gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: תולדות (2026-11-09)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נתנדב ע"י‬ ‫הרה"ג רבי דוד פלאם שליט"א‬ ‫רב דביהמ"ד תפילה למשה סטרעטין‬ ‫לייקווד‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו‬ ‫החתן שלום פלאם ני"ו‬ ‫קובץ ר"ל‬ ‫עב"ג הכלה תחי' בת‬ ‫ערש"ק‬ ‫הרה"ג משה יוסף אונסדורפר שליט"א‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫רב דקהילת "בית אברם" זלאזיץ‬ ‫תשפ"ז‬ ‫הברכה אחת היא קדם הסב‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫מורינו הגה"צ שליט"א‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫יה"ר שירוו רוב נחת דקדושה‬ ‫מכל יוצ"ח‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫קפ"ב ג' – קפ"ג‬ ‫השבוע ‪ -‬פר' תולדות‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫חזרה קע"ח ה' – קפ"ג‬ ‫שבוע הבא – פר' ויצא‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫תולדות‬ ‫עומק‬ ‫תולדות‬ ‫בן צדיק‪ ,‬שאע"פ שיש מעלה לצדיק בן‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי‬ ‫צדיק שנפשו נקיה וטהורה יותר וגם יש‬ ‫עקרה הוא ויעתר לו ה' ותהר‬ ‫לו זכות אבות‪ ,‬עם כל זאת תפלת הצדיק‬ ‫רבקה אשתו (כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫בן רשע גדולה יותר כיוון שהיא בהכנעה‬ ‫ובשפלות הרוח‪ .‬כי הצדיק בן צדיק אף‬ ‫וברש"י‪" :‬ויעתר לו‪ ,‬לו ולא לה‪ ,‬שאין‬ ‫שהוא עניו‪ ,‬תפילתו היא יותר ברחבות‬ ‫דומה תפלת צדיק בן צדיק‬ ‫הלב ומתוך תביעה יתירה‪ .‬משא"כ‬ ‫לתפלת צדיק בן רשע‪ ,‬לפיכך לו ולא לה"‪.‬‬ ‫הצדיק בן רשע שיודע מאיפה הוא מגיע‬ ‫כן הגרסא בחומשים ישנים‪ ,‬וכך הוא‬ ‫ומרגיש שאין לו במה לבא לפני המלך‪,‬‬ ‫במקור הדברים בגמרא (יבמות סד‪ ,).‬ולא‬ ‫הרי הוא מתפלל ביתר שפלות והכנעה‬ ‫כמו ששינו בחומשים החדשים לגרוס‬ ‫ושברון הלב‪ ,‬ולכן תפילתו גדולה‬ ‫'שאין דומה תפלת צדיק בן רשע לתפלת‬ ‫ומועילה יותר‪.‬‬ ‫צדיק בן צדיק'‪ .‬ובאמת הגרסה החדשה‬ ‫יותר מדוקדקת‪ ,‬להקדים את הנחות‬ ‫וכוונת רש"י דקאי בהמשך למה‬ ‫במעלה לומר שאינו דומה למשנהו שהוא‬ ‫שנאמר בתחילה 'ויעתר יצחק‬ ‫גדול וחשוב ממנו‪ ,‬ולא להיפך‪ ,‬שהגדול‬ ‫והפציר‬ ‫"הרבה‬ ‫ופירש"י‪:‬‬ ‫לה''‪,‬‬ ‫אינו דומה לקטן‪.‬‬ ‫בתפלה"‪ .‬ועל זה נאמר 'ויעתר לו'‪,‬‬ ‫"נתפצר ונתפייס ונתפתה לו‪ ,‬וכו'‪ ,‬כל‬ ‫ושמעתי לבאר (כמדומה בשם אא"ז‬ ‫לשון 'עתר' לשון הפצרה ורבוי הוא"‪.‬‬ ‫אדמו"ר הזקן זי"ע)‪,‬‬ ‫היינו שאף שבדרך כלל קרוב ה' לכל‬ ‫שפירוש דברי רש"י הוא להיפך מן‬ ‫קוראיו ואין צריך ריבוי והפצרה‪ ,‬אכן‬ ‫המובן הפשוט‪ .‬שאדרבה‪ ,‬תפלת צדיק בן‬ ‫כאן שהבקשה הייתה שלא כדרך הטבע‪,‬‬ ‫רשע יותר חשובה ומועילה מתפלת צדיק‬ ‫לב‬ ‫תולדות‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫(שהופכים בו את הגורן)‪ ,‬וכו'‪' ,‬ויעתר‬ ‫כיוון שרבקה הייתה עקרה בטבעה‪ ,‬לכן‬ ‫לו ה''‪ ,‬רבי לוי אמר משל לבן מלכים‬ ‫נצרך כאן ריבוי והפצרה יתירה‪.‬‬ ‫שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא של‬ ‫ועל זה פירש רש"י 'ויעתר לו' – 'לו ולא‬ ‫זהב‪ ,‬והיה זה חותר מבפנים וזה חותר‬ ‫לה'‪ ,‬היינו שריבוי התפילה היה‬ ‫מבחוץ‪ ,‬שכן בערביא קורין לחתירתא‬ ‫נצרך רק ליצחק‪ ,‬אבל רבקה לא נצרכה‬ ‫(מחתרת) עתירתא"‪.‬‬ ‫לכך‪ ,‬והיה די לה בתפלה רגילה‪ ,‬מחמת‬ ‫ובישמח ישראל (או"ד‪-‬ה) ביאר דברי‬ ‫מעלת תפילתה שהיא גדולה כל כך‪ ,‬וזהו‬ ‫המדרש‪ ,‬באופן שכל התנאים‬ ‫משום ש'אין דומה תפלת צדיק בן צדיק‬ ‫מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי‪,‬‬ ‫לתפלת צדיק בן רשע'‪ ,‬שתפלת הצדיק בן‬ ‫יעו"ש בדבריו הק'‪.‬‬ ‫רשע גדולה הימנו‪ ,‬מחמת ההכנעה‬ ‫והשפלות וכאמור‪ ,‬משא"כ יצחק שהוא‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬דהנה כדי לזכות לישועה‪,‬‬ ‫צדיק בן צדיק נצרך להרבות בתפילה‬ ‫ובוודאי לבטל גזירה חתומה‪,‬‬ ‫בחינת 'ויעתר'‪.‬‬ ‫צריך לחפש איזה זכות‪ .‬ובאמת בכל בן‬ ‫ויש לרמז זאת ג"כ בדברי רש"י "'לנכח‬ ‫ישראל יש את הנקודה הפנימית חלק‬ ‫אשתו'‪ ,‬זה עומד בזוית זו ומתפלל‬ ‫יעקב שאין נוגע בה שום פגם והיא נקיה‬ ‫וזו עומדת בזוית זו ומתפללת"‪ ,‬שלא‬ ‫מכל שמץ ולכלוך יהיה האדם אשר יהיה‪,‬‬ ‫התאחדו בתפילתם‪ ,‬כי תפילת רבקה‬ ‫כידוע מספה"ק (ישמח ישראל בראשית או"א‬ ‫הייתה שונה במהותה מתפילת יצחק‪.‬‬ ‫ובכ"מ)‪ .‬אולם היא מכוסה ומלובש‬ ‫בחיצוניות עבה המסתירה ומעלימה על‬ ‫המסכים‬ ‫ירדו‬ ‫וכאשר‬ ‫קדושתה‪.‬‬ ‫שם‪.‬‬ ‫המבדילים ויורגש ויתגלה הפנימיות אז‬ ‫ובמדרש (בר"ר פס"ג ס"ה)‪" :‬רבי יוחנן‬ ‫ממילא בזה בעצמו כדאי וראוי האדם‬ ‫וריש לקיש‪ ,‬ר' יוחנן אמר‬ ‫לזכות לישועה‪.‬‬ ‫ששפך תפלות בעושר‪ ,‬ריש לקיש אמר‬ ‫וזהו משל המחתרת‪ ,‬שרוצים להגיע‬ ‫שהיפך את הגזרה‪ ,‬ולפום כן קרין ליה‬ ‫ל'ליטרא של זהב'‪ ,‬היינו לנקודה‬ ‫(לכלי הרחת) 'עתרא' דאפך אדרא‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫תולדות‬ ‫עומק‬ ‫מלאכתו‪ ,‬ואמנם התבואה הייתה בריבוי‬ ‫הפנימית שהיא משולה לזהב המכוסה‬ ‫עצום שלא כדרך העולם‪ ,‬ומ"מ וודאי לא‬ ‫ומוסתר‪ ,‬ולשם כך צריך לחתור ולחפור‬ ‫ננעלו שערי תירוצים לפני המכחישים‬ ‫כל‬ ‫להסיר‬ ‫ומבחוץ‪,‬‬ ‫מבית‬ ‫הרבה‬ ‫להסביר ריבוי זה בדרך הטבע‪ .‬אולם‬ ‫עד‬ ‫ומסתירה‪,‬‬ ‫המכסה‬ ‫החיצוניות‬ ‫יצחק אבינו ע"ה האמין באמונה שלמה‬ ‫שמגיעים אליה‪.‬‬ ‫כי אין זה אלא נס מן השמים‪ ,‬בברכת ה'‬ ‫ודבר זה הוא על ידי ריבוי תפילה‪,‬‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫בבחינת 'שפך תפילות בעושר'‪,‬‬ ‫ומעתה כיוון שהכיר בטובת ה' שהכל‬ ‫כי ע"י התפילה מזככים את הנפש‬ ‫ראוי‬ ‫היה‬ ‫יתברך‪,‬‬ ‫מאתו‬ ‫ומתרוממים ומתעלים‪ ,‬וממילא נופלים‬ ‫שיוסיף וישפיע עליו הקב"ה עוד ברכה‪,‬‬ ‫כל הקליפות החיצוניות ומתגלה נקודת‬ ‫וזהו 'ויברכהו ה''‪ ,‬שאחר שהכיר כי‬ ‫הזהב הפנימית בטהרתה‪ .