gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת גליונות - גליונות מובחרים לשבת · Asifes Gilyoines — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אסיפת גליונות - גליונות מובחרים לשבת · Asifes Gilyoines

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אסיפת גליונות - גליונות מובחרים לשבת · Asifes Gilyoines — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גל‬ ‫יון חדש‬ ‫ל‬ ‫פ‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫מבא‬ ‫מהמשפי אות‬ ‫ע‬ ‫דוד נתנאל הרה"ג ר'‬ ‫ש‬ ‫שליט ווארץ‬ ‫"א‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫איסור גמור לעיין בגליונות‬ ‫בשעת התפילה וקריה"ת‬ ‫החוברות מיועדות לבתי כנסת‬ ‫על דעת התורמים‬ ‫נא לא להוציא מבית הכנסת עד לאחר שבת‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫פרשת וירא‬ ‫בס"ד‬ ‫גילוי מרעיש בתורה בפרשת השבוע‬ ‫שאפי' תפילת יראי השם תועיל בתנאי ששתיקה תיהי'‬ ‫חבריא‬ ‫חבורת הזוהר אתכנשו �����������������������������������������������������������������������������������������‪3‬‬ ‫בשעת התפלה וקריאת התורה‬ ‫אבני אפד‬ ‫מורינו הרב רבי אליעזר דוד פרידמן זצ"ל ����������������������������������������������������������‪7‬‬ ‫כדכתב בספר הקדוש עבודת ישראל להרה"ק מקאזניץ זיע"א פרקי אבות פ"ה מ"ה‬ ‫היכל החת''ם סופר‬ ‫וז"ל‪" :‬ושאר העם המתפללין בכוונה תפלתן ג"כ יוכל להיות שלא תקובל ח"ו‬ ‫במשנתו ותורתו של מרנא ורבנא החת''ם סופר זיע''א ������������������������������������‪11‬‬ ‫תפלתם בעוון האחרים ומכש"כ בשעת חזרת הש"ץ ובשעת קריאת התורה"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לודמיר‬ ‫להפצת משנתו של הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע �������������������������������������‪15‬‬ ‫וזה מרומז בפסוק (בראשית פרק כ' פסוק יז)‬ ‫תורת אור החיים‬ ‫מתורת בעל האור החיים הקדוש זי"ע ועכי"א�������������������������������������������������‪17‬‬ ‫בגימטרי'‬ ‫בקדושתו של אהרן‬ ‫הרה"ק מבעלזא זי"ע������������������������������������������������������������������������������������������‪21‬‬ ‫יסודי העולם‬ ‫ש – ‪300‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫מרנן צדיקי הדור מייסדי החסידות אחר המלחמה ����������������������������������������‪23‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫משה עבד ה'‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫מרן הרה"ק בעל ישועות משה מויז'ניץ זי"ע ���������������������������������������������������‪27‬‬ ‫ק – ‪100‬‬ ‫ב–‪2‬‬ ‫פ – ‪80‬‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫ל – ‪30‬‬ ‫זכור זאת ליעקב‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫מ – ‪40‬‬ ‫ל – ‪30‬‬ ‫הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע ���������������������������������������������������������������‪29‬‬ ‫פ – ‪80‬‬ ‫ל – ‪30‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫שם משמעון‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫ך – ‪20‬‬ ‫ב–‪2‬‬ ‫ב–‪2‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫ר – ‪200‬‬ ‫הגה“ח רבי שמעון הירשלער זצ“ל �������������������������������������������������������������������‪31‬‬ ‫ש – ‪300‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫האר"י החי‬ ‫ע – ‪70‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫ם – ‪40‬‬ ‫פנינים מתורתו של המהרא"ל צינץ זי"ע ועכי"א����������������������������������������������‪33‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫א –‪1‬‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫ש – ‪300‬‬ ‫ל – ‪30‬‬ ‫באמונתו יחיה‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫המשפיע הגאון הצדיק רבי משה וואלפסאן זי"ע ועכי"א �������������������������������‪35‬‬ ‫פ – ‪80‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫מעדני אשר‬ ‫ל – ‪30‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫ל – ‪30‬‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫הגאון רבי אשר אנשיל שווארץ שליט"א ���������������������������������������������������������‪37‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫מ – ‪40‬‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫פניני הרמב''ן‬ ‫ק – ‪100‬‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫ם – ‪40‬‬ ‫הגאון רבי ישראל מאיר קעניג אב"ד יאקא שליט"א ���������������������������������������‪41‬‬ ‫ר – ‪200‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫מחמדי התורה‬ ‫א–‪1‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫ר – ‪200‬‬ ‫הגאון רבי שלמה שווארץ שליט"א�������������������������������������������������������������������‪43‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫פ – ‪80‬‬ ‫דורשי יחודך‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫הגה"צ רבי חיים ליברמן שליט"א ���������������������������������������������������������������������‪47‬‬ ‫ת – ‪400‬‬ ‫ל – ‪30‬‬ ‫א–‪1‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫ד–‪4‬‬ ‫ל – ‪30‬‬ ‫הלכה לסעודת שבת‬ ‫ר – ‪200‬‬ ‫ו–‪6‬‬ ‫ה–‪5‬‬ ‫הרה"ג משה שניאור זלמן גרוסמן שליט"א �����������������������������������������������������‪48‬‬ ‫ה‪5-‬‬ ‫כל האותיות ‪84 -‬‬ ‫י – ‪10‬‬ ‫מתיקות הדף היומי‬ ‫סה"כ ‪3,535‬‬ ‫סה"כ ‪3,535‬‬ ‫ם ‪40 -‬‬ ‫הרה"ג רבי אברהם ישעיה קובלסקי שליט"א��������������������������������������������������‪49‬‬ ‫חמידא דאורייתא‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫הגאון רבי יעקב פרידמן שליט''א ���������������������������������������������������������������������‪51‬‬ ‫להבחור החשוב ה"ה ראובן רוזנברג שיחיה‬ ‫פניני הכהן‬ ‫המשפיע הרב החסיד רבי יצחק דוב מנדלסון שליט"א����������������������������������‪55‬‬ ‫העומד לימין המערכת ומסייע בכל עת‬ ‫לרגל שמחת אירוסיו עב"ג תחי' בשעטו"מ‬ ‫הוי זהיר במלאכתך‬ ‫יעזור השי"ת שיזכו להקים בית נאמן בישראל ויראו דורות ישרים מבורכים‬ ‫הגאון רבי משה אורי בלוי שליט''א ������������������������������������������������������������������‪56‬‬ ‫בברכה‬ ‫פארו עלי‬ ‫מערכת אסיפת גליונות‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי אברהם צבי קלוגר שליט"א������������������������������������������������������������‪57‬‬ ‫מעיינות החיים‬ ‫כ''ק אדמו''ר מטעמשוואר שליט''א ������������������������������������������������������������������‪61‬‬ ‫הלכה ערוכה‬ ‫ע"פ ההלכה אסור לעיין בגליון‬ ‫בראשות הגאון הגדול רבי אברהם צבי הכהן שליט"א �����������������������������������‪65‬‬ ‫בעת אמירת קדיש‬ ‫הגאון הרב שמואל יוסף שטיצברג שליט"א�����������������������������������������������������‪69‬‬ ‫שערים לתורה‬ ‫שו"ע (סימן נ"ו ס"א)‪ :‬יש לכוין בעניית הקדיש‬ ‫מבאר הפלאות‬ ‫משנה ברורה (סק"א)‪:‬‬ ‫הרה''ג דוד נתנאל שווארץ שליט''א �����������������������������������������������������������������‪71‬‬ ‫משמחי לב‬ ‫ובספר מטה משה סימן תי"א הביא בשם מדרש שחכם אחד נתראה לתלמידו בחלום וראה התלמיד שהיה‬ ‫עניני הלכה ���������������������������������������������������������������������������������������������������������‪72‬‬ ‫לו כתם במצחו וא"ל מפני מה אירע לך כך א"ל מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן היה אומר קדיש‪ .‬ואפי'‬ ‫משיב נפש‬ ‫להרהר בד"ת אסור בשעה שהחזן אומר קדיש מפני שצריך לכוין הרבה‬ ‫הגה"צ רבי יעקב מאיר שכטער שליט"א����������������������������������������������������������‪73‬‬ ‫בעניית הקדיש [פרי חדש]‪ .‬ואין חילוק בין קדיש על תנ"ך או אגדה או משניות [פמ"ג‪]:‬‬ ‫מרקחת חיים‬ ‫הגאון הגדול רבי חיים אלעזר ווייס שליט"א גאב''ד ביתר�����������������������������‪77‬‬ ‫מוקדש לרפואתו השלימה של מרן אדמו"ר רבי ישראל בן לאה אסתר שליט"א‬ ‫עמק הפרשה‬ ‫לרפואה שלימה‬ ‫הגאון הגדול רבי משה פרידמן שליט''א ����������������������������������������������������������‪79‬‬ ‫סוגיא בפרשת השבוע‬ ‫הגאון רבי משה פרידמן שליט"א ‪ -‬ישיבה הגדולה טשכנוב �������������������������‪81‬‬ ‫החוברות מיועדות לבתי כנסת‬ ‫במשעולי החסידות‬ ‫להבין ולהשכיל בדב"ק של תלמידי בעשטה"ק�����������������������������������������������‪83‬‬ ‫על דעת התורמים ‪ -‬נא לא להוציא מהבית כנסת עד לאחר שבת‬ ‫בית העירוב‬ ‫למעוניינים ‪ -‬ניתן לשלם במחיר סימלי דרך נדרים פלוס קופה חסידים הראשונים‬ ‫בית הוראה לעניני עירובין��������������������������������������������������������������������������������‪86‬‬ ‫מבי מדרשא‬ ‫משולחנו של מרן הגאון הגדול רבי משה שאול קליין שליט"א���������������������‪87‬‬ ‫מערכת אסיפת גליונות ‪0733-45-44-99‬‬ ‫היכל הוראה‬ ‫הגאון הגדול גאב''ד היכל הוראה שליט''א ������������������������������������������������������‪89‬‬ ‫לפרסום בחוברת ‪0733-45-45-17‬‬ ‫שיעורי הלכה‬ ‫לתשומת לב‪ :‬הקובץ יורד לדפוס ביום ב' בערב‬ ‫הרה"ג ר' מנחם מענדיל גייגר שליט"א�������������������������������������������������������������‪91‬‬ ‫התחזקות ובטחון‬ ‫עימוד‪ :‬מאורות ‪ -‬בית"ע ‪0548463972‬‬ ‫במשנת הזרע שמשון�����������������������������������������������������������������������������������������‪93‬‬ ‫אוצר ידיעות התורה‬ ‫הדפסה‪ :‬קונטרול פי חירם ‪ 6‬ירושלים ‪02-9971070‬‬ ‫מגיד מישרים הרה''ג רבי אהרן קאהן שליט''א������������������������������������������������‪95‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬עלון כסליו תשפ"ז || גיליון ‪28‬‬ ‫‪58 0‬‬ ‫ע"ר ‪491702‬‬ ‫מאמר מערכת‬ ‫מתוך האפילה‬ ‫מאמר פתיחה‪:‬‬ ‫על פי הטבע ‪ -‬אתה לא קיים!‬ ‫הגה"ח רבי יחיאל יהושע‬ ‫הימים מתקצרים והולכים‪ ,‬ולעומתם מתארכים‬ ‫שיינפלד שליט"א‬ ‫הלילות והצינה פושטת בעולם‪ .‬כך הוא דרכו‬ ‫מחבר ספרי 'אש החסידות'‬ ‫של חורף‪ ,‬הסתר ואופל‪ .‬כביכול מפנה החמה את‬ ‫הבכורה לאפלת הליל‪ .‬לענן ולערפל‪.‬‬ ‫"ילך רבי שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים" (מעילה יז‪ ,):‬רשב"י בספר הזוהר הקדוש מבטל‬ ‫וזהו סודו הגדול של חודש כסלו והאור הטמון‬ ‫את הנהגת הטבע‪ ,‬ומעמיד את עם‪-‬ישראל על יסודות של נסים פלאיים‬ ‫וגנוז בו‪ .‬שכן טבעו ומשמעו של אור גנוז‪ ,‬שהוא‬ ‫גנוז‪ .‬שהוא מוסתר‪ .‬שכלפי חוץ איננו נראה‬ ‫שאי אפשר להבין איך מדבר אדם בלי פה‪ .‬אבל‬ ‫מעשה ביהודי שנכנס לרופא לאחר בדיקות‬ ‫ואיננו מורגש‪ .‬שכל מהותו – אל תוככי הפנים‪.‬‬ ‫יצחק נולד‪ ,‬והעניק לכל העולם כולו מבט אחר על‬ ‫רפואיות‪ ,‬ושם התבשר ע"י הרופא על מחלה קשה‬ ‫ימי חודש כסלו הם ימים של אור‪ .‬בשלהיו –‬ ‫הבריאה‪ ,‬מבט של אמונה‪ ,‬מבט של שחוק וזלזול‬ ‫המקננת בגופו‪ ,‬באופן סופני רח"ל‪' .‬יש לך כמה‬ ‫ימי החנוכה המאירים שבהם מתגלה אותו אור‬ ‫בכל המושג של 'טבע'‪.‬‬ ‫שבועות לחיות' בישר לו הרופא‪' .‬הכבד שלך נגוע‬ ‫גנוז שבתורה‪ .‬שמשמעו כפשוטו – תורת הסוד‪.‬‬ ‫כמו כן מעמיד הזוהר הקדוש (תולדות קלז‪ ).‬יסוד‬ ‫לגמרי‪ ,‬אי אפשר לחיות בלי כבד'!‬ ‫האור הגנוז בין בתרי אורייתא‪ .‬בתוככי השורות‪,‬‬ ‫איתן לגבי לידתו של יעקב שהיתה על ידי חתירה‬ ‫יצא האיש מבית הרופא‪ ,‬שבור ומיואש לגמרי‪,‬‬ ‫בעמקם של התיבות והאותיות‪.‬‬ ‫ונכנס למעונו של אחד הצדיקים לשאול בעצתו‪ ,‬מה‬ ‫מיוחדת אל המזל העליון שמעל מערכת ההנהגה‬ ‫הלילות האפלים‪ ,‬הם סודם של חשכת הגלות‬ ‫של הטבע‪ ,‬וזה תרגומו‪' :‬ויעתר יצחק' ‪ -‬שהתפלל‬ ‫עושים? על פי הטבע אין סיכוי!‬ ‫המתארכת‪ .‬והאור הגנוז הוא סוד הגאולה‬ ‫תפלתו‪ ,‬כי מצד הטבע לא היתה ראויה רבקה‬ ‫דפק אותו צדיק על השולחן ואמר‪ :‬על פי הטבע‬ ‫השלמה‪ ,‬הזוהר הקדוש שבו יפקון מן גלותא‬ ‫ברחמין‪ .‬דווקא באלו הלילות‪ ,‬מתנוצץ אורו של‬ ‫לבנים‪ ,‬וחתר חתירה למעלה אל המזל שעל הבנים‪,‬‬ ‫אתה לא קיים בכלל! הרי שרה אמנו לא היה לה‬ ‫ספר הזוהר ומאיר את לילותינו ואת ימינו‪ ,‬ומאליה‬ ‫שהרי באותו מקום תלויים הבנים‪ ,‬כמו שמצינו אצל‬ ‫בית ולד‪ ,‬רבקה היתה עקרה‪ ,‬על פי הטבע אתה‬ ‫בוקעת מבין דפי הזוהר תחינת "שתרחמני עוד‬ ‫חנה שכתוב ותתפלל על ה'‪ ,‬שהתפללה אל המזל‬ ‫לא נמצא בעולם‪ ,‬לא אתה ולא אבותיך ולא אבות‬ ‫בגלותי לגאלני"‪ .‬להאיר את הגלות עצמה‪ ,‬את‬ ‫העליון שמעל מידות ההנהגה הנרמזות בשם הוי"ה‪,‬‬ ‫אבותיך‪ .‬הטבע אין לו מה להגיד כאן כלל‪ ,‬מה זה‬ ‫ימי החושך המתארכים והולכים‪ ,‬באור הגאולה‬ ‫ואז 'ויעתר לו ה''‪ .‬אל תקרי ויעתר לו אלא ויחתר לו‪.‬‬ ‫'טבע'?!‬ ‫התמימה‪.‬‬ ‫חתירה חתר לו הקב"ה מעל הטבע וקיבל אותו‪ ,‬ואז‬ ‫מדי תקופה אנו נתקלים ב'נס רפואי'‪ .‬הרופא‬ ‫כי כוחו של הזוהר עצום ורב‪ .‬לא רק שבכוחו‬ ‫‪' -‬ותהר רבקה אשתו' מעל לדרך הטבע‪.‬‬ ‫המשכיל והמקורח פוקח עינים תמהות ואומר‪ :‬זה‬ ‫יגאל אותנו בקרוב‪ ,‬כדבר רעיא מהימנא‪ .‬גם‬ ‫ודרשו חז"ל (יבמות סד‪" :):‬הביטו‬ ‫לא יכול להיות! האדם הזה חי עשרים‬ ‫מאת ה' היתה‬ ‫בתוככי עוצם ועומק הגלות עצמה – הוא מביא‬ ‫אל צור חוצבתם ואל מקבת בור‬ ‫שנה בלי לב! אני לא מבין מה קורה‬ ‫גאולה‪ .‬ללומד בו‪ ,‬לדבק בו‪ ,‬למתעמק בו‪.‬‬ ‫נוקרתם‪ ,‬הביטו אל אברהם אביכם‬ ‫כאן!‬ ‫אותיות הזוהר הקדוש‪ ,‬מטשטשות את מעטה‬ ‫החומר העבה‪ ,‬ממיסה את החומות של ברזל‬ ‫ואל שרה תחוללכם" (ישעיה נא‪,‬‬ ‫א‪-‬ב)‪ ,‬שרה אמנו אילונית היתה‪,‬‬ ‫זאת שיהיה בנין‬ ‫נכון אתה לא מבין! אפשר לחיות בלי‬ ‫לב ובלי כבד‪ ,‬לדבר בלי פה‪ ,‬הקב"ה לא‬ ‫הסובבות אותו‪ ,‬עד שכלא היו‪ ,‬נמוגים והולכים‬ ‫כולם‪ ,‬הן פועלות זיכוך עצום בנפש הלומד‪,‬‬ ‫שנאמר‪ :‬ותהי שרי עקרה אין לה‬ ‫האומה דוקא‬ ‫כפוף לשום דיאגנוזה רפואית‪ ,‬והוא‬ ‫שומר לעצמו את הזכות להנהיג עולמו‬ ‫אחר היאוש‬ ‫ולד‪ ,‬אפילו בית ולד אין לה‪ .‬יצחק‬ ‫ומחדירות אור זך וטהור אל תוך חדרי הלב‪.‬‬ ‫ויעקב שניהם עקורים היו‪.‬‬ ‫בלי שנצליח להבין בדיוק איך זה קרה!‬ ‫וכאותו פך השמן הטהור ‪ -‬הזוהר הקדוש‪ .‬השמן‬ ‫הוא חכמת הסוד‪ .‬השמן אינו מתערב בשאר‬ ‫המשקאות‪ ,‬אלא מגביה עצמו וצף מעליהם‪.‬‬ ‫התורה הקדושה מצווה אותנו‪:‬‬ ‫הביטו וראו מאין אתם? ממקום‬ ‫הגמור‬ ‫כאשר המלאך בישר לאברהם את‬ ‫הבשורה המרנינה‪ ,‬שתוך שנה יוולד‬ ‫חכמת הזוהר הקדוש – מרוממת אף היא את‬ ‫גבוה שהטבע אינו שולט שם כלל!‬ ‫להם בן זכר‪ ,‬באותה שעה צחקה שרה‬ ‫האדם מעל קטנות המוחין של העולם הזה‪,‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬למה לכם להתייחס אל הטבע‪.‬‬ ‫בקרבה‪ .‬היא ידעה את הגיל שלה – תשעים שנה‪,‬‬ ‫ומביאה אותו לידי השגה בגדלות ד'‪ ,‬לידי יראת‬ ‫ואת הגיל של בעלה – מאה שנה‪ .‬היא הכירה היטב‬ ‫כל אחד מאיתנו יש אצלו לפעמים מצב של 'עקר'‪.‬‬ ‫את ה'תיק' הרפואי שלה‪ ,‬לא שייך! אין מצב!‬ ‫רוממות ואהבת ה' יוקדת‪.‬‬ ‫אין לו חידושים‪ ,‬הכל מתנהל באפרוריות‪ ,‬הוא לא‬ ‫שנזכה כולנו לאותה רוממות דעת‪ ,‬לאור חדש‬ ‫מצליח להוציא פירות‪ ,‬הכל יבש ומיובש‪ .‬פעם היו‬ ‫אבל הבורא שואל לאברהם‪ :‬למה זה צחקה שרה?‬ ‫אשר יאיר עלינו‪ ,‬למיגור החושך והסתר הפנים‪.‬‬ ‫לו תכניות‪ ,‬רצונות‪ ,‬שאיפות‪ ,‬אך היום הכל כבוי‪,‬‬ ‫היפלא מה' דבר?!‬ ‫אכי"ר‪.‬‬ ‫ולאחר שנים כה רבות של ירידות וחוסר הצלחה לא‬ ‫המילים הללו – "היפלא מה' דבר" צריכים ללוות‬ ‫נראה לו שיש עוד תקוה‪.‬‬ ‫אותנו בכל צעד ושעל‪ .‬ה' אומר לנו‪ ,‬נכון‪ ,‬אני‬ ‫ידידכם‪ ,‬בערל פריעד‬ ‫במצב כזה ממליצה לנו תורתינו הקדושה‪" :‬הביטו‬ ‫יודע את המצב‪ ,‬ומכיר הכל‪ .‬שמעתי הכל‪ ,‬גם מה‬ ‫אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נקרתם"‪ ,‬דע לך‪,‬‬ ‫שמומחה פלוני אומר‪ ,‬וגם את הסטטיסטיקות‬ ‫למיניהם‪ ,‬אבל האם אני מוגבל לתיקים הרפואיים‬ ‫כי גם אבותינו עקורים היו‪ ,‬ובכל זאת יצאה מהם‬ ‫שלכם? יש משהו שמגביל אותי? האם הטבע –‬ ‫שושלת מפוארת של כלל ישראל‪ .‬ולכן גם אם בדרך‬ ‫שאני יצרתי אותו – יכול להפריע לי?!‬ ‫הטבע לא נראה לך שעוד תזכה להיות תלמיד חכם‬ ‫ועובד ה'‪ ,‬אך לא אבדה תקוה ולא נכזבה תוחלת‪,‬‬ ‫כאשר הבטיח השי"ת לאברהם אבינו (בראשית יב‪,‬‬ ‫כנְּׁשו ּ‬ ‫ִת ַּ‬ ‫לסדר קו א ְ‬ ‫ז) "לזרעך אתן את הארץ הזאת" האמין בכך לגמרי‪,‬‬ ‫והיה לעת ערב יהיה אור‪ .‬אל יאוש!‬ ‫באמונה פשוטה וטהורה‪ .‬הקב"ה העלה אותו‬ ‫הלימוד‬ ‫וכתב הרה"ק רבי צדוק מלובלין זי"ע (דברי‬ ‫למעלה מן הטבע‪ ,‬מעל המזלות ומעל ההגבלות‪,‬‬ ‫לתזכורות‪03.30.66666 >,‬‬ ‫האישי‬ ‫סופרים‪ ,‬אות טז)‪" :‬מאת ה' היתה זאת‬ ‫ושם ציוה לו 'צא מאצטגנינות שלך'! צא מכל‬ ‫שלך‬ ‫שיהיה בנין האומה דוקא אחר היאוש‬ ‫הקטנויות של הטבע‪ ,‬פקח עינך וראה את האפסיות‬ ‫הגמור‪ ,‬שלא האמין שום אדם ואפילו‬ ‫המוחלטת של הטבע‪ ,‬וכך נולד לו בנו יצחק‪ ,‬אשר‬ ‫פרטים מענה אנושי לכל עניין!‬ ‫שרה שתיפקד עוד‪ ,‬כי זה כל האדם‬ ‫כל מהותו מבטא 'שחוק' וזלזול בכללי הטבע‪ ,‬כמו‬ ‫שלוחה ‪ 0‬בין השעות ‪ 13:00-16:00‬בצהרים‬ ‫ועדכונים‪:‬‬ ‫הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל‪,‬‬ ‫שפירש רש"י (בראשית יז‪ ,‬יט) וקראת את שמו‬ ‫דלעולם השי"ת יכול לעזור‪ ,‬והיפלא‬ ‫יצחק ‪ -‬על שם הצחוק‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מה' דבר"‪.‬‬ ‫איך נולד יצחק? איננו יודעים ואיננו מבינים! כמו‬ ‫‪4‬‬ ‫צעידה בעקבות‬ ‫גדולי הדורות בהגותם בסילודין‬ ‫אַרי ֵה ַלי ִׁש‬ ‫ְמ ֹ‬ ‫קום ְ‬ ‫בספר הזוהר הקדוש‬ ‫יקותיאל יהודה גנזל‬ ‫רוגזא שנקראת 'ברוך' והכרזת‪ :‬איזדראסטוו לרשב"י‬ ‫לרגל‬ ‫ההילולא‬ ‫הרה"ק הרבי רבי ברוך ממעז'יבוז' זי"ע‬ ‫קדישא ח"י‬ ‫כסליו‬ ‫"השולחן‪-‬הטהור ביום ל"ג בעומר היה נשגב‬ ‫"כשאגיע לעולם העליון‪ ,‬אתחיל באמירת פרקי‬ ‫אותה שבת עילאית ָׁש ַבת הרה"ק בעל 'אוהב‬ ‫ויקר מאד ונמשך למשך שמונה שעות רצופות!"‬ ‫תהלים עד שדוד מלך ישראל יבוא למחיצתי;‬ ‫ישראל' מאפטא זי"ע בצל הדרתו של נכדו בן‪-‬בתו‬ ‫הצדיק היה נכנס כשהוא לבוש במלבושי שבת‬ ‫לאחר מכן אלמד את הזוהר‪-‬הקדוש עד שרבי שמעון‬ ‫של הבעש"ט הקדוש זי"ע‪ ,‬הלא הוא הרה"ק הרבי‬ ‫וחג ונהרה גדולה שפוכה על פניו הטהורות‪.‬‬ ‫בר יוחאי ייכנס לחלקי‪ .‬ומה נאה יהיה הגן בו נחסה‬ ‫רבי ברוך ממעז'יבוז' זי"ע‪ .‬בעת עריכת השולחן‪-‬‬ ‫בצל דוד המלך ורשב"י האלוקי‪"...‬‬ ‫הטהור בליל שבת‪-‬קודש‪ ,‬ביקש ה'אוהב ישראל'‬ ‫הרבי רבי ברוך זי"ע גילה את טעם השמחה‬ ‫בהילולת רשב"י‪:‬‬ ‫על עצמו העיד‪" :‬כשאני פותח את ספר הזוהר‪-‬‬ ‫מהצדיק ממעז'יבוז' שיישא דברי אלוקים חיים‪,‬‬ ‫הקדוש‪ ,‬כל רז לא אניס לי!"‬ ‫משלא נענה‪ ,‬ניסה שוב למחרת בצפרא דשבתא‬ ‫"כאן בעולם‪-‬הזה פוסקים את ההלכה דרך‪-‬כלל‬ ‫ומששוב נמנע הצדיק ממעז'יבוז' מאמירת 'תורה'‪,‬‬ ‫לפי תורת הנגלה‪ .‬בכל מקום בו מתגלעת מחלוקת‬ ‫בין תורת הנגלה לבין פסקי הזוהר‪-‬הקדוש‪,‬‬ ‫ֻר ְגז ָא ׁשֶאִ יהִ י ְמ ָב ְרכָא‪:‬‬ ‫חזר הרב מאפטא בעת סעודה שלישית‪ ,‬עת‬ ‫הזוהר הפתוח בעת ההסתלקות‬ ‫רעווא דרעווין והפציר שוב‪.‬‬ ‫מכריעים את הדין כפי השולחן‪-‬ערוך והפוסקים‪.‬‬ ‫אולם בעולם העליון פוסקים ומכריעים תדיר‬ ‫"אני יכול לומר זוהר הקדוש"‪ ,‬נענה הרבי רבי‬ ‫שורש נשמתו של צדיק זה היה במעמקי הזוהר‪-‬‬ ‫כדעת רשב"י בזוהר‪-‬הקדוש‪ .‬נמצא שדווקא ביום‬ ‫ברוך‪.‬‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫בו עלה ונתעלה רשב"י לעולם העליון; הוא היום‬ ‫נטל את ספר הזוהר בידיו והחל אומר‪ ,‬שורה אחר‬ ‫דרכו בקודש היתה מתוך רגזנות רבה עד‬ ‫בו הגיע לעולמות בהם פוסקים הלכה כמותו‪.‬‬ ‫שורה‪.‬‬ ‫שלפעמים כשהיו מתדפקים על דלתו מבקשי‬ ‫ולכן‪ ,‬בו ביום הוא יום השמחה הכבירה"‪.‬‬ ‫ישועה היה מגיב ברגזנות ולפעמים אף בקללות‬ ‫משנאמרו שורות ספורות‪ ,‬קם ה'אוהב ישראל'‬ ‫באחת השנים בעת עריכת שולחנו‪-‬הטהור קם‬ ‫נמרצות‪ ,‬כשבכך היה ממתק הדינים ופועל‬ ‫ממקומו ומיהר לנוס החוצה‪.‬‬ ‫והכריז ברעד‪" :‬ברוך הבא רבי שמעון בר יוחאי"‬ ‫נ ְַפ ׁשוֹ ּ ְ‬ ‫ישועות בשיבור כל איתני הטבע‪.‬‬ ‫ופלצות גדולה נפלה על הנוכחים‪.‬‬ ‫כשהגיעה אישה בוכייה וזועקת על ישועה דחופה‪,‬‬ ‫הוֹרה הִ ְת ַע ְּל ָפה‪:‬‬ ‫הַט ָ‬ ‫והיה פעם שהחזיק בזוהר‪-‬הקדוש והצמידו ללוח‬ ‫השיבה הצדיק ברגזנות גדולה עד שתלמידיו‬ ‫כל רז לא אניס לי‬ ‫ליבו ואמר בהתפעלות‪" :‬הייליגער רבי שמעון‪.‬‬ ‫מקורביו הרהיבו עוז ותמהו‪ .‬השיבם‪" :‬תדעו שכל‬ ‫תלמידיו וחסידיו שדלקו אחריו מצאוהו בחוץ‬ ‫איך קען דיר‪ ,‬און דו קענסט מיר!" (‪-‬רבי שמעון‬ ‫קללות רגזניות היוצאות מפי‪ ,‬ברכות גדולות הן!"‬ ‫שוכב מעולף‪.‬‬ ‫קדישא‪ ,‬אני יודע ומכיר אותך ואתה יודע ומכיר‬ ‫ופתח בפניהם את ספר הזוהר‪-‬הקדוש בפרשת‬ ‫אך בקושי עוררוהו ושאלו‪" :‬מה לרבי כי נסער‬ ‫אותי)‪ .‬עוד הכריז‪" :‬רבי שמעון הקדוש‪ ,‬אתה רבי‬ ‫וישב (קפד‪ ,‬א) וקרא‪" :‬אית רוגזא ואית רוגזא‪ ,‬אית‬ ‫כל‪-‬כך מאמירת הזוהר‪-‬הקדוש‪ ,‬מה ראה שאנחנו‬ ‫אמת שלנו‪ .‬משה רבינו עליו השלום נתן לנו את‬ ‫רוגזא שאיהו מברכא עילא ומתתא‪ ,‬ואקרי ברוך!"‬ ‫לא ראינו?"‬ ‫התגלות התורה ואתה הענקת לנו את פנימיות‬ ‫(‪-‬ישנו רוגז שהוא משפיע ברכה למעלה ולמטה‬ ‫התורה!"‬ ‫והוא נקרא 'ברוך')‪.‬‬ ‫השיב ה'אוהב ישראל'‪" :‬ראיתי שהוא אומר את‬ ‫הזוהר‪-‬הקדוש ממש כפי שרבי שמעון בר יוחאי היה‬ ‫חסידים מסרו בדחילו על אותה שנה בה פתח‬ ‫מופלא ומשומם היה שבשעה שהסתלק מן‬ ‫אומר‪"...‬‬ ‫בעת עריכת שולחנו‪-‬הטהור את הזוהר‪-‬הקדוש‬ ‫העולם‪ ,‬היה ספר הזוהר הקדוש פתוח בעת‬ ‫ולימד וביאר מעמוד השער את הנכתב‪" :‬ספר‬ ‫לימודו בקטע זה‪" .‬רוגזא שאיהו מברכא עילא‬ ‫בפעם אחרת נכחו סביב שולחנו‪-‬הטהור של הרבי‬ ‫הזוהר מהתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי"‪.‬‬ ‫ומתתא ואקרי ברוך‪"...‬‬ ‫רבי ברוך'ל צדיקי דורו וגם בעל 'אוהב ישראל'‬ ‫זי"ע בתוכם‪ .‬כל אחד מהצדיקים שפע דברי תורה‬ ‫ּ ָבר ּו ְך ּ ָ‬ ‫וביאר‪" :‬ספר הזוהר ‪ -‬הספר המזהיר ומאיר‪ .‬מהתנא‬ ‫האלוקי ‪ -‬הספר אשר הוא מלמד אותנו אלוקות‬ ‫ש ְמעוֹן‪:‬‬ ‫הַבא ַר ִּבי ׁ ִ‬ ‫ואורה‪ ,‬ולאחר מכן פתח הרבי ממעז'יבוז' את ספר‬ ‫הזוהר‪-‬הקדוש‪ ,‬קרא ממנו בדביקות ולאחר מכן‬ ‫ודרכי עבודת הבורא ודביקותו יתברך‪ .‬ומחברו הוא‬ ‫הילולא דבר‪-‬יוחאי‬ ‫‪ -‬רבי שמעון בר יוחאי"‪.‬‬ ‫קם ממקומו והכריז‪" :‬איזדראסטוו (‪-‬ברוך הבא‪,‬‬ ‫שמחה גדולה ורבתית היתה נחגגת במעז'יבוז'‬ ‫ברוסית) רבי שמעון בר יוחאי!"‬ ‫המקורות מהם נשאב המאמר‪ :‬בוצינא דנהורא; כתבי ר"י שו"ב; מאמר‬ ‫ביום ל"ג בעומר‪ .‬הילולא דבר יוחאי‪.‬‬ ‫מרדכי; בניין שלמה; שלשלת היוחסין ‪ -‬קאפיטשניץ; אמת ליעקב;‬ ‫ויש בשני סיפורי קודש אלה כדי ללמדנו במדרגת‬ ‫ארץ החיים; אור הגנוז‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורה זי"ע סיפר‪:‬‬ ‫השגת הזוהר‪-‬הקדוש של צדיק זה‪ ,‬שהתבטא‪:‬‬ ‫עדויות מבני ה'חבורה' ‪ -‬משלוחה ‪7‬‬ ‫הללו מ‬ ‫מערכה בנויה לתלפיות‪.‬‬ ‫גילוי שמימי נורא!‬ ‫נותרתי‬ ‫לרגע קט אחזה בי התפעלות כלשהי‪ ,‬מדרשה כה נפלאה‪ ,‬אך‬ ‫ברצוני לספר מעשה נורא‪ ,‬שארע עמי היום – כ"ה אלול‪ ,‬שהותיר‬ ‫בזוה"ק‬ ‫השבתי אל לבי‪ ,‬כי מה יופי יש בכך‪ ,‬כאשר מקורו בבינה היתירה‬ ‫אותי עומד משתומם על הארה שמימית מופלאה לה זכיתי עין‬ ‫רמזי אתכנשו תשפ"ז‬ ‫הלזו‪.‬‬ ‫בעין‪.‬‬ ‫אעלה כמה גרגרים שעלו ברעיוני לרגל‬ ‫מהלכי‬ ‫השנה החדשה תשפ"ז‪:‬‬ ‫זה היה כאמור בשעות הבוקר‪ .‬בשעה אחת בצהרים‪ ,‬יש לי‬ ‫הנני זוכה ב"ה להתנזר מפגעי הטכנולוגיה‪ .‬היום לפנה"צ נגש‬ ‫לקוח מ‬ ‫אלי אברך מהכולל בו הנני לומד‪ ,‬ואמר לי‪ :‬אתה חייב לראות חברותא קבועה בכולל‪ ,‬עמו אני לומד את עמוד הזוה"ק שלנו‬ ‫'איתכנשו' (מלא) בגימטריא תשפ"ז!‬ ‫הרגשת‬ ‫‪ .]AI‬ב'אתכנשו'‪ ,‬בו נמצאים אנו יחד באותו מסלול‪ .‬סדר הלימוד‬ ‫דרשה נפלאה שהוכנה ע"י הבינה המלאכותית [המכונה‬ ‫היתה זו דרשה שהכין אחד ממכריו‪ ,‬לכבוד שבת שבע ברכות‬ ‫תשפ"ז – נוטריקון פתח שבעים תיקוני‬ ‫אלי את‬ ‫לאחד מתומכי הכולל שהוא מחזיק‪ ,‬והוא רצה לדרוש דרשה היומי אז היה בפרשת וירא‪ ,‬דף ק‪ ,.‬וכה מסופר שם בזוה"ק‪:‬‬ ‫זוהר‪ ,‬וכן‪ :‬תהא שנת פרסום זוהר – והרי‬ ‫מחידוש‬ ‫משולבת מעניני הפרשה – נצבים וילך‪ ,‬ענין החזקת רבי אבא הגיע לעיר אחת‪ ,‬אמרו לו אנשי המקום דרוש על‬ ‫שתהא‬ ‫מובטחים אנו כי בהפצת ופרסום לימוד‬ ‫לאחר‬ ‫הגדול‪ ,‬הפסוק 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' אותם למדו‬ ‫התורה וגם ענין אחרית השנה‪ .‬והוא מראה לי את הפלא‬ ‫הזוה"ק נזכה לצאת מגו גלותא ברחמי‬ ‫ביומו‪,‬‬ ‫איך המציאה הבינה המלאכותית ברגעים ספורים דרשה בנויה‬ ‫שמוען ק‪ - .‬חיהפ‬ ‫לתלפיות‪ ,‬ברעיון נפלא על הפרשיות נצבים וילך‪ ,‬ש'נצבים' הוא בספרי חכמה שכתבו בני קדם‪ .‬כשסיימו להרצות את דבריהם‬ ‫בקרוב‪ ,‬בהאי שתא תשפ"ז אי"ה‪.‬‬ ‫מלוה א‬ ‫'עומד' ו'וילך' הוא 'הולך'‪ ,‬וע"פ הפסוק 'ונתתי לך מהלכים בין אמר להם רבי אבא‪' :‬בני‪ ,‬קריבא דא למילין דאורייתא'‪ ,‬אמנם‬ ‫מהחיים‬ ‫העומדים האלה'‪ ,‬שהמלאך נקרא 'עומד' והאדם נקרא 'הולך'‪ ,‬הדברים קרובים להיות כמו דברי תורה‪ ,‬אבל יש לכם להתרחק‬ ‫ועל ידי החזקת תורה‪ ,‬הופך האדם להיות מ'עומד' ל'הולך'‪ .‬ממש מספרים אלו‪ ,‬כדי שלא יסטה לבכם מאחר הקב"ה‪ ,‬כי הספרים‬ ‫חברי אתכנשו יקרים! לשיתוף עובדות לזיכוי הרבים‪ :‬קו אתכנשו ‪ 0330-66666‬שלוחה ‪ ,7‬או בפקס‪ 153-330-66666 :‬או במייל‪A033066666@gmail.com :‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫גחלי אש מכבשונם‬ ‫של צדיקי הדורות‬ ‫במעלת לימוד‬ ‫פתח ואמר‬ ‫מעשה ולקחו‬ ‫הזוה"ק‬ ‫לאורו של‬ ‫הזוהר הקדוש‬ ‫עובדא דחכימא‬ ‫לשון הזוהר מסוגל לנפש‬ ‫צדיקי הדורות הפליגו בעוצם מעלת וגדולת קריאת‬ ‫תעלומה ושמה‪ :‬העיר שכם‬ ‫תיבות הזוהר הקדוש‪ ,‬ואפילו ללא כל הבנה‪ ,‬ונצטט‬ ‫סיפור על מפגש בדרכים מדבריות ודם שנספג‬ ‫אחדים מהם‪:‬‬ ‫עד שאוציא אתכם מדרך מסוכנת זו ונגיע אל הדרך‬ ‫בשעה שביקש הגה"ק רבי חיים פאלאג'י זי"ע‪ ,‬רבה‬ ‫כתב בספה"ק "שארית ישראל" (שער ההתקשרות‬ ‫הטובה‪ ,‬העוקפת"‪.‬‬ ‫הראשי של קהילת איזמיר בטורקיה ומגדולי הדורות‪,‬‬ ‫שער הא' דרוש ה' מאמר ב')‪' :‬בענין לימוד זוהר‬ ‫לעורר את הלבבות להתרחק מכל שמץ עוון; היה‬ ‫הקדוש אמר בשם הקדוש ר' אהרן מזיטאמיר שזוהר‬ ‫צעדו חרישית אחריו עד שיצאו מהנתיב‪.‬‬ ‫מעורר ומדגיש את טומאת העוון והעבירה‪ ,‬כשיהודי‬ ‫הקדוש צריך לאומרו בלא ביאור‪ ,‬כי התיבות‬ ‫כשיצאו‪ ,‬פתח וסיפר להם על מסוכנתו של השביל‪:‬‬ ‫חלילה מועד ונכשל‪ ,‬שלא רק הוא עצמו מיטנף ברוח‬ ‫והדיבור של זוהר הקדוש עצמן מקשרין את‬ ‫העוון‪ ,‬אלא אף המקום בו נעשתה עבירה‪ ,‬נספגת בו‪.‬‬ ‫האדם לאין סוף יתברך'‪.‬‬ ‫ָהיֹה ָהיָ ה הדבר לפני כך וכך שנים כששניים צעדו יחדיו‬ ‫כדי לעורר את הלבבות הוא היה מצביע על עיר מוכרת‬ ‫וכן כתב בעל ה"בני יששכר" (הגהות מהרצ"א לספר‬ ‫בדרך‪ ,‬שניהם היו כהנים‪ ,‬האחד היה תלמיד‪-‬חכם ויודע‬ ‫מאד‪ :‬שכם‪.‬‬ ‫'סור מרע'‪ ,‬אות ט')‪' :‬מקובל בידינו שגם מי שלא‬ ‫ספר והשני עם‪-‬הארץ‪ .‬מסוכן לו לתלמיד‪-‬חכם לצעוד‬ ‫האם נתתם לב לחשוב איך זה שדווקא בשכם‪ ,‬מקום‬ ‫יודע כלום‪ ,‬לשון הזוהר מסוגל לזכך הנשמה'‪.‬‬ ‫יחד עם עם‪-‬הארץ ובכל זאת עבר אותו תלמיד‪-‬חכם‬ ‫מנוחתו של יוסף הצדיק‪ ,‬אין קהילה יהודית ולו זעירה‬ ‫וצעד יחד עמו (מקור האיסור מבואר במסכת פסחים‬ ‫ביותר?! יותר מכך‪ ,‬במהלך הדורות נעשו עוד ועוד‬ ‫והגה"ק מקאמרנא זי"ע כתב (הקדמת ספר עצי עדן)‪:‬‬ ‫ניסיונות להקים במקום קהילה יהודית וכל הניסיונות‬ ‫'על כן בני ואחיי תרגילו עצמכם ללמוד בדברי הזוהר‬ ‫דף מט‪ ,‬ב‪ :‬אמר ר' אלעזר‪ ,‬עם הארץ אסור להתלוות‬ ‫לא צלחו (נספר על אחד הניסיונות‪ :‬היה זה רבי מנדל‬ ‫והתיקונים בשקידה‪ ,‬ומי שלא ראה אור הזוהר‬ ‫עמו בדרך‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי הוא חייך ואורך ימיך‪ ,‬על חייו לא‬ ‫ורנר‪ ,‬מי שהקים את 'בתי ורנר' בירושלים‪ ,‬שפעל ואף‬ ‫מתוקים מדבש‪ ,‬לא ראה מאורות מימיו ולא טעם‬ ‫חס‪ ,‬על חיי חברו לא כל שכן‪ .‬כלומר‪ ,‬אם עם‪-‬הארץ לא‬ ‫השיג משאבים רבים‪ ,‬והקים קהילה יהודית בשכם‪ ,‬אך זו‬ ‫טעם התורה‪ ,‬ועוד שהוא מטהר הנפש ומזככה‪,‬‬ ‫מיהרה להתפורר ולא החזיקה מעמד)‪ .‬רבי חיים בעצמו‬ ‫חס על חייו והראיה שאינו עוסק בתורה שהיא הנותנת‬ ‫מספר על "תלמיד חכם אחד מתושבי ארץ ישראל"‪,‬‬ ‫אפילו אמירה בעלמא מן השפתיים סגולה ותיקון‬ ‫חיים‪ ,‬יש לחשוד שמא יקפח את חייו של מי שמתהלך‬ ‫הנפש מאוד‪ ,‬ובפרט ספר התיקונים שהם תיקוני‬ ‫ש"השתדל לסובב נתיבות כדי לעשות יישוב בשכם‪,‬‬ ‫הנפש ממש מכל פגם וסיג וחולאת'‪.‬‬ ‫עמו)‪.‬‬ ‫בבית הכנסת וטבילה ותלמוד תורה‪ ...‬ולא אסתייעא ליה‬ ‫מילתא‪ ,‬כי לקח אותו אלוקים בעודו עסוק בזה"‪.‬‬ ‫וכן מובא בספר "אור צדיקים ודרך סעודה" להגר"מ‬ ‫ואכן‪ ,‬את אשר הזהירו מפניו חז"ל‪ ,‬התרחש ‪- - -‬‬ ‫והשאלה מרתקת‪ :‬מדוע? מה הסיבה ש'שכם' לא‬ ‫פאפירש זי"ע (סימן א' סעיף ט"ז)‪' :‬ומי שלא זכה‬ ‫באמצע הדרך קם הכהן העם‪-‬הארץ ורצח את נפשו של‬ ‫מצליחה להיבנות?‬ ‫להבין הזוהר אף על פי כן ילמוד‪ ,‬כי הלשון של‬ ‫הכהן התלמיד‪-‬חכם שהתלווה אליו‪.‬‬ ‫כדי להבין‪ ,‬היה רבי חיים זי"ע מפנה את תשומת הלב‬ ‫הזוהר מזכך הנשמה'‪.‬‬ ‫למסופר בזוהר‪-‬הקדוש‪.‬‬ ‫ובספה"ק "דגל מחנה אפרים" כתוב לאמר (ליקוטים‬ ‫דמו של תלמיד‪-‬החכם נספג בקרקע המדברית והרצח‬ ‫הנתעב בהתרחש במקום‪ ,‬הותיר חותם של צרה וסכנה‪.‬‬ ‫*‬ ‫ד"ה ישקני)‪' :‬על דרך דאיתא שלשון הזוהר הקדוש‬ ‫באותו היום עשו רבי חייא ורבי יוסי את דרכם‬ ‫הוא מסוגל לנשמה‪ ,‬אף שאינו מבין כלל מה‬ ‫"מאותו יום והלאה"‪ ,‬סח האיש לרבי חייא ורבי יוסי‪,‬‬ ‫במשעולים המדבריים‪.‬‬ ‫שאומר‪ ,‬כמשל הנכנס לחנות של בושם‪ ,‬אף על פי‬ ‫"הפך המקום למסוכן וכל מי שחולף במקום‪ ,‬מסתכן‬ ‫שלא לקח כלום‪ ,‬מכל מקום ריח טוב קלט עמו'‪.‬‬ ‫בדרך הילוכם הם הבחינו באיש המתקרב לעברם‪ ,‬צועד‬ ‫בחייו‪ .‬המקום הפך לשורץ שודדים והורגי נפשות כי‬ ‫באותו הכיוון‪ .‬רבי חייא ראה ונענה‪" :‬עדיף שנמהר‬ ‫וכן מובא במאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים (דף‬ ‫הקב"ה תובע בכל יום ויום את דמו של אותו תלמיד‪-‬‬ ‫ללכת‪ ,‬להתרחק מהאיש‪ .‬שכן מי יודע‪ ,‬אולי עם הארץ‬ ‫תקע"א)‪' :‬ובנידון שאר הלימוד יהיה בזה האופן‪,‬‬ ‫חכם‪ .‬ולכן‪ ,‬כל מי שמכיר את השבילים כאן‪ ,‬יודע היטב‬ ‫הוא או אפילו נוכרי ואסור ללכת ולצעוד יחד עמו‪"...‬‬ ‫מי שהוא בעל עסק גדול יהיה רוב לימודו בזוהר‬ ‫שזוהי דרך שאסור לעבור בה"‪.‬‬ ‫אולם רוח אחרת היתה עם רבי יוסי‪ ,‬שהציע‪" :‬מוטב לנו‬ ‫הקדוש‪ ,‬אף שאינו מבין כי מה איכפת ליה שאינו‬ ‫להמתין ולראות את האיש ואת טיבו‪ ,‬אולי הוא בכלל‬ ‫מבין אפילו הכי הוא סגולה'‪.‬‬ ‫*‬ ‫תלמיד‪-‬חכם שטוב לצעוד יחד עמו"‪.‬‬ ‫וכן כתב הגה"ק רבי חנוך העניך מאלעסק זי"ע (סדר‬ ‫סיים רבי חיים פאלאג'י זי"ע את סיפורו ולימד‪:‬‬ ‫הם המתינו בצד‪.‬‬ ‫הלימוד‪ ,‬אות ב')‪' :‬לימוד הזוהר הוא שלימות גדול‬ ‫הוא התקרב אליהם‪ ,‬נעצר ואמר‪" :‬התורה אומרת ‪ -‬לפני‬ ‫שכם היה מקום שנספג בעוון‪ .‬וכלשון רש"י בפרשת‬ ‫אל הנפש ואף על פי שאינו מבין‪ ,‬הלשון של הזוהר‬ ‫עיוור לא תיתן מכשול‪ .‬מכאן שכשאדם רואה את חברו‬ ‫לבד מסוגל מאוד'‪.‬‬ ‫וישב‪" :‬שכם‪ ,‬מקום מוכן לפורענות ‪ -‬שם קלקלו‬ ‫שהוא עיוור לדבר מסוים‪ ,‬מוכרח הוא להאיר את עיניו‬ ‫השבטים (‪-‬במכירת יוסף)‪ ,‬שם עינו את דינה‪ ,‬שם‬ ‫כדי שלא ייכשל‪ .‬אף אני כן‪ ,‬רואה אני שהנכם עומדים‬ ‫ובספר "ערוגת הבושם" להרה"ק רבי משה גרינוואלד‬ ‫מחוסט זי"ע כתב (הנהגות צדיקים ‪ -‬הנהגות ישרות)‪:‬‬ ‫נחלקה מלכות בית דוד"‪.‬‬ ‫להמשיך לצעוד בדרך זו ואתם עוורים ולא יודעים‬ ‫שמדובר בדרך בלתי טובה‪ ,‬שביל מסוכן ממש‪ .‬בואו‬ ‫'דף זוהר הקדוש אליבא ריקניא מונע כל מילי‬ ‫מקום שקלקלו בו‪ ,‬מקום שנספג ברגעים של היפך רצון‬ ‫אחרי ואוליך אתכם למחוז חפצכם דרך מעבר אחר‪ ,‬נקי‬ ‫בישא‪ ,‬והשמר פן ישיאך לבבך לחדול מזה'‪.‬‬ ‫ה' ‪ -‬לא יכול לפרוח ולצמוח!‬ ‫מחשש סכנה"‪.‬‬ ‫צאו וראו עד היכן כוחו של עוון‪...‬‬ ‫שמחו קדושי עליון והודו‪" :‬ברוך הקב"ה ששיגר לנו‬ ‫שליח טוב‪ ,‬לכווננו אל הדרך הטובה!"‬ ‫מקורות‪ :‬זוה"ק בשלח מט‪ ,‬ב; ספר 'תנופה חיים'‪ ,‬דברי הימים‬ ‫האיש היסה אותם‪" .‬אל תתעסקו ואל תדברו בשום דבר‬ ‫ניצוץ אחד‪:‬‬ ‫עדויות מופלאות מחברי חבורות הזוהר אִ ְת ּ ַכ ּ ְנש ּו‬ ‫אֹוריְ ָיתא‪ ,‬וְ לָ א‬‫ּכִ י הּוא ַחּיֶ יָך וְ א ֶֹרְך יָ ֶמיָך ‪ַ -‬מאן ְּדזָ כֵ י ְּב ַ‬ ‫סימנא מילתא בריש שתא‬ ‫ִא ְת ְּפ ַרׁש ִמינָ ּה‪ ,‬זָ כֵ י לִ ְת ֵרין ַחּיִ ין‪ַ ,‬חד ְּב ָעלְ ָמא ֵּדין וְ ַחד‬ ‫באחרית השנה החולפת‪ ,‬הייתי זקוק‬ ‫הללו מתעים את האדם מהשי"ת!‬ ‫ְּב ָעלְ ָמא ְּד ָא ֵתי‪ִּ .‬דכְ ִּתיב ַחּיֶ יָך‪ְּ ,‬ת ֵרי‪ .‬וְ כָ ל ַמאן ְּדיִ ְת ְּפ ַרׁש‬ ‫לחיזוק בלימוד הזוה"ק‪ .‬במוצאי‬ ‫נותרתי משתומם על המראה האלוקי שנגלה מול עיני! קטע‬ ‫אה‪ ,‬אך‬ ‫ר"ה תשפ"ז קיבלתי על עצמי‬ ‫היתירה‬ ‫ִמינָ ּה‪ּ ,‬כְ ַמאן ְּד ִמ ְת ְּפ ַרׁש ִמן ַחּיֵ י‪ַּ .‬ומאן ְּד ִמ ְת ְּפ ַרׁש ֵמר'‬ ‫בזוה"ק המדבר על דרוש מאותו פסוק בדיוק של 'ונתתי לך‬ ‫להתחזק בזה‪ ,‬נטלתי אפוא את‬ ‫מהלכים'‪ ,‬יחד עם המסר הצמוד לכך שאין לעיין בו כי הוא‬ ‫ִׁש ְמעֹון‪ּ ,‬כְ ִאיּלּו ִמ ְת ְּפ ַרׁש ִמּכֹּלָ א‪.‬‬ ‫החוברת לידי והתחלתי ללמוד‪ .‬מה‬ ‫לקוח מספרי חיצונים!‬ ‫יש לי‬ ‫נדהמתי לגלות בהשגחה פרטית‬ ‫ק שלנו‬ ‫ּתֹורה‬ ‫תרגום‪ּ :‬כִ י הּוא ַחּיֶ יְך וְ א ֶֹרְך יָ ֶמיְך ‪ִ -‬מי ֶׁשּזֹוכֶ ה ַּב ָ‬ ‫הרגשתי כמין פצצת תאורה מן השמים‪ ,‬איך רשב"י שלח‬ ‫הלימוד‬ ‫את המילים הללו הפותחות את‬ ‫אלי את ההוראה הישירה והקולעת‪ ,‬שלא אתפתה להתפעל‬ ‫וְ ֹלא נִ ְפ ָרד ִמ ֶּמּנָ ה‪ ,‬זֹוכֶ ה לִ ְׁשנֵ י ַחּיִ ים ‪ֶ -‬א ָחד ָּבעֹולָ ם‬ ‫ק‪:‬‬ ‫חוברת הלימוד שלי [פ' תרומה‬ ‫מחידושי תורה הנובעים ממקור בלתי טהור‪.‬‬ ‫וש על‬ ‫ַהּזֶ ה וְ ֶא ָחד ָּבעֹולָ ם ַה ָּבא‪ֶׁ ,‬שּכָ תּוב ַ'חּיֶ יָך'‪ְׁ ,‬שנַ יִ ם‪ .‬וְ כָ ל‬ ‫קמב ע"ב]‪' :‬בליליא דנפקא יומא‬ ‫לאחר מעל שנה בה הנני זוכה לקבוע לימוד בזוה"ק דבר יום‬ ‫ם למדו‬ ‫ִמי ֶׁשּנִ ְפ ָרד ִמ ֶּמּנָ ה‪ּ ,‬כְ ִמי ֶׁשּנִ ְפ ָרד ִמן ַה ַחּיִ ים‪ִּ ,‬ומי‬ ‫דדינא וכו''‪ ,‬ותרגומו‪' :‬בלילה של‬ ‫ביומו‪ ,‬קיבלתי כזו הארה שמימית‪ ,‬בו נתגלה לי איך רשב"י‬ ‫דבריהם‬ ‫מוצאי ר"ה'‪ .‬ראיתי בכך איתות‬ ‫מלוה את בני החבורה העוסקים בתורתו על כל צעד ושעל‬ ‫ֶׁשּנִ ְפ ָרד ֵמ ַר ִּבי ִׁש ְמעֹון‪ּ ,‬כְ ִאּלּו נִ ְפ ָרד ֵמ ַהּכֹל‪.‬‬ ‫אמנם‬ ‫גלוי וסימן הנשלח אלי במיוחד‬ ‫מהחיים‪ .‬השי"ת יעזור שנזכה לשנה נטורה ושמורה‪.‬‬ ‫חיים יעקב קלהפולץ – בית שמש‬ ‫התרחק‬ ‫זוה"ק ח"ב פו‪:‬‬ ‫מן השמים‪ ,‬כי לימוד הזוה"ק רצוי‬ ‫ספרים‬ ‫י‪ .‬רוזנבוים ‪ -‬בני ברק‬ ‫ומקובל ועלי להתמיד בכך‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫תובנ‪+‬ה מחכימה‬ ‫‪6‬‬ ‫ידוע מה שאמר הרה"ק רבי שלמה'קע מזוויעהל‬ ‫חַב ַ‪+‬ריּ ָא‬ ‫אִ ְ‪+‬ת ּ ַכ ּנ ְׁש ּו ְ‬ ‫זי"ע‪ ,‬מי הם אלו הזוכים לנסוע למירון בל"ג‬ ‫בעומר‪ ,‬אלו שקבלו הזמנה מרבי שמעון! ומי‬ ‫הם אלו הזוכים לקבל הזמנה מרשב"י? אלו‬ ‫שנוסעים! כי אם הם נוסעים‪ ,‬אות הוא שהוזמנו‪.‬‬ ‫הרה"ג ר' נחמיה שלום שליט"א‬ ‫חברי אִ ְת ּ ַכ ְנּש ּו בגילוי לב‬ ‫מנהל ת"ת בני הישיבות‪ ,‬רחובות‬ ‫כיוצא בדבר‪ ,‬ועוד יתירה מזו‪ ,‬אפשר לדרוש‬ ‫בשבח חברי החבורה הקדושה 'אתכנשו'‪,‬‬ ‫שכביכול קבלו 'הזמנה' מיוחדת מרשב"י‪ ,‬לכנוס‬ ‫מנגינה מיוחדת לאמירת הזוהר הקדוש‪...‬‬ ‫להיכלו וללמוד מתורתו‪ .‬אכן זו זכיה רבתית‪,‬‬ ‫'מכת חשמל' לדורותינו‪ ,‬כי הפנימיות של הזוה"ק‬ ‫ש‪ .‬שלום רב למעלת כבודו‪ ,‬הזכות לשמוע מפי מר‪,‬‬ ‫שרק מי ש'הוזמן' זוכה לכך‪ ,‬אך ההיכל פתוח הוא‪,‬‬ ‫מעוררת את הלבבות‪ ,‬וזה מה שנותן לנו חיות‪.‬‬ ‫על מעמדו של לימוד הזוה"ק בקרב יהדות תימן‬ ‫וכל אחד מוזמן להכנס שעריו ברינה‪...‬‬ ‫ואכן רואים בחוש‪ ,‬שמי שלומד זוהר‪ ,‬מרגיש איזו‬ ‫המעטירה‪.‬‬ ‫הרגשה עילאית רוחנית‪ ,‬סיפוק נפשי מסוים‪ .‬גם‬ ‫ת‪ .‬ספר הזוהר הקדוש היה חלק בלתי נפרד‬ ‫אנשים חלשים ברוחניות‪ ,‬הזוה"ק מעורר לבם‪.‬‬ ‫מהווי חייהם של יהודי תימן‪ .‬הללו היו מקדימים‬ ‫ב‪ .‬הויזמן – בית שמש‬ ‫אצטט מלשונו של ספר "פלא יועץ" (אות ז'‪ ,‬זוהר)‪,‬‬ ‫לעלות על יצועם בלילה‪ ,‬והיו משכימים השכם‬ ‫שם כותב דברים נפלאים אודות לימוד הזוה"ק‪:‬‬ ‫לפנות בוקר להגות בתורה‪ ,‬ואחד מסדרי הלימוד‬ ‫העיקריים היה הקריאה בספר הזוה"ק‪ .‬היו יושבים‬ ‫'לימוד ספר הזוהר נשגב מאד לטהר ולקדש הנפש‪,‬‬ ‫בצוותא חדא וקוראים בזוה"ק לאט ובנעימה‪.‬‬ ‫ואפילו אי לא ידע מאי קאמר ושוגה בו שגיאות‬ ‫שלא לדבר על גדולי תימן‪ ,‬חכמי שרעב‪ ,‬שהזוה"ק‬ ‫הרבה‪ ,‬הוא חשוב לפני הקב"ה‪ ,‬כדכתיב 'ודגלו עלי‬ ‫היה ממש לחם חוקם‪ ,‬כמו רבי שלום שרעבי‪ ,‬רבי‬ ‫ּ ְכז ַֹהר ָה ָר ִקי ַע מַ ז ְִה ִירים‬ ‫אהבה' פירשו רז"ל 'ודלוגו עלי אהבה''‪.‬‬ ‫מרדכי שרעבי‪ ,‬רבי חיים סינואני וכל חכמי מחוז‬ ‫והוא ממשיל זאת לתינוק שאינו יודע עדיין לדבר‬ ‫שרעב‪ ,‬אצל כולם היה הזוה"ק וכל תורת הקבלה‬ ‫כראוי‪ ,‬ומדבר חצאי תיבות עם שגיאות‪ ,‬אך אביו‬ ‫ללחם חוק‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת מבני ה'חבורה'‬ ‫ואמו שמחים ונהנים לשמוע את קולו המפטפט‪.‬‬ ‫יהדות תימן ספוגה כידוע במסורת אבות העוברת‬ ‫כך גם הקב"ה נהנה ושמח לשמוע את קולו של זה‬ ‫מדור דור‪ .‬וכאשר הגיעו המשכילים בשעתו‬ ‫הרב החסיד ר' חיים מרדכי ב"ר משה ז"ל גרין‬ ‫הלומד‪ ,‬למרות שקורא עם שגיאות וללא הבנה‪.‬‬ ‫להחדיר את לימודי ההשכלה רח"ל‪ ,‬היה חלק‬ ‫מחבר פירוש 'לב ירושלים' על הירושלמי‬ ‫ומוסיף‪' :‬ומי שיודע ספר ומבין דברי הזוה"ק‬ ‫מנסיונם לצנן את האמונה התמימה בדברי הזוה"ק‪,‬‬ ‫בכך קיוו שיוכלו להשפיע על הקהל את דעתם‬ ‫נלב"ע ח"י אלול תשפ"ו‬ ‫הפשוטים‪ ,‬ימצא בו טוב טעם ודברים מתוקים‬ ‫הקלוקלת‪ ,‬אך מזימתם לא עלתה בידם‪.‬‬ ‫מדבש‪ ,‬ומוסרי השכל שמושכים לב האדם לאביו‬ ‫שבשמים'‪.‬‬ ‫ליהדות תימן יש כידוע נעימה מיוחדת בכל תפילה‪,‬‬ ‫עדכוני וחידושי‬ ‫את‪+‬חדשו‬ ‫כך גם יש מנגינה מיוחדת ללימוד הזוה"ק‪ .‬נעימה‬ ‫וזאת יעיד כל אחד‪ ,‬שיש בזוה"ק המון קטעים‬ ‫עריבה מיוחדת‪ ,‬המעוררת את הלבבות‪ .‬גם הילדים‬ ‫היכל אִ ְת ּ ַכ ּנ ְׁש ּו‬ ‫השווים ממש לכל נפש‪ ,‬הרבה דברי התעוררות‬ ‫משתתפים פעילים בקריאת הזוה"ק‪ ,‬ומלמדים‬ ‫וחיזוק להבין מה אנחנו פועלים ועושים‪ .‬זה מעניק‬ ‫אותם לקרוא עם המנגינה המיוחדת‪.‬‬ ‫שלוחה ‪ - 6‬למקרה עיכוב קבלת ערכת הדואר‪.‬‬ ‫לאדם הבנה מהי החשיבות של כל מצוה או תפילה‬ ‫קטעי הזוה"ק הנאמרים בסעודות שבת‪ ,‬נאמרים על‬ ‫שהוא מקיים או מתפלל‪ ,‬מה גרם בזה שאמר את‬ ‫אנו משקיעים מאמצים רבים ועצומים‪ ,‬בכדי שכל חבר יקבל את‬ ‫'פסוקי דזמרה'‪ ,‬וכד'‪.‬‬ ‫ידי כולם יחד בנעימה קדושה‪ .‬בחג סוכות‪ ,‬יש סדר‬ ‫ערכת הדואר החודשית שלו לביתו בעתו ובזמנו‪.‬‬ ‫לימוד מיוחד בספר 'חמד אלקים'‪ ,‬שבו יש לימוד‬ ‫הרי זהו אחד הגורמים שאינם מניחים לאדם‬ ‫לשבעת ימי הסוכות לכבוד שבעת האושפיזין‪.‬‬ ‫שלוחה מיוחדת קיימת ב'קו אתכנשו' – שלוחה ‪ ,6‬לעדכון על‬ ‫להתעלות‪ ,‬כי הוא אינו מכיר בחשיבות הדברים‬ ‫בעיות בקבלת ערכת הדואר החודשית בזמנה‪ .‬שלוחה זו פעילה בין‬ ‫ובכל יום נלמדים מאמרים לכבוד האושפיזין של‬ ‫שהוא עושה ופועל‪ .‬אך כשלומד זוה"ק‪ ,‬נוכח‬ ‫אותו היום‪ .‬למשל על אברהם אבינו‪ ,‬יש קטעים‬ ‫התאריכים כ'‪-‬כ"ג לחודש‪.‬‬ ‫לראות אלו דברים נפלאים הוא עושה על ידי כל‬ ‫מהפרשיות הקשורות אליו‪ ,‬וגם את זאת אומרים‬ ‫אם לא קיבלתם עדיין את הערכה לחודש הבא עד תאריך כ"ג לחודש‬ ‫מצוה ומצוה שהוא מקיים‪ .‬הוא רואה בזוה"ק את‬ ‫בצוותא כל בני המשפחה כמו במקהלה‪ ,‬וזה מרגש‬ ‫הקודם‪ ,‬נא עדכנו בשלוחה זו‪ ,‬ונשלח במיוחד עבורכם את הערכה‬ ‫ריבוי העולמות שיש‪ ,‬ונכנסת בו ההכרה 'איני איש‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫החודשית במשלוח דואר אישי עד הבית תוך ‪ 5‬ימי עסקים ב"ה‪.‬‬ ‫פשוט‪ ,‬אני הקטן הנמצא כאן בעולם‪ ,‬יכול ליטוע‬ ‫יודגש כי זהו שירות מיוחד בעלות גבוהה מאד‪ ,‬ובאם קיבלתם את‬ ‫שמים וליסוד ארץ‪ ,‬יש לי כח להפוך עולמות‪ ,‬אני‬ ‫ש‪ .‬ממש מפליא! מהי אם כן סיבת התפשטות לימוד‬ ‫הערכה בימים הבאים‪ ,‬נא עדכנו אותנו בהתאם‪.‬‬ ‫פועל נשגבות‪ ,‬אני חשוב‪ ,‬אני יכול לפעול דברים‬ ‫הזוה"ק דייקא בדורות האחרונים‪ ,‬ולא בדורות‬ ‫לצד זאת‪ ,‬הוספנו מוקדי חלוקת חוברות בערי הארץ‪ ,‬ומי שלא הגיע‬ ‫גדולים בגבהי שמים‪ .‬כל מילה שלי וכל פעולה שלי‬ ‫ראשונים שהיו קדושי עליון?‬ ‫אליו הדואר החודשי‪ ,‬יוכל לגשת למוקד הקרוב אל ביתו ולקחת את‬ ‫חשובה ופועלת גדולות ונצורות'‪ ,‬הרי זה מרומם‬ ‫ת‪ .‬ראשית דבר‪ ,‬הואיל ויעודו של ספר הזוה"ק‬ ‫החוברת האישית‪.‬‬ ‫את האדם ומעניק לו עוז ותעצומות‪.‬‬ ‫הוא להביא לימות המשיח‪ ,‬כמובא בזוה"ק 'בספרא‬ ‫למידע על מיקום המוקד הקרוב לביתכם‪ ,‬צרו קשר עם משרדנו‬ ‫חכם בן ציון אבא שאול מעורר‪ ,‬שכדאי לכל אדם‬ ‫דא יפקון ביה מן גלותא ברחמי'‪ ,‬הרי שזו הסיבה‬ ‫‪ 0330.66666‬שלוחה ‪0‬‬ ‫לקרוא בכל יום קטע בזוה"ק‪ ,‬כי זה מזון לנפש‬ ‫לגילויו במיוחד בדור אחרון‪.‬‬ ‫ומעורר את האדם‪.‬‬ ‫אך הסבר מופלא לכך מביא הרב פינקוס זצ"ל‪ ,‬שיש‬ ‫כשלומדים זוה"ק שמים לב למשהו מעניין מאד‪,‬‬ ‫כיום דבר הנקרא 'מכת חשמל' ‪ -‬אדם שנמצא על‬ ‫אישור הלימוד החודשי‬ ‫שיש בו הרבה מאד ביטויי רגש והתפעלות‪.‬‬ ‫סף קריסת מערכות ח"ו‪ ,‬אם רוצים לעורר אותו‬ ‫כידוע לכולנו‪ ,‬עיקר תפארת החבורה היא‪ ,‬כאשר כל אחד מהחברים‬ ‫החבריא קדישא ורשב"י עצמו מביעים הרבה‬ ‫ולהחזיר את המערכות לפעולה‪ ,‬נותנים לו 'מכת‬ ‫משלים את חלקו בלימוד החודשי‪ ,‬ומאשר זאת בהקשה על הסיפרה‬ ‫ביטויי רגש‪ ,‬על חידוש בתורה ששמעו עתה‪ ,‬שהיה‬ ‫חשמל'‪ .‬אך זה מועיל רק לאדם שנמצא כאמור‬ ‫‪ ,1‬בשידור הטלפוני המיוחד המשוגר לכלל החברים החל מיום כ"ג‬ ‫שווה להם כל חייהם רק לשמוע דבר זה בלבד‪ ,‬ועוד‬ ‫במצב קשה מאד‪ .‬אבל לאדם בריא‪ ,‬אם יביאו לו‬ ‫לחודש‪.‬‬ ‫כהנה‪ .‬שזה עצמו מאד מעורר את הלב לראות עד‬ ‫מכת חשמל‪ ,‬זה עלול להזיק לו מאד ואף להמיתו‬ ‫כי זה סוד החבורות‪ ,‬שכל אחד מסיים את חלקו‪ ,‬וכך כל בני החבורה‬ ‫כמה התרגשו והתפעלו חכמי התורה מכל חידוש‬ ‫ח"ו‪ .‬כי לאדם בריא‪ ,‬מכת החשמל עלולה לעשות‬ ‫מסיימים את כל הזוה"ק‪ ,‬וזוכים להיות קשורים באילנא דחיי בקשר‬ ‫או דרוש מחודש‪ .‬וזה גם מלמד אותנו עד כמה יש‬ ‫את הפעולה ההפוכה‪.‬‬ ‫של קיימא‪ ,‬אשרינו!‬ ‫להתייחס לכל דיבור בתורה‪.‬‬ ‫כך גם הדורות הקודמים‪ ,‬היו בדרגה מאד גבוהה‪,‬‬ ‫במקרים חריגים בהם מחמת אונס לא הצלחתם להשלים הלימוד‪,‬‬ ‫לפיכך עלינו לשבח את סדר הלימוד של 'אתכנשו'‪,‬‬ ‫הם היו כביכול במצב תקין ובריא‪ ,‬וממילא הזוה"ק‬ ‫מוצע בזה שירות מיוחד של עזרה וסיוע בהשלמת הלימוד ע"י‬ ‫שלומדים בחבורה ובצוותא בכל יום כמה דקות‬ ‫ותורת הקבלה לא נצרכה להם‪ .‬לעומת הדור שלנו‪,‬‬ ‫אברכים משלימים‪ ,‬במסירת סדר הדפים בהקשה על שלוחה ‪2‬‬ ‫בזוה"ק‪ ,‬וזוכים לכל הדברים הסגוליים הללו‪.‬‬ ‫הנקרא 'עקבתא דמשיחא' ‪ -‬והעקביים הרי נושאים‬ ‫בשידור החודשי‪.‬‬ ‫כשראיתי בשעתו את הפרסום של 'אתכנשו'‪,‬‬ ‫את כל משקל האדם‪ ,‬ולכן העקב חייב להיות‬ ‫יצוין כי ניתן לאשר את הלימוד גם במערכת 'נדרים פלוס'‪ ,‬בתיבת‬ ‫אמרתי לנפשי הנה מצאתי את מבוקשי‪ ,‬כי כאמור‬ ‫מחוספס‪ ,‬אין בו מדי הרבה רגישות‪ ,‬וגם לא יותר‬ ‫'אתכנשו'‪ .‬וכן בשלוחה ‪ 9‬בקו מערכת 'אתכנשו'‪ ,‬החל מתאריך כ"ג‬ ‫ענין לימוד הזוה"ק מוחדר בנו מגירסא דינקותא‪,‬‬ ‫מדי כלי דם ומערכת עצבים‪ ,‬העקב הוא עור קשה‬ ‫לחודש‪ ,‬ואין צורך להמתין לשידור הטלפוני‪.‬‬ ‫וב'אתכנשו' זוכים להתחבר לזה בצורה הנעלית‬ ‫שיכול לסבול עליו את משאוי הגוף‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬וזה אכן מאד מחבר ומרגש‪ .‬ואני קורא לכל‬ ‫כך גם הנשמות שלנו הם מהעקביים‪ ,‬הם בבחינה זו‪,‬‬ ‫אחד ואחד להצטרף לחבורה קדושה זו‪ ,‬המקרבת‬ ‫נשמות מחוספסות‪ ,‬חלשות בעניני רוחניות לעומת‬ ‫את ביאת הגאולה ברחמי‪.‬‬ ‫הדורות הראשונים‪ ,‬ולכן תורת הזוה"ק היא כמו‬ ‫להקדשת ימי לימוד‬ ‫תורתו מגן לנו ‪ -‬זכויות הלימוד של אלפי בני החבורה בחודש זה מוקדשת להצלחת ולע"נ‪:‬‬ ‫וחוברות זוה"ק‬ ‫כ"א כסליו‬ ‫י"ב כסליו‬ ‫י"ב כסליו‬ ‫ג' כסליו‬ ‫לזכות בדבר ישועה ורחמים ולע"נ‬ ‫הר"ר יהונתן לוי הי"ו לרגל שמחת לע"נ הרה"ק בעל ה"בת עין" זי"ע לע"נ הרה"ק בעל ה"בת עין" זי"ע הר"ר משה יוחנן רוזנבוים הי"ו‬ ‫צרו קשר‪ 0330.66666 :‬שלוחה ‪0‬‬ ‫נדבת הרה"ח א‪ .‬אויערבאך שליט"א נדבת הרה"ח שלמה וייס שליט"אי לרגל שמחת החלאקה לבנו מנדל ני"ו‬ ‫יזכו לגדלו לתורה וירא"ש‬ ‫החלאקה לבנו יהושע ני"ו‬ ‫יזכו לגדלו לתורה וירא"ש‬ ‫וזכות הרבים בידכם תהא תלויה‬ ‫בזכות אדוננו בר יוחאי‬ ‫בזכות אדוננו בר יוחאי‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשת צו ‪ -‬פרה תשפ"ד‬ ‫‪7‬‬ ‫וזהו ‪‬‬ ‫ספה"ק אבן שלמה‬ ‫‪‬‬ ‫הרה"ק רבי שלמה זלמן עהרנרייך משאמלוי זי"ע‬ ‫‪‬‬ ‫צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫והנה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ועלה ‪ ‬‬ ‫הרה"ק רבי משה סופר זי"ע‬ ‫‪‬‬ ‫ספה"ק חת"ם סופר –‬ ‫‪‬‬ ‫טבעת האפד‬ ‫‪‬‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש‬ ‫‪ ‬שדה ויעקב איש תם ישב אהלים (בראשית כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫מטבע לשון הספרים הקדושים‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬יעקב‪ ,‬שהרי ראהו יושב אוהלים‪ ,‬רק עשו הטעה אותו‬ ‫ויראה לי כי לא טעה יצחק בצדקתו של‬ ‫שטבע מורנו הרב זצ"ל בשיעוריו‬ ‫להיותו עוד יותר מדקדק במצות מיעקב‪ ,‬ולא עלה על דעתו שיתגדל בביתו מי שחונף בעבודת ה' אשר הוא‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא‬ ‫יותר רע מעובד הצלמים‪ ,‬ומכל שכן שיהיה גם עובד עבודה זרה‪ ,‬על כן לראותו אותו יותר מדקדק מיעקב‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו (בראשית כה‪ ,‬כא)‬ ‫‪‬‬ ‫וחשב צאתו השדה כמו דרך קדמונינו להתבודד בשדה להשיג מושכלות‪ ,‬וגם כי כבד את אביו יותר מיעקב‪,‬‬ ‫יצחק אבינו עליו השלום‪ ,‬שהיה כל מגמתו‬ ‫‪‬‬ ‫ורצונו וכוונתו רק למלאות החסרון בהשכינה‬ ‫‪‬ובסוף פרק קמא דמגילה (טז‪ ,‬ב) ילפי חז"ל דגדול תלמיד‬ ‫‪‬‬ ‫אולי סבירא ליה מעשה גדול מתלמוד (קידושין מ‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫יצחק לה' לנכח‬‫הקדושה כביכול‪ ,‬וזהו 'ויעתרוהנה‬ ‫ההיפוך‪ ,‬מכל זאת היה נראה ליצחק שזה שנאמר לאברהם‬ ‫תורה מכיבוד אב ואם‪ ,‬אבל מסברא חיצונה י"ל‬ ‫‪‬‬ ‫אשתו'‪ ,‬היינו עבור השכינה שהיא לנכח‬ ‫‪‬‬ ‫‪( ‬נדרים לא‪ ,‬א)‪ ,‬שזה נאמר על עשו בכורו‪ ,‬בו יתקיימו כל‬ ‫(בראשית כא‪ ,‬יב) כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬ולא כל יצחק‬ ‫אשתו‪' ,‬כי עקרה היא' דייקא‪ ,‬ואז ממילא‬ ‫‪ ‬א‪‬‬ ‫ברכת אברהם ויקרא שמו עליו‪ ,‬ובראותו יעקב צדיק גדול מאוד יושב אהלים‪ ,‬וראה בדעתו שזה לא נברא‬ ‫נפקדה גם כן רבקה אשתו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אלא לצוות לזה‪ ,‬להיות לעזר ולהועיל לעשו לעבודת ה'‪ ,‬ואמנם עשו יגדל ממנו ובו יקרא שם ה'‪ ,‬שפט יצחק‬ ‫אוהב ישראל פרשת תולדות בד"ה ויעתר יצחק‬ ‫‪      ‬‬ ‫מצדקתו של יעקב והנה ‪‬‬ ‫‪‬כמה רב חילו של עשו א‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫זהו שנאמר 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו'‪,‬‬ ‫ומאת ה' היתה זאת‪ ,‬כי על ידי זה היה יצחק שמח וטוב לב בשעת הברכה‪ ,‬ומלא רצון וחדוה‪ ,‬בראותו‬ ‫השכינה נקראת אשה‪ ,‬וכשהתפלל יצחק‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬כט) הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך‪ ,‬וידע‬ ‫ילדיו שניהם צדיקים גמורים‪ ,‬ובאמרו‬ ‫התפלל לנוכח השכינה‪ ,‬שהייתה מתפללת כל‬ ‫‪   ‬‬ ‫מלא חדוה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬לא יהיה‬ ‫למה‪‬‬ ‫שראוי‪ ,‬איך‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬הוא‬ ‫‪‬‬ ‫ונשגב‪ ,‬ראוי גם‬ ‫שזה העבד שהוא מוסר לבנו הגדול הוא צדיק‬ ‫תיבה עמו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫זרע קודש פרשת תולדות בד"ה א"י ויעתר הג'‬ ‫‪‬‬ ‫ממקומה הראוי על ידי צנור רצון כראוי בשעת ברכה‪ ,‬ואלו היה‬ ‫ורצון‪ ,‬וזאת השמחה גרמה שהמשיך הברכה‬ ‫ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'‬ ‫‪‬‬ ‫וסופו אובד‪ ,‬איך היה מצטער ונאנח‪ ,‬ואיך היה יכול לברך‬ ‫‪‬‬ ‫רשע עריץ‬ ‫עבודה זרה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫יצחק יודע שבנו השני עובד‬ ‫ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך (בראשית כה‪ ,‬כב – כג)‬ ‫‪‬של עשו ליצחק היא גרמה הברכה ליעקב‪ .‬ועל זה נאמר‬ ‫‪‬‬ ‫ולהמשיך רצון שוכני סנה אל יעקב‪ ,‬נמצא רמאותו‬ ‫לדרוש את ה'‪ ,‬שיגיד לה מה תהא בסופה‪ .‬שני‬ ‫על ידי עקבה ורמיה של עשו אוחזת ידו של יעקב‪.‬‬ ‫(שם כה‪ ,‬כו) וידו אוחזת בעקב עשו‪ ,‬רצ"ל‬ ‫גוים בבטנך‪ ,‬גיים כתיב‪ ,‬אלו אנטונינוס ורבי‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא‬ ‫ורבקה על ידי שנאמר לה בנבואה (שם כג) ולאום מלאום יאמץ‪ ,‬כשזה קם זה נופל (רש"י שם)‪ ,‬הבינה לפי‬ ‫בימות החמה ולא בימות הגשמים (רש"י)‬ ‫‪‬‬ ‫ובפרשת‬ ‫היה סובל בטוב‪ ,‬ולא מאמץ ומתגבר נגד‬ ‫‪‬‬ ‫הניתן לעבד לעשו‬ ‫‪ ‬מעשה יעקב ומנהגו אם הוא היה‬ ‫ובאמת‬ ‫היינו צערו‬ ‫כיון שראתה גודל צער העיבור‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫עבד ה' עשו‪ ,‬אלא ע"כ נהפוך הוא יעקב הוא בחיר ה'‪ ,‬ועשו הוא המתאמץ כנגדו‪ ,‬על כן ידעה לאהוב את‬ ‫של יעקב בגולה‪ ,‬הלכה לדרוש מה תהא‬ ‫בסופה‪ ,‬היינו בעקבתא דמשיחא‪ ,‬קטני הדעת‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫יתברך נתכנו עלילות ב‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬ולו‬ ‫שלא יוכלו לסבול הצער ועוני‪ ,‬השיב לה‪,‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הסוף והקץ יהיה בעושר וגדולה כאנטונינוס‬ ‫זי"ע‬ ‫מדינוב‬ ‫אלימלך‬ ‫צבי‬ ‫רבי‬ ‫הרה"ק‬ ‫–‬ ‫דכלה‬ ‫אגרא‬ ‫ספה"ק‬ ‫‪ ‬‬ ‫ורבי‪ ,‬והיינו כמו שנאמר (בראשית טו‪ ,‬יד) 'ואחרי‬ ‫כן יצאו ברכוש גדול'‪ ,‬וכן לעתיד כנודע‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי‬ ‫‪( ‬בראשית כז‪ ,‬ב)‪ .‬יש לדקדק לא ידעתי לשון עבר‪ ,‬הול"ל לא אדע‬ ‫דברי ישראל פרשת תולדות בד"ה ותלך לדרוש‬ ‫לשון הוה‪ .‬אך הוא דהנה רצה לברכו וציוה להביא לעצמו מאכל לאכול ולשתות מעדנים ומטעמים‪,‬‬ ‫ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת‬ ‫ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה (בראשית כה‪ ,‬לד)‬ ‫לא רצה למלא תאוותו להלעיטו מן האדום‬ ‫היובעולם צדקתם וקדושת‬ ‫כיוןצדיקים‬ ‫שנתגלה‬ ‫צדיקיםוהנה‬ ‫עבודה זרה –‬ ‫מעובד‬ ‫בין הל"ו‬ ‫וחנופה גרוע‬ ‫נחשבים‬ ‫הגיאות‬ ‫כולם אין‬ ‫למהועוד‪,‬‬‫למנהיגילבארזי"ע‬ ‫רבינו בחיי‪,‬‬ ‫יוקשהכתב‬ ‫הדבר‬ ‫א‪ .‬בספר "חובות הלבבות" (שער יחוד המעשה פ"ד)‬ ‫שכותב שצריך שיהא המצפון רבה על הנגלה‪ ,‬וביותר‬ ‫במה נעשה‬ ‫לבד‪ ,‬כמו שאובסין גמל‪ ,‬כי א‪.‬בלחם‬ ‫אומרים על רבינו ה"חתם סופר" שהוא "חובות הלבבות" חי [א לעבעדיגע "חובות הלבבות"]‪ ,‬וכך חזינן מדברי קדשו כאן‪ .‬וכדאי להוסיף‬ ‫מעשר‬ ‫ותרומה‬ ‫כמה מצות לקט שכחה ופאה‬ ‫ישראל )ורואים בזה מה שהיה מעיק על לבו של אותו צדיק השאמלויער רב‪ ,‬בהיותו מכהן כרב בישראל ונצרך והשיב האב הרה"ק ר' מרדכי'לע לעומת בנו‪" :‬א שיינע תכלית וואלט געווען אז צדיק‬ ‫מה שכתב על זה ה"בני יששכר" [או הגה"ק מבוטשאטש זי"ע בעל "אשל אברהם"]‪ ,‬שמה שכותב בספה"ק "חובות הלבבות" שחנופה‬ ‫חלה‪ ,‬חשב כשיאכל הלחם הזה ייטב לבו‪,‬‬ ‫לדרוש ברבים דרשות ולהורות לעם בני ישראל דרך הישר(‪ ,‬יסופר שהרה"ק רבי נח מלעכאוויטש זי"ע הדור זאלן זיין צדיקים בנסתר אזוי ווי בנגלה‪-] "...‬איזה פנים היו לנו לוּ היו הצדיקי‬ ‫היא יותר חמורה מעבודה זרה‪ ,‬כן הוא כותב "בחקירתו בשכל"‪ ,‬כלומר שעל פי השכל והסברא הישרה כן הוא‪ ,‬וכמבואר בארוכה שם‬ ‫והכתוב מפרסם רשעתו‪ ,‬אף כי 'ויאכל וישת'‪,‬‬ ‫שעבודתםגםהק' שנתגלה לעיני הרואי‬ ‫בחוץ‪,[...