלת תופעת לוואי" ,אף
חכמים שמקיפים אותו ,לשמוע את סברותיהם ואת מתיקות שהרופא ביטל את הענין במחי יד ואמר שזה לא מעכב ,לא
חידושיהם ,ולהצטרף אל שיגם ושיחם הנלבב .ת.נ.צ.ב.ה. הסכים המנוח להתרפא על בסיס נתון שקרי ,בנו לקחו לשר
| 16אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
הכי פנימית שלהם ,ששייכים הם להסטוריה החרדית רבת מימוש ה"זכות להיות חרדי"
השנים ,ומוכנים להתחבר למהלך של אברהם אבינו ששבחו א .בבחירות האחרונות נפתחה שוב הסוגיה של התגוונות
ה' יתב'" :כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ובני ביתו אחריו הציבור ,כאשר כמה מבוגרי הישיבות הקדו' נכנסו לתוך שוק
ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" ,ולא שיפזלו החוצה העבודה ,והש תלבו בכל מיני צורות בעולם המעשה ,ובשעת
אל המתירנות והנהנתנות ,ברצון לרקוד על שתי החתונות. מבחן עמדו גדולי הדור שליט"א והסבירו שיש להם הזדמנות
אדם יכול להחליט על פי עצת גדולים ,שלפי דרגתו וצורך פז להצהיר קבל עם ועולם שהם שייכים לקהל החרדים לדבר
ביתו ומשפחתו עליו לעבוד לפרנסתו כך וכך שעות ביום ,אך ה' ,ובכך להעמיד את ילדיהם כממשיכי מסורת היהדות אלפי
זה לא אמור לשנות במאומה את צורתו החיצונית ,עליו לבא שנה ,ואשרינו מה טוב חלקינו שרובם ככולם נשמעו לקריאת
בין האברכים ולהתחכך עימהם בבתי המדרש ובתי הכנסת, גדולי הדור ,וצירפו את עצמם אל קהל ה"זוכים להיות חרדי".
לנסות ללמוד בכל שעה פנויה ,להבין שהתורה היא משוש אמנם פשוט שבכך לא תמה המלאכה ,ואולי רק התחילה,
חיינו כפשוטו ,לא רק ב"זריקת עצם" לאיזו קביעות דף היומי, כי הלא רוצים אנו שכל החינוך שלהם יהיה רק לתורה ויראת
אלא לנסות להתחבר ללימוד בכל מאי דאפשר ,ואם אפשר שמים טהורה ,וזה לא יכול להסתכם בפעולה חד פעמית של
לו פעמיים לחזור על הדף היומי למה לא יעשה זאת? אם יכול ציות לגדולי הדור כל ארבע שנים ,מאידך מתאוננים הם שלא
לקבוע לימוד הלכה יומי אז למה שלא יעשה זאת? הילדים מצרפים אותם אל מוסדות החינוך כשוים בין שוים ,וכאשר
הרי מזהים מיד האם הוא רציני לחיי תורה ,או "עושה סיבוב". נאלצים הם לשלוח למסגרות הלימוד של הממ"ח ,אז קורס
ג .רואים כל יוזמות של אנשים לכונן קהילות של יהודים לנגד עיניהם כל החינוך של ילדיהם ,ולא יודעים לשית עיצות
העמלים לפר נסתם ,אבל את הנקודה המבוארת בפרשה לא בנפשם ,איך להמשיך ולהעמיד את ביתם בדרך ישראל סבא.
תמיד מפנימים ,שהכל תלוי מהו החינוך שנותנים לילדים ,כי ב .כבר מצינו את ההבדל בין ילדים שגדלים לתורה ויראת
אם הם יקבלו חינוך יהודי אמיתי שמכוון לשאיפות גדולות שמים כראוי ,לבין ילדים שפוזלים לשעשועי העוה"ז אשר
להתעלות בתורה וירא"ש הם יגיעו לפסגות נפלאות ,אבל אם נעשים יותר ויותר נגישים ו הולכים וממלאים חוצות קריה,
ח"ו יתנו להם חויות ככל העולה על רוחם ,ויתנו להם לטעום ואת ההבדל הראשון רואים היטב בחילוק שבין יעקב לעשיו,
מכל הזבל של העולם ,הרי המציאות היא שהילדים הולכים כמבואר בדברי רש"י בתחילת פרשתן עהפ"ס "ויגדלו הנערים
וגוררים את כל המשפחה כולה ,ונמשך החבל אחרי הדלי. ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה" :כל זמן שהיו קטנים לא
ואפילו בין האברכים עצמם ,רואים שההורים משתנים היו ניכרים במעשיהם ,ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם ,כיון
לטוב או למוטב בהתאם למוסדות החינוך אליהם שלחו את שנעשו בני י"ג שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לע"ז.
ילדיהם להתחנך ,כי כמעט אי אפשר לעמוד כנגד הפצרות ומקורו במדרש רבה (פר' סג)" :ויגדלו הנערים" ,רבי לוי
הילדים שרצונם להיות דומים לחבריהם ,ואת זה קלטו גדולי אמר משל להדס ועצבונית (מין חוח קוצני) שהיו גדילים זה
הדור היטב ,ומשום כך יזמו את "קרן ההסעות" ,שראו שאפי' על גבי זה ,וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו ,כך
חילונים גמורים שייך להפוך לגמרי אם הילדים שלהם יקבלו כל י"ג שנה ,שניהם הולכים ובאים מבית הספר ,לאחר י"ג
חינוך חרדי ,והדברים מוכחים וברורים מהשטח ,א"כ לא יתכן שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת
להצליח בהקמת קהילות תומכות לאנשים עובדים ,אלא אם כוכבים .ע"כ .ומבו' שאם הילד רקוב ,אפי' אם יכנס למוסדות
הילדים יתחנכו אצל מחנכים יראי שמים מרובים ,שכל מהות של אברהם אבינו ,וישב עם תלמיד מצטיין כמו יעקב אבינו
חינוכם לרומם בתורה ויר"ש ,אבל אם ישלחו את הילדים אל והכל יראה נפלא ורגיל ,והוא ילך לתלמוד תורה עם חברים
מוסדות הממ"ח ,בלי שום ספק שיגררו אחרי ילדיהם ,להבל. טובים ,יזרום עם האוירה החרדית ,בודאי לא יועיל הדבר אם
ובמשפט אחד נסכם ,אין כזה דבר שלא יקבלו ילד טוב מבפנים הכל רקוב ,ופתאום כשהוא יגדל ויפרח יגלו שאינו
לכל מוסד שהוא ,בדוק! לא ידחו שום ילד ,אם בביתו יוותרו אלא קוץ וסילון ממאיר בכרם ישראל ,והכיוון שלו לרע רח"ל.
על בילויים וחיי חומר! רק התנאי היחידי הוא שהבית ישאר ולכן אם אכן חפצים יהודים יקרים אלו להעמיד משפחה
בית של תורה מקורי ,וימשיכו לנהל אותו ברוח ישראל סבא! טובה של ילדים ויראים ושלמים ,עליהם להחליט בנקודה
אוסף | 17
לתוכן
נוצצין והללו נובלין ,כ"א נולד במזלו ובהשגחת א-ל עליון הדרכת החזו"א לבית של תורה
ב"ה ,והם שמחים במותו והוא יורד לשאול ,ר"ל הניח לבניו א .הקב"ה תמיד מעודד את כלל ישראל ,וממציא עיצות
קבא דמוריקא קרי אנפשיה" :ועזבו לאחרים חילם" .אוי ואבוי מרחוק ,על מנת שימצאו תקוה וחיזוק גם בעת קושי וניסיון,
על שכולם חושבים להניח לבנים ,ואין יתרון מבנים ומבנות והרבה פעמים הקב"ה משדד מערכות ,וטורף ממשלות על
רק בתורתן ובמעשיה הטובים ,אבל מזונתם קצובים להם. שלל דעותיהם ותאוות שלטונם ,שהכל יתגלגל באופן שזה
ג .באמרי דעת יש הדרכה נפלאה שקיבל הגרמ"י לפקוביץ יועיל לכלל ישראל ,ואף עתה בעת גזירות הגיוס שגוררים לא
זצ"ל ממרן החזו"א זי"ע (בתוך קטע מדרשת שבע ברכות בו מעט פגיעות כלכליות ,כמו מעונות ושאר זכויות ,צריכים אנו
הדריך זוג צעיר ,ודיבר עמם בבהירות איך נראה אורח חיים להתעודד מהצלחת גדולי הדור בהקמת "קרן עולם התורה"
ב"בית של תורה") ,וכך דבריו..." :חתן וכלה כשבאים לבנות שממסע למסע הולך ומתחזק ,ומזה נקיש לכל שאר הגזירות
ביתם בשאיפה ורצון להקים להקים בית של תורה ויראה, שאינם אלא בשביל לבחון עד כמה דבקים אנו בתורה תמיד.
צריכים להכיר בדרישת תורתנו הקדו' שתובעת להתפנות ויש סיפור ידוע על הגרי"ז ,בעת שנפוצה שמועה ברחוב
מכל ענייני עוה"ז וטרדותיו ,שלא יתן מחשבתו ,ולא ישים דאז שעומדים להעלות בצורה משמעותית את מחירי הסוכר,
עיסוקו לסדר עצמו וביתו ע"י התעסקות בצ'קים ועמידה וניגשו למרן הגרי"ז לשאול האם מחובת ההשתדלות לרכוש
בבנקים וכדו' מעניינים הגשמיים ,אלא יפנה לבו ונפשו לעסק כמות גדולה של סוכה ,והשיב תשובה קולעת ,שחז"ל אמרו:
התורה וקיום המצוות ,וישקיע עצמו בעמלה של תורה ,בה "מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה",
יתן כל תקוותו ,ושאר כל הדברים יהיו טפלים בעיניו .ואם מזונותיו אמרו ולא מזומניו או ממונו ,ומאחר ונגזר כמה סוכר
ישאל השואל ,וכי איך אפשר להגיע לזה בזמן שכיסו ריק בלא קצוב לכל משפחה שוב לא משנה באיזה מחיר הסוכר ימכר.
כל פרוטה ,אספר לכם שבשעה שרבינו מרן החזו"א זי"ע
על דרך זה יש לומר ,דלא רק "מזונותיו" קצובים לו ,אלא
דיבר בי נכבדות ,והשידוך כבר עמד לצאת לפועל ,בתוך
גם הבית בו הוא אוכל את מזונו ,גם הוא תלוי בהכרזה שהיה
הדברים שאלתיו ברמז בלשון זה ,ואם תאמר( ?...מהיכן
עליו ארבעים יום קודם יצירתו (כדאי' במאירי שזהו הכונה
נתפרנס )?...אמר לי החזו"א בלשון זה :נשכבים לישון כשאין
בית פלוני לפלוני ושדה פלוני לפלוני ,דהיינו הדירה שבה
בבית אף פת לחם ,וכשקמים יש ארוחת בוקר טובה בבית!...
הוא יגור ,והפרנסה ממנה יתפרנס) ,כי כל אחד מקבל בין כך
ותשובה זו בעזה"י אכן ליוותה אותנו והועילה לנו לכל חיינו
מה שנקצב לו ,וגם אם מחירי הדירות ימשיכו להתייקר מאד,
בכל התקופות והמצבים ,בלי לעסוק בחובות צ'קים ובנקים.
יעזרו כ"א משמים להשיגו במחירו הגבוה ,שיזכה במגיע לו.
וזהו היסוד מה שאמרו לנו חז"ל לא נתנה תורה אלא
ב .ובגמ' בסוטה אמרו שהאומר מה אוכל למחר הרי זה
לאוכלי המן ,שלימוד תורה וקנין אמיתי בתורה ,אפשר דוקא
מקטני אמנה ,וממילא לא צריך לחשוש גם אם מחר יתייקר
בצורת חיים כשל אוכלי המן ,שלא משקיעים טירחה בענייני
הלחם .וכתב ה'משך חכמה' (עקב י,כ) וז"ל :ובענין המזון
העוה"ז ,אלא כל צורך גשמי אשר צריך האדם ,יוצא הוא
הראה להם להם למשמרת צנצנת המן כי לא על הלחם לבדו
לפתח ביתו ומקבל את זה ,ולמדנו בדברי חז"ל שהזכיה לזה
יחיה האדם ,וכל מי שדואג על מחר הוא מחוסר אמנה ,עכ"ל.
הוא כ"א לפי דרגתו ,ומי שזכה קיבל את צרכיו בלא טירחה,
וכן אדונינו הגר"א בסוף אגרתו המפורסמת הורה לאשתו
ומי ש היה חסר לו בשלימות נפשו היה צריך לטרוח בהשגת
שלא תצמצם בשכרו של המלמד כי כל מזונותיו של אדם
מזונו .ויסוד הבית של בן תורה צריך להיות באמונה ובבטחון
קצובים לו מר"ה ,וגם תשגיח על בריאותם ומזונותם תמיד
בהשגחה ,מתוך ידיעה ברורה שחיזוק בזה יזכהו שלא יחסר
שלא יחסר להם ,ושתפזר להבנים פרוטות לשמחם שהלימוד
לו כלום ,כדכתי' לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם ,ע"כ.
יתחבב עליהם .ואח"כ הזהיר לאשתו וכתב לה בזה"ל..." :ועל
אלו דברים מחזקים ביותר ,שמעלים את האברך מעל כל
זה תתן תמיד דעתך והשאר הכל הבל ,כי מאומה לא ישא
החישובים הקטנוניים ,ומבטלים מעיקרם את כל השיח סביב
האדם בעמלו רק שני חליפות בגדים לבנים "גם לא אח פדה
גזירות כאלו או אחרות ח"ו ,שעד כמה שמבינים שכל חיינו
וגו' ,אל תירא כי יעשיר איש וגו' ,כי לא במותו וגו'" ,ואל תאמר
מנוהלים ע"י הי"ת ,א"כ מה באמת אכפת לנו ממה שיעשו??..
אניח לבני חק בשאול בני אדם דומין לעשבי השדה הללו
> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <
| 18אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
איך זוכים למתיקות וידיעת התורה
אחד הדברים החשובים ביותר ללומדים היא 'ידיעת התורה' ,לזכור את מה שלומדים ,עם זאת רבים מהלומדים חשים כי
הזכרון שלהם חלש ,ואין ביכולתם לזכור את תלמודם ללא חזרות רבות ומתישות ,הלוקחות זמן רב.
בגליון זה נברר בסייעתא דשמיא האם נכון הדבר שידיעת התורה זה דבר ששייך רק למעטים ,ורק למי שמקדיש הרבה מאד
זמן לחזרות ,או שהזכרון תלוי בדברים נוספים ,וניתן כמה כלים חשובים המביאים בס"ד למתיקות וידיעת התורה.
מציאות זו של השכחה אומרת דרשני ,לכאורה דבר זה תמוה ואפילו מקומם, מצות ידיעת התורה
התורה מצוה אותנו להגיע לרמה של ידיעה ברורה עם שליפה מיידית של
התשובות ,ודבר זה נראה אפשרי רק לבעלי זכרון חזק ,והרי מצוה זו נאמרה ראשית חשוב להעמיד בצורה ברורה מהי המצוה של ידיעת התורה ,ומהו
לכל אחד .קשה להשלים עם מציאות שדומה לאשה שיולדת וקוברת, שיעור המצוה.
ובהכרח צריכה להיות תשובה שוה לכל נפש כיצד להגיע לדעת את מה ידועים דברי הגמרא (קידושין ל)" ,ושננתם" שיהו דברי תורה מחודדים בפיך,
שלומדים. שאם ישאל לך אדם דבר ,אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ,שנאמר
שאלה שניה :כיצד יתכן שמצד אחד התורה מדברת על רמה גבוהה של ידיעת "אמור לחכמה אחותי את" ...ואומר "חיצי גבור שנונים" .ופרש"י יהו מחודדים
התורה ,ומצד שני לכאורה לא ניתנו לנו כלים מספיקים לקיום מצוה זו, בפיך ,חזור עליהם ובדוק בעומקם ,שאם ישאלך אדם לא תצטרך לגמגם כו'.
ובפרט שהרי דברי חז"ל 'קודשא בריך הוא איסתכל באורייתא וברא עלמא', אמור לחכמה אחותי את -שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך ע"ש.
וא"כ הבריאה צריכה להיות מותאמת לכזו רמה של ידיעה( .עיין בדברי החפץ ר' ישראל סלנטר (אור ישראל פרק כ"ז) מבאר את דברי הגמרא וז"ל 'יסוד
חיים בהקדמה לליקוטי הלכות ששואל שאלה זו). המצוה הזאת כולל שני פרטים ,א' הידיעה לרכוש לו הבקיאות בכל חלקי
שאלה שלישית :אנו רואים שכל הבריאה בנויה בחכמה נפלאה ואינסופית, התורה ,שיהיה תלמודו שגור בפיו .ב' הוא היכולת להתחכם בתורה לחדד
(וכפי שמפרטים בספרים חובות הלבבות שער הבחינה ,ובחזו"א אמונה השכל לשננו ולהישירו שיוכל לישא וליתן במלחמתה של תורה ,ולעקור הרים
ובטחון פ"א ,ובתחילת הספר חיי עולם ,ומבואר שם שהתבוננות בחכמת בפלפולו ,ושתי אלה כינו חז"ל בשם סיני ועוקר הרים ,וזהו נכלל גם בכתוב
הבריאה היא מצוה חשובה מאד) ,ואילו לגבי מערכת הזכרון לכאורה אם היו שהביאו חז"ל בגמ' קידושין הנ"ל "כתבם על לוח לבך" זהו יסוד הבקיאות,
נותנים לנו כביכול להחליט על תכונת השכחה היינו מעדיפים שהדברים "חציך שנונים" זהו הפלפול והחריפות' .עכ"ל.
שאנו לומדים ,וכן שאר הדברים ,יחרטו בזכרוננו לזמן ארוך בצורה ברורה, רמת הידיעה הנדרשת היא גבוהה מאד ,שתהיה בקי בה כאחותך שאסורה
בדיוק כפי שהתורה מצוה לזכור את התורה ,ולכן צריך להבין מדוע המציאות לך ,והיינו שצריך להיות בקי ברמה של ידיעה ברורה ו שליפה מיידית ,כמו
אינה כך. שאדם עונה מיד כששואלים אותו אם מותר לו לישא את אחותו ,ולא בצורה
נביא דוגמא לחכמת הבריאה המופלאה ,דוגמא השייכות לענייננו .החזון איש שהוא צריך לחשוב על הדברים ולנסות להזכר בתשובה.
(שם) כותב 'סגולת הרפואה הטבעה בגוף האדם ,כי פגע הפוצע בגופו בכל נדמיין לעצמינו מערכת מבחנים שתוסיף קריטריון חדש ולפיו תשובה שהנבחן
מקום שהוא ונחתך בשרו ודמו שותת ,מיד כל אבריו עורקיו וגידיו שולחים
ענה באופן מיידי מתקבלת ,ותשובה שנכתבה לאחר מחשבה אינה מתקבלת,
עזרה ,הם שמנים המקפיאים את פני הפצע ומעכבים את הדם מלזנק' .לולא
מערכת קרישת זו של הדם ,הרי שכל פצע קטן היה יכול לגרום ח"ו למותו, מסתבר שאנו נתקומם בנגד קריטריון זה ,מה ההבדל אם ידענו מיד או שחשבנו
עי"כ שכל הדם היה שותת מאותו פצע ללא מעצור. על זה קצת ,אולם בתורה אנו רואים שזהו השיעור של מצות ידיעת התורה.
ונשאלת השאלה מדוע אין במערכת הזכרון מנגנון קרישה המונע מהידיעות בכדי להבין את ההבדל בין ידיעה לשליפה ניתן לראות את בקיאותנו בשפה
שאנו לומדים להשכח. הארמית ,אנו יכולים ללמוד גמרא ולהבין ארמית בצורה שוטפת ,אבל אם
נצטרך לדבר בארמית הדבר יהיה קשה עבורינו .מרן הסטייפלר בבחרותו
שני כלים חשובים לזכרון כאשר אבד לו כרטיס הכניסה לבית המרחץ תלה מודעה בזה הלשון 'האי
לאחר ההתבוננות נראה שלא די שמערכת הזכרון שלנו מותאמת בהחלט מאן דאשכח פיתקא דבי מסותא יהבינהו ניהלי ואנא יהיבנא סימנים
לידיעת התורה ברמה גבוהה ,אלא גם המציאות של השכחה היא גם חלק מובהקים דידה' .עבורנו לנסח כזו מודעה היה לוקח זמן ,ולא ברמה של
מאותה חכמה מופלאה שאנו רואים בבריאה ,אלא שהדבר תלוי בנו ,והדבר שליפה מיידית ,בדיוק כמו שאנו מנסים להזכר במה שלמדנו ,לעומת הבנת
אינו תלוי רק בריבוי חזרות ,אלא כבר בשלבים המוקדמים יותר ניתן דברים אלו שאנו מבינים אותם בקלות ,ועלינו ללמוד כיצד מגיעים לידיעת
להשתמש בכלים רבים שיועילו לנו לזכור את תלמודינו לאורך ימים ושנים. התורה ברמה של שליפה מיידית.
מחקר שנערך ע"י חברת טלפונים מצא נתונים מעניינים ,שכל אחד מאיתנו חשוב גם לשים לב שמצות ידיעת התורה לא נאמרה לזכור ברור מה שלמדנו
אם יבחן את בדברים יוכל לראות את נכונות הדברים .במחקר נבדקה היום ,אלא לזכור ברור היום גם מה שלמדנו לפני עשר שנים ויותר.
היכולת הממוצעת של האדם לזכור מספרי טלפון ,נבדקו במחקר אנשים
מציאות השכחה
מחמישים מדינות .התוצאה שהתקבלה היתה שאדם ממוצע זוכר בין חמשה
לעשרה מספרי טלפון בעל פה ,אדם בעל זיכרון מיוחד זוכר עשרים מספרים, כעת נעבור לברר את התופעה של השכחה ,האם היא תופעה מוכרחת ולא
ורק מעטים בעלי זיכרון פנומנאלי זוכרים יותר .לעומת זאת בדקו כמה טובה ,או שהשכחה אינה מוכרחת ויש בה ברכה מרובה.
מנגינות זוכר אדם ממוצע ,והתוצאה היתה בין אלף לאלף מאתים מנגינות! ידועה הגמרא (סנהדרין צ"ט) בענין החזרה ,כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה
זאת למרות שמנגינה אחת מכילה מספר פרטים כמו מאה ועשרים מספרים! דומה לאדם שזורע ואינו קוצר ,קצת פחות ידוע המשך דברי הגמרא כל
מסתבר כי אצל יהודים שבשבתות ומועדים חלק מעבודת היום הוא ניגוני הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת .לפי המציאות של רבים
התפילות וזמירות השבת והמועדים התוצאה לגבי מנגינות תהיה גדולה יותר. שלומדים וזוכרים בעיקר את מה שלמדו לאחרונה ,הגמרא ממשילה את
אנו גם יכולים לראות דבר זה גם בעובדה שבדרך כלל אדם זוכר את הפטרת שכחת הלימוד לאשה שילדה עשרה ילדים וכולם מתו חוץ מהאחרון ,שגם
בר המצוה שלו הרבה יותר מאשר את הדרשה שאמר. הוא ימות עוד מעט ,ודאי מדובר כאן בטרגדיה עצומה שאין להשלים עימה.
אוסף | 19
לתוכן
לא בכדי הגמרא כתובה בצורה חיה של שקלא וטריא ,ולא בצורה של המסקנה המתקבלת היא שאם משתמשים ואוגרים ידע בצורה נכונה יכול
מסקנות ופסקי הלכות כמו המשנה וספרי ההלכה ,הלימוד צריך להיות מ ח האדם להפיק מעצמו זיכרון רב תוכן ,אין ספק שאם מספרי הטלפון היו
בצורה חיה ומאתגרת ,ולא בצורה של לימוד נתונים יבשים. כוללים 120מספרים שונים ,לא היינו זוכרים שום מספר טלפון בעל פה,
לעומת זאת את המנגינות אנו זוכרים היטב ,יש כאן פער אדיר בין זכרון של
כלי נוסף לידיעת התורה מספרים לבין זכרון של מנגינות ,ועלינו לעמוד על שורש הענין ,במטרה שאנו
לאחר שראינו את היכולת המופלאה של האדם לזכור דברים רבים ,ובלבד נזכור סוגיות לפחות כמספר המנגינות שאנו זוכרים ,ולא כמספר מספרי
שלימודם יהיה בצורה של חוויה וסדר כמו מנגינות ,נמשיך לכלי חשוב נוסף הטלפונים שאנו זוכרים...
לידיעת התורה ,ונחזור לשאלות ששאלנו על המציאות של השכחה, ההבדל בין מספרי טלפונים למנגינות מורכב משני הבדלים עיקריים :א'
שלכאורה הדבר אינו תואם את רצון הקב"ה שנגיע לידיעת התורה ,ואינו לאדם אין שום חיבור וחוויה בשמיעת מספרי טלפונים ,מאחר מדובר
תואם את חכמת הבריאה. בנתונים טכניים בלבד ,לעומת זאת כאשר האדם שומע מנגינה הוא מרגיש
אחת הדוגמאות שהחזון איש מביא לחכמת הבריאה היא מערכת העיכול, חוויה וחיבור למנגינה שהוא שומע ,וככל שהמנגינה יפה יותר ,או שהאדם
ובכוונה תחילה אנו מביאים דוגמא זו לחכמת הבריאה ,בשביל ללמוד ממנה יותר אוהב מוזיקה ,החוויה גדולה יותר ,וממילא הוא יזכור טוב יותר את
על מערכת הזכרון ,שהיא בנויה בצורה מאד דומה למערכת העיכול ,אבל יש המנגינה .ב' מספר טלפון מכיל מספרים שאין להם סדר מסוים ,וקשה לזכור
הבדל יסודי וחשוב ביניהם .וזה לשון החזון איש 'ולפנינו מחזה מזעזע כל לב ערבוביא סתמית של מספרים ,לעומת מנגינה שהתווים המרכיבים אותה יש
חכם במבנה גו האדם לקבל המזון ולעכלו באופן חימי ליסודות נפרדים ולשלח להם סדר ורצף הגיוני ויפה( .אדם שישמע ילד קטן מנגן באורגן בלי לדעת
כל יסוד למקומו הראוי ,ואשר למדנו משפטם בכח החכמה אשר חונן בה לנגן אין כמעט סיכוי שהוא יזכור את רצף התווים גם אם הוא ישמע זאת
האדם ,משפט הכרס והקיבה ,הכבד והמרה ,הטחול והכליות ,והדקין וכיס הרבה פעמים).
השתן ,הלב והמח ,ולכל אבר תפקידים מיוחדים ,וכולם עובדים שכם אחד המטרה שלנו היא שכמו שאדם יודע כאלף ומאתים מנגינות שונות,
בזריזות נפלאה עד שמבררים את הדם בירור אחר בירור ומעמידים אותו על המורכבות כל אחד מלמעלה ממאה פרטים שונים ,והאדם יודע אותה בעל
אופנו בכמות האודם והלובן הדרוש לקיום המכונה הנקראת אדם ,ומכוונים פה בצורה ברורה ,כך האדם ידע בצורה ברורה לפחות אלף ומאתים סוגיות,
את מנת הסוכר בדיוק ועוד דברים מפולסים בפלס דק על דק נבדק'. המורכבות כל אחד מלמעלה ממאה פרטים שונים!!! ,ואם במנגינות שהאדם
מערכת הזכרון היא מערכת עיכול של הידיעות אותם אנו רואים ולומדים, שמע אותם ז מן מועט מסדר יומו ,ולא בכל יום ,הוא זוכר למעלה מאלף
והיא פועלת בדומה למערכת העיכול של המזון ,כמו שמערכת העיכול מנגינות ,בלימוד התורה שהאדם משקיע בו כמה שעות בכל יום ניתן להגיע
הגשמית מסננת את המאכלים ולוקחת מתוכם רק חלק קטן הנצרך לאדם, להרבה יותר.
ואילו הכל היה נשאר בגוף האדם הוא לא היה יכול להתקיים ,וכפי שאנו נמצאנו למדים שמערכת הזכרון שלנו בנויה לזכור כמות גדולה של חומר
רואים שהב רכה היחידה שמוזכר בה שבלי זה 'אי אפשר להתקיים ולעמוד
בצורה ברורה ,אלא שבשביל לזכור את מה אנו לומדים עלינו לחזק שני דברים,
לפניך' היא הברכה על פעילות מערכת העיכול ,כך פועלת מערכת העיכול
את החוויה ואת הסדר ,החוויה היא בזמן הלימוד עצמו וכפי שנפרט יותר
השכלי ,האדם קולט מספר עצום של ידיעות בכל יום ,והתפקיד של המח הוא
בהמשך ,והסדר הוא אחרי הלימוד ,לא לסיים את הלימוד בלי שיהיה לנו סדר
לסנן את הידיעות ולשמר מתוכם רק את הידיעות הנצרכות לאדם .וכפי
שמערכת העיכול מופעלת ע"י עשרה אברים שונים ,כך מערכת ההבנה הגיוני וברור של כל פרטי הסוגיא ,ולא רשימה של פרטים ללא קשר ביניהם.
והזכרון לא מופעלת רק ע"י המח ,אלא ע"י כוחות נוספים הקיימים באדם, נמשיל דבר זה לסיפור על משחק השחמט .ננסה להציג רעיון לשחק שחמט
וכפי שנלמד בסדרת השיעורים. בצורה שונה מהמקובל ,במקום לחשוב על כל צעד איך אפשר לקחת כלים
הסטייפלר (חיי עולם פרק א') כותב כדלהלן :ומנפלאות הבורא יתברך מהיריב ולבקוע את הדרך אל המלך עד הכרזת ה'מט' ,ולעצור את התוכניות
שהזכרון תלוי ברצונו ,שכאשר נחוץ לו הדבר ההוא ,הרי הוא זוכרו ורואהו של היריב ,פשוט נחזיק אוזניה סודית בה ילחוש לנו אחד מאלופי העולם מה
במחשבתו ,ובהתעסקו בדבר אחר נטמן הדבר ההוא בחדרי מוחו (לבל כדאי לנו לעשות בכל צעד ,אם המטרה שלנו היא להראות לשני שניצחנו אולי
יתבלבל שכלו ועיונו ברבי רבבות פרטים שונים ומשונים כשיוצגו לפניו כולם נרצה בכך ,אבל רוב המשחקים מחפשים לא רק את הנצחון אלא גם את
בבת אחת)'. האתגר ,לנתח בראש את המהלכים האפשריים וליישם אותם ,והאוזניה
הסודית תוציא להם את הטעם מהמשחק ,כיון שהם ירגישו שהם לא באמת
נתאר לעצמינו שני אנשים שמנהלים שיחה חשובה ביניהם ,או אדם ששומע
משחקים ,אלא משמשים כבובה של אותו אלוף...
שיעור ,המציאות היא שאת המשפט האחרון שנאמר האדם זוכר בצורה
מלאה( ,דבר זה נקרא במחקרים 'זכרון לטווח קצר' שזה מחזיק כמה שניות), הנמשל הוא לימוד התורה ,ניתן ללמוד תורה בג' צורות :ניתן ללמוד בצורה
ומתוך המשפטים הקודמים האדם זוכר רק את עיקרי הדברים ,באופן כזה בה אנו רואים את דברי הגמרא כאותו שחקן שמישהו לוחש על אזנו את
מיליארדי בני אדם מנהלים את חייהם בצורה שהזכרון מסייע להם בכך .כעת המהלכים במשחק ,ובמקרה שלנו ,להבדיל כמובן ,האמוראים והראשונים
נתאר לעצמינו מה היה קורה אילו המציאות היתה שונה ,לטוב ולמוטב ,זה והאחרונים מלמדים אותנו את המהלכים בסוגיא ,ואנו לא מרגישים חלק
ברור שאם האדם ל א היה זוכר את המשפט האחרון שנאמר בצורה ברורה מהדברים .ניתן ללמוד את הגמרא כצופה מן הצד המביט על שנים
אלא בערך לא היה שייך לנהל שום שיחה ,אבל באמת גם אילו האדם היה המשחקים ,שיש לו מתח מסוים מה יהיה הצעד הבא של כל אחד
זוכר בצורה ברורה את כל הדברים שנאמרו מתחילת השיחה ,וגם כל מה מהשחקנים ,ובמקרה שלנו ,שוב להבדיל ,יש לנו חיבור מסוים לקושיא
שהיה קודם ,היה במוחו ערבוביא גדולה של נתונים ,ומרוב דברים הוא היה ותי רוץ ,למחלוקות ,ולעצם הדברים הנלמדים .אולם הדרך הטובה ביותר היא
מתבלבל ולא יכול לנהל ש יחה תקינה ,לצורך כך הקב"ה ברא את מערכת להיות כאחד השחקנים במשחק ,שכל שלב במשחק מאתגר אותו והוא
הזכרון בצורה של מסננת מופלאה שמעמידה כל דבר שהאדם ראה או שמע במתח לקראת הצעד הבא של השחקן השני ,ובמקרה שלנו ,כאשר אנו
במקומו הראוי לו ,דברים שאינם נצרכים כלל אינם נזכרים כלל ,והדברים לומדים נדון בגמרא מה הדין באופן מסוים (לאו דווקא בספק ,אלא בכל
הנצרכים לאדם נזכרים אצלו בצורה הנצרכת לו ,דברים הנצרכים לידיעה מקרה שבו הגמרא אומרת מה הדין באותו מקרה) ,יש לנו כמו חידה
ברורה וחדה נשמרים בצורה ברורה וחדה ,ודברים שמספיק לזכור בערך או
מאתגרת לדעת את הדין ,ואנו עוצרים לרגע קט וחושבים מהו הנדון ,והאם
רק את עיקרי הדברים נשמרים באופן הנצרך לאדם.
הדין לא פשוט ,ורק אח"כ ממשיכים לראות את הדין ,כאשר יש מחלוקת
כעת נעבור לראות באיזה אופן אנו זוכרים את תלמודינו ,והאם הדברים והגמרא מביאה ראיה לצד מסוים ,הדבר מפריע לנו באופן אישי ,וכאשר
מתאימים לדברים שנאמרו על פעילות מערכת הזכרון. הגמרא מיישבת את אותו אמורא הדבר משמח אותנו ,כאשר התוס' שואלים
לכאורה כיון שהאדם מעונין לזכור את תלמודו לאורך זמן ,ברמה שאם סתירה לסוגייתנו מסוגיא אחרת ,עוצרים לרגע לפני שמתחילים את ה'ויש
ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ,היה מן הראוי שכח לומר' ומרגישים את הקושיא ,ורק אז ממשיכים לתירוץ .לימוד באופן זה הוא
הזכרון ישתף פעולה עם הצורך הזה ,והאדם לא ישכח דברים שהוא מעונין חוויתי יותר ,וממילא זוכרים אותו הרבה יותר טוב ,וכפי שראינו בהבדל בין
לזכור ,אולם המציאות היא לא כך ,ועלינו לבאר את הסיבה לכך. מנגינות לבין מספרי טלפונים.
| 20אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בכמה שיותר מכוחות אלו מביא את האדם לזכור את תלמודו בצורה חזקה הסיבה היא שבשונה מפעילות מערכת העיכול שהאדם מפעיל רק את כח
הרבה יותר ,אולם המציאות היא שרבים מהלומדים משתמשים רק בכלים האכילה ומכאן ואילך הכל מתנהל באופן אוטומטי לחלוטין ,פעילות כח
הבסיסיים ללימוד התורה ,הרי הם כח השמיעה הראיה והדיבור ,וכן בכח הזכרון מושפעת באופן ישיר מהאדם ,והיינו שמה שבאמת חשוב לאדם לזכור
השכלי ,ולא משתמשים באותם כוחות נפלאים שהקב"ה חנן אותנו בהם, הוא יזכור ,ומה שפחות חשוב הוא לא יזכור ,וא"א 'לשקר' את כח הזכרון .ככל
וממילא הזכרון הוא חלש .הדבר דומה לאיש תחזוקה שמשתמש לעבודתו שהדברים חשובים יותר לאדם באמת ,והוא ניגש ללימוד לא רק בגלל
במברג פשוט בלבד ,ואין לו לא מברגה או מקדחה ולא שאר כלי מלאכה, חשיבות לימוד התורה ,ובשביל להבין את הדברים ,אלא עומד לו בראש,
שעבודתו תהיה קשה הרבה יותר ,והתוצאות של העבודה שלו במקרים רבים בצורה מוחשית וברורה ,רצון אמיתי שניתן ליישמו ,שאת מה שהוא לומד
לא תהיה טובה. עכשיו הוא רוצה ויכול לזכור גם בעוד עשר שנים ,מחשבה זו בפני עצמה
נסכם בקצרה את שלשת הכלים הנ"ל המביאים את האדם למתיקות וידיעת עושה הבדל גדול ברמת הזכרון ,מפני שה'מסננת' מזהה שדברים אלו
התורה :א' לגשת ללימוד מתוך מטרה מוחשית וברורה וישימה לזכור את חשובים לאדם ,ומשכך היא משמרת את הידיעה במוחו לאורך זמן.
הדברים לאורך ימים ושנים .ב' ללמוד בצורה של חוויה ואכפתיות .ג' לסדר אם הגישה שלנו ללימוד תהיה כמו הגישה לשפה הארמית ,ללמוד כדי להבין,
את הדברים לאחר הלימוד. אנחנו באמת נבין ,אבל לא תהיה לנו יכולת שליפה ,אבל אם המטרה שלנו
לאחר עמל ויגיעה של אלפי שעות של לימוד הסוגיות והספרים של גדולי תהיה גם ידיעת הדברים לאורך זמן ,תהיה לנו גם יכולת שליפה.
הדורות ,יחד עם שימוש חכמים ,בנינו בסייעתא דשמיא סדרת שיעורים מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל נסע פעם לאיזה מקום יחד עם ת"ח אחד ועוד
המקיפים בצורה ברורה וישימה את הדרכים המביאים למתיקות וידיעת אחד מנהל חנות מזון גדולה ,ואותו ת"ח סיפר למרן הגראי"ל על ידיעת
התורה 12 ,כלים חשובים המביאים לחיבור פנימי אמיתי ללימוד ,ועי"ז זוכים התורה המופלגת של מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והתאונן למה הוא לא זכה
בס"ד למתיקות וידיעת התורה. לכזה ידיעת התורה .הגראי"ל שתק ,ולאחר כמה דקות של את מנהל החנות
כמה מוצרים יש לך בחנות ,והוא ענה לו שיש כ 12.000מוצרים ,שאל אותו
הצד השוה לכל כלים אלו: הגראי"ל אם הוא יודע מחיר כל מוצר ,והתשובה היתה שלא ,ושוב שאלו האם
א' כל הדברים בנויים על מקורות נאמנים מדברי חז"ל בגמרא ובמדרשים, יש מישהו בחנות שיודע ,והתשובה היתה שיש כמה שיודעים ,אמר לו
וכן בדברי רבותינו גדולי הדורות ,מתוך מאות מראי מקומות שעוסקים הגראי"ל מסתמא הם מההנהלה הבכירה של החנות ,ענה לו המנהל שדווקא
בנושא זה ,ונזכיר בכל דבר את המקורות שכך צריך ללמוד ,ושהדבר נותן הם אנשים פשוטים ,אלא שהם מסדרים את המדפים ואחראים על המחירים.
תועלת לאיכות הלימוד ולידיעת התורה .יצויין כי אע"פ שמקור הדברים הוא ואז פנה הגראי"ל לאותו ת"ח ואמר לו הרי לך שבשביל לזכור כ"כ הרבה
מחז"ל ,הדברים מופיעים גם במחקרים עדכניים ,אם כי אחד המחקרים מציין דברים אין צורך לגאונות מיוחדת ,צריך רק להצטרך ולרצות לזכור...
כי למרות שחקרו הרבה את פעילות מערכת הזכרון עדיין הנסתר בה רב על חשוב להדגיש ,ובשיעורים הבאים נרחיב בזה יותר ,שענין הגישה ללימוד
הגלוי ,אמנם לנו יש דרך פשוטה ללמוד על מערכת הזכרון ,ע"י לימוד הדברים מתוך רצון לזכור ,צריך להיות בהרגשי הלב כגישה ללימוד מתוך מטרה
שנאמרו ע"י מי שברא את אותה מערכת ,וציווה אותנו בתורה שבכתב "והיו ברורה לזכור ,אבל בזמן הלימוד עצמו אל לנו להטריד את עצמינו במחשבות
הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך ,ושננתם" ,ובתורה שבעל פה על זכרון ,אלא נהיה מרוכזים אך ורק בגוף הלימוד ,שמעתתא בעי צילותא,
כפי שעברה איש מפי איש ממשה רבינו עד חז"ל שדבריהם נכתבו במשנה ופירש רש"י שאינו טרוד בכלום מחשבה ,וכל מחשבה שמפריעה לריכוז
ובגמרא ,אנו לומדים על הדרך להשתמש בצורה נכונה במערכת הזכרון בעצם הלימוד ,אפילו המחשבה לזכור ,עלולה באופן פרדוקסלי לגרום לנו
במטרה לזכור את מה שלומדים. לזכור פחות את מה שאנו לומדים .למה הדבר דומה לאדם שבזמן שמיעת
ב' הדרכים שיבוארו אינם כלי עזר חיצוניים טכניים כיצד לזכור את הנלמד, מנגינה יהיה טרוד במחשבה לזכור אותה ,שהדבר עלול לגרום לו שלא להיות
אלא הם דברים יסודיים המחזקים את הלימוד עצמו וממילא הם מחזקים מרוכז ולהנות מהמנגינה וממילא לזכור אותה פחות.
את הזכרון. נמצא א"כ שהמצוה של "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך,
ג' כל הדרכים שיוזכרו הם דרכים שבהם השתמשו ומשתמשים גדולי ושננתם" איננה רק מצוה של ידיעת התורה ,ושיעור המצוה הוא ברמה של
התלמידי חכמים בכל הדורות ,אלא שאצל התלמידי חכמים הם דברים שליפה מיידית ,אלא התורה מעמידה כאן גם את הדרך לקיום מצוה זו ,שעל
פשוטים וטבעיים( ,ואם נשאל אותם כיצד הם יודעים כ"כ הרבה ,יתכן ידי שהדברים יהיו "על לבבך" ,שנהיה מחוברים לדברים בהרגשי הלב ,ללמוד
בהחלט שהם לא ידעו לפרט דרכים אלו שהם עצמם פועלים לפיהם ,כמו מתוך חוויה ואיכפתיות ,אז נוכל לקיים את המצוה של ידיעת התורה כראוי.
שלא כל מי שהולך נכון יודע לומר למי שמתקשה בהליכתו במה הוא הולך נתאר לעצמינו אדם שמגיע הביתה ומתחיל לשאול איפה המטבח ואיפה
נכון והשני לא הולך נכון ,אולם אם נתחקה אחרי לימודם נראה כיצד הם הסלון ,איך קוראים לילדים שלו ,כמה סוכר הוא שם בקפה ,וכדומה ,אין ספק
משתמשים בכלים אלו באופן טבעי) ,מה שנותר לנו הוא ללמוד ממעשיהם שמדובר באדם שאינו מן הישוב ,או שלא מדובר בילדים שלו אלא של שכן
ולעשות כך גם אנו ולצמוח ג"כ תלמידי חכמים בסייעתא דשמיא. שלו ,רצון התורה שהידיעות יהיו "על לבבך" ,יהיו חלק מאיתנו ,מאישיותינו,
ד' הדברים שנלמד שוים לכל נפש ומתאימים לכל צורת לימוד ,עיון ובקיאות, מהווייתינו ,שהגישה שלנו לכל סוגיא תהיה שסוגיא זו הופכת להיות חלק
גמרא והלכה ,וכו' ,ואין צורך לשנות את צורת הלימוד ,או להוסיף לימוד נוסף מאיתנו לאורך ימים ושנים ,וע"י הגישה הזו נוכל להגיע לרמה הרבה יותר
וללמוד אותו עם הכלים הנ"ל ,אלא נלמד איך לקחת את הצורה שבה אנו גבוהה של ידיעות.
לומדים כיום ,ולהעצים אותה. נמצאנו למדים שמצות התורה 'ושננתם' היא מצוה השוה לכל נפש ,אם רק
נשכיל לדעת כיצד ללמוד את הדברים בצורה נכונה ,כפי שאנו יודעים יותר
ה' הדרכים שיוזכרו אינם מצריכים זמן ארוך ,אלא הם בעיקר שינוי מבט
מאלף מנגינות בעל פה ,ונעבור בסייעתא דשמיא של לא רק צבירת הידיעות
וצורה ,ללמוד בצורה איכותית יותר ,ועי"ז להשביח את איכות הלימוד ,את
אלא הכפלת הידיעות ,ובשיעורים הבאים נלמד בסייעתא דשמיא מהם
ההבנה ,את ההנאה ,וגם את הזכרון .עם זאת חשוב לדעת שבכדי שהשינוי
הכלים לכך.
יהיה חזק ואמיתי ,ויתן את הפירות שאנו רוצים לראות ,צריך להקדיש זמן
להבין את המשמעות והחשיבות של כל כלי עליו נלמד ,וכן להרגיל את הכלים שאנו נלמד בסייעתא שמיא בשיעורים הבאים הם כלים כיצד ניתן
עצמינו ללמוד בצורה כזו באופן טבעי. להשפיע על כח הזכרון ,ולגרום לו שהדברים ישמרו בצורה טובה לאורך זמן,
כלים אלו מחברים את האדם בצורה חזקה ועוצמתית לתלמודו ,הלימוד יהיה
כל כלי עליו נלמד ,נביא חלק מהמקורות לדברים ,ובנוסף בכדי שהדברים לא מתוך חוויה ושמחה ,ובצורה מסודרת ,כמו מנגינות ,ועי"ז בסייעתא דשמיא
ישארו בגדר ידיעה בעלמא ,ננסה למצוא את הצורה בה משתמשים בפועל כפי שאנו זוכרים למעלה מאלף מנגינות המכילים יותר ממאה פרטים ,נזכור
בכלי זה. ג"כ למעלה מאלף סוגיות המכילים פרטים רבים.
נזכיר כאן נקודה חשובה הנוגעת לכל מהלך השיעורים. כפי שהבאנו מדברי החזון איש שמערכת העיכול הגשמית מורכבת מאברים
הרבה פעמים אדם רוצה ושואף לקנות לעצמו מעלה חשובה ,כגון ללמוד רבים ,הרי הם הכרס והקיבה ,הכבד והמרה ,הטחול והכליות ,והדקין וכיס
יותר בהתמדה ,לקום בבוקר בזריזות ,להיות יותר טוב לזולת ,וכדומה, השתן ,הלב והמח ,כל מערכת העיכול של נתוני המידע שהאדם אוגר מורכבת
ונשאלת השאלה מהי הדרך לעשות את השינוי הנדרש עבור כך. מכוחות רבים ומגוונים ,שכל אחד יש לו השפעה על עוצמת הזכרון ,ושימוש
אוסף | 21
לתוכן
הידיעות מתרבות עוד ועוד והאדם נעשה לת"ח אמיתי .ב' בדרך כלל מי כפי המבואר בספרים (יש בזה אריכות דברים ,ומקורות רבים ,אבל לא נאריך
שרוכש ידיעות ומושגים בהרבה נושאים ,נעשה גם בקיא בהלכה ,ויכול בזה כעת רק נזכיר את יסודות הדברים ונרחיב עליהם בשיעורים הבאים),
לדקדק הרבה יותר בכל מעשה המצוות שלו ובהליכות החיים ,וכמאמרם ז"ל צריך לעשות שני דברים חשובים :א' להיות מחובר בצורה פנימית למה שהוא
תורה מביאה לידי זהירות וזריזות ונקיות ופרישות וכו' .ג' ידיעת התורה עושה .ב' להתרגל בדברים במציאות .בלי שני הדברים הללו לא ניתן
משפיעה על האישיות של האדם ומעדנת את מידותיו יותר מכל עסק אחר להתקדם בשום תחום בחיים ,אדם שירצה מאד להשיג איזה מעלה ,ויגיע
(גם של תיקון המידות) והופכת אותו לאיש אחר .ידועים דברי החזון איש לרוממות מיוחדת כגון בימים הנוראים שהאדם מתרומם לדרגות גבוהות ,לא
(אגרות חזו"א א' י"ג) 'ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה [ר"ל שהשכל יוכל להשיג את המעלה בלי להתרגל בה ,מפני שהרצון מתפוגג עם הזמן .גם
הניתן בנפש כגרעין בגומת השדה התאחד עם החכמה והיו לבשר אחד] ,הוא אדם שיתרגל בדבר מסוים ,אם הוא לא מחובר לדברים ורוצה בהם ,הוא
הולך בין אנשים ,ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן אדם ,אבל באמת הוא
יעשה אותם מתוך כפיה ,והוא לא יוכל להמשיך לכפות את עצמו לאורך זמן.
מלאך ,הגר בין בני תמותה ,חי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהלה'.
ישנם בדבר עוד מעלות רבות ונשגבות ,אולם א"א לפורטם כי רבים הם ,וכל ולכן צריך את שני הדברים כאחד ,וזוהי הדרך להתקדם בחיים.
אחד שטעם את טעם מתיקות לימוד התורה וידיעתה יכול להוסיף בעצמו אשר על כן מלבד הלימוד על הכלים להתענג בלימוד וידיעת התורה ,נלמד
עוד ועוד מעלות. גם מהי הדרך להתעוררות פנימית לרצות לקנות מעלה זו ,ומהי הדרך
נזכיר נקודה נוספת :ההסתכלות הפשוטה היא שבכדי להגיע לידיעות להתרגל בדברים ,ולצורך כך אלו שיישמו את התרגילים יתוגמלו עד הסכום
נרחבות בתורה צריך להקדיש זמן רב עד מאד ,אם בשנה האחרונה הספקנו אותו הם משלמים על סדרת השיעורים ,וכדלהלן.
כך וכך סוגיות ,ואנו זוכרים מתוכם כך וכך פרטים ,הרי שבעוד 9שנים נדע חשיבות ההשקעה בקנית הכלים ללימוד איכותי ולזכרון טוב
מקסימום פי עשר ממה שלמדנו בשנה האחרונה ,בתקוה שלא נשכח בכל
שנה את מה שלמדנו בשנה שקדמה לה ,במקרה הטוב ...אולם הדברים לא ישנם המסתפקים האם כדאי להקדיש זמן ומאמץ ללימוד עניינים אלו,
נכונים ,כפי שנראה מיד. בהיותם טרודים בלימוד סוגיות חדשות ובשאר דברים הנצרכים להם ,וכבר
הרב פינקוס (נפש שמשון התורה וקנייניה עמ' קנ"ה) מביא את דברי המאירי הם משתדלים להקדיש זמן לחזרה על תלמודם ,ו'אין זמן' לעסוק בנושאים
(משלי ח' ל"ד) שכתב וזה לשונו :יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנים ,לא אלו .אולם בחשבון פשוט נראה מדוע משתלם מהרבה בחינות להקדיש
תחשוב שהחלק העשירי ממנה ילמד בשנה הראשונה ,אבל בראשונה ישיג לדברים אלו זמן.
מעט ובשניה כפלים ,וכל שיתעסק בה תקל הבנתו וימצא לפניו נתיב החכמה משל למה הדבר דומה לאדם הנוסע ברכב ויש לו פנצ'ר בגלגל ,החלפת הגלגל
דרך סלולה ,ויפה לו שעה אחת מאורך זמן בהתחלה. דורשת עצירה מהנסיעה בשולי הדרך ולהגביה עם קפיץ את הרכב ולשחרר
וביאר הרב פינקוס ,על פי מה שמספרים על ממציא משחק השחמט שהמציא את הברגים של הגלגל המפונצ'ר והחלפתו בגלגל הרזרבי ,אולם אותו נהג
חכם אחד עבור מלכו ,המשחק נשא חן בעיני המלך והוא ביקש לתת לו פרס, החליט להמשיך בנסיעתו בצורה איטית במטרה שלא להתעכב מלהגיע
רצה החכם להמחיש למלך את מורכבותו העצומה של המשחק שניתן לבצע למחוז ח פצו ,עבר שם חכם אחד ושאל אותו מדוע אינו מחליף את הגלגל,
בו מליוני מהלכים שונים ,והוא אמר למלך כך :הכנתי טבלת שחמט ובה והוא ענה לו שבהיות והוא ממהר להגיע למחוז חפצו ,וכעת הנסיעה חייבת
שישים ו ארבע משבצות ,מבקש אני מאדוני המלך שעל המשבצת הראשונה להיות איטית יותר בגלל הקלקול של הגלגל ,הרי שאם יעצור להחליף את
יניחו גרעין חיטה אחד ,ובמשבצת השניה יכפילו את הכמות ויניחו שתים, הגלגל זה יעכב אותו עוד יותר ,ואין לו את הזמן לכך...
במשבצת השלישית ארבע ,וכן על זה הדרך ,32 ,16 ,8וכו' .רק זאת בקשתי. הפרקים דלהלן שמקורם כאמור מדברי חז"ל ושאר ספרי רבותינו ,בכוחם
בתחילה המלך צחק מדבריו ,אך כשעשה חשבון לעצמו התברר שאין די לתת דחיפה משמעותית לכל איכות הלימוד והזכרון ,וע"י לימודם באופן
חיטה בכל המדינה בכדי לעמוד בדרישת החכם ,אם נכפיל את הכמות 64 רציני ,במיוחד אם הדבר ייעשה ע"י הקדשת זמן ללימוד כל כלי וכלי
פעמים נגיע למיליארדים רבים .אומר הרב פינקוס שאותו דבר בלימוד
ולהתאמן ולהתרגל בו באופן מעשי ,זה לא לוקח זמן רב ,והתועלת היא
התורה ,ככל שהאדם לומד יותר כך התועלת בלימודו גדולה יותר ,ולכן גדולי
אדירה ,בהשפעה משמעותית על הלימוד בבחינות רבות ,מבחינת איכות
ישראל הגיעו למעלתם המופלגת בידיעת התורה ,מפני שכל תוספת מכפילה
את עצמה עוד ועוד לאין שיעור .זה הסיבה לפער האדיר בין תלמידי חכמים הלימוד ,החיבור וההנאה מהלימוד ,ידיעת הנלמד ,ודברים אלו מביאים גם
לאנשים רגילים למרות שהפער בשעות הלימוד אינו גדול כ"כ. לתוספת של שעות לימוד ,בגלל שההנאה והסיפוק מהלימוד והידיעה גדולים
יותר.
נמצאנו למדים שמצות התורה 'ושננתם' היא מצוה השוה לכל נפש ,אם רק
נשכיל לדעת כיצד ללמוד את הדברים בצורה נכונה ,כפי שאנו יודעים יותר זאת ועוד ,כיון שהמקורות לדברים שנלמד הם תורניים ,הרי שלימודם אינו
מאלף מנגינות בעל פה ,ונעבור בסייעתא דשמיא של לא רק צבירת הידיעות בגדר לימוד מקצוע הזכרון כ'הכשר מצוה' ,אלא הוא בבחינת לימוד סוגיא
אלא הכפלת הידיעות ,ובשיעורים הבאים נלמד בסייעתא דשמיא מהם חשובה מסוגיות הש"ס .לימוד הסוגיא בעירובין (נ"ג נ"ד) העוסקת בעניינים
הכלים לכך. אלו ,או לימוד יסודי ומעמיק ומעשי של מ"ח קנייני תורה (אבות פרק ו') ,אינו
פחות מלימוד שאר הסוגיות שבש"ס .וכיון הלימוד צריך להיות ע"מ לקיים
כל דבר באם יגיע לידו ,לימוד ענין זה הוא לימוד של סוגיא חשובה ע"מ לקיים
פרטים אודות הרישום לסדרת השיעורים את הדברים בפועל.
הכלים שיוזכרו בשיעורים אין הכונה שכל לומד חייב להשתמש בכולם ,כל
השיעורים מתקיימים בירושלים (בישיבת מיר ,ובנוה יעקב -פסגת זאב, אחד יכול להשתמש בכלים המתאימים לו ,אולם כל הכלים הם שוים לכל
ובבית וגן) ,באופקים ,ובאלעד. נפש ,ויש בהם מדרגות רבות ,כאשר עם הזמן ההרגל יעשה את שלו והם
יהפכו להיות חלק מהלימוד עצמו ללא מאמץ ,ואדרבה התענוג העצום כאשר
כמו כן ניתן להצטרף ולקבל גישה לשמיעת השיעורים בטלפון. לומדים בצורה הנכונה יביא במשך הזמן את הלומד למצב בו הוא לא יבין
הנרשמים יוכלו לשמוע את השיעורים בקו 02-3131465שלוחה ( 4יש כיצד ניתן בכלל ללמוד בצורה אחרת .מלבד זאת בכללים שיצוינו ישנם
דרגות רבות בישומם ,וכל אחד יכול לקבל קצת שייכות לכל דבר ,וכל
למלא בנדרים פלוס את הטלפון ממנו רוצים לשמוע את השיעורים ,ניתן התקדמות אפילו מעטה בכללים אלו יש לה השפעה עצומה על ההנאה
לשמוע את השיעור הראשון חינם). מהלימוד ועל הזכרון ,והשמים הם הגבול ,אף כי התורה 'לא בשמים היא'
מחיר הסדרה הוא ,₪ 720ולבחורים ,₪ 400עד 10תשלומים. אלא היא ברת השגה לכל אחד ואחד ,התורה אומרת 'כי קרוב אליך הדבר
מאד ,בפיך ובלבבך לעשותו' ,בפיך זה הלימוד עצמו ,ובלבבך זה החיבור
מבצע מיוחד (עד חנוכה) ₪ 600 :לאברכים ,ו ₪ 300לבחורים. האמיתי לתורה ,חיבור שכלי ורגשי ,חיבור עמוק שנוגע לנפש ,חיבור שיושג
יותר ויותר ע"י הדברים שנלמד ,בסייעתא דשמיא.
החזר כספי עד גובה התשלום למיישמים את התרגילים שניתנים
האדם הזוכה לידיעות רחבות וברורות בתורה ,מלבד המעלה והזכיה
בשיעורים. העצומה שיש בלהיות 'תלמיד חכם' ,יש לכך השפעה נרחבת בתחומים
להרשמה ופרטים ,055-400-7977או בנדרים פלוס קופת סיכומי תמצית. נוספים :א' ההנאה והסיפוק מהלימוד גדלים לאין שיעור ,וממילא שעות
הלימוד מתרחבות ומתווספות ,ובמקום קושי להתמיד בלימוד התורה,
המתיקות העצומה מושכת את האדם ללמוד כמה שיותר בלא קושי ,ועי"ז
| 22אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
1 בסיעתא דשמיא
{ אז נדברו }
פרשת תולדות תשפ"ז | גליון מספר | 754 :לסדר" :אתה עתה ברוך ד' "
להצטרפות לרשימת
התפוצה במייל: על פי התורה!! האם יש עניין להיות יצור חברתי ותקשורתי???
יש לי שאלה מפתיעה למדי :האם על פי ההשקפה היהודית יש עניין ליצור קשרים חברתיים?? האם יש עניין להיות בן אדם
A8447168@gmail.com ידידותי ??..תבין :זה הרי אחד המאבקים הקבועים שיש לנו בבין הזמנים מול אותו בן עליה שהוא מצידו רוצה רק ללמוד כל
היום ...ויש תמיד את הנציגים מטעם האיגוד או משכני שממש לוחצים ומשדלים אותו בכל דרך להיות חלק מהפעילות
-- החברתית ...ת אני זוכר את זה בתור בחור צעיר ...אני מצידי להסתגר בעזרת נשים וללמוד כל הזמן ...אבל לא!! כל הזמן לחצו
לתגובות בפקס: עלי שאני אגיע לקעמפ ,שאני אסע יחד עם כולם לשבת' ,כי זה חשוב',
077-4448588 והשאלה היא :מי אמ ר שזה חשוב?? האם באמת יש עניין?? בעצם מה ...מה העניין??
אז תן ניחוש מהי התשובה הצפויה שלי??? התשובה היא :כן!!!! כן רבתי!!
ע"פ ההשקפה היהודית יש עניין להיות יצור תקשורתי!! כן!!! בפירוש!! כעת שים לב :חשוב לי להדגיש :זה לא שתקשורת זה
לקבל את העלון ערך יהודי בפ"ע!! אנו לא ממציאים ערכים יהודים ,אבל זה כן בהחלט אחד מקווי האופי שמאפיינים יהודי!! חז"ל מדגישים לנו
בפקס: בהרבה מקומות ,שאחד מדרכי קידוש ה' זה אדם שדעתו מעורבת עם הבריות ,ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות,
מערכת אוצר הגליונות: בפרשה כתוב ההבדל הבולט ביותר בין עשיו ליעקב :ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ...ואילו יעקב איש תם
יושב אוהלים ...מה ההבדל בין איש שדה ל--איש אוהלים??
02-3132641 שדה זה לא מקום ישוב!! עשיו לא יכול לחיות בהרמוניה עם אנשים מן הישוב ...הוא לא מסתדר איתם ,יש לו תמיד היתקלויות
קוד עלון1233 : עם אנשים ...לעשיו יש אופי משלו ,שלחיות בחברת אנשים שחושבים אחרת זה מעצבן אותו ...זה מגביל אותו ...אין לו סבלנות
--- אליהם ,ואילו יעקב יושב אוהלים ...יושב בישיבה!! פוגש אנשים ומתנהל איתם ...בן תורה הוא יצור תקשורתי ...הוא לומד
להסתדר עם אנשים ,מה שבטוח :יצור לא תקשורתי ...אחד כזה שהעבודת ה' שלו גורמת לו כל הזמן להיתקלויות ולפיצוצים
מול אנשים יש כאן אינדיקציה שעובד ה' כזה הוא לא מודל לחיקוי!!!