‬ואז‪ ,‬כאשר‬ ‫ריבוי התבואה מאה שערים הוא נס‪ ,‬שוב‬ ‫מגיעים לזה‪ ,‬זוכים להפך את הגזירה‬ ‫זכה שיברכהו ה' עוד‪.‬‬ ‫לטובה ולברכה‪.‬‬ ‫ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי‬ ‫ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא‬ ‫והביאה לי ואכלה בעבור‬ ‫בשנה ההוא מאה שערים‬ ‫תברכך נפשי בטרם אמות (כז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ויברכהו ה' (כו‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫בספה"ק תורת אמת (ד"ה וירח) ביאר‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬שלכאורה היה לו לומר‬ ‫העניין שביקש יצחק שיעשו לו‬ ‫'ויברכהו ה' וימצא בשנה ההוא'‬ ‫מטעמים‪ ,‬די"ל שהברכות נאמרו בעצם‬ ‫וגו'‪ ,‬שהרי בזה ברכו ה' במה שמצא‬ ‫יום השבת‪ ,‬ולכן רצה לקרוא לשבת עונג‬ ‫(וראה אוה"ח‬ ‫בתבואתו מאה שערים‬ ‫ממתקים‬ ‫ולשתות‬ ‫מעדנים‬ ‫לאכול‬ ‫וספורנו)‪.‬‬ ‫כמצוות היום‪.‬‬ ‫ויש לומר שהנה מה שמצא מאה שערים‬ ‫וביאר שם‪ ,‬שלכן היו הברכות דווקא‬ ‫הוא נס אבל הוא מלובש בדרך‬ ‫ביום השבת‪ ,‬כי היא מקורא דכל‬ ‫הטבע‪ ,‬שהרי חרש וזרע ועשה כל‬ ‫לב‬ ‫תולדות‬ ‫עומק‬ ‫ו‬ ‫מצוות שאף שאינו מצווה בהם מ"מ‬ ‫ברכאן‪ ,‬וע"י סעודת שבת נפתח מקור‬ ‫מותר לו לקיימם‪.‬‬ ‫הברכה (ראה זוה"ק יתרו פח‪.).‬‬ ‫ויש לומר עוד שבהשגחה עליונה נסתבב‬ ‫וא"כ י"ל שבמצוות שבת היה שייך‬ ‫שיהיו הברכות דווקא בשבת‪ ,‬כי הנה‬ ‫להכיר בין יעקב לעשו גם קודם‬ ‫יצחק ביקש לברך את עשו יען חשב שהוא‬ ‫מתן תורה‪ ,‬כי ההבדל במצווה זו בין‬ ‫ראוי להם‪ ,‬אך באמת היו ראויות ליעקב‪.‬‬ ‫ישראל לעכו"ם אינו רק במה שהם נצטוו‬ ‫וכדי שיוכל יעקב לקבלם היה נצרך‬ ‫והם לא נצטוו‪ ,‬אלא שמהות השבת שייכת‬ ‫שיתגבר כוחו על כח עשו‪.‬‬ ‫רק לישראל ולא לעכו"ם‪ .‬ולכן בכח‬ ‫השבת היה יכול יעקב לגבור על עשו‬ ‫והכח להתגברות על עשו הוא ע"י‬ ‫ולזכות בברכות‪.‬‬ ‫התורה שניתנה רק לישראל‪ ,‬אך‬ ‫הנה קודם מתן תורה לא היה זה שייך‪,‬‬ ‫אמנם באמת יש לדחות ביאור זה‪ ,‬מהא‬ ‫כי בתרי"ג מצוות עדיין לא נתחייבו‬ ‫(קידושין יח‪).‬‬ ‫דמבואר בגמרא‬ ‫ישראל‪ ,‬ובשבע מצוות בני נח יש שייכות‬ ‫שעשו היה לו דין של ישראל מומר‪ .‬וא"כ‬ ‫ג"כ לעשו‪ .‬אבל במצוות שבת היה ניכר‬ ‫אף הוא היה שייך במצוות שבת‪ .‬וי"ל‬ ‫ההבדל בין יעקב לעשו גם לפני מתן‬ ‫באופן אחר‪ ,‬עפ"י מה דקיי"ל (עירובין‬ ‫תורה‪ ,‬כי במצוות שבת מצאנו שלא זו‬ ‫סט‪ ):‬שמומר לחלל שבתות הרי הוא‬ ‫בלבד שהעכו"ם אינו מצווה בה‪ ,‬אלא‬ ‫כמומר לכל התורה כולה‪ .‬וא"כ ביום‬ ‫שאסור לו לשבות ואם שבת חייב מיתה‬ ‫השבת היה נחשב עשו למומר ביותר‪,‬‬ ‫(סנהדרין נח‪ ,):‬והיינו שהעכו"ם מופקע‬ ‫ועי"ז התגבר עליו יעקב וזכה בברכות‪.‬‬ ‫לגמרי ממצוות השבת‪ ,‬יותר משאר‬ ‫ז‬ ‫עמוקים‬ ‫התבונה‬ ‫פרקי"מ'ב‬ ‫תניאפרק‬ ‫תניא‬ ‫מים‬ ‫דולה‬ ‫ה‬ ‫מים עמוקים‬ ‫לקוטי אמרים תניא –פרק י"ב [ב']‬ ‫הבהמית שמהקליפה שבחלל השמאלי‬ ‫כדכתיב וראיתי שיש יתרון לחכמה‬ ‫לא נדחה כלל ממקומו בבינוני אחר‬ ‫מן הסכלות כיתרון האור מן‬ ‫התפלה שאין רשפי אש אהבת ה'‬ ‫החושך פי' כמו שהאור יש לו יתרון‬ ‫בהתגלות לבו בחלל הימני כי אם תוכו‬ ‫ושליטה וממשלה על החושך שמעט‬ ‫רצוף אהבה מסותרת שהיא אהבה‬ ‫אור גשמי דוחה הרבה מן החשך‬ ‫הטבעית שבנפש האלהית כמ"ש לקמן‬ ‫שנדחה ממנו מאליו וממילא כך נדחה‬ ‫ואזי יכול להיות סכלות הכסיל הרע‬ ‫ממילא סכלות הרבה של הקליפה וס"א‬ ‫בהתגלו' לבו בחלל השמאלי להתאות‬ ‫שבחלל השמאלי [כמאמר רז"ל אלא‬ ‫תאוה לכל ענייני גשמיות עוה"ז בין‬ ‫אם כן נכנס בו רוח שטות וכו'] מפני‬ ‫בהיתר בין באיסור ח"ו כאלו לא התפלל‬ ‫החכמה שבנפש האלהית שבמוח אשר‬ ‫כלל אלא שבדבר איסור אינו עולה‬ ‫רצונה למשול לבדה בעיר ולהתלבש‬ ‫בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש ח"ו‬ ‫בשלשה לבושיה הנ"ל בכל הגוף כולו‬ ‫אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה‬ ‫כנ"ל שהם מחשבה דבור ומעשה תרי"ג‬ ‫יכולים לפעול לעלות למוחו ולבלבלו‬ ‫מצות התורה כנ"ל ואעפ"כ אינו נקרא‬ ‫מתורה ועבודה וכמארז"ל ג' עבירות אין‬ ‫צדיק כלל מפני שיתרון הזה אשר לאור‬ ‫אדם ניצול מהן בכל יום הרהור עבירה‬ ‫נפש האלהית על החושך וסכלות של‬ ‫ועיון תפלה כו' רק שלזה מועיל הרשימו‬ ‫הקליפה הנדחה ממילא אינו אלא‬ ‫במוחין ויראת ה' ואהבתו המסותרת‬ ‫בשלשה לבושי' הנ"ל ולא במהותה‬ ‫בחלל הימני להתגבר ולשלוט על הרע‬ ‫ועצמותה על מהותה ועצמותה של‬ ‫הזה המתאוה תאוה שלא להיות לו‬ ‫הקליפה כי מהותה ועצמותה של נפש‬ ‫עמוקים‬ ‫התבונה‬ ‫פרק י"ב‬ ‫תשפ"ז‬ ‫תניא‬ ‫וירא‬ ‫פר'‬ ‫מים‬ ‫דולה‬ ‫ח‬ ‫לעולם‪ .‬וכן בדברים שבין אדם לחבירו‬ ‫שליטה וממשלה בעיר להוציא תאותו‬ ‫מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא‬ ‫מכח אל הפועל להתלבש באברי הגוף‬ ‫ושנאה ח"ו או איזו קנאה או כעס או‬ ‫ואפי' במוח לבדו להרהר ברע אין לו‬ ‫קפידא ודומיהן אינו מקבלן כלל במוחו‬ ‫שליטה וממשלה להרהר ח"ו ברצונו‬ ‫וברצונו ואדרבה המוח שליט ומושל‬ ‫שבמוחו שיקבל ברצון ח"ו הרהור זה‬ ‫ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש‬ ‫הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל‬ ‫להתנהג עם חבירו במדת חסד וחיבה‬ ‫אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי‬ ‫יתרה מודעת לו לסבול ממנו עד קצה‬ ‫ידים ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא‬ ‫האחרון ולא לכעוס ח"ו וגם שלא לשלם‬ ‫הרהור רע ואינו מקבלו ברצון אפי'‬ ‫לו כפעלו ח"ו אלא אדרבה לגמול‬ ‫להרהר בו ברצון וכ"ש להעלותו על‬ ‫לחייבים טובות כמ"ש בזהר ללמוד‬ ‫הדעת לעשותו ח"ו או אפי' לדבר בו כי‬ ‫מיוסף עם אחיו‪.