רחשי לב · Rachashei Leiv — תולדות (2026-11-09)

פרשת תולדות
ד' כסלו ה'תשפ"ז
שנה ט"ו גליון ט'
סו"ז קר"ש מוצש"ק הדלקת
לשב"ק ר"ת הנרות
8:29/9:11 5:54 4:23 לעיקוואוד
8:28/9:10 5:51 4:21 ברוקלין
8:07/8:44 5:57 4:05 ירושלים
8:09/8:46 5:54 4:19 בני ברק
8:08/8:46 5:55 4:13 אלעד
8:08/8:45 5:56 4:04 בית שמש
בחסד ד' ובזכות אביו .ולכן אמר לו הקב"ה והרביתי את זרעך בעבור ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו.
אברהם עבדי ,כלומר בעבור העבדות אמתית שלך ,היינו הכנעה שאתה פירש"י זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת.
תולה כי הכל בשביל אברהם ובזה אתה זוכה לברכה. יש לפרש עפמ"ש החת"ס (דרשות עמוד שנז) דסגולה נפלאת שתתקבל התפילה
ובמדה זו ברך את יעקב ואמר ,ראה ריח בני כריח שדה ,כשתעלה ריח ניחוח ביותר הוא בעמדו סמוך לאיש צדיק.
ריח טהרה וקדושה אל תתפעל מזה ואל תחזיק טובה לעצמך ,כמו השדה לכן יצחק שהיה כ"כ שפל בעיניו עד שהחשיב אותה (את רבקה) לצדקת יותר
שאינה מתפעלת ומתנשאת בריחה הטוב. ממנו התפלל נוכח אשתו ,והיא התכוונה להתפלל נוכח יצחק -להיות הוא
הרה"ק ר' שמואל צבי מאלכסנדר זי"ע ,תפארת שמואל הצדיק.
ויתן לך האלקים. אבני סופר
ולנחש אמר ועפר תאכל כל ימי חייך (בראשית ג יד). ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו.
ויתן לך האלקים ,עיין ברש"י בשם מדרש רבה ,ויתן ויחזור ויתן .וקשה ,מהו ...ומכאן יש ללמוד עוד כח התפילה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות
הברכה זו ויתן ויחזור ויתן. הטבע.
רבינו בחיי ,בתו"ד
ואמר בשם הרבי מפשיסחא זצוק"ל ,שהקשה ,בעת שקלל ה' את הנחש
וימכור את בכורתו ליעקב.
אמר לו ,ועפר תאכל ,לכאורה איזה קללה היא זו ,הא מזונותיו יהיו מזומנים
ענין מכירת הבכורה יש לתמוה ,ואם עשו מסכים למכור הבכורה ,וכי יכול
לו בכל מקום ובכל זמן שיהיו .אלא הקב"ה לא היה רוצה להתעסק עמו
יעקב לקנות את זה ,וכי אפשר לקנות כהונה בכסף.
יותר ,ואמר לו ,הא לך (פרעסס זיך אהן).
ואפשר כיון דפירש"י והוא עייף -ברציחה ,ואי' בברכות וכן בשו"ע סי' קכ"ח
וזהו הברכה ,יתן ויחזור ויתן ,פירוש ,שכל עת וכל שעה יהיה לך עסק עמו
כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו ,ובסנהדרין לה ע"ב מעם מזבחי ,וא"כ
(עם הקב"ה).
עשיו היה פסול לעבודה ולא היה מי שיעבוד ,ויעקב קנה את הבכורה מעשו
הרה"ק ר' יצחק קאליש מאמשינאוו-ברוקלין זי"ע של"ס תולדות תשל"ב ,והובא בקול מבשר חלק א
רק למראית עין כדי שעשיו לא יכעס עליו ,אבל למעשה עשו לא היה יכול
ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.
...על ידי שתיקן יעקב הלבושין אלו ועשה מעור אור ויברכהו והוציא יעקב לעבוד יותר.
הגה"ח ר' שלמה זלמן פישר ז"ל ,אשרי האיש עמוד יא והובא באוצרות צדיקי וגאוני הדורות עמוד נז
את עשו מהקדושה ,ועל זאת נטר שנאה עשו ושר דיליה ליעקב ויתנכלו
גור כארץ הזאת ואהיה עמך.
עליו להרגו בשביל זאת שהוציאו מהקדושה ,ולא יכלו למעבד ליה כלום
השי"ת אמר לו ,כשתמשיך באותה מידה ,לגור בה ,בענוה ושפלות -
שיעקב היה תקיף מכל סטרין ונגע בכף ירכו...
בבחינת ארץ ,אזי -ואהיה עמך.
הרה"ק בעל המאור ושמש זי"ע ,בפ' משפטים בתוך ד"ה מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך ,בתו"ד
הרה"ק ר' אברהם שלמה (בן הרה"ק ר' משה מרדכי) מלעלוב זי"ע ,אמרי קודש
ד' ימי כסלו כנגד ד' אותיות הוי"ה ,ועוד.
וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'.
עוד נקדים מה דכתיב בירמי' קפיטל ל"ו ויהי בשנה החמישית ליהויקים וגו'
...נפלא הדבר ,כמה שהכל נתון ברשותו של האדם עצמו .הרי לפנינו שני
בחודש התשיעי קראו צום .וכ' שם בסוד משרים בהגהת רש"י שהי' יום צום
אחים ,יעקב ועשיו ,שמוצאם מאותו האב ומאותה האם ,והם גדלו בבית
בר"ח כסליו ,משום דמר"ח אלול עד יוה"כ יש מ' יום והוא בחדש השביעי,
אחד ובדרך חינוך אחד ,והנה אחד מהם ,יעקב -הפך כל מהותו גן עדן,
כאשה היולדת לשבעה ,ומי שלא שב אז בתשובה שלימה אזי יש מהושענא
ואחד מהם ,עשיו -הפך כל מהותו -גיהנום.
