gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אוסף גליונות · Oisef Gilyoines

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אוסף גליונות · Oisef Gilyoines — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ני ת חת‬ ‫‪10‬‬ ‫תן ל הש ב‬ ‫תח לק‬ ‫של ם ' הק‬ ‫אין‬ ‫‪₪‬‬ ‫ם או פה‬ ‫בנ סף ב‬ ‫דר ג שו‬ ‫ים ליונ "א‬ ‫פלו ת'‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫אוסף גליונות מבית צוף הוצאה לאור‬ ‫ל‬ ‫ה מיוחדת‬ ‫זכר‬ ‫ר‬ ‫ו·‬ ‫הדו‬ ‫רגל‬ ‫םל הזכרון‬ ‫ל י ו ה ' ת ש פ "ז‬ ‫·מ‬ ‫יו ה ‪87 -‬‬ ‫ה' כס‬ ‫ֱא ֶמת‬ ‫ליו‬ ‫כס‬ ‫ה 'ת " ש ‪ -‬ה '‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז • גליון ‪399‬‬ ‫ֵמ ֶא ֶרץ ִּתצְ ָמח‬ ‫דמותו של מרן בעל ה׳ברכת שמואל׳ זצוק"ל‬ ‫עומק העיון‪ ,‬קדושת המחשבה ואצילות הנפש‬ ‫באספקלריית תורתו מסורת רבותיו והליכותיו בקודש‬ ‫ליום הזיכרון השמונים ושבעה‬ ‫כשיש קשר טוב בין האב לבנו‬ ‫נמנעות הרבה בעיות!‬ ‫רבינו הגדול מרן רה"י הגרמ"ה הירש ‪ -‬משנת רמ"ה‬ ‫על הגרח"י ספטימוס זצ"ל‬ ‫הגאון רבי יוסף וייס ‪ -‬עינינו גל‬ ‫מסדר קידושין שלחש לו ת"ח נאמן מהקהל‬ ‫שאחד מהעדים שייחד החתן גזלן הוא‪ ,‬מה יעשה?‬ ‫הגרמ"ב זילברברג ‪ -‬שיעורי ליל שבת‬ ‫פאניקה בקצה הסלון‪ ,‬הצלחות בכנס הזכרון‪...‬‬ ‫הרה"ג אשר קובלסקי ‪ -‬פניני פרשת השבוע‬ ‫האם מותר לעשות סופגניה חלבית ללא היכר?‬ ‫בירור הלכה‬ ‫‪02-5090089‬‬ ‫הבית ש ל מחבר י הספר ים‬ ‫‪hasefer.org.il‬‬ ‫‪office@hasefer.org.il‬‬ ‫מבית צוף הוצאה לאור‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫• אוסף הפרשה •‬ ‫• אוסף ההלכה •‬ ‫• אוסף הדעת •‬ ‫שיעור חומש‬ ‫מרן הגאון הגדול רבי חיים‬ ‫‪71‬‬ ‫שיעורי בינה‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪29‬‬ ‫ממגד גרש ירחים‬ ‫משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫‪3‬‬ ‫פיינשטין שליט”א‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫מרן רשכבה”ג הגרי”ג אדלשטיין זצוק”ל‬ ‫נחל אליהו‬ ‫משיעורי הגאון‬ ‫‪73‬‬ ‫עטרת הברכות‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט”א‬ ‫‪31‬‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫רבינו הגדול מרן רה"י הגאון‬ ‫‪5‬‬ ‫רבי אליהו דיסקין שליט”א‬ ‫רבי משה הלל הירש שליט”א‬ ‫פניני פרשת השבוע‬ ‫הרה”ג אשר קובלסקי שליט”א‬ ‫‪75‬‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫הגאון רבי‬ ‫‪33‬‬ ‫מראה כהן‬ ‫מרן רבינו ראש הישיבה הגאון‬ ‫‪7‬‬ ‫מרדכי בונם זילברברג שליט”א‬ ‫רבי דוד כהן שליט”א‬ ‫יעלת חן‬ ‫הגה”צ רבי יצחק שמואל גמזו שליט”א‬ ‫‪77‬‬ ‫עומק הפשט‬ ‫דיוני הלכה אקטואליים‬ ‫‪35‬‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫הגאון הגדול רבי משה שפירא זצ”ל‬ ‫‪9‬‬ ‫מבקשי יחודך‬ ‫מאמרים בעומק פרשיות השבוע‬ ‫‪79‬‬ ‫משא ומתן‬ ‫הגאון רבי חיים קאהן‬ ‫‪41‬‬ ‫ועד ליל שבת‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪11‬‬ ‫הגאון ר’ מרדכי יוסף זקוטינסקי שליט”א‬ ‫בית הוראה עץ חיים מכון לחושן משפט‬ ‫רבי ישראל בונם שרייבר שליט”א‬ ‫מענה יחזקאל‬ ‫הרה”ג ר’ יחזקאל הרטמן שליט”א‬ ‫‪83‬‬ ‫פניני הלכה‬ ‫מראשי ורבני החבורות בישיבת מיר‬ ‫‪44‬‬ ‫נחלת בנימין‬ ‫הגאון הגדול‬ ‫‪13‬‬ ‫רבי בנימין סורוצקין שליט”א‬ ‫מאמרי חסד לאברהם‬ ‫הגאון רבי אורי יצחקי שליט”א‬ ‫‪88‬‬ ‫אוצר ביכורי הלכה‬ ‫הגאון רבי אברהם טומבק שליט”א‬ ‫‪51‬‬ ‫עינינו גל‬ ‫מאמרי עין לא ראתה‬ ‫‪15‬‬ ‫מתוך הסוגיות והפוסקים‬ ‫מעין גנים‬ ‫עיונים ובירורים על פרשיות התורה‬ ‫‪89‬‬ ‫תוספת שבת‬ ‫מעלת השבת וקדושתה‬ ‫‪57‬‬ ‫מחשבות טובות‬ ‫מענה לבני הישיבות בנתיבי העליה‬ ‫‪19‬‬ ‫ושיחותיו של הגאון ר' מרדכי גליס שליט"א‬ ‫דעת חכמה‬ ‫מאוצרו הנפלא של‬ ‫‪91‬‬ ‫בירור הלכה‬ ‫בירורי הלכה אקטואליים‬ ‫‪59‬‬ ‫אז נדברו‬ ‫מחשבות לבני הישיבות‬ ‫‪23‬‬ ‫הגאון ר’ יוסף חיים אלבוים שליט”א‬ ‫עמק השבוע‬ ‫עיונים וביאורים במהות הימים בשבוע הבא‬ ‫‪93‬‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫תפיסות עומק על סדר הדף היומי‬ ‫‪63‬‬ ‫הרה”ג ר’ ראובן מלך שווארץ שליט”א‬ ‫עלון לשבת‬ ‫הרה”ג שלמה קולדצקי שליט”א‬ ‫‪97‬‬ ‫מבחני לדעת‬ ‫מבחן בדף היומי‪ ,‬במשנה ברורה‬ ‫‪68‬‬ ‫ובחפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫שירת התורה‬ ‫עלון חדש מבית שירת המועדים‬ ‫‪101‬‬ ‫הגאון ר' משה פישל קרויזר‬ ‫אמת מארץ תצמח‬ ‫לדמותו של מרן הגרב״ד ליבוביץ זצוק״ל‬ ‫‪102‬‬ ‫מערכת 'אוסף גיליונות'‬ ‫‪a0554006628@gmail.com‬‬ ‫ראש המערכת‪:‬‬ ‫הרב נתן פלדמן שליט"א‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬ ‫הרב צבי קנול שליט"א‬ ‫הרב חיים וכסלר שליט"א‬ ‫הרב משה הכהן שליט"א‬ ‫הרב עקיבא יוסף לוי שליט"א‬ ‫הרב יוסף שלמה בייפוס שליט"א‬ ‫מבית 'צוף'‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫נתן פלדמן‬ ‫בכל נושאי האוסף ניתן לפנות בטלפון‬ ‫‪0554006628‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'‬ ‫אימתי הן ישרים כשיוצאין מפי ישר‬ ‫(מדברי מרן זצוק"ל ע"פ חז"ל בילקוט תהלים)‬ ‫גרש ירחים‬ ‫ממגד‬ ‫פניני הלכה אגדה ומוסר משלחנו של רבינו הגדול‬ ‫מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוקללה"ה‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז (שנה ח') תשפ"ז לפ"ק * גליון ‪ * 264‬עיה"ק ירושת"ו * כתבי תלמידים‬ ‫אין כלל ישראל‪ ,‬שלמות קדושת כלל ישראל הוא רק‬ ‫על ידי שלושה אבות אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ועל ענין‬ ‫'ויעתר יצחק לנכח אשתו כו''‬ ‫כזה של רוחניות והשראת השכינה‪ ,‬שיוולד יעקב‬ ‫התפילה מועילה לפי השגת המתפלל‬ ‫אבינו וממנו יעמוד כלל ישראל‪ ,‬לא שייך שתועיל‬ ‫תפילה של גויים‪ ,‬וצריכים לזה דווקא את תפילת‬ ‫איתא במדרש (ב"ר ס‪,‬יג) "רבי ברכיה ורבי לוי – מפני‬ ‫יצחק אבינו‪.‬‬ ‫מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק‪ ,‬שלא‬ ‫יהיו עכו"ם אומרים תפילתנו עשתה פירות‪ ,‬אלא‬ ‫דבריהם הם זכרונם‬ ‫ואמנם לאחר שכבר התפלל יצחק על לידתו של‬ ‫יעקב‪ ,‬מעתה גם תפילת גויים יכולה להועיל לענין‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו"‪ .‬ולהלן שם במדרש‬ ‫איתא עוד "רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר ברכת אובד‬ ‫'וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה''‬ ‫המשך הדורות שיהיו אלפים ורבבות בכמות‪ ,‬ובזה‬ ‫עלי תבוא (איוב כט‪,‬יג) ברכת אובד זה לבן הארמי‬ ‫אמרו חז"ל שנתקיימה ברכתם ועמדו רבבה מיעקב‪,‬‬ ‫שנאמר ארמי אובד אבי‪ ,‬עלי תבוא זו רבקה שברכוה‬ ‫מרבה נכסים – חמדת הממון‬ ‫אבל להעמיד את יסוד כלל ישראל וקדושתו לא שייך‬ ‫אחותנו את היי לאלפי רבבה‪ ,‬ועמדו ממנה אלופים‬ ‫שתועיל תפילתם של גויים‪ ,‬ובזה אמרו שלא יאמרו‬ ‫מעשו ורבבה מיעקב‪ ,‬אלפים מעשו – אלוף תימן אלוף‬ ‫הנה ידוע שהעולם הזה הוא סכנה גדולה מאד‪ ,‬ריבוי הנאות העולם הזה‬ ‫עובדי כוכבים תפילתנו עשתה פירות!‬ ‫קנז‪ ,‬מיעקב רבבה דכתיב (יחזקאל טז‪ ,‬ז) רבבה כצמח‬ ‫ועשירות‪ ,‬זה דבר מסוכן‪ ,‬ומפסידים בו עולם הבא‪ ,‬ובאבות (ב‪,‬ז) שנינו‪,‬‬ ‫השדה נתתיך"‪.‬‬ ‫מרבה נכסים מרבה דאגה‪ ,‬ריבוי עולם הזה הוא דבר לא טוב‪ ,‬רק כפי‬ ‫(משיעורי החומש ודרשות בש"ב)‬ ‫הצורך‪ ,‬וכמו שאמר יעקב אבינו (בראשית כח‪ ,‬כ) ונתן לי לחם לאכול ובגד‬ ‫ויש להעיר בסתירת דברי המדרש‪ ,‬שבתחילה אמר‬ ‫ללבוש‪ ,‬אבל יותר מזה לא כדאי‪.‬‬ ‫רבי ברכיה כי לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה‬ ‫יצחק כדי שלא יאמרו עובדי כוכבים תפילתנו‬ ‫ולכאורה הרי אנו רואים שהאבות הקדושים היה להם הרבה ממון‪,‬‬ ‫'עקב אשר שמע אברהם בקולי‬ ‫עשתה פירות‪ ,‬ומיד אחר כך אמר רבי ברכיה בעצמו‬ ‫באברהם נאמר 'ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב'‪ ,‬ביצחק נאמר‬ ‫'ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה''‪,‬‬ ‫וישמור משמרתי כו''‬ ‫שנתקיימה הברכה שברכו את רבקה‪ ,‬שעמדו ממנה‬ ‫אלופים מעשו ורבבה מיעקב‪ ,‬ומפורש שתפילתם‬ ‫וביעקב גם כן נאמר 'ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות‬ ‫מקור החיוב לשמוע בקול חכמים‬ ‫וברכתם של העובדי כוכבים כן עשתה פירות‪.‬‬ ‫ועבדים וגמלים וחמורים'‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪ :‬וישמר משמרתי ‪ -‬גזרות להרחקה על‬ ‫ובאמת צריך ביאור בעיקר הדבר מהו שלא יאמרו‬ ‫והענין‪ ,‬כי זה תלוי לפי המדרגה של האדם‪ .‬ידוע שהיו עשירים גדולים‬ ‫אזהרות שבתורה‪ ,‬כגון שניות לעריות ושבות לשבת‪.‬‬ ‫עובדי כוכבים תפילתנו עשתה פירות‪ ,‬הרי גם תפילה‬ ‫בעלי מדרגה‪ ,‬כמו הרש"ש שהיה עשיר גדול‪ ,‬וכתב חידושים על כל הש"ס‪,‬‬ ‫של גוי היא תפילה‪ ,‬ומצינו בכמה מקומות שגם‬ ‫בשבת כג‪,‬א מבואר דאנר חנוכה מברכין 'וצונו‬ ‫תפילת גוי מתקבלת‪ ,‬כמו שכתוב בתפילת שלמה‬ ‫על כל דף בש"ס יש חידושים ממנו‪ ,‬ועל המשניות‪ ,‬ועל המדרשים‪ ,‬וכן רבי‬ ‫להדליק וכו'‪ ,‬ואמרינן התם 'והיכן ציונו‪ ,‬רב אויא אמר‬ ‫אפרים זלמן מרגליות היה עשיר גדול‪ ,‬וחיבר את הבית אפרים‪ ,‬ויד אפרים‪,‬‬ ‫בחנוכת ביהמ"ק (מלכים א' פ"ח) וגם אל הנכרי אשר‬ ‫מלא תסור'‬ ‫לא מעמך ישראל הוא וגו' אתה תשמע השמים מכון‬ ‫ספרים גדולים מאד‪ ,‬ולהם העשירות לא הזיקה מפני שהיו בעלי מדרגה‪,‬‬ ‫שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וגו'‪ ,‬ועי"ש‬ ‫וניצלו את העשירות לדברים טובים מה שצריך לעשות‪.‬‬ ‫ובכתובות ז‪,‬ב ברכת אירוסין מאי מברך כו' וצונו‬ ‫ברש"י שגוי שמתפלל – מקבל את הישועה יותר‬ ‫על העריות ואסר לנו את הארוסות‪ .‬ופירש רש"י –‬ ‫מישראל‪ ,‬ובמגילה דף ט"ו אמרו לעולם אל תהי ברכת‬ ‫לכן אין להתפלא על מה שהיו האבות הקדושים עשירים גדולים‪ ,‬כי הם‬ ‫ואדרבנן נמי מברכין 'וצונו' 'ואסר לנו' כדאשכחן בנר‬ ‫עשו עם העשירות הרבה מעשים טובים‪ ,‬ולפי מדרגתם זה לא הזיק להם‪.‬‬ ‫הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכום שני‬ ‫חנוכה‪ .‬וכונת רש"י ליישב דבשלמא 'וצונו על העריות'‬ ‫הדיוטות ונתקיימה בהן‪ ,‬ואלו הן דוד ודניאל‪ ,‬דוד‬ ‫הוא מה"ת‪ ,‬אבל 'ואסר לנו את הארוסות' היינו איסור‬ ‫דברכיה ארונה דכתיב ויאמר ארונה אל המלך וגו'‪,‬‬ ‫והנה התנא אמר מרבה נכסים מרבה דאגה‪ ,‬ולכאורה הרי זה תלוי במדרגת‬ ‫ארוסה לבעלה הוא רק מדרבנן‪ ,‬והיאך אומרים על זה‬ ‫האדם‪ ,‬אם הוא צדיק או שאינו צדיק‪ ,‬והתנא לא חילק בזה‪ .‬ויש לבאר‪ ,‬כי‬ ‫דניאל דברכיה דריוש דכתיב אלהך די אנת פלח ליה‬ ‫'ואסר'‪ ,‬לכך הביא מנר חנוכה שמברכין עליו 'וצונו'‬ ‫בתדירא הוא ישיזבינך‪ ,‬ומבואר שנתקיימה ברכתם‬ ‫התנא אמר "מרבה" נכסים‪ ,‬היינו מי שטורח ומשתדל להרבות נכסים‪,‬‬ ‫וכמו שהקשו בגמ' שבת הנ"ל 'והיכן ציונו' ומשני‬ ‫מתוך חמדת הממון‪ ,‬ואין הכי נמי שאם הזדמנו לו נכסים בלי שהוצרך‬ ‫של העובדי כוכבים‪ ,‬ארונה שברך את דוד‪ ,‬ודריוש‬ ‫דילפינן מלא תסור‪.‬‬ ‫שברך את דניאל‪ ,‬ומהו שאמרו כאן שלא יאמרו עובדי‬ ‫לטרוח עבורם‪ ,‬זה תלוי לפי המדרגה שלו‪ ,‬אבל מי שטורח ומשתדל‬ ‫להרבות נכסים מתוך חמדת הממון שיש לו‪ ,‬הוא מרבה דאגה‪.‬‬ ‫וילה"ק דכל זה שפיר לדעת הרמב"ם (בסה"מ שרש‬ ‫כוכבים תפילתנו עשתה פירות‪.‬‬ ‫א'‪ ,‬וריש הל' ממרים) שלא תסור הוי לאו דאורייתא‬ ‫ומו"ר הגה"צ רא"א דסלר זצ"ל היה אומר כי בדברי‬ ‫ובאמת אדם שנזדמן לו כסף‪ ,‬ואינו "מרבה"‪ ,‬צריך לדעת מה לעשות עם‬ ‫שלא לעבור על דברי חכמים‪ ,‬וה"נ נתחייבנו על זה‬ ‫אגדה אין סתירות‪ ,‬ואם מצאנו סתירה ומחלוקת‬ ‫הכסף‪ ,‬ויש שמשקיעים "השקעות" להרוויח עוד כסף‪ ,‬אבל בזה שוב יש‬ ‫בעשה ד'ועשית ככל אשר יורוך'‪ ,‬אבל להרמב"ן‬ ‫באגדה – שני הדברים נכונים (עיין מכתב מאליהו‬ ‫חשש של ריבוי עולם הזה‪ .‬ומי שנוגע לו למעשה יכול להתייעץ ולשאול‪...‬‬ ‫ושא"ר אין הלימוד ממקראות אלו‪ ,‬והגמ' שהזכירה‬ ‫ח"ב עמ' ‪ 371‬וח"ג עמ' ‪ ,)353‬וגם כאן יש לומר שהכל‬ ‫'לא תסור' הוא אסמכתא בעלמא‪ ,‬וא"כ אכתי תקשי‬ ‫נכון‪ ,‬כי בודאי גם תפילה של גוי יכולה להועיל‪ ,‬אבל‬ ‫*‬ ‫היכי אמרינן 'וצונו'‪.‬‬ ‫תלוי מה התפילה צריכה לעשות ולפעול‪ ,‬שכל אחד‬ ‫ובמק"א הזכיר רבינו‪... :‬אמנם יש עשירים שזוכים ומנצלים את העשירות‬ ‫זוכה בתפילתו לפי זכויותיו‪ ,‬והתפילה מועילה בדבר‬ ‫ובאמת יש לבאר‪ ,‬להני ראשונים מנין שחייבים לקיים‬ ‫שהמתפלל יש לו שייכות לזה‪.‬‬ ‫כמו שצריך‪ ,‬ונותנים לצדקה כפי החיוב כמו שהאריך הח"ח בספרו אהבת‬ ‫מצוות דרבנן‪ ,‬כיון דקרא דלא תסור לא קאי על זה‪,‬‬ ‫חסד‪ ,‬ובאיגרת הגר"א כתב שנתינת חומש לצדקה הוא חיוב גמור‪ ,‬אבל‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬דהרי כח רבנן לתקן תקנות הוא מקרא‬ ‫והרי גויים כל שאיפתם והשגתם זה בגשמיות‪ ,‬וממילא‬ ‫הרבה עשירים גדולים קשה להם לתת מעשר וחומש מנכסיהם‪ ,‬אנחנו לא‬ ‫ד'ושמרתם את משמרתי' דדרשינן עשו משמרת‬ ‫גם תפילתם יכולה להועיל רק בענייני גשמיות ולא‬ ‫מבינים את גודל הניסיון שבזה‪ ,‬אבל סיפר לי אחד שמכיר עשירים שקשה‬ ‫למשמרתי‪ ,‬א"כ בהאי קרא גופיה מונח דיש חיוב גם‬ ‫בענייני רוחניות‪ ,‬וכן ברכת ארונה לדוד וברכת דריוש‬ ‫להם מאד להפריש מעשר וחומש לצדקה‪ ,‬וכן אם יש להם איזה הפסד או‬ ‫לקיים את תקנות אלו שיתקנו חכמים‪.‬‬ ‫לדניאל היו בענייני גשמיות‪ ,‬ולכן נתקיימה ברכתם‪.‬‬ ‫מניעת רווח זהו צער איום בשבילם‪.‬‬ ‫ונראה דזהו גם הביאור בקרא דכתיב גבי אברהם‬ ‫ומעתה יש לומר כי בברכת "אלפי רבבה" כלולים כמה‬ ‫ובאמת היו גם עשירים צדיקים גדולי עולם‪ ,‬הרש"ש היה עשיר‪ ,‬והיה‬ ‫אבינו 'עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור‬ ‫עניינים‪ ,‬ראשית זוהי ברכה על כמות הגופים‪ ,‬שירבו‬ ‫גאון וצדיק‪ ,‬וכתב חידושים על כל הש"ס‪ ,‬ועל המשניות‪ ,‬ועל המדרשים‪,‬‬ ‫משמרתי‪ ,‬ופירש"י שקיים גם גזרות שעתידים חכמים‬ ‫יוצאי חלציה בכמות‪ ,‬ובזה מועילה גם ברכה של גויים‪,‬‬ ‫כמעט אין דבר שלא כתב עליו‪ ,‬וזכה שחידושיו נדפסו בכרך הגמרא‪,‬‬ ‫לגזור‪ ,‬ולכאורה א"כ מהו 'אשר שמע אברהם בקולי'‪,‬‬ ‫שגם הם יש להם שייכות לריבוי בכמות‪ ,‬וגם ישמעאל‬ ‫וכולם לומדים ומשתמשים בזה‪ ,‬ולא הפריעה לו העשירות‪ ,‬ובודאי עשה‬ ‫הא חיובם רק מדרבנן‪ ,‬אלא דבקרא גופיה מבואר‬ ‫היו לו אלפים ורבבות‪ ,‬כמו שכתוב (בראשית יז‪,‬כ)‬ ‫בה הרבה מעשים טובים לשער‪.‬‬ ‫שעתידים לגזור גזרות ויקיימו‪ ,‬וא"כ מהאי קרא גופא‬ ‫הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד‬ ‫ה"ז נחשב 'בקולי'‪.‬‬ ‫מאוד וגו'‪ ,‬ועל זה גם גויים יכולים לברך‪.‬‬ ‫וידוע המעשה עם הרש"ש שהלווה פעם סכום כסף לאדם אחד‪ ,‬וכשביקש‬ ‫ממנו לפרוע את חובו‪ ,‬טען הלווה שכבר החזיר ושילם את הכסף‪ ,‬אבל‬ ‫ובאמת שהרמב"ן גופיה כבר כתב דהחיוב לשמוע‬ ‫אמנם יש עוד ענין ב"אלפי רבבה"‪ ,‬והוא מה שאמרו‬ ‫הרש"ש אמר שלא שילם‪ ,‬ונתפרסם ויצא שם רע בעיר וילנא על אותו‬ ‫בקול חכמים הוא הלכה למשה מסיני‪ ,‬ולפ"ז ג"כ הוא‬ ‫חז"ל ביבמות דף ס"ג עה"פ ובנחה יאמר שובה ה'‬ ‫אדם‪ ,‬כי כולם היו בטוחים שהרש"ש צודק‪.‬‬ ‫מה"ת‪.‬‬ ‫רבבות אלפי ישראל – מלמד שאין השכינה שורה על‬ ‫פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל‪ ,‬הרי שהיו‬ ‫ולאחר זמן פתח הרש"ש את אחד הספרים בביתו‪ ,‬ומצא שם את סכום‬ ‫ולפ"ז מיושב מה שמברכין אנו 'וצוונו' דגם לשאר‬ ‫ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק‬ ‫ההלוואה‪ ,‬ונזכר כי אכן בשעתו שילם לו הלווה את החוב‪ ,‬אלא שהוא היה‬ ‫הראשונים דרשינן ליה מ'ושמתרם את משמרתי'‬ ‫בפריה ורביה נמצא גורם לשכינה שתסתלק מישראל‪,‬‬ ‫באמצע לימודו‪ ,‬והניח את הכסף בסוף הספר‪ ,‬ושכח מכל הענין‪ ,‬ורצה‬ ‫ומהל"מ‪[ ,‬ויש לפרש ד'ושמרתם' קאי על גזרות‬ ‫וזהו "היי לאלפי רבבה" שתזכה שזרעם יהיו ראויים‬ ‫הרש"ש לבטל את השם רע שיצא על אותו האדם‪ ,‬ולכן עשה שידוך של‬ ‫ואיסורי חז"ל‪ ,‬וההלמ"מ על המצוות עשה שתיקנו‬ ‫להשראת השכינה‪[ .‬וכבר הובא במק"א בשם הגר"מ‬ ‫אחד מצאצאיו עם אחד מצאצאי האדם ההוא‪ ,‬כדי שעל ידי זה יתפרסם‬ ‫חכמים]‪ ,‬ולשון הגמ' מלא תסור'‪ ,‬להני ראשונים הוא‬ ‫יפה‪-‬שלזינגר זצ"ל]‪.‬‬ ‫הדבר כי אמת היה הדבר שהאדם ההוא שילם את חובו להרש"ש‪ ,‬ושהוא‬ ‫באמת רק אסמכתא‪ ,‬אך עיקר המקור מ'ושמרתם' או‬ ‫מהלמ"מ‪.‬‬ ‫וכדי לזכות להשראת השכינה צריכים את קדושת כלל‬ ‫איש אמת‪ .‬זוהי הנהגה של מידות טובות‪...‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שייוולד יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות‬ ‫[א‪.‬ה‪ .‬וע' יבמות כא‪,‬א) דמשמע שגם משמרת‬ ‫(ב"ר עו‪,‬א) וצורתו חקוקה בכיסא הכבוד (שם פב‪,‬ב)‪,‬‬ ‫למשמרתי הוא מאסמכתא‪ ,‬ודו"ק בזה ואכמ"ל]‪.‬‬ ‫ומצינו שבזכות יעקב ניצל אברהם מכבשן האש (שם‬ ‫סג‪,‬ב) כמ"ש בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה‬ ‫(שיעורים פ"ק דכתובות)‬ ‫כט‪,‬כב)‪ ,‬והיינו מפני שצריכים את יעקב‪ ,‬שבלי יעקב‬ ‫אוסף | ‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫עבודה שבלב‬ ‫ענייני תפילה וביאורי סידור התפילה מאוצרו של רבינו זצללה"ה‬ ‫עטיפת ציצית‬ ‫בזמן שמקיימים בה מצות ציצית‪ ,‬ואם ילך אדם ויתלה קלא אילן בבגדו (עיין ב"מ סא‪ ,‬ב)‬ ‫כוונת המצוה‬ ‫לא ישפיע עליו כלום‪ ,‬מפני שאינו מקיים בזה מצות ציצית‪ ,‬רק כאשר מקיימים את המצוה‬ ‫כשלובש ארבע כנפות עם ציצית ומברך‪ ,‬הרי הלבישה היא מצוה‪ ,‬והברכה עוד מצוה‪,‬‬ ‫כהלכתה‪ ,‬אז משפיעה עליו קדושת המצוה שיתעורר לחיזוק האמונה‪ ,‬והיא גזירת הכתוב‬ ‫והלבישה היא מצוה הנמשכת כל היום‪ ,‬שכל רגע שלבוש ציצית זה מצוה‪ ,‬חיוב עם קיום של‬ ‫שקדושת המצוה משפיעה על הלב‪ ,‬כמו שכתוב וראיתם אותו וזכרתם וגו' ועשיתם את כל‬ ‫מצות ציצית‪ ,‬וכשחושב על כך‪ ,‬הרי המחשבה היא גם כן מחשבה של מצוה‪.‬‬ ‫מצוותי והייתם קדושים‪ ,‬אבל אם אינו מקיים מצוה אין התכלת משפיע כלום‪.‬‬ ‫*‬ ‫מי שאין לו ציצית בבגדו‬ ‫מצות ציצית מקדשת את האדם‪ ,‬כמו שהביא בשערי תשובה (ג‪,‬כב) מדברי הספרי שהציצית‬ ‫אמרו חז"ל (מנחות מא‪,‬א) כי למרות שציצית היא רק מצוה קיומית‪ ,‬ואין חיוב ללבוש בגד‬ ‫מוסיפה קדושה‪ ,‬שנאמר "והייתם קדושים לאלקיכם"‪.‬‬ ‫החייב בציצית‪ ,‬מכל מקום בעידן דריתחא מענישים את מי שאין לו ציצית בבגדו‪ ,‬וביאר רבינו‬ ‫*‬ ‫יונה (שע"ת ג‪,‬כב) כי העונש הוא "על דבר אשר לא חמד בלבבו יופי המצוה ושכרה"‪ ,‬והיינו‬ ‫כי כשם שיש חמדת הממון והכבוד יש גם חמדת המצוות‪ ,‬ומי שאינו חומד את יופי המצוה‬ ‫מובא ברש"י ריש פרשת קרח‪" -‬מה עשה‪ ,‬עמד וכינס מאתיים וחמשים ראשי סנהדראות‪,‬‬ ‫זהו מפני שאינו מחשיב את המצוה‪ .‬ועידן ריתחא היינו אם יש איזה חטא שהאדם עובר עליו‬ ‫רובן משבט ראובן שכניו‪ ,‬והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו‪ ,‬והלבישן טליתות שכולן‬ ‫בלי אונס‪ ,‬יש כבר קטרוג עליו‪.‬‬ ‫תכלת‪ ,‬באו ועמדו לפני משה‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה‪,‬‬ ‫אמר להם חייבת‪ ,‬התחילו לשחק עליו‪ ,‬אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה‪,‬‬ ‫יפה שעה של מעש"ט בעולם הזה‬ ‫זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה"‪.‬‬ ‫ידוע כי הגר"א לפני פטירתו החזיק את הציצית בידיו ובכה ואמר‪ ,‬כאן בעולם הזה אנו יכולים‬ ‫והיינו שעשו ליצנות מדברי משה רבינו‪ ,‬כי הטעם שנותנים חוט של תכלת הוא מפני‬ ‫לקיים מצות ציצית על ידי השתדלות קלה והוצאה של כמה פרוטות‪ ,‬ואילו בעולם הבא‬ ‫שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד (סוטה יז‪ ,‬א)‪ ,‬ואם חוט‬ ‫לא תהיה אפשרות יותר לקיים מצוות‪ .‬ושמעתי שאמרו כי מה שלא הצטער על תורה‪ ,‬זהו‬ ‫אחד תכלת מזכיר את כיסא הכבוד‪ ,‬כל שכן טלית שכולה תכלת‪ ,‬ומדוע חייבת בציצית‪ ,‬ובאו‬ ‫מפני שגם בעולם הבא לומדים תורה‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (ברכות סד‪ ,‬א) תלמידי חכמים אין‬ ‫להוכיח מזה שמשה רבינו אומר כנגד הסברא‪ ,‬ואין לסמוך עליו‪.‬‬ ‫להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא‪ ,‬ופירש"י שהולכים מישיבה לישיבה וממדרש‬ ‫למדרש‪ ,‬ואם כן גם בעולם הבא יזכה לשמחת התורה‪ ,‬אבל מצוות לא יהיו שם‪.‬‬ ‫והאמת שכל זה אינו נכון‪ ,‬כי מה שהתכלת משפיע להזכיר לאדם את כיסא הכבוד‪ ,‬זהו רק‬ ‫הנחת תפילין‬ ‫קדושת המחשבה‪ ,‬לחשוב מה שחייבים לחשוב‪ ,‬תורה‪ ,‬או עבודה‪ ,‬או חסד‪ ,‬אין לשער מה‬ ‫כוונת המצוה‬ ‫שזוכים במחשבה אחת! גם מרן הגרא"מ שך זצ"ל ביקש בצוואתו 'מחשבה אחת של מוסר'‬ ‫במצות תפילין יש כמה תועליות‪ ,‬וכפי שאנו מזכירים בהנני מכוון שלפני הנחת תפילין‪:‬‬ ‫לעילוי נשמתו‪ ,‬כל מחשבה של מצוה מקדשת את האדם‪.‬‬ ‫"שיש בהם יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם‪ ,‬ושנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו בהוציאנו‬ ‫וזהו כוח קדושת התפילין המשפיע על האדם‪' ,‬קרקפתא דמנח תפילין' הוא קרקפתא אחר‪,‬‬ ‫ממצרים‪ ,‬ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו‪ ,‬וציוונו להניח‬ ‫על היד לזיכרון זרוע הנטויה ושהיא נגד הלב לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו‬ ‫שיש בו מחשבות קדושות‪.‬‬ ‫וכוחותי כולם יהיו‬ ‫ַ‬ ‫חושי‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬ועל הראש נגד המוח שהנשמה שבמוחי עם שאר ַ‬ ‫וראו כל עמי הארץ‬ ‫משועבדים לעבודתו יתברך שמו‪ ,‬ומשפע מצות תפילין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוכים‬ ‫ושפע קודש ומחשבות קדושות וכו'”‪.‬‬ ‫שמעתי עובדא מהג"ר מרדכי צ'יקינובסקי זצ"ל‪ ,‬שהלך פעם לבקר את מרן הגרי"ז זצ"ל‪,‬‬ ‫ומרן קיבל אותו בסבר פנים יפות‪ ,‬ודיבר איתו‪ ,‬והרגיש הרגשה נעימה מאד במחיצתו‪ ,‬והנה‬ ‫והיינו שמצות תפילין משפיעה על האדם חיזוק האמונה‪ ,‬זכירת ניסי יציאת מצרים‪ ,‬ומועילה‬ ‫כשהגיע זמן תפילת המנחה‪ ,‬ומרן הגרי"ז היה מתפלל מנחה עם תפילין‪ ,‬וכשראהו הרב‬ ‫לשעבד את הלב ואת המוח לעבודת השם‪ ,‬וגם מחשבות קדושות‪ ,‬שזה כולל כל ענייני‬ ‫צ'יקינובסקי עם התפילין נפל עליו פחד פתאום ואחזתו רעדה‪ ,‬ולא הבין מה ארע עכשיו‬ ‫האמונה‪ ,‬תורה‪ ,‬תפילה‪ ,‬וכל מה ששייך לתרי"ג מצוות‪.‬‬ ‫שהתחיל לפחד ממנו‪.‬‬ ‫ואחר כך התבונן והסביר‪ ,‬שהרי כתוב בפסוק ' וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך‬ ‫ויראו ממך'‪ ,‬ודרשו חז"ל (ברכות ו‪,‬א) אלו תפילין שבראש‪ ,‬היינו כשעמי הארץ‪ ,‬הגויים‪ ,‬רואים‬ ‫"לשעבד בזה תאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו וכו'"‬ ‫אדם מישראל שמניח תפילין‪ ,‬זה מפיל עליהם פחד ומורא‪.‬‬ ‫לפני הנחת תפילין אומרים‪" -‬וציוונו להניח על היד‪ ...‬ושהיא נגד הלב לשעבד בזה תאוות‬ ‫ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו"‪ -‬שכל המחשבות והתאוות שבלב יהיו לעבודת השם‪,‬‬ ‫אמנם זה תלוי מה הכוונה והמחשבה‪ ,‬ומי שמניח תפילין בלי כוונה ובלי חיזוק האמונה זה‬ ‫"ועל הראש נגד המוח שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי כולם יהיו משועבדים‬ ‫לא משפיע‪ ,‬ונשאר אותו האדם עם התפילין‪ ,‬ומה שכתוב שהתפילין משפיעות 'שפע קודש‬ ‫לעבודתו יתברך שמו"‪ -‬שגם הראש וכל החושים יהיו משועבדים לעבודת השם‪.‬‬ ‫ומחשבות קדושות' זוהי תפילה ובקשה‪ ,‬וצריכים זכויות לזה‪ ,‬ומרן הגרי"ז כשהניח תפילין‪,‬‬ ‫זה היה עם שלמות הכוונה הגדולה ביותר‪ ,‬ואצלו זה היה בבחינת "תפילין שבראש" – שבתוך‬ ‫ומוסיפים ומבקשים "ומשפע מצות תפילין יתמשך עלי להיות לי חיים ארוכים ושפע קודש‬ ‫הראש‪ ,‬היינו שהשפעת התפילין קיימת בתוך הראש והמוח‪ ,‬וכשרואה אותו אדם אחר שאינו‬ ‫ומחשבות קדושות בלי הרהור חטא ועוון כלל"‪ ,‬והענין בזה‪ ,‬שהראש יהיה תפוס במחשבות‬ ‫במדרגה הזאת‪ ,‬הוא כמו "עמי הארץ" ביחס לדרגתו של מרן הגרי"ז‪ ,‬וממילא "ויראו ממך" זה‬ ‫קדושות בלי היסח הדעת‪" ,‬בלי הרהור חטא" – חטא הוא לשון חיסרון כמו שכתוב (מלכים א'‬ ‫מפיל עליו פחד ומורא‪ .‬זוהי השפעת התפילין שבראש‪.‬‬ ‫א‪,‬כא) "והייתי אני ובני שלמה חטאים" ופירש רש"י חסרים ומנועים מן הגדולה‪ ,‬ושייך דרגה‬ ‫כזו שלא יהיה שום חיסרון‪ ,‬בלי הרהור חטא כלל!‬ ‫וכעין עובדא זו מובא בספר כתר תפילין (וילנא תרע"ג) שמעתי מספרים על הגאון רבנו‬ ‫אליהו זצ"ל‪ ,‬שפעם אחת לן לינת לילה בבית מלון‪ ,‬ויהי בבוקר עמד בעל המלון להתפלל‬ ‫והדרך לכל הדרגות האלו היא עם מה שכתב המסילת ישרים בפרק א'‪ ,‬שכל המעשים‬ ‫שחרית והניח תפילין כדת‪ ,‬וגם הגאון עמד להתפלל בחדר שלו והניח תפילין‪ .‬והנה פתאום‬ ‫הגשמיים יהפכו לרוחניים "לעבודתו יתברך שמו"‪ ,‬וכמו שכתב שם‪" -‬שתהיה כל פנייתו רק‬ ‫בא איש איכר בליעל והתחיל להכות את בעל המלון מכות רצח‪ ,‬ויזעק זעקה גדולה ומרה‪.‬‬ ‫לבורא יתברך‪ ,‬ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא‬ ‫ויהי כאשר שמע הגאון ז"ל את צעקת בעל המלון‪ ,‬ויפתח הגאון את דלת החדר‪ ,‬ויהי כאשר‬ ‫להתקרב אליו יתברך"‪ ,‬היינו שיכוון גם במעשיו הגשמיים לשם שמים‪ ,‬ויעשה אותם רק‬ ‫ראה הבליעל הזה את הגאון ז"ל‪ ,‬נפחד מאד וייפול מלוא קומתו ארצה ויתעלף‪.‬‬ ‫במטרה להתקרב להקב"ה‪ ,‬ובזה הוא מתקדש "עד שיימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר‬ ‫אבן השואבת"‪ ,‬דבקות כזו בהקב"ה שנמשך אחריו כמו מגנט שאינו יכול להיפרד‪ ,‬ככה הטבע‬ ‫אחר כך שאל בעל המלון להגאון‪ ,‬מדוע נרעד הבליעל מפניו‪ ,‬ויאמר לו הגאון‪ ,‬משום שראה‬ ‫משתנה ומתקדש על ידי כוונת המעשים לשם שמים‪.‬‬ ‫את התפילין שעל ראשי‪ .‬תמה בעל המלון‪ ,‬הן גם אני התפללתי בתפילין על ראשי‪ ,‬ומדוע בכל‬ ‫זאת היכני‪ .‬השיב לו הגאון‪ ,‬אתה נושא את התפילין על ראשך ואני בתוך ראשי‪ .‬כלומר‪ ,‬אתה‬ ‫וכגון כשאוכל יאכל מפני שהוא חייב לאכול‪ ,‬לצורך בריאות הגוף לעבודת השם‪ ,‬וממילא גם‬ ‫נושא התפילין ללא כוונה‪ ,‬וללא מחשבה לשעבד עצמך לעבודת הבורא‪ ,‬כאשר מצות תפילין‬ ‫שיעור אכילתו יהיה כפי הצורך‪ ,‬מצד אחד לא פחות מן הצורך‪ ,‬כי זה אסור לו‪ ,‬וצריך לשמור‬ ‫נועדה לעורר האדם להיות עבד נאמן‪ .‬והכתוב אומר וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא‬ ‫על בריאותו‪ ,‬אבל גם לא יותר מן הצורך‪ ,‬שזה כבר מיותר‪ ,‬ואינו אלא תאווה‪.‬‬ ‫עליך ויראו ממך ודרשו חז"ל אלו תפילין שבראש [דקדקו לומר 'שבראש' ולא 'על הראש']‪.‬‬ ‫היינו שאם על ידי התפילין יהיה נקרא שם השם עליך‪ ,‬אז ויראו ממך‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫"ומחשבות קדושות בלי הרהור חטא ועוון כלל"‬ ‫אנו מבקשים בהנני מכוון לפני הנחת תפילין "מחשבות קדושות"‪ ,‬שהראש יהיה תפוס‬ ‫קדושת הרצועות‬ ‫במחשבות שיש בהן קדושה‪ ,‬ולא במחשבות אחרות‪ ,‬יכולות להיות גם מחשבות "כשרות"‪,‬‬ ‫הנה יש דבר שהרבה אנשים אינם נזהרים בזה‪ ,‬להשגיח ולשמור על קדושת רצועות התפילין‬ ‫אבל זה לא תורה‪ ,‬ואין בזה קדושה‪ ,‬ומבקשים שנזכה למחשבות "קדושות" – שהראש יהיה‬ ‫כראוי‪ ,‬ושמעתי מאדם אחד שהיה בביתו של הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל מקובנא‪ ,‬כי פעם‬ ‫תפוס בקדושה! ובעיקר בתורה‪ ,‬זה הכי טוב‪ ,‬שהראש תפוס בתורה‪ .‬אמנם זוהי מדרגה גבוהה‬ ‫ראה רבי יצחק אלחנן אדם שהחזיק תפילין ורצועת התפילין נגעה ברצפה‪ ,‬מיד צעק רבי‬ ‫מאד‪ ,‬ולא פשוט לקיים זאת‪.‬‬ ‫יצחק אלחנן‪" -‬תשמישי קדושה!‪"..‬‬ ‫אדם חושב כל הזמן‪ ,‬כמו שכתב רבי ישראל סלנטר באיגרת המוסר שהאדם חפשי בדמיונו‪,‬‬ ‫ואמר לי אותו אדם‪ ,‬כי מאז שראה את הזעזוע של רבי יצחק אלחנן‪ ,‬עשה עליו הדבר רושם‬ ‫בראש עוברות כל הזמן מחשבות ודמיונות‪ ,‬בכוונה ושלא בכוונה‪ ,‬וצריך לשלוט על המחשבות‬ ‫עז‪ ,‬וכל ימיו לא היה מסוגל לראות שרצועת תפילין תיגע ברצפה‪.‬‬ ‫שיהיו מחשבות קדושות‪.‬‬ ‫‪mimeged111@gmail.com‬‬ ‫ניתן לקבל את הגיליון במייל ‪:‬‬ ‫כמו כן לתרומות והנצחות‪ ,‬ולשליחת ד"ת‪ ,‬עובדות והנהגות ממרן זצוק"ל ניתן לפנות לכתובת הנ"ל‪.‬‬ ‫‪ | 4‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫משנת רמ"ה‬ ‫ממשנת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫הוראת שעה‬ ‫התנאי לעלייה בתורה ‪ -‬מידת הענוה!‬ ‫מגיע לו כלום‪ ,‬כי הכל מהקב"ה! אבל בעל הגאוה מרגיש‬ ‫כתוב בסוף הפרשה (בראשית כח ט)‪ ,‬לאחר שיעקב אבינו‬ ‫כשיש קשר טוב בין האב לבנו‬ ‫שהכל מגיע לו‪ ,‬כי הוא חושב שמה שיש לו אכן שייך לו‪,‬‬ ‫הלך לחרן‪' ,‬וילך עשו אל ישמעאל‪ ,‬ויקח את מחלת בת‬ ‫זה מונע הרבה בעיות!‬ ‫ועל כן כתוב בגמ' בסוטה (ה‪ ,).‬שהקב"ה אומר על בעל‬ ‫הגאוה 'אין אני והוא יכולים לדור בעולם'‪.‬‬ ‫ישמעאל בן אברהם אחות נביות‪ ,‬על נשיו לו לאשה'‪ .‬וכתב‬ ‫רש"י‪ ,‬שממקרא זה ניתן ללמוד שאחר שיעקב אבינו קיבל את‬ ‫[מתוך דברי רבינו שליט"א לכינוס בענייני חינוך ‪-‬‬ ‫הברכות הלך ונטמן בבית עבר‪ ,‬ולמד שם תורה י"ד שנה‪ ,‬קודם‬ ‫נמצא שבעל הגאוה מחסר מכבודו של הקב"ה‪ ,‬וממילא‬ ‫אלעד ‪ -‬חשון תשפ"ז]‬ ‫שהלך אל לבן לחרן‪ ,‬עיין שם החשבון בזה‪ .‬ויש לברר‪ ,‬מדוע‬ ‫הקב"ה מתרחק ממנו‪ ,‬וזה מונע ממנו את היכולת להצליח‬ ‫לא נכתב דבר זה במפורש‪ ,‬אלא רק ברמז‪.‬‬ ‫שואל‪ :‬כשיש לאב זמן מצומצם ללמוד עם בנו‪ ,‬והוא מסתפק‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬אבל מי שזוכה למידת הענוה מרבה את כבודו‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬והשכינה שורה עליו‪ ,‬ועי"ז הוא זוכה לתורה‪.‬‬ ‫ואולי יש לומר בדקדוק הלשון שיעקב אבינו 'נטמן' בבית‬ ‫מה ללמוד עמו‪ ,‬האם עדיף שיחזור איתו על הנלמד בחיידר‪,‬‬ ‫עבר‪ ,‬דהיינו שלמד תורה בצניעות בלי שאיש יידע מכך‪ ,‬ולכן‬ ‫כדי לדעת את מצבו ולקדמו‪ ,‬או שעדיף שילמד עמו משהו‬ ‫עוד יש לבאר בטעם הדבר שהעניו זוכה לתורה‪ ,‬ע"פ מאמרו‬ ‫לא נכתב דבר זה במפורש‪ ,‬כדי לרמז שמאחר ולמד בצניעות‬ ‫של ריש לקיש במסכת שבת (פג‪' ):‬אין דברי תורה מתקיימין‬ ‫אחר‪ ,‬שזה יכול לתת לילד יותר חוויה והנאה‪ ,‬וליצור בינו‬ ‫זכה לתורה‪ ,‬כמו שכתב הרמב"ם (תלמוד תורה פ"ג הי"ב)‪ ,‬וכל‬ ‫אלא במי שממית עצמו עליה‪ ,‬שנאמר זאת התורה אדם כי‬ ‫לאביו קשר חיובי?‬ ‫היגע בתלמודו בצינעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה‪.‬‬ ‫ימות באהל'‪ .‬וכן איתא במדרש תנחומא (נח סי' ג)‪' ,‬לא תימצא‬ ‫תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה‬ ‫ואולי יש להעמיס כן בדברי המדרש (ב"ר סו א)‪' ,‬אמר‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬זה כמובן תלוי במצבו של הילד‪ .‬אם יש לו‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אלא במי שממית עצמו עליה‪ .‬וכך דרכה של‬ ‫יעקב‪ ,‬ע"י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה כמים זכיתי להתברך‬ ‫בעיה בכיתה‪ ,‬שאינו מבין את השיעור כראוי‪ ,‬אז בוודאי‬ ‫תורה‪ ,‬פת במלח תאכל‪ ,‬ומים במשורה תשתה‪ ,‬ועל הארץ‬ ‫בטל‪ ,‬שנאמר ויתן לך האלוקים מטל השמים'‪ .‬ויש לברר‪,‬‬ ‫האב צריך לעזור לו‪ ,‬להכין עמו קצת את מה שעתידים‬ ‫תישן‪ ,‬וחיי צער תחיה‪ ,‬ובתורה אתה עמל'‪ .‬ומוסיף עוד‬ ‫מדוע הזכיר יעקב שהתורה נמשלה למים דוקא [והרי היא‬ ‫ללמוד בחיידר למחרת‪ ,‬כך שכאשר ישמע זאת מהמלמד‬ ‫המדרש‪' ,‬לפי שלא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל‬ ‫נמשלה גם לטל‪ ,‬וכמש"כ בפרשת האזינו (דברים לב ב) 'תזל‬ ‫אלא על התורה שבעל פה‪ ,‬שהיא קשה ללמוד‪ ,‬ויש בה צער‬ ‫כטל אמרתי']‪ ,‬אכן יש לבאר בזה עפ"י דברי הגמרא בתענית‬ ‫לא יהיו הדברים חדשים אצלו לגמרי‪ ,‬ויהיה לו יותר קל‬ ‫(ז‪' ,).‬אמר רבי חנינא בר אידי‪ ,‬למה נמשלו דברי תורה למים‪,‬‬ ‫גדול‪ ,‬שהיא משולה לחושך'‪.‬‬ ‫להבינם‪ .‬אמנם אם הילד מבין היטב את דברי המלמד אף‬ ‫דכתיב הוי כל צמא לכו למים‪ ,‬לומר לך מה מים מניחין מקום‬ ‫נמצא‪ ,‬שכדי להצליח בלימוד התורה האדם מחוייב לכבוש‬ ‫בלא עזרתו של האב‪ ,‬אזי אכן עדיף שילמד עמו משהו‬ ‫גבוה והולכין למקום נמוך‪ ,‬אף דברי תורה אין מתקיימין אלא‬ ‫את תאוותיו ורצונותיו‪ ,‬ולבטל את עצמו לקב"ה לגמרי‪ .‬אמנם‬ ‫במי שדעתו שפלה'‪ .‬וא"כ י"ל שזהו ביאור דברי המדרש‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬כדי לפתח את היחס הטוב ביניהם‪ ,‬שזה דבר חשוב‬ ‫מי שהוא בעל גאוה אינו יכול לותר על תאוותיו‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫שיעקב אבינו אמר שכיון שלמד תורה שנמשלה למים ‪-‬‬ ‫ביותר‪ ,‬וכשהילד מרגיש שמחה והנאה בלימודו עם האב‬ ‫בחובות הלבבות (שער הכניעה פ"י) 'כי מי שנכנסה בו הגאוה‬ ‫דהיינו בצניעות ובענוה ‪ -‬לפיכך זכה לטל‪ ,‬וכמבואר בהמשך‬ ‫והגדולה אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו‪ ,‬לגובה‬ ‫זה בונה קשר טוב ביניהם‪ ,‬וקשר טוב בין הילד להוריו זה‬ ‫המדרש (שם סי' ג)‪ ,‬על הפסוק 'ויתן לך האלוקים מטל‬ ‫לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו'‪ .‬ולפיכך אין התורה‬ ‫הדבר העיקרי שמונע ממנו לעשות דברים שאינם טובים‪.‬‬ ‫השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש'‪ ,‬דדריש 'מטל‬ ‫מתקיימת אצל בעל הגאוה‪ ,‬אלא רק אצל מי שדעתו שפלה‪.‬‬ ‫השמים' זו מקרא‪' ,‬ומשמני הארץ' זו משנה‪' ,‬דגן' זו תלמוד‪,‬‬ ‫שואל‪ :‬ילד שבלימוד הוא מושלם‪ ,‬מקשיב‪ ,‬מבין טוב‪ ,‬זוכר‬ ‫עוד יש לבאר טעם נוסף בזה‪ ,‬שהלומד כדי לזכות לכבוד‬ ‫'תירוש' זה אגדה‪ .‬שמכיון שלמד תורה בענוה לפיכך נתקיים‬ ‫טוב‪ ,‬אבל הוא שקט ומופנם‪ ,‬שונה משאר הילדים‪ ,‬ולפיכך‬ ‫אינו עושה מה שיביא לו תועלת בלימוד‪ ,‬אלא מה שיביא לו‬ ‫תלמודו בידו‪.‬‬ ‫כבוד‪ .‬כגון כשאינו מבין איזה דבר הוא מתבייש לשאול‪ ,‬כי‬ ‫ההנהלה ממליצה שיילכו לטיפול רגשי‪ ,‬ואילו האבא טוען‬ ‫אלא שעדיין צריך להבין מה השייכות שיש בין מידת הענוה‬ ‫'זה לא מתאים לו' להראות לאחרים שאינו יודע‪ ,‬ובוודאי‬ ‫שמאחר והילד לומד מצוין אין צורך לטפל‪ ,‬ועם הזמן ייפתרו‬ ‫ללימוד התורה‪ .‬והנה כתוב (שמות ג ה) 'ויסתר משה פניו כי‬ ‫שאינו יכול לשאול את מי שנחשב פחות ממנו‪ .‬כמו כן יתכן‬ ‫ירא מהביט אל האלוקים'‪ ,‬ואומרים חז"ל (שמו"ר ג א)‪ ,‬שהיה‬ ‫הבעיות‪ .‬מי צודק?‬ ‫שאחר שאמר סברא או דבר חידוש‪ ,‬ואחרים מעירים על‬ ‫זה מגודל ענוותנותו של משה‪ ,‬שסבר שאינו ראוי לגילוי‬ ‫דבריו‪ ,‬לא יסכים לחזור בו‪ ,‬כיון שזה לא לכבודו להודות‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬האם הילד שמח?‬ ‫שכינה‪ ,‬ועל כך אמר לו הקב"ה‪' ,‬אני באתי להראות לך פנים‪,‬‬ ‫בטעות‪ .‬כך אי אפשר להצליח בלימוד!‬ ‫וחלקת לי כבוד והסתרת פניך‪ ,‬חייך שאתה עתיד להיות אצלי‬ ‫שואל‪ :‬לא‪.‬‬ ‫בעיה נוספת קיימת אצל הלומד תורה כדי לזכות לכבוד‪,‬‬ ‫בהר מ' יום ומ' לילה‪ ,‬לא לאכול ולא לשתות‪ ,‬ואתה עתיד‬ ‫שאינו לומד מה שמתאים לו‪ .‬וכגון מה שמצוי אצל בחורים‪,‬‬ ‫ליהנות מזיו השכינה'‪ .‬הרי שבזכות שהסתיר את פניו מחמת‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬אם כן זה מסוכן‪ ,‬ואפילו שבלימוד כיום‬ ‫שיש כאלו שמנסים להרשים ולומר חידושים עמוקים‬ ‫שהיה סבור שאינו ראוי לכך‪ ,‬וכיבד בכך את הקב"ה‪ ,‬לפיכך‬ ‫הוא מאה אחוז מכל מקום צריך לחשוש מה יהיה בהמשך‪,‬‬ ‫שמעבר להבנתם‪ ,‬וכך הם מתרגלים לדבר בלי להבין‪.‬‬ ‫זכה לקבל את התורה ולקרני ההוד!‬ ‫וממילא האבא חייב לטפל‪ .‬ומה שאומר שעם הזמן ייפתרו‬ ‫וכן יש הלומדים עם חברותא שאינו מתאים להם‪ ,‬מפני‬ ‫ומבואר שעל ידי ענוה אדם מכבד את הקב"ה‪ .‬וכן מתבאר‬ ‫הבעיות זו טעות‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬יש חשש שהבעיה תלך‬ ‫שהם חוששים 'מה יאמרו הבריות' אם אכן ילמדו עם מי‬ ‫מדברי המסילת ישרים (פי"א)‪ ,‬שכתב שמידת הגאוה מביאה‬ ‫שמתאים להם‪.‬‬ ‫ותגדל‪ ,‬ומזה קורים טרגדיות גדולות‪ .‬ילד מופנם שרוי‬ ‫את האדם לידי כך שמרגיש שהכל מגיע לו ‪' -‬לי נאוה‬ ‫נמצא אם כן שא"א להתמסר לתורה מבלי להגיע למעלת‬ ‫תהילה'‪ .‬הוא מרגיש מיוחד ומרומם יותר מכולם‪ ,‬ומתנהל‬ ‫בצער גדול על כך שאין לו חברים‪ ,‬וחייבים לטפל בזה‪.‬‬ ‫הענוה בשלמות! ויש חיוב על כל בן תורה שרוצה לגדול‬ ‫בכל דרכיו בצורה כזו‪ ,‬וממילא הוא בטוח ש'מגיע לו' כל‬ ‫שואל‪ :‬מתי מגיע הרגע שחייבים לטפל?‬ ‫בתורה להתחזק במידת הענוה‪ ,‬ולהתבונן היטב אם הוא‬ ‫מיני דברים‪ .‬ומבואר מדבריו שמידת הענוה צריכה להביא את‬ ‫מקיים באמת את דברי חז"ל הנ"ל‪ ,‬האם הוא אכן מוסר נפש‬ ‫האדם להרגשה הפוכה‪ ,‬שלא מגיע לו מאומה‪ ,‬והיינו משום‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬בפשטות כאשר אומרים לו בחיידר שצריך‬ ‫לתורה‪ ,‬או שלומד רק כשנוח לו ואין זה מפריע לו לקיום‬ ‫שכל הכוחות והכשרונות והמעלות שיש לו הם מהקב"ה‪,‬‬ ‫אוסף | ‪5‬‬ ‫לטפל‪.‬‬ ‫רצונותיו ותאוותיו‪ .‬יזכנו ה' להתעלות בתורה ובענוה‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫והוא עצמו אין לו כלום‪ .‬וזה היסוד של מידת הענוה‪ ,‬שלא‬ ‫לתוכן‬ ‫עיונים בשמעתא‬ ‫"שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא"‬ ‫סבור שהדבר אסור לו‪ ,‬וממילא הוא מחיוב לנהוג בזה איסור‪.‬‬ ‫אע"פ שלבית דין הדבר מוחזק להיתר‪ ,‬כיון שהאדם מחזיק‬ ‫בכמה מקומות בש"ס נתבאר דין "שוויא אנפשיה חתיכא‬ ‫וסבר הריטב"א שכח כפיית בי"ד הוא רק באופן שיש לו‬ ‫את הדבר לאיסור בי"ד כופין אותו לנהוג בו איסור כפי דבריו‪.‬‬ ‫דאיסורא"‪ ,‬והיינו שאדם האומר על דבר פלוני שהוא אסור‬ ‫דין 'נאמנות' בעיקר האיסור‪ ,‬וזהו דווקא באומר בבי"ד שאז‬ ‫והיינו‪ ,‬שהיות והאדם עצמו סבור שהאשה אסורה לו‪,‬‬ ‫עליו הרי הוא חייב לנהוג בו איסור כפי דיבורו‪.‬‬ ‫נאמן על מציאות האיסור‪ ,‬אבל באומר חוץ לבי"ד אפי' שמצד‬ ‫הרי שאפי' אם באמת היא מותרת לו הוא מחויב לנהוג בה‬ ‫וכך מבואר במשנה (קידושין סה‪ ,‬א) "האומר לאשה‬ ‫הדין מחויב לנהוג איסור כפי דבריו עדיין אין כופין אותו על‬ ‫איסור‪ ,‬ואם לא ינהג כפי ידיעתו יעבור בזה על איסור 'ויראת‬ ‫קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני‪ ,‬הוא אסור בקרובותיה‬ ‫זה‪ ,‬כיון שאין לו נאמנות כלל‪ ,‬אלא שמחיוב לנהג כפי ידיעתו‬ ‫מאלוקיך'‪[ ,‬וכמבואר לגבי נתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו‬ ‫והיא מותרת בקרוביו"‪ ,‬והיינו שהיות ולפי דבריו היא 'אשתו'‬ ‫ואין בי"ד כופין ע"ז‪( .‬ובעיקר ענין ה'כפייה' על 'שוויא' עי'‬ ‫בשר טלה שמחוייב כפרה על הסכמתו לעבור עבירה]‪ ,‬וממילא‬ ‫נאסר ב'קרובותיה' על פי מאמר פיו [וכך מבואר עוד בסוגי'‬ ‫פת"ש אה"ע קט"ו סקל"ז)‪.‬‬ ‫בי"ד כופין אותו בהתאם לדבריו ולחיובו לנהוג בה איסור‪.‬‬ ‫כתובות ט‪ ,‬א‪ .‬כב‪ ,‬א]‪.‬‬ ‫[וכעין זה כתב החת"ס (תשו' ח"ד‪ ,‬ס"ק)]‪.‬‬ ‫ונבוא לברר ולבאר גדר דין זה ומקורו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫הוכחה שדין הנאמנות אינו מדין הודאת בעל דין‬ ‫אמנם אע"פ שנתבאר בדעת הריטב"א שבפני בי"ד נאמן‬ ‫הוכחה בדעת הריטב"א שיש ב' דינים של 'שויא'‬ ‫'שוויא' – נאמנות האדם על עצמו מדין‬ ‫על מציאות האיסור‪ ,‬אין הכוונה ל'נאמנות' כדרכו של הקצה"ח‬ ‫אלא שנראה שבדעת הריטב"א מוכרח שב' הגדרים אמת‪,‬‬ ‫'הודאת בע"ד'‬ ‫אשר יסודה הוא מנאמנות של 'הודאת בע"ד'‪ ,‬היות ובדברי‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫בקצוה"ח (סימן ל"ד סק"ד) נקט שהוא 'דין נאמנות' דהאדם‬ ‫הריטב"א מבואר שהאומר פתח פתוח מצאתי ויש לה דמים‬ ‫אינו נאמן [וכמבואר ברש"י]‪ ,‬והטעם הוא שמציאת הדם זה‬ ‫מבואר בגמ' (כתובות ט‪ ,‬א) "אמר ר' אלעזר האומר פתח‬ ‫נאמן על עצמו אע"פ שהוא 'קרוב' אצל עצמו ואפילו שהוא רק‬ ‫הוכחה ברורה נגד טענתו שמצא פתח פתוח‪ ,‬וס"ל להריטב"א‬ ‫פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו"‪ ,‬ומפרש הריטב"א (ד"ה‬ ‫'עד אחד'‪ ,‬ומקור דין זה הוא ממה שחידשה תורה ש"הודאת‬ ‫שאין דין 'שוויא' במקום שיש הוכחה של 'אנן סהדי' נגד דבריו‪.‬‬ ‫והא) שהלשון היא "נאמן לאוסרה עליו" ולא "אסורה עליו"‪,‬‬ ‫בעל דין כמאה עדים"‪ ,‬שנלמד מהפסוק "אשר יאמר כי הוא‬ ‫משום שמדובר בטוען כך לפני בי"ד שאז הוא נאמן לענין שהם‬ ‫זה"‪ ,‬ולשיטתו אין זה דין מיוחד בדיני ממונות אלא הוא 'דין‬ ‫ואם מקור הדין 'נאמנות' היה מכח הדין של 'הודאת בעל‬ ‫אוסרים אותה עליו ומוציאים אותה ממנו‪ .‬ומשמע‪ ,‬שמעיקר‬ ‫נאמנות' מחודש בכל דיני התורה‪.‬‬ ‫דין' שנאמן אפי' כנגד מאה עדים וכמו שנקט הקצוה"ח‪ ,‬היה‬ ‫הדין נאסרת גם באמר כן חוץ לבי"ד – מדין 'שוויא'‪ ,‬אלא שע"י‬ ‫ולפי דבריו צ"ל שהמקור לזה שהנאמנות של האדם על‬ ‫צריך להיות נאמן גם במקום שיש נגד דבריו הוכחה של 'אנן‬ ‫שאמר בבי"ד הם כופין אותו להוציאה‪.‬‬ ‫עצמו היא יותר ממאה עדים‪[ ,‬אע"פ שבפסוק אין ראיה שהוא‬ ‫סהדי'‪ ,‬ומזה שמבואר בדבריו שבאופן כזה אינו נאמן‪ ,‬מוכח‬ ‫שאין בדבריו 'נאמנות גמורה' כשל 'הודאת בע"ד'‪ ,‬אלא צריך‬ ‫והנה אם דין 'שוויא' נובע מכח 'דין נאמנות' מחודש כדברי‬ ‫נאמן יותר ממאה עדים] הוא ממה שבעדים התורה לא האמינה‬ ‫לומר שהוא דין נאמנות מחודש לענין איסורים שלא מועיל‬ ‫הקצוה"ח אמנם אפשר לדון אם הנאמנות גם במקום שאמר חוץ‬ ‫לע"א ולקרוב ופסול‪ ,‬ועל עצמו נאמן אפילו בע"א קרוב ופסול‪,‬‬ ‫נגד עדים‪.‬‬ ‫לבי"ד‪ ,‬אבל לפי משמעות הריטב"א שגם חוץ לבי"ד יש דין‬ ‫וע"כ שיותר ראוי להאמין לאדם על עצמו מאשר לעדים על‬ ‫[אולם להמבואר בדעת הריטב"א שיש ב'שוויא' גם דין‬ ‫'שויא' אין סיבה לחלק בדין הכפיה בין תוך בי"ד לחוץ מבי"ד‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ומזה אפשר ללמוד שהנאמנות על עצמו היא גם במקום‬ ‫שנאמן ע"ז שהוא סבור שהדבר אסור לו אלא שאין בי"ד כופין‬ ‫ולדעת התרומת הכרי שבי"ד כופין אותו לנהוג כפי האיסור‬ ‫שהוא נגד מאה עדים‪.‬‬ ‫ע"ז‪ ,‬א"כ מה שנקט שבמקום שיש הוכחה של 'אנן סהדי' נגד‬ ‫שאסר על עצמו מדוע שיהיה חילוק באומר כן מחוץ לבי"ד‪.‬‬ ‫דבריו אין בזה דין 'שויא' הכונה רק לדין 'נאמנות' שנתחדש‬ ‫ונראה לבאר דעת הריטב"א שסובר שיש בדין 'שוויא' 'ב'‬ ‫חיוב על האדם לנהג איסור כמו שסבור‬ ‫בתוך בי"ד‪ ,‬אבל עדיין יהיה בזה הדין 'שויא' שהוא עצמו צריך‬ ‫דינים'‪ ,‬א‪ .‬בתוך בי"ד יש לו 'נאמנות' על עצם האיסור‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫אולם בתרומת הכרי (ס"א סק"א) מבואר שאין זה דין‬ ‫לנהוג כפי ידיעתו]‪.‬‬ ‫מחוץ לבי"ד אין לו נאמנות בעיקר האיסור‪ ,‬אלא שנאמן שהוא‬ ‫'נאמנות'‪ ,‬אלא חיוב של האדם לנהוג כפי ידיעתו‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫משנת הישיבה‬ ‫מתוך סדרת ועדי הדרכה לבני ישיבה‬ ‫עבודת המידות (כג)‬ ‫מספיק לו‪ ,‬אלא רוצה כל הזמן עוד ועוד‪ ,‬עד שלבסוף הוא נהיה מתוסכל‪.‬‬ ‫בשבוע שעבר הובאו דבריו של ר"ח ויטאל‪ ,‬בענין המידות הנובעות מיסוד‬ ‫ושורש הדבר במידת 'יסוד העפר' של העצבות‪ ,‬שהאדם כאילו יורד לעפר‪,‬‬ ‫האש והרוח‪ ,‬וכעת נביא את המידות הנובעות מיסוד המים והעפר‪.‬‬ ‫לעצבות שמביאה לעצלות‪ ,‬וזה מביאו לכך שאינו שמח בחלקו‪ ,‬ואינו שבע מכל‬ ‫היסוד השלישי שהוא יסוד המים ‪ -‬הגורם לתאוות התענוגים‪ .‬ויש לו שתי‬ ‫העושר שבעולם‪.‬‬ ‫תולדות‪ :‬א‪ .‬החמדה‪ ,‬לגזול ממון חברו‪ .‬ב‪ .‬הקנאה‪ ,‬לקנא בחברו שיש לו הרבה‬ ‫ארבעת יסודות אלו ‪ -‬אש רוח מים ועפר ‪ -‬הם השורש של 'ארבעה אבות‬ ‫ממון ותענוגים וכדו'‪.‬‬ ‫נזיקין' של המידות הרעות‪ .‬וכנגדן יש בנפש היסודית ארבע מידות טובות‪,‬‬ ‫ומתבאר מדבריו חידוש גדול‪ ,‬שהקנאה שאדם מקנא בחברו שיש לו תענוגים‬ ‫הנמשכות מארבעת היסודות הטובים שבה‪ .‬הראשונה ‪ -‬כנגד יסוד האש ‪ -‬היא‬ ‫נובעת מיסוד המים‪ ,‬שממנו נובעות תאוות התענוגים‪[ .‬ודבר זה צ"ב לכאורה‪,‬‬ ‫מידת הענוה‪ ,‬הגורמת לאדם להתרחק מכל מיני כעס וכדומה הבאים מכח‬ ‫שכן היה מן הדין לומר שקנאה היא גם תולדה של מידת גאוה‪ ,‬שכן פעמים‬ ‫הגאוה‪ .‬השניה ‪ -‬כנגד יסוד הרוח שממנו יוצא כח הדיבור ‪ -‬היא מידת השתיקה‪,‬‬ ‫רבות אדם מקנא בכבודו של חבירו‪ ,‬והרי נתבאר לעיל שהגאוה ורדיפת הכבוד‬ ‫דהיינו להיות 'כאילם לא יפתח פיו'‪ ,‬חוץ ממה שנדרש לעסק התורה והמצוות‪,‬‬ ‫שורשם ביסוד האש]‪.‬‬ ‫או במה שמוכרח לקיום הגוף וכבוד הבריות‪.‬‬ ‫והיסוד האחרון הוא יסוד העפר‪ ,‬שממנו יוצאת העצבות‪ ,‬וכל מה שקשור‬ ‫המידה הטובה השלישית ‪ -‬כנגד יסוד המים שהוא השורש של תאוות‬ ‫אליה ‪ -‬שפלות‪ ,‬חוסר חשק‪ ,‬חוסר כח‪ ,‬וחוסר שמחה‪ .‬ותולדתו‪ ,‬עצלות בקיום‬ ‫התענוגים ‪ -‬היא מידת המיאוס בתענוגי הגוף והמותרות‪ .‬המידה הטובה‬ ‫התורה והמצוות‪ ,‬שמאחר ולא קיבל כל מה שרצה בעוה"ז‪ ,‬או שיש לו ייסורים‪,‬‬ ‫הרביעית ‪ -‬כנגד העצבות שבאה מיסוד העפר ‪ -‬היא השמחה‪ ,‬להיות כל הזמן‬ ‫זה גורם לו לעצבות‪ .‬ועצבות זו מולידה הרגשה של עצלות‪ ,‬שמרגיש שאין לו‬ ‫שמח בחלקו‪ .‬וכנגד העצבות שמולידה עצלות‪ ,‬מולידה השמחה זריזות במצוות‪,‬‬ ‫כח לקיים את המצוות בצורה הראויה‪.‬‬ ‫כמו שכתוב 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב'‪.‬‬ ‫העצבות גורמת לאדם שאינו שמח בחלקו כלל‪ ,‬וכל עושר שבעולם אינו‬ ‫© כל הזכויות שמורות למערכת 'משנת רמ"ה'‪ ,‬יוצא לאור ע"י המערכת מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫לפרטים ויצירת קשר‪ :‬מספר פקס ‪ 153777921183‬דוא"ל‪mishnasrama@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 6‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫מראה כהן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מתורת רבינו מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד כהן שליט"א‬ ‫גיליון ‪ | 10‬פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫מראה‬ ‫מראה הפרשה‬ ‫השעה‬ ‫'מעלת הישיבה' ‪'-‬בית היוצר לאנשים אישים'‬ ‫מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם‬ ‫שאיפה לגדלות –‬ ‫(מאמר שנמסר עבור בטאון 'כנסת ישראל' שע"י בוגרי ישיבת חברון)‬ ‫דרך הוא בהולך ללמוד תורה‬ ‫שנעשה אדם גדול‬ ‫ויהי כי זקן יצחק (בראשית כז‪ ,‬א)‪ .‬שנינו בגמ' (יומא כח‪ ,‬ב) "דא"ר חמא בר חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה‬ ‫ישיבה מהם‪ ,‬היו במצרים ישיבה עמהם‪ ,‬שנאמר 'לך ואספת את זקני ישראל'‪ ,‬היו במדבר ישיבה עמהם‪ ,‬שנאמר 'אספה‬ ‫ברשות מרביצי התורה הגדולים‪ ,‬ברשות‬ ‫לי שבעים איש מזקני ישראל'‪ .‬אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬שנאמר 'ואברהם זקן בא בימים'‪ .‬יצחק אבינו‬ ‫התלמידים היקרים‪ ,‬מרנן ורבנן ורבותיי‪ .‬זכות‬ ‫זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬שנאמר 'ויהי כי זקן יצחק'‪ .‬יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬שנאמר 'ועיני ישראל כבדו‬ ‫נפלאה היא בשבילי להיות במקום התורה‬ ‫מזוקן'"‪ .‬וצ"ב מהו ענין זה של "זקן ויושב בישיבה"‪ .‬ופי' הר"ח‪" :‬זקנים יושבים בישיבה היו‪ ,‬כלומר שכינה עמהם"‪,‬‬ ‫הגדול והחשוב הזה‪ .‬אשרינו מה טוב חלקנו‬ ‫וצ"ב מה נתייחד עניין השכינה במקום שנקרא "ישיבה"‪.‬‬ ‫שזכינו היום הזה לראות פה במקום‪ ,‬בעיר שכל‬ ‫כך רחוקה מרוחניות‪ ,‬כל כך רחוקה‪ ,‬כל ההיפך‬ ‫ביאור ענין "זקן ויושב בישיבה" כתב המהרש"א שם‪ ,‬דזקן היינו שקנה חכמה‪ ,‬וכמבואר בקידושין (לב‪ ,‬ב) "אין זקן‬ ‫מדרך התורה‪ ,‬ופה לראות בעיר הזאת‪ ,‬בפרברים‬ ‫אלא מי שקנה חכמה‪ ,‬שנאמר ה' קנני ראשית דרכו"‪ ,‬ויהיה הפירוש "זקן"‪ ,‬זה קנה‪ .‬וא"כ מבואר בקרא שאברהם אבינו‬ ‫של העיר הזאת‪ ,‬לראות את הפנים המאירות של‬ ‫היה זקן שקנה חכמה‪ .‬ומבואר לפי דרכו דאין מהלך לקנין החכמה אלא בבחינה של "זקן ויושב בישיבה"‪ ,‬דאין קנין‬ ‫התלמידים היקרים הנפלאים האלה‪ ,‬שעתידים‬ ‫החכמה אלא במהלך של ישיבה‪.‬‬ ‫בעזרת השם להיות גדולי ישראל‪ .‬זה משמח‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬דקנין התורה אינו כשאר החכמות שהם לפי הכישרונות וההשקעה גרידא‪ ,‬אלא קנין התורה הוא בעמל‬ ‫אותנו מאוד מאוד‪.‬‬ ‫ויגיעה לירד לעומקה של סוגיא ולהיות ממית עצמו עליה‪ ,‬ובמ"ח קנייני התורה‪ .‬ואף שרק חלק מהקניינים שייכים‬ ‫אנחנו יכולים להגיד פה כהיום הזה‪ ,‬נצח‬ ‫לצורת לימוד התורה‪ ,‬וחלקם שייך למידות וד"א‪ ,‬הם מקנייני התורה‪ ,‬מפני שקנין התורה אינו רק הידיעה גרידא‪ ,‬אלא‬ ‫ישראל לא ישקר‪ .‬יש עתיד גדול ליהדות צרפת‪,‬‬ ‫שתהיה התורה חלק ממנו ולהיות מהותנו מהות של תורה‪ ,‬ולזה צריכים את קנייני התורה שהם הכלי קיבול לתורה‪.‬‬ ‫שבעזרת השם תקים דור של תלמידי חכמים‬ ‫ואיתא בקידושין (לב‪ ,‬א) רב שמחל על כבודו‪ ,‬כבודו מחול‪ ,‬משום ד"תורה דיליה"‪ ,‬דכתיב "כי אם בתורת ה' חפצו‬ ‫כבר היום ברוך השם‪ .‬מפארים את היכלי‬ ‫ובתורתו יהגה יומם ולילה'"‪ ,‬ופרש"י בתהילים‪" :‬בתחילה היא נקראת תורת ה'‪ ,‬ומשעמל בה היא נקראת תורתו"‪.‬‬ ‫הישיבות בארץ הקודש‪ ,‬תלמידי הישיבות‬ ‫וביאר הסבר מקלם זצ"ל (אור רש"ז פר' אמור) דנעשית "תורתו"‪ ,‬היינו שנעשה הוא ותורתו חד‪ .‬וזה ג"כ הענין של‬ ‫מצרפת‪ ,‬כולם‪ ,‬רובם ככולם‪ ,‬מעולים מאוד‪,‬‬ ‫קנין התורה‪ ,‬שנעשה הוא ותורתו אחד‪.‬‬ ‫מרוממים מאוד‪ ,‬חשובים מאוד‪ .‬ברוך השם‬ ‫וממה שמבואר בגמ' דהא דאברהם זקן מורה שקנה חכמה‪ ,‬והיינו שהיה "זקן ויושב בישיבה"‪ ,‬מבואר שאין דרך לזכות‬ ‫יש המשך גדול‪ ,‬שאתם תזכו גם כן להמשיך‬ ‫לקנין התורה בעמל ויגיעה וקניני התורה אלא ע"י "לישב בישיבה"‪ .‬וצריכים לבאר מהו הגדרת המושג "ישיבה"‪.‬‬ ‫את מורשת התורה של צרפת של פעם‪ ,‬צרפת‬ ‫שיסודה בארץ הקודש‪ .‬כל חיינו אנחנו חיים‬ ‫***‬ ‫מיהדות צרפת‪ .‬פותחים גמרא‪ ,‬רש"י‪ ,‬תוספות‪,‬‬ ‫מה יעשה אדם ויחכם‬ ‫ראש‪ ,‬הכל הכל זה מצרפת‪ .‬זה היה הרי מקום‬ ‫והנה איתא בגמ' נדה (ע‪ ,‬ב) "א"ל לכשיהיו נחכם להן"‪ ,‬ופרש"י‪" :‬נחכם להן ‪ -‬נתיישב בדבר"‪ .‬ומבואר שהעניין של‬ ‫התורה שממנו יצאה תורה‪ ,‬וברוך השם רואים‬ ‫"נתיישב" נאמר כלפי דבר שצריך חכמה ועיון בבירור הסוגיא‪ .‬עוד אמרינן שם‪" :‬מה יעשה אדם ויחכם‪ ,‬א"ל ירבה‬ ‫את ההמשך‪.‬‬ ‫בישיבה וימעט בסחורה"‪ .‬והוא גם בדרך זו‪ ,‬ד"ירבה בישיבה" היינו להתיישב ולעיין בדברים היטב‪ ,‬וכן "ימעט‬ ‫בסחורה"‪ .‬ואין הכוונה שימעט בסחורה כדי שיהיה לו פנאי לשבת בישיבה‪ ,‬דא"כ היה צ"ל בהיפוך "ימעט בסחורה‬ ‫אני לא רוצה להאריך בדברים‪ ,‬אבל אני רוצה‬ ‫וירבה בישיבה"‪ ,‬ונשמע שימעט בסחורה כדי שירבה ללמוד‪ ,‬אלא יש כאן ב' תנאים‪ :‬האחד‪ ,‬שירבה בישיבה‪ ,‬ובנוסף‪,‬‬ ‫להגיד דבר אחד קצר מאוד‪ .‬הגמרא במסכת‬ ‫שגם שמרבה בישיבה צריך גם למעט בסחורה‪ ,‬וסחורה כוללת כל עניינים הגשמיים שאינם קשורים ללימוד‪ ,‬ותנאי‬ ‫כתובות מספרת את הסיפור עם רבי עקיבא‬ ‫וכלבא שבוע‪ ,‬כלבא שבוע כידוע היה אבא של‬ ‫זה נצרך ע"מ להחכים‪.‬‬ ‫אשתו של רבי עקיבא‪ ,‬כשהיא רצתה להתחתן‬ ‫אמנם מלבד דעניינה של הישיבה הוא להתיישב בדברים לעיין ולהעמיק בפלפול ובסברא‪ ,‬שרק באופן זה מתיישבים‬ ‫איתו‪ ,‬הוא אמר אני לא מוכן לשידוך הזה‪ ,‬הוא‬ ‫הדברים על ליבו‪ ,‬יש ענין נוסף במושג של "ישיבה"‪ ,‬וזהו מלשון קביעות דבר‪ ,‬שכל דבר הקבוע לו מקום קרוי "ישיבה"‪.‬‬ ‫עם הארץ‪ ,‬הוא לא יודע ללמוד‪ ,‬אז רחל אמרה‬ ‫ומצינו זאת בלשון הטור והשו"ע סי' קס"ז דהיו "יושבין" לאכול היינו שקבעו לאכול יחד‪ ,‬וכן מבואר במגילה (כא‪,‬‬ ‫הוא ילך ללמוד תורה‪ ,‬לא רצה‪ ,‬אז הוא אמר אם‬ ‫א) "אין ישיבה אלא לשון עכבה‪ ,‬שנאמר ותשבו בקדש ימים רבים"‪.‬‬ ‫את תתחתני איתו‪ ,‬אני ינדור אתכם שניכם מכל‬ ‫ותוכן הדברים בזה‪ ,‬ע"פ המבואר ביהושע (א‪ ,‬ח) "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה"‪ .‬ופירש"י‪:‬‬ ‫נכסיי‪ ,‬עברו עשרים וארבע שנים‪ ,‬רבי עקיבא‬ ‫"והגית בו ‪ -‬והתבוננת בו‪ ,‬כל הגיון שבתורה בלב"‪ .‬ומבואר דהציווי של לימוד התורה הוא ב' בחינות‪ ,‬א' ‪' -‬לא ימוש‬ ‫היה לו אז עשרים וארבע אלף תלמידים‪ ,‬ורבי‬ ‫ספר התורה הזה מפיך'‪ ,‬שהוא מורה על הקביעות התמידית בלי הפסק‪ ,‬ב' ‪' -‬והגית בו יומם ולילה'‪ ,‬שהוא מורה על‬ ‫עקיבא הגיע עם אלפי תלמידיו‪ ,‬ויצאו לקראתו‬ ‫ההתבוננות ועיון המחשבה התמידי‪ .‬וזהו ב' העניינים של ישיבה‪ ,‬מקום קביעות התורה‪ ,‬והמקום להתיישב בדברים‬ ‫כולם‪ ,‬אחד מהם היה כלבא שבוע בעצמו‪,‬‬ ‫לעיין ולהעמיק בפלפול ובסברא‪ .‬וגם החלק העיוני של 'והגית' בא במהלך של קביעות התורה‪ ,‬וכלשון הפס' 'והגית‬ ‫וכלבא שבוע בא לרבי עקיבא‪ ,‬הוא לא הכיר‬ ‫בו יומם ולילה'‪ ,‬שהוא מורה על שקיעות המחשבה התמידית‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬הוא לא ידע‪ ,‬שאל אותו מה אני אעשה?‬ ‫ונראה שזהו תוכן הענין שכתב הר"ח "זקנים יושבים בישיבה היו ‪ -‬כלומר שכינה עמהם"‪ ,‬דהנה כתב רבנו יונה בברכות‬ ‫הדרתי מנכסיי את בתי‪ ,‬את חתני‪ ,‬ואני כל השנים‬ ‫(ד‪ ,‬א בדפי הרי"ף) על דברי הגמ' "מ"ד אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב ‪ -‬אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה‬ ‫יש לי צער מזה‪ ,‬אם יש לו איזה היתר‪ .‬אז הוא‬ ‫אומר לו‪ ,‬אילו היית יודע שחתנך יהיה גברא‬ ‫יותר מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעולם"‪ ,‬וז"ל‪" :‬שאוהב הקב"ה שערי ציון מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬וכמו‬ ‫רבא‪ ,‬אדם גדול‪ ,‬האם היית נודר גם כן? אמר‬ ‫שאוהב בהמ"ק יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬כך אוהב השערים המצוינים בהלכה כלומר ששם קביעות התורה‬ ‫לו‪ ,‬אדעתא דגברא רבא לא נדרתי‪ ,‬לא הייתי‬ ‫וההוראות בכל יום יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שלומדים בהם לפי שעה דרשות או פסוק‪ ,‬מפני שהמקומות‬ ‫נודר על דעת שיהיה גברא רבא‪ ,‬אז אמר לו רבי‬ ‫הקבועים הם במקום בהמ"ק‪ ,‬כדאמרינן מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה‬ ‫עקיבא‪ ,‬אם כך אתה יכול להיות רגוע‪ ,‬אני החתן‬ ‫בלבד"‪ .‬ומבואר דהשראת השכינה היא במקומות קביעות התורה‪ ,‬שהם הד"א של הלכה‪.‬‬ ‫שלך‪ ,‬והנדר מופר‪ ,‬כך מספרת הגמרא‪.‬‬ ‫ועי' בפסחים (קיח‪ ,‬ב) "מאי 'כי ליושבים לפני ה'' ‪ -‬זה המכיר מקום חברו בישיבה" וכו'‪ ,‬ובמהרש"א שכתב‪" :‬בישיבה‬ ‫המשך בעמוד הבא ◄‬ ‫וכו' היינו לפני ה'‪ ,‬דאין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה"‪ .‬ומבואר ג"כ דהישיבה היא לפני ה'‪ ,‬משום שאין‬ ‫אוסף | ‪7‬‬ ‫להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה‪ ,‬והישיבה היא הד"א של הלכה שהם לפני ה'‪.‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מראה‬ ‫ולכשנתבונן נראה דכל המקומות שבהם נזכר ענין הזקנה של האבות שהוא מורה על "זקן ויושב בישיבה" הוא בשייכות‬ ‫לענין הברכות‪ ,‬שאצל אברהם הלשון 'ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל'‪ ,‬ואצל יצחק הוא הקדמה לברכות שבא‬ ‫השעה‬ ‫למסור לעשו ונמסרו ליעקב‪ ,‬ואצל יעקב הוא בברכות שבא לברך את אפרים ומנשה‪ ,‬שהיא הברכה לכל הדורות "בך‬ ‫יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה"‪ .‬והדברים מבוארים היטב לפי המבואר‪ ,‬דהרמב"ן כתב בפר'‬ ‫תולדות (כז‪ ,‬ד) "בעבור תברכך נפשי ‪ -‬היה בדעתו לברך אותו שיזכה הוא בברכת אברהם לנחול את הארץ‪ ,‬ולהיות‬ ‫המשך מעמוד קודם ◄‬ ‫הוא בעל הברית לאלקים"‪ ,‬ומבואר שיסודה של הברכה הוא בהעמדה של בעל ברית לאלקים‪ ,‬ולכן כח הברכה מיוסד‬ ‫שואל שם התוספות קושיה‪ ,‬הרי אין פותחין‬ ‫על "זקן ויושב בישיבה" ששכינה עמו‪ ,‬והוא הראוי להיות בעל ברית לאלקים‪.‬‬ ‫בנולד‪ ,‬כשנותנים פתח להפר נדר‪ ,‬נותנים פתח‬ ‫'הסבא מסלבודקה הוא ה'מרא דשמעתתא' להלכות ישיבה וצורת הישיבה'‬ ‫על הצד הזה לא הייתי נודר‪ ,‬אבל זה רק על‬ ‫***‬ ‫מה ידיעה שלא ידעתי קודם‪ ,‬אבל דבר שנולד‪,‬‬ ‫"מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם"‪ .‬הישיבה היא המושג המקודש ביותר בכלל ישראל‪ ,‬שהוא מקום קביעות‬ ‫שיתפתח בהמשך‪ ,‬אומרים תוספות אי אפשר‬ ‫התורה ששם קיימת השראת השכינה בכל הדורות והיא במקום בית המקדש‪ ,‬והיא בית היוצר להקים וליצור דורות‬ ‫לפתוח פתח‪ ,‬אז איך יכול רבי עקיבא לפתוח‬ ‫של בני ישיבה שהם תלמידי חכמים שלמים בתורתם וביראתם ובעבודת ה' ובמידותיהם‪ ,‬והיא המעמידה את ישראל‬ ‫פתח לכלבא שבוע‪ ,‬שאדעתא דגברא רבא לא‬ ‫בכל הדורות‪ ,‬ובה מתקיים "דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך מפי זרעך מעתה ועד עולם"‪ ,‬והיא המלווה את‬ ‫נדר‪ ,‬והרי איןפותחין בנולד?‬ ‫ישראל בכל התקופות‪ ,‬ולא פרשה מהם בכל תקופות הגלות‪.‬‬ ‫אומר תוספות יסוד גדול שזה לא נולד‪ .‬מדוע?‬ ‫ישיבה היא "בית היוצר לאנשים‪-‬אישים" (אגרות פחד יצחק)‪ ,‬ישיבה אינה רק מקום לימוד תורה בעלמא כשאר‬ ‫כי הדרך והאורחיה במי שהולך ללמוד תורה‬ ‫חכמות שיש להם מקום מיועד ללמוד את החכמה‪" ,‬ישיבה" היא מקום שאדם הופך את אישיותו לאישיות עליונה‪,‬‬ ‫שנעשה אדם גדול‪ .‬זה לא נולד‪ .‬זה הדרך‪ .‬מי‬ ‫ומקום שבו נוצר "האדם השלם"‪ .‬ישיבה יוצרת "בן ישיבה"‪ ,‬וזה במהלך של "יושב בישיבה"‪ ,‬בקביעות עמל התורה‬ ‫שהולך ללמוד תורה נעשה אדם גדול‪ .‬שאלו‬ ‫ובעומק עיונה‪.‬‬ ‫אותי הרבה כל השנים‪ ,‬באים לישיבות הרבה‬ ‫בחורים‪ ,‬לא רואים שכולם נעשים אנשים‬ ‫שמעתי מהגר"י הוטנר זצ"ל כמה פעמים‪ ,‬דמצינו בתורה בב' מקומות ענין של 'בנין'‪ ,‬האחד בתיבת נח והשני בבניית‬ ‫גדולים‪ .‬ברוך השם הרבה נעשים אנשים‬ ‫המשכן‪ .‬ואמר‪ ,‬ששני הבניינים הללו קיימים ביסוד בנין הישיבה‪ .‬הבנין של תיבת נח להבדיל מהעולם הגדול השקוע‬ ‫גדולים‪ .‬זה טעות לחשוב שאדם גדול זה רק‬ ‫במצולות החטאים‪ ,‬ובנין המשכן‪ ,‬המקום המיוחד לעבודת ה' ולהשראת שכינתו‪ .‬ומי שמכניס את הרחוב לפנים הישיבה‪,‬‬ ‫אדם שכולם מפורסם מאוד וחשוב מאוד‪ .‬אדם‬ ‫מאבד את כוחם של שני הבניינים האלה‪.‬‬ ‫גדול זה תלמיד חכם גדול שמרומם מאוד‪ ,‬אבל‬ ‫זכתה ישיבת חברון כנסת ישראל‪ ,‬כי הישיבה הק' היא ממקומות התורה היחידים שלמעלה ממאה שנה מחזיקה‬ ‫גם יש כאלה שלא יוצאים אנשים גדולים‪ .‬למה‬ ‫בדרכה והנהגתה ובייחודיותה‪ ,‬ממה שהנחילו לנו מייסדי הישיבה זצ"ל‪ .‬ושמעתי ממרן הגרא"מ שך זצוק"ל‪ ,‬שהסבא‬ ‫זה כך? הרי כתוב אורחיה מי שהולך ללמוד‬ ‫מסלבודקה הוא ה'מרא דשמעתתא' להלכות ישיבה וצורת הישיבה‪ .‬וב"ה שזכינו שישיבתנו הק' היא מגדל אור‬ ‫תורה נעשה גברא רבא‪.‬‬ ‫לבני עליה מובהקים עם כוחות גדולים ושאיפות גדולות‪ ,‬ובעז"ה נזכה לשמור על הישיבה בקדושתה ובטהרתה‪,‬‬ ‫אז אמרתי שהתשובה היא פשוטה‪ .‬דרך מי‬ ‫בדרך שסללו לנו רבותינו מייסדי הישיבה‪ .‬הרבה מקטרגים קמו בתקופה האחרונה על קיום הישיבות‪ ,‬ואינם מבינים‬ ‫שהולך ללמוד תורה שנעשה גברא רבא‪ ,‬אם‬ ‫שמימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם‪ ,‬וזהו סוד הקיום של האומה הישראלית‪ ,‬וקיום הישיבות הוא קיום‬ ‫הוא הולך ללמוד תורה בשביל להיות גברא‬ ‫ישראל בכל הדורות‪ ,‬ובפרט בתקופה זו של חבלי משיח‪ ,‬ורק בכח התורה נזכה בתוך החשכה להארת אור התורה‪,‬‬ ‫רבא‪ .‬אם הוא הולך ללמוד לכמה שנים ולא‬ ‫ולגאולת ישראל במהרה‪.‬‬ ‫בשביל להיות גברא רבא‪ ,‬אז הוא לא יהיה‬ ‫מראה השער‬ ‫גברא רבא‪ .‬צריך לבוא לישיבה עם רצון חזק‪,‬‬ ‫עםמ שאיפה‪ ,‬עם השתוקקות להיות גברא‬ ‫רבא‪ ,‬ואז תוספות נותן לנו הבטחה‪ ,‬יש לו‬ ‫הבטחה חתומה מבעלי התוספות‪ .‬הוא יהיה‬ ‫גברא רבא בעזרת השם‪.‬‬ ‫מתוך שו"ת והדרכה לבני הישיבות | עריבות התורה (ג)‬ ‫כשאתם באתם פה לישיבה‪ ,‬אז תדעו לכם‪,‬‬ ‫חז"ל אומרים 'שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ' ורש"י מבאר 'שאם לא לומד מסכת שהוא חפץ בה אינה‬ ‫השנים האלה בונות‪ ,‬השנים האלה מגדלות‪,‬‬ ‫מתקיימת לפי שלבו על תאותו'‪ .‬איך הלימוד במסגרת הישיבתית מסתדרת עם כלל זה?‬ ‫וכל אחד יכול להיות גברא רבא‪ .‬אבל בתנאי‬ ‫המסגרת של ישיבה נועדה לבנות את הבחור בלימוד‪ ,‬וככזאת אין לה תחליף‪ ,‬כי יש בזה כח הרבים‪ ,‬ויש את‬ ‫אחד‪ ,‬אם הוא בא לישיבה בשביל להיות גברא‬ ‫השיעורים‪ ,‬ולכן בחור צריך לסגל לעצמו את הנלמד בישיבה כדי שיוכל להבנות בלימוד‪ ,‬ומחוץ לסדרי הישיבה‬ ‫רבא‪ .