אמרי קודש סאדיגורה · Imrei Kodesh Sadigere — תולדות (2026-11-09)

פרשת חיי שרה ה'תשפ"ז
פרשת תולדות ה'תשפ"ו
שמחת הברית לפע"ח חיים משה רוקח ני"ו
ר"ח כסלו ה'תשפ"ז
©
כל הזכויות שמורות
מכון כרם ישראל
סאדיגורה
להנצחות ולקבלת הגליון
machon@sadigura.org
א קודש חיי שרה אמרי
וירא חיי שרה
שמחת השלום זכר לפע"ח חיים משה רוקח ני"ו
ליל שב"ק פרשת חי שרה ה'תשפ"ז
לזה מהא דאיתא במדרש רבה (ויק"ר כז ,י) משל פו"א :נמצאים אנו בעידנא דחדוותא ,בשמחת
למלך שגזר ואמר כל אכסנאין שיש כאן לא יראו השלום זכר לנכדי ני"ו ,בן חתני פע"ח הרב
פני עד שיראו פני המטרונא תחילה ,כך אמר יצחק אייזיק שליט"א .הנה המקור לשמחת "שלום
הקב"ה ,לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו זכר" הוא ,דאיתא בגמרא (בבא קמא פ' ).רב ושמואל
שבת ,שאין ז' ימים בלא שבת ,ואין מילה בלא ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן ,ואמרי לה לבי
שבת עכ"ל .ובדרישה הביא מתשובת מהר"ר ישוע הבן ,פי' רש"י" ,שבוע הבן" ברית מילה על
מנחם מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק שם שעברו עליו שבעה ימים" ,ישוע הבן" משתה
הנולד שהוא אבל על תורתו ששכח. שעושין לפדיון הבן בכור" ,ישוע" מתרגמינן
פורקן כמו פדיון .אך בתוס' (ד"ה לבי ישוע) הקשה
הרי לנו שיש מקור בגמרא ובשו"ע שיעשו בליל על דברי רש"י ,דאע"ג דמתרגמינן פדיון פורקן,
שבת שמחת "שלום זכר" ,כמבואר בדברי מכל מקום אין שייך לכאן לשון של ישועה ,ורבינו
הטורי זהב שזהו כוונת הגמרא ,ולא רק זאת ,אלא תם פירש ,שנולד שם בן ,ועל שם שהולד נושע
שהוא נכנס בגדר "סעודת מצוה". ונמלט ממעי אמו ,כדכתיב (ישעיה סו ,ז) והמליטה
זכר ,לזה נקט לשון ישועה ,והיו
ומאת ה' היתה זאת ,כי השמחה שורה בעת רגילין לעשות סעודה.
שקוראים בתורה ענין הולדת האבות
הקדושים ,והרי הקריאה מעוררת את הזמן. ואיתא בשו"ע (יו"ד סי' רסה סי"ב) נוהגים לעשות
סעודה ביום המילה ,והוסיף הרמ"א ,ונהגו
* לקחת מנין לסעודת מילה ,ומקרי סעודת מצוה
וכו' ,עוד נהגו לעשות סעודה ומשתה "בליל
ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי שבת" לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק
לאלפי רבבה וירש זרעך את שער שונאיו לטעום שם ,והוא ג"כ סעודת מצוה.
(כד ,ס) .והמנהג הוא לברך את הכלה קודם
פריסת ההינומא ולפני החופה בברכה זו, וכתב בטורי זהב (סקי"ג) בשם התרומת הדשן (סי'
שאומרים לה "אחותנו את היי לאלפי רבבה". רס"ט) הטעם ,דאז הכל מצויים בבתיהם ,וזהו
ודבר תמוה הוא ,למה בזמן גדול כזה מזכירים ענין "ישוע הבן" המוזכר בגמרא .וכתב עוד סמך
קודש וירא אמרי ב
אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח ,שהרי דווקא ברכה שבירך לבן הארמי ,ובודאי שלא
אליעזר שליח היה .ומכאן מבואר שברכה זו היתה כוונתו בלבו לברכה ,וכמו שאמרו בגמרא
נאמרה על ידי אליעזר. (סנהדרין ק"ה ):מברכתו של אותו רשע (בלעם) אתה
למד מה היה בלבו ,וכדכתיב (דברים כג ,ו) "ויהפוך
אולם על פי פשוטו של מקרא ,היה זה לבן שבירך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה".
את רבקה ,ולפי זה תמוה מדוע מברכים אנו
את הכלה באותה ברכה .וביאור הענין הוא לפי ובענין זה איתא במדרש רבה (ס ,יג) מפני מה לא
מה שפירש רשיז"ל על נוסח הברכה "אחותינו את נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק ,שלא
היי לאלפי רבבה" ,את וזרעך תקבלו אותה ברכה יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתינו עשתה
שנאמרה לאברהם בהר המוריה "הרבה ארבה פירות ,אלא "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" (כה,
את זרעך" וגו' (כב ,יז) ,יהי רצון שיהא אותו הזרע כא) .רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר (איוב כט ,יג)
ממך ולא מאשה אחרת. "ברכת אובד עלי תבוא"" ,ברכת אובד" זה לבן
הארמי ,שנאמר (דברים כו ,ה) "ארמי אובד אבי",
וכן פירש גם המלבי"ם ,ואז ברכו אותה ברכה "עלי תבוא" זו רבקה" ,אחותינו את היי לאלפי
שקודם החופה ,וכבר ידעו מברכה שנתברך רבבה" ,ועמדו ממנה אלופים מעשו ורבבה
אברהם בעת העקדה "והרביתי את זרעך וגו' מיעקב וכו' ,ויש אומרים אף אלו ואלו עמדו
וירש זרעך את שער אויביו" ,שברכה זו נמסרה מישראל ,דכתיב (במדבר י ,לו) "ובנחה יאמר שובה
ליצחק ,אך אפשר שיקח עוד אשה אחרת ,על זה ה' רבבות אלפי ישראל" .ומבואר להדיא שלא רצו
אמר "את היי" שברכה זו תתקיים בה. ליהנות מברכה זו ,ואם כן קשה ביותר למה
מזכירים זאת דוקא לפני שהולכים לחופה.
ולפי זה מובן שפיר ,דאף שהברכה יצאה מפיו של
לבן ,אבל עצם הברכה אינו מעצמו ,אלא שקאי אמנם יש מחלוקת בראשונים מי בירך את רבקה,
על הברכה שקיבל אברהם אבינו מאת הקב"ה מדברי הרד"ק משמע שלבן ושאר הקרובים
בעקידת יצחק ,וממילא נמצא שמברכת פיו של ברכו אותה ,כמו שכתב בלשונו ,כשהגיעו למקום
הקב"ה אנו מברכים את הכלה בעת חופתה. הלויה ורצו להפרד ממנה ברכוה כמנהג העולם.
