gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נחל אדניך · Nachal Adunechu — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: נחל אדניך · Nachal Adunechu

שבוע: תולדות (2026-11-09)

נחל אדניך · Nachal Adunechu — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫יו"ל ע"י התאחדות האברכים‬ ‫"אדנים לתורה" דחסידי זוטשקא‬ ‫פר' תולדות תשפ"ז • גליון ש"פ‬ ‫פלאות התורה מאוצרותיו של‬ ‫הגה"ח ר' זרח רוזנטל שליט"א‬ ‫ח>לוקי הנח>ל‬ ‫מעיין נובע במשנת כ"ק מרנן רבוה"ק זי"ע‬ ‫נח>ל קדומים‬ ‫"ותלך לדרוש את ה'"‬ ‫דבר אחד היה מטריד את שלוותו בעיקר והוא‪,‬‬ ‫שהרי גינוני המלוכה בארמון שונים בתכלית מדרך‬ ‫שבת בו תשמח‬ ‫סיבת צער רבקה והנחמה שגילו לה בנבואה‬ ‫האנשים הפשוטים בעיירה‪ ,‬ואם כל כך אהיה מורגל‬ ‫בארמון המלוכה שוררת אוירה מתוחה‪ ,‬מזה כבר‬ ‫תקופה ארוכה שהמלך נתון בהרהורים במשך כל היום‪,‬‬ ‫אם אנשים הללו ומנהגם‪ ,‬כשאבוא לבקר בימים‬ ‫הצער וההתבטאות המופלגת על כך והנחמה התמוהה‬ ‫שסוכם אצל אבי בארמונו‪ ,‬הרי אוכל לטעות ולעשות‬ ‫וניכר שדבר משמעותי טורד את שלוותו‪ ,‬מדי כמה‬ ‫התורה הק' מספרת בפרשתינו כ"ה כ"ב שכאשר התרוצצו‬ ‫שעות נראה שהוא חפץ לשטוח את ספקותיו ואת‬ ‫מעשים שלא יתאימו לכבוד המלך‪ ,‬אם כן מה אעשה‬ ‫הבנים בקרבה של רבקה "ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך‬ ‫לבטיו בפני מאן דהו משרי הממלכה‪ ,‬אך מיד לאחר‬ ‫שלא אכשל בזה‪.‬‬ ‫לדרש את השם"‪ .‬והקשה המהרי"ד מבעלזא בשם אביו מהר"י‪:‬‬ ‫מכן חוזר בו מכוונתו וחוזר להרהר בינו ובין עצמו‪.‬‬ ‫וכי דרך הצדיקים שכאשר יש להם צער וקושי לומר "למה זה‬ ‫ואלה תולדות יצחק‪" .‬ואלה" הוא רמז לל"ט אבות‬ ‫שר האוצר הממונה על כלכלת הממלכה‪ ,‬והאדם‬ ‫אנכי"‪ ,‬והרי לשון האור החיים הק' כי הצדיקים יסבלו צער גדול‬ ‫מלאכות שבת הנלמדות במסכת שבת )ע‪ (.‬מ"אלה‬ ‫המקורב ביותר למלך‪ ,‬כששם על לבו שלא שייך להנהיג‬ ‫בעולם הזה לתכלית טוב הנצחי‪ .‬ואפילו אם היו דיבורים אלו‬ ‫הדברים"‪" .‬תולדות" הוא רמז לתולדותיהן של‬ ‫את העם ללא שהמלך פנוי מטרדותיו לצרכי הממלכה‪,‬‬ ‫מצד זה שראתה שיש לה בן רשע‪ ,‬לא מצינו שבמצב כזה היו‬ ‫ל"ט אבות מלאכות‪" .‬יצחק" הוּא רמז לשמחה‪.‬‬ ‫ניגש למלך והפציר להשיח את דאגתו בפניו‪ ,‬ותשועה‬ ‫ביטויים כאלו‪ ,‬לא אצל אדה"ר על בנו קין הרוצח‪ ,‬ולא אצל נח‬ ‫רמז הכתוב שכאשר זוכין לשמור על ל"ט אבות‬ ‫ברוב יועץ‪.‬‬ ‫על בנו חם הכושי‪ ,‬ולא אצל א"א על בנו הערבי ‪-‬ישמעאל‪...‬‬ ‫מלאכות שבת ועל תולדותיהן‪ ,‬זוכים לבא לידי‬ ‫המלך הבין את הצורך בדבר ושטח בפני השר את‬ ‫דבר נוסף שצריך להבין מה יש בדברי הנבואה שקיבלה שם‬ ‫שמחת הלב אמיתית‪.‬‬ ‫המעיק על לבו‪ .‬שמע נא הנה נא זקנתי ולא ידעתי יום‬ ‫"שני גויים בבטנך" וכו' כדי ליישב דעתה של רבקה אימנו‪.‬‬ ‫)נחל יצחק – תולדות(‬ ‫מותי‪ ,‬ומתפקידי להכשיר את בני הנסיך למלוך ולהנהיג‬ ‫אדרבא קודם כשעדיין היה לה הו"א שזה עובר אחד‪ ,‬אז עדיין‬ ‫את המלוכה כראוי וכיאות‪ .‬בני כידוע לכל מוכשר וחכם‬ ‫יש סיכוי שעל ידי זה שהעובר חוץ מלהכנס בפתח ע"ז הוא ג"כ‬ ‫חכם היה הנסיך ורשם לעצמו ספר עם כל הכללים‬ ‫למלוך‪ ,‬אמנם לדעתי חסר לו חלק בהשכלתו שהינו‬ ‫נכנס בבתי מדרשות‪ ,‬אז יתכן שצד הק' יגבר ויתעורר לתשובה‬ ‫הנהוגים בבית המלך בשונה מאנשי העיר‪ .‬וכל כמה ימים‬ ‫קריטי להצלחתו בהמשך דרכו‪ .‬הרי הנסיך נולד וגדל‬ ‫מהע"ז‪ .‬אבל עכשיו שהתבשרה שהם שנים וא"כ הוברר שאותו‬ ‫היה חוזר על זה שלא ישכח איך נוהגים אצל המלך‪ ,‬וכך‬ ‫כל ימי חיו בארמון המלוכה‪ ,‬לא ידע שום מחסור וכל‬ ‫אחד ששייך לע"ז ר"ל לא נמשך אף פעם לבית מדרש‪ .‬וא"כ‬ ‫יהיה מוכן כל העת להתנהג כראוי בבית המלך‪ .‬ביום מן‬ ‫מה שחפץ ניתן לו מיד‪ .‬אינו יודע מה הרגשת עניות‪,‬‬ ‫עכשיו צריכה יותר להצטער מהתרבות רעה שיש לה בתוך‬ ‫הימים בא אך הנסיך לבקרו אחד מחבריו מבני העיר‬ ‫אינו מבין מה מרגיש שכיר יום שמורידים סכום ניכר‬ ‫ביתה ר"ל‪ .‬ואיך היא דוקא כן נרגעת מהנבואה שקיבלה‪.‬‬ ‫הם אכלו ושתו ונהנו יחד‪ ,‬ובין הדברים צד עיני האיש‬ ‫מרווחיו למס‪ ,‬ובוודאי לא היה לו שום פעם תחושת‬ ‫רעב‪ ,‬שגרם לו אפי' מחשב קלה ניסיון לגנוב ככר לחם‬ ‫תיקון אדה"ר וחוה ע"י יצחק ורבקה‬ ‫ספר על שולחן הנסיך שניכר היה שכתבו הנסיך בכתב‬ ‫ידו‪ ,‬התעוררה סקרנותו של האיש ושאלו מה טיבו‬ ‫מהחנות‪ .‬איך יוכל אדם זה לחרוץ גורלות אם אף פעם‬ ‫ומבאר הרה"ק רבי חיים ויטאל זי"ע בספרו עץ הדעת טוב‬ ‫לא נשא את נפשו ללחם להחיות את גופו‪.‬‬ ‫של ספר זה‪ ,‬הסביר לו הנסיך השתלשלות העניינים‪,‬‬ ‫עה"ת שיעקב אבינו הוא גלגולו של אדה"ר וזכה לתקן חטא‬ ‫והסביר לו שבספר זה רשם לעצמו הכללים שצריך‬ ‫נו‪ ..‬ומה חושב המלך לעשות‪ ,‬שאל השר‪ ,‬תראה‬ ‫עץ הדעת בשלימות‪ .‬ולכן נולד מהול שהוא איש תם ‪ -‬אדם‬ ‫לנהוג בארמון המלוכה‪ .‬איך אתה עומד בזה ‪ -‬שאלו‬ ‫‪ -‬ענהו המלך‪ ,‬חשבתי רבות בזה ואיני מוצא מנוס רק‬ ‫השלם‪ .‬וזה הכונה בגמ' ב"מ שופריה דיעקב כעין שופריה‬ ‫האיש בפליאה רבתית‪ ,‬זה ממש קשה‪ ,‬כל כך הרבה‬ ‫לשלוח את בני לעיר רחוקה‪ ,‬שם יצטרך לעבוד בשביל‬ ‫דאדה"ר‪ .‬ורבקה היא גילגולה של חוה ששמעה אז בקול‬ ‫כללים‪ ,‬זה אסור‪ ,‬זה לא מתאים‪ ,‬על כל צעד הגבלה‬ ‫פרנסתו‪ ,‬בנפשו יביא לחמו‪ ,‬ישתכר ישבע לחם‪ ,‬לא‬ ‫הנחש‪ ,‬וכאן תיקנה החטא ע"י שגדלה בתוך מקום הרוע הכי‬ ‫אחרת‪ ,‬ועם כל זה אתה נהנה ללכת לאביך?! אתמהה‪.