‬ולהיות גברא רבא זה לבוא לישיבה‪,‬‬ ‫או בבין הזמנים וכן לאחר שנות הישיבה יוכל לללמוד מה שלבו חפץ‪.‬‬ ‫לנצל את הזמן‪ ,‬לדעת את החשיבות של כל‬ ‫רגע‪ ,‬לשמוע טוב את השיעורים‪ ,‬לחזור טוב‬ ‫בחור שנמשך מטבעו ללימוד בקיאות‪ ,‬האם שייך גם בדרך זו להנחיל את מתיקות התורה?‬ ‫על מה שלומדים‪ ,‬לחזור גם אחר כך את מה‬ ‫כמובן שדרך לימוד בקיאות של 'דף היומי' לבחור‪ ,‬לא יביא לו מתיקות התורה‪ ,‬אבל בחור שלומד לימוד שיש בו‬ ‫שלומדים‪ ,‬עם רצון והשתוקקות להיות תלמיד‬ ‫הבנה ועומק שמבין מה שלומד ומקיף את הסוגיא הנלמדת‪ ,‬גם אם זה לא נעשה בצורת הלימוד הישיבתי הרגיל‬ ‫חכם שהוא גברא רבא‪ .‬ואז בעזרת השם הוא‬ ‫היום שמעיינים ומדקדקים בכל ענין להבין הדברים‪ ,‬יכול למצוא בלימוד זה טעם ומתיקות התורה‪ ,‬וראינו להרבה‬ ‫יהיה גברא רבא‪.‬‬ ‫גדולי עולם שלמדו בדרך זו ונתעלו להיות 'מרא דכולא תלמודא'‪.‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא יעזור לכם כולכם‬ ‫כתיבת 'מערכות' ו'חבורות'‪ ,‬או סיכומי סוגיות‪ ,‬מה עדיף כדי לתת לבחור סיפוק וערבות בתורה?‬ ‫שתזכו באמת למושגים האלה‪ ,‬לבוא עם רצון‬ ‫כתיבת חידושי תורה או סיכומי סוגיות‪ ,‬יש לה משמעות בעליתו והתקדמותו של בן הישיבה‪ ,‬ויש בזה כמה מעלות‪,‬‬ ‫והשתוקקות‪ .‬יש לכם רבנים נפלאים‪ ,‬שיעורים‬ ‫הראשון הוא ‪ -‬הסיפוק שיש לאדם כשהוא כותב חידושי תורה‪ ,‬שהוא מרגיש שהוא הגיע להישגים‪ ,‬ונוסף ‪ -‬גם‬ ‫נפלאים‪ ,‬תקבלו מהם‪ ,‬תנצלו את הזמן‪ ,‬תלמדו‪,‬‬ ‫שעל ידי הכתיבה מתבררת לו הבנת הסוגיא יותר טוב כשהכל מסודר בפניו‪ ,‬וזה דרך טובה מאד להגיע למתיקות‬ ‫תחזרו ותקנו את הלימוד שלכם‪ .‬ובזכות זה‬ ‫התורה‪ ,‬שכל שהוא מרגיש שהבין יותר וגם זכה לחדש חידושי תורה ולהעמידם על הכתב‪ ,‬יש לו יותר 'גישמאק'‬ ‫כולכם תהיו תלמידי חכמים גדולים‪ ,‬גדולי‬ ‫וסיפוק בלימוד‪.‬‬ ‫תורה ממש‪ ,‬ותמשיכו בעזרת השם את עולם‬ ‫התורה כולו ואת עולם התורה של צרפת‪ ,‬ונזכה‬ ‫בודאי שעדיף לכתוב סיכומי סוגיות‪ ,‬כי ע"י זה מגיע להבנה יותר טובה וברורה במה שלמד‪ ,‬וכמו שכותב בנפש‬ ‫להרמת קרן התורה במהרה בימינו‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫החיים 'שעיקר 'חידושי תורה' זה מה שהסוגיא מתבררת ללומד'‪ .‬גם לכתוב 'חבורות' זה דבר מצויין‪ ,‬אבל אין‬ ‫(מתוך דברי חיזוק בישיבת 'חזון יהודה' בצרפת –‬ ‫שום ענין לכתוב‪ ,‬אלא אם באמת יש לו משהוא אמיתי וברמה טובה‪ ,‬ואם באמת יש לו 'חבורה' מצויינת הוא חייב‬ ‫במסגרת מסע רבינו שליט"א עבור קרן עולם התורה‬ ‫לכתוב‪ ,‬אבל גם אם לא התחדש בסוגיא דבר המצריך כתיבה של 'חבורה'‪ ,‬יש תועלת עצומה לסכם את הסוגיא‬ ‫– חשוון תשפ"ז)‬ ‫בכתב‪ ,‬שעל ידי כך הסוגיא במתבררת יותר טוב‪ ,‬וזוכה בזה לקנות את הדברים לשנים רבות [ובישיבה קטנה‬ ‫בודאי שאין שום ענין לכתוב 'חבורות'‪ ,‬זה שייך רק אחרי שיודעים ללמוד טוב ויוצא דברים טובים ואמיתיים]‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הרב אלכסנדר ב״ר אברהם ז״ל‬ ‫יו"ל ע"י מערכת 'מראה כהן' שע"י 'תורה דיליה'‪ ,‬מתוך שיעוריו שיחותיו וכתביו של רבינו שליט"א‬ ‫הרב יונתן בנימין ב״ר יצחק ז״ל‬ ‫לתרומות ולהנצחות ולפרטים ויצירת קשר ניתן לפנות למייל ‪ mc038009090@gmail.com‬מי שיש ברשותו חומר נשמח לקבלו למייל‬ ‫הרב יעקב ב״ר בנימין הלוי ז״ל‬ ‫הרב דוד ב״ר שמואל לייב ז״ל‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון מידי שבוע יש לשלוח מייל לכתובת הנ”ל‬ ‫‪ | 8‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫חשבתי דרכי‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מערת המכפלה שייכת לאבות אשר חידשו צורת אדם שבה יש צירוף גמור‬ ‫של שמים וארץ‪ ,‬זוהי עצם המכפלה [ב']‬ ‫המציאות אצלם‪ ,‬היציאה לפועל של כל הדברים‪ ,‬הוציאה לפועל‬ ‫יש אופן מיוחד של קנין השייך לעניין המכפלה‬ ‫את אותו עומק שהיה במחשבה תחלה‪ ,‬מה שהיה בכונה זה מה שיצא‬ ‫פתחנו בשבוע הקודם בעניינה של המכפלה‪ ,‬נמשיך בשיעור זה‪.‬‬ ‫לפועל בדיוק במעשה‪ ,‬כמובן שאיננו מעלים על הדעת דבר כזה‬ ‫מפרשה זו של שדה עפרון נלמד‪ ,‬כפי הדרשה הידועה בתחילת‬ ‫אצלנו‪ ,‬לנו אין מציאויות כאלה‪ ,‬ואצל האנשים האלה הקנין שקנו‬ ‫קידושין "קיחה קיחה משדה עפרון"‪ ,‬שאשה נקנית בכסף‪ ,‬המובן‬ ‫את האדם היה כגופו‪ ,‬הקניין היה הוצאה לפועל של שורש הדברים‬ ‫מהדברים הוא‪ ,‬שכאשר התורה מגלה לנו בפרשה זו קניין כסף‬ ‫והחלות הייתה באופן כזה‪ ,‬עד כדי שנחשב כגופו‪ ,‬ושליש מכלל‬ ‫באשה‪ ,‬היא מתכוונת ללמדנו שקניין זה צריך להביא למכפלה‪ ,‬כך‬ ‫ישראל יכול להגיע באופן כזה‪.‬‬ ‫צריך הדבר להיות ואף אפשר שיהיה‪[ ,‬אם כי לא תמיד הוא מתממש‬ ‫לקרות בפועל]‪ ,‬זהו העניין המונח בשורש הדבר‪.‬‬ ‫החיבור האמיתי לבורא אף הוא עניינו מכפלה‬ ‫המושג של קניין אצלנו‪ ,‬הוא רק של הכנסת חפץ לרשות‪ ,‬ואף‬ ‫באמת‪ ,‬כאותה המכפלה כך צריך להיות החיבור האמיתי בין‬ ‫קנין אדם לעבד נחשב קנין חפץ כקניין שורו וחמורו‪ ,‬אולם אצל‬ ‫הנבראים לבורא‪ ,‬כדאיתא בב"ב (דף ע"ה) עתידים צדיקים שיקראו‬ ‫האבות יש דבר שאין כמותו בכל העולם כולו‪ ,‬אצל שרה אמנו מצאנו‬ ‫בשמו של הקב"ה שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו‬ ‫שנתנה את שפחתה לאברהם‪ ,‬והייתה הכונה כמאמר רחל "ואבנה גם‬ ‫אף עשיתיו"‪ ,‬המדובר הרי על בני אדם‪ ,‬אלו שמסרו את עצמם‪ ,‬שכל‬ ‫אנוכי ממנה" שייחשב כאילו היא ילדה‪ ,‬וכן שפחות רחל ולאה ילדו‬ ‫עצמם היה רק כביכול גילוי כבוד שמים‪ ,‬עתידים ליקרא בשמו של‬ ‫ארבעה שבטים שהם שליש מכלל ישראל‪ ,‬והרי אין לנו יותר מארבע‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שמו של הקב"ה אשר אסור להזכירו‪ ,‬ואף אותם צדיקים‬ ‫אמהות והשפחות אינן נחשבות לאמהות‪ ,‬אלא נחשבו הנולדים על‬ ‫כשחיו בעוה"ז היה אסור להם להגותו אלא רק להתבונן בו ולכתבו‪,‬‬ ‫ידי השפחות [חוץ מהנולד מהגר שנאמר בה "ותקל גברתה בעיניה"‬ ‫והם עתידים בעצמם להקרא בשמו של הקב"ה‪.‬‬ ‫ונפרדה ממנה] שנים על שם רחל ושנים על שם לאה והם בני‬ ‫כשבורא העולם ברא את האדם בצלם אלקים‪ ,‬זה היה המכוון‪ ,‬הדבר‬ ‫האמהות‪ ,‬מהו דבר זה‪ ,‬הרי אין מערכת קניין לקנות אדם באופן כזה‪,‬‬ ‫לא התגשם בפועל כאן בעוה"ז משום שגרם החטא‪ ,‬אבל כשיתוקן‬ ‫אשה אינה יכולה לקנות אשה לשפחה בקנין כזה שכשהיא תלד יקרא‬ ‫החטא והדברים יחזרו בחזרה למכוון הראשון‪ ,‬אז עתידים צדיקים‬ ‫הדבר שהיא יולדת‪ ,‬אכן אין מציאות כזו רק אצל האבות והאמהות‪,‬‬ ‫להיקרא בשמו של הקב"ה‪.‬‬ ‫כפי שנבאר‪.‬‬ ‫מושג זה נלמד לקניין אישות‪ ,‬וזהו הדין של "אשתו כגופו" כלומר‬ ‫עניין זה של הכפלה שייך לשבת שהיא הסוף מעשה‬ ‫אין אלו שני אנשים החיים את חייהם ויש ביניהם מערכת יחס של‬ ‫המקיים את המחשבה תחילה‬ ‫קירבה אלא אשתו כגופו‪ ,‬זאת אפילו לא קירבה של ראשון בראשון‬ ‫אף עניינה של השבת כפול כדאיתא במדרש תהלים על הפסוק‬ ‫שהיא הקירבה הגדולה ביותר‪ ,‬אלא זאת קירבה של אדם קרוב לעצמו‪,‬‬ ‫מזמור שיר ליום השבת‪" ,‬כל עיסקא דשבת כפול‪ ,‬לחם משנה שני‬ ‫כמבואר מהסוגיות בזה‪ ,‬ונחשב בעל דבר כלפיה כמעיד על עצמו ולא‬ ‫העומר לאחד‪ ,‬קרבנה כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים‪ ,‬עונשה‬ ‫כמעיד על קרוב‪ ,‬איך יתכן קניין כזה שיצור מציאות הנקראת כגופו‪.‬‬ ‫כפול שנאמר מחלליה מות יומת‪ ,‬שכרה כפול שנאמר וקראת לשבת‬ ‫באמת בעומק הדברים גם זאת מכפלה‪ ,‬יש כאן חיבור שמחזיר‬ ‫עונג לקדוש ה' מכובד‪ ,‬אזהרותיה כפולות זכור ושמור‪ ,‬מזמור כפול‬ ‫אותם לשורשם‪ ,‬ויוצר מציאות של שני בני אדם חיים שכל אחד מהם‬ ‫מזמור שיר ליום השבת"‪ ,‬השבת היא תכלית מעשה שמים וארץ‬ ‫חי את עצמו ואת השני‪ ,‬זה נקרא כגופו‪ ,‬כך צריך להיות החיבור הזה‪.‬‬ ‫כמו שאנו משוררים בפיוט "סוף מעשה במחשבה תחלה"‪ ,‬נמצא‬ ‫ואף אם לא תמיד זה מתקיים‪ ,‬אבל העניין והדין קיים‪ ,‬יש כאן חלות‬ ‫שהשבת היא המכפלה של כל המכוון‪ ,‬היא הסוף מעשה המכוון כנגד‬ ‫קניין באדם‪ ,‬שאדם קונה אדם כאדם לא כחפץ או כשור וחמור‪ ,‬יש‬ ‫המחשבה תחילה‪ ,‬לכן צריך לכבד את השבת בלחם משנה‪ ,‬לשמרה‬ ‫מציאות כזו של קניין‪.‬‬ ‫בזכור ושמור‪ ,‬ולהקריב בה שני כבשים בני שנה תמימים‪ ,‬זה חייב‬ ‫כלפינו נשתיירה מציאות כזו אך ורק בקנין אישות של קידושין‪,‬‬ ‫להיות מכפלה‪ ,‬בהתאמה מדוייקת ומלאה עד כדי שזה מכפלה של‬ ‫אולם אותו הקנין של האמהות בשפחות היה שייך רק אצלם‪ ,‬משום‬ ‫זה‪.‬‬ ‫שהאנשים ההם היו אנשים של מכפלה‪.‬‬ ‫אוסף | ‪9‬‬ ‫לעילוי נשמת האשה בלה בת ר' מנחם הלל לוין ע"ה‬ ‫לתוכן‬ ‫למתבונן יש כאן נסיון נורא ואיום‪ ,‬יש כאן משהו שמפריך את כל‬ ‫זוהי צורת הבריאה המכוונת מצידו יתברך ומערת‬ ‫האמת שאברהם אבינו גילה‪ ,‬אברהם אבינו צריך לקנות מעפרון את‬ ‫המכפלה שייכת רק למי שמכוון לכך‬ ‫מערת המכפלה‪ ,‬עפרון הוא הבעלים על מערת המכפלה והיא תהיה‬ ‫באמת‪ ,‬מצידו יתברך בכל מה שנברא‪ ,‬וכל מה שהיה בתכנית‪,‬‬ ‫שלו רק אם ישלם לו את הכסף‪ ,‬למתבונן יש כאן קושי שהוא בעומק‬ ‫המכוון האמיתי במציאות כולה היה להיות מכפלה‪ ,‬ומה שאינו‬ ‫הדברים יותר גדול מהקושי של העקידה‪ ,‬כי קניית המערה מעפרון‬ ‫כך הרי שזה השתבש על ידינו ואנחנו אשמים בכך‪ ,‬אחר שעוותנו‬ ‫הרי נעשתה כמו שנאמר "ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם‬ ‫וקלקלנו מפני חטאינו‪ ,‬וקרה‪ ,‬וקורה‪ ,‬מה שקרה‪ ,‬אבל המכוון האמיתי‬ ‫למקנה מאת בני חת"‪ ,‬הקושי עדיין קיים ואינו פתור‪ ,‬ואילו העקידה‬ ‫כאמור‪ ,‬שכל המציאות כולה צריכה להיות באמת מכפלה‪ ,‬מערת‬ ‫נתברר ונפתר עניינה ונסתיים הנסיון‪ ,‬זה הנסיון האחרון‪ ,‬לעמוד‬ ‫המכפלה מחזיקה בתוכה את אותם בני אדם ששמרו את הבחינה‬ ‫בקושי שאין לו פתרון‪ ,‬להישאר בקושיא בלי תירוץ‪ ,‬אברהם אבינו‬ ‫הזו של מכפלה בעולם‪.‬‬ ‫היה צריך לעמוד גם בנסיון הזה‪ ,‬לא להרהר על כך שבאופן הפשוט‬ ‫אותם בני האדם שיכולים להכנס לשם‪ ,‬למקום הזה‪ ,‬הם אלו שבעצם‬ ‫והטבעי ביותר היה צריך מי שזכה בנחלת ה' בארצות החיים לזכות‬ ‫מציאותם הם לגמרי‪ ,‬עד כמה ששייך במציאות עוה"ז אחרי החטא‪,‬‬ ‫ממילא במערת המכפלה‪ ,‬אשר אינה נתפסת בקניינים מסוג אחר ולא‬ ‫אלו שמוציאים לפועל את אותה מכפלה של סוף מעשה במחשבה‬ ‫שייכת עליה שום בעלות אחרת מלבד אנשי המכפלה‪.‬‬ ‫תחלה‪ ,‬אותה התאמה מלאה לגמרי עד הקצה האחרון‪ ,‬להיות תואמים‬ ‫ידוע שגם ראשו של עשו קבור במערה‪ ,‬כמובן שעשו הוא לא האדם‬ ‫לגמרי למחשבה תחילה‪ ,‬באופן שכשהמחשבה תחילה מגיעה לסוף‬ ‫של המכפלה‪ ,‬העובדה שראשו קבור במכפלה היא משום שראשו‬ ‫מעשה נמצא כאן דבר שהוכפל‪.‬‬ ‫של עשו זהו החלק שיעקב קנה בקניית הבכורה‪ ,‬הראשית של עשו‪,‬‬ ‫אלא שבדרך הטבע עולם כמנהגו נוהג ונותר הראש אצל עשו בחייו‪,‬‬ ‫עתה יבואר הנסיון בזה שאברהם אבינו צריך לקנות את‬ ‫אולם כשפרש מהראש ממילא שייכת אותה הראשית ליעקב שקנאה‪.‬‬ ‫מערת המכפלה מעפרון החתי‬ ‫פתחנו בשיטת רבנו יונה‪ ,‬שיטה יחידה בדברי הראשונים‪ ,‬המגלה‬ ‫אף אצל יעקב חוזר אותו פלא‪ ,‬כשהוצרך לקנות מעשו‬ ‫לנו שאברהם אבינו היה צריך לעבור עוד נסיון אחר העקידה‪ ,‬נסיון‬ ‫את חלקו במערה‬ ‫נוסף שבא לגלות שאברהם לא הרהר ולא הקשה קושיות על בורא‬ ‫את אותו הדבר אנו מוצאים בהמשך גם אצל יעקב כפי שמפרש‬ ‫העולם‪ ,‬וגילה בזה שמה שעושה בורא העולם זאת המציאות ואין‬ ‫רש"י (בראשית נ' ה') על הפסוק "בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען"‬ ‫מקום להרהר אחריה‪ ,‬ועתה נבא לבאר‪.‬‬ ‫"ומדרשו עוד מתיישב על הלשון‪ ,‬כמו אשר קניתי‪ .‬אמר רבי עקיבא‬ ‫ראינו כי הנסיון בזה הוא שאחר שבורא העולם הבטיח לאברהם‬ ‫כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה‪ ,‬ועוד מדרשו לשון כרי‪,‬‬ ‫אבינו את ארץ ישראל עתה הוא צריך לקנות את מערת המכפלה‪,‬‬ ‫דגור‪ ,‬שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי‪,‬‬ ‫ביאור העניין‪ ,‬כי הנה המקום הזה נקרא מערת המכפלה‪ ,‬כפי‬ ‫ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה"‪ ,‬גם יעקב היה צריך לקנות‬ ‫שהארכנו בעניינה‪ ,‬המקום שבו קיימת המכפלה השלמה שנמצאת‬ ‫מעשו התובע את חלקו במערה‪ ,‬כי בדרכי הקניינים הרגילים עשו‬ ‫בעולם‪ ,‬מעתה‪ ,‬הנה באמת חלות הקנין כאן בהכרח שייכת למערכת‬ ‫יורש כמו יעקב‪ ,‬גם הוא בן בנו של אברהם אבינו‪ ,‬להוריד את מערת‬ ‫קנין אחרת השונה מכל מערכת הקניינים שאנו מכירים‪ ,‬ומובן שאחר‬ ‫המכפלה לבעלות של מי שאינו יכול להיות שייך אליה הוא ההיפך‬ ‫שאנו לומדים מכאן קניין כסף באשה מלשון קיחה‪ ,‬הרי שקניין זה‬ ‫הגמור מעניינה‪ ,‬דבר זה הוא מהסודות הכמוסים ביותר בבריאה‪ ,‬מה‬ ‫אינו שוה ערך לכל הקניינים שאנחנו מכירים‪ ,‬כאן זאת חלות קנין של‬ ‫להם ולמערת המכפלה‪.‬‬ ‫חיבור‪ ,‬קניין מסוג אחר לגמרי‪.‬‬ ‫וכאמור היה אברהם אבינו צריך לעבור גם את הנסיון הזה‪ ,‬עולמו‬ ‫ועתה‪ ,‬לקנות את מערת המכפלה בכסף מעפרון החיתי זה דבר‬ ‫של אברהם אבינו היה עולם ברור ביותר‪ ,‬הכל היה ברור ונהיר‪ ,‬אולם‬ ‫בלתי אפשרי‪ ,‬מה לעפרון החיתי ולמערת המכפלה‪ ,‬חז"ל אומרים‬ ‫דבר זה הוא קושי שאין לו פתרון‪ ,‬עד שיתיישב‪.‬‬ ‫שאחר שחיסרו ו' משמו הרי שהוא עולה בגימטריא "רע עין" עין‬ ‫רעה‪ ,‬והרי אם יש מישהו שלא שייך לכאן‪ ,‬שמהותו ושמו הם סתירה‬ ‫אנו צאצאי האבות ותפקידנו לגלות את עניין המכפלה‬ ‫למציאות השלמה של הבריאה שעליה נאמר וירא אלקים כי טוב‪,‬‬ ‫עלינו לדעת‪ ,‬כיון שבמערת המכפלה טמונים אבותינו שלנו‪ ,‬אשר‬ ‫והנה טוב מאד‪ ,‬רע עין הוא ההיפך הגמור מכי טוב‪ ,‬וכל שייכותו‬ ‫אנו צאצאיהם ונקראים על שמם‪ ,‬וכל שמותיו של יעקב‪ ,‬יעקב ישראל‬ ‫למערת המכפלה היא בלתי אפשרית‪ ,‬ומובן מאליו שאם מורידים‬ ‫וישורון אלו שמותינו שלנו‪ ,‬כך נקרא כלל ישראל‪ ,‬הרי אנו מחוברים‬ ‫את מערת המכפלה לעסקי קרקעות בעלמא חלילה‪ ,‬אם היא נמכרת‬ ‫עד לאבות הקדושים‪ ,‬ובסופו של דבר עניין המכפלה יתגלה גם על‬ ‫כמו כשאר מכירת נכסים זה דבר בלתי אפשרי‪ ,‬קנין כזה אינו תופס‬ ‫כי החיבור למקום כזה הוא של מכפלה‪ ,‬חיבור של כגופו‪ ,‬חיבור מסוג‬ ‫ידינו‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬וכמו שכל בר דעת מבין שאין קידושי אשה כשאר קנין נכסים‪,‬‬ ‫זוהי הנקודה המרכזית ביותר בבריאה‪ ,‬התורה מאריכה בזה‪,‬‬ ‫אין מציאות כזו‪.‬‬ ‫ללמדנו את מעלתם של האבות‪ ,‬ואת החובה הגדולה‪ ,‬שגם בזה אנו‬ ‫יש בדבר זה קושי עצום‪ ,‬והוא באמת בלתי אפשרי‪ ,‬והטעם‬ ‫חייבים לומר מתי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫שמתייחס אותו הקושי לזכיה בארץ ישראל‪ ,‬כי מצינו שארץ ישראל‬ ‫שהם המכפלה של העולם‪.‬‬ ‫נקראת בשמות שנקרא בהם העולם הבא‪ ,‬ארצות החיים‪ ,‬נחלת ה'‪,‬‬ ‫[כהמשך לסוגיא זו‪ ,‬יתבאר המשך הפרשה‪ ,‬ואין כאן המקום‬ ‫כל שמות העוה"ב‪ ,‬העולם העליון‪ ,‬היינו אותו העולם שאנו עתידים‬ ‫להאריך בזה‪ ,‬ועיין בדברי הרמב"ן על "ואברהם זקן בא בימים וה'‬ ‫להיות בו‪ ,‬אברהם אבינו שזכה בהבטחה בארץ ישראל‪ ,‬אמנם עדיין‬ ‫ברך את אברהם בכל" בסוד המידה הנקראת כל‪ ,‬וסיום דבריו "והנה‬ ‫זו הבטחה ולא ניתנה לו הארץ וקרקעותיה בפועל‪ ,‬אבל הזכות בארץ‬ ‫הוא מבורך בשמים ובארץ‪ ,‬ולכך אמר בה' אלהי השמים ואלהי‬ ‫ישראל מחייבת שמערת המכפלה תהיה שייכת רק לו‪ ,‬אין עוד מישהו‬ ‫הארץ"‪ ,‬והוא העניין שפתחנו שכל הקבור במערת המכפלה שכרו‬ ‫שיכול להיות הבעלים על מערת המכפלה‪ ,‬ששייכת רק למי שנבחר‬ ‫כפול ומכופל‪ ,‬כי הוא מבורך בשמים ובארץ "כי כל בשמים ובארץ"‬ ‫להיות המחבר של העוה"ז והעוה"ב‪ ,‬להיות זה שיגלה בסופו של דבר‬ ‫כדברי הרמב"ן]‪.‬‬ ‫שהעולם הזה והעולם הבא הם באמת אחד‪ ,‬עולם אחד פעמיים‪ ,‬כפול‪.‬‬ ‫‪ | 10‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬     ‫ על פרשת שבוע‬‰‫שקפ‬‰‫„ברי מוסר ו‬ ‰‫ישיב‬‰ ‫ו ר‡ש‬‫מרבי‬ ‡"‫ם שרייבר שליט‬‫‚„ול רבי ישר‡ל בו‬‰ ‫‚‡ון‬‰ ‫"ק‬‰‫‡מרו בישי‬‫ש‬                                                                                                                                                                                                                           1         11 | ‫אוסף‬ ‫לתוכן‬                                                                                                                                                                                                                                                                                   ‫ | אוסף‬12 ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫פניני נחלה‬ ‫בחירת יעקב מעשיו‬ ‫להון ושדי להו‪ ,‬עי"ש‪ .‬ר"ל דלקח אלו שמלו ולא‬ ‫והיה כאשר תריד ופרקת עלו‬ ‫פרעו וזרק מילותיהם כלפי מעלה ואמר טול חלקך‪.‬‬ ‫מעל צוארך (כז‪ ,‬מ)‬ ‫ולפי מש"כ מבואר הדבר היטב‪ ,‬דהנה נראה‬ ‫נראה הביאור בזה ע"פ דברי הרמב"ם (בפ"י מהל'‬ ‫ויאמר יעקב השבעה לי כיום‬ ‫פשוט דהא דלקחו מילותיהם של ישראל אין זה‬ ‫מלכים ה"ז) שכתב וז"ל "יצא זרעו של ישמעאל‬ ‫וישבע לו (כה‪ ,‬לג)‬ ‫רק להראות שאינם מקיימים מצות התורה‪ ,‬כי אם‬ ‫שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי‬ ‫הדברים תמוהים לכאורה ואין להם שום ביאור‪,‬‬ ‫דעיקר הדבר שזכה יעקב ונבחר להיות זרע אברהם‬ ‫יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך‬ ‫דמה ענין שבועת עשיו ומה נתוסף בזה שנשבע‬ ‫[ועיקר מלחמת עמלק היא בשביל הברכות שלקח‬ ‫ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק‬ ‫והלא מבואר בחז"ל דבאותו היום עבר על ג'‬ ‫יעקב מעשיו וכדאיתא בילקוט פרשת חוקת (רמז‬ ‫בדתו ובדרכו הישרה" עכ"ל‪.‬‬ ‫עבירות חמורות גילוי עריות שפיכות דמים‬ ‫תשסד)‪ ,‬וכבר כתבנו בזה בפרשת בשלח (שמות יז‪ ,‬ח)]‬ ‫ועבודה זרה‪ ,‬ומה יוסיף ליעקב בשבועתו של‬ ‫היא משום שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה‪.‬‬ ‫וכבר הקשו דבגמ' (נדרים לא‪ ,‬א) מפיק לה להך‬ ‫עשיו‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫מילתא דבני עשיו אינן בכלל זרע אברהם משום‬ ‫והנה דתו ודרכו הישרה היינו מצוות מילה ודרך‬ ‫ואולי י"ל בזה עפ"י דברי הרמב"ם (בפי"ב מהלכות‬ ‫דכתיב ביצחק ולא כל יצחק‪ .‬ואמר הגר"ח ע"ז‬ ‫(בפ"א מהל' ע"ז‬ ‫השם‪ ,‬וכדמבואר בדברי הרמב"ם‬ ‫גזילה ואבידה ה"ז) שכתב וז"ל "וכן מי שברח‬ ‫דודאי עיקר הילפותא היא מקרא דביצחק ולא כל‬ ‫ה"ג) וז"ל "ויעקב אבינו למד בניו וכו' ללמד דרך‬ ‫מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו‬ ‫יצחק אבל עדיין אין אנו יודעין מי מזרעו של יצחק‬ ‫ה' ולשמור מצות אברהם" והיינו מצות מילה דהיא‬ ‫העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא‬ ‫הוא הנחשב לזרעו של אברהם אם יעקב או עשיו‪,‬‬ ‫המצוה שנתחייב בה אברהם יתר על מצוות בני‬ ‫שכרו הראוי לו" עכ"ל‪ .‬והרשב"א ביבמות (קו‪ ,‬א)‬ ‫וע"ז בא הקרא (בראשית כח‪ ,‬ד) ד"ויתן לך את ברכת‬ ‫נח והיא הנקראת מצות אברהם (עי' בפ"י ממלכים ה"ג)‬ ‫כתב וז"ל "כתב הרמב"ן מהא שמעינן דמי שהוא‬ ‫אברהם" דרק זרע יעקב הוא שנחשב לזרע אברהם‪.‬‬ ‫חולה וסממנים ביד חבירו שווים עשרים והתנה‬ ‫והן הן דברי הרמב"ם שהוא המחזיק בדתו ובדרכו‬ ‫והוסיף ע"ז מרן הגרי"ז (פרשת תולדות‪ .‬להלן כח‪ ,‬א עה"פ‬ ‫עליו ליתן דמיהם הרבה‪ ,‬ומחמת האונס דחולה‬ ‫הישרה‪ ,‬ר"ל מילה ודרך ה'‪.‬‬ ‫לא תקח אשה מבנות כנען) דבאמת עד אותה שעה היה‬ ‫הוא פסק עליו דמים מרובים‪ ,‬אין לו אלא דמיהם"‬ ‫מעתה א"ש היטב למה נטפל עמלק למצות מילה‪,‬‬ ‫הדבר תלוי ועומד מי יהיה נחשב זרע אברהם‪ .‬וכן‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫דרק משום דיעקב הוא המחזיק במצוה זו נבחר‬ ‫היא משמעות לשון הרמב"ם שכתב מכלל שהוא‬ ‫ולפי"ז נראה לומר דהכא לולי השבועה היה יכול‬ ‫להיות זרע אברהם‪ .‬והוא מה שאמר עמלק בזה‬ ‫לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו‬ ‫לטעון משטה אני בך דהא פסק דמים מרובים‬ ‫בחרת טול חלקך‪ ,‬ר"ל דהרי בחרת ביעקב משום‬ ‫הישרה‪ ,‬הרי שתלה הדבר בזה שהוא מחזיק בדתו‬ ‫דהיינו בכורה כתשלומין לנזיד העדשים מחמת‬ ‫דהוא השומר ברית מילה‪ ,‬הרי שלך לפניך וזרק‬ ‫ובדרכו הישרה יעו"ש‪.‬‬ ‫אונס הרעב וכמש"כ רש"י‪ .‬ועיין בשו"ע חו"מ (סי'‬ ‫רסד ס"ח) וז"ל "בד"א בשלא נתן לו אבל אם נתן‬ ‫מילותיהם שלא נפרעו כלפי מעלה לקיים בזה והיה‬ ‫ונראה דמקור דברי הרמב"ם אלו שתלה הדבר בזה‬ ‫לו בכל אלו הדברים אינו יכול להוציא מידו"‬ ‫כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך‪ ,‬דהבחירה‬ ‫שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה‪ ,‬משום דס"ל‬ ‫יעוי"ש‪ .‬וכתב הקצה"ח שם (ס"ק ד) "ואם נשבע‬ ‫תלוי ועומד בזה שיעקב הוא המחזיק בדתו ובדרכו‬ ‫להרמב"ם דלעולם שם זרע אברהם תלוי בזה אם‬ ‫ליתן נראה שצריך ליתן לו כל שכרו כיון שנשבע‪,‬‬ ‫הישרה‪ ,‬ורק אז יש ליעקב זכות אבות וכמש"נ‪.‬‬‫יעקב מחזיק בדתו ובדרכו הישרה‪ ,‬ובכל עת שאינו‬ ‫דעיקר הטעם אינו אלא משום שיכול לטעון‬ ‫מחזיק בדתו ובדרכו הישרה פקע ממנו ברכת ויש להוסיף בזה עוד דזהו גם הביאור בדברי‬ ‫משטה אני בך‪ ,‬ושבועה מסלק השטאה ואם מת‬ ‫המדרש אסתר רבה (פרשה ז‪ ,‬יג) "ויבא עמלק וכו'‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫צריכים היורשים לשלם ואע"ג דנדר או נשבע אין‬ ‫היורשים צריכים לקיים נדרו כמבואר ברמ"א סי'‬ ‫וזהו הביאור בקרא ד"והיה כי תריד ופרקת עלו ומהיכן בא עמלק‪ ,‬א"ר כרוספדאי בשם ר' יוחנן‬ ‫רנד" יעוי"ש‪ .‬ולפי"ז אתי שפיר הא דהשביעו על‬ ‫מעל צוארך"‪ ,‬ופרש"י "כלומר כשיעברו ישראל על שבא מאצל בלעם הרשע שבא ליטול עצה ממנו‬ ‫המכירה דעיקר ענין השבועה היה כדי לסלק בזה‬ ‫התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות וכו'‪ ,‬אמר לו בלעם לך ועשה עמהם מלחמה וכו'‬ ‫טענת השטאה דשוב אינו יכול לבוא אח"כ בטענת‬ ‫שנטל ופרקת עלו" עי"ש‪ .‬דכל מה שזכה יעקב מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם‪ ,‬ואף‬ ‫משטה אני בך‪ ,‬וז"פ‪.‬‬ ‫לברכת אברהם והוא זרע אברהם הוא משום שהוא אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של‬ ‫המחזיק בדתו ובדרכו הישרה‪ ,‬ואם אינו מחזיק אברהם מיד בא עליהם למלחמה" עכ"ל‪.‬‬ ‫בדתו ממילא פקע ממנו ברכת אברהם דזכייתו והדברים מבוארים ע"פ מש"כ‪ ,‬דזהו מה שאמר‬ ‫מתלי תלוי בזה שהוא המחזיק בדתו ובדרכו להם בלעם הרשע דבשעה שרפו ידיהם מן התורה‬ ‫ופרקת עלו‪ ,‬הרי יש לך פתחון פה לזכות בברכתו‬ ‫הישרה‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫של אברהם וגם לך יש זכות אבות‪ ,‬דבחירתו של‬ ‫ובדברינו אלו יתבארו היטב דברי התנחומא סוף‬ ‫יעקב להיות זרעו של אברהם ולזכות בברכתו‬ ‫פרשת כי תצא (סימן י‪ .‬מובא בדעת זקנים) "ויזנב בך‪,‬‬ ‫הרי לעולם תלויה אם יעקב מחזיק בדתו ובדרכו‬ ‫מכת זנב שהיה חותך מילותיהם של ישראל וזורקן‬ ‫הישרה‪ ,‬וכיון שעכשיו רפו ידיהם מן התורה הרי יש‬ ‫כלפי מעלה ואומר בזה בחרת טול חלקך" עי"ש‪.‬‬ ‫לך לערער על הבחירה הזאת וגם אתה נחשב לזרעו‬ ‫והנה הזוהר סוף פרשת בשלח (ח"ב ס"ז ע"א) כתב‬ ‫של אברהם‪ ,‬מיד ויבוא עמלק וגו'‪.‬‬ ‫דעמלק נטל אינון דהוון גזירין ולא איתפרעו וגזר‬ ‫אוסף | ‪13‬‬ ‫לתוכן‬ ‫יצפון לישרים תושיה‬ ‫והן הן דברי המדרש ברח לתורה כלומר יש מקום מנוס מעשיו והוא מקומו‬ ‫ברש"י בסוף הפרשה (כח‪ ,‬ט) הוכיח דיעקב לא הלך ללבן מיד אלא למד בבית‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬הארבע אמות של הלכה ושם יש מקום להצפין עצמו מעשיו‪ ,‬ושם‬ ‫עבר י"ד שנה אחר שקיבל את הברכות‪ ,‬וכלשונו של רש"י שם "ולמדנו מכאן‬ ‫מברח ומנוס ממנו‪ ,‬דד"א של הלכה‬ ‫שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה‬ ‫דהוא מקומו של הקב"ה הוא מקום‬ ‫ואחר כך הלך לחרן"‪ ,‬וכן בהמשך שם‬ ‫בפ"ע ואינו בכלל העולם‪ ,‬ולכן אע"ג‬ ‫"הא למדת שאחר שקבל את הברכות‬ ‫דאביו ברכו ואין מקום בעולם הזה‬ ‫נטמן בבית עבר ארבע עשרה שנים"‪.‬‬ ‫שאין לעשיו שליטה‪ ,‬מ"מ יש מקום‬ ‫וכבר עמד בנזר הקודש על המדרש‬ ‫שאינו בכלל העולם‪ ,‬ושם אינו נוהג‬ ‫רבה (פרשה סז)‪ ,‬מדוע לא קיים יעקב‬ ‫כל הנהגות ודינים שנאמרו בעולם‪,‬‬ ‫אבינו ציווי אמו מיד‪ ,‬שהיא ציותה‬ ‫ואם תברחו למקום זה אין לעשיו שם‬ ‫עליו להינצל מיד עשיו על ידי‬ ‫שליטה‪ ,‬והוא הד"א של הלכה‪ ,‬שהוא‬ ‫שיברח ללבן‪ ,‬ואילו הוא הלך ללמוד‬ ‫מקומו של הקב"ה‪.‬‬ ‫תורה בבית עבר‪ ,‬עיי"ש מה שכתב‬ ‫ויש להוסיף בזה גם מה שנאמר בגמ'‬ ‫דגם עשיו רצה בתחילה ללכת לבית‬ ‫מכות (י‪ ,‬א) מנין לדברי תורה שהן‬ ‫לבן‪ ,‬ואם כי אפשר דבלא"ה לא קשיא‬ ‫קולטין וכו' ומסיק דבעידנא דעסיק‬ ‫דכמו דגבי ציווי יצחק לשאת אשה‬ ‫ביה הם קולטים גם ממלאך המות‪,‬‬ ‫ילפינן מהכא (עי' תרוה"ד פסקים סי' מ)‬ ‫הרי מבואר מזה דהתורה הוי 'מקום'‬ ‫דגדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫מברח ומנוס מעשיו‪ ,‬כיון שהוא‬ ‫וא"כ הוא הדין לעניין ציווי רבקה‪,‬‬ ‫'מקומו' של הקב"ה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫אמנם לשון רש"י 'נטמן' (והוא ממדרש‬ ‫ובזה ביארנו (ראה מועדים ימים נוראים)‬ ‫רבה ב"ר סח‪ ,‬ה ובדומה לזה במגילה יז‪ ,‬א)‬ ‫מש"כ הרמב"ם (בפירוש המשניות לר"ה‬ ‫משמע שלא היה כאן רק ת"ת אלא‬ ‫פרק ד) דר"ה ויוה"כ הם ימי מברח‬ ‫גם קיום ציווי אמו לברוח מעשיו‪,‬‬ ‫ומנוס אליו‪ ,‬דלכאורה צ"ב אם בורחים‬ ‫וצ"ב איך מתקיים בבית עבר ענין‬ ‫מהקב"ה מה שייך שיהא המנוס אליו‪,‬‬ ‫הבריחה מעשיו‪.‬‬ ‫ולפי"ז הדברים מבוארים‪ ,‬דהמנוס‬ ‫והנראה בביאור העניין ע"פ דברי‬ ‫אליו היינו למקומו של הקב"ה דהוא‬ ‫המדרש רבה דברים (פ"א יט)‪ ,‬וז"ל‬ ‫הארבע אמות של הלכה‪ ,‬וכדברי‬ ‫המדרש "מהו פנו לכם צפונה א"ר‬ ‫המדרש הצפינו אתכם וברח לתורה‪,‬‬ ‫חייא אמר להם אם ראיתם אותו‬ ‫וכמו דהוא מקום מנוס מעשיו‪ ,‬הוא‬ ‫[עשיו] שמבקש להתגרות בכח אל‬ ‫גם מקום מנוס מהדין והמשפט שהוא‬ ‫תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם‬ ‫מנהגות של העולם‪ ,‬דמלך במשפט‬ ‫ממנו עד שיעבור עולמו הוי פנו לכם‬ ‫יעמיד ארץ‪ ,‬אבל מקום זה הוא מחוץ‬ ‫צפונה‪ ,‬א"ר יהודה בר שלום אמרו לו‬ ‫להנהגת העולם והבריאה‪ ,‬ושם אין‬ ‫ישראל רבש"ע אביו מברכו 'על חרבך‬ ‫פחד ומורא מהנהגת דין ומשפט‪,‬‬ ‫תחיה' ואתה מסכים עמו‪ ,‬ואומר לנו‬ ‫וכמש"נ‪.‬‬ ‫הצפינו עצמכם מפניו ולהיכן נברח‪,‬‬ ‫ונראה דזהו גם הביאור בפסוק‬ ‫אמר להן אם ראיתם שמזדווג לכם‬ ‫בישעיה (כו‪ ,‬כ) 'לך עמי בוא בחדרך‬ ‫ברחו לתורה ואין צפונה אלא תורה‬ ‫וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע‬ ‫שנאמר (משלי ב‪ ,‬ז) 'יצפון לישרים‬ ‫עד יעבור זעם'‪ ,‬וזהו כלשון המדרש‬ ‫תושיה'" עכ"ל המדרש‪ .‬ונראה דע"י‬ ‫הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור‬ ‫התורה אין לעשיו שליטה בכם‪,‬‬ ‫עולמו‪ ,‬וה"נ אומר הקב"ה דביום‬ ‫וכדכתיב (בראשית כז‪ ,‬כב) 'הקול קול‬ ‫זעם בעת המשפט‪ ,‬בשעת זעם ורוגז‪,‬‬ ‫יעקב והידים ידי עשיו'‪ ,‬דאין הידים‬ ‫הצפינו עצמכם ובא בחדרך‪ ,‬ופרש"י‬ ‫ידי עשיו בזמן שהקול קול יעקב‪,‬‬ ‫בבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬כלומר‬ ‫אולם אין זה משום דלא ניתן לו אז‬ ‫ברחו לתורה לד"א של תורה‪ ,‬דהוא‬ ‫שליטה על כלל ישראל‪ ,‬אלא משום‬ ‫מקומו של הקב"ה‪ ,‬וזהו לשון חדריך‪,‬‬ ‫שזהו מקום מברח ומנוס‪.‬‬ ‫כלומר למקום דירה ולרשותו של‬ ‫והביאור בזה דהוא באמת מקום‬ ‫הקב"ה‪ ,‬והצפינו עצמכם שם גם‬ ‫מברח מעשיו‪ ,‬דמה שאמר להם‬ ‫מזעמו של הקב"ה‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫הקב"ה ברח לתורה הוא משום דיש‬ ‫מעתה אתיין היטב מה שנטמן יעקב‬ ‫מקום שנקרא תורה‪ ,‬והוא מקומו של‬ ‫בבית עבר‪ ,‬דההטמנה בית עבר הוא‬ ‫הקב"ה‪ ,‬דאין להקב"ה בעולמו אלא‬ ‫הטמנה ב'מקום' של הקב"ה‪ ,‬והוא‬ ‫ארבע אמות של הלכה (ברכות ח‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫המברח והמנוס מ'ידי עשיו' דאין לו‬ ‫והנה שיעור ד"א הוא שיעור מקום‪,‬‬ ‫שליטה כלל במקום שבו נמצא ה'קול‬ ‫והוא רשות בפ"ע וכמו דאמרינן דד"א‬ ‫יעקב'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫של אדם קונה לו בכל מקום (עיין בעל‬ ‫המאור שבת ריש פרק הזורק)‪ ,‬דהוא רשותו‬ ‫ומקומו‪ ,‬וה"נ יש מקום שהוא נקרא מקומו של הקב"ה והוא ד"א של הלכה‪,‬‬ ‫גליון מ"ב – כסלו תשפ"ז‬ ‫‪ | 14‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫פרשת תולדות גיליון ‪543‬‬ ‫| שנה י"ב |‬ ‫שתהפך המלכות למינות ‪.‬‬ ‫וביאור הענין‪ ,‬שישראל מושפעים מהתרבות שיש אצל‬ ‫הגויים‪ ,‬ועד כמה שאצל הגויים נתרבתה המינות‪ ,‬הרי זה גורם‬ ‫לקלקול של מינות וחסרון אמונה גם אצל עם ישראל‪ ,‬ולכן‬ ‫א‪ .‬חז"ל אומרים שאין בן דוד בא עד שהמלכות תהפך‬ ‫הוא בכלל רשימת הסימנים שיהיו בשעת עקבתא דמשיחא‪.‬‬ ‫למינות‪ ,‬ובירושלמי מפורש שהכונה למלכות עכו"ם‪ ,‬ויש עוד‬ ‫והדברים אמורים כלפי מה שנתפרסם שכעת נעשה מהפך‬ ‫נוסח בילקוט עד שכל העולם כולו יהפך למינות‪ ,‬ומבואר‬ ‫בבחירות ארה"ב‪ ,‬ומפלגת הדמוקרטים עלתה ברוב המדינות‪,‬‬ ‫שיש לנו סימן למשיח אם רואים שהמלכות של הגויים הופכת‬ ‫והרי ארה"ב מלכות אדום בימינו‪ ,‬ואנו מושפעים מהתרבות‬ ‫למינות‪ ,‬ולשון הגמ' בסנהדרין (צז‪,‬א)‪ :‬א"ר יצחק אין בן דוד‬ ‫שיש אצל הגויים‪ ,‬כפי שרואים שבחטא הדמוקרטיה הורעלו‬ ‫בא עד שתתהפך כל המלכות למינות‪ ,‬אמר רבא‪ ,‬מאי קרא‬ ‫גם השמאל החילוני הרדיקאלי בארץ הקודש‪ ,‬כי הדמוקרטיה‬ ‫"כולו הפך לבן טהור הוא"‪ ,‬ע"כ‪ .‬וצריכים להבין דבשלמא כל‬ ‫היא מינות כפשוטה‪ ,‬שכל מציאותה להשליט את המהלך של‬ ‫הסימנים שהובאו שם שחוצפא יסגא והגליל יחרב ובית הועד‬ ‫איש הישר בעיניו יעשה‪ ,‬ורואים זאת לחוק עליון‪ ,‬שינתן לכ"א‬ ‫יהפך לזנות ותהי האמת נעדרת כל אלו הם קלקולים בבנין‬ ‫לעשות ככל העולה על שטותו‪ ,‬וכל תכליתם להתיר הרצועה‬ ‫עם ישראל‪ ,‬אבל מה נוגע לנו שמלכות גויים נהפכה למינות‪.‬‬ ‫שלא תיהי' כל מגבלה לאדם לעשות ככל שיחפוץ‪ ,‬ויהי' רשיון‬ ‫וראשית יש להתבונן בדוגמא שהביאו מפר' נגעים דכולו‬ ‫והיתר לעשות ככל חטאת הגויים‪ ,‬בריש גלי‪ ,‬וללא שום רסן‪.‬‬ ‫הפך לבן טהור‪ ,‬ומצאתי בשם משמואל (תזריע) שהביא דברי‬ ‫ב‪ .‬והנה בספר קובץ מאמרים של הגאון הקדוש רבי אלחנן‬ ‫המדרש רבה "שאת" זו בבל‪" ,‬ספחת" זו מדי‪" ,‬בהרת" זו יון‪,‬‬ ‫וסרמן הי"ד‪ ,‬מעמיד משוואה הכרחית‪ ,‬שכל צד קלקול שאנו‬ ‫"נגע צרעת" זו אדום‪ .‬ותמה שהרי נגע צרעת הוא שם כללי‬ ‫מוצאים בקרב הגויים ובמדינות העולם‪ ,‬בהכרח יש לו שורש‬ ‫לג' מראות ‪ -‬שאת ספחת בהרת‪ ,‬ואינו נגע בפני עצמו ולמה‬ ‫בנו‪ ,‬ושם (ח"א‪ ,‬במאמר המשבר העולמי וסיבותיו) מדבר על‬ ‫יחשב זה למלכות בפני עצמה‪ .‬ותירץ לפי דברי המדרש רבה‬ ‫הכלכלה שהיתה אז תקועה בכל העולם‪ ,‬הגם שהי' שפע מזון‬ ‫(שמיני) ש דניאל ראה שלשתן בלילה אחת ומלכות הרביעית‬ ‫בעולם‪ ,‬ואף הבנקים בשויץ היו מלאים בזהב‪ ,‬ובכל זאת היתה‬ ‫בלילה שניה‪ ,‬וכן משה הניח שלשתן בפס' אחד‪ ,‬ואת הרביעית‬ ‫נפילה כלכלית בבורסה שהפילה את כל המסחר‪ ,‬ותלה זאת‬ ‫בפס' שני‪ ,‬ומה הטעם לזה‪ ,‬ותירצו שם‪ ,‬ר' יוחנן אמר ששקולה‬ ‫בכך שאין אימון בין בני אדם‪ ,‬כי נחלשו באמונה בה'‪ ,‬ועד כמה‬ ‫מלכות הרביעית נגד שלשתן‪ ,‬ור"ל אמר יתירה משלשתן ע"כ‪.‬‬ ‫שאין אמונה לא שייך שום מסחר כי כולו מבוסס על "קרדיט"‬ ‫וא"כ מובן שגם כאן היא נקראת בכללות נגע צרעת ע"ש כולן‪.‬‬ ‫(אשראי) ואימון הדדי‪ ,‬וכותב שהתרופה היא לחזור לאמונה‪.‬‬ ‫ולפי המדרש הנ"ל ד"נגע צרעת זו אדום"‪ ,‬ביאר המהרש"א‬ ‫ואף אנו נאמר‪ ,‬שהקלקול של הדמוקטריה‪ ,‬התחיל אצלינו‬ ‫את כוונת הגמ' דכיון שהלבן שבנגע צרעת הוא סימן טומאה‬ ‫שנחלשנו בדביקות המוחלטת בגדולי הדור‪ ,‬וניתן לכל אחד‬ ‫לנגע‪ ,‬ובעי "הסגר" שרומז על המינות‪ ,‬והוא סימן טומאה‬ ‫דרור להביע את עמדותיו ודיעותיו הפרטיות‪ ,‬וחושב שמבין‬ ‫למלכות אדום‪ ,‬שישראל יהיו בהסגר ובמאסר הגלות במלכות‬ ‫מעצמו ויודע כיצד למצוא פתרון לבעיות הגיוס וכדו' ולדעתו‬ ‫אדום‪ ,‬וכשיתהפך כולו ללבן הוא סימן טהרה למוסגר כמ"ש‬ ‫מבין יותר מגדולי הדור‪ ,‬שהיא גופא שורש רעת הדמוקרטיה‬ ‫"כולו הפך לבן טהור" כן כשיתהפך כולו למינות הוא סימן‬ ‫שכ"א חופשי להפריח דעותיו כרצונו‪ ,‬והתרופה היא שנתחזק‬ ‫טהרה לישראל‪ ,‬שיצאו מתוך ההסגר ומאסר הגלות‪ ,‬עכ"ד‪ .‬אך‬ ‫כנגדם באמונה עיוורת בכוח התורה של גדולי הדור‪ ,‬ונסמוך‬ ‫עדיין צריך להבין את השייכות והקשר לישראל‪ ,‬ומה מעניין‬ ‫עליהם‪ ,‬גם כשיאמרו על השמאל שהוא ימין‪ ...‬ונחמתנו‪ ,‬שאם‬ ‫את ישראל אם אומות העולם שייכים לבסיס של אמונה או‬ ‫כולו הפך לבן‪ ,‬ונהפכה מלכות הגויים למינות‪ ,‬קרב יום גואל‪.‬‬ ‫שהם נהפכו למינות‪ ,‬ומדוע זה נחשב סימן אל הגאולה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אוסף | ‪15‬‬ ‫לתוכן‬ ‫התורה מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל שבשמעו את הענין הורה‬ ‫הגרח"י ספטימוס זצ"ל‬ ‫לו‪ :‬אינך צריך שום טיפול הרי הנך עוזר כלכלית לבנך הת"ח!‬ ‫א‪ .‬בשבוע שעבר נתבקש לישיבה של מעלה הגאון רבי‬ ‫לימים חזר הרופא עם אישור מיוחד מאותה מערכת נסיונית‪,‬‬ ‫חיים יצחק ספטימוס זצ"ל‪ ,‬מדמויות ההוד הטמירות דשכונת‬ ‫אך המנוח שוב פעם חזר למרן הגר"ח ולא רצה להזיז יד ורגל‬ ‫מטרסדורף בירושלים אשר יגע בתורה כל ימיו‪ ,‬וזכה להעמיד‬ ‫ללא הסכמתו‪ ,‬ורק כשחזר והורה לו כעת לעשות את הטיפול‬ ‫את משפחתו המעטירה כפי שלא רבים זכו‪ ,‬ובהם אדירי‬ ‫הסכים ליטול את הטיפול‪ ,‬שאכן העמידו על רגליו והחלימו‪.‬‬ ‫תורה ויראה ממש‪ ,‬שמפארים את עולם התורה בידיעותיהם‬ ‫היה תקופה מסויימת מגיד שיעור באחת מהישיבות אשר‬ ‫ושליטתם בכל מכמני תורה‪ ,‬ובעומקה ורומה של שמועותיה‪.‬‬ ‫שילבו מקצועות קודש עם חול‪ ,‬ובאותם ימים יצא מרן רה"י‬ ‫מאות המנחמים שהגיעו לביתם‪ ,‬התחזקו לראות את אותו‬ ‫הגרא"מ שך זצוק"ל במתקפת חרמה כנגד ישיבות אלו‪ ,‬וחשב‬ ‫סלון פשוט ששימש את הגאון המנוח‪ ,‬כשכל קירותיו מרצפה‬ ‫שעליו לעזוב את התפקיד ולקבל ההוראה כמות שהיא‪ ,‬והגם‬ ‫ועד תקרה עמוסי ספרים לעייפה‪ ,‬שרובם בלים משימוש ואף‬ ‫שכמה תלמידי חכמים אמרו לו שודאי הגרא"מ שך לא נתכוון‬ ‫עטורים בהערות פרי עפרונו המהיר‪ ,‬בהרבה לילות היה קם‬ ‫אליו‪ ,‬ואם ילך יכנס תחתיו אחר שפחות ממנו באידישקייט‪,‬‬ ‫ב‪ 3:00-‬לפנות בוקר ולמד במרץ עד הנץ‪ ,‬ומעבר לשעות בהם‬ ‫לא נחה דעתו בתנחומים אלו‪ ,‬ועלה ובא אל הקודש להתייעץ‬ ‫היה עוסק בלימוד בנות הסמינרים בתנ"ך ויהדות ‪ -‬כשמאות‬ ‫עם מרן הגרא"מ שך‪ ,‬שמקוה שיכול להסתדר בפרנסה בלי‬ ‫מהם זוכות להקים בית של תורה בזכות שיעוריו המאלפים ‪-‬‬ ‫ללמד שם‪ ,‬וענה לו מרן שאכן אין לך מה לחפש שם‪ ,‬ותיכף‬ ‫היה שקוע בכל רגע פנוי בריכוז הכוחות ובעמל תדירי בעומק‬ ‫עזב את המשרה! כך זכה לציית תמיד לגדולי הדור בנאמנות‪.‬‬ ‫סוגיות התורה‪ ,‬בכל מרחבי ההלכה והאגדה‪ ,‬שהפליאו רואיו‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כשהגעתי לנחם בימי השבעה‪ ,‬הופיע יהודי מבוגר בן‬ ‫ב‪ .‬הגאון המנוח למד בבחרותו בכפר חסידים אצל מרן‬ ‫גילו שיבדלחט"א מהר נוף‪ ,‬והתיישב גונח בין המנחמים‪ ,‬הוא‬ ‫המשגיח רבי אלי' לופיאן זצוק"ל‪ ,‬שבעצם היה זה שהפך אותו‬ ‫פשוט לא נרגע מתחושת ההחמצה שלו‪ ,‬באותם שנים למד‬ ‫למה שהוא‪ .‬הוא הגיע בבחרותו כאמריקאי‪ ,‬וחשב לשהות רק‬ ‫עם המנוח בישיבה כשלש שנים‪ ,‬היה להם שם קשר אישי‬ ‫לשנה בארץ ישראל על מנת ללמוד משהו כדי לצאת בעל‬ ‫מיוחד‪ ,‬ברבות הימים היה ברור לו משום מה שהמנוח חזר‬ ‫בית טוב‪ ,‬חשב להמשיך כמו אביו בעבודת החשבונאות‪,‬‬ ‫לאמריקה‪ ,‬וכך ניתק הקשר ביניהם‪ ,‬הוא חזר ע"ז שוב ושוב‬ ‫לימים הוא סיפר‪ ,‬רב אלי' הפך לי את הראש‪ ,‬עד שבאתי אליו‬ ‫שהוא לא מכיל את גודל הפספוס‪ ,‬פשוט בכה כששמע על‬ ‫חשבתי שיש ב' דרכים‪ :‬או עולם הזה או עולם הבא‪ ,‬וצריך כל‬ ‫הבשורה‪ ,‬איך לא ידע שהנפטר גר בירושלים על ידו‪ ,‬התרפק‬ ‫אחד לבחור ביניהם‪ .‬אבל אצל רב אלי' למדתי שיש ב' דרכים‪:‬‬ ‫על זכרונות מתוקים מרב אלי' לופיאן‪ ,‬ממש חזר על המנגינה‬ ‫או עולם הבא עם עולם הזה או כלום מכלום‪ ...‬עכשיו תחליט!‬ ‫שלו איך שלמד מוסר‪ ,‬בניגון תובעני‪ ,‬כדן בדברים ומהפך‬ ‫הוא התפעל מיכולת ההכלה של רב אלי'‪ ,‬בעת שבחורים‬ ‫בהם‪ ,‬המנחמים היו מרותקים לחזות בזכרונות מהוד קדומים‪.‬‬ ‫חוצניקים החליטו לערוך מנין מעריב עם הלל בברכה ביום‬ ‫מה שהתעוררתי מהמחזה העצוב הזה‪ ,‬שאולי גם אנחנו‬ ‫העצמאות‪ ,‬חשב בתחילה שרב אלי' לא יודע מזה‪ ,‬לא הבין‬ ‫מחמיצים כל הזמן הזדמנויות פז‪ ,‬להתחבר ליהודים תלמידי‬ ‫איך זה מתאים בתוך ישיבה‪ ,‬אח"כ הבין שרב אלי' בחכמתו‬ ‫חכמים חשובים‪ ,‬לשמוע רבנים גדולים‪ ,‬לקבל תורה ממוסרי‬ ‫החליט להעלים עין מהתופעה‪ ,‬לא רצה לאבד אותם‪ ,‬ברבות‬ ‫התורה שמצויים לנו בכל שכונה ועיר‪ ,‬והנה כשנגיע אחרי‬ ‫הימים נהפכו כולם לאברכים בני עליה‪ ...‬הסבלנות השתלמה‪.‬‬ ‫מלאות שנותינו עד מאה ועשרים בבריאות‪ ,‬נתלוש שערות‬ ‫ג‪ .‬לפני כ‪ 15-‬שנה חלה במחלה הארורה‪ ,‬שתקפה אותו‬ ‫ראשינו בעולם האמת‪ ,‬איך לא ניצלנו את האנשים הללו‪ ,‬לינק‬ ‫קשות‪ ,‬זו היתה שאלה של חיים‪ ,‬ורופאו המליץ לו על טיפול‬ ‫ולקבל מהם תורה ויראת ועבודת השם‪ ,‬ונתפוס מאוחר מידי‬ ‫חדשני שנוסה אז‪ ,‬ובהמלצתו יכל להכלל בקבוצת מטופלים‬ ‫את גודל ההפסד וההחמצה‪ ,‬לכן החכם עיניו בראשו‪ ,‬לנצל‬ ‫ניסיונית‪ ,‬אלא שבטופס הבקשה ראה שרשום שזה נועד למי‬ ‫את ההזדמנויות שלפתחו‪ ,‬לשאוב תועלת רבה מכל התלמידי‬ ‫שנוסתה עליו שיטת טיפול אחרת "בעלת תופעת לוואי"‪ ,‬אף‬ ‫חכמים שמקיפים אותו‪ ,‬לשמוע את סברותיהם ואת מתיקות‬ ‫שהרופא ביטל את הענין במחי יד ואמר שזה לא מעכב‪ ,‬לא‬ ‫חידושיהם‪ ,‬ולהצטרף אל שיגם ושיחם הנלבב‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫הסכים המנוח להתרפא על בסיס נתון שקרי‪ ,‬בנו לקחו לשר‬ ‫‪ | 16‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫הכי פנימית שלהם‪ ,‬ששייכים הם להסטוריה החרדית רבת‬ ‫מימוש ה"זכות להיות חרדי"‬ ‫השנים‪ ,‬ומוכנים להתחבר למהלך של אברהם אבינו ששבחו‬ ‫א‪ .‬בבחירות האחרונות נפתחה שוב הסוגיה של התגוונות‬ ‫ה' יתב'‪" :‬כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ובני ביתו אחריו‬ ‫הציבור‪ ,‬כאשר כמה מבוגרי הישיבות הקדו' נכנסו לתוך שוק‬ ‫ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"‪ ,‬ולא שיפזלו החוצה‬ ‫העבודה‪ ,‬והש תלבו בכל מיני צורות בעולם המעשה‪ ,‬ובשעת‬ ‫אל המתירנות והנהנתנות‪ ,‬ברצון לרקוד על שתי החתונות‪.‬‬ ‫מבחן עמדו גדולי הדור שליט"א והסבירו שיש להם הזדמנות‬ ‫אדם יכול להחליט על פי עצת גדולים‪ ,‬שלפי דרגתו וצורך‬ ‫פז להצהיר קבל עם ועולם שהם שייכים לקהל החרדים לדבר‬ ‫ביתו ומשפחתו עליו לעבוד לפרנסתו כך וכך שעות ביום‪ ,‬אך‬ ‫ה'‪ ,‬ובכך להעמיד את ילדיהם כממשיכי מסורת היהדות אלפי‬ ‫זה לא אמור לשנות במאומה את צורתו החיצונית‪ ,‬עליו לבא‬ ‫שנה‪ ,‬ואשרינו מה טוב חלקינו שרובם ככולם נשמעו לקריאת‬ ‫בין האברכים ולהתחכך עימהם בבתי המדרש ובתי הכנסת‪,‬‬ ‫גדולי הדור‪ ,‬וצירפו את עצמם אל קהל ה"זוכים להיות חרדי"‪.‬‬ ‫לנסות ללמוד בכל שעה פנויה‪ ,‬להבין שהתורה היא משוש‬ ‫אמנם פשוט שבכך לא תמה המלאכה‪ ,‬ואולי רק התחילה‪,‬‬ ‫חיינו כפשוטו‪ ,‬לא רק ב"זריקת עצם" לאיזו קביעות דף היומי‪,‬‬ ‫כי הלא רוצים אנו שכל החינוך שלהם יהיה רק לתורה ויראת‬ ‫אלא לנסות להתחבר ללימוד בכל מאי דאפשר‪ ,‬ואם אפשר‬ ‫שמים טהורה‪ ,‬וזה לא יכול להסתכם בפעולה חד פעמית של‬ ‫לו פעמיים לחזור על הדף היומי למה לא יעשה זאת? אם יכול‬ ‫ציות לגדולי הדור כל ארבע שנים‪ ,‬מאידך מתאוננים הם שלא‬ ‫לקבוע לימוד הלכה יומי אז למה שלא יעשה זאת? הילדים‬ ‫מצרפים אותם אל מוסדות החינוך כשוים בין שוים‪ ,‬וכאשר‬ ‫הרי מזהים מיד האם הוא רציני לחיי תורה‪ ,‬או "עושה סיבוב"‪.‬‬ ‫נאלצים הם לשלוח למסגרות הלימוד של הממ"ח‪ ,‬אז קורס‬ ‫ג‪ .‬רואים כל יוזמות של אנשים לכונן קהילות של יהודים‬ ‫לנגד עיניהם כל החינוך של ילדיהם‪ ,‬ולא יודעים לשית עיצות‬ ‫העמלים לפר נסתם‪ ,‬אבל את הנקודה המבוארת בפרשה לא‬ ‫בנפשם‪ ,‬איך להמשיך ולהעמיד את ביתם בדרך ישראל סבא‪.‬‬ ‫תמיד מפנימים‪ ,‬שהכל תלוי מהו החינוך שנותנים לילדים‪ ,‬כי‬ ‫ב‪ .‬כבר מצינו את ההבדל בין ילדים שגדלים לתורה ויראת‬ ‫אם הם יקבלו חינוך יהודי אמיתי שמכוון לשאיפות גדולות‬ ‫שמים כראוי‪ ,‬לבין ילדים שפוזלים לשעשועי העוה"ז אשר‬ ‫להתעלות בתורה וירא"ש הם יגיעו לפסגות נפלאות‪ ,‬אבל אם‬ ‫נעשים יותר ויותר נגישים ו הולכים וממלאים חוצות קריה‪,‬‬ ‫ח"ו יתנו להם חויות ככל העולה על רוחם‪ ,‬ויתנו להם לטעום‬ ‫ואת ההבדל הראשון רואים היטב בחילוק שבין יעקב לעשיו‪,‬‬ ‫מכל הזבל של העולם‪ ,‬הרי המציאות היא שהילדים הולכים‬ ‫כמבואר בדברי רש"י בתחילת פרשתן עהפ"ס "ויגדלו הנערים‬ ‫וגוררים את כל המשפחה כולה‪ ,‬ונמשך החבל אחרי הדלי‪.‬‬ ‫ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה"‪ :‬כל זמן שהיו קטנים לא‬ ‫ואפילו בין האברכים עצמם‪ ,‬רואים שההורים משתנים‬ ‫היו ניכרים במעשיהם‪ ,‬ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם‪ ,‬כיון‬ ‫לטוב או למוטב בהתאם למוסדות החינוך אליהם שלחו את‬ ‫שנעשו בני י"ג שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לע"ז‪.‬‬ ‫ילדיהם להתחנך‪ ,‬כי כמעט אי אפשר לעמוד כנגד הפצרות‬ ‫ומקורו במדרש רבה (פר' סג)‪" :‬ויגדלו הנערים"‪ ,‬רבי לוי‬ ‫הילדים שרצונם להיות דומים לחבריהם‪ ,‬ואת זה קלטו גדולי‬ ‫אמר משל להדס ועצבונית (מין חוח קוצני) שהיו גדילים זה‬ ‫הדור היטב‪ ,‬ומשום כך יזמו את "קרן ההסעות"‪ ,‬שראו שאפי'‬ ‫על גבי זה‪ ,‬וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה חוחו‪ ,‬כך‬ ‫חילונים גמורים שייך להפוך לגמרי אם הילדים שלהם יקבלו‬ ‫כל י"ג שנה‪ ,‬שניהם הולכים ובאים מבית הספר‪ ,‬לאחר י"ג‬ ‫חינוך חרדי‪ ,‬והדברים מוכחים וברורים מהשטח‪ ,‬א"כ לא יתכן‬ ‫שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת‬ ‫להצליח בהקמת קהילות תומכות לאנשים עובדים‪ ,‬אלא אם‬ ‫כוכבים‪ .‬ע"כ‪ .‬ומבו' שאם הילד רקוב‪ ,‬אפי' אם יכנס למוסדות‬ ‫הילדים יתחנכו אצל מחנכים יראי שמים מרובים‪ ,‬שכל מהות‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬וישב עם תלמיד מצטיין כמו יעקב אבינו‬ ‫חינוכם לרומם בתורה ויר"ש‪ ,‬אבל אם ישלחו את הילדים אל‬ ‫והכל יראה נפלא ורגיל‪ ,‬והוא ילך לתלמוד תורה עם חברים‬ ‫מוסדות הממ"ח‪ ,‬בלי שום ספק שיגררו אחרי ילדיהם‪ ,‬להבל‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬יזרום עם האוירה החרדית‪ ,‬בודאי לא יועיל הדבר אם‬ ‫ובמשפט אחד נסכם‪ ,‬אין כזה דבר שלא יקבלו ילד טוב‬ ‫מבפנים הכל רקוב‪ ,‬ופתאום כשהוא יגדל ויפרח יגלו שאינו‬ ‫לכל מוסד שהוא‪ ,‬בדוק! לא ידחו שום ילד‪ ,‬אם בביתו יוותרו‬ ‫אלא קוץ וסילון ממאיר בכרם ישראל‪ ,‬והכיוון שלו לרע רח"ל‪.‬‬ ‫על בילויים וחיי חומר! רק התנאי היחידי הוא שהבית ישאר‬ ‫ולכן אם אכן חפצים יהודים יקרים אלו להעמיד משפחה‬ ‫בית של תורה מקורי‪ ,‬וימשיכו לנהל אותו ברוח ישראל סבא!‬ ‫טובה של ילדים ויראים ושלמים‪ ,‬עליהם להחליט בנקודה‬ ‫אוסף | ‪17‬‬ ‫לתוכן‬ ‫נוצצין והללו נובלין‪ ,‬כ"א נולד במזלו ובהשגחת א‪-‬ל עליון‬ ‫הדרכת החזו"א לבית של תורה‬ ‫ב"ה‪ ,‬והם שמחים במותו והוא יורד לשאול‪ ,‬ר"ל הניח לבניו‬ ‫א‪ .‬הקב"ה תמיד מעודד את כלל ישראל‪ ,‬וממציא עיצות‬ ‫קבא דמוריקא קרי אנפשיה‪" :‬ועזבו לאחרים חילם"‪ .‬אוי ואבוי‬ ‫מרחוק‪ ,‬על מנת שימצאו תקוה וחיזוק גם בעת קושי וניסיון‪,‬‬ ‫על שכולם חושבים להניח לבנים‪ ,‬ואין יתרון מבנים ומבנות‬ ‫והרבה פעמים הקב"ה משדד מערכות‪ ,‬וטורף ממשלות על‬ ‫רק בתורתן ובמעשיה הטובים‪ ,‬אבל מזונתם קצובים להם‪.‬‬ ‫שלל דעותיהם ותאוות שלטונם‪ ,‬שהכל יתגלגל באופן שזה‬ ‫ג‪ .‬באמרי דעת יש הדרכה נפלאה שקיבל הגרמ"י לפקוביץ‬ ‫יועיל לכלל ישראל‪ ,‬ואף עתה בעת גזירות הגיוס שגוררים לא‬ ‫זצ"ל ממרן החזו"א זי"ע (בתוך קטע מדרשת שבע ברכות בו‬ ‫מעט פגיעות כלכליות‪ ,‬כמו מעונות ושאר זכויות‪ ,‬צריכים אנו‬ ‫הדריך זוג צעיר‪ ,‬ודיבר עמם בבהירות איך נראה אורח חיים‬ ‫להתעודד מהצלחת גדולי הדור בהקמת "קרן עולם התורה"‬ ‫ב"בית של תורה")‪ ,‬וכך דבריו‪..." :‬חתן וכלה כשבאים לבנות‬ ‫שממסע למסע הולך ומתחזק‪ ,‬ומזה נקיש לכל שאר הגזירות‬ ‫ביתם בשאיפה ורצון להקים להקים בית של תורה ויראה‪,‬‬ ‫שאינם אלא בשביל לבחון עד כמה דבקים אנו בתורה תמיד‪.‬‬ ‫צריכים להכיר בדרישת תורתנו הקדו' שתובעת להתפנות‬ ‫ויש סיפור ידוע על הגרי"ז‪ ,‬בעת שנפוצה שמועה ברחוב‬ ‫מכל ענייני עוה"ז וטרדותיו‪ ,‬שלא יתן מחשבתו‪ ,‬ולא ישים‬ ‫דאז שעומדים להעלות בצורה משמעותית את מחירי הסוכר‪,‬‬ ‫עיסוקו לסדר עצמו וביתו ע"י התעסקות בצ'קים ועמידה‬ ‫וניגשו למרן הגרי"ז לשאול האם מחובת ההשתדלות לרכוש‬ ‫בבנקים וכדו' מעניינים הגשמיים‪ ,‬אלא יפנה לבו ונפשו לעסק‬ ‫כמות גדולה של סוכה‪ ,‬והשיב תשובה קולעת‪ ,‬שחז"ל אמרו‪:‬‬ ‫התורה וקיום המצוות‪ ,‬וישקיע עצמו בעמלה של תורה‪ ,‬בה‬ ‫"מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה"‪,‬‬ ‫יתן כל תקוותו‪ ,‬ושאר כל הדברים יהיו טפלים בעיניו‪ .‬ואם‬ ‫מזונותיו אמרו ולא מזומניו או ממונו‪ ,‬ומאחר ונגזר כמה סוכר‬ ‫ישאל השואל‪ ,‬וכי איך אפשר להגיע לזה בזמן שכיסו ריק בלא‬ ‫קצוב לכל משפחה שוב לא משנה באיזה מחיר הסוכר ימכר‪.‬‬ ‫כל פרוטה‪ ,‬אספר לכם שבשעה שרבינו מרן החזו"א זי"ע‬ ‫על דרך זה יש לומר‪ ,‬דלא רק "מזונותיו" קצובים לו‪ ,‬אלא‬ ‫דיבר בי נכבדות‪ ,‬והשידוך כבר עמד לצאת לפועל‪ ,‬בתוך‬ ‫גם הבית בו הוא אוכל את מזונו‪ ,‬גם הוא תלוי בהכרזה שהיה‬ ‫הדברים שאלתיו ברמז בלשון זה‪ ,‬ואם תאמר‪( ?...‬מהיכן‬ ‫עליו ארבעים יום קודם יצירתו (כדאי' במאירי שזהו הכונה‬ ‫נתפרנס‪ )?...‬אמר לי החזו"א בלשון זה‪ :‬נשכבים לישון כשאין‬ ‫בית פלוני לפלוני ושדה פלוני לפלוני‪ ,‬דהיינו הדירה שבה‬ ‫בבית אף פת לחם‪ ,‬וכשקמים יש ארוחת בוקר טובה בבית‪!...‬‬ ‫הוא יגור‪ ,‬והפרנסה ממנה יתפרנס)‪ ,‬כי כל אחד מקבל בין כך‬ ‫ותשובה זו בעזה"י אכן ליוותה אותנו והועילה לנו לכל חיינו‬ ‫מה שנקצב לו‪ ,‬וגם אם מחירי הדירות ימשיכו להתייקר מאד‪,‬‬ ‫בכל התקופות והמצבים‪ ,‬בלי לעסוק בחובות צ'קים ובנקים‪.‬‬ ‫יעזרו כ"א משמים להשיגו במחירו הגבוה‪ ,‬שיזכה במגיע לו‪.‬‬ ‫וזהו היסוד מה שאמרו לנו חז"ל לא נתנה תורה אלא‬ ‫ב‪ .‬ובגמ' בסוטה אמרו שהאומר מה אוכל למחר הרי זה‬ ‫לאוכלי המן‪ ,‬שלימוד תורה וקנין אמיתי בתורה‪ ,‬אפשר דוקא‬ ‫מקטני אמנה‪ ,‬וממילא לא צריך לחשוש גם אם מחר יתייקר‬ ‫בצורת חיים כשל אוכלי המן‪ ,‬שלא משקיעים טירחה בענייני‬ ‫הלחם‪ .‬וכתב ה'משך חכמה' (עקב י‪,‬כ) וז"ל‪ :‬ובענין המזון‬ ‫העוה"ז‪ ,‬אלא כל צורך גשמי אשר צריך האדם‪ ,‬יוצא הוא‬ ‫הראה להם להם למשמרת צנצנת המן כי לא על הלחם לבדו‬ ‫לפתח ביתו ומקבל את זה‪ ,‬ולמדנו בדברי חז"ל שהזכיה לזה‬ ‫יחיה האדם‪ ,‬וכל מי שדואג על מחר הוא מחוסר אמנה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הוא כ"א לפי דרגתו‪ ,‬ומי שזכה קיבל את צרכיו בלא טירחה‪,‬‬ ‫וכן אדונינו הגר"א בסוף אגרתו המפורסמת הורה לאשתו‬ ‫ומי ש היה חסר לו בשלימות נפשו היה צריך לטרוח בהשגת‬ ‫שלא תצמצם בשכרו של המלמד כי כל מזונותיו של אדם‬ ‫מזונו‪ .‬ויסוד הבית של בן תורה צריך להיות באמונה ובבטחון‬ ‫קצובים לו מר"ה‪ ,‬וגם תשגיח על בריאותם ומזונותם תמיד‬ ‫בהשגחה ‪ ,‬מתוך ידיעה ברורה שחיזוק בזה יזכהו שלא יחסר‬ ‫שלא יחסר להם‪ ,‬ושתפזר להבנים פרוטות לשמחם שהלימוד‬ ‫לו כלום‪ ,‬כדכתי' לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫יתחבב עליהם‪ .‬ואח"כ הזהיר לאשתו וכתב לה בזה"ל‪..." :‬ועל‬ ‫אלו דברים מחזקים ביותר‪ ,‬שמעלים את האברך מעל כל‬ ‫זה תתן תמיד דעתך והשאר הכל הבל‪ ,‬כי מאומה לא ישא‬ ‫החישובים הקטנוניים‪ ,‬ומבטלים מעיקרם את כל השיח סביב‬ ‫האדם בעמלו רק שני חליפות בגדים לבנים "גם לא אח פדה‬ ‫גזירות כאלו או אחרות ח"ו‪ ,‬שעד כמה שמבינים שכל חיינו‬ ‫וגו'‪ ,‬אל תירא כי יעשיר איש וגו'‪ ,‬כי לא במותו וגו'"‪ ,‬ואל תאמר‬ ‫מנוהלים ע"י הי"ת‪ ,‬א"כ מה באמת אכפת לנו ממה שיעשו‪??..‬‬ ‫אניח לבני חק בשאול בני אדם דומין לעשבי השדה הללו‬ ‫> הרבו תפילה בעד מרא דכולא תלמודא רה"י הג"ר ישראל בונם בן חיה רויזא לרפו"ש בתושח"י <‬ ‫‪ | 18‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫איך זוכים למתיקות וידיעת התורה‬ ‫אחד הדברים החשובים ביותר ללומדים היא 'ידיעת התורה'‪ ,‬לזכור את מה שלומדים‪ ,‬עם זאת רבים מהלומדים חשים כי‬ ‫הזכרון שלהם חלש‪ ,‬ואין ביכולתם לזכור את תלמודם ללא חזרות רבות ומתישות‪ ,‬הלוקחות זמן רב‪.‬‬ ‫בגליון זה נברר בסייעתא דשמיא האם נכון הדבר שידיעת התורה זה דבר ששייך רק למעטים‪ ,‬ורק למי שמקדיש הרבה מאד‬ ‫זמן לחזרות‪ ,‬או שהזכרון תלוי בדברים נוספים‪ ,‬וניתן כמה כלים חשובים המביאים בס"ד למתיקות וידיעת התורה‪.‬‬ ‫מציאות זו של השכחה אומרת דרשני‪ ,‬לכאורה דבר זה תמוה ואפילו מקומם‪,‬‬ ‫מצות ידיעת התורה‬ ‫התורה מצוה אותנו להגיע לרמה של ידיעה ברורה עם שליפה מיידית של‬ ‫התשובות‪ ,‬ודבר זה נראה אפשרי רק לבעלי זכרון חזק‪ ,‬והרי מצוה זו נאמרה‬ ‫ראשית חשוב להעמיד בצורה ברורה מהי המצוה של ידיעת התורה‪ ,‬ומהו‬ ‫לכל אחד‪ .‬קשה להשלים עם מציאות שדומה לאשה שיולדת וקוברת‪,‬‬ ‫שיעור המצוה‪.‬‬ ‫ובהכרח צריכה להיות תשובה שוה לכל נפש כיצד להגיע לדעת את מה‬ ‫ידועים דברי הגמרא (קידושין ל)‪" ,‬ושננתם" שיהו דברי תורה מחודדים בפיך‪,‬‬ ‫שלומדים‪.‬‬ ‫שאם ישאל לך אדם דבר‪ ,‬אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד‪ ,‬שנאמר‬ ‫שאלה שניה‪ :‬כיצד יתכן שמצד אחד התורה מדברת על רמה גבוהה של ידיעת‬ ‫"אמור לחכמה אחותי את"‪ ...‬ואומר "חיצי גבור שנונים"‪ .‬ופרש"י יהו מחודדים‬ ‫התורה‪ ,‬ומצד שני לכאורה לא ניתנו לנו כלים מספיקים לקיום מצוה זו‪,‬‬ ‫בפיך‪ ,‬חזור עליהם ובדוק בעומקם‪ ,‬שאם ישאלך אדם לא תצטרך לגמגם כו'‪.‬‬ ‫ובפרט שהרי דברי חז"ל 'קודשא בריך הוא איסתכל באורייתא וברא עלמא'‪,‬‬ ‫אמור לחכמה אחותי את‪ -‬שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך ע"ש‪.‬‬ ‫וא"כ הבריאה צריכה להיות מותאמת לכזו רמה של ידיעה‪( .‬עיין בדברי החפץ‬ ‫ר' ישראל סלנטר (אור ישראל פרק כ"ז) מבאר את דברי הגמרא וז"ל 'יסוד‬ ‫חיים בהקדמה לליקוטי הלכות ששואל שאלה זו)‪.‬‬ ‫המצוה הזאת כולל שני פרטים‪ ,‬א' הידיעה לרכוש לו הבקיאות בכל חלקי‬ ‫שאלה שלישית‪ :‬אנו רואים שכל הבריאה בנויה בחכמה נפלאה ואינסופית‪,‬‬ ‫התורה‪ ,‬שיהיה תלמודו שגור בפיו‪ .‬ב' הוא היכולת להתחכם בתורה לחדד‬ ‫(וכפי שמפרטים בספרים חובות הלבבות שער הבחינה‪ ,‬ובחזו"א אמונה‬ ‫השכל לשננו ולהישירו שיוכל לישא וליתן במלחמתה של תורה‪ ,‬ולעקור הרים‬ ‫ובטחון פ"א‪ ,‬ובתחילת הספר חיי עולם‪ ,‬ומבואר שם שהתבוננות בחכמת‬ ‫בפלפולו‪ ,‬ושתי אלה כינו חז"ל בשם סיני ועוקר הרים‪ ,‬וזהו נכלל גם בכתוב‬ ‫הבריאה היא מצוה חשובה מאד)‪ ,‬ואילו לגבי מערכת הזכרון לכאורה אם היו‬ ‫שהביאו חז"ל בגמ' קידושין הנ"ל "כתבם על לוח לבך" זהו יסוד הבקיאות‪,‬‬ ‫נותנים לנו כביכול להחליט על תכונת השכחה היינו מעדיפים שהדברים‬ ‫"חציך שנונים" זהו הפלפול והחריפות'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שאנו לומדים‪ ,‬וכן שאר הדברים‪ ,‬יחרטו בזכרוננו לזמן ארוך בצורה ברורה‪,‬‬ ‫רמת הידיעה הנדרשת היא גבוהה מאד‪ ,‬שתהיה בקי בה כאחותך שאסורה‬ ‫בדיוק כפי שהתורה מצוה לזכור את התורה‪ ,‬ולכן צריך להבין מדוע המציאות‬ ‫לך‪ ,‬והיינו שצריך להיות בקי ברמה של ידיעה ברורה ו שליפה מיידית‪ ,‬כמו‬ ‫אינה כך‪.‬‬ ‫שאדם עונה מיד כששואלים אותו אם מותר לו לישא את אחותו‪ ,‬ולא בצורה‬ ‫נביא דוגמא לחכמת הבריאה המופלאה‪ ,‬דוגמא השייכות לענייננו‪ .‬החזון איש‬ ‫שהוא צריך לחשוב על הדברים ולנסות להזכר בתשובה‪.‬‬ ‫(שם) כותב 'סגולת הרפואה הטבעה בגוף האדם‪ ,‬כי פגע הפוצע בגופו בכל‬ ‫נדמיין לעצמינו מערכת מבחנים שתוסיף קריטריון חדש ולפיו תשובה שהנבחן‬ ‫מקום שהוא ונחתך בשרו ודמו שותת‪ ,‬מיד כל אבריו עורקיו וגידיו שולחים‬ ‫ענה באופן מיידי מתקבלת‪ ,‬ותשובה שנכתבה לאחר מחשבה אינה מתקבלת‪,‬‬ ‫עזרה‪ ,‬הם שמנים המקפיאים את פני הפצע ומעכבים את הדם מלזנק'‪ .‬לולא‬ ‫מערכת קרישת זו של הדם‪ ,‬הרי שכל פצע קטן היה יכול לגרום ח"ו למותו‪,‬‬ ‫מסתבר שאנו נתקומם בנגד קריטריון זה‪ ,‬מה ההבדל אם ידענו מיד או שחשבנו‬ ‫עי"כ שכל הדם היה שותת מאותו פצע ללא מעצור‪.‬‬ ‫על זה קצת‪ ,‬אולם בתורה אנו רואים שזהו השיעור של מצות ידיעת התורה‪.‬‬ ‫ונשאלת השאלה מדוע אין במערכת הזכרון מנגנון קרישה המונע מהידיעות‬ ‫בכדי להבין את ההבדל בין ידיעה לשליפה ניתן לראות את בקיאותנו בשפה‬ ‫שאנו לומדים להשכח‪.‬‬ ‫הארמית‪ ,‬אנו יכולים ללמוד גמרא ולהבין ארמית בצורה שוטפת‪ ,‬אבל אם‬ ‫נצטרך לדבר בארמית הדבר יהיה קשה עבורינו‪ .‬מרן הסטייפלר בבחרותו‬ ‫שני כלים חשובים לזכרון‬ ‫כאשר אבד לו כרטיס הכניסה לבית המרחץ תלה מודעה בזה הלשון 'האי‬ ‫לאחר ההתבוננות נראה שלא די שמערכת הזכרון שלנו מותאמת בהחלט‬ ‫מאן דאשכח פיתקא דבי מסותא יהבינהו ניהלי ואנא יהיבנא סימנים‬ ‫לידיעת התורה ברמה גבוהה‪ ,‬אלא גם המציאות של השכחה היא גם חלק‬ ‫מובהקים דידה'‪ .‬עבורנו לנסח כזו מודעה היה לוקח זמן‪ ,‬ולא ברמה של‬ ‫מאותה חכמה מופלאה שאנו רואים בבריאה‪ ,‬אלא שהדבר תלוי בנו‪ ,‬והדבר‬ ‫שליפה מיידית‪ ,‬בדיוק כמו שאנו מנסים להזכר במה שלמדנו‪ ,‬לעומת הבנת‬ ‫אינו תלוי רק בריבוי חזרות‪ ,‬אלא כבר בשלבים המוקדמים יותר ניתן‬ ‫דברים אלו שאנו מבינים אותם בקלות‪ ,‬ועלינו ללמוד כיצד מגיעים לידיעת‬ ‫להשתמש בכלים רבים שיועילו לנו לזכור את תלמודינו לאורך ימים ושנים‪.‬‬ ‫התורה ברמה של שליפה מיידית‪.‬‬ ‫מחקר שנערך ע"י חברת טלפונים מצא נתונים מעניינים‪ ,‬שכל אחד מאיתנו‬ ‫חשוב גם לשים לב שמצות ידיעת התורה לא נאמרה לזכור ברור מה שלמדנו‬ ‫אם יבחן את בדברים יוכל לראות את נכונות הדברים‪ .‬במחקר נבדקה‬ ‫היום‪ ,‬אלא לזכור ברור היום גם מה שלמדנו לפני עשר שנים ויותר‪.‬‬ ‫היכולת הממוצעת של האדם לזכור מספרי טלפון‪ ,‬נבדקו במחקר אנשים‬ ‫מציאות השכחה‬ ‫מחמישים מדינות‪ .‬התוצאה שהתקבלה היתה שאדם ממוצע זוכר בין חמשה‬ ‫לעשרה מספרי טלפון בעל פה‪ ,‬אדם בעל זיכרון מיוחד זוכר עשרים מספרים‪,‬‬ ‫כעת נעבור לברר את התופעה של השכחה‪ ,‬האם היא תופעה מוכרחת ולא‬ ‫ורק מעטים בעלי זיכרון פנומנאלי זוכרים יותר‪ .‬לעומת זאת בדקו כמה‬ ‫טובה‪ ,‬או שהשכחה אינה מוכרחת ויש בה ברכה מרובה‪.‬‬ ‫מנגינות זוכר אדם ממוצע‪ ,‬והתוצאה היתה בין אלף לאלף מאתים מנגינות!‬ ‫ידועה הגמרא (סנהדרין צ"ט) בענין החזרה‪ ,‬כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה‬ ‫זאת למרות שמנגינה אחת מכילה מספר פרטים כמו מאה ועשרים מספרים!‬ ‫דומה לאדם שזורע ואינו קוצר‪ ,‬קצת פחות ידוע המשך דברי הגמרא כל‬ ‫מסתבר כי אצל יהודים שבשבתות ומועדים חלק מעבודת היום הוא ניגוני‬ ‫הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת‪ .‬לפי המציאות של רבים‬ ‫התפילות וזמירות השבת והמועדים התוצאה לגבי מנגינות תהיה גדולה יותר‪.‬‬ ‫שלומדים וזוכרים בעיקר את מה שלמדו לאחרונה‪ ,‬הגמרא ממשילה את‬ ‫אנו גם יכולים לראות דבר זה גם בעובדה שבדרך כלל אדם זוכר את הפטרת‬ ‫שכחת הלימוד לאשה שילדה עשרה ילדים וכולם מתו חוץ מהאחרון‪ ,‬שגם‬ ‫בר המצוה שלו הרבה יותר מאשר את הדרשה שאמר‪.‬‬ ‫הוא ימות עוד מעט‪ ,‬ודאי מדובר כאן בטרגדיה עצומה שאין להשלים עימה‪.‬‬ ‫אוסף | ‪19‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לא בכדי הגמרא כתובה בצורה חיה של שקלא וטריא‪ ,‬ולא בצורה של‬ ‫המסקנה המתקבלת היא שאם משתמשים ואוגרים ידע בצורה נכונה יכול‬ ‫מסקנות ופסקי הלכות כמו המשנה וספרי ההלכה‪ ,‬הלימוד צריך להיות‬ ‫מ ח האדם להפיק מעצמו זיכרון רב תוכן‪ ,‬אין ספק שאם מספרי הטלפון היו‬ ‫בצורה חיה ומאתגרת‪ ,‬ולא בצורה של לימוד נתונים יבשים‪.‬‬ ‫כוללים ‪ 120‬מספרים שונים‪ ,‬לא היינו זוכרים שום מספר טלפון בעל פה‪,‬‬ ‫לעומת זאת את המנגינות אנו זוכרים היטב‪ ,‬יש כאן פער אדיר בין זכרון של‬ ‫כלי נוסף לידיעת התורה‬ ‫מספרים לבין זכרון של מנגינות‪ ,‬ועלינו לעמוד על שורש הענין‪ ,‬במטרה שאנו‬ ‫לאחר שראינו את היכולת המופלאה של האדם לזכור דברים רבים‪ ,‬ובלבד‬ ‫נזכור סוגיות לפחות כמספר המנגינות שאנו זוכרים‪ ,‬ולא כמספר מספרי‬ ‫שלימודם יהיה בצורה של חוויה וסדר כמו מנגינות‪ ,‬נמשיך לכלי חשוב נוסף‬ ‫הטלפונים שאנו זוכרים‪...‬‬ ‫לידיעת התורה‪ ,‬ונחזור לשאלות ששאלנו על המציאות של השכחה‪,‬‬ ‫ההבדל בין מספרי טלפונים למנגינות מורכב משני הבדלים עיקריים‪ :‬א'‬ ‫שלכאורה הדבר אינו תואם את רצון הקב"ה שנגיע לידיעת התורה‪ ,‬ואינו‬ ‫לאדם אין שום חיבור וחוויה בשמיעת מספרי טלפונים‪ ,‬מאחר מדובר‬ ‫תואם את חכמת הבריאה‪.‬‬ ‫בנתונים טכניים בלבד‪ ,‬לעומת זאת כאשר האדם שומע מנגינה הוא מרגיש‬ ‫אחת הדוגמאות שהחזון איש מביא לחכמת הבריאה היא מערכת העיכול‪,‬‬ ‫חוויה וחיבור למנגינה שהוא שומע‪ ,‬וככל שהמנגינה יפה יותר‪ ,‬או שהאדם‬ ‫ובכוונה תחילה אנו מביאים דוגמא זו לחכמת הבריאה‪ ,‬בשביל ללמוד ממנה‬ ‫יותר אוהב מוזיקה‪ ,‬החוויה גדולה יותר‪ ,‬וממילא הוא יזכור טוב יותר את‬ ‫על מערכת הזכרון‪ ,‬שהיא בנויה בצורה מאד דומה למערכת העיכול‪ ,‬אבל יש‬ ‫המנגינה‪ .‬ב' מספר טלפון מכיל מספרים שאין להם סדר מסוים‪ ,‬וקשה לזכור‬ ‫הבדל יסודי וחשוב ביניהם‪ .‬וזה לשון החזון איש 'ולפנינו מחזה מזעזע כל לב‬ ‫ערבוביא סתמית של מספרים‪ ,‬לעומת מנגינה שהתווים המרכיבים אותה יש‬ ‫חכם במבנה גו האדם לקבל המזון ולעכלו באופן חימי ליסודות נפרדים ולשלח‬ ‫להם סדר ורצף הגיוני ויפה‪( .‬אדם שישמע ילד קטן מנגן באורגן בלי לדעת‬ ‫כל יסוד למקומו הראוי‪ ,‬ואשר למדנו משפטם בכח החכמה אשר חונן בה‬ ‫לנגן אין כמעט סיכוי שהוא יזכור את רצף התווים גם אם הוא ישמע זאת‬ ‫האדם‪ ,‬משפט הכרס והקיבה‪ ,‬הכבד והמרה‪ ,‬הטחול והכליות‪ ,‬והדקין וכיס‬ ‫הרבה פעמים)‪.‬‬ ‫השתן‪ ,‬הלב והמח‪ ,‬ולכל אבר תפקידים מיוחדים‪ ,‬וכולם עובדים שכם אחד‬ ‫המטרה שלנו היא שכמו שאדם יודע כאלף ומאתים מנגינות שונות‪,‬‬ ‫בזריזות נפלאה עד שמבררים את הדם בירור אחר בירור ומעמידים אותו על‬ ‫המורכבות כל אחד מלמעלה ממאה פרטים שונים‪ ,‬והאדם יודע אותה בעל‬ ‫אופנו בכמות האודם והלובן הדרוש לקיום המכונה הנקראת אדם‪ ,‬ומכוונים‬ ‫פה בצורה ברורה‪ ,‬כך האדם ידע בצורה ברורה לפחות אלף ומאתים סוגיות‪,‬‬ ‫את מנת הסוכר בדיוק ועוד דברים מפולסים בפלס דק על דק נבדק'‪.‬‬ ‫המורכבות כל אחד מלמעלה ממאה פרטים שונים!!!‪ ,‬ואם במנגינות שהאדם‬ ‫מערכת הזכרון היא מערכת עיכול של הידיעות אותם אנו רואים ולומדים‪,‬‬ ‫שמע אותם ז מן מועט מסדר יומו‪ ,‬ולא בכל יום‪ ,‬הוא זוכר למעלה מאלף‬ ‫והיא פועלת בדומה למערכת העיכול של המזון‪ ,‬כמו שמערכת העיכול‬ ‫מנגינות‪ ,‬בלימוד התורה שהאדם משקיע בו כמה שעות בכל יום ניתן להגיע‬ ‫הגשמית מסננת את המאכלים ולוקחת מתוכם רק חלק קטן הנצרך לאדם‪,‬‬ ‫להרבה יותר‪.‬‬ ‫ואילו הכל היה נשאר בגוף האדם הוא לא היה יכול להתקיים‪ ,‬וכפי שאנו‬ ‫נמצאנו למדים שמערכת הזכרון שלנו בנויה לזכור כמות גדולה של חומר‬ ‫רואים שהב רכה היחידה שמוזכר בה שבלי זה 'אי אפשר להתקיים ולעמוד‬ ‫בצורה ברורה‪ ,‬אלא שבשביל לזכור את מה אנו לומדים עלינו לחזק שני דברים‪,‬‬ ‫לפניך' היא הברכה על פעילות מערכת העיכול‪ ,‬כך פועלת מערכת העיכול‬ ‫את החוויה ואת הסדר‪ ,‬החוויה היא בזמן הלימוד עצמו וכפי שנפרט יותר‬ ‫השכלי‪ ,‬האדם קולט מספר עצום של ידיעות בכל יום‪ ,‬והתפקיד של המח הוא‬ ‫בהמשך‪ ,‬והסדר הוא אחרי הלימוד‪ ,‬לא לסיים את הלימוד בלי שיהיה לנו סדר‬ ‫לסנן את הידיעות ולשמר מתוכם רק את הידיעות הנצרכות לאדם‪ .