gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת חיי שרה ה'תשפ"ז‬ ‫פרשת תולדות ה'תשפ"ו‬ ‫שמחת הברית לפע"ח חיים משה רוקח ני"ו‬ ‫ר"ח כסלו ה'תשפ"ז‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫מכון כרם ישראל‬ ‫סאדיגורה‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון‬ ‫‪machon@sadigura.org‬‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫חיי שרה‬ ‫אמרי‬ ‫וירא‬ ‫חיי שרה‬ ‫שמחת השלום זכר לפע"ח חיים משה רוקח ני"ו‬ ‫ליל שב"ק פרשת חי שרה ה'תשפ"ז‬ ‫לזה מהא דאיתא במדרש רבה (ויק"ר כז‪ ,‬י) משל‬ ‫פו"א‪ :‬נמצאים אנו בעידנא דחדוותא‪ ,‬בשמחת‬ ‫למלך שגזר ואמר כל אכסנאין שיש כאן לא יראו‬ ‫השלום זכר לנכדי ני"ו‪ ,‬בן חתני פע"ח הרב‬ ‫פני עד שיראו פני המטרונא תחילה‪ ,‬כך אמר‬ ‫יצחק אייזיק שליט"א‪ .‬הנה המקור לשמחת "שלום‬ ‫הקב"ה‪ ,‬לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו‬ ‫זכר" הוא‪ ,‬דאיתא בגמרא (בבא קמא פ'‪ ).‬רב ושמואל‬ ‫שבת‪ ,‬שאין ז' ימים בלא שבת‪ ,‬ואין מילה בלא‬ ‫ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן‪ ,‬ואמרי לה לבי‬ ‫שבת עכ"ל‪ .‬ובדרישה הביא מתשובת מהר"ר‬ ‫ישוע הבן‪ ,‬פי' רש"י‪" ,‬שבוע הבן" ברית מילה על‬ ‫מנחם מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק‬ ‫שם שעברו עליו שבעה ימים‪" ,‬ישוע הבן" משתה‬ ‫הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח‪.‬‬ ‫שעושין לפדיון הבן בכור‪" ,‬ישוע" מתרגמינן‬ ‫פורקן כמו פדיון‪ .‬אך בתוס' (ד"ה לבי ישוע) הקשה‬ ‫הרי לנו שיש מקור בגמרא ובשו"ע שיעשו בליל‬ ‫על דברי רש"י‪ ,‬דאע"ג דמתרגמינן פדיון פורקן‪,‬‬ ‫שבת שמחת "שלום זכר"‪ ,‬כמבואר בדברי‬ ‫מכל מקום אין שייך לכאן לשון של ישועה‪ ,‬ורבינו‬ ‫הטורי זהב שזהו כוונת הגמרא‪ ,‬ולא רק זאת‪ ,‬אלא‬ ‫תם פירש‪ ,‬שנולד שם בן‪ ,‬ועל שם שהולד נושע‬ ‫שהוא נכנס בגדר "סעודת מצוה"‪.‬‬ ‫ונמלט ממעי אמו‪ ,‬כדכתיב (ישעיה סו‪ ,‬ז) והמליטה‬ ‫זכר‪ ,‬לזה נקט לשון ישועה‪ ,‬והיו‬ ‫ומאת ה' היתה זאת‪ ,‬כי השמחה שורה בעת‬ ‫רגילין לעשות סעודה‪.‬‬ ‫שקוראים בתורה ענין הולדת האבות‬ ‫הקדושים‪ ,‬והרי הקריאה מעוררת את הזמן‪.‬‬ ‫ואיתא בשו"ע (יו"ד סי' רסה סי"ב) נוהגים לעשות‬ ‫סעודה ביום המילה‪ ,‬והוסיף הרמ"א‪ ,‬ונהגו‬ ‫*‬ ‫לקחת מנין לסעודת מילה‪ ,‬ומקרי סעודת מצוה‬ ‫וכו'‪ ,‬עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה "בליל‬ ‫ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי‬ ‫שבת" לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק‬ ‫לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שונאיו‬ ‫לטעום שם‪ ,‬והוא ג"כ סעודת מצוה‪.‬‬ ‫(כד‪ ,‬ס)‪ .‬והמנהג הוא לברך את הכלה קודם‬ ‫פריסת ההינומא ולפני החופה בברכה זו‪,‬‬ ‫וכתב בטורי זהב (סקי"ג) בשם התרומת הדשן (סי'‬ ‫שאומרים לה "אחותנו את היי לאלפי רבבה"‪.‬‬ ‫רס"ט) הטעם‪ ,‬דאז הכל מצויים בבתיהם‪ ,‬וזהו‬ ‫ודבר תמוה הוא‪ ,‬למה בזמן גדול כזה מזכירים‬ ‫ענין "ישוע הבן" המוזכר בגמרא‪ .‬וכתב עוד סמך‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ב‬ ‫אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח‪ ,‬שהרי‬ ‫דווקא ברכה שבירך לבן הארמי‪ ,‬ובודאי שלא‬ ‫אליעזר שליח היה‪ .‬ומכאן מבואר שברכה זו‬ ‫היתה כוונתו בלבו לברכה‪ ,‬וכמו שאמרו בגמרא‬ ‫נאמרה על ידי אליעזר‪.‬‬ ‫(סנהדרין ק"ה‪ ):‬מברכתו של אותו רשע (בלעם) אתה‬ ‫למד מה היה בלבו‪ ,‬וכדכתיב (דברים כג‪ ,‬ו) "ויהפוך‬ ‫אולם על פי פשוטו של מקרא‪ ,‬היה זה לבן שבירך‬ ‫ה' אלקיך לך את הקללה לברכה"‪.‬‬ ‫את רבקה‪ ,‬ולפי זה תמוה מדוע מברכים אנו‬ ‫את הכלה באותה ברכה‪ .‬וביאור הענין הוא לפי‬ ‫ובענין זה איתא במדרש רבה (ס‪ ,‬יג) מפני מה לא‬ ‫מה שפירש רשיז"ל על נוסח הברכה "אחותינו את‬ ‫נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק‪ ,‬שלא‬ ‫היי לאלפי רבבה"‪ ,‬את וזרעך תקבלו אותה ברכה‬ ‫יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתינו עשתה‬ ‫שנאמרה לאברהם בהר המוריה "הרבה ארבה‬ ‫פירות‪ ,‬אלא "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" (כה‪,‬‬ ‫את זרעך" וגו' (כב‪ ,‬יז)‪ ,‬יהי רצון שיהא אותו הזרע‬ ‫כא)‪ .‬רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר (איוב כט‪ ,‬יג)‬ ‫ממך ולא מאשה אחרת‪.‬‬ ‫"ברכת אובד עלי תבוא"‪" ,‬ברכת אובד" זה לבן‬ ‫הארמי‪ ,‬שנאמר (דברים כו‪ ,‬ה) "ארמי אובד אבי"‪,‬‬ ‫וכן פירש גם המלבי"ם‪ ,‬ואז ברכו אותה ברכה‬ ‫"עלי תבוא" זו רבקה‪" ,‬אחותינו את היי לאלפי‬ ‫שקודם החופה‪ ,‬וכבר ידעו מברכה שנתברך‬ ‫רבבה"‪ ,‬ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה‬ ‫אברהם בעת העקדה "והרביתי את זרעך וגו'‬ ‫מיעקב וכו'‪ ,‬ויש אומרים אף אלו ואלו עמדו‬ ‫וירש זרעך את שער אויביו"‪ ,‬שברכה זו נמסרה‬ ‫מישראל‪ ,‬דכתיב (במדבר י‪ ,‬לו) "ובנחה יאמר שובה‬ ‫ליצחק‪ ,‬אך אפשר שיקח עוד אשה אחרת‪ ,‬על זה‬ ‫ה' רבבות אלפי ישראל"‪ .‬ומבואר להדיא שלא רצו‬ ‫אמר "את היי" שברכה זו תתקיים בה‪.‬‬ ‫ליהנות מברכה זו‪ ,‬ואם כן קשה ביותר למה‬ ‫מזכירים זאת דוקא לפני שהולכים לחופה‪.‬‬ ‫ולפי זה מובן שפיר‪ ,‬דאף שהברכה יצאה מפיו של‬ ‫לבן‪ ,‬אבל עצם הברכה אינו מעצמו‪ ,‬אלא שקאי‬ ‫אמנם יש מחלוקת בראשונים מי בירך את רבקה‪,‬‬ ‫על הברכה שקיבל אברהם אבינו מאת הקב"ה‬ ‫מדברי הרד"ק משמע שלבן ושאר הקרובים‬ ‫בעקידת יצחק‪ ,‬וממילא נמצא שמברכת פיו של‬ ‫ברכו אותה‪ ,‬כמו שכתב בלשונו‪ ,‬כשהגיעו למקום‬ ‫הקב"ה אנו מברכים את הכלה בעת חופתה‪.