במשעולי החסידות · Bemisholei Hachasidus — תולדות (2026-11-09)

גיליון קלט | תולדות פ"ז
במשעו_לי החסידות
להבין ולהשכיל בדברי רבותינו תלמידי בעש"ט הקדוש
ויעתר לו ה' – .איך ,ועל מה ,ובזכות מה מתפללים
מערכי לב כו' .ומכש"כ עבודת ביהמ"ק שהתפלה רק רמז לאותה העבודה .בודאי 'תפלת צדיק בן צדיק' :כל תולדות אבותינו הקדושים המסופרות בתורה מלוות
הי' תלוי בעבודת בנ"י כל הימים. בתפילותיהם ובדרך היענותם מאת ה' .וכנאמר בגמ' יבמות סד' .א"ר יצחק מפני מה היו
אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים' .ושם גם מקור דברי רש"י
לנוכח אשתו :והנה לגבי השאלה ,זכותו של מי הייתה יותר גדולה של רבקה בתור בפרשתן ,על ההבדל בין תפילות צדיק בן ולבין תפילות צדיק בן רשע ,שהלכתא גבירתא יש
צב"ר ,או של יצחק בתור צב"צ ,הנה יש צדיקים רבים הסבורים שבוודאי זכותה של רבקה בהן לעניינה של תפילה ודרכי ההיענות בה מאת ה'.
עדיף בהרבה ,ומעלתו של יצאע"ה שהבין זאת בזוך קדושתו וביקש להיפקד רק בזכותה
הגדולה .וכבשיח שרפי קודש תולדות. 'אמר רבי יצחק יצחק אבינו עקור היה שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו ,על
אשתו לא נאמר אלא לנוכח ,מלמד ששניהם עקורים היו .אי הכי ויעתר לו ויעתר
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו .בשם הר"ר יעקב דוד מאמשינוב זצ"ל על פסוק זה. להם מיבעי ליה ,לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע'.
וכי לא הי' לו ליצחק אבינו מקום להתפלל רק לנוכח אשתו ,ואמר הפי' הוא ,דהנה
רבקה הצדיקת היתה מתפללת שתענה בזכות יצחק ויצחק מתפלל שיענה בזכות ולא ניזיל כרוכלא למנות את השאלות הרבות שהעלו המפרשים בכל הדורות ,מה בא
רבקה הצדיקת כי עליו אין רבותא שצדיק הוא ,כי אביו ג"כ הי' צדיק אבל רבקה ללמדנו ר' יצחק ,על יצחק אבינו ותפילתו ובמה ולמה הייתה עדיפה על של רבקה .אם נאמר
שהייתה בת רשע ועמדה בצדקתה זכותה גדול מזכותו ,וזהו פי' לנוכח אשתו מה כפשטות העניין שהוא להתקבלות התפילה ,הנה הביאו סתירת מאמרי חז"ל מפורשים
שהיא היתה מתפללת בזכותו הי' הוא מתפלל בזכותה ,והבן. שהקב"ה מקבל כל תפילה של כל אדם .וכבשם משמואל בשלח תרע"ו.
ובספר ראשי בשמים בפרשתן שהובא באמרות טהורות רחמסטריוקא ,אף כתב שנענה במד"ר בשלח ד"א שומע תפלה וכו' ,אבל הקב"ה אינו כן אלא הכל שוים לפניו
ה' ליצחק ולא לרבקה' ,לו ולא לה' ,משום שהתפלל בזכותה הגדולה יותר ,ולדעתו זה העיקר, הנשים והעבדים והעניים והעשירים ,תדע לך שהרי משה רבן של כל הנביאים
כי 'אין משגיחין מלמעלה מי הוא המתפלל אלא בשביל {ובזכות} מי היא התפלה הזאת' .וכל כתוב בו מה שכתוב בעני ,במשה כתיב תפלה למשה איש האלקים ובעני כתיב
הנדרש מהמתפלל להיות זך וטהור בליבו מישות עצמית ולהבין בזכות מי ומה הוא מתפלל. תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ,זו תפלה וזו תפלה ,להודיעך שהכל
שוין בתפלה לפני המקום .ויש להבין דמקרא מלא הוא ותפלת צדיקים ישמע,
נמצא יצחק היה מתפלל בעבור צדקת בת רשע שגדול כוחה שלא ירשה צדקתה וכמה מקראות מפורשים ירימו בגאון קולם על מעלת תפלת הצדיקים מתפלת
ומעשיה הטובים מבית אביה וכל מדותיה הטובים הם מעצמם ומעמל כפיה .כמו זולתם ,ולא עוד אלא שאמרו ז"ל אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק
שאמרו ז"ל על רבי עקיבא שזה מעביר על מדותיו .כלומר שהכח גובר במסירת בן רשע ,ומה גם מעלת תפלת משרע"ה ,דבמדרש שתפלת משרע"ה היתה דומה
עצמו לעצמו ומדותיו הטובים שקנה בעולמו ,ולא ירש מאבותיו אחרי שהיה בן לחרב שהיתה קורעת את כל הרקיעין ,והיתכן לומר שהכול שוין בתפלה לפני
גרים .ולפיכך לו ולא לה .ולפי דרך זה י"ל פירוש המאמר ,שאינו דומה תפלת המקום.
צדיק בן צדיק כלומר שתפלת צדיק בן רשע חביבה ורצויה ומקובלת לפניו ית'
הרבה יותר מתפלת צדיק בן צדיק .וגם אין משגיחין מלמעלה מי הוא המתפלל ועוד שאלו א"כ מה יעשה מי שאינו צדיק בן צדיק כיצד יתפלל שתפילתו תתקבל.