אך במסכת כלה (פ"א) איתא ,ומנין לברכת חתנים
אכן יש לדקדק שבעקידת יצחק לא נאמר "שער מן התורה שנאמר "ויברכו את רבקה" ,ובתוס'
שונאיו" אלא נאמר "שער אויביו" ,וצריך ביאור (כתובות ז' :ד"ה שנאמר) ביאר שהכוונה שם על ברכת
על מה ולמה שינו את נוסח הברכה. אירוסין ,ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת
ג קודש וירא אמרי
עוד יש לבאר בענין ברכה זו שמברכים את הכלה ובאורח לחיים מבאר לפי מה שכתב האלשיך ז"ל,
בעת חופתה ,דהנה בעת החופה יש הרבה שיש חילוק בין "צר" ל"אויב" ,כי "צר" הוא
ענינים ומנהגים שעושים לסימנא טבא ,כגון הפועל רע בעצמו ,שעושה כל מיני פעולות
שפותחים כל הקשרים ,וזה רמז שהכל ילך כשורה, ומכשולות רעות ,אבל "אויב" אינו פועל רע
ויזכו לבנות בית נאמן בישראל ,בנין עדי עד, בעצמו ,אבל כשאחרים עושים רע הוא שמח בזה,
ודורות ישרים ומבורכים .וגם אין לובשים את על דרך דכתיב (איכה א ,כא) "כל אויבי שמעו רעתי
הבגד עליון על צד שמאל משום עינא בישא וכדו'. ששו" .ו"שונא" הוא בבחינת "צר" שהוא פועל רע
בעצמו ,כדכתיב (דברים יט ,יא) "וכי יהיה שונא
ומעתה י"ל כי לבן בראותו כל השתלשלות לרעהו וארב לו".
הדברים ,ואת כל המתנות שקיבלה רבקה,
רצה להכניס עין הרע בברכתו ,והרי מצינו אצל והנה לבן ובתואל היו שונאים את רבקה ,כמו
שרה אמנו שפחדה מעין הרע ,וזהו דכתיב (יח ,יב) שביאר באור החיים על מה שברכו אותה,
"ותצחק שרה בקרבה" ,שלא רצתה שישמעאל אחותינו את היי לאלפי רבבה וגו' ,שאחר
יטיל עין הרע בברכה .ודבר זה באים להראות שנתבשר אברהם באלפי רבבה שיצאו מיצחק ,יהי
דווקא בזמן גדול כזה ,הגם שהיה נראה שיש כאן רצון שיצאו ממך ,ויותר היה טוב להם ,שלא יהיה
חסרון ,ורצה לבן לעשות להיפוך מברכה ,מכל הדבר ולא יקום ,כי כל חלק רע ישנא חלק הטוב,
מקום הקב"ה הפך הכל לטובה. ולו יהיה בנו ובתו ,עכ"ל.
וזהו שאמר הכתוב "ויברכו" ,היינו שאף שהם רצו וזהו הענין ,כי בשעת העקידה בירך הקב"ה את
לומר להיפוך ,מכל מקום הקב"ה הכניס אברהם אבינו" ,ויירש זרעך את שער אויביו",
בפיהם את לשון הברכה ,בבחינת "ויהפוך ה' לך רצה לומר שירשו וינצחו אפילו אותם בני אדם
את הקללה לברכה" ,ולא היו יכולים לקלל ,ואם כן שאינם פועלים רע בעצמם ,אלא שונאים אותם
אין זה נחשב לברכה של לבן אלא כברכת ה' ,וכמו בלב ,אבל בעת שברכו את רבקה ,לא רצו לומר
שמצינו בפרשיות אלו ,שהרבה ענינים יש בהם "ויירש זרעך את שער אויביו" ,שאם יאמרו כן
רמזים גבוהים ,כדאיתא בזוה"ק על הפסוק נמצא שמקללים את עצמם ,שהרי גם הם היו לה
"אחותי היא" שקאי על השכינה ,ולפי זה מובן לאויבים בלבם ,אלא שלא פעלו רע בכח המעשה,
שפיר שגם אומרו "ויברכו את רבקה" מרמז על על כן אמרו "ויירש זרעך את שער שונאיו",
בחינה עליונה ,כי השכינה דיברה מתוך גרונם דהיינו רק אותם שהם שונאים ופועלים רע ,אבל
בשביל טובתם של ישראל. לא אותם שנקראים אויבים ואינם פועלים רע.
קודש וירא אמרי ד
וביאור הענין הוא לפי מה שכתב בפרקי דרבי ובספר ילקוט גרשוני כתב ,כי כוונת לבן היתה
אליעזר (פרק ט"ז) רבי שמעיה אומר ,כתב בברכתו" ,אחותנו את היי לאלפי רבבה" ,כי
אברהם את כל אשר לו ליצחק ירושה ,ונטל הכתב רוב הבנים דומים לאחי האם ,ובירך אותה שיהיו
ונתן ביד אליעזר עבדו שילך להשתבח בבית אביו לך בנים מרובים כמותי ,ובאופן כזה תהיה
ומשפחתו ,ומקרית ארבע עד חרן מהלך שבעה הברכה לקללה ,אבל הקב"ה לא הניח להם ,והפך
עשר יום ,ובשלש שעות בא העבד עד חרן .והיה את הברכה לטובה ,כפי שסיים המדרש בפסוק
תמה בלבו ואומר ,היום יצאתי והיום באתי "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
שנאמר "ואבוא היום אל העין".
*
ובזה מובן שפיר ,כי בנסים הקודמים לא היה לו
במה לשכנע אותם ,שהרי ידע שהם הנה פרשת השליחות של אליעזר נכפלה שני
אפיקורסים ומינים בלי שום אמונה ,אבל כאן היה פעמים ,וכמו שכתב רשיז"ל (כד ,מב ד"ה ואבוא)
לו במה להוכיח להם ,שהראה להם שבאותו היום יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן
ממש חתם אברהם אבינו על השטר ,ואם כן של בנים ,שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה,
מוכרח לומר כי "היום באתי" ,ועל כן ביקש שלא והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה.
יעכבו אותו ,שהוא היה דולה ומשקה מתורת
רבו ,ולא רצה להפסיד יום אחד מלהיות בישיבתו ולכאורה יש בזה פלא ,דמצינו בתחילה שאמר
של אברהם אבינו ,כדאיתא בגמרא (יומא כ"ח): אליעזר (כד ,יד)" והיה הנערה אשר אומר
שאברהם אבינו היה יושב בישיבה ,והוא קנה אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם
חכמה שם. גמליך אשקה" וגו' ,ואחר כך כשדיבר עם לבן
ובתואל החליף את סדר הדברים ,ולעומת זה
ובענין זה כתב זקני הרה"ק מאפטא זיע"א באוהב אמר להם "ואבוא היום אל העין" ,ופי' רש"י
ישראל ,דלכאורה צריך להבין מנין למד רש"י היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הארץ.
