gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רחשי לב · Rachashei Leiv — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: רחשי לב · Rachashei Leiv

שבוע: תולדות (2026-11-09)

רחשי לב · Rachashei Leiv — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת תולדות‬ ‫ד' כסלו ה'תשפ"ז‬ ‫שנה ט"ו גליון ט'‬ ‫סו"ז קר"ש‬ ‫מוצש"ק‬ ‫הדלקת‬ ‫לשב"ק‬ ‫ר"ת‬ ‫הנרות‬ ‫‪8:29/9:11‬‬ ‫‪5:54‬‬ ‫‪4:23‬‬ ‫לעיקוואוד‬ ‫‪8:28/9:10‬‬ ‫‪5:51‬‬ ‫‪4:21‬‬ ‫ברוקלין‬ ‫‪8:07/8:44‬‬ ‫‪5:57‬‬ ‫‪4:05‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪8:09/8:46‬‬ ‫‪5:54‬‬ ‫‪4:19‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪8:08/8:46‬‬ ‫‪5:55‬‬ ‫‪4:13‬‬ ‫אלעד‬ ‫‪8:08/8:45‬‬ ‫‪5:56‬‬ ‫‪4:04‬‬ ‫בית שמש‬ ‫בחסד ד' ובזכות אביו‪ .‬ולכן אמר לו הקב"ה והרביתי את זרעך בעבור‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו‪.‬‬ ‫אברהם עבדי‪ ,‬כלומר בעבור העבדות אמתית שלך‪ ,‬היינו הכנעה שאתה‬ ‫פירש"י זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת‪.‬‬ ‫תולה כי הכל בשביל אברהם ובזה אתה זוכה לברכה‪.‬‬ ‫יש לפרש עפמ"ש החת"ס (דרשות עמוד שנז) דסגולה נפלאת שתתקבל התפילה‬ ‫ובמדה זו ברך את יעקב ואמר‪ ,‬ראה ריח בני כריח שדה‪ ,‬כשתעלה ריח ניחוח‬ ‫ביותר הוא בעמדו סמוך לאיש צדיק‪.‬‬ ‫ריח טהרה וקדושה אל תתפעל מזה ואל תחזיק טובה לעצמך‪ ,‬כמו השדה‬ ‫לכן יצחק שהיה כ"כ שפל בעיניו עד שהחשיב אותה (את רבקה) לצדקת יותר‬ ‫שאינה מתפעלת ומתנשאת בריחה הטוב‪.‬‬ ‫ממנו התפלל נוכח אשתו‪ ,‬והיא התכוונה להתפלל נוכח יצחק ‪ -‬להיות הוא‬ ‫הרה"ק ר' שמואל צבי מאלכסנדר זי"ע‪ ,‬תפארת שמואל‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫ויתן לך האלקים‪.‬‬ ‫אבני סופר‬ ‫ולנחש אמר ועפר תאכל כל ימי חייך (בראשית ג יד)‪.‬‬ ‫ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו‪.‬‬ ‫ויתן לך האלקים‪ ,‬עיין ברש"י בשם מדרש רבה‪ ,‬ויתן ויחזור ויתן‪ .‬וקשה‪ ,‬מהו‬ ‫‪ ...‬ומכאן יש ללמוד עוד כח התפילה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות‬ ‫הברכה זו ויתן ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫הטבע‪.‬‬ ‫רבינו בחיי‪ ,‬בתו"ד‬ ‫ואמר בשם הרבי מפשיסחא זצוק"ל‪ ,‬שהקשה‪ ,‬בעת שקלל ה' את הנחש‬ ‫וימכור את בכורתו ליעקב‪.‬‬ ‫אמר לו‪ ,‬ועפר תאכל‪ ,‬לכאורה איזה קללה היא זו‪ ,‬הא מזונותיו יהיו מזומנים‬ ‫ענין מכירת הבכורה יש לתמוה‪ ,‬ואם עשו מסכים למכור הבכורה‪ ,‬וכי יכול‬ ‫לו בכל מקום ובכל זמן שיהיו‪ .‬אלא הקב"ה לא היה רוצה להתעסק עמו‬ ‫יעקב לקנות את זה‪ ,‬וכי אפשר לקנות כהונה בכסף‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬ואמר לו‪ ,‬הא לך (פרעסס זיך אהן)‪.‬‬ ‫ואפשר כיון דפירש"י והוא עייף ‪ -‬ברציחה‪ ,‬ואי' בברכות וכן בשו"ע סי' קכ"ח‬ ‫וזהו הברכה‪ ,‬יתן ויחזור ויתן‪ ,‬פירוש‪ ,‬שכל עת וכל שעה יהיה לך עסק עמו‬ ‫כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו‪ ,‬ובסנהדרין לה ע"ב מעם מזבחי‪ ,‬וא"כ‬ ‫(עם הקב"ה)‪.‬‬ ‫עשיו היה פסול לעבודה ולא היה מי שיעבוד‪ ,‬ויעקב קנה את הבכורה מעשו‬ ‫הרה"ק ר' יצחק קאליש מאמשינאוו‪-‬ברוקלין זי"ע של"ס תולדות תשל"ב‪ ,‬והובא בקול מבשר חלק א‬ ‫רק למראית עין כדי שעשיו לא יכעס עליו‪ ,‬אבל למעשה עשו לא היה יכול‬ ‫ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי‪.‬‬ ‫‪...‬על ידי שתיקן יעקב הלבושין אלו ועשה מעור אור ויברכהו והוציא יעקב‬ ‫לעבוד יותר‪.‬‬ ‫הגה"ח ר' שלמה זלמן פישר ז"ל‪ ,‬אשרי האיש עמוד יא והובא באוצרות צדיקי וגאוני הדורות עמוד נז‬ ‫את עשו מהקדושה‪ ,‬ועל זאת נטר שנאה עשו ושר דיליה ליעקב ויתנכלו‬ ‫גור כארץ הזאת ואהיה עמך‪.‬‬ ‫עליו להרגו בשביל זאת שהוציאו מהקדושה‪ ,‬ולא יכלו למעבד ליה כלום‬ ‫השי"ת אמר לו‪ ,‬כשתמשיך באותה מידה‪ ,‬לגור בה‪ ,‬בענוה ושפלות ‪-‬‬ ‫שיעקב היה תקיף מכל סטרין ונגע בכף ירכו‪...‬‬ ‫בבחינת ארץ‪ ,‬אזי ‪ -‬ואהיה עמך‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל המאור ושמש זי"ע‪ ,‬בפ' משפטים בתוך ד"ה מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך‪ ,‬בתו"ד‬ ‫הרה"ק ר' אברהם שלמה (בן הרה"ק ר' משה מרדכי) מלעלוב זי"ע‪ ,‬אמרי קודש‬ ‫ד' ימי כסלו כנגד ד' אותיות הוי"ה‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪.