קול דודי · Kol Doidy — תולדות (2026-11-09)

גליון קע"ג – תולדות תשפ"ז
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב (כ"ה כ"ח). ויהי יצחק וגו' בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי (כ"ה כ').
תנן באבות [פ"ה מי"ט] כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל הדבר בטלה ברש"י ד"ה בת בתואל בא"ד שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי
האהבה וכו' וזה מרומז כאן דאצל יצחק כתוב לשון עבר ויאהב דאין לה קיום רשע ולא למדה ממעשיהם ולכאורה יש לתמוה למה כתוב מפדן ארם בין בת
לעתיד ולמה כי ציד בפיו דתלויה בדבר שעשו היה מהנה את אביו הצדיק ומקיים בתואל הארמי ובין אחות לבן הארמי ה"ל לכתוב בת בתואל וגו' ואחות לבן וגו'
בו מצות כיבוד אב וזו היתה כל סיבת אהבת יצחק אליו אבל רבקה אוהבת את מפדן ארם ונראה דכאן יש רמז דמקום האדם משפיע על בניו ובנותיו דעיקר
יעקב בלי שום תליה בדבר וע"כ כתוב אצלה לשון הוה שאהבה זו קיימת לעולם. רשעות לבן באה לו משום שהיה בפדן ארם דאפילו רשע אם גר במקום צדיקים
ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם וגו' (כ"ה ל'). יכולים בניו להיות צדיקים ע"י השפעת המקום וכן להיפך אפילו צדיק אם גר
תמוה דרואים כאן דשפיר נשתמש עשו בלשון נא שהוא לשון תחנונים במקום רשעים יכולים בניו להיות רשעים ע"י השפעת מקומו וע"כ הקדים פדן
וקשה אהא דאמר רש"י לקמן כ"ז כ"ב ד"ה קול יעקב דאין דרכו של עשו לדבר ארם לפני אחות לבן להדגיש דאע"פ שהשפיע המקום על אחיה לבן מ"מ לגבי
בלשון נא אלא בלשון קנטוריא יקם אבי וכו' ונראה דגם מי שרגיל לדבר בלשון רבקה לא השפיע מקום רשע על מעשיה.
קשה לגבי אחרים כשנוגע לעצמו וצריך הוא לאיזה דבר שפיר יכול להראות ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו
הכנעה לצורך השגת רצונו. (כ"ה כ"א).
ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי (כ״ה ל״א). לולי דברי רש"י שמפרש לו ולא לה וכו' אולי יש לומר דיצחק לבד היה
ברש״י מכור לי מכירה ברורה .ויש לעיין הלא לא היתה כאן מכירה ברורה, מתפלל לנכח אשתו היינו לצורך אשתו מפני שהיא היתה עקרה ואומר הפסוק
דעשו מכר מתוך אונס שהיה רעב ,ואף דקיי״ל תליוהו וזבין זביניה זבינא ,אבל דדוקא בזכות תפילתו זו ויעתר לו ה' שהמתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו
מכירה ברורה אין כאן .ועוד יש לעיין ,מאי קאמר לו אח״כ ויאמר יעקב השבעה דבר נענה תחילה ועבור עצמו לא היתה התפילה כ"כ לצורך שהיה יכול לישא
לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב ,מה מקום לשבועה זו ,האם שבועה אשה אחרת ומשום שהתפלל בעדה ע"כ ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו מפני
היתה כאן או מכירה .ועוד ,מה פירוש מה שאומר אח״כ ויבז עשו את הבכרה, שהיא אשתו וממילא נענה הוא עצמו שהילדים גם שלו.
הלא לא ביזה את הבכורה ,רק שהיה רעב והוצרך למכרה כדי לאכול ,דזה היה ויתרצצו הבנים בקרבה וגו' ותלך לדרש את ה' (כ"ה כ"ב).
תנאו של יעקב.