אלא בשביל {ובזכות} מי היא התפלה הזאת .והבן זה. ועוד שאלו ,שלכאורה תפילת צדיק בן רשע הייתה צריכה להיות עדיפה שתתקבל בזכותו,
וכברש"י בפסוק הקודם שלכן נאמר שוב בה 'בת בתואל ואחות לבן'' ,להגיד שבחה שהייתה
'משים עצמו כשיריים' :ולגבי איכות המתפלל הנדרשת לתפילה .הנה בבת עין בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם' .גם מאי נפק"מ כאן למי
תולדות ,ע"פ דברי ר"ז מזיטאמיר ,כי צב"צ מביא לתפילתו את כל זכות אבותיו ,ובכל תפיסתו נענה ,והלא שניהם בקשו את אותו הדבר.
הוא מעמיד את עצמו כשיריים ביחס לאבותיו ,אבל צב"ר שאין לו זכות אבות בהכרח תופס
את עבודת עצמו ביתר ממשות ,והוא מוכרח לבקש מצד זכות עצמו ,לכן תפילת צב"צ 'אין עצה להתפלה' :והעניין הוא שיש לחלק בין ה'זכויות' הרוחניות והגשמיות של
המרגיש א"ע כשיריים וככלום לעומת אבותיו עדיפה. המתפלל הנזקפות לו בשמים ממעשיו ועבודתו ,ולבין כוח ואיכות תפילתו הנובעת מזיכוך
הגוף והנפש ,שהם הקובעים על מה הוא מתפלל ואיך הוא מתפלל ובזכות מה הוא מתפלל.
ונוכל לומר על זה ,דהנה שמעתי מהצדיק הקדוש רבי זאב מזיטאמיר פירוש וכמו שאנו רואים אף בגשמיות שכדי לזכות במו"מ באיזה עסק ,הנה זה תלוי בהון ובמשאבים
הבוחר בשירי זמרה ,היינו שבורא כל עולמים ב"ה בוחר בשיריים של זמרה ,היינו שיש למתחרים עליו להשקיע בעיסקה ,אבל גם ובעיקר הנה העניין תלוי באיכות עורכי הדין
למי שמשים עצמו כשיריים בשעת זמרה ותפלה ודפח"ח .ולהבין זה ,דהנה עיקר של הצדדים ,בהבנתם את השוק ואת כוח המיקוח שלהם ,והבנת האינטרס של הצד השני מה
העבדות הוא בחינת ענוה ושפלות באמת ,היינו שיתבונן בשכלו כשעומד להתפלל הוא רוצה להפיק מן העיסקה וכו' ,וכן ביכולת התעלותם מהאינטרס האנוכי הישיר שלהם,
לפני בורא כל עולמים ב"ה ,שמצד מעשי איני ראוי לדבר דבר לפניו ית' ולבקש לאפשר את יכולתם לנווט הכול להוצאת העיסקה אל הפועל .ואם הם בעלי מקצוע גרועים
ממנו גדולה או קטנה ,ואפילו פתחון פה לעמוד ולבקש מלפניו איני ראוי מצד הנה לא יסייעו כל הונו ורכושו של השולחם .וכך גם בתפילה' ,אין עצה להתפילה' ,ואיכות
מעשי ,רק אני מבקש מהשי"ת שיעזור לי בזכות אבותי .ובחינת תפלה זו מקובלת התפילה של היהודי הוא סך הכול של כל מצבו בגשמיות וברוחניות ,דהיינו בהונו הרוחני
לפניו ית' ...והנה יצחק היה צדיק בן צדיק על כן היה תפלתו רק מצד זכות אבות, והגשמי והאישי ,איזה 'זכויות' יש לו בשמיים ממנו עצמו או מאבותיו ,והעיקר הוא באיכותו
ורבקה היתה צדקת בת רשע ותפלתה היתה מצד זכותה .וזהו ויעתר יצחק לה' בעבודת ה' שממנה זוך ואיכות תפילתו ,על מה הוא מתפלל ,ובזכות מה הוא מתפלל ,ויכולתו
לנכח אשתו ,היינו שעתירתו ותפלתו של יצחק היה בבחינת לנכח אשתו ,היינו לפעול בה .שזה נשוא עניינינו ,וכמשי"ת .וכבשפת אמת ויצא תרמ"ד.
בבחינת התנגדות נגד תפלתה ,ומפני מה היה תפלתו בבחינת התנגדות ,לזה נתן
בפסוק והאבן גדולה ע"פ הבאר .והול"ל ואבן גדולה .ויתכן לרמוז כי האבן מכשול
טעם כי עקרה הוא ,היינו מחמת שבתפלתה היתה הוא בעצמה העיקרית ,מחמת
שהוא היצה"ר הוא נמצא בכל מקום אבל עפ"י הבאר הוא גדול ביותר .והוא
שלא היתה יכולה לבקש מצד זכות אבות כנ"ל .לכך ויעתר לו ה' ,שבורא עולמים
שאינו מניח לפתוח הפה בתפלה שהיא עבודה שבלב שהיא בחי' הבאר תורה
ב"ה פנה רק לתפלתו ,מחמת שתפלתו היה רק בבחי' שיריים ,והקב"ה אינו בוחר
שבע"פ שהיא תפלה וע"ז מבקשין ה' שפתי תפתח .וכל מגמת היצה"ר לעכב
רק במי שמשים עצמו כשיריים בשעת הזמרה והתפלה.
התפלה כידוע לכל עובד ה' וכדאיתא מאן דנצח לחוויא לנסוב ברתא דמלכא.