לתרומות ולהוראות וצריך לדעת שדווקא עובדי ה' הצעירים ,מאוד נוטים לטעות ולהתבלבל בזה!!!! (לא נעים לומר ,אבל במבט לאחור אני מגלה שחלק מעובדי
קבע לעלון: ה' שהכי התמגנטי עליהם בתור בחור צעיר ,כיום אני יודע למפרע שחלק עיקרי מההתלהבות שלי התמקדה דווקא בנקודת חולשה!!! כן ...הוא היה באמת עובד
ה' ,אבל הייתה לו חולשה מסוימת בתקשורת בין אישית ...ודווקא ההתנהלות הלא תקנית הזו שובה את לבו של הצעיר!! ולמה?? כי בתור בחור חיפשתי
באשראי: מדרג'ת ...חיפשתי עובדי ה' בשיעור קומה מאוד נשגב ,וכשפגשתי אישיות שלא כ"כ מצליחה לתקשר עם הסביבה ,אוטומטית תרגמתי את זה שזה כביכול סוג
של מדרגה מאוד גבוהה ,שמרוב שהוא צדיק הוא לא איתנו ...אז זהו!!! שאין לנו בעיה עם חולשות ...אבל אל תעשה מהם שיטה!!! במקום לדון אותו לכף זכות
"נדרים פלוס" על תקשורת לקויה ,הפכתי את זה לסוג של התנהלות) אז זהו שלא!!! צריך לדעת שחלק בלתי נפרד מעבודת ה' זה תקשורת בין אישית
נורמלית!! זה אחד מתנאי הסף להיות 'ישראל אשר בך אתפאר'...
(קופה :עלון אז נדברו) ---
עכשיו :באמת מה העניין להיות יצור תקשורתי?? מאיפה המושג הזה? איפה זה כתוב בתורה?
בטלפון: אז ככה :מקובלנו :שחרש פ טור מכל המצוות!!! למה?? כי הוא לא פיקח!!! כן ...כולנו יודעים שפיקח ו--חרש זה דבר והיפוכו..
כמו שהמשנה תמיד אומרת' :חרש והתפקח ,פיקח והתחרש',
0799-654321 מה הפשט בזה?? מה ההשוואה בין פיקח לחרש?? העניין הוא פשוט:
מה עושה את הבן אדם פיקח??? תקשורת בין אישית!!!! התקשורת הבין אישית היא זו שמקנה לבן אדם רגישות והקנאת
בבנק :בנק פאגי יחסים ...כל תינוק שמתחיל לשחק וללהג מול תינוקות בני גילו ...דרכם הוא לומד לפרש את המעשים שלו ...לפי התגובות של
סניף 182 החברים הוא קולט שלעשות ככה זה מציק ואילו ככה זה נעים ,כשמחייכים זה גורם לחיוך ,וכששורטים זה גורם לבכי...
התקשורת הבין אישית מול הזולת עושה את הבן אדם פיקח ..מעניקה לו קודים חברתיים והבנה בשטח...
חשבון 747815 ומה לעשות שלחרש (אמיתי) יש מגבלה פיזית שהיות והוא לא שומע ...אז התוצאה הישירה והעגומה היא שיש לו לקות
ע"ש :שב שמעתא תקשורתית!!!! מי שחסר לו בתקשורת הוא לא פיקח ...ולכן חרש ושוטה זה הולך ביחד ...זו בדיוק הסיבה למה קטן הוא גם חלק
(מוכר להחזר מס) מהשלישיה של חש"ו ...ולמה?? מאותה סיבה בדיוק!! תינוק קטן חי בבועה של עצמו ...וממילא כל עוד הוא כזה ,אז באמת חסר
לו בתקשורת ,ולכן גם קטן הוא אשטיקלא חרש ופטור מן המצוות...
בקיצור :כשההורים שלי רבו איתי שאני אשחק עם ילדים ...וכל פעם שהייתה לי התמודדות מול חבר ,ניסיתי לברוח לסינר של
אמא ,אבל היא התעקשה לעמוד מהצד ולא איפשרה לי לברוח מהזירה ,כי היה לה חשוב שאני אלמד התנהלות תקשורתית,,
אני מצידי במשך שנים ראיתי בזה סוג של עקרון מודרני!!! עוד משהו שהפסיכולוגיה הכניסה לנו לסל ...אז זהו!!! שממש לאחרונה עליתי על
למענה אנושי: הנוסחה היהודית שבזה ...יצור לא תקשורתי הוא קצת חרש!!! ומה לעשות שחרש הוא נישט בר חיובא!!! כלומר :אין עבירה להיות לא
תקשורתי ...מאותה סיבה שאין עבירה להיות שוייטה ...אבל מה לעשות ...שוטה זה שוייטה ליידער ...נישט בר חיובא!! ויש חובה קדושה
052-7683095 לעשות הכל כדי להכשיר את עצמי להיות בר חיובא!!
(אגב :מעניין לציין :ראיתי שטיקל גאוני שאמר הק' ר' אברהם גרודזי'נסקי הי"ד כחודש לפני פרוץ השואה ,הוא ביאר שם שהמשחק בקוביה פסול לעדות לא
בגלל שהוא בר עבירה!! אלא אדרבה ,זה בגלל שהוא לא בר מצוה ,כי הסחר האנושי בנוי על תקשורת בין אישית של שני סוחרים שמתמקחים וכל אחד מושך
לכיוון שלו וממשש דופק ,זה מאפיין מובהק של הסוחר היהודי שבסוף היריד היה נכנס לבית המדרש ומשתמש עם אותה תבנית של תקשורת ,להבין ולהשכיל
לשמוע ללמוד וללמד ...הראש המסחרי הזה הצליח לתקשר עם בורא עולם ,אבל מי שמשחק בקוביה ששם הכל עניין של מזל והימורים ...אז במילים אחרות
הוא בורח מתקשורת!!! הוא לא מוכן לנהל דיאלוג של סחר תקשורתי ,אלא הוא נותן למזל לנהל אותו ...כזה אחד הוא סוג של חרש ,זה לא עניין של עבירה,
אלא הוא פשוט לא פיקח ,הוא לא בר דעת ,לא בר מצוה)
ההמשך בעמוד 3-4בגיליון זה...
אוסף | 23
2 לתוכן
(המשך) תכניס לראש :איפה ששמים לב!! שם שמים גם את האצבע!!! חגי הנביא!! והחג שאחרי החגים!!!!
כל פעם מחדש שהבנתי שהיסורים באו עלי בגלל ביטול תורה ,ברגע שקבלתי על עצמי חיזוק והתחלתי ראש חודש כסליו כאן ,ומתחילים כבר להריח חנוכה ...מה
לבצע אותו ,הרי ראיתי בחוש שכל המקבל ע"ע עול תורה מעבירים ממנו עול יסורים וכו' ...עכשיו: שבטוח ,במכולת כבר התחילו לשים לי את הסופגניות ליד
אמרתי שראיתי את זה בחוש עשר פעמים ...מה ...רק עשר פעמים ולא יותר? מה התשובה? מסתמא זה הקופה ...אני מקווה להחזיק עם זה מעמד עד חנוכה ...על
קרה יותר פעמים ...רק לא שמתי לב!!! רגע ...וחוץ ממני ,הרבה אנשים אחרים ,האם גם הם שמו לב כל פנים בתור בחור ,ברגע שהגיע ר"ח כסליו התחלתי
שכשהם קיבלו ע"ע חיזוק בתורה ,ה' העביר מהם עול יסורים ועול מחשבות טורדניות?? לא!! לא בטוח! ללמוד הלכות חנוכה ,כי ל' יום קודם החג וכו' ,ואז אמרו לי
למה לא?? שמה פתאום ...חנוכה זה בכלל לא חג!!! ואז נודע לי שזה
כי ...כי הם לא שמו לב!!! נו ...באמת למה?? למה הם לא שמו לב??? אתה יודע למה לא?? ויכוח ישן נושן ,יש כאלו שממש כועסים ומקפידים שלא
כי יש כלל ברזל :איפה שאני שם לב!!! שם אני גם יודע לשים את האצבע!!! לקרא לחנוכה חג ,כי לא מוסיפים על החגים ,ומאידך יש
הבנת את המשפט? אני חוזר :איפה שאני שם את הלב!!! שם אני יודע לשים אצבע!!!
כאלו שאצלם חנוכה זה חג לכל דבר עם כל ההכנות...
בא ניקח דוגמא מאוד פשוטה :תאר לעצמך שבעוד חודש תקום ממשלה שתהיה מאוד מאוד טובה
לחרדים (אני כמובן מתכוין לממשלה הכי גרועה ,שרק מסיבות צדדיות הם יהיו 'נראים כאוהבים לחרדים בשעת הנאתן')
והשנה מצאתי פשרה מעניינת!!! לחנוכה אמנם לא קוראים
וביום בהיר כל הגזירות נגד החרדים יתבטלו ...וכעת לא נותר לנו אלא לברר למי מגיע הקרדיט ..איך חג!!! אבל לכל הפחות נקרא לו חגי!!! מה הקשר??
קרה שלפתע הכל בא על מקומו בשלום? נו ..איך מסבירים את זה? אז זהו שחגי!!! הוא אחד מג' נביאים אחרונים ,וחגי הנביא,
אוהההו ...נכנסתי פה לדלת פתוחה ...כל מי שקצת מבין בפוליטיקה ,רק תתן לו את המקרופון והוא הוא זה שעומד ומתנבא בהושענא רבא!!!
יכול למסור פה שיעור כללי של שלוש שעות ...הוא ינתח לך לפרטי פרטים את כל השחמט הסבוך ועל מה הוא מתנבא? על הורתו ולידתו של חנוכה!!
שנוצר ...והלשון מאזנים ...והערבים ...אפשר להסביר את זה באינספור ויראציות מי ייצר את המצב ...ומי אני לא יודע אם זה קשור ,אבל חגי הנביא עומד ביום
שתה קולות ,מי עשה את תרגיל נכון ומי לא, האחרון של החג ומתנבא שאוטוטו -עוד מעט אחת ואני
רגע ...וא ם אני פתאום אייבש אותך ואני אטען בתוקף שהסיבה שקמה ממשלה טובה לחרדים זה פשוט מרעיש את השמים ואת הארץ ...תתכוננו ...הולך להיות פה
בגלל שרבבות אברכים בני תורה עמדו בניסיון לא קל ,והחליטו בנחישות שבכל מחיר הם דבקים בתורה עוד חג!! הלא הוא חנוכת בית חשמונאי ,שאז גדול יהיה
גם ללא הנחות בארנונה ובמעון ובעקבות זה שהם קיבלו ע"ע עול תורה גזרה חכמתו ית' שיסיר מהם
כבוד הבית האחרון מן הראשון...
עול מלכות ...אה ...מה תגיד?? איך תגיב לי??
אני אגיד לך איך תהיה התגובה .פחות או יותר ככה ..כן ..בבבטח ..ודאי ...ברור ...אבל....... ---
בקיצור :תפסיק להשמי'ס לי פה עם מוסר ...תודה רבה ,תתחיל לדבר לעניין... תכל'ס הנביא חגי הוא ספר מאוד קצר ,מדובר בסה"כ ב39-
למה?? למה כך תהיה סוג התגובה?? כי שוב אחזור על אותו כלל: פסוקים( ,פחות ממפטיר יונה) אבל בספר הקצר הזה יש משפט
על איפה ששמים את הלב ,על זה שמים אח"כ גם את האצבע!!! אחד שחוזר על עצמו חמש פעמים לאורך הספר!!!
בא נדבר בכינות :כשהייתה כאן מערכת בחירות ...איפה שמנו את מוקד שימת הלב שלנו? במפת שימו לבבכם על דרכיכם!!!! שימו נא לבבכם!
הגושים!! בכל מיני פרשנויות פוליטיות למיניהם ...שמנו לב לכל מיני אישיים פוליטיים שהשמיעו את שימו נא לבבכם!! שימו לבבכם!!! מהיום תזכור שהתמרור
קולם ,נכון שם שמנו את עיקר מוקד שימת הלב?? אז זהו!!! שאחרי ששם שמנו את הלב ,אל תצפה שנקרא 'שים לב' לקוח במקורו מחגי הנביא ,מה יש??
שפתאום כולנו נשים את האצבע ונדע לומר שהישועה הגיע בזכות 'המקבל עול תורה מעבירים ממנו על מה חגי הנביא מזהיר כ"כ לשים לב??
עול יסורים וכו' ,מצטער ,הגענו מאוחר ,כי שמים אצבע איפה ששמים לב!!! והיות ושמת לב לכל מיני העניין הוא :שהיות וחגי הוא אחד מג' הנביאים האחרונים,
פרשנויות פוליטיות ,בסופו של יום עליהם גם תשים את האצבע ,זה בדוק ומנוסה!! וזה בדיוק מה שחגי
שזה כבר לקראת שקיעת שמשה של הנבואה ...ככל שזה
הנביא מכין אותנו...
אל דאגה ,גם לאחר שתפסוק הנבואה ,עדיין ימשיכו להגיע חיוכים בהירים משמים ...יהיו גילוים ברורים התקרב לסוף הנבואה ,ככה הנבואה הלכה ופחתה ,זכריה
משמים על בסיס קבע ,אתם תוכלו להיות מורה באצבע כמו התינוקות בשירת הים ולומר :זה קלי כבר מתנבא בעיקר בדרך משל וחידה ...וגם חגי הנביא,
ואנווהו!!! הנה ה' ...ראיתי אותו במו עיני ...רק מה?? כשהוא פונה לישראל הוא בעיקר משקף להם!!!
בתנאי שתשימו לב!! כי שוב ושוב :גם אם יהיו ניסים גלוים והחרטומים אפילו יודו אצבע אלוקים היא!!! חגי הנביא אומר לישראל :אתם הרי יודעים בדיוק מה קורה
אם אתה לא תקדים לשים לב ,לא תוכל לשים על זה את האצבע!!! יהיה אצבע אלוקים ...יהיה יד כעת כאן בארץ ישראל ...ואז הוא משקף להם את התקופה
הגדולה אשר עשה ה' ,אבל לא תדע לשים על זה את האצבע!! הקשה שהייתה אז ,את המחסור ,את הבצורת ,את היוקר,
כעת נחזור אלי ...כל פעם שמיקדתי את תשומת לב והפנמתי את הפסוק 'נאלמתי דומיה החשיתי מטוב ואת הרעב ,את כל זה חגי מעמיד בפניהם .טוב!!! בשביל
וכאבי נעכר' ,שעל זה דורשים חז"ל שברגע שנאלמתי מעסק התורה והחשיתי מטוב -אין טוב אלא זה לא צריך להיות נביא ...את הנתונים העובדתיים האלו
תורה ,אוטומטית 'כאבי נעכר' ,ובשניה שחזרתי לעצמי ות פסתי חיזוק ,כל ההסתבכויות ברחו ממני ,אז כולם ידעו אז בהיכרות מקרוב!!!
זהו!! שכל פעם שהצלחתי למקד מבט ולשים לב שזה זה! העניינים הסתדרו ...האם תמיד זה קרה?
ובכן ,מעתה -אומר חגי הנביא ,אם מעכשיו אתם תדרשו
לא!! למה לא? כי לא תמיד שמתי לב שזה זה!!! וברגע שלא שמים לב ,לא יודעים לשים אצבע!! לא
חסרים מקרים שהייתה לי איזושהי בעיה בירוקרטית ,ובסוף היא הסתדרה ,למה הייתה בעיה? כי 'במשך את ה' ותחלו לבנות את בית המקדש ,אני מתנבא שמעכשיו
חודש ימים לא הצלחתי לתפוס אותו' ,נו ...תנחש איך הבעיה נפתרה? כי אחרי חודש כן הצלחתי לתפוס יהיה טוב!! אבל תשימו לב!!! שימו לב לשינוי שהולך
אותו ...אה ...מה ההבדל בין המקרים?? למה כאן הישועה הגיעה כתוצאה מחיזוק בתורה וכאן זה הסתיים להתרחש מכאן ואילך ...ושוב חוזר הנביא ומדגיש ומתריע:
בזה ש'הצלחתי לתפוס אותו'?? פשוט מאוד :שוב אותה נקודה!!! הכל תלוי איפה היה מוקד שימת הלב!! אני שוב משקף לכם :א .מה קורה כעת!!! ב .מה אני מצווה
במקרה הזה שמתי את מוקד תשומת לב על אותו אחד שלא תפסתי אותו ,והיות ותשומת לב הייתה אתכם לעשות מכאן ואילך .ג .ומה יקרה מהרגע שתעשו
בבירוקרטיה שאני לא תופס 'אותם'!! אז בסוף גם את האצבע ידעתי לשים שאיפה זה הסתיים?? את זה ,ושוב חוזר חגי הנביא ואומר :תשימו לב!!!
שבסוף כן תפסתי 'אותם' זאת אומרת :הפעם לשם שינוי חגי הנביא לא מתנבא ומסיים
כן!!! מכ ין אותנו חגי הנביא :הכל מתחיל ונגמר בך! שימו לבבכם!! איפה שתשים לב שם תשים את נבואותו והולך ...לא!! הפעם חגי הנביא מבקש שיתוף פעולה!
האצבע!! לא יעזור נביאים ,לא יעזרו כל המופתים והישועות ...גם אם יהיו ניסים גלוים ...ליצני הדור אני רוצה שתשימו לב!!! כי אם לא תשימו לב לא תעזור כל
תמיד ישימו בסוף את האצבע איפה שמראש הם שמו את הלב... הנבואה שלי ,חגי הנביא מוסר לנו כאן נבואה לדורות!!! חגי
אתן לך עוד דוגמא מוכרת :קופה פלונית הבטיחה אשתקד שכל מי שיתרום להם ימצא את הזיווג שלו מבשר לנו בזאת שגם אחרי שתפסוק הנבואה ,אל דאגה ,עדיין
בשנה זו ,ואז חלפה שנה ,והם מגוללים לנו עשרות ישועות שהגיעו ישירות בעקבות הקופה ...מאיפה יהיו גילוים שמימיים שניתן יהיה לראות את ה' בעיניים ...אבל
הם יודעים כ"כ במדויק לפרט כל מי שראה ישועה בזכותם??
בשביל זה צריך לשים לב!!!
פשוט מאוד :הם שמו לב!!! למה הם שמו לב? כי כנראה היה פה מישהו שהיה חשוב לו לשים לב!!!
לדוגמא :אני יכול להעיד על גילוי שמימי שראיתי במוחשי
סו"ס היה פה קמפיין מכוון ,רצו פה משהו ,וממילא כי מי שראה ישועה בהקשר של הקופה ,הרי זה
אוכל ומזון בשביל הקמפיין של השנה הבאה( ...אין לי שום בעיה ,בכיף) זאת אומרת :מי שחשוב לו לשים לפחות עשר פעמים ...כל פעם שהעניינים הסתבכו וכל מיני
לב!!! יודע טוב מאוד לשים את האצבע איפה שחשוב לו. .. מפריעים ,ברגע שקבלתי על עצמי חיזוק בעסק התורה (במה
רגע ...ואם אני תרמתי לאותה קופה וגם התפללתי לה' ,למי אני אזקוף את הישועה? האם לה' או לאותה שהייתי צריך להתחזק) התקיים בי :אם ראית שהיסורים
קופה?? שוב!!! תגיד לי איפה שמת את הלב ואומר לך איפה לשים את האצבע!! אם שמת את משענת ממשמשים ובאים עליך רוץ לחדרי תורה ומיד היסורים
לבך על קבר פלוני וסגולה אלמונית ,עליהם אתה תשים את האצבע ,הם 'הביאו' לך את הישועה ,לך בורחים ממך',
תכבד אותם בסנדקאות ,אבל אם אחרי הכל ,שמת לב לה' ,נשענת על מקור הברכות ,אז ביום פקודה,
כשתגיע הישועה ,אתה תדע לשים את האצבע על ישועת ה' ...זו הצוואה האחרונה של הנביא האחרון... ההמשך בעמודה השמאלית
שימו לבבכם!!! אתם תחליטו איפה לשים את הלב ,ושם תוכלו גם להצביע ...הנה ה'...
בקיצור :אם מישהו עדיין מחכה לאיזה ישועה או מופת שתנחת עליו מהשמים ...אז תדע לך שהכדור
בעיקר נמצא אצלנו ...אני בסוף זה שאבחר למי לזקוף את הישועה...
| 24אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
3
נהייתה חד הורית ...היא כבר לא מבינה שאפשר משכיל ...הרי מה הייתה תמיד הטענה של המשכילים (המשך מעמוד )-1האם יש עניין להיות
בכלל אחרת)... (כולל החרדים ה'חדשים' עד עצם היום הזה(?
חברמן?
אז הנה לך דוגמא של יצחק שיוצא לשדה!! כלפי חוץ הטענה הנצחית שלהם היא :שאתה לא יכול לגמרי
אתה יכול לראות יצור לא תקשורתי ..אבל זה ההיפך להיות מבודד מכל העולם ...סו"ס אתה לא חי לבד... תכל'ס :זה ההבדל שהתורה מציפה לנו בין יעקב
הגמור! אתה חי במדינה ואתה מקבל שירות ובתור יצור לעשיו!! יעקב מייצג תקשורת ,יעקב תמיד
תרבותי ומדיני וחברתי מצפים ממך שגם אתה משתמש במושג אח!! אחווה!! כל המושג של 'כי
כן ...זה הרמב"ם המפורסם בהלכות דעות" :ואם היו כל תשרת במדינה ...ואילו אתה יורק להם בפרצוף ועונה ישבו אחים יחדיו' יליף 'אחווה אחווה' מבני יעקב,
המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא להם בצרפתית :ששום דבר!!! אני דבוק בתורה!!!
יעקב במשך 22שנה מתנהל בשתי שפות מול
טובה כמו זמנינו .ישב לבדו יחידי ...ואם היו רעים וחטאים והם לא מבינים מה אתה רוצה ,ומתייחסים אליך כמו
לבן( ...שפה אחת מעל השלחן ושפה אחת מתחת השלחן,
שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן משתמט ופרזיט ויצור לא תרבותי ...ובאופן כללי זה
מה שנקרא 'אחיו אני ברמאות' ובשתי שפות הם תקשרו
ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ,ואל לא סוד שהיהודי לאורך כל הדורות השתבח והתגאה
בזה שהוא מבודד מכל האומות ,הן עם לבדד ישכון
מצוין) חוץ מפעם אחת!!! היה פעם אחת ויחידה
ינהיג עצמו בדרך חטאים" הרמב"ם ממליץ לפעמים
ובגוים לא יתחשב ...וישכון ישראל בטח בדד!! שיעקב אבינו ניתק קשר וברח ...והותיר את לבן
ליהודי לצאת למדברות ...למה? כי הרמב"ם הוא לא
תקשורתי?? הוא מייעץ ליהודי לדחות תקשורת?? המום!!! כי גם לבן הערמומי לא התכונן לזה! הוא
לא!!! ההיפך הגמור!! הרמב"ם היה מבחר המין האנושי נו ...והנה אני פה מגיע ומסביר בשיא הרהיטות לא הכיר את יעקב כמנתק קשרים!! (ואגב :גם אז,
והאישיות הכי אהובה ונערצת אצל המלכים באותה שהמאפיין של יהודי זה יצור תקשורתי וחברתי ...נו... זה היה רק אחרי שיעקב שמע את בני לבן שמדברים
תקופה ,רק מה?? היות ואני נחוש להמשיך תקשורת אז גם אני התחלתי לדבר כמו משכיל?? יש פה בדברי מאחורי הגב ולא מנהלים איתו תקשורת ישירה ,ואז 'וירא
לכאורה צליל שנשמע 'היה יהודי בביתך ואדם יעקב את פני לבן והנה איננו כתמול שלשום' ואז יעקב ראה
נכונה עם ה' ,אני אתנתק בקנאות מכל מישהו אחר לנכון לנתק קשר)
שירצה לתקשר איתי על חשבון דודי ורעי(...אגב :אצל
בצאתך'???
יצחק בפרט ,יש פה מצב חירום ...אברהם מצד אחד משביע אבל לעשיו קשה לנהל תקשורת ...אצל עשיו הכל עובד
אה ...למה זה לא נכון? מה בכל זאת ההבדל?
את אליעזר שלא יקח אשה ליצחק מבנות הכנעני ,כי כולם עם אלופים ...כל אחד נהיה אלוף ...כל אחד מתבצר
פה רשעים ללא יוצא מן הכלל ,ומאידך גיסא :אל תעיז
אז הנה ההבדל התהומי :גם עשיו וגם יצחק ...שניהם באליפות שלו ...עסוק בלהגדיר ולחדד לעצמו במה
להוציא את יצחק מכאן כי הוא עולה ,תנסה לשקלל את שני
הנתונים האלו ביחד ...מהי המשוואה קבלת?? שיצחק נותר אנשי שדה!!! הוא המושיע היחיד של העולם ,ולחפש את ההזדמנות
אדם בודד בתוך ארץ כנען!!! הוא מנוע מלנהל תקשורת עם הראשונה לחסל את כל מי שנקרה בדרכו ...ובינינו עד
כל מי שסביבו ,כי כולם רשעים ,ואילו לצאת מא"י הוא גם לא כל ההבדל הוא שאצל יצחק זה 'ויצא יצחק לשוח היום זה ככה!! (אגב :למי שיודע ,התוכן המוזכר כאן הוא הרבה
יכול ...כן ,נגזר על יצחק בעל כרחו סוג של חוסר תקשורת... בשדה!!!! ואילו אצל עשיו' ,איש יודע ציד איש יותר עמוק מהצורה שאני מציג אותה כאן ,עיין ערך ח' מלכין
ולכן גלות מצרים מתחילה מיום לידתו של יצחק!! צורת חיים שדה!!! הבנת?? יצחק יוצא לשדה דווקא בשביל קדמאין שכל אחד מתבצר במידה היחידנית שלו ,ועסוק בלהחריב
כל מה שנבנה לפניו בבחינת וימת ,וימלוך תחתיו!! ואילו אצל הז'
מבודדת שכזו היא גלות לכל דבר ...אבל החוסר תקשורת עם להשיח!!! יצחק יוצא לשדה לא כי הוא רוצה רועים שבמלכות ה' זה ז' מידות שממוקמות פנים אל פנים וממזגות
הסביבה לא נובע מאי תקשורת ,אדרבה ...זה נובע מקנאות להתנתק ...אדרבה ...הוא יוצא לשדה כי שם יש לו את ומשלימות זו את זו)
לתקשורת רציפה עם ה') הקליטה הכי טובה בתקשורת עם ה'(...זה כמו יעקב
שקורא לרחל ולאה השדה אל צאנו ...למה? רק בגלל שהוא רוצה ---
--- לדבר!!! הוא רוצה לדבר איתם ולנהל איתם שיחה בצורה הכי
תקשורתית ואידיאלית!!) ואילו עשיו ??...כשעשיו הולך עד כאן בסדר??? אלא!!!! שכעת לפתע הסיפור
את כל האריכות של השורות האחרונות הזו כתבתי כדי לשדה ,זה בגלל שהוא דוחה תקשורת!!! הוא יוצא מתחיל קצת להסתבך...
לזהות את המוקש!!! כן!!! יהודי הוא סנוב!! יהודי מצויד בכלי ציד כדי שמי שיעיז להופיע מולי ואולי
מבודד!!! עד כאן אמרתי שעשיו הוא לא תקשורתי!! הוא איש
לנהל מולי דיאלוג ,אני יקטע את השיחה בצרור יריות
ציד! איש שדה!!!
ואסיים איתו בכדור אחד ברא...
השאלה ממי??? מאומות העולם ...מהרחוב המסוכן...
דא עקא ש-מה לעשות שלעשיו יש דוגמא טובה!!!
כלפי מה הדברים אמורים??
אבל בתוך היהדות?!? בתוך הקהילה? בין אדם סו"ס הוא בן של יצחק ,והוא קיבל בזה דוגמא אישית
לחבירו?? כשהוא חי ומעורב בין עושי מעשה עמך?? כשאני בתור חרדי מאוד שומר על הבית שלי ,ואני מיצחק!! אם שמת לב ,יצחק גם יוצא לשוח בשדה
כאן אדרבה ואדרבה!! חייבים תקשורת בין אישית... לא מסכים בשום פנים ואופן שיהיה בבית שלי יצחק גם יושב בארץ הנגב ,יצחק גם בורח למדברות
תקשורת בין אישית בריאה זה א' ב' של בין אדם ולשדות .אצל פחד יצחק אנחנו גם רואים התרחקות
גישה לוואצפ ,וקבוצות ,ואתרים ,כלפי חוץ זה אולי
לחבירו!!!! בדיוק על זה דיבר הלל הזקן ,כשאותו גר וניתוק מתקשורת .נו ,אז יש לעשיו דוגמא טובה ,הנה.
נראה למישהו שאני יצור לא חברתי ולא
התעקש שהלל ילמד אותו את כל התורה כולה על רגל גם יצחק חי בנתוני שדה בלי תקשורת?
תקשורתי!! כן ...כל פקידה במשרד ממשלתי
אחת ...הלל לא נבהל ...הלל מצא הגדרה אחת קולעת
שרוצה לשלוח לי קישור ,או בוואצפ ואני מסביר לה אז זהו!!! שיש הבדל תהומי בין חוסר תקשורת נוסח
שכוללת בתוכה את כל התורה כולה על רגל אחת...
שאין לי אופציה כזו ,היא מצידה חושבת לעצמה... עשיו לבין יצחק ...אצל יצחק ,זה לא שאין תקשורת!!!
מהי??
איזה יצור לא תקשורתי! הכל בסדר ...היא יכולה אלא אדרבה ,זה מתחיל הפוך!!! ליצחק אבינו יש ערוץ
מאי דעלך סני לחברך לא תעביד!!! זו כל התורה להמשיך לחשוב ...כי כל מי שיש לו טיפה שכל תקשורת בין אישי הכי הכי דביר מול ה' ...יצחק כל
כולה!!! מה פירוש?? בקדקודו יודע ומבין שהסיבה היחידה שאין לי הזמן בקשר מול ה' ותורתו ,ואדרבה!!! דווקא
גישה לוואצפ ...זה רק בגלל שאני נחוש להמשיך מהמקום הזה ,אתה יכול לראות את יצחק לא כ"כ
הלל הסביר לאותו גר :יהדות זה עולם של ידידות!!! זה למנף את התקשורת הבין אישית הכי בריאה והכי מתקשר עם אחרים ...לא בגלל חוסר תקשורת!!! אלא
תקשורת!!! התקשורת מול הרבש"ע זה היסוד של בין תקינה כאן בתוך חומות הבית ולא לפזול החוצה... מרוב נחישות לשמור על תקשורת מלאה מול ה'!!!
אדם למקום ,ואילו התקשורת הבין אישית התקינה בין היות ועולה לי בחיים שנשב פה יחד בארוחת ערב
יהודים זה היסוד של בין אדם לחבירו... אולי לא שמת לב ,אבל בשורות ספורות אלו אני רוצה
ויהיה פה תקשורת בין אישית בריאה ולא שכל
לענות על שאלה שממש מתבקשת וזועקת :תבין :אני
--- אחד יהיה קבור במכשיר שלו ...לכן!!! ורק לכן אני
פה בשורות האחרונות מסביר בלהט שיהודי הוא יצור
נחוש להתנתק מכל תקשורת לא מבוקרת
תקשורתי!! יצור חברתי ...דעתו מעורבת עם הבריות,
אני מוכרח לומר ש-לי באופן אישי כל היסוד הזה לרשת!!! (אה ...אז הפקידה מהבנק לא מבינה את
ולמיייעשה ,כל המשפטים מהסוג הזה הם קצת ...קצת
הוא מחודש מאוד!!! להבין שתקשורת בין אישית זה?? לא נורא ,זה לא הדבר היחיד שהיא לא צורמים ,תסכים איתי שזה מצלצל לא כ"כ טוב באוזן...
זה ערך כ"כ מהותי ביהדות ,עד כדי שהוא חלק מבינה ...היא גם לא הבינה למה כ"כ מהר היא נכון זה נשמע שאני קצת ...קצת מדבר כמו ...כמו ...כמו
אוסף | 25
4 לתוכן
הוא תמיד מעורר מהומות ואין משאו בנחת עם מאוד וכו' וכו' ...אבל מה אעשה ,שכל פעם שפתחתי מההגדרה של פיקח ובר דעת ...שתבין :אחת
הבריות ,אל תתן לזה להתפרש כסוג של מהלך את הסוגיה כדי לברר את הנושא של לשון הרע ...בסוף הטעויות הכי מוכרות בקרב בחור בן עליה זה מה
בעבודת ה' ...אל תקרא לזה פרומקייט!! ולא עודף תמיד איכשהו יצאתי עם רושם כללי כזה ש .שעזוב... העניין להיות חלק מהחברה?? אם אני בחור בן
בינינו .אל תדבר על ככלום וגמרנו!!!! אל תדבר על שום עליה ולא בא לי לצאת לטיול עם כולם ...למה כ"כ
של יראת שמים!! גארנישט!! תקרא לזה לקות
דבר ועל אף אחד ..מה שבטוח בטוח...
תקשורתית וזהו!!!! (כמובן שתמיד ניתן לדון לכף מנסים לשדל אותי לצאת? עד שסו"ס הצלחתי
זכות ,אבל שלא יתפרש כשיטה! כי חוסר תקשורת להתגבר על הביטול תורה של הפטפטת הזו ...עד בסוף זו הייתה המסקנה שלי ...אז ככה :פעם לא היה
היא לא שיטה ביהדות ולא יעזור כלום!! היהדות שהצלחתי להתנתק מכל הנייעס שמבטלים לי בעיה להגיע לכאלו מסקנות ,זה כמו שאני לא בקי
מוכנה לקבל גם חולשות כל עוד זה לא שיטתי) זו אותי ...סוף סוף הצלחתי לסמן וי שאני כבר גדול בהלכות שבת ,אבל זה לא מפריע לי להיות ירא
משימה אחת! דבר שני :שלכל הפחות אנחנו לא כמעט ולא מפטפט ורק שטייגן שטייגן שטייגן ...שמים ...כי מקסימום אני לא מזיז אבן בשבת!! לא
נעודד חוסר תקשורת!!! מה אני מתכוין?? לדוגמא: ופתאום כולם עושים לי עליהום וכמעט מכריחים פותח דלת ,ולא מרים בקבוק ,ולא נושם עד שאני לא
אם פעם למדתי הלכות לשון הרע ,והמסקנה הייתה אותי בכח לעצור את ההישג הזה ולהוריד יודע בוודאות שזה מותר ...כן ...כך נראית התנהלות של
שמהיום צריך לשתוק ולהישאר מבודד מהעולם פרופיל ...כן!! מאוד קשה להסביר לצעיר בן עליה ירא שמים עצלן ,מחליט לכנוס בתוך שלו והכל אסור
וזהו ...אז זהו שהיום אני יודע שלחיות ככה זה וזהו ...אז מה הבעיה ..כמו שככה עשיתי בהלכות
כזה דבר!! (וכאן חשוב להדגיש :לא רק שקשה לבחור
טרף!!! כי כמה שלשון הרע זו עבירה חמורה בבין שבת ...אז מקסימום נעשה אותו דבר בלשון הרע...
להבין את זה ,אלא מניסיון אישי ,כל פעם שניסו להתמקח
אדם לחבירו ,אז לטפח חוסר תקשורת בין אישית אסור לדבר על אף אחד... איתי בנושא הזה ,תמיד פירשתי לעצמי את המשא ומתן
זה הרבה יותר חמור מעבירה!!! כי זה עצמו לא הזה ,שזה כמו עוד איזה פרוטוקול כזה ...זה כמו שאם אני
(אה ...אבל בסוף זה הרי לא מצליח? טוב ...אז מקסימום זה יכנס
עבירה ,אבל זה בסיס וכר נרחב להצמיח אישיות לרשימת של' -זה באמת זה לא בסדר' ,עוד משהו לא בסדר ,ושאף
מאוד מתאמץ בשבילך ,אתה אמור להגיד לי בנימוס שלא...
חסרת רגישות וטאקט לחלוטין... פעם לא מתכנן להיות בסדר) לא ...אל תתאמץ ...לא נעים ,ואני כעת אמור לענות לך...
שלא!! בשמחה ...זה לעונג לי ...נכון זה הפרוטוקול של השיח
(אני יודע שיבואו ויטענו לי מהמשנה :שלא מצאתי לגוף טוב אלא אז זהו שלא!!!! פתאום קלטתי שזו לא אופציה!! מי הנימוסי?? אז הייתי בטוח שככה זה בכל פעם שניסו לדחוף
שתיקה ...וניתן לצטט לי את כל שער השתיקה לארחות צדיקים ,אבל שלא רוצה להיכשל בלשון הרע ...ולכן מה? לכן הוא אותי בכח לחברה ...פירשתי את זה שכאילו מתפעלים ממני
עדיין ,מי שמבין עניין קולט ששתיקה אין הכוונה למנזר השתקנים... מאוד שאני כזה מתמיד מופלג ,ומרוב שמתפעלים חוששים
שתיקה הכוונה היא או להקשבה ,או סבלנות או לחילופין דיבור
מחליט לשתוק ולהישאר מבודד ומנותק חברתית..
עלי שאני לא אקרוס ...וכעת לא נותר לי אלא לענות להם עם
מחושב ,על משקל 'והחריש יעקב עד בואם' ...בקיצור :ברור שלדיבור שידע לו ש-רב הנזק על התועלת!!! כי לדאבוננו הרב
כל ה'ענווה' :שלא!! לא!! הכל בסדר ...אני 'אוחז שם'
יש מחיר מאתגר ...שכשאתה מדבר אתה נכנס לסיכונים ...אבל לכן המציאות בשטח קובעת שהאנשים שצברו את
מה?? גם החיים בעצמם מזמינים שלל התמודדויות ,וכי לכן נישאר
במדרגה הזו) אז זהו שלא!!! צריך לדעת שהסיבה
השיאים הכי נוראים ומדממים בעבירות שבין אדם
במיטה?? צריך מיעוט שיחה בשביל להיות בן אדם תקשורתי) האמיתית למה 'מיעוט שיחה' היא חלק בלתי
לחבירו ...זה דווקא לא אנשים רעים!!! אלא מי??
אנשים שאין דעתם מעורבת עם הבריות!!! נפרד מקנייני התורה ...זה לא חשש נקודתי
ואין לך השחתה וחטא בבין אדם לחבירו יותר גדול שאנחנו מפחדים עליך שאם רק תלמד כל הזמן
מזה ...חז"ל בכבודם ובעצמם ממקדים אותנו מדובר בנתון עגום מאוד!!! הרבה פעמים מדובר אתה תקרוס ...לא!! החשש הוא הרבה יותר
שהסמל ודוגמא לחילול ה' זה לראות יהודי שאין!!!
דווקא ביהודי ירא שמים ...והוא גם איש טוב ורחמן איסטרטגי!!! אנחנו יודעים שמי שיותר מידי
אין משאו ומתנו בנחת עם הבריות ,ואין דיבורו מטבעו ...ואדרבה ...באחד על אחד יתכן שהוא שופע מכונס בתוך עצמו ...לא מתקשר עם הסביבה שלו
בנחת עם הבריות ,והוא כולו בעל קטטה ובכל מקום חסד והטבה באופן מעורר השתאות( אבל מה ולא מנהל תקשורת בין אישית הוא קצת חרש...
הוא מותיר אחריו אוירה חרוכה ...אז מילא אם הוא לעשות שבאישיות שלו הוא לא תקשורתי ,ו'אין
היה מושחת ,רשע ונוכל ...החרשתי ...עוד יצור לא
קצת שוטה ,ואולי גם נשאר קטן...
דעתו מעורבת בין הבריות' והוא לא קולט את
סימפטי שראוי לכל גינוי ,אבל דא עקא שלא!!! הניואנסים ,ותכל'ס במבחן התוצאה הוא פיגוע חשבת שגדלת ...חשבת שאם נהיית מתמיד כזה שלא
הבעיה הכי מרכזית כאן שהוא קורא ושונה ומשמש מדבר מילה עם אף אחד ,חשבת שנהיית בזה גדול?!?
מהלך!!!! הוא מחולל נזקים ודורך על היבלות הכי
ת"ח ,ובכל זאת התקשורת הבין אישית שלו כ"כ קח בחשבון שדווקא זה גורם לך לנסיגה! כי נכון
כואבות והוא אפילו לא מתחיל להבין מה הוא עשה...
לקויה ,שהבריות אומרות' :אוי לו לפלוני שלמד יש לו פליטות פה ממש לא במקום וחסר לו את ש'תלמוד' זה הקנין הראשון והחשוב בקנייני תורה,
תורה ,ראה כמה מקולקלים מעשיו ,כמה מכוערין אבל יש עוד 47קניינים ,שכמעט חצי מהם תלוי באופן
החיישנים הבסיסיים לברור את המילים ולזהות מה
דרכיו' ,בקיצור :אין לנו בעיה בקיומם של אנשים נכון לומר ,ומתי ,הוא ידחף בכח לכל מיני נושאים הכרחי בתקשורת בין אישית ,ומי שמדכא תקשורת בין
חסרי תקשורת ...אבל לכה"פ שזה לא יצמח מתוך ורגישים ויתעקש להתערב ולחוות דעה ורק יסבך אישית הוא פשוט מאבד בידיים נתחים שלימים
בית המדרש!! שזה לא יהיה תוצר רשמי ומוצהר מהבר דעת שבו ...הוא פשוט לא מבין עניין!! ולצערנו
עניינים(,ואין לו את החיישן הבסיסי לזהות שהוא לא שייך
מבית המדרש ...שאף אחד לא יתבלבל ויקרא לאירוע הזה וכל ההתערבות שלו בנושא היא נזק אחד גדול
הרב ניתן לפגוש את זה באופן הכי ישיר בהבנה שלו
למחדל הזה עבודת ה' ...כי לזה יקרא חילול ה'!! בלימוד או בחוסר הכרת המציאות ...אז יתכן שהוא
מתחילה ועד סוף( ואני רוצה לעצור רגע ולהבהיר :מי
בקיצור :לא יחדל אביון מקרב הארץ ...אנחנו לא אולי יפגין יכולות של ידע ושליטה(שזה תוצאה של עקביות
שלרגע חשב שאני מעליב פה מישהו ...הכל בסדר,
מתיימרים לנקות את בית המדרש מחסרי תקשורת ועמל) אבל בלהרגיש סוגיה ולקלוט את התמונה ...בזה
מי שאני מדבר עליו ,אין סיכוי בעולם שהוא יבין הוא חלש יותר מאחרים!!! אין לו את הפקחות
וטאקט ...תמיד יהיו כאלו ...אבל לפחות נדע שזה לא
שמדברים עליו!! כי אין לו את זה!!! אבל הסביבה שמסורה לתקשורת...
מודל לחיקוי!! בקיצור :אתה הבן עליה ,שרשמת
שחיים איתו וסובלים ממנו?!? אוה ...הם מבינים
לעצמך לאחרונה הישג מרשים במיוחד!! שהצלחת
יותר מידי טוב על מה מדובר ...ואליהם אני פונה... (כמדומני שיש בני עליה שהם מבינים סוגיה ,אבל
להדביק את הקצב עם המתמיד של הישיבה ...זה
כן ...אני פונה אליך!!! שאתה כן תקשורתי ,ודעתך עדיין מפריע להם שהם לא מרגישים סוגיה ,והם לא
שלא מדבר עם אף אחד ,לא מעניין אותו אף אחד, מצליחים להסביר מה מפריע להם' ,מרגיש להם' שיש
רק יושב ולומד ולומד ולא מבזבז אפילו דקה, כן מעורבת עם הבריות ,ואתה חווה על בשרך איזה
פה משהו והם לא מצליחים להצביע על הנקודה ,ואני
שכמובן רק ככה צומחים גדיי'לים ,קשקוש מחיר יקר משלם היצור הלא תקשורתי -בבין אדם
חושב שהבהירות שבפקחות חסרה להם ,והיות
קשקוש!!! צר לי לאכזב אותך ,שום הישג לא רשמת לחבירו,
ובפונציאל יש להם את זה ,אז הם מרגישים שחסר
לעצמך!! רק נסוגת אחור!! וההוכחה המדעית להם משהו ...כי זה מכובה אצלם!!)
ביותר :שלאחרונה אתה מרגיש פחות חשק בלימוד,
לפחות אתה!!! שאתה תחכים ממנו!!!
---
פחות טעם ,ופחות הבנה ,אני נביא?? שתי מסקנות אני מצפה ממך שתפיק ממנו :א. ואם כבר הגענו לנושא הזה ...אז תרשה לי לומר עוד
שלפחות אני ואתה לא נהפוך את הבעיה הזו משהו בעניין:
אחת הקבלות שקבלתי על עצמי בר"ה האחרון זה
לשיטה!!! כשאני ואתה רואים עובד ה' שההתנהלות
ללמוד בעיון את הסוגיה של לשון הרע!!! תבין :כולנו
שלו בעבודת ה' נעשית ע"פ רוב בלקות תקשורתית..
יודעים שלשון הרע זו עבירה מאוד חמורה ,וצריך ליזהר
| 26אוסף
5
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מזל טוב בכורות ,ומתחילים מסכת
בקרוב ממש
ערכין... פרק ג' :ענבי הגפן ,דודי המנוגע ,ושושנה מהעיזים ,בית נאמן בישראל...
אני מוכרח לציין החבלי לידה של הבכור היו קשים...
זה היה אי שם בעיצומם של ימים הנוראים ...לא תקציר מהשבועיים האחרונים :הכל התחיל מדודי שלנו שזרחה צרעת במצחו בעוון ביזוי תלמידי חכמים ,ודודי שחשב להתפטר בקלילות
הבנתי מי נגד מי ...הכל היה נראה כ"כ מסובך ...אבל מהצרעת גירד ושייף את הנגע ,ואז התברר שלפי רבנן התולש סימני טומאה 'אין רפואה למכתו' עד שתפרח בכולו ,וכאן המרא דאתרא ר"א
לאט לאט מאז שפדינו את החמור בשה ,העסק הורה ש-די לו בזה שיצמח לו נגע חדש ...תכל'ס ...דודי הספיק מאז להתבגר...
התחיל קצת להפשיר ...מסתמא החמור לא היה כ"כ ובזאת עברנו לעזרת נשים ...לשושנה שגדלה בבית של ר' שלמיהו הכהן ,היחיד שמסכים לקבל בכורות תמימים לחצר שלו ,וברגע של חוסר
אשם כמו ירח האיתנים שהיה קשה להתחיל בו נושא שליטה ,שושנה החליטה להדביק עיגולי דבילה לאזניים של הבכורות ,ואכן באותו יום הם חזרו מהמרעה עם אזניים נשוכות ...העיזים נהיו שם
חדש ...אבל אח"כ נכנסנו עם כל הרמ"ח והשס"ה דבר!!! כל העיר דיברה עליהם ...העיזים קיבלו את הכינוי עיזי שושנה..
למערכת הסבוכה והאולטרא רגישה של המתנת ---
כהונה דבכור ...הכהן שכ"כ ישמח לקבל בכור בעל כן ...זה לא היה נעים ...כל פעם שהעיזים יוצאים לסיבוב כל הילדים רודפים אחריהם ...וקוראים להם עיזי שושנה( ...היה אפילו שוליא
מום ,וכ"כ לא מתאים לו כעת לקבל בכור תמים ,ושלל דנגרי אחד שכל פעם שהילד ים היו מרגיזים אותו הוא היה מאיים אני אעשה לך משכנתא באוזן ,אבל מאז הסיפור עם האזניים של שושנה ...הוא התחיל לומר:
הספקות שיכולות להיווצר סביב הבכור ,מי הוא ,ומי אני אעשה לך שושנה באוזן ...זה נהיה מושג של לעג וקלס) נו ...אז מילא יש לנו פה עיזים ללא אזניים ...לפחות זה אומר שיש להם מום ,אז
האידישה פרה שלו ...משם עברנו לבכור אדם ,כאן היידע ,בא נשחט אותם כמה שיותר מהר ...ונאכל אותם או שלא ...העיקר לסלק אותם מכאן ויפסיקו לעשות ביזיונות ...אבל לא!!!
עשינו טבילת ראש בבת אחת לתוך עומק חושן מה לעשות שחז"ל קנסו שכל בכור שנפל בו מום לדעת ,אפילו בגרמא אין שוחטין אותו על מום זה ,עד שיפול בו מום אחר...
משפט ...וכעת אנחנו במעשר בהמה ...שלמייעשה (וכאן זה היה לדעת ...אוהו ...זה היה לגמרי במכוו ן) והעיזים המשיכו להסתובב ולעשות ביזיונות ...בקיצור :במשך תקופה שלימה
הוא הניגוד הכי קיצוני לבכור ,כמה שבכור הוא עול
שושנה לא יצאה מהבית ...כל העיר דיברה על שושנה אחת שמטילה מום בקדשים בכוונה ...היא גם קיבלה זימון לבי"ד לאופציה
כבד שמייצר חשדנות ייתר ,ככה מעשר בהמה הוא
של מכת מרדות...
הקרבן הכי פחות תובעני ,הכי קל בעולם להתפטר
ממנו ,ונועד לרציניים בלבד ...למי שמבין את הזכות... בקיצור :זה לא היה נעים בכלל!!! אבל מאז חלפו שנתיים ...שושנה תפסה את עצמה לידיים ...התבגרה ועל זה נאמר 'חטאת נעורי
עכ"פ הדרן עלך מסכת בכורות המתוקה... ופשעי אל תזכור'( ,שגם פשעי הנעורים נחשבים ונקראים בשם חטאים ושגגות) אבל השם הרע והקלא דלא פסיק עשה את שלו ...ושושנה
ובשבוע הבא אם ירצה ה' מתחילים מסכת ערכין!!! הגיעה לפירקה ,וכולם ידעו שמדובר בכלילת המעלות ,אבל עדיין!! הכתם של האוזניים לא הצליח לעזוב אותה ...ובשלב הזה
מסכת ערכין היא מסכת מאוד מומלצת בתור חיזוק, לכולם היה ברור שהיא ראויה לבעל משכמו ולמעלה ...רק צריך לחפש מישהו כזה דומה שגם מאחוריו יש איזה קופה קטנה של
והייתי אפילו מוסיף בתור לחמם מנועים להצטרף שרצים...
לדף היומי לקראת הסיום שלפני ההתחלה( ...הבנת את ובשלב זה הגיע ההצעת שידוך של דודי!!!! מישהו שהכיר את דודי של פעם ובעיקר של היום!!! ניגש והציעה להורים של שושנה
המשפט האחרון?? אגב :מי שזכה ללמוד בעיון או בכל מסלול
אחר ,שלא יושפע ממני ח"ו ,אף אחד לא צריך לסבול שאני מעודד
של פעם ובעיקר של היום ,שני הצדדים שמעו את הסיפור משני הכיוונים ...מה קרה פעם ,ועם מי יש לנו עסק היום ...ההורים של
ללמוד דף היומי) ובכן :מסכת ערכין בגדול עוסקת בסוף שושנה הלכו להיוועץ עם ר' אליעזר הגדול ...סו"ס שושנה עדיין מדובר בסיפור שהתחיל ונגמר באזניים של כמה עיזים ,וניתן
פרשת בחוקותי ...אחרי הקללות יש שם איזשהי לומר שהסיפור מאחורינו ...אבל אצל דודי ? ! ? הסיפור עדיין לא נגמר!!! הרי דודי בשביל להיטהר לגמרי מטומאת צרעת ,בשביל
פרשה בתורה שתמיד ידעתי שיש לי 'חור' איתה... זה הוא ממתין לנגע נוסף שיופיע ועוד אח"כ שהנגע יעלם והוא יפטר ממנו ...בקיצור :צריך פה שני ניסים -ולא ברור איזה נס
לא היה לי כ"כ מושג מה כתוב שם ...אז זהו!!! יותר גדול!! גם שיגיע נגע!!! וגם שיעלם כמה שיותר מהר!!! ר' אליעזר בירך בחום והבטיח :אל דאגה ...חתן מוחלין לו על כל
שלמייעשה הפרשה הזו מסווגת לספר הפלאה עוונותיו ...בעזה"ש עוד יגיע נגע ,ודודי יתרפא ממנו במינימום של זמן...
לרמב"ם( ...ויש בה פירוט קצר ונמרץ של י"א סוגים שונים של ---
הקדשות!!! כל כמה פסוקים זה כבר נושא אחר ,והרי הם בקצרה: השידוך נסגר במזל טוב ...ענבי הגפן בענבי הגפן ...חתן מרומם וירא שמים מרבים ,עם הכלה המהוללה והצדקנית בת כהן...
א .ערכין .ב .אבר מבהמה .ג .פסולי המוקדשין .ד .מקדיש ביתו .ה.
מקדיש שדה אחוזה .ו .מקדיש שדה מקנה .ז .חרמים .ח .בכור .ט.
התחילו להיערך לחתונה ...מיותר לציין שהחתונה נערכה באולם גן תחת כיפת השמים משום שהחתן מצורע ...ומצורע מטמא
מקדיש בהמה טמאה .י .מעשר שני יא .מעשר בהמה) וזה בביאה ...כל מי ששוהה יחד עם החתן תחת אות ה קורת גג נהיה ראשון לטומאה ...אבל חופה?!? לא מוותרים על חופה ...החופה
למעשה הסוגיה הרשמית של מסכת ערכין ,אלא שזה נעשתה עם מחיצה ...כל מי שנכנס תחת יריעות החופה נטמא ...ויש לציין שלא נרתעו!!! היו שם עשרות צורבא מרבנן ידידי
רק רשמי ,כי בפועל ,בערכין יש כל מיני נושאים החתן ,שבאו להשתתף בשמחת הכלולות ...וקטרו ליה גננא ,הם לא נרתעו מלהיטמא ...אפילו ר' אליעזר הגדול לפתע הופיע במלא
אחרים ...אז ככה :הפרק הראשון מתחיל עם סריקה הדרו ...נכנס תחת החופה ובירך ברכת חתנים ,אם הקב"ה שוכן איתם בתוך טומאותם ומוחה את שמו על המים בשביל לעשות
נרחבת מכל הש"ס של המקומות שבהם כתוב 'הכל שלום בין איש לאשתו אז גם ר"א לא נרתע מלהכניס את ראשו ורובו תחת החופה ...שתבין :עומד לפנינו חתן דומה למלך!!! מלך
כשרין ל ' ....אח"כ מתחילה סוגיה ממוקדת של בי פיו תחזינה עיניך ...אין זכר לצרעת!! כבר שנתים שהכל נקי ...אבל הוא מצורע!! צרעת דרבנן!! אין לו טהרה עד שיופיע שוב
ערכין .והדרן עלך פרק א', צרעת שיטהר ממנה ...רבי אליעזר בירך ברכת חתנים ..וכשהוא סיים הוא בירך את החתן מעומק לב ...יהי רצון שכמה שיותר
וכאן מתחיל פרק ב' ...שגם כאן מתחיל נושא נרחב
מהר תגיע צרעת ו ...ועוד יותר מהר תסתלק ...שני העדים ליוו את החתן והכלה בדרך לחדר יחוד ...ורגע לפני שנכנסו ...לפתע
לכל הש"ס
השבלונה היא :אין ב___ פחות מ__ ולא יותר העד נאלם דום!!!! אני רואה טוב?? אני רואה לך משהו על המצח!!!!
מ___ וכאן צריך לדעת באופן כללי :שישנם שתי מיד החלה המולה ...חיפשו שם כהן שבקי במראות נגעים ...תוך כמה דקות מצאו כהן ...אבל לא!!! רבי אליעזר עצר אותם ...לא!!
סוגיות יקרות בש"ס שזכויות יוצרים שלהם נזקפות חתן נותנים לו כל שבעת ימי המשתה ...לא מסגירים חתן בבית המשתה ...שאף כהן לא יתקרב לחתן ולכלה ...ר"א חיפש דווקא
נטו למסכת ערכין!!! ישראל שבקי במראות נגעים ,כזה אחד שמצד אחד יודע לזהות נגע ,אבל אין לו את הסמכות להסגיר ולהחליט ...הגיע ר' יהוחנן
הסוגיה החביבה והמתוקה של שירת הלויים!! הלוי שהוא מגדולי הבקיאים ומיד!! ! מיד זיהה שאת כצמר לבן ...הוא אפילו מדד שיעור כגריס מצומצם ...ורבי אליעזר בירך
שבהשגחה פרטית זה יוצא בין סוכות לחנוכה, בדמעות חמות ש ...שהנגע ישמר!!! שח"ו לא יעלם!! שנספיק 'לתפוס' אותו בסוף השבע ברכות כדי שנוכל להסגיר ,ואח"כ
שבשניהם החליל מכה לפני המזבח ח' ימים ברציפות, לפטור( ...כן ...זה לא כ"כ פשוט ,זה שחתן נותנים לו כל שבעת ימי המשתה ולא רואים לו את הנגע ...הרי זה מהדברים שעליהם נאמר' :יש בדבר להחמיר ולהקל',
ואח"כ בהמשך יש הסוגיה הנחוצה והחמורה ביותר, לפעמים זה משחק לטובתו של החתן ולפעמים לרעתו ,הנה ...במקרה שלנו יתכן שהכי טוב היה לחתן שיסגירו אותו ,מה שבטוח בטוח ,אבל כנראה שה' רוצה
הלא היא סוגיית לשון הרע!! לא!! זו לא סוגיה קשה, עוד כמה דמעות שעליהם יושתת בית גדול זה)
אבל היא בהחלט סוגיה חמורה מאוד... וכך חל פו להם שבעת ימי המשתה בגילו ברעדה!!! במקום גילה שם תהא רעדה!! מצד אחד עצם נוכחותו של הנגע הוא אור
וגם חוץ מזה גדרי תוכחה ומחאה ,גם נושא קריטי!! בקצה המנהרה ,זה כבר חיוך וקריצה משמים ש'היו עיניו פתוחות אל הבית הזה' שכעת נבנה ...ובמקביל דודי כל הזמן במעקב
ומכאן ואילך עוברים לסוגיות של שדה אחוזה צמוד ...נו ...מה קורה עם הנגע? ביום השלישי של השבע ברכות היה נראה שהנגע מתחיל לכהות ולהיעלם ...הבקי טען שזה כבר
ומקנה ,הישג יד ,וחרמים ,ואפילו!!! אפילו חוזרים יורד ממראה של 'קרום ביצה' (שזה המראה הכי פחות לבן שזה אומר שפחות מזה זה כבר לא נגע) זה היה רגע של נחיתה בשביל החתן והכלה...
אחורה לפרשת בהר ,לדיני בית מושב עיר חומה ,וערי לא הייתה ברירה ...הם פרשו זה לזוית זו וזו לזווית זו והתפללו ...דודי התפלל בתחינה :אנא ה' ...תזכה אותי להעמיד בית גדול
הלויים שבפרשת מסעי,
וטהור בישראל ...ושושנה התחננה :ה' שמעה בקולי תהיינה 'אזניך' קשובות לקול תחנוני ...ואז!!! לאחר כמה שעות שוב דודי
יהיה לנו שם גם הצצה קצרה לסוגיות של שומת
מסתכל במראה ...והופה!!! כל הלבן חזר ובשיא העוצמה ...שוב הוזעק הבקי הישראל (שמותר לו לראות את הנגע ,כי הוא לא המחליט
נכסים ושעבוד נכסים בעומק סוגיות החמורות של
גביית מלווה בחו"מ... והמסגיר) אוההו ...ברוך ה' הנגע חזר ובגדול!!! הפעם הוא כבר 'עזה כשלג'! המראה הכי עז ...בקיצור :לאורך השבע הברכות היו
ותחשוב שכל התורה הגדולה והארוכה הזו מקופלת כמה תנודות לכאן ולכאן ...היה רגע שלפתע הופיעו שתי שערות לבנות( ...וזה גרוע!! כי שתי שערות זה כבר סימן טומאה ,וזה אומר שהכהן לא
לנו בתוך 32דפים!!! אם רק תסכים להפשיל רק מסגיר ,אלא מחליט ,ואז גם אם זה חולף אחרי שבוע ,דודי נכנס לתהליך שלם של טהרת מצורע ,שזה אומר פעמיים תגלחת כל גופו כדלעת וציפרים ,ואח"כ
שרוולים ולהיכנס לערכין עם כל הרמ"ח והשס"ה... קרבנות בהמה) אבל אחרי יומיים השערות נפלו וכולם נאנחו בהקלה תכל'ס ...יום לאחר השבע ברכות דודי קם!! ושוב הנגע במצחו!!
זכית לשלוח זרועות להרבה גופי תורה קצת פחות הגיע כהן והסגיר את דודי כפי התכנית ...לאחר שבעה ימים חזר הכהן והנה כהה נגע הצרעת מן הצרוע ,הכהן פטר את דודי! פטר
מוכרים ,שאנחנו פוגשים אותם בש"ס והגיע הזמן אותו אפילו ללא צורך בתגלחת וציפרים ...הרגע הזה היה הרגע המרגש ביותר ...סגירת מעגל סופי ,כעת ניתן לראשונה להכריז
להפסיק להסמיק איתם כל פעם מחדש... באנחת רווחה שהכל מאחורינו ...כעת דודי ,זכה במקחך ,בסימן טוב ובמזל טוב יעלה ויפרח כגן רטוב ,מצא אשה מצא טוב ,ויפק
רצון מה'.
אוסף | 27
6 לתוכן רק לרבקה התרוצצו בנים?? זה גם קורה בתוכי!!!
קין ביום בהיר גילה בהפתעה גמורה את קיומו של היצר הרע ...והוא היה כ"כ בהלם שהוא נכנס הסיפור שכולנו מכירים מהגן :רבקה אמנו לפני שילדה את יעקב ועשיו ,היא הרגישה תחושה
למשבר עמוק ...מה ...זה מה שאני?? ככה היצר הרע הוציא אותי פיסטוק?? ואז הקב"ה פונה מוזרה וזה גרם לה לרוץ בבהלה לבית המדרש של עבר ולשאול :אני לא מבינה ...כשאני עוברת
לקין ואומר לו :מה קרה?? 'למה חרה לך ולמה נפלו פניך'?? מה אתה לוקח ללב??? ליד בית המדרש הוא רוצה לצאת ,וכשעוברים ליד רשת אלחוטית הוא גם רוצה לקפוץ ...אז מה
קין עונה לקב"ה . ..מה ...גיליתי שאני כזה יצור נאלח ...לא מפרגן לרבש"ע יותר מכמה עגבניות קורה פה?? ואז הרגיעו אותה שהכל בסדר ...שני גוים בבטנך וכו'...