‬‬ ‫יותר‪ ,‬אלא דיש‬ ‫מפניבגלוי‬ ‫שחמורה‬ ‫עליהם‬ ‫שרואים‬ ‫וכמובן‬ ‫העונש כמו‬ ‫היא מיתה‬ ‫בפנימיות‬ ‫בחז"ל )עי'‬ ‫בעבודה זרה‬ ‫שמובאכן‪ ,‬דהרי‬ ‫אין הדבר‬‫זי"ע‬ ‫מלעכאוויטש‬ ‫שלהלכה‬ ‫מרדכיהא ודאי‬ ‫הרה"ק רבי‬ ‫הלבבות‪ ,‬אך‬ ‫פני אביו בחובת‬ ‫הבכורה'‪,‬מאת‬ ‫נראה‬ ‫ומכל מקום 'ויבז עשו אתשאל פעם‬ ‫מכירים אינו אף אחד ממאה מגודל עבודתם שיגעו בעבודת הבורא בסתר לבם ובהצנע לכת‬ ‫שאין‬ ‫ודור‪,‬‬ ‫דור‬ ‫בכל‬ ‫נסתרים‬ ‫צדיקים‬ ‫ל"ו‬ ‫בלא‬ ‫כן סברא שכלית לבאר שחנופה תהא גרוע יותר אפילו מע"ז‪.‬‬ ‫מתקיים‬ ‫העולם‬‫מכל‬‫שאין‬ ‫מה‪):‬‬ ‫הצדיק‪,‬‬ ‫שזהו רבותא‪ ,‬שאף שאכל סוכה‬ ‫מלחם‬ ‫נסתרים אף שצדיק מפורס‬ ‫צדיקים‬ ‫הל"ו‬ ‫בין‬ ‫נמנה‬ ‫אף‬ ‫להיות‬ ‫שאפשר‬ ‫מדבריו‬ ‫היוצא‬ ‫הגדול‬ ‫כהמגיד‬ ‫עליון‬ ‫הצדיקי‬ ‫אותם‬ ‫ב‪ .‬שמעתי מדודתי ע"ה [שהיתה גם כן דודתו של כ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן זצוק"ל] שהתגוררה בצפת ת"ו בעת שהתגורר שם הרה"ק‬‫שכל‬ ‫כן‬ ‫אם‬ ‫ונמצא‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫עליו‬ ‫אבינו‬ ‫בעבודתם‬ ‫ויעקב‬ ‫העולם‬ ‫מקום עמד ברשעתו כמקדם‪,‬‬ ‫נסתרים ונעלים מעין כל חי‪.‬‬ ‫המה‬ ‫וכל‪ ,‬עד‬ ‫מדרגותיומכל‬ ‫שגבעולם הזה‬ ‫מהבלי‬‫וגודל‬ ‫האמיתי‬ ‫פרוש‬ ‫שצדקותו‬ ‫מאטיל היה‬ ‫הוא‪ ,‬כיון‬ ‫והרה"ק ר'‬ ‫מבארדיטשוב‬ ‫למגורי חותנו‪,‬‬ ‫צעיר סמוך‬‫אברךלוי"‬ ‫ה"קדושת‬ ‫קארלינער‪ ,‬בהיותו‬ ‫שלמה‬ ‫מסלאנים זי"ע‬ ‫מרדכיר'חיים‬ ‫הרה"ק‬ ‫נתינת לחם‪.‬‬ ‫ותלמידיו הק'‪,‬רבי‬ ‫הרביידיר' בער‬ ‫השלום רצה לעשות לו טובה על‬ ‫שבמשך השבוע לא היו יכולים לידע אנה ואיה יוכלו למצוא אותו‪ ,‬שהיה מתבודד בין היערות ומשוטט בעולמות העליונים לפעמים‬ ‫שפתי צדיק פרשת תולדות אות י"ב‬ ‫למשך שבוע שלם‪ ,‬ורק לקראת שבת קודש היה חוזר לביתו‪ ,‬וכשראוהו נכנס לעיר וצבע שערו היתה דומה מאוד ללבן [שהיה‬ ‫ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו‬ ‫בלאנד"ע מאוד]‪ ,‬היו אומרים "הנה זה ה'ווייסע מלאכ'ל' [‪-‬מלאך א‬ ‫הלבן] בא"‪...‬‬ ‫ועשו אחיו בא מצידו (בראשית כז‪ ,‬ל)‬ ‫וזאת ידוע שמרן הבעש"ט הק' זי"ע לא היתה דעתו נוחה מריבוי התעניות‪ ,‬דלא כל אחד ראוי לזה‪ ,‬ויש בענין זה כמה סיפורים‪ ,‬ונספר‬ ‫'ויהי' לשון צער‪ ,‬כאשר נמצא איש הפכפך‬ ‫אחד מהם‪ .‬פעם שאל אחד מגדולי המתנגדים לצדיק אחד מהחסידים‪" ,‬הייתכן שאין דרככם להתענות‪ ,‬והרי דבר ידוע הוא שכך‬ ‫במעשיו‪ ,‬אשר בשעת עשיית המצוה הוא‬ ‫היה נוהג הבעש"ט בראשית דרכו טרם התגלותו‪ ,‬שהיה יוצא מביתו בתחילת השבוע להתבודד בין ההרים והיערות‪ ,‬ורק לקראת‬ ‫בבחינת יעקב‪ ,‬וכאשר 'יצא מאת פני יצחק‬ ‫שבת היה הוא חוזר לביתו ומשך כל השבוע היה הוא מתענה‪ ,‬ולמה אם כן הנכם כל כך מתנגדים לתעניות?"‪ ,‬וישיבהו הצדיק‪" ,‬למה‬ ‫אביו'‪ ,‬בגמר תפילת ועבודתו‪ ,‬והנה חוזר‬ ‫לא תבין‪ ,‬הבעש"ט הק' הרי היה לוקח עמו ביציאתו מביתו שק מלא לחם שיספיק למאכלו משך כל ימי השבוע ולא חשב כלל‬ ‫לסורו‪ ,‬נהפך לאיש אחר‪ ,‬והנה 'עשו אחיו בא‬ ‫להתענות‪ ,‬אמנם בהיותו מתבודד ומשוטט בדעתו בעליונים‪ ,‬מרוב דביקות שכח לגמרי מהעולם הזה‪ ,‬והיה חוזר לביתו כלעומת‬ ‫מצידו'‪' ,‬מצידו'‪ ,‬כי הסטרא אחרא גובר עליו‬ ‫שבא עם השק ההוא עדיין מליאה ששכח לאכול את הלחם"‪.‬‬ ‫בתאוות העולם הזה‪.‬‬ ‫תפארת שלמה פרשת תולדות בד"ה ויתרוצצו‬ ‫א‬ ‫‪‬‬ ‫הרה"ק רבי שלמה זלמן עהרנרייך משאמלוי זי"ע‬ ‫צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'‪  .‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪ ‬והנה ‪‬‬ ‫‪‬אהבת שלום – הרה"ק רבי‬ ‫‪‬‬ ‫ספה"ק‬ ‫הצדיקים הגדולים שכל עבודתם‬ ‫ומה ענין זה לברכות‪ ,‬אך הוא דזה ענין‬ ‫‪‬‬ ‫מנחם מענדיל מקאסוב זי"ע‬ ‫הקודש‬ ‫רוח‬ ‫עליהם‬ ‫שתשרה‬ ‫כשרוצים‬ ‫להבורא ית' בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬ובפרט‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מטיבים את לבם בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬כי העצבות דבר מגונה בעיניהם‬ ‫אזיועלה‬ ‫ואברכהו‬ ‫‪ ‬מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא‬ ‫‪‬‬ ‫ומונע העבודה ורוה"ק‪ ,‬וזה עניני סעודות מצוה וסעודות שתלמידי חכמים‬ ‫‪‬‬ ‫ואוכל‬ ‫גם ברוך יהיה (בראשית כז‪ ,‬לג)‪ .‬ואיתא במדרש (ב"ר סז‪ ,‬ג) וז"ל‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫מסובין בה שעל ידי התענוג הגשמיי מטיבין את לבם לרוה"ק‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫דהנה‬ ‫וזה מ"ש בדברי חז"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬נצחו מוטב‬ ‫‪ ‬מכל‪ ,‬מכל מה שנברא בששת ימי בראשית‪ .‬ולהבין זה הענין הוא כך‪,‬‬ ‫הפסוק‬ ‫‪ ‬ידוע שעשו היה מסטרא דנחש הקדמוני‪ ,‬ועל כן תרגם אונקלוס על‬ ‫‪‬‬ ‫בדוקה יותר‬ ‫רפואה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואם לא כו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה‪ ,‬הוא‬ ‫נחש‬ ‫מתורה וקר"ש‪ ,‬מה הוא המניעה שלא יזכיר לו תיכף וינצל מכל רע‪ ,‬אך היא (בראשית כה‪ ,‬כז) איש יודע ציד איש שדה‪ ,‬גבר נחשירכן‪ ,‬שהם ב' תיבות‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ירכן‪ ,‬שהיה נחש חקוק על יריכו כדאיתא במדרש (ראה ציוני עה"ת)‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בודאי שאינו ראוי לעורר יראה פחותה הלזו המביאה לידי עצבות אם לא על‬ ‫‪ ‬ויעקב אבינו ע"ה היה תיקון חטא אדם הראשון‪ ,‬על דרך אמרם ז"ל‬ ‫‪‬‬ ‫(ב"מ‬ ‫ההכרח שיראה שאין עוזר לו נגד היצה"ר על כן מוטב לו לבא לידי עצבות‬‫צדוהנה‬ ‫מכניע‬ ‫פד‪ ,‬א) שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון‪ ,‬והיה‬ ‫‪‬‬ ‫ולא יעבור על התורה לשמוע לעצת היצה"ר‪ ,‬אבל כל זמן שיש באפשרי לעמוד‬ ‫‪‬‬ ‫ועל א‪‬כן גנב‬ ‫לברכות‪,‬‬ ‫ונהפכו‬ ‫הקללות‪,‬‬ ‫ל"ט‬ ‫בחינת‬ ‫הקדמוני‬ ‫נחש‬ ‫דעשו‬ ‫סטרא‬ ‫‪‬‬ ‫נגד היצר הרע באיזה תחבולה אחרת ירחיק את עצמו מיראת העונש ומזכרון‬ ‫יום המיתה בכדי שלא יבא לידי עצבות‪ ,‬כי עי"ז ירע לבבו ולא יעבוד את ‪‬‬ ‫יעקב את הברכות (עי' זוה"ק תולדות קמג‪ ,‬א)‪ ,‬והיתה תועלת גדולה לדורות‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫וגם‬ ‫ופליט‪.‬‬‫שריד‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬ישראל‬ ‫נשתייר‪‬‬ ‫משונאיהן של‬ ‫‪‬לא‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫לולא זאת‬ ‫‪ ‬והנה‬ ‫הבאים‪ ,‬כי‬ ‫השי"ת בשמחה ויסתלק ממנו הרוה"ק‪ ,‬הגם שהיראה הפחותה הלז נצרכת‬ ‫‪‬‬ ‫מאד לשפלי המצב אשר אין להם יד ושם בגדולות ונפלאות עבודתו ית"ש‪,‬‬ ‫דנחש‬ ‫‪ ‬ההשתחואות של יעקב (בראשית לג‪ ,‬ג) היו להכניע קליפתו של עשו סטרא‬ ‫לגדולי הערך היא יראה פחותה מאד כמבואר הענין בזוהר בראשית אית‬ ‫‪‬‬ ‫רישיה‪,‬‬ ‫‪ ‬הקדמוני‪ ,‬על דרך הש"ס (קידושין כט‪ ,‬ב) על כל כריעה דכרע נתר חד‬ ‫יראה ואית יראה וכו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫מסטרא‪‬‬ ‫דנחש‬ ‫שהן‪‬‬ ‫הקללות‪‬‬ ‫‪‬‬‫‪ ‬ל"ט‬ ‫מכניע‪‬‬ ‫הקליפות‪ ,‬וביטל‬ ‫היה‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬ידי זה‬ ‫‪ ‬כי על‬ ‫והנה יצחק אבינו מדתו מדת היראה‪ ,‬אך היה מתנהג תמיד ביראת‬ ‫הקדמוני‪ ,‬ונהפכו לל"ט ברכות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הרוממות שהוא מתוך שמחה ומעולם לא עלתה על דעתו יראת‬ ‫‪ ‬נמצא שיעקב אבינו ע"ה בשעה שלקח הברכות היה בבחינה של‬ ‫‪‬‬ ‫קודם‬ ‫ורוה"ק לברך‬ ‫‪‬השכינה‬ ‫‪‬‬ ‫העונש‪ ,‬וזה היה הענין בכאן שהיה רוצה שתשרה עליו‬ ‫מורגשין‬ ‫הטעמים‬ ‫שכל‬ ‫מן‪,‬‬ ‫בחינת‬ ‫שבת‪,‬‬ ‫בחינת‬ ‫הראשון‪,‬‬ ‫אדם‬ ‫חטא‬ ‫‪ ‬‬ ‫ברוח קדשו את אשר גזר הבורא שראויין אליו הברכות אזי צוה לעשות לעצמו‬ ‫אמרם ז"ל (ב"ר יא‪ ,‬ב) ברכו במן‬ ‫בו (יומא עה‪ ,‬א) מצד גודל הברכה‪ ,‬על דרך‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מטעמים לשמח את לבבו ואז תשרה עליו רוח הקודש‪.‬‬ ‫וקדשו במן‪ .‬וזהו כוונת המדרש מכל מה שנברא בששת ימי בראשית‪ ,‬היינו‬ ‫ובזה נבא אל הכוונה‪ ,‬שהיה רוצה לומר לבנו ענין הנרצה‪ ,‬דהיינו שרוצה‬ ‫‪‬‬ ‫מ"ן‪,‬‬ ‫קודם החטא‪ .‬וזהו ואוכל מכ"ל בטרם תבא‪ ,‬פירוש‪ ,‬מכ"ל בגימטריא‬ ‫‪ ‬ובפרשת‬ ‫ובאמת ‪‬‬ ‫לברכו‪ ,‬על כן בהכרח שיהיה זה מתוך שמחה‪ ,‬על כן יעשה לו‬ ‫‪‬‬ ‫וזהו‬ ‫והיינו שיצחק אמר לעשו שטעמתי טעם מן‪ ,‬טעם של קודם החטא‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫מטעמים‪ ,‬ובכדי שלא יקשה לו הדבר לבנו הלא מדתו מדת היראה ושמחה‬ ‫‪‬‬ ‫ולזה‬ ‫בטרם תבא‪ ,‬פירוש‪ ,‬קודם בואך בחינת עשו בחינת נחש הקדמוני‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מה זו עושה‪ ,‬על כן הקדים מאמרו והודיע לבנו שמעולם שמר את עצמו‬ ‫‪‬‬ ‫כדאיתא‬ ‫ואברכהו גם ברוך יהי"ה‪ ,‬פירוש‪ ,‬כי לעתיד יהיה השם הוי"ה יהי"ה‬ ‫‪‬‬ ‫מיראה הפחותה‪ ,‬ואמר‪ :‬הלא תראה "הנה נא זקנתי" ואף על פי כן עדיין‬ ‫‪‬‬ ‫הל"ט‬ ‫בהאר"י ז"ל (ליקוטי תורה זכריה יד)‪ ,‬ואזי יושלמו ויגמרו הברכות ויתבטלו‬ ‫‪‬‬ ‫"לא ידעתי יום מותי"‪ ,‬מעולם לא עלתה זאת בידיעתי ומחשבתי הזכרת יום‬ ‫דעתיקא (זוה"ק נשא‬ ‫קללות‪ ,‬ויהפכו לל"ט ברכות בסוד ט"ל תחיה‪ ,‬ט"ל אורות‬ ‫‪‬‬ ‫הבאה מתוך‬ ‫‪‬‬ ‫המיתה‪ ,‬שהוא יראה הפחותה‪ ,‬רק אני מתנהג ביראת הרוממות‬ ‫קכח‪ ,‬ב)‪ ,‬וזהו גם ברוך יהי"ה ד‪.‬‬ ‫שמחה של מצוה ורוחב לב על כן "ועתה שא נא" וכו'‪ ,‬והבן ג‪.‬‬ ‫ובמה שכותב החת"ס‪ ,‬שלכן נסובו מן השמים שיצחק לא ידע מפעליו הגרועים של עשו בנו‪ ,‬בין גדלות הבורא ובין שפלות עצמו‪ ,‬באופנים הללו יוכלו לעבוד כל ישראל ואף הפשוטים‪ ,‬וזהו‬ ‫א‪ .‬במה שכותב שצריך שיהא המצפון רבה על הנגלה‪ ,‬וביותר יוקשה הדבר למנהיגי זי"ע ועוד‪ ,‬כולם אין נחשבים בין הל"ו צדיקים כיון שנתגלה בעולם צדקתם וקדושתם‪,‬‬ ‫כדי שיברך את יעקב בשמחה שלימה ולא יהיה שרוי בצער על מצב בנו השני‪ ,‬יצויין ששני "ונועדו אליך" על ידי זה "כל העדה"‪ ,‬אך לא כן האנשים המורמים מעם‪ ,‬שלהם מספיק העצה‬ ‫ישראל )ורואים בזה מה שהיה מעיק על לבו של אותו צדיק השאמלויער רב‪ ,‬בהיותו מכהן כרב בישראל ונצרך והשיב האב הרה"ק ר' מרדכי'לע לעומת בנו‪" :‬א שיינע תכלית וואלט געווען אז צדיקי‬ ‫צדיקים מתנבאים בסגנון אחד‪ ,‬ובדרך זה ממש מובא גם ב"שם משמואל" (שהובא לקמן)‪ ,‬ע"ש‪ .‬של גדלות הבורא לחוד המרומז בפסוק הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים וגו'‪" ,‬ואם באחת‬ ‫היה הדור זאלן זיין צדיקים בנסתר אזוי ווי בנגלה‪-] "...‬איזה פנים היו לנו לוּ היו הצדיקים‬ ‫עמוזי"ע‬ ‫מלעכאוויטש‬ ‫כשעדייןנחהיו כוחותיו‬ ‫שהרה"ק רבי‬ ‫הישר(‪ ,‬יסופר‬ ‫מוויז'ניץ זי"ע‬ ‫ה"אמרידרךחיים"‬ ‫לדרוש ברבים דרשות ולהורות לעם בני ישראל‬ ‫ויצויין שמורי ורבי הרה"ק בעל‬ ‫יתקעו" היינו בה"ן אחת‪ ,‬כלומר הן לה' אלקיך וגו'‪" ,‬ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל"‬ ‫לך"‪ ,‬בפנימיות כמו שרואים עליהם בגלוי בחוץ‪ ,[...‬שעבודתם הק' שנתגלה לעיני הרואים‬ ‫וינתן )עי'‬ ‫שאלתךבחז"ל‬ ‫שמובא‬ ‫הרה"קמאמה"כ (אסתר ה‪ ,‬ו) "במשתה היין מה‬ ‫זי"ע‬ ‫מלעכאוויטש‬ ‫מרדכי‬ ‫רבי‬ ‫בעידן אביו‬ ‫חדוותא את‬ ‫מאת פני‬ ‫פעם‬ ‫הפורים‬ ‫בימי‬‫שאל‬‫אומר‬ ‫שלהם סגי במדה זו לבד של גדלות הבורא להתגבר על יצרם‪.‬‬ ‫טובא‪ ,‬אינו אף אחד ממאה מגודל עבודתם שיגעו בעבודת הבורא בסתר לבם ובהצנע לכת‪.‬‬ ‫דעתיהמכירים‬ ‫בדיחא שאין‬ ‫דור ודור‪,‬‬ ‫והיה‬‫ישועות‪,‬בכל‬ ‫מינינסתרים‬ ‫צדיקים‬ ‫כל‬ ‫בלא ל"ו‬ ‫לפעול‬ ‫מתקיים‬ ‫מסוגלים‬ ‫שמחה‬ ‫העולם‬ ‫זמן‬ ‫הזאת שאין‬ ‫שהוא‬ ‫סוכה מה‪):‬‬ ‫שבעת‬ ‫עוד ביאר רבינו ה"אמרי חיים" זי"ע בדרך זה‪ ,‬מה שאמרו ז"ל (תענית ה‪" ):‬יעקב אבינו לא מת"‪,‬‬ ‫אותם הצדיקי עליון כהמגיד הגדול היוצא מדבריו שאפשר להיות אף נמנה בין הל"ו צדיקים נסתרים אף שצדיק מפורסם‬ ‫שכלגדולות‪.‬‬ ‫ונמצאזכואם כן‬ ‫לישועות‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫ישועה אז‪,‬‬ ‫בעבודתםוביקשו‬ ‫העולםשהתעקשו‬ ‫וכל אלו‬ ‫דהכוונה שלא הצריך לבוא לבחינת "יזכיר לו יום המיתה"‪ ,‬והספיקה לו העצות של "תורה‬ ‫החברא הוא‪ ,‬כיון שצדקותו האמיתי וגודל שגב מדרגותיו המה נסתרים ונעלים מעין כל חי‪.‬‬ ‫מבארדיטשוב‬ ‫איש‬ ‫‪-‬‬ ‫לוי"‬ ‫מלאטש‬ ‫ה"קדושת‬ ‫"דער‬ ‫קארלינער‪,‬‬ ‫בתמיהה‪:‬‬ ‫אומר‬ ‫שלמה‬ ‫היה‬ ‫ר'‬ ‫זי"ע‬ ‫הרה"ק‬ ‫חיים"‬ ‫הק'‪,‬‬ ‫ה"אמרי‬ ‫ותלמידיו‬ ‫בעל‬ ‫ורביבער‬ ‫הרה"ק‬ ‫הרבי ר'‬ ‫ג‪ .‬מורי‬ ‫וקריאת שמע" שהם דברים המשמחים‪ ,‬להתגבר בכוחם על היצר הרע‪ .‬וכן פירש בזה מה‬ ‫קדישא ‪ -‬זאל מיר דערמאנען אז ס'איז דא א באשעפער אויפ'ן וועלט?!" – והיינו כמבואר שאיתא בזמר "אליהו הנביא" (בזמירות מוצאי שבת)‪" ,‬איש שלא טעם טעם מיתה וקבורה"‪,‬‬ ‫בדברי קדשו של ה"אגרא דכלה"‪ ,‬שמביא למאמר חז"ל "יצרו של אדם כו' נצחו מוטב ואם לאו שאליהו הנביא היה במדריגה נעלה עד מאוד‪ ,‬שמעולם לא היה חסר לו להשתמש בעצות של‬ ‫יזכיר לו כו'"‪ ,‬וכפירושו של ה"יערות דבש" שלכך מתחילים בתורה וקריאת שמע‪ ,‬כיון דאלו א "מיתה וקבורה" דהיינו יזכיר לו יום כו'‪ ,‬והספיק לו העצות המשמחות של תורה וקריאת שמע‬ ‫העצות עדיפי טפי כיון שאין בהם עצבות‪ .‬ועל דרך זה היה מפרש רבינו ה"אמרי חיים" זי"ע‬ ‫שהם עניני גדלות הבורא‪.‬‬ ‫הכתובים בפרשת בהעלותך (במדבר י‪ ,‬ב‪-‬ד)‪" ,‬עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו' ותקעו בהן ונועדו‬ ‫ד‪ .‬ידוע מה שהעיד הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז על ג' צדיקים שהוא הכירם שהיו בבחינת‬ ‫אליך כל העדה פתח אהל מועד‪ ,‬ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל"‪.‬‬ ‫אדם הראשון קודם החטא‪ :‬א) רבו הק' רבי נפתלי צבי מראפשיץ‪ ,‬ב) הרה"ק רבי קלונימוס‬ ‫וכה ביאר בקדשו בהקדם המובא בספה"ק "צמח צדיק" דמצינו ב' פעמים תיבת "הן" בכתובים‪,‬‬ ‫קלמן מקראקא בעל "מאור ושמש"‪ ,‬והג) הרה"ק רבי מאיר'ל מאפטא בעל "אור לשמים"‬ ‫כתוב אחד אומר (דברים י‪ ,‬יד) "הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים"‪ ,‬שרומז על גדלות הבורא‪,‬‬ ‫והיינו דרך השמחה‪ ,‬ובפסוק שני כתוב (שם לא‪ ,‬יד) "הן קרבו ימיך למות"‪ ,‬שרומז על שפלות זכותם יגן עלינו‪ .‬ומובא עוד מצדיקים שהעידו על הרה"ק מהר"ש מבעלזא זי"ע שהיה הוא‬ ‫עצמו‪ .‬ורמז הכתוב שמשה יעשה "שני חצוצרות וגו' "‪ ,‬היינו שני אופנים להלחם עם היצר הצר ואשתו הצדקת מרת מלכה ע"ה בבחינת אדם וחוה קודם החטא‪.‬‬ ‫הצורר‪ ,‬ודרך אחד מועיל אף לפשוטי עם שאין יודעים את התורה‪ ,‬שיתעוררו להיטיב דרכיהם עוד מסופר על הרה"ק רבי אייזיק'ל מקאלוב זי"ע שהיה אדם חלוש עד מאוד והיה לו מחלה‬ ‫על ידי הזכרת יום המות‪ ,‬אך התלמידי חכמים "ראשי אלפי ישראל" להם לא חסר לבוא למדת בעורו עד כדי שלא היה יכול לסבול בגדים‪ ,‬ואפילו בעת שהיה לבוש הוכרחו להלבישו בגדים‬ ‫"יזכיר לו כו' "‪ ,‬שיש בזה חסרון גדול שיוכל להביא את האדם לידי עצבות‪ .‬ובאמת אף באדם קלים שעשו מנייר‪ ,‬ולפעמים אף זאת לא היה ביכולתו לסבול‪ .‬פעם אחת בעת גודל חלישותו‬ ‫כשלא היה יכול להיות עם מלבושים‪ ,‬נכנס אליו אחד מגדולי תלמידיו (כמדומה שהיה זה [בנו‬ ‫אחד ישנם מצבים שונים וכמובא בספה"ק‪ ,‬ולפעמים האדם נמצא במוחין דגדלות ובהרחבת‬ ‫הדעת‪ ,‬ואז מספיק להתגבר על היצר עם גדלות הבורא‪ ,‬ואם ח"ו הוא במצב ירידה בבחינת חורגו] הרה"ק רבי שאול אב"ד קאליב זי"ע – וכמובן שלא נתנו במצבו זה לכל אחד להיכנס אליו)‪ ,‬ושאל לו הרה"ק‬ ‫קטנות המוחין ואין מועיל לו להתגבר על יצרו עם תורה וקר"ש שהם עניני שמחה וגדלות מהרי"א מקאליב "וויאזשוי זשעה איך אויס?" [‪-‬איך הנני נראה?]‪ ,‬והשיב לו תלמידו "אזוי ווי‬ ‫הבורא‪ ,‬בעל כרחך ובאין ברירה ישתמש בעצה של "הן קרבו ימיך למות"‪ ,‬שהוא יזכיר לו יום אדם [הראשון] קודם החטא"‪ ,‬ואמר לו הרה"ק "אזשוי זשאלסטו לעבן" [‪-‬כן תחיה אתה]‪ ,‬והיה‬ ‫לתלמיד זה אריכות ימים מופלגת [וכנראה שזאת נסבב לו מן השמים לזה התלמיד כדי שיזכה לזקנה‬ ‫המיתה‪ ,‬שפלות עצמו‪.‬‬ ‫וזאת רמזה לנו התורה הק'‪" ,‬ותקעו בהן" ‪ -‬אותיות ב' ה"ן ‪ -‬הן לה' אלקיך וגו' והן קרבו ימיך וגו'‪ ,‬מופלגת]‪.‬‬ ‫ב‬ ‫‪9‬‬ ‫אבן ישראל‬ ‫ליקוטי עניינים מחיי קדוש ישראל מויזניץ זי"ע‬ ‫כפי שנאמרו על ידי מורנו הרב זצ"ל‬ ‫פרק י"ז – יחל ישראל (ג)‬ ‫את התיבות 'המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים'‪ ,‬ואריך בנעימה‬ ‫יהא זהיר ב(זמן)תפילת המנחה‬ ‫בתיבת 'ובריותיו' כפי הנוסח המקובל בבית ויזניץ‪ ,‬ותנועתו זו של‬ ‫רבינו האהבת ישראל זי"ע היה זהיר ביותר להתפלל תפילת מנחה‬ ‫רבינו האהבת ישראל זי"ע נחקקה בעצמותיו‪ ,‬כשלאורך שנות‬ ‫בעוד היום גדול‪ ,‬ולא עם דמדומי חמה‪.‬‬ ‫המלחמה הנוראה‪ ,‬התחזק בהעלותו את זכרון תנועתו זו של רבינו‬ ‫את דבריו היה סומך בדברי חכמינו ז"ל (ברכות ו‪" :):‬לעולם יהא‬ ‫האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬בכוחה הצליח לעבור את מאורעות המלחמה‬ ‫אדם זהיר בתפילת המנחה‪ ,‬שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת‬ ‫מתוך שלוות הנפש‪.‬‬ ‫המנחה"‪ ,‬וביאר הכוונה‪ ,‬כי יהיה האדם זהיר להתפלל תפילת מנחה‬ ‫נסיעתו זאת הייתה על ידי שחותנו שהיה השוחט באויוואר נשא‬ ‫מבעוד יום‪ ,‬כי אף אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה שהתפללו‬ ‫בזיווג שני את בתו של החסיד המפורסם רבי מרדכי חנא פוקס זצ"ל‪,‬‬ ‫בזמנה‪ ,‬בעוד היום גדול‪.‬‬ ‫אשר כמעט ולא היה נוסע מחצר קדשו של רבינו האהבת ישראל זי"ע‪,‬‬ ‫*‬ ‫אמנם כאשר נסע רבינו האהבת ישראל זי"ע לקארלסבאד‪ ,‬הגיע רבי‬ ‫סיפר הגה"צ רבי אהרן צבי בריסק זצ"ל אב"ד טשעקא‪ ,‬כי פעם‬ ‫מרדכי חנא זצ"ל לבקר את בתו באויוואר‪ ,‬אז ראה אותו רבי אברהם‬ ‫אחת נכנס אל רבינו האהבת ישראל זי"ע באמצע היום‪ ,‬ושאל אותו‬ ‫זצ"ל‪ ,‬וכשנוכח לראות בגודל מעלת רבי מרדכי חנא זצ"ל‪ ,‬התפעל‬ ‫רבינו האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬אם כבר התפלל מנחה‪ .‬משהשיב בחיוב‪,‬‬ ‫הימנו ביותר‪ ,‬ועל כן החליט כי רבי שיש לו חסידים כמוהו‪ ,‬מוכרח הוא‬ ‫נענה רבינו האהבת ישראל זי"ע ואמר‪ ,‬אזוי זענט איהר אזא פראסטע‬ ‫להיות אצלו‪ ,‬ואז נסע להסתופף בצל רבינו האהבת ישראל זי"ע על‬ ‫יוד ווי מיך (‪-‬כלום הינכם יהודי מגושם כמוני‪ ,‬כדרכו שהיה מדבר על‬ ‫שבת קודש‪ ,‬בה שמע כאמור את תפילתו של רבינו האהבת ישראל‬ ‫עצמו בלשונות גנאי)‪ ,‬והוסיף ואמר‪ ,‬כי כיום כל מי שרוצה להיקרא‬ ‫זי"ע‪.‬‬ ‫'רבי' ולהיחשב בעיני האנשים‪ ,‬מאחר להתפלל תפילת מנחה‪.‬‬ ‫*‬ ‫הדבר היה חידוש גדול‪ ,‬שכן רבינו האהבת ישראל זי"ע זהיר היה‬ ‫אמירת התהלים‬ ‫בלשונו שלא לדבר על הזולת‪ ,‬ובוודאי שלא לגנות אחרים או לצערם‬ ‫רבינו האהבת ישראל זי"ע היה שופך את נפשו בנעימה מיוחדת‬ ‫באונאת דברים‪ ,‬אך בכל זאת כלפי עניין זה של תפילת מנחה בזמנה‪,‬‬ ‫בעת אמירת פרקי תהלים‪ ,‬וכן העיד הרה"ק רבי יצחק ישעיה‬ ‫שהדבר היה נוגע בנפשו‪ ,‬יצא רבינו האהבת ישראל זי"ע מגדרו בכדי‬ ‫מטשעחויב זי"ע הי"ד‪ ,‬כי כאשר שומעים את רבינו האהבת ישראל‬ ‫להורות דרך לרבים להקפיד ביותר על הדבר‪.‬‬ ‫זי"ע אומר תהלים‪ ,‬קען מען אויסגיין פאר זיסקייט‪ ,‬שיכולים לבוא עד‬ ‫*‬ ‫בשמחת נישואי הרה"ק רבי ברוך ה'מקור ברוך' מסערט ויזניץ זי"ע‬ ‫לכלות הנפש מרוב מתיקות ונעימות‪.‬‬ ‫בנו של רבינו האהבת ישראל זי"ע עם בת הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫בימי מלחמת העולם הראשונה הגיע הרה"ק רבי יששכר בעריש‬ ‫שהתקיימה בבעלזא‪ ,‬אמר הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע לרבינו האהבת‬ ‫מזידיטשויב זי"ע בעל 'מלבוש לשבת ויום טוב' לגרויסווארדיין למשך‬ ‫ישראל זי"ע‪ ,‬כי יראה למהר להתפלל מנחה בזמן‪ ,‬כי החתן והכלה‬ ‫כמה שנים‪ ,‬כשלאחר מכן עבר להתגורר במונקאטש‪ .‬באותה תקופה‬ ‫שרויים בתענית ואינו רוצה לעכבם מלאכול‪ .‬השיב רבינו האהבת ישראל‬ ‫שמע פעם את רבינו האהבת ישראל זי"ע אומר תהלים‪ ,‬ועל כן הגיב‬ ‫זי"ע ואמר‪ ,‬כי מצידו לא יהיה כל מניעה בדבר‪ ,‬ואכן התפלל תפילת‬ ‫ואמר לרבינו האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬ויז'ניצער רבי‪ ,‬איהר זאגט שיין‬ ‫מנחה כדרכו בעוד היום גדול‪ ,‬ואילו הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע על‬ ‫תהלים‪ ,‬הינכם אומרים יפה את פרקי התהלים‪ .‬השיב רבינו האהבת‬ ‫אך שמיהר להתפלל ככל האפשר‪ ,‬עדיין התפלל תפילת מנחה לאחר‬ ‫ישראל זי"ע ואמר‪ ,‬זידיטשויבער רבי‪ ,‬איהר הערט שיין תהלים‪ ,‬הינכם‬ ‫השקיעה‪ .‬פנה רבינו האהבת ישראל זי"ע ואמר לו‪ ,‬מחותן‪ ,‬כשאתם‬ ‫יודעים להקשיב טוב לאמירת תהלים‪.‬‬ ‫מתפללים מנחה‪ ,‬יודע הנני שאפשר כבר להתפלל מעריב‪...‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬שעל אף שגם יהודים פשוטים היו מתעוררים מקול‬ ‫*‬ ‫אמירת התהלים על ידי רבינו האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬מכל מקום אינו‬ ‫שמעתי מבעל המעשה‪ ,‬אשר פעם אחת הגיע להתפלל תפילת‬ ‫דומה שמיעת היהודי הפשוט לשמיעת הצדיק‪ ,‬ועל כן הרגיש רבינו‬ ‫מנחה זמן ניכר לאחר שקיעת החמה‪ ,‬ומאחר ולא רצה להתפלל בבית‬ ‫האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬כי הרה"ק רבי יששכר בעריש מזידיטשויב זי"ע‬ ‫המדרש ביחידות‪ ,‬נעמד להתפלל תפילת מנחה במעבר שבין בית‬ ‫השכיל לשמוע אל נכון את אמירת התהלים‪.‬‬ ‫רבינו האהבת ישראל זי"ע לבין בית המדרש‪ ,‬בו עמדו כיורים רבים‬ ‫כך היה גם כאשר שהו הגה"צ רבי יוסף צבי דושינסקיא אב"ד‬ ‫לנטילת ידיים לצורך המתפללים‪.‬‬ ‫חוסט זצ"ל והגה"צ רבי יהושע בוקסבוים אב"ד גאלאנטא זצ"ל הי"ד‬ ‫בעודו עומד ומתפלל תפילת שמונה עשרה הבחין בו רבינו האהבת‬ ‫בקארלסבאד‪ ,‬ושמעו את אמירת התהלים של רבינו האהבת ישראל‬ ‫ישראל זי"ע‪ ,‬אשר הסתכל תחילה בפניו‪ ,‬ולאחר מכן הביט מבעד‬ ‫זי"ע‪ ,‬נענה הגה"צ רבי יהושע בוקסבוים זצ"ל הי"ד ואמר‪ ,‬כי לדעתו‬ ‫לחלון‪ ,‬וכשראה את חשכת הלילה‪ ,‬הפטיר בבדיחות הדעת‪ ,‬אה‪ ,‬כבר‬ ‫נהנה דוד המלך עד מאד מאמירת תהלים זו של רבינו האהבת ישראל‬ ‫יכולים להתפלל תפילת מנחה‪.‬‬ ‫זי"ע‪ .‬הגיב הגה"צ רבי יוסף צבי דושינסקיא זצ"ל‪ ,‬כי אף הוא הרהר כן‬ ‫*‬ ‫שנהנה דוד המלך ביותר למשמע אמירת תהלים זו‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי אברהם שלמה כ"ץ אב"ד ריסקאווע זצ"ל סיפר‪ ,‬ששמע‬ ‫מרבינו האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬איך שפעם אחת היה לו וויכוח עם מחותנו‬ ‫גם הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זי"ע הפליג ביותר את אמירת‬ ‫הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ ,‬אודות מנהגו לאחר תפילת מנחה עד‬ ‫התהלים של רבינו האהבת ישראל זי"ע‪ ,‬וכאשר נסעה אמו של החסיד‬ ‫לשעה מאוחרת‪ ,‬והביא לו הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע ראיה מדברי‬ ‫רבי ליפא לעפקאוויטש ז"ל לקארלסבאד לצרכי רפואה‪ ,‬שלח אותה‬ ‫הזוהר הקדוש‪ ,‬אכן רבינו האהבת ישראל זי"ע אמר שהוא חפץ שיביא‬ ‫הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זי"ע‪ ,‬שתלך לשמוע את אמירת התהלים‬ ‫לו ראיה והוכחה מתורת הנגלה‪ ,‬וסיים רבינו האהבת ישראל זי"ע‬ ‫של רבינו האהבת ישראל זי"ע‪.‬‬ ‫ואמר‪ ,‬כי הוא לא הצליח לשנות את דעתו בהוכחתו זו‪.‬‬ ‫כך גם הרה"ק רבי משה ה'ברך משה' מסאטמאר זי"ע העיד‪ ,‬כי‬ ‫*‬ ‫גיסתו [אשת אחיו הרה"צ רבי זלמן לייב טייטלבוים זצ"ל הי"ד] בת‬ ‫הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זי"ע הייתה 'חסידת ויזניץ' בלב ונפש‪,‬‬ ‫המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים‬ ‫אחר ששמעה את אמירת התהלים של רבינו האהבת ישראל זי"ע‬ ‫שמעתי מהגאון החסיד רבי אברהם בערגער זצ"ל‪ ,‬כי פעם אחת‬ ‫בקארלסבאד‪ ,‬שאמרו כבן המתחטא לפני אביו‪.‬‬ ‫שמע את רבינו האהבת ישראל זי"ע אומר בתפילתו ביום השבת‬ ‫ג‬ ‫‪10‬‬ ‫מעשה אפד‬ ‫שיחות מלוה מלכה ממורינו הרב זי"ע‬ ‫זי"ע לעניין הנהגתו בפועל‪" :‬לא אכחד שלא היה לי הסכם‬ ‫משמים שיתאספו חסידים אלי‪ ,‬פעם אחת פחד לבי מיוהרא‬ ‫הרה"ק רבי דוב בער האדמו"ר‬ ‫סגרתי דלת למנוע מלבוא אלי אחר שולחן רבינו גיסי זכר צדיק‬ ‫האמצעי מליובאוויטש זי"ע‬ ‫לברכה‪ ,‬בא אלי למחר תלמיד חכם ירא שמים גדול הוכיחני‪,‬‬ ‫יו"ד ט' כסלו תקפ"ח‬ ‫שיש הקפדה בשמים שהיו רגילים י' יהודים להתאסף שכינה‬ ‫א) פעם אחת ישב הרה"ק בעל התניא זי"ע בעליית הגג‪,‬‬ ‫שורה‪ ,‬ואולי יקח אחד מוסר ללבו‪ ,‬על כן לא יכולתי למנוע גם‬ ‫כשבנו הרה"ק רבי דובער זי"ע ישב בבית והתעמק במחשבותיו‬ ‫אחרי פטירתו זכר צדיק לברכה"‪.‬‬ ‫בענייני חסידות‪ .‬תוך כדי נפל אחד מילדיו של הרה"ק רבי דובער‬ ‫וכפל הדברים שנית (צוואה ו')‪" :‬לא אכחד שלא היה לי שום‬ ‫זי"ע מן העריסה‪ ,‬כשהרה"ק רבי דובער זי"ע לא הבחין כלל בדבר‪,‬‬ ‫גילוי הסכם משמים שיתאספו אצלי‪ ,‬רק כמו שהיו רגילים‬ ‫לגודל אשר עמקו מחשבותיו לא הבחין כלל בבכיות הילד‪.‬‬ ‫החסידים אנשי שלומנו לבוא אלי אחר שולחן רבינו גיסי זכר‬ ‫הרה"ק בעל התניא זי"ע שמע את בכי הילד‪ ,‬על כן ירד‬ ‫צדיק לברכה‪ ,‬דאגתי מחשש יוהרא‪ ,‬סגרתי דלתי פעם אחת‪,‬‬ ‫מהקומה העליונה לבדוק את אשר נעשה‪ ,‬ותחילה השיב את‬ ‫למחר בא אלי תלמיד חכם ירא שמים גדול‪ ,‬צעק אלי פן יותר‬ ‫רוחו של הילד‪ ,‬לאחר מכן אמר הרה"ק בעל התניא זי"ע לבנו‬ ‫הקפדה על מניעתם‪ ,‬כל בי עשרה שכינתא שריא‪ ,‬והזהירני שלא‬ ‫הרה"ק רבי דובער זי"ע‪ ,‬כי אין זה מעלה גדולה להתעמק‬ ‫לשנות‪ ,‬על כן לא מנעתי גם אחר פטירתו מלבוא‪ ,‬אולי יהיה למי‬ ‫בלימוד‪ ,‬עד שאין האדם משים את לבבו למתרחש סביבו‪ ,‬כי‬ ‫טובה כו'"‪.‬‬ ‫עבודת האדם היא שתהיה מחשבתו בשמי מרומים‪ ,‬על אף‬ ‫שיהיה בפועל בעולם הזה‪ ,‬ויבחין בכל אשר נעשה סביבו‪.‬‬ ‫ב) שמעתי מהרב החסיד הישיש רבי מרדכי שרצקי ז"ל‪,‬‬ ‫ששמע מהרה"ק רבי פנחס מנחם זי"ע‪ ,‬כי בסעודה שלישית‬ ‫ב) הרה"ק רבי מנחם מענדל בעל הצמח צדק זי"ע שהיה‬ ‫היה מורה לאחד מן הקהל שהיה חל יום הילולת אביו בשבוע‬ ‫חתנו של הרה"ק רבי דובער זי"ע אמר‪ ,‬כי אם היו מחתכים‬ ‫שלאחר מכן‪ ,‬שיברך על הכוס‪ ,‬באמרו כי לברך על הכוס עם‬ ‫בבשר חותנו הרה"ק רבי דובער זי"ע‪ ,‬לא היה יוצא ממנו דם‪,‬‬ ‫אמירת 'אלוקנו' הוא עלייה גדולה לנשמה‪.‬‬ ‫אלא חסידות הייתה נוטפת ממנו‪...‬‬ ‫ג) הגה"ק האבני נזר זי"ע העריך מאד את הרה"ק רבי פנחס‬ ‫ג) הרה"ק רבי דובער זי"ע כתב באחד מאגרותיו לחתנו‬ ‫מנחם זי"ע‪ ,‬ומסופר‪ ,‬כי פעם אחת אמר לבנו הרה"ק רבי שמואל‬ ‫הרה"ק הצמח צדק זי"ע (אגרות קודש האדמו"ר האמצעי אגרת‬ ‫ה'שם משמואל' מסאכטשוב זי"ע‪ ,‬האם מבין הינך איזה עובד ה'‬ ‫נ"ז)‪" :‬בפוזנא הייתי אצל הגאון הישיש רבי עקיבא וכינוי שמו‬ ‫'איגר'‪ ,‬והוא איש תם וישר ולא ידע בענייני דהאי עלמא כלום‪,‬‬ ‫הוא הפילצער רבי‪.‬‬ ‫מלובש בזופעצע פשוט ושטריימל של עלקע כו'‪ ,‬וקיבל אותנו‬ ‫ד) הרה"ק רבי פנחס מנחם זי"ע ערך שבע צוואות במשוך‬ ‫בכבוד גדול ובביטול גדול‪ ,‬כי עניו ושפל ופשטן הוא עם כל‬ ‫השנים‪ ,‬כאשר המה נמצאו בכתובים ונדפסו בסוף ספרו שפתי‬ ‫אדם"‪.‬‬ ‫צדיק על חומש בראשית‪ ,‬והדברים מסמרי שיער‪ ,‬לראות גודל‬ ‫שברון רוחו וענוותנותו המופלגה‪ ,‬הניכרת לאורך כל הצוואות‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי פנחס מנחם אלעזר‬ ‫בין הדברים החוזרים ונשנים לאורך צוואתו‪ ,‬הינם בקשתו‬ ‫ה'שפתי צדיק' מפילץ זי"ע‬ ‫מהחסידים שימחלו לו על כך שנתנו לו עבור פדיון חפצים‬ ‫יו"ד י' כסלו תרפ"א‬ ‫שונים‪ ,‬בעוד שאין בו מאומה‪ ,‬וכלל לא דימה בנפשו שיבואו‬ ‫א) הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ זי"ע היה בן הרה"צ רבי‬ ‫לבקש ממנו להיוושע בישועות‪ ,‬רק חשב שיבואו אצלו לשמוע‬ ‫בנימין אליעזר יוסטמאן זצ"ל חתנו של הרה"ק החידושי הרי"ם‬ ‫בלימודים דברי מוסר מה ששמע מזקינו הרה"ק החידושי הרי"ם‬ ‫מגור זי"ע‪ ,‬ובנוסף לכך נלקח כחתן על ידי הרה"ק רבי אברהם‬ ‫זי"ע וגיסו הרה"ק השפת אמת זי"ע‪ ,‬על כן הוא מבקש את‬ ‫מרדכי זי"ע בנו של הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע‪ ,‬כך שהיה גיסו‬ ‫מחילתם‪.‬‬ ‫של הרה"ק השפת אמת מגור זי"ע‪.‬‬ ‫כך גם מזהיר שוב ושוב אודות חובת תפילה בציבור‪ ,‬כי בחצר‬ ‫אחר הסתלקות הרה"ק השפת אמת מגור זי"ע‪ ,‬ביקשו‬ ‫גור היו חסידים רבים בני עלייה שהתכוננו לתפילתם שעות‬ ‫החסידים שהתגוררו בפילץ לקבלו כמנהיג לראשם‪ ,‬מאחר‬ ‫ארוכות‪ ,‬ועל כן היו מתפללים ביחידות‪ ,‬אמנם הוא מאריך לבאר‬ ‫ומרחק רב היה בין פילץ לגור‪ ,‬אך הרה"ק רבי פנחס מנחם זי"ע‬ ‫כי אין זו הנהגה הראויה לכל אחד ואחד‪ ,‬וכי צריכים כל אחד‬ ‫התנגד לכך בתוקף‪ ,‬כשלא היה ברצונו כלל לקבל על עצמו את‬ ‫ואחד להתנהג בדרך טובים ולהתפלל בציבור‪.‬‬ ‫עול ההנהגה‪.‬‬ ‫דבר חידוש מזכיר הוא בכמה צוואות‪ ,‬כי ברצונו לעלות לארץ‬ ‫גם אחר שהפציר בו ש"ב הגה"צ רבי אברהם חיים ראובן‬ ‫ראטענבערג זצ"ל אב"ד ואדילסוב בעל תשובות 'שפתי אברהם'‬ ‫ישראל‪ ,‬וזאת בכדי לזכות לכפרה על חטאיו‪ ,‬שמא על ידי זה‬ ‫[היה בן הרב יעקב יוסף ראטענבערג ז"ל אחיו של הרה"ק‬ ‫יתוקן בשלימות הנרצה‪.‬‬ ‫החידושי הרי"ם מגור זי"ע] לקרב את החסידים‪ ,‬שלח הרה"ק‬ ‫עוד הוא מזכיר בצוואתו כי למד את הספר 'שערי קדושה'‬ ‫רבי פנחס מנחם זי"ע אגרת תשובה‪ ,‬בו הוא כותב‪" :‬שמעתי כמה‬ ‫למהרח"ו עם זקינו הרה"ק החידושי הרי"ם זי"ע‪ ,‬ואמר לו הרה"ק‬ ‫פעמים מפי זקיני קודש הקדשים זכרונו לברכה‪ ,‬כשיש נגיעה‬ ‫החידושי הרי"ם זי"ע‪ ,‬כי בספר זה נמצאים דברים עבור כל‬ ‫בעניין זה‪ ,‬הרבי עם החסידים ועם הי"ב חלות בשאול תחתית‬ ‫היהודים‪ ,‬מקטן ועד גדול‪ ,‬ואף לבעלי רוח הקודש‪.‬‬ ‫רחמנא ליצלן"‪.‬‬ ‫זי"ע ועכי"א‬ ‫באחד הצוואות (צוואה ב') מתייחס הרה"ק רבי פנחס מנחם‬ ‫כל הזכויות שמורות – אין להעתיק שום חלק ללא אישור מפורש מהמערכת ©‬ ‫ד‬ ‫‪11‬‬ ‫גליון פ"א · פרשת תולדות · ד' כסלו תשפ"ז‬ ‫בפתח ההיכל‬ ‫פנינים מתורת רבינו‬ ‫· ערוכים בשפה ברורה לשולחן השבת ·‬ ‫בהתקדשות האדם – כל כליו ובגדיו‬ ‫מיראת שמים בלא יגיע כפו (ברכות ח‪ .‬וע"ש בפני יהושע שגם‬ ‫יצחק נענה מפני שהתפלל בעד אשתו ולא בעד עצמו‬ ‫מתעלים עמו‬ ‫הוא פירש דגדול הנהנה מיגיע כפו היינו ירא שמים הנהנה מגיע כפו)‪,‬‬ ‫על כן אהבו יצחק לעשו‪ .‬וזהו כי ציד בפיו‪ ,‬כלומר בפיו‬ ‫וַ ּי ְֶע ַּתר יִצְ ָחק לַ ה' לְ נֹכַ ח ִא ׁ ְש ּתוֹ ִּכי ֲע ָק ָרה ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר לוֹ ה' (כה‪,‬‬ ‫רבינו מבאר בפרשתן (חת"ס עמ' קכה) איך היה יכול‬ ‫יעקב אבינו‪ ,‬חותם האמת [כמאה"כ (מיכה ז‪ ,‬כ) תתן אמת‬ ‫של עשו (רש"י)‪ ,‬פירוש שעושה צידו לפי עצמו‪ ,‬ואינה‬ ‫כא)‪.‬‬ ‫ליעקב]‪ ,‬להוציא מפיו דברי מרמה לאמר 'אנכי עשו‬ ‫(על התורה עמוד קח)‬ ‫נהנה משל אחרים‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫נראה לי כי יצחק לא היה צריך להתפלל על עצמו‪,‬‬ ‫בכורך'‪ ,‬והוא לכאו' פליאה רבה‪ .‬וכותב רבינו על פי‬ ‫שהרי כבר נאמר לאברהם אבינו ע"ה (שם כא‪ ,‬כב) 'כי‬ ‫משמעות דברי הירושלמי (מועד קטן פ"ג ה"א) דבמלבושי‬ ‫התנהגות פלאית מביא אהבה‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע'‪ ,‬ועל כרחך יהיה לו זרע‪ ,‬רק 'ויעתר‬ ‫האדם נאצל מקדושת רוממות הלובש‪ ,‬וח"ו להיפך‪.‬‬ ‫יצחק לנוכח אשתו' משום כי עקרה היא‪ ,‬ולא הוא‪,‬‬ ‫"משמע בירושלמי ריש פרק ואלו מגלחין דמלבושיו‬ ‫וַ ּי ֱֶא ַהב יִצְ ָחק ֶאת ֵע ָׂשו וגו' וְ ִרבְ ָקה א ֶֹהבֶ ת ֶאת י ֲַעקֹב (כה‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫ובאמת משום הכי ויעתר לו ה'‪ ,‬כי המתפלל על חבירו‬ ‫של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש‪ ,‬והיא הדין‬ ‫י"ל בטבע הענין מה שיצחק אהב את עשו ורבקה אהבה‬ ‫הוא נענה תחלה‪.‬‬ ‫בהיפוך‪ ,‬והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו הרוח‬ ‫את יעקב‪ ,‬כי היה לפלא בעיני יצחק שלא ראה בבית‬ ‫לטוב ולמוטב‪ ,‬בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו‪."...‬‬ ‫(מכתי"ק‪ ,‬ונשמט מהספר עה"ת‪ ,‬נדפס בקו' אוצרות הסופר חט"ו עמו' י"ב‪,‬‬ ‫אביו נער קטן המתחזק והולך השדה לצוד ציד‪ ,‬והוא‬ ‫ומשם נעתק לספר חת"ס מאמרים חדשים)‬ ‫ואמרו שם דרבי שמעון ברבי זכה לדעה יתירה על ידי‬ ‫היה סבור שגם צדיק הוא‪ ,‬אם כן היה בעיניו לפלא‬ ‫ש'מקלו של רבי מאיר היתה בידו ומלמדתו דעת'‪.‬‬ ‫ויאהבהו‪ ,‬מה שאין כן מעשי יעקב לא היה לפלא בעיניו‪,‬‬ ‫בין בימי נחת בין בימי קושי יש לאחוז‬ ‫ומעתה‪" :‬לפי שעה כשבא יעקב איש תם לרמאות‬ ‫כי כן אורחות כל בית אבותיו מעולם לישב באהלי‬ ‫הן בלימוד העיון והן בחזרה‬ ‫אביו והוא לא יכול להוציא דבר מפיו שאינו כולו אמת‪,‬‬ ‫תורה‪ .‬וההיפך ברבקה‪ ,‬שהיה לפלא מה שלא הורגלה‬ ‫אך צורך שעה היה‪ ,‬על כן הלבישתו אמו בגדי החמודות‬ ‫בבית אביה נער קטן יושב אהל בית המדרש מעוטף‬ ‫ׁ ְשנֵ י גוֹ יִם ְ ּבבִ ְטנֵ ְך (בראשית כה‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫כדי שלפי שעה יאציל עליו מבגדי עשו אותה מדה לבוא‬ ‫בציצית ומעוטר בתפילין כיעקב‪ ,‬על כן אהבה אותו‪,‬‬ ‫במרמה‪"...‬‬ ‫פרש"י אלו אנטונינוס ורבי ולא שלא פסקו מעל‬ ‫אבל כעין עשו כבר ראתה אחיה לבן ומשפחתו‪.‬‬ ‫ולזה דייקו ואמרו 'בגדי עשו החמודות'‪ ,‬והיינו‬ ‫שלחנם לא צנון ולא חזרת‪ ,‬לא בימות החמה ולא בימות‬ ‫(על התורה עמוד ק"ט)‬ ‫הגשמים‪.‬‬ ‫שהשראת טומאת עשיו שרתה על הבגד‪ ,‬והיות ועשו‬ ‫היה לקוי בלאו ד'לא תחמוד אשת רעך וגו''‪ ,‬על כן‬ ‫יראה שהיא מליצה נאה‪ ,‬היות האדם בימי הרווחתו נח‬ ‫חל טומאה זו על הבגד ונקרא שמה בגדיו 'החמודות'‪.‬‬ ‫יעקב רצה לקבל לעבודת ה' את הבערה שעשו בער לתאות גופו‬ ‫לו ללמוד בעיון וחריפות יותר על מה שיחזור בלימודו‬ ‫[וביאר רבינו בזה מאין בא לעשיו מידה מרובה זו בכיבוד אביו‪,‬‬ ‫ֹאמר י ֲַעקֹב ִמכְ ָרה כַ ּיוֹ ם ֶאת ְ ּבכ ָֹר ְת ָך לִ י (כה‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫לחזור על הישנות‪ ,‬וההפך בימים שאין לו בהם חפץ‪,‬‬ ‫דברש"י בשיר השירים (ד‪ ,‬ה) אי' דשני הלוחות מכוונים זה כנגד זה‪,‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫הם ימי הזקנה‪ ,‬כי אז להפיג פחדו יחזור על מה שלמד‬ ‫והיות וכבד את אביך שבלוח הראשון מכוון נגד לא תחמוד שבלוח‬ ‫להבין מהו "כיום"‪ ,‬שמעתי ממ"ו הגאון בעל הפלאה נ"י‬ ‫כבר‪ ,‬ולא יטריח עצמו לעיין בעומק וחריפות‪ .‬אבל לא‬ ‫השני‪ ,‬על כן היה בו קצת ניצוץ קדושה דכבד את אביך]‪.‬‬ ‫פירושו‪ ,‬שרצה יעקב שיהיה כחו חזק ואמיץ לעבודת‬ ‫זה הדרך אשר בחר בו ה'‪ ,‬כי אם בכל עת וזמן יהיה‬ ‫וכעי"ז כתב רבינו (חת"ס עמ' מב) עה"פ סוף פרשת לך‬ ‫ה' כמו שהיה בוער אש תאות עשו באותו היום‪ ,‬וכמו‬ ‫שוה לטובה לאחוז בזה וגם מזה אל ינח ידו‪ .‬וזה היה‬ ‫לך (יז‪ ,‬כז)‪ ,‬לאחר שנימול אברהם אבינו בעצמו‪' ,‬וכל‬ ‫שאמרו חז"ל (ב"ב טז‪ ):‬שבאותו היום עבר עשו חמשה‬ ‫רבי שבין בימות החמה המתואר לימי עונג ונחת‪ ,‬ובין‬ ‫אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו'‪,‬‬ ‫עברות‪ ,‬ולזה ביקש יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬מכרה 'כיום' את‬ ‫בימות הגשמים שהם ימי יסורים וצער‪ ,‬בשני הזמנים‬ ‫וביאר רבינו‪ ,‬דהיינו שכל מקנה כספו של אברהם וכל‬ ‫בכורתך לי‪ ,‬כלומר שיקבל לעבודת ה' את אותו הכח‬ ‫הללו בשוה לא פסק מעל שולחן ישיבתו 'לא צנון'‬ ‫קניניו‪ ,‬הכל נתעלה עמו יחד לאחר שנימול ונתקדש‬ ‫ובעירת האש שהיה לו לעבירה‪.‬‬ ‫שהוא חריף 'ולא חזרת' לחזור על לימודו‪( .‬מחידושי אגדה‬ ‫בקדושת המילה‪" .‬בהיות האנשים קדושים ואז תתקדש‬ ‫(חידושי חת"ס עמ"ס נדה כד‪ :‬ד"ה תני')‬ ‫מימי חורפו דמרן ז"ל)‪.‬‬ ‫גם כל מאודם ומקנה בהמתם עמם‪ ,‬ואל תתמה שהרי‬ ‫כלי נכרים צריכים טבילה בהכנסם לקדושת ישראל‪"...‬‬ ‫(דרשות דף ת"ה טור ג')‬ ‫[ויעוי' בשו"ת לחם שלמה (יו"ד ח"א סי' כז) דהשם משמואל (פרשת‬ ‫הצדיקים אף המגיע להם מן הדין מבקשים רק במתנת חנם‬ ‫מטות) כתב בשם האבנ"ז דמטעם זה גר שנתגייר אינו צריך לטבול‬ ‫יצחק אהב את עשו מפני שנהנה מיגיע כפיו ואינו נהנה‬ ‫את כליו‪ ,‬שכשהוא עצמו נתעלה לקדושת ישראל נתעלו כליו עמו‬ ‫קוּם נָ א ׁ ְשבָ ה וְ ָאכְ לָ ה ִמ ֵ ּצ ִידי (כז‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫משל אחרים‬ ‫ויצאו מן הטומאה]‪.‬‬ ‫ועשו אמר (פסוק לא) יקום אבי ולא אמר נא בלשון‬ ‫תחנונים‪ ,‬כי היה חושב שבא לו מן הדין ולכן אינו צריך‬ ‫וַ ּי ֱֶא ַהב יִצְ ָחק ֶאת ֵע ָׂשו ִּכי צַ יִד ְ ּב ִפיו (כה‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫עוד ביאר בזה רבינו בהפטרת חיי שרה (עמ' צז) את‬ ‫הפסוק 'ויהי כי זקן דוד ויכסהו בבגדים ולא יחם לו'‪,‬‬ ‫להתחנן‪ ,‬אך יעקב כדרכן של צדיקים אפילו מה שבא‬ ‫יראה כי סברתו של יצחק לאהוב את עשיו‪ ,‬מפני שחשב‬ ‫דהטעם הוא כי לא ייחס דוד חשיבות בבגדיו‪ .‬וזה גם‬ ‫להם מן הדין אינם מבקשים אלא מתנת חנם‪ ,‬כפירוש‬ ‫שעשו הוא צדיק‪ ,‬אם כן אע"פ כי יעקב יושב אהלים‬ ‫הטעם שקצץ את כנף מעיל שאול (שמואל א' פרק כד) אף‬ ‫רש"י פרשת ואתחנן (דברים ג‪ ,‬כג)‪ ,‬על כן אמר קום 'נא'‬ ‫יותר מעשו‪ ,‬מכל מקום סבירא ליה ליצחק כי עשו עשה‬ ‫שמעולם חרד מנגוע משאול משיח ה' אף בקצה קצהו‪,‬‬ ‫לשון בקשה‪.‬‬ ‫כרבי ישמעאל שדרש 'ואספת דגנך' הנהג בהן מנהג דרך‬ ‫אלא הטעם כי חשב "כי אין קדושה בבגדי הצדיק‪ ,‬כי הם‬ ‫(על התורה עמוד ק"כ)‬ ‫ארץ (ברכות לה‪ ,):‬וכמו שאמרו גדול נהנה מיגיע כפו יותר‬ ‫רק נרתיק לקנקן‪ ,‬לכן כנ״ף מעי״ל גימטרי׳ קנק״ן"‪ .‬ולכן‬ ‫לא חיממוהו כי בבגדי הצדיק אין החמימות בדרך‬ ‫הטבע‪ ,‬אלא הכל משפע עליון השופע עליהם‪ ,‬והיות‬ ‫והוא לא חשב כן לא חיממוהו בגדיו‪ .‬אך האמת‬ ‫חייגו‪:‬‬ ‫טעמו וראו כי טוב‬ ‫כי מצילין תיק הספר עם הספר‪ ,‬ובגדי הצדיק‬ ‫‪0733.454.678‬‬ ‫מאות שיעורים חדשים‪ ,‬שיחות‪ ,‬וסיפורי קודש‬ ‫מתורת מרנא החתם סופר זיע"א‬ ‫מתעלים הם בקדושתו ושפע עליון עליהם‪.‬‬ ‫שמעו ותחי נפשכם!‬ ‫קו היכל‬ ‫החתם סופר‬ ‫א פריילעכן שבת‬ ‫חדש הקלטות דרשות הרבנים בסעודות ההילולא‬ ‫המערכת‬ ‫ארה"ב‪:‬‬ ‫במערכת‪ :‬של רבינו בארה"ק‪ ,‬ארה"ב‪ ,‬פרעשבורג‬ ‫‪1-605.615.7010‬‬ ‫‪ -‬שלוחה ‪- 3‬‬ ‫א‬ ‫‪12‬‬ ‫מדור נושא פרסים‪:‬‬ ‫ואתפלפל כדת‬ ‫הגרלות מיוחדות בין המשיבים‬ ‫וַ ּיִ גְ ְּדלּו ַהּנְ ָע ִרים‬ ‫לחידודא‬ ‫קטן שהגדיל במוצאי שבת‬ ‫אי ישנו בתוספת שבת ובהבדלה‬ ‫· מדברי גאוני הדורות המפלפלים בתורת רבינו ·‬ ‫· חידות ועיונים מתורת רבינו זי"ע ·‬ ‫ִמכְ ָרה כַ ּיֹום ֶאת ְּבכ ָֹר ְתָך ִלי‪ :‬הנה מפרשתן למדו‬ ‫פשיטא לרבינו יותר מביעתא דכותחא דאין בו דין תוספת · המנחת חינוך מסופק בזה‪ ,‬ובישיעות יעקב פשיטא ליה דמחוייב · ומה דינו לענין הבדלה · על‬ ‫כמה ענינים בעניני קנינים ודשלב"ל‪ .‬באיזהו‬ ‫הצד דפטור מדין גדלות‪ ,‬האם יהיה מחוייב עכ"פ מדין חינוך? · אופנים ששייך חיוב מחמת 'חינוך' גם בגדול‬ ‫נשך (סד‪ ).‬מבואר דסטמותא במקום דנהגו‬ ‫שיקנה הרי הוא קונה‪ .‬האם קנין זה הוא מה"ת‪,‬‬ ‫בעינוי כתב דלא שייך תוספת‪ ,‬דמאחר שאכל קודם לכן‪ ,‬לא‬ ‫פשוט יותר מביעתא בכותחא דפטור מתוספת‬ ‫ומנלן?‬ ‫שייכא ביה תו דין עינוי‪ ,‬דמניעת אכילה באותו זמן מועט‬ ‫חת"ס יו"ד סי' שיד‬ ‫הנה בפרשתן שנינו ענין קטנות וגדלות‪ ,‬וכדאי' בבראשית‬ ‫דתוספת היום לא חשיב עינוי‪ .‬וע"ש דמדייק ליה מקראי‪.‬‬ ‫רבה (סג‪ ,‬י) על הפסוק ויגדלו הנערים‪' ,‬כל י״ג שנה שניהם‬ ‫בין המשיבים בחודש כסלו‪ ,‬תתקיים הגרלה‬ ‫[אמנם יעוי' בהעמק שאלה (שאילתא קסז‪ ,‬ו) שכתב דלפי שיטות הפוסקים‬ ‫הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר‪ ,‬לאחר י״ג‬ ‫דס״ל דשנות גדלות תליא בי״ג שנים מעת לעת‪ ,‬קטן שמלאו לו י״ג שנה מעת‬ ‫שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת‬ ‫פרס שני‪:‬‬ ‫פרס ראשון‪:‬‬ ‫לעת ביוהכ"פ באמצע היום יצטרך להתענות מתחילת היום‪ ,‬מאחר שאם‬ ‫כוכבים'‪ .‬והנה רבו גם רבו הנידונים בהא דקטן שהגדיל לגבי‬ ‫‪ 2‬זוכים כ"א בסך‬ ‫‪ 1,000‬ש"ח‬ ‫יאכל בשעות שקודם גדלות‪ ,‬לא יהא נחשב שעות דלאחר גדלות לתענית‪,‬‬ ‫ענינים רבים‪ ,‬ונעסוק כאן במשנת רבינו לענין קטן שהגדיל‬ ‫‪ 400‬ש"ח‬ ‫שאין עינוי אלא מערב עד ערב‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬ולפי"ד הו"ל להישעו"י לחייב את‬ ‫במוצאי שבת ויוה"כ לענין תוספת שבת ויום הכיפורים‪.‬‬ ‫הקטן לצום כל היום בשביל שיוכל לקיים תוספת ויהא עליו שם עינוי‪ .‬אמנם‬ ‫והנה רבינו נחית לזה‪ ,‬בתשובה שכתב בעשי"ת לענין יום‬ ‫תשובות ניתן להחזיר באופנים הבאים‪:‬‬ ‫יל"ע על דבריו‪ ,‬דאיך שייך לחייב קטן‪ ,‬וכשהוא קטן כמו שהוא פטור מהמצוה‬ ‫‪ .1‬בנדרים פלוס בקטגוריית "היכל החתם סופר"‬ ‫הכיפורים (או"ח סי' קעב)‪ ,‬ושם פשיטא ליה כביעתא בכותחא‬ ‫עצמה הוא פטור מלדאוג שיוכל לקיים מצוות בגדלותו]‪.‬‬ ‫דאין חיוב תוספת למי שלא היה מחוייב בהעיקר‪ .‬וז"ל‪" :‬ולענין‬ ‫‪ .2‬בטלפון ‪ 0733.454.678‬שלוחה ‪( 4‬לאחר בחירת השפה)‬ ‫האם הבדלה גם תלוי בנידון זה או דבזה לכו"ע חייב‬ ‫תינוק שנעשה בר מצוה במוצאי יה"כ דבעיצומו של יום ודאי‬ ‫‪ .3‬במייל ‪CH3131325@gmail.com‬‬ ‫פטור מן התורה‪ ,‬אותו פטור מתוספת יציאתו אפילו הביא ב'‬ ‫יש לציין‪ ,‬שם‪ ,‬כתובת‪ ,‬טלפון‪ ,‬ומקום לימודים‪.‬‬ ‫והנה בשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' קסה) כתב לתלות בנידון זה‪,‬‬ ‫אף את חיוב הקטן שהגדיל‪ ,‬בהבדלה‪ ,‬וכתב דלדברי רבינו‬ ‫שערות אז‪ ,‬זה נ"ל פשוט יותר מביעא בכותחא דהאי תוס' איננו‬ ‫יש לשלוח כל תשובה בהודעה נפרדת‪.‬‬ ‫מן הצום עצמו דנימא יה"כ נמשך עוד שעה על הלילה‪ ,‬ואין בו‬ ‫דכל שאינו מחוייב בעיקר אינו שייך בתוספת‪ ,‬ה"ה דפטור‬ ‫מהבדלה‪ ,‬ומאותו הטעם ממש‪ ,‬דהא הבדלה הוא גם כן חיוב‬ ‫לא חיוב כרת ומלקות כלל משום דפשיטא דקרא אינו מורה‬ ‫מחמת השבת‪ ,‬ואם פטור היה מן השבת ג"כ אינו מחוייב‬ ‫עליו‪ ,‬אלא איסורא מדרשת חז"ל והם אמרו שהוא מן התורה‬ ‫בהבדלה‪ .‬וכן בקצות השלחן (סימן צו בדי השלחן ס״ק יב) משמע‬ ‫תוספת מחול על הקודש‪ ,‬וא"כ מי שלא חייב לנהוג קודש אין‬ ‫בקרב קדושים‬ ‫שתלה דין הבדלה בדין תוספת‪ ,‬ואם אינו מחוייב בתוספת‬ ‫לו שייכות להוסיף ועל מה יוסיף‪ ,‬אין תוספת בלא עיקור"‪,‬‬ ‫ה"ה דאינו מחוייב בהבדלה [ובנידון זה עי' עוד בארוכה בשו"ת הרד"ד‬ ‫וממשיך‪" :‬ואינו דומה לחולה שאכל כל היום והבריא ברגע‬ ‫· שבחי מרן זי"ע בפי צדיקי ומאורי הדורות ·‬ ‫מהדו"ת סי' ז' ובהגהות אמרי כהן שם אות ג']‪.‬‬ ‫אחרונה שחייב בתוספת‪ ,‬היינו משום שהיום היה קודש אצלו‬ ‫ולא פקע קדושתו מיני' וכך היא קדושתו שהותר לפיקוח נפש‬ ‫אמנם לכאו' יש מקום לדון בזה‪ ,‬די"ל דהבדלה אינו תלוי‬ ‫והרי הוא נהג בו קודש כאשר צוה ה' והרי הוא מוסיף עליו‪,‬‬ ‫בשבת דידיה כתוספת שבת‪ ,‬דתוספת מוטל עליו להוסיף‬ ‫אבל קטן שלא היה נוהג בו קודש מן התורה‪ ,‬אין כאן תוספת‬ ‫בעל הקול אריה זצ"ל (א)‬ ‫מבערב ובמוצאי את שביתתו בשבת‪ ,‬אך הבדלה קאי על גוף‬ ‫דאורייתא"‪.‬‬ ‫השבת דעלמא בלא שייכות אליו‪ .‬וכיון דזמן חיובה במוצאי‬ ‫הרוצה לידע חריפות וגדלות החת"ס‪...‬‬ ‫שבת להבדיל בין שבת דעלמא לחול דעלמא‪ ,‬ובמוצאי שבת‬ ‫והנה אף דמיירי רבינו ביוה"כ‪ ,‬אמנם מסברתו הפשוטה שכתב‬ ‫ועוד מקשקש באזני‪ ,‬מה שאא״ז מו״ר‬ ‫הרי הוא כבר בגדלותו‪ ,‬הרי הוא מחוייב בה כשאר גדולים‪ .‬וכן‬ ‫דאין שייך תוספת בלא עיקור‪ ,‬ודאי דה"ה גם לענין תוספת‬ ‫הגה״ק בעל קול אריה זי״ע סיפר מקדושת‬ ‫לדעת הרמב"ם (שבת כט‪ ,‬א) דחיוב הבדלה מה"ת משום זכור‬ ‫שבת‪ ,‬והן הן הדברים‪.‬‬ ‫רבו החת״ס ומגדולת תורתו‪ ,‬כי למד אצלו‬ ‫ושמור בכניסתו וביציאתו‪ ,‬ג"כ אין הדבר תלוי בשבת דידיה‬ ‫שנה ומחצה‪ ,‬קיץ וחורף וקיץ‪ ,‬דהיינו חצי שנת‬ ‫המנחת חינוך מספקא ליה בדין זה‬ ‫תקצ״ח‪ ,‬ושנת תקצ״ט כולו עד פטירתו‪ ,‬והי׳‬ ‫כי אם בשבת דעלמא (ועי' משמרת חיים יוה"כ אות ד')‪.‬‬ ‫והנה סברא זו דפשיטא לרבינו כביעתא בכותחא‪ ,‬מספקא‬ ‫חביב מאד אצל החת״ס‪...‬‬ ‫להצד דפוטר מתוספת מה"ת – האם מדין חינוך מחוייב?‬ ‫ליה להמנח"ח (מצוה שיג‪ ,‬יז)‪ ,‬וכתב‪" :‬אני מסופק אם נעשה בר‬ ‫ושמעתי מפי מו״ז שהחת״ס ז״ל מלב ֹד גודל‬ ‫והנה יש להוסיף להסתפק לדעת רבינו דאין לקטן שהגדיל‬ ‫מצוה בתחילת ליל מוצאי יום הכיפורים‪ ,‬אם כן ביום הכיפורים‬ ‫הבקיאות הנפלא שלו הי׳ חריף גדול ועצום‬ ‫תוספת מן התורה‪ ,‬האם מדין חינוך‪ ,‬יהיה עליו חובת תוספת‬ ‫אינו מחוייב להתענות מן התורה‪ ,‬כי אינו נעשה בן שלש‬ ‫עוקר הרי הרים כהגאונים היותר חריפים‬ ‫שבת‪ .‬ולדעת הגרצ"פ הנ"ל יהיה מקום להסתפק דילמא קטן‬ ‫עשרה שנה עד הלילה‪ ,‬אך בלילה תיכף בצאת הכוכבים נעשה‬ ‫שבימיו‪ ,‬ואמר אני ראיתי בבחרותי את חידושיו‬ ‫זה שהגדיל במוצ"ש פטור מהבדלה אפילו מדרבנן‪.‬‬ ‫בר מצוה וחייב בכל המצוות‪ ,‬אי חייב בהתוספת לאחר צאת‬ ‫וקונטרסיו מלאים חריפות גדול ועמוק עמוק‬ ‫הכוכבים דצריך להוסיף‪ .‬מי נימא כיוון דחייב בכל המצוות‪,‬‬ ‫[ואנחנו ב״ה זכינו לראותן בדפוס והן הן החידושי סוגיות‬ ‫ותורף הספק‪ ,‬האם נימא דכל שהגדיל ומחוייב בכל המצוות‬ ‫אם כן חייב בתוספת הזה‪ .‬או דילמא דהתורה לא חייבה‬ ‫שלפנינו וחי׳ מסכתות גיטין חולין שבת כו׳ אשר המה‬ ‫שבתורה מעיקר החיוב‪ ,‬תו פקע כל ענין חינוך שיש עליו‪ ,‬ואף‬ ‫התוספת אלא אם הוא חייב בעיקר‪ ,‬אבל אם בעיקר לא היה‬ ‫הפלא ופלא‪ ,‬אשר לא הניח שום א׳ מהגאונים אמתיים‬ ‫דבפרטיות בחיוב תוספת שבת עדיין אינו מחוייב מה"ת‪ ,‬אין זו‬ ‫חייב כלל‪ ,‬לא שייך בתוספת שצריך להוסיף על הקודש‪ ,‬כיון‬ ‫שבימיו חידושים מתוקים ועמוקים כמוהו]‪.‬‬ ‫סיבה לחייבו מחמת חינוך‪ ,‬דחינוך הוא כשעדיין לא אתי לכלל‬ ‫דבקודש עצמו לא היה חייב לא שייך התוספת‪ ,‬וצ״ע"‪ .‬והוסיף‪:‬‬ ‫עוד אמר זקיני‪ ,‬הרוצה לראות חריפות‬ ‫החיוב מחמת קטנות‪ ,‬אך זה שכבר בא לזמן חיוב ואין פטורו‬ ‫"וכן להסוברים דכל יום קודש שייך תוספת שייך ספק הזה‪,‬‬ ‫וגדלות החת״ס‪ ,‬יעיין בהתשובה שהשיב‬ ‫מחמת קטנותו ממש‪ ,‬אין בו חיוב‪ .‬או דילמא כיון דסו"ס גרם‬ ‫אם נעשה בר מצוה במוצאי שבת קודש או יום טוב‪ ,‬אי חייב‬ ‫להגאון מהר״ם מינץ ז״ל בחאהע״ז ח״א סי׳‬ ‫פטורו עתה הוא מחמת קטנותו דאתמול‪ ,‬עדיין יש בו חינוך‪.‬‬ ‫בתוספת לאחריו‪ ,‬וצ״ע"‪.‬‬ ‫ק״נ‪ ,‬שקיבל תשו׳ מהר״ם מינץ ז״ל בעש״ק‪,‬‬ ‫ודנו בזה האחרונים לענין קטן שהגדיל בימי הספירה‪,‬‬ ‫ובש״ק עיין בה החת״ס‪ ,‬ובמוצש״ק השיב עלי׳‬ ‫והמנח"י (ח"ו סי' נט) כתב לתלות הדברים ביסוד גדר דין תוספת‪,‬‬ ‫דבמנחת חינוך (מצוה שו)‪ ,‬דן בקטן שהגדיל בתוך ימי הספירה‪,‬‬ ‫האם הוי חלק ממש ממצות יוה"כ‪ ,‬או הוי חוב נפרד‪ ,‬דאם הוי‬ ‫ומפרר וזורה ודוחה את כל דברי מהר״ם מינץ‬ ‫שלא יוכל להמשיך לספור בברכה‪ ,‬שהרי מה שספר בהיותו‬ ‫בחריפות ובקיאות עצום ונפלא‪ ,‬וכן בתשו׳‬ ‫חלק בלתי נפרד מחובת היום‪ ,‬א"כ קטן שלא היה מחוייב‬ ‫קטן‪ ,‬לא נחשב ספירה לגבי גדול‪ ,‬וכדחזינן בכל המצוות שקטן‬ ‫בחובת היום פטור גם מזה‪ .‬ואם הוא חוב נפרד‪ ,‬א"כ זמן חוב‬ ‫קנ״א שם ישתומם הרואה והמעיין הישר‪....‬‬ ‫לא מוציא גדול‪ ,‬ונמצא שלא ספר עד עתה‪ ,‬ואין זה תמימות‬ ‫נכדו בעל לחם שלמה משאמלויא זצ"ל בהסכמה לזכרון למשה‬ ‫זה חל במוצ"ש ויוה"כ‪ ,‬ואם כבר גדול באותה שעה הרי הוא‬ ‫לדיעות הראשונים דמי ששכח יום אחד תו אינו מברך‪.‬‬ ‫מחוייב בזה [וע"ש שכתב לתלות הדבר מהיכן ילפי' דין תוספת]‪ .‬ויש‬ ‫משיב לדורות‬ ‫וחזי' דזה פשיטא לי' דאם אינו יכול עתה לקיים מצותו כגדול‬ ‫בזה פנים לכאן ולכאן‪.‬‬ ‫ושמעתי מאמו״ז שכשבא אליו שאלה ל״ה‬ ‫ומעיקר הדין‪ ,‬דספירת הקטנות אינו מועלת לו‪ ,‬תו אינו יכול‬ ‫צריך לשום דבר‪ ,‬רק לקח הטור וב״י ולמד שם‬ ‫לברך‪ .‬ולא אמרי' דלכל הפחות יכול לספור אילך מדין חינוך‬ ‫הישועות יעקב פשיט"ל דחייב בתוספת שבת‬ ‫ההלכה והתחיל לכתוב התשובה‪ ,‬כי משנתו הי׳‬ ‫[דלענין ספירה זו הא הוי תמימות]‪ ,‬דכל שאינו יכול לקיים המצוה‬ ‫והנה בישועות יעקב (או״ח סימן תרח‪ ,‬א) כתב בפשיטות להיפך‬ ‫סדורה לו‪ ,‬ועיין בהקדמת החת״ס ליו״ד בסופו‪.‬‬ ‫בשביל שתחילתה היתה בקטנות‪ ,‬עדיין נשאר עליו חובת‬ ‫מדעת רבינו‪ ,‬ונקט דבתוספת שבת ודאי חייב‪ ,‬ומדמה ליה‬ ‫גם סיפר זקיני כי פעם א׳ השיב תשובה‬ ‫חינוך לקיים המצוה‪.‬‬ ‫למי שנתגדל באמצע השבת למ״ד דחשבינן שני גדלות מעת‬ ‫להלכה‪ ,‬וחזר השואל ודחה דברי החת״ס‪,‬‬ ‫אמנם הרבה אחרונים דכתב בפשיטות דגם להצד דלא מקרי‬ ‫לעת‪ ,‬דלא יעלה על הדעת דמותר לו לעשות מלאכה לאחר‬ ‫והחת״ס כ׳ לתרץ א״ע בדוחק‪ .‬וכאשר ראה‬ ‫תמימות לענין ספירה דגדלות‪ ,‬מ"מ מחוייב עכ"פ לברך‬ ‫שהגדיל‪ ,‬מחמת שלא היה מחויב בתחילת היום של אותו‬ ‫בנו הכת״ס זצ״ל מה שהשיב להשואל‪ ,‬אמר‬ ‫מחמת חינוך‪ ,‬דכל שעדיין אינו יכול לקיים כעיקר הדין לא‬ ‫שבת‪ .‬והכי נמי הכא גבי תוספת שבת‪ ,‬לדידן דלא בעינן מעת‬ ‫אבא הלא צדקו דברי השואל‪ .‬והשיב לו אביו‬ ‫פקע עדיין דין חינוך מיניה‪ .‬והגרח"ק (מסכת ס"ת תש"ר הלכה ד')‬ ‫לעת‪ ,‬אלא סבירא לן שנתגדל מיד בתחילת היום שנולד בו‪,‬‬ ‫רבינו זי״ע‪ ,‬דע בני כי אני התפללתי אל ה׳ שאם‬ ‫מנה עוד כמה ענינים דשייך שגדול יהיה מחוייב מדין חינוך‪.‬‬ ‫דפשיטא דאסור לו במלאכה מחמת תוספות היום שעבר‪,‬‬ ‫ד‬ ‫ישאלו ממני שאלה שיעזריני להשיב כהוגן‬ ‫וכן מוכח מדברי הגהות רעק"א (או"ח קפ"ו ב) גבי קטן שהגדיל‬ ‫והיינו דחזי ליה לזמן תוספת‪ ,‬שזמן זה אסור במלאכה כגוף‬ ‫וכהלכה‪ ,‬ע״כ מה שהשבתי הוא מכוון להלכה‪,‬‬ ‫השבת‪.‬‬ ‫זכ‬ ‫אך איני יכול לתרץ את עצמי בלא דוחק‪ ,‬אבל‬ ‫בברכהמ"ז‪ ,‬דגם אי נימא דהאכילה מחייבת ולא השביעה‪ ,‬כל‬ ‫יכ‬ ‫יבא מי שיכול ללמוד יותר טוב ממני ויתרץ‬ ‫שלא בירך בקטנותו מברך בגדלותו על אכילת הקטנות אף‬ ‫אמנם לענין יום הכיפורים‪ ,‬כתב לחלק בין תוספת דעינוי‬ ‫יכ‬ ‫שם‬ ‫אותי בהרחבה יותר‪ ,‬עכד״ק‪.‬‬ ‫דכבר אינו מחוייב עתה בחינוך‪.‬‬ ‫לתוספת דמלאכה‪ ,‬דבמלאכה יהיה מחוייב בתוספת‪ ,‬אך‬ ‫ב‬ ‫‪13‬‬ ‫תולדותיו‬ ‫מאטערסדארף (ז)‬ ‫· פרקי חייו של רבינו זיע"א ·‬ ‫דו‬ ‫ארזי לבנון אדירי התורה‪ ,‬והיה קשה לו לעזבם" (ספרא רבה דישראל‬ ‫מעון הקודש במאטערסדארף‬ ‫הו‬ ‫עמ' צו)‪.‬‬ ‫מעונו של רבינו היתה בקצה רחובות היהודים‪ ,‬בבית הסמוך‬ ‫גו‬ ‫רבינו משקיף מחלון הבית אל בית החיים‬ ‫לבנין בית הכנסת [ראה מפה]‪ .‬ועם היות בית זה שייך לקהילה‪,‬‬ ‫ת‪,‬‬ ‫דרו שם אף רבני העיר אחריו‪ .‬ולפני המלחמה היה שם מגורי‬ ‫גם הסיפור שעל ידה לקח רבינו את בן משק ביתו עזרא היה‬ ‫נכדו אב"ד מאטערסדארף הגאון רבי שמואל עהרנפעלד זצ"ל‬ ‫בחלון זה‪ ,‬וכמסופר בחוט המשולש (עמ' מז)‪" :‬במט"ד היה איש‬ ‫א' חזן הכנסת בשמו ר' נתן‪ ,‬והיתה דירתו באותו הבית אשר דר‬ ‫[וראה בספר נועם אפרים להרה"ח ר' אפרים ראזענפעלד ז"ל‬ ‫בו זקיני זצ"ל‪ ,‬הוא דר בעליה והחזן דר בתחתית הבית‪ ,‬ומחלונות‬ ‫ששמע כן מפי בנו‪" :‬פעם אחת כאשר נכנסתי אל הגה״צ רבי‬ ‫דירתו היה באפשר לראות לתוך בית החיים‪ ,‬ויהי בלילה וישקיף‬ ‫שמחה בונם עהרנפעלד זצ״ל אבד״ק מאטערסדארף להזמין‬ ‫זקיני במקרה בעד החלון אל תוך בית החיים וראה שם איש‬ ‫לו למסיבה השנתית לטובת 'כולל שומרי החומות'‪ ,‬אמר לי‬ ‫מלובש בבגדי מתים והכירו כי הוא דמות ר' נתן חזן‪ ,‬וחרד על‬ ‫תמונת מעון רבינו במאטערסדארף בקומת העליה‪.‬‬ ‫שהוא זוכר את ביתו נאוה קודש של החתם סופר זצ״ל בעיר‬ ‫נראה גם אחד מחלונות הבית‬ ‫מאטערסדארף‪ ,‬מפני שהי׳ גר שם בנעוריו קודם המלחמה‪ ,‬וניסה‬ ‫המראה‪ ,‬ויהי בבוקר ציוה לתלמידיו שיאמרו תהלים ויתפללו‬ ‫בעד נתן בן פלונית‪ ,‬וגם ר' נתן בעצמו אשר דירתו היתה סמוך‬ ‫לצייר לי את צורת הבית"]‪.‬‬ ‫לבהמ"ד של בני הישיבה [באותו בית היה גם בית מדרש הישיבה‪ .‬וגם בשנים לאחמ"כ] בא והצטרף‬ ‫חלוני הבית המשקיפים לעבר "דען שעהנען ראזנגארטן"‬ ‫"‬ ‫עמהם בתפלה‪ ,‬אבל לא ידע אתו מאומה בעד מי הוא מתפלל‪.‬‬ ‫ה)‬ ‫חלוני הבית היו פונים לעבר בית החיים דמאטערסדאף מקום מנוחת גאונים צדיקים‬ ‫ובלילה שניה נראה כמראה הראשונה עוד הפעם‪ ,‬וציוה עוד הפעם להתפלל‪ ,‬אבל באותו‬ ‫וקדושים‪ .‬וכמו שהובא כבר אודות חלון הבית מעדות החוט המשולש (עמ' נו)‪" :‬ובמט"ד יום נחלה ר' נתן הנ"ל‪ ,‬ועוד בה שלישיה‪ ,‬בלילה השלישי שנראה מראה נורא ההיא לזקיני‬ ‫בדירה שלו ראיתי שם חלון קטן ושם עמד ולמד‪ ,‬ואם תקפה עליו השינה הניח רגליו זצ"ל‪ ,‬והוכבד החולי על ר' נתן ושבק חיים לכל חי ר"ל‪ ,‬ונשאר ממנו יתום קטן יונק משדי‬ ‫אמו בשמו עזרא‪ ,‬ויען כי מן השמים נתגלה לו פטירת ר' נתן מקודם‪ ,‬על כן ריחם על‬ ‫במים קרים להפיג שינה"‪.‬‬ ‫הג"מ רבי שמואל עהרנפעלד זצ"ל רבה האחרון של מאטערסדארף סיפר‪ ,‬שכשהחתם היתום ולקחו לביתו לגדלו‪ ,‬ושילם לאם הילד שכר הנקה ולאחותו שכר שתשאהו בחיקה‬ ‫סופר נפרד מקהילת מאטערסדארף לילך לפרעשבורג אמר להם שקשה לו לעזוב "דען ולשמרו‪ ,‬וכאשר בכה היונק הקיש זקיני זצ"ל על קרקעית הבית כ"כ עד שנשמע לאם‬ ‫שעהנען ראזענגארטען" [שדה השושנים היפה]‪ ,‬שושנים שנוטפות מור‪" .