רבה עד ר"ח כסליו מ' יום והוא יוה"כ שבחדש התשיעי כאשה יולדת לט'
יעקב התרומם למדריגה נפלאה כזו שבכל מקום שהלך נלוה גן העדן עמו,
חדשים ע"ש כי נדפס בטעות.
...אלא שהאדם על ידי חטאיו מגרש את עצמו מגן העדן ומעבר את ריחו,
הנה כי כן נ"ל שגם בימי זכריה אחרי שהתענו ביוה"כ השני הזה בחודש
אבל יעקב שהיה איש תם ושלם בכל מעשיו ,חזר ועמד על דמות יצירתו
התשיעי המתינו עוד ד' ימים כנגד ד' אותיות הוי' כמו ד' ימים שבין יוה"כ
הראשונה ,ולכן נדף ממנו ריח גן עדן...
לסוכות ואז זמן את פניך ה' אבקש ובקשו את פני ה' ,ובאותה התשובה אחר
הגה"צ ר' נתן צבי פינקל (ה'סבא מסלבודקה') זצ"ל ,אור הצפון במאמר יראת הרוממות בתו"ד
שכבר נתכפרו עוונותיהם בזה יוה"כ מעתה יעשו טוב צדקה ומתנת עניים ראה ריח בני כריח שדה.
כבסוכות שבחודש השביעי וגם אמת והשלום אהבו כי סוכות שלום הוא. ואפשר עוד פירוש הכתוב ראה ריח בני כריח שדה ,עפמש"כ לעיל (אות ב) על
הרה"ק מרן החתם סופר זי"ע ,דרשות חת"ס חלק ב עמוד שעט ע"ב בתו"ד
הכתוב והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי ,שיצחק אבינו ע"ה היה שפל
בתוך דרוש הספד על הספד על הגאון ר' אהרן שפיץ זצ"ל אבדק"ק האליטש
בעיניו שאין לו כלל ,והכל היא רק בזכות אברהם אוהבי עבד ה'.
חודש כסלו – חודש הרחמים.
וכן היא עיקר העבודה ,הכנעה והשפלות ,שידע שכל מה שיש לו הוא
כסל"ו במילואו כזה כ"ף סמ"ך למ"ד ו"ו בגימ' א"ב הרחמי"ם ,וזהו שתקנו
בחסד ובחנינה לפי מיעוט מעשיו ,ויצחק הי' בתכלית הכנעה ,ורוח נמוכה,
בנוסח ההודאה ואתה ברחמי"ך הרבים וכו' ,ויבואר אי"ה לפנינו להלן.
הרה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב זי"ע ,בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת מאמר א אות ד ושפט בדעתו שכל המדרגות ומה שזכה להיות עולה תמימה ,הכל היא
פסקי הלכות
המשך מהלכות בורר
יד .פיזור דברים ע"י הרוח :י"א דאסור לרוק ברוח כשהרוח מפזרת את הרוק משום איסור זורה (רמ"א סי' שי"ט סי"ז מאו"ז בשם ירושלמי) וי"א דלא נהגו להזהר בזה (משנ"ב
סי' שי"ט סקס"ז בשם רעק"א ובה"ל ד"ה מפזר) ולדברי הרמ"א אסור לפזר חמץ ברוח וכגון בער"פ שחל בשבת (מג"א סי' תמ"ו סק"ב ולמעשה עי' משנ"ב שם סק"ו ושעה"צ סק"ז),
ובשפיכת מים המתפזרים ברוח אין לחוש לזורה גם להרמ"א כיון שאינם גדולי קרקע (שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' כ' הובא בבה"ל סי' שי"ט ד"ה מפזר) ,ולכן מותר להניח במקום הצורך
במ ַצנֵַן אף שמתפזרים ע"י הרוח. מים במכשיר ֵא ִדים קרים (כשאינו גורם למכשיר להתחיל לפעול מחמת כך) או ַ
טו .שימוש בספריי מטהר אויר בשבת :מותר להתיז בשבת מספריי מטהר אויר שמפיץ ומפזר ריח טוב באויר כדי להעביר ריח רע גם אם הספריי עשוי מצמחים
ואין בזה חשש משום זורה ,ולכתחילה אם אפשר יעשה בשינוי [דהיינו שיזרוק הספריי באויר במקום אחד ולא יפזרנו בכל החדר ע"י הזזת הכלי] (עי' רמ"א סי' שי"ט שם משנ"ב
סקס"ז בה"ל ד"ה מפזר שבה"ל ח"ו סי' קל"ט ב' וחי"א סי' פ"ה ב' ,ובברורי הלכות הכא).
טז .קילוף פירות :אסור לקלף פירות וירקות או ביצים וכדומה זמן רב לפני הסעודה משום שנחשב כבורר ,אבל מותר לקלפם בסכין כדי לאוכלם מיד או סמוך לסעודה
(חצי שעה קודם הסעודה ,מבית לוי חי"ט הלכות בורר) שכיון שאין אפשרות להגיע לאוכל בלא קילוף הקליפה אינו נחשב כבורר פסולת מתוך אוכל אלא כבורר אוכל מתוך
פסולת שמותר כשבורר לאלתר (רמ"א סי' שכ"א סי"ט ובה"ל ד"ה לקלוף בשם מאמר מרדכי) ,אבל אסור לקלף את הפירות במקלף המיוחד לכך אפילו כשקולף סמוך לאכילה (אג"ט
בורר סק"י אות א').
יז .הסרת עלי חסה שאינם ראוים לאכילה :מותר להסיר את העלים החיצוניים של חסה שהתקלקלו ואינם ראוים לאכילה על מנת שיוכל להגיע לעלים הפנימיים
אם מסירם סמוך לאכילה ,משום שהעלים החיצוניים דומים לקליפת האוכל (בה"ל סי' שי"ט ס"א ד"ה מן העלים).
בירורי הלכות
שימוש בספריי מטהר אויר בשבת
לומר דמדרבנן יש לאסור זרייה אף בדבר שאינו גדולי קרקע משום שדומה לזורה (וכמו שהוכיח שם) שאלה :האם מותר להתיז בשבת ספריי מטהר אויר שמפיץ ומפזר ריח טוב בחלל החדר כדי
מ"מ מסתימת הרמ"א שלא הביא המשך דברי הירושלמי שכל דבר שמחוסר לרוח חייב משום זורה להעביר ריח רע?