‬‬ ‫ישתכר ירעב בחרפה‪ ,‬וכך יתנסה וירגיש עול מנעוריו‬ ‫גדול בעולם בבית רשעים נחשים נוראים כבתואל ולבן ‪ -‬ולא‬ ‫ענהו הנסיך בתבונה אם היית מרגיש כמה נצרכים‬ ‫ויבין וישכיל צרכי הכלל‪ .‬אני יודע ‪ -‬המשיך המלך‪,‬‬ ‫שמעה להם ולא קיבלה מהם שום השפעה‪ .‬ולזה צוה א"א‬ ‫כללים אלו כדאי להרגיש חלק מבני המלוכה לא היית‬ ‫שהדבר לא יבוא בקל‪ ,‬לא לי ולא לבני‪ ,‬שהרי מתפקידי לא‬ ‫לאליעזר דוקא משם לקחת אשה שיודעת לסרב לרשעים‬ ‫תמה כלל וכלל‪ ,‬כל אלו הכללים הם לא הגבלות בשביל‬ ‫להקל עליו בשום פרט‪ ,‬אלא כל דבר יצטרך ליגע ולהזיע‬ ‫ולפיתוייהם‪ .‬ולא את ביתו הצדקת של אליעזר שגדלה בבית‬ ‫להקשות עלינו‪ ,‬להיפך‪ ,‬הם סייגים להבדילנו בשאר‬ ‫בכוחות עצמו‪ ,‬עם כל זה הכל כדאי שכשיבוא יומי ידע‬ ‫של צדיק בדרגת א"א‪ .‬שלבת זו לא היו את הנסיונות האלו‬ ‫המון העם‪ .‬וכל פעם שאני חוזר על כללים אלו‪ ,‬וקל‬ ‫בני להנהיג הממלכה כדת וכדין‪ .‬עם כל זה בשביל להקל‬ ‫ולכן לא שייכת לבחינת תיקון חוה‪.‬‬ ‫וחומר כשאני מקיימם בפועל בארמון המלוכה‪ ,‬אני‬ ‫עליו נעשה שכל תקופה יבוא לארמון המלוכה ליום או‬ ‫ועשיו הוא גלגולו של הנחש הקדמוני בעצמו‪ .‬וכמובא‬ ‫יומיים לחסות בצלי ולאזור כח לתקופה הבאה‪.‬‬ ‫מלא שמחה וסיפוק שאני שזכיתי להיות מבני המלך‪,‬‬ ‫בזוהר הקדוש פרשת תולדות דף קלח‪ .‬כי עשו הוא הנחש‬ ‫ורוממנו מכל עם‪.‬‬ ‫וממחשבה למעשה שיתף המלך את בנו הנסיך‬ ‫הקדמוני שהחטיא את אדם וחוה בחטא עץ הדעת‪ .‬ובספר‬ ‫שלה"ק )פר' תולדות‪ ,‬אות כ' בשם הציוני פר' תולדות ד"ה ויצא(‪ ,‬כתב שזה‬ ‫הנשמה היהודית גלתה ממקומה מתחת כסא‬ ‫ברעיונו‪ ,‬הנסיך עם כל הקושי שבדבר קיבל על עצמו‬ ‫הכונה במה שתרגם אונקלוס ובתרגום יונתן על המילים‬ ‫הכבוד לעולם השפל הזה להיות לשם ית' משכן‬ ‫דבר המלך‪ ,‬והכין את עצמו ליסע אל ארץ רחוקה‪,‬‬ ‫"איש יודע ציד" והו עשו גבר נחשירכן‪ ,‬אותיות‪ :‬נחש ירכן‪,‬‬ ‫ודירה בתחתונים‪ ,‬ביום השבת זוכים בני קל חי להיות‬ ‫להשלים החסר לו בשביל למלוך‪.‬‬ ‫שהיה חקוק נחש על ירך שלו‪ ,‬פירוש שהיה חקוק על ירכו‬ ‫בבית המלך ולסעוד על שולחנו‪ ,‬ואין קץ ושיעור‬ ‫לא שיער הנסיך מקודם כמה יקשה עליו להיות‬ ‫של עשו משעה שנולד‪ ,‬דמות וציור של נחש‪ ,‬כעין כתובת‬ ‫לזכי' ולשמחה בזה‪ ,‬וכשאנו זוכים ללמוד ולקיים את‬ ‫בניכר‪ ,‬רחוק מגינוני המלוכה‪ ,‬שיחם של אנשי העיר‬ ‫קעקע‪ ,‬חתם עליו הנחש הקדמוני את חותמו להורות שהוא‬ ‫ההלכות שציוונו בוראנו ביום השבת קודש‪ ,‬אנו מודים‬ ‫כה שונה מסגנון העדין והמלכותי אליו היה רגיל‬ ‫גלגול של הנחש הקדמוני‪ ,‬וכן הוא מפורש בזוה"ק תולדות‬ ‫ומהללים לאבינו שבשמים שבחר בנו בכל העמים‪,‬‬ ‫אצל המלך‪ ,‬העבודה הקשה שיה צריך לעמול בשביל‬ ‫קלח שעשו אתא מסטרא דנחש וכו'‪ .‬ובמגי"ה נחש הקדמוני‪.‬‬ ‫והבדילנו מן התועים‪ .‬גוי ששבת חייב מיתה ואנו זוכים‬ ‫להתפרנס גם כן הקשתה עליו מאד‪ ,‬ועם כל הקושי‬ ‫ולכן עשו לעולם לא נימול שהיה בחינת הערלה והס"א‬ ‫לשמור ולעשות כל מה שנצטוינו לשבות ביום שבת‬ ‫היה תמיד חושב לעצמו הרי כל העמל בשביל שלא‬ ‫עצמה וכך גם מפרשים את ה"ידו המ˘ך בעמו„ ב' ���‬ ‫קדשינו‪ .‬יהי רצון שנזכה לשמור כל שבתות קדשינו‬ ‫אכשל בתפקידי ואצליח להנהיג הממלכה כראוי כרצון‬ ‫כראוי‪ ,‬ונעבוד את בוראנו בשמחה ובטוב לבב אמן‪.‬‬ ‫אבי‪ ,‬ואם כן כל זה שווה לי‪.‬‬ ‫• לטוב‪ ﬩‬נשמת ﬥ"ק מרן אדמו"ﬨ רבי נתן דוﬢ בן כ"ק מﬨן אדמו"ר רבי יצחק אייזיק זצוקﬦלה"ה •‬ ‫טללי טוהר מתוך דא"ח של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫נח>ל איתן‬ ‫המ˘ך מעמו„ ‡' ���‬ ‫אוחזת בעקב עשו" שיעקב עם עשו נולדו כאילו מציאות‬ ‫של אדם אחד ולכן החזיק בו כאילו הם מחוברים וכאשר‬ ‫"ומעז יצא מתוק דא יצחק דבריך ליעקב"‬ ‫נפרדו נשאר החלק של יעקב מהול‪ ,‬שנפרד מעשיו שהוא‬ ‫עצמו כולו הערלה כתוצאה של חטא עה"ד ע"י הנחש‬ ‫)שופטים י"ד י"ד( "ומעז יצא מתוק" דא יצחק דבריך ליעקב‬ ‫בפרשתן נאמר ענין הבארות שסתמום פלשתים‬ ‫הקדמוני‪ .‬וכמובא בב"ר ס"ג ח' שעשו נולד לפני יעקב כדי‬ ‫בטל השמים וכו'"‪ ,‬וביאר הרמז בזה דידוע דיראה‬ ‫וימלאום עפר ויצחק אבינו חזר וכרה אותם ויקרא‬ ‫שישאב עמו ביציאתו את כל הזוהמה ויצא יעקב זך וצלול‪.‬‬ ‫ואהבה הם כמו שני הפכים זה עז וזה מתוק ועל כן‬ ‫אותם בשמות שקרא להם אביו‪ ,‬ואח"כ הברית שכרת‬ ‫וכאן אצל עשיו רמוז ממש הענין של הנחש הקדמוני שכמו‬ ‫ביראת ואהבת עולם הזה כשיש יראה אין אהבה‬ ‫יצחק אבינו עם אבימלך "ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי‬ ‫שהיה ערום מכולם להכשיל‪ ,‬כן עשיו הנחש היה איש יודע‬ ‫וכשיש אהבה אין יראה‪ ,‬אמנם ביראת ואהבת הבורא‬ ‫יצחק וגו' ויאמרו לו מצאנו מים ויקרא אותה שבעה‬ ‫ציד בפיו לרמות ולהכשיל‪.‬‬ ‫ית"ש אינו כן כי ביראת ה' תוכו רצוף אהבה ומעז יצא‬ ‫על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה"‪ ,‬וצריך ביאור‬ ‫מתוק‪ ,‬וזה הפירוש "מעז דא יצחק" היינו יראה ‪,‬יצא‬ ‫שייכות העניינים זה לזה‪.