‬וכפי‬ ‫שמערכת העיכול מופעלת ע"י עשרה אברים שונים‪ ,‬כך מערכת ההבנה‬ ‫הגיוני וברור של כל פרטי הסוגיא‪ ,‬ולא רשימה של פרטים ללא קשר ביניהם‪.‬‬ ‫והזכרון לא מופעלת רק ע"י המח‪ ,‬אלא ע"י כוחות נוספים הקיימים באדם‪,‬‬ ‫נמשיל דבר זה לסיפור על משחק השחמט‪ .‬ננסה להציג רעיון לשחק שחמט‬ ‫וכפי שנלמד בסדרת השיעורים‪.‬‬ ‫בצורה שונה מהמקובל‪ ,‬במקום לחשוב על כל צעד איך אפשר לקחת כלים‬ ‫הסטייפלר (חיי עולם פרק א') כותב כדלהלן‪ :‬ומנפלאות הבורא יתברך‬ ‫מהיריב ולבקוע את הדרך אל המלך עד הכרזת ה'מט'‪ ,‬ולעצור את התוכניות‬ ‫שהזכרון תלוי ברצונו‪ ,‬שכאשר נחוץ לו הדבר ההוא‪ ,‬הרי הוא זוכרו ורואהו‬ ‫של היריב‪ ,‬פשוט נחזיק אוזניה סודית בה ילחוש לנו אחד מאלופי העולם מה‬ ‫במחשבתו‪ ,‬ובהתעסקו בדבר אחר נטמן הדבר ההוא בחדרי מוחו (לבל‬ ‫כדאי לנו לעשות בכל צעד‪ ,‬אם המטרה שלנו היא להראות לשני שניצחנו אולי‬ ‫יתבלבל שכלו ועיונו ברבי רבבות פרטים שונים ומשונים כשיוצגו לפניו כולם‬ ‫נרצה בכך‪ ,‬אבל רוב המשחקים מחפשים לא רק את הנצחון אלא גם את‬ ‫בבת אחת)'‪.‬‬ ‫האתגר‪ ,‬לנתח בראש את המהלכים האפשריים וליישם אותם‪ ,‬והאוזניה‬ ‫הסודית תוציא להם את הטעם מהמשחק‪ ,‬כיון שהם ירגישו שהם לא באמת‬ ‫נתאר לעצמינו שני אנשים שמנהלים שיחה חשובה ביניהם‪ ,‬או אדם ששומע‬ ‫משחקים‪ ,‬אלא משמשים כבובה של אותו אלוף‪...‬‬ ‫שיעור‪ ,‬המציאות היא שאת המשפט האחרון שנאמר האדם זוכר בצורה‬ ‫מלאה‪( ,‬דבר זה נקרא במחקרים 'זכרון לטווח קצר' שזה מחזיק כמה שניות)‪,‬‬ ‫הנמשל הוא לימוד התורה‪ ,‬ניתן ללמוד תורה בג' צורות‪ :‬ניתן ללמוד בצורה‬ ‫ומתוך המשפטים הקודמים האדם זוכר רק את עיקרי הדברים‪ ,‬באופן כזה‬ ‫בה אנו רואים את דברי הגמרא כאותו שחקן שמישהו לוחש על אזנו את‬ ‫מיליארדי בני אדם מנהלים את חייהם בצורה שהזכרון מסייע להם בכך‪ .‬כעת‬ ‫המהלכים במשחק‪ ,‬ובמקרה שלנו‪ ,‬להבדיל כמובן‪ ,‬האמוראים והראשונים‬ ‫נתאר לעצמינו מה היה קורה אילו המציאות היתה שונה‪ ,‬לטוב ולמוטב‪ ,‬זה‬ ‫והאחרונים מלמדים אותנו את המהלכים בסוגיא‪ ,‬ואנו לא מרגישים חלק‬ ‫ברור שאם האדם ל א היה זוכר את המשפט האחרון שנאמר בצורה ברורה‬ ‫מהדברים‪ .‬ניתן ללמוד את הגמרא כצופה מן הצד המביט על שנים‬ ‫אלא בערך לא היה שייך לנהל שום שיחה‪ ,‬אבל באמת גם אילו האדם היה‬ ‫המשחקים‪ ,‬שיש לו מתח מסוים מה יהיה הצעד הבא של כל אחד‬ ‫זוכר בצורה ברורה את כל הדברים שנאמרו מתחילת השיחה‪ ,‬וגם כל מה‬ ‫מהשחקנים‪ ,‬ובמקרה שלנו‪ ,‬שוב להבדיל‪ ,‬יש לנו חיבור מסוים לקושיא‬ ‫שהיה קודם‪ ,‬היה במוחו ערבוביא גדולה של נתונים‪ ,‬ומרוב דברים הוא היה‬ ‫ותי רוץ‪ ,‬למחלוקות‪ ,‬ולעצם הדברים הנלמדים‪ .‬אולם הדרך הטובה ביותר היא‬ ‫מתבלבל ולא יכול לנהל ש יחה תקינה‪ ,‬לצורך כך הקב"ה ברא את מערכת‬ ‫להיות כאחד השחקנים במשחק‪ ,‬שכל שלב במשחק מאתגר אותו והוא‬ ‫הזכרון בצורה של מסננת מופלאה שמעמידה כל דבר שהאדם ראה או שמע‬ ‫במתח לקראת הצעד הבא של השחקן השני‪ ,‬ובמקרה שלנו‪ ,‬כאשר אנו‬ ‫במקומו הראוי לו‪ ,‬דברים שאינם נצרכים כלל אינם נזכרים כלל‪ ,‬והדברים‬ ‫לומדים נדון בגמרא מה הדין באופן מסוים (לאו דווקא בספק‪ ,‬אלא בכל‬ ‫הנצרכים לאדם נזכרים אצלו בצורה הנצרכת לו‪ ,‬דברים הנצרכים לידיעה‬ ‫מקרה שבו הגמרא אומרת מה הדין באותו מקרה)‪ ,‬יש לנו כמו חידה‬ ‫ברורה וחדה נשמרים בצורה ברורה וחדה‪ ,‬ודברים שמספיק לזכור בערך או‬ ‫מאתגרת לדעת את הדין‪ ,‬ואנו עוצרים לרגע קט וחושבים מהו הנדון‪ ,‬והאם‬ ‫רק את עיקרי הדברים נשמרים באופן הנצרך לאדם‪.‬‬ ‫הדין לא פשוט‪ ,‬ורק אח"כ ממשיכים לראות את הדין‪ ,‬כאשר יש מחלוקת‬ ‫כעת נעבור לראות באיזה אופן אנו זוכרים את תלמודינו‪ ,‬והאם הדברים‬ ‫והגמרא מביאה ראיה לצד מסוים‪ ,‬הדבר מפריע לנו באופן אישי‪ ,‬וכאשר‬ ‫מתאימים לדברים שנאמרו על פעילות מערכת הזכרון‪.‬‬ ‫הגמרא מיישבת את אותו אמורא הדבר משמח אותנו‪ ,‬כאשר התוס' שואלים‬ ‫לכאורה כיון שהאדם מעונין לזכור את תלמודו לאורך זמן‪ ,‬ברמה שאם‬ ‫סתירה לסוגייתנו מסוגיא אחרת‪ ,‬עוצרים לרגע לפני שמתחילים את ה'ויש‬ ‫ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד‪ ,‬היה מן הראוי שכח‬ ‫לומר' ומרגישים את הקושיא‪ ,‬ורק אז ממשיכים לתירוץ‪ .‬לימוד באופן זה הוא‬ ‫הזכרון ישתף פעולה עם הצורך הזה‪ ,‬והאדם לא ישכח דברים שהוא מעונין‬ ‫חוויתי יותר‪ ,‬וממילא זוכרים אותו הרבה יותר טוב‪ ,‬וכפי שראינו בהבדל בין‬ ‫לזכור‪ ,‬אולם המציאות היא לא כך‪ ,‬ועלינו לבאר את הסיבה לכך‪.‬‬ ‫מנגינות לבין מספרי טלפונים‪.‬‬ ‫‪ | 20‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בכמה שיותר מכוחות אלו מביא את האדם לזכור את תלמודו בצורה חזקה‬ ‫הסיבה היא שבשונה מפעילות מערכת העיכול שהאדם מפעיל רק את כח‬ ‫הרבה יותר‪ ,‬אולם המציאות היא שרבים מהלומדים משתמשים רק בכלים‬ ‫האכילה ומכאן ואילך הכל מתנהל באופן אוטומטי לחלוטין‪ ,‬פעילות כח‬ ‫הבסיסיים ללימוד התורה‪ ,‬הרי הם כח השמיעה הראיה והדיבור‪ ,‬וכן בכח‬ ‫הזכרון מושפעת באופן ישיר מהאדם‪ ,‬והיינו שמה שבאמת חשוב לאדם לזכור‬ ‫השכלי‪ ,‬ולא משתמשים באותם כוחות נפלאים שהקב"ה חנן אותנו בהם‪,‬‬ ‫הוא יזכור‪ ,‬ומה שפחות חשוב הוא לא יזכור‪ ,‬וא"א 'לשקר' את כח הזכרון‪ .‬ככל‬ ‫וממילא הזכרון הוא חלש‪ .‬הדבר דומה לאיש תחזוקה שמשתמש לעבודתו‬ ‫שהדברים חשובים יותר לאדם באמת‪ ,‬והוא ניגש ללימוד לא רק בגלל‬ ‫במברג פשוט בלבד‪ ,‬ואין לו לא מברגה או מקדחה ולא שאר כלי מלאכה‪,‬‬ ‫חשיבות לימוד התורה‪ ,‬ובשביל להבין את הדברים‪ ,‬אלא עומד לו בראש‪,‬‬ ‫שעבודתו תהיה קשה הרבה יותר‪ ,‬והתוצאות של העבודה שלו במקרים רבים‬ ‫בצורה מוחשית וברורה‪ ,‬רצון אמיתי שניתן ליישמו‪ ,‬שאת מה שהוא לומד‬ ‫לא תהיה טובה‪.‬‬ ‫עכשיו הוא רוצה ויכול לזכור גם בעוד עשר שנים‪ ,‬מחשבה זו בפני עצמה‬ ‫נסכם בקצרה את שלשת הכלים הנ"ל המביאים את האדם למתיקות וידיעת‬ ‫עושה הבדל גדול ברמת הזכרון‪ ,‬מפני שה'מסננת' מזהה שדברים אלו‬ ‫התורה‪ :‬א' לגשת ללימוד מתוך מטרה מוחשית וברורה וישימה לזכור את‬ ‫חשובים לאדם‪ ,‬ומשכך היא משמרת את הידיעה במוחו לאורך זמן‪.‬‬ ‫הדברים לאורך ימים ושנים‪ .‬ב' ללמוד בצורה של חוויה ואכפתיות‪ .‬ג' לסדר‬ ‫אם הגישה שלנו ללימוד תהיה כמו הגישה לשפה הארמית‪ ,‬ללמוד כדי להבין‪,‬‬ ‫את הדברים לאחר הלימוד‪.‬‬ ‫אנחנו באמת נבין‪ ,‬אבל לא תהיה לנו יכולת שליפה‪ ,‬אבל אם המטרה שלנו‬ ‫לאחר עמל ויגיעה של אלפי שעות של לימוד הסוגיות והספרים של גדולי‬ ‫תהיה גם ידיעת הדברים לאורך זמן‪ ,‬תהיה לנו גם יכולת שליפה‪.‬‬ ‫הדורות‪ ,‬יחד עם שימוש חכמים‪ ,‬בנינו בסייעתא דשמיא סדרת שיעורים‬ ‫מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל נסע פעם לאיזה מקום יחד עם ת"ח אחד ועוד‬ ‫המקיפים בצורה ברורה וישימה את הדרכים המביאים למתיקות וידיעת‬ ‫אחד מנהל חנות מזון גדולה‪ ,‬ואותו ת"ח סיפר למרן הגראי"ל על ידיעת‬ ‫התורה‪ 12 ,‬כלים חשובים המביאים לחיבור פנימי אמיתי ללימוד‪ ,‬ועי"ז זוכים‬ ‫התורה המופלגת של מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל והתאונן למה הוא לא זכה‬ ‫בס"ד למתיקות וידיעת התורה‪.‬‬ ‫לכזה ידיעת התורה‪ .‬הגראי"ל שתק‪ ,‬ולאחר כמה דקות של את מנהל החנות‬ ‫כמה מוצרים יש לך בחנות‪ ,‬והוא ענה לו שיש כ‪ 12.000‬מוצרים‪ ,‬שאל אותו‬ ‫הצד השוה לכל כלים אלו‪:‬‬ ‫הגראי"ל אם הוא יודע מחיר כל מוצר‪ ,‬והתשובה היתה שלא‪ ,‬ושוב שאלו האם‬ ‫א' כל הדברים בנויים על מקורות נאמנים מדברי חז"ל בגמרא ובמדרשים‪,‬‬ ‫יש מישהו בחנות שיודע‪ ,‬והתשובה היתה שיש כמה שיודעים‪ ,‬אמר לו‬ ‫וכן בדברי רבותינו גדולי הדורות‪ ,‬מתוך מאות מראי מקומות שעוסקים‬ ‫הגראי"ל מסתמא הם מההנהלה הבכירה של החנות‪ ,‬ענה לו המנהל שדווקא‬ ‫בנושא זה‪ ,‬ונזכיר בכל דבר את המקורות שכך צריך ללמוד‪ ,‬ושהדבר נותן‬ ‫הם אנשים פשוטים‪ ,‬אלא שהם מסדרים את המדפים ואחראים על המחירים‪.‬‬ ‫תועלת לאיכות הלימוד ולידיעת התורה‪ .‬יצויין כי אע"פ שמקור הדברים הוא‬ ‫ואז פנה הגראי"ל לאותו ת"ח ואמר לו הרי לך שבשביל לזכור כ"כ הרבה‬ ‫מחז"ל‪ ,‬הדברים מופיעים גם במחקרים עדכניים‪ ,‬אם כי אחד המחקרים מציין‬ ‫דברים אין צורך לגאונות מיוחדת‪ ,‬צריך רק להצטרך ולרצות לזכור‪...‬‬ ‫כי למרות שחקרו הרבה את פעילות מערכת הזכרון עדיין הנסתר בה רב על‬ ‫חשוב להדגיש‪ ,‬ובשיעורים הבאים נרחיב בזה יותר‪ ,‬שענין הגישה ללימוד‬ ‫הגלוי‪ ,‬אמנם לנו יש דרך פשוטה ללמוד על מערכת הזכרון‪ ,‬ע"י לימוד הדברים‬ ‫מתוך רצון לזכור‪ ,‬צריך להיות בהרגשי הלב כגישה ללימוד מתוך מטרה‬ ‫שנאמרו ע"י מי שברא את אותה מערכת‪ ,‬וציווה אותנו בתורה שבכתב "והיו‬ ‫ברורה לזכור‪ ,‬אבל בזמן הלימוד עצמו אל לנו להטריד את עצמינו במחשבות‬ ‫הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך‪ ,‬ושננתם"‪ ,‬ובתורה שבעל פה‬ ‫על זכרון‪ ,‬אלא נהיה מרוכזים אך ורק בגוף הלימוד‪ ,‬שמעתתא בעי צילותא‪,‬‬ ‫כפי שעברה איש מפי איש ממשה רבינו עד חז"ל שדבריהם נכתבו במשנה‬ ‫ופירש רש"י שאינו טרוד בכלום מחשבה‪ ,‬וכל מחשבה שמפריעה לריכוז‬ ‫ובגמרא‪ ,‬אנו לומדים על הדרך להשתמש בצורה נכונה במערכת הזכרון‬ ‫בעצם הלימוד‪ ,‬אפילו המחשבה לזכור‪ ,‬עלולה באופן פרדוקסלי לגרום לנו‬ ‫במטרה לזכור את מה שלומדים‪.‬‬ ‫לזכור פחות את מה שאנו לומדים‪ .‬למה הדבר דומה לאדם שבזמן שמיעת‬ ‫ב' הדרכים שיבוארו אינם כלי עזר חיצוניים טכניים כיצד לזכור את הנלמד‪,‬‬ ‫מנגינה יהיה טרוד במחשבה לזכור אותה‪ ,‬שהדבר עלול לגרום לו שלא להיות‬ ‫אלא הם דברים יסודיים המחזקים את הלימוד עצמו וממילא הם מחזקים‬ ‫מרוכז ולהנות מהמנגינה וממילא לזכור אותה פחות‪.‬‬ ‫את הזכרון‪.‬‬ ‫נמצא א"כ שהמצוה של "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך‪,‬‬ ‫ג' כל הדרכים שיוזכרו הם דרכים שבהם השתמשו ומשתמשים גדולי‬ ‫ושננתם" איננה רק מצוה של ידיעת התורה‪ ,‬ושיעור המצוה הוא ברמה של‬ ‫התלמידי חכמים בכל הדורות‪ ,‬אלא שאצל התלמידי חכמים הם דברים‬ ‫שליפה מיידית‪ ,‬אלא התורה מעמידה כאן גם את הדרך לקיום מצוה זו‪ ,‬שעל‬ ‫פשוטים וטבעיים‪( ,‬ואם נשאל אותם כיצד הם יודעים כ"כ הרבה‪ ,‬יתכן‬ ‫ידי שהדברים יהיו "על לבבך"‪ ,‬שנהיה מחוברים לדברים בהרגשי הלב‪ ,‬ללמוד‬ ‫בהחלט שהם לא ידעו לפרט דרכים אלו שהם עצמם פועלים לפיהם‪ ,‬כמו‬ ‫מתוך חוויה ואיכפתיות‪ ,‬אז נוכל לקיים את המצוה של ידיעת התורה כראוי‪.‬‬ ‫שלא כל מי שהולך נכון יודע לומר למי שמתקשה בהליכתו במה הוא הולך‬ ‫נתאר לעצמינו אדם שמגיע הביתה ומתחיל לשאול איפה המטבח ואיפה‬ ‫נכון והשני לא הולך נכון‪ ,‬אולם אם נתחקה אחרי לימודם נראה כיצד הם‬ ‫הסלון‪ ,‬איך קוראים לילדים שלו‪ ,‬כמה סוכר הוא שם בקפה‪ ,‬וכדומה‪ ,‬אין ספק‬ ‫משתמשים בכלים אלו באופן טבעי)‪ ,‬מה שנותר לנו הוא ללמוד ממעשיהם‬ ‫שמדובר באדם שאינו מן הישוב‪ ,‬או שלא מדובר בילדים שלו אלא של שכן‬ ‫ולעשות כך גם אנו ולצמוח ג"כ תלמידי חכמים בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫שלו‪ ,‬רצון התורה שהידיעות יהיו "על לבבך"‪ ,‬יהיו חלק מאיתנו‪ ,‬מאישיותינו‪,‬‬ ‫ד' הדברים שנלמד שוים לכל נפש ומתאימים לכל צורת לימוד‪ ,‬עיון ובקיאות‪,‬‬ ‫מהווייתינו‪ ,‬שהגישה שלנו לכל סוגיא תהיה שסוגיא זו הופכת להיות חלק‬ ‫גמרא והלכה‪ ,‬וכו'‪ ,‬ואין צורך לשנות את צורת הלימוד‪ ,‬או להוסיף לימוד נוסף‬ ‫מאיתנו לאורך ימים ושנים‪ ,‬וע"י הגישה הזו נוכל להגיע לרמה הרבה יותר‬ ‫וללמוד אותו עם הכלים הנ"ל‪ ,‬אלא נלמד איך לקחת את הצורה שבה אנו‬ ‫גבוהה של ידיעות‪.‬‬ ‫לומדים כיום‪ ,‬ולהעצים אותה‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים שמצות התורה 'ושננתם' היא מצוה השוה לכל נפש‪ ,‬אם רק‬ ‫נשכיל לדעת כיצד ללמוד את הדברים בצורה נכונה‪ ,‬כפי שאנו יודעים יותר‬ ‫ה' הדרכים שיוזכרו אינם מצריכים זמן ארוך‪ ,‬אלא הם בעיקר שינוי מבט‬ ‫מאלף מנגינות בעל פה‪ ,‬ונעבור בסייעתא דשמיא של לא רק צבירת הידיעות‬ ‫וצורה‪ ,‬ללמוד בצורה איכותית יותר‪ ,‬ועי"ז להשביח את איכות הלימוד‪ ,‬את‬ ‫אלא הכפלת הידיעות‪ ,‬ובשיעורים הבאים נלמד בסייעתא דשמיא מהם‬ ‫ההבנה‪ ,‬את ההנאה‪ ,‬וגם את הזכרון‪ .‬עם זאת חשוב לדעת שבכדי שהשינוי‬ ‫הכלים לכך‪.‬‬ ‫יהיה חזק ואמיתי‪ ,‬ויתן את הפירות שאנו רוצים לראות‪ ,‬צריך להקדיש זמן‬ ‫להבין את המשמעות והחשיבות של כל כלי עליו נלמד‪ ,‬וכן להרגיל את‬ ‫הכלים שאנו נלמד בסייעתא שמיא בשיעורים הבאים הם כלים כיצד ניתן‬ ‫עצמינו ללמוד בצורה כזו באופן טבעי‪.‬‬ ‫להשפיע על כח הזכרון‪ ,‬ולגרום לו שהדברים ישמרו בצורה טובה לאורך זמן‪,‬‬ ‫כלים אלו מחברים את האדם בצורה חזקה ועוצמתית לתלמודו‪ ,‬הלימוד יהיה‬ ‫כל כלי עליו נלמד‪ ,‬נביא חלק מהמקורות לדברים‪ ,‬ובנוסף בכדי שהדברים לא‬ ‫מתוך חוויה ושמחה‪ ,‬ובצורה מסודרת‪ ,‬כמו מנגינות‪ ,‬ועי"ז בסייעתא דשמיא‬ ‫ישארו בגדר ידיעה בעלמא‪ ,‬ננסה למצוא את הצורה בה משתמשים בפועל‬ ‫כפי שאנו זוכרים למעלה מאלף מנגינות המכילים יותר ממאה פרטים‪ ,‬נזכור‬ ‫בכלי זה‪.‬‬ ‫ג"כ למעלה מאלף סוגיות המכילים פרטים רבים‪.‬‬ ‫נזכיר כאן נקודה חשובה הנוגעת לכל מהלך השיעורים‪.‬‬ ‫כפי שהבאנו מדברי החזון איש שמערכת העיכול הגשמית מורכבת מאברים‬ ‫הרבה פעמים אדם רוצה ושואף לקנות לעצמו מעלה חשובה‪ ,‬כגון ללמוד‬ ‫רבים‪ ,‬הרי הם הכרס והקיבה‪ ,‬הכבד והמרה‪ ,‬הטחול והכליות‪ ,‬והדקין וכיס‬ ‫יותר בהתמדה‪ ,‬לקום בבוקר בזריזות‪ ,‬להיות יותר טוב לזולת‪ ,‬וכדומה‪,‬‬ ‫השתן‪ ,‬הלב והמח‪ ,‬כל מערכת העיכול של נתוני המידע שהאדם אוגר מורכבת‬ ‫ונשאלת השאלה מהי הדרך לעשות את השינוי הנדרש עבור כך‪.‬‬ ‫מכוחות רבים ומגוונים‪ ,‬שכל אחד יש לו השפעה על עוצמת הזכרון‪ ,‬ושימוש‬ ‫אוסף | ‪21‬‬ ‫לתוכן‬ ‫הידיעות מתרבות עוד ועוד והאדם נעשה לת"ח אמיתי‪ .‬ב' בדרך כלל מי‬ ‫כפי המבואר בספרים (יש בזה אריכות דברים‪ ,‬ומקורות רבים‪ ,‬אבל לא נאריך‬ ‫שרוכש ידיעות ומושגים בהרבה נושאים‪ ,‬נעשה גם בקיא בהלכה‪ ,‬ויכול‬ ‫בזה כעת רק נזכיר את יסודות הדברים ונרחיב עליהם בשיעורים הבאים)‪,‬‬ ‫לדקדק הרבה יותר בכל מעשה המצוות שלו ובהליכות החיים‪ ,‬וכמאמרם ז"ל‬ ‫צריך לעשות שני דברים חשובים‪ :‬א' להיות מחובר בצורה פנימית למה שהוא‬ ‫תורה מביאה לידי זהירות וזריזות ונקיות ופרישות וכו'‪ .‬ג' ידיעת התורה‬ ‫עושה‪ .‬ב' להתרגל בדברים במציאות‪ .‬בלי שני הדברים הללו לא ניתן‬ ‫משפיעה על האישיות של האדם ומעדנת את מידותיו יותר מכל עסק אחר‬ ‫להתקדם בשום תחום בחיים‪ ,‬אדם שירצה מאד להשיג איזה מעלה‪ ,‬ויגיע‬ ‫(גם של תיקון המידות) והופכת אותו לאיש אחר‪ .‬ידועים דברי החזון איש‬ ‫לרוממות מיוחדת כגון בימים הנוראים שהאדם מתרומם לדרגות גבוהות‪ ,‬לא‬ ‫(אגרות חזו"א א' י"ג) 'ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה [ר"ל שהשכל‬ ‫יוכל להשיג את המעלה בלי להתרגל בה‪ ,‬מפני שהרצון מתפוגג עם הזמן‪ .‬גם‬ ‫הניתן בנפש כגרעין בגומת השדה התאחד עם החכמה והיו לבשר אחד]‪ ,‬הוא‬ ‫אדם שיתרגל בדבר מסוים‪ ,‬אם הוא לא מחובר לדברים ורוצה בהם‪ ,‬הוא‬ ‫הולך בין אנשים‪ ,‬ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן אדם‪ ,‬אבל באמת הוא‬ ‫יעשה אותם מתוך כפיה‪ ,‬והוא לא יוכל להמשיך לכפות את עצמו לאורך זמן‪.‬‬ ‫מלאך‪ ,‬הגר בין בני תמותה‪ ,‬חי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהלה'‪.‬‬ ‫ישנם בדבר עוד מעלות רבות ונשגבות‪ ,‬אולם א"א לפורטם כי רבים הם‪ ,‬וכל‬ ‫ולכן צריך את שני הדברים כאחד‪ ,‬וזוהי הדרך להתקדם בחיים‪.‬‬ ‫אחד שטעם את טעם מתיקות לימוד התורה וידיעתה יכול להוסיף בעצמו‬ ‫אשר על כן מלבד הלימוד על הכלים להתענג בלימוד וידיעת התורה‪ ,‬נלמד‬ ‫עוד ועוד מעלות‪.‬‬ ‫גם מהי הדרך להתעוררות פנימית לרצות לקנות מעלה זו‪ ,‬ומהי הדרך‬ ‫נזכיר נקודה נוספת‪ :‬ההסתכלות הפשוטה היא שבכדי להגיע לידיעות‬ ‫להתרגל בדברים‪ ,‬ולצורך כך אלו שיישמו את התרגילים יתוגמלו עד הסכום‬ ‫נרחבות בתורה צריך להקדיש זמן רב עד מאד‪ ,‬אם בשנה האחרונה הספקנו‬ ‫אותו הם משלמים על סדרת השיעורים‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫כך וכך סוגיות‪ ,‬ואנו זוכרים מתוכם כך וכך פרטים‪ ,‬הרי שבעוד ‪ 9‬שנים נדע‬ ‫חשיבות ההשקעה בקנית הכלים ללימוד איכותי ולזכרון טוב‬ ‫מקסימום פי עשר ממה שלמדנו בשנה האחרונה‪ ,‬בתקוה שלא נשכח בכל‬ ‫שנה את מה שלמדנו בשנה שקדמה לה‪ ,‬במקרה הטוב‪ ...‬אולם הדברים לא‬ ‫ישנם המסתפקים האם כדאי להקדיש זמן ומאמץ ללימוד עניינים אלו‪,‬‬ ‫נכונים‪ ,‬כפי שנראה מיד‪.‬‬ ‫בהיותם טרודים בלימוד סוגיות חדשות ובשאר דברים הנצרכים להם‪ ,‬וכבר‬ ‫הרב פינקוס (נפש שמשון התורה וקנייניה עמ' קנ"ה) מביא את דברי המאירי‬ ‫הם משתדלים להקדיש זמן לחזרה על תלמודם‪ ,‬ו'אין זמן' לעסוק בנושאים‬ ‫(משלי ח' ל"ד) שכתב וזה לשונו‪ :‬יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנים‪ ,‬לא‬ ‫אלו‪ .‬אולם בחשבון פשוט נראה מדוע משתלם מהרבה בחינות להקדיש‬ ‫תחשוב שהחלק העשירי ממנה ילמד בשנה הראשונה‪ ,‬אבל בראשונה ישיג‬ ‫לדברים אלו זמן‪.‬‬ ‫מעט ובשניה כפלים‪ ,‬וכל שיתעסק בה תקל הבנתו וימצא לפניו נתיב החכמה‬ ‫משל למה הדבר דומה לאדם הנוסע ברכב ויש לו פנצ'ר בגלגל‪ ,‬החלפת הגלגל‬ ‫דרך סלולה‪ ,‬ויפה לו שעה אחת מאורך זמן בהתחלה‪.‬‬ ‫דורשת עצירה מהנסיעה בשולי הדרך ולהגביה עם קפיץ את הרכב ולשחרר‬ ‫וביאר הרב פינקוס‪ ,‬על פי מה שמספרים על ממציא משחק השחמט שהמציא‬ ‫את הברגים של הגלגל המפונצ'ר והחלפתו בגלגל הרזרבי‪ ,‬אולם אותו נהג‬ ‫חכם אחד עבור מלכו‪ ,‬המשחק נשא חן בעיני המלך והוא ביקש לתת לו פרס‪,‬‬ ‫החליט להמשיך בנסיעתו בצורה איטית במטרה שלא להתעכב מלהגיע‬ ‫רצה החכם להמחיש למלך את מורכבותו העצומה של המשחק שניתן לבצע‬ ‫למחוז ח פצו‪ ,‬עבר שם חכם אחד ושאל אותו מדוע אינו מחליף את הגלגל‪,‬‬ ‫בו מליוני מהלכים שונים‪ ,‬והוא אמר למלך כך‪ :‬הכנתי טבלת שחמט ובה‬ ‫והוא ענה לו שבהיות והוא ממהר להגיע למחוז חפצו‪ ,‬וכעת הנסיעה חייבת‬ ‫שישים ו ארבע משבצות‪ ,‬מבקש אני מאדוני המלך שעל המשבצת הראשונה‬ ‫להיות איטית יותר בגלל הקלקול של הגלגל‪ ,‬הרי שאם יעצור להחליף את‬ ‫יניחו גרעין חיטה אחד‪ ,‬ובמשבצת השניה יכפילו את הכמות ויניחו שתים‪,‬‬ ‫הגלגל זה יעכב אותו עוד יותר‪ ,‬ואין לו את הזמן לכך‪...‬‬ ‫במשבצת השלישית ארבע‪ ,‬וכן על זה הדרך ‪ ,32 ,16 ,8‬וכו'‪ .‬רק זאת בקשתי‪.‬‬ ‫הפרקים דלהלן שמקורם כאמור מדברי חז"ל ושאר ספרי רבותינו‪ ,‬בכוחם‬ ‫בתחילה המלך צחק מדבריו‪ ,‬אך כשעשה חשבון לעצמו התברר שאין די‬ ‫לתת דחיפה משמעותית לכל איכות הלימוד והזכרון‪ ,‬וע"י לימודם באופן‬ ‫חיטה בכל המדינה בכדי לעמוד בדרישת החכם‪ ,‬אם נכפיל את הכמות ‪64‬‬ ‫רציני‪ ,‬במיוחד אם הדבר ייעשה ע"י הקדשת זמן ללימוד כל כלי וכלי‬ ‫פעמים נגיע למיליארדים רבים‪ .‬אומר הרב פינקוס שאותו דבר בלימוד‬ ‫ולהתאמן ולהתרגל בו באופן מעשי‪ ,‬זה לא לוקח זמן רב‪ ,‬והתועלת היא‬ ‫התורה‪ ,‬ככל שהאדם לומד יותר כך התועלת בלימודו גדולה יותר‪ ,‬ולכן גדולי‬ ‫אדירה‪ ,‬בהשפעה משמעותית על הלימוד בבחינות רבות‪ ,‬מבחינת איכות‬ ‫ישראל הגיעו למעלתם המופלגת בידיעת התורה‪ ,‬מפני שכל תוספת מכפילה‬ ‫את עצמה עוד ועוד לאין שיעור‪ .‬זה הסיבה לפער האדיר בין תלמידי חכמים‬ ‫הלימוד‪ ,‬החיבור וההנאה מהלימוד‪ ,‬ידיעת הנלמד‪ ,‬ודברים אלו מביאים גם‬ ‫לאנשים רגילים למרות שהפער בשעות הלימוד אינו גדול כ"כ‪.‬‬ ‫לתוספת של שעות לימוד‪ ,‬בגלל שההנאה והסיפוק מהלימוד והידיעה גדולים‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫נמצאנו למדים שמצות התורה 'ושננתם' היא מצוה השוה לכל נפש‪ ,‬אם רק‬ ‫נשכיל לדעת כיצד ללמוד את הדברים בצורה נכונה‪ ,‬כפי שאנו יודעים יותר‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬כיון שהמקורות לדברים שנלמד הם תורניים‪ ,‬הרי שלימודם אינו‬ ‫מאלף מנגינות בעל פה‪ ,‬ונעבור בסייעתא דשמיא של לא רק צבירת הידיעות‬ ‫בגדר לימוד מקצוע הזכרון כ'הכשר מצוה'‪ ,‬אלא הוא בבחינת לימוד סוגיא‬ ‫אלא הכפלת הידיעות‪ ,‬ובשיעורים הבאים נלמד בסייעתא דשמיא מהם‬ ‫חשובה מסוגיות הש"ס‪ .‬לימוד הסוגיא בעירובין (נ"ג נ"ד) העוסקת בעניינים‬ ‫הכלים לכך‪.‬‬ ‫אלו‪ ,‬או לימוד יסודי ומעמיק ומעשי של מ"ח קנייני תורה (אבות פרק ו')‪ ,‬אינו‬ ‫פחות מלימוד שאר הסוגיות שבש"ס‪ .‬וכיון הלימוד צריך להיות ע"מ לקיים‬ ‫כל דבר באם יגיע לידו‪ ,‬לימוד ענין זה הוא לימוד של סוגיא חשובה ע"מ לקיים‬ ‫פרטים אודות הרישום לסדרת השיעורים‬ ‫את הדברים בפועל‪.‬‬ ‫הכלים שיוזכרו בשיעורים אין הכונה שכל לומד חייב להשתמש בכולם‪ ,‬כל‬ ‫השיעורים מתקיימים בירושלים (בישיבת מיר‪ ,‬ובנוה יעקב ‪ -‬פסגת זאב‪,‬‬ ‫אחד יכול להשתמש בכלים המתאימים לו‪ ,‬אולם כל הכלים הם שוים לכל‬ ‫ובבית וגן)‪ ,‬באופקים‪ ,‬ובאלעד‪.‬‬ ‫נפש‪ ,‬ויש בהם מדרגות רבות‪ ,‬כאשר עם הזמן ההרגל יעשה את שלו והם‬ ‫יהפכו להיות חלק מהלימוד עצמו ללא מאמץ‪ ,‬ואדרבה התענוג העצום כאשר‬ ‫כמו כן ניתן להצטרף ולקבל גישה לשמיעת השיעורים בטלפון‪.‬‬ ‫לומדים בצורה הנכונה יביא במשך הזמן את הלומד למצב בו הוא לא יבין‬ ‫הנרשמים יוכלו לשמוע את השיעורים בקו ‪ 02-3131465‬שלוחה ‪( 4‬יש‬ ‫כיצד ניתן בכלל ללמוד בצורה אחרת‪ .‬מלבד זאת בכללים שיצוינו ישנם‬ ‫דרגות רבות בישומם‪ ,‬וכל אחד יכול לקבל קצת שייכות לכל דבר‪ ,‬וכל‬ ‫למלא בנדרים פלוס את הטלפון ממנו רוצים לשמוע את השיעורים‪ ,‬ניתן‬ ‫התקדמות אפילו מעטה בכללים אלו יש לה השפעה עצומה על ההנאה‬ ‫לשמוע את השיעור הראשון חינם)‪.‬‬ ‫מהלימוד ועל הזכרון‪ ,‬והשמים הם הגבול‪ ,‬אף כי התורה 'לא בשמים היא'‬ ‫מחיר הסדרה הוא ‪ ,₪ 720‬ולבחורים ‪ ,₪ 400‬עד ‪ 10‬תשלומים‪.‬‬ ‫אלא היא ברת השגה לכל אחד ואחד‪ ,‬התורה אומרת 'כי קרוב אליך הדבר‬ ‫מאד‪ ,‬בפיך ובלבבך לעשותו'‪ ,‬בפיך זה הלימוד עצמו‪ ,‬ובלבבך זה החיבור‬ ‫מבצע מיוחד (עד חנוכה)‪ ₪ 600 :‬לאברכים‪ ,‬ו‪ ₪ 300‬לבחורים‪.‬‬ ‫האמיתי לתורה‪ ,‬חיבור שכלי ורגשי‪ ,‬חיבור עמוק שנוגע לנפש‪ ,‬חיבור שיושג‬ ‫יותר ויותר ע"י הדברים שנלמד‪ ,‬בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫החזר כספי עד גובה התשלום למיישמים את התרגילים שניתנים‬ ‫האדם הזוכה לידיעות רחבות וברורות בתורה‪ ,‬מלבד המעלה והזכיה‬ ‫בשיעורים‪.‬‬ ‫העצומה שיש בלהיות 'תלמיד חכם'‪ ,‬יש לכך השפעה נרחבת בתחומים‬ ‫להרשמה ופרטים ‪ ,055-400-7977‬או בנדרים פלוס קופת סיכומי תמצית‪.‬‬ ‫נוספים‪ :‬א' ההנאה והסיפוק מהלימוד גדלים לאין שיעור‪ ,‬וממילא שעות‬ ‫הלימוד מתרחבות ומתווספות‪ ,‬ובמקום קושי להתמיד בלימוד התורה‪,‬‬ ‫המתיקות העצומה מושכת את האדם ללמוד כמה שיותר בלא קושי‪ ,‬ועי"ז‬ ‫‪ | 22‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪1‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫{ אז נדברו }‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז | גליון מספר‪ | 754 :‬לסדר‪" :‬אתה עתה ברוך ד' "‬ ‫להצטרפות לרשימת‬ ‫התפוצה במייל‪:‬‬ ‫על פי התורה!! האם יש עניין להיות יצור חברתי ותקשורתי???‬ ‫יש לי שאלה מפתיעה למדי‪ :‬האם על פי ההשקפה היהודית יש עניין ליצור קשרים חברתיים?? האם יש עניין להיות בן אדם‬ ‫‪A8447168@gmail.com‬‬ ‫ידידותי‪ ??..‬תבין‪ :‬זה הרי אחד המאבקים הקבועים שיש לנו בבין הזמנים מול אותו בן עליה שהוא מצידו רוצה רק ללמוד כל‬ ‫היום‪ ...‬ויש תמיד את הנציגים מטעם האיגוד או משכני שממש לוחצים ומשדלים אותו בכל דרך להיות חלק מהפעילות‬ ‫‪--‬‬ ‫החברתית‪ ...‬ת אני זוכר את זה בתור בחור צעיר‪ ...‬אני מצידי להסתגר בעזרת נשים וללמוד כל הזמן‪ ...‬אבל לא!! כל הזמן לחצו‬ ‫לתגובות בפקס‪:‬‬ ‫עלי שאני אגיע לקעמפ‪ ,‬שאני אסע יחד עם כולם לשבת‪' ,‬כי זה חשוב'‪,‬‬ ‫‪077-4448588‬‬ ‫והשאלה היא‪ :‬מי אמ ר שזה חשוב?? האם באמת יש עניין?? בעצם מה‪ ...‬מה העניין??‬ ‫אז תן ניחוש מהי התשובה הצפויה שלי??? התשובה היא‪ :‬כן!!!! כן רבתי!!‬ ‫ע"פ ההשקפה היהודית יש עניין להיות יצור תקשורתי!! כן!!! בפירוש!! כעת שים לב‪ :‬חשוב לי להדגיש‪ :‬זה לא שתקשורת זה‬ ‫לקבל את העלון‬ ‫ערך יהודי בפ"ע!! אנו לא ממציאים ערכים יהודים‪ ,‬אבל זה כן בהחלט אחד מקווי האופי שמאפיינים יהודי!! חז"ל מדגישים לנו‬ ‫בפקס‪:‬‬ ‫בהרבה מקומות‪ ,‬שאחד מדרכי קידוש ה' זה אדם שדעתו מעורבת עם הבריות‪ ,‬ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות‪,‬‬ ‫מערכת אוצר הגליונות‪:‬‬ ‫בפרשה כתוב ההבדל הבולט ביותר בין עשיו ליעקב‪ :‬ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה‪ ...‬ואילו יעקב איש תם‬ ‫יושב אוהלים‪ ...‬מה ההבדל בין איש שדה ל‪--‬איש אוהלים??‬ ‫‪02-3132641‬‬ ‫שדה זה לא מקום ישוב!! עשיו לא יכול לחיות בהרמוניה עם אנשים מן הישוב‪ ...‬הוא לא מסתדר איתם‪ ,‬יש לו תמיד היתקלויות‬ ‫קוד עלון‪1233 :‬‬ ‫עם אנשים‪ ...‬לעשיו יש אופי משלו‪ ,‬שלחיות בחברת אנשים שחושבים אחרת זה מעצבן אותו‪ ...‬זה מגביל אותו‪ ...‬אין לו סבלנות‬ ‫‪---‬‬ ‫אליהם‪ ,‬ואילו יעקב יושב אוהלים‪ ...‬יושב בישיבה!! פוגש אנשים ומתנהל איתם‪ ...‬בן תורה הוא יצור תקשורתי‪ ...‬הוא לומד‬ ‫להסתדר עם אנשים‪ ,‬מה שבטוח‪ :‬יצור לא תקשורתי‪ ...‬אחד כזה שהעבודת ה' שלו גורמת לו כל הזמן להיתקלויות ולפיצוצים‬ ‫מול אנשים יש כאן אינדיקציה שעובד ה' כזה הוא לא מודל לחיקוי!!!‬ ‫לתרומות ולהוראות‬ ‫וצריך לדעת שדווקא עובדי ה' הצעירים‪ ,‬מאוד נוטים לטעות ולהתבלבל בזה!!!! (לא נעים לומר‪ ,‬אבל במבט לאחור אני מגלה שחלק מעובדי‬ ‫קבע לעלון‪:‬‬ ‫ה' שהכי התמגנטי עליהם בתור בחור צעיר‪ ,‬כיום אני יודע למפרע שחלק עיקרי מההתלהבות שלי התמקדה דווקא בנקודת חולשה!!! כן‪ ...‬הוא היה באמת עובד‬ ‫ה'‪ ,‬אבל הייתה לו חולשה מסוימת בתקשורת בין אישית‪ ...‬ודווקא ההתנהלות הלא תקנית הזו שובה את לבו של הצעיר!! ולמה?? כי בתור בחור חיפשתי‬ ‫באשראי‪:‬‬ ‫מדרג'ת‪ ...‬חיפשתי עובדי ה' בשיעור קומה מאוד נשגב‪ ,‬וכשפגשתי אישיות שלא כ"כ מצליחה לתקשר עם הסביבה‪ ,‬אוטומטית תרגמתי את זה שזה כביכול סוג‬ ‫של מדרגה מאוד גבוהה‪ ,‬שמרוב שהוא צדיק הוא לא איתנו‪ ...‬אז זהו!!! שאין לנו בעיה עם חולשות‪ ...‬אבל אל תעשה מהם שיטה!!! במקום לדון אותו לכף זכות‬ ‫"נדרים פלוס"‬ ‫על תקשורת לקויה‪ ,‬הפכתי את זה לסוג של התנהלות) אז זהו שלא!!! צריך לדעת שחלק בלתי נפרד מעבודת ה' זה תקשורת בין אישית‬ ‫נורמלית!! זה אחד מתנאי הסף להיות 'ישראל אשר בך אתפאר‪'...‬‬ ‫(קופה‪ :‬עלון אז נדברו)‬ ‫‪---‬‬ ‫עכשיו‪ :‬באמת מה העניין להיות יצור תקשורתי?? מאיפה המושג הזה? איפה זה כתוב בתורה?‬ ‫בטלפון‪:‬‬ ‫אז ככה‪ :‬מקובלנו‪ :‬שחרש פ טור מכל המצוות!!! למה?? כי הוא לא פיקח!!! כן‪ ...‬כולנו יודעים שפיקח ו‪--‬חרש זה דבר והיפוכו‪..‬‬ ‫כמו שהמשנה תמיד אומרת‪' :‬חרש והתפקח‪ ,‬פיקח והתחרש'‪,‬‬ ‫‪0799-654321‬‬ ‫מה הפשט בזה?? מה ההשוואה בין פיקח לחרש?? העניין הוא פשוט‪:‬‬ ‫מה עושה את הבן אדם פיקח??? תקשורת בין אישית!!!! התקשורת הבין אישית היא זו שמקנה לבן אדם רגישות והקנאת‬ ‫בבנק‪ :‬בנק פאגי‬ ‫יחסים‪ ...‬כל תינוק שמתחיל לשחק וללהג מול תינוקות בני גילו‪ ...‬דרכם הוא לומד לפרש את המעשים שלו‪ ...‬לפי התגובות של‬ ‫סניף ‪182‬‬ ‫החברים הוא קולט שלעשות ככה זה מציק ואילו ככה זה נעים‪ ,‬כשמחייכים זה גורם לחיוך‪ ,‬וכששורטים זה גורם לבכי‪...‬‬ ‫התקשורת הבין אישית מול הזולת עושה את הבן אדם פיקח‪ ..‬מעניקה לו קודים חברתיים והבנה בשטח‪...‬‬ ‫חשבון ‪747815‬‬ ‫ומה לעשות שלחרש (אמיתי) יש מגבלה פיזית שהיות והוא לא שומע‪ ...‬אז התוצאה הישירה והעגומה היא שיש לו לקות‬ ‫ע"ש‪ :‬שב שמעתא‬ ‫תקשורתית!!!! מי שחסר לו בתקשורת הוא לא פיקח‪ ...‬ולכן חרש ושוטה זה הולך ביחד‪ ...‬זו בדיוק הסיבה למה קטן הוא גם חלק‬ ‫(מוכר להחזר מס)‬ ‫מהשלישיה של חש"ו‪ ...‬ולמה?? מאותה סיבה בדיוק!! תינוק קטן חי בבועה של עצמו‪ ...‬וממילא כל עוד הוא כזה‪ ,‬אז באמת חסר‬ ‫לו בתקשורת‪ ,‬ולכן גם קטן הוא אשטיקלא חרש ופטור מן המצוות‪...‬‬ ‫בקיצור‪ :‬כשההורים שלי רבו איתי שאני אשחק עם ילדים‪ ...‬וכל פעם שהייתה לי התמודדות מול חבר‪ ,‬ניסיתי לברוח לסינר של‬ ‫אמא‪ ,‬אבל היא התעקשה לעמוד מהצד ולא איפשרה לי לברוח מהזירה‪ ,‬כי היה לה חשוב שאני אלמד התנהלות תקשורתית‪,,‬‬ ‫אני מצידי במשך שנים ראיתי בזה סוג של עקרון מודרני!!! עוד משהו שהפסיכולוגיה הכניסה לנו לסל‪ ...‬אז זהו!!! שממש לאחרונה עליתי על‬ ‫למענה אנושי‪:‬‬ ‫הנוסחה היהודית שבזה‪ ...‬יצור לא תקשורתי הוא קצת חרש!!! ומה לעשות שחרש הוא נישט בר חיובא!!! כלומר‪ :‬אין עבירה להיות לא‬ ‫תקשורתי‪ ...‬מאותה סיבה שאין עבירה להיות שוייטה‪ ...‬אבל מה לעשות‪ ...‬שוטה זה שוייטה ליידער‪ ...‬נישט בר חיובא!! ויש חובה קדושה‬ ‫‪052-7683095‬‬ ‫לעשות הכל כדי להכשיר את עצמי להיות בר חיובא!!‬ ‫(אגב‪ :‬מעניין לציין‪ :‬ראיתי שטיקל גאוני שאמר הק' ר' אברהם גרודזי'נסקי הי"ד כחודש לפני פרוץ השואה‪ ,‬הוא ביאר שם שהמשחק בקוביה פסול לעדות לא‬ ‫בגלל שהוא בר עבירה!! אלא אדרבה‪ ,‬זה בגלל שהוא לא בר מצוה‪ ,‬כי הסחר האנושי בנוי על תקשורת בין אישית של שני סוחרים שמתמקחים וכל אחד מושך‬ ‫לכיוון שלו וממשש דופק‪ ,‬זה מאפיין מובהק של הסוחר היהודי שבסוף היריד היה נכנס לבית המדרש ומשתמש עם אותה תבנית של תקשורת‪ ,‬להבין ולהשכיל‬ ‫לשמוע ללמוד וללמד‪ ...‬הראש המסחרי הזה הצליח לתקשר עם בורא עולם‪ ,‬אבל מי שמשחק בקוביה ששם הכל עניין של מזל והימורים‪ ...‬אז במילים אחרות‬ ‫הוא בורח מתקשורת!!! הוא לא מוכן לנהל דיאלוג של סחר תקשורתי‪ ,‬אלא הוא נותן למזל לנהל אותו‪ ...‬כזה אחד הוא סוג של חרש‪ ,‬זה לא עניין של עבירה‪,‬‬ ‫אלא הוא פשוט לא פיקח‪ ,‬הוא לא בר דעת‪ ,‬לא בר מצוה)‬ ‫ההמשך בעמוד ‪ 3-4‬בגיליון זה‪...‬‬ ‫אוסף | ‪23‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫(המשך) תכניס לראש‪ :‬איפה ששמים לב!! שם שמים גם את האצבע!!!‬ ‫חגי הנביא!! והחג שאחרי החגים!!!!‬ ‫כל פעם מחדש שהבנתי שהיסורים באו עלי בגלל ביטול תורה‪ ,‬ברגע שקבלתי על עצמי חיזוק והתחלתי‬ ‫ראש חודש כסליו כאן‪ ,‬ומתחילים כבר להריח חנוכה‪ ...‬מה‬ ‫לבצע אותו‪ ,‬הרי ראיתי בחוש שכל המקבל ע"ע עול תורה מעבירים ממנו עול יסורים וכו'‪ ...‬עכשיו‪:‬‬ ‫שבטוח‪ ,‬במכולת כבר התחילו לשים לי את הסופגניות ליד‬ ‫אמרתי שראיתי את זה בחוש עשר פעמים‪ ...‬מה‪ ...‬רק עשר פעמים ולא יותר? מה התשובה? מסתמא זה‬ ‫הקופה‪ ...‬אני מקווה להחזיק עם זה מעמד עד חנוכה‪ ...‬על‬ ‫קרה יותר פעמים‪ ...‬רק לא שמתי לב!!! רגע‪ ...‬וחוץ ממני‪ ,‬הרבה אנשים אחרים‪ ,‬האם גם הם שמו לב‬ ‫כל פנים בתור בחור‪ ,‬ברגע שהגיע ר"ח כסליו התחלתי‬ ‫שכשהם קיבלו ע"ע חיזוק בתורה‪ ,‬ה' העביר מהם עול יסורים ועול מחשבות טורדניות?? לא!! לא בטוח!‬ ‫ללמוד הלכות חנוכה‪ ,‬כי ל' יום קודם החג וכו'‪ ,‬ואז אמרו לי‬ ‫למה לא??‬ ‫שמה פתאום‪ ...‬חנוכה זה בכלל לא חג!!! ואז נודע לי שזה‬ ‫כי‪ ...‬כי הם לא שמו לב!!! נו‪ ...‬באמת למה?? למה הם לא שמו לב??? אתה יודע למה לא??‬ ‫ויכוח ישן נושן‪ ,‬יש כאלו שממש כועסים ומקפידים שלא‬ ‫כי יש כלל ברזל‪ :‬איפה שאני שם לב!!! שם אני גם יודע לשים את האצבע!!!‬ ‫לקרא לחנוכה חג‪ ,‬כי לא מוסיפים על החגים‪ ,‬ומאידך יש‬ ‫הבנת את המשפט? אני חוזר‪ :‬איפה שאני שם את הלב!!! שם אני יודע לשים אצבע!!!‬ ‫כאלו שאצלם חנוכה זה חג לכל דבר עם כל ההכנות‪...‬‬ ‫בא ניקח דוגמא מאוד פשוטה‪ :‬תאר לעצמך שבעוד חודש תקום ממשלה שתהיה מאוד מאוד טובה‬ ‫לחרדים (אני כמובן מתכוין לממשלה הכי גרועה‪ ,‬שרק מסיבות צדדיות הם יהיו 'נראים כאוהבים לחרדים בשעת הנאתן')‬ ‫והשנה מצאתי פשרה מעניינת!!! לחנוכה אמנם לא קוראים‬ ‫וביום בהיר כל הגזירות נגד החרדים יתבטלו‪ ...‬וכעת לא נותר לנו אלא לברר למי מגיע הקרדיט‪ ..‬איך‬ ‫חג!!! אבל לכל הפחות נקרא לו חגי!!! מה הקשר??‬ ‫קרה שלפתע הכל בא על מקומו בשלום? נו‪ ..‬איך מסבירים את זה?‬ ‫אז זהו שחגי!!! הוא אחד מג' נביאים אחרונים‪ ,‬וחגי הנביא‪,‬‬ ‫אוהההו‪ ...‬נכנסתי פה לדלת פתוחה‪ ...‬כל מי שקצת מבין בפוליטיקה‪ ,‬רק תתן לו את המקרופון והוא‬ ‫הוא זה שעומד ומתנבא בהושענא רבא!!!‬ ‫יכול למסור פה שיעור כללי של שלוש שעות‪ ...‬הוא ינתח לך לפרטי פרטים את כל השחמט הסבוך‬ ‫ועל מה הוא מתנבא? על הורתו ולידתו של חנוכה!!‬ ‫שנוצר‪ ...‬והלשון מאזנים‪ ...‬והערבים‪ ...‬אפשר להסביר את זה באינספור ויראציות מי ייצר את המצב‪ ...‬ומי‬ ‫אני לא יודע אם זה קשור‪ ,‬אבל חגי הנביא עומד ביום‬ ‫שתה קולות‪ ,‬מי עשה את תרגיל נכון ומי לא‪,‬‬ ‫האחרון של החג ומתנבא שאוטוטו‪ -‬עוד מעט אחת ואני‬ ‫רגע‪ ...‬וא ם אני פתאום אייבש אותך ואני אטען בתוקף שהסיבה שקמה ממשלה טובה לחרדים זה פשוט‬ ‫מרעיש את השמים ואת הארץ‪ ...‬תתכוננו‪ ...‬הולך להיות פה‬ ‫בגלל שרבבות אברכים בני תורה עמדו בניסיון לא קל‪ ,‬והחליטו בנחישות שבכל מחיר הם דבקים בתורה‬ ‫עוד חג!! הלא הוא חנוכת בית חשמונאי‪ ,‬שאז גדול יהיה‬ ‫גם ללא הנחות בארנונה ובמעון ובעקבות זה שהם קיבלו ע"ע עול תורה גזרה חכמתו ית' שיסיר מהם‬ ‫כבוד הבית האחרון מן הראשון‪...‬‬ ‫עול מלכות‪ ...‬אה‪ ...‬מה תגיד?? איך תגיב לי??‬ ‫אני אגיד לך איך תהיה התגובה‪ .‬פחות או יותר ככה‪ ..‬כן‪ ..‬בבבטח‪ ..‬ודאי‪ ...‬ברור‪ ...‬אבל‪.......‬‬ ‫‪---‬‬ ‫בקיצור‪ :‬תפסיק להשמי'ס לי פה עם מוסר‪ ...‬תודה רבה‪ ,‬תתחיל לדבר לעניין‪...‬‬ ‫תכל'ס הנביא חגי הוא ספר מאוד קצר‪ ,‬מדובר בסה"כ ב‪39-‬‬ ‫למה?? למה כך תהיה סוג התגובה?? כי שוב אחזור על אותו כלל‪:‬‬ ‫פסוקים‪( ,‬פחות ממפטיר יונה) אבל בספר הקצר הזה יש משפט‬ ‫על איפה ששמים את הלב‪ ,‬על זה שמים אח"כ גם את האצבע!!!‬ ‫אחד שחוזר על עצמו חמש פעמים לאורך הספר!!!‬ ‫בא נדבר בכינות‪ :‬כשהייתה כאן מערכת בחירות‪ ...‬איפה שמנו את מוקד שימת הלב שלנו? במפת‬ ‫שימו לבבכם על דרכיכם!!!! שימו נא לבבכם!‬ ‫הגושים!! בכל מיני פרשנויות פוליטיות למיניהם‪ ...‬שמנו לב לכל מיני אישיים פוליטיים שהשמיעו את‬ ‫שימו נא לבבכם!! שימו לבבכם!!! מהיום תזכור שהתמרור‬ ‫קולם‪ ,‬נכון שם שמנו את עיקר מוקד שימת הלב?? אז זהו!!! שאחרי ששם שמנו את הלב‪ ,‬אל תצפה‬ ‫שנקרא 'שים לב' לקוח במקורו מחגי הנביא‪ ,‬מה יש??‬ ‫שפתאום כולנו נשים את האצבע ונדע לומר שהישועה הגיע בזכות 'המקבל עול תורה מעבירים ממנו‬ ‫על מה חגי הנביא מזהיר כ"כ לשים לב??‬ ‫עול יסורים וכו'‪ ,‬מצטער‪ ,‬הגענו מאוחר‪ ,‬כי שמים אצבע איפה ששמים לב!!! והיות ושמת לב לכל מיני‬ ‫העניין הוא‪ :‬שהיות וחגי הוא אחד מג' הנביאים האחרונים‪,‬‬ ‫פרשנויות פוליטיות‪ ,‬בסופו של יום עליהם גם תשים את האצבע‪ ,‬זה בדוק ומנוסה!! וזה בדיוק מה שחגי‬ ‫שזה כבר לקראת שקיעת שמשה של הנבואה‪ ...‬ככל שזה‬ ‫הנביא מכין אותנו‪...‬‬ ‫אל דאגה‪ ,‬גם לאחר שתפסוק הנבואה‪ ,‬עדיין ימשיכו להגיע חיוכים בהירים משמים‪ ...‬יהיו גילוים ברורים‬ ‫התקרב לסוף הנבואה‪ ,‬ככה הנבואה הלכה ופחתה‪ ,‬זכריה‬ ‫משמים על בסיס קבע‪ ,‬אתם תוכלו להיות מורה באצבע כמו התינוקות בשירת הים ולומר‪ :‬זה קלי‬ ‫כבר מתנבא בעיקר בדרך משל וחידה‪ ...‬וגם חגי הנביא‪,‬‬ ‫ואנווהו!!! הנה ה'‪ ...‬ראיתי אותו במו עיני‪ ...‬רק מה??‬ ‫כשהוא פונה לישראל הוא בעיקר משקף להם!!!‬ ‫בתנאי שתשימו לב!! כי שוב ושוב‪ :‬גם אם יהיו ניסים גלוים והחרטומים אפילו יודו אצבע אלוקים היא!!!‬ ‫חגי הנביא אומר לישראל‪ :‬אתם הרי יודעים בדיוק מה קורה‬ ‫אם אתה לא תקדים לשים לב‪ ,‬לא תוכל לשים על זה את האצבע!!! יהיה אצבע אלוקים‪ ...‬יהיה יד‬ ‫כעת כאן בארץ ישראל‪ ...‬ואז הוא משקף להם את התקופה‬ ‫הגדולה אשר עשה ה' ‪ ,‬אבל לא תדע לשים על זה את האצבע!!‬ ‫הקשה שהייתה אז‪ ,‬את המחסור‪ ,‬את הבצורת‪ ,‬את היוקר‪,‬‬ ‫כעת נחזור אלי‪ ...‬כל פעם שמיקדתי את תשומת לב והפנמתי את הפסוק 'נאלמתי דומיה החשיתי מטוב‬ ‫ואת הרעב‪ ,‬את כל זה חגי מעמיד בפניהם‪ .‬טוב!!! בשביל‬ ‫וכאבי נעכר'‪ ,‬שעל זה דורשים חז"ל שברגע שנאלמתי מעסק התורה והחשיתי מטוב‪ -‬אין טוב אלא‬ ‫זה לא צריך להיות נביא‪ ...‬את הנתונים העובדתיים האלו‬ ‫תורה‪ ,‬אוטומטית 'כאבי נעכר'‪ ,‬ובשניה שחזרתי לעצמי ות פסתי חיזוק‪ ,‬כל ההסתבכויות ברחו ממני‪ ,‬אז‬ ‫כולם ידעו אז בהיכרות מקרוב!!!‬ ‫זהו!! שכל פעם שהצלחתי למקד מבט ולשים לב שזה זה! העניינים הסתדרו‪ ...‬האם תמיד זה קרה?‬ ‫ובכן‪ ,‬מעתה‪ -‬אומר חגי הנביא‪ ,‬אם מעכשיו אתם תדרשו‬ ‫לא!! למה לא? כי לא תמיד שמתי לב שזה זה!!! וברגע שלא שמים לב‪ ,‬לא יודעים לשים אצבע!! לא‬ ‫חסרים מקרים שהייתה לי איזושהי בעיה בירוקרטית‪ ,‬ובסוף היא הסתדרה‪ ,‬למה הייתה בעיה? כי 'במשך‬ ‫את ה' ותחלו לבנות את בית המקדש‪ ,‬אני מתנבא שמעכשיו‬ ‫חודש ימים לא הצלחתי לתפוס אותו'‪ ,‬נו‪ ...‬תנחש איך הבעיה נפתרה? כי אחרי חודש כן הצלחתי לתפוס‬ ‫יהיה טוב!! אבל תשימו לב!!! שימו לב לשינוי שהולך‬ ‫אותו‪ ...‬אה‪ ...‬מה ההבדל בין המקרים?? למה כאן הישועה הגיעה כתוצאה מחיזוק בתורה וכאן זה הסתיים‬ ‫להתרחש מכאן ואילך‪ ...‬ושוב חוזר הנביא ומדגיש ומתריע‪:‬‬ ‫בזה ש'הצלחתי לתפוס אותו'?? פשוט מאוד‪ :‬שוב אותה נקודה!!! הכל תלוי איפה היה מוקד שימת הלב!!‬ ‫אני שוב משקף לכם‪ :‬א‪ .‬מה קורה כעת!!! ב‪ .‬מה אני מצווה‬ ‫במקרה הזה שמתי את מוקד תשומת לב על אותו אחד שלא תפסתי אותו‪ ,‬והיות ותשומת לב הייתה‬ ‫אתכם לעשות מכאן ואילך‪ .‬ג‪ .‬ומה יקרה מהרגע שתעשו‬ ‫בבירוקרטיה שאני לא תופס 'אותם'!! אז בסוף גם את האצבע ידעתי לשים שאיפה זה הסתיים??‬ ‫את זה‪ ,‬ושוב חוזר חגי הנביא ואומר‪ :‬תשימו לב!!!‬ ‫שבסוף כן תפסתי 'אותם'‬ ‫זאת אומרת‪ :‬הפעם לשם שינוי חגי הנביא לא מתנבא ומסיים‬ ‫כן!!! מכ ין אותנו חגי הנביא‪ :‬הכל מתחיל ונגמר בך! שימו לבבכם!! איפה שתשים לב שם תשים את‬ ‫נבואותו והולך‪ ...‬לא!! הפעם חגי הנביא מבקש שיתוף פעולה!‬ ‫האצבע!! לא יעזור נביאים‪ ,‬לא יעזרו כל המופתים והישועות‪ ...‬גם אם יהיו ניסים גלוים‪ ...‬ליצני הדור‬ ‫אני רוצה שתשימו לב!!! כי אם לא תשימו לב לא תעזור כל‬ ‫תמיד ישימו בסוף את האצבע איפה שמראש הם שמו את הלב‪...‬‬ ‫הנבואה שלי‪ ,‬חגי הנביא מוסר לנו כאן נבואה לדורות!!! חגי‬ ‫אתן לך עוד דוגמא מוכרת‪ :‬קופה פלונית הבטיחה אשתקד שכל מי שיתרום להם ימצא את הזיווג שלו‬ ‫מבשר לנו בזאת שגם אחרי שתפסוק הנבואה‪ ,‬אל דאגה‪ ,‬עדיין‬ ‫בשנה זו‪ ,‬ואז חלפה שנה‪ ,‬והם מגוללים לנו עשרות ישועות שהגיעו ישירות בעקבות הקופה‪ ...‬מאיפה‬ ‫יהיו גילוים שמימיים שניתן יהיה לראות את ה' בעיניים‪ ...‬אבל‬ ‫הם יודעים כ"כ במדויק לפרט כל מי שראה ישועה בזכותם??‬ ‫בשביל זה צריך לשים לב!!!‬ ‫פשוט מאוד‪ :‬הם שמו לב!!! למה הם שמו לב? כי כנראה היה פה מישהו שהיה חשוב לו לשים לב!!!‬ ‫לדוגמא‪ :‬אני יכול להעיד על גילוי שמימי שראיתי במוחשי‬ ‫סו"ס היה פה קמפיין מכוון‪ ,‬רצו פה משהו‪ ,‬וממילא כי מי שראה ישועה בהקשר של הקופה‪ ,‬הרי זה‬ ‫אוכל ומזון בשביל הקמפיין של השנה הבאה‪( ...‬אין לי שום בעיה‪ ,‬בכיף) זאת אומרת‪ :‬מי שחשוב לו לשים‬ ‫לפחות עשר פעמים‪ ...‬כל פעם שהעניינים הסתבכו וכל מיני‬ ‫לב!!! יודע טוב מאוד לשים את האצבע איפה שחשוב לו‪. ..‬‬ ‫מפריעים‪ ,‬ברגע שקבלתי על עצמי חיזוק בעסק התורה (במה‬ ‫רגע‪ ...‬ואם אני תרמתי לאותה קופה וגם התפללתי לה'‪ ,‬למי אני אזקוף את הישועה? האם לה' או לאותה‬ ‫שהייתי צריך להתחזק) התקיים בי‪ :‬אם ראית שהיסורים‬ ‫קופה?? שוב!!! תגיד לי איפה שמת את הלב ואומר לך איפה לשים את האצבע!! אם שמת את משענת‬ ‫ממשמשים ובאים עליך רוץ לחדרי תורה ומיד היסורים‬ ‫לבך על קבר פלוני וסגולה אלמונית‪ ,‬עליהם אתה תשים את האצבע‪ ,‬הם 'הביאו' לך את הישועה‪ ,‬לך‬ ‫בורחים ממך'‪,‬‬ ‫תכבד אותם בסנדקאות‪ ,‬אבל אם אחרי הכל‪ ,‬שמת לב לה'‪ ,‬נשענת על מקור הברכות‪ ,‬אז ביום פקודה‪,‬‬ ‫כשתגיע הישועה‪ ,‬אתה תדע לשים את האצבע על ישועת ה'‪ ...‬זו הצוואה האחרונה של הנביא האחרון‪...‬‬ ‫ההמשך בעמודה השמאלית‬ ‫שימו לבבכם!!! אתם תחליטו איפה לשים את הלב‪ ,‬ושם תוכלו גם להצביע‪ ...‬הנה ה'‪...‬‬ ‫בקיצור‪ :‬אם מישהו עדיין מחכה לאיזה ישועה או מופת שתנחת עליו מהשמים‪ ...‬אז תדע לך שהכדור‬ ‫בעיקר נמצא אצלנו‪ ...‬אני בסוף זה שאבחר למי לזקוף את הישועה‪...‬‬ ‫‪ | 24‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫‪3‬‬ ‫נהייתה חד הורית‪ ...‬היא כבר לא מבינה שאפשר‬ ‫משכיל‪ ...‬הרי מה הייתה תמיד הטענה של המשכילים‬ ‫(המשך מעמוד ‪ )-1‬האם יש עניין להיות‬ ‫בכלל אחרת‪)...‬‬ ‫(כולל החרדים ה'חדשים' עד עצם היום הזה(?‬ ‫חברמן?‬ ‫אז הנה לך דוגמא של יצחק שיוצא לשדה!! כלפי חוץ‬ ‫הטענה הנצחית שלהם היא‪ :‬שאתה לא יכול לגמרי‬ ‫אתה יכול לראות יצור לא תקשורתי‪ ..‬אבל זה ההיפך‬ ‫להיות מבודד מכל העולם‪ ...‬סו"ס אתה לא חי לבד‪...‬‬ ‫תכל'ס‪ :‬זה ההבדל שהתורה מציפה לנו בין יעקב‬ ‫הגמור!‬ ‫אתה חי במדינה ואתה מקבל שירות ובתור יצור‬ ‫לעשיו!! יעקב מייצג תקשורת‪ ,‬יעקב תמיד‬ ‫תרבותי ומדיני וחברתי מצפים ממך שגם אתה‬ ‫משתמש במושג אח!! אחווה!! כל המושג של 'כי‬ ‫כן‪ ...‬זה הרמב"ם המפורסם בהלכות דעות‪" :‬ואם היו כל‬ ‫תשרת במדינה‪ ...‬ואילו אתה יורק להם בפרצוף ועונה‬ ‫ישבו אחים יחדיו' יליף 'אחווה אחווה' מבני יעקב‪,‬‬ ‫המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא‬ ‫להם בצרפתית‪ :‬ששום דבר!!! אני דבוק בתורה!!!‬ ‫יעקב במשך ‪ 22‬שנה מתנהל בשתי שפות מול‬ ‫טובה כמו זמנינו‪ .‬ישב לבדו יחידי‪ ...‬ואם היו רעים וחטאים‬ ‫והם לא מבינים מה אתה רוצה‪ ,‬ומתייחסים אליך כמו‬ ‫לבן‪( ...‬שפה אחת מעל השלחן ושפה אחת מתחת השלחן‪,‬‬ ‫שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן‬ ‫משתמט ופרזיט ויצור לא תרבותי‪ ...‬ובאופן כללי זה‬ ‫מה שנקרא 'אחיו אני ברמאות' ובשתי שפות הם תקשרו‬ ‫ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות‪ ,‬ואל‬ ‫לא סוד שהיהודי לאורך כל הדורות השתבח והתגאה‬ ‫בזה שהוא מבודד מכל האומות‪ ,‬הן עם לבדד ישכון‬ ‫מצוין) חוץ מפעם אחת!!! היה פעם אחת ויחידה‬ ‫ינהיג עצמו בדרך חטאים" הרמב"ם ממליץ לפעמים‬ ‫ובגוים לא יתחשב‪ ...‬וישכון ישראל בטח בדד!!‬ ‫שיעקב אבינו ניתק קשר וברח‪ ...‬והותיר את לבן‬ ‫ליהודי לצאת למדברות‪ ...‬למה? כי הרמב"ם הוא לא‬ ‫תקשורתי?? הוא מייעץ ליהודי לדחות תקשורת??‬ ‫המום!!! כי גם לבן הערמומי לא התכונן לזה! הוא‬ ‫לא!!! ההיפך הגמור!! הרמב"ם היה מבחר המין האנושי‬ ‫נו‪ ...‬והנה אני פה מגיע ומסביר בשיא הרהיטות‬ ‫לא הכיר את יעקב כמנתק קשרים!! (ואגב‪ :‬גם אז‪,‬‬ ‫והאישיות הכי אהובה ונערצת אצל המלכים באותה‬ ‫שהמאפיין של יהודי זה יצור תקשורתי וחברתי‪ ...‬נו‪...‬‬ ‫זה היה רק אחרי שיעקב שמע את בני לבן שמדברים‬ ‫תקופה‪ ,‬רק מה?? היות ואני נחוש להמשיך תקשורת‬ ‫אז גם אני התחלתי לדבר כמו משכיל?? יש פה בדברי‬ ‫מאחורי הגב ולא מנהלים איתו תקשורת ישירה‪ ,‬ואז 'וירא‬ ‫לכאורה צליל שנשמע 'היה יהודי בביתך ואדם‬ ‫יעקב את פני לבן והנה איננו כתמול שלשום' ואז יעקב ראה‬ ‫נכונה עם ה'‪ ,‬אני אתנתק בקנאות מכל מישהו אחר‬ ‫לנכון לנתק קשר)‬ ‫שירצה לתקשר איתי על חשבון דודי ורעי‪(...‬אגב‪ :‬אצל‬ ‫בצאתך'???‬ ‫יצחק בפרט‪ ,‬יש פה מצב חירום‪ ...‬אברהם מצד אחד משביע‬ ‫אבל לעשיו קשה לנהל תקשורת‪ ...‬אצל עשיו הכל עובד‬ ‫אה‪ ...‬למה זה לא נכון? מה בכל זאת ההבדל?‬ ‫את אליעזר שלא יקח אשה ליצחק מבנות הכנעני‪ ,‬כי כולם‬ ‫עם אלופים‪ ...‬כל אחד נהיה אלוף‪ ...‬כל אחד מתבצר‬ ‫פה רשעים ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬ומאידך גיסא‪ :‬אל תעיז‬ ‫אז הנה ההבדל התהומי‪ :‬גם עשיו וגם יצחק‪ ...‬שניהם‬ ‫באליפות שלו‪ ...‬עסוק בלהגדיר ולחדד לעצמו במה‬ ‫להוציא את יצחק מכאן כי הוא עולה‪ ,‬תנסה לשקלל את שני‬ ‫הנתונים האלו ביחד‪ ...‬מהי המשוואה קבלת?? שיצחק נותר‬ ‫אנשי שדה!!!‬ ‫הוא המושיע היחיד של העולם‪ ,‬ולחפש את ההזדמנות‬ ‫אדם בודד בתוך ארץ כנען!!! הוא מנוע מלנהל תקשורת עם‬ ‫הראשונה לחסל את כל מי שנקרה בדרכו‪ ...‬ובינינו עד‬ ‫כל מי שסביבו‪ ,‬כי כולם רשעים‪ ,‬ואילו לצאת מא"י הוא גם לא‬ ‫כל ההבדל הוא שאצל יצחק זה 'ויצא יצחק לשוח‬ ‫היום זה ככה!! (אגב‪ :‬למי שיודע‪ ,‬התוכן המוזכר כאן הוא הרבה‬ ‫יכול‪ ...‬כן‪ ,‬נגזר על יצחק בעל כרחו סוג של חוסר תקשורת‪...‬‬ ‫בשדה!!!! ואילו אצל עשיו‪' ,‬איש יודע ציד איש‬ ‫יותר עמוק מהצורה שאני מציג אותה כאן‪ ,‬עיין ערך ח' מלכין‬ ‫ולכן גלות מצרים מתחילה מיום לידתו של יצחק!! צורת חיים‬ ‫שדה!!! הבנת?? יצחק יוצא לשדה דווקא בשביל‬ ‫קדמאין שכל אחד מתבצר במידה היחידנית שלו‪ ,‬ועסוק בלהחריב‬ ‫כל מה שנבנה לפניו בבחינת וימת‪ ,‬וימלוך תחתיו!! ואילו אצל הז'‬ ‫מבודדת שכזו היא גלות לכל דבר‪ ...‬אבל החוסר תקשורת עם‬ ‫להשיח!!! יצחק יוצא לשדה לא כי הוא רוצה‬ ‫רועים שבמלכות ה' זה ז' מידות שממוקמות פנים אל פנים וממזגות‬ ‫הסביבה לא נובע מאי תקשורת‪ ,‬אדרבה‪ ...‬זה נובע מקנאות‬ ‫להתנתק‪ ...‬אדרבה‪ ...‬הוא יוצא לשדה כי שם יש לו את‬ ‫ומשלימות זו את זו)‬ ‫לתקשורת רציפה עם ה')‬ ‫הקליטה הכי טובה בתקשורת עם ה'‪(...‬זה כמו יעקב‬ ‫שקורא לרחל ולאה השדה אל צאנו‪ ...‬למה? רק בגלל שהוא רוצה‬ ‫‪---‬‬ ‫‪---‬‬ ‫לדבר!!! הוא רוצה לדבר איתם ולנהל איתם שיחה בצורה הכי‬ ‫תקשורתית ואידיאלית!!) ואילו עשיו‪ ??...‬כשעשיו הולך‬ ‫עד כאן בסדר??? אלא!!!! שכעת לפתע הסיפור‬ ‫את כל האריכות של השורות האחרונות הזו כתבתי כדי‬ ‫לשדה‪ ,‬זה בגלל שהוא דוחה תקשורת!!! הוא יוצא‬ ‫מתחיל קצת להסתבך‪...‬‬ ‫לזהות את המוקש!!! כן!!! יהודי הוא סנוב!! יהודי‬ ‫מצויד בכלי ציד כדי שמי שיעיז להופיע מולי ואולי‬ ‫מבודד!!!‬ ‫עד כאן אמרתי שעשיו הוא לא תקשורתי!! הוא איש‬ ‫לנהל מולי דיאלוג‪ ,‬אני יקטע את השיחה בצרור יריות‬ ‫ציד! איש שדה!!!‬ ‫ואסיים איתו בכדור אחד ברא‪...‬‬ ‫השאלה ממי??? מאומות העולם‪ ...‬מהרחוב המסוכן‪...‬‬ ‫דא עקא ש‪-‬מה לעשות שלעשיו יש דוגמא טובה!!!‬ ‫כלפי מה הדברים אמורים??‬ ‫אבל בתוך היהדות?!? בתוך הקהילה? בין אדם‬ ‫סו"ס הוא בן של יצחק‪ ,‬והוא קיבל בזה דוגמא אישית‬ ‫לחבירו?? כשהוא חי ומעורב בין עושי מעשה עמך??‬ ‫כשאני בתור חרדי מאוד שומר על הבית שלי‪ ,‬ואני‬ ‫מיצחק!! אם שמת לב‪ ,‬יצחק גם יוצא לשוח בשדה‬ ‫כאן אדרבה ואדרבה!! חייבים תקשורת בין אישית‪...‬‬ ‫לא מסכים בשום פנים ואופן שיהיה בבית שלי‬ ‫יצחק גם יושב בארץ הנגב‪ ,‬יצחק גם בורח למדברות‬ ‫תקשורת בין אישית בריאה זה א' ב' של בין אדם‬ ‫ולשדות‪ .‬אצל פחד יצחק אנחנו גם רואים התרחקות‬ ‫גישה לוואצפ‪ ,‬וקבוצות‪ ,‬ואתרים‪ ,‬כלפי חוץ זה אולי‬ ‫לחבירו!!!! בדיוק על זה דיבר הלל הזקן‪ ,‬כשאותו גר‬ ‫וניתוק מתקשורת‪ .‬נו‪ ,‬אז יש לעשיו דוגמא טובה‪ ,‬הנה‪.‬‬ ‫נראה למישהו שאני יצור לא חברתי ולא‬ ‫התעקש שהלל ילמד אותו את כל התורה כולה על רגל‬ ‫גם יצחק חי בנתוני שדה בלי תקשורת?‬ ‫תקשורתי!! כן‪ ...‬כל פקידה במשרד ממשלתי‬ ‫אחת‪ ...‬הלל לא נבהל‪ ...‬הלל מצא הגדרה אחת קולעת‬ ‫שרוצה לשלוח לי קישור‪ ,‬או בוואצפ ואני מסביר לה‬ ‫אז זהו!!! שיש הבדל תהומי בין חוסר תקשורת נוסח‬ ‫שכוללת בתוכה את כל התורה כולה על רגל אחת‪...‬‬ ‫שאין לי אופציה כזו‪ ,‬היא מצידה חושבת לעצמה‪...‬‬ ‫עשיו לבין יצחק‪ ...‬אצל יצחק‪ ,‬זה לא שאין תקשורת!!!‬ ‫מהי??‬ ‫איזה יצור לא תקשורתי! הכל בסדר‪ ...‬היא יכולה‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬זה מתחיל הפוך!!! ליצחק אבינו יש ערוץ‬ ‫מאי דעלך סני לחברך לא תעביד!!! זו כל התורה‬ ‫להמשיך לחשוב‪ ...‬כי כל מי שיש לו טיפה שכל‬ ‫תקשורת בין אישי הכי הכי דביר מול ה'‪ ...‬יצחק כל‬ ‫כולה!!! מה פירוש??‬ ‫בקדקודו יודע ומבין שהסיבה היחידה שאין לי‬ ‫הזמן בקשר מול ה' ותורתו‪ ,‬ואדרבה!!! דווקא‬ ‫גישה לוואצפ‪ ...‬זה רק בגלל שאני נחוש להמשיך‬ ‫מהמקום הזה‪ ,‬אתה יכול לראות את יצחק לא כ"כ‬ ‫הלל הסביר לאותו גר‪ :‬יהדות זה עולם של ידידות!!! זה‬ ‫למנף את התקשורת הבין אישית הכי בריאה והכי‬ ‫מתקשר עם אחרים‪ ...‬לא בגלל חוסר תקשורת!!! אלא‬ ‫תקשורת!!! התקשורת מול הרבש"ע זה היסוד של בין‬ ‫תקינה כאן בתוך חומות הבית ולא לפזול החוצה‪...‬‬ ‫מרוב נחישות לשמור על תקשורת מלאה מול ה'!!!‬ ‫אדם למקום‪ ,‬ואילו התקשורת הבין אישית התקינה בין‬ ‫היות ועולה לי בחיים שנשב פה יחד בארוחת ערב‬ ‫יהודים זה היסוד של בין אדם לחבירו‪...‬‬ ‫אולי לא שמת לב‪ ,‬אבל בשורות ספורות אלו אני רוצה‬ ‫ויהיה פה תקשורת בין אישית בריאה ולא שכל‬ ‫לענות על שאלה שממש מתבקשת וזועקת‪ :‬תבין‪ :‬אני‬ ‫‪---‬‬ ‫אחד יהיה קבור במכשיר שלו‪ ...‬לכן!!! ורק לכן אני‬ ‫פה בשורות האחרונות מסביר בלהט שיהודי הוא יצור‬ ‫נחוש להתנתק מכל תקשורת לא מבוקרת‬ ‫תקשורתי!! יצור חברתי‪ ...‬דעתו מעורבת עם הבריות‪,‬‬ ‫אני מוכרח לומר ש‪-‬לי באופן אישי כל היסוד הזה‬ ‫לרשת!!! (אה‪ ...‬אז הפקידה מהבנק לא מבינה את‬ ‫ולמיייעשה‪ ,‬כל המשפטים מהסוג הזה הם קצת‪ ...‬קצת‬ ‫הוא מחודש מאוד!!! להבין שתקשורת בין אישית‬ ‫זה?? לא נורא‪ ,‬זה לא הדבר היחיד שהיא לא‬ ‫צורמים‪ ,‬תסכים איתי שזה מצלצל לא כ"כ טוב באוזן‪...‬‬ ‫זה ערך כ"כ מהותי ביהדות‪ ,‬עד כדי שהוא חלק‬ ‫מבינה‪ ...‬היא גם לא הבינה למה כ"כ מהר היא‬ ‫נכון זה נשמע שאני קצת‪ ...‬קצת מדבר כמו‪ ...‬כמו‪ ...‬כמו‬ ‫אוסף | ‪25‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫הוא תמיד מעורר מהומות ואין משאו בנחת עם‬ ‫מאוד וכו' וכו'‪ ...‬אבל מה אעשה‪ ,‬שכל פעם שפתחתי‬ ‫מההגדרה של פיקח ובר דעת‪ ...‬שתבין‪ :‬אחת‬ ‫הבריות‪ ,‬אל תתן לזה להתפרש כסוג של מהלך‬ ‫את הסוגיה כדי לברר את הנושא של לשון הרע‪ ...‬בסוף‬ ‫הטעויות הכי מוכרות בקרב בחור בן עליה זה מה‬ ‫בעבודת ה'‪ ...‬אל תקרא לזה פרומקייט!! ולא עודף‬ ‫תמיד איכשהו יצאתי עם רושם כללי כזה ש‪ .‬שעזוב‪...‬‬ ‫העניין להיות חלק מהחברה?? אם אני בחור בן‬ ‫בינינו‪ .‬אל תדבר על ככלום וגמרנו!!!! אל תדבר על שום‬ ‫עליה ולא בא לי לצאת לטיול עם כולם‪ ...‬למה כ"כ‬ ‫של יראת שמים!! גארנישט!! תקרא לזה לקות‬ ‫דבר ועל אף אחד‪ ..‬מה שבטוח בטוח‪...‬‬ ‫תקשורתית וזהו!!!! (כמובן שתמיד ניתן לדון לכף‬ ‫מנסים לשדל אותי לצאת? עד שסו"ס הצלחתי‬ ‫זכות‪ ,‬אבל שלא יתפרש כשיטה! כי חוסר תקשורת‬ ‫להתגבר על הביטול תורה של הפטפטת הזו‪ ...‬עד בסוף זו הייתה המסקנה שלי‪ ...‬אז ככה‪ :‬פעם לא היה‬ ‫היא לא שיטה ביהדות ולא יעזור כלום!! היהדות‬ ‫שהצלחתי להתנתק מכל הנייעס שמבטלים לי בעיה להגיע לכאלו מסקנות‪ ,‬זה כמו שאני לא בקי‬ ‫מוכנה לקבל גם חולשות כל עוד זה לא שיטתי) זו‬ ‫אותי‪ ...‬סוף סוף הצלחתי לסמן וי שאני כבר גדול בהלכות שבת‪ ,‬אבל זה לא מפריע לי להיות ירא‬ ‫משימה אחת! דבר שני‪ :‬שלכל הפחות אנחנו לא‬ ‫כמעט ולא מפטפט ורק שטייגן שטייגן שטייגן‪ ...‬שמים‪ ...‬כי מקסימום אני לא מזיז אבן בשבת!! לא‬ ‫נעודד חוסר תקשורת!!! מה אני מתכוין?? לדוגמא‪:‬‬ ‫ופתאום כולם עושים לי עליהום וכמעט מכריחים פותח דלת‪ ,‬ולא מרים בקבוק‪ ,‬ולא נושם עד שאני לא‬ ‫אם פעם למדתי הלכות לשון הרע‪ ,‬והמסקנה הייתה‬ ‫אותי בכח לעצור את ההישג הזה ולהוריד יודע בוודאות שזה מותר‪ ...‬כן‪ ...‬כך נראית התנהלות של‬ ‫שמהיום צריך לשתוק ולהישאר מבודד מהעולם‬ ‫פרופיל‪ ...‬כן!! מאוד קשה להסביר לצעיר בן עליה ירא שמים עצלן‪ ,‬מחליט לכנוס בתוך שלו והכל אסור‬ ‫וזהו‪ ...‬אז זהו שהיום אני יודע שלחיות ככה זה‬ ‫וזהו‪ ...‬אז מה הבעיה‪ ..‬כמו שככה עשיתי בהלכות‬ ‫כזה דבר!! (וכאן חשוב להדגיש‪ :‬לא רק שקשה לבחור‬ ‫טרף!!! כי כמה שלשון הרע זו עבירה חמורה בבין‬ ‫שבת‪ ...‬אז מקסימום נעשה אותו דבר בלשון הרע‪...‬‬ ‫להבין את זה‪ ,‬אלא מניסיון אישי‪ ,‬כל פעם שניסו להתמקח‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬אז לטפח חוסר תקשורת בין אישית‬ ‫אסור לדבר על אף אחד‪...‬‬ ‫איתי בנושא הזה‪ ,‬תמיד פירשתי לעצמי את המשא ומתן‬ ‫זה הרבה יותר חמור מעבירה!!! כי זה עצמו לא‬ ‫הזה‪ ,‬שזה כמו עוד איזה פרוטוקול כזה‪ ...‬זה כמו שאם אני‬ ‫(אה‪ ...‬אבל בסוף זה הרי לא מצליח? טוב‪ ...‬אז מקסימום זה יכנס‬ ‫עבירה‪ ,‬אבל זה בסיס וכר נרחב להצמיח אישיות‬ ‫לרשימת של‪' -‬זה באמת זה לא בסדר'‪ ,‬עוד משהו לא בסדר‪ ,‬ושאף‬ ‫מאוד מתאמץ בשבילך‪ ,‬אתה אמור להגיד לי בנימוס שלא‪...‬‬ ‫חסרת רגישות וטאקט לחלוטין‪...‬‬ ‫פעם לא מתכנן להיות בסדר)‬ ‫לא‪ ...‬אל תתאמץ‪ ...‬לא נעים‪ ,‬ואני כעת אמור לענות לך‪...‬‬ ‫שלא!! בשמחה‪ ...‬זה לעונג לי‪ ...‬נכון זה הפרוטוקול של השיח‬ ‫(אני יודע שיבואו ויטענו לי מהמשנה‪ :‬שלא מצאתי לגוף טוב אלא‬ ‫אז זהו שלא!!!! פתאום קלטתי שזו לא אופציה!! מי‬ ‫הנימוסי?? אז הייתי בטוח שככה זה בכל פעם שניסו לדחוף‬ ‫שתיקה‪ ...‬וניתן לצטט לי את כל שער השתיקה לארחות צדיקים‪ ,‬אבל‬ ‫שלא רוצה להיכשל בלשון הרע‪ ...‬ולכן מה? לכן הוא‬ ‫אותי בכח לחברה‪ ...‬פירשתי את זה שכאילו מתפעלים ממני‬ ‫עדיין‪ ,‬מי שמבין עניין קולט ששתיקה אין הכוונה למנזר השתקנים‪...‬‬ ‫מאוד שאני כזה מתמיד מופלג‪ ,‬ומרוב שמתפעלים חוששים‬ ‫שתיקה הכוונה היא או להקשבה‪ ,‬או סבלנות או לחילופין דיבור‬ ‫מחליט לשתוק ולהישאר מבודד ומנותק חברתית‪..‬‬ ‫עלי שאני לא אקרוס‪ ...‬וכעת לא נותר לי אלא לענות להם עם‬ ‫מחושב‪ ,‬על משקל 'והחריש יעקב עד בואם'‪ ...‬בקיצור‪ :‬ברור שלדיבור‬ ‫שידע לו ש‪-‬רב הנזק על התועלת!!! כי לדאבוננו הרב‬ ‫כל ה'ענווה'‪ :‬שלא!! לא!! הכל בסדר‪ ...‬אני 'אוחז שם'‬ ‫יש מחיר מאתגר‪ ...‬שכשאתה מדבר אתה נכנס לסיכונים‪ ...‬אבל לכן‬ ‫המציאות בשטח קובעת שהאנשים שצברו את‬ ‫מה?? גם החיים בעצמם מזמינים שלל התמודדויות‪ ,‬וכי לכן נישאר‬ ‫במדרגה הזו) אז זהו שלא!!! צריך לדעת שהסיבה‬ ‫השיאים הכי נוראים ומדממים בעבירות שבין אדם‬ ‫במיטה?? צריך מיעוט שיחה בשביל להיות בן אדם תקשורתי)‬ ‫האמיתית למה 'מיעוט שיחה' היא חלק בלתי‬ ‫לחבירו‪ ...‬זה דווקא לא אנשים רעים!!! אלא מי??‬ ‫אנשים שאין דעתם מעורבת עם הבריות!!!‬ ‫נפרד מקנייני התורה‪ ...‬זה לא חשש נקודתי‬ ‫ואין לך השחתה וחטא בבין אדם לחבירו יותר גדול‬ ‫שאנחנו מפחדים עליך שאם רק תלמד כל הזמן‬ ‫מזה‪ ...‬חז"ל בכבודם ובעצמם ממקדים אותנו‬ ‫מדובר בנתון עגום מאוד!!! הרבה פעמים מדובר‬ ‫אתה תקרוס‪ ...‬לא!! החשש הוא הרבה יותר‬ ‫שהסמל ודוגמא לחילול ה' זה לראות יהודי שאין!!!‬ ‫דווקא ביהודי ירא שמים‪ ...‬והוא גם איש טוב ורחמן‬ ‫איסטרטגי!!! אנחנו יודעים שמי שיותר מידי‬ ‫אין משאו ומתנו בנחת עם הבריות‪ ,‬ואין דיבורו‬ ‫מטבעו‪ ...‬ואדרבה‪ ...‬באחד על אחד יתכן שהוא שופע‬ ‫מכונס בתוך עצמו‪ ...‬לא מתקשר עם הסביבה שלו‬ ‫בנחת עם הבריות‪ ,‬והוא כולו בעל קטטה ובכל מקום‬ ‫חסד והטבה באופן מעורר השתאות( אבל מה‬ ‫ולא מנהל תקשורת בין אישית הוא קצת חרש‪...‬‬ ‫הוא מותיר אחריו אוירה חרוכה‪ ...‬אז מילא אם הוא‬ ‫לעשות שבאישיות שלו הוא לא תקשורתי‪ ,‬ו'אין‬ ‫היה מושחת‪ ,‬רשע ונוכל‪ ...‬החרשתי‪ ...‬עוד יצור לא‬ ‫קצת שוטה‪ ,‬ואולי גם נשאר קטן‪...‬‬ ‫דעתו מעורבת בין הבריות' והוא לא קולט את‬ ‫סימפטי שראוי לכל גינוי‪ ,‬אבל דא עקא שלא!!!‬ ‫הניואנסים‪ ,‬ותכל'ס במבחן התוצאה הוא פיגוע‬ ‫חשבת שגדלת‪ ...‬חשבת שאם נהיית מתמיד כזה שלא‬ ‫הבעיה הכי מרכזית כאן שהוא קורא ושונה ומשמש‬ ‫מדבר מילה עם אף אחד‪ ,‬חשבת שנהיית בזה גדול?!?‬ ‫מהלך!!!! הוא מחולל נזקים ודורך על היבלות הכי‬ ‫ת"ח‪ ,‬ובכל זאת התקשורת הבין אישית שלו כ"כ‬ ‫קח בחשבון שדווקא זה גורם לך לנסיגה! כי נכון‬ ‫כואבות והוא אפילו לא מתחיל להבין מה הוא עשה‪...‬‬ ‫לקויה‪ ,‬שהבריות אומרות‪' :‬אוי לו לפלוני שלמד‬ ‫יש לו פליטות פה ממש לא במקום וחסר לו את‬ ‫ש'תלמוד' זה הקנין הראשון והחשוב בקנייני תורה‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬ראה כמה מקולקלים מעשיו‪ ,‬כמה מכוערין‬ ‫אבל יש עוד ‪ 47‬קניינים‪ ,‬שכמעט חצי מהם תלוי באופן‬ ‫החיישנים הבסיסיים לברור את המילים ולזהות מה‬ ‫דרכיו'‪ ,‬בקיצור‪ :‬אין לנו בעיה בקיומם של אנשים‬ ‫נכון לומר‪ ,‬ומתי‪ ,‬הוא ידחף בכח לכל מיני נושאים‬ ‫הכרחי בתקשורת בין אישית‪ ,‬ומי שמדכא תקשורת בין‬ ‫חסרי תקשורת‪ ...‬אבל לכה"פ שזה לא יצמח מתוך‬ ‫ורגישים ויתעקש להתערב ולחוות דעה ורק יסבך‬ ‫אישית הוא פשוט מאבד בידיים נתחים שלימים‬ ‫בית המדרש!! שזה לא יהיה תוצר רשמי ומוצהר‬ ‫מהבר דעת שבו‪ ...‬הוא פשוט לא מבין עניין!! ולצערנו‬ ‫עניינים‪(,‬ואין לו את החיישן הבסיסי לזהות שהוא לא שייך‬ ‫מבית המדרש‪ ...‬שאף אחד לא יתבלבל ויקרא‬ ‫לאירוע הזה וכל ההתערבות שלו בנושא היא נזק אחד גדול‬ ‫הרב ניתן לפגוש את זה באופן הכי ישיר בהבנה שלו‬ ‫למחדל הזה עבודת ה'‪ ...‬כי לזה יקרא חילול ה'!!‬ ‫בלימוד או בחוסר הכרת המציאות‪ ...‬אז יתכן שהוא‬ ‫מתחילה ועד סוף( ואני רוצה לעצור רגע ולהבהיר‪ :‬מי‬ ‫בקיצור‪ :‬לא יחדל אביון מקרב הארץ‪ ...‬אנחנו לא‬ ‫אולי יפגין יכולות של ידע ושליטה(שזה תוצאה של עקביות‬ ‫שלרגע חשב שאני מעליב פה מישהו‪ ...‬הכל בסדר‪,‬‬ ‫מתיימרים לנקות את בית המדרש מחסרי תקשורת‬ ‫ועמל) אבל בלהרגיש סוגיה ולקלוט את התמונה‪ ...‬בזה‬ ‫מי שאני מדבר עליו‪ ,‬אין סיכוי בעולם שהוא יבין‬ ‫הוא חלש יותר מאחרים!!! אין לו את הפקחות‬ ‫וטאקט‪ ...‬תמיד יהיו כאלו‪ ...‬אבל לפחות נדע שזה לא‬ ‫שמדברים עליו!! כי אין לו את זה!!! אבל הסביבה‬ ‫שמסורה לתקשורת‪...‬‬ ‫מודל לחיקוי!! בקיצור‪ :‬אתה הבן עליה‪ ,‬שרשמת‬ ‫שחיים איתו וסובלים ממנו?!? אוה‪ ...‬הם מבינים‬ ‫לעצמך לאחרונה הישג מרשים במיוחד!! שהצלחת‬ ‫יותר מידי טוב על מה מדובר‪ ...‬ואליהם אני פונה‪...‬‬ ‫(כמדומני שיש בני עליה שהם מבינים סוגיה‪ ,‬אבל‬ ‫להדביק את הקצב עם המתמיד של הישיבה‪ ...‬זה‬ ‫כן‪ ...‬אני פונה אליך!!! שאתה כן תקשורתי‪ ,‬ודעתך‬ ‫עדיין מפריע להם שהם לא מרגישים סוגיה‪ ,‬והם לא‬ ‫שלא מדבר עם אף אחד‪ ,‬לא מעניין אותו אף אחד‪,‬‬ ‫מצליחים להסביר מה מפריע להם‪' ,‬מרגיש להם' שיש‬ ‫רק יושב ולומד ולומד ולא מבזבז אפילו דקה‪,‬‬ ‫כן מעורבת עם הבריות‪ ,‬ואתה חווה על בשרך איזה‬ ‫פה משהו והם לא מצליחים להצביע על הנקודה‪ ,‬ואני‬ ‫שכמובן רק ככה צומחים גדיי'לים‪ ,‬קשקוש‬ ‫מחיר יקר משלם היצור הלא תקשורתי‪ -‬בבין אדם‬ ‫חושב שהבהירות שבפקחות חסרה להם‪ ,‬והיות‬ ‫קשקוש!!! צר לי לאכזב אותך‪ ,‬שום הישג לא רשמת‬ ‫לחבירו‪,‬‬ ‫ובפונציאל יש להם את זה‪ ,‬אז הם מרגישים שחסר‬ ‫לעצמך!! רק נסוגת אחור!! וההוכחה המדעית‬ ‫להם משהו‪ ...‬כי זה מכובה אצלם!!)‬ ‫ביותר‪ :‬שלאחרונה אתה מרגיש פחות חשק בלימוד‪,‬‬ ‫לפחות אתה!!! שאתה תחכים ממנו!!!‬ ‫‪---‬‬ ‫פחות טעם‪ ,‬ופחות הבנה‪ ,‬אני נביא??‬ ‫שתי מסקנות אני מצפה ממך שתפיק ממנו‪ :‬א‪.‬‬ ‫ואם כבר הגענו לנושא הזה‪ ...‬אז תרשה לי לומר עוד‬ ‫שלפחות אני ואתה לא נהפוך את הבעיה הזו‬ ‫משהו בעניין‪:‬‬ ‫אחת הקבלות שקבלתי על עצמי בר"ה האחרון זה‬ ‫לשיטה!!! כשאני ואתה רואים עובד ה' שההתנהלות‬ ‫ללמוד בעיון את הסוגיה של לשון הרע!!! תבין‪ :‬כולנו‬ ‫שלו בעבודת ה' נעשית ע"פ רוב בלקות תקשורתית‪..‬‬ ‫יודעים שלשון הרע זו עבירה מאוד חמורה‪ ,‬וצריך ליזהר‬ ‫‪ | 26‬אוסף‬ ‫‪5‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מזל טוב בכורות‪ ,‬ומתחילים מסכת‬ ‫בקרוב ממש‬ ‫ערכין‪...‬‬ ‫פרק ג'‪ :‬ענבי הגפן‪ ,‬דודי המנוגע‪ ,‬ושושנה מהעיזים‪ ,‬בית נאמן בישראל‪...‬‬ ‫אני מוכרח לציין החבלי לידה של הבכור היו קשים‪...‬‬ ‫זה היה אי שם בעיצומם של ימים הנוראים‪ ...‬לא‬ ‫תקציר מהשבועיים האחרונים‪ :‬הכל התחיל מדודי שלנו שזרחה צרעת במצחו בעוון ביזוי תלמידי חכמים‪ ,‬ודודי שחשב להתפטר בקלילות‬ ‫הבנתי מי נגד מי‪ ...