‬‬ ‫הלויה ורצו להפרד ממנה ברכוה כמנהג העולם‪.‬‬ ‫אך במסכת כלה (פ"א) איתא‪ ,‬ומנין לברכת חתנים‬ ‫אכן יש לדקדק שבעקידת יצחק לא נאמר "שער‬ ‫מן התורה שנאמר "ויברכו את רבקה"‪ ,‬ובתוס'‬ ‫שונאיו" אלא נאמר "שער אויביו"‪ ,‬וצריך ביאור‬ ‫(כתובות ז'‪ :‬ד"ה שנאמר) ביאר שהכוונה שם על ברכת‬ ‫על מה ולמה שינו את נוסח הברכה‪.‬‬ ‫אירוסין‪ ,‬ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת‬ ‫ג‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫עוד יש לבאר בענין ברכה זו שמברכים את הכלה‬ ‫ובאורח לחיים מבאר לפי מה שכתב האלשיך ז"ל‪,‬‬ ‫בעת חופתה‪ ,‬דהנה בעת החופה יש הרבה‬ ‫שיש חילוק בין "צר" ל"אויב"‪ ,‬כי "צר" הוא‬ ‫ענינים ומנהגים שעושים לסימנא טבא‪ ,‬כגון‬ ‫הפועל רע בעצמו‪ ,‬שעושה כל מיני פעולות‬ ‫שפותחים כל הקשרים‪ ,‬וזה רמז שהכל ילך כשורה‪,‬‬ ‫ומכשולות רעות‪ ,‬אבל "אויב" אינו פועל רע‬ ‫ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‪ ,‬בנין עדי עד‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬אבל כשאחרים עושים רע הוא שמח בזה‪,‬‬ ‫ודורות ישרים ומבורכים‪ .‬וגם אין לובשים את‬ ‫על דרך דכתיב (איכה א‪ ,‬כא) "כל אויבי שמעו רעתי‬ ‫הבגד עליון על צד שמאל משום עינא בישא וכדו'‪.‬‬ ‫ששו"‪ .‬ו"שונא" הוא בבחינת "צר" שהוא פועל רע‬ ‫בעצמו‪ ,‬כדכתיב (דברים יט‪ ,‬יא) "וכי יהיה שונא‬ ‫ומעתה י"ל כי לבן בראותו כל השתלשלות‬ ‫לרעהו וארב לו"‪.‬‬ ‫הדברים‪ ,‬ואת כל המתנות שקיבלה רבקה‪,‬‬ ‫רצה להכניס עין הרע בברכתו‪ ,‬והרי מצינו אצל‬ ‫והנה לבן ובתואל היו שונאים את רבקה‪ ,‬כמו‬ ‫שרה אמנו שפחדה מעין הרע‪ ,‬וזהו דכתיב (יח‪ ,‬יב)‬ ‫שביאר באור החיים על מה שברכו אותה‪,‬‬ ‫"ותצחק שרה בקרבה"‪ ,‬שלא רצתה שישמעאל‬ ‫אחותינו את היי לאלפי רבבה וגו'‪ ,‬שאחר‬ ‫יטיל עין הרע בברכה‪ .‬ודבר זה באים להראות‬ ‫שנתבשר אברהם באלפי רבבה שיצאו מיצחק‪ ,‬יהי‬ ‫דווקא בזמן גדול כזה‪ ,‬הגם שהיה נראה שיש כאן‬ ‫רצון שיצאו ממך‪ ,‬ויותר היה טוב להם‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫חסרון‪ ,‬ורצה לבן לעשות להיפוך מברכה‪ ,‬מכל‬ ‫הדבר ולא יקום‪ ,‬כי כל חלק רע ישנא חלק הטוב‪,‬‬ ‫מקום הקב"ה הפך הכל לטובה‪.‬‬ ‫ולו יהיה בנו ובתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "ויברכו"‪ ,‬היינו שאף שהם רצו‬ ‫וזהו הענין‪ ,‬כי בשעת העקידה בירך הקב"ה את‬ ‫לומר להיפוך‪ ,‬מכל מקום הקב"ה הכניס‬ ‫אברהם אבינו‪" ,‬ויירש זרעך את שער אויביו"‪,‬‬ ‫בפיהם את לשון הברכה‪ ,‬בבחינת "ויהפוך ה' לך‬ ‫רצה לומר שירשו וינצחו אפילו אותם בני אדם‬ ‫את הקללה לברכה"‪ ,‬ולא היו יכולים לקלל‪ ,‬ואם כן‬ ‫שאינם פועלים רע בעצמם‪ ,‬אלא שונאים אותם‬ ‫אין זה נחשב לברכה של לבן אלא כברכת ה'‪ ,‬וכמו‬ ‫בלב‪ ,‬אבל בעת שברכו את רבקה‪ ,‬לא רצו לומר‬ ‫שמצינו בפרשיות אלו‪ ,‬שהרבה ענינים יש בהם‬ ‫"ויירש זרעך את שער אויביו"‪ ,‬שאם יאמרו כן‬ ‫רמזים גבוהים‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק על הפסוק‬ ‫נמצא שמקללים את עצמם‪ ,‬שהרי גם הם היו לה‬ ‫"אחותי היא" שקאי על השכינה‪ ,‬ולפי זה מובן‬ ‫לאויבים בלבם‪ ,‬אלא שלא פעלו רע בכח המעשה‪,‬‬ ‫שפיר שגם אומרו "ויברכו את רבקה" מרמז על‬ ‫על כן אמרו "ויירש זרעך את שער שונאיו"‪,‬‬ ‫בחינה עליונה‪ ,‬כי השכינה דיברה מתוך גרונם‬ ‫דהיינו רק אותם שהם שונאים ופועלים רע‪ ,‬אבל‬ ‫בשביל טובתם של ישראל‪.‬‬ ‫לא אותם שנקראים אויבים ואינם פועלים רע‪.‬‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ד‬ ‫וביאור הענין הוא לפי מה שכתב בפרקי דרבי‬ ‫ובספר ילקוט גרשוני כתב‪ ,‬כי כוונת לבן היתה‬ ‫אליעזר (פרק ט"ז) רבי שמעיה אומר‪ ,‬כתב‬ ‫בברכתו‪" ,‬אחותנו את היי לאלפי רבבה"‪ ,‬כי‬ ‫אברהם את כל אשר לו ליצחק ירושה‪ ,‬ונטל הכתב‬ ‫רוב הבנים דומים לאחי האם‪ ,‬ובירך אותה שיהיו‬ ‫ונתן ביד אליעזר עבדו שילך להשתבח בבית אביו‬ ‫לך בנים מרובים כמותי‪ ,‬ובאופן כזה תהיה‬ ‫ומשפחתו‪ ,‬ומקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה‬ ‫הברכה לקללה‪ ,‬אבל הקב"ה לא הניח להם‪ ,‬והפך‬ ‫עשר יום‪ ,‬ובשלש שעות בא העבד עד חרן‪ .‬והיה‬ ‫את הברכה לטובה‪ ,‬כפי שסיים המדרש בפסוק‬ ‫תמה בלבו ואומר‪ ,‬היום יצאתי והיום באתי‬ ‫"ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל"‪.‬‬ ‫שנאמר "ואבוא היום אל העין"‪.‬‬ ‫*‬ ‫ובזה מובן שפיר‪ ,‬כי בנסים הקודמים לא היה לו‬ ‫במה לשכנע אותם‪ ,‬שהרי ידע שהם‬ ‫הנה פרשת השליחות של אליעזר נכפלה שני‬ ‫אפיקורסים ומינים בלי שום אמונה‪ ,‬אבל כאן היה‬ ‫פעמים‪ ,‬וכמו שכתב רשיז"ל (כד‪ ,‬מב ד"ה ואבוא)‬ ‫לו במה להוכיח להם‪ ,‬שהראה להם שבאותו היום‬ ‫יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן‬ ‫ממש חתם אברהם אבינו על השטר‪ ,‬ואם כן‬ ‫של בנים‪ ,‬שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה‪,‬‬ ‫מוכרח לומר כי "היום באתי"‪ ,‬ועל כן ביקש שלא‬ ‫והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה‪.