רקובות .אם ככה אני אז אני במשבר.. וכאן כולנו מכירים את הוורט הידוע של ר' שלום שבדרון זצוק"ל ששאל :איך התשובה שלהם
והקב"ה ממש 'לא נבהל' ,והוא מרגיע את קין ובפסוק אחד ה' מגדיר לנו את כללי המשחק מול הרגיעה את רבקה?? וכאן ר' שלום אמר את המשפט המפורסם :שרבקה חששה שהעובר שלה
היצה"ר עד סוף כל הדורות :הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ...אל תדאג מזרוחניק!!! כזה אחד שרוקד על שתי החתונות ...עד כאן הוורט ,אבל אתה מבין לבד שר' שלום
קין!!! זה שיש לך יצר הרע זה ממש לא מפתיע אותי ...זה אני!!! אני עומד מאחורי זה!! אני לא אמר את הוורט הזה וזהו ...זה לא רק אמירה שנונה ...יש פה באמת נקודה עמוקה ש...
בראתי אותו!!! רציתי מגרש שעשועים!!! ולכן הכנסתי למגרש יצר טוב ,ויצר הרע ,והעמדתי שרלוונטית לכל אחד ואחד מאיתנו! רבקה לא הצליחה להבין איך יתכן שיהודי אחד מסוגל מצד
אותך ביניהם בתור שחקן ראשי... אחד להשתוקק ולהתאוות לעבודת ה'? ותוך כדי להתאוות לשטויות ולגלוש ברשת???
אז מה קרה?? בסה"כ גילית שאתה לא לבד במגרש?? גילית שיש לך יצר הרע שמשחק מולך וכעת!!!! שים לב מה קורה?? במקרה הספציפי הזה ,הרגיעו את רבקה שבמקרה שלך הכל
ובועט עם כל הכח לכיוון ההפוך?? בוקר טוב ...מה חשבת ...מה ...גם אתה כמו האלה האלה בסדר!!! כי אצלך באמת מדובר בשנים ...ולא רק שנים ...אלא מדובר בכאלו 'חברמנים' שכבר
מהסיפורים שמגיעים באמצע הלילה למגרש ריק ואז הם בועטים בכדור ומכניסים גולים בלי הספיקו לעשות ביניהם עסקים חובקי עולם עוד לפני שהם נולדו ...שניהם ,שניהם יחד הגיעו
שוער?? ברור שיש יצר הרע ...זה כל הפואנטנה של המשחק וזה משחק אמיתי!! אתה צריך להבנות שלא מתאים להם כל הקפיצות האלו ...ולכן הם סיכמו ביניהם על חלוקה ...אתה תקח
יצר הרע ...ובשביל זה יש לך דחפים שליליים ,וב"ה הם עובדים ,וכל מה שנדרש ממך זה להיות את העולם הזה ואני את העוה"ב .אם ככה ,רבקה באמת יכולה להיות רגוע ...הכל מסודר...
שחקן טוב!! לבעוט עם כל הכח ,ובעיקר לבעוט נכון!!!! ולהפעיל את כל הכח וכל התחכום שלא ומעתה!!!! זה היה מסר מרגיע רק לרבקה ...אבל רגע ...מה עם אמא שלי???
לתת לו להכניס לך שוב גול ..אז נכון ..הוא הכניס לך גול אחד (ואני מבטיח לך שהוא יכניס עוד כמה את אמא שלי אף אחד לא הרגיע ...כי לי לא היה תאום ...אני הייתי שם לבד ...וגם אצלי ,כשאמא
וכמה גולים )...לכן מה?? לכן התיישבת על הדשא?? הלאה ...תמשיך ...אתה יכול ברגע להכניס שלי עברה ליד בית הכנסת רציתי לקפוץ ...וכשהיא עברה ליד שטויות ,גם שם רציתי לקפוץ עם
לו עוד חמש גולים ולנצח בגדול... כל המרץ...
--- אז בינינו ...אני אהיה כנה ...אני לא באמת יודע מה היה עם אמי ע"ה' ,לא הספקתי' לשאול אותה
זה הסיפור שלי ושלך ...מאוד קשה לי להפנים ש'שני גוים בבטני' ,והם מתרוצצים שם ...כל פעם עד כמה התרוצצתי בבטנה ...אבל עזוב ...אני לא צריך להגיע אליה .אני מכיר יותר מידי טוב את
מחדש שהקול הזה בוקע מתוכי ...אני צריך שוב ושוב להזכיר לעצמי ...ההלו ..זה לא אני!!! זה ההתרוצצות שלי כיום ...אוהו .מצד אחד :אני כזה מרומם ...עובד ה' ...כל כך משתוקק לעשות
בסה"כ קול שבוקע ממני ...ואני פה בשביל לווסת אותו!! אה ...אבל הקול הזה ,הוא כזה רצון ה' ובאמת!! 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי' ואתה אפילו יכול לראות את זה כאן מע"ג
מרושע?? נכון!!!! אתה יודע כמה פעמים מצאתי את עצמי בקלוני?? הגיליון ...אבל זה לא סתירה!!! שבמקביל אני גם רוצה לעשות הרבה שטויות ...אז ב"ה שיש לי
רוצה כמה מדגמים 'חמודים'?? בבקשה :קרה לי לא פעם ,שביקשתי ממישהו הלוואה או איזה כל מיני מחסומים שלא מאפשרים לי ...אם זה מחסום חברתי ...או מחסום של כבוד עצמי...
טובה ,ומשום מה הוא סירב ,ואז ,אחרי כמה ימים קרה לו איזה אסון ...עשה תאונה ..שבר רגל... ובפרט ברגע שאני אדון אז נדברו ...והכי הכי :מי שאני הכי זוקף לו את ההצלחה הזו זה ה-יראת
הפסיד בבחירות וכו' ,ותן ניחוש מה הייתה המחשבה הראשונה שלי?? כן ...זה קרה לו בגלל שמים שלי ...שרק בגללה החלטתי להכניס את עצמי לתוך מנגנון האבטחה הזה במודע ובבחירה
שהוא עזר לי ,כי אם הוא היה זוכה להיטפל ל'אדם השלם בקדושת יוצרו' הכל היה בסדר ...יש (כלומר :יתכן שמה ששומר עלי שלא לעשות שטויות זה כל מיני 'חסימות' למיניהם ...אבל אל תשכח את הפיל שבחדר...
כאלו שמחייכים כעת יחד איתי( ,הם מכירים את המחשבות האלו) אבל יש כאלו שמזדעזעים עד אל תשכח שאני הוא זה שיזמתי את החסימה הזו ...אני עומד מאחורי השליטה הזו ואני מגבה אותה ללא הרף )...אבל
עמקי נשמתם מעוצמת האגו המבחיל ...ואני שואל בכנות :נראה לך שאני כזה??? ממש לא!!! עדיין!!! כל זה לא משנה את העובדה שכל פעם שאני עובר ליד אייפון .מישהו שם רוצה לקפוץ...
אבל זה לא סתירה שקיים בתוך תוכי קול כזה!!! הוא קיים!!! ואני לשם שינוי לא הולך לבית מדרש של עבר בבהלה לשאול 'אם כן למה זה אנוכי',
אתה יודע כמה פעמים קרה ששמעתי שמישהו נפטר .והמחשבה הראשונה שחלפה בראש אתה יודע למה לא?? כי אני איש ולא אשה!!! שאלות כאלו רק רבקה שואלת ...ליצחק אבינו
שלי ...אוה ...אין לי זמן לזה היום!!! נו ...נראה לך שאני כזה אגואיסט?? ממש לא!! תשאל את אין כאלו שאלות ...כי זה בכלל לא הפתעה בשבילו ...אצל איש תמיד בוקעים שתי קולות
כל מי שמכיר אותי ,אני איכפתי ומרגיש את השני ...אבל זה לא סתירה שקיים בי קול כזה!! ושניהם מתרוצצים ורוחשים שם בפנים .וכל אחד בתורו רוצה לקפוץ ..אין כאן המקום להאריך
ותתפלא לשמוע שגם אין לי רשות לדכא את הקול הזה לגמרי ...זה קול שתפקידו להישמע, אבל זה אחד ההבדלים המרתקים בין אישה לאשה!! אצל איש יכול להיות שתי קולות מנוגדים
סו"ס 'אדם קרוב אצל עצמו' ,והתפקיד שלי זה למקם אותו ...לשים אותו בצד כשצריך ,ולהנכיח שמשמיעים את קולם ביחד ...מה שנקרא יום אחד מלאך ויום אחד גלח .אבל אצל אשה זה לא
אותו כשצריך ...אתה יודע כמה פעמים קרה שרצו להפעיל אותי בנושאים שעומדים ברומו של קיים ומומלץ לדעת את זה.
עולם ,והבנתי טוב מאוד את נחיצות העניין ...ובכל זאת ,בלב שלי כל הזמן ניקרה מחשבה (אני ואשתי חזרנו מסיום הש"ס ...אשתי חזרה מרוגשת עד אימה ...היא אמרה לי שהיא ראתה שם את
טורדנית ...רגע ...אבל מה אני ארוויח מזה ...ואז ברגע שהבטיחו לי כמה שקלים העסק התחיל השכינה הקדושה!!! שאלתי אותה :האם היא ראתה שם עוד משהו? לא!!! מצידה 'כבוד ה' מלא את היכל
הספורט' ,אמרתי לה :מה ...לא ראית מי היה לפני מי? ומי לא ישב ליד מי?? מי קיבל את הקדיש ומי את
לנסוע ...נו ...אני נראה לך כזה אגואיסט שרק עם כסף אפשר להוציא ממני משהו?? תאמין לי
הקל מלא רחמים?? לא שמת לב לכל הפוליטיקות מאחורי הקלעים? לא!! היא לא שמה לב!!! היא ראתה
שלא!!! תבדוק אותי ...אבל אז מה ...סו"ס אני צריך כסף ...אני צריך להתפרנס ,והקול הזה רק את השכינה הקדושה שבאה להשתתף בסיום הש"ס!!! עכשיו :גם אני ראיתי את השכינה ...סו"ס אל
צודק!! הוא קיים!! ה' מעוניין בנוכחות של הקול הזה ...רק מה? צריך לדעת לווסת אותו!! למקם תשכח שאני סיימתי את הש"ס ולא היא ...אבל עדיין!! ויתרוצצו הבנים בקרבי ...אני ראיתי שם עירבוב אור
אותו!!! וכאן אני השחקן שצריך להציב את הקול הזה במשבצת שלו ..כי אם לא אעמיד אותו וחושך ...אגב :זה קורה גם הפוך!!! פתאום קורה איזה משהו לא נעים ...ואשתי מזדעזעת עד עמקי
במקום ...אני באמת עלול לפתח סממני אגואיסט שדואג רק לקידום האישי שלו ...זה בהחלט נשמתה ...היא מזהה רוע!! צביעות!! תאוות שלטון!! היא לא יכולה לסבול את המידות רעות שנחשפו כאן
עלול לקרות אם השחקן יברח מהמגרש ...אבל באותה מידה אם אני השחקן -אם אני אוציא לפניה ,ואילו אני מרגיע אותה ...הכל בסדר ...כן ...אני גם רואה כל מה שראית ...אז מה ...אחרי הכל מדובר
אקדח ויירה בקול הזה למוות ...רבקה הראשונה שתבכה ...רבקה תגיד :למה אשכל גם שניכם באדם שיש לו הרבה מעלות ...הוא בסה"כ רוצה קצת כבוד ...ביטוי אישי ...ולפעמים זה גם גורם לו לאבד
יום אחד?? אם אני הורג את העשיו שבי שמזכיר לי שאני קיים!!! התוצאה תהיה שאני אמחק שיווי משקל ...מותר לו!! אבל אשתי לא מבינה ...איך זה הולך ביחד??
את עצמי ...אשכח מקיומי ...ואז רבקה תפסיד גם עשיו וגם יעקב ...אל תשכח שהיא זו שמורה אז זהו שאני גבר!!! ואצל גבר יש 'ויתרוצצו הבנים בקרבה'!! יש לי כל מיני קולות שונים ומגוונים שבוקעים
מתוכי בד בבד ...בראש השנה אני מטפס עד כסא הכבוד ...וזה לא סתירה שתוך כדי ...היצר הרע לא
ליעקב לגנוב את הברכות!!!
מתבייש להתיש אותי עם כל מיני חשביי'נת טפשיים)...
---
אז מילא רבקה ,כל עוד היא לא מבינה את זה ...הכל בסדר .מקסימום היא תלך לבית המדרש
וכאן חשוב להדגיש שיש עוד קול שבוקע מתוכי ...שגם בו צריך לטפל!!!
של שם ועבר ותוך חמש דקות יסבירו לה שככה זה ותנוח דעתה ..גם אשתי ,אם יום אחד תהיה
אני יכול לספר לך על עצמי סיפורי גבורה ואצילות נפש שאתה תשתומם .סיפורים שלקוחים
איזושהי רבנית שתוריד לה את זה בצורה נכונה ...היא תבין את זה וזה יעזור לכולם...
מהוד קדומים ...מסירות נפש בלתי נתפסת ...עמל התורה עד כלות הנפש ...ומידת החסד
דא עקא!!! שאני עוד הרבה לפני כן ...אני אוחז בשלב שאני בעצמי!!! אני בעצמי עדיין רחוק
מעוררת השתאות ...נו ...אתה רוצה שאתחיל לספר על עצמי??? אני מצידי מוכן ,אבל חבל...
מלהבין את זה ,אני עדיין לא מצליח לעכל את העובדה שקיימים אצלי שתי קולות שבוקעים
לא כדאי!!! כי כל הסיפורים האלו ...כמה שהם אציליים ,לצערי הרב הם לא החזיקו מעמד יותר
מבפנים ואין שום תיאום ביניהם ...אני מאוד מתקשה להפנים את זה!!! אני יותר מידי בטוח
משבוע וחצי ...ונס!! נס שלא יותר!!! כי כשקרה וזה החזיק מעמד יותר זמן ,אז שרפתי רק יותר
שקיים רק קול אחד בלבד ,הלא הוא אני!!!! וכשהעשיו שלי מתעורר יחד איתי בבוקר ומתחיל
זמן בחיים ...כי זה לא היה אני!!!! אז אין טעם ...כן!!! בדיוק כמו שפתאום היצר הרע מופיע ואני
לערוך עלי את 'שולחנו הטהור' ,אני בטוח שאני רשע וטמא ,אני משוכנע סופית שזו האישיות
בטוח שאני הרשע הכי גדול וזה לא נכון ...אז אותו דבר גם ההיפך!!! לפעמים גם היצר הטוב
שלי ...אני בטוח שהפרפרים שיש לי כעת בראש וכל הדחפים השפלים שלי זה עצם האישיות
מתמקם בהפתעה ...ואני בבת אחת מתעופף לגבהים ...ואין בעיה ...כל עוד אני יודע שזה מבצע
שלי....
חד פעמי זה בסדר ,אבל ברגע שאני בטוח שהמשיח הוא הסגן שלי ...הרי גם זה שקר!!! כי אני
ואגב :אני לא לגמרי לגמרי טועה ...כי סו"ס הרי יש אצלי איזה עשיו שם עמוק מבפנים ...הוא
גם לא עשיו וגם לא יעקב ...אני בעל בחירה שמוטל בין שניהם!!! ושתי הקולות ביחד שבוקעים
קיים ...אף אחד לא מנסה לטאטא את קיומו ...וגם אף אחד לא מתעלם מהסיכון הממשי שאם
מתוכי ...הרי ה' של ח אותי לכאן להיות השחקן שמתמרן ביניהם ...וממילא אל תהיה מזועזע
אני אקים איתו קואליציה ,ואשתף איתו פעולה 'על מלא' ואכנע לכל המניפולציות שלו ,אני עלול
מהיצר הרע כי זה לא אתה ...אבל באותה מידה אל תרמה את עצמך שאתה מיסטר יצר הטוב...
בהחלט למצא את עצמי ח"ו אשטיקל עשיו ...אבל לעת עתה הוא בסה"כ קול שבוקע מתוכי!!!
גם בזה אסור ליפול!!! עכשיו רגע ...בעצם מה הבעיה?? מילא כשחשבתי שאני הכי רשע
והוא פה בשביל להיות!!! הוא פה בשביל להשמיע את קולו ואני פה בשביל להיאבק מולו ללא
בעולם ,זה גרם לי ליאוש ...אבל לרכוב על היצר הטוב ולחשוב שאני הכי צדיק בעולם?? מה
הרף ...וגם אם לפעמים אני נגרר אחריו וזה נורמלי ...אבל תמיד בסוף לתפוס את המושכות ולא
הבעיה?? התשובה היא :שברגע שזה לא אני ,אז לרבש"ע אין עניין בזה!!! כמו שה' לא כועס
לתת לו לגנוב אותי -ממני ...וכל עוד אני נחוש להמשיך להיאבק בו ולא להיכנע ולמסור לו את
עלי על יצר רע שלא קשור אלי!!! ככה הקב"ה לא מעוניין לאהוב אותי על יצר טוב שלא קשור
המושכות הרי הכל בסדר ...עסקים כרגיל...
אלי ...ה' רוצה את החלק שלי כאן!!!
---
אתה יודע איך קוראים לזה במילה אחת? אם כן למה זה? אנוכי!!!!
זה למעשה ההלם הגדול של קין וכל הטרגדיה שקרתה לו בעקבותיו!!!
ה' רוצה את ה-אנוכי!!!! שאני אתן את האנוכי שלי לאנוכי ה' אלוקיך...
| 28אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
לא תעשה צז
שלא ליתן מום בקדשים
שנאמר כל מום לא יהיה בו
כלומר אל תתן בו מום
למטיל מום בקדשים בזמן הזה ,דאפשר דאע"פ נאמר בפרשת אמור "ואיש כי יקריב ...תמים יהיה
דאיכא למ"ד דהמטיל מום בבע"מ בבעל מום לרצון כל מום לא יהיה בו" (ויקרא כב כא) ,והוזהרנו
אסור ,אך המטיל מום בקדשים בזמן הזה לא חזי בזה שלא להטיל מום בכל הקדשים.
לא לגופו ולא לדמיו ואינו אסור מדאורייתא אלא אם אסור להטיל מום בבהמה בעלת מום
מדרבנן בלבד .ולכאו' להצד דהאיסור הוא עצם נחלקו בגמ' (בכורות לג ):אם יש איסור להטיל מום
עשייתו לבעל מום ,מאי נפק"מ בכך דלא חזי לא בבהמה שהיא בעלת מום .ובפשטות הפלוגתא היא
לגופו ולא לדמיו ,הרי למעשה עבד איסורא. בגדר האיסור להטיל מום בבהמת קדשים .אי
ובאחיעזר (יו"ד ח"ב סי' לג) הביא סברא זו באופן אחר. אמרינן דהאיסור הוא לפסול את הקרבן מהיותו
דהרמב"ם (פ"א מהל' איסורי מזבח ה"ח) כתב "הטיל מום ראוי להקרבה ובבהמת קדשים או בכור שהוא בעל
בקדשים ובא אחר והטיל בה מום אחר השני ,אינו מום דבלא"ה פסולה ליכא איסורא .או דנאסר עצם
לוקה" .ודקדק באחיעזר את דברי הרמב"ם המעשה של הטלת המום ,ואף אם הקרבן אינו
שהזכיר דאף המום הראשון הוטל בתחילה בכוונה נפסל בכך ,אסור.
ע"י בן דעת ודלא כלשון הגמ' 'המטיל מום בבעל אך בשלטי הגיבורים (שבועות טז :מדפי הרי"ף) כתב טעם
מום' דמשמע דבכל אופן שנעשתה הבהמה בעלת אחר בשיטת המתיר ,דהאיסור אינו פסילת הבהמה
מום ,שייך דין זה .ובאר האחיעזר דהרמב"ם אלא דאסור לעשות את הבהמה לבעלת מום ,ולכך
לשיטתו סובר (פי"ח מהל' פסולי המוקדשין ה"ה) דבכור כשמטיל מום בבהמה שהיא בעלת מום לא עשה
קדשים שהטילו בו מום אסור באכילה מצד את הבהמה 'בעלת מום'.
האיסור "לא תאכל כל תועבה" (דברים יד ג) ואף פדיון
ספק הגמ' אם אסור להטיל מום בתמורת בכור ומעשר
לא מהני ואסור להשתמש בדמים כיון דאתא
כתוצאה מתועבה .ואהכי המטיל מום בבעל מום הגמ' (תמורה כא ).מסתפקת אם יש איסור להטיל מום
אינו לוקה ,רק היכא דהמום הראשון הוטל בה בתמורת בכור ומעשר ,שהם קדושים אך אינם
בכוונה ,דלא חזי לא לגופו ולא לדמיו .אבל אם נפל קרבים ע"ג המזבח .ובפשטות ספק הגמ' בנידון
בה מום מאליו לא נפסלה הבהמה מצד 'לא תאכל הנ"ל -האם איסור הטלת מום הוא מחמת שפוסל
כל תועבה' ,ואע"פ דלא חזיא לגופה מ"מ חזיא את הקדשים ותמורת בכור ומעשר אינם נפסלים
לדמיה ,והמטיל בה מום לוקה .וצ"ב דאם הטל מחמת מום ,או שעצם הטלת המום בקדשים
המום אסורה מצד עצמה מאי נפק"מ אם חזיא אסורה בכל גוונא ואף בתמורת בכור ומעשר.
לדמיה או לא חזיא לדמיה. ובתוס' עמדו על כך ואמרו צריכותא לשתי
האיבעיות ,דאינו דומה מום בתמורת בכור ומעשר
מחלוקת הראשונים לענין הטלת מום קבוע
דלא חזי להקרבה כלל למום בבעל מום דחזי
בבעלת מום עובר
מעיקרא להקרבה .ולאידך גיסא התם מטיל מום
נחלקו הראשונים אם מותר להטיל מום קבוע בבהמה דלא חזיא כלל שהיא בעלת מום ,והכא
בבהמה שיש בה מום עובר .משמעות דברי הבהמה תמה ושמא לוקה עליה.
הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי מזבח הט"ו) דאסור והוא לוקה, אם יש איסור להטיל מום בקדשים בזמן הזה
ואילו התוס' (בכורות לד ).והרא"ש (סי' ד) סברו דאינו
לוקה .ופלוגתא זו מתפרשת לכל הצדדים .דבין אי הגמ' (ע"ז יג ):מחלקת בין מטיל מום בבעל מום
~אאוסף
~ | 29
לתוכן
מטיל מום בקדשים מפני שהקרבן לא חזי לא לגופו נימא דהאיסור הוא לפסול את הקרבן -יש
ולא לדמיו .וחזי' דאין האיסור לפסול את הקרבן להסתפק באופן זה שבהטלת מום קבוע הוא פוסל
מקדושתו ,אלא האיסור הוא לפסלו מהקרבה. את הבהמה פסול חדש שלא היה בה בתחילה,
דבכדי לעבור על הלאו ,אין צורך להחיל חלות שהיתה בעלת מום עובר .או דסוף סוף לא נפסלה
פסול בקדושת הקרבן ,אלא כל שנעשה הקרבן לדינא יותר ,דבשעה שמטיל בה מום כבר אינה
אינו ראוי להקרבה ע"י מעשה ,עבר על איסור של ראויה להקרבה ,ואפשר דלא עשה בה כלום.
מטיל מום בקדשים. ולהצד השני יש להסתפק אם בהמה שהיא בעלת
ולהלכה דקיי"ל דהמטיל מום בבעל מום אינו עובר מום עובר ,המטיל בה מום קבוע נחשב שעושה
בלאו ,היינו משום שהקרבן שהוא בעל מום כבר אותה בעלת מום גדול יותר ואסור .או דלמא דאחר
אינו ראוי להקרבה ,ולא הוסיף במעשה שלו כלום שהיא בעלת מום אין מקום להוסיף בה שם בעלת
לדינא. מום כלל.
כל הפוסל את הקרבן עובר בלאו של הטלת מום בקדשים
וא"ש החילוק בין קרבן סתם לקרבן בזמן הזה דלא
חזי לגופו ולא לדמיו ,דכל קרבן העומד להקרבה כתב הרמב"ם (פי"ח מהל' פסולי המוקדשין א-ב) "כל המחשב
אסור להפקיע ממנו את אפשרות ההקרבה ואין מחשבה שאינה נכונה בקדשים ,הרי זה עובר בלא
לעשות בו מעשה שסותר את אפשרות ההקרבה תעשה שהרי הוא אומר לא יחשב .מפי השמועה
של הקרבן .אמנם אם הקרבן אינו ראוי לא לגופו למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים
ולא לדמיו ,חסר בקדושת הקרבן שלו בעצם ,ויתכן במחשבה ,שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים,
שאין בזה כל איסור ,דכרגע הקרבן מופקע בלא"ה ואף על פי כן אינו לוקה שאין המחשבה מעשה".
מקדושתו ואינו ראוי להקרבה כלל. מבואר בדבריו דהאיסור של מחשבה שאינה נכונה
בקדשים ,דומה לאיסור הטלת מום בקדשים
ואפשר דאף מ"ד דאסור להטיל מום בבעל מום
ומהות האיסור היא הפסול שפוסל את הקרבן.
סבר דהאיסור הוא לפסול את הקרבן מהקרבה,
והוסיף המנחת חינוך (מצוה רפז) דמינה שמעינן דלאו
אלא דלדעתו כל מעשה שפוסל את הקרבן אסור
דווקא פסול של מחשבה שאינה נכונה נחשב
מחמת הלאו ,אע"פ שלא חל שום תוספת פסול על
כמטיל מום בקדשים ,אלא כל הפוסל את הקרבן
הקרבן ,ולא נשתנה דינו.
בכל אופן שהוא עובר על איסור מטיל מום
הטלת מום בגרמא
בקדשים.
הגמ' (בכורות לג ):מביאה דהאיסור של הטלת מום רש"י (זבחים ב ):מפרש דהמחשב מחשבת שלא
בבהמת קדשים שייך אף כנעשה המום ע"י גרמא, לשמה בזבחים עובר על 'לא יחשב' .וכתב המנחת
ודרשו מהפסוק "כל מום לא יהיה בו" -שלא יהיה חינוך דרש"י פליג על הרמב"ם ,דלהרמב"ם אסור
בו מאליו .הרמב"ם השמיט הלכה זו ,וצ"ב מדוע. רק מחמת שפוסל את הקרבן ,ואילו לרש"י מיירי
אך להאמור מובן דאף בגרמא שייך איסור זה ,דלא באופן שהקרבן כשר ולא עלו לשם חובה כגון נדר
נאסר גוף המעשה אלא הפסול שפוסל את הקרבן, ונדבה של עולות ושלמים שאינם נפסלים .אמנם
וזה שייך אף בגרמא. לולי דבריו היה נראה דאף כשאינו יכול להקריב
נמצא -אסור להטיל מום בקדשים ,וגדר האיסור את הקרבן לשם חובה מחמת מחשבתו ,הרי זה כמי
אינו מעשה של הטלת מום ולא המעשה של שפסל את הקרבן ועבר על לאו של מטיל מום,
הפקעת קדושתו של הקרבן ,אלא מניעת אפשרות אע"ג דהקרבן לא נפסל לגמרי.
ההקרבה שלו ,ולכך כל פסול שפוסל את הקרבן האיסור לפסול את הקרבן מהקרבה
בכלל האיסור של הטלת מום בקרבן.
ונראה ללמוד מהא דאמרי' דבזה"ז אין איסור של
~ב~ אוסף
לע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה | 30
הודפס
לתוכן
לתוכן
לתוכן
עטרת הברכות שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א
בדין טפל לענין ברכה ראשונה ולענין ברכה אחרונה
הטפל ,ואילו לענין ברכה אחרונה ליכא לכל עיקר חובת ברכה כשאין שיעור בעיקר אי מברך על הטפל
אחרונה. כתב בשו"ע סי' רח סעיף ט 'עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות
והיינו דלענין טפל לא חל חובת ברכה מסוימת דידי' ,דהרי עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה מברך בורא מיני
אינו אצלו כי אם בתורת טפל ,ומה"ט לכמה פוסקים כשאוכל מזונות ועל המחיה וכו' ,ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מיני
פת בתורת טפל אף פטור מנטילת ידים דאכילה דטפל לא מחייב דגן כדי שיאכל ממנו כזית כדי אכילת פרס וכו' .אבל אם אין בו זה
בנטילת ידים ,אך לענין ברכה ראשונה דתולה במאי דנהנה השיעור מברך בתחילה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות'.
מהעוה"ז ,אף דהוא טפל הרי מ"מ נהנה הוא ,ולזה טעון ברכה כלפי ותמה בזה האבני נזר סי' לח דכיון דמדין עיקר וטפל אתינן
"האיסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה" ,וכל מאי דכתבו התוס' מד עלה ,א"כ בדין דנימא דאף היכא דליכא שיעור כזית כדי אכילת
והפוסקים דבעי דעתו בברכת העיקר לפטור את הטפל זהו לענין
פרס במיני דגן דמ"מ לא יברך על שאר התבשיל דהרי טפל הוא,
ברכה ראשונה דבעינן דיתיחס ברכת העיקר לגבי הטפל מחמת
ובתורת טפל אינו טעון ברכה.
דמ"מ נהנה ובעינן לפטור ענין הנאתו .ואמנם לענין ברכה אחרונה
ליכא לכל החובת ברכה כל עיקר דחובתו אינו משום ההנאה כי ולכאורה נראה בפשטות עפמש"כ האחרונים להוכיח דטפל
אם מחמת אכילתו ,ואכילת טפל לאו אכילה היא. לעולם טעון ברכה ורק נפטר בברכת העיקר וראי' ממש"כ התוס'
לקמן מד דדין עיקר הפוטר את הטפל זהו דוקא היכא דדעתו על
יסוד לדבר דטפל בברכה אחרונה לא טעון ברכה כלל הטפל בשעת ברכת העיקר וכן הוא בשו"ע ס"ס קעז ,וכן אם היה
ונראה דהדבר מוכרח מכל פת ומליח דסתמו הפוסקים אף
שינוי מקום דשוב מברך על הטפל .ואשר לפ"ז אתי שפיר בפשוטו
דאכל פת דשבע ע"י ,נפטר בברכת המליח בבורא נפשות ,ויל"ע
דברי השו"ע ,דהיכא דליכא שיעור כזית כדי אכילת פרס וליכא
הרי כלפי הברכת המזון לא שייך בזה דברכת בורא נפשות תפטור
ברכה ד"על המחיה" א"כ בעי
בהמ"ז דהוא דאורייתא ,ועמד בזה באגרות משה .ויראה מוכרח
מזה דכלפי הבהמ"ז דאורייתא ליכא לכל עיקר המחייב היכא ברכת בורא נפשות ,וקושית האבני נזר תמוהה לכאורה ,וצ"ת.
דאוכל בתורת טפל והזכרנו בשיעור הקודם דברי הכסף משנה ועד"ז תמה בספק עמק ברכה עמוד נח ע"ד המשנה ברורה
ד"ואכלת ושבעת וברכת" נאמר דבעי כוונת אכילה .ורק לענין סי' רח סעיף טז בענין יין פוטר כל מיני משקין אף לענין ברכה
ברכה ראשונה מצינו דבעי לפטור את הטפל ,והיינו מדין אסור אחרונה .ובשער הציון כתב" ,דלא יצוייר רק אם שתה רביעית יין,
לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה. שמחויב לכו"ע בברכה ,אך בשתה פחות מכשיעור זה יל"ע בדבר
ונראה עוד דאף לענין ברכה ראשונה חלוק הברכה המבוררת איך יעשה לענין ברכה אחרונה דמשקין ,דהלא יש דעות שסוברין
והמיוחדת לכל מין מאשר להתיר את האיסור הנאה ,דבתורת דאפ' על רוב רביעית צריך לברך מעין ג' ,וממילא לא יוכל לברך
טפל ליכא לחובת ברכה בתורת אכילה ומ"מ אכתי אסור ליהנות בנ"ר על המשקין ,דכי משום שאין אנו יודעין לברר ההלכה יחויב
בלא ברכה ולזה בעי לפטור בברכה ראשונה ,ממש"כ במ"ב סי' עי"ז לברך בנ"ר ,וצ"ע" .והקשה שם בעמק ברכה דהרי הא דעיקר
ריב סק"ד דהיכא דלא נתכוון בברכת העיקר דמברך על הטפל. פוטר את הטפל אין פרושו דהטפל אין צריך ברכה דניטל החיוב
אמנם כתב דיברך על הטפל "שהכל" אף אם הוא פרי .ויל"ע דהרי ברכה ממנו ,אלא פירושו שהטפל הוא בכלל העיקר ונפטר בברכת
עד כמה דלא נפטר הטפל בברכת העיקר הרי בדין דיברך ברכה
העיקר וראי' מתוס' מד ע"א .וא"כ בנדון המ"ב הרי למעשה אינו
הראוי' לו.
מברך מספק על הגפן ,ושוב בדין דיברך בורא נפשות ,וצ"ת.
אשר נראה מוכרח מזה ,דבתורת טפל ליכא לברכה המיוחדת
דהרי אוכלו כטפל ,וכל מאי דבעי ברכה זהו מהדין דאסור להנות טפל לברכה ראשונה טעון ברכה ואילו לברכה אחרונה אינו
מהעוה"ז בלא ברכה ,ולזה כל שלא כיון בברכת העיקר אכתי טעון ברכה
מחויב בברכה מדין אסור להנות ,ואמנם לזה סגי "בשהכל" אשר יראה ליסד בזה ,דכלפי הנדון אי טפל טעון ברכה ורק
כמש"כ רבינו יונה ריש פ' כיצד מברכין ונתבאר בארוכה בשיעור נפטר בברכת העיקר או דליכא כלל חובת ברכה ,לעולם תרוויהו
פתיחה ,וכדברי הרמ"א דהאוכל הטפל לפני העיקר דפקע מיני' איתניהו בהו ,ואמנם חלוקים המה ברכה ראשונה מברכה אחרונה.
ברכה המבוררת ומ"מ יברך "שהכל" דאסור להנות בלא ברכה, ברכה ראשונה לעולם טעון ברכה ורק דברכת העיקר 'פוטר' את
אוסף | 31
לתוכן
בתורת טפל ,ולא מתחייב כלל בברכה אחרונה .לא כן בתערובת ואף להחולקים אדברי הרמ"א דלא נדון כטפל בכה"ג מ"מ בגוונא
דה' מיני דגן דכוונתו לשניהם הרי בזה בעי ברכה על שאר התבשיל דלא כיוון בברכת העיקר ,המ"ב סתם דלכו"ע יברך שהכל.
דכוונתו אף אליו ומ"מ אהני חשיבות דה' מיני דגן לפוטרו בברכת והנה נתבאר בזה דדין ברכה המיוחדת לכל מין הרי בתורת
העיקר. טפל נפקע ברכתו לגמרי ולא טעון ברכה וזהו חד דינא עם ברכה
והן הן דברי השו"ע דהיכא דליכא כזית דגן כדאכ"פ דבעי לברך אחרונה דבתורת טפל ליכא לכל עיקר חובת ברכה ,ורק יתר על
"בורא נפשות" ,ושאני מפת ומליח דכל אכילתו היא בתורת טפל כן ברכה ראשונה דטעון ברכה מצד "דאסור להנות" ורק לזה די
ואין בזה את כל עיקר המחייב דברכה אחרונה ,ומיושב היטב בברכת שהכל להפקיע את האיסור ליהנות ,וכמש"נ.
קושית האבני נזר ,וכמש"נ. ישוב קושית העמק ברכה
והנה נתבאר בזה דהיכא דכוונתו לשניהם ,הרי ברכת העיקר ומיושב שיטת המ"ב ממאי דהקשה העמק ברכה דאף דלא בירך
פוטר הטפל אף לענין ברכה אחרונה .אמנם בדברי המשנה ברורה על היין "על הגפן" מ"מ אינו מברך בורא נפשות על שאר המשקין
נראה גדר מחודש בהך דינא דברכה אחרונה וכוונתו לאכילת דהם טפלין[ .ואמנם במ"ב מבואר לענין יין פוטר כל מיני משקין
שניהם ,דאין זה מדין דברכת העיקר פוטר הטפל ,כי אם משום דלא די בזה דהמשקין טפלין אלא הגדר הוא דהיכא דנתחייב על
דהיכא דאיכא 'לחובת ברכה' על העיקר ליכא לכל חובת הברכה העיקר ליכא לתורת ברכה על שאר משקין ויתבאר יותר לקמן
להטפל ,והיכא דליכא לחובת הברכה על העיקר בדין דיתחייב בעזה"י].
לברך על הטפל ,וזהו דתלה השו"ע בהך תבשיל אי אית בי' כזית והיא היא קושית האבני נזר בדברי השו"ע לענין כל שיש בו
דגן א"כ ליכא לחובת בורא נפשות ,כן נראה ממש"כ בסי' רח לענין בדלית לשיעור כזית כדאכ"פ ,דיברך בורא נפשות ,ותמה באבני
יין פוטר כל מיני משקין דתלה זאת במאי ד'מתחייב' בברכת מעין נזר והרי כטפל ליכא לברכה אחרונה והיינו כמש"כ דלענין ברכה
ג' אי יתחייב על המשקין ובפשוטו התם נראה מהפוסקין דשיאטי' אחרונה לטפל אין את כל עיקר המחייב דברכה אחרונה .שו"ר
לדין עיקר וטפל ,ואמנם זהו טפל דכוונתו לאכול שניהם דומי' דהאבני נזר בעצמו הזכיר ממאי דפת ומליח ליכא לבהמ"ז על
לתערובת ,ועיין. הפת[ .ואמנם תו"ד שם כתב דברכה ראשונה דהטפל טעון ברכה
משום דכל דהעיקר חייב ברכה אף הטפל ,וכלפי ברכה אחרונה
סלט פירות והמיעוט הם מז' מינים לענין ברכה אחרונה הרי לענין הדאורייתא לא דנים דהעיקר חייב בברכה .וכיון דאין
נראה לדון לפמש"כ ,בתערובת דאזלינן בתר רוב כסלט פירות העיקר טעון ברכה כמו"כ הטפל ודימה שם להלכות שבת בדין
וכדו' דבפשוטו כוונתו לתרי המינים ,ומ"מ אזלינן בתר הרוב הוצאה ,ואכ"מ ].ולפ"ד אתי שפיר בפשיטות דלעולם טפל ליכא
דעצם הרוב נקבע כעיקר בהך תערובת וברכת העיקר פוטר את לכל חובת ברכה ,ורק שאני מברכה ראשונה דמ"מ אסור ליהנות
הטפל ,ולפמש"כ באופן זה כן הוא אף לענין ברכה אחרונה בעינן מהעוה"ז בלא ברכה אשר מטעם זה בעי לפטור את הנאתו.
או להברכה דהעיקר דיפטור את הברכה אחרונה הטפל ,או בעינן
ב' מיני טפל לענין ברכה אחרונה א .משמש לאכילת העיקר
דיחול חובת ברכה בהעיקר כדי שלא יתחייב הטפל
ב .מיעוט כלפי הרוב
וכדברי החפץ חיים סי' רח ,לפי"ז בסלט פירות דמעורב צימוקים אשר יראה בישוב קושית האבני נזר ,דהא דנתבאר דכלפי ברכה
מז' מינים וכדו' ,והם המיעוט ,דברכת העיקר פוטרתם ,א"כ כ"ז אחרונה ליכא לכל עיקר חובת הברכה היכא דאוכלו בתורת טפל,
לענין ברכה ראשונה ,אכן לענין ברכה אחרונה הרי להנך שיטות זהו רק היכא דכל אכילתו בתורת טפל ומשמש לאכילה קודמת.
דברכה אחרונה על ז' מינין דאורייתא ,א"כ אין להרוב משאר לא כן בתערובת דחמשת מיני דגן אף דנדון כעיקר ושאר התבשיל
מינין כח לפטור החיוב דאורייתא דז' מינין ,ובשלמא לענין פת כטפל מ"מ הרי כוונתו לאכילת שניהם ,ומ"מ נתחדש דהמיני דגן
ומליח בברכה אחרונה דאין ברכה אחרונה דמליח פוטר חיוב פת הם עיקר בהתבשיל וברכתו מזונות אמנם כוונתו לשניהם ,וכיון
דאורייתא היינו משום דבאופן זה אין את כל עיקר חלות החיוב שכן לענין ברכה אחרונה בעי לזה דנפטר בברכת העיקר וככל
דברכה אחרונה ,אכן באופן הנ"ל דכוונתו לשניהם וחל חובת ברכה ראשונה.
ברכה אחרונה על המיעוט בדין שיתחייב לברך ברכה אחרונה באופן דכל מאי דנתבאר דשאני ברכה ראשונה מברכה אחרונה
דמין ז' על המיעוט ,ויל"ע לדינא. לענין הגדר דעיקר פוטר הטפל זהו כפת ומליח דכל אכילת הפת
לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל
| 32אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
גליון מס' - 299תשפ"ז בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
מסדר קידושין שלחש לו ת"ח נאמן מהקהל
שאחד מהעדים שייחד החתן גזלן הוא ,מה יעשה?
מעשה שמסעיר את עולם ההלכה -מסדר קידושין שהורה לחתן לייחד את עדי הקידושין ,וכשכבר עמד לברך את ברכת
האירוסין ניגש אליו ת"ח נאמן ולחש לו שאחד העדים גזלן ומעיד שראה אותו בגזילתו ,והאמין מסדר הקידושין לדבריו
אף שעד אחד אינו נאמן בדבר שבערוה ואינו נאמן כלפי החתן והכלה ,אבל מסדר הקידושין שמאמינו שויא אנפשיה
חתיכא דאיסורא דמהני גם כשמאמין לאחר (וכמוש"כ בש"ש ש"ד פ"כ והביא כן מהב"ש) ,וא"כ במה שנוגע למסדר קידושין עליו
לנהוג כמו שאמר לו אותו ת"ח וכיצד א"כ יברך את ברכת האירוסין?
ולמעשה מסדר הקידושין שלא רצה לגרום לעוגמת נפש בחופה ולבזות את העד בפני רבים ,נפל על הארץ והציג עצמו
כמתעלף ,והגיעו למקום כוחות הצלה שפינו אותו לבית החולים ,והחופה נערכה ע"י מסדר קידושין אחר ,ויש לדעת האם
נהג כשורה?
והנה דעת התומים (סימן פז ס"ק כז) דאין אדם נעשה רשע הפסול לעדות אלא כשהעידו עליו שני עדים בבי"ד ,וטעמו שאין
אדם יוצא מחזקת כשרותו עד שיבואו שני עדים ויעידו עליו שעבר עבירה ,וכן פסק בשו"ת חת"ס (יו"ד סימן יא) ,ולפי"ז
א"כ גם אם הוא גזלן כל עוד שלא העידו עליו בבי"ד אינו נפסל לעדות ושפיר יכל מסדר הקידושין לברך את ברכת
האירוסין.
והנה מעשה דומה היה לפני שנים ,באחד שניגש למסדר הקידושין ולחש לו שאחד מהעדים גזלן ,ומסדר הקידושין שלא
הכירו כלל ,טען בתוקף שאינו חייב להאמינו ,וגם מהלכות לשון הרע שצריך למיחש זה דווקא אם היה בא אליו לפני
שייחד את העדים ,אבל לאחר שייחד את העדים ,ע"א אינו נחשב כלום ,ומשום כך סידר מסדר הקידושין את הקידושין
כסדרן אלא שלהפתעתו אותו אדם שלחש לו כובד בברכה בחופה ,ומסדר הקידושין אף שלא קיבל את דבריו ,אמר לו
שלפי דבריו שלחש לו קודם החופה הוא מנוע מלברך ,ונשאלו בזה חכמי הדור זצ"ל האם נהג כהוגן שלא חש לדבריו,
ובזה שמנע ממנו לברך.
ואמר על כך הגאב"ד הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל שעשה כהוגן שהמשיך בסידור הקידושין וטוב עשה שמנע ממנו לברך,
והגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל הוסיף שלא רק שהיה אסור לאותו אדם לברך ,אלא אף היה אסור עליו לענות אמן
על ברכת האירוסין ושבע ברכות ,ואם לא היו עשרה אנשים מלבדו בברכת חתנים שצריכים עשרה היה עליו להמנע
מהשלמת המנין כי מכשילם בברכה לבטלה (שמעתי מהג"ר בעל "משברי ים" שליט"א ,תלמידו המובהק של הגר"א גנחובסקי זצ"ל),
וכשנשאלו הלא לדעת התומים אינו נפסל לעדות ,השיבו שאין הלכה כדעת התומים שנסתר מכמה מקומות.
ועי' במהר"ם שיק (מצוה לז אות ז) שהביא ראיה משו"ת חוות יאיר (סימן טו) שאף שרק הוא יודע שהוא פסול בעבירה ,אינו
יכול להעיד אף שעדיין לא נתפרסם ,וכן כתב האמרי בינה (הלכות עדות סימן מ) ,ובחידושי הרי"ם (סימן לא סק"ב) שכן מבואר
בשו"ע (סימן לד ס"א) שאינו יכול להצטרף עם עד רשע ,וסתם ולא חילק בין שהעידו עליו בבי"ד ,ועי' בזה בדברי מו"ר
הגאון שליט"א בחשוקי חמד (שבועות דף לב ע"ב).
אוסף | 33
לתוכן
ואולם נראה דכל זה במקרה שם שהעד עצמו ראה שהוא גזל ולפי מה שראה אסור לו לברך אף בלא שויא אנפשיה חתיכא
דאיסורא ,אבל במקרה דידן שמאמין לאחר ואסור רק משום שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא יתכן שזה תלוי אם הוא
מסדר קידושין בשכר או בחינם ,דאם הוא בשכר א"כ משועבד הוא לחתן ואינו יכול להפקיע עצמו ע"י שויא אנפשיה
וכמו ש אשה אינה נאמנת לאסור עצמה לבעלה מדין שויא אנפשיה כיון שהיא משועבדת לו ,אלא שכבר הקשה הבית
יעקב (כתובות דף ט ע"א) איך יכול הבעל לאסור את אשתו מדין שויא אנפשיה הלא משועבד לה ,ותירץ דיכול לגרשה וא"כ
ה"ה כאן יכול מסדר הקידושין לחזור בו דפועל יכול לחזור בו בחצי היום דעבדי הם ולא עבדים לעבדים.
אלא שיש לדון דמסדר קידושין קבלן הוא ,ועי' במחנה אפרים (שכירות פועלים סי' ד ,ה) דיש דעות בראשונים אם קבלן יכול
לחזור בו בחצי היום ,ואמנם עי' בש"ך (של"ג סק"ד) דאם לא היה קנין אף אם התחיל במלאכה רשאי הקבלן לחזור בו
והסכים עמו בנתיה"מ (סי קפ"א סק"ד ובסי' של"ג סק"י) ,ועי' חזו"א (ב"ק כג ג') ובחידושי רבי דב לנדו (בב"מ סי' לט הערה ד') ,ואמנם
פועל שהפסיק ממלאכתו מחמת אונס ידו על העליונה (ב"מ עז ,).וכן פסק השו"ע (סי' שלג ס"ה) ,וכתב בפתחי חושן (שם יח)
שמשמע מדבריהם שהוא הדין לקבלן ,ונמצא א"כ שגם לדעות שקבלן אינו רשאי לחזור בו כאן יהיה רשאי לחזור משום
אונס דשויא אנפשיה מכריח אותו לחזור בו מהקידושין.
אלא שבשבות יעקב כתב (ח"א סי' ו) שבדבר מצוה פועל אינו רשאי לחזור בו ,והוכיח כן מדברי החוות יאיר שכתב גבי
שליח ציבור וכדומה שאין בזה משום עבד לעבדים שהרי מלאכתו היא עבדות ה' ,אמנם יש סתירה בדברי הקצות החושן
בזה מסי' שלג (סק"ז) לסימן רצ (סק"ה) ,ולמעשה בפתחי חושן (שכירות ,סי' יא א בהערה) נראה שרשאי לחזור בו וטעמו שאפילו
אם מצד עבודתו הוא בכלל עבד ה' ,אם אינו יכול לחזור בו שוב נעשה כעבד לעבדים.
והגר"ד לוי שליט"א ראש ישיבת פוניבז' כשהיה פולמוס על הנידון הנ"ל ,הראה את דברי שו"ת חתם סופר (אהע"ז א' סי' ק')
שנשאל מרב אחד שסידר קידושין וצירף עמו ע"א להיות אחד מהעדים ,ואחר איזה שבועות נודע להרב המסדר שהשמש
שצירף עמו ויחד אותו לעדות הוא קרוב עם הכלה שני בשני בחד בעל ונפשו בשאלתו אי צריכא לקדש שנית בעדים?
והשיב החת"ס דיש לסמוך על אסיפת העם שהיה שם אף שלא ראו והשגיחו על נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת
מ"מ אנן סהדי שנתקדשה הכלה מחתן זה ,וכמוש"כ הר"ן בפרק המגרש בשיטת הרי"ף דלר"א אף ע"ח כרתי דהכוונה לא
שע"ח בכתבם יועילו כמו ע"מ בפנינו אלא כל שהגט יוצא מתחת ידה מחותם בע"ח שאין בו חשש הרי אנחנו כולנו
יודעים שבא מיד בעלה לידה אעפ"י שלא ראו עדים המסירה הרי כולנו עידי מסירה ומגורשת למפרע משעת המסירה
שהרי הוא כאלו נמסר בפני עדים ע"ש ,הרי שמתירים אשת איש לעלמא על סמך אנן סהדי מבוררת א"כ ק"ו בן בנו של
ק"ו בנידון שלפנינו שהכניסה לחופה והיה שם רבנים מסדר קידושין ומברכים ויצאו מהחופה בחזקת נשואה ועדיין הוא
כן בלי פקפוק וערעור פשיטא אנן סהדי וכלנו עידי מסירת הקידושין מיד החתן ליד הכלה ובאמירה הגונה עפ"י רב המסדר
הבקי בדינים וטיב קידושין פשוט יותר מביעא בכותחא דאין צריך לקדש שנית ונתעוררתי ע"י דברת מ"ו הגאון במקנה
שכל עידותינו בקידושין אינו אלא עפ"י אומדנא בעלמא שהרי מכסים פני הכלה ואין העד יכול להעיד שזאת היא הכלה
אלא באומדנא שהשושבינים הושיבוה באפריון וכדומה וזהו ראיה ברורה לכל מה שעסקנו פה בתשובתינו וכיון שהכל
על ידי אנן סהדי א"צ דין עדות ולא יופסל ע"י צירוף פסולים וקרובים דהרי כל אנן סהדי פסולין וכשרים מצורפים אלא
כל אנן סהדי לא צריך ,עכ"ד.
ושוב שמעתי מהרב יהודה הורביץ שליט"א ששמע מחכ"א שהגיע לפניו שאלה על מקרה דומה שעלה חשש גזלן על עד
קידושין ,ושאל למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מה עליו לעשות? והשיב יש את שו"ת חת"ס הנ"ל ,ושוב שאל אם מ"מ כדאי
לחזור ולעשות קידושין ,ואמר הגרי"ש 'אין צורך אפשר לסמוך על החת"ס'.
ונמצא לפי"ז דאף שיחד החתן עדים והיה שם עד גזלן מ"מ הקידושין כשרים על פי אנן סהדי ואין כאן נמצא אחד מהם
קרוב או פסול כיון ש עדים לחוד ואנן סהדי לחוד ובאנן סהדי גופיה ליכא נמצא אחד מהם קרוב או פסול ,ויכל א"כ
המסדר קידושין לברך ברכת אירוסין ואותו עד לברך בשבע ברכות ,וזה שלא כהוראת מרנן הגר"נ קרליץ והגר"א גנחובסקי
זצ"ל ,ועדיין צ"ע.
© להערות והארות ,ולקבלת העלון במייל 0548473@gmail.com
| 34אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד ,יום ג' פרשת תולדות ,ל' חשון תשפ"ז 535
טֹוב ַעיִ ן הּוא "יְ ָב ֵרְך" זימון על הכוס
מעלת כוס של ברכה :כתוב בפסוק (בראשית
פרק יח פסוק ט) שהמלאכים שאלו את אברהם ַאּיֵ ה
ָׂש ָרה ִא ְׁש ֶּתָך .ובגמ' (בבא מציעא דף פז ).אמר רבי יוסי ַע ל ּכֹוס יַ יִ ן ָמ ֵל א ּכְ ִב ְר ּכַ ת ה'
ברבי חנינא ,שהיה זה כדי לשגר לה כוס של ברכה.
כוס של ברכה :בהמשך לסדרת הגיליונות בעניין זימון
וכתב בשפתי חכמים (בראשית פרק יח פסוק ט),
שעיקר המצוה שתשתה מאותו כוס שבירכו עליו. כהלכה ,נדון בגיליון שלפנינו (מספר )535בנושא "זימון על
הכוס" .האם ברכת המזון טעונה כוס ,מה הדין ביחיד ,בשלשה
וכתב המהרש"א (חידושי אגדות ברכות דף נא):
ובעשרה?
שמסתמא שתה אברהם עם המלאכים כוס של ברכה,
כמנהג רב נחמן ,כמסופר בגמ' (ברכות דף נא ):שרב האם יש חיוב גמור לזמן על הכוס ,או שאינו אלא מצוה
נחמן ביקש מעולא האורח שישגר כוס של ברכה מן המובחר ,ומה הטעם שבזמננו רבים אינם נוהגים לברך על
לילתא אשתו של רב נחמן ,וכאשר לא שלח הקפידה הכוס?
ילתא ,עד ששברה בכעסה ארבע מאות כדי יין. עוד נדון ,על איזה משקה מברכים ,האם דווקא על יין או
ועניינה של מעלה זו ,ביאר בעל הנתיבות (נחלת שאפשר גם על חמר מדינה ,ומה נחשב חמר מדינה בזמננו?
יעקב אמת ליעקב דרשות מהר"י מליסא פרשת ראה) להרחבה בנושאים קרובים ראה בגיליון " 350שיעור יין
על פי מאמר הגמ' (סוטה דף לח" ):אין נותנין כוס לארבע כוסות" ,ובגיליון " 351משך שתיית כוס של ברכה".
של ברכה לברך אלא לטוב עין ,שנאמר (משלי פרק
כב פסוק ט) טֹוב ַעיִ ן הּוא יְ ב ָֹרְך ,אל תקרי יְ ב ָֹרְך אלא
.1האם בהמ"ז טעונה כוס?
מחלוקת תנאים :מבואר בגמ' (ברכות דף נא .נב ).שנחלקו
יְ ָב ֵרְך" .אף הנותן צדקה בשביל עצמו מתברך ,אבל
תנאים האם ברכת המזון טעונה כוס ,ונחלקו הראשונים כיצד
להיות צינור שהשפע עובר דרכו לאחרים אינו זוכה
אלא טוב עין ,הנותן מתוך רחמנות על העני. לפסוק להלכה.
בגמרא (פסחים דף קה ):שנינו
ומבואר בגמרא (פסחים דף קיט ):שבסעודה
שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא נותנים שהנכנס לביתו במוצאי שבת ואין
כוס של ברכה לאברהם ,ליצחק ,ליעקב ,למשה לו אלא כוס אחד ,מניחו עד לאחר
וליהושע ,וכל אחד מהם נמנע מלברך ,עד שנותנים המזון ,ואומר עליו ברכת המזון
אותו לדוד והוא אומר אני אברך ולי נאה לברך, ומסדר עליו את ברכות ההבדלה.
שנאמר (תהלים פרק קטז פסוק יג) ּכֹוס יְ ׁשּועֹות ומדייקת הגמרא מכאן שברכה
ֶא ָּׂשא .וביאר הנתיבות על פי דברי הרמב"ם שכוס של טעונה כוס.
ברכה הוא השפע ,ולכן אמרו שאין נותנים אותו אלא ובמשנה (פסחים דף קיז):
לטוב עין ,שמשפיע ברכה גם לזולתו. שנינו ,מזגו לו כוס שלישי מברך
ומעתה נבין ביתר שאת את חשיבות הדינים על מזונו .ובגמ' מבואר ,אמר רב חנן לרבא ,שמע מינה ברכת
שיתבארו בגיליון ,מתי ובאיזה אופן מברכים על המזון טעונה כוס .והשיבו רבא ,ארבע כוסות תיקנו רבנן דרך
הכוס ,ויהי רצון שנזכה לברכת טֹוב ַעיִ ן הּוא יְ ב ָֹרְך. חירות ,וכיון שכבר יש כאן כוס יעשה בו מצוה .וביאר הרשב"ם
בברכת התורה (שם) שאין הכוס בא בשביל ברכת המזון ,ובשאר ימות השנה
עקיבא יוסף לוי
1
אוסף | 35
לתוכן
ברכת המזון צריכה יין ,ומשמע שאינה טעונה כוס כלל, אינה צריכה כוס ,אלא שבליל הסדר ,שקבעו בו ארבע
אפילו בשלשה. כוסות ,מברכים ברכת המזון על אחת מהן.
מצוה מן המובחר :כתבו הר"ן (על הרי"ף פסחים דף כו. ובגמרא (ברכות דף נא ).אמר רבי יוחנן ,כל המברך על
מדפי הרי"ף ד"ה שמעת ,ובחידושי הר"ן פסחים דף קה): כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים ,שנאמר (דברים פרק
ורבינו מנוח (הלכות ברכות פרק ז הלכה טו) ,הובאו בבית ּומלֵ א ִּב ְרּכַ ת ה' יָ ם וְ ָדרֹום יְ ָר ָׁשה .ורבי יוסי ברבי
לג פסוק כג) ָ
יוסף (סימן קפב) ,שגם לסוברים שאין חיוב לברך על הכוס, חנינא אומר ,זוכה ונוחל שני עולמים ,העולם הזה והעולם
מכל מקום לכל הדעות מצוה מן המובחר לברך על הכוס .וכן הבא .ועל יסוד מאמר זה שרים בליל שבת בסיום הזמר "צור
כתב הרמב"ן (מלחמות ה' ברכות דף לט .מדפי הרי"ף) ,שהרי משלו אכלנו" (חיברו פייטן שלא נודע שמו)ַ ,על ּכֹוס יַ יִ ן ָמלֵ א
הזכירו חז"ל כוס של ברכה כמה פעמים ועשו לו כמה מעלות כְ ִּב ְרכַ ּת ה'.
טובות ,ואם אין בו אפילו מצוה למה הוזכר כלל .וכן פסק .2שיטות הראשונים
הרמ"א (סימן קפב סעיף א) בשם הר"ן. אפילו ביחיד :דעת התוספות (פסחים דף קה :ד"ה שמע
.3שיטות הפוסקים מינה ברכה) שברכת המזון טעונה כוס ,והביאו בשם רבינו
ברכת המזון :בשולחן ערוך (סימן קפב סעיף א) הובאו שלמה ב"ר מאיר ורבי יחיאל שטעונה כוס אפילו ביחיד,
כל שלש השיטות ,יש אומרים שברכת המזון טעונה כוס והוסיפו שכן מוכח במדרש שוחר טוב (תהלים ג) .ומסיימים
אפילו ביחיד ,ולשיטה זו צריך לחזר אחר כוס ,ואם מצפה שהעולם אין נוהגים לברך על הכוס אלא בשלשה.
שיהיה לו ,ימתין מלאכול ,אפילו אם יעבור זמן סעודה אחת. וכן דעת רבינו יונה (ברכות דף לז ,):הרא"ש (פסחים
ויש אומרים שרק בשלשה טעונה כוס ,ויש אומרים שאינה פרק י סימן יד) ורבינו ירוחם (נתיב טז חלק ז דף קמט ע"א)
טעונה כוס כלל .והרמ"א הוסיף שמכל מקום מצוה מן בשם הבה"ג ,שטעונה כוס אפילו ביחיד .וכן נהג מהר"ם
המובחר לברך על הכוס. מרוטנבורג ,כמובא בהגהות מיימוניות (הלכות ברכות פרק
לדעת החיי אדם (כלל מו סעיף ה) ההכרעה להלכה, ז אות ס) ,וכן פסק הטור (סימן קפב).
שבשלשה חייבים לברך על הכוס .ולדעת הכף החיים (סימן רק בשלשה :ההגהות מיימוניות (שם) מביא בשם ר"י
קפב ס"ק א) מאחר שהשו"ע כתב את השיטה השלישית וה"ר אלחנן שאין ברכת המזון טעונה כוס אלא בשלשה .וכן
באחרונה ,נראה שכך דעתו להלכה ,שאין חיוב כוס אפילו מבואר בזוהר חדש (מדרש רות הנעלם דף מז ,).שהובא בבית
בשלשה. יוסף (סימן קפב) .ומדברי הזוהר ,כפי שהעתיקו המשנה
אולם המשנה ברורה (סימן קפב ס"ק ד ,טז) כותב ברורה (סימן קפב ס"ק טז ,מובא בהמשך) ,משמע יותר מזה,
שהשולחן ערוך לא הכריע בין הדעות ,והמהרש"ל (שו"ת שיחיד לא יברך על הכוס כלל .ועל יסוד זה נהגו המדקדקים
סימן כג) והב"ח (סימן קפב) החמירו ,אבל מנהג העולם לברך ביחיד בלא אחיזת הכוס ,כדלהלן.
להקל כדעה השלישית ,שלא לחזר אחר כוס .ומכל מקום לא חייבים כוס :מהגמרא (פסחים דף קיז ):שהובאה
כשמזמנים בשלשה ויש בבית יין או חמר מדינה ,מצוה מן לעיל ,הוכיח הרשב"א (ברכות דף נב .ד"ה ולענין) שאין ברכת
המובחר לכל הדעות לברך על הכוס .וביחיד ,מקילים כמה המזון טעונה כוס ,שהרי רבא דחה את הראיה מכוס שלישי
אחרונים וכן מנהג העולם שלא לברך על הכוס כלל. של ליל הסדר ,שאין חיוב הכוס מחמת ברכת המזון ,אלא
ולגבי תשעת הימים ,שנוהגים בהם שלא לשתות יין ,כתב משום דארבע כסי תקינו רבנן ,משמע שברכת המזון אינה
המשנה ברורה (סימן תקנא ס"ק עא) שברכת המזון יברך טעונה כוס .וכתב שכן דעת הרי"ף (פסחים דף כו ,).שהביא
בלא כוס" ,כיון דיש פוסקים דאף ג' שאכלו אין צריך כוס, בהלכותיו את דברי רבא.