‬הכל היה נראה כ"כ מסובך‪ ...‬אבל‬ ‫מהצרעת גירד ושייף את הנגע‪ ,‬ואז התברר שלפי רבנן התולש סימני טומאה 'אין רפואה למכתו' עד שתפרח בכולו‪ ,‬וכאן המרא דאתרא ר"א‬ ‫לאט לאט מאז שפדינו את החמור בשה‪ ,‬העסק‬ ‫הורה ש‪-‬די לו בזה שיצמח לו נגע חדש‪ ...‬תכל'ס‪ ...‬דודי הספיק מאז להתבגר‪...‬‬ ‫התחיל קצת להפשיר‪ ...‬מסתמא החמור לא היה כ"כ‬ ‫ובזאת עברנו לעזרת נשים‪ ...‬לשושנה שגדלה בבית של ר' שלמיהו הכהן‪ ,‬היחיד שמסכים לקבל בכורות תמימים לחצר שלו‪ ,‬וברגע של חוסר‬ ‫אשם כמו ירח האיתנים שהיה קשה להתחיל בו נושא‬ ‫שליטה‪ ,‬שושנה החליטה להדביק עיגולי דבילה לאזניים של הבכורות‪ ,‬ואכן באותו יום הם חזרו מהמרעה עם אזניים נשוכות‪ ...‬העיזים נהיו שם‬ ‫חדש‪ ...‬אבל אח"כ נכנסנו עם כל הרמ"ח והשס"ה‬ ‫דבר!!! כל העיר דיברה עליהם‪ ...‬העיזים קיבלו את הכינוי עיזי שושנה‪..‬‬ ‫למערכת הסבוכה והאולטרא רגישה של המתנת‬ ‫‪---‬‬ ‫כהונה דבכור‪ ...‬הכהן שכ"כ ישמח לקבל בכור בעל‬ ‫כן‪ ...‬זה לא היה נעים‪ ...‬כל פעם שהעיזים יוצאים לסיבוב כל הילדים רודפים אחריהם‪ ...‬וקוראים להם עיזי שושנה‪( ...‬היה אפילו שוליא‬ ‫מום‪ ,‬וכ"כ לא מתאים לו כעת לקבל בכור תמים‪ ,‬ושלל‬ ‫דנגרי אחד שכל פעם שהילד ים היו מרגיזים אותו הוא היה מאיים אני אעשה לך משכנתא באוזן‪ ,‬אבל מאז הסיפור עם האזניים של שושנה‪ ...‬הוא התחיל לומר‪:‬‬ ‫הספקות שיכולות להיווצר סביב הבכור‪ ,‬מי הוא‪ ,‬ומי‬ ‫אני אעשה לך שושנה באוזן‪ ...‬זה נהיה מושג של לעג וקלס) נו‪ ...‬אז מילא יש לנו פה עיזים ללא אזניים‪ ...‬לפחות זה אומר שיש להם מום‪ ,‬אז‬ ‫האידישה פרה שלו‪ ...‬משם עברנו לבכור אדם‪ ,‬כאן‬ ‫היידע‪ ,‬בא נשחט אותם כמה שיותר מהר‪ ...‬ונאכל אותם או שלא‪ ...‬העיקר לסלק אותם מכאן ויפסיקו לעשות ביזיונות‪ ...‬אבל לא!!!‬ ‫עשינו טבילת ראש בבת אחת לתוך עומק חושן‬ ‫מה לעשות שחז"ל קנסו שכל בכור שנפל בו מום לדעת‪ ,‬אפילו בגרמא אין שוחטין אותו על מום זה‪ ,‬עד שיפול בו מום אחר‪...‬‬ ‫משפט‪ ...‬וכעת אנחנו במעשר בהמה‪ ...‬שלמייעשה‬ ‫(וכאן זה היה לדעת‪ ...‬אוהו‪ ...‬זה היה לגמרי במכוו ן) והעיזים המשיכו להסתובב ולעשות ביזיונות‪ ...‬בקיצור‪ :‬במשך תקופה שלימה‬ ‫הוא הניגוד הכי קיצוני לבכור‪ ,‬כמה שבכור הוא עול‬ ‫שושנה לא יצאה מהבית‪ ...‬כל העיר דיברה על שושנה אחת שמטילה מום בקדשים בכוונה‪ ...‬היא גם קיבלה זימון לבי"ד לאופציה‬ ‫כבד שמייצר חשדנות ייתר‪ ,‬ככה מעשר בהמה הוא‬ ‫של מכת מרדות‪...‬‬ ‫הקרבן הכי פחות תובעני‪ ,‬הכי קל בעולם להתפטר‬ ‫ממנו‪ ,‬ונועד לרציניים בלבד‪ ...‬למי שמבין את הזכות‪...‬‬ ‫בקיצור‪ :‬זה לא היה נעים בכלל!!! אבל מאז חלפו שנתיים‪ ...‬שושנה תפסה את עצמה לידיים‪ ...‬התבגרה ועל זה נאמר 'חטאת נעורי‬ ‫עכ"פ הדרן עלך מסכת בכורות המתוקה‪...‬‬ ‫ופשעי אל תזכור'‪( ,‬שגם פשעי הנעורים נחשבים ונקראים בשם חטאים ושגגות) אבל השם הרע והקלא דלא פסיק עשה את שלו‪ ...‬ושושנה‬ ‫ובשבוע הבא אם ירצה ה' מתחילים מסכת ערכין!!!‬ ‫הגיעה לפירקה‪ ,‬וכולם ידעו שמדובר בכלילת המעלות‪ ,‬אבל עדיין!! הכתם של האוזניים לא הצליח לעזוב אותה‪ ...‬ובשלב הזה‬ ‫מסכת ערכין היא מסכת מאוד מומלצת בתור חיזוק‪,‬‬ ‫לכולם היה ברור שהיא ראויה לבעל משכמו ולמעלה‪ ...‬רק צריך לחפש מישהו כזה דומה שגם מאחוריו יש איזה קופה קטנה של‬ ‫והייתי אפילו מוסיף בתור לחמם מנועים להצטרף‬ ‫שרצים‪...‬‬ ‫לדף היומי לקראת הסיום שלפני ההתחלה‪( ...‬הבנת את‬ ‫ובשלב זה הגיע ההצעת שידוך של דודי!!!! מישהו שהכיר את דודי של פעם ובעיקר של היום!!! ניגש והציעה להורים של שושנה‬ ‫המשפט האחרון?? אגב‪ :‬מי שזכה ללמוד בעיון או בכל מסלול‬ ‫אחר‪ ,‬שלא יושפע ממני ח"ו‪ ,‬אף אחד לא צריך לסבול שאני מעודד‬ ‫של פעם ובעיקר של היום‪ ,‬שני הצדדים שמעו את הסיפור משני הכיוונים‪ ...‬מה קרה פעם‪ ,‬ועם מי יש לנו עסק היום‪ ...‬ההורים של‬ ‫ללמוד דף היומי) ובכן‪ :‬מסכת ערכין בגדול עוסקת בסוף‬ ‫שושנה הלכו להיוועץ עם ר' אליעזר הגדול‪ ...‬סו"ס שושנה עדיין מדובר בסיפור שהתחיל ונגמר באזניים של כמה עיזים‪ ,‬וניתן‬ ‫פרשת בחוקותי‪ ...‬אחרי הקללות יש שם איזשהי‬ ‫לומר שהסיפור מאחורינו‪ ...‬אבל אצל דודי ? ! ? הסיפור עדיין לא נגמר!!! הרי דודי בשביל להיטהר לגמרי מטומאת צרעת‪ ,‬בשביל‬ ‫פרשה בתורה שתמיד ידעתי שיש לי 'חור' איתה‪...‬‬ ‫זה הוא ממתין לנגע נוסף שיופיע ועוד אח"כ שהנגע יעלם והוא יפטר ממנו‪ ...‬בקיצור‪ :‬צריך פה שני ניסים‪ -‬ולא ברור איזה נס‬ ‫לא היה לי כ"כ מושג מה כתוב שם‪ ...‬אז זהו!!!‬ ‫יותר גדול!! גם שיגיע נגע!!! וגם שיעלם כמה שיותר מהר!!! ר' אליעזר בירך בחום והבטיח‪ :‬אל דאגה‪ ...‬חתן מוחלין לו על כל‬ ‫שלמייעשה הפרשה הזו מסווגת לספר הפלאה‬ ‫עוונותיו‪ ...‬בעזה"ש עוד יגיע נגע‪ ,‬ודודי יתרפא ממנו במינימום של זמן‪...‬‬ ‫לרמב"ם‪( ...‬ויש בה פירוט קצר ונמרץ של י"א סוגים שונים של‬ ‫‪---‬‬ ‫הקדשות!!! כל כמה פסוקים זה כבר נושא אחר‪ ,‬והרי הם בקצרה‪:‬‬ ‫השידוך נסגר במזל טוב‪ ...‬ענבי הגפן בענבי הגפן‪ ...‬חתן מרומם וירא שמים מרבים‪ ,‬עם הכלה המהוללה והצדקנית בת כהן‪...‬‬ ‫א‪ .‬ערכין‪ .‬ב‪ .‬אבר מבהמה‪ .‬ג‪ .‬פסולי המוקדשין‪ .‬ד‪ .‬מקדיש ביתו‪ .‬ה‪.‬‬ ‫מקדיש שדה אחוזה‪ .‬ו‪ .‬מקדיש שדה מקנה‪ .‬ז‪ .‬חרמים‪ .‬ח‪ .‬בכור‪ .‬ט‪.‬‬ ‫התחילו להיערך לחתונה‪ ...‬מיותר לציין שהחתונה נערכה באולם גן תחת כיפת השמים משום שהחתן מצורע‪ ...‬ומצורע מטמא‬ ‫מקדיש בהמה טמאה‪ .‬י‪ .‬מעשר שני יא‪ .‬מעשר בהמה) וזה‬ ‫בביאה‪ ...‬כל מי ששוהה יחד עם החתן תחת אות ה קורת גג נהיה ראשון לטומאה‪ ...‬אבל חופה?!? לא מוותרים על חופה‪ ...‬החופה‬ ‫למעשה הסוגיה הרשמית של מסכת ערכין‪ ,‬אלא שזה‬ ‫נעשתה עם מחיצה‪ ...‬כל מי שנכנס תחת יריעות החופה נטמא‪ ...‬ויש לציין שלא נרתעו!!! היו שם עשרות צורבא מרבנן ידידי‬ ‫רק רשמי‪ ,‬כי בפועל‪ ,‬בערכין יש כל מיני נושאים‬ ‫החתן‪ ,‬שבאו להשתתף בשמחת הכלולות‪ ...‬וקטרו ליה גננא‪ ,‬הם לא נרתעו מלהיטמא‪ ...‬אפילו ר' אליעזר הגדול לפתע הופיע במלא‬ ‫אחרים‪ ...‬אז ככה‪ :‬הפרק הראשון מתחיל עם סריקה‬ ‫הדרו‪ ...‬נכנס תחת החופה ובירך ברכת חתנים‪ ,‬אם הקב"ה שוכן איתם בתוך טומאותם ומוחה את שמו על המים בשביל לעשות‬ ‫נרחבת מכל הש"ס של המקומות שבהם כתוב 'הכל‬ ‫שלום בין איש לאשתו אז גם ר"א לא נרתע מלהכניס את ראשו ורובו תחת החופה‪ ...‬שתבין‪ :‬עומד לפנינו חתן דומה למלך!!! מלך‬ ‫כשרין ל‪ ' ....‬אח"כ מתחילה סוגיה ממוקדת של‬ ‫בי פיו תחזינה עיניך‪ ...‬אין זכר לצרעת!! כבר שנתים שהכל נקי‪ ...‬אבל הוא מצורע!! צרעת דרבנן!! אין לו טהרה עד שיופיע שוב‬ ‫ערכין‪ .‬והדרן עלך פרק א'‪,‬‬ ‫צרעת שיטהר ממנה‪ ...‬רבי אליעזר בירך ברכת חתנים‪ ..‬וכשהוא סיים הוא בירך את החתן מעומק לב‪ ...‬יהי רצון שכמה שיותר‬ ‫וכאן מתחיל פרק ב'‪ ...‬שגם כאן מתחיל נושא נרחב‬ ‫מהר תגיע צרעת ו‪ ...‬ועוד יותר מהר תסתלק‪ ...‬שני העדים ליוו את החתן והכלה בדרך לחדר יחוד‪ ...‬ורגע לפני שנכנסו‪ ...‬לפתע‬ ‫לכל הש"ס‬ ‫השבלונה היא‪ :‬אין ב___ פחות מ__ ולא יותר‬ ‫העד נאלם דום!!!! אני רואה טוב?? אני רואה לך משהו על המצח!!!!‬ ‫מ___ וכאן צריך לדעת באופן כללי‪ :‬שישנם שתי‬ ‫מיד החלה המולה‪ ...‬חיפשו שם כהן שבקי במראות נגעים‪ ...‬תוך כמה דקות מצאו כהן‪ ...‬אבל לא!!! רבי אליעזר עצר אותם‪ ...‬לא!!‬ ‫סוגיות יקרות בש"ס שזכויות יוצרים שלהם נזקפות‬ ‫חתן נותנים לו כל שבעת ימי המשתה‪ ...‬לא מסגירים חתן בבית המשתה‪ ...‬שאף כהן לא יתקרב לחתן ולכלה‪ ...‬ר"א חיפש דווקא‬ ‫נטו למסכת ערכין!!!‬ ‫ישראל שבקי במראות נגעים‪ ,‬כזה אחד שמצד אחד יודע לזהות נגע‪ ,‬אבל אין לו את הסמכות להסגיר ולהחליט‪ ...‬הגיע ר' יהוחנן‬ ‫הסוגיה החביבה והמתוקה של שירת הלויים!!‬ ‫הלוי שהוא מגדולי הבקיאים ומיד!! ! מיד זיהה שאת כצמר לבן‪ ...‬הוא אפילו מדד שיעור כגריס מצומצם‪ ...‬ורבי אליעזר בירך‬ ‫שבהשגחה פרטית זה יוצא בין סוכות לחנוכה‪,‬‬ ‫בדמעות חמות ש‪ ...‬שהנגע ישמר!!! שח"ו לא יעלם!! שנספיק 'לתפוס' אותו בסוף השבע ברכות כדי שנוכל להסגיר‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שבשניהם החליל מכה לפני המזבח ח' ימים ברציפות‪,‬‬ ‫לפטור‪( ...‬כן‪ ...‬זה לא כ"כ פשוט‪ ,‬זה שחתן נותנים לו כל שבעת ימי המשתה ולא רואים לו את הנגע‪ ...‬הרי זה מהדברים שעליהם נאמר‪' :‬יש בדבר להחמיר ולהקל'‪,‬‬ ‫ואח"כ בהמשך יש הסוגיה הנחוצה והחמורה ביותר‪,‬‬ ‫לפעמים זה משחק לטובתו של החתן ולפעמים לרעתו‪ ,‬הנה‪ ...‬במקרה שלנו יתכן שהכי טוב היה לחתן שיסגירו אותו‪ ,‬מה שבטוח בטוח‪ ,‬אבל כנראה שה' רוצה‬ ‫הלא היא סוגיית לשון הרע!! לא!! זו לא סוגיה קשה‪,‬‬ ‫עוד כמה דמעות שעליהם יושתת בית גדול זה)‬ ‫אבל היא בהחלט סוגיה חמורה מאוד‪...‬‬ ‫וכך חל פו להם שבעת ימי המשתה בגילו ברעדה!!! במקום גילה שם תהא רעדה!! מצד אחד עצם נוכחותו של הנגע הוא אור‬ ‫וגם חוץ מזה גדרי תוכחה ומחאה‪ ,‬גם נושא קריטי!!‬ ‫בקצה המנהרה‪ ,‬זה כבר חיוך וקריצה משמים ש'היו עיניו פתוחות אל הבית הזה' שכעת נבנה‪ ...‬ובמקביל דודי כל הזמן במעקב‬ ‫ומכאן ואילך עוברים לסוגיות של שדה אחוזה‬ ‫צמוד‪ ...‬נו‪ ...‬מה קורה עם הנגע? ביום השלישי של השבע ברכות היה נראה שהנגע מתחיל לכהות ולהיעלם‪ ...‬הבקי טען שזה כבר‬ ‫ומקנה‪ ,‬הישג יד‪ ,‬וחרמים‪ ,‬ואפילו!!! אפילו חוזרים‬ ‫יורד ממראה של 'קרום ביצה' (שזה המראה הכי פחות לבן שזה אומר שפחות מזה זה כבר לא נגע) זה היה רגע של נחיתה בשביל החתן והכלה‪...‬‬ ‫אחורה לפרשת בהר‪ ,‬לדיני בית מושב עיר חומה‪ ,‬וערי‬ ‫לא הייתה ברירה‪ ...‬הם פרשו זה לזוית זו וזו לזווית זו והתפללו‪ ...‬דודי התפלל בתחינה‪ :‬אנא ה'‪ ...‬תזכה אותי להעמיד בית גדול‬ ‫הלויים שבפרשת מסעי‪,‬‬ ‫וטהור בישראל‪ ...‬ושושנה התחננה‪ :‬ה' שמעה בקולי תהיינה 'אזניך' קשובות לקול תחנוני‪ ...‬ואז!!! לאחר כמה שעות שוב דודי‬ ‫יהיה לנו שם גם הצצה קצרה לסוגיות של שומת‬ ‫מסתכל במראה‪ ...‬והופה!!! כל הלבן חזר ובשיא העוצמה‪ ...‬שוב הוזעק הבקי הישראל (שמותר לו לראות את הנגע‪ ,‬כי הוא לא המחליט‬ ‫נכסים ושעבוד נכסים בעומק סוגיות החמורות של‬ ‫גביית מלווה בחו"מ‪...‬‬ ‫והמסגיר) אוההו‪ ...‬ברוך ה' הנגע חזר ובגדול!!! הפעם הוא כבר 'עזה כשלג'! המראה הכי עז‪ ...‬בקיצור‪ :‬לאורך השבע הברכות היו‬ ‫ותחשוב שכל התורה הגדולה והארוכה הזו מקופלת‬ ‫כמה תנודות לכאן ולכאן‪ ...‬היה רגע שלפתע הופיעו שתי שערות לבנות‪( ...‬וזה גרוע!! כי שתי שערות זה כבר סימן טומאה‪ ,‬וזה אומר שהכהן לא‬ ‫לנו בתוך ‪ 32‬דפים!!! אם רק תסכים להפשיל‬ ‫רק מסגיר‪ ,‬אלא מחליט‪ ,‬ואז גם אם זה חולף אחרי שבוע‪ ,‬דודי נכנס לתהליך שלם של טהרת מצורע‪ ,‬שזה אומר פעמיים תגלחת כל גופו כדלעת וציפרים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫שרוולים ולהיכנס לערכין עם כל הרמ"ח והשס"ה‪...‬‬ ‫קרבנות בהמה) אבל אחרי יומיים השערות נפלו וכולם נאנחו בהקלה תכל'ס‪ ...‬יום לאחר השבע ברכות דודי קם!! ושוב הנגע במצחו!!‬ ‫זכית לשלוח זרועות להרבה גופי תורה קצת פחות‬ ‫הגיע כהן והסגיר את דודי כפי התכנית‪ ...‬לאחר שבעה ימים חזר הכהן והנה כהה נגע הצרעת מן הצרוע‪ ,‬הכהן פטר את דודי! פטר‬ ‫מוכרים‪ ,‬שאנחנו פוגשים אותם בש"ס והגיע הזמן‬ ‫אותו אפילו ללא צורך בתגלחת וציפרים‪ ...‬הרגע הזה היה הרגע המרגש ביותר‪ ...‬סגירת מעגל סופי‪ ,‬כעת ניתן לראשונה להכריז‬ ‫להפסיק להסמיק איתם כל פעם מחדש‪...‬‬ ‫באנחת רווחה שהכל מאחורינו ‪ ...‬כעת דודי‪ ,‬זכה במקחך‪ ,‬בסימן טוב ובמזל טוב יעלה ויפרח כגן רטוב‪ ,‬מצא אשה מצא טוב‪ ,‬ויפק‬ ‫רצון מה'‪.‬‬ ‫אוסף | ‪27‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לתוכן רק לרבקה התרוצצו בנים?? זה גם קורה בתוכי!!!‬ ‫קין ביום בהיר גילה בהפתעה גמורה את קיומו של היצר הרע‪ ...‬והוא היה כ"כ בהלם שהוא נכנס‬ ‫הסיפור שכולנו מכירים מהגן‪ :‬רבקה אמנו לפני שילדה את יעקב ועשיו‪ ,‬היא הרגישה תחושה‬ ‫למשבר עמוק‪ ...‬מה‪ ...‬זה מה שאני?? ככה היצר הרע הוציא אותי פיסטוק?? ואז הקב"ה פונה‬ ‫מוזרה וזה גרם לה לרוץ בבהלה לבית המדרש של עבר ולשאול‪ :‬אני לא מבינה‪ ...‬כשאני עוברת‬ ‫לקין ואומר לו‪ :‬מה קרה?? 'למה חרה לך ולמה נפלו פניך'?? מה אתה לוקח ללב???‬ ‫ליד בית המדרש הוא רוצה לצאת‪ ,‬וכשעוברים ליד רשת אלחוטית הוא גם רוצה לקפוץ‪ ...‬אז מה‬ ‫קין עונה לקב"ה‪ . ..‬מה‪ ...‬גיליתי שאני כזה יצור נאלח‪ ...‬לא מפרגן לרבש"ע יותר מכמה עגבניות‬ ‫קורה פה?? ואז הרגיעו אותה שהכל בסדר‪ ...‬שני גוים בבטנך וכו'‪...‬‬ ‫רקובות‪ .‬אם ככה אני אז אני במשבר‪..‬‬ ‫וכאן כולנו מכירים את הוורט הידוע של ר' שלום שבדרון זצוק"ל ששאל‪ :‬איך התשובה שלהם‬ ‫והקב"ה ממש 'לא נבהל'‪ ,‬והוא מרגיע את קין ובפסוק אחד ה' מגדיר לנו את כללי המשחק מול‬ ‫הרגיעה את רבקה?? וכאן ר' שלום אמר את המשפט המפורסם‪ :‬שרבקה חששה שהעובר שלה‬ ‫היצה"ר עד סוף כל הדורות‪ :‬הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ‪ ...‬אל תדאג‬ ‫מזרוחניק!!! כזה אחד שרוקד על שתי החתונות‪ ...‬עד כאן הוורט‪ ,‬אבל אתה מבין לבד שר' שלום‬ ‫קין!!! זה שיש לך יצר הרע זה ממש לא מפתיע אותי‪ ...‬זה אני!!! אני עומד מאחורי זה!! אני‬ ‫לא אמר את הוורט הזה וזהו‪ ...‬זה לא רק אמירה שנונה‪ ...‬יש פה באמת נקודה עמוקה ש‪...‬‬ ‫בראתי אותו!!! רציתי מגרש שעשועים!!! ולכן הכנסתי למגרש יצר טוב‪ ,‬ויצר הרע‪ ,‬והעמדתי‬ ‫שרלוונטית לכל אחד ואחד מאיתנו! רבקה לא הצליחה להבין איך יתכן שיהודי אחד מסוגל מצד‬ ‫אותך ביניהם בתור שחקן ראשי‪...‬‬ ‫אחד להשתוקק ולהתאוות לעבודת ה'? ותוך כדי להתאוות לשטויות ולגלוש ברשת???‬ ‫אז מה קרה?? בסה"כ גילית שאתה לא לבד במגרש?? גילית שיש לך יצר הרע שמשחק מולך‬ ‫וכעת!!!! שים לב מה קורה?? במקרה הספציפי הזה‪ ,‬הרגיעו את רבקה שבמקרה שלך הכל‬ ‫ובועט עם כל הכח לכיוון ההפוך?? בוקר טוב‪ ...‬מה חשבת‪ ...‬מה‪ ...‬גם אתה כמו האלה האלה‬ ‫בסדר!!! כי אצלך באמת מדובר בשנים‪ ...‬ולא רק שנים‪ ...‬אלא מדובר בכאלו 'חברמנים' שכבר‬ ‫מהסיפורים שמגיעים באמצע הלילה למגרש ריק ואז הם בועטים בכדור ומכניסים גולים בלי‬ ‫הספיקו לעשות ביניהם עסקים חובקי עולם עוד לפני שהם נולדו‪ ...‬שניהם‪ ,‬שניהם יחד הגיעו‬ ‫שוער?? ברור שיש יצר הרע‪ ...‬זה כל הפואנטנה של המשחק וזה משחק אמיתי!! אתה צריך‬ ‫להבנות שלא מתאים להם כל הקפיצות האלו‪ ...‬ולכן הם סיכמו ביניהם על חלוקה‪ ...‬אתה תקח‬ ‫יצר הרע‪ ...‬ובשביל זה יש לך דחפים שליליים‪ ,‬וב"ה הם עובדים‪ ,‬וכל מה שנדרש ממך זה להיות‬ ‫את העולם הזה ואני את העוה"ב‪ .‬אם ככה‪ ,‬רבקה באמת יכולה להיות רגוע‪ ...‬הכל מסודר‪...‬‬ ‫שחקן טוב!! לבעוט עם כל הכח‪ ,‬ובעיקר לבעוט נכון!!!! ולהפעיל את כל הכח וכל התחכום שלא‬ ‫ומעתה!!!! זה היה מסר מרגיע רק לרבקה‪ ...‬אבל רגע‪ ...‬מה עם אמא שלי???‬ ‫לתת לו להכניס לך שוב גול‪ ..‬אז נכון‪ ..‬הוא הכניס לך גול אחד (ואני מבטיח לך שהוא יכניס עוד כמה‬ ‫את אמא שלי אף אחד לא הרגיע‪ ...‬כי לי לא היה תאום‪ ...‬אני הייתי שם לבד‪ ...‬וגם אצלי‪ ,‬כשאמא‬ ‫וכמה גולים‪ )...‬לכן מה?? לכן התיישבת על הדשא?? הלאה‪ ...‬תמשיך‪ ...‬אתה יכול ברגע להכניס‬ ‫שלי עברה ליד בית הכנסת רציתי לקפוץ‪ ...‬וכשהיא עברה ליד שטויות‪ ,‬גם שם רציתי לקפוץ עם‬ ‫לו עוד חמש גולים ולנצח בגדול‪...‬‬ ‫כל המרץ‪...‬‬ ‫‪---‬‬ ‫אז בינינו‪ ...‬אני אהיה כנה‪ ...‬אני לא באמת יודע מה היה עם אמי ע"ה‪' ,‬לא הספקתי' לשאול אותה‬ ‫זה הסיפור שלי ושלך‪ ...‬מאוד קשה לי להפנים ש'שני גוים בבטני'‪ ,‬והם מתרוצצים שם‪ ...‬כל פעם‬ ‫עד כמה התרוצצתי בבטנה‪ ...‬אבל עזוב‪ ...‬אני לא צריך להגיע אליה‪ .‬אני מכיר יותר מידי טוב את‬ ‫מחדש שהקול הזה בוקע מתוכי‪ ...‬אני צריך שוב ושוב להזכיר לעצמי‪ ...‬ההלו‪ ..‬זה לא אני!!! זה‬ ‫ההתרוצצות שלי כיום‪ ...‬אוהו‪ .‬מצד אחד‪ :‬אני כזה מרומם‪ ...‬עובד ה'‪ ...‬כל כך משתוקק לעשות‬ ‫בסה"כ קול שבוקע ממני‪ ...‬ואני פה בשביל לווסת אותו!! אה‪ ...‬אבל הקול הזה‪ ,‬הוא כזה‬ ‫רצון ה' ובאמת!! 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי' ואתה אפילו יכול לראות את זה כאן מע"ג‬ ‫מרושע?? נכון!!!! אתה יודע כמה פעמים מצאתי את עצמי בקלוני??‬ ‫הגיליון‪ ...‬אבל זה לא סתירה!!! שבמקביל אני גם רוצה לעשות הרבה שטויות‪ ...‬אז ב"ה שיש לי‬ ‫רוצה כמה מדגמים 'חמודים'?? בבקשה‪ :‬קרה לי לא פעם‪ ,‬שביקשתי ממישהו הלוואה או איזה‬ ‫כל מיני מחסומים שלא מאפשרים לי‪ ...‬אם זה מחסום חברתי‪ ...‬או מחסום של כבוד עצמי‪...‬‬ ‫טובה‪ ,‬ומשום מה הוא סירב‪ ,‬ואז‪ ,‬אחרי כמה ימים קרה לו איזה אסון‪ ...‬עשה תאונה‪ ..‬שבר רגל‪...‬‬ ‫ובפרט ברגע שאני אדון אז נדברו‪ ...‬והכי הכי‪ :‬מי שאני הכי זוקף לו את ההצלחה הזו זה ה‪-‬יראת‬ ‫הפסיד בבחירות וכו'‪ ,‬ותן ניחוש מה הייתה המחשבה הראשונה שלי?? כן‪ ...‬זה קרה לו בגלל‬ ‫שמים שלי‪ ...‬שרק בגללה החלטתי להכניס את עצמי לתוך מנגנון האבטחה הזה במודע ובבחירה‬ ‫שהוא עזר לי‪ ,‬כי אם הוא היה זוכה להיטפל ל'אדם השלם בקדושת יוצרו' הכל היה בסדר‪ ...‬יש‬ ‫(כלומר‪ :‬יתכן שמה ששומר עלי שלא לעשות שטויות זה כל מיני 'חסימות' למיניהם‪ ...‬אבל אל תשכח את הפיל שבחדר‪...‬‬ ‫כאלו שמחייכים כעת יחד איתי‪( ,‬הם מכירים את המחשבות האלו) אבל יש כאלו שמזדעזעים עד‬ ‫אל תשכח שאני הוא זה שיזמתי את החסימה הזו‪ ...‬אני עומד מאחורי השליטה הזו ואני מגבה אותה ללא הרף‪ )...‬אבל‬ ‫עמקי נשמתם מעוצמת האגו המבחיל‪ ...‬ואני שואל בכנות‪ :‬נראה לך שאני כזה??? ממש לא!!!‬ ‫עדיין!!! כל זה לא משנה את העובדה שכל פעם שאני עובר ליד אייפון‪ .‬מישהו שם רוצה לקפוץ‪...‬‬ ‫אבל זה לא סתירה שקיים בתוך תוכי קול כזה!!! הוא קיים!!!‬ ‫ואני לשם שינוי לא הולך לבית מדרש של עבר בבהלה לשאול 'אם כן למה זה אנוכי'‪,‬‬ ‫אתה יודע כמה פעמים קרה ששמעתי שמישהו נפטר‪ .‬והמחשבה הראשונה שחלפה בראש‬ ‫אתה יודע למה לא?? כי אני איש ולא אשה!!! שאלות כאלו רק רבקה שואלת‪ ...‬ליצחק אבינו‬ ‫שלי‪ ...‬אוה‪ ...‬אין לי זמן לזה היום!!! נו‪ ...‬נראה לך שאני כזה אגואיסט?? ממש לא!! תשאל את‬ ‫אין כאלו שאלות‪ ...‬כי זה בכלל לא הפתעה בשבילו‪ ...‬אצל איש תמיד בוקעים שתי קולות‬ ‫כל מי שמכיר אותי‪ ,‬אני איכפתי ומרגיש את השני‪ ...‬אבל זה לא סתירה שקיים בי קול כזה!!‬ ‫ושניהם מתרוצצים ורוחשים שם בפנים‪ .‬וכל אחד בתורו רוצה לקפוץ‪ ..‬אין כאן המקום להאריך‬ ‫ותתפלא לשמוע שגם אין לי רשות לדכא את הקול הזה לגמרי‪ ...‬זה קול שתפקידו להישמע‪,‬‬ ‫אבל זה אחד ההבדלים המרתקים בין אישה לאשה!! אצל איש יכול להיות שתי קולות מנוגדים‬ ‫סו"ס 'אדם קרוב אצל עצמו'‪ ,‬והתפקיד שלי זה למקם אותו‪ ...‬לשים אותו בצד כשצריך‪ ,‬ולהנכיח‬ ‫שמשמיעים את קולם ביחד‪ ...‬מה שנקרא יום אחד מלאך ויום אחד גלח‪ .‬אבל אצל אשה זה לא‬ ‫אותו כשצריך‪ ...‬אתה יודע כמה פעמים קרה שרצו להפעיל אותי בנושאים שעומדים ברומו של‬ ‫קיים ומומלץ לדעת את זה‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬והבנתי טוב מאוד את נחיצות העניין‪ ...‬ובכל זאת‪ ,‬בלב שלי כל הזמן ניקרה מחשבה‬ ‫(אני ואשתי חזרנו מסיום הש"ס‪ ...‬אשתי חזרה מרוגשת עד אימה‪ ...‬היא אמרה לי שהיא ראתה שם את‬ ‫טורדנית‪ ...‬רגע‪ ...‬אבל מה אני ארוויח מזה‪ ...‬ואז ברגע שהבטיחו לי כמה שקלים העסק התחיל‬ ‫השכינה הקדושה!!! שאלתי אותה‪ :‬האם היא ראתה שם עוד משהו? לא!!! מצידה 'כבוד ה' מלא את היכל‬ ‫הספורט'‪ ,‬אמרתי לה‪ :‬מה‪ ...‬לא ראית מי היה לפני מי? ומי לא ישב ליד מי?? מי קיבל את הקדיש ומי את‬ ‫לנסוע‪ ...‬נו‪ ...‬אני נראה לך כזה אגואיסט שרק עם כסף אפשר להוציא ממני משהו?? תאמין לי‬ ‫הקל מלא רחמים?? לא שמת לב לכל הפוליטיקות מאחורי הקלעים? לא!! היא לא שמה לב!!! היא ראתה‬ ‫שלא!!! תבדוק אותי‪ ...‬אבל אז מה‪ ...‬סו"ס אני צריך כסף‪ ...‬אני צריך להתפרנס‪ ,‬והקול הזה‬ ‫רק את השכינה הקדושה שבאה להשתתף בסיום הש"ס!!! עכשיו‪ :‬גם אני ראיתי את השכינה‪ ...‬סו"ס אל‬ ‫צודק!! הוא קיים!! ה' מעוניין בנוכחות של הקול הזה‪ ...‬רק מה? צריך לדעת לווסת אותו!! למקם‬ ‫תשכח שאני סיימתי את הש"ס ולא היא‪ ...‬אבל עדיין!! ויתרוצצו הבנים בקרבי‪ ...‬אני ראיתי שם עירבוב אור‬ ‫אותו!!! וכאן אני השחקן שצריך להציב את הקול הזה במשבצת שלו‪ ..‬כי אם לא אעמיד אותו‬ ‫וחושך‪ ...‬אגב‪ :‬זה קורה גם הפוך!!! פתאום קורה איזה משהו לא נעים‪ ...‬ואשתי מזדעזעת עד עמקי‬ ‫במקום‪ ...‬אני באמת עלול לפתח סממני אגואיסט שדואג רק לקידום האישי שלו‪ ...‬זה בהחלט‬ ‫נשמתה‪ ...‬היא מזהה רוע!! צביעות!! תאוות שלטון!! היא לא יכולה לסבול את המידות רעות שנחשפו כאן‬ ‫עלול לקרות אם השחקן יברח מהמגרש‪ ...‬אבל באותה מידה אם אני השחקן‪ -‬אם אני אוציא‬ ‫לפניה‪ ,‬ואילו אני מרגיע אותה‪ ...‬הכל בסדר‪ ...‬כן‪ ...‬אני גם רואה כל מה שראית‪ ...‬אז מה‪ ...‬אחרי הכל מדובר‬ ‫אקדח ויירה בקול הזה למוות‪ ...‬רבקה הראשונה שתבכה‪ ...‬רבקה תגיד‪ :‬למה אשכל גם שניכם‬ ‫באדם שיש לו הרבה מעלות‪ ...‬הוא בסה"כ רוצה קצת כבוד‪ ...‬ביטוי אישי‪ ...‬ולפעמים זה גם גורם לו לאבד‬ ‫יום אחד?? אם אני הורג את העשיו שבי שמזכיר לי שאני קיים!!! התוצאה תהיה שאני אמחק‬ ‫שיווי משקל‪ ...‬מותר לו!! אבל אשתי לא מבינה‪ ...‬איך זה הולך ביחד??‬ ‫את עצמי‪ ...‬אשכח מקיומי‪ ...‬ואז רבקה תפסיד גם עשיו וגם יעקב‪ ...‬אל תשכח שהיא זו שמורה‬ ‫אז זהו שאני גבר!!! ואצל גבר יש 'ויתרוצצו הבנים בקרבה'!! יש לי כל מיני קולות שונים ומגוונים שבוקעים‬ ‫מתוכי בד בבד‪ ...‬בראש השנה אני מטפס עד כסא הכבוד‪ ...‬וזה לא סתירה שתוך כדי‪ ...‬היצר הרע לא‬ ‫ליעקב לגנוב את הברכות!!!‬ ‫מתבייש להתיש אותי עם כל מיני חשביי'נת טפשיים‪)...‬‬ ‫‪---‬‬ ‫אז מילא רבקה‪ ,‬כל עוד היא לא מבינה את זה‪ ...‬הכל בסדר‪ .‬מקסימום היא תלך לבית המדרש‬ ‫וכאן חשוב להדגיש שיש עוד קול שבוקע מתוכי‪ ...‬שגם בו צריך לטפל!!!‬ ‫של שם ועבר ותוך חמש דקות יסבירו לה שככה זה ותנוח דעתה‪ ..‬גם אשתי‪ ,‬אם יום אחד תהיה‬ ‫אני יכול לספר לך על עצמי סיפורי גבורה ואצילות נפש שאתה תשתומם‪ .‬סיפורים שלקוחים‬ ‫איזושהי רבנית שתוריד לה את זה בצורה נכונה‪ ...‬היא תבין את זה וזה יעזור לכולם‪...‬‬ ‫מהוד קדומים‪ ...‬מסירות נפש בלתי נתפסת‪ ...‬עמל התורה עד כלות הנפש‪ ...‬ומידת החסד‬ ‫דא עקא!!! שאני עוד הרבה לפני כן‪ ...‬אני אוחז בשלב שאני בעצמי!!! אני בעצמי עדיין רחוק‬ ‫מעוררת השתאות‪ ...‬נו‪ ...‬אתה רוצה שאתחיל לספר על עצמי??? אני מצידי מוכן‪ ,‬אבל חבל‪...‬‬ ‫מלהבין את זה‪ ,‬אני עדיין לא מצליח לעכל את העובדה שקיימים אצלי שתי קולות שבוקעים‬ ‫לא כדאי!!! כי כל הסיפורים האלו‪ ...‬כמה שהם אציליים‪ ,‬לצערי הרב הם לא החזיקו מעמד יותר‬ ‫מבפנים ואין שום תיאום ביניהם‪ ...‬אני מאוד מתקשה להפנים את זה!!! אני יותר מידי בטוח‬ ‫משבוע וחצי‪ ...‬ונס!! נס שלא יותר!!! כי כשקרה וזה החזיק מעמד יותר זמן‪ ,‬אז שרפתי רק יותר‬ ‫שקיים רק קול אחד בלבד‪ ,‬הלא הוא אני!!!! וכשהעשיו שלי מתעורר יחד איתי בבוקר ומתחיל‬ ‫זמן בחיים‪ ...‬כי זה לא היה אני!!!! אז אין טעם‪ ...‬כן!!! בדיוק כמו שפתאום היצר הרע מופיע ואני‬ ‫לערוך עלי את 'שולחנו הטהור'‪ ,‬אני בטוח שאני רשע וטמא‪ ,‬אני משוכנע סופית שזו האישיות‬ ‫בטוח שאני הרשע הכי גדול וזה לא נכון‪ ...‬אז אותו דבר גם ההיפך!!! לפעמים גם היצר הטוב‬ ‫שלי‪ ...‬אני בטוח שהפרפרים שיש לי כעת בראש וכל הדחפים השפלים שלי זה עצם האישיות‬ ‫מתמקם בהפתעה‪ ...‬ואני בבת אחת מתעופף לגבהים‪ ...‬ואין בעיה‪ ...‬כל עוד אני יודע שזה מבצע‬ ‫שלי‪....‬‬ ‫חד פעמי זה בסדר‪ ,‬אבל ברגע שאני בטוח שהמשיח הוא הסגן שלי‪ ...‬הרי גם זה שקר!!! כי אני‬ ‫ואגב‪ :‬אני לא לגמרי לגמרי טועה‪ ...‬כי סו"ס הרי יש אצלי איזה עשיו שם עמוק מבפנים‪ ...‬הוא‬ ‫גם לא עשיו וגם לא יעקב‪ ...‬אני בעל בחירה שמוטל בין שניהם!!! ושתי הקולות ביחד שבוקעים‬ ‫קיים‪ ...‬אף אחד לא מנסה לטאטא את קיומו‪ ...‬וגם אף אחד לא מתעלם מהסיכון הממשי שאם‬ ‫מתוכי‪ ...‬הרי ה' של ח אותי לכאן להיות השחקן שמתמרן ביניהם‪ ...‬וממילא אל תהיה מזועזע‬ ‫אני אקים איתו קואליציה‪ ,‬ואשתף איתו פעולה 'על מלא' ואכנע לכל המניפולציות שלו‪ ,‬אני עלול‬ ‫מהיצר הרע כי זה לא אתה‪ ...‬אבל באותה מידה אל תרמה את עצמך שאתה מיסטר יצר הטוב‪...‬‬ ‫בהחלט למצא את עצמי ח"ו אשטיקל עשיו‪ ...‬אבל לעת עתה הוא בסה"כ קול שבוקע מתוכי!!!‬ ‫גם בזה אסור ליפול!!! עכשיו רגע‪ ...‬בעצם מה הבעיה?? מילא כשחשבתי שאני הכי רשע‬ ‫והוא פה בשביל להיות!!! הוא פה בשביל להשמיע את קולו ואני פה בשביל להיאבק מולו ללא‬ ‫בעולם‪ ,‬זה גרם לי ליאוש‪ ...‬אבל לרכוב על היצר הטוב ולחשוב שאני הכי צדיק בעולם?? מה‬ ‫הרף‪ ...‬וגם אם לפעמים אני נגרר אחריו וזה נורמלי‪ ...‬אבל תמיד בסוף לתפוס את המושכות ולא‬ ‫הבעיה?? התשובה היא‪ :‬שברגע שזה לא אני‪ ,‬אז לרבש"ע אין עניין בזה!!! כמו שה' לא כועס‬ ‫לתת לו לגנוב אותי‪ -‬ממני‪ ...‬וכל עוד אני נחוש להמשיך להיאבק בו ולא להיכנע ולמסור לו את‬ ‫עלי על יצר רע שלא קשור אלי!!! ככה הקב"ה לא מעוניין לאהוב אותי על יצר טוב שלא קשור‬ ‫המושכות הרי הכל בסדר‪ ...‬עסקים כרגיל‪...‬‬ ‫אלי‪ ...‬ה' רוצה את החלק שלי כאן!!!‬ ‫‪---‬‬ ‫אתה יודע איך קוראים לזה במילה אחת? אם כן למה זה? אנוכי!!!!‬ ‫זה למעשה ההלם הגדול של קין וכל הטרגדיה שקרתה לו בעקבותיו!!!‬ ‫ה' רוצה את ה‪-‬אנוכי!!!! שאני אתן את האנוכי שלי לאנוכי ה' אלוקיך‪...‬‬ ‫‪ | 28‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לא תעשה צז‬ ‫שלא ליתן מום בקדשים‬ ‫שנאמר כל מום לא יהיה בו‬ ‫כלומר אל תתן בו מום‬ ‫למטיל מום בקדשים בזמן הזה‪ ,‬דאפשר דאע"פ‬ ‫נאמר בפרשת אמור "ואיש כי יקריב‪ ...‬תמים יהיה‬ ‫דאיכא למ"ד דהמטיל מום בבע"מ בבעל מום‬ ‫לרצון כל מום לא יהיה בו" (ויקרא כב כא)‪ ,‬והוזהרנו‬ ‫אסור‪ ,‬אך המטיל מום בקדשים בזמן הזה לא חזי‬ ‫בזה שלא להטיל מום בכל הקדשים‪.‬‬ ‫לא לגופו ולא לדמיו ואינו אסור מדאורייתא אלא‬ ‫אם אסור להטיל מום בבהמה בעלת מום‬ ‫מדרבנן בלבד‪ .‬ולכאו' להצד דהאיסור הוא עצם‬ ‫נחלקו בגמ' (בכורות לג‪ ):‬אם יש איסור להטיל מום‬ ‫עשייתו לבעל מום‪ ,‬מאי נפק"מ בכך דלא חזי לא‬ ‫בבהמה שהיא בעלת מום‪ .‬ובפשטות הפלוגתא היא‬ ‫לגופו ולא לדמיו‪ ,‬הרי למעשה עבד איסורא‪.‬‬ ‫בגדר האיסור להטיל מום בבהמת קדשים‪ .‬אי‬ ‫ובאחיעזר (יו"ד ח"ב סי' לג) הביא סברא זו באופן אחר‪.‬‬ ‫אמרינן דהאיסור הוא לפסול את הקרבן מהיותו‬ ‫דהרמב"ם (פ"א מהל' איסורי מזבח ה"ח) כתב "הטיל מום‬ ‫ראוי להקרבה ובבהמת קדשים או בכור שהוא בעל‬ ‫בקדשים ובא אחר והטיל בה מום אחר השני‪ ,‬אינו‬ ‫מום דבלא"ה פסולה ליכא איסורא‪ .‬או דנאסר עצם‬ ‫לוקה"‪ .‬ודקדק באחיעזר את דברי הרמב"ם‬ ‫המעשה של הטלת המום‪ ,‬ואף אם הקרבן אינו‬ ‫שהזכיר דאף המום הראשון הוטל בתחילה בכוונה‬ ‫נפסל בכך‪ ,‬אסור‪.‬‬ ‫ע"י בן דעת ודלא כלשון הגמ' 'המטיל מום בבעל‬ ‫אך בשלטי הגיבורים (שבועות טז‪ :‬מדפי הרי"ף) כתב טעם‬ ‫מום' דמשמע דבכל אופן שנעשתה הבהמה בעלת‬ ‫אחר בשיטת המתיר‪ ,‬דהאיסור אינו פסילת הבהמה‬ ‫מום‪ ,‬שייך דין זה‪ .‬ובאר האחיעזר דהרמב"ם‬ ‫אלא דאסור לעשות את הבהמה לבעלת מום‪ ,‬ולכך‬ ‫לשיטתו סובר (פי"ח מהל' פסולי המוקדשין ה"ה) דבכור‬ ‫כשמטיל מום בבהמה שהיא בעלת מום לא עשה‬ ‫קדשים שהטילו בו מום אסור באכילה מצד‬ ‫את הבהמה 'בעלת מום'‪.‬‬ ‫האיסור "לא תאכל כל תועבה" (דברים יד ג) ואף פדיון‬ ‫ספק הגמ' אם אסור להטיל מום בתמורת בכור ומעשר‬ ‫לא מהני ואסור להשתמש בדמים כיון דאתא‬ ‫כתוצאה מתועבה‪ .‬ואהכי המטיל מום בבעל מום‬ ‫הגמ' (תמורה כא‪ ).‬מסתפקת אם יש איסור להטיל מום‬ ‫אינו לוקה‪ ,‬רק היכא דהמום הראשון הוטל בה‬ ‫בתמורת בכור ומעשר‪ ,‬שהם קדושים אך אינם‬ ‫בכוונה‪ ,‬דלא חזי לא לגופו ולא לדמיו‪ .‬אבל אם נפל‬ ‫קרבים ע"ג המזבח‪ .‬ובפשטות ספק הגמ' בנידון‬ ‫בה מום מאליו לא נפסלה הבהמה מצד 'לא תאכל‬ ‫הנ"ל ‪ -‬האם איסור הטלת מום הוא מחמת שפוסל‬ ‫כל תועבה'‪ ,‬ואע"פ דלא חזיא לגופה מ"מ חזיא‬ ‫את הקדשים ותמורת בכור ומעשר אינם נפסלים‬ ‫לדמיה‪ ,‬והמטיל בה מום לוקה‪ .‬וצ"ב דאם הטל‬ ‫מחמת מום‪ ,‬או שעצם הטלת המום בקדשים‬ ‫המום אסורה מצד עצמה מאי נפק"מ אם חזיא‬ ‫אסורה בכל גוונא ואף בתמורת בכור ומעשר‪.‬‬ ‫לדמיה או לא חזיא לדמיה‪.‬‬ ‫ובתוס' עמדו על כך ואמרו צריכותא לשתי‬ ‫האיבעיות‪ ,‬דאינו דומה מום בתמורת בכור ומעשר‬ ‫מחלוקת הראשונים לענין הטלת מום קבוע‬ ‫דלא חזי להקרבה כלל למום בבעל מום דחזי‬ ‫בבעלת מום עובר‬ ‫מעיקרא להקרבה‪ .‬ולאידך גיסא התם מטיל מום‬ ‫נחלקו הראשונים אם מותר להטיל מום קבוע‬ ‫בבהמה דלא חזיא כלל שהיא בעלת מום‪ ,‬והכא‬ ‫בבהמה שיש בה מום עובר‪ .‬משמעות דברי‬ ‫הבהמה תמה ושמא לוקה עליה‪.‬‬ ‫הרמב"ם (פ"ב מהל' איסורי מזבח הט"ו) דאסור והוא לוקה‪,‬‬ ‫אם יש איסור להטיל מום בקדשים בזמן הזה‬ ‫ואילו התוס' (בכורות לד‪ ).‬והרא"ש (סי' ד) סברו דאינו‬ ‫לוקה‪ .‬ופלוגתא זו מתפרשת לכל הצדדים‪ .‬דבין אי‬ ‫הגמ' (ע"ז יג‪ ):‬מחלקת בין מטיל מום בבעל מום‬ ‫~אאוסף‬ ‫~ | ‪29‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מטיל מום בקדשים מפני שהקרבן לא חזי לא לגופו‬ ‫נימא דהאיסור הוא לפסול את הקרבן ‪ -‬יש‬ ‫ולא לדמיו‪ .‬וחזי' דאין האיסור לפסול את הקרבן‬ ‫להסתפק באופן זה שבהטלת מום קבוע הוא פוסל‬ ‫מקדושתו‪ ,‬אלא האיסור הוא לפסלו מהקרבה‪.‬‬ ‫את הבהמה פסול חדש שלא היה בה בתחילה‪,‬‬ ‫דבכדי לעבור על הלאו‪ ,‬אין צורך להחיל חלות‬ ‫שהיתה בעלת מום עובר‪ .‬או דסוף סוף לא נפסלה‬ ‫פסול בקדושת הקרבן‪ ,‬אלא כל שנעשה הקרבן‬ ‫לדינא יותר‪ ,‬דבשעה שמטיל בה מום כבר אינה‬ ‫אינו ראוי להקרבה ע"י מעשה‪ ,‬עבר על איסור של‬ ‫ראויה להקרבה‪ ,‬ואפשר דלא עשה בה כלום‪.‬‬ ‫מטיל מום בקדשים‪.‬‬ ‫ולהצד השני יש להסתפק אם בהמה שהיא בעלת‬ ‫ולהלכה דקיי"ל דהמטיל מום בבעל מום אינו עובר‬ ‫מום עובר‪ ,‬המטיל בה מום קבוע נחשב שעושה‬ ‫בלאו‪ ,‬היינו משום שהקרבן שהוא בעל מום כבר‬ ‫אותה בעלת מום גדול יותר ואסור‪ .‬או דלמא דאחר‬ ‫אינו ראוי להקרבה‪ ,‬ולא הוסיף במעשה שלו כלום‬ ‫שהיא בעלת מום אין מקום להוסיף בה שם בעלת‬ ‫לדינא‪.‬‬ ‫מום כלל‪.‬‬ ‫כל הפוסל את הקרבן עובר בלאו של הטלת מום בקדשים‬ ‫וא"ש החילוק בין קרבן סתם לקרבן בזמן הזה דלא‬ ‫חזי לגופו ולא לדמיו‪ ,‬דכל קרבן העומד להקרבה‬ ‫כתב הרמב"ם (פי"ח מהל' פסולי המוקדשין א‪-‬ב) "כל המחשב‬ ‫אסור להפקיע ממנו את אפשרות ההקרבה ואין‬ ‫מחשבה שאינה נכונה בקדשים‪ ,‬הרי זה עובר בלא‬ ‫לעשות בו מעשה שסותר את אפשרות ההקרבה‬ ‫תעשה שהרי הוא אומר לא יחשב‪ .‬מפי השמועה‬ ‫של הקרבן‪ .‬אמנם אם הקרבן אינו ראוי לא לגופו‬ ‫למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים‬ ‫ולא לדמיו‪ ,‬חסר בקדושת הקרבן שלו בעצם‪ ,‬ויתכן‬ ‫במחשבה‪ ,‬שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים‪,‬‬ ‫שאין בזה כל איסור‪ ,‬דכרגע הקרבן מופקע בלא"ה‬ ‫ואף על פי כן אינו לוקה שאין המחשבה מעשה"‪.‬‬ ‫מקדושתו ואינו ראוי להקרבה כלל‪.‬‬ ‫מבואר בדבריו דהאיסור של מחשבה שאינה נכונה‬ ‫בקדשים‪ ,‬דומה לאיסור הטלת מום בקדשים‬ ‫ואפשר דאף מ"ד דאסור להטיל מום בבעל מום‬ ‫ומהות האיסור היא הפסול שפוסל את הקרבן‪.‬‬ ‫סבר דהאיסור הוא לפסול את הקרבן מהקרבה‪,‬‬ ‫והוסיף המנחת חינוך (מצוה רפז) דמינה שמעינן דלאו‬ ‫אלא דלדעתו כל מעשה שפוסל את הקרבן אסור‬ ‫דווקא פסול של מחשבה שאינה נכונה נחשב‬ ‫מחמת הלאו‪ ,‬אע"פ שלא חל שום תוספת פסול על‬ ‫כמטיל מום בקדשים‪ ,‬אלא כל הפוסל את הקרבן‬ ‫הקרבן‪ ,‬ולא נשתנה דינו‪.‬‬ ‫בכל אופן שהוא עובר על איסור מטיל מום‬ ‫הטלת מום בגרמא‬ ‫בקדשים‪.‬‬ ‫הגמ' (בכורות לג‪ ):‬מביאה דהאיסור של הטלת מום‬ ‫רש"י (זבחים ב‪ ):‬מפרש דהמחשב מחשבת שלא‬ ‫בבהמת קדשים שייך אף כנעשה המום ע"י גרמא‪,‬‬ ‫לשמה בזבחים עובר על 'לא יחשב'‪ .‬וכתב המנחת‬ ‫ודרשו מהפסוק "כל מום לא יהיה בו" ‪ -‬שלא יהיה‬ ‫חינוך דרש"י פליג על הרמב"ם‪ ,‬דלהרמב"ם אסור‬ ‫בו מאליו‪ .‬הרמב"ם השמיט הלכה זו‪ ,‬וצ"ב מדוע‪.‬‬ ‫רק מחמת שפוסל את הקרבן‪ ,‬ואילו לרש"י מיירי‬ ‫אך להאמור מובן דאף בגרמא שייך איסור זה‪ ,‬דלא‬ ‫באופן שהקרבן כשר ולא עלו לשם חובה כגון נדר‬ ‫נאסר גוף המעשה אלא הפסול שפוסל את הקרבן‪,‬‬ ‫ונדבה של עולות ושלמים שאינם נפסלים‪ .‬אמנם‬ ‫וזה שייך אף בגרמא‪.‬‬ ‫לולי דבריו היה נראה דאף כשאינו יכול להקריב‬ ‫נמצא ‪ -‬אסור להטיל מום בקדשים‪ ,‬וגדר האיסור‬ ‫את הקרבן לשם חובה מחמת מחשבתו‪ ,‬הרי זה כמי‬ ‫אינו מעשה של הטלת מום ולא המעשה של‬ ‫שפסל את הקרבן ועבר על לאו של מטיל מום‪,‬‬ ‫הפקעת קדושתו של הקרבן‪ ,‬אלא מניעת אפשרות‬ ‫אע"ג דהקרבן לא נפסל לגמרי‪.‬‬ ‫ההקרבה שלו‪ ,‬ולכך כל פסול שפוסל את הקרבן‬ ‫האיסור לפסול את הקרבן מהקרבה‬ ‫בכלל האיסור של הטלת מום בקרבן‪.‬‬ ‫ונראה ללמוד מהא דאמרי' דבזה"ז אין איסור של‬ ‫~ב~‬ ‫אוסף‬ ‫לע"נ ר' קלמן ב"ר משה הכהן ז"ל ומרת פרומה ב"ר דב בער ע"ה‬ ‫‪| 30‬‬ ‫הודפס‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫עטרת הברכות‬ ‫שיעורי הגאון רבי עקיבא מדלוב שליט"א‬ ‫בדין טפל לענין ברכה ראשונה ולענין ברכה אחרונה‬ ‫הטפל‪ ,‬ואילו לענין ברכה אחרונה ליכא לכל עיקר חובת ברכה‬ ‫כשאין שיעור בעיקר אי מברך על הטפל‬ ‫אחרונה‪.‬‬ ‫כתב בשו"ע סי' רח סעיף ט 'עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות‬ ‫והיינו דלענין טפל לא חל חובת ברכה מסוימת דידי'‪ ,‬דהרי‬ ‫עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה מברך בורא מיני‬ ‫אינו אצלו כי אם בתורת טפל‪ ,‬ומה"ט לכמה פוסקים כשאוכל‬ ‫מזונות ועל המחיה וכו'‪ ,‬ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מיני‬ ‫פת בתורת טפל אף פטור מנטילת ידים דאכילה דטפל לא מחייב‬ ‫דגן כדי שיאכל ממנו כזית כדי אכילת פרס וכו'‪ .‬אבל אם אין בו זה‬ ‫בנטילת ידים‪ ,‬אך לענין ברכה ראשונה דתולה במאי דנהנה‬ ‫השיעור מברך בתחילה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות'‪.‬‬ ‫מהעוה"ז‪ ,‬אף דהוא טפל הרי מ"מ נהנה הוא‪ ,‬ולזה טעון ברכה כלפי‬ ‫ותמה בזה האבני נזר סי' לח דכיון דמדין עיקר וטפל אתינן‬ ‫"האיסור להנות מהעוה"ז בלא ברכה"‪ ,‬וכל מאי דכתבו התוס' מד‬ ‫עלה‪ ,‬א"כ בדין דנימא דאף היכא דליכא שיעור כזית כדי אכילת‬ ‫והפוסקים דבעי דעתו בברכת העיקר לפטור את הטפל זהו לענין‬ ‫פרס במיני דגן דמ"מ לא יברך על שאר התבשיל דהרי טפל הוא‪,‬‬ ‫ברכה ראשונה דבעינן דיתיחס ברכת העיקר לגבי הטפל מחמת‬ ‫ובתורת טפל אינו טעון ברכה‪.‬‬ ‫דמ"מ נהנה ובעינן לפטור ענין הנאתו‪ .‬ואמנם לענין ברכה אחרונה‬ ‫ליכא לכל החובת ברכה כל עיקר דחובתו אינו משום ההנאה כי‬ ‫ולכאורה נראה בפשטות עפמש"כ האחרונים להוכיח דטפל‬ ‫אם מחמת אכילתו‪ ,‬ואכילת טפל לאו אכילה היא‪.‬‬ ‫לעולם טעון ברכה ורק נפטר בברכת העיקר וראי' ממש"כ התוס'‬ ‫לקמן מד דדין עיקר הפוטר את הטפל זהו דוקא היכא דדעתו על‬ ‫יסוד לדבר דטפל בברכה אחרונה לא טעון ברכה כלל‬ ‫הטפל בשעת ברכת העיקר וכן הוא בשו"ע ס"ס קעז‪ ,‬וכן אם היה‬ ‫ונראה דהדבר מוכרח מכל פת ומליח דסתמו הפוסקים אף‬ ‫שינוי מקום דשוב מברך על הטפל‪ .‬ואשר לפ"ז אתי שפיר בפשוטו‬ ‫דאכל פת דשבע ע"י‪ ,‬נפטר בברכת המליח בבורא נפשות‪ ,‬ויל"ע‬ ‫דברי השו"ע‪ ,‬דהיכא דליכא שיעור כזית כדי אכילת פרס וליכא‬ ‫הרי כלפי הברכת המזון לא שייך בזה דברכת בורא נפשות תפטור‬ ‫ברכה ד"על המחיה" א"כ בעי‬ ‫בהמ"ז דהוא דאורייתא‪ ,‬ועמד בזה באגרות משה‪ .‬ויראה מוכרח‬ ‫מזה דכלפי הבהמ"ז דאורייתא ליכא לכל עיקר המחייב היכא‬ ‫ברכת בורא נפשות‪ ,‬וקושית האבני נזר תמוהה לכאורה‪ ,‬וצ"ת‪.‬‬ ‫דאוכל בתורת טפל והזכרנו בשיעור הקודם דברי הכסף משנה‬ ‫ועד"ז תמה בספק עמק ברכה עמוד נח ע"ד המשנה ברורה‬ ‫ד"ואכלת ושבעת וברכת" נאמר דבעי כוונת אכילה‪ .‬ורק לענין‬ ‫סי' רח סעיף טז בענין יין פוטר כל מיני משקין אף לענין ברכה‬ ‫ברכה ראשונה מצינו דבעי לפטור את הטפל‪ ,‬והיינו מדין אסור‬ ‫אחרונה‪ .‬ובשער הציון כתב‪" ,‬דלא יצוייר רק אם שתה רביעית יין‪,‬‬ ‫לאדם ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה‪.‬‬ ‫שמחויב לכו"ע בברכה‪ ,‬אך בשתה פחות מכשיעור זה יל"ע בדבר‬ ‫ונראה עוד דאף לענין ברכה ראשונה חלוק הברכה המבוררת‬ ‫איך יעשה לענין ברכה אחרונה דמשקין‪ ,‬דהלא יש דעות שסוברין‬ ‫והמיוחדת לכל מין מאשר להתיר את האיסור הנאה‪ ,‬דבתורת‬ ‫דאפ' על רוב רביעית צריך לברך מעין ג'‪ ,‬וממילא לא יוכל לברך‬ ‫טפל ליכא לחובת ברכה בתורת אכילה ומ"מ אכתי אסור ליהנות‬ ‫בנ"ר על המשקין‪ ,‬דכי משום שאין אנו יודעין לברר ההלכה יחויב‬ ‫בלא ברכה ולזה בעי לפטור בברכה ראשונה‪ ,‬ממש"כ במ"ב סי'‬ ‫עי"ז לברך בנ"ר‪ ,‬וצ"ע"‪ .‬והקשה שם בעמק ברכה דהרי הא דעיקר‬ ‫ריב סק"ד דהיכא דלא נתכוון בברכת העיקר דמברך על הטפל‪.‬‬ ‫פוטר את הטפל אין פרושו דהטפל אין צריך ברכה דניטל החיוב‬ ‫אמנם כתב דיברך על הטפל "שהכל" אף אם הוא פרי‪ .‬ויל"ע דהרי‬ ‫ברכה ממנו‪ ,‬אלא פירושו שהטפל הוא בכלל העיקר ונפטר בברכת‬ ‫עד כמה דלא נפטר הטפל בברכת העיקר הרי בדין דיברך ברכה‬ ‫העיקר וראי' מתוס' מד ע"א‪ .‬וא"כ בנדון המ"ב הרי למעשה אינו‬ ‫הראוי' לו‪.‬‬ ‫מברך מספק על הגפן‪ ,‬ושוב בדין דיברך בורא נפשות‪ ,‬וצ"ת‪.‬‬ ‫אשר נראה מוכרח מזה‪ ,‬דבתורת טפל ליכא לברכה המיוחדת‬ ‫דהרי אוכלו כטפל‪ ,‬וכל מאי דבעי ברכה זהו מהדין דאסור להנות‬ ‫טפל לברכה ראשונה טעון ברכה ואילו לברכה אחרונה אינו‬ ‫מהעוה"ז בלא ברכה‪ ,‬ולזה כל שלא כיון בברכת העיקר אכתי‬ ‫טעון ברכה‬ ‫מחויב בברכה מדין אסור להנות‪ ,‬ואמנם לזה סגי "בשהכל"‬ ‫אשר יראה ליסד בזה‪ ,‬דכלפי הנדון אי טפל טעון ברכה ורק‬ ‫כמש"כ רבינו יונה ריש פ' כיצד מברכין ונתבאר בארוכה בשיעור‬ ‫נפטר בברכת העיקר או דליכא כלל חובת ברכה‪ ,‬לעולם תרוויהו‬ ‫פתיחה‪ ,‬וכדברי הרמ"א דהאוכל הטפל לפני העיקר דפקע מיני'‬ ‫איתניהו בהו‪ ,‬ואמנם חלוקים המה ברכה ראשונה מברכה אחרונה‪.‬‬ ‫ברכה המבוררת ומ"מ יברך "שהכל" דאסור להנות בלא ברכה‪,‬‬ ‫ברכה ראשונה לעולם טעון ברכה ורק דברכת העיקר 'פוטר' את‬ ‫אוסף | ‪31‬‬ ‫לתוכן‬ ‫בתורת טפל‪ ,‬ולא מתחייב כלל בברכה אחרונה‪ .‬לא כן בתערובת‬ ‫ואף להחולקים אדברי הרמ"א דלא נדון כטפל בכה"ג מ"מ בגוונא‬ ‫דה' מיני דגן דכוונתו לשניהם הרי בזה בעי ברכה על שאר התבשיל‬ ‫דלא כיוון בברכת העיקר‪ ,‬המ"ב סתם דלכו"ע יברך שהכל‪.‬‬ ‫דכוונתו אף אליו ומ"מ אהני חשיבות דה' מיני דגן לפוטרו בברכת‬ ‫והנה נתבאר בזה דדין ברכה המיוחדת לכל מין הרי בתורת‬ ‫העיקר‪.‬‬ ‫טפל נפקע ברכתו לגמרי ולא טעון ברכה וזהו חד דינא עם ברכה‬ ‫והן הן דברי השו"ע דהיכא דליכא כזית דגן כדאכ"פ דבעי לברך‬ ‫אחרונה דבתורת טפל ליכא לכל עיקר חובת ברכה‪ ,‬ורק יתר על‬ ‫"בורא נפשות"‪ ,‬ושאני מפת ומליח דכל אכילתו היא בתורת טפל‬ ‫כן ברכה ראשונה דטעון ברכה מצד "דאסור להנות" ורק לזה די‬ ‫ואין בזה את כל עיקר המחייב דברכה אחרונה‪ ,‬ומיושב היטב‬ ‫בברכת שהכל להפקיע את האיסור ליהנות‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫קושית האבני נזר‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬ ‫ישוב קושית העמק ברכה‬ ‫והנה נתבאר בזה דהיכא דכוונתו לשניהם‪ ,‬הרי ברכת העיקר‬ ‫ומיושב שיטת המ"ב ממאי דהקשה העמק ברכה דאף דלא בירך‬ ‫פוטר הטפל אף לענין ברכה אחרונה‪ .‬אמנם בדברי המשנה ברורה‬ ‫על היין "על הגפן" מ"מ אינו מברך בורא נפשות על שאר המשקין‬ ‫נראה גדר מחודש בהך דינא דברכה אחרונה וכוונתו לאכילת‬ ‫דהם טפלין‪[ .‬ואמנם במ"ב מבואר לענין יין פוטר כל מיני משקין‬ ‫שניהם‪ ,‬דאין זה מדין דברכת העיקר פוטר הטפל‪ ,‬כי אם משום‬ ‫דלא די בזה דהמשקין טפלין אלא הגדר הוא דהיכא דנתחייב על‬ ‫דהיכא דאיכא 'לחובת ברכה' על העיקר ליכא לכל חובת הברכה‬ ‫העיקר ליכא לתורת ברכה על שאר משקין ויתבאר יותר לקמן‬ ‫להטפל‪ ,‬והיכא דליכא לחובת הברכה על העיקר בדין דיתחייב‬ ‫בעזה"י]‪.‬‬ ‫לברך על הטפל‪ ,‬וזהו דתלה השו"ע בהך תבשיל אי אית בי' כזית‬ ‫והיא היא קושית האבני נזר בדברי השו"ע לענין כל שיש בו‬ ‫דגן א"כ ליכא לחובת בורא נפשות‪ ,‬כן נראה ממש"כ בסי' רח לענין‬ ‫בדלית לשיעור כזית כדאכ"פ‪ ,‬דיברך בורא נפשות‪ ,‬ותמה באבני‬ ‫יין פוטר כל מיני משקין דתלה זאת במאי ד'מתחייב' בברכת מעין‬ ‫נזר והרי כטפל ליכא לברכה אחרונה והיינו כמש"כ דלענין ברכה‬ ‫ג' אי יתחייב על המשקין ובפשוטו התם נראה מהפוסקין דשיאטי'‬ ‫אחרונה לטפל אין את כל עיקר המחייב דברכה אחרונה‪ .‬שו"ר‬ ‫לדין עיקר וטפל‪ ,‬ואמנם זהו טפל דכוונתו לאכול שניהם דומי'‬ ‫דהאבני נזר בעצמו הזכיר ממאי דפת ומליח ליכא לבהמ"ז על‬ ‫לתערובת‪ ,‬ועיין‪.‬‬ ‫הפת‪[ .‬ואמנם תו"ד שם כתב דברכה ראשונה דהטפל טעון ברכה‬ ‫משום דכל דהעיקר חייב ברכה אף הטפל‪ ,‬וכלפי ברכה אחרונה‬ ‫סלט פירות והמיעוט הם מז' מינים לענין ברכה אחרונה‬ ‫הרי לענין הדאורייתא לא דנים דהעיקר חייב בברכה‪ .‬וכיון דאין‬ ‫נראה לדון לפמש"כ‪ ,‬בתערובת דאזלינן בתר רוב כסלט פירות‬ ‫העיקר טעון ברכה כמו"כ הטפל ודימה שם להלכות שבת בדין‬ ‫וכדו' דבפשוטו כוונתו לתרי המינים‪ ,‬ומ"מ אזלינן בתר הרוב‬ ‫הוצאה‪ ,‬ואכ"מ‪ ].‬ולפ"ד אתי שפיר בפשיטות דלעולם טפל ליכא‬ ‫דעצם הרוב נקבע כעיקר בהך תערובת וברכת העיקר פוטר את‬ ‫לכל חובת ברכה‪ ,‬ורק שאני מברכה ראשונה דמ"מ אסור ליהנות‬ ‫הטפל‪ ,‬ולפמש"כ באופן זה כן הוא אף לענין ברכה אחרונה בעינן‬ ‫מהעוה"ז בלא ברכה אשר מטעם זה בעי לפטור את הנאתו‪.‬‬ ‫או להברכה דהעיקר דיפטור את הברכה אחרונה הטפל‪ ,‬או בעינן‬ ‫ב' מיני טפל לענין ברכה אחרונה א‪ .‬משמש לאכילת העיקר‬ ‫דיחול חובת ברכה בהעיקר כדי שלא יתחייב הטפל‬ ‫ב‪ .‬מיעוט כלפי הרוב‬ ‫וכדברי החפץ חיים סי' רח‪ ,‬לפי"ז בסלט פירות דמעורב צימוקים‬ ‫אשר יראה בישוב קושית האבני נזר‪ ,‬דהא דנתבאר דכלפי ברכה‬ ‫מז' מינים וכדו'‪ ,‬והם המיעוט‪ ,‬דברכת העיקר פוטרתם‪ ,‬א"כ כ"ז‬ ‫אחרונה ליכא לכל עיקר חובת הברכה היכא דאוכלו בתורת טפל‪,‬‬ ‫לענין ברכה ראשונה‪ ,‬אכן לענין ברכה אחרונה הרי להנך שיטות‬ ‫זהו רק היכא דכל אכילתו בתורת טפל ומשמש לאכילה קודמת‪.‬‬ ‫דברכה אחרונה על ז' מינין דאורייתא‪ ,‬א"כ אין להרוב משאר‬ ‫לא כן בתערובת דחמשת מיני דגן אף דנדון כעיקר ושאר התבשיל‬ ‫מינין כח לפטור החיוב דאורייתא דז' מינין‪ ,‬ובשלמא לענין פת‬ ‫כטפל מ"מ הרי כוונתו לאכילת שניהם‪ ,‬ומ"מ נתחדש דהמיני דגן‬ ‫ומליח בברכה אחרונה דאין ברכה אחרונה דמליח פוטר חיוב פת‬ ‫הם עיקר בהתבשיל וברכתו מזונות אמנם כוונתו לשניהם‪ ,‬וכיון‬ ‫דאורייתא היינו משום דבאופן זה אין את כל עיקר חלות החיוב‬ ‫שכן לענין ברכה אחרונה בעי לזה דנפטר בברכת העיקר וככל‬ ‫דברכה אחרונה‪ ,‬אכן באופן הנ"ל דכוונתו לשניהם וחל חובת‬ ‫ברכה ראשונה‪.‬‬ ‫ברכה אחרונה על המיעוט בדין שיתחייב לברך ברכה אחרונה‬ ‫באופן דכל מאי דנתבאר דשאני ברכה ראשונה מברכה אחרונה‬ ‫דמין ז' על המיעוט‪ ,‬ויל"ע לדינא‪.‬‬ ‫לענין הגדר דעיקר פוטר הטפל זהו כפת ומליח דכל אכילת הפת‬ ‫לע"נ ר' צבי יצחק בן ר' משה אהרון זצ"ל‬ ‫‪ | 32‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שיעורי ליל שבת‬ ‫שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א‬ ‫גליון מס' ‪ - 299‬תשפ"ז‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת המרכזי שיכון ה'‬ ‫מסדר קידושין שלחש לו ת"ח נאמן מהקהל‬ ‫שאחד מהעדים שייחד החתן גזלן הוא‪ ,‬מה יעשה?‬ ‫מעשה שמסעיר את עולם ההלכה ‪ -‬מסדר קידושין שהורה לחתן לייחד את עדי הקידושין‪ ,‬וכשכבר עמד לברך את ברכת‬ ‫האירוסין ניגש אליו ת"ח נאמן ולחש לו שאחד העדים גזלן ומעיד שראה אותו בגזילתו‪ ,‬והאמין מסדר הקידושין לדבריו‬ ‫אף שעד אחד אינו נאמן בדבר שבערוה ואינו נאמן כלפי החתן והכלה‪ ,‬אבל מסדר הקידושין שמאמינו שויא אנפשיה‬ ‫חתיכא דאיסורא דמהני גם כשמאמין לאחר (וכמוש"כ בש"ש ש"ד פ"כ והביא כן מהב"ש)‪ ,‬וא"כ במה שנוגע למסדר קידושין עליו‬ ‫לנהוג כמו שאמר לו אותו ת"ח וכיצד א"כ יברך את ברכת האירוסין?‬ ‫ולמעשה מסדר הקידושין שלא רצה לגרום לעוגמת נפש בחופה ולבזות את העד בפני רבים‪ ,‬נפל על הארץ והציג עצמו‬ ‫כמתעלף‪ ,‬והגיעו למקום כוחות הצלה שפינו אותו לבית החולים‪ ,‬והחופה נערכה ע"י מסדר קידושין אחר‪ ,‬ויש לדעת האם‬ ‫נהג כשורה?‬ ‫והנה דעת התומים (סימן פז ס"ק כז) דאין אדם נעשה רשע הפסול לעדות אלא כשהעידו עליו שני עדים בבי"ד‪ ,‬וטעמו שאין‬ ‫אדם יוצא מחזקת כשרותו עד שיבואו שני עדים ויעידו עליו שעבר עבירה‪ ,‬וכן פסק בשו"ת חת"ס (יו"ד סימן יא)‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫א"כ גם אם הוא גזלן כל עוד שלא העידו עליו בבי"ד אינו נפסל לעדות ושפיר יכל מסדר הקידושין לברך את ברכת‬ ‫האירוסין‪.‬‬ ‫והנה מעשה דומה היה לפני שנים‪ ,‬באחד שניגש למסדר הקידושין ולחש לו שאחד מהעדים גזלן‪ ,‬ומסדר הקידושין שלא‬ ‫הכירו כלל‪ ,‬טען בתוקף שאינו חייב להאמינו‪ ,‬וגם מהלכות לשון הרע שצריך למיחש זה דווקא אם היה בא אליו לפני‬ ‫שייחד את העדים‪ ,‬אבל לאחר שייחד את העדים‪ ,‬ע"א אינו נחשב כלום‪ ,‬ומשום כך סידר מסדר הקידושין את הקידושין‬ ‫כסדרן אלא שלהפתעתו אותו אדם שלחש לו כובד בברכה בחופה‪ ,‬ומסדר הקידושין אף שלא קיבל את דבריו‪ ,‬אמר לו‬ ‫שלפי דבריו שלחש לו קודם החופה הוא מנוע מלברך‪ ,‬ונשאלו בזה חכמי הדור זצ"ל האם נהג כהוגן שלא חש לדבריו‪,‬‬ ‫ובזה שמנע ממנו לברך‪.‬‬ ‫ואמר על כך הגאב"ד הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל שעשה כהוגן שהמשיך בסידור הקידושין וטוב עשה שמנע ממנו לברך‪,‬‬ ‫והגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל הוסיף שלא רק שהיה אסור לאותו אדם לברך‪ ,‬אלא אף היה אסור עליו לענות אמן‬ ‫על ברכת האירוסין ושבע ברכות‪ ,‬ואם לא היו עשרה אנשים מלבדו בברכת חתנים שצריכים עשרה היה עליו להמנע‬ ‫מהשלמת המנין כי מכשילם בברכה לבטלה (שמעתי מהג"ר בעל "משברי ים" שליט"א‪ ,‬תלמידו המובהק של הגר"א גנחובסקי זצ"ל)‪,‬‬ ‫וכשנשאלו הלא לדעת התומים אינו נפסל לעדות‪ ,‬השיבו שאין הלכה כדעת התומים שנסתר מכמה מקומות‪.‬‬ ‫ועי' במהר"ם שיק (מצוה לז אות ז) שהביא ראיה משו"ת חוות יאיר (סימן טו) שאף שרק הוא יודע שהוא פסול בעבירה‪ ,‬אינו‬ ‫יכול להעיד אף שעדיין לא נתפרסם‪ ,‬וכן כתב האמרי בינה (הלכות עדות סימן מ)‪ ,‬ובחידושי הרי"ם (סימן לא סק"ב) שכן מבואר‬ ‫בשו"ע (סימן לד ס"א) שאינו יכול להצטרף עם עד רשע‪ ,‬וסתם ולא חילק בין שהעידו עליו בבי"ד‪ ,‬ועי' בזה בדברי מו"ר‬ ‫הגאון שליט"א בחשוקי חמד (שבועות דף לב ע"ב)‪.‬‬ ‫אוסף | ‪33‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ואולם נראה דכל זה במקרה שם שהעד עצמו ראה שהוא גזל ולפי מה שראה אסור לו לברך אף בלא שויא אנפשיה חתיכא‬ ‫דאיסורא‪ ,‬אבל במקרה דידן שמאמין לאחר ואסור רק משום שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא יתכן שזה תלוי אם הוא‬ ‫מסדר קידושין בשכר או בחינם‪ ,‬דאם הוא בשכר א"כ משועבד הוא לחתן ואינו יכול להפקיע עצמו ע"י שויא אנפשיה‬ ‫וכמו ש אשה אינה נאמנת לאסור עצמה לבעלה מדין שויא אנפשיה כיון שהיא משועבדת לו‪ ,‬אלא שכבר הקשה הבית‬ ‫יעקב (כתובות דף ט ע"א) איך יכול הבעל לאסור את אשתו מדין שויא אנפשיה הלא משועבד לה‪ ,‬ותירץ דיכול לגרשה וא"כ‬ ‫ה"ה כאן יכול מסדר הקידושין לחזור בו דפועל יכול לחזור בו בחצי היום דעבדי הם ולא עבדים לעבדים‪.‬‬ ‫אלא שיש לדון דמסדר קידושין קבלן הוא‪ ,‬ועי' במחנה אפרים (שכירות פועלים סי' ד‪ ,‬ה) דיש דעות בראשונים אם קבלן יכול‬ ‫לחזור בו בחצי היום‪ ,‬ואמנם עי' בש"ך (של"ג סק"ד) דאם לא היה קנין אף אם התחיל במלאכה רשאי הקבלן לחזור בו‬ ‫והסכים עמו בנתיה"מ (סי קפ"א סק"ד ובסי' של"ג סק"י)‪ ,‬ועי' חזו"א (ב"ק כג ג') ובחידושי רבי דב לנדו (בב"מ סי' לט הערה ד')‪ ,‬ואמנם‬ ‫פועל שהפסיק ממלאכתו מחמת אונס ידו על העליונה (ב"מ עז‪ ,).‬וכן פסק השו"ע (סי' שלג ס"ה)‪ ,‬וכתב בפתחי חושן (שם יח)‬ ‫שמשמע מדבריהם שהוא הדין לקבלן‪ ,‬ונמצא א"כ שגם לדעות שקבלן אינו רשאי לחזור בו כאן יהיה רשאי לחזור משום‬ ‫אונס דשויא אנפשיה מכריח אותו לחזור בו מהקידושין‪.‬‬ ‫אלא שבשבות יעקב כתב (ח"א סי' ו) שבדבר מצוה פועל אינו רשאי לחזור בו‪ ,‬והוכיח כן מדברי החוות יאיר שכתב גבי‬ ‫שליח ציבור וכדומה שאין בזה משום עבד לעבדים שהרי מלאכתו היא עבדות ה'‪ ,‬אמנם יש סתירה בדברי הקצות החושן‬ ‫בזה מסי' שלג (סק"ז) לסימן רצ (סק"ה)‪ ,‬ולמעשה בפתחי חושן (שכירות‪ ,‬סי' יא א בהערה) נראה שרשאי לחזור בו וטעמו שאפילו‬ ‫אם מצד עבודתו הוא בכלל עבד ה'‪ ,‬אם אינו יכול לחזור בו שוב נעשה כעבד לעבדים‪.‬‬ ‫והגר"ד לוי שליט"א ראש ישיבת פוניבז' כשהיה פולמוס על הנידון הנ"ל‪ ,‬הראה את דברי שו"ת חתם סופר (אהע"ז א' סי' ק')‬ ‫שנשאל מרב אחד שסידר קידושין וצירף עמו ע"א להיות אחד מהעדים‪ ,‬ואחר איזה שבועות נודע להרב המסדר שהשמש‬ ‫שצירף עמו ויחד אותו לעדות הוא קרוב עם הכלה שני בשני בחד בעל ונפשו בשאלתו אי צריכא לקדש שנית בעדים?‬ ‫והשיב החת"ס דיש לסמוך על אסיפת העם שהיה שם אף שלא ראו והשגיחו על נתינת הטבעת ואמירת הרי את מקודשת‬ ‫מ"מ אנן סהדי שנתקדשה הכלה מחתן זה‪ ,‬וכמוש"כ הר"ן בפרק המגרש בשיטת הרי"ף דלר"א אף ע"ח כרתי דהכוונה לא‬ ‫שע"ח בכתבם יועילו כמו ע"מ בפנינו אלא כל שהגט יוצא מתחת ידה מחותם בע"ח שאין בו חשש הרי אנחנו כולנו‬ ‫יודעים שבא מיד בעלה לידה אעפ"י שלא ראו עדים המסירה הרי כולנו עידי מסירה ומגורשת למפרע משעת המסירה‬ ‫שהרי הוא כאלו נמסר בפני עדים ע"ש‪ ,‬הרי שמתירים אשת איש לעלמא על סמך אנן סהדי מבוררת א"כ ק"ו בן בנו של‬ ‫ק"ו בנידון שלפנינו שהכניסה לחופה והיה שם רבנים מסדר קידושין ומברכים ויצאו מהחופה בחזקת נשואה ועדיין הוא‬ ‫כן בלי פקפוק וערעור פשיטא אנן סהדי וכלנו עידי מסירת הקידושין מיד החתן ליד הכלה ובאמירה הגונה עפ"י רב המסדר‬ ‫הבקי בדינים וטיב קידושין פשוט יותר מביעא בכותחא דאין צריך לקדש שנית ונתעוררתי ע"י דברת מ"ו הגאון במקנה‬ ‫שכל עידותינו בקידושין אינו אלא עפ"י אומדנא בעלמא שהרי מכסים פני הכלה ואין העד יכול להעיד שזאת היא הכלה‬ ‫אלא באומדנא שהשושבינים הושיבוה באפריון וכדומה וזהו ראיה ברורה לכל מה שעסקנו פה בתשובתינו וכיון שהכל‬ ‫על ידי אנן סהדי א"צ דין עדות ולא יופסל ע"י צירוף פסולים וקרובים דהרי כל אנן סהדי פסולין וכשרים מצורפים אלא‬ ‫כל אנן סהדי לא צריך‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ושוב שמעתי מהרב יהודה הורביץ שליט"א ששמע מחכ"א שהגיע לפניו שאלה על מקרה דומה שעלה חשש גזלן על עד‬ ‫קידושין‪ ,‬ושאל למרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מה עליו לעשות? והשיב יש את שו"ת חת"ס הנ"ל‪ ,‬ושוב שאל אם מ"מ כדאי‬ ‫לחזור ולעשות קידושין‪ ,‬ואמר הגרי"ש 'אין צורך אפשר לסמוך על החת"ס'‪.‬‬ ‫ונמצא לפי"ז דאף שיחד החתן עדים והיה שם עד גזלן מ"מ הקידושין כשרים על פי אנן סהדי ואין כאן נמצא אחד מהם‬ ‫קרוב או פסול כיון ש עדים לחוד ואנן סהדי לחוד ובאנן סהדי גופיה ליכא נמצא אחד מהם קרוב או פסול‪ ,‬ויכל א"כ‬ ‫המסדר קידושין לברך ברכת אירוסין ואותו עד לברך בשבע ברכות‪ ,‬וזה שלא כהוראת מרנן הגר"נ קרליץ והגר"א גנחובסקי‬ ‫זצ"ל‪ ,‬ועדיין צ"ע‪.‬‬ ‫©‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולקבלת העלון במייל ‪0548473@gmail.com‬‬ ‫‪ | 34‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‪ ,‬יום ג' פרשת תולדות‪ ,‬ל' חשון תשפ"ז‬ ‫‪535‬‬ ‫טֹוב ַעיִ ן הּוא "יְ ָב ֵרְך"‬ ‫זימון על הכוס‬ ‫מעלת כוס של ברכה‪ :‬כתוב בפסוק (בראשית‬ ‫פרק יח פסוק ט) שהמלאכים שאלו את אברהם ַאּיֵ ה‬ ‫ָׂש ָרה ִא ְׁש ֶּתָך‪ .‬ובגמ' (בבא מציעא דף פז‪ ).‬אמר רבי יוסי‬ ‫ַע ל ּכֹוס יַ יִ ן ָמ ֵל א ּכְ ִב ְר ּכַ ת ה'‬ ‫ברבי חנינא‪ ,‬שהיה זה כדי לשגר לה כוס של ברכה‪.‬‬ ‫כוס של ברכה‪ :‬בהמשך לסדרת הגיליונות בעניין זימון‬ ‫וכתב בשפתי חכמים (בראשית פרק יח פסוק ט)‪,‬‬ ‫שעיקר המצוה שתשתה מאותו כוס שבירכו עליו‪.‬‬ ‫כהלכה‪ ,‬נדון בגיליון שלפנינו (מספר ‪ )535‬בנושא "זימון על‬ ‫הכוס"‪ .‬האם ברכת המזון טעונה כוס‪ ,‬מה הדין ביחיד‪ ,‬בשלשה‬ ‫וכתב המהרש"א (חידושי אגדות ברכות דף נא‪):‬‬ ‫ובעשרה?‬ ‫שמסתמא שתה אברהם עם המלאכים כוס של ברכה‪,‬‬ ‫כמנהג רב נחמן‪ ,‬כמסופר בגמ' (ברכות דף נא‪ ):‬שרב‬ ‫האם יש חיוב גמור לזמן על הכוס‪ ,‬או שאינו אלא מצוה‬ ‫נחמן ביקש מעולא האורח שישגר כוס של ברכה‬ ‫מן המובחר‪ ,‬ומה הטעם שבזמננו רבים אינם נוהגים לברך על‬ ‫לילתא אשתו של רב נחמן‪ ,‬וכאשר לא שלח הקפידה‬ ‫הכוס?‬ ‫ילתא‪ ,‬עד ששברה בכעסה ארבע מאות כדי יין‪.‬‬ ‫עוד נדון‪ ,‬על איזה משקה מברכים‪ ,‬האם דווקא על יין או‬ ‫ועניינה של מעלה זו‪ ,‬ביאר בעל הנתיבות (נחלת‬ ‫שאפשר גם על חמר מדינה‪ ,‬ומה נחשב חמר מדינה בזמננו?‬ ‫יעקב אמת ליעקב דרשות מהר"י מליסא פרשת ראה)‬ ‫להרחבה בנושאים קרובים ראה בגיליון ‪" 350‬שיעור יין‬ ‫על פי מאמר הגמ' (סוטה דף לח‪" ):‬אין נותנין כוס‬ ‫לארבע כוסות"‪ ,‬ובגיליון ‪" 351‬משך שתיית כוס של ברכה"‪.‬‬ ‫של ברכה לברך אלא לטוב עין‪ ,‬שנאמר (משלי פרק‬ ‫כב פסוק ט) טֹוב ַעיִ ן הּוא יְ ב ָֹרְך‪ ,‬אל תקרי יְ ב ָֹרְך אלא‬ ‫‪ .1‬האם בהמ"ז טעונה כוס?‬ ‫מחלוקת תנאים‪ :‬מבואר בגמ' (ברכות דף נא‪ .‬נב‪ ).‬שנחלקו‬ ‫יְ ָב ֵרְך"‪ .‬אף הנותן צדקה בשביל עצמו מתברך‪ ,‬אבל‬ ‫תנאים האם ברכת המזון טעונה כוס‪ ,‬ונחלקו הראשונים כיצד‬ ‫להיות צינור שהשפע עובר דרכו לאחרים אינו זוכה‬ ‫אלא טוב עין‪ ,‬הנותן מתוך רחמנות על העני‪.‬‬ ‫לפסוק להלכה‪.‬‬ ‫בגמרא (פסחים דף קה‪ ):‬שנינו‬ ‫ומבואר בגמרא (פסחים דף קיט‪ ):‬שבסעודה‬ ‫שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא נותנים‬ ‫שהנכנס לביתו במוצאי שבת ואין‬ ‫כוס של ברכה לאברהם‪ ,‬ליצחק‪ ,‬ליעקב‪ ,‬למשה‬ ‫לו אלא כוס אחד‪ ,‬מניחו עד לאחר‬ ‫וליהושע‪ ,‬וכל אחד מהם נמנע מלברך‪ ,‬עד שנותנים‬ ‫המזון‪ ,‬ואומר עליו ברכת המזון‬ ‫אותו לדוד והוא אומר אני אברך ולי נאה לברך‪,‬‬ ‫ומסדר עליו את ברכות ההבדלה‪.‬‬ ‫שנאמר (תהלים פרק קטז פסוק יג) ּכֹוס יְ ׁשּועֹות‬ ‫ומדייקת הגמרא מכאן שברכה‬ ‫ֶא ָּׂשא‪ .‬וביאר הנתיבות על פי דברי הרמב"ם שכוס של‬ ‫טעונה כוס‪.‬‬ ‫ברכה הוא השפע‪ ,‬ולכן אמרו שאין נותנים אותו אלא‬ ‫ובמשנה (פסחים דף קיז‪):‬‬ ‫לטוב עין‪ ,‬שמשפיע ברכה גם לזולתו‪.‬‬ ‫שנינו‪ ,‬מזגו לו כוס שלישי מברך‬ ‫ומעתה נבין ביתר שאת את חשיבות הדינים‬ ‫על מזונו‪ .‬ובגמ' מבואר‪ ,‬אמר רב חנן לרבא‪ ,‬שמע מינה ברכת‬ ‫שיתבארו בגיליון‪ ,‬מתי ובאיזה אופן מברכים על‬ ‫המזון טעונה כוס‪ .‬והשיבו רבא‪ ,‬ארבע כוסות תיקנו רבנן דרך‬ ‫הכוס‪ ,‬ויהי רצון שנזכה לברכת טֹוב ַעיִ ן הּוא יְ ב ָֹרְך‪.‬‬ ‫חירות‪ ,‬וכיון שכבר יש כאן כוס יעשה בו מצוה‪ .‬וביאר הרשב"ם‬ ‫בברכת התורה‬ ‫(שם) שאין הכוס בא בשביל ברכת המזון‪ ,‬ובשאר ימות השנה‬ ‫עקיבא יוסף לוי‬ ‫‪1‬‬ ‫אוסף | ‪35‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ברכת המזון צריכה יין‪ ,‬ומשמע שאינה טעונה כוס כלל‪,‬‬ ‫אינה צריכה כוס‪ ,‬אלא שבליל הסדר‪ ,‬שקבעו בו ארבע‬ ‫אפילו בשלשה‪.‬‬ ‫כוסות‪ ,‬מברכים ברכת המזון על אחת מהן‪.‬‬ ‫מצוה מן המובחר‪ :‬כתבו הר"ן (על הרי"ף פסחים דף כו‪.‬‬ ‫ובגמרא (ברכות דף נא‪ ).‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל המברך על‬ ‫מדפי הרי"ף ד"ה שמעת‪ ,‬ובחידושי הר"ן פסחים דף קה‪):‬‬ ‫כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים‪ ,‬שנאמר (דברים פרק‬ ‫ורבינו מנוח (הלכות ברכות פרק ז הלכה טו)‪ ,‬הובאו בבית‬ ‫ּומלֵ א ִּב ְרּכַ ת ה' יָ ם וְ ָדרֹום יְ ָר ָׁשה‪ .‬ורבי יוסי ברבי‬ ‫לג פסוק כג) ָ‬ ‫יוסף (סימן קפב)‪ ,‬שגם לסוברים שאין חיוב לברך על הכוס‪,‬‬ ‫חנינא אומר‪ ,‬זוכה ונוחל שני עולמים‪ ,‬העולם הזה והעולם‬ ‫מכל מקום לכל הדעות מצוה מן המובחר לברך על הכוס‪ .‬וכן‬ ‫הבא‪ .‬ועל יסוד מאמר זה שרים בליל שבת בסיום הזמר "צור‬ ‫כתב הרמב"ן (מלחמות ה' ברכות דף לט‪ .‬מדפי הרי"ף)‪ ,‬שהרי‬ ‫משלו אכלנו" (חיברו פייטן שלא נודע שמו)‪ַ ,‬על ּכֹוס יַ יִ ן ָמלֵ א‬ ‫הזכירו חז"ל כוס של ברכה כמה פעמים ועשו לו כמה מעלות‬ ‫כְ ִּב ְרכַ ּת ה'‪.‬‬ ‫טובות‪ ,‬ואם אין בו אפילו מצוה למה הוזכר כלל‪ .‬וכן פסק‬ ‫‪ .2‬שיטות הראשונים‬ ‫הרמ"א (סימן קפב סעיף א) בשם הר"ן‪.‬‬ ‫אפילו ביחיד‪ :‬דעת התוספות (פסחים דף קה‪ :‬ד"ה שמע‬ ‫‪ .3‬שיטות הפוסקים‬ ‫מינה ברכה) שברכת המזון טעונה כוס‪ ,‬והביאו בשם רבינו‬ ‫ברכת המזון‪ :‬בשולחן ערוך (סימן קפב סעיף א) הובאו‬ ‫שלמה ב"ר מאיר ורבי יחיאל שטעונה כוס אפילו ביחיד‪,‬‬ ‫כל שלש השיטות‪ ,‬יש אומרים שברכת המזון טעונה כוס‬ ‫והוסיפו שכן מוכח במדרש שוחר טוב (תהלים ג)‪ .‬ומסיימים‬ ‫אפילו ביחיד‪ ,‬ולשיטה זו צריך לחזר אחר כוס‪ ,‬ואם מצפה‬ ‫שהעולם אין נוהגים לברך על הכוס אלא בשלשה‪.‬‬ ‫שיהיה לו‪ ,‬ימתין מלאכול‪ ,‬אפילו אם יעבור זמן סעודה אחת‪.‬‬ ‫וכן דעת רבינו יונה (ברכות דף לז‪ ,):‬הרא"ש (פסחים‬ ‫ויש אומרים שרק בשלשה טעונה כוס‪ ,‬ויש אומרים שאינה‬ ‫פרק י סימן יד) ורבינו ירוחם (נתיב טז חלק ז דף קמט ע"א)‬ ‫טעונה כוס כלל‪ .‬והרמ"א הוסיף שמכל מקום מצוה מן‬ ‫בשם הבה"ג‪ ,‬שטעונה כוס אפילו ביחיד‪ .‬וכן נהג מהר"ם‬ ‫המובחר לברך על הכוס‪.‬‬ ‫מרוטנבורג‪ ,‬כמובא בהגהות מיימוניות (הלכות ברכות פרק‬ ‫לדעת החיי אדם (כלל מו סעיף ה) ההכרעה להלכה‪,‬‬ ‫ז אות ס)‪ ,‬וכן פסק הטור (סימן קפב)‪.‬‬ ‫שבשלשה חייבים לברך על הכוס‪ .‬ולדעת הכף החיים (סימן‬ ‫רק בשלשה‪ :‬ההגהות מיימוניות (שם) מביא בשם ר"י‬ ‫קפב ס"ק א) מאחר שהשו"ע כתב את השיטה השלישית‬ ‫וה"ר אלחנן שאין ברכת המזון טעונה כוס אלא בשלשה‪ .‬וכן‬ ‫באחרונה‪ ,‬נראה שכך דעתו להלכה‪ ,‬שאין חיוב כוס אפילו‬ ‫מבואר בזוהר חדש (מדרש רות הנעלם דף מז‪ ,).‬שהובא בבית‬ ‫בשלשה‪.‬‬ ‫יוסף (סימן קפב)‪ .‬ומדברי הזוהר‪ ,‬כפי שהעתיקו המשנה‬ ‫אולם המשנה ברורה (סימן קפב ס"ק ד‪ ,‬טז) כותב‬ ‫ברורה (סימן קפב ס"ק טז‪ ,‬מובא בהמשך)‪ ,‬משמע יותר מזה‪,‬‬ ‫שהשולחן ערוך לא הכריע בין הדעות‪ ,‬והמהרש"ל (שו"ת‬ ‫שיחיד לא יברך על הכוס כלל‪ .‬ועל יסוד זה נהגו המדקדקים‬ ‫סימן כג) והב"ח (סימן קפב) החמירו‪ ,‬אבל מנהג העולם‬ ‫לברך ביחיד בלא אחיזת הכוס‪ ,‬כדלהלן‪.‬‬ ‫להקל כדעה השלישית‪ ,‬שלא לחזר אחר כוס‪ .‬ומכל מקום‬ ‫לא חייבים כוס‪ :‬מהגמרא (פסחים דף קיז‪ ):‬שהובאה‬ ‫כשמזמנים בשלשה ויש בבית יין או חמר מדינה‪ ,‬מצוה מן‬ ‫לעיל‪ ,‬הוכיח הרשב"א (ברכות דף נב‪ .‬ד"ה ולענין) שאין ברכת‬ ‫המובחר לכל הדעות לברך על הכוס‪ .‬וביחיד‪ ,‬מקילים כמה‬ ‫המזון טעונה כוס‪ ,‬שהרי רבא דחה את הראיה מכוס שלישי‬ ‫אחרונים וכן מנהג העולם שלא לברך על הכוס כלל‪.‬‬ ‫של ליל הסדר‪ ,‬שאין חיוב הכוס מחמת ברכת המזון‪ ,‬אלא‬ ‫ולגבי תשעת הימים‪ ,‬שנוהגים בהם שלא לשתות יין‪ ,‬כתב‬ ‫משום דארבע כסי תקינו רבנן‪ ,‬משמע שברכת המזון אינה‬ ‫המשנה ברורה (סימן תקנא ס"ק עא) שברכת המזון יברך‬ ‫טעונה כוס‪ .‬וכתב שכן דעת הרי"ף (פסחים דף כו‪ ,).‬שהביא‬ ‫בלא כוס‪" ,‬כיון דיש פוסקים דאף ג' שאכלו אין צריך כוס‪,‬‬ ‫בהלכותיו את דברי רבא‪.‬‬ ‫עכ"פ בכהאי גוונא יש לסמוך עלייהו"‪.‬‬ ‫ולגבי הגמ' (פסחים דף קה‪ ,):‬שמדייקת מהברייתא‬ ‫יש מדקדקים‪ :‬כתב הרמ"א (סעיף ב)‪ ,‬וכן בשו"ע הרב‬ ‫שברכה טעונה כוס‪ ,‬יישב הרשב"א שאין הלכה כאותה‬ ‫(סימן קפב סעיף א)‪ ,‬יש מדקדקים‪ ,‬שכשמברכים ביחיד‬ ‫ברייתא‪ ,‬אלא כתנא הסובר שאינה טעונה כוס‪ ,‬וכדברי רבא‪,‬‬ ‫מניחים את הכוס על השולחן ואינם אוחזים אותו בידם‪,‬‬ ‫ולכן לא הביא הרי"ף בהלכותיו אותה ברייתא‪.‬‬ ‫שנכון מנהג זה על דרך הקבלה‪.