‬‬ ‫יעכבו אותו‪ ,‬שהוא היה דולה ומשקה מתורת‬ ‫רבו‪ ,‬ולא רצה להפסיד יום אחד מלהיות בישיבתו‬ ‫ולכאורה יש בזה פלא‪ ,‬דמצינו בתחילה שאמר‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬כדאיתא בגמרא (יומא כ"ח‪):‬‬ ‫אליעזר (כד‪ ,‬יד)" והיה הנערה אשר אומר‬ ‫שאברהם אבינו היה יושב בישיבה‪ ,‬והוא קנה‬ ‫אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם‬ ‫חכמה שם‪.‬‬ ‫גמליך אשקה" וגו'‪ ,‬ואחר כך כשדיבר עם לבן‬ ‫ובתואל החליף את סדר הדברים‪ ,‬ולעומת זה‬ ‫ובענין זה כתב זקני הרה"ק מאפטא זיע"א באוהב‬ ‫אמר להם "ואבוא היום אל העין"‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫ישראל‪ ,‬דלכאורה צריך להבין מנין למד רש"י‬ ‫היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ‪.‬‬ ‫שקפצה לו הארץ‪ ,‬והאיך נלמד דבר זה מלשון‬ ‫והדבר תמוה מאוד‪ ,‬הרי אליעזר ידע לבטח שהוא‬ ‫הפסוק‪ ,‬דשמא באמת יצא דרכו לפני כמה ימים‪,‬‬ ‫נכנס למקום מלא עבודה זרה‪ ,‬ולבית של לבן‬ ‫ומבאר דאיתא בספרי קבלה כי השם של קפיצת‬ ‫ובתואל שהיו רמאים‪ ,‬ולמה סיפר להם שהיה לו‬ ‫הדרך הוא א' ה' ו' ה'‪ ,‬שהוא ראשי תיבות של‬ ‫נס שקפצה לו הארץ‪ ,‬וכי מה אכפת לרשעים הללו‬ ‫א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ‪ ,‬וגם ראשי התיבות של‬ ‫אם בא היום או ביום אחר‪.‬‬ ‫ה‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫הבית אהרן מקארלין זיע"א‪ ,‬וביקש ממנו שיאמר‬ ‫ו'אבא ה'יום א'ל ה'עין‪ ,‬ומזה הבין רש"י‬ ‫דברי מוסר להחתן בתחילת דרכו להקים בית‬ ‫שהשתמש בשם של קפיצת הדרך‪.‬‬ ‫נאמן בישראל‪ ,‬פתח הס"ק ואמר‪ ,‬כתיב גבי רבקה‬ ‫אמנו (כד‪ ,‬סה) "ויאמר העבד הוא אדוני ותקח‬ ‫ובמעלת אליעזר מצינו‪ ,‬אף שזכה וקפצה לו‬ ‫הצעיף ותתכס"‪ ,‬ופי' רש"י "ותתכס" לשון‬ ‫הארץ‪ ,‬ואיתא במדרש שקלסתר פניו של‬ ‫ותתפעל‪ ,‬כמו ותקבר ותשבר‪ ,‬ומה בא רש"י לבאר‬ ‫אליעזר היה דומה לאברהם‪ ,‬בכל זאת לא נטל‬ ‫בזה‪ ,‬דהנה ישנם ג' זמנים בחיי האדם שיש‬ ‫לעצמו גדולה ולא התגאה‪ ,‬אלא כשנכנס לביתם‬ ‫המולה סביבו‪ ,‬האחד הוא בעת לידת האדם‪ ,‬וזהו‬ ‫אמר "עבד אברהם אנכי"‪ ,‬והיינו שכל שליחותי‬ ‫הרמז בלשון "ותשבר" כיושבת על המשבר‪ ,‬שאז‬ ‫ומהותי לפרסם בכל מקום שאני נמצא ענין "אנכי‬ ‫כל הידידים והקרובים והמשפחה והחסידים‬ ‫ה' אלקיך"‪ ,‬כפי שלמד מאברהם אבינו שהיה ראש‬ ‫מתאספים יחד לשמוח בהולדתו‪ ,‬אבל הקטן‬ ‫המאמינים‪ ,‬ועבודתו היתה לפרסם אלקותו‬ ‫הנולד אין לו שום השגה בשמחה זו‪ .‬ויש עוד זמן‬ ‫יתברך שמו בעולם‪.‬‬ ‫בעת שמלוים את האדם לעולם שכולו טוב‪,‬‬ ‫בבחינת "ותקבר"‪ ,‬שמתאספים אנשים לגמול חסד‬ ‫וזהו בקשתינו בעת רצון וחדוה‪ ,‬מה שמברכים‬ ‫של אמת‪ ,‬וכמובן שאין המת מרגיש בקרבו‬ ‫בעת ברית מילה‪" ,‬כשם שנכנס לברית כן יכנס‬ ‫התנשאות כלל‪ ,‬כמו כן בעת "ותתכעס" דהיינו‬ ‫לתורה ולחופה ולמעשים טובים"‪ ,‬וכמו שביאר‬ ‫בעת החתונה‪ ,‬שלא יבוא החתן בקרבו לשום‬ ‫אא"ז הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א‪,‬‬ ‫התנשאות‪.‬‬ ‫דכשם שנכנס לברית בלא שום פניות עצמיות‪ ,‬כן‬ ‫יזכו לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים‬ ‫וגם יש לרמז בכוונת נוסח הברכה‪" ,‬כשם שנכנס‬ ‫באותה בחינה‪ ,‬הן בעת הבר מצוה כשיעשה בר‬ ‫לברית"‪ ,‬כמו שנזכה כולנו להשתתף בס"ד‬ ‫חיובא‪ ,‬והן בעת החופה בלכתו תחת החופה‪ ,‬וכן‬ ‫בהכנסתו לבריתו של אברהם אבינו של רך הנולד‪,‬‬ ‫יעשה כל המצוות וכל הענינים בלא שום פניות‪,‬‬ ‫"כן יכנס לתורה" שהרי משתתפים אנו עתה‬ ‫שיהיה הכל בלתי לה' לבדו‪ ,‬וכבחינה של "עבד‬ ‫בשמחת "שלום זכר" שהוא "סעודת מצוה"‪ ,‬ובכח‬ ‫אברהם אנכי"‪ ,‬שכל מעשיו לא היו לעצמו‪ ,‬אלא‬ ‫זה יזכה לחזור על כל התורה שלמד במעי אמו‪,‬‬ ‫לעשות רצון קונו‪.‬‬ ‫כיון שכבר למדה פעם אחת‪ ,‬ודבר שכבר נלמד קל‬ ‫יותר לחזרו‪ ,‬וכמו"כ נזכה כולנו בסיעתא דשמיא‬ ‫וכפי הידוע שאא"ז מרן סבא קדישא מרוזין זיע"א‬ ‫להשתתף בשמחת הבר מצוה שלו מתוך בריאות‬ ‫בעת שליוה לחופה את בנו אא"ז מרן אדמו"ר‬ ‫השלימה‪ ,‬בעת שמקבל עליו עול התורה‪" ,‬לחופה‬ ‫הזקן זיע"א‪ ,‬פנה אליו מחותנו אא"ז הרה"ק‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ו‬ ‫בבני חיי ומזוני רוויחי‪ ,‬ויושפעו לכל הקהל כל‬ ‫ולמעשים טובים"‪ ,‬ובכן הננו מזמינים כבר את כל‬ ‫ההשפעות הטובות‪ ,‬בריאות ופרנסה ונחת‪ ,‬ונזכה‬ ‫הקהל בס"ד לשמחת הנישואין של הילד‪.‬‬ ‫לקבל פני גואל צדק במהרה בימינו אמן כן יהי‬ ‫רצון‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת כי משמחה זו יושפע שפע רב בכל‬ ‫העולמות‪ ,‬שכולם יוושעו בכל מילי דמיטב‪,‬‬ ‫ז‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫רעוא דרעוין פרשת חיי שרה ה'תשפ"ז‬ ‫אלו‪ ,‬ותיכף כשעמדו בפתח חדרו של המגיד‬ ‫פו"א‪ :‬ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה‬ ‫הגדול‪ ,‬קרא המגיד ואמר‪ ,‬ר' שמעלקא‬ ‫ושבע שנים שני חיי שרה (כג‪ ,‬א)‪ .‬פי' רש"י‬ ‫ניקלשבורג'ער רב‪ ,‬ר' פנחס אב"ד‬ ‫בת ק' כבת כ' לחטא וכו'‪ ,‬ובת כ' כבת ז' ליופי‪.‬‬ ‫פראנקפורט'ער רב‪ ,‬וכבר לא היה צריכים להציע‬ ‫"שני חיי שרה" כלם שוים לטובה‪.‬‬ ‫את ספיקותיהם‬ ‫והדבר צריך ביאור‪ ,‬כי באמת כשמתבוננים‬ ‫וכשנכנסו לפניו בקודש פנימה‪ ,‬שאלו את המגיד‬ ‫בהשתלשלות הפרשיות עד הנה‪ ,‬רואים אנו‬ ‫הגדול‪ ,‬הרי שנינו (ברכות ל"ג‪ ):‬חייב אדם‬ ‫את גודל הנסיונות שעברו על אברהם אבינו‪,‬‬ ‫לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה‪ ,‬ואיך‬ ‫ובודאי שחלק גדול מאותם נסיונות עברו גם על‬ ‫שייך לאדם להגיע למדרגה כזו‪ ,‬השיב להם המגיד‬ ‫שרה אמנו‪ ,‬כגון הנסיון של "לך לך מארצך‬ ‫תשאלו את תלמידי רבי ר' זושא‪ ,‬הוא ישיב לכם‪.