‬‬ ‫עוד נקדים מה דכתיב בירמי' קפיטל ל"ו ויהי בשנה החמישית ליהויקים וגו'‬ ‫‪...‬נפלא הדבר‪ ,‬כמה שהכל נתון ברשותו של האדם עצמו‪ .‬הרי לפנינו שני‬ ‫בחודש התשיעי קראו צום‪ .‬וכ' שם בסוד משרים בהגהת רש"י שהי' יום צום‬ ‫אחים‪ ,‬יעקב ועשיו‪ ,‬שמוצאם מאותו האב ומאותה האם‪ ,‬והם גדלו בבית‬ ‫בר"ח כסליו‪ ,‬משום דמר"ח אלול עד יוה"כ יש מ' יום והוא בחדש השביעי‪,‬‬ ‫אחד ובדרך חינוך אחד‪ ,‬והנה אחד מהם‪ ,‬יעקב ‪ -‬הפך כל מהותו גן עדן‪,‬‬ ‫כאשה היולדת לשבעה‪ ,‬ומי שלא שב אז בתשובה שלימה אזי יש מהושענא‬ ‫ואחד מהם‪ ,‬עשיו ‪ -‬הפך כל מהותו ‪ -‬גיהנום‪.‬‬ ‫רבה עד ר"ח כסליו מ' יום והוא יוה"כ שבחדש התשיעי כאשה יולדת לט'‬ ‫יעקב התרומם למדריגה נפלאה כזו שבכל מקום שהלך נלוה גן העדן עמו‪,‬‬ ‫חדשים ע"ש כי נדפס בטעות‪.‬‬ ‫‪...‬אלא שהאדם על ידי חטאיו מגרש את עצמו מגן העדן ומעבר את ריחו‪,‬‬ ‫הנה כי כן נ"ל שגם בימי זכריה אחרי שהתענו ביוה"כ השני הזה בחודש‬ ‫אבל יעקב שהיה איש תם ושלם בכל מעשיו‪ ,‬חזר ועמד על דמות יצירתו‬ ‫התשיעי המתינו עוד ד' ימים כנגד ד' אותיות הוי' כמו ד' ימים שבין יוה"כ‬ ‫הראשונה‪ ,‬ולכן נדף ממנו ריח גן עדן‪...‬‬ ‫לסוכות ואז זמן את פניך ה' אבקש ובקשו את פני ה'‪ ,‬ובאותה התשובה אחר‬ ‫הגה"צ ר' נתן צבי פינקל (ה'סבא מסלבודקה') זצ"ל‪ ,‬אור הצפון במאמר יראת הרוממות בתו"ד‬ ‫שכבר נתכפרו עוונותיהם בזה יוה"כ מעתה יעשו טוב צדקה ומתנת עניים‬ ‫ראה ריח בני כריח שדה‪.‬‬ ‫כבסוכות שבחודש השביעי וגם אמת והשלום אהבו כי סוכות שלום הוא‪.‬‬ ‫ואפשר עוד פירוש הכתוב ראה ריח בני כריח שדה‪ ,‬עפמש"כ לעיל (אות ב) על‬ ‫הרה"ק מרן החתם סופר זי"ע‪ ,‬דרשות חת"ס חלק ב עמוד שעט ע"ב בתו"ד‬ ‫הכתוב והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי‪ ,‬שיצחק אבינו ע"ה היה שפל‬ ‫בתוך דרוש הספד על הספד על הגאון ר' אהרן שפיץ זצ"ל אבדק"ק האליטש‬ ‫בעיניו שאין לו כלל‪ ,‬והכל היא רק בזכות אברהם אוהבי עבד ה'‪.‬‬ ‫חודש כסלו – חודש הרחמים‪.‬‬ ‫וכן היא עיקר העבודה‪ ,‬הכנעה והשפלות‪ ,‬שידע שכל מה שיש לו הוא‬ ‫כסל"ו במילואו כזה כ"ף סמ"ך למ"ד ו"ו בגימ' א"ב הרחמי"ם‪ ,‬וזהו שתקנו‬ ‫בחסד ובחנינה לפי מיעוט מעשיו‪ ,‬ויצחק הי' בתכלית הכנעה‪ ,‬ורוח נמוכה‪,‬‬ ‫בנוסח ההודאה ואתה ברחמי"ך הרבים וכו'‪ ,‬ויבואר אי"ה לפנינו להלן‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' צבי אלימלך מדינוב זי"ע‪ ,‬בני יששכר מאמרי חודש כסלו טבת מאמר א אות ד‬ ‫ושפט בדעתו שכל המדרגות ומה שזכה להיות עולה תמימה‪ ,‬הכל היא‬ ‫פסקי הלכות‬ ‫המשך מהלכות בורר‬ ‫יד‪ .‬פיזור דברים ע"י הרוח‪ :‬י"א דאסור לרוק ברוח כשהרוח מפזרת את הרוק משום איסור זורה (רמ"א סי' שי"ט סי"ז מאו"ז בשם ירושלמי) וי"א דלא נהגו להזהר בזה (משנ"ב‬ ‫סי' שי"ט סקס"ז בשם רעק"א ובה"ל ד"ה מפזר) ולדברי הרמ"א אסור לפזר חמץ ברוח וכגון בער"פ שחל בשבת (מג"א סי' תמ"ו סק"ב ולמעשה עי' משנ"ב שם סק"ו ושעה"צ סק"ז)‪,‬‬ ‫ובשפיכת מים המתפזרים ברוח אין לחוש לזורה גם להרמ"א כיון שאינם גדולי קרקע (שו"ת רעק"א מהדו"ק סי' כ' הובא בבה"ל סי' שי"ט ד"ה מפזר)‪ ,‬ולכן מותר להניח במקום הצורך‬ ‫במ ַצנֵַן אף שמתפזרים ע"י הרוח‪.‬‬ ‫מים במכשיר ֵא ִדים קרים (כשאינו גורם למכשיר להתחיל לפעול מחמת כך) או ַ‬ ‫טו‪ .‬שימוש בספריי מטהר אויר בשבת‪ :‬מותר להתיז בשבת מספריי מטהר אויר שמפיץ ומפזר ריח טוב באויר כדי להעביר ריח רע גם אם הספריי עשוי מצמחים‬ ‫ואין בזה חשש משום זורה‪ ,‬ולכתחילה אם אפשר יעשה בשינוי [דהיינו שיזרוק הספריי באויר במקום אחד ולא יפזרנו בכל החדר ע"י הזזת הכלי] (עי' רמ"א סי' שי"ט שם משנ"ב‬ ‫סקס"ז בה"ל ד"ה מפזר שבה"ל ח"ו סי' קל"ט ב' וחי"א סי' פ"ה ב'‪ ,‬ובברורי הלכות הכא)‪.‬‬ ‫טז‪ .