‬‬ ‫וכן כתב הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ז הלכה טו) שאין‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ | 36‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫הכוס אף המדקדקים להדר בשאר מצוות‪ ,‬ומאי גרע מצוה זו‪,‬‬ ‫וביאר המשנה ברורה (ס"ק טו‪ ,‬טז) שבזה יוצאים ידי כל‬ ‫שאף שהיא פלוגתא‪ ,‬הלא כתב הרמ"א (סימן קפב סעיף א)‬ ‫הדעות‪ .‬לדעה הראשונה ביחיד טעונה כוס‪ ,‬ומדברי הזוהר‬ ‫"ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך על הכוס"‪ ,‬ואין נפקא‬ ‫משמע שיחיד לא יברך על הכוס‪ ,‬ולכן מברכים כשהכוס‬ ‫מינה בזה בין שבת לימי החול (הליכות אבן ישראל‪ ,‬שבת‪,‬‬ ‫מונח לפניהם על השולחן ואינם אוחזים אותו‪ ,‬ובזה‬ ‫פרק טז סעיף יא והערה ‪.)13‬‬ ‫מרוויחים את שני הצדדים‪ .‬מצד ההלכה יוצאים ידי חובת‬ ‫בבית הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (כאיל תערוג‪ ,‬הלכה עמוד‬ ‫כוס מעיקר הדין‪ ,‬שהרי הכוס מונח לפניו‪ ,‬ואחיזת הכוס בידו‬ ‫רסז) זימנו על הכוס בשלשה אף בחול‪ .‬ובאור לציון (חלק ב‬ ‫אינה אלא למצוה מן המובחר‪ .‬ומצד הקבלה אין זה נחשב‬ ‫פרק מו סעיף כ) כתב שיש להשתדל שכל זימון של שלשה‬ ‫כמברך על הכוס‪ ,‬כיון שאינו אוחזו בידו‪ .‬ומסיים המשנ"ב‪,‬‬ ‫יהיה על הכוס‪.‬‬ ‫וכהיום מנהג העולם שאין מברכין על הכוס כלל ביחיד‪.‬‬ ‫ויש שזימנו על הכוס רק בשבתות ובמועדים‪ .‬הגר"נ‬ ‫וכתב בערוך השולחן (סימן קפב סעיף א‪ ,‬ג)‪ :‬במדינתינו‬ ‫קרליץ זצ"ל (עדות בני ביתו לרבני הילכתא) זימן על הכוס‬ ‫לא נהגנו בכוס כלל‪ ,‬כי היין וכן שארי משקים ביוקר אצלינו‪,‬‬ ‫בשבת ויום טוב אף בשלשה‪ .‬ובבית הגרש"ז אויערבאך זצ"ל‬ ‫וכל שתייתינו הוא מים כידוע‪ ,‬וכפי הנראה תפסנו לעיקר‬ ‫(עדות נכדו הג"ר אהרן גולדברג שליט"א לרבני הילכתא) לא‬ ‫כדעה הסוברת שאין צריך כוס‪ ,‬ומכל מקום יש מדקדקים‬ ‫זימנו על הכוס בימות החול‪ ,‬ובשבת‪ ,‬בפורים ובחול המועד‬ ‫בשבתות וימים טובים כשיש זימון לברך על הכוס אם אפשר‬ ‫זימן על הכוס אף בשלשה‪ .‬וכשלא היה‬ ‫להשיג‪ .‬ובזמן הגמ' כולם בירכו על הכוס‪ ,‬כי היין היה אצלם‬ ‫מזמן על הכוס‪ ,‬היה דרכו לשאול לפני‬ ‫בזול‪ .‬לכן במדינות שיין מצוי וזול‪,‬‬ ‫ברכת המזון את בני ביתו אם רוצים‬ ‫ודאי ראוי לכל ירא ה' לברך על‬ ‫לשתות‪ ,‬וכאשר השיבו שלא‪ ,‬היה‬ ‫הכוס‪ ,‬ובפרט כשיש זימון‪.‬‬ ‫מבקש להסיר את היין מן השולחן‬ ‫והאגרות משה (יו"ד חלק ג‬ ‫ומברך בלא כוס‪.‬‬ ‫סימן נב אות ג) כתב שיש מעלה‬ ‫ויש שנהגו שלא לזמן על הכוס‪,‬‬ ‫לברך על הכוס בשלשה‪ ,‬והרוצה‬ ‫או רק בעשרה‪ .‬בבית הגרי"ש אלישיב‬ ‫לנהוג כן יתנה שלא יהא עליו‬ ‫זצ"ל לא זימנו על יין אלא בפורים‬ ‫כנדר‪ .‬אבל אין חיוב לברך על‬ ‫ובליל הסדר (עדות נכדו הג"ר אריה‬ ‫הכוס אפילו בעשרה‪ ,‬שכבר מאות‬ ‫אלישיב שליט"א לרבני הילכתא)‪.‬‬ ‫שנים נהגו שלא לברך על הכוס‪,‬‬ ‫ובארחות רבנו (חלק א עמוד קסב)‬ ‫ונחשב הדבר שנפסק אצלנו‬ ‫מובא שאצל החזו"א ובעל הקהלות יעקב לא זימנו על הכוס‬ ‫כשיטת הסוברים שאין חיוב כוס‪ ,‬למרות שהסיבה היתה‬ ‫אף בשבת‪ .‬והגר"ח קניבסקי זצ"ל (אלא ד' אמות פרק כא‬ ‫בזמנם מחמת שלא היה יין מצוי‪.‬‬ ‫סעיף א עמוד פ) זימן על הכוס רק בעשרה ולא בשלשה‪.‬‬ ‫ומוסיף שיש נוהגים לברך תמיד על הכוס‪ ,‬אבל בתלמידי‬ ‫וטעם המנהג אמר בשם אביו בעל הקהלות יעקב מפני‬ ‫חכמים לא שמע שנוהגים לברך דווקא על הכוס‪ ,‬ואפשר‬ ‫שבזמנם היין היה ביוקר‪ ,‬ולכן הוא נוהג לברך על הכוס רק‬ ‫שהטעם בזה‪ ,‬שבשביל לנהוג כדין‪ ,‬אם ישתה מלא לוגמיו‪,‬‬ ‫בעשרה‪ ,‬וממשיך בזה מנהג אביו‪ .‬ובספר מאיר עוז (חלק ח‬ ‫הוא נכנס למחלוקת האם מברכים אחריו מעין שלש‪ .‬ואם‬ ‫עמוד ‪ )262‬הביא ששאל את הגר"ח אם ראוי להדר לזמן על‬ ‫ישתה רביעית גדולה‪ ,‬שבוודאי מתחייב בברכה אחרונה‪ ,‬יהא‬ ‫הכוס‪ ,‬והשיב שהמנהג שלא לזמן על הכוס‪.‬‬ ‫אסור להורות אחר שתייתו‪ ,‬ומטעם זה גם לעיון בלימוד אינו‬ ‫ודרך מיוחדת נהג הגר"ש דבליצקי זצ"ל (דרך ישרה‪,‬‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫פרק כב אותיות א‪-‬ג‪ ,‬עמוד רסז‪-‬רסח)‪ ,‬שהיה מברך על‬ ‫‪ .4‬מנהג גדולי ישראל‬ ‫הכוס אף ביחיד‪ ,‬ולא היה אוחזו בידו בשעת הברכה‪ ,‬אלא‬ ‫מצוה מן המובחר‪ :‬במנהג גדולי הדור מצינו דרכים‬ ‫העמידו לפניו על השולחן‪ .‬ובדרך כלל היה הכוס של ברכת‬ ‫שונות‪ .‬יש שזימנו על הכוס אף בימות החול‪ .‬הגרי"י פישר‬ ‫המזון מחמר מדינה‪ ,‬והיקל להחשיב גם קפה או קולה כחמר‬ ‫זצ"ל נהג לברך על הכוס בכל עת שהיה חיוב זימון‪ ,‬גם בימות‬ ‫מדינה‪ .‬ועל פי רוב אף כשזימן בשלשה בירך על חמר מדינה‪,‬‬ ‫החול‪ .‬והיה מעורר שתמוה שלא ראינו שמהדרים לזמן על‬ ‫‪3‬‬ ‫אוסף | ‪37‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ולכן גם אז לא היה מגביה את הכוס‪,‬‬ ‫שכיון שאין ברור שמשקה זה נחשב‬ ‫חמר מדינה‪ ,‬טוב יותר להעמידו לפניו‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫‪ .5‬חמר מדינה‬ ‫משקה חשוב‪ :‬מבואר בשו"ע (סימן‬ ‫קפב סעיף ב) שכוס ברכת המזון אינה‬ ‫אלא של יין‪ ,‬ולא משאר משקים אפילו‬ ‫קבע סעודתו עליהם‪ .‬ואם אין יין מצוי‬ ‫באותו מקום‪ ,‬והשכר או שאר משקים‬ ‫הם חמר מדינה‪ ,‬מברכים עליהם חוץ‬ ‫מן המים‪ .‬וכתב הרמ"א שאין למחות‬ ‫במה שנוהגים לברך על השכר‪ ,‬שהרי‬ ‫יש אומרים שאינה טעונה כוס כלל‪,‬‬ ‫ועוד שעיקר חמר מדינה הוא שכר‬ ‫וקובעים הסעודה עליו‪ .‬ואף שיש יין‬ ‫בעיר‪ ,‬אינו נקרא מצוי לדבר זה‪ ,‬שהוא‬ ‫ביוקר ואי אפשר לקנותו לכל סעודה‪.‬‬ ‫ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך‬ ‫על יין‪.‬‬ ‫ומה נחשב חמר מדינה בזמננו‪,‬‬ ‫נחלקו בזה הפוסקים‪ .‬דעת החזו"א‪,‬‬ ‫כפי שכתב הגר"ח קניבסקי זצ"ל‬ ‫במכתבו לחמיו הגרי"ש אלישיב זצ''ל‬ ‫בעניין הבדלה (נדפס בקובץ תשובות‬ ‫חלק א סימן נז)‪ ,‬שבארץ ישראל אין‬ ‫היום חמר מדינה‪ ,‬שכן אין ההמון‬ ‫שותים בירה במקום יין‪ .‬ואמר החזו"א‬ ‫שאולי מיץ תפוזים הוא חמר מדינה‪,‬‬ ‫הודפס מאתר אוצר החכמה‬ ‫שערי הברכה <מהדורה חדשה> ‪ /‬שטיצברג‪ ,‬שמואל יוסף }עמוד ‪(6470422) {160‬‬ ‫אך למעשה גם על זה לא הסכים‪.‬‬ ‫ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (שבות‬ ‫‪ .6‬כוס של ברכה‬ ‫יצחק‪ ,‬פסח עמוד קל) שמיץ תפוזים טבעי או מיץ אשכוליות‬ ‫טעם הדבר‪ :‬כתב בנתיבות עולם למהר"ל מפראג‬ ‫הוא חמר מדינה‪ ,‬אבל מיצים שעיקרם מים עם תמצית טעם‬ ‫(נתיב העבודה פרק יח)‪ ,‬כשם שהשי"ת משלים את האדם‬ ‫דינם כמים‪.‬‬ ‫במזונותיו‪ ,‬כך צריכה ברכת המזון להיות בשלמות הגמורה‪,‬‬ ‫ובאגרות משה (או"ח חלק ב סימן עה) כתב שסודה ושאר‬ ‫והיין ראוי ביותר לברכה‪ ,‬שהוא מורה על הברכה הבאה מאת‬ ‫משקאות כאלה דינם כמים בעלמא‪ .‬ואף שמגישים אותם גם‬ ‫השי"ת‪ ,‬ולכן נקרא כוס של ברכה‪ .‬וכאשר שפע הברכה של‬ ‫בסעודות חשובות ומכבדים בהם‪ ,‬שתייתם היא לצמאון‬ ‫היין מונח לפניו‪ ,‬הוא מודה ומברך על כל הטוב שקיבל מאת‬ ‫ולהתקרר‪ .‬וחשיבות משקה היא כששותים אותו אף בלא‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫צורך הגוף‪ ,‬לכבוד הסעודה ולכבוד האורחים‪ .‬ועיין בשערי‬ ‫וכתב הלבוש (סימן קפב סעיף א) "כבר ידעת שברוב‬ ‫הברכה (עמוד קלח) שהאריך בשיטות לגבי חמר מדינה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪ | 38‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מעין שלש 'על הגפן'‪ ,‬כמבואר בשו"ע‬ ‫הברכות שתיקנו חכמינו ז"ל תיקנום‬ ‫(סימן קצ סעיף ב)‪ ,‬ונמצא שיש כאן‬ ‫לסדרם על הכוס‪ ,‬מפני שהוא דרך‬ ‫שמונה ברכות בסעודה?‬ ‫כבוד ושבח נאה לסדר כן שבחו‬ ‫ונראה שכוונתו שברכה זו אינה‬ ‫וברכתו יתברך עם הכוס שבידו‪ ,‬וכמו‬ ‫מסדר הסעודה‪ .‬כוס של ברכה שייכת‬ ‫שאמר הכתוב (תהלים פרק קטז פסוק‬ ‫לברכת המזון עצמה‪ ,‬וברכת בורא פרי‬ ‫ּוב ֵׁשם ה' ֶא ְק ָרא‪.‬‬ ‫יג) ּכֹוס יְ ׁשּועֹות ֶא ָּׂשא ְ‬ ‫הגפן שעליה היא חלק מסדר הזימון‪,‬‬ ‫והוסיף שעל פי הקבלה יש בזה סוד‬ ‫אבל שתיית הכוס וברכת מעין שלש‬ ‫גדול‪ ,‬שהכוס רומז לספירה העשירית‪,‬‬ ‫שאחריה דין נפרד הוא‪ .‬וכמבואר בשו"ע‬ ‫מידת המלכות‪ ,‬הנקראת כוס ישועות‪,‬‬ ‫(סימן קצ סעיף ג)‪ ,‬שיש ספק באיזה‬ ‫המקבלת את השפע מכל הספירות‬ ‫שיעור מתחייבים בברכה אחרונה על שתיית יין‪ ,‬בשיעור‬ ‫שלמעלה ממנה‪ ,‬וממנה הוא יורד‬ ‫כזית או רביעית‪ .‬נמצא שברכה מעין שלש אינה באה‬ ‫ומשפיע ברכה ופרנסה לכל העולם‪.‬‬ ‫מחמת הסעודה אלא מחמת השתייה‪ ,‬ותלויה בשיעורה‪.‬‬ ‫ובספר מאיר עוז (חלק ח עמוד ‪ )262-263‬תמה על דברי‬ ‫אלא שמדין כוס של ברכה צריך לשתות מלא לוגמיו‪ ,‬ומלא‬ ‫הלבוש‪ ,‬היכן מצינו שרוב הברכות נאמרות על הכוס‪ .‬ופירט‬ ‫לוגמיו הוא רוב רביעית‪ ,‬ומשום כך ישתה רביעית שלמה‬ ‫את הברכות שתיקנו על הכוס ואת הברכות הנאמרות בלא‬ ‫כדי לצאת מן הספק‪.‬‬ ‫כוס‪ ,‬ומדבריו עולה שרובן נאמרות בלא כוס‪.‬‬ ‫‪ .8‬מעשה רב‬ ‫ואפשר לבאר שלא דיבר הלבוש אלא בברכות הקשורות‬ ‫ירושלים של מעלה‪ :‬המחנך הדגול הג"ר ליפא זילברמן‬ ‫לסעודה‪ .‬בשעת סעודה דרכו של אדם להרים כוס יין‬ ‫זצ"ל שימש משגיח רוחני בתלמוד תורה קמניץ בירושלים‪.‬‬ ‫ולהודות‪ ,‬ולכן נאה לסדר גם את שבחו של מקום על הכוס‪.‬‬ ‫והיו אומרים בירושלים של מעלה‪ ,‬שזכות גדולה היא‬ ‫ואין הכוונה דווקא לקידוש ולברכת המזון שהם על סדר‬ ‫לתלמוד תורה‪ ,‬שגברא רבה כמותו בחר להיות משגיח רוחני‬ ‫הסעודה ממש‪ ,‬אלא לכל ברכה שיש עמה סעודה‪ ,‬כברית‬ ‫בחיידר‪.‬‬ ‫מילה‪ ,‬נישואין ופדיון הבן‪ ,‬וכן ברכת אבלים בסעודת אבלים‪,‬‬ ‫וסיפר אחד מתלמידיו‪ ,‬שלפני עשרות שנים כשהיה‬ ‫קידוש החודש בסעודת עיבור החודש‪ ,‬והבדלה שעמה‬ ‫תלמיד בתלמוד תורה‪ ,‬שמע ממנו דרשה שנחקקה בלבו‪,‬‬ ‫סעודת מלוה מלכה‪ .‬אבל ברכות שאין עמהן סעודה‪ ,‬אין‬ ‫ובה ראה מהו דקדוק בהלכה‪ .‬ר' ליפא הנהיג שהתלמידים‬ ‫טעם להביא בהן כוס‪.‬‬ ‫יטלו ידיהם ויאכלו פת בארוחת הבוקר‪ ,‬באומרו שבלא זה‬ ‫‪ֶׁ .7‬ש ַב ע ַּב ּיֹום ִה ַּל ְל ִּת יָך‬ ‫אין דעתם מיושבת עליהם ללימוד‪ .‬וכיון שכולם נטלו ידיהם‬ ‫שפע ברכה‪ :‬כתב הבן יהוידע (שבת דף לב‪ :‬על הגמ' "עד‬ ‫ואכלו יחד באותה שעה בכיתה‪ ,‬סבר שחייבים בזימון‪ .‬ועורר‬ ‫שיבלו שפתותיכם מלומר די") שבכל סעודה מברך האדם‬ ‫שממילא צריך גם כוס‪ ,‬שהרי ברכת המזון טעונה כוס‪.‬‬ ‫שבע ברכות‪ .‬בתחילתה שתים‪ ,‬על נטילת ידים והמוציא‪,‬‬ ‫על כן הלך ושאל את הג"ר זונדל קרויזר זצ"ל‪ ,‬והשיבו‪:‬‬ ‫ובסופה ארבע ברכות של ברכת המזון ובורא פרי הגפן על‬ ‫הרי יין ביוקר‪ ,‬וממילא פטורים‪[ .‬כנראה כוונתו למה שכתב‬ ‫הכוס‪ ,‬וסימן לדבר בלשון הפסוק (תהלים פרק קיט פסוק‬ ‫בערוך השולחן הנ"ל‪ ,‬שבמקום שהיין ביוקר לא נהגו לברך‬ ‫קסד) ֶׁש ַבע ַּבּיֹום ִהּלַ לְ ִּתיָך‪.‬‬ ‫על הכוס‪ ,‬ותפסו לעיקר כדעה שאין ברכת המזון טעונה‬ ‫ומי שיש לו ברכה בעושר אוכל גם פירות‪ ,‬ומוסיף בכל‬ ‫כוס]‪ .‬תמה ר' ליפא‪ :‬וכי ביוקר ייקרא‪ ,‬והלא בקבוק מיץ‬ ‫סעודה שלוש ברכות‪ ,‬העץ והאדמה ושהכל‪ ,‬ונמצא מברך‬ ‫ענבים עולה שקלים ספורים? ואף על פי כן לא זז ר' זונדל‬ ‫עשר ברכות בסעודה‪ .‬ואדם רגיל אוכל שתי סעודות ביום‬ ‫מדעתו‪[ .‬אפשר שטעמו כמו שכתב באגרות משה הנ"ל‪,‬‬ ‫ומברך י"ד ברכות‪ ,‬והעשיר מברך כ'‪ .‬וזהו "עד שיבלו‬ ‫שכיון שכבר מאות שנים נהגו שלא לברך על הכוס‪ ,‬נחשב‬ ‫שפתותיכם מלומר די"‪ ,‬שתהיה לכם עשירות ולא תסתפקו‬ ‫הדבר כנפסק אצלנו‪ ,‬אף שהסיבה לכך היתה שלא היה‬ ‫בי"ד ברכות אלא תברכו כ'‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫יין מצוי]‪ .‬את כל המעשה סיפר ר' ליפא בפני התלמידים‪,‬‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬שהרי אחר שתיית הכוס מברך עוד ברכה‬ ‫ולמעשה לא זימנו על הכוס‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אוסף | ‪39‬‬ ‫לתוכן‬ ‫שאלה‪ :‬כיצד ראוי לאחוז את הכוס של‬ ‫א‪ .‬כוס של ברכה‪ :‬נחלקו בגמ' האם ברכת המזון טעונה‬ ‫כוס‪ .‬ולהלכה יש אומרים שטעונה כוס אפילו ביחיד‪,‬‬ ‫ברכה?‬ ‫יש אומרים שרק בשלשה‪ ,‬ויש אומרים שאינה טעונה‬ ‫מה הם גדרי אחיזת כוס של ברכה בזימון ובברכת‬ ‫כלל‪ .‬ולכל הדעות מצוה מן המובחר לברך על הכוס‪.‬‬ ‫המזון? האם דין נטילה בשתי ידים נאמר דווקא‬ ‫ב‪ .‬למעשה‪ :‬מנהג העולם להקל שלא לחזר אחר כוס‪.‬‬ ‫כשמגישים את הכוס למזמן‪ ,‬או אף כשהוא מגביה אותה‬ ‫אולם כשמזמנים בשלשה ויש בבית יין‪ ,‬מצוה מן‬ ‫בעצמו מן השולחן?‬ ‫המובחר לברך על הכוס‪ .‬ובתשעת הימים יברך בלא‬ ‫מהיכן מודדים את הגבהת הטפח‪ ,‬מתחתית הגביע או‬ ‫כוס‪ .‬וביחיד נהגו שלא לברך על הכוס כלל‪ ,‬ויש‬ ‫מתחתית הרגל? ועד מתי צריך המזמן להחזיק את הכוס‬ ‫מדקדקים שמניחים את הכוס על השולחן ואינם‬ ‫בידו‪ ,‬עד "אל יחסרנו"‪ ,‬עד אחר "הרחמן"‪ ,‬או עד אחר‬ ‫אוחזים אותו‪ ,‬ובזה יוצאים ידי כל הדעות‪.‬‬ ‫ברכת בורא פרי הגפן?‬ ‫ג‪ .‬מנהג גדולי ישראל‪ :‬במנהג גדולי הדור מצינו דרכים‬ ‫מקורות‪ :‬גמרא (ברכות דף נא‪ ;).‬שולחן ערוך (סימן‬ ‫שונות‪ .‬יש שזימנו על הכוס גם בחול‪ ,‬יש שזימנו רק‬ ‫קפג סעיף ד) ומשנה ברורה (שם ס"ק טו‪-‬טז); שערי‬ ‫בשבתות ובמועדים‪ ,‬ויש שלא זימנו על הכוס כלל או‬ ‫תשובה (סימן קצ ס"ק ה); כף החיים (סימן קפג ס"ק יט);‬ ‫רק בעשרה‪.‬‬ ‫ערוך השולחן (סימן קצ סעיף ז); שבט הלוי (חלק ט סימן‬ ‫ד‪ .‬בלי נדר‪ :‬באגרות משה כתב שאין חיוב כוס אפילו‬ ‫ער אות ב)‪.‬‬ ‫בעשרה‪ ,‬אך מעלה יש בזה לברך על הכוס בשלשה‪,‬‬ ‫במדור זה מופיעה שאלה בנושא הגיליון הבא‪ ,‬הקוראים‬ ‫והרוצה לנהוג כן יתנה שלא יהא עליו כנדר‪.‬‬ ‫הנכבדים מוזמנים לשלוח תשובות להגדיל תורה ולהאדירה‪,‬‬ ‫ה‪ .‬שיעור השתייה‪ :‬המברך על הכוס צריך לשתות מלא‬ ‫מומלץ לצרף את פרטי המשיב (שם‪ ,‬טלפון‪ ,‬מקום לימוד)‪.‬‬ ‫התשובות המובחרות ישולבו במידת האפשר בגיליון הקרוב‪.‬‬ ‫לוגמיו‪ .‬וכיון שיש ספק אם מתחייבים בברכה אחרונה‬ ‫ניתן להגיש תשובות באחת מהאפשרויות הבאות‪.‬‬ ‫בשתיית כזית או רביעית‪ ,‬ישתה רביעית שלמה ויברך‬ ‫קו 'הילכתא' טלפון ‪ 02-5377085‬שלוחה ‪4‬‬ ‫אחריה מעין שלש‪.‬‬ ‫עמדות 'נדרים פלוס' קופת 'הילכתא'‬ ‫חדר 'קול הלשון'‪ ,‬ישיבת מיר ירושלים‪ ,‬תיבת 'הילכתא'‬ ‫ו‪ .‬חמר מדינה‪ :‬כוס של ברכה צריכה להיות של יין‪,‬‬ ‫במייל ‪5047867@gmail.com‬‬ ‫ובמקום שאין יין מצוי מברכים על חמר מדינה חוץ‬ ‫הגיליון הוקדש לעילוי נשמת‬ ‫מן המים‪ .‬נחלקו הפוסקים מה נחשב חמר מדינה‬ ‫מרת חיה זיסל ב"ר אליעזר ליפא הירשמן ע"ה‬ ‫בזמננו‪ .‬יש סוברים שאין היום חמר מדינה כלל‪ ,‬ויש‬ ‫נלב"ע כ"ה חשון‬ ‫שהחשיבו מיץ תפוזים טבעי כחמר מדינה‪ .‬ומשקאות‬ ‫תנצב"ה‬ ‫קלים שעיקרם מים דינם כמים‪.‬‬ ‫"סדר הגבהת הכוס"‬ ‫גם גיליון זה הוגה בסיוע‬ ‫מקרא פלוס · תוכנת ההגהה‬ ‫לפרטים ולהצעת מחיר‬ ‫‪plus.mikrabooks.co.il‬‬ ‫ביינוש קרליבך ‪058-7179103‬‬ ‫של הוצאת ״מקרא״ · דוגמה חינם לכל ספר ועלון‬ ‫מכון הילכתא‬ ‫מענה אנושי‪ 02-5350-535 :‬מייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫לקבלת הגיליון במייל‪5047867@gmail.com :‬‬ ‫‪ | 40‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫גליון שבועי | תולדות ‪ -‬תשפ"ז‬ ‫יו"ל ע"י בית הוראה עץ חיים ‪ -‬מכון לחושן משפט | בנשיאות הרב חיים קאהן שליט"א ראש בית הדין עץ חיים ניו‪-‬יורק‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫פסקי דינים‬ ‫התחייבות כתשלום‪//‬‬ ‫דיני משפט ‪//‬‬ ‫הרב חיים קאהן שליט"א‬ ‫בעודו מעיין בעיתון‪ ,‬צדה את‬ ‫עינו של דוד מודעה קטנה‪ .‬וזה‬ ‫יתעכב זמן מרובה בערכאות‪ ,‬וכדומה)‪,‬‬ ‫קנין‬ ‫מקבלים טענת השלשה‪.6‬‬ ‫א‪ .‬קבלת בית הדין לפשרה‪ ,‬צריכה קנין‬ ‫‪1‬‬ ‫תוכן דבריה 'מחפש מקור נוסף‬ ‫וכן כשנראה לב"ד שיש חשש שהנתבע‬ ‫(אפילו ב"ד של שלושה כשרים‪ .)2‬וצריכים‬ ‫לפרנסתך? ּבֹא ללמוד מקצוע‬ ‫לפרש את שמות הפשרנים שמקבלים‬ ‫יבריח את ממונו מהתובע‪ ,‬רשאים‬ ‫שתוכל לעסוק בו בשעות הערב'‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬אלא אם עשו הקנין לפניהם‪.3‬‬ ‫הם לעקל ולעכב את ממון הנתבע עד‬ ‫‪ -‬נשמע מעניין‪ - ...‬הרהר לעצמו‬ ‫לפסק הדין‪( 7‬וכן בקרקע‪ ,‬יכולים להורות‬ ‫ונחלקו הפוסקים אם חתימה על שטר‬ ‫דוד‪ ,‬וחיש מהר התקשר למספר‬ ‫להשאיר את הנכס במצבו הנוכחי עד‬ ‫הבוררות מועילה כקנין‪.4‬‬ ‫הטלפון שנרשם במודעה‪.‬‬ ‫הבירור בבי"ד)‪.‬‬ ‫השלשת ממון‬ ‫ויש שכתבו שאף התובע מעצמו רשאי‬ ‫ב‪ .‬מן הדין‪ ,‬אין זכות לבעל דין לתבוע‬ ‫‪ -‬שמי שלמה‪ .‬אני מתקן כלי כסף‪,‬‬ ‫לעקל מעות או נכס בערכאות בלי היתר‬ ‫ששכנגדו ישליש את ממון התביעה ביד‬ ‫תוכל ללמוד אצלי את רזי המקצוע‬ ‫בית דין‪ ,‬אם חושש שהנתבע יבריח את‬ ‫ב"ד‪ .5‬אבל נראה שהסכמת האחרונים היא‬ ‫ולעסוק בו בשעות הפנאי‪ .‬זו פרנסה‬ ‫הנכס‪ ,8‬אבל חייב להזמין מיד את הנתבע‬ ‫שבזמנינו שיש חשש שאף שחתמו שטר‬ ‫נוספת בצורה קלה ומכובדת' ‪-‬‬ ‫לדון בבית דין של ישראל‪.9‬‬ ‫שתקף בערכאות לא יהיה ציית דינא (או‬ ‫סיפר לו הלה‪.‬‬ ‫‪ .1‬סנהדרין ו' א'‪ ,‬סי' י"ב סעיף ז'‪ ,‬וכתב הסמ"ע ס"ק י"ד דלא כראב"ן שכתב אם קבלו לכתחילה לדין ופסקו‬ ‫‪ -‬כמה זמן לוקח ללמוד מקצוע‬ ‫פשרה אי"צ קנין‪ ,‬ועיין במאזניים למשפט ס"ק ו' שכתב ע"פ ביאורו בראשונים שאם באו מתחילה בתורת‬ ‫בי"ד ומחלו בפירוש (או הסכימו בפירוש לפשרה) אי"צ קנין‪ ,‬וראה להלן הערה ‪ 657‬מטו"ז‪.‬‬ ‫זה? ‪ -‬שאל דוד‪.‬‬ ‫‪ .2‬סי' י"ב שם‪ ,‬וביאר הסמ"ע ס"ק ט"ז דהגם ששלושה יכולים לדון בלי קנין‪ ,‬שאני פשרה שרוצה שזה יוותר‬ ‫לשכגנדו לפנים משורת הדין‪ .‬ובפתחי תשובה ס"ק י"א הביא מהרבה ראשונים דבשלושה אי"צ קנין (ומברכי יוסף‬ ‫‪ -‬מספיק ארבעה ‪ /‬חמשה‬ ‫ס"ק י"ב שהאריך מאוד בזה)‪ ,‬אבל מסיק שאינו יכול לומר קי"ל כדבריהם כפי שכתב זה התומים סו"ס כ"ה בקיצור‬ ‫שיעורים‪ ,‬אני פנוי בשעות הערב‪.‬‬ ‫ת"כ על שיטות שאינו מוזכר בשו"ע ורמ"א‪ ,‬אכן עיין בהגהות משפט שלום (שנדמ"ח) שציין לשו"ת פרח מטה‬ ‫אהרן חלק א' סי' קכ"ג שהמוחזק י"ל קי"ל‪ .‬ועיין בערך ש"י סעיף ז' שהביא משו"ת מהרש"ל סי' ד' שמה שיכולים‬ ‫תוכל להגיע לביתי ברחוב המגיד‪.‬‬ ‫לחזור בהם מהפשרה שעשו בהבי"ד בלי קנין הוא תק"ח שיכול לחזור מפשרה לדין אבל אם פוקר בבי"ד‪ ,‬לא עשו‬ ‫תקנתא לרשיעי ואינו יכול לחזור בו‪.‬‬ ‫‪ -‬מצויין‪ ,‬אני גר ממש בסמוך‬ ‫‪ .3‬נתה"מ ס"ק ד'‪ ,‬מר"ן סנהדרין ו' א'‪.‬‬ ‫‪ .4‬דעת הסמ"ע ס"ק י"ח שכתבו שטר בלי קנין בתחילת הדיון מהני‪ ,‬והאו"ת ס"ק ז' ונתה"מ חידושים ס"ק י"ב‬ ‫אליך ‪ -‬שמח דוד‪.‬‬ ‫כתבו דלא מהני‪ ,‬ובשו"ת מהרש"ם חלק ה' סי' מ"ה מאריך בזה‪ ,‬ונוטה שאם כתבו קאמפראמיס שמועיל בדיניהם‬ ‫מהני מדין סיטומתא‪ ,‬וע"ע סי' מ' פרטי דין במחייב עצמו בשטר בדרך הודאה‪ ,‬וה"ה לכאן‪ ,‬והאריכו הפוסקים בזה‪.‬‬ ‫‪ -‬אהה‪ ...‬אם כך אני חושש שאני‬ ‫‪ .5‬ש"ך סי' ע"ה ס"ק ב' מרד"ך בית ב' חדר א'‪ ,‬דלא כדרכי משה שם‪ ,‬ובשו"ת דברי חיים חו"מ סי' ז' שכן עיקר ואם‬ ‫לא רוצה ללמד אותך‪...‬‬ ‫מסרב לדון עד שישליש התובע יש לו דין מסרב‪.‬‬ ‫‪ .6‬כסף הקדשים שם‪ ,‬חכמת שלמה שם ושו"ת האלף לך שלמה חו"מ סי' א'‪ ,‬וע"ע שו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי'‬ ‫‪ -‬מדוע? ‪ -‬לא הבין דוד‪.‬‬ ‫ק"ע‪ ,‬שו"ת מהרש"ם חלק א' סי' ע"ג‪ ,‬וכ"כ בערוך השולחן סי' ד' סעי' ה'‪ ,‬ע"פ הרמ"א סו"ס ד' שמחייבים את הבע"ד‬ ‫לתת משכון לפני הדיון‪.‬‬ ‫‪ -‬כי באיזור שלנו כולם מתקנים‬ ‫‪ .7‬סימן ע"ג סעיף י'‪.‬‬ ‫‪ .8‬בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' נ"א ושו"ת ריא"ז ענזיל סי' צ"ד כתבו שעיקול ע"י ערכאות אינו בכלל הליכה לערכאות‬ ‫אצלי‪ ,‬אני היחיד שעושה זאת‪,‬‬ ‫כאשר כל כוונתו להכריח עי"ז שישבו לדין בבי"ד של ישראל‪ ,‬ואף למה שכתב הרמ"א סימן כ"ו סעיף א' שי"א דמי‬ ‫שהלך לערכאות אין נזקקין לו‪ ,‬אין זה בכלל‪ ,‬וע"כ הלכה רווחת היא שאם א"א לעקל ע"י בי"ד מותר לעקל ע"י‬ ‫אני לא מחפש שיהיה מי שירד‬ ‫ערכאות ובלבד שלא ימשיך לדון בזה לפניהם אלא בפני הבי"ד‪.‬וה"ה שרשאי להבטיח את זכויותיו ע"י ערכאות‪,‬‬ ‫לפרנסתי‪ .‬אולי אם תתחייב לי שלא‬ ‫וכגון לרשום משכנתא על נכסי החייב‪ .‬עיין שו"ת מהרש"ם חלק ג' סוסי' ט' דאם נעשה מדעת שניהם מותר ואין‬ ‫בזה משום מייקר אלילים‪ ,‬דכן כתב שו"ת חת"ס חו"מ סי' ג' שמותר להעלות פראטאקל (הדו"ד שנאמרו מהצדדים‬ ‫תעסוק בזה כאן באיזור שלנו אני‬ ‫בבי"ד) בדיניהם כדי להבטיח עצמו‪.‬‬ ‫יסכים‪.‬‬ ‫‪ .9‬שם‪ ,‬ואמנם הואיל שא"א לעקל בדיניהם בלי הזמנה בערכאות‪ ,‬ע"כ שצריך להזמין את שכנגדו באותו‬ ‫זמן לבי"ד ולהודיע לבי"ד שהזמינו לערכאות לשם עיקול ולא לדון שם‪ ,‬והבי"ד יפסקו היאך לדון בדבר‪.‬‬ ‫וסף | ‪41‬‬ ‫(המשך א‬ ‫בעמוד ב)‬ ‫(המשך בעמוד הבא)‬ ‫לתוכן‬ ‫פסקי דינים‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫על תביעה פחות משוה פרוטה אין ב"ד‬ ‫ישיבת הדיינים‬ ‫‪ -‬אין בעיה‪ .‬אני מתחייב על כך!‬ ‫ג‪ .‬הדיינים צריכים לשבת באימה וביראה‬ ‫חייבים להזדקק‪ ,18‬שאינו ממון לענין‬ ‫ובכובד ראש‪ ,‬שהשכינה מצויה בשעת‬ ‫למחרת התייצב דוד בשעה‬ ‫גזל‪.)19‬‬ ‫הדין‪ ,‬שנאמר 'אלוקים נצב בעדת קל‪,‬‬ ‫היעודה בביתו של שלמה‪ - .‬אני‬ ‫בקרב אלוהים ישפוט'‪( 10‬תהלים פ"ב א')‪.‬‬ ‫עדיין לא בטוח שאני רוצה ללמד‬ ‫שמיעת הטענות‬ ‫ומאימת השכינה המצויה בבי"ד צריכים‬ ‫אותך‪ - ...‬אמר לו שלמה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬בית דין שומעים את הטענות מפי‬ ‫הדיינים להתעטף בסודרין‪( 11‬וכדי שלא‬ ‫‪ -‬מה הבעיה עכשיו? אני כבר‬ ‫יסתכלו אנה ואנה)‪ ,‬ובזמנינו‪ ,‬בכובע‬ ‫בעלי דין עצמם‪ ,‬שמתוך כך יכירו‬ ‫עליון ובגד עליון‪.12‬‬ ‫התחייבתי שאני לא יעסוק בזה‬ ‫בטענותיהם אם הן אמת או שקר‪.20‬‬ ‫כדי שיצא הדין לאמיתו ישימו‬ ‫בשכונה שלנו ‪ -‬לא הבין דוד‪.‬‬ ‫הדיינים לב לדברי בעלי הדין וידקדקו‬ ‫מן הדין‪ ,‬התובע יכול למנות 'מורשה'‬ ‫‪ -‬דברתי היום עם ידיד וסיפרתי‬ ‫בדבריהם‪ ,13‬ומטעם זה אסורים לאכול‬ ‫לו על כך‪ .‬הוא טען באזני שהתנאי‬ ‫('טוען') לטעון טענותיו בפני ב"ד‪,21‬‬ ‫או לשתות בשעת הדיון‪.14‬‬ ‫שעשינו בינינו לא יועיל‪.‬‬ ‫אך הנתבע‪ ,‬לרוב הראשונים אינו יכול‬ ‫מורא שמים‬ ‫כאן כבר הגיע תורו של דוד‬ ‫ד‪ .‬אמרו חז"ל‪ ,‬לעולם יראה הדיין כאילו‬ ‫למנות מורשה‪ .22‬ומכל מקום המנהג‬ ‫‪23‬‬ ‫חרב מונחת על צווארו וגיהנם פתוחה‬ ‫לכעוס ‪ -‬מה אני חשוד בעיניך כמי‬ ‫הוא למנות מורשה ('טוען') לסדר‬ ‫לו מתחתיו‪ ,15‬מאידך‪ ,‬ציינו חז"ל את שכר‬ ‫שאינו עומד במילתו???‬ ‫הטענות‪ 24‬הן לתובע והן לנתבע‪ .‬וראוי‬ ‫הדיינים שדנים את הדין כפי הבנתם‬ ‫‪ -‬חס וחלילה! לא מכך אני חושש!‬ ‫לשם שמים‪.16‬‬ ‫שיציעו הבעלי דין את טענותיהם‬ ‫ההוא טען שאין חלות להתחייבות‬ ‫ובכל זה אין הבדל בין תביעה גדולה‬ ‫כזו‪ ,‬כיון שהיא בגדר 'קנין דברים'‪.‬‬ ‫תחילה‪ ,‬והנסיון יוכיח‪.‬‬ ‫או אפילו קטנה של שוה פרוטה‪( 17‬אבל‬ ‫פירוש ‪ -‬כל הסכם כדי שיהיה בו‬ ‫ועיין עוד בזה בתה"ד סי' ש"ד ע"פ מרדכי ב"ק קצ"ג שאוסר‪ ,‬וכפי ביאור הרמ"א סי' ד' אפילו בדיעבד‪ ,‬ואכן‬ ‫ממש יש צורך לעשות עליו קנין‪,‬‬ ‫בהג"ה אשר"י ב"ק פרק ג' סי' ג' ד"ה וכבר‪ ,‬מתיר עכ"פ בדיעבד‪ ,‬ובאורים סי' ד' ס"ק ה' כתב שהמרדכי‬ ‫איירי בשר עכו"ם אלים וחולק על התה"ד‪ ,‬ובשו"ת רמ"א סי' פ"ו מתיר לעקל‪ .‬ולפי האמור נראה שאם‬ ‫וקנין מועיל רק כאשר חל על דבר‬ ‫אירע הדבר בימים שא"א לקבל עיקול ע"י בי"ד וחושש מהפסד‪ ,‬יכול לעקל ע"י ערכאות‪ ,‬וכשיזדמן לבי"ד‬ ‫שיש בו ממש‪ .‬לפיכך קנין שכל‬ ‫ישלח הזמנה לדון בדיננו‪.‬‬ ‫‪ .10‬סנהדרין ז' א'‪ ,‬סי' ח' סעיף ב'‪ ,‬סמ"ע ס"ק ו'‪ ,‬וראה ברכי יוסף שם משלה"ק‪.‬‬ ‫מהותו הוא לא לעשות‪ ,‬אינו קנין‬ ‫‪ .11‬שם‪ ,‬וסמ"ע סי' ה' ס"ק ט"ז‪.‬‬ ‫(עיין סמ"ע סימן רמ"ה סק"ב וראה‬ ‫‪ .12‬ערוך השולחן סי' ח' סעיף ב'‪.‬‬ ‫בכל זה 'משא ומתן'‪ -‬גליון ט"ו‪ ,‬מדור‬ ‫‪ .13‬סי' ח' סעיף ב' שידון דין אמת לאמיתו‪ ,‬ראה כסף הקדשים שם‪ ,‬ומאזניים במשפט שם‪ ,‬וכן בפרישה‬ ‫סי' א' סעיף ב'‪ ,‬וע"ע סי' ט"ו סעיף ה' לפסוק ע"פ הדברים שדעתו נוטה שהוא אמת‪.‬‬ ‫'קו ההלכה' מאמר 'יורד לאומנותו')‪.‬‬ ‫‪ .14‬ברכי יוסף סי' ח' אות ה' ו' משלה"ק מס' ר"ה נר מצוה אות ל"ב‪.‬‬ ‫‪ .15‬שם‪ ,‬וראה סמ"ע ס"ק ז' ח'‪.‬‬ ‫‪ -‬האם ידידך הוא דיין? מדוע‬ ‫‪ .16‬שם‪ ,‬סי' ח' סעיף ב'‪ ,‬סמ"ע ס"ק ט"ו‪ .‬וראה עוד לעיל סעיף ז'‪.‬‬ ‫שלא נשאל דיין מוסמך על כך?‬ ‫‪ .17‬סנהדרין ח' א'‪ ,‬סי' ו' סעיף א'‪.‬‬ ‫‪ .18‬סי' ו'‪ ,‬ובש"ך שם ס"ק א' מחלוקת הראשונים אם דנין על כלי פחות משווה פרוטה‪ ,‬וע"ע פ"ת שם ס"ק‬ ‫על אתר החליטו השניים לסור‬ ‫א' כמה פרטים בדינים אלה‪.‬‬ ‫אל 'בית ההוראה'‪.‬‬ ‫‪ .19‬סמ"ע ס"ק א'‪.‬‬ ‫‪ .20‬סי' י"ג סעיף ג' וסמ"ע ס"ק י"ב‪ .‬ובסי' י"ז סעיף ו'‪ ,‬שבאם אפשר‪ ,‬לא יהא הדיין שומע מפי המתורגמן‬ ‫‪ -‬צדקו דברי ידידך שאין‬ ‫(ע"פ פירוש הרמב"ם הל' סנהדרין פרק כ"א הלכה ח' במכות ו' ב' הנהו לעוזי)‪ ,‬ונראה שמהטעם האמור‬ ‫נכון להימנע במידת האפשר מקבלת טענות בעלי הדין ב'זום'‪.‬‬ ‫מקום להתחייבות כזו בסתם‪,‬‬ ‫‪ .21‬ראה פרטי דין רבים בדיני הרשאה‪ ,‬וע"ש אם ראוי להיעשות מורשה‪.‬‬ ‫התחייבויות כאלו הן בגדר 'קנין‬ ‫‪ .22‬סי' קכ"ד סעיף א'‪ ,‬ובסמ"ע שם ס"ק א' הביא הטעם‪ ,‬שהנתבע עצמו יש חזקה שאינו מעיז פניו בפני‬ ‫דברים'‪ .‬אך בנידון דידן אני חושב‬ ‫בעל חובו‪ ,‬אך המורשה שלו שמא יטען שקר (משא"כ התובע‪ ,‬שגם הוא עצמו אין לו חזקה שאינו תובע‬ ‫שקר)‪ .‬ועוד‪ ,‬שהתובע הממנה מורשה‪ ,‬הרי הוא מקנה לו את ממון התביעה‪ ,‬והרי עומד במקומו וכאילו‬ ‫שתוכל ללמד את דוד את סודות‬ ‫הוא התובע עצמו‪ ,‬משא"כ הנתבע‪ ,‬שאין לו מה להקנות למורשה‪.‬‬ ‫המקצוע בהשקט ובביטחה‪ .‬אתה‬ ‫‪ .23‬הסמ"ע בסי' י"ז ס"ק י"ד כתב שכל שבאו לדון לפני דיינים קבועין הו"ל כקיבלו עליהם לדון כן‪ ,‬ואין‬ ‫לנו אחר הקבלה כלום‪ .‬וכתב הש"ך בסי' קכ"ד ס"ק א'‪ ,‬שאם התובע מעכב על כך‪ ,‬אין לקבל מורשה של‬ ‫לא צריך לחשוש שהוא יעסוק בזה‬ ‫הנתבע‪ .‬וכתב התומים ס"ק א‪ ,‬שכהיום נתפשט המנהג בכל מקומות דמעמידין התובע ונתבע מורשה‬ ‫בשכונתכם ויקפח את פרנסתך‪.‬‬ ‫בלי שטר הרשאה‪ ,‬והיינו משום דהוה כקבלו עליו‪ .‬אבל בהגיע הדבר לידי הכחשה‪ ,‬נוהגים מבלי לסמוך‬ ‫אמורשה‪ ,‬וצריך בע"ד להיות עומד בבית דין‪ ,‬ויקום בפניו כחשו‪ ,‬ומנהג יפה הוא‪.‬‬ ‫•••‬ ‫‪ .24‬והיינו טענות של אמת‪ ,‬ולא כעורכי הדיינים‪ ,‬המלמדים לטעון שקר‪ .‬ראה מפרשי המשנה אבות פרק‬ ‫א' משנה ח'‪ ,‬כתובות פ"ה ב' שר"נ יעץ לקרוביו‪ ,‬וב"ח סי' י"ז ס"ק י"ב‪ ,‬ופתחי תשובה שם ס"ק ט"ו‪ ,‬וסי' ט"ו‬ ‫‪ | 42‬א‬ ‫(המשך בעמוד ג)‬ ‫וסףמגמ' שבת קי"ט א' להפך בזכותו של ת"ח‪ .‬ע"ע בכסף קדשים באריכות כמה פנים בזה‪.‬‬ ‫סעיף א'‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מעשה שהיה‬ ‫קו ההלכה‬ ‫ה'חתם סופר' (יורה דעה סימן‬ ‫קבלת קנין במשא ומתן‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫ט') דן במקרה דומה‪ .‬ר' דוב‬ ‫בהרבה שטרות כתוב הנוסח 'וקנינא מיניה בבית דין חשוב'‪ ,‬אך בפועל אין עושים קנין‪,‬‬ ‫השוחט לימד לר' חיים את מלאכת‬ ‫ובוודאי שאין עושים זאת בפני בית דין חשוב‪.‬‬ ‫השחיטה‪ ,‬והתנה עמו שלא ישחט‬ ‫אם כן‪ ,‬למה בכלל כותבים את הנוסח הזה?‬ ‫במקום שהוא עצמו‪ ,‬ר' דוב‪ ,‬כבר‬ ‫שוחט‪ְ .‬מ ַח ֵדׁש ה'חתם סופר' שתנאי‬ ‫היטב חו"מ סי' קכט ס"ק טז)‪ ,‬ומזה נראה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫זה מחייב את ר' חיים אפילו אם לא‬ ‫שלמדו שדי בזה שהמתחייב גילה דעתו‬ ‫הסיבה לכתיבת נוסח זה היא‪ ,‬שבהרבה‬ ‫שרוצה להתחייב בגמירות דעת (שהרי כיון‬ ‫מענייני משא ומתן ישנם תנאים המוגדרים‬ ‫נשבע עליו‪ .‬התחייבות זו היא חלק‬ ‫שכתב 'כאילו נעשה בב"ד'‪ ,‬מבואר שבאמת‬ ‫בהלכה כ'אסמכתא'‪ ,‬כלומר שאם אדם‬ ‫מהתשלום שדורש ר' דוב עבור‬ ‫לא נעשה בפני ב"ד‪ ,‬ואין כאן הודאת בע"ד‪.‬‬ ‫מתחייב או קונס את עצמו בתנאי מסויים‪,‬‬ ‫לימוד המלאכה ועל כך התחייב ר'‬ ‫והטעם לנוסח זה הוא או משום שהודאה‬ ‫אמדו חז"ל את דעתו שאינו גומר דעתו‬ ‫גמורה מיחזי כשקרא‪ ,‬כדלהלן‪ .‬או שזה אגב‬ ‫להתחייב באמת‪ ,‬ואסור לצד השני לתבוע‬ ‫חיים‪ .‬משכך אם יעבור ר' חיים על‬ ‫הנוסח 'דלא כהשטאה ודלא כהשבעה'‪,‬‬ ‫ממנו את התחייבותו (חו"מ סי' רז סעיפים‬ ‫תנאי זה הרי הוא עובר בלאו של‬ ‫ששם באמת סגי בנוסח זה של גילוי דעת‪,‬‬ ‫ב ט)‪.‬‬ ‫'לא תעשוק שכר שכיר'‪ .‬שהרי גוזל‬ ‫שאין כוונתו להשטאה או להשבעה)‪.‬‬ ‫אחד הפתרונות לבעיה של 'אסמכתא'‬ ‫ממנו את שכרו עליו התנה עמו‬ ‫אמנם‪ ,‬מפשטות דברי הפוסקים נראה‬ ‫מבואר בגמרא (נדרים כז‪ ,):‬שאם עושים‬ ‫שהביאור הוא שמאחר והודאת בעל דין‬ ‫קנין על ההתחייבות בפני ב"ד חשוב‪ ,‬הרי‬ ‫בעבור שילמד אותו את המלאכה‪.‬‬ ‫כמאה עדים‪ ,‬הרי זה שכתב כך בשטר‬ ‫בודאי גמר בדעתו להתחייב‪ ,‬וההתחייבות‬ ‫יודע שב"ד יאמינו למה שכתוב בשטר‪,‬‬ ‫חלה‪.‬‬ ‫החת"ס אף מסיים שם דבריו‬ ‫ויחייבוהו בהתחייבות זו‪ ,‬וממילא גם הוא‬ ‫וחידשו הראשונים‪ ,‬שאם כתבו בשטר‬ ‫ופוסק שעל בית דין לכוף אותו‬ ‫גומר בדעתו ומתחייב‪ .‬ולפי זה‪ ,‬הנוסח‬ ‫שעשו קנין בב"ד חשוב‪ ,‬אף אם באמת לא‬ ‫לקיים תנאי זה‪.‬‬ ‫צריך להיות שנעשה הקנין בב"ד חשוב‪,‬‬ ‫עשו כן ‪ -‬ההתחייבות חלה‪ ,‬משום שהודאת‬ ‫ולא 'כאילו נעשה'‪ ,‬שהרי שהרי לשון זה‬ ‫בעל דין כמאה עדים דמי (סי' רז סעי' טו)‪,‬‬ ‫(ועיין עוד בתשובות 'חסד‬ ‫מורה שבאמת לא נעשה בבי"ד חשוב‬ ‫והיינו שבכתיבת נוסח זה הרי אנו יודעים‬ ‫לאברהם' יו"ד סימן ס"ט מה שכתב‬ ‫(ראה שו"ת ראנ"ח סי' סו)‪.‬‬ ‫שגמר בדעתו להתחייב ולהקנות (סמ"ע‬ ‫ומה שאין בנוסח זה 'מיחזי כשקרא'‪ ,‬שהרי‬ ‫שם ס"ק מב)‪.‬‬ ‫על כך לה'חתם סופר'‪ ,‬ואף שנחלק‬ ‫כותב בשטר דבר שלא היה ולא נברא‪ ,‬הוא‬ ‫אמנם לשון 'דלא כאסמכתא' בלבד‪ ,‬אינו‬ ‫עליו בגופא דעובדא התם‪ ,‬מכל‬ ‫משום ששקר זה הוא לחייב את עצמו‪ ,‬ולא‬ ‫מועיל‪ ,‬שהרי אנו רואים שיש בו אסמכתא‪,‬‬ ‫מקום נראה בעליל שמודה לדבריו‬ ‫להוציא ממון מאחרים (תוס' ב"מ יב‪ :‬ד"ה‬ ‫ומה מועיל שכתב דלא כאסמכתא (סי' רז‬ ‫שאם התנו על כך מלכתחילה‪ ,‬הרי‬ ‫כותבין‪ ,‬ב"ב מד‪ :‬ד"ה דלא‪ .‬ביאור הגרי"פ‬ ‫סעי' יח וסמ"ע ס"ק נא‪ .‬ורק במקום שאינו‬ ‫לספר המצוות לרס"ג עשה כב דף קנח‬ ‫אסמכתא גמורה מועיל נוסח זה‪ .‬סי' קיג‬ ‫שתנאי זה הוא חלק מהתשלום‬ ‫ע"א‪ ,‬ודרך אמונה הל' מעשר שני פ"ה ה"י‬ ‫סעי' א ודרישה סעי' ד‪ ,‬ועי' קצוה"ח סי' יב‬ ‫עבור הלימודים ואינו יכול לפטור‬ ‫ביאור ההלכה ד"ה וכן‪ .‬אבל ראה מאירי‬ ‫ס"ק ג)‪ .‬אך אם כתב שהקנין נעשה 'באופן‬ ‫את עצמו בכך בשום טצדקי‬ ‫ומהרש"ל גיטין יג‪ :‬פנ"י קידושין כו‪ :‬שו"ת‬ ‫המועיל'‪ ,‬או 'בענין שאין בו אסמכתא' ‪-‬‬ ‫חתם סופר אה"ע ח"א סי' קמז‪ ,‬ושו"ת‬ ‫הרי ההתחייבות חלה (ט"ז לסעיף יח שם)‪.‬‬ ‫שבעולם‪ .‬עוד ראה בשו"ת 'נצח‬ ‫מנחת יצחק ח"ח סי' קמא שרק במקום‬ ‫והנה‪ ,‬יש קדמונים שכתבו הנוסח 'שיהא‬ ‫ישראל' (גרוסמן) סימן מ"ב מה‬ ‫צורך גדול התירו לשקר בזה‪ .‬ולמעשה‪,‬‬ ‫כח לשטר זה כאילו נעשה בבית דין חשוב'‬ ‫שכתב בזה‪).‬‬ ‫בכל הדורות כתבו כך בנוסחאות השטרות‪,‬‬ ‫(נחלת שבעה סי' כב וסי' כה‪ ,‬וכן משמע‬ ‫וסמכו על כך שאין בזה איסור שקר)‪.‬‬ ‫בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' אלף רפח‪ ,‬ובאר‬ ‫© כל הזכויות שמורות ל‪ BHI‬מכון לחושן משפט ובית הוראה עץ חיים‬ ‫הדפסה והפצה ע"י הוצאה לאור צוף ‪ -‬נתן פלדמן‬ ‫לקבלת הגליון במייל‪:‬‬ ‫‪mm@businesshalacha.com‬‬ ‫טלפון‪ 02-6504055 :‬דוא"ל‪zuf@zuf.co.il :‬‬ ‫Ž˜’ЁŒ‬ ‫יצחק מירסקי ‪ 17‬י‪-‬ם‬ ‫לדיני תורה‪ ,‬שאלות בדיני ממונות‪ ,‬ריבית‪ ,‬צוואות‪ ,‬דיני מקח וממכר בשבת ויו"ט‪ ,‬או לכל ענין‬ ‫‪zuf@zuf.co.il | 02-6504055‬‬ ‫הקשור לגליון אפשר להתקשר‪:‬‬ ‫‪BHI | 1937 Ocean | Brooklyn, NY 11230 | 877-845-8455‬‬ ‫‪| ask@businesshalacha.com | www.businesshalacha.com‬‬ ‫אוסף | ‪43‬‬ ‫לתוכן‬ ‫גליון מספר ‪375‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫תשפ"ז ‬ ‫‬ ‫מראשי ורבני חבורות בישיבת מיר‬ ‫אם יש בהקדמת תפלתו לתפלת הציבור משום לא תתגודדו ⧫ הרב אורי יצחקי‬ ‫חלה שנתערבה בחולין ונאכלה חתיכה אחת מהתערובת ⧫ הרב משה מרדכי כהן‬ ‫נתערבו החלות של לחם משנה לאחר הברכה (ספק ברכות בתערובת) ⧫ הרב אברהם זנגר‬ ‫יין ספק מא"י אם יכול לחתום 'הגפן' ותוכ"ד לומר 'גפנה' ⧫ הרב זאב פראנק‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫איסור לשון הרע בדרך מכתב ⧫‬ ‫שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת‪( ,‬אבל בלא שעה עוברת‪ ,‬יתפלל‬ ‫הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה‬ ‫הרב אורי יצחקי‬ ‫וע"ל סימן מ"ח)‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולכאורה בשביל רווח קלוש של התחלת התפלה עם הנץ ממש צ"ע‬ ‫אם כדאי להיכנס בחשש של איסור על שו"ע מפורש כדי להרוויח‬ ‫אם יש בהקדמת תפלתו לתפלת הציבור‬ ‫מעלת הנץ‪ ,‬ואף שהיא מעלה גדולה ומותר להתפלל אפילו ביחידות‬ ‫כדי להרוויח תפלה בנץ החמה כדמוכח במשנה ובגמרא ברכות פ"ג‬ ‫משום איסור לא תתגודדו‬ ‫וביה"ל סימן נ"ח ד"ה ומצוה מן המובחר‪ ,‬אך לא שמענו שמותר‬ ‫א‪ .‬ידוע שיש כמה שיטות בחישוב זמן הנץ החמה‪ ,‬אם לפי זמן הנץ‬ ‫לעבור איסורים עבור זה‪.‬‬ ‫הנראה או האסטרונומי וכן בענין נץ הנראה יש דעות בצורת החישוב‬ ‫ד‪ .‬ואולי יש לומר דאין איסור זה חמור כ"כ שהרי מצינו שאם השעה‬ ‫באותו מקום אם כפי המקום הגבוה בעיר או השכונה ואם מנכים‬ ‫עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת‬ ‫הרים קרובים או רחוקים ועוד צדדים וצדדי צדדים בהלכה שאכמ"ל‪,‬‬ ‫מותר להקדים‪ ,‬וא"כ דלמא המעלה של התחלת התפלה מיד בנץ החמה‬ ‫וצריכים הרב וגבאי המנין לקבוע את הזמן לאותו מנין‪.‬‬ ‫נחשבת כצורך ונכללת במה שהתיר השו"ע במש"כ "או לסבה אחרת"‪.‬‬ ‫ומצוי שגם אחר שהוחלט ע"י הרב והגבאים להתפלל בבית הכנסת‬ ‫אך יש לדון לפלפל גם בזה‪ ,‬די"א שזמן הנץ אינו מצומצם כ"כ‪ ,‬אלא‬ ‫בזמן מסוים המפורסם בלוחות ביהכנ"ס‪ ,‬יש יחידים שדעתם ‪ -‬ע"פ‬ ‫זמנו נמשך מעת ההתנוצצות הראשונה של גלגל החמה במזרח עד‬ ‫מה שביררו את ההלכה כשהגיעו להוראה או ע"פ הרב שהולכים לפי‬ ‫עלית כל גלגל השמש על הארץ‪ ,‬וכל זמן זה הוא בכלל המעלה של‬ ‫פסקיו שאינו רב ביהכנ"ס שבו הם מתפללים ‪ -‬שהזמן שנקבע מוקדם‬ ‫תפלה בנץ החמה‪ ,‬וזמן זה הוא כ ‪ 3‬עד ‪ 5‬דקות‪ ,‬וא"כ אין ההפסד כ"כ‬ ‫יותר או מאוחר יותר מהזמן שראוי להתפלל בו ע"פ דעתם‪ ,‬וכה"ג‬ ‫להמתין ע"מ שלא לעבור על א יסור של הקדמת תפלתו לתפלת‬ ‫עומדים בספק איך לנהוג למעשה‪ ,‬האם להתחיל להתפלל בזמן שלהם‬ ‫הציבור‪ .‬אך יש סוברים שזמן הנץ הוא במדויק בזמן התנוצצות‬ ‫או להתחיל להתפלל בזמן שנוהגים הציבור‪.‬‬ ‫השמש הראשונה‪ ,‬ולפי שיטה זו [שמחזיקים בה הרבה פוסקים] אין עצה‬ ‫ב‪ .‬הנה אם זמנם מאוחר לזמן הציבור‪ ,‬יש צד גדול להורות להם‬ ‫זו מספיקה‪ ,‬והדרינן לספק דידן אם יש להתיר הקדמת התפלה‬ ‫שיאחרו את תחילת תפלתם‪ ,‬ואע"פ שיפסידו בזה את עיקר מעלת‬ ‫לתפלת הציבור עבור תפלה בנץ החמה‪.‬‬ ‫תפלת הציבור שהיא להתחיל בשווה עם הציבור (כמבואר בפמ"ג סי' ק"ט‬ ‫ה ‪ .‬אך באמת אם רצונו להתפלל בנץ החמה לפי שיטתו‪ ,‬יכול לצאת‬ ‫א"א סק"ב הו"ד בביה"ל שם ריש הסימן‪ ,‬וכן במשנ"ב סי' ס"ו סקל"ה בשם א"ר‬ ‫חוץ לביהכנ"ס ולהתפלל ביחידות‪ ,‬כמוש"כ המשנה ברורה בסימן צ‬ ‫"לכתחילה נכון להתחיל בשוה עם הציבור"‪ ,‬ובתשובות וכתבים לחזו"א (שם) דיש‬ ‫ס"ק ל"ד בשם הב"ח‪ ,‬דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך‪,‬‬ ‫לדלג פסוד"ז אם יוכל להיות במעלה זו להתחיל יחד עם הציבור בשוה)‪ ,‬אך כנגד‬ ‫יצא מבהכ"נ ויתפלל בביתו‪ ,‬ואפשר דבשביל לימוד התורה ג"כ מותר‬ ‫זה הרי לשיטתם מתפללים קודם הנץ החמה שיוצאים יד"ח רק בדיעבד‬ ‫לעשות כן‪ ,‬וכן משמע בספר מאמר מרדכי‪ ,‬אך שם איירי לענין תפילת‬ ‫או בשעת הדחק‪ ,‬כמבואר בשו"ע ובמשנ"ב ריש סימן פ"ט שרק בדיעבד‬ ‫מוסף ואפשר דה"ה לענין שחרית‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יש להתפלל מעלוה"ש‪ ,‬ומשמע שאפילו דקה קודם הנץ הוא בכלל‬ ‫ויש להטעים קצת את ההלכה שחייב לצאת מביהכנ"ס אע"פ שמפסיד‬ ‫דיעבד‪ ,‬ובפרט שגם אם מתחיל אחר הציבור עדין יש בזה מעלה של‬ ‫תפלה בציבור‪ ,‬דבטעם האיסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור‬ ‫תפלה בציבור‪ ,‬וידוע שנחלקו בזה עד כמה יאחר ועדין נחשבת כתפלה‬ ‫כשנמצא עם הציבור‪ ,‬כתב המשנה ברורה שם בשם האורחות חיים‬ ‫בציבור‪ ,‬דבמשנ"ב בסימן ס"ו ס"ק ל"ה מבואר שעיקר תפלת הציבור‬ ‫ש הטעם מפני ש הוא כמבזה את הצבור‪ ,‬ומסברא נראה שאין להקדים‬ ‫הוא להתחיל ממש בשוה‪ ,‬ורק שיעור מצומצם מאוד מותר להקדים‬ ‫תפלתו כשעומד בציבור ע"מ להרויח תפלה בציבור כיון שאדרבה בזה‬ ‫דהיינו הפסוק ד' שפתי וגו' דבזה המעט ודאי ליכא קפידא דאין ניכר‬ ‫מבזה את הציבור‪.‬‬ ‫כלל הקדמתו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ובשו"ת בצל החכמה ח"ד סי' ג' כתב דמסתבר‬ ‫דכל זמן שהציבור בברכה ראשונה שפיר דמי לכתחילה ואפשר דאפילו‬ ‫ו ‪ .‬עוד טעם גדול שלא להקל בזה‪ ,‬דידוע שנחלקו הראשונים אם‬ ‫עד סוף ברכת אתה קדוש‪ ,‬ובנידו"ד תלוי מאוד בהפרש הזמנים‪ ,‬ע"פ‬ ‫מעלת הנץ היא בק"ש או בתפלה‪ ,‬ואע"פ שגם לפי הצד שמעלת הנץ‬ ‫רוב אינו אלא כדקה או שתים‪ ,‬אך לפעמים הוא כשלוש ארבע דקות‬ ‫היא בק"ש ולא בתפלה אין מורים לקרוא ק"ש ביחידות לפני הנץ‬ ‫ויותר‪ ,‬אעפ"כ לכאורה זה עדיף מאשר להתפלל בדיעבד לפי הנץ‪.‬‬ ‫ולהמתין זמן רב עד תפלת הציבור‪ ,‬יש בזה טעמים נוספים‪ ,‬חדא‬ ‫משום שיש ספק מה יעשה עם הברכות‪ ,‬דאם יברך יצטרך לסמוך‬ ‫ג ‪ .‬אך אם זמנם מוקדם לזמן שנקבע ע"י הציבור במקום זה‪ ,‬צ"ע איך‬ ‫גאול"ת וממילא יתחייב להתפלל‪ ,‬ואם לא יאמר את הברכות מבטל‬ ‫ינהגו‪ ,‬דאם יקדימו להתפלל קודם הציבור נכנסים בכמה חששות‪,‬‬ ‫את תקנת חז"ל שתיקנו לקרוא ק"ש עם הברכות שהיא תקנה חמורה‬ ‫האחד דלפי המשנ"ב מפסידים את עיקר תפלת הציבור‪ ,‬דע"פ רוב יש‬ ‫מאוד עיין במשנ"ב וביה"ל בסוף סימן מ"ו‪ ,‬וידועים דברי הרשב"א‬ ‫בהקדמה יותר משיעור הזמן של אמירת הפסוק ה' שפתי תפתח וכו'‪.‬‬ ‫שכשיש ספק על ק"ש ועל הברכות שמעיקר הדין הי' צריך לקרוא‬ ‫אך חמור יותר הוא האיסור להקדים תפלתו לתפלת הציבור‪ ,‬דיעוין‬ ‫ק"ש בלא בר כות דאין הברכות מעכבות‪ ,‬אעפ"כ כתב הרשב"א שיקרא‬ ‫בשו"ע בסימן צ' ס"י‪ :‬כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו‬ ‫עם הברכות ד כך הית ה הת קנה ש כל זמן ש קורין חייב לקרות כעיקר‬ ‫לתפלת ציבור‪ ,‬אלא אם כן השעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי‬ ‫ל הער ות והאר ות וכ ן לקבלת הגליון במייל ‪8456389@ GM A I L . C OM‬‬ ‫‪ | 44‬אוסף‬ ‫‪2‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בעצמו לא ס"ל להקל בזה‪ ,‬וכן דעת גדולי הפוסקים בני זמננו שהבאנו‬ ‫הת קנה ובברכותיה ‪ ,‬כמבואר בסימן ס"ז ובמשנ"ב שם ס"ק ד'‪.‬‬ ‫לעיל וכ"ד המשנ"ב‪ ,‬לכן לענ"ד אין להקל כלל‪ ,‬ובפרט בנידו"ד‬ ‫מעתה כיון שיש ספק בדבר אם מעלת הנץ בתפלה‪ ,‬אין לו לעבור‬ ‫שמקדימים ע"מ להרויח זמן הנץ החמה לפי שיטתם‪ ,‬פשיטא שאין‬ ‫איסור של מקדים תפלתו לתפלת הציבור עבור ספק מעלה‪.‬‬ ‫אונסם ידוע‪ ,‬וע"פ רוב אין גם לתלות שממהרים ע"מ להספיק קדושה‬ ‫עם הציבור דבעינינו חזינן שממהרים תפלתם וגומרים לפני הש"צ‬ ‫ז‪ .‬שו"ר שכ"פ גדולי הפוסקים ‪ -‬הגרש"ז אויערבאך זצ"ל והגרי"ש‬ ‫זמן מספיק שגם אם היו מתחילים עם הציבור היו מספיקים לקדושה‪.‬‬ ‫אלישיב זצ"ל‪ ,‬הו"ד תפילה כהלכתה פרק ג' הערה ל"ז‪ ,‬דאף שהתירו‬ ‫לזהירים להתפלל ביחידות כותיקין‪ ,‬זה הוא רק שאינם מתפללים במנין‬ ‫יב ‪ .‬עוד התעוררתי לטעם נוסף שלא להקל בזה כלל‪ ,‬והוא משום‬ ‫כלל‪ ,‬אך אם הוא מתפלל עם הציבור ורואה שהם יאחרו את שעת הנץ‬ ‫חשש שעוברים בזה על איסור לא תתגודדו!! ואע"פ שלא ראיתי‬ ‫החמה‪ ,‬ולא יתפללו כותיקין‪ ,‬אסור לו להתפלל ביחידות משום שאסור‬ ‫בפוסקים שיעוררו ע"ז ויצרפו טעם זה לדעת המחמירים‪ ,‬אולי סגי‬ ‫להקדים תפילתו לתפילת הציבור‪ ,‬וצריך לצאת חוץ לבית הכנסת כדי‬ ‫להו בטעם השו"ע‪ ,‬אך יש לדון אם שייך הך טעמא‪.‬‬ ‫שלא לבזות את הציבור‪ .‬ובשם מרן הגריש"א זצ"ל הובא שם שאסור‬ ‫הנה כבר כתבנו במאמר בשבוע הקודם כמה כללים בענין לא‬ ‫לו גם לצאת‪ ,‬אלא יקרא קריאת שמע לפני הנץ‪ ,‬וימתין לציבור‪ ,‬מפני‬ ‫תתגודדו‪ ,‬ונסכם בקצרה‪ ,‬דשני טעמים לאיסור – משום שתי תורות‬ ‫שעיקר התפילה כוותיקין היא אמירת קריאת שמע לפני הנץ החמה‪.‬‬ ‫ומשום מחלוקת‪ ,‬ושייך אפילו במנהג כש"כ בדין והלכה‪ ,‬גם כתבו‬ ‫[וראיתי בספר משנה אחרונה בהערות לסימן פ"ט הערה כ"ד שכתב שהגרי"ש‬ ‫הפוסקים ששייך האיסור גם ביחיד העושה לעצמו בתוך הציבור‪ ,‬ולא‬ ‫אלישיב זצ"ל הולך בשיטת זקינו בעל ה'לשם' (הובא בקובץ תורני 'ישורון' יח‪,‬‬ ‫התירו רק בכגון אמירת תחנון ונפילת אפים שהתפשטו מנהגים‬ ‫ובקובץ מפרשים על המעשה רב הנ"ל) שכתב לתרץ קושיית הגרנ"ה (במעשה רב‬ ‫ידועים בכל הקהילות וגם בא"י התקבצו אנשים מקהילות רבות‬ ‫שם) על הגר"א‪ ,‬דהא דמבואר בגמרא בברכות שיתפלל ותיקין גם בלא מנין עשרה‪,‬‬ ‫במקום אחד וכ"א מחזיק במנהגו שנהג במקומו‪.‬‬ ‫הכוונה רק על קריאת שמע לבד‪ ,‬ולא על תפילת שמו"ע]‪.‬‬ ‫וחשבתי אולי יש להתיר בנידו"ד משום שיש בזה מנהגים חלוקים‬ ‫ח‪ .‬וראיתי בשו"ת יביע אומר [חלק ב' ‪ -‬אורח חיים סימן ז'] שנטה קו‬ ‫בחישוב זמן הנץ‪ ,‬וכל אחד עושה כמנהגו‪ ,‬ואע"פ שהוא מחלוקת‬ ‫להקל בכ"ז‪ ,‬וסמך על דברי המאירי בברכות (דף כ"ז) ד"ה יתבאר‪ ,‬שכתב‬ ‫הפוסקים כבשאר ענפי התורה‪ ,‬ניכר לכל שעושה כמנהגו‪ .‬אבל לענ"ד‬ ‫וז"ל‪ :‬ומ"מ עכשיו נהגו קצת חכמים להקדים תפלתם לתפלת הצבור‬ ‫אין בזה כדי להתיר‪ ,‬דהא בכל מקום שייך למימר הכי וביטלת את כל‬ ‫בשבתות וימים טובים‪ ,‬מפני שרוב ההמון מטרידן‪ ,‬ואין יכולין לכוין‪.‬‬ ‫האיסור‪ ,‬וע"כ דלא התירו אלא בכגון תחנון ולא במחלוקת הפוסקים‬ ‫ע"כ‪ .‬ולא הבנתי כלל ראיה זו‪ ,‬דמשמע שהבין בדברי המאירי שאותם‬ ‫לגבי דין מדיני התורה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫החכמים התפללו בביכנ"ס בשעה שהציבור התפללו שם אלא‬ ‫שהקדימו תפלתם לתפלת הציבור‪ ,‬וא"א לפרש כן‪ ,‬שהרי אותם‬ ‫החכמים חששו לטירדה מחמת רוב ההמון ואין יכולים לכוין‪ ,‬וא"כ‬ ‫מה הרויחו במה שהתפללו בביכנ"ס לפני הציבור‪ ,‬אכתי ההמון‬ ‫הרב משה מרדכי כהן‬ ‫מטרידם‪ ,‬אלא שע"כ ס"ל למאירי שטעם האיסור במקדים תפלתו‬ ‫משום שאינו מתפלל בציבור‪ ,‬ובכה"ג שהציבור מטרידו אין לו לחוש‬ ‫חלה שנתערבה בחולין ונאכלה‬ ‫לתפלת הצבור ד תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ולכן לא התפללו‬ ‫כלל בביהכנ"ס עם הציבור‪ ,‬ומה ראיה יש לנידו"ד‪.‬‬ ‫חתיכה אחת מהתערובת‬ ‫ט‪ .‬עוד סמך שם על שו"ת פרי תבואה (סי' סח)‪ ,‬שכתב שהמאריך‬ ‫בתפלתו יוכל להתחיל תפלת י"ח מקודם שיתחילו הצבור ויסיים‬ ‫מ ע ש ה ב א ש ה ש ה כ י נ ה כ מ ה ע ש רו ת ל ח מ נ יו ת ק ט נ ו ת ( כ א ר ב ע י ם )‬ ‫עמהם‪ .‬ונסמך על דברי תר"י שכ' הטעם שם משום שצריך אדם‬ ‫ו ה פ ר י ש ה א ח ת מ ה ן ל ח ל ה ו א ח " כ ה כ נ י ס ה או ת ם ל א פ י ה ל ת נ ו ר‬ ‫להתפלל עם הצבור‪ .‬והרי לענין תפלה עם הצבור סגי בהכי כשמתחיל‬ ‫ו ה כ נ י ס ה ב ט ע ות ג ם א ות ה א ח ת ש ה פ ר י ש ה ל ח ל ה‪ ,‬ו א ח ר ה א פ י ה ש כ ב ר‬ ‫או מסיים לבד עם הצבור‪ ,‬דבלא"ה אין המתפללים אומרים מלה‬ ‫נ א כ ל ה א ח ת מ ה ם נ ו ד ע ל ה ש ה ל ח מ נ י ה ה א סו ר ה נ ת ע ר ב ה ו א י ן כ ל‬ ‫במלה‪ ,‬ובשעה שזה או' ברכת מגן אברהם‪ ,‬השני אומר ברכת אתה‬ ‫א פ ש רו ת ל ה כ י ר ה ‪.‬‬ ‫חונן‪ ,‬ואפ"ה מקרי תפלה עם צבור‪ .‬וכו'‪ .‬ע"ש‪ ,‬ע"כ‪ ,‬אך המשנ"ב לא‬ ‫תערובת יבש ביבש בשאר איסורים ובתרומה וחלה‬ ‫הביא את טעמו של הרבינו יונה אלא את טעמו של האורחות חיים‬ ‫שמבזה את הציבור‪.‬‬ ‫בשו"ע סימן ק"ט סעיף א' מבואר שבשאר איסורים אם נתערבה‬ ‫י‪ .‬עוד נסמך על הנהגת הפר"ח (מובא בס"ס תצ"ו) שהיה במצרים ביו"ט‬ ‫חתיכה של איסור בחתיכות של היתר מאותו המין והתערובת היא‬ ‫שני ודעתו לחזור‪ ,‬ואחר שהניח תפלין בביתו וקרא ק"ש‪ ,‬הלך לבהכ"נ‬ ‫יבש ביבש והי ינו שהחתיכה עומדת בפני עצמה אלא שנתערבה‬ ‫והתפלל תפלת י"ח‪ ,‬וכתב ‪ -‬ואעפ"כ כשמקצת העם קמו סמוך‬ ‫באחרות ואינה ניכרת בינהם‪ ,‬מעיקר הדין חתיכת האיסור בטילה‬ ‫לחתימה דאמת ויציב‪ ,‬קמתי והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם‪,‬‬ ‫ברוב‪ ,‬ורק אם היא חתיכהראויה להתכבד מדרבנו אינה בטילה מפני‬ ‫שהאריכות אחר שמסיימים הכל יש בו היכר טפי מההתחלה‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫חשיבותה‪ ,‬כדאיתא בריש סימן ק"א והיא סוגית הגמ' דף ק‪.‬‬ ‫ולענ"ד גם מזה אין ראיה‪ ,‬דמש"כ ש"כשמקצת העם קמו סמוך‬ ‫אולם בנידון דידן מי ירי בחלה שדינה כתרומה ותרומה שנתערבה‬ ‫לחתימה דאמת ויציב ‪ ,‬קמתי והתחלתי להתפלל קודם שיתחילו הם"‪,‬‬ ‫בחולין יבש ביבש דרשינן בספרי שלעולם אינה בטילה ברוב בפחות‬ ‫משמע שלא היתה כאן הקדמה רק של זמן מועט‪ ,‬והלא גם המשנ"ב‬ ‫ממאה‪ ,‬ועיין רש"י חולין דף צ"ט‪ .‬ובתוס' ב"מ נ"ג‪ .‬את מקדשו ממנו‬ ‫כתב בסימן ס"ו שבזמן מועט אין קפידא‪ ,‬ובפרט שהקפיד לקום רק‬ ‫שאם נפל לתוכו הוא מקדשו מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה‪,‬‬ ‫אחר שהעם קמו דאז לא היה ניכר הקדמתו‪[ ,‬ומסתמא הצניע גם את‬ ‫וכן הוא במשנה סופ"ק דחלה‪ ,‬ובפשטות הוא דין דרבנן וקרא‬ ‫הכריעה במגן אבות לעשותה באופן שאינו ניכר דאל"כ מה הרויח במה שקם עם‬ ‫אסמכתא בעלמא עיין רש"י נדה מ"ז‪ .‬ורמב"ם פ"ט ממאכלות אסורות‬ ‫הציבור כיון שהקדמתו תהא ניכרת תיכף ומיד בכריעה]‪.‬‬ ‫הי"ג‪ ,‬ותוס' ב"מ נ"ג‪ .‬ואמנם עיין רעק"א בגליון הש"ס שם‪.‬‬ ‫יא‪ .‬עוד כתב להוסיף צדדים להקל בזה‪ ,‬לפי טעם המבואר בארחות‬ ‫והנה בעלמא אם נתערבה החלה בשאר חתיכות ואין מאה כנגדה‬ ‫חיים (ה' תפלה אות סט) בשם הר"ש [והביאו המשנ"ב בסימן צ']‪ ,‬דה"ט לפי‬ ‫מהני לישאל על החלה בפני שלשה ולבטלה (כדין נדר) ולחזור ולהפריש‬ ‫שהוא כמבזה את הצבור‪ ,‬והביא משו"ת יד אליהו מלובלין (סי' ז)‪,‬‬ ‫כראוי אבל כיון שכבר נאכלה לחמניה אחת מהתערובת‪ ,‬שוב אין‬ ‫שאם גלוי לכל אונסו ונראה שמחמת האונס מקדים תפלתו להם‪,‬‬ ‫לישאל על ההפרשה כי אז יתברר למפרע שאכל טבל שלא הופרשה‬ ‫מותר לו להתפלל בבהכ"נ‪ ,‬כיון דלא שייך ה"ט שהוא בזיון לצבור‬ ‫ממנו חלה וכמבואר ברמ"א יו"ד סימן שכ"ג‪ ,‬ועיין בש"ך שם סק"ו‬ ‫כשמקדים עצמו להתפלל‪ .‬וה"נ בנ"ד אם ידוע לצבור ההוא שהאדם‬ ‫שאף שאם לא ישאל נמצא שאכל חלה‪ ,‬מ"מ להרבה פוסקים החלה‬ ‫הזה רגיל להאריך בתפלתו‪ ,‬לא חשיב כמבזה את הצבור‪ ,‬שניכר הדבר‬ ‫בטילה ברוב משא"כ טבל שאסור לכו"ע‪ ,‬ואף שסברא זו שיכא בחלת‬ ‫שעושה כן לסיים עמהם ולשמוע קדושה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫חו"ל שלהרבה פוסקים בטילה ברוב ואינה מדמעת‪ ,‬ולא בחלת א"י‬ ‫עיין חזו"א דמאי סימן ד' סקכ"א‪ .‬ולהשאל רק על חלק מהחלה‬ ‫ובעניותי לא הבנתי את הראיה‪ ,‬דעד שמביא ראיה מהשו"ת יד אליהו‬ ‫שהפריש (ונמצא שהשאר בטל באחד ומאה להרבה פוסקים לא מהני כלל עיין‬ ‫יביא ראיה מהשו"ע שכתב במפורש להתיר אם השעה עוברת ואין‬ ‫דרך אמונה פרק ד' מתרומות ציון הלכה ס"ק תס"ז‪ ,‬תס"ח‪ ,‬תצ"א)‪.‬‬ ‫הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת‪ ,‬אלא‬ ‫שהרגיש שאין הענינים שווים כ"כ‪ ,‬דכשהציבור מאחרים עושים שלא‬ ‫תערובת שנאכלה ממנה אחת החתיכות‬ ‫כדין וניכר שעוברים זמן ק"ש ותפלה‪ ,‬משא"כ מי שמאריך קצת‬ ‫בתפלתו ורוצה להקדים ע"מ להספיק קדושה‪ ,‬היכן ניכר אונסו‪.‬‬ ‫אמנם במעשה דידן שנאכלה לחמניה אחת מן התערובת ייתכן לדון‬ ‫דקלקלתו היא תקנתו‪ ,‬דהרי קיי"ל שתערובת שמדרבנן אינה בטלה‬ ‫ומה שהביא עוד מערוך השלחן (סי' צ סי"ד)‪ ,‬אינו ענין לנידו"ד‪ ,‬דז"ל‬ ‫ברוב ונאבדה אחת מן החתיכות כגון שנפלה לים או שנאכלה בשוגג‬ ‫הערוה"ש‪ :‬וי"א דאפילו יש שהות לילך לביתו יכול להתפלל בבהכ"נ‬ ‫הותרו כל החתיכות האחרות שאנו תולים לומר שהאיסור הוא שהלך‬ ‫[מג"א סקכ"א בשם תר"י] דלא אסרו להתפלל בבהכ"נ קודם הצבור אלא‬ ‫לו וכדאיתא בשו"ע סי' ק"י ס"ז‪ .‬ולפי"ז לכאורה גם בנדון דידן יש‬ ‫כשמתפללין בזמן הק"ש והתפלה ולא כשמאחרין הזמן‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי‬ ‫לתלות שהלחמניה שנאכלה בשוגג היא היא החלה‪ ,‬וא"כ הותרו כל‬ ‫שלא דיבר אלא במאחרים הזמן‪.‬‬ ‫שאר הלחמניות (ועי' בשו"ע שם שיש לאכול את שאר החתיכות שתיים‬ ‫הנה המעיין בכל התשובה ימצא שרוב גדולי הפוסקים שהביא הוא‬ ‫אוסף | ‪45‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לתוכן‬ ‫יש להקל בזה‪ .‬אמנם צריכים לאכלם שתים שתים ביחד וכנ"ל‪ ,‬והעצה‬ ‫שתיים ולא כל אחת בפני עצמה‪ ,‬ועי' ברמ"א ובש"ך‪ ,‬וט"ז ופר"ח שם)‪.1‬‬ ‫הפשוטה לכך שיחתוך את הלחמניות לאורכן ויאכל את חלקה‬ ‫והנה מקור האי דינא הוא בגמ' בזבחים דף עד‪ :‬דאמרו אמר ר"ל חבית‬ ‫התחתון של הלחמניה יחד עם חלקה העליון של חברתה (כוונתי בזה‬ ‫של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים המלח‬ ‫באופנים שאינו רוצה לאכול עכשיו שתי לחמניות)‪.‬‬ ‫הותרו כולן דאמרינן הך דנפל דאיסורא נפל ומזה למדו הרא"ש‬ ‫בליעת איסור חלה באפיה בתנור‬ ‫והרשב"א דהוא הדין לנאכלה אחת החתיכות בשוגג שהותרו כולם‬ ‫וכמובא בב"י שם‪ ,‬והיינו דאעפ"י דהתר ומה בטלה במאה אף אם לא‬ ‫מיהו בכל זה סגי לתלות שהלחמניה שנאכלה היא החלה ולא אחת‬ ‫נפלה אחת מהן מכ"מ כיון שחבית הרי היא דבר חשוב ואינה בטלה‬ ‫מהלחמניות האחרות‪ ,‬אמנם כיון שנאפו כל הלחמניות ביחד בתנור‬ ‫מדרבנן אפילו באלף אין החביות מותרות אלא אם כן נפלה אחת מהן‬ ‫אחד יש לדון שכולן אסורות כיון שכולן בלעו טעם חלה מהלחמניה‬ ‫לים שאז תלינן לכו"ע בדרבנן‪ ,‬ואמרינן שהאסורה נפלה והותרו כולם‪.‬‬ ‫האסורה שנאפתה יחד איתן וטעם חלה גם הוא צריך ביטול במאה‬ ‫ויש לעיין מדוע נקט ר"ל שנתערבה חבית של תרומה במאה חביות‪,‬‬ ‫כמו שכתב הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג סק"א (ואף התנור עצמו צריך הכשר אם‬ ‫לכאורה היה לו לומר שנתערבה בפחות ממאה ואסורות החביות בין‬ ‫נבלע בו טעם חלה)‪ . 2‬ואמנם רבים מגדולי הפוסקים סברו דאין זיעה‬ ‫משום דבר חשוב שאינו בטל אפילו באלף ובין משום תרומה שאינה‬ ‫לדבר יבש כגון פת‪ ,‬עי' שו"ע סי' תס"א ס"ה ובש"ך יו"ד סי' ק"ח סק"א‬ ‫בטלה בפחות ממאה‪ ,‬ואעפי"כ כיון שנפלה אחת מהן הותרו כולם‬ ‫ובביאור הגר"א יו"ד סי' ק"כ סקט"ו ובפתחי תשובה סי' צ"ב סק"ו‬ ‫ואין לאסור הנשארות לא משום תרומה שאוסרת בפחות מאחד‬ ‫בשם הפרי מגדים ‪ ,‬ואמנם עי' ביד יהודה סי' צ"ב סקנ"ג ובאגרות‬ ‫ממאה ולא משום תערובת דבר חשוב שאסורה אפילו באלף‪.‬‬ ‫משה יו"ד חלק א' סי' מ'‪.‬‬ ‫ובחשק שלמה בזבחים שם כתב דדוקא לגבי תרומה שנתערבה במאה‬ ‫אולם י תכן שחלקן של הלחמניות האחרות בלעו מטעם החלה‬ ‫דאף דמה"ת סגי בביטול ברוב גם לעניין תרומה ושיעור אחד ממאה‬ ‫האסורה אף בלא זיעה כגון שנשכו ממנה כשנאפו בסמוך לה או‬ ‫אינו אלא מדרבנן מכ"מ כיון דסמכו שיעור זה על הכתוב את מקדשו‬ ‫שנאפו בתבנית במקום שנאסר על ידי בליעת החלה ופעמים ייתכן‬ ‫ממנו חמיר איסור זה טפי ולא אמרינן שאם נפל אחד מהם הותרו‬ ‫דיש מאה כנגד אותו המקום שבלע מטעם החלה וכגון שאין מקום‬ ‫כולם ודוקא אם יש בתערובת אחד ומאה דמדין את מקדשו ממנו בטל‬ ‫זה ידוע ואינו בכל הלחמניה‪.‬‬ ‫(אפילו לא נפל כלל) אלא שלא בטל מצד שחבית הוא מצד חשוב לזה‬ ‫ו מ ע ת ה א ב י א ע ו ד ש א ל ה ש ה י ת ה ב ע נ י ן ז ה ב או פ ן ש ו נ ה ק צ ת ו ת ן‬ ‫מהני שנפלה אחת מהם לתלות שהאיסור נפל ולכך הותרו כולם‪.‬‬ ‫לחכם ויחכם‪ .‬אשה שרגילה שאת החלה שמפרישה מהבצק מניחה‬ ‫בשקית בצד‪ ,‬והנה קרה שהיא לא מוצאת את השקית ונתעורר לה‬ ‫ולדבריו במעשה דידן שלא בטלה החלה במאה לכאורה לא מהני‬ ‫ספק אם נזרקה השקית עם עוד זבל או ששכחה להניח בשקית ושמא‬ ‫שנאכלה אחת הלחמניות בשוגג ולא תלינן דהאיסור נאכל והותרו‬ ‫נתערב חזרה בבבצק ונאפה ביחד עם החלות‪ ,‬וכבר טעמו מהחלות‪.‬‬ ‫שאר הלחמניות כיון דמיירי באיסור חמור של תערובת חלה שהיא‬ ‫הנה מצד אחד גם כאן ישנה את אותה שאלה כיון שלא שייך לישאל‪,‬‬ ‫כתרומה דאסמכוה אקרא ולא תלינן להקל כלל‪.‬‬ ‫אמנם יש לדון כאן אם שייך לומר שכיון שיש צד שמעולם לא‬ ‫אמנם יש לדון דלא כסברת החשק שלמה הנ"ל‪ ,‬דהנה בירושלמי‬ ‫נתערבה כאן חלה ובוודאי שהפרישה חלה נאמר שהעיסה בחזקת‬ ‫בתרומות פרק ד' הלכה ז' אמרינן היו לפיו עשרים תאנים ונפלה אחת‬ ‫היתר‪ .‬ויש להרחיב בזה וכתבתי כדי לעורר‪.‬‬ ‫של תרומה לתוכן ואבדה אחת מהן ר"ש בן לקיש אמר ספיקן בטל‬ ‫ברוב ותלינן שהתרומה היא שנאבדה‪ ,‬רבי יוחנן אמר כולן נעשו‬ ‫הוכיח (אין תולין וכולן אסורות) ר' זעירא בשם ר' פדיה אמר תרומה‬ ‫הרב אברהם זנגר‬ ‫אוסרת בודאה במאה וספקה בחמישים הא שישים לא שבעים לא‪,‬‬ ‫עד חמישים צריכה רוב (להרבות עליה עד שתתבטל באחד ומאה) מכאן‬ ‫ואילך אינה צריכה רוב‪ .‬והיינו שלמדנו כאן מחלוקת משולשת‪ ,‬לדעת‬ ‫נתערבו החלות של לחם משנה‬ ‫רשב"ל אף בתערובת של אחד ועשרים אם נאבדה אחת מהן הותרו‬ ‫כולן מפני שתלינן שהתרומה היא שנאבדה‪ ,‬ולדעת רבי יוחנן אין‬ ‫לאחר הברכה‬ ‫תולים כלל להקל בזו שנאבדה‪ ,‬ולר"ז בשם ר"פ אין תולים אלא‬ ‫בתערובת של יותר מאחד וחמישים‪.‬‬ ‫בענין המעשה הנודע שסיפר הגר"א גנחובסקי זצ"ל אודות מרן הגר"ד‬ ‫לנדו שליט"א‪ ,‬מעשה שאירע לפני שנים רבות‪ ,‬הגרד"ל בירך המוציא‬ ‫ונחלקו הראשונים בהכרעת ההלכה במחלוקת זו‪ .‬הרמב"ם בפרק י"ד‬ ‫מהלכות תרומות הלכה ח' נקט כר"ז שרק בתערובת של יותר‬ ‫בליל שבת על לחם משנה וקודם הברכה עשה רושם קל ע"י הסכין‬ ‫מחמישים תלינן להקל אבל לא בפחות מחמישים‪ ,‬אמנם הרשב"א‬ ‫על אחת מהחלות (כמש"כ במשנ"ב סי' רע"ד סק"ה)‪ ,‬והיתה דעתו שלא‬ ‫בתוה"ב (ב"ד‪ ,‬ש"ב כו‪ ).‬מייתי מדברי הרמב"ן שהלכה כרשב"ל דכיון‬ ‫לאכול את החלה השניה כי היה זקוק לה לצורך לחם משנה בבוקר‪,‬‬ ‫שבבלי (הנ"ל בזבחים עד‪ ):‬לא הובאו אלא דברי ר"ל נקטינן לדינא‬ ‫והנה לאחר הברכה נתערבו לו החלות ונעלם לו הרושם שעשה‬ ‫כוותיה‪ .‬וכתב הרשב"א דלפי"ז אפילו נתערבה התרומה חד בתרי ונפל‬ ‫בסכין‪ ,‬וצידד הגרד"ל שליט"א שאסור לו לאכול משום ספק אכילה‬ ‫אחד מהם לים תלינן להקל בדרבנן והותרו כולם‪ .‬ולדבריו מה דאמר‬ ‫בלא ברכה‪ ,‬ולא אמרינן בזה ספק ברכות להקל‪ ,‬כי הטעם דמותר‬ ‫ר"ל מאה חביות הוא לאו דוקא‪ ,‬וכמו שמצינו לעיל שם בעמוד א'‬ ‫לאכול בספק ברכות ה וא מדין ספיקא דרבנן לקולא (כמבואר בב"י סי'‬ ‫טבעת של ע"ז שנפלה למאה טבעות ושם ודאי מאה לאו דוקא כי אין‬ ‫ס"ז) וכאן דהוי ספק בתערובת חד בחד דאיקבע איסורא אין מקילים‬ ‫בע"ז נפק"מ במנין מאה‪.‬‬ ‫אף בדרבנן כמבואר ביו"ד (סי' קי"א ס"ה)‪[ ,‬והביא הגר"א גנחובסקי זצ"ל‬ ‫מעשה זה בספריו (בר אלמוגים עמ' תקי"ב ועמ' תרמ"ז ובני ראם סי' מ"ב)]‪.‬‬ ‫ובשיטמ"ק על גליון הגמ' בזבחים שם אות ז' כתב להדיא על חבית‬ ‫שנתערבה במאה חביות דהוא הדין בפחות ממאה נמי אמרינן דאם‬ ‫והנה הגרד"ל שליט"א מצא עצה ברגע כמימרא ורמז לאחד מן‬ ‫נפלה לים הגדול דשרי אלא נקט חביות להשמיענו חשיבות דחבית‬ ‫המסובים (שיצא בברכתו) שיפסיק בדיבור שלא מענין הברכה‪ ,‬ואז יברך‬ ‫סתומה דאפילו במאה לא בטלה מדרבנן‪ ,‬עכ"ד‪ .‬הרי לפנינו דעת‬ ‫שוב המוציא על הלחם משנה ויכוין להוציא את כל המסובים על ב'‬ ‫הרמב"ן והרשב"א והשיטמ"ק דלא כהחשק שלמה הנ"ל אלא שגם‬ ‫החלות‪ ,‬והגרד"ל טעם מב' החלות כאחד‪ ,‬ועי"ז חלה ברכתו הראשונה‬ ‫בתערובת תרומה תלינן להקל ‪ ,‬ועי' בקרן אורה שם (ואף הרמב"ם הוא‬ ‫על החלה שבירך עליה והברכה השניה חלה אצלו על החלה השניה‬ ‫דלא כדברי החשק שלמה‪ ,‬ועי' בהשגות הראב"ד)‪.‬‬ ‫ולא יצאה שום ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ועי' בביאור הגר"א ביו"ד סי' ק"י (סק"י וסקכ"א) שדעת השו"ע אינה‬ ‫והגר"א גנחובסקי זצ"ל צידד (בבר אלמוגים שם) דאף אם סועד לבדו‬ ‫כהרמב"ם אלא כהרשב"א דבכל תערובת האסורה מדרבנן אם נפל‬ ‫ואין לו את העצה הנ"ל יוכל לברך שוב המוציא על החלה השניה‬ ‫אחת מהם תלינן להקל וכ ן נקט החזו"א יו"ד סי' ל"ז סק"י ומעשרות‬ ‫ולאכול מב' החלות כאחד והברכה השניה איננה הפסק לברכתו‬ ‫סי' ז' סוף סק"ח שהעיקר כדעת הרשב"א והגר"א בזה שבכל תערובת‬ ‫הראשונה‪ ,‬לפי שאינו יכול לאכול בלא הברכה השניה והו"ל כאומר‬ ‫שאיסורה מדרבנן תלינן להקל‪ ,‬ולדבריהם גם במעשה דידן יש להקל‬ ‫הביאו מלח דלא הוי הפסק בדיעבד‪ ,‬והוכיח כן מדקדוק דברי הגרע"א‬ ‫שמכיון שנאכלה לחמניה אחת תלינן שהיא החלה והשאר מותרות‬ ‫בגליון השו"ע (סי' ר"ט) ע"ש‪.‬‬ ‫ובפרט בזמן הזה שפסק השו"ע ביו"ד סי' שכ"ב ס"ב שחלה מדרבנן‬ ‫דאין הוא צריך ליבון חמור אלא סגי בליבון קל שמועיל כהגעלה (רמ"א‬ ‫‪ 1‬ולפי"ז יש לעיין אם זה שאכל את הלחמניה עליו לעשות תשובה כאוכל‬ ‫או"ח סי' תנ"א ס"ד ומ"ב סק"ל)‪ ,‬וכן משמע קצת מדקדוק דברי הטור תנ"א‬ ‫מתערובת חלה או כאוכל חלה ממש שהרי תלינן שהחתיכה שאכל היא‬ ‫סי"ד ומ"ב סקפ"ה‪ ,‬ולפי"ז מהני שיחמם התנור בחומו הגבוה ביותר למשך‬ ‫החלה‪ ,‬ולכאורה נראה שאעפ"י שהקלו חכמים לתלות שהאיסור הוא‬ ‫כמה רגעים ויש שמצריכים לחמם את התנור למשך זמן ארוך יותר‬ ‫שנאכל ושאר התערובת מותרת מכ"מ אין האוכל חשיב כאוכל ודאי חלה‬ ‫שבודאי יהיה קש נשרף עליו‪ ,‬ועי' פר"ח (יו"ד סי' קכ"א סקט"ו) דבליעת זיעה‬ ‫דסו"ס אכל חתיכה שנתערבה ואינה ניכרת ולא נאסרה אלא כדין תערובת‬ ‫של איסור יש להכשירה על ידי זיעה דכבולעו כך פולטו‪ ,‬וכל זה לעניין‬ ‫חלה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫דפנות התנור אבל התבנית שנבלעה מנגיעת החלה עצמה (באופן שאין עליה‬ ‫נייר אפיה או שנייר אפיה התפורר) דינה חמור יותר וצריכה ליבון חמור‪.‬‬ ‫‪ 2‬תנור שבלע זיעה של איסור מבלי שנגע האיסור בדפנות התנור יש לדון‬ ‫‪ | 46‬אוסף‬ ‫‪4‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫דין ספק ברכות להקל הוא משום ספיקא דרבנן לקולא‬ ‫והנה מה שהורה הגרד"ל לאחד מן המסובים להפסיק בדיבור‪ ,‬צ"ע‬ ‫דבעלמא אסור להפסיק בדיבור אחר שיצא יד"ח מבעה"ב ע"מ לחזור‬ ‫או משום ספק ברכה לבטלה לחומרא‬ ‫ולברך משום איסור גורם ברכה שאינה צריכה‪( ,‬דגם מי שיצא בברכה‬ ‫מדין שומע כעונה אסור לו לבטל ברכה זו משום איסור גורם ברכה שא"צ‬ ‫ג] בעיקר דין ספק ברכות להקל הביא הב"י (סי' ס"ז) ב' דעות‬ ‫כמבואר בביה"ל סי' כ"ה ס"י וכה"ח סי' קס"ז סקע"ח‪ ,‬וכן נראה בפמ"ג סי' רי"ד‬ ‫בראשונים אם הוא מדין ספק דרבנן לקולא או משום ספק ברכה‬ ‫לבטלה לחומרא‪ ,‬ודעת רבינו מנוח (פ"ב מק"ש הי"ג וסוף הל' ברכות) כצד‬ ‫מ"ז סק"א ד"ה שאלה‪ ,‬ועי' בר אלמוגים סי' קנ"ה בארוכה)‪.‬‬ ‫הב' ‪ ,‬ומשמע קצת דלדבריו אין להקל משום ספק דרבנן לקולא‪,‬‬ ‫אך לק"מ‪ ,‬דפשוט דאי"ז נחשב ברכה שאינה צריכה כיון שחוזר ומברך‬ ‫והפמ"ג (פתיחה לברכות סק"ד וסוס"י ר"ח) כתב דכן משמע מל' הרמב"ם‬ ‫גם על החלה השניה שלא נפטרה בברכה הראשונה‪ ,‬ועוד דגם אותו‬ ‫(פי"א מברכות הט"ז)‪ .4‬אך לא נתברר הטעם דלדבריהם אין בספק ברכות‬ ‫אחד מן המסובים אינו יכול לאכול מהחלות מפני הספק והו"ל ברכה‬ ‫דין ספק דרבנן לקולא‪ .‬והפמ"ג (מ"ז סק"א) ביאר דס"ל דמצד דין ספיקא‬ ‫הצריכה‪.‬‬ ‫דרבנן לקולא ראוי להחמיר משום דיכול לברר בקל ולברך‪ ,‬וגם בספק‬ ‫אם בירך יש קצת חזקה דמסתמא לא בירך‪ ,‬ולכן הוצרך לסברא דהוי‬ ‫ההיתר לאכול בספק בירך ‪ -‬מדין ספק דרבנן לקולא‬ ‫ספק ברכה לבטלה ומשום כך אין להחמיר ולברך‪ ,‬ומשמע דלדבריו‬ ‫או מפני שאין איסור לאכול כשאסור לברך‬ ‫עיקר הטעם להקל הוא משום ספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬אלא דלולי חשש‬ ‫ברכה לבטלה היה ראוי להחמיר בדבר‪.‬‬ ‫אמנם בעיקר ההוראה הנ"ל דאין דין ספק ברכות להקל בתערובת יש‬ ‫אולם הריטב"א (שבת כג‪ ).