שקפצה לו הארץ ,והאיך נלמד דבר זה מלשון והדבר תמוה מאוד ,הרי אליעזר ידע לבטח שהוא
הפסוק ,דשמא באמת יצא דרכו לפני כמה ימים, נכנס למקום מלא עבודה זרה ,ולבית של לבן
ומבאר דאיתא בספרי קבלה כי השם של קפיצת ובתואל שהיו רמאים ,ולמה סיפר להם שהיה לו
הדרך הוא א' ה' ו' ה' ,שהוא ראשי תיבות של נס שקפצה לו הארץ ,וכי מה אכפת לרשעים הללו
א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ ,וגם ראשי התיבות של אם בא היום או ביום אחר.
ה קודש וירא אמרי
הבית אהרן מקארלין זיע"א ,וביקש ממנו שיאמר ו'אבא ה'יום א'ל ה'עין ,ומזה הבין רש"י
דברי מוסר להחתן בתחילת דרכו להקים בית שהשתמש בשם של קפיצת הדרך.
נאמן בישראל ,פתח הס"ק ואמר ,כתיב גבי רבקה
אמנו (כד ,סה) "ויאמר העבד הוא אדוני ותקח ובמעלת אליעזר מצינו ,אף שזכה וקפצה לו
הצעיף ותתכס" ,ופי' רש"י "ותתכס" לשון הארץ ,ואיתא במדרש שקלסתר פניו של
ותתפעל ,כמו ותקבר ותשבר ,ומה בא רש"י לבאר אליעזר היה דומה לאברהם ,בכל זאת לא נטל
בזה ,דהנה ישנם ג' זמנים בחיי האדם שיש לעצמו גדולה ולא התגאה ,אלא כשנכנס לביתם
המולה סביבו ,האחד הוא בעת לידת האדם ,וזהו אמר "עבד אברהם אנכי" ,והיינו שכל שליחותי
הרמז בלשון "ותשבר" כיושבת על המשבר ,שאז ומהותי לפרסם בכל מקום שאני נמצא ענין "אנכי
כל הידידים והקרובים והמשפחה והחסידים ה' אלקיך" ,כפי שלמד מאברהם אבינו שהיה ראש
מתאספים יחד לשמוח בהולדתו ,אבל הקטן המאמינים ,ועבודתו היתה לפרסם אלקותו
הנולד אין לו שום השגה בשמחה זו .ויש עוד זמן יתברך שמו בעולם.
בעת שמלוים את האדם לעולם שכולו טוב,
בבחינת "ותקבר" ,שמתאספים אנשים לגמול חסד וזהו בקשתינו בעת רצון וחדוה ,מה שמברכים
של אמת ,וכמובן שאין המת מרגיש בקרבו בעת ברית מילה" ,כשם שנכנס לברית כן יכנס
התנשאות כלל ,כמו כן בעת "ותתכעס" דהיינו לתורה ולחופה ולמעשים טובים" ,וכמו שביאר
בעת החתונה ,שלא יבוא החתן בקרבו לשום אא"ז הרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א,
התנשאות. דכשם שנכנס לברית בלא שום פניות עצמיות ,כן
יזכו לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים
וגם יש לרמז בכוונת נוסח הברכה" ,כשם שנכנס באותה בחינה ,הן בעת הבר מצוה כשיעשה בר
לברית" ,כמו שנזכה כולנו להשתתף בס"ד חיובא ,והן בעת החופה בלכתו תחת החופה ,וכן
בהכנסתו לבריתו של אברהם אבינו של רך הנולד, יעשה כל המצוות וכל הענינים בלא שום פניות,
"כן יכנס לתורה" שהרי משתתפים אנו עתה שיהיה הכל בלתי לה' לבדו ,וכבחינה של "עבד
בשמחת "שלום זכר" שהוא "סעודת מצוה" ,ובכח אברהם אנכי" ,שכל מעשיו לא היו לעצמו ,אלא
זה יזכה לחזור על כל התורה שלמד במעי אמו, לעשות רצון קונו.
כיון שכבר למדה פעם אחת ,ודבר שכבר נלמד קל
יותר לחזרו ,וכמו"כ נזכה כולנו בסיעתא דשמיא וכפי הידוע שאא"ז מרן סבא קדישא מרוזין זיע"א
להשתתף בשמחת הבר מצוה שלו מתוך בריאות בעת שליוה לחופה את בנו אא"ז מרן אדמו"ר
השלימה ,בעת שמקבל עליו עול התורה" ,לחופה הזקן זיע"א ,פנה אליו מחותנו אא"ז הרה"ק
קודש וירא אמרי ו
בבני חיי ומזוני רוויחי ,ויושפעו לכל הקהל כל ולמעשים טובים" ,ובכן הננו מזמינים כבר את כל
ההשפעות הטובות ,בריאות ופרנסה ונחת ,ונזכה הקהל בס"ד לשמחת הנישואין של הילד.
לקבל פני גואל צדק במהרה בימינו אמן כן יהי
רצון. יעזור השי"ת כי משמחה זו יושפע שפע רב בכל
העולמות ,שכולם יוושעו בכל מילי דמיטב,
ז קודש וירא אמרי
רעוא דרעוין פרשת חיי שרה ה'תשפ"ז
אלו ,ותיכף כשעמדו בפתח חדרו של המגיד פו"א :ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה
הגדול ,קרא המגיד ואמר ,ר' שמעלקא ושבע שנים שני חיי שרה (כג ,א) .פי' רש"י
ניקלשבורג'ער רב ,ר' פנחס אב"ד בת ק' כבת כ' לחטא וכו' ,ובת כ' כבת ז' ליופי.
פראנקפורט'ער רב ,וכבר לא היה צריכים להציע "שני חיי שרה" כלם שוים לטובה.