‬‬ ‫עשיו זיקק את כל הזוהמא של יעקב‬ ‫מתוק" היינו אהבה‪ ,‬וזהו שאמרו עבדי יצחק היינו‬ ‫וידוע מש"כ בספה"ק שהבארות שחפרו האבות‬ ‫ובא וראה חידוש מופלא שכתב הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫היראים ששאבו יראת ה' מבארו של יצחק "ויאמרו לו‬ ‫הקדושים אינן סתם בארות כפשוטן אלא בארות‬ ‫מאויז'ערינא זי"ע נכדו של הרה"ק מרוזין זי"ע‪ ,‬בעל מח"ס‬ ‫מצאנו מים" מי"ם נוטריקון "מ'עז י'צא מ'תוק" ומים‬ ‫פנימיים של אהבת ד' ויראתו וסתימת הבארות מרמז על‬ ‫'בך יברך ישראל'‪ ,‬בפרשת תולדות שהגימטריא של המילים‬ ‫מרמזים למדת אהבה‪ ,‬והתפלאו על זה והשיב להם‬ ‫סתימת הלב‪ ,‬ואברהם אבינו שהי' כנגד מידת החסד כרה‬ ‫"וְ ַהנָ ָחש ָהיָ ה ָערּום ִמכֹל ַחיַ ת ַה ָש ֶׂדה" יוצא ‪ 1527 -‬והוא‬ ‫יצחק כי לא כיראת עולם הזה יראת ה' כי יראת ה' היא‬ ‫בארות של אהבת השי"ת ויצחק אבינו שהי' כנגד מידת‬ ‫ממש מדויק כמספר הגמטריא של המילים "וַ יְ ִהי ֵע ָשו ִאיש‬ ‫משבע מידות הקדושים שהם כלולות זו בזו‪ ,‬וביראת ד'‬ ‫היראה כרה בארות של יראת השי"ת‪ ,‬אלא שחזר וכרה‬ ‫י ֵֹד ַע ַציִ ד ִאיש ָש ֶדה " שהוא גם יוצא‪ .1527‬וכשם שהקב"ה‬ ‫תוכה רצוף אהבה ובאמת מעז יצא מתוק‪ .‬וזה הפירוש‬ ‫גם את הבארות האהבה שכרה אברהם אבינו ונסתמו‬ ‫הכניס את הנחש לגן עדן בגלגולו הראשון של אדה"ר‪ ,‬כך‬ ‫"ויקרא אותה שבעה" שרמז להם שכאן רואים מעלות‬ ‫בעפר וקרא אותם בשמות שקרא אביו‪ ,‬וצריך ביאור‪.‬‬ ‫הקב"ה הכניסו לגן עדן שבביתו של יצחק‪ .‬וכיון שתפקידה‬ ‫שבעת המידות הק' שאינן סותרות זא"ז אלא כוללות‬ ‫גם יש לבאר ענין כריתת הברית עם אבימלך ורק‬ ‫של רבקה חוה לתקן מה ששמעה אז בקול הנחש ונעשה‬ ‫ומשלימות זו את זו‪ ,‬עכת"ד המתוקים‪.‬‬ ‫אח"כ באו לבשר ליצחק מצאנו מים ואז קרא את שמה‬ ‫עי"ז עירוב טוב ורע‪ ,‬שפירושו‪ :‬שאין אדם מרגיש שהוא‬ ‫ובזה נבא לבאר בדרך אפשר מה שלא הוזכר שום‬ ‫שבעה על שם הברית‪ ,‬והרי הברית הי' קודם לכן וגם‬ ‫מציאות של טוב‪ .‬וטוב הוא רצונו ממהותו האמיתי‪ ,‬וכל הרע‬ ‫טענה על כריתת הברית של יצחק עם אבימלך‪ ,‬כי‬ ‫כבר קראו את שמה באר שבע על שם הברית שכרת‬ ‫שהוא נמשך אליו הוא רק חיצוני‪ ,‬אלא נראה לאדם שזה‬ ‫במדרש כתוב "אתה נתת שבעה כבשות בלי רצוני"‬ ‫אברהם אבינו עם אבימלך‪.‬‬ ‫שרוצה רע זה הוא בעצמו ח"ו‪ ,‬ולא מרגיש שזה רק מהשאור‬ ‫משמע מזה שעיקר הטענה הי' על נתינת הכבשות‬ ‫והנה מצאנו במדרש שהקפיד השי"ת על כריתת‬ ‫שבעיסה היצה"ר שמבחוץ‪ .‬ולכך נעשה הבחירה קשה‪,‬‬ ‫לאבימלך‪ ,‬כי היות ומעשה אבות סימן הן לבנים וכל‬ ‫הברית של אברהם אבינו ע"ה עם אבימלך‪ ,‬ובמדרש‬ ‫והנה כאשר התרוצצו הבנים בקרבה ‪ -‬וחשבה שמדובר‬ ‫מה שעשה אברהם‪ ,‬סלל בזה הדרך לבניו אחריו‬ ‫רבה )בראשית רבה נ"ד ד'( איתא "אמר לו הקב"ה אתה נתת‬ ‫בעובר אחד בלבד ומצד אחד עוברה מפרכס להכנס לבית‬ ‫כמ"ש הרמב"ן כמה פעמים‪ ,‬ומכיון שבזמני הגלות‬ ‫שבע כבשות בלי רצוני חייך שאני משהה בשמחת בניך‬ ‫המדרש ללמוד‪ ,‬ומאידך ג"כ רוצה לעבוד ע"ז‪ ,‬ומעורב אצלו‬ ‫יהי' צורך לפעמים להתפשר עם אומות העולם לצורך‬ ‫שבעה דורות‪ ,‬אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני חייך‬ ‫טוב ורע ולכן רוצה גם טוב וגם רע ומתברר שלא תיקנה‬ ‫דרכי שלו' כדי שיהי' מנוחה לישראל מהם מכל‬ ‫כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים וכו'‪ ,‬כנגד כן בניו‬ ‫עדיין חטא עה"ד‪ ,‬ולפי"ז "ותאמר א"כ למה זה אנכי" שהרי‬ ‫מקום אין חפץ להשי"ת שיצטרכו ישראל ליתן להם‬ ‫מחריבין מבניך שבע משכנות וכו' כנגד כן ארוני חוזר‬ ‫כל מה שבאתי שוב בגלגול זה הוא לתקן ענין זה‪ .‬ואם‬ ‫מכספם וזהבם וכדו'‪ ,‬וכשהי' מריבה על הבאר שגזלו‬ ‫בשדה פלשתים שבע חדשים וכו'"‪ ,‬ומסתמא ידע מזה‬ ‫נשאר עדיין המצב של עירוב טוב ברע כמו לפני התיקון‪,‬‬ ‫עבדי אבימלך הי' אבימלך צריך להשיב את הגזילה‬ ‫יצחק ואיך חזר לכרות עמו ברית וגם לא מצאנו במדרש‬ ‫א"כ למה זה אנכי‪.‬‬ ‫ולא לקבל תמורתה מאומה‪.‬‬ ‫שהי' איזה קפידא על יצחק‪.‬‬ ‫ועל זה אמרו לה בבית מדרשו של שם ועבר בנבואה‬ ‫ומכיון שאברהם אבינו ע"ה הי' בבחינת מדת החסד‬ ‫ובתנא דבי' אלי' רבא )סוף פרק ז'( איתא שכאשר‬ ‫שהיות "ושני גויים בבטנך" ואין זה וולד אחד אלא שנים‪.‬‬ ‫ונתן לאבימלך שבעה כבשות בעבור תהי' לעדה כי חפר‬ ‫קטרגו המלאכים על כריתת הברית עם אבימלך אמר‬ ‫וא"כ אין מקום לדאגה האם תיקנה הענין של עירוב טוב‬ ‫את הבאר הזאת וקראו למקום באר שבע ע"ש השבועה‬ ‫להם הקב"ה‪ ,‬בן יחיד שנתתי לו למאה שנים אני אומר‬ ‫ורע של חטא עץ הדעת‪ .‬שבודאי זכתה לתקן‪ .‬ועוד שהראיה‬ ‫שנשבעו על הבאר‪ ,‬ע"ז קטרגו המלאכים כי אף שניתן‬ ‫לו להעלותו עולה אם יעלהו מוטב הרי אתם יודעים‬ ‫לזה הוא מעיבור זה עצמו‪ .‬שהנה אצל א"א התחיל התיקון‬ ‫להתפשר עם הגוי עבור דרכי שלו' אבל אין ליתן לו‬ ‫שכונתו היתה לטובה מפני דרך שלו' וזהו שנאמר "ויהי‬ ‫להפריד הטוב מהרע‪ ,‬ואצלו נולדו עדיין בעירוב טו"ר‬ ‫מתנות עבור זה ונכסי ישראל קודש הם ואין להם לעבור‬ ‫אחרי הדברים האלה והאלו' נסה את אברהם"‪ ,‬מכאן‬ ‫ישמעאל ויצחק אבל רק משתי נשים‪ ,‬שלאחר שנפרד הרע‬ ‫לרשות הסט"א‪ ,‬וכבר הקדמנו שאין לנו שום השגה‬ ‫אמרו אין לך אומה בעולם שאינה משעבדת ומענים‬ ‫אצל הגר פעם אחת ע"י העובר שהפילה ואח"כ בישמעאל‪.‬‬ ‫במעשי אבות וכל דברינו הם דרך לימוד בלבד וד' הטוב‬ ‫את ישראל יותר מכמה מאות שנה אלא בשביל שכרת‬ ‫ואזי אצל שרה כבר נולד יצחק מזוכך בשלימותו‪ .‬אבל כאן‬ ‫יכפר בעדנו‪ .