‬כי אחד מחלונות הילד ועלתה אל העליה להניק בנה‪ ,‬ומאז והלאה גדלו בביתו כבנו ממש" [והמשך עובדא‬ ‫חדר הוראתו שלמד שם מרן ז״ל יומם ולילה היה פונה אל בית החיים אשר שם שוכנים דהבחור עזרא הובא במדור זה בגליון לו]‪.‬‬ ‫״ר‬ ‫ת‬ ‫לו‬ ‫מקום מעון הקודש כיום הזה‪ ,‬ועליה מצבת‬ ‫ת‬ ‫ערו ערו עד היסוד בה ‪ -‬מקום בית הכנסת ומעון הקודש בשממונו [בית החיים עודנו קיים]‬ ‫מפת מאטערסדארף לפני המלחמה‬ ‫זכרון ליהדות מט"ד שנכחדה בשואה‬ ‫הי׳‬ ‫דל‬ ‫ם‬ ‫ם‬ ‫ענינא דיומא‬ ‫יו‬ ‫ק‬ ‫ות‬ ‫· שביבי אור מחיי רבינו בתקופה זו ·‬ ‫מה‬ ‫ים‬ ‫תשובה מחותנו הגה"ק רבינו עקיבא איגר זי"ע‬ ‫ת‬ ‫יב‬ ‫על הדואר אשר בערב חג הסוכות העבר עם רב‬ ‫קשרי הוד של ידידות והערכה‬ ‫סי׳‬ ‫טרדותי לקחתי לי מועד חצי שעה קודם הכנסת‬ ‫ג' כסליו עמוקה שררו בין שני ענקי הדור‪,‬‬ ‫ק‪,‬‬ ‫י"ט לערוך לכם מכתב‪ ,‬שם ערכתי ענין שנשאלתי‬ ‫משה איש האלוקים מרנא החתם‬ ‫תקפ"ז‬ ‫לי׳‬ ‫מרב הסמוך בחלוץ שאמר להב"ד מעולם לא היה‬ ‫סופר זי"ע‪ ,‬וחותנו אביר הפוסקים וגדול הדור‬ ‫ץ‬ ‫איטר‪ ...‬ולא רציתי להשיב עד אשמע תחלה דעת‬ ‫רבינו עקיבא איגר זי"ע‪ ,‬קשרי שני הענקים‬ ‫שו׳‬ ‫קדושים כבוד מר חתני הגאון נ"י‪ ,‬ואני איני כדאי‬ ‫התחילו הרבה קודם שרבינו החת"ס נשא לאשה‬ ‫לפתוח בזה‪ ,‬אבל מחמת שלילות מכתב חתני‬ ‫את בתו של הרעק"א‪ ,‬והעמיקו והשרישו ביותר‬ ‫שה‬ ‫הגאון‪ ,‬והרב השואל דחק עלי‪ ,‬כתבתי צדדי דברים‬ ‫לאחר מכן‪ .‬יריעות ארוכות אפשר לערוך על קשרי‬ ‫שדעתי נוטה להקל‪...‬‬ ‫הקודש‪ .‬לפנינו מכתב שאלה ששיגר הרעק"א‬ ‫לחתנו מרן החת"ס‪ ,‬ובין שורותיו ניתן לראות את‬ ‫ה‬ ‫והארכתי עוד קצת‪ ,‬וכתבתי שחלילה לי‪ ,‬וימתין‬ ‫גודל הערצתו לחתנו מרן החת"ס‪ ,‬וז"ל מכתבו‪:‬‬ ‫עד שיורה בזה חתני הגאון ולו משפט הבחירה או‬ ‫ם‬ ‫גאון אחר מפורסם‪.‬‬ ‫רב שלום וברכה וכל טובה לכבוד ידידי מר חתני‬ ‫הי׳‬ ‫רבני רב הגאון הגדול האמיתי צדיק יסוד עולם‬ ‫פו‪.‬‬ ‫מש"ק ג' כסליו תקפ"ז פ"ק פוזן‬ ‫המפורסם מה"ו משה נ"י עם זוגתו בתי הרבנית‬ ‫ה‬ ‫מכתב זה‪ ,‬יחד עם תשובת רבינו אליו מיום כ"ח‬ ‫הצדקת מרת שרל תחי' וכי זרע ברך ה' ישמרם‬ ‫ס‪,‬‬ ‫כסליו לשנה ההוא‪ ,‬נדפסו בשו"ת חתם סופר חלק‬ ‫לנצח‪.‬‬ ‫ה‬ ‫אבה"ע (ח"ב סי' צ"א)‪.‬‬ ‫מכ"ק הגיעני ביום ה' העבר ואני רואה דארך מכתבי‬ ‫מר‬ ‫יו‬ ‫ם‬ ‫ד כסלו תרי"ב | רבי שמעון (ב"ר אליעזר לאזל) אופנהיים | תלמיד החת"ס‪ ,‬דיין בפרעשבורג בתקופת החת"ס ושם מנו"כ‬ ‫גן‬ ‫ה‪,‬‬ ‫ז כסלו תרל"ז | רבי צבי יהודה (ב"ר חנוך) פרידמן | חתן מרן החת"ס‪ ,‬דר בטאפאלטשאן ושם מנו"כ‬ ‫בל‬ ‫י כסלו תרמ"א | רבי נתן בנימין (ב"ר אברהם שמואל זנויל) הלוי ליבר | תלמיד החת"ס‪ ,‬ראב"ד פרעשבורג ושם מנו"כ‬ ‫ץ‬ ‫י כסלו תרמ"ב | רבי שמואל (ב"ר גבריאל) הכהן שטרויס | בן אחות החת"ס‪ ,‬לאחר שנתייתם מאמו גדל אצל דודו מרן החת"ס‪ ,‬דר בפרעשבורג ואח"כ בפפד"מ‬ ‫שם‬ ‫ג‬ ‫‪14‬‬ ‫היכל המעשה‬ ‫הליכות והנהגות‬ ‫· עובדות וסיפורי הוד מקדושת רבינו זי"ע ·‬ ‫· מדברי ומנהגי רבינו זי"ע ·‬ ‫שחלק מחכמתו ליראיו‬ ‫מצות מילה (ג)‬ ‫וריבות אלו – מה טיבם ומה פשרם?‬ ‫תחילה היה זה עשן כבד שבקע מחלונות בית ה'ברייהוז'‬ ‫לשם כך עלינו לדעת שבימים ההם לא היה זה דבר מובן‬ ‫(מבשלת שכר)‪ ,‬אחריהם הגיעו להבות אש צהובות ואדומות‬ ‫שלום זכר · קוואטר · חובת האב במצות מילה · המוהל‪ ,‬ומי כשר‬ ‫מאליו שיהודי יקבל רשות לבנות לעצמו בית בארצות‬ ‫שפרצו החוצה בדרך לשרוף את הבית הקרוב‪ ,‬וכעת הגיעו‬ ‫למול · סנדק · מעשה המילה‪ ,‬מציצה‪ ,‬ופריעה · מעלת וסגולת‬ ‫זעקות השבר האיומות‪.‬‬ ‫מצות מילה · ברכות ותפילות המילה · מקום המילה · קריאת‬ ‫הגולה‪ ,‬והשר 'עסטערהאזי' העניק רשיון ליהודים‬ ‫השם · ענינים שונים · סעודת הברית · שלישי למילה · ערל קודם‬ ‫להתיישב בשבע קהילות‪ ,‬כאשר מאטרסדארף היתה אחת‬ ‫הצילו! ראטעוועט!‪---‬‬ ‫שנימול‪ ,‬ודיני מתו אחיו מחמת מילה · מילה בשבת‬ ‫מאותן קהילות‪ .‬אלא שהשר חקק חוק קבוע‪ ,‬שרק מי שיש‬ ‫תושבי הרחוב היהודי מאטערסדארף קפצו ממיטתם‬ ‫לו בית דירה ואחוזת קרקע על שמו‪,‬‬ ‫בבהלה נוראה‪ ,‬והחלו לנוס לכל עבר תחת‬ ‫הרשות נתונה להתיישב בשבע קהילות‬ ‫המוהל‪ ,‬ומי כשר למול ‪ -‬ב‬ ‫השמים המכוסים בענני אפר ופיח כבשן‬ ‫אלו‪ ,‬ומי שאין לו קרקע על שמו‪ ,‬אסור‬ ‫שהחשיכו את עין הרואה‪ ,‬מנסים להציל‬ ‫ערל אם מותר למול‬ ‫לו כלל לגור בעיר‪ .‬אך כמובן שלא כל‬ ‫בראש ובראשונה את נפשם ונפש עולליהם‬ ‫ישראל שהוא ערל‪ ,‬מותר למול אחרים‪ ,‬ומילתו‬ ‫היהודים השיגה ידם לקנות לעצמם‬ ‫מבין הלהבות שהחלו להתלקח ולדלג‬ ‫כשרה‪ ,‬כיון שהוא בר חיובא במצוה זו (תו"מ השלם‬ ‫בית שלם וגדול‪ ,‬אבל יהודים יודעים‬ ‫מבית לבית‪ ,‬ומי שהיה בר מזל הצליח גם‬ ‫בראשית עמו' נ"א ד"ה וכל)‪.‬‬ ‫למצוא פתרון גם לקשיים כאלו‪ ,‬ומצאו‬ ‫ברגע האחרון להציל מעט מרכושו‪ .‬היו‬ ‫פתרון שיהיה לכל אחד אחוזת קרקע‬ ‫גוי שמל‬ ‫בעיר‪ ,‬כאשר החלו לקנות כל בית בעיר‬ ‫כאלו שהחלו לרוץ אל הבאר להביא מעט‬ ‫גוי שמל אין מילתו כשרה וצריך לחזור ולהטיף‬ ‫בשותפות של כמה אנשים יחדיו‪ ...‬כך‬ ‫מים בדליים‪ ,‬אך היטב ידעו שהמערכה‬ ‫דם ברית (רמ"א סי' רס"ד ס"א)‪ ,‬דנהי דהבן מהול‪ ,‬מכל‬ ‫שכמעט לכל בית היו לו כמה בעלי‬ ‫אבודה מראש‪ ,‬נוכח להבות האש האדירות‬ ‫מקום מצות עשה שמוטלת על האב למול בנו אינה‬ ‫בתים‪ ,‬לאחד היה שייך החלק הפנימי של‬ ‫שהחלו לבלוע בית אחר בית ללא רחמנות‪,‬‬ ‫מתקיימת בכך‪ ,‬כי אם ע"י שליח ישראל (שו"ת יו"ד סי'‬ ‫השריפה הבית‪ ,‬לשני היה שייך החלק החיצוני‪,‬‬‫כתב עת עתיק משנת תרכ"ב‬ ‫והפכו את כל הבתים בשעה קלה להררי‬ ‫קל"ב ד"ה וזאת‪ ,‬וסי' רצ"ו ד"ה ומ"ש)‪ ,‬ועוד כי אף שהוסרה‬ ‫בו תיאור פעולת מרן אחר‬ ‫השלישי קיבל החדר בצד ימין‪ ,‬והרביעי‬ ‫אפר ורמץ‪.‬‬ ‫העטרה‪ ,‬מ"מ לא קיים בכך 'לה' המול'‪ ,‬היינו שיכניס‬ ‫את החדר בצד שמאל‪ ,‬והחמישי קיבל את עליית הגג‪ ,‬וכדו'‪.‬‬ ‫רק לאחר שעות ארוכות בהן עמדו היהודים מרחוק‬ ‫במחשבתו קדושת השי"ת לתינוק הנימול‪ ,‬נמצא‬ ‫ועיניהם רואות וכלות את כל בתיהם ורכושם כלים בעשן‪,‬‬ ‫כשלא מל לשם ה'‪ ,‬לא נכנס שם ה' לתינוק‪ ,‬וצריכין‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬כאשר החלו עתה לבנות מחדש את הבתים על‬ ‫לחזור ולמול או לכה"פ להטיף דם ברית לשמה‬ ‫מקום הבתים השרופים‪ ,‬התעוררו הרבה וויכוחים ודיני‬ ‫החלה האש לשקוע על מקומה‪ ,‬ורק אז החלו אנשים‬ ‫לחזור אל הרחוב רק כדי לגלות שהמקום בו היו עד הבוקר‬ ‫להקדישו לה' (ליקוטי תשובות‪ ,‬לונדון‪ ,‬סי' ל"א)‪.‬‬ ‫דברים בין בעלי הבתים‪ ,‬זה אמר עד פה היה גבולי‪ ,‬והאחר‬ ‫אמר עד פה תבוא‪ ,‬ורבינו החתם סופר‪ ,‬היה צריך לטרוח‬ ‫שורות של בתים מלאים כל טוב‪ ,‬נותרו מהם רק אבנים‬ ‫ישראל ונכרי אוחזין בסכין‬ ‫ביגיעות הרבה להשכין שלום בין הצדדים‪ ,‬למען יבוא כל‬ ‫ועצים שחורים ומפוחמים‪.‬‬ ‫ישראל ונכרי האוחזין בסכין ומוהלין יחד‪ ,‬כשר‪ ,‬כי‬ ‫העם הזה על מקומו בשלום‪ ,‬איש על מחנהו ואיש על דגלו‪.‬‬ ‫שמחת פורים אשר חגגו רק לפני ימים אחדים‪ ,‬נהפכה‬ ‫הישראל פועל המחשבה‪ ,‬והגוי הוי רק מסייע ואין‬ ‫*‬ ‫כעת‪ ,‬ביום י"ח באדר שני‪ ,‬שנת תקס"ב‪ ,‬לאבל ויגון‪ ,‬כאשר‬ ‫בו ממש‪ ,‬ואפילו אם הגוי יחשוב לשם הר גריזים‪ ,‬לא‬ ‫רוב משפחות העיר נותרו חסרי בית‪ ,‬ללא כל מקום ללון‬ ‫מצינו שתפעל מחשבה רעה כזו אצל הנימול (ליקוטי‬ ‫רוב ככל בני העיר קיימו וקיבלו עליהם ללא עוררין את‬ ‫ולחיות בו‪ ,‬והעיר מאטרסדארף נבוכה‪.‬‬ ‫תשובות‪ ,‬לונדון‪ ,‬סי' ל"א)‪.‬‬ ‫פסקיו והכרעותיו של רבינו בחלוקת הבתים‪ .‬אפס‪ ,‬שהיה‬ ‫שם בעיר איש אחד מחוצף ועז פנים‪ ,‬אשר הלך להלשין‬ ‫יודעי דבר גם ידעו לספר ולגלות על מה יצא הקצף ומה חרי‬ ‫מומר לעבודה זרה אם כשר למול‬ ‫על רבינו בפני שופטי העיר בערכאות הגוים‪ ,‬בטענה שהוא‬ ‫האף הגדול הזה משמים‪ .‬שכן האש פרצה מאותו 'ברייהוז'‪,‬‬ ‫מומר לכל התורה או לערלות אינו כשר למול‪ ,‬ואם‬ ‫עושה חלוקה בבתים ככל העולה על רוחו‪ ,‬ולוקח מזה‬ ‫אשר עכשיו היה בבעלותו של אינו יהודי‪ ,‬הרי לפני כמה‬ ‫מל צריך לחזור ולהטיף דם ברית (רמ"א יו"ד סי' רס"ד‬ ‫ונותן לאחר‪.‬‬ ‫שנים נשכר הבית על ידי יהודי מחלל שבת רח"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫ס"א)‪ ,‬ומכל מקום מומר לעבודה זרה‪ ,‬כשר למול‪,‬‬ ‫מבשל בו שכר בשבת‪ ,‬ורב העיר הקודם‪ ,‬הגאון רבי ירמיהו‬ ‫דהרי הוא נימול‪ ,‬ולכן אף שאינו בברית תורה‪ ,‬מ"מ‬ ‫השופטים‪ ,‬שככל הנראה רחשו כבוד והערצה לרבינו‪ ,‬לא‬ ‫ממאטרסדארף זצ"ל‪ ,‬טרם עזיבתו את העיר לכהן ברבנות‬ ‫בברית מילה איתא (שו"ת יו"ד סי' א'‪ ,‬וחידושי החת"ס עמ"ס‬ ‫הזמינו אותו לבוא אליהם‪ ,‬אלא בעצמם קמו והגיעו אל‬ ‫העיר סאנטוב‪ ,‬יצאה קללה מפיו שהבית הזה עוד יהיה‬ ‫ע"ז כו‪ ,:‬וע"ע חידושי החת"ס עמ"ס גיטין כג‪ :‬ושו"ת חו"מ סי'‬ ‫ביתו של רבינו וביקשו לברר ולדעת‪ :‬על איזה יסוד עושה‬ ‫קל"ד‪ ,‬ושו"ת ח"ו סי' פ"ג גבי מומר לע"ז‪ ,‬וע"ע לקוטי הערות או"ח‬ ‫כבודו את חלוקת הבתים‪ ,‬ומאין ידע את גבול של כל אחד?‬ ‫למאכולת אש בעוד כמה שנים‪ ,‬דבר שכעת התקיים‪ ,‬וכיון‬ ‫שניתנה רשות למשחית כבר נתפסו בעוונו גם שאר בתי‬ ‫סי' קט"ז אות י"ח)‪.‬‬ ‫לאחר ששוחחו ביניהם‪ ,‬החליטו השופטים שילכו יחד‬ ‫העיר שנשארו כעת בעירום ובחוסר כל‪---‬‬ ‫רופאים מחללי שבת בפרהסיא‬ ‫עם רבינו אל בית אחד‪ ,‬ושם יבקשו ממנו הסברים כיצד‬ ‫*‬ ‫אותם הרופאים המחללים שבת בפרהסיא‪ ,‬שומר‬ ‫הוא קובע את חלוקת הבתים‪ .‬הם הלכו והגיעו אל אחד‬ ‫נפשו ירחק מהם שלא לתת להם למול‪ ,‬אך בדיעבד‬ ‫הבתים‪ ,‬והשופט שאל את רבינו‪ :‬עד היכן הוא תחום ביתו‬ ‫בימים ההם‪ ,‬כיהן רבינו החתם סופר זי"ע ברבנות העיר‬ ‫אם מלו מילתן כשרה‪ ,‬אעפ"כ ירחק מהם ויראה‬ ‫של ראובן?‬ ‫מאטרסדארף‪ ,‬שם עמד גם בראשות ישיבתו הרמה מאז‬ ‫למצוץ דם אחר מילתם (חידושים עמ"ס גיטין כג‪ :‬ד"ה מה‬ ‫הצביע רבינו על מקום אחד בכותל ואמר‪ :‬עד כאן!‬ ‫שנת תקנ"ט‪ ,‬ויהי כראות רבינו את צרת רבים מבני עירו‬ ‫אתם‪ ,‬וע"ע משכב"ז בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קמ"ו וח"ח סי'‬ ‫אשר עולמם חשך בעדם‪ ,‬החל תיכף ומיד לפעול ולהפעיל‬ ‫רט"ז‪ .‬וע"ע שו"ת מנח"י ח"ד סי' ק"א)‪.‬‬ ‫שאלו השופט‪ :‬וזאת מנין לך?‬ ‫בעצה ובמעשה‪ ,‬ובהשגת תרומות מנדיבי עם‪ ,‬הן עבור‬ ‫לקח רבינו קרדום בידו‪ ,‬ובקע בקצה הכותל הנשאר אחרי‬ ‫עזרה ראשונה ודחופה בהשגת בתי מגורים ארעיים‪,‬‬ ‫גר שמל ולא טבל‬ ‫השריפה‪ ,‬והראה לשופטים כי סידור האבנים פונה מאותו‬ ‫והן עבור הקמת ובניית כל הבתים מחדש‪ ,‬לבנות ביתם‬ ‫גר שמל ולא טבל מיקרי בעל ברית‪ ,‬ואפשר שנעשה‬ ‫מקום מצד אחד למזרח ומצד אחר למערב‪ ,‬מה שמוכיח‬ ‫כבתחילה ולכונן מעונם על מכונם‪ ,‬ונבנתה עיר על תילה‪.‬‬ ‫שליח לישראל למול בנו (שו"ת או"ח סי' קט"ז ד"ה ומיהו‬ ‫שיש כאן זוית של סיום כותל הבית!‬ ‫מסברא)‪.‬‬ ‫ואכן ישראל קדושים נתבעו ונתנו ביד נדיבה ושלחו הרבה‬ ‫השר עמד משתומם‪ ,‬ועדיין לא נח דעתו ושאל‪ :‬אבל מהיכן‬ ‫תרומות למען ביסוס העיר מחדש‪ ,‬וכפי שכותב רבינו‬ ‫נדר לחבירו שיהיה מוהל אם יכול לחזור בו‬ ‫ידעת זאת לפני שבקעת בקרדום?‬ ‫בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רל"ט)‪ :‬פה ק"ק מ"ד כמעם רגע‬ ‫נדר לחבירו שיהיה מוהל אצל בנו‪ ,‬אינו יכול לחזור‬ ‫הצביע רבינו החתם סופר לעבר הגג‪ ,‬והראה להם סימני‬ ‫אירע דבר‪ ,‬ביום י"ח אדר שני העבר שנת תקס"ב לפ"ק‪,‬‬ ‫בו מבלי הסכמת המוהל‪ ,‬ולא יועיל התרה בפני ג'‪,‬‬ ‫דלף של גשמים הניכר באותו המקום‪ ,‬והרי הדלף הוא‬ ‫יצאה אש ומצאה קוצים בבית אינו יהודי‪ ,‬ונאכל גדיש‬ ‫ואם הוא ביום המילה והמוהל כבר הוציא הוצאות‬ ‫בדרך כלל במקום הכתלים של גבולות הבתים!‬ ‫וקמה בבתי ישראל‪ ,‬רובא דמנכר מרחוב היהודים בעו"ה‪,‬‬ ‫לבוא לעירו‪ ,‬אינו יכול לחזור בו אפילו נזדמן לו‬ ‫ונשתלחו לכאן נדבות הרבה מקהלות קדושות הקרובות‬ ‫מוהל מומחה וטוב יותר (שו"ת יו"ד סי' רמ"ו)‪.‬‬ ‫יצאו השופטים משם משתוממים ומשתאים על גודל‬ ‫חכמתו של רבם של היהודים‪ ,‬אשר אפילו במילי דעלמא‬ ‫והרחוקות נדיבי עם אלקי אברהם לסיוע הניזקין'‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫הנודר לתת את בנו למול קודם שנולד‬ ‫מילא אותו אלקים רוח חכמה ודעת‪ ,‬רוח עצה ובינה‪,‬‬ ‫כיון שהגיעו הנדבות‪ ,‬החלו תיכף ומיד להוציא לפועל את‬ ‫הנודר לתת את בנו למול קודם שנולד‪ ,‬לא חל הנדר‬ ‫לשפוט את העם משפט צדק‪.‬‬ ‫הקמת הבתים מחדש‪ .‬אלא שכאן החלו להתעורר הרבה‬ ‫(שו"ת חו"מ סי' ס"ו‪ ,‬וע"ש דאע"ג דבעלמא מהני סיטומתא בדבר‬ ‫(מקור‪ :‬ליקוטי חבר בן חיים‪ ,‬חלק ב דף ב ע"ב‪,‬‬ ‫דברי ריבות בשערי העיר‪.‬‬ ‫שלא בא לעולם‪ ,‬הכא ששינה ממנהג הרגיל שלא לידור למוהל‬ ‫חוט המשולש‪ ,‬עמוד נב)‬ ‫*‬ ‫קודם שנולד‪ ,‬לא מהני סיטומתא‪ ,‬ע"ש)‪.‬‬ ‫יו"ל על ידי‪:‬‬ ‫דרך הקו הטלפוני‪ 0733.454.678 :‬ארה"ב‪1-605.615.70.10 :‬‬ ‫לציון קדשו של מרן‬ ‫היכל החתם סופר‬ ‫בעמדות נדרים פלוס "היכל החתם סופר"‬ ‫דרך האימייל‪k6056157010@gmail.com :‬‬ ‫החתם סופר זי"ע בפרשבורג‬ ‫הקויטלך יונחו על מקום מנוחת קדשו מידי שבוע‬ ‫קויטל‬ ‫המפעל העולמי להפצת והנחלת מורשת החתם סופר‬ ‫‪office@chasamsofer.info‬‬ ‫לקבלת הגליון במייל הירשמו‪:‬‬ ‫‪D@chasamsofer.info‬‬ ‫ד‬ ‫‪15‬‬ ‫מקושרים לצדיק מאז ועד היום‬ ‫סמוך לציון קודש הקדשים‬ ‫רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫להפצת משנתו ותורתו הבהירה של‬ ‫קודש הקדשים רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫| גליון ‪| 306‬‬ ‫סיפורים ותולדותיו‪ ,‬ותולדות זרעו אחריו‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫אורו הקדוש‬ ‫שאלות ותשובות בחיי היום יום‬ ‫מתורתו של רבינו ותלמידיו הק'‬ ‫במשנת רבינו הקדוש‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שאלה‬ ‫קראתי בצמא את השאלות והתשובות בשבועות האחרונים‪ ,‬והתפעלתי מהן מאוד‪.‬‬ ‫אך בעוד שהשואל הקודם התאונן על כך שהוא עמל ויגע בתורה ואינו רואה פירות‪ ,‬המצוקה‬ ‫ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (כה‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫שלי חמורה עוד יותר‪ :‬לי אפילו אין את הזכות לעמול!‬ ‫וברש"י י' שנים הללו צפה והמתין‬ ‫עול הפרנסה והטרדות הבלתי פוסקות גוזלים ממני כל רגע פנוי וכל טיפת יישוב הדעת‪ .‬כשאני רואה סביבי‬ ‫לה כמו שעשה אביו לשרה‪ ,‬כיון שלא‬ ‫אברכים שיושבים שעות על גבי שעות בבית המדרש‪ ,‬שקועים בהוויות דאביי ורבא‪ ,‬לבי נחמץ בקרבי‪ .‬אני מרגיש שאני‬ ‫נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל‬ ‫מחוץ למחנה‪ ,‬וכל היום שלי מתבזבז על ענייני חול והבל‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬ושפחה לא רצה לישא לפי‬ ‫כיצד יכול יהודי שטרוד מבוקר עד ערב ולא מגיע כלל לעמלה של תורה‪ ,‬לשמור על נפשו ולא ליפול למרה שחורה ולייאוש?‬ ‫שנתקדש וכו'‪ .‬ויש להבין‪ ,‬למה ליה‬ ‫לרש"י לבאר הטעם שלא רצה לישא‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שפחה‪ ,‬הרי גם לולא כך היה לו‬ ‫עשתונות‪ ,‬הם נטשו את עמדות השמירה על השערים ורצו‬ ‫שאלתך היא שאלה טובה שיכולה הייתה לעמוד בפני‬ ‫להתפלל על רבקה שתיפקד‪ .‬וביאר‬ ‫בחרדה לכל עבר‪ .‬באותו רגע‪ ,‬נכנסו הלוחמים ללא קרב‬ ‫עצמה‪ ,‬ללא כל קשר לרצף הדיונים שניהלנו כאן בשבועות‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מקארלין זצוק"ל‪ ,‬וזה‬ ‫דרך השער הראשי הפתוח‪ ,‬וכבשו את העיר כולה‪.‬‬ ‫האחרונים‪ .‬זוהי זעקתו של יהודי השטוף בטרדות העולם‬ ‫לשון קדשו‪ :‬בנערותי הייתי סובר כי‬ ‫הטרדות ועול הפרנסה אינם אלא "הרעש והפיצוצים"‬ ‫וחש ייאוש ממצבו‪ .‬שאלה שכבר נידונה כאן בעבר‬ ‫דבר קל הוא להתפלל ולבקש רחמים‬ ‫שהיצר הרע מייצר סביבך כדי לזרוע בך בהלה‪ .‬השער‬ ‫בהיבטים שונים‪ ,‬ובוודאי עוד נרחיב בה בעזרת השם‪.‬‬ ‫בעד חברו‪ ,‬אבל באמת התפילה היא‬ ‫הראשי שאותו הוא חפץ לפרוץ ולכבוש באמת – הוא‬ ‫אך העובדה שחיברת בעצמך את שאלתך לשאלות‬ ‫עבודה הקשה מכל העבודות‪ ,‬והראיה‬ ‫שער הייאוש והעצבות‪ .‬רק באמצעות המרה השחורה הוא‬ ‫הקודמות‪ ,‬וכתבת שלבך נחמץ בקרבך דווקא – "כשאתה‬ ‫מפירוש רש"י הנ"ל‪ ,‬ומשמע שאילולי‬ ‫מצליח לגזול מן האדם את כל חיותו‪ ,‬שמחתו והרגשת‬ ‫רואה סביבך אברכים שיושבים שעות על גבי שעות בבית‬ ‫הרוחניות שלו‪.‬‬ ‫המדרש"‪ ,‬אומרת דרשני‪ .‬הבה נתבונן בכנות‪ :‬אילו לא‬ ‫טעם זה היה עושה כל האפשריות‬ ‫בכדי שלא יצטרך לבא לידי עבודה זו‪.‬‬ ‫היטבת להגדיר זאת בעצמך כששאלת‪" :‬איך אוכל שלא‬ ‫היית רואה את אותם אברכים שוקדים על תלמודם‪ ,‬לא‬ ‫ליפול למרה שחורה ולייאוש?" זוהי בדיוק נקודת העניין!‬ ‫היה לבך נחמץ? עובדה זו גרידא שיומך חולף בטרדות של‬ ‫(ע"פ בית אהרן קמד‪):‬‬ ‫היצר אינו חפץ בטרדותיך; הוא חפץ אך ורק בייאושך‬ ‫חולין היתה צריכה להטרידך מצד עצמה!‬ ‫ולאום מלאום יאמץ (כה‪ ,‬כג)‪ .‬פרש"י‬ ‫ובנפילת רוחך‪ ,‬הוא מתחפש בתחכום‪ ,‬ומסווה את ההרס‬ ‫מכאן מוכח ששורש המועקה שלך יונק בדיוק מאותו‬ ‫כשזה קם זה נופל וגו'‪ ,‬לא נתמלאה‬ ‫הזה באצטלה מזויפת של "קנאת סופרים" ויראת שמים‪.‬‬ ‫המקום של השואלים הקודמים‪ :‬המבט הצידה‪ ,‬ההשוואה‬ ‫צור אלא מחורבנה של ירושלים‪ .‬צור‬ ‫ברגע שתלמד להסתפק במועט ולשמוח באמת בחלקך‪,‬‬ ‫לאחרים ותחושת ה"אני"‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אותה התשובה‬ ‫נקרא מקור התאוות והמדות הרעות‪.‬‬ ‫תוכל להדוף את גלי הייאוש שמציפים אותך‪ .‬אז‪ ,‬מתוך‬ ‫שניתנה להם‪ ,‬רלוונטית ומכוונת בדיוק גם אליך‪.‬‬ ‫ירושלים נקרא מקור הקדושה‬ ‫יישוב הדעת ושמחה‪ ,‬תדע גם לחטוף ולמצוא את אותם‬ ‫כן‪ ,‬שמעת נכון‪" :‬שמח בחלקך!" הקריאה הזו מופנית גם‬ ‫ועבודת ה'‪ ,‬אותיות ירו‪-‬שלם‪ .‬וזהו‬ ‫רגעים יקרים שבהם תוכל לקבוע עתים לתורה ולעבוד את‬ ‫אליך‪ ,‬אף שאינך זוכה לעת עתה לעמול בתורה ובעבודה‬ ‫לא נתמלאה צור אלא כשיש חורבן‬ ‫ה' באמת‪ ,‬לפי מדרגתך ומקומך‪.‬‬ ‫כפי שהיית חפץ‪ .‬הסתפק במועט‪ ,‬דע בבירור שהקדוש‬ ‫בעניני ירושלים היינו בעבודת ה'‪.‬‬ ‫ובעניין זה‪ ,‬ראוי להביא את דבריו המאירים של הרה"ק‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬הוא זה שהציב אותך בדיוק בנקודה הזו‪ ,‬ושמח‬ ‫(אמרות משה‪ ,‬בשם הרה"ק הר"מ מקוברין זי"ע)‬ ‫רבי אשר מסטאלין זי"ע‪ ,‬תלמידו של מרן רבנו הקדוש רבי‬ ‫בכל מה שחננך‪.‬‬ ‫שלמה מקארלין זי"ע‪:‬‬ ‫וישב יצחק ויחפרו את בארות המים‬ ‫דבר זה אינו סותר כהוא זה את התביעה מהאדם – לשאוף‬ ‫"אחת דברתי להודיעך שורש אחד להינצל מקטרוגי היצר‬ ‫אשר חפרו בימי אברהם אביו וכו'‬ ‫תמיד מעלה‪ ,‬להשקיע בלי הרף ולבקש תמיד עוד ועוד‪.‬‬ ‫וסייעתא דיליה למטה ולמעלה והבן‪ ,‬ובכדי לבא להסתפקות‬ ‫(כו‪ ,‬יח)‪ .‬האבות הקדושים תקנו כל‬ ‫אדרבה‪ ,‬היא משלימה אותה ומאפשרת אותה‪ ,‬וכפי שנוכל‬ ‫במועט ולהיות שמח בחלקו בתורה ועבודה‪ ,‬ובכדי לבא‬ ‫התקונים‪ ,‬ויחדו כל הייחודים בעובדות‬ ‫להבין זאת מתוך המשל הבא‪:‬‬ ‫לידי שפל רוח‪ ..‬והוא‪ :‬כי אין הקב"ה בא בטרוניא כו'‪ ,‬כי‬ ‫הגשמיות בחפירת הבארות ובענין‬ ‫הכל לפי מה שהוא אדם‪ ,‬לפי המקום והזמן לפום שיעורא‬ ‫מעשה בקבוצת לוחמים קטנה וחסרת נשק שביקשה‬ ‫המקלות ובמרעה הצאן‪ ,‬וכמבואר‬ ‫דיליה‪ ,‬והוא לפי מדתו ואמונתו ויראתו ושכלו וכח מוחו‬ ‫לכבוש עיר בצורה וחזקה‪ .‬הם ידעו היטב שבכוח הזרוע‬ ‫בספרים‪ .‬וכשבאו אנשי כנסת הגדולה‬ ‫אז באותו עת ‪ ...‬כן יהיה השגת תורתו ואמונת עבודתו‬ ‫אין להם כל סיכוי לפרוץ את חומותיה‪ .‬מה עשו? נקטו‬ ‫וראו שאי אפשר שיתנהג העולם‬ ‫בתוך תוכו שבנקודת הלב‪ .‬וזהו אמונת עבודתו אז‪ ,‬וזו היא‬ ‫בתכסיס מחוכם‪ :‬הם החלו להשמיע מחוץ לעיר רעשים‬ ‫במדרגות העליונות האלו‪ ,‬ותקנו‬ ‫קרבת הבורא והתורה ומעשים בפיו ובלבבו באותו עת‪.‬‬ ‫מחרישי אוזניים ופיצוצים עזים שנשמעו כמו מתקפת‬ ‫הברכות והתפלות והטמינו והצפינו‬ ‫הגם כי קטן הוא בעיניך‪ ,‬לפי דרכך צריך להיות שפל רוח‬ ‫ענק‪.‬‬ ‫כל האורות וכל הייחודים הכל בנוסח‬ ‫ולהסתפק במועט ולשמוח בחלקו"‪.‬‬ ‫שומרי העיר נתקפו בהלה נוראה‪ .‬מרוב פחד ואובדן‬ ‫התפילה והברכות‪ ,‬וזה עד ביאת‬ ‫משיחנו במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫למסירת שאלות‪ ,‬הערות או הארות למדור זה‪ ,‬ניתן לפנות לקו לודמיר‪ 02-30-111-22 :‬שלוחה ‪99‬‬ ‫או לדואר אלקטרוני‪ A023011122@gmail.com :‬לתשומת לבכם‪ :‬בחירת השאלות לפרסום נעשית על פי שיקול דעתם הבלעדי‬ ‫(בית אהרן קמד‪):‬‬ ‫של חברי המערכת‪ .‬אין המערכת מתחייבת לבחור או להשיב לכל שאלה שנשלחה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי משה אליקים בריעה מראדום זי"ע‬ ‫הי"ד בהסכמתו על הספר הקדוש שמע שלמה‪:‬‬ ‫כשמש צדקה מרפא בכנפיה‪ ,‬תהל על הארץ‪,‬‬ ‫תשיב נפשות הדרים עליה‪ ,‬כן גיל ושמחה‬ ‫מלאה כל נפש‪ ,‬באור כי יהל‪ ,‬וליהודים היתה‬ ‫אורה‪ ,‬תורה אור‪ ,‬הספר הקדוש שמע שלמה‬ ‫מרבינו הקדוש והנורא הצדיק האלקי אבי זקני‬ ‫ר' שלמה הלוי זצוק"ל מקארלין‪.‬‬ ‫סיפור מאילנא דחיי‬ ‫‪16‬‬ ‫רבינו הקדוש ⋅ צדיקי דורו ⋅ הדבקים בחיים‬ ‫ולכל היד החזקה‬ ‫ניגש ר' דוד אל הרבי הקדוש‪ ,‬נושף ומתנשף‪.‬‬ ‫שנים רבות היו ר' דוד ורעייתו‪ ,‬בני העיירה סלאוויטא‪ ,‬חשוכי בנים‪ .‬כל‬ ‫"רבי! שנים רבות הנני ממתין לזרע של קיימא‪ .‬רבי משה‪ ,‬בנו של רבי‬ ‫בני העיירה הכירו אותם וידעו עד כמה הם ממתינים ומצפים להתברך בזרע‬ ‫פינחס מקוריץ‪ ,‬שלחני אליכם‪ ,‬שתברכו אותי ותפקדוני בפקודת ישועה‬ ‫של קיימא‪ .‬בכל עת מצוא היו מרעיפים עליהם ברכות מעומק הלב‪ ,‬שיזכו‬ ‫ורחמים‪"...‬‬ ‫בקרוב להיוושע ולחבוק תינוק רך‪ ,‬בן או בת‪ ,‬שישמיע בחלל ביתם הריק‬ ‫התבונן בו הרבי באהבה גדולה ובפנים מאירות‪ ,‬הניף את ידו וסטר על פניו‬ ‫והדומם קול פעייה ובכי‪ ,‬ויציף את הבית ואת ליבם הדואב באור גדול של‬ ‫פעמיים בחיבה‪ .‬מבלי להוציא מפיו דיבור או ברכה‪ ,‬המשיך הרבי בדרכו‪.‬‬ ‫נחת יהודית‪ .‬סוף סוף יזכו גם הם בחוליה נוספת שתמשיך את שלשלת‬ ‫שבור ונדכה שב ר' דוד לסלאוויטא‪ ,‬ופרץ בבכי בפני רבי משה‪ .‬הוא סיפר‬ ‫דורותיהם‪.‬‬ ‫על שתי הסטירות שסטר לו הרבי מקארלין‪ .‬בטוח היה שיזכה לברכת קודש‬ ‫בעיירה סלאוויטא שבאוקראינה כיהן באותם ימים רב ומורה הוראה משכמו‬ ‫או להבטחה מפורשת‪ ,‬ולבסוף סטר הרבי על פניו פעמיים‪ ,‬ללא אומר‬ ‫ומעלה‪ ,‬בנן של קדושים‪ ,‬הלוא הוא הגאון הקדוש רבי משה שפירא‪ ,‬בנו של‬ ‫ודברים‪ .‬שתי סטירות ותו לא‪ .‬נדמה היה לו כי לריק הייתה ריצתו הטרופה‪.‬‬ ‫מאור החסידות הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע‪.‬‬ ‫"אל דאגה"‪ ,‬הרגיעו רבי משה‪" .‬מחה את דמעותיך‪ ,‬כי נושעת! האסט‬ ‫משנת תקנ"א התגורר בעיר והנהיג את תושביה במסירות רבה ובענווה‬ ‫גע'פועל'ט!‪"...‬‬ ‫מופלאה‪ .‬מכיון שסירב להתפרנס ממשרת הרבנות‪ ,‬הקים את בית הדפוס‬ ‫ויהי במלאות שנה‪ ,‬ובן נולד למזל טוב בביתו של ר' דוד‪ .‬השמחה‬ ‫הנודע‪.‬‬ ‫הרקיעה שחקים‪ ,‬והעיירה סלאוויטא צהלה ושמחה‪ .‬סוף סוף‪,‬‬ ‫בוקר אחד דפק ר' דוד על דלת ביתו של רב העיר‪ ,‬והתיישב‬ ‫אחרי שנים ארוכות‪ ,‬חבקו ר' דוד ורעייתו בן ראשון‪.‬‬ ‫באנחה כבדה ליד שולחנו‪.‬‬ ‫חלפה עוד שנה‪ ,‬ובן נוסף נולד להם‪ .‬וכך זכו בתוך כמה שנים‬ ‫לתנות בפני הרב‪ ,‬כהרגלו‪ ,‬את צער‬ ‫עוד בטרם פצה את פיו ַ‬ ‫לבנים ולבנות‪ ,‬וביתם‪ ,‬שעמד ריק ושומם שנים רבות‪ ,‬נעשה‬ ‫ההמתנה הממושכת לזרע של קיימא‪ ,‬הקדימו רבי משה וקרא‬ ‫שוקק ומלא בילדים ובילדות‪ ,‬בפעוטים ובתינוקות‪.‬‬ ‫לעברו בקול נלהב‪:‬‬ ‫שוב הגיע ר' דוד לביתו של מורו ורבו‪ ,‬הגאון הקדוש רבי משה‬ ‫"ר' דוד‪ ,‬הסכת ושמע היטב! עתה היא עת רצון נדירה עבורך!‬ ‫מסלאוויטא‪.‬‬ ‫נמצא כעת בעיירתנו הצדיק רבי אהרן מקארלין‪ ,‬בנו של רבי‬ ‫אשר מסטאלין‪ .‬זה עתה שב מאניפולי‪ ,‬מהשתטחות על ציונו של דף שער ממשניות שנדפס בדפוסו "רבי‪ ,‬הן זיכני ה' ובירכני בבנים ובבנות‪ ,‬הודו לו וברכו שמו! אך‬ ‫המפורסם של הרה''ק מסלאוויטא‬ ‫זקוק אני גם לברכת הפרנסה ברווח‪ ,‬כדי שאוכל לכלכל את ביתי‬ ‫הרבי ר' זושא‪ ,‬ועצר למנוחה באכסניה‪.‬‬ ‫ולתת לחם לפיות הטף‪ ,‬בלי מחסור ודוחק‪"...‬‬ ‫להיוושע‬ ‫קודש‬ ‫ברכת‬ ‫ממנו‬ ‫ובקש‬ ‫אהרן‬ ‫"רוץ והאץ את צעדיך‪ ,‬השג את רבי‬ ‫חייך רבי משה ואמר‪:‬‬ ‫בבנים ובבני בנים!"‬ ‫"אל לך לדאוג כלל‪ .‬הזוכר אתה שהעניק לך הרבי מקארלין שתי סטירות?‬ ‫ללא שהות קם ר' דוד ומיהר בנשימה טרופה לעבר בית האכסניה‪ .‬נכנס‬ ‫האחת הייתה לברכת הבנים‪ ,‬והשנייה הייתה לפרנסה ברווח!"‬ ‫פנימה וסקר במבטו את הנוכחים‪ ,‬אך לא ראה דמות של רבי מלווה בחסידים‪.‬‬ ‫שב ר' דוד לביתו שמח וטוב לב‪ ,‬בוטח בה' אלוקיו ומאמין בדברי הצדיקים‪.‬‬ ‫כשבירר אם נמצא כאן הרבי מקארלין‪ ,‬נענה כי אכן היה כאן הרבי‪ ,‬אך לפני‬ ‫לא ארכו הימים וברכת ה' החלה ללוותו בכל מעשי ידיו‪ .‬פרנסתו התרבתה‪,‬‬ ‫דקות אחדות עזב ויצא לדרכו‪.‬‬ ‫והוא הלך והתעשר‪ ,‬וזכה לרווח ולשפע גדול‪.‬‬ ‫הצדיק‬ ‫עגלת‬ ‫בעקבות‬ ‫דולק‬ ‫והחל‬ ‫הבהולה‬ ‫המשיך ר' דוד בריצתו‬ ‫התקיימו שתי הברכות‪ ,‬כנגד שתי הסטירות‪.‬‬ ‫מקארלין‪,‬‬ ‫אהרן‬ ‫רבי‬ ‫של‬ ‫בכרכרתו‬ ‫הבחין‬ ‫אחדות‬ ‫המתרחקת‪ .‬לאחר דקות‬ ‫שהייתה ייחודית בצורתה‪ .‬בכרכרה היה ארון מלא ספרים‪ ,‬שבהם הגה בעת‬ ‫נסיעותיו‪ ,‬בקיימו את שמונה עשר שיעוריו הקבועים מדי יום‪.‬‬ ‫לרגל הילולת הרה"ק רבי משה שפירא מסלאוויטא‪ ,‬בן הרה"ק רבי פינחס מקוריץ‬ ‫בגרון ניחר צעק ר' דוד שיעצרו את העגלה וימתינו לו‪ ,‬כי חפץ הוא לבקש‬ ‫זי"ע – ט' בכסלו ת"ר‪.‬‬ ‫דבר מה מהרבי‪ .‬צעקתו הגיעה לאוזני העגלון‪ ,‬והעגלה נעצרה‪.‬‬ ‫החיים בלודמיר‬ ‫ׁשֹלמֹה ‪ִ //‬ח ַידת ַה ָּׁש ַ‬ ‫בּוע‬ ‫יַ ְל ֵדי ַר ֵּבנּו ְ‬ ‫החיים בלודמיר בעבר ובהווה‬ ‫יכן ָאנּו ְל ֵמ ִדים ֶׁשהּוא ָּד ָבר ָק ֶׁשה ְל ִה ְת ַּפ ֵּלל ַעל ֲח ֵברֹו?‬ ‫ֵמ ֵה ָ‬ ‫הֹוראֹות‪.‬‬ ‫יע ְּב ָעלֹון זֶ ה‪.‬‬ ‫מֹופ ַ‬ ‫ַה ִּפ ְּתרֹון ִ‬ ‫לּוד ִמיר ‪ְ 023011122‬ל ַה ִּקיׁש ‪ 0‬וְ ִל ְפעֹל ַעל ִּפי ַה ָ‬ ‫ִּב ְכ ֵדי ַל ֲענֹות יֵ ׁש ְל ַחּיֵ ג ְל ַקו ְ‬ ‫דרישת שלום מלודמיר‬ ‫הודעה חמה ונרגשת התקבלה בימים אלו במשרדי הכנסת האורחים‪.‬‬ ‫נִ ָּתן ַל ֲענֹות ַעד ְליֹום ִראׁשֹון וַ ּיֵ ֵצא‬ ‫יׁשת ַמ ָּתנָ ה ְּב ַסְך ‪₪ 50‬‬ ‫ֵּבין ָהעֹונִ ים נָ כֹונָ ה‪ ,‬יֻ גְ ַרל זִ ּכּוי ִל ְר ִכ ַ‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬שהשתתף עם קבוצת נוסעים במסע קודש על ציוני‬ ‫ַהּזֹוכֶ ה לְ פָ ָר ַׁשת וַ ּיֵ ָרא‪ :‬נַ פְ ָּתלִ י ּגֶ ְר ֶּבר ֶאלְ עָ ד‬ ‫הצדיקים‪ ,‬סיפר בהתרגשות על קבלת הפנים שציפתה להם בלודמיר‬ ‫בשבוע האחרון‪ ,‬בארבע לפנות בוקר‪.‬‬ ‫ויטא‬ ‫ַר ִּבי מ ֶֹׁשה ַׁשּפִ ָירא ִמ ְּסלָ אוִ ָ‬ ‫בתוך הקור והשלג הגיעה הקבוצה אל 'בית רבינו' הסמוך לציון‪ .‬מה‬ ‫ַה ְמפ ָֹארֹות ֶׁשל ַה ַּׁש"ס‪ַּ ,‬תלְ מּוד ַּב ְבלִ י‪ֶׁ ,‬שּיָ צְ אּו ִמ ַּמכְ ֵּב ֵׁשי‬ ‫ִּב ְׁשנַ ת תקכ"ב נֹולַ ד הרה"ק ַר ִּבי מ ֶֹׁשה ַׁש ִּפ ָירא‬ ‫רבה הייתה שמחתם למצוא בשעה זו בית מדרש מואר ומוסק‪ ,‬משקה‬ ‫ויטא‪ֶ .‬את ֵּבית ַה ְּדפּוס נִ ֵהל ַר ִּבי מ ֶֹׁשה‬ ‫ַה ְּדפּוס ִּב ְסלָ אוִ ָ‬ ‫ּקֹוריץ‪,‬‬ ‫ויטא‪ ,‬לְ ָא ִביו הרה"ק ַר ִּבי ִּפינְ ָחס ִמ ִ‬ ‫ִמ ְּסלָ אוִ ָ‬ ‫הּוטל עַ ל ְׁשנֵ י ָבנָ יו‪ַ ,‬ר ִּבי‬ ‫ְּביָ ד ָר ָמה‪ַ ,‬אְך עִ ַּקר ַה ְּמלָ אכָ ה ַ‬ ‫ַּתלְ ִמיד ַה ַּבעַ ל ֵׁשם טֹוב‪.‬‬ ‫חם ועוגות להשיב את הנפש‪ ,‬ואף מקווה חמים‪ ,‬פעיל וזמין‪.‬‬ ‫מּואל ַא ָּבא וְ ַר ִּבי ִּפינְ ָחס‪.‬‬‫ְׁש ֵ‬ ‫עִ ם ְּפ ִט ַירת ָא ִביו ִּב ְׁשנַ ת תקנ"א‪ֵ ,‬ה ֵחל לְ ַׁש ֵּמׁש ְּב ַר ָּבנּות‬ ‫"הרגשנו כל כך בבית"‪ ,‬סיפר היהודי בחום‪" .‬מצאנו מקום של יישוב‬ ‫אדי ְמ ָת ֵאר ֶאת ַר ִּבי מ ֶֹׁשה‬ ‫ַר ִּבי ְׁשנֵ יאֹור זַ לְ ָמן ִמּלְ יַ ִ‬ ‫אּוק ָר ִאינָ ה‪.‬‬ ‫ויטא ֶׁש ְּב ְ‬ ‫ָהעֲ יָ ָרה ְסלָ אוִ ָ‬ ‫הדעת ומרגוע‪ .‬החמימות ומאור הפנים הפיגו את הקור שבעצמותינו‬ ‫"ה ַרב ַה ָּמאֹור ַהּגָ דֹול‬ ‫ויטא ְּב ִאּגֶ ֶרת ק ֶֹדׁש‪ָ :‬‬ ‫ִמ ְּסלָ אוִ ָ‬ ‫ּנֹודע‪,‬‬ ‫ַר ִּבי מ ֶֹׁשה ֵה ִקים ָּבעֲ יָ ָרה ֶאת ֵּבית ַה ְּדפּוס ַה ָ‬ ‫וחיממו את לבנו‪ .‬ממש כמו אוהלו של אברהם אבינו‪"...‬‬ ‫תֹורה וְ יִ ְר ַאת ה' אֹוצָ רֹו"‪.‬‬ ‫ַה ְמ ֻפ ְר ָסם ַה ֻּמ ְפלָ ג ְּב ָ‬ ‫ְּב ַמ ָּט ָרה לְ ַה ְד ִּפיס ִס ְפ ֵרי ֲח ִסידּות‪ְּ .‬ב ֵבית ַה ְּדפּוס‬ ‫בהזדמנות זו נזכיר כי 'בית רבינו' פתוח לרווחת הבאים בכל שעות‬ ‫ְּביֹום ַׁש ַּבת ק ֶֹדׁש‪ ,‬ט' ְּבכִ ְסלֵ ו ְׁשנַ ת ת"ר‪ ,‬נִ ְס ַּתּלֵ ק ַר ִּבי‬ ‫ּנֹודע‬ ‫ִה ְד ִּפיסּו ּגַ ם ִס ְפ ֵרי ק ֶֹדׁש ֲא ֵח ִרים‪ ,‬עַ ד ֶׁש ַ‬ ‫היממה‪ .‬הכניסה באמצעות לחיצה‬ ‫גּוריו‪.‬‬ ‫ויטא‪ ,‬עִ יר ְמ ָ‬ ‫מ ֶֹׁשה וְ נִ ְט ַמן ִּב ְסלָ אוִ ָ‬ ‫ְׁשמֹו ְּבכָ ל ּגְ לִ ילֹות יִ ְׂש ָר ֵאל ִּבזְ כּות ַה ַּמ ֲהדּורֹות‬ ‫על לחצן האינטרקום המוצב‬ ‫בפתח‪ .‬במקום עומדים לרשות‬ ‫האורחים משקאות חמים וצוננים‪,‬‬ ‫ְס ֻג ָּלה ְל ַמ ֲח ָׁשבֹות זָ רֹות — ִּתּקּון ֵל ָאה‬ ‫עוגות ועוגיות‪ ,‬וכן מקווה חמים‬ ‫ּתֹורתֹו‬ ‫ַמ ְרּגָ ִלית ִמ ָ‬ ‫וזמין‪.‬‬ ‫ֶׁשל ַר ֵּבנּו ְׁשֹלמֹה ְמ ַק ְר ִלין‪:‬‬ ‫בית רבינו בלודמיר‬ ‫ברוכים הבאים!‬ ‫רוצה לקבל את העלון במייל? שלח הודעה ל‪A023011122@gmail.com -‬‬ ‫המעוניין לקחת חלק בהפצת העלון מוזמן להתקשר לקו לודמיר ‪ 02-30-111-22‬שלוחה ‪8‬‬ ‫קו לודמיר למשנתו ותורתו וסיפורי נפלאות מהרב הקדוש רבי שלמה מקארלין זי"ע ‪ 02-30-111-22‬אידיש‪/‬עברית‪ .‬קיים גם מענה אנושי בכל ענייני העלון‬ ‫‪17‬‬ ‫בס"ד‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בש"ם בצלאל ‪ -‬לע"נ‬ ‫חסידות‬ ‫פניני‬ ‫על פי דברי רבינו‬ ‫הרה"ח רבי משה שמואל‬ ‫ב"ר בצלאל ז"ל‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫תפילת צדיק בן רשע אינה חוזרת ריקם‬ ‫ֹאמר ִאם ּכֵ ן לָ ָּמה ּזֶ ה ָאנֹכִ י וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדרׁש ֶאת ה' (כה כב)‪.‬‬ ‫וַ ּיִ ְתר ֲֹצצּו ַה ָּבנִ ים ְּב ִק ְר ָּבּה וַ ּת ֶ‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬שאמרה ‪ -‬כיון שגדול כל כך צער העיבור‪ ,‬למה הנני מתאווית ומתפללת על ההריון‪.‬‬ ‫וַ ֵ ּי ָע ֶתר לוֹ וְ גוֹ '‪ַ .‬ט ַעם ׁ ֶשלּ ֹא ָא ַמר וַ ֵ ּי ַדע יִ צְ ָחק ֶאת וְ גוֹ '‪ְּ ,‬כאוֹ ְמרוֹ "וְ ָה ָא ָדם יָ ַדע"‬ ‫(בראשית ד א)‪" ,‬וַ ֵ ּי ַדע ֶאלְ ָקנָ ה" וְ גוֹ ' (ש"א א)‪ ,‬אוּלַ י ׁ ֶש ָהיְ ָתה ַה ְּת ִפ ָּלה ַא ַחר ׁ ֶש ָ ּי ַדע‬ ‫וקשה להבין האיך תמאס רבקה הצדקת בהריון מחמת הצער‪ .‬ויש לפרש‪ ,‬היות והם היו נדחקים‬ ‫אשוֹ נִ ים‬ ‫אשוֹ נִ ים‪ְּ ,‬כאוֹ ְמ ָרם ז"ל ְּ(ב ָרכוֹ ת ס‪ְ ׁ ).‬של ׁ ָֹשה יָ ִמים ָה ִר ׁ‬ ‫ּתוֹ ְך ג' יָ ִמים ָה ִר ׁ‬ ‫ומתרוצצים זה בזה‪ ,‬חשבה רבקה שהם לא יוכלו להתקיים והם ימותו‪ ,‬וכיון שאמרו חז"ל שאין‬ ‫יִ ְת ּ ַפ ֵּלל ׁ ֶשלּ ֹא יַ ְס ִר ַיח‪ ,‬וְ זוֹ ָהיְ ָתה ְּת ִפ ָּלתוֹ ׁ ֶשל יִ צְ ָחק (כה כא)‪.‬‬ ‫הקב"ה עושה נס לחנם‪ ,‬לכן אמרה "למה זה אנכי"‪ ,‬כי מן השמים לא יעשו נס לשקר‪ ,‬שהיא תפקד‬ ‫בוולדות שאינם מתקיימים‪ ,‬אבל באמת ודאי היא לא הקפידה על צער ההריון "כי הצדיקים יסבלו‬ ‫צער גדול בעולם הזה לתכלית טוב הנצחי" ורק הלכה לדרוש את ה' לבקש רחמים על הריונה‪.‬‬ ‫…‬ ‫ה'ישמח משה' ביאר עפי"ד רבינו‪ ,‬דלכאורה קשה‪ ,‬היתכן דנגרע‬ ‫מעלתה של רבקה משאר צדיק בן רשע‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אף שיצחק היה קודם‬ ‫לה בקבלת תפילתו‪ ,‬מכל מקום מהיכי תיתי נאמר 'ולא לה' כלל‪ ,‬וח"ו‬ ‫וַ יְ ִהי ּכִ י זָ ֵקן יִ ְצ ָחק וַ ִּתכְ ֶהיןָ ֵעינָ יו ֵמ ְראֹת וַ ּיִ ְק ָרא ֶאת ֵע ָׂשו ְּבנֹו ַהּגָ דֹל (כז א)‪.‬‬ ‫שתפילתה חזרה ריקם‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬מדוע נאמר שהיה זקן בשעת הברכות‪ .‬גם מדוייק למה כתוב "ויהי" בלשון צער‪ .‬ויש לפרש‪,‬‬ ‫אבל לפי דברי רבינו דהתפילה היתה בתוך שלשה ימים שתקלוט‬ ‫דהטעם שהכתוב מודיע שהיה יצחק זקן‪ ,‬כי זאת הסיבה שיעקב יקח את הברכות בלי שיכירוהו‬ ‫הזרע‪ ,‬א"כ י"ל דתפילת שניהם נתקבלה‪ ,‬דהרי אמרו חז"ל (ויק"ר י‪ ,‬ה)‬ ‫יצחק‪ ,‬ולכן כתיב "ויהי" לשון צער‪ ,‬דהוא צער מה שיעקב לקח את הברכות בלי ידיעת יצחק שהוא‬ ‫תפילה עושה מחצה‪ ,‬והנה הוא התפלל שתקלוט הזרע‪ ,‬והיא התפללה‬ ‫יעקב‪ ,‬שלכן לא נתן לו כל הברכות ובירך גם את עשיו‪" ,‬כי מזה סובבו כמה סיבות לבני עמנו"‪.‬‬ ‫גם כן שתקלוט‪ ,‬והוא נענה תחילה ותפילה עושה מחצה‪ ,‬ובוודאי נענה‬ ‫על קליטת הטוב‪ ,‬כי הרע ‪ -‬למה לו‪ ,‬ונקלט ע"י תפילתו יעקב‪ ,‬ואחר כך‬ ‫…‬ ‫על ידי תפילתה נקלט החצי האחר דהיינו קליטת הרע‪ ,‬והוא עשיו‪ ,‬כי‬ ‫ַּב ֲעבּור ְּת ָב ֶרכְ ָך נַ ְפ ִׁשי ְּב ֶט ֶרם ָאמּות (כז ד)‪.‬‬ ‫ברית כרותה שתפילת צדיק אינה חוזרת ריקם‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬מדוע אהב יצחק את עשיו ורצה ליתן לו הברכות‪ .‬מבאר רבינו‪ :‬וטעם יצחק שהיה רוצה‬ ‫ומה שדרשו חז"ל דה' לא נעתר לה‪ ,‬אין הכוונה שלא נעתר כלל‬ ‫לברך את עשיו הרשע‪ ,‬כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב ויטיב דרכיו‪ ,‬כי הצדיקים‬ ‫לתפילתה‪ ,‬אלא שלא נעתר שתיקלט על ידיה חלק הטוב‪ ,‬והרי אין‬ ‫כואב להם בעשות בניהם רשע‪ ,‬והיה משתדל עמו להיטיב‪.‬‬ ‫הקב"ה מייחד שמו על הרעה (ב"ר ג‪ ,‬ו)‪ ,‬לכן דרשו חז"ל ויעתר לו ה'‬ ‫דייקא ‪ -‬ולא לה‪ ,‬שלתפילתו נעתר ה' בשמו כיון שנקלט על ידו חלק‬ ‫…‬ ‫הטוב‪.‬‬ ‫וַ ִּת ַּקח ִר ְב ָקה ֶאת ִּבגְ ֵדי ֵע ָׂשו ְּבנָ ּה ַהּגָ דֹל ַה ֲח ֻמדֹת ֲא ֶׁשר ִא ָּתּה ַּב ָּביִ ת וַ ַּתלְ ֵּבׁש ֶאת יַ ֲעקֹב ְּבנָ ּה ַה ָּק ָטן‬ ‫(כז טו)‪.‬‬ ‫וזה שפירש רש"י "ויעתר לו" ‪' -‬ולא לה‪ ,‬לפי שאינו דומה וכו'‪ ,‬לפיכך‬ ‫לו ולא לה'‪ .‬שתמהו הכל על זה שמסיים‪ :‬לפיכך וכו'‪ .‬דהוא שפת יתר‬ ‫יש לפרש‪ ,‬כיון שעשיו היה גבה קומה יותר מיעקב‪ ,‬על כן אומר הפסוק שהיא הלבישה ליעקב‬ ‫לכאורה‪ .‬אלא דכיון שהוא נענה תחילה על הקליטה ובודאי הטוב‬ ‫את הבגדים הארוכים של עשיו‪ ,‬והתאימה אותם ליעקב אף על פי שהוא "בנה הקטן" שהיה קטן‬ ‫נקלט‪ ,‬א"כ ממילא 'לא לה'‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬דלדידה לא אמרינן ויעתר לה‬ ‫קומה יותר ונמוך מעשיו‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬לפי שאינו מייחד שמו על הרעה‪ ,‬והיינו דברי רש"י לפי שאינו דומה‬ ‫וכו'‪ ,‬אף שזה אינו לענין להקדים‪ ,‬מכל מקום‪ :‬לפיכך‪ ,‬ממילא לו ולא‬ ‫…‬ ‫לה‪.‬‬ ‫ארָך (כז מ)‪.‬‬ ‫ּופ ַר ְק ָּת ֻעּלֹו ֵמ ַעל ַצּוָ ֶ‬ ‫וְ ָהיָ ה ּכַ ֲא ֶׁשר ָּת ִריד ָ‬ ‫ובספה"ק אורח לחיים המתיק את דברי רבינו‪ ,‬מנין באמת נודע‬ ‫יש לפרש "תריד" מלשון רידוי‪ ,‬ורמז יעקב בדבריו על זמן הגאולה שאז יהיה עשיו רדוי‪ ,‬שיפרוק‬ ‫שנפקדה בזכות תפילת יצחק ולא בזכות תפילתה‪ .‬אלא שכתב‬ ‫מעליו עולו של ישראל‪ ,‬ואחר כך ישראל יִ ְרּדּו ויצערו את אומות העולם‪ ,‬כי יהיה בית יעקב אש‬ ‫האריז"ל בליקוטי תורה על פסוק זה וז״ל‪" ,‬ויעתר" פירשו ‪j‬ז״ל (סוכה‬ ‫ובית עשיו לקש‪ ,‬ולזה דקדק ואמר "גדולה" לשון שמחה כי אז ישמחו השבים ותגאל הארץ‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬א) 'מה עתר מהפך' וכו'‪ .‬פירוש‪ ,‬יצחק מתפלל למזל ונקה‪ ,‬וכך היתה‬ ‫צריכה להשפיע לאשתו‪ .‬ורבקה היתה מתפללת למזל נוצר שהוא‬ ‫דכורא‪ ,‬וכל אחד היה מתפלל היפך חבירו‪ ,‬וזהו שכתוב "לנוכח אשתו"‪.‬‬ ‫החיבור שלך לרבינו 'אור החיים' הקדוש זי"ע והפצת תורתו הק'‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫• שיעורים יומיים קצרים וברורים בספה"ק אור החיים באידיש ובעברית‬ ‫לפי זה נכון למה "ויעתר לו ה׳" – 'ולא לה'‪ ,‬דלפי דברי רבינו שהיתה‬ ‫תפילתם זה בזוית זו וזו בזוית זו אחר הביאה‪ ,‬א״כ תפילתה שהתפללה‬ ‫• הדפסת וחלוקת ספרי האור החיים הק' המסוגלים לשמירה והצלחה‬ ‫למזל ונוצר שהוא דכורא בשביל יצחק‪ ,‬לא פעל כלום‪ ,‬שהרי כבר‬ ‫• תפילות והזכרת שמות בציון רבינו הק' ע"י ראש המכון בכל שבוע‬ ‫היה הזרע במעיה‪ ,‬ורק תפילת יצחק שהתפלל למזל ונקה על רבקה‬ ‫• הוצאת והפצת גליון שבועי במשנת רבינו הקדוש לזיכוי הרבים‬ ‫שתקלוט הזרע‪ ,‬היתה מקובלת‪ .‬וזהו שאמר 'לו ולא לה'‪ ,‬והאיך נודע‬ ‫• כולל להוראה "כנסת ישראל"‪ ,‬כשמו ובדרכו של ישיבת רבינו הק'‬ ‫הדבר‪ ,‬לזה סמך "ותהר רבקה אשתו"‪ ,‬ולא כתיב 'וידע יצחק'‪ ,‬כי היתה‬ ‫• כולל "ליל שישי" ללימוד ספה"ק "אור החיים" על הפרשה‬ ‫תפילתם אחר שידע‪ ,‬ונמצא שלא היתה צריכה לתפילתה על יצחק‪.‬‬ ‫עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫לפרטים והשתתפות במפעלות הקודש בקו מורשת אור החיים‪0733713620 :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪18‬‬ ‫"פלאי החיים"‬ ‫מתוך המהדורה החדשה של הספר "כל הכתוב לחיים"‬ ‫חידות נפלאות במשנתו של האור החיים הקדוש‬ ‫לזכות הפטרון יהודה בן שרה מרים‪ ,‬וכל משפ'‬ ‫לחיים‬ ‫כל הכתוב‬ ‫הערות וביאורים בדברי רבינו‬ ‫נערך על ידי המשפיע‪,‬‬ ‫הרה"ג ר' דוד נתנאל שווארץ שליט"א‪,‬‬ ‫איך המתין יצחק‬ ‫מח"ס יד המשפט‪ ,‬ויו"ר מכון 'פלאי התורה'‬ ‫להזמנת דרשות מהמשפיע שליט"א‪0527156981 :‬‬ ‫מלהינשא עד מ' שנה‬ ‫חידוד א'‬ ‫טוב אם מותר לו להמתין‪ ,‬וכתב דמותר לו‬ ‫להמתין כדי לעשות השידוך היותר טוב‪,‬‬ ‫וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְר ָּב ִעים וגו'‪ַ .‬ט ַעם ֶׁש ֻה ְצ ַרְך‬ ‫ידוע שלהלכה למעשה פוסקים כהשיטה‬ ‫שסוברת דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם‬ ‫כיון דהוי מצוה מן המובחר‪ ,‬והביא ראיה‬ ‫ּׂשּואיו ַמה ֶּׁשֹּלא נָ ַהג ּכֵ ן‬ ‫יע זְ ַמן נִ ָ‬ ‫הֹוד ַ‬ ‫לְ ִ‬ ‫מיצחק אבינו שלא נשא עד מ' שנים‪ ,‬שהיה‬ ‫ְּב ַא ְב ָר ָהם‪ָּ ,‬בא לָ ֵתת ַט ַעם לְ ִעּכּוב ַהּזְ ָמן‬ ‫(עיין יבמות דף צ"ג ע"א‪ ,‬ועוד‪ .‬שו"ע חו"מ סימן ר"ט‬ ‫לו ג"כ טעם למה עשה כן כיון דעיקר חפצם‬ ‫ּׂשּואין ַעד ָעבֹור מ'‬ ‫ֶׁש ָּׁש ָהה יִ ְצ ָחק ְּבֹלא נִ ִ‬ ‫סעיף ד')‪ .‬איך יתכן‪ ,‬שאדם כן יכול להקנות דבר‬ ‫היה להוליד בנים זרע קודש שיקרא בהם‬ ‫שלא בא לעולם‪ ,‬ואפילו אם אין מקנה דקל‬ ‫ָׁשנָ ה וְ ָא ַמר ַה ַּט ַעם ְּב ַק ְחּתֹו ֶאת ִר ְב ָקה‪,‬‬ ‫שמם‪ ,‬ולכך המתינו עד שישקע רתיחת הדם‬ ‫יחת ִר ְב ָקה ָׁש ָהה ַעד מ' ָׁשנָ ה‬ ‫ִּב ְׁש ִביל ִק ַ‬ ‫לפירותיו‪ ,‬אלא מקנה דבר שלגמרי אינו בעולם ?‬ ‫והמיית הטבע ויתעלו ויתקדשו ביתר שאת‬ ‫ּוכְ מֹו ֶׁשּגָ ַמר א ֶֹמר לֹו לְ ִא ָּׁשה‪ֵּ ,‬פרּוׁש‬ ‫מקור לתשובה‪ :‬אור החיים הקדוש בפרה"ש עה"פ‬ ‫ועוז‪ ,‬ועל ידי זה גם בניהם אחריהם יהיו‬ ‫לֹו ‪ְ -‬מיֻ ֶח ֶדת ִהיא ַּבת זּוגֹו‪ָ .‬הא לָ ַמ ְד ָּת‪,‬‬ ‫ויאמר יעקב מכרה כיום וגו'‪.‬‬ ‫קדושים והגונים וכו'‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ֶׁשּק ֶֹדם לָ ּה ֹלא ָהיְ ָתה לֹו ַּבת זּוג ּוכְ מֹו‬ ‫ולפי דברי רבינו‪ ,‬אין ראיה כלל מיצחק‬ ‫ּקֹוד ֶמת וְ ִהיא ְק ַטּנָ ה‬‫ֶׁשּכָ ַת ְבנּו ַּב ָּפ ָר ָׁשה ַה ֶ‬ ‫חידוד ב'‬ ‫אבינו דמותר להתאחר יותר משנת כ' כדי‬ ‫ָהיְ ָתה ֶׁשּנֹולְ ָדה ָּב ֲע ֵק ָדה ּכְ ֶׁש ֻהכְ ַׁשר לֵ ילֵ ד‪,‬‬ ‫איך יתכן‪ ,‬שרבקה הצדיקת ילדה את 'עשו'‬ ‫לעשות שידוך מובחר יותר‪ ,‬כיון דכאן הבין‬ ‫ּומ ַע ָּתה ֵאין ַּת ְרע ֶֹמת ַעל יִ ְצ ָחק ֶׁש ָּׁש ָהה‬ ‫ֵ‬ ‫שהיה רשע מובהק‪ ,‬ומה המוסר השכל הנלמד‬ ‫מהקב"ה שאין לו שידוך אחר כלל ורק רבקה‬ ‫ַעד מ' ָׁשנָ ה‪ּ ,‬גַ ם ַעל ַא ְב ָר ָהם ֶׁש ִעּכֵ ב ַעד‬ ‫מזה בענין שידוכים ?‬ ‫היא בת זוגו‪[ .‬וגוף יסודו של המהר"ם שיק‬ ‫מ' ָׁשנָ ה‪ּ ,‬כִ י ָאז ָהיְ ָתה ַּבת ג' ָׁשנִ ים ּכְ ִפי‬ ‫מקור לתשובה‪ :‬אור החיים הקדוש בפרה"ש עה"פ ויהי‬ ‫דמצוה מן המובחר עדיף מזריזין מקדימים‬ ‫ַה ֶח ְׁשּבֹון (כה כ)‪.‬‬ ‫יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו' אחות לבן‬ ‫למצוות נחלקו בזה הפוסקים‪ ,‬ודעת רבינו‬ ‫הארמי לו לאשה‪.‬‬ ‫בספר ראשון לציון יור"ד הל' מילה ג"כ כן‪,‬‬ ‫בשו"ת מהר"ם שיק (אהע"ז סי' א') נשאל‬ ‫ראה בספרנו 'כל הכתוב לחיים' פר' לך (יז‪,‬‬ ‫אודות אדם שנזדמן לו שידוך בשנת כ' ואם‬ ‫כד)]‪.‬‬ ‫ימתין עוד כמה שנים יהיה לו שידוך יותר‬ ‫בין כל המשיבים תשובה נכונה לאחת החידות‪,‬‬ ‫בפקס ‪ 15388556981‬או בדוא"ל מכון 'מבאר הפלאות'‬ ‫‪ q222678q@gmail.com‬יוגרלו‪:‬‬ ‫הותר ליעקב לשמוע בקול אמו‬ ‫‪ 2‬זכיות בסך ‪₪ 100‬‬ ‫גם לעבור על דברי תורה‬ ‫שממכרה ממכר‪ ,‬כמו שכתבו המפרשים‪,‬‬ ‫‪ 2‬זכיות בסך ‪₪ 50‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬מאחר שכבר ביזה עשו את‬ ‫ְׁש ַמע ְּבק ִֹלי‪ֵּ .‬פרּוׁש‪ֲ ,‬הגַ ם ֶׁשּיֵ ׁש ִּב ְד ָב ִרים‬ ‫הבכורה‪ ,‬כמפורש בפסוקי התורה "ויאכל‬ ‫ֵאּלּו ּכִ גְ נֵ ַבת ַה ַּד ַעת‪ִ ,‬עם ּכָ ל זֶ ה יֵ ׁש לְ ָך‬ ‫‪ 2‬זכיות על הספר החדש 'מאור החיים' עה"ת‬ ‫וישת וגו' ויבז עשו את הבכורה"‪ ,‬איך יבוא‬ ‫לִ ְׁשמ ַֹע ְּבקֹולִ י‪ֵּ ,‬פרּוׁש‪ִ ,‬מּלְ ַבד ִחּיּוב ִמ ְצוַ ת‬ ‫שלא היה ניתן להשיג שנים רבות ויצא כעת במהדורת מפוארת על ידי המכון‪.‬‬ ‫עתה לקבל הברכות בתור בכורה‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫ּכִ ּבּוד ָאב וָ ֵאם ֶׁש ִהיא ִמ ְצוַ ת ֲע ֵׂשה‪ּ ,‬גַ ם‬ ‫שימו לב‪ :‬על כל תשובה נוספת נכנסים להגרלה פעם נוסף‪.‬‬ ‫שהרי עשו בעצמו כבר נשבע ליעקב אבינו‬ ‫יאה‪ּ ,‬וכְ ִתיב ְּב ִד ְב ֵרי נְ ִביא ֱא ֶמת‬ ‫ִהיא נְ ִב ָ‬ ‫שהבכורה שלו‪ ,‬ושוב אסור לו לעבור על‬ ‫"אלָ יו ִּת ְׁש ָמעּון"‪ ,‬לָ זֶ ה ָא ְמ ָרה‬‫(שופטים יח) ֵ‬ ‫נא לכתוב את התשובות בכתב ברור וקריא‪ ,‬ולציין‬ ‫שבועתו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬וכתובת מגורים‪ ,‬ומספר טלפון לחזרה‪.‬‬ ‫"ׁש ַמע ְּבקֹולִ י"‪ּ ,‬וכְ ָבר ּכָ ַת ְבנּו (לעיל טז ה)‬ ‫ְ‬ ‫אלא‪ ,‬כיון דיצחק לא ידע בשעת מעשה‬ ‫אֹומרֹו לַ ֲעבֹר ַעל ִמ ְצוָ ה‬ ‫ֶׁשּיִ ְצ ַט ֵּדק נָ ִביא ְּב ְ‬ ‫שזה יעקב‪ ,‬ממילא הוי כגניבת דעת‪ ,‬שגם זה‬ ‫ּתֹורה לְ ִפי ָׁש ָעה (כז ח)‪.‬‬ ‫ִמ ִּמ ְצוֹת ַה ָ‬ ‫אינו ראוי לעשות‪ ,‬ועל זה אמרה לו רבקה‬ ‫דמותר לו לעשות מצד כיבוד אב ואם‪.‬‬ ‫העיר האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור‬ ‫לפי זה מדוייק לשון רבינו שכתב‪ ,‬שיש‬ ‫זצ"ל‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל במשנה (ב"מ לב‪,‬‬ ‫בדברים אלו 'כגניבת' הדעת‪ ,‬שאכן לא היה‬ ‫א) אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו‬ ‫כאן גניבת דעת ממש‪ ,‬ולכן שפיר היה יכול‬ ‫אל תחזיר ‪ -‬לא ישמע לו‪ .‬ומעתה‪ ,‬אם הוי‬ ‫לשמוע בקולה‪.‬‬ ‫איסור ממש‪ ,‬איך הותר לו לפי שעה לעבור‬ ‫כשציוותה עליו אמו‪.‬‬ ‫עוד י"ל בכוונת רבינו‪ ,‬דלכן הוסיפה ואמרה‬ ‫[ואכן בעץ יוסף על המדרש רבה (סז‪ ,‬ד)‬ ‫שהיא גם נביאה‪ ,‬דאילו מצד כיבוד אב ואם‬ ‫בס"ד אנו נמצאים בשלבי עריכת‬ ‫ליכא כאן מצוה‪ ,‬כיון דהוי לעבור על דברי‬ ‫כתב‪ ,‬שיעקב לא היה מחוייב לשמוע בקול‬ ‫פרוייקט ענק על‬ ‫אמו לגנוב דעת אביו‪ ,‬מיהו לא נענש על זה‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬לכן הוסיפה שהיא מחוייב גם מצד‬ ‫כיון שהרי יצחק מחל לו בסוף‪].‬‬ ‫ספה"ק "אור החיים"‬ ‫שהיא נביאה‪ ,‬והיות שיש לו חיוב לקיים‬ ‫דבריה מצד נבואתה‪ ,‬ממילא חוזר החיוב‬ ‫ותירץ ה'פני מנחם'‪ ,‬דאולי לא היה כאן‬ ‫עם הרבה גילויים והוספות נפלאים‪.‬‬ ‫גניבת דעת ממש‪ ,‬ולכן היה מצווה לשמוע‬ ‫והמצוה לשמוע בקולה גם מצד כיבוד אם‪,‬‬ ‫בקולה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫מי שיש בידו איזו הערה‪ ,‬הוספה‪,‬‬ ‫כיון דמה שהיא נביאה סילק הענין דלעבור‬ ‫על דברי תורה ושפיר חייב לשמוע בקולה‪.‬‬ ‫ביאור דבריו נראה‪ ,‬דעל פי הדין אין כאן‬ ‫קושיא וכדו' בדברי רבינו‪ ,‬מתבקש‬ ‫גניבת דעת‪ ,‬דאדרבה הרי יעקב קנה מעשו‬ ‫לשלוח אלינו לזיכוי הרבים‪ ,‬ויפורסמו‬ ‫ובשפתי צדיק (פר' ויצא אות נ') כתב ליישב‬ ‫את הבכורה‪ ,‬ובא בדין מכח אותה בכורה‪,‬‬ ‫בעלון ובספר‪ ,‬לפי הענין‪.‬‬ ‫בעצם הקושיא‪ ,‬שדווקא לאחר מתן תורה‬ ‫וכדאיתא במדרש והובא ברש"י להלן (פס'‬ ‫אין לו לשמוע בקול אביו לעבור על דברי‬ ‫ל"ו)‪ ,‬שאמר יצחק‪ :‬הייתי מיצר וחרד שמא‬ ‫פרטי המכון‬ ‫תורה שכבר נצטווה עליהם‪ ,‬משא"כ קודם‬ ‫עברתי על שורת הדין‪ ,‬עכשיו לבכור ברכתי‬ ‫כתובת‪ :‬סוקולוב ‪ 9‬כניסה ב ב"ב‬ ‫מתן תורה שעשו הכל בתורת חומרא‪,‬‬ ‫‪ -‬גם ברוך יהיה‪ .‬הרי שהוא הבכור ובאמת‬ ‫ובמצות כיבוד אב לכמה שיטות גם בן נח‬ ‫על יעקב יאמר "אנכי עשו בכורך" שהבכורה‬ ‫פקס‪03-5796398 :‬‬ ‫של עשו נמצאת בו‪.‬‬ ‫מייל‪torat6398@gmail.com :‬‬ ‫חייבין‪ .‬ועיי"ש בהערות הגאון מוויערשוב‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫ואף אם נימא שהבכורה אינה דבר‬ ‫‪2‬‬ ‫‪19‬‬ ‫מתוך הספר 'מאור החיים' ‪ -‬דרשות רבינו האור החיים הק' ב'ליוורנו'‬ ‫שנכתבו ע"י תלמידו הרבני משה ב"ר שלמה פראנקו ס"ט ז"ל‬ ‫בתוספת מקורות והרחבות‪ ,‬בשילוב והשוואה מהספר הקדוש אור החיים‬ ‫מאור החיים‬ ‫לומר בין שם אלהים שמורה דין ובין שם הוי"ה שמורה רחמים‪ ,‬הכל‬ ‫הרמזים בשלשת הבארות על העתיד‬ ‫לטובה‪ ,‬ואחר שחטא אדם‪ ,‬כביכול כעס הקב"ה ומורה פנים של דין בשם‬ ‫אלהים‪ .‬וכל זה הוא רמוז בפסוק ויתן לך האלהים‪ ,‬שאף על פי שהוא‬ ‫להיות בשלשה בתי מקדש‬ ‫מורה דין‪ ,‬רצה לומר שם אלהים‪ ,‬יתן לך מטל השמים ומשמני הארץ‪,‬‬ ‫שלש בארות שחפר יצחק‪( 1‬כו‪ ,‬יח ‪ -‬כב)‪ ,‬הם רמז למה שעתיד להיות‪ .‬הבאר‬ ‫וייתור הוי"ו המוסיף רצה לומר אף אלהים‪ ,‬כמו בבראשית‪ ,‬יתן וכו'‪ .‬ודוק‪.7‬‬ ‫הראשון‪ ,‬קרא אותו ֵע ֶׂשק‪ ,‬רומז לבית המקדש הראשון שהיה 'עסק' רב‬ ‫בבנינו‪ .2‬ומה שרבו עליה‪ ,‬רומז לחורבנה‪.‬‬ ‫"מטל השמים ומשמני הארץ" ‪-‬‬ ‫והבאר השני‪ ,‬קרא אותו שטנה‪ ,‬רמז לבית שני‪ ,‬כמו דאמרי (עזרא ד‪ ,‬ו)‬ ‫עולם הבא וגם עולם הזה‬ ‫'ובמלכות אחשורוש כתבו שטנה'‪ .‬ומה שרבו גם עליה‪ ,‬רומז לחורבנה‪.‬‬ ‫דבר אחר‪ :‬בראשית וכו' (א‪ ,‬א)‪ .‬הדא הוא דכתיב (כז‪ ,‬כז‪-‬כח)‪ :‬ויברכהו‪ .8‬ויתן‬ ‫והבאר השלישי‪ ,‬רומז לבית השלישי שיבנה במהרה בימינו‪ .‬ולא רבו‬ ‫עליה‪ ,‬רומז לבית שלישי שתהיה לעולמי עד‪ .3‬ויקרא שמה רחובות‪ ,‬כי אז‬ ‫לך האלהים וכו'‪.‬‬ ‫יקיים כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ‪.4‬‬ ‫מאי ויברכהו‪ .9‬ועוד‪ ,‬מאי ויתן‪ ,‬היה לו לומר 'יתן'‪ ,‬שהוא תחילת דבריו אל‬ ‫יעקב‪ .‬ועוד‪ ,‬מה הן הברכות שבירך‪ ,‬מאחר שאמר ויברכהו קודם ויתן‪.‬‬ ‫רבקה נטלה על עצמה‬ ‫יש לפרש בדרך זה‪ .‬כונת יצחק אבינו בשעה שבירך את בנו‪ ,‬לא היה‬ ‫את קללת יעקב עצמו‬ ‫בטובת עולם הזה‪ ,‬אלא בעולם הבא‪ ,‬שאין קץ ותכלית ותמצית בעולם‬ ‫פשט על פסוק עלי קללתך בני (כז‪ ,‬יג)‪ ,‬שאמרה רבקה ליעקב‪ .‬אינו מדוייק‬ ‫הזה‪ .‬וכה אמר לו ויברכהו‪ָ ,‬וס ַתם הברכות‪ ,‬מפני שאינם לזה העולם‪.‬‬ ‫תיבת קללתך‪ ,‬היה לה לומר 'עלי קללות אביך'‪ ,‬או 'עלי הקללה'‪ .‬אלא‬ ‫ואחר כך אמר ויתן עם וי"ו הנוסף‪ ,‬מלבד מה שברכתי כבר‪ ,‬ויתן לך‬ ‫אמרו חז"ל (מכות יא‪ ,‬א)‪ ,‬שקללת תלמיד חכם‪ ,‬אפילו על תנאי‪ ,‬יבוא‪ .‬ויעקב‬ ‫וכו'‪ .10‬וזהו רמוז בפסוק של בראשית‪ ,‬בדרך זה‪ ,‬בראשית ברא אלקים את‬ ‫מקודם אמר לרבקה אמו והבאתי עלי קללה ולא ברכה (פסוק יב)‪ ,‬על‬ ‫השמים‪ ,‬רצה לומר‪ ,‬עולם הבא‪ .‬ואחר כך ואת הארץ‪ ,‬בזה העולם‪ .‬זהו‬ ‫הקללה הזאת שאמר יעקב‪ ,‬אמרה רבקה עלי קללתך שאמרת והבאתי‬ ‫שאמר גם כן יצחק בברכות מטל השמים ומשמני הארץ וכו'‪.‬‬ ‫עלי קללה‪ ,‬בני‪ .‬והבן‪.5‬‬ ‫הסרת החשש בלקיחת אשה‬ ‫הברכה אפילו‬ ‫ממשפחת אמו‬ ‫על פי מידת הדין‬ ‫פשט בפסוק‪ :‬קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך (כח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‪ .‬הדא הוא דכתיב (כז‪,‬‬ ‫מה בא התורה ללמדנו‪ ,‬וכי אין אנו יודעים שבתואל הוא אבי אמו של‬ ‫כח)‪ :‬ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וכו'‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬ולבן אחי אמו‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל‪ ,‬שקודם שברא הקב"ה את העולם‪ ,‬היה הוא ושמו יחיד‬ ‫אלא‪ ,‬כשאמר יצחק ליעקב קום לך פדנה ארם וכו'‪ ,‬ואף על פי שבתואל‬ ‫בעולם‪ ,‬ואמר הקב"ה‪ :‬אני רחום ‪ -‬את מי אני מרחם‪ ,‬אני חנון ‪ -‬את מי אני‬ ‫היה רשע‪ ,‬ראה שהוא אבי אמך‪ ,‬והיא צדקת וכשרה‪ .‬ושמא תאמר 'רוב‬ ‫חנן וכו'‪ .‬ברא את האדם לרחמו ולחננו ולעשות טובה עמו‪.6‬‬ ‫בנים דומים לאחי האם'‪ ,11‬ובניך ח"ו לא יהיו כשרים‪ ,‬קח לך [משם] אשה‬ ‫ואם כן‪ ,‬למה אמר התורה בראשית ברא אלהים‪ ,‬הוה ליה למימר שם‬ ‫מבנות לבן אחי אמך‪ ,‬וכשם שאתה לא יצאת כאחי אמך‪ ,‬כך וכו'‪.12‬‬ ‫הוי"ה שמורה רחמים‪.‬‬ ‫וגם לקמן (פסוק ה) אמר אחי רבקה אם יעקב ועשו‪ .‬רמז לו‪ ,‬מהטוב יצא‬ ‫זה מבואר עם פסוק ויתן לך האלהים וכו'‪ .‬היה לו לומר גם כן כאן ויתן‬ ‫טוב ורע‪ ,‬ואף על פי שבתואל ולבן היו רשעים‪ ,‬יצאה רבקה אמך כשרה‪.‬‬ ‫לך ה' מטל השמים וכו'‪ .‬ועוד‪ ,‬מאי ויתן‪ ,‬היה לו לומר 'יתן לך' וכו'‪ .‬אלא‬ ‫והבן‪.13‬‬ ‫יש לומר עם מאמר שהבאתי‪ ,‬שקודם בריאת העולם היה הוא ושמו‪ ,‬רצה‬ ‫ויתן לך וגו'‪ .‬ומה שלא פירש הברכות הרמוזות בויברכהו‪ ,‬אולי‬ ‫שכל העמים יעבדוהו שכם אחד‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובכלי יקר הביא דברי‬ ‫‪" .1‬וישב יצחק ויחפר את בארות המים אשר חפרו בימי‬ ‫שיכוין על דרך אומרם ז"ל (בר"ר פרק לט) שמפתח הברכות נתנו‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬ושכן כתבו במנורת המאור ותולדות יצחק‪ ,‬והרחיב‬ ‫אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם‪ ,‬ויקרא‬ ‫ה' לאברהם‪ ,‬ואברהם ליצחק (שם פרק י"א)‪ ,‬ועתה מסרם יצחק‬ ‫לפרש הג' בארות לפי דרכו‪.‬‬ ‫להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו‪ .‬ויחפרו עבדי יצחק‬ ‫ליעקב‪ ,‬והוא אומרו ויברכהו פירוש‪ ,‬מסר לו הברכות שיהיו‬ ‫‪ .5‬ובאור החיים הקדוש‪ :‬עלי קללתך בני וגו'‪ .‬טעם אומרה בני‪,‬‬ ‫בנחל וימצאו שם באר מים חיים‪ .‬ויריבו רועי גרר עם רועי‬ ‫ברשותו‪ .‬עוד ירצה‪ ,‬שברכו ברכות רוחניות וגשמיות‪ ,‬כנגד‬ ‫אחר שעמו היתה מדברת‪ .‬פירוש‪ ,‬מה שהוצאת אתה מפיך‬ ‫יצחק לאמר לנו המים‪ ,‬ויקרא שם הבאר עשק‪ ,‬כי התעשקו‬ ‫הרוחניות אמר בהעלם ויברכהו‪ ,‬וכנגד הגשמיות אמר ויתן‬ ‫עתה‪ .‬ושיעור התיבה ‪' -‬קללה שקללת' בני‪ .‬והוא על דרך‬ ‫עמו‪ .‬ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה‪ ,‬ויקרא שמה שטנה‪.‬‬ ‫לך וגו' בתוספת וא"ו‪ ,‬לומר‪ ,‬מלבד עולם העליון אשר בחר‬ ‫אומרם ז"ל (מכות יא‪ ,‬א)‪ ,‬קללת חכם‪ ,‬אפילו על תנאי וגו'‪ .‬ולזה‬ ‫ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה‪ ,‬ויקרא שמה‬ ‫אברהם לבניו ‪ -‬שהוא עיקר תכלית זרע ישראל‪ ,‬עוד יתן לו‬ ‫חששה ולבשה היא גרם קללה שהוציא מפיו‪ .‬ואם לא היתה‬ ‫רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ"‪.‬‬ ‫בעולם הזה וכו'‪.‬‬ ‫אומרת בני‪ ,‬היה נשמע קללה שיקללו אביו‪.‬‬ ‫‪ .2‬הכוונה שהיה בבנינה התעסקות גדול במלחמות‪ ,‬וכמובא‬ ‫ועוד כתב שם (פסוק לט) בברכת יצחק לעשיו‪ :‬הנה משמני‪.‬‬ ‫‪ .6‬בראשון לציון על משלי כתב רבינו‪ :‬אמרו רז"ל כי טעם‬ ‫להלן בשם הרמב"ן‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬אין לו אלא מה שלפניו‪ ,‬לא כיעקב שאמר ויתן לך‬ ‫בריאת העולם הוא לסבה שה' ב"ה ירחם ויחון על עמו‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫‪ .3‬כדאיתא בזוהר הקדוש (חלק ג' רכא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫בתוספות וא"ו‪ ,‬פירוש‪ ,‬מלבד עולם הנצחי‪ ,‬וכמו שפירשנו‪.‬‬ ‫וראה בראש ספר עץ חיים (ענף ב) "וכשעלה ברצונו להאציל‬ ‫‪ .4‬כן כתב הרמב"ן (פסוק כ)‪ :‬ויקרא שם הבאר עשק ‪ -‬יספר‬ ‫‪ .11‬כדאיתא בגמרא (בבא בתרא קי‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הנאצלים ולברוא נבראים לסבה נודעת‪ ,‬והוא לקרוא רחום‬ ‫הכתוב ויאריך בענין הבארות‪ ,‬ואין בפשוטי הספור תועלת‬ ‫‪ .12‬בניו של יעקב לא יהיו כאחי האם – בני לבן הרמאי שהיו‬ ‫וחנון וכיוצא‪ ,‬ואם אין בעולם מי שיקבל רחמיו ממנו איך יקרא‬ ‫ולא כבוד גדול ליצחק‪ ,‬והוא ואביו עשו אותם בשוה‪ ,‬אבל יש‬ ‫רשעים‪.‬‬ ‫רחום‪ ,‬וכן עד"ז שאר הכנויים"‪ .‬וכן הביא בקדושת לוי (פרשת‬ ‫בדבר ענין נסתר בתוכו‪ ,‬כי בא להודיע דבר עתיד‪ .‬כי "באר‬ ‫כי תשא ד"ה הכלל וריש פרשת תזריע) מאמר הזוה"ק שהקב"ה ברא‬ ‫מים חיים" ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק‪,‬‬ ‫‪ .13‬ובאור החיים הקדוש‪ :‬וישלח יצחק וגו'‪ .‬צריך לדעת‪ ,‬למה‬ ‫עולמו בגין דאקרי רחום וחנון‪ .‬ועל פי זה כתב בפרשת בשלח‬ ‫הוצרך לומר אחי רבקה‪ ,‬מי לא ידע בזה‪ ,‬ומה גם שבסמוך‬ ‫ולכן הזכיר באר מים חיים‪ ,‬כמו שאמר (ירמיה יז‪ ,‬יג) מקור מים‬ ‫(בפסוק וברוח אפיך)‪ :‬השם יתברך ברא את העולם כדי להשתעשע‬ ‫חיים את ה'‪ .‬וקרא הראשון עשק‪ ,‬ירמוז לבית הראשון אשר‬ ‫[לעיל] אמר כן‪ .