ברש"י [ע"פ חז"ל] שהלכה לבית מדרשו של שם ,לכאורה תמוה למה לא
ונראה ע״פ מה שרש״י מפרש הנה אנכי הולך למות — אמר עשו ,מה טיבה
הלכה לשאול את אברהם אבי בעלה ,שעדיין היה חי באותה תקופה והיה בן
של עבודה זו ,כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה וכו׳ ,אמר אני הולך למות
מאה וששים שנה ,שהרי היה בן מאה שנה בלידת יצחק ,ויצחק היה בן ששים
על ידה ,אם כן מה חפץ לי בה .הרי דלא רק מפני שהיה רעב לא רצה את הבכורה,
שנה בלידת בניו ,וחיי אברהם היו מאה ושבעים וחמש שנה ,כדמפורש סוף
אלא שלא רצה ליזהר בכל האזהרות התלויות בעבודת הבכורות ,ואפילו בלי
פרשת חיי שרה ,ובודאי דאברהם היה בעל רוח הקודש הגדול בדורו.
אונס הרעב לא חפץ בה.
ברמב"ם (ע"ז פ"א ה"ג) וכן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו וכו' והיה
וא״כ ניחא הכל ,שהיתה כאן מכירה ברורה כיום .וזה מה שיעקב שאל מאת
מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וכו' עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא
עשו ,שישבע לו שאינו רוצה בבכורה מפני שאינו רוצה ליזהר בכל האזהרות
שנאמר ויקרא שם בשם ה' וגו' היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד
שבה ,ואחר שנשבע לו אז מכר לו מכירה גמורה .וגם ניחא דבאמת ביזה עשו
שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות וכו'.
את הבכורה ,שלא רצה אותה בשום אופן.
וכתב הראב"ד וז"ל א"א ותמה אני שהרי היו שם שם ועבר איך לא היו
ויגדל האיש וילך הלוך וגדל וגו׳ (כ״ו י״ג). מוחין ואפשר כי מוחים היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו
בהמשך הפרשה נאמר ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר צלמי אביו עכ"ל .ובכ"מ מיישב תמיהת
מאד וגו׳ ,ואח״כ בא אליו אבימלך ואמר ראו ראינו כי היה ה׳ עמך ונאמר תהי הראב"ד וכותב וז"ל שם ועבר היו מודיעים דרך ה' לתלמידיהם אבל לא נתעוררו
נא אלה בינותינו וגו׳ .יש להבין באמת ,מה היתה כוונת אבימלך לשלוח את לקרוא ולהכריז כמו אברהם ועל כן גדלה מעלתו ע"ש.
יצחק מאתו ,ואח״כ לילך הוא אצלו לכרות עמו ברית. ולדברי הכ"מ י"ל ,דלעולם הרגישה שיש לה שני בנים בקרבה ,שאחד נוטה
וי״ל דאבימלך חשב שהמים שבבארות שע״י גרר מיוחדים בכחם ,והם לקדושה ואחד להיפך .וכיון דידעה שאברהם היה מדתו מדת החסד ,ומש"ה היה
מעולים מאד למקנה בקר וצאן ולזרעים ולתבואה להרבותם ,ומש״ה חפרו דרכו להכריז ולהשפיע ולהחזיר את הנוטין לע"ז לדרך הישר ,חששה שלא ידאג
אברהם ויצחק שם בארות .וכיון דאבימלך חשב שהמים האלו שייכים לו ולעמו, עבורה ויאמר לה דגם הבן הנוטה לע"ז יתקנו וילמדו וישוב בתשובה.