את ספיקותיהם
והדבר צריך ביאור ,כי באמת כשמתבוננים
וכשנכנסו לפניו בקודש פנימה ,שאלו את המגיד בהשתלשלות הפרשיות עד הנה ,רואים אנו
הגדול ,הרי שנינו (ברכות ל"ג ):חייב אדם את גודל הנסיונות שעברו על אברהם אבינו,
לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה ,ואיך ובודאי שחלק גדול מאותם נסיונות עברו גם על
שייך לאדם להגיע למדרגה כזו ,השיב להם המגיד שרה אמנו ,כגון הנסיון של "לך לך מארצך
תשאלו את תלמידי רבי ר' זושא ,הוא ישיב לכם. וממולדתך ומבית אביך" ,וכשנלקחה לבית פרעה
או לבית אבימלך ,וכן בענין הגר שהיתה צרה
מיד נכנסו לבית המדרש של החבריא קדישא, לשרה אמנו ,ואחר כך ישמעאל שיצא לתרבות
תלמידי המגיד הגדול ,ושאלו איה מקום רעה ,הרי שעברו עליה זמנים קשים ,ואף אם
כבודו של הרבי ר' זושא ,ענו להם שמתגורר נאמר שקיבלה אותם באהבה ,שבודאי זכתה
בקצה העיר ,הלכו לחפש את ביתו ,ומצאו צריף להגיע למדריגה גדולה זו ,מכל מקום איך שייך
דל ושבור שהגשם נכנס לתוכו ,וכמעט לא היו שם לומר שכל ימיה היו "כולם שוים לטובה".
חלונות שלמים ,כשנכנסו פנימה ראו שחייו הם
בדוחק ועניות נוראה ,הילדים הולכים בבגדים וביאר אא"ז מרן אדמו"ר הכנסת מרדכי זיע"א,
קרועים ,ובקושי יש להם פת לחם לאכול ,ובעודם על פי העובדא שמסופר על אא"ז המגיד
עומדים ומשתוממים למחזה עיניהם ,ראו את הגדול ממעזריטש זיע"א ,שבאו אליו שני האחים
רבי ר' זושא יושב ועוסק בתורה במתיקות הקדושים הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג ובעל
וערבות נפלאה ,עד שלא הרגיש כלל בנעשה ההפלאה זיע"א ,שנזדמנה לפניהם כסא הרבנות
סביבו. בשני עיירות גדולות ,בעיר ניקלשבורג ובעיר
פראנקפורט ,פראנקפורט היתה עיר גדולה
המתינו עד שסיים רבי ר' זושא את חוק לימודו, מלאה חכמים וסופרים ,וניקלשבורג היתה עיר
ואז ניגשו אליו ואמרו לו ,רבך המגיד של אנשי מעשה מבני אשכנז ,והסתפקו בהצעות
קודש וירא אמרי ח
וזהו שמשמיענו רש"י ,באומרו בת ק' כבת כ', הגדול שלח אותנו אליך ,שתסביר לנו פשט
שצריך האדם להיות בימי הנערות באותה המשנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך
מדריגה כמו בן עשרים שדרכו לפשפש תמיד על הטובה ,שאיך שייך להודות על הרעה ,תמה
במעשיו ,ובת כ' כבת ז' ליופי ,שתמיד צריך רבי ר' זושא ואמר ,איני יודע מה רצה המגיד
האדם להגות בתורתו הקדושה כמו בעודו ממני ,הרי לזושא מעולם לא היה רע ,כלומר שעם
בילדותו בשנים הרכים .כלל ישראל צריכים ללמוד כל העניות והדחק והצרות שעברו עליו לא הרגיש
דבר זה משרה אמנו ,שעבדה את הקב"ה בכל מעולם ברע.
שנותיה בשלימות ובתמימות גמורה ,וגם בשנות
נעוריה פשפשה במעשיה ,ובימי הזקנה עבדה וזהו שבא רש"י להשמיענו בפירוש הכתוב "שני
בחשק והתלהבות .ועל זה מוסיף כולם שוין חיי שרה" ,היינו שכל הצרות שעברו על שרה
לטובה ,שזהו השלימות האמיתית כאשר כל ימיו אמנו היו אצלה בבחינת "כולם שוים לטובה",
עובד את בוראו בשתי הבחינות האלו. מחמת שקיבלה הכל באהבה וברצון ,ולא היה
אצלה רע מעולם.
ובחינה זו מצינו אצל אברהם אבינו שנאמר בו (כד,
א) "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את והנה בנועם אלימלך מבאר שיש שתי מדריגות
אברהם בכל" ,ודרשו חז"ל (יומא כ"ח ):שאברהם בעבודת האדם ,האחת היא כשהאדם בימי
אבינו זקן ויושב בישיבה היה .ואיתא במדרש רבה ילדותו ,שאז הוא מתחזק ועוסק בתורה בחשק
(נט ,ו) יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, ובהתמדה ,ולימוד זה נקרא "יופי" ,שהוא היופי
בימים ואינו בזקנה ,אבל כאן זקנה כנגד ימים, והתפארת של הקב"ה ,והשנית היא כשהאדם בא
וימים כנגד זקנה" ,בא בימים" רבי אבא אמר בא בימים ,ומגיע לפרקו מבן עשרים ומעלה ,שאז
בכפלון מפולש לחיי העולם הבא .ויש להבין מהו שכלו מתגבר עליו לדעת את השי"ת ,אזי מוטל
העומק בביאור המילים "בא בימים". עליו לפשפש במעשיו ולראות אם כל מעשיו
שעשה הם אכן זכים ונעלים לכבוד השי"ת ,והוא
והענין הוא כדאיתא בזוה"ק (פ' ויחי צ"ט ).על מבין אז בעצמו אם יצא ידי חובתו בעולמו בעסק
הפסוק (מז ,כט) "ויקרבו ימי ישראל למות", התורה והמצוות שעסק בהם עד כה ,וכשעושה
שבשעה שהאדם נפטר מן העולם ,באים כל ימיו חשבון נפש ומבין שעדיין חסר לו הרבה בעבודת
ליתן דין וחשבון לפני הקב"ה ,לבדוק אם ניצל כל ה' ,או שלמד מחמת פניה ולהתפאר בלימודו
ימיו בתורה ומעשים טובים ,והצדיק שמילא כל להנאת עצמו ,הרי שצריך להתחזק לתקן את כל
ימיו כראוי רואים כולם בשבחו ובמעלתו ,ולהיפך הענינים.
ט קודש וירא אמרי
לאריכות ימים ,אך ימיו ריקים ואינם מנוצלים רשע שלא ניצל ימיו כראוי ,יש לו בושה וכלימה
לתורה ומצוות ,ועליו אמר הכתוב (תהלים קכו ,ו) גדולה לפני הקב"ה.
"הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" ,וכמו שביאר
בתולדות יעקב יוסף (פ' כי תבוא) כי האדם העוסק ולפי זה יש לבאר דברי המדרש (ילקוט רמז ק"ב)
בתורה ובמצוות ושב בתשובה ,כשעולה לעולם "ויהיו חיי שרה מאה שנה" ,הה"ד (תהלים לז)
הבא רואה את כל המצוות אשר זרע בחיים חיותו "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה",
בעולם הזה ,אך "בא יבא ברנה" ,אם מתהלך כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים ,בת כ'
בשרירות לבו ,ואינו מבין שיום אחד יצטרך ליתן כבת ז' לנוי ,בת ק' כבת עשרים שנה לחטא .וצריך
דין וחשבון על כל דבר וענין שעשה ,ועל מה ביאור מהו הכוונה בזה.