‬‬ ‫המהרהר ברצון נק' רשע באותה שעה‬ ‫והבינוני אינו רשע אפי' שעה אחת‬ ‫ט‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫דולה התבונה‬ ‫האופן להתגבר על מחשבות זרות ועל רגשות שליליים‬ ‫כלפי מי שעולל לו רע‪ ,‬ובמעלת כח הנגינה‬ ‫שיעור ליל שישי פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫ליקוטי אמרים תניא – פרק י"ב‬ ‫תמצית תחלת פרק י"ב‬ ‫אנו עומדים באמצע פרק י"ב‪ .‬כאשר בשיעור הקודם למדנו את תחלת הפרק שבו‬ ‫התחיל לבאר את ענין מדרגת ה'בינוני'‪ .‬וביאר שמהותו של 'בינוני' הוא‪ ,‬אדם כזה‬ ‫שאין בידו שום חטא‪ ,‬לא במחשבה לא בדיבור ולא במעשה‪ .‬ובכל זאת מכונה בשם‬ ‫'בינוני' וזאת מחמת שעדיין לא נתבטל אצלו הרע‪ ,‬ויש לו עדיין בפנימיותו רע‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫בשעת קריאת שמע ותפילה‪ ,‬שאז הוא עת מוחין דגדלות ושעת הכושר‪ ,‬אז באמת הרע‬ ‫בטל אצלו‪ .‬אך לאחר התפילה חוזר הרע למקומו‪ ,‬אלא שהוא מתגבר על הרע בעוז‬ ‫ותעצומות בבחינת "מח שליט על הלב"‪ .‬והרחבנו הדיבור בביאור ענין זה של "מח‬ ‫שליט על הלב" האיך הוא פועל‪.‬‬ ‫יתרון האור מן החושך‬ ‫ועל זה ממשיך כאן דבריו ומבאר‪ :‬כדכתיב 'וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות‬ ‫כיתרון האור מן החשך' ‪ -‬והיינו‪ ,‬כשם שלאור יש יתרון על החושך‪ ,‬כך יש יתרון‬ ‫לחכמה על הסכלות‪ .‬ומהו הענין בדימוי וההשוואה בין שניהם‪ :‬פירוש כמו שהאור‬ ‫יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך ‪ -‬וכיצד יש להאור יתרון וממשלה על‬ ‫החושך‪ ,‬שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החשך ‪ -‬שכאשר שורר חושך ומדליקים‬ ‫אור‪ ,‬אפילו אור מועט וקלוש‪ ,‬נדחה ממילא הרבה מן החושך‪ ,‬שנדחה ממנו מאליו‬ ‫וממילא ‪ -‬שאין צורך להלחם עם החושך‪ ,‬וגם אין אפשרות להלחם עמו‪ ,‬ואין בכוחו‬ ‫התבונה‬ ‫פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫י‬ ‫של אדם לפעול בתוך החושך מאומה‪ .‬אך כשמדליק אור‪ ,‬אזי ממילא בטל החושך‪ .‬ויש‬ ‫בזה מסר ולימוד‪ ,‬שאין מתעסקים עם החושך כלל‪ ,‬ובפרט שאין בזה מועיל ובלתי‬ ‫אפשר להתעסק עמו‪ ,‬אלא שכשמדליק אור אזי ממילא מתבטל ומסתלק החושך‪.‬‬ ‫ולכן דימה הכתוב את יתרון החכמה לעומת הסכלות אל אור לעומת חושך‪ ,‬כי גם‬ ‫כאן הוא כמו אור וחושך‪ ,‬כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא‬ ‫אחרא שבחלל השמאלי [ולמה קורין לזה בשם "סכלות"‪ :‬כמאמר רז"ל אלא אם כן‬ ‫נכנס בו רוח שטות וכו' ‪ -‬כי הרוח הרע של העבירה היא שטות וסכלות]‪ .‬ורוח סכלות‬ ‫זו היא נדחית מפני החכמה שבנפש האלהית שבמוח אשר רצונה למשול לבדה‬ ‫בעיר ‪ -‬היינו על דרך המשל שהתניא משתמש בו לאורך כל הדרך‪ ,‬שמדמה את הגוף‬ ‫כמו "עיר קטנה"‪ ,‬ויש יצר הרע ויצר הטוב ושניהם חפצים למשול בה‪ .‬והחכמה שבנפש‬ ‫האלוקית שבמח רצונה למשול לבדה ב'עיר'‪ ,‬ולהתלבש בשלושה לבושיה הנזכרים‬ ‫לעיל בכל הגוף כולו כנזכר לעיל שהם מחשבה דיבור ומעשה תרי"ג מצוות התורה‬ ‫כנ"ל ‪ -‬והיינו שהכח האלוקי דוחה ממילא את הרע‪ .‬וזהו הסדר כיצד ה'בינוני' מתגבר‬ ‫על רצונותיו‪ ,‬כי יש לו כוח אלוקי והוא הדוחה ממילא את ענין החושך‪.‬‬ ‫האופן להתגבר על מחשבות רעות ע"י עיון התורה‬ ‫ויש להשים על לב נקודה חשובה היוצאת מדבריו כאן‪ ,‬שדרך ההתגברות על הרע‬ ‫היא על ידי הגברת כח הטוב‪ ,‬שעל ידי כח הקדושה בטל הרע ממילא‪ ,‬כי כך הוא‬ ‫סדר העבודה האיך יכולים להצליח ולהתגבר על הרע‪ ,‬שהדרך הוא על ידי הופעת‬ ‫האור באמצעות התגברות הטוב‪.‬‬ ‫וכבר כתב הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פכ"ב הכ"א) שהעצה נגד מחשבות והרהורים רעים‬ ‫הוא "יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה‪ ,‬וירחיב דעתו בחכמה‪ ,‬שאין מחשבת‬ ‫עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה"‪ .‬כי כשהמח ממולא בחכמה‪ ,‬אזי ממילא‬ ‫בטל המחשבה האחרת‪ .‬וזהו בחינת אור‪ ,‬שמאיר את מחשבתו במחשבה טובה של‬ ‫תורה‪ ,‬וממילא בטלה המחשבה האחרת‪.‬‬ ‫מעלת העיון בתורה‬ ‫בספר נועם מגדים בפתיחת הספר‪ ,‬מרחיב את הדיבור בענין זה‪ ,‬שמחמת שספרו‬ ‫בנוי גם על אדני הפלפול בעיון התורה‪ ,‬ומביא את דברי הרמב"ם הנזכרים‪,‬‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫ומדייק בלשונו שכתב "וירחיב דעתו בחכמה"‪ ,‬שאין די בלימוד התורה גרידא‪ ,‬אלא‬ ‫בעינן הרחבת הדעת ועיון והעמקה בחכמה בהתבוננות הדק היטב‪ ,‬באופן שראשו‬ ‫ומחשבתו יהיו שקועים בעומק התורה‪ ,‬ורק בכהאי גוונא הוא דרך ההתגברות האמתי‬ ‫על מחשבות רעות‪ ,‬כי הם מסתלקים ממילא ממוחו וממחשבתו‪.‬‬ ‫למדנו מדברי התניא ביאר היטב את תיאור מצבו ומעמדו של ה'בינוני'‪ ,‬שאכן‬ ‫בפנימיותו יש בו רע‪ ,‬ויש לו התגברות ומלחמה‪ ,‬אבל מכל מקום יש לו כח‬ ‫להתגבר‪ ,‬וכח ההתגברות הוא ‪ -‬בחינת "מח שליט על הלב" שאודותיו דיברנו בשיעור‬ ‫הקודם‪ .‬ומה שנתוסף בדבריו כאן‪ ,‬ששלטון המח על הלב הוא בבחינת "יתרון האור מן‬ ‫החושך"‪ ,‬שהחכמה מתגברת על הסכלות‪.‬‬ ‫ויש בזה נקודה למעשה בסדר עבודת האיש הישראלי תמידין כסדרן‪ ,‬שחל עליו‬ ‫להרחיב דעתו בחכמה‪ ,‬לקנות עוד ידיעות והבנות בתורה ולהתעמק במרחביה‬ ‫העמוקים מני ים‪ ,‬וככל שיצליח לעמוד בזה‪ ,‬כך יוכל להצליח שתסתלק הסכלות מעט‬ ‫מעט‪ ,‬ולכל הפחות יהיה לו הכח להתגבר עליה‪ ,‬כי אם אמנם כח הסכלות חוזרת ובאה‬ ‫אליו בכל עת‪ ,‬אך מנגד יש בידו הכח להדליק את האור שממילא יגרש ויסלק את‬ ‫החושך‪.‬‬ ‫אם הבינוני נקי מכל חטא מדוע אינו צדיק‬ ‫ועתה ממשיך לבאר‪ :‬אם באמת הבינוני הוא במצב כה טוב שמעולם אינו עובר על‬ ‫שום רע‪ ,‬אם כן במה שונה הוא מן הצדיק‪ .