‬‬ ‫וממולדתך ומבית אביך"‪ ,‬וכשנלקחה לבית פרעה‬ ‫או לבית אבימלך‪ ,‬וכן בענין הגר שהיתה צרה‬ ‫מיד נכנסו לבית המדרש של החבריא קדישא‪,‬‬ ‫לשרה אמנו‪ ,‬ואחר כך ישמעאל שיצא לתרבות‬ ‫תלמידי המגיד הגדול‪ ,‬ושאלו איה מקום‬ ‫רעה‪ ,‬הרי שעברו עליה זמנים קשים‪ ,‬ואף אם‬ ‫כבודו של הרבי ר' זושא‪ ,‬ענו להם שמתגורר‬ ‫נאמר שקיבלה אותם באהבה‪ ,‬שבודאי זכתה‬ ‫בקצה העיר‪ ,‬הלכו לחפש את ביתו‪ ,‬ומצאו צריף‬ ‫להגיע למדריגה גדולה זו‪ ,‬מכל מקום איך שייך‬ ‫דל ושבור שהגשם נכנס לתוכו‪ ,‬וכמעט לא היו שם‬ ‫לומר שכל ימיה היו "כולם שוים לטובה"‪.‬‬ ‫חלונות שלמים‪ ,‬כשנכנסו פנימה ראו שחייו הם‬ ‫בדוחק ועניות נוראה‪ ,‬הילדים הולכים בבגדים‬ ‫וביאר אא"ז מרן אדמו"ר הכנסת מרדכי זיע"א‪,‬‬ ‫קרועים‪ ,‬ובקושי יש להם פת לחם לאכול‪ ,‬ובעודם‬ ‫על פי העובדא שמסופר על אא"ז המגיד‬ ‫עומדים ומשתוממים למחזה עיניהם‪ ,‬ראו את‬ ‫הגדול ממעזריטש זיע"א‪ ,‬שבאו אליו שני האחים‬ ‫רבי ר' זושא יושב ועוסק בתורה במתיקות‬ ‫הקדושים הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג ובעל‬ ‫וערבות נפלאה‪ ,‬עד שלא הרגיש כלל בנעשה‬ ‫ההפלאה זיע"א‪ ,‬שנזדמנה לפניהם כסא הרבנות‬ ‫סביבו‪.‬‬ ‫בשני עיירות גדולות‪ ,‬בעיר ניקלשבורג ובעיר‬ ‫פראנקפורט‪ ,‬פראנקפורט היתה עיר גדולה‬ ‫המתינו עד שסיים רבי ר' זושא את חוק לימודו‪,‬‬ ‫מלאה חכמים וסופרים‪ ,‬וניקלשבורג היתה עיר‬ ‫ואז ניגשו אליו ואמרו לו‪ ,‬רבך המגיד‬ ‫של אנשי מעשה מבני אשכנז‪ ,‬והסתפקו בהצעות‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫ח‬ ‫וזהו שמשמיענו רש"י‪ ,‬באומרו בת ק' כבת כ'‪,‬‬ ‫הגדול שלח אותנו אליך‪ ,‬שתסביר לנו פשט‬ ‫שצריך האדם להיות בימי הנערות באותה‬ ‫המשנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך‬ ‫מדריגה כמו בן עשרים שדרכו לפשפש תמיד‬ ‫על הטובה‪ ,‬שאיך שייך להודות על הרעה‪ ,‬תמה‬ ‫במעשיו‪ ,‬ובת כ' כבת ז' ליופי‪ ,‬שתמיד צריך‬ ‫רבי ר' זושא ואמר‪ ,‬איני יודע מה רצה המגיד‬ ‫האדם להגות בתורתו הקדושה כמו בעודו‬ ‫ממני‪ ,‬הרי לזושא מעולם לא היה רע‪ ,‬כלומר שעם‬ ‫בילדותו בשנים הרכים‪ .‬כלל ישראל צריכים ללמוד‬ ‫כל העניות והדחק והצרות שעברו עליו לא הרגיש‬ ‫דבר זה משרה אמנו‪ ,‬שעבדה את הקב"ה בכל‬ ‫מעולם ברע‪.‬‬ ‫שנותיה בשלימות ובתמימות גמורה‪ ,‬וגם בשנות‬ ‫נעוריה פשפשה במעשיה‪ ,‬ובימי הזקנה עבדה‬ ‫וזהו שבא רש"י להשמיענו בפירוש הכתוב "שני‬ ‫בחשק והתלהבות‪ .‬ועל זה מוסיף כולם שוין‬ ‫חיי שרה"‪ ,‬היינו שכל הצרות שעברו על שרה‬ ‫לטובה‪ ,‬שזהו השלימות האמיתית כאשר כל ימיו‬ ‫אמנו היו אצלה בבחינת "כולם שוים לטובה"‪,‬‬ ‫עובד את בוראו בשתי הבחינות האלו‪.‬‬ ‫מחמת שקיבלה הכל באהבה וברצון‪ ,‬ולא היה‬ ‫אצלה רע מעולם‪.‬‬ ‫ובחינה זו מצינו אצל אברהם אבינו שנאמר בו (כד‪,‬‬ ‫א) "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את‬ ‫והנה בנועם אלימלך מבאר שיש שתי מדריגות‬ ‫אברהם בכל"‪ ,‬ודרשו חז"ל (יומא כ"ח‪ ):‬שאברהם‬ ‫בעבודת האדם‪ ,‬האחת היא כשהאדם בימי‬ ‫אבינו זקן ויושב בישיבה היה‪ .‬ואיתא במדרש רבה‬ ‫ילדותו‪ ,‬שאז הוא מתחזק ועוסק בתורה בחשק‬ ‫(נט‪ ,‬ו) יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים‪,‬‬ ‫ובהתמדה‪ ,‬ולימוד זה נקרא "יופי"‪ ,‬שהוא היופי‬ ‫בימים ואינו בזקנה‪ ,‬אבל כאן זקנה כנגד ימים‪,‬‬ ‫והתפארת של הקב"ה‪ ,‬והשנית היא כשהאדם בא‬ ‫וימים כנגד זקנה‪" ,‬בא בימים" רבי אבא אמר בא‬ ‫בימים‪ ,‬ומגיע לפרקו מבן עשרים ומעלה‪ ,‬שאז‬ ‫בכפלון מפולש לחיי העולם הבא‪ .‬ויש להבין מהו‬ ‫שכלו מתגבר עליו לדעת את השי"ת‪ ,‬אזי מוטל‬ ‫העומק בביאור המילים "בא בימים"‪.‬‬ ‫עליו לפשפש במעשיו ולראות אם כל מעשיו‬ ‫שעשה הם אכן זכים ונעלים לכבוד השי"ת‪ ,‬והוא‬ ‫והענין הוא כדאיתא בזוה"ק (פ' ויחי צ"ט‪ ).‬על‬ ‫מבין אז בעצמו אם יצא ידי חובתו בעולמו בעסק‬ ‫הפסוק (מז‪ ,‬כט) "ויקרבו ימי ישראל למות"‪,‬‬ ‫התורה והמצוות שעסק בהם עד כה‪ ,‬וכשעושה‬ ‫שבשעה שהאדם נפטר מן העולם‪ ,‬באים כל ימיו‬ ‫חשבון נפש ומבין שעדיין חסר לו הרבה בעבודת‬ ‫ליתן דין וחשבון לפני הקב"ה‪ ,‬לבדוק אם ניצל כל‬ ‫ה'‪ ,‬או שלמד מחמת פניה ולהתפאר בלימודו‬ ‫ימיו בתורה ומעשים טובים‪ ,‬והצדיק שמילא כל‬ ‫להנאת עצמו‪ ,‬הרי שצריך להתחזק לתקן את כל‬ ‫ימיו כראוי רואים כולם בשבחו ובמעלתו‪ ,‬ולהיפך‬ ‫הענינים‪.‬‬ ‫ט‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫לאריכות ימים‪ ,‬אך ימיו ריקים ואינם מנוצלים‬ ‫רשע שלא ניצל ימיו כראוי‪ ,‬יש לו בושה וכלימה‬ ‫לתורה ומצוות‪ ,‬ועליו אמר הכתוב (תהלים קכו‪ ,‬ו)‬ ‫גדולה לפני הקב"ה‪.‬‬ ‫"הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע"‪ ,‬וכמו שביאר‬ ‫בתולדות יעקב יוסף (פ' כי תבוא) כי האדם העוסק‬ ‫ולפי זה יש לבאר דברי המדרש (ילקוט רמז ק"ב)‬ ‫בתורה ובמצוות ושב בתשובה‪ ,‬כשעולה לעולם‬ ‫"ויהיו חיי שרה מאה שנה"‪ ,‬הה"ד (תהלים לז)‬ ‫הבא רואה את כל המצוות אשר זרע בחיים חיותו‬ ‫"יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה"‪,‬‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬אך "בא יבא ברנה"‪ ,‬אם מתהלך‬ ‫כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים‪ ,‬בת כ'‬ ‫בשרירות לבו‪ ,‬ואינו מבין שיום אחד יצטרך ליתן‬ ‫כבת ז' לנוי‪ ,‬בת ק' כבת עשרים שנה לחטא‪ .