‬ועוד‪ ,‬אומרו אם יעקב ועשו הם דברים‬ ‫בישראל וכדי לרחם עליהם כמאמר חז"ל בגין דיתקריא רחום‬ ‫התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד‬ ‫יתירים‪ .‬אכן בא הכתוב לתת טעם ליצחק אבינו‪ ,‬ששלח בן‬ ‫צדיק‪ ,‬לאדם רשע מפורסם לבן הארמי‪ .‬והגם שאברהם שלח‬ ‫וכו'‪ .‬וראה בזוה"ק ח"ג רנז‪ ,‬ב‪.‬‬ ‫שהחריבוהו‪ .‬והשני קרא שמה שטנה‪ ,‬שם קשה מן הראשון‪,‬‬ ‫ולקח רבקה‪ ,‬לא היה בתואל מפורסם ברשע כלבן‪ .‬ועוד‪ ,‬שלא‬ ‫‪ .7‬ראה באור החיים הק' עה"פ "ויתן לך" אופן ג' – שפירש שם‬ ‫והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד‪ ,‬ו)‬ ‫אמר בפירוש אברהם שיקח בת בתואל‪ ,‬מה שאין כן יצחק‬ ‫שגם מידת הדין הסכים על הברכות‪.‬‬ ‫ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי‬ ‫שצוה ליעקב שיקח אשה מבנות לבן הרשע‪ .‬לזה אמר אחי‬ ‫‪ .8‬ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח‬ ‫יהודה וירושלם‪ ,‬וכל ימיו היו לנו לשטנה‪ ,‬עד שהחריבוהו וגלו‬ ‫רבקה‪ ,‬ושניהם יצאו מבתואל הרשע‪ .‬וכמו כן יצא מלבן בת‬ ‫בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪.‬‬ ‫ממנו גלות רעה‪ .‬והשלישי קרא רחובות‪ ,‬הוא הבית העתיד‬ ‫צדקת‪ .‬גם‪ ,‬אין להוכיח שלא יצא שלשלת שורש קדושה‬ ‫שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה‪ ,‬והא ל‬ ‫מאדם רשע‪ ,‬לזה אמר אם יעקב ועשו‪ ,‬פירוש‪ ,‬הרי שיצתה‬ ‫‪ .9‬שמשמע שהיו שתי ברכות‪.‬‬ ‫ירחיב את גבולנו‪ ,‬כמו שנאמר (דברים יט‪ ,‬ח) ואם ירחיב ה' אלהיך‬ ‫שלשלת הקדושה מאב רשע‪ ,‬גם כן אין להחליט ולומר כי‬ ‫‪ .10‬ובאור החיים הקדוש‪ :‬ויתן לך האלקים‪ .‬טעם אומרו וא"ו‬ ‫את גבולך כאשר דבר וגו'‪ ,‬שהוא לעתיד‪ .‬וכתיב בבית השלישי‬ ‫להיות לבן רשע לא יצא ממנו בנות כרבקה‪.‬‬ ‫בתחילת ענין‪ ,‬להיות שקדם ואמר ויברכהו‪ ,‬הוסיף עוד לומר‬ ‫(יחזקאל מא‪ ,‬ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה‪ ,‬ופרינו בארץ‪,‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪20‬‬ ‫מתוך "זמירות שבת קודש ‪-‬‬ ‫מתוך הספר "פניני ופסקי חפץ ה"‬ ‫שבת קודש‬ ‫עטרת אור החיים" לזכות הפטרון‬ ‫לזכות הפטרון יואל בן מרים שרה‪,‬‬ ‫פניני חפץ ה'‬ ‫משה יואל בן רחל‪ ,‬וכל משפ'‬ ‫וכל משפ'‬ ‫בהיכל רבינו הק'‬ ‫נשמה יתירה‬ ‫נסים‬ ‫סוד "הנשמה יתירה" כמוס רק לישראל‬ ‫אסור לבקש על מעשי נסים‪ ,‬זולת לצדיקים יסודי עולם‬ ‫"חתום באוצרות החיים" ♠‬ ‫היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד זכר‪ ,‬הרי זו תפלת שוא‪.‬‬ ‫"ושמרו בני ישראל את השבת‪ ,‬לעשות את השבת לדורותם ברית‬ ‫טרח תנא למיתני זה‪ ,‬דאסור להתפלל לפני יי' תפילה דאי איפשר‬ ‫עולם‪ .‬ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם‪ ,‬כי ששת ימים עשה‬ ‫לקיימה לו ה'‪ .1‬וכו'‪ .‬דאין להאדם לשאול מאת ה' דבר הטבע להפך לו‬ ‫ה' את השמים ואת הארץ‪ ,‬וביום השביעי שבת וינפש"‪ .‬עוד ירצה‬ ‫סדר העולם‪ ,‬דכד מטית להתם‪ ,‬גם כן יתפלל לה' ב"ה שיהפך נחשת לזהב‬ ‫"ביני ובין בני ישראל" יהיה סוד הדברים האמורים [בענין "נשמה‬ ‫יתירה"]‪ ,‬ולא ידעם אדם בעולם‪ ,‬והוא מאמרם ז"ל (ביצה טז א)‬ ‫ומים לשמן‪ ,‬כהא דרבי חנינא בן דוסא דהפך חומץ לשמן‪( 2‬תענית כה‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫שאמרו נשמה יתירה לא אודעינהו‪ ,‬כי אין חפץ לה' שידעו האומות‬ ‫דלאו‪ 3‬בני אדם הוו אלא יסודי עולם‪ ,‬וצדיק מושל (שמואל ב' כג‪ ,‬ג; עי' מו"ק‬ ‫סתרי אל חי‪ ,‬והוא אומרו (תהלים קמז יט‪-‬כ) "חוקיו ומשפטיו לישראל‪,‬‬ ‫טז‪ ,‬ב)‪ ,‬ומתניתין דקתני דינא דכולי עלמא‪ .‬ופשוט‪.‬‬ ‫ברכות ס‪ ,‬א‬ ‫לא עשה כן לכל גוי"‪ ,‬ואמרו ז"ל (חגיגה יג א) וכו'‪ .‬ואומרו "אות היא‬ ‫לעולם"‪ ,‬פירוש‪ ,‬כיון שכל זה יהיה סוד לישראל ולא יגלו הדבר‪,‬‬ ‫‪ .1‬האם מותר לבקש על מעשה נסים‪ :‬רבינו נקט בפשיטות דאסור לבקש על מעשה נסים‪ ,‬ובספר חסידים‬ ‫אם כן הבא לישאל על מצוות היום‪ ,‬מה יום מימים‪ ,‬מה אות נעשה‬ ‫(סימן תשצד)‪ :‬אל יתפלל אדם תפלה שאי אפשר לעשות בקשתו אף על פי שהיכולת ביד הקדוש ברוך הוא אין‬ ‫לבקש דבר שאין נעשה (כפי הטבע) כגון אם אשתו הפילה לשמונה חדשים ברור הוא שאין הולד של קיימא אין‬ ‫בו לעשות בו כל השינויים‪ ,‬מה תהיה תשובתינו אליו‪ ,‬לזה אמר‬ ‫מתפללים עליו שיחיה‪ .‬אסור לבקש דבר שאינו ראוי לומר כגון יהי רצון שתלד אשתי לח' חדשים ויחיה הולד‪.‬‬ ‫"אות היא לעולם"‪ ,‬פירוש‪ ,‬שיהיה נגלה לבאי עולם "כי ששת ימים‬ ‫ואסור להתפלל שיעשה לו הקדוש ברוך הוא נס בשינוי העולם שאם יש לו אילן שיוציא פירות קודם זמנו‬ ‫כמעשה דר' יוסי בן אבין וכר' יוסי דמן יוקרת בתענית‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וגו' וביום השביעי שבת" וגו'‪ ,‬טעם זה יהיה נגלה לזולתנו‪ ,‬ועם בני‬ ‫אולם בבראשית רבה איתא‪ :‬היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שוא‪ .‬דבי‬ ‫ישראל טעמם כמוס עמם חתום באוצרות החיים‪.‬‬ ‫רבי ינאי אמרי ביושבת על המשבר מתניתא‪ .‬אמר רבי יהודה בן פזי אף היושבת על המשבר יכול להשתנות‪,‬‬ ‫כי תשא לא טז [יד]‬ ‫הדא הוא דכתיב הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל‬ ‫מה יוצר הזה אחר שעשה את הכד שוברו ועושה אחר אף אני עושה כן אפילו על המשבר‪ .‬וכעי"ז במדרש‬ ‫תנחומא‪ .‬ובמלאכת שלמה (כאן) הביא דברי הרא"ם (בראשית ל‪ ,‬כא) דהך ברייתא פליג אמתניתין‪.‬‬ ‫דמיון הקדושה העליונה שהיה ליעקב אבינו לנשמה יתירה‬ ‫שיש לנו בשבת ♠‬ ‫האיך מותר להתפלל על עקרות והרי אין מתפללים על מעשה נסים‪ :‬אמנם‪ ,‬באור החיים הקדוש פרשת‬ ‫בראשית (א‪ ,‬כב) כתב‪ :‬הדגים אין להם מציאות כפי טבע הקבוע בנבראים להוליד‪ ,‬אשר על כן חזר ה' במאמרו‬ ‫הנכבד וברכם 'לאמר"‪ ,‬פירוש כוונת הברכה שברכם היא לומר שיוכלו להוליד ולא ימנעם קרירות המים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אלא שיש לנו לחקור זאת‪ ,‬במה יבחר ה'‪ ,‬לזמנים יקרא לו יעקב‬ ‫בספה"ק אגרא דכלה כתב‪ ,‬דלפי דברי רבינו יש ליישב מדוע מי שנולד עקר בטבע יוכל להוליד ע"י תפילה‬ ‫ולזמנים ישראל‪ ...‬אכן להיות שענף המושכל אשר נתעצם יעקב‬ ‫ומותר להתפלל על זה‪ ,‬ולא נאמר בזה הכלל שאמרו חז"ל (ברכות ס‪ ,‬א) שאין מתפללים על מעשה נסים‪ ,‬ולא עוד‬ ‫אלא שאמרו (שבת נג‪ ,‬ב) כמה גרוע אדם זה דאשתנו עליה סדרי בראשית‪ .‬אלא דזה לא מקרי השתנות הסדר‪,‬‬ ‫להשיגו שבאמצעותו בשם "ישראל" יתכנה‪ ,‬הוא בחינת קדושה‬ ‫שכבר היה זה בבריאת הדגים‪ .‬ובזה מפרש תיבת 'לאמר' דהיינו לדורות (ב"ר ע‪ ,‬א; הובא בתוס' חולין ב‪ ,‬ב)‪ ,‬דעל ידי כן‬ ‫עליונה‪ ,‬ותמצא כי המין המאושר ההוא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון‬ ‫נקבע לדורות שיוכלו להוליד גם נגד הטבע‪.‬‬ ‫והשפלות‪ ,‬כי ממקום השמחה והמנוחה הגדולה באה‪ ,‬והיה לאות בין‬ ‫ובספר 'פוקד עקרים' להרה"ק רבי צדוק הכהן זצ"ל מלובלין (סי' א') כתב בטעם דלא הוי תפילה על שינוי מסדר‬ ‫הבריאה‪ ,‬וז"ל‪ :‬ודבר זה שלא יוליד‪ ,‬הוא יציאה מסדר הבריאה ודבר שאינו ראוי כלל כפי חוקי הבריאה שיסד‬ ‫עיניך יום שבת למנוחה אשר צוה ה' את בני ישראל‪ ,‬והוא לטעם נשמה‬ ‫השי"ת‪ ,‬ועל כן הישועה לזה אינו ככל הנסים היוצאים מן הטבע‪ ,‬דזה אדרבה בא לקיים הטבע שהרי כך הוא‬ ‫יתירה‪ ,‬ולצד שממקום עליון באה‪ ,‬יצו ה' להרחיק היגון והכעס ולקרוא‬ ‫חוק טבע הבריאה להיות האדם מוליד‪ ,‬וזו היתה טענת חנה אם מצבא העליונים אני אחיה לעולם ואם מצבא‬ ‫התחתונים אהיה מולידה‪ ,‬דלבקש נס אין כל אחד ראוי לזה ואפילו הראוי מנכין לו מזכיותיו ואין ראוי לבקש‬ ‫לשבת עונג‪ ,‬והן הדברים עצמם נאמרים ביעקב‪ ,‬בהשגתו שם עליון‪,‬‬ ‫לזה וגם אין עושים נס אלא כשיש בו צורך גדול‪.‬‬ ‫השם יגיד כי צוה ה' איתו את הנשמה העליונה בעלת שם זה של‬ ‫ובספר צבי לצדיק (בלאז'וב‪ ,‬מכתבי קודש מכתב א' עמ' קי"ט אות ד') אחר שהביא שלא יתפלל על שינוי סדרי הטבע‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ומשכנה בו הוא כל זמן שאין שם עצבון וענף הנגדי קצת‬ ‫סיים וכתב‪ :‬אבל על בנים מבואר בתנא דבי אליהו (רבה פרק י"ח) דיכול להתפלל בכל ענין‪ ,‬דאיתא שם שהטעם‬ ‫דבעלי בתים מישראל נעצרים מבנים גם אלו שאין בהם חטא‪ ,‬הוא כדי שירבו ברחמים‪ ,‬והביא ראיה מאבותינו‬ ‫לשמחה ולשלימות הקדושה והטהרה‪ ,‬ובהעדר כן "וינפש" יוצאה‬ ‫ואמותינו‪ ,‬וכיון דגם בעקרות יש לבקש רחמים‪ ,‬הרי דבזה גם ברחוק מדרך הטבע יש לבקש רחמים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ממנו כיציאת נשמה יתירה של יום שבת‪ ,‬ובאותו זמן לא יקרא לו‬ ‫(והובא כ"ז בספר זכות יצחק סי' י"ג)‪.‬‬ ‫"ישראל" כי בעלת השם הלכה לה ואינה‪ ,‬אז ויקרא שמו "יעקב"‬ ‫‪ .2‬האם החומץ של רבי חנינא בן דוסא נהפך לשמן‪ :‬מלשון רבינו כאן משמע שהחומץ נהפך לשמן‪ ,‬אמנם‬ ‫ותשוב עוד הנשמה ההיא באמצעות הכנת והצעת המוכן‪ ,‬כהשבת‬ ‫לכאורה מלשון הגמרא שם משמע לכאורה שנשאר חומץ ודלק כך‪ ,‬ואולי לשון רבינו כאן לאו דוקא וכוונתו‬ ‫ג"כ שהפך את טבע החומץ לשמן לטבע השמן שדלק כמו שמן‪ ,‬וק"ל [וראה בדברי החיד"א בספרו ככר לאדן בליקוטיו‬ ‫נשמה יתירה בכל שבת ושבת באמצעות הכנת יום המקודש‪.‬‬ ‫עמ"ס תענית שם]‪.‬‬ ‫ויחי מז כח‬ ‫‪ .3‬רבינו מיישב דלפ"ז למה מצינו בלאה וברבי חנינא בן דוסא שהפכו את הטבע בתפלתן‪.‬‬ ‫ספרי מכון "מורשת אור החיים הקדוש"‬ ‫בראשות הרה"ג משה שווארץ שליט"א‬ ‫זמירות לשבת קודש עטרת אור החיים‬ ‫סידור עם פירושי אור החיים הק'‬ ‫כתבי אור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫כל הכתוב לחיים‪:‬‬ ‫פרי תואר‪:‬‬ ‫[גם בנוסח ע"מ]‪ :‬פניני אור החיים על סדר הזמירות‪ ,‬ופרקים‬ ‫לחול ולשבת‪ :‬נוסח ספרד ‪ -‬ב' כרכים‪,‬‬ ‫גליונות ואגרות מכתבי־יד רבינו הק' ותלמידיו‪,‬‬ ‫ילקוט אלפי ביאורים והערות מגדולי הדורות על ספר‬ ‫על יורה דעה ‪ -‬ה' כרכים (סימן א ‪ -‬כח; סא ‪ -‬קכב)‪,‬‬ ‫נרחבים על מנהגי והליכות רבינו בענייני שבת קודש‪.‬‬ ‫ונוסח עדות המזרח ‪ -‬בכרך אחד‪.‬‬ ‫עם ליקוטי שמעות מכתבי תלמידי רבינו‪.‬‬ ‫אור החיים הק' ‪ -‬ב' כרכים‪ ,‬עם מפתחות‪.‬‬ ‫עם ביאורים והרחבות‪ ,‬ומדור 'פסקי פרי תואר'‬ ‫פניני ופסקי חפץ ה'‪:‬‬ ‫תהלים עטרת אור החיים‪:‬‬ ‫נר המערבי‪:‬‬ ‫שערי 'אור החיים'‪:‬‬ ‫ראשון לציון‪:‬‬ ‫אוצר פניני אגדה ופסקי הלכה‪ ,‬שנלקטו מהספר הקדוש‬ ‫אוצר פנינים ויסודות האור החיים משולבים בפרקי‬ ‫פרקי חיים ותולדות רבינו בעל אור החיים הק'‪ ,‬עם מסמכים‬ ‫ביאור רחב על הקדמת אור החיים‪ ,‬ופרקי מבוא‬ ‫על ש"ס‪ ,‬נ"ך ויורה דעה‪ -‬ה' כרכים‪ ,‬עם ביאורים‬ ‫חפץ ה' על מסכתות הש"ס‪ ,‬עם ביאורים והוספות נפלאים‪.‬‬ ‫התהלים‪ ,‬עם כותרות ומפתחות‪.‬‬ ‫וגילויים נדרים‪ 700 .‬עמ'‪ ,‬כולל מפתחות מורחבים‪.‬‬ ‫וכללים ללימוד ספה"ק אור החיים‪.‬‬ ‫והרחבות‪ .‬וכרך מיוחד 'פסקי ראשון לציון'‬ ‫להשיג בקו המורשת ‪ ,0733713620‬או בנדרים פלוס קופת 'מורשת אור החיים'‪.‬‬ ‫או במייל‪ | torat6398@gmail.com :‬הפצה‪ :‬ש‪ .‬פרנקל ‪0534153889‬‬ ‫להצטרפות לקבלת הגליון‪ ,‬במייל המערכת‪g0774904173@gmail.com :‬‬ ‫‪4‬‬ ‫בקדושתו של אהרן‬ ‫‪21‬‬ ‫לך לך‬ ‫תשפ"ו‬ ‫מרן הרה"ק מהר"א מבעלזא זיע"א‬ ‫קטעי זכרונות שרשם לעצמו הגאון החסיד רבי בנימין יוסף לוי זצ"ל רב ןאב"ד שיכון ג' שזכה לשמש בקודש אצל מרן זי"ע‬ ‫מתוך הספר בינת יוסף‬ ‫אברהם לייב נ"י‪ ,‬ר' משה רוקח נ"י‪ ,‬ור'‬ ‫בלילה [שלפניו] אמר [מרן]‪ ,‬שביום‬ ‫הנחת אבן הפינה להיכל הישיבה‬ ‫מרדכי שפרונג נ"י‪ ,‬וינגנו 'שאו שערים‬ ‫הנחת אבן הפינה לא יאמרו תחנון‪.‬‬ ‫הק'‬ ‫ראשיכם' בהניגון שמזמרים בשמחת‬ ‫*‬ ‫תורה‪ ,‬אז הלך כ"ק מרן זצ"ל בלויתינו [‬ ‫הנחת אבן הפינה היתה ע"י כ"ק מרן‬ ‫‪ -‬כשאנו מלווים אותו] עד הארון הקודש‪,‬‬ ‫הכנסת ספר תורה לבית התפילה‬ ‫אדמו"ר זצוק"ל‪ ,‬ביום ג' לפרשת שופטים‬ ‫בגמרם הזמרים צוה להכניס את הספרי‬ ‫דכ"ק מרן זי"ע‬ ‫‪ -‬ב' אלול תשי"ד‪ ,‬בעיה"ק ירושלים ת"ו‪.‬‬ ‫תורות‪ ,‬והחדש יהיה מלמעלה‪.‬‬ ‫ביום ג' פרשת שלח י"ז סיון שנת‬ ‫תחילת ב[ו]או של כ"ק מרן זצ"ל‬ ‫כ"ק מרן זצ"ל אמר‪ ,‬אע"פ שהמנהג‬ ‫תשט"ו קבע כ"ק מרן זצ"ל מועד להכנסת‬ ‫להמקום הנחת האבן הפינה הי' בערך‬ ‫הוא בבעלזא בעת הזאת להוציא ג' ספרי‬ ‫ספר תורה לבית מדרשו בתל אביב [ ‪-‬‬ ‫שעה ‪ ,6:30‬ולפני זה קיבלו את האורחים‪,‬‬ ‫תורות וללכת לקראת ספר תורה חדש‪,‬‬ ‫מרן קבע שיעשו ההכנסת ס"ת ביום זה]‪,‬‬ ‫ודרש לפני הקהל עם רם‪-‬קול הרה"ג ר'‬ ‫אבל היות שאין כאן כי אם שניים‪ ,‬די'‬ ‫אשר כ"ק מרן זצ"ל צוה לכתוב למשפחת‬ ‫יושע דייטשא‪ ,‬והסביר לפני האורחים ענין‬ ‫בזאת‪ ,‬ולא צריך להביא עוד אחד ממקום‬ ‫אורטנר‪ ,‬חליפין הספר תורה שלהם‬ ‫של בעלזא מן ביאת כ"ק אדמו"ר הראשון‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫שנאבד ע"י הנאצים ימ"ש בעיר בערלין‪,‬‬ ‫ל[עיירה] בעלזא זיע"א‪ ,‬וגם מהבנין של‬ ‫כ"ק מרן אמר להם בפירוש שלא לקנות‪,‬‬ ‫בית הכנסת של בעלזא‪ ,‬ואח"כ התפללו‬ ‫*‬ ‫רק לתת לכתוב ספר תורה‪.‬‬ ‫מנחה‪ ,‬כי כ"ק מרן אדמו"ר זצוק"ל התפלל‬ ‫קטעי זכרונות שרשם לעצמו‬ ‫לעת ערב בשעה ‪ 5‬צוה כ"ק מרן‬ ‫עוד בביתו הק' לפני צא[תו]‪.‬‬ ‫למזכרת‪:‬‬ ‫להמ[ת]אספים בביתו כמה מאות אנשים‬ ‫ואח"כ כשבא כ"ק מרן זצ"ל ישב ע"י‬ ‫בלע"ה‪ ,‬כ"ק מרן זצ"ל אמר שילכו לבית‬ ‫השולחן מעט זמן‪ ,‬ואח"כ עבר למקום‬ ‫ימי בין המצרים ‪ -‬תשי"א‬ ‫[ר' בעריש] אורטנר איפה שהיה מונח‬ ‫הנחת אבן הפינה‪ ,‬ובתחילה ישב מעט‪,‬‬ ‫בשנת תשי"א‪ ,‬השנה היתה ביאת‬ ‫הספר תורה‪ ,‬ולהוביל את הספר לרחוב‬ ‫וצוה לתת לו אבן‪ ,‬ואיך שנתנו לו האבן‪,‬‬ ‫מרן זיע"א ביום כ"ט תמוז א' דברים‪,‬‬ ‫בלווית זמרים וריקודים‪ ,‬וגם הדלקת‬ ‫אמר לתת לו גם טיח‪ ,‬כי כ"ק מרן זצ"ל‬ ‫וצוה שלא לשיר [בהגיעו לירושלים]‪,‬‬ ‫נרות של שעוה בידיהם‪.‬‬ ‫אמר שצריכים לתת על הלבינה טיח‪,‬‬ ‫מכיון שהיה בג' שבועות‪ ,‬והיתה קפידא‬ ‫כשהודיע לכ"ק מרן זצ"ל שהספר‬ ‫ווייל מ' לעגייט אונטער מאלטער האלט‬ ‫להגיע בעוד יום לירושלים‪[ ,‬ונסעו]‬ ‫תורה כבר ע"י הבית של כ"ק מרן‬ ‫זיך בעסער [ ‪ -‬כששמים תחתיו טיח‪ ,‬הוא‬ ‫לקטמון לדירת רבה של קטמון [הגאון ר'‬ ‫זצ"ל‪ ,‬אז צוה לקרות מרן זצ"ל לר'‬ ‫מחזיק יותר טוב]‪.‬‬ ‫יהושע דייטש זצ"ל]‪ ,‬בשבת היה עריכת‬ ‫חיים שלמה [פרידמאן] נ"י‪ ,‬ור' אברהם‬ ‫ואמר‪' :‬אני מתנה שיוכלו לאכול‬ ‫השלחנות בחדר אוכל של הישיבה‪ ,‬ואחרי‬ ‫קריסנעפאלער נ"י‪[ ,‬וצוה להם] לקחת‬ ‫ולשתות ולישון ולעשות כל תשמישים'‪,‬‬ ‫ט' באב קבע [מרן את] דירתו אצל ר'‬ ‫השני ספרי תורה המונחים בארון קודש‬ ‫ואחר כך אמר 'שיה"ר שיגמר הבנין‬ ‫פסח שור ז"ל‪.‬‬ ‫בית מרן זצ"ל‪ ,‬לילך לקראת הספר תורה‬ ‫בניקל‪ ,‬ויהי רצון שנזכה לילך לקראת‬ ‫*‬ ‫החדש‪ ,‬עד המדרגות‪ ,‬לפי פקודת כ"ק‬ ‫משיח (צדקינו) במהרה'‪ .‬ועוד דברים‬ ‫מרן זצ"ל חיכו כל המ[ת]אספים שם‪.‬‬ ‫שאיני זוכר‪.‬‬ ‫מניסי ההצלה‬ ‫אז יצא כ"ק מרן זצ"ל מחדרו הקדוש [‬ ‫ואח"כ חזר כ"ק מרן זצ"ל אצל השלחן‪,‬‬ ‫כ"ק אדמו"ר זצלל"ה אמר ט' שבט‬ ‫‪ -‬לקראת הס"ת כשהוא] לבוש שטריימל‬ ‫ואמר תורה‪.‬‬ ‫תשי"ב‪ ,‬כשעבר הגבול של גליציע‪,‬‬ ‫עד המדרגות‪ ,‬נשק כל הספרי תורות‪,‬‬ ‫'איין זשאנדאר האט אינץ אפגעשטעלט‪,‬‬ ‫על יד הבור איפה שהניחו האבן הפינה‪,‬‬ ‫ותפס בידות הס"ת [ ‪ -‬בעצי החיים] אשר‬ ‫היה שם אחד שלקח הלבינה‪ ,‬איזה פועל‪,‬‬ ‫אבער ער איז נישט געווען סתם איין‬ ‫נמסר מיד ר' בעריש [אורטנר] נ"י ליד‬ ‫זשאנדאר נאר אגרויסער פלציניק‪ ,‬איז‬ ‫ואמר למרן זצ"ל שה[וא] בעל תשובה‪,‬‬ ‫ר' שלום‪ ,‬אח"כ התחיל כ"ק מרן זצ"ל‬ ‫עהר האט געוואלט זאגן ווער עהר איז‪,‬‬ ‫אנגעקוממען דריי גרויסער אפעצירין‪...‬‬ ‫בעצמו לומר בקול רם‪ :‬מזמור לדוד‬ ‫זיי האבן איהם געוויזין אינץ אדורך‬ ‫האטער דאס געזאגט‪ ,‬כנראה עהר האט‬ ‫הבו לד' וגו'‪ ,‬כל המזמור בניגון של‬ ‫לאזען‪ ,‬האט ער אינץ דארך געלאזט‪,‬‬ ‫געוואלט דערמאנען וועהר עהר איז‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬וענו כל העם אחריו ג"כ המזמור‪,‬‬ ‫ווער די דריי אפעצירין זענען געווען‬ ‫אח"ז צעד כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל איזה‬ ‫ואחר כל אלה כשנסענו בחזרה‪ ,‬ישבתי‬ ‫ווייסטמאן [נישט] עד היום הזה‪ ,‬נאך‬ ‫פסיעות בתפיסת הידות של הס"ת עד‬ ‫[ברכב] ע"י כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל‪ ,‬ואמר‬ ‫מען האט חוקר געווען‪ ,‬אבער מען האט‬ ‫אמצע החדר‪ ,‬ואמר מזמור לתודה וגו'‪,‬‬ ‫[מרן] שהי' (הפועל) אומר [שהוא] בעל‬ ‫נישט געוויסט'‪ ,‬עכלה"ק ז"ל בערך‪.‬‬ ‫אח"ז מזמור שיר חנוכת וגו'‪ ,‬מזמור‬ ‫תשובה‪ ,‬לא זוכר בדיוק המילים שאמר‬ ‫[ ‪ -‬כשעברנו את הגבול של גליציא‬ ‫לדוד בברחו וגו'‪ ,‬ויהי נועם וגו'‪ ,‬למנצח‬ ‫כ"ק מרן זצ"ל‪ ,‬רק דברים כאלה‪' :‬אה‪,‬‬ ‫– עצר אותנו קצין אחד‪ ,‬לא‬ ‫השמים מספרים וגו'‪ ,‬כל העם ענו אחריו‬ ‫א בעל תשובה – א גרויסע זאך'‪,‬‬ ‫היה זה קצין פשוט אלא קצין‬ ‫כל המזמורים‪.‬‬ ‫וסיפר המעשה של הבעש"ט‬ ‫בדרגה גבוהה‪ ,‬לפתע הגיעו‬ ‫כשגמרו צוה כ"ק מרן זצ"ל שיעמדו‬ ‫זצ"ל זיע"א שחיכה עם תפילת‬ ‫שלושה גנרלים והם הורו לו‬ ‫שלושה אנשים למעלה על הספסל‪ ,‬ר'‬ ‫נעילה (המעשה הידוע)‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫שעה"ת ולא מהליקוטים]‪,‬‬ ‫נענה מרן ואמר‪' :‬ער איז געווען א‬ ‫לתת לנו לעבור‪ ,‬ואז הרשה‬ ‫נענה מרן ואמר‪' :‬פון דער‬ ‫גרויסער ערליכער יוד‪ ,‬איך האלט עס‬ ‫לנו להמשיך‪ ,‬מי היו שלושת‬ ‫מיט ‪ -‬ערליכע יוד'ן האב'ן זיך‬ ‫מיר פאר א זכיה וואס איך האב איהם‬ ‫הקצינים אין יודעים עד היום‬ ‫הערשט פעזשוואלעט פרייטיג‬ ‫געקענט – ער האט געהאט א גאלדענע‬ ‫הזה‪ ,‬אף שחקרו אבל לא גילו]‪.‬‬ ‫נאך די מקוה‪ ,‬אריין צו קיקען און דער‬ ‫וואגשאל אין מויל‪ ,‬יעדעס ווארט איז ביי‬ ‫*‬ ‫מיט'לח [מהאמצע ‪ -‬יהודים יראים‬ ‫איהם געווען געוויגען און געמאסטאן'‬ ‫ושלמים הרשו לעצמם רק בערב שבת‬ ‫[ ‪ -‬הוא היה יהודי ירא שמים גדול‪ ,‬אני‬ ‫חנוכת בית ביום כ"א אדר‬ ‫קודש לאחר המקוה‪ ,‬ללמוד בו מבפנים‬ ‫מחזיק לזכיה עבורי ‪ -‬מה שזכיתי להכירו‪,‬‬ ‫שמעתי מהרה"ח ר' חיים פרידמאן‬ ‫(בחלק עה"ת)]‪.‬‬ ‫היה לו משקל של זהב בפיו ‪ -‬כל מילה‬ ‫איציק'ל‬ ‫ר'‬ ‫שהאדמו"ר‬ ‫ז"לל‪,‬‬ ‫*‬ ‫אצלו היה מדוד ושקול] לו‪.‬‬ ‫מפשעווארסק זצ"ל כשרצה לעקור‬ ‫*‬ ‫מקום מגוריו מפאריז לאנטוורעפן יצ"ו‪,‬‬ ‫אמירת צדקתך‬ ‫ורצה לחנך את ביתו באנטוורעפן ביום‬ ‫בחשיבות החפץ חיים וספרו‬ ‫כ"א אדר ‪ -‬יומא דהילולא של הרבי ר'‬ ‫בשנה אחת כשחל שב"ק ביום ו' אדר‪,‬‬ ‫שלח מרן ז"ל לשאול את הגאון מטשעבין‬ ‫כאשר הלך מרן ז"ל לניחום אבלים‬ ‫אלימלך מליזענסק זי"ע ועכ"י‪ ,‬וביקש‬ ‫זצ"ל בענין אמירת 'צדקתך צדק' בשב"ק‬ ‫אצל הגאון ר' איסר יהודה אונטרמן ז"ל‬ ‫את הר"ר חיים ז"ל שישאל את פי כ"ק‬ ‫במנחה‪ ,‬שהרי במנחה שלפני יומא‬ ‫רבה של תל – אביב‪ ,‬שישב שבעה על‬ ‫מרן זי"ע‪ ,‬והלך לשאול‪ ,‬וצוה לו מרן‬ ‫דפגרא אין אומרים תחנון‪ ,‬והוא הדין‬ ‫פטירת זוגתו‪ ,‬ובתוך הדברים שאל אותו‬ ‫'שרייב איהם' [‪ -‬שיכתוב לו]‪' :‬כ"א אדר‬ ‫בשבת באמירת צדקתך‪ ,‬ואולי כאן ביומא‬ ‫מרן‪ ,‬האם השאירה אחריה בנים‪ ,‬וענה‪:‬‬ ‫זאל ער לערנען נועם אלימלך – וחנוכת‬ ‫דהילולא דמשה רבינו ע"ה הדין שונה‬ ‫שהיה לה בן שלמד אצל החפץ חיים זצ"ל‪.‬‬ ‫הבית זאל זיך אויסקלויבען אן אנדער'ן‬ ‫שהרי כל עצם אמירת 'צדקתך' נתקן על‬ ‫מרן ז"ל קם מכסאו‪ ,‬ואמר‪' :‬איך האב‬ ‫טאג' [ ‪ -‬ביום כ"א אדר שילמוד בספר‬ ‫איהם גיט געקאנט‪ ,‬מען קאן אויף איהם‬ ‫נועם אלימלך‪ ,‬ולחנוכת הבית יבחר לו‬ ‫פטירת משה רבינו‪.‬‬ ‫מעיד זיין אז ער האט זעך אנגיקערט [‪-‬‬ ‫יום אחר]‪ .‬כך בערך היה לשון מרן ז"ל‪.‬‬ ‫תשובת הגאון מטשעבין היתה שאין‬ ‫שייכות] מיט זיין ספר'‪.‬‬ ‫*‬ ‫אומרים צדקתך‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫חיבור על הספר אור החיים הק'‬ ‫זמר אליהו הנביא‬ ‫מעולם לא ראיתי צורת גוי‬ ‫שמעתי מהרה"ח ר' שלום פוגל שיחי'‬ ‫פעם אחת שח לו מרן זי"ע‪ :‬פעם הגיע‬ ‫[ז"ל]‪ ,‬שהרב מפאפא שליט"א [הגה"צ‬ ‫ידוע כי מרן זי"ע הקפיד מאוד שכל‬ ‫ר' יצחק יעקב ניימאן זצ"ל – אב"ד‬ ‫צייר אחד אל אבי [מרן מהרי"ד] ז"ל‪,‬‬ ‫אמירה או פעולה יסתיים בדבר טוב‪ ,‬והיו‬ ‫קהלתנו הק' במונטריאול]‪ ,‬שלח לבקש‬ ‫והראה לו ציור ממעמד הקריעת ים סוף‪,‬‬ ‫רואים זאת במיוחד כשחילקו הגבאים‬ ‫אותו שישאל את פי כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫והיה נראה בו איך שמי הים קרועים לשני‬ ‫שיריים בשולחנו הטהור‪ ,‬וכששמע מרן‬ ‫הצדדים‪ ,‬ובני ישראל נכנסים בתוכו‪,‬‬ ‫זצוקללה"ה שהוא עשה פירוש או הערות‬ ‫זי"ע את הגבאי מגביה את קולו למסור‬ ‫והמצרים עומדים מאחוריהם‪ ,‬ואבי ז"ל‬ ‫או מראה מקומות (איני זוכר בדיוק) על‬ ‫שיירים לאדם שהיה חבר בגחש"א [חברה‬ ‫הפליא מאוד את הצייר שהצליח בכשרונו‬ ‫'האור החיים' הק'‪ ,‬ושואל אם ידפיסנו או‬ ‫קדישא]‪ ,‬תיכף ומיד נענה ואמר‪ :‬און פאר‬ ‫להביע את מעמד הקריעת ים סוף באופן‬ ‫לא‪.‬‬ ‫נאך איינעם [‪ -‬לתת שיריים לאדם נוסף]‪.‬‬ ‫מוחש ומופלא ביותר‪ ,‬אך הוסיף ואמר‬ ‫וכ"ק מרן זצוקללה"ה ענה לו‪ ,‬שיכתוב‬ ‫דרכו של המשב"ק בכל מוצאי שבת‬ ‫כי בדבר אחד לא דייק על נכון‪ ,‬והוא‬ ‫אליו שלא ידפיסנו ('עהר זאל זיך אופלזאן‬ ‫קודש היה להקריא לפני מרן זי"ע את‬ ‫שבתמונה נראים אפם של בני ישראל‬ ‫דערפון' – ר"ל שלא ידפיס‪ ,‬בערך מילים‬ ‫הזמירות הנוהגים לאמרם במוצאי שב"ק‪,‬‬ ‫ושל המצרים זהים ‪ -‬באופן שווה‪ ,‬בעוד‬ ‫אלו)‪.‬‬ ‫וכשאבי ז"ל שימש בקודש בהגיע לזמר‬ ‫שאפו של יהודי שונה מאפו של גוי‪.‬‬ ‫*‬ ‫'אליהו הנביא'‪ ,‬בקטע המסתיימת 'איש‬ ‫סיים מרן זי"ע ואמר להמשב"ק‪ :‬הגם‬ ‫שלא טעם טעם מיתה וקבורה' הורה לו‬ ‫חיוב הנשים בקידוש בצפרא‬ ‫שמעולם לא ראיתי צורה של גוי‪ ,‬אבל כך‬ ‫דשבתא‬ ‫מרן זי"ע להמשיך מיד לקטע הבא 'איש‬ ‫אמר אבי ז"ל‪.‬‬ ‫תשבי תצילנו מפי אריות' וכו''‪ ,‬ללא‬ ‫פעם שאלו את פי קה"ק כ"ק מרן אדמור‬ ‫*‬ ‫זצוק"ל אם נשים מאימתי מחוייבים‬ ‫שיפסיק שם באמירת אליהו הנביא וכו'‬ ‫כנהוג‪ ,‬ולא פירוש טעמו‪ ,‬ומני אז המשיך‬ ‫על הרב מאונסדרוף‬ ‫בקידוש בשבת [ ‪ -‬בקידוש היום]‪ ,‬אצל‬ ‫לומר בסדר הזה לפני מרן זי"ע בכל‬ ‫פעם אחת הזכיר למרן שהיום הוא‬ ‫אנשים התפילה עושה החיוב‪ ,‬וענה‪:‬‬ ‫שבוע‪.‬‬ ‫היארצייט של הרב מאונסדורף – הגאון‬ ‫שאצל הנשים הם מחויבים כמה ברכות אז‬ ‫המפורסם רבי שמואל רוזנבערג זצ"ל‪,‬‬ ‫אצלם כבר אחרי הברכות האלה מחוייבים‬ ‫אכילת בשר בימי בה"ב‬ ‫נענה מרן ואמר‪' :‬ער איז געווען א גרויסע‬ ‫לעשות קידוש ‪...‬שמעתי‪.‬‬ ‫אבי ז"ל השתדל בתמידות להיטיב‬ ‫ערליכער איד'‪.‬‬ ‫*‬ ‫במאכל ובמשתה עם אותן האנשים שבאו‬ ‫*‬ ‫עובדות ששמעו‪:‬‬ ‫לחסות בצל הקודש דכ"ק מרן זי"ע‪,‬‬ ‫באחד הימים של ימי "בה"ב" שהוא כידוע‬ ‫הספה"ק נועם אלימלך‬ ‫גדלותו של החפץ חיים‬ ‫תענית צדיקים‪ ,‬שאל אותו מרן זי"ע מה‬ ‫המשב"ק היה לומד בכל יום לפני‬ ‫פעם אחת בא אל מרן ז"ל‪ ,‬הגאון‬ ‫הגיש לאורחים לאכול‪ ,‬ומשהשיב שהגיש‬ ‫מרן כמה קטעים מהליקוטים שבסוף‬ ‫הרב סלמון זצ"ל – שהיה אב"ד חארקוב‬ ‫להן מרק עם חתיכות בשר בתוכה‪ ,‬אמר‬ ‫הספר הק' "נועם אלימלך" – הנקרא‬ ‫שברוסיה‪[ ,‬והיה ג"כ עסקן גדול עבור‬ ‫לו מרן בזה הלשון‪" :‬אידען פאסטין אין‬ ‫ליקוטי שושנה‪ ,‬פעם אחת התחיל לומר‬ ‫אנשי המעברות]‪ ,‬ונתן למרן ז"ל את‬ ‫די גיב'סט פלייש" [אנשים‬ ‫לפני מרן קטע אחד‪ ,‬ומרן ז"ל סימן לו‬ ‫הספר 'מהר"ם חלאווה – על‬ ‫מישראל נוהגים להתענות‬ ‫שיקריא קטע אחר‪ ,‬וכך חזר הדבר ונשנה‬ ‫מסכת פסחים' שהוציא לאור‪,‬‬ ‫ואתה מאכיל בשר ?!]‪.‬‬ ‫כמה פעמים‪ ,‬והרהיב עוז ושאל למרן‪:‬‬ ‫לאחר צאתו‪ ,‬אמר המשב"ק ר'‬ ‫*‬ ‫'אפשר פון דער מיט' [ ‪ -‬אולי מהאמצע‬ ‫שלום פויגל ז"ל למרן‪ :‬כי הוא‬ ‫‪ -‬אולי ילמד קטע מתוך הספר עצמו‬ ‫תלמידו של 'החפץ חיים'‪.‬‬ ‫לזכות מרן רבי ישכר דוב בן מרים רוקח אדמו"ר מבעלזא שליט"א‬ ‫פרשת תולדות‪23‬‬ ‫תשפ"ז‬ ‫מרן הרה"ק רבי איציקל‬ ‫מרן הרה"ק האמרי חיים‬ ‫מפשעווארסק זיע"א‬ ‫מויז'ניץ זיע"א‬ ‫מקדמת דנא היה לאדמו"ר רבי איציק'ל גווירצמאן זצוק"ל‬ ‫מפשעווארסק קשר הדוק עם משפחתנו‪ .‬בשעתו‪ ,‬לפני שפרצה‬ ‫הישיבה בגרויסוורדיין לאחר המלחמה – חשון תש"ו ח"ב‬ ‫המלחמה העולמית השניה‪ - ,‬היה הוא מרבה בנסיעות לקבץ‬ ‫רשימות הרה"ח ר' שלמה קליין‬ ‫מעות צדקה עבור נצרכים וצרכי מצוה‪ .‬בבואו לטעשין היה‬ ‫רנה וישועה באהלי צדיקים ‪ -‬המשך‬ ‫מתאכסן אצל סבי ר' אלעזר מאיר ז"ל‪ ,‬ובטומשוב אצל סבי ר'‬ ‫כך השיא רבינו זי"ע באותו חורף למעלה מארבעים זוגות צעירים פליטי‬ ‫אריה הלר ז"ל‪ ,‬אשר קיבלו את פניו בכבוד הראוי‪ ,‬והיו משגרים‬ ‫השואה‪ ,‬כשהוא עצמו משתתף בכל שמחה ונוטל חלק בראש כמחותן ממש‬ ‫את בניהם להזמין בעלי בתים חשובים שיבואו אליו‪ ,‬כדי להתברך‬ ‫ואף שימש לא אחת כמחותן העומד משני הצדדים‪ ...‬שמחת לבו בחתונות אלה‬ ‫הרקיעה שחקים‪ ,‬וברוב שמחתו רומם והלהיב את כל המשתתפים ‪ -‬תלמידי‬ ‫מפי קדשו‪ ,‬וכמ"כ להנותו בדרך כבוד‪ .‬דמותו המאירה זכורה לי‬ ‫הישיבה וקומץ החסידים תושבי המקום [זוג אחד שעמדו להינשא‪ ,‬בקשו לערוך‬ ‫עוד מגיל הרך‪ ,‬כשהייתי ילד קטן‪ ,‬מביקוריו כל שנה בעירנו‪.‬‬ ‫את החתונה בעיר אחרת‪ ,‬אך רבינו ביקש והפציר בהם שהחתונה תתקיים בעירו‬ ‫לפני המלחמה לא כינו אותו אדמו"ר‪ .‬הוא השתייך לסוג מסוים‬ ‫‪ -‬גרויסוורדיין‪ ,‬וטען‪ ,‬שהיות שהוא העומד מצד הכלה הרי הוא כאביה‪ ,‬על‪-‬כן‬ ‫שנקרא "בנן של קדושים"‪ ,‬או בקיצור בנש"ק‪ .‬אלה היו נכדים‬ ‫על החתונה להיות בעיר מגורי הכלה כנהוג‪ .‬הם אכן נענו לבקשתו והחתונה‬ ‫התקיימה בחצר ביתו נאוה קודש]‪.‬‬ ‫וצאצאי צדיקים מפורסמים‪ ,‬קראו להם ביידיש‪" :‬א שיינער איד"‪.‬‬ ‫גם שמחות בר‪-‬מצוה לתלמידי הישיבה ‪ -‬הנערים שהגיעו למצוות ‪ -‬נערכו‬ ‫אחרי המלחמה פגשנו אותו בפאריז‪ ,‬בה יסד את בית‪-‬מדרשו‬ ‫כולם בצל הישיבה‪ ,‬כשרבינו זי"ע מיסב בראש השולחן ומנהל את השמחה כמו‬ ‫ב"פלעציל" היהודי המפורסם‪ ,‬ב"רי‪-‬דע‪-‬רוזיע"‪ ,‬שם התלכדו‬ ‫היתה זו שמחה במשפחת המלוכה‪.‬‬ ‫סביבו פליטים יוצאי פולין וגאליציה‪ ,‬משמנו ומסולתו של‬ ‫סיפר הרה"ח ר' יהודה אריה רודיך ז"ל‪ :‬בליל חמישי ט"ו בשבט באותו חורף‪,‬‬ ‫הציבור החסידי‪ ,‬שמצאו אכסניה זמנית בפאריז לפני שהמשיכו‬ ‫חגג לי רבינו זי"ע את שמחת הבר‪-‬מצוה בישיבה‪ .‬בעת עריכת השולה"ט לכבוד‬ ‫חמשה עשר‪ ,‬בעיצומו של הטיש‪ ,‬היה עלי לומר את הפשעטיל (אותו למד ושינן‬ ‫להגר לא"י או לאמריקה (מאוחר יותר עבר כידוע להתגורר‬ ‫עמי לפני כן ר' חיים מנחם גרינברגר ז"ל)‪ .‬הקהל החל בזמר‪ ,‬והשמחה גאתה לאין‬ ‫באנטווערפן)‪ .‬בשמחת כלולותי השתתף רבי איציק'ל זצ"ל‬ ‫שיעור‪ .‬מה מאד התרגשתי למחרת לפני קריאת התורה‪ ,‬כשרבינו זי"ע פנה אל‬ ‫ונכח אישית מהחופה עד סוף החתונה‪ .‬בחופה כיבדוהו בקריאת‬ ‫הגבאי ואמר לו בלשון הקודש‪" :‬אבי הבן יעלה"‪ - ...‬תוך שהוא מצביע על עצמו‪.‬‬ ‫הכתובה‪ .‬בסעודת המצוה אכל יחד עמי מאותה צלחת‪ .‬אף רקד‬ ‫ואכן רבינו זי"ע עלה לתורה‪ ,‬מכיון שהחשיב את עצמו לאביו של חתן הבר‪-‬‬ ‫את ה"מצוה טאנץ" עם הכלה‪.‬‬ ‫מצוה‪[ ...‬בימי ה'שבעה' על הרה"ח ר' יהודה אריה ז"ל (אייר תש"ע)‪ ,‬שחה זאת‬ ‫לפני האבלים הרבנית צפורה ע"ה בת רבה"ק מרן ה'אמרי חיים' זי"ע‪ ,‬והתבטאה‬ ‫בפעם הראשונה שעלה לחונן עפרות ארצנו הקדושה‪ ,‬ולהסתופף‬ ‫כי זוכרת בבירור את ההתרחשות ולכן ביקשה לבוא ולנחם באופן מיוחד]‪.‬‬ ‫בצלו של האדמו"ר מבעלזא מהר"א זצ"ל‪ ,‬השכמתי לפתחו באכסניה‬ ‫שקבע בירושלים אצל מחותנו האדמו"ר מספינקא רבי יוסף מאיר‬ ‫ראו הליכותיך‪ ,‬הליכות מלכי בקודש‬ ‫רבינו זי"ע לימד והדריך את התלמידים על כל צעד ושעל‪ ,‬בתורה ובעבודת‬ ‫כהנא זצ"ל‪ ,‬ברחוב רבי שמואל סלנט‪ .‬הגשתי לפניו "קוויטל" אך‬ ‫השי"ת‪ ,‬בהליכות חיים ובמידות ישרות‪ .‬להלן מספר נקודות שנלקטו מפי התלמידים‪.‬‬ ‫הוא סרב לקחת ואמר לי‪ ,‬שבמדינה בה שרוי הרבי מבעלזא אין‬ ‫דרך הלימוד‪ :‬רבינו זי"ע הדריך והרגיל את התלמידים אודות דרך ושיטת‬ ‫הוא קורא קוויטל'ך‪" :‬אם אתה מסכים שאקבל את ה"קוויטל"‬ ‫הלימוד ע"פ משנתו‪ .‬החדיר בקרבם יסוד איתן כי יש לעמול ולהתייגע על הבנת‬ ‫לקרוא אחרי יציאתי מהארץ‪ ,‬אני מוכן לעשות חפצך‪ "...‬כך נהגו‬ ‫דברי הגמרא ופירושי הראשונים‪ ,‬והטיל חובה ללמוד גפ"ת עם הרי"ף והר"ן‬ ‫צדיקי קדמאי‪.‬‬ ‫בשלימות [פעם תחת אחת השיחים בישיבה‪ ,‬אמר שבמקום לעמוד ולהתייגע‬ ‫כדי להבין דיוק בלשון המהרש"א‪ ,‬כגון מדוע העדיף לכתוב בלשון "ויש ליישב"‬ ‫בפעם השניה שביקר בארץ ‪ -‬והיה זה כבר אחרי הסתלקות הרבי‬ ‫במקום לשון אחר‪ ,‬או למה כתב "ודו"ק"‪ ,‬וכדומה‪ ,‬הרי שעדיף לנצל זמן זה ללמוד‬ ‫מבעלזא ‪ -‬שהיתי אז בדיוק בירושלים עם בני ביתי לחופשת‬ ‫את שיטות הראשונים ולהוסיף עוד ידיעה והבנה בסוגיא]‪.‬‬ ‫הקיץ‪ .‬הגעתי אליו לביקור לפני מנחה עם זוגתי תחי' וביקשתי‬ ‫בעת המבחן שם דגש להיווכח אם כולם יודעים את הרי"ף והר"ן על בוריים‪.‬‬ ‫מן הגבאי ר' אנשיל שיכניסני‪ .‬ר' אנשיל שהיה חסיד באבוב‪,‬‬ ‫מי שלא ידע את הרי"ף והר"ן על נכון‪ ,‬נחשב אצלו כאילו לא הצליח במבחן‪ ,‬ועל‬ ‫כך הקפיד מאד‪ .‬בתום המבחן‪ ,‬היה מרן זי"ע נכנס לחדרו עם שלושת הבחורים‬ ‫וכמובן הכיר אותי‪ ,‬נכנס אל הצדיק ואמר שנמצא כאן בחוץ‬ ‫משגיחי הישיבה ‪ -‬ה"ה הב' בערל פרידמן ז"ל [לימים מראשי הקהל בסאטמאר‬ ‫איש נכבד מחסידי באבוב‪ ,‬ומבקש להכניסו עוד לפני מנחה‪.‬‬ ‫בארה"ב]‪ ,‬הב' יוסף שמואל קראוס ז"ל ועוד א'‪ ,‬ויחד דנו בהצטיינות וידיעת‬ ‫הסכים האדמו"ר וכשפתחתי את הדלת ויראני‪ ,‬אמר‪" :‬אנשיל‪,‬‬ ‫התלמידים‪ .‬אח"כ ערכו את הציונים עלי גליון‪ ,‬שנתפרסם לכל בלוח‪-‬מודעות‬ ‫אני מכיר אותו עוד לפני שהיה חסיד באבוב‪ "...‬באותו רגע נתן‬ ‫מיוחד שהיה קבוע בכותלי הישיבה‬ ‫לי שלום ואמר "ניכנס תחילה להתפלל ואח"כ נשוחח‪ "...‬אחרי‬ ‫נועם המידות‪ :‬סיפר הרה"ח ר' בנציון וייס ז"ל ‪ -‬בגרויסוורדיין כיהנו אז שלשה‬ ‫שו"בים‪ ,‬אך רבינו זי"ע הקפיד ואכל רק משחיטתו של הרה"ח ר' אברהם גנזלר ז"ל‬ ‫התפילה הוא הוציא גמרא מס' קידושין ופנה אלי‪" :‬בוא נלמד‬ ‫(שהתגורר לימים ברמת ויזניץ חיפה)‪ .‬באחד הימים שלח רבינו זי"ע את ר' בנציון‬ ‫משהו עד תפילת ערבית"‪ .‬כה ישבנו ולמדנו בצוותא שעה ארוכה‬ ‫עם העופות אל בית השחיטה שבו עסקו שלשת השו"בים בעבודת הקודש‪ ,‬והורה לו‬ ‫עד תפילת מעריב‪ ,‬כשכל הציבור מסביב עומד ומסתכל במחזה‬ ‫שיגש דווקא אל השו"ב ר' אברהם‪ .‬אולם ‪ -‬הוסיף ואמר לו ‪ -‬אם הוא לא יהיה שם‪,‬‬ ‫הנדיר‪ ,‬איך שהרבי יושב ולומד עמדי‪ .‬אחרי תפילת ערבית אמרתי‬ ‫אל תחזור עם עופות חיים‪ ,‬אלא תשחט אצל השאר‪ ,‬בכדי שלא תפגע בכבודם ח"ו‪.‬‬ ‫לו שברצוני להיכנס עכשיו מכיון שזוג' עומדת בחוץ כבר זמן‬ ‫הרה"ח ר' בערל שיף‪ ,‬נכד הרה"ק רבי אלימלך שהיה מתלמידי הישיבה ולא‬ ‫היה חסיד ויזניץ נתחמם לאור רבינו‪ ,‬אמנם לא היה יכול להחליט אם לקבל מרות‬ ‫רב בהמתינה עלי‪ .‬נכנסנו אל חדרו ומסרתי לו את ה"קוויטל"‪,‬‬ ‫כ'רבו מובהק'‪ ,‬והחליט לשטוח שאלתו לפני רבינו‪ .‬כאשר נכנס לפני ולפנים שאל‬ ‫והוא קרא את השמות של בנותי היקרות‪ ,‬ואמר לי‪" :‬בלויז מיידין‬ ‫אם לקבל עליו את ה'רבי' לעטרת ראשו‪ ,‬נענה רבינו בביטול על עצמו 'ס'איז‬ ‫האסט דו?" [=רק בנות יש לך?] וברכני‪ .‬לבסוף אמר לי‪" :‬בשבת‬ ‫טאקע גארנישט'‪ ...‬ר' בערל העיז ושאל‪ ,‬ולמה הרבי מבעלזא התבטא על הרבי‬ ‫הקרובה אהיה בתל‪-‬אביב אצל ר' חיים פרידמן‪ ,‬ועוד נתראה‪"...‬‬ ‫הפלגות גדולות‪ ,‬ענה רבינו ה'אמרי חיים' בענוותנותו 'אולי אז ראה עלי כן' ('מפי‬ ‫המשך יבוא‬ ‫ספרים וסופרים' פרקי אבות פ"ד פניני חסידות אות נה)‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫מרן הרה"ק רבי יוחנן‬ ‫מרן הרה"ק הדבר חיים‬ ‫מראחמיסטריווקא (השני) זצוק"ל‬ ‫מנדבורנא זיע"א‬ ‫שמו הולך לפניו‬ ‫כאשר נפגש פעם רבנו עם הרב הקדוש רבי ישראל אבוחצירא‬ ‫עם ביאתו אל הארץ נסע הרבי רבי נחומ'טשע זי"ע להשתטח‬ ‫זי"ע (ה"באבא סאלי") במירון‪ ,‬נגש הרב הקדוש וכפף ראשו בפני‬ ‫על קברי הצדיקים בגליל במירון צפת וטבריא‪ ,‬אחר שהשתטח‬ ‫רבנו בבקשו לברכו‪.‬‬ ‫על ציון הרשב"י במירון נסע ללינת לילה בטבריא‪ ,‬רבני‬ ‫*‬ ‫טבריא ערכו לו קבלת פנים גדולה בה השתתפו רבנים חשובים‬ ‫פעם התעוררה שאלה אודות אחד מתלמידי הישיבה‪ ,‬האם‬ ‫וזקני העדה‪ .‬לימים סיפר רבה של טבריא הגאון ר' משה קליערס‬ ‫ההכרח מחיב לשלחו מן הישיבה‪ .‬רבנו הורה לבנו ה'באר יעקב'‬ ‫זצ"ל למקורביו כי יחד עם הרבי מראחמיסטריווקא הגיע גם‬ ‫זי"ע להתיעץ עם הגאון הקדוש רבי יעקב ישראל קניבסקי ‪-‬‬ ‫נכדו הבחור‪ ,‬הוא רבינו‪ ,‬אשר התפעל ממנו מאוד וראה מאיר‬ ‫ה'סטיפלר' זי"ע‪ .‬הרבי–הבן‪ ,‬לא הציג את עצמו‪ ,‬אלא רק הציע את‬ ‫על מצחו האותיות של השם הק' ש‪-‬ד‪-‬יא‪ ,‬ולאחר מכן שח עמו‬ ‫השאלה‪ .‬נענה אליו הגאון ואמר‪" :‬לך אמור לאביך כי על שאלה‬ ‫בלימוד במשך כל הלילה‪.‬‬ ‫כגון דא צריך לרוח הקדש‪ ,‬ורק הוא יוכל לדעת אם עתידים לצאת‬ ‫מבחור זה דורות ישרים"‪...‬‬ ‫רושם כה כביר הותיר רבינו אחריו על רבה של טבריא‪,‬‬ ‫*‬ ‫עד שתקופה לאחר נישואיו שלח הג"ר משה מכתב לאביו‬ ‫מרן אדמו"ר הרה"ק ר' דוד זי"ע וכן להגה"צ ה"אומינער רב"‬ ‫לאחר ששמע הרב הקדוש רבי מרדכי חיים מסלונים זי"ע את‬ ‫זצ"ל (שרבינו למד עמו בחברותא כדלהלן) שישלחו לו את‬ ‫אמירת האקדמות מפי רבנו (ששהה בחג השבועות בירושלים)‪,‬‬ ‫אמר‪" :‬לו הייתי צעיר יותר‪ ,‬הייתי מקבל עלי את מרותו"‪...‬‬ ‫האברך לטבריא שיבוא ללמוד אצלו שימוש להוראה‪ ,‬בהבטיחו‬ ‫שלא יחסר לו מאומה וכל מחסורו עליו‪ ,‬כי הוא חפץ להעניק‬ ‫*‬ ‫לו סמיכת חכמים ולמסור בידיו את רבנות העיר טבריא‪ .‬רביה"ק‬ ‫כידוע‪ ,‬משנת תשי"ד נהג רבנו לערך את חג השבועות בעיר‬ ‫רבי דוד כבר שקל את הענין לחיוב והדבר מצא חן בעיניו‪,‬‬ ‫הקדש ירושלים‪ .‬תפלת היום הסתימה בשעה מאחרת מאד‪ .‬אחד‬ ‫וגם האומינער רב עודד זאת‪ ,‬אך בהתנגדותה של הרבנית מרת‬ ‫התלמידים מספר‪ ,‬כי היות וראה שהשעה מתאחרת‪ ,‬ורבנו עמד עוד‬ ‫שפרה ע"ה אם רבינו שטענה שאצל רבותינו לא נהגו לשמש‬ ‫לפני תפילת מנחה (שהיתה מיד אחר מוסף)‪ ,‬כשלאחריה היה מוכן‬ ‫ברבנות‪ ,‬לא יצא הדבר אל הפועל‪.‬‬ ‫קדוש עם מאכלי חלב‪ ,‬מהר לחזות בעבודתו של ה'בית ישראל'‪.‬‬ ‫הרב הקדוש מגור הכירו‪ ,‬ושאלו מתי סים רבנו את תפלתו‪ ,‬וענה‬ ‫*‬ ‫שממש לפנות ערב התפללו מנחה וערכו קדוש עם מאכלי חלב‪.‬‬ ‫רבינו‪ ,‬שעדיין היה בשנות בחרותו נכנס ללמוד בישיבה‬ ‫'ומה עם סעדת יום טוב'? שאל‪ .‬מן הסתם‪ ,‬השיב הבחור‪ ,‬יצאו ידי‬ ‫הגדולה "שפת אמת" שהיתה גדושה בלומדים מופלגים‪ ,‬בה‬ ‫חובתם על ידי הקדוש‪ .‬קם ה"בית ישראל" ממקומו ואמר‪ :‬כיצד‬ ‫עשה חיל בלימודו ביתר שאת וביתר עוז‪ .‬עד מהרה תפס‬ ‫יתכן כדבר הזה‪ ,‬שלא לאכל בשר לכבוד יום טוב? משראה עד‬ ‫את מקומו כאחד מחשובי הלומדים‪ ,‬והקרין מהודו על בני‬ ‫היכן הדברים מגיעים‪ ,‬החליט הבחור לברר את הענין לאשורו ושב‬ ‫הישיבה הן בעבודת בוראו והן בהתמדתו ויגיעתו העצומה‬ ‫לבית רבנו‪ ,‬שם פגש את הרבי ה'באר יעקב' זי"ע‪ ,‬ושטח בפניו את‬ ‫בתורה ועומק עיונו בה‪ .‬רבים נהנו לצלול עמו לעומקה של‬ ‫תמיהת ה'בית ישראל'‪" .‬מה לך"‪ ,‬השיב הבן הצדיק‪" ,‬הרי בודאי‬ ‫סוגיא וללבנה הדק היטב‪ .‬רבינו למד בחברותא עם הרה"ק‬ ‫שנטלנו ידים לסעדת יום טוב שכללה בשר ודגים"‪ .‬מיד שב הבחור‬ ‫ר' מרדכי מזוועהיל זצ"ל שהיה צעיר הימנו בשלש שנים‪,‬‬ ‫והביא את הדברים אל הרב הקדוש מגור‪ ,‬והסביר‪ ,‬שהיות שראה‬ ‫כאשר סדר לימודם המשותף מתחיל בקימת חצות ולימוד‬ ‫כי השעה מאחרת חשב בדעתו שיצאו ידי חובתם בקדוש‪ ,‬אך‬ ‫שעות ארוכות כהכנה לתפילהב‪ .‬חשיבותם עלתה בעיני ראש‬ ‫עתה התברר לו כי לא אלו הם פני הדברים‪ .‬והבחין מסבר פני‬ ‫הישיבה הגה"ח ר' יעקב העניך סנקביץ זצ"ל עד שבמכתבו אל‬ ‫הרבי מגור‪ ,‬כי דרכיו הקדושות של רבנו חשובות אצלו עד לפרטי‬ ‫רבו הרה"ק ה'אמרי אמת' מגור זי"ע בו הוא מגולל מהנעשה בין‬ ‫פרטים‪.‬‬ ‫כותלי הישיבה‪ ,‬הוא מציין במיוחד לשבח את החברותא של‬ ‫*‬ ‫שני התלמידים המופלגים יוחנן טווערסקי ומרדכי גולדמן‪.‬‬ ‫באחד מבקוריו של רבנו בבית הרב הקדוש רבי אברהם יעקב‬ ‫ביושבו בשבת תחכמוני‪ ,‬נתלקטו סביבו חבורה נאה של‬ ‫מסאדיגורה זי"ע‪ ,‬קבל בפניו על סבלו מכאבי רגלים‪ .‬השיבו הרב‬ ‫בחורים מבקשי ה'‪ ,‬ויחדיו העפילו במעלות רמות בעבודת‬ ‫הקדוש כי לשם כך כדאי לצאת ולטיל רגלי‪ .‬השיבו רבנו‪ ,‬הלא‬ ‫הקודש‪ ,‬הן בפלפולי דאורייתא ובליבון הלכתא‪ ,‬והן בעבודת‬ ‫עתה ימי תקף הקיץ וכיצד זה נתן להלך ברחובות קריה? השיבו‬ ‫ה'‪ ,‬אשר הקשר ביניהם נמשך גם לאחר נישואיהם‪ .‬בשעות בין‬ ‫הרב הקדוש‪ ,‬אם כן תוכלו לילך כאן‪ ,‬בשדרות רוטשילד (שהיה‬ ‫הסדרים קבע לימוד בחברותא עם הגה"ח ר' מענדל גפנר ז"ל‬ ‫רחוב הומה אדם)‪ .‬הגיב רבנו בתמיהה‪ :‬הלא בשדרות רוטשילד‬ ‫בהיכל בית מדרשו של זקנו הק' שבסמיכות מקום‪ ,‬זקנו הק'‬ ‫בודאי שלא נתן להלך! אך הרב הקדוש השיב בתמימות‪" :‬מענין‪,‬‬ ‫הרבי רבי נחומ'טשע היה רווה נחת מכך והיה טורח ומכניס‬ ‫אני איני רואה מאומה"‪...‬‬ ‫עבורם כוס חמין לכבדם ולעודדם‪ .‬כל כך גדלה ההערצה‬ ‫למחרת היום בקש רבנו ממקורבו ר' אליהו אלבוים שיאתר‬ ‫אליו עוד בבחרותו‪ ,‬כפי שמסופר‪ ,‬כי בתקופת ביקורו של‬ ‫עבורו מקום נסתר וחבוי‪ ,‬ממנו יוכל לצפות על הלוכו של הרב‬ ‫הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע בארה"ק‪ ,‬כשהתפלל בישיבת שפת‬ ‫הקדוש מסאדיגורה‪ ,‬ללא שיבחין בו וללא להלך בחוצות‪ .‬רבנו‬ ‫אמת קראו לרבינו לעלות לתורה ושאלוהו לשמו ענה "יוחנן‬ ‫התלוה עמו אל המקום אשר הכין – היה זה בפתחו של מקלט‪.‬‬ ‫בן ר' דוד"‪ .‬מיד קרא ה"אמרי אמת" בקול "מורינו הרב ר' יוחנן‬ ‫הרב הקדוש הלך כמלך‪ ,‬גופו ישר ולא הניע את ראשו כלל‪.‬‬ ‫בן מורינו הרב ר' דוד"‪...‬‬ ‫לפתע ארעה במקום תאונה קשה‪ ,‬כשרכב נסע בכוון ההפוך לכוון‬ ‫התנועה והתעוררה מהומה ורעש רב‪ ,‬אך הרב הקדוש מסאדיגורה‬ ‫לא הבחין במאומה והמשיך במהלכו כרגיל‪ ,‬כשאף את ראשו לא‬ ‫א‪ .‬מפי כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע ‪ -‬ארה"ב ששמע מהגה"ח ר' נתן לובארט ז"ל‬ ‫הסיט לכוון מקור הרעש‪ .‬אז נענה רבנו ואמר‪" :‬קום גיין‪ ,‬ער קען‪,‬‬ ‫ששמע זאת מחו"ז רבה של טבריא‪ ,‬ומפטיר מרן שליט"א כי ר' נתן לא היה מספר‬ ‫איך קען נישט"‪[ ...‬הבה נלך‪ ,‬הוא יכול‪ ,‬אני לא‪]...‬‬ ‫סתם מעשיות‪ ...‬כשסיפר זאת פעם הגה"ח ר' נתן ז"ל אמר‪ :‬את סוד השי"ן של‬ ‫[אמנם למעשה קבל רבנו את הוראת רופאו האישי דוקטור‬ ‫תפילין איני יכול לגלות‪ ,‬אבל זאת תדעו שחד בדרא זוכה לזה‪.‬‬ ‫אדר שחיבו ללכת בכל יום‪ ,‬והיה הולך באישון לילה‪ ,‬כשהרחובות‬ ‫ב‪ .‬היו בחורים בישיבה שלא ראו זאת בעין יפה‪ ,‬וסבורים היו כי הדבר הוא למעלה‬ ‫ריקים‪ ,‬כשבכל לילה התלוה אליו אחד התלמידים‪ ,‬והיתה זו‬ ‫ממדריגתם‪ ,‬וזלזלו בהם בשל כך‪ .‬כשנודע על כך להרה"ק האמרי אמת מגור זי"ע‬ ‫שעה של קורת רוח‪ ,‬בה האריך רבנו בסוד שיח‪ ,‬בספורי צדיקים‬ ‫נשיא הישיבה שלח להזהיר את המזלזלים כי בחורים בנן של קדושים אלו כגחלי אש‬ ‫ובדברים המחממים את הלב ונוסכים כח ואון לעבודת ה']‪.‬‬ ‫המה‪( .‬יסודי עולם עמ' ‪)801‬‬ ‫‪25‬‬ ‫לע"נ מר"ן רבינו רשכה"ג בעל שפע חיים מצאנז זי"ע‬ ‫מרן הרה"ק בעל השפע‬ ‫מרן הרה"ק רבי משה מרדכי‬ ‫חיים מצאנז זיע"א‬ ‫מלעלוב זיע"א‬ ‫המשך עובדות בעניין כשרות המקוואות‬ ‫טובות זכרונות שנשמעו מפי נכדו האדמו"ר מלעלוב‬ ‫קארלין שליט"א‬ ‫הלימוד מצינורות העירוי באינפוזיה‬ ‫א] כ"ק אאמו"ר זצוק"ל היה חוזר ואומר שרבינו זי"ע לא הפסיק‬ ‫מספר הגאון רבי ברוך שווארץ שליט"א רב ביהמ"ד קהל חסידים‬ ‫לדבר מלימוד ההייליגע גמרא‪ ,‬והעיד ע"ע שבתחילת שנות בחרותו (עוד‬ ‫במאנסי‪ :‬בתקופה בה ערך וכתב כ"ק מרן זי"ע את התשובה הידועה‬ ‫לפני הכתרת רבינו לאדמו"ר מקארלין)‪ ,‬היה מסתופף רבות בשולחנות‬ ‫בענייני המקוואות‪ ,‬חש רבינו שלא בטוב והעבירו אותו לבית‬ ‫הטהורים של רבינו‪ ,‬ואמר ששם קיבל את הטעם והחשק ללימוד הגמרא‪.‬‬ ‫הרפואה‪ ,‬ושכב שם רבינו במיון‪ .‬באמצע חיברו אותו לאינפוזיה‬ ‫ותדיר שמענו מרבינו זי"ע‪ ,‬כשבחור או אברך נכנס‪ ,‬האיך שהיה מברך‬ ‫אותו שילמד ההייליגע גמרא מיט יראת שמים‪ .‬ומפי הגאון החסיד רבי‬ ‫על מנת לקבל נוזלים בעירוי לווריד‪ ,‬וראיתי לפתע איך שרבינו‬ ‫יעקב העניג זצ"ל שמעתי ששאל פעם את רבינו‪ ,‬האיך מגיעים לזה? ענה‬ ‫מתבונן שעה ארוכה כיצד יורדים המים טיפות טיפות אל תוך‬ ‫לו‪ :‬על ידי גמרא מיט יראת שמים!‬ ‫שפורפרת הנוזלים‪ ,‬וקרא לי והסביר לי‪ ,‬שכאן הוא רואה מדוע‬ ‫ודכירנא כאשר הגיע פעם בחור בר מצוה לקבל את ברכת הקודש‪ ,‬אמר‬ ‫שיטתו ברורה בענייני מקוואות! והדבר מבהיל לרעיון כי רבינו‬ ‫לו רבינו שילמד הרבה גמרא ועי"ז יתחבר עם היצר טוב‪ ,‬כי היצר טוב‬ ‫היה אז אפוף ייסורים במיטת חליו‪ ,‬אבל מה שחשוב לו כעת זה‬ ‫אוהב את הגמרא‪.‬‬ ‫התשובה בענייני מקוואות שהיה באמצע עריכה‪.‬‬ ‫ובדידי הוה עובדא‪ ,‬בבחרותי שאלתי את רבינו באיזה ספר ללמוד‪,‬‬ ‫וענה‪ :‬צריך ללמוד גמרא‪ .‬והוסיף לומר שאלמד גם בספה"ק מאור‬ ‫[א‪.‬ה‪ .‬יתכן הכוונה על שיטתו של מרן זי"ע (דברי יציב יו"ד‬ ‫ושמש‪.‬‬ ‫סימן קיז אות ד‪-‬ה) שכאשר עושים בור על גבי בור יש חשש‬ ‫ושמעתי מחסיד אחד שילדו סבל הרבה מאלרגיה שכל הזמן נזל לו‬ ‫שהמים מתערבים וזוחלים מבור לבור‪ ,‬המים העליונים יורדים‬ ‫מהאף‪ ,‬וניסו אצל כמה רופאים ולא מצאו פתרון לדבר‪ .‬ונכנס לקו"פ‬ ‫למטה והמים התחתונים עולים למעלה‪ ,‬וכנראה ראה מרן זי"ע‬ ‫לרבינו להזכיר את בנו‪ ,‬ושאלו רבינו האם בנו לומד גמרא‪ ,‬ומשענה‬ ‫בצינורות האינפוזיה שכאשר יש שתי שקיות מלאות במים וגם‬ ‫בחיוב אמר לו רבינו‪ :‬גמרא צריך ללמוד בטהרה‪ .‬וזה היה בימי ביה"ז‪,‬‬ ‫הצינור המחבר ביניהם מלא מים‪ ,‬ובכל זאת יש התערבבות של‬ ‫וביום הראשון של תחילת הזמן והתחיל הילד ללמוד גמרא‪ ,‬פסק הדבר‬ ‫כלא היה‪.‬‬ ‫המים העליונים במים התחתונים המתערבבים זה בזה (אולי ע"י‬ ‫פעם אחת בהיותי בקודש פנימה‪ ,‬הגיע אב עם בנו הילד‪ ,‬ותינה האב‬ ‫שהמים למטה היו בצבע אחר וכדו' היה ניכר הערבוב)]‪.‬‬ ‫בפני רבינו שאין לבנו חשק ללמוד‪ ,‬אמר לו רבינו‪ :‬דער וועלט זאגט אז‬ ‫תשובה זו חשובה מאד לעולם‬ ‫דער אפעטיט קומט מיט'ן עסן‪ .‬כאומר לו‪ ,‬שישקיע א"ע בלימוד ועי"ז‬ ‫יקבל חשק בדברי תורה‪.‬‬ ‫אודות התשובה להלכה שכתב מרן זי"ע בעניין כשרות‬ ‫ב] אציין בזאת כמה דברים שזכיתי לראות ולשמוע מקרוב את חרדתו‬ ‫המקוואות ונדפסה לימים בשו"ת דברי יציב יו"ד סימן קיז‪ ,‬סיפר‬ ‫וזהירותו הגדולה של רבינו ממשהו חמץ‪ .‬באחד הטיש'ן ישב רב אחד‬ ‫והעיד הרה"ח ר' שלום שטמר שליט"א‪' :‬זכורני את התקופה בה‬ ‫שהתנהג בדרכי הטבעונים (שמאוד זהירים ממאכלים שונים)‪ ,‬ופנה אליו‬ ‫עסק מרן זי"ע בזה וערך את התשובה הנודעת‪ ,‬ואני הייתי אז‬ ‫רבינו ואמר לו‪ :‬הטבעונים מפחדים מטורט (‪-‬עוגה)‪ ,‬יותר ממה שהם‬ ‫מהכותבים והעורכים של הספה"ק שפע חיים הראשון‪ ,‬אשר בו‬ ‫מפחדים מעוגה שלמה‪ ,‬אני מפחד מפירור אחד של חמץ‪.‬‬ ‫נדפסה תשובה זו‪ ,‬ובאותה תקופה הרבה זכיתי לשהות בקודש‬ ‫ובשבת הגדול תשמ"ו הביאו בשבת אחה"צ מזונות כבכל שבת‪ ,‬ומתוך‬ ‫פנימה‪ ,‬ופעם אמר לי מרן זי"ע‪" :‬התשובה הזאת חשובה מאד‬ ‫חרדה רבה אמר רבינו‪ :‬אני כבר לא יכול להסתכל על חמץ‪ .‬וציווה להכניס‬ ‫חלף זאת עוגיות כשרים לפסח‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ותקוותי שהשי"ת יתן לי כח להשלימה ולפרסמה"‪ .‬את‬ ‫כמו"כ הרבה פעמים בשולה"ט כאשר חילקו שיריים‪ ,‬הזהיר רבינו את‬ ‫התשובה רשם מרן זי"ע בכתי"ק משך תקופה ארוכה‪ ,‬דפים על‬ ‫הציבור לשמור על המלבושים מחמץ‪ ,‬אף שהיה אז זמן רב לפני פסח‪.‬‬ ‫דפים‪ ,‬ואמר לי שהדברים נכתבים על ידו עתה ללא סדר אלא‬ ‫ובפרשת בחוקותי תשמ"ו‪ ,‬ממש אחר פסח‪ ,‬כאשר הרה"ח רבי אברהם‬ ‫מה שמתחדש לו רושם‪ ,‬ולאחר שישלים הכתיבה יש לקחת כמה‬ ‫פין עין שמר ז"ל (‪-‬המבשל הוותיק בחצה"ק) עבר לקבל שיריים מהקוגל‪,‬‬ ‫תלמידי חכמים שיסדרו הדברים‪.‬‬ ‫אמר לו רבינו‪ :‬הקוגל טוב מאוד‪ ,‬אבל זה חמץ!‬ ‫ג] במוצאי שביעי של פסח חילק רבנו מצה שמירה לכל הקהל‪ ,‬וראיתי‬ ‫מקוה כשיטת מרן הדברי חיים במקסיקו‬ ‫שלפני כן הניח חתיכה אחת אצלו בכיס של הקאפטן‪ ,‬ואמר 'שמירה אויף‬ ‫כידוע‪ ,‬בשנת תשי"ג פעל מרו זי"ע גדולות ונצורות לחיזוק‬ ‫א גאנץ יאהר'‪.‬‬ ‫התורה והיהדות והקמת מוסדות תורה וחינוך במקסיקו‪ .‬את‬ ‫כשעברתי בין הקהל‪ ,‬נתן בידי עוד חתיכה ואמר לי שאמסרנו למו"ר‬ ‫שליחות הקודש‪ ,‬של הפרחת השממה במקסיקו מרן זי"ע על אחד‬ ‫מחותני כ"ק אדמו"ר גאב"ד ערלוי זצוק"ל‪ .‬והוסיף ואמר שבדרך כלל אינו‬ ‫מאנשי אמוניו‪ ,‬ה"ה הרה"ג והחסיד‪ ,‬איש חי ורב פעלים‪ ,‬גדול‬ ‫שולח לאחרים‪ ,‬אולם עבור ה'ערלוי רב' הוא כן שולח‪ ,‬וביקש ממני למסור‬ ‫לו שהוא רואה שהוא מעמיד תלמידים הגונים‪.‬‬ ‫המעש והתושייה‪ ,‬רבי שמואל קראסני זצ"ל‪ ,‬יהודי יליד אמריקה‪,‬‬ ‫מחניכי מתיבתא 'תורה ודעת'‪ ,‬שהתקרב והתקשר בכל נימי לבו‬ ‫ד] בשולה"ט י"ט ניסן‪ ,‬לרגל יומד"ק של הרה"ק רבי אהרן הגדול‬ ‫מקארלין זי"ע‪ ,‬למד רבינו בספה"ק בית אהרן ב' שורות האחרונות של‬ ‫ונפשו אל כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע זמן קצר אחר הגיעו לאמריקה‪.‬‬ ‫הצוואה של הרה"ק מקארלין‪ ,‬שכתב בענוותנותו שהגם שמשפט רשעים‬ ‫בתחילת ביאת רבי שמואל קראסני למקסיקו היה הוא ותלמידי‬ ‫בגיהנום הוא רק י"ב חודש‪ ,‬אך אינו יודע אם יהיה לו הזכות לבוא‬ ‫הישיבה משתמשים במקוה המקומי‪ ,‬אולם כששוחח על כך בטלפון‬ ‫לגיהנום בשנה ראשונה‪ .‬והפליא רבינו מאד את הדברים‪ ,‬ואמר כמ"פ‪:‬‬ ‫"מוראדיג! מוראדיג!"‪.‬‬ ‫עם מרן זי"ע אמר לו מרן‪" :‬הלא המוסדות הקדושים שם מיוסדים‬ ‫ה] בשולה"ט בשביעי של פסח‪ ,‬אמר רבינו בהאי לישנא‪ :‬התורה של‬ ‫על פי דרכו של הדברי חיים‪ ,‬ראוי אם כן שגם המקוה יהיה על‬ ‫הרה"ק רבי משה לייב סאסוב'ער זי"ע 'איז אזוי זיס' וחזר על אמרת‬ ‫פי שיטתו של הדברי חיים"‪ ,‬ואכן‪ ,‬ביום חמשה עשרה באב תשי"ג‬ ‫קודשו עה"פ 'פסח על בתי בני ישראל'‪ ,‬שלכאו' צריך להבין למה לא‬ ‫החלו לבנות מקוה בתוך בנין התלמוד תורה‪ ,‬כשכל בניית המקוה‬ ‫כתוב 'מעל בתי בני ישראל'? ואמר הרה"ק מסאסוב שכאשר הקב"ה הגיע‬ ‫היתה כשיטת הדברי חיים‪ ,‬ולאחר כמה חודשים כבר היה המקוה‬ ‫לבית איש יהודי‪ ,‬אזי כביכול רקד והכריז בשמחה‪" :‬דא וואונט א איד!‬ ‫דא וואנט א איד!"‪ .‬ובגמר דבריו אלו התלהב רבינו טובא וצעק כעשרה‬ ‫מוכן כליל בהדרו‪.‬‬ ‫פעמים‪" :‬א איד! א איד!"‪.‬‬ ‫הד לכך אנו מגלים גם בחוברת ישראל סבא (מהדו"ק‪ ,‬גליון ג‪-‬ד‪,‬‬ ‫ו] שמעתי מרבינו זי"ע בליל ח' דספירת העומר (כ"ג ניסן תשמ"ו) אחר‬ ‫אייר סיון תשי"ג) שם נדפסה הידיעה הבאה‪" :‬קבלנו מכתב מר'‬ ‫הספירה‪ :‬חסד שבגבורה‪ ,‬הגבורה ראשונה הוא חסד!‬ ‫שמואל קראסנער‪ ,‬ר"מ ישיבתינו במעקסיקא‪-‬סיטי‪ ,‬שבעזהשי"ת‬ ‫ז] בל"ג בעומר בעת החאלקע'ס כשגזז רבינו את השערות הילדים‪ ,‬אמר‬ ‫התחילו בבנין מקוה כשרה אצל הישיבה שם"‪.‬‬ ‫לכמה מאבות הילדים‪ ,‬שלהוריד הבלורית זה סגולה ליראת שמים‬ ‫(תשו"ח להרה"ח רבי משה גליק עורך ביטאון צאנז על עזרתו הרבה בלו"נ חפצה)‬ ‫‪26‬‬ ‫מרן הרה"ק החלקת יהושע מביאלא זיע"א‬ ‫וַ ּיָ ָמל ַא ְבָר ָהם ֶאת יִ ְצ ָחק ְּבנֹו – עניני ברית מילה [ג]‬ ‫אותו‪[ .‬לאחריו כיבדתי את רבינו בסנדקאות אצל‬ ‫הרואות שלא נעשיתי עשיר‪' ,‬עשירות' זו היא לאו‬ ‫ברך את התינוק לאחר הברית‬ ‫שלשת בניי שיחיו‪ ,‬ואילו בני ר' יחיאל יהושע שיחי'‬ ‫דווקא בממון‪ ,‬הכוונה לדברים אחרים‪ ,‬תיקונים‬ ‫לאחר הברית היה רבינו ז"ל מברך את התינוק‬ ‫כבר נולד לאחר הסתלקות רבינו ונקרא על שמו]‪.‬‬ ‫נשגבים‪ .‬ובכל זאת רצה אבי את הסנדקאות‪.‬‬ ‫בנתינת שתי ידיו על ראשו‪ .‬וביקש שישימו כיסוי‬ ‫רבי אליעזר קויפמאן ז"ל‬ ‫כששבתי לרבינו‪ ,‬אמר לי‪ :‬לפעמים קורה איזה‬ ‫על ראש התינוק קודם שהניח את ידיו עליו‪.‬‬ ‫דבר עם הילד‪ ,‬ודרך בני אדם לתלות את זה‬ ‫רבי יצחק קרישבסקי שליט"א‬ ‫פעולת הסנדקאות‬ ‫בכמה דברים‪ ,‬לכן חפצתי בסנדקאות ‪ָ -‬ס ַתם ולא‬ ‫בשנת תשי"ב ביום כ' אלול נערך הברית‬ ‫פירש‪.‬‬ ‫כוונה מיוחדת בשמירה לילד‬ ‫שלי‪ ,‬הרבי ז"ל שניסה ללא הצלחה לקרב את‬ ‫ואני‪ ,‬בשמעי זאת נבהלתי ונמלאתי פחד‪,‬‬ ‫שמעתי אומרים בשם רבינו ז"ל [בשם רבי‬ ‫אבי שהתרחק מהיהדות לאחר השואה ר"ל‪,‬‬ ‫בקשתי מאבי שיוותר על הסנדקאות לטובת‬ ‫ישראל סופר ז"ל]‪ ,‬שהיה לו ענין בסנדקאות‬ ‫ביקש ממנו שיתן לו לכל הפחות סנדקאות‬ ‫רבינו‪ .‬אבי ז"ל שלא נמנה על עדת החסידים‪,‬‬ ‫ובחיתוך המילה בכוונה מיוחדת שהילד יהיה‬ ‫אצל בנו כשיוולד לו‪ .‬לכבוד הברית הגיע רבינו‬ ‫אמר שמוכן לוותר על הסנדקאות בתנאי שאעזוב‬ ‫שומר הברית‪.‬‬ ‫ז"ל לרמת גן ושימש כסנדק‪[ .‬בביתינו שמעתי‬ ‫את תפקידי כמשמש בקודש ואחזור לכולל‪.‬‬ ‫נכדו האדמו"ר מביאלא פשיסחא (ב"ב) שליט"א‬ ‫תמיד מאבי ‪ -‬למרות אי היותו שומר תו"מ – דברי‬ ‫מסרתי הדבר לרבינו‪ ,‬והסכים‪ ,‬והוסיף לי‪ֲ :‬ע ֵלה‬ ‫הערכה על הרבי זצ"ל]‪ .‬ובאמת‪ ,‬כבר מראשיתי‬ ‫עתה לביתו של בני ר' הערש והודיעו שיחפש‬ ‫תפילת המוהל בעד התינוק‬ ‫נמשכתי לאידישקייט‪ ,‬בעוד שכל חבריי הניחו‬ ‫גבאי חדש‪ .‬וכך הוה ביום ט"ו תמוז יארצייט של‬ ‫רבינו ז"ל אמר לי‪ ,‬שהמוהל צריך להתפלל‬ ‫תפילין רק יום אחד הוא יום הבר מצוה‪ ,‬אני‬ ‫האור החיים הקדוש נתמנה גבאי חדש‪.‬‬ ‫על התינוק‪ .‬אמרתי לו שזה אמור על הסנדק‪,‬‬ ‫הנחתי תפילין במשך כמה חדשים רצוף‪ ,‬לאחר‬ ‫שהוא במעלה גבוהה יותר‪ .‬אמר לי‪ :‬נכון‪ ,‬אבל‬ ‫חמישה חדשים לאחר מכן‪ ,‬בחודש טבת‪,‬‬ ‫מכן עבודתי במחקר הכימיה הביאה אותי אל‬ ‫גם המוהל יש לו כח וצריך להתפלל בעד הילד‪.‬‬ ‫בפרשת שמות‪ ,‬לקה אלתר ז"ל בדלקת קרום‬ ‫ההכרה שמאחורי הכל עומד בורא העולמים‪.‬‬ ‫המח [הרופא הגדיר אותו כחולה המסוכן ביותר‬ ‫המוהל רבי חיים בר"ש מילר שליט"א‬ ‫מאז נמשכתי אל האמונה ואל התורה‪ ,‬וזכיתי‬ ‫במחלקה]‪ .‬רצתי מיד לרבינו ז"ל להזכיר לפניו‬ ‫להיות מיושבי אהלה של תורה‪ ,‬אני ובניי שיחיו‪.‬‬ ‫כח הסנדק‬ ‫את מצבו החמור‪ .‬אמר לי רבינו‪ :‬בפרשת השבוע‬ ‫אני מרגיש שזה בזכות הרבי ששימש סנדק אצלי‬ ‫כאשר נולד בני ר' אלתר ז"ל בי"ב תמוז‬ ‫'ּות ַחּיֶ ינָ ה ֶאת ַהיְ ָל ִדים'‪ ,‬הסר דאגה מלבך‪,‬‬ ‫נאמר ְ‬ ‫והכניס בי קדושה ויראת שמים‪.‬‬ ‫תשל"ג‪ ,‬רצה אבי ז"ל להיות סנדק‪ ,‬היות שרבינו‬ ‫הילד בעזה"י יבריא והכל יהיה בסדר‪ .‬למחרת‬ ‫לפני שנים רבות היה לנו כינוס בעיר לוגאנא‪,‬‬ ‫נשתנה מצבו מהקצה אל הקצה‪ ,‬והבריא וחי עוד‬ ‫ז"ל כבר היה סנדק אצל בני הראשון‪ ,‬הילד‬ ‫הלכתי עם אבי מרחק רב בשבת קודש לסעודה‬ ‫למעלה מארבעים שנים‪[ .‬לאחר מכן הסביר לי‬ ‫דוד ז"ל [שנולד בשיתוק מוחין ונפטר בילדותו]‪.‬‬ ‫שלישית אל הרבי המבשר טוב ז"ל‪ ,‬והוא הושיב‬ ‫הרה"צ רע"י רבינוביץ מפוריסוב‪ ,‬שלסנדק יש חלק‬ ‫כשבאתי לרבינו לבשרו מלידת בני‪ ,‬שאלני‪ ,‬למי‬ ‫אותנו אצלו ממש‪ ,‬וכאשר ראה אותי ואת אבי –‬ ‫בילד‪ ,‬ע"ד שלשה שותפין באדם]‪ .‬אכן כאשר נולד‬ ‫אתה סובר לתת סנדקאות‪ .‬אמרתי שאבי רוצה‬ ‫אמר‪ :‬נו‪ ,‬הסנדקאות של הרבי זכרונו לברכה פעלה‬ ‫אחריו בני ר' ישראל נתן שיחי' נכנסתי לרבינו‬ ‫הסנדקאות‪ .‬ולמה – שאלני רבינו‪ .‬אמרתי‪ ,‬הוא‬ ‫משהו!‬ ‫להודיעו‪ ,‬אך מיד בראשית דבריי ‪ -‬עוד בטרם‬ ‫מחתן ילדים וסנדקאות היא סגולה לעשירות‪.‬‬ ‫רבי דורון אורבך שליט"א‬ ‫כבדתיו אמר‪ :‬הרי אביך רצה סנדקאות‪ ,‬לך וכבד‬ ‫אמר לי רבינו‪ ,‬הרבה פעמים הייתי סנדק‪ ,‬עיניך‬ ‫מרן הרה"ק רבי חיים זאנוויל מריבניץ זיע"א‬ ‫עניני חנוכה‬ ‫לא טיפה מהשמן לצלוחית‪ ,‬וכשעבר רבע‬ ‫וישפכם לתוכם אך מיאן רבינו ורצה‬ ‫לפני תפילת ערבית של נר א' דחנוכה‬ ‫שעה כך‪ ,‬ולא נטפה טיפה מהצלוחית‪ ,‬ניגש‬ ‫לשפוך השמן לתוך המנורה עצמה‪.‬‬ ‫הלך רבינו לטבול עצמו כהכנה לתפילה‪,‬‬ ‫אליו המשב"ק והתחיל לעוררו מדביקותו‪,‬‬ ‫סח הר"ר ירמיה ברוין שהיה נוכח שם‪:‬‬ ‫ונימוקו עימו‪ ,‬כי בתפילה זאת מתחילים‬ ‫וטען שהלא הזמן מאוחר‪ ,‬והציבור ממתין‪,‬‬ ‫בנר ה' דחנוכה של אחת השנים בבורו‬ ‫לומר 'על הניסים'‪ ,‬ובכל זאת חזר וטבל‬ ‫כשהתעוררר רבינו והבחין שהנר עדיין‬ ‫פארק הביא אחד לפני רבינו שמן זית‬ ‫עצמו אחר ערבית כהכנה להדלקת‬ ‫אינו מלא‪ ,‬עשה תנועה בידו כאילו סוחט‬ ‫ממירון‪ ,‬בתוך צלוחית זכוכית שהושחרה‪,‬‬ ‫הנרות א‪.‬‬ ‫את הצלוחית‪ ,‬וראה זה פלא‪ ,‬שהחל פתאום‬ ‫וכיבד את רבינו להעלות הנרות בשמן‬ ‫גם בשנים עברו כשהיה עדיין ברוסיא‬ ‫ליזול שמן לצלוחית והנה נתמלא על‬ ‫חשוב זה‪ ,‬אך היות שלא היה די שמן כדי‬ ‫ובזמן חנוכה הקור שם גדול מאוד‪ ,‬מסר‬ ‫גדותיו ג‪.‬‬ ‫למלאות כל הנרות ממנה‪ ,‬לכן מתחילה‬ ‫נפשו על טבילה זו ותבר גזיזא דברדא‬ ‫הבחינו שרבינו עבר על ההלכות‬ ‫שפך רבינו מהשמן שבביתו לתוך הנרות‬ ‫וירד לטבול טבילה זו‪.