‬ועל זה אומר‪ :‬ואף על פי כן אינו‬ ‫נקרא צדיק כלל ‪ -‬עדיין אין הוא 'צדיק'‪ ,‬וזאת מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש‬ ‫האלהית על החושך וסכלות של הקליפה הנדחה ממילא ‪ -‬הכח הזה שיש לו‬ ‫להתגבר‪ ,‬אינו אלא בשלשה לבושים הנ"ל ‪ -‬כלומר רק בלבושים‪ ,‬שהם המחשבה‬ ‫הדיבור והמעשה‪ ,‬שם מצליחה הנפש האלוקית להתגבר‪ ,‬אבל ולא במהותה ועצמותה‬ ‫על מהותה ועצמותה של הקליפה ‪ -‬שמהות ועצמות הקליפה אינה נדחית אצל‬ ‫ה'בינוני'‪ ,‬כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה שבחלל השמאלי לא‬ ‫נדחה כלל ממקומו בבינוני אחר התפלה ‪ -‬כי קודם לכן אמר שבשעת התפילה‬ ‫מתעלה ומתרומם ה'בינוני' לגמרי עד שאין בו רע כלל באותה שעה‪ ,‬אך לאחר התפילה‬ ‫התבונה‬ ‫פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫שאין רשפי אש אהבת ה' בהתגלות לבו בחלל הימני כי אם תוכו רצוף אהבה‬ ‫מסותרת שהיא אהבה הטבעית שבנפש האלהית כמו שאכתוב לקמן ‪ -‬שמצב‬ ‫ה'בינוני' לאחר התפילה הוא‪ ,‬שאותם רשפי אש של אהבת ה' שהיו לו בשעת התפילה‬ ‫כבר אין לו‪ ,‬אבל יש בו עדיין את האהבה המסותרת והטבעית שבנפש האלוקית‪ .‬כי‬ ‫יש בחינה כזו של אהבה טבעית ומסותרת‪ ,‬וכמו שמאריך בזה התניא לקמן בפרקים‬ ‫י"ח וי"ט‪ ,‬שיש אהבה מסותרת שיש לנו בירושה מהאבות הקדושים‪ ,‬אשר ניתן לנו‬ ‫במתנה‪ ,‬שכל אחד מישראל שוכנת בקרבו נשמה אלוקית‪ ,‬וקיבל בירושה מהאבות‬ ‫בחינת אהבה מסותרת ואהבה הטבעית‪.‬‬ ‫וענינה של האהבה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל נוגעת למעשה ובאה לידי‬ ‫ביטוי והתגלות כאשר יבוא איש ישראל למצב של נסיון שרוצים להעבירו על‬ ‫דתו ולגזול ממנו את 'נקודת היהדות'‪ ,‬שאז הוא מוסר נפשו עליה‪ ,‬ואפילו פושעי ישראל‬ ‫שהיו במצב שפל מאד‪ ,‬ולא היה ניכר בהם שום ענין חיצוני של קדושה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ברגע שרצו לעקור מהם את פנימיותם ונקודת יהדותם‪ ,‬היו מוכנים ומזומנים לפשוט‬ ‫צווארם ולמסור את נפשם בפועל ממש‪ .‬וכח זה נמצא תמיד בכל עת ובכל שעה‪,‬‬ ‫ובוודאי שהוא נמצא אצל הבינונים‪ ,‬כי אפילו אצל הרשעים הוא נמצא‪.‬‬ ‫לאחר התפלה נשאר 'רשימו' וזה מסייע להתגבר‬ ‫ועל כל פנים‪ ,‬כיון שלאחר התפלה אין אצל הבינוני בחינת "רשפי אש שלהבת ק‪-‬ה"‪,‬‬ ‫ואזי יכול להיות סכלות הכסיל הרע בהתגלות לבו בחלל השמאלי ‪ -‬ושם יכול‬ ‫הרע‪ ,‬שהוא הכסיל‪ ,‬להרים ראש‪ ,‬להתאוות תאוה לכל עניני גשמיות עולם הזה‪ ,‬בין‬ ‫בהיתר בין באיסור חס ושלום‪ ,‬כאילו לא התפלל כלל ‪ -‬דהיינו שבשעת מעשה יכול‬ ‫היצר הרע לפעול באופן כזה שמצד היצר הרע הוא כאילו לא התפלל כלל‪.‬‬ ‫והזכיר בחדא מחתא את ענין ההתאוות בין בהיתר בין באיסור בחדא מחתא‪ ,‬אבל‬ ‫באמת יש חילוק בין היתר לאיסור בענין זה‪ .‬כי בדבר היתר יש לו תאוה לעשות‬ ‫את המעשה של ההנאה הגשמית של עולם הזה‪ ,‬משא"כ באיסור אינו כן‪ ,‬אלא שבדבר‬ ‫איסור אינו עולה בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש ח"ו – מאחר ומדובר אודות‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫אדם רם המעלה שעומד במדרגה עליונה של בחינת 'בינוני'‪ ,‬וממילא אין עולה בדעתו‬ ‫כלל לעבור על איסור ממש‪ ,‬אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה יכולים לפעול‬ ‫לעלות למוחו ולבלבלו מתורה ועבודה ‪ -‬שבאים לו הרהורי עבירה ועולים למוחו‬ ‫ומבלבלים אותו מעבודת ה'‪ ,‬וכמאמר רז"ל ג' עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום‬ ‫הרהור עבירה ועיון תפלה כו'‪.‬‬ ‫רק שלזה מועיל הרשימו במוחין ‪ -‬פירוש ענין "רשימו" הוא‪ ,‬שאף שכח התפלה כבר‬ ‫חלף‪ ,‬מכל מקום נשאר רושם בנפש‪ .‬כי כל דבר רוחני משאיר רושם‪ ,‬ועל דרך‬ ‫שאמרו חז"ל (ב"ר סה ו) "יציאת צדיק מן המקום עושה רושם"‪ .‬ונשאר במוחין "רשימו"‪,‬‬ ‫ונוסף לזה ישנה ויראת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני ‪ -‬אשר כוחם גדול‬ ‫להתגבר ולשלוט על הרע הזה המתאוה תאוה שלא להיות לו שליטה וממשלה‬ ‫בעיר להוציא תאותו מכח אל הפועל להתלבש באברי הגוף‪ ,‬ואפילו במוח לבדו‬ ‫להרהר ברע אין לו שליטה וממשלה להרהר ח"ו ברצונו שבמוחו שיקבל ברצון ח"ו‬ ‫הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל‪ ,‬אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו‬ ‫בשתי ידים ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע ואינו מקבלו ברצון אפילו‬ ‫להרהר בו ברצון‪ ,‬וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו ח"ו או אפילו לדבר בו‪ ,‬כי‬ ‫המהרהר ברצון נקרא רשע באותה שעה‪ ,‬והבינוני אינו רשע אפילו שעה אחת‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫בענין מחשבות רעות הבאות אל האדם‬ ‫ונתבונן קימעא במה שכתב כאן‪ ,‬שהיצר הרע מנסה לבלבל את האדם במחשבות‬ ‫רעות‪ ,‬ועד כדי כך שזה גורם "לבלבלו מתורה ועבודה"‪ .‬אבל ה'בינוני'‪ ,‬ברגע‬ ‫שהוא רואה שנתעורר אצלו ההרהור ‪ ,‬הוא מפסיק את המחשבה ואינו מהרהר בה‬ ‫ברצון‪ ,‬וממילא אינו בגדר רשע כלל ועיקר‪.‬‬ ‫והרי זה ראיה מוצקה ורואים כאן בבירור את היסוד שכבר דובר בו לפני שבועיים‪,‬‬ ‫שכל זמן שאין האדם מהרהר במחשבה הרעה מתוך רצון‪ ,‬אינו נקרא כלל בשם‬ ‫'רשע'‪ ,‬כי המחשבה באה מכח הרע שבו‪ ,‬ואין בידו כל און‪ .