Lev Shomea - English — Toledot (2026-11-09)

ב"ה
מאמרי תורה
הלכה · אגדה • מוסר · וחסידות
ﬥב לﬢעת
גﬥיון יו"ל ע"י תלמידיו ושומעי לקחו של
מורינו הרב שמעיה לעוו שליט"א
דומ"ץ וראה"כ יטב לב דסאטמאר
לאנדאן יצ"ו
דות
ת תול גל
יון ז' · פרש
קול מהיכל מפיהם ומפי כתבם
אורייתא דקא מרתחא לקט אמרים ופנינים יקרים
נתינת היימישע וויפ לתוך קאווע בשבת (אייריש קאפי)
בנדון משקה הנקרא "אייריש קאפי" נעשה מקאווע בתערובת יי"ש,
'ויעתר' -הרבה והפציר בתפלה
בתוספת היימישע ווי"פ הניתן לתוכו .האם מותר ליתן את הווי"פ לתוך קאווע ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ,ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו' (כה
בשבת כשהקאווע בכלי שלישי ,או לא.
הנה כדי להבין הנידון צריכים ראשית כל לבאר מציאות משקה זה .ואחר כא) .רש"י פירש (שם ד"ה ויעתר) 'ויעתר ִ -ה ְר ָּבה והפציר בתפלה וכו' .ויש ללמוד
החקירה בענין נתברר שהווי"פ הזה נעשה מביצים שלא נתבשלו המעורבות מיצחק אבינו ע"ה על עבודת התפילה ,שמי שלא נענה בתפילתו ,אל לו להפסיק
עם צוקע"ר ,וכשטורפים הביצים נעשה נפוח ומראהו כמין שלג רך ,ודעת מלהתפלל ,אלא אדרבה ,עליו להרבות ולהפציר בתפילתו -עד שיענה .וכפי
הבקיאים בדבר שהוא ראוי לשתיה דוקא כשהביצה שבתוכו לא נתבשל.
וכשהביצה מתבשלת בתוך הקאווע ,אזי נופל מראה השלג ונהפך לגרגירי שיצחק נענה בזכות הפצרתו וריבוי תפילותיו ,כמובא ברש"י (שם ד"ה ויעתר לו)
ביצה מבושלת ,והווי"פ מתקלקל לגמרי עד שאינו ראוי עוד לתת טעם או צבע 'ויעתר לו -נתפצר ונתפייס ונתפתה לו .ואומר אני ,כל לשון 'עתר' לשון הפצרה
בהמשקה .ולכן אין מטרת הנותן לבשל את הביצה ,אלא ליתן בתוכו את ורבוי וכו'.
הווי"פ כמות שהוא.
והנה קיימא לן דכלי שני אינו מבשל ,זולת קלי הבישול שמתבשלים אף ***
בכלי שני (שבת מ ע"ב ,מב ע"ב) .וביצים נחשבים קלי הבישול ,וכפי שכתב החיי וכך מצינו במדרש רבה (פר' ואתחנן ב יב) 'כתיב (תהלים כז יד) "קוה אל ה' חזק ויאמץ
אדם (סוף כלל כ) שביצים מתבשלים בחימום קל. לבך וקוה אל ה'' ,הוי מתפלל וחוזר ומתפלל ויש שעה שיתנו לך'.
ובספר שביתת השבת (מלאכת מבשל אות כג) כתב שלא ללבן קאווע על ידי
נתינת ביצה לתוכו ,אף בכלי שלישי "והמדקדקים נזהרים [שלא לבשל] אפילו וכן איתא בגמ' (ברכות לב' ):אמר רבי חמא ברבי חנינא :אם ראה אדם שהתפלל
בכלי שלישי כל זמן שהיד סולדת בו" .ושם במצוה עד"ר (מלאכת האופה) כתב: ולא נענה ,יחזור ויתפלל ,שנאמר (תהלים כז יד) 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה
"הלכך יזהר אדם שלא להכניס בשבת שום דבר בכלי שני ,ואף בכלי שלישי
שהיד סולדת בו ,שאין אנו בקיאים בדברים רכים וקשים ,מי הוא מתבשל
אל ה'' ,ופירש רש"י (שם ד"ה קוה) 'קוה והתחזק ,ולא תמשוך ידך ,אלא חזור וקוה'.