‬קילוף פירות‪ :‬אסור לקלף פירות וירקות או ביצים וכדומה זמן רב לפני הסעודה משום שנחשב כבורר‪ ,‬אבל מותר לקלפם בסכין כדי לאוכלם מיד או סמוך לסעודה‬ ‫(חצי שעה קודם הסעודה‪ ,‬מבית לוי חי"ט הלכות בורר) שכיון שאין אפשרות להגיע לאוכל בלא קילוף הקליפה אינו נחשב כבורר פסולת מתוך אוכל אלא כבורר אוכל מתוך‬ ‫פסולת שמותר כשבורר לאלתר (רמ"א סי' שכ"א סי"ט ובה"ל ד"ה לקלוף בשם מאמר מרדכי)‪ ,‬אבל אסור לקלף את הפירות במקלף המיוחד לכך אפילו כשקולף סמוך לאכילה (אג"ט‬ ‫בורר סק"י אות א')‪.‬‬ ‫יז‪ .‬הסרת עלי חסה שאינם ראוים לאכילה‪ :‬מותר להסיר את העלים החיצוניים של חסה שהתקלקלו ואינם ראוים לאכילה על מנת שיוכל להגיע לעלים הפנימיים‬ ‫אם מסירם סמוך לאכילה‪ ,‬משום שהעלים החיצוניים דומים לקליפת האוכל (בה"ל סי' שי"ט ס"א ד"ה מן העלים)‪.‬‬ ‫בירורי הלכות‬ ‫שימוש בספריי מטהר אויר בשבת‬ ‫לומר דמדרבנן יש לאסור זרייה אף בדבר שאינו גדולי קרקע משום שדומה לזורה (וכמו שהוכיח שם)‬ ‫שאלה‪ :‬האם מותר להתיז בשבת ספריי מטהר אויר שמפיץ ומפזר ריח טוב בחלל החדר כדי‬ ‫מ"מ מסתימת הרמ"א שלא הביא המשך דברי הירושלמי שכל דבר שמחוסר לרוח חייב משום זורה‬ ‫להעביר ריח רע?‬ ‫ש"מ דלא חשש להירושלמי (שלא הוזכר ברוב הראשונים) רק באופן ששייך חיוב דאורייתא וכגון ברוק‬ ‫תשובה‪ :‬כ' הרמ"א סי' שי"ט סי"ז הרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה‪,‬‬ ‫היוצא מהאדם שיש חשש דאורייתא להרמב"ם דאדם ובהמה חשיבי כגדולי קרקע‪ ,‬ומש"כ הרמ"א‬ ‫ומקור דבריו הוא ממהרי"ל בשם או"ז דכן אי' בירושלמי שבת (פרק כלל גדול ה"ב מט‪.‬‬ ‫שחייב הוא משום שהעתיק לשון הירושלמי וחשש לדעתו אבל לא משום דפסיקא ליה הכי‪ ,‬ועע"ש‬ ‫בדפוס וילנא) רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב‬ ‫שצירף להיתר בשופך מים שכיון שאינו מתכוין שיתפזרו המים אף דהוה פס"ר מ"מ הוי פס"ר דלא ניחא‬ ‫משום זורה (ופי' בקרבן העדה דמחוסר לרוח היינו שהרוח מחסרו ומפררו לחלקים דקים)‪,‬‬ ‫ליה דלהערוך מותר אפילו מדרבנן ואף להתוס' איסורו הוא רק מדרבנן וכיון שכן יש לסמוך על רוב‬ ‫ובמג"א סי' תמ"ו סק"ב כ' עפי"ז דלפרר חמץ ברוח כדי לבערו בשבת ויו"ט אפשר דהוי‬ ‫הפוסקים שלא הביאו הירושלמי להלכה]‪ ,‬ועי' בבה"ל (שם ד"ה מפזר) שהביא דברי רעק"א‬ ‫מלאכה דאורייתא‪ ,‬ובשו"ע הרב שם ס"ו בהגה הביא דבריו אמנם בקונט"א סוס"ק ג' כ'‬ ‫ואח"כ הביא מה שפי' בספר אלפי מנשה דאין כוונת הירושלמי לאסור משום זורה אלא‬ ‫דמהבבלי נראה דאינו חייב משום זורה וכדמקשינן בשבת עג‪ :‬היינו זורה היינו בורר היינו‬ ‫איירי ברוקק ברה"ר שע"י הרוח מעבירן ד' אמות ברה"ר וזורה דנקט הירושלמי הוא דרך‬ ‫מרקד ש"מ דרק כשבורר אוכל מפסולת חייב משום זורה (וכן הכריע במשנ"ב שם סק"ו‬ ‫דוגמא דכמו בזורה אף שהרוח מסייעתו אפ"ה חייב ה"נ במעביר ד' אמות ברה"ר ע"י הרוח‬ ‫ושעה"צ סק"ז)‪ ,‬ועי' בשו"ת רעק"א מהדו"ק סי' כ' במי ששפך מים מועטים מכוס דרך חלון‬ ‫ג"כ חייב ואין כוונת הירושלמי לחייב משום זורה כשמפזר ברוח ברה"י ואינו מפריד ע"י‬ ‫והרוח מפזרן ומחלקן לטיפות קטנות דלכאורה להירושלמי והרמ"א עבר על איסור זורה‪,‬‬ ‫הזריה אוכל מפסולת‪ ,‬ועיי"ש במשנ"ב סקס"ז שהביא מרעק"א על הגליון שלא ראינו מי‬ ‫אמנם נראה דיש כמה צדדים להקל בזה דהרי צריך טעם מדוע השמיטו גדולי הראשונים דין‬ ‫שחושש לזה כיון דאינו מתכוין לכך וכ"ש דאי"ז דרך זורה‪.‬‬ ‫זה הרי ודאי לא נעלם מהם דברי הירושלמי ועכצ"ל דתלמודא דידן פליג על הירושלמי וס"ל‬ ‫ועי' בשבה"ל ח"ו סי' קל"ט ב' שכ' מרן זצ"ל דלדברי רעק"א שגם להרמ"א אין לאסור משום‬ ‫דמלאכת זורה שייך רק כשמפריד ע"י הזרייה אוכל מפסולת וכזריית החיטה אחר הדישה‬ ‫חשש זורה רק בגדולי קרקע א"כ בספריי העשוי מחומר שאינו גדולי קרקע לא שייך כלל‬ ‫שנפרד עי"ז המוץ שהוא הפסולת מהגרעינים וכדחזינן בשבת עג‪ :‬דמקשינן בגמ' היינו זורה‬ ‫חשש זורה אע"פ שהוא מתפזר ומתחלק באויר‪ ,‬ולכן מותר להתיז ממנו כדי להפיץ ריח טוב‬ ‫היינו בורר היינו מרקד ש"מ דמלאכת זורה היא כעין מלאכת בורר דבאופ"ז שמברר האוכל‬ ‫באויר‪ ,‬ואף שההיתר השני שכ' רעק"א בשופך מים מהחלון שכיון שאינו מתכוין לזרייה אף‬ ‫מהפסולת ואילו היה עושה כן בידו היה חייב ונתחדש במלאכת זורה שגם כשהרוח מסייע‬ ‫דהוה פס"ר מ"מ כיון דלא ניחא ליה בכך אין לחוש (וכנ"ל) אינו שייך בנדו"ד שהרי ודאי‬ ‫למעשה הברירה הוא חייב‪ ,‬אבל באופן שכולו פסולת ואינו עושה כלל מעשה ברירה ס"ל‬ ‫מתכוין לפזר את הספריי באויר החדר כדי שיסתלק הריח הרע וניחא ליה בכך‪ ,‬אמנם עם כל‬ ‫לגמ' דילן שאין בפיזורו באויר ע"י הרוח סרך מלאכת זורה ולכן אין מקום לחייב רוקק ברוח‬ ‫זאת למעשה יש להקל דאף אם נימא דאסור הוא רק מדרבנן (דכיון שאינו מגידולי קרקע‬ ‫משום זורה‪ ,‬ולפי"ז גם בשופך מעט מים מהחלון והרוח מפזרן אין חשש זורה (וכ"כ באג"ט‬ ‫הוא רק דומה לזורה וכנ"ל מרעק"א) וידוע מח' הפוסקים בסי' שי"ד האם פס"ר בדרבנן‬ ‫זורה סק"א אות ד')‪.