‬וצריך‬ ‫דין וחשבון על כל דבר וענין שעשה‪ ,‬ועל מה‬ ‫ביאור מהו הכוונה בזה‪.‬‬ ‫שביטל אחרים מלימוד התורה‪ ,‬אז "בא יבא ברנה‬ ‫נושא אלומותיו"‪ ,‬שרואה שאין בידו מאומה‪ ,‬אלא‬ ‫ולדרכינו יבואר לנכון‪ ,‬דכוונת המדרש באומרו‬ ‫אלומות של קש ותבן בלבד‪.‬‬ ‫כשם שהם תמימים‪ ,‬היינו על אברהם‬ ‫אבינו ושרה אמנו‪ ,‬אשר שניהם השלימו את עצמם‬ ‫ובזה מובן מה שאמרה התורה "ואברהם זקן בא‬ ‫בעבודת ה' בתמימות‪ ,‬ולזה דרש כך שנותיהם‬ ‫בימים"‪ ,‬שכל יום ויום היו שוים אצלו לטובה‬ ‫תמימים‪ ,‬דהיינו שכל יום ויום משנותיהם היה‬ ‫בעבודת הקב"ה‪ ,‬הן בזמנים שעברו עליו לטובה‬ ‫בהם תכלית ויעוד בפני עצמו‪ ,‬בבחינת בכל יום‬ ‫במנוחה ושלוה‪ ,‬והן באותם הזמנים שעברו עליו‬ ‫יהיו בעיניך כחדשים‪ ,‬שבכל יום ויום היתה להם‬ ‫נסיונות רבות‪ ,‬וכדכתיב (כב‪ ,‬א) "והאלקים נסה‬ ‫חיות חדשה בעבודת ה'‪ ,‬ובבחינת המחדש בטובו‬ ‫את אברהם ויאמר הנני"‪ ,‬כי שם אלקי"ם מורה‬ ‫בכל יום תמיד‪ ,‬שכל יום היה בהתחדשות‪ ,‬ולא‬ ‫על מידת הדין‪ ,‬דהיינו אפילו בעת הנסיון לא‬ ‫היה דומה לימים הקודמים‪.‬‬ ‫אבדה רוחו בקרבו‪ ,‬אלא התחזק בקרבו להמשיך‬ ‫בעבודת ה' ויאמר הננו‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב (תהלים קלט‪ ,‬טז) "ימים יוצרו ולא‬ ‫אחד בהם"‪ ,‬היינו שצריך האדם לתקן ולנצל כל‬ ‫ויש לנו ללמוד מאברהם אבינו ראש המאמינים‪,‬‬ ‫יום בפני עצמו בעשיה רוחנית של תורה ומצוות‬ ‫היאך צריך איש יהודי להחזיק עצמו בכל‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬שכל יום הוא יצירה והויה בפני‬ ‫הזמנים והמצבים‪ ,‬שכולם יהיו שוים לטובה‪ ,‬בכח‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫ועוז לעמוד כנגד כל הנסיונות‪.‬‬ ‫וזהו ביאור כוונת המדרש "יש שהוא בזקנה ואינו‬ ‫*‬ ‫בימים"‪ ,‬שיש זקן שבא עם ימים רבים‪ ,‬שזכה‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫י‬ ‫והנה בתפארת שלמה מפרש הכתוב (כד‪ ,‬לג‪ -‬לג)‬ ‫ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלקי אדוני‬ ‫"ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי וגו'‬ ‫אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את‬ ‫ויאמר עבד אברהם אנכי"‪ ,‬כי אליעזר עבד‬ ‫בת אחי אדוני לבנו (כד‪ ,‬מח)‪ .‬לכאורה קשה כי‬ ‫אברהם זכה ליהנות על שולחן תלמידי חכמים‬ ‫מסגנון לשונו של אליעזר משמע כאילו השידוך‬ ‫בביתו של אברהם אבינו‪ ,‬וראה איך צדיק אוכל‬ ‫כבר היה מוסכם מצידם‪ ,‬שאמר "לקחת את בת‬ ‫לשובע נפשו בקדושה יתירה‪ ,‬וכל אכילתו אינה‬ ‫אחי אדוני"‪ ,‬בזמן שעדיין לא היה הדבר ברור‬ ‫אלא לעבודת הבורא ב"ה‪ ,‬ועתה כשבא לבית של‬ ‫כלל‪ ,‬שהרי לאחר מכן מבקש מהם "ועתה אם‬ ‫לבן שהיה מסטרא אחרא‪ ,‬הבין שכל המאכלים‬ ‫ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי" וגו'‪,‬‬ ‫שלהם מטמטמים את לב האדם‪ ,‬והם כסם המות‪,‬‬ ‫וביותר יפלא הרי אליעזר היה עבד אברהם‪,‬‬ ‫על כן לא יכול היה להכניס המאכל לפיו‪ ,‬לפי‬ ‫ודולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ ,‬בודאי ידע‬ ‫שהיה רגיל לראות אצל אברהם אבינו‪ ,‬כי שרה‬ ‫שאין להוציא שם לבטלה‪ ,‬ואיך יתכן שהזכיר שם‬ ‫אמנו הכינה המאכלים בקדושה יתירה לסייע‬ ‫ה' בענין הזיווג עוד בטרם שדיבר עמהם‪.‬‬ ‫לבעלה הגדול בעבודת הבורא ב"ה‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫רצה לאכול עד שידבר דברי תורה‪ ,‬ובכח זה יוכל‬ ‫ויש לבאר על פי הידוע בשם הרה"ק‬ ‫להמשיך קדושה במאכל‪.‬‬ ‫מבארדיטשוב זיע"א לפרש מה שאומרים‬ ‫ביום הכיפורים‪ ,‬ברוך אתה ה' מלך סולח ומוחל‪,‬‬ ‫ומעתה יבואר על נכון‪ ,‬דכיון שאליעזר היה‬ ‫ולכאורה קשה איך עושים ברכה זו‪ ,‬והרי יש לחוש‬ ‫במדריגה גדולה כזו‪ ,‬שלמד מדרכי אברהם‬ ‫לברכה לבטלה‪ ,‬דמהיכן אנו יודעים בבירור‬ ‫אבינו‪ ,‬ואם כן בודאי שהיה מאמין גדול‪ ,‬ולכן היה‬ ‫שהקב"ה מוחל לכל עוונותינו‪.‬‬ ‫יכול לומר "ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה'‬ ‫אלקי אדוני אברהם"‪ ,‬מחמת שידע לבטח שלא‬ ‫וביאר בדרך משל לילד קטן שרואה תפוח בידי‬ ‫יזכיר שם שמים לבטלה‪ ,‬כי בכח המשלח אברהם‬ ‫אביו‪ ,‬ומבקש ממנו שיתן לו התפוח‪ ,‬אבל‬ ‫אבינו יזכה לסייעתא דשמיא‪ ,‬כפי שראה ונוכח‬ ‫אביו מסרב ליתנו לו‪ ,‬ומגודל תשוקתו לאכול‬ ‫מכל דרכו אשר הלך עד עתה‪ ,‬כי "מה' יצא‬ ‫התפוח מברך בורא פרי העץ‪ ,‬והאב שאינו רוצה‬ ‫הדבר"‪ ,‬ועל כן היה גם יכול לומר דברים אלו‬ ‫שבנו יוציא מפיו שם שמים לבטלה‪ ,‬על כן נותן לו‬ ‫כאילו שכבר נגמר השידוך ביניהם‪.‬‬ ‫התפוח מיד כדי שיוכל לאכלו‪ .‬וזהו שאנו אומרים‬ ‫בנוסח הברכה "מלך סולח ומוחל"‪ ,‬לפי שאנו בנים‬ ‫ויש לנו ליקח מוסר השכל ולימוד לדורות בעבודת‬ ‫למקום‪ ,‬ובטוחים אנו שבודאי ימחול לנו הקב"ה‬ ‫ה'‪ ,‬שהרי מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬איך האבות‬ ‫כדי שלא תהא ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫קודש‬ ‫וירא‬ ‫אמרי‬ ‫יתמשך לנו ברכה מרובה‪ ,‬שהרך הנולד יתגדל‬ ‫הקדושים העלו כל דבר גשמי לגבוה‪ ,‬ובעניני‬ ‫לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבת‬ ‫הזיווגים והשידוכים אף שעשו השתדלות הנצרכת‬ ‫הדעת‪ ,‬ומשמחה זו יושפע לכל אחד שפע רב‪,‬‬ ‫מכל מקום השליכו יהבם על הקב"ה‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫שכל הצריכים לישועה בזיווגים הגונים יושעו‪ ,‬וכל‬ ‫זכו לראות זרע ברך ה'‪.