ש"מ דלא חשש להירושלמי (שלא הוזכר ברוב הראשונים) רק באופן ששייך חיוב דאורייתא וכגון ברוק תשובה :כ' הרמ"א סי' שי"ט סי"ז הרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה,
היוצא מהאדם שיש חשש דאורייתא להרמב"ם דאדם ובהמה חשיבי כגדולי קרקע ,ומש"כ הרמ"א ומקור דבריו הוא ממהרי"ל בשם או"ז דכן אי' בירושלמי שבת (פרק כלל גדול ה"ב מט.
שחייב הוא משום שהעתיק לשון הירושלמי וחשש לדעתו אבל לא משום דפסיקא ליה הכי ,ועע"ש בדפוס וילנא) רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב
שצירף להיתר בשופך מים שכיון שאינו מתכוין שיתפזרו המים אף דהוה פס"ר מ"מ הוי פס"ר דלא ניחא משום זורה (ופי' בקרבן העדה דמחוסר לרוח היינו שהרוח מחסרו ומפררו לחלקים דקים),
ליה דלהערוך מותר אפילו מדרבנן ואף להתוס' איסורו הוא רק מדרבנן וכיון שכן יש לסמוך על רוב ובמג"א סי' תמ"ו סק"ב כ' עפי"ז דלפרר חמץ ברוח כדי לבערו בשבת ויו"ט אפשר דהוי
הפוסקים שלא הביאו הירושלמי להלכה] ,ועי' בבה"ל (שם ד"ה מפזר) שהביא דברי רעק"א מלאכה דאורייתא ,ובשו"ע הרב שם ס"ו בהגה הביא דבריו אמנם בקונט"א סוס"ק ג' כ'
ואח"כ הביא מה שפי' בספר אלפי מנשה דאין כוונת הירושלמי לאסור משום זורה אלא דמהבבלי נראה דאינו חייב משום זורה וכדמקשינן בשבת עג :היינו זורה היינו בורר היינו
איירי ברוקק ברה"ר שע"י הרוח מעבירן ד' אמות ברה"ר וזורה דנקט הירושלמי הוא דרך מרקד ש"מ דרק כשבורר אוכל מפסולת חייב משום זורה (וכן הכריע במשנ"ב שם סק"ו
דוגמא דכמו בזורה אף שהרוח מסייעתו אפ"ה חייב ה"נ במעביר ד' אמות ברה"ר ע"י הרוח ושעה"צ סק"ז) ,ועי' בשו"ת רעק"א מהדו"ק סי' כ' במי ששפך מים מועטים מכוס דרך חלון
ג"כ חייב ואין כוונת הירושלמי לחייב משום זורה כשמפזר ברוח ברה"י ואינו מפריד ע"י והרוח מפזרן ומחלקן לטיפות קטנות דלכאורה להירושלמי והרמ"א עבר על איסור זורה,
הזריה אוכל מפסולת ,ועיי"ש במשנ"ב סקס"ז שהביא מרעק"א על הגליון שלא ראינו מי אמנם נראה דיש כמה צדדים להקל בזה דהרי צריך טעם מדוע השמיטו גדולי הראשונים דין
שחושש לזה כיון דאינו מתכוין לכך וכ"ש דאי"ז דרך זורה. זה הרי ודאי לא נעלם מהם דברי הירושלמי ועכצ"ל דתלמודא דידן פליג על הירושלמי וס"ל
ועי' בשבה"ל ח"ו סי' קל"ט ב' שכ' מרן זצ"ל דלדברי רעק"א שגם להרמ"א אין לאסור משום דמלאכת זורה שייך רק כשמפריד ע"י הזרייה אוכל מפסולת וכזריית החיטה אחר הדישה
חשש זורה רק בגדולי קרקע א"כ בספריי העשוי מחומר שאינו גדולי קרקע לא שייך כלל שנפרד עי"ז המוץ שהוא הפסולת מהגרעינים וכדחזינן בשבת עג :דמקשינן בגמ' היינו זורה
חשש זורה אע"פ שהוא מתפזר ומתחלק באויר ,ולכן מותר להתיז ממנו כדי להפיץ ריח טוב היינו בורר היינו מרקד ש"מ דמלאכת זורה היא כעין מלאכת בורר דבאופ"ז שמברר האוכל
באויר ,ואף שההיתר השני שכ' רעק"א בשופך מים מהחלון שכיון שאינו מתכוין לזרייה אף מהפסולת ואילו היה עושה כן בידו היה חייב ונתחדש במלאכת זורה שגם כשהרוח מסייע
דהוה פס"ר מ"מ כיון דלא ניחא ליה בכך אין לחוש (וכנ"ל) אינו שייך בנדו"ד שהרי ודאי למעשה הברירה הוא חייב ,אבל באופן שכולו פסולת ואינו עושה כלל מעשה ברירה ס"ל
מתכוין לפזר את הספריי באויר החדר כדי שיסתלק הריח הרע וניחא ליה בכך ,אמנם עם כל לגמ' דילן שאין בפיזורו באויר ע"י הרוח סרך מלאכת זורה ולכן אין מקום לחייב רוקק ברוח
זאת למעשה יש להקל דאף אם נימא דאסור הוא רק מדרבנן (דכיון שאינו מגידולי קרקע משום זורה ,ולפי"ז גם בשופך מעט מים מהחלון והרוח מפזרן אין חשש זורה (וכ"כ באג"ט
הוא רק דומה לזורה וכנ"ל מרעק"א) וידוע מח' הפוסקים בסי' שי"ד האם פס"ר בדרבנן זורה סק"א אות ד').