‬ביאר הטעם דספק ברכות להקל‪ ,‬דאע"פ‬ ‫מקום לדון‪ ,‬דהנה הוראה זו מיוסדת על כך דההיתר לאכול בספק‬ ‫שאיסור ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן (וא"כ אפשר להקל בו ולברך)‪,‬‬ ‫בירך הוא רק מדין ספק דרבנן לקולא‪ ,‬אולם נראה להוכיח מכמה‬ ‫מ"מ ביטול ברכה בשוא"ת עדיף מאיסור ברכה לבטלה בקו"ע‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫דוכתי דכל שאסור לו לברך משום ספק איסור ברכה לבטלה מותר לו‬ ‫ומשמע דס"ל דאין להקל כלל מדין ספיקא דרבנן לקולא אלא רק‬ ‫לאכול‪ ,‬וא"צ לדין ספק דרבנן לקולא כדי להתיר האכילה‪( ,‬וטעם הדבר‬ ‫משום ספק ברכה לבטלה‪ .‬וצ"ב מ"ט אין בזה דין ספיקא דרבנן לקולא‪.‬‬ ‫יבואר להלן)‪ ,‬ובניד"ד נמי אף אם נאמר דאין כאן דין ספק דרבנן לקולא‬ ‫מ"מ הואיל ואסור לו לברך משום ספק ברכה לבטלה‪ ,3‬על כן מותר‬ ‫והחוו"ד (יו"ד סי' ק"י דיני ס"ס סק"כ) ביאר עפ"ד הש"ך שם דבמקום‬ ‫לו לאכול‪ ,‬וכמה ראיות לדבר;‬ ‫חזקת איסור ליכ א דין ספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬וה"נ י"ל דבמקום חזקת‬ ‫חיוב ברכה ליכא דין ספיקא דרבנן לקולא ולכן רק משום חומר ברכה‬ ‫לאכול בלא ברכה כשיש רוב או ס"ס שחייב לברך‬ ‫לבטלה אין להקל ע"ש‪ .‬והברכ"י (סי' קפ"ו סוף סק"ד) כתב לבאר עפ"מ‬ ‫שהאריך לדון שם ע"פ הסוגיא (פסחים ט‪ .‬ונדה טו‪ ):‬דאין ספק מוציא‬ ‫א] נחלקו האחרונים אם במקום ספק ספיקא או רוב לחומרא‬ ‫מידי ודאי אף בדרבנן ולא שייך דין ספיקא דרבנן לקולא בכה"ג‪[ .‬וע"ש‬ ‫מברכים‪ ,‬ודעת הח"א (כלל ה' ס"ו) והפמ"ג בכמה דוכתי דבמקום ס"ס‬ ‫בחוו"ד שהקשה דא"כ בספק קרא ק"ש מ"ט אינו חוזר למ"ד ק"ש דרבנן והלא‬ ‫אין מברכים‪ ,‬וכן פסק המשנ"ב (סי' רט"ו סק"כ)‪ .‬וכתב הפמ"ג (סי' רע"א‬ ‫אין בזה חשש ברכה לבטלה‪ ,‬וחידש דגם בזה יש איסור לאומרו בתורת חובה‬ ‫מ"ז סק"ד ובראש יוסף שבת כח‪ ):‬דלפ"ז גם במקום רוב אין מברכים‪ ,‬דהא‬ ‫ע"ש‪ ,‬ועי' חלקת יואב (תנינא סוס"י א') שתמה על דבריו]‪.‬‬ ‫ס"ס עדיף מרובא‪.‬‬ ‫ומ"מ צ"ב בדעת הראשונים הללו איך מתירים לו לאכול בספק ברכת‬ ‫והנה יש כמה דרכים באחרונים בטעם הדבר דאין מברכים במקום‬ ‫הנהנין בלא ברכה מחמת חשש איסור ברכה לבטלה‪ ,‬לא יאכל ולא‬ ‫ס"ס‪ ,‬והפמ"ג (סי' רע"א מ"ז סק"ד ויו"ד סי' כ"ח מ"ז סקט"ז) כתב דהטעם‬ ‫יברך‪ ,‬או עכ"פ עליו ל חפש עצות לצאת מהספק‪ ,‬כגון לברך על פרי‬ ‫הוא משום חומר איסור ברכה לבטלה‪ ,‬וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד (סי'‬ ‫אחר או לצאת מאחר יד"ח‪ ,‬ולמה מותר לו מדינא לאכול בלא ברכה‪.‬‬ ‫ג')‪ ,‬ומשום טעם זה צידד הפמ"ג דגם במקום רוב אין מברכים‪ ,‬דמשום‬ ‫ו ב ע " כ כ ד ב ר י נ ו ד א ם א ס ו ר לו לב ר ך מ ש ו ם ח ש ש ב ר כ ה ל ב ט ל ה מ ו ת ר‬ ‫חומר ברכה לבטלה חיישינן למיעוטא‪.‬‬ ‫ל ו ל א כו ל ‪.‬‬ ‫והנה לא מבואר להדיא במשנ"ב אם בס"ס לענין ברכה ראשונה יכול‬ ‫ועד"ז מצאתי בספר ציץ הקודש (סוס"י ל"ב) שהקשה כן ע"ד הראשונים‬ ‫לאכול בלא ברכה או לא‪ ,‬ובספר בר אלמוגים (סי' כ"ב עמ' קנ"ז) כתב‬ ‫הנ"ל גם על שאר הברכות (ולא רק על ברכות הנהנין) מ"ט לא מצאנו‬ ‫מו"ר זצ"ל דלכאורה אסור לו לאכול‪ ,‬ולטעמיה אזיל דנקט דאין היתר‬ ‫בפוסקים שיזהירו דחייב לחפש עצות לקיים חיובו כגון לצאת יד"ח‬ ‫לאכול בספק אלא כשיש דין ספיקא דרבנן לקולא‪ .‬אולם בפמ"ג הנ"ל‬ ‫מאחר‪ ,‬כיון שאינו נפטר מדין ספיקא דרבנן לקולא‪ .‬וכתב להוכיח‬ ‫מבואר להדיא דיכול לאכול בלא ברכה הן במקום ס"ס לחומרא והן‬ ‫מזה בדעת החוו"ד דכל שא"א לו לברך בעצמו אלא רק ע"י שמיעה‬ ‫במקום רוב לחומרא‪ .‬הרי דאף דלא שייך כאן דין ספק דרבנן לקולא‬ ‫מאחר לא חייבוהו חכמים בברכה בכה"ג‪ ,‬וע"ש עוד חילוקים בזה‪.5‬‬ ‫מ " מ הו א י ל ו א ס ו ר לו ל ב ר ך מ ש ו ם חו מ ר ב ר כ ה ל ב ט ל ה מו ת ר ל ו ל א כו ל‬ ‫ב ל א ב רכ ה‪.‬‬ ‫דעת ר"י דספק ברכת הנהנין לחומרא‬ ‫ושו"ר בשו"ת תשורת ש"י (תנינא סי' פ"ה) שהאריך לחלק בדין ס"ס‬ ‫ד] ז"ל רבינו יונה (ברכות יב‪ ).‬גבי ספיקא דפתח אדעתא דחמרא וסיים‬ ‫בברכות‪ ,‬דרוב הברכות אין לברך אף כשיש ס"ס לחיובא לפי שברכות‬ ‫בדשכרא; ' וכיון דלא איפשיטא ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא דמספיקא‬ ‫אינן מעכבות ומשום חומר ברכה לבטלה חיישינן למיעוטא‪ ,‬אולם‬ ‫אין אומרים ברכה לבטלה '‪ ,‬ומשמע קצת דאזלינן לקולא רק משום‬ ‫ברכות הנהנין שלפניה יש לברך במקום ס"ס‪ ,‬לפי שהברכות מעכבות‬ ‫ספק ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫ואם יאכל בלא ברכה הרי איכא ס"ס שעובר על איסור אכילה בלא‬ ‫ואפשר דס"ל כדעת הראשונים הנ"ל דאין דין ספיקא דרבנן לקולא‬ ‫ברכה‪ ,‬ולכן עדיף להחמיר לברך מלהחמיר שלא לברך‪ ,‬עכת"ד‪ .‬וצ"ב‬ ‫בברכות‪ ,‬אבל י"ל דס"ל הכי רק בברכות הנהנין‪ ,‬דהא נודע דעת תוס'‬ ‫מה ענין זל"ז‪ ,‬לא יברך ולא יאכל‪ .‬ונראה דנקט כדברינו דאם נאסור‬ ‫שם בשם ר"י שחולק וס"ל דאזלינן לחומרא בספק זה‪ ,‬ובביאור הדבר‬ ‫עליו לברך בע"כ יהא מותר לו לאכול‪.‬‬ ‫הרחיבו האחרונים‪ ,‬ויש מהם שביארו דהוי דין מסוים בספק דפתח‬ ‫אדעתא דחמרא (עי' הפלאה שם) ‪ ,‬אולם רבים נקטו דס"ל הכי בכל‬ ‫אם מותר לאכול בלא ברכה בספק של חסרון ידיעה‬ ‫ברכות הנהנין שלפניה‪ ,‬וכ"כ הגרע"א בגליון הש"ס שם‪ ,‬וכן נמצא‬ ‫ב] בספק של חסרון ידיעה מבואר בפוסקים דלא אמרינן ספק דרבנן‬ ‫בכמה ראשונים (כמובא בקה"י ברכות סי' ה')‪.‬‬ ‫לקולא (שו"ע יו"ד סי' ק"צ סמ"ו‪ ,‬וכ"ה במשנ"ב סי' ק"ס סקמ"ז לענין ספק מים‬ ‫ובביאור הדבר כתב הפנ"י ד מצאנו בכמה דוכתי דאין מקילים בספיקא‬ ‫לנט"י וביה"ל סי' רס"א לענין עירוב חצירות בספק לילה)‪ ,‬ובשו"ת זרע אמת‬ ‫דרבנן היכא דאיכא טעמא רבא‪ ,‬וה"נ בזה איכא טעמא רבא דסברא‬ ‫(סי' א') האריך בדין זה לענין ברכת הנהנין והסיק דא"א לחייבו לברך‬ ‫הוא דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה‪ ,‬וכעי"ז מבואר בארחות חיים‬ ‫בספק של חסרון ידיעה משום חומר איסור ברכה לבטלה‪[ .‬ועי' גם‬ ‫(הל' סעודה סי' י"ט) וריטב"א (שבת כג‪ ).‬דכיון דאסמכוהו אקרא ועשאוהו‬ ‫בנשמ"א כלל ה' סק"א] ‪ .‬ומשמע מדבריו דמשום כך מותר לו לאכול ולא‬ ‫כמועל בקדשים אזלינן בספיקו לחומרא‪ .‬והקה"י (שם) ביאר דהו"ל‬ ‫אמרינן דאין לו היתר להקל בספק זה ולאכול‪.‬‬ ‫לפי שהוא פוטר בדיעבד כל הפירות ואין כאן חשש ברכה לבטלה‪ ,‬ודבריו‬ ‫‪ 3‬לפ"מ שחידש המשנ"ב ( סי' רט"ו סק"כ ושעה"צ סקכ"א) דאיסור ברכה‬ ‫מחודשים‪ ,‬והרחבנו בזה בספר בירורי ברכות (סי' ו')‪.‬‬ ‫לבטלה חמור משאר איסורים דרבנן לפי שהסמיכוהו על לאו דלא תשא‬ ‫‪ 5‬והנה הפמ"ג (פתיחה כוללת ח"ג אות ד') הקשה על דעות הראשונים הללו‬ ‫שהוא חמור כחייבי כריתות‪ ,‬ועל כן ספיקו אסור כדין ספק דאורייתא‬ ‫מ"ט לא יברך בהרהור לדעת הרמב"ם (פ"א מברכות) דכל הברכות אם בירך‬ ‫לחומרא ע"ש‪ ,‬וכיוון בזה לספר תוספת יום הכיפורים (יומא פ‪ ):‬ושו"ת‬ ‫בלבו יצא‪ ,‬וכיו"ב הקשו האחרונים בכמה גווני‪ ,‬כגון שיברך בל' לעז וכדו'‪,‬‬ ‫זרע אמת (סי' א')‪.‬‬ ‫והרבה מהאחרונים תי' דכל כה"ג יש בזה סרך איסור ברכה לבטלה (עי'‬ ‫‪ 4‬והפמ"ג (סי' ר"ח א"א סקכ"ו) כתב נפ"מ בזה‪ ,‬דלדעת רבינו מנוח היכא‬ ‫חלקת יואב תנינא סוס"י א' ומנחת שלמה ח"ב סי' ז')‪.‬‬ ‫דודאי לא הוי ברכה לבטלה אמרינן ספק ברכות להחמיר‪ ,‬כגון אם אכל‬ ‫ואי"ז סתירה לדברינו‪ ,‬דודאי אם יכול לברך בעצמו כדין חייב בדבר‪ ,‬אבל‬ ‫פרי שספק אם הוא מין ז' ועל כן הוי ספק אם חייב לברך מעין ג' או בנ"ר‪,‬‬ ‫לאסור עליו לאכול י"ל דאין איסור אם אינו יכול לברך בעצמו מספק‪.‬‬ ‫לדעת רוב הראשונים לא יברך כלום‪ ,‬אבל לדעת רבינו מנוח יברך מעין ג'‬ ‫אוסף | ‪47‬‬ ‫‪5‬‬ ‫לתוכן‬ ‫קודם שיברך‪ ,‬וטעם האיסור הוא דכיון ש ראוי ומוטל עליו לברך‬ ‫כדבר שיש לו מתירין ע"ש‪ ,‬וע"ע בביאור הגר"א (סי' תפ"ז) ובאבי עזרי‬ ‫להקב"ה על המזון הוי כגזילה ומעילה אם אינו מברך ולכך אסרוהו‬ ‫(פ"ד מברכות ה"ד) שביאר בתרי אנפי‪ .‬ובספר ספק דברי סופרים (ח"ב סי'‬ ‫באכילה‪( ,‬עי' אבני נזר סי' ל"ז סק"ח‪ ,‬עמק ברכה עמ' נ"ז‪ ,‬מנחת שלמה שם‪,‬‬ ‫ו' אות ג') ביאר עפ"ד הש"ך שהביא החוו"ד הנ"ל דבמקום חזקת איסור‬ ‫ובמאמר הגרשז"א שנדפס בספר עץ השדה‪ ,‬שבט הלוי ח"ו סי' נ"ג)‪ ,‬וכן‬ ‫ליכא דין ספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬ולפ"ז י"ל דבברכת הנהנין יש חזקת‬ ‫מדוקדק מל' רש"י (ברכות לה‪ ):‬ד"ה גוזל להקב"ה 'את ברכתו'‪ ,‬ומשמע‬ ‫איסור על האכילה בלא ברכה‪ ,‬וביותר כתב לבאר עפ"מ שהוכיח שם‬ ‫דהגזילה היא מחמת שמוטל עליו לברך‪ .‬ועפ"ז י"ל דכל היכא דפטרוהו‬ ‫בד' הש"ך דאי"ז משום דין חזקה אלא משום דע"י החזקה איקבע‬ ‫מלברך פקע גם האיסור לפי שהאיסור מתלי תלי במצוה‪ ,‬וביארו בזה‬ ‫איסורא‪ ,‬וא"כ י"ל דה"נ בברכות הנהנין איקבע איסורא לפי שקודם‬ ‫הא דאונן בעל קרי ופועלים הפטורים מלברך מותר להם לאכול בלא‬ ‫הברכה היה אסור לו לאכול וספק אם הותר ע"י הברכה‪[ .‬ויש עוד נידון‬ ‫ברכה אף שלא הותרו להם איסורים‪ ,‬וכן סומא שפטור מן המצוות‬ ‫בד' התוס' שם‪ ,‬דאף אם אזלינן לחומרא דאסור לו לאכול בספק‪ ,‬מ"מ איך התירו‬ ‫מותר לו לאכול בלא ברכה לפ"ד הסמ"ג (עשה מ"ב) אע"פ שלא הותר‬ ‫תוס' לחזור ולברך והא הוי ספק ברכה לבטלה‪ ,‬ויש בזה ב' דרכים בדברי הגרע"א‬ ‫באיסורים כמש"כ הגרע"א (ב"ק פז‪ ,).‬והביאור כנ"ל דכל שפטור‬ ‫בגליון הש"ס (שם ולהלן מט‪ ,):‬ועי' קה"י (סי' ה') שנו"נ בדבריו ואכ"מ]‪.‬‬ ‫מהמצוה פקע ג"כ האיסור‪ ,‬ורק לענין מי שנמצא בבית המרחץ שאינו‬ ‫ועפ"ז יש לבאר גם בדעת רבינו יונה דס"ל דבברכת הנהנין אין דין‬ ‫פטור בעצמותו מלברך אלא רק אנוס עתה מלברך לא פקע ממנו‬ ‫ספיקא דרבנן לקולא מהטעמים הנ"ל ולכן הוצרך בזה לטעם של ספק‬ ‫האיסור לפ"ד הביה"ל הנ"ל‪ .‬ויש להאריך בענין זה‪ .‬ועכ"פ בניד"ד נמי‬ ‫ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫י"ל עד"ז‪ ,‬דאף אם לפי כללי הספקות בחיוב הברכה ואיסור האכילה‬ ‫בלא ברכה אזלינן לחומרא‪ ,‬מ"מ מאחר שדינו שלא לברך מחמת ספק‬ ‫ומ"מ צ"ב בדעת רבינו יונה כנ"ל איך מתירים לו לאכול בספק בלא‬ ‫איסור ברכה לבטלה הפקיעו ממנו חובת הברכה ואיסור האכילה בלא‬ ‫ברכה מחמת חשש איסור ברכה לבטלה‪ ,‬לא יאכל ולא יברך‪ ,‬או עכ"פ‬ ‫ברכה בכה"ג‪.‬‬ ‫עליו ל חפש עצות לצאת מהספק‪ ,‬כגון לברך על פרי אחר או לצאת‬ ‫מאחר יד"ח‪ ,‬ולמה מותר לו מדינא לאכול בלא ברכה‪ .‬ובע"כ כדברינו‬ ‫והנה במשנ"ב ( סי' קס"ז סקמ"ט ושעה"צ סקמ"ח) מבואר דבספק ברכות‬ ‫ד א ם א ס ו ר לו ל ב ר ך מ ש ו ם ח ש ש ב ר כ ה ל ב ט ל ה מ ו ת ר לו ל א כו ל ‪.‬‬ ‫הנהנין יש מקום להחמיר על עצמו שלא לאכול‪ ,‬ולפי האמור אינו‬ ‫מובן דהא פטור הוא לגמרי‪ .‬אך י"ל דאין הגדר דפטרוהו מלברך‬ ‫והנה לדעת ר"י בתוס' שם והראשונים שכתבו דספק ברכות הנהנין‬ ‫בתורת ודאי אלא דהתירו לו לסמוך על הצד דפטור מלברך לפי שהוא‬ ‫שלפניה לחומרא ואסור לו לאכול מספק‪ ,‬נראה לכאורה דפליגי על‬ ‫צריך להמנע מלברך מחמת צד זה משום איסור ברכה לבטלה‪ .‬ונפ"מ‬ ‫יסוד זה וס"ל דאף אם אסור לו לברך משום חשש ברכה לבטלה אסור‬ ‫דאם בירך שלא כדין ואח"כ נודע שהיה חייב לברך יצא במה שבירך‬ ‫לו לאכול‪ .‬אך זה אינו‪ ,‬שהרי הם כתבו דחוזר ומברך‪ ,‬הרי דס"ל דאין‬ ‫מקודם ולא נימא דברכתו הראשונה היא ודאי ברכה לבטלה לפי‬ ‫כאן חשש ברכה לבטלה‪ ,‬והטעם ביאר הגרע"א בגלה"ש דס"ל דכיון‬ ‫שבשעה שבירך היה פטור בתורת ודאי וחייב לברך שנית‪.‬‬ ‫שאסור לו לאכול בלא לחזור ולברך לא הוי ברכה לבטלה (ועי' גם‬ ‫בקה"י שם ד"ה וא"ת)‪ ,‬וא"כ י"ל דכו"ע מודו דבמקום חשש ברכה לבטלה‬ ‫העולה מן האמור‪ ,‬דאם כנים כל הראיות הנ"ל דבספק בירך מותר לו‬ ‫מותר לו לאכול‪ ,‬ופלוגתת הראשונים בדין זה היא רק בסברא זו‪ ,‬אם‬ ‫לאכול אף כשלא שייך בזה דין ספק דרבנן לקולא‪ ,‬מוכח מזה דכללא‬ ‫יש איסור ברכה לבטלה במקום שאסור לו לאכול מספק בלא ברכה‪.‬‬ ‫הוא דכל שאסור לו לברך משום ספק איסור ברכה לבטלה מותר לו‬ ‫לאכול‪ ,‬וטעם הדבר נראה דכך תקנו חכמים‪ ,‬דכל היכא דאסרו עליו‬ ‫[ועי' קה"י שם שכתב דבנידון זה אם יש איסור ברכה לבטלה‬ ‫לברך משום חשש ברכה לבטלה לא אסרו לאכול בלי ברכה‪ ,‬דאיסור‬ ‫כשמחויב לברך מספק נראה דנחלקו תוס' (ר"ה לג‪ ).‬והרמב"ם (לפי דברי‬ ‫האכילה וחובת הברכה מתלי תלי במה שמותר לו לברך בלי חשש‬ ‫הגרע"א בשו"ת סי' כ"ה)‪ ,‬ועי' גם בציץ הקודש (סי' ל"ב ד"ה וכן במה) שדן‬ ‫ברכה לבטלה‪ .‬ולפ"ז אם בירך על פרי ונתערב בפרי אחר לאחר הברכה‬ ‫בזה וכתב דלדעת החוו"ד שנקט דדין ספק ברכות להקל הוא רק‬ ‫ואינו יודע על מה בירך מותר לו לאכול אחד מהפירות‪ ,‬דאף שאין‬ ‫משום חשש ברכה לבטלה מוכח דס"ל דאף במקום שחייב לברך‬ ‫בזה דין ספיקא דרבנן לקולא משום דהוי ספק של תערובת ותרתי‬ ‫מספק יש בזה חשש ברכה לבטלה (ורק כשחייב לברך משום ספק דאורייתא‬ ‫דסתרי‪ ,‬מ"מ הואיל ואינו יכול לברך מספק מותר לו לאכול כמבואר‪.‬‬ ‫אין בזה איסור ברכה לבטלה לפי שלא העמידו חכמים דבריהם בכה"ג)]‪.‬‬ ‫בגדר תקנת ברכת הנהנין ‪ -‬איסור או מצוה‬ ‫ובביאור הדבר (דאין איסור אכילה במקום שאסור לו לברך משום חשש ברכה‬ ‫הרב זאב פראנק‬ ‫לבטלה) יש מקום לומר דתלוי בנידון הידוע בגדר ברכת הנהנין‬ ‫שלפניה‪ ,‬אם יש איסור אכילה בלא ברכה או הוי רק חיוב ומצוה‬ ‫יין ספק מא"י אם יכול לחתום 'ועל‬ ‫לברך‪ ,‬ונפ"מ במקום אונס שאינו יכול לברך אם מותר לו לאכול בלא‬ ‫ברכה‪ ,‬ו האריכו בזה רבים‪ ,‬עי' גליון הש"ס להגרע"א (ברכות יב‪).‬‬ ‫פרי הגפן' ותוכ"ד לחזור ולומר 'גפנה'‬ ‫שהוכיח מדברי המהרש"א (פסחים קב‪ ).‬דהוי איסור‪ ,‬וכ"כ בביה"ל (סי'‬ ‫ס"ב ס"ד) לענין שתיה במרחץ שא"א לברך שם וז"ל; 'ובאמת לענ"ד‬ ‫עובדא הוה במי ששתה יין וכשבא לברך ברכת מעין שלוש נסתפק‬ ‫דבר זה פשוט מאד שאין להתיר משום שהוא אנוס על הברכה שאינו‬ ‫אם הוא יין א"י ודינו לחתום 'על הארץ ועל פרי גפנה' או שהוא‬ ‫יכול לברך‪ ,‬דזה היה שייך רק אם היו אומרים חז"ל דהוא מצוה לברך‪,‬‬ ‫מחו"ל שאומרים 'ועל פרי הגפן'‪ ,‬וכבר כתב המ"ב (ר"ח סקנ"ד) לענין‬ ‫ובאמת הלא אמרו חז"ל ברכות לה‪ .‬דאסור ליהנות בלי ברכה' וכו'‬ ‫פירות שספק אם הם מא"י או מחו"ל שיאמר 'ועל הפירות'‪ ,‬והוא הדין‬ ‫ע"ש‪ .‬וכן מבואר בארחות חיים וריטב"א הנ"ל לענין ספק ברכות‬ ‫ביין שמספק יחתום בשל חו"ל‪ ,‬אך זה בא לצאת מן הספק ותוכ"ד‬ ‫הנהנין שלפניה דהוי ספיקא דאיסורא ולא ספק מצוה‪ ,‬וכ"ה במהרי"ל‬ ‫לחתימת 'ועל פרי הגפן' חזר ואמר 'גפנה' ונתכוין לחזרת תוכ"ד על‬ ‫(הל' פסח) דמספק יש לברך משום דהוי ספק איסורא לחומרא‪ ,‬וכן‬ ‫תנאי שאם הוא יין א"י חוזר בו מתיבת 'הגפן' ותחתיה אומר 'גפנה'‬ ‫דקדק האבי עזרי (בגליון הרמב"ם הל' ברכות) מל' הרמב"ם שם‪ .‬ועי'‬ ‫ונמצא דממה נפשך חתם כדין‪ ,‬ויש לעיין אי תקנתא מעלייתא היא‪.‬‬ ‫מנחת שלמה (סי' י"ח) וקה"י (ברכות סי' ה') שהרחיבו בזה‪ ,‬ובחידושי‬ ‫רא"ל מאלין (סוס"י ב') ואשר לשלמה (מועד סי' י"ד) חידשו דב' דינים‬ ‫חזרת תוכ"ד על תנאי‬ ‫שונים נאמרו בזה‪ ,‬איסור ומצוה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫והנה ממש"כ המ"ב שמספק יאמר 'ועל הפירות' ותו לא משמע שאין‬ ‫והנה אם הוי רק מצוה ולא איסור על האכילה י"ל דלעולם אין נידון‬ ‫תקנה בחזרת תוכ"ד‪ ,‬ושמא יש לפרש הטעם דהלא אם כלפי שמיא‬ ‫על איסור האכילה אלא רק על חובת הברכה‪ ,‬ועל כן כל שאינו יכול‬ ‫גליא שאכל מפירות חו"ל הרי שחתם כדין‪ ,‬ואינו רוצה בעקירת תיבת‬ ‫לברך משום ספק ברכה לבטלה הרי הוא אנוס ואינו נחשב מבטל‬ ‫'הפירות' אלא על הצד שמפירות א"י אכל‪ ,‬וי"ל דאין מקום לחזרת‬ ‫מצוה בידים ע"י אכילתו‪.‬‬ ‫תוכ"ד אלא כשחוזר בודאי מדיבורו הראשון ולא בחוזר מספק ועל‬ ‫תנאי‪.‬‬ ‫אולם עדיין צ"ב דמ"מ אם יכול לברך על דבר אחר או לצאת יד"ח‬ ‫מאחר שוב אינו אנוס‪ ,‬ומשמעות הדברים דפטור לגמרי מלברך‪ .‬וכן‬ ‫אמנם יש לדון למש"כ הרמב"ן במלחמות לברכות (עמוד י"ח) בכגון‬ ‫מבואר במשנ"ב (סי' קס"ז סקמ"ט) דאף אם יכול לבקש מאחר שיוציאנו‬ ‫שבירך על שכר כדינו בא"י אמ"ה שהנ"ב ותוכ"ד טעה וחזר בו ואמר‬ ‫אינו מחויב מדינא לעשות כן‪.‬‬ ‫בפה"ג‪ ,‬דבהא מספקא ליה להש"ס שמא יצא 'כיון שכבר השלים ברכתו‬ ‫כהלכה וחזרה בטעות שחזר וסיים שלא כראוי לא הויא חזרה לפסלה'‪,‬‬ ‫ו ה נ ר א ה מ ז ה ד כ ך ת ק נ ו ח כ מ י ם ‪ ,‬ד כ ל ש א ס ר ו ע ל יו ל ב ר ך מ ש ו ם ח ש ש‬ ‫וספיקא לקולא בברכות דרבנן כמבואר בסי' ר"ט לדעת שאר‬ ‫ברכה לבטלה לא אסרו לאכול בלי ברכה‪ ,‬דאיסור האכילה וחובת‬ ‫הראשונים בביאור הספק‪ ,‬ובחידושי הרשב"א לברכות (י"ב א') נקט‬ ‫הברכה מתלי תלי במה שמותר לו לברך ואין בזה חשש ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫בפשיטות שאין הפסד במה שהוסיף לאחר שסיים הברכה‪ ,‬וא"כ בנידון‬ ‫[וע"ע בספר ספק דברי סופרים ח"ב סי' ג‪-‬ד מש"כ בזה]‪.‬‬ ‫דידן לא יצטרך להתנות על החזרת תוכ"ד שאם חתם כדין אין מתכוין‬ ‫ובדומה לזה כתבו האחרונים בישוב הסתירות אם הוי מצוה או‬ ‫לחזור בו‪ ,‬רק יכול לחזור בו בסתמא על כל הצדדים‪ ,‬וממה נפשך אם‬ ‫איסור‪ ,‬דודאי ביסודו ברכת הנהנין הוא מצוה ולא מתיר לאיסור‬ ‫חתם שלא כדין שפיר חלה החזרה לתקן החתימה‪ ,‬ואם כדין חתם הרי‬ ‫אכילה‪ ,‬אלא דאחר שתקנו חז"ל מצוה לברך תקנו ג"כ איסור אכילה‬ ‫‪ | 48‬אוסף‬ ‫‪6‬‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתקן‪ ,‬וכיון שספק שמא בירך כדין לא יכנס לספק הפסק בחינם בין‬ ‫לא מהני מה שחוזר בו לקלקל הברכה‪ ,‬וכיון שחזרתו בודאי ולא רק‬ ‫הברכה לאכילה‪.‬‬ ‫על תנאי שוב צ"ב למה לא יעשה כן לצאת מן הספק‪.‬‬ ‫אם יש לחוש בחתימה שחזר ממנה‬ ‫חזרת תוכ"ד מברכה שיצא בה בדיעבד‬ ‫משום הפסק בברכה‬ ‫אלא דהנה מש"כ הרמב"ן והרשב"א דאחר שנגמרה הברכה לא מהניא‬ ‫חזרת תוכ"ד‪ ,‬לכאו' אינו משום דחזרת תוכ"ד מהניא רק לתקן ולא‬ ‫שו"ר במנחת שלמה (ח"ב סי' ד' אות כ"א) שכתב 'במקום שמסתפק אם‬ ‫לקלקל‪ ,‬רק הטעם כהנראה מתו"ד דכיון שכבר השלים הברכה נמצאת‬ ‫לברך הגפן או שהכל‪ ,‬לכאו' אפשר שיברך שהכל ובתוכ"ד יאמר הגפן‪,‬‬ ‫החזרה הוספת דברים בעלמא ומילי דכדי שאין בכוחם לבטל מה שכבר‬ ‫אבל נראה דא"כ הוי כמכוין לכתחילה להפסיק באמצע הברכה כיון‬ ‫חל‪ ,‬וא"כ אפילו חתם שלא כדין ותוכ"ד בא לחזור בו ולחתום כדין‪ ,‬כל‬ ‫שמכוין לכך כמו יעלה ויבוא וכדומה דבכוונה הרי זה מגרע וכו'‪ ,‬ולכאו'‬ ‫שהשינוי אינו מעכב וכבר יצא בדיעבד ידי הברכה י"ל שגם זה בכלל‬ ‫המכוון לדין שח בתפילה במזיד דיש אומרים (ק"ד סקכ"ה) שחוזר לראש‬ ‫דברי הראשונים דלאחר שנשלמה הברכה לא שייכא חזרת תוכ"ד‪,‬‬ ‫התפילה‪ ,‬והזכרת מאורע שאר ימים דינה כשיחה (ק"ח סקל"ח)‪.‬‬ ‫וממילא בנידון דידן שבא לחתום 'ועל הפירות' ולחזור ולומר 'פירותיה'‬ ‫ולכאו' צ"ע דשאני הכא שחוזר בו תוכ"ד ותועיל החזרה לבטל חתימה‬ ‫או להיפך‪ ,‬הלא בדיעבד שאכל מפירות א"י וחתם 'ועל הפירות' יצא‬ ‫הראשונה לגמרי גם לענין שלא תפסיק בברכה‪ ,‬דהלא גם בכגון‬ ‫כמש"כ בקצות השולחן (סי' ס' בדה"ש אות ה')‪ ,‬וכן להיפך שהפירות‬ ‫שבתפילת חג הפסח טעה ביעלה ויבוא ואמר 'ביום ראש החודש הזה'‬ ‫מחו"ל ואמר 'ועל פירותיה' מצדד שם שיצא‪ ,‬וכיון דממה נפשך כבר‬ ‫ותוכ"ד חזר ואמר 'חג המצות הזה' ודאי שיצא‪ ,‬הרי דאף שבהזכרת‬ ‫יצא בחתימה הראשונה שוב אין טעם לחזרת תוכ"ד אחר גמר הברכה‪.‬‬ ‫ר"ח חשוב כשח בתפילה‪ ,‬מ"מ מהניא חזרתו גם לתקן ההפסק‪ ,‬ואף‬ ‫אמנם בזה יש ללמוד ממש"כ המ"ב (מ"ו סק"כ) במי שבירך מלביש‬ ‫שבשיחה בעלמא מסתבר שגם אם תוכ"ד יחזור לתפילתו לא תיקן בזה‬ ‫ערומים ותוכ"ד נזכר שלא בירך פוקח עורים וחזר וחתם פוקח עורים‪,‬‬ ‫מאומה‪ ,‬התם היינו טעמא דלא מינכרא מילתא שחוזר מדבריו‬ ‫שיצא ידי ברכת מלביש ערומים ויחזור ויברך פוקח עורים‪ ,‬וכ"כ להלן‬ ‫הראשונים רק כממשיך בתפילתו‪ ,‬משא"כ באמר ראש חודש שחוזר‬ ‫(ר"ט סק"ו) בבירך בורא מאורי האש ותוכ"ד נזכר שלא בירך על הבשמים‬ ‫ואומר חג המצות הויא חזרת תוכ"ד מעלייתא לבטל הדיבור המפסיק‪,‬‬ ‫וחזר וחתם בורא מיני בשמים‪ ,‬שיצא ידי ברכת האש וחוזר ומברך על‬ ‫והוא הדין באומר שהנ"ב בפה"ג דמוכח שחוזר בו מחתימה הראשונה‪.‬‬ ‫הבשמים‪ ,‬הרי דאחר שנגמרה הברכה לא מהניא חזרת תוכ"ד [אם לא‬ ‫חזרת תוכ"ד כשגם עתה רוצה בדיבור הראשון‬ ‫כשמתחילה היה בדעתו לחתימת החזרה רק שטעה בלשונו כמבואר במ"ב]‪.‬‬ ‫וכן לענין ברכת יוצר אור דקי"ל (נ"ט ס"ב) באמר יוצר אור ובורא חושך‬ ‫עוד יש להציע בזה‪ ,‬דלהכי לא מצינו בכל הספיקות שיחתום כצד אחד‬ ‫אשר בדברו מעריב ערבים‪ ,‬שאם חתם יוצר המאורות יצא אע"פ‬ ‫ותוכ"ד יחזור ויחתום כהצד השני‪ ,‬בהקדם מש"כ המנחת חינוך (מצוה‬ ‫שהפסיק במעריב ערבים‪ ,‬פירש המ"ב (סק"ט) דאפילו אמר מעריב‬ ‫ד' אות כ') דב"ד שקידשו את החודש אין יכולים לחזור בהם תוכ"ד‪ ,‬וע"פ‬ ‫ערבים תוכ"ד לפתיחת יוצר אור 'אעפ"כ לא אמרינן שנעקר עי"ז‬ ‫המבואר בנזיר (ט' א') דלב"ש שאין שאלה בנזירות גם לא מהניא בה‬ ‫התיבות הראשונות של יוצר אור'‪ ,‬ומקורו מפמ"ג (מ"ז סק"א)‪ ,‬אבל‬ ‫חזרת תוכ"ד‪ ,‬דענין החזרה לעשות הדיבור הראשון כדיבור בטעות‪,‬‬ ‫בפר"ח (ד"ה ולענין) כתב בכהאי גוונא שלא יצא‪ ,‬וכן משמע בפרישה‬ ‫וממילא דבקידוש החודש דקי"ל אתם אפילו מוטעים לא שייכא חזרת‬ ‫(סוף אות ג') שכתב שאם תוכ"ד אמר מעריב ערבים נעקרה אמירת יוצר‬ ‫תוכ"ד‪.‬‬ ‫אור וכאילו אמר רק בא"י אמ"ה אשר בדברו מעריב ערבים‪ ,‬אך דעת‬ ‫ולזה י"ל דדוקא כשבעת החזרה אינו רוצה בדיבור הראשון וטפי הוה‬ ‫הפמ"ג דמה שאמר כדין לא יתבטל מחמת חזרת תוכ"ד‪.‬‬ ‫ניחא ליה שלא היה אומרו כלל‪ ,‬אבל במקום ספק שגם עתה חפץ‬ ‫ואילו לענין חתימת הפורס סוכת וכו' בליל שבת כתב המ"ב (רס"ז סק"ט)‬ ‫בחתימה הראשונה שמא היא הראויה‪ ,‬ומתחילה לכך מתכוין שיאמר‬ ‫שאם טעה ואמר שומר עמו וכו' כבחול ונזכר תוכ"ד יאמר מיד הפורס‬ ‫ושוב יחזור בו‪ ,‬לכאו' אין כאן חזרה גמורה להחשיב הדיבור הראשון‬ ‫סוכת וכו'‪ ,‬ואם לאחר כדי דיבור יצא בדיעבד בחתימת שומר עמו וכו'‪,‬‬ ‫כאילו אמרו בטעות‪.‬‬ ‫הרי דאף שכבר חלה הברכה בדיעבד יש מקום לחזרת תוכ"ד‪ .‬וכ"ה‬ ‫אבל זה נסתר מנוסח הברכה שעל הפרשת חלה שנחלקו הפוסקים (יו"ד‬ ‫בספר ברכת הבית (שער י"ט אות י"א) במי שבא לאכול פרי העץ וטעה‬ ‫שכ"ח ס"א) אם לומר 'וציונו להפריש תרומה' או 'להפריש חלה'‪ ,‬ובש"ך‬ ‫ובירך בפה"א‪ ,‬דאף שיצא בדיעבד מ"מ כל תוכ"ד יחזור ויאמר בפה"ע‪.‬‬ ‫(סק"א) הביא מהב"ח והמהרש"ל שיאמר שניהם 'להפריש תרומה חלה'‪,‬‬ ‫ושמע מינה דכן יש חילוק בין ברכה שנאמרה כדינה להיכא שחלה רק‬ ‫אך בט"ז (סק"א) תמה על זה דשמא העיקר כנוסח חלה ונמצא מפסיק‬ ‫בדיעבד‪ ,‬דדוקא בבירך מלביש ערומים לא יוכל לעקרו לפוקח עורים‬ ‫בתיבת תרומה בין הברכה לתיבת חלה‪ ,‬והש"ך בנקוה"כ כתב עליו 'לא‬ ‫כיון שהיא ברכה כהלכתה‪ ,‬וכן מבורא מאורי האש לבורא מיני בשמים‬ ‫קשיא מידי‪ ,‬דאי אפשר בענין אחר‪ ,‬ועוד דזהו לא הוי הפסק כיון דהוא‬ ‫ומיוצר אור למעריב ערבים‪ ,‬אבל בחותם שומר עמו וכו' הגם שיצא‬ ‫תוכ"ד'‪ ,‬הרי דפסיקא ליה להש"ך דאף שגם עתה חפץ בתיבת תרומה‬ ‫בדיעבד מ"מ כיון שאינו טופס החתימה לכתחילה בליל שבת שפיר יש‬ ‫שייך בה ענין חזרת תוכ"ד‪.‬‬ ‫לו תקנה בחזרת תוכ"ד‪ ,‬וכן מבפה"א לבפה"ע‪.‬‬ ‫ואכן מצינו לעיצה זו לענין הים התיכון שנחלקו הפוסקים (רכ"ח ס"א‬ ‫ומ"ב סק"ב) אם מברכים על ראייתו 'עושה מעשה בראשית' או 'שעשה‬ ‫פרי שספק מה ברכתו ובא לומר בפה"א ותוכ"ד בפה"ע‬ ‫את הים הגדול'‪ ,‬וכתב המנחת יצחק (ח"א סי' ק"י) שכדי לצאת ידי‬ ‫ומעתה בנידון דידן שבא לחזור מחתימת 'ועל הפירות' הלא להך גיסא‬ ‫שניהם יחתום 'עושה מעשה בראשית' ותוכ"ד יחזור ויאמר 'שעשה את‬ ‫שמפירות א"י אכל נמצא שחתם שלא כתיקון חכמים וכן היה צריך‬ ‫הים הגדול' וע"פ המבואר בסי' ר"ט‪ ,‬וכן נהג גם הגרש"ז אויערבך (שער‬ ‫שיועיל מה שתוכ"ד יחזור ויחתום 'ועל פירותיה' כדין‪.‬‬ ‫העין פ"ח הערה י"א)‪ ,‬אך אינו מתיישב עם מש"כ במנחת שלמה דה"ל‬ ‫כמתכוין להפסיק באמצע הברכה כנ"ל‪.‬‬ ‫ובאמת דכזה יש להתעורר בכל פרי שספק אם ברכתו בפה"ע או בפה"א‬ ‫דקי"ל (סו"ס ר"ב בהג"ה) שמספק מברך עליו בפה"א‪ ,‬ולמה לא יאמר‬ ‫מסקנת הדברים‬ ‫בפה"א ותוכ"ד בפה"ע שבזה יצא מן הספק‪ ,‬שאם ברכתו בפה"א יצא‬ ‫בחתימה הראשונה ולא תתבטל בחזרתו‪ ,‬ואם דינו בבפה"ע הרי שתיקן‬ ‫א] בירך על שכר כדינו בא"י אמ"ה שהנ"ב ותוכ"ד טעה וחזר בו ואמר‬ ‫בחזרתו לצאת הברכה כהלכתה כנ"ל מהברכת הבית‪.‬‬ ‫בפה"ג‪ ,‬כתבו הראשונים דכיון שכבר נשלמה הברכה אינה מתבטלת‬ ‫בחזרת תוכ"ד‪ ,‬וגם חשוב מענין הברכה שלא להפסיק בינה לאכילה‪.‬‬ ‫ואף שלהך גיסא שיוצא בחתימת בפה"א נמצא מפסיק בין הברכה‬ ‫ב] בירך מלביש ערומים ותוכ"ד נזכר שלא בירך פוקח עורים וחזר‬ ‫לאכילה באמירת בפה"ע‪ ,‬הנה ממש"כ הרמב"ן והרשב"א באומר שהנ"ב‬ ‫וחתם פוקח עורים‪ ,‬יצא ידי מלביש ערומים ויחזור ויברך פוקח עורים‪,‬‬ ‫בפה"ג שיצא בחתימת שהנ"ב‪ ,‬ולא דנו אלא משום דינא דחזרת תוכ"ד‪,‬‬ ‫וכך הדין בחוזר מחתימת בורא מאורי האש לבורא מיני בשמים‪ .‬ג]‬ ‫מוכח דפסיקא להו דלא חשיב הפסק (אכן בתהלה לדוד (ר"ט אות א') דן‬ ‫אמר בשחרית בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך ותוכ"ד טעה ואמר‬ ‫לומר שלהראשונים שפירשו הסוגיא בענין אחר י"ל שבזה ודאי שלא יצא מחמת‬ ‫אשר בדברו מעריב ערבים‪ ,‬נחלקו האחרונים בדינו ובמ"ב סתם שיצא‪.‬‬ ‫שהפסיק בין הברכה לאכילה‪ ,‬ויעויי"ש שהניח בצע"ג)‪ ,‬והטעם כמש"כ‬ ‫ד] בליל שבת טעה וחתם שומר עמו וכו' ונזכר תוכ"ד‪ ,‬יחזור ויאמר‬ ‫בחידושי המאירי (לברכות שם) שהוא שבחו של מקום ומענין הברכה‬ ‫הפורס סוכת וכו'‪ .‬וכן בבא לאכול פרי העץ וטעה ובירך בפה"א‪ ,‬כל‬ ‫כמו טול בריך וכו'‪ ,‬ואמנם לכתחילה אין להפסיק גם מענין הברכה‬ ‫תוכ"ד יחזור ויאמר בפה"ע‪ .‬ה] בברכה שעל הפרשת חלה שספק אם‬ ‫(קס"ז ס"ו בהג"ה)‪ ,‬מ"מ הלא גם לכתחילה אין לברך על פרי העץ בפה"א‬ ‫לומר להפריש תרומה או חלה‪ ,‬כתבו האחרונים שיאמר להפריש‬ ‫וזה בא לצאת מאותו ספק ומאי אולמיה דהאי לכתחילה מהאי‪.‬‬ ‫תרומה ותוכ"ד חלה‪ .‬ו] ולפי זה גם בפרי שספק אם ברכתו בפה"ע או‬ ‫ומצינו להאבן העוזר (ר"ח סי"ד) דאיירי בכעי"ז‪ ,‬במי שבירך על יין בפה"ע‬ ‫בפה"א יוכל לומר בפה"א ותוכ"ד בפה"ע‪ ,‬אך מדברי האבן העוזר יש‬ ‫שלדעתו שם יצא‪ ,‬ותוכ"ד בא לחזור ולחתום בפה"ג‪ ,‬והעולה מדבריו‬ ‫ללמוד שלא יעשה כן משום ספק הפסק בין הברכה לאכילה‪ .‬ז] שתה‬ ‫שאם בחזרתו יועיל בודאי שתהא הברכה כתיקון חכמים שפיר דמי‪,‬‬ ‫יין שספק אם הוא מא"י או מחו"ל‪ ,‬בזה אין לחוש להפסק ויוכל לומר‬ ‫אבל לא באופן שספק שמא לא יועיל בתיקונו‪ ,‬כיון שמן הדין יצא‬ ‫על הארץ ועל פרי הגפן ותוכ"ד גפנה‪ .‬ח] וכן הורו מחכמי הזמן לענין‬ ‫בחתימת בפה"ע ולא הצריכוהו חכמים לתקן‪ ,‬ולהך גיסא שלא יועיל‬ ‫הרואה את הים התיכון שיאמר עושה מעשה בראשית ותוכ"ד שעשה‬ ‫בה נמצא מפסיק בחינם בין הברכה לאכילה‪ .‬ולפי דבריו גם בספק‬ ‫את הים הגדול‪.‬‬ ‫בפה"ע או בפה"א אחר שחתם בפה"א כבר יצא בדיעבד ואין צריך‬ ‫אוסף | ‪49‬‬ ‫‪7‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מי שהמכתב בידו ומסור אליו‪ ,‬וא"כ י"ל דזהו הטעם דאינו נכלל בהכרח‬ ‫בקרא דלא תלך רכיל‪ ,‬שהרי הולכי רכיל אינם עושים זאת דוקא בהסתר‬ ‫הרב אליסף פרלמן‬ ‫דברים‪ ,‬אלא מדברים הדברים בגילוי‪ ,‬אבל מכתב הוא דרך גילוי של‬ ‫סתר שנעשה בין הכותב למי שמראה לו או מוסר לו את הכתב‪.‬‬ ‫איסור לשון הרע בדרך מכתב‬ ‫ואע"ג דלכאו' גם דרך רמז הוא דרך מסוימת של גילוי בסתר‪ ,‬וכפי‬ ‫א] כתב החפץ חיים לשון הרע כ"א אות ח' וז"ל איסור זה של לשון‬ ‫שביאר רש"י בקרא דלא תלך רכיל בעמיך‪ ,‬דעל מה שתרגם אונקלוס‬ ‫הרע הוא בין אם הוא מספר עליו בפיו ממש או שהוא כותב עליו דבר‬ ‫בלשון קורצין פירש רש"י לשון קורץ בעיניו שכן דרך כל הולכי רכיל‬ ‫זה במכתבו עכ"ל‪ .‬ומבואר בדברי החפץ חיים דהיה סברא לומר דבזה‬ ‫לקרוץ בעיניהם ולרמז דברי רכילותן שלא יבינו שאר השומעים עכ"ל‪.‬‬ ‫לא יהא בו איסור לשון הרע‪ ,‬והוצרך לחדש זאת ולהוציא מן הטעות‪,‬‬ ‫הרי שעושה באופן שלא יבינו שאר השומעים‪ ,‬וא"כ לכאו' נלמד מכאן‬ ‫שלא נאמר דאיסור לשון הרע הוא דוקא במספר דבריו בעל פה ולא‬ ‫דגם בדרך הסתר אסרה התורה‪ ,‬והוא הדין לכותב במכתב שנלמד מכאן‬ ‫באופן שכותב זאת‪ ,‬ולא נתבאר בדבריו מהו הס"ד לומר שיהא חילוק‬ ‫לאסור‪.‬‬ ‫בזה לומר דכל האיסור הוא דוקא במספר בפיו‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬נראה דיש לחלק דהקורץ בעיניו אין זה מהות של דרך סתר כמו‬ ‫ואפשר שהצד טעות בזה‪ ,‬הוא לומר דהאופן שבו דיבר הכתוב לאסור‬ ‫בדרך מכתב לפי שסו"ס הוא קורץ בגלוי ורק עושה באופן שרק אחד‬ ‫איסור לשון הרע ורכילות נאמר באופן של דיבור‪ ,‬דהא כתיב לא תלך‬ ‫מהם יבין‪ ,‬וכמו שרק אחד מהשומעים מבין שפה אחת וידבר עמו‬ ‫רכיל בעמך‪ ,‬והליכת רכיל הרגיל הוא באופן שמדבר את דברי הרכילות‬ ‫בשפה זו‪ ,‬דאין זה הופך להיות דרך סתר‪ ,‬שהרי גם אם היה מדבר עמו‬ ‫שלו‪ ,‬ולא באופן שעושה ע"י כתב‪ ,‬אך קצת קשה בזה‪ ,‬דהנה בהמשך‬ ‫לבד כבר היה נחשב ללשון הרע בגלוי ביניהם ומה לי שיש עוד‬ ‫סעיף זה הביא הח"ח דיש לאסור גם בדרך רמז ומקורו כפי שתרגם‬ ‫שומעים‪ ,‬וכי בכך נהפך להסתר‪ ,‬אלא הביאור דרך הסתר דגם כלפי‬ ‫אונקלוס לא תלך רכיל 'בלשון קורצין' וביאר רש"י שם דכך דרך הולכי‬ ‫עצמם זה נקרא דרך הסתר‪ ,‬וזהו דרך מכתב דנעשה אופן של הודעת‬ ‫רכיל לקרוץ ולרמוז‪ ,‬הרי לנו שאין דרך הולכי רכיל בדוקא לעשות זאת‬ ‫דברים בהסתר‪ ,‬דאין הכל יכולים לראותו כלל‪ ,‬אבל בדרך רמז או שפה‬ ‫באופן של דיבור‪.‬‬ ‫אחרת הכל רואים ושומעים‪ ,‬רק שאינן מבינים ולא נהפך להיות דרך‬ ‫ואולי נאמר‪ ,‬דאע"ג דאכן עפ"י דברי האונקלוס הרי בכלל עיקר הקרא‬ ‫הסתר בכך כמו במכתב‪.‬‬ ‫נכלל גם אופן של דרך קורצין שהוא דברי לשון הרע ורכילות באופן‬ ‫ד] והא דפשיטא לח"ח לאסור משום הך קרא דמכה רעהו בסתר‪ ,‬נראה‬ ‫של רמז ולא באופן של דיבור‪ ,‬מכל מקום עדיין לא נכלל בזה 'דרך‬ ‫דהוא משום דבהאי קרא לא רמז לנו שום איסור המתייחס לאיזה אופן‬ ‫מכתב'‪ ,‬משום דבדרך קורצין הוא דרגה יותר קרובה לדיבור‪ ,‬דגם זה‬ ‫בו נעשה הדבר‪ ,‬אלא כל דנעשה דבר של הכאת רעהו בסתר זהו‬ ‫הוא בדרך שיחת בני אדם דיש בתוך דברי השיחה דברים שאינו רוצה‬ ‫האיסור‪ ,‬והרי לענין מה שיש בו את חומר ההכאת רעהו בסתר‪ ,‬כך לי‬ ‫שיבינו כלל השומעים‪ ,‬ועל כן אומרם דרך קורצין‪ ,‬והוא מכלל אופני‬ ‫אם הוא נעשה בדרך מכתב או שהוא נעשה בדיבור‪ ,‬ולפיכך יש ללמוד‬ ‫השיחה‪ ,‬משא"כ דרך מכתב אינו כלל דרך שיחה‪ ,‬אלא דרך אחרת לגמרי‬ ‫מהאי קרא דהאיסור הוא גם כן כאשר בדרך מכתב‪.‬‬ ‫שהוא כותב וחברו קורא את הדברים לאחר מכן‪ ,‬ובזה עדיין אפשר‬ ‫שהוא מוצא מכלל משמעות המקרא של האיסור דלא תלך רכיל‪ ,‬ועל‬ ‫ולפי הדרך שנתבאר לעיל לומר‪ ,‬דצד הקולא באופן של מכתב הוא‬ ‫כן אינו בכלל האיסור‪.‬‬ ‫דוקא משום כך שהוא נעשה יותר בסתר ופחות בגילוי‪ ,‬א"כ יבואר טפי‬ ‫דאדרבה כל עיקר הך קרא הרי בא לרבות דוקא חומר דהכאה שבסתר‬ ‫ואמנם בדברי הח"ח בהלכה זו‪ ,‬נראה דלחדש את האיסור באופן של‬ ‫דיש בה צד חומרא יותר גדולה במה שהוא נשמר שלא יוודע הדבר‬ ‫מכתב יותר פשיטא וקרוב לו לאיסור מאשר דרך קורצין‪ ,‬שהרי כתב‬ ‫ולא ירגיש בו המוכה‪ ,‬וא"כ אדרבה כשמוסר את הדברים במכתב שיש‬ ‫את החידוש של האיסור דרך רמז לאחר החידוש של האיסור דרך‬ ‫בו יותר דרך סתר‪ ,‬הרי שיש בו יותר חומרא‪ ,‬מחמת שמונח בו את‬ ‫מכתב‪ ,‬ומשמע דגם לאחר מה שחידש דיש איסור לשון הרע בדרך‬ ‫האופן שלא ידע המוכה מהדבר‪ ,‬שהרי אינו בגילוי כלל זולת המספר‬ ‫מכתב‪ ,‬עדיין היה צריך לחדש את האיסור של דרך רמז‪ ,‬וא"כ‬ ‫והמקבל‪ ,‬ועל כן בודאי שהוא נכלל בהך קרא דמכה רעהו בסתר‪.‬‬ ‫המשמעות היא דיותר קרוב הדבר לאסור דרך מכתב מדרך רמז‪ ,‬ולכאו'‬ ‫הוא דלא כדאמרן‪.‬‬ ‫ה] והנה מצד מה שהביא הבאמ"ח דפשוט לאסור גם במכתב משום‬ ‫האי קרא דמכה רעהו בסתר‪ ,‬אם כן אפשר היה ללמוד דזהו אכן כל‬ ‫אכן נראה דאין בכך סתירה להמבואר לעיל‪ ,‬משום די"ל דאיכא אכן צד‬ ‫האיסור שיש בו‪ ,‬ואע"ג דעיקר קרא הוא ענין של קללה וארור‪ ,‬אך‬ ‫חידוש בכל אחד מה שאין בשני‪ ,‬דהנה מה שצריך לחדש דיש איסור‬ ‫מכאן יש ללמוד נמי דין איסור‪ ,‬דבודאי מה שהניחה בו התורה ארור‬ ‫לה"ר גם בדרך רמז‪ ,‬זהו משום דבהכי הרי חסר בכל צורת הסיפור‪ ,‬כיון‬ ‫הוא משום איסורו‪ ,‬וא"כ נכלל בו דין איסור‪ ,‬אבל לכאו' אין מכאן‬ ‫שאין כאן סיפור הדברים להדיא אלא רק נותן וגורם לחברו להבין את‬ ‫מקור דיש לאסור גם מצד קרא דלא תלך רכיל‪ ,‬אלא דבהמשך דברי‬ ‫הדברים מדעתו‪ ,‬והנה לענין זה הרי חמור הוא כתיבת הדברים במכתב‬ ‫החפץ חיים בבאמ"ח מבואר דסוף דבר אין זה איסור שנגמר רק בהאי‬ ‫מאשר בדרך רמז‪ ,‬שהרי בכתיבת הדברים הוא כותב בהדיא את כל‬ ‫קרא דמכה רעהו בסתר‪ ,‬אלא הרי זה נכלל גם בהאיסור דלא תלך רכיל‪.‬‬ ‫הדבר‪ ,‬ונמצא הוא מעביר את הדברי לשון הרע לחברו ואינו רק גורם‬ ‫לו לדעת אותם כמו בדרך רמז‪ ,‬ומבואר דמצד ענין זה נראה דהקדים‬ ‫דהנה הביא הבאמ"ח שם סקי"ב ראיה לאסור לשון הרע גם בדרך מכתב‬ ‫הח"ח להדין דדרך מכתב אסור בסיפור לשון הרע‪ ,‬דלפי שהוא בדרך‬ ‫וז"ל ועוד גמרא מפורשת היא בסנהדרין (דף ל‪ ).‬מכתב היכי כתבי רבי‬ ‫מפורש ראוי להקדימו לאיסור‪.‬‬ ‫יוחנן אומר זכאי משום לא תלך רכיל‪ ,‬ואפילו ריש לקיש גם כן מודה‬ ‫ומכל מקום נתבאר לעיל‪ ,‬דעדיין הוצרך הח"ח לבאר הלכה זו של איסור‬ ‫לו בעצם הדין דבכתיבה שייך רכילות‪ ,‬דלא קפליג עליה רק משום‬ ‫דרך מכתב ולא הייתי לומד דבר זה גם אם הייתי יודע איסור לשון הרע‬ ‫דמיחזי כשיקרא‪ ,‬וממילא הוא הדין בלשון הרע דינא הכי עכ"ל‪.‬‬ ‫דרך רמז‪ ,‬משום דסו"ס דרך רמז אפשר שהוא נכלל בדרך סיפור של‬ ‫וא"כ‪ ,‬מבואר ראיתו דהאיסור בלשון הרע דרך מכתב נלמד כבר מהקרא‬ ‫דברים וטפל הוא למהלך של סיפור לשון הרע בדיבור‪ ,‬משא"כ דרך‬ ‫דלא תלך רכיל‪ ,‬ואילו הבאמ"ח פתח דבריו לאסור מקרא דמכה רעהו‬ ‫מכתב שהוא דרך נפרדת לגמרי של הודעת הדברים‪ ,‬ואין זה נכלל בתוך‬ ‫בסתר‪ ,‬והנראה‪ ,‬דשיעור דבריו כך הוא‪ ,‬דזה פשוט לאסור ואין צריך‬ ‫עצם צורך דברים של סיפור‪.‬‬ ‫ראיה משום דבקרא דמכה רעהו בסתר בודאי נכלל נמי איסור בכל‬ ‫ב] ונראה דכן מתבאר גם כן מתוך המקור שהביא הבאמ"ח ס"ק י"ב‬ ‫הכאת סתר‪ ,‬דממילא נכלל בה גם הכאה דרך מכתב‪ ,‬אבל לענין האיסור‬ ‫לאיסור דרך כתיבה וז"ל פשוט הוא דבכי האי גוונא כתיב ארור מכה‬ ‫לא תלך רכיל אין זה דבר פשוט‪ ,‬ואיכא למימר דלא נאסר [וכמו שנתבאר‬ ‫רעהו בסתר‪ ,‬וכו' עכ"ל‪ ,‬הרי שהמקום שבו מצא הח"ח להכריח את‬ ‫לעיל הצדדים בזה]‪ ,‬אלא דמכל מקום איכא ראיה מהגמרא דגם זה נכלל‬ ‫האיסור הוא דוקא מהאי קרא דארור מכה רעהו בסתר‪ ,‬ולכאו' מדוע‬ ‫בהאיסור דלא תלך רכיל‪.‬‬ ‫לא כתב דפשוט הוא דגם זה נכלל בלא תלך רכיל דמה לי דיבור מה לי‬ ‫ובביאור הדבר דנכלל זאת בהאי קרא‪ ,‬נראה לבאר‪ ,‬דבהאי קרא נמי‬ ‫כתיבה‪.‬‬ ‫עיקר האיסור נכלל בעצם התוצאה של המעשה‪ ,‬כפי מה שהוא‪,‬‬ ‫ומתבאר מדבריו דמצד האיסור דלא תלך רכיל לא היינו אומרים מה‬ ‫שבדברי רכילות הוא גורם שנאה בין האנשים‪ ,‬ובלשון הרע האיסור‬ ‫לי דיבור מה לי כתיבה‪ ,‬דהא אפשר לומר דעיקר קרא מתבאר בפשוטו‬ ‫הוא מה שהוא מגלה גנות חברו‪ ,‬וממילא דזהו ענין האיסור‪ ,‬הרי‬ ‫באופן של דרך הולכי רכיל דהיינו בדיבור‪ ,‬וא"כ גם אם הסברא נותנת‬ ‫ששפיר יש לומר דנכלל בהאי קרא כל צורת רכילות שהיא‪ ,‬בין אם היא‬ ‫לאסור דרך מכתב אבל אין זה בכלל עיקר משמעות דקרא‪ ,‬ולהנ"ל‬ ‫בדרך דיבור ובין אם היא בדרך מכתב‪ ,‬דבכולהו הוא עושה את אותו‬ ‫מתבאר דגם לאחר שבהמשך מבאר דדרך רמז הוא בכלל הולכי רכיל‪,‬‬ ‫ענין של האיסור שנאסר בו בקרא‬ ‫עדיין לא הביא זאת כמקור לומר גם דהאי קרא לא מיירי דוקא בדיבור‬ ‫ו] ואם נבוא לדון‪ ,‬מה הדין בכותב מכתב לחברו ומודיעו שם את דברי‬ ‫וממילא דכולל גם כתיבה‪ ,‬והביאור כנ"ל די"ל דהאי דרך קורצים הוא‬ ‫הלשון הרע בדרך רמז‪ ,‬דהנה אית ביה כביכול תרתי לקולא‪ ,‬מצד עיקר‬ ‫טפל לדרך דיבור בין בני אדם‪ ,‬אבל כתיבה הוא גילוי דברים באופן‬ ‫איסור לשון הרע בדרך דיבור‪ ,‬חדא הוא מה שאין זה אלא בדרך מכתב‬ ‫שונה ואין ראיה דהוא בכלל הך קרא‪.‬‬ ‫ואינו בדרך דיבור‪ ,‬ועוד חדא דגם בהמכתב אינו אלא מוצפן בדרך רמז‬ ‫ג] ויש לבאר עוד‪ ,‬את הצד לומר דאין איסור דלא תלך רכיל כולל גם‬ ‫ולא בדרך גלוי‪ ,‬והנראה פשוט דאין להקל בזה‪ ,‬דסו"ס דרך רמז אינו‬ ‫בדרך מכתב דהיינו משום דדרך מכתב הוא דרך של העברת הדברים‬ ‫היתר‪ ,‬ודרך מכתב אינו היתר‪ ,‬ופשוט שיש לאסור גם בכה"ג‪.‬‬ ‫בהסתר‪ ,‬דאין כל אחד יכול לראות מה הם הדברים הכתובים שם‪ ,‬אלא‬ ‫‪ | 50‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‬ ‫אוצר‬ ‫ביכורי הלכה‬ ‫שיעורים מתוך ספרי הגאון רבי אברהם טומבק שליט"א‬ ‫ראש כולל ובעמח"ס ביכורי הלכה‬ ‫גליון ס' | פרשת תולדות‬ ‫האם יוצאים בברכת בפה"א על הפת‬ ‫ובגדר הא דאם בירך בפה"א על פירות האילן יצא יד"ח‬ ‫במח' הפוסקים האם כשבירך על הפת ברכת בפה"א יוצא בדיעבד ‪ /‬בספק הב"י באורז שנתבשל ולא נתמעך אי מברך‬ ‫במ"מ או בפה"א ובדעת הט"ז דמספק מברך בפה"א ‪ /‬בשיטת הפמ"ג דתלה הנידון אם מהני בפה"א למזונות ופת במח'‬ ‫הט"ז והמג"א בבירך בפה"ע על היין ‪ /‬במח' המג"א והט"ז האם כשבירך על היין בפה"ע אם יצא בדיעבד ‪ /‬בשיטת הרא"ה‬ ‫והריטב"א דאם בירך על היין בפה"ע יצא דלא נשתנה מינו משא"כ פת ומזונות דאם מברך בפה"א אינו יוצא דנשתנה‬ ‫מינם ‪ /‬יחקור בגדר ברכת שהכל האם יסודו דכל ברכה שאין בה שקר ויש בה הודאה פוטרת בדיעבד‪ ,‬או דשהכל הוי‬ ‫תקנת ברכה דמהני לכל המינים ‪ /‬בשיטת השו"ע דבמסופק בפרי אי הוי עץ או אדמה מברך לכתחילה בפה"א ולא שהכל‬ ‫‪ /‬יחקור בהא דהמברך בפה"א על פירות האילן יצא‪ ,‬האם הוא מדין ברכה כללית דומיא דשהכל או דגם בפה"א חשיב‬ ‫כברכה פרטית בדיעבד לפירות האילן ‪ /‬בהא דתלתה הגמ' דין בפה"א על פירות האילן במח' ר' יהודה ורבנן ביבש המעין‬ ‫ונקצץ האילן לענין ביכורים‪ ,‬ובקושיית הכס"מ והמאירי על הרמב"ם דפסק בברכות כר"י ובביכורים כת"ק ‪ /‬במח' הב"ח‬ ‫והט"ז האם כשבירך ברכת במ"מ על הפת יוצא יד"ח ‪ /‬במח' השו"ע והיש חולקין היכי דבירך על פרי שברכתו האדמה‬ ‫ונתכון לפטור פרי דברכתו בפה"ע האם יצא או דצריך לברך בפה"ע ‪ /‬בספיקו דהחסד לאלפים בטעה ובירך בפה"א על‬ ‫פרי העץ אם נפטרו פירות האדמה שלפניו‪.‬‬ ‫על הפת בורא פרי האדמה לא יצא‪ ,‬דלא כהרמ"ע‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר‬ ‫במח' הפוסקים האם כשבירך על הפת ברכת בפה"א‬ ‫דנחלקו בזה הפוסקים האם מהני ברכת בורא פרי האדמה על הפת‬ ‫יוצא בדיעבד‬ ‫בדיעבד‪ ,‬וצ"ב במה נחלקו‪.‬‬ ‫בשו"ע סימן קס"ז סעיף י' כתב וז"ל‪ ,‬אם במקום ברכת המוציא‬ ‫בספק הב"י באורז שנתבשל ולא נתמעך אי מברך‬ ‫בירך שהכל נהיה בדברו‪ ,‬או שאמר בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי‬ ‫במ"מ או בפה"א ובדעת הט"ז דמספק מברך בפה"א‬ ‫פיתא יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה משמע בשו"ע דאם בירך בפה"א לא יצא‪,‬‬ ‫ויעו"ש בשערי תשובה דכתב וז"ל‪ ,‬וע"ש בשיורי ברכה ובסי' ר"ז‬ ‫והנה בשו"ע סימן ר"ח סעיף ז' כתב וז"ל‪ ,‬הכוסס‪ ,‬פי' האוכל את‬ ‫דגם הרמ"ע באלפסי זוטא ס"ל הכי‪ ,‬ושם כתב דאם בירך על הפת‬ ‫האורז מברך עליו בפה"א ואחריו בורא נפשות‪ ,‬ואם בשלו הג"ה‪ ,‬עד‬ ‫בפה"א יצא‪ ,‬והרא"ה והריטב"א פליגי עליו ע"ש‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש בערוך‬ ‫שנתמעך (ב"י בשם הרא"ש והר"י)‪ ,‬או שטחנו ועשה ממנו פת‪ ,‬מברך‬ ‫השולחן סעיף י"ט דכתב וז"ל‪ ,‬אם בירך על הפת שהכל יצא דהיא‬ ‫עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש בט"ז ס"ק‬ ‫ברכה כללית‪ ,‬אבל אם בירך בורא מיני מזונות או האדמה לא יצא‪,‬‬ ‫ח' דכתב וז"ל‪ ,‬עד שנתמעך‪ ,‬הב"י נסתפק בזה אי בעי' דוקא נתמעך‬ ‫ויש מי שאומר דיצא בברכת בורא מיני מזונות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כעין דייסא אז מברכין במ"מ‪ ,‬אבל אם הוא שלם אף על פי שנתבשל‬ ‫ויעוין בברכי יוסף סימן ר"ז דכתב וז"ל‪ ,‬גם מ"ש הרב דאם בירך‬ ‫מברכין בפה"א כמו בחטין‪ ,‬או לא הוי כחטין כיון שדרך לבשל אורז‪,‬‬ ‫על הפת בורא פרי האדמה יצא‪ ,‬ראיתי לרבי' אשר בר חיים בספר‬ ‫משא"כ בחטין‪ ,‬ונראה כוונת רמ"א שהגיה עד שנתמעך משום הספק‪,‬‬ ‫הפרדס כ"י שער י' פרק ד' סוף אות א' שכתב וז"ל‪ ,‬וכתב רבינו י"ט‬ ‫דהא עכ"פ יוצא בברכת בפה"א שהי' ברכתו תחלה‪ ,‬ואף על גב דבפת‬ ‫אלאשביל"י כל שיש לו ברכה פרטית ובירך עליו ברכה כללית יצא‪,‬‬ ‫דוחן בסמוך מברכין שהכל ולא בפה"א‪ ,‬התם שאני שאין דרך לאוכלו‬ ‫ואם בירך פרטית על מין שברכתו כללית לא יצא וכו'‪ ,‬נראין הדברים‬ ‫בכך משא"כ בזה‪ ,‬ע"כ יברך בפה"א ולא יברך במ"מ עד שיתברר‬ ‫שאם בירך על הענבים בורא פרי הגפן יצא שהרי פרי הגפן הם‪ ,‬בירך‬ ‫שברכתו במ"מ בבירור‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועכ"פ מבואר בט"ז דאם בירך האדמה‬ ‫על הפת בורא מיני מזונות יצא‪ ,‬אבל אם בירך בורא פרי האדמה לא‬ ‫על דבר שברכתו מזונות יצא יד"ח מדין דהוי ברכה כללית‪ ,‬וכדקימ"ל‬ ‫יצא‪ ,‬דכיון דנעשה פת אינו נקרא פרי כלל אלא לחם או מזון‪ ,‬וכן דעת‬ ‫דאם בירך האדמה על פרי העץ דיצא יד"ח‪.‬‬ ‫מורי הרא"ה‪ ,‬וכן אם בירך על פת אורז ודוחן המוציא לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובכס"מ בהל' ברכות פרק ד' הל' ו' כתב וז"ל‪ ,‬וה"נ אפשר לומר‬ ‫הא למדת דהרא"ה והריטב"א ורבינו אשר הנז' פסיקא להו דאם בירך‬ ‫אוסף | ‪51‬‬ ‫לתוכן‬ ‫אכן במג"א סימן ר"ח ס"ק כ"ב כתב וז"ל‪ ,‬טעה ובירך על היין‬ ‫שאם בירך על הפת בורא פרי האדמה יצא‪ ,‬דהא פרי האדמה הוא‪,‬‬ ‫בפה"ע צריך לחזור ולברך בפה"ג‪ ,‬ב"ח ר"י לוי מ"ז‪ ,‬ואפי' יין חזק שלא‬ ‫ואפשר דאפילו בירך בורא פרי העץ יצא‪ ,‬וכמ"ד עץ שאכל ממנו אדם‬ ‫נתן לתוכו מים אם בירך בפה"ע לא יצא עיין ברכות ספ"ז‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הראשון חטה היה‪ ,‬וכן י"ל דברכת במ"מ פוטר ברכת תבשיל ופירות‬ ‫ובפמ"ג שם ס"ק כ"ב כתב וז"ל‪ ,‬עיין מ"א‪ ,‬ובשו"ת פנים מאירות ח"א‬ ‫וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו כדעת הט"ז דאם בירך בורא פרי האדמה‬ ‫סימן נ"ח חולק ולא היה כעת בידי‪ ,‬ועיין מה שכתבתי בסימן ר"ו‬ ‫על מאכל שברכתו מזונות יצא יד"ח בדיעבד‪ ,‬אלא דצ"ב בהא דדימה‬ ‫במ"א אות א' דמאי שנא מלא נגמר פרי אם אמר פרי העץ יצא הוא‬ ‫דין זה למברך על פירות בורא מיני מזונות דיצא יד"ח‪ ,‬דאי ס"ל דהא‬ ‫הדין כאן‪ ,‬ועיין ט"ז סימן ר"ד אות י"א כנראה שחולק וסובר דיצא‬ ‫דאם מברך בפה"א יצא יד"ח משום דחשיב כברכה כללית‪ ,‬אמאי לא‬ ‫דיעבד‪ ,‬וגם שהכל יצא על היין‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר דנחלקו הפוסקים‬ ‫הביא ראי' מהא דמהני ברכת שהכל לכל המינים‪ ,‬דמהא חזינן דאף‬ ‫האם כשבירך על היין בפה"ע אם יצא בדיעבד או לא‪ ,‬וצ"ב במאי‬ ‫בבירך ברכה כללית יוצא בדיעבד‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫תלי' מילתא‪.‬‬ ‫בשיטת הרא"ה והריטב"א דאם בירך על היין בפה"ע יצא דלא‬ ‫בשיטת הפמ"ג דתלה הנידון אם מהני בפה"א למזונות‬ ‫נשתנה מינו משא"כ פת ומזונות אינו יוצא בברכת בפה"א משום‬ ‫ופת במח' הט"ז והמג"א בבירך בפה"ע על היין‬ ‫דנשתנה מינם‬ ‫ובפמ"ג שם ס"ק ח' כתב וז"ל‪ ,‬עיין ט"ז ס"ק ה' דכאן אין ספק ברכה‬ ‫ויעוין בחדושי הרא"ה בברכות דף מ' ע"ב דכתב וז"ל‪ ,‬ועל כולן‬ ‫אחרונה בורא נפשות רבות‪ ,‬אבל הט"ז סובר מספק יברך פרי האדמה‪,‬‬ ‫אם אמר שהכל יצא‪ ,‬איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין‪ ,‬ורבי‬ ‫ויוצא אף אם ברכתו בורא מיני מזונות מכל מקום פרי האדמה נמי‬ ‫יוחנן אמר אפי' פת ויין וכו'‪ ,‬ושמעינן מינה דהוא הדין במברך עליו‬ ‫הוא‪ ,‬ועיין מ"א אות כ"ב גפן פרי העץ לא יצא‪ ,‬וכנראה מט"ז סימן‬ ‫בורא פרי העץ‪ ,‬ומינה דהוא הדין נמי במברך עליו בורא פרי האדמה‪,‬‬ ‫ר"ד ס"ק י"א חולק על זה כמו שכתבתי בפריי שם ולשיטתיה כאן‪,‬‬ ‫שהרי בברכתו המיוחדת לו מזכיר בה לשון פרי דאמר בורא פרי הגפן‪,‬‬ ‫ולפי זה פת מחמשת מיני דגן אם בירך פרי האדמה יצא דיעבד דדרך‬ ‫וכיון דכן הוא הדין לבורא פרי האדמה דארעא עקר והכל בכלל‪ ,‬אבל‬ ‫לאכול כן‪ ,‬ולא דמי לפת דוחן דאין דרכו בכך‪ ,‬ועיין כסף משנה פרק‬ ‫לענין פת מסתברא דלא‪ ,‬דלחם כתיב בתורה‪ ,‬וכן כל שברכתו בורא‬ ‫ד' מהלכות ברכות הלכה ו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בפמ"ג דנידון זה אם מהני‬ ‫מיני מזונות מסתברא דלא נפיק בברכה דאית ביה לישנא דפירא‪,‬‬ ‫ברכת האדמה למאכל דברכתו מזונות תלי' במחלוקת הט"ז והמג"א‬ ‫עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו לחלק בין יין דאף דנשתנה ברכתו משום‬ ‫לענין אם בירך בורא פרי העץ על היין אם יצא יד"ח‪ ,‬אכן לכאורה‬ ‫חשיבותו‪ ,‬מ"מ לא נשתנה מינו וחשיב לפרי העץ‪ ,‬ולהכי אם בירך‬ ‫קשה דהנה בריטב"א בברכות דף מ' ע"ב כתב וז"ל‪ ,‬ואיכא למשמע‬ ‫עליו בורא פרי העץ לא הוי ברכתו שקר ויוצא בדיעבד יד"ח‪ ,‬משא"כ‬ ‫מינה נמי דמי שבירך על היין בורא פרי העץ יצא‪ ,‬דהא חזינן דלא‬ ‫הא דמברכים על פת המוציא וברכת מזונות על מאפה העשוי מה'‬ ‫קפדינן בברכה דיליה‪ ,‬דאפילו כשבירך ברכה אחרת שאינה ברכתו‬ ‫מיני דגן‪ ,‬אין זה מדין חשיבותו‪ ,‬אלא דמשעה שעשהו פת נשתנה מינו‬ ‫יצא‪ ,‬אבל בפת איפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו‬ ‫ואי"ז בכלל פרי האדמה‪ ,‬ולהכי אם בירך עליו בורא פרי האדמה הוי‬ ‫דכתיב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא נפיק כשבירך עליה‬ ‫ברכתו שקר ולא יצא יד"ח‪ ,‬אלא דלפ"ז צ"ב דאמאי אם בירך על הפת‬ ‫בורא פרי האדמה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר להדיא דס"ל דאף דביין יוצא יד"ח‬ ‫בברכת בפה"ע‪ ,‬מ"מ לענין פת ומזונות אינו יוצא בברכת בורא פרי‬ ‫במ"מ יצא יד"ח‪.‬‬ ‫האדמה‪ ,‬ומוכח מזה דהנידון דבפה"א על מזונות ופת לא תלי' בהא‬ ‫וכן יעו"ש בריטב"א דכתב וז"ל‪ ,‬ואיכא למשמע מינה נמי דמי‬ ‫דמהני ברכת בפה"ע על היין‪ ,‬דלא כמבואר בפמ"ג‪ ,‬וצ"ב בזה‪.‬‬ ‫שבירך על היין בורא פרי העץ יצא‪ ,‬דהא חזינן דלא קפדינן בברכה‬ ‫והנה ברמ"א סימן ר"ד סעיף ו' כתב וז"ל‪ ,‬זגים שנתנו עליהם‬ ‫דיליה‪ ,‬דאפילו כשבירך ברכה אחרת שאינה ברכתו יצא‪ ,‬אבל בפת‬ ‫תאנים לחזק כח היין‪ ,‬אף על פי שהזגין הרוב מ"מ כל כח התאנים‬ ‫איפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפני עצמו דכתיב אשר לא‬ ‫במשקה ואין לברך בפה"ג‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש בט"ז ס"ק י"א דכתב וז"ל‪,‬‬ ‫במסכנות תאכל בה לחם לא נפיק כשבירך עליה בורא פרי האדמה‪,‬‬ ‫ראה שצ"ל בפה"ע‪ ,‬שכן איתא בב"י בשם הרשב"ץ שכ' בזה היה נראה‬ ‫ועוד דבברכתה דקבעו לה רבנן הוציאוה מכלל פרי‪ ,‬כלומר שאינו‬ ‫להלך אחר הרוב‪ ,‬ויש להרהר בזה‪ ,‬משום דתאנים כל כחם בהם‪ ,‬וכתב‬ ‫מזכיר בברכתו פרי שוב אינו יוצא בה בלשון פרי‪ ,‬אבל בשהכל יוצא‬ ‫שאינו סומך לברך עליו בפה"ג עכ"ל‪ ,‬משמע דעכ"פ יברך בפה"ע‬ ‫בכולהו מפני שהוא כולל הכל וכן עיקר‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומבואר בדבריו‬ ‫דממ"נ פרי העץ הוא‪ ,‬ובלבוש ראיתי שכתב ואינו מברך בפה"ג אלא‬ ‫כמש"כ הרא"ה דהא דמברכים על פת המוציא הוי מטעם דמשעה‬ ‫שהכל עכ"ל‪ ,‬ואינו נכון לע"ד דשהכל מאי עבידתיה כאן‪ ,‬דאלו לא היו‬ ‫שנעשה פת פקע הימנו שם דפרי האדמה ונעשה לחפצא דמין דפת‬ ‫התאנים היו מברך בפה"ג ועכשיו למה יגרע מכח התאנים שברכתן‬ ‫דברכתו המוציא‪ ,‬ולהכי לא מהני בפת ברכת בורא פרי האדמה‪,‬‬ ‫בפה"ע‪ ,‬אלא פשוט שיברך בפה"ע‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בט"ז דאם בירך‬ ‫ולפ"ז צ"ב דהרי דעת הריטב"א דאם בירך על פת בורא מיני מזונות‬ ‫בפה"ע על היין יצא בדיעבד‪ ,‬דאף דברכתו בפה"ג מ"מ לא יצא מכלל‬ ‫יצא בדיעבד‪ ,‬ולכאורה אי נימא דברכת המוציא הוי מדין דפת הוי‬ ‫פירות דברכתן בפה"ע‪.‬‬ ‫מין בפ"ע דברכתו הראויה לה הוי המוציא‪ ,‬א"כ אמאי יוצא בברכת‬ ‫וכן מבואר שם בפמ"ג ס"ק י"א וז"ל‪ ,‬ואפשר דסובר הט"ז דאם בירך‬ ‫מזונות‪ ,‬ומאי שנא דאינו יוצא בברכת בורא פרי האדמה ואילו בברכת‬ ‫על היין פרי העץ יצא‪ ,‬דלכתחלה אמרו חז"ל צריך ברכה בפני עצמו‬ ‫מזונות יוצא יד"ח‪ ,‬וביותר קשה לפי הטעם הראשון דכתב הריטב"א‬ ‫ומכל מקום פרי העץ הוא‪ ,‬והוה ספק ספיקא שמא הלכה כרא"ש פ"ו‬ ‫דלחם הוי מין אחר מאחר שהכתוב קבע לו שם בפנ"ע‪ ,‬לפ"ז קשה‬ ‫סימן י"ח‪ ,‬ושמא עיקר היין‪ ,‬דרשב"ץ מספקא ליה‪ ,‬וא"כ אם אמר פרי‬ ‫דכיון דלחם הוי מין בפנ"ע דברכתו המוציא‪ ,‬אמאי מהני בי' ברכת‬ ‫העץ יצא מלומר שהכל‪ ,‬דגם כן רק דיעבד יצא וכו'‪ ,‬ועיין סימן ר"ח‬ ‫במ"מ‪.‬‬ ‫סעיף י"ד ומ"א שם ס"ק כ"ב בשם ר"י לוי דלא יצא‪ ,‬וכדומה שהוא‬ ‫והנה כתב הריטב"א בהל' ברכות פרק ב' אות י"ד וז"ל‪ ,‬וכל שיש לו‬ ‫אחיו של הט"ז ז"ל‪ ,‬ואי"ה שם יבואר לדינא אם בירך על היין פרי העץ‬ ‫ברכה פרטית ובירך עליו ברכה כללית יצא‪ ,‬ואם בירך ברכה פרטית‬ ‫אם יצא בזה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו בדעת הט"ז דכל שבירך בפה"ע‬ ‫על מי שברכתו כללית לא יצא‪ ,‬כיצד בירך על היין בורא פרי העץ או‬ ‫על היין יצא בדיעבד‪.‬‬ ‫‪ | 52‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מ"מ כיון דהיין בא מפרי העץ הרי דאין בברכתו משום שקר ולא גרע‬ ‫על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא‪ ,‬אבל על פירות האדמה בורא‬ ‫מברכת שהכל דיוצא יד"ח בדיעבד‪ ,‬אכן דעת המג"א דלאחר שנעשה‬ ‫פרי העץ לא יצא שהרי אינן פרי העץ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובאות ט"ו כתב וז"ל‪,‬‬ ‫יין הרי דהוי גדר דמין אחר וברכתו הפרטית הראוי' לה הוי בפה"ג‪,‬‬ ‫נראין הדברים שאם בירך על הענבים בורא פרי הגפן יצא‪ ,‬שהרי פרי‬ ‫ובזה שמברך ברכה פרטית דפרי העץ‪ ,‬כיון דאי"ז הברכה הפרטית‬ ‫גפן הן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והנה לכאורה צ"ב בדבריו‪ ,‬דהניחא כשבירך בורא פרי‬ ‫הראוי' לה אינו יוצא יד"ח‪ ,‬והא דמהני ברכת שהכל הוי תקנת ברכה‬ ‫האדמה על פרי העץ דיצא‪ ,‬ה"ט משום דבורא פרי האדמה הוי ברכה‬ ‫מיוחדת שתקנו חכמים לכל המינים דיוצא בזה בדיעבד‪ ,‬אכן בבירך‬ ‫כללית דשייך גם על פרי העץ‪ ,‬ואף דלכתחילה צריך לברך בורא פרי‬ ‫ברכה פרטית השייכת למין אחר לא יצא יד"ח‪.‬‬ ‫העץ דהוי ברכה פרטית על הפירות‪ ,‬מ"מ יצא יד"ח בברכה הכללית‪,‬‬ ‫ולפמש"כ יתבאר הא דכתב הפמ"ג דהט"ז דכתב דאם בירך בורא‬ ‫דהא אף הפירות באין מן האדמה‪ ,‬אכן בבירך על ענבים בורא פרי‬ ‫פרי האדמה על הפת יצא יד"ח בדיעבד‪ ,‬הוי לשיטתו דס"ל דאם‬ ‫הגפן אמאי יצא יד"ח‪ ,‬והרי כאן הוי איפכא דבירך ברכה פרטית‬ ‫בירך בפה"ע על היין יצא יד"ח‪ ,‬ולהנתבאר א"ש‪ ,‬דס"ל דאף דמשעה‬ ‫השייך ליין על ענבים דהוי פרי ככל הפירות‪ ,‬וצ"ב בזה‪.‬‬ ‫שנעשה פת או מזונות חשיב למין אחר דברכתו המוציא או מזונות‪,‬‬ ‫מ"מ כל שבירך ברכה שאין בזה משום שקר מהני ברכתו דומיא‬ ‫יחקור בגדר הא דעל הכל אם אמר שהכל יצא‪ ,‬האם‬ ‫דברכת שהכל‪ ,‬ואף דהפת חשיב למין אחר מ"מ הרי מקורו הוא‬ ‫יסודו דכל ברכה שאין בה שקר ויש בה הודאה פוטרת‬ ‫מהאדמה‪ ,‬ולא חשיב ברכתו כשקר‪ ,‬דהא מה"ט ס"ל להט"ז דאם בירך‬ ‫בדיעבד‪ ,‬או דשהכל הוי תקנת ברכה דמהני לכל‬ ‫בפה"ע על היין יצא יד"ח‪ ,‬ולפ"ז כתב הפמ"ג דלדעת המג"א דפליג‬ ‫המינים‬ ‫עלי' לענין בפה"ע על היין ה"ה דאינו יוצא בברכת בפה"א על הפת‪,‬‬ ‫והנראה לבאר בזה‪ ,‬דהנה קימ"ל דשהכל פוטר את כל המינים‪,‬‬ ‫הן אמנם‪ ,‬דלכאורה מבואר בריטב"א להדיא דאם בירך בורא פרי‬ ‫והטעם הוא משום דיסוד החיוב דברכת הנהנין הוא להודות על הא‬ ‫העץ על היין יצא יד"ח‪ ,‬ומ"מ ס"ל דאם בירך בורא פרי האדמה על‬ ‫דנהנה מאכילתו‪ ,‬ומעיקר הדין תקנו חכמים ברכת שהכל שהוא‬ ‫הפת לא יצא יד"ח‪ ,‬וחזינן דלא תליא הא בהא‪ ,‬וצ"ב בדעת הריטב"א‪.‬‬ ‫ברכה כללית שכולל את כל המינים‪ ,‬אלא דלכתחילה תקנו חכמים‬ ‫שיברך ברכה פרטית לכל מין ומין‪ ,‬וכן מבואר בלבוש סימן ר"ב‬ ‫בשיטת השו"ע דבספק אי הוי פרי העץ או האדמה‬ ‫סעיף א' וז"ל‪ ,‬וכתיב ברוך ה' יום יום‪ ,‬ודייקינן ברכות מ' ע"א וכי‬ ‫מברך לכתחילה בפה"א ולא שהכל‪ ,‬ובשיטת הרמב"ם‬ ‫ביום מברכין ובלילה אין מברכין‪ ,‬אלא לומר בכל יום ויום תן לו מעין‬ ‫ואשר נראה בזה ובהקדם‪ ,‬דהנה בשו"ע סימן ר"ו סעיף א' כתב‬ ‫ברכותיו‪ ,‬פירוש בשבת מעין שבת‪ ,‬ביום טוב מעין יום טוב‪ ,‬הכי נמי‬ ‫וז"ל‪ ,‬בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא‪ ,‬אבל אם בירך על‬ ‫תן לו מעין ברכותיו שמשפיע לך כלומר תהיה הברכה מעין השפע‬ ‫פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא‪ ,‬הילכך אם הוא מסופק בפרי אם‬ ‫שנתן לך‪ ,‬לפיכך תקנו חז"ל לברך על מה שיהנה‪ ,‬ושתהא ברכה מעין‬ ‫הוא פרי עץ או פרי האדמה‪ ,‬מברך בורא פרי האדמה‪ ,‬ועל הכל אם‬ ‫טבע אותו הענין שיהנה ממנו‪ ,‬כמו שנבארם בעז"ה על כל מין ומין‬ ‫אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בשו"ע דבספק‬ ‫ברכתו לפי טבעו ועניינו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ונמצא דיש שני אופנים לקיים את‬ ‫פרי צריך לברך בורא פרי האדמה ולא שהכל‪ ,‬ולכאורה צ"ב דאי‬ ‫החיוב דברכת הנהנין‪ ,‬דלכתחילה צריך לברך ברכה פרטית לכל מין‬ ‫קימ"ל דאי בירך שהכל יצא והוי ברכה כללית לכל המינים‪ ,‬אמאי‬ ‫את הברכה הראויה לה‪ ,‬ובדיעבד יכול לקיים את חיוב הברכה ע"י‬ ‫צריך לברך דוקא האדמה‪ ,‬ועוד יש לדייק‪ ,‬בלש' השו"ע דכתב דכיון‬ ‫ברכת שהכל דהוי ברכת הודאה כללית על כל המינים‪.‬‬ ‫דאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא‪" ,‬הילכך" בספק‬ ‫והנה יש לחקור בגדר דברכת שהכל‪ ,‬דאפשר דיסודו הוא‬ ‫צריך לברך בפה"א‪ ,‬ומבואר דמאותו טעם דאם בירך האדמה על‬ ‫דמעיקרא דדינא כל ברכה שיש בו משום הודאה על המאכל שאוכל‬ ‫פירות האילן יצא להכי צריך לברך בספק בורא פרי האדמה ולא‬ ‫יצא יד"ח‪ ,‬והא דלא מהני ברכת בפה"ע על פרי האדמה‪ ,‬ה"ט משום‬ ‫שהכל‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬דאף דקימ"ל דבדיעבד יצא אם בירך בפה"א‪,‬‬ ‫דכל שבירך ברכה פרטית שאין לזה שייכות למאכל שאוכל הוי‬ ‫מ"מ מאי עדיפא ברכת האדמה דהוי ברכה כללית על פירות האילן‬ ‫ברכתו שקר ואינה יכולה לחול על המאכל שבירך עליו‪ ,‬ולפ"ז כשם‬ ‫מברכת שהכל דבזה יוצא לכ"ע בדיעבד לכל המינים‪.‬‬ ‫דמהני ברכת שהכל על כל המינים משום דהוי ברכה כללית השייך‬ ‫ויעוין בשערי תשובה שם ס"ק א' דביאר בזה וז"ל‪ ,‬וע"ש בפנים‬ ‫לכל המינים‪ ,‬ה"ה דמהני בכל ברכה שיש בזה הודאה שיש לה שייכות‬ ‫מאירות שאם על פירות האדמה שטובים מבושלים יותר מחיים‬ ‫למאכל שמברך עליו‪ ,‬אכן אפשר דמלכתחילה עצם התקנה דברכת‬ ‫שדינן לברך שהכל אם בירך בפה"א יצא בדיעבד ע"ש ופשוט דה"ה‬ ‫הנהנין הוא שיברך על כל מין ומין את ברכתו הראויה לאותו המין‪,‬‬ ‫איפכא‪ ,‬ואותן שחיין טובים ממבושלין ובירך לאחר הבישול בפה"א‬ ‫ומלבד זה תקנו עוד ברכה על כל מאכל שאין לה ברכה מיוחדת‪,‬‬ ‫יצא‪ ,‬ונראה שאם נסתפק אם פרי זו טובה חייה ממבושלת או איפכא‬ ‫ונמצא דברכת שהכל הוי ברכה מיוחדת דתקנו חכמים לכל המינים‪,‬‬ ‫יש לברך בפה"א בין קודם הבישול או אח"כ כיון דבדיעבד יצא‪ ,‬ואף‬ ‫אלא דלכתחילה תקנו לכל מין ומין ברכה פרטית כדי שיפרט את מין‬ ‫על גב שגם בשהכל בדיעבד יצא‪ ,‬מ"מ בפה"א מבוררת טפי כמ"ש‬ ‫המאכל שמברך עליו‪ ,‬אכן אם בירך את הברכה הכללית יוצא יד"ח‬ ‫לעיל בשם הבר"י‪ ,‬ומ"ש בס"ס ר"ד במסופק ברכתו שהכל היינו‬ ‫הברכה בדיעבד‪.‬‬ ‫במסופק בענין שאם יברך בפה"א או בפה"ע לא יצא אף בדיעבד‪,‬‬ ‫ולפ"ז‪ ,‬אפשר דבהני תרי צדדי נחלקו המג"א והט"ז לענין אם‬ ‫אבל בכה"ג בפה"א עדיף כיון שבדיעבד יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו‬ ‫בירך על היין בפה"ע האם יצא יד"ח‪ ,‬דדעת הט"ז דיסוד הא דמהני‬ ‫דאף דגם ברכת האדמה הוי ברכה כללית לגבי פירות האילן‪ ,‬מ"מ‬ ‫ברכת שהכל על כל המינים הוי מדין דכל שבירך ברכה שאין בזה‬ ‫עדיף לברך בפה"א דהוי ברכה מבוררת יותר משהכל‪ ,‬אכן מלשון‬ ‫משום שקר והברכה יכולה לחול על המאכל הרי דיוצא בה יד"ח‬ ‫השו"ע משמע דברכת בפה"א הוי ברכה לכתחילה היכי דיש ספק‪,‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬ואף דלא בירך את הברכה הפרטית שתקנו חכמים לאותו‬ ‫דלגבי ספק כתב מברך בפה"א‪ ,‬ומשמע דבמצב של ספק זהו ברכתו‬ ‫מאכל‪ ,‬מ"מ חשיב דבירך ברכת הנהנין‪ ,‬ומה"ט ס"ל דאם בירך בפה"ע‬ ‫לכתחילה‪ ,‬משא"כ לגבי ברכת שהכל כתב דאם בירך שהכל יצא‪,‬‬ ‫על היין יצא יד"ח‪ ,‬דאף דיין חשיב למין אחר דברכתו בורא פרי הגפן‪,‬‬ ‫אוסף | ‪53‬‬ ‫לתוכן‬ ‫עכ"ל‪ .‬ולכאורה מבואר בגמ' מהא דתלי' האם מהני ברכת האדמה על‬ ‫ומשמע דאי"ז אלא ברכה דיוצא בה בדיעבד‪.‬‬ ‫פירות האילן בהאי דינא דביכורים‪ ,‬ע"כ צ"ל דהנידון הוא האם פירות‬ ‫וברמב"ם בהל' ברכות פרק ח' הל' י' כתב וז"ל‪ ,‬בירך על פירות‬ ‫האילן חשיבי לפירות האדמה‪ ,‬וכדמדויק ברש"י ובשטמ"ק דמה"ט‬ ‫האילן בורא פרי האדמה יצא‪ ,‬ועל פירות האדמה בורא פרי העץ‬ ‫יכול לברך בפה"א על פירות‪ ,‬דעיקר כל הפירות הוא מן הארץ‪ ,‬וכן‬ ‫לא יצא‪ ,‬ועל כולם אם בירך שהכל יצא‪ ,‬ואפי' על הפת ועל היין‪,‬‬ ‫מבואר להדיא בתוס' בד"ה רבי יהודה וז"ל‪ ,‬ונראה דהלכה כרבי‬ ‫עכ"ל‪ .‬ובהגהות מימוניות שם כתב וז"ל‪ ,‬כפי זה יברך בכל דבר שהוא‬ ‫יהודה דסתם לן תנא כוותיה‪ ,‬ואם ברך על פירות האילן בורא פרי‬ ‫מסופק עליו‪ ,‬וכן כתבו התוספות ומורי בשם ר"ח וה"ר יוסף ואפילו‬ ‫האדמה יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דהא דאם בירך האדמה על פרי‬ ‫לכתחילה‪ ,‬ואף על גב דתנן דוקא דיעבד‪ ,‬הא נמי כיון דמסתפק ביה‬ ‫העץ תלי' במחלו' דר' יהודה ורבנן לענין ביכורים‪.‬‬ ‫כדיעבד דמי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר לכאורה בדבריו דבכל ספק מה מינו ואף‬ ‫והכס"מ בהל' ברכות פרק ח' הל' י' הקשה‪ ,‬דהרמב"ם שם פסק‬ ‫על ספק אם הוא פרי העץ או אדמה מברך שהכל‪ ,‬ודלא כמבואר‬ ‫כר"י דמתני' שבירך על פירות האילן בפה"א יצא‪ ,‬ואילו לגבי ביכורים‬ ‫בשו"ע‪ ,‬וצ"ב במאי פליגי‪.‬‬ ‫בפ"ד מהל' ביכורים הי"ב פסק כת"ק שיבש המעיין או נקצץ האילן‬ ‫אכן יעוין בסדר ברכות למהר"ם מרוטנבורג כמובא בתשב"ץ‬ ‫מביא ואינו קורא שאי אפשר לומר האדמה אשר נתת לי‪ ,‬ולכאורה‬ ‫סימן שכ"ב דכתב וז"ל‪ ,‬מיהו אם מסתפק בברכה ראשונה מה היא‬ ‫הרי מבואר בגמ' דתלי' דין הברכה בהאי דינא דביכורים‪ ,‬וכן הקשה‬ ‫מהם אומרים שהכל נ"ב או בפ"א‪ ,‬פר"ח שמברך בתחלה שהכל נ"ב‪,‬‬ ‫במאירי שם וז"ל‪ ,‬כבר ביארנו במשנה שאם ברך על פירות האילן‬ ‫דכיון דברכה ראשונה אין לה עיקר מן התורה כלל ואינה אלא משום‬ ‫ב"פ האדמה יצא‪ ,‬ודוגמת זה אמרו בענין בכורים שאם לקט פירותיו‬ ‫שאסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה‪ ,‬והיכא דמסתפק מברך שהכל‬ ‫לבכורים וקודם שהביאם יבש המעיין שממנו היו משקין את האילן‪,‬‬ ‫נ"ב‪ ,‬וכן פי' רבינו יוסף ז"ל דהיכא דמסתפק על פרי אחד אם הוא פרי‬ ‫ואי אפשר עוד לאילן לחיות‪ ,‬או נקצץ האילן מביא וקורא‪ ,‬שהרי‬ ‫עץ או פרי האדמה מברך לכתחילה בורא פרי האדמה‪ ,‬דקיימא לן על‬ ‫מ"מ בכורים מן האדמה יוצאין‪ ,‬ועדיין יכול לומר מן האדמה‪ ,‬וגדולי‬ ‫פרי העץ אם בירך ב"פ האדמה יצא‪ ,‬ואף על גב דתנן דוקא דיעבד‬ ‫המחברים פסקו שאינו קורא‪ ,‬ואין הדברים נראין מסוגיא זו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הא נמי כיון דמסתפק כדיעבד דמי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו כדדייקנו‬ ‫וצ"ב בדעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫בשו"ע דמחלק בין ספק על מין אם ברכתו האדמה או שהכל‪ ,‬בזה‬ ‫ולהנתבאר לעיל נראה‪ ,‬דנחלקו ביסוד הדין דעל כולם אם אמר‬ ‫מברך בדיעבד שהכל‪ ,‬משא"כ אם מסתפק אם ברכתו בפה"ע או‬ ‫שהכל יצא‪ ,‬דדעת הרמב"ם דיסודו מטעם דכל ברכה שיש בה משום‬ ‫האדמה‪ ,‬צריך לברך לכתחילה האדמה‪ ,‬וצ"ב במאי תלי' מילתא‪.