‬ואמר השי"ת שמעשה העקידה יהי' כעין‬ ‫אברהם ברית עם גוי עש"ב‪ ,‬וצריך ביאור מה ענין נסיון‬ ‫ברבקה עצמה כבר יכל להיות שלימות ההפרדה בין טו"ר‬ ‫מבחן אם נתן אברהם את שבעה הכבשות מחמת שלא‬ ‫העקדה לכריתת ברית עם גוי וגם למה נענשו בניו על זה‬ ‫שבתוך אותה שליה שאב עשיו את כל הזוהמא ויעקב‬ ‫יכל להתגבר על מידת החסד השופע ממנו או שכונתו‬ ‫לאחר שעמד בגבורה בנסיון העקדה‪ ,‬והנה כמובן שאין‬ ‫אבינו יצא מבורר כולו ‪-‬מהול בלי ערלה ובבחינה של אדה"ר‬ ‫היתה לדרכי שלו' בלבד‪ ,‬כי במעשה העקידה נתלבש‬ ‫אתנו יודע עד מה במה שדקדק השי"ת כחוט השערה‬ ‫קודם החטא‪ .‬וא"כ זכתה רבקה ותיקנה חטא חוה בשלימות‪.‬‬ ‫אברהם אבינו במידת הגבורה היפך טבע החסד וכבש‬ ‫עם האבות הקדושים וכל דברינו בזה אינו אלא דרך‬ ‫רחמיו לעקוד את בנו יחידו ובזה נתגלה שכל כונתו‬ ‫"שנֵ י גֹויִ ם ִב ְ‬ ‫בטנֵ ך"‪,‬‬ ‫וזה ביארו לה לרבקה במילים ְ‬ ‫לימוד מוסר לנו ולבנינו‪.‬‬ ‫היתה לדרכי שלו' בלבד‪ ,‬ומכל מקום כיון שסוף כל סוף‬ ‫שפרש"י "שני גאים אלו אנטונינוס ורבי" וכו' שבזה‬ ‫ונראה לבאר בזה בדרך אפשר‪ ,‬דהנה איתא בספה"ק‬ ‫שהבירור נכלל בך‪ ,‬עתיד אנטונינוס לצאת מעשיו‪ ,‬שאילו‬ ‫נתן שבעה כבשות לגוי לא יכלו להפטר מזה בלא כלום‪,‬‬ ‫שם משמואל בשם זקנו הרה"ק מקאצק זי"ע שהרה"ק‬ ‫וכמ"ש במדרש שם‪.‬‬ ‫הפסולת הייתה מתבררת אצל אשה אחרת כמו אצל‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע פתח בקדושתו ובהתלהבותו‬ ‫ישמעאל בן הגר‪ ,‬לא היה יוצאים מעשיו גרי צדק‪ ,‬וכמו‬ ‫אכן יצחק אבינו לא נתן לאבימלך מאומה ולא שש‬ ‫שער גדול לאהבת השי"ת‪ ,‬אך כאשר ראו הצדיקים‬ ‫שבאמת לא יוצאים מישמעאל גרי צדק‪ .‬כי נולד מהגר‪.‬‬ ‫לעומתו ואדרבא אמר לו מדוע באתם אלי ואתם שנאתם‬ ‫שמתפשט האהבה לאהבות זרות הגבילו את האהבה‬ ‫ובזכות שהבירור של יעקב ועשו היה אצל רבקה הצדקת‬ ‫אותי‪ ,‬ואף לא נשתדל אצלו להחזיר את הבארות שרבו‬ ‫וצמצמו אותה‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬יכל לצאת מעשיו אנטונינוס‪ .‬ומובא בחכמת התורה‬ ‫עלי' עבדי אבימלך רק הסכים שלא לעשות עמו רעה‬ ‫ויתכן שזהו הרמז בבארות שחפר אברהם אבינו‬ ‫למהרש"ק שאנטונינוס הוא גלגול עשו בעצמו‪ .‬ובזכות‬ ‫ואף לא נכנס עמו במשא ומתן אודות הבארות‪ ,‬ולאחר‬ ‫ונתמלאו בעפר עד שחזר יצחק אבינו וחפר אותם‬ ‫אנטונינוס יכל רבינו הקדוש לכתוב את ששה סדרי משנה‬ ‫שהלכו מאתו נתבשר ע"י עבדיו אודות הבאר אשר‬ ‫מחדש‪ ,‬כי אברהם אבינו הי' כנגד מידת החסד והאהבה‬ ‫מה שלא היה לו שייך לעשות כן‪ ,‬לולא אנטונינוס היה עמו‪.‬‬ ‫חפרו "ויאמרו לו מצאנו מים" בלי הטובות של אבימלך‬ ‫ומידת הגבורה היא השמירה על האהבה שלא תתפשט‬ ‫ועבדיו‪ ,‬ועל שם הבאר הזאת קראו מחדש את שם העיר‬ ‫וכמובא באיגרת שכתב רבי שרירא גאון זי"ע ח"א‬ ‫למקומות שאינם ראויים‪ ,‬ולכן בא יצחק אבינו שהי'‬ ‫'ושקטו רבנן ביומי דרבי מכל שמדא משום רחמנותא דאיכא‬ ‫באר שבע כי בזה נתייסד ענין שבעת המידות הקדושות‬ ‫כנגד מידת הגבורה והיראה והוא בעבודתו הקדושה חפר‬ ‫כמ"ש בדברי ישראל‪ ,‬שכאשר היהודי עומד על שלו‬ ‫בין אנטונינוס ורבי וכו' כי בימי רבי שקטו רבנן מכל צער‬ ‫מחדש את בארות האהבה‪ ,‬כי עיקר הקיום שיש לאהבה‬ ‫וגזירה‪ ,‬משום אותה אהבה שהייתה בין רבי ואנטונינוס‪.‬‬ ‫בתקיפות ואינו מנסה לוותר מאומה לבסוף הוא זוכה‬ ‫היא כאשר היא נובעת מתוך יראה ואז יש שמירה על‬ ‫לקבל הכל‪.‬‬ ‫וכ"כ הסמ"ג לאוין הקדמה כללית‪ :‬שבימי רבינו הקדוש‬ ‫האהבה שתהי' כראוי‪ ,‬והוא קרא אותם בשמות אשר‬ ‫הקב"ה נתן חן בעיני אנטונינוס מלך רומי‪ ,‬וקיבץ את כל‬ ‫וזהו שכתב בזוה"ק עה"פ "ומעז יצא מתוק דא‬ ‫קרא להם אביו כי בזה הודיע שאין דרכו בעבודת השי"ת‬ ‫חכמי הארצות וייסד ששה סדרי משנה ע"פ הקבלה‪.‬‬ ‫יצחק דבריך ליעקב"‪ ,‬דרק אחרי שבא יצחק וע"י‬ ‫סותרת לדרכו של אביו‪ ,‬אלא אדרבא ע"י היראה נכרית‬ ‫ומובא בתוס' ע"ז י‪ :‬ד"ה אמר וד"ה ווי בשם הירושלמי‬ ‫הבארות שחפר במדת היראה שלו הגביל את מידת‬ ‫הבאר של אהבה באופן הראוי והנרצה‪.‬‬ ‫במגילה א‪,‬יא שבסוף נתגייר אנטונינוס בצנעא‪ .‬ו'אם באין‬ ‫החסד שלא תתפשט למקומות שאינם ראויים‪ ,‬בזה יכל‬ ‫ובספה"ק דברי ישראל כתב עה"פ "ויבואו עבדי‬ ‫הן גירי צדק לעתיד לבא אנטונינוס בא בראשם'‪ .‬ובכך‬ ‫לברך את יעקב שהי' בו המיזוג של שני המדות אהבה‬ ‫יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו‬ ‫התנחמה רבקה‪.‬‬ ‫ויראה שהיא התפארת להשי"ת ואיהו שלימו דכולהו‪.‬‬ ‫לו מצאנו מים"‪ ,‬ע"ד הנאמר בזוה"ק )פ' ויחי ר"מ‪ (.‬עה"כ‬ ‫ב‬ ‫נערך ע"י‬ ‫מתיקות התורה‬ ‫בשאלות אקטואליות‬ ‫ִא ֵּבי הנח>ל‬ ‫הרה"ג ר' חיים גרינפלד שליט"א‬ ‫ציונים והערות בהלכה‬ ‫נח>לתי עדותיך‬ ‫הרה"ג ר' יהושע לאנגנויער שליט"א‬ ‫משנים מפני דרכי שלום‬ ‫כהן הנוסע במטוס העובר מעל בית הקברות‬ ‫חיים סי' שפ"ה‪ .‬ויעוין בס' ניב שפתיים שהרבה מ"מ ממאמר זה נלקח‬ ‫בפרשיות אלו בהם התוה"ק עוסקת במעשה‬ ‫משם‪ ,‬שהביא 'ראיה' מהמאירי יבמות ס"ג‪ .‬להתיר כל קפידא ממעשה‬ ‫כהן הנוסע במטוס העובר מעל בית הקברות ]כמו כהיום שהרבה‬ ‫אבות‪ ,‬וקיי"ל שקיימו מצוות התוה"ק אף שעדיין‬ ‫מטוסים נוסעים מעל בית הקברות של חולון[‪ ,‬האם נטמא‬ ‫דרב ואינו מוכרח ראייתו להמעיין(‪ .