מש״ה צוה ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו וגו׳ ,היינו ממנו דייקא ,ממה ששייך והיא דאגה ויראה ,דכיון דבעלה יצחק מרכבה למדת הגבורות ,וגם היא ככל
לנו. אשה מיסוד הגבורות ,יהא קשה ואפילו בלתי אפשרי שבן הנולד להם יקבל
ויצחק ,לפני שהלך מהם ,ברוב צדקתו שב וחפר את הבארות ,כמו שמפרש השפעה לחזור למוטב .ואדרבה ,אולי יתקלקל הבן הטוב ע"י השפעת הבן השני
רש״י ד״ה וישב ויחפר וגו׳ ,ואז לא נהנה מהמים ,אלא רק לטובתם הוא דשב המקולקל ,וע"כ הלכה לשאול את שם ,שגם הוא מבחינת הגבורות כמותה,
וחפר אותם .ואעפ״כ רבו אתם רועי גרר ואמרו לנו המים ,שלא עלה על דעתם שהוא היה רק לומד האמת עם תלמידיו ,אבל לא היה יוצא לחוץ להכריז שה'
שעבורם הוא דחזרו וחפרו. ברא את העולם כמו שהיה אברהם עושה ,כפי שפירש הכ"מ .הרי דמדתו מדת
עד שהרחיקו עבדי יצחק וחפרו בארות במקום שכבר לא חשבו עליהם הגבורות ,לצמצם הקדושה רק בכלים הראוים לה ,וסמכה דעתה שהוא יבין
אנשי גרר ששייכים להם ,וע״כ לא רבו עליהם .דחשבו שהמים המבורכים נשארו אותה ביותר ,והוא באמת השיב לה דהבנים שבקרבה יתפרדו לשני לאומים,
אצלם ,והני בארות חדשות שיצחק חפר לו במקום אחר ,המים שבהם סתם מים והקדושה תשאר אצל הבן האחד בטהרתה ,והבן השני ישאר בקלקולו.
הם שאין בהם ברכה ,וממילא ישתנה המצב ואנשי גרר הם שיגדלו בעושר. ובתשובה זו ,התואמת את הרגשתה ובחינתה ,נרגעה .קול דודי רמב"ם הלכ' ע"ז
אבל יצחק ידע שהברכה מן השמים היא ולא בטבע המים ,וע״כ אמר מיד ויאמר ה' לה וגו' ושני לאמים ממעיך יפרדו (כ"ה כ"ג).
כשלא רבו על הבאר השלישית כי עתה הרחיב ה׳ לנו וגו׳ ,שמעתה יתברר לעיני
ברש"י ד"ה ממעיך מן המעיים הם נפרדים זה לרשעו וזה לתומו ולכאורה
כולם מנין בא לו העושר.
קשה ממה שכתוב אח"כ פסוק כ"ז ויגדלו הנערים וגו' שרש"י מפרש כל זמן
ובאמת ,כשהם ראו שגם עכשיו אצלם לא נשתנה דבר ,אע״פ שהמים שלהם
שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם וכו' ונראה דבכוונה כתב רש"י שלא היו
בידם ,ואילו אצל יצחק עדיין מתרבה העושר במים הרחוקים ,הבינו שהיא ברכה
ניכרים היינו ניכר ונראה בחוץ אבל האמת שכבר בקטנותם היה עשו נפרד
מן השמים .וע״כ הלך אבימלך אצלו ואמר לו ראו ראינו כי היה ה׳ עמך וגו׳.
לרשעו שבפנימיותו לא למד ע"מ לקיים אלא לצוד לב אביו כמו שמפורש אח"כ.
ואמר בכוונה לשון היה ,שהוא לשון עבר ,ולא אמר ראו ראינו כי ה׳ הוא עמך,
והרגיש בו אביו ואמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו וגו׳ ,ואעפ״כ ברכו. שעתה נוכחנו לדעת שגם מה שגדלת בהיותך עמנו לא היה מפני שגזלת המים
ומכאן ראיה דגם לדורות ,מי שתוכו כיעקב אע״פ שברו כעשו ,או איפכא, הטובים שלנו ,אלא מפני ברכת ה׳ ,וע״כ רוצין אנו עתה לכרות ברית אתך.