‬‬ ‫הצריכים לבני חיי ומזוני רויחי יושעו‪ ,‬ונזכה לקבל‬ ‫פני גואל הצדק במהרה בימינו אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת שמשמחה זו שראינו חסדי ה'‪,‬‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫יב‬ ‫תולדות‬ ‫רעוא דרעוין פרשת תולדות ה'תשפ"ו‬ ‫יעברו בך מים לעולם‪ ,‬חלק ליה‪ ,‬הוה ההוא גברא‬ ‫פו"א‪ :‬ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם‬ ‫דהוה דארי חיטי לפיסחא‪ ,‬אמר ליה חלוק ליה‬ ‫הוליד את יצחק (כה‪ ,‬יט)‪ .‬צריך להבין מהו‬ ‫נמי להאי‪ ,‬דבמצוה עסיק‪ ,‬חלק ליה‪ .‬הוה ההוא‬ ‫כפל הלשון‪ ,‬דממשמע שנאמר "יצחק בן אברהם"‪,‬‬ ‫טייעא דלווה בהדייהו‪ ,‬אמר ליה חלוק ליה נמי‬ ‫ממילא יודע אני ש"אברהם הוליד את יצחק"‪.‬‬ ‫להאי‪ ,‬דלא לימא כך עושים לבני לויה‪ ,‬חלק ליה‪,‬‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה הוא‬ ‫אמר רב יוסף כמה נפיש גברא ממשה ושתין‬ ‫ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו (שם כא)‪,‬‬ ‫רבוון‪ ,‬דאילו התם חד זימנא והכא תלתא זימנין‪.‬‬ ‫פירש"י‪ ,‬הרבה והפציר בתפלה וכו'‪ .‬ובגמרא‬ ‫וצריך ביאור איך אמר רב יוסף על רבי פנחס בן‬ ‫איתא (יבמות סד‪ ).‬אמר רבי יצחק יצחק אבינו עקור‬ ‫יאיר דהאי גברא נפיש ממשה‪ ,‬והלא כתיב (דברים‬ ‫היה‪ ,‬שנאמר "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו"‪" ,‬על‬ ‫לד‪ ,‬י) "לא קם כמשה"‪ .‬ובודאי שלא שייך להיותץ‬ ‫אשתו" לא נאמר‪ ,‬אלא "לנוכח"‪ ,‬מלמד ששניהם‬ ‫יותר ממנו‪.‬‬ ‫עקורים היו‪ ,‬אי הכי "ויעתר לו"‪" ,‬ויעתר להם"‬ ‫והרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זיע"א תירץ‪ ,‬דידוע‬ ‫מיבעי ליה‪ ,‬לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק‬ ‫שהבית יוסף היה לו מגיד מן השמים‬ ‫לתפלת צדיק בן רשע‪ ,‬אמר רבי יצחק מפני מה‬ ‫שגילה לו תעלומות חכמה‪ ,‬פעם אחת לא הבין‬ ‫היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה‬ ‫הבית יוסף משנה אחת‪ ,‬ויגע עליה מאוד‪ ,‬עד‬ ‫לתפלתן של צדיקים‪ .‬ולפי זה קשה מהו הלשון‬ ‫שהמגיד גילה לו פירוש המשנה‪ ,‬ואחר זה הלך‬ ‫"לנוכח אשתו"‪ ,‬דפשוטו של מקרא משמע‬ ‫הבית יוסף לבית המדרש‪ ,‬ושמע ילד אחד לומד‬ ‫שהתפלל רק בשביל אשתו‪ ,‬ולמה לא התפלל גם‬ ‫את המשנה הזאת כפי הפשט שגילה לו המגיד‪,‬‬ ‫על עצמו שהרי עקר היה‪.‬‬ ‫והיה לו חלישות הדעת‪ ,‬איך יתכן שילד השיג‬ ‫ונראה לבאר בהקדם מאמר הגמרא (חולין ז‪ ).‬רבי‬ ‫פירוש זה בקלות‪ ,‬ואילו הוא השיגו רק לאחר‬ ‫פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויים‪,‬‬ ‫שטרח והתייגע רבות‪ ,‬ובא אליו המגיד ואמר לו‪,‬‬ ‫פגע ביה בגינאי נהרא‪ ,‬אמר ליה גינאי חלוק לי‬ ‫אל תצטער על הדבר הזה‪ ,‬כל זמן שלא גיליתי לך‬ ‫מימך ואעבור בך‪ ,‬אמר ליה אתה הולך לעשות‬ ‫פירוש המשנה‪ ,‬לא היה יכול אדם לגלותה‪ ,‬אבל‬ ‫רצון קונך‪ ,‬ואני הולך לעשות רצון קוני‪ ,‬אתה‬ ‫אתה שנתגלה בכח יגיעתך וטרחתך‪ ,‬מעתה יוכל‬ ‫ספק עושה ספק אי אתה עושה‪ ,‬אני ודאי עושה‪,‬‬ ‫כל אחד לידע הפשט הזה‪.‬‬ ‫אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא‬ ‫יג‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫הצינור גם ליצחק בנו‪ ,‬שאפילו שהיה עקר כנזכר‬ ‫ובזה מבאר דברי הגמרא‪ ,‬שאמר רב יוסף כמה‬ ‫בדברי הגמרא‪ ,‬זכה בכחו של אברהם שיוכל גם‬ ‫נפיש האי גברא ממשה‪ ,‬אין הכוונה כפשוטו‬ ‫הוא להוליד שלא כדרך הטבע‪.‬‬ ‫שרבי פנחס בן יאיר היה גדול יותר ממשה רבינו‪,‬‬ ‫אלא שרבי פנחס היה יכול לקרוע את הים שלשה‬ ‫ומעתה יבואר מאמר הכתוב ואלה תולדות יצחק‬ ‫פעמים מכוחו של משה רבינו‪ ,‬שכיון שמשה רבינו‬ ‫בן אברהם אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬דהיינו‬ ‫קרע בפעם הראשונה את הים כדי שיעברו בני‬ ‫במה זכה יצחק להוליד בנים‪ ,‬והלא יצחק היה‬ ‫ישראל בתוכו ביבשה‪ ,‬מאז והלאה נפתח הצינור‬ ‫עקר ורבקה היתה עקרה ולא היו יכולים להוליד‪,‬‬ ‫גם לאחרים שיוכלו לקרוע את הים לעת הצורך‪,‬‬ ‫לזה הוסיף ואמר אברהם הוליד את יצחק‪,‬‬ ‫ובכח זה קרע יהושע את הירדן‪ ,‬ורבי פנחס בן‬ ‫שאברהם אבינו הרבה בתפילה‪ ,‬עד שזכה‬ ‫יאיר קרע את הים שלשה פעמים‪ ,‬וכל זה היה‬ ‫שניתוספה אות ה' על שמו‪ ,‬ואז נשתנה טבעו‬ ‫"ממשה" היינו מכוחו של משה רבינו‪.‬‬ ‫וזכה להוליד בן‪ ,‬ואז פעל לדורות עולם שיוכלו‬ ‫לשנות את הטבע על ידי התפילה‪ ,‬ובזכות זה‬ ‫והנה אמרנו בשבת העעל"ט לפרש הכתוב (כד‪ ,‬א)‬ ‫נתקבלו התפילות של יצחק ורבקה שיפקדו גם‬ ‫"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם‬ ‫הם בזרע של קיימא‪.‬‬ ‫בכל"‪ ,‬וצריך ביאור למה נקט שני פעמים השם‬ ‫"אברהם" בפסוק זה‪ ,‬דהוה ליה למימר "ואברהם‬ ‫ובדרך זו מתורץ קושית המפרשים‪ ,‬למה לא‬ ‫זקן בא בימים וה' ברכו בכל"‪ .‬וביארנו על פי‬ ‫הוצרך יצחק אבינו לעשות אותן פעולות‬ ‫הידוע בשם האר"י הק' זיע"א (פע"ח חג המצות פ"ז)‬ ‫שעשה אברהם אבינו כדי שיזכה להוליד בנים‪,‬‬ ‫שאם מוסיפים אות ה' על שם האדם‪ ,‬הרי זה‬ ‫וכמו שפירש"י על הכתוב (בראשית יב‪ ,‬א) "לך לך"‬ ‫מסוגל לבנים‪ ,‬ורמז לדבר דכתיב (בראשית מז‪ ,‬כג)‬ ‫ושם "אעשך לגוי גדול" כאן אי אתה זוכה לבנים‪.‬‬ ‫"הא לכם זרע"‪.