שביטל אחרים מלימוד התורה ,אז "בא יבא ברנה
נושא אלומותיו" ,שרואה שאין בידו מאומה ,אלא ולדרכינו יבואר לנכון ,דכוונת המדרש באומרו
אלומות של קש ותבן בלבד. כשם שהם תמימים ,היינו על אברהם
אבינו ושרה אמנו ,אשר שניהם השלימו את עצמם
ובזה מובן מה שאמרה התורה "ואברהם זקן בא בעבודת ה' בתמימות ,ולזה דרש כך שנותיהם
בימים" ,שכל יום ויום היו שוים אצלו לטובה תמימים ,דהיינו שכל יום ויום משנותיהם היה
בעבודת הקב"ה ,הן בזמנים שעברו עליו לטובה בהם תכלית ויעוד בפני עצמו ,בבחינת בכל יום
במנוחה ושלוה ,והן באותם הזמנים שעברו עליו יהיו בעיניך כחדשים ,שבכל יום ויום היתה להם
נסיונות רבות ,וכדכתיב (כב ,א) "והאלקים נסה חיות חדשה בעבודת ה' ,ובבחינת המחדש בטובו
את אברהם ויאמר הנני" ,כי שם אלקי"ם מורה בכל יום תמיד ,שכל יום היה בהתחדשות ,ולא
על מידת הדין ,דהיינו אפילו בעת הנסיון לא היה דומה לימים הקודמים.
אבדה רוחו בקרבו ,אלא התחזק בקרבו להמשיך
בעבודת ה' ויאמר הננו. וזהו שאמר הכתוב (תהלים קלט ,טז) "ימים יוצרו ולא
אחד בהם" ,היינו שצריך האדם לתקן ולנצל כל
ויש לנו ללמוד מאברהם אבינו ראש המאמינים, יום בפני עצמו בעשיה רוחנית של תורה ומצוות
היאך צריך איש יהודי להחזיק עצמו בכל ומעשים טובים ,שכל יום הוא יצירה והויה בפני
הזמנים והמצבים ,שכולם יהיו שוים לטובה ,בכח עצמו.
ועוז לעמוד כנגד כל הנסיונות.
וזהו ביאור כוונת המדרש "יש שהוא בזקנה ואינו
* בימים" ,שיש זקן שבא עם ימים רבים ,שזכה
קודש וירא אמרי י
והנה בתפארת שלמה מפרש הכתוב (כד ,לג -לג) ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלקי אדוני
"ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי וגו' אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את
ויאמר עבד אברהם אנכי" ,כי אליעזר עבד בת אחי אדוני לבנו (כד ,מח) .לכאורה קשה כי
אברהם זכה ליהנות על שולחן תלמידי חכמים מסגנון לשונו של אליעזר משמע כאילו השידוך
בביתו של אברהם אבינו ,וראה איך צדיק אוכל כבר היה מוסכם מצידם ,שאמר "לקחת את בת
לשובע נפשו בקדושה יתירה ,וכל אכילתו אינה אחי אדוני" ,בזמן שעדיין לא היה הדבר ברור
אלא לעבודת הבורא ב"ה ,ועתה כשבא לבית של כלל ,שהרי לאחר מכן מבקש מהם "ועתה אם
לבן שהיה מסטרא אחרא ,הבין שכל המאכלים ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי" וגו',
שלהם מטמטמים את לב האדם ,והם כסם המות, וביותר יפלא הרי אליעזר היה עבד אברהם,
על כן לא יכול היה להכניס המאכל לפיו ,לפי ודולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ,בודאי ידע
שהיה רגיל לראות אצל אברהם אבינו ,כי שרה שאין להוציא שם לבטלה ,ואיך יתכן שהזכיר שם
אמנו הכינה המאכלים בקדושה יתירה לסייע ה' בענין הזיווג עוד בטרם שדיבר עמהם.
לבעלה הגדול בעבודת הבורא ב"ה ,ועל כן לא
רצה לאכול עד שידבר דברי תורה ,ובכח זה יוכל ויש לבאר על פי הידוע בשם הרה"ק
להמשיך קדושה במאכל. מבארדיטשוב זיע"א לפרש מה שאומרים
ביום הכיפורים ,ברוך אתה ה' מלך סולח ומוחל,
ומעתה יבואר על נכון ,דכיון שאליעזר היה ולכאורה קשה איך עושים ברכה זו ,והרי יש לחוש
במדריגה גדולה כזו ,שלמד מדרכי אברהם לברכה לבטלה ,דמהיכן אנו יודעים בבירור
אבינו ,ואם כן בודאי שהיה מאמין גדול ,ולכן היה שהקב"ה מוחל לכל עוונותינו.
יכול לומר "ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה'
אלקי אדוני אברהם" ,מחמת שידע לבטח שלא וביאר בדרך משל לילד קטן שרואה תפוח בידי
יזכיר שם שמים לבטלה ,כי בכח המשלח אברהם אביו ,ומבקש ממנו שיתן לו התפוח ,אבל
אבינו יזכה לסייעתא דשמיא ,כפי שראה ונוכח אביו מסרב ליתנו לו ,ומגודל תשוקתו לאכול
מכל דרכו אשר הלך עד עתה ,כי "מה' יצא התפוח מברך בורא פרי העץ ,והאב שאינו רוצה
הדבר" ,ועל כן היה גם יכול לומר דברים אלו שבנו יוציא מפיו שם שמים לבטלה ,על כן נותן לו
כאילו שכבר נגמר השידוך ביניהם. התפוח מיד כדי שיוכל לאכלו .וזהו שאנו אומרים
בנוסח הברכה "מלך סולח ומוחל" ,לפי שאנו בנים
ויש לנו ליקח מוסר השכל ולימוד לדורות בעבודת למקום ,ובטוחים אנו שבודאי ימחול לנו הקב"ה
ה' ,שהרי מעשה אבות סימן לבנים ,איך האבות כדי שלא תהא ברכה לבטלה.
יא קודש וירא אמרי
יתמשך לנו ברכה מרובה ,שהרך הנולד יתגדל הקדושים העלו כל דבר גשמי לגבוה ,ובעניני
לתורה ולחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבת הזיווגים והשידוכים אף שעשו השתדלות הנצרכת
הדעת ,ומשמחה זו יושפע לכל אחד שפע רב, מכל מקום השליכו יהבם על הקב"ה ,ובזכות זה
שכל הצריכים לישועה בזיווגים הגונים יושעו ,וכל זכו לראות זרע ברך ה'.