וכך גם בישמח ישראל אות ג'. והאמת כי אין עצה להתפלה .רק כפי עבודת האדם בכל מעשיו כך הוא יכול
ואולי זה כוונת רש"י ז"ל שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע, לפתוח פה בתפלה .לכן קראוה עבודה שבלב שתלוי בהשתוקקות הלב בכל היום
כי הצדיק בן צדיק תולה הכל בזכות אבותיו ,כי הוא נולד בקדושה ובטהרה ורך בכל מעשיו.
המזג ,ובזה רואה תמיד חסרונות עצמו ויודע שאינו כדאי להתפלל ,ותולה הכל וכך גם בשפת אמת פינחס תרמ"ג.
בזכות אבותיו ,אבל הצדיק בן רשע אין לו לתלות בזכות אבות ,וגם לידתו לא הי'
כי בודאי עבודה זו אינה בכח אנושי רק כפי רוב התשוקה שמצפין בנ"י כל היום
בקדושה כ"כ ,ורואה א"ע טוב מאבותיו כאשר כן הוא האמת ,ולזאת תולה הכל
לדבוק בשורש האחדות זוכין לסייעתא דשמיא להצליח בשעת עבודתם בעזר
בזכות עצמו ,לבד אברהם אבינו שכל עבודתו הי' בחי' אנכי עפר ואפר ,ולפ"ז
עליון .וכאשר אנו רואין בתפלת האדם שכפי היגיעה כל הימים לרבות הלילות
תפילת יצחק ורבקה לא הי' שוים ,רק להיפך זה מזו ,כי זה בזכות אבותיו וזו בזכות
בעבודת התורה ומצות כך זוכין להתפלל .וכמ"ש ה' שפתי תפתח כי לאדם רק
עצמה ,ולא ידמו תפילתם זה לזו ,וזה ויעתר יצחק לנוכח אשתו ,היינו כנגדה
ממש שהיא תלתה בזכותה ,ואיהו בזכות אאע"ה ,ויען כי חביב בעיני הקב"ה מדת
כל טוב ,ולזה רומז רש"י בדבריו הנעימים ,ויעתר לו ה' ,לו ולא לה ,שאין דומה השפלות וההכנעה ושוכן את דכא ,לפיכך חביב בעיניו תפילת צדיק בן צדיק
תפלת צדיק וכו' ,בודאי אינו דומה כמבואר ,היינו בפנימיות מחשבתם אינו שווה, התולה בזכות אחרים ,וזה פי' לו ולא לה:
תפלת צדיק ,כוונתו ומחשבתו לתקן למעלה ,ולצורכי הגשמיות אינו חושש כלל,
'תפלה לשון חיבור עם הש"י' :והנה לגבי איכות המתפלל ותפילתו ,הנה בעומק
והיא כוונתה ,על צרכה הגשמיות ,לפיכך לו ולא לה וכנ"ל.
הדבר כתבו הצדיקים ,שאינו תלוי כלל באיזה זכות הוא מתפלל ,כי מצד השי"ת הוא מקבל
וכך גם בדגל מחנה אפרים בפרשתן ע"פ דברי הבעש"ט .שהתפילה צריכה להיות ועונה לכל תפילה .מפני שעיקר התפילה משמעותה היא 'חיבור אל השי"ת' ,הנה אכן כל מי
לצורך גבוה בלבד. שמתפלל באמת אל ה' ,עם הנקודה הפנימית שלו שישנה לכל ישראל מחלק אלוק ממעל,
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו וגו' ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו ,יש בזה דברים הנה הוא מתחבר אל ה' ותפילתו מתקבלת .וההבדל בין צב"צ לצב"ר הוא ביכולת להגיע
עמוקים על דרך שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה כי כל הדברים הם באים מהשכינה לתפילה כזאת שתהיה מהנקודה הפנימית ,הנה לצדיק בן צדיק עקב הלבוש הקדוש שיש
כביכול וכל החסרונות שיש לאדם יבין שהם חסרון השכינה כביכול ברוך הוא לו מאבותיו יותר קל לו להגיע לתפילה כזו ולהיענות בה .אך באמת גם כל יהודי בצרתו עד
וברוך שמו כמו שהאיר עינינו בזה הענין בהרחבת הדעת לכן כל התפלות צריך דכדוכה של נפש ,יכול לעורר את הנקודה הפנימית .וכהמש"ד שם בשם משמואל בשלח
להתפלל שתתמלא חסרון השכינה כביכול וממילא יתוקן חסרונו ...וזהו שמרומז
תרע"ו.