אסור ובכה"ג דלהבבלי אין איסור משום זורה רק בבורר יש להקל ,וגם בלא"ה העיקר להלכה ואף להרמ"א שהביא הירושלמי להלכה מ"מ בשופך מים מהחלון י"ל שגם לשי' אין חשש
שבדבר שאינו מגדולי קרקע לא שייך כלל איסור זורה אפי' מדרבנן ,עוד כ' מרן זצ"ל בשם זורה ,דהא לגבי דש קיי"ל דאינו שייך רק בגדולי קרקע וכדפסק הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ז) וכן
בנו הגאון ר' בן ציון שליט"א דיש צד נוסף להיתר משום שפעולת התזת הספריי אינו דומה לגבי מעמר ג"כ קיי"ל כן וכדפסק הרמב"ם שם בה"ה ובשו"ע סי' ש"מ ס"ט ,ועי' במג"א שם
כלל למלאכת זורה ,שבדרך כלל מתאדה הספריי ונאבד מיד ולא נשאר רק הריח ואינו דומה סקט"ו דמאן דס"ל אין דישה אלא בגידולי קרקע עכצ"ל דס"ל אין עימור אלא בגידולי
לרוקק ברוח שנשארים הטיפות במציאות גם לאחר הפיזור אלא שמתחלקים ע"י הרוח ולכן קרקע דמהיכא תיתי לחלק בין דישה לעימור ,ולפי"ז י"ל דה"ה גבי זורה ג"כ אין שייך אלא
הוא דומה למלאכת זורה שג"כ נשאר הכל במציאות אלא שמתפזר ע"י הרוח ,אלא בגדולי קרקע ,והא דס"ל להירושלמי דהרוקק ברוח חייב משום זורה הוא משום דהירושלמי
שלכתחילה אם אפשר יעשה בשינוי דהיינו שיזרוק הספריי באויר במקום אחד ולא יפזרנו ס"ל כר"י דיש דישה שלא בגידולי קרקע או משום דאדם ובהמה חשובים כגדולי קרקע כיון
בכל החדר ע"י הזזת הכלי ,וע"ע בחי"א סי' פ"ה ב' שכ' מרן זצ"ל שיש להתיר גם בספריי שניזונים ממזון הגדל בקרקע וכשי' הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ז) ולכן גם רוק היוצא מהאדם
העשוי מצמחים שהם גדולי קרקע שכיון שהחומר מעובד בבית חרושת ה"ז פנים חדשות נחשב כגדולי קרקע וחייב בו משום זורה (ואין להקשות מהמבואר בסי' שכ"א ס"ט דאין
לגמרי ואין להחשיבו כגדולי קרקע. טחינה בבשר ש"מ דאינו נחשב כגידולי קרקע ולכן אין שייך בו איסור טוחן די"ל דהתם
וע"כ להלכה למעשה מותר להתיז בשבת מספריי מטהר אויר המפיץ ריח טוב כדי להעביר איכא נמי טעמא אחרינא דאין טחינה באוכלים שיכולים לאכלן בלא"ה) משא"כ מים שאינם
ריח רע גם אם הספריי עשוי מצמחים ואין בזה חשש משום זורה. גדולי קרקע לא שייך בהו כלל מלאכת זרייה [ועיי"ש ברעק"א שהאריך לבאר שאף דיש מקום
נלב"ע הרה"ק
י' כסלו רבי יוסף הלוי ליכטאג זי"ע
תרי"ז אבד"ק זבאראב
הושיבו תמיד בראש המסובין אצל שולחנו הק'. איך שמקבצים מעות לצורך הנסיעה ,הושיט להם מטבע, אלה תולדות
על כס הרבנות "צוואנציגער" ,וסיפרו לו החסידים מנהגם שמזכירים רבינו הגה"ק רבי יוסף הלוי ליכטאג -ששמו נקרא
בשנת תקס"ד ,בי"ג תשרי ,כאשר נסתלק אביו הגה"ק שמות המנדבים להרה"ק מלובלין ,וביקשוהו שיכתוב גם ביראת הכבוד בפי כל הגה"ק רבי יוסל'י חריף זי"ע ,נולד
רבי צבי הירש ,נקרא רבינו בהיותו בן ל"א שנים בבחינת הוא שמו .וכן עשה וכתב שמו" :יוסף בן לייצא". בשנת תקל"ג ,לאביו הגה"ק רבי צבי הירש הלוי שטערן
'אבר"ך' כמו יוסף הצדיק ,אב בחכמה ורך בשנים, כשהגיעו החסידים ללובלין ,נכנסו אל הקודש פנימה זי"ע ,המכונה רבי הירשל'י לייצ'אס ,אבד"ק דאמבראווא,
למלאות מקומו ברבנות דאמבראווא ,אשר כאמור והגישו את ה'קוויטל' לפני רבם הק' ,קרא בפיו שם כל שהיה סופר ועד ארבע ארצות בימיו ,בן אחר בן לרבינו
החזיקו בה אבותיו מזה כמה דורות ,שם ישב עד סוף אחד ואחד ,וכשהגיע אל שמו של ר' יוסל'י כפל ושנה ה"טורי זהב זי"ע ועוד הרבה מגדולי ישראל שהאירו עיני
שנת תקע"ה ,בהעמידו תלמידים למאות ,וגם גדול ונודע בהתפעלות 'יוסף בן לייצא' אור גדול בתורה! יוסף בן ישראל בתורתם .ולאמו הרבנית הצד' מרת לייצא ע"ה.