‬בכלל ההיתר‪ :‬הוא אף‬ ‫לא ניתנה‪ ,‬לכן מצינו קושיות בראשונים על דרכי‬ ‫בטומאת מת‪ ,‬מדין מאהיל על גבי הטומאה‪ ,‬ואם כן איזה עצה יש‬ ‫באופן שספק לו אם יהיה שלום או אפי' שהשלום‬ ‫אבותינו‪ .‬ובפרשתינו מפורסמת הקושיא על יעקב‬ ‫לכהן לעשות‪ ,‬כדי שלא יעבור על איסור טומאה?‬ ‫יהיה רק לשעה מותר‪ ,‬ואף שקר גמור הותר מפני‬ ‫אבינו ע"ה עמוד האמת כדכתיב תתן אמת ליעקב‪,‬‬ ‫השלום )כ"כ בחפץ חיים הל' רכילות כ"א ס"ח‪ ,‬אך הערוך לנר ביבמות‬ ‫איך שיקר לאביו בערמה כדי לקבל הברכות‪ .‬וברד"ק‬ ‫תשובה לשאלה משבוע שעבר‬ ‫שם חולק(‪.‬‬ ‫עה"ת פי' דההיתר היא מפני השלום )יעו"ש שכתב‬ ‫השאלה בקצרה‪ :‬המעמיד את הסכך על ברזל המחובר לקרקע‪,‬‬ ‫תנאי ההיתר‪ :‬אף שהתירו לשנות מפני השלום‬ ‫שיעקב אע"ה הבין שהוא היה יותר ראוי לברכה מעשו‪ ,‬לכן היה‬ ‫האם יש בזה את החשש של מעמיד?‬ ‫כתבו הפוסקים כמה תנאים להיתר זה‬ ‫מותר לשקר‪ ,‬והביא ראיה משמואל שה' אמר לו לשנות מפני השלום‬ ‫תשובה‪ :‬שנינו במסכת סוכה )דף כא ע"ב( הסומך סוכתו בכרעי‬ ‫באמירתו לשאול‪ .‬וצ"ל שהרד"ק הבין דמפני השלום לאו דווקא אלא‬ ‫א‪ .‬דברים שכבר עברו‪ :‬אף באופן שהתירו מפני‬ ‫המטה ‪ -‬כשרה‪ .‬רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני‬ ‫השלום יש ליזהר לכתחילה לא לשנות אלא בסיפור‬ ‫כל צורך שהוא(‪ .‬ע"כ נעסוק השבוע בהיתר זה לשנות‬ ‫עצמה ‪ -‬פסולה‪ .‬ואחד הטעמים שאמרו בגמרא לפסול‪ ,‬מפני‬ ‫דברים שכבר עברו‪ .‬אבל בדבר ההוה כגון אם אחד‬ ‫מפני השלום מקורו‪ ,‬גדרו‪ ,‬טעמו‪ ,‬תנאי ההיתר וכל‬ ‫שמעמידה בדבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫מבקש ממנו הלוואה ומפחד שלא ישלם אין לומר‬ ‫המסתעף מזה להלכה ואח"כ נברר ערמת יעקב‬ ‫וביאר הר"ן בשם הראב"ד‪ ,‬שרבנן גזרו שלא להעמיד את הסוכה‬ ‫לו אין לי כעת‪ .‬וכ"ש בעתיד כגון להבטיח לחבירו‬ ‫אבינו ע"ה‪ ,‬אך קודם נקדים בקצרה בעצם האיסור‬ ‫בדבר שאסור לסכך בו‪ ,‬שמא יאמרו זה עומד וזה מעמיד‪ ,‬כשם‬ ‫שיעשה כך וכך ועי"ז תתבטל המחלוקת )ספר‬ ‫של שקר )ובהזדמנות אחרת נרחיב בזה(‪.‬‬ ‫שראוי להעמיד כך מסככין בו‪ .‬וסיים שהרי"ף פסק כרבי יהודה‪,‬‬ ‫חסידים סי' תכ"ו ומובא במ"א סי' קנ"ו ובשועה"ר שם(‪] .‬ומיהו‬ ‫מקור איסור שקר‪ :‬בתוה"ק נאמר "מדבר שקר‬ ‫דכשם שאין מסככין בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידין בו‬ ‫הרבה הקשו על דבריו יעוין בא"ר ופמ"ג‪ ,‬לכן יש‬ ‫תרחק"‪ ,‬ונחלקו הראשונים בביאור הרחקה זו‪.‬‬ ‫משום גזירה‪ ,‬ואף על פי שעכשיו נהגו לסמוך סוכות על גבי‬ ‫י"א דנאמר לדיינים ולעדים שלא ידונו דין שקר‬ ‫חולקים על פסק זה )יעוין שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' קכ"ב([‪.‬‬ ‫כתלים אף שאין גדולו מן הארץ‪ ,‬היינו טעמא משום דלא שכיח‬ ‫ולשיטתם אין איסור שקר במילי דעלמא אלא מידה‬ ‫לסכך בכיוצא בהן‪ ,‬ועוד דכ"ע ידעי דכל כה"ג בית דירה מיקרי‬ ‫אך לכתחילה יש ליזהר בזה‪ .‬ואם א"א ליזהר עכ"פ‬ ‫יאמר בלשון דמשתמע בתרי אנפין‪] ,‬יעוין בשו"ת רב‬ ‫גרועה )כן דייק הגר"י פערלא על הרס"ג עשין כ"ב מהראשונים שלא‬ ‫ולא סוכה הלכך ליכא למיגזר‪.‬‬ ‫פעלים חו"מ ח"ג סי' ל' שהוכיח להתיר אף בסיפור‬ ‫מנו דין זה במצוות התורה(‪ .‬וי"א דנאמר רק באופן שמזיק‬ ‫ודעת הב"ח )סימן תרכט‪ ,‬וסימן תרל( שהמעמיד את הסוכה בדבר‬ ‫דברים בדבר ההוה אם זה באופן שמשתמע לתרי‬ ‫לאחרים )יראים רל"ה וכ"ה בח"ח בספרו חובת השמירה פ"ב בהגה‪,‬‬ ‫המקבל טומאה‪ ,‬פסולה גם בדיעבד‪ ,‬וכפשטות לשון הר"ן‬ ‫וכן מפורש בשו"ע יו"ד סי' ת"ב דמי שמת לו מת ולא נודע לו אינו‬ ‫שהלכה כרבי יהודה שפוסל‪ ,‬ולמעשה כתב במג"א )סימן תרכט‬ ‫אפי מיעקב אביו כשלקח הברכות אמר אני עשו‬ ‫בכורך[‪ .‬וטעם החילוק בין עבר והוה לעתיד דשקר‬ ‫חובה לומר לו אבל אם שואל עליו אין לו לשקר(‪ .‬ולכו"ע איסור‬ ‫סק"ט( שדעת השו"ע שרק לכתחילה יש לחוש לזה‪ ,‬אבל בדיעבד‬ ‫שלעתיד יהיה מתרגל יותר לשקר‪ ,‬משא"כ בדבר‬ ‫שקר חמור מאוד שהרי רק בזה הוזכר התוה"ק ענין‬ ‫מותר לסכך על דבר המעמיד לקבל טומאה‪ .‬וכן הסכימו בשו"ע‬ ‫הרב ובמשנ"ב )ס"ק כב( דלכתחילה יש ליזהר שלא להעמיד‬ ‫שכבר עברו )כן מדוייק בס' חסידים הוצאת מק"נ סי תתתרל"א(‪.‬‬ ‫ההרחקה לרוב מיאוסו‪ ,‬ולהעיר אותנו עד כמה יש‬ ‫להתרחק ולברוח מדבר שקר )חינוך מצווה ע"ד מסילת‬ ‫הסכך בדבר המקבל טומאה‪ ,‬אכן בדיעבד או שאין לו שאר‬ ‫ב‪ .‬אי אפשר בענין אחר‪ :‬לא התירו מפני השלום‬ ‫דברים קי"ל דמותר להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה‪ .‬וכן‬ ‫ישרים פי"א(‪ .‬ומצינו להגר"א באגרת לאשתו שהזהיר‬ ‫אלא באופן שא"א בענין אחר‪ ,‬אבל כשיכול להשקיט‬ ‫כתב בשער הציון )סימן תרל סק"ס( אחר שהביא שרוב הראשונים‬ ‫שתכה בבניה אם לא זהירין בשקר ובקללה‪.‬‬ ‫המחלוקת בלי לשנות לא ישנה )ס' חפץ חיים הל' רכילות‬ ‫פסקו כחכמים שמתירים לסמוך בדבר המקבל טומאה‪ ,‬וגם‬ ‫כלל א' ס"ח(‪ .‬ואף אם צריך לטרוח הרבה בשביל כך‬ ‫מפני השלום‪ :‬מקורו‪ :‬בגמ' )יבמות סה‪ (:‬אמר‬ ‫הר"ן שמחמיר הוא רק מדרבנן בעלמא‪ ,‬ובודאי יש לסמוך על‬ ‫מוטב לטרוח ולא לשקר )מסכת כותים סי' ל' להגרח"ק זצ"ל(‪.‬‬ ‫ר"א משום רשב"א "מותר" לו לאדם לשנות מפני‬ ‫דעת המקילין בזה‪ ,‬אכן לכתחילה נכון להזהר בזה לצאת ידי כל‬ ‫וכמו"כ אם יכול לומר בלישנא דמשתמע לתרי אפי‬ ‫השלום‪ ,‬וילפינן ליה מאחי יוסף שאמרו אביך צווה‬ ‫הדעות‪] ,‬ויש לדעת שמעמיד לאו דווקא כשמעמידו על דבר‬ ‫לפני מותו לאמר )אף שלא אמר(‪ .