‬‬ ‫הודאה ויש לברכה שייכות למאכל שמברך עליו מהני ברכתו בדיעבד‪,‬‬ ‫ומה"ט קימ"ל דאם בירך בפה"א על פירות האילן‪ ,‬על אף דלא בירך‬ ‫יחקור בהא דהמברך בפה"א על פירות האילן יצא‪,‬‬ ‫את הברכה הראויה לכתחילה לפירות‪ ,‬מ"מ כיון דברכתו לא הוי‬ ‫האם הוא מדין ברכה כללית דומיא דשהכל או דגם‬ ‫שקר‪ ,‬דהרי גם פירות האילן חשיב לפרי האדמה יוצא בה יד"ח‪ ,‬ולא‬ ‫בפה"א חשיב כברכה פרטית בדיעבד לפירות האילן‬ ‫גרע מברכת שהכל דיוצא בה יד"ח‪ ,‬ולפי דעת הרמב"ם כל הא דהגמ'‬ ‫ואשר נראה בזה‪ ,‬דיש לחקור בהאי דינא דאם בירך בורא פרי‬ ‫מדמי דין זה לביכורים אי"ז אלא לענין דחזינן מהתם דשייך לומר לש'‬ ‫האדמה על פירות האילן דיצא יד"ח‪ ,‬והנה להצד שחקרנו לעיל דיסוד‬ ‫האדמה אשר נתת לי על פירות האילן‪ ,‬דמהא חזינן דאין בזה משום‬ ‫הא דמהני ברכת שהכל לכל המינים‪ ,‬הוי מטעם דכל ברכה שיש בה‬ ‫שקר‪ ,‬ולהכי מהני ברכתו כשם דמהני ברכת שהכל על כל המינים‪,‬‬ ‫משום הודאה ויש לברכה שייכות למאכל שמברך עליו מהני ברכתו‬ ‫וכן נראה ברבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף בברכות דף כ"ח ע"ב‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫בדיעבד‪ ,‬ולפ"ז ה"ה כשבירך בפה"א על פירות האילן‪ ,‬על אף דלא‬ ‫ברך על פירות האילן וכו' יצא‪ ,‬לפי שגם חיי האילן מן האדמה הוא‪.‬‬ ‫בירך את הברכה הראויה לכתחילה לפירות‪ ,‬מ"מ כיון דברכתו לא‬ ‫ועל פירות הארץ וכו' לא יצא‪ ,‬לפי ששקר הוא‪ ,‬אם אמר שהכל נהיה‬ ‫הוי שקר‪ ,‬דהרי גם פירות האילן חשיב לפרי האדמה יוצא בה יד"ח‪,‬‬ ‫בדברו יצא‪ ,‬לפי שהכל היה ונברא במאמרו‪ ,‬ומדויק בדבריו דכל מה‬ ‫ולא גרע מברכת שהכל דיוצא בה יד"ח‪ ,‬אכן להצד דברכת שהכל הוי‬ ‫דלא מהני ברכת העץ על פרי האדמה משא"כ שהכל‪ ,‬הוא משום‬ ‫תקנה מיוחדת דהוי ברכה שיוצאים בה בכל המינים בדיעבד‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫דשהכל אין בזה משום שקר‪ ,‬ונראה לפ"ז דהא דמהני ברכת האדמה‬ ‫צ"ב דאמאי אם בירך על הפירות בפה"א יצא יד"ח‪ ,‬והא לא בירך לא‬ ‫על פרי העץ הוי משום דדמיא לשהכל דאין בזה משום שקר‪.‬‬ ‫את הברכה הפרטית ולא ברכה כללית‪.‬‬ ‫שו"ר באבודרהם הלכות ברכות שער רביעי דכתב וז"ל‪ ,‬לבאר‬ ‫הדברים שמברכין עליהם בורא פרי האדמה‪ ,‬ראיתי לכתוב ברכה זו‬ ‫בהא דתלתה הגמ' דין בפה"א על פירות האילן במח' ר'‬ ‫סמוכה לברכת שהכל שהיא דומה לה‪ ,‬וכמו שברכת שהכל כללית‪,‬‬ ‫יהודה ורבנן ביבש המעין ונקצץ האילן לענין ביכורים‪,‬‬ ‫כך ברכת בורא פרי האדמה כללית לפירות הארץ ופירות האילן‪,‬‬ ‫ובקושיית הכס"מ והמאירי על הרמב"ם דפסק בברכות‬ ‫כדתנן בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא‪ ,‬ועל פירות‬ ‫כר"י ובביכורים כת"ק‬ ‫האדמה בורא פרי העץ לא יצא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו להדיא דיסוד‬ ‫והנה איתא בברכות דף מ' ע"א‪ ,‬בירך על פירות האילן בורא פרי‬ ‫הא דמהני ברכת האדמה לפירות האילן הוי מדין דברכת האדמה‬ ‫האדמה יצא‪ ,‬ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא‪ ,‬ועל כולם אם‬ ‫חשיב לברכה כללית לגבי פירות האילן‪ ,‬דומיא לברכת שהכל דהוי‬ ‫אמר שהכל נהיה בדברו יצא‪ ,‬מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא‪ ,‬אמר‬ ‫ברכה כללית לכל המינים‪ ,‬ומה"ט הסמיך המשנה דין זה להא דברכת‬ ‫רב נחמן בר יצחק רבי יהודה היא‪ ,‬דתנן יבש המעין ונקצץ האילן‬ ‫שהכל פוטר את כל המינים‪.‬‬ ‫מביא ואינו קורא‪ ,‬רבי יהודה אומר מביא וקורא‪ ,‬ע"כ‪ .‬וברש"י שם‬ ‫ולפ"ז יתישב קושית הכס"מ על הרמב"ם‪ ,‬דאיה"נ דלענין ביכורים‬ ‫כתב וז"ל‪ ,‬עיקר אילן ארעא היא‪ ,‬דעיקר כל הפירות היא הארץ‪ ,‬והכל‬ ‫דהנידון הוא על עצם הפרי‪ ,‬דדוקא על פירות שייך הבאת ביכורים‪,‬‬ ‫גדל הימנה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן מבואר שם בשטמ"ק וז"ל‪ ,‬מאן תנא דעיקר‬ ‫בהא קימ"ל דפירות האילן לא חשיבי כפרי האדמה‪ ,‬אכן לענין ברכות‬ ‫אילן ארעא הוא‪ ,‬פירוש דהא פרי העץ לא הוי פרי האדמה‪ ,‬ואפילו‬ ‫דדינינן האם חשיב כברכה כללית בדיעבד‪ ,‬לענין זה ס"ל להרמב"ם‬ ‫הכי יוצא בברכת בורא פרי האדמה‪ ,‬משום דארעא עיקר שיונק ממנה‪,‬‬ ‫‪ | 54‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫כל המאכלים דהוי ברכה כללית על כל המינים‪ ,‬ומ"מ כתב דבספק‬ ‫דכיון דסו"ס יסודו מן האדמה לא חשיב כשקר ויוצא בו בדיעבד‪.‬‬ ‫עדיף לברך בורא פרי האדמה דהוי ברכה מבוררת יותר לענין פירות‬ ‫אכן בדעת התוס' והמאירי וכפי שנראה ברש"י והשטמ"ק המובא‬ ‫וכדכתב בשערי תשובה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לעיל נראה‪ ,‬דס"ל דבדין זה איתחדש דפירות האילן אף דחכמים‬ ‫אכן דעת השו"ע כדעת התוס' והמאירי דהא דקימ"ל דאם בירך‬ ‫תקנו לו ברכה מיוחדת מ"מ לא נפיק מתורת פרי האדמה‪ ,‬ולהכי‬ ‫בפה"א על הפירות יצא יד"ח איתחדש דפירות האילן אף דחכמים‬ ‫אף דלכתחילה צריך לברך את הברכה המבוררת יותר דהוא בפה"ע‪,‬‬ ‫תקנו לו ברכה מיוחדת מ"מ לא נפיק מתורת פרי האדמה‪ ,‬דילפינן‬ ‫מ"מ מאחר דלא נפיק מפרי האדמה וכדחזינן לענין ביכורים דפרי‬ ‫מביכורים דפירות חשיבי לפרי האדמה‪ ,‬ולהכי אף דלכתחילה צריך‬ ‫העץ חשיב לפרי האדמה‪ ,‬מש"ה אם בירך בפה"א יוצא בה ולא מדין‬ ‫לברך את הברכה המבוררת יותר דהוא בפה"ע‪ ,‬מ"מ מאחר דלא‬ ‫ברכה כללית‪ ,‬אלא דגם ברכת האדמה חשיב כברכה פרטית דפירות‪,‬‬ ‫נפיק מפרי האדמה מש"ה אם בירך בפה"א יוצא בה‪ ,‬ולא מדין ברכה‬ ‫ומה"ט הגמ' תלתה דין זה במחלוקת דר' יהודה ורבנן לענין ביכורים‪,‬‬ ‫כללית‪ ,‬אלא דגם ברכת האדמה חשיב כברכה פרטית דפירות‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫דהנידון הוא במהות המין דפירות האילן האם חשיבי גם לפרי‬ ‫פשיטא דהיכי דהוא מסופק על פרי אם הוא פרי העץ חייב לברך‬ ‫האדמה‪ ,‬ומאחר דקימ"ל כר' יהודה דחשיב פרי האדמה‪ ,‬הרי דאף‬ ‫דוקא בורא פרי האדמה‪ ,‬דהא גם בפירות חשיב בדיעבד לברכה‬ ‫דלכתחילה תקנו לו ברכת העץ מ"מ אם בירך פרי האדמה יצא יד"ח‪,‬‬ ‫הפרטית שלו‪ ,‬ואינו יכול לכתחילה להיפטר בברכת שהכל דאי"ז‬ ‫דבדיעבד ברכת האדמה חשיב לברכה פרטית אף לפירות האילן‪.‬‬ ‫אלא מדין ברכה כללית שיוצא בה בדיעבד‪.‬‬ ‫וכן נראה לדייק מהא דכתב שם הרא"ה וז"ל‪ ,‬ועל כולן אם אמר‬ ‫ולפ"ז יתבאר באר היטב הא דדייקנו לעיל דהשו"ע כתב דכיון‬ ‫שהכל יצא‪ ,‬איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין‪ ,‬ורבי יוחנן‬ ‫דאם בירך האדמה על הפירות יצא יד"ח‪" ,‬הילכך" בספק צריך לברך‬ ‫אמר אפי' פת ויין והלכתא כרבי יוחנן פי' וכיון דכן דשמעינן דיוצא‬ ‫האדמה‪ ,‬ולפמשנ"ת א"ש‪ ,‬דהיא היא הנותנת‪ ,‬דמאחר דברכת האדמה‬ ‫הוא במברך על היין ברכה אחרת‪ ,‬ושמעינן מינה דהוא הדין במברך‬ ‫חשיב לברכה פרטית אף על הפירות‪ ,‬הלכך היכי דהוא מסופק אם‬ ‫עליו בורא פרי העץ‪ ,‬ומינה דהוא הדין נמי במברך עליו בורא פרי‬ ‫הוא פרי או לא‪ ,‬צריך ממ"נ לברך בורא פרי האדמה‪ ,‬דהא אף על‬ ‫האדמה‪ ,‬שהרי בברכתו המיוחדת לו מזכיר בה לשון פרי דאמר‬ ‫פירות חשיב כברכה פרטית דידי'‪ ,‬וכדמבואר להדיא בסדר ברכות‬ ‫למהר"ם מרוטנבורג המובא לעיל‪ ,‬דאף דבכל ספק מה מינו מברך‬ ‫בורא פרי הגפן‪ ,‬וכיון דכן הוא הדין לבורא פרי האדמה דארעא עקר‬ ‫שהכל‪ ,‬מ"מ כתב בשם הר' יוסף דהיכא דמסתפק על פרי אחד אם‬ ‫והכל בכלל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולכאורה דבריו תמוהין דמהיכי תיתי דאם מהני‬ ‫הוא פרי עץ או פרי האדמה מברך "לכתחילה" בורא פרי האדמה‪,‬‬ ‫ברכת שהכל על היין ה"ה דמהני ברכת העץ והאדמה‪ ,‬אכן להנתבאר‬ ‫דקיימא לן על פרי העץ אם בירך ב"פ האדמה יצא‪ ,‬ומבואר דחלוק‬ ‫נראה דדעת הרא"ה כדביארנו בדעת הרמב"ם דיסוד הא דמהני‬ ‫כל ספיקא דמה מינו‪ ,‬מספק אם הוא פרי העץ‪ ,‬דבכל ספק מה‬ ‫בורא פרי האדמה על פירות האילן הוא מאותו הגדר דמהני שהכל‬ ‫מינו‪ ,‬בהא קימ"ל דכיון דמסופק מה ברכתו הפרטית מברך בדיעבד‬ ‫על כל המינים‪ ,‬דיסודו דאף דהפסיד את ברכתו הפרטית מ"מ כל‬ ‫ברכה כללית דהוא ברכת שהכל‪ ,‬משא"כ בספק אם הוא פרי‪ ,‬מאחר‬ ‫שאמר ברכה כללית השייכת לאותו המין יצא יד"ח‪ ,‬ולפ"ז א"ש דברי‬ ‫דקימ"ל דגם פירות חשיבי לפרי האדמה‪ ,‬להכי היכי דהוא מסופק אם‬ ‫הרא"ה‪ ,‬דלמאי דקימ"ל דמהני שהכל אף על יין‪ ,‬הרי דמהני ברכה‬ ‫הוא פרי מברך בורא פרי האדמה לכתחילה‪ ,‬דהא הוי ברכתו הפרטית‬ ‫כללית על יין‪ ,‬ומה"ט מהני גם ברכת העץ והאדמה דהוי ברכה כללית‬ ‫בדיעבד‪ ,‬והדברים ערבים ומאירים‪.‬‬ ‫על היין‪ ,‬וכדביארנו לעיל דבהני תרי צדדי נחלקו הט"ז והמג"א אם‬ ‫ולהנתבאר‪ ,‬אפשר דבהני תרי צדדי נחלקו הט"ז והריטב"א‬ ‫בירך בפה"ע על היין אי יצא יד"ח‪.‬‬ ‫ודעימי' האם יוצא יד"ח בדיעבד בברכת האדמה על פת ומזונות‪,‬‬ ‫ודאתינא להכי‪ ,‬נראה דבהני תרי צדדי תלוי הנידון דהשו"ע היכי‬ ‫דהט"ז לשיטתו אזיל דס"ל דמהא דיוצאין בדיעבד בברכת שהכל על‬ ‫דהוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה‪ ,‬האם צריך לברך‬ ‫כל המינים ילפינן מהא כללא בכל ברכות הנהנין‪ ,‬דכל ברכה שאין‬ ‫לכתחילה דוקא בורא פרי האדמה‪ ,‬או דמאחר דמברך בדיעבד מספק‬ ‫בה משום שקר ויש לה שייכות לברכה יוצא בה יד"ח מדין דלא גרע‬ ‫יכול לברך שהכל‪ ,‬דלהצד דהא דקימ"ל דאם בירך בפה"א על הפירות‬ ‫משהכל דהוי ברכה כללית על הנאתו‪ ,‬ומה"ט ס"ל דה"ה אם בירך‬ ‫יצא יד"ח מדין דהוי ברכה כללית דומיא דשהכל‪ ,‬לפ"ז היכי דיש לו‬ ‫בפה"ע על היין יצא יד"ח‪ ,‬דאף דיין קבעו לו ברכה לעצמו‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫ספק אם הוא פרי יכול לברך כל ברכה שהוא ברכה כללית‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫דאין בברכת העץ משום שקר דהא היין בא מפרי העץ‪ ,‬יוצא בה‬ ‫אפשר דמצד אחד האדמה עדיף דהוי ברכה מבוררת יותר וכדמבואר‬ ‫יד"ח‪ ,‬וכדקימ"ל דאם בירך בפה"א על העץ יצא יד"ח‪ ,‬ומה"ט ס"ל‬ ‫שם בשערי תשובה‪ ,‬אכן מצד שני שהכל דהוי ברכה כללית על כל‬ ‫דה"ה דיוצא בברכת האדמה על פת ומזונות‪ ,‬דאף דקבעו להם ברכה‬ ‫המינים אפשר דזה עדיף‪.‬‬ ‫לעצמו מ"מ כיון דאין בברכת האדמה משום שקר חשיב לברכה‬ ‫שו"ר בספר מצוות זמניות הלכ' ברכות שער ה' דכתב וז"ל‪ ,‬במה‬ ‫כללית כשהכל‪ ,‬אכן דעת המג"א דהא דמהני ברכת האדמה על‬ ‫שמברכין עליו בורא פרי האדמה‪ ,‬וראוי לסמוך ברכת בורא פרי‬ ‫פירות האילן אי"ז מדין ברכה כללית‪ ,‬אלא כדביארנו בדעת התוס'‬ ‫האדמה לברכת שהכל מפני שדומה הסדר‪ ,‬כי עיקר זאת הברכה‬ ‫והמאירי דילפינן מביכורים דפירות האילן חשיב לפרי האדמה‪ ,‬ואף‬ ‫אם בירך בפה"א על הפירות חשיב לברכה פרטית בדיעבד‪ ,‬ולפ"ז‬ ‫לברכת שהכל כערך המין לסוג בכלל‪ ,‬כי כמו שהמאכלים כשמברך‬ ‫ס"ל למג"א דחלוק יין מפירות האילן ביסודו‪ ,‬דפירות האילן אף דיש‬ ‫עליו שהכל יצא‪ ,‬כמו כן על כל פירות האדמה ופירות האילן כשמברך‬ ‫להם חשיבות בהיותם פרי העץ‪ ,‬מ"מ חשיבי כמין האדמה‪ ,‬וכדאמרינן‬ ‫עליהם בורא פרי האדמה יצא‪ ,‬ואם אמר על פירות האדמה בורא פרי‬ ‫בגמ' דעיקר אילן ארעא היא‪ ,‬משא"כ יין משעה שנעשה ליין חשיב‬ ‫העץ לא יצא והוא לשון המשנה על פירות האילן אם בירך בורא פרי‬ ‫לברי' חדשה‪ ,‬ואינו חשיב כלל כמין פירות‪ ,‬וכדאמרינן בב"ב דף‬ ‫האדמה יצא‪ ,‬ועל פרי האדמה אם אמר בורא פרי העץ לא יצא‪ ,‬ולזה‬ ‫קכ"ו ע"ב דמעיקרא ענבי והשתא חמרא דקנייה בשינוי‪ ,‬הרי דחזינן‬ ‫חייב לברך בורא פרי האדמה על כל מה שיש בו ספק אם הוא פרי‬ ‫דמשעה שנעשה יין חשיב לברי' חדשה‪ ,‬ומה"ט ס"ל להמג"א דמשעה‬ ‫האדמה או פרי העץ‪ ,‬ומצד זה היא מעולה ברכת פרי האדמה מברכת‬ ‫שנהפך ליין פקע מיני' שם דפירות‪ ,‬ולהכי לא מהני ברכת העץ דאי"ז‬ ‫בורא פרי העץ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו דיסוד הא דמהני ברכת‬ ‫הברכה הפרטית הראויה ליין‪.‬‬ ‫האדמה על פירות האילן הוי מאותו הדין דמהני ברכת שהכל על‬ ‫אוסף | ‪55‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ויעו"ש במשנ"ב דכתב וז"ל‪ ,‬ועיין בשע"ת דיש חולקין ע"ז‪ ,‬וס"ל‬ ‫איברא‪ ,‬דעדיין צ"ב בשיטת הריטב"א דממ"נ‪ ,‬דאי ס"ל כהט"ז‬ ‫שאפילו נתכוין לפטור את פה"ע המונח לפניו לא יצא‪ ,‬וצריך לחזור‬ ‫דבבירך על היין בפה"ע יצא יד"ח מדין דהוי ברכה כללית‪ ,‬ומאותו‬ ‫הטעם דקימ"ל דאם בירך בורא פרי האדמה על פירות האילן יצא יד"ח‬ ‫ולברך בורא פרי העץ‪ ,‬וברכת בורא פה"א לא היתה לבטלה דנתקיימה‬ ‫מדין ברכה כללית‪ ,‬א"כ אמאי אם בירך בפה"א על פת או מזונות לא‬ ‫על פרי האדמה לבד‪ ,‬ומ"מ מסיק דבדיעבד אין לחזור ולברך‪ ,‬וכדעת‬ ‫יצא יד"ח‪ ,‬אכן נראה דלענין זה סבירא להו דחלוק יין מפת ומזונות‪,‬‬ ‫השו"ע דספק ברכות להקל‪ ,‬ויותר טוב להיות נמלך שלא לאכול‬ ‫דיין אף דקבעו לו ברכה לעצמו משום חשיבותו‪ ,‬מ"מ אי"ז חשיב‬ ‫מיד הפרי העץ אלא לאחר זמן ויחזור ויברך עליהן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר‬ ‫דפקע מני' שם ומהות דפרי העץ‪ ,‬ולהכי כשמברך פרי העץ אין בזה‬ ‫משום שקר ומהני ברכתו כברכה כללית‪ ,‬משא"כ פת ומזונות משעה‬ ‫דנחלקו השו"ע והיש חולקין האם היכי דהברכה דבפה"א חל על פרי‬ ‫שנעשה פת פקע מיני' לגמרי שם דפרי האדמה‪ ,‬דנעשה מהות ובריה‬ ‫האדמה‪ ,‬מ"מ מהני הא דנתכון בברכת האדמה על פרי העץ לפטרו‬ ‫חדשה לגמרי‪ ,‬ומאחר דלא חשיב כלל כפרי נמצא דכשמברך פרי‬ ‫מברכת העץ‪ ,‬וצ"ב במאי תלי' פלוגתייהו‪.‬‬ ‫האדמה הוי ברכת שקר ואינו יכול להיחשב כברכה כללית על הפת‪.‬‬ ‫ולפמש"כ‪ ,‬אפשר דנחלקו בהני תרי צדדי בגדר הדין דאם בירך‬ ‫במח' הב"ח והט"ז האם כשבירך ברכת במ"מ על הפת‬ ‫בפה"א על פירות האילן יצא יד"ח‪ ,‬דלהצד דיסודו מדין דהוי ברכה‬ ‫יוצא יד"ח‬ ‫כללית לפירות דומיא דברכת שהכל לכל המינים‪ ,‬לפ"ז היכי דבירך‬ ‫והנה בשו"ע סימן קס"ח סעי' ז' כתב וז"ל‪ ,‬והלכה כדברי כולם‬ ‫ברכה זו על פרי האדמה‪ ,‬הרי דברכתו היה בתורת ברכה פרטית על‬ ‫שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין‪,‬‬ ‫פרי האדמה‪ ,‬ולהכי אף דנתכון גם על פרי העץ לא יצא יד"ח‪ ,‬דרק‬ ‫עכ"ל‪ .‬ויעוין בב"י דכתב וז"ל‪ ,‬ולענין הלכה כיון דספיקא במידי דרבנן‬ ‫היכי דבירך ברכת האדמה על פרי העץ בתורת ברכה כללית מהני‬ ‫הוא נקטינן כדברי כולם להקל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובב"ח שם הקשה על הב"י‬ ‫וז"ל‪ ,‬ואיכא לתמוה למה אמר שהוא קולא‪ ,‬הלא אם אינו מברך ברכה‬ ‫ברכתו בדיעבד‪ ,‬אכן להצד דהא דמהני ברכת האדמה על פרי העץ‬ ‫הראויה לה בין כך ובין כך הוא חומרא שעובר משום לא תשא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הוי מדין דגם פרי העץ חשיב לפרי האדמה‪ ,‬ובדיעבד חשיב ברכה זו‬ ‫ובט"ז שם כתב לישב את דברי הב"י וז"ל‪ ,‬ולי נראה דלא קשה מידי‪,‬‬ ‫כברכה פרטית אף לפירות האילן‪ ,‬לפ"ז פשיטא דאף דלכתחילה צריך‬ ‫דודאי ברכת בורא מיני מזונות פוטר הכל אפילו עיסה דהא זיין‪ ,‬אלא‬ ‫לברך בורא פרי העץ דהוי הברכה הראויה לה לכתחילה‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫שמפני חשיבות הפת קבעו עליו המוציא ושלש ברכות‪ ,‬משום הכי‬ ‫כל שאין ברור שיש שם חשיבות ואינו בכלל כיסנין יש להקל שלא‬ ‫דברכת האדמה יכולה לשמש כברכה פרטית אף לפרי העץ‪ ,‬מהני‬ ‫להצריך המוציא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויעו"ש בדרישה דביאר את שיטת הב"י וז"ל‪,‬‬ ‫ברכתו שבירך על פרי האדמה בדיעבד אף לפירות‪.‬‬ ‫אפשר משום שהדין שברכת בורא מיני מזונות היא ברכה כוללת‬ ‫כמו ברכת שהכל‪ ,‬ולכן יש לברך על כולם בורא מיני מזונות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בספיקו דהחסד לאלפים בטעה ובירך בפה"א על פרי‬ ‫ומבואר בדבריהם לכאורה דדעת הב"י דברכת מזונות אף דלא הוי‬ ‫העץ אם נפטרו פירות האדמה שלפניו‬ ‫ברכה הפרטית הראויה לפת מ"מ יוצא יד"ח מדין ברכה כללית‪ ,‬וכן‬ ‫נראה שם בפמ"ג דהבין כך בשיטת הט"ז‪ ,‬דהקשה על הט"ז דאי יוצא‬ ‫ויעוין בשו"ת הר צבי או"ח חלק א' סימן ק"ו דהסתפק וז"ל‪,‬‬ ‫יד"ח מטעם דהוי ברכה כללית אמאי שלא יברך שהכל‪ ,‬אכן יעו"ש‬ ‫ע"ד ספקו של הרב בעל חסד לאלפים‪ ,‬במי שהיו לפניו פרי העץ‬ ‫בערוך השלחן דחולק על הט"ז וס"ל דברכת מזונות לא הוי כברכת‬ ‫שהכל‪ ,‬ואין יכולין לצאת בו מטעם ברכה כללית‪ ,‬וצ"ב במאי תלי'‬ ‫ופרי האדמה ודעתו היתה לאכול משניהם‪ ,‬וטעה ובירך בורא פרי‬ ‫פלוגתייהו‪.‬‬ ‫האדמה על פרי העץ‪ ,‬אם יצא ידי ברכה גם על פרי האדמה‪ ,‬וכת"ר‬ ‫ולפמשנ"ת‪ ,‬נראה דבהא נחלקו הט"ז והערוך השולחן האם‬ ‫העלה‪ ,‬דבברכת בורא פרי האדמה שבירך על פרי העץ יצא גם על‬ ‫ברכת מזונות הוי ברכה כללית על הפת‪ ,‬דהט"ז לשיטתו אזיל דס"ל‬ ‫פרי האדמה‪ ,‬אלא שעומדים נגדו דבריו של ספר מכתם לדוד סימן‬ ‫דכל ברכה שיכולה לחול על המאכל שמברך עליו ואין במשמעות‬ ‫י"א‪ ,‬שכתב בפשיטות דפרי האדמה שלפניו לא נפטרו בברכת בורא‬ ‫ברכתו משום שקר יוצא יד"ח מדין ברכה כללית דומיא דמהני ברכת‬ ‫פרי האדמה שברך על פרי העץ‪ ,‬ולע"ד היה נראה לקיים מקצת דברי‬ ‫שהכל על כל המינים‪ ,‬ומהאי טעמא ס"ל דברכת מזונות חשיב‬ ‫לברכה כללית דהא כל המאכלים מזינים את האדם‪ ,‬אכן דעת הערוך‬ ‫כת"ר ולחלק במקצתן‪ ,‬והיינו‪ ,‬דאם במזיד בירך ברכת פרי האדמה על‬ ‫השולחן‪ ,‬דכללא הוא בכל ברכת הנהנין דאם בירך ברכה פרטית שאין‬ ‫פרי העץ‪ ,‬מסתברים דברי כת"ר דיצא ידי ברכה גם על פרי האדמה‬ ‫זה הברכה הראויה לאותו המין אינו יוצא יד"ח והוי ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫שלפניו‪ ,‬אבל אם בשוגג בירך ברכת פרי האדמה על פרי העץ וכו'‬ ‫ורק ברכת שהכל הוי ברכה כללית שתקנו חכמים לכל המינים‪ ,‬ולהכי‬ ‫יעו"ש‪ .‬אכן להנתבאר אפשר דנידון זה תלוי בגדר הא דברכת האדמה‬ ‫משעה שנעשה פת ונהפך לשם לחם צריך לברך דוקא המוציא‪ ,‬ואינו‬ ‫פוטרת את פירות האילן‪ ,‬דלהצד דהא דיוצא יד"ח הוי מדין דברכת‬ ‫יכול לצאת בברכת מזונות מדין ברכה כללית‪.‬‬ ‫האדמה חשיב כברכה כללית לפירות האילן‪ ,‬לפ"ז יש מקום להאי‬ ‫במח' השו"ע והיש חולקין בכה"ג דבירך על פרי‬ ‫ספיקא‪ ,‬דאפשר דכיון דבירך בפה"א בתורת ברכה כללית לא מהני‬ ‫שברכתו האדמה ונתכון לפטור אף פרי דברכתו‬ ‫ברכתו לפטור את פרי האדמה דמחייב ברכה פרטית‪ ,‬אכן להצד דהא‬ ‫בפה"ע אם יצא או דצריך לברך בפה"ע‬ ‫דמהני ברכתו הוא משום דחשיב כברכה פרטית אף לפירות האילן‪,‬‬ ‫ובשו"ע סימן ר"ו סעיף ב' כתב וז"ל‪ ,‬היו לפניו פרי האדמה ופרי‬ ‫לפ"ז לא מסתבר שלא יועיל ברכתו אף לפרי האדמה‪.‬‬ ‫העץ‪ ,‬ובירך על פרי האדמה ונתכוון לפטור את פרי העץ יצא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ | 56‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫שנה ט' ‪428‬‬ ‫זמני הדלק"נ שבת פרשת תולדות‬ ‫ירושלים‪ 4:05 :‬מוקדם‪3:55 :‬‬ ‫בני ברק‪ 4:20 :‬מוקדם‪4:10 :‬‬ ‫לע"נ מרת דבורה‬ ‫בת רבי חיים ע"ה‬ ‫תוספת‬ ‫שבת‬ ‫ולרפואת חיים יוסף‬ ‫מודיעין עילית‪ 4:14 :‬מוקדם‪4:04 :‬‬ ‫חיפה‪ 4:11 :‬מוקדם‪4:01 :‬‬ ‫אריה בן נחמה בלומה‬ ‫טבריה‪ 4:07 :‬מוקדם‪3:57 :‬‬ ‫בתושח"י‬ ‫מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת‬ ‫דברים נשגבים בשבח הזהירות ב"תוספת שבת"‪.‬‬ ‫הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל ('האלף לך שלמה' או"ח סי' קיב)‬ ‫הפרי מגדים (א"א רנו‪ ,‬א) כותב "והמוסיף מחול על הקודש‬ ‫כותב "בדבר מנהגו לקבל שבת שני שעות קודם הלילה הנה‬ ‫מוסיפין לו חיים"‪.‬‬ ‫ודאי יפה עושה וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה מן השמים"‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק רמ"מ מרימנוב זי"ע (עטרת מנחם בשם הגאון‬ ‫בספר 'תולעת יעקב' (תפילות השבת אות ז) לקדמון הג"ר מאיר‬ ‫מפלונסק) על דברי חז"ל (שבת קיח‪' ).‬עשה שבתך חול ואל‬ ‫בן גבאי זצ"ל כותב וז"ל להוסיף מחול על הקודש להרחיב‬ ‫תצטרך לבריות'‪ ,‬שהאדם העושה שבתו בעת שעדיין חול‪,‬‬ ‫גבול הקודש סוד השכינה ולהשיג גבול החול לקצר ממשלת‬ ‫בהוסיפו מחול על הקודש‪ ,‬נפתחין לו שערי פרנסה ושוב לא‬ ‫אל אחר‪ .‬כי אז נפרדה מצד שמאל סוד‬ ‫יצטרך לבריות‪,‬‬ ‫ימי החול ומתחברת למעלה עם דודה‬ ‫טעם נוסף למצוות הדלקת נרות שבת‬ ‫וכפי שאמר הרה"ק מלעכוויטש זי"ע‬ ‫המאיר עיניה‪ .‬ולטעם זה ישראל בניה‬ ‫בספר מגיד מישרים לב"י הביא טעם נוסף‬ ‫(מובא בספר 'תורת אבות')‪ ,‬לו היו‬ ‫מקדימין בקדושתה מבעוד יום‪ .‬והזהיר‬ ‫להדלק"נ שבת‪ ,‬להוציא מליבם של צדוקים‪,‬‬ ‫הבעלי בתים שומעים לי‪ ,‬היו נוהגין‬ ‫במצוה זו ירחיב לו השם בעת צרתו‬ ‫שאמרו שאסור שיהיה נר דלוק בבית בשבת‪,‬‬ ‫בביתם 'תוספת שבת' כראוי‪ ,‬וממילא‬ ‫מדה כנגד מדה ועליו נאמר (תהילים‬ ‫שהרי בתורה כתוב לא תבערו אש בכל‬ ‫לא ידעו הפסד ומחסור בכל ימות‬ ‫קיט‪ ,‬מה) "ואתהלכה ברחבה" עכ"ד‪.‬‬ ‫מושבותיכם ביום השבת‪ ,‬ואנו מרבים בנרות‬ ‫השבוע‪.‬‬ ‫בזוהר (תיקו"ז תיקון מד דף פה‪ ,‬ב)‬ ‫להראות שאינם צודקים‪ ,‬והאיסור דוקא‬ ‫וכך כתב בספר 'תולעת יעקב' (סוד‬ ‫אמרו‪ :‬וצריך למיהוי מוסיף מחול על‬ ‫להדליק בשבת ולא בער"ש‪,‬‬ ‫השבת אות ו') שהמוסיף מחול על‬ ‫הקודש‪ .‬וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש‬ ‫ואכן כך הסביר הדברי שלמה את טעם רבו‬ ‫הקודש הרי הוא מרחיב בזה את גבולות‬ ‫יתירה בשבת וכל הגורע גורעין ליה‬ ‫הגר"א זיע"א שהרבה בנרות שמן בער"ש‪,‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬וממילא ינהגו בו מן השמים‬ ‫ההיא נפש יתירה חס ושלום‪.‬‬ ‫(מעשה רב קיב) שסבר שכמו בקצירת‬ ‫במידה כנגד מידה וירחיבו לו את כל‬ ‫העומר היה נעשה בעסק גדול‪ ,‬להוציא‬ ‫הצטרכויותיו בריווח‪ ,‬ועליו הכתוב‬ ‫ובספר 'ערוגת הבשם' (והובא גם‬ ‫מלב הבייתוסים‪ ,‬שאמרו שהקצירה 'ממחרת‬ ‫אומר (תהילים קיט‪ ,‬מה) 'ואתהלכה‬ ‫ביסושה"ע ח‪ ,‬א) מביא בשם 'ספר‬ ‫השבת' ולא במוצאי יו"ט של פסח‪ ,‬וכמו‬ ‫ברחבה'‪.‬‬ ‫התגין' שכותב "ויקדש אותו על ק'‬ ‫שהביא הבעה"מ בגודל מצוות חמין בשבת‬ ‫ב' תגין המוסיפין עליו‪ .‬אם נשמתו‬ ‫ואמר הרה"ק מווארקא (הובא בשש"ק‬ ‫(משנ"ב סוף רנ"ז)‪.‬‬ ‫בגיהנם בעת שהיה רגיל לשבות ביום‬ ‫ח"א אות תכח) שאמרו בזוה"ק על‬ ‫ז' באותה שעה מוציאים מן הגיהנם‪ ,‬ועד עת שהיה מאחר‬ ‫הפסוק 'וקראת לשבת עונג' דקאי על תוספת שבת‪ .‬ולכאורה‬ ‫במוצאי שבת מאחרין אותו מלהכניסו בגיהנם"‪ ,‬וכן הביא בספר‬ ‫צריך ביאור מה ענין תוספת שבת לפסוק זה‪ ,‬אלא משום‬ ‫'ילקוט הראובני' (פר' בראשית) בשם המדרש‪" :‬ויקדש אותו‪:‬‬ ‫שנאמר לשון קריאה‪ ,‬ואין אדם 'קורא' למי שעומד בסמוך אליו‪,‬‬ ‫'המוסיף עליו מוסיפין לו' אם נשמתו בגיהנם ביום ו' בעת‬ ‫אלא להעומד במופלג ממנו‪ ,‬כמו כן‪ ,‬לא יקבל האדם את השבת‬ ‫שהיה רגיל לשבות באותו שעה מוציא נשמתו‪ .‬ואם לא הוסיף‬ ‫כשהיא קרובה וכבר נטו צללי ערב לבוא‪ ,‬אלא 'וקראת לשבת'‬ ‫ואחרו מאחרין אותו שלא להכניסו"‪.‬‬ ‫בעוד היום גדול כשהיא מופלגת מאתו‪.‬‬ ‫" "אנכי בדרך נחני ה'" ‪ -‬סיפור מרבי ירוחם זיע"א‪ :‬מי שיוצא מאוחר בערב שבת אין לו השגחה!!‬ ‫ודברים נפלאים על פרשת השבוע חיי שרה‪ ,‬ובו יבואר מעלת הזריזות להכנס לשבת‪,‬‬ ‫ואמנם יצאתי מוקדם מאד וזמן הרבה קודם השבת‪ ,‬וכמעט‬ ‫בפרשתינו מספר מרן המשגיח הג"ר ירוחם ליוואוויץ זצוק"ל‬ ‫שנשארתי על הדרך ובקושי גדול הגעתי סמוך להדלק"נ‪ ,‬כל‬ ‫בספרו דעת תורה (עמ' קנ"ו) על הפסוק בסיפור אליעזר "אנכי‬ ‫מיני מכשולים והרפתקאות שיכלו להתרחש עברו עלינו‪ ,‬פעם‬ ‫בדרך נחני ה'" (כ"ד כ"ז) והביא גם עדויות מעצמו שלפעמים‬ ‫נשבר הסדן של האופנים ופעם נשבר האופן עצמו‪ ,‬פעם זה‬ ‫הולכים בדרכים מסוכנות ורואים השגחה‪ ,‬וכתינוק שלוקחים‬ ‫ופעם אחרת ממש כל שעה ושעה קרו לנו דברים מחודשים‬ ‫אותו ביד ולפעמים הולך בדרך סלולה ואם ה' לא ידריכך עליה‪,‬‬ ‫וראינו ממש בחוש כי אין ה' איתנו בדרך‪ ,‬ומאז קבלתי על עצמי‬ ‫לשוא יהיה כל עמלך‪( ,‬עי"ש בהרחבה)‪,‬‬ ‫לעולם לא לצאת בערב שבת!! ומאידך בזמן מלחמה הלך והיה‬ ‫נביא את הסיפור שרבי ירוחם מספר על עצמו שהלך בלי השגחה‪.‬‬ ‫לו ס"ד מיוחדת וידע שזה הדרך הנכונה אשר הוכיח לפני ה'‪..‬‬ ‫מספר רבי ירוחם שגר בסמוך לקעלם ומעולם לא חזר לביתו‬ ‫ובעמ' קנ"ד הביא רב ירוחם ליבוביץ זצוק"ל יסוד נוסף בפר' חיי‬ ‫בערב שבת‪ ,‬כי כמה עיכובים מתרחשים כשנוסעים בער"ש‪,‬‬ ‫שרה על הפסוק ואשביעך בה' אלוקי השמים (כד ג') ששואל‬ ‫והנה פעם אחת היה לי נחיצות גדולה ונסעתי לביתי בער"ש‬ ‫אוסף | ‪57‬‬ ‫תוספת שבת‬ ‫לתוכן‬ ‫מסוכן כ"כ‪ ,‬אינו עושה סייגים‪ ,‬אצל מי שהיתה עבירה כחתיכת‬ ‫למה אברהם הוצרך להשביע לאליעזר ולא האמין לו בלי שבועה‬ ‫אש בוערת אצלו היה אימה ופחד מבהיל מאד‪ ,‬כמו שמתיראים‬ ‫הרי אליעזר היה עבדו שהשקה מתורת רבו?‬ ‫מהאש ומתרחקים בתכלית הריחוק‪ .‬פן חלילה יפול בה וישרף‪,‬‬ ‫ותירץ ר' ירוחם‪ :‬סוד הדבר‪ ,‬מצינו בתורה ענין של גדרים‬ ‫ודווקא הם עשו איסור יחוד וכיו"ב כל הגדרים והסייגים לתורה‬ ‫וסייגים‪ ,‬לכל מצוה ומצוה עשו חז"ל סייגים וגדרים‪ ,‬כמה‬ ‫לכאורה מי היה צריך יותר להשביע לשליח שיקיים שליחותו‬ ‫וכמה איסורי דרבנן יש לנו רק למצוות שבת‪ ,‬והמקור מנזיר‬ ‫אנחנו או אברהם וסוד הדבר הוא להפך‪ ,‬אנחנו אין אנו יודעים‬ ‫שהרחיקוהו מכל היוצא מהיין‪ ,‬ואמרו ז"ל סחור סחור לכרמא‬ ‫כלל צורך להשביע‪ ,‬סומכים אנו על דיבור בעלמא‪ ,‬ודוקא‬ ‫לא תקרב (ע"ז י"ז)‪ ,‬ויסוד הגדרים להתרחק מהעבירה ריחוק‬ ‫האבות הם שהשביעו‪ ,‬משום שידעו מה משנה דיבורו‪ ,‬והסכנה‬ ‫אחר ריחוק‪ ,‬וכמו אש בוערת שהאדם מתרחק ובורח ממנה הרחק‬ ‫הגדולה שיש בזה‪ ,‬ומאד מאד פחדו ויראו מדיבור שאינו אמיתי‪,‬‬ ‫כמטחוי קשת‪ ,‬ואף שבודאי ברור שלא יקרב ולא יגע בזה בשום‬ ‫וע"כ עשו גדרים וסייגים‪ ,‬שבועות על שבועות‪ ,‬אנחנו שאין אנו‬ ‫אופן אבל כן הוא בטבעו של עולם‪ ,‬אצל אבק שריפה לא ישא‬ ‫משביעים הוא משום שאין אנו יודעים כלל הסכנה שיש במשנה‬ ‫אדם אפילו ריח של אש ומפני מה? משום שיכול להתפוצץ‪,‬‬ ‫דיבורו‪ ,‬ואין זה אצלינו כמו אש‪ ,‬וע"כ אינו יוצא הלהשביע‬ ‫אומות העולם אינם מבינים איסור יחוד וזהו מפני שאינם‬ ‫את יצרו‪ ,‬אברהם לא בטח אפי' באליעזר בלי שבועה ביודעו‬ ‫מפחדים כל כך אם יעברו על העבירה‪ ,‬כשאדם חרד מעבירה‬ ‫הסכנה הגדולה שיש בשינוי דיבור‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כמו מאש בוערת עושה גדרים וסייגים‪ ,‬אבל כשאין הדבר אצלו‬ ‫ביאור הגר"א בידרמן שליט"א‪ :‬איך זוכים בזמנינו לבנים ת"ח בזכות השבת?‬ ‫אין עצה ואין תבונה אלא להאיר את 'הבית' עד שלא יוכלו‬ ‫אמר הרה"ק הריי"צ לאותו רב בישראל‪ ,‬אם תשרה בסביבתך‬ ‫'לראות' את הרחוב‪ ,‬ולא ימשכו אחריו‪ ...‬לעומת זאת אם יש‬ ‫השראת חום דוגמת השוויץ שמשרה חמימות יתירה באש להבת‬ ‫'חושך' בבית אזי הסכנה גדולה כי ניתן 'לראות' את הרחוב‪...‬‬ ‫אז תוכל להטיף באזנם מוסר‪ ,‬להדריכם בדרך הטוב והישר‪,‬‬ ‫על כן אמרו הרגיל בנר מי שמאיר ומחמם היטב את הבית‪,‬‬ ‫אבל סתם הכאות ‪ -‬סתם הטפת מוסר לא יכנסו כלל לתוככי‬ ‫זוכה לבנים תלמידי חכמים‪...‬‬ ‫אזנם‪ ,‬ולא יפעלו כלל פעולה טובה‪.‬‬ ‫סגולה לישועה בכל הענינים‬ ‫בדרך זה יבואר מה שאמרו (שבת כג)‬ ‫כתב ב'שם אליעזר' להרה"ק מביקסאד‬ ‫'הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי וכבר היה מעשה באחד ששפך את מר לבו‬ ‫זי"ע לבאר את 'כפל הדברים' שבלשון‬ ‫חכמים'‪ ,‬כי אם יהא רגיל בנר להאיר לפני הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע‪ ,‬על בנו‬ ‫הפסוק (ויקרא כד‪ ,‬ח) 'ביום השבת ביום‬ ‫להם ולחמם אותם באש שבנר‪ ,‬אז יוכל שסר מדרך התורה והמסורה‪ ,‬ועזב את‬ ‫השבת יערכנו'‪ ,‬שכוונת הכתוב לומר‬ ‫גם לומר להם מוסר שיגדלו כתלמידי ביתו ואת מולדתו‪ ,‬אמר לו הרבי‪ ,‬שמעתי‬ ‫ביום כשעדיין הוא עומד ביום השישי‬ ‫חכמים‪ ,‬אך אם אינו 'רגיל בנר'‪ ,‬אלא מאבי הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע ש'תוספת‬ ‫יענה ויאמר השבת ‪ -‬כבר הגיע זמן‬ ‫רק צועק ומבקר ומעיר הערות אזי שבת' היא סגולה גדולה להיוושע בכל‬ ‫שבת‪ ,‬ומזדרז לקבל השבת מבעוד יום‪,‬‬ ‫לא ישמעו אליו כלל‪ ,‬ודבריו לא יעשו העניינים‪ ,‬ע"כ איעצך‪ ,‬אתה ובני ביתך‬ ‫וגם 'ביום השבת' השני מדבר בענין‬ ‫קבלו עליכם להקדים ולהוסיף בכל שבוע‬ ‫פירות‪.‬‬ ‫זה ‪ -‬שביום השבת עצמה בזמן 'צאת‬ ‫מחול על הקודש (ותאמרו אז תהלים)‬ ‫השבת' יענה ויאמר השבת‪ ,‬עדיין השבת‬ ‫ויתבאר ביותר‪ ,‬כי הנה הנוסעים באישון ותראו פלאות‪ .‬העיד האיש שלא עברו‬ ‫עמנו ואינו ממהר לצאת מן השבת‪ ,‬הרי‬ ‫ליל בדרך חשוכה יודעים הם היטב כי ימים מועטים ובנו חזר אל ביתו ושב אל‬ ‫יערכנו מזה ראיה שהוא מעריך ומחשיב‬ ‫במצב כזה אי אפשר להעלות את האור‬ ‫אמונתו כבראשונה‪( .‬באר הפרשה)‬ ‫עד מאד את יום השבת קודש‪ ,‬לזה‬ ‫בתוך הרכב‪ ,‬כי אם יהיה אור מבפנים‬ ‫לא יוכל לראות את הדרך מבחוץ וסכנה יש בדבר‪ ,‬ורק אם יש תחזור גם השבת לקיים בו יערכנו כלומר‪ ,‬שהשבת תעריך‬ ‫חושך בתוך הקאר אז יוכל לראות את הנעשה בחוץ‪ .‬ולדידן אותו להשפיע עליו שפע רוב פרנסה וכל משאלותיו כשר וגדול‪,‬‬ ‫שהרי מבית המלוכה מפרנסים את השר יותר מחייל פשוט‪...‬‬ ‫ייאמר‪ ,‬גלוי וידוע לכל כי בימינו אנו ה'רחוב' נוצץ ומושך ה"י‪,‬‬ ‫במזמור השבת נאמר טוב להודות לה'‪ ,‬וכדי לזכור להודות לה' יש עניין להדליק נר שבת בשמן זית‬ ‫אמנם המשנ"ב (ס"ק כ"ג) ביאר שטעם השמן זית שהוא מושך‬ ‫וכן בחנוכה נאמר‪' :‬כל השמנים כשרים לנר חנוכה וכו'‪ ,‬ומיהו‬ ‫הכי טוב את הפתילה‪ ,‬ולכן בזמנינו עדיף בנרות שבהם גם אין‬ ‫שמן זית מצוה מן המובחר'‪( ,‬שו"ע תרעג ס"א‪ ,‬וכן רס"ד ו'‪,‬‬ ‫חשש שמא יטה‪( .‬רע"ה סק"ד)‪,‬‬ ‫ושו"ע הרב) והטעם הסביר הגר"א בידרמן שליט"א עפ"י הרה"ק‬ ‫ויל"ע האם בשבת יש עניין דווקא בשמן זית הראוי לאכילה‬ ‫ה'ייטב לב' זי"ע שהנה אנו אומרים (בתפילת נשמת) 'שכן‬ ‫דומיא דמנורה וכמו בחנוכה‪ ,‬שהרי גם בשבת מצאנו דומיא‬ ‫חובת כל היצורים'‪ ,‬וראשי התיבות הם 'שכחה'‪ ,‬שכן זה דרך‬ ‫דמנורה ולכן פסק השו"ע (רס"ד ח') שידליק רוב היוצא‬ ‫הבריות לשכוח מחובתם להודות ולהלל‪ ...‬ומהאי טעמא מחזרים‬ ‫מהפתילה‪ ,‬והמשנ"ב ביאר כמו בהדלקת המנורה‪ ,‬שהלהב יעלה‬ ‫אחר 'שמן זית' שסגולתו הוא להרבות את ה'זכרון' (כדאיתא‬ ‫יפה מיד‪( ,‬אמנם לערוך השולחן הטעם כדי שלא ימהר להכבות)‬ ‫בהוריות יג‪ ,):‬ולמנוע את השכחה מאותו חובת כל היצורים‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫להודות ולהלל‪,...‬‬ ‫קופתקופת‬ ‫לרפואת)‬ ‫ו"קהילות"‬ ‫ו"קהילות"‬ ‫פלוס"או‬ ‫פלוס"‬ ‫לע"נ‬ ‫להנציח‬ ‫ב"נדרים‬ ‫ב"נדרים‬ ‫(ניתן‬ ‫אפשר גם‬ ‫לעלון‬ ‫אפשר גם‬ ‫לתרומות‬ ‫לעלוןלעלון‬ ‫לתרומות‬ ‫וכד' וכד'לתרומות‬ ‫דרשות‬‫דרשות‬ ‫לשליחת‬ ‫לשליחת‬ ‫להצטרפות או‬ ‫להצטרפות או‬ ‫והנצחות או‬ ‫והנצחות או‬‫לפרטים‬ ‫לפרטים‬ ‫דהלכתא‬ ‫בטלפון‬ ‫בטלפון‬ ‫אליבא‬ ‫שבת" או‬ ‫או‬ ‫שבת"‬‫היומי‬ ‫תוספת‬ ‫"עלוןדף‬ ‫תוספת‬ ‫קופת‬ ‫ו'קהילות' ‪-‬‬ ‫"עלון‬ ‫קופת‬ ‫קופת‬ ‫פלוס'‬ ‫גליונות"‬ ‫גליונות"‬‫ב'נדרים‬ ‫"אוסף‬ ‫"אוסף‬ ‫‪a0732951324gail.coa‬‬ ‫‪a0732951324gail.coa‬‬ ‫למייללמייל‬ ‫לפנותלפנות‬ ‫ניתן ניתן‬ ‫‪. 0527614765‬‬ ‫‪. 2040‬‬ ‫‪2040‬‬ ‫שלוחה‬ ‫שלוחה‬ ‫בטלפון‬ ‫‪037630543‬‬ ‫‪037630543‬‬‫או‬ ‫‪073-2951324‬‬ ‫‪073-2951324‬‬ ‫בטל‪:‬בטל‪:‬‬ ‫שבתשבת‬ ‫בנושא‬ ‫בנושא‬ ‫חיזוקחיזוק‬ ‫שיחות‬‫שיחות‬ ‫לשמיעת‬ ‫‪ | 58‬אוסף‬ ‫לשמיעת‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון מס' ‪ 151‬התשפ"ז‬ ‫בירורי הלכה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫אקטואליים‬ ‫מתוך הסוגיות‬ ‫והפוסקים‬ ‫הנידון – האם מותר לעשות סופגניה חלבית ללא היכר‬ ‫ויתבארו כמה סוגי מאפים פרווה‪ ,‬שהדרך לאוכלם גם אם בשר וגם אם חלב‪ ,‬ועירב או התערב‬ ‫בהם בשר או חלב ‪ -‬האם נאסרים כדין פת שלש עם חלב‬ ‫א' חתכו שום או בצל לסלט בסכין בשרי האם הסלט נאסר‪ .‬ב' לחמניות בצל או לחמניות שום שחתכו‬ ‫בסכין בשרי או טיגנו במחבת בשרי האם הלחמניות אסורות‪ .‬ג' דין 'שייק פירות' שעירבו בו חלב‪ .‬ד'‬ ‫דין מאפה‪ ,‬עוגה‪ ,‬רוגעלך‪ ,‬סופגניה שעירב בעיסה או במילוי או בציפוי ‪ -‬חלב‪ .‬ה' דין מאפה או עוגה‬ ‫שהתערב בבצק רוטב בשרי‪ .‬ו' דין בורקס תפו"א שהתערב בו חלב או רוטב בשרי‪ ,‬ז' דין בורקס‬ ‫הממולא בבשר ובורקס גבינה‪ .‬דין בלינצ'ס הממולא בבשר או חלב‪ .‬ח' כמחמם כמות גדולה של חלה או‬ ‫קוגל על סיר בשרי האם נאסר מדין פת שלש עם בשר‪.‬‬ ‫האם מועיל לחלק אחר האפיה לכמה אנשים שיהיה כמות‬ ‫הגמ' בפסחים דף לו מביאה ברייתא "אין לשין את העיסה‬ ‫קטנה ‪ -‬הפרמ"ג והחוו"ד כתבו דהיתר זה של כמות קטנה הוא‬ ‫בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה"‪.‬‬ ‫רק כשאפו כמות קטנה‪ ,‬אבל אם אפו כמות גדולה ל"מ לחלק‬ ‫היות ובד"כ פת הוא פרווה אסרו חז"ל לעשות חלבי שמא‬ ‫להרבה אנשים אחר האפיה‪ ,‬אולם הפליתי הביא מזקנו דמהני‪,‬‬ ‫יבוא לאוכלו עם בשר‪ ,‬ואסרו לעשות פת בשרי שמא יבוא‬ ‫וכתב דשיש עוד צירוף (כגון נפל מאליו) אפשר להקל‪.‬‬ ‫לאוכלו עם חלב‪ ,‬ואם עשה כן אסור לאכול אפי' את הפת לבדה‪.‬‬ ‫היתר ב' שינה צורת הפת מותר‪ ,‬דעי"ז לא יבוא לאוכלו עם‬ ‫התערב או עירב בפת או במאפה חלב אחר האפיה (כגון סופגניות‬ ‫המין האסור‪.‬‬ ‫שנותנים עליהם אחר האפיה ריבת חלב) – בחוו"ד ס"ק ו ובחכמת אדם‬ ‫מהו שינוי שמועיל ‪ -‬כל שינוי בצורת הפת מועיל דעי"ז ישאל‬ ‫כלל נ"ג סעי' ה' מבואר דאף כשהפת נאפתה כדינה בלי שום‬ ‫או יזכור מה ענינה של פת זו (כן מוכח בגמ' דמועיל לעשות הפת כעין‬ ‫תערובות ורק אחר האפייה זב תחתיו חלב או שומן‪ ,‬דינה כמו‬ ‫שור וכתב הרשב"א דמי שיראה צורת הפת ישאל מדוע שינו ויגידו לו)‪.‬‬ ‫עיסה שנילושה והפת אסורה‪ ,‬ובדרכ"ת ס"ק ז האריך בזה‪ ,‬והביא‬ ‫האם מועיל שינוי שלא במאפה עצמו – בגליון מהרש"א נראה‬ ‫מכמה אחרונים דבכה"ג אפשר להקל לעשות סימן אפי' אחר‬ ‫דל"מ‪ ,‬אולם בחוכמ"א ובבינת אדם מבואר דמועיל‪.‬‬ ‫האפיה וכן אפשר להקל לחלק כעת לכמה אנשים כדי שיהיה‬ ‫האם מועיל שינוי אחר האפיה – החוו"ד כתב דהשינוי צריך‬ ‫כמות קטנה‪.‬‬ ‫להיות קודם האפיה ול"מ שינוי אחר האפיה וביאר דכיון שנאסר‬ ‫(יל"ע מדברי השו"ע סימן צא ג דכתב "צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם‪,‬‬ ‫ונעשה נבלה א"א כבר לתקנו‪ .‬וכ"כ הבינת אדם כלל נ ה אות נא‬ ‫שאם יגע בו בשר‪ ,‬אסור לאוכלו עם גבינה"‪ ,‬משמע דמותר לאוכלו בפנ"ע –‬ ‫והיד יהודה (קצר ס"ק ד ארוך ס"ק ג) והשו"מ (ד' קפט) אולם כתבו‬ ‫ולהנ"ל דאסרו הפת אף כשהתערב אחר האפיה‪ ,‬מדוע הפת אינה אסורה‪.‬‬ ‫וראיתי ביד יהודה ס' צא ס"ק ט שהק' כן‪ ,‬ות' דאיירי בפת מועטת ולכן הפת‬ ‫דל"מ תיקון משום קנס‪.‬‬ ‫עצמה אינה אסורה‪ ,‬ודוחק להעמיד השו"ע בכה"ג וצ"ע)‪.‬‬ ‫ונפק"מ בין הטעם של החוו"ד לטעם שכתבו שאר האחרונים‬ ‫‪ -‬א' נפל חלב מאיליו ‪ -‬לטעם של החוו"ד דה"ה נבילה יהיה אסור‪,‬‬ ‫כמה אופנים דמותר לתת חלב בעיסה‬ ‫ולטעם של האחרונים משום קנס יהיה מותר ע"י שעושה כעת‬ ‫היתר א' אפו פת או מאפה בכמות קטנה מותר‪ ,‬דבזמן מועט‬ ‫היכר‪ ,‬ב' אדם אחר שעירב את הפת של חברו ‪ -‬לטעם דה"ה‬ ‫אין חשש שישכח‪.‬‬ ‫נבילה אסור‪ ,‬ולטעם קנס מותר דלא קנסו אותו כשחברו עשה‪.‬‬ ‫מהו כמות קטנה ‪ -‬השו"ע כתב כמות שאוכל בבת אחת‪,‬‬ ‫היתר ג' אם ניכר הבשר או החלב על הפת מותר‪.‬‬ ‫היינו בסעודה אחת‪ .‬הרמ"א הוסיף דפת הנאכל ליומו מותר‪,‬‬ ‫פת או מאפה שניכר שיש בו מילוי ‪ -‬אם המילוי יוצא לחוץ‬ ‫ובפרמ"ג מבואר דהרמ"א היקל יותר מהשו"ע ולרמ"א מותר אף‬ ‫‪ -‬הרי"ז היכר ומותר כ"כ דרכ"מ בשם האו"ה (ז"ל הדרכי משה‬ ‫שאין נאכל בבת אחת‪ ,‬בכה"ח ס"ק ז' כתב דהספרדים הנוהגים‬ ‫"פלאדי"ן או פשטיד"א מאחר שניכר בהן הבשר או החלב אין צריכין היכר‬ ‫כהשו"ע אין להם להקל כהרמ"א אלא בכמות קטנה שאוכל‬ ‫יותר וא"צ להשים עליהם גבינה או עצמות לסימן")‪.‬‬ ‫בסעודה אחת‪.‬‬ ‫אוסף | ‪59‬‬ ‫לתוכן‬ ‫וכן בגבינה ‪ -‬אפשר דאינם מוגדרים כמאכל סתמי (פרווה) ואינם‬ ‫אם המילוי אינו יוצא לחוץ אולם ניכר שיש מילוי ‪ -‬הדרכ"ת‬ ‫כפת המיועד להיות פרווה‪.‬‬ ‫ס"ק כב הביא בזה מח' האם זה שניכר שיש מילוי נחשב היכר‪.‬‬ ‫היתר ד' יש שישים כנגד החלב י"א דמותר ‪ -‬מהרי"ט פר"ח‬ ‫(ז"ל הדרכ"ת "ראיתי בשיורי ברכה אות ב' שכתב שבארץ צבי ובארץ‬ ‫טורקא"י נהגו לעשות לחמניות מלאות בבשר וכן עושים כאלו ממולאים‬ ‫חוכמ"א‪ ,‬אולם ע' צ"צ ס' פ‪.‬‬ ‫בביצים וגבינה ועושין לשניהם סימן כעין תור"א וצריכין להזהירם שיעשו‬ ‫היתר ה' כל האיסור לאכול את הפת רק אם התערב טעם‬ ‫בשל בשר סי' אחר ובשל גבינה סי' אחר כדי דלא אתי לאחלופי עיין שם‪,‬‬ ‫ראשון‪ ,‬אולם טעם שני (נ"ט בר נ"ט) אינו אוסר את הפת פרמ"ג‬ ‫אמנם יעוין בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' ט"ו שהביאו וכתב שא"צ להחמיר‬ ‫ופת"ש‪ .‬ובחריף י"א דאסור דאין בו היתר נ"ט בר נ"ט וה"ה נחשב‬ ‫בזה כולי האי שהרואה יכירו שנעשה לסימן שאינו סתם פת‪ ,‬ושיש בו‬ ‫מולייתא בודאי לא יאכלו לא בבשר ולא בחלב עד שישאל מקודם ויאמרו לו‬ ‫כטעם בעין‪ ,‬אולם בחמודי דניאל היקל דאף חריף לא אוסר את‬ ‫שהוא של בשר או של חלב עיין שם ועי' בס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים‬ ‫הפת‪.‬‬ ‫אות ב' מערכת בב"ח סי' ח' שהביאו והסכים עמו וכתב שכן נוהגין בעירו‬ ‫היתר ו' להרבה אחרונים כל האיסור הוא רק בפת ולא בשאר‬ ‫לעשות מין מולייתא וממלאין אותה במיני מתיקה ועושין אותה בשומן‬ ‫מאכלים‬ ‫ולפעמים עושין אותה בחמאה וממלאין אותה בגבינה ואין עושין שום שינוי‬ ‫ביניהם ואין בזה בית מיחוש כי אין אוכלין אותן עד ששואלין תחלה מה הוא‬ ‫הט"ז כתב דבמדוכה שדחו בה בשמים שהיה בהם טעם בשר‬ ‫אם של בשר או של חלב עיין שם ועי' בס' דברי יוסף סי' תרנ"ו ועי' בדברינו‬ ‫כיון דבשמים ה"ה חריפים ל"מ נ"ט בר נ"ט וה"ה כטעם בעין‪ ,‬לכן‬ ‫להלן ס"ק ל"ו)‪.‬‬ ‫דין המדוכה כדין פת שלש עם בשר והמדוכה אסורה בשימוש‪.‬‬ ‫בתחילת דבריו שם הביא הדרכי תשובה להוכיח מהג' שערי‬ ‫מבואר מדברי הט"ז דס"ל דדין זה אינו רק בפת אלא אף בשאר‬ ‫דורא דאף שניכר שיש מילוי במאפה לא מהני‪ ,‬אלא צריך לעשות‬ ‫מאכלים שייך דין זה‪ ,‬ומבואר דאף בכלים שייך דין זה‪.‬‬ ‫היכר בצורת המאפה‪( ,‬ז"ל הדרכ"ת "עי' בהגהות שערי דורא סי' ל"ה‬ ‫אולם הרבה אחרונים היש"ש הפר"ח המנח"י החמודי דניאל‬ ‫מ"ש מהרא"ש שיש לחוש לכתחלה לעשות במולייתא של בשר סימן שהוא‬ ‫החת"ס הב"מ החוו"ד וחוכמ"א כתבו דרק בפת שהוא עיקר‬ ‫של בשר דהיינו שיניח עליו קצת עצמות ובשל חלב יעשה סימן שהוא של‬ ‫חלב שיניח עליו קצת גבינה עיין שם‪ ,‬ולפי דבריו ממילא צריך לזהר לכתחלה‬ ‫מאכלו של האדם גזרו‪( ,‬המנח"י הוכיח דלא כהט"ז דלט"ז כל סכין בשרי‬ ‫לשנות צורת הפת של חלב בצורה אחרת ושל בשר בצורה אחרת באופן‬ ‫שחתך בו חריף יהיה אסור אף לבשרי‪ ,‬בפר"ת ובפרמ"ג כתבו לחלק דמדוכה‬ ‫שיכירו הכל אם הוא של בשר או של חלב או שיניח עליו עצמות בשל בשר‬ ‫יש יותר חשש לתקלה ולכן אסור)‪ .‬ביד יהודה ס"ק א ובכנה"ג ובפ"ת‬ ‫וגבינה בשל חלב")‪.‬‬ ‫החמירו כהט"ז דבכל מאכל שדרך לאוכלו עם בשר וחלב אם‬ ‫לפי"ד הדרכ"ת שדייק כן בהג' שערי דורא היה נראה דיש‬ ‫עירב בו חלב או בשר המאכל נאסר‪ ,‬אולם העיקר להלכה כמ"ש‬ ‫להחמיר היות ויש מקור לחומרא זו בראשונים – ולפי"ז כל‬ ‫רוב האחרונים דרק בפת או מיני מזונות שלש עם חלב או בשר‬ ‫שהמילוי לא יוצא וניכר מחוץ למאפה אי"ז שינוי אף שניכר שיש‬ ‫המאכל נאסר (מיני מזונות מוכח מהא דהפוסקים דיברו על 'פאלדין‬ ‫מילוי בפת – ולפי"ז בלינצ'ס או טורטיה שפעמים אוכלים אות‬ ‫ופשטידה')‪.‬‬ ‫פרווה ופעמים עם מילוי בשרי ופעמים עם מילוי חלבי באופן‬ ‫היתר ז' הדין שהפת אסורה שייך רק בדברים שרגלים לאוכלם‬ ‫שהמילוי לא ניכר בחוץ יהיה אסור לאוכלם‪.‬‬ ‫יחד עם המין ההופכי דהינו עם בשרי או עם חלבי‪ ,‬אבל לא אסרו‬ ‫ובאמת נראה דיש להתיר ‪ -‬לאחר שעיינתי בלשון הג' שערי‬ ‫מחשש שמא יאכלו תוך שש שעות אחר מאכל זה ‪ -‬שו"ת מהריט‬ ‫דורא נראה דאין בדבריו ראיה דמילוי שאינו ניכר בחוץ לא מועיל‬ ‫(יו"ד ס' יח) פר"ח מנח"י חוכמ"א (לכן רוגעלך שאין רגילות לאוכלו עם‬ ‫– דהג' שע"ד מדבר שאפו מאפה בתנור עם פשטידא בשרית ודן‬ ‫בשר מותר לעשותו חלבי)‪ .‬אולם היד יהודה (ס' צז ס"ק ג) כתב דאף‬ ‫שם על המאפה דהיות והמאפה קיבל טעם של בשר יש לתת‬ ‫שאין רגילות לאוכל הפת עם המין ההופכי מ"מ אסור שמא‬ ‫עליו סימן ‪ -‬היות שדן על המאפה ולא על הפשטידא אין בדבריו‬ ‫יאכל אחריו את המין ההופכי‪.‬‬ ‫ראיה כלל דדבר שיש בו מילוי שאינו ניכר בחוץ דלא נחשב סימן‪.‬‬ ‫יל"ע מהו הגדר של אוכלם יחד ‪ -‬האם האיסור רק כשאוכל‬ ‫(ז"ל הג' שע"ד "כשאופין גאט"י (מאפה) עם פשטידא או פלאדין‪,‬‬ ‫ומלפת הפת עם בשר או חלב‪ ,‬או אף שאוכלם זה אחר זה ללא‬ ‫לכתחילה יש לעשות סימן (על המאפה)‪ ,‬ואם הוא (פשטידת) בשר‬ ‫הפסק (רוגעלך שנכנס בו טעם בשר האם יהיה אסור כיון שפעמים שאוכלו‬ ‫ישים עליו עצם‪ ,‬וכן להפך")‪.‬‬ ‫שותה חלב)‪ ,‬דאפשר דהיות ויש בפיו טעם בשר וטעם חלב הרי"ז‬ ‫העולה ‪ -‬למשנת' אין לחומרא זו מקור בראשונים‪ ,‬והיות‬ ‫נחשב שאוכלם‪ ,‬ומאידך י"ל דכל שלא מלפת את הפת עם המין‬ ‫והדרכ"ת הביא כמה פוסקים דכתבו להתיר‪ ,‬וכתבו דכן המנהג‪,‬‬ ‫ההופכי חז"ל לא אסרו‪.‬‬ ‫וטעמא דמסתבר הוא דכיון דרואים שהוא ממולא ורגילים‬ ‫בסברא היה נ"ל דאסור היות ובפיו יש טעם בשר וחלב‪ ,‬אולם‬ ‫לשאול ולבדוק במה הוא ממולא אין חשש‪( .‬ומש"כ מהשיירי ברכה‬ ‫יל"ע בלשונו של המהרי"ט שהוא המקור לדין זה‪ ,‬דכתב ז"ל "לא‬ ‫דיש לעשות סימן במאפה‪ ,‬אפשר דהוא רק לכתחילה כמ"ש הדרכ"ת דלא‬ ‫חשו אלא שלא יאכלנו יחד עם הגבינה‪ ,‬אבל במידי שאינו נאכל‬ ‫אתי לאחלופי אולם בשיירי ברכה עצמו לא כתב משום אתי לאחלופי)‪.‬‬ ‫עמה לא חיישנן שלא יאכלנה אחריו דמילתא דלא שכיחא הוא"‬ ‫ובפרט בלינצ'ס וטורטיה יש להתיר ‪ -‬א' כמשנת'‪ ,‬היות ותמיד‬ ‫– הרי מצד אחד כתב שהאיסור שאוכלם יחד ולא בזא"ז‪ ,‬ומצד‬ ‫ממלאים אותם ‪ -‬רגילים תמיד לבדוק ולשאול במה הוא ממולא‬ ‫שני כתב דכשלא אוכלם יחד מותר משום דלא חוששין שיאכל‬ ‫ואפשר דהרי"ז נחשב כהיכר‪ .‬ב' היות ורגילים למלא אותם בבשר‬ ‫‪ | 60‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫ולמשנת' לט"ז יהיה אסור‪ ,‬ולשאר האחרונים ולהלכה יהיה‬ ‫אחריו דהוא מילתא דלא שיכחא‪ ,‬ולפי"ז אם שכיח שיאכל אחריו‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫אפשר דהפת אסורה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫ומאידך אפ"ל דהיות וכעת הבצל הוא חלק מהפת‪ ,‬א"כ אפשר‬ ‫באמת בדברי האחרונים שהביאו היתר זה של המהרי"ט‬ ‫דהנידון הוא על אכילת הפת והרי פת שהוא עיקר מאכלו של‬ ‫נראה דכל שאוכל זא"ז לא אסרו חז"ל את הפת היות ואכילת‬ ‫האדם אם מעורב בו חלב ה"ה אסור‪ ,‬ואפשר דכיון שהבצל נמצא‬ ‫בשר וחלב זא"ז הוא חומרא והרחקה חז"ל לא הוסיפו לגזור‬ ‫על הפת אינו נחשב חלק מהפת וכל הנידון הוא רק על הבצל‪.‬‬ ‫שהפת תאסר ‪ -‬כן נראה בפת"ש ס"ק ג' שהביא את המהרי"ט‬ ‫(ז"ל הפת"ש "וכתב עוד בתשובת מהרי"ט שם דהא דאסור אם ליכא שינוי‬ ‫ומיהו אפשר דכיון דהבצל שמן ה"ה מבליע טעם בלחמניות‬ ‫דוקא היכא דאיכא חשש שיאכלן עם גבינה ביחד אבל היכא דליכא למיחש‬ ‫ונחשב דיש בלחמניות טעם חלב‪ .‬אולם אכתי יש להתיר‪ ,‬דבד"כ‬ ‫להכי כמו אותם הממולאים במיני מתיקה שאין דרך לאכלן עם גבינה מותר‬ ‫הבצל מטוגן וא"כ טעם הבצל שנכנס ללחם כבר אינו חריף ולא‬ ‫ללוש אותם עם שומן ולא חיישינן שמא אחריהם יאכל גבינה דדיינו במה‬ ‫אסרו את הפת כשיש נ"ט בר נ"ט‪.‬‬ ‫שאסרו ואין לנו לגזור גזירה אחרת עליה")‪ .‬וכן נראה בחכמת אדם כלל‬ ‫(היה מקום לומר דכיון שרואים על הלחם את הבצל והשום הרי"ז נחשב‬ ‫נ סעיף ג (ז"ל "דוקא פת שעומד לאכול עם בשר ועם חלב אבל מה שאין‬ ‫היכר‪ ,‬אולם זה אינו דהיות ובד"כ משתמשים לבצל בכלים פרווה‪ ,‬נראה דאף‬ ‫דרך לאוכלו רק לקינוח או עם משקה מותר ולא חיישינן שיאכלנו אחר שאכל‬ ‫שרואים את הבצל אין זה נחשב היכר דהוא בשרי)‪.‬‬ ‫בשר או גבינה דכולי האי לא חיישינן")‪ .‬וכן נראה בהג' חתם סופר סימן‬ ‫עוד יש סברא להתיר ע"פ דברי החמודי דניאל הנ"ל דכתב‬ ‫צז (ז"ל "דווקא בפת גזרו כיון דדרכו לאכול עם בשר רותח דהוי איסורא‬ ‫דלענין חומרא זו שהפת אסור יש לסמוך דרק חילתית מחליא‬ ‫דאורייתא")‪ .‬וכן נראה במנחת יעקב ז"ל כלל ס סעיף ג ("דוקא אם‬ ‫לשבח לכן אם הסכין אב"י יש להקל‪ ,‬ולבני ספרד בלאו הכי יש‬ ‫יש לחוש שיאכל עם בשר או חלב ממש גזרינן שלא יאכל כלל אבל בדבר‬ ‫להקל דהרי הקילו בחריף שאב"י והוא נ"ט בר נ"ט ע' לעיל ס' צו‪,‬‬ ‫שאין לחוש רק שיאכלו אחר אכילת בשר או גבינה אין לחוש כולו האי כיון‬ ‫ואף לבני אשכנז יש לצרף את דברי הב"מ בסימן צו להיתרים‬ ‫שהוא רק תבשיל של בשר או גבינה")‪.‬‬ ‫שהתבארו‪ ,‬לכן נראה דיש להקל‪( .‬וכמשנת' אם חתך הבצל בסכין‬ ‫באמת המהרי"ט שם כתב עוד כמה סברות להתיר שתיית‬ ‫חלבי או טיגן במחבת חלבי‪ ,‬וודאי הפת מותרת דאין רגילים לאכול לחם שום‬ ‫חלב אחר בשר – א' טעם הבשר הבלוע בפת אינו נמשך בפה‪ ,‬ב'‬ ‫ולחמניות בצל עם בשר)‪.‬‬ ‫טעם הבשר בטל בפת‪ .‬ג' אכילת גבינה אחר מאכל בשרי אינה‬ ‫משקה 'שייק פירות' ‪ -‬לכאורה מותר לעשותו חלבי דאין‬ ‫חמורה כ"כ דיש בה כמה קולות ודיינו במה שאסרו ואין לנו לגזור‬ ‫רגילים לשתותו עם בשר וכמשנת' לא אסרו מחשש שמא יאכל‬ ‫גזירה אחרת עליה‪.‬‬ ‫תוך שש שעות לאכילת בשר‪.‬‬ ‫העולה ‪ -‬דכל שלא אוכל את הפת או המאפה ממש יחד עם‬ ‫מאפה עוגה רוגעלך סופגניה ועירב בעיסה או במילוי או‬ ‫המין ההופכי הפת והמאפה לא נאסרים‪.‬‬ ‫בציפוי ריצ' חלבי – היות ואין רגילות לאוכל אותם עם בשר‬ ‫מעתה נשוב לנידונים דידן –‬ ‫מותר‪ ,‬ומה שפעמים אוכלם אחר סעודת בשר כבר התבאר‬ ‫עשו סלט וחתכו שום או בצל או פלפל חריף בסכין בשרי‬ ‫דחז"ל לא אסרו את הפת או המאפה באכילה משום חשש‬ ‫והדרך לאכול סלט זה גם עם בשרי וגם עם חלבי ‪ -‬לט"ז ‪ -‬הסלט‬ ‫שמא יבוא לאכול אחר בשר‪ ,‬ועוד שייך בזה חלק מההיתרים של‬ ‫יהיה אסור אף עם בשרי ואף בפנ"ע‪.‬‬ ‫המהרי"ט ‪ -‬לכן מותר לעשותן חלבי‪.‬‬ ‫ולשאר הפוסקים וכן העיקר להלכה דרק פת נאסר אבל שאר‬ ‫(אולם אף שאין דרך לאוכלו עם המין ההופכי ולכן המאפה לא נאסר ‪-‬‬ ‫מ"מ יש לשים שלט שהוא חלבי כדי שלא יהיה תקלה שיאכלוהו אחר סעודה‬ ‫מאכלים אינם נאסרים ‪ -‬הסלט מותר עם בשר ומותר בפנ"ע‬ ‫בשרית‪ ,‬וזה הסיבה שההכשרים דורשים לכתוב על המאפה 'חלבי')‪.‬‬ ‫(ואסור רק עם חלבי כיון שיש בו טעם בשר) – ומלבד זה יש לצרף להקל‬ ‫מאפה או עוגה שעירב בבצק חלב ‪ -‬מותר לעשותן חלבי היות‬ ‫את דברי החמודי דניאל תערובת ב' כט והובא בדרכ"ת ס"ק‬ ‫ואין רגילות לאוכלם עם בשר כמשנת' לעיל‪.‬‬ ‫לז דכתב לענין חומרא זו שהפת אסור יש לסמוך דרק חילתית‬ ‫מחליא לשבח‪ ,‬לכן אם הסכין אב"י יש להקל‪ ,‬ובפרט לבני ספרד‬ ‫מאפה או עוגה שהתערב בבצק רוטב בשרי – אם המאפה או‬ ‫יש להקל‪ ,‬דהקילו בחריף שאב"י והוא נ"ט בר נ"ט ע' לעיל ס' צו‪.‬‬ ‫העוגה בא לקינוח ואין דרך ללפתו עם דבר חלבי ‪ -‬אף שיש חשש‬ ‫שישתה אתו קפה וחלב‪ ,‬מ"מ למשנת' המאפה או העוגה אינה‬ ‫עשו לחמניות בצל או לחמניות שום וחתכו בסכין בשרי או‬ ‫נאסרים משום זה‪ ,‬ומותר לאוכלם ללא שתיית חלב‪ - .‬ואם דרך‬ ‫טיגנו את הבצל במחבת בשרי האם יהיו אסורים כמו לחם שלש‬ ‫ללפת את המאפה עם חלב ע' להלן מש"כ לענין בורקס‪.‬‬ ‫בחלב (בכמות גדולה‪ ,‬ואין היכר)‪.‬‬ ‫(אם חתך הבצל בסכין חלבי או טיגן במחבת חלבי ‪ -‬נראה דהפת לא‬ ‫בורקס תפו"א שעירב בבצק חלב ‪ -‬היות והדרך לאוכלו עם‬ ‫תהיה אסורה משום דאין רגילים לאכול לחם שום ולחמניות בצל עם בשר‪,‬‬ ‫בשר וכן פעמים נותנים עליו רוטב בשרי‪ ,‬יש לעשותו בכמות‬ ‫לכן הנידון כשחתך בצל בסכין בשרי או טיגן במחבת בשרי האם הפת נאסרה‬ ‫קטנה או שיעשה היכר‪ ,‬ובדיעבד אם נתן מעט חלב אפשר לצרף‬ ‫כיון שרגילים לאוכלה עם חלב)‪.‬‬ ‫מש"כ המהריט דטעם החלב בטל במאפה‪.‬‬ ‫בפשטות נראה דאף שנבלע בלחם טעם בשר הבלוע בבצל‬ ‫בורקס תפו"א שהתערב בבצק רוטב בשרי – היות ואין דרך‬ ‫והשום‪ ,‬מ"מ הלחם עצמו אינו אלא נ"ט בר נ"ט‪ ,‬ובנ"ט בר נ"ט‬ ‫לאכול וללפת עם הבורקס דבר חלבי וכל החשש שיאכלנו עם‬ ‫חז"ל לא אסרו את הפת‪ ,‬ומעתה יש לדון רק על הבצל עצמו‬ ‫קפה וחלב‪ ,‬למשנת' הבורקס אינו נאסר משום חשש זה‪ ,‬ומותר‬ ‫שהוא חריף ואין בו היתר נ"ט בר נ"ט האם מותר לאוכלו ‪-‬‬ ‫אוסף | ‪61‬‬ ‫לתוכן‬ ‫ופת שיש מילוי מתוק ומוכח דגם מאפים ה"ה בכלל פת לענין‬ ‫לאוכלו ללא חלב‪ .‬ואם הדרך ללפתו בגבינה או בחמאה יש‬ ‫זה ‪ -‬מ"מ אפ"ל דרק מאפים אלו שה"ה פת אלא שהיו ממלאים‬ ‫לעשותו בכמות קטנה או שיעשה היכר‪.‬‬ ‫אותם בבשר או גבינה או במני מתיקה ה"ה בכלל פת‪ ,‬משא"כ‬ ‫בורקס או בלינצ'ס ממולא בבשר או בגבינה ‪ -‬אם המילוי ניכר‬ ‫בלינצ'ס דאינו דומה לפת אפשר דאין דינו לענין זה כפת אלא‬ ‫בחוץ ‪ -‬וודאי מותר‪.‬‬ ‫כתבשיל‪.‬‬ ‫אם ניכר שהוא ממולא אבל המילוי אינו ניכר בחוץ ‪ -‬התבאר‬ ‫לחמם חלה או קוגל על סיר בשרי – יש מקום להחמיר לא‬ ‫לעיל דנח' בזה הפוסקים‪ ,‬והתבאר באריכות דהעיקר להלכה‬ ‫לחמם כמות גדולה ששל חלה או קוגל שישאר מזה לאחר‬ ‫להקל‪.‬‬ ‫השבת דדעת החוו"ד ס' צה ס"ק ד‪ ,‬וצז ס"ק ה‪ ,‬דאין היתר נ"ט‬ ‫הטעם להתיר ‪ -‬א' היות ותמיד ממלאים אותם ‪ -‬רגילים תמיד‬ ‫בר נ"ט בשעת הבישול‪ ,‬ולדבריו בחלה ובקוגל שע"ג הסיר יש‬ ‫לבדוק ולשאול במה הוא ממולא ואפשר דהרי"ז נחשב כהיכר‪.‬‬ ‫טעם ראשון של בשר וה"ה בכלל הדין של פת שנילושה עם בשר‬ ‫וה"ה אסורה באכילה אף בפנ"ע‪.‬‬ ‫ב' היות והם מאפים שרגילים למלא אותם בבשר או בגבינה ‪-‬‬ ‫אפשר דאינם מוגדרים כמאכל סתמי (פרווה) ואינם כפת המיועד‬ ‫אולם דעת האבה"ע והפרמ"ג והבית אפרים וכן מוכח בכמה‬ ‫להיות פרווה‪.‬‬ ‫אחרונים דאף בשעת הבישול יש היתר נ"ט בר נ"ט‪ ,‬ולדבריהם‬ ‫החלה או הקוגל לא נאסר‪ ,‬וע"ע דרכ"ת ס' צה ס"ק ז שהאריך‬ ‫בלינצ'ס י"ל עוד טעם‪ ,‬אפשר דאינו נחשב מאפה אלא‬ ‫במח' זו‪ ,‬ובכה"ח ס' צה ס"ק יב כתב דכיון דיש מח' לכתחילה יש‬ ‫כתבשיל – דהרי התבאר לעיל דרוב הפוסקים נקטו דחומרא זו‬ ‫להחמיר ‪( -‬דבר זה מצוי בזוג שאוכלים לבד לכן יש להם להקפיד לחמם רק‬ ‫היא רק בפת ולא בשאר מאכלים‪ ,‬ואף שהתבאר דמאפים ה"ה‬ ‫כמות קטנה)‪.‬‬ ‫בכלל פת וראיה מהא דדנו הפוסקים לענין פשטידא ופלאדין‬ ‫א‪.‬מ‪ .‬כימיגרוף ‪052-7623172‬‬ ‫‪7623171@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫‪ | 62‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫על הדף‬ ‫חסרוןב(‪,‬‬ ‫של מום‪ ,‬וכן אצל‬ ‫לקמן ד‪,‬‬ ‫הגמ'‬ ‫לא מצינו‬ ‫לראותואצל)כלשון‬ ‫ישראל ולוי‬ ‫מצפה‬ ‫להבין‪ ,‬מדוע‬ ‫הקב"ה‬ ‫מזו יש‬ ‫ויתירה‬ ‫חגיגהמבדף ב‪ ,‬א‬ ‫מסכת בכורות דף‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת‪ .‬אדם צריך לדעת‬ ‫לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו!‬ ‫באקדשים‪.‬‬‫באכילת‬ ‫כשהוא‬ ‫כהן‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫להיות בלב‬ ‫בגדר אנדרוגינוס‬ ‫צריכיםדף צ"ח‪.‬‬ ‫והתרגשות‬ ‫שלמדנו בזבחים‬ ‫הכנהיסודיים‬ ‫כמהדברים‬ ‫א"כונשנה‬ ‫ונשוב‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫כדרךבעל‬ ‫יראה‪,‬‬ ‫שהוא זכר‬ ‫עצמה‪–,‬וי"א‬ ‫"יראה‬ ‫הדרשהבפני‬ ‫וי"אאת‬ ‫שהוא בריה‬ ‫מביאה‬ ‫הגמרא‬ ‫שהוא ספק‪,‬‬ ‫אנדרוגינוס י"א‬ ‫בספר קהלת יעקב (ערך מום) מייסד שאברי הגוף מגלים את האור של אברי‬ ‫שאדם בא ליראות כך בא לראות"‪ .‬יש כאן כמה‬ ‫בגילויתרפ"ד(‬ ‫פגםפסח‬‫אמת‬ ‫מום‪.‬‬ ‫הנשמה‪ .‬ואף שהנשמה‬ ‫באמרי גם‬ ‫)הובאהגוף‪ ,‬יש‬ ‫איתא‬ ‫פגם באברי‬ ‫אמת יש‬ ‫ובשפתוכאשר‬ ‫הנשמה‪,‬‬ ‫גירסאות בראשונים‪ ,‬ועל כל פנים הצד השווה שבהן‬ ‫לתקן‬ ‫לאדם‬ ‫שיש‬ ‫ההשתוקקות‬ ‫"שכפי‬ ‫זו‪,‬‬ ‫גמרא‬ ‫עצמה אינה חסרה‪ ,‬שהרי "נשמה שנתת בי טהורה היא"‪ ,‬מכל מקום יש חסרון‬ ‫על‬ ‫למהחצי‬ ‫להיות תואמת‬ ‫שאנדרוגינוס הוא‬ ‫צריכהכתב‬ ‫האדם‬ ‫שופר ה"ב)‬ ‫של מהל'‬ ‫שהראייה‬ ‫הרמב"ם פ"ב‬ ‫הראב"ד הוא‬ ‫(בהשגותיו על‬ ‫מעשיו כך נתקנים המעשים"‪ ,‬דהיינו שע"י הכנת‬ ‫חורין‪.‬סומא בעין אחת פטור מן‬ ‫ועל כן‬ ‫שה'כעין חצי עבד חצי בן‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫רואה‬ ‫זכר וחצי נקבה‪,‬‬ ‫כלחסום‪.‬‬‫ולתקןכאן‬ ‫הרגלהנשמתי‬ ‫שלהחלק‬ ‫מום‪ ,‬גם‬ ‫שהוא בעל‬ ‫ההשפעות‬ ‫בידו כן מי‬ ‫לקבל‬ ‫שלה‪ .‬על‬ ‫בגילוי‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫עניניו‪.‬בדרך חיים (ד‪ ,‬יג) מבאר שענין פסול מומין הוא מפני שלכהן יש קדושת‬ ‫המהר"ל‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫בשם המרדכי‪ ,‬שאנדרוגינוס ענינו הוא שלפעמים‬ ‫במג"א (או"חשהיא‬ ‫תקפט) מביא‬ ‫הגוף‪" ,‬שהכוונה בזה שהגוף שלהם נמשך ממדריגה עליונה אלקית‪ ,‬כי גם לגוף‬ ‫הוא זכר ולפעמים נקבה‪ ,‬וע"ש בבה"ט שהקשה עליו‪ .‬ובחת"ס שם כתב בביאור‬ ‫אם כן‪ ,‬זוהי הפתיחה למסכת חגיגה ‪" -‬כדרך שבא‬ ‫ובספרים הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫אתשל אדם‪ ,‬והכהן‬ ‫אברים‬ ‫מן רמ"ח‬ ‫לקבל‬ ‫ליראות"!תדע ותבין‬ ‫שהצורה‬ ‫עליונה כאשר‬‫מדריגהבא‬ ‫יש כך‬ ‫האדם‬ ‫לראות‬ ‫כולולכן‬ ‫טומטום)‪,‬‬ ‫שיטה זו‪ ,‬שהגדרתו תלויה מהיכן מטיל מים (כמו שאמרו בסוגיין לענין‬ ‫מקבל כבי‬ ‫"יראה – יראה"‪ ,‬היינו שמה שהאדם‬ ‫'אתה כהן לעולם'‬‫שאדם‬ ‫היא ע"י‬ ‫הכתוב עליו‬ ‫והחג‪,‬ואמר‬ ‫המועד אבינו‪,‬‬ ‫הרגל‪,‬‬ ‫הוא אברהם‬ ‫צדקשל‬ ‫ראשון‬ ‫ההשפעות‬ ‫שהיה כהן‬ ‫מתראה לפניו לבהמ"ק‪ ,‬תלוי‬ ‫ולפעמים מכאן‪.‬‬ ‫כשהוא‬ ‫מהקב"המכאן‬ ‫יתכן שלפעמים מטיל‬ ‫אל מול השפע שמגיע‬ ‫אבריעצמו‬ ‫האדם"‪.‬‬ ‫כמספראת‬ ‫ומעלה‬ ‫מרומםרמ"ח‬ ‫ומספרו‬ ‫ההשתדלות וההכנה‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת‬ ‫מלמעלה‪ .‬ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא‪,‬‬ ‫ולבאר יותר מהו כל ענין בריה משונה זו‪ ,‬נציע ענין עמוק‪.‬‬ ‫שלו לראות‪ ,‬כך הוא מקבל מלמעלה‪.‬‬ ‫לתמוה מדוע רק אצל‬ ‫ובאותה נזר‬ ‫המידה‪.‬‬ ‫אביו האבני‬ ‫אתבשם‬ ‫עצמו‬ ‫מביא‬ ‫שהכין‬ ‫מהתרע"ג)‬ ‫משמואל‬ ‫כפי(צו‬ ‫בשם‬ ‫אלא רק‬ ‫מצינו במדרש (ב"ר ח‪ ,‬א) שכאשר הקב"ה ברא את אדה"ר בראו אנדרוגינוס‬ ‫כהנים מצינו "בגדי כהונה" ואילו אצל הלויים לא מצינו "בגדי לוייה"‪ .‬ומבאר‪,‬‬ ‫אדם‪,‬‬ ‫כתב‪" :‬בן‬ ‫אנדרוגינוס‪.‬‬ ‫אותזכרקלז(‬ ‫ונקבה זהו‬ ‫)פרק סו‬ ‫ששילוב בין‬ ‫חרדיםהרי‬ ‫שנאמר "זכרבספר‬ ‫ונקבה בראם"‪,‬‬ ‫א(‪,‬הנשמה מתגלה‬ ‫להלן )ג‪,‬‬ ‫וישראלים‬ ‫הגמרא‬ ‫אצל לויים‬ ‫לדברי על כן‬ ‫הדבר‬ ‫טעון כיסוי‪,‬‬ ‫מתאיםבעולם‬ ‫דבר קדושה‬‫וכמה‬ ‫שכל‬ ‫ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫–‬ ‫זצ"ל‬ ‫שפירא‬ ‫הגר"מ‬ ‫מו"ר‬ ‫עם‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫לדבר‬ ‫וזכיתי‬ ‫דרך כיסוי הגוף (וכן אצל כהנים שלא בשעת עבודה)‪ ,‬ואילו אצל כהנים הגוף עצמו‬ ‫דורש‬ ‫אליהם‬ ‫שאנומשכיל‬ ‫מתייחסים‬ ‫המושגיםהיש‬ ‫שכללראות‬ ‫אדם‬ ‫חמישי)בני‬ ‫מבאר‬ ‫השקיף על‬ ‫ובשערי אורה (שער‬ ‫"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב‪ ,‬כמה‬ ‫ה'‬ ‫וכן‬ ‫רושם‪...‬‬ ‫תעשה‬ ‫ך‬ ‫ובראיית‬ ‫וכו'‪,‬‬ ‫בעוה"ז על פי צורת אדם‪ .‬ויש מלאכים שנחשבים צד ימין‪,‬‬ ‫אלקים‬ ‫בעליונים‪ ,‬מתגלים‬ ‫בתאת הגוף עצמו‪.‬‬‫לכסות‬ ‫שעוליןכהונה‬ ‫לרגל‪,‬‬ ‫נדרשים בגדי‬ ‫ישראל כןבשעה‬ ‫לנשמה‪ ,‬ועל‬ ‫ומצורף של‬ ‫רגליהם‬‫פנימי‬ ‫הינו‬ ‫נאין‬ ‫בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫שהיהא' – מרמזת על‬ ‫נדיב‪,‬פנימיות‪.‬‬ ‫שנקראאותיות‬ ‫"אהרן" כולה‬ ‫שהמילה‬ ‫מביא‬ ‫המהר"ל‬ ‫נדיב בתו של אברם אבינו‬ ‫ובשם‬ ‫המלאכים‬ ‫גילוייראה‪,‬‬ ‫יראה‬‫רז"ל את‬ ‫ודרשומגדירים‬ ‫כלומר אנו‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫זכורך‪,‬‬ ‫כתיבאוזן‪ ,‬עין‬ ‫יראה כל‬ ‫צד שמאל‪ ,‬מוח‪,‬‬ ‫האמצעית במאות‪.‬‬‫ישראל‬‫עם האות‬ ‫להבין‪ ,‬מדוע‬ ‫באחדות‪ .‬ר' –‬ ‫ויש(‪-‬הנסתרת)‬ ‫לגרים"‪.‬‬ ‫האמצעית‬ ‫ה'ה– האות‬ ‫תחיל‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫בשמים לפי כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫בתחתונים‪.‬‬ ‫אדם‬ ‫צורת‬ ‫מושגי‬ ‫הנדיבות‪-‬גירות של אברהם?‬ ‫האמצעיתבחינת‬ ‫בעשרות‪.‬‬ ‫נקראים על שם‬ ‫נ' – האות‬ ‫למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫משפיע‬ ‫אבלמלאך שהוא גם‬ ‫נקבה‪.‬‬‫המקדש‪,‬‬ ‫מקבל הוא‬ ‫בזמן‬ ‫בשנהוצורת‬ ‫רגלים‬ ‫הוא זכר‪,‬‬ ‫והנה צורת ג'‬ ‫משפיע‬ ‫יום תמיד‪ ,‬בכל שעה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬בהסתכלך כלפי‬ ‫ולמקום"דרך מצוותיך"‬ ‫צדק בספרו‬‫לבהמ"ק‬ ‫החיבור‬ ‫שמבאר הצמח‬ ‫שצורתוכפי‬ ‫למדים עבודה‪,‬‬ ‫אנורק בעידן‬ ‫מכאן‬ ‫כל זה‬ ‫אולם‬ ‫דלבא‪ ,‬יתעורר עלך אתערותא מרעוא‬ ‫אנדרוגינוס‪.‬‬ ‫ברעותא‬ ‫בבחינת‬ ‫מעלה‬ ‫וגם מקבל הוא‬ ‫ומגביהבחיצוניות‪ ,‬שעל‬ ‫האלוקות‬‫מרים‬ ‫כשאדם‬ ‫מגלה את‬ ‫בנדבת לב‪,‬‬ ‫בבהמ"ק‬ ‫שהעבודה‬ ‫אמור)‪,‬רק‬ ‫פרשתהוא‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫(עמ' לא‬ ‫ב"ה"‪.‬‬ ‫כאנדרוגינוס הוא גילוי של מצב עליון מסוג זה‪.‬‬ ‫רעוין‬ ‫רואים‬ ‫שאנו‬‫דכל‬‫נמצא שהבריה‬ ‫אנשים‬ ‫החיצוני של העולם‪.‬‬ ‫מצותברובד‬ ‫ללאאלוקות‬ ‫בבהמ"ק‪ ,‬גר‪,‬‬ ‫שהיה גילוי‬ ‫בהתנדבות‪ ,‬כמו‬ ‫כןעצמו‬ ‫מצינו עשרה ניסים‬ ‫מלומדה ומעבר למה שהוא מחוייב‪ .‬כמידת‬ ‫שונים‬ ‫דבריאופנים‬ ‫הזוהר‬ ‫ביאורבעצם‬ ‫שמצינומביא שזה‬ ‫באנדרוגינוס‪ ,‬הם‬ ‫הקודש‬ ‫עבודת‬ ‫השונות‬ ‫ומעתה נבין ובספר‬ ‫שההגדרות‬ ‫לרגלהנשמה מתגלה‬ ‫עלייהועל כן‬ ‫של כן‬ ‫פנימיות‪,‬‬ ‫חיצוניעל‬ ‫יראה"‪.‬‬ ‫כאןל"‬ ‫גילוי‬ ‫זוכה‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך‬ ‫עובד‪ ,‬יש‬ ‫כאשר הכהן‬ ‫נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫)בשלח‬ ‫של יחסי משפיע ומקבל‪:‬‬ ‫בגוף‪.‬לבחינה של בת נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫שייכת‬ ‫יותר‬ ‫לראות פני"‪ ,‬שבכל פעם שבאים לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫שהוא תחילה לגרים‪.‬‬ ‫שלכך‬ ‫"בריה‬ ‫ורק‬ ‫שםגםה'‪,‬‬ ‫בחינה‬ ‫של יש‬ ‫שלהנכונה‬ ‫אנדרוגינוס‪.‬‬ ‫הכוונה‬ ‫הוא עם‬ ‫צורה אחת‬ ‫נקבה‪,‬לבוא‬ ‫צריך‬ ‫ספק זכר ספק‬ ‫נשוב לענין המומין‪ .‬שכיון שאצל הכהנים הגוף מצורף לגילוי‪ ,‬מובן שכאשר‬ ‫פנים‬ ‫ראיית‬ ‫של‬ ‫ההשפעות‬ ‫את‬ ‫לקבל‬ ‫אפשר‬ ‫בפני עצמה"‪ ,‬שאינו משפיע ומקבל מוגדר אלא משהו מורכב‪ .‬וכן יש מצב‬ ‫קדשך וישראלים‪ ,‬אנו‬ ‫הר בלויים‬ ‫"תביאנו אל‬ ‫משא"כ‬ ‫בסליחות‬ ‫מוגבלת בגילויה‪.‬‬ ‫שאומרים‬ ‫הנשמה‬ ‫מהבגוף‪ ,‬גם‬ ‫ישוזהו‬ ‫חסרון‬ ‫הביאהאחת‬ ‫בעצם‬ ‫בעת ובעונה‬ ‫נקבה‪,‬דיכלומר‬ ‫שאין‬ ‫אומר‪,‬‬ ‫זכר וחצי‬ ‫הראב"ד הוי‬ ‫שהוא חצי‬ ‫בבהמ"ק‪.‬‬‫שדומה להגדרת‬ ‫אל‬ ‫והביאותים‬ ‫שכתוב‬ ‫כמו‬ ‫תפלתך‬ ‫בבית‬ ‫ושמחנו‬ ‫עוסקים רק ברובד הפנימי של האדם‪ ,‬ושם אין שום חסרון‪ .‬אך בעבודת הכהנים‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה‬ ‫הר קדשי וכו'"‪ ,‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על‬ ‫להשפעה‬‫בזמנים‪.‬‬ ‫שהדבר תלוי‬ ‫לזכות‬ ‫ובהתלהבותכעין המג"א‬ ‫הנדרשת‪ ,‬כדי‬ ‫מקבל‪ .‬ויתכן מצב‬ ‫גם משפיע וגם‬ ‫נכונה‬ ‫במקדש‪ ,‬הנשמה יוצאת החוצה דרך הגוף‪ ,‬לכן צריכים בגדי כהונה (ככיסוי לנשמה‬ ‫גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על‬ ‫מוזרפנים‪.‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬אלא שיש גילויים עליונים שבאים‬ ‫מראיית‬ ‫המגיעה‬ ‫אינו יצור‬ ‫נמצא שאנדרוגינוס‬ ‫"נשמה וגוף" גם יחד‪.‬‬ ‫בהמ"ק‬ ‫לבניןהיא‬ ‫העבודה‬ ‫במום גופני‪.