שמו במדינות אחרות ,פולין ,ליטא ,אשכנז ,וארץ הגר. לייצא אור גדול בתורה! ושאלם מי הוא זה אשר שמו עוד מטל ילדותו נודע בשערים שמו "יוסלי חריף",
בשנת תקע"ו ,לאחר הסתלקות הרה"ק החוזה מלובלין מאיר כל כך? השיבו לו ,שהוא אברך עילוי עצום ומכונה בהיותו כבן שש שנים וכבר היה בקי בששה סדרי משנה
זי"ע" ,קמו עליו איזה אנשים בסתר לצערו ,כי רוח "ר' יוסל'י חריף" .נענה להם :א לעכטיגער יוסל'י ,מני אז עם פירוש הר"ע מברטנורא ,והיו שגורים על לשונו עד
קנאה עבר עליהם" ,ואף הוסיפו לרדוף ולצער את נקרא 'רבי יוסף ליכטאג' ,שהיה לשם משפחתו. שהיה לפלא בעיני כל רואיו .בן שמונה שנים היה
הרבנית הצדיקת ע"ה ,עד כי לא יכלה לסבול והניאה את אחר הדברים האלה אמר רבי יוסל'י :אעלה גם אני כשנכנס ללמוד אצל הגאון המפורסם רבי ליבער חריף
לב בעלה להעתיק מקום מגוריו .עתירתה עשתה פרי ,כי וארוצה עד איש אלקים לחסות בצל קדשו .ונסע אל מקראקא זי"ע (רבו של ה"ברוך טעם) ,ואח"כ כשרצה
לימים מועטים נתקבל בעצת גדולי הדור מפולין לרב הרה"ק מלובלין זי"ע אשר קרבו ואהבו אהבת נפש. אביו להוליכו לישיבת הגאון ה"נודע ביהודה" וכשהיו על
אב"ד דכל המחוז "שאראש" שבמדינת אונגארן ,אחר בסיבת אהבה וחיבה יתירה זו שהיתה נודעת לו מסופר: אם הדרן לפראג נקלעו לעיר ליסא ,ונכנס עמו אביו
שנתיישבו שם קיבוץ הגון מבני ישראל ,וגדולי הדור שנה אחת היתה שעת חירום ולא היה ביכולת סוחרי לקבל פני המרא דאתרא ,הגאון המקובל רבי דוד טעבלי
חיפשו גאון וגדול אשר בכח תורתו וקדושתו יוכל האתרוגים להביא למדינת פולין אתרוגים למכביר כבכל זי"ע .כאשר התחיל הגאון לפלפל עם הילד יוסל'י בדברי
להרגילם ולחנכם לתורה ועבודת ה' .ואמנם כעבור שנה ,ולכך הפקיעו השער ויקרו המחיר למאות ואלפים, תורה ,מיד ראה עוצם חריפותו ובקיאותו ,הפציר באביו
מספר חדשים קיבלה רבנותו כח ויפוי רשמי מאת עד כדי כך שבעד אתרוג פשוט ביקשו מאה רובל .לכך ר' הירש שישאיר את בנו אצלו במחיצתו ,למען יהיה לו
השלטון ,לתקן תקנות ולגדור בפרץ ,ומי שימרה פיו נתאספו גדולי ישראל וגזרו שלא יקנו בשום עיר יותר לתלמיד המחכים את רבו ,ונענה לו.
יענש מטעם הממשלה .למרות שרבנותו היתה פרוסה מאתרוג אחד מקופת הקהל .התקנה נתקבלה בכל אצל רבו זה למד תורת ה' בקדושה ובטהרה ,עד כי
על כל המחוז ,עכ"ז אוה לו למושב בעיר קטנה ,זבאראב המדינה ,ועוד בעשרת ימי תשובה קנו ראשי כל קהילה במשך זמן קצר יצא שמעו בכל העיר ,ורבים מבני העיר
שמה" ,יען כי שמה היה הקיבוץ היותר נאה של יראי ה' אתרוג אחד ומסרוהו לידי הרב ,ונקבע שהוא יברך עליו ליסא ,שהיתה אז עיר מלאה חכמים וסופרים ,השכימו
ולומדי תורה" .ותיקן פרצות והפיח בכל הגלילות אשר ראשון בסוכות ואחריו ראשי הקהל ואח"כ יתר אנשי לפתחו לבקש תורה מפיהו ,כאילו היה בא בשנים ,וכל
תחת מרותו אהבת תורה ויר"ש ,עד כי הועד שעשרות העיר ,ובשעת הנענועים בהלל לא ינענעו כי אם הש"ץ דבר הקשה הביאו אל יוסף ,והוא השיב לכל דורש
שנים אח"כ לא נמצא שם יהודי שלא ידע ללמוד גפ"ת, והרב ,כדי שלא יתקלקל האתרוג ,וכן עשו גם בלובלין. ומבקש דבר ה' כזקן ויושב בישיבה מימים ימימה.
מהרש"א ומהר"ם על הדף ,ובמשך כל שנות נשיאותו לא אמנם ברשות הרה"ק מלובלין היה אתרוג שנשלח אליו בהגיעו לפרקו זכה בו הפרנס דק"ק צאנז ,רבי שמואל
נתפס א' מישראל מכל גלילותיו בידי השלטון. עוד קודם שנתקנה התקנה על ידי אחד מחסידיו געליס ,כחתן לבתו ,והכניסו לביתו אשר שימש בית ועד
עובדה נפלאה סיפר הגאון מטשעבין זי"ע :ר' יוסלי חריף ממדינת אשכנז ,וכשנודע זאת לרב העיר ,הוא הגאון לחכמים ,שמה למד בדיבוק חברים ותלמידים מקשיבים,
נשא ונתן עם הגאון ה"ישועות יעקב" כמה פעמים הגדול רבי עזריאל הורוויץ ,המכונה "ראש הברזל" ,שלח עד כי שמעו גבר והלך ומרחוק ומקרוב נהרו אליו המוני
בהלכה ע"י חליפת מכתבים ,אך לא ראו זה את זה .פעם בתוקף גזירתו בערב יוכ"פ להודיע להרה"ק מלובלין תלמידים חריפים ובקיאים ,ואף רבנים גדולים אשר כבר
היה ר' יוסלי בלעמבערג ,ונכנס אל ה"ישועות יעקב", שאוסר עליו להשתמש ולברך על האתרוג שלו בסוכות, ישבו על כסא הוראה עזבו את משמרתם ובאו לבית
וביני לביני ,קודם שדיברו ואמר מי הוא ,עיין ר' יוסלי מחמת התקנה .דבר זה גרם צער רב להרה"ק ,עד כדי כך מדרשו ,להתעכב שם כמה ירחים ,למען יקבלו הימנו
במהירות בספר ה"ישועות יעקב" שיצא אז לאור .לאחר שלא היה ביכלתו להתחיל בסעודת ערב יום הקדוש. דרך הלימוד בחידוד השכל ,עד כי הרבה מגדולי רבנים
מכן ,כשנכנס אל הגאון ,אמר לו ר' יוסלי תירוץ על כשראה רבי יוסל'י בגודל צער רבו ,הרהיב ואמר אל ממדינת פולין וגאליציא המערבית היו תלמידיו,
קושיא אחת שהקשה בספרו .מיד שאל הגאון ה"ישועות ידאג רבינו ,אני אלך אל הרב האב"ד ובס"ד אכריעהו ושמעתתיה היו מנדרין בגלילות אלו .רבינו נסתלק לגנזי
יעקב" בהתפעלות "האם אין אתם ר' יוסלי חריף שיבטל גזירתו .השיב לו הרה"ק מלובלין :יוסף בן לייצא, מרומים בי' כסלו תרי"ז ,ומנוחתו כבוד בזבאראב.