‬‬ ‫אסור ובכה"ג דלהבבלי אין איסור משום זורה רק בבורר יש להקל‪ ,‬וגם בלא"ה העיקר להלכה‬ ‫ואף להרמ"א שהביא הירושלמי להלכה מ"מ בשופך מים מהחלון י"ל שגם לשי' אין חשש‬ ‫שבדבר שאינו מגדולי קרקע לא שייך כלל איסור זורה אפי' מדרבנן‪ ,‬עוד כ' מרן זצ"ל בשם‬ ‫זורה‪ ,‬דהא לגבי דש קיי"ל דאינו שייך רק בגדולי קרקע וכדפסק הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ז) וכן‬ ‫בנו הגאון ר' בן ציון שליט"א דיש צד נוסף להיתר משום שפעולת התזת הספריי אינו דומה‬ ‫לגבי מעמר ג"כ קיי"ל כן וכדפסק הרמב"ם שם בה"ה ובשו"ע סי' ש"מ ס"ט‪ ,‬ועי' במג"א שם‬ ‫כלל למלאכת זורה‪ ,‬שבדרך כלל מתאדה הספריי ונאבד מיד ולא נשאר רק הריח ואינו דומה‬ ‫סקט"ו דמאן דס"ל אין דישה אלא בגידולי קרקע עכצ"ל דס"ל אין עימור אלא בגידולי‬ ‫לרוקק ברוח שנשארים הטיפות במציאות גם לאחר הפיזור אלא שמתחלקים ע"י הרוח ולכן‬ ‫קרקע דמהיכא תיתי לחלק בין דישה לעימור‪ ,‬ולפי"ז י"ל דה"ה גבי זורה ג"כ אין שייך אלא‬ ‫הוא דומה למלאכת זורה שג"כ נשאר הכל במציאות אלא שמתפזר ע"י הרוח‪ ,‬אלא‬ ‫בגדולי קרקע‪ ,‬והא דס"ל להירושלמי דהרוקק ברוח חייב משום זורה הוא משום דהירושלמי‬ ‫שלכתחילה אם אפשר יעשה בשינוי דהיינו שיזרוק הספריי באויר במקום אחד ולא יפזרנו‬ ‫ס"ל כר"י דיש דישה שלא בגידולי קרקע או משום דאדם ובהמה חשובים כגדולי קרקע כיון‬ ‫בכל החדר ע"י הזזת הכלי‪ ,‬וע"ע בחי"א סי' פ"ה ב' שכ' מרן זצ"ל שיש להתיר גם בספריי‬ ‫שניזונים ממזון הגדל בקרקע וכשי' הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ז) ולכן גם רוק היוצא מהאדם‬ ‫העשוי מצמחים שהם גדולי קרקע שכיון שהחומר מעובד בבית חרושת ה"ז פנים חדשות‬ ‫נחשב כגדולי קרקע וחייב בו משום זורה (ואין להקשות מהמבואר בסי' שכ"א ס"ט דאין‬ ‫לגמרי ואין להחשיבו כגדולי קרקע‪.‬‬ ‫טחינה בבשר ש"מ דאינו נחשב כגידולי קרקע ולכן אין שייך בו איסור טוחן די"ל דהתם‬ ‫וע"כ להלכה למעשה מותר להתיז בשבת מספריי מטהר אויר המפיץ ריח טוב כדי להעביר‬ ‫איכא נמי טעמא אחרינא דאין טחינה באוכלים שיכולים לאכלן בלא"ה) משא"כ מים שאינם‬ ‫ריח רע גם אם הספריי עשוי מצמחים ואין בזה חשש משום זורה‪.‬‬ ‫גדולי קרקע לא שייך בהו כלל מלאכת זרייה [ועיי"ש ברעק"א שהאריך לבאר שאף דיש מקום‬ ‫נלב"ע‬ ‫הרה"ק‬ ‫י' כסלו‬ ‫רבי יוסף הלוי ליכטאג זי"ע‬ ‫תרי"ז‬ ‫אבד"ק זבאראב‬ ‫הושיבו תמיד בראש המסובין אצל שולחנו הק'‪.‬‬ ‫איך שמקבצים מעות לצורך הנסיעה‪ ,‬הושיט להם מטבע‪,‬‬ ‫אלה תולדות‬ ‫על כס הרבנות‬ ‫"צוואנציגער"‪ ,‬וסיפרו לו החסידים מנהגם שמזכירים‬ ‫רבינו הגה"ק רבי יוסף הלוי ליכטאג ‪ -‬ששמו נקרא‬ ‫בשנת תקס"ד‪ ,‬בי"ג תשרי‪ ,‬כאשר נסתלק אביו הגה"ק‬ ‫שמות המנדבים להרה"ק מלובלין‪ ,‬וביקשוהו שיכתוב גם‬ ‫ביראת הכבוד בפי כל הגה"ק רבי יוסל'י חריף זי"ע‪ ,‬נולד‬ ‫רבי צבי הירש‪ ,‬נקרא רבינו בהיותו בן ל"א שנים בבחינת‬ ‫הוא שמו‪ .‬וכן עשה וכתב שמו‪" :‬יוסף בן לייצא"‪.‬‬ ‫בשנת תקל"ג‪ ,‬לאביו הגה"ק רבי צבי הירש הלוי שטערן‬ ‫'אבר"ך' כמו יוסף הצדיק‪ ,‬אב בחכמה ורך בשנים‪,‬‬ ‫כשהגיעו החסידים ללובלין‪ ,‬נכנסו אל הקודש פנימה‬ ‫זי"ע‪ ,‬המכונה רבי הירשל'י לייצ'אס‪ ,‬אבד"ק דאמבראווא‪,‬‬ ‫למלאות מקומו ברבנות דאמבראווא‪ ,‬אשר כאמור‬ ‫והגישו את ה'קוויטל' לפני רבם הק'‪ ,‬קרא בפיו שם כל‬ ‫שהיה סופר ועד ארבע ארצות בימיו‪ ,‬בן אחר בן לרבינו‬ ‫החזיקו בה אבותיו מזה כמה דורות‪ ,‬שם ישב עד סוף‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬וכשהגיע אל שמו של ר' יוסל'י כפל ושנה‬ ‫ה"טורי זהב זי"ע ועוד הרבה מגדולי ישראל שהאירו עיני‬ ‫שנת תקע"ה‪ ,‬בהעמידו תלמידים למאות‪ ,‬וגם גדול ונודע‬ ‫בהתפעלות 'יוסף בן לייצא' אור גדול בתורה! יוסף בן‬ ‫ישראל בתורתם‪ .