‬רב נתן אומר "מצווה"‪,‬‬ ‫לא יוציא שקר‪ ,‬וכמו"כ ימעט ולא יאמר אלא ההכרח‪.‬‬ ‫המקבל טומאה‪ ,‬אלא גם אם הסכך עלול לעוף ברוח‪ ,‬וקושרו‬ ‫וילפינן ליה משמואל שחשש ללכת לשאול שמא‬ ‫בדבר המקבל טומאה‪ ,‬גם נקרא מעמיד‪ ,‬ולכן אין לקשור סכך‬ ‫ג‪ .‬אקראי‪ :‬י"א דלא הותר לשנות אלא באופן‬ ‫יהרגנו ואמר לו ה' עגלת בקר תקח ואמרת לזבוח‬ ‫שעומד לעוף‪ ,‬בדבר המקבל טומאה[‪.‬‬ ‫אקראי ולא ברגילות )יש"ש יבמות ס"ג בעובדא דרב הקפיד על‬ ‫לה' באתי אף שלא בא לזבוח‪ .‬ולהלכה פסקו הרי"ף‬ ‫וכתב בשו"ע הרב )סימן תרכט סי"ג( לגבי מעמיד בדבר המקבל‬ ‫חייא בנו ששיקר לאמו בכל יום בהכנת האוכל‪ ,‬אף שהותר מפני השלום‬ ‫והרא"ש שם כר"נ דמצווה לשקר )מיהו מצינו בכמה‬ ‫טומאה‪ ,‬וכל זה לכתחילה‪ ,‬אבל בדיעבד שכבר העמיד את הסכך‬ ‫מ"מ בשליחות שבין אביו לאמו אסור כיון שהיא דבר תמידי ועי"ז‬ ‫מתרגל לשקר(‪ .‬ומתבאר היטב טעמו ע"פ האמור לעיל‬ ‫ראשונים שנקטו בלשונם מותר ולא מצווה ויש לעיין ואכהמ"ל(‪.‬‬ ‫עצמו בדבר המקבל טומאה‪ ,‬מותר לישב בה לכתחילה‪] .‬ולפי זה‬ ‫אין להחמיר שלא לשבת בסוכה שהעמידו אותה בדבר המקבל‬ ‫דהאיסור שקר היא מצד מהותו‪ ,‬ולא שינוי בדיבורו‬ ‫טעמו‪ :‬טעם ההיתר מפני השלום אין זה בגדר‬ ‫טומאה‪ ,‬וכן כתב בחוט שני )סוכה עמוד רט( זכורני מעשה שאמר‬ ‫ובאופן שמואס בשקר בעצם ומשנה בדיבורו לצורך‬ ‫דחייה דשלום דוחה איסור שקר‪ ,‬אלא דבכה"ג ליכא‬ ‫שהחזו"א לסכך על גבי צינורות של ברזל של כביסה כשהיתה‬ ‫אין חשש‪ ,‬אבל כשהתרגל לשקר אסור )כן ביאר בטוב‬ ‫כלל איסור שקר‪ .‬דבאיסור שקר אין הדיבור עצמו‬ ‫שמחת בית השואבה‪ ,‬ולא היה מקום אחר‪ ,‬מפני שאין מנהג‬ ‫טעם בס' ניב שפתיים ח"ב סי' י"א(‪.‬‬ ‫אסור‪ ,‬רק תכונת השקר היא שאסורה‪ ,‬שאדם צריך‬ ‫להחמיר‪ ,‬אלא שלכתחילה המדקדקים מחמירים‪ ,‬ובשעת הדחק‬ ‫דוגמאות‪ :‬לומר לגבאי צדקה אין לי‪ :‬ע"פ האמור‬ ‫להיות אמיתי במהותו ולא שקרן‪ .‬וזה דווקא כאשר‬ ‫אפשר להקל[‪.‬‬ ‫לעיל דיש מקום להתיר כדי למנוע קפידא דנכלל‬ ‫האדם משקר מחמת רצון‪ ,‬אבל כשמשקר בע"כ‬ ‫וכתב בשו"ת מנחת שלמה )תניינא סימן נה( שאם מסכך על גבי‬ ‫בהיתר מפני השלום‪ ,‬יש לדון לגבי גבאי צדקה אם‬ ‫ליכא איסור שקר כי מהותו טהור‪) .‬חזו"א אמונה ובטחון‬ ‫ברזל‪ ,‬ורק שם קרש להפסיק בין הסכך לשפוד‪ ,‬זהו בכלל מעמיד‪,‬‬ ‫מותר לשנות ולומר אין לי אף שיש לו כדי למנוע‬ ‫פ"ד אות י"ג(‪] .‬וע"ע בס' מכתב מאליהו שהאריך בטוב‬ ‫וחשיב הסכך עומד על השפוד אלא שיש חציצה ביניהן‪ ,‬ורק‬ ‫קפידא‪ .‬ואפשר לומר דאף אם נאמר דמצד קפידא‬ ‫טעם ומסביר עפ"ז ערמת יעקב אבינו לקבל הברכות‪,‬‬ ‫אם מניח את הקרשים באופן שלולא הקרשים הסכך יפול‪ ,‬זה‬ ‫ומיושב בזה נמי דמצינו בכל אבותינו ששקרו לצורך‪.‬‬ ‫אין היתר‪ ,‬מ"מ מסתבר לומר דלא הוי בכלל שקר‪,‬‬ ‫נקרא מעמיד דמעמיד שכשר גם לכתחילה‪] .‬ודעת החזו"א שגם‬ ‫באאע"ה וביצחק אע"ה שאמרו אחותי היא‪ ,‬וביעקב‬ ‫מעמיד דמעמיד יש להחמיר לכתחילה[‪.‬‬ ‫דהוי כדברים שבליבו ובלב כל אדם שהרי הרבה‬ ‫מגבאי צדקה יודעים ומבינים שחלק גדול מאלה‬ ‫אע"ה בקבלת הברכות‪ ,‬ובפגישתו עם עשו שאמר‬ ‫לגבי סיכוך על גבי כתלים שעשויים מבטון‪ ,‬ויש בהם ברזל‬ ‫לו כראות פני אלוקים ותרצני ‪ ,‬וביהודה ששינה‬ ‫שמעמיד את הבטון‪ ,‬כתב החזו"א )סימן קמג סק"ב( שאין זה בכלל‬ ‫האומרים שאין להם למרות שכן יש להם‪ ,‬ונמצא‬ ‫שאין מקבלים וסומכים על דבריהם‪.‬‬ ‫ליוסף לומר אחיו מת ובשבטים ששינו ליוסף כנ"ל[‪.‬‬ ‫מעמיד‪ ,‬אלא דינו ככותל של אבנים שמותר לסכך בהם‪ ,‬כיון‬ ‫שעיקר הכותל הוא מאבן‪ ,‬ואין הברזל נראה‪ ,‬וגם שהכותל עומד‬ ‫לומר שאינו בבית‪ :‬י"א דאם בא אחד לביתו‬ ‫גדר שלום‪ :‬מחלוקת‪ :‬מפני השלום הכוונה בזה‬ ‫בעצמו‪ ,‬ואין הברזל אלאל לחיזוק שלא יפול על ידי הכאה ותנועה‪.‬‬ ‫ורוצה לדבר עם בעה"ב‪ ,‬ועכשיו אין לו זמן לקבלו‪,‬‬ ‫היא‪ ,‬לא מיבעי' להשקיט מחלוקת קיימת דמותר‪,‬‬ ‫כאשר הרצפה עשויה מברזל‪ ,‬כתב החזו"א )שם( שלכו"ע אין‬ ‫מותר לומר לאחד מב"ב שיגיד שאינו נמצא בבית‬ ‫אלא אפי' רק למנוע שלא יהיה מחלוקת כגון שיש‬ ‫בזה חשש של מעמיד‪ ,‬כי זה מעשה קרקע בעלמא‪ ,‬ואין זה‬ ‫)הגרשז"א בספר שלמי מועד(‪.‬‬ ‫רגלים לדבר שאפשר להגיע למחלוקת‪) ,‬כגון באחי יוסף‬ ‫נקרא מעמיד של הסוכה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יעקב אבינו‪ :‬מצינו כמה תירוצים היאך שיקר‬ ‫שחששו שיגיע למחלוקת(‪ .‬ואף באופן שלא הוא גורם‬ ‫כאשר העמודים עשויים מברזל‪ ,‬או במרפסת סגורה העשויה‬ ‫המחלוקת מותר לבטל המחלוקת‪) ,‬כמו שעשה אהרן‬ ‫יעקב אע"ה לאביו כדלהלן א( כוונת יעקב היתה‬ ‫מאלומיניום אם הם מחוברים לקרקע‪ ,‬לכאורה יש להביא ראיה‬ ‫הכהן להשלים הצדדים ביניהם(‪.‬‬ ‫אנכי המביא לך ועשו היא בכורך )רש"י(‪ .‬ב( כיון‬ ‫שכשר‪ ,‬שהרי אמרו במסכת סוכה )דף ב ע"א( אלא מעתה‪ ,‬עשה‬ ‫קפידא‪ :‬ובאופן שאין חשש למחלוקת ממש רק‬ ‫מחיצות של ברזל וסיכך על גבן ‪ -‬הכי נמי דלא הוי סוכה?‬ ‫שנאמר ליעקב ע"י רבקה בנבואה‪ ,‬וציווי ע"י נביא‬ ‫שאני )רד"ק(‪ .