‬‬ ‫ואולי יצחק לא נצטווה לשנות את מקומו ולא‬ ‫להוסיף אות על שמו‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב וה' ברך את אברהם בכל‪,‬‬ ‫"אברהם" דייקא‪ ,‬דהיינו שניתוספה אות ה'‬ ‫ולפי האמור מובן שפיר‪ ,‬שאברהם אבינו במה‬ ‫על שמו‪ ,‬בתחילה נקרא אברם ובסוף נקרא‬ ‫שטרח והתייגע לעשות ציווי ה'‪ ,‬והתרחק‬ ‫אברהם‪ ,‬ובזכות זה זכה להוליד בן‪ ,‬כמו שפי'‬ ‫מביתו ומארץ מולדתו‪ ,‬פתח הצינור גם לדורות‬ ‫רש"י "בכל" עולה בגימטריא "בן"‪.‬‬ ‫הבאים‪ ,‬ולזה כבר לא הוצרך יצחק ג"כ להרחיק‬ ‫נדוד כדי שיזכה להוליד בנים‪ ,‬שכבר נפתח לו‬ ‫ולפי הנ"ל יש לומר שלאחר שנשתנה הטבע של‬ ‫הפתח בכח השפעת התפילות של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬וזכה להוליד בן‪ ,‬כבר נפתח‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫יד‬ ‫שנוגע רק לעצמם‪ ,‬אך מתפללים להרבות בכבוד‬ ‫ובזה יל"פ הכתוב (בראשית כו‪ ,‬יח) וישב יצחק‬ ‫שמים‪ ,‬וזהו "ויעתר יצחק לה'"‪ ,‬שהתפלל בעד כל‬ ‫ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל מה היתה תפלתו‪ ,‬שכל עקר ועקרה‬ ‫אברהם אביו וגו' ויקרא להן שמות כשמת אשר‬ ‫יפקדו בזרע של קיימא‪ ,‬וכמו כן בעד אשתו‬ ‫קרא להן אביו‪ ,‬וצריך להבין מהו הענין בזה‬ ‫התפלל‪ ,‬אבל תפילה זו היתה רק לפנים‪ ,‬בכדי‬ ‫שחפר אותן הבארות דייקא‪ .‬ולדרכינו מובן‪ ,‬כי‬ ‫לצאת ידי חובתה‪ ,‬שהיתה דורשת ממנו שיתפלל‬ ‫"בארות המים" מרמזים על ההשפעות‪ ,‬והיינו‬ ‫עבורה‪ ,‬וזהו "לנוכח אשתו"‪ ,‬שאשתו היתה לנוכח‪,‬‬ ‫שיצחק המשיך הלאה לדורות הבאים אותן‬ ‫ובאמת עיקר תפלתו היה בשביל כלל ישראל‪,‬‬ ‫ההשפעות אשר נשפעו בכח הצינור שעשה‬ ‫"ויעתר לו ה'"‪ ,‬היינו שנתקיימה תפלתו‪ ,‬כי‬ ‫אברהם אביו‪ ,‬שימשיכו להתפשט לדורות הבאים‪,‬‬ ‫נפקדו כל עקר ועקרה‪.‬‬ ‫ועל דרך שהכתוב אומר (שם כט‪ ,‬ב) "כי מן הבאר‬ ‫ההוא ישקו העדרים"‪ ,‬שאם אנו נתלים באילנא‬ ‫וכח זה כבר זכו בו הצדיקים מעת הבריאה‪ ,‬כמו‬ ‫רברבא של האבות הקדושים‪ ,‬נוכל להמשיך אותן‬ ‫שכתב באור החיים הק' (פ' בשלח יד‪ ,‬כז) לגבי‬ ‫ההשפעות עד היום‪.‬‬ ‫קריעת ים סוף‪ ,‬שתנאי זה הוא בכלל התנאים‬ ‫שהתנה ה' על כל מעשה בראשית‪ ,‬להיות כפופים‬ ‫ובזה יבואר מאמר הכתוב ויעתר יצחק לה' לנוכח‬ ‫לתורה ועמליה‪ ,‬ולעשות כל אשר יגזרו עליהם‪,‬‬ ‫אשתו‪ ,‬שיצחק אבינו לא היה צריך להתפלל על‬ ‫וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬שהיה ראוי להוושע בכח תפלת אביו שיוכל‬ ‫ולזה תמצא כמו כן בשמים ובארץ ובכוכבים‬ ‫גם הוא לילך שלא כדרך הטבע‪ ,‬ולכן הוצרך‬ ‫ובשמש וירח שלטו עליהם הצדיקים יחידים‪ ,‬ואין‬ ‫להתפלל רק על רבקה שהיתה בת רשע‪ ,‬ולא היה‬ ‫צריך לומר מרובים כאשר חקק ה' להם בעת‬ ‫לה זכות אבות אשר כבר פעלו בתפלתם‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫לדורותיהם אחריהם‪.‬‬ ‫והנה בזרע קודש בפרשה זו מביא בשם אביו‬ ‫*‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מנדל מלינסק זיע"א‪,‬‬ ‫הנה בערב שבת חל יומא דהילולא של הרה"ק ר'‬ ‫לפרש הכתוב (תהלים כג‪ ,‬א) "ה' רועי לא אחסר"‪,‬‬ ‫צבי הירש מרימנוב זיע"א‪ ,‬ונחזור במימרא‬ ‫שאדם הישר צריך שיהיה תמיד פחד אלקים לנגד‬ ‫משמו שיהיו שפתותיו דובבות‪ ,‬שפירש הכתוב‬ ‫עיניו לעובדו ית'‪ ,‬וגם צריך תמיד להודות לה' על‬ ‫"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא"‪,‬‬ ‫הטובות שמטיב עמו בכל עת ובכל שעה‪ ,‬בטובות‬ ‫שהצדיקים שבדורינו יאריך השם ימיהם‪ ,‬הם אינם‬ ‫הנגלים ובטובות הנעלמים‪ ,‬ועל זה היה מתפלל‬ ‫מתפללים אלא בשביל עצמם לבד‪ ,‬רק בשביל כל‬ ‫דוד המלך ע"ה‪ ,‬שלא יחסר לו תמיד מחשבה זו‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬כי בושה היא לפניהם להתפלל על דבר‬ ‫טו‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫דחדוה עם קודשא בריך הוא ושכינתיה‪"[ ,‬ישמח‬ ‫שה' הוא הרועה אותו מעודו‪ ,‬וזהו "ה' רועי לא‬ ‫ישראל בעושיו"‪" ,‬בעשיו"‪" ,‬בעושו" צריך לו‬ ‫אחסר"‪ ,‬התפלל שלא יחסר לו ה' רועי‪.‬‬ ‫לכתוב‪ ,‬אלא אלו הקב"ה ושכינתו ואביו ואמו‪,‬‬ ‫שאע"ג שמתו‪ ,‬הקב"ה עוקרם מגן עדן ומביאם‬ ‫ועל אחת כמה וכמה שחובת ההודאה הוא כאשר‬ ‫עמו לאותה חדוה‪ ,‬לקחת חלק של חדוה עם‬ ‫מתקרבים לעידנא דחדוותא‪ ,‬שמחת החתונה‬ ‫הקב"ה ושכינתו]‪.‬‬ ‫אשר תתקיים אי"ה בשבוע זה‪ ,‬שהוא הזמן‬ ‫להודות ולשבח את הקב"ה על כל הנסים הנגלים‬ ‫וגם ידוע כי שכר הצדיקים הוא לעולם הבא‪ ,‬אבל‬ ‫והנעלים אשר עשה בעבר ובהוה‪ ,‬ואת אשר עתיד‬ ‫עבודתם הקדושה נשארת בעולם הזה‪ ,‬ובפרט‬ ‫לעשות בעתיד ברחמיו וחסדיו המרובים‪.‬‬ ‫התפילות אשר התפללו בבחינת "לנוכח אשתו"‬ ‫בשביל כלל ישראל‪ ,‬ולהרבות כבוד שמים‪ ,‬ואם כן‬ ‫והקריאה מעוררת את הזמן‪ ,‬שהרי בפרשיות אלו‬ ‫הדבר ברור שבסייעתא דשמיא אפשר לפעול‬ ‫מתוארים בתורה עניני הזיווגים של‬ ‫השפעות‪ ,‬שהרי כל חיותם של הצדיקים היתה‬ ‫האבות הקדושים‪ ,‬וגם הברכות אשר בירך יצחק‬ ‫לטובת הדור‪ ,‬ולא בשביל צרכי עצמם‪ ,‬בבחינת‬ ‫אבינו את יעקב בנו‪ ,‬אם כן סגולתה להשפיע‬ ‫"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו"‪ ,‬וזה היה דרכם‬ ‫זיווגים הגונים בצירוף ברכות לרוב‪ ,‬וגם מצינו‬ ‫בעבודת ה' להמתיק את הדינים‪ ,‬לקיים "סור‬ ‫סגולתה למחילת עוונות‪ ,‬כדאיתא בירושלמי‬ ‫מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד‪,‬‬ ‫(ביכורים ג‪ ,‬ג) חתן מוחלין לו כל עונותיו‪ ,‬ונלמד‬ ‫טו)‪ ,‬ובזכותם כל אלו שצריכים להוושע בבני חיי‬ ‫מהפסוק (בראשית כח‪ ,‬ט) "וילך עשו אל ישמעאל‬ ‫ומזוני רויחי‪ ,‬י‪-‬ה זכות אבות יגן עלינו שיזכו‬ ‫ויקח את מחלת בת ישמעאל" וגו'‪ ,‬וכי בשמת‬ ‫לישועה קרובה בעז"ה‪.