בכלי שני ומי הוא שאינו מתבשל". ***
והחזו"א (סימן נ"ב אות יט) הביא בשם החיי אדם שאם יד נכוית בכלי שני יש במאור עינים (אגדות הש"ס יומא) כתב 'וכן מצינו ביצחק (כה כא) 'ויעתר יצחק' וגו',
בו משום בישול ,וסיים" :ומיהו מעיקר הדין נראה דאין איסור בכלי שני אפילו
יד נכוית כיון דלא הזכירו זה הפוסקים ,מכל מקום אנו מחמירים בזה משום
הרבה והפציר בתפלה ,על שהיה צדיק גדול ,והיה לו להבורא ברוך הוא
כמה טעמים ועוד דיש בזה משום מיחזי כמבשל ,וקשה להקל באיסור שבת". שעשועים ותענוג גדול מדבוריו ,על כן היה צריך להרבות בתפלה ,וכו' ,שאף אם
ולענין כלי שלישי בכהאי גוונא ,הביא המשנ"ב (סימן שי"ח סקמ"ז) בשם יראה הרואה שהתפלל על איזה דבר ולא הועילה תפלתו אל יתייאש מלהתפלל
הפרמ"ג שיש לצדד להקל .אבל החזו"א כתב" :ולא מצינו מקור לחלק בין שני
לשלישי ,ואם דברים מתבשלים בשני מתבשלים בשלישי ואין הדבר תלוי עוד אלא יקוה ויחזור ויקוה.
אלא בחום המים שיהיו חמים שהיד סולדת בהם ,וכן להח"א המחמיר ביד ***
נכוית [בכלי שני] אף בכלי שלישי אסור ,ומיהו כיון שאינו אלא חומרא ,במה כתב הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע (צדקת הצדיק אות רכב) 'כמו ששמעתי על
שנהגו נהגו ,ועל הרוב אין כלי שלישי שהיד סולדת בו ,לכן הקילו".
והנה בנידון דידן הקאווע חם מאוד על פי רוב אף בכלי שלישי ,ולכן אין לשון 'מפגיע' בתפילות – 'ומפגיע אין בידינו' .ובפרק קמא דתענית (ח ).על פסוק
לסמוך על טעם החזו"א "ועל הרוב אין כלי שלישי שהיד סולדת בו" ,ועוד (איוב לו לב) 'ויצו עליה במפגיע' ,דרצה לומר כמו פגע ,שאינו רוצה לשוב וללכת
שהביצה ודאי מקלי הבישול הוא .ולכן אין לסמוך להקל בכלי שלישי .אך מהשי"ת בשום אופן ,רק שיענהו .והרי זה כאוחז בבגדו ואומר :איני מניחך.
עדיין יש לדון להתיר בזה מצד אחר.
דהנה בדין גאל"ד בלענ"ד קאווע ,האריך אחד מחשובי המוצי"ם בעירנו ***
שיש כמה צדדים להתירו בכלי שלישי .וכידוע גאל"ד בלענ"ד הוא דבר הנותן מובא בספר ליקוטי יקרים (לשבועות) 'הרב רבי רפאל מבערשיד זללה"ה אמר:
טעם והנידון שם הוא בדין בבישול אחר אפייה בענין זה .ובכה"ג נקטו החת"ס שאל יבוש האדם מלהתפלל אפילו מאה פעמים בכל יום ,ואפילו בלשון לעז,
ומהר"ם שיק לאסרו בכלי שני ,אך בכלי שלישי כתב מהר"ם שיק להתיר .וגם
החת"ס מתיר בקאפע ,שנחשב כאוכל (עיין שו"ת מחזה אליהו חלק ג סימן ל"ה סק"ח
כגון שיאמר 'רבונו של עולם גיב מיר פרנסה' ,והשי"ת בטח ישמע לתפילתו ,כי
וסימן ל"ז). גדול כח התפלה.