שתוכו כעשו וברו כיעקב ,והוא בוגד מיניה וביה באשר אין תוכו כברו ,מ״מ ועי״ל דאחרי ששלח את יצחק מאתו ,נתיירא אבימלך שמא ישמור עליו
למידין ממעשה דברכת יצחק דראוי לברכה ,שתולין דאין קלקולו גמור. טינא בלבו ,ואם תבא עליו מלחמה גם הוא ילחם עמו .וזכר שאברהם לבד נצח
קול דודי ענינים ,סימן תרל״ב כנגד ארבעה מלכים ע״י סיעתא דשמיא מיוחדת ,ואז פחד הוא מיצחק ובא כדי
ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (כ"ז ל"ה). לכרות ברית שלום עמו ,שלא יצטרף לשום מלחמה נגדו .וזה מה שאמר לו ראו
ברש"י במרמה בחכמה וכן תרגם גם בת"א ונראה דהטעם שהוצרכו לתרגם ראינו כי היה ה׳ עמך ,ואתה דומה לאביך אברהם ,וע״כ תהי נא אלה וגו׳ ,אם
כן הוא משום דאם במרמה הפירוש בערמומיות א"כ האיך אמר יצחק לשון הרע תעשה עמנו רעה וגו׳.
לעשו על יעקב אלא ודאי דלא היה בזה לה"ר דבמרמה הכוונה בחכמה דשפיר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית (כ"ז ט"ו).
היה מותר לו לעשות חכמה לקבל הברכות אם יצליח בזה דכוונת יצחק היתה ברש"י החמודות שחמד אותם מנמרוד ,ואח"כ ד"ה אשר אתה בבית בסו"ד
לתת אותן למי שיבא ראשונה להנות אותו. אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן ,ויש אולי לומר דכיון דהוא עצמו גנב אלו
וישלח יצחק את יעקב וגו׳ אחי רבקה אם יעקב ועשו (כ״ח ה׳). הבגדים ממילא עלולים הם לפתות גנבים אחרים לגונבם שבדבר שנעשית בו
ברש״י ד״ה אם יעקב ועשו איני יודע מה מלמדנו ,אולי יש לפרש ע״פ מה עבירה נשאר רושם ועבירה גוררת עבירה מאחרים ג"כ.
דאיתא בב״ב דף ק״י .הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה ,דרוב בנים דומין לאחי וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו׳ (כ״ז כ״ז).
האם .דלכאורה איך שלח יצחק את יעקב אצל לבן ,שידע עליו שהוא רשע ,וע״כ בגמ׳ סנהדרין דף ל״ז .דרש ר׳ זירא וירח את ריח בגדיו — אל תקרי בגדיו
אמר הפסוק דסו״ס רשעתו אינה ברורה כ״כ ,דהלא רבקה אחותו היו לה שני אלא בוגדיו ,ויש ליתן סמוכין לביאור זה בלשון בוגדיו מעצם תוכן הענין
בנים ,אחד רשע ואחד צדיק .וכיון דדמו הבנים לאחי האם ,יש לתלות בלבן שמסביב לפסוק זה דוירח את ריח בגדיו וגו׳ .דהאי קרא נאמר על יצחק כשבא
שהיה בו איזה צדקות ולא רק רשעות ,ומובן למה שלח יצחק את יעקב אצלו. יעקב לבוש בבגדי עשו לקבל ברכותיו ,דעצם מעשה זה היה מעשה של בגידה,
בענין כי ביצחק יקרא לך זרע
מאה ושמונים שנה והיה מנהגו של עשו לקיים כל ביצחק היה מקום לדרוש שיהא אביו ואמו מיצחק ודאי בגמ' סנהדרין דף נ"ט .לגבי שבע מצות שנצטוו
המצות לרמות את אביו עד שבזקנתו נתכוין לברכו מובן דלא אמר הקב"ה כן לאברהם שזרע יצחק והוא בהן בני נח איתא דכל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית
מתוך אהבתו אליו ומסתבר דקיים מצות מילה בבניו יעקב יהא אביו ואמו מיצחק דראשית כל לא היה יעקב בסיני לזה ולזה נאמרה ופריך והרי מילה שנאמרה לבני
להתרצות בה בעיני אביו ורק לאחר מיתת אביו ולאחר יכול לישא אחותו כדי שיהא זרע של יצחק אביו ואמו נח דכתיב [בראשית י"ז ט'] ואתה את בריתי תשמור
דבלא"ה נטל יעקב הברכות שוב הפסיקו עשו וזרעו מיצחק ועוד דבלא"ה לא היה לו ליצחק בת וממילא ונשנית בסיני [ויקרא י"ב ג'] וביום השמיני ימול