‬‬ ‫ולא מילא אותם עד שפתם רק השאיר‬ ‫המובאות בסידור היעב"ץ קודם ההדלקה ד‪.‬‬ ‫כשיצא מהמקוה לא הפסיק עוד‬ ‫חלק פנוי בכל נר‪ ,‬ולבסוף שפך מן השמן‬ ‫בעת אומרו התיבות 'לשם יחוד קוב"ה‬ ‫החשוב ממירון לתוך כל נר ונר‪ ,‬ובזה‬ ‫בדיבור ב‪ ,‬והתחיל בהכנות למצוה ובדרך‬ ‫ושכינתיה' הביט בסידור שערי ציון תחילת‬ ‫השלים את השמן שנחסר‪ ,‬אמנם בהגיעו‬ ‫כלל הכין בעצמו הפתילות‪ .‬ועבודת‬ ‫שער ב' תיקון נפש וז"ל שם‪ :‬רבש"ע‬ ‫לנר האחרון החמישי במספר לא יצא עוד‬ ‫שפיכת השמן לנרות המנורה היתה‬ ‫הריני מכוון לעשות כל גופי מרכבה‬ ‫שמן מהצלוחית‪ ,‬מכיון שראה כך אחז‬ ‫עבודה גדולה‪ ,‬והיה לו מנורה גדולה‬ ‫לשכינה כדי לייחדא קוב"ה ושכינתיה'‬ ‫רבינו את הצלוחית בהיפוך כלפי הנר‪,‬‬ ‫המחזיקה שמן הרבה והיה ממלא את‬ ‫עיי"ש עוד המשך הנוסח‪ ,‬ואז חזר לסידור‬ ‫והיה תפוס שרעפים ונראה כמתנמנם‪,‬‬ ‫הנרות עד גדותיהם‪ ,‬ופעם ביקשו הימנו‬ ‫העמדין והמשיך 'הריני מוכן ומזומן כו'' ה‪.‬‬ ‫ונשאר כרבע שעה כך ועדיין לא נטפה אף‬ ‫להניח כוסות זכוכית לתוך המנורה‬ ‫א‪ .‬מפי הר"ר מנדל ברקוביץ' [משב"ק]‪ .‬ב‪ .‬פעם נזדמן לו מצוות השבת אבידה ובאותה עת הפסיק על מנת לקיים מצוות השבת אבידה‪ .‬ומעשה שהיה כך היה פעם בליל חנוכה בבורו פארק‬ ‫כאשר היה בדרך לטבילה קודם ההדלקה הבחין בכיס המונח על הארץ ונטלו עימו‪ ,‬וכשבא לביתו פתח הכיס ומצא שמו של בעל הכיס בתוכו‪ ,‬ואחד הנוכחים הציע שהוא ישיב האבידה לבעליה‪,‬‬ ‫אך תמה רבינו לעומתו וכי אמסור בידך קיום מצוה דאורייתא ליקחנה מידי‪ .‬והתקשו לבעלים ורבינו הכין עצמו בדחילו ורחימו והשיב לו האבידה [בלא סימנים כי היתה האבידה עם שמו של בעל‬ ‫האבידה]‪ .‬ולא היתה ההדלקה מצוה עוברת כי היה הזמן אחר חצי שעה מצאת הכוכבים‪ – .‬מפי הר"ר יעקב חיים רוטנר‪ .‬ג‪ .‬סיפור דומה סח הר"ר אריה לייב געלדציילער‪ :‬פעם בעת בברית‬ ‫מילה אחז רבינו בקבוק יין וחילק לנוכחים בשפע והעירו לו שאם יחלק הרבה כ"כ לא יהא מספיק לכל הציבור‪ ,‬וכרך מטלית סביב הבקבוק והמשיל למזוג לכל אחד בשפע רב‪ ,‬והספיק לכל‬ ‫הנאספים‪ ,‬והיה לפלא היאך יצא מהבקבוק ריבוי כל כך של משקה‪ .‬ד‪ .‬מפי הר"ר דוד סיקניק‪ .‬ה‪ .‬מפי הר"ר מנדל ברקוביץ' [משב"ק]‪.‬‬ ‫חיי שרה ‪27‬‬ ‫תשפ"ז‬ ‫משה עבד ה'‬ ‫במשנתו של האי צדיק הרה"ק‬ ‫בעל ישועות משה מויז'ניץ זי"ע ועכי"א‬ ‫ש‪,‬‬ ‫קוֹד‬ ‫ֶ‬ ‫ת‬ ‫בָ‬‫"ש‬‫ַ‬ ‫חוֹלת ַא ַהבָ ֶת ָך"‪---‬‬ ‫נַפְ ִשי ַ‬ ‫תבערת קדושת השבת בהיכלו של רבינו (ה)‬ ‫"אויף וואקסן קינדער וואס קענען זינגען א ניגון פארן באשעפער"‬ ‫שורות נערבות ורבי‪-‬הוד כותב מרן רבינו זי"ע בספרו הקדוש בפרשתנו (ד"ה ויהי רעב)‪,‬‬ ‫ואין דוגמתן בכדי לפתוח בהן את סוגיית ה'פרייטיג צו נאכט'ס' במשנת קדשו‪.‬‬ ‫זה לשונו שם תוך הדברים‪:‬‬ ‫ימל ְֶך"‪ .‬הורה לנו הכתוב בזה‪ ,‬לדעת איך לחנך הבנים שיהיו לשם ולתפארת (רבינו עובר לפרש בדרך הרמז‪ :‬וילך יצחק אל אבימלך‪,‬‬ ‫ֲב ֶ‬ ‫ָארֶץ וכו' ַוֵּיל ְֶך י ְִצ ָחק ֶאל א ִ‬ ‫ָעב ּב ָ‬ ‫"ַוי ְִהי ר ָ‬ ‫הר"ת והס"ת א'ל' א'בימלך' גימ' ב"ן‪ ,‬הלך לחנך את בנו‪ ,‬מל"ך מס' צ'‪ ,‬פלשתי"ם גימ' מ"ח שב"ת הוי"ה יסו"ד עם ד' תיבות‪ .‬יעויי"ש בארוכה)‪ .‬הדריך אותו לדבק מחו‬ ‫ומחשבתו בקדושת שבת ובהוי"ה ב"ה‪ ,‬למען תתרומם נפשו בשמחה להיות פרוש מתאוות עוה"ז‪ ,‬ויזכה למדת צדי"ק יסו"ד עולם‪.‬‬ ‫תדברו על לב הבנים להחליף ולהמיר הרעבון והתאווה הבאה מסטרא דיצר הרע מגשמי לרוחני‪ ,‬להיות רעב לדבר ה'‪ ,‬ללמוד תורה ולדבקה בבורא עולם ‪ -‬אשר אין ברכה‬ ‫כברכה זו‪ ,‬ואז ממילא יתבטל מלבם הרעבון לעניינים חומריים שאין להם ערך ודמיון לטוב טעם התורה וקרבת אלקים‪ ,‬וינצלו מפגם היסוד‪ ,‬יען השמחה הנסוכה עליהם‬ ‫מצד קדושת התורה והשי"ת תרומם את נפשם למאס בהם‪.‬‬ ‫הס"ת אשר' היה' בימי' אברהם' גימ' רנ"ה‪ ,‬אאמו"ר זי"ע אמר אשר שירות ותשבחות המה סגולה נפלאה לטהרת הנפש (ע' לקוטי אמ"ח ואתחנן ד"ה לך)‪ ,‬יש לרומם לב‬ ‫הבנים בשמחה עצומה עד שירננו לאל חי‪ ,‬אויף וואקסן קינדער וואס קענען זינגען א ניגון פארן באשעפער‪.‬‬ ‫*‬ ‫עד כאן לשון קדשו הנוגע לענייננו‪ ,‬ואידך ‪ -‬זיל גמור‪.‬‬ ‫"ער האט‬ ‫"אצלו אפשר לקנות‬ ‫לעקטרעזירט"‬ ‫"עינינו תחזינה מישרים אשר הצדיקים זוכים לשינוי צורה בשבת‪,‬‬ ‫יראת שמים"‬ ‫אדמו"ר‬ ‫כ"ק מרן‬ ‫שמעתי מיהודי חסיד‬ ‫שליט"א‬ ‫מקרעטשניף‬ ‫ודבר זה ידוע למסתופפים וגם אני נמנה ביניהם ‪ ...‬במחיצת כ"ק‬ ‫שהתגורר‬ ‫סאטמאר‬ ‫דיבר בקדשו‪:‬‬ ‫האדמו"ר מויזניץ שליט"א"‬ ‫בארה"ק‪ ,‬והיה נוסע‬ ‫תצלום מתוך ספר "ברכת יצחק" עה"ת‬ ‫"זוכרני מעודי‪ ,‬שבבית‬ ‫להגה"ח רבי יצחק פארקאש זצ"ל‪ ,‬שו"ב דבאמבערג ובסוף ימיו בבני ברק‬ ‫לארה"ב‬ ‫לפעמים‬ ‫אבי הקדוש (‪-‬הרה"ק רבי‬ ‫(ח"ב‪ ,‬קונטרס "השבת"‪ ,‬עמוד תצט)‬ ‫להסתופף בצילו של רבו‬ ‫דוד משה מקרעטשניף‬ ‫הרה"ק רבי יואל מסאטמאר‬ ‫זי"ע) היו מעלים תמיד‬ ‫זי"ע בעל "דברי יואל"‪,‬‬ ‫את דמותו של הרבי‬ ‫שפעם שאל אותו רבו‬ ‫ה"ישועות משה" בהערכה‬ ‫על מעשיו בשב"ק‪ ,‬וסיפר‬ ‫מיוחדת‪ ,‬כיהודי הדבק‬ ‫לרבו שהוא הולך לפעמים‬ ‫כל‪-‬כולו בתורה ובעבודת‬ ‫ל'באטעס' של הויזניצער‬ ‫השם‪ ,‬דביקות שהיתה‬ ‫רב (‪-‬רבינו זי"ע)‪.‬‬ ‫משולבת בקדושה של‬ ‫הרה"ק‬ ‫נענה‬ ‫מעלה‪ ,‬כשהוא מתהלך‬ ‫מסאטמאר ואמר לו‪:‬‬ ‫ברחובה של עיר בעיניים‬ ‫"זייער גוט טוסטו‪ ,‬ביי‬ ‫עצומות ושניים מלווים‬ ‫ר' משה'לע קען מען‬ ‫אותו בדרכו‪ .‬כבר בתקופה‬ ‫איינקויפין אסאך יראת‬ ‫ההיא‪ ,‬השם 'רבי משה'לע‬ ‫שמים" (‪-‬הנך עושה מאד‬ ‫וויזניצער' היה מושג‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬אצלו אפשר לקנות‬ ‫מושג שכמוהו לא נראה‬ ‫הרבה יראת שמים)‪.‬‬ ‫בשום מקום אחר!‬ ‫"הליכות הישועות משה"‬ ‫ענק‬ ‫היה‬ ‫הוא‬ ‫ח"ב‪ ,‬להרב יחזקאל יוסף גייגר‬ ‫שבענקים כבר בימי‬ ‫שליט"א‪,‬‬ ‫חורפו‪ .‬עוד בהיותו אב"ד‬ ‫מפי הרה"ח אשר זאב כהן‬ ‫שליט"א ששמע מבעל העובדא‬ ‫ור"מ בקרית ויזניץ 'האט‬ ‫ער שוין געשאקלט מיט‬ ‫*‬ ‫מוגש ע"י מכון אור פני משה להפצת משנתו הטהורה של כ"ק מרן אדמו"ר בעל הישועות משה מויזניץ זי"ע‬ ‫‪28‬‬ ‫אחר כשבועיים שאל שוב‬ ‫די וועלט'‪ .‬עבודת קדשו‬ ‫את שאלתו‪ ,‬ואז השיב רבי‬ ‫חיות‪ ,‬מתוך חיות‪...‬‬ ‫בעוז ותעצומות נודעה‬ ‫חיים‪:‬‬ ‫בעריכת השולה"ט בליל אושפיזין דמשה רעיא מהימנא‪ ,‬חג הסוכות תשמ"ט‪,‬‬ ‫בכל מקום‪ ,‬כשכולם ראו‬ ‫לאחר ששוררו את ניגונו של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע "רבונו של עולם מיר וועלן‬ ‫"שני דברים שראיתי‬ ‫מאכן א בייט"‪ ,‬אמר רבינו‪:‬‬ ‫את התלהבותו המופלאה‬ ‫בעת ה'טיש' הוציאו אותי‬ ‫היוקדות‪,‬‬ ‫בתפילותיו‬ ‫"חי חי יודוך וישבחוך ‪ -‬החיות הגדולה ביותר היא‪ ,‬שיכולים להודות ולשבח לה'‪,‬‬ ‫משלוות רוחי‪ ,‬מעוצם‬ ‫מלבד זאת ‪ -‬מה לנו חיים‪ ,‬ומה משמעותם כלל?!‬ ‫ה'באטעס'‬ ‫עריכת‬ ‫וכן את‬ ‫והשתוממות;‬ ‫השתאות‬ ‫'חי חי' ‪ -‬תרי זימני‪ ,‬ללמדנו שגם בעת שירות ותשבחות ‪ -‬בחי' חי כנ"ל ‪ -‬יש‬ ‫ה'טיש'‬ ‫אחרי‬ ‫המפורסמים‬ ‫בעת שרבינו‬ ‫האחד‪,‬‬ ‫להיות מלאי חיות‪ ,‬נישט זיין פארשלאפען! זקני הק' ה"תורת חיים" זי"ע היה מזמר‬ ‫של אביו הק'‪ ,‬שיצאו להם‬ ‫שורר 'ישמחו במלכותך‬ ‫בליל שב"ק שירות ותשבחות לא‪-‬ל חי כל הלילה עד הבוקר!‬ ‫מוניטין בכל מקום‪.‬‬ ‫שומרי שבת'‪ ,‬וכפל‪,‬‬ ‫בשב"ק פרשת שופטים‬ ‫ושנה‪ ,‬ושילש בזה אחר זה‬ ‫תשכ"ו‪ ,‬בהיותי חתן‪ ,‬הגיע‬ ‫'ישמחו במלכותך‪ ...‬ישמחו‬ ‫הרבי לעשות את השבת‬ ‫הגאון הצדיק הנודע רבי חיים ברים זצ"ל‪ ,‬במלכותך‪ ,'...‬ושוב‪' :‬ישמחו במלכותך‪,'...‬‬ ‫בקרב חסידי ויזניץ בעירנו ברחובות‪.‬‬ ‫זכורני היטב את השולחן הטהור שערך מאנשי ירושלים של מעלה‪ ,‬נטל אף הוא בכל פעם הבנתי משמעות נוספת בעוצמת‬ ‫בהשתתפות רבים מתושבי העיר‪' ,‬ער חלק בכל סדרי השבת‪ ,‬ועוד ימים רבים התיבות הללו‪ ,‬ולא ראי זה כראי זה‪...‬‬ ‫השני שנפלא הוא בעיני וכולי התרגשות‬ ‫לאחר מכן היה נסער ונרגש מאשר ראו‬ ‫האט ממש לעקטרעזירט דעם גאנצען עולם'‬ ‫(‪-‬הוא ממש חישמל את כל הציבור)‪ .‬עיניו‪ .‬כאשר חלפו כמה ימים מהשבת והתפעמות‪ ,‬שרבינו הוציא אנחה בעיצומם‬ ‫זכורני עד היום את שיחתו ב'צווויטע ורוחו טרם שקטה‪ ,‬שאל אותו החברותא של הדא"ח בשולה"ט של ליל ש"ק‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫'אוי וויי איז מיין וועלט'‪ ...‬הרגשתי‬ ‫תורה'‪ ,‬כשהתבסס על הפסוק‬ ‫כאן שפלות רוח‪ ,‬ענווה עצומה‪,‬‬ ‫בפרשת השבוע "תכין לך הדרך‬ ‫רגש של שפל ברך אשר מאבד‬ ‫ושלשת"‪...‬‬ ‫עולמו בעולם הזה ובעולם הבא‪,‬‬ ‫מתוך שיחת קדשו של כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום‪...‬‬ ‫מקרעטשניף שליט"א‪,‬‬ ‫זאת למדתי בעריכת השלה"ט"‪...‬‬ ‫גליון "היכלות"‪ ,‬אדר תשע"ז‬ ‫ספר "מקדש מלך"‪ ,‬עמוד קיב‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫"אני עוזב הכל ומגיע לשולחנו"‬ ‫נחרת לאורך ימים‬ ‫כיהנתי כמחנך בת"ת ערלוי‬ ‫מי שהיה ב'טיש' של הרבי‬ ‫בבני ברק‪ ,‬וכ"ק בעל ה"אמרי סופר"‬ ‫ה"ישועות משה" מויז'ניץ אפילו‬ ‫הגיע‬ ‫אדמו"ר וגאב"ד ערלוי זי"ע‬ ‫פעם אחת‪ ,‬המחזה הזה מלווה אותו‬ ‫גידוליו‪.‬‬ ‫לביקור לראות בפירות‬ ‫ומעוררו לאורך ימים‪.‬‬ ‫כאשר קיבלתי את פניו‪ ,‬אמר לי‬ ‫כשהתגוררתי בעיר פתח‪-‬תקוה‪,‬‬ ‫בהתרגשות‪:‬‬ ‫הייתי מגיע משם מפעם לפעם‬ ‫"כל מילה וכל זמר ששומעים‬ ‫מהרבי מויזניץ‪ ,‬נותנים אמנם המון חיזוק לכל אשר למד עמו שיעור קבוע באותה תקופה‪ ,‬והולך רגלי בשבתות או במועדים לשולחנו‬ ‫של הרבי‪ .‬שעה שלימה היינו הולכים מפ"ת‪,‬‬ ‫מה רומם את רוחו כל‪-‬כך באותה שבת‪.‬‬ ‫ימי החול‪.‬‬ ‫וזכינו ליהנות ולשאוב מלוא חפנים‪.‬‬ ‫אותו‬ ‫רבי חיים סירב לענות‪ ,‬ודחה‬ ‫הרי הנך רואה בעיניך‪ ,‬שכאשר הנני שובת‬ ‫הרבי‬ ‫שבת‬ ‫פעם‬ ‫בתשובה שישאל אותו בעוד כמה שבועות‪.‬‬ ‫בבני ברק‪ ,‬הנני עוזב את‬ ‫בוויליאמסבורג‪ ,‬וערך את‬ ‫התלמידים ומגיע לשולחנו‬ ‫ה'טיש' בליל שב"ק באולם‬ ‫כך מקיימים את המצות‪-‬עשה התמידית!‬ ‫של הרבי מויזניץ‪ .‬זאת‪,‬‬ ‫קונטיננטאל בעיר‪ .‬בדרך‬ ‫שירות ותשבחות לקל חי הייבט אויף דעם מענטש אביסעל העכער‪ ,‬על ידם‬ ‫מפני שאני אוהב לשמוע‬ ‫חזור אחר ה'טיש'‪ ,‬באישון‬ ‫יתעוררו בלבו רשפי אש לאהבת הבוב"ה‪ ,‬כמבואר בספה"ק (עי' ראשית חכמה‪,‬‬ ‫כל 'תנועה' שלו ב'טיש' או‬ ‫ליל‪ ,‬אומר לי אברך אחד‪:‬‬ ‫שער האהבה פ"י) שע"י שירות ותשבחות יגיע האדם לאהבת השי"ת‪ ,‬לקיים‬ ‫ב'מיטאג טיש'‪'ַ ,‬א כל מקדש‪,‬‬ ‫"בשום אופן אינני יכול‬ ‫המצות‪-‬עשה של ואהבת את ה' אלוקיך‪ ,‬ובספר חרדים (פ"א‪ ,‬ו) מובא‪ ,‬שהאוהב‬ ‫ַא אסדר לסעודתא'‪ ...‬הרי‬ ‫לשכב לישון כעת‪ ,‬לאחר‬ ‫את השי"ת בלב שלם ישיר לפניו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ודרשו רז"ל עה"פ (משלי ג‪ ,‬ט‪ .‬ועי' רש"י‬ ‫ממש שכינה מדברת מתוך‬ ‫שכל כך התרוממתי בשולחן‬ ‫שם) כבד את מהונך‪ ,‬אל תקרי מהונך אלא מגרונך‪ ,‬לכבדו ולפארו ית"ש בשירות‬ ‫גרונו'!"‬ ‫של הויזניצער רבי"‪...‬‬ ‫ותשבחות‪ ,‬ברינה וזמר יעריכו וירוממו‪ ,‬ואזי יגיע אליו כסיפתו ואהבתו אשר ישגה‬ ‫בה תמיד‪.‬‬ ‫מנחם‬ ‫הרב‬ ‫המחנך‬ ‫מזכרונות‬ ‫כל יהודי שזכה פעם‬ ‫מענדיל חרל"פ ע"ה‪ ,‬מחשובי‬ ‫עבודת המלאכים וכל צבא מרום היא נפלאת בשירה ורננה לפני כסא כבודו‪,‬‬ ‫להתחמם לאורו של הרבי‪,‬‬ ‫חסידי ויזניץ‪,‬‬ ‫כולם פותחים את פיהם בשירה וזמרה‪ ,‬באימה וביראה יעריצו ויזמרו לא‪-‬ל הגדול‬ ‫שנלב"ע בשבוע האחרון לבית‬ ‫אפילו שאינו נמנה כלל‬ ‫הגבור והנורא‪ ,‬כמובא בספה"ק ראשית חכמה (שם) שכל צבא השמים משבחים‬ ‫על חסידי ויזניץ‪ ,‬נחרת‬ ‫עולמו‬ ‫ומקלסין בשירה להשי"ת‪ ,‬והעיד בפניו מי ששמע וראה אנשים שהלכו לארץ הודו‬ ‫בו המעמד לנצח‪ .‬יהודים‬ ‫לראות מקום יציאת החמה וזריחתה‪ ,‬שנים הלכו ואחד חזר‪ ,‬אולם האחד שנתקרב‬ ‫*‬ ‫ראו לפניהם אש קודש‪,‬‬ ‫הרבה לשמוע קול החמה מת‪ ,‬והשני שחזר נתאלם ואמר זה בחזרתו ע"י כתיבה‪.‬‬ ‫שמעו מאמרי קודש‪ ,‬ראו את‬ ‫כל פעם ‪ -‬הבנתי‬ ‫וכותב שם הראשית חכמה‪ ,‬שכיון שכל העליונים הם מעוררים שירה להשי"ת‬ ‫משמעות נוספת‪...‬‬ ‫התלהבותו של הרבי לפני ה'‪,‬‬ ‫מפני חשקם לידבק בו‪ ,‬בערך זה האדם ג"כ צריך לעורר שיר ושבח לשמח את‬ ‫בשבת פרשת שמיני‪-‬‬ ‫והדבר השפיע גם על ביתם‬ ‫קונו‪ ,‬וכדי שידבק בקונו‪ ,‬כי השיר גורם הדביקות‪ ,‬עיי"ש‪ .‬שירות ותשבחות לקל‬ ‫פרה תשמ"א‪ ,‬שבת רבינו‬ ‫וצאצאיהם לאורך ימים‪.‬‬ ‫חי הייבט אויף דעם מענטש אין א אנדערע וועלט‪ ,‬בעת שהאדם שמח בה' הוא‬ ‫בעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫מתוך שיחה של הגאון רבי‬ ‫מתרומם מעט מהבלי העוה"ז ומתפקחים עיניו לראות כי טוב ה'‪ ,‬וזולת זה הכל‬ ‫הבל ושוא נתעה‪ ,‬נכנס הוא לעולם נעלה ומרומם‪.‬‬ ‫וערך את שולחנותיו‬ ‫יעקב אליהו אונסדורפער שליט"א‬ ‫רב דמתיבתא "ראשית‬ ‫מתוך שיחת קדשו של רבינו‬ ‫הטהורים במעמד אלפים‬ ‫חכמה" במונטריאול‪,‬‬ ‫בשולה"ט ליל שב"ק פרשת משפטים תשמ"ט‬ ‫מישראל שנהרו מקרוב‬ ‫סיון תשע"ג‬ ‫ומרחוק‪.‬‬ ‫פרשת תולדות ‪29‬‬ ‫תשפ"ז‬ ‫זכור זאת‬ ‫ליעקב‬ ‫מרן הרה"ק מהר"י מפשעווארסק זיע"א‬ ‫נועם שיח חסידים‬ ‫זכרונות מימי קדם בהילו נרו על ראשינו‬ ‫לדמותו של כ"ק מרן רבינו הגה"ק מהר"י זי"ע‬ ‫על ידי זקני החסידים מארה"ק ומחו"ל‪ ,‬הגאון החסיד רבי ישראל מילר שליט"א‪ -‬חבר בד"ץ וויזניץ בני ברק‪,‬‬ ‫הרב הגאון רבי חיים אלעזר פאזען שליט"א ‪ -‬שזכה לשמש בקודש אצל רבינו זי"ע‪ ,‬הרה"ג רבי משה יצחק‬ ‫לארינץ שליט"א ‪ -‬ר"מ בישיבת מכנובקא בעלזא‪ ,‬בן הרב החסיד המפורסם מוה"ר אברהם לארינץ שליט"א‬ ‫ממקורביו הנאמנים של רבינו זי"ע‪ ,‬בניהולו של הרה"ח המפואר רבי מענדל יאקאב שליט"א‬ ‫‬ ‫חלק א'‬ ‫הוא בהשם יתברך‪ ,‬בוודאי הוא בדרגה עליונה‬ ‫ובפרט שבכל שבוע מתאספים במוצאי‬ ‫קיום רצונו של רבינו ללמד תורה‬ ‫יותר מהצדיק השני המתמסר עבור צרכי בני‬ ‫מנוחה לדבר מן הצדיק‪ ,‬אשר כאמור על ידי זה‬ ‫בירושלים‬ ‫ישראל‪ ,‬ומדוע הזכיר הרה"ק הנועם אלימלך‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬וכתב התפארת שלמה‬ ‫הגה"ח רבי ישראל מילר שליט"א‪:‬‬ ‫זי"ע על הצדיק השני שהוא 'קדוש וטהור'‪,‬‬ ‫(פרשת בהעלותך בד"ה ויאמר משה לחובב)‪,‬‬ ‫בתחילת דבריי‪ ,‬ברצוני להזכיר מכתב‬ ‫בעוד שלכאורה הצדיק הראשון הוא יותר ממנו‬ ‫כי הענין ששפתותיו של הצדיק דובבות בקבר‬ ‫שכתב רבינו זי"ע (כתבי קודש חלק א' מכתב‬ ‫במדריגות קדושה וטהרה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬שהרי הצדיק בעת לימודו הרי הוא מוריד‬ ‫ל"ז)‪ ,‬בו הוא כותב לתלמידו הרה"ח רבי שאול‬ ‫אמר על כך הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע‪ ,‬כי‬ ‫השפעות גדולות מן השמים‪ ,‬ועל ידי ששפתותיו‬ ‫בעער ז"ל אאחר שנולדו לו בניו התאומים‪,‬‬ ‫יתכן שהצדיק הדבוק רק בעולמות העליונים‪,‬‬ ‫דובבות בקבר‪ ,‬הרי זה כאילו הצדיק לומר שוב‬ ‫שהיה זה אצלו שמחה גדולה‪" :‬והנה ראשית‬ ‫מעלתו גדולה יותר בקדושה וטהרה מן הצדיק‬ ‫ומשפיע שוב השפעות טובות‪.‬‬ ‫אומר ודברים אני מברך אותך וביתך שליט"א‪,‬‬ ‫השני‪ ,‬המתעסק גם בצרכי בני ישראל‪ ,‬אמנם‬ ‫יעזור השם יתברך שנזכה כולנו לצאת‬ ‫שתזכו לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים‪,‬‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע לא‬ ‫מהתאספות זו מלאים בהשפעות טובות‪,‬‬ ‫ועכשיו אני תפלה להשם יתברך שאזכה ללמוד‬ ‫רצה שיהיה כתוב בספרו‪ ,‬שצדיק שאינו מסתכל‬ ‫שהצדיקים השפיעו‪ ,‬ועוד רוצים להשפיע לנו‪.‬‬ ‫עם בניך יחיו גמרא ופוסקים‪ ,‬כי עד עכשיו לא‬ ‫על צרכי בני ישראל הוא קדוש וטהור‪ ,‬וזאת‬ ‫*‬ ‫זכיתי עדיין בעוונותי הרבים לתלמיד שאוכל‬ ‫על אף שהוא זוכה למדריגות גדולות ועצומות‪,‬‬ ‫להתפאר לפני עליונים ותחתונים שזכיתי‬ ‫שלא היה ברצונו להיות כתוב על יהודי שאינו‬ ‫אהבת ישראל של צדיקי בית‬ ‫ברחמי השם יתברך לתלמיד שיהיה חכם וצדיק‪.‬‬ ‫מביט על צרכי בני ישראל שהוא קדוש וטהור‪.‬‬ ‫פשעווארסק‬ ‫ועתה שאול יקירי וחביבי‪ ,‬חזק ואמץ בתורה‬ ‫ענין זה היה סוד תהלוכותיהם של רבותינו‬ ‫כשבאים לדבר על רבינו זי"ע ברצוני‬ ‫וביראה‪ ,‬ותתפלל תמיד להשם יתברך שיהיו‬ ‫הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע ורבינו זי"ע‪ ,‬ולהבדל"ח‬ ‫להקדים א שארפע ווארט שאמר הרה"ק רבי‬ ‫בניך חכמים וצדיקים‪ ,‬ותגדלו בניכם בדרכי‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪ ,‬ההולכים כולם בדרך‬ ‫איציק'ל זי"ע‪ ,‬שהוא הבנה כללית בענייני‬ ‫החסידות‪ ,‬בכדי שאזכה אחר כך ללמוד עמהם‬ ‫זו‪ ,‬ולבבם בוער כאש מאהבת ישראל‪ ,‬להיות‬ ‫הצדיקים זי"ע לבית פשעווארסק‪.‬‬ ‫בירושלים עיר הקודש תבנה במהרה אמן"‪.‬‬ ‫לעזר ולסיוע לבני ישראל‪.‬‬ ‫איתא בספה"ק נועם אלימלך (פרשת‬ ‫הרי לנו‪ ,‬שהיה לרבינו זי"ע שאיפה מיוחדת‬ ‫שמות בד"ה או יאמר ואלה הב')‪" :‬דהנה יש‬ ‫ללמוד תורה עם התלמידים בארץ ישראל‪ ,‬דבר‬ ‫*‬ ‫שני מדרגות צדיקים‪ ,‬יש צדיק שאינו משגיח‬ ‫אשר בחיי חיותו לא זכה לכך‪ ,‬אכן אמונים‬ ‫אהבת ישראל של הרה"ק רבי איציק'ל‬ ‫כלל על העולם‪ ,‬רק כל עבודתו כדי לזכך‬ ‫אנו על דברי הצדיקים זי"ע שכדברי חכמינו‬ ‫זי"ע‬ ‫ולתקן את נשמתו להעלותה לשורשה למקום‬ ‫ז"ל (ברכות יח‪ ).‬גדולים צדיקים במיתתם‬ ‫אספר מעשה בענין זה מהרה"ק רבי איציק'ל‬ ‫מחצבתה‪ .‬ויש צדיק קדוש וטהור‪ ,‬הוא דואג‬ ‫יותר מבחייהם‪ ,‬ועל ידי שמדברים דברי תורה‬ ‫זי"ע‪ ,‬אשר כידוע נסע כמה פעמים לאמעריקא‬ ‫ומיצר תמיד על צרות ישראל‪ ,‬וכל מגמותיו‬ ‫ומספרים סיפורים של הצדיק בארץ ישראל‪ ,‬הרי‬ ‫[פעמים להרה"ק מסאטמאר זי"ע‪ ,‬ופעמים‬ ‫ומחשבותיו לעולם כל טוב להשפיע"‪ ,‬והעיר‬ ‫ששפתותיו דובבות בקבר (יבמות צז‪ ,).‬ונמצא‬ ‫מסיבות אחרות]‪ ,‬ובאחד הפעמים ערך מלוה‬ ‫הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע‪ ,‬כי לכאורה צדיק‬ ‫שרבינו זי"ע מרביץ תורה בירושלים‪ ,‬והתקיימה‬ ‫מלכה‪ ,‬שם חילק קנאבל כמנהגו‪ ,‬והיה לו הצלחה‬ ‫זה החי רק בעולמות העליונים‪ ,‬ותמיד דבוק‬ ‫תפילתו של רבינו זי"ע במכתבו הנזכר‪.‬‬ ‫א‪ .‬סעודת מלוה מלכה לטובת קופת 'עזר לאחים' נתרם לעילוי נשמת הרב החסיד המפואר ידידנו הבלתי נשכח רבי אהרן בן רבי יהושע בעער זכרונו לברכה‪ ,‬ולעילוי‬ ‫נשמת בנו הרב החסיד המפואר ידידנו הבלתי נשכח רבי שאול בן רבי אהרן בעער זכרונו לברכה‪ ,‬נאמני בית רבותינו הקדושים זי"ע וזכו להיות דבוקים וקשורים‬ ‫להני צדיקי אמת‬ ‫‪30‬‬ ‫ועדיין לא אכל את ארוחת הערב‪ ,‬שכן תאבונו‬ ‫רבי אנטשיל באשמורת הבוקר‪ .‬אך שוב נענה‬ ‫גדולה‪ ,‬שעלה בידו לאסוף מעות הרבה‪ .‬לאחר‬ ‫אינו בטוב‪ ,‬ולכן אולי אם יצטרף אליו לאכילתו‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע ואמר‪ ,‬כי על בחור אי‬ ‫מכן‪ ,‬התבטא אחד מגדולי אמעריקא‪ ,‬שהוא דבר‬ ‫שישב עמו בסעודתו‪ ,‬יתעורר על ידי זה תאבונו‪,‬‬ ‫אפשר יכולים להסתמך‪.‬‬ ‫פלא‪ ,‬שהרי כאשר הוא נצרך לנסוע על צורכי‬ ‫ויוכל לאכול כראוי‪ .‬היהודי הסכים לדבר‪ ,‬ונכנס‬ ‫סיימה הרבנית ע"ה ואמרה‪ ,‬כי למעשה‬ ‫אסיפת מעות‪ ,‬הרי הוא מכין עצמו עם הדרשות‬ ‫אל חדרו של רבינו זי"ע‪ ,‬שם עמד לחם וחמאה‬ ‫נשאר הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע ער כל הלילה‪,‬‬ ‫היותר יפות שלו‪ ,‬ועם האמרות הנפלאות ביותר‬ ‫על השולחן‪ ,‬ואכן אכלו שניים ארוחת ערב‬ ‫ואת השעות המועטות בהם היה חוטף תנומה‬ ‫שיש לו‪ ,‬ועם כל זה אינו מצליח לאסוף מעות‬ ‫זו‪ .‬לאחר מכן הראה רבינו זי"ע לעבר המיטה‬ ‫לעפעפיו‪ ,‬גם כן לא עשה כן באותו הלילה‪,‬‬ ‫הרבה‪ ,‬ואילו כאן הגיע יהודי זקן בא בימים‬ ‫שעמדה בחדר‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬כי אם יחפוץ יכול הוא‬ ‫בכדי להעיר את רבי אנטשיל שיסע עם הרכבת‬ ‫עם צרור של קנאבל‪ ,‬והנה הכל זורקים לעברו‬ ‫להישכב לישן על המיטה‪ .‬ואמר לי היהודי‪ ,‬כי‬ ‫הראשונה לפאריז‪ ,‬הגם שלא היה בדבר כל‬ ‫מעות הרבה‪.‬‬ ‫באותה שעה היה שרוי בעייפות גדולה מאד‪,‬‬ ‫פיקוח נפש‪ ,‬אלא משום אהבת הישראל הגדולה‬ ‫כאשר אמרו את הדברים לפני הרה"ק רבי‬ ‫עד שלא הרהר בדעתו אפילו לרגע אחד שמא‬ ‫שהיתה בלבו של הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע‪.‬‬ ‫איציק'ל זי"ע‪ ,‬נענה ואמר "מ'זאל זאגן פאר‬ ‫המדובר במיטתו של רבינו זי"ע עצמו‪ ,‬ותיכף‬ ‫*‬ ‫דעם איד‪ ,‬ווען ער וועט אריין לייגען אזוי פיל‬ ‫אהבת ישראל אין זיין תורה‪ ,‬וואס איך לייג‬ ‫השכיב עצמו לישן על המיטה עד הבוקר‪.‬‬ ‫פדיון שבויים לפני אפיית מצות בערב‬ ‫אריין אין קנאבל‪ ,‬וועט ער אויך מצליח זיין"‪,‬‬ ‫רק בבוקרו של יום נודע הדבר‪ ,‬כששמע‬ ‫פסח‬ ‫שכן סוד ההצלחה של האיש הישראלי הוא‬ ‫כיצד באי בית המדרש שוחחו ביניהם בתמיהה‪,‬‬ ‫הרה"ח רבי מענדל יאקאב שליט"א‪:‬‬ ‫אהבת ישראל‪ ,‬וכאמור ענין זה בער בקרבו של‬ ‫על הדבר המוזר‪ ,‬שיהודי זר ישן על מיטתו של‬ ‫זכורני‪ ,‬כי כן היה פעם אחת אצל רבינו זי"ע‬ ‫הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע כאש יוקדת‪.‬‬ ‫רבינו זי"ע‪ ,‬נודע לו כי רבינו זי"ע הציע לו את‬ ‫אשר כידוע היה מקפיד מאד על שמירת הזמנים‪,‬‬ ‫מיטתו שלו‪.‬‬ ‫ובדרך כלל לא היה מתאחר מלבוא‪ ,‬והנה בערב‬ ‫*‬ ‫עוד מעשה אספר בענין זה על הרה"ק איציק'ל‬ ‫וכמובן שכל דבר המעשה הוא בבחינת‬ ‫פסח כאשר הלכו לאפיית מצות‪ ,‬התעכב רבינו‬ ‫זי"ע‪ ,‬כי הנה בבחרותי למדתי בלוצערן‪ ,‬ואבי‬ ‫'משכיל אל דל'‪ ,‬שהרי כמובן שרבינו זי"ע‬ ‫זי"ע מלבוא‪ ,‬עד שהגיע לאחר שעה ארוכה‪,‬‬ ‫היה לוקח אותנו מפעם לפעם לקוויטל אצל‬ ‫ז"ל "‬ ‫לא היה לו כל חוסר תיאבון‪ ,‬רק רצה לכבד‬ ‫ואח"כ נודע הדבר שהגיע לרבינו זי"ע ידיעה‬ ‫הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע (זכורני שפעם אחת‬ ‫את היהודי וליתן לו הרגשה טובה‪ ,‬ולכן שידל‬ ‫שהושיבו יהודי אחד במאסר‪ ,‬על אף שלא‬ ‫אמר לי‪ ,‬לוצערן איז וואויל‪ ,‬שהוא החזיק מן‬ ‫אותו בדברים שמא יאות לבוא לאכול עמו‬ ‫היה מבין אנשי שלומנו‪ ,‬וזאת לאחר שתפסוהו‬ ‫הישיבה)‪ .‬באחד הפעמים שלקח אותי אבי ז"ל‬ ‫באיזה עבירת מכס‪ ,‬והכל הבינו שאף אם יאמר‬ ‫בכדי לסייע לו להגביר את תיאבונו‪ ,‬וזה היה‬ ‫אל הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע‪ ,‬אמרה הרבנית‬ ‫בכוונה גדולה 'שפוך חמתך' לא יועיל לו הדבר‬ ‫כל ההנהגה של רבינו זי"ע‪ ,‬לא רק שהיה נותן‬ ‫ע"ה‪ ,‬שאין יכולים עתה להיכנס אל הרה"ק רבי‬ ‫כלום לפתוח לו את דלת בית האסורים‪ ...‬ולכן‬ ‫במתת יד ביד רחבה‪ ,‬אלא היה משקיע כל‬ ‫איציק'ל זי"ע כיון שאינו מרגיש טוב‪.‬‬ ‫התאמץ רבינו זי"ע להשיג עשרים אלף דאלער‬ ‫מעייניו שיוכל לסייע לאחרים בדרך נעימה‬ ‫(שהיה סכום אדיר באותם זמנים) עבור יהודי‬ ‫וסיפרה‪ ,‬כי זה עתה הושיבו השלטונות בפאריז‬ ‫ומתקבלת‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שיוציאו אותו לחירות בערב פסח‪.‬‬ ‫יהודי בבית האסורים‪ ,‬כפי שהיה מחזה שכיח‬ ‫באלו הימים‪ ,‬כאשר מדינות אייראפע עדיין לא‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫היו מדינה אחת‪ ,‬והיו יהודים שהוצרכו להעביר‬ ‫חידוש רבינו זי"ע להתיר האכלת יהודי‬ ‫הכנסת אורחים של רבינו זי"ע‬ ‫ענייני פרנסתם ממדינה למדינה‪ ,‬מפראנקרייך‬ ‫רעב שאינו נוטל ידיו ואינו מברך‬ ‫הגה"ח רבי ישראל מילר שליט"א‪:‬‬ ‫לבעלגיע‪ ,‬או מאיטאליע‪ ,‬ובתקופה ההיא כמעט‬ ‫יש חידוש גדול בהלכה שרבינו זי"ע היה‬ ‫פעם נסעתי בבני ברק ופגשתי ליטווישער‬ ‫בכל שבוע היו מושיבים במאסר יהודי אחד‬ ‫סבור כן‪ ,‬כי הנה עוד בזמן שהרה"ק רבי‬ ‫איד עם פראק‪ ,‬ותוך כדי הנסיעה שאל אותי‬ ‫רח"ל‪ ,‬וזכור לטוב הרב החסיד רבי הערשל‬ ‫איציק'ל זי"ע הנהיג את העדה‪ ,‬היו מתארחים‬ ‫מאין מוצאי‪ ,‬השבתי לו שהנני מאנטווערפען‬ ‫זילבערמאן ז"ל [אביו של המשב"ק הרב החסיד‬ ‫בצל קורתו אנשים שונים ומשונים‪ ,‬ורבינו‬ ‫(כידוע שהדבר הוא מום שאינו עובר‪ ,‬ויכולים‬ ‫רבי משולם שליט"א] שהתעסק הרבה בענייני‬ ‫זי"ע ישב עמם בשורה אחת‪ ,‬וחלקם היו באים‬ ‫להתגורר בארץ ישראל חמישים שנה ועדיין‬ ‫פדיון שבויים‪.‬‬ ‫עם מלבושים משונים‪ ,‬פליטי מלחמה שבורי‬ ‫מכירים בך שהינך מאנטווערפען‪ ,)...‬לשמע‬ ‫מאחר ונודע הדבר להרה"ק רבי איציק'ל‬ ‫לב‪ ,‬וכמובן שהיו ביניהם כאלו שלא נטלו את‬ ‫הדברים‪ ,‬אמר לי שברצונו לספר לי מעשה על‬ ‫זי"ע‪ ,‬הכין סכום כסף גדול שיוכלו להעביר‬ ‫ידיהם לאכילה ולא בירכו על אכילתם‪ ,‬ופעם‬ ‫רבינו זי"ע‪.‬‬ ‫לשלטונות בפאריז על מנת לשחרר את הבחור‪,‬‬ ‫העיר אחד לפני רבינו זי"ע‪ ,‬שהרי מבואר‬ ‫ופתח וסיפר‪ ,‬כי הוא מחזיק מוסד גדול שהוא‬ ‫וכפי שהיה נהוג באותה התקופה‪ ,‬שתחילה‬ ‫בשולחן ערוך פעמיים (או"ח סי' קס"ג ס"ב; סי'‬ ‫יוצא למדינות מעבר לים לאסוף מעות עבור‬ ‫העבירו סכום כסף על מנת לשחררו מבית‬ ‫קס"ט ס"ב)‪ ,‬שאין ליתן לאכול למי שאינו נוטל‬ ‫החזקתם‪ ,‬והיה מגיע גם כן לאנטווערפען שם‬ ‫האסורים‪ ,‬ולאחר מכן התעסקו בכל המשך‬ ‫את ידיו ולמי שאינו מברך‪.‬‬ ‫התגורר אחד ממכריו אצלו היה מתאכסן‪ ,‬אלא‬ ‫הדברים‪ ,‬ועל כן ביקש מהמשב"ק הרב החסיד‬ ‫שבאחד הפעמים הגיע בשעה שתים עשרה‬ ‫רבי אנטשיל ז"ל שיסע עם הרכבת הראשונה‬ ‫לשמע הערתו נזף בו רבינו זי"ע‪ ,‬ואמר לו‪,‬‬ ‫בלילה‪ ,‬שהיא שעה מאוחרת מאד‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫מאנטווערפען לפאריז‪ ,‬שהיתה בימים ההם‬ ‫וכי השולחן ערוך מדבר מיהודי רעב? השולחן‬ ‫הרגיש בנוח לדפוק בדלת בית ידידו‪ ,‬על כן‬ ‫נסיעה של כארבע שעות‪.‬‬ ‫ערוך מדבר על אורח שרוצים לכבד אותו‪ ,‬ועל‬ ‫החליט לילך לבית המדרש של פשעווארסק‪,‬‬ ‫והנה הרכבת לפאריז היתה יוצאת שלוש‬ ‫כן אורח שאינו נוטל את ידיו ואינו מברך‪ ,‬אין‬ ‫שהרי ידע שבית המדרש שם פתוח בכל שעות‬ ‫או ארבע פעמים ביום‪ ,‬וכאמור רצה הרה"ק‬ ‫ליתן לו ואין לכבדו בדבר מאכל‪ ,‬אמנם כשיהודי‬ ‫היום‪ ,‬ועל כן יתיישב ללמוד בבית המדרש‪,‬‬ ‫רבי איציק'ל זי"ע שיסע עם הרכבת הראשונה‬ ‫מגיע והוא רעב לדבר מאכל‪ ,‬כלום זה הוא הזמן‬ ‫ולמחרת היום ילך אל קרובו‪.‬‬ ‫לפאריז‪ ,‬שיצאה באשמורת הבוקר‪ ,‬על כן שאל‬ ‫לחשוב אם הוא יעשה ברכה על האכילה או לא‪,‬‬ ‫והנה בערך בשעה שתים בלילה‪ ,‬נכנס רבינו‬ ‫הרה"ק רבי איציק'ל זי"ע את רבי אנטשיל‪ ,‬מי‬ ‫ואמר לו בשנית‪ ,‬שידקדק בדברי השולחן ערוך‬ ‫זי"ע לבית המדרש וקיבל אותו בברכת שלום‬ ‫יעיר אותו‪ .‬אמר רבי אנטשיל‪ ,‬כי יש לו וועקער‬ ‫בשני המקומות‪ ,‬ויראה כי הדברים אמורים רק‬ ‫עליכם‪ ,‬והמשיך לשאול אותו‪ ,‬אם יוכל לבקש‬ ‫זייגער‪ ,‬והוא יעורר אותו‪ .‬נענה הרה"ק רבי‬ ‫על אורח‪ .‬והוא חידוש להלכהב‪.‬‬ ‫ממנו איזה טובה‪ .‬נענה היהודי ואמר‪ ,‬כי בוודאי‬ ‫איציק'ל זי"ע ואמר‪ ,‬כי אין יכולים להסתמך‬ ‫(יו"ל ע"י קופת עזר לאחים דק"ק פשעווארסק‬ ‫אם יוכל לעזור לו יעשה זאת‪ .‬המשיך רבינו‬ ‫על זייגער‪ .‬והנה אחד הבחורים שנכח במקום‬ ‫– ירושלים בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א)‬ ‫זי"ע ואמר‪ ,‬כי הנה כבר השעה מאוחרת בלילה‪,‬‬ ‫הציע כי הוא יישאר ער כל הלילה‪ ,‬ויעיר את‬ ‫ב‪ .‬ועיין בלשון הרמ"א על דברי השולחן ערוך (סי' קס"ט ס"ב) שכתב‪" :‬ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה"‪ ,‬וככל הנראה מכאן יש להוכיח שהוא הדין אם נותן‬ ‫לאדם רעב לאכול‪ ,‬שזהו בתורת גמילות חסדים‪ ,‬והגם שהמג"א (סי' קס"ט ס"ק ו') והשל"ה הקדוש (שער האותיות ערך קדושת האכילה אות קס"ח) החמירו בזה‪ ,‬מכל‬ ‫מקום הב"ח (סי' קס"ט אות ב') התיר את הדבר בשופי‪ ,‬בכדי שלא תתבטל מצות צדקה‪.‬‬ ‫לתרומות על שם קופת עזר לאחים פשעווארסק או אצל גבאי הקופה ‪0527118800‬‬ ‫‪31‬‬ ‫בס”ד‬ ‫פנינים ואמרים נפלאים מאוצרות וכתבי תורתו‬ ‫גליון ל”ט | פרשת תולדות | תשפ”ז‬ ‫של מורינו הגה”ח רבי שמעון הירשלער זצ”ל‬ ‫פנינים וביאורים‬ ‫בעניני דיומא‬ ‫דבר בעתו‬ ‫פנינים וחידושים‬ ‫ע_ל סדר הפרשה‬ ‫שה _לבית‬ ‫ִּת ֵּתן ֱא ֶמת לְ יַעֲ קֹב ‪ -‬גודל זהירותו של יעקב בקבלת הברכות‬ ‫אבל לא היה יכול להוציא רצונו מכח אל הפועל‪.‬‬ ‫ההתמודדות מול היצר הנדמה ’כחוט השערה’‬ ‫ועי’ בספה”ק באר מים חיים (ריש פ’ תולדות)‬ ‫שָו וַיֹּאמֶר א ָנ ִי (כז‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫וַיֹּאמֶר א ַּתָה ז ֶה ּב ְנ ִי ע ֵ ׂ‬ ‫וכן איתא בירושלמי (פ”ג דנדרים ה”ח) א”ר‬ ‫שע ָר וגו’‬ ‫ו ַּיֵצ ֵא הָר ִׁאשוֹן אַד ְמוֹנ ִי ּכ ֻּלוֹ ּכְא ַּדֶר ֶת ֵׂ‬ ‫שכתב דבר נפלא‪ ,‬על ענין ליצני הדור‪ ,‬שרק‬ ‫פירש”י‪ ,‬לא אמר אני עשו אלא אני‪.‬‬ ‫אחא בשם רבי חונא‪ ,‬עתיד עשו הרשע לעטוף‬ ‫(כה‪ ,‬כה)‬ ‫כשנולד יעקב אז פסקו לעשות ליצנות‪ ,‬כי יעקב‬ ‫כוונתו לפרש דברי יעקב‪ ,‬דלכאורה על‬ ‫טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד‬ ‫ראיתי בספרים ד”ש‪-‬ע‪-‬ר” אותיות “רשע”‪,‬‬ ‫הוא מדת האמת‪ ,‬ואז בלידתו נודעה תיכף האמת‪.‬‬ ‫שאלתו של יצחק “אתה זה בני עשו” היה לו‬ ‫לבוא‪ ,‬והקב”ה גוררו ומוציאו משם‪ .‬ונראה מזה‬ ‫שע ָר”‪ ,‬וכדמצינו (בסוכה‬ ‫וגם “יצר רע” גימ’ “ ֵ‬ ‫ועי’ בחתם סופר עה”ת (ד”ה במדרש) דאיתא‬ ‫להשיב “הן”‪ ,‬ומלת “אני” היא תשובה שלא כהוגן‪,‬‬ ‫שיש לו אחיזה בקדושה‪.‬‬ ‫נב‪ ).‬שהרשעים נדמה להם היצר הרע כחוט‬ ‫במדרשא‪ ,‬הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה‬ ‫אלא שיעקב מדת האמת לא רצה לשקר ח”ו‪ ,‬לכן‬ ‫ועוד ראיתי בספר היכל הברכה מהרה”ק‬ ‫השערה‪.‬‬ ‫(תהלים קכ‪ ,‬ב) זו תפלת יעקב כשנכנס לפני יצחק‪.‬‬ ‫השתמש בלשונות כאלו המשמשים לתרי אנפין‪,‬‬ ‫מקאמארנא (עה”פ ויצא הראשון אדמוני) וזל”ק;‬ ‫וטעם הדבר‪ ,‬כי פתויי היצה”ר מתחילים‬ ‫ומבאר החתם סופר שתפלתו עשתה מחצה‪ ,‬כי‬ ‫ודו”ק‪.‬‬ ‫והרשע הזה אילו בחר בטוב היה יכול להיות‬ ‫בעניני השערות‪ ,‬כדאיתא בנדרים (ט‪ ):‬במעשה‬ ‫הגם שלא הוציא שקר מפיו‪ ,‬לא ניצל מ’לשון‬ ‫ונמצא דאדרבה‪ ,‬מפרשה זו אנו רואים את‬ ‫צדיק גדול אלף פעמים מיעקב‪ ,‬כי יעקב השיג‬ ‫דשמעון הצדיק שאותו נזיר מן הדרום אמר לו‬ ‫רמיה’‪ ,‬כי הוצרך לדבר בלשון דמשתמע לתרין‬ ‫גודל זהירותו של יעקב בכל דיבור ודיבור ממש‪,‬‬ ‫בהשגות משה‪ ,‬והוא אם היה רוצה‪ ,‬היה יכול‬ ‫אנפיןב‪.‬‬ ‫שיצרו פחז עליו לטורדו מן העולם מחמת יופי‬ ‫שלא נכשל בסרך שקר כלל‪ ,‬הגם שנצטוה ע”פ‬ ‫להשיג למדריגת משיח‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫שערותיו‪ ,‬וכן אמרו ביוסף הצדיק (רש”י להלן לט‪,‬‬ ‫ועוד מצאנו כאן דבר פלא (ועדיין לא מצאתי‬ ‫בספרים שהרגישו בזה)‪ ,‬שמלבד האמירה שהיתה‬ ‫הנבואה וצווי אמו הצדקנית לקחת את הברכות‬ ‫ברמאות‪ ,‬ובאמת היה רשאי להשתמש בשקר‪ ,‬כי‬ ‫דרשת הבר מצוה של עשו – פלפול שלם של‬ ‫ו)‪ ,‬דע”י שהיה מסלסל בשערו גירה בו את הדוב‬ ‫בלשון חכמה בלי שום שקר כאמור‪ ,‬לא עשה‬ ‫כשם שהקב”ה שינה דיבורו מפני השלום‪ ,‬כן היה‬ ‫רמאות איך מעשרין את המלח‬ ‫אשת פוטיפר‪ ,‬וכמובא בספר מסילת ישרים‬ ‫שד ֶה וְי ַ ֲעקֹב א ִׁיש‬ ‫שָו א ִׁיש יֹדֵע ַ צ ַי ִד א ִׁיש ָׂ‬ ‫וַיְה ִי ע ֵ ׂ‬ ‫(פרק י”ג) בשם מדרש (ב”ר כב‪ ,‬ו) כיון שרואה היצר‬ ‫יעקב שום פעולות מעצמו במעשה הזה‪ ,‬עד‬ ‫יעקב רשאי לשנות בדיבור מפני הברכות שהיו‬ ‫ּתָם יֹׁשֵב אֹהָל ִים (כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫אדם שתולה בעקבו ממשמש בבגדיו ומסלסל‬ ‫כדי כך שלא לבש את הבגדים בעצמו‪ ,‬אלא אמו‬ ‫ציווי ה’‪ ,‬ויתכן שבזה גופא היה נסיון ליעקב‪ ,‬האם‬ ‫פירש”י‪ ,‬איש יודע ציד‪ ,‬לצוד ולרמות את‬ ‫בשערו אומר “זה שלי”‪.‬‬ ‫הלבישה אותו כאילו היה ילד קטן הצריך לאמו‪,‬‬ ‫יבוא לקבל את הברכות בשקר או יחזיק באמת‪,‬‬ ‫כדכתיב (לעיל‪ ,‬טו‪-‬יז) “ותקח רבקה את בגדי עשו‬ ‫ואכן זכה לברכות ע”י מדת האמת שבו שלא רצה‬ ‫אביו בפיו‪ ,‬ושואלו אבא האיך מעשרין את המלח‬ ‫וכן ידוע מהמציאות‪ ,‬דמי שמתקלקל וסר מן‬ ‫בנה הגדול וגו’ ותלבש את יעקב בנה הקטן‪ ,‬ואת‬ ‫לשקר אפילו כשרשאי לשקר‪.‬‬ ‫ואת התבן וכו’‪ .‬איש שדה‪ ,‬כמשמעו‪ ,‬אדם בטל‬ ‫הדרך הישרה ר”ל‪ ,‬הסימן הראשון הוא בגידול‬ ‫עורות גדיי העיזים הלבישה על ידיו ועל חלקת‬ ‫מה שאין כן עשו שכל המציאות שלו שקר‬ ‫וכו’‪ .‬ויעקב איש תם‪ ,‬אינו בקי בכל אלה‪ ,‬כלבו כן‬ ‫השערות‪.‬‬ ‫צואריו”‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא אפילו את האוכל לא‬ ‫היא‪ ,‬כמו שכתב רש”י לעיל (כו‪ ,‬לד) עה”פ וַיְה ִי‬ ‫פיו וכו’‪ .‬יושב אהלים‪ ,‬אהלו של שם ואהלו של‬ ‫שע ִיר‪ ,‬ולכן קיבל‬ ‫וזהו קליפת עשו‪ ,‬איש ָ‬ ‫לקח יעקב בעצמו‪ ,‬אלא “ותתן את המטעמים‬ ‫שָו ּב ֶן אַר ְּבָע ִים ׁשָנ ָה‪ ,‬דעשו נמשל לחזיר‬ ‫עֵ ׂ‬ ‫עבר‪ .‬ע”כ‪.‬‬ ‫שע ִיר ִים‬ ‫שע ִיר‪ ,‬ועדה”כ (ישעי’ יג‪ ,‬כא) ּו ְ‬‫מקומו בהר ֵ‬ ‫ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה”‪ ,‬כאילו‬ ‫שפושט טלפיו לומר ראו שאני טהור‪ ,‬כך אלו‬ ‫מוטמן כאן ברש”י יסוד עמוק‪ .‬דהחל משנת‬ ‫ירקדו שם‪ ,‬שהוא מקום החיצונים‪ ,‬שהם בחלק‬ ‫יעקב לא רצה לקחתם מעצמו‪ ,‬וכן לעיל (פסוק‬ ‫גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים עיי”ש‪,‬‬ ‫י”ג כבר משתנה הילד להיות גדול וניכר אופיו‪.‬‬ ‫הכח שלו [כ”כ רבינו בחיי‪ ,‬עיי”ש]‪ ,‬וביוהכ”פ‬ ‫י”ד) בהבאת הגדיים לאמו כתיב “וילך ויקח ויבא‬ ‫וזה היפך הגמור ממדתו של יעקב‪ ,‬שעשו אפילו‬ ‫ומה היה חסרונו של עשו‪ ,‬שהיה “איש יודע”‪,‬‬ ‫שע ִיר המשתלח‪,‬‬ ‫ציוה הקב”ה ליתן לס”ם חלקו ב ָ‬ ‫לאמו”‪ ,‬כאילו בא לומר שכל מה שעשה לא עשה‬ ‫כשעושה רעה מראה עצמו לטוב‪ ,‬ואילו יעקב‬ ‫הוא כבר ‘איש’ והוא כבר ‘יודע’‪ ,‬ולא מבעיא‬ ‫שע ָר’‪ .‬ודו”ק‪.‬‬ ‫שכל אלו משורש ‘ ֵ‬ ‫מצד רצונו כלל‪ ,‬רק לקיים רצון אמו ע”פ הנבואה‪.‬‬ ‫שהוא יודע‪ ,‬אלא הוא אף יודע יותר טוב מאביו‪.‬‬ ‫ולכן כששאלו יצחק “מה זה מהרת למצוא‬ ‫אפילו כשעושה מרמה בהיתר‪ ,‬הוא עושה אותה‬ ‫בבריחה מצלו של השקר‪ ,‬וע”י כך זכה לכל מה‬ ‫וכנראה שזו היתה “דרשת הבר מצוה” של‬ ‫עשו היה לבוש בגדי לבן ואומר תורה בשלש‬ ‫בני”‪ ,‬השיב באמת ובתום “כי הקרה ה’ אלקיך‬ ‫שזכה‪.‬‬ ‫עשו‪ ,‬בפלפול שלם של רמאות היאך מעשרין‬ ‫סעודות‬ ‫לפני”‪ ,‬הכוונה שמצידי לא עשיתי כלום‪ ,‬אלא הכל‬ ‫ורמז מצאתי בפסוק (כז‪ ,‬כח) ויתן לך האלקים‪,‬‬ ‫התבן‪ ,‬להראות לכל את גודל יכולתו בלימוד‬ ‫שָו (כה‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫ו ַּיִקְר ְא ּו ׁשְמוֹ ע ֵ ׂ‬ ‫כאילו מקרים מן השמים לפני‪ ,‬ודו”ק היטב בכל‬ ‫“ויתן” עה”כ גימ’ “אמת” ונשאר מספר כ”ו בגימ’‬ ‫ואת גודל צדקתו ודקדוקו במצוות‪ ,‬ומכיון‬ ‫בספר שם משמואל (תרע”ד‪ ,‬ד”ה יש להבין)‬ ‫זה‪ ,‬ותראה נפלאות בקדושת אבינו יעקב‪.‬‬ ‫שם הוי”ה‪ ,‬שיעקב זכה לקבל את הברכות מכיון‬ ‫שהוא יודע הכל‪ ,‬חשב בעצמו למה לו להוסיף‬ ‫כתב דבר נפלא בשם הרבי ר’ בונם מפרשיסחא‪,‬‬ ‫ורמזים פרפראות לחכמה‪ ,‬עה”פ (מיכה ז‪ ,‬כ)‬ ‫שהיה כלול בשם ה’ ובמדת האמת‪ ,‬ולכן ברכו‬ ‫ללמוד‪ ,‬הרי הוא ‘אדם’ השלם ו’יודע’ את הכל‪,‬‬ ‫שעשו לא היה איכר פשוט כפי שהעולם‬ ‫תתן אמת ליעקב‪ ,‬כי “תתן” עולה בגימ’ “צדיק‬ ‫יצחק אביו בשם אלקים שהוא מדת הדין‪ ,‬לרמז‬ ‫ולכן היה הולך בטל בשדה‪.‬‬ ‫סבורים‪ ,‬אלא היה לבוש בבגדי לבן ואומר תורה‬ ‫הוי”ה וצדקות אהבו”‪“ .‬אמת ליעקב” עולה תרנ”ג‬ ‫שיעקב נשתמש בדין במרמה זו ולא נכשל בשום‬ ‫ולעומתו‪ ,‬מה היה אופיו של יעקב‪“ ,‬איש‬ ‫בשלש סעודות‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫בגימ’ “האוהב צדקה ומשפט”‪ ,‬ובגימ’ כי כל “דברו‬ ‫שקר חלילה‪ ,‬ולרמז שהעולם עומד על הדין‬ ‫תם”‪“ ,‬אינו בקי בכל אלה”‪ ,‬בהרבה דברים עדיין‬ ‫ונראה הכוונה‪ ,‬שמצד כשרונותיו היה אדם‬ ‫אמת” וצדק‪ ,‬שכל פעולותיו היו בצדק ומשפט‪.‬‬ ‫והאמת והשלום‪.‬‬ ‫איננו בקי‪ ,‬ויש לו צורך ללמוד ולהוסיף דעת‪,‬‬ ‫גדול מאד‪ ,‬כמו שכתב השפת אמת (שנת תרמ”ד‬ ‫א‪ .‬לא מצאנו במדרשות שלפנינו‪ ,‬והגרי"נ שטערן ציין לדברי הזוה"ק בפרשתנו דף קמג‪ - .‬וידוע מש"כ החת"ס שרבותיו מרנ"א ובעל‬ ‫ולכן אדרבה הוא “יושב אהלים”‪ ,‬בבית מדרשו‬ ‫עה”פ ועתה שא נא כליך בסוף הדיבור) לבאר מה‬ ‫הפלאה אע"פ שהיו גדולים מאד גם בחכמת הנסתר‪ ,‬לא היה נזכר שם הזוהר בפיהם בשום דרוש ברבים‪ ,‬כי הצניעו ידיעתם בקבלה‪,‬‬ ‫של שם ושל עבר‪“ ,‬אהלים” לשון רבים‪ ,‬כמאמר‬ ‫שכתבו חז”ל (משמעות הגמ’ סוטה יג‪ .‬וכן מפורש‬ ‫וגם החת"ס ובניו כשהוצרכו לומר דבר בשם הזוהר הזכירוהו בשם "מדרש"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ובמקו"א (תו"מ בד"ה אנכי) כתב החת"ס דבר נפלא‪ ,‬דכמו שבלבוש צדיקים יש קדושה ללובש אותם‪ ,‬כן להיפך‪ ,‬ומכיון שיעקב לבש‬ ‫ש ְּכַל ְּתִי‪ ,‬וזה‬ ‫הכתוב (תהלים קיט‪ ,‬צט) מ ִּכ ָל מְל ַּמְד ַי ה ִ ׂ‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר ‪ -‬פרק ל”ח) כי ראשו של עשו‬ ‫אז בגדי עשו‪ ,‬הוצרך לדבר בלשון כזה דמשתמע לתרי אפי‪ .‬ע"ש‪.‬‬ ‫החילוק הניכר בין שניהם‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫מונח במערת המכפלה‪ ,‬כי היה לו רצון טוב‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים שנשמעו‬ ‫מפי סופרים וספרים‬ ‫מפי השמועה‬ ‫כשהגאון מנייטרא לימד את ה’ציונים’ פרק בדקדוק לשון הקודש‬ ‫על קטנו‪ ,‬כמו שכתוב בפסוק פרשת תזריע (ויקרא יג‪ ,‬מט) יְרַקְר ַק אוֹ ֲאדַמ ְּד ָם שפירשו‬ ‫מסופר שכשהיה הגאון רבי מיכאל בער ווייסמאנדל זצ”ל ב’אוקספורד’ לפני המלחמה‬ ‫חז”ל (ראה בתורת כהנים תזריע פרק יד‪ ,‬ובאריכות בפיהמ”ש להרמב”ם נגעים פי”א מ”ד) ירקרק‬ ‫(כידוע בשנת תרפ”ב החליט לנסוע לאנגליה לעיר אוקספורד שם נמצאת הספרייה המפורסמת “בודליאן”‪,‬‬ ‫ירוק שבירוקים אדמדם אדום שבאדומים‪ ,‬הרי שכפל לשון מורה על חוזק הדבר ולא‬ ‫ושהה שם למשך שנה‪ ,‬והעתיק במו ידיו ספרים וכת”י עתיקים מילה במילה)‪ ,‬פגש בכמה מה’ציונים’‬ ‫להיפך‪.‬‬ ‫שהתפארו לפניו שהם משפצים את לשון הקודש והופכים אותה ל’עברית’‪ ,‬והם חידשו‬ ‫אמנם הוסיף הגאון זצ”ל‪ :‬לשיטתכם השפה שלכם טובה מאוד עבורכם‪ ,‬כי מאחר‬ ‫והעשירו אותה עם הרבה מילים וכינויים שחסרים בלה”ק‪ ,‬ולדוגמא‪ ,‬שבלה”ק הוצרכו‬ ‫שאתם מתכוננים להקים מדינה בארץ ישראל שהיא ארץ קטנה לעומת כל הארצות‪,‬‬ ‫לומר ‘כלב קטן’ והם חידשו את לשון הקיצור‪‘ :‬כלבלב’‪.‬‬ ‫ובודאי שבראשה יעמידו שם ‘מלך’ ככל הגויים‪ ,‬והרי מלך על מדינה קטנה הוא ‘מלך קטן’‪,‬‬ ‫ואמר להם הגאון זצ”ל‪ ,‬כי הם אינם בקיאים כלל וכלל בלה”ק‪ ,‬שבלה”ק קוראים‬ ‫ואם כן לשיטתכם יהיה שמו של המלך הקטן נקרא בפי כל “מלכלך”‪ ,‬ואכן שם הזה מתאים‬ ‫לכלב קטן ‘כלבון’א‪ ,‬ולעומת זה מה שהמציאו הם לקרות ‘כלבלב’ להורות על קטנות‪,‬‬ ‫מאוד לתוארו‪...‬‬ ‫טעות הוא מיסודה‪ ,‬כי אדרבה מצינו בלה”ק שכפל הלשון מורה על גודל הדבר ולא‬ ‫א‪ .‬לא מצינו לשון 'כלבון' בתורה‪ ,‬אמנם מצינו היסוד הזה ברבינו בחיי (דברים לב‪ ,‬י) וז"ל‪'ּ :‬כְא ִׁישוֹן ע ֵינוֹ' בת העין נקראת אישון על שם שיש בה צורת איש ולשון אישון על שם קטנות הצורה‪ ,‬וכן ׁש ַּב ַת ׁש ַּב ָתוֹן‬ ‫(שמות לא‪ ,‬טו)‪ ,‬שבת אומר על יום השבת מערב עד ערב ושבתון על התוספת‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫פנינים ורעיונות על סדר התפילה‪,‬‬ ‫החל מהשכמת הבוקר ועבודת היום‬ ‫ׁ ְש ַמע ְּבנִי‬ ‫על כרחך שזה בריא ונכון יותר לקום בשחר מלאחר בערב ולקום מאוחר‪ ,‬דלא כמו שנוהגים‬ ‫”ואני תפלתי” – החיבור האישי של המתפלל לתפילתו‬ ‫בזמנינו לשדד המערכות‪ .‬ולכן מברכים עליה בתחילת היום‪ ,‬לעורר מחשבה זו‪.‬‬ ‫וַאֲנ ִי תְפִלָתִי לְך ָ ה’ ע ֵת ר ָצוֹן‪ .‬שמעתי בשם האדמו”ר מסקולען זצ”ל על הפסוק “ואני תפלתי‬ ‫ראיית הנס שבטבע ‪ -‬מדוע קודמת ברכת השכוי ל’שלא עשני גוי’?‬ ‫לך ה’ עת רצון”‪ ,‬שיש הרבה מתפללים‪ ,‬אבל אין להם קשר עם מה שהם שאומרים‪ .‬אבל‬ ‫פלא שברכת ה’שכוי’ תהיה הברכה הראשונה מבין ברכות השחר‪ ,‬ושזה יקדים לברכת‬ ‫אם “ואני תפלתי”‪ ,‬שגם ‘אני’ שייך לתפלתי ומחובר אליה‪ ,‬אז הוא “עת רצון”‪ .‬ועל פי דברי‬ ‫‘שלא עשני גוי’ שבוודאי יש לה דין קדימה‪ .‬וחוץ מזה‪ ,‬הלא כל הברכות הן ברכת השבח על‬ ‫הבעש”ט זי”ע שמקום שמחשבתו של אדם שם הוא‪ ,‬אם כן יתכן להתפלל מתוך חיבור של‬ ‫מה שנעשה לאדם עצמו בין לילה ליום כידוע‪ ,‬וכדוגמת פוקח עורים‪ ,‬מלביש ערומים‪ ,‬אוזר‬ ‫אמת‪.‬‬ ‫ישראל בגבורה‪ ,‬עוטר‪ ,‬והמעביר שינה‪ .‬וגם בברכות ‘שלא עשני גוי‪ ,‬עבד ואשה’‪ ,‬ידועים דברי‬ ‫לקום באשמורת‪ :‬מהותה של ברכת ’הנותן לשכוי בינה’‬ ‫האריז”ל שבכל לילה יכולים להתעבר בנשמתו נשמות בכגון אלו‪ ,‬ושפיר יש בזה שייכות‬ ‫ַשכ ְוִי ב ִינ ָה לְהַבְחִין ּב ֵין יוֹם ּוב ֵין ל ָיְל ָה‪ .‬במה שמברכים ‘הנותן לשכוי בינה להבחין בין‬ ‫ה ַנּ וֹתֵן ל ּ ֶ‬ ‫אליו‪ .‬אבל למה מברכין ברכת השכוי בתחילה?‬ ‫יום ובין לילה’‪ ,‬מעולם היה תמוה לי‪ :‬מה לנו על זה‪ ,‬וכי נברך על כל חכמה של בהמות וחיות‬ ‫ונראה לעניות דעתי שיסוד גדול טמון כאן‪ .‬שרואים שחז”ל תקנו ברכות על ‘יוצר אור‬ ‫ועופות? הלא בכולם יש חכמה נפלאה כידוע ליודעים‪.‬‬ ‫ובורא חושך’‪ ,‬וגם בלילה מברכים ‘המעריב ערבים’‪ .‬ולכאורה זו חולשה גדולה מצידנו שאיננו‬ ‫ועיין באבודרהם שכתב שעל ידי זה יש תועלת לאדם שיכול להבחין בין יום ולילה‪,‬‬ ‫מכירים את הניסים הנעשים בכל יום בין לילה ליום‪ ,‬וכל הטבע הוא ניסים גלויים‪ .‬כידוע‬ ‫שיבחינו הבריות וידעו מתי מתחיל היום‪ .‬ומובן מעצמו שזה היה בזמנם‪ ,‬שהיו קמים לאור‬ ‫מש”כ הרה”ק רבי צדוק הכהן על ענין ‘אמונת – זה סדר זרעים’ (עיי”ש בתוספות שבת לא‪ .‬בשם‬ ‫היום‪ ,‬וזה לטובת בני אדם שקורא התרנגול כדי שידע ויקום בשחר‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫הירושלמי) שזו עיקר חכמת היהודים‪ ,‬לראות נס בתוך הטבע גם כן‪ .‬ולכן אנו אומרים שעשה‬ ‫ומבואר שזו ברכה שחייבים להודות שהקב”ה ברא בריאה שתעורר בני אדם לקום בשחר‪.‬‬ ‫הקב”ה ענין זה לרמז לנו בשכוי‪ ,‬כדי שיתבונן אדם בכך‪ .‬וזו הברכה הראשונה – להכיר בזה‪,‬‬ ‫ועל כרחך שזה לטובת האדם שיהא מעורר השחר ויעמוד בקרות הגבר‪ ,‬דאלמלא כן לא היו‬ ‫ודו”ק‪ .‬וכן מצינו בחז”ל דמקודם הבדלה בין ישראל לעמים אומרים הבדלה ‘בין אור לחושך’‪,‬‬ ‫מברכים עליה‪ .‬ומזה מובן שלא טוב עושים אותם בני אדם השוכבים על מטותיהם עד שעות‬ ‫וכן כאן‪ ,‬קודם ‘שלא עשני גוי’ אומרים ‘להבחין בין יום ובין לילה’‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫מאוחרות ביום‪ .‬כי כיון שברא הקב”ה בריאה כזו‪ ,‬וכל מה שברא הקב”ה לטובת ברואיו ברא‪,‬‬ ‫שמועות טובות‬ ‫מגדו_לי ומאורי ישראל‬ ‫גשמי ברכה‬ ‫הגאון רבי מיכאל דוב בער ווייסמאנדל זצ”ל‬ ‫ו’ כסלו תשי”ח‬ ‫שילך ויפייס את הגאון‪ ,‬אולם הוא התעקש מלפייסו‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫כמה ימים כשראה שאין רפואה למכתו‪ ,‬הלך ופייסו‪ ,‬ותיכף ומיד‬ ‫כי הדבר הזה היה נראה שלא כדרך הטבע‪ ,‬ואח”כ התברר שדבר‬ ‫אחד מדבריו לא שב ריקם‪[ .‬ואכן הרה”ק מסטראפקוב היה‬ ‫כחידושים של הראשונים‬ ‫פעם אחת מצא אביו מחברת ממה שרשם בנו‪ ,‬הילד המחוכם‪,‬‬ ‫התחיל לראות כאחד האדם‪.‬‬ ‫ה’מסדר קידושין’ בחתונתו בזיוו”ש‪ ,‬וגם היה ה’סנדק’ אצל הברית‬ ‫לעצמו‪ ,‬והראהו להגה”ק מאונסדארף זצ”ל ונתפעל מאד מחידושי‬ ‫כשמדברים לפני הציבור אינם מתרעמים כלפי שמיא‬ ‫מילה של בנו בכורו‪ ,‬ואף ביקר כמה פעמים אצל ישיבתו ב’מאונט‬ ‫קיסקא’]‪.‬‬ ‫תורתו והתבטא שזהו כעין חידושי הרשב”א‪ ,‬וכשנודע הדבר‬ ‫סיפר לי הרבני רבי שלמה פאללאק‪ ,‬שלמד בישיבת הגה”ק‬ ‫להגרמ”ד שרף את כל הכתבים באש כדי שלא יתפרסמו‪.‬‬ ‫ואז הוסיף לו הרה”ק מסטראפקוב את השם “חיים” על שמו‪,‬‬ ‫מנייטרא בימי המלחמה‪ ,‬ובאותם ימים שהרשעים שילחו את‬ ‫יהודי העיר נייטרא אל ה’לאגערס’ היה הרב מנייטרא זצ”ל בוכה‬ ‫וכשהוטב מצבו ושמע הגרחמ”ד את השינוי בשמו‪ ,‬הצטער מאד‬ ‫איינס אין די וועלט!‪...‬‬ ‫ע”ז‪ ,‬והתאנח באמרו‪ :‬מדוע הוסיפו לי שם‪ ,‬הרי אנכי מרגיש‬ ‫סיפר מו”ר בעל שבט הלוי (שליט”א) [זצ”ל] מה ששמע מרבו‬ ‫מאין הפוגות על אנשי קהלתו שנשלחו אל הבלתי נודע‪ ,‬ולא‬ ‫הגה”ק מנייטרא זצ”ל שהתבטא עליו‪ :‬אזא איינער ווי מיכאל בער‬ ‫היה לו כח לדבר ברבים‪ ,‬ולכן ביקש מחתנו הגאון זצ”ל שהוא‬ ‫שנעשיתי לאיש אחר ממש‪ ,‬ומי נתן רשות להוסיף שם על שמי‪,‬‬ ‫הלא טוב לי מות מחיים‪ ,‬ואם היה נגזר עלי למות הייתי כבר מת‪,‬‬ ‫איז נאר דא איינס אין די וועלט!‪...‬‬ ‫ילמוד את השיעור בפרקי אבות תחתיו‪ ,‬ובעת שהרצה הגרמ”ד‬ ‫את לימוד הפרק התחיל לצעוק ולהתרעם כלפי מעלה‪ :‬רבונו של‬ ‫וכעת אינני כלל אותו האיש‪ ,...‬ושמעתי שבתקופה הראשונה לא‬ ‫קיבל רבינו על עצמו את השם החדש‪.‬‬ ‫ה’סייעתא דשמיא’ המופלאה של חידושי המהרש”א‬ ‫עולם למה תעשה כה לעבדיך גזירות ושחיטות נוראות כאלו‪,...‬‬ ‫הגאון זצ”ל היה מספר שכשהיה ב’אוקספורד’ ראה שלש‬ ‫ועוד לשונות כדוגמת זה‪.‬‬ ‫יעצט בין איך געקומען צו זיך!‪...‬‬ ‫מאות כתבי ידות מגדולי ישראל שחיו בתקופת המהרש”א [יא”צ‬ ‫ה’ כסלו]‪ ,‬והחיבורים הללו הם כדוגמת חידושים של המהרש”א‪,‬‬ ‫כשהגידו להרב מנייטרא את דבריו של חתנו אמר‪ :‬אלמלי‬ ‫סיפר לי הרבני רבי ישראל שטערן ז”ל‪ ,‬שפעם בעת המלחמה‬ ‫ידעתי שיאמר כן‪ ,‬לא הייתי שולח אותו לומר את השיעור‬ ‫הלך הגרמ”ד ברחוב והגויים מה’יוגענט’ (‪-‬כנופיית נוער) הכוהו‬ ‫ואעפ”כ מכל אלו זכה המהרש”א שחיבורו נתפרסם ונתקבל‬ ‫במקומי‪ ,‬אלא הייתי מתאמץ למסור את השיעור בעצמי‪ ,‬כי‬ ‫ופצעוהו באופן נורא ואף לקחו ממנו את מגבעתו‪ ,‬ובא לבית‬ ‫בעולם בכל הדורות‪.‬‬ ‫כשמדברים לפני הציבור אין מן הראוי לטענות כלפי שמיא‪ ,‬אלא‬ ‫צריך לעורר את הקהל להתחזק בתשובה‪.‬‬ ‫הרבני רבי שלמה שטערן ז”ל (אביו של ר’ ישראל הנ”ל) כשהוא מוכה‬ ‫סוד החשבונות הנפלאים בספר ’תורת חמד’‬ ‫ולמד כך ועמד על רגליו ופצוע ושפתיו נפוחים‪ ,‬ולא יכול להרגיע‬ ‫סח לי רבי יחיאל געלליס מפרעסבורג‪ ,‬שפעם שמע מידידו של‬ ‫”מיר ארבייטען ביידע פאר דער זעלבע פירמע!”‬ ‫את רוחו בראותו את עוצם הפלגת שפלותם של בני ישראל אצל‬ ‫האומות העולם‪ .‬ומה עשה כדי להרגיע את עצמו? תיכף ביקש‬ ‫הגרמ”ד‪ ,‬ששאלו האם אתה מאמין שתורה מן השמים‪ ,‬השיב הלה‬ ‫שמעתי שהגרמ”ד סייע הרבה למשולח אחד שגייס מעות‬ ‫בוודאי אני מאמין‪ ,‬ואמר לו הגרמ”ד‪ :‬אני לא מאמין!‪ ,‬ותמה עליו‬ ‫עבור ה’חינוך העצמאי’ בארץ ישראל‪ ,‬ושאלוהו אנשי הנהלת‬ ‫להביא לו גמרא ועמד על רגליו ולמד בשקידה משך ארבע שעות‬ ‫הנ”ל איך יתכן לומר דבר כזה‪ ,‬והוסיף הגרמ”ד‪ ,‬אני לא מאמין בזה‪,‬‬ ‫ישיבתו‪ ,‬הלא הישיבה שלנו עמוסה בחובות ומדוע הוא מתאמץ‬ ‫רצופות‪ ,‬ואח”כ אמר‪ :‬יעצט בין איך געקומען צו זיך!‪...‬‬ ‫אלא אני רואה כן בחוש!‪...‬‬ ‫עבור אחרים‪ .‬השיב להם בצדקתו‪ :‬מיר ארבייטען דאך ביידע פאר‬ ‫עלבונו של תלמיד חכם שנידון בסנוורים‬ ‫וכידוע מה שכותב בספרו הנפלא ‘תורת חמד’ חשבונות‬ ‫נוראים ונפלאים בתוה”ק‪ ,‬ואמר לי הנ”ל‪ ,‬שפעם אמר לו הגרמ”ד‬ ‫דער זעלבע פירמע!‪[ ...‬אנו עוסקים במטרה אחת לחינוך הבנים]‪,‬‬ ‫סיפר לי הר”ר יחיאל געלליס ז”ל‪ ,‬מהעסקנים שעסקו בהצלת‬ ‫ודו”ק היטיב בכוונתו‪.‬‬ ‫ישראל ביחד עם הגרמ”ד‪ ,‬שבסוף השואה השיג הגרמ”ד עבורם‬ ‫שעוד קודם שעשה את החשבונות הנפלאים הרגיש שמוכרח‬ ‫להיות כן בתורה‪ ,‬ורק אח”כ חשב החשבונות‪.‬‬ ‫ציפייה כפולה לביאת המשיח‬ ‫‘אישור’ לנסוע לשווייץ ברכבת של ‘דר‪ .‬קאסטנער’ הידוע‪ ,‬ויחד‬ ‫שמעתי מהרה”ג רבי עזריאל טויבער זצ”ל‪ ,‬מה שבזכרונו‬ ‫עמם נסע הרה”ק מסטראפקוב‪ ,‬והגרמ”ד היה חלוש מאד מחמת‬ ‫”ברכת הרה”ק מסטראפקוב ושינוי השם”‬ ‫שפעם בשיחתו לפני תלמידי ישיבתו אמר רבו הגרמ”ד באמצע‬ ‫צערו שלא עלה בידו להציל עוד יהודים‪ ,‬וכמה פעמים נתעלף‬ ‫סיפר לי רבי שלום דוב שטערן‪ ,‬שבשנות המלחמה היה יחד‬ ‫דבריו‪ ,‬בזה”ל‪ :‬איני יודע אם לומר לכם או לא‪ ,‬אבל אגלה לכם‬ ‫בדרך‪ ,‬והיה פעם אחת בהיותם בעיר ‘קרומאן’ התעלף הגרמ”ד‬ ‫עם הגאון זצ”ל באותו ‘בונקער’ בפרעשבורג‪ ,‬ולאחר המלחמה היו‬ ‫מה שאמר מרן החתם סופר זצ”ל באופן ההנהגה בציפיה לביאת‬ ‫בלילה‪ ,‬והיה שם ציוני אחד בשם ‘שווארטץ’ שהתנהג שלא‬ ‫יחדיו בשווייץ‪ ,‬ושם חלה הגאון מאוד ובלילה אחד הוחמר מצבו‬ ‫המשיח במהרה בימינו‪ .‬והוא שיש לחלק בין ההנהגות הגשמיות‬ ‫כראוי והתלוצץ משומרי תורה‪( ,‬ואף העיז כמה פעמים להפריע להרבי‬ ‫מאוד עד כדי גסיסה רח”ל‪ ,‬ונכנס הנ”ל באישון לילה להרה”ק‬ ‫להנהגות הרוחניות‪ ,‬דלענין ההנהגות הגשמיות צריך להתנהג‬ ‫מסטראפקוב בעבודתו הק’) ואמר על הגרמ”ד בלשון לעג‪“ :‬ער מאכט‬ ‫רבי מענדל מסטראפקוב זצ”ל (ששהה בתקופה הזאת בשווייץ‪ ,‬וכידוע‬ ‫באופן של ציפי’ שיבוא בכל יום ויום ממש‪ ,‬וממילא מתנהגים‬ ‫שוין ווייטער זיינע קונצען”‪ ,...‬כאשר הרה”ק מסטראפקוב שמע‬ ‫שהתמסר אליו הגרמ”ד במסי”נ בעת המלחמה בה’בונקער’ בפרעשבורג‪,‬‬ ‫כא’ שיושב על חבילותיו‪ ,‬ומצפה כל זמן ועת לביאת המשיח‬ ‫את המילים האלה חרה לו מאוד על שהוא מלגלג על הגרמ”ד‪,‬‬ ‫ואף למדו יחדיו בעת ההיא) ובכה בכי תמרורים על מצבו המר של‬ ‫שיבוא ויגאלנו‪ .‬אבל בנוגע לענינים הרוחניים‪ ,‬לעשות קיבוץ‬ ‫ונאנח באנחה עמוקה‪.‬‬ ‫הגרמ”ד‪ ,‬והרגיע אותו הרבי ואמר לו‪ :‬זארג נישט‪ ,‬ער וועט נאך‬ ‫ולהרבות פעלים לתורה‪ ,‬צריך להתנהג באופן שיבוא רק כעבור‬ ‫ויהי ממחרת‪ ,‬כשהעירו את מר שווארטץ הנ”ל בבוקר לא‬ ‫געזונט ווערן‪ ,‬ער וועט נאך אויפשטעלן א ישיבה‪ ,‬ער וועט נאך‬ ‫לערך חמישים שנה‪ ,‬ולעשות פעלים רבים לתורה להגדיל תורה‬ ‫היה יכול לראות ונעשה סומא‪ ,‬והיה לפלא‪ .‬הסובבים הבינו שיש‬ ‫חתונה האבן און האבן קינדער‪.‬‬ ‫ולהאדירה‪.‬‬ ‫דברים בגו ושמסתמא נענש על שדיבר על הגרמ”ד‪ ,‬אמרו לו‬ ‫ואמר לי ר’ שלום דוב הנ”ל שדבריו של הרבי היה לפלא בעיניו‬ ‫(המספר בשם המייל הוא 'ש‪-‬מ‪-‬ע‪-‬ו‪-‬ן')‬ ‫להערות והארות‪ ,‬וכן לקבלת הגליון מדי שבוע למייל‪s3004070650@gmail.com :‬‬ ‫כמו כן הננו פונים לכל מי ששמע מהמחבר ז”ל סיפורים ועובדות מכלי ראשון‪ ,‬או שיש תחת ידו הקלטות מדבריו – נודה לו מאוד אם יואיל לשלוח את החומרים לכתובת המייל המופיעה כאן‪.‬‬ ‫חדש!!! מספר טלפון (אנגליה)‪( +44 7475395664 :‬להשאיר הודעה)‬ ‫הארי החי‬ ‫‪33‬‬ ‫הבטחת רבינו‪,‬‬ ‫מכון להוצאה חדשה ומפוארת‬ ‫מי שישתדל‬ ‫המהרא"<ל צינץ‬ ‫פנינים נפלאים מתורתו של‬ ‫של ספרי מהרא"ל צינץ זיע"א‬ ‫בהדפסת‬ ‫ת‪.‬ד‪ 3498 .‬אשדוד ‪77134‬‬ ‫ספריו יהיה‬ ‫טל'‪08-8648989 :‬‬ ‫לו המחבר‬ ‫פקס‪08-8648686 :‬‬ ‫‪tzintz@tzintz.org‬‬ ‫למליץ‬ ‫הגאון רבי אריה לייב צינץ זי"ע מפלאצק‬ ‫גיליון שצ"ו‪ ,‬פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫לאור היסוד הזה‪ ,‬נוכל להבין מדרש פלאי נוסף‪ .‬חז”ל (בראשית רבה סה‪,‬‬ ‫נבואתה של רבקה על סדר קבלת הברכות‬ ‫שו ְ ּבכ ֶֹר ָך” כך‪ :‬המילה‬ ‫“אנֹכִ י ֵע ָ ׂ‬ ‫יח) מסבירים את מילותיו של יעקב לאביו ָ‬ ‫שו (כה‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫וְ יָ דוֹ א ֶֹחזֶ ת ַ ּב ֲע ֵקב ֵע ָ ׂ‬ ‫‘אנכי’ רומזת לעשרת הדיברות (שמתחילות במילה ‘אנכי’)‪ ,‬ואילו ‘עשו’ הוא‬ ‫נגלה לרבקה שיעקב הוא הראוי לברכות‪ ,‬ושהן צריכות לבוא לו דווקא‬ ‫‘בכורך’‪ .‬ולכאורה הדבר תמוה מאוד‪ :‬מה הקשר בין עשרת הדיברות לבין‬ ‫ברמיה‪ ,‬משום שאיצטריך לההוא דרגא‪ ,‬כפי שאיתא בזוהר (ח”ב קיא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הברכות שיעקב מבקש כעת מאביו?‬ ‫שו” – כי עשו הוא סיטרא דנחש שיש לו‬ ‫וזהו שנאמר “וְ יָ דוֹ א ֶֹחזֶ ת ַ ּב ֲע ֵקב ֵע ָ ׂ‬ ‫אלא שההסבר לכך פשוט ובהיר‪ :‬יצחק אבינו רצה לברך את עשו‬ ‫שליטה בעקב‪ ,‬כמו שכתוב (לעיל ג‪ ,‬טו) “וְ ַא ָּתה ְּת ׁשו ֶּפנּ ּו ָע ֵקב”‪ .‬אולם ידו של‬ ‫מתוך מחשבה שהוא גם בן בכור וגם אדם שמתנהג על פי התורה‪,‬‬ ‫יעקב אוחזת בעקב עשו‪ ,‬והיינו כדי לתפוס בדרגא דידיה ולבוא ברמיה‪.‬‬ ‫ובשילוב כזה‪ ,‬בוודאי שהבכור קודם וראוי לברכה‪ .‬אך יעקב ידע את‬ ‫וזהו שהבינה רבקה‪ ,‬ועל כן אמרה ליעקב (להלן כז‪ ,‬יג)‪ָ :‬ע’לַ י ִק’לְ לָ ְת ָך ְ ּב’נִ י‪,‬‬ ‫האמת‪ :‬עשו הוא רשע‪ ,‬ובעתיד עשו וזרעו יסרבו לקבל את התורה (כמו‬ ‫שראשי התיבות שלהם יוצרים את המילה עק”ב‪ .‬ובכך רמזה לו‪ :‬דווקא‬ ‫שאכן קרה‪ ,‬כשהקב”ה הציע את התורה לבני עשו והם דחו אותה)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬יעקב‬ ‫בעקבה איצטריך לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫וזרעו הם אלו שעתידים לקבל את התורה‪.‬‬ ‫(קומץ המנחה ‪ -‬פרשת ויצא)‬ ‫מכיוון שראינו שהתורה קודמת לבכורה (“יקרה היא מפנינים”)‪ ,‬יעקב בא‬ ‫ה”אנֹכִ י” – התורה שאני עתיד לקבל‪ ,‬קודמת וחשובה‬ ‫לאביו ורומז לו‪ָ :‬‬ ‫שו ְ ּבכ ֶֹר ָך” – מהבכורה הפיזית של עשו! ולכן‪ ,‬גם אם עשו הוא‬ ‫מ”ע ָ ׂ‬ ‫יותר ֵ‬ ‫‘אנכי’ ‪ -‬שעתיד לקבל עשרת הדברות‪ ,‬ו’עשו’ הוא ‘בכורך’‬ ‫הבכור‪ ,‬אין לו חלק בברכה‪ ,‬כי כתר התורה של יעקב דוחה את הבכורה‬ ‫שו ְ ּבכ ֶֹר ָך (כז‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫ּאמר יַ ֲעקֹב ֶאל ָא ִביו ָאנֹכִ י ֵע ָ ׂ‬ ‫וַ יֹ ֶ‬ ‫של עשו והופך את יעקב למי שראוי באמת לברכות‪.‬‬ ‫המדרש (במדבר רבה ו‪ ,‬א) דורש על הפסוק “יְ ָק ָרה ִהיא ִמ ּ ְפנִ ינִ ים”‪ ,‬שהמילה‬ ‫“בא ָא ִח ָיך ְ ּב ִמ ְר ָמה”‬ ‫בזה מובן גם מדרש נוסף‪ ,‬שבו נאמר על הפסוק ָ ּ‬ ‫‘פנינים’ מרמזת למילה ‘לפנים’‪ .