הצריכים לבני חיי ומזוני רויחי יושעו ,ונזכה לקבל
פני גואל הצדק במהרה בימינו אמן כן יהי רצון. יעזור השי"ת שמשמחה זו שראינו חסדי ה',
קודש תולדות אמרי יב
תולדות
רעוא דרעוין פרשת תולדות ה'תשפ"ו
יעברו בך מים לעולם ,חלק ליה ,הוה ההוא גברא פו"א :ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם
דהוה דארי חיטי לפיסחא ,אמר ליה חלוק ליה הוליד את יצחק (כה ,יט) .צריך להבין מהו
נמי להאי ,דבמצוה עסיק ,חלק ליה .הוה ההוא כפל הלשון ,דממשמע שנאמר "יצחק בן אברהם",
טייעא דלווה בהדייהו ,אמר ליה חלוק ליה נמי ממילא יודע אני ש"אברהם הוליד את יצחק".
להאי ,דלא לימא כך עושים לבני לויה ,חלק ליה,
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה הוא
אמר רב יוסף כמה נפיש גברא ממשה ושתין
ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו (שם כא),
רבוון ,דאילו התם חד זימנא והכא תלתא זימנין.
פירש"י ,הרבה והפציר בתפלה וכו' .ובגמרא
וצריך ביאור איך אמר רב יוסף על רבי פנחס בן
איתא (יבמות סד ).אמר רבי יצחק יצחק אבינו עקור
יאיר דהאי גברא נפיש ממשה ,והלא כתיב (דברים
היה ,שנאמר "ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו"" ,על
לד ,י) "לא קם כמשה" .ובודאי שלא שייך להיותץ
אשתו" לא נאמר ,אלא "לנוכח" ,מלמד ששניהם
יותר ממנו.
עקורים היו ,אי הכי "ויעתר לו"" ,ויעתר להם"
והרה"ק רבי ברוך ממעזיבוז זיע"א תירץ ,דידוע מיבעי ליה ,לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק
שהבית יוסף היה לו מגיד מן השמים לתפלת צדיק בן רשע ,אמר רבי יצחק מפני מה
שגילה לו תעלומות חכמה ,פעם אחת לא הבין היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה
הבית יוסף משנה אחת ,ויגע עליה מאוד ,עד לתפלתן של צדיקים .ולפי זה קשה מהו הלשון
שהמגיד גילה לו פירוש המשנה ,ואחר זה הלך "לנוכח אשתו" ,דפשוטו של מקרא משמע
הבית יוסף לבית המדרש ,ושמע ילד אחד לומד שהתפלל רק בשביל אשתו ,ולמה לא התפלל גם
את המשנה הזאת כפי הפשט שגילה לו המגיד, על עצמו שהרי עקר היה.
והיה לו חלישות הדעת ,איך יתכן שילד השיג ונראה לבאר בהקדם מאמר הגמרא (חולין ז ).רבי
פירוש זה בקלות ,ואילו הוא השיגו רק לאחר
פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויים,
שטרח והתייגע רבות ,ובא אליו המגיד ואמר לו,
פגע ביה בגינאי נהרא ,אמר ליה גינאי חלוק לי
אל תצטער על הדבר הזה ,כל זמן שלא גיליתי לך
מימך ואעבור בך ,אמר ליה אתה הולך לעשות
פירוש המשנה ,לא היה יכול אדם לגלותה ,אבל
רצון קונך ,ואני הולך לעשות רצון קוני ,אתה
אתה שנתגלה בכח יגיעתך וטרחתך ,מעתה יוכל
ספק עושה ספק אי אתה עושה ,אני ודאי עושה,
כל אחד לידע הפשט הזה.
אמר ליה אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא
יג קודש תולדות אמרי
הצינור גם ליצחק בנו ,שאפילו שהיה עקר כנזכר ובזה מבאר דברי הגמרא ,שאמר רב יוסף כמה
בדברי הגמרא ,זכה בכחו של אברהם שיוכל גם נפיש האי גברא ממשה ,אין הכוונה כפשוטו
הוא להוליד שלא כדרך הטבע. שרבי פנחס בן יאיר היה גדול יותר ממשה רבינו,
אלא שרבי פנחס היה יכול לקרוע את הים שלשה
ומעתה יבואר מאמר הכתוב ואלה תולדות יצחק
פעמים מכוחו של משה רבינו ,שכיון שמשה רבינו
בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ,דהיינו
קרע בפעם הראשונה את הים כדי שיעברו בני
במה זכה יצחק להוליד בנים ,והלא יצחק היה
ישראל בתוכו ביבשה ,מאז והלאה נפתח הצינור
עקר ורבקה היתה עקרה ולא היו יכולים להוליד,
גם לאחרים שיוכלו לקרוע את הים לעת הצורך,
לזה הוסיף ואמר אברהם הוליד את יצחק,
ובכח זה קרע יהושע את הירדן ,ורבי פנחס בן
שאברהם אבינו הרבה בתפילה ,עד שזכה
יאיר קרע את הים שלשה פעמים ,וכל זה היה
שניתוספה אות ה' על שמו ,ואז נשתנה טבעו
"ממשה" היינו מכוחו של משה רבינו.
וזכה להוליד בן ,ואז פעל לדורות עולם שיוכלו
לשנות את הטבע על ידי התפילה ,ובזכות זה והנה אמרנו בשבת העעל"ט לפרש הכתוב (כד ,א)
נתקבלו התפילות של יצחק ורבקה שיפקדו גם "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם
הם בזרע של קיימא. בכל" ,וצריך ביאור למה נקט שני פעמים השם
"אברהם" בפסוק זה ,דהוה ליה למימר "ואברהם
ובדרך זו מתורץ קושית המפרשים ,למה לא
זקן בא בימים וה' ברכו בכל" .וביארנו על פי
הוצרך יצחק אבינו לעשות אותן פעולות
הידוע בשם האר"י הק' זיע"א (פע"ח חג המצות פ"ז)
שעשה אברהם אבינו כדי שיזכה להוליד בנים,
שאם מוסיפים אות ה' על שם האדם ,הרי זה
וכמו שפירש"י על הכתוב (בראשית יב ,א) "לך לך"
מסוגל לבנים ,ורמז לדבר דכתיב (בראשית מז ,כג)
ושם "אעשך לגוי גדול" כאן אי אתה זוכה לבנים.
"הא לכם זרע".