בכתוב ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ,פירוש הבין זה על ידי אשתו שאינה ונראה לפרש דהנה תפלה היא לשון חיבור עם הש"י ,ואיתא בספה"ק שנגזר
מולדת {את} הדוגמא לזה שיש חסרון כביכול שם ...וזהו ויעתר לו ה' היינו מלשון צמיד פתיל בהיפוך אתוון .ויש להבין היתכן שיהי' לבשר ודם קרוץ
שעלתה תפלתו ונעשה יחוד וזיווג והולדה שם על ידי שנתחבר א' שהוא אלופו מחומר חיבור עם הש"י .אך יש לומר שהנקודה הפנימית שבישראל היא חלק
של עולם לעתר כנ"ל ,וממילא ותהר רבקה אשתו ,כי כמו שנעשה בעולם העליון אלוה ממעל ובה יתכן לשון חיבור ,ובאמצעות הנקודה יש לכללות האדם חיבור
כן נעשה בכל העולמות והבן זה מאוד. עם הש"י .וממילא מובן אשר מעלת התפלה היא לפי מסת הזדככות החומר,
שהרי החומר מפסיק ונקודה זו נקראת בתולה ואיש לא ידעה ,ואיננו נקל כ"כ
אך מה נעשה שבקדושת לוי שיר השירים ,כתוב ממש להיפך .שדווקא הצדיק הגדול לעורר נקודה זו מפני המסכים והחוצצים הסובבים את הנקודה ,ואין מניחין
אינו פועל בבקשותיו מאת ה' ,מפני שהוא שוכח על עסקי העוה"ז וצרכיו בעת תפילתו, אותה להכנע ולהתחבט ולשפוך את שיחה לפני ה' ,אלא כשהחומר נזדכך
ולכן אין בה 'שלימיות' .משא"כ הצדיק הקטן הזוכר את בקשותיו 'מעסקי העוה"ז' אף בעת מתעוררת הנקודה ונעשית נכנעה מאד ומתחבטת לפני רגלי קונה ומתחברת
תפילתו הנה 'תפילתו שלימה' ולכן הוא פועל בתפילתו. בתפלה ,ואז מפיקה רצון מהש"י .וע"כ כתיב ותפלת צדיקים ישמע ,ואיננה דומה
ונבאר קודם מאמר חכמינו ז"ל שנים ירדו למטה אחת זה ירד וזה לא ירד זה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ,שזה מזוכך חומרו ביותר שהרי הוא
נענה וזה לא נענה זה התפלל תפלה שלימה וזה לא התפלל תפלה שלימה .ומלת מזוכך בתולדה בלבוש קדוש שהמשיכו לו אבותיו ,ונקל לו לעורר את הנקודה
שלימה אינו מובן ,הוי ליה למימר זה התפלל תפלה טובה כו' .אמנם יבואר ,והוא הפנימית שבו .אך באם נדכא {המתפלל} ר"ל עד דכדוכה של נפש ונתעוררה
שאנו רואים שיש צדיקים שפועלין בתפילתן מה שרוצים ויש צדיקים שאינם הנקודה הפנימית ,שוב הכל שוין בתפלה לפניו.
פועלים .הענין הוא כך ,שזה הצדיק הגדול כאשר בא לחצר גינת ביתן המלך וכתב שם בשם אביו בעל אבני נזר ,שלכן הולכים אל הצדיקים אף שכל אדם יכול
מלכו של עולם ומיישב עצמו שבא לפני המלך נשתכח מאתו מה שהיה לו לבקש להושיע את חברו בתפילתו ,משום שרק אנשי מעלה מצטערים בצער חברם עד כדי
בעסקי העולם הזה ואינו מבקש רק שיהיה דבוק תמיד בהמלך ,כי מה ערב עליו, התעוררות הנקודה הפנימית ,ולכן תפילתם מתקבלת .וזו העצה למי שאינו 'איש מעלה'
כי אם היותו עובד הבורא ולהיות עבד המלך ושוכח כל עסקיו .לא כן הצדיקים וצדיק בן צדיק .או שיילך לצדיק שיתפלל עליו ,או שיתפלל הוא עצמו ביגיעה גדולה
שאינם במדריגה זו אף על פי שעומדים לפני המלך זוכר בקשתו מה שהוא חפץ ועצמית שתהיה 'מקרב איש ולב עמוק'.
לבקש .ולהכי זה הצדיק כשבא לפני המלך אינו זוכר הבקשה מעסקי עולם הזה
ובזה הנני מבין מה שהגיד לי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ביחוד שכל אדם יכול
שהוא חפץ לבקש לכן אינו פועל ,והצדיק הקטן ממנו שזוכר בעת עמדו לפני
להושיע את חברו בתפלתו ,אלא בתנאי שצרתו של חבירו תגע בו עד נקודת
המלך בקשתו ומבקש מאתו הבקשה לכן פועל .והצדיק הראשון ,שאינו זוכר
הלב ובצרתו לו צר ,אבל זה עצמו שצרתו של חבירו ידכא לארץ חיתו כמו צרתו
בקשתו להביא השפע לעולם הזה נקרא לא התפלל תפילה שלימה שאין בו
ממש זה איננו דבר נקל ,וצריכין להיות לזה איש בעל מעלה ,עכ"ד .ולפי דברינו
שלימות שאינו מביא את השפע ,רק חושב עסקי עולם הבא להיות עובד הבורא.
הנ"ל גם איש המתפלל על עצמו תלוי בזה.
וזה שחשב גם בקשתו להביא השפע גם לעולם הזה נקרא תפלה שלימה ,כי יש
בתפילתו שלימיות שמביא שפע גם לעולם הזה .וזה שנים ירדו למטה אחת כו' ובדומה לזאת כתב ברסיסי לילה להררצ"ה ,אות ד' .שעצם התקבלות התפילה אינה
זה התפלל תפלה שלימה ,רצה לומר שתפילתו הוא שלימות שזוכר גם הבקשה בזכות האבות של המתפלל .אלא שבזכות אבותיו תפילתו זכה יותר ומגיעה יותר למקום
בעת בואו לפני המלך .וזה לא התפלל תפלה שלימה ,שאין בתפילתו שלימות גבוה ולכן היא נענית.