עכ"פ בכהאי גוונא יש לסמוך עלייהו". ולגבי הגמ' (פסחים דף קה ,):שמדייקת מהברייתא
יש מדקדקים :כתב הרמ"א (סעיף ב) ,וכן בשו"ע הרב שברכה טעונה כוס ,יישב הרשב"א שאין הלכה כאותה
(סימן קפב סעיף א) ,יש מדקדקים ,שכשמברכים ביחיד ברייתא ,אלא כתנא הסובר שאינה טעונה כוס ,וכדברי רבא,
מניחים את הכוס על השולחן ואינם אוחזים אותו בידם, ולכן לא הביא הרי"ף בהלכותיו אותה ברייתא.
שנכון מנהג זה על דרך הקבלה. וכן כתב הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ז הלכה טו) שאין
2
| 36אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
הכוס אף המדקדקים להדר בשאר מצוות ,ומאי גרע מצוה זו, וביאר המשנה ברורה (ס"ק טו ,טז) שבזה יוצאים ידי כל
שאף שהיא פלוגתא ,הלא כתב הרמ"א (סימן קפב סעיף א) הדעות .לדעה הראשונה ביחיד טעונה כוס ,ומדברי הזוהר
"ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך על הכוס" ,ואין נפקא משמע שיחיד לא יברך על הכוס ,ולכן מברכים כשהכוס
מינה בזה בין שבת לימי החול (הליכות אבן ישראל ,שבת, מונח לפניהם על השולחן ואינם אוחזים אותו ,ובזה
פרק טז סעיף יא והערה .)13 מרוויחים את שני הצדדים .מצד ההלכה יוצאים ידי חובת
בבית הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (כאיל תערוג ,הלכה עמוד כוס מעיקר הדין ,שהרי הכוס מונח לפניו ,ואחיזת הכוס בידו
רסז) זימנו על הכוס בשלשה אף בחול .ובאור לציון (חלק ב אינה אלא למצוה מן המובחר .ומצד הקבלה אין זה נחשב
פרק מו סעיף כ) כתב שיש להשתדל שכל זימון של שלשה כמברך על הכוס ,כיון שאינו אוחזו בידו .ומסיים המשנ"ב,
יהיה על הכוס. וכהיום מנהג העולם שאין מברכין על הכוס כלל ביחיד.
ויש שזימנו על הכוס רק בשבתות ובמועדים .הגר"נ וכתב בערוך השולחן (סימן קפב סעיף א ,ג) :במדינתינו
קרליץ זצ"ל (עדות בני ביתו לרבני הילכתא) זימן על הכוס לא נהגנו בכוס כלל ,כי היין וכן שארי משקים ביוקר אצלינו,
בשבת ויום טוב אף בשלשה .ובבית הגרש"ז אויערבאך זצ"ל וכל שתייתינו הוא מים כידוע ,וכפי הנראה תפסנו לעיקר
(עדות נכדו הג"ר אהרן גולדברג שליט"א לרבני הילכתא) לא כדעה הסוברת שאין צריך כוס ,ומכל מקום יש מדקדקים
זימנו על הכוס בימות החול ,ובשבת ,בפורים ובחול המועד בשבתות וימים טובים כשיש זימון לברך על הכוס אם אפשר
זימן על הכוס אף בשלשה .וכשלא היה להשיג .ובזמן הגמ' כולם בירכו על הכוס ,כי היין היה אצלם
מזמן על הכוס ,היה דרכו לשאול לפני בזול .לכן במדינות שיין מצוי וזול,
ברכת המזון את בני ביתו אם רוצים ודאי ראוי לכל ירא ה' לברך על
לשתות ,וכאשר השיבו שלא ,היה הכוס ,ובפרט כשיש זימון.
מבקש להסיר את היין מן השולחן והאגרות משה (יו"ד חלק ג
ומברך בלא כוס. סימן נב אות ג) כתב שיש מעלה
ויש שנהגו שלא לזמן על הכוס, לברך על הכוס בשלשה ,והרוצה
או רק בעשרה .בבית הגרי"ש אלישיב לנהוג כן יתנה שלא יהא עליו
זצ"ל לא זימנו על יין אלא בפורים כנדר .אבל אין חיוב לברך על
ובליל הסדר (עדות נכדו הג"ר אריה הכוס אפילו בעשרה ,שכבר מאות
אלישיב שליט"א לרבני הילכתא). שנים נהגו שלא לברך על הכוס,
ובארחות רבנו (חלק א עמוד קסב) ונחשב הדבר שנפסק אצלנו
מובא שאצל החזו"א ובעל הקהלות יעקב לא זימנו על הכוס כשיטת הסוברים שאין חיוב כוס ,למרות שהסיבה היתה
אף בשבת .והגר"ח קניבסקי זצ"ל (אלא ד' אמות פרק כא בזמנם מחמת שלא היה יין מצוי.
סעיף א עמוד פ) זימן על הכוס רק בעשרה ולא בשלשה. ומוסיף שיש נוהגים לברך תמיד על הכוס ,אבל בתלמידי
וטעם המנהג אמר בשם אביו בעל הקהלות יעקב מפני חכמים לא שמע שנוהגים לברך דווקא על הכוס ,ואפשר
שבזמנם היין היה ביוקר ,ולכן הוא נוהג לברך על הכוס רק שהטעם בזה ,שבשביל לנהוג כדין ,אם ישתה מלא לוגמיו,
בעשרה ,וממשיך בזה מנהג אביו .ובספר מאיר עוז (חלק ח הוא נכנס למחלוקת האם מברכים אחריו מעין שלש .ואם
עמוד )262הביא ששאל את הגר"ח אם ראוי להדר לזמן על ישתה רביעית גדולה ,שבוודאי מתחייב בברכה אחרונה ,יהא
הכוס ,והשיב שהמנהג שלא לזמן על הכוס. אסור להורות אחר שתייתו ,ומטעם זה גם לעיון בלימוד אינו
ודרך מיוחדת נהג הגר"ש דבליצקי זצ"ל (דרך ישרה, טוב.
פרק כב אותיות א-ג ,עמוד רסז-רסח) ,שהיה מברך על .4מנהג גדולי ישראל
הכוס אף ביחיד ,ולא היה אוחזו בידו בשעת הברכה ,אלא מצוה מן המובחר :במנהג גדולי הדור מצינו דרכים
העמידו לפניו על השולחן .ובדרך כלל היה הכוס של ברכת שונות .יש שזימנו על הכוס אף בימות החול .הגרי"י פישר
המזון מחמר מדינה ,והיקל להחשיב גם קפה או קולה כחמר זצ"ל נהג לברך על הכוס בכל עת שהיה חיוב זימון ,גם בימות
מדינה .ועל פי רוב אף כשזימן בשלשה בירך על חמר מדינה, החול .והיה מעורר שתמוה שלא ראינו שמהדרים לזמן על
3
אוסף | 37
לתוכן
ולכן גם אז לא היה מגביה את הכוס,
שכיון שאין ברור שמשקה זה נחשב
חמר מדינה ,טוב יותר להעמידו לפניו
בלבד.
.5חמר מדינה
משקה חשוב :מבואר בשו"ע (סימן
קפב סעיף ב) שכוס ברכת המזון אינה
אלא של יין ,ולא משאר משקים אפילו
קבע סעודתו עליהם .ואם אין יין מצוי
באותו מקום ,והשכר או שאר משקים
הם חמר מדינה ,מברכים עליהם חוץ
מן המים .וכתב הרמ"א שאין למחות
במה שנוהגים לברך על השכר ,שהרי
יש אומרים שאינה טעונה כוס כלל,
ועוד שעיקר חמר מדינה הוא שכר
וקובעים הסעודה עליו .ואף שיש יין
בעיר ,אינו נקרא מצוי לדבר זה ,שהוא
ביוקר ואי אפשר לקנותו לכל סעודה.
ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך
על יין.
ומה נחשב חמר מדינה בזמננו,
נחלקו בזה הפוסקים .דעת החזו"א,
כפי שכתב הגר"ח קניבסקי זצ"ל
במכתבו לחמיו הגרי"ש אלישיב זצ''ל
בעניין הבדלה (נדפס בקובץ תשובות
חלק א סימן נז) ,שבארץ ישראל אין
היום חמר מדינה ,שכן אין ההמון
שותים בירה במקום יין .ואמר החזו"א
שאולי מיץ תפוזים הוא חמר מדינה,
הודפס מאתר אוצר החכמה שערי הברכה <מהדורה חדשה> /שטיצברג ,שמואל יוסף }עמוד (6470422) {160
אך למעשה גם על זה לא הסכים.
ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות
.6כוס של ברכה יצחק ,פסח עמוד קל) שמיץ תפוזים טבעי או מיץ אשכוליות
טעם הדבר :כתב בנתיבות עולם למהר"ל מפראג הוא חמר מדינה ,אבל מיצים שעיקרם מים עם תמצית טעם
(נתיב העבודה פרק יח) ,כשם שהשי"ת משלים את האדם דינם כמים.
במזונותיו ,כך צריכה ברכת המזון להיות בשלמות הגמורה, ובאגרות משה (או"ח חלק ב סימן עה) כתב שסודה ושאר
והיין ראוי ביותר לברכה ,שהוא מורה על הברכה הבאה מאת משקאות כאלה דינם כמים בעלמא .ואף שמגישים אותם גם
השי"ת ,ולכן נקרא כוס של ברכה .וכאשר שפע הברכה של בסעודות חשובות ומכבדים בהם ,שתייתם היא לצמאון
היין מונח לפניו ,הוא מודה ומברך על כל הטוב שקיבל מאת ולהתקרר .וחשיבות משקה היא כששותים אותו אף בלא
השי"ת. צורך הגוף ,לכבוד הסעודה ולכבוד האורחים .ועיין בשערי
וכתב הלבוש (סימן קפב סעיף א) "כבר ידעת שברוב הברכה (עמוד קלח) שהאריך בשיטות לגבי חמר מדינה.
4
| 38אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מעין שלש 'על הגפן' ,כמבואר בשו"ע הברכות שתיקנו חכמינו ז"ל תיקנום
(סימן קצ סעיף ב) ,ונמצא שיש כאן לסדרם על הכוס ,מפני שהוא דרך
שמונה ברכות בסעודה? כבוד ושבח נאה לסדר כן שבחו
ונראה שכוונתו שברכה זו אינה וברכתו יתברך עם הכוס שבידו ,וכמו
מסדר הסעודה .כוס של ברכה שייכת שאמר הכתוב (תהלים פרק קטז פסוק
לברכת המזון עצמה ,וברכת בורא פרי ּוב ֵׁשם ה' ֶא ְק ָרא.
יג) ּכֹוס יְ ׁשּועֹות ֶא ָּׂשא ְ
הגפן שעליה היא חלק מסדר הזימון, והוסיף שעל פי הקבלה יש בזה סוד
אבל שתיית הכוס וברכת מעין שלש גדול ,שהכוס רומז לספירה העשירית,
שאחריה דין נפרד הוא .וכמבואר בשו"ע מידת המלכות ,הנקראת כוס ישועות,
(סימן קצ סעיף ג) ,שיש ספק באיזה המקבלת את השפע מכל הספירות
שיעור מתחייבים בברכה אחרונה על שתיית יין ,בשיעור שלמעלה ממנה ,וממנה הוא יורד
כזית או רביעית .נמצא שברכה מעין שלש אינה באה ומשפיע ברכה ופרנסה לכל העולם.
מחמת הסעודה אלא מחמת השתייה ,ותלויה בשיעורה. ובספר מאיר עוז (חלק ח עמוד )262-263תמה על דברי
אלא שמדין כוס של ברכה צריך לשתות מלא לוגמיו ,ומלא הלבוש ,היכן מצינו שרוב הברכות נאמרות על הכוס .ופירט
לוגמיו הוא רוב רביעית ,ומשום כך ישתה רביעית שלמה את הברכות שתיקנו על הכוס ואת הברכות הנאמרות בלא
כדי לצאת מן הספק. כוס ,ומדבריו עולה שרובן נאמרות בלא כוס.
.8מעשה רב ואפשר לבאר שלא דיבר הלבוש אלא בברכות הקשורות
ירושלים של מעלה :המחנך הדגול הג"ר ליפא זילברמן לסעודה .בשעת סעודה דרכו של אדם להרים כוס יין
זצ"ל שימש משגיח רוחני בתלמוד תורה קמניץ בירושלים. ולהודות ,ולכן נאה לסדר גם את שבחו של מקום על הכוס.
והיו אומרים בירושלים של מעלה ,שזכות גדולה היא ואין הכוונה דווקא לקידוש ולברכת המזון שהם על סדר
לתלמוד תורה ,שגברא רבה כמותו בחר להיות משגיח רוחני הסעודה ממש ,אלא לכל ברכה שיש עמה סעודה ,כברית
בחיידר. מילה ,נישואין ופדיון הבן ,וכן ברכת אבלים בסעודת אבלים,
וסיפר אחד מתלמידיו ,שלפני עשרות שנים כשהיה קידוש החודש בסעודת עיבור החודש ,והבדלה שעמה
תלמיד בתלמוד תורה ,שמע ממנו דרשה שנחקקה בלבו, סעודת מלוה מלכה .אבל ברכות שאין עמהן סעודה ,אין
ובה ראה מהו דקדוק בהלכה .ר' ליפא הנהיג שהתלמידים טעם להביא בהן כוס.
יטלו ידיהם ויאכלו פת בארוחת הבוקר ,באומרו שבלא זה ֶׁ .7ש ַב ע ַּב ּיֹום ִה ַּל ְל ִּת יָך
אין דעתם מיושבת עליהם ללימוד .וכיון שכולם נטלו ידיהם שפע ברכה :כתב הבן יהוידע (שבת דף לב :על הגמ' "עד
ואכלו יחד באותה שעה בכיתה ,סבר שחייבים בזימון .ועורר שיבלו שפתותיכם מלומר די") שבכל סעודה מברך האדם
שממילא צריך גם כוס ,שהרי ברכת המזון טעונה כוס. שבע ברכות .בתחילתה שתים ,על נטילת ידים והמוציא,
על כן הלך ושאל את הג"ר זונדל קרויזר זצ"ל ,והשיבו: ובסופה ארבע ברכות של ברכת המזון ובורא פרי הגפן על
הרי יין ביוקר ,וממילא פטורים[ .כנראה כוונתו למה שכתב הכוס ,וסימן לדבר בלשון הפסוק (תהלים פרק קיט פסוק
בערוך השולחן הנ"ל ,שבמקום שהיין ביוקר לא נהגו לברך קסד) ֶׁש ַבע ַּבּיֹום ִהּלַ לְ ִּתיָך.
על הכוס ,ותפסו לעיקר כדעה שאין ברכת המזון טעונה ומי שיש לו ברכה בעושר אוכל גם פירות ,ומוסיף בכל
כוס] .תמה ר' ליפא :וכי ביוקר ייקרא ,והלא בקבוק מיץ סעודה שלוש ברכות ,העץ והאדמה ושהכל ,ונמצא מברך
ענבים עולה שקלים ספורים? ואף על פי כן לא זז ר' זונדל עשר ברכות בסעודה .ואדם רגיל אוכל שתי סעודות ביום
מדעתו[ .אפשר שטעמו כמו שכתב באגרות משה הנ"ל, ומברך י"ד ברכות ,והעשיר מברך כ' .וזהו "עד שיבלו
שכיון שכבר מאות שנים נהגו שלא לברך על הכוס ,נחשב שפתותיכם מלומר די" ,שתהיה לכם עשירות ולא תסתפקו
הדבר כנפסק אצלנו ,אף שהסיבה לכך היתה שלא היה בי"ד ברכות אלא תברכו כ' .עכ"ד.
יין מצוי] .את כל המעשה סיפר ר' ליפא בפני התלמידים, וצריך ביאור ,שהרי אחר שתיית הכוס מברך עוד ברכה
ולמעשה לא זימנו על הכוס.
5
אוסף | 39
לתוכן
שאלה :כיצד ראוי לאחוז את הכוס של א .כוס של ברכה :נחלקו בגמ' האם ברכת המזון טעונה
כוס .ולהלכה יש אומרים שטעונה כוס אפילו ביחיד,
ברכה?
יש אומרים שרק בשלשה ,ויש אומרים שאינה טעונה
מה הם גדרי אחיזת כוס של ברכה בזימון ובברכת
כלל .ולכל הדעות מצוה מן המובחר לברך על הכוס.
המזון? האם דין נטילה בשתי ידים נאמר דווקא
ב .למעשה :מנהג העולם להקל שלא לחזר אחר כוס.
כשמגישים את הכוס למזמן ,או אף כשהוא מגביה אותה
אולם כשמזמנים בשלשה ויש בבית יין ,מצוה מן
בעצמו מן השולחן? המובחר לברך על הכוס .ובתשעת הימים יברך בלא
מהיכן מודדים את הגבהת הטפח ,מתחתית הגביע או כוס .וביחיד נהגו שלא לברך על הכוס כלל ,ויש
מתחתית הרגל? ועד מתי צריך המזמן להחזיק את הכוס מדקדקים שמניחים את הכוס על השולחן ואינם
בידו ,עד "אל יחסרנו" ,עד אחר "הרחמן" ,או עד אחר אוחזים אותו ,ובזה יוצאים ידי כל הדעות.
ברכת בורא פרי הגפן? ג .מנהג גדולי ישראל :במנהג גדולי הדור מצינו דרכים
מקורות :גמרא (ברכות דף נא ;).שולחן ערוך (סימן שונות .יש שזימנו על הכוס גם בחול ,יש שזימנו רק
קפג סעיף ד) ומשנה ברורה (שם ס"ק טו-טז); שערי בשבתות ובמועדים ,ויש שלא זימנו על הכוס כלל או
תשובה (סימן קצ ס"ק ה); כף החיים (סימן קפג ס"ק יט); רק בעשרה.
ערוך השולחן (סימן קצ סעיף ז); שבט הלוי (חלק ט סימן ד .בלי נדר :באגרות משה כתב שאין חיוב כוס אפילו
ער אות ב). בעשרה ,אך מעלה יש בזה לברך על הכוס בשלשה,
במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא ,הקוראים והרוצה לנהוג כן יתנה שלא יהא עליו כנדר.
הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה, ה .שיעור השתייה :המברך על הכוס צריך לשתות מלא
מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם ,טלפון ,מקום לימוד).
התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב. לוגמיו .וכיון שיש ספק אם מתחייבים בברכה אחרונה
ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות. בשתיית כזית או רביעית ,ישתה רביעית שלמה ויברך
קו 'הילכתא' טלפון 02-5377085שלוחה 4 אחריה מעין שלש.
עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'
חדר 'קול הלשון' ,ישיבת מיר ירושלים ,תיבת 'הילכתא' ו .חמר מדינה :כוס של ברכה צריכה להיות של יין,
במייל 5047867@gmail.com ובמקום שאין יין מצוי מברכים על חמר מדינה חוץ
הגיליון הוקדש לעילוי נשמת מן המים .נחלקו הפוסקים מה נחשב חמר מדינה
מרת חיה זיסל ב"ר אליעזר ליפא הירשמן ע"ה בזמננו .יש סוברים שאין היום חמר מדינה כלל ,ויש
נלב"ע כ"ה חשון שהחשיבו מיץ תפוזים טבעי כחמר מדינה .ומשקאות
תנצב"ה קלים שעיקרם מים דינם כמים.
"סדר הגבהת הכוס"
גם גיליון זה הוגה בסיוע
מקרא פלוס · תוכנת ההגהה
לפרטים ולהצעת מחיר
plus.mikrabooks.co.il
ביינוש קרליבך 058-7179103
של הוצאת ״מקרא״ · דוגמה חינם לכל ספר ועלון
מכון הילכתא
מענה אנושי 02-5350-535 :מייל5047867@gmail.com :
לקבלת הגיליון במייל5047867@gmail.com :
| 40אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
גליון שבועי | תולדות -תשפ"ז
יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים -מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו-יורק
מעשה שהיה פסקי דינים
התחייבות כתשלום// דיני משפט //
הרב חיים קאהן שליט"א
בעודו מעיין בעיתון ,צדה את
עינו של דוד מודעה קטנה .וזה יתעכב זמן מרובה בערכאות ,וכדומה), קנין
מקבלים טענת השלשה.6 א .קבלת בית הדין לפשרה ,צריכה קנין
1
תוכן דבריה 'מחפש מקור נוסף
וכן כשנראה לב"ד שיש חשש שהנתבע (אפילו ב"ד של שלושה כשרים .)2וצריכים
לפרנסתך? ּבֹא ללמוד מקצוע לפרש את שמות הפשרנים שמקבלים
יבריח את ממונו מהתובע ,רשאים
שתוכל לעסוק בו בשעות הערב'. עליהם ,אלא אם עשו הקנין לפניהם.3
הם לעקל ולעכב את ממון הנתבע עד
-נשמע מעניין - ...הרהר לעצמו לפסק הדין( 7וכן בקרקע ,יכולים להורות ונחלקו הפוסקים אם חתימה על שטר
דוד ,וחיש מהר התקשר למספר להשאיר את הנכס במצבו הנוכחי עד הבוררות מועילה כקנין.4
הטלפון שנרשם במודעה. הבירור בבי"ד). השלשת ממון
ויש שכתבו שאף התובע מעצמו רשאי ב .מן הדין ,אין זכות לבעל דין לתבוע
-שמי שלמה .אני מתקן כלי כסף, לעקל מעות או נכס בערכאות בלי היתר ששכנגדו ישליש את ממון התביעה ביד
תוכל ללמוד אצלי את רזי המקצוע בית דין ,אם חושש שהנתבע יבריח את ב"ד .5אבל נראה שהסכמת האחרונים היא
ולעסוק בו בשעות הפנאי .זו פרנסה הנכס ,8אבל חייב להזמין מיד את הנתבע שבזמנינו שיש חשש שאף שחתמו שטר
נוספת בצורה קלה ומכובדת' - לדון בבית דין של ישראל.9 שתקף בערכאות לא יהיה ציית דינא (או
סיפר לו הלה.
.1סנהדרין ו' א' ,סי' י"ב סעיף ז' ,וכתב הסמ"ע ס"ק י"ד דלא כראב"ן שכתב אם קבלו לכתחילה לדין ופסקו
-כמה זמן לוקח ללמוד מקצוע פשרה אי"צ קנין ,ועיין במאזניים למשפט ס"ק ו' שכתב ע"פ ביאורו בראשונים שאם באו מתחילה בתורת
בי"ד ומחלו בפירוש (או הסכימו בפירוש לפשרה) אי"צ קנין ,וראה להלן הערה 657מטו"ז.
זה? -שאל דוד. .2סי' י"ב שם ,וביאר הסמ"ע ס"ק ט"ז דהגם ששלושה יכולים לדון בלי קנין ,שאני פשרה שרוצה שזה יוותר
לשכגנדו לפנים משורת הדין .ובפתחי תשובה ס"ק י"א הביא מהרבה ראשונים דבשלושה אי"צ קנין (ומברכי יוסף
-מספיק ארבעה /חמשה ס"ק י"ב שהאריך מאוד בזה) ,אבל מסיק שאינו יכול לומר קי"ל כדבריהם כפי שכתב זה התומים סו"ס כ"ה בקיצור
שיעורים ,אני פנוי בשעות הערב. ת"כ על שיטות שאינו מוזכר בשו"ע ורמ"א ,אכן עיין בהגהות משפט שלום (שנדמ"ח) שציין לשו"ת פרח מטה
אהרן חלק א' סי' קכ"ג שהמוחזק י"ל קי"ל .ועיין בערך ש"י סעיף ז' שהביא משו"ת מהרש"ל סי' ד' שמה שיכולים
תוכל להגיע לביתי ברחוב המגיד. לחזור בהם מהפשרה שעשו בהבי"ד בלי קנין הוא תק"ח שיכול לחזור מפשרה לדין אבל אם פוקר בבי"ד ,לא עשו
תקנתא לרשיעי ואינו יכול לחזור בו.
-מצויין ,אני גר ממש בסמוך .3נתה"מ ס"ק ד' ,מר"ן סנהדרין ו' א'.
.4דעת הסמ"ע ס"ק י"ח שכתבו שטר בלי קנין בתחילת הדיון מהני ,והאו"ת ס"ק ז' ונתה"מ חידושים ס"ק י"ב
אליך -שמח דוד. כתבו דלא מהני ,ובשו"ת מהרש"ם חלק ה' סי' מ"ה מאריך בזה ,ונוטה שאם כתבו קאמפראמיס שמועיל בדיניהם
מהני מדין סיטומתא ,וע"ע סי' מ' פרטי דין במחייב עצמו בשטר בדרך הודאה ,וה"ה לכאן ,והאריכו הפוסקים בזה.
-אהה ...אם כך אני חושש שאני .5ש"ך סי' ע"ה ס"ק ב' מרד"ך בית ב' חדר א' ,דלא כדרכי משה שם ,ובשו"ת דברי חיים חו"מ סי' ז' שכן עיקר ואם
לא רוצה ללמד אותך... מסרב לדון עד שישליש התובע יש לו דין מסרב.
.6כסף הקדשים שם ,חכמת שלמה שם ושו"ת האלף לך שלמה חו"מ סי' א' ,וע"ע שו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי'
-מדוע? -לא הבין דוד. ק"ע ,שו"ת מהרש"ם חלק א' סי' ע"ג ,וכ"כ בערוך השולחן סי' ד' סעי' ה' ,ע"פ הרמ"א סו"ס ד' שמחייבים את הבע"ד
לתת משכון לפני הדיון.
-כי באיזור שלנו כולם מתקנים .7סימן ע"ג סעיף י'.
.8בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' נ"א ושו"ת ריא"ז ענזיל סי' צ"ד כתבו שעיקול ע"י ערכאות אינו בכלל הליכה לערכאות
אצלי ,אני היחיד שעושה זאת, כאשר כל כוונתו להכריח עי"ז שישבו לדין בבי"ד של ישראל ,ואף למה שכתב הרמ"א סימן כ"ו סעיף א' שי"א דמי
שהלך לערכאות אין נזקקין לו ,אין זה בכלל ,וע"כ הלכה רווחת היא שאם א"א לעקל ע"י בי"ד מותר לעקל ע"י
אני לא מחפש שיהיה מי שירד ערכאות ובלבד שלא ימשיך לדון בזה לפניהם אלא בפני הבי"ד.וה"ה שרשאי להבטיח את זכויותיו ע"י ערכאות,
לפרנסתי .אולי אם תתחייב לי שלא וכגון לרשום משכנתא על נכסי החייב .עיין שו"ת מהרש"ם חלק ג' סוסי' ט' דאם נעשה מדעת שניהם מותר ואין
בזה משום מייקר אלילים ,דכן כתב שו"ת חת"ס חו"מ סי' ג' שמותר להעלות פראטאקל (הדו"ד שנאמרו מהצדדים
תעסוק בזה כאן באיזור שלנו אני בבי"ד) בדיניהם כדי להבטיח עצמו.
יסכים. .9שם ,ואמנם הואיל שא"א לעקל בדיניהם בלי הזמנה בערכאות ,ע"כ שצריך להזמין את שכנגדו באותו
זמן לבי"ד ולהודיע לבי"ד שהזמינו לערכאות לשם עיקול ולא לדון שם ,והבי"ד יפסקו היאך לדון בדבר.
וסף | 41 (המשך א
בעמוד ב) (המשך בעמוד הבא)
לתוכן
פסקי דינים
מעשה שהיה
על תביעה פחות משוה פרוטה אין ב"ד ישיבת הדיינים
-אין בעיה .אני מתחייב על כך! ג .הדיינים צריכים לשבת באימה וביראה
חייבים להזדקק ,18שאינו ממון לענין
ובכובד ראש ,שהשכינה מצויה בשעת
למחרת התייצב דוד בשעה
גזל.)19 הדין ,שנאמר 'אלוקים נצב בעדת קל,
היעודה בביתו של שלמה - .אני
בקרב אלוהים ישפוט'( 10תהלים פ"ב א').
עדיין לא בטוח שאני רוצה ללמד שמיעת הטענות ומאימת השכינה המצויה בבי"ד צריכים
אותך - ...אמר לו שלמה. ה .בית דין שומעים את הטענות מפי הדיינים להתעטף בסודרין( 11וכדי שלא
-מה הבעיה עכשיו? אני כבר יסתכלו אנה ואנה) ,ובזמנינו ,בכובע
בעלי דין עצמם ,שמתוך כך יכירו עליון ובגד עליון.12
התחייבתי שאני לא יעסוק בזה
בטענותיהם אם הן אמת או שקר.20 כדי שיצא הדין לאמיתו ישימו
בשכונה שלנו -לא הבין דוד.
הדיינים לב לדברי בעלי הדין וידקדקו
מן הדין ,התובע יכול למנות 'מורשה'
-דברתי היום עם ידיד וסיפרתי בדבריהם ,13ומטעם זה אסורים לאכול
לו על כך .הוא טען באזני שהתנאי ('טוען') לטעון טענותיו בפני ב"ד,21 או לשתות בשעת הדיון.14
שעשינו בינינו לא יועיל. אך הנתבע ,לרוב הראשונים אינו יכול מורא שמים
כאן כבר הגיע תורו של דוד ד .אמרו חז"ל ,לעולם יראה הדיין כאילו
למנות מורשה .22ומכל מקום המנהג
23
חרב מונחת על צווארו וגיהנם פתוחה
לכעוס -מה אני חשוד בעיניך כמי
הוא למנות מורשה ('טוען') לסדר לו מתחתיו ,15מאידך ,ציינו חז"ל את שכר
שאינו עומד במילתו???
הטענות 24הן לתובע והן לנתבע .וראוי הדיינים שדנים את הדין כפי הבנתם
-חס וחלילה! לא מכך אני חושש! לשם שמים.16
שיציעו הבעלי דין את טענותיהם
ההוא טען שאין חלות להתחייבות ובכל זה אין הבדל בין תביעה גדולה
כזו ,כיון שהיא בגדר 'קנין דברים'. תחילה ,והנסיון יוכיח. או אפילו קטנה של שוה פרוטה( 17אבל
פירוש -כל הסכם כדי שיהיה בו ועיין עוד בזה בתה"ד סי' ש"ד ע"פ מרדכי ב"ק קצ"ג שאוסר ,וכפי ביאור הרמ"א סי' ד' אפילו בדיעבד ,ואכן
ממש יש צורך לעשות עליו קנין, בהג"ה אשר"י ב"ק פרק ג' סי' ג' ד"ה וכבר ,מתיר עכ"פ בדיעבד ,ובאורים סי' ד' ס"ק ה' כתב שהמרדכי
איירי בשר עכו"ם אלים וחולק על התה"ד ,ובשו"ת רמ"א סי' פ"ו מתיר לעקל .ולפי האמור נראה שאם
וקנין מועיל רק כאשר חל על דבר אירע הדבר בימים שא"א לקבל עיקול ע"י בי"ד וחושש מהפסד ,יכול לעקל ע"י ערכאות ,וכשיזדמן לבי"ד
שיש בו ממש .לפיכך קנין שכל ישלח הזמנה לדון בדיננו.
.10סנהדרין ז' א' ,סי' ח' סעיף ב' ,סמ"ע ס"ק ו' ,וראה ברכי יוסף שם משלה"ק.
מהותו הוא לא לעשות ,אינו קנין
.11שם ,וסמ"ע סי' ה' ס"ק ט"ז.
(עיין סמ"ע סימן רמ"ה סק"ב וראה .12ערוך השולחן סי' ח' סעיף ב'.
בכל זה 'משא ומתן' -גליון ט"ו ,מדור .13סי' ח' סעיף ב' שידון דין אמת לאמיתו ,ראה כסף הקדשים שם ,ומאזניים במשפט שם ,וכן בפרישה
סי' א' סעיף ב' ,וע"ע סי' ט"ו סעיף ה' לפסוק ע"פ הדברים שדעתו נוטה שהוא אמת.
'קו ההלכה' מאמר 'יורד לאומנותו'). .14ברכי יוסף סי' ח' אות ה' ו' משלה"ק מס' ר"ה נר מצוה אות ל"ב.
.15שם ,וראה סמ"ע ס"ק ז' ח'.
-האם ידידך הוא דיין? מדוע .16שם ,סי' ח' סעיף ב' ,סמ"ע ס"ק ט"ו .וראה עוד לעיל סעיף ז'.
שלא נשאל דיין מוסמך על כך? .17סנהדרין ח' א' ,סי' ו' סעיף א'.
.18סי' ו' ,ובש"ך שם ס"ק א' מחלוקת הראשונים אם דנין על כלי פחות משווה פרוטה ,וע"ע פ"ת שם ס"ק
על אתר החליטו השניים לסור א' כמה פרטים בדינים אלה.
אל 'בית ההוראה'. .19סמ"ע ס"ק א'.
.20סי' י"ג סעיף ג' וסמ"ע ס"ק י"ב .ובסי' י"ז סעיף ו' ,שבאם אפשר ,לא יהא הדיין שומע מפי המתורגמן
-צדקו דברי ידידך שאין (ע"פ פירוש הרמב"ם הל' סנהדרין פרק כ"א הלכה ח' במכות ו' ב' הנהו לעוזי) ,ונראה שמהטעם האמור
נכון להימנע במידת האפשר מקבלת טענות בעלי הדין ב'זום'.
מקום להתחייבות כזו בסתם, .21ראה פרטי דין רבים בדיני הרשאה ,וע"ש אם ראוי להיעשות מורשה.
התחייבויות כאלו הן בגדר 'קנין .22סי' קכ"ד סעיף א' ,ובסמ"ע שם ס"ק א' הביא הטעם ,שהנתבע עצמו יש חזקה שאינו מעיז פניו בפני
דברים' .אך בנידון דידן אני חושב בעל חובו ,אך המורשה שלו שמא יטען שקר (משא"כ התובע ,שגם הוא עצמו אין לו חזקה שאינו תובע
שקר) .ועוד ,שהתובע הממנה מורשה ,הרי הוא מקנה לו את ממון התביעה ,והרי עומד במקומו וכאילו
שתוכל ללמד את דוד את סודות הוא התובע עצמו ,משא"כ הנתבע ,שאין לו מה להקנות למורשה.
המקצוע בהשקט ובביטחה .אתה .23הסמ"ע בסי' י"ז ס"ק י"ד כתב שכל שבאו לדון לפני דיינים קבועין הו"ל כקיבלו עליהם לדון כן ,ואין
לנו אחר הקבלה כלום .וכתב הש"ך בסי' קכ"ד ס"ק א' ,שאם התובע מעכב על כך ,אין לקבל מורשה של
לא צריך לחשוש שהוא יעסוק בזה הנתבע .וכתב התומים ס"ק א ,שכהיום נתפשט המנהג בכל מקומות דמעמידין התובע ונתבע מורשה
בשכונתכם ויקפח את פרנסתך. בלי שטר הרשאה ,והיינו משום דהוה כקבלו עליו .אבל בהגיע הדבר לידי הכחשה ,נוהגים מבלי לסמוך
אמורשה ,וצריך בע"ד להיות עומד בבית דין ,ויקום בפניו כחשו ,ומנהג יפה הוא.
••• .24והיינו טענות של אמת ,ולא כעורכי הדיינים ,המלמדים לטעון שקר .ראה מפרשי המשנה אבות פרק
א' משנה ח' ,כתובות פ"ה ב' שר"נ יעץ לקרוביו ,וב"ח סי' י"ז ס"ק י"ב ,ופתחי תשובה שם ס"ק ט"ו ,וסי' ט"ו
| 42א
(המשך בעמוד ג)
וסףמגמ' שבת קי"ט א' להפך בזכותו של ת"ח .ע"ע בכסף קדשים באריכות כמה פנים בזה. סעיף א'
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מעשה שהיה קו ההלכה
ה'חתם סופר' (יורה דעה סימן קבלת קנין במשא ומתן
שאלה:
ט') דן במקרה דומה .ר' דוב
בהרבה שטרות כתוב הנוסח 'וקנינא מיניה בבית דין חשוב' ,אך בפועל אין עושים קנין,
השוחט לימד לר' חיים את מלאכת ובוודאי שאין עושים זאת בפני בית דין חשוב.
השחיטה ,והתנה עמו שלא ישחט אם כן ,למה בכלל כותבים את הנוסח הזה?
במקום שהוא עצמו ,ר' דוב ,כבר
שוחטְ .מ ַח ֵדׁש ה'חתם סופר' שתנאי היטב חו"מ סי' קכט ס"ק טז) ,ומזה נראה תשובה:
זה מחייב את ר' חיים אפילו אם לא שלמדו שדי בזה שהמתחייב גילה דעתו הסיבה לכתיבת נוסח זה היא ,שבהרבה
שרוצה להתחייב בגמירות דעת (שהרי כיון מענייני משא ומתן ישנם תנאים המוגדרים
נשבע עליו .התחייבות זו היא חלק
שכתב 'כאילו נעשה בב"ד' ,מבואר שבאמת בהלכה כ'אסמכתא' ,כלומר שאם אדם
מהתשלום שדורש ר' דוב עבור לא נעשה בפני ב"ד ,ואין כאן הודאת בע"ד. מתחייב או קונס את עצמו בתנאי מסויים,
לימוד המלאכה ועל כך התחייב ר' והטעם לנוסח זה הוא או משום שהודאה אמדו חז"ל את דעתו שאינו גומר דעתו
גמורה מיחזי כשקרא ,כדלהלן .או שזה אגב להתחייב באמת ,ואסור לצד השני לתבוע
חיים .משכך אם יעבור ר' חיים על
הנוסח 'דלא כהשטאה ודלא כהשבעה', ממנו את התחייבותו (חו"מ סי' רז סעיפים
תנאי זה הרי הוא עובר בלאו של ששם באמת סגי בנוסח זה של גילוי דעת, ב ט).
'לא תעשוק שכר שכיר' .שהרי גוזל שאין כוונתו להשטאה או להשבעה). אחד הפתרונות לבעיה של 'אסמכתא'
ממנו את שכרו עליו התנה עמו אמנם ,מפשטות דברי הפוסקים נראה מבואר בגמרא (נדרים כז ,):שאם עושים
שהביאור הוא שמאחר והודאת בעל דין קנין על ההתחייבות בפני ב"ד חשוב ,הרי
בעבור שילמד אותו את המלאכה. כמאה עדים ,הרי זה שכתב כך בשטר בודאי גמר בדעתו להתחייב ,וההתחייבות
יודע שב"ד יאמינו למה שכתוב בשטר, חלה.
החת"ס אף מסיים שם דבריו
ויחייבוהו בהתחייבות זו ,וממילא גם הוא וחידשו הראשונים ,שאם כתבו בשטר
ופוסק שעל בית דין לכוף אותו גומר בדעתו ומתחייב .ולפי זה ,הנוסח שעשו קנין בב"ד חשוב ,אף אם באמת לא
לקיים תנאי זה. צריך להיות שנעשה הקנין בב"ד חשוב, עשו כן -ההתחייבות חלה ,משום שהודאת
ולא 'כאילו נעשה' ,שהרי שהרי לשון זה בעל דין כמאה עדים דמי (סי' רז סעי' טו),
(ועיין עוד בתשובות 'חסד מורה שבאמת לא נעשה בבי"ד חשוב והיינו שבכתיבת נוסח זה הרי אנו יודעים
לאברהם' יו"ד סימן ס"ט מה שכתב (ראה שו"ת ראנ"ח סי' סו). שגמר בדעתו להתחייב ולהקנות (סמ"ע
ומה שאין בנוסח זה 'מיחזי כשקרא' ,שהרי שם ס"ק מב).
על כך לה'חתם סופר' ,ואף שנחלק
כותב בשטר דבר שלא היה ולא נברא ,הוא אמנם לשון 'דלא כאסמכתא' בלבד ,אינו
עליו בגופא דעובדא התם ,מכל משום ששקר זה הוא לחייב את עצמו ,ולא מועיל ,שהרי אנו רואים שיש בו אסמכתא,
מקום נראה בעליל שמודה לדבריו להוציא ממון מאחרים (תוס' ב"מ יב :ד"ה ומה מועיל שכתב דלא כאסמכתא (סי' רז
שאם התנו על כך מלכתחילה ,הרי כותבין ,ב"ב מד :ד"ה דלא .ביאור הגרי"פ סעי' יח וסמ"ע ס"ק נא .ורק במקום שאינו
לספר המצוות לרס"ג עשה כב דף קנח אסמכתא גמורה מועיל נוסח זה .סי' קיג
שתנאי זה הוא חלק מהתשלום ע"א ,ודרך אמונה הל' מעשר שני פ"ה ה"י סעי' א ודרישה סעי' ד ,ועי' קצוה"ח סי' יב
עבור הלימודים ואינו יכול לפטור ביאור ההלכה ד"ה וכן .אבל ראה מאירי ס"ק ג) .אך אם כתב שהקנין נעשה 'באופן
את עצמו בכך בשום טצדקי ומהרש"ל גיטין יג :פנ"י קידושין כו :שו"ת המועיל' ,או 'בענין שאין בו אסמכתא' -
חתם סופר אה"ע ח"א סי' קמז ,ושו"ת הרי ההתחייבות חלה (ט"ז לסעיף יח שם).
שבעולם .עוד ראה בשו"ת 'נצח מנחת יצחק ח"ח סי' קמא שרק במקום והנה ,יש קדמונים שכתבו הנוסח 'שיהא
ישראל' (גרוסמן) סימן מ"ב מה צורך גדול התירו לשקר בזה .ולמעשה, כח לשטר זה כאילו נעשה בבית דין חשוב'
שכתב בזה). בכל הדורות כתבו כך בנוסחאות השטרות, (נחלת שבעה סי' כב וסי' כה ,וכן משמע
וסמכו על כך שאין בזה איסור שקר). בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף רפח ,ובאר
© כל הזכויות שמורות ל BHIמכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים
הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף -נתן פלדמן לקבלת הגליון במייל:
mm@businesshalacha.com
טלפון 02-6504055 :דוא"לzuf@zuf.co.il :
יצחק מירסקי 17י-ם
לדיני תורה ,שאלות בדיני ממונות ,ריבית ,צוואות ,דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט ,או לכל ענין
zuf@zuf.co.il | 02-6504055
הקשור לגליון אפשר להתקשר:
BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455
| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com
אוסף | 43
לתוכן
גליון מספר 375
פרשת תולדות
תשפ"ז
מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר
אם יש בהקדמת תפלתו לתפלת הציבור משום לא תתגודדו ⧫ הרב אורי יצחקי
חלה שנתערבה בחולין ונאכלה חתיכה אחת מהתערובת ⧫ הרב משה מרדכי כהן
נתערבו החלות של לחם משנה לאחר הברכה (ספק ברכות בתערובת) ⧫ הרב אברהם זנגר
יין ספק מא"י אם יכול לחתום 'הגפן' ותוכ"ד לומר 'גפנה' ⧫ הרב זאב פראנק
הרב אליסף פרלמן איסור לשון הרע בדרך מכתב ⧫
שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת( ,אבל בלא שעה עוברת ,יתפלל
הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה הרב אורי יצחקי
וע"ל סימן מ"ח) ,ע"כ.
ולכאורה בשביל רווח קלוש של התחלת התפלה עם הנץ ממש צ"ע
אם כדאי להיכנס בחשש של איסור על שו"ע מפורש כדי להרוויח
אם יש בהקדמת תפלתו לתפלת הציבור
מעלת הנץ ,ואף שהיא מעלה גדולה ומותר להתפלל אפילו ביחידות
כדי להרוויח תפלה בנץ החמה כדמוכח במשנה ובגמרא ברכות פ"ג
משום איסור לא תתגודדו
וביה"ל סימן נ"ח ד"ה ומצוה מן המובחר ,אך לא שמענו שמותר א .ידוע שיש כמה שיטות בחישוב זמן הנץ החמה ,אם לפי זמן הנץ
לעבור איסורים עבור זה. הנראה או האסטרונומי וכן בענין נץ הנראה יש דעות בצורת החישוב
ד .ואולי יש לומר דאין איסור זה חמור כ"כ שהרי מצינו שאם השעה באותו מקום אם כפי המקום הגבוה בעיר או השכונה ואם מנכים
עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת הרים קרובים או רחוקים ועוד צדדים וצדדי צדדים בהלכה שאכמ"ל,
מותר להקדים ,וא"כ דלמא המעלה של התחלת התפלה מיד בנץ החמה וצריכים הרב וגבאי המנין לקבוע את הזמן לאותו מנין.
נחשבת כצורך ונכללת במה שהתיר השו"ע במש"כ "או לסבה אחרת". ומצוי שגם אחר שהוחלט ע"י הרב והגבאים להתפלל בבית הכנסת
אך יש לדון לפלפל גם בזה ,די"א שזמן הנץ אינו מצומצם כ"כ ,אלא בזמן מסוים המפורסם בלוחות ביהכנ"ס ,יש יחידים שדעתם -ע"פ
זמנו נמשך מעת ההתנוצצות הראשונה של גלגל החמה במזרח עד מה שביררו את ההלכה כשהגיעו להוראה או ע"פ הרב שהולכים לפי
עלית כל גלגל השמש על הארץ ,וכל זמן זה הוא בכלל המעלה של פסקיו שאינו רב ביהכנ"ס שבו הם מתפללים -שהזמן שנקבע מוקדם
תפלה בנץ החמה ,וזמן זה הוא כ 3עד 5דקות ,וא"כ אין ההפסד כ"כ יותר או מאוחר יותר מהזמן שראוי להתפלל בו ע"פ דעתם ,וכה"ג
להמתין ע"מ שלא לעבור על א יסור של הקדמת תפלתו לתפלת עומדים בספק איך לנהוג למעשה ,האם להתחיל להתפלל בזמן שלהם
הציבור .אך יש סוברים שזמן הנץ הוא במדויק בזמן התנוצצות או להתחיל להתפלל בזמן שנוהגים הציבור.
השמש הראשונה ,ולפי שיטה זו [שמחזיקים בה הרבה פוסקים] אין עצה ב .הנה אם זמנם מאוחר לזמן הציבור ,יש צד גדול להורות להם
זו מספיקה ,והדרינן לספק דידן אם יש להתיר הקדמת התפלה שיאחרו את תחילת תפלתם ,ואע"פ שיפסידו בזה את עיקר מעלת
לתפלת הציבור עבור תפלה בנץ החמה. תפלת הציבור שהיא להתחיל בשווה עם הציבור (כמבואר בפמ"ג סי' ק"ט
ה .אך באמת אם רצונו להתפלל בנץ החמה לפי שיטתו ,יכול לצאת א"א סק"ב הו"ד בביה"ל שם ריש הסימן ,וכן במשנ"ב סי' ס"ו סקל"ה בשם א"ר
חוץ לביהכנ"ס ולהתפלל ביחידות ,כמוש"כ המשנה ברורה בסימן צ "לכתחילה נכון להתחיל בשוה עם הציבור" ,ובתשובות וכתבים לחזו"א (שם) דיש
ס"ק ל"ד בשם הב"ח ,דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך, לדלג פסוד"ז אם יוכל להיות במעלה זו להתחיל יחד עם הציבור בשוה) ,אך כנגד
יצא מבהכ"נ ויתפלל בביתו ,ואפשר דבשביל לימוד התורה ג"כ מותר זה הרי לשיטתם מתפללים קודם הנץ החמה שיוצאים יד"ח רק בדיעבד
לעשות כן ,וכן משמע בספר מאמר מרדכי ,אך שם איירי לענין תפילת או בשעת הדחק ,כמבואר בשו"ע ובמשנ"ב ריש סימן פ"ט שרק בדיעבד
מוסף ואפשר דה"ה לענין שחרית ,עכ"ל. יש להתפלל מעלוה"ש ,ומשמע שאפילו דקה קודם הנץ הוא בכלל
ויש להטעים קצת את ההלכה שחייב לצאת מביהכנ"ס אע"פ שמפסיד דיעבד ,ובפרט שגם אם מתחיל אחר הציבור עדין יש בזה מעלה של
תפלה בציבור ,דבטעם האיסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור תפלה בציבור ,וידוע שנחלקו בזה עד כמה יאחר ועדין נחשבת כתפלה
כשנמצא עם הציבור ,כתב המשנה ברורה שם בשם האורחות חיים בציבור ,דבמשנ"ב בסימן ס"ו ס"ק ל"ה מבואר שעיקר תפלת הציבור
ש הטעם מפני ש הוא כמבזה את הצבור ,ומסברא נראה שאין להקדים הוא להתחיל ממש בשוה ,ורק שיעור מצומצם מאוד מותר להקדים
תפלתו כשעומד בציבור ע"מ להרויח תפלה בציבור כיון שאדרבה בזה דהיינו הפסוק ד' שפתי וגו' דבזה המעט ודאי ליכא קפידא דאין ניכר
מבזה את הציבור. כלל הקדמתו ,עכ"ל ,ובשו"ת בצל החכמה ח"ד סי' ג' כתב דמסתבר
דכל זמן שהציבור בברכה ראשונה שפיר דמי לכתחילה ואפשר דאפילו
ו .עוד טעם גדול שלא להקל בזה ,דידוע שנחלקו הראשונים אם עד סוף ברכת אתה קדוש ,ובנידו"ד תלוי מאוד בהפרש הזמנים ,ע"פ
מעלת הנץ היא בק"ש או בתפלה ,ואע"פ שגם לפי הצד שמעלת הנץ רוב אינו אלא כדקה או שתים ,אך לפעמים הוא כשלוש ארבע דקות
היא בק"ש ולא בתפלה אין מורים לקרוא ק"ש ביחידות לפני הנץ ויותר ,אעפ"כ לכאורה זה עדיף מאשר להתפלל בדיעבד לפי הנץ.
ולהמתין זמן רב עד תפלת הציבור ,יש בזה טעמים נוספים ,חדא
משום שיש ספק מה יעשה עם הברכות ,דאם יברך יצטרך לסמוך ג .אך אם זמנם מוקדם לזמן שנקבע ע"י הציבור במקום זה ,צ"ע איך
גאול"ת וממילא יתחייב להתפלל ,ואם לא יאמר את הברכות מבטל ינהגו ,דאם יקדימו להתפלל קודם הציבור נכנסים בכמה חששות,
את תקנת חז"ל שתיקנו לקרוא ק"ש עם הברכות שהיא תקנה חמורה האחד דלפי המשנ"ב מפסידים את עיקר תפלת הציבור ,דע"פ רוב יש
מאוד עיין במשנ"ב וביה"ל בסוף סימן מ"ו ,וידועים דברי הרשב"א בהקדמה יותר משיעור הזמן של אמירת הפסוק ה' שפתי תפתח וכו'.
שכשיש ספק על ק"ש ועל הברכות שמעיקר הדין הי' צריך לקרוא אך חמור יותר הוא האיסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור ,דיעוין
ק"ש בלא בר כות דאין הברכות מעכבות ,אעפ"כ כתב הרשב"א שיקרא בשו"ע בסימן צ' ס"י :כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו
עם הברכות ד כך הית ה הת קנה ש כל זמן ש קורין חייב לקרות כעיקר לתפלת ציבור ,אלא אם כן השעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי
ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל 8456389@ GM A I L . C OM
| 44אוסף
2
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בעצמו לא ס"ל להקל בזה ,וכן דעת גדולי הפוסקים בני זמננו שהבאנו הת קנה ובברכותיה ,כמבואר בסימן ס"ז ובמשנ"ב שם ס"ק ד'.
לעיל וכ"ד המשנ"ב ,לכן לענ"ד אין להקל כלל ,ובפרט בנידו"ד מעתה כיון שיש ספק בדבר אם מעלת הנץ בתפלה ,אין לו לעבור
שמקדימים ע"מ להרויח זמן הנץ החמה לפי שיטתם ,פשיטא שאין איסור של מקדים תפלתו לתפלת הציבור עבור ספק מעלה.
אונסם ידוע ,וע"פ רוב אין גם לתלות שממהרים ע"מ להספיק קדושה
עם הציבור דבעינינו חזינן שממהרים תפלתם וגומרים לפני הש"צ ז .שו"ר שכ"פ גדולי הפוסקים -הגרש"ז אויערבאך זצ"ל והגרי"ש
זמן מספיק שגם אם היו מתחילים עם הציבור היו מספיקים לקדושה. אלישיב זצ"ל ,הו"ד תפילה כהלכתה פרק ג' הערה ל"ז ,דאף שהתירו
לזהירים להתפלל ביחידות כותיקין ,זה הוא רק שאינם מתפללים במנין
יב .עוד התעוררתי לטעם נוסף שלא להקל בזה כלל ,והוא משום כלל ,אך אם הוא מתפלל עם הציבור ורואה שהם יאחרו את שעת הנץ
חשש שעוברים בזה על איסור לא תתגודדו!! ואע"פ שלא ראיתי החמה ,ולא יתפללו כותיקין ,אסור לו להתפלל ביחידות משום שאסור
בפוסקים שיעוררו ע"ז ויצרפו טעם זה לדעת המחמירים ,אולי סגי להקדים תפילתו לתפילת הציבור ,וצריך לצאת חוץ לבית הכנסת כדי
להו בטעם השו"ע ,אך יש לדון אם שייך הך טעמא. שלא לבזות את הציבור .ובשם מרן הגריש"א זצ"ל הובא שם שאסור
הנה כבר כתבנו במאמר בשבוע הקודם כמה כללים בענין לא לו גם לצאת ,אלא יקרא קריאת שמע לפני הנץ ,וימתין לציבור ,מפני
תתגודדו ,ונסכם בקצרה ,דשני טעמים לאיסור – משום שתי תורות שעיקר התפילה כוותיקין היא אמירת קריאת שמע לפני הנץ החמה.
ומשום מחלוקת ,ושייך אפילו במנהג כש"כ בדין והלכה ,גם כתבו [וראיתי בספר משנה אחרונה בהערות לסימן פ"ט הערה כ"ד שכתב שהגרי"ש
הפוסקים ששייך האיסור גם ביחיד העושה לעצמו בתוך הציבור ,ולא אלישיב זצ"ל הולך בשיטת זקינו בעל ה'לשם' (הובא בקובץ תורני 'ישורון' יח,
התירו רק בכגון אמירת תחנון ונפילת אפים שהתפשטו מנהגים ובקובץ מפרשים על המעשה רב הנ"ל) שכתב לתרץ קושיית הגרנ"ה (במעשה רב
ידועים בכל הקהילות וגם בא"י התקבצו אנשים מקהילות רבות שם) על הגר"א ,דהא דמבואר בגמרא בברכות שיתפלל ותיקין גם בלא מנין עשרה,
במקום אחד וכ"א מחזיק במנהגו שנהג במקומו. הכוונה רק על קריאת שמע לבד ,ולא על תפילת שמו"ע].
וחשבתי אולי יש להתיר בנידו"ד משום שיש בזה מנהגים חלוקים ח .וראיתי בשו"ת יביע אומר [חלק ב' -אורח חיים סימן ז'] שנטה קו
בחישוב זמן הנץ ,וכל אחד עושה כמנהגו ,ואע"פ שהוא מחלוקת להקל בכ"ז ,וסמך על דברי המאירי בברכות (דף כ"ז) ד"ה יתבאר ,שכתב
הפוסקים כבשאר ענפי התורה ,ניכר לכל שעושה כמנהגו .אבל לענ"ד וז"ל :ומ"מ עכשיו נהגו קצת חכמים להקדים תפלתם לתפלת הצבור
אין בזה כדי להתיר ,דהא בכל מקום שייך למימר הכי וביטלת את כל בשבתות וימים טובים ,מפני שרוב ההמון מטרידן ,ואין יכולין לכוין.
האיסור ,וע"כ דלא התירו אלא בכגון תחנון ולא במחלוקת הפוסקים ע"כ .ולא הבנתי כלל ראיה זו ,דמשמע שהבין בדברי המאירי שאותם
לגבי דין מדיני התורה ,וצ"ע. החכמים התפללו בביכנ"ס בשעה שהציבור התפללו שם אלא
שהקדימו תפלתם לתפלת הציבור ,וא"א לפרש כן ,שהרי אותם
החכמים חששו לטירדה מחמת רוב ההמון ואין יכולים לכוין ,וא"כ
מה הרויחו במה שהתפללו בביכנ"ס לפני הציבור ,אכתי ההמון
הרב משה מרדכי כהן מטרידם ,אלא שע"כ ס"ל למאירי שטעם האיסור במקדים תפלתו
משום שאינו מתפלל בציבור ,ובכה"ג שהציבור מטרידו אין לו לחוש
חלה שנתערבה בחולין ונאכלה לתפלת הצבור ד תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ולכן לא התפללו
כלל בביהכנ"ס עם הציבור ,ומה ראיה יש לנידו"ד.
חתיכה אחת מהתערובת ט .עוד סמך שם על שו"ת פרי תבואה (סי' סח) ,שכתב שהמאריך
בתפלתו יוכל להתחיל תפלת י"ח מקודם שיתחילו הצבור ויסיים
מ ע ש ה ב א ש ה ש ה כ י נ ה כ מ ה ע ש רו ת ל ח מ נ יו ת ק ט נ ו ת ( כ א ר ב ע י ם ) עמהם .ונסמך על דברי תר"י שכ' הטעם שם משום שצריך אדם
ו ה פ ר י ש ה א ח ת מ ה ן ל ח ל ה ו א ח " כ ה כ נ י ס ה או ת ם ל א פ י ה ל ת נ ו ר להתפלל עם הצבור .והרי לענין תפלה עם הצבור סגי בהכי כשמתחיל
ו ה כ נ י ס ה ב ט ע ות ג ם א ות ה א ח ת ש ה פ ר י ש ה ל ח ל ה ,ו א ח ר ה א פ י ה ש כ ב ר או מסיים לבד עם הצבור ,דבלא"ה אין המתפללים אומרים מלה
נ א כ ל ה א ח ת מ ה ם נ ו ד ע ל ה ש ה ל ח מ נ י ה ה א סו ר ה נ ת ע ר ב ה ו א י ן כ ל במלה ,ובשעה שזה או' ברכת מגן אברהם ,השני אומר ברכת אתה
א פ ש רו ת ל ה כ י ר ה . חונן ,ואפ"ה מקרי תפלה עם צבור .וכו' .ע"ש ,ע"כ ,אך המשנ"ב לא
תערובת יבש ביבש בשאר איסורים ובתרומה וחלה הביא את טעמו של הרבינו יונה אלא את טעמו של האורחות חיים
שמבזה את הציבור.
בשו"ע סימן ק"ט סעיף א' מבואר שבשאר איסורים אם נתערבה י .עוד נסמך על הנהגת הפר"ח (מובא בס"ס תצ"ו) שהיה במצרים ביו"ט
חתיכה של איסור בחתיכות של היתר מאותו המין והתערובת היא שני ודעתו לחזור ,ואחר שהניח תפלין בביתו וקרא ק"ש ,הלך לבהכ"נ
יבש ביבש והי ינו שהחתיכה עומדת בפני עצמה אלא שנתערבה והתפלל תפלת י"ח ,וכתב -ואעפ"כ כשמקצת העם קמו סמוך
באחרות ואינה ניכרת בינהם ,מעיקר הדין חתיכת האיסור בטילה לחתימה דאמת ויציב ,קמתי והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם,
ברוב ,ורק אם היא חתיכהראויה להתכבד מדרבנו אינה בטילה מפני שהאריכות אחר שמסיימים הכל יש בו היכר טפי מההתחלה .ע"כ.
חשיבותה ,כדאיתא בריש סימן ק"א והיא סוגית הגמ' דף ק.
ולענ"ד גם מזה אין ראיה ,דמש"כ ש"כשמקצת העם קמו סמוך
אולם בנידון דידן מי ירי בחלה שדינה כתרומה ותרומה שנתערבה לחתימה דאמת ויציב ,קמתי והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם",
בחולין יבש ביבש דרשינן בספרי שלעולם אינה בטילה ברוב בפחות משמע שלא היתה כאן הקדמה רק של זמן מועט ,והלא גם המשנ"ב
ממאה ,ועיין רש"י חולין דף צ"ט .ובתוס' ב"מ נ"ג .את מקדשו ממנו כתב בסימן ס"ו שבזמן מועט אין קפידא ,ובפרט שהקפיד לקום רק
שאם נפל לתוכו הוא מקדשו מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה, אחר שהעם קמו דאז לא היה ניכר הקדמתו[ ,ומסתמא הצניע גם את
וכן הוא במשנה סופ"ק דחלה ,ובפשטות הוא דין דרבנן וקרא הכריעה במגן אבות לעשותה באופן שאינו ניכר דאל"כ מה הרויח במה שקם עם
אסמכתא בעלמא עיין רש"י נדה מ"ז .ורמב"ם פ"ט ממאכלות אסורות הציבור כיון שהקדמתו תהא ניכרת תיכף ומיד בכריעה].
הי"ג ,ותוס' ב"מ נ"ג .ואמנם עיין רעק"א בגליון הש"ס שם.
יא .עוד כתב להוסיף צדדים להקל בזה ,לפי טעם המבואר בארחות
והנה בעלמא אם נתערבה החלה בשאר חתיכות ואין מאה כנגדה חיים (ה' תפלה אות סט) בשם הר"ש [והביאו המשנ"ב בסימן צ'] ,דה"ט לפי
מהני לישאל על החלה בפני שלשה ולבטלה (כדין נדר) ולחזור ולהפריש שהוא כמבזה את הצבור ,והביא משו"ת יד אליהו מלובלין (סי' ז),
כראוי אבל כיון שכבר נאכלה לחמניה אחת מהתערובת ,שוב אין שאם גלוי לכל אונסו ונראה שמחמת האונס מקדים תפלתו להם,
לישאל על ההפרשה כי אז יתברר למפרע שאכל טבל שלא הופרשה מותר לו להתפלל בבהכ"נ ,כיון דלא שייך ה"ט שהוא בזיון לצבור
ממנו חלה וכמבואר ברמ"א יו"ד סימן שכ"ג ,ועיין בש"ך שם סק"ו כשמקדים עצמו להתפלל .וה"נ בנ"ד אם ידוע לצבור ההוא שהאדם
שאף שאם לא ישאל נמצא שאכל חלה ,מ"מ להרבה פוסקים החלה הזה רגיל להאריך בתפלתו ,לא חשיב כמבזה את הצבור ,שניכר הדבר
בטילה ברוב משא"כ טבל שאסור לכו"ע ,ואף שסברא זו שיכא בחלת שעושה כן לסיים עמהם ולשמוע קדושה ,ע"ש.