לקיים את המצות וגם ברית מילה בכלל. נשתייר לו רק לדרוש ביצחק ולא כל יצחק. לישראל נאמרה ולא לבני נח ההוא למשרי שבת הוא
ויש אולי ע"פ הנ"ל ליתן טעם טוב להא דאיתא וכמ"כ יש לומר ע"פ הנ"ל דהא דמצינו בתנא דבי דאתא ביום ואפילו בשבת וכו' אי בעית אימא מילה
בשבת דף ק"ל .תניא רשב"ג אומר כל מצוה שקבלו אליהו רבא דעשו ובניו נהגו למול כ"ז לל"ק דגמ' מעיקרא לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא ואתה את
עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב [תהלים קי"ט קס"ב] דסנהדרין הנ"ל דהכי איתא בתדב"א פרק כ"ד אל תתן בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם אתה וזרעך
שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב עדיין עושין אותה ה' מאויי רשע זממו אל תפק וגו' [תהלים ק"מ ט'] בא אין איניש אחרינא לא אלא מעתה בני ישמעאל לחייבו
בשמחה וכו' דסיבת השמחה שנתייחדה יותר אצל וראה מה בין יוצאי מצרים שהן מזרע של יעקב ובין [בראשית כ"א י"ב] כי ביצחק יקרא לך זרע בני עשו
מצות מילה מאצל שאר מצות היא דע"י מצות מילה העכו"ם שהן מזרעו של עשו יוצאי מצרים וכו' המצוה לחייבו ביצחק ולא כל יצחק וכו'.
דוקא הוא דנתברר שיעקב וזרעו הם העם הנבחר ולא אחת שהיתה בידם שעשו כולם אגודה אחת וכרתו יש לדייק כאן דרק לפי לישנא בתרא דאי בעית
עשו וזרעו דכל ימיו של יצחק עדיין לא נודע מי מבניו ברית לגמול חסד זה עם זה ולשמור ברית מילה וכו' אימא וכו' הוא דדרשינן מדכתיב כי ביצחק יקרא לך
קוראין בו ביצחק ולא כל יצחק ורק כשפסקו עשו ובניו אבל זרעו של עשו לא היו כן אלא כל זמן שיצחק היה וגו' למעט ולומר ביצחק ולא כל יצחק וכו' ולפ"ז יש
לקיים מצות מילה נתברר דיעקב הוא הנקרא ביצחק קיים היו מקיימים ברית מילה וכיון שמת יצחק מיד היו לתרץ בפשטות מה שמביא כאן המהרש"א מספר פענח
הוא ובניו וזרעו ובהם הוא דהבטיח הקב"ה לאברהם מבטלין ברית מילה שנאמר [משלי ט"ו כ"ה] בית גאים רזי שהקשה הרא"ם מהא דאמרינן בפרק מצות חליצה
שיבחר להיות לו סגולה מבין כל האומות. יסח ה' זה היתה ביתו של עשו וגו' משלו משל למה"ד לענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל שנאמר
ויש אולי עוד לפרש לפי הנ"ל הא דמצינו בסוף למלך שהוא נותן כתרו לאוהבו ואמר לו יהא הכתר הזה ויקרא שמו בישראל דמשמע ליה כולו מישראל ע"ש
פרשת תולדות [בראשית כ"ח ה'] דכתיב שם וישלח מונח בראשך ובראש בנך לעולם הניחו אוהבו בראשו דהקושיא מהתם דלשון בישראל בא לרבות יותר מאם
יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל עד שעה שהוא נכנס לבית עולמו לימים אחרי שנכנס היה רק כתוב ישראל לבד וא"כ למה כאן דריש איפכא
הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו שרש"י כותב ד"ה אם לבית עולמו אמר המלך בלבו אלך ואראה את בן אהובי דלשון ביצחק בא למעט לומר לא כל יצחק דכ"ז קשה
יעקב ועשו איני יודע מה מלמדנו ע"ש אפשר דמלמדנו מה אם יהא כתר אוהבי מונח בראשו הלך המלך אצל רק לל"ב אבל לל"ק דלא דרשינן ביצחק ולא כל יצחק
דבאותו זמן כאשר יצחק היה עוד בחיים היו עוד יעקב בן אוהבו ומצא הכתר מונח באשפה וכו' מיד הלך ניחא.