‬ג( כל הטעם שיצחק רצה לברך עשו‬ ‫שאם יאמר האמת יש חשש שיקפיד עליו חבירו‪,‬‬ ‫ומשמע שהמסכך על גבי מחיצות של ברזל הסוכה כשרה‪,‬‬ ‫יש לחלק דאם הקפידא אמיתית אפשר להתיר‬ ‫אכן כבר כתב הב"ח שמדובר שמעמיד הסכך היה מעץ‪ ,‬ומדברי‬ ‫שהוא הבכור‪ ,‬ועתה שבאמת יעקב קנה הבכורה‬ ‫שפיר עומד במקום עשו )חזקוני‪ ,‬רבינו בחיי‪ ,‬אוה"ח הק'‪ ,‬ויעוין‬ ‫אבל כשאינה אמיתית כגון שחבירו חוקר אצלו על‬ ‫החזו"א שהתיר בכותל של אבנים רק מפני שהברזל אינו נראה‪,‬‬ ‫עוד בחזקוני שם שכתב שאין שום קושיא כלל דבאמת אין שום איסור‬ ‫דבר מה‪ ,‬ואם יענה לו שלא רוצה לענות יקפיד קצת‬ ‫וגם עשוי לחזק‪ ,‬משמע שאם הברזל נראה‪ ,‬גם אם הוא מחובר‬ ‫שקר כשזה לצורך‪ ,‬יעו"ש עוד מה שהאריך(‪.‬‬ ‫ולבסוף הוא יבין שהוא צודק יש לאסור )שו"ת שלמת‬ ‫לקרקע‪ ,‬נחשב למעמיד‪.‬‬ ‫ג‬ ‫להתענג בעקבותיהם‬ ‫של צדיקי הדורות‬ ‫צוף נחי>ל‬ ‫סיפורי קודש בשולי אדרתו של רבינו הנחל יצחק זי"ע‬ ‫מורשה >להנחי>ל‬ ‫אין כניסה‬ ‫הרה"ג ר' חיים גולדשטיין שליט"א‬ ‫יעקב משה נטל את המעטפה בידיים רועדות‪ .‬החותמות‬ ‫לעשות דברים שאינם מהוגנים‪ ,‬גם יתן להם‬ ‫‪ -‬הדרכות ועצות טובות‬ ‫הממשלתיות הרבות שעיטרו את המשלוח לא בישרו טובות‪.‬‬ ‫לפעמים ממתקים כשרואה שעושים דברים‬ ‫לגדל הבנים בדרכי התורה והיראה ‪-‬‬ ‫טובים‪ ,‬ועל ידי כך להרגילם בדרך הישרה לדעת מה‬ ‫אצבעותיו לא נשמעו לו כששבר את חותמת השעוה שסגרה‬ ‫מותר ומה אסור מבלי להשמיע קול צעקה‪ ,‬זו היא‬ ‫א‪ .‬יראת שמים‬ ‫את המעטפה ופתח את המכתב‪ .‬הוא רפרף על הכתוב וצנח‬ ‫הילדים צריכים לראות את ה'יראת שמים'‬ ‫ברגליים פקות על כסא מזדמן‪ .‬אשר יגור בא לו‪ .‬צו גיוס‪.‬‬ ‫הדרך היחידה להשפיע בין לאנשים גדולים ובין על‬ ‫ילדים קטנים‪.‬‬ ‫אצל הוריהם בכל הנהגותיהם‪ ,‬שהרי כל דבר חודר‬ ‫אין צורך להסביר מה המשמעות ליהודי ירא ושלם‬ ‫אל לב הילד עד אין שיעור‪ ,‬וכל דבר משפיע עליו‪,‬‬ ‫השירות בצבא האוסטרי בין גויים מגושמים וירודים‪,‬‬ ‫לפעמים האב נבוך בדעתו‪ ,‬אם לנהוג עם ילדיו‬ ‫כך או כך והוא עלול לטעות‪ ,‬אולם בכל אופן כשהוא‬ ‫ויש דברים שעלולים להשפיע אפילו על ילד קטן‬ ‫ההשפעה הרוחנית שישנה על השוהה במחיצתם‪ ,‬ומי מדבר‬ ‫מאוד בן שנה או שנתיים‪ ,‬ואף שאין הוא זוכר‬ ‫על האיסורים שנצרך לעבור לאונסו כחילול שבת במקום‬ ‫מסתפק מה עדיף לעשות‪ ,‬יעדיף להתנהג עמהם‬ ‫אך ורק בנחת‪ ,‬כמו שפירשתי לשון הכתוב )קהלת ט‪ ,‬יז(‬ ‫הדבר בבירור‪ ,‬בכל זאת נכנס בלבו איזה הרגש והוא‬ ‫סכנה וכדו'‪ ,‬מבלי לכלול גם את עצם הסכנה הגשמית הכלולה‬ ‫משפיע עליו‪.‬‬ ‫בשירות בצבא בהתגעש עולם בזמן מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬ ‫דברי חכמים בנחת נשמעים‪ ,‬הכוונה 'דברי חכמים'‬ ‫הם נאמרים 'בנחת'‪ ,‬ולכן הם 'נשמעים'‪ .‬וכבר אמרו‬ ‫רבינו זי"ע הוסיף לספר על עצמו‪ :‬בהיותי‬ ‫מה עושים כשנצרכים לישועה? נוסעים לבעלזא‪ ,‬אל‬ ‫ילד כבן ז' או ח' שנה וכבר ידעתי להתפלל‪ ,‬אירע‬ ‫חז"ל )אבות ב‪ ,‬ה( לא הקפדן מלמד‪ ,‬שהקפדן אין בכוחו‬ ‫הרה"ק מהרי"ד‪.‬‬ ‫פעם שהתעוררתי בבוקר וראיתי שאיחרתי את‬ ‫להשפיע על חבירו‪ ,‬והרוצה להשפיע על חבירו‬ ‫•‬ ‫להשיבו למוטב עליו לדבר עמו כדבר איש אל רעהו‬ ‫השעה וכבר התחילו במניינו של אדוני אבי ז"ל‬ ‫יעקב משה הגיע לבעלזא אחר נסיעה ארוכה שארכה‬ ‫ולא בקפדנות ובטענות‪.‬‬ ‫לומר הקרבנות‪ ,‬ולא ידעתי מה לעשות איך אוכל‬ ‫למעלה מיומיים‪ ,‬אך עוד לפני שדרך על מפתן חדר ההמתנה‬ ‫להשיג את המנין‪ ,‬אף שעדיין לא התחילו תפילת‬ ‫לפני חדר הרבי חשכו עיניו‪ .‬המקום המה בהמון אדם שצבאו‬ ‫ג‪ .‬סייעתא דשמיא‬ ‫הודו‪ ,‬ומרוב צערי שאיחרתי את המנין‪ ,‬השתטחתי‬ ‫על הדלת ברצון להיכנס אל הצדיק‪ .‬זה בא בחבילו וזה בקורתו‪,‬‬ ‫העיקר וראשית כל על כל ענין ובפרט בענייני‬ ‫על הרצפה והתחלתי למרר בבכי‪ .‬עד שאחד מבני‬ ‫ביניהם גם רבים שנצרכים לאותה ישועה להינצל מציפורני‬ ‫החינוך‪ ,‬הוא לדעת שלא יוכל לעשות כלום רק עם‬ ‫הבית הבין את הענין‪ ,‬והקים אותי ואמר לי‪ ,‬לפחות‬ ‫הצבא‪ ,‬הצד השווה שבכולם שנושאים עיניהם למרום לישועה‬ ‫סייעתא דשמיא‪ ,‬ותמיד לבקש רחמים מאת השם‬ ‫מעכשיו תתחזק ותתפלל עם מנין‪ .‬וזה הגיע מכוחו‬ ‫בכוחו הגדול של הצדיק אשר מתקיים בו 'מי מושל בי‪ ,‬צדיק'‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬כמו שנאמר )תהלים קה‪ ,‬ד( בקשו פניו תמיד‪.‬‬ ‫של אבי ז"ל שהשריש בנו להתפלל עם מנין מהחל‬ ‫)הוספתי לרבינו זי"ע בדרך צחות‪ :‬על פי הידוע )רש"י ויקרא יט‪ ,‬טז;‬ ‫בשעות הבוקר הגיע יעקב משה לבעלזא‪ ,‬ועתה כבר שעת‬ ‫עד כלה‪ ,‬ולא ידעתי אחרת‪.‬‬ ‫רמב"ן שם יט‪ ,‬כ( שהאותיות בי"ת ופ"א מתחלפות‬ ‫ערב‪ .‬יממה שלמה חיכה להיכנס לרבי‪ ,‬הנה כבר עמד ממש‬ ‫תמיד‪ ,‬ויש לדרוש הכתוב 'בקשו בני"ו תמיד'‪ ,‬שעל‬ ‫ב‪ .‬האם והיאך להעניש‬ ‫בדלת‪ ,‬ואז יצא הגבאי מחדר הקודש והכריז בשם הרבי‪" :‬הרבי‬ ‫בנים טובים צריך לבקש תמיד רחמים מאת השם‬ ‫האב צריך לדעת כשרואה את בנו שעושה‬ ‫אמר שהוא כבר לא יקבל קהל‪ ,‬מי שנמצא כאן יכול לנסוע‬ ‫הביתה גֶ‬ ‫יתברך‪ ,‬ונהנה רבינו זי"ע(‪.‬‬ ‫דברים שאינם מהוגנים‪ ,‬שלא ירגילהו לצייתו על‬ ‫רהייט‪ .‬לא יעזור לחכות כאן להיכנס ביום אחר‪,‬‬ ‫עזוּנט ֵ‬ ‫ֶ‬ ‫כי מי שנמצא כאן כבר לא יכנס‪ ,‬ולא יעזור שום טצדקי"‪.‬‬ ‫)חודש ניסן תשנ"ז‪ ,‬בביתו נאוה קודש(‬ ‫ידי הכאה‪ ,‬כי אם ירגילהו בכך שוב לא יועיל לו דבר‬ ‫אחר‪ .‬מוטל על האב להשתמש בשכלו בכל דבר ודבר‬ ‫אוזניו של יעקב משה קמו בשומעו את דבריו‪ .