ואולי יצחק לא נצטווה לשנות את מקומו ולא
להוסיף אות על שמו. וזהו שאמר הכתוב וה' ברך את אברהם בכל,
"אברהם" דייקא ,דהיינו שניתוספה אות ה'
ולפי האמור מובן שפיר ,שאברהם אבינו במה
על שמו ,בתחילה נקרא אברם ובסוף נקרא
שטרח והתייגע לעשות ציווי ה' ,והתרחק
אברהם ,ובזכות זה זכה להוליד בן ,כמו שפי'
מביתו ומארץ מולדתו ,פתח הצינור גם לדורות
רש"י "בכל" עולה בגימטריא "בן".
הבאים ,ולזה כבר לא הוצרך יצחק ג"כ להרחיק
נדוד כדי שיזכה להוליד בנים ,שכבר נפתח לו ולפי הנ"ל יש לומר שלאחר שנשתנה הטבע של
הפתח בכח השפעת התפילות של אברהם אבינו. אברהם אבינו ,וזכה להוליד בן ,כבר נפתח
קודש תולדות אמרי יד
שנוגע רק לעצמם ,אך מתפללים להרבות בכבוד ובזה יל"פ הכתוב (בראשית כו ,יח) וישב יצחק
שמים ,וזהו "ויעתר יצחק לה'" ,שהתפלל בעד כל ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי
ישראל ,ועל מה היתה תפלתו ,שכל עקר ועקרה אברהם אביו וגו' ויקרא להן שמות כשמת אשר
יפקדו בזרע של קיימא ,וכמו כן בעד אשתו קרא להן אביו ,וצריך להבין מהו הענין בזה
התפלל ,אבל תפילה זו היתה רק לפנים ,בכדי שחפר אותן הבארות דייקא .ולדרכינו מובן ,כי
לצאת ידי חובתה ,שהיתה דורשת ממנו שיתפלל "בארות המים" מרמזים על ההשפעות ,והיינו
עבורה ,וזהו "לנוכח אשתו" ,שאשתו היתה לנוכח, שיצחק המשיך הלאה לדורות הבאים אותן
ובאמת עיקר תפלתו היה בשביל כלל ישראל, ההשפעות אשר נשפעו בכח הצינור שעשה
"ויעתר לו ה'" ,היינו שנתקיימה תפלתו ,כי אברהם אביו ,שימשיכו להתפשט לדורות הבאים,
נפקדו כל עקר ועקרה. ועל דרך שהכתוב אומר (שם כט ,ב) "כי מן הבאר
ההוא ישקו העדרים" ,שאם אנו נתלים באילנא
וכח זה כבר זכו בו הצדיקים מעת הבריאה ,כמו רברבא של האבות הקדושים ,נוכל להמשיך אותן
שכתב באור החיים הק' (פ' בשלח יד ,כז) לגבי ההשפעות עד היום.
קריעת ים סוף ,שתנאי זה הוא בכלל התנאים
שהתנה ה' על כל מעשה בראשית ,להיות כפופים ובזה יבואר מאמר הכתוב ויעתר יצחק לה' לנוכח
לתורה ועמליה ,ולעשות כל אשר יגזרו עליהם, אשתו ,שיצחק אבינו לא היה צריך להתפלל על
וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא, עצמו ,שהיה ראוי להוושע בכח תפלת אביו שיוכל
ולזה תמצא כמו כן בשמים ובארץ ובכוכבים גם הוא לילך שלא כדרך הטבע ,ולכן הוצרך
ובשמש וירח שלטו עליהם הצדיקים יחידים ,ואין להתפלל רק על רבקה שהיתה בת רשע ,ולא היה
צריך לומר מרובים כאשר חקק ה' להם בעת לה זכות אבות אשר כבר פעלו בתפלתם
הבריאה. לדורותיהם אחריהם.
והנה בזרע קודש בפרשה זו מביא בשם אביו *
הרה"ק רבי מנחם מנדל מלינסק זיע"א, הנה בערב שבת חל יומא דהילולא של הרה"ק ר'
לפרש הכתוב (תהלים כג ,א) "ה' רועי לא אחסר", צבי הירש מרימנוב זיע"א ,ונחזור במימרא
שאדם הישר צריך שיהיה תמיד פחד אלקים לנגד משמו שיהיו שפתותיו דובבות ,שפירש הכתוב
עיניו לעובדו ית' ,וגם צריך תמיד להודות לה' על "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא",
הטובות שמטיב עמו בכל עת ובכל שעה ,בטובות שהצדיקים שבדורינו יאריך השם ימיהם ,הם אינם
הנגלים ובטובות הנעלמים ,ועל זה היה מתפלל מתפללים אלא בשביל עצמם לבד ,רק בשביל כל
דוד המלך ע"ה ,שלא יחסר לו תמיד מחשבה זו, ישראל ,כי בושה היא לפניהם להתפלל על דבר
טו קודש תולדות אמרי
דחדוה עם קודשא בריך הוא ושכינתיה"[ ,ישמח שה' הוא הרועה אותו מעודו ,וזהו "ה' רועי לא
ישראל בעושיו"" ,בעשיו"" ,בעושו" צריך לו אחסר" ,התפלל שלא יחסר לו ה' רועי.
לכתוב ,אלא אלו הקב"ה ושכינתו ואביו ואמו,
שאע"ג שמתו ,הקב"ה עוקרם מגן עדן ומביאם ועל אחת כמה וכמה שחובת ההודאה הוא כאשר
עמו לאותה חדוה ,לקחת חלק של חדוה עם מתקרבים לעידנא דחדוותא ,שמחת החתונה
הקב"ה ושכינתו]. אשר תתקיים אי"ה בשבוע זה ,שהוא הזמן
להודות ולשבח את הקב"ה על כל הנסים הנגלים
וגם ידוע כי שכר הצדיקים הוא לעולם הבא ,אבל והנעלים אשר עשה בעבר ובהוה ,ואת אשר עתיד
עבודתם הקדושה נשארת בעולם הזה ,ובפרט לעשות בעתיד ברחמיו וחסדיו המרובים.
התפילות אשר התפללו בבחינת "לנוכח אשתו"
בשביל כלל ישראל ,ולהרבות כבוד שמים ,ואם כן והקריאה מעוררת את הזמן ,שהרי בפרשיות אלו
הדבר ברור שבסייעתא דשמיא אפשר לפעול מתוארים בתורה עניני הזיווגים של
השפעות ,שהרי כל חיותם של הצדיקים היתה האבות הקדושים ,וגם הברכות אשר בירך יצחק
לטובת הדור ,ולא בשביל צרכי עצמם ,בבחינת אבינו את יעקב בנו ,אם כן סגולתה להשפיע
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" ,וזה היה דרכם זיווגים הגונים בצירוף ברכות לרוב ,וגם מצינו
בעבודת ה' להמתיק את הדינים ,לקיים "סור סגולתה למחילת עוונות ,כדאיתא בירושלמי
מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד, (ביכורים ג ,ג) חתן מוחלין לו כל עונותיו ,ונלמד
טו) ,ובזכותם כל אלו שצריכים להוושע בבני חיי מהפסוק (בראשית כח ,ט) "וילך עשו אל ישמעאל
ומזוני רויחי ,י-ה זכות אבות יגן עלינו שיזכו ויקח את מחלת בת ישמעאל" וגו' ,וכי בשמת
לישועה קרובה בעז"ה. שמה אלא שנמחלו לו כל עונותיו.