‬כלומר‪ ,‬התורה יקרה וחשובה יותר ממי‬ ‫(ב”ר סז‪ ,‬ד) ‪ -‬מהי אותה מרמה? “בחכמת תורתו”‪ .‬כלומר‪ :‬בזכות חכמת‬ ‫שנולד ‘לפנים’ ‪ -‬לפני כולם‪ ,‬שזהו הבכור‪ .‬בגלל שהתורה קודמת לבכורה‪,‬‬ ‫התורה שיעקב עתיד לקבל‪ ,‬הוא הקדים את הבכור‪ ,‬וזכה בדין בברכות‪.‬‬ ‫זכו בני קהת‪ ,‬שנשאו את ארון הקודש המסמל את התורה‪ ,‬לנסוע‬ ‫(קומץ המנחה ‪ -‬פרשת נשא)‬ ‫במסעות המדבר לפני בני גרשון‪ ,‬אף על פי שגרשון היה הבכור‪.‬‬ ‫על דרך הדרוש‬ ‫משל המשנה למלך ‪ -‬מדוע באמת רצה יצחק לברך את עשו?‬ ‫למסור את הברכות והנחלה ישירות ליעקב‪ ,‬שמא עשו יקנא בו וירד‬ ‫ִמי ֵאפוֹ א הוּא ַה ָ ּצד ַציִ ד וַ ָי ֵּבא לִ י וָ אֹכַ ל ִמ ֹּכל ְ ּב ֶט ֶרם ָּתבוֹ א וָ ֲא ָב ְרכֵ ה ּו ַ ּגם ָ ּברו ְּך‬ ‫לחייו‪ ,‬כפי שאכן קרה לבסוף‪ .‬לכן נקט יצחק בתחכום עצום – הוא תכנן‬ ‫יִ ְהיֶ ה (כז‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫למסור את הכל לעשו‪ ,‬להגדיל אותו מעל כולם ולהעניק לו את כל “גנזי‬ ‫כדאי לשים לב לדברי יצחק בשעה שביקש לברך את עשו‪ ,‬ולבסוף‬ ‫“הוֵ ה‬ ‫המלך” (כדי להפכו כביכול ל’משנה למלך’)‪ .‬הוא הגדיל לברך אותו בברכת ֱ‬ ‫התברר לו שיעקב הוא שקיבל את הברכה‪ .‬הפסוק פותח ב’ריתחא’ –‬ ‫גְ ִביר לְ ַא ֶח ָיך”‪ ,‬ובברכת “וְ יִ ֶּתן לְ ָך ָה ֱאל ִֹקים”‪ ,‬שדרשו עליה חז”ל‪‘ :‬אם בדין‬ ‫בזעזוע ובחרדה‪“ :‬מי איפוא הוא הצד ציד‪ ,”...‬אך מיד מסתיים בהשלמה‬ ‫– יתן לך’‪.‬‬ ‫מלאה‪“ :‬גם ברוך יהיה”‪ .‬וכבר עמדנו על כך‪ .‬אולם השאלה המרכזית היא‪:‬‬ ‫יצחק ידע היטב שעשו הוא ‘איש שדה’ פראי שלא ייזהר כראוי‬ ‫מדוע מלכתחילה העלה יצחק בדעתו לברך את עשו הרשע‪ ,‬ובכך כביכול‬ ‫בתפקידו כממונה על אוצרות המלך‪ .‬וכאשר אדם רשע נמצא בעמדה‬ ‫לקפח את יעקב מנחלתו?‬ ‫כה בכירה‪ ,‬כל חטא קל – ולו כחוט השערה – ייחשב לו לעוון עצום ולמרד‬ ‫כדי להבין זאת‪ ,‬נתבונן במשל נפלא‪ :‬אדם אחד‪ ,‬פרא אדם ורע מעללים‪,‬‬ ‫במלכות שמים‪ .‬ממילא‪ ,‬היה ברור שיבוא יום ועשו לא יהיה ראוי לקבל‬ ‫נהג תמיד להזיק ולגזול את הבריות‪ .‬גם כשהענישו אותו‪ ,‬הוא לא התרגש‬ ‫את הברכות בדין; אדרבה‪ ,‬די יהיה בחטא קל מצידו כדי שיאבד מיד את‬ ‫מכך ולא שינה את דרכו‪ .‬באחד הימים‪ ,‬הוא הכה את אחד מאנשי העיר‬ ‫כל מעמדו ורכושו‪ .‬כך‪ ,‬סוף הכבוד והנחלה לחזור באופן טבעי ובטוח‬ ‫ופצע אותו קשות‪ .‬שאלו את הפצוע‪ :‬איזה עונש אתה מבקש שיטילו על‬ ‫ליעקב‪[ .‬וכן נראה שזו גם שיטתו של הס”ם‪ ,‬שממליץ טוב כדי להגדיל‬ ‫התוקף? ענה הפצוע‪“ :‬אני מבקש שימנו אותו למשנה למלך!”‪ .‬השומעים‬ ‫את מעלת ישראל בפני ה’ – מתוך מגמה שאם יחטאו‪ ,‬ייחשב להם אפילו‬ ‫השתוממו מהבקשה המוזרה‪ ,‬וביקשו להבין את פשרה‪ .‬ענה להם הפצוע‬ ‫חטא קל כעוון חמור]‪.‬‬ ‫בחכמה‪ :‬ידעתי שהאדם עז הפנים הזה לא ישנה את טבעו הרע וימשיך‬ ‫לאור זאת‪ ,‬כשנודע ליצחק שיעקב הוא זה שזכה בברכות בפועל‪ ,‬הוא‬ ‫להזיק כל ימיו‪ .‬והרי ידוע‪ ,‬שאם איש פשוט חוטא ‪ -‬עונשו אינו חמור כל‬ ‫“מי ֵאפוֹ א הוּא ַה ָ ּצד ַציִ ד וָ אֹכַ ל ִמ ֹּכל‪ – ”...‬כלומר‪ ,‬אל‬ ‫הגיב בחכמה ואמר‪ִ :‬‬ ‫כך‪ .‬אך אם אדם חשוב‪ ,‬המקורב למלכות‪ ,‬עושה מעשה שפל – הרי זה‬ ‫“גם‬ ‫ירע לך‪ ,‬יעקב‪ ,‬על שלקחת את הברכות בדרך זו‪ ,‬שהרי בלאו הכי ַ ּ‬ ‫נחשב למרד ולבזיון ישיר כלפי המלך‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬עונשו כבד מנשוא‬ ‫ָ ּברו ְּך יִ ְהיֶ ה”‪ :‬על פי התוכנית המקורית שלי‪ ,‬הברכות הללו נועדו לחזור‬ ‫ואחת דתו להמית‪ ,‬שכן “לפום גמלא שיחנא” (לפי גודל הגמל כך משאוי העבודה‬ ‫אליך בסופו של דבר‪.‬‬ ‫שעליו; ככל שהמעמד גבוה יותר‪ ,‬הקפידה והדין חמורים יותר)‪.‬‬ ‫(קומץ המנחה ‪ -‬פרשת נצבים)‬ ‫הנמשל מאיר באור חדש את כוונתו הנסתרת של יצחק‪ :‬יצחק חשש‬ ‫ניתן לשמוע בכל שבוע דבר תורה מרבנו המהרא"ל צינץ על פרשת השבוע‪,‬‬ ‫חדש!‬ ‫מפי המשפיע הרב הגאון רבי ברוך שוורץ‬ ‫שלוחה ‪5‬‬ ‫שליט"א ‪08-8648989‬‬ ‫מרבני המכון ומו"ץ באוצר הפוסקים‬ ‫‪34‬‬ ‫נפלאות המהרא”ל צינץ‬ ‫ג”כ על צאצאי זקנו הג”ר נתן נטע אייבשיץ זצ”ל)‪ ,‬וכן הגה”ק רבי אברהם לנדא זצ”ל‬ ‫בית מדרשו אשר בק”ק וארשה רבתי‬ ‫מטשכנוב‪ ,‬הג”ר יעקב גזונדהייט זצ”ל אבד”ק וורשה בעל “תפארת‬ ‫בימי מגוריו בוורשה‪ ,‬אחרי פטירת אשת נעוריו‪ ,‬נשא רבינו בזיוו”ש את‬ ‫יעקב” למס’ גיטין ועוד‪ ,‬הג”ר אהרן שמחה פיליצער זצ”ל מגומבין מחבר‬ ‫הרבנית מרת צביה ע”ה (שהיתה בזיוו”ר אשת הג”מ רבי נפתלי קרקובר זצ”ל מוורשה‪,‬‬ ‫הביאור “רשפי אש” על תנדב”א‪ ,‬האדמו”ר מזיכלין רבי שמואל אבא‬ ‫הנזכר בשו”ת רע”א סימן א’)‪ ,‬אשת חיל ונגידה‪ ,‬שעסקה במסחר ופרנסה את‬ ‫טאוב זצ”ל‪ ,‬הג”ר יוסף פרנקל זצ”ל (בנו של ה”ברוך טעם”)‪ ,‬הג”ר יצחק צבי‬ ‫רבינו בכבוד‪ .‬מני אז פרק מעליו לגמרי את עול הרבנות‪ ,‬והתמסר בכל‬ ‫מינץ זצ”ל מוורשה‪ ,‬הג”ר אליעזר ליכטנשטיין זצ”ל מנובודוואהר בעל‬ ‫כוחו להרביץ תורה לעדרים‪ ,‬בישיבה גדולה שניהל בבית מדרשו‪.‬‬ ‫“שם עולם” על ס’ ויקרא‪ ,‬הג”ר צבי כץ זצ”ל מפלאצק‪ ,‬הג”ר מנחם מנדל‬ ‫ישיבה זו התקיימה בעזרת ב’ נדיבים אוהבי תורה אשר נשאם לבם‬ ‫רדזינר זצ”ל מווארשה‪ ,‬שגדולי העיר כינוהו “ספר תורה חי”‪ ,‬ועוד רבים‪.‬‬ ‫לכלכל את כל צרכי התלמידים וסיפוקם‪ ,‬מבלי שרבינו יצטרך לדאוג‬ ‫לכך‪ .‬אף כשבאו אליו ראשי העדה בוורשה והפצירו בו‪ ,‬שיאות להתכתר‬ ‫ה’שפת אמת’ נקרא ע”ש רבינו‬ ‫בכהונה הרמה של ראש הרבנים בעיר הגדולה‪ ,‬לא נעתר להם והודיע‬ ‫הערצתו של ה”חידושי הרי”ם” זצ”ל לרבינו מצאה ביטוי‪ ,‬בין השאר‪,‬‬ ‫במלים מפורשות שכבר הסיח דעתו לחלוטין מן הרבנות‪ ,‬וכל ישעו‬ ‫גם בעובדה שהגיד לנכדו ה”שפת אמת” זצ”ל‪ ,‬כי אחד הטעמים שהורה‬ ‫וחפצו להיות תופש ישיבה ולהרחיב גבולו בתלמידים‪.‬‬ ‫לקראו ג”כ בשם אריה לייב הוא שיקרא על שם רבינו‪.‬‬ ‫ואכן משמים השלימו חפצו‪ ,‬ונתקיימה בו תפילת יעבץ‪ ,‬כי נהרו אליו‬ ‫מלבד התלמידים שישבו למרגלותיו באו אל רבינו עוד רבים מאדירי‬ ‫תלמידים מצוינים מכל חלקי המדינה‪ ,‬וישיבתו הפכה לבית היוצר של‬ ‫התורה‪ ,‬ענקי התקופה‪ ,‬כדי לשמוע חידושיו ולהשתעשע עמו בדברי‬ ‫גדולי הלומדים בפולין‪ .‬על כסא הרבנות בוורשה הושיבו אז את הגאון‬ ‫הלכה‪ ,‬או לכל הפחות לראותו כשהוא עוקר הרי הרים וטוחן אותם זה‬ ‫רבי שלמה זלמן זצ”ל מפראגא‪ ,‬בעל “חמדת שלמה”‪ ,‬שהיה ג”כ תופש‬ ‫בזה בחריפותו‪.‬‬ ‫ישיבה‪ ,‬והיו שניהם נוחין זה לזה בהלכה‪ ,‬ואהבתם נפלאה אהדדי‪ .‬שניהם‬ ‫לפי שמועה אחת טלטל עצמו ה”דברי חיים” זצ”ל מצאנז ובא אליו‬ ‫ניהלו את ישיבותיהם ברמה‪ ,‬ואין מלכות נוגעת בחברתה‪ ,‬כי אם להיפך‪,‬‬ ‫ממרחק רב כדי להתבשם מתורתו‪ .‬גם בהסכמת האדמו”ר ממוגלניצא‬ ‫תלמידי ה”חמדת שלמה” נהגו לשחר תכופות את פני רבינו ולחזור על‬ ‫רבי חיים מאיר יחיאל זצ”ל (נכד המגיד מקוזניץ זי”ע) לספרו של רבינו “מלא‬ ‫החידושים שקיבלו מרבם‪ ,‬וכן באו תלמידי רבינו לפני החמד”ש והרצו‬ ‫העומר” אנו קוראים‪“ :‬מכירו הייתי לשעבר‪ ,‬אשר היה מלא רוח חכמה‬ ‫באזניו את השיעורים החריפים שלו‪.‬‬ ‫ודעת‪ ,‬ויראת ד’ היא אוצרו”‪.‬‬ ‫בין הני אריוותא ששתו דבריו בצמא בולטים שמותיהם של גאונים‬ ‫המשך בגליון הבא אי”ה‬ ‫אדירים‪ ,‬כדוגמת שארו האדמו”ר מגור בעל “חידושי הרי”ם זצ”ל (שהתייחס‬ ‫פניני ישועות‬ ‫החשק ללימוד שאבד ושב באורח פלא‬ ‫התשובה מן השמיים הייתה מהירה וגלויה‪ .‬מיד לאחר מסירת‬ ‫אין כאב גדול עבור ֵאם מאשר לראות את בנה מאבד את החשק‬ ‫ללימוד התורה‪ .‬תקופה מדאיגה מאוד עברה על אם יקרה‪ ,‬כאשר התרומה‪ ,‬חל בבן מהפך פנימי פלאי‪ .‬תחושת חוסר השקט‬ ‫בנה עזב לפתע את סדרי הלימוד‪ .‬כשניסתה לברר את פשר התפוגגה כלא הייתה‪ ,‬והוא החל להרגיש יישוב הדעת מבורך‬ ‫ורוגע‪ .‬באורח פלא‪ ,‬החשק והשמחה‬ ‫הדבר‪ ,‬שיתף הבן בכאב כי הוא מרגיש‬ ‫בלימוד חזרו אליו במלוא עוזם‪,‬‬ ‫בבן‬ ‫חל‬ ‫התרומה‪,‬‬ ‫מסירת‬ ‫לאחר‬ ‫מיד‬ ‫חוסר שקט פנימי‪ ,‬אין לו יישוב הדעת‪,‬‬ ‫ופשוט אבד לו לחלוטין החשק ללמוד‪ .‬מהפך פנימי פלאי‪ .‬תחושת חוסר השקט והוא שב במהרה לספסל הלימודים‬ ‫המצב נראה היה עגום‪ ,‬והאם חשה התפוגגה כלא הייתה‪ ,‬והוא החל להרגיש בשקידה ממש כבעבר‪.‬‬ ‫מתוך התרגשות עצומה והכרת‬ ‫חוסר אונים לנוכח המשבר הפתאומי‪ .‬יישוב הדעת מבורך ורוגע‪ .‬באורח פלא‪,‬‬ ‫הטוב על הנס הגלוי והשינוי המהיר‪,‬‬ ‫מתוך דאגה עמוקה לעתידו של בנה‪ ,‬החשק והשמחה בלימוד חזרו אליו‬ ‫החליטה האם לעורר רחמי שמיים‪ .‬היא במלוא עוזם‪ ,‬והוא שב במהרה לספסל מיהרה האם ופנתה שוב למשרדי‬ ‫המכון כדי להרים תרומה נוספת‪.‬‬ ‫הלימודים בשקידה ממש כבעבר‬ ‫פנתה למשרדי המכון והרימה תרומה‬ ‫“כשרואים כיצד זכות הצדיק פועלת‬ ‫למען הדפסת ספרי רבנו המהרא”ל‬ ‫צינץ זי”ע‪ .‬יחד עם התרומה‪ ,‬היא כיוונה בתחינה שזכותו העצומה ישועה כה מהירה ומשיבה בחור למקומו בבית המדרש”‪ ,‬שיתפה‬ ‫של הצדיק תעמוד לבנה‪ ,‬תסיר מעליו את הבלבול ותשיב לו את בהודיה עמוקה‪“ ,‬ברור שצריך להמשיך ולהחזיק בשותפות‬ ‫הנפלאה הזו כדי לשמר ולהרבות את הברכה”‪.‬‬ ‫מנוחת הנפש והאהבה לתורה‪.‬‬ ‫ניתן להזמין חינם את ספרי רבנו לבתי מדרש וישיבות‬ ‫‪08-864-89-89‬‬ ‫ארה"ב‪718-2592395 :‬‬ ‫להשתתפות בהדפסת הספרים לקיום‬ ‫צוואתו של הגאון זי"ע ולזכות בהבטחתו‬ ‫‪35‬‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫דברי תורה ממורינו המשגיח זיע"א‬ ‫יו"ל ע"י בית המדרש אמונת ישראל‬ ‫גליון קנד‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫פרנס החודש ‪ -‬בידך לזכות בזכות גדולה זו להנצחה ‪ /‬לע"נ יקירך‬ ‫אמונת השבת‬ ‫אמונת הפרשה‬ ‫שבת של ברכה ושפע‬ ‫חפירת הבארות ואור החנוכה‪ :‬למצוא את נקודת הא‪-‬‬ ‫כל שבת יש לה ענין מיוחד שאין בשום שבת‬ ‫להות – בתוך העסקים הגשמיים‬ ‫אחרת‪ ,‬וכמו"כ בכל שנה מאיר אור חדש בשבת שלא‬ ‫וכל הבארות אשר חפרו עבדי אבימלך בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום‬ ‫היה אפי' באותו שבת בשנה שעברה‪ .‬וכמו שאומרים‬ ‫עפר‪.‬‬ ‫בהזמר (אתקינו סעודתא דליל שבת) "נזמין לה השתא‬ ‫איתא מבעל חי' הרי"מ שענין חפירת הבארות הוא חפירה בתוך הארציות ולחפש‬ ‫בפתורא חדתא"‪ ,‬וכי בכל שבת יש שולחן חדש‪ ,‬אלא‬ ‫ולמצוא שם את הנקודה של א‪-‬להות‪ .‬כי כל העולם הוא מלא א‪-‬להות‪ .‬ואלמלא יעדר‬ ‫כן הוא האמת‪ ,‬שבכל שבת מאיר אור חדש ואכן‬ ‫ניצוץ האלוקי מחלק אחד של הבריאה היה שם לתוהו ובוהו‪ ,‬וצריך לחפור ולמצוא את‬ ‫שולחן חדש הוא‪.‬‬ ‫הנקודה של אלקות הנמצאת בכל מקום‪ .‬ויש להוסיף ע"ז דהנה הרמב"ן כ' דשלשת‬ ‫הבארות רומזים אל שלשת בתי המקדש עיי"ש‪ .‬וביהמ"ק הוא מקום שבו מתגלה‬ ‫ושבת זו הוא שבת מיוחדת שאין לך פרשה‬ ‫הקב"ה ויוצא מהסתרו‪ ,‬כי בכל העולם הקב"ה מסתיר עצמו מלבד בביהמ"ק ששם הוא‬ ‫שנזכרת בה ברכה כמו בפרשה זו‪ ,‬שבכל הקרואים‬ ‫מקום התגלות כבודו‪ .‬וכמ"ש "בהר ה' יראה"‪ .‬כשם שבא לראות בא לראות‪ ,‬וממילא‬ ‫של הפרשה נזכר ברכה‪ .‬ופרשת תולדות הוא פרשה‬ ‫ענין חפירת הבארות הוא לגלות את השראת כבודו שזה בחי' ביהמ"ק‪ .‬והרה"ק מקאצק‬ ‫הששית [מבראשית] שהוא כנגד אושפיזא הששי‪,‬‬ ‫זצ"ל פי' מ"ש "סתמום פלשתים" שהם לעגו ובטלו ענין חפירות הבארות שהוא דבר‬ ‫מדת היסוד – מדתו של יוסף‪" ,‬יוסף הוי‪-‬ה עליכם‬ ‫שאין בו כלום והוא סתם חפירה‪ .‬וזהו סתמום מל' סתם‪ .‬שאמרו על החפירה שהוא‬ ‫ככם"‪ ,‬מעין הברכה צדיק יסוד עולם‪ ,‬והפרשה נקראת‬ ‫סתם‪ .‬שהפלשתים הם קליפת הליצנות כידוע‪ ,‬וע"י ליצנותם אמרו שהיה סתם חפירה‪.‬‬ ‫תולדות ומרמז להענין של מוסיף והולך‪ .‬והעלייה‬ ‫וכמובא שהפלשתים הם קליפת ליצנות‪ .‬ועפ"י הגמ' (ע"ז יח‪" ):‬ובמושב לצים לא ישב"‪,‬‬ ‫הששית מתחיל בוא"ו‪ ,‬ו'יתן לך‪ ,‬ויתן ויחזור ויתן‪ ,‬וא"ו‬ ‫אלו פלשתים‪.‬‬ ‫מוסיף‪ ,‬מוסיף והולך‪.‬‬ ‫ופרשת תולדות יש בה ביטול קליפת הליצנות‪ .‬ובתחילת הפרשה יש ביטול קליפת‬ ‫ליצני הדור שאמרו ‪ -‬מאבימלך נתעברה שרה‪ .‬וזהו גם כן הענין של חפירת הבארות‪.‬‬ ‫(תלדות שבת אחים תשנ"ט)‬ ‫והנה בשפת אמת מביא בשם הר"ר בונם זצ"ל שהקב"ה בבריאת עולמו עשה חיבור‬ ‫(כמחברי ספרים) ועל זה החיבור עשה פירוש‪ .‬העולם הוא החיבור והתורה היא הפירוש‪ .‬כי‬ ‫מתגלה אהבתו ית' אלינו – בכל מצב‬ ‫התורה היא פירושה של העולם‪ ,‬ומי שעוסק בה כראוי זוכה להבין איך שכל העולם הוא‬ ‫מלא תורת ה'‪ .‬והקב"ה דאיהו ואורייתא חד נמצא בכל התורה ובכל העולם‪ .‬ובכל מקום‬ ‫בשבת פרשת תולדות נתגלה הענין שאנו קרואים‬ ‫ובכל מצב שהאדם נמצא בו יכול למצוא את הקב"ה‪ .‬וזהו שנאמר "מלאה הארץ קנינך"‪,‬‬ ‫בנים למקום‪ ,‬ואבינו בשמים יש לנו אהבה וחיבה‬ ‫שכל העולם מלא דרכים היאך לקנות את הקב"ה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫גדולה כמש"כ בהפטרה של שבת זו "אהבתי אתכם‬ ‫ומובא בספרים עובדא מהרה"ק רמ"מ מרימינוב זצ"ל שראה פע"א נכדו הקטן בוכה‬ ‫אמר ד'" ואפי' בזמן שמעשינו דומין למעשים של‬ ‫ושאלהו לסיבת הדבר ואמר שהוא משחק עם חבריו שאחד מתחבא וחבריו מחפשים‬ ‫עשו אהבתי אתכם אמר ד'‪ ,‬ואמרתם במה אהבתנו‬ ‫אותו‪ ,‬והנה התחבא ואין שום אחד רוצה לחפש אחריו‪ .‬וע"ז פרץ הרה"ק בבכי ואמר שעל‬ ‫הלא אח עשו ליעקב‪ ,‬שמעשיהם דומין לשל עשו‪,‬‬ ‫זה גם השכינה מקוננת שהיא הסתירה עצמה במחבוא ואין אחד משתדל לחפש אחריה‪.‬‬ ‫אעפ"כ אומר הפסוק "אהבתי אתכם אמר ד'" ואנו‬ ‫ועכ"פ זה ענין חפירת הבארות לדרוש את הקב"ה בכל מקום ומצב‪.‬‬ ‫מקבלים הברכות אפי' במצב של "ולא הכירו אביו" כי‬ ‫כתב התניא בספרו (תורה אור בפ' נח) שאלו העוסקים בעסקי העולם מבררים בזה‬ ‫הידים ידי עשו שמעשינו מעשי עשו הם (אבל הקול קול‬ ‫בירורים כאלה אשר היושב ועוסק בתורה אין יכול לברר‪ .‬ונמצא בזה בעל העסק עולה‬ ‫יעקב הפנימיות הוא יעקב)‪.‬‬ ‫בידו להתפלל תפילה יותר נכונה ע"י בירורי הנצוצות שהשיג לבררם בעסקיו בעסקי‬ ‫(תולדות תש"מ)‬ ‫העולם ע"כ‪ .‬ובבחי' זו כתב ג"כ במאור עינים (ס"פ ויצא) שיש מעלה יתירה בעסק מו"מ‬ ‫מהעסק בתורה בפרט זה‪ .‬וביאור הדבר דאף שודאי ת"ת כנגד כולם‪ ,‬וכן התניא עצמו‬ ‫בספריו כותב כמה פעמים במעלת העסק בתורה שהוא עולה במעלה אף מקיום המצוות‬ ‫כי "נר מצוה ותורה אור"‪ .‬אמנם הענין הוא‪ ,‬כמו שכל ענין ירידת הנשמה לעוה"ז היא‬ ‫ירידה בשבילה שהרי אפי' באופן הטוב ביותר מ"מ טוב יותר היה לה להמצא למעלה‬ ‫במקום מחצבתה‪ ,‬בגו עירין וכל גדפין ולהיות מעריצים ומקדישים וממליכים‪ ,‬אלא‬ ‫שנשתלחה הנשמה בשליחות קונה להעלות מכאן אבנים טובות ומרגליות הנמצאים‬ ‫המשגיח זצ"ל היה רגיל לעורר לתלמידיו‪,‬‬ ‫דוקא בעוה"ז והיא ירידה לצורך עליה‪ .‬וכך בענין הנ"ל ודאי שאין יותר טוב מהעסק‬ ‫להימנע מקריאת ספרים או גליונות בעת התפילה‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫‪36‬‬ ‫אמונת הפרשה‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫מתפעל מהם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויש לעסוק בתמידות בספרי אמונה ובטחון שעי"ז כשיזדמנו‬ ‫בתורה‪ ,‬אך מ"מ מי שנסתבב לו דאינו יכול לעסוק בתורה כל היום‪ ,‬והרבה עשו‬ ‫הנסיונות יהא מוכן להם ולא יכשל לנטות מדרך האמת בשביל חסרון אמונה‪,‬‬ ‫כרשב"י ולא עלתה בידם‪ ,‬הרי זה משום שליחותם הוא דוקא באופן כזה‪ .‬ובאופן‬ ‫ויבטלם ויגיד להם שאינם כלום‪ ,‬ואז הקב"ה עוזרו‪.‬‬ ‫זה דייקא יהא תיקון נפשם‪ .‬ויכולים לזכות ע"י עסקיהם להעלות ניצוצות כאלה‬ ‫והנה בחי' נר חנוכה ג"כ כענין הנ"ל‪ .‬דהיינו למצוא נקודת האור במקום‬ ‫מה שלא היו מסוגלים להעלות ע"י עסקם בתורה כי תיקון נפשם הוא דייקא ע"י‬ ‫החושך ברה"ר‪ .‬ולכן בשבת ראשונה שבחדש כסליו קורין פרשת תולדות שהיא‬ ‫העסק בעניני העולם‪.‬‬ ‫פרשת חפירת הבארות שענינה מציאת נקודת האור בתוך ההסתר‪ .‬שהיא שייכת‬ ‫וכל אחד יש לו להיות מרוצה בחלקו שהזמינו לו מן השמים‪ .‬שכל אחד מיוחד‬ ‫לעבודת חדש כסליו שהיא גילוי האור ברה"ר‪ .‬דהיינו במקום העסק בשווקים‬ ‫לתפקידו ‪ -‬איש על מחנהו ואיש על דגלו‪ .‬ומי שנפל חלקו לעסוק בעניני עוה"ז‬ ‫כאשר ידקדק לעשות משאו ומתנו באמונה‪ ,‬ויעמוד בנסיונות המצויים בשווקים‬ ‫וברחובות‪ .‬ובזמן שמלובשים בבגדי חול‪ .‬בבגדי עשו‪ .‬ושם יש למצוא באר מים‬ ‫וברחובות‪ ,‬יזכה להעלות ניצוצי קדושה מתוך החשך‪ .‬וביותר בזמנינו שהנסיונות‬ ‫חיים בנחל‪ .‬וכידוע מספה"ק נח"ל ר"ת ל"הדליק נ"ר ח"נוכה‪.‬‬ ‫מתגברים ומתחדשים מיום ליום‪ ,‬בדרכים אשר לא שערום אבותינו‪ .‬ועכ"ז יש‬ ‫"וכל הבארת ‪ ...‬סתמום פלשתים וימלאום עפר"‪ :‬הוא רמז ליוונים שטמאו את‬ ‫בכוחו של אדם לעמוד בהם‪ ,‬כאשר יתאמץ‪ ,‬ויזכה לגילוי אור גדול מתוך החשך‪.‬‬ ‫המזבח והמקדש‪ .‬כי הבארות רומזים על בתי המקדש כמ"ש הרמב"ן‪ .‬וסתימתם‬ ‫וזה ענין הבארות שסתמום פלשתים ומלאום עפר‪ .‬שהיו מבטלים בליצנותם‬ ‫רומז לטומאת המקדש‪ .‬ונס חנוכה הוא ההיפוך ממה שעשו היונים שטמאו את‬ ‫את עבודה זו של חפירת הבארות‪ .‬באמרם שאין שום מעלה בעסק עניני עוה"ז‪.‬‬ ‫המקדש‪ .‬ואור חנוכה הוא הפיכו‪ .‬כי מתפשטת הקדושה אף לחוץ במקום רשות‬ ‫והחשיבו זאת כעפר‪ .‬היינו ביטול כעפרא דארעא‪ .‬והמלחמה נגדם היא מיניה‬ ‫הטומאה שהוא ברשה"ר למטה מעשרה‪ .‬ויש לרמז וימלאו"ם עפ"ר בגימ' נ"ר‬ ‫וביה‪ .‬שלא להתפעל מליצנותם אלא להחשיבם כעפר‪ .‬וע"ד שאמר דוד המלך‬ ‫חנוכ"ה למט"ה מיו"ד‪ .‬וגם וימלאו"ם עפ"ר בגימ' כ"ה לחד"ש כסל"ו‪.‬‬ ‫"ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר"‪ .‬וממשיך ואומר אח"כ "ואני תפלתי לך‬ ‫וכל הבארות אשר סתמו פלשתים חזרו וחפרו עבדי יצחק‪ .‬וכענין זה בחנוכה‬ ‫ה'" וגו'‪ .‬היינו שאיני מתפעל מדברי ליצנותם שמתלוצצים על עבודתו בתפלה‪.‬‬ ‫חוזרים לחדש הבארות ולגלות האור הגנוז‪ .‬וכ"ל הבארו"ת בגימ' וצונ"ו להדלי"ק‬ ‫וכמו שאחז"ל (ברכות ו‪ ):‬שהיא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם‬ ‫נ"ר חנכ"ה‪.‬‬ ‫מזלזלים בהם‪ .‬אלא אני ממשיך לאחוז בעבודת התפלה‪ .‬וכן היא הדרך לבטל‬ ‫הנסיונות והמניעות העומדים על האדם‪ .‬ע"י שיבטלם בביטול גמור ויחשבם‬ ‫ונר חנוכה שמדליקין אותה ברה"ר ממשיך קדושה לעולם העשיה‪ .‬ויש לרמז‬ ‫כעפר‪.‬‬ ‫ויכר"ו עבד"י יצח"ק בגימ' עול"ם העשי"ה‪ .‬ולכן בחנוכה אוכלים סעודת רשות‬ ‫וע"ד דאיתא בכתבי חסידי חב"ד וסלאנים מהרה"ק ר"מ מויטעבסק זצ"ל‬ ‫ועושים מהם סעודת מצוה‪ .‬כי זה ענין אור החנוכה למצוא נקודת אור הקדושה‬ ‫שהיה אדם אחד שנתפס ברשות השדים‪ .‬והזהיר הרה"ק הנ"ל שיאמר להם‬ ‫בעסקי עוה"ז‪.‬‬ ‫שאינו מחשיבם לכלום‪ .‬וכך הוה‪ .‬וכשאמר להם כן פשטו צורתם ולבשו צורה של‬ ‫וכמו שאור החנוכה מתגלה דייקא בסוף החודש‪ ,‬כן מתגלה ביותר בעיקבתא‬ ‫נחשים ועקרבים‪ .‬והוא עמד בשלו שאינם כלום עד שנתבטלו לגמרי‪( .‬והעובדא יש‬ ‫דמשיחא‪ .‬כנראה בחוש שבדורות האחרונים נתגלה ביותר חידושי תורה בעניני‬ ‫בה אריכות)‪.‬‬ ‫אור חנוכה‪ .‬כי ענין החנוכה הוא גילוי האור בתוך החושך‪ .‬ונזכה לגילוי כבוד ה'‬ ‫עכ"פ אופן ביטולו של היצר הוא ע"י שמחליטים שאין הוא חשוב כלום‪.‬‬ ‫וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן‪.‬‬ ‫והרה"ק מלעכוויטש זצ"ל אמר שצריך לכל אחד בעוה"ז להיות לו שני מיני‬ ‫(תלדות תשס"ד)‬ ‫שחוק‪ .‬האחד מה שהעולם שוחקים עליו והשני שהוא שוחק מהעולם ואינו‬ ‫וצדיק באמונתו‬ ‫ד) אחר פטירתו של הגאון רבי ברוך בער זצ"ל החלו לבוא צרותיהם‬ ‫של ישראל בעת מלחמת העולם השנייה‪ .‬אמר על כך החזון איש זצ"ל‪,‬‬ ‫הגאון הגדול רבי ברוך בער לייבאוויץ‬ ‫כי כל עוד שהיה הגאון רבי ברוך בער זצ"ל בין החיים‪ ,‬זכות התורה שלו‬ ‫ה'ברכת שמואל' ראש ישיבת קמניץ זצ"ל‬ ‫הגינה על כל העולם כולו‪.‬‬ ‫ה' כסלו ת"ש‬ ‫(שבת אחים פרשת תולדות תשע"ו)‬ ‫א) הרה"ק הבית אברהם מסלונים זי"ע התגורר גם כן בברנוביץ‬ ‫ה) אירע פעם אחת שהרבנית של הגאון רבי ברוך בער זצ"ל הוצרכה‬ ‫והלך פעם לשמוע את שיעורו של הגאון רבי ברוך בער זצ"ל‪ ,‬והסביר‬ ‫ליסע מן הבית לכמה ימים‪ ,‬על כן העמידה את אחד הבחורים שישגיח על‬ ‫את עצמו למה הלך לשמוע את שיעורו‪ ,‬כי הוא רוצה לשמוע כיצד‬ ‫ענייני אכילתו של הגאון רבי ברוך בער זצ"ל‪ ,‬ולהיות לו לעזר בכל צרכיו‪.‬‬ ‫הגאון רבי ברוך בער זצ"ל אומר זאגט די הייליגע רשב"א‪.‬‬ ‫ביום הראשון נכנס הבחור ושאל את הגאון רבי ברוך בער זצ"ל מה‬ ‫ב) פעם אחת שאל הרה"ק הבית אברהם מסלונים זי"ע את הגאון רבי‬ ‫רוצה הרבי לאכול היום‪ ,‬מאכלי חלב או בשר‪ .‬השיב הגאון רבי ברוך‬ ‫ברוך בער זצ"ל כיצד למד פשט בסוגיא מסוימת על פי שיטת הרמב"ן‬ ‫בער זצ"ל ואמר‪ ,‬שהוא אוהב לאכול מאכלי בשר‪ .‬ביום השני חזר הבחור‬ ‫והרשב"א‪ ,‬ואכן הגאון רבי ברוך בער זצ"ל התחיל לבאר את כל הסוגיא‬ ‫ושאל בשנית‪ ,‬האם הרבי רוצה לאכול מאכלי חלב או בשר‪ ,‬ושוב השיבו‬ ‫לאורכה ולרוחבה לפי שיטות הראשונים‪ ,‬כשהוא מזכיר את החילוקים‬ ‫הגאון רבי ברוך בער זצ"ל‪ ,‬כי הוא אוהב לאכול מאכלי בשר‪ .‬הדבר חזר‬ ‫שבין כל דרך‪.‬‬ ‫על עצמו ביום השלישי‪ ,‬שהבחור שאל את הגאון רבי ברוך בער זצ"ל מה‬ ‫רוצה לאכול‪ ,‬מאכלי חלב או בשר‪ .‬ושוב השיב הגאון רבי ברוך בער זצ"ל‪,‬‬ ‫לאחר שסיים את דבריו‪ ,‬אמר לו הרה"ק הבית אברהם מסלונים זי"ע‪,‬‬ ‫כי הוא אוהב לאכול מאכלי חלב‪.‬‬ ‫הנה כל זה הוא טוב מאד‪ ,‬שזה הוא שיטת הרמב"ן והרשב"א‪ ,‬אמנם מה יש‬ ‫לכבוד תורתכם לחדש בסוגיא זו‪ .‬כיון ששמע זאת הגאון רבי ברוך בער‬ ‫התלמידים שהיו מקושרים אל רבם הגאון רבי ברוך בער זצ"ל בקשרי‬ ‫זצ"ל קפץ ממקומו‪ ,‬אה‪ ,‬זה הוא הפשט האמיתי בדברי הרמב"ן והרשב"א‪,‬‬ ‫אהבה‪ ,‬הרשו לעצמם לשאול את הגאון רבי ברוך בער זצ"ל‪ ,‬שהרי הגמרא‬ ‫כשהוא מבקש לדעת האם אכן למד את הדברים כראוי‪ ,‬שלא ביקש לחדש‬ ‫אומרת (גיטין ע‪ ).‬סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה‪ ,‬ומדוע הרבי‬ ‫חידושים‪ ,‬אלא לידע את הפשט האמיתי בדברי הראשונים‪.‬‬ ‫מבקש לאכול מאכלי בשר הואיל והוא אוהב את מאכלי הבשר‪.‬‬ ‫ג) פעם שאלו התלמידים לפני הגאון רבי ברוך בער זצ"ל קושיא‬ ‫השיב להם הגאון רבי ברוך בער זצ"ל‪ ,‬כי הוא אוהב קבלת עול מלכות‬ ‫מסוימת בסוגיא אחת‪ ,‬והגאון רבי ברוך בער זצ"ל תירץ להם איזה תירוץ‪,‬‬ ‫שמים‪ ,‬ולכן על ידי שהוא אוכל מאכלי בשר‪ ,‬נאסר עליו לאכול מאכלי חלב‬ ‫לאחר מכן הוסיף ואמר‪ ,‬כי זה הוא תירוץ שלו‪ ,‬והוסיף לומר להם עוד‬ ‫בשש השעות שלאחר מכן‪ ,‬ובזה הוא מקבל עליו עול מלכות שמים‪ ,‬ולכן‬ ‫תירוץ ששמע מהגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל‪ ,‬ולאחר מכן הוסיף‪,‬‬ ‫אוהב הוא לאכול מאכלי בשר‪ ,‬מחמת טעם זה‪.‬‬ ‫כי הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל הודה לו בעצמו‪ ,‬כי התירוץ שאמר‬ ‫(שבת אחים פרשת תולדות תשע"ז)‬ ‫הגאון רבי ברוך בער זצ"ל בעצמו‪ ,‬הוא יותר נכון מאשר תירוצו שלו‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫·ב·‬ ‫גם אתה רוצה להרגיש עונג שבת אמיתי‬ ‫מצטרפים לאלפי בתים בישראל ברחבי תבל שמענגים את שולחן שבת עם גליונות וספרי מעדני אשר ומעידים שביתם נהפך לבית של תורה ‪37‬‬ ‫[בזכות הגליונות‬ ‫פרשת תולדות שנת תשפ''ז גליון אלף ‪213‬‬ ‫‪-‬‬ ‫–‬ ‫שנה ‪ 12‬לממלכת התורה מעדני אשר‬ ‫כשאמא אומרת לבנה לעשת דבר להיפך ממה שציוה האבא‬ ‫מי שיש לו מסעדה של אוכל‬ ‫האם צריך לשמוע בקולה כיון שגם האבא חייב בכבודה?‬ ‫האם יש לו איסור למכור לאדם שלא יברך ולא יטול ידים?‬ ‫בפרשתן כ''ז ו' ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמור הנה שמעתי את אביך מדבר אל‬ ‫בפרשתן כ''ה ל''ד ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת וגו'‪.‬‬ ‫עשיו וגו' ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך‬ ‫קימ''ל אור''ח סימן קס''ג אסור להאכיל למי שלא נטל ידיו‪ ,‬משום לפני עור‬ ‫איתא בפרקי דרבי אליעזר פרק ל''ב אמרה רבקה אל יעקב בני הלילה הזה אוצרות‬ ‫לא תיתן מכשול‪.‬‬ ‫טללים נפתחים‪ ,‬הלילה הזה העליונים אומרין שירה‪ ,‬עשה מטעמים לאביך ויאכל‬ ‫וכן קימ''ל אור''ח סימן קס''ט לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך‪.‬‬ ‫עד שהוא בעודו חי יברכך‪ ,‬והוא שהוא בקי בתורה פחד לבו על קללת אביו‪ ,‬אמרה‬ ‫הנה בפנים יפות בפרשתן כתב דיעקב לא רצה לתת לעשיו את הלחם‪,‬‬ ‫לו אמו אם ברכה עליך ועל זרעך‪ ,‬ואם קללה עלי ועל נפשי‪ ,‬שנאמר ותאמר לו‬ ‫משום שלא נטל ידיו‪ ,‬ועשיו לא רצה ליטול ידיו דאמר אני עייף‪ ,‬ולכך‬ ‫אמו עלי קללתך בני‪.‬‬ ‫אמר לו עשיו הלעיטני‪ ,‬ואם אדם מאכיל את השני אין צריך נטילת ידים‪.‬‬ ‫ובביאור הרד''ל שם הסביר מה הכוונה בגלל שהוא בקי בתורה‪ :‬דהכוונה ע''פ מה‬ ‫יש להעיר על דבריו‪ :‬הרי להלכה קימ''ל אור''ח סימן קס''ג האוכל צריך נטילת‬ ‫דאמרינן בגמ' קידושין ל''א ע''מ א' שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר‬ ‫ידים אע''פ שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל‪.‬‬ ‫השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים‪ ,‬איזה מהם קודם‪ ,‬אמר ליה הנח כבוד‬ ‫ואולי כוונתו‪ :‬דהוא סבר כן‪ ,‬כמו שיש צד כזה בגמ' חולין ק''ז ע''מ ב' אבל‬ ‫אמך ועשה כבוד אביך‪ ,‬שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך‪ ,‬ולכן פיחד יעקב שהרי‬ ‫להלכה באמת זה לא עצה כיון דקימ''ל דחייב בנטילה‪,‬‬ ‫צריך לשמוע בקול אביו‪.‬‬ ‫יש לחקור האם יש איסור לבתי מלון או מסעדות שהם בחזקת יהודי‬ ‫להכניס שם יהודים שהוא יודע שמסתמא לא יטלו ידים ולא יברכו‪,‬‬ ‫יש להקשות‪ :‬מדוע יש חיוב לשמוע בקול האב יותר מהאם בגלל שהאמא נמי‬ ‫ועובר על לפני עור לא תתן מכשול או דילמא ליכא איסור‪.‬‬ ‫חייבת בכבודו של האב‪ ,‬הרי האב נמי מצווה בכבוד האמא כמו דאיתא בגמ' יבמות‬ ‫הנה איסור לפני עוור מבואר בגמ' ע''ז ו' ע''ב דאינו עובר אלא בתרי עברא‬ ‫ס''ב ע''ב האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי‬ ‫דנהרא‪ ,‬היינו דווקא באופן שאין השני יכול לקיים העבירה בלא הסיוע‬ ‫שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם הלכות אישות פרק ט''ו הלכה י''ט וכן‬ ‫שלך‪ ,‬אבל אם יכול לקיים העבירה בלא סיוע ליכא איסור לפני עוור‪,‬‬ ‫צוו חכ מים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו‪ ,‬א''כ שיהא הלכה שכבוד‬ ‫לפי הנ''ל ליכא איסור לבתי מלון ומסעדות להאכיל ליהודים שיאכלו‬ ‫שניהם שוים ויעשה מה שרוצה כמו שלאחר גרושין של ההורים יכול לעשות מה‬ ‫בלא ברכה‪ ,‬דיש הרבה בתי מלון ומסעדות איפה שיכולים לאכול‪.‬‬ ‫שרוצה כיון דכבוד שניהם שוים‪ ,‬כך מקשה בבאר שבע כריתות כ''ח ע''א‪ ,‬וכן בערוך לנר‬ ‫כריתות‪ ,‬וכן בעיון יעקב שם‪.‬‬ ‫אבל יש לדון‪ :‬לפי מה שכתבו התוס' שבת ג' ע''א דאע''ג דליכא איסור לפני‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫עור כשיכול לקיים בלא הסיוע של השני‪ ,‬מ''מ איכא איסור דרבנן של‬ ‫א‪ .‬הא דתנ ן מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו‪ ,‬היינו בדיני כבוד שהבן חייב‬ ‫מסייע לעובר עבירה‪ ,‬לפי הנ''ל אסור למכור‬ ‫לאביו מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא‪ ,‬והא דאמרינן שיהא אדם‬ ‫הנה בשו''ת מהרש''ם ח''ו סימן י''א נשאל בבתי משקאות שנותנים לאכול‬ ‫מכבד את אשתו יותר מגופו‪ ,‬היינו בשאר דברים כגון במלבושים וכיוצא בזה‪ ,‬כך‬ ‫ולשתות בכסף לכל הבאים‪ ,‬ורבים המתפרצים מן הישראלים אוכלים‬ ‫תירץ בבאר שבע כריתות כ''ח ע''א‪.‬‬ ‫בלא נט ילת ידים ובלא ברכת המוציא‪ ,‬האם אסור משום לפני עור לא‬ ‫ב‪ .‬ודאי מן הדין היא חייבת בכבודו‪ ,‬וכדתנן במשנה כתובות נ''ט ע''מ ב' אלו מלאכות‬ ‫תתן מכשול‪.‬‬ ‫שהאשה עושה לבעלה‪ ,‬ולא מצינו מלאכה שיתחייב האיש לעשות לאשתו‪ ,‬ומה‬ ‫ומסיק דליכא איסור‪ :‬דאע''ג דאיכא שיטות דמסייע לעוברי עבירה איכא‬ ‫שהביא הבאר שבע שיהא אדם מכבד את אשתו‪ ,‬לא מצינו בלשון זה משמע לשון‬ ‫איסור אף ביכול לעשותו בלא סיוע‪ ,‬מ''מ דווקא במסייע בגופו או‬ ‫בממונו דרך שאלה‪ ,‬אבל דרך מכירה ליכא איסור דברשותו של לוקח‬ ‫חיוב אלא בברייתא שנינו יבמות ס''ב ע''מ ב' סנהדרין ע''ו ע''ב והמכבדה יותר מגופו‪ ,‬עליו‬ ‫הוא‪ ,‬וכן פס ק בשו''ת תורת חסד אר''ח סימן ה' וכן מסיק בשו''ת בית יצחק אור''ח סימן כ''ט‪ ,‬וכן‬ ‫הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך‪ ,‬דמשמע מלשון זה שמדת חסידות הוא‬ ‫בשו''ת דברי יציב אור''ח סימן פ'‪ ,‬ועיין שו''ת מהרי''א אור''ח סימן ד'‪.‬‬ ‫שימחול על כבודו נגדה‪ ,‬אבל ע"פ הדין היא חייבת בכבודו יותר‪ ,‬כך תירץ בערוך לנר‬ ‫מעדני אשר‪ :‬לפי הנ''ל אתי שפיר איך שיעקב נתן לעשיו לאכול‪ ,‬כיון‬ ‫כריתות כ''ח ע''מ א'‪ ,‬וכן תירץ בעיון יעקב כריתות כ''ח ע''א‪.‬‬ ‫שמכר לו את האוכל בעד הנזיד העדשים‪.‬‬ ‫ברכת מזל טוב למורי ורבי‬ ‫השיר והשבח לחי העולמים ‪ -‬שזיכה אותי בשמחה כפולה‬ ‫כ''ק מרן האדמו''ר מצאנז שליט''א‬ ‫שמחת הולדת הנכדה ‪ -‬והנכד‬ ‫שחביבות מיוחדת יש לו לגליון ומזכירו הרבה ברבים‬ ‫בת לחתני הרה''ג רבי שלום הלוי הורביץ שליט''א מו''צ באלעד‬ ‫ומינה אותי לשמש כראש הכולל בבית שמש‬ ‫בנו של מחותני הגאון הצדיק רבי ישראל זושא הלוי הורביץ שליט''א רב קהילות החסידים אלעד‬ ‫לרגל שמחת נישואי נכדתו‬ ‫בת לבנו ידידינו הגאון הצדיק‬ ‫ובן לחתני הרה''ג רבי שלמה גולדמן שליט''א מרבני כולל ביאלא לנטשנא בית שמש‬ ‫רבי אברהם הלברשטאם שליט''א‬ ‫בנו של מחותני הגאון הצדיק רבי מרדכי גולדמן שליט''א ר''מ בית המדרש זוויעל ב''ב‬ ‫אב''ד קרית צאנז טבריה‪ -‬והגלילות‬ ‫בנו של הגאון הצדיק רבי דוד גולדמן שליט''א גאב''ד זוויעל בני ברק‬ ‫עב''ג הבה''ח המופלג בתויר''ש‬ ‫וחתן הגאון הצדיק רבי סיני פרנקל שליט''א גאב''ד יבניאל‬ ‫כמר אשר אנשיל למברגר ני''ו‬ ‫וברכת מזל טוב למו''ח הגאון המפורסם בן ציון רייך שליט''א איש אמונם ויד ימינם של אדמור''י בית צאנז‬ ‫בחיר ישיבת מאור עינים ראחמסטריווקא‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות יזכו לרוות נחת מכל יוצאי חלציהם‬ ‫בנו של ידידינו‬ ‫הגאון ישראל למברגר שליט''א‬ ‫רב בית המדרש קהל החסידים רמה ד'‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו הנדיב הנכבד‬ ‫וגאב''ד מאקווא בית שמש‬ ‫וברכת מזל לסבים‬ ‫שליט''א קווינס‬ ‫הרב משה ירחמיאל הלוי איידר‬ ‫כ''ק מרן האדמו''ר מסטראפקוב שליט''א‬ ‫לעילוי נשמת אביו‬ ‫כ''ק מרן גאב''ד מאקווא שליט''א‬ ‫כ''ק מרן האדמו''ר מדזיקוב ויזניץ שליט''א‬ ‫הרב אשר ראובן ז''ל בן הרב זאב הלוי ז''ל‬ ‫יהא רעוא שמשמחת צדיקים זו‬ ‫נ‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע ח' כסליו‬ ‫ישפע שפע שמחת לכל עם ישראל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫האם מוחלין העוונות גם למשתתפים בחתונה או רק לחתן ?‬ ‫מדוע מוחלין לחתן את כל העוונות מה השיכות נישואין למחילת עוונות?‬ ‫איך יש מציאות שלחתן יש נגעים הרי נמחל לו כל העוונות?‬ ‫האם גם אנשים מוחלין לחתן מה שעשה בתור בחור?‬ ‫‪38‬‬ ‫האם בחתונה מוחלים כל עוונות גם לכל הנלוים לחתן?‬ ‫מדוע מוחלין לחתן את כל העוונות‬ ‫יש לחקור האם רק לחתן מוחלין את העוונות או דילמא לכל בני המשפחה‬ ‫מה השייכות בין נישואין למחילת עוונות?‬ ‫מוחלין את העוונות‬ ‫בפרשתן כ''ח ח' ט' וירא עשיו כי רעות בנות כנען וגו' ויקח את מחלת בת‬ ‫הנה כתב בדגל מחנה אפרים פרשת בא "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה"‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ובפרשת וישלח ל''ו ג' ואת בשמת בת ישמעאל אחות נביות‪.‬‬ ‫שיר השירים ג' י"א היינו חתן שדומה למלך‪ ,‬ומתחילה היה רק פלג גוף‪ ,‬וכשנשא‬ ‫וברש''י שם בוישלח בשם המדרש להלן קורא לה מחלת‪ ,‬מכאן לחתן‬ ‫אשה נקרא מלך שלם‪" ,‬בעטרה שעטרה לו אמו" היינו שהחתן נעשה בחינת‬ ‫שמוחלין לו כל עונותיו‪.‬‬ ‫אימא עילאה שמוחלין לו כל עוונותיו ולכל הנלוים אליו והיא עטרה‬ ‫ובגליוני הש''ס שבת פ''ט ע''ב מביא בשם המהר''י באסאן בספרו שו''ת לחמי‬ ‫שעטרה לו אמו על דרך תבוא אמו ותקנח את בנה ואימתי הוא בימי‬ ‫תודה סימן ה' חידוש גדול דחתן אינו נענש בידי שמים עד עשרים שנה‬ ‫חתונתו‪.‬‬ ‫אחר החתונה דנעשה כקטן שנולד דמי‪.‬‬ ‫ובאמרי אמת מובא בהקדמה לפרדס יוסף חלק ב' ע''מ י''ב הביא ראיה ליסוד זה‪ :‬מהא‬ ‫יש להקשות‪ :‬מדוע מוחלין לחתן את כל העוונות‪ ,‬וכי מה ההגיון בזה‪,‬‬ ‫דכתבו התוס' פסחים קי''ד ע''מ א' דהמיסב בסעודת נישואין ניצול מגיהנום‪.‬‬ ‫מה שייכות נישואין למחילת עוונות‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫ובפני מנחם מביא ראיה שגם בקדושת לוי סובר שמוחלים לכל הנלוים‪:‬‬ ‫א‪ .‬חתן נעשה בריה חדשה דבתחילה היה רק פלג גופא וכשנשא נעשה‬ ‫מהא דכתב בפרשת חיי שרה על הפסוק לא אוכל עד אשר דברתי דלכן לא‬ ‫גוף שלם ונמצא דאינו מי שהיה קודם לכן‪ ,‬משו"ה נמחלו עוונותיו‪ ,‬כך‬ ‫רצה אליעזר לאכול עד שידבר‪ ,‬כי אליעזר קידש את רבקה בשליחות יצחק‬ ‫כתב המהר''ל בספרו גור אריה פרשת תולדות‪.‬‬ ‫והחתן ביום קידושין אסור לו לאכול עד אחר הקידושין‪ ,‬לכן לא רצה לאכול‬ ‫ב‪ .‬כיון שיש חיוב לחתן להיות בשמחה‪ ,‬ומבואר ברש''י מנחות כ' ע''מ א'‬ ‫עד אחר הקידושין‪ ,‬ולפי הטעם שהחתן מתענה משום דמוחלים לו כל‬ ‫ד''ה אדרבה דמי שנתכפר חטאו שמח‪ ,‬לכן מוחלין לו כל העוונות כדי‬ ‫העונות א''כ זה לא שייך בשליח לקידושין רק בחתן עצמו‪ ,‬אלא דמכאן‬ ‫שיוכל להיות בשמחה‪ ,‬כך שמעתי מכ''ק מרן האדמו''ר מצאנז שליט''א‪.‬‬ ‫ראיה שמחילת עוונות של חתן הוא לכל השושבינים‪ ,‬א''כ מחילת עוונות‬ ‫ג‪ .‬ע''פ מה דאיתא בזוהר הקדוש דבשעת החופה והנישואין באים‬ ‫שייך נמי לשליח‪ ,‬ויש עוד כמה טעמים מדוע החתן מתענה וזה שייך גם בשליח א''כ אין ראיה עי''ש‪.‬‬ ‫ההורים והזקנים מכמה דורות להשמחה‪ ,‬ואם החתן הוא מלא עוונות‬ ‫ובטעם הדבר שמוחלין גם לכל הנלווים‬ ‫לא יוכלו לבא שם כי אינם סובלים רוח הטומאה של העוונות על כן‬ ‫א‪ .‬ע''פ מה דאיתא בגמ' יומא פ"ו ע"ב רבי מאיר אומר גדולה תשובה שבשביל‬ ‫מוחלין לו על כל העוונות כדי שיוכלו להשתתף עם השמחה‪ ,‬ואפשר‬ ‫יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו א"כ חתן שדרשו ז"ל‬ ‫דמהאי טעמא כתב בדגל מחנה אפרים פרשת בא על הפסוק ולכל בני‬ ‫שמוחלין לו והוא בבחינת יחיד ששב א"כ מוחלין לו ולכל העולם כולו‪ ,‬כך‬ ‫ישראל היה אור דמוחלין גם כן לכל הנלוים להחתן‪ ,‬כך שמעתי לתרץ ממורי‬ ‫כתב בשו"ת משנה הלכות חלק י'א סימן תס''ט‪.‬‬ ‫ורבי כ''ק מרן האדמו''ר מצאנז שליט''א במעמד קבלת פנים לנישואי נכדו שנת תש''פ‬ ‫ב‪ .‬חז"ל אמרו שעל ידי זנות אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת רעים וטובים‬ ‫ד‪.‬ע''פ מה דאיתא בגמ' יבמות ס''ב ע''מ ב' השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה‪,‬‬ ‫ובודאי מדה טובה מרובה‪ ,‬לכן על ידי נישואין של בני ישראל שנעשה‬ ‫ואיתא בגמ' קידושין ל' ע''מ ב' ב''ב ט''ז ע''מ ב' בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין‪,‬‬ ‫בקדושה גם לרעים יש טובה‪ ,‬כך כתב בספר ליקוטי יהודה בשם השפת אמת‬ ‫נמצא שקודם שמתחתן אינו אשם לגמרי במה שחטא‪ ,‬שהרי לא היה‬ ‫ג‪ .‬כי מחילת העוונות לחתן הוא חסד מאת הקב"ה לתת אפשרות לאדם‬ ‫לו תורה בשלימות להגן עליו מפני היצר הרע‪ ,‬ולכן קודם שמתחיל את‬ ‫לערוך שינוי ומהפכה לטובה בכל מהותו ודרך חייו לקראת בנין ביתו‬ ‫התורה בשלימות מוחלין לו כל העוונות‪ ,‬כך תירץ הרה''ג אברהם יוסף פרסטר‬ ‫והקמת שלשלת הדורות אמנם אם נשארים חבריו וידידיו באותו מצב שוב‬ ‫שליט''א מח''ס אסוקי שמעתא‬ ‫אינו יכול לחולל את השינוי הראוי שכן במהרה יושפע וישוב למציאותו‬ ‫ה‪.‬ע''פ מה דאיתא בגמ' ראש השנה י''ז עמוד א' אמר רבא כל המעביר על מדותיו‬ ‫הקודמת ונמצא שלא הועילה מחילת העוונות והכפרה של החתן ולא‬ ‫מעבירין לו על כל פשעיו‪ ,‬שנאמר "נשא עון ועבר על פשע" למי נושא‬ ‫מילאה את יעודה ולכן מוחלין גם לכל הנלוים אל החתן המה רעיו וידידיו‬ ‫עון למי שעובר על פשע‪ ,‬והנה בכל זיווג לכל אחד יש לו דעות אחרות‪,‬‬ ‫שבתוכם חי ומלווים אותו לחופה ואז יוכל לשוב למציאות השונה‬ ‫הרי לכל אחד יש לו דעות משלו‪ ,‬וא''כ איך הולך להתחתן ומקבל על‬ ‫המחודשת ויחד עמם יתעלה ויתהפך לטובה‪ ,‬כך כתב בספר משלחנם של מלכים‪.‬‬ ‫עצמו לגור כל החיים עם אדם שיש לו דעות אחרות‪ ,‬אלא שמקבל על‬ ‫ד‪ .‬כיון דאיתא בזוהר הקדוש שהאבות שהם בעלמא דקשוט באים גם‬ ‫עצמו לוותר ולהתפשר‪ ,‬וכן הכלה‪ ,‬לכן מוחלין להם את העוונות‪ ,‬שהרי‬ ‫כל מי שמעביר על מדותיו ומוותר מוחלין לו העוונות‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫להשתתף בשמחת חתן וכלה של צאציהם ואם יהיו שם בעלי עבירות יש‬ ‫מניעה שלא ירצו לבא לכן מוחלין לכל הנלוים לחת כדי שיוכלו לבוא‪ ,‬כך‬ ‫ו ‪.‬ע''פ מה דיש להקשות‪ ,‬מדוע תיקנו שבעה ימים שבע ברכות הרי מן‬ ‫שמעתי לתרץ ממורי ורבי כ''ק מרן האדמו''ר מצאנז שליט''א במעמד קבלת פנים לנישואי נכדו שנת תש''פ‬ ‫התורה אין לזה מקור רק מדרבנן תיקנו‪ ,‬עיין באריכות במעדני אשר פרשת ויצא‬ ‫ה‪ .‬חז''ל רצו שיבואו הרבה אנשים לשמח החתן כמו שכתב בשיטה מקובצת‬ ‫תשע''א ויותר קשה למה שכתב הפני יהושע כתובות ד' ע''מ א' דפעם נהגו‬ ‫כתובות י''ז ע''מ א' בשם תלמיד י רבינו יונה דאע''ג דיש אנשים מספיק לשמחו‬ ‫לעשות כן‪ ,‬מה הענין בזה‪ ,‬ואפשר להסביר ע''פ מה שכתב משנה ברורה‬ ‫יש ענין שילכו יותר לשמחם‪ ,‬וכיון דכל מי שהולך לשמחם מוחלין עוונותיו‬ ‫סימן תר''ג ס"ק ב' וז''ל ועיין ביערות הדבש ח"א דרוש א' דז' ימים שבין ר"ה ליום‬ ‫משום הכי ירצו כל אחד לילך לשמחם‪ ,‬כך תירץ הגאון המפורסם רבי שמאי קהת גראס שליט''א‬ ‫הכפורים הם נגד ז' ימי שבוע ובכל יום יעשה תשובה על אותו יום‪,‬‬ ‫ו‪ .‬ע''פ מה דקימ''ל אור''ח סימן קל''א דאין אומרים תחנון ביום שיש בו חתן‪,‬‬ ‫ביום ראשון יעשה תשובה על מה שחטא כל ימיו ביום ראשון וכן ביום‬ ‫ובטעם הדבר כתב במשנה ברורה משום דמצוה לשמוח עמו נמצא‬ ‫ב' וכן כל ז' ימים‪ ,‬א''כ אפשר דלכן תיקנו שבעת ימים כדי לתקן כל מה‬ ‫שהשמחה נמשכת לכל הנלוים אליו‪ ,‬א''כ ה''ה הכא‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫שחטא כל יום במשך שנת נעוריו‪ ,‬ובפרט דבזמן שמחה עושה תשובה‬ ‫ז‪ .‬ע''פ מה דאיתא ברש''י מנחות כ' ע''מ א' דמי שנמחלו עוונותיו יכול להיות‬ ‫מאהבה‪ ,‬ובזה מתורץ מדוע מוחלין כיון שעושה תשובה מאהבה‪ ,‬מעדני‬ ‫בשמחה‪ ,‬א''כ הנלוים איליו שצריכים לשמח בעל כרחך חייבים למחול להם‬ ‫אשר‪ ,‬יש להעיר דזה תלוי במחלוקת הפוסקים האם מוחלין לחתן רק אם עשה תשובה‬ ‫עוונותיהם‪ ,‬דאל''כ אין יכולים להיות בשמחה‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫ושמחתי דמצאתי בספר פני מנחם מועדי שמחה ע''מ צ''ו שהביא כן בשם‬ ‫צדיקים שכל יום מימי השבע ברכות יכול לתקן על אותו היום מכל ימי‬ ‫איך יש מציאות שלחתן יש נגעים הרי מחלו לו כל העוונות?‬ ‫חייו‪.‬‬ ‫יש להקשות‪ :‬על הא דאיתא בגמ' מו''ק ז' ע''ב ומקורו במשנה נגעים פרק ג' משנה ב' שחתן‬ ‫ז‪.‬ע''פ מה שכתב בדרשות חתם סופר חלק ב' ע''מ רצ''ה ע''ב טור ב' בדרוש למגילת‬ ‫שנולד לו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה ואח''כ רואים את הנגע‪ ,‬איך יש‬ ‫רות לבאר הא דאיתא בגמ' ירושלמי פרק ג' דבכורים הלכה ג' דהעולה לגדולה‬ ‫מציאות שיהא לו נגע‪ ,‬כיון דנגעים באים על עבירות כמבואר בגמ' שבועות‬ ‫מוחלין לו כל עוונותיו‪ ,‬ויש להקשות מה ההסבר שמי שעולה לגדולה‬ ‫ח' ע''א ערכין ט''ז ע''א א''כ חתן שמוחלין לו כל עונותיו איך יש מציאות שיהא‬ ‫מוחלין לו כל עוונותיו‪ ,‬וכי זה חלק מהמשרה‪ ,‬ואולי הטעם שמטבע בני‬ ‫לו נגע‪ ,‬כך מקשה האמרי אמת בלקוטים‪ ,‬וכן בפרדס יוסף פרשת תזריע‪ ,‬וכן בדרך שיחה‬ ‫להגר''ח קנייבסקי זצ''ל פרשת וישלח‪.‬‬ ‫אדם לדבר לעג הרבה על המתמנה פרנס על הציבור‪ ,‬וידוע שכל המדבר‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫על חבירו אז עונותיו נטולים ונתונים למדבר עליו נמצא דכל העולה‬ ‫לגדולה עונותיו מחולים כיון שמדברים עליו‪ ,‬והנה בפרדס יוסף פרשת‬ ‫א‪ .‬הא דחתן מוחלין לו עוונות‪ ,‬דווקא אם עשה תשובה‪ ,‬אבל בלא תשובה‬ ‫אין מוחלין‪ ,‬לפי זה א''ש דהגמ' מיירי בחתן שלא עשה תשובה לכן לא נמחל‬ ‫בראשית ע''מ כ''ו כתב לבאר הא דאיתא בגמ' סוטה ב' ע''מ א' סנהדרין כ"ב א' קשים זיווגו‬ ‫עוונותיו לכן יש מציאות שבאים עליו נגעים‪ ,‬מעדני אשר‪,‬‬ ‫ושוב מצאתי תרוץ זה באבן ישראל פרשת תזריע‪.‬‬ ‫של אדם כקריעת ים סוף‪ ,‬דקשה מה הדמיון ביניהם‪ ,‬והסביר ע''פ מה‬ ‫אבל בדרך שיחה להגר''ח קנייבסקי זצ''ל פרשת וישלח כתב דליכא לתרץ‬ ‫דאיתא במדרש שבקריעת ים סוף טען המקטרג הללו עובדי עבודה זרה‬ ‫דווקא אם עשה תשובה דהא ילפינן מעשיו‪ ,‬ועשיו בודאי לא עשה תשובה‪.‬‬ ‫והללו עובדי עבודה זרה‪ ,‬וכן בזיווג יש אנשים המדברים לשון הרע על‬ ‫ב‪ .‬על עבירות שבין אדם לחבירו אין מוחלין לחתן עד שירצה את חבירו‪,‬‬ ‫כל צד‪ ,‬על החתן או על הכלה או על המחותנים וזה קשה לפני ה' כמו‬ ‫דלא עדיפא מיום כפורים דאין מוחלין אלא א''כ ירצה חבירו‪ ,‬א''כ שפיר‬ ‫שהיה קשה לו טענת המקטרג בקריעת ים סוף‪ ,‬לפי הנ''ל אתי שפיר‬ ‫דכיוון דמדברים על כל חתן וכלה לכן מוחלים להם כל העוונות‪ ,‬מעדני‬ ‫משכחת שיהיה לחתן נגעים‪ ,‬כך תירץ האמרי אמת‪ ,‬ועל זה יש נמי להעיר דהא ילפינן מעשיו‪.‬‬ ‫אשר‪.‬‬ ‫ג‪ .‬דווקא ביום החופה מוחלין לו כל עונותיו‪ ,‬אבל בשאר ימי השבע ברכות‬ ‫אין מוחלים לו‪ ,‬א''כ משתכח שפיר שלחתן יהיה נגע שעבר עבירה ביום‬ ‫חתן שמוחלין לו עוונות האם גם אנשים מוחלים לו העוונות?‬ ‫שאחר החתונה‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫הנה בשו''ת שאילת יעקב חלק א' סוף סימן ט' מקשה על המדרש שהחתן‬ ‫מוחלין לו כל העוונות‪ ,‬דלכאורה הלשון אינו מדוקדק‪ ,‬דהיה צריך‬ ‫אבל לפי האשל אברהם‪ :‬שכתב דמוחלין לחתן כל ימי השבע ברכות את‬ ‫להיות כתוב מוחל לו דהרי הקב''ה מוחל העוונות‪ ,‬ולמה כתוב לשון‬ ‫העוונות לפי זה לא אתי שפיר תרוץ זה‪..‬‬ ‫רבים מוחלין‪.‬‬ ‫ד‪ .‬מיירי באופן שהחתן עסוק רח'''ל בעבירות בימי השבע ברכות דאז בודאי‬ ‫ומתרץ‪ :‬דכל הסביבה מוחלין לו על מה שעשה עד היום דכיון דאיתא‬ ‫אין מוחלין לו את העוונות‪ ,‬ובאופן כזה מקבל גם נגעים‪ ,‬כך תירץ לי בחביבות‬ ‫כ''ק מרן האדמו''ר מצאנז שליט''א בשנת תשס''ח פרשת שלח כששאלתי אותו קושיא הנ''ל‬ ‫בגמ' יבמות ס''ב ע''מ ב' השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה‪ ,‬א''כ לא היה לו‬ ‫‪.‬‬ ‫מי שישמור עליו‪ ,‬מוותרים לו‪ ,‬וכשמתחתן יתנהג אחרת‪.‬‬ ‫ובכתב סופר פרשת בראשית כתב דבר נפלא בדרך צחות על הפסוק לא טוב היות‬ ‫האדם לבדו‪ :‬דהנה כל זמן שהאדם שרוי בלא אשה באם יש לו חסרון במדותיו וכל שכן‬ ‫כשהוא קמצן בענין צדקה או בשאר מדות שבין אדם לחבירו‪ ,‬כולם בודקים‬ ‫וממשמשים במומיו ומגדילים חסרונתיו‪ ,‬אבל כשנושא אשה מוחלים לו הכל‬ ‫ותולין הכל בה שהיא המעכבתו והיא הגורמת לו כל זה‪ ,‬ועשיו שהיה רע‬ ‫מדוע מוחלין לחתן את כל העוונות‬ ‫מעללים כשנשא בת ישמעאל כ''ע תלוי בוקי סריקי בבת ישמעאל‪ ,‬ולכן מרמז‬ ‫איך חל מכירת הבכורה הרי זה הונאה יותר משתות דבטל המקח?‬ ‫החומד דבר מצוה של חבירו כגון בכורה שלו‬ ‫‪39‬‬ ‫איך חל מכירת הבכורה הרי זה דבר שלא בא לעולם?‬ ‫האם אין עובר על איסור לא תחמוד?‬ ‫איך חל מכירת הבכורה של עשיו לאחיו יעקב‬ ‫החומד דבר מצוה של חבירו האם אין עובר על איסור לא תחמוד?‬ ‫הרי הויא אונאה יותר משתות ובטל המקח?‬ ‫בפרשתן כ''ה ל''א ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי‪.‬‬ ‫בפרשתן כ''ה ל''א מכרה כיום בכורתך‬ ‫יש להקשות‪ :‬איך היה מותר ליעקב לחמוד את הבכורה של אחיו עשיו‪ ,‬הרי‬ ‫קימ''ל חו''מ סימן רכ''ז ס''ק ד' היתה האונאה יתר על שתות בטל המקח‬ ‫עבר על איסור לא תחמוד‪ ,‬וכעין זה הקשו האחרונים עיין נאות דשא לאבני נזר בריש פרשת‬ ‫יש להקשות‪ :‬א''כ איך חל מכירת הבכורה‪ ,‬הא הויא הונאה יתר משתות‪ ,‬כיון‬ ‫חי שרה‪ ,‬וכן בליקוטי יהודה שם מביא קושיא זו בשם האמרי אמת איך היה מותר לאברהם אבינו‬ ‫דמכר את הבכורה ששוה הרבה תמורת נזיד עדשים‪ ,‬א''כ המכר בטל‪ ,‬ומה‬ ‫להפציר בעפרון שימכור לו חלק במערת המכפילה הרי עבר על לא תחמוד‬ ‫הרויח יעקב מהמכירה‪ ,‬כך הקשה הספורנו בד''ה ויבז עשיו‪ ,‬וכן האור החיים בפרשתן‪ ,‬וכן בבנין דוד בפרשתן‪.‬‬ ‫שיה יכול לקברו במקום אחר‪ ,‬א''כ ה''ה הכא קשה‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫איכא כמה תרוצים‬ ‫א‪ .‬כיון דבעיני עשיו בזוי ה היתה הבכורה כמו שהתורה מעידה‪ ,‬ויבז עשיו‬ ‫את הבכורה‪ ,‬א''כ אצלו זה לא היה שוה כלום לכן לא הויא הונאה‪ ,‬ולכן‬ ‫א‪ .‬הא דיעקב רצה לקנות את הבכורה לא משום שהיה רוצה את הבכורה‪,‬‬ ‫המקח היה קיים‪ ,‬כך תירץ הספורנו וכן האור החיים הקדוש‪.‬‬ ‫אלא משום שעשיו היה מבזה את הבכורה‪ ,‬וכן כתב בתוספות על התורה‬ ‫והדברי יציב בספרו יציב פתגם דן בדבריהם בדבר שהויא שווי ללוקח ולא‬ ‫בשם רבי יהודה החסיד על הפסוק ויבז עשיו את הבכורה שהיה כבר מבזהו‬ ‫למוכר האם שייך הונאה‬ ‫עד עכשיו ומכאן אתה למד שאם יש ביד רשע ספר תורה או מזוזה או מצוה‬ ‫ב‪ .‬ע''פ מה שכתב המהרי''ק חו''מ סימן רכ''ז דאם מכר מפני דוחקו וזלזל במכירתו‬ ‫אחרת דמותר לצדיק לרמותו וליטלו ממנו‪ ,‬לפי הנ''ל א''ש דכל מה שקנה את‬ ‫יותר מכדי שהדעת טועה שניכר שמפני דחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור‬ ‫זה לא משום שחמד את הבכורה רק משום שעשיו בזהו‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫בו דידע ומחל‪ ,‬ומעתה הגם שמכר דבר מופלג הערך בלגימה אחת של נזיר‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ע''פ מה שכתבו התוס' בכמה מקומות ב''מ ה' ע''ב‪ ,‬סנהדרין כ''ה ע''ב לחד שיטה דהא‬ ‫ממכרו ממכר‪ ,‬כמו שגילה בדעתו באמרו הנה הוא הולך למות‪ ,‬ואין לך דוחק‬ ‫דיש איסור לא תחמוד הוא דווקא כשאינו נותן ממון‪ ,‬אבל אם נותן ממון‬ ‫גדול מזה‪ ,‬כמו שכתוב איוב ב' עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו‪,‬‬ ‫ליכא איסור לא תחמוד‪ ,‬לפי זה א''ש דכאן שיעקב נתן לו עבור הבכורה לחם‬ ‫והנה זולת המצאה זו לא היה מציאות ליעקב לזכות בבכורה מיד עשיו‪ ,‬כך‬ ‫ונזיד עדשים לא הויא איסור לא תחמוד דהויא כמו שנתן לו כסף‪ ,‬מעדני אשר‪.‬‬ ‫תירץ האור החיים הקדוש בד''ה וימכור את בכרתו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ע''פ מה שכתבו באחרונים דעשיו היה לו דין ב''נ‪ ,‬ישמח משה תולדות על הפסוק‬ ‫ג‪ .‬ע''פ מה שכתב הרשב''ם בד''ה וימכור את בכורתו‪ ,‬וכן בשו''ת משיב דבר לנצי''ב חלק ג' סימן י''ד דעשיו‬ ‫ויאמר יעקב ס''ק ה'‪ ,‬שו''ת דברי יציב ח''ז סימן קי''ב ואע''פ שבגמ' קדושין י''ח ע''א אמרינן על מכר את הבכורה בהרבה כסף‪ ,‬ויעקב שילם לו הרבה כסף על זה‪ ,‬ואת הנזיד‬ ‫עשיו דהויא שראל מומר‪ ,‬זה להו''א‪ ,‬ולמסקנת הגמ' דעכו''ם נמי יורש‪ ,‬עשיו עדשים נתן כדי לעשות עם זה את הקנין‪ ,‬לפי הנ''ל א''ש דלא הויא הונאה‪,‬‬ ‫ב''נ היה‪ ,‬וב''נ ליכא איסור לחמוד חפציו כמו שמבואר באחרונים בקונטרס אחרון כיון ששלם הרבה על זה‪ ,‬מעדני אשר‪,‬‬ ‫דבלא ד‪ .‬עשיו לא רצה ל יקח ירושה מאביו למען שלא יהיה חל עליו גם כן להיות‬ ‫לש''ע הרב אר''ח סימן ת''מ ס''ק י''א‪ ,‬מובא בשו''ת אבני נזר אר''ח סימן מ''ד‪ ,‬וכן סימן שכ''ד דכיון‬ ‫תחמוד כתיב ריעך ממעטינן דלחמוד דבר של עכו''ם ליכא איסורא‪ ,‬וכן כתב המחנה חיים אר''ח ח''ב סימן‬ ‫ל''ב דבעכו''ם ליכא איסור לחמוד את דבריהם‪ ,‬כיון דכתיב בקרא ריעך עיין בפרי מגדים אר''ח סימן תר''ד בגלות מצרים דכיון שאינו נוטל את הירושה אינו חל עליו לפרוע חוב אביו‬ ‫דמסופק בזה‪ ,‬וכן במנחת חינוך מצוה ל''ח בסופו וכן כתב המקנה בקונטרס אחרון בקדושין ס''ק כ''ח‪ ,‬ובשו''ת להיות בגלות‪ ,‬לכן מכר ירושתו בעד נזיד עדשים ולא היה אצלו הונאה‪ ,‬כך‬ ‫דבר משה מ''ת סימן צ''ח‪ ,‬ועיין בשו''ת בית דוד ליטער סימן ל''ט‪ .‬שהביא מכמה אחרונים להקשות דבחולין תירץ בבנין דוד בפרשתן ע''מ קמ''ו טור א'‪.‬‬ ‫ל''ט ע''ב משמע שאסור לחמוד אף של עכו''ם לפי הנ''ל אתי שפיר שלא היה איסור לחמוד‬ ‫איך חל מכירת הבכורה של עשיו ליעקב‬ ‫את הבכורה של עשיו כיון שהיה בן נח‪.‬‬ ‫הרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם?‬ ‫יש להקשות‪ :‬כיצד חלה מכירת הבכורה על ידי עשיו ליעקב‪ ,‬הרי משמעות‬ ‫גזילה‬ ‫דבכל‬ ‫ע'ב‬ ‫ה'‬ ‫ב''מ‬ ‫בגמ'‬ ‫שאיתא‬ ‫מה‬ ‫מעדני אשר נראה ראיה ליסוד זה ‪ :‬ע''פ‬ ‫יש נמי איסור של לא תחמוד‪ ,‬א''כ מה השאלה בגמ' ב''ק קי''ג ע''א אם גזל עכו''ם הבכורה היא‪ ,‬לעניני ירושה ולעבודה בבית המקדש‪ ,‬ומאחר שיצחק אבינו חי‬ ‫מותר מן התורה או אסור הא מ''מ משום לא תחמוד בודאי אסור‪ ,‬וכן איך בשעת המכירה‪ ,‬וגם בית המקדש לא היה קיים עדיין לא היה לקנין על מה‬ ‫לחול‪ ,‬דקימ''ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם‪ ,‬א''כ מה היה ליעקב‬ ‫יש מ''ד דאסור רק מדרבנן‪ ,‬אלא ע''כ דלחמוד חפץ של עכו''ם ליכא איסור‬ ‫ד‪ .‬נראה לתרץ בהקדם מה שיש לחקור האם יש איסור לחמוד חפץ של מצוה מהמכירה‪ ,‬כך הקשה בטור על התורה‪ ,‬וכן האור החיים הקדוש‪ ,‬וכן בקצות החושן חו''מ סימן‬ ‫כגון אם לחבירו יש לו אתרוג יותר יפה ממנו אם מותר לחמוד‪ ,‬הנה בספר סימן רע''ח ס''ק י''ג‪.‬‬ ‫מאה שערים למהר''מ ריקנטי שער ס''ח כתב וז''ל מצינו חמדה שהיא מותרת איכא כמה תרוצים‬ ‫והיא חמדת התורה והמצוות‪ ,‬כמ''ש רז''ל ב''ב כ''א קנאת סופרים תרבה חכמה‪ ,‬א‪ .‬ע''פ מה דמבואר בגמ' ב''מ ט''ז ע''א דאע''ג דאין אדם יכול למכור דבר שלא‬ ‫בא לעולם‪ ,‬מ''מ אם המוכר זקוק למעות באופן נואש לצורכי מחייתו‪ ,‬תקנו‬ ‫והחמדה והקנאה הזאת היא מותרת ויש לו לאדם שכר עליה‪.‬‬ ‫חז''ל שהוא יכול למכור דבר שלא בא לעולם‪ ,‬לפי הנ''ל א''ש שהרי עשיו מכר‬ ‫את בכורתו תמורת לחם ונזיד עדשים שהיה זקוק להם ביותר כדבריו הנה‬ ‫ואדרבה‬ ‫מותר‪,‬‬ ‫חמדת תורתו של חבירו‬ ‫וכן כתב בדרך פקודיך‬ ‫מצוה ל''ח בחלק המעשה אות ב'‬ ‫מצוה היא לחמוד ולתאוות מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‪ ,‬ולהשתדל ג''כ אנכי הולך למות‪ ,‬ולפיכך חלה מכירת הבכורה‪ ,‬כך תירץ האור החיים הקדוש‪.‬‬ ‫להשיג תורה ומעשים טובים כמוהו‪ ,‬וכן אמרו חכמינו ז''ל קנאת סופרים ב‪ .‬אבד עשיו את הבכורה מדין סילוק‪ ,‬ובזה שאמר למה זה לי בכורה נסתלק‬ ‫תרבה חכמה‪ ,‬א''כ חזינן דמותר לחמוד תורה ומצוות‪ ,‬לפי זה אתי שפיר דלכן מן הבכורה‪ ,‬וסילוק מהני אף בדבר שלא בא לעולם‪ ,‬ואף דהיכא שבא לידו‬ ‫היה מותר ליעקב לחמוד את הבכורה‪ ,‬משום דהוא רצה את הבכורה כדי לא מהני סילוק ומהאי טעמא לא מהני סילוק בנחלת אבותיו לסלק עצמו מן‬ ‫החלק הפשוט שלו‪ ,‬משום דחשוב כאילו כבר בא לידו‪ ,‬משא''כ חלק הבכורה‬ ‫שיוכל לעשות עבודה דהויא דבר מצוה לכך לא עבר על לא תחמוד‪.‬‬ ‫אבל יש לדחות‪ :‬דדוקא לחמוד תורתו ומצוה של חבירו כשאין מחסר לחבירו מתנה קרייה רחמנא‪ ,‬כך תירץ הקצות החושן חו''מ סימן רע''ח ס''ק י''ג‬ ‫מותר לחמוד‪ ,‬אבל מנא ידעינן אפילו היכא שמחסר כגון כאן שעשיו לא יוכל ג‪ .‬הא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם זה בלא שבועה‪ ,‬אבל אם נשבע‬ ‫אדם מקנה דבר שלא בא לעולם‪ ,‬ולכן א''ש דעשיו נשבע כמו דכתיב דיעקב‬ ‫לעשות עבודה מנא ידעינן שנמי מותר לחמוד דבר מצוה של חבירו‪.‬‬ ‫ובשו''ת בצל החכמה ח''ג סימן מ''ג נשאל בקהלה שלא הכינו לעצמם קמח שמורה אמר לעשיו השבעה לי כיום וישבע לו‪ ,‬לכן מהני המכירה‪ ,‬כך תירץ בטור על התורה‬ ‫בשם אביו הרא''ש‪ ,‬וכן משמע בשו''ת הרא''ש כלל ח' ס''ק י''ח‪ ,‬וצ''ע לשיטה דבן נח אינו מוזהר על בל יחל‬ ‫של פסח לצורך אפיית מצות מצוה בערב פסח‪ ,‬רק להגאב''ד של הקהלה היה עיין הגהות רע''א ע''ז ה' ע''ב מה מהני השבועה עיין בנין דוד בפרשתן דהקשה כן‪.‬‬ ‫קצת קמח כזה‪ ,‬אחר גמר אפיית המצות נגשו מספר בע''ב אל הרב ובקשו אבל בשו''ת הריב''ש סימן שכ''ח כתב דלא מיסתבר שהרא''ש כתב סברא זו‪.‬‬ ‫ממנו לתת להם מצות מצוה לצורך ליל הסדר‪ ,‬האם עברו בני הקהלה לא ד‪ .‬קודם מתן תורה היה מהני מכירה אף בדבר שלא בא לעולם‪ ,‬והשבועה‬ ‫היתה לרווחא דמילתא שלא יערער עשיו בדבר‪ ,‬כי הכירו יעקב כזד יהיר‬ ‫תחמוד או דילמא בדבר מצוה ליכא איסור לא תחמוד‪.‬‬ ‫ואיש זרוע לפיכך השביעו‪ ,‬כך תירץ בשו''ת הריב''ש סימן שכ''ח‪.‬‬ ‫ומסיק‪ :‬שיש איסור לחמוד חפץ מצוה ומביא ראיה מהא דאיתא במכילתא‬ ‫ובגליוני הש''ס מו''ק כ' ע''א תמה על זה‪ :‬הא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא‬ ‫יתרו בפסוק לא תחמוד לא תחמוד בית ריעך כלל ועבדו ואמתו ושורו וחמורו ילפינן מקרא‪ ,‬ועל כרחך דסברא היא‪ ,‬ואם כן מדוע יש חילוק בין קודם מתן תורה‬ ‫פרט וכל אשר לריעך חזר וכלל‪ ,‬מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה לאחר מתן תורה‪ ,‬ולדעת האומרים נמוקי יוסף ב''מ ס''ו ע''ב דרישה חו''מ סימן ר''ט ס''ק ג' דטעמא‬ ‫דדבר שלא בא לעולם הוא משום אסמכתא‪ ,‬יש ליישב לפי מה שכתב הרא''ש כלל ח'‬ ‫אף הכלל מפורש בדבר שהוא קומה ומקנה‪ ,‬ובפירוש מרכבת המשנה על‬ ‫המכילתא כתב לאפוקי חימוד תורה דמה אני בחנם אף אתם בחנם‪ ,‬וכן אות ט''ו דבדיני בני נח אסמכתא קניא‪ ,‬ואולם דברי הרא''ש עצמם צריכים טעם‪ ,‬דהא‬ ‫מבואר בזוהר פרשת ויצא מבואר להדיא דדוקא לימוד התורה ממעטינן לפי שצריך דאסמכתא לא קניא‪ ,‬סברא הוא ולא מקרא‪ ,‬ואם כן ראוי שגם בדיני בני נח יהיה כן‪.