‬‬ ‫הציפייה‬ ‫פגםאת‬ ‫ולמה ולכן יש‬ ‫מזכירים‬ ‫דרך הגוף)‪,‬‬ ‫שמתגלה‬ ‫וגו"‪,‬‬ ‫ה'‬ ‫ע"י הפסוק שנאמר על גרים? ולפי האמור הדבר‬ ‫)שביעישיש‬ ‫משמואל הקודם‬ ‫שדיברנו בשיעור‬ ‫למה‬ ‫הדבר‬ ‫ודומה‬ ‫כאלו‪.‬‬ ‫כעי"ז איתא בספרי חסידות‪ .‬בשם‬ ‫בריות‬ ‫לידי ביטוי דרך‬ ‫מד‪-‬א שבאמת בחינת ההתנדבות )שניכרת אצל‬‫דףנפלא‪,‬‬ ‫אתביטוי‬ ‫פירשהוא‬ ‫אנדרוגינוס‬ ‫עבירה‪ ,‬כך‬ ‫האבני נזר‬ ‫שאביו‬‫מביאבה‬ ‫שנעבדה‬ ‫פסחבבהמה‬ ‫תרע"א(‬ ‫שמתגלגלות‬ ‫של‬ ‫נשמות‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫"שכמו שבא לראות הדר כבוד‬ ‫כך‪:‬עוד‪.‬‬ ‫דידן‬ ‫ויחכם‬ ‫הגמ'‬ ‫לחכם‬ ‫דבריותן‬ ‫לגילויים עליונים‪.‬‬ ‫משה רבינו עשר אמות היה‬ ‫ראיית פני השי"ת‪.‬‬ ‫שכינתו‪ ,‬כך יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי‬ ‫לכך"‪ .‬ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין‬ ‫דף מג‬ ‫משה רבינו עשר אמות היה‪.‬‬ ‫הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצבות ושברון לב‪ ,‬אלא‬ ‫והנה גובה זה‪ ,‬עצום ורב הוא (לפחות חמשה מטרים)‪ ,‬ופלא הוא שהרי משה היה‬ ‫בכהנים‬ ‫ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫פוסלין‬ ‫ויביט במצבו‪,‬‬ ‫מומיןבנפשו‬ ‫שיחשוב אדם‬ ‫מנהיגם של עם ישראל וקשה לצייר זאת כאשר הוא כ"כ גבוה משאר בני אדם‪.‬‬ ‫בעיקר הפסול של כהן בעל מום צריך ביאור‪ ,‬וכי למה פגם בחיצוניות של הגוף‪,‬‬ ‫המהר"ל (גבורות ה' יח) מביא מדברי המדרש (שמו"ר פ"א) "ויגדל הילד ותביאהו‬ ‫מעכב בעבודת השם?‬ ‫אוסף | ‪63‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫מושפעת מהזכר ולהביא ולדות‪ .‬עיקר הדיבור של תורה הוא מה שאדם מחכים‬ ‫אל בת פרעה‪ ,‬כ"ד חודש ואת אמרת ויגדל הילד? אלא מלמד שהיה גדל שלא‬ ‫ויודע ומלמד לאחרים‪ .‬ואילו תפילה היא שמבקש אדם השלמה לעצמו‪.‬‬ ‫כדרך כל הארץ"‪ ,‬ומפרש המהר"ל דגידולו של משה היה שלא כמנהגו של‬ ‫כשחסר לאדם בתורה הוא דומה לעקר‪ ,‬וכשהוא חסר בתפילה הוא דומה‬ ‫עולם‪ ,‬והוא דבר נפלא על משה רבינו ע"ה להורות מדריגת משה‪ .‬והביאור‪,‬‬ ‫לעקרה‪ ,‬שלא ניתן להשפיע עליו‪ .‬אלו ב' חלקים בברית הלשון‪.‬‬ ‫דכל אחד מכלל ישראל‪ ,‬הוא פרט בתוך הכלל‪ .‬מצד עצמו הוא חסר‪ ,‬ורק ע"י‬ ‫הצירוף אל הכלל הוא שלם‪ .‬ואילו משה הוא 'כלל' בעצמו‪ .‬ולכאו' כוונתו לדברי‬ ‫ולבאר קצת יותר‪ ,‬מדוע בתורה מתייחסים דוקא לתלמידים ולא לאדם עצמו‪,‬‬ ‫המדרש שמשה רבינו שקול כנגד ששים ריבוא‪.‬‬ ‫נראה כוונת רבי צדוק כך‪ :‬ההדגש כאן הוא על השימוש בדיבור‪ ,‬והלימוד של‬ ‫אדם עם עצמו הוא לאו דוקא שייך לדיבור‪ ,‬אבל שמוסר לתלמידים הוא‬ ‫ובכך מבאר מהר"ל מה שגבהו של משה הוא עשר אמות‪ ,‬שהלא כיצד אנשים‬ ‫דיבור‪ .‬ונוסיף מה ששמעתי ממו"ר הגר"י ספטימוס שליט"א‪ ,‬דאיתא באריז"ל‬ ‫פרטיים מצטרפים לכלל – ע"י מנין אנשים‪ .‬וכשרוצים לומר שמשה רבינו הוא‬ ‫שהחילוק בין תורה לתפילה הוא‪ ,‬שבתפילה אדם עומד לפני המלך כעבד‬ ‫צורה כללית‪ ,‬אומרים שגבהו עשר אמות‪ ,‬שמיניה וביה יש מספר כללי דהיינו‬ ‫ב(‪,‬כאילו לומדים‬ ‫לקמן ד‪,‬‬ ‫בתורה‪,‬‬ ‫עם הגמ'‬ ‫הקב"ה ועוסק‬ ‫)כלשון‬ ‫לראותו‬ ‫אדם יושב‬ ‫מצפהבתורה‬ ‫הקב"ה‬ ‫מאריה‪ .‬ואילו‬ ‫קמיה‬ ‫חגיגה דף ב‪ ,‬א‬ ‫עשר‪.‬‬ ‫לדעתל"דיבור" של‬ ‫אדםאיןצריך‬ ‫מתייחסים‬ ‫השי"ת‪.‬עצמי‬ ‫באהבת‬ ‫שמצד לימוד‬ ‫לבונמצא‬ ‫בחברותאיתלהב‬ ‫כביכול‪.....‬‬ ‫ובזה‬ ‫ובבאר הגולה (באר ה דף צט‪ ,‬ב) מביא המהר"ל את הגמ' במו"ק (יח‪ ,‬א) שפרעה‬ ‫לו!האדם עצמו‪,‬‬ ‫מצפה‬ ‫בתוך‬ ‫מחכה לו!‬ ‫העצמי הוא‬ ‫שהקב"ה‬ ‫דהלימוד‬ ‫לבהמ"קהזולת‪,‬‬ ‫באשייכות אל‬ ‫כשהוא‬ ‫שהוא‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות‬ ‫היה גבהו אמה וזקנו אמה וכו'‪ ,‬ומבאר שהכוונה לצורה הפנימית והפרטית‪,‬‬ ‫א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב‬ ‫פנימי עם בורא העולם‪ .‬וע"כ כל ההולדה שמתייחסים כאן בגמ' הוא‬ ‫בחיבור‬ ‫קטנה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫מהותכדרך‬ ‫אדם–בעל‬ ‫יראה‪,‬‬ ‫הדרשהשהוא‬ ‫"יראה‬ ‫וכשבאים לבטא‬ ‫מביאה את‬ ‫ייחודיותו‪.‬‬ ‫הגמרא‬ ‫שזה מבטא את‬ ‫שייך דוקא לדבר חיצוני‪ ,‬ועל כן בתורה זהו תלמידים‪ .‬אבל בתפילה זה האדם‬ ‫כמה‬ ‫עשר‬ ‫כאןהיא‬ ‫לראות"‪ .‬יש‬ ‫המהותית‬ ‫אצל בא‬ ‫משה‪ ,‬שצורתו‬ ‫ולהיפך כך‬ ‫אמה‪.‬ליראות‬ ‫שגבהובא‬ ‫שאדם‬ ‫ונמוכה‪ ,‬אומרים‬ ‫דו"ק‪.‬אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫ובשפת‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫שבהן‬ ‫לומר‬ ‫השווה‬ ‫שכוונתו‬ ‫הצד‬ ‫ונראה‬ ‫כל פנים‬ ‫לפנימית‪.‬‬ ‫בראשונים‪ ,‬ועל‬ ‫מצטרפת‬ ‫גירסאות‬ ‫הצורה החיצונית‬ ‫אמות‪ .‬ובאמת שגם‬ ‫על גמרא זו‪" ,‬שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן‬ ‫הנקובותלמה‬ ‫בגמ'‪,‬‬ ‫תואמת‬ ‫להיות‬ ‫במידות‬ ‫צריכהלא‬ ‫האדם‬ ‫נמוך‪ ,‬אבל‬ ‫גבוהשלופרעה‬ ‫שהראייה‬ ‫הואהיה משה‬‫שאמנם במציאות‬ ‫הכנתהוא לא 'עקר'‬ ‫וקבלה‪ .‬ואז‬ ‫השפעה שע"י‬ ‫המעשים"‪ –,‬דהיינו‬ ‫נתקניםב' השלימויות‬ ‫כך יחד הם‬ ‫ותפילה‬ ‫תורה‬ ‫מעשיו‬ ‫מן‬ ‫פטור‬ ‫אחת‬ ‫בעין‬ ‫סומא‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫רואה‬ ‫שה'‬ ‫דזה קאי על המהות הפנימית‪ ,‬אבל הבחינה החיצונית גילתה קצת מהפנימית‪.‬‬ ‫'עקרה'‪.‬בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל‬ ‫ולאהאדם‪,‬‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫שכל השיעורים הללו אינם גשמיים חמריים "רק‬ ‫שהיא‬ ‫(עג‪ ,‬ב) כתב‬ ‫ובחי' אגדות ב"ב‬ ‫דף מה‬ ‫שבא לומר כי דבר זה מצד צורתם המופשטת וכיון שכך הוא מצד הצורה‬ ‫אם כן‪ ,‬זוהי הפתיחה למסכת חגיגה ‪" -‬כדרך שבא‬ ‫ובספרים הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫המופשטת‪ ,‬אמרו חכמים עליו השיעור הזה‪ ,‬כי לא יביטו חכמים אל החומר‬ ‫לראות כך בא ליראות"! שהצורה לקבל את‬ ‫"יראה – יראה"‪ ,‬היינו שמה שהאדם מקבל כביכול‬ ‫שבאשהשאדם‬ ‫איברים‬ ‫והחג‪ ,‬היא ע"י‬ ‫רנ"בהמועד‬ ‫ההשפעות של הרגל‪,‬‬ ‫מצד‬ ‫שראוי‬ ‫תלוי‬ ‫השיעור מה‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫מתראהבחנו‬ ‫לפניו‬ ‫ולכך כאשר‬ ‫מהקב"ההצורה‪...‬‬ ‫כשהוא‬ ‫מאחר שכך הוא מצד‬ ‫שמגיע‬ ‫השפע‬ ‫מול‬ ‫אל‬ ‫עצמו‬ ‫את אברי האשה ומצאו בה רנ"ב‪ ,‬ולר"ע יש רנ"ג (כך‬‫את‬ ‫ומעלהמנו‬ ‫מרומםישמעאל‬ ‫תלמידי ר'‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫תמצא‬ ‫ולכך‬ ‫המופשטת‪.‬‬ ‫הצורה‬ ‫מצד‬ ‫שיעורו‬ ‫וכך‬ ‫שכך‬ ‫עליו‬ ‫הצורה‪ ,‬מ"מ יאמר‬ ‫ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא‪,‬‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫מהראשונים)‪.‬‬ ‫לפי חלק‬ ‫מלמעלה‪ .‬על ד' מאות פרסה‪,‬‬ ‫מקבל‬ ‫שהוא ד' מאות‬ ‫הוא א"י‬ ‫וכמו כך‬ ‫ששיערו‬ ‫לראות‪,‬‬ ‫דבר זה בכמהשלו‬ ‫מקומות‪,‬‬ ‫אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה‪.‬‬ ‫ומשה כמה הוי עשר אמה‪ ,‬כי לא יביטו חכמים רק אל הצורה המופשטת מצד‬ ‫והקשה בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' קכ) שבתפילה על החולה אנו‬ ‫יותר"‪ .‬סו אות קלז( כתב‪" :‬בן אדם‪,‬‬ ‫לכתוב )פרק‬ ‫א"אחרדים‬ ‫בספר‬ ‫עצמה‪ ,‬והבן זה כי‬ ‫א(‪,‬מתפללים על‬ ‫ולכאו')ג‪,‬‬ ‫כאשר‬ ‫החולה‪,‬להלן‬ ‫הגמרא‬ ‫לדבריאיברי‬ ‫הדברלרמ"ח‬ ‫ישלח רפואה‬‫מתאים‬ ‫וכמה‬ ‫מבקשים שה'‬ ‫ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫וזכיתי לדבר על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל –‬ ‫משכיל דורש‬ ‫במידות היש‬ ‫ושיעורי חז"ל‪.‬‬ ‫שעוסקיםלראות‬ ‫בני אדם‬ ‫עלפעם‬ ‫השקיףבכל‬ ‫וזהו יסוד גדול לדעת‬ ‫שאנו מבקשים‬ ‫ומיישב‬ ‫כמה‬ ‫נדיב‪,‬‬‫בסוגיין‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬כמבו'‬ ‫בנעלים בת‬ ‫במספר‬ ‫פעמייך‬ ‫לנקוביפו‬ ‫היו צריכים‬ ‫דכתיב מה‬ ‫אשה‪,‬‬ ‫"מאי‬ ‫אלקים וכו'‪ ,‬ובראייתך תעשה רושם‪ ...‬וכן ה'‬ ‫לצאצאיהם‪ ,‬וכיון‬ ‫"מינאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל‪ ,‬בת‬ ‫תעבור‬ ‫האבות‬ ‫שברכת‬ ‫כלומר‬ ‫וכו'"‪,‬‬ ‫אבותינו‬ ‫שבירך‬ ‫דף מד‪-‬ב בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫שהיה‬ ‫לקבל ברכה יותר‬ ‫נדיב‪,‬יכולה‬ ‫שנקראהאשה‬ ‫אבינואחד‪ ,‬אין‬ ‫אברם‬ ‫איברים לכל‬ ‫שלרמ"ח‬ ‫נדיב בתו‬ ‫האבות היו‬ ‫שאצל‬ ‫כתיב יראה כל זכורך‪ ,‬ודרשו רז"ל יראה יראה‪,‬‬ ‫איברים‪ .‬מדוע עם ישראל‬ ‫רמ"חלהבין‪,‬‬‫דהיינוויש‬ ‫לגרים"‪.‬‬ ‫שישה במקור‪,‬‬ ‫תחיל‬‫ממה‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫נקראים על שם בחינת הנדיבות‪-‬גירות של אברהם?‬ ‫ועקרהלמשכילים‪ ,‬כל‬ ‫בזמן עקר‬ ‫המקדש‪ ,‬אבל‬ ‫יהיה בך‬ ‫ג' לא‬ ‫רגלים בשנה‬ ‫אמנם יש שכתבו (שער הכולל ועוד) שבאמת במי שבירך לחולה נקבה‪ ,‬אין לומר‬ ‫בהסתכלך כלפי‬ ‫התלמידים‪,‬‬ ‫מקום‪.‬בך עקר מן‬ ‫אמר בכל‬ ‫ריב"ל לא יהיה‬ ‫ובבהמתך‪,‬שעה‪,‬‬ ‫תמיד‪ ,‬בכל‬ ‫יוםועקרה‬ ‫"לא יהיה בך עקר‬ ‫החיבור לבהמ"ק ולמקום‬ ‫"לכלשצורת‬ ‫איבריה"‪.‬‬ ‫למדים‬ ‫מכאן אנו‬ ‫איבריה‪ ,‬אלא‬ ‫רמ"ח‬ ‫מעלה ברעותא דלבא‪ ,‬יתעורר עלך אתערותא מרעוא‬ ‫הקדושה‪ ,‬הוא רק בנדבת לב‪ ,‬כשאדם מרים ומגביה‬ ‫עקורה לפני המקום‪ .‬אימתי בזמן שאתה משים‬ ‫תפילתך‬ ‫ב"ה"‪.‬‬ ‫תהיה רעוין‬ ‫ועקרה שלא דכל‬ ‫כמוזה‪.‬גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫ליישב ענין‬ ‫דרך נוספת‬ ‫בהתנדבות‪,‬‬ ‫ומצינו‬ ‫עצמו‬ ‫עצמך כבהמה‪".‬‬ ‫כמידת‬ ‫מחוייב‪.‬‬ ‫שהוא‬ ‫למה‬ ‫ומעבר‬ ‫מלומדה‬ ‫בירושלמי (סוטה ה‪ ,‬א) איתא ד"מים המאררים" עולה פעמיים רמ"ח – כנגד‬ ‫בעל‬ ‫דברישאינו‬ ‫הזוהר‬ ‫שזה ביאור‬ ‫כבהמה" הוא‬ ‫מביאעצמך‬ ‫הקודש"משים‬ ‫שהפירוש‬ ‫עבודת‬ ‫ובספרמבאר‪,‬‬ ‫המהר"ל בחי' אגדות‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך זוכה ל"יראה"‪ .‬על כן עלייה לרגל‬ ‫)בשלח נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫מסוגיין דלאשה‬ ‫המפרשים‬ ‫אבינו‬ ‫והקשואברהם‬ ‫הנואף‪.‬‬ ‫בתו של‬ ‫בתאברי‬ ‫נדיב‪,‬‬ ‫ורמ"ח‬ ‫אברי הסוטה‬ ‫לבחינה של‬ ‫רמ"ח‬ ‫שייכת‬ ‫לעליונים‪.‬‬ ‫מחובר‬ ‫הוא‬ ‫בשלימות‪,‬‬ ‫מהקב"ה‬ ‫השפעה‬ ‫לראות פני"‪ ,‬שבכל פעם שבאים לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫יש‬ ‫גאווה ותמים‪ ,‬ועליו‬ ‫אברים‪.‬‬ ‫לגרים‪.‬‬ ‫שהואמרמ"ח‬ ‫תחילה‬ ‫יש יותר‬ ‫ורק כך‬ ‫העליון‪,‬‬ ‫מקור ה'‪,‬‬ ‫התורה‬ ‫של שם‬‫הנכונה היא‬ ‫הכוונה‬ ‫תפילה‪ .‬תורה‬ ‫תורהלבוא עם‬ ‫והשפעה של‬ ‫צריך‬ ‫יש השפעה של‬ ‫החיד"א (דבש לפי אות ס) מיישב‪ ,‬דעיקר מנין אברי האשה הוא רמ"ח‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫היא פנים‬ ‫השפעה‬ ‫ראיית‬ ‫שלותפילה‬ ‫ההשפעותרוחני‪.‬‬ ‫אתתורה ממקור‬ ‫תלמידים לקבל‬ ‫ולהביא להם‬ ‫שיוכל ללמד אפשר‬ ‫וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך‬ ‫לעולםהביאה‬ ‫התחתון‪.‬‬ ‫בעצם‬ ‫העליוןדי‬ ‫ותפילה‬ ‫לעולםשאין‬ ‫אומר‪,‬‬ ‫הוישייכת‬ ‫בבהמ"ק‪.‬תורה‬ ‫ששייכת לעולם הגשמי‪.‬‬ ‫מטמאין באוהל‪.‬‬ ‫והביאותים אל‬ ‫שבאשה‪ ,‬אין‬ ‫שכתוב‬ ‫בביתהיתירים‬ ‫תפלתך כמו‬ ‫דהאיברים‬ ‫בסוגיין‬ ‫ושמחנו‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא צריך לעשות את ההשתדלות בכוונה‬ ‫מדבר על‬ ‫איברים הוא המניין‬ ‫דודאיהזה‬ ‫רמ"ח‬ ‫הפסוק‬ ‫הירושלמיהלא‬ ‫מוסיף‪,‬‬ ‫עלולכאורה‬ ‫וכו'"‪,‬‬ ‫קדשיתמר‬ ‫הר‬ ‫ובספר עלי‬ ‫להשפעה‬ ‫ובכמה‬ ‫לזכותיחדיו‪.‬‬ ‫כדימופיעים‬ ‫הנדרשת‪,‬‬ ‫ותפילה‬ ‫ובהתלהבות‬ ‫מקום תורה‬ ‫שעל כן בכל‬‫נכונה‬‫מוסיף המהר"ל‬ ‫גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על‬ ‫פנים‪ .‬העבודה‪ ,‬התורה‪ ,‬ובדרך החיים) שתורה‬ ‫מראיית‬ ‫התמימות‪,‬‬ ‫המגיעה‬ ‫המהר"ל (נתיב‬ ‫מקומות מבאר‬ ‫הכתוב שני צירים‬ ‫בהמ"ק‬‫שהוסיף‬ ‫ישמעאללבנין‬ ‫הציפייה‬ ‫אתרבי‬ ‫דאמר‬ ‫ולמהבגמ' כאן‪,‬‬ ‫מזכירים‬ ‫וגו"‪,‬מוכח‬ ‫הכללי‪ ,‬וכן‬ ‫ה'‬ ‫היא שורש העליון ותפילה שורש התחתון‪ .‬ועל כן אנו אומרים "יהי רצון שיבנה‬ ‫איברים נוספים‪,‬‬ ‫האמוריש לה‬ ‫הדבר‬ ‫ולפיבפשטות‬ ‫הכתוב"‪ ,‬הרי‬ ‫"הוסיף גרים?‬ ‫ומהו לשון‬ ‫שנאמר על‬ ‫ע"ידלתות‪,‬‬ ‫הפסוק‬ ‫ושתי‬ ‫)שביעי‬ ‫המקור‬ ‫משמואלהיינו‬ ‫בשםבתורתך" –‬ ‫חלקנו‬‫חסידות‪.‬‬ ‫התפילהבספרי‬ ‫והעבודה‪" .‬ותן‬ ‫מקוםאיתא‬ ‫בהמ"ק" – היינוכעי"ז‬ ‫אצל‬ ‫)שניכרת‬ ‫הבסיסי‪.‬‬ ‫ההתנדבות‬ ‫עולים למנין‬ ‫בחינת‬ ‫נוספים אינם‬ ‫שבאמתאיברים‬ ‫נפלא‪,‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬שאותם‬ ‫אלא‬ ‫של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את‬ ‫הגרים(‪ ,‬היא מה שמביא אותנו אל בהמ"ק ואל‬ ‫אלה‪.‬לראות הדר כבוד‬ ‫בחינותשבא‬ ‫"שכמו‬ ‫כך‪:‬לב'‬ ‫דידן זוכה‬ ‫הגמ'לגמרי‬ ‫דברי שלם‬ ‫העליון‪ .‬אדם שהוא‬ ‫שידוע אודות מנין המצוות‪ ,‬דהנה יש תרי"ג מצוות‪ ,‬ובספר‬ ‫פני למה‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫מצטרף‬ ‫והדבר‬ ‫ראיית‬ ‫המכפלה"ראוי‬ ‫"מערתאם הוא‬ ‫עניןויבחון‬ ‫בעצמו‬ ‫מלשון‬ ‫בו שזהו‬ ‫מבאר‬‫יראה‬ ‫כך היה‬ ‫שכינתו‪,‬זצ"ל‬ ‫ומו"ר הגר"מ שפירא‬ ‫מעלות התורה כתב דאמנם יש הרבה יותר מצוות‪ ,‬אלא שתרי"ג הוא המנין‬ ‫ותחתונים‪ .‬משמואל שאין‬ ‫עליוניםבנו השם‬ ‫שחיברו כך‬ ‫ומוסיף על‬ ‫כפילות‪ ,‬ששםלכך"‪.‬‬ ‫קבורים אלה‬ ‫הכללי‪ .‬וממילא ה"ה באיברים שהם כנגד המצוות‪ ,‬יש איברים כלליים ויש אופן‬ ‫הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫למנות איברים נוספים‪.‬‬ ‫מצטרפיםאלא‬ ‫היטב‬ ‫ושברון לב‪,‬‬ ‫לעצבות‬ ‫שדבריו‬ ‫ולאאות יא)‬ ‫(ליקוטיניתן‬ ‫מאמרים‬ ‫לשמחה‬ ‫יו"טהכהן‬ ‫נצרף לכאן כי‬ ‫דברי ר"צ‬ ‫שאעפ"כ‬ ‫ויתבונן‬ ‫במצבו‪,‬‬ ‫ויביט‬ ‫בנפשו‬ ‫אדם‬ ‫שיחשוב‬ ‫לדברי המהר"ל‪ .‬הוא מעיר על הגמ' כאן‪ ,‬מדוע "עקר" בלשון זכר מתייחס‬ ‫ומובן שאומרים גם על אשה "רמ"ח איבריה"‪ ,‬ואין זו טעות‪.‬‬ ‫לתלמידים‪ ,‬ו"עקרה" בלשון נקבה מתייחסת לתפילה‪ ,‬אלא שעקר הוא זה‬ ‫ונסיים בפירוש נפלא של המג"א בספרו שמן ששון על פרשת חיי שרה‪.‬‬ ‫שאינו יכול להשפיע והיינו שאין לו תלמידים‪ .‬עקרה היא זו שאינה יכולה להיות‬ ‫‪ | 64‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫מדרגות‪ .‬וזו היתה טענת קורח על משה‪ ,‬מדוע שינה את המצב הזה‪.‬‬ ‫הנה איתא במדרש "יודע ה' ימי תמימים‪ ,‬כשם שהם תמימים כך שנותיהם‬ ‫תמימים‪ ,‬בת כ' כבת ז' לנוי וכו' "‪ .‬וביאור הדבר‪ ,‬דהנה יש באדם רמ"ח איברים‬ ‫ובעבר דיברנו על כך‪ ,‬שהעבודה בבכורות פירושה שלכל משפחה יש נציג‬ ‫וכנגדם מצוות עשה‪ ,‬ושס"ה גידים וכנגדם מצוות לא תעשה‪ .‬ובתוך המצוות‬ ‫שעובד במקדש‪ ,‬ורק אחרי החטא נעשו חילוקי מדרגות בתוך כלל ישראל‪,‬‬ ‫יש שהזמן גרמן‪ ,‬ומספרן – ארבע‪ ,‬שבגמ' בקידושין איתא "סוכה‪ ,‬לולב‪,‬‬ ‫ורק הכהנים עובדים‪ .‬אך קודם החטא‪ ,‬לכל משפחה יש ייצוג הולם במקדש‪.‬‬ ‫שופר‪ ,‬ציצית ותפילין"‪ ,‬והתוס' כתבו להשמיט ציצית מפני שיש מ"ד דנוהג‬ ‫מעתה י"ל‪ ,‬דבכור רגיל הוא זה שהוא בכור לנחלה ולכהן‪ ,‬שהכל מתחבר יחד‪.‬‬ ‫בלילה‪ .‬מעתה ממניין רמ"ח יורדים ד'‪ ,‬וזה כנגד ד' איברים יתירים באשה‪,‬‬ ‫שאותה קדושה שנתגלתה ביציאת מצרים של "בני בכורי ישראל" כוללת‬ ‫דכל יתר כנטול דמי (ולר"ע דיש חמשה איברים יתירים‪ ,‬י"ל דמונים גם מצוות ציצית)‪.‬‬ ‫הכל‪ .‬אך לעתים יש גילוי פרטי של בכור לנחלה‪ ,‬או בכור לכהן‪ .‬אך בשורש‬ ‫נמצא שהתוספת נהפכת לחסרון‪.‬‬ ‫הדברים אין חילוקי מדרגות בין כהונה למלכות‪ ,‬והכל עולה למקום אחד‪.‬‬ ‫וזהו שאמר המדרש "כשם שהם תמימים" פי' צדיקים נשים (כמו שרה)‪" ,‬כך‬ ‫לבכור יש גם את המלכות של המשך ההנהגה של האב‪ ,‬וכן ענין הקדושה‬ ‫הגמ' לקמן ד‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫שנותיהן הם כנגד לא תעשה (דהיינו שנה שיש בה שס"ה‬ ‫חגיגה פי'‬ ‫שנותיהן תמימים"‪,‬‬ ‫)כלשוןנכון‪.‬‬ ‫לראותו‬ ‫בזה‪ ,‬ונראה‬ ‫מצפה‬ ‫עוד לעיין‬ ‫שלהקב"ה‬ ‫הכהונה‪ .‬ויש‬ ‫דף ב‪ ,‬א‬ ‫ובזה יתלהב לבו באהבת השי"ת‪ .‬אדם צריך לדעת‬ ‫ימים כנגד הגידים וכנגד ל"ת שנוהגות באשה כבאיש)‪ ,‬והם תמימים‪ ,‬שאשה חייבת‬ ‫כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו!‬ ‫ליראות כנגד‬ ‫מצוותבאעשה שהם‬ ‫לראות כך‬ ‫שהזמןשבא‬ ‫גרמא‪ ,‬אבל‬ ‫אע"פכדרך‬ ‫תעשהיראה‬ ‫בכל מצוות לא יראה‬ ‫א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב‬‫דף מז‬ ‫האיברים אינם תמימים‪ ,‬שהרי חסרים ד'‪.‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫הגמרא מביאה את הדרשה "יראה – יראה‪ ,‬כדרך‬ ‫בת כהן ובת לוי‬ ‫שאדם בא ליראות כך בא לראות"‪ .‬יש כאן כמה‬ ‫ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫גירסאות בראשונים‪ ,‬ועל כל פנים הצד השווה שבהן‬ ‫דף מו‬ ‫לתקן‬ ‫תלא רחמנא‪.‬‬ ‫הבכורה‪ ,‬לאדם‬ ‫דבפטר רחם‬ ‫ההשתוקקות שיש‬ ‫"שכפיבכור‪ ,‬פטור מן‬ ‫גמרא זו‪,‬‬ ‫כהן) שילדה‬ ‫בתעל‬ ‫לוי (או בת‬ ‫הוא שהראייה של האדם צריכה להיות תואמת למה‬ ‫מעשיו כך נתקנים המעשים"‪ ,‬דהיינו שע"י הכנת‬ ‫לכהןאחת פטור מן‬ ‫לנחלה כןובכור‬ ‫סומא בעין‬ ‫בכוראותו‪ ,‬ועל‬ ‫שה' רואה‬ ‫שנישאת לישראל‬ ‫הרגלמאחר‬ ‫ולתקן כל‬ ‫שלכהנת‬‫לוייה או‬ ‫דלכאו' אותה‬ ‫ההשפעות‬ ‫תמוהים‪ ,‬לקבל‬ ‫והדברים‬ ‫האדם‪ ,‬בידו‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫מלהחשב לבת לוי ובת כהן‪ ,‬שהרי אינה אוכלת בתרומה‪.‬‬ ‫פוסקת‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫לכהן‪ ,‬והגדרים שלהם שונים‪ .‬בכור לנחלה תלוי‬ ‫שהיאובכור‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫יש בכור לנחלה‬ ‫ב"ראשית אונו" של האב‪ ,‬ובכך ש"לבו דוה עליו"‪ .‬ואילו בכור לכהן תלוי‬ ‫ובימי חרפי אמרתי כדלהלן‪ ,‬והרציתי הדברים לפני דודי הדגול הרב אליהו‬ ‫אם כן‪ ,‬זוהי הפתיחה למסכת חגיגה ‪" -‬כדרך שבא‬ ‫הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫ובספרים‬ ‫האמא‪.‬‬ ‫ב"פטר רחם" מצד‬ ‫ליראות"! שהצורה לקבל את‬ ‫חן לפניו‪.‬‬ ‫ונשאובא‬ ‫זצ"ל‪,‬כך‬ ‫הרטמן‬ ‫לראות‬ ‫"יראה – יראה"‪ ,‬היינו שמה שהאדם מקבל כביכול‬ ‫שאדם‬ ‫ממשיך‬ ‫שהבכור תלוי‬ ‫לנחלה‪,‬‬ ‫מתראה בכור‬ ‫מסביר מהו ענין‬ ‫כא‪ ,‬טז)‬ ‫הרש"ר הירש (דברים‬ ‫ואת אמו ודבק‬ ‫ע"יאביו‬ ‫היא את‬ ‫והחג‪ ,‬איש‬ ‫המועדכן יעזוב‬ ‫בפרשת הרגל‪,‬‬ ‫בראשית "על‬ ‫ההשפעות של‬ ‫הנה נאמר‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫לפניו‬ ‫כשהוא‬ ‫מהקב"ה‬ ‫מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫למנהיג‬ ‫נעשה‬ ‫הבכור‬ ‫והבן‬ ‫המשפחה‪,‬‬ ‫מנהיג‬ ‫היה‬ ‫האב‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫את המהלך של‬ ‫אומרת לאסור‬ ‫רוה"ק‬ ‫שמכאן‬ ‫כתב‬ ‫שם‬ ‫וברש"י‬ ‫אחד"‪,‬‬ ‫מלמעלה‪ .‬ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא‪,‬‬ ‫לבשר‬ ‫והיו‬ ‫באשתו‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫מקבל‬ ‫שיעביר לו את המנהיגות‪,‬‬ ‫לבן כדי‬ ‫הוא האב‬ ‫שיהיה כך‬ ‫קשר בין‬ ‫לראות‪,‬‬ ‫שלו‬ ‫צריך‬ ‫תחתיו‪ .‬ועל כן‬ ‫ובאותה המידה‪.‬‬ ‫הולד‪.‬‬ ‫אחד ע"י‬ ‫עצמו‬ ‫והיו לבשר‬ ‫שהכין את‬ ‫העריות‪,‬מה‬ ‫אלאנחרק כפי‬ ‫על בני‬ ‫ועל כן אם אין לבו דוה עליו אין כאן בכורה‪ .‬ויש להוסיף על דבריו‪ ,‬שמצד שני‬ ‫המשמעות היא שהקורבה שיש בעריות היא מפני שיש עי"ז הולדת ולד‪.‬‬ ‫אדם‪,‬כן‬ ‫כתב‪:‬ע"י"בן‬ ‫האם‪ .‬ועל‬ ‫אות קלז(‬ ‫הבסיסית באה‬ ‫)פרק סו‬ ‫הקדושה‬ ‫חרדים‬ ‫ולעולם‬ ‫בקדושה‪,‬‬‫בספר‬ ‫בכור לכהן תלוי‬ ‫וכמה מתאים הדבר לדברי הגמרא להלן )ג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫ראה תמיד את בוראך בעיני שכלך‪ ,‬כי ה' משמים‬ ‫עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל –‬ ‫כךוז"ל‪:‬‬ ‫רש"י‬ ‫על על‬ ‫וזכיתיחולק‬ ‫לדבר‬ ‫והרמב"ן‬ ‫הראשון השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫בפדיון‪.‬‬ ‫מחויב‬ ‫ישראל‬ ‫קדושת‬ ‫את‬ ‫שמתחיל‬ ‫נדיב‪ ,‬כמה‬ ‫בולדותיהם‪ .‬והנכון‬ ‫בתאחד‬ ‫לבשר‬‫בנעלים‬ ‫פעמייך‬ ‫והחיה יהיו‬ ‫מה יפו‬ ‫הבהמה‬ ‫דכתיבכי גם‬ ‫"מאי‬ ‫בזה טעם‪,‬‬ ‫"ואין‬ ‫הוא ה'‬ ‫כנגד‬ ‫לנחלהוכן‬ ‫רושם‪...‬‬ ‫תעשהשבכור‬ ‫ל"מלכות"ךו"כהונה"‪.‬‬ ‫מקבילותובראיית‬ ‫אלקים וכו'‪,‬‬ ‫ושתי הבחינות הללו‬ ‫נאין רגליהם של ישראל בשעה שעולין לרגל‪ ,‬בת‬ ‫לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫בהסתכלוהוא כנגד מלכות‪.‬‬ ‫ישפיע‬ ‫בך‬ ‫מלכות‪ ,‬ובכור לכהונה‬ ‫בעיני‪ ,‬כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן‪ ,‬אבל יבא הזכר על‬ ‫נדיב בתו של אברם אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬שהיה‬ ‫כתיב יראה כל זכורך‪ ,‬ודרשו רז"ל יראה יראה‪,‬‬ ‫שנקבת האדם‬ ‫עם בעבור‬ ‫ישראל‬ ‫הכתוב‪,‬‬ ‫זה אמר‬ ‫מדוע‬ ‫להם‪ ,‬ומפני‬ ‫להבין‪,‬‬ ‫וילכוויש‬ ‫נקבה שימצא‪,‬‬ ‫לגרים"‪.‬‬ ‫תחילה‬ ‫איזה‬ ‫לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬‫שבאכדלהלן‪.‬‬ ‫כדרךדבריו‬ ‫וניתן להוסיף על‬ ‫אברהם?‬ ‫כבשרו‪ ,‬ויחפוץ‬ ‫גירות של‬ ‫והיתה בחיקו‬ ‫ודבק‪ -‬בה‪,‬‬ ‫הנדיבות‬ ‫מבשרו‪,‬‬‫בחינת‬ ‫שםובשר‬ ‫נקראים על‬ ‫מעצמיו‬ ‫היתה עצם‬ ‫ג' רגלים בשנה בזמן המקדש‪ ,‬אבל למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫בה להיותה תמיד עמו וכאשר היה זה באדם‪ ,‬הושם טבעו בתולדותיו‪ ,‬להיות‬ ‫שאין‬ ‫שמכאן‬ ‫כלפי‬ ‫מיהודה" כתב‬ ‫בהסתכלך‬ ‫מקום‪.‬‬‫בכלשבט‬ ‫שעה‪,‬יסור‬ ‫הפסוק "לא‬ ‫על בכל‬ ‫תמיד‪,‬‬ ‫הרמב"ן יום‬ ‫(בראשית מט‪ ,‬י)‬ ‫ולמקום ורואים את‬ ‫לבהמ"קואת אמם‪,‬‬ ‫החיבוראת אביהם‬ ‫למדים שצורת‬ ‫בנשותיהם‪ ,‬עוזבים‬ ‫אנודבקים‬‫מכאןמהם‬ ‫הזכרים‬ ‫מרעוא‬ ‫ועל‬ ‫אתערותא‬ ‫החשמונאים‪.‬‬ ‫יתעורר עלך‬ ‫הטענה על‬ ‫דלבא‪,‬וזו היתה‬ ‫ברעותא‬ ‫המלוכה‪,‬‬ ‫מעלה עטרת‬‫לכהנים לקחת את‬ ‫הקדושה‪ ,‬הוא רק בנדבת לב‪ ,‬כשאדם מרים ומגביה‬ ‫להםב"ה"‪.‬‬ ‫המשך‪ ,‬וכמבואר בירושלמי שהנוטל מלכות שלא‬ ‫רעוין‬ ‫דכלהיה‬ ‫כך נענשו שלא‬ ‫נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד וכן כי אחינו בשרנו הוא‪ ,‬אל כל שאר‬ ‫עצמו בהתנדבות‪ ,‬כמו גר‪ ,‬ללא מצות אנשים‬ ‫כראוי‪ ,‬מאבד את ההמשכיות‪.‬‬ ‫שאר אביו ואמו‬ ‫כמידת‬‫מחוייב‪ .‬יעזוב‬ ‫שהוא בשר" והנה‬ ‫יקראו "שאר‬‫במשפחהלמה‬ ‫הקרוביםומעבר‬ ‫מלומדה‬‫בשרו‪,‬‬ ‫ובספר עבודת הקודש מביא שזה ביאור דברי הזוהר‬ ‫מהם"‪.‬על כן עלייה לרגל‬ ‫יראה"‪.‬‬ ‫זוכה ל"‬ ‫קרובה לו‬ ‫שאשתו‬ ‫ויראהכך‬ ‫ה"יראה"‪,‬‬ ‫וקורבתם‪,‬‬ ‫תבואושל‬ ‫"כיטעמם‬‫עה"פ היה‬ ‫מקומותשםיוצאחז"ל‬ ‫לבאר מה‬ ‫שדרשו‬ ‫בכמה‬‫משמואלנז‪(.‬‬ ‫והנה השם )בשלח‬ ‫שייכת לבחינה של בת נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫פני‬ ‫את‬ ‫לראות‬ ‫שבאים‬ ‫פעם‬ ‫שבכל‬ ‫פני"‪,‬‬ ‫לראות‬ ‫החשמונאים שלקחו את המלכות‪ .‬בדבריו לחנוכה (תרע"ב ליל ד) מבאר‬ ‫לבשר אחד" אינו ההולדה (שזה קיים גם בבע"ח)‪ ,‬אלא‬ ‫ש"והיו‬ ‫לגרים‪.‬‬ ‫דמפרש‬ ‫תחילה‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫נפרדים‪,‬כך‬ ‫ה'‪ ,‬ורק‬ ‫שלב'שם‬ ‫הכוונה שהם חיים באופן משותף ונדבקים זה בזה לכל החיים‪ ,‬שזה דבר‬ ‫ואין‬ ‫כתרים‬ ‫הנכונה הם‬ ‫הכוונה‬ ‫כהונה ומלכות‬ ‫העולםעם‬ ‫הרגיל‪,‬‬ ‫סדרלבוא‬ ‫צריך‬‫שבודאי שלפי‬ ‫פנים‬ ‫ראיית‬ ‫של‬ ‫ההשפעות‬ ‫את‬ ‫לקבל‬ ‫אפשר‬ ‫לערב ביניהם‪ .‬אך כשנמצאים במקום יותר גבוה בקדושה‪ ,‬אין חילוק‪ ,‬והכהן‬ ‫שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך‬ ‫שמיוחד מה‬ ‫בבני אדם‪.‬‬ ‫וזהו‬ ‫בבהמ"ק‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שאין די בעצם הביאה‬ ‫ושמחנו בבית תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל‬ ‫בכהונה‪,‬‬ ‫שימשבכוונה‬ ‫לוי‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫ההשתדלות‬ ‫היהאת‬ ‫צריךרבינו‬ ‫לעשות‬ ‫אלאשמשה‬ ‫מצינו‬ ‫יכול להיות מלך‪ .‬וכן‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫מתייחס לאביו‬ ‫הזהשהוולד‬ ‫מדבר על‬ ‫הפסוקאדם‬ ‫הלא דשאני‬ ‫ולכאורהרש"י‪,‬‬ ‫מבאר בכוונת‬ ‫קדשישם‬ ‫וכו'"‪,‬‬ ‫הר אריה‬ ‫ובגור‬ ‫נכונה ובהתלהבות הנדרשת‪ ,‬כדי לזכות להשפעה‬ ‫אצלו‬ ‫היתה‬ ‫לא‬ ‫רבינו‪,‬‬ ‫משה‬ ‫קדושת‬ ‫מעלת‬ ‫שלרוב‬ ‫והביאור‪,‬‬ ‫ואף היה מלך‪.‬‬ ‫על אחר אביו‪,‬‬ ‫גרים כמו שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים‬ ‫מתייחס‬ ‫הזה‬ ‫שהעגל‬ ‫אומרים‬ ‫שאין‬ ‫בע"ח‬ ‫אצל‬ ‫משא"כ‬ ‫ואמו‪,‬‬ ‫המגיעה מראיית פנים‪.‬‬‫הפרדה בין הרשויות‪.‬‬ ‫בהמ"קאיש ואשתו‬ ‫רש"ילבנין‬ ‫שהחיבור בין‬ ‫הציפייה‬ ‫אתשאומר‬ ‫מזכירים וזהו‬ ‫ולמהשור פלוני"‪.‬‬ ‫שאין וגו"‪,‬‬ ‫אומרים "בן‬ ‫ה'‬ ‫בשרםהדבר‬ ‫האמור‬ ‫ולפי‬ ‫למעלת‬ ‫החומר)שביעי‬ ‫ממעלת‬ ‫ויצאו‬ ‫בספרינס גדול‪,‬‬ ‫איתאעל ידם‬ ‫שנעשה‬ ‫ובית חשמונאי‬ ‫אחד"‪.‬‬ ‫נעשה‬ ‫גרים?"ושם‬ ‫שנאמר על‬ ‫וכלשון רש"י‬ ‫הפסוק‬ ‫ע"י הולד‪,‬‬ ‫באע"י‬ ‫לידי ביטוי‬ ‫משמואל‬ ‫בשם‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫כעי"ז‬ ‫נפלא‪ ,‬שבאמת בחינת ההתנדבות )שניכרת אצל‬ ‫פירש את‬ ‫כהונה‬ ‫האבני נזר‬ ‫ההפרדה בין‬ ‫שאביובו את‬ ‫מביא‬ ‫גבוה‪ ,‬שאין‬ ‫תרע"א(כ"כ‬ ‫נבדלים‪ ,‬פסח‬ ‫הגיעו למקום‬ ‫שכלים של‬ ‫בהמ"ק ואל‬ ‫מולידים וולד‪ ,‬אין‬ ‫אלעד שלא‬ ‫ואשה‪,‬‬‫אותנו‬ ‫שמביא איש‬ ‫היא מה‬ ‫נישואין כשיש‬ ‫הגרים(‪ ,‬שבכל‬ ‫מעתה י"ל‪,‬‬ ‫כבודהיו‬ ‫לראות הדר‬ ‫שכבר לא‬ ‫שבאבכך‪ ,‬אף‬ ‫"שכמולאחוז‬ ‫הבאיםכך‪:‬‬ ‫שהמשיכו‬ ‫הגמ' דידן‬ ‫דבריהדורות‬ ‫למלכות‪ .‬אולם‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫פני‬ ‫ראיית‬ ‫ביניהם מושלם וגמור‪ .‬וכשיש כהנת ולוייה‪ ,‬כל זמן שלא נולד להם ולד‪,‬‬ ‫הקשר‬ ‫כך יראה בו בעצמו ויבחון אם הוא ראוי‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫בדרגת אבותיהם‪ ,‬נענשו‪.‬‬ ‫הם עדיין בשם כהנת ולוייה ואין מחוברים לבעליהם‪ ,‬ורק בלידה הם נעשים‬ ‫לכך"‪ .‬ומוסיף על כך בנו השם משמואל שאין‬ ‫ממנו‪,‬‬ ‫העדה‬ ‫מהנדרש כל‬ ‫רחוק‬ ‫קורח אומר "כי‬ ‫קורח)היותו‬ ‫שכאשר‬ ‫פרשת על‬ ‫שיתמרמר‬ ‫הפירוש‬ ‫השילוח (ח"א‬ ‫וכן מבואר במי‬ ‫מחוברים לבעליהם‪ ,‬ועל כן בנם פטור מן הבכורה‪ ,‬דעד שלא נולד‪ ,‬האם עדיין‬ ‫שכן אלא‬ ‫שטות‪ ,‬לב‪,‬‬ ‫הדברושברון‬ ‫לעצבות‬ ‫לעתיד‬ ‫ולא "‪ ,‬אין‬ ‫ניתן‬ ‫קהל ה'‬ ‫לשמחהעל‬ ‫יו"ט תתנשאו‬ ‫כיומדוע‬ ‫כולם קדושים‬ ‫כהנת ולוייה‪ .‬ומהאי טעמא חוזרת לבית אביה אם אין לה ולד‪ .‬וע"כ נחשב‬ ‫שאעפ"כ‬ ‫ויתבונן‬ ‫במצבו‪,‬‬ ‫ויביט‬ ‫בנפשו‬ ‫אדם‬ ‫שיחשוב‬ ‫לבוא הקב"ה יעשה מחול לצדיקים‪ ,‬דהיינו בעיגול שאין שום אחד יותר‬ ‫בשעת הלידה כפטר רחם של כהנת ולויה‪.‬‬ ‫קרוב מחבירו‪ .‬ומוסיף תלמידו רבי צדוק הכהן (פרי צדיק קורח אות א) שכן היה‬ ‫ויש עוד לעיין בזה‪.‬‬ ‫במתן תורה‪ ,‬שנתקיים בהם "כל העדה כולם קדושים"‪ ,‬ולא היה בהם חילוקי‬ ‫אוסף | ‪65‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫לדברי המהר"ל‪ .‬הוא מעיר על הגמ' כאן‪ ,‬מדוע "עקר" בלשון זכר מתייחס‬ ‫מנהיגם של עם ישראל וקשה לצייר זאת כאשר הוא כ"כ גבוה משאר בני אדם‪.‬‬ ‫לתלמידים‪ ,‬ו"עקרה" בלשון נקבה מתייחסת לתפילה‪ ,‬אלא שעקר הוא זה‬ ‫המהר"ל (גבורות ה' יח) מביא מדברי המדרש (שמו"ר פ"א) "ויגדל הילד ותביאהו‬ ‫שאינו יכול להשפיע והיינו שאין לו תלמידים‪ .‬עקרה היא זו שאינה יכולה להיות‬ ‫אל בת פרעה‪ ,‬כ"ד חודש ואת אמרת ויגדל הילד? אלא מלמד שהיה גדל שלא‬ ‫מושפעת מהזכר ולהביא ולדות‪ .‬עיקר הדיבור של תורה הוא מה שאדם מחכים‬ ‫כדרך כל הארץ"‪ ,‬ומפרש המהר"ל דגידולו של משה היה שלא כמנהגו של‬ ‫ויודע ומלמד לאחרים‪ .‬ואילו תפילה היא שמבקש אדם השלמה לעצמו‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬והוא דבר נפלא על משה רבינו ע"ה להורות מדריגת משה‪ .‬והביאור‪,‬‬ ‫כשחסר לאדם בתורה הוא דומה לעקר‪ ,‬וכשהוא חסר בתפילה הוא דומה‬ ‫דכל אחד מכלל ישראל‪ ,‬הוא פרט בתוך הכלל‪ .‬מצד עצמו הוא חסר‪ ,‬ורק ע"י‬ ‫לעקרה‪ ,‬שלא ניתן להשפיע עליו‪ .‬אלו ב' חלקים בברית הלשון‪.‬‬ ‫הצירוף אל הכלל הוא שלם‪ .‬ואילו משה הוא 'כלל' בעצמו‪ .‬ולכאו' כוונתו לדברי‬ ‫ולבאר קצת יותר‪ ,‬מדוע בתורה מתייחסים דוקא לתלמידים ולא לאדם עצמו‪,‬‬ ‫המדרש שמשה רבינו שקול כנגד ששים ריבוא‪.‬‬ ‫נראה כוונת רבי צדוק כך‪ :‬ההדגש כאן הוא על השימוש בדיבור‪ ,‬והלימוד של‬ ‫ובכך מבאר מהר"ל מה שגבהו של משה הוא עשר אמות‪ ,‬שהלא כיצד אנשים‬ ‫לתלמידים הוא‬‫שמוסר ב(‪,‬‬ ‫לקמן ד‪,‬‬‫הגמ'אבל‬ ‫)כלשוןלדיבור‪,‬‬ ‫לראותו‬ ‫דוקא שייך‬ ‫מצפה‬ ‫הוא לאו‬ ‫הקב"העצמו‬ ‫אדם עם‬ ‫דף –ב‪,‬ע"יאמנין אנשים‪ .‬וכשרוצים לומר שמשה רבינו הוא‬ ‫חגיגהלכלל‬ ‫פרטיים מצטרפים‬ ‫לדעת‬ ‫דאיתא באריז"ל‬ ‫ספטימוסצריך‬ ‫שליט"א‪,‬‬ ‫השי"ת‪ .‬אדם‬ ‫באהבת‬ ‫ממו"ר הגר"י‬ ‫ששמעתי‬‫יתלהב לבו‬ ‫ובזהונוסיף מה‬ ‫דיבור‪.‬‬ ‫לו!‬ ‫מצפה‬ ‫לו!‬ ‫מחכה‬ ‫שהקב"ה‬ ‫לבהמ"ק‬ ‫בא‬ ‫כשהוא‬ ‫ליראותדהיינו‬ ‫מספר כללי‬ ‫ישבא‬ ‫וביהכך‬ ‫שמיניה‬ ‫לראות‬ ‫אמות‪,‬‬ ‫שבא‬ ‫יראהעשר‬ ‫כדרך‬ ‫יראהשגבהו‬‫צורה כללית‪ ,‬אומרים‬ ‫שהחילוק בין תורה לתפילה הוא‪ ,‬שבתפילה אדם עומד לפני המלך כעבד‬ ‫א"כ כמה הכנה והתרגשות צריכים להיות בלב‬ ‫עשר‪.‬‬ ‫קמיה מאריה‪ .‬ואילו בתורה אדם יושב עם הקב"ה ועוסק בתורה‪ ,‬כאילו לומדים‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫יראה‪,‬א) כדרך‬ ‫שפרעה‬ ‫הגמרא מביאה את הדרשה "יראה –‬ ‫ובבאר הגולה (באר ה דף צט‪ ,‬ב) מביא המהר"ל את הגמ' במו"ק (יח‪,‬‬ ‫בחברותא כביכול‪ .....‬נמצא שמצד לימוד עצמי אין מתייחסים ל"דיבור" של‬ ‫שאדם בא ליראות כך בא לראות"‪ .‬יש כאן כמה‬ ‫תרפ"ד(האדם עצמו‪,‬‬ ‫הוא בתוך‬‫פסח‬ ‫דהלימודאמת‬ ‫העצמי‬ ‫הזולת‪,‬באמרי‬ ‫אל)הובא‬ ‫איתא‬ ‫אמת‬ ‫שייכות‬ ‫ובשפת‬ ‫שהוא‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫והפרטית‪,‬‬ ‫הפנימית‬ ‫השווה שבהן‬ ‫הצד‬‫לצורה‬ ‫שהכוונהפנים‬ ‫ומבארועל כל‬ ‫אמה וכו'‪,‬‬ ‫בראשונים‪,‬‬ ‫היה גבהו אמה וזקנו‬ ‫גירסאות‬ ‫לתקןכאן בגמ' הוא‬ ‫ההולדה לאדם‬ ‫שמתייחסים‬ ‫ההשתוקקות שיש‬ ‫"שכפי‬ ‫העולם‪ .‬וע"כ כל‬ ‫פנימי זו‪,‬‬ ‫עם בורא‬ ‫בחיבורגמרא‬ ‫על‬ ‫קטנה‬ ‫מהות‬ ‫בעל‬ ‫אדם‬ ‫שהוא‬ ‫לבטא‬ ‫וכשבאים‬ ‫הוא שהראייה של האדם צריכה להיות תואמת למה‬ ‫ייחודיותו‪.‬‬ ‫שזה מבטא את‬ ‫אבלהכנת‬ ‫בתפילה זה האדם‬ ‫שע"י‬ ‫המעשים"‪,‬זהודהיינו‬ ‫תלמידים‪.‬‬ ‫נתקניםועל כן בתורה‬ ‫דוקא כך‬ ‫לדבר חיצוני‪,‬‬ ‫מעשיו‬ ‫שייך‬ ‫מן‬ ‫פטור‬ ‫אחת‬ ‫בעין‬ ‫סומא‬ ‫כן‬ ‫ועל‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫רואה‬ ‫שה'‬ ‫ונמוכה‪ ,‬אומרים שגבהו אמה‪ .‬ולהיפך אצל משה‪ ,‬שצורתו המהותית היא עשר‬ ‫דו"ק‪.‬בידו לקבל ההשפעות של הרגל ולתקן כל‬ ‫האדם‪,‬‬‫עצמו‪.‬‬ ‫שכוונתו ה'‬ ‫לומר‬ ‫ונראהלראיית‬‫דומה‬ ‫החסירה‬ ‫לפנימית‪.‬‬ ‫ראייתו‬ ‫מצטרפת‬ ‫שאין‬ ‫החיצונית‬ ‫הראייה‬ ‫הצורה‬ ‫אמות‪ .‬ובאמת שגם‬ ‫עניניו‪.‬‬ ‫שלימה‪.‬‬ ‫היה משה גבוה ופרעה נמוך‪ ,‬אבל לא במידות הנקובות בגמ'‪,‬‬ ‫שהיא‬‫שאמנם במציאות‬ ‫תורה ותפילה יחד הם ב' השלימויות – השפעה וקבלה‪ .‬ואז הוא לא 'עקר'‬ ‫'עקרה'‪.‬זוהי הפתיחה למסכת חגיגה ‪" -‬כדרך שבא‬ ‫ולאאם כן‪,‬‬ ‫מהפנימית‪.‬‬ ‫עומדקצתכנגד זה‪:‬‬‫שזהגילתה‬ ‫החיצונית‬ ‫הבחינה‬ ‫דרשו‪,‬‬ ‫הפנימית‪ ,‬אבל‬ ‫הקדושים‬ ‫דזה קאי על המהות‬ ‫ובספרים‬ ‫לראות כך בא ליראות"! שהצורה לקבל את‬ ‫חמרייםכול‬ ‫"רק‬ ‫מקבל כבי‬‫גשמיים‬‫שהאדם‬ ‫שמה‬ ‫הללו אינם‬ ‫יראה"‪ ,‬היינו‬ ‫השיעורים‬ ‫"יראהב)–כתב שכל‬ ‫ובחי' אגדות ב"ב (עג‪,‬‬ ‫ההשפעות של הרגל‪ ,‬המועד והחג‪ ,‬היא ע"י שאדם‬ ‫מהקב"המצד צורתם המופשטת וכיון שכך הוא מצד הצורה‬ ‫תלוי‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫לפניו‬ ‫מתראה‬ ‫כשהוא‬ ‫שבא לומר כי דבר זה‬ ‫מרומם ומעלה את עצמו אל מול השפע שמגיע‬ ‫דף מה‬ ‫באיכות הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫מלמעלה‪ .‬ההשפעות לא יבואו אל האדם ממילא‪,‬‬ ‫יביטו חכמים אל החומר‬ ‫מקבל כי לא‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫השיעור הזה‪,‬‬ ‫כך הוא‬ ‫לראות‪,‬עליו‬ ‫שלו חכמים‬ ‫המופשטת‪ ,‬אמרו‬ ‫המידה‪.‬‬ ‫עצמו ובאותה‬ ‫שבאשה‬ ‫שהכין את‬ ‫איברים‬ ‫אלא רק כפי מהרנ"ב‬ ‫מאחר שכך הוא מצד הצורה‪ ...‬ולכך כאשר בחנו השיעור מה שראוי מצד‬ ‫ולכךאדם‪,‬‬ ‫תמצא‬ ‫המופשטת‪".‬בן‬ ‫קלז( כתב‪:‬‬‫הצורה‬‫אות‬ ‫סומצד‬ ‫חרדיםוכך)פרק‬ ‫שיעורו‬ ‫בספרעליו שכך‬ ‫הצורה‪ ,‬מ"מ יאמר‬ ‫ולר"ע יש רנ"ג (כך‬ ‫להלןרנ"ב‪,‬‬ ‫)ג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫ומצאו בה‬ ‫האשה‬ ‫הגמרא‬ ‫את אברי‬ ‫לדברי‬ ‫ישמעאל מנו‬ ‫הדבר‬ ‫וכמהר'מתאים‬ ‫תלמידי‬ ‫משמים‬ ‫פרסה‪,‬‬ ‫כי ד'ה'מאות‬ ‫שכלך‪ ,‬על‬ ‫בעיני ד' מאות‬ ‫בוראך‬ ‫א"י שהוא‬ ‫ששיערו‬‫וכמואת‬‫תמיד‬ ‫דבר זה בכמהראה‬ ‫מקומות‪,‬‬ ‫מהראשונים)‪.‬על כך עם מו"ר הגר"מ שפירא זצ"ל –‬ ‫וזכיתי לדבר‬ ‫לפי חלק‬ ‫דורש‬ ‫מצד‬ ‫הצורהמשכיל‬ ‫המופשטת‬ ‫לראותאלהיש‬ ‫אדםחכמים רק‬‫בני יביטו‬ ‫עלכי לא‬‫השקיףאמה‪,‬‬ ‫ומשה כמה הוי עשר‬ ‫"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב‪ ,‬כמה‬ ‫אלקים וכו'‪ ,‬ובראייתך תעשה רושם‪ ...‬וכן ה'‬ ‫על החולה אנו‬‫שבתפילהבת‬ ‫שעולין לרגל‪,‬‬ ‫שלמה (או"ח‬ ‫בשעה סי' קכ)‬ ‫ישראל‬‫של לך‬ ‫רגליהםהאלף‬ ‫נאין בשו"ת‬ ‫והקשה‬ ‫יותר"‪.‬‬ ‫בהסתכלו בך ישפיע לך כל מיני שפע וברכה‪ ,‬וע"ז‬ ‫לכתוב‬ ‫א"א‬ ‫עצמה‪ ,‬והבן זה כי‬ ‫שהיהמתפללים על‬ ‫ולכאו' כאשר‬ ‫החולה‪,‬נדיב‪,‬‬ ‫שנקרא‬ ‫איברי‬ ‫אברםלרמ"ח‬ ‫אבינו‬ ‫ישלח רפואה‬ ‫מבקשים שה'‬ ‫בתו של‬ ‫נדיב‬ ‫יראה יראה‪,‬‬ ‫ודרשו רז"ל‬ ‫כל זכורך‪,‬‬ ‫ושיעורי חז"ל‪.‬‬ ‫שעוסקים במידות‬ ‫יראהפעם‬ ‫וזהו יסוד גדולכתיב‬ ‫לדעת בכל‬ ‫שאנו מבקשים‬ ‫ישראל‬ ‫עם ומיישב‬ ‫מדוע‬ ‫בסוגיין‪.‬‬ ‫להבין‪,‬כמבו'‬ ‫לנקוב ויש‬ ‫במספר אחר‪,‬‬ ‫לגרים"‪.‬‬ ‫היוהצריכים‬ ‫תחיל‬ ‫אשה‪,‬‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫אברהם?‬ ‫לצאצאיהם‪ ,‬וכיון‬ ‫שלתעבור‬ ‫שברכתגירות‬ ‫האבות‬ ‫הנדיבות‪-‬‬ ‫בחינת‬ ‫כלומר‬ ‫שם וכו'"‪,‬‬ ‫נקראים על‬ ‫אבותינו‬ ‫"מי שבירך‬ ‫ג' רגלים בשנה בזמן המקדש‪ ,‬אבל למשכילים‪ ,‬כל‬ ‫שאצל האבות היו רמ"ח איברים לכל אחד‪ ,‬אין האשה יכולה לקבל ברכה יותר‬ ‫דף מד‪-‬ב יום תמיד‪ ,‬בכל שעה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬בהסתכלך כלפי‬ ‫מכאן אנו למדים שצורת החיבור לבהמ"ק ולמקום‬ ‫מעלה ברעותא דלבא‪ ,‬יתעורר עלך אתערותא מרעוא‬ ‫כשאדם מרים ומגביה‬ ‫איברים‪.‬‬ ‫דהיינו רמ"ח‬ ‫בנדבת לב‪,‬‬ ‫הוא רק‬‫במקור‪,‬‬ ‫ממה שיש‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫ב"ה"‪.‬בך עקר ועקרה‬ ‫רעויןיהיה‬ ‫דכל לא‬ ‫אנשים‬ ‫נקבה‪ ,‬אין לומר‬ ‫ללאבמימצות‬ ‫שבירך לחולה‬ ‫ועוד) גר‪,‬‬ ‫שבאמת‬ ‫בהתנדבות‪,‬הכוללכמו‬ ‫עצמו‬ ‫יש שכתבו (שער‬ ‫אמנם‬ ‫איבריה"‪.‬שהוא מחוייב‪ .‬כמידת‬‫"לכל למה‬ ‫ומעבר‬ ‫מלומדה‬ ‫התלמידים‪,‬‬ ‫עקר מן‬ ‫דברי הזוהר‬ ‫יהיה בך‬ ‫ביאור‬ ‫שזה‬‫מביא לא‬ ‫אמר ריב"ל‬ ‫ובבהמתך‪,‬‬ ‫הקודש‬ ‫עבודת‬‫ועקרה‬ ‫"לא יהיה בך עקר‬ ‫ובספר‬ ‫רמ"ח איבריה‪ ,‬אלא‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך זוכה ל"יראה"‪ .‬על כן עלייה לרגל‬ ‫תבואו‬ ‫משים‬ ‫שאתה‬‫בזמן"כי‬ ‫עה"פ‬ ‫חז"לאימתי‬ ‫שם‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫שדרשולפני‬ ‫)בשלח נז‪(.‬‬ ‫תפילתך עקורה‬ ‫ועקרה שלא תהיה‬ ‫נדיב‪ ,‬בתו של אברהם אבינו‬ ‫ליישב בת‬ ‫ענין זה‪.‬‬ ‫לבחינה של‬ ‫שייכת‬ ‫דרך נוספת‬ ‫ומצינו‬ ‫לראות פני"‪ ,‬שבכל פעם שבאים לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫עצמך כבהמה‪".‬‬ ‫שהוא תחילה לגרים‪.‬‬ ‫צריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה'‪ ,‬ורק כך‬ ‫בירושלמי (סוטה ה‪ ,‬א) איתא ד"מים המאררים" עולה פעמיים רמ"ח – כנגד‬ ‫בעל‬ ‫ראייתשאינו‬ ‫פנים‬ ‫כבהמה" הוא‬ ‫עצמך של‬ ‫שהפירוש "משים‬ ‫ההשפעות‬ ‫לקבל את‬‫אפשר מבאר‪,‬‬ ‫המהר"ל בחי' אגדות‬ ‫קדשך‬ ‫מסוגיין דלאשה‬ ‫והקשואל הר‬ ‫המפרשים‬ ‫"תביאנו‬ ‫בסליחות‬ ‫הנואף‪.‬‬ ‫שאומרים‬ ‫ורמ"ח אברי‬ ‫מה הסוטה‬ ‫וזהואברי‬ ‫רמ"ח‬ ‫מחובר הביאה‬ ‫לעליונים‪.‬‬ ‫בשלימות‪,‬דיהואבעצם‬ ‫מהקב"ה שאין‬ ‫השפעה אומר‪,‬‬ ‫בבהמ"ק‪ .‬הוי‬ ‫גאווה ותמים‪ ,‬ועליו יש‬ ‫תפלתך כמו שכתוב והביאותים אל‬ ‫בבית‬ ‫אברים‪.‬‬ ‫ושמחנו‬ ‫מרמ"ח‬ ‫יש יותר‬ ‫בכוונה‬ ‫העליון‪,‬‬ ‫ההשתדלות‬ ‫התורה‬ ‫אתהיא מקור‬ ‫לעשות‬ ‫תורה‬ ‫צריךתפילה‪.‬‬ ‫לבהמ"ק‪ ,‬אלא‬ ‫והשפעה של‬ ‫יש השפעה של תורה‬ ‫הר קדשי וכו'"‪ ,‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על‬ ‫להשפעה‬ ‫לזכות‬ ‫כדי‬ ‫הנדרשת‪,‬‬ ‫ובהתלהבות‬ ‫שיוכל ללמד נכונה‬ ‫תלמידים ולהביא להם תורה ממקור רוחני‪ .‬ותפילה היא השפעה‬ ‫הוא על‬ ‫רמ"ח‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫הנלווים‬ ‫הנכרהאשה‬ ‫"ובני‬ ‫מנין אברי‬ ‫מיישב‪,‬מינה‬ ‫דעיקר‬ ‫שכתובס)לעיל‬ ‫כמולפי אות‬ ‫גרים (דבש‬ ‫החיד"א‬ ‫המגיעה מראיית פנים‪.‬‬ ‫בהמ"ק‬ ‫לבנין‬ ‫הציפייה‬ ‫מזכירים את‬ ‫ששייכת לעולם הגשמי‪ .‬תורה שייכת לעולם העליון ותפילה לעולם התחתון‪.‬‬ ‫באוהל‪.‬‬ ‫מטמאין‬ ‫שבאשה‪ ,‬אין‬ ‫ולמההיתירים‬ ‫בסוגייןוגו"‪,‬‬ ‫דהאיברים‬ ‫ה'‬ ‫ע"י הפסוק שנאמר על גרים? ולפי האמור הדבר‬ ‫)שביעי‬ ‫ובכמה‬ ‫משמואל‬ ‫יחדיו‪.‬‬ ‫בשםמופיעים‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫ותפילה‬ ‫בכלבספרי‬ ‫מקום תורה‬ ‫איתא‬ ‫כעי"ז‬ ‫שעל כן‬ ‫מוסיף המהר"ל‬ ‫איברים הוא המניין‬ ‫דודאי רמ"ח‬ ‫)שניכרת אצל‬ ‫הירושלמי מוסיף‪,‬‬ ‫ההתנדבות‬ ‫על בחינת‬ ‫נפלא‪,‬עלי תמר‬ ‫שבאמת‬ ‫ובספר‬ ‫את‬ ‫פירש‬ ‫נזר‬ ‫האבני‬ ‫שאביו‬ ‫מביא‬ ‫תרע"א(‬ ‫פסח‬ ‫של‬ ‫מקומות מבאר המהר"ל (נתיב התמימות‪ ,‬העבודה‪ ,‬התורה‪ ,‬ובדרך החיים) שתורה‬ ‫שהוסיף ואל‬ ‫הכתוב שני צירים‬ ‫ישמעאלבהמ"ק‬ ‫אותנו אל‬ ‫שמביא‬ ‫דאמר רבי‬ ‫מהכאן‪,‬‬‫היאבגמ'‬ ‫הגרים(‪,‬מוכח‬ ‫הכללי‪ ,‬וכן‬ ‫דברי הגמ' דידן כך‪" :‬שכמו שבא לראות הדר כבוד‬ ‫שיבנה‬ ‫רצוןראוי‬ ‫אם"יהי‬ ‫אומרים‬ ‫כן אנו‬ ‫התחתון‪ .‬ועל‬ ‫ותפילהכךשורש‬ ‫היא שורש העליון‬ ‫השי"ת‪".‬הוסיף הכתוב"‪ ,‬הרי בפשטות יש לה איברים נוספים‪,‬‬ ‫פניומהו לשון‬ ‫ראיית‬ ‫דלתות‪,‬‬ ‫ושתי‬ ‫הוא‬ ‫ויבחון‬ ‫בעצמו‬ ‫יראה בו‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫אלא כנ"ל‪ ,‬שאותם איברים נוספים אינם עולים למנין הבסיסי‪.‬‬ ‫היינושאין‬ ‫המקור‬ ‫משמואל‬ ‫השםבתורתך" –‬ ‫בנוחלקנו‬ ‫כך "ותן‬ ‫ומוסיף על‬ ‫והעבודה‪.‬‬ ‫בהמ"ק" – היינולכך"‪.‬‬ ‫מקום התפילה‬ ‫רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫לב' היותו‬ ‫בחינות אלה‪.‬‬ ‫זוכה על‬ ‫שיתמרמר‬ ‫שלם לגמרי‬‫הפירוש‬ ‫העליון‪ .‬אדם שהוא‬ ‫והדבר מצטרף למה שידוע אודות מנין המצוות‪ ,‬דהנה יש תרי"ג מצוות‪ ,‬ובספר‬ ‫כי יו"ט לשמחה ניתן ולא לעצבות ושברון לב‪ ,‬אלא‬ ‫מלשון‬ ‫המכפלה"‬ ‫שאעפ"כ‬ ‫"מערת‬ ‫ויתבונן‬ ‫ויביט ענין‬ ‫במצבו‪,‬‬ ‫מבאר שזהו‬ ‫אדםהיהבנפשו‬ ‫שיחשובזצ"ל‬ ‫ומו"ר הגר"מ שפירא‬ ‫מעלות התורה כתב דאמנם יש הרבה יותר מצוות‪ ,‬אלא שתרי"ג הוא המנין‬ ‫כפילות‪ ,‬ששם קבורים אלה שחיברו עליונים ותחתונים‪.‬‬ ‫הכללי‪ .‬וממילא ה"ה באיברים שהם כנגד המצוות‪ ,‬יש איברים כלליים ויש אופן‬ ‫למנות איברים נוספים‪.‬‬ ‫נצרף לכאן דברי ר"צ הכהן (ליקוטי מאמרים אות יא) שדבריו מצטרפים היטב‬ ‫‪ | 66‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מחשבה קצרה על הדף‬ ‫לבוא הקב"ה יעשה מחול לצדיקים‪ ,‬דהיינו בעיגול שאין שום אחד יותר‬ ‫ומובן שאומרים גם על אשה "רמ"ח איבריה"‪ ,‬ואין זו טעות‪.‬‬ ‫קרוב מחבירו‪ .‬ומוסיף תלמידו רבי צדוק הכהן (פרי צדיק קורח אות א) שכן היה‬ ‫ונסיים בפירוש נפלא של המג"א בספרו שמן ששון על פרשת חיי שרה‪.‬‬ ‫במתן תורה‪ ,‬שנתקיים בהם "כל העדה כולם קדושים"‪ ,‬ולא היה בהם חילוקי‬ ‫מדרגות‪ .‬וזו היתה טענת קורח על משה‪ ,‬מדוע שינה את המצב הזה‪.‬‬ ‫הנה איתא במדרש "יודע ה' ימי תמימים‪ ,‬כשם שהם תמימים כך שנותיהם‬ ‫תמימים‪ ,‬בת כ' כבת ז' לנוי וכו' "‪ .‬וביאור הדבר‪ ,‬דהנה יש באדם רמ"ח איברים‬ ‫ובעבר דיברנו על כך‪ ,‬שהעבודה בבכורות פירושה שלכל משפחה יש נציג‬ ‫וכנגדם מצוות עשה‪ ,‬ושס"ה גידים וכנגדם מצוות לא תעשה‪ .‬ובתוך המצוות‬ ‫שעובד במקדש‪ ,‬ורק אחרי החטא נעשו חילוקי מדרגות בתוך כלל ישראל‪,‬‬ ‫יש שהזמן גרמן‪ ,‬ומספרן – ארבע‪ ,‬שבגמ' בקידושין איתא "סוכה‪ ,‬לולב‪,‬‬ ‫ורק הכהנים עובדים‪ .‬אך קודם החטא‪ ,‬לכל משפחה יש ייצוג הולם במקדש‪.‬‬ ‫שופר‪ ,‬ציצית ותפילין"‪ ,‬והתוס' כתבו להשמיט ציצית מפני שיש מ"ד דנוהג‬ ‫מעתה י"ל‪ ,‬דבכור רגיל הוא זה שהוא בכור לנחלה ולכהן‪ ,‬שהכל מתחבר יחד‪.‬‬ ‫בלילה‪ .‬מעתה ממניין רמ"ח יורדים ד'‪ ,‬וזה כנגד ד' איברים יתירים באשה‪,‬‬ ‫שאותה קדושה שנתגלתה ביציאת מצרים של "בני בכורי ישראל" כוללת‬ ‫דכל יתר כנטול דמי (ולר"ע דיש חמשה איברים יתירים‪ ,‬י"ל דמונים גם מצוות ציצית)‪.‬‬ ‫ב(‪ ,‬אך בשורש‬ ‫בכורד‪,‬לכהן‪.‬‬ ‫לקמן‬ ‫בכור הגמ'‬ ‫לנחלה‪ ,‬או‬ ‫)כלשון‬ ‫לראותו‬ ‫פרטי של‬ ‫מצפה גילוי‬ ‫הקב"ה‬ ‫לעתים יש‬ ‫הכל‪ .‬אך‬ ‫נהפכתב‪ ,‬א‬ ‫לחסרון‪.‬‬ ‫חגיגה דף‬ ‫נמצא שהתוספת‬ ‫לדעת‬ ‫צריך‬ ‫אדם‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫באהבת‬ ‫לבו‬ ‫יתלהב‬ ‫הדברים אין חילוקי מדרגות בין כהונה למלכות‪ ,‬והכל עולה למקום אחד‪.‬‬ ‫ובזה‬ ‫כשהוא בא לבהמ"ק שהקב"ה מחכה לו! מצפה לו!‬ ‫ליראות‬ ‫שרה)‪" ,‬כך‬ ‫כך בא‬ ‫נשים (כמו‬ ‫לראות‬ ‫צדיקים‬ ‫שבא פי'‬ ‫כדרך‬ ‫תמימים"‬ ‫שהם‬‫יראה‬ ‫יראה"כשם‬ ‫וזהו שאמר המדרש‬ ‫ענין הקדושה‬ ‫להיות וכןבלב‬ ‫צריכיםשל האב‪,‬‬ ‫המשך ההנהגה‬ ‫המלכות של‬ ‫והתרגשות‬ ‫כמהאתהכנה‬‫א"כיש גם‬ ‫לבכור‬ ‫שנותיהן תמימים"‪ ,‬פי' שנותיהן הם כנגד לא תעשה (דהיינו שנה שיש בה שס"ה‬ ‫שלהאדם‪.‬‬ ‫הכהונה‪ .‬ויש עוד לעיין בזה‪ ,‬ונראה נכון‪.‬‬ ‫שאשהכדרך‬ ‫חייבת‬ ‫יראה‪,‬‬ ‫"יראה –‬ ‫תמימים‪,‬‬ ‫הדרשה‬ ‫כבאיש)‪ ,‬והם‬ ‫שנוהגותאת‬ ‫באשה‬ ‫מביאה‬ ‫הגמרא ל"ת‬ ‫ימים כנגד הגידים וכנגד‬ ‫כמה‬ ‫כאן‬ ‫יש‬ ‫לראות"‪.‬‬ ‫בא‬ ‫כך‬ ‫ליראות‬ ‫בא‬ ‫שאדם‬ ‫בכל מצוות לא תעשה אע"פ שהזמן גרמא‪ ,‬אבל מצוות עשה שהם כנגד‬ ‫ובשפת אמת איתא )הובא באמרי אמת פסח תרפ"ד(‬ ‫דף מז‬ ‫גירסאות בראשונים‪ ,‬ועל כל פנים הצד השווה שבהן‬ ‫על גמרא זו‪" ,‬שכפי ההשתוקקות שיש לאדם לתקן‬ ‫האדם צריכה להיות תואמת למה‬ ‫חסרים ד'‪.‬‬ ‫שהרישל‬ ‫תמימים‪,‬‬ ‫שהראייה‬ ‫הוא‬‫האיברים אינם‬ ‫מעשיו כך נתקנים המעשים"‪ ,‬דהיינו שע"י הכנת‬ ‫שה' רואה אותו‪ ,‬ועל כן סומא בעין אחת פטור מן‬ ‫ובת לוי‬ ‫הרגל ולתקן כל‬ ‫האדם‪ ,‬בידו לקבלבת כהן‬ ‫ההשפעות של‬ ‫הראייה שאין ראייתו החסירה דומה לראיית ה'‬ ‫דף מו‬ ‫עניניו‪ .‬בת כהן) שילדה בכור‪ ,‬פטור מן הבכורה‪ ,‬דבפטר רחם תלא רחמנא‪.‬‬ ‫בת לוי (או‬ ‫שהיא שלימה‪.‬‬ ‫"כדרך שבא‬ ‫שנישאת לישראל‬ ‫חגיגה ‪-‬‬ ‫כהנת מאחר‬ ‫למסכת‬ ‫לוייה או‬ ‫הפתיחהאותה‬ ‫והדבריםכן‪ ,‬זוהי‬ ‫תמוהים‪ ,‬דלכאו'‬ ‫אם‬ ‫בכור לנחלה ובכור לכהן‬ ‫ובספרים הקדושים דרשו‪ ,‬שזה עומד כנגד זה‪:‬‬ ‫לקבל את‬ ‫בתרומה‪.‬‬ ‫שהצורהאוכלת‬ ‫ליראות"!שהרי אינה‬ ‫מלהחשב בא‬ ‫לבת לוי ובת כהן‪,‬‬ ‫לראות כך‬‫פוסקת‬ ‫לנחלהכול‬ ‫תלוי‬ ‫מקבל כבי‬ ‫שהאדם בכור‬ ‫והגדריםשמה‬ ‫שלהם שונים‪.‬‬ ‫יראה"‪ ,‬היינו‬ ‫"יראה –‬ ‫ובכור לכהן‪,‬‬ ‫יש בכור לנחלה‬ ‫ההשפעות של הרגל‪ ,‬המועד והחג‪ ,‬היא ע"י שאדם‬ ‫תלוי‬ ‫לבהמ"ק‪,‬‬ ‫לפניו‬ ‫מתראה‬ ‫כשהוא‬ ‫מהקב"ה‬ ‫ב"ראשית אונו" של האב‪ ,‬ובכך ש"לבו דוה עליו"‪ .‬ואילו בכור לכהן תלוי‬ ‫שמגיע הרב אליהו‬ ‫דודי הדגול‬ ‫הדברים לפני‬ ‫השפע‬ ‫והרציתיאל מול‬ ‫כדלהלן‪,‬עצמו‬ ‫חרפי אמרתי‬ ‫ומעלה את‬ ‫מרומם‬ ‫ובימי‬ ‫הראייה שלו‪ .‬שכמידת ההשתדלות וההכנה‬ ‫באיכות‬ ‫האמא‪.‬‬ ‫ב"פטר רחם" מצד‬ ‫לפניו‪.‬לא יבואו אל האדם ממילא‪,‬‬ ‫ההשפעות‬ ‫מלמעלה‪.‬ונשאו חן‬ ‫הרטמן זצ"ל‪,‬‬ ‫שלו לראות‪ ,‬כך הוא מקבל מלמעלה‪.‬‬ ‫אלא רק כפי מה שהכין את עצמו ובאותה המידה‪.‬‬ ‫הרש"ר הירש (דברים כא‪ ,‬טז) מסביר מהו ענין בכור לנחלה‪ ,‬שהבכור ממשיך‬ ‫הנה נאמר בפרשת בראשית "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק‬ ‫נעשהאדם‪,‬‬ ‫הבכור "בן‬ ‫והבןכתב‪:‬‬ ‫המשפחה‪,‬קלז(‬ ‫מנהיגסו אות‬ ‫חרדיםהיה)פרק‬ ‫בספר‬ ‫למנהיג‬ ‫אביו‪ .‬האב‬ ‫את המהלך של‬ ‫אומרת לאסור‬ ‫רוה"ק א(‪,‬‬ ‫שמכאן‬ ‫להלן )ג‪,‬‬ ‫לדברישם כתב‬ ‫הגמרא‬ ‫הדברוברש"י‬ ‫מתאים אחד"‪,‬‬ ‫וכמהוהיו לבשר‬ ‫באשתו‬ ‫משמים‬ ‫ה'‬ ‫כי‬ ‫שכלך‪,‬‬ ‫בעיני‬ ‫בוראך‬ ‫את‬ ‫תמיד‬ ‫ראה‬ ‫תחתיו‪ .‬ועל כן צריך שיהיה קשר בין האב לבן כדי שיעביר לו את המנהיגות‪,‬‬ ‫הגר"מ שפירא זצ"ל –‬ ‫מו"רע"י הולד‪.‬‬ ‫והיוכך עם‬ ‫לבשר אחד‬ ‫העריות‪,‬על‬ ‫וזכיתי לדבר‬ ‫על בני נח‬ ‫השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש‬ ‫"מאי דכתיב מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב‪ ,‬כמה‬ ‫שני‬ ‫שמצדה'‬ ‫דבריו‪ ,‬וכן‬ ‫להוסיף על‬ ‫רושם‪...‬‬ ‫תעשה‬ ‫בכורה‪ .‬ויש‬ ‫וכו'‪,‬אין כאן‬ ‫ובראייתך‬ ‫דוה עליו‬ ‫ועל כן אם אין לבו‬ ‫אלקים‬ ‫בתהולדת ולד‪.‬‬ ‫לרגל‪,‬עי"ז‬ ‫מפני שיש‬ ‫בשעה היא‬ ‫שעולין‬ ‫ישראל בעריות‬ ‫שהקורבה שיש‬ ‫המשמעות היא‬ ‫רגליהם של‬ ‫נאין‬ ‫וע"זכן‬ ‫וברכה‪,‬‬ ‫האם‪ .‬ועל‬ ‫הבסיסיתשפע‬ ‫באה ע"י‬ ‫הקדושהכל מיני‬ ‫ישפיע לך‬ ‫ולעולם‬‫בקדושה‪,‬בך‬ ‫בהסתכלו‬ ‫בכור לכהן תלוי‬ ‫וז"ל‪ :‬אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬שהיה‬ ‫אברם‬ ‫שלרש"י‬ ‫והרמב"ן בתו‬ ‫חולק על‬ ‫נדיב‬ ‫רז"ל יראה יראה‪,‬‬ ‫ודרשו‬ ‫בפדיון‪.‬‬ ‫מחויב‬‫זכורך‪,‬‬ ‫כלישראל‬‫קדושת‬ ‫יראה‬‫כתיב את‬ ‫הראשון שמתחיל‬ ‫תחילה לגרים"‪ .‬ויש להבין‪ ,‬מדוע עם ישראל‬ ‫כדרך שבא לראות כך בא ליראות‪ .‬ולהמון העם‪ ,‬הוא‬ ‫"ואין בזה טעם‪ ,‬כי גם הבהמה והחיה יהיו לבשר אחד בולדותיהם‪ .‬והנכון‬ ‫כנגד‬ ‫נקראים על שם בחינת הנדיבות‪-‬גירות של אברהם?‬ ‫הוא כל‬ ‫שבכור לנחלה‬ ‫למשכילים‪,‬‬ ‫ו"כהונה"‪.‬אבל‬ ‫המקדש‪,‬‬ ‫ל"מלכות"‬ ‫מקבילות‬ ‫בשנה בזמן‬ ‫הבחינות הללו‬ ‫רגלים‬ ‫ג'‬ ‫ושתי‬ ‫בעיני‪ ,‬כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן‪ ,‬אבל יבא הזכר על‬ ‫יום תמיד‪ ,‬בכל שעה‪ ,‬בכל מקום‪ .‬בהסתכלך כלפי‬ ‫מלכות‪.‬‬ ‫כנגד‬ ‫הוא‬ ‫לכהונה‬ ‫ובכור‬ ‫מלכות‪,‬‬ ‫שנקבת האדם‬ ‫ולמקום‬ ‫לבהמ"ק בעבור‬ ‫החיבוראמר הכתוב‪,‬‬ ‫שצורתומפני זה‬ ‫למדים‬ ‫וילכו להם‪,‬‬ ‫שימצא‪,‬‬‫נקבהאנו‬ ‫מכאן‬ ‫איזה‬ ‫מעלה ברעותא דלבא‪ ,‬יתעורר עלך אתערותא מרעוא‬ ‫ומגביה‬ ‫כדלהלן‪.‬‬ ‫דכל דבריו‬ ‫וניתן להוסיף על‬ ‫כבשרו‪ ,‬ויחפוץ‬ ‫מריםבחיקו‬ ‫כשאדםוהיתה‬ ‫לב‪,‬ודבק בה‪,‬‬ ‫בנדבת‬ ‫מבשרו‪,‬‬ ‫ובשר‬‫מעצמיורק‬ ‫הקדושה‪ ,‬הוא‬ ‫היתה עצם‬ ‫רעוין ב"ה"‪.‬‬ ‫טבעואנשים‬ ‫בתולדותיו‪ ,‬להיות‬ ‫מצות‬ ‫ללא הושם‬ ‫גר‪ ,‬באדם‪,‬‬ ‫כמוהיה זה‬ ‫וכאשר‬‫בהתנדבות‪,‬‬ ‫בהעצמו‬ ‫להיותה תמיד עמו‬ ‫הרמב"ן (בראשית מט‪ ,‬י) על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה" כתב שמכאן שאין‬ ‫כמידת‬ ‫מחוייב‪.‬‬ ‫שהוא‬ ‫למה‬ ‫ומעבר‬ ‫הזכרים מהם דבקים בנשותיהם‪ ,‬עוזבים את אביהם ואת אמם‪ ,‬ורואים את‬ ‫מלומדה‬ ‫הזוהר‬ ‫ועל‬ ‫ביאור דברי‬ ‫החשמונאים‪.‬‬ ‫היתה שזה‬ ‫הטענה על‬ ‫הקודשוזומביא‬ ‫עבודתהמלוכה‪,‬‬ ‫ובספרעטרת‬ ‫לכהנים לקחת את‬ ‫ה"יראה"‪ ,‬כך זוכה ל"יראה"‪ .‬על כן עלייה לרגל‬ ‫)בשלח נז‪ (.‬שדרשו שם חז"ל עה"פ "כי תבואו‬ ‫אבינואל כל שאר‬ ‫בשרנו הוא‪,‬‬ ‫אברהם‬ ‫אחינו‬ ‫בתוכישל‬‫נדיב‪ ,‬וכן‬ ‫לבשר אחד‬‫של בת‬‫לבחינהעמם‬ ‫שייכתכאלו הן‬ ‫נשותיהן‬ ‫שלא‬ ‫מלכות‬ ‫שהנוטל‬ ‫בירושלמי‬ ‫וכמבואר‬ ‫המשך‪,‬‬ ‫להם‬ ‫לראות פני"‪ ,‬שבכל פעם שבאים לראות את פני ה'‪,‬‬ ‫היה‬ ‫כך נענשו שלא‬ ‫לגרים‪.‬יקראו "שאר בשר" והנה יעזוב שאר אביו ואמו‬ ‫במשפחה‬ ‫הקרובים‬ ‫שהוא תחילה‬ ‫בשרו‪,‬‬ ‫כראוי‪ ,‬מאבדצריך לבוא עם הכוונה הנכונה של שם ה'‪ ,‬ורק כך‬ ‫ההמשכיות‪.‬‬ ‫את‬ ‫פניםשל‬‫ראייתטעמם‬ ‫לבארשלמה היה‬ ‫ההשפעות‬ ‫בכמה את‬ ‫משמואללקבל‬ ‫והנה השם אפשר‬ ‫וקורבתם‪ ,‬ויראה שאשתו קרובה לו מהם"‪.‬‬ ‫מקומות יוצא‬ ‫וזהו מה שאומרים בסליחות "תביאנו אל הר קדשך‬ ‫בבהמ"ק‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שאין די בעצם הביאה‬ ‫אלבבע"ח)‪ ,‬אלא‬‫קיים גם‬ ‫ההולדה (שזה‬ ‫והביאותים‬ ‫אחד" אינו‬ ‫שכתוב‬ ‫לבשרכמו‬ ‫תפלתך‬‫ש"והיו‬ ‫בבית‬‫דמפרש‬ ‫כלומר‪,‬‬ ‫ושמחנו‬ ‫מבאר‬ ‫בכוונה‬‫ליל ד)‬ ‫לחנוכה (תרע"ב‬ ‫ההשתדלות‬ ‫צריך בדבריו‬ ‫לעשות את‬ ‫המלכות‪.‬‬ ‫לבהמ"ק‪,‬אתאלא‬ ‫החשמונאים שלקחו‬ ‫החיים‪ ,‬שזה דבר‬ ‫הכוונהקדשי וכו'"‪ ,‬ולכאורה הלא הפסוק הזה מדבר על‬ ‫לכל‬ ‫בזה‬ ‫זה‬ ‫ונדבקים‬ ‫משותף‬ ‫באופן‬ ‫חיים‬ ‫שהם‬ ‫הר‬ ‫ואין‬ ‫סדר ובהתלהבות הנדרשת‪ ,‬כדי לזכות להשפעה‬ ‫נפרדים‪,‬‬ ‫כתרים‬ ‫ב'‬ ‫הם‬ ‫ומלכות‬ ‫כהונה‬ ‫הרגיל‪,‬‬ ‫העולם‬ ‫נכונה‬‫שבודאי שלפי‬ ‫שכתוב לעיל מינה "ובני הנכר הנלווים על‬ ‫כמו אדם‪.‬‬ ‫גרים בבני‬ ‫שמיוחד‬ ‫פנים‪.‬יותר גבוה בקדושה‪ ,‬אין חילוק‪ ,‬והכהן‬ ‫במקום‬‫מראיית‬ ‫המגיעה‬ ‫כשנמצאים‬ ‫לערב ביניהם‪ .‬אך‬ ‫ה' וגו"‪ ,‬ולמה מזכירים את הציפייה לבנין בהמ"ק‬ ‫יכול להיות מלך‪ .‬וכן מצינו שמשה רבינו היה לוי‪ ,‬ואעפ"כ שימש בכהונה‪,‬‬ ‫מתייחס לאביו‬ ‫הדבר‬ ‫שהוולד‬ ‫האמור‬‫ולפיאדם‬ ‫גרים?דשאני‬ ‫על רש"י‪,‬‬ ‫בכוונת‬ ‫הפסוק מבאר‬ ‫שנאמר‬ ‫ע"יאריה שם‬‫ובגור‬ ‫)שביעי‬ ‫אצלו‬ ‫משמואלהיתה‬ ‫בשם רבינו‪ ,‬לא‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫קדושת משה‬ ‫מעלת‬‫בספרי‬ ‫איתא‬ ‫שלרוב‬ ‫כעי"ז‬ ‫והביאור‪,‬‬ ‫ואף היה מלך‪.‬‬ ‫אצל אחר אביו‪,‬‬ ‫)שניכרתמתייחס‬ ‫שהעגל הזה‬‫ההתנדבות‬ ‫שאין אומרים‬‫בחינת‬ ‫שבאמתבע"ח‬ ‫משא"כ אצל‬ ‫נפלא‪,‬‬ ‫ואמו‪,‬‬ ‫של פסח תרע"א( מביא שאביו האבני נזר פירש את‬ ‫הפרדה בין הרשויות‪.‬‬ ‫ואלאיש ואשתו‬ ‫רש"יבהמ"ק‬ ‫שהחיבור בין‬ ‫שאומר אל‬ ‫וזהו אותנו‬ ‫שמביא‬ ‫מהפלוני"‪.‬‬ ‫היאשור‬ ‫הגרים(‪,‬‬ ‫אומרים "בן‬ ‫שאין‬ ‫דברי הגמ' דידן כך‪" :‬שכמו שבא לראות הדר כבוד‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫פני‬ ‫ראיית‬ ‫בא לידי ביטוי ע"י הולד‪ ,‬וכלשון רש"י "ושם נעשה בשרם אחד"‪.‬‬ ‫הוא ראוי‬ ‫למעלת‬ ‫אםהחומר‬ ‫ויצאוויבחון‬ ‫ממעלת‬ ‫בעצמו‬ ‫בו גדול‪,‬‬ ‫יראה נס‬ ‫שנעשהכךעל ידם‬ ‫שכינתו‪,‬‬ ‫ובית חשמונאי‬ ‫שאין‬ ‫משמואל‬ ‫השם‬ ‫בנו‬ ‫כך‬ ‫על‬ ‫ומוסיף‬ ‫הגיעו למקום כ"כ גבוה‪ ,‬שאין בו את ההפרדה בין כהונה‬ ‫לכך"‪.‬‬ ‫שכלים נבדלים‪,‬‬ ‫מעתה י"ל‪ ,‬שבכל נישואין כשיש איש ואשה‪ ,‬עד שלא מולידים וולד‪ ,‬אין‬ ‫הפירוש שיתמרמר על היותו רחוק מהנדרש ממנו‪,‬‬ ‫אלאהיו‬ ‫שכבר לא‬ ‫לעצבותבכך‪ ,‬אף‬ ‫ושברון לב‪,‬‬ ‫שהמשיכו לאחוז‬ ‫הבאים ניתן ולא‬ ‫לשמחה‬ ‫הדורות‬ ‫אולםיו"ט‬ ‫למלכות‪ .‬כי‬ ‫הקשר ביניהם מושלם וגמור‪ .‬וכשיש כהנת ולוייה‪ ,‬כל זמן שלא נולד להם ולד‪,‬‬ ‫הם עדיין בשם כהנת ולוייה ואין מחוברים לבעליהם‪ ,‬ורק בלידה הם נעשים‬ ‫בדרגת שיחשוב אדם בנפשו ויביט במצבו‪ ,‬ויתבונן שאעפ"כ‬ ‫נענשו‪.‬‬ ‫אבותיהם‪,‬‬ ‫מחוברים לבעליהם‪ ,‬ועל כן בנם פטור מן הבכורה‪ ,‬דעד שלא נולד‪ ,‬האם עדיין‬ ‫וכן מבואר במי השילוח (ח"א פרשת קורח) שכאשר קורח אומר "כי כל העדה‬ ‫כהנת ולוייה‪ .‬ומהאי טעמא חוזרת לבית אביה אם אין לה ולד‪ .‬וע"כ נחשב‬ ‫כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה' "‪ ,‬אין הדבר שטות‪ ,‬שכן לעתיד‬ ‫אוסף | ‪67‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מבחן ‪ 358‬תולדות‬ ‫בכורות נ"א עד נ"ז‬ ‫"א‪ .‬היכן אין שוה כסף ככסף?‬ ‫נ"א‪ :‬באיזה אופן יצא ידי חובת פדיון הבן?‬ ‫א' רק מחצית השקל‪.‬‬ ‫א' בנותן המעות לעשרה כהנים בבת אחת‪.‬‬ ‫ב' מחצית השקל חילול מעשר שני ועולת ראיה‪.‬‬ ‫ב' בנותן ה' סלעים בזה אחר זה‪.‬‬ ‫ג' מחצית השקל חילול מעשר שני עולת ראיה ופדיון הבן‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫נ"ב‪ .‬באיזה אופן נחלקו אביי ורבא האם יבם נוטל את השבח?‬ ‫א' רק בהשביחו הנכסים לפני היבום‪.‬‬ ‫נ"ג‪ :‬קדשים קלים שהפריש מהם מעשר בהמה‪,‬‬ ‫ב' רק בהשביחו הנכסים אחרי ביבום‪.‬‬ ‫מה דינם?‬ ‫ג' בין בהשביחו לפני היבום בין בהשביחו אחר היבום קודם חלוקה‪.‬‬ ‫א' המעשר לא חל‪.‬‬ ‫ב' חל המעשר ויש בהם איסור "לא ימכר ולא יגאל"‪.‬‬ ‫נ"ב‪ :‬האם ירושת האשה דאורייתא או דרבנן?‬ ‫ג' לרבי יוסי הגלילי שהם ממון בעלים חל המעשר‪,‬‬ ‫א' דאורייתא‪.‬‬ ‫ואם הם ממון גבוה לא חל המעשר‪.‬‬ ‫ב' דרבנן‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫נ"ד‪ :‬מה אין מעשרים מזה על זה?‬ ‫נ"ג‪ .‬מדוע מעשר בהמה לא נוהג בזמן הזה?‬ ‫א' רק מיני דגן‪.‬‬ ‫א' מפני שמעשר בהמה אינו נוהג אלא בזמן שבית המקדש קיים‪.‬‬ ‫ב' מיני דגן ומעשר בהמה בבקר וצאן‪.‬‬ ‫ב' מחשש תקלה‪.‬‬ ‫ג' מיני דגן ומעשר בהמה אפילו בכבשים ועיזים‪.‬‬ ‫ג' גזירה משום יתום‪.‬‬ ‫נ"ז‪ :‬מה מותר לעשות עם הבהמות לפני הפרקים‬ ‫נ"ד‪ .‬על מה נאמר בגמרא שבשום אופן אינם כלאים זה בזה?‬ ‫שתיקנו להפריש בהם מעשר בהמה(רש"י)?‬ ‫א' תירוש ויצהר‪.‬‬ ‫ב' שני מיני דגן‪.‬‬ ‫א' למכור מותר ולשחוט אסור‪.‬‬ ‫ג' שני התשובות אינם נכונות‪.‬‬ ‫ב' מותר בין למכור ובין לשחוט‪.‬‬ ‫ג' אסור בין למכור ובין לשחוט‪ ,‬אלא שאם מכר או‬ ‫נ"ה‪ .‬איזה חלק מהירדן מפסיק למעשר בהמה?‬ ‫שחט פטור‪.‬‬ ‫א' מבית יריחו ומלמעלה‪.‬‬ ‫ב' מבית יריחו ולמטה‪.‬‬ ‫ג' מימה של סיבכי‪.‬‬ ‫נ"ב‪ .‬האם בעל היורש את אשתו נוטל מלוה ותשלומי‬ ‫נ"ה‪ :‬מתי אבוה דשמואל עשה מקוה לבנותיו?‬ ‫נזיקין משבח?‬ ‫א' בימי ניסן‪.‬‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫ב' בימי תשרי‪.‬‬ ‫ב' נוטל רק שבח‪.‬‬ ‫ג' בימי ניסן ובימי תשרי‪.‬‬ ‫ג' נוטל תשלומי נזיקין ושבח‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫נ"ו‪ .‬האם בכור ומעשר בהמה שייכים בלוקח ומקבל מתנה?‬ ‫א' לא‪.‬‬ ‫ב' בכור לא ומעשר בהמה כן‪.‬‬ ‫ג' בכור כן ומעשר בהמה לא‪.‬‬ ‫נ"ו‪ :‬אחים שקנו בהמות מהירושה לפני החלוקה‪ ,‬האם הם חייבים במעשר בהמה?‬ ‫א' חייבים‪.‬‬ ‫ב' פטורים‪.‬‬ ‫ג' ספק‪.‬‬ ‫נ"ז‪ .‬איזה בהמה פטורה ממעשר בהמה (לדעת המשנה)?‬ ‫א' רובע נעבד ומוקצה‪.‬‬ ‫ב' מחוסר זמן וכלאים‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫‪ | 68‬אוסף‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫לתוכן‬ ‫מבחן ‪ 241‬פרשת תולדות‬ ‫מסימן תמ"ז סעיף ט' עד סימן תמ"ח סוף סעיף ב'‬ ‫מה הדין להלכה בתערובת יבש ביבש בחמץ בפסח?‬ ‫א' בטל חד בתרי‪ ,‬והמחמיר תבוא עליו ברכה‪.‬‬ ‫ב' לשו"ע בטל ולרמ"א אינו בטל‪.‬‬ ‫ג' אינו בטל‪.‬‬ ‫באיזה אופן אפשר להקל בנותן טעם לפגם לפי הרמ"א?‬ ‫א' במשהו לענין אכילה‪.‬‬ ‫ב' במשהו לענין הנאה למכור לעכו"ם‪.‬‬ ‫ג' הנאה מותרת אפילו בשישים‪.‬‬ ‫באיזה אופן החמץ מותר באכילה לאחר הפסח כשנתערב בשישים?‬ ‫א' רק בנתערב קודם הפסח‪.‬‬ ‫ב' רק בנתערב לאחר הפסח‪.‬‬ ‫ג' בין בנתערב קודם הפסח‪ ,‬בין בנתערב בפסח או לאחר הפסח‪.‬‬ ‫עיסה שנתחמצה בשמרי שיכר שעבר עליו הפסח‪ ,‬מה דינה?‬ ‫א' אם יש בה שישים כנגד השמרים מותר‪.‬‬ ‫ב' אם יש בה שישים מותרת בהנאה ואסורה באכילה‪.‬‬ ‫ג' אפילו אם יש בה שישים אסורה בהנאה‪.‬‬ ‫האם חמץ נוקשה מותר בהנאה אחרי פסח?‬ ‫א' מותר אפילו כשהוא בעין‪.‬‬ ‫ב' מותר רק כשנתערב‪.‬‬ ‫ג' אסור‪.‬‬ ‫חמץ של הפקר שעבר עליו הפסח‪ ,‬האם הוא מותר באכילה ובהנאה?‬ ‫א' מותר‪.‬‬ ‫ב' אסור‪.‬‬ ‫ג' מותר בהנאה ואסור באכילה‪.‬‬ ‫נכרי שמביא דורון לישראל באחרון של פסח בחו"ל‪ ,‬באיזה אופן הוא מותר לאחר הפסח?‬ ‫א' שלא יקבלנו ולא יהיה ניכר שחפץ בו‪ ,‬וטוב שיאמר שאינו רוצה שרשותו תקנה‪.‬‬ ‫ב' חייב לומר שאינו רוצה שרשותו תקנה‪.‬‬ ‫ג' אסור שהנכרי יכניס את החפץ לרשותו‪.‬‬ ‫'ולפי שידוע'‬ ‫דבר בעיתו‬ ‫שמירת הלשון שער‬ ‫בעתט'הזה'‬ ‫'ובפרטפרק‬ ‫פ"ד ח' עד‬ ‫עדפרק‬ ‫מתחילת‬ ‫מה פ"ג‬ ‫שכתב' עד סוף‬ ‫ישראלהתורה‬ ‫מתחילת‬ ‫שער בית פ"ח 'וידוע‬ ‫מה היה נסיון העקידה (לפי הרמב"ם)?‬ ‫א' שעשה זאת למרות שכל ימיו עורר שאין להקריב את הבנים‪.‬‬ ‫ב' שנתרצה לעקידה באהבה גמורה‪.‬‬ ‫ג' שלא ניסה לומר שאולי אין כוונת הקב"ה לשוחטו ממש‪.‬‬ ‫בן כמה היה יצחק בזמן העקידה?‬ ‫א' שלושים ושבע‪.‬‬ ‫ב' ארבעים ושמונה‪.‬‬ ‫ג' שישים ושלש‪.‬‬ ‫אוסף | ‪69‬‬ ‫לתוכן‬ ‫מבחן ‪ 9‬כ"ח חשון עד ד' כסלו‬ ‫הלכות לשה"ר מכלל ו' סעיף י"א עד כלל ז' ס"ס י'‬ ‫ח"ב פרק י"ד 'ואם עזרו' עד סוף פרק ט"ו‬ ‫'ועתה נחזור' עד סוף פרק כ'‬ ‫מי שקיבל לשון הרע ולא סיפר דבר זה לאחרים‪ ,‬ורוצה לחזור‬ ‫מי שיכול לעסוק בעצמו בגמילות חסדים‪ ,‬האם יקח‬ ‫בתשובה‪ ,‬מה תקנתו?‬ ‫אדם אחר שיתעסק בזה?‬ ‫א' שיוציא הדברים מליבו‪ ,‬ויקבל על עצמו שלא לחטוא עוד בזה‪ ,‬ויתודה‪.‬‬ ‫א' מצוה בו יותר מבשלוחו‪.‬‬ ‫ב' יפייס את מי שסיפרו עליו על שהאמין לדברים‪.‬‬ ‫ב' עדיף ע"י אחרים משום "הצנע לכת"‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ג' על זה נאמר "מזה ומזה אל תנח ידך"‪.‬‬ ‫המספר לשון הרע והמדובר מודה לדברים‪ ,‬האם מותר להאמין‬ ‫לסיפור?‬ ‫איזה דבר טוב כתב הח"ח שיקרה אם כולם יזדרזו‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫בענין הגמחי"ם?‬ ‫ב' מותר‪.‬‬ ‫א' לא יהיה אדם שיצטרך הלואה ולא יהיה לו מהיכן‬ ‫ג' יהיה הדבר אצלו בגדר ספק‪.‬‬ ‫ללוות‪.‬‬ ‫ב' יתבטלו כל התלאות והצרות מהעולם‪.‬‬ ‫על מי מותר לקבל לשון הרע?‬ ‫ג' לא יהיו עניים בעולם‪ ,‬כיון שכל אחד יהיה לו די‬ ‫א' על אדם שרגיל בעצמו לספר ולקבל לשון הרע‪.‬‬ ‫מחסורו בשכר גמילות חסדים‪.‬‬ ‫ב' על מי שנראה הגיוני לומר שהסיפור נכון‪ ,‬אפילו אם אין ניכר שהסיפור‬ ‫הזה עצמו אמת‪.‬‬ ‫על אלו אנשים מזרז החפץ חיים שיהיה להם גמ"ח‬ ‫ג' מי שהתפרסם עליו כמה פעמים שהוא עובר בשאט נפש על איסורים‬ ‫ידועים כמו ניאוף‪.‬‬ ‫קבוע בביתם?‬ ‫א' עשירים בלבד‪.‬‬ ‫איזה התר מצינו להאמין לסיפור שניכר שהוא אמת?‬ ‫ב' כל אדם בין עשיר בין שאינו עשיר‪.‬‬ ‫א' שאם ראה בעצמו דבר שעל ידו ניכר שאותו סיפור עצמו שמספרים‬ ‫ג' רק אלו שאין להם ילדים‪ ,‬כדי שיהיה להם שם עולם‪.‬‬ ‫הוא אמת‪ ,‬ואין בדבר צד זכות‪ ,‬מותר להאמין‪.‬‬ ‫ב' שאם אותו אדם עשה בעבר דבר כזה‪ ,‬מותר להאמין שהוא עשה זאת‬ ‫מה מציין הח"ח (פרק ט"ו) שגרם לכך שרבתה‬ ‫שוב‪.‬‬ ‫העניות בישראל?‬ ‫ג' אין להאמין לשום דבר גם אם ניכר שהדברים אמת‪.‬‬ ‫א' שמלוים בהיתר עיסקה ולא מקיימים מצות הלואה‪.‬‬ ‫ב' איסור ריבית‪.‬‬ ‫ג' שמלוים שלא בסבר פנים יפות‪.‬‬ ‫מי שהאמין ללשון הרע וסיפר זאת לאחרים‪ ,‬מה תקנתו (מלבד‬ ‫התשובה בין אדם למקום)?‬ ‫האם בעל עסק שיכול להוציא ממונו לסחורה מחויב‬ ‫א' חייב לפייס אותו‪ ,‬ולא יועיל שיוציא את הדברים מלב השומעים‪.‬‬ ‫במצות הלואה?‬ ‫ב' חייב להוציא את הדבר מלב השומעים‪ ,‬ולא יועיל שיפייס אותו‪.‬‬ ‫א' לא מפני שחייו קודמים‪.‬‬ ‫ג' יפייס אותו‪ ,‬או שיוציא את הדבר מלב השומעים‪.‬‬ ‫ב' אם באים לבקש ממנו חייב‪ ,‬ואם לאו פטור‪.‬‬ ‫ג' אם יכול לצמצם מעט בעסקיו ולהלוות ממון מחויב‬ ‫המספר לשון הרע והמדובר מתנצל וניכר שהדברים אמת‪ ,‬האם‬ ‫לעשות כך‪.‬‬ ‫מותר להאמין לדברים?‬ ‫א' אסור‪.‬‬ ‫ב' מותר כדין הרואה דברים הניכרים‪.‬‬ ‫איזה דבר מביא תועלת לנפטר?‬ ‫ג' מותר רק לחוש לדברים‪.‬‬ ‫א' דווקא מה שהבן עושה לעלוי נשמתו‪.‬‬ ‫ב' כל מה שמישהו עושה לעלוי נשמתו‪ ,‬ובבן זה מועיל‬ ‫מי שנתפקר ויצא מכלל 'עמיתך' ובא אדם ומספר עליו לשון הרע‪,‬‬ ‫אפילו כשעושה מעצמו‪.‬‬ ‫מתי מותר להאמין?‬ ‫ג' כנ"ל תשובה ב'‪ ,‬ובלבד שלא יהיה אביו רשע‪.‬‬ ‫א' מותר רק בדבר שידוע שנתפקר בו‪.‬‬ ‫ב' נראה שמותר להאמין גם על דברים שלא ידוע שנתפקר בהם‪.‬‬ ‫על מה נאמר שהעושה כך אין לו מחילה עולמית?‬ ‫ג' גם בדבר שידוע שנתפקר בו אסור להאמין‪ ,‬או לפחות לדונו לכף זכות‪.‬‬ ‫א' על איסור ריבית‪.‬‬ ‫ב' על המפקיר עצמו לעשות עבירה כמה פעמים בשאט‬ ‫השומע סיפור מאדם שנאמן עליו כשנים‪ ,‬האם מותר לשונאו או‬ ‫נפש‪.‬‬ ‫לצערו באופן שאם הסיפור נכון מותר לצערו?‬