ועשו שוים בעיניו שניהם בני אשתו רבקה דעוד לא המלך וכו' שנאמר [שופטים ה' ד'] ה' בצאתך משעיר ובלא"ה יש אולי לחלק ולא עוד אלא דיתכן שאין
נודע לו למי משניהם נאמר הבשורה ביצחק ולא כל בצעדך משדה אדום וגו'. כאן סתירה דלעולם בין לשון בישראל ובין לשון
יצחק. אלא דאיכא למימר דגם לל"ב דדרשינן ביצחק ביצחק ניתן לידרש מכ"א שתי דרשות ותרווייהו הם
[ובדרך דומה איכא אולי ליישב קושית הרמב"ן ולא כל יצחק וגו' אעפ"כ עשו עצמו ודאי מהול היה מיעוטים דבישראל משמע גם שיהא כולו ישראל בלי
בפירושו עה"ת דאהא דכתיב שם פרשת תולדות דבשעה שנולדו עשו ויעקב לא נודע עדיין ליצחק ביום שום תערובת של זרע אחר וגם שיהא בישראל ולא כל
[בראשית כ"ז ד'] בעבור תברכך נפשי וגו' תמה השמיני ללידתם כשנתחייב למול לאחד מהם על איזה ישראל שלא צריך שיהא כל ישראל יחד עומד שם.
הרמב"ן למה לא הגידה רבקה ליצחק מהנבואה מהם קאי קרא דביצחק ולא כל יצחק וכו' ומספק מל וממילא שם בפרק מצות חליצה ביבמות דריש רק
שנאמרה לה מפי ה' ורב יעבד צעיר וגו' דבזה ידע מיד שניהם ואפילו אח"כ הלא אהב יצחק את עשו כי ציד שבני ישראל שעומדים בשעת החליצה וקוראין בקול
גם הוא דאת יעקב צריך לברך ולא עשו וע"ש שקצת בפיו ובודאי נולדו לו בנים לעשו בחיי אביו שבהיותו בית חלוץ הנעל וגו' יהיו כל אחד ישראל לגמרי מאביו
נדחק ליישב והיה אולי מקום לומר דהאי קרא יש בן ארבעים שנה נשא אשה ועדיין היה אביו יצחק רק ומאמו דזו דרשה אחת דאיכא לדרוש מלשון בישראל
לפרשו גם איפכא ורב יעבוד צעיר היינו דהצעיר יעבוד בן מאה וחי עוד שנים רבות עד שהלך לבית עולמו בן ולא דריש הדרשה השניה שאפשר לדרוש שיהא
את הרב -וכן ראיתי מובא בשם מהרי"ל -ואע"ג בישראל ולא כל ישראל לומר שלא צריך לחלוץ
דלבסוף נתברר דיעקב העיקר דאמר יצחק גביר לפני כל כלל ישראל אע"ג דגם זה ניתן לדרוש
שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וגו' כ"ז מהאי לשון דהוי פשיטא לו דלא צוותה תורה שכל
אירע לאחר שכבר בירך את יעקב אבל מעיקרא חליצה תתקיים לפני כל ישראל ע"כ השמיט דרשה
אולי לא הוכרע אם יעקב או עשו העיקר]. כזו דלא הוי לצורך.
קול דודי ענינים — סימן תרמ״ו
ואילו לגבי ביצחק הוי איפכא דאע"ג דמלשון