בעת בואו לפני אדון כל אינו זוכר כלל להביא השפע לעולם הזה. וכן עבודה שבלב זו תפילה כמו שאמרו ביבמות (סד ).אין דומה תפילת צדיק
וכך הם הדברים אף בנועם אלימלך בפרשתן .שבבני חיי ומזוני -לאו בזכותא בלבד בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע ואין רצונם לומר מצד קיבול התפילה בזכות
תליא מילתא ,ואף צדיק גדול אם לא ייתן דעתו ויבקש להדיא עליהם ,הנה לא ייענה עליהם אבותיו ,כי השם יתברך שומע תפילת כל פה וקרוב לכל קוראיו רק אתפילה
והם יהיו חסרים לו .ולא עוד אלא שכתב שלכן הוצרך הקב"ה להפוך 'בעתר' את דעתו עצמה שאין דומה תפילת זה לשל זה .וכדרך שאמרו בראש השנה מפני מה זה
של יצחק ולעשות לו רצון לבקש על ההיריון ממש בעוה"ז ,שיירד קצת ממדרגתו הגבוהה התפלל ונענה וכו' זה כיוון לבו וכו' (כפירוש רש"י) כי בתפילה הכל לפי כוונת הלב
וליישר את דעתו עם זו של רבקה ,ורק כך יוכל להיענות. הן הדברים ,והכל הוא לפי זוך הלב ואין דומה צדיק בן צדיק ששורש לבבו זך.
ולכן נקרא תפילה בברכות כרום זולת דברים שעומדים ברומו של עולם כי הם
ויעתר יצחק כו' נ"ל דהנה שלשה אלה בני חיי ומזוני צריך אתערותא דלתתא הולכים למקום גבוה דוקא.
שיתן הצדיק את דעתו עליהם שהם צורך לעולם ועל ידי זה יוכל הצדיק להשפיע
אותם לעולם .אבל אם לא יהיה אתערותא דלתתא בלתי אפשרי שיושפעו לעולם הנה באמת אכן יש הבדל הוא לעניין קבלת התפילה וההיענות לה מאת ה' ,אך סיבתו
גם אם יהיה צדיק בכל מחשבותיו וקדושתו לה' .כ"א שצריך הצדיק לירד קצת הוא לא מחמת ייחוס וזכות הצב"צ ,מפני שהקב"ה מקבל ונענה לתפילת כל אחד המתפלל
ממדרגתו לחשוב עליהם שהם צורכי עולם אז הם נשפעים לעולם .וזהו שאמרו לפניו באיכות של התעוררות הנקודה הפנימית .אלא מפני שבפועל איכות תפילתו של
חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא ,רוצה לומר לאו בזכות וצלילות של צב"צ גבוהה יותר בזוך לבבו מתפילתו של צב"ר ,והיא באה יותר מהנקודה הפנימית לכן
אדם לבד תליא מילתא .אלא במזלא לשון יזל מים מדליו ,רוצה לומר אלא על מתקבלת.
ידי הצדיק הממשיך השפעות שנותן דעתו ומחשבתו להזיל ולהמשיך אלו חיי 'להתפלל עבור השכינה' :ועדיין צריכים אנו להבין במה מתבטא בפועל עניין זכות
בני ומזוני .וזהו על כל קרבנך תקריב מלח .מזלא גימט' לחם דהיינו מזוני .ולחם הלב המעוררת את נקודת הלב הפנימית והחלק אלוק ממעל שיש דווקא אצל הצדיקים בני
אותיות מלח .ואמר הכתוב על כל קרבנך רוצה לומר בכל זאת שאתה מקרב הצדיקים ,ולא אצל יהודים אחרים .וההסבר הוא בהבדל שבנקודה הפנימית שלהם שהיא
את העולמות העליונים על ידי צדקתך וקדושתך על כל זאת תקריב מלח פירוש סיבת התפילה והמכוון שלה ,דהיינו על מה הוא מתפלל ,מהו המבוקש שהוא המניע את
תתן דעתך להקריב ולהשפיע לחם היינו מזוני .והנה יצחק אבינו עליו השלום התפילה .ויש בזאת לכאורה סתירה עצומה עד מאוד בדברי תלמידי הבעש"ט .שהנה באור
היה כל מחשבותיו קדושים כולו לה' דהיינו לשבח ולתהילה להשם יתברך ברוך המאיר במאמר ארוך בפרשתן נתן לזאת דברים ברורים עד מאוד .שזה מפני שצב"צ אינו
הוא דאצל הצדיקים גם התפילה שהם מתפללים נקרא תהילה ,ולא היה עולה מתפלל כלל להנאת עצמו אלא עבור השכינה ,וממילא נמשכים אליו כל טוב ,בשונה מצב"ר
על מחשבתו להתפלל על זרע בעולם באופן הנ"ל ,רק כל מגמותיו ותפילותיו היה שכוונתו יותר לטובת עצמו.