‬ולאמו הרבנית הצד' מרת לייצא ע"ה‪.‬‬ ‫שמו במדינות אחרות‪ ,‬פולין‪ ,‬ליטא‪ ,‬אשכנז‪ ,‬וארץ הגר‪.‬‬ ‫לייצא אור גדול בתורה! ושאלם מי הוא זה אשר שמו‬ ‫עוד מטל ילדותו נודע בשערים שמו "יוסלי חריף"‪,‬‬ ‫בשנת תקע"ו‪ ,‬לאחר הסתלקות הרה"ק החוזה מלובלין‬ ‫מאיר כל כך? השיבו לו‪ ,‬שהוא אברך עילוי עצום ומכונה‬ ‫בהיותו כבן שש שנים וכבר היה בקי בששה סדרי משנה‬ ‫זי"ע‪" ,‬קמו עליו איזה אנשים בסתר לצערו‪ ,‬כי רוח‬ ‫"ר' יוסל'י חריף"‪ .‬נענה להם‪ :‬א לעכטיגער יוסל'י‪ ,‬מני אז‬ ‫עם פירוש הר"ע מברטנורא‪ ,‬והיו שגורים על לשונו עד‬ ‫קנאה עבר עליהם"‪ ,‬ואף הוסיפו לרדוף ולצער את‬ ‫נקרא 'רבי יוסף ליכטאג'‪ ,‬שהיה לשם משפחתו‪.‬‬ ‫שהיה לפלא בעיני כל רואיו‪ .‬בן שמונה שנים היה‬ ‫הרבנית הצדיקת ע"ה‪ ,‬עד כי לא יכלה לסבול והניאה את‬ ‫אחר הדברים האלה אמר רבי יוסל'י‪ :‬אעלה גם אני‬ ‫כשנכנס ללמוד אצל הגאון המפורסם רבי ליבער חריף‬ ‫לב בעלה להעתיק מקום מגוריו‪ .‬עתירתה עשתה פרי‪ ,‬כי‬ ‫וארוצה עד איש אלקים לחסות בצל קדשו‪ .‬ונסע אל‬ ‫מקראקא זי"ע (רבו של ה"ברוך טעם)‪ ,‬ואח"כ כשרצה‬ ‫לימים מועטים נתקבל בעצת גדולי הדור מפולין לרב‬ ‫הרה"ק מלובלין זי"ע אשר קרבו ואהבו אהבת נפש‪.‬‬ ‫אביו להוליכו לישיבת הגאון ה"נודע ביהודה" וכשהיו על‬ ‫אב"ד דכל המחוז "שאראש" שבמדינת אונגארן‪ ,‬אחר‬ ‫בסיבת אהבה וחיבה יתירה זו שהיתה נודעת לו מסופר‪:‬‬ ‫אם הדרן לפראג נקלעו לעיר ליסא‪ ,‬ונכנס עמו אביו‬ ‫שנתיישבו שם קיבוץ הגון מבני ישראל‪ ,‬וגדולי הדור‬ ‫שנה אחת היתה שעת חירום ולא היה ביכולת סוחרי‬ ‫לקבל פני המרא דאתרא‪ ,‬הגאון המקובל רבי דוד טעבלי‬ ‫חיפשו גאון וגדול אשר בכח תורתו וקדושתו יוכל‬ ‫האתרוגים להביא למדינת פולין אתרוגים למכביר כבכל‬ ‫זי"ע‪ .‬כאשר התחיל הגאון לפלפל עם הילד יוסל'י בדברי‬ ‫להרגילם ולחנכם לתורה ועבודת ה'‪ .‬ואמנם כעבור‬ ‫שנה‪ ,‬ולכך הפקיעו השער ויקרו המחיר למאות ואלפים‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬מיד ראה עוצם חריפותו ובקיאותו‪ ,‬הפציר באביו‬ ‫מספר חדשים קיבלה רבנותו כח ויפוי רשמי מאת‬ ‫עד כדי כך שבעד אתרוג פשוט ביקשו מאה רובל‪ .‬לכך‬ ‫ר' הירש שישאיר את בנו אצלו במחיצתו‪ ,‬למען יהיה לו‬ ‫השלטון‪ ,‬לתקן תקנות ולגדור בפרץ‪ ,‬ומי שימרה פיו‬ ‫נתאספו גדולי ישראל וגזרו שלא יקנו בשום עיר יותר‬ ‫לתלמיד המחכים את רבו‪ ,‬ונענה לו‪.‬‬ ‫יענש מטעם הממשלה‪ .‬למרות שרבנותו היתה פרוסה‬ ‫מאתרוג אחד מקופת הקהל‪ .‬התקנה נתקבלה בכל‬ ‫אצל רבו זה למד תורת ה' בקדושה ובטהרה‪ ,‬עד כי‬ ‫על כל המחוז‪ ,‬עכ"ז אוה לו למושב בעיר קטנה‪ ,‬זבאראב‬ ‫המדינה‪ ,‬ועוד בעשרת ימי תשובה קנו ראשי כל קהילה‬ ‫במשך זמן קצר יצא שמעו בכל העיר‪ ,‬ורבים מבני העיר‬ ‫שמה‪" ,‬יען כי שמה היה הקיבוץ היותר נאה של יראי ה'‬ ‫אתרוג אחד ומסרוהו לידי הרב‪ ,‬ונקבע שהוא יברך עליו‬ ‫ליסא‪ ,‬שהיתה אז עיר מלאה חכמים וסופרים‪ ,‬השכימו‬ ‫ולומדי תורה"‪ .‬ותיקן פרצות והפיח בכל הגלילות אשר‬ ‫ראשון בסוכות ואחריו ראשי הקהל ואח"כ יתר אנשי‬ ‫לפתחו לבקש תורה מפיהו‪ ,‬כאילו היה בא בשנים‪ ,‬וכל‬ ‫תחת מרותו אהבת תורה ויר"ש‪ ,‬עד כי הועד שעשרות‬ ‫העיר‪ ,‬ובשעת הנענועים בהלל לא ינענעו כי אם הש"ץ‬ ‫דבר הקשה הביאו אל יוסף‪ ,‬והוא השיב לכל דורש‬ ‫שנים אח"כ לא נמצא שם יהודי שלא ידע ללמוד גפ"ת‪,‬‬ ‫והרב‪ ,‬כדי שלא יתקלקל האתרוג‪ ,‬וכן עשו גם בלובלין‪.‬‬ ‫ומבקש דבר ה' כזקן ויושב בישיבה מימים ימימה‪.‬‬ ‫מהרש"א ומהר"ם על הדף‪ ,‬ובמשך כל שנות נשיאותו לא‬ ‫אמנם ברשות הרה"ק מלובלין היה אתרוג שנשלח אליו‬ ‫בהגיעו לפרקו זכה בו הפרנס דק"ק צאנז‪ ,‬רבי שמואל‬ ‫נתפס א' מישראל מכל גלילותיו בידי השלטון‪.‬‬ ‫עוד קודם שנתקנה התקנה על ידי אחד מחסידיו‬ ‫געליס‪ ,‬כחתן לבתו‪ ,‬והכניסו לביתו אשר שימש בית ועד‬ ‫עובדה נפלאה סיפר הגאון מטשעבין זי"ע‪ :‬ר' יוסלי חריף‬ ‫ממדינת אשכנז‪ ,‬וכשנודע זאת לרב העיר‪ ,‬הוא הגאון‬ ‫לחכמים‪ ,‬שמה למד בדיבוק חברים ותלמידים מקשיבים‪,‬‬ ‫נשא ונתן עם הגאון ה"ישועות יעקב" כמה פעמים‬ ‫הגדול רבי עזריאל הורוויץ‪ ,‬המכונה "ראש הברזל"‪ ,‬שלח‬ ‫עד כי שמעו גבר והלך ומרחוק ומקרוב נהרו אליו המוני‬ ‫בהלכה ע"י חליפת מכתבים‪ ,‬אך לא ראו זה את זה‪ .