מזבאראב?" לא אשב בסעודה עד שלא תחזור עם ביטול הגזירה. בצילא קדישא בלובלין
פועל ישועות רבי יוסל'י מיהר לבית האב"ד ,ומיד הציע וטען לפניו בשנים אלו ,בהן האיר אור העולם הרה"ק החוזה
מסופר שבעת המלחמה בין אוסטריה והונגריה שנעלם ממנו דברי הרא"ש בחולין (יז ).גבי בעי דר' מלובלין זי"ע ,היו אנשי מעלה וגדולי תורה בעיר צאנז
[עסטרייך ואונגארן] לבין רוסיא ,הגיעו חיילים יהודים ירמיה באברי בשר נחירה שהכניסו עמהם לארץ ישראל מסתופפים בצל קדשו ,ויען כי רחק הדרך מצאנז
ששירתו בצבא הרוסי לזבאראב ,ונכנסו להרה"ק ר' מהו ,שכתב הרא"ש דנפק"מ לזמן הזה ,אם בי"ד רוצים ללובלין ולא היה ברשותם די הוצאות הנסיעה ,היה
יוסל ,שיברכם שיחזרו לביתם בריאים ושלמים לאסור דבר אחר ,כמו שאסרו גבינות העכו"ם ,אם נאסר מנהגם לילך לבתי מדרשות לבקש מאת מכיריהם
מהמלחמה .בין הבאים היה אחד אשר אמונתו היתה מה שיש מאותו המין ביד ישראל וכו' ,ופלפל עמו עד שיסייעו להם בדבר מצוה ,תמורת כתיבת שמם
רופפת קצת ,ולא ניגש להתברך .בתום המלחמה עברו שהודה לו האב"ד שלא חלה הגזירה על אתרוגו של ב'קוויטל' לזכרון אצל הרה"ק מלובלין.
החיילים שוב דרך זבאראב ,ונכנסו להודות לרבינו על הרה"ק מלובלין ,כיון שנרכש עבורו קודם הגזירה. אך מעולם לא עלה על דעתם לבקש מרבי יוסלי לצורך
ברכתו .כל הקבוצה היתה שם ,זולת זה האחד מקטני בשוב רבי יוסל'י אל רבו הק' ,שמח לקראתו ואמר לו: הנסיעה ,היות ובאותם ימים עדיין היו הרבה מגאוני
אמנה שנעדר .כששמע הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע יוסף בן לייצא' ,דו האסט אונז דערלייכט די אויגען'! הדור מתנגדים לדרך החסידות ,וחשבו אולי גם האברך
מופת זה אמר" ,זהו מופת של ר' יוסלי!" .זיעועכי"א. [הארת עינינו] ,וישב לסעודה בשמחה רבה .מני אז הגאון הלז כאחד מהם .אולם פעם אחת ראה בביהמ"ד
*
סעודת ליל שבת קדש -חקל תפוחין ד כסלו – ספר חפץ חיים -הלכות אסורי לשון הרע – כלל ז
ׁש ַמה
ְדי זֶׁהֶׁ ,
ׁש ִנ ְר ֶׁאה ַעל י ֵ
יְ .ו ִאם יֵׁש ָע ָליו ְד ָב ִרים ַה ִנ ָכ ִריםֶׁ ,
סעודת ליל שבת קודש מרמז על יצחק אבינו ע"ה בסוד 'חקל תפוחין' כלשון בפסוק "ויצא
(ה ִדין ָכ ְך)ִ ,אם יֵׁש ָב ִע ְניָן ַהזֶׁה,
א ֶׁמתִ ,דינָא ָה ֵכי ַ
ש ְמ ַס ְפ ִר ין ָע ָליו הּוא ֱ
ֶׁ
יצחק לשוח בשדה" ,כלשון הזהר הקדוש (יתרו) אמר רבי אלעזר לאבוי ,אלין סעודתי היך
מתתקנן ,אמר ליה ליליא דשבתא כתיב "והרכבתיך על במתי ארץ" ,ביה בליליא מתברכא ילת
או ְב ִע ְנ ְינֵי ְׁש ִל ַ
טו ְל ַצד ְזכּותֹ ,
א ֶׁמתְ ,ל ָׁש ְפ ֹ
א ִפּלּו ִאם ַה ָד ָבר ֱ
ֲ
מטרוניתא ,וכלהו חקל תפוחין ,ומתברכא פתוריה דבר נש ,ונשמתא אתוספת ,וההוא ליליא או ְב ָכל ְׁש ָאר ַה ְפ ָר ִטיםַ ,ה ְמ ֹב ָא ִרים ְל ֵעיל ְב ָס ִעיף ז'ֹ ,לא
לותֹ ,
ַה ַמ ֲע ֹ
חדוה דמטרוניתא הוי ,ובעי בר נש למחדי בחדוותא ,ולמיכל סעודתא דמטרוניתא. דּונו ְל ַכף זְכּות ֵכיוָן
ָבין ְל ֹ
ַדאי ָאנּו ְמ ֻחי ִ
ָך ָבזֶׁה ְד ָב ִרים ַה ִנ ָכ ִריםְ ,דו ַ
ַׁשי ְ
והנה המעיין בדברי הזהר הקדוש מתחילתו יראה שיש להסתפק בכוונתו הדברים אם ליל א ָבל
ְדי זֶׁה ְב ֵעינֵינּו ְו ַכנַ"לֲ ,
ׁש ֹּלא ִי ְת ַבזֶׁה ַעל י ֵ
ינו ִני ְכ ֵדי ֶׁ
ׁשהּוא ִאיׁש ֵב ֹ
ֶׁ
שבת קדש הוא יצחק חקל תפוחין ,ויום השבת אברהם עתיקא קדישא כלשון הזמר הקדוש א ִמין
קוֻ ,מ ָתר ְל ַה ֲ
עו ְׁש ֹ
ׁשר ֵאין ִל ְמ ֹצא ַצד ְזכּות ַעל ָה ֹ
א ֶׁ
ִאם הּוא ָד ָבר ֲ
של אדונינו האר"י הק' זיע"א ,או להיפך ,והרה"ק מקאזניץ (עבודת ישראל אמור) מכריע ּול ַק ֵבל.