‬‬ ‫ובישועות מלכו נתן טעם מדוע קודם מתן תורה היה חל‪ :‬משום דאמרו חז''ל ע''ז ג' ע''א‬ ‫ללמדה בחנם ואינו בקונה ומקנה‪ ,‬אבל ספר תורה תפילין ומזוזות אף שאינו דתנאי התנה הקב''ה עם מעשה בראשית אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו יחזור‬ ‫רק לצורך מצוה‪ ,‬דומיא דלימוד התורה הרי הם בכלל לא תחמוד כל אשר העולם לתוהו ובהו‪ ,‬א''כ קודם קבלת התורה כל הבריאה היה עוד כדבר שלא‬ ‫לריעך כיון שהם בקונה ומקנה שאין צריך לתת בחנם עובר בלא תחמוד לכן בא לעולם ודבר שאינו קבוע דתלוי הכל בקבלת התורה‪ ,‬לכן גם דבר שלא‬ ‫אסור לחמוד המצוה‪ ,‬וכן כיון שבחינוך כתב דחימוד הוא ענף גזל‪ ,‬א''כ גזל בא לעולם הויא בר קנין‪ ,‬יש עוד תרוץ ע''פ הספורנו דהקנין היה חליפין ויש שיטות‬ ‫מצה נמי אסור‪ ,‬א''כ הבכורה נמי היה אסור לחמוד‪ ,‬עיין בשו''ת דברי יציב חו''מ דבחליפין מוכר אדם דבר שלא בא לעולם‪ ,‬ויש עוד תרוץ דהירושה הויא דבר שבעולם‪,‬‬ ‫והמוכר דבר שלא בא לעולם ביחד עם דבר שבא לעולם מהני המכירה‪.‬‬ ‫סימן ס''ה שהאריך בענין לא תחמוד בחפצי מצוה‪ ,‬ועיין בשו''ת ארץ צבי ח''א סימן ד'‪.‬‬ ‫האם יעקב אבינו רצה לצאת ממעי אמו כי עיקר התורה ע''י חבורה?‬ ‫האם יעקב אבינו למד בכמה בתי מדרשות בתקופה אחת?‬ ‫בפרשתן ויתרוצצו הבנים בקרבה‪.‬‬ ‫בפרשתן כ''ה כ''ז ויעקב איש תם ישב אהלים‬ ‫פירש רש''י כשהיתה עוברת אצל מדרשו של שם היה יעקב רץ ומפרכס לצאת וכשהיה‬ ‫ובראשונים נתקשו‪ :‬מדוע כתוב ישב אהלים לשון רבים‪ ,‬ותרצו בכמה אופנים‬ ‫עוברת ליד בית עבודה זרה היה עשיו מפרכס לצאת‪.‬‬ ‫נראה לתרץ‪ :‬כשאנו נמצאים בכזה מעמד אדיר שבחורים נבחנו על כל מסכת‬ ‫יש להקשות‪ :‬בשלמא עשיו רצה לצאת כדי לעבוד ע''ז‪ ,‬אבל יעקב מדוע רצה לצאת הרי‬ ‫פסחים‪ ,‬ואמר לי ידידי המנהל רוחני הגאון ישראל חיים שטרן שליט''א וכן‬ ‫איתא בגמ' נדה ל' ע''ב תינוק במעי אמו מלאך מלמדו תורה‪ ,‬וכי בעולם הזה ימצא מלמד‬ ‫האחראי על הבחינות ש''ב הגאון יעקב בינדר שליט''א שיש בחורים שחזרו על‬ ‫יותר טוב ממלאך‪ ,‬כך הקשה בבנין דוד בפרשתן ע''מ קל''א וכבר כתבנו על זה הרבה תירוצים‪.‬‬ ‫כל המסכתא עשר פעמים‪ ,‬והגיעו לזה משום שלמדו לא רק בסדרי הישיבה‪ ,‬אלא‬ ‫נראה לתרץ‪ :‬כשאנו נמצאים במעמד אדיר‪ ,‬יסוד חבורת אברכים של קהילה קדושה‬ ‫גם לפנות בוקר לפני הישיבה‪ ,‬בלילה‪ ,‬בערבי שבתות ומועדים‪ ,‬אפשר שלכן כתוב‬ ‫קאמרנא בבית שמש‪ ,‬שיעקב רצה ללמד שאין התורה נקנית אלא בחבורה‪ ,‬או חברותא‬ ‫אהלים לשון רבים שיעקב לא למד רק בבית מדרש של הישיבה‪ ,‬גם בשאר בתי‬ ‫או מיתותא‪ ,‬ובברכת החודש אומרים חבירים כל ישראל ע''י החבורות יבא הגאולה‬ ‫מדרשות בבוקר ובלילה‪ ,‬והוא גם עשה סיום על פסחים שהרי זה היה ערב פסח‪.‬‬ ‫מתוך דרשה בבית המדרש הגדול קאמרנא בבית שמש ‪ -‬יסוד חבורות האברכים‬ ‫מתוך דרשה בהיכל ישיבת צאנז בביתר עילית‬ ‫מעמד האדיר סיום ובחינה על כל מסכת פסחים‬ ‫מעמד האדיר סיום ובחינה על כל מסכת פסחים‬ ‫‪40‬‬ ‫מדוע המברך ברהמ"ז בשמחת שבע ברכות ואח"כ מברך אף ברכה אחריתא‪ ,‬נוהגין שמניח את‬ ‫האם יש איסור להספיד ב' אנשים יחד‬ ‫כוס ז' הברכות ומברך בפה"ג על הכוס של ברהמ"ז וקשה דהרי אין מעבירין על המצוות‪.‬‬ ‫משום אין עושין מצות חבילות‬ ‫מה ששאלתם מדוע המברך ברהמ"ז בשמחת שבע ברכות ואח"כ מברך אף ברכה אחריתא‪ ,‬נוהגין‬ ‫מה ששאלתם האיך אברהם אבינו ע"ה הספיד ב' אנשים כאחד‪ ,‬את אשתו ואת בתו בכל ביחד‬ ‫שמניח את כוס ז' הברכות ומברך בפה"ג על כוס ברהמ"ז וקשה דהרי אין מעבירין על המצוות‪.‬‬ ‫כמו שכתב החתם סופר שלכן כתוב ויבא אברהם לספוד שרה ולבכתה כ' זעירא שהמשמעות‬ ‫הרה''ג חיים שמואל אסטרייכר שליט''א אלעד‬ ‫היא לבתה שהספיד ביחד עם שרה גם את בתו בכל שמתה‪ ,‬והרי קימ''ל סוטה ח' אין עושין מצות‬ ‫נראה לתרץ לכאורה קשה‪ ,‬מדוע אכן נוטלים כוס אחרת לז' הברכות ‪ -‬כנהוג וכמובא בשו"ע‬ ‫חבילות חבילות ותרצתם בכמה ופנים‪.‬‬ ‫והנו"כ‪ ,‬ואין מברכין אותן על כוס של ברהמ"ז שכבר אוחזים בה לברכה‪ ,‬והא אין מעבירין על‬ ‫הגאון המפורסם רבי שמאי קהת גראס שליט''א חבר הבד''צ קהילת מחזיקי הדת‪ ,‬אהבת תורה‪,‬‬ ‫המצוות‪ ,‬אלא דהא פשיטא שטעם הדבר משום שאין עושין מצוות חבילות חבילות ומשום כך‬ ‫בית הוראה דישיבת מיר‪ ,‬לשכת הפוסקים ביתר עילית‪ ,‬אוצר הפוסקים סווראן‬ ‫אין זה זלזול בכוס של ברהמ"ז כאשר מניחים אותה ונוטלין את הכוס השנייה לז' הברכות‪,‬‬ ‫נראה להעיר‪ ,‬כדי לחסוך עגמת נפש‪ ,‬דאם יספידו בזה אחר יהיה ספק מי מספידים קודם מי‬ ‫אולם בברכת בפה"ג דשייכא גם על כוס ברהמ"ז שוב אין שייך אין עושים מצוות חבילות‬ ‫חשוב טפי‪ ,‬ועוד שמא ירבה בשבחו באחד טפי מהשני‪ ,‬ויהיה להשני חלישת הדעת‪ ,‬וגם כן משום‬ ‫והדרא חובת אין מעבירין על המצוות שהיתה מלכתחילה ולכן שבים ומברכים בפה"ג על כוס‬ ‫טירחא דציבורא להטריחם פעמיים בהספד‪ ,‬ובהספד השני לא יבא כל כך אנשים כמו בהספד‬ ‫של ברהמ"ז‪ ,‬ולפ"ז אפשר לתרץ נמי מה שהערתם מדוע מזמרין בברכה אחריתא והבאתם מה‬ ‫הראשון‪ ,‬אבל אם מספידים שניהם ביחד אין כל הני חששות‪.‬‬ ‫שענה לכם מרן שליט''א וכן יש להוסיף ולהקשות מדוע נקרא שמה באופן מיוחד "ברכה‬ ‫הרה''ג רבי יעקב שמשון בראנדסדארפער שליט''א טבריה‬ ‫אחריתא"‪ ,‬וכי משום שאחרונה היא יש בה קדושה יתירה‪ ,‬אולם להנ"ל אפשר שעושים היכר‬ ‫נראה להעיר‪ ,‬דיש לדון אם גדר מצות הספד להרבות בשבחו של מת‪ ,‬א"כ אי"ז מתקיים‬ ‫מיוחד שברכה זו מסיימת את שאר ברכות הנישואין ולכן שוב חוזרת בפה"ג לכוס הראשונה‬ ‫בבת אחת‪ ,‬שהרי יכול לדבר תחילה בשבחו של ראשון ואח"כ לדבר בשבחו של שני‪ ,‬אבל אם‬ ‫משום אין מעבירין על המצוות דמעיקרא‪ ,‬ואפשר עוד שלכן מוזגים את ב' הכוסות עוד קודם‬ ‫עיקר מצות הספד להרבות בכי'ה אצל העם הנאספים א"כ בכה"ג הוי שפיר מצוות חבילות‪,‬‬ ‫ברהמ"ז‪ ,‬דלבד הטעם המובא בפוסקים שתחול הברכה על ב' הכוסות‪ ,‬בעינן עוד שלא יצטרכו‬ ‫שהרי העם בוכים על ב' אנשים יחד‪ ,‬ועי' סנהדרין מז א' ובשו"ע יו"ד סי' שד"מ אכן י"ל עפ"י מש"כ‬ ‫למזוג אחר ברהמ"ז את הכוס לז' הברכות בעסק גדול ויהא בזה משום בושתה של כוס ברהמ"ז‪,‬‬ ‫האור שמח טומאת צרעת פי"א ה"ו בדעת הרמב"ם דכל איסור עשיית מצוות חבילות היינו דוקא‬ ‫אולם כאשר הכוס הב' כבר מזוגה ועומדת הרי שיש רק לנוטלה משום אין עושים מצוות חבילות‬ ‫כאשר החובה מוטלת עליו ואינו יכול לקיים בשליחות אדם אחר‪ ,‬דאז נראה עליו כמשא אם‬ ‫והויא יותר נמי לכבוד הכוס א'‪.‬‬ ‫עושהו חבילות‪ ,‬וכ"מ קצת במג"א סימן קמ''ז סקי"א ולפי"ז י"ל כיון שחובת הספד אינו מוטל על‬ ‫האם בזמננו יש היתר לא להשתתף בסעודת ברית אף כשבעל הברית הזמין אותו‬ ‫אדם מסוים שיכול להתקיים ע"י ספדן אחר‪ ,‬לכן לא שייך בזה הכלל שאין עושין מצוות חבילות‪.‬‬ ‫מה שדנתם בשם הפוסקים בהא דקימ''ל רמ"א יו"ד סי' רס"ה סעיף י"ב‪ ,‬ומקורו בגמ' פסחים קי''ד ע''א דמי‬ ‫שאינו אוכל בסעודת מילה הויא כמנודה לשמים‪ ,‬האם בזמננו יש להקל בזה‪.‬‬ ‫האם לחתן מותר לבקש מאביו שילווה אותו ויהא השומר שלו‬ ‫הרה''ג רבי יעקב שלמה שיינברגר שליט''א אלעד מח"ס במשנת הרב על שו"ע הרב הל' רבית‬ ‫מה שדנתם האם מותר לבן לבקש מאביו שיעשה לו שליחות כיון דמבואר בגמ' קידושין דף מ"ה דלא‬ ‫יש עוד מליצת זכות כשמזמינים לסעודת ברית‪ ,‬מהגה"צ אב"ד קוזיגלוב בספרו שו"ת ארץ צבי‬ ‫חציף אינש לשווי לאבוה שליח‬ ‫ח"ב עמ' תז‪ .‬וזה תוכן דבריו בענין הא דאמרו פסחים קי''ג הקרוי לסעודת מצוה ואינו הולך‪ ,‬הוי מנודה‬ ‫הגאון רבי יחזקאל אהרן שוורץ שליט''א רב קהל חסידים הר יונה ומו''צ במערב ב''ב‪ ,‬הערה זו לעילוי‬ ‫לשמים‪ ,‬נראה לענ"ד לימוד זכות‪ ,‬דאם מזמינין קודם עשיית המצוה‪ ,‬עדיין לא חל שם סעודת‬ ‫נשמת אבי הגה''צ חיים יעקב מנחם בן הרב עזריאל ז''ל}‬ ‫מצוה עליו‪ ,‬ואין הזימון חשוב זימון לסעודת מצוה‪ ,‬כיון דבשעת זימון עדיין אין שם סעודת‬ ‫נראה להעיר‪ ,‬דבספרי 'האירוסין והנישואין השלם' מהדו"ח דנתי אם החתן שאסור לו ללכת בלי‬ ‫מצוה עליו‪ ,‬כגון המזמין את חבירו על סעודת ברית מילה‪ ,‬בשעה שהשמש מזמינו‪ ,‬עדיין לא‬ ‫שומר מותר לבקש מאביו שיהא שומר שלו דהיינו שמבקש מאביו שיבוא ללותו מביתו לבית‬ ‫נימול הילד‪ ,‬ואם כן עתה אין חל עדיין חיוב סעודה עד אחר המילה ‪,‬ולא שייך דין זה של 'נידוי'‬ ‫הכנסת‪ .‬וכתבתי שם דאף דהוי דבר מצוה מ"מ הרי מצינו דאף לדבר מצוה אסור לבן לבקש‬ ‫רק לגבי המזמין את חבירו אחר המילה קודם הסעודה‪ ,‬דאז כבר שם סעודת מצוה עליו‬ ‫מאביו שהרי בגמ' קידושין דף מ"ה איירי מקדושין ונישואין דהוי מצוה ומ"מ איתא שם דהוי חוצפה‬ ‫מדוע אין מקדימין את הברית מילה לפני התפילה ומדוע אברהם מל עצמו רק בחצות‬ ‫שיבקש הבן מהאב שיקדש לו אשה ושם הוא חדוש יותר שאף שהוא מצוה שמוטל על האב‬ ‫מה שדנתם בגליון שיצא לרגל שמחת בית בעלזא בעניין זריזין מקדימין בברית מילה מדוע אין‬ ‫להשיא את בנו מ"מ הבן אסור לשלוח את אביו כשליח שיקדש לו אשה והבאתי שם משו"ת‬ ‫מקדימין את הברית לפני התפילה‪ ,‬ומדוע אברהם אבינו מל עצמו רק בחצות היום‪ ,‬הרי זריזין‬ ‫תורה לשמה סי' רס"ח שאסור לבן לבקש מאביו לעשר לו מאכל וכתב אף דהוי דבר מצוה‬ ‫מקדימין למצוות‬ ‫ומוכיח זאת מהא דקידושין הנ"ל עיי"ש‪ .‬ומה שראיתי להביא מהגאון רבי יצחק זלברשטיין‬ ‫הרה''ג רבי יצחק יעקב גוטליב שליט''א מח"ס 'עקבות יצחק' ביתר עילית‬ ‫שליט"א שכתב להתיר לבן לבקש מאביו שיבוא ללותו כשומר כיון שמוטל על האב להשיאו‬ ‫נראה לציין 'דהחידושי הרי"ם' זיע"א כותב דבמצות ברית כתוב 'בעצם היום הזה'‪ ,‬דזהו לבטא‬ ‫נכלל בזה גם ענין הלויה לשמירה עכת"ד לענ"ד תמוה מאד דלפום ריהטא תרי מילי נינהו ועוד‬ ‫שעדיף בעיצומו של יום ברוב עם יותר מעניין ההשכמה 'ובעניין מה שדנתם בענין האם מותר‬ ‫תמוהב שאף אם זה בכלל נישואין מ"מ הרי גם בנישואין גופיה מבואר שאסור לבן לשלוח את‬ ‫לתת סנדקאות כמה פעמים לרבנים‪ ,‬יצויין 'דהשפת אמת' זיע"א כותב דהרי איתא במס' יומא‬ ‫אביו וצע"ג‪ .‬מלבד אם האב מציע מעצמו שרוצה לבוא ללותו דבזה יש לדון דקיל יותר ונראה‬ ‫שהכה"ג היה מקטיר בכל שבעת הימים‪ ,‬ויש לבאר דזהו משום 'גדלהו משל אחיו' שיהיה עשיר‬ ‫דגם זה אינו חלק לגמרי וכמו שהבאת בגליון שמרן הקהלות יעקב זצ"ל אמר לבנו שנענש אף‬ ‫כהנה וכהנה‪ ,‬וא"כ ה"ה לרבנים וכד‪'.‬‬ ‫שהוא הציע שיקח את הגהותיו על הספרים לדפוס מ"מ לא היית צריך להסכים לשלוח על ידי‬ ‫הרה''ג גדליה מרדכי שטרן שליט''א ירושלים‬ ‫אף שמדובר שם גם בכעין דבר מצוה והוא הוצאת ספרים‪.‬‬ ‫נראה להעיר על אברהם אבינו שקיים בעקידה וישכם בבוקר‪ ,‬עשה הברית בעצם היום בחצות‪,‬‬ ‫אומר הערוך השולחן שהגרים ובעלי תשובה ישנו מאוחר ולא רצה שיפסידו האירוע !‪ ,‬וכדברי‬ ‫מדוע בגלל שהיו אברהם זקן בא בימים בירך הקב''ה את אברהם בכל‬ ‫המנחת אשר שי"א שזריזין ומקדימין להזדמנות הראשונה לעשות בהידור ( כגון ברוב עם) וכך‬ ‫מה שהקשתם בשם ק''ז מרן הכתב סופר על מה שכתוב בפרשת חיי שרה ואברהם זקן בא‬ ‫אמר הדברי יואל זצ"ל לר' י ‪.‬ב‪ .‬סולובייצ'יק זצ"ל ע"פ שמועה מ ‪ 1‬נאמנים‪.‬‬ ‫בימים וה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬דיש להקשות מה קשור בגלל שהיה זקן בירכו הקב''ה בכל‪,‬‬ ‫והבאתם כמה תירוצים‪.‬‬ ‫גרוש או אלמן שיש לו ילדים לחתן למי צריך לחפש שידוך קודם לו או לבנו‬ ‫מה שהבאתם המדרש רבה פרשת חיי שרה פ' ט"ו שאומר שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן‬ ‫הרה''ג משולם יששכר סופר שליט''א ירושלים‬ ‫מתחלה‪ ,‬והקשתם ממה שמבואר בתוספתא בכורות שאם הוא לישא ובנו לישא‪ ,‬הוא קודם‬ ‫נראה להעיר‪ ,‬דבכתב סופר על התורה יש עוד תירוץ נפלא ע"פ דברי החת"ס על הפסוק והותירך‬ ‫לבנו‪.‬‬ ‫ה' לטובה בפרי בטנך‪ ,‬וכו' למי שהשלים נפשו טוב לו קורת רוח של עה"ב מ"מ משאירו ה'‬ ‫הרה''ג יעקב ישראל מייזנער שליט''א לונדון‬ ‫בעולם הזה כדי שילמד לבניו וישלים אותם וגו'‪ ...‬והיינו ואברהם זקן בא בימים בל תאמר כי‬ ‫נראה לתרץ שמה שמבואר בתוספתא שהוא קודם לבנו לנישואין מיירי ששניהם כבר ארוסים‬ ‫לא השלים נפשו עד שהוצרך לזקנה ושיבה‪ ,‬אלא כדי לגדל בנו ולהדריכו אחריו והיינו וה' בירך‬ ‫שאז האב קודם לבן והוא משום כבוד אב‪ ,‬א"נ משום דמצוה דגופיה עדיף‪.‬‬ ‫את אברהם בכל בבן לכן ההאריך ימים וע"י בן היה לו בכל כי ברא מזכה אבא וכל המניח בן‬ ‫כמותו כאלו לא מת ואפשר שיעסוק בתורה ומעש"ט בעה"ז ונם קורת רוח בעו"ב יחד כשבנו‬ ‫איך שלח יצחק אביו לקדש לו אשה הרי קימ"ל לא חציף איניש לשוייה לאבוה שליח‬ ‫חי עי"ש‬ ‫מה שהקשתם בשם הפנים יפות איך היה מותר ליצחק לשלוח אביו לקדש לו אשה הרי קימ"ל‬ ‫הרה''ג חיים בן הגאון אריה וייס שליט''א ברכפלד‬ ‫דלא חציף איניש לשוייה לאבוה שליח‬ ‫נראה להעיר‪ ,‬דהרה''ק רבי שמעון מיערוסלוב זי''ע ביאר בדרך הפוך שבגלל שה' ברך את אברהם‬ ‫הגאון מתתיהו ישראל הורוויטץ שליט''א לייקווד מחבר ספר "אוצרות הים" על מסכת ברכות ראש כולל בעיירת דיל‬ ‫בכל‪ ,‬לכן היה זקן והאריך ימים‪ ,‬וכך ביאר הכתוב כמין חומר ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬והטעם‬ ‫נראה להעיר‪ ,‬דהאילת השחר כתב בקידושין דאף דמבואר דלא חציף איניש לשוייה לאבוה‬ ‫לזה הוא כי וה' ברך את אברהם בכל היינו שכל מה שאירע עמו היה אצלו ברכה‪ ,‬וקיבל על‬ ‫שליח‪ ,‬מ"מ היינו דוקא בבן דיכול לקדש בעצמו‪ ,‬אבל אשה דכל כבודה בת מלך פנימה דאין‬ ‫עצמו כל גזירת שמים באהבה ובשביעות רצון לכן האריך ימים‪ ,‬דכשאדם מהרהר ושואל על מה‬ ‫דרכה לילך החוצה דרכה לעשות לאביה שליח‪ .‬ואולי י"ל דכיון דיצחק לא היה יכול לצאת לחו"ל‬ ‫עשה ה' ככה אזי יתכן שירצו להסביר לו מן השמים שהצור תמים פעלו‪ ,‬ולכן יזמינו אותו לעלות‬ ‫הרי זה דומה לאשה ויכול לשוייה לאביו שליח‪ .‬וי"ל עוד עפ"י מה שראיתי בס' ישא ברכה‬ ‫השמימה לשמוע את ההסברים בפרוטרוט‪ ,‬משא''כ המאמין ומקבל גזירת שמים באהבה אינו‬ ‫בקידושין דהלא חציף הוא רק לקדש אשה פרטי‪ ,‬אבל לקדש לכל הבא ליכא חוצפה‪.‬‬ ‫זקוק לעלות השמימה טרם זמנו לכן הוא מאריך ימים‪.‬‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו‬ ‫מגדולי מרביצי התורה‬ ‫הרה''ג רבי נחמן שמעון לנדסמן שליט''א בית שמש‬ ‫הרב החסיד יצחק ברלינגר שליט''א‬ ‫הגאון רבי שמואל אריה שפירא שליט''א‬ ‫מח''ס נשיח בחוקיך‬ ‫בני ברק‬ ‫ר''מ ביהמ''ד קרית צאנז נתניה‬ ‫לרגל שמחת הולדת בתו במז''ט‬ ‫לעילוי נשמת אביו‬ ‫לעילוי נשמת אביו משרידי דור דעה‬ ‫וברכת מזל טוב לאביו‬ ‫הרב נפתלי ז''ל בן הרב אהרן ז''ל‬ ‫הרב החסיד יוסף ז''ל‬ ‫ידידינו הרה''ג מנחם לנדסמן שליט''א‬ ‫נ‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע ב' כסליו תשס''ב‬ ‫בן הרב חיים שפירא ז''ל‬ ‫ולחמיו ידידינו הגה''צ אברהם צבי קלוגר שליט''א‬ ‫נ‪.‬ל‪.‬ב‪.‬ע ב' כסליו תש''ע‬ ‫גאב''ד נזר ישראל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהא רעוא שבזכות זיכוי רבבות יזכה לרוות נחת מכל יוצאי חלציו‬ ‫גליון זה נודב ע''י ידידינו שלוחא דרבנן‬ ‫ברכת מזל טוב לגיסינו היקרים‬ ‫האברכים כמדרשם ‪ -‬חריפים ובקיאים טובא ‪ -‬יראתם קודמת לחכמתם‬ ‫הרב יעקב שמעון שר שליט''א קרית צאנז נתניה‬ ‫נזר עסקנים בחצר הקודש צאנז‬ ‫הרה''ג שלמה גולדמן שליט''א‬ ‫הרה''ג שלום הורביץ שליט''א‬ ‫פילפח במעונם במז''ט שמחת הולדת הבת – והבן‬ ‫מנחםהשרויה‬ ‫לרגל השמחה‬ ‫לעילוי נשמת אמו האשה החשובה‬ ‫וברכת מזל טוב למו''ח בעל המעדני אשר שליט''א‬ ‫מרת רויזא בת הרב חיים שרגא פאוויל ע''ה‬ ‫יהא רעוא שיזכו לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציהם – ויגדלם לתורה ולחופה ולמעש''ט‬ ‫נפטרה י' כסליו תשע''ד‬ ‫המברכים הגיסים‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הרה''ג חיים בארד שליט''א‬ ‫הרה''ג יעקב מנחם מענדל הופמאן שליט''א‬ ‫תגובות והערות לגליון ‪ -‬וכן תרומות לזיכוי רבבות אפשר להתקשר למחבר ‪ 0333255350‬או בדוא''ל ‪3166560@gmail.com‬‬ ‫‪41‬‬ ‫פרשת‬ ‫תולדות‬ ‫תשפ"ז‬ ‫אל תרד מצרימה (דאז פסקה פעולה זו‪ ,‬וק"ל) ויל"פ‬ ‫האנשים‪ ,‬והגיעו הדברים ליצחק‪ ,‬וע"כ חפץ‬ ‫ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי‬ ‫הדברים בטיב‪ ,‬בהקדם פירוש הרשב"ם כאן‪,‬‬ ‫יצחק רדת למצרים‪-‬כדרך אביו‪ ,‬כ"ה סידרת‬ ‫אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה‪,‬‬ ‫וז"ל‪ ,‬מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי‬ ‫הרמב"ן לענ"ד‪ ,‬בקיצור‪ ,‬תחלה כתב הרמב"ן‪,‬‬ ‫וירא אליו ה' וכו'‪ ,‬גור בארץ הזאת וכו' (בראשית כ"ו‪ ,‬א' ב' ג')‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬לא הוצרך פסוק זה‪ ,‬אלא להודיעך‪,‬‬ ‫ד"רעב הראשון" דקרא‪ ,‬חידושא אשמעינן‬ ‫וכתב על זה הרמב"ן‪ ,‬א) מלבד הרעב הראשון‬ ‫שכשם שאברהם אביו היה הולך בשביל הרעב‪,‬‬ ‫("ראשון בעולם"‪ ,‬לעיל העתקה‪-‬אות א') אח"כ כתב‬ ‫אשר היה בימי אברהם‪ ,‬אולי לא היה רעב בעולם‪,‬‬ ‫למצרים‪" ,‬כך יצחק היה יורד למצרים דרך‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬דהאי חידושא גרמה‪" ,‬שיספרו ממנה‬ ‫עד ימי אברהם (פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬פרק כ"ו) ועל כן‬ ‫ארץ פלשתים"‪ ,‬דרך קצרה‪ ,‬כדכתיב (שמות‬ ‫אנשי הדור" (לעיל העתקה‪ ,‬אות ב') וע"כ רצה יצחק‬ ‫ימנה הכתוב ממנו‪ ,‬כי מה צורך להזכיר זה‪ ,‬ב)‬ ‫י"ג‪ ,‬י"ז) ולא נחם א‪-‬להים דרך ארץ פלשתים‬ ‫לרדת למצרים (לעיל העתקה‪ ,‬אות ג') וע"ע אות‬ ‫והנכון בעיני‪ ,‬כי זה להגיד‪ ,‬כי היו זוכרים אותו‪-‬‬ ‫כי קרוב הוא‪ ,‬ולכך אמר לו הקב"ה‪ ,‬אל תרד‬ ‫הבאה‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫הרעב הראשון‪ ,‬ומספרים עליו‪ ,‬שבעבורו ירד‬ ‫מצרימה‪ ,‬לפי שיודע הקב"ה שהיה יורד‬ ‫ב) כתב הרמב"ן עוד‪ ,‬כי זה להגיד‪ ,‬כי היו‬ ‫אברהם למצרים‪ ,‬ושם עשה לו השם‪ ,‬כבוד גדול‪,‬‬ ‫למצרים‪ ,‬ע"כ‪ ,‬מבואר מזה‪ ,‬כי יצחק בהליכתו‬ ‫זוכרים הרעב הראשון‪" ,‬ומספרים עליו‪-‬‬ ‫ג) ולכן‪ ,‬היה יצחק חפץ ללכת בדרך אבותיו‪ ,‬לירד‬ ‫לאבימלך‪ ,‬היה הוא כבר "בדרך הליכתו‬ ‫שבעבורו ירד אברהם למצרים"‪" ,‬ולכן"‪ ,‬היה‬ ‫שם‪ ,‬עד שנאמר לו‪ ,‬אל תרד מצרימה‪ ,‬ד) וטעם‬ ‫למצרים"‪" ,‬וכבר החזיק בדרך"‪ ,‬ואז נגלה אליו‬ ‫יצחק חפץ ללכת בדרך אבותיו‪ ,‬לירד שם‪ ,‬עד‬ ‫המניעה‪ ,‬אמרו רבותינו (בראשית פ"ד‪ ,‬ג') אתה עולה‬ ‫הקב"ה ואמר לו‪ ,‬אל תרד מצרימה‪ ,‬והרי אתי‬ ‫שנאמר לו‪-‬אל תרד מצרימה‪ ,‬ע"כ (כנ"ל העתקה‪,‬‬ ‫תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך‪ ,‬ה) ולדעתי‪,‬‬ ‫שפיר מאד בזה‪ ,‬לישנא דרמב"ן דידן‪ ,‬במש"כ‬ ‫אות ב' ג') נראה מזה דעת הרמב"ן‪ ,‬דסיפור אנשי‬ ‫נכלל עוד בענין רמיזה בעתיד‪ ,‬כי גלות אברהם‬ ‫(ולכן היה יצחק חפץ ללכת בדרך אבותיו‪" ,‬לירד שם")‬ ‫המקום דאאע"ה ירד למצרים בשנת הבצורת‪,‬‬ ‫אל מצרים מפני הרעב‪ ,‬רמז שיגלו בניו שם‪,‬‬ ‫‪-‬עד‪-‬שנאמר לו אל תרד מצרימה ("עד" שנאמר‬ ‫"היא היא שגרמה ליצחק"‪ ,‬שיהא בדעתו גם‬ ‫ולכתו (של אברהם אבינו) אל אבימלך לא היה גלות‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬ירד‪-‬בהליכתו‪ -‬למצרים‪ ,‬ומשנאמר לו‪" ,‬אל תרד מצרימה"‪,‬‬ ‫הוא לעשות כן‪-‬כמו שעשה אביו (כן יוצא מדברי‬ ‫כי שם היה יושב ברצונו ו) אבל ירידתו של יצחק‬ ‫פסקה) אולי יש להעמיס דברי הרשב"ם אלו‪ ,‬גם‬ ‫הרמב"ן‪-‬דלעיל‪" ,‬כי זה להגיד וכו' ומספרים עליו שבעבורו‬ ‫שם מפני הרעב‪ ,‬ירמוז לגלות‪ ,‬כי גלה ממקומו‬ ‫בדברי הרמב"ן בהמשך הקרא‪ ,‬ובזה"ל‪ ,‬וטעם‬ ‫ירד אברהם למצרים"‪" ,‬ולכן" היה יצחק חפץ" וכו'‪ ,‬עיין)‬ ‫בעל כרחו‪ ,‬והלך אל ארץ אחרת‪ ,‬והנה היה גלותו‬ ‫וילך יצחק אל אבימלך‪ ,‬כי היה בדעתו לרדת‬ ‫והביאור בזה צ"ל‪ ,‬דמנין ידע יצחק שאביו‬ ‫ממקומו‪ ,‬אל ארץ פלשתים שהוא ארץ מגורי‬ ‫מצרימה‪ ,‬והלך אל אבימלך בעל ברית אברהם‪,‬‬ ‫ירד למצרים בשנת הבצורת (על דרך הפשט‪-‬קא‬ ‫אביו‪ ,‬וירמוז‪ ,‬לגלות בבל‪ ,‬שהיא מקום מגורי‬ ‫אולי ייטיב עמו בימי הבצורת "ולא יצטרך‬ ‫עסקינן) וע"כ דמסיפור אנשי המקום מזה‪-‬באה‬ ‫אבותם‪ ,‬שהיו בעיר כשדים וכו'‪.‬‬ ‫לירד למצרים" עיי"ש‪ ,‬והפי' בזה י"ל‪-‬כמו‬ ‫לו ידיעה זו‪ ,‬ומש"כ הרמב"ן עוד‪" ,‬ושם עשה‬ ‫א) מה שכתב הרמב"ן בתחלת הדברים‬ ‫שכתב הרשב"ם‪" ,‬שכבר החזיק יצחק בדרך‪-‬‬ ‫לו השם כבוד גדול" (כדלעיל העתקה‪ ,‬אות ב') צ"ב‪,‬‬ ‫(העתקה‪ ,‬אות א') אולי לא היה רעב עד ימי‬ ‫למצרים"‪ ,‬ואם ייטיב עמו אבימלך (כנ"ל‪ ,‬רשב"ם)‬ ‫שייכות דב"ז‪ ,‬לחפצו של יצחק רדת מצרימה‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬ועל כן ימנה הכתוב ממנה‪" ,‬כי מה‬ ‫"לא יצטרך‪-‬להמשיך‪-‬לירד למצרים"‪ ,‬ויש‬ ‫נראה הכונה בזה‪ ,‬עפי"ד הרמב"ן בפרשת לך‪,‬‬ ‫צורך להזכיר זה"‪ ,‬ע"כ‪ ,‬מובן הפשוט ברמב"ן‪,‬‬ ‫לדחות‪ ,‬כמובן‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫על הקרא דשם‪ ,‬ויהי רעב בארץ (בראשית י"ב‪ ,‬י')‬ ‫דהקשה לו‪ ,‬מה משמיענו הכתוב כאן‪ ,‬כי‬ ‫ד) כתב הרמב"ן בהמשך‪ ,‬בזה"ל‪ ,‬וטעם‬ ‫וז"ל‪ ,‬ודע‪ ,‬כי אברהם אבינו חטא חטא גדול‬ ‫בימי אברהם היה "הרעב הראשון"‪ ,‬ועד אז‬ ‫המניעה‪ ,‬אמרו רבותינו (בראשית פ"ד‪ ,‬ג') אתה‬ ‫בשגגה‪" ,‬שהביא אשתו הצדקת במכשול עון"‬ ‫לא היתה רעב בעולם (כן פי' גם מפרשי דברי הרמב"ן‬ ‫עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך‪,‬‬ ‫(שתאמר אחותי היא‪ ,‬עיי"ש בפרשה) מפני פחדו פן‬ ‫ז"ל‪ ,‬דרצון הרמב"ן לבאר זה בכאן‪ ,‬מה דקאמר קרא‪" ,‬מלבד‬ ‫ולדעתי‪" ,‬נכלל עוד בענין"‪ ,‬רמיזה בעתיד (וכו')‬ ‫יהרגוהו וכו'‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬לפי זה תקשה על יצחק‪,‬‬ ‫הרעב הראשון" אשר היה בימי אברהם) אבל יקשה ע"ז‪,‬‬ ‫אבל ירידתו של יצחק שם (לגרר) מפני הרעב‪,‬‬ ‫איך רצה יצחק לרדת למצרים‪ ,‬הרי גם יצחק‬ ‫דהדק"ל‪ ,‬ה"ה קושיית הרמב"ן שהתחיל בו‪" ,‬כי‬ ‫"ירמוז לגלות" וכו' (ראה לעיל‪ ,‬העתקה אות ד'‪-‬ה')‬ ‫בהאי פחדא יתיב‪ ,‬על זה קאמר הרמב"ן ז"ל‪,‬‬ ‫מה צורך להזכיר זה" (כנ"ל‪ ,‬דבריו ז"ל) ר"ל‪ ,‬אף‬ ‫דברי הרמב"ן אלו‪ ,‬צריכין ביאור (לדעתי‪ ,‬עכ"פ)‬ ‫כי גם זאת שמע יצחק (ע"י סיפור האנשים‪ ,‬כנ"ל‬ ‫דהכתוב משמיענו זאת (דבימי אברהם היה "הרעב‬ ‫דאחר דהביא הרמב"ן‪-‬תחלה‪ ,‬דברי רבותינו‬ ‫העתקה‪-‬אות ב') שעשו לו‪-‬לאביו‪ ,‬כבוד גדול‪,‬‬ ‫הראשון") על מה מקומו דהשמעה זו‪" ,‬במקום‬ ‫ז"ל במדרש ("בטעם המניעה"‪ ,‬כדלעיל לשון הרמב"ן)‬ ‫וע"כ לא פחד מזה עוד‪-‬יצחק‪ ,‬בשידעו שם‬ ‫הזה" (ברעב‪-‬דיצחק) ברעב הראשון‪-‬דאברהם‬ ‫דיצחק עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי‬ ‫במצרים‪ ,‬כי אביו הוא שעשו לו הכבוד הגדול‪-‬‬ ‫אבינו‪-‬מקומו‪ ,‬ד"רעב זה ראשון הוא בעולם"‪,‬‬ ‫לך‪ ,‬איך מתיישב "טעם זה" עם מה שכתב‬ ‫הנזכר‪ ,‬יניחו אותו לנפשו‪ ,‬וא"ש‪ ,‬דבר זה‪-‬גם‬ ‫ונראה‪ ,‬כי דברי הרמב"ן כאן מתפרשים‪ ,‬מילי‬ ‫הרמב"ן אח"כ‪ ,‬ולדעתי‪ ,‬נכלל "‪-‬עוד בענין‪-‬‬ ‫אות הקדום‪ ,‬דרך הפשט הוא ברמב"ן (לענ"ד) לא‬ ‫מילי‪ ,‬תחלה כתב הרמב"ן‪ ,‬דקרא דילן‪ -‬מלבד‬ ‫רמיזה בעתיד" (והפי' בזה‪ ,‬דירידת יצחק לגרר‪ ,‬סימן‬ ‫ראינו שיפרשוה‪ ,‬אולי מקום הניחו לי להתגדר‬ ‫"הרעב הראשון"‪ ,‬אשמעינן חידושא‪ ,‬דרעב‬ ‫"ורמיזה על העתיד"‪ ,‬לבניו של יצחק‪-‬ש'יגלו וכו'‪ ,‬ראה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫דאאע"ה‪" ,‬רעב הראשון בעולם היא"‪" ,‬כי מה‬ ‫לעיל העתקה אות ו') דאם יש כאן "טעם" לאיסור‬ ‫ג) כתב הרמב"ן בהמשך‪ ,‬ולכן היה יצחק‬ ‫צורך להזכיר זה" (כנ"ל לשון הרמב"ן) והפי' בזה‪,‬‬ ‫דיצחק‪-‬ביציאה לחו"ל (שהוא "עולה תמימה"‪ ,‬כדברי‬ ‫חפץ ללכת בדרך אבותיו‪ ,‬לירד שם‪- ,‬עד‪-‬‬ ‫כי מה צורך שהכתוב יזכיר "דבר כזה‪-‬כלל‬ ‫חז"ל‪-‬שהביא הרמב"ן) וגלל כן "הוצרך לילך לארץ‬ ‫שנאמר לו‪ ,‬אל תרד מצרימה (כנ"ל העתקה‪ ,‬אות‬ ‫וכלל"‪ ,‬דרעב אברהם "ראשון הוא"‪ ,‬וע"כ‬ ‫פלשתים"‪ ,‬אין כאן "רמיזה על העתיד"‪ ,‬ואם‬ ‫ג') האי לישנא "עד" שנאמר לו (אל תרד מצרימה‪,‬‬ ‫דמשמיענו קרא בזה‪ ,‬חידושא‪ ,‬דרעב דאברהם‬ ‫יש כאן‪" ,‬רמיזא על העתיד‪-‬בהגלות יצחק‬ ‫כנ"ל) צ"ב‪ ,‬דמזה נראה‪ ,‬דלא היה כאן‪ ,‬רק‬ ‫"ראשון בעולם" היתה‪ ,‬ותקשי על זה עדיין‪,‬‬ ‫לגרר"‪ ,‬בטלה (לכאורה) טעם הקדום‪-‬דאיסור‬ ‫"מחשבה חולפת"‪ ,‬בדעתו של יצחק‪-‬לרדת‬ ‫כי מה צורך להזכירו "כאן‪-‬במקום הזה" (כנ"ל‪,‬‬ ‫דיצחק ביציאה לחו"ל‪"-‬דעולה תמימה הוא"‬ ‫למצרים‪ ,‬כי אם "פעולה ממשית" מצד יצחק‪-‬‬ ‫הקושיא) ע"ז קאמר הרמב"ן אח"כ‪ ,‬דחידושא דא‬ ‫(אחרי ד"ירידת יצחק לגרר"‪ ,‬נסתבבה‪" ,‬לרמז" על העתיד‪,‬‬ ‫לירד למצרים‪" ,‬עד" שנאמר לו (מפי הקב"ה)‬ ‫(דרעב אברהם אבינו‪" ,‬ראשון בעולם היתה") סיפרו בה‬ ‫‪42‬‬ ‫אמר‪ ,‬ידוע תדע‪ ,‬כי גר יהיה זרעך בעבדות‬ ‫בארץ אשר אומר אליך‪"-‬שכון כל ימיך בארץ שאומר אליך‬ ‫כנ"ל) ורבינו הרמב"ן דייק בלישנא‪ ,‬אחר‬ ‫ועינוי‪ ,‬עד קץ ארבע מאות שנה מן היום הזה‬ ‫בכל פעם ופעם‪-‬על פי ה' תסע ועל פי ה' תחנה"‪ ,‬כדלעיל‪,‬‬ ‫דהביא דברי רבותינו (בטעם מניעת יצחק לצאת‬ ‫(דברית בין הבתרים‪ ,‬עיי"ש ברמב"ן פי' בקרא הנ"ל‪ ,‬כי א"א‬ ‫ואם "וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה‪ ,‬מוקדם" (כדרך‬ ‫לחו"ל‪-‬אתה עולה תמימה‪ ,‬כנ"ל) וכתב‪ ,‬ולדעתי‪-"-‬‬ ‫להעתיק ולהביא הכל) ואם כן (לדברי הראב"ע) הודיעו‬ ‫הרמב"ן‪-‬השני) ה"ה מה דכתיב‪ ,‬גור בארץ הזאת‪"-‬בארץ כנען‬ ‫נכלל עוד‪ -‬רמיזה בעתיד" (ע"כ) לשון זה מורה‬ ‫(הקב"ה‪ ,‬לאאע"ה) קץ הגאולה‪" ,‬ולא הודיעו (הקב"ה‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬כי אני מצוך ‪-‬עתה‪ -‬שלא תצא ממנה לעולם"‪ ,‬כנ"ל‬ ‫היטב‪ ,‬דדעת רבותינו (דיצחק "עולה תמימה הוא" וכו'‪,‬‬ ‫לאברהם אבינו) כמה ימי הגלות" וכו'‪ ,‬עכ"ד‬ ‫דברי הרמב"ן‪ ,‬ראה עוה"פ) לפי זה יקשה‪ ,‬למה לן‬ ‫שהביא רמב"ן מקדם‪ ,‬כמשנ"ת) גם הוספת הרמב"ן‬ ‫(מלבד מה שהוספנו קצת ביאור‪-‬בתוה"ד‪ ,‬בסוגריים) דברי‬ ‫קרא (ראשית קרא‪ ,‬הנ"ל) וירא אליו ה' ויאמר‪" ,‬אל‬ ‫אח"כ (דהליכת יצחק לגרר‪"-‬רמיזה על העתיד") שניהם‬ ‫הרמב"ן בקושייתו זה על הראב"ע‪ ,‬מבוארים‪,‬‬ ‫תרד מצרימה"‪ ,‬אחרי דכתיבא אח"כ‪ ,‬דיצחק‬ ‫יש להם מקום‪" ,‬ביחד"‪ ,‬והרי זה צ"ב‪ ,‬עוד יש‬ ‫דלהראב"ע בביאור הך קרא ("ארבע מאות שנה")‬ ‫לא הורשה לצאת לחו"ל (שכון בארץ אשר אומר‬ ‫לדייק בלישנא דרמב"ן‪ ,‬במש"כ‪ ,‬ולדעתי‪,‬‬ ‫הודיע הקב"ה לאאע"ה‪ ,‬רק "קץ הגאולה"‪,‬‬ ‫אליך‪ ,‬שכון כל ימיך בארץ "שאומר אליך בכל פעם ופעם‪-‬‬ ‫"נכלל עוד בענין"‪ ,‬רמיזה בעתיד (ע"כ‪ ,‬ראה לעיל‬ ‫לא "ימי הגלות" (דכתיב בקרא "כי גר יהי' זרעך"‪,‬‬ ‫על פי ה' תסע ועל פי ה' תחנה"‪-‬כנ"ל פי' א' דרמב"ן דלעיל‪,‬‬ ‫העתקה אות ה') דהול"ל למיכתב (בקושיא אנו עסוקים‪,‬‬ ‫ראה רמב"ן הנ"ל‪ ,‬בשלימותה‪ ,‬ותראה כי זה כונת הקושיא)‬ ‫גור בארץ הזאת‪" -‬וגור עתה בארץ הזאת‪-‬בארץ כנען אשר‬ ‫כמובן) ולדעתי‪" ,‬יש כאן רמיזה בעתיד"‪ ,‬האי‬ ‫קראו רמב"ן‪" ,‬כי "גר" יהיה זרעך‪" ,‬גלות"‪,‬‬ ‫תכלול עמים רבים וארצות רבות‪-‬כי אני מצוך עתה שלא תצא‬ ‫לישנא‪- ,‬נכלל עוד‪ -‬בענין ("רמיזה בעתיד") צ"ב‪,‬‬ ‫ומזה‪ ,‬דדעתו ז"ל‪ ,‬ד"גרות" ("דארבע מאות שנה")‬ ‫ממנה לעולם"‪ ,‬לפי פירוש הב' דרמב"ן הנ"ל‪ ,‬הרי אלו ציווים‬ ‫לענ"ד‪.‬‬ ‫"גלות" הוא‪ ,‬וע"ז תקשי‪ ,‬דברי הרמב"ן דידן‪,‬‬ ‫ברורים) וע"כ כתב הרמב"ן (כנ"ל‪ ,‬אות הקדום) דהך‬ ‫(במאמר נפרד‪ ,‬האמת ניתן להאמר‪ ,‬דהרמב"ן לדידיה ס"ל‪-‬‬ ‫דלכת אברהם אל אבימלך (אל ארץ פלשתים) לא‬ ‫קרא‪"-‬אל תרד מצרימה"‪" ,‬רמיזא אלעתיד"‪,‬‬ ‫דיצחק לא הורשה לו לצאת לחו"ל‪ ,‬מטעם אחר (לא משום‬ ‫איקרי "גלות" (כיון דהלך לשם מרצונו‪ ,‬כנ"ל) והרי‬ ‫"אגלות דלעתיד" (באופן‪ ,‬ד"רמיזה על העתיד"‪ ,‬אינה‪,‬‬ ‫דיצחק "עולה תמימה הוא"‪ ,‬כנ"ל מדרש) נביא בזה‪ ,‬דברי‬ ‫ימי "גרות‪-‬גלות" נחשבין מלידת יצחק‪ ,‬ומקרא‬ ‫מ"עצם ירידת יצחק לגרר‪ ,‬ולא יצא לחו"ל"‪-‬דז"א‪ ,‬דיצחק‬ ‫הרמב"ן ז"ל בפרשת חיי שרה על הקרא‪-‬וה' ברך את אברהם‬ ‫דלאחר לידת יצחק‪"-‬ויגר אברהם בארץ‬ ‫עולה תמימה הוא‪ ,‬ובלא"ה אסור לו לצאת‪ ,‬כמוש"כ הרמב"ן‬ ‫בכל (בראשית כ"ד‪ ,‬א') וז"ל‪-‬באה"ד‪ ,‬ולרבותינו בזה ענין נפלא‪,‬‬ ‫פלשתים" ימים רבים (כנ"ל‪ ,‬פירש"י)‪.‬‬ ‫מקדם‪-‬כדלעיל העתקה אות ד') ואתי שפיר בזה גם‬ ‫אמרו (בבא בתרא ט"ז‪ ,‬ע"ב) וה' ברך את אברהם בכל‪ ,‬רבי‬ ‫לישנא דרמב"ן‪ ,‬ולדעתי ‪-‬נכלל עוד‪ -‬בענין‪,‬‬ ‫ז) ביתר תקשה‪ ,‬דברי הרמב"ן ריש פרשת‬ ‫מאיר אומר‪-‬שלא היתה לו בת לאברהם‪ ,‬וזו לו לברכה‪ ,‬כי לא‬ ‫רמיזה בעתיד (כנ"ל‪-‬לשון הרמב"ן‪ ,‬העתקה‪-‬אות ד')‬ ‫חיי שרה (בראשית כ"ג‪ ,‬ב') כתוב לאמר‪ ,‬והנראה‬ ‫היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים‪ ,‬ואם ישלחנה לארצו‪,‬‬ ‫"דמכפילות הדיבור‪-‬קאתינן עלה" (א‪"-‬אל תרד‬ ‫בעקידה‪ ,‬שהיתה הצואה בבאר שבע (א"ה‪ ,‬נחלק‬ ‫גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם‪ ,‬כי האשה ברשות בעלה‪,‬‬ ‫מצרימה"‪ ,‬ב‪"-‬שכון בארץ אשר אומר אליך‪ ,‬גור בארץ הזאת"‪,‬‬ ‫שם הרמב"ן ("על דרך הפשט") על דעת רבותינו‪ ,‬דציווי‬ ‫"ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה חוצה לארץ"‬ ‫לב' הפי' דרמב"ן‪-‬כל דרך כדאית ליה‪ ,‬הרי יש כאן "כפילות‬ ‫דעקידה בחברון היתה‪ ,‬עיי"ש) כי שם היה דר‪ ,‬ושם‬ ‫באמירה‪-‬שלא לרדת למצרים" ודו"ק) ע"כ ס"ל לרמב"ן‪,‬‬ ‫וכו' (ע"כ) מבואר מדברי רבינו ז"ל‪" ,‬דזרע הכשר משרה‪ ,‬לא‬ ‫חזר‪ ,‬כי כן כתוב בתחילה (בראשית כ"א‪ ,‬ל"ג)‬ ‫יחפוץ אברהם שיצאו חוצה לארץ"‪ ,‬הרי זה אור חדש‪ ,‬דלא רק‬ ‫ד‪-‬נכלל בזה‪ -‬עוד ענין‪" ,‬רמיזת הגלות‪-‬‬ ‫ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א‪-‬ל‬ ‫דעתיד"‪"-‬לבבל מקום מגורי אבותם"‪ ,‬ראה‬ ‫יצחק‪-‬בן הנעקד‪ ,‬לא הורשה לצאת לחו"ל‪" ,‬דעולה תמימה הוא"‬ ‫עולם‪ ,‬ואמר (שם) ויגר אברהם בארץ פלשתים‬ ‫לעיל‪-‬העתקה אות ו' (אבל ודאי‪" ,‬יצחק לדידיה‪-‬‬ ‫(להדגיש‪ ,‬כי דבר זה לא היה ליצחק "כלאו ואיסורא"‪ ,‬כדלעיל‬ ‫ימים רבים‪" ,‬והוא גרותו" בבאר שבע‪ ,‬שהוא‬ ‫עצמו"‪ ,‬לא הורשה לו לצאת לחו"ל‪-‬על "דעולה תמימה הוא"‪,‬‬ ‫לשון רש"י‪-‬והרמב"ן‪ ,‬אתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ "כדאי‬ ‫בארץ פלשתים וכו'‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬קרא ליה הרמב"ן‬ ‫וכמש"כ הרמב"ן‪-‬העתקה אות ד') זה נ"ל כונת אמיתית‬ ‫לך"‪ ,‬לשון זה ברור‪ ,‬דאין כאן איסורא ממש‪ ,‬וק"ל) לפי"ד‬ ‫ישיבת אאע"ה‪ ,‬בבאר שבע‪( ,‬בארץ פלשתים‪ ,‬כנ"ל)‬ ‫ברמב"ן‪ ,‬טרחנו בכל היכולת לבאר ולהבהיר‬ ‫הרמב"ן אלו‪ ,‬עלה בידינו יישוב נכון על הקרא דשם בפרשת‬ ‫"גרות" ("גרותו"‪ ,‬כנ"ל לשונו) הרי דגם ישיבת‬ ‫הדברים‪ ,‬עיינו בזה‪.‬‬ ‫חיי שרה‪ ,‬ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך וכו'‪ ,‬רק את בני‬ ‫אברהם אבינו "בארץ פלשתים"‪" ,‬גרות" היה‬ ‫לא תשב שמה (בראשית כ"ד‪ ,‬ח') ופירש"י בשם חז"ל‪ ,‬רק מיעוט‬ ‫ו) כתב הרמב"ן‪ ,‬ולכתו (של אברהם אבינו) אל‬ ‫הוא‪ ,‬בני אינו חוזר‪ ,‬אבל יעקב בן בני סופו לחזור (ב"ר נ"ט‪ ,‬י')‬ ‫("גרות‪-‬גלות חדא הוא‪ ,‬לדעת הרמב"ן כנ"ל אות הקדום)‬ ‫אבימלך "לא היה גלות‪ ,‬כי שם היה יושב‬ ‫והרי לפנינו ברמב"ן דלא הי' זה "גלות"‬ ‫ע"כ‪ ,‬ואם הטעם דיצחק לא הורשה לצאת לחו"ל‪" ,‬רק"‪ ,‬משום‬ ‫ברצונו" (ע"כ‪ ,‬ראה לעיל העתקה‪-‬אות ד') דברי רבינו‬ ‫(הליכתו‪-‬של אאע"ה לאבימלך‪-‬בפלשתים) כיון דהלך‬ ‫דעולה תמימה הוא‪ ,‬למה הוצרך האי מיעוטא ("רק" את בני‪,‬‬ ‫הגדול הרמב"ן בזה‪ ,‬דהליכת אברהם אבינו‬ ‫לשם "מרצונו"‪ ,‬קושיא זו הנה באמתחתי הרבה‬ ‫אל אבימלך‪-‬בארץ פלשתים ("ארץ לא להם"‪ ,‬ראה‬ ‫כנ"ל ברש"י) הרי יעקב (דלאו "עולה תמימה" הוא) לאו בכלל‬ ‫זמן‪-‬ולא מצאנו מענה לזה‪ ,‬בהיותינו בארה"ק‬ ‫להלן) לא מקרי "גלות"‪" ,‬כי שם היה ‪-‬יושב‪-‬‬ ‫איסור זה מעולם‪-‬שיצטרך להיתר‪ ,‬וע"כ דמדרש זה‪-‬דלעיל‪ ,‬ס"ל‬ ‫בזמן מן הזמנים‪ ,‬הצענו קושיא זו ברבים‪ ,‬ואז‬ ‫(אברהם אבינו) ברצונו"‪-‬כנ"ל‪ ,‬הרי זה גילוי‬ ‫"דכל זרע הכשר מ'שרה‪ ,‬אין מקומם בחו"ל"‪ ,‬ע"כ הוצרך יעקב‬ ‫נצנצה רעיון מחשבה‪ ,‬דחילוק יש בין "הליכת‬ ‫נפלא‪ ,‬ד"גלות" לא מקרי‪ ,‬באם ‪-‬הישיבה‪ -‬שם‪,‬‬ ‫להתירא "רק" את בני (כנ"ל) שסופו לחזור‪ ,‬ודו"ק‪ ,‬אבל כל זה‬ ‫אברהם אבינו לגרר וישיבתו שם"‪" ,‬לישיבתו‬ ‫"מרצונו" (יש בדיבורים קדושים אלו‪ ,‬תמיכה גדולה‪-‬‬ ‫לדעת הרמב"ן לדידיה‪ ,‬ברם רמב"ן דנן‪-‬כנ"ל ראשית דברינו‪,‬‬ ‫שם אחר כך‪-‬בבאר שבע"‪ ,‬דהליכתו לגרר‬ ‫לדברי הגאון ז"ל במשך חכמה (ויקרא כ"ו‪ ,‬מ"ד) בענין "ישיבת‬ ‫קאזיל בדעת המדרש‪-‬דמטעם "עולה תמימה"‪ ,‬לא הורשה יצחק‬ ‫וישיבתו שם מתחלה‪ ,‬מעצמו דאאע"ה היתה‪,‬‬ ‫לצאת לחו"ל)‪.‬‬ ‫גלותינו"‪ ,‬בנעימים‪ ,‬רח"ל‪ ,‬וד"ל) אמנם‪ ,‬דבריו ז"ל‬ ‫גם ישב שם "ברצונו" (וכדלעיל לישנא דרמב"ן‪ ,‬אות‬ ‫דרמב"ן אלו (לכאורה) דלא כדברי רש"י (בשם‬ ‫ה) ונראה ביאור הדברים‪ ,‬עפי"ד הרמב"ן‬ ‫הקדום) אמנם אח"כ (שנלקחה שרה לבית אבימלך‪,‬‬ ‫חז"ל‪ ,‬עיי"ש המצוין) בפרשת ברית בין הבתרים‪-‬‬ ‫להלן על הכתובים דלאחרי (אחר קרא הנ"ל‪ ,‬ויהי‬ ‫והשבתה לאברהם) כשאמר לו אבימלך לאברהם‪,‬‬ ‫בקרא‪-‬ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה‬ ‫רעב בארץ (כנ"ל ראשית דברינו) וירא אליו ה' ויאמר אל‬ ‫"הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב" (בראשית כ'‪,‬‬ ‫זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע‬ ‫תרד מצרימה‪ ,‬שכון בארץ אשר אומר אליך‪-‬גור בארץ הזאת‬ ‫ט"ו) או אז‪ ,‬נתיישב אברהם אבינו בבאר שבע‪,‬‬ ‫מאות שנה (בראשית ט"ו‪ ,‬י"ג) וז"ל‪ ,‬בארץ לא להם‪,‬‬ ‫ואהיה עמך ואברכך וכו'‪ ,‬וז"ל שם‪ ,‬אין הטעם שיאמר בבת‬ ‫כן מבואר להדיא ברמב"ן (הנ"ל) וז"ל‪ ,‬וכן נראה‬ ‫לא נאמר בארץ מצרים‪ ,‬אלא בארץ לא להם‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬שכון בארץ אשר אומר אליך‪-‬גור בארץ הזאת‪ ,‬אבל‬ ‫כי יצחק נולד בבאר שבע‪ ,‬כי כתוב תחילה‬ ‫"ומשנולד יצחק‪ ,‬ויגר אברהם וגו'" (בראשית כ"א‪,‬‬ ‫פירושו‪ ,‬אל תרד מצרימה‪ ,‬ושכון כל ימיך בארץ שאומר‬ ‫(בראשית כ'‪ ,‬א') ויסע משם אברהם ארצה הנגב‬ ‫ל"ד) ע"כ‪ ,‬מזה מבואר‪ ,‬דישיבת אברהם בגרר‬ ‫אליך בכל פעם ופעם‪" ,‬על פי ה' תסע ועל פי ה' תחנה"‪,‬‬ ‫וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר‪" ,‬ואבימלך‬ ‫(מקום אבימלך‪ ,‬כמבואר קראי‪ ,‬פוק חזי) נחשב "לגלות"‬ ‫"וגור עתה בארץ הזאת בארץ פלשתים"‪ ,‬כי לך ולזרעך אתן‬ ‫אמר אליו‪ ,‬הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב"‬ ‫(אף שהלך וישב שם אאע"ה‪" ,‬ברצונו"‪ ,‬כנ"ל רמב"ן)‬ ‫אותה וכו'‪ ,‬ויתכן‪ ,‬שיהי' "וירא אליו מוקדם"‪ ,‬כי קודם צאתו‬ ‫(בראשית כ'‪ ,‬ט"ו) "ונתיישב שם בארץ ההיא בבאר‬ ‫ולרש"י לדידיה‪ ,‬הי' אפשר לומר‪ ,‬דגזרת "כי‬ ‫ממקומו נאמר לו‪ ,‬אל תרד מצרימה‪-‬שכון בארץ‪" ,‬אשר אומר‬ ‫שבע" וכו'‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬מבואר להדיא בדברי רמב"ן‬ ‫גר יהיה זרעך"‪ ,‬לאו היינו גזירת "גלות"‪ ,‬כי‬ ‫אליך בהיותך שם"‪" ,‬וגור עתה בארץ הזאת‪-‬בארץ כנען אשר‬ ‫אלו‪ ,‬כי אברהם אבינו נתיישב "בבאר שבע"‪,‬‬ ‫אם גזירה אחרת ("גליות"‪ ,‬הם רק "ד' מלכיות‪-‬ששעבדו‬ ‫תכלול עמים רבים וארצות רבות"‪" ,‬כי אני מצוך עתה שלא‬ ‫"בשאמר לו אבימלך‪-‬הנה ארצי לפניך בטוב‬ ‫את ישראל"‪ ,‬עיי"ש בפרש"י על הקרא‪-‬וגם את הגוי (בראשית‬ ‫תצא ממנה לעולם"‪ ,‬כי כל הארץ האל אתן לזרעך‪ ,‬והנה‪ ,‬נסע‬ ‫בעיניך שב"‪ ,‬וכיון דבציווי המלך (אף שלא הי'‬ ‫ט"ו‪ ,‬י"ד)) אמנם דעת הרמב"ן שם בפרשה‪ ,‬ברור‬ ‫(יצחק) ממקומו מפני הרעב ללכת בכל ארצות כנען‪" ,‬לשכון‬ ‫בע"כ דאברהם אבינו‪ ,‬מ"מ לא היה זה "ברצונו"‪ ,‬כי אם אחר‬ ‫ולהדיא‪ ,‬דגזירת "כי גר יהי' זרעך"‪" ,‬גזירת‬ ‫בארץ אשר יאמר אליו"‪ ,‬ובבאו לגרר אמר לו (הקב"ה) "כאן‬ ‫"מצות המלך") ע"כ חשוב זה "גלות"‪ ,‬ומדוייק בזה‬ ‫‪-‬גלות‪-‬הוא"‪ ,‬כן יוצא מדבריו בקרא הנ"ל‪,‬‬ ‫תשב" וכו' (ע"כ) העתקנו דברי הרמב"ן בב' הפירושים‪,‬‬ ‫דברי הרמב"ן הנ"ל‪ ,‬והוא "גרותו בבאר שבע"‪,‬‬ ‫בחלקו על הראב"ע‪ ,‬וז"ל שם באה"ד (על קרא‬ ‫ומהצד השוה שבשניהם‪ ,‬יוצא‪ ,‬דיצחק לא הורשה לצאת לחו"ל‬ ‫עיין בזה‪ ,‬אולי‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ידוע תדע‪ ,‬כי "גר יהיה זרעך") ורבי אברהם‬ ‫(לדרך הראשון דרמב"ן‪ ,‬פשוט הוא‪ ,‬דה"ה מה דכתיב‪-‬שכון‬ ‫‪43‬‬ ‫בס"ד | גליון תורני בפרשת השבוע | גליון רנו | פרשת תולדות | תשפ"ז | שנה י"א‬ ‫חמדת הדרוש‬ ‫בתוה"ק‬ ‫בפרשתינו‬ ‫חמדת ההלכה‬ ‫היאך חל המכירה על דבר שאין בו ממש‬ ‫)כז‪ -‬כח(‬ ‫מקור אמירת ויתן לך במוצאי שבת ודיניו‬ ‫בתוה"ק בפרשתינו )כה‪ -‬לג( ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכור את‬ ‫לך‬ ‫ויתן‬ ‫בכורתו ליעקב‪.‬‬ ‫האלוקים‬ ‫מטל השמים‬ ‫ויש לחקור‪ ,‬היאך מהני מכירה זו של בכורה‪ ,‬הא דבר שאין בו ממש הוא‪,‬‬ ‫ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש‪.‬‬ ‫דוכי כהן שמוכר כהונתו‪ ,‬נאמר שכהונתו נמכרה‪ ,‬כך גם היאך יכול למכור את‬ ‫הבכורה‪ ,‬והא קיי"ל רמב"ם הל' מכירה פרק כ"ב דלא מהני מכירה בדבר שאין‬ ‫מקור וטעם לאמירת ויתן לך במוצאי שבת‬ ‫בו ממש‪.‬‬ ‫הכל בו )סי' מ"א( והאבודרהם כתבו ‪,‬שנהגו לומר במוצאי שבת‬ ‫פסוקי ויתן לך דפרשתן‪ ,‬כי הם פסוקי ברכה‪ ,‬וסימנא טבא לתחילת‬ ‫א'‬ ‫השבוע לומר אלו הפסוקים‪ ,‬שבזה יהיה לו שבוע של ברכה‪ ,‬והרמ"א‬ ‫רצונו היה רק שעשיו יסלק עצמו ולא שיהא הוא עובד‬ ‫)סי' רצ"ה בהגה"ה קודם ס"א( הביא דברי הכל בו הנ"ל‪ ,‬דאפילו‬ ‫הרא"ם תירץ‪ -‬דאין הכי נמי לא הייתה כוונתו שהוא יהא בכור‪ ,‬רק רצה דבר אחד‬ ‫בשבוע שחל בו יום טוב שאין נוהגין לומר ואתה קדוש‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שעשיו הוא לא יהא בכור‪ ,‬כיון דרשע הוא‪ ,‬ולא נאה שהרשע יעשה עבודה‪ ,‬ומדין‬ ‫ויתן לך אומרים‪ ,‬דלסימן ברכה הוא‪.‬‬ ‫סילוק מהני מכירה בכדי שיהא מסולק מן הבכורה‪.‬‬ ‫טעם מחודש מהליקוטי מהרי"ח‬ ‫ב'‬ ‫ובטעם הדבר לומר ויתן לך במוצאי שבת דווקא‪ ,‬מצינו כמה‬ ‫כהן לא שייך מכירה דזכתה לו תורה משא"כ בבכור מחמת כבוד‬ ‫טעמים א'‪ -‬הכל בו והאבודרהם הנ"ל לסימן טוב לתחילת השבוע‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫ב'‪ -‬בליקוטי מהרי"ח )סדר תפילת ערבית מוצ"ש( כתב‪ ,‬על פי‬ ‫דברי המג"א )סי' רס"ב( בשם מהרי"ו‪ ,‬דהב' מלאכים שמלוין לו‬ ‫המהר"ל תירץ‪ -‬דלא דמי דין מכירת הכהונה לדין מכירת הבכורה‪ ,‬גבי עשיית‬ ‫להאדם בשבת )שבת( אינם נפרדים מהאדם עד למוצאי שבת‬ ‫עבודה בבית המקדש‪ ,‬דגבי כהן הרי מצינו שזיכתה לו התורה העבודה‪ ,‬וישראל‬ ‫)ומכאן ראיה לאלו הנוהגים שלא לומר בליל שבת פזמון צאתכם‬ ‫לגבי העבודה זר הוא‪ ,‬בכהאי גווני לא חלה המכירה לבטל הימנו מה שזיכתה‬ ‫לשלום(‪ ,‬והיינו שאין הם רק מלוין אותו בליל שבת לביתו אלא‬ ‫לו תורה‪ ,‬אולם מה שהעבודה קודם מ"ת היה בבכורות‪ ,‬לא מצינו בזה שזיכתה‬ ‫מלוין אותו משך כל יום השבת‪ ,‬ומצינו ביעקב אבינו שלא רצה‬ ‫התורה‪ ,‬רק מסברא היה בכדי לכבד את הגדול שבמשפחה‪ ,‬לכן קבעו שהוא‬ ‫לשלח את המלאך של עשיו עד שהודה לו על הברכות שקבל‬ ‫עושה העבודה‪.‬‬ ‫מאביו יצחק‪ ,‬ולכך אפשר לפי מה שכתב במטה משה דמלאך‬ ‫אם כן דהכל תלוי בכבודו‪ ,‬הרי יכול הוא למחול על כבודו‪ ,‬ולמכור את מה‬ ‫הרע שמלווה את האדם בשבת הוא שרו של עשיו‪ ,‬לכך במוצאי‬ ‫שנתנה לו מחמת כבוד‪ ,‬וכפי שאמרו קידושין לב חכם שמחל על כבודו‪ ,‬כבודו‬ ‫שבת אין משלחים אותו עד שמזכירים לו את הברכות שהודה‬ ‫מחול דכבוד דיליה הוא יעו"ש‪ ,‬ה"נ כאן הבכור יכול למחול על מה שכבדוהו‪,‬‬ ‫הוא דליעקב נתנו‪.‬‬ ‫וכבודו מחול‪.‬‬ ‫האם אומרים ויתן לך קודם הבדלה או לאחריה‬ ‫ג'‬ ‫והטעמים‬ ‫יעקב קנה גופו של עשיו לענין בכורה‬ ‫והנה נחלקו הפוסקים‪ ,‬אימתי זמן אמירת ויתן לך‪ ,‬דהמשנה ברורה‬ ‫עוד תירץ‪ -‬דאפשר דהקנין שעשה יעקב עם עשיו במכירת הבכורה‪ ,‬היה שעשיו‬ ‫)סי' רצ"ה בבאור הלכה( כתב להלכה כדברי הלבוש דקודם אומרים‬ ‫ויתן לך ואחר כך מבדילין‪ ,‬וכך כתב להדיא בשער הציון )סי' רח"צ‬ ‫מקנה לו גופו ממש לענין העבודה‪ ,‬ולכל שאר עניני הבכורה‪ ,‬ובכהאי גוונא‪ ,‬דבר‬ ‫אות ג'( דנוהגין העולם לומר ויתן לך אצל הנר קודם שמבדילין‪,‬‬ ‫שיש בה ממש הוא וחל הקנין‪.‬‬ ‫אולם בספר המנהגים כתב לאומרו דווקא אחר הבדלה‪.‬‬ ‫ד'‬ ‫ובטעם הדבר‪ ,‬לאומרו קודם או אחר הבדלה‪ ,‬כתב בשערי תשובה‬ ‫דבר שאין ממש נקנה על ידי שבועה‬ ‫)או"ח סי' תקצ"ט(‪ ,‬דעל ידי שאומר ויתן לך קודם הבדלה‪,‬‬ ‫האור החיים הק' תירץ‪ -‬דלמאי דקיימא לן )יו"ד סי' רל"ט(‪ ,‬דשבועה חלה בין על‬ ‫הרי הוא מאריך עליו קדושת השבת יותר‪ ,‬וכמה דאפשר לאחר‬ ‫דבר שיש בו ממש ובין על דבר שאין ממש‪ ,‬לפי זה לא קשה מידי דעל כן בקש‬ ‫בעשיית הבדלה‪ ,‬ועל ידי זה נמשך עליו עדיין קדושת השבת‬ ‫יעקב לעשיו להשבע‪ ,‬ורק אחרי שנשבע‪ ,‬אמרה תורה וישבע‪ ,‬ורק אז וימכור את‬ ‫מאחרין‪ ,‬ולכך מוטב לאומרו קודם‪ ,‬אולם באשל אברהם )בוטשש‬ ‫בכורתו לעשיו‪ ,‬והיינו על ידי השבועה‪.‬‬ ‫סי' רח"צ( כתב דיש לאומרו אחר ההבדלה‪ ,‬דכיון דרוב הציבור‬ ‫אינו יודע את ניסוח התפלה‪ ,‬ואזי הם משתמשים לאור הנר קודם‬ ‫ה'‬ ‫ההבדלה‪ ,‬ולאו מילתא דפשיטא שמותר לעשות כן )יעו' בחי'‬ ‫כיון דידו אוחזת בעקב עשיו כפטר רחם מיחשב‬ ‫רעק"א שם שנסתפק אם מותר ללמוד לאור הנר של הבדלה‬ ‫במשכיל לדוד תירץ‪ -‬על דרך נפלא ומתוק‪ ,‬דכיון דעשיו רשע ממעי אמו‪,‬‬ ‫קודם הבדלה(‪ ,‬לכך מוטב שיעשו הבדלה‪ ,‬ואח"כ יהא מותר להם‬ ‫הרי דכבר במעי אמו נקרא מת‪ ,‬כפי מה שאמרו חז"ל רשעים בחיים קרויים‬ ‫ליהנות מאור הנר‪.‬‬ ‫מתים‪ ,‬הוה ליה יעקב כדין הבא אחר הנפלים דקיי"ל דהוי בכור לנחלה‪ ,‬והא‬ ‫לטעם ליקוטי מהרי"ח והאשל אברהם אפשר דבזמננו‬ ‫דלא מקרי בכור לכהן‪ ,‬יש לומר דכאן שאני‪ ,‬דכיון דידו אוחזת בעקב עשיו‪,‬‬ ‫טוב יותר לומר קודם הבדלה‬ ‫הרי דהיה יעקב דבוק עמו‪ ,‬נמצא שהוא גם פטר רחם‪ ,‬ואם כן לא הוי כלל‬ ‫והנראה לומר‪ ,‬דלפי טעמו המחודש שכתב הליקוטי מהרי"ח דסיבת‬ ‫צריך קנין‪.‬‬ ‫אמירת ויתן לך בכדי לשלח את מלאך הרע עד שמזכירין לו שהודה‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫הגליון הבא בעזהי"ת‬ ‫לתגובות והערות להרב שלמה שוורץ שליט"א | לדוא"ל ‪ | S8439495@gmail.com‬לכתובת רח' מחלקי המים ‪ ,1‬קטמון‬ ‫יו"ל בפרשת ויצא הבעל"ט‬ ‫לידי מערכת "מחמדי התורה" לתרומות והנצחות ‪ |054-8439495‬כל המעונין להצטרף למנויים ישלח מייל לדוא"ל הנ"ל‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫‪44‬‬ ‫מרובה‪ ,‬ולכך מוטב שיושיב את חבירו לנגדו ויחול ברכת ויתן לך על‬ ‫על הברכות שהם ליעקב‪ ,‬והוא נשאר עד מוצאי שבת‪ ,‬אם כן נראה דטוב יותר‬ ‫כל אחד‪.‬‬ ‫לומר ויתן לך קודם הבדלה‪ ,‬דאז עדיין לא הלך המלאך וכדברי המג"א‪.‬‬ ‫הרה"ק משינווא היה מהדר שהשני יהיה כהן‬ ‫וביותר יש לומר‪ ,‬דכיון דכל טעמא דמילתא שכתב האשל אברהם לומר‬ ‫ויתן לך אחר הבדלה‪ ,‬הוא בכדי שלא יאותו לאור הנר‪ ,‬ולולי זאת ודאי מודה‬ ‫ודבר פלא ראיתי‪ ,‬בפסקי תשובות )שם אות ד'( שהביא בשם ספר דברי‬ ‫דטוב לומר קודם הבדלה בכדי לאחר ההבדלה וימשך עליו קדושת השבת‪,‬‬ ‫יחזקאל )שינווא‪ -‬עניני שבת(‪ ,‬שכתב שטוב יותר שאחד שאומר עם חבירו‬ ‫אם כן‪ ,‬בזמננו דאין אנו צריכים לאור הנר בכדי לומר תפלת ויתן לך‪ ,‬אפשר‬ ‫ויתן לך טוב שחבירו יהיה כהן‪ ,‬שבכך יחולו עליו ברכת כהן‪.‬‬ ‫דגם לשיטת האשל אברהם‪ ,‬טוב יותר לומר ויתן לך קודם ההבדלה‪ ,‬ומטעם‬ ‫)ואפשר בטעם הדבר‪ ,‬דרך הלצה‪ ,‬דהנה יעקב אבינו נטל הבכורה מעשיו‪,‬‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ועוד דהא בשערי תשובה )הנ"ל( דחה האי סברא‪ ,‬כיון דכבר אמרו אתה‬ ‫וכדברי חז"ל דהיו הבכורים משמשים בעבודת בית המקדש‪ ,‬ואמר יעקב לא‬ ‫חוננתנו תו ליכא איסורא‪.‬‬ ‫יהא רשע זה עובד עבודה‪ ,‬ולכך קנה ממנו הבכורה‪ ,‬ובזה שקנה הבכורה‪,‬‬ ‫ובפרט למאי דאיתא בזוהר )בהקדמה לספר בראשית(‪ ,‬דטוב לומר תפלת‬ ‫אמר יעקב ליצחק אנכי עשיו בכורך‪ ,‬כי הוא הבכור‪ ,‬הרי דיעקב היה ככהן‬ ‫ויתן לך בציבור‪ ,‬הרי דאיכא כאן גם סברת ברוב עם הדרת מלך‪ ,‬וזה שייך‬ ‫שעושה העבודה כיון שהוא הבכור‪ ,‬ועתה שנטל הברכות אמר עשיו ויעקבנו‬ ‫דווקא אם יאמרו זאת בבית הכנסת קודם ההבדלה בציבור‪ ,‬הרי עוד טעם‬ ‫זה פעמיים‪ ,‬שעל ידי קניית הבכורה זכה לברכת אביו‪ ,‬לכך נהג לומר ויתן‬ ‫לדבר שיאמרו ויתן לך קודם הבדלה‪ ,‬כדי שיהא ברוב עם‪.‬‬ ‫לך שהם הברכות שקבל יעקב‪ ,‬עם כהן‪ ,‬לרמז על זה שגם יעקב היה ככהן‬ ‫האר"י ז"ל היה נוהג כפי בית הכנסת שם היה מתפלל‬ ‫העובד עבודה בבית המקדש(‬ ‫ובטעמי המנהגים )אות ת"ו( כתב דבר חידוש‪ ,‬דלא כל הזמנים והעיתים שוים‬ ‫תבנא לדינא‬ ‫אצל האר"י ז"ל‪ ,‬דאם היה מתפלל בבית הכנסת של הספרדים נהג כמנהגם‬ ‫שלא לומר בבית הכנסת והיה אומר בביתו לאחר ההבדלה‪ ,‬וכשהיה מתפלל‬ ‫טעם לאמירת ויתן לך במוצאי שבת‪ -‬הכל בו‪ ,‬והאבודרהם‪ ,‬לסימן ברכה לכל‬ ‫בבית הכנסת נוסח אשכנז ששם נהגו לאמרו בבית הכנסת היה אומר עמהם‬ ‫השבוע‪ ,‬ליקוטי מהרי"ח‪ ,‬כיעקב אבינו שלא שילח שרו של עשיו עד שהודה‬ ‫בבית המדרש קודם ההבדלה‪.‬‬ ‫לו על הברכות כן גם מלאך הרע שמלווה את האדם כל השבת כדברי המג"א‪,‬‬ ‫אין משלחין אותו עד שישמע הברכות שהודה שהם של יעקב‪ ,‬מתי אומרים‬ ‫המנהג שאחד אומר עם חבירו מקורו וטעמו‬ ‫ויתן לך והטעם‪ -‬הלבוש וכן פסק במשנה ברורה דאומרים קודם הבדלה‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬לעיל הבאנו דברי הזוהר שיש לאומרם בציבור‪ ,‬וסתם ציבור הוא‬ ‫לאחר זמן ההבדלה שימשך עליו קדושת השבת‪ ,‬ספר המנהגים‪ ,‬אשל אברהם‬ ‫עשרה‪ ,‬ולא מצינו להפוסקים שיאמרו שיצטרכו עשרה לזה‪ ,‬אלא שמצאנו‬ ‫מנהגים שונים בזה‪ ,‬ובטעמי המנהגים )הנ"ל( הביא בשם גדול אחד‪,‬‬ ‫)בוטשש( אחרי הבדלה‪ ,‬מחשש שמא יהנו מאור הנר קודם ההבדלה‪ ,‬מחמדי‬ ‫שהנראה שגדול זה הוא מוהרמ"מ מרימנוב זי"ע וכפי שכתב בספר סגולת‬ ‫התורה‪ -‬בזמננו דלא שייך טעם הנ"ל אפשר דטוב יותר לומר קודם מטעם‬ ‫ישראל )מערכה פ'( משמו ז"ל‪ ,‬שיש להקפיד לומר ויתן לך יחד עם עוד‬ ‫שימשך עליו קדושת השבת‪ ,‬וביותר לדעת הזוהר שצריך ברוב עם‪.‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫מנהגים שונים באמירת ויתן לך‪ -‬בזוהר‪ ,‬לאומרו בציבור‪ ,‬האר"י ז"ל היה אומר‬ ‫ובטעם הדבר‪ ,‬ראיתי באגרא דצבי )הגהות על אגרא דפרקא(‪ ,‬כתב‬ ‫כפי בית הכנסת שם היה מתפלל‪ ,‬מוהרמ"מ מרימנוב זי"ע נהג לאומרו עם‬ ‫על פי מה שכתב באגרא דפרקא )אות רנ"ט(‪ ,‬דבקריאת התוכחה יש‬ ‫עוד אחד‪ ,‬דברי יחזקאל‪ -‬היה אומר יחד עם כהן בכדי שתחול עליו ברכת‬ ‫להקפיד שלא יעמוד ליד הבעל קורא או סמוך לו או נגדו אדם אחר‪,‬‬ ‫כהן‪.‬‬ ‫דח"ו יכול לינזק‪ ,‬ואם כן הוא בקריאת התוכחה‪ ,‬ודאי דמדה טובה‬ ‫של שם ועבר סברו שיצחק שידע למסור נפשו לבוראו לא‬ ‫בתוה"ק בפרשתינו‬ ‫ב'‬ ‫יסתכן‪.‬‬ ‫הבנים‬ ‫ויתרוצצו‬ ‫בקרבה ותאמר אם כן‬ ‫חמדת התורה‬ ‫הטעם שלא שאלה רבקה את אברהם או יצחק‬ ‫לא רצתה לצער את אברהם‬ ‫למה זה אנכי ותלך‬ ‫בפענח רזא‪ ,‬והגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ )תפארת יהונתן( תירצו‪ -‬דהא‬ ‫לדרוש את ה'‪.‬‬ ‫מצינו שמת אברהם קודם זמנן בכדי שלא יראה נכדו יוצא לתרבות‬ ‫וברש"י‪ ,‬שהלכה אל בית מדרשו של שם ועבר‪.‬‬ ‫רעה‪ ,‬ומכל שכן שלא גילו לו מן השמים רעת עשיו והיא גם לא בקשה‬ ‫ויש לתמוה‪ ,‬אמאי לא הלכה אל בית יצחק בעלה‪ ,‬או אל אברהם‪,‬‬ ‫לגלות לו שאחד רוצה לצאת כשעברה אצל בית עובד כוכבים‪.‬‬ ‫והלכה רק אצל שם ועבר‪.‬‬ ‫ג'‬ ‫א'‬ ‫חששה שיש דברים שלא חפץ ה' שידעו אברהם ויצחק‬ ‫חשבה שמותר שלא ללדת רק אברהם לא יתיר לה‬ ‫וכעי"ז במשכיל לדוד )לר"ד פרדו( תירץ‪ -‬דאפשר דחששה רבקה‬ ‫הרבינו חיים פלטיאל תירץ‪ -‬די"ל לכך לא הלכה לבית מדרשו של‬ ‫שמא יש איזה דבר שהקב"ה אינו רוצה לגלות לא לאברהם ולא‬ ‫חמיה‪ ,‬שהיה בדעתה שיתירו לה לשתות שום סם שתפיל‪ ,‬והם‬ ‫ליצחק שהדבר נוגע אליהם‪ ,‬לכך לא שאלה אותם‪ ,‬רק הלכה לבית‬ ‫השיבו זה הצער שיש לה שני גוים בבטנך‪ ,‬וחשבה אם אלך אצל‬ ‫מדרם של שם ועבר‪.‬‬ ‫חמי אפילו אם מותר לא יתיר לי בשביל בנו‪.‬‬ ‫ד'‬ ‫והסבר מתוק בזה‪ ,‬ראיתי בחשוקי חמד )גיטין נה‪ ,(:‬דמה הייתה‬ ‫חששה שמא צער העיבור הוא משום חטא‬ ‫החשד שלה‪ ,‬דאפשר שהצער שלה גבל בחשש סכנת חיים‪,‬‬ ‫המהר"ל )בגור אריה( תירץ‪ -‬דיש לומר דהיתה רבקה סבורה דשמא‬ ‫וכמו שאמרה ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה‬ ‫בשביל חטא שחטאה יש לה צער העיבור כ"כ‪ ,‬דהא אמרו רבותינו‬ ‫אנכי‪ ,‬ולכן חשבה שאולי מותר לה להפיל‪ ,‬וחששה שאברהם‬ ‫ז"ל כי הנשים הצדקניות לא היו בפתקא של חוה‪ ,‬היינו בחטא של‬ ‫אבינו יסבור שאם תשתה סם להפיל את העובר יסתכן יצחק‬ ‫חוה‪ ,‬ובשכר זה הם יולדות בלא צער עיבור ולידה‪ ,‬והיתה מתייראת‬ ‫אבינו לא פחות ממנה‪ ,‬שהרי עובר זה הושג על ידי שהעתיר‬ ‫שמא תתגנה על בעלה‪ ,‬שיחשוש שמא חטאה‪ ,‬ומשום כך אינה‬ ‫בתפילות עשרים שנה‪ ,‬ואם תפיל לא יוולדו להם עוד ילדים‬ ‫יולדת בלא צער‪.‬‬ ‫ומי שאין לו בנים נחשב כמת‪ ,‬ורבקה עצמה וגם בית מדרשם‬ ‫‪45‬‬ ‫חמדת הפרשה‬ ‫נחמד ונעים‬ ‫היאך נתנה רבקה בגדי עשיו ליעקב ולא חששה‬ ‫רעיונות נפלאים ומחודדים בפרשה‬ ‫לגזל‬ ‫זכות אברהם סייעה ליצחק שיקבל תפלתו‬ ‫בתוה"ק בפרשתן )כז‪ -‬טו( ותקח רבקה את בגדי עשיו בנה‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪ -‬הנראה בביאור הדברים‪ ,‬על פי מאי דאמרו )יבמות סד‪ .‬הובא ברש"י( ויעתר לו‪ ,‬ולא‬ ‫הגדול החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע‪ ,‬הרי זכות שהיה לו ליצחק שאברהם היה אביו הוא גרמה‬ ‫ויש לחקור‪ ,‬לפי מה שכתב רש"י דלבן הפקיד בגדים אלו‬ ‫לו שישמע ה' תפילתו‪ ,‬וזהו "אברהם" זכותו של אברהם הוא גרמה הוליד את יצחק שיתקבל תפילתו ויוליד‪.‬‬ ‫אצלה שתשמור על זה‪ ,‬היאך היה מותר לה להשתמש בזה‪,‬‬ ‫)תורת משה‪ -‬להחת"ס(‬ ‫הא שואל שלא מדעת בעלים הוי גנב‪.‬‬ ‫רמז דהייתה עקרה י"ב שנים‬ ‫א'‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה הוא‪ -‬יפלא דכתיב הוא בוא"ו‪ ,‬ועל צד הרמז יש לומר‪ ,‬דהיא היתה בת‬ ‫ליל פסח היה ומותר להשתמש במשכונות של‬ ‫ג' שנים כלקחה לאשה‪ ,‬והוא בן ארבעים בקחתו את רבקה )לעיל פסוק כ(‪ ,‬ובן ששים שנה בלדת אותם )שם‬ ‫נכרים‬ ‫שם‪ ,‬כו(‪ ,‬הרי היתה בת כ"ג שנה כשילדה‪ ,‬צא מזה י"א שנה שאינה יולדת )יבמות יג‪ ,(.‬ואם כן לא היתה עקרה‬ ‫החתם סופר )עה"ת( תי'‪ -‬דלפי מה שפירש רש"י קח שני גדיי‬ ‫רק י"ב שנים ‪ ,‬וזהו הרמז כי עקרה "הוא" בגימטריא י"ב‪ ,‬כי הייתה עקרה י"ב שנים‪) .‬משך חכמה(‬ ‫עזים דליל פסח היה‪ ,‬יובן בפשטות‪ ,‬על פי דברי המגן אברהם‬ ‫ירומז דין שלא לבייש נכרי בפני הגר י' דורות‬ ‫המפורסמים )סי' תע"ב( בשם המהרש"ל דבליל פסח מותר‬ ‫ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'‪ -‬אפשר במאי דאמרו )סנהדרין צד‪ (.‬ארמאי עד י' דורות לא‬ ‫להשתמש במשכונות של נכרים בלא דעתם ורצונם‪ ,‬אם כן‬ ‫תקפח נכרי בפניו‪ ,‬כי יש בו עוד זיקה להם‪ ,‬והנה אמרו עוד דחלקו של יצחק היה יעקב‪ ,‬וחלק רבקה היה עשיו‪,‬‬ ‫מהאי טעמא ליכא איסורא לתת ליעקב בגדי עשיו אפילו‬ ‫כיון שהיא בת רשע‪ ,‬ולכך כשראתה שרוצה לצאת ליד עבודה זרה‪ ,‬אמרה לעצמה אולי לא די הוצאתי ממני‬ ‫שהיה אצלה במשכון דליל פסח מותר להשתמש במשכונות‬ ‫את העבודה זרה שהייתי רואה בבית אבי בתואל‪ ,‬ולכך הלכה לבית ה'‪ ,‬וזהו אם כן שכך הוא הבן שפעמים רוצה‬ ‫של נכרים‪.‬‬ ‫לעבוד ע"ז‪ ,‬למה זה‪ ,‬דאי שהסיבה הוא מחמת אנכי הרי זה מפני שאנכי עדיין חלילה יש בי עוד את הע"ז‪.‬‬ ‫ב'‬ ‫)מחמדי התורה(‬ ‫כיון שהיה סמוך על שולחנם כקטן שכל מעשיו‬ ‫ירומז דין דאהבה שאינה תלויה בדבר מתקיימת‬ ‫לאביו‬ ‫ורבקה אוהבת את יעקב‪ -‬יש להבין מאי טעמא ביצחק שאהב את עשיו נתן טעם כי ציד בפיו‪ ,‬ואצל רבקה לא‬ ‫החתם סופר )תורת משה( תירץ‪ -‬למאי דאמרו חז"ל )ב"מ‬ ‫כתב טעם הדבר‪ ,‬והנראה למאי דאמרו )אבות פ"ה משנה טז(‪ ,‬כל אהבה התלויה בדבר סופה בטילה‪ ,‬אהבה‬ ‫יב‪ ,(:‬דאפילו גדול וסמוך על שולחן אביו קטן הוא‪ ,‬וכל מעשיו‬ ‫שאינה תלוי בדבר אינה בטילה‪ ,‬וזהו כוונת התורה להשמיענו‪ ,‬כי באהבת עשיו היה אהבה תלויה בדבר ולכך‬ ‫לאביו דאין לו יד וזכיה‪ ,‬אם כן כיון שעשיו היה עדיין סמוך על‬ ‫בטילה‪ ,‬ובאהבת יעקב ליכא טעמא ואינה תלויה בדבר ומשום כן אינה בטילה לעולם‪) .