חו"ל שלהרבה פוסקים בטילה ברוב ואינה מדמעת ,ולא בחלת א"י
עיין חזו"א דמאי סימן ד' סקכ"א .ולהשאל רק על חלק מהחלה ובעניותי לא הבנתי את הראיה ,דעד שמביא ראיה מהשו"ת יד אליהו
שהפריש (ונמצא שהשאר בטל באחד ומאה להרבה פוסקים לא מהני כלל עיין יביא ראיה מהשו"ע שכתב במפורש להתיר אם השעה עוברת ואין
דרך אמונה פרק ד' מתרומות ציון הלכה ס"ק תס"ז ,תס"ח ,תצ"א). הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת ,אלא
שהרגיש שאין הענינים שווים כ"כ ,דכשהציבור מאחרים עושים שלא
תערובת שנאכלה ממנה אחת החתיכות כדין וניכר שעוברים זמן ק"ש ותפלה ,משא"כ מי שמאריך קצת
בתפלתו ורוצה להקדים ע"מ להספיק קדושה ,היכן ניכר אונסו.
אמנם במעשה דידן שנאכלה לחמניה אחת מן התערובת ייתכן לדון
דקלקלתו היא תקנתו ,דהרי קיי"ל שתערובת שמדרבנן אינה בטלה ומה שהביא עוד מערוך השלחן (סי' צ סי"ד) ,אינו ענין לנידו"ד ,דז"ל
ברוב ונאבדה אחת מן החתיכות כגון שנפלה לים או שנאכלה בשוגג הערוה"ש :וי"א דאפילו יש שהות לילך לביתו יכול להתפלל בבהכ"נ
הותרו כל החתיכות האחרות שאנו תולים לומר שהאיסור הוא שהלך [מג"א סקכ"א בשם תר"י] דלא אסרו להתפלל בבהכ"נ קודם הצבור אלא
לו וכדאיתא בשו"ע סי' ק"י ס"ז .ולפי"ז לכאורה גם בנדון דידן יש כשמתפללין בזמן הק"ש והתפלה ולא כשמאחרין הזמן ,עכ"ל ,הרי
לתלות שהלחמניה שנאכלה בשוגג היא היא החלה ,וא"כ הותרו כל שלא דיבר אלא במאחרים הזמן.
שאר הלחמניות (ועי' בשו"ע שם שיש לאכול את שאר החתיכות שתיים הנה המעיין בכל התשובה ימצא שרוב גדולי הפוסקים שהביא הוא
אוסף | 45
3 לתוכן
יש להקל בזה .אמנם צריכים לאכלם שתים שתים ביחד וכנ"ל ,והעצה שתיים ולא כל אחת בפני עצמה ,ועי' ברמ"א ובש"ך ,וט"ז ופר"ח שם).1
הפשוטה לכך שיחתוך את הלחמניות לאורכן ויאכל את חלקה והנה מקור האי דינא הוא בגמ' בזבחים דף עד :דאמרו אמר ר"ל חבית
התחתון של הלחמניה יחד עם חלקה העליון של חברתה (כוונתי בזה של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים המלח
באופנים שאינו רוצה לאכול עכשיו שתי לחמניות). הותרו כולן דאמרינן הך דנפל דאיסורא נפל ומזה למדו הרא"ש
בליעת איסור חלה באפיה בתנור והרשב"א דהוא הדין לנאכלה אחת החתיכות בשוגג שהותרו כולם
וכמובא בב"י שם ,והיינו דאעפ"י דהתר ומה בטלה במאה אף אם לא
מיהו בכל זה סגי לתלות שהלחמניה שנאכלה היא החלה ולא אחת נפלה אחת מהן מכ"מ כיון שחבית הרי היא דבר חשוב ואינה בטלה
מהלחמניות האחרות ,אמנם כיון שנאפו כל הלחמניות ביחד בתנור מדרבנן אפילו באלף אין החביות מותרות אלא אם כן נפלה אחת מהן
אחד יש לדון שכולן אסורות כיון שכולן בלעו טעם חלה מהלחמניה לים שאז תלינן לכו"ע בדרבנן ,ואמרינן שהאסורה נפלה והותרו כולם.
האסורה שנאפתה יחד איתן וטעם חלה גם הוא צריך ביטול במאה ויש לעיין מדוע נקט ר"ל שנתערבה חבית של תרומה במאה חביות,
כמו שכתב הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג סק"א (ואף התנור עצמו צריך הכשר אם לכאורה היה לו לומר שנתערבה בפחות ממאה ואסורות החביות בין
נבלע בו טעם חלה) . 2ואמנם רבים מגדולי הפוסקים סברו דאין זיעה משום דבר חשוב שאינו בטל אפילו באלף ובין משום תרומה שאינה
לדבר יבש כגון פת ,עי' שו"ע סי' תס"א ס"ה ובש"ך יו"ד סי' ק"ח סק"א בטלה בפחות ממאה ,ואעפי"כ כיון שנפלה אחת מהן הותרו כולם
ובביאור הגר"א יו"ד סי' ק"כ סקט"ו ובפתחי תשובה סי' צ"ב סק"ו ואין לאסור הנשארות לא משום תרומה שאוסרת בפחות מאחד
בשם הפרי מגדים ,ואמנם עי' ביד יהודה סי' צ"ב סקנ"ג ובאגרות ממאה ולא משום תערובת דבר חשוב שאסורה אפילו באלף.
משה יו"ד חלק א' סי' מ'.
ובחשק שלמה בזבחים שם כתב דדוקא לגבי תרומה שנתערבה במאה
אולם י תכן שחלקן של הלחמניות האחרות בלעו מטעם החלה דאף דמה"ת סגי בביטול ברוב גם לעניין תרומה ושיעור אחד ממאה
האסורה אף בלא זיעה כגון שנשכו ממנה כשנאפו בסמוך לה או אינו אלא מדרבנן מכ"מ כיון דסמכו שיעור זה על הכתוב את מקדשו
שנאפו בתבנית במקום שנאסר על ידי בליעת החלה ופעמים ייתכן ממנו חמיר איסור זה טפי ולא אמרינן שאם נפל אחד מהם הותרו
דיש מאה כנגד אותו המקום שבלע מטעם החלה וכגון שאין מקום כולם ודוקא אם יש בתערובת אחד ומאה דמדין את מקדשו ממנו בטל
זה ידוע ואינו בכל הלחמניה. (אפילו לא נפל כלל) אלא שלא בטל מצד שחבית הוא מצד חשוב לזה
ו מ ע ת ה א ב י א ע ו ד ש א ל ה ש ה י ת ה ב ע נ י ן ז ה ב או פ ן ש ו נ ה ק צ ת ו ת ן מהני שנפלה אחת מהם לתלות שהאיסור נפל ולכך הותרו כולם.
לחכם ויחכם .אשה שרגילה שאת החלה שמפרישה מהבצק מניחה
בשקית בצד ,והנה קרה שהיא לא מוצאת את השקית ונתעורר לה ולדבריו במעשה דידן שלא בטלה החלה במאה לכאורה לא מהני
ספק אם נזרקה השקית עם עוד זבל או ששכחה להניח בשקית ושמא שנאכלה אחת הלחמניות בשוגג ולא תלינן דהאיסור נאכל והותרו
נתערב חזרה בבבצק ונאפה ביחד עם החלות ,וכבר טעמו מהחלות. שאר הלחמניות כיון דמיירי באיסור חמור של תערובת חלה שהיא
הנה מצד אחד גם כאן ישנה את אותה שאלה כיון שלא שייך לישאל, כתרומה דאסמכוה אקרא ולא תלינן להקל כלל.
אמנם יש לדון כאן אם שייך לומר שכיון שיש צד שמעולם לא אמנם יש לדון דלא כסברת החשק שלמה הנ"ל ,דהנה בירושלמי
נתערבה כאן חלה ובוודאי שהפרישה חלה נאמר שהעיסה בחזקת בתרומות פרק ד' הלכה ז' אמרינן היו לפיו עשרים תאנים ונפלה אחת
היתר .ויש להרחיב בזה וכתבתי כדי לעורר. של תרומה לתוכן ואבדה אחת מהן ר"ש בן לקיש אמר ספיקן בטל
ברוב ותלינן שהתרומה היא שנאבדה ,רבי יוחנן אמר כולן נעשו
הוכיח (אין תולין וכולן אסורות) ר' זעירא בשם ר' פדיה אמר תרומה
הרב אברהם זנגר אוסרת בודאה במאה וספקה בחמישים הא שישים לא שבעים לא,
עד חמישים צריכה רוב (להרבות עליה עד שתתבטל באחד ומאה) מכאן
ואילך אינה צריכה רוב .והיינו שלמדנו כאן מחלוקת משולשת ,לדעת
נתערבו החלות של לחם משנה רשב"ל אף בתערובת של אחד ועשרים אם נאבדה אחת מהן הותרו
כולן מפני שתלינן שהתרומה היא שנאבדה ,ולדעת רבי יוחנן אין
לאחר הברכה תולים כלל להקל בזו שנאבדה ,ולר"ז בשם ר"פ אין תולים אלא
בתערובת של יותר מאחד וחמישים.
בענין המעשה הנודע שסיפר הגר"א גנחובסקי זצ"ל אודות מרן הגר"ד
לנדו שליט"א ,מעשה שאירע לפני שנים רבות ,הגרד"ל בירך המוציא ונחלקו הראשונים בהכרעת ההלכה במחלוקת זו .הרמב"ם בפרק י"ד
מהלכות תרומות הלכה ח' נקט כר"ז שרק בתערובת של יותר
בליל שבת על לחם משנה וקודם הברכה עשה רושם קל ע"י הסכין מחמישים תלינן להקל אבל לא בפחות מחמישים ,אמנם הרשב"א
על אחת מהחלות (כמש"כ במשנ"ב סי' רע"ד סק"ה) ,והיתה דעתו שלא בתוה"ב (ב"ד ,ש"ב כו ).מייתי מדברי הרמב"ן שהלכה כרשב"ל דכיון
לאכול את החלה השניה כי היה זקוק לה לצורך לחם משנה בבוקר, שבבלי (הנ"ל בזבחים עד ):לא הובאו אלא דברי ר"ל נקטינן לדינא
והנה לאחר הברכה נתערבו לו החלות ונעלם לו הרושם שעשה כוותיה .וכתב הרשב"א דלפי"ז אפילו נתערבה התרומה חד בתרי ונפל
בסכין ,וצידד הגרד"ל שליט"א שאסור לו לאכול משום ספק אכילה אחד מהם לים תלינן להקל בדרבנן והותרו כולם .ולדבריו מה דאמר
בלא ברכה ,ולא אמרינן בזה ספק ברכות להקל ,כי הטעם דמותר ר"ל מאה חביות הוא לאו דוקא ,וכמו שמצינו לעיל שם בעמוד א'
לאכול בספק ברכות ה וא מדין ספיקא דרבנן לקולא (כמבואר בב"י סי' טבעת של ע"ז שנפלה למאה טבעות ושם ודאי מאה לאו דוקא כי אין
ס"ז) וכאן דהוי ספק בתערובת חד בחד דאיקבע איסורא אין מקילים בע"ז נפק"מ במנין מאה.
אף בדרבנן כמבואר ביו"ד (סי' קי"א ס"ה)[ ,והביא הגר"א גנחובסקי זצ"ל
מעשה זה בספריו (בר אלמוגים עמ' תקי"ב ועמ' תרמ"ז ובני ראם סי' מ"ב)]. ובשיטמ"ק על גליון הגמ' בזבחים שם אות ז' כתב להדיא על חבית
שנתערבה במאה חביות דהוא הדין בפחות ממאה נמי אמרינן דאם
והנה הגרד"ל שליט"א מצא עצה ברגע כמימרא ורמז לאחד מן נפלה לים הגדול דשרי אלא נקט חביות להשמיענו חשיבות דחבית
המסובים (שיצא בברכתו) שיפסיק בדיבור שלא מענין הברכה ,ואז יברך סתומה דאפילו במאה לא בטלה מדרבנן ,עכ"ד .הרי לפנינו דעת
שוב המוציא על הלחם משנה ויכוין להוציא את כל המסובים על ב' הרמב"ן והרשב"א והשיטמ"ק דלא כהחשק שלמה הנ"ל אלא שגם
החלות ,והגרד"ל טעם מב' החלות כאחד ,ועי"ז חלה ברכתו הראשונה בתערובת תרומה תלינן להקל ,ועי' בקרן אורה שם (ואף הרמב"ם הוא
על החלה שבירך עליה והברכה השניה חלה אצלו על החלה השניה דלא כדברי החשק שלמה ,ועי' בהשגות הראב"ד).
ולא יצאה שום ברכה לבטלה. ועי' בביאור הגר"א ביו"ד סי' ק"י (סק"י וסקכ"א) שדעת השו"ע אינה
והגר"א גנחובסקי זצ"ל צידד (בבר אלמוגים שם) דאף אם סועד לבדו כהרמב"ם אלא כהרשב"א דבכל תערובת האסורה מדרבנן אם נפל
ואין לו את העצה הנ"ל יוכל לברך שוב המוציא על החלה השניה אחת מהם תלינן להקל וכ ן נקט החזו"א יו"ד סי' ל"ז סק"י ומעשרות
ולאכול מב' החלות כאחד והברכה השניה איננה הפסק לברכתו סי' ז' סוף סק"ח שהעיקר כדעת הרשב"א והגר"א בזה שבכל תערובת
הראשונה ,לפי שאינו יכול לאכול בלא הברכה השניה והו"ל כאומר שאיסורה מדרבנן תלינן להקל ,ולדבריהם גם במעשה דידן יש להקל
הביאו מלח דלא הוי הפסק בדיעבד ,והוכיח כן מדקדוק דברי הגרע"א שמכיון שנאכלה לחמניה אחת תלינן שהיא החלה והשאר מותרות
בגליון השו"ע (סי' ר"ט) ע"ש. ובפרט בזמן הזה שפסק השו"ע ביו"ד סי' שכ"ב ס"ב שחלה מדרבנן
דאין הוא צריך ליבון חמור אלא סגי בליבון קל שמועיל כהגעלה (רמ"א 1ולפי"ז יש לעיין אם זה שאכל את הלחמניה עליו לעשות תשובה כאוכל
או"ח סי' תנ"א ס"ד ומ"ב סק"ל) ,וכן משמע קצת מדקדוק דברי הטור תנ"א מתערובת חלה או כאוכל חלה ממש שהרי תלינן שהחתיכה שאכל היא
סי"ד ומ"ב סקפ"ה ,ולפי"ז מהני שיחמם התנור בחומו הגבוה ביותר למשך החלה ,ולכאורה נראה שאעפ"י שהקלו חכמים לתלות שהאיסור הוא
כמה רגעים ויש שמצריכים לחמם את התנור למשך זמן ארוך יותר שנאכל ושאר התערובת מותרת מכ"מ אין האוכל חשיב כאוכל ודאי חלה
שבודאי יהיה קש נשרף עליו ,ועי' פר"ח (יו"ד סי' קכ"א סקט"ו) דבליעת זיעה דסו"ס אכל חתיכה שנתערבה ואינה ניכרת ולא נאסרה אלא כדין תערובת
של איסור יש להכשירה על ידי זיעה דכבולעו כך פולטו ,וכל זה לעניין חלה ,ודו"ק.
דפנות התנור אבל התבנית שנבלעה מנגיעת החלה עצמה (באופן שאין עליה
נייר אפיה או שנייר אפיה התפורר) דינה חמור יותר וצריכה ליבון חמור. 2תנור שבלע זיעה של איסור מבלי שנגע האיסור בדפנות התנור יש לדון
| 46אוסף
4
לתוכן
לתוכן
לתוכן
דין ספק ברכות להקל הוא משום ספיקא דרבנן לקולא והנה מה שהורה הגרד"ל לאחד מן המסובים להפסיק בדיבור ,צ"ע
דבעלמא אסור להפסיק בדיבור אחר שיצא יד"ח מבעה"ב ע"מ לחזור
או משום ספק ברכה לבטלה לחומרא ולברך משום איסור גורם ברכה שאינה צריכה( ,דגם מי שיצא בברכה
מדין שומע כעונה אסור לו לבטל ברכה זו משום איסור גורם ברכה שא"צ
ג] בעיקר דין ספק ברכות להקל הביא הב"י (סי' ס"ז) ב' דעות
כמבואר בביה"ל סי' כ"ה ס"י וכה"ח סי' קס"ז סקע"ח ,וכן נראה בפמ"ג סי' רי"ד
בראשונים אם הוא מדין ספק דרבנן לקולא או משום ספק ברכה
לבטלה לחומרא ,ודעת רבינו מנוח (פ"ב מק"ש הי"ג וסוף הל' ברכות) כצד מ"ז סק"א ד"ה שאלה ,ועי' בר אלמוגים סי' קנ"ה בארוכה).
הב' ,ומשמע קצת דלדבריו אין להקל משום ספק דרבנן לקולא, אך לק"מ ,דפשוט דאי"ז נחשב ברכה שאינה צריכה כיון שחוזר ומברך
והפמ"ג (פתיחה לברכות סק"ד וסוס"י ר"ח) כתב דכן משמע מל' הרמב"ם גם על החלה השניה שלא נפטרה בברכה הראשונה ,ועוד דגם אותו
(פי"א מברכות הט"ז) .4אך לא נתברר הטעם דלדבריהם אין בספק ברכות אחד מן המסובים אינו יכול לאכול מהחלות מפני הספק והו"ל ברכה
דין ספק דרבנן לקולא .והפמ"ג (מ"ז סק"א) ביאר דס"ל דמצד דין ספיקא הצריכה.
דרבנן לקולא ראוי להחמיר משום דיכול לברר בקל ולברך ,וגם בספק
אם בירך יש קצת חזקה דמסתמא לא בירך ,ולכן הוצרך לסברא דהוי ההיתר לאכול בספק בירך -מדין ספק דרבנן לקולא
ספק ברכה לבטלה ומשום כך אין להחמיר ולברך ,ומשמע דלדבריו או מפני שאין איסור לאכול כשאסור לברך
עיקר הטעם להקל הוא משום ספיקא דרבנן לקולא ,אלא דלולי חשש
ברכה לבטלה היה ראוי להחמיר בדבר. אמנם בעיקר ההוראה הנ"ל דאין דין ספק ברכות להקל בתערובת יש
אולם הריטב"א (שבת כג ).ביאר הטעם דספק ברכות להקל ,דאע"פ מקום לדון ,דהנה הוראה זו מיוסדת על כך דההיתר לאכול בספק
שאיסור ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן (וא"כ אפשר להקל בו ולברך), בירך הוא רק מדין ספק דרבנן לקולא ,אולם נראה להוכיח מכמה
מ"מ ביטול ברכה בשוא"ת עדיף מאיסור ברכה לבטלה בקו"ע ,עכת"ד. דוכתי דכל שאסור לו לברך משום ספק איסור ברכה לבטלה מותר לו
ומשמע דס"ל דאין להקל כלל מדין ספיקא דרבנן לקולא אלא רק לאכול ,וא"צ לדין ספק דרבנן לקולא כדי להתיר האכילה( ,וטעם הדבר
משום ספק ברכה לבטלה .וצ"ב מ"ט אין בזה דין ספיקא דרבנן לקולא. יבואר להלן) ,ובניד"ד נמי אף אם נאמר דאין כאן דין ספק דרבנן לקולא
מ"מ הואיל ואסור לו לברך משום ספק ברכה לבטלה ,3על כן מותר
והחוו"ד (יו"ד סי' ק"י דיני ס"ס סק"כ) ביאר עפ"ד הש"ך שם דבמקום לו לאכול ,וכמה ראיות לדבר;
חזקת איסור ליכ א דין ספיקא דרבנן לקולא ,וה"נ י"ל דבמקום חזקת
חיוב ברכה ליכא דין ספיקא דרבנן לקולא ולכן רק משום חומר ברכה לאכול בלא ברכה כשיש רוב או ס"ס שחייב לברך
לבטלה אין להקל ע"ש .והברכ"י (סי' קפ"ו סוף סק"ד) כתב לבאר עפ"מ
שהאריך לדון שם ע"פ הסוגיא (פסחים ט .ונדה טו ):דאין ספק מוציא א] נחלקו האחרונים אם במקום ספק ספיקא או רוב לחומרא
מידי ודאי אף בדרבנן ולא שייך דין ספיקא דרבנן לקולא בכה"ג[ .וע"ש מברכים ,ודעת הח"א (כלל ה' ס"ו) והפמ"ג בכמה דוכתי דבמקום ס"ס
בחוו"ד שהקשה דא"כ בספק קרא ק"ש מ"ט אינו חוזר למ"ד ק"ש דרבנן והלא אין מברכים ,וכן פסק המשנ"ב (סי' רט"ו סק"כ) .וכתב הפמ"ג (סי' רע"א
אין בזה חשש ברכה לבטלה ,וחידש דגם בזה יש איסור לאומרו בתורת חובה מ"ז סק"ד ובראש יוסף שבת כח ):דלפ"ז גם במקום רוב אין מברכים ,דהא
ע"ש ,ועי' חלקת יואב (תנינא סוס"י א') שתמה על דבריו]. ס"ס עדיף מרובא.
ומ"מ צ"ב בדעת הראשונים הללו איך מתירים לו לאכול בספק ברכת והנה יש כמה דרכים באחרונים בטעם הדבר דאין מברכים במקום
הנהנין בלא ברכה מחמת חשש איסור ברכה לבטלה ,לא יאכל ולא ס"ס ,והפמ"ג (סי' רע"א מ"ז סק"ד ויו"ד סי' כ"ח מ"ז סקט"ז) כתב דהטעם
יברך ,או עכ"פ עליו ל חפש עצות לצאת מהספק ,כגון לברך על פרי הוא משום חומר איסור ברכה לבטלה ,וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד (סי'
אחר או לצאת מאחר יד"ח ,ולמה מותר לו מדינא לאכול בלא ברכה. ג') ,ומשום טעם זה צידד הפמ"ג דגם במקום רוב אין מברכים ,דמשום
ו ב ע " כ כ ד ב ר י נ ו ד א ם א ס ו ר לו לב ר ך מ ש ו ם ח ש ש ב ר כ ה ל ב ט ל ה מ ו ת ר חומר ברכה לבטלה חיישינן למיעוטא.
ל ו ל א כו ל . והנה לא מבואר להדיא במשנ"ב אם בס"ס לענין ברכה ראשונה יכול
ועד"ז מצאתי בספר ציץ הקודש (סוס"י ל"ב) שהקשה כן ע"ד הראשונים לאכול בלא ברכה או לא ,ובספר בר אלמוגים (סי' כ"ב עמ' קנ"ז) כתב
הנ"ל גם על שאר הברכות (ולא רק על ברכות הנהנין) מ"ט לא מצאנו מו"ר זצ"ל דלכאורה אסור לו לאכול ,ולטעמיה אזיל דנקט דאין היתר
בפוסקים שיזהירו דחייב לחפש עצות לקיים חיובו כגון לצאת יד"ח לאכול בספק אלא כשיש דין ספיקא דרבנן לקולא .אולם בפמ"ג הנ"ל
מאחר ,כיון שאינו נפטר מדין ספיקא דרבנן לקולא .וכתב להוכיח מבואר להדיא דיכול לאכול בלא ברכה הן במקום ס"ס לחומרא והן
מזה בדעת החוו"ד דכל שא"א לו לברך בעצמו אלא רק ע"י שמיעה במקום רוב לחומרא .הרי דאף דלא שייך כאן דין ספק דרבנן לקולא
מאחר לא חייבוהו חכמים בברכה בכה"ג ,וע"ש עוד חילוקים בזה.5 מ " מ הו א י ל ו א ס ו ר לו ל ב ר ך מ ש ו ם חו מ ר ב ר כ ה ל ב ט ל ה מו ת ר ל ו ל א כו ל
ב ל א ב רכ ה.
דעת ר"י דספק ברכת הנהנין לחומרא ושו"ר בשו"ת תשורת ש"י (תנינא סי' פ"ה) שהאריך לחלק בדין ס"ס
ד] ז"ל רבינו יונה (ברכות יב ).גבי ספיקא דפתח אדעתא דחמרא וסיים בברכות ,דרוב הברכות אין לברך אף כשיש ס"ס לחיובא לפי שברכות
בדשכרא; ' וכיון דלא איפשיטא ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא דמספיקא אינן מעכבות ומשום חומר ברכה לבטלה חיישינן למיעוטא ,אולם
אין אומרים ברכה לבטלה ' ,ומשמע קצת דאזלינן לקולא רק משום ברכות הנהנין שלפניה יש לברך במקום ס"ס ,לפי שהברכות מעכבות
ספק ברכה לבטלה. ואם יאכל בלא ברכה הרי איכא ס"ס שעובר על איסור אכילה בלא
ואפשר דס"ל כדעת הראשונים הנ"ל דאין דין ספיקא דרבנן לקולא ברכה ,ולכן עדיף להחמיר לברך מלהחמיר שלא לברך ,עכת"ד .וצ"ב
בברכות ,אבל י"ל דס"ל הכי רק בברכות הנהנין ,דהא נודע דעת תוס' מה ענין זל"ז ,לא יברך ולא יאכל .ונראה דנקט כדברינו דאם נאסור
שם בשם ר"י שחולק וס"ל דאזלינן לחומרא בספק זה ,ובביאור הדבר עליו לברך בע"כ יהא מותר לו לאכול.
הרחיבו האחרונים ,ויש מהם שביארו דהוי דין מסוים בספק דפתח
אדעתא דחמרא (עי' הפלאה שם) ,אולם רבים נקטו דס"ל הכי בכל אם מותר לאכול בלא ברכה בספק של חסרון ידיעה
ברכות הנהנין שלפניה ,וכ"כ הגרע"א בגליון הש"ס שם ,וכן נמצא ב] בספק של חסרון ידיעה מבואר בפוסקים דלא אמרינן ספק דרבנן
בכמה ראשונים (כמובא בקה"י ברכות סי' ה'). לקולא (שו"ע יו"ד סי' ק"צ סמ"ו ,וכ"ה במשנ"ב סי' ק"ס סקמ"ז לענין ספק מים
ובביאור הדבר כתב הפנ"י ד מצאנו בכמה דוכתי דאין מקילים בספיקא לנט"י וביה"ל סי' רס"א לענין עירוב חצירות בספק לילה) ,ובשו"ת זרע אמת
דרבנן היכא דאיכא טעמא רבא ,וה"נ בזה איכא טעמא רבא דסברא (סי' א') האריך בדין זה לענין ברכת הנהנין והסיק דא"א לחייבו לברך
הוא דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה ,וכעי"ז מבואר בארחות חיים בספק של חסרון ידיעה משום חומר איסור ברכה לבטלה[ .ועי' גם
(הל' סעודה סי' י"ט) וריטב"א (שבת כג ).דכיון דאסמכוהו אקרא ועשאוהו בנשמ"א כלל ה' סק"א] .ומשמע מדבריו דמשום כך מותר לו לאכול ולא
כמועל בקדשים אזלינן בספיקו לחומרא .והקה"י (שם) ביאר דהו"ל אמרינן דאין לו היתר להקל בספק זה ולאכול.
לפי שהוא פוטר בדיעבד כל הפירות ואין כאן חשש ברכה לבטלה ,ודבריו 3לפ"מ שחידש המשנ"ב ( סי' רט"ו סק"כ ושעה"צ סקכ"א) דאיסור ברכה
מחודשים ,והרחבנו בזה בספר בירורי ברכות (סי' ו'). לבטלה חמור משאר איסורים דרבנן לפי שהסמיכוהו על לאו דלא תשא
5והנה הפמ"ג (פתיחה כוללת ח"ג אות ד') הקשה על דעות הראשונים הללו שהוא חמור כחייבי כריתות ,ועל כן ספיקו אסור כדין ספק דאורייתא
מ"ט לא יברך בהרהור לדעת הרמב"ם (פ"א מברכות) דכל הברכות אם בירך לחומרא ע"ש ,וכיוון בזה לספר תוספת יום הכיפורים (יומא פ ):ושו"ת
בלבו יצא ,וכיו"ב הקשו האחרונים בכמה גווני ,כגון שיברך בל' לעז וכדו', זרע אמת (סי' א').
והרבה מהאחרונים תי' דכל כה"ג יש בזה סרך איסור ברכה לבטלה (עי' 4והפמ"ג (סי' ר"ח א"א סקכ"ו) כתב נפ"מ בזה ,דלדעת רבינו מנוח היכא
חלקת יואב תנינא סוס"י א' ומנחת שלמה ח"ב סי' ז'). דודאי לא הוי ברכה לבטלה אמרינן ספק ברכות להחמיר ,כגון אם אכל
ואי"ז סתירה לדברינו ,דודאי אם יכול לברך בעצמו כדין חייב בדבר ,אבל פרי שספק אם הוא מין ז' ועל כן הוי ספק אם חייב לברך מעין ג' או בנ"ר,
לאסור עליו לאכול י"ל דאין איסור אם אינו יכול לברך בעצמו מספק. לדעת רוב הראשונים לא יברך כלום ,אבל לדעת רבינו מנוח יברך מעין ג'
אוסף | 47
5 לתוכן
קודם שיברך ,וטעם האיסור הוא דכיון ש ראוי ומוטל עליו לברך כדבר שיש לו מתירין ע"ש ,וע"ע בביאור הגר"א (סי' תפ"ז) ובאבי עזרי
להקב"ה על המזון הוי כגזילה ומעילה אם אינו מברך ולכך אסרוהו (פ"ד מברכות ה"ד) שביאר בתרי אנפי .ובספר ספק דברי סופרים (ח"ב סי'
באכילה( ,עי' אבני נזר סי' ל"ז סק"ח ,עמק ברכה עמ' נ"ז ,מנחת שלמה שם, ו' אות ג') ביאר עפ"ד הש"ך שהביא החוו"ד הנ"ל דבמקום חזקת איסור
ובמאמר הגרשז"א שנדפס בספר עץ השדה ,שבט הלוי ח"ו סי' נ"ג) ,וכן ליכא דין ספיקא דרבנן לקולא ,ולפ"ז י"ל דבברכת הנהנין יש חזקת
מדוקדק מל' רש"י (ברכות לה ):ד"ה גוזל להקב"ה 'את ברכתו' ,ומשמע איסור על האכילה בלא ברכה ,וביותר כתב לבאר עפ"מ שהוכיח שם
דהגזילה היא מחמת שמוטל עליו לברך .ועפ"ז י"ל דכל היכא דפטרוהו בד' הש"ך דאי"ז משום דין חזקה אלא משום דע"י החזקה איקבע
מלברך פקע גם האיסור לפי שהאיסור מתלי תלי במצוה ,וביארו בזה איסורא ,וא"כ י"ל דה"נ בברכות הנהנין איקבע איסורא לפי שקודם
הא דאונן בעל קרי ופועלים הפטורים מלברך מותר להם לאכול בלא הברכה היה אסור לו לאכול וספק אם הותר ע"י הברכה[ .ויש עוד נידון
ברכה אף שלא הותרו להם איסורים ,וכן סומא שפטור מן המצוות בד' התוס' שם ,דאף אם אזלינן לחומרא דאסור לו לאכול בספק ,מ"מ איך התירו
מותר לו לאכול בלא ברכה לפ"ד הסמ"ג (עשה מ"ב) אע"פ שלא הותר תוס' לחזור ולברך והא הוי ספק ברכה לבטלה ,ויש בזה ב' דרכים בדברי הגרע"א
באיסורים כמש"כ הגרע"א (ב"ק פז ,).והביאור כנ"ל דכל שפטור בגליון הש"ס (שם ולהלן מט ,):ועי' קה"י (סי' ה') שנו"נ בדבריו ואכ"מ].
מהמצוה פקע ג"כ האיסור ,ורק לענין מי שנמצא בבית המרחץ שאינו ועפ"ז יש לבאר גם בדעת רבינו יונה דס"ל דבברכת הנהנין אין דין
פטור בעצמותו מלברך אלא רק אנוס עתה מלברך לא פקע ממנו ספיקא דרבנן לקולא מהטעמים הנ"ל ולכן הוצרך בזה לטעם של ספק
האיסור לפ"ד הביה"ל הנ"ל .ויש להאריך בענין זה .ועכ"פ בניד"ד נמי ברכה לבטלה.
י"ל עד"ז ,דאף אם לפי כללי הספקות בחיוב הברכה ואיסור האכילה
בלא ברכה אזלינן לחומרא ,מ"מ מאחר שדינו שלא לברך מחמת ספק ומ"מ צ"ב בדעת רבינו יונה כנ"ל איך מתירים לו לאכול בספק בלא
איסור ברכה לבטלה הפקיעו ממנו חובת הברכה ואיסור האכילה בלא ברכה מחמת חשש איסור ברכה לבטלה ,לא יאכל ולא יברך ,או עכ"פ
ברכה בכה"ג. עליו ל חפש עצות לצאת מהספק ,כגון לברך על פרי אחר או לצאת
מאחר יד"ח ,ולמה מותר לו מדינא לאכול בלא ברכה .ובע"כ כדברינו
והנה במשנ"ב ( סי' קס"ז סקמ"ט ושעה"צ סקמ"ח) מבואר דבספק ברכות ד א ם א ס ו ר לו ל ב ר ך מ ש ו ם ח ש ש ב ר כ ה ל ב ט ל ה מ ו ת ר לו ל א כו ל .
הנהנין יש מקום להחמיר על עצמו שלא לאכול ,ולפי האמור אינו
מובן דהא פטור הוא לגמרי .אך י"ל דאין הגדר דפטרוהו מלברך והנה לדעת ר"י בתוס' שם והראשונים שכתבו דספק ברכות הנהנין
בתורת ודאי אלא דהתירו לו לסמוך על הצד דפטור מלברך לפי שהוא שלפניה לחומרא ואסור לו לאכול מספק ,נראה לכאורה דפליגי על
צריך להמנע מלברך מחמת צד זה משום איסור ברכה לבטלה .ונפ"מ יסוד זה וס"ל דאף אם אסור לו לברך משום חשש ברכה לבטלה אסור
דאם בירך שלא כדין ואח"כ נודע שהיה חייב לברך יצא במה שבירך לו לאכול .אך זה אינו ,שהרי הם כתבו דחוזר ומברך ,הרי דס"ל דאין
מקודם ולא נימא דברכתו הראשונה היא ודאי ברכה לבטלה לפי כאן חשש ברכה לבטלה ,והטעם ביאר הגרע"א בגלה"ש דס"ל דכיון
שבשעה שבירך היה פטור בתורת ודאי וחייב לברך שנית. שאסור לו לאכול בלא לחזור ולברך לא הוי ברכה לבטלה (ועי' גם
בקה"י שם ד"ה וא"ת) ,וא"כ י"ל דכו"ע מודו דבמקום חשש ברכה לבטלה
העולה מן האמור ,דאם כנים כל הראיות הנ"ל דבספק בירך מותר לו מותר לו לאכול ,ופלוגתת הראשונים בדין זה היא רק בסברא זו ,אם
לאכול אף כשלא שייך בזה דין ספק דרבנן לקולא ,מוכח מזה דכללא יש איסור ברכה לבטלה במקום שאסור לו לאכול מספק בלא ברכה.
הוא דכל שאסור לו לברך משום ספק איסור ברכה לבטלה מותר לו
לאכול ,וטעם הדבר נראה דכך תקנו חכמים ,דכל היכא דאסרו עליו [ועי' קה"י שם שכתב דבנידון זה אם יש איסור ברכה לבטלה
לברך משום חשש ברכה לבטלה לא אסרו לאכול בלי ברכה ,דאיסור כשמחויב לברך מספק נראה דנחלקו תוס' (ר"ה לג ).והרמב"ם (לפי דברי
האכילה וחובת הברכה מתלי תלי במה שמותר לו לברך בלי חשש הגרע"א בשו"ת סי' כ"ה) ,ועי' גם בציץ הקודש (סי' ל"ב ד"ה וכן במה) שדן
ברכה לבטלה .ולפ"ז אם בירך על פרי ונתערב בפרי אחר לאחר הברכה בזה וכתב דלדעת החוו"ד שנקט דדין ספק ברכות להקל הוא רק
ואינו יודע על מה בירך מותר לו לאכול אחד מהפירות ,דאף שאין משום חשש ברכה לבטלה מוכח דס"ל דאף במקום שחייב לברך
בזה דין ספיקא דרבנן לקולא משום דהוי ספק של תערובת ותרתי מספק יש בזה חשש ברכה לבטלה (ורק כשחייב לברך משום ספק דאורייתא
דסתרי ,מ"מ הואיל ואינו יכול לברך מספק מותר לו לאכול כמבואר. אין בזה איסור ברכה לבטלה לפי שלא העמידו חכמים דבריהם בכה"ג)].
בגדר תקנת ברכת הנהנין -איסור או מצוה
ובביאור הדבר (דאין איסור אכילה במקום שאסור לו לברך משום חשש ברכה
הרב זאב פראנק לבטלה) יש מקום לומר דתלוי בנידון הידוע בגדר ברכת הנהנין
שלפניה ,אם יש איסור אכילה בלא ברכה או הוי רק חיוב ומצוה
יין ספק מא"י אם יכול לחתום 'ועל לברך ,ונפ"מ במקום אונס שאינו יכול לברך אם מותר לו לאכול בלא
ברכה ,ו האריכו בזה רבים ,עי' גליון הש"ס להגרע"א (ברכות יב).
פרי הגפן' ותוכ"ד לחזור ולומר 'גפנה' שהוכיח מדברי המהרש"א (פסחים קב ).דהוי איסור ,וכ"כ בביה"ל (סי'
ס"ב ס"ד) לענין שתיה במרחץ שא"א לברך שם וז"ל; 'ובאמת לענ"ד
עובדא הוה במי ששתה יין וכשבא לברך ברכת מעין שלוש נסתפק דבר זה פשוט מאד שאין להתיר משום שהוא אנוס על הברכה שאינו
אם הוא יין א"י ודינו לחתום 'על הארץ ועל פרי גפנה' או שהוא יכול לברך ,דזה היה שייך רק אם היו אומרים חז"ל דהוא מצוה לברך,
מחו"ל שאומרים 'ועל פרי הגפן' ,וכבר כתב המ"ב (ר"ח סקנ"ד) לענין ובאמת הלא אמרו חז"ל ברכות לה .דאסור ליהנות בלי ברכה' וכו'
פירות שספק אם הם מא"י או מחו"ל שיאמר 'ועל הפירות' ,והוא הדין ע"ש .וכן מבואר בארחות חיים וריטב"א הנ"ל לענין ספק ברכות
ביין שמספק יחתום בשל חו"ל ,אך זה בא לצאת מן הספק ותוכ"ד הנהנין שלפניה דהוי ספיקא דאיסורא ולא ספק מצוה ,וכ"ה במהרי"ל
לחתימת 'ועל פרי הגפן' חזר ואמר 'גפנה' ונתכוין לחזרת תוכ"ד על (הל' פסח) דמספק יש לברך משום דהוי ספק איסורא לחומרא ,וכן
תנאי שאם הוא יין א"י חוזר בו מתיבת 'הגפן' ותחתיה אומר 'גפנה' דקדק האבי עזרי (בגליון הרמב"ם הל' ברכות) מל' הרמב"ם שם .ועי'
ונמצא דממה נפשך חתם כדין ,ויש לעיין אי תקנתא מעלייתא היא. מנחת שלמה (סי' י"ח) וקה"י (ברכות סי' ה') שהרחיבו בזה ,ובחידושי
רא"ל מאלין (סוס"י ב') ואשר לשלמה (מועד סי' י"ד) חידשו דב' דינים
חזרת תוכ"ד על תנאי שונים נאמרו בזה ,איסור ומצוה ,ואכמ"ל.
והנה ממש"כ המ"ב שמספק יאמר 'ועל הפירות' ותו לא משמע שאין והנה אם הוי רק מצוה ולא איסור על האכילה י"ל דלעולם אין נידון
תקנה בחזרת תוכ"ד ,ושמא יש לפרש הטעם דהלא אם כלפי שמיא על איסור האכילה אלא רק על חובת הברכה ,ועל כן כל שאינו יכול
גליא שאכל מפירות חו"ל הרי שחתם כדין ,ואינו רוצה בעקירת תיבת לברך משום ספק ברכה לבטלה הרי הוא אנוס ואינו נחשב מבטל
'הפירות' אלא על הצד שמפירות א"י אכל ,וי"ל דאין מקום לחזרת מצוה בידים ע"י אכילתו.
תוכ"ד אלא כשחוזר בודאי מדיבורו הראשון ולא בחוזר מספק ועל
תנאי. אולם עדיין צ"ב דמ"מ אם יכול לברך על דבר אחר או לצאת יד"ח
מאחר שוב אינו אנוס ,ומשמעות הדברים דפטור לגמרי מלברך .וכן
אמנם יש לדון למש"כ הרמב"ן במלחמות לברכות (עמוד י"ח) בכגון מבואר במשנ"ב (סי' קס"ז סקמ"ט) דאף אם יכול לבקש מאחר שיוציאנו
שבירך על שכר כדינו בא"י אמ"ה שהנ"ב ותוכ"ד טעה וחזר בו ואמר אינו מחויב מדינא לעשות כן.
בפה"ג ,דבהא מספקא ליה להש"ס שמא יצא 'כיון שכבר השלים ברכתו
כהלכה וחזרה בטעות שחזר וסיים שלא כראוי לא הויא חזרה לפסלה', ו ה נ ר א ה מ ז ה ד כ ך ת ק נ ו ח כ מ י ם ,ד כ ל ש א ס ר ו ע ל יו ל ב ר ך מ ש ו ם ח ש ש
וספיקא לקולא בברכות דרבנן כמבואר בסי' ר"ט לדעת שאר ברכה לבטלה לא אסרו לאכול בלי ברכה ,דאיסור האכילה וחובת
הראשונים בביאור הספק ,ובחידושי הרשב"א לברכות (י"ב א') נקט הברכה מתלי תלי במה שמותר לו לברך ואין בזה חשש ברכה לבטלה.
בפשיטות שאין הפסד במה שהוסיף לאחר שסיים הברכה ,וא"כ בנידון [וע"ע בספר ספק דברי סופרים ח"ב סי' ג-ד מש"כ בזה].
דידן לא יצטרך להתנות על החזרת תוכ"ד שאם חתם כדין אין מתכוין ובדומה לזה כתבו האחרונים בישוב הסתירות אם הוי מצוה או
לחזור בו ,רק יכול לחזור בו בסתמא על כל הצדדים ,וממה נפשך אם איסור ,דודאי ביסודו ברכת הנהנין הוא מצוה ולא מתיר לאיסור
חתם שלא כדין שפיר חלה החזרה לתקן החתימה ,ואם כדין חתם הרי אכילה ,אלא דאחר שתקנו חז"ל מצוה לברך תקנו ג"כ איסור אכילה
| 48אוסף
6
לתוכן
לתוכן
לתוכן
לתקן ,וכיון שספק שמא בירך כדין לא יכנס לספק הפסק בחינם בין לא מהני מה שחוזר בו לקלקל הברכה ,וכיון שחזרתו בודאי ולא רק
הברכה לאכילה. על תנאי שוב צ"ב למה לא יעשה כן לצאת מן הספק.
אם יש לחוש בחתימה שחזר ממנה חזרת תוכ"ד מברכה שיצא בה בדיעבד
משום הפסק בברכה אלא דהנה מש"כ הרמב"ן והרשב"א דאחר שנגמרה הברכה לא מהניא
חזרת תוכ"ד ,לכאו' אינו משום דחזרת תוכ"ד מהניא רק לתקן ולא
שו"ר במנחת שלמה (ח"ב סי' ד' אות כ"א) שכתב 'במקום שמסתפק אם לקלקל ,רק הטעם כהנראה מתו"ד דכיון שכבר השלים הברכה נמצאת
לברך הגפן או שהכל ,לכאו' אפשר שיברך שהכל ובתוכ"ד יאמר הגפן, החזרה הוספת דברים בעלמא ומילי דכדי שאין בכוחם לבטל מה שכבר
אבל נראה דא"כ הוי כמכוין לכתחילה להפסיק באמצע הברכה כיון חל ,וא"כ אפילו חתם שלא כדין ותוכ"ד בא לחזור בו ולחתום כדין ,כל
שמכוין לכך כמו יעלה ויבוא וכדומה דבכוונה הרי זה מגרע וכו' ,ולכאו' שהשינוי אינו מעכב וכבר יצא בדיעבד ידי הברכה י"ל שגם זה בכלל
המכוון לדין שח בתפילה במזיד דיש אומרים (ק"ד סקכ"ה) שחוזר לראש דברי הראשונים דלאחר שנשלמה הברכה לא שייכא חזרת תוכ"ד,
התפילה ,והזכרת מאורע שאר ימים דינה כשיחה (ק"ח סקל"ח). וממילא בנידון דידן שבא לחתום 'ועל הפירות' ולחזור ולומר 'פירותיה'
ולכאו' צ"ע דשאני הכא שחוזר בו תוכ"ד ותועיל החזרה לבטל חתימה או להיפך ,הלא בדיעבד שאכל מפירות א"י וחתם 'ועל הפירות' יצא
הראשונה לגמרי גם לענין שלא תפסיק בברכה ,דהלא גם בכגון כמש"כ בקצות השולחן (סי' ס' בדה"ש אות ה') ,וכן להיפך שהפירות
שבתפילת חג הפסח טעה ביעלה ויבוא ואמר 'ביום ראש החודש הזה' מחו"ל ואמר 'ועל פירותיה' מצדד שם שיצא ,וכיון דממה נפשך כבר
ותוכ"ד חזר ואמר 'חג המצות הזה' ודאי שיצא ,הרי דאף שבהזכרת יצא בחתימה הראשונה שוב אין טעם לחזרת תוכ"ד אחר גמר הברכה.
ר"ח חשוב כשח בתפילה ,מ"מ מהניא חזרתו גם לתקן ההפסק ,ואף אמנם בזה יש ללמוד ממש"כ המ"ב (מ"ו סק"כ) במי שבירך מלביש
שבשיחה בעלמא מסתבר שגם אם תוכ"ד יחזור לתפילתו לא תיקן בזה ערומים ותוכ"ד נזכר שלא בירך פוקח עורים וחזר וחתם פוקח עורים,
מאומה ,התם היינו טעמא דלא מינכרא מילתא שחוזר מדבריו שיצא ידי ברכת מלביש ערומים ויחזור ויברך פוקח עורים ,וכ"כ להלן
הראשונים רק כממשיך בתפילתו ,משא"כ באמר ראש חודש שחוזר (ר"ט סק"ו) בבירך בורא מאורי האש ותוכ"ד נזכר שלא בירך על הבשמים
ואומר חג המצות הויא חזרת תוכ"ד מעלייתא לבטל הדיבור המפסיק, וחזר וחתם בורא מיני בשמים ,שיצא ידי ברכת האש וחוזר ומברך על
והוא הדין באומר שהנ"ב בפה"ג דמוכח שחוזר בו מחתימה הראשונה. הבשמים ,הרי דאחר שנגמרה הברכה לא מהניא חזרת תוכ"ד [אם לא
חזרת תוכ"ד כשגם עתה רוצה בדיבור הראשון כשמתחילה היה בדעתו לחתימת החזרה רק שטעה בלשונו כמבואר במ"ב].
וכן לענין ברכת יוצר אור דקי"ל (נ"ט ס"ב) באמר יוצר אור ובורא חושך
עוד יש להציע בזה ,דלהכי לא מצינו בכל הספיקות שיחתום כצד אחד אשר בדברו מעריב ערבים ,שאם חתם יוצר המאורות יצא אע"פ
ותוכ"ד יחזור ויחתום כהצד השני ,בהקדם מש"כ המנחת חינוך (מצוה שהפסיק במעריב ערבים ,פירש המ"ב (סק"ט) דאפילו אמר מעריב
ד' אות כ') דב"ד שקידשו את החודש אין יכולים לחזור בהם תוכ"ד ,וע"פ ערבים תוכ"ד לפתיחת יוצר אור 'אעפ"כ לא אמרינן שנעקר עי"ז
המבואר בנזיר (ט' א') דלב"ש שאין שאלה בנזירות גם לא מהניא בה התיבות הראשונות של יוצר אור' ,ומקורו מפמ"ג (מ"ז סק"א) ,אבל
חזרת תוכ"ד ,דענין החזרה לעשות הדיבור הראשון כדיבור בטעות, בפר"ח (ד"ה ולענין) כתב בכהאי גוונא שלא יצא ,וכן משמע בפרישה
וממילא דבקידוש החודש דקי"ל אתם אפילו מוטעים לא שייכא חזרת (סוף אות ג') שכתב שאם תוכ"ד אמר מעריב ערבים נעקרה אמירת יוצר
תוכ"ד. אור וכאילו אמר רק בא"י אמ"ה אשר בדברו מעריב ערבים ,אך דעת
ולזה י"ל דדוקא כשבעת החזרה אינו רוצה בדיבור הראשון וטפי הוה הפמ"ג דמה שאמר כדין לא יתבטל מחמת חזרת תוכ"ד.
ניחא ליה שלא היה אומרו כלל ,אבל במקום ספק שגם עתה חפץ ואילו לענין חתימת הפורס סוכת וכו' בליל שבת כתב המ"ב (רס"ז סק"ט)
בחתימה הראשונה שמא היא הראויה ,ומתחילה לכך מתכוין שיאמר שאם טעה ואמר שומר עמו וכו' כבחול ונזכר תוכ"ד יאמר מיד הפורס
ושוב יחזור בו ,לכאו' אין כאן חזרה גמורה להחשיב הדיבור הראשון סוכת וכו' ,ואם לאחר כדי דיבור יצא בדיעבד בחתימת שומר עמו וכו',
כאילו אמרו בטעות. הרי דאף שכבר חלה הברכה בדיעבד יש מקום לחזרת תוכ"ד .וכ"ה
אבל זה נסתר מנוסח הברכה שעל הפרשת חלה שנחלקו הפוסקים (יו"ד בספר ברכת הבית (שער י"ט אות י"א) במי שבא לאכול פרי העץ וטעה
שכ"ח ס"א) אם לומר 'וציונו להפריש תרומה' או 'להפריש חלה' ,ובש"ך ובירך בפה"א ,דאף שיצא בדיעבד מ"מ כל תוכ"ד יחזור ויאמר בפה"ע.
(סק"א) הביא מהב"ח והמהרש"ל שיאמר שניהם 'להפריש תרומה חלה', ושמע מינה דכן יש חילוק בין ברכה שנאמרה כדינה להיכא שחלה רק
אך בט"ז (סק"א) תמה על זה דשמא העיקר כנוסח חלה ונמצא מפסיק בדיעבד ,דדוקא בבירך מלביש ערומים לא יוכל לעקרו לפוקח עורים
בתיבת תרומה בין הברכה לתיבת חלה ,והש"ך בנקוה"כ כתב עליו 'לא כיון שהיא ברכה כהלכתה ,וכן מבורא מאורי האש לבורא מיני בשמים
קשיא מידי ,דאי אפשר בענין אחר ,ועוד דזהו לא הוי הפסק כיון דהוא ומיוצר אור למעריב ערבים ,אבל בחותם שומר עמו וכו' הגם שיצא
תוכ"ד' ,הרי דפסיקא ליה להש"ך דאף שגם עתה חפץ בתיבת תרומה בדיעבד מ"מ כיון שאינו טופס החתימה לכתחילה בליל שבת שפיר יש
שייך בה ענין חזרת תוכ"ד. לו תקנה בחזרת תוכ"ד ,וכן מבפה"א לבפה"ע.
ואכן מצינו לעיצה זו לענין הים התיכון שנחלקו הפוסקים (רכ"ח ס"א
ומ"ב סק"ב) אם מברכים על ראייתו 'עושה מעשה בראשית' או 'שעשה פרי שספק מה ברכתו ובא לומר בפה"א ותוכ"ד בפה"ע
את הים הגדול' ,וכתב המנחת יצחק (ח"א סי' ק"י) שכדי לצאת ידי ומעתה בנידון דידן שבא לחזור מחתימת 'ועל הפירות' הלא להך גיסא
שניהם יחתום 'עושה מעשה בראשית' ותוכ"ד יחזור ויאמר 'שעשה את שמפירות א"י אכל נמצא שחתם שלא כתיקון חכמים וכן היה צריך
הים הגדול' וע"פ המבואר בסי' ר"ט ,וכן נהג גם הגרש"ז אויערבך (שער
שיועיל מה שתוכ"ד יחזור ויחתום 'ועל פירותיה' כדין.
העין פ"ח הערה י"א) ,אך אינו מתיישב עם מש"כ במנחת שלמה דה"ל
כמתכוין להפסיק באמצע הברכה כנ"ל. ובאמת דכזה יש להתעורר בכל פרי שספק אם ברכתו בפה"ע או בפה"א
דקי"ל (סו"ס ר"ב בהג"ה) שמספק מברך עליו בפה"א ,ולמה לא יאמר
מסקנת הדברים בפה"א ותוכ"ד בפה"ע שבזה יצא מן הספק ,שאם ברכתו בפה"א יצא
בחתימה הראשונה ולא תתבטל בחזרתו ,ואם דינו בבפה"ע הרי שתיקן
א] בירך על שכר כדינו בא"י אמ"ה שהנ"ב ותוכ"ד טעה וחזר בו ואמר בחזרתו לצאת הברכה כהלכתה כנ"ל מהברכת הבית.
בפה"ג ,כתבו הראשונים דכיון שכבר נשלמה הברכה אינה מתבטלת
בחזרת תוכ"ד ,וגם חשוב מענין הברכה שלא להפסיק בינה לאכילה. ואף שלהך גיסא שיוצא בחתימת בפה"א נמצא מפסיק בין הברכה
ב] בירך מלביש ערומים ותוכ"ד נזכר שלא בירך פוקח עורים וחזר לאכילה באמירת בפה"ע ,הנה ממש"כ הרמב"ן והרשב"א באומר שהנ"ב
וחתם פוקח עורים ,יצא ידי מלביש ערומים ויחזור ויברך פוקח עורים, בפה"ג שיצא בחתימת שהנ"ב ,ולא דנו אלא משום דינא דחזרת תוכ"ד,
וכך הדין בחוזר מחתימת בורא מאורי האש לבורא מיני בשמים .ג] מוכח דפסיקא להו דלא חשיב הפסק (אכן בתהלה לדוד (ר"ט אות א') דן
אמר בשחרית בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך ותוכ"ד טעה ואמר לומר שלהראשונים שפירשו הסוגיא בענין אחר י"ל שבזה ודאי שלא יצא מחמת
אשר בדברו מעריב ערבים ,נחלקו האחרונים בדינו ובמ"ב סתם שיצא. שהפסיק בין הברכה לאכילה ,ויעויי"ש שהניח בצע"ג) ,והטעם כמש"כ
ד] בליל שבת טעה וחתם שומר עמו וכו' ונזכר תוכ"ד ,יחזור ויאמר בחידושי המאירי (לברכות שם) שהוא שבחו של מקום ומענין הברכה
הפורס סוכת וכו' .וכן בבא לאכול פרי העץ וטעה ובירך בפה"א ,כל כמו טול בריך וכו' ,ואמנם לכתחילה אין להפסיק גם מענין הברכה
תוכ"ד יחזור ויאמר בפה"ע .ה] בברכה שעל הפרשת חלה שספק אם (קס"ז ס"ו בהג"ה) ,מ"מ הלא גם לכתחילה אין לברך על פרי העץ בפה"א
לומר להפריש תרומה או חלה ,כתבו האחרונים שיאמר להפריש וזה בא לצאת מאותו ספק ומאי אולמיה דהאי לכתחילה מהאי.
תרומה ותוכ"ד חלה .ו] ולפי זה גם בפרי שספק אם ברכתו בפה"ע או ומצינו להאבן העוזר (ר"ח סי"ד) דאיירי בכעי"ז ,במי שבירך על יין בפה"ע
בפה"א יוכל לומר בפה"א ותוכ"ד בפה"ע ,אך מדברי האבן העוזר יש שלדעתו שם יצא ,ותוכ"ד בא לחזור ולחתום בפה"ג ,והעולה מדבריו
ללמוד שלא יעשה כן משום ספק הפסק בין הברכה לאכילה .ז] שתה שאם בחזרתו יועיל בודאי שתהא הברכה כתיקון חכמים שפיר דמי,
יין שספק אם הוא מא"י או מחו"ל ,בזה אין לחוש להפסק ויוכל לומר אבל לא באופן שספק שמא לא יועיל בתיקונו ,כיון שמן הדין יצא
על הארץ ועל פרי הגפן ותוכ"ד גפנה .ח] וכן הורו מחכמי הזמן לענין בחתימת בפה"ע ולא הצריכוהו חכמים לתקן ,ולהך גיסא שלא יועיל
הרואה את הים התיכון שיאמר עושה מעשה בראשית ותוכ"ד שעשה בה נמצא מפסיק בחינם בין הברכה לאכילה .ולפי דבריו גם בספק
את הים הגדול. בפה"ע או בפה"א אחר שחתם בפה"א כבר יצא בדיעבד ואין צריך
אוסף | 49
7 לתוכן
מי שהמכתב בידו ומסור אליו ,וא"כ י"ל דזהו הטעם דאינו נכלל בהכרח
בקרא דלא תלך רכיל ,שהרי הולכי רכיל אינם עושים זאת דוקא בהסתר
הרב אליסף פרלמן
דברים ,אלא מדברים הדברים בגילוי ,אבל מכתב הוא דרך גילוי של
סתר שנעשה בין הכותב למי שמראה לו או מוסר לו את הכתב. איסור לשון הרע בדרך מכתב
ואע"ג דלכאו' גם דרך רמז הוא דרך מסוימת של גילוי בסתר ,וכפי א] כתב החפץ חיים לשון הרע כ"א אות ח' וז"ל איסור זה של לשון
שביאר רש"י בקרא דלא תלך רכיל בעמיך ,דעל מה שתרגם אונקלוס הרע הוא בין אם הוא מספר עליו בפיו ממש או שהוא כותב עליו דבר
בלשון קורצין פירש רש"י לשון קורץ בעיניו שכן דרך כל הולכי רכיל זה במכתבו עכ"ל .ומבואר בדברי החפץ חיים דהיה סברא לומר דבזה
לקרוץ בעיניהם ולרמז דברי רכילותן שלא יבינו שאר השומעים עכ"ל. לא יהא בו איסור לשון הרע ,והוצרך לחדש זאת ולהוציא מן הטעות,
הרי שעושה באופן שלא יבינו שאר השומעים ,וא"כ לכאו' נלמד מכאן שלא נאמר דאיסור לשון הרע הוא דוקא במספר דבריו בעל פה ולא
דגם בדרך הסתר אסרה התורה ,והוא הדין לכותב במכתב שנלמד מכאן באופן שכותב זאת ,ולא נתבאר בדבריו מהו הס"ד לומר שיהא חילוק
לאסור. בזה לומר דכל האיסור הוא דוקא במספר בפיו.
אכן ,נראה דיש לחלק דהקורץ בעיניו אין זה מהות של דרך סתר כמו ואפשר שהצד טעות בזה ,הוא לומר דהאופן שבו דיבר הכתוב לאסור
בדרך מכתב לפי שסו"ס הוא קורץ בגלוי ורק עושה באופן שרק אחד איסור לשון הרע ורכילות נאמר באופן של דיבור ,דהא כתיב לא תלך
מהם יבין ,וכמו שרק אחד מהשומעים מבין שפה אחת וידבר עמו רכיל בעמך ,והליכת רכיל הרגיל הוא באופן שמדבר את דברי הרכילות
בשפה זו ,דאין זה הופך להיות דרך סתר ,שהרי גם אם היה מדבר עמו שלו ,ולא באופן שעושה ע"י כתב ,אך קצת קשה בזה ,דהנה בהמשך
לבד כבר היה נחשב ללשון הרע בגלוי ביניהם ומה לי שיש עוד סעיף זה הביא הח"ח דיש לאסור גם בדרך רמז ומקורו כפי שתרגם
שומעים ,וכי בכך נהפך להסתר ,אלא הביאור דרך הסתר דגם כלפי אונקלוס לא תלך רכיל 'בלשון קורצין' וביאר רש"י שם דכך דרך הולכי
עצמם זה נקרא דרך הסתר ,וזהו דרך מכתב דנעשה אופן של הודעת רכיל לקרוץ ולרמוז ,הרי לנו שאין דרך הולכי רכיל בדוקא לעשות זאת
דברים בהסתר ,דאין הכל יכולים לראותו כלל ,אבל בדרך רמז או שפה באופן של דיבור.
אחרת הכל רואים ושומעים ,רק שאינן מבינים ולא נהפך להיות דרך ואולי נאמר ,דאע"ג דאכן עפ"י דברי האונקלוס הרי בכלל עיקר הקרא
הסתר בכך כמו במכתב. נכלל גם אופן של דרך קורצין שהוא דברי לשון הרע ורכילות באופן
ד] והא דפשיטא לח"ח לאסור משום הך קרא דמכה רעהו בסתר ,נראה של רמז ולא באופן של דיבור ,מכל מקום עדיין לא נכלל בזה 'דרך
דהוא משום דבהאי קרא לא רמז לנו שום איסור המתייחס לאיזה אופן מכתב' ,משום דבדרך קורצין הוא דרגה יותר קרובה לדיבור ,דגם זה
בו נעשה הדבר ,אלא כל דנעשה דבר של הכאת רעהו בסתר זהו הוא בדרך שיחת בני אדם דיש בתוך דברי השיחה דברים שאינו רוצה
האיסור ,והרי לענין מה שיש בו את חומר ההכאת רעהו בסתר ,כך לי שיבינו כלל השומעים ,ועל כן אומרם דרך קורצין ,והוא מכלל אופני
אם הוא נעשה בדרך מכתב או שהוא נעשה בדיבור ,ולפיכך יש ללמוד השיחה ,משא"כ דרך מכתב אינו כלל דרך שיחה ,אלא דרך אחרת לגמרי
מהאי קרא דהאיסור הוא גם כן כאשר בדרך מכתב. שהוא כותב וחברו קורא את הדברים לאחר מכן ,ובזה עדיין אפשר
שהוא מוצא מכלל משמעות המקרא של האיסור דלא תלך רכיל ,ועל
ולפי הדרך שנתבאר לעיל לומר ,דצד הקולא באופן של מכתב הוא כן אינו בכלל האיסור.