לה' כנ"ל .וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח רוצה לומר זה היה התנגדות למחשבת וזהו ,ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ,כלומר יצחק אבינו העמיק שאלתו למעלה
אשתו שהיא היתה חושבת בכוונה הנ"ל שהזרע הוא צורך לעולם ,וזהו כי עקרה למעלה ,להתפלל עבור השכינה שהיא נוכח אשתו ,כי עקרה היא ,דייקא ,מוסב
היא רוצה לומר שהיתה מעלה המחשבה זאת על דעתה .ויעתר לו ה' פירוש על השכינה ,ולזה בא רש"י לפרש ,לנכח אשתו ,כי באמת לא הושוו בעניני
שהשם יתברך הפך את רצון יצחק מכוונתו הראשונה .להכוונה הנ"ל ויעתר הוא תפלתם ,זה עומד בזויות זה ומתפלל ,וזו עומדת בזויות זו ומתפללת ,היינו לכוון
ע"ד שאמרו חז"ל למה נמשלו הצדיקים לעתר מה עתר מהפך התבואה בגורן. האמור ,יצחק אבינו העמיק שאלתו להתפלל עבור השכינה ,שהיא עקרה ,לזה
ונמצא עתר הוא לשון הפך שהשם יתברך עושה רצון להצדיק ,וזהו רצון יראיו דוה לבו ,וזו עומדת בזוית אחרת ,מעניני עולם הזה ליתן לה הריון ,ובאמת עיקר
יעשה ,רוצה לומר שעושה רצון ליראיו .ואז כאשר הפך ה' את רצון יצחק שיהיה התפילה צריכה להיות ,עבור חסרון עליון ,וכיון שנמתק למעלה ,ממילא נמשך
וגם נצבה .דאיתא כל כנסי' שהיא לש"ש סופה להתקיים .והגם כי גם השבטים כוונתו על הזרע כנ"ל ,ותהר רבקה אשתו ,רוצה לומר אז ידע שהורתה אשתו
הי' כוונתם לש"ש .אבל יש בזה מדריגות .וכוונת יוסף הי' לשמים בלבד כנ"ל .וז"ש ולא מתחילה לא ידע מזה כלל כי היה דבוק כולו בה'.
מאלמים אלומים .כי יודע הי' שכולם כונסין לש"ש .אך הוא למעלה מהם כנ"ל.
'בוש לבקש התקרבות גופו' :ואף שהבאנו בגיליון קל"ז לך לך פ"ז .מה שכבר כתב
וז"ש במדרש כשהצדיקים מבקשין לישב בשלוה .לישב דוקא כדכתיב וישב .והיינו
בדגמ"א וארא שכבר בזמנו לא היה העניין של להתפלל עבור השכינה ,הנה אולי יש בדבר
בעוה"ז .אז קפץ עליו רוגזו של יוסף .כי כל עיקר קטרוג השטן על תיקון עוה"ז זה הוראות והדרכות רבות לתפילה גם לאנשים כערכנו ,וכמשי"ת .והעניין הוא ,כי באמת
דוקא .והשבטים מסרו נפשם בעבור דורות השפלים כמונו עתה. יהודי בתחילת דרכו בעבודת ה'' ,לגרמיה הוא דעביד' והוא אכן רואה בעיקר את עצמו,
המחשבה והתפילה :וכפי שנראה לכאורה תמיד בעיני הצדיקים העליונים כי השפע והוא אכן צריך 'לבקש לקרב גם גופו וכל איבריו להקדושה' וזה מה שמניע אותו בתפילתו.
הגשמי סותר לקבלת שפע הקודש והמשמעות הרוחנית בכל ענייני העוה"ז .הנה הצדיקים אבל צדיק גדול לאחר שעלה ונתעלה בעבודת ה' ,הנה 'יש דרך אחר לאדם גדול וקדוש
הגדולים מיישבים תמיד את העניין ואדרבא תולים זה בזה .ואפשר בהשערה בעלמא שזאת שבוש לבקש התקרבות גופו' ,והוא שוכח את כל ענייני גופו האישיים הרוחניים והגשמיים,
הכוונה בנועם אלימלך כי תצא .שאף שא"א להתפלל על שני דברים סותרים יחד ,הנה ובמציאותו האישית הוא 'שפל בעיניו' ומשים עצמו כשיריים ,ויושב רק 'בפתח האוהל',
אפשר שבעת התפילה המחשבה תהיה על 'השכינה' דהיינו על הקדושה והרוחניות ,אמנם וכל מעייניו ותפילותיו נתונים אך ורק לכבוד שמים וכבוד ישראל הכללים .וכבשפת אמת
התפילה בפועל תהיה גם על הגשמיות .דהיינו שצריך לזה זכות הלב הבאה מדרך וזכות וירא תרל"ד.
אבות ,להגיע לנקודה הפנימית ,ולהבין שכוונת התפילה והסיבה המניעה תהיה אכן התגלות והאמת כי אדרבא מי שאינו כראוי צריך להתחזק להתקרב להשי"ת שהוא מקרב
שכינת ה' בתוכנו בתפיסת מציאות ה' ובעבודתו בכל העניינים .אמנם התפילה עצמה דהיינו גם רחוקים .רק אברהם אע"ה לפי גודל כחו הי' שפל בעיניו .ואיתא וירא לבקר
המבוקש שבה יהיה לא רק במחשבות ועניינים עליונים אלא גם עד השפע הגשמי בעוה"ז. את החולה .דכ' חולת אהבה כו' כי בודאי צריך האדם לבקש לקרב גם גופו וכל
ואמר הכתוב בלשון שאלה בדרך פירוש כעת שאנחנו בגלות המר האיך נעשה, איבריו להקדושה .והוא ענין התפלה בחול .אבל יש דרך אחר לאדם גדול וקדוש
אם נבקש רחמים על גלות השכינה או על ישראל ,כי שני דברים כאחד אי שבוש לבקש התקרבות גופו כמ"ש ואנכי עפר ואפר וע"י שיושב בפתח ומשליך
אפשר להתפלל כנ"ל .ואיזה מהן קודם .וזהו בכל עץ או על הארץ רוצה לומר אם גופו ונפשו ומשתוקק רק לעשות רצון בוראו .וכמו בש"ק דכתיב ממצוא חפצך
יהא עסקינו ועבודתינו בעבור כל העץ ,היא השכינה הנקראת כל ועץ ,או אם כו' ע"י שמתגלה בש"ק הארה יתירה צריך האדם לשכוח עניני גופו וניתקן רק
יהא עבודתינו על הארץ ,על דבר ארציות צורכי עם ישראל ,הנקראים אפרוחים בקשה למנוחה וטהר לבנו כו'.