והאג"מ (או"ח חלק ד סימן ע"ד אות טו) כתב שמה שמוציא טעם אינו נחשב ***
בישול ,שהרי אף בקרים מתאדמים המים .ובביצים סברא זו פחות שייכת ,אם
כי אפשר לומר שגם בביצים אינו מתבשל אלא מתקשה. "אמר בשם הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע' :ויפגע' הוא מלשון פגע ,להרבות
ומעתה נראה ,שבנידון דידן ליכא איסור בנתינת הווי"פ לתוך מים רותחים בתפילה במפגיע -עד אשר יזכה להיענות בתפילתו ,ובטרם שנענה משמים אל
כשהמים בכלי שלישי ,משני טעמים .האחד ,כיון שהחימום מקלקל צורת יפסיק מלהטריד כביכול את קונו ,ובמקורו באידיש' :מען מוז זיך פעגע'ן ביי
הווי"פ וממיסו ,ושוב אין חפץ לאדם בו ,אם כן הוי נתינתו לתוך המים קלקול
אצלו שבזה ליכא משום מלאכה .זאת ועוד ,אף אם נאמר שבישול הביצה הוה אונזער ליבן באשעפער"( .ליקוטי דוד פר' ויצא ,בשם אהל ישכר ,זכותא דאברהם ,פר' ויצא).
תוצאה מוכרחת מנתינת הווי"פ לתוך הקאווע ,הרי רצון הנותן בבישול זו ולא ***
איכפת ליה כלל אם מתבשל או לא ,אלא כל כוונתו הוא לטעם וצבע הניתן מסופר באמרי פנחס (שער תורת האדם ,אות נ) על חסיד אחד ושמו רבי דוב כהן ז"ל,
בהקאווע על ידי הווי"פ ,וא"כ הוי בישול הביצה פסיק רישא דלא ניחא ליה.
ומה שמבואר דמותר רק בכלי שלישי ,אין זה אלא סניף להקל ,אבל מדינא שנפטרו לו כמה מילדיו רח"ל .ואמר לו הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א
נראה דמותר גם בלאו הכי .ולא מיבעיא לדעת הפרמ"ג והמשנ"ב אין בישול "מיינער ,איך בעט דיך ,וויא לאזט מען קינדער שטארבן ,די גלייבסט עס ניט אז
בכלי שלישי ,פשיטא דמותר ,אלא אף גם להשביתת השבת שנוטה לאסור, דער גרעסטער רשע אז ער שפארט זיך צום אייברשטיין קען ער ביי איהם אויס
לא אסר לכל אדם אלא חומרא שראוי למדקדקים ,אע"פ ששיטת היראים
להחמיר ,וא"כ גם לדידיה יש להקל להמון. בעטין וואס ער וויל"( ...פירוש :אהובי ,בבקשה ממך ,כיצד מניחים לילדים למות ,וכי אינך מאמין
שאפילו הרשע הגדול ביותר ,כשהוא מפציר בהקב"ה ,בידו לבקש מהקב"ה כל מה שירצה).
לב שומע
לעורר לב המעיין
ויעתר יצחק לה'
'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ,ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו' (כה כא).
זיקא' ,ומוריד הגשם' ואתי מיטרא (עיין תענית לשנות הטבע :מיצחק ,שנאמר (כה כא) גודל כח התפילה להפך ממידת הדין
כה .):ומובן שהרוח והגשם היו מעותדים 'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו' ,ודרשו חז"ל למידת הרחמים
לבוא ,אלא שנעצרו עד [ש]יתפללו, (בראשית רבה מה ד) מפני מה נתעקרו האמהות, ברש"י פירש 'ויעתר -הרבה והפציר
שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים. מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של בתפלה וכו' .לנכח אשתו -זה עומד בזוית
והיינו דאמרינן 'משפיל גאים ומגביה צדיקים .ביארו לנו בכאן ,כי לא בא העקרות זו ומתפלל ,וזו עומדת בזוית זו ומתפללת'.