ְ
שבליל שבת קדש הוא בחינת "חקל תפוחין" וזה לשונו הקדוש" ,והיה שבעת ימים תחת אמו", ירות,
ׁש ַבע ֲח ִק ֹ
ָהר ְמ ֹאד ְו ַל ֲח ֹקר ְב ֶׁ
יכין ְל ִהז ֵ
ּוב ָכל ֹזאת ְצ ִר ִ
[הגה"ה ְ -
במדרש רבה ר' יהושע דסכנין בשם ר"ל אמר ,משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל יך ָלזֶׁה
ָאים ֶׁׁש ָצ ִר ְ
ָהר ְב ָכל ַה ְתנ ִ
א ֶׁמת ְד ָב ִרים ַה ִנ ָכ ִריםְ ,ו ִלז ֵ
ִאם ֵהם ֶׁב ֱ
אכסניא שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונה תחלה ,כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני
לו ַכ ָמה
ּומ ְר ֶׁאה ֹ
ֵצר ַמ ְט ֶׁעה ֶׁאת ָה ָא ָדם ָבזֶׁה ְמ ֹאד ַ
ּוכ ִד ְל ַק ָמןִ ,כי ַהי ֶׁ
ְ
קרבן עד שתעבור עליו שבת ,שאין שבעת ימים בלא שבת ,ואין מילה בלא שבת ,הה"ד "ומיום
ְדי זֶׁה
ִל ְכ ֶׁדנּו ַעל י ֵ
ַא ִמין ָבזֶׁה ְוי ְ
ׁשי ֲ
א ֶׁמתְ ,כ ֵדי ֶׁ
ְד ָב ִרים ַה ִנ ָכ ִרים ֶׁׁש ֵהם ֱ
השמיני והלאה ירצה" עכ"ל ,לפי דברי המד"ר מוכרח כדעת המקובלים שבליל שבת הוא
סעודתא דחקל תפוחין קדישין ,והעליה למלכות והוא הנק' המטרונה שאת"ל שכוונתו במלת ְמ ֵהר ְל ָה ֵקל ָבזֶׁה].
ׁשון ָה ָרעְ ,ו ַעל ֵכן ַאל י ַ
ׁשל ֲע ֹון ַק ָב ַלת ָל ֹ
ׁשת ֶׁ
ְב ֶׁר ֶׁ
מטרונה סתם על קדושת שבת ,קשה מה מועיל הטעם שאמר על הציווי שציוונו "ומיום
השמיני וגו' ודי היה בשבעת ימים ומיום השביעי ירצה כי אין לך שבעת ימים בלא שבת ,אע"כ
כדברי המקובלים ,ומשום הכי צריך להיות שמונה ימים שאם יהיו רק שבעת ימים ,למשל
כשנולד האדם או הבהמה ביום שבת בבוקר אז ירצה דמם ביום הששי שהוא יום שביעי
ללידה ,ולא יראה פני המטרונה היא המלכה בליל שבת ,ולכן צריך שמונה ימים .וביאור הענין
עפימ"ש 'אשה מכרת באורחין יותר מהאיש' ,ודרכה לבדוק ולעיין היטב אם הגון אם לא ,וכן
המלכות שמים והבן .וכן כל אדם יוכל להבין ולדעת במחשבותיו בליל שבת אם תיקן ימי החול
כראוי ,ולפי זה ניחא .ונוכל למצא טעם למנהג העולם שעושין סעודת זכר בליל שבת קודם
המילה לילד היולד ,לפי הנ"ל שעיקר הכנה למילה לזכר הוא עפ"י סעודתא דחקל תפוחין
קדישין ,ולכן עושין סעודת זכר ולרמז ע"ז כי עפ"י אותה סעודה בא שפע קודש על הזכר
להכנס לבריתו של אאע"ה ,ע"כ לשון קדשו.
וסדר ברכות יצחק אבינו מרמז על סעודת ליל שבת ,שבת ריחו נודף וכן כתוב " ראה ריח בני
כריח שדה" בגדי שבת" ,וירח את ריח בגדיו" ,וכלשון הגמ' (שבת קי"ט ע"א) רבי ינאי לביש
מאניה אמר בואי כלה בואי כלה ,ויבא לו יין וישת" שמרמז על קידוש שבת ,והלחם שנתן לו
לאכו למרמז על סעודת שבת.