‬ורק כאשר הוא מהרהר בה‬ ‫ברצון‪ ,‬אז הוא נקרא 'רשע'‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫וכן מובא בפירוש בספר דרך פקודיך (הקדמה ז'‪ ,‬אות ה') שכותב בזה דברים ברורים‬ ‫הקילורין לעיניים וזלה"ק‪" :‬וזאת לדעת מה שנראה לי בפרט הזה‪ ,‬דודאי אין הקב"ה‬ ‫בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג ע"א) ‪ ,‬והוא בנפול לאדם איזה מחשבה רעה באונס ע"י‬ ‫הסתכלות פתאומי וכיוצא‪ ,‬ודאי זה אינו מסוג הזה‪ ,‬דעל זה נצטוינו (במדבר טו לט) 'ולא‬ ‫תתורו אחרי לבבכם' וגו'‪ ,‬היינו כשיבוא ח"ו לידו הרהור צריך לקיים "ולא תתורו" וגו'‬ ‫לדחות הדבר ממחשבתו‪ ,‬רק כאשר יזכירהו השכל שזהו ההרהור אסור והוא מאריך‬ ‫במחשבה ברצון‪ ,‬זה הוא האיסור מן התורה אפילו לצייר התענוג של התיעוב במחשבה‬ ‫ברצון אסור‪ ,‬אבל מה שנופל לאדם במחשבה באונס ותיכף שיזכירהו השכל והיצר טוב‬ ‫יקיים "ולא תתורו" וגו'‪ ,‬יהיה חלקו בחיים ואין בידו עון‪ ,‬ואדרבה מצות "ולא תתורו"‬ ‫וגו' תחשב בחשבון מצוותיו"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכל זה נעוץ ב כח ההתגברות‪ ,‬שאם האדם מצליח להתגבר על מחשבתו‪ ,‬אינו נקרא‬ ‫בזה בשם 'רשע'‪.‬‬ ‫וכאן הבן שואל במה יזכה האדם להצליח בהתגברות זו‪ .‬ועל זה נתבאר לעיל ש"יתרון‬ ‫לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך"‪ ,‬שכח ההתגברות על המחשבות‬ ‫הוא על ידי שיעסיק את מוחו עם מחשבות טובות‪ ,‬כי אין המחשבה יכולה לתפוס שני‬ ‫דברים כאחד‪ .‬וכאשר הוא מעסיק את המחשבה בדבר טוב‪ ,‬ממילא מסתלקת‬ ‫המחשבה שאינה טובה‪.‬‬ ‫כל התגברות חשובה כעקידת יצחק‬ ‫ויתירה מזו‪ ,‬אין ערוך לגודל המעלה של ההתגברות בדחיית המחשבות הרעות‪ ,‬וכמו‬ ‫שהזכרנו בשב"ק העבר את דבריו הנוראים של האור לשמים (פרשת חוקת)‬ ‫שכותב בהאי לישנא‪" :‬והנה כל האדם אשר יושרש נפשו מתאוה רעה או אהבה רעה‪,‬‬ ‫זה גם כן נקרא בחינת עקידה‪ ,‬כמו ששמעתי מכבוד אדמו"ר מוהרי"י מלובלין‬ ‫זצוקלה"ה פירוש על פסוק (בראשית כב יג) 'והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו'‪" ,‬והנה‬ ‫איל אחר"‪ ,‬ר"ל חוץ מעקידת יצחק יש עוד עקידה‪" ,‬נאחז בסבך"‪ ,‬האדם אשר מסובך‬ ‫בתאוות רעות ומדות רעות ח"ו ‪ ,‬ומשרש נפשו מזה‪ ,‬גם כן נקרא בחינת עקידה‪ .‬וזה‬ ‫טו‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫"בקרניו"‪ ,‬לשון 'כי קרן עור פניו' (שמות לד כט)‪ ,‬שתהל אורו עד כסא כבודו יתברך שמו"‪,‬‬ ‫עכלה"ק‪.‬‬ ‫וזהו לימוד נורא‪ .‬כאשר יהודי נמצא בתוך "סיבוך" של תאוות ומדות רעות‪ ,‬ויש לו‬ ‫הרהורים המבלבלים אותו מתורה ועבודה‪ ,‬והוא בבחינת "מסובך" ומבולבל‪ .‬אך‬ ‫אם הוא מתאמץ ומתגבר ומצליח ליישר ולשרש את הסיבוך הזה‪ ,‬הרי זו בחינת עקידה‪.‬‬ ‫וזהו העבודה הגדולה של ה'בינוני'‪ .‬וזוכה בזה למעלה נשגבה "שתהל אורו עד כסא‬ ‫כבודו ית"ש"‪.‬‬ ‫והקב"ה מצפה מאתנו שנפעל עם הכוחות שיש בידינו בכדי ליישר ולשרש את כל‬ ‫ה"סיבוכים"‪ .‬וכל מקצת שהאדם מצליח לנצח וליישר‪ ,‬הרי זה בחינה של‬ ‫'עקידה'‪ ,‬ומביאה אור גדול לעולם‪ ,‬בבחינת "יתרון האור מן החושך"‪.‬‬ ‫ישוב הא דהביא התניא מאמר חז"ל אודות הרהורי עבירה‬ ‫והנה התניא הביא כאן את מאמר הגמרא (ב"ב קסד ע"ב) "שלש עבירות אין אדם ניצול‬ ‫מהן בכל יום‪ ,‬הרהור עבירה ועיון תפלה ואבק לשון הרע"‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ ,‬דהלא מאמר זה ש"אין אדם ניצול מהן בכל יום"‪ ,‬בוודאי לא מיירי‬ ‫בבינוני‪ ,‬שהרי הבינוני בוודאי ניצול מהן‪ ,‬וכמו שכתב בפרק הקודם שהנכשל‬ ‫באבק לשון הרע נקרא רשע‪ ,‬ואינו בינוני‪ ,‬שהרי הבינוני אינו נכשל בשום עבירה‪ ,‬ואפילו‬ ‫לא בהרהורי עבירה ולא בשום שמץ חטא ועון‪ .‬ומה שנאמר שאין אדם ניצול מהן‪ ,‬אינו‬ ‫קאי על הבינוני אלא על הרשע‪ .‬ואם כן יש להבין‪ ,‬מהו הראיה ממאמר חז"ל זה לענין‬ ‫שנתבאר כאן‪ ,‬שלבינוני באים ועולים הרהורי עבירה‪.‬‬ ‫ולכאורה יש לומר דהביאור בהביאו את מאמר חז"ל זה הוא‪ ,‬כי מהא דחזינן דהרהור‬ ‫עבירה הוא אחד מהג' דברים שאין אדם ניצול מהם כל יום‪ ,‬מוכח מזה שיש‬ ‫כח ביד היצר הרע למשוך את האדם להרהורים אלו‪ ,‬ובכל יום הוא מתגבר ללכוד‬ ‫ברשתו בהרהורי עבירה‪ ,‬אלא שהרשע אינו ניצול מהם‪ ,‬והבינוני כן ניצול מהם‪ .‬ואם‬ ‫כן‪ ,‬גם לבינוני עולים מחשבות של הרהורי עבירה‪ ,‬אלא החילוק הוא שהבינוני מצליח‬ ‫להתגבר עליהם‪ ,‬ותיכף כשבא לו ההרהור‪ ,‬מיד מפסיקו‪ ,‬ומאחר שהפסיקו ולא הניחו‬ ‫התבונה‬ ‫פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫טז‬ ‫להמתין ולשהות אצלו‪ ,‬לא נעשה בזה רשע‪ ,‬כי "בינוני אינו רשע אפילו שעה אחת‬ ‫לעולם"‪.‬‬ ‫האופן להתגבר על מחשבות המבלבלים ‪ -‬להעסיק עצמו בדברים אחרים‬ ‫וכעין המבואר כאן מן הדומה לזה יש להסמיך את דברי התפארת שלמה בפרשת‬ ‫השבוע‪ ,‬על הפסוק (בראשית כג ג) 'ויקם אברהם מעל פני מתו'‪ .‬ודקדק דלפני כן‬ ‫כתוב (פסוק ב') 'ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה'‪ ,‬ולא נאמר שעשה כן והספידה‪,‬‬ ‫רק תיכף ומיד כתיב 'ויקם אברהם מעל פני מתו'‪ ,‬למה התנחם מלהספידה‪ .‬אלא‬ ‫הביאור בזה הוא עם הא דאיתא במדרש (ב"ר נח ג) מלמד שהיה רואה מלאך המות‬ ‫מתריס כנגדו‪ .‬ולכאורה יש להבין מה היה קשה לו לבעל המדרש הזה ואיך מוכח מן‬ ‫המקרא הזה‪ .‬אכן הענין הוא‪ ,‬כי כשבא אברהם אבינו לספוד לשרה ראה מלאך המות‬ ‫מתריס כנגדו‪ ,‬ר"ל כשהתחיל להתבונן על מיתת שרה הצדקת הראשונה אשר בעולם‬ ‫אשר היתה אם כל בני ישראל ותיקון חוה‪ ,‬ורוח הקודש מדברת מתוך גרונה‪ ,‬ועתה‬ ‫פתאום מתה עליו אחרי מעלת העקידה שזכתה לבן צדיק כזה ולא הועיל לה כלום‪ .‬כל‬ ‫זה היה היצה"ר מכניס בלבו של אברהם אבינו לבעבור יוקשה בעיניו וירע על מעשי‬ ‫אלקים אשר עשה לה‪ .‬לכן כשראה זה מיד פירש ולא הספידה ויקם מעל פני מתו וידבר‬ ‫דברים אחרים‪ ,‬עכתד"ה‪.‬‬ ‫ויסוד זה מביא התפארת שלמה בספרו כמה פעמים‪ ,‬בפרשה של הגר‪ ,‬ובמראה הסנה‬ ‫אצל משה רבינו שנאמר שם (שמות ג ו) 'ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל‬ ‫האלקים'‪ ,‬וביאר דכאשר ראה משרע"ה מראה הסנה המורה על הגלות לא רצה‬ ‫להתבונן מה זה ועל מה זה‪ ,‬אך ויסתר פניו כי ירא מהביט אל האלקים‪ ,‬דהיינו להסתכל‬ ‫אל בחינת האלקים והדינים פן יקשה בעיניו על ככה‪.