שפלים ועוזר דלים ועונה לעמו בעת שועם לאמהות אלא מפני התפילה ,וכשהתפללו
והקשה רבינו בחיי (שם) 'הכתוב היה ראוי
אליו' ,פירוש ,מעצמו הוא משפיל הגאים בזה נשתנה בהן הטבע.
להקדים ולומר 'ותהי רבקה עקרה' ,ואחר
ומגביה השפלים ועוזר הדלים ,אלא שעונה להנצל מן הסכנה :ממה שכתוב (תהלים קז כג) כך 'ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא' ,ומה
לעמו בעת שועם אליו באותו הענין ממש, 'יורדי הים באניות וגו' ,ויאמר ויעמד רוח שהקדים התפילה יתכן לומר שהקדים
להראות חבתם. סערה ותרומם גליו ,יעלו שמים ירדו העיקר .ולמדנו ,שאין הכוונה שתהיה
וראיה ברורה לזה ,הנה אחר שעשה הקב"ה תהומות נפשם ברעה תתמוגג ,ויצעקו אל העקרות סיבת התפילה ,שאם כן הסיבה
ניסים ונפלאות במצרים ואחר כך עמדו ה' בצר להם' .וכתיב בתריה (פסוק כט) 'יקם עיקר והתפילה טפל לה ,אבל הכוונה לשון
בסכנה על הים -עד שצעקו אל ה'' ,ויאמר סערה לדממה ויחשו גליהם' ,ומכאן הכתוב ,כי התפילה סיבת העקרות ,ולומר
ה' מה תצעק אלי ,דבר אל בני ישראל ויסעו' שהתפילה מגינה על הסכנה. לך ,שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו
(שמות יד טו) .וכי סלקא דעתך שהיה דעתו לבטל הנגזר :מחזקיה שהוסיף לו הקב"ה שניהם על הדבר ,לפיכך הקדים התפילה
לטבעם בים או למסרם ביד פרעה לולי חמש עשרה שנה בכח התפילה ,שנאמר שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה
שצעקו (בתמיהה) .וכן במרה ,היה דעתו (ישעיה לח ה) 'שמעתי את תפילתך ,ראיתי את בא העקרות לרבקה אמנו ,וזהו שדרשו ז"ל
יתברך שמו להשקותם מי מרה או להמיתם דמעתך ,הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה (יבמות סד' ).מפני מה נתעקרו האמהות ,מפני
ברעב בדפקה או בצמא ברפידים (בתמיהה). שנה' ,ומלת 'יוסיף' לאות שהיה זמנו קצוב שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים'.
ולחנם עשה כל הניסים במצרים להוציאם ונגזר ,והועילה לו תפילתו לבטל הנגזר. ומכאן יש ללמוד עוד [על] כח התפילה
להמיתם (בתמיהה). ואפילו מה שגזר עליו ה' יתברך אפשר לו שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע,
אלא על כרחך ,הכל היה מוכן לטובתם להתבטל בכח התפילה ,שכן אמר לו חזקיה ומטעם זה הזכיר לשון 'ויעתר' ולא אמר
מעיקרא ,ורק התאוה לתפלתם .ובזה ניכר לישעיה :בן אמוץ כלה נבואתך וצא ,כך 'ויתפלל' או 'ויצעק' ושאר הלשונות ,כי
'מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו' .והיינו מקובלני מבית אבי אבא ,אפילו חרב מונחת הוא מלשון 'עתר' ,וכן הבינו ז"ל ,הוא
שספר משה רבינו ע"ה ליתרו אשר עשה על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן שאמרו בפ"ק דסוכה (יד' ).למה נמשלה
אלקים לפרעה ומצרים אודות ישראל ,ואחר הרחמים ,שנאמר (איוב יג טו) 'הן יקטלני ,לו תפלתן של צדיקים לעתר ,מה עתר זה
כל זה ,כל התלאה אשר מצאתם בדרך. איחל' .הודיענו בכאן שהתפילה למעלה מן מהפך הגורן הזה ממקום למקום ,כך
ולמה כל התלאה ,וכי היה בדעתו להאבידם הנבואה ,כלומר ,מן המקום שמשם תוצאות תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של
(בתמיהה) .אלא על כרחך משום 'ועונה לעמו הנבואה לנביאים'. הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות'.