דוקא משום כך שהוא נעשה יותר בסתר ופחות בגילוי ,א"כ יבואר טפי
דאדרבה כל עיקר הך קרא הרי בא לרבות דוקא חומר דהכאה שבסתר ואמנם בדברי הח"ח בהלכה זו ,נראה דלחדש את האיסור באופן של
דיש בה צד חומרא יותר גדולה במה שהוא נשמר שלא יוודע הדבר מכתב יותר פשיטא וקרוב לו לאיסור מאשר דרך קורצין ,שהרי כתב
ולא ירגיש בו המוכה ,וא"כ אדרבה כשמוסר את הדברים במכתב שיש את החידוש של האיסור דרך רמז לאחר החידוש של האיסור דרך
בו יותר דרך סתר ,הרי שיש בו יותר חומרא ,מחמת שמונח בו את מכתב ,ומשמע דגם לאחר מה שחידש דיש איסור לשון הרע בדרך
האופן שלא ידע המוכה מהדבר ,שהרי אינו בגילוי כלל זולת המספר מכתב ,עדיין היה צריך לחדש את האיסור של דרך רמז ,וא"כ
והמקבל ,ועל כן בודאי שהוא נכלל בהך קרא דמכה רעהו בסתר. המשמעות היא דיותר קרוב הדבר לאסור דרך מכתב מדרך רמז ,ולכאו'
הוא דלא כדאמרן.
ה] והנה מצד מה שהביא הבאמ"ח דפשוט לאסור גם במכתב משום
האי קרא דמכה רעהו בסתר ,אם כן אפשר היה ללמוד דזהו אכן כל אכן נראה דאין בכך סתירה להמבואר לעיל ,משום די"ל דאיכא אכן צד
האיסור שיש בו ,ואע"ג דעיקר קרא הוא ענין של קללה וארור ,אך חידוש בכל אחד מה שאין בשני ,דהנה מה שצריך לחדש דיש איסור
מכאן יש ללמוד נמי דין איסור ,דבודאי מה שהניחה בו התורה ארור לה"ר גם בדרך רמז ,זהו משום דבהכי הרי חסר בכל צורת הסיפור ,כיון
הוא משום איסורו ,וא"כ נכלל בו דין איסור ,אבל לכאו' אין מכאן שאין כאן סיפור הדברים להדיא אלא רק נותן וגורם לחברו להבין את
מקור דיש לאסור גם מצד קרא דלא תלך רכיל ,אלא דבהמשך דברי הדברים מדעתו ,והנה לענין זה הרי חמור הוא כתיבת הדברים במכתב
החפץ חיים בבאמ"ח מבואר דסוף דבר אין זה איסור שנגמר רק בהאי מאשר בדרך רמז ,שהרי בכתיבת הדברים הוא כותב בהדיא את כל
קרא דמכה רעהו בסתר ,אלא הרי זה נכלל גם בהאיסור דלא תלך רכיל. הדבר ,ונמצא הוא מעביר את הדברי לשון הרע לחברו ואינו רק גורם
לו לדעת אותם כמו בדרך רמז ,ומבואר דמצד ענין זה נראה דהקדים
דהנה הביא הבאמ"ח שם סקי"ב ראיה לאסור לשון הרע גם בדרך מכתב הח"ח להדין דדרך מכתב אסור בסיפור לשון הרע ,דלפי שהוא בדרך
וז"ל ועוד גמרא מפורשת היא בסנהדרין (דף ל ).מכתב היכי כתבי רבי מפורש ראוי להקדימו לאיסור.
יוחנן אומר זכאי משום לא תלך רכיל ,ואפילו ריש לקיש גם כן מודה ומכל מקום נתבאר לעיל ,דעדיין הוצרך הח"ח לבאר הלכה זו של איסור
לו בעצם הדין דבכתיבה שייך רכילות ,דלא קפליג עליה רק משום דרך מכתב ולא הייתי לומד דבר זה גם אם הייתי יודע איסור לשון הרע
דמיחזי כשיקרא ,וממילא הוא הדין בלשון הרע דינא הכי עכ"ל. דרך רמז ,משום דסו"ס דרך רמז אפשר שהוא נכלל בדרך סיפור של
וא"כ ,מבואר ראיתו דהאיסור בלשון הרע דרך מכתב נלמד כבר מהקרא דברים וטפל הוא למהלך של סיפור לשון הרע בדיבור ,משא"כ דרך
דלא תלך רכיל ,ואילו הבאמ"ח פתח דבריו לאסור מקרא דמכה רעהו מכתב שהוא דרך נפרדת לגמרי של הודעת הדברים ,ואין זה נכלל בתוך
בסתר ,והנראה ,דשיעור דבריו כך הוא ,דזה פשוט לאסור ואין צריך עצם צורך דברים של סיפור.
ראיה משום דבקרא דמכה רעהו בסתר בודאי נכלל נמי איסור בכל ב] ונראה דכן מתבאר גם כן מתוך המקור שהביא הבאמ"ח ס"ק י"ב
הכאת סתר ,דממילא נכלל בה גם הכאה דרך מכתב ,אבל לענין האיסור לאיסור דרך כתיבה וז"ל פשוט הוא דבכי האי גוונא כתיב ארור מכה
לא תלך רכיל אין זה דבר פשוט ,ואיכא למימר דלא נאסר [וכמו שנתבאר רעהו בסתר ,וכו' עכ"ל ,הרי שהמקום שבו מצא הח"ח להכריח את
לעיל הצדדים בזה] ,אלא דמכל מקום איכא ראיה מהגמרא דגם זה נכלל האיסור הוא דוקא מהאי קרא דארור מכה רעהו בסתר ,ולכאו' מדוע
בהאיסור דלא תלך רכיל. לא כתב דפשוט הוא דגם זה נכלל בלא תלך רכיל דמה לי דיבור מה לי
ובביאור הדבר דנכלל זאת בהאי קרא ,נראה לבאר ,דבהאי קרא נמי כתיבה.
עיקר האיסור נכלל בעצם התוצאה של המעשה ,כפי מה שהוא, ומתבאר מדבריו דמצד האיסור דלא תלך רכיל לא היינו אומרים מה
שבדברי רכילות הוא גורם שנאה בין האנשים ,ובלשון הרע האיסור לי דיבור מה לי כתיבה ,דהא אפשר לומר דעיקר קרא מתבאר בפשוטו
הוא מה שהוא מגלה גנות חברו ,וממילא דזהו ענין האיסור ,הרי באופן של דרך הולכי רכיל דהיינו בדיבור ,וא"כ גם אם הסברא נותנת
ששפיר יש לומר דנכלל בהאי קרא כל צורת רכילות שהיא ,בין אם היא לאסור דרך מכתב אבל אין זה בכלל עיקר משמעות דקרא ,ולהנ"ל
בדרך דיבור ובין אם היא בדרך מכתב ,דבכולהו הוא עושה את אותו מתבאר דגם לאחר שבהמשך מבאר דדרך רמז הוא בכלל הולכי רכיל,
ענין של האיסור שנאסר בו בקרא עדיין לא הביא זאת כמקור לומר גם דהאי קרא לא מיירי דוקא בדיבור
ו] ואם נבוא לדון ,מה הדין בכותב מכתב לחברו ומודיעו שם את דברי וממילא דכולל גם כתיבה ,והביאור כנ"ל די"ל דהאי דרך קורצים הוא
הלשון הרע בדרך רמז ,דהנה אית ביה כביכול תרתי לקולא ,מצד עיקר טפל לדרך דיבור בין בני אדם ,אבל כתיבה הוא גילוי דברים באופן
איסור לשון הרע בדרך דיבור ,חדא הוא מה שאין זה אלא בדרך מכתב שונה ואין ראיה דהוא בכלל הך קרא.
ואינו בדרך דיבור ,ועוד חדא דגם בהמכתב אינו אלא מוצפן בדרך רמז ג] ויש לבאר עוד ,את הצד לומר דאין איסור דלא תלך רכיל כולל גם
ולא בדרך גלוי ,והנראה פשוט דאין להקל בזה ,דסו"ס דרך רמז אינו בדרך מכתב דהיינו משום דדרך מכתב הוא דרך של העברת הדברים
היתר ,ודרך מכתב אינו היתר ,ופשוט שיש לאסור גם בכה"ג. בהסתר ,דאין כל אחד יכול לראות מה הם הדברים הכתובים שם ,אלא
| 50אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד
אוצר
ביכורי הלכה
שיעורים מתוך ספרי הגאון רבי אברהם טומבק שליט"א
ראש כולל ובעמח"ס ביכורי הלכה
גליון ס' | פרשת תולדות
האם יוצאים בברכת בפה"א על הפת
ובגדר הא דאם בירך בפה"א על פירות האילן יצא יד"ח
במח' הפוסקים האם כשבירך על הפת ברכת בפה"א יוצא בדיעבד /בספק הב"י באורז שנתבשל ולא נתמעך אי מברך
במ"מ או בפה"א ובדעת הט"ז דמספק מברך בפה"א /בשיטת הפמ"ג דתלה הנידון אם מהני בפה"א למזונות ופת במח'
הט"ז והמג"א בבירך בפה"ע על היין /במח' המג"א והט"ז האם כשבירך על היין בפה"ע אם יצא בדיעבד /בשיטת הרא"ה
והריטב"א דאם בירך על היין בפה"ע יצא דלא נשתנה מינו משא"כ פת ומזונות דאם מברך בפה"א אינו יוצא דנשתנה
מינם /יחקור בגדר ברכת שהכל האם יסודו דכל ברכה שאין בה שקר ויש בה הודאה פוטרת בדיעבד ,או דשהכל הוי
תקנת ברכה דמהני לכל המינים /בשיטת השו"ע דבמסופק בפרי אי הוי עץ או אדמה מברך לכתחילה בפה"א ולא שהכל
/יחקור בהא דהמברך בפה"א על פירות האילן יצא ,האם הוא מדין ברכה כללית דומיא דשהכל או דגם בפה"א חשיב
כברכה פרטית בדיעבד לפירות האילן /בהא דתלתה הגמ' דין בפה"א על פירות האילן במח' ר' יהודה ורבנן ביבש המעין
ונקצץ האילן לענין ביכורים ,ובקושיית הכס"מ והמאירי על הרמב"ם דפסק בברכות כר"י ובביכורים כת"ק /במח' הב"ח
והט"ז האם כשבירך ברכת במ"מ על הפת יוצא יד"ח /במח' השו"ע והיש חולקין היכי דבירך על פרי שברכתו האדמה
ונתכון לפטור פרי דברכתו בפה"ע האם יצא או דצריך לברך בפה"ע /בספיקו דהחסד לאלפים בטעה ובירך בפה"א על
פרי העץ אם נפטרו פירות האדמה שלפניו.
על הפת בורא פרי האדמה לא יצא ,דלא כהרמ"ע ,עכ"ל .ומבואר במח' הפוסקים האם כשבירך על הפת ברכת בפה"א
דנחלקו בזה הפוסקים האם מהני ברכת בורא פרי האדמה על הפת יוצא בדיעבד
בדיעבד ,וצ"ב במה נחלקו.
בשו"ע סימן קס"ז סעיף י' כתב וז"ל ,אם במקום ברכת המוציא
בספק הב"י באורז שנתבשל ולא נתמעך אי מברך בירך שהכל נהיה בדברו ,או שאמר בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי
במ"מ או בפה"א ובדעת הט"ז דמספק מברך בפה"א פיתא יצא ,עכ"ל .ולכאורה משמע בשו"ע דאם בירך בפה"א לא יצא,
ויעו"ש בשערי תשובה דכתב וז"ל ,וע"ש בשיורי ברכה ובסי' ר"ז
והנה בשו"ע סימן ר"ח סעיף ז' כתב וז"ל ,הכוסס ,פי' האוכל את דגם הרמ"ע באלפסי זוטא ס"ל הכי ,ושם כתב דאם בירך על הפת
האורז מברך עליו בפה"א ואחריו בורא נפשות ,ואם בשלו הג"ה ,עד בפה"א יצא ,והרא"ה והריטב"א פליגי עליו ע"ש ,עכ"ל .ויעו"ש בערוך
שנתמעך (ב"י בשם הרא"ש והר"י) ,או שטחנו ועשה ממנו פת ,מברך השולחן סעיף י"ט דכתב וז"ל ,אם בירך על הפת שהכל יצא דהיא
עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות ,עכ"ל .ויעו"ש בט"ז ס"ק ברכה כללית ,אבל אם בירך בורא מיני מזונות או האדמה לא יצא,
ח' דכתב וז"ל ,עד שנתמעך ,הב"י נסתפק בזה אי בעי' דוקא נתמעך ויש מי שאומר דיצא בברכת בורא מיני מזונות ,עכ"ל.
כעין דייסא אז מברכין במ"מ ,אבל אם הוא שלם אף על פי שנתבשל ויעוין בברכי יוסף סימן ר"ז דכתב וז"ל ,גם מ"ש הרב דאם בירך
מברכין בפה"א כמו בחטין ,או לא הוי כחטין כיון שדרך לבשל אורז, על הפת בורא פרי האדמה יצא ,ראיתי לרבי' אשר בר חיים בספר
משא"כ בחטין ,ונראה כוונת רמ"א שהגיה עד שנתמעך משום הספק, הפרדס כ"י שער י' פרק ד' סוף אות א' שכתב וז"ל ,וכתב רבינו י"ט
דהא עכ"פ יוצא בברכת בפה"א שהי' ברכתו תחלה ,ואף על גב דבפת אלאשביל"י כל שיש לו ברכה פרטית ובירך עליו ברכה כללית יצא,
דוחן בסמוך מברכין שהכל ולא בפה"א ,התם שאני שאין דרך לאוכלו ואם בירך פרטית על מין שברכתו כללית לא יצא וכו' ,נראין הדברים
בכך משא"כ בזה ,ע"כ יברך בפה"א ולא יברך במ"מ עד שיתברר שאם בירך על הענבים בורא פרי הגפן יצא שהרי פרי הגפן הם ,בירך
שברכתו במ"מ בבירור ,עכ"ל .ועכ"פ מבואר בט"ז דאם בירך האדמה על הפת בורא מיני מזונות יצא ,אבל אם בירך בורא פרי האדמה לא
על דבר שברכתו מזונות יצא יד"ח מדין דהוי ברכה כללית ,וכדקימ"ל יצא ,דכיון דנעשה פת אינו נקרא פרי כלל אלא לחם או מזון ,וכן דעת
דאם בירך האדמה על פרי העץ דיצא יד"ח. מורי הרא"ה ,וכן אם בירך על פת אורז ודוחן המוציא לא יצא ,עכ"ל.
ובכס"מ בהל' ברכות פרק ד' הל' ו' כתב וז"ל ,וה"נ אפשר לומר הא למדת דהרא"ה והריטב"א ורבינו אשר הנז' פסיקא להו דאם בירך
אוסף | 51
לתוכן
אכן במג"א סימן ר"ח ס"ק כ"ב כתב וז"ל ,טעה ובירך על היין שאם בירך על הפת בורא פרי האדמה יצא ,דהא פרי האדמה הוא,
בפה"ע צריך לחזור ולברך בפה"ג ,ב"ח ר"י לוי מ"ז ,ואפי' יין חזק שלא ואפשר דאפילו בירך בורא פרי העץ יצא ,וכמ"ד עץ שאכל ממנו אדם
נתן לתוכו מים אם בירך בפה"ע לא יצא עיין ברכות ספ"ז ,עכ"ל. הראשון חטה היה ,וכן י"ל דברכת במ"מ פוטר ברכת תבשיל ופירות
ובפמ"ג שם ס"ק כ"ב כתב וז"ל ,עיין מ"א ,ובשו"ת פנים מאירות ח"א וכו' ,עכ"ל .ומבואר בדבריו כדעת הט"ז דאם בירך בורא פרי האדמה
סימן נ"ח חולק ולא היה כעת בידי ,ועיין מה שכתבתי בסימן ר"ו על מאכל שברכתו מזונות יצא יד"ח בדיעבד ,אלא דצ"ב בהא דדימה
במ"א אות א' דמאי שנא מלא נגמר פרי אם אמר פרי העץ יצא הוא דין זה למברך על פירות בורא מיני מזונות דיצא יד"ח ,דאי ס"ל דהא
הדין כאן ,ועיין ט"ז סימן ר"ד אות י"א כנראה שחולק וסובר דיצא דאם מברך בפה"א יצא יד"ח משום דחשיב כברכה כללית ,אמאי לא
דיעבד ,וגם שהכל יצא על היין ,עכ"ל .ומבואר דנחלקו הפוסקים הביא ראי' מהא דמהני ברכת שהכל לכל המינים ,דמהא חזינן דאף
האם כשבירך על היין בפה"ע אם יצא בדיעבד או לא ,וצ"ב במאי בבירך ברכה כללית יוצא בדיעבד ,וצ"ב.
תלי' מילתא.
בשיטת הרא"ה והריטב"א דאם בירך על היין בפה"ע יצא דלא בשיטת הפמ"ג דתלה הנידון אם מהני בפה"א למזונות
נשתנה מינו משא"כ פת ומזונות אינו יוצא בברכת בפה"א משום ופת במח' הט"ז והמג"א בבירך בפה"ע על היין
דנשתנה מינם ובפמ"ג שם ס"ק ח' כתב וז"ל ,עיין ט"ז ס"ק ה' דכאן אין ספק ברכה
ויעוין בחדושי הרא"ה בברכות דף מ' ע"ב דכתב וז"ל ,ועל כולן אחרונה בורא נפשות רבות ,אבל הט"ז סובר מספק יברך פרי האדמה,
אם אמר שהכל יצא ,איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין ,ורבי ויוצא אף אם ברכתו בורא מיני מזונות מכל מקום פרי האדמה נמי
יוחנן אמר אפי' פת ויין וכו' ,ושמעינן מינה דהוא הדין במברך עליו הוא ,ועיין מ"א אות כ"ב גפן פרי העץ לא יצא ,וכנראה מט"ז סימן
בורא פרי העץ ,ומינה דהוא הדין נמי במברך עליו בורא פרי האדמה, ר"ד ס"ק י"א חולק על זה כמו שכתבתי בפריי שם ולשיטתיה כאן,
שהרי בברכתו המיוחדת לו מזכיר בה לשון פרי דאמר בורא פרי הגפן, ולפי זה פת מחמשת מיני דגן אם בירך פרי האדמה יצא דיעבד דדרך
וכיון דכן הוא הדין לבורא פרי האדמה דארעא עקר והכל בכלל ,אבל לאכול כן ,ולא דמי לפת דוחן דאין דרכו בכך ,ועיין כסף משנה פרק
לענין פת מסתברא דלא ,דלחם כתיב בתורה ,וכן כל שברכתו בורא ד' מהלכות ברכות הלכה ו' ,עכ"ל .ומבואר בפמ"ג דנידון זה אם מהני
מיני מזונות מסתברא דלא נפיק בברכה דאית ביה לישנא דפירא, ברכת האדמה למאכל דברכתו מזונות תלי' במחלוקת הט"ז והמג"א
עכ"ל .ומבואר בדבריו לחלק בין יין דאף דנשתנה ברכתו משום לענין אם בירך בורא פרי העץ על היין אם יצא יד"ח ,אכן לכאורה
חשיבותו ,מ"מ לא נשתנה מינו וחשיב לפרי העץ ,ולהכי אם בירך קשה דהנה בריטב"א בברכות דף מ' ע"ב כתב וז"ל ,ואיכא למשמע
עליו בורא פרי העץ לא הוי ברכתו שקר ויוצא בדיעבד יד"ח ,משא"כ מינה נמי דמי שבירך על היין בורא פרי העץ יצא ,דהא חזינן דלא
הא דמברכים על פת המוציא וברכת מזונות על מאפה העשוי מה' קפדינן בברכה דיליה ,דאפילו כשבירך ברכה אחרת שאינה ברכתו
מיני דגן ,אין זה מדין חשיבותו ,אלא דמשעה שעשהו פת נשתנה מינו יצא ,אבל בפת איפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו
ואי"ז בכלל פרי האדמה ,ולהכי אם בירך עליו בורא פרי האדמה הוי דכתיב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא נפיק כשבירך עליה
ברכתו שקר ולא יצא יד"ח ,אלא דלפ"ז צ"ב דאמאי אם בירך על הפת בורא פרי האדמה ,עכ"ל .ומבואר להדיא דס"ל דאף דביין יוצא יד"ח
בברכת בפה"ע ,מ"מ לענין פת ומזונות אינו יוצא בברכת בורא פרי
במ"מ יצא יד"ח.
האדמה ,ומוכח מזה דהנידון דבפה"א על מזונות ופת לא תלי' בהא
וכן יעו"ש בריטב"א דכתב וז"ל ,ואיכא למשמע מינה נמי דמי דמהני ברכת בפה"ע על היין ,דלא כמבואר בפמ"ג ,וצ"ב בזה.
שבירך על היין בורא פרי העץ יצא ,דהא חזינן דלא קפדינן בברכה
והנה ברמ"א סימן ר"ד סעיף ו' כתב וז"ל ,זגים שנתנו עליהם
דיליה ,דאפילו כשבירך ברכה אחרת שאינה ברכתו יצא ,אבל בפת
תאנים לחזק כח היין ,אף על פי שהזגין הרוב מ"מ כל כח התאנים
איפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו דכתיב אשר לא
במשקה ואין לברך בפה"ג ,עכ"ל .ויעו"ש בט"ז ס"ק י"א דכתב וז"ל,
במסכנות תאכל בה לחם לא נפיק כשבירך עליה בורא פרי האדמה,
ראה שצ"ל בפה"ע ,שכן איתא בב"י בשם הרשב"ץ שכ' בזה היה נראה
ועוד דבברכתה דקבעו לה רבנן הוציאוה מכלל פרי ,כלומר שאינו להלך אחר הרוב ,ויש להרהר בזה ,משום דתאנים כל כחם בהם ,וכתב
מזכיר בברכתו פרי שוב אינו יוצא בה בלשון פרי ,אבל בשהכל יוצא שאינו סומך לברך עליו בפה"ג עכ"ל ,משמע דעכ"פ יברך בפה"ע
בכולהו מפני שהוא כולל הכל וכן עיקר ,עכ"ל ,ומבואר בדבריו דממ"נ פרי העץ הוא ,ובלבוש ראיתי שכתב ואינו מברך בפה"ג אלא
כמש"כ הרא"ה דהא דמברכים על פת המוציא הוי מטעם דמשעה שהכל עכ"ל ,ואינו נכון לע"ד דשהכל מאי עבידתיה כאן ,דאלו לא היו
שנעשה פת פקע הימנו שם דפרי האדמה ונעשה לחפצא דמין דפת התאנים היו מברך בפה"ג ועכשיו למה יגרע מכח התאנים שברכתן
דברכתו המוציא ,ולהכי לא מהני בפת ברכת בורא פרי האדמה, בפה"ע ,אלא פשוט שיברך בפה"ע ,עכ"ל .ומבואר בט"ז דאם בירך
ולפ"ז צ"ב דהרי דעת הריטב"א דאם בירך על פת בורא מיני מזונות בפה"ע על היין יצא בדיעבד ,דאף דברכתו בפה"ג מ"מ לא יצא מכלל
יצא בדיעבד ,ולכאורה אי נימא דברכת המוציא הוי מדין דפת הוי פירות דברכתן בפה"ע.
מין בפ"ע דברכתו הראויה לה הוי המוציא ,א"כ אמאי יוצא בברכת וכן מבואר שם בפמ"ג ס"ק י"א וז"ל ,ואפשר דסובר הט"ז דאם בירך
מזונות ,ומאי שנא דאינו יוצא בברכת בורא פרי האדמה ואילו בברכת על היין פרי העץ יצא ,דלכתחלה אמרו חז"ל צריך ברכה בפני עצמו
מזונות יוצא יד"ח ,וביותר קשה לפי הטעם הראשון דכתב הריטב"א ומכל מקום פרי העץ הוא ,והוה ספק ספיקא שמא הלכה כרא"ש פ"ו
דלחם הוי מין אחר מאחר שהכתוב קבע לו שם בפנ"ע ,לפ"ז קשה סימן י"ח ,ושמא עיקר היין ,דרשב"ץ מספקא ליה ,וא"כ אם אמר פרי
דכיון דלחם הוי מין בפנ"ע דברכתו המוציא ,אמאי מהני בי' ברכת העץ יצא מלומר שהכל ,דגם כן רק דיעבד יצא וכו' ,ועיין סימן ר"ח
במ"מ. סעיף י"ד ומ"א שם ס"ק כ"ב בשם ר"י לוי דלא יצא ,וכדומה שהוא
והנה כתב הריטב"א בהל' ברכות פרק ב' אות י"ד וז"ל ,וכל שיש לו אחיו של הט"ז ז"ל ,ואי"ה שם יבואר לדינא אם בירך על היין פרי העץ
ברכה פרטית ובירך עליו ברכה כללית יצא ,ואם בירך ברכה פרטית אם יצא בזה ,עכ"ל .ומבואר בדבריו בדעת הט"ז דכל שבירך בפה"ע
על מי שברכתו כללית לא יצא ,כיצד בירך על היין בורא פרי העץ או על היין יצא בדיעבד.
| 52אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מ"מ כיון דהיין בא מפרי העץ הרי דאין בברכתו משום שקר ולא גרע על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ,אבל על פירות האדמה בורא
מברכת שהכל דיוצא יד"ח בדיעבד ,אכן דעת המג"א דלאחר שנעשה פרי העץ לא יצא שהרי אינן פרי העץ ,עכ"ל .ובאות ט"ו כתב וז"ל,
יין הרי דהוי גדר דמין אחר וברכתו הפרטית הראוי' לה הוי בפה"ג, נראין הדברים שאם בירך על הענבים בורא פרי הגפן יצא ,שהרי פרי
ובזה שמברך ברכה פרטית דפרי העץ ,כיון דאי"ז הברכה הפרטית גפן הן ,עכ"ל .והנה לכאורה צ"ב בדבריו ,דהניחא כשבירך בורא פרי
הראוי' לה אינו יוצא יד"ח ,והא דמהני ברכת שהכל הוי תקנת ברכה האדמה על פרי העץ דיצא ,ה"ט משום דבורא פרי האדמה הוי ברכה
מיוחדת שתקנו חכמים לכל המינים דיוצא בזה בדיעבד ,אכן בבירך כללית דשייך גם על פרי העץ ,ואף דלכתחילה צריך לברך בורא פרי
ברכה פרטית השייכת למין אחר לא יצא יד"ח. העץ דהוי ברכה פרטית על הפירות ,מ"מ יצא יד"ח בברכה הכללית,
ולפמש"כ יתבאר הא דכתב הפמ"ג דהט"ז דכתב דאם בירך בורא דהא אף הפירות באין מן האדמה ,אכן בבירך על ענבים בורא פרי
פרי האדמה על הפת יצא יד"ח בדיעבד ,הוי לשיטתו דס"ל דאם הגפן אמאי יצא יד"ח ,והרי כאן הוי איפכא דבירך ברכה פרטית
בירך בפה"ע על היין יצא יד"ח ,ולהנתבאר א"ש ,דס"ל דאף דמשעה השייך ליין על ענבים דהוי פרי ככל הפירות ,וצ"ב בזה.
שנעשה פת או מזונות חשיב למין אחר דברכתו המוציא או מזונות,
מ"מ כל שבירך ברכה שאין בזה משום שקר מהני ברכתו דומיא יחקור בגדר הא דעל הכל אם אמר שהכל יצא ,האם
דברכת שהכל ,ואף דהפת חשיב למין אחר מ"מ הרי מקורו הוא יסודו דכל ברכה שאין בה שקר ויש בה הודאה פוטרת
מהאדמה ,ולא חשיב ברכתו כשקר ,דהא מה"ט ס"ל להט"ז דאם בירך בדיעבד ,או דשהכל הוי תקנת ברכה דמהני לכל
בפה"ע על היין יצא יד"ח ,ולפ"ז כתב הפמ"ג דלדעת המג"א דפליג המינים
עלי' לענין בפה"ע על היין ה"ה דאינו יוצא בברכת בפה"א על הפת, והנראה לבאר בזה ,דהנה קימ"ל דשהכל פוטר את כל המינים,
הן אמנם ,דלכאורה מבואר בריטב"א להדיא דאם בירך בורא פרי והטעם הוא משום דיסוד החיוב דברכת הנהנין הוא להודות על הא
העץ על היין יצא יד"ח ,ומ"מ ס"ל דאם בירך בורא פרי האדמה על דנהנה מאכילתו ,ומעיקר הדין תקנו חכמים ברכת שהכל שהוא
הפת לא יצא יד"ח ,וחזינן דלא תליא הא בהא ,וצ"ב בדעת הריטב"א. ברכה כללית שכולל את כל המינים ,אלא דלכתחילה תקנו חכמים
שיברך ברכה פרטית לכל מין ומין ,וכן מבואר בלבוש סימן ר"ב
בשיטת השו"ע דבספק אי הוי פרי העץ או האדמה סעיף א' וז"ל ,וכתיב ברוך ה' יום יום ,ודייקינן ברכות מ' ע"א וכי
מברך לכתחילה בפה"א ולא שהכל ,ובשיטת הרמב"ם ביום מברכין ובלילה אין מברכין ,אלא לומר בכל יום ויום תן לו מעין
ואשר נראה בזה ובהקדם ,דהנה בשו"ע סימן ר"ו סעיף א' כתב ברכותיו ,פירוש בשבת מעין שבת ,ביום טוב מעין יום טוב ,הכי נמי
וז"ל ,בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ,אבל אם בירך על תן לו מעין ברכותיו שמשפיע לך כלומר תהיה הברכה מעין השפע
פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא ,הילכך אם הוא מסופק בפרי אם שנתן לך ,לפיכך תקנו חז"ל לברך על מה שיהנה ,ושתהא ברכה מעין
הוא פרי עץ או פרי האדמה ,מברך בורא פרי האדמה ,ועל הכל אם טבע אותו הענין שיהנה ממנו ,כמו שנבארם בעז"ה על כל מין ומין
אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין ,עכ"ל .ומבואר בשו"ע דבספק ברכתו לפי טבעו ועניינו ,עכ"ל .ונמצא דיש שני אופנים לקיים את
פרי צריך לברך בורא פרי האדמה ולא שהכל ,ולכאורה צ"ב דאי החיוב דברכת הנהנין ,דלכתחילה צריך לברך ברכה פרטית לכל מין
קימ"ל דאי בירך שהכל יצא והוי ברכה כללית לכל המינים ,אמאי את הברכה הראויה לה ,ובדיעבד יכול לקיים את חיוב הברכה ע"י
צריך לברך דוקא האדמה ,ועוד יש לדייק ,בלש' השו"ע דכתב דכיון ברכת שהכל דהוי ברכת הודאה כללית על כל המינים.
דאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא" ,הילכך" בספק והנה יש לחקור בגדר דברכת שהכל ,דאפשר דיסודו הוא
צריך לברך בפה"א ,ומבואר דמאותו טעם דאם בירך האדמה על דמעיקרא דדינא כל ברכה שיש בו משום הודאה על המאכל שאוכל
פירות האילן יצא להכי צריך לברך בספק בורא פרי האדמה ולא יצא יד"ח ,והא דלא מהני ברכת בפה"ע על פרי האדמה ,ה"ט משום
שהכל ,ולכאורה קשה ,דאף דקימ"ל דבדיעבד יצא אם בירך בפה"א, דכל שבירך ברכה פרטית שאין לזה שייכות למאכל שאוכל הוי
מ"מ מאי עדיפא ברכת האדמה דהוי ברכה כללית על פירות האילן ברכתו שקר ואינה יכולה לחול על המאכל שבירך עליו ,ולפ"ז כשם
מברכת שהכל דבזה יוצא לכ"ע בדיעבד לכל המינים. דמהני ברכת שהכל על כל המינים משום דהוי ברכה כללית השייך
ויעוין בשערי תשובה שם ס"ק א' דביאר בזה וז"ל ,וע"ש בפנים לכל המינים ,ה"ה דמהני בכל ברכה שיש בזה הודאה שיש לה שייכות
מאירות שאם על פירות האדמה שטובים מבושלים יותר מחיים למאכל שמברך עליו ,אכן אפשר דמלכתחילה עצם התקנה דברכת
שדינן לברך שהכל אם בירך בפה"א יצא בדיעבד ע"ש ופשוט דה"ה הנהנין הוא שיברך על כל מין ומין את ברכתו הראויה לאותו המין,
איפכא ,ואותן שחיין טובים ממבושלין ובירך לאחר הבישול בפה"א ומלבד זה תקנו עוד ברכה על כל מאכל שאין לה ברכה מיוחדת,
יצא ,ונראה שאם נסתפק אם פרי זו טובה חייה ממבושלת או איפכא ונמצא דברכת שהכל הוי ברכה מיוחדת דתקנו חכמים לכל המינים,
יש לברך בפה"א בין קודם הבישול או אח"כ כיון דבדיעבד יצא ,ואף אלא דלכתחילה תקנו לכל מין ומין ברכה פרטית כדי שיפרט את מין
על גב שגם בשהכל בדיעבד יצא ,מ"מ בפה"א מבוררת טפי כמ"ש המאכל שמברך עליו ,אכן אם בירך את הברכה הכללית יוצא יד"ח
לעיל בשם הבר"י ,ומ"ש בס"ס ר"ד במסופק ברכתו שהכל היינו הברכה בדיעבד.
במסופק בענין שאם יברך בפה"א או בפה"ע לא יצא אף בדיעבד, ולפ"ז ,אפשר דבהני תרי צדדי נחלקו המג"א והט"ז לענין אם
אבל בכה"ג בפה"א עדיף כיון שבדיעבד יצא ,עכ"ל .ומבואר בדבריו בירך על היין בפה"ע האם יצא יד"ח ,דדעת הט"ז דיסוד הא דמהני
דאף דגם ברכת האדמה הוי ברכה כללית לגבי פירות האילן ,מ"מ ברכת שהכל על כל המינים הוי מדין דכל שבירך ברכה שאין בזה
עדיף לברך בפה"א דהוי ברכה מבוררת יותר משהכל ,אכן מלשון משום שקר והברכה יכולה לחול על המאכל הרי דיוצא בה יד"ח
השו"ע משמע דברכת בפה"א הוי ברכה לכתחילה היכי דיש ספק, בדיעבד ,ואף דלא בירך את הברכה הפרטית שתקנו חכמים לאותו
דלגבי ספק כתב מברך בפה"א ,ומשמע דבמצב של ספק זהו ברכתו מאכל ,מ"מ חשיב דבירך ברכת הנהנין ,ומה"ט ס"ל דאם בירך בפה"ע
לכתחילה ,משא"כ לגבי ברכת שהכל כתב דאם בירך שהכל יצא, על היין יצא יד"ח ,דאף דיין חשיב למין אחר דברכתו בורא פרי הגפן,
אוסף | 53
לתוכן
עכ"ל .ולכאורה מבואר בגמ' מהא דתלי' האם מהני ברכת האדמה על ומשמע דאי"ז אלא ברכה דיוצא בה בדיעבד.
פירות האילן בהאי דינא דביכורים ,ע"כ צ"ל דהנידון הוא האם פירות וברמב"ם בהל' ברכות פרק ח' הל' י' כתב וז"ל ,בירך על פירות
האילן חשיבי לפירות האדמה ,וכדמדויק ברש"י ובשטמ"ק דמה"ט האילן בורא פרי האדמה יצא ,ועל פירות האדמה בורא פרי העץ
יכול לברך בפה"א על פירות ,דעיקר כל הפירות הוא מן הארץ ,וכן לא יצא ,ועל כולם אם בירך שהכל יצא ,ואפי' על הפת ועל היין,
מבואר להדיא בתוס' בד"ה רבי יהודה וז"ל ,ונראה דהלכה כרבי עכ"ל .ובהגהות מימוניות שם כתב וז"ל ,כפי זה יברך בכל דבר שהוא
יהודה דסתם לן תנא כוותיה ,ואם ברך על פירות האילן בורא פרי מסופק עליו ,וכן כתבו התוספות ומורי בשם ר"ח וה"ר יוסף ואפילו
האדמה יצא ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דהא דאם בירך האדמה על פרי לכתחילה ,ואף על גב דתנן דוקא דיעבד ,הא נמי כיון דמסתפק ביה
העץ תלי' במחלו' דר' יהודה ורבנן לענין ביכורים. כדיעבד דמי ,עכ"ל .ומבואר לכאורה בדבריו דבכל ספק מה מינו ואף
והכס"מ בהל' ברכות פרק ח' הל' י' הקשה ,דהרמב"ם שם פסק על ספק אם הוא פרי העץ או אדמה מברך שהכל ,ודלא כמבואר
כר"י דמתני' שבירך על פירות האילן בפה"א יצא ,ואילו לגבי ביכורים בשו"ע ,וצ"ב במאי פליגי.
בפ"ד מהל' ביכורים הי"ב פסק כת"ק שיבש המעיין או נקצץ האילן אכן יעוין בסדר ברכות למהר"ם מרוטנבורג כמובא בתשב"ץ
מביא ואינו קורא שאי אפשר לומר האדמה אשר נתת לי ,ולכאורה סימן שכ"ב דכתב וז"ל ,מיהו אם מסתפק בברכה ראשונה מה היא
הרי מבואר בגמ' דתלי' דין הברכה בהאי דינא דביכורים ,וכן הקשה מהם אומרים שהכל נ"ב או בפ"א ,פר"ח שמברך בתחלה שהכל נ"ב,
במאירי שם וז"ל ,כבר ביארנו במשנה שאם ברך על פירות האילן דכיון דברכה ראשונה אין לה עיקר מן התורה כלל ואינה אלא משום
ב"פ האדמה יצא ,ודוגמת זה אמרו בענין בכורים שאם לקט פירותיו שאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה ,והיכא דמסתפק מברך שהכל
לבכורים וקודם שהביאם יבש המעיין שממנו היו משקין את האילן, נ"ב ,וכן פי' רבינו יוסף ז"ל דהיכא דמסתפק על פרי אחד אם הוא פרי
ואי אפשר עוד לאילן לחיות ,או נקצץ האילן מביא וקורא ,שהרי עץ או פרי האדמה מברך לכתחילה בורא פרי האדמה ,דקיימא לן על
מ"מ בכורים מן האדמה יוצאין ,ועדיין יכול לומר מן האדמה ,וגדולי פרי העץ אם בירך ב"פ האדמה יצא ,ואף על גב דתנן דוקא דיעבד
המחברים פסקו שאינו קורא ,ואין הדברים נראין מסוגיא זו ,עכ"ל. הא נמי כיון דמסתפק כדיעבד דמי ,עכ"ל .ומבואר בדבריו כדדייקנו
וצ"ב בדעת הרמב"ם. בשו"ע דמחלק בין ספק על מין אם ברכתו האדמה או שהכל ,בזה
ולהנתבאר לעיל נראה ,דנחלקו ביסוד הדין דעל כולם אם אמר מברך בדיעבד שהכל ,משא"כ אם מסתפק אם ברכתו בפה"ע או
שהכל יצא ,דדעת הרמב"ם דיסודו מטעם דכל ברכה שיש בה משום האדמה ,צריך לברך לכתחילה האדמה ,וצ"ב במאי תלי' מילתא.
הודאה ויש לברכה שייכות למאכל שמברך עליו מהני ברכתו בדיעבד,
ומה"ט קימ"ל דאם בירך בפה"א על פירות האילן ,על אף דלא בירך יחקור בהא דהמברך בפה"א על פירות האילן יצא,
את הברכה הראויה לכתחילה לפירות ,מ"מ כיון דברכתו לא הוי האם הוא מדין ברכה כללית דומיא דשהכל או דגם
שקר ,דהרי גם פירות האילן חשיב לפרי האדמה יוצא בה יד"ח ,ולא בפה"א חשיב כברכה פרטית בדיעבד לפירות האילן
גרע מברכת שהכל דיוצא בה יד"ח ,ולפי דעת הרמב"ם כל הא דהגמ' ואשר נראה בזה ,דיש לחקור בהאי דינא דאם בירך בורא פרי
מדמי דין זה לביכורים אי"ז אלא לענין דחזינן מהתם דשייך לומר לש' האדמה על פירות האילן דיצא יד"ח ,והנה להצד שחקרנו לעיל דיסוד
האדמה אשר נתת לי על פירות האילן ,דמהא חזינן דאין בזה משום הא דמהני ברכת שהכל לכל המינים ,הוי מטעם דכל ברכה שיש בה
שקר ,ולהכי מהני ברכתו כשם דמהני ברכת שהכל על כל המינים, משום הודאה ויש לברכה שייכות למאכל שמברך עליו מהני ברכתו
וכן נראה ברבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף בברכות דף כ"ח ע"ב ,וז"ל, בדיעבד ,ולפ"ז ה"ה כשבירך בפה"א על פירות האילן ,על אף דלא
ברך על פירות האילן וכו' יצא ,לפי שגם חיי האילן מן האדמה הוא. בירך את הברכה הראויה לכתחילה לפירות ,מ"מ כיון דברכתו לא
ועל פירות הארץ וכו' לא יצא ,לפי ששקר הוא ,אם אמר שהכל נהיה הוי שקר ,דהרי גם פירות האילן חשיב לפרי האדמה יוצא בה יד"ח,
בדברו יצא ,לפי שהכל היה ונברא במאמרו ,ומדויק בדבריו דכל מה ולא גרע מברכת שהכל דיוצא בה יד"ח ,אכן להצד דברכת שהכל הוי
דלא מהני ברכת העץ על פרי האדמה משא"כ שהכל ,הוא משום תקנה מיוחדת דהוי ברכה שיוצאים בה בכל המינים בדיעבד ,ולפ"ז
דשהכל אין בזה משום שקר ,ונראה לפ"ז דהא דמהני ברכת האדמה צ"ב דאמאי אם בירך על הפירות בפה"א יצא יד"ח ,והא לא בירך לא
על פרי העץ הוי משום דדמיא לשהכל דאין בזה משום שקר. את הברכה הפרטית ולא ברכה כללית.
שו"ר באבודרהם הלכות ברכות שער רביעי דכתב וז"ל ,לבאר
הדברים שמברכין עליהם בורא פרי האדמה ,ראיתי לכתוב ברכה זו בהא דתלתה הגמ' דין בפה"א על פירות האילן במח' ר'
סמוכה לברכת שהכל שהיא דומה לה ,וכמו שברכת שהכל כללית, יהודה ורבנן ביבש המעין ונקצץ האילן לענין ביכורים,
כך ברכת בורא פרי האדמה כללית לפירות הארץ ופירות האילן, ובקושיית הכס"מ והמאירי על הרמב"ם דפסק בברכות
כדתנן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ,ועל פירות כר"י ובביכורים כת"ק
האדמה בורא פרי העץ לא יצא ,עכ"ל .ומבואר בדבריו להדיא דיסוד והנה איתא בברכות דף מ' ע"א ,בירך על פירות האילן בורא פרי
הא דמהני ברכת האדמה לפירות האילן הוי מדין דברכת האדמה האדמה יצא ,ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ,ועל כולם אם
חשיב לברכה כללית לגבי פירות האילן ,דומיא לברכת שהכל דהוי אמר שהכל נהיה בדברו יצא ,מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא ,אמר
ברכה כללית לכל המינים ,ומה"ט הסמיך המשנה דין זה להא דברכת רב נחמן בר יצחק רבי יהודה היא ,דתנן יבש המעין ונקצץ האילן
שהכל פוטר את כל המינים. מביא ואינו קורא ,רבי יהודה אומר מביא וקורא ,ע"כ .וברש"י שם
ולפ"ז יתישב קושית הכס"מ על הרמב"ם ,דאיה"נ דלענין ביכורים כתב וז"ל ,עיקר אילן ארעא היא ,דעיקר כל הפירות היא הארץ ,והכל
דהנידון הוא על עצם הפרי ,דדוקא על פירות שייך הבאת ביכורים, גדל הימנה ,עכ"ל .וכן מבואר שם בשטמ"ק וז"ל ,מאן תנא דעיקר
בהא קימ"ל דפירות האילן לא חשיבי כפרי האדמה ,אכן לענין ברכות אילן ארעא הוא ,פירוש דהא פרי העץ לא הוי פרי האדמה ,ואפילו
דדינינן האם חשיב כברכה כללית בדיעבד ,לענין זה ס"ל להרמב"ם הכי יוצא בברכת בורא פרי האדמה ,משום דארעא עיקר שיונק ממנה,
| 54אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
כל המאכלים דהוי ברכה כללית על כל המינים ,ומ"מ כתב דבספק דכיון דסו"ס יסודו מן האדמה לא חשיב כשקר ויוצא בו בדיעבד.
עדיף לברך בורא פרי האדמה דהוי ברכה מבוררת יותר לענין פירות אכן בדעת התוס' והמאירי וכפי שנראה ברש"י והשטמ"ק המובא
וכדכתב בשערי תשובה ,ודו"ק. לעיל נראה ,דס"ל דבדין זה איתחדש דפירות האילן אף דחכמים
אכן דעת השו"ע כדעת התוס' והמאירי דהא דקימ"ל דאם בירך תקנו לו ברכה מיוחדת מ"מ לא נפיק מתורת פרי האדמה ,ולהכי
בפה"א על הפירות יצא יד"ח איתחדש דפירות האילן אף דחכמים אף דלכתחילה צריך לברך את הברכה המבוררת יותר דהוא בפה"ע,
תקנו לו ברכה מיוחדת מ"מ לא נפיק מתורת פרי האדמה ,דילפינן מ"מ מאחר דלא נפיק מפרי האדמה וכדחזינן לענין ביכורים דפרי
מביכורים דפירות חשיבי לפרי האדמה ,ולהכי אף דלכתחילה צריך העץ חשיב לפרי האדמה ,מש"ה אם בירך בפה"א יוצא בה ולא מדין
לברך את הברכה המבוררת יותר דהוא בפה"ע ,מ"מ מאחר דלא ברכה כללית ,אלא דגם ברכת האדמה חשיב כברכה פרטית דפירות,
נפיק מפרי האדמה מש"ה אם בירך בפה"א יוצא בה ,ולא מדין ברכה ומה"ט הגמ' תלתה דין זה במחלוקת דר' יהודה ורבנן לענין ביכורים,
כללית ,אלא דגם ברכת האדמה חשיב כברכה פרטית דפירות ,ולפ"ז דהנידון הוא במהות המין דפירות האילן האם חשיבי גם לפרי
פשיטא דהיכי דהוא מסופק על פרי אם הוא פרי העץ חייב לברך האדמה ,ומאחר דקימ"ל כר' יהודה דחשיב פרי האדמה ,הרי דאף
דוקא בורא פרי האדמה ,דהא גם בפירות חשיב בדיעבד לברכה דלכתחילה תקנו לו ברכת העץ מ"מ אם בירך פרי האדמה יצא יד"ח,
הפרטית שלו ,ואינו יכול לכתחילה להיפטר בברכת שהכל דאי"ז דבדיעבד ברכת האדמה חשיב לברכה פרטית אף לפירות האילן.
אלא מדין ברכה כללית שיוצא בה בדיעבד.
וכן נראה לדייק מהא דכתב שם הרא"ה וז"ל ,ועל כולן אם אמר
ולפ"ז יתבאר באר היטב הא דדייקנו לעיל דהשו"ע כתב דכיון
שהכל יצא ,איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין ,ורבי יוחנן
דאם בירך האדמה על הפירות יצא יד"ח" ,הילכך" בספק צריך לברך
אמר אפי' פת ויין והלכתא כרבי יוחנן פי' וכיון דכן דשמעינן דיוצא
האדמה ,ולפמשנ"ת א"ש ,דהיא היא הנותנת ,דמאחר דברכת האדמה
הוא במברך על היין ברכה אחרת ,ושמעינן מינה דהוא הדין במברך
חשיב לברכה פרטית אף על הפירות ,הלכך היכי דהוא מסופק אם
עליו בורא פרי העץ ,ומינה דהוא הדין נמי במברך עליו בורא פרי
הוא פרי או לא ,צריך ממ"נ לברך בורא פרי האדמה ,דהא אף על
האדמה ,שהרי בברכתו המיוחדת לו מזכיר בה לשון פרי דאמר
פירות חשיב כברכה פרטית דידי' ,וכדמבואר להדיא בסדר ברכות
למהר"ם מרוטנבורג המובא לעיל ,דאף דבכל ספק מה מינו מברך בורא פרי הגפן ,וכיון דכן הוא הדין לבורא פרי האדמה דארעא עקר
שהכל ,מ"מ כתב בשם הר' יוסף דהיכא דמסתפק על פרי אחד אם והכל בכלל ,עכ"ל .ולכאורה דבריו תמוהין דמהיכי תיתי דאם מהני
הוא פרי עץ או פרי האדמה מברך "לכתחילה" בורא פרי האדמה, ברכת שהכל על היין ה"ה דמהני ברכת העץ והאדמה ,אכן להנתבאר
דקיימא לן על פרי העץ אם בירך ב"פ האדמה יצא ,ומבואר דחלוק נראה דדעת הרא"ה כדביארנו בדעת הרמב"ם דיסוד הא דמהני
כל ספיקא דמה מינו ,מספק אם הוא פרי העץ ,דבכל ספק מה בורא פרי האדמה על פירות האילן הוא מאותו הגדר דמהני שהכל
מינו ,בהא קימ"ל דכיון דמסופק מה ברכתו הפרטית מברך בדיעבד על כל המינים ,דיסודו דאף דהפסיד את ברכתו הפרטית מ"מ כל
ברכה כללית דהוא ברכת שהכל ,משא"כ בספק אם הוא פרי ,מאחר שאמר ברכה כללית השייכת לאותו המין יצא יד"ח ,ולפ"ז א"ש דברי
דקימ"ל דגם פירות חשיבי לפרי האדמה ,להכי היכי דהוא מסופק אם הרא"ה ,דלמאי דקימ"ל דמהני שהכל אף על יין ,הרי דמהני ברכה
הוא פרי מברך בורא פרי האדמה לכתחילה ,דהא הוי ברכתו הפרטית כללית על יין ,ומה"ט מהני גם ברכת העץ והאדמה דהוי ברכה כללית
בדיעבד ,והדברים ערבים ומאירים. על היין ,וכדביארנו לעיל דבהני תרי צדדי נחלקו הט"ז והמג"א אם
ולהנתבאר ,אפשר דבהני תרי צדדי נחלקו הט"ז והריטב"א בירך בפה"ע על היין אי יצא יד"ח.
ודעימי' האם יוצא יד"ח בדיעבד בברכת האדמה על פת ומזונות, ודאתינא להכי ,נראה דבהני תרי צדדי תלוי הנידון דהשו"ע היכי
דהט"ז לשיטתו אזיל דס"ל דמהא דיוצאין בדיעבד בברכת שהכל על דהוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה ,האם צריך לברך
כל המינים ילפינן מהא כללא בכל ברכות הנהנין ,דכל ברכה שאין לכתחילה דוקא בורא פרי האדמה ,או דמאחר דמברך בדיעבד מספק
בה משום שקר ויש לה שייכות לברכה יוצא בה יד"ח מדין דלא גרע יכול לברך שהכל ,דלהצד דהא דקימ"ל דאם בירך בפה"א על הפירות
משהכל דהוי ברכה כללית על הנאתו ,ומה"ט ס"ל דה"ה אם בירך יצא יד"ח מדין דהוי ברכה כללית דומיא דשהכל ,לפ"ז היכי דיש לו
בפה"ע על היין יצא יד"ח ,דאף דיין קבעו לו ברכה לעצמו ,מ"מ כיון ספק אם הוא פרי יכול לברך כל ברכה שהוא ברכה כללית ,ולפ"ז
דאין בברכת העץ משום שקר דהא היין בא מפרי העץ ,יוצא בה אפשר דמצד אחד האדמה עדיף דהוי ברכה מבוררת יותר וכדמבואר
יד"ח ,וכדקימ"ל דאם בירך בפה"א על העץ יצא יד"ח ,ומה"ט ס"ל שם בשערי תשובה ,אכן מצד שני שהכל דהוי ברכה כללית על כל
דה"ה דיוצא בברכת האדמה על פת ומזונות ,דאף דקבעו להם ברכה המינים אפשר דזה עדיף.
לעצמו מ"מ כיון דאין בברכת האדמה משום שקר חשיב לברכה
שו"ר בספר מצוות זמניות הלכ' ברכות שער ה' דכתב וז"ל ,במה
כללית כשהכל ,אכן דעת המג"א דהא דמהני ברכת האדמה על
שמברכין עליו בורא פרי האדמה ,וראוי לסמוך ברכת בורא פרי
פירות האילן אי"ז מדין ברכה כללית ,אלא כדביארנו בדעת התוס'
האדמה לברכת שהכל מפני שדומה הסדר ,כי עיקר זאת הברכה
והמאירי דילפינן מביכורים דפירות האילן חשיב לפרי האדמה ,ואף
אם בירך בפה"א על הפירות חשיב לברכה פרטית בדיעבד ,ולפ"ז לברכת שהכל כערך המין לסוג בכלל ,כי כמו שהמאכלים כשמברך
ס"ל למג"א דחלוק יין מפירות האילן ביסודו ,דפירות האילן אף דיש עליו שהכל יצא ,כמו כן על כל פירות האדמה ופירות האילן כשמברך
להם חשיבות בהיותם פרי העץ ,מ"מ חשיבי כמין האדמה ,וכדאמרינן עליהם בורא פרי האדמה יצא ,ואם אמר על פירות האדמה בורא פרי
בגמ' דעיקר אילן ארעא היא ,משא"כ יין משעה שנעשה ליין חשיב העץ לא יצא והוא לשון המשנה על פירות האילן אם בירך בורא פרי
לברי' חדשה ,ואינו חשיב כלל כמין פירות ,וכדאמרינן בב"ב דף האדמה יצא ,ועל פרי האדמה אם אמר בורא פרי העץ לא יצא ,ולזה
קכ"ו ע"ב דמעיקרא ענבי והשתא חמרא דקנייה בשינוי ,הרי דחזינן חייב לברך בורא פרי האדמה על כל מה שיש בו ספק אם הוא פרי
דמשעה שנעשה יין חשיב לברי' חדשה ,ומה"ט ס"ל להמג"א דמשעה האדמה או פרי העץ ,ומצד זה היא מעולה ברכת פרי האדמה מברכת
שנהפך ליין פקע מיני' שם דפירות ,ולהכי לא מהני ברכת העץ דאי"ז בורא פרי העץ ,עכ"ל .ומבואר בדבריו דיסוד הא דמהני ברכת
הברכה הפרטית הראויה ליין. האדמה על פירות האילן הוי מאותו הדין דמהני ברכת שהכל על
אוסף | 55
לתוכן
ויעו"ש במשנ"ב דכתב וז"ל ,ועיין בשע"ת דיש חולקין ע"ז ,וס"ל איברא ,דעדיין צ"ב בשיטת הריטב"א דממ"נ ,דאי ס"ל כהט"ז
שאפילו נתכוין לפטור את פה"ע המונח לפניו לא יצא ,וצריך לחזור דבבירך על היין בפה"ע יצא יד"ח מדין דהוי ברכה כללית ,ומאותו
הטעם דקימ"ל דאם בירך בורא פרי האדמה על פירות האילן יצא יד"ח
ולברך בורא פרי העץ ,וברכת בורא פה"א לא היתה לבטלה דנתקיימה
מדין ברכה כללית ,א"כ אמאי אם בירך בפה"א על פת או מזונות לא
על פרי האדמה לבד ,ומ"מ מסיק דבדיעבד אין לחזור ולברך ,וכדעת יצא יד"ח ,אכן נראה דלענין זה סבירא להו דחלוק יין מפת ומזונות,
השו"ע דספק ברכות להקל ,ויותר טוב להיות נמלך שלא לאכול דיין אף דקבעו לו ברכה לעצמו משום חשיבותו ,מ"מ אי"ז חשיב
מיד הפרי העץ אלא לאחר זמן ויחזור ויברך עליהן ,עכ"ל .ומבואר דפקע מני' שם ומהות דפרי העץ ,ולהכי כשמברך פרי העץ אין בזה
משום שקר ומהני ברכתו כברכה כללית ,משא"כ פת ומזונות משעה
דנחלקו השו"ע והיש חולקין האם היכי דהברכה דבפה"א חל על פרי
שנעשה פת פקע מיני' לגמרי שם דפרי האדמה ,דנעשה מהות ובריה
האדמה ,מ"מ מהני הא דנתכון בברכת האדמה על פרי העץ לפטרו חדשה לגמרי ,ומאחר דלא חשיב כלל כפרי נמצא דכשמברך פרי
מברכת העץ ,וצ"ב במאי תלי' פלוגתייהו. האדמה הוי ברכת שקר ואינו יכול להיחשב כברכה כללית על הפת.
ולפמש"כ ,אפשר דנחלקו בהני תרי צדדי בגדר הדין דאם בירך
במח' הב"ח והט"ז האם כשבירך ברכת במ"מ על הפת
בפה"א על פירות האילן יצא יד"ח ,דלהצד דיסודו מדין דהוי ברכה
יוצא יד"ח
כללית לפירות דומיא דברכת שהכל לכל המינים ,לפ"ז היכי דבירך
והנה בשו"ע סימן קס"ח סעי' ז' כתב וז"ל ,והלכה כדברי כולם
ברכה זו על פרי האדמה ,הרי דברכתו היה בתורת ברכה פרטית על שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין,
פרי האדמה ,ולהכי אף דנתכון גם על פרי העץ לא יצא יד"ח ,דרק עכ"ל .ויעוין בב"י דכתב וז"ל ,ולענין הלכה כיון דספיקא במידי דרבנן
היכי דבירך ברכת האדמה על פרי העץ בתורת ברכה כללית מהני הוא נקטינן כדברי כולם להקל ,עכ"ל .ובב"ח שם הקשה על הב"י
וז"ל ,ואיכא לתמוה למה אמר שהוא קולא ,הלא אם אינו מברך ברכה
ברכתו בדיעבד ,אכן להצד דהא דמהני ברכת האדמה על פרי העץ
הראויה לה בין כך ובין כך הוא חומרא שעובר משום לא תשא ,עכ"ל.
הוי מדין דגם פרי העץ חשיב לפרי האדמה ,ובדיעבד חשיב ברכה זו ובט"ז שם כתב לישב את דברי הב"י וז"ל ,ולי נראה דלא קשה מידי,
כברכה פרטית אף לפירות האילן ,לפ"ז פשיטא דאף דלכתחילה צריך דודאי ברכת בורא מיני מזונות פוטר הכל אפילו עיסה דהא זיין ,אלא
לברך בורא פרי העץ דהוי הברכה הראויה לה לכתחילה ,מ"מ כיון שמפני חשיבות הפת קבעו עליו המוציא ושלש ברכות ,משום הכי
כל שאין ברור שיש שם חשיבות ואינו בכלל כיסנין יש להקל שלא
דברכת האדמה יכולה לשמש כברכה פרטית אף לפרי העץ ,מהני
להצריך המוציא ,עכ"ל .ויעו"ש בדרישה דביאר את שיטת הב"י וז"ל,
ברכתו שבירך על פרי האדמה בדיעבד אף לפירות. אפשר משום שהדין שברכת בורא מיני מזונות היא ברכה כוללת
כמו ברכת שהכל ,ולכן יש לברך על כולם בורא מיני מזונות ,עכ"ל.
בספיקו דהחסד לאלפים בטעה ובירך בפה"א על פרי ומבואר בדבריהם לכאורה דדעת הב"י דברכת מזונות אף דלא הוי
העץ אם נפטרו פירות האדמה שלפניו ברכה הפרטית הראויה לפת מ"מ יוצא יד"ח מדין ברכה כללית ,וכן
נראה שם בפמ"ג דהבין כך בשיטת הט"ז ,דהקשה על הט"ז דאי יוצא
ויעוין בשו"ת הר צבי או"ח חלק א' סימן ק"ו דהסתפק וז"ל, יד"ח מטעם דהוי ברכה כללית אמאי שלא יברך שהכל ,אכן יעו"ש
ע"ד ספקו של הרב בעל חסד לאלפים ,במי שהיו לפניו פרי העץ בערוך השלחן דחולק על הט"ז וס"ל דברכת מזונות לא הוי כברכת
שהכל ,ואין יכולין לצאת בו מטעם ברכה כללית ,וצ"ב במאי תלי'
ופרי האדמה ודעתו היתה לאכול משניהם ,וטעה ובירך בורא פרי
פלוגתייהו.
האדמה על פרי העץ ,אם יצא ידי ברכה גם על פרי האדמה ,וכת"ר
ולפמשנ"ת ,נראה דבהא נחלקו הט"ז והערוך השולחן האם
העלה ,דבברכת בורא פרי האדמה שבירך על פרי העץ יצא גם על ברכת מזונות הוי ברכה כללית על הפת ,דהט"ז לשיטתו אזיל דס"ל
פרי האדמה ,אלא שעומדים נגדו דבריו של ספר מכתם לדוד סימן דכל ברכה שיכולה לחול על המאכל שמברך עליו ואין במשמעות
י"א ,שכתב בפשיטות דפרי האדמה שלפניו לא נפטרו בברכת בורא ברכתו משום שקר יוצא יד"ח מדין ברכה כללית דומיא דמהני ברכת
פרי האדמה שברך על פרי העץ ,ולע"ד היה נראה לקיים מקצת דברי שהכל על כל המינים ,ומהאי טעמא ס"ל דברכת מזונות חשיב
לברכה כללית דהא כל המאכלים מזינים את האדם ,אכן דעת הערוך
כת"ר ולחלק במקצתן ,והיינו ,דאם במזיד בירך ברכת פרי האדמה על
השולחן ,דכללא הוא בכל ברכת הנהנין דאם בירך ברכה פרטית שאין
פרי העץ ,מסתברים דברי כת"ר דיצא ידי ברכה גם על פרי האדמה זה הברכה הראויה לאותו המין אינו יוצא יד"ח והוי ברכה לבטלה,
שלפניו ,אבל אם בשוגג בירך ברכת פרי האדמה על פרי העץ וכו' ורק ברכת שהכל הוי ברכה כללית שתקנו חכמים לכל המינים ,ולהכי
יעו"ש .אכן להנתבאר אפשר דנידון זה תלוי בגדר הא דברכת האדמה משעה שנעשה פת ונהפך לשם לחם צריך לברך דוקא המוציא ,ואינו
פוטרת את פירות האילן ,דלהצד דהא דיוצא יד"ח הוי מדין דברכת יכול לצאת בברכת מזונות מדין ברכה כללית.