‬‬ ‫והרי זה ממש הנקודה והבחינה שלמדנו בדברי התניא‪ ,‬שבהתרגש על האדם כל מיני‬ ‫מחשבות שאינן טובות והרהורים אשר לא כדת‪ ,‬כל חכמת האדם הגדול היא‬ ‫להפסיק הדבר במקומו‪ ,‬לחדול ולנתק את המחשבה לבל להרחיבה ולהתעמק בה‪.‬‬ ‫ועצה טובה זו חזינן הכא אצל אברהם אבינו‪ ,‬שבראותו שמחשבות האבל על פטירת‬ ‫יז‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫אשתו שרה עלולים לגרום להרהר אחר מדותיו יתברך‪ ,‬הפסיק תיכף לעסוק ולחשוב‬ ‫בזה והתנער ועבר לעסוק בענין אחר‪ ,‬וכפי שדיברנו לעיל שכל אופן ההתגברות על‬ ‫מחשבות זרות הוא על ידי הפסקת המחשבה הרעה ולהחליפה במחשבה אחרת‬ ‫ובעיסוק בענין אחר‪ ,‬שממילא בזה נקטעת המחשבה הראשונה ועובר לענין אחר‪.‬‬ ‫דרך ההתגברות על רגשות שליליים כלפי הזולת‬ ‫וממשיך התניא ואומר‪ :‬וכן בדברים שבין אדם לחבירו ‪ -‬מה שדיברנו לעיל אודות‬ ‫הרהורי עבירה‪ ,‬שייך גם בדברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬אשר מיד שעולה לו‬ ‫מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן ‪ -‬שזה‬ ‫בדרך כלל גורם לאדם חטא במחשבה בדיבור ובמעשה‪ ,‬אינו מקבלן כלל במוחו‬ ‫וברצונו‪ ,‬ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש ‪ -‬דהיינו לא‬ ‫רק למחול ולוותר‪ ,‬אלא עוד לעשות להיפך להתנהג עם חבירו במדת חסד ‪ -‬ויש‬ ‫להעיר דלכאורה דבר זה אינו אלא מדה טובה מצד מדת חסידות ואין זה חיוב מצד‬ ‫הדין‪ ,‬כי חיוב התורה הוא רק שלא יקום ולא יטור‪ ,‬אבל דבר זה היא מדת טובה של‬ ‫בינוני להתנהג עם חבירו במדת חסד‪ ,‬וחיבה יתרה מודעת לו לסבול ממנו עד קצה‬ ‫האחרון ‪ -‬ר"ל אפילו במצבי קיצון הקשים ביותר‪ ,‬לסבול ולא לכעוס ח"ו ‪ -‬דהרי כעס‬ ‫הוא איסור‪ ,‬וגם שלא לשלם לו כפעלו ח"ו ‪ -‬שזהו האיסור של 'לא תיקום ולא תיטור'‪,‬‬ ‫אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות כמו שכתוב בזוהר ללמוד מיוסף עם אחיו ‪-‬‬ ‫דהזוהר מביא שיוסף הצדיק הרי סבל שנאה גדולה ודברים קשים מצד אחיו‪ ,‬ואף על‬ ‫פי כן מעידה התורה שיוסף הצדיק שילם להם רק טובה וגמל טובות עם אחיו‪.‬‬ ‫הלימוד מיוסף על צורת ההסתכלות כאשר פוגעים בו‬ ‫וזה לשון הזוה"ק (מקץ רא ע"ב) ‪" :‬תא חזי‪ ,‬יוסף לא די ליה דאיהו לא שלים בישא לאחוי‪,‬‬ ‫אלא דעבד עמהון טיבו וקשוט ‪ -‬ומסיק הזוהר הק' ‪" -‬וכך ארחיהון דזכאי תדיר"‪.‬‬ ‫דהיינו שאלו הן דרכי הצדיקים‪ .‬שדרך הצדיקים הוא ללכת בדרכו של יוסף וללמוד ממנו‪.‬‬ ‫והתניא מגלה לנו הבנה בזה‪ ,‬דאין הכוונה שהצדיקים נמצאים במצב כזה שאין הדבר‬ ‫נוגע בהם כלל‪ ,‬אין הדבר כן‪ ,‬אלא בוודאי שנפגעים מזה כאשר עוללים להם‬ ‫התבונה‬ ‫פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫יח‬ ‫רע‪ ,‬אלא שמצליחים להתגבר על כך‪ ,‬וליטול הדבר ולעשות להיפך ממה שהלב מושך‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫ונראה לומר שבכוונה מיוחדת נקטו לדוגמא דווקא את יוסף הצדיק‪ ,‬כי יוסף הצדיק‬ ‫הוא סלל את הדרך האיך שייך להתגבר על הרגשות הטינא בלב כלפי מי‬ ‫שעולל לו רע‪ ,‬ועוד להמשיך ולהיטיב עמו‪.‬‬ ‫אלא דהנה מצינו בתורה הקדושה אצל יוסף הצדיק שאמר דבר שהוא הנקודה‬ ‫והשורש לכל הענין‪( :‬בראשית נ כ) 'ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה'‪.‬‬ ‫וזהו עומק האמונה‪ ,‬שאף שנדמה שהם חשבו עליו רעה‪ ,‬מכל מקום הבורא יתברך הוא‬ ‫המנהיג את עולמו והוא עשה וסיבב זאת לטובה‪ ,‬וממילא אין מקום להחזיק את הזולת‬ ‫כפועל מאומה נגדו ולנקום בו‪.‬‬ ‫ובאמת כן כתב בספר החינוך (מצוה רמ"א) ששורש מצות לא תעשה של נקמה הוא‪,‬‬ ‫על פי דברי דוד המלך ע"ה בענין שמעי בן גרא‪ ,‬שביזהו וקיללו קללות נמרצות‬ ‫בעת שהיה המלך דוד שרוי במצב קשה מאד‪ ,‬ואמר דוד (שמואל ב'‪ ,‬טז יא) 'כי ה' אמר לו‬ ‫קלל'‪ .‬ורצונו לומר‪ ,‬שאין זה שמעי כלל‪ ,‬אלא הקב"ה שלחו‪ .‬וזהו ענין לא תיקום‪ ,‬שיבין‬ ‫האדם שאין לו מה לנקום בחברו‪ ,‬כי אין בכח האדם לעשות דבר‪ ,‬וכל מה שאירע הוא‬ ‫רק כי כן היה רצון ה'‪.‬‬ ‫לעצמו צריך בחירה‪ ,‬ולגבי מעשי אחרים אליו נדרש ידיעה‬ ‫וראוי להביא בזה מרגניתא טבא ששמעתי מהגה"ח רבי יוס'ל ציינווירט זצ"ל‪,‬‬ ‫שאמר שמקובל הדבר שהוא מאמר מהבעל שם טוב הק'‪ .‬והוא על מה שהביא‬ ‫הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ה ה"ה) את הקושיא הידועה בענין הידיעה והבחירה‪,‬‬ ‫שמצד אחד אנו יודעים שהבורא יתברך יודע הכל‪ ,‬מה שהיה ומה שיהיה‪ ,‬ומצד שני‬ ‫יש בחירה להאדם והוא נענש על העבירות שעושה‪ ,‬ולכאורה הם דברים סותרים‪.‬‬ ‫והאמת שענין ידיעה ובחירה שייך לאמונה‪ ,‬ובשכל אנושי אי אפשר להשיגו‪ ,‬אך‬ ‫יט‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫האמונה הוא שהבורא יתברך הוא למעלה משכלנו ואצלו יתכן הדבר‪ .‬ואף שיש בזה‬ ‫עומק רב‪ ,‬מכל מקום נקודה זו צריכה להיות ידועה לכל אחד מישראל‪ ,‬להאמין שכך הוא‪.‬‬ ‫והנה הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם כתב עליו "לא נהג זה המחבר מנהג החכמים"‪,‬‬ ‫שהקשה קושיא מבלי שיש לו תירוץ עליה‪ ,‬ואם כן למה עורר את כל הענין הזה‬ ‫בכלל‪.‬‬ ‫ומקובל שהשיב על זה הבעל שם טוב הק'‪ ,‬כי כשם שחיובא רמיא להאדם להאמין‬ ‫שיש בחירה בידו להרע או להיטיב‪ ,‬כך מוכרח כל אחד מישראל להאמין‬ ‫שמעשה האדם שייך לענין הידיעה‪ .‬וביאור הדבר‪ ,‬שכלפי עצמו ‪ -‬מה שנוגע למעשיו‬ ‫שלו‪ ,‬צריך האדם לידע שיש לו בחירה‪ ,‬ובין מעשה טוב ובין מעשה רע הם בבחירתו‪,‬‬ ‫ותמיד צריך להישמר מן החטא‪ ,‬ואם חטא עליו לשוב בתשובה‪ ,‬ואינו יכול להצטדק‬ ‫ולומר שהקב"ה ידע שיעשה כן והדבר נגזר מראש‪ ,‬אלא שם עליו להאמין שיש לו‬ ‫בחירה גמורה‪.‬‬ ‫אולם מה שנוגע למעשה שעשה אדם אחר כנגדו‪ ,‬אף שגם הוא בעל בחירה‪ ,‬מ"מ שם‬ ‫חל עליו להאמין באמונה שלימה בענין הידיעה‪ ,‬ואין לחשוב כלל שחברו עשה‬ ‫לו רעה בבחירתו ושהיה יכול לבחור שלא לעשותה‪ ,‬אלא מצדו עליו להאמין שכל מה‬ ‫שעשה הוא בבחינת "אלקים חשבה לטובה"‪ ,‬והכל הוא מצד הידיעה ואין כאן ענין‬ ‫בחירה כלל‪.