בעת שועם אליו' ,ועל הדבר הגדול הזה באורו :מה העתר מהפך את התבואה
'ויחד יתרו ויאמר ברוך ה''. ממטה למעלה ,ואחר כך מפלת ממעלה
מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו למטה ,כך הצדיק בתפלתו ,מחשבתו
אכן ,לא רק אל תפילת הצדיקים מתאווה משוטטת ועולה ממטה למעלה ,ואחר כך
הקב"ה ,אלא אף לתפילה של כל אחד ואחד ממשיך ומוריד השפע ממעלה למטה .וכן
'בכל קראנו אליו' – בכל מקום ובכל
מישראל ,וכפי שהביא החתם סופר (פר' יתרו פירשוהו עוד מלשון רבוי תפלה ,מענין
זמן
ד"ה ויספר משה לחותנו) וזו לשונו ''ויספר משה (יחזקאל ח יא) 'ועתר ענן הקטרת עולה' .ועוד
פוק חזי מעשה מופלא המובא בירושלמי
לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה מלשון 'מחתרת' ,וכענין שדרשו במנשה
(ברכות פ"ט ה"א) 'אמר רבי תנחומא ,מעשה
ולמצרים ,על אודות ישראל .את כל התלאה (סנהדרין קג.').
בספינה אחת של עכו"ם שהיתה פורשת
אשר מצאתם בדרך ויצילם ה' .ויאמר יתרו:
מים הגדול ,והיה בה תינוק אחד יהודי.
ברוך וגו' (שמות יח ח) .וקשה ,הלא כבר שמע
עמד עליהם סער גדול בים ,ועמד כל אחד
ואחד מהם והתחיל נוטל יראתו בידו
ובא ומה צורך לספר עוד ,ומאי טעמא אמר בכח התפילה לשנות את הטבע
וקורא ולא הועיל כלום .כיון שראו שלא עתה 'ברוך ה''. ולהנצל מן הסכנה ולבטל את הגזרה
אבל יובן ,דקרא צווח (דברים ד ז) 'מי כה' עוד האריך בזה רבינו בחיי (דברים יא יג) וזו
הועילו כלום ,אמרו לאותו יהודי :בני ,קום
אלקינו בכל קראנו אליו' ,בזה ניכר קרבתנו לשונו 'וצריך אתה לדעת כי כח התפילה
קרא אל אלוקיך ,ששמענו שהוא עונה
אל ה' ואהבתנו אליו ,שהוא מתאוה לתפלתן גדול אפילו לשנות הטבע ,ולהנצל מן
אתכם כשאתם צועקים אליו ,והוא גבור.
ושומע ועונה .אומר 'משיב הרוח' ונשיב הסכנה ,ולבטל הנגזר.
מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק ,וקיבל
גדול ,הרי אין לי אפילו עשירית ממנו, נָ ַׁשר ונפל למזיק ראש אחד ,וכך המיתו ממנו הקב"ה תפלתו ושתק הים .כיון
והיאך אשיג לרבי את כל הסכום .השיב לה וביטלו מן העולם. שירדו ליבשה ,ירדו כל אחד ואחד לקנות
המגיד :זהו התנאי ,ואם לאו אינני מבטיח והקשה המהרש"א (חידושי אגדות שם ד"ה אפשר), צרכיו ,אמרו לו וכו' את כל אהן דאת אזיל,
לך לזכות ללדת .ראתה האשה שאין לה היאך גרם אביי שר' אחא יוכרח ללון בבית (אתה ,כל מקום שאתה הולך) ,אלהך עמך ,הדא
ברירה והסכימה עם תנאו .הלכה והחלה מדרשו -כשלא היה בטוח בניסו של ר' הוא דכתיב (דברים ד ז) 'כה' אלוקינו בכל
לאסוף את הסכום הנדרש ,אך לאחר כל אחא ,כלשונו של אביי 'אפשר דמתרחיש קראינו אליו''.