‬פעם‬ ‫בתוקף גזירתו בערב יוכ"פ להודיע להרה"ק מלובלין‬ ‫תלמידים חריפים ובקיאים‪ ,‬ואף רבנים גדולים אשר כבר‬ ‫היה ר' יוסלי בלעמבערג‪ ,‬ונכנס אל ה"ישועות יעקב"‪,‬‬ ‫שאוסר עליו להשתמש ולברך על האתרוג שלו בסוכות‪,‬‬ ‫ישבו על כסא הוראה עזבו את משמרתם ובאו לבית‬ ‫וביני לביני‪ ,‬קודם שדיברו ואמר מי הוא‪ ,‬עיין ר' יוסלי‬ ‫מחמת התקנה‪ .‬דבר זה גרם צער רב להרה"ק‪ ,‬עד כדי כך‬ ‫מדרשו‪ ,‬להתעכב שם כמה ירחים‪ ,‬למען יקבלו הימנו‬ ‫במהירות בספר ה"ישועות יעקב" שיצא אז לאור‪ .‬לאחר‬ ‫שלא היה ביכלתו להתחיל בסעודת ערב יום הקדוש‪.‬‬ ‫דרך הלימוד בחידוד השכל‪ ,‬עד כי הרבה מגדולי רבנים‬ ‫מכן‪ ,‬כשנכנס אל הגאון‪ ,‬אמר לו ר' יוסלי תירוץ על‬ ‫כשראה רבי יוסל'י בגודל צער רבו‪ ,‬הרהיב ואמר אל‬ ‫ממדינת פולין וגאליציא המערבית היו תלמידיו‪,‬‬ ‫קושיא אחת שהקשה בספרו‪ .‬מיד שאל הגאון ה"ישועות‬ ‫ידאג רבינו‪ ,‬אני אלך אל הרב האב"ד ובס"ד אכריעהו‬ ‫ושמעתתיה היו מנדרין בגלילות אלו‪ .‬רבינו נסתלק לגנזי‬ ‫יעקב" בהתפעלות "האם אין אתם ר' יוסלי חריף‬ ‫שיבטל גזירתו‪ .‬השיב לו הרה"ק מלובלין‪ :‬יוסף בן לייצא‪,‬‬ ‫מרומים בי' כסלו תרי"ז‪ ,‬ומנוחתו כבוד בזבאראב‪.‬‬ ‫מזבאראב?"‬ ‫לא אשב בסעודה עד שלא תחזור עם ביטול הגזירה‪.‬‬ ‫בצילא קדישא בלובלין‬ ‫פועל ישועות‬ ‫רבי יוסל'י מיהר לבית האב"ד‪ ,‬ומיד הציע וטען לפניו‬ ‫בשנים אלו‪ ,‬בהן האיר אור העולם הרה"ק החוזה‬ ‫מסופר שבעת המלחמה בין אוסטריה והונגריה‬ ‫שנעלם ממנו דברי הרא"ש בחולין (יז‪ ).‬גבי בעי דר'‬ ‫מלובלין זי"ע‪ ,‬היו אנשי מעלה וגדולי תורה בעיר צאנז‬ ‫[עסטרייך ואונגארן] לבין רוסיא‪ ,‬הגיעו חיילים יהודים‬ ‫ירמיה באברי בשר נחירה שהכניסו עמהם לארץ ישראל‬ ‫מסתופפים בצל קדשו‪ ,‬ויען כי רחק הדרך מצאנז‬ ‫ששירתו בצבא הרוסי לזבאראב‪ ,‬ונכנסו להרה"ק ר'‬ ‫מהו‪ ,‬שכתב הרא"ש דנפק"מ לזמן הזה‪ ,‬אם בי"ד רוצים‬ ‫ללובלין ולא היה ברשותם די הוצאות הנסיעה‪ ,‬היה‬ ‫יוסל‪ ,‬שיברכם שיחזרו לביתם בריאים ושלמים‬ ‫לאסור דבר אחר‪ ,‬כמו שאסרו גבינות העכו"ם‪ ,‬אם נאסר‬ ‫מנהגם לילך לבתי מדרשות לבקש מאת מכיריהם‬ ‫מהמלחמה‪ .‬בין הבאים היה אחד אשר אמונתו היתה‬ ‫מה שיש מאותו המין ביד ישראל וכו'‪ ,‬ופלפל עמו עד‬ ‫שיסייעו להם בדבר מצוה‪ ,‬תמורת כתיבת שמם‬ ‫רופפת קצת‪ ,‬ולא ניגש להתברך‪ .‬בתום המלחמה עברו‬ ‫שהודה לו האב"ד שלא חלה הגזירה על אתרוגו של‬ ‫ב'קוויטל' לזכרון אצל הרה"ק מלובלין‪.‬‬ ‫החיילים שוב דרך זבאראב‪ ,‬ונכנסו להודות לרבינו על‬ ‫הרה"ק מלובלין‪ ,‬כיון שנרכש עבורו קודם הגזירה‪.‬‬ ‫אך מעולם לא עלה על דעתם לבקש מרבי יוסלי לצורך‬ ‫ברכתו‪ .‬כל הקבוצה היתה שם‪ ,‬זולת זה האחד מקטני‬ ‫בשוב רבי יוסל'י אל רבו הק'‪ ,‬שמח לקראתו ואמר לו‪:‬‬ ‫הנסיעה‪ ,‬היות ובאותם ימים עדיין היו הרבה מגאוני‬ ‫אמנה שנעדר‪ .‬כששמע הרה"ק השר שלום מבעלזא זי"ע‬ ‫יוסף בן לייצא‪' ,‬דו האסט אונז דערלייכט די אויגען'!‬ ‫הדור מתנגדים לדרך החסידות‪ ,‬וחשבו אולי גם האברך‬ ‫מופת זה אמר‪" ,‬זהו מופת של ר' יוסלי!"‪ .‬זיעועכי"א‪.‬‬ ‫[הארת עינינו]‪ ,‬וישב לסעודה בשמחה רבה‪ .‬מני אז‬ ‫הגאון הלז כאחד מהם‪ .‬אולם פעם אחת ראה בביהמ"ד‬ ‫*‬ ‫סעודת ליל שבת קדש ‪ -‬חקל תפוחין‬ ‫ד כסלו – ספר חפץ חיים ‪ -‬הלכות אסורי לשון הרע – כלל ז‬ ‫ׁש ַמה‬ ‫ְדי זֶׁה‪ֶׁ ,‬‬ ‫ׁש ִנ ְר ֶׁאה ַעל י ֵ‬ ‫י‪ְ .‬ו ִאם יֵׁש ָע ָליו ְד ָב ִרים ַה ִנ ָכ ִרים‪ֶׁ ,‬‬ ‫סעודת ליל שבת קודש מרמז על יצחק אבינו ע"ה בסוד 'חקל תפוחין' כלשון בפסוק "ויצא‬ ‫(ה ִדין ָכ ְך)‪ִ ,‬אם יֵׁש ָב ִע ְניָן ַהזֶׁה‪,‬‬ ‫א ֶׁמת‪ִ ,‬דינָא ָה ֵכי ַ‬ ‫ש ְמ ַס ְפ ִר ין ָע ָליו הּוא ֱ‬ ‫ֶׁ‬ ‫יצחק לשוח בשדה"‪ ,‬כלשון הזהר הקדוש (יתרו) אמר רבי אלעזר לאבוי‪ ,‬אלין סעודתי היך‬ ‫מתתקנן‪ ,‬אמר ליה ליליא דשבתא כתיב "והרכבתיך על במתי ארץ"‪ ,‬ביה בליליא מתברכא‬ ‫ילת‬ ‫או ְב ִע ְנ ְינֵי ְׁש ִל ַ‬ ‫טו ְל ַצד ְזכּות‪ֹ ,‬‬ ‫א ֶׁמת‪ְ ,‬ל ָׁש ְפ ֹ‬ ‫א ִפּלּו ִאם ַה ָד ָבר ֱ‬ ‫ֲ‬ ‫מטרוניתא‪ ,‬וכלהו חקל תפוחין‪ ,‬ומתברכא פתוריה דבר נש‪ ,‬ונשמתא אתוספת‪ ,‬וההוא ליליא‬ ‫או ְב ָכל ְׁש ָאר ַה ְפ ָר ִטים‪ַ ,‬ה ְמ ֹב ָא ִרים ְל ֵעיל ְב ָס ִעיף ז'‪ֹ ,‬לא‬ ‫לות‪ֹ ,‬‬ ‫ַה ַמ ֲע ֹ‬ ‫חדוה דמטרוניתא הוי‪ ,‬ובעי בר נש למחדי בחדוותא‪ ,‬ולמיכל סעודתא דמטרוניתא‪.