‬ישמח משה(‬ ‫שולחן אביו‪ ,‬תו ליכא שום איסור‪ ,‬וזה ביאור הכתוב‪ ,‬ותקח‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דלכך אצל יצחק כתיב ויאהב יצחק את עשיו לשון עבר‪ ,‬לרמז שסופה בטילה‪ ,‬ואצל רבקה‬ ‫את בגדי בנה החמודות‪ ,‬ואם תאמר הא שואל שלא מדעת‬ ‫כתיב‪ ,‬ורבקה אוהבת לשון הווה שאינה בטילה לעולם‪) .‬קרן לדוד(‬ ‫בעלים גזלן הוא‪ ,‬לכך קאמר אשר אתה בבית‪ ,‬ותו הכל שלהם‬ ‫לרמז לדין הנושא אשה לשום ממון‬ ‫הוא ולא של עשיו‪ ,‬ואל תתמה שמכל מקום לאו שלה היא‬ ‫ואפשר עוד‪ ,‬דהנה בגמ' )סוטה ב גיטין ג( ילפינן לה‪ ,‬דאין דבר שבערווה פחות משניים‪ ,‬מדבר דבר שבממון‪,‬‬ ‫רק של ימחק‪ ,‬דהא הנאה מועטת מותר ליהנות מאשה שלא‬ ‫שנאמר על פי שניים עדים יקום דבר‪ ,‬ונאמר פן יראה בך ערוות דבר‪ ,‬והנה עוד אמרו )קידושין ע(‪ ,‬הנושא אשה‬ ‫מדעת בעלה‪ ,‬ולכך לבישת הבגדים היה לזמן קצר‪ ,‬הוי כהנאה‬ ‫לשום ממון וכו'‪ ,‬וכן אמרו )יבמות סג‪ ,(.‬דיין שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא‪ ,‬הרי דבעינן תרתי הן‬ ‫מועטת‬ ‫מגדלות בנינו והן שמצילות אותנו מן החטא וכפי שכבר ביארו מפרשי התורה הכוונה ברש"י‪ ,‬באשת יפת תואר‬ ‫ג'‬ ‫לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר דשם לא שייך לגדל בנים‪ ,‬דלכך סמכו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה(‪.‬‬ ‫בין לדעת הקצות ובין לדעת הנתיבות אין כאן‬ ‫ובזה יתבאר שפיר‪ ,‬דהנושא אשה לשום ממון‪ ,‬או לשם הא שמצילות אותנו מן החטא‪ ,‬הרי דהוא אהבה התלויה‬ ‫איסור‬ ‫ב'דבר'‪ ,‬דילפינן דבר דבר ממון‪ ,‬וסופה בטילה‪ ,‬וכל אהבה שאינה תלויה בדבר סופה קיימת‪ ,‬ואיזהו רק אלה‬ ‫בספר ברכת יצחק תירץ‪ -‬דהנה בקצוה"ח )סימן לד סק"ג(‬ ‫שיש לו על פי שנים עדים א' שמגדלות את בנינו‪ ,‬ב' ומצילות אותנו מן החטא‪.‬‬ ‫דבגונב אחד הגנב לא נעשה השני גנב משום דהראשון‬ ‫אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו‬ ‫הוציאו כבר מרשות הבעלים‪ ,‬ומה"ט ס"ל לרמב"ח דגזל ולא‬ ‫ואפשר עוד‪ ,‬דרך צחות‪ ,‬דהנה אמרו )ב"מ נט(‪ ,‬אמר רבא אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו‪ ,‬דעל ידי שהאדם‬ ‫נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו אינו גובה אלא מן הראשון‪,‬‬ ‫מכבד את אשתו זוכה לעשירות‪ ,‬וכבר אמרו דרך הלציי‪ ,‬כי בחטא אדם וחוה‪ ,‬נתקלל האדם בזיעת אפך תאכל‬ ‫ואפילו לר"ח שסובר דגובה גם מן השני‪ ,‬היינו מדין מזיק‬ ‫לחם‪ ,‬ויהא לו עמל קשה לפרנסתו‪ ,‬וחוה נתקללה‪ ,‬והוא ימשול בך‪ ,‬ויעץ רבא לתלמידיו‪ ,‬כשאשר האדם יוותר‬ ‫דאכתי שלו היה‪ ,‬והנתה"מ )שם סק"ה( חולק עליו‪ ,‬וסבירא‬ ‫על קללת האשה של והוא ימשול בך‪ ,‬ויכבד אותה וייקר אותה‪ ,‬אזי הקב"ה מדה כנגד מדה יוותר על קללת אדם‬ ‫ליה דעל השני דין גנב כשעשה בו איזהו שינוי‪ ,‬משום דאינו‬ ‫של בזיעת אפיך ויתעשר‪ ,‬וזה הכוונה אוקירו לנשייכו‪ ,‬ותוותר על והוא ימשול בך‪ ,‬כי היכי דתתעתרו הקב"ה‬ ‫שלו עוד‪ ,‬וכן אם נשתמש בו‪ ,‬הוי שואל שלא מדעת דהא‬ ‫יוותר על קללת בזיעת אפך‪ ,‬ותתעשר‪.‬‬ ‫עדיין של הבעלים הוא וכשמשתמש בשל הבעלים שלא‬ ‫הרי שפעמים מה שיכבד את אשתו‪ ,‬הוא מצד ההבטחה שאזי יתעשר‪ ,‬ולא מחמת ציווי התורה ושל חז"ל‬ ‫מדעת דמי עיי"ש‪.‬‬ ‫אוהבה כגופו ומכבדה יותר‪ ,‬אזי הוא נושא את האשה‪ ,‬הוא מכבדה ומייקרה‪ ,‬ונושא אותה לכבדה‪ ,‬רק משון‬ ‫ואם כן‪ ,‬לדברי הקצות יובן‪ ,‬דאחרי דבגדים אלו באו לידי‬ ‫ממון‪ ,‬הוי לה בנים שאינם הגונים‪ ,‬ואזי לא יתקיים הני תרתי של מגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא‪,‬‬ ‫עשו בגניבה הוי כגונב אחר הגנב‪ ,‬שוב לא נעשה יעקב עוד‬ ‫וזה גם הכוונה אהבה שתלויה בדבר היינו ממון‪ ,‬סופה בטילה‪.‬‬ ‫גנב בשימושו משום דלא היה שלו‪ ,‬ואפילו לדברי הנהתה"מ‬ ‫‪-----------------------‬‬ ‫דנעשה גנב מכח בעלים הראשונים‪ ,‬הלא לבגדים האלו‬ ‫רשות גבוה עליהם‪ ,‬דאם יעקב הלבישם בהסכמה העליונה‬ ‫הבינה שמטרת השמיעה ששמעה בכדי שתאמר ליעקב‬ ‫באשר כן נאמר לרבקה ברוה"ק‪ ,‬שוב לא היה יעקב שום‬ ‫שמעתי את אביך מדבר אל עשיו לאמור‪ -‬צריך ביאור מה שאמרה שמעתי את אביך וכו' לאמור מהו לאמר‪,‬‬ ‫גזלן בלבישתו אותם‪ ,‬משום דכבר היו של עשו כיון דבגניבה‬ ‫והנראה בדרך רמז‪ ,‬דהנה אמרו )תענית כ"א( שיצא בת קול מן השמים‪ ,‬ורבי יוחנן שמע הקול‪ ,‬ואילפא לא‬ ‫באו לידו‪ ,‬ובעלים הראשונים הוא רשות הגבוה שהסכים‬ ‫שמע‪ ,‬ואמר רבי יוחנן מזה ששמעתי ואילפא לא שמע הרי דקיימא לי שעתא‪ ,‬וזאת הייתה כוונת רבקה באמרה‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫אל יעקב‪ ,‬זה שעשה השי"ת שאני אשמע מה שאביך יצחק מדבר אל עשיו‪ ,‬הרי שרצונו שאני אומר לך את‬ ‫ד'‬ ‫הדברים‪ ,‬וזהו שמעתי את אביך מזה שעשה ה' שאשמע‪ ,‬הרי שרצונו היה לאמור היינו שאומר לך זאת‪) .‬אך‬ ‫פרי תבואה(‬ ‫הוי כגונב על מנת למיקט דליכא איסורא בעכו"ם‬ ‫וכעין זה ביאר בדגל מחנה אפרים‪ ,‬כי יצחק אמר זה אל עשו בהסתרה ועם כל זה שמעה רבקה‪ ,‬והבינה מזה‬ ‫עוד אפשר לתרץ‪ -‬דאמרינן )ב"מ סא‪ ,(:‬דגזל על מנת למיקט‬ ‫שמה' היה זה‪ ,‬כדי לאמר ליעקב שיקבל הברכות‪ ,‬וזהו ותאמר רבקה הנה שמעתי את אביך מדבר היינו ממה‬ ‫אסור ילפינן לה מקרא דלא תגנוב‪ ,‬דהא גניבה גופיה ידעינן‬ ‫ששמעתי מה שהיה מדבר‪ ,‬על כרחך הוא לאמר היינו שמה' היתה זאת כדי לאמר לך שתקבל הברכות‪.‬‬ ‫דאסור מריבית והונאה שאסור‪ ,‬כל שכן גניבה ממש‪ ,‬אלא על‬ ‫כרחך דבא לרבות גנב על מנת למיקט‪ ,‬הרי דבגוי דליכא איסור‬ ‫וכבר ביארו מפרשי התורה‪ ,‬שזה הכוונה וישמע ראובן ויצילהו מידם‪ ,‬דעצם זה שהוא שמע והם לא שמעו‪ ,‬הבין‬ ‫ריבית והונאה‪ ,‬דהא אדרבה התירה התורה להדיא ריבית הגוי‪,‬‬ ‫מזה שמה הקב"ה עשה שישמע בשביל שיצילהו מידם וכנ"ל‪.‬‬ ‫וכדכתיב לנכרי תשיך‪ ,‬הרי דקרא דלא תגנוב בעינן לגניבה‬ ‫‪-----------------------‬‬ ‫ממש‪ ,‬ותו לית לן קרא לגונב על מנת למיקט‪ ,‬ואין הכי נמי‬ ‫ירומז דין שתיית הכוס דווקא בב' פעמים‬ ‫דיהא מותר‪.‬‬ ‫ויבא לו יין וישת‪ -‬הנה טעמי המקרא במילת יין וישת הוא מרכא כפולה‪ ,‬והנראה דהנה אמרו חז"ל )ברכות(‬ ‫לפי זה‪ ,‬יש לומר בפשיטות דכיון דלא גנבה זה לעולם אלא רק‬ ‫דהשותה יין‪ ,‬אם שותה הכוס בפעם אחת הרי זה גרגרן‪ ,‬ואם בשני פעמים הוא מדת דרך ארץ‪ ,‬וג' פעמים הרי‬ ‫על מנת למיקט עם עשיו שעל ידי זה יתברך יעקב אבינו‪ ,‬ושוב‬ ‫זו דרך גאווה‪ ,‬לכך כשהביא יין ליצחק ודאי השקהו בב' פעמים‪ ,‬וזהו הרמז‪ ,‬מרכא כפולה‪ ,‬היינו לרמז ששתה‬ ‫ליכא שום איסור גניבה‪) .‬מחמדי התורה(‬ ‫הכוס בב' פעמים‪) .‬משך חכמה(‬ ‫‪46‬‬ ‫חמדת הפלאות‬ ‫חמדת אבות‬ ‫עיון בדברי רבינו ה"פלא יועץ"‬ ‫עובדות מאבותינו ורבותינו מפרשת השבוע‬ ‫הכאת הבן או התלמיד‬ ‫כוח התפילין‬ ‫ויגדלו הנערים‪.....‬‬ ‫ויגדלו הנערים )כה‪ ,‬כז( וברש"י‪ ,‬כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם‪ ,‬אולם משנעשו בני‬ ‫כתב רביה"ק בספרו פלא יועץ )ערך הכאה( האריך בדין הכאה לקטנים‪ ,‬ואפלו‬ ‫שלוש עשרה‪ ,‬זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת גילולים‪.‬‬ ‫להכות ילדים קטנים אין רשות לשום אדם אלא אב לבנים ורב לתלמידים‬ ‫מפורסם העבודא‪ ,‬שהיה עם בנו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב‪ ,‬הילד זאב היה ככל הילדים‪,‬‬ ‫ופרנס על הקטנים‪ ,‬ואפלו הרב לתלמידיו‪ ,‬כתב בתשובות הלכות קטנות )ח''א‬ ‫כמותם למד‪ ,‬וכמותם השתובב ושיחק‪ ,‬כאשר התקרב לגיל הבר מצוה‪ ,‬פנה הרה"ק מזלוטשוב‪ ,‬לסופר‬ ‫סימן קכה) ‪ ,‬שהיה ראוי להושיב בית דין להכותם במדה ובמשורה אלא‬ ‫סת"ם מומחה‪ ,‬שיכתוב תפילין עבור בנו יקירו‪ ,‬וכתב התפילין בקדושה ובטהרה וברוב סילודין‪ ,‬שהרי‬ ‫שלא נהגו‪.‬‬ ‫לא בכל יום מזדמן לכתוב תפילין לבנו של צדיק הדור‪.,‬‬ ‫ובגמ' )ב''ב כא(‪ ,‬שאמר רב לרב שמואל בר שילת כי מחית לינוקא לא תמחה אלא‬ ‫כאשר סיים‪ ,‬בא הסופר להרה"ק יחיאל מיכל‪ ,‬והראה לו את הפרשיות‪ ,‬שמח שמחה עצומה מלא‬ ‫בערקתא דמסאנא‪ ,‬דצית צית‪ ,‬ובספר החסידים )סימן מט(‪ ,‬שאין רשות להכות אלא‬ ‫דביקות בפרשיות המהודרות‪ ,‬ובקשו שלפני שיכניס את הפרשיות לבתים‪ ,‬שיביאם אליו כעבור זמן‬ ‫הרב לתלמידיו‪ .‬ובשו"ת מוהרשד''ם )אורח חיים סי' כ' (‪ ,‬שאם אחד הכה לקטן ותבעו‬ ‫בא הסופר ובידיו הבתים והפרשיות‪ ,‬נטל את הבתים בידיו ובכה בכיות עצומות מעומק הלב‪ ,‬הדמעות‪,‬‬ ‫לדין נזקקין לו וקוצבין לו קנס‪.‬‬ ‫דמעות קודש‪ ,‬גולשו לתוך בתי התפילין‪ ,‬והסופר רואה ומשתומם‪ ,‬כאשר סיים היו בתי התפילין‬ ‫והביא הפלא יועץ‪ ,‬שזוכר באיש אחד ירא השם‪ ,‬שהיה פרנס על הילדים‪ ,‬שבשעת‬ ‫מלאים מדמעותיו‪ ,‬רוקן הרבי את הבתים‪ ,‬וייבש אותם פנה ואמר לסופר‪ ,‬עתה רשאי אתה להכניס‬ ‫פטירתו צוה להכריז בבית הכנסת שהוא שואל מחילה מכל הקטנים אם הכה אותם‬ ‫את הפרשיות אל תוך הבתים ועלה ונתעלה עד שהיה לאחד מצדיקי הדור‪ ,‬הלא הוא הרה"ק ר' זאב‬ ‫שלא כדין‪ ,‬כי בודאי אפלו לבניו הקטנים ותלמידיו לא התרה הרצועה להכותם שלא‬ ‫מז'אבריז' זי"ע‪.‬‬ ‫כדין על לא חמס בכפיהם‪ ,‬ואפלו אם יש צרך להכותם‪ ,‬לא התר להכותם מכה רבה‬ ‫בסידור אוצר התפילות בפירוש ההושענות‪ ,‬הביא בשם המהרי"ל מדיסקין‪ ,‬שתיכף אחר שגמרו לאכול‬ ‫מכת אכזרי על הראש ועל העין מקום שיוכל לעשות מום ופקוח נפש חס ושלום‪,‬‬ ‫הפסח במצרים‪ ,‬נשאר להם זמן עד יציאת מצרים‪ ,‬ואז אמר להם משה פרשת קדש והזהירם על‬ ‫אלא יכם בנחת על הרגלים בלי כעס‪ ,‬וזה כלל גדול כי טוב איש יכלכל דבריו במשפט‬ ‫התפילין‪ ,‬והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך‪ ,‬והם הלכו מיד ועשו להם תפילין מעורות הפסחים‬ ‫במדה במשקל ובמשורה‪ ,‬זוהי דרך ישרה‬ ‫וגידיהם‪ ,‬ומאז והלאה היו הולכים מוכתרים בתפילין‪.‬‬ ‫ויעו' ברמ"א )ס"ח סעיף ה(‪ ,‬דמשמע שכל שמותר להכותו פטור מנזקיו‪ ,‬וכתב הסמ"ע‬ ‫וביאר ההושענות 'יקרך עמם מעבירים' הם התפילין‪ ,‬כמו שדרשו חז"ל ויקר אלו תפילין‪ ,‬כי בזכות‬ ‫שם שאפילו יכול להצילו בדבר אחר‪ ,‬ובערך ש"י כתב בשם כמה פוסקים שאם יכול‬ ‫התפילין נצולו משטף מים רבים של ים סוף‪ ,‬וכמ"ש במדרש שוחר טוב )תהלים קי"ד( שזכות התפילין‪,‬‬ ‫להצילו בדבר אחר חייב‪ ,‬וסיים דהוי ספיקא דדינא‪ ,‬ונראה דמ"ש הרמ"א הזיקו‬ ‫שהיו נושאים על יד שמאל‪ ,‬הצילם‪.‬‬ ‫בממונו לרבותא קמ"ל‪ ,‬וכ"ש כשהזיקו בגופו‪.‬‬ ‫והחיד"א בספרו חומת אנך )פר' בא( הביא מרבינו מהר"א מגרמייזא בכת"י‪ ,‬שלא יצאו ממצרים אלא‬ ‫ויעו' פת"ש )סימן תכד סק"ד(‪ ,‬שהביא מדברי שו"ת שבו"י )ח"ג סימן קמ( שכתב‬ ‫בזכות התפילין שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקר"ק חרוץ גימטריא אלו התפ)י(לין‪ .‬לא‬ ‫עפ"י דברי התרוה"ד שמותר לרב להכות לתלמידו כדי לייסרו‪ ,‬ואף שעבר והכה‬ ‫נקרע להם הים אלא בזכות התפילין שנאמר והים בקע"ת לפניהם בגימטריא בתפ)י(לין‪ ,‬והוסיף שזה‬ ‫באכזריות אין לקונסו בשביל כך‪ ,‬וכמ"ש שהרב שהרג תלמידו בשוגג פטור מגלות‪,‬‬ ‫הכוונה כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים‪ ,‬דלפי האמור דבזכות תפילין יצאנו ממצרים יכון מאוד והיו‬ ‫ואף על גב דבשו"ת הראנ"ח )סי' קיא( כתב ששליח ב"ד שהכה מפני כעס וחימה‬ ‫לטוטפות כי בחזק יד וגאלנו בזכות התפילין לפני הזמן וזהו בחזק יד‪.‬‬ ‫חייב‪ ,‬מ"מ במלמד דאורייתא מרתחא ביה‪ ,‬וצער גדול הוא כשלומד עם התלמיד ואינו‬ ‫ובילקוט שיר השירים )רמז תתקפ"ג(‪ ,‬עה"פ והמים להם חומה מימינם ומשמאלם ]שמות יד‪ ,‬כב[‪,‬‬ ‫משים לב על לימודו‪ ,‬יש לפוטרו מכל‪ ,‬ומ"מ סיים שכדי שלא יהא רגיל בכך ולמגדר‬ ‫שבזכות התורה דכתיב ]דברים לג‪ ,‬ב[ מימינו אש דת למו‪ ,‬ובזכות התפילין שהם בשמאל‪ ,‬ניצולו‬ ‫מילתא ישלם שכר הרופא‪.‬‬ ‫ישראל מן הים‪.‬‬ ‫וסיים הפת"ש שלדבריו מ"ש בשו"ע )סימן תכד סעיף ז( שהחובל בבניו חייב לשלם‪,‬‬ ‫תחנון ביום הבר מצווה‬ ‫היינו כשחבל שלא כדי לייסרו‪ ,‬ובשם שו"ת קרית חנה )סימן כב( כתב שאף כשמכה‬ ‫ודנו האחרונים‪ ,‬אם הדין שלא לומר תחנון ביום הבר מצוות מטעם הנחת התפילין‪ ,‬דכיון דכתיב כחתן‬ ‫לייסרו חייב‪ ,‬ומ"ש יצא האב המכה בנו והרב לתלמידו שפטורים מגלות‪ ,‬היינו רק‬ ‫יכהן פאר ותפילין נקראו פאר כדכתיב פארך חבוש לראשך‪ ,‬ועוד דאיתקש למילה כדדרשו חז"ל על‬ ‫לענין גלות‪ ,‬אבל לא בד' דברים‪ ,‬ובערוה"ש כתב‪ ,‬דתלוי לפי הענין בראיית עיני ב"ד‪.‬‬ ‫פסוק ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר וששון זו מילה ויקר אלו תפילין וכיון דאיתקש לחתן‬ ‫וכתב השד"ח בדין באיסור מכה בנו גדול‪ ,‬שכתב הרמ"א )יו"ד סי' רמ סעיף כ( שאינו‬ ‫ולמילה לכן ביום שמתחנך הנער למצות תפילין אין נופלין על פניהם‪.‬‬ ‫נקרא גדול לענין זה רק אחר כב או כד שנה‪ ,‬ולפי"ז אפשר שגם בהא דמותר להכות‬ ‫ובס' נהר מצרים )המובא בהרבה אחרונים( שמנהג מצרים ואר"י לא לומר תחנון בתפילה שמתפלל‬ ‫לבניו הקטנים הוא בכלל זה‪ ,‬אלא שאפשר שיש שיעור ביניים שאינו מותר ואינו‬ ‫שם נער הנעשה בר מצוה ומניח תפילין לראשונה‪ ,‬כי דומה לחתן כדכתיב כחתן יכהן פאר‪ ,‬ותפילין‬ ‫בכלל איסור‪ ,‬והוא כל שהוא ברשותו‪ ,‬ועי' ברכי יוסף שם בשם הריטב"א‪ ,‬שכתב‬ ‫נקראים פאר‪ ,‬וכן נוהגים הספרדים בארץ ישראל עפ"י שו"ת יבי"א ח"א סי' כ"ז ‪,‬וח"ד סי' י"ד‪ ,‬וכ"ה‬ ‫ונראים הדברים דלא גדול‪ ,‬גדול ממש‪ ,‬אלא הכל לפי טבעו‪ ,‬שיש לחוש שיתריס כנגדו‬ ‫בהרבה פוסקים‪.‬‬ ‫בדיבור או במעשה‪ ,‬ואפילו אינו בר מצוה עדיין‪ ,‬אין ראוי להביאו לידי מכה אביו או‬ ‫ומביאים גם דברי הזוה"ק )משפטים צ"ח א( שמפליג בגדולת היום שנער נכנס למצוות‪ ,‬ובמג"א‬ ‫מקלל אביו‪ ,‬אלא ישדלנו בדברים‪.‬‬ ‫)רכ"ה אות ז( לעשות סעודה לבר מצוה כיום כניסתו לחופה )עיין שם אות ז'(‪ ,‬ובפרט עפ"י דברי‬ ‫וטעם שהתירו חכז"ל לאב להכות בנו‪ ,‬דהואיל ומתכוין לטובתם‪ ,‬וטובתם מוטלת‬ ‫הזוהר חדש )פרשת בראשית( שכתב שביום שיגיע הבר מצוה להיות בר מצוה בעי למחדי כיום נשואין‪,‬‬ ‫עליו שהם ברשותו )נראה שבא ליישב שלא התירו למי שהוא ברשותו אלא להפרישו‬ ‫וכדכתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו‬ ‫מאיסור )ולדעת הקצה"ח‪ ,‬אף לא לקיים מ"ע(‪ ,‬דשאני בניו הקטנים שגם טובתם‬ ‫מהו ביום חתונתו ביום שראוי לעשות מצות התורה שזהו שמחת הצדיקים ואימתי ראוי‪ ,‬א"ר יצחק‬ ‫בדרך ארץ מוטלת עליו‪ ,‬והוי כאפרושי מאיסורא(‪ ,‬וכתב עוד שאם אינם שומעים‬ ‫משלש עשרה שנה ואילך רוצה לומר ביום הבר מצוה שבאותו היום חובה לעשות שמחה ולהיות שמח‬ ‫בקולו מותר להכותם אפילו לטובת עצמו שיכול הוא לכופם שישמעו בקולו כמצווה‬ ‫בלבו כמו יום שנכנס לחופה יעו"ש‬ ‫עליהם )והיינו מצות כיבוד אב(‪ ,‬אבל אם שומעים בקולו אסור להכותם שלא‬ ‫אך אצל החסידים‪ ,‬ישנם הנוהגים כהגה"ק ממונקאטש זצ"ל )בדרכי חיים ושלום אות קצ"ב( שלא‬ ‫לטובתם‪ ,‬כמו שאסור להכות את אחרים‪.‬‬ ‫היה אומר תחנון כשיש נער הנעשה בר מצוה בו ביום‪ ,‬ונער הבר מצוה עצמו ואביו בודאי רשאים‬ ‫ויעו' להרמב"ם )סוף פרק ו מה' דעות(‪ ,‬לגבי יתום שאם עינה אותם הרב כדי ללמדם‬ ‫שלא לומר תחנון ביום שמחתם ‪ -‬חנוך לנער פ"מ הערה ח' עפ"י ס' חתן סופר סוף שער ברכות‬ ‫תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה‪ ,‬ה"ז מותר ונראה דגם באינו יתום‪ ,‬אם מוטל‬ ‫השחר‪.‬‬ ‫עליו לחנכו‪ ,‬כגון מדריך במוסד או בישיבה‪ ,‬מותר‪ ,‬וכ"כ בשו"ת שבות יעקב )ח"ג סימן‬ ‫ובשו"ת צי"א )חי"ח סי' נ"ג( חידש‪ ,‬דלפי הטעם דמשום התפילין שמניח לראשונה‪ ,‬א"כ לאלו הנוהגים‬ ‫קמ(‪ ,‬ומדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל משמע שמותר לרב להכות אפי' ליתום קטן‪.‬‬ ‫להתחיל להניח תפילין עוד לפני יום הנעשה בר מצוה‪ ,‬יש להם לומר תחנון ביום הבר מצוה )וביום‬ ‫ומ"מ ראוי לכל אדם שיהא לפניו דבריו החריפים שחידש הגאון רעק"א )יו"ד סימן‬ ‫שמתחיל להניח תפילין‪ ,‬כיון שאינו יום הבר מצוה‪ ,‬ג"כ יש לומר תחנון‪ ,‬דאזיל לה הטעם מהזוה"ק‬ ‫רמ( בשם מהריק"ש שהמכה בנו קטן יותר מדאי מנדין אותו‪.‬‬ ‫והמג"א מגדולת היום שבו נכנס למצוות(‪.‬‬ ‫)ראיה מפרשתנו( ?‬ ‫שאלה צו{ בגמ' )כתובות‬ ‫שאלה צה{ באיזה חודש מצינו בהראשונים שאין דנים בגיהנום כל אותו החודש?‬ ‫תשובה צד{ איתא במסכת סופרים )פכ"א ה"ט( שאברהם גער באליעזר ומיראתו נפל שינו ועשאה‬ ‫נ ערכין כח( דתקנת‬ ‫אושא המבזבז אל יבזבז‬ ‫לחידודא‬ ‫חקירות הלכתיות ע"ד החידוד בש"ס ובפוסקים‬ ‫אברהם מטה או כסא‪ ,‬ולכאורה מכאן ראייה שזה שייך לאדון‪ ,‬והוסיף בטעמא דקרא )להגר"ח‬ ‫יותר מחומש‪ ,‬באיזה‬ ‫קנייבסקי(‪ ,‬דלשיטת סומכוס דכוחו כגופו‪ ,‬בודאי בזה יצא לחירות כשגער ושייך להאדון‪.‬‬ ‫מצוה מצינו להראשונים‬ ‫ואף שיתכן ואין ראיה‪ ,‬כי אברהם לא הפיל את שינו אלא גער בו ומיראתו השן נפלה ועל כן היא‬ ‫שמותר לבזבז יותר מחומש ) מצוות עשה(?‬ ‫בודאי שייכת לאדון‪ ,‬כי בכל בהלה דנים דאיהו דאבעית אנפשיה כדין תקע באוזן חברו וכו'‪ ,‬ויעו'‬ ‫שאלה צז{ אדם שמת אביו בערב פסח האם יש חיוב של סעודת הבראה‪ ,‬הא חמץ אינו יכול‪ ,‬ומצה‬ ‫ברש"ש )גיטין כא‪ (:‬שנסתפק בכעי"ז למי שייך להאדון או לעבד ונשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫גם אינו יכול?‬ ‫תשובה צה{ עיין בבית יוסף בשם הר"ן )סי' ת"ג( שאין דנים בחודש העיבור‪ ,‬וכן הוא בשו"ת מהר"ם‬ ‫פתרון לחידודא גליון רנ"ה פרשת חיי שרה‬ ‫ב"ר ברוך )סי' תשל"ד(‪ ,‬שאין דנים בדינה של גיהנום בחודש העיבור‪.‬‬ ‫שאלה צד{ אדון שהפיל את יד עבדו או שיניו‪ ,‬השן או היד של מי האם לעבד או להאדון‬ ‫תשובות יש לשלוח לדוא"ל ‪ | S8439495@gmail.com‬הגרלה חודשית ע"ס ‪ ₪ 200‬ל‪ 2‬זוכים‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫‪47‬‬ ‫גליון קל"ב‬ ‫‪ôøćôāøĈ‬‬ ‫‪Ĉ ĉôôěąôĔý‬‬‫‪Ĕý ĉôòøĀĀė øÿ‬‬ ‫‪Ĕýĉ‬‬ ‫‪øÿøÿ‬‬ ‫‪øÿāā‬‬ ‫‪ąĖññĖāø‬‬ ‫‪āøøăĈýýóóę‬‬ ‫‪ęĈ ôøĉ‬‬ ‫‪øĉĉôė‬‬ ‫‪øĉô‬‬ ‫‪ėøøĈô‬‬ ‫‪Ĉô‬‬ ‫‪Ĕ÷øŃŃĈþþýćðøŃü‬‬ ‫‪üøøöøðć‬‬ ‫"אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי"‬ ‫לחפור בתוך הגשמיות כמו שחופרים למטה באדמה ומסירים כל העפר הקשה‬ ‫"אלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬אברהם הוליד את יצחק"‪ .‬ידועה השאלה על כפל‬ ‫ומסקלים האבנים וכל מיני דברים הסותמים את המים‪ ,‬הכל כדי להגיע למים‬ ‫‪ùòôöøøĈćôò‬‬ ‫והכבד‬ ‫הלשון‪ ,‬שהרי אם יצחק בן אברהם‪ ,‬אנו יודעים‪2‬שאברהם הוליד את יצחק‪.‬‬ ‫העמוקים ולהעלותם מלמטה למעלה‪ ,‬שמשם נובע המים מהגידים שנמשכים‬ ‫אדמו"ר הזקן זי"ע בליקוטי תורה מבאר את העבודה של אברהם והעבודה של‬ ‫מתחת האדמה ועולים אל הבארות למעלה‪ ,‬ואז המים האלו נעשים צלולים‬ ‫יצחק‪ ,‬דאיתא שמאלו תחת ראשו וימינו תחבקני‪ ,‬שמאלו זו בחינת יצחק‪ ,‬וימינו‬ ‫ומתוקים‪ ,‬כי עוברים דרך כל הסלעים וכל מיני דוחק שיש בעפר‪ ,‬וכשהם עולים‬ ‫בחינת אברהם‪.‬‬ ‫למעלה הם בהירים ומתוקים‪ ,‬כמו שמבאר אדמוה"ז בענין ויחפרו עבדי יצחק באר‬ ‫העבודה של אברהם אע"ה היה ענין המשכת האהבה מלמעלה למטה‪ ,‬המשכת‬ ‫בנחל‪.‬‬ ‫השפעת אהבת ה' ולהודות להקב"ה ולברכו‪ ,‬ולכן הכניס אורחים והיה אומר להערביים‬ ‫זהו ענין העבודה של יצחק אבינו‪ ,‬ולכן כתיב שהכח של יצחק יגרום עיקר התענוג‬ ‫ולכל באי העולם שיודו להקב"ה ויברכו לו על כל מה שנתן להם‪.‬‬ ‫שלעתיד לבוא‪ ,‬ועליו נאמר "כי אתה אבינו"‪ ,‬כי יצחק הוא ענין התענוג וצחוק‪ ,‬צחוק‬ ‫והעבודה של יצחק אע"ה היא דווקא להיפך‪ ,‬ענין היראה‪ ,‬פחד יצחק‪ ,‬שמאלו ‪-‬‬ ‫עשה לי אלקים‪ ,‬וזה נעשה דווקא על ידי העבודה של יצחק אבינו‪.‬‬ ‫שהוא ענין העלאה מלמטה למעלה‪ ,‬דהיינו ע"י הצמצום וההתנתקות מהגשמיות‬ ‫בעקידת יצחק כתוב שאברהם אבינו נצטווה לקחת את בנך יצחק "אשר אהבת"‪,‬‬ ‫בכל מה שמעבר להכרח ולפרוש מהחומריות כמה שיותר‪ ,‬במטרה להתדבק בהקב"ה‬ ‫שאברהם אבינו אהב את יצחק‪ ,‬היינו כי הטביע הקב"ה בטבע שכל אחד אוהב את‬ ‫ולהתעלות מלמטה למעלה‪.‬‬ ‫התכונה ההפוכה‪ .‬למשל מי שחם לו רוצה דווקא מים קרים‪ ,‬ואילו מי שקר לו רוצה‬ ‫ולכן היה יצחק אבינו חופר בארות‪ ,‬כדרך החופרים באדמה כמה שיותר עמוק וככה‬ ‫להתחמם‪ ,‬לכן הוא רוצה דווקא מים חמים‪ ,‬כי זה בטבע העולם שכל תכונה רוצה את‬ ‫מוציאים את המים שנמצאים מתחת לאדמה והמים עולים למעלה‪ ,‬כך בעבודת ה' יש‬ ‫ההיפך‪ .‬מדת אהבה חושקת למדת היראה‪ .‬מידת היראה חושקת למידת האהבה‪ .‬וזהו‬ ‫לחפור בעפר החמריות ולעזוב ולהתנתק כמה שיותר מהגשמיות‪.‬‬ ‫אברהם אהב את יצחק‪ ,‬כדי שמשניהם יחד תהיה התכללות אהבה ויראה‪ ,‬היינו שתי‬ ‫משא"כ העבודה של אברהם אבינו ע"ה היא ענין המשכה מלמעלה למטה‬ ‫המעלות של רצוא ושוב‪.‬‬ ‫להשפיע כמה שיותר ענין האהבה‪.‬‬ ‫ואכן זוהי העבודה של יעקב אבינו ע"ה בחיר שבאבות‪ ,‬היא מידת התפארת‪ ,‬ענין‬ ‫והנה במצות "ואהבת את ה"א‪ ,‬בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"‪ ,‬ידועה השאלה‬ ‫התכללות שתי המידות אהבה ויראה‪ ,‬כמ"ש (בראשית לא) "לולי אלקי אבי‪ ,‬אלקי‬ ‫על הציווי ואהבת‪ ,‬איך אפשר לצוות על דבר התלוי בלב‪ .‬על דבר שבמעשה אפשר‬ ‫אברהם ופחד יצחק היה לי"‪ ,‬כי שניהם ביחד היו אצלו בהתכללות‪.‬‬ ‫לצוות‪ ,‬איך אפשר לצוות על דבר התלוי בלב שגם אם אינו אוהב הוא מצווה כן לאהוב‪.‬‬ ‫ובעצם איך שייך שיהיו שניהם ביחד ממש באותו מידה‪ ,‬אפשר לצרף לאהבה‬ ‫והתירוץ ע"ז הוא ששיש במילת ואהבת הן לשון ציווי והן לשון הבטחה‪ ,‬שמובטח‬ ‫את היראה‪ ,‬או לצרף ליראה את האהבה‪ ,‬אבל ששניהם יהיו בבת אחת וברגע אחד זו‬ ‫אתה שתאהב את ה'‪ ,‬על ידי שתקיים את הכתוב לפני כן "שמע ישראל ה' אלקינו‬ ‫הדרגה העליונה של יעקב אבינו שהיה בבחינת אמת‪ ,‬תתן אמת ליעקב‪.‬‬ ‫ה' אחד"‪ ,‬כשתתבונן באחדות ה'‪ ,‬שהקב"ה הוא האחד האמיתי יחיד ומיוחד ואין עוד‬ ‫כי אמת יש לה ענין ההתכללות כי הכל בטל לגבי דרגה של אמת‪ ,‬כמו שכתוב כי‬ ‫מלבדו ואין זולתו‪ ,‬מזה תאהב את הקב"ה באופן ממילא אחרי שתבין ותתבונן בגדלותו‬ ‫גבר עלינו חסדו ואמת הוי"ה לעולם‪ .‬ההמשכה לעולם של "אמת הוי"ה" היא המשכה‬ ‫ורוממותו ית'‪.‬‬ ‫מיוחדת שלמעלה מסדר מהשתלשלות שזה למעלה מכל העולמות (כמו שמבאר‬ ‫ובעצם שניהם עולים בקנה אחד‪ ,‬על ידי שמתבוננים ביחוד ה'‪ ,‬על ידי זה בוודאי‬ ‫אדמוה"ז בארוכה בענין הלל)‪.‬‬ ‫מגיעים לאהבה אותו‪ ,‬וזהו הציווי לאהוב את ה' דהיינו שאכן מצווים לעשות את הגורם‬ ‫מידת אמת ליעקב היא למעלה מסדר ההשתלשלות‪ ,‬למעלה מכל ההגבלות‪,‬‬ ‫המביא לאהבת ה'‪ ,‬שזהו ההתבוננות ביחוד ה' שאין עוד מלבדו ואפס זולתו‪.‬‬ ‫באופן דכולא קמיה כלא חשיב ממש‪ ,‬ולכן נאמר על יעקב אע"ה שהוא הבריח התיכון‬ ‫בעצם שני אלו ביחד הן שתי העבודות של האבות הקדושים אברהם אבינו ויצחק‬ ‫המבריח מן הקצה אל הקצה‪ ,‬כמ"ש בתניא סוף פרק י"ג‪ ,‬שזה ענין מדת אמת המבריח‬ ‫אבינו‪ ,‬והן שני הענינים של רצוא ושוב‪ .‬רצוא הוא הביטוי של אהבה בדרך כלל‪ ,‬לרוץ‬ ‫מהקצה העליון לקצה התחתון‪ ,‬ומאחד שני הקווים‪ ,‬גם חסד וגם גבורה‪ ,‬אהבה ויראה‪,‬‬ ‫אל הקב"ה ולהתאחד ביחודו ולדבקה בו יתברך‪ ,‬כדאי' בזוה"ק בגין לאשתאבא בגופא‬ ‫שתי המידות של אברהם ויצחק ביחד‪ ,‬האמת והאמונה של כלל ישראל‪ ,‬שלגבי המידה‬ ‫דמלכא‪ ,‬שהוא ביטול והתכללות הנפש בבוראה‪.‬‬ ‫הזו אין שום הבדל ואין שום סתירות ומתכללים יחד שני ההיפכים לגמרי‪.‬‬ ‫אבל זה לא התכלית‪ ,‬כי התכלית היא ע"י העבודה ההפוכה‪ ,‬הענין של שוב‪ ,‬דהיינו‬ ‫ועלינו מוטל שיהיה מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬ולכן יש להתבונן להתנהג עם‬ ‫להמשיך למטה בתוך העולם את אהבת הקב"ה‪ ,‬להמשיך השכינה למטה ולהאיר‬ ‫המידות של האבות הקדושים‪ ,‬אהבה ויראה יחד עם מדת התפארת‪ ,‬ללכת במידת‬ ‫הקדושה והאור האלקי בתוך העולם ולגלות שם שהקב"ה הוא האמת האמיתי והוא‬ ‫האמת וללמוד תורת אמת‪ ,‬כי אמת הוי"ה אלקים‪ ,‬וצריך לעבוד על זה ולהתבונן בזה‬ ‫לבדו הוא‪ .‬זאת אומרת לקחת את העולם ולעבוד את הקב"ה עם העולם‪ ,‬ובכך להעלות‬ ‫כמה שיותר‪ ,‬ויה"ר שנזכה לזה‪.‬‬ ‫את העולם לדרגה של ביטול להקב"ה‪,‬‬ ‫וזהו הענין שהתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬לו דווקא‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫רנת עמך | סיפורי חסידים‬ ‫התאווה להמשיך גילוי עצמותו דווקא בתחתונים‪ ,‬שם לגלות את ה"לו" הוא ועצמותו‬ ‫איך שהוא למעלה מכל העולמות והכל אצלו כלא חשיב‪ ,‬להמשיך זאת גם בתוך‬ ‫העולם‪ ,‬וכך יהיה לו דירה בתחתונים‪.‬‬ ‫וע"ז כתוב יתרון האור מן החושך‪ ,‬דווקא בחושך הגשמיות של עוה"ז להמשיך את‬ ‫אשר יקרא אתכם באחרית הימים‬ ‫האור אין סוף ב"ה‪ ,‬שעל ידי הביטול והדבקות בה' אחד‪ ,‬עי"ז מגיעים לואהבת‪ .‬דהיינו‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי וועלוועלע מטשארני‪-‬אוסטראה זי"ע‪ ,‬מתלמידי המגיד ממעזריטש זי"ע‪,‬‬ ‫ואהבת זה ענין הרצוא‪ ,‬להשתוקק כמה שיותר להקב"ה‪ ,‬ועם זה צריך שיהיה גם שוב‬ ‫היה רגיל לישון בעינים פתוחות‪ .‬פעם ישן ועצם עיניו‪ ,‬ישב על ידו אחד מגדולי חסידיו‪ ,‬וראה‬ ‫בעולם המעשה‪ ,‬כדברי חז"ל על ואהבת‪ ,‬שיהיה שם שמים מתאהב על ידך‪ ,‬דהיינו‬ ‫זאת ונבהל ונפחד שמא ח"ו וכו'‪ ,‬ורץ החוצה והחל לצעוק בבכיה‪.‬‬ ‫להמשיך אהבת ה' מלמעלה למטה כמו שעשה אברהם אבינו‪ ,‬שקידש שמו בעולם‬ ‫נתעורר ר' וועלוועלע ושאל לפשר בכייתו‪ .‬אמר המשמש שחשב שנצחו אראלים ושבק‬ ‫שכל באי עולם יאהבו את ה' ושיהא שם שמים מתאהב על ידך‪ ,‬שיימשך אהבת ה' גם‬ ‫חיים לכל חי‪ ,‬כי ראה שישן בעינים עצומות‪.‬‬ ‫בעולם הגשמי ודווקא בעולם המעשה כולם ישתוקקו להתדבק בהקב"ה‪ .‬זוהי עבודת‬ ‫אמר לו הרבי‪" :‬הראו לי הדור של ביאת משיח וראיתי שיהיו שקועים בשערי טומאה‬ ‫כמעט כבמצרים‪ ,‬ובפרט בשערי האפיקורסות ח"ו‪ ,‬וראיתי שאפי' אנשים כמוך יפלו למינות‬ ‫אברהם אבינו מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫רח"ל‪ .‬אבל העצה הפשוטה לזה‪ ,‬שיספרו מעשיות מצדיקים‪ ,‬מכל הצדיקים ואפילו ממני‪,‬‬ ‫לעומת זאת העבודה של יצחק‪ ,‬ענין יראה‪ ,‬פחד יצחק‪ ,‬להתבטל להקב"ה ולהיות‬ ‫ורק בכח זה יוכלו להינצל מהמינות"‪.‬‬ ‫קשור עם האין סוף ברוך הוא‪ ,‬ע"י שמשתמש עם העולם רק באופן של צמצום‬ ‫והיה הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע מספר סיפור זה‪ ,‬והיה כופל הלשון "ואפילו ממני‪,‬‬ ‫והגבלה‪ ,‬רק ההכרח שחייבים ומוכרחים ולא יותר‪ ,‬ובזה עושה עצמו כלי להתבטל‬ ‫ואפילו ממני"‪.‬‬ ‫להקב"ה‪ ,‬זהו ענין העלאה מלמטה למעלה‪.‬‬ ‫וזה היה ענין חפירת הבארות‪ ,‬העבודה של יצחק של העלאה מלמטה למעלה‪,‬‬ ‫‪48‬‬ ‫גליון י‬ ‫ברירה בהכנת כוס תה‬ ‫סעודת ליל שבת‬ ‫זאת בעדינות באופן שהעלים נשארים בכלי‬ ‫בערב שבת‪ ,‬ואם לא הוציאם בערב שבת יש‬ ‫א) הבא לערות בשבת תמצית תה מתוך‬ ‫אין זה נחשב לברירה בכלי וממילא מותר‬ ‫ויכוח בין הפוסקים האם מותר להוציאם באופן‬ ‫כלי שמונחים בו גם שקיות התה ‪ -‬כל עוד‬ ‫ד‬ ‫לעשות זאת בסמוך לשתית התה‪.‬‬ ‫שהתמצית מטפטפת דרך נקבי השקית‪ ,‬על‬ ‫מפלס המים גבוה יותר משקיות התה אין‬ ‫ג) מותר להכין תמצית תה בשבת ע"י‬ ‫כן יוציאם בכף‪ ,‬דבאופן זה הוא מוציא את כל‬ ‫בזה חשש בורר‪ ,‬כי מים אלו אינם מעורבים‬ ‫א‬ ‫נתינת שקיות תה בתוך מים פושרים‬ ‫התערובת עלי התה עם המים הבלועים בהם‪,‬‬ ‫עם עלי התה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫שאין היד סולדת בהם‪ ,‬שבאופן זה אין‬ ‫ויכול להשתמש בתמצית הנשארת בכלי‪.‬‬ ‫אבל אם מפלס המים שוה בגובהו לשקיות‬ ‫המים מבשלים את עלי התה‪ ,‬ואף שהמים‬ ‫ב) תיון (כלי המיועד לתמצית תה) שיש בו עלי‬ ‫התה הנמצאות בו‪ ,‬אין לערות התמצית‬ ‫נכנסים לתוך השקית ומתערבים עם העלים‬ ‫תה ללא שקית המעורבים עם מי התמצית‪,‬‬ ‫מהכלי‪ ,‬כי בזה הוא בורר את המים המעורבים‬ ‫וחוזרים ומסתננים דרך נקבי השקית‪ ,‬אין‬ ‫ומפלס המים אינו גבוה יותר מהעלים אין‬ ‫בעלים‪ ,‬ואף שהוא בורר אוכל מתוך פסולת‬ ‫זה נחשב לברירה‪ ,‬כי המים היו צלולים‬ ‫כדאי לשפוך את התמצית דרך נקבי התיון‬ ‫בסמוך לשתיית התה אין בזה היתר‪ ,‬כי‬ ‫ונשארו צלולים‪ ,‬ואף שתוך כדי התהליך‬ ‫מחשש ברירה בכלי‪ ,‬אלא ישפוך התמצית‬ ‫הברירה נעשית ע"י הנקבים שבשקיות התה‬ ‫ב‬ ‫הם היו מעורבים עם עלי התה ונבררו‬ ‫מהצד השני של הכלי במקום שאין נקבים‬ ‫ונחשב לברירה בכלי‪.‬‬ ‫ה‬ ‫מהם‪ ,‬אין זו מלאכת בורר‪.‬‬ ‫המסננים את התמצית מהעלים‪ ,‬ואף שעושה‬ ‫על כן‪ ,‬לכתחילה כדאי להוציא את השקיות‬ ‫ברירה במיני כלים‬ ‫סעודת צפרא דשבתא‬ ‫ז) לדעת המשנה ברורה טו אין איסור בורר אלא‬ ‫כדי האכילה הוא מפריד בין אוכל לאוכל‬ ‫ד) כף מחוררת היא כלי המיועד לברירת מאכל‬ ‫כשהאדם מפריד בצמצום בין האוכל לפסולת‬ ‫או בין אוכל לרוטב אין זה נחשב למלאכה‬ ‫מוצק מתוך רוטב‪ ,‬על כן אסור מדאורייתא‬ ‫אבל אם אינו מפריד ביניהם בצמצום אין כאן‬ ‫אלא דרך אכילה י‪ ,‬ואף שהוא משתמש עם‬ ‫להשתמש בה להוצאת "ארבעס" מתוך‬ ‫בורר‪ .‬לדוגמא‪ :‬בהסרת השומן הצף על פני‬ ‫הכף או המזלג לצורך ההפרדה הרי זה כמו‬ ‫מרק או להוצאת סלטים מתוך רוטב‪ ,‬דהרי‬ ‫ו‬ ‫המרק ‪ -‬אם לוקח עם הכף גם חלק מהמרק‬ ‫יד ארוכה‪ ,‬דהרי אפשר לעשות פעולה זו גם‬ ‫זה ברירה בכלי‪.‬‬ ‫אין זה נחשב כהפרדה בין האוכל לפסולת‬ ‫ביד‪ ,‬ורק כדי שלא ללכלך את ידו הוא עושה‬ ‫וכן מקלף הוא כלי המיועד לברור את‬ ‫יא‬ ‫אלא כהפרדה פנימית בתוך האוכל עצמו‪.‬‬ ‫זאת בכף או במזלג‪.‬‬ ‫הקליפה מהאוכל ואין להשתמש בו בשבת‬ ‫אך כדאי להמנע מלהשתמש עם מחורר‬ ‫אבל אין להסיר בכף את השומן הצף על פני‬ ‫אף בסמוך לאכילה‪ .‬ז אבל מותר לחתוך בסכין‬ ‫תפוח המוציא את מרכז התפוח עם הגרעינים‬ ‫המרק יב‪ ,‬כי פעולה זאת אי אפשר לעשותה‬ ‫את הקליפה בסמוך לאכילה כי עיקר הפעולה‬ ‫שבו‪ ,‬אף שאינו בורר בצמצום את הפסולת‪,‬‬ ‫ביד אלא בכף‪ ,‬ולכן אין הכף נחשבת ליד‬ ‫נעשית ע"י תנועת היד והסכין רק מסייעת‬ ‫ח‬ ‫דכיון שהכלי מיועד לברור את הגרעינים יתכן‬ ‫יג‬ ‫ארוכה אלא לכלי העושה מעשה ברירה‪.‬‬ ‫לעצם החיתוך‪.‬‬ ‫שהתפוח שיוצא עם הגרעינים הוא נטפל‬ ‫כמו כן כדאי להמנע מלהצמיד את המצקת‬ ‫ה) מלחיה שהניחו בה גרגרי אורז כדי לספוג‬ ‫טז‬ ‫אליהם ונחשב לברירת פסולת מאוכל‪.‬‬ ‫לדופן קדירת המרק כדי להפריד את האטריות‬ ‫את לחות המלח‪ ,‬אין כדאי להשתמש בה‬ ‫ח) מותר לפצח אגוזים בשבת בכלי המיועד‬ ‫מהרוטב המעורב בהם‪ ,‬דגם בזה יש לחוש‬ ‫בשבת‪ ,‬דכיון שהמלח נברר מבין גרגרי האורז‬ ‫לכך ואין זה ברירה בכלי‪ ,‬כי המפתח רק‬ ‫דנחשב לבורר בכלי‪ ,‬על כן גם אם בדעתו‬ ‫דרך נקבי המלחיה הרי זה בחשש של ברירה‬ ‫ט‬ ‫שובר את הקליפה והברירה נעשית אח"כ‬ ‫לאכול בסעודה זו גם את הרוטב וגם את‬ ‫בכלי‪.‬‬ ‫ביד בסמוך לאכילה‪.‬‬ ‫יד‬ ‫האטריות אסור להפריד ביניהם ע"י כלי‪.‬‬ ‫ו) האוכל טשאלנט עם כף או מזלג ותוך‬ ‫א‪ .‬שו"ע סימן שי"ט סי"ד ב‪ .‬מנחת יצחק ח"ד סצ"ט ג‪ .‬עיין איל משולש פרק ז' סל"ג ד‪ .‬עיין ארחות שבת פ"ג סע"ז ה‪ .‬ע"פ שו"ע סעיף ט' ומשנ"ב ס"ק‬ ‫ל"ג ו‪ .‬שביתת השבת מלאכת מרקד סי"א ז‪ .‬אגלי טל בורר ס"ו ח‪ .‬עיין אגרות משה ח"א סימן קכ"ד ט‪ .‬עיין איל משולש פ"ז סעיף מ"א י‪ .‬משנ"ב ס"ק‬ ‫ס"ו יא‪ .‬מנחת יצחק ח"א סימן ע"ו יב‪ .‬ע"פ משנ"ב ס"ק ס"ב יג‪ .‬מנח"י הנ"ל יד‪ .‬עיין ארחות שבת פ"ג סע"ו טו‪ .‬ס"ק ס"ב טז‪ .‬עיין שש"כ פ"ג סנ"ט‬ ‫וספר מלאכת בורר פי"ג סל"ד‬ ‫הערות יתקבלו בשמחה בטלפון ‪0548448903‬‬ ‫כל גליון מתיקות הדף היומי שאתה רואה‪ ,‬מושקע בו בס"ד דמים תרתי משמע‬ ‫‪49‬‬ ‫נגע בלבך דבר חיזוק‪ ,‬סיפור של צדיק טלטל אותך‪ ,‬ורוצה לזכות ליטול חלק בהמשך הגליונות‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה‪ ,‬לישועה ‪,‬לע"נ‬ ‫צור קשר ‪0548470661‬‬ ‫‪61‬ז‬ ‫גליון‬ ‫מס'‬ ‫גליון‬ ‫של‬ ‫תשפ"א‬ ‫תולדות‬ ‫שמיני‬ ‫פרשת‬‫פרשת‬ ‫כח ניסן‪-‬ד' אייר‬ ‫ד – י כסלו תשפ"ז‬ ‫שקלים כ'‪-‬יומא ה'‬ ‫בכורות נז – ערכין ג‬ ‫הדףהיומי‬ ‫היומי‬ ‫שליט"א‬ ‫קובלסקי‬ ‫שליט"א‬ ‫ישעיהו‬ ‫קובלסקי‬ ‫אברהם‬ ‫ישעיהו‬ ‫הרה"גאברהם‬ ‫שלהרה"ג‬ ‫היומישל‬ ‫הדףהיומי‬ ‫שיעוריהדף‬ ‫בס"ד || פנינים מתוך שיעורי‬ ‫בס"ד‬ ‫דהילולא קדישא‬ ‫קדישא‬ ‫דהילולא‬ ‫יומא‬ ‫יומא‬ ‫יומאנפלאה‬ ‫הקדושה מסכת‬ ‫בבהירות‬ ‫על ידי לימוד‬ ‫להגיע‬ ‫התורה‬ ‫נפלאהאפשר‬ ‫להבנת‬ ‫לאיזה דרגות‬ ‫עצה וסגולה‬ ‫ליומא דהילולא של מרן הרבי רבי‬ ‫הרה"קאהרן‬ ‫רבי‬ ‫הקדוש רבי‬ ‫הרבי זצוק"ל‪,‬‬ ‫מטשערנאביל זצוק"ל בנו של הרבי הקדוש‬ ‫שמואל שמעלקא בן הרה"ק רבי צבי הירש‬ ‫רבי מרדכי המגיד מטשערנאביל זצוק"ל‬ ‫ביום א' אייר‬ ‫נלב"ע‬ ‫זצוק"ל‪,‬‬ ‫נסתלק ח' כסלו (תרל"ב)‬ ‫דהילולא של‬ ‫מניקלשבורג‬ ‫שמעלקא‬ ‫מטשארטקוב‬ ‫שנת תקל"ח‪.‬‬ ‫ליומא‬ ‫עוד סיפר מרן האדמו"ר זצוק"ל מאותם ימים‪ ,‬שיום אחד היה‬ ‫עוד בטרם שנתנה לו איזה דבר‪ ,‬תיכף ומיד נרגע התינוק לחלוטין‪,‬‬ ‫ויכוח עצום בין חברי הכולל שהיו מחשובי התלמידי חכמים‪,‬‬ ‫ובמקום לבכות וליילל‪ ,‬התחיל מיד לחייך ולשחוק בחדווה‪ .‬איך‬ ‫והיה שם ממש ריתחא דאורייתא‪ ,‬ולפתע שמו לב שכבר הגיעה‬ ‫שעת הצהרים‪-‬שעת סיום הלימוד בכולל לפני הצהרים‪ ,‬דפק‬ ‫דארף‬ ‫לחברותא‪.‬‬ ‫וואס‬ ‫צו‬‫והסביר‬ ‫"אויף‬ ‫שמח'‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫ה'אור‬ ‫המשיך בעל‬ ‫השולחן‬ ‫על‬ ‫פשוט ‪-‬‬ ‫זצ"ל‬ ‫ברים‬ ‫חייםבזה‬ ‫זה יתכן‪.‬‬ ‫והביאור‬‫רבי‬ ‫זל טוב לכל רבבות בני ישראל לומדי הדף היומי לכבוד‬ ‫אמיתיתהשי"ת‬ ‫הקושיותמסכת‬ ‫אי"ה‪ .‬ובעזרת‬ ‫התורה‬ ‫לומדיכלהדף את לימוד‬ ‫לאהבת השבוע‬ ‫מסכת שקלים‬ ‫מתיישבים מאליהם‬ ‫רבבות‬ ‫יתחילו‬ ‫יומא‪ .‬נספר סיפור נורא אודות מעלת לימוד מסכת יומא‪.‬‬ ‫הגאון רבי יחזקאל חפץ זצ"ל זכה ללמוד בחברותא עם מרן‬ ‫כשזוכים‬‫סיום‬ ‫השבוע‬ ‫מ‬ ‫רבי משה זעליג הכהן ז"ל היה זקן מופלג‪ ,‬והתגורר‬ ‫ביקש‬ ‫סוגיה‬ ‫שפעם‬‫זצ"ל‪,‬ביחד‬ ‫בריזל למדו‬ ‫פעם אחת‬‫זצוק"ל‪.‬אלעזר‬ ‫החסיד רבי‬ ‫ה'אור שמח'‬‫בעל הגאון‬‫הגאוןסיפר‬‫וכך‬ ‫שמעלקא‬ ‫רבי‬ ‫הרבי‬ ‫ה"ה‬ ‫הקדושים‬ ‫האחים‬ ‫לחשוב‬ ‫התענוג‬ ‫הרי‬ ‫ניסתה‬ ‫הביתה]‪,‬‬ ‫ללכתהיא‬ ‫'שכלה'‪,‬‬‫צריך‬ ‫עלמהפי‬ ‫גיין?!"עבדה‬ ‫[בשביל‬ ‫המסורה‬ ‫אהיים‬ ‫השכנה‬ ‫מען‬ ‫בסוף ימיו בירושלים‪ .‬פעם סיפר‪ ,‬שבשנות ילדותו‬ ‫שיעורי‬ ‫לסדרהתקשו‬ ‫זצוק"לסוגיה‪,‬‬ ‫מזוויהעלבאותה‬ ‫דברי התוספות‬‫שלומ'קה‬ ‫רבי ללמוד‬ ‫הרה"קהחלו‬ ‫קשה‪ ,‬וכאשר‬‫ממנו‬ ‫היו‬ ‫זצוק"ל‬ ‫ההפלאה‬ ‫תמידבעל‬ ‫נוסעפנחס‬ ‫אביו רבי‬ ‫היהואחיו‬ ‫בהבנת ועל פי‬ ‫התורה‪...‬‬ ‫לו לבכות‪,‬‬ ‫גורםכאן‬ ‫שאנחנוהילד‪ ,‬מה‬ ‫מתייגעים‬ ‫וכאבו של‬ ‫רצונומה‬ ‫מהו הוא‬ ‫ביותר‬ ‫בחכמתה‬ ‫הגדול‬ ‫אהרן‬ ‫הקדוש רבי‬ ‫לרבינו‬ ‫החסיד‪,‬וכךואכן‬ ‫יהודההפוכה‪,‬‬ ‫בסברא‬ ‫השיבורבי‬ ‫וזהחורבת‬ ‫הכנסת‬ ‫בבית כזו‪,‬‬ ‫בתים טענה‬‫לבעליהעלה‬ ‫תורה‬ ‫להבינם‪ .‬זה‬ ‫והוגים‬ ‫הגג‬ ‫בעליית‬ ‫בהתבודדות‬ ‫מטשערנאביל זצוק"ל‪ ,‬והוא ניסה כל פעם להפציר‬ ‫יחד‬ ‫יושבים‬ ‫את‬ ‫לו‬ ‫לפתור‬ ‫איך‬ ‫גאוני‪,‬‬ ‫ואפילו‬ ‫ורעיוני‬ ‫שכלי‬ ‫פתרון‬ ‫לו‬ ‫הציעה‬ ‫זה‬ ‫(מתוך הפתיחה לשיעור‪ ,‬כ"ו אדר‪ ,‬פסחים דף ק"ז)‬ ‫גמרא‪.‬‬ ‫בפניהםדברי‬ ‫כראוי את‬ ‫ללמוד‬ ‫והתחיללהבין‬ ‫בתים‬ ‫ולא הצליחו‬ ‫בהבנתלבעלי‬ ‫הסוגיה‪,‬‬ ‫נבוכיםשיעור‬‫עמדו ארגן‬ ‫הוא‬ ‫לתארה‪.‬‬ ‫לרבי על ראש‬ ‫עמושאין‬ ‫עצומה‬ ‫אותו ביחד‬ ‫מתוךגםיגיעה‬ ‫בתורה שיקח‬ ‫אצל אביו‪,‬‬ ‫הבעיה שמציק לו‪.‬‬ ‫אחת שאל רבי אלעזר את הרה"ק רבי שלומ'קה איזה‬ ‫פעם‬ ‫התוספות‪.‬‬ ‫במשךוהפציר‬ ‫שתי‬ ‫כשגדל קצת‬ ‫הסכים‪ .‬בתורה‬ ‫יחד והגו‬ ‫אביו לא‬‫פעםאךישבו‬ ‫השנה‪,‬‬ ‫לא כן האמא שהקב"ה הטביע בה אהבה אמיתית וגדולה לבנה‪,‬‬ ‫אביו‪ ,‬תדע‬ ‫באמצע‬ ‫שינה‪.‬‬‫אמר לו‬ ‫לרבי‪,‬ללא‬ ‫שיקח אותו‬ ‫ברציפות‬ ‫באביווחצי‬‫מאדיממות‬ ‫המעטפה המסתורית‬ ‫עד שהיא מרגישה שהיא ממש חלק מבנה‪ ,‬ואף התינוק מרגיש‬ ‫מסכת‬ ‫הובהראיתם‬ ‫הסוגיה‪,‬‬ ‫"תלמד‬ ‫הקדוש‪:‬לא‬ ‫עמללו הרבי‬ ‫ויגיעה‪ ,‬ועדיין‬ ‫שלענה‬‫איתם?‬ ‫ללמודארוכה‬‫מסכתשעה‬‫בתום‬ ‫בשם‬‫לרגע‬ ‫שמובא‬ ‫כמונעצור‬ ‫שמים‪',‬הבה‬ ‫ליראת‬ ‫ואמר לו‪,‬‬ ‫לרעהו‬‫מביא‬ ‫במסכת זו‬ ‫זצוק"ל‬ ‫ה'אור שמח'‬‫הלימוד‬ ‫יומא‪,‬בעל‬ ‫פנה‬ ‫ברמב"ם‪,‬תוכל‬ ‫ירד‬ ‫נוראות ולא‬ ‫דחיפותלעיין‬‫צריכים‬ ‫היו יש‬‫הלימוד הרבי‬ ‫לך שאצל‬ ‫הוא'‪ .‬כשהוא‬ ‫שלאחותו‬ ‫מרמת גן‪,‬‬ ‫מאמו‪,‬ז"ל'ירך אמו‬ ‫בוימן‬ ‫קופלחלק‬ ‫ר' ממש‬ ‫שהוא‬ ‫בשם‬ ‫היה יהודי כך‬ ‫הקדושה'‪ .‬א'ני י'י"!‬ ‫ו'יראת מ'אלקיך‬ ‫ראשי תיבות‬ ‫לאהבת התורה‬ ‫שיומ"אשנזכה‬ ‫צדיקים‪,‬‬ ‫מהלימוד‪ ,‬ונתפלל‬ ‫למטה לעשות‬ ‫להביא‬ ‫לביתלא אוכל‬ ‫ההפלאהאותך‬ ‫בעלואם ידחפו‬ ‫את זה‪,‬‬ ‫הגה"ק‬ ‫לסבול‬ ‫רבים‪,‬‬‫משהו‪,‬‬‫לרופאים‬‫כשכואב לו‬ ‫הלכו עמו‬ ‫ביחד אתו‪,‬‬‫אילם ל"ע‪.‬‬ ‫אמו בוכה‬ ‫נולד בן‬‫בוכה‪ ,‬גם‬ ‫שהתגוררה בקנדה‬ ‫זצ"ל רבה של גולדס‬ ‫הלפריןשעה‬ ‫בתפילה‪.‬‬ ‫והחלו‬ ‫אלחנן‬ ‫מלימודםרבי‬ ‫סיפר הגה"צ‬‫לענין‪,‬עצרו‬ ‫מעניןשניהם‬‫ואכן‬ ‫ירידתואצל הרבי‪,‬‬ ‫מאוד להיות‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬שרצה‬ ‫את דבר‪ .‬הילד‬ ‫למענך‬ ‫שנזכה‬ ‫התיישב‬ ‫ותוך כדי‬ ‫ביניהם לה‬ ‫למכתו‪ .‬בצר‬ ‫שהאהבה‬ ‫תרופה‬ ‫למצואהיות‬‫את כאבו‪.‬‬ ‫הצליח‬‫לאחשה‬ ‫מהםאמו‬ ‫אך אף אחד גם‬ ‫לאחר היה דרכו לפלפל‬ ‫ורקזצוק"ל‬ ‫לאהבתדבהתורה‪,‬‬ ‫מבעלזא‬ ‫לזכותיששכר‬ ‫ארוכהכיהתפללו‬ ‫הרה"ק רבי‬ ‫גרין‪,‬‬ ‫מרוב עייפות‪.‬‬ ‫ונרדםלנסוע‪.‬‬ ‫זאת רצונו‬ ‫לאביו שבכל‬ ‫המדרגות‬ ‫אמרעלמידאחת‬ ‫לצדיקים‬ ‫התינוק כה‬ ‫ממנו‪,‬עםשיכנס‬ ‫והחיבור‬ ‫וביקשה‬ ‫הרגש‬ ‫אחיה‪,‬‬‫גדולה‪,‬‬ ‫כה אל‬ ‫מכתב‬‫שלחה האחותהיא‬ ‫יגיע לעניני מסכת‬ ‫הובהרה‬ ‫שהפלפול‬‫תמידהסוגיה‬ ‫משתדלפלא‪,‬‬ ‫והיהוראה זה‬ ‫ללמוד‪.‬‬ ‫מכן שבו‬ ‫הקהל‪,‬‬ ‫עם‬ ‫הנוראים היה‬ ‫אינו‬ ‫שמעלקא שהוא‬ ‫רביוהנה בימים‬ ‫הרביעמו‪.‬‬ ‫כשראהלקחו‬ ‫ואכן אביו‬ ‫למרןאתהרבי‬ ‫להרגיע‬ ‫מצליחהקופל‬ ‫האםנכנס ר'‬ ‫דווקאבנה‪.‬‬ ‫ברכה על‬ ‫בארץ ישראל ויבקש‬ ‫עמוקים‪ ,‬לכן‬ ‫אתמסיני‪.‬‬ ‫כנתינתה‬ ‫מסכת יומא!‬ ‫יקרותכל יום‬ ‫באור‬ ‫להזכיר‬ ‫והוארה‬ ‫רצונו‬ ‫בשלימותהיה‬ ‫יומא‪ ,‬כי‬ ‫לאהבת‬ ‫ישןהגג‬ ‫על‬ ‫אותואת‬ ‫ומצאלפתוח‬ ‫טשערנאביל‪,‬‬ ‫לחפש אותו‬ ‫הקודש‬ ‫בחצרהלך‬‫נהוגחוזר‪,‬‬ ‫ושלווה‪,‬לקח‬ ‫המעשה‪.‬‬ ‫ביטחון‬ ‫ולנסוךלובואת‬ ‫כמימרא‪,‬וסיפר‬ ‫ברגע זצוק"ל‪,‬‬ ‫מאלכסנדר‬ ‫האמונת משההתינוק‬ ‫הרבים‪ ,‬והיה‬ ‫המתפללים‬ ‫העירעבור‬ ‫המדרש‬ ‫של הבית‬ ‫בתום הלימוד‪ ,‬פנה הגאון רבי יחזקאל למרן בעל‬ ‫היקר‪,‬‬ ‫לו‪" :‬אחי‬ ‫אותו ואמר‬ ‫המדרגה‪,‬‬ ‫אותו‬ ‫ההבדל‬‫וזהו שם‬ ‫קדשו‪,‬‬ ‫ושמח‪.‬‬ ‫לרגוע יד‬ ‫אחתבכתב‬ ‫דבר מה‬ ‫רשם בו‬ ‫אותו בבת‬ ‫ולהפוך‬‫רבינו גליון נייר‪,‬‬ ‫האור שמח זצוק"ל ושאל אותו‪ ,‬ילמדנו רבינו‪,‬‬ ‫המדרש למטה‬ ‫בקבר?"‪...‬‬ ‫תעשה‬ ‫מבית‬ ‫חלקמה‬ ‫מלמעלהיושן‬ ‫עכשיו אתה‬ ‫אם לראות‬ ‫אפשר‬ ‫"שלח‬ ‫להכניס‬ ‫באומרו‪:‬‬‫קופלהשכנה‬ ‫לר'תנסה‬ ‫ומסרהשרק‬ ‫לשכנה‪ .‬ככל‬‫במעטפה‪,‬‬ ‫בין אמא‬ ‫התורה‪ ,‬א)‬ ‫צריך‬ ‫היההבנת‬ ‫תפילות על‬ ‫חיים‬ ‫רבי סוגי‬ ‫הנהגם‬ ‫מצינו כמה‬ ‫התורה‬ ‫וכן את הבימה‪ .‬אמנם גם שתי הקומות ביחד לא‬ ‫אותה‬ ‫שתניח‬ ‫לה‪,‬יגיע‬ ‫ואמור לא‬ ‫לאחותך‪,‬פעם זה‬‫אהבהזולתינוק‪ ,‬אף‬ ‫מעטפה‬ ‫בפתק‪ ...‬בינה להבין‬‫להסתכלב) 'ותן בלבנו‬ ‫בתורה‬ ‫שעסקוחלק גדול‬ ‫הגדול‪ ,‬ולכן‬ ‫רצופים‪ ,‬התעייף הגה"ק רבי‬ ‫לאחר‬ ‫הצבור‬ ‫אחת‬ ‫פעם את‬‫ושוב להכיל‬ ‫ימים‬ ‫התפללו בחצר בחוץ‪.‬‬ ‫הספיקו‬ ‫כמה‬ ‫בהגיע‬ ‫לרגשות‬ ‫ביניהםרקשפה‬ ‫יש אותה‬ ‫אמיתי‪.‬שלו!"‪ .‬עשתה האם כמצות‬ ‫ושתפתח‬‫לבנה‪ ,‬אשר‬ ‫האמא בנה‪,‬‬ ‫תחתשלהכר של‬ ‫חיבורמצוה‬ ‫מועד הבר‬ ‫בתוכה‬ ‫האהבה‬ ‫התענוג‬ ‫'והאר עינינו בתורתך'‪,‬‬ ‫ולהשכיל' את כל דברי התורה‪ ,‬ג) 'הוא יפתח לבנו‬ ‫בשיכון‬ ‫רבנים‬ ‫אסיפתשמענו‬ ‫התקיימה‬ ‫פעם‬ ‫מסוגל‬ ‫כרית‬ ‫ולשמוע‬ ‫פנחס מאד עד שהרגיש שהוא אינו‬ ‫אך כשהגיע שעת התקיעות חפצו כולם להיות‬ ‫לקחת‬ ‫התקיעות‪,‬‬ ‫שהוא הולך‬ ‫הרבי בעת‬ ‫לאחיו‬ ‫ואמר את‬ ‫עוד‪,‬לראות‬ ‫בפנים‬ ‫רבינו‪ ,‬וציפתה לישועת ה'‪.‬‬ ‫ולכן ‪ -‬המשיך בעל ה'אור שמח' ואמר לחברותא‪,‬‬ ‫סודית של‬ ‫הגדול‬ ‫הקדושה‬ ‫שכאשר‬ ‫שנזכה‬‫לומר‬ ‫כזאת‪,‬‬ ‫התכבדועתה‬ ‫רבניםלהתפלל‬ ‫מעולם לא‬ ‫התורה‪ ,‬יש‬ ‫כשכמה‬ ‫בתורתו'‪ .‬אך‬ ‫סקווירא‪,‬‬ ‫מבינים את‬ ‫לא‬ ‫שמעלקא‪:‬‬ ‫לפני התקיעות‪.‬‬ ‫עולם‬ ‫חיי‬ ‫לומר רבי‬ ‫מניחין‬ ‫רגילהרבי‬ ‫איך‬ ‫אמר לו‬‫מעט‪ .‬שהיה‬ ‫עליך‪,‬‬ ‫ולנוח תורתו‬ ‫מתפלא‬ ‫את דברי‬ ‫"אני‬ ‫רק‬ ‫ההוריםאופן‬ ‫ביניהם‬ ‫שנזכה‬ ‫עם‪,‬‬ ‫דיברו בשום‬ ‫ברוב‬‫ביחד‬ ‫מצוה‬ ‫מצליחים‬ ‫שנתפלל‬ ‫בר‬ ‫שאיןהבראנומצוה‬ ‫הצעתי‬ ‫סעודת‬ ‫לו‬ ‫ראיתילפני‬ ‫הסוגיה‪,‬‬ ‫לערוך‬ ‫כאשרזמן קצר‬ ‫את‬ ‫להביןשלא‬ ‫ביותר‬ ‫אהבת‬ ‫כשאחד‬ ‫לרגע חייך‬ ‫שכח שמח'‬ ‫מהו הציבור‪.‬‬ ‫השייכות בין‬ ‫דרשתו‪,‬ה'אור‬ ‫ומוסרוכילפני‬ ‫התורה‪ .‬בעל‬‫באמצע‬ ‫הבנת‬ ‫חיזוק‬ ‫התורה'‪,‬‬ ‫לביןהיה‬ ‫דברי‬ ‫ל'אהבת‬ ‫מהרבנים‬ ‫התורה‬ ‫הצבור החל להדחס פנימה‪ ,‬עוד ועוד אנשים נדחפו‬ ‫כוח‬ ‫ודחסו‪,‬‬‫עדיין‬‫זעליגלךדחפו‬ ‫אם יש‬ ‫שעה?משה‬ ‫שגם לילד‬ ‫כמובןבחיי‬‫ועוסקין‬‫להיכל‪.‬‬ ‫האם‬ ‫שומעתאם‬ ‫בחייו‪,‬‬ ‫לפתעכאהבת‬ ‫הראשונהחלק‬ ‫אמיתית‬ ‫אהבהאחד‬ ‫שהתורה בפעם‬ ‫מצומצם‪ .‬יום‬ ‫פותח את פיו‬ ‫את התורה‬ ‫למנין‬ ‫עדבנה‬ ‫לאהוב‬ ‫לבנה‪,‬את‬ ‫שאנחנו‬ ‫את‬ ‫היה‪:‬בו‬ ‫הפסיק‬ ‫הפתק‪,‬כךהביט‬ ‫הוא‬ ‫לומר‪,‬‬ ‫והשיב‪ ,‬ברצוני לספר לך סיפור‪ ,‬שעל פיה תבין היטב‬ ‫ומעשה שהיה‬‫הוציא את‬ ‫שעליו‬ ‫לרגע‪,‬הזאת‪.‬‬ ‫ההמשך‬ ‫התפילה‬ ‫דרשתו‬ ‫את‬ ‫פשר‬ ‫הכח‬ ‫התחיל‬ ‫שהזהירו‬ ‫טיפת‬ ‫הואאת‬ ‫לתת‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫איןלו‪,‬לךכמועוד‬ ‫צריך‬ ‫לסבול‬ ‫באמתעזר‬ ‫יכולאתה‬ ‫מאומה לא‬ ‫שאינוהרי‬ ‫אך אם‬ ‫שהרגישכרית‪,‬‬ ‫עד לקחת‬ ‫הזהולבכות‬ ‫לתורה?‬ ‫לצעוק‬ ‫מצוה‬ ‫מהבשר‬ ‫הקדושה היא‬ ‫כחלקלי בר‬ ‫שיערכו‬ ‫להיות‬ ‫רוצה‬‫תהפוך‬ ‫הקדושהאני‬ ‫שנרגיש‬ ‫וצועק‪" :‬אמא!‬ ‫מאיתנו‪ .‬ואז כאשר התורה‬ ‫מתייגעים‬ ‫השעה היתה שעת ערב מוקדמת‪ .‬בבית משפחה אחת בדווינסק‪,‬‬ ‫בשעה מוקדמת יחסית‪,‬‬ ‫הצדיק רבי‬ ‫ילדיה לישון‬‫דודי כלהגאון‬ ‫והמשיך את דרשתו‪.‬‬ ‫אחת את‬ ‫אמאכיהן‬‫השכיבה עת‬ ‫באותה‬ ‫והרגיש‬ ‫היו‬ ‫הרצפהויותר‪,‬‬ ‫והעינים‬ ‫רח"ל‪ .‬עד שאנשים ריחמו‬ ‫החמיר יותר‬ ‫נופל על‬ ‫הלחץ רק‬‫מראש‪ ,‬היית‬ ‫קרוב לעילפון‬ ‫מאליהן?"‪...‬‬ ‫אביוכח‪ ,‬הרי‬ ‫נעצמות‬ ‫שהוא‬ ‫ושוב לא יכאב לנו אי‬ ‫שלי"‪...‬‬ ‫קושיא‪,‬‬ ‫האחים‬‫לכל שום‬ ‫הבנתינו את הסוגיה‪ ,‬רק נזכה מיד להבין את כל הסוגיה בשלימות‪,‬‬ ‫האמא לא החזיקה מעמד‪ ,‬ודמעות גיל זלגו‬ ‫יציק לנו‬ ‫בהבנת‬ ‫ודם שלנו‪ ,‬שוב לא כמו‬ ‫ישיבתבשעות הלילה‪ .‬כל‬ ‫לדרוש הקטן נשלח לבית‬ ‫כראשמהבית‬ ‫זצוק"ל‬ ‫ולהיעדר‬ ‫במיטותיהם‪,‬הוא‬ ‫לצאת‬ ‫לישוןהתכבד אף‬ ‫ברים‬ ‫ועל כן‬ ‫הייתהחיים‬ ‫צריכה‬ ‫אברהם‬ ‫סקווירא‪,‬‬ ‫כי‬ ‫ששם היה‬ ‫ישיבה‬ ‫שמעלקא‬‫ליד הבימה‬ ‫ספסלרבי‬ ‫הקיםעלהרבי‬ ‫ריק‪ ,‬כי רק הרבי והבעל תוקע היו עומדים שם‪ ,‬וכך‬ ‫קדושה‪ ,‬בה למדו טובי וחריפי הלומדים‬ ‫זכה הילד משה זעליג לשבת ממש ליד הבימה‪.‬‬ ‫והושיבוהו‬ ‫לימים‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫סעודת בר‬ ‫הקדושה‪.‬‬ ‫ערכו לו‬‫ההוריםהתורה‬ ‫מיד מורחבת ומכובדת‪ ,‬כשהם מזמינים‬ ‫שאמו‬ ‫מרגיש‬ ‫כאשר‬ ‫שיהיה לנו עם‬ ‫לחייך‬ ‫אמיתית ואכן‬ ‫ומתחיל‬ ‫מרוב אהבה וחיבורמעיניה‪.‬‬ ‫מצוה‬ ‫התורה‬ ‫כשם שהתינוק נרגע‬ ‫היעדרותאםהאם מביתה‪.‬‬ ‫צער‬ ‫ורק התינוק‬ ‫יגרם‬ ‫חשש כי‬ ‫שמא‬ ‫הואשעות‬ ‫תקלה‪,‬‬ ‫לאורך‬ ‫אולם‬ ‫שום‬ ‫בלי‬ ‫נשכבו‬ ‫הילדים‬ ‫השכנה‪ ,‬מסיבה‪.‬‬ ‫שתשמור עליו‬ ‫תצליח‬ ‫באותה‬ ‫דרשתו‬ ‫כאשר האמא יצאה מן הבית‪ ,‬היה התינוק שליו ורגוע‪ ,‬וישן‬ ‫מכל הארצות‪ .‬הגה"ח רבי ישראל שמעון‬ ‫הביאו‬ ‫כאשר‬ ‫באמצעהתורה‪,‬‬ ‫הסעודה‬ ‫הקהילה‪ .‬לשמחת‬ ‫אנו נזכה מיד‬ ‫בזרועותיה‪,‬כלכךבני‬ ‫את‬ ‫לוקחת אותו‬ ‫הפסיק‬ ‫הצדיק‪ ,‬והקהל‬ ‫לתינוק‬ ‫דרשתונצרך‬ ‫מה שרק‬ ‫באמצע‬ ‫מה עשה‪,‬‬ ‫השכנה כל‬ ‫לפניו‪.‬אצל‬ ‫הותירה‬ ‫שדרש‬‫האמא‬ ‫בעגלה‪ .‬רב‬ ‫לאותו‬ ‫מזקנים‬ ‫חדרו שלבספרו‬ ‫זצ"לדלתמביא‬ ‫נפתחה‬ ‫כעבור זמן‬ ‫קסטלניץ‬ ‫אותה‬ ‫שאכן‬‫משה‪,‬‬ ‫האמונתכמו‬ ‫הרביהקדושה‪.‬‬ ‫לתורה‬ ‫כזאתשל‬ ‫המעטפה‬ ‫אמיתית‬ ‫וחיבוראת‬ ‫הנרגשים‬ ‫לאהבה‬ ‫נזכה‬ ‫ההורים‬ ‫מלפנים‬ ‫בו‬ ‫הביט‬ ‫פתק‪,‬‬ ‫מכיסו‬ ‫הוציא‬ ‫התבלבל‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫כאילו‬ ‫פילסו לו דרך עד לבימה‪ .‬כשהגיע פתח רבינו בדברי‬ ‫כשהוא מתעורר משנתו‪ ,‬בקבוקים‪ ,‬מוצצים‪ ,‬צעצועים‪ ,‬שמיכות‪,‬‬ ‫מסלונים‬ ‫אתבונן ששמע ממרן הרמ"ח‬ ‫הגישו‬ ‫הקדושה‪,‬‬ ‫לתורה הילד‪,‬‬ ‫אמיתיתהכר של‬ ‫השנים תחת‬ ‫כל לאהבה‬ ‫לזכות‬ ‫מונחת‬‫התפילה‬‫שהיתה‬ ‫שבזכות‬ ‫מעטפה‬ ‫היה‪,‬‬ ‫דרשתו‪.‬‬ ‫השעותאת‬ ‫במשךהמשיך‬ ‫ואחר כך‬ ‫התינוקמה‪,‬‬ ‫אם לזמן‬ ‫ומאחור‬ ‫קדשו ואמר‪" :‬עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר"‪,‬‬ ‫הדבר קרוב לוודאי‬ ‫האלו‪,‬‬ ‫יתעורר‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫למדן‬ ‫אחד‬ ‫בחור‬ ‫הגיע‬ ‫פעם‬ ‫כי‬ ‫זצוק"ל‪,‬‬ ‫אותה‬ ‫ויקריא‬ ‫אותה‬ ‫בשלימות‪.‬‬ ‫שיפתח‬ ‫הסוגיה‬ ‫אותו‬ ‫כל‬ ‫להבין את‬ ‫וכיבדו‬ ‫הקהילה‬ ‫לרבומיד‬ ‫אותהתיכף‬ ‫זכינו‬ ‫האםידעלשכנה‪,‬‬ ‫אמרה‬ ‫שנית ‪-‬‬ ‫ידוע ששם אלקים הוא מידת הדין‪ ,‬ושם הוי"ה הוא‬ ‫שהראש‬ ‫ישיבה‪,‬‬ ‫הראש‬ ‫להירדםאצל‬ ‫וישוב בן בית‬ ‫מיד שהיה‬ ‫המשמש‬‫הבחוריירגע‬ ‫שהוא‬ ‫התחיל‬ ‫'עלה אלקים'‪,‬‬ ‫לישיבתו‪.‬‬ ‫להתקבלהפסוק‪,‬‬ ‫גדולוזהו כוונת‬ ‫מידתועילוי‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫לדברק‪,‬כמה‬ ‫"יתחילר יִ ְצ ָח‬ ‫במעטפה?נַ ְח ָמן ַּב‬ ‫'ָאמר ַרב‬ ‫ס‪ַ ,).‬‬ ‫כתוב‬ ‫שלנוהיה‬ ‫(בכורות‬ ‫היומיומה‬ ‫הקהל‪.‬‬ ‫הגמראכלבדף‬ ‫בפני‬ ‫לדרכה‪.‬כותב לעולם את דרשותיו על פתק‪ ,‬והחליט לבדוק‬ ‫ויצאה‬ ‫הישיבה אינו‬ ‫לעמוד‬ ‫כדי‬ ‫עמו‬ ‫לשוחח‬ ‫מתי עולה ומסתלק מדת הדין‪' ,‬בתרועה'‪ ,‬כשיש‬ ‫שמעלקא‬ ‫רבי‬ ‫הרבי‬ ‫חֹורה‪ְּ ,‬ד ָׁשנֵ י ֵלּה ְׁש ַמ ְע ָּתא‬ ‫מצוה!"‪...‬‬ ‫ימיּה ְּד ַרב הּונָ א ַּבר ְס ָ‬ ‫הבר‬ ‫לפני‬ ‫ימים‬ ‫זַ ָּכ ִאי ִא ֵ‬ ‫מעילו‪,‬‬ ‫השכנה את‬ ‫התעורר‪ .‬ופשט‬‫כבר הביתה‬ ‫התינוקהגיע‬ ‫הישיבה‬ ‫המסורה‬ ‫כשראשוהנה‬‫הדבר‪.‬שעה קלה‬ ‫אתחלפה‬ ‫רק‬ ‫שמעלקא‬ ‫רביושלום מדת‬ ‫הרבי חס‬‫כששאלומסתלק‬ ‫'הוי"ה'‪ ,‬מתי‬ ‫טיבו‪.‬‬‫שברוןעלהלב‪.‬‬ ‫שלו‪,‬רבושלחו‬ ‫אמו של‬ ‫זכתהמצוה‬ ‫כלומר‪,‬הבר‬ ‫רש"י‪:‬דרשת‬ ‫הנרגשיםּה'‪ .‬ופירש‬ ‫הקליטו את‬ ‫ההורים ּכִ ְׁש ַמ ְע ֵּת‬ ‫ְּב ִרגְ ָלא‬ ‫שהראש‬ ‫והדרכים‪,‬‬‫העצותפתק‬ ‫את אותו‬ ‫ומצאסוגי‬‫המעיל בכל‬ ‫כיסלהרגיעו‬ ‫ניסתה‬‫מיד‪,‬בתוך‬ ‫המשמש‬‫חיפש אליו‬ ‫ניגשה‬ ‫אמר‬ ‫שמתגאים‬‫"אליעזר"‪.‬‬ ‫שלם‪ ,‬היינו‬ ‫הבחור‬ ‫כשהלב‬ ‫השיב‬ ‫שופר'‬ ‫שמך"‪,‬‬ ‫"מה'בקול‬‫הרחמים‪,‬‬ ‫הונאסרט ההקלטה אל האח בארץ ישראל שימסרו לרבינו‪,‬‬ ‫את‬ ‫לרבא‬ ‫לתרץ‬ ‫שידע‬ ‫כמותו‪,‬‬ ‫בן‬ ‫שילדה‬ ‫סחורה‪,‬‬ ‫בר‬ ‫את‬ ‫כתוב‬ ‫ריק‪ ,‬ולא‬ ‫הוציאה‬ ‫בקבוק‪,‬‬ ‫פתק‬ ‫והנה הוא‬ ‫נתנה לו‬ ‫הדרשה‪,‬מוצץ‪,‬‬ ‫הכניסה לפיו‬ ‫באמצע‬ ‫הוציא‬ ‫שמיכה‪,‬‬ ‫ישיבה‬ ‫הציעה לו‬ ‫פעמים‬ ‫עוד פעם‪,‬‬ ‫כמה‬ ‫ואמר‬ ‫בבקשה‪,‬‬‫והרבי חזר‬ ‫"אמור לי‬‫הרה"ק‪':‬שפיר'‪.‬‬ ‫לו‬ ‫וחושבים שהכל‬ ‫שלפני‬ ‫בשבת‬ ‫הדרשה‬ ‫האח עם‬ ‫הגיע‬ ‫כאשר‬ ‫ידו‪.‬אתאולם‪,‬‬ ‫שמסר‬ ‫שהוקשה לו בעת‬ ‫שנעשה על‬ ‫לו על הנס‬ ‫שמועתו‬ ‫ויודה‬ ‫ונתנה לו צעצועים‪ ,‬אך שום דבר לא עזר‪ .‬שעה‬ ‫דבר!‪...‬‬ ‫דברעלוחצי‬ ‫הרצפה‬ ‫בו‬ ‫אותו‬ ‫הבחור‬ ‫'בתרועה'‪ ,‬על‬‫הש"ס?"‪.‬‬ ‫בכלהדין‪,‬‬ ‫אליעזר מדת‬ ‫השםמסתלקת‬ ‫הגדולה‪ ,‬ביטל רבינו את 'עלה מופיע‬ ‫אלקים'‪ ,‬מתי‬ ‫בסוגיה אחרת‪.‬‬ ‫עצמוישועתו‬ ‫להודותשל רבא‬‫ההקלטהפי דבריו‬ ‫הרגל‪ ,‬על‬ ‫מרןהמסורה‬ ‫השכנה‬ ‫לב‪.‬מעט וענה מספר מסויים‪ .‬אמר לו הרבי‬ ‫הרהר‬‫ידי שברון‬ ‫לרבינו על‬ ‫האדמו"ר‬ ‫סיפרשלכ"ק‬ ‫מאמציה‬ ‫הפוגות‪ .‬כל‬ ‫בתורה‪,‬‬ ‫העצומה‬‫הילד ללא‬ ‫אודות בכה‬ ‫יגיעתו‬ ‫ארוכה‬ ‫פחות"‪...‬‬ ‫רבינואחת‬ ‫שלפעם‬ ‫קדשויש‬‫דברותטועה!‬ ‫ששמעו"אתה‬‫הקדוש‪:‬‬ ‫מזה‪...‬‬ ‫יותר‬ ‫לשמוע‬ ‫להבין למה לא אמר רב נחמן בר יצחק‪' ,‬זכאי אביו‬ ‫רוצה‬ ‫שאינו‬ ‫ואמר‪,‬‬ ‫דבריו‪,‬‬ ‫ויש‬ ‫הרף‪ .‬בחברותא‪ .‬ולימים‬ ‫ללאאיתו‬ ‫לומד‬ ‫וליילל‬ ‫שהיה‬ ‫לבכות‬ ‫זצוק"ל‬‫ממשיך‬ ‫עלו בתוהו‪ ,‬הילד‬ ‫מראחמיסטריווקא‬ ‫הקדוש‪ ,‬פרצו‬ ‫כל הקהל‬ ‫שיבח‬ ‫למה‬ ‫כמותו‪,‬‬ ‫לבן‬ ‫שזכה‬ ‫על‬ ‫סחורה'‬ ‫בר‬ ‫הונא‬ ‫רב‬ ‫של‬ ‫שלם‬ ‫כניסתה‬ ‫טרםחודש‬ ‫במשך‬ ‫לומדים עוד‬ ‫האםהיומסידוריה‪.‬‬ ‫שבההם‬ ‫אתארוכה‬ ‫לימודם‪:‬‬ ‫מתארשעה‬‫היהלאחר‬ ‫רק‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫לפרט‬ ‫שיתחיל‬ ‫מהבחור‬ ‫הרבי‬ ‫ביקש‬ ‫(מתוך הפתיחה לשיעור‪ ,‬כ"ג אדר‪ ,‬פסחים דף ק"ו)‬ ‫בבכיות נוראות קורעות לב‪ ,‬ובפרט הקהל שעמדו בקומה‬ ‫ודפקה‬ ‫הזדרזה‬ ‫התינוק‪ .‬מיד‬ ‫שבתבנה‬ ‫יבבותיו של‬ ‫לאוזניה‬ ‫רק את אמו‪ .‬ועל פי מה שנתבאר יובן שפיר‪ ,‬כי האם‬ ‫ועמלו‬ ‫בורר‪,‬‬ ‫מלאכת‬ ‫בסוגיית‬ ‫במסכת‬ ‫הגיעואחד‬ ‫לבנין‪,‬גמרא‬‫דף‬ ‫לבית המדרש‪,‬‬ ‫אליעזר‪,‬‬ ‫למטה רבי‬ ‫ירדוהשם‬ ‫מוזכר‬‫ודמעותיהם‬‫ביותר‪ ,‬בהם‬‫המקומות‬ ‫למעלה‪ ,‬בכו‬ ‫וראהלמד‬‫בזרועותיה‪,‬ואיך‬ ‫אותו‬ ‫מדבריולקחה‬ ‫שיטההתינוק‬‫הרימה את‬ ‫שכנה‪ ,‬בכל‬ ‫על דלת‬ ‫לאחר מכן‬ ‫ואכן‬ ‫לאחת‪.‬‬ ‫זלעפות‪ ...‬ורק‬ ‫לפרט אחת‬ ‫שיורד גשם‬ ‫התחיל‬ ‫והבחורממש‬ ‫עד שהיה נדמה‬ ‫ומופלגיםפלא‬ ‫באורח‬ ‫אהבת‬ ‫שהקב"ה הטביע בה רגשי אהבה עמוקים‬ ‫וביותר‬ ‫שנרפאה‬ ‫היד החולה‬ ‫לבנה‪ ,‬דווקא היא יכולה להכניס ביותר‬ ‫פניו‪.‬הטור‬‫אתעלכל‬ ‫הראשונים‬ ‫למדונסוך‬‫ענוג היה‬ ‫רבותינו‬ ‫וחיוך מכן‬ ‫השתתק‪,‬לאחר‬ ‫הסוגיא‪,‬‬ ‫התינוק‬‫רגע את‬ ‫והתייגעו בה‬ ‫אחדתוךמהם‬‫כלפלא‪,‬‬ ‫זה‬ ‫סיפר רבי משה‬ ‫להתווכח‬ ‫התחילו‬ ‫מזמור"‪ .‬כל זה‬ ‫קרחמסויים‬ ‫"למנצח לבני‬ ‫למקום‬ ‫כשהגיעו‬ ‫התחיל הרבי‬ ‫ממש ליד‬ ‫הבימה‬ ‫לשבת על‬ ‫הוא זכה‬ ‫היוםהשואה היה זעליג בזקנותו‪,‬‬ ‫לאחר‬ ‫נמצא רוב‬ ‫כשהואארצה‬ ‫בקטנותו שעלו‬ ‫בנההגדולים‬ ‫התורה בתוך‬ ‫מהרבנים‬ ‫אחד‬ ‫מחודשת‬ ‫החברותא‪,‬‬ ‫לשיטה‬‫זצוק"ל את‬‫שמחהגיעו‬ ‫כאשר‬ ‫הפסיקו‪,‬בעלרקהאור‬ ‫כזאת – שאל‬ ‫יתכן ולא‬ ‫והשו"ע‪,‬‬‫איך‬ ‫גמרא‬ ‫פתחו‬ ‫אלעזר‪.‬‬ ‫אליעזר או‬ ‫שכאמורכתוב‬ ‫ביניהם אם‬ ‫למענו‪ ,‬בו‪,‬‬ ‫עשתהוכיוצא‬ ‫היאהרוקח‬ ‫שיטת‬ ‫לנצח‬ ‫בליבו‬ ‫נחרט‬ ‫והוא‬ ‫עיניו‪,‬‬ ‫במו‬ ‫המחזה‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫וראה‬ ‫הרבי‪,‬‬ ‫להיותזצוק"ל‪ ,‬אשר‬ ‫בראשוב‬ ‫אב"דייהפך‬ ‫הקדושה‬ ‫שפרבר‬ ‫שהתורה‬ ‫רבי דוד‬ ‫ולגרום לו‬ ‫בחיקה‪,‬החסיד‬ ‫הגאון‬ ‫כמוהכל‬ ‫לא למדו‪,‬‬ ‫והתמסרה‪,‬‬ ‫כהשעדיין‬ ‫התאמצה‬ ‫בב"י‬ ‫המוזכרת‬ ‫השכנה‬ ‫הלא‬ ‫ומצאו שהאמת כדברי הרבי רבי שמעלקא זי"ע‪.‬‬ ‫"היה‬ ‫ברומניה‪ ,‬ואחר‬ ‫התורה‬‫והחסידות‬ ‫התורהכל דברי‬ ‫עולםשיהיו‬ ‫מחייו‪ ,‬עד‬‫חלק שמי‬ ‫האיר את‬ ‫ממש‬ ‫שיטתו‪.‬ולא‬ ‫כפיהבקבוק‬ ‫הגמראאת‬ ‫סוגייתהשליך‬ ‫בתוהו‪ ,‬הוא‬‫שוב את‬ ‫מאמציה‬‫התחילוכלללמוד‬‫ובכלאזזאת עלו‬ ‫או‬ ‫נצחים‪ .‬אמר לו הרבי רבי שמעלקא‪" :‬נו‪ ,‬אתה יכול להכנס‬ ‫האדמו"ר בערגה‪.‬‬ ‫בזרועותיה‪,‬‬ ‫לקחה אותו‬ ‫רקמרן‬ ‫מספר‬ ‫עדן‪ ,"...‬היה‬ ‫כאשר אמו‬ ‫כלל‪ .‬ואילו‬ ‫תענוג גן‬ ‫בצעצועים‬‫ממש‬ ‫זה‬ ‫הביט‬ ‫ישראל‪.‬שום קושיא‪.‬‬ ‫בארץלפניו בלי‬ ‫בהירים‬ ‫כך‬ ‫לישיבה"‪...‬‬ ‫אכילה‪ ,‬בבית אכילה‪,‬‬ ‫מקדש לכו‬ ‫בבית‬ ‫ולאבבית‬ ‫לכו‬ ‫שרגא לכו‬ ‫מקדש‬ ‫ולאלכומקדש‬ ‫מתעקרא‬ ‫שרגא‬ ‫לכו שרגא‬ ‫מתעקרא לכו‬ ‫מקדש לכו בבית אכילה‪,‬‬ ‫‪50‬‬ ‫מתיקהמתיקה‬ ‫מיני מיני‬ ‫מתיקה‬ ‫מיני‬ ‫קידוש אלא במקום‬ ‫אכילה‪,‬‬ ‫במקום‬ ‫דאיןבמקום‬ ‫אלא‬ ‫נפקיתואלא‬ ‫מתיקה‬ ‫קידוש‬ ‫לאקידוש‬ ‫דאין‬ ‫דהכאדאין‬ ‫נפקיתו‬ ‫נפקיתו‬ ‫מיניולא‬ ‫ובקידושא‬ ‫לא‬ ‫דהכא לא‬ ‫ובקידושא דהכא‬ ‫מתעקרא‬ ‫קידוש אלא במקום‬ ‫ובקידושא‬ ‫תיקה‬ ‫דאין‬ ‫ׁשל ִים ַמ ֶּסכְּתָא‬ ‫ּתנ ָןָאָא ְּד ָ‬ ‫ּסמככ ְְֵַרּבָּת‬ ‫ִיםבָא ַַממ ֶֶּס‬ ‫צֹוְרִים‬ ‫ׁשלל‬ ‫אלעדָאָא ְּדכממִיֵַרֵַר ֲּבָּבָ‬ ‫חזננ ִיָןָןנ ְְּדּדָא ָָ‬ ‫טשערנאבילּיזזֵיִיִיננּתָאָאֵיתֵי‬ ‫צֹוְרל ִיבב‬ ‫ח‬ ‫ת"ֵיֵי ְולל ָאִיִימ ְְּדּדַרככ ִיִי ַאּבַ ֲֲח‬ ‫ע"א)ֵיֵי‪:‬ת‬ ‫ּת‬ ‫קהילתַרַרָא ַַאא‬ ‫קי"טּבַּבַּיּיֵיֵי ּת‬ ‫ותחילת ֶּס ָָאאכ ְדףממּת‬ ‫ִים‪""ַ ::‬מ ְְוו‬ ‫של‬ ‫ׁשל‬ ‫ע"בָ‬ ‫קי"ח ְּד‬ ‫רבה‬ ‫דףּבָנ ָן‬ ‫דףמֵַר‬ ‫שליט"א‬ ‫(סוףָא‬ ‫צֹוְרב‬ ‫שבת‬ ‫קי"חנ ָא‬ ‫חז ִי‬ ‫במסכת‬ ‫דף ִי ֲ‬ ‫טווערסקי‬ ‫(סוף ְּדכ‬ ‫אומרתל ִי‬ ‫שבתתֵי‬ ‫הגמראּיֵי ּתֵי‬ ‫במסכת‬ ‫מרדכיכ ְמּתַרָא ַאּבַ‬ ‫אומרת ֶּס ָא‬ ‫ִים‪"ַ :‬מ ְו‬ ‫ׁשל‬ ‫יעקבּד‬ ‫הגמרא ָ‬ ‫בדרךֵַרדףּבָנ ָן ְ‬ ‫רמז‪,‬‬ ‫רביָא‬ ‫ותחילתמ‬ ‫צֹוְרב‬ ‫חז"ל‬ ‫הרה"צ‬ ‫אכילה‪,‬‬ ‫דברינ ָא‬ ‫רמז‪,‬‬ ‫בדרך ֲחז ִי‬ ‫דף ִי‬ ‫אתכ‬ ‫עםִי‬ ‫בבית ְּד‬ ‫חז"לל‬ ‫שבתתֵי‬ ‫הקדוש‬ ‫שיחּת‬ ‫לכוֵי‬ ‫מקדשא‬ ‫במסכתּיֵי‬ ‫דברי‬ ‫הרביּבַ‬ ‫נועםּת‬ ‫אתַרָא ַ‬ ‫ולא " ַמ‬ ‫וביאר ֶּס ָאכ ְמ‬ ‫אומרת‬ ‫הקדוש ְו‬ ‫המשך‬ ‫ִים‪:‬‬ ‫שרגא‬ ‫סעודה"‪.‬ל‬