מאמציה ויגיעותיה ,היא הצליחה לאסוף ניסא' .ועוד מקשה המהרש"א ,שאף אם עוד מצינו בירושלמי (ברכות שם) 'ראה כמה
מחצית הסכום ולא יותר. יתרחש לר' אחא נס ,הלא על ידי הנס הוא גבוה מעולמו ,ואדם נכנס לבית
ובאה לפני המגיד ,ואמרה :רבי קדוש ,לא מנכים לאדם מזכויותיו (כמובא בגמ' שבת לב,). הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל
הצלחתי לאסוף את כל הסכום אלא ומדוע אביי לא דאג על זכותיותיו של ר' בלחישה ,והקב"ה מאזין את תפלתו.
מחציתו ,הריהו לפניך ,קחהו וברכני נא אחא. שנאמר (שמואל א' א יג) 'וחנה היא מדברת על
שאזכה לבן .אך המגיד השיב :לא ולא, ותירץ המהרש"א בזו הלשון 'דודאי סמך לבה ,רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע',
אינני מוכן לזה .או שתביאי את כל הסכום אביי על חסידותו ,ושמתוך תפלתו לא והאזין הקב"ה את תפילתה .וכן כל
עד הפרוטה האחרונה – כפי שהתניתי יהיה ניזוק ויהרוג את המזיק ,ואין זה מקרי בריותיו ,שנאמר (תהלים קב א) 'תפילה לעני
עמך ,ואם לאו אינני מברך אותך. נס' .ומבאר לפי זה את מה שאמר אביי כי יעטף' ,כאדם המשיח באוזן חבירו והוא
כששמעה זאת האשה ,התחילה לטעון 'אפשר דמתרחיש ניסא' ,שכוונתו למיתת שומע .וכי יש לך אלו-ה קרוב מזה שהוא
כלפיו ואמרה :מה הינך חושב ,שאני המזיק קודם התפילה ,אבל על ידי תפילתו קרוב לבריותיו כפה לאוזן'.1
צריכה אותך (בתמיהה) .אינני צריכה אותך של ר' אחא אין זה נקרא נס .ויש ללמוד
ואת ברכותיך ,את הקב''ה אני צריכה ,אלך מדברי המהרש"א חידוש עצום וחיזוק
מכח התפילה אפשר לפעול ישועה
ואתפלל לפניו ,ואזכה להתברך בפרי בטן, נפלא ,שכאשר יהודי מתפלל לה' ,אינו בלא נס
אמרה ועשתה. צריך לפעול את ישועתו למעלה מן הטבע
– בדרך נס ,אלא כוחה של תפילה לשנות עוד יש ללמוד על כח התפילה מן המסופר
לאחר שהלכה ,פנה המגיד אל תלמידיו בגמ' (קידושין כט ):על ר' אחא בר יעקב,
ואמר :עכשיו תראו שהיא תזכה לבן .שכן, את סדרי הבריאה בדרך הטבע ,שיתמלא
מבוקשו וחפצו בטוב הנראה והנגלה. שבאחד מן הימים הלך לעירו של אביי כדי
בתחילה כשבאה לפני ,היא חשבה שאני ללמוד תורה מפיו ,ובאותם ימים שכן
'קוסם קסמים' וביכולתי לחולל נס ולהביא מסופר על אשה שלא זכתה לפרי בטן, בבית מדרשו של אביי 'מזיק' – ֵׁשד ,שהיה
לה בן .אני איני אלא בשר ודם ,שיכול והיתה דורשת ברופאים וברבנים .יום אחד מזיק לכל מי שנכנס לשם .ומכיון שאביי
לעזור לבשר ודם להתפלל ,אבל קודם שמעה על הרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א ביקש לבטלו מן העולם ,הורה לכל בני
צריך שהאדם בעצמו יתפלל ,ולאחר מכן שבכוחו לרפא עקרות והלכה אליו. העיר שלא יתנו אכסניא עבור ר' אחא,
ללכת לדרוש מאחרים שיתפללו אף הם כשהגיעה אליו ושטחה לפניו את צרתה, וזאת בכדי שלא תהיה לר' אחא ברירה
עליו ,שהרי אין כמו תפילת החולה אמר לה המגיד שהוא מוכן לרפאות אותה אלא ללון בבית המדרש ,וכך הוא יבטל
שמתפלל על עצמו -יותר מאלו תמורת סכום כסף גדול מאוד ,ואם תיתן לו ויהרוג את המזיק.