האדמה חשיב כברכה כללית לפירות האילן ,לפ"ז יש מקום להאי במח' השו"ע והיש חולקין בכה"ג דבירך על פרי
ספיקא ,דאפשר דכיון דבירך בפה"א בתורת ברכה כללית לא מהני שברכתו האדמה ונתכון לפטור אף פרי דברכתו
ברכתו לפטור את פרי האדמה דמחייב ברכה פרטית ,אכן להצד דהא בפה"ע אם יצא או דצריך לברך בפה"ע
דמהני ברכתו הוא משום דחשיב כברכה פרטית אף לפירות האילן, ובשו"ע סימן ר"ו סעיף ב' כתב וז"ל ,היו לפניו פרי האדמה ופרי
לפ"ז לא מסתבר שלא יועיל ברכתו אף לפרי האדמה. העץ ,ובירך על פרי האדמה ונתכוון לפטור את פרי העץ יצא ,עכ"ל.
| 56אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן שנה ט' 428
זמני הדלק"נ שבת פרשת תולדות
ירושלים 4:05 :מוקדם3:55 :
בני ברק 4:20 :מוקדם4:10 :
לע"נ מרת דבורה
בת רבי חיים ע"ה
תוספת
שבת
ולרפואת חיים יוסף
מודיעין עילית 4:14 :מוקדם4:04 :
חיפה 4:11 :מוקדם4:01 : אריה בן נחמה בלומה
טבריה 4:07 :מוקדם3:57 : בתושח"י
מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת
דברים נשגבים בשבח הזהירות ב"תוספת שבת".
הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל ('האלף לך שלמה' או"ח סי' קיב) הפרי מגדים (א"א רנו ,א) כותב "והמוסיף מחול על הקודש
כותב "בדבר מנהגו לקבל שבת שני שעות קודם הלילה הנה מוסיפין לו חיים".
ודאי יפה עושה וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה מן השמים". אמר הרה"ק רמ"מ מרימנוב זי"ע (עטרת מנחם בשם הגאון
בספר 'תולעת יעקב' (תפילות השבת אות ז) לקדמון הג"ר מאיר מפלונסק) על דברי חז"ל (שבת קיח' ).עשה שבתך חול ואל
בן גבאי זצ"ל כותב וז"ל להוסיף מחול על הקודש להרחיב תצטרך לבריות' ,שהאדם העושה שבתו בעת שעדיין חול,
גבול הקודש סוד השכינה ולהשיג גבול החול לקצר ממשלת בהוסיפו מחול על הקודש ,נפתחין לו שערי פרנסה ושוב לא
אל אחר .כי אז נפרדה מצד שמאל סוד יצטרך לבריות,
ימי החול ומתחברת למעלה עם דודה טעם נוסף למצוות הדלקת נרות שבת
וכפי שאמר הרה"ק מלעכוויטש זי"ע
המאיר עיניה .ולטעם זה ישראל בניה בספר מגיד מישרים לב"י הביא טעם נוסף (מובא בספר 'תורת אבות') ,לו היו
מקדימין בקדושתה מבעוד יום .והזהיר להדלק"נ שבת ,להוציא מליבם של צדוקים, הבעלי בתים שומעים לי ,היו נוהגין
במצוה זו ירחיב לו השם בעת צרתו שאמרו שאסור שיהיה נר דלוק בבית בשבת, בביתם 'תוספת שבת' כראוי ,וממילא
מדה כנגד מדה ועליו נאמר (תהילים שהרי בתורה כתוב לא תבערו אש בכל לא ידעו הפסד ומחסור בכל ימות
קיט ,מה) "ואתהלכה ברחבה" עכ"ד. מושבותיכם ביום השבת ,ואנו מרבים בנרות השבוע.
בזוהר (תיקו"ז תיקון מד דף פה ,ב) להראות שאינם צודקים ,והאיסור דוקא
וכך כתב בספר 'תולעת יעקב' (סוד
אמרו :וצריך למיהוי מוסיף מחול על להדליק בשבת ולא בער"ש,
השבת אות ו') שהמוסיף מחול על
הקודש .וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש ואכן כך הסביר הדברי שלמה את טעם רבו הקודש הרי הוא מרחיב בזה את גבולות
יתירה בשבת וכל הגורע גורעין ליה הגר"א זיע"א שהרבה בנרות שמן בער"ש, הקדושה ,וממילא ינהגו בו מן השמים
ההיא נפש יתירה חס ושלום. (מעשה רב קיב) שסבר שכמו בקצירת במידה כנגד מידה וירחיבו לו את כל
העומר היה נעשה בעסק גדול ,להוציא הצטרכויותיו בריווח ,ועליו הכתוב
ובספר 'ערוגת הבשם' (והובא גם
מלב הבייתוסים ,שאמרו שהקצירה 'ממחרת אומר (תהילים קיט ,מה) 'ואתהלכה
ביסושה"ע ח ,א) מביא בשם 'ספר
השבת' ולא במוצאי יו"ט של פסח ,וכמו ברחבה'.
התגין' שכותב "ויקדש אותו על ק'
שהביא הבעה"מ בגודל מצוות חמין בשבת
ב' תגין המוסיפין עליו .אם נשמתו ואמר הרה"ק מווארקא (הובא בשש"ק
(משנ"ב סוף רנ"ז).
בגיהנם בעת שהיה רגיל לשבות ביום ח"א אות תכח) שאמרו בזוה"ק על
ז' באותה שעה מוציאים מן הגיהנם ,ועד עת שהיה מאחר הפסוק 'וקראת לשבת עונג' דקאי על תוספת שבת .ולכאורה
במוצאי שבת מאחרין אותו מלהכניסו בגיהנם" ,וכן הביא בספר צריך ביאור מה ענין תוספת שבת לפסוק זה ,אלא משום
'ילקוט הראובני' (פר' בראשית) בשם המדרש" :ויקדש אותו: שנאמר לשון קריאה ,ואין אדם 'קורא' למי שעומד בסמוך אליו,
'המוסיף עליו מוסיפין לו' אם נשמתו בגיהנם ביום ו' בעת אלא להעומד במופלג ממנו ,כמו כן ,לא יקבל האדם את השבת
שהיה רגיל לשבות באותו שעה מוציא נשמתו .ואם לא הוסיף כשהיא קרובה וכבר נטו צללי ערב לבוא ,אלא 'וקראת לשבת'
ואחרו מאחרין אותו שלא להכניסו". בעוד היום גדול כשהיא מופלגת מאתו.
" "אנכי בדרך נחני ה'" -סיפור מרבי ירוחם זיע"א :מי שיוצא מאוחר בערב שבת אין לו השגחה!!
ודברים נפלאים על פרשת השבוע חיי שרה ,ובו יבואר מעלת הזריזות להכנס לשבת,
ואמנם יצאתי מוקדם מאד וזמן הרבה קודם השבת ,וכמעט בפרשתינו מספר מרן המשגיח הג"ר ירוחם ליוואוויץ זצוק"ל
שנשארתי על הדרך ובקושי גדול הגעתי סמוך להדלק"נ ,כל בספרו דעת תורה (עמ' קנ"ו) על הפסוק בסיפור אליעזר "אנכי
מיני מכשולים והרפתקאות שיכלו להתרחש עברו עלינו ,פעם בדרך נחני ה'" (כ"ד כ"ז) והביא גם עדויות מעצמו שלפעמים
נשבר הסדן של האופנים ופעם נשבר האופן עצמו ,פעם זה הולכים בדרכים מסוכנות ורואים השגחה ,וכתינוק שלוקחים
ופעם אחרת ממש כל שעה ושעה קרו לנו דברים מחודשים אותו ביד ולפעמים הולך בדרך סלולה ואם ה' לא ידריכך עליה,
וראינו ממש בחוש כי אין ה' איתנו בדרך ,ומאז קבלתי על עצמי לשוא יהיה כל עמלך( ,עי"ש בהרחבה),
לעולם לא לצאת בערב שבת!! ומאידך בזמן מלחמה הלך והיה נביא את הסיפור שרבי ירוחם מספר על עצמו שהלך בלי השגחה.
לו ס"ד מיוחדת וידע שזה הדרך הנכונה אשר הוכיח לפני ה'.. מספר רבי ירוחם שגר בסמוך לקעלם ומעולם לא חזר לביתו
ובעמ' קנ"ד הביא רב ירוחם ליבוביץ זצוק"ל יסוד נוסף בפר' חיי בערב שבת ,כי כמה עיכובים מתרחשים כשנוסעים בער"ש,
שרה על הפסוק ואשביעך בה' אלוקי השמים (כד ג') ששואל והנה פעם אחת היה לי נחיצות גדולה ונסעתי לביתי בער"ש
אוסף | 57
תוספת שבת לתוכן
מסוכן כ"כ ,אינו עושה סייגים ,אצל מי שהיתה עבירה כחתיכת למה אברהם הוצרך להשביע לאליעזר ולא האמין לו בלי שבועה
אש בוערת אצלו היה אימה ופחד מבהיל מאד ,כמו שמתיראים הרי אליעזר היה עבדו שהשקה מתורת רבו?
מהאש ומתרחקים בתכלית הריחוק .פן חלילה יפול בה וישרף, ותירץ ר' ירוחם :סוד הדבר ,מצינו בתורה ענין של גדרים
ודווקא הם עשו איסור יחוד וכיו"ב כל הגדרים והסייגים לתורה וסייגים ,לכל מצוה ומצוה עשו חז"ל סייגים וגדרים ,כמה
לכאורה מי היה צריך יותר להשביע לשליח שיקיים שליחותו וכמה איסורי דרבנן יש לנו רק למצוות שבת ,והמקור מנזיר
אנחנו או אברהם וסוד הדבר הוא להפך ,אנחנו אין אנו יודעים שהרחיקוהו מכל היוצא מהיין ,ואמרו ז"ל סחור סחור לכרמא
כלל צורך להשביע ,סומכים אנו על דיבור בעלמא ,ודוקא לא תקרב (ע"ז י"ז) ,ויסוד הגדרים להתרחק מהעבירה ריחוק
האבות הם שהשביעו ,משום שידעו מה משנה דיבורו ,והסכנה אחר ריחוק ,וכמו אש בוערת שהאדם מתרחק ובורח ממנה הרחק
הגדולה שיש בזה ,ומאד מאד פחדו ויראו מדיבור שאינו אמיתי, כמטחוי קשת ,ואף שבודאי ברור שלא יקרב ולא יגע בזה בשום
וע"כ עשו גדרים וסייגים ,שבועות על שבועות ,אנחנו שאין אנו אופן אבל כן הוא בטבעו של עולם ,אצל אבק שריפה לא ישא
משביעים הוא משום שאין אנו יודעים כלל הסכנה שיש במשנה אדם אפילו ריח של אש ומפני מה? משום שיכול להתפוצץ,
דיבורו ,ואין זה אצלינו כמו אש ,וע"כ אינו יוצא הלהשביע אומות העולם אינם מבינים איסור יחוד וזהו מפני שאינם
את יצרו ,אברהם לא בטח אפי' באליעזר בלי שבועה ביודעו מפחדים כל כך אם יעברו על העבירה ,כשאדם חרד מעבירה
הסכנה הגדולה שיש בשינוי דיבור ,עכ"ל. כמו מאש בוערת עושה גדרים וסייגים ,אבל כשאין הדבר אצלו
ביאור הגר"א בידרמן שליט"א :איך זוכים בזמנינו לבנים ת"ח בזכות השבת?
אין עצה ואין תבונה אלא להאיר את 'הבית' עד שלא יוכלו אמר הרה"ק הריי"צ לאותו רב בישראל ,אם תשרה בסביבתך
'לראות' את הרחוב ,ולא ימשכו אחריו ...לעומת זאת אם יש השראת חום דוגמת השוויץ שמשרה חמימות יתירה באש להבת
'חושך' בבית אזי הסכנה גדולה כי ניתן 'לראות' את הרחוב... אז תוכל להטיף באזנם מוסר ,להדריכם בדרך הטוב והישר,
על כן אמרו הרגיל בנר מי שמאיר ומחמם היטב את הבית, אבל סתם הכאות -סתם הטפת מוסר לא יכנסו כלל לתוככי
זוכה לבנים תלמידי חכמים... אזנם ,ולא יפעלו כלל פעולה טובה.
סגולה לישועה בכל הענינים בדרך זה יבואר מה שאמרו (שבת כג)
כתב ב'שם אליעזר' להרה"ק מביקסאד
'הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי וכבר היה מעשה באחד ששפך את מר לבו
זי"ע לבאר את 'כפל הדברים' שבלשון
חכמים' ,כי אם יהא רגיל בנר להאיר לפני הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע ,על בנו
הפסוק (ויקרא כד ,ח) 'ביום השבת ביום
להם ולחמם אותם באש שבנר ,אז יוכל שסר מדרך התורה והמסורה ,ועזב את
השבת יערכנו' ,שכוונת הכתוב לומר
גם לומר להם מוסר שיגדלו כתלמידי ביתו ואת מולדתו ,אמר לו הרבי ,שמעתי
ביום כשעדיין הוא עומד ביום השישי
חכמים ,אך אם אינו 'רגיל בנר' ,אלא מאבי הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע ש'תוספת
יענה ויאמר השבת -כבר הגיע זמן
רק צועק ומבקר ומעיר הערות אזי שבת' היא סגולה גדולה להיוושע בכל
שבת ,ומזדרז לקבל השבת מבעוד יום,
לא ישמעו אליו כלל ,ודבריו לא יעשו העניינים ,ע"כ איעצך ,אתה ובני ביתך
וגם 'ביום השבת' השני מדבר בענין
קבלו עליכם להקדים ולהוסיף בכל שבוע פירות.
זה -שביום השבת עצמה בזמן 'צאת
מחול על הקודש (ותאמרו אז תהלים)
השבת' יענה ויאמר השבת ,עדיין השבת
ויתבאר ביותר ,כי הנה הנוסעים באישון ותראו פלאות .העיד האיש שלא עברו
עמנו ואינו ממהר לצאת מן השבת ,הרי
ליל בדרך חשוכה יודעים הם היטב כי ימים מועטים ובנו חזר אל ביתו ושב אל
יערכנו מזה ראיה שהוא מעריך ומחשיב במצב כזה אי אפשר להעלות את האור
אמונתו כבראשונה( .באר הפרשה)
עד מאד את יום השבת קודש ,לזה בתוך הרכב ,כי אם יהיה אור מבפנים
לא יוכל לראות את הדרך מבחוץ וסכנה יש בדבר ,ורק אם יש תחזור גם השבת לקיים בו יערכנו כלומר ,שהשבת תעריך
חושך בתוך הקאר אז יוכל לראות את הנעשה בחוץ .ולדידן אותו להשפיע עליו שפע רוב פרנסה וכל משאלותיו כשר וגדול,
שהרי מבית המלוכה מפרנסים את השר יותר מחייל פשוט... ייאמר ,גלוי וידוע לכל כי בימינו אנו ה'רחוב' נוצץ ומושך ה"י,
במזמור השבת נאמר טוב להודות לה' ,וכדי לזכור להודות לה' יש עניין להדליק נר שבת בשמן זית
אמנם המשנ"ב (ס"ק כ"ג) ביאר שטעם השמן זית שהוא מושך וכן בחנוכה נאמר' :כל השמנים כשרים לנר חנוכה וכו' ,ומיהו
הכי טוב את הפתילה ,ולכן בזמנינו עדיף בנרות שבהם גם אין שמן זית מצוה מן המובחר'( ,שו"ע תרעג ס"א ,וכן רס"ד ו',
חשש שמא יטה( .רע"ה סק"ד), ושו"ע הרב) והטעם הסביר הגר"א בידרמן שליט"א עפ"י הרה"ק
ויל"ע האם בשבת יש עניין דווקא בשמן זית הראוי לאכילה ה'ייטב לב' זי"ע שהנה אנו אומרים (בתפילת נשמת) 'שכן
דומיא דמנורה וכמו בחנוכה ,שהרי גם בשבת מצאנו דומיא חובת כל היצורים' ,וראשי התיבות הם 'שכחה' ,שכן זה דרך
דמנורה ולכן פסק השו"ע (רס"ד ח') שידליק רוב היוצא הבריות לשכוח מחובתם להודות ולהלל ...ומהאי טעמא מחזרים
מהפתילה ,והמשנ"ב ביאר כמו בהדלקת המנורה ,שהלהב יעלה אחר 'שמן זית' שסגולתו הוא להרבות את ה'זכרון' (כדאיתא
יפה מיד( ,אמנם לערוך השולחן הטעם כדי שלא ימהר להכבות) בהוריות יג ,):ולמנוע את השכחה מאותו חובת כל היצורים
וצ"ע. להודות ולהלל,...
קופתקופת לרפואת)
ו"קהילות"
ו"קהילות" פלוס"או
פלוס" לע"נ להנציח
ב"נדרים
ב"נדרים (ניתן
אפשר גם לעלון
אפשר גם לתרומות
לעלוןלעלון
לתרומות
וכד' וכד'לתרומות
דרשותדרשות
לשליחת
לשליחת
להצטרפות או
להצטרפות או
והנצחות או
והנצחות אולפרטים
לפרטים
דהלכתא
בטלפון
בטלפון אליבא
שבת" או
או שבת"היומי
תוספת "עלוןדף
תוספת קופת ו'קהילות' -
"עלון
קופת קופת פלוס'
גליונות"
גליונות"ב'נדרים
"אוסף
"אוסף a0732951324gail.coa
a0732951324gail.coa
למייללמייל
לפנותלפנות
ניתן ניתן
. 0527614765
. 2040 2040
שלוחה
שלוחה בטלפון
037630543
037630543או 073-2951324
073-2951324
בטל:בטל:
שבתשבת
בנושא
בנושא
חיזוקחיזוק
שיחותשיחות
לשמיעת | 58אוסף
לשמיעת
לתוכן
לתוכן
לתוכן
בס"ד ,גליון מס' 151התשפ"ז
בירורי הלכה פרשת תולדות
אקטואליים
מתוך הסוגיות
והפוסקים
הנידון – האם מותר לעשות סופגניה חלבית ללא היכר
ויתבארו כמה סוגי מאפים פרווה ,שהדרך לאוכלם גם אם בשר וגם אם חלב ,ועירב או התערב
בהם בשר או חלב -האם נאסרים כדין פת שלש עם חלב
א' חתכו שום או בצל לסלט בסכין בשרי האם הסלט נאסר .ב' לחמניות בצל או לחמניות שום שחתכו
בסכין בשרי או טיגנו במחבת בשרי האם הלחמניות אסורות .ג' דין 'שייק פירות' שעירבו בו חלב .ד'
דין מאפה ,עוגה ,רוגעלך ,סופגניה שעירב בעיסה או במילוי או בציפוי -חלב .ה' דין מאפה או עוגה
שהתערב בבצק רוטב בשרי .ו' דין בורקס תפו"א שהתערב בו חלב או רוטב בשרי ,ז' דין בורקס
הממולא בבשר ובורקס גבינה .דין בלינצ'ס הממולא בבשר או חלב .ח' כמחמם כמות גדולה של חלה או
קוגל על סיר בשרי האם נאסר מדין פת שלש עם בשר.
האם מועיל לחלק אחר האפיה לכמה אנשים שיהיה כמות הגמ' בפסחים דף לו מביאה ברייתא "אין לשין את העיסה
קטנה -הפרמ"ג והחוו"ד כתבו דהיתר זה של כמות קטנה הוא בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה".
רק כשאפו כמות קטנה ,אבל אם אפו כמות גדולה ל"מ לחלק היות ובד"כ פת הוא פרווה אסרו חז"ל לעשות חלבי שמא
להרבה אנשים אחר האפיה ,אולם הפליתי הביא מזקנו דמהני, יבוא לאוכלו עם בשר ,ואסרו לעשות פת בשרי שמא יבוא
וכתב דשיש עוד צירוף (כגון נפל מאליו) אפשר להקל. לאוכלו עם חלב ,ואם עשה כן אסור לאכול אפי' את הפת לבדה.
היתר ב' שינה צורת הפת מותר ,דעי"ז לא יבוא לאוכלו עם התערב או עירב בפת או במאפה חלב אחר האפיה (כגון סופגניות
המין האסור. שנותנים עליהם אחר האפיה ריבת חלב) – בחוו"ד ס"ק ו ובחכמת אדם
מהו שינוי שמועיל -כל שינוי בצורת הפת מועיל דעי"ז ישאל כלל נ"ג סעי' ה' מבואר דאף כשהפת נאפתה כדינה בלי שום
או יזכור מה ענינה של פת זו (כן מוכח בגמ' דמועיל לעשות הפת כעין תערובות ורק אחר האפייה זב תחתיו חלב או שומן ,דינה כמו
שור וכתב הרשב"א דמי שיראה צורת הפת ישאל מדוע שינו ויגידו לו). עיסה שנילושה והפת אסורה ,ובדרכ"ת ס"ק ז האריך בזה ,והביא
האם מועיל שינוי שלא במאפה עצמו – בגליון מהרש"א נראה מכמה אחרונים דבכה"ג אפשר להקל לעשות סימן אפי' אחר
דל"מ ,אולם בחוכמ"א ובבינת אדם מבואר דמועיל. האפיה וכן אפשר להקל לחלק כעת לכמה אנשים כדי שיהיה
האם מועיל שינוי אחר האפיה – החוו"ד כתב דהשינוי צריך כמות קטנה.
להיות קודם האפיה ול"מ שינוי אחר האפיה וביאר דכיון שנאסר (יל"ע מדברי השו"ע סימן צא ג דכתב "צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם,
ונעשה נבלה א"א כבר לתקנו .וכ"כ הבינת אדם כלל נ ה אות נא שאם יגע בו בשר ,אסור לאוכלו עם גבינה" ,משמע דמותר לאוכלו בפנ"ע –
והיד יהודה (קצר ס"ק ד ארוך ס"ק ג) והשו"מ (ד' קפט) אולם כתבו ולהנ"ל דאסרו הפת אף כשהתערב אחר האפיה ,מדוע הפת אינה אסורה.
וראיתי ביד יהודה ס' צא ס"ק ט שהק' כן ,ות' דאיירי בפת מועטת ולכן הפת
דל"מ תיקון משום קנס.
עצמה אינה אסורה ,ודוחק להעמיד השו"ע בכה"ג וצ"ע).
ונפק"מ בין הטעם של החוו"ד לטעם שכתבו שאר האחרונים
-א' נפל חלב מאיליו -לטעם של החוו"ד דה"ה נבילה יהיה אסור, כמה אופנים דמותר לתת חלב בעיסה
ולטעם של האחרונים משום קנס יהיה מותר ע"י שעושה כעת היתר א' אפו פת או מאפה בכמות קטנה מותר ,דבזמן מועט
היכר ,ב' אדם אחר שעירב את הפת של חברו -לטעם דה"ה אין חשש שישכח.
נבילה אסור ,ולטעם קנס מותר דלא קנסו אותו כשחברו עשה. מהו כמות קטנה -השו"ע כתב כמות שאוכל בבת אחת,
היתר ג' אם ניכר הבשר או החלב על הפת מותר. היינו בסעודה אחת .הרמ"א הוסיף דפת הנאכל ליומו מותר,
פת או מאפה שניכר שיש בו מילוי -אם המילוי יוצא לחוץ ובפרמ"ג מבואר דהרמ"א היקל יותר מהשו"ע ולרמ"א מותר אף
-הרי"ז היכר ומותר כ"כ דרכ"מ בשם האו"ה (ז"ל הדרכי משה שאין נאכל בבת אחת ,בכה"ח ס"ק ז' כתב דהספרדים הנוהגים
"פלאדי"ן או פשטיד"א מאחר שניכר בהן הבשר או החלב אין צריכין היכר כהשו"ע אין להם להקל כהרמ"א אלא בכמות קטנה שאוכל
יותר וא"צ להשים עליהם גבינה או עצמות לסימן"). בסעודה אחת.
אוסף | 59
לתוכן
וכן בגבינה -אפשר דאינם מוגדרים כמאכל סתמי (פרווה) ואינם אם המילוי אינו יוצא לחוץ אולם ניכר שיש מילוי -הדרכ"ת
כפת המיועד להיות פרווה. ס"ק כב הביא בזה מח' האם זה שניכר שיש מילוי נחשב היכר.
היתר ד' יש שישים כנגד החלב י"א דמותר -מהרי"ט פר"ח (ז"ל הדרכ"ת "ראיתי בשיורי ברכה אות ב' שכתב שבארץ צבי ובארץ
טורקא"י נהגו לעשות לחמניות מלאות בבשר וכן עושים כאלו ממולאים
חוכמ"א ,אולם ע' צ"צ ס' פ.
בביצים וגבינה ועושין לשניהם סימן כעין תור"א וצריכין להזהירם שיעשו
היתר ה' כל האיסור לאכול את הפת רק אם התערב טעם בשל בשר סי' אחר ובשל גבינה סי' אחר כדי דלא אתי לאחלופי עיין שם,
ראשון ,אולם טעם שני (נ"ט בר נ"ט) אינו אוסר את הפת פרמ"ג אמנם יעוין בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' ט"ו שהביאו וכתב שא"צ להחמיר
ופת"ש .ובחריף י"א דאסור דאין בו היתר נ"ט בר נ"ט וה"ה נחשב בזה כולי האי שהרואה יכירו שנעשה לסימן שאינו סתם פת ,ושיש בו
מולייתא בודאי לא יאכלו לא בבשר ולא בחלב עד שישאל מקודם ויאמרו לו
כטעם בעין ,אולם בחמודי דניאל היקל דאף חריף לא אוסר את
שהוא של בשר או של חלב עיין שם ועי' בס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים
הפת. אות ב' מערכת בב"ח סי' ח' שהביאו והסכים עמו וכתב שכן נוהגין בעירו
היתר ו' להרבה אחרונים כל האיסור הוא רק בפת ולא בשאר לעשות מין מולייתא וממלאין אותה במיני מתיקה ועושין אותה בשומן
מאכלים ולפעמים עושין אותה בחמאה וממלאין אותה בגבינה ואין עושין שום שינוי
ביניהם ואין בזה בית מיחוש כי אין אוכלין אותן עד ששואלין תחלה מה הוא
הט"ז כתב דבמדוכה שדחו בה בשמים שהיה בהם טעם בשר אם של בשר או של חלב עיין שם ועי' בס' דברי יוסף סי' תרנ"ו ועי' בדברינו
כיון דבשמים ה"ה חריפים ל"מ נ"ט בר נ"ט וה"ה כטעם בעין ,לכן להלן ס"ק ל"ו).
דין המדוכה כדין פת שלש עם בשר והמדוכה אסורה בשימוש. בתחילת דבריו שם הביא הדרכי תשובה להוכיח מהג' שערי
מבואר מדברי הט"ז דס"ל דדין זה אינו רק בפת אלא אף בשאר דורא דאף שניכר שיש מילוי במאפה לא מהני ,אלא צריך לעשות
מאכלים שייך דין זה ,ומבואר דאף בכלים שייך דין זה. היכר בצורת המאפה( ,ז"ל הדרכ"ת "עי' בהגהות שערי דורא סי' ל"ה
אולם הרבה אחרונים היש"ש הפר"ח המנח"י החמודי דניאל מ"ש מהרא"ש שיש לחוש לכתחלה לעשות במולייתא של בשר סימן שהוא
החת"ס הב"מ החוו"ד וחוכמ"א כתבו דרק בפת שהוא עיקר של בשר דהיינו שיניח עליו קצת עצמות ובשל חלב יעשה סימן שהוא של
חלב שיניח עליו קצת גבינה עיין שם ,ולפי דבריו ממילא צריך לזהר לכתחלה
מאכלו של האדם גזרו( ,המנח"י הוכיח דלא כהט"ז דלט"ז כל סכין בשרי
לשנות צורת הפת של חלב בצורה אחרת ושל בשר בצורה אחרת באופן
שחתך בו חריף יהיה אסור אף לבשרי ,בפר"ת ובפרמ"ג כתבו לחלק דמדוכה
שיכירו הכל אם הוא של בשר או של חלב או שיניח עליו עצמות בשל בשר
יש יותר חשש לתקלה ולכן אסור) .ביד יהודה ס"ק א ובכנה"ג ובפ"ת וגבינה בשל חלב").
החמירו כהט"ז דבכל מאכל שדרך לאוכלו עם בשר וחלב אם
לפי"ד הדרכ"ת שדייק כן בהג' שערי דורא היה נראה דיש
עירב בו חלב או בשר המאכל נאסר ,אולם העיקר להלכה כמ"ש
להחמיר היות ויש מקור לחומרא זו בראשונים – ולפי"ז כל
רוב האחרונים דרק בפת או מיני מזונות שלש עם חלב או בשר
שהמילוי לא יוצא וניכר מחוץ למאפה אי"ז שינוי אף שניכר שיש
המאכל נאסר (מיני מזונות מוכח מהא דהפוסקים דיברו על 'פאלדין
מילוי בפת – ולפי"ז בלינצ'ס או טורטיה שפעמים אוכלים אות
ופשטידה').
פרווה ופעמים עם מילוי בשרי ופעמים עם מילוי חלבי באופן
היתר ז' הדין שהפת אסורה שייך רק בדברים שרגלים לאוכלם שהמילוי לא ניכר בחוץ יהיה אסור לאוכלם.
יחד עם המין ההופכי דהינו עם בשרי או עם חלבי ,אבל לא אסרו
ובאמת נראה דיש להתיר -לאחר שעיינתי בלשון הג' שערי
מחשש שמא יאכלו תוך שש שעות אחר מאכל זה -שו"ת מהריט
דורא נראה דאין בדבריו ראיה דמילוי שאינו ניכר בחוץ לא מועיל
(יו"ד ס' יח) פר"ח מנח"י חוכמ"א (לכן רוגעלך שאין רגילות לאוכלו עם
– דהג' שע"ד מדבר שאפו מאפה בתנור עם פשטידא בשרית ודן
בשר מותר לעשותו חלבי) .אולם היד יהודה (ס' צז ס"ק ג) כתב דאף
שם על המאפה דהיות והמאפה קיבל טעם של בשר יש לתת
שאין רגילות לאוכל הפת עם המין ההופכי מ"מ אסור שמא
עליו סימן -היות שדן על המאפה ולא על הפשטידא אין בדבריו
יאכל אחריו את המין ההופכי.
ראיה כלל דדבר שיש בו מילוי שאינו ניכר בחוץ דלא נחשב סימן.
יל"ע מהו הגדר של אוכלם יחד -האם האיסור רק כשאוכל (ז"ל הג' שע"ד "כשאופין גאט"י (מאפה) עם פשטידא או פלאדין,
ומלפת הפת עם בשר או חלב ,או אף שאוכלם זה אחר זה ללא לכתחילה יש לעשות סימן (על המאפה) ,ואם הוא (פשטידת) בשר
הפסק (רוגעלך שנכנס בו טעם בשר האם יהיה אסור כיון שפעמים שאוכלו ישים עליו עצם ,וכן להפך").
שותה חלב) ,דאפשר דהיות ויש בפיו טעם בשר וטעם חלב הרי"ז
העולה -למשנת' אין לחומרא זו מקור בראשונים ,והיות
נחשב שאוכלם ,ומאידך י"ל דכל שלא מלפת את הפת עם המין
והדרכ"ת הביא כמה פוסקים דכתבו להתיר ,וכתבו דכן המנהג,
ההופכי חז"ל לא אסרו. וטעמא דמסתבר הוא דכיון דרואים שהוא ממולא ורגילים
בסברא היה נ"ל דאסור היות ובפיו יש טעם בשר וחלב ,אולם לשאול ולבדוק במה הוא ממולא אין חשש( .ומש"כ מהשיירי ברכה
יל"ע בלשונו של המהרי"ט שהוא המקור לדין זה ,דכתב ז"ל "לא דיש לעשות סימן במאפה ,אפשר דהוא רק לכתחילה כמ"ש הדרכ"ת דלא
חשו אלא שלא יאכלנו יחד עם הגבינה ,אבל במידי שאינו נאכל אתי לאחלופי אולם בשיירי ברכה עצמו לא כתב משום אתי לאחלופי).
עמה לא חיישנן שלא יאכלנה אחריו דמילתא דלא שכיחא הוא" ובפרט בלינצ'ס וטורטיה יש להתיר -א' כמשנת' ,היות ותמיד
– הרי מצד אחד כתב שהאיסור שאוכלם יחד ולא בזא"ז ,ומצד ממלאים אותם -רגילים תמיד לבדוק ולשאול במה הוא ממולא
שני כתב דכשלא אוכלם יחד מותר משום דלא חוששין שיאכל ואפשר דהרי"ז נחשב כהיכר .ב' היות ורגילים למלא אותם בבשר
| 60אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
ולמשנת' לט"ז יהיה אסור ,ולשאר האחרונים ולהלכה יהיה אחריו דהוא מילתא דלא שיכחא ,ולפי"ז אם שכיח שיאכל אחריו
מותר. אפשר דהפת אסורה ,וצ"ע.
ומאידך אפ"ל דהיות וכעת הבצל הוא חלק מהפת ,א"כ אפשר באמת בדברי האחרונים שהביאו היתר זה של המהרי"ט
דהנידון הוא על אכילת הפת והרי פת שהוא עיקר מאכלו של נראה דכל שאוכל זא"ז לא אסרו חז"ל את הפת היות ואכילת
האדם אם מעורב בו חלב ה"ה אסור ,ואפשר דכיון שהבצל נמצא בשר וחלב זא"ז הוא חומרא והרחקה חז"ל לא הוסיפו לגזור
על הפת אינו נחשב חלק מהפת וכל הנידון הוא רק על הבצל. שהפת תאסר -כן נראה בפת"ש ס"ק ג' שהביא את המהרי"ט
(ז"ל הפת"ש "וכתב עוד בתשובת מהרי"ט שם דהא דאסור אם ליכא שינוי
ומיהו אפשר דכיון דהבצל שמן ה"ה מבליע טעם בלחמניות
דוקא היכא דאיכא חשש שיאכלן עם גבינה ביחד אבל היכא דליכא למיחש
ונחשב דיש בלחמניות טעם חלב .אולם אכתי יש להתיר ,דבד"כ להכי כמו אותם הממולאים במיני מתיקה שאין דרך לאכלן עם גבינה מותר
הבצל מטוגן וא"כ טעם הבצל שנכנס ללחם כבר אינו חריף ולא ללוש אותם עם שומן ולא חיישינן שמא אחריהם יאכל גבינה דדיינו במה
אסרו את הפת כשיש נ"ט בר נ"ט. שאסרו ואין לנו לגזור גזירה אחרת עליה") .וכן נראה בחכמת אדם כלל
(היה מקום לומר דכיון שרואים על הלחם את הבצל והשום הרי"ז נחשב נ סעיף ג (ז"ל "דוקא פת שעומד לאכול עם בשר ועם חלב אבל מה שאין
היכר ,אולם זה אינו דהיות ובד"כ משתמשים לבצל בכלים פרווה ,נראה דאף דרך לאוכלו רק לקינוח או עם משקה מותר ולא חיישינן שיאכלנו אחר שאכל
שרואים את הבצל אין זה נחשב היכר דהוא בשרי). בשר או גבינה דכולי האי לא חיישינן") .וכן נראה בהג' חתם סופר סימן
עוד יש סברא להתיר ע"פ דברי החמודי דניאל הנ"ל דכתב צז (ז"ל "דווקא בפת גזרו כיון דדרכו לאכול עם בשר רותח דהוי איסורא
דלענין חומרא זו שהפת אסור יש לסמוך דרק חילתית מחליא דאורייתא") .וכן נראה במנחת יעקב ז"ל כלל ס סעיף ג ("דוקא אם
לשבח לכן אם הסכין אב"י יש להקל ,ולבני ספרד בלאו הכי יש יש לחוש שיאכל עם בשר או חלב ממש גזרינן שלא יאכל כלל אבל בדבר
להקל דהרי הקילו בחריף שאב"י והוא נ"ט בר נ"ט ע' לעיל ס' צו, שאין לחוש רק שיאכלו אחר אכילת בשר או גבינה אין לחוש כולו האי כיון
ואף לבני אשכנז יש לצרף את דברי הב"מ בסימן צו להיתרים שהוא רק תבשיל של בשר או גבינה").
שהתבארו ,לכן נראה דיש להקל( .וכמשנת' אם חתך הבצל בסכין באמת המהרי"ט שם כתב עוד כמה סברות להתיר שתיית
חלבי או טיגן במחבת חלבי ,וודאי הפת מותרת דאין רגילים לאכול לחם שום חלב אחר בשר – א' טעם הבשר הבלוע בפת אינו נמשך בפה ,ב'
ולחמניות בצל עם בשר). טעם הבשר בטל בפת .ג' אכילת גבינה אחר מאכל בשרי אינה
משקה 'שייק פירות' -לכאורה מותר לעשותו חלבי דאין חמורה כ"כ דיש בה כמה קולות ודיינו במה שאסרו ואין לנו לגזור
רגילים לשתותו עם בשר וכמשנת' לא אסרו מחשש שמא יאכל גזירה אחרת עליה.
תוך שש שעות לאכילת בשר. העולה -דכל שלא אוכל את הפת או המאפה ממש יחד עם
מאפה עוגה רוגעלך סופגניה ועירב בעיסה או במילוי או המין ההופכי הפת והמאפה לא נאסרים.
בציפוי ריצ' חלבי – היות ואין רגילות לאוכל אותם עם בשר מעתה נשוב לנידונים דידן –
מותר ,ומה שפעמים אוכלם אחר סעודת בשר כבר התבאר
עשו סלט וחתכו שום או בצל או פלפל חריף בסכין בשרי
דחז"ל לא אסרו את הפת או המאפה באכילה משום חשש
והדרך לאכול סלט זה גם עם בשרי וגם עם חלבי -לט"ז -הסלט
שמא יבוא לאכול אחר בשר ,ועוד שייך בזה חלק מההיתרים של
יהיה אסור אף עם בשרי ואף בפנ"ע.
המהרי"ט -לכן מותר לעשותן חלבי.
ולשאר הפוסקים וכן העיקר להלכה דרק פת נאסר אבל שאר
(אולם אף שאין דרך לאוכלו עם המין ההופכי ולכן המאפה לא נאסר -
מ"מ יש לשים שלט שהוא חלבי כדי שלא יהיה תקלה שיאכלוהו אחר סעודה מאכלים אינם נאסרים -הסלט מותר עם בשר ומותר בפנ"ע
בשרית ,וזה הסיבה שההכשרים דורשים לכתוב על המאפה 'חלבי'). (ואסור רק עם חלבי כיון שיש בו טעם בשר) – ומלבד זה יש לצרף להקל
מאפה או עוגה שעירב בבצק חלב -מותר לעשותן חלבי היות את דברי החמודי דניאל תערובת ב' כט והובא בדרכ"ת ס"ק
ואין רגילות לאוכלם עם בשר כמשנת' לעיל. לז דכתב לענין חומרא זו שהפת אסור יש לסמוך דרק חילתית
מחליא לשבח ,לכן אם הסכין אב"י יש להקל ,ובפרט לבני ספרד
מאפה או עוגה שהתערב בבצק רוטב בשרי – אם המאפה או
יש להקל ,דהקילו בחריף שאב"י והוא נ"ט בר נ"ט ע' לעיל ס' צו.
העוגה בא לקינוח ואין דרך ללפתו עם דבר חלבי -אף שיש חשש
שישתה אתו קפה וחלב ,מ"מ למשנת' המאפה או העוגה אינה עשו לחמניות בצל או לחמניות שום וחתכו בסכין בשרי או
נאסרים משום זה ,ומותר לאוכלם ללא שתיית חלב - .ואם דרך טיגנו את הבצל במחבת בשרי האם יהיו אסורים כמו לחם שלש
ללפת את המאפה עם חלב ע' להלן מש"כ לענין בורקס. בחלב (בכמות גדולה ,ואין היכר).
(אם חתך הבצל בסכין חלבי או טיגן במחבת חלבי -נראה דהפת לא
בורקס תפו"א שעירב בבצק חלב -היות והדרך לאוכלו עם תהיה אסורה משום דאין רגילים לאכול לחם שום ולחמניות בצל עם בשר,
בשר וכן פעמים נותנים עליו רוטב בשרי ,יש לעשותו בכמות לכן הנידון כשחתך בצל בסכין בשרי או טיגן במחבת בשרי האם הפת נאסרה
קטנה או שיעשה היכר ,ובדיעבד אם נתן מעט חלב אפשר לצרף כיון שרגילים לאוכלה עם חלב).
מש"כ המהריט דטעם החלב בטל במאפה. בפשטות נראה דאף שנבלע בלחם טעם בשר הבלוע בבצל
בורקס תפו"א שהתערב בבצק רוטב בשרי – היות ואין דרך והשום ,מ"מ הלחם עצמו אינו אלא נ"ט בר נ"ט ,ובנ"ט בר נ"ט
לאכול וללפת עם הבורקס דבר חלבי וכל החשש שיאכלנו עם חז"ל לא אסרו את הפת ,ומעתה יש לדון רק על הבצל עצמו
קפה וחלב ,למשנת' הבורקס אינו נאסר משום חשש זה ,ומותר שהוא חריף ואין בו היתר נ"ט בר נ"ט האם מותר לאוכלו -
אוסף | 61
לתוכן
ופת שיש מילוי מתוק ומוכח דגם מאפים ה"ה בכלל פת לענין לאוכלו ללא חלב .ואם הדרך ללפתו בגבינה או בחמאה יש
זה -מ"מ אפ"ל דרק מאפים אלו שה"ה פת אלא שהיו ממלאים לעשותו בכמות קטנה או שיעשה היכר.
אותם בבשר או גבינה או במני מתיקה ה"ה בכלל פת ,משא"כ בורקס או בלינצ'ס ממולא בבשר או בגבינה -אם המילוי ניכר
בלינצ'ס דאינו דומה לפת אפשר דאין דינו לענין זה כפת אלא בחוץ -וודאי מותר.
כתבשיל.
אם ניכר שהוא ממולא אבל המילוי אינו ניכר בחוץ -התבאר
לחמם חלה או קוגל על סיר בשרי – יש מקום להחמיר לא לעיל דנח' בזה הפוסקים ,והתבאר באריכות דהעיקר להלכה
לחמם כמות גדולה ששל חלה או קוגל שישאר מזה לאחר להקל.
השבת דדעת החוו"ד ס' צה ס"ק ד ,וצז ס"ק ה ,דאין היתר נ"ט
הטעם להתיר -א' היות ותמיד ממלאים אותם -רגילים תמיד
בר נ"ט בשעת הבישול ,ולדבריו בחלה ובקוגל שע"ג הסיר יש
לבדוק ולשאול במה הוא ממולא ואפשר דהרי"ז נחשב כהיכר.
טעם ראשון של בשר וה"ה בכלל הדין של פת שנילושה עם בשר
וה"ה אסורה באכילה אף בפנ"ע. ב' היות והם מאפים שרגילים למלא אותם בבשר או בגבינה -
אפשר דאינם מוגדרים כמאכל סתמי (פרווה) ואינם כפת המיועד
אולם דעת האבה"ע והפרמ"ג והבית אפרים וכן מוכח בכמה
להיות פרווה.
אחרונים דאף בשעת הבישול יש היתר נ"ט בר נ"ט ,ולדבריהם
החלה או הקוגל לא נאסר ,וע"ע דרכ"ת ס' צה ס"ק ז שהאריך בלינצ'ס י"ל עוד טעם ,אפשר דאינו נחשב מאפה אלא
במח' זו ,ובכה"ח ס' צה ס"ק יב כתב דכיון דיש מח' לכתחילה יש כתבשיל – דהרי התבאר לעיל דרוב הפוסקים נקטו דחומרא זו
להחמיר ( -דבר זה מצוי בזוג שאוכלים לבד לכן יש להם להקפיד לחמם רק היא רק בפת ולא בשאר מאכלים ,ואף שהתבאר דמאפים ה"ה
כמות קטנה). בכלל פת וראיה מהא דדנו הפוסקים לענין פשטידא ופלאדין
א.מ .כימיגרוף 052-7623172 7623171@gmail.com להערות והארות:
| 62אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
על הדף
חסרוןב(,
של מום ,וכן אצל לקמן ד, הגמ'
לא מצינו לראותואצל)כלשון
ישראל ולוי מצפה
להבין ,מדוע הקב"ה
מזו יש ויתירה חגיגהמבדף ב ,א
מסכת בכורות דף
ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת .אדם צריך לדעת
לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו! באקדשים.באכילת
כשהוא כהן יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
להיות בלב בגדר אנדרוגינוס
צריכיםדף צ"ח. והתרגשות
שלמדנו בזבחים הכנהיסודיים
כמהדברים
א"כונשנה
ונשוב
האדם. כדרךבעל יראה,
שהוא זכר עצמה–,וי"א
"יראה
הדרשהבפני וי"אאת
שהוא בריה מביאה הגמרא
שהוא ספק, אנדרוגינוס י"א
בספר קהלת יעקב (ערך מום) מייסד שאברי הגוף מגלים את האור של אברי שאדם בא ליראות כך בא לראות" .יש כאן כמה
בגילויתרפ"ד(
פגםפסחאמת מום.
הנשמה .ואף שהנשמה באמרי גם
)הובאהגוף ,יש איתא
פגם באברי אמת יש
ובשפתוכאשר
הנשמה, גירסאות בראשונים ,ועל כל פנים הצד השווה שבהן
לתקן לאדם שיש ההשתוקקות "שכפי זו, גמרא
עצמה אינה חסרה ,שהרי "נשמה שנתת בי טהורה היא" ,מכל מקום יש חסרון על למהחצי להיות תואמת
שאנדרוגינוס הוא צריכהכתב האדם
שופר ה"ב) של מהל' שהראייה
הרמב"ם פ"ב הראב"ד הוא
(בהשגותיו על
מעשיו כך נתקנים המעשים" ,דהיינו שע"י הכנת חורין.סומא בעין אחת פטור מן ועל כן
שה'כעין חצי עבד חצי בן
אותו, רואה זכר וחצי נקבה,
כלחסום.ולתקןכאן
הרגלהנשמתי
שלהחלק
מום ,גם שהוא בעל
ההשפעות בידו כן מי
לקבל שלה .על בגילוי
האדם, הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
עניניו.בדרך חיים (ד ,יג) מבאר שענין פסול מומין הוא מפני שלכהן יש קדושת
המהר"ל שלימה.
בשם המרדכי ,שאנדרוגינוס ענינו הוא שלפעמים במג"א (או"חשהיא
תקפט) מביא
הגוף" ,שהכוונה בזה שהגוף שלהם נמשך ממדריגה עליונה אלקית ,כי גם לגוף הוא זכר ולפעמים נקבה ,וע"ש בבה"ט שהקשה עליו .ובחת"ס שם כתב בביאור
אם כן ,זוהי הפתיחה למסכת חגיגה " -כדרך שבא ובספרים הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה:
אתשל אדם ,והכהן אברים מן רמ"ח
לקבל ליראות"!תדע ותבין
שהצורה עליונה כאשרמדריגהבא
יש כך האדם
לראות כולולכן
טומטום), שיטה זו ,שהגדרתו תלויה מהיכן מטיל מים (כמו שאמרו בסוגיין לענין
מקבל כבי "יראה – יראה" ,היינו שמה שהאדם
'אתה כהן לעולם'שאדם היא ע"י
הכתוב עליו והחג,ואמר
המועד אבינו, הרגל,
הוא אברהם צדקשל
ראשון ההשפעות
שהיה כהן מתראה לפניו לבהמ"ק ,תלוי ולפעמים מכאן.
כשהוא מהקב"המכאן
יתכן שלפעמים מטיל
אל מול השפע שמגיע אבריעצמו
האדם". כמספראת
ומעלה
מרומםרמ"ח
ומספרו ההשתדלות וההכנה באיכות הראייה שלו .שכמידת
מלמעלה .ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא, ולבאר יותר מהו כל ענין בריה משונה זו ,נציע ענין עמוק.
שלו לראות ,כך הוא מקבל מלמעלה.
לתמוה מדוע רק אצל ובאותה נזר
המידה. אביו האבני אתבשם
עצמו מביא
שהכין
מהתרע"ג) משמואל
כפי(צו בשם
אלא רק מצינו במדרש (ב"ר ח ,א) שכאשר הקב"ה ברא את אדה"ר בראו אנדרוגינוס
כהנים מצינו "בגדי כהונה" ואילו אצל הלויים לא מצינו "בגדי לוייה" .ומבאר, אדם, כתב" :בן
אנדרוגינוס. אותזכרקלז(
ונקבה זהו )פרק סו
ששילוב בין חרדיםהרי שנאמר "זכרבספר
ונקבה בראם",
א(,הנשמה מתגלה להלן )ג,
וישראלים הגמרא
אצל לויים לדברי על כן הדבר
טעון כיסוי, מתאיםבעולם
דבר קדושהוכמה
שכל ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך ,כי ה' משמים
– זצ"ל שפירא הגר"מ מו"ר עם כך על לדבר וזכיתי
דרך כיסוי הגוף (וכן אצל כהנים שלא בשעת עבודה) ,ואילו אצל כהנים הגוף עצמו דורש
אליהם שאנומשכיל
מתייחסים המושגיםהיש
שכללראות אדם חמישי)בני
מבאר השקיף על
ובשערי אורה (שער
"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב ,כמה ה' וכן רושם... תעשה ך ובראיית וכו',
בעוה"ז על פי צורת אדם .ויש מלאכים שנחשבים צד ימין, אלקים
בעליונים ,מתגלים
בתאת הגוף עצמו.לכסות שעוליןכהונה
לרגל, נדרשים בגדי
ישראל כןבשעה
לנשמה ,ועל
ומצורף של
רגליהםפנימי הינו
נאין בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז
שהיהא' – מרמזת על
נדיב,פנימיות.
שנקראאותיות
"אהרן" כולה שהמילה מביא המהר"ל
נדיב בתו של אברם אבינו ובשם המלאכים
גילוייראה,
יראהרז"ל את
ודרשומגדירים
כלומר אנו וכדומה.
זכורך, כתיבאוזן ,עין
יראה כל צד שמאל ,מוח,
האמצעית במאות.ישראלעם האות להבין ,מדוע
באחדות .ר' – ויש(-הנסתרת) לגרים".
האמצעית ה'ה– האות
תחיל
אחד. בשמים לפי כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא
בתחתונים. אדם צורת מושגי
הנדיבות-גירות של אברהם? האמצעיתבחינת
בעשרות. נקראים על שם
נ' – האות למשכילים ,כל
משפיע אבלמלאך שהוא גם
נקבה.המקדש,
מקבל הוא בזמן
בשנהוצורת רגלים
הוא זכר, והנה צורת ג'
משפיע
יום תמיד ,בכל שעה ,בכל מקום .בהסתכלך כלפי
ולמקום"דרך מצוותיך"
צדק בספרולבהמ"ק החיבור
שמבאר הצמח שצורתוכפי
למדים עבודה,
אנורק בעידן מכאן
כל זה אולם דלבא ,יתעורר עלך אתערותא מרעוא אנדרוגינוס.
ברעותא בבחינת
מעלה וגם מקבל הוא
ומגביהבחיצוניות ,שעל
האלוקותמרים כשאדם
מגלה את בנדבת לב,
בבהמ"ק שהעבודה אמור),רק
פרשתהוא
הקדושה,
(עמ' לא ב"ה".
כאנדרוגינוס הוא גילוי של מצב עליון מסוג זה. רעוין
רואים שאנודכלנמצא שהבריה
אנשים
החיצוני של העולם. מצותברובד
ללאאלוקות בבהמ"ק ,גר,
שהיה גילוי בהתנדבות ,כמו כןעצמו
מצינו עשרה ניסים
מלומדה ומעבר למה שהוא מחוייב .כמידת שונים דבריאופנים
הזוהר ביאורבעצם שמצינומביא שזה
באנדרוגינוס ,הם הקודש עבודת
השונות ומעתה נבין ובספר
שההגדרות
לרגלהנשמה מתגלה
עלייהועל כן של כן
פנימיות, חיצוניעל
יראה". כאןל"
גילוי זוכה ה"יראה" ,כך
עובד ,יש כאשר הכהן נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו )בשלח
של יחסי משפיע ומקבל:
בגוף.לבחינה של בת נדיב ,בתו של אברהם אבינו שייכת
יותר לראות פני" ,שבכל פעם שבאים לראות את פני ה',
שהוא תחילה לגרים. שלכך
"בריה ורק שםגםה',
בחינה של יש שלהנכונה
אנדרוגינוס. הכוונה הוא עם
צורה אחת נקבה,לבוא
צריך
ספק זכר ספק
נשוב לענין המומין .שכיון שאצל הכהנים הגוף מצורף לגילוי ,מובן שכאשר פנים ראיית של ההשפעות את לקבל אפשר
בפני עצמה" ,שאינו משפיע ומקבל מוגדר אלא משהו מורכב .וכן יש מצב
קדשך וישראלים ,אנו
הר בלויים "תביאנו אל
משא"כ בסליחות
מוגבלת בגילויה. שאומרים
הנשמה מהבגוף ,גם ישוזהו
חסרון הביאהאחת בעצם
בעת ובעונה נקבה,דיכלומר
שאין אומר,
זכר וחצי הראב"ד הוי
שהוא חצי בבהמ"ק.שדומה להגדרת
אל והביאותים שכתוב כמו תפלתך בבית ושמחנו
עוסקים רק ברובד הפנימי של האדם ,ושם אין שום חסרון .אך בעבודת הכהנים לבהמ"ק ,אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה
הר קדשי וכו'" ,ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על להשפעהבזמנים. שהדבר תלוי
לזכות ובהתלהבותכעין המג"א
הנדרשת ,כדי מקבל .ויתכן מצב גם משפיע וגם
נכונה
במקדש ,הנשמה יוצאת החוצה דרך הגוף ,לכן צריכים בגדי כהונה (ככיסוי לנשמה
גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על מוזרפנים.
בעלמא ,אלא שיש גילויים עליונים שבאים מראיית המגיעה
אינו יצור נמצא שאנדרוגינוס
"נשמה וגוף" גם יחד.
בהמ"ק לבניןהיא
העבודה במום גופני.
הציפייה פגםאת ולמה ולכן יש
מזכירים דרך הגוף), שמתגלה
וגו", ה'
ע"י הפסוק שנאמר על גרים? ולפי האמור הדבר )שביעישיש
משמואל הקודם
שדיברנו בשיעור למה הדבר ודומה כאלו.
כעי"ז איתא בספרי חסידות .בשם בריות לידי ביטוי דרך
מד-א שבאמת בחינת ההתנדבות )שניכרת אצלדףנפלא, אתביטוי
פירשהוא
אנדרוגינוס עבירה ,כך
האבני נזר שאביומביאבה
שנעבדה פסחבבהמה
תרע"א( שמתגלגלות
של נשמות
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל "שכמו שבא לראות הדר כבוד כך:עוד. דידן
ויחכם הגמ'
לחכם דבריותן
לגילויים עליונים.
משה רבינו עשר אמות היה ראיית פני השי"ת. שכינתו ,כך יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי
לכך" .ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין דף מג
משה רבינו עשר אמות היה. הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו,
כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצבות ושברון לב ,אלא
והנה גובה זה ,עצום ורב הוא (לפחות חמשה מטרים) ,ופלא הוא שהרי משה היה בכהנים
ויתבונן שאעפ"כ פוסלין
ויביט במצבו, מומיןבנפשו
שיחשוב אדם
מנהיגם של עם ישראל וקשה לצייר זאת כאשר הוא כ"כ גבוה משאר בני אדם.
בעיקר הפסול של כהן בעל מום צריך ביאור ,וכי למה פגם בחיצוניות של הגוף,
המהר"ל (גבורות ה' יח) מביא מדברי המדרש (שמו"ר פ"א) "ויגדל הילד ותביאהו מעכב בעבודת השם?
אוסף | 63
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
מושפעת מהזכר ולהביא ולדות .עיקר הדיבור של תורה הוא מה שאדם מחכים אל בת פרעה ,כ"ד חודש ואת אמרת ויגדל הילד? אלא מלמד שהיה גדל שלא
ויודע ומלמד לאחרים .ואילו תפילה היא שמבקש אדם השלמה לעצמו. כדרך כל הארץ" ,ומפרש המהר"ל דגידולו של משה היה שלא כמנהגו של
כשחסר לאדם בתורה הוא דומה לעקר ,וכשהוא חסר בתפילה הוא דומה עולם ,והוא דבר נפלא על משה רבינו ע"ה להורות מדריגת משה .והביאור,
לעקרה ,שלא ניתן להשפיע עליו .אלו ב' חלקים בברית הלשון. דכל אחד מכלל ישראל ,הוא פרט בתוך הכלל .מצד עצמו הוא חסר ,ורק ע"י
הצירוף אל הכלל הוא שלם .ואילו משה הוא 'כלל' בעצמו .ולכאו' כוונתו לדברי
ולבאר קצת יותר ,מדוע בתורה מתייחסים דוקא לתלמידים ולא לאדם עצמו,
המדרש שמשה רבינו שקול כנגד ששים ריבוא.
נראה כוונת רבי צדוק כך :ההדגש כאן הוא על השימוש בדיבור ,והלימוד של
אדם עם עצמו הוא לאו דוקא שייך לדיבור ,אבל שמוסר לתלמידים הוא ובכך מבאר מהר"ל מה שגבהו של משה הוא עשר אמות ,שהלא כיצד אנשים
דיבור .ונוסיף מה ששמעתי ממו"ר הגר"י ספטימוס שליט"א ,דאיתא באריז"ל פרטיים מצטרפים לכלל – ע"י מנין אנשים .וכשרוצים לומר שמשה רבינו הוא
שהחילוק בין תורה לתפילה הוא ,שבתפילה אדם עומד לפני המלך כעבד צורה כללית ,אומרים שגבהו עשר אמות ,שמיניה וביה יש מספר כללי דהיינו
ב(,כאילו לומדים לקמן ד,
בתורה, עם הגמ'
הקב"ה ועוסק )כלשון לראותו
אדם יושב מצפהבתורה הקב"ה
מאריה .ואילו קמיה חגיגה דף ב ,א עשר.
לדעתל"דיבור" של אדםאיןצריך
מתייחסים השי"ת.עצמי באהבת
שמצד לימוד לבונמצא בחברותאיתלהב
כביכול..... ובזה ובבאר הגולה (באר ה דף צט ,ב) מביא המהר"ל את הגמ' במו"ק (יח ,א) שפרעה
לו!האדם עצמו, מצפה
בתוך מחכה לו!
העצמי הוא שהקב"ה
דהלימוד לבהמ"קהזולת,
באשייכות אל כשהוא
שהוא האדם, יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות
היה גבהו אמה וזקנו אמה וכו' ,ומבאר שהכוונה לצורה הפנימית והפרטית,
א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב
פנימי עם בורא העולם .וע"כ כל ההולדה שמתייחסים כאן בגמ' הוא בחיבור קטנה
האדם. מהותכדרך אדם–בעל
יראה, הדרשהשהוא
"יראה וכשבאים לבטא
מביאה את ייחודיותו.
הגמרא שזה מבטא את
שייך דוקא לדבר חיצוני ,ועל כן בתורה זהו תלמידים .אבל בתפילה זה האדם כמה
עשר כאןהיא לראות" .יש
המהותית אצל בא
משה ,שצורתו ולהיפך כך
אמה.ליראות שגבהובא
שאדם ונמוכה ,אומרים
דו"ק.אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד( ובשפת
עצמו. שבהן
לומר השווה
שכוונתו הצד
ונראה כל פנים
לפנימית. בראשונים ,ועל
מצטרפת גירסאות
הצורה החיצונית אמות .ובאמת שגם
על גמרא זו" ,שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן הנקובותלמה
בגמ', תואמת להיות
במידות צריכהלא האדם
נמוך ,אבל גבוהשלופרעה
שהראייה
הואהיה משהשאמנם במציאות
הכנתהוא לא 'עקר'
וקבלה .ואז
השפעה שע"י
המעשים" –,דהיינו
נתקניםב' השלימויות
כך יחד הם
ותפילה תורה
מעשיו מן פטור אחת בעין סומא כן ועל אותו, רואה שה'
דזה קאי על המהות הפנימית ,אבל הבחינה החיצונית גילתה קצת מהפנימית.
'עקרה'.בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל ולאהאדם, הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
עניניו. שלימה.
שכל השיעורים הללו אינם גשמיים חמריים "רק שהיא
(עג ,ב) כתב ובחי' אגדות ב"ב
דף מה שבא לומר כי דבר זה מצד צורתם המופשטת וכיון שכך הוא מצד הצורה
אם כן ,זוהי הפתיחה למסכת חגיגה " -כדרך שבא ובספרים הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה:
המופשטת ,אמרו חכמים עליו השיעור הזה ,כי לא יביטו חכמים אל החומר
לראות כך בא ליראות"! שהצורה לקבל את "יראה – יראה" ,היינו שמה שהאדם מקבל כביכול
שבאשהשאדם איברים
והחג ,היא ע"י רנ"בהמועד
ההשפעות של הרגל, מצד שראוי
תלוי השיעור מה
לבהמ"ק, מתראהבחנו
לפניו ולכך כאשר מהקב"ההצורה...