ולכך אומרים בתפילת ליל שבת קדש לפניו נעבוד ביאה ופחד ,שזה בחינת יצחק אבינו ע"ה
מדת הגבורה ,וכבר נתבאר שליל שבת מרמז על תחילת העבודה של האדן שהיא בלבת אש
קדש בחינת אהבה כרשפי אש ,שהרי עיקר העבודה בליל שבת קודש היוא להתנתק מימי
החול לגמרי ,לפשוט מעליו בגדי החול עם כל הניסונות הקשיים והטרדות ,ולראות כל מלאכתו
עשוי' אפי' מלאכת שמים ,וכשנכנס קדושת השבת ומתבונן בקדושת מעורר עצמו באהבה מעשה שהיה בימי הגאון הקדוש בן איש חי זצ"ל (נפטר לפני קצת יותר ממאה שנה) ,שני
כרשפי אש ,וזה עבודתו של יצחק אבינו מדת הגבורה היראה והפחד ,שהוא עולה תמימה, אנשים שמלאכתם היתה לקנות בגדים ודברים ישנים ,שמעו שיש אצל משפחה אחת מן
[ואברהם אבינו מרמז על אהבה בתענוגים ביום השבת]. הגוים לקנות כמה חפצים ישנים ,התוועדו ביניהם והלכו יחד כדי לקנות שמה.
בהיותם בדרך עברו ליד בית הכנסת שהיה חסר להם עשירי למנין כדי לומר קדיש ,ובקשו
וכלשון רביה"ק הבאר מים חיים (פר' נח) שעליה אמר יצחק "ראה ריח בני כריח שדה אשר
מהם שיצטרפו אליהם למנין .אחד מהם השיב שאין לו פנאי והוא ממהר ללכת לדרכו,
ברכו ה' ,שהוא שדה חקל תפוחין ,שדה הראוי לזריעה המוכן לקבלת כל מיני ברכות ורוב טוב, אולם חבירו שם בטחונו בהשי"ת ואמר מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה ,נפרד מחבירו
ויצחק עבור שורש בחינת נשמתו שהיה קרוב אל החיצונים מצד הגבורות הקדושים שהיו ונכנס להשלים המנין .ענה אמנים לאותו קדיש ויצא גם הוא לאותו מקום ,בהגיעו שמה
נמצאים בו ,ולרוב יראתו ופחדו מאלקים הוצרך לעשות תיקון הזה ביותר ויותר בכל מנחת ערב ראה שחבירו כבר קנה את הכל ולא נותרו לו זולת כמה סמרטוטים פחותי ערך ,ומחמת
שאז הוא התגברות הדינים בעולם ,ופחד ורעד אל ה' ואל קדושתו שלא יתגברו הקליפות שהיו בלויים לא חפץ חברו לקנותם בשום אופן מפני טורח משאו.
העומדים בצדו בשקר הלז ,וח"ו ח"ו תאחז בו קצת דקצת מבחינת הרע חלילה ועל כן יצא בראותו כך ,בכדי שלא ילך בחזרה לביתו בידים ריקניות ,קנה את כל הסמרטוטים ונשא
תמיד לשוח בשדה לעת תפלת המנחה לתיקון הלזה .ע"כ לשון קדשו. אותם לביתו .בהיותו ממיין את הסמרטוטים מצא בתוכם כר בלוי שלא היה ראוי לשימוש,
חשב לתומו שאולי יהיה לו רווח מועט מן הנוצות שבתוכו ,נטל סכין ופתח את הכר כדי
לכך תיקן רבינו אור שבעת הימים לומר קאפיטל ק"ז שבתהילים 'הודו לה' וגו' בערב שבת,
ליטול את הנוצות ומצא בתוכם מרגלית .מיד נחפז אל סוחר המרגליות כדי שיעריך את
שבזמר זה מודים על הטלטולים ממה שעבר עלינו בכל ימי השבוע ונכנסים לקדשות השבת,
המרגלית ,נטל הסוחר את המרגלית התפעם מיופיה ונתן לו מיד חמישים זהובים .נטל
ובעצם מתחילים עבודת ליל שבת קדש בתפילת מנחה שתיקן יצחק אבינו ע"ה ,שע"ז נאמר האיש את הכסף והלך בשמחה לדרכו ,סיפר לזוגתו ולבני ביתו את כל המוצאות אותו
"ויצא יצחק לשוח בשדה" ,חקל תפוחין ,וכן באותה מעמד הרי יצחק יצא לקראת רבקה והאיך גבר עליו חסד ה' .אולם מששמעה זוגתו שהסוחר נתן עבור המרגלית רק חמישים
שמרמז על סוד ליל שבת כמו שחתן יוצא לקראת כלה. זהובים החלה ללחוץ על בעלה שיקח את המרגלית חזרה וימכרה לסוחר אחר בסכום יותר
ובשביל שעת ברכת יצחק אבינו שאתתה עלעו קדושת שבת כמו שנתבאר (עי' בספ' שהי גדול .ישב האיש בביתו ולא ידע מה לעשות משום שלא חפץ לשנות את דבורו כפי אשר
פסח שחל להיות בשבת) ובשבת יש לו לאדם נשמה יתירה למנוחה ושמחה ולהיות פתוח סיכם עם הסוחר ,והחליט לשאול בעצת הרב בן איש חי זי"ע.
לרווחה ,ע"כ מיד ברכו "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ שיהיה לו לאכול ולשתות הלך האיש לשאול בדבר ה' מאיש האלוקים הרב בן איש חי זי"ע ,שמע הרב את המעשה
פתח ואמר ,אתה עניית חמש אמנים של חצי קדיש ,וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שכר
בשב"ק ,שעי"ז תתעורר הנפש לבוא למדריגה גבוהה ,שעבודת השבת היא להעלות הגשמיות
אמן בעולם הזה הוא עשרה זהובים ,כפול עשרה זהובים בחמש אמנים ,הרי לך חמישים
לעילא.
זהובים במזומן ששלח לך בורא כל העולמים בעוה"ז והקרן קיימת ושמורה לך לעוה"ב.
יהי רצון שנזכה להתדבק בקדושת השבת וקדושת יצחק אבינו עליו השלום אמן ואמן. למדנו כמה גדול שכר העונה אמן שהקרן שמורה לו לעולם הבא ועוד יורד לו שפע הברכה
מובא בכתר מלוכה עמוד שמז בעולם הזה ללא טורח.
לכל עניני הגליון נא להתקשר 'ולהשאיר הודעה' ע"י 1-732-372-0092מארץ ישראל · 03-686-1344פקס · 1-732-647-2222בארץ ישראל לגבי ההפצה יכולים להתקשר ע"י 052-764-8605