‬‬ ‫ואף שחבי רו צריך לשוב בתשובה על חטאו כי מצדו היתה לו בחירה‪ ,‬והוא באמת‬ ‫דבר שקשה להבין ולהולמו‪ ,‬מ"מ האמת היא כדברי הרמב"ם שצריך להאמין‬ ‫שאצל הקב"ה הכל יתכן אף שאין אנו מבינים איך‪ ,‬ואין להתרעם על חבירו‪ ,‬כי מצד‬ ‫הנפגע הרי זה "ה' אמר לו קלל"‪ ,‬ואין לזה שייכות לבחירת האדם‪.‬‬ ‫והיינו אף שידוע שמגלגלים חובה על ידי חייב וזכות על ידי זכאי‪ ,‬אבל הא גופא‪ ,‬הרי‬ ‫הוא לא היה אלא מגלגל שנתגלגל בדבר זה‪ ,‬אבל מצד הנפגע הרי זה לגמרי‬ ‫מאת הקב"ה‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫כ‬ ‫וזהו הדרך להשיג האיך לקבל את המאורעות באהבה ובלב שלם‪ ,‬שכשם שיודע‬ ‫האדם שאין לו מקום להתרעם ולדון את הקב"ה לכף חובה חלילה‪ ,‬אם כן‪ ,‬הרי‬ ‫כל מה שעושה לו חבירו הוא חלק מהנהגת השם יתברך ששלחו אליו‪ ,‬וממילא בל‬ ‫עליו תלונותיו כי אם על ה'‪ ,‬וה' הוא היודע לעשות את הטוב ביותר עבורו לטוב לו כל‬ ‫הימים‪.‬‬ ‫גדר מצות ואהבת לרעך כמוך ממש‬ ‫ויש בנותן טעם להביא בענין זה את לשון קדשו של המסילת ישרים (פרק יא) בהאריכו‬ ‫לבאר אודות אופן הטהרה ממדת הנקיות האיך נטהרים לגמרי מקנאה ושנאה‪,‬‬ ‫כותב בזה הלשון‪ " :‬השנאה והנקימה קשה מאד לשימלט ממנה לב הותל אשר לבני‬ ‫האדם‪ ,‬כי האדם מרגיש מאד בעלבונותיו ומצטער צער גדול‪ ,‬והנקמה לו מתוקה‬ ‫מדבש‪ ,‬כי היא מנוחתו לבדה וכו'‪ ,‬ולפי שהיצר הולך ומרתיח את הלב ומבקש תמיד‬ ‫להניח לפחות איזה רושם או איזה זכרון מן הדבר ואם לא יוכל להשאיר זכרון גדול‪,‬‬ ‫ישתדל להשאיר זכרון מועט‪ ,‬יאמר דרך משל לאדם‪ ,‬אם תרצה ליתן לאיש הזה את‬ ‫אשר לא רצה הוא לתת לך כשנצרכת‪ ,‬לפחות לא תתנהו בסבר פנים יפות‪ ,‬או אם אינך‬ ‫רוצה להרע לו‪ ,‬לפחות לא תטיב לו טובה גדולה ולא תסייעהו סיוע גדול‪ ,‬או אם תרצה‬ ‫גם לסייעו הרבה‪ ,‬לפחות לא תעשהו בפניו‪ ,‬או לא תשוב להתחבר עמו ולהיות לו לריע‪,‬‬ ‫אם מחלת לו שלא תראה לו לאויב‪ ,‬די בזה‪ ,‬ואם גם להתחבר עמו תרצה‪ ,‬אך לא תראה‬ ‫לו כל כך חיבה גדולה כבראשונה‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה ממיני החריצות שביצר מה שהוא‬ ‫משתדל לפתות את לבות בני האדם"‪ .‬ולאחר שמגולל את שלל הטענות והאמתלאות‬ ‫שהיצר מנסה לגרום לו איזה מעשה נקימה ושנאה‪ ,‬הוא מסיק בלשונו הטהור‪" :‬על כן‬ ‫באה התורה וכללה כלל שהכל נכלל בו (ויקרא יט יח) 'ואהבת לרעך כמוך'‪ ,‬כמוך ‪ -‬בלי‬ ‫שום הפרש‪ ,‬כמוך ‪ -‬בלי חילוקים‪ ,‬בלי תחבולות ומזימות‪ ,‬כמוך ‪ -‬ממש"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והדברים מתחברים ומתקשרים היטב לדברי התניא‪ ,‬שכתב ממש כדברים האלה‬ ‫שאין די רק שלא לעשות לו רע‪ ,‬אלא צריך להיות בהיפך ממש‪ ,‬להתנהג‬ ‫עם חבירו במדת חסד‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬לגמול לחייבים טובות‪ ,‬אף אם עשה לי רעה‪ ,‬עלי‬ ‫לגמול לו טובות‪ ,‬ודווקא טובות‪.‬‬ ‫כא‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫'כמוך' בתמיהה ובניחותא‬ ‫ובזה יש לתת ביאור במאמר הידוע דמטו משמא דהרה"ק מווארקא זי"ע‪ ,‬ואמרי לה‬ ‫בשם הרה"ק מקאצק זי"ע‪ ,‬שדיבר בקצרה על הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'‪,‬‬ ‫"כמוך"? בתמיהה‪ .‬ותיכף הפטיר בניחותא "כמוך"! ונלאו כל חכמי לב להבין פשר‬ ‫כוונת הדברים‪.‬‬ ‫והיו שהעמיסו כוונה בזה‪ ,‬דהתמיהה היא "כמוך"? דהיינו וכי צריך אדם לאהוב את‬ ‫חבירו כמו שאוהב את עצמו‪ ,‬וכי אדם אוהב את עצמו‪ ,‬איזה מדה טובה היא‬ ‫לאהוב את עצמו‪ .‬ועל זה בא המענה "כמוך"‪ ,‬דהכוונה‪ ,‬כפי השיעור שצריך אדם‬ ‫לשנוא את עצמו‪ ,‬כך עליו לאהוב את חבירו‪.‬‬ ‫וכ"ק אא"ז אדמו"ר זצ"ל ביאר בכוונת מאמר זה‪ ,‬דהתמיהה היא "כמוך"‪ ,‬האיך‬ ‫אפשר להגיע למדרגה נשגבה כזו לאהוב חבירו כמותו ממש‪ ,‬ועל זה אמר‬ ‫"כמוך"‪ ,‬ור"ל כפי מה שאדם מוותר על רצונותיו ואהבותיו וחפציו העצמיים‪ ,‬כך הוא‬ ‫מפנה מקום בקרבו להכניס שם את חבירו‪.‬‬ ‫ופירושים אלו הם דברים גבוהים ורמים‪ .‬אך אלו היו השגתם בקודש‪.‬‬ ‫ולדעתי לאנשים כערכנו אפשר לומר עוד ביאור בזה‪ ,‬דהכוונה כפשוטו‪ ,‬דהקושיא‬ ‫היא האם באמת אפשר להגיע עד כדי כך למדרגת "כמוך"‪ ,‬ובאמת‬ ‫שהרמב"ן כתב (פרשת קדושים) שמצוה זו של 'ואהבת לרעך כמוך' הוא הפלגה‪ ,‬שאין זה‬ ‫שייך להגיע למצב כזה של ואהבת לרעך כמוך ממש‪ .‬אך התירוץ הוא‪ ,‬אכן "כמוך"‪,‬‬ ‫וכלשון המסילת ישרים הנ"ל‪" :‬כמוך ‪ -‬בלי שום הפרש‪ ,‬כמוך ‪ -‬בלי חילוקים‪ ,‬בלי‬ ‫תחבולות ומזימות‪ ,‬כמוך ‪ -‬ממש"‪.‬‬ ‫והיינו שהתורה תובעת מהאדם לצאת לגמרי מאנוכיותו וממציאותו הפרטית‪ ,‬ולהיות‬ ‫במצב שיוכל להתגבר ולהתאמץ בקניית דבר זה להיות עם חברו כריע כאח לו‪,‬‬ ‫ולמחוק את כל העבר שהיה לו אתו‪.‬‬ ‫גודל מעלת הרנה בתפלה‬ ‫ומדי עסקנו בשבועות האחרונים במעלת התפלה ובפרט תפלת שחרית‪ ,‬מן הראוי‬ ‫להביא בזה את דברי האוהב ישראל בפרשתן‪ ,‬על הפסוק (בראשית כד סד) 'ויצא‬ ‫התבונה‬ ‫פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫כב‬ ‫יצחק לשוח בשדה' וגו'‪ ,‬דידוע שמדתו של יצחק הוא מדת הפחד והגבורה‪ ,‬וערב הוא‬ ‫גם כן מדת הדינין‪ .‬ויצחק הצדיק רצה לתקן בחינתו ולסלק ולפנות הדינים הקשים מעל‬ ‫ישראל בניו‪ .‬וזהו "ויצא יצחק לשוח בשדה"‪ ,‬על דרך שאמרו רז"ל (פסחים פח ע"א) "יצחק‬ ‫קראו שדה"‪ ,‬וכשהסתכל בחורבן הבית אשר 'ציון שדה תחרש' (ירמיה כו‪ ,‬יח)‪ ,‬התפלל‬ ‫על דבר זה‪ .‬וזהו "לשוח בשדה"‪ ,‬להתפלל בחקל תפוחין קדישין‪ .‬ו"לפנות הערב"‪ ,‬ר"ל‬ ‫לסלק כל הדינים מעל הכנסת ישראל לעילא ותתא‪ ,‬ובפרט בעת שהם בגלות המר‬ ‫מפוזר ומפורד בין העמים‪" .