המתפללים עבורו ,וכפי שהתורה מספרת את הסכום הזה ,הריהו מוכן להבטיח לה
לנו על ישמעאל ,שהמלאך נגלה להגר שלתקופת השנה תלד בן בשעטו"מ .ויהי כשהלך ר' אחא ללון בבית המדרש ,נדמה
ואמר לה (כא יז) 'כי שמע אלוקים אל קול כשמוע האשה את הסכום העצום ,תמהה לו אותו מזיק כמו תנין עם ז' גולגולות .וכל
הנער באשר הוא שם'. ואמרה :הא כיצד אוכל להשיג סכום כה כריעה וכריעה שכרע ר' אחא בתפילתו,
נפתולי אלקים
סיפר החסיד המפורסם רבי מנחם מנדל פוטערפאס זצ"ל ,שבהיותו ברוסיא בעת גזירת מלכות הרשעה שלא לתת לבני ישראל לקיים
את מצות ה' -למול את בניהם ,באה אשה אחת אל האדמו"ר מריבניץ זיע"א וסיפרה לו שנולד לה בן זכר והיא חפצה מאד להכניסו
בבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו ,אך בעלה כופר בתורה ובמצוות ,ומשום כך אינו מוכן בשום אופן שיקיימו מצוות ברית מילה
בבנו הנולד לו ,רחמנא ליצלן .ושמע האמו"ר מריבניץ זי"ע וציוה עליה שתודיע לו על איזה יום שבעלה לא יהיה בבית ,ואז הם ינצלו
את שעת הכושר ויבואו לקיים מצות ברית מילה כראוי וכנכון .לא עברו ימים רבים ,בסודי סודות הגיעה האשה והודיעה בשמחה
שביום פלוני עתיד בעלה לשהות עם חבריו מחוץ לעיר והיא מבקשת לבוא לערוך את הברית מילה על כל פרטיה ודקדוקיה .הבטיח
לה לבוא ביום ההוא ,וכך הווה .בבוא היום התלווה החסיד הנזכר אל הרבי והם יצאו יחדיו לדרכם למול את התינוק ,והיה בזה
מסירות נפש נפלאה ,שכן ,אילו היו תופסים אותם עם סכין המילה ,הם היו נענשים בעונשים קשים ויסורים מרים ,עד כדי שלפעמים
היו גוזרים בכגון דא עונש מוות.
ויהי כאשר הגיעו לשם ,נכנסו בחשאי אל ביתה ,וברחימו ודחילו ניגש האדמו"ר מריבניץ זיע"א אל התינוק ונטל את הסכין ובירך
בכוונה עצומה ברכת 'על המילה' ומל ופרע כדת וכדין .והנה לאחר שעברו כמה רגעים ,הם ראו שהדם אינו מפסיק לזוב ונשקפת
סכנה גדולה לחיי התינוק .מיד נפלה בהלה גדולה במקום השמחה ,שהרי אם יזמינו רופא ,יוודע למלכות שערכו ברית מילה כנגד
חוקותיהם וגזרו תיהם ,ואף הבעל הרשע ירצה לנקום בהם חלילה .ואילו לא יקראו לרופא ,הרך הנימול יבוא לידי סכנה -אם ימשיך
את זובו וייאבד הרבה מדמו .הלך האדמו"ר מריבניץ זיע"א ונכנס לחדר צדדי והסתגר שם למשך זמן מה ,ותיכף ביציאתו נעצר שטף
הדם והכל בא על מקומו בשלום .בצאתם מן הבית ,שאל החסיד רבי מענדל את הרבי ,מה עשית ופעלת באותה שעה ששהית בחדר
-שעל ידך נעצר שטף הדם ויצא הרך הנימול מכלל סכנה .נענה הרבי ואמר ,פרשתי ידי אל ה' בתפילה ,ואמרתי :ריבונו של עולם,
אל נא תביישני ,שהרי באתי הנה לקיים את מצוותך .סיים החסיד רבי מענדל ואמר :אני עם כל תורת חב''ד שלמדתי בעומק ,נאלמתי
דומיה כאשר ראיתי את הדם שנשפך ,ואילו הוא עם אמונתו הפשוטה והתמימה עצר את הדם בתפילה אמיתית מעומק לבבו...