אמנם כדי לזכות לזה ,שהם ימשיכו בשמים ממעל ובכן אזמין בזה את כל הציבור הקדוש אישית
להמשיך בתפילה לפני כסא הכבוד למענינו, לבוא להשתתף וליקח חלק בשמחתינו ,ובודאי
צריכים אנו לעשות הכנה רבה ,כדי שנהיה ראויים תתעורר זכות אבותינו הקדושים על כל
לקבל את פניהם ולהתברך מברכותיהם ,שהרי המשתתפים ,שהרי איתא בזוה"ק (פ' פנחס ריט):
הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ,ובודאי על הכתוב (תהלים קמט ב) "ישמח ישראל בעושיו",
שהתפילה שהתפללו בכל יום" ,ונהיה אנחנו "בעושיו"" ,בעושו" מבעי ליה ,אלא אלין קודשא
וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי בריך הוא ושכינתיה ואביו ואמו ,דאף על גב
תורתך לשמה" ,בודאי שהתפללו על הדורות דמיתו ,קודשא בריך הוא אעקר לון מגן עדן,
שלהם ,בנים ובני בנים עד סוף כל הדורות ,שאנו ואייתי לון עמיה לההוא חדוה ,לנטלא חולקא
קודש תולדות אמרי טז
וכל הצריכים להוושע בזיווגים הגונים יוושעו, נכללים בתוכם ,ובודאי שהתפללו עליהם שיוכלו
ושכבר נזכה לקבל פני הגואל צדק במהרה בימינו להמשיך הלאה כל ההשפעות הטובות וכל מילי
אמן כן יהי רצון. דמיטב לכלל ולפרט.
הקב"ה יעזור שהתפילות יתקבלו לרחמים ולרצון,
ובני ישראל יוושעו בבני חיי ומזוני רויחי,
יז קודש ברית מילה אמרי
מילה ברית
שמחת הברית לפע"ח חיים משה רוקח ני"ו
א' כסלו ה'תשפ"ז
פניות ,כמו כן יקיים כל המצוות במדריגתו פו"א :נמצאים אנו בעידנא דחדוותא ,בשמחת
ובבחינתו של אברהם אבינו ,דהיינו בלי פניות ,רק הברית מילה של נכדי היניק וחכים חיים
בכוונה זכה וטהורה לשם שמים ,וכן ימסור את משה ני"ו ,בן חתני פע"ח הרב יצחק אייזיק יהודה
נפשו לקיים מצות בוראו ,כמו שקיים אברהם יחיאל שליט"א.
אבינו כל המצוות במסירות נפש ,ובפרט במצות
ברית מילה. בברית מילה מברכים את הרך הנימול ,בברכת
"זה הקטן גדול יהיה ,כשם שנכנס לברית כן
ובשעת הברית ברכו את הרך הנימול "זה הקטן יכנס לתורה לחפה ולמעשים טובים" ,ופירש אא"ז
גדול יהיה" ,ובפרט שנקרא בשמו של זקיני המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א" ,כשם שנכנס
הבלתי נשכח הרב החסיד המפואר רבי חיים משה לברית" בלא שום פניה ומחשבה זרה ,שהרי
פעלדמאן ז"ל ,שהיה בר אוריין ובר אבהן ,זכיתי התינוק אין לו עדיין דעת שיבוא לידי מחשבת
להתגדל על ברכיו ,בפרט בעת שלמדתי בישיבה גיאות והתנשאות" ,כן יכנס לתורה לחופה
קטנה בלונדון ,וגרתי בביתו בשבת קודש במשך ולמעשים טובים" ,שכל ימי חייו יזכה לקיים
ארבע שנים ,וזכיתי ללמוד דרך בעבודת ה' פון א מצוות ומעשים טובים לשם שמים בלי פניה זרה
אמת'ע חסידיש'ע איד ,בליל שבת לאחר הסעודה כלל.
היה נח לזמן מועט ,ואח"כ היה עוסק בתורה עד
שעה שלוש או ארבע לפנות בוקר ,והכין עצמו ולפי דבריו יש לפרש הברכה שמברך אבי הבן,
לשיעור בשולחן ערוך שהיה מוסר לרבים בבוקרו "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" ,שהרי
של יום השבת. אמרו חז"ל (יומא כ"ח ):קיים אברהם אבינו כל
התורה כולה עד שלא ניתנה ,שנאמר (בראשית כו ,ה)
היתה לו דמות של חסיד אמת ,ירא שמים ותלמיד עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' ,ובודאי
חכם ,המנצל כל רגע לתורה ולעבודה, שאברהם אבינו השריש בכח יוצאי חלציו עד סוף
ובפרט הקפיד מאוד על הידור במצוות ,כגון כל הדורות ,שיקיימו כל מצוה כתיקונה ובתכלית
ההכנות לחג הפסח ,שכבר התחילו כמה שבועות השלימות בלי שום פניות כלל .וזהו שאומרים
קודם החג ,שהיה מקפיד שלא יכנס לביתו שום "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" ,היינו כשם
דבר שלא נעשה בידי בני המשפחה ,שחלבו את שכאשר נכנס בבריתו של אברהם אבינו היה בלא
קודש ברית מילה אמרי יח
האבות הקדושים שיבואו להשתתף בשמחה. החלב בעצמם ,ואף את המלח והסוכר היו מכינים
ומעתה בטוחים אנו שזכות אבות יגן עלינו, בבית בהידור היותר גדול ,והיה עוסק בזה בעצמו
שמשמחה זו יושפע שפע רב לכל הנאספים ,וכל שעות ארוכות מאוד .ולהזכיר שבחו שהלך בדרכו
הצריכים ישועה בבני חיי ומזוני רויחי יוושעו ,וכל של אהרן הכהן ,שהיה אוהב שלום ורודף שלום,
הצריכים לזרעא חיא וקיימא יפקדו ,והצריכים אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ,ויהא רעוא
לזיווגים הגונים ימצאו זיווגם ,ונזכה לקבל פני שיהא עושה שלום גם במרומיו.
הגואל צדק במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
איתא בזוה"ק (פ' פנחס רי"ט ):שבעידנא דחדוותא
הקב"ה הולך בגן עדן ומעורר נשמות