‬‬ ‫דּונו ְל ַכף זְכּות ֵכיוָן‬ ‫ָבין ְל ֹ‬ ‫ַדאי ָאנּו ְמ ֻחי ִ‬ ‫ָך ָבזֶׁה ְד ָב ִרים ַה ִנ ָכ ִרים‪ְ ,‬דו ַ‬ ‫ַׁשי ְ‬ ‫והנה המעיין בדברי הזהר הקדוש מתחילתו יראה שיש להסתפק בכוונתו הדברים אם ליל‬ ‫א ָבל‬ ‫ְדי זֶׁה ְב ֵעינֵינּו ְו ַכנַ"ל‪ֲ ,‬‬ ‫ׁש ֹּלא ִי ְת ַבזֶׁה ַעל י ֵ‬ ‫ינו ִני ְכ ֵדי ֶׁ‬ ‫ׁשהּוא ִאיׁש ֵב ֹ‬ ‫ֶׁ‬ ‫שבת קדש הוא יצחק חקל תפוחין‪ ,‬ויום השבת אברהם עתיקא קדישא כלשון הזמר הקדוש‬ ‫א ִמין‬ ‫קו‪ֻ ,‬מ ָתר ְל ַה ֲ‬ ‫עו ְׁש ֹ‬ ‫ׁשר ֵאין ִל ְמ ֹצא ַצד ְזכּות ַעל ָה ֹ‬ ‫א ֶׁ‬ ‫ִאם הּוא ָד ָבר ֲ‬ ‫של אדונינו האר"י הק' זיע"א‪ ,‬או להיפך‪ ,‬והרה"ק מקאזניץ (עבודת ישראל אמור) מכריע‬ ‫ּול ַק ֵבל‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫שבליל שבת קדש הוא בחינת "חקל תפוחין" וזה לשונו הקדוש‪" ,‬והיה שבעת ימים תחת אמו"‪,‬‬ ‫ירות‪,‬‬ ‫ׁש ַבע ֲח ִק ֹ‬ ‫ָהר ְמ ֹאד ְו ַל ֲח ֹקר ְב ֶׁ‬ ‫יכין ְל ִהז ֵ‬ ‫ּוב ָכל ֹזאת ְצ ִר ִ‬ ‫[הגה"ה ‪ְ -‬‬ ‫במדרש רבה ר' יהושע דסכנין בשם ר"ל אמר‪ ,‬משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל‬ ‫יך ָלזֶׁה‬ ‫ָאים ֶׁׁש ָצ ִר ְ‬ ‫ָהר ְב ָכל ַה ְתנ ִ‬ ‫א ֶׁמת ְד ָב ִרים ַה ִנ ָכ ִרים‪ְ ,‬ו ִלז ֵ‬ ‫ִאם ֵהם ֶׁב ֱ‬ ‫אכסניא שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונה תחלה‪ ,‬כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני‬ ‫לו ַכ ָמה‬ ‫ּומ ְר ֶׁאה ֹ‬ ‫ֵצר ַמ ְט ֶׁעה ֶׁאת ָה ָא ָדם ָבזֶׁה ְמ ֹאד ַ‬ ‫ּוכ ִד ְל ַק ָמן‪ִ ,‬כי ַהי ֶׁ‬ ‫ְ‬ ‫קרבן עד שתעבור עליו שבת‪ ,‬שאין שבעת ימים בלא שבת‪ ,‬ואין מילה בלא שבת‪ ,‬הה"ד "ומיום‬ ‫ְדי זֶׁה‬ ‫ִל ְכ ֶׁדנּו ַעל י ֵ‬ ‫ַא ִמין ָבזֶׁה ְוי ְ‬ ‫ׁשי ֲ‬ ‫א ֶׁמת‪ְ ,‬כ ֵדי ֶׁ‬ ‫ְד ָב ִרים ַה ִנ ָכ ִרים ֶׁׁש ֵהם ֱ‬ ‫השמיני והלאה ירצה" עכ"ל‪ ,‬לפי דברי המד"ר מוכרח כדעת המקובלים שבליל שבת הוא‬ ‫סעודתא דחקל תפוחין קדישין‪ ,‬והעליה למלכות והוא הנק' המטרונה שאת"ל שכוונתו במלת‬ ‫ְמ ֵהר ְל ָה ֵקל ָבזֶׁה]‪.‬‬ ‫ׁשון ָה ָרע‪ְ ,‬ו ַעל ֵכן ַאל י ַ‬ ‫ׁשל ֲע ֹון ַק ָב ַלת ָל ֹ‬ ‫ׁשת ֶׁ‬ ‫ְב ֶׁר ֶׁ‬ ‫מטרונה סתם על קדושת שבת‪ ,‬קשה מה מועיל הטעם שאמר על הציווי שציוונו "ומיום‬ ‫השמיני וגו' ודי היה בשבעת ימים ומיום השביעי ירצה כי אין לך שבעת ימים בלא שבת‪ ,‬אע"כ‬ ‫כדברי המקובלים‪ ,‬ומשום הכי צריך להיות שמונה ימים שאם יהיו רק שבעת ימים‪ ,‬למשל‬ ‫כשנולד האדם או הבהמה ביום שבת בבוקר אז ירצה דמם ביום הששי שהוא יום שביעי‬ ‫ללידה‪ ,‬ולא יראה פני המטרונה היא המלכה בליל שבת‪ ,‬ולכן צריך שמונה ימים‪ .‬וביאור הענין‬ ‫עפימ"ש 'אשה מכרת באורחין יותר מהאיש'‪ ,‬ודרכה לבדוק ולעיין היטב אם הגון אם לא‪ ,‬וכן‬ ‫המלכות שמים והבן‪ .‬וכן כל אדם יוכל להבין ולדעת במחשבותיו בליל שבת אם תיקן ימי החול‬ ‫כראוי‪ ,‬ולפי זה ניחא‪ .‬ונוכל למצא טעם למנהג העולם שעושין סעודת זכר בליל שבת קודם‬ ‫המילה לילד היולד‪ ,‬לפי הנ"ל שעיקר הכנה למילה לזכר הוא עפ"י סעודתא דחקל תפוחין‬ ‫קדישין‪ ,‬ולכן עושין סעודת זכר ולרמז ע"ז כי עפ"י אותה סעודה בא שפע קודש על הזכר‬ ‫להכנס לבריתו של אאע"ה‪ ,‬ע"כ לשון קדשו‪.‬‬ ‫וסדר ברכות יצחק אבינו מרמז על סעודת ליל שבת‪ ,‬שבת ריחו נודף וכן כתוב " ראה ריח בני‬ ‫כריח שדה" בגדי שבת‪" ,‬וירח את ריח בגדיו"‪ ,‬וכלשון הגמ' (שבת קי"ט ע"א) רבי ינאי לביש‬ ‫מאניה אמר בואי כלה בואי כלה‪ ,‬ויבא לו יין וישת" שמרמז על קידוש שבת‪ ,‬והלחם שנתן לו‬ ‫לאכו למרמז על סעודת שבת‪.‬‬ ‫ולכך אומרים בתפילת ליל שבת קדש לפניו נעבוד ביאה ופחד‪ ,‬שזה בחינת יצחק אבינו ע"ה‬ ‫מדת הגבורה‪ ,‬וכבר נתבאר שליל שבת מרמז על תחילת העבודה של האדן שהיא בלבת אש‬ ‫קדש בחינת אהבה כרשפי אש‪ ,‬שהרי עיקר העבודה בליל שבת קודש היוא להתנתק מימי‬ ‫החול לגמרי‪ ,‬לפשוט מעליו בגדי החול עם כל הניסונות הקשיים והטרדות‪ ,‬ולראות כל מלאכתו‬ ‫עשוי' אפי' מלאכת שמים‪ ,‬וכשנכנס קדושת השבת ומתבונן בקדושת מעורר עצמו באהבה‬ ‫מעשה שהיה בימי הגאון הקדוש בן איש חי זצ"ל (נפטר לפני קצת יותר ממאה שנה)‪ ,‬שני‬ ‫כרשפי אש‪ ,‬וזה עבודתו של יצחק אבינו מדת הגבורה היראה והפחד‪ ,‬שהוא עולה תמימה‪,‬‬ ‫אנשים שמלאכתם היתה לקנות בגדים ודברים ישנים‪ ,‬שמעו שיש אצל משפחה אחת מן‬ ‫[ואברהם אבינו מרמז על אהבה בתענוגים ביום השבת]‪.