‬‬ ‫שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו‪.‬‬ ‫אמנם כדי לזכות לזה‪ ,‬שהם ימשיכו בשמים ממעל‬ ‫ובכן אזמין בזה את כל הציבור הקדוש אישית‬ ‫להמשיך בתפילה לפני כסא הכבוד למענינו‪,‬‬ ‫לבוא להשתתף וליקח חלק בשמחתינו‪ ,‬ובודאי‬ ‫צריכים אנו לעשות הכנה רבה‪ ,‬כדי שנהיה ראויים‬ ‫תתעורר זכות אבותינו הקדושים על כל‬ ‫לקבל את פניהם ולהתברך מברכותיהם‪ ,‬שהרי‬ ‫המשתתפים‪ ,‬שהרי איתא בזוה"ק (פ' פנחס ריט‪):‬‬ ‫הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים‪ ,‬ובודאי‬ ‫על הכתוב (תהלים קמט ב) "ישמח ישראל בעושיו"‪,‬‬ ‫שהתפילה שהתפללו בכל יום‪" ,‬ונהיה אנחנו‬ ‫"בעושיו"‪" ,‬בעושו" מבעי ליה‪ ,‬אלא אלין קודשא‬ ‫וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי‬ ‫בריך הוא ושכינתיה ואביו ואמו‪ ,‬דאף על גב‬ ‫תורתך לשמה"‪ ,‬בודאי שהתפללו על הדורות‬ ‫דמיתו‪ ,‬קודשא בריך הוא אעקר לון מגן עדן‪,‬‬ ‫שלהם‪ ,‬בנים ובני בנים עד סוף כל הדורות‪ ,‬שאנו‬ ‫ואייתי לון עמיה לההוא חדוה‪ ,‬לנטלא חולקא‬ ‫קודש‬ ‫תולדות‬ ‫אמרי‬ ‫טז‬ ‫וכל הצריכים להוושע בזיווגים הגונים יוושעו‪,‬‬ ‫נכללים בתוכם‪ ,‬ובודאי שהתפללו עליהם שיוכלו‬ ‫ושכבר נזכה לקבל פני הגואל צדק במהרה בימינו‬ ‫להמשיך הלאה כל ההשפעות הטובות וכל מילי‬ ‫אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫דמיטב לכלל ולפרט‪.‬‬ ‫הקב"ה יעזור שהתפילות יתקבלו לרחמים ולרצון‪,‬‬ ‫ובני ישראל יוושעו בבני חיי ומזוני רויחי‪,‬‬ ‫יז‬ ‫קודש‬ ‫ברית מילה‬ ‫אמרי‬ ‫מילה‬ ‫ברית‬ ‫שמחת הברית לפע"ח חיים משה רוקח ני"ו‬ ‫א' כסלו ה'תשפ"ז‬ ‫פניות‪ ,‬כמו כן יקיים כל המצוות במדריגתו‬ ‫פו"א‪ :‬נמצאים אנו בעידנא דחדוותא‪ ,‬בשמחת‬ ‫ובבחינתו של אברהם אבינו‪ ,‬דהיינו בלי פניות‪ ,‬רק‬ ‫הברית מילה של נכדי היניק וחכים חיים‬ ‫בכוונה זכה וטהורה לשם שמים‪ ,‬וכן ימסור את‬ ‫משה ני"ו‪ ,‬בן חתני פע"ח הרב יצחק אייזיק יהודה‬ ‫נפשו לקיים מצות בוראו‪ ,‬כמו שקיים אברהם‬ ‫יחיאל שליט"א‪.‬‬ ‫אבינו כל המצוות במסירות נפש‪ ,‬ובפרט במצות‬ ‫ברית מילה‪.‬‬ ‫בברית מילה מברכים את הרך הנימול‪ ,‬בברכת‬ ‫"זה הקטן גדול יהיה‪ ,‬כשם שנכנס לברית כן‬ ‫ובשעת הברית ברכו את הרך הנימול "זה הקטן‬ ‫יכנס לתורה לחפה ולמעשים טובים"‪ ,‬ופירש אא"ז‬ ‫גדול יהיה"‪ ,‬ובפרט שנקרא בשמו של זקיני‬ ‫המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א‪" ,‬כשם שנכנס‬ ‫הבלתי נשכח הרב החסיד המפואר רבי חיים משה‬ ‫לברית" בלא שום פניה ומחשבה זרה‪ ,‬שהרי‬ ‫פעלדמאן ז"ל‪ ,‬שהיה בר אוריין ובר אבהן‪ ,‬זכיתי‬ ‫התינוק אין לו עדיין דעת שיבוא לידי מחשבת‬ ‫להתגדל על ברכיו‪ ,‬בפרט בעת שלמדתי בישיבה‬ ‫גיאות והתנשאות‪" ,‬כן יכנס לתורה לחופה‬ ‫קטנה בלונדון‪ ,‬וגרתי בביתו בשבת קודש במשך‬ ‫ולמעשים טובים"‪ ,‬שכל ימי חייו יזכה לקיים‬ ‫ארבע שנים‪ ,‬וזכיתי ללמוד דרך בעבודת ה' פון א‬ ‫מצוות ומעשים טובים לשם שמים בלי פניה זרה‬ ‫אמת'ע חסידיש'ע איד‪ ,‬בליל שבת לאחר הסעודה‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫היה נח לזמן מועט‪ ,‬ואח"כ היה עוסק בתורה עד‬ ‫שעה שלוש או ארבע לפנות בוקר‪ ,‬והכין עצמו‬ ‫ולפי דבריו יש לפרש הברכה שמברך אבי הבן‪,‬‬ ‫לשיעור בשולחן ערוך שהיה מוסר לרבים בבוקרו‬ ‫"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"‪ ,‬שהרי‬ ‫של יום השבת‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (יומא כ"ח‪ ):‬קיים אברהם אבינו כל‬ ‫התורה כולה עד שלא ניתנה‪ ,‬שנאמר (בראשית כו‪ ,‬ה)‬ ‫היתה לו דמות של חסיד אמת‪ ,‬ירא שמים ותלמיד‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'‪ ,‬ובודאי‬ ‫חכם‪ ,‬המנצל כל רגע לתורה ולעבודה‪,‬‬ ‫שאברהם אבינו השריש בכח יוצאי חלציו עד סוף‬ ‫ובפרט הקפיד מאוד על הידור במצוות‪ ,‬כגון‬ ‫כל הדורות‪ ,‬שיקיימו כל מצוה כתיקונה ובתכלית‬ ‫ההכנות לחג הפסח‪ ,‬שכבר התחילו כמה שבועות‬ ‫השלימות בלי שום פניות כלל‪ .‬וזהו שאומרים‬ ‫קודם החג‪ ,‬שהיה מקפיד שלא יכנס לביתו שום‬ ‫"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו"‪ ,‬היינו כשם‬ ‫דבר שלא נעשה בידי בני המשפחה‪ ,‬שחלבו את‬ ‫שכאשר נכנס בבריתו של אברהם אבינו היה בלא‬ ‫קודש‬ ‫ברית מילה‬ ‫אמרי‬ ‫יח‬ ‫האבות הקדושים שיבואו להשתתף בשמחה‪.‬‬ ‫החלב בעצמם‪ ,‬ואף את המלח והסוכר היו מכינים‬ ‫ומעתה בטוחים אנו שזכות אבות יגן עלינו‪,‬‬ ‫בבית בהידור היותר גדול‪ ,‬והיה עוסק בזה בעצמו‬ ‫שמשמחה זו יושפע שפע רב לכל הנאספים‪ ,‬וכל‬ ‫שעות ארוכות מאוד‪ .‬ולהזכיר שבחו שהלך בדרכו‬ ‫הצריכים ישועה בבני חיי ומזוני רויחי יוושעו‪ ,‬וכל‬ ‫של אהרן הכהן‪ ,‬שהיה אוהב שלום ורודף שלום‪,‬‬ ‫הצריכים לזרעא חיא וקיימא יפקדו‪ ,‬והצריכים‬ ‫אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ ,‬ויהא רעוא‬ ‫לזיווגים הגונים ימצאו זיווגם‪ ,‬ונזכה לקבל פני‬ ‫שיהא עושה שלום גם במרומיו‪.‬‬ ‫הגואל צדק במהרה בימינו אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫איתא בזוה"ק (פ' פנחס רי"ט‪ ):‬שבעידנא דחדוותא‬ ‫הקב"ה הולך בגן עדן ומעורר נשמות‬