‬חייו‬ ‫‪ -‬עבודת האכילה ‪-‬‬ ‫לגופו של ענין באיזה אופן לחנכו ולהענישו שלא‬ ‫הרוחנים והגשמיים תלויים על בלימה‪ ,‬הוא הגיע לכאן‬ ‫עלינו לדעת שבכל דבר ודבר אפילו בסמי‬ ‫יעשהו שוב‪ ,‬על כן לעת הצורך ישתמש באופן של‬ ‫ממרחקים לקבל ישועה וכעת הישועה חומקת מתחת אפו‪.‬‬ ‫הרפואה ישנם ניצוצות הקדושים השייכים אליו‬ ‫צעקה ותוכחת מוסר‪.‬‬ ‫אך אחר דבריו הברורים של הגבאי לא נותרה לו ברירה אחרת‪.‬‬ ‫בלב שבור הוא נסע לביתו‪ ,‬מתכונן לתאריך המיועד ללכת‬ ‫ומשם חיותו של אותו מאכל‪ ,‬ומבלעדיהם לא היה‬ ‫ומכל מקום תמיד יסביר אל הילד את סיבת‬ ‫למקום שנקרא אליו להתגייס לצבא האוסטרי‪.‬‬ ‫לדבר קיום כמבואר באריכות בספה"ק ]ראה באר‬ ‫הדבר שהוא מענישו‪ ,‬בכדי שיבין הילד על מה לקה‬ ‫מים חיים פרשת תרומה‪ ,‬ד"ה ועשית לו; עבודת‬ ‫ובמה חטא‪ ,‬כגון‪ :‬כשרואה שאח אחד מקניט את‬ ‫•‬ ‫ישראל פרשת שלח; אמרי פנחס‪ ,‬שער ב‪ ,‬ליקוטי‬ ‫אחיו או שיש לו מריבה עם חבירו ומקניטו‪ ,‬צריך‬ ‫בין קהל גדול עמד יעקב משה בפנים כבושות בקרקע‪,‬‬ ‫להסביר לבנו עד שיבין מעצמו שלא טוב עשה‪,‬‬ ‫מחכה לתורו להיכנס לועדת הקבלה של הצבא‪ ,‬כשאינו מבין‬ ‫ש"ס ומדרשים‪ ,‬אות כ[‪ ,‬ובכדי להעלות את ניצוצי‬ ‫הקדושה מוטל על האדם לאכול לשם שמים בכדי‬ ‫ואסור לריב ולהכות זה את זה‪ ,‬כי אם לא יעשה כן‪,‬‬ ‫איך נפל לכאן ומה הוא עושה בכלל במקום הזר והמנוכר כל‬ ‫ישאר בלב הילד תרעומת על אביו‪ ,‬כי לא ידע על‬ ‫כך‪ .‬אחד אחרי השני נכנסו הבאים בסך‪ ,‬ויצאו עם מסמך‬ ‫שיהא לו כח לעבוד את השם יתברך‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫מתעלים ניצוצי הקדושה‪.‬‬ ‫מה נענש‪ ,‬על כן תמיד יסביר לו מה הוא רוצה ממנו‪,‬‬ ‫'חיול' המאשר את דבר היותם חיילים מן המניין‪ .‬והנה נכנס‬ ‫ומזה יבין מה אסור ומה מותר‪.‬‬ ‫אחד לפניו ועוד רגע מגיע תורו‪ .‬הוא הרים עיניו למקום‬ ‫האדם נמשל למכונה אוטומטית‪ ,‬שמכניסין‬ ‫ושפתיו רחשו תפילה‪.‬‬ ‫לתוכו לחם ויוצא ממנו מלאך‪ ,‬שהרי בכח האכילה‬ ‫ילד קטן שאינו מבין כלום אי אפשר לנהל עמו‬ ‫הוא עובד את השם יתברך‪ ,‬ומעבודתו נברא מלאך‪,‬‬ ‫חשבונות ואין מה לדבר עמו‪ ,‬אך משעה שהוא‬ ‫לפתע יוצא קצין מהחדר ומכריז בקול‪" :‬המפקד אמר‬ ‫מבין קצת צריך למנעו מן הרע כפי דעתו ושכלו‪,‬‬ ‫שהוא כבר לא יקבל חיילים‪ ,‬יש מספיק למכסה היומית‬ ‫נמצא שמן המאכל נוצר מלאך )הוספתי לרבינו זי"ע‪ ,‬כי‬ ‫בשל"ה הקדוש בשער האותיות אות ק' כתב‪ ,‬שתיבת 'מאכל' הם כאותיות‬ ‫ויש להרגילו שיהא די בנענוע הראש או בקריצת‬ ‫ולא יקבלו יותר‪ .‬מי שנמצא כאן יכול לנסוע הביתה‪ .‬לא‬ ‫של 'מלאך'‪ ,‬וראה גליוני הש"ס להגר"י ענגל‪) ,‬שבת קמג‪ ,‬א;( חלקת‬ ‫עין של אביו שיציית ויקבל את דבריו‪.‬‬ ‫יעזור לחכות כאן להיכנס ביום אחר‪ ,‬כי מי שנמצא כאן כבר‬ ‫יהושע ריש פרשת וישלח‪ ,‬בשם היהודי הקדוש ז"ל‬ ‫אולם כל זאת יעשה בנחת להרגילו בטוב כי‬ ‫לא יגוייס ולא יעזור התחכמות‪ .‬ניתן לגשת לדלפק לקבל‬ ‫תעודת שחרור"‪.‬‬ ‫על מה שאמרו חז"ל )עבודה זרה יא‪ ,‬א( חד מחתך המאכל‬ ‫ההרגל נעשה טבע‪ ,‬ולא בצעקה והרמת קול‪ ,‬שהרי‬ ‫וחד מהפך המאכל‪ ,‬דהיינו שהפך תיבת 'מאכל'‬ ‫אפילו לגבי אנשים גדולים אמרו חז"ל )שבת לד‪ ,‬א(‬ ‫רקותיו של יעקב משה הלמו בפראות כששמע את‬ ‫לאותיות 'מלאך' שנברא מלאכים מאכילתו(‪.‬‬ ‫אודות השלשה דברים שצריך לאומרם בערב שבת‬ ‫המילים המוכרות כל כך יוצאות מפי הקצין‪ ,‬הוא הבין כבר מי‬ ‫ולכן אמרו חז"ל )חגיגה כז‪ ,‬א( ששולחנו של אדם‬ ‫עם חשיכה‪ ,‬דצריך למימרינהו בניחותא‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫שתל מילים אלו בפיו‪ ,‬ובלב מתרונן ניגש לדלפק‪.‬‬ ‫הוא כמזבח‪ ,‬שהרי כיון שבכח האכילה ההוא‬ ‫)משלי יג‪ ,‬כד( חושך שבטו שונא בנו‪ ,‬אלא בילד שהוא‬ ‫יעבוד את השם יתברך‪ ,‬נעשה המאכל כקרבן לה'‪,‬‬ ‫עקשן בטבע ואינו מציית‪ ,‬וגם אז לא יענישהו אלא‬ ‫הספק הלימוד לשבוע הבא‬ ‫כי מתעלה ומתקרב הניצוצות הקדושים להשם‬ ‫לעתים רחוקות‪.‬‬ ‫פר' ויצא‬ ‫יתברך‪ ,‬שהרי מהמאכלים נתהווים לדם ובשר‪ ,‬ודם‬ ‫גם בשעה שצריך להכות את הילד‪ ,‬הרי גם‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫יום‬ ‫התמצית נמשך אל המח‪ ,‬ובאם הוא זוכה בעז"ה‬ ‫בהכאה יש כמה מדרגות‪ ,‬לפעמים די בנגיעה‬ ‫י‪ ,‬יא‪ ,‬יב‪ ,‬יג‪ ,‬יד‪ ,‬טו‪ ,‬טז‪ ,‬יז‪ ,‬יח‪ ,‬יט‬ ‫שימור‬ ‫לאכול בקדושה הם מוסיפים קדושה במוח שיוכל‬ ‫בעלמא‪ ,‬ובכל זאת נחשב בעיני הילד להכאה‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫חזרה )‪(5‬‬ ‫על ידיהם לעבוד את השם יתברך‪.‬‬ ‫ועונש גדול‪ ,‬אף שבאמת לא עשו לו כלום‪ ,‬ומיד‬ ‫סיכום‬ ‫כ‬ ‫יט‬ ‫יח‬ ‫יז‬ ‫לימוד )בפנים(‬ ‫וכלל זה יהא נקוט בידך‪ ,‬שאף שהאדם צריך‬ ‫יש להסביר לו שידע שנענש ביושר ובאמת‪ ,‬ומכל‬ ‫לאכול לשתות לישן ולעסוק במלאכה‪ ,‬אולם הכל‬ ‫מקום ככל שאפשר למעט בזה עדיף‪.‬‬ ‫לפרטים נוספים ולביהמ"ד הטלפוני‬ ‫יהא לצורך עבודת השם יתברך‪ ,‬וכל מעשיו יהיו‬ ‫והעיקר ללכת רק בדרכי נועם‪ ,‬ולומר אל‬ ‫מערכת 'אשיחה בחוקיך'‬ ‫הילדים שהמה ילדים טובים ולא מתאים להם‬ ‫‪0733-45-34-36‬‬ ‫לשם שמים‪.‬‬ ‫מ‪ .‬פרידמן ‪054.847.3031‬‬ ‫הגליון נדפס בחסות דפוס שווה לברכה והצלחה בכל הענינים • רח' השלושה ‪ 30‬ב"ב • ‪03-6579999‬‬ ‫‪ • a66136133@gmail.com‬ﬦתﬨומות והנצחו‪ :﬩‬בא"י ‪ • 055-677-9569‬בﬦאנﬢאן ‪• 073-410-88967‬‬