‬‬ ‫הגוים לקנות כמה חפצים ישנים‪ ,‬התוועדו ביניהם והלכו יחד כדי לקנות שמה‪.‬‬ ‫בהיותם בדרך עברו ליד בית הכנסת שהיה חסר להם עשירי למנין כדי לומר קדיש‪ ,‬ובקשו‬ ‫וכלשון רביה"ק הבאר מים חיים (פר' נח) שעליה אמר יצחק "ראה ריח בני כריח שדה אשר‬ ‫מהם שיצטרפו אליהם למנין‪ .‬אחד מהם השיב שאין לו פנאי והוא ממהר ללכת לדרכו‪,‬‬ ‫ברכו ה'‪ ,‬שהוא שדה חקל תפוחין‪ ,‬שדה הראוי לזריעה המוכן לקבלת כל מיני ברכות ורוב טוב‪,‬‬ ‫אולם חבירו שם בטחונו בהשי"ת ואמר מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה‪ ,‬נפרד מחבירו‬ ‫ויצחק עבור שורש בחינת נשמתו שהיה קרוב אל החיצונים מצד הגבורות הקדושים שהיו‬ ‫ונכנס להשלים המנין‪ .‬ענה אמנים לאותו קדיש ויצא גם הוא לאותו מקום‪ ,‬בהגיעו שמה‬ ‫נמצאים בו‪ ,‬ולרוב יראתו ופחדו מאלקים הוצרך לעשות תיקון הזה ביותר ויותר בכל מנחת ערב‬ ‫ראה שחבירו כבר קנה את הכל ולא נותרו לו זולת כמה סמרטוטים פחותי ערך‪ ,‬ומחמת‬ ‫שאז הוא התגברות הדינים בעולם‪ ,‬ופחד ורעד אל ה' ואל קדושתו שלא יתגברו הקליפות‬ ‫שהיו בלויים לא חפץ חברו לקנותם בשום אופן מפני טורח משאו‪.‬‬ ‫העומדים בצדו בשקר הלז‪ ,‬וח"ו ח"ו תאחז בו קצת דקצת מבחינת הרע חלילה ועל כן יצא‬ ‫בראותו כך‪ ,‬בכדי שלא ילך בחזרה לביתו בידים ריקניות‪ ,‬קנה את כל הסמרטוטים ונשא‬ ‫תמיד לשוח בשדה לעת תפלת המנחה לתיקון הלזה‪ .‬ע"כ לשון קדשו‪.‬‬ ‫אותם לביתו‪ .‬בהיותו ממיין את הסמרטוטים מצא בתוכם כר בלוי שלא היה ראוי לשימוש‪,‬‬ ‫חשב לתומו שאולי יהיה לו רווח מועט מן הנוצות שבתוכו‪ ,‬נטל סכין ופתח את הכר כדי‬ ‫לכך תיקן רבינו אור שבעת הימים לומר קאפיטל ק"ז שבתהילים 'הודו לה' וגו' בערב שבת‪,‬‬ ‫ליטול את הנוצות ומצא בתוכם מרגלית‪ .‬מיד נחפז אל סוחר המרגליות כדי שיעריך את‬ ‫שבזמר זה מודים על הטלטולים ממה שעבר עלינו בכל ימי השבוע ונכנסים לקדשות השבת‪,‬‬ ‫המרגלית‪ ,‬נטל הסוחר את המרגלית התפעם מיופיה ונתן לו מיד חמישים זהובים‪ .‬נטל‬ ‫ובעצם מתחילים עבודת ליל שבת קדש בתפילת מנחה שתיקן יצחק אבינו ע"ה‪ ,‬שע"ז נאמר‬ ‫האיש את הכסף והלך בשמחה לדרכו‪ ,‬סיפר לזוגתו ולבני ביתו את כל המוצאות אותו‬ ‫"ויצא יצחק לשוח בשדה"‪ ,‬חקל תפוחין‪ ,‬וכן באותה מעמד הרי יצחק יצא לקראת רבקה‬ ‫והאיך גבר עליו חסד ה'‪ .‬אולם מששמעה זוגתו שהסוחר נתן עבור המרגלית רק חמישים‬ ‫שמרמז על סוד ליל שבת כמו שחתן יוצא לקראת כלה‪.‬‬ ‫זהובים החלה ללחוץ על בעלה שיקח את המרגלית חזרה וימכרה לסוחר אחר בסכום יותר‬ ‫ובשביל שעת ברכת יצחק אבינו שאתתה עלעו קדושת שבת כמו שנתבאר (עי' בספ' שהי‬ ‫גדול‪ .‬ישב האיש בביתו ולא ידע מה לעשות משום שלא חפץ לשנות את דבורו כפי אשר‬ ‫פסח שחל להיות בשבת) ובשבת יש לו לאדם נשמה יתירה למנוחה ושמחה ולהיות פתוח‬ ‫סיכם עם הסוחר‪ ,‬והחליט לשאול בעצת הרב בן איש חי זי"ע‪.‬‬ ‫לרווחה‪ ,‬ע"כ מיד ברכו "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ שיהיה לו לאכול ולשתות‬ ‫הלך האיש לשאול בדבר ה' מאיש האלוקים הרב בן איש חי זי"ע‪ ,‬שמע הרב את המעשה‬ ‫פתח ואמר‪ ,‬אתה עניית חמש אמנים של חצי קדיש‪ ,‬וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שכר‬ ‫בשב"ק‪ ,‬שעי"ז תתעורר הנפש לבוא למדריגה גבוהה‪ ,‬שעבודת השבת היא להעלות הגשמיות‬ ‫אמן בעולם הזה הוא עשרה זהובים‪ ,‬כפול עשרה זהובים בחמש אמנים‪ ,‬הרי לך חמישים‬ ‫לעילא‪.‬‬ ‫זהובים במזומן ששלח לך בורא כל העולמים בעוה"ז והקרן קיימת ושמורה לך לעוה"ב‪.‬‬ ‫יהי רצון שנזכה להתדבק בקדושת השבת וקדושת יצחק אבינו עליו השלום אמן ואמן‪.‬‬ ‫למדנו כמה גדול שכר העונה אמן שהקרן שמורה לו לעולם הבא ועוד יורד לו שפע הברכה‬ ‫מובא בכתר מלוכה עמוד שמז‬ ‫בעולם הזה ללא טורח‪.‬‬ ‫לכל עניני הגליון נא להתקשר 'ולהשאיר הודעה' ע"י ‪ 1-732-372-0092‬מארץ ישראל ‪ · 03-686-1344‬פקס ‪ · 1-732-647-2222‬בארץ ישראל לגבי ההפצה יכולים להתקשר ע"י ‪052-764-8605‬‬