‬וירא והנה גמלים באים"‪ ,‬ר"ל ראה הגמול הטוב שיצמח‬ ‫מזה לזרע ישראל לעתיד לבוא עבור גודל ורבות הצרות והיסורין שקבלו על עצמם‬ ‫וסבלו בעת הגלות ואעפ"כ היו עובדים את השי"ת ושומרים התורה והמצוות‪ ,‬וכשראה‬ ‫זה הגמול הטוב אז נח דעתיה בזה והסכים על הדבר‪.‬‬ ‫אמנם "ותשא רבקה"‪ ,‬היא השכינה‪" ,‬את עיניה‪ ,‬ותרא את יצחק"‪ ,‬ר"ל כשראתה ג"כ‬ ‫את הצרות והיסורין שיעברו על ישראל בעת הגלות‪ ,‬ונכמרו רחמיה מאוד והמו‬ ‫מעיה על בניה‪" .‬ותפול מעל הגמל"‪ ,‬ר"ל שנפלה מעל הגמול הטוב שיצמח לזרע ישראל‬ ‫מזה לעתיד לבוא ולא נתקררה דעתה בזאת‪ .‬ולזה לא רצתה להסכים על זה שיהיה‬ ‫להם צרות ויסורין כאלו שאין לשער‪ ,‬הגם שאחר כך יוכפל שכרן טובתם והצלחתם‬ ‫בלי שיעור וגבול‪ ,‬על דרך לא הן ולא שכרן (ברכות ה ע"ב)‪ .‬ולכן "ותאמר אל העבד מי‬ ‫האיש הלזה" וגו'‪ ,‬שיצחק מורה על מדתו מדת הדין‪ ,‬וזהו "לקראתינו"‪ ,‬היינו שהוא‬ ‫התנגדות לנו‪ ,‬שהיא לא רצתה להסכים בדבר זה‪" .‬ויאמר הוא אדוני"‪ ,‬זהו מדת יצחק‬ ‫שהוא מדת גבורה‪.‬‬ ‫ועל זה "ותקח הצעיף ותתכס"‪' ,‬הצעיף' בגימטריא 'רנה'‪ .‬היינו שהועילה הצדקת רבקה‬ ‫אמנו ע"ה בתפלתה שעל ידי הרנה וזמרה של פסוקי דזמרה בכוונה שלימה ביראה‬ ‫ואהבה יוכלו להתכסות מהדינין וגם לבטלם מעליהם ולהגן בעדם‪ .‬כי 'זמירות' הוא‬ ‫לשון 'זמיר עריצים' (ישעיה כד ה)‪ ,‬היינו שע"י הזמירות באימה ויראה ואהבה באמת ותמים‬ ‫יוכלו לזמר ולהכרית כל המסטינים והמקטריגים ולבטל כל הדינים מעליהם וכל היסורין‬ ‫ולהמתיקם בשורשם‪ .‬ובזה יושפע להם כל טוב"‪ ,‬עכתד"ה‪.‬‬ ‫ולמדנו מדבריו הקדושים את גודל כח התפילה בזמרה וברנה‪ ,‬דרב חילם להמתיק כל‬ ‫הדינים‪ .‬וכבר הארכנו לאחרונה את הדיבור בזה אודות החיזוק הנצרך בענין‬ ‫כג‬ ‫התבונה‬ ‫תניא פרק י"ב‬ ‫דולה‬ ‫התפילה‪ ,‬ובפרט בתפלת שחרית‪ ,‬ועוררנו בגודל ענין אמירת פרשיות הקרבנות‪ ,‬וכעת‬ ‫עינינו תראנה את גודל ערך אמירת 'פסוקי דזמרה'‪.‬‬ ‫וגם לרבות תפילות יום השבת‪ ,‬אשר התחלת עבודת היום הוא בקבלת שבת‪ ,‬שכולו‬ ‫מקשה אחת של פסוקי רנה וזמרה של נעימות דוד מלך ישראל ע"ה‪ ,‬ואח"כ בזמר‬ ‫"לכה דודי"‪ ,‬וכולם דברים גדולים שיש להם כח נשגב להמתיק הדינים מעל בני ישראל‪.‬‬ ‫בנגינה בתפלה מעלים הנשמה להיכל הנגינה‬ ‫ונוראות כתב בספר הקדמון מעבר יבק (מאמר שפתי צדק‪ ,‬פרק ל"א) בתמכו יתדותיו על‬ ‫דברי הזוה"ק (תיקו"ז תיקון י')‪ ,‬דאיתא שם "אית היכלא דנגינה"‪ ,‬שלמעלה יש‬ ‫היכל הנקרא 'היכל הנגינה'‪ ,‬ואין רשות לפתוח אותו אלא בנגינה‪ ,‬ודוד המלך ע"ה היה‬ ‫מתקרב לאותו היכל בנגינה‪ ,‬ועל זה נאמר (מלכים ב'‪ ,‬ג טו) 'והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד‬ ‫ה''‪.‬‬ ‫ומבאר המעבר יבק‪ ,‬שהנשמה נהנית מן הניגון‪ ,‬לפי שהנשמה באה ממקום המלאכים‪,‬‬ ‫מקום רוחני נעלה שהכח השורה שם הוא על ידי ניגונים‪ .‬וממשיך וכותב‪:‬‬ ‫"ושליח צבור המנגן בתפלתו‪ ,‬מעלה השכינה לפני המלך העליון‪ ,‬מקושטת בשבע‬ ‫רעותיה המובאות לה על ידי התחתונים‪ ,‬ובעלותה כמה מלאכים וכמה מחנות נשמות‬ ‫עולים עמה שהם נימין דילה‪ .‬וההבל העולה מן המתפלל מעלה ה"א עילאה לגבי יו"ד‪,‬‬ ‫ונעשה יחוד על ידי הניגונים‪ ,‬כדכתיב (תהלים קנ ג) 'הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל‬ ‫וכנור'‪ ,‬ולכן מנהגן של ישראל לנגן בפה בכל בתי כנסיות בשבתות וימים טובים שהם‬ ‫זמני היחוד"‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והראינו לדעת את גודל חשיבות ויקר ערך מעלת הניגונים שמנגנים בשעת התפילה‪,‬‬ ‫שתועלתם רבה ועצומה למאד‪ ,‬הן אם נביט במה שנוגע אל העולמות‬ ‫העליונים‪ ,‬והן לצורך העולם הזה להמתיק הדינים מעלינו‪ ,‬הנה הנגינה היא דבר‬ ‫המעלה את הנשמה‪ ,‬ומחבר את הלב אל התפלה‪ ,‬וגם בזה צריך האדם לשקול במאזני‬ ‫שכלו להיות בוחר בדרך הטוב‪ ,‬כי מחוסר שימת דעת ולב בקל עלול לאבד מתנה טובה‬ ‫זו ולהעסיק עצמו בשעת הניגונים לעיין בספרים או בעלונים‪ ,‬או לחטוף תנומה וכדו'‪,‬‬ ‫התבונה‬ ‫פר' חיי שרה תשפ"ז‬ ‫דולה‬ ‫כד‬ ‫אבל כל ערום צריך לעשות בדעת ולנצל את הזמן שבו מזמרים ניגונים לאל חי‬ ‫לתכליתם האמתית‪ ,‬לשורר יחד‪ ,‬ולעסוק באותה שעה רק בניגון לבדו ולא בדברים‬ ‫אחרים‪ ,‬ואין צריך אז לחטוף עוד לימודים ושאר ענינים‪ ,‬אלא יעסוק אך ורק בעבודת‬ ‫הנגינה‪ ,‬כי עבודה זו גדולה וחשובה היא‪ ,‬וילהיב את לבו לבוא ע"י הנגינה להתעלות‬ ‫והתרוממות ולדביקות ה'‪.‬‬ ‫הדביקות בתפילות שבת בכח הנגינה‬ ‫ואיתא בשם משמואל בפרשתן (שנת תרע"ח)‪" :‬שבת היא חיבור ודביקות‪ ,‬על כן איתא‬ ‫בספה"ק להשגיח על התפילה בשבת ביותר שתהיה בדביקות"‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה על‬ ‫אף שדביקות היא מדרגה גדולה‪ ,‬אמנם השם משמואל בדרך כלל אין דרכו לדבר‬ ‫ממדרגות גדולות סתם שבלתי ברי השגה‪ ,‬ולכן עלינו להתקשר ולהתחבר לזה‬ ‫ולהשתדל להיות קרוב לזה‪.‬‬ ‫ואולי דבעבור כן נתנו לנו בשבת דרך של עבודת הניגונים בשירה וזמרה‪ ,‬כדי‬ ‫שבאמצעות הניגונים פועלים חיבור וקשר לבוא להרגשת דביקות בה'‪.‬‬ ‫והרי ב'קבלת שבת' כשמנגנים ניגון‪ ,‬הניגון מושך ומעלה את האדם ממצב של חול‬ ‫אל מצב ואוירה טהורה של קדושה‪ .‬ואצל חסידים ואנשי מעשה מקדימין כבר‬ ‫קודם תפלת מנחה באמירת מזמור 'הודו לה' כי טוב'‪ ,‬כי אין ממתינים עד התקדש‬ ‫היום‪ ,‬אלא חפצים ורוצים שהשבת תכנס כבר בתוך מצב של 'הודו לה''‪ .‬וכן אחר כך‬ ‫בבוקר יום השבת בעבודת הנגינה שבו‪ ,‬וכן בזמירות שבת בסעודות‪ ,‬כל אלו הדברים‬ ‫נעשו ונועדו כדי שיוכל האדם להתקשר ולרומם את נשמתו‪ ,‬וצריך לדעת להוציא זאת‬ ‫מן הכח אל הפועל‪ .‬וגדול כח הרנה להתקיים בזכות זה "ותקח הצעיף ותתכס"‪ ,‬לעזור‬ ‫ולסייע בעדנו לצאת מכל הקשיים ולהמתיק הדינים ולהשפיע השפעות טובות‪ .‬והשי"ת‬ ‫יעזור שכל אחד יעשה איזה פעולה בענין זה‪ ,‬ובזכות זה יחולו עלינו כל הברכות‪.‬‬