או ביצים כדאיתא בזוהר .ואמר הכתוב בוודאי השכינה קודם יותר ויותר ,כי וכמו שכתב גבי יוסף הצדיק שכשהיה צדיק תחתון עסק ב'לתקן מקודם את הגוף'
והאם רובצת על האפרוחים כו' ,היינו השכינה האם שלנו רובצת ומגינה תמיד ולקרבו אל ה' ,אך אחר שנתעלה להיות צדיק עליון ו'כל עסקיו בשמים' ,הריהו 'מתעלה
עלינו בגלות המר .ואמר הכתוב אני נותן לך עצה ,לא תקח האם על הבנים. ורואה מעלות ישראל' ועוסק ב'ללמד עליהם זכות ומושיע להם בכוח עליון' .כבשפ"א וישב
רוצה לומר לא שתהא כל מחשבתך ותפילתך על השכינה לבדה .אלא שלח תרמ"ד.
תשלח את האם ,דהיינו שתהא מחשבתך זכה וטהורה ועל ידי זה תעלה את כי יש צדיק תחתון וצדיק עליון ובודאי כן דרך הצדיק לתקן מקודם כל הגוף
השכינה למעלה ,לשלח אותה ליחדא אותה עם הקדוש ברוך הוא ,ואת הבנים ועדיין הוא בבחי' נער .ואח"כ בא לתקן השורש הוא בחי' זקנה כמ"ש נער הייתי
הם הישראל הנקראים בנים למקום תקח לך ,תתפלל עליהם להשפיעם כל טוב. גם זקנתי כו' .וכל זמן שהי' יוסף בבחי' צדיק התחתון הי' מוציא דבה על אחיו והי'
וזה אפשר לעשות כאחד .דהיינו המחשבה על השכינה ,והתפילה על ישראל. מקנטרם בדברים .ואח"כ כשנתעלה להיות צדיק עליון וכל עסקיו הי' בשמים
ומחשבתיך תפעול להעלות את השכינה כפי הגעת מדרגתך .וזהו שלח תשלח ושם ראה זכותן של השבטים .שכשהצדיק מתעלה ורואה מעלות בני ישראל
כפל ,לרמז שתתחזק ותאמץ תמיד במחשבותיך כנ"ל ,ולא תאמר כבר יצאת ידי הוא מלמד עליהם זכות ומושיע להם בכח עליון.
חובתך ,כי הוא דבר שאין לו סוף .וכל עוד שתתחזק יותר תעלה את השכינה
למעלה למעלה והתפילה תפעול על ישראל והבן. 'ב' קשרים' :ואפשר בהשערה בעלמא וכתינוק הלומד בחומש ,שזאת הכוונה בדברים
הטמירים בנועם אלימלך בהעלותך .שכל יהודי שכידוע נקרא בנוע"א בשם צדיק ,צריך
'שהתענוג אוהב את ההתרחקות' :והנה גם בזאת היה ההבדל בין המבוקש כבר מתחילת עבודתו על מידותיו כשהוא מתקשר ב'שבעת הרועים' ומידותיהם לתקנם
של יצחק ורבקה ע"ה ,על מה ביקשו בתפילתם .שכל אחד ביקש את הדבר שהיה מרוחק ולהידמות להם .הנה כבר הוא צריך להיזהר מלקנטר אחרים מכוח זאת ולהתקשר בבד
לו מצד כל תולדותיו והוויתו .שיצחק כצב"צ הרגיל בקדושה עליונה וגבוהה חיפש איך גם עם כללות ישראל ולראות את טובתם .ואף שהם לכאורה ב' עניינים סותרים והפוכים,
להוציאה אל הפועל גם בדברים גשמיים שבעוה"ז ,ורצה שיוצ"ח יהיו צדיקים גדולים שהרי המתקן מידותיו בהכרח משווה א"ע לאחרים ומבדיל א"ע מהרעים שבהם ומתדבק
היכולים לתת ולעשות גם דברים גשמיים נמוכים שיהיו בקדושה' ,קופרא טבא כסא טבא לטובים ,הנה אעפ"כ צריך להשתדל מאוד להתקשר גם לכלל"י.