כשהוא מאחר שכך הוא מצד
שמגיע השפע מול אל עצמו
את אברי האשה ומצאו בה רנ"ב ,ולר"ע יש רנ"ג (כךאת
ומעלהמנו
מרומםישמעאל
תלמידי ר' באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
תמצא ולכך המופשטת. הצורה מצד שיעורו וכך שכך עליו הצורה ,מ"מ יאמר
ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא, מלמעלה.
מהראשונים). לפי חלק
מלמעלה .על ד' מאות פרסה, מקבל
שהוא ד' מאות הוא א"י וכמו כך
ששיערו לראות, דבר זה בכמהשלו
מקומות,
אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה. ומשה כמה הוי עשר אמה ,כי לא יביטו חכמים רק אל הצורה המופשטת מצד
והקשה בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' קכ) שבתפילה על החולה אנו יותר" .סו אות קלז( כתב" :בן אדם, לכתוב )פרק
א"אחרדים בספר
עצמה ,והבן זה כי
א(,מתפללים על ולכאו')ג,
כאשר החולה,להלן
הגמרא לדבריאיברי
הדברלרמ"ח
ישלח רפואהמתאים וכמה
מבקשים שה' ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך ,כי ה' משמים
וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל – משכיל דורש במידות היש
ושיעורי חז"ל. שעוסקיםלראות
בני אדם עלפעם
השקיףבכל
וזהו יסוד גדול לדעת
שאנו מבקשים ומיישב
כמה נדיב,בסוגיין. אחר ,כמבו'
בנעלים בת במספר
פעמייך לנקוביפו היו צריכים
דכתיב מה אשה,
"מאי אלקים וכו' ,ובראייתך תעשה רושם ...וכן ה'
לצאצאיהם ,וכיון
"מינאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל ,בת
תעבור האבות שברכת כלומר וכו'", אבותינו שבירך דף מד-ב בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז
שהיה
לקבל ברכה יותר נדיב,יכולה
שנקראהאשה
אבינואחד ,אין אברם
איברים לכל שלרמ"ח נדיב בתו
האבות היו שאצל כתיב יראה כל זכורך ,ודרשו רז"ל יראה יראה,
איברים .מדוע עם ישראל רמ"חלהבין,דהיינוויש
לגרים".
שישה במקור,
תחילממה כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא
נקראים על שם בחינת הנדיבות-גירות של אברהם? ועקרהלמשכילים ,כל בזמן עקר
המקדש ,אבל יהיה בך ג' לא
רגלים בשנה
אמנם יש שכתבו (שער הכולל ועוד) שבאמת במי שבירך לחולה נקבה ,אין לומר בהסתכלך כלפי
התלמידים, מקום.בך עקר מן אמר בכל
ריב"ל לא יהיה ובבהמתך,שעה,
תמיד ,בכל
יוםועקרה
"לא יהיה בך עקר
החיבור לבהמ"ק ולמקום "לכלשצורת
איבריה". למדים מכאן אנו
איבריה ,אלא רמ"ח מעלה ברעותא דלבא ,יתעורר עלך אתערותא מרעוא
הקדושה ,הוא רק בנדבת לב ,כשאדם מרים ומגביה עקורה לפני המקום .אימתי בזמן שאתה משים תפילתך
ב"ה". תהיה רעוין
ועקרה שלא דכל
כמוזה.גר ,ללא מצות אנשים ליישב ענין דרך נוספת
בהתנדבות, ומצינו
עצמו עצמך כבהמה".
כמידת מחוייב. שהוא למה ומעבר מלומדה
בירושלמי (סוטה ה ,א) איתא ד"מים המאררים" עולה פעמיים רמ"ח – כנגד בעל דברישאינו
הזוהר שזה ביאור
כבהמה" הוא מביאעצמך
הקודש"משים
שהפירוש עבודת
ובספרמבאר,
המהר"ל בחי' אגדות
ה"יראה" ,כך זוכה ל"יראה" .על כן עלייה לרגל )בשלח נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו
מסוגיין דלאשה המפרשים
אבינו והקשואברהם הנואף.
בתו של בתאברי
נדיב, ורמ"ח אברי הסוטה
לבחינה של רמ"ח
שייכת לעליונים. מחובר הוא בשלימות, מהקב"ה השפעה
לראות פני" ,שבכל פעם שבאים לראות את פני ה', יש גאווה ותמים ,ועליו
אברים.
לגרים. שהואמרמ"ח
תחילה יש יותר ורק כך
העליון, מקור ה',
התורה של שםהנכונה היא הכוונה
תפילה .תורה תורהלבוא עם
והשפעה של צריך
יש השפעה של
החיד"א (דבש לפי אות ס) מיישב ,דעיקר מנין אברי האשה הוא רמ"ח ,וכדאיתא
היא פנים
השפעה ראיית
שלותפילה
ההשפעותרוחני.
אתתורה ממקור תלמידים לקבל
ולהביא להם שיוכל ללמד אפשר
וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך לעולםהביאה
התחתון. בעצם העליוןדי
ותפילה לעולםשאין
אומר,
הוישייכת
בבהמ"ק.תורה
ששייכת לעולם הגשמי.
מטמאין באוהל.
והביאותים אל שבאשה ,אין
שכתוב בביתהיתירים
תפלתך כמו דהאיברים בסוגיין
ושמחנו לבהמ"ק ,אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה
מדבר על
איברים הוא המניין דודאיהזה
רמ"ח הפסוק הירושלמיהלא
מוסיף, עלולכאורה וכו'",
קדשיתמר הר
ובספר עלי להשפעה
ובכמה לזכותיחדיו.
כדימופיעים הנדרשת,
ותפילה ובהתלהבות
מקום תורה שעל כן בכלנכונהמוסיף המהר"ל
גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על פנים .העבודה ,התורה ,ובדרך החיים) שתורה מראיית
התמימות, המגיעה
המהר"ל (נתיב מקומות מבאר
הכתוב שני צירים
בהמ"קשהוסיף
ישמעאללבנין
הציפייה אתרבי
דאמר ולמהבגמ' כאן,
מזכירים וגו",מוכח
הכללי ,וכן
ה' היא שורש העליון ותפילה שורש התחתון .ועל כן אנו אומרים "יהי רצון שיבנה
איברים נוספים, האמוריש לה
הדבר ולפיבפשטות
הכתוב" ,הרי
"הוסיף גרים? ומהו לשון
שנאמר על ע"ידלתות,
הפסוק ושתי )שביעי
המקור משמואלהיינו
בשםבתורתך" –
חלקנוחסידות. התפילהבספרי
והעבודה" .ותן מקוםאיתא
בהמ"ק" – היינוכעי"ז
אצל )שניכרת
הבסיסי. ההתנדבות
עולים למנין בחינת
נוספים אינם שבאמתאיברים נפלא,
כנ"ל ,שאותם אלא של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את
הגרים( ,היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל אלה.לראות הדר כבוד בחינותשבא
"שכמו כך:לב'
דידן זוכה
הגמ'לגמרי
דברי שלם
העליון .אדם שהוא
שידוע אודות מנין המצוות ,דהנה יש תרי"ג מצוות ,ובספר פני למה
השי"ת. מצטרף והדבר
ראיית המכפלה"ראוי
"מערתאם הוא
עניןויבחון
בעצמו
מלשון בו שזהו
מבאריראה
כך היה
שכינתו,זצ"ל
ומו"ר הגר"מ שפירא
מעלות התורה כתב דאמנם יש הרבה יותר מצוות ,אלא שתרי"ג הוא המנין ותחתונים .משמואל שאין
עליוניםבנו השם
שחיברו כך
ומוסיף על כפילות ,ששםלכך".
קבורים אלה
הכללי .וממילא ה"ה באיברים שהם כנגד המצוות ,יש איברים כלליים ויש אופן הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו,
למנות איברים נוספים. מצטרפיםאלא
היטב ושברון לב, לעצבות
שדבריו ולאאות יא) (ליקוטיניתן
מאמרים לשמחה יו"טהכהן נצרף לכאן כי
דברי ר"צ
שאעפ"כ ויתבונן במצבו, ויביט בנפשו אדם שיחשוב
לדברי המהר"ל .הוא מעיר על הגמ' כאן ,מדוע "עקר" בלשון זכר מתייחס
ומובן שאומרים גם על אשה "רמ"ח איבריה" ,ואין זו טעות.
לתלמידים ,ו"עקרה" בלשון נקבה מתייחסת לתפילה ,אלא שעקר הוא זה
ונסיים בפירוש נפלא של המג"א בספרו שמן ששון על פרשת חיי שרה. שאינו יכול להשפיע והיינו שאין לו תלמידים .עקרה היא זו שאינה יכולה להיות
| 64אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
מדרגות .וזו היתה טענת קורח על משה ,מדוע שינה את המצב הזה. הנה איתא במדרש "יודע ה' ימי תמימים ,כשם שהם תמימים כך שנותיהם
תמימים ,בת כ' כבת ז' לנוי וכו' " .וביאור הדבר ,דהנה יש באדם רמ"ח איברים
ובעבר דיברנו על כך ,שהעבודה בבכורות פירושה שלכל משפחה יש נציג
וכנגדם מצוות עשה ,ושס"ה גידים וכנגדם מצוות לא תעשה .ובתוך המצוות
שעובד במקדש ,ורק אחרי החטא נעשו חילוקי מדרגות בתוך כלל ישראל,
יש שהזמן גרמן ,ומספרן – ארבע ,שבגמ' בקידושין איתא "סוכה ,לולב,
ורק הכהנים עובדים .אך קודם החטא ,לכל משפחה יש ייצוג הולם במקדש.
שופר ,ציצית ותפילין" ,והתוס' כתבו להשמיט ציצית מפני שיש מ"ד דנוהג
מעתה י"ל ,דבכור רגיל הוא זה שהוא בכור לנחלה ולכהן ,שהכל מתחבר יחד. בלילה .מעתה ממניין רמ"ח יורדים ד' ,וזה כנגד ד' איברים יתירים באשה,
שאותה קדושה שנתגלתה ביציאת מצרים של "בני בכורי ישראל" כוללת דכל יתר כנטול דמי (ולר"ע דיש חמשה איברים יתירים ,י"ל דמונים גם מצוות ציצית).
הכל .אך לעתים יש גילוי פרטי של בכור לנחלה ,או בכור לכהן .אך בשורש נמצא שהתוספת נהפכת לחסרון.
הדברים אין חילוקי מדרגות בין כהונה למלכות ,והכל עולה למקום אחד.
וזהו שאמר המדרש "כשם שהם תמימים" פי' צדיקים נשים (כמו שרה)" ,כך
לבכור יש גם את המלכות של המשך ההנהגה של האב ,וכן ענין הקדושה
הגמ' לקמן ד ,ב(, שנותיהן הם כנגד לא תעשה (דהיינו שנה שיש בה שס"ה חגיגה פי'
שנותיהן תמימים",
)כלשוןנכון. לראותו
בזה ,ונראה מצפה
עוד לעיין שלהקב"ה
הכהונה .ויש דף ב ,א
ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת .אדם צריך לדעת ימים כנגד הגידים וכנגד ל"ת שנוהגות באשה כבאיש) ,והם תמימים ,שאשה חייבת
כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו! ליראות כנגד
מצוותבאעשה שהם
לראות כך שהזמןשבא
גרמא ,אבל אע"פכדרך
תעשהיראה
בכל מצוות לא יראה
א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלבדף מז
האיברים אינם תמימים ,שהרי חסרים ד'.
האדם. הגמרא מביאה את הדרשה "יראה – יראה ,כדרך
בת כהן ובת לוי שאדם בא ליראות כך בא לראות" .יש כאן כמה
ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד( גירסאות בראשונים ,ועל כל פנים הצד השווה שבהן דף מו
לתקן
תלא רחמנא. הבכורה ,לאדם
דבפטר רחם ההשתוקקות שיש
"שכפיבכור ,פטור מן גמרא זו,
כהן) שילדה בתעל
לוי (או בת הוא שהראייה של האדם צריכה להיות תואמת למה
מעשיו כך נתקנים המעשים" ,דהיינו שע"י הכנת לכהןאחת פטור מן לנחלה כןובכור
סומא בעין בכוראותו ,ועל
שה' רואה
שנישאת לישראל הרגלמאחר
ולתקן כל שלכהנתלוייה או דלכאו' אותה
ההשפעות תמוהים ,לקבל והדברים
האדם ,בידו הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'
מלהחשב לבת לוי ובת כהן ,שהרי אינה אוכלת בתרומה. פוסקת
עניניו. לכהן ,והגדרים שלהם שונים .בכור לנחלה תלוי שהיאובכור
שלימה. יש בכור לנחלה
ב"ראשית אונו" של האב ,ובכך ש"לבו דוה עליו" .ואילו בכור לכהן תלוי
ובימי חרפי אמרתי כדלהלן ,והרציתי הדברים לפני דודי הדגול הרב אליהו
אם כן ,זוהי הפתיחה למסכת חגיגה " -כדרך שבא הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה: ובספרים
האמא. ב"פטר רחם" מצד
ליראות"! שהצורה לקבל את חן לפניו.
ונשאובא
זצ"ל,כך הרטמן
לראות "יראה – יראה" ,היינו שמה שהאדם מקבל כביכול
שאדם ממשיך
שהבכור תלוי לנחלה, מתראה בכור
מסביר מהו ענין כא ,טז) הרש"ר הירש (דברים
ואת אמו ודבק ע"יאביו
היא את
והחג ,איש
המועדכן יעזוב בפרשת הרגל,
בראשית "על ההשפעות של
הנה נאמר לבהמ"ק, לפניו כשהוא מהקב"ה
מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
למנהיג נעשה הבכור והבן המשפחה, מנהיג היה האב אביו. את המהלך של
אומרת לאסור רוה"ק שמכאן כתב שם וברש"י אחד",
מלמעלה .ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא, לבשר והיו באשתו מלמעלה. מקבל
שיעביר לו את המנהיגות, לבן כדי הוא האב שיהיה כך
קשר בין לראות, שלו
צריך תחתיו .ועל כן
ובאותה המידה. הולד. אחד ע"י
עצמו והיו לבשר
שהכין את העריות,מה
אלאנחרק כפי
על בני
ועל כן אם אין לבו דוה עליו אין כאן בכורה .ויש להוסיף על דבריו ,שמצד שני
המשמעות היא שהקורבה שיש בעריות היא מפני שיש עי"ז הולדת ולד. אדם,כן כתב:ע"י"בן
האם .ועל אות קלז(
הבסיסית באה )פרק סו
הקדושה חרדים
ולעולם בקדושה,בספר
בכור לכהן תלוי
וכמה מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג ,א(, ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך ,כי ה' משמים
עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל – כךוז"ל:
רש"י
על על וזכיתיחולק
לדבר והרמב"ן הראשון השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש
בפדיון. מחויב ישראל קדושת את שמתחיל
נדיב ,כמה
בולדותיהם .והנכון בתאחד לבשרבנעלים פעמייך
והחיה יהיו מה יפו
הבהמה דכתיבכי גם "מאי
בזה טעם, "ואין הוא ה'
כנגד לנחלהוכן
רושם...
תעשהשבכור
ל"מלכות"ךו"כהונה".
מקבילותובראיית
אלקים וכו',
ושתי הבחינות הללו
נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל ,בת לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז בהסתכלוהוא כנגד מלכות.
ישפיע בך מלכות ,ובכור לכהונה
בעיני ,כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן ,אבל יבא הזכר על
נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב ,שהיה כתיב יראה כל זכורך ,ודרשו רז"ל יראה יראה,
שנקבת האדם עם בעבור
ישראל הכתוב, זה אמר
מדוע להם ,ומפני
להבין, וילכוויש נקבה שימצא,
לגרים". תחילה איזה לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הואשבאכדלהלן.
כדרךדבריו
וניתן להוסיף על
אברהם?
כבשרו ,ויחפוץ גירות של
והיתה בחיקו ודבק -בה,
הנדיבות
מבשרו,בחינת
שםובשר נקראים על
מעצמיו היתה עצם ג' רגלים בשנה בזמן המקדש ,אבל למשכילים ,כל
בה להיותה תמיד עמו וכאשר היה זה באדם ,הושם טבעו בתולדותיו ,להיות שאין שמכאן
כלפי מיהודה" כתב
בהסתכלך מקום.בכלשבט
שעה,יסור
הפסוק "לא
על בכל
תמיד, הרמב"ן יום
(בראשית מט ,י)
ולמקום ורואים את
לבהמ"קואת אמם,
החיבוראת אביהם למדים שצורת
בנשותיהם ,עוזבים אנודבקיםמכאןמהם
הזכרים מרעוא
ועל אתערותא
החשמונאים. יתעורר עלך
הטענה על דלבא,וזו היתה ברעותא
המלוכה, מעלה עטרתלכהנים לקחת את
הקדושה ,הוא רק בנדבת לב ,כשאדם מרים ומגביה להםב"ה".
המשך ,וכמבואר בירושלמי שהנוטל מלכות שלא רעוין דכלהיה
כך נענשו שלא
נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד וכן כי אחינו בשרנו הוא ,אל כל שאר
עצמו בהתנדבות ,כמו גר ,ללא מצות אנשים כראוי ,מאבד את ההמשכיות.
שאר אביו ואמו
כמידתמחוייב .יעזוב
שהוא בשר" והנה
יקראו "שארבמשפחהלמה
הקרוביםומעבר
מלומדהבשרו, ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר
מהם".על כן עלייה לרגל יראה". זוכה ל"
קרובה לו שאשתו ויראהכך
ה"יראה",
וקורבתם, תבואושל
"כיטעמםעה"פ היה מקומותשםיוצאחז"ל
לבאר מה שדרשו בכמהמשמואלנז(.
והנה השם )בשלח
שייכת לבחינה של בת נדיב ,בתו של אברהם אבינו ה', פני את לראות שבאים פעם שבכל פני", לראות
החשמונאים שלקחו את המלכות .בדבריו לחנוכה (תרע"ב ליל ד) מבאר
לבשר אחד" אינו ההולדה (שזה קיים גם בבע"ח) ,אלא ש"והיו
לגרים. דמפרש
תחילה כלומר,
שהוא נפרדים,כך
ה' ,ורק שלב'שם
הכוונה שהם חיים באופן משותף ונדבקים זה בזה לכל החיים ,שזה דבר ואין כתרים הנכונה הם הכוונה
כהונה ומלכות העולםעם
הרגיל, סדרלבוא צריךשבודאי שלפי
פנים ראיית של ההשפעות את לקבל אפשר
לערב ביניהם .אך כשנמצאים במקום יותר גבוה בקדושה ,אין חילוק ,והכהן
שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך שמיוחד מה
בבני אדם. וזהו בבהמ"ק .הוי אומר ,שאין די בעצם הביאה
ושמחנו בבית תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל בכהונה,
שימשבכוונה לוי ,ואעפ"כ
ההשתדלות היהאת צריךרבינו
לעשות אלאשמשה מצינו יכול להיות מלך .וכן
לבהמ"ק,
מתייחס לאביו הזהשהוולד
מדבר על הפסוקאדם
הלא דשאני
ולכאורהרש"י,
מבאר בכוונת קדשישם
וכו'", הר אריה
ובגור נכונה ובהתלהבות הנדרשת ,כדי לזכות להשפעה
אצלו היתה לא רבינו, משה קדושת מעלת שלרוב והביאור, ואף היה מלך.
על אחר אביו, גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים
מתייחס הזה שהעגל אומרים שאין בע"ח אצל משא"כ ואמו, המגיעה מראיית פנים.הפרדה בין הרשויות.
בהמ"קאיש ואשתו רש"ילבנין
שהחיבור בין הציפייה
אתשאומר מזכירים וזהו
ולמהשור פלוני". שאין וגו",
אומרים "בן ה'
בשרםהדבר האמור ולפי למעלת
החומר)שביעי ממעלת ויצאו בספרינס גדול,
איתאעל ידם
שנעשה ובית חשמונאי
אחד". נעשה גרים?"ושם שנאמר על
וכלשון רש"י הפסוק
ע"י הולד, באע"י
לידי ביטוי משמואל בשם חסידות. כעי"ז
נפלא ,שבאמת בחינת ההתנדבות )שניכרת אצל פירש את
כהונה האבני נזר
ההפרדה בין שאביובו את מביא
גבוה ,שאין תרע"א(כ"כ נבדלים ,פסח
הגיעו למקום שכלים של
בהמ"ק ואל
מולידים וולד ,אין אלעד שלא ואשה,אותנו
שמביא איש היא מה
נישואין כשיש הגרים( ,שבכל
מעתה י"ל, כבודהיו לראות הדר
שכבר לא שבאבכך ,אף
"שכמולאחוז הבאיםכך:
שהמשיכו הגמ' דידן
דבריהדורות
למלכות .אולם
השי"ת. פני ראיית
ביניהם מושלם וגמור .וכשיש כהנת ולוייה ,כל זמן שלא נולד להם ולד, הקשר כך יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי שכינתו,
בדרגת אבותיהם ,נענשו.
הם עדיין בשם כהנת ולוייה ואין מחוברים לבעליהם ,ורק בלידה הם נעשים לכך" .ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין
ממנו,
העדה מהנדרש כל רחוק
קורח אומר "כי קורח)היותו
שכאשר פרשת על
שיתמרמר הפירוש
השילוח (ח"א וכן מבואר במי
מחוברים לבעליהם ,ועל כן בנם פטור מן הבכורה ,דעד שלא נולד ,האם עדיין שכן אלא
שטות ,לב,
הדברושברון
לעצבות
לעתיד ולא " ,אין ניתן
קהל ה' לשמחהעל
יו"ט תתנשאו
כיומדוע
כולם קדושים
כהנת ולוייה .ומהאי טעמא חוזרת לבית אביה אם אין לה ולד .וע"כ נחשב שאעפ"כ ויתבונן במצבו, ויביט בנפשו אדם שיחשוב
לבוא הקב"ה יעשה מחול לצדיקים ,דהיינו בעיגול שאין שום אחד יותר
בשעת הלידה כפטר רחם של כהנת ולויה.
קרוב מחבירו .ומוסיף תלמידו רבי צדוק הכהן (פרי צדיק קורח אות א) שכן היה
ויש עוד לעיין בזה. במתן תורה ,שנתקיים בהם "כל העדה כולם קדושים" ,ולא היה בהם חילוקי
אוסף | 65
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
לדברי המהר"ל .הוא מעיר על הגמ' כאן ,מדוע "עקר" בלשון זכר מתייחס מנהיגם של עם ישראל וקשה לצייר זאת כאשר הוא כ"כ גבוה משאר בני אדם.
לתלמידים ,ו"עקרה" בלשון נקבה מתייחסת לתפילה ,אלא שעקר הוא זה
המהר"ל (גבורות ה' יח) מביא מדברי המדרש (שמו"ר פ"א) "ויגדל הילד ותביאהו
שאינו יכול להשפיע והיינו שאין לו תלמידים .עקרה היא זו שאינה יכולה להיות
אל בת פרעה ,כ"ד חודש ואת אמרת ויגדל הילד? אלא מלמד שהיה גדל שלא
מושפעת מהזכר ולהביא ולדות .עיקר הדיבור של תורה הוא מה שאדם מחכים
כדרך כל הארץ" ,ומפרש המהר"ל דגידולו של משה היה שלא כמנהגו של
ויודע ומלמד לאחרים .ואילו תפילה היא שמבקש אדם השלמה לעצמו.
עולם ,והוא דבר נפלא על משה רבינו ע"ה להורות מדריגת משה .והביאור,
כשחסר לאדם בתורה הוא דומה לעקר ,וכשהוא חסר בתפילה הוא דומה
דכל אחד מכלל ישראל ,הוא פרט בתוך הכלל .מצד עצמו הוא חסר ,ורק ע"י
לעקרה ,שלא ניתן להשפיע עליו .אלו ב' חלקים בברית הלשון.
הצירוף אל הכלל הוא שלם .ואילו משה הוא 'כלל' בעצמו .ולכאו' כוונתו לדברי
ולבאר קצת יותר ,מדוע בתורה מתייחסים דוקא לתלמידים ולא לאדם עצמו, המדרש שמשה רבינו שקול כנגד ששים ריבוא.
נראה כוונת רבי צדוק כך :ההדגש כאן הוא על השימוש בדיבור ,והלימוד של
ובכך מבאר מהר"ל מה שגבהו של משה הוא עשר אמות ,שהלא כיצד אנשים
לתלמידים הואשמוסר ב(,
לקמן ד,הגמ'אבל
)כלשוןלדיבור, לראותו
דוקא שייך מצפה
הוא לאו הקב"העצמו
אדם עם
דף –ב,ע"יאמנין אנשים .וכשרוצים לומר שמשה רבינו הוא
חגיגהלכלל
פרטיים מצטרפים
לדעת
דאיתא באריז"ל ספטימוסצריך
שליט"א, השי"ת .אדם באהבת
ממו"ר הגר"י ששמעתייתלהב לבו
ובזהונוסיף מה
דיבור.
לו! מצפה לו! מחכה שהקב"ה לבהמ"ק בא כשהוא ליראותדהיינו
מספר כללי
ישבא
וביהכך שמיניה
לראות אמות,
שבא יראהעשר
כדרך יראהשגבהוצורה כללית ,אומרים
שהחילוק בין תורה לתפילה הוא ,שבתפילה אדם עומד לפני המלך כעבד
א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב עשר.
קמיה מאריה .ואילו בתורה אדם יושב עם הקב"ה ועוסק בתורה ,כאילו לומדים
האדם. יראה,א) כדרך
שפרעה הגמרא מביאה את הדרשה "יראה –
ובבאר הגולה (באר ה דף צט ,ב) מביא המהר"ל את הגמ' במו"ק (יח,
בחברותא כביכול .....נמצא שמצד לימוד עצמי אין מתייחסים ל"דיבור" של שאדם בא ליראות כך בא לראות" .יש כאן כמה
תרפ"ד(האדם עצמו,
הוא בתוךפסח דהלימודאמת
העצמי הזולת,באמרי
אל)הובא איתא אמת
שייכות ובשפת
שהוא האדם, והפרטית, הפנימית
השווה שבהן הצדלצורה
שהכוונהפנים
ומבארועל כל אמה וכו',
בראשונים, היה גבהו אמה וזקנו
גירסאות
לתקןכאן בגמ' הוא ההולדה לאדם
שמתייחסים ההשתוקקות שיש "שכפי
העולם .וע"כ כל פנימי זו,
עם בורא בחיבורגמרא
על קטנה מהות בעל אדם שהוא לבטא וכשבאים
הוא שהראייה של האדם צריכה להיות תואמת למה ייחודיותו. שזה מבטא את
אבלהכנת
בתפילה זה האדם שע"י המעשים",זהודהיינו
תלמידים. נתקניםועל כן בתורה דוקא כך
לדבר חיצוני, מעשיו שייך מן פטור אחת בעין סומא כן ועל אותו, רואה שה'
ונמוכה ,אומרים שגבהו אמה .ולהיפך אצל משה ,שצורתו המהותית היא עשר
דו"ק.בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל האדם,עצמו. שכוונתו ה'
לומר ונראהלראייתדומה החסירה
לפנימית. ראייתו
מצטרפת שאין
החיצונית הראייה
הצורה אמות .ובאמת שגם
עניניו. שלימה.
היה משה גבוה ופרעה נמוך ,אבל לא במידות הנקובות בגמ', שהיאשאמנם במציאות
תורה ותפילה יחד הם ב' השלימויות – השפעה וקבלה .ואז הוא לא 'עקר'
'עקרה'.זוהי הפתיחה למסכת חגיגה " -כדרך שבא ולאאם כן, מהפנימית.
עומדקצתכנגד זה:שזהגילתה
החיצונית הבחינה
דרשו, הפנימית ,אבל
הקדושים דזה קאי על המהות
ובספרים
לראות כך בא ליראות"! שהצורה לקבל את חמרייםכול
"רק מקבל כביגשמייםשהאדם שמה
הללו אינם יראה" ,היינו
השיעורים "יראהב)–כתב שכל
ובחי' אגדות ב"ב (עג,
ההשפעות של הרגל ,המועד והחג ,היא ע"י שאדם מהקב"המצד צורתם המופשטת וכיון שכך הוא מצד הצורה
תלוי לבהמ"ק, לפניו מתראה כשהוא שבא לומר כי דבר זה
מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע דף מה באיכות הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה
מלמעלה .ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא, יביטו חכמים אל החומר מקבל כי לא
מלמעלה. השיעור הזה,
כך הוא לראות,עליו
שלו חכמים
המופשטת ,אמרו
המידה. עצמו ובאותה
שבאשה שהכין את
איברים אלא רק כפי מהרנ"ב מאחר שכך הוא מצד הצורה ...ולכך כאשר בחנו השיעור מה שראוי מצד
ולכךאדם,
תמצא המופשטת".בן
קלז( כתב:הצורהאות
סומצד חרדיםוכך)פרק
שיעורו בספרעליו שכך
הצורה ,מ"מ יאמר
ולר"ע יש רנ"ג (כך להלןרנ"ב,
)ג ,א(, ומצאו בה האשה
הגמרא את אברי
לדברי ישמעאל מנו
הדבר וכמהר'מתאים
תלמידי משמים
פרסה, כי ד'ה'מאות
שכלך ,על
בעיני ד' מאות בוראך
א"י שהוא ששיערווכמואתתמיד דבר זה בכמהראה
מקומות,
מהראשונים).על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל –
וזכיתי לדבר
לפי חלק דורש
מצד הצורהמשכיל
המופשטת לראותאלהיש
אדםחכמים רקבני יביטו
עלכי לאהשקיףאמה,
ומשה כמה הוי עשר
"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב ,כמה אלקים וכו' ,ובראייתך תעשה רושם ...וכן ה'
על החולה אנושבתפילהבת
שעולין לרגל, שלמה (או"ח
בשעה סי' קכ) ישראלשל לך
רגליהםהאלף
נאין בשו"ת
והקשה יותר".
בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה ,וע"ז לכתוב א"א עצמה ,והבן זה כי
שהיהמתפללים על
ולכאו' כאשר
החולה,נדיב,
שנקרא איברי אברםלרמ"ח
אבינו ישלח רפואה מבקשים שה'
בתו של נדיב יראה יראה, ודרשו רז"ל כל זכורך,
ושיעורי חז"ל. שעוסקים במידות יראהפעם וזהו יסוד גדולכתיב
לדעת בכל
שאנו מבקשים ישראל
עם ומיישב מדוע
בסוגיין. להבין,כמבו' לנקוב ויש
במספר אחר, לגרים".
היוהצריכים
תחיל
אשה, כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא
אברהם?
לצאצאיהם ,וכיון שלתעבור שברכתגירות
האבות הנדיבות- בחינת
כלומר שם וכו'", נקראים על
אבותינו "מי שבירך ג' רגלים בשנה בזמן המקדש ,אבל למשכילים ,כל
שאצל האבות היו רמ"ח איברים לכל אחד ,אין האשה יכולה לקבל ברכה יותר דף מד-ב יום תמיד ,בכל שעה ,בכל מקום .בהסתכלך כלפי
מכאן אנו למדים שצורת החיבור לבהמ"ק ולמקום מעלה ברעותא דלבא ,יתעורר עלך אתערותא מרעוא
כשאדם מרים ומגביה איברים. דהיינו רמ"ח
בנדבת לב, הוא רקבמקור, ממה שיש
הקדושה, ב"ה".בך עקר ועקרה רעויןיהיה
דכל לא
אנשים
נקבה ,אין לומר ללאבמימצות
שבירך לחולה ועוד) גר,
שבאמת בהתנדבות,הכוללכמו עצמו
יש שכתבו (שער אמנם
איבריה".שהוא מחוייב .כמידת"לכל למה ומעבר מלומדה התלמידים, עקר מן
דברי הזוהר יהיה בך
ביאור שזהמביא לא
אמר ריב"ל ובבהמתך,
הקודש עבודתועקרה "לא יהיה בך עקר
ובספר
רמ"ח איבריה ,אלא
ה"יראה" ,כך זוכה ל"יראה" .על כן עלייה לרגל תבואו
משים שאתהבזמן"כי
עה"פ
חז"לאימתי שם
המקום. שדרשולפני )בשלח נז(.
תפילתך עקורה ועקרה שלא תהיה
נדיב ,בתו של אברהם אבינו ליישב בת
ענין זה. לבחינה של שייכת
דרך נוספת ומצינו לראות פני" ,שבכל פעם שבאים לראות את פני ה', עצמך כבהמה".
שהוא תחילה לגרים. צריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה' ,ורק כך
בירושלמי (סוטה ה ,א) איתא ד"מים המאררים" עולה פעמיים רמ"ח – כנגד בעל ראייתשאינו
פנים כבהמה" הוא
עצמך של שהפירוש "משים
ההשפעות לקבל אתאפשר מבאר,
המהר"ל בחי' אגדות
קדשך
מסוגיין דלאשה והקשואל הר
המפרשים "תביאנו בסליחות
הנואף. שאומרים
ורמ"ח אברי מה הסוטה
וזהואברי
רמ"ח מחובר הביאה
לעליונים. בשלימות,דיהואבעצם
מהקב"ה שאין
השפעה אומר,
בבהמ"ק .הוי
גאווה ותמים ,ועליו יש
תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל בבית
אברים. ושמחנו
מרמ"ח יש יותר בכוונה
העליון, ההשתדלות
התורה אתהיא מקור לעשות
תורה צריךתפילה. לבהמ"ק ,אלא
והשפעה של יש השפעה של תורה
הר קדשי וכו'" ,ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על להשפעה לזכות כדי הנדרשת, ובהתלהבות שיוכל ללמד נכונה
תלמידים ולהביא להם תורה ממקור רוחני .ותפילה היא השפעה
הוא על
רמ"ח ,וכדאיתא הנלווים
הנכרהאשה "ובני
מנין אברי מיישב,מינה
דעיקר שכתובס)לעיל
כמולפי אות
גרים (דבש
החיד"א המגיעה מראיית פנים.
בהמ"ק לבנין הציפייה מזכירים את ששייכת לעולם הגשמי .תורה שייכת לעולם העליון ותפילה לעולם התחתון.
באוהל. מטמאין שבאשה ,אין ולמההיתירים בסוגייןוגו",
דהאיברים ה'
ע"י הפסוק שנאמר על גרים? ולפי האמור הדבר )שביעי
ובכמה משמואל
יחדיו. בשםמופיעים חסידות.
ותפילה בכלבספרי
מקום תורה איתא כעי"ז
שעל כן מוסיף המהר"ל
איברים הוא המניין דודאי רמ"ח
)שניכרת אצל הירושלמי מוסיף,
ההתנדבות על בחינת נפלא,עלי תמר
שבאמת ובספר את פירש נזר האבני שאביו מביא תרע"א( פסח של
מקומות מבאר המהר"ל (נתיב התמימות ,העבודה ,התורה ,ובדרך החיים) שתורה
שהוסיף ואל
הכתוב שני צירים ישמעאלבהמ"ק
אותנו אל שמביא
דאמר רבי מהכאן,היאבגמ'
הגרים(,מוכח
הכללי ,וכן דברי הגמ' דידן כך" :שכמו שבא לראות הדר כבוד
שיבנה
רצוןראוי אם"יהי
אומרים כן אנו התחתון .ועל ותפילהכךשורש היא שורש העליון
השי"ת".הוסיף הכתוב" ,הרי בפשטות יש לה איברים נוספים,
פניומהו לשון ראיית
דלתות, ושתי הוא ויבחון בעצמו יראה בו שכינתו,
אלא כנ"ל ,שאותם איברים נוספים אינם עולים למנין הבסיסי. היינושאין
המקור משמואל
השםבתורתך" –
בנוחלקנו
כך "ותן ומוסיף על
והעבודה. בהמ"ק" – היינולכך".
מקום התפילה
רחוק מהנדרש ממנו, לב' היותו
בחינות אלה. זוכה על
שיתמרמר
שלם לגמריהפירוש
העליון .אדם שהוא
והדבר מצטרף למה שידוע אודות מנין המצוות ,דהנה יש תרי"ג מצוות ,ובספר כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצבות ושברון לב ,אלא
מלשון המכפלה"
שאעפ"כ "מערת
ויתבונן ויביט ענין
במצבו, מבאר שזהו
אדםהיהבנפשו
שיחשובזצ"ל
ומו"ר הגר"מ שפירא
מעלות התורה כתב דאמנם יש הרבה יותר מצוות ,אלא שתרי"ג הוא המנין
כפילות ,ששם קבורים אלה שחיברו עליונים ותחתונים.
הכללי .וממילא ה"ה באיברים שהם כנגד המצוות ,יש איברים כלליים ויש אופן
למנות איברים נוספים. נצרף לכאן דברי ר"צ הכהן (ליקוטי מאמרים אות יא) שדבריו מצטרפים היטב
| 66אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מחשבה קצרה על הדף
לבוא הקב"ה יעשה מחול לצדיקים ,דהיינו בעיגול שאין שום אחד יותר ומובן שאומרים גם על אשה "רמ"ח איבריה" ,ואין זו טעות.
קרוב מחבירו .ומוסיף תלמידו רבי צדוק הכהן (פרי צדיק קורח אות א) שכן היה
ונסיים בפירוש נפלא של המג"א בספרו שמן ששון על פרשת חיי שרה.
במתן תורה ,שנתקיים בהם "כל העדה כולם קדושים" ,ולא היה בהם חילוקי
מדרגות .וזו היתה טענת קורח על משה ,מדוע שינה את המצב הזה. הנה איתא במדרש "יודע ה' ימי תמימים ,כשם שהם תמימים כך שנותיהם
תמימים ,בת כ' כבת ז' לנוי וכו' " .וביאור הדבר ,דהנה יש באדם רמ"ח איברים
ובעבר דיברנו על כך ,שהעבודה בבכורות פירושה שלכל משפחה יש נציג
וכנגדם מצוות עשה ,ושס"ה גידים וכנגדם מצוות לא תעשה .ובתוך המצוות
שעובד במקדש ,ורק אחרי החטא נעשו חילוקי מדרגות בתוך כלל ישראל,
יש שהזמן גרמן ,ומספרן – ארבע ,שבגמ' בקידושין איתא "סוכה ,לולב,
ורק הכהנים עובדים .אך קודם החטא ,לכל משפחה יש ייצוג הולם במקדש.
שופר ,ציצית ותפילין" ,והתוס' כתבו להשמיט ציצית מפני שיש מ"ד דנוהג
מעתה י"ל ,דבכור רגיל הוא זה שהוא בכור לנחלה ולכהן ,שהכל מתחבר יחד. בלילה .מעתה ממניין רמ"ח יורדים ד' ,וזה כנגד ד' איברים יתירים באשה,
שאותה קדושה שנתגלתה ביציאת מצרים של "בני בכורי ישראל" כוללת דכל יתר כנטול דמי (ולר"ע דיש חמשה איברים יתירים ,י"ל דמונים גם מצוות ציצית).
ב( ,אך בשורש
בכורד,לכהן.
לקמן בכור הגמ'
לנחלה ,או )כלשון לראותו
פרטי של מצפה גילוי הקב"ה
לעתים יש הכל .אך נהפכתב ,א
לחסרון. חגיגה דף
נמצא שהתוספת
לדעת צריך אדם השי"ת. באהבת לבו יתלהב
הדברים אין חילוקי מדרגות בין כהונה למלכות ,והכל עולה למקום אחד.
ובזה
כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו! ליראות
שרה)" ,כך כך בא
נשים (כמו לראות
צדיקים שבא פי' כדרך
תמימים" שהםיראה
יראה"כשם
וזהו שאמר המדרש
ענין הקדושה
להיות וכןבלב
צריכיםשל האב,
המשך ההנהגה המלכות של
והתרגשות כמהאתהכנהא"כיש גם
לבכור
שנותיהן תמימים" ,פי' שנותיהן הם כנגד לא תעשה (דהיינו שנה שיש בה שס"ה
שלהאדם.
הכהונה .ויש עוד לעיין בזה ,ונראה נכון. שאשהכדרך
חייבת יראה, "יראה –
תמימים, הדרשה
כבאיש) ,והם שנוהגותאת
באשה מביאה הגמרא ל"ת
ימים כנגד הגידים וכנגד
כמה כאן יש לראות". בא כך ליראות בא שאדם
בכל מצוות לא תעשה אע"פ שהזמן גרמא ,אבל מצוות עשה שהם כנגד
ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד( דף מז גירסאות בראשונים ,ועל כל פנים הצד השווה שבהן
על גמרא זו" ,שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן האדם צריכה להיות תואמת למה חסרים ד'.
שהרישל תמימים,
שהראייה הואהאיברים אינם
מעשיו כך נתקנים המעשים" ,דהיינו שע"י הכנת שה' רואה אותו ,ועל כן סומא בעין אחת פטור מן
ובת לוי
הרגל ולתקן כל האדם ,בידו לקבלבת כהן
ההשפעות של הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה' דף מו
עניניו .בת כהן) שילדה בכור ,פטור מן הבכורה ,דבפטר רחם תלא רחמנא.
בת לוי (או שהיא שלימה.
"כדרך שבא
שנישאת לישראל חגיגה -
כהנת מאחר למסכת
לוייה או הפתיחהאותה והדבריםכן ,זוהי
תמוהים ,דלכאו' אם
בכור לנחלה ובכור לכהן
ובספרים הקדושים דרשו ,שזה עומד כנגד זה:
לקבל את
בתרומה. שהצורהאוכלת
ליראות"!שהרי אינה מלהחשב בא
לבת לוי ובת כהן, לראות כךפוסקת לנחלהכול
תלוי מקבל כבי
שהאדם בכור והגדריםשמה
שלהם שונים. יראה" ,היינו "יראה –
ובכור לכהן, יש בכור לנחלה
ההשפעות של הרגל ,המועד והחג ,היא ע"י שאדם תלוי לבהמ"ק, לפניו מתראה כשהוא מהקב"ה
ב"ראשית אונו" של האב ,ובכך ש"לבו דוה עליו" .ואילו בכור לכהן תלוי
שמגיע הרב אליהו
דודי הדגול הדברים לפני
השפע והרציתיאל מול
כדלהלן,עצמו חרפי אמרתי
ומעלה את מרומם ובימי הראייה שלו .שכמידת ההשתדלות וההכנה באיכות
האמא. ב"פטר רחם" מצד
לפניו.לא יבואו אל האדם ממילא, ההשפעות
מלמעלה.ונשאו חן
הרטמן זצ"ל, שלו לראות ,כך הוא מקבל מלמעלה.
אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה. הרש"ר הירש (דברים כא ,טז) מסביר מהו ענין בכור לנחלה ,שהבכור ממשיך
הנה נאמר בפרשת בראשית "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק נעשהאדם,
הבכור "בן
והבןכתב:
המשפחה,קלז(
מנהיגסו אות
חרדיםהיה)פרק בספר
למנהיג אביו .האב את המהלך של
אומרת לאסור
רוה"ק א(, שמכאן
להלן )ג, לדברישם כתב
הגמרא הדברוברש"י
מתאים אחד",
וכמהוהיו לבשר
באשתו משמים ה' כי שכלך, בעיני בוראך את תמיד ראה
תחתיו .ועל כן צריך שיהיה קשר בין האב לבן כדי שיעביר לו את המנהיגות,
הגר"מ שפירא זצ"ל –
מו"רע"י הולד. והיוכך עם
לבשר אחד העריות,על
וזכיתי לדבר
על בני נח השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש
"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב ,כמה שני
שמצדה'
דבריו ,וכן להוסיף על
רושם... תעשה בכורה .ויש וכו',אין כאן
ובראייתך דוה עליו ועל כן אם אין לבו
אלקים
בתהולדת ולד.
לרגל,עי"ז
מפני שיש בשעה היא
שעולין ישראל בעריות
שהקורבה שיש המשמעות היא
רגליהם של נאין וע"זכן וברכה,
האם .ועל הבסיסיתשפע
באה ע"י הקדושהכל מיני
ישפיע לך
ולעולםבקדושה,בך
בהסתכלו בכור לכהן תלוי
וז"ל :אבינו שנקרא נדיב ,שהיה אברם
שלרש"י והרמב"ן בתו
חולק על נדיב רז"ל יראה יראה, ודרשו
בפדיון. מחויבזכורך,
כלישראלקדושת יראהכתיב את
הראשון שמתחיל
תחילה לגרים" .ויש להבין ,מדוע עם ישראל כדרך שבא לראות כך בא ליראות .ולהמון העם ,הוא
"ואין בזה טעם ,כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בולדותיהם .והנכון כנגד
נקראים על שם בחינת הנדיבות-גירות של אברהם? הוא כל שבכור לנחלה
למשכילים, ו"כהונה".אבל
המקדש, ל"מלכות" מקבילות
בשנה בזמן הבחינות הללו
רגלים ג' ושתי
בעיני ,כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן ,אבל יבא הזכר על יום תמיד ,בכל שעה ,בכל מקום .בהסתכלך כלפי
מלכות. כנגד הוא לכהונה ובכור מלכות,
שנקבת האדם ולמקום
לבהמ"ק בעבור
החיבוראמר הכתוב,
שצורתומפני זה למדים
וילכו להם, שימצא,נקבהאנו
מכאן איזה מעלה ברעותא דלבא ,יתעורר עלך אתערותא מרעוא
ומגביה כדלהלן. דכל דבריו
וניתן להוסיף על
כבשרו ,ויחפוץ מריםבחיקו
כשאדםוהיתה
לב,ודבק בה, בנדבת
מבשרו, ובשרמעצמיורק
הקדושה ,הוא
היתה עצם רעוין ב"ה".
טבעואנשים
בתולדותיו ,להיות מצות
ללא הושם
גר ,באדם,
כמוהיה זה
וכאשרבהתנדבות, בהעצמו
להיותה תמיד עמו הרמב"ן (בראשית מט ,י) על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה" כתב שמכאן שאין
כמידת מחוייב. שהוא למה ומעבר
הזכרים מהם דבקים בנשותיהם ,עוזבים את אביהם ואת אמם ,ורואים את מלומדה הזוהר
ועל ביאור דברי
החשמונאים. היתה שזה
הטענה על הקודשוזומביא
עבודתהמלוכה,
ובספרעטרת
לכהנים לקחת את
ה"יראה" ,כך זוכה ל"יראה" .על כן עלייה לרגל )בשלח נז (.שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו
אבינואל כל שאר
בשרנו הוא,
אברהם אחינו
בתוכישלנדיב ,וכן
לבשר אחדשל בתלבחינהעמם
שייכתכאלו הן
נשותיהן שלא מלכות שהנוטל בירושלמי וכמבואר המשך, להם
לראות פני" ,שבכל פעם שבאים לראות את פני ה', היה כך נענשו שלא
לגרים.יקראו "שאר בשר" והנה יעזוב שאר אביו ואמו במשפחה הקרובים
שהוא תחילה בשרו, כראוי ,מאבדצריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה' ,ורק כך
ההמשכיות. את
פניםשלראייתטעמם
לבארשלמה היה ההשפעות בכמה את
משמואללקבל
והנה השם אפשר
וקורבתם ,ויראה שאשתו קרובה לו מהם".
מקומות יוצא
וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך בבהמ"ק .הוי אומר ,שאין די בעצם הביאה
אלבבע"ח) ,אלאקיים גם ההולדה (שזה
והביאותים אחד" אינו
שכתוב לבשרכמו
תפלתךש"והיו
בביתדמפרש כלומר,
ושמחנו מבאר
בכוונהליל ד) לחנוכה (תרע"ב
ההשתדלות צריך בדבריו
לעשות את המלכות.
לבהמ"ק,אתאלא
החשמונאים שלקחו
החיים ,שזה דבר
הכוונהקדשי וכו'" ,ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על
לכל בזה זה ונדבקים משותף באופן חיים שהם הר ואין
סדר ובהתלהבות הנדרשת ,כדי לזכות להשפעה
נפרדים, כתרים ב' הם ומלכות כהונה הרגיל, העולם נכונהשבודאי שלפי
שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על כמו אדם.
גרים בבני
שמיוחד פנים.יותר גבוה בקדושה ,אין חילוק ,והכהן
במקוםמראיית המגיעה
כשנמצאים לערב ביניהם .אך
ה' וגו" ,ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק יכול להיות מלך .וכן מצינו שמשה רבינו היה לוי ,ואעפ"כ שימש בכהונה,
מתייחס לאביו
הדבר שהוולד
האמורולפיאדם
גרים?דשאני
על רש"י,
בכוונת הפסוק מבאר
שנאמר ע"יאריה שםובגור )שביעי
אצלו משמואלהיתה
בשם רבינו ,לא חסידות.
קדושת משה מעלתבספרי איתא
שלרוב כעי"ז
והביאור, ואף היה מלך.
אצל אחר אביו,
)שניכרתמתייחס
שהעגל הזהההתנדבות
שאין אומריםבחינת
שבאמתבע"ח
משא"כ אצל נפלא,
ואמו, של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את
הפרדה בין הרשויות.
ואלאיש ואשתו רש"יבהמ"ק
שהחיבור בין שאומר אל
וזהו אותנו
שמביא
מהפלוני".
היאשור הגרים(,
אומרים "בן שאין דברי הגמ' דידן כך" :שכמו שבא לראות הדר כבוד
השי"ת. פני ראיית
בא לידי ביטוי ע"י הולד ,וכלשון רש"י "ושם נעשה בשרם אחד". הוא ראוי
למעלת אםהחומר ויצאוויבחון
ממעלת בעצמו
בו גדול,
יראה נס
שנעשהכךעל ידם
שכינתו,
ובית חשמונאי
שאין משמואל השם בנו כך על ומוסיף
הגיעו למקום כ"כ גבוה ,שאין בו את ההפרדה בין כהונה לכך".
שכלים נבדלים,
מעתה י"ל ,שבכל נישואין כשיש איש ואשה ,עד שלא מולידים וולד ,אין הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו,
אלאהיו
שכבר לא לעצבותבכך ,אף
ושברון לב, שהמשיכו לאחוז
הבאים ניתן ולא
לשמחה הדורות
אולםיו"ט
למלכות .כי
הקשר ביניהם מושלם וגמור .וכשיש כהנת ולוייה ,כל זמן שלא נולד להם ולד,
הם עדיין בשם כהנת ולוייה ואין מחוברים לבעליהם ,ורק בלידה הם נעשים בדרגת שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו ,ויתבונן שאעפ"כ
נענשו. אבותיהם,
מחוברים לבעליהם ,ועל כן בנם פטור מן הבכורה ,דעד שלא נולד ,האם עדיין וכן מבואר במי השילוח (ח"א פרשת קורח) שכאשר קורח אומר "כי כל העדה
כהנת ולוייה .ומהאי טעמא חוזרת לבית אביה אם אין לה ולד .וע"כ נחשב כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה' " ,אין הדבר שטות ,שכן לעתיד
אוסף | 67
לתוכן
מבחן 358תולדות
בכורות נ"א עד נ"ז
"א .היכן אין שוה כסף ככסף?
נ"א :באיזה אופן יצא ידי חובת פדיון הבן? א' רק מחצית השקל.
א' בנותן המעות לעשרה כהנים בבת אחת. ב' מחצית השקל חילול מעשר שני ועולת ראיה.
ב' בנותן ה' סלעים בזה אחר זה. ג' מחצית השקל חילול מעשר שני עולת ראיה ופדיון הבן.
ג' שתי התשובות נכונות.
נ"ב .באיזה אופן נחלקו אביי ורבא האם יבם נוטל את השבח?
א' רק בהשביחו הנכסים לפני היבום.
נ"ג :קדשים קלים שהפריש מהם מעשר בהמה, ב' רק בהשביחו הנכסים אחרי ביבום.
מה דינם? ג' בין בהשביחו לפני היבום בין בהשביחו אחר היבום קודם חלוקה.
א' המעשר לא חל.
ב' חל המעשר ויש בהם איסור "לא ימכר ולא יגאל". נ"ב :האם ירושת האשה דאורייתא או דרבנן?
ג' לרבי יוסי הגלילי שהם ממון בעלים חל המעשר, א' דאורייתא.
ואם הם ממון גבוה לא חל המעשר. ב' דרבנן.
ג' מחלוקת.
נ"ד :מה אין מעשרים מזה על זה?
נ"ג .מדוע מעשר בהמה לא נוהג בזמן הזה?
א' רק מיני דגן. א' מפני שמעשר בהמה אינו נוהג אלא בזמן שבית המקדש קיים.
ב' מיני דגן ומעשר בהמה בבקר וצאן. ב' מחשש תקלה.
ג' מיני דגן ומעשר בהמה אפילו בכבשים ועיזים. ג' גזירה משום יתום.
נ"ז :מה מותר לעשות עם הבהמות לפני הפרקים נ"ד .על מה נאמר בגמרא שבשום אופן אינם כלאים זה בזה?
שתיקנו להפריש בהם מעשר בהמה(רש"י)? א' תירוש ויצהר.
ב' שני מיני דגן.
א' למכור מותר ולשחוט אסור.
ג' שני התשובות אינם נכונות.
ב' מותר בין למכור ובין לשחוט.
ג' אסור בין למכור ובין לשחוט ,אלא שאם מכר או נ"ה .איזה חלק מהירדן מפסיק למעשר בהמה?
שחט פטור. א' מבית יריחו ומלמעלה.
ב' מבית יריחו ולמטה.
ג' מימה של סיבכי.
נ"ב .האם בעל היורש את אשתו נוטל מלוה ותשלומי נ"ה :מתי אבוה דשמואל עשה מקוה לבנותיו?
נזיקין משבח? א' בימי ניסן.
א' לא. ב' בימי תשרי.
ב' נוטל רק שבח. ג' בימי ניסן ובימי תשרי.
ג' נוטל תשלומי נזיקין ושבח.
ג' שתי התשובות נכונות. נ"ו .האם בכור ומעשר בהמה שייכים בלוקח ומקבל מתנה?
א' לא.
ב' בכור לא ומעשר בהמה כן.
ג' בכור כן ומעשר בהמה לא.
נ"ו :אחים שקנו בהמות מהירושה לפני החלוקה ,האם הם חייבים במעשר בהמה?
א' חייבים.
ב' פטורים.
ג' ספק.
נ"ז .איזה בהמה פטורה ממעשר בהמה (לדעת המשנה)?
א' רובע נעבד ומוקצה.
ב' מחוסר זמן וכלאים.
ג' שתי התשובות נכונות.
| 68אוסף
לתוכן
לתוכן
לתוכן
מבחן 241פרשת תולדות
מסימן תמ"ז סעיף ט' עד סימן תמ"ח סוף סעיף ב'
מה הדין להלכה בתערובת יבש ביבש בחמץ בפסח?
א' בטל חד בתרי ,והמחמיר תבוא עליו ברכה.
ב' לשו"ע בטל ולרמ"א אינו בטל.
ג' אינו בטל.
באיזה אופן אפשר להקל בנותן טעם לפגם לפי הרמ"א?
א' במשהו לענין אכילה.
ב' במשהו לענין הנאה למכור לעכו"ם.
ג' הנאה מותרת אפילו בשישים.
באיזה אופן החמץ מותר באכילה לאחר הפסח כשנתערב בשישים?
א' רק בנתערב קודם הפסח.
ב' רק בנתערב לאחר הפסח.
ג' בין בנתערב קודם הפסח ,בין בנתערב בפסח או לאחר הפסח.
עיסה שנתחמצה בשמרי שיכר שעבר עליו הפסח ,מה דינה?
א' אם יש בה שישים כנגד השמרים מותר.
ב' אם יש בה שישים מותרת בהנאה ואסורה באכילה.
ג' אפילו אם יש בה שישים אסורה בהנאה.
האם חמץ נוקשה מותר בהנאה אחרי פסח?
א' מותר אפילו כשהוא בעין.
ב' מותר רק כשנתערב.
ג' אסור.
חמץ של הפקר שעבר עליו הפסח ,האם הוא מותר באכילה ובהנאה?
א' מותר.
ב' אסור.
ג' מותר בהנאה ואסור באכילה.
נכרי שמביא דורון לישראל באחרון של פסח בחו"ל ,באיזה אופן הוא מותר לאחר הפסח?
א' שלא יקבלנו ולא יהיה ניכר שחפץ בו ,וטוב שיאמר שאינו רוצה שרשותו תקנה.
ב' חייב לומר שאינו רוצה שרשותו תקנה.
ג' אסור שהנכרי יכניס את החפץ לרשותו.
'ולפי שידוע'
דבר בעיתו שמירת הלשון שער
בעתט'הזה'
'ובפרטפרק
פ"ד ח' עד
עדפרק
מתחילת
מה פ"ג
שכתב' עד סוף
ישראלהתורה
מתחילת
שער בית פ"ח 'וידוע
מה היה נסיון העקידה (לפי הרמב"ם)?
א' שעשה זאת למרות שכל ימיו עורר שאין להקריב את הבנים.
ב' שנתרצה לעקידה באהבה גמורה.
ג' שלא ניסה לומר שאולי אין כוונת הקב"ה לשוחטו ממש.
בן כמה היה יצחק בזמן העקידה?
א' שלושים ושבע.
ב' ארבעים ושמונה.
ג' שישים ושלש.
אוסף | 69
לתוכן
מבחן 9כ"ח חשון עד ד' כסלו
הלכות לשה"ר מכלל ו' סעיף י"א עד כלל ז' ס"ס י'
ח"ב פרק י"ד 'ואם עזרו' עד סוף פרק ט"ו
'ועתה נחזור' עד סוף פרק כ'
מי שקיבל לשון הרע ולא סיפר דבר זה לאחרים ,ורוצה לחזור
מי שיכול לעסוק בעצמו בגמילות חסדים ,האם יקח בתשובה ,מה תקנתו?
אדם אחר שיתעסק בזה? א' שיוציא הדברים מליבו ,ויקבל על עצמו שלא לחטוא עוד בזה ,ויתודה.
א' מצוה בו יותר מבשלוחו. ב' יפייס את מי שסיפרו עליו על שהאמין לדברים.
ב' עדיף ע"י אחרים משום "הצנע לכת". ג' שתי התשובות נכונות.
ג' על זה נאמר "מזה ומזה אל תנח ידך".
המספר לשון הרע והמדובר מודה לדברים ,האם מותר להאמין
לסיפור?
איזה דבר טוב כתב הח"ח שיקרה אם כולם יזדרזו א' אסור.
בענין הגמחי"ם? ב' מותר.
א' לא יהיה אדם שיצטרך הלואה ולא יהיה לו מהיכן ג' יהיה הדבר אצלו בגדר ספק.
ללוות.
ב' יתבטלו כל התלאות והצרות מהעולם. על מי מותר לקבל לשון הרע?
ג' לא יהיו עניים בעולם ,כיון שכל אחד יהיה לו די א' על אדם שרגיל בעצמו לספר ולקבל לשון הרע.
מחסורו בשכר גמילות חסדים. ב' על מי שנראה הגיוני לומר שהסיפור נכון ,אפילו אם אין ניכר שהסיפור
הזה עצמו אמת.
על אלו אנשים מזרז החפץ חיים שיהיה להם גמ"ח ג' מי שהתפרסם עליו כמה פעמים שהוא עובר בשאט נפש על איסורים
ידועים כמו ניאוף.
קבוע בביתם?
א' עשירים בלבד. איזה התר מצינו להאמין לסיפור שניכר שהוא אמת?
ב' כל אדם בין עשיר בין שאינו עשיר. א' שאם ראה בעצמו דבר שעל ידו ניכר שאותו סיפור עצמו שמספרים
ג' רק אלו שאין להם ילדים ,כדי שיהיה להם שם עולם. הוא אמת ,ואין בדבר צד זכות ,מותר להאמין.
ב' שאם אותו אדם עשה בעבר דבר כזה ,מותר להאמין שהוא עשה זאת
מה מציין הח"ח (פרק ט"ו) שגרם לכך שרבתה שוב.
העניות בישראל? ג' אין להאמין לשום דבר גם אם ניכר שהדברים אמת.
א' שמלוים בהיתר עיסקה ולא מקיימים מצות הלואה.
ב' איסור ריבית.
ג' שמלוים שלא בסבר פנים יפות.
מי שהאמין ללשון הרע וסיפר זאת לאחרים ,מה תקנתו (מלבד
התשובה בין אדם למקום)?
האם בעל עסק שיכול להוציא ממונו לסחורה מחויב א' חייב לפייס אותו ,ולא יועיל שיוציא את הדברים מלב השומעים.
במצות הלואה? ב' חייב להוציא את הדבר מלב השומעים ,ולא יועיל שיפייס אותו.
א' לא מפני שחייו קודמים. ג' יפייס אותו ,או שיוציא את הדבר מלב השומעים.
ב' אם באים לבקש ממנו חייב ,ואם לאו פטור.
ג' אם יכול לצמצם מעט בעסקיו ולהלוות ממון מחויב המספר לשון הרע והמדובר מתנצל וניכר שהדברים אמת ,האם
לעשות כך. מותר להאמין לדברים?
א' אסור.
ב' מותר כדין הרואה דברים הניכרים.
איזה דבר מביא תועלת לנפטר?
ג' מותר רק לחוש לדברים.
א' דווקא מה שהבן עושה לעלוי נשמתו.
ב' כל מה שמישהו עושה לעלוי נשמתו ,ובבן זה מועיל מי שנתפקר ויצא מכלל 'עמיתך' ובא אדם ומספר עליו לשון הרע,
אפילו כשעושה מעצמו. מתי מותר להאמין?
ג' כנ"ל תשובה ב' ,ובלבד שלא יהיה אביו רשע. א' מותר רק בדבר שידוע שנתפקר בו.
ב' נראה שמותר להאמין גם על דברים שלא ידוע שנתפקר בהם.
על מה נאמר שהעושה כך אין לו מחילה עולמית? ג' גם בדבר שידוע שנתפקר בו אסור להאמין ,או לפחות לדונו לכף זכות.
א' על איסור ריבית.
ב' על המפקיר עצמו לעשות עבירה כמה פעמים בשאט השומע סיפור מאדם שנאמן עליו כשנים ,האם מותר לשונאו או
נפש. לצערו באופן שאם הסיפור נכון מותר לצערו?