לפומיה' .ואילו רבקה שבאה מאנשים ומקומות רעים ושקועים בגשמיות רצתה שיוצ"ח אך הענין דאיתא שבעה רועים יש לישראל אברהם כו' יוסף ודוד ושעליהם
יהיו צדיקים עליונים פרושים לגמרי מכל גשמיות .כפי שכתב בצמח ה' לצבי בפרשתן, עומדים כל העולמות שהם מאירים בשבעה ימי הבנין והם יסוד כל העולמות
בעומק דבריו על פי היסוד שבספרי החקירה הקדומים 'שהתענוג אוהב את ההתרחקות', ונמצא הצדיקים נקראים אורות .והנה הצדיק העובד השם באמת ,צריך לקשר
היינו שקורת הרוח בעבודת ה' נובע דווקא מהשגת הדבר המרוחק ביותר אל היהודי לפי עצמו בשבעה רועים הנ"ל והשם יתברך מלמד לצדיק שלא זה בלבד יעשה
שורש נשמתו ,ולהביאו אל עבודת ה' ולהעמידו לפני ה'. לקשר עצמו בשבעה רועים רק יקשר עצמו בכללות ישראל גם כן .אך זאת בלתי
ונראה על פי מה שכתבתי לקמן פ' בחקותי ויאהב יצחק את עשו פירוש, אפשר לקשר עצמו בכללות ישראל ובשבעה רועים בבת אחת ,כי בעת שהוא
'שהתענוג אוהב את ההתרחקות' .ובזוהר חיי שרה כתוב {ש}יצחק הוא הנשמה מקשר עצמו בכללות ישראל צריך לירד ולהטות עצמו ממדרגתו העליונה ,ובעת
ורבקה הגוף כו' וידוע שהנשמה חפצה וחשקה תענוג רוחני ועליוני ,והגוף שהוא מקשר עצמו בשבעה הרועים אזי הוא עולה וגבוה מעל גבוה ,ואי אפשר
חשקו וחפצו תענוג גשמי .ויש לאדם למנוע את הגוף מתענוגי הזמן ולקבוע להיות בבני אדם הב' קשרים הנ"ל .וזהו שאמר השם יתברך דבר אל אהרן כו'
בו טבע שני שיאהב {הגוף} את התורה ועבודת הבורא ,על דרך 'ותורתך בתוך דהיינו ללמדו שיעשה בהדרגה מתחילה יקשר עצמו בכללות ישראל ואחר כך
מעי' .ועל דרך 'וכל קרבי את שם קדשו' .וההכרחי מעולם הזה ישתמש על בז' רועים .וזהו בהעלותך את הנרות רוצה לומר בעת שתעלה עצמך להקשר
צד הנשמה דהיינו שהנשמה תאהב את ענייני העולם הזה המוכרחים ,על דרך בנרות הם ז' הרועים הנ"ל ,אל מול פני המנורה הם כללות ישראל נקראים פני
שהתענוג אוהב את ההתרחקות כנ"ל .וז"ש ויאהב יצחק כו' {שהוא הנשמה} המנורה ,שהם השורש והגוף של המנורה ,ואחר כך יאירו שבעת הנרות הם ז'
קופרא טבא כסא טבא לפומיה ,על דרך שהתענוג אוהב ההתרחקות .ורבקה הרועים שתתקשר ותאיר בהם.
אוהבת את יעקב דהיינו ש{היא} הגוף כל שהייתה שומעת את קולו ר"ל קולו 'השבטים הם עמודי עולם' :ולא רק בעבודת ה' יש את ההבדל הזה בין הצדיקים
קול יעקב ,מוספת אהבה על אהבתו ,ולא התרחקות ,כי זה אינו מועיל לגוף ,רק והעובדים ,אלא גם בתפילתם .שהצדיקים הגדולים הכלליים יש להם כוונה ותמונה מלאה
לנשמה מפני שהיא מן העליונים. של העולמות העליונים והתחתונים גם יחד ,וכל כוונתם בתפילתם הוא להמשיך גם את
ואפשר שזה הכוונה בבת עין ובישמח ישראל ובשאר הצדיקים שצב"צ כבר מתחילת השפע הרוחני והגשמי בעוה"ז ,ועי"ז להיות גם בעוה"ז נגלה הארה האמיתית' .משא"כ
עבודתו את ה' אינו רואה את עצמו כל כך ,וכל כוונתו בעבודתו היא מתחילה כבר מצד הצדיקים העליונים הנה כל כוונתם רק לשמים בלבד ולעולמות העליונים בהם הם נמצאים
ולטובת כלל ישראל .שלא כמו צב"ר הרואה כול מנקודת עמידתו האישית בעבודת ה' ואף בדעתם ומוחם ,ושוכחים לגמרי על העולמות התחתונים .והרי אנו רואים בזמנינו שעיקר
אם זכותו עצומה עד מאוד .ונמצאנו למדים שאיכות התפילה של היהודי איך הוא תופס הגלות הוא לקבל את השפע הגשמי העצום שבדור האחרון לנצלו לכבוד שמים ,ולפחות
את עצמו בעומדו לפני ה' ,על מה הוא מבקש ,ובזכות מה הוא מבקש ,תלויה מאוד בשורש מבלי שתתקלקל השראת השכינה בתוכנו .וכבשפת אמת וישב תרמ"ו.
נשמתו והיכן הוא עומד במהלך עבודת ה' שלו ,בתחילת דרכו או כשכבר עלה ונתעלה, דאיתא במדרש ביקש יעקב לישב בשלוה כו' פי' מו"ז ז"ל כי הצדיקים מבקשים
ואיזה שרשים יש לו מדרך אבותיו ורבותיו .וכמו שהוא בכל פרט ,כך גם בקהילות גדולות להיות גם בעוה"ז נגלה הארה האמיתית כו' .והענין הוא כי השבטים הם עמודי
ככל שדרכם יותר וותיקה ונמשכת מדרך אבות וזכותם ,הנה יותר הם נוטים בעבודתם את עולם כמ"ש במ"א כענין הים עומד על שנים עשר בקר .והם י"ב חדשי השנה.
ה' לכללות ישראל מאשר לעניינם הפרטי ,הן ברוחניות וגשמיות .ואמנם הצדיקים הגדולים והיינו שהמה פותחים שערי השפעה לדברים הצריכים בעולם .ואם כי יוסף היה
כהנועם אלימלך והקדושת לוי והרבי מלובלין ,ראו תמיד את שני העניינים כהולכים יחדיו, צדיק יסוד עולם .אכן יש צדיק שכל מגמתו לשמים בלבד .ויש צדיקים שממשיכין
שלכן כל ישראל הולכים אחריהם ,זכותם תגן עלינו. שפע לעוה"ז וזה נק' ישיבה .ויוסף הצדיק הי' ...בחי' עמידה כמ"ש קמה אלומתי
להערות והארות ולקבלת הגיליון המורחב 052-7659117