חקרי לב
שמעתתא אליבא דהלכתא
מעקה ומזוזה אימתי חיובן
שאין כן מעקה תלוי בבנין הבית ,דאסור המנהג שאחר קביעת המזוזות שותים לחיים זמן חלות חיוב מזוזה בבית חדש
לדור בלי מעקה ,משום הכי שייך יותר לחדש ואוכלים מיני תרגימא ,כדי לקבוע דירתו שם הנה קודם שנגמר הבית פשוט שאין חיוב
ביתו במצות מעקה ,ולא מיבעי לדעת תיכף ומיד עם קביעת המזוזה. מזוזה ,כדאיתא בהדיא במסכת מזוזה (פ״ב
הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הל' ג) והן אמת שבספר גדולי הקדש (סי׳ רפ"ה הלכה י״א) "בית חדש כיון שגמרו חייב
דלעולם יש לאו על זה ולא תשים דמים וגו', סעיף ה) מביא מכמה ראשונים דס"ל שאף במזוזה״ .אך למעשה צל"ד מה הכוונה
אלא אפילו למה שכתבו התוספות קדושין שאינו דר שם חייב במזוזה .ועיין בס' חובת באמרם כיון שגמרו ,דהנה בגמרא עבודה
(לד .ד"ה מעקה) דאם בנה כדי לעשות מעקה הדר להגר"י בלוי זצ"ל (פ״ב סק"ג) שמפלפל זרה (כ״א ).פריך אהא דתנן אין משכירין להם
אינו בלאו אלא בעשה זו ,מ״מ אסור לדור בלי בדבריו ,אך פשוט דקיי"ל כשיטת הראשונים (לעכו"ם) בתים בארץ ישראל ,ואין צריך לומר
מעקה" ע"כ. המובאים בפוסקים ואינו יכול לברך על שדות" :מאי אין צריך לומר שדות ,אילימא
ובספר הבית (מהרב י"י לערנער שליט"א סי' יא הקביעה ,ואפשר דאפי' פטור מלקבוע. דאית בה תרתי ,חדא חניית קרקע וחדא דקא
סק"ט) מביא בשם גדול אחד שמעקה דינו כמו [ומש״כ שם (פ"ט סק"א) דלא מיפסל אם קבעה מפקע לה ממעשר ,הרי בתים נמי איכא
מזוזה שאינו חייב בה עד שידור בבית ,ולא קודם שדר בו כמש״כ הפוסקים לענין תרתי ,חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע
הביא ראיה .אולם הגרל״י גרינצווייג שליט״א שכירות בית שיכול לקבעו בתוך ל׳ ולברך לה ממזוזה" .ומפרק" ,אמר רב משרשיא
ציין למש״כ בחו״מ (סי' שי"ד) שהשוכר חייב עליה ,וכאן עדיפא מזה שהרי הוא עומד מזוזה חובת הדר היא" .ופירש״י" :ולא חובת
לעשות מעקה ,ומכאן שמעקה חובת הדר. ליכנס ובידו ליכנס מיד ,נ"ל דיש לחלק, הבית ,הלכך ליכא אפקעתא ,דכתיב ״ביתך״
ואפשר שזה הטעם שהגדול הנ"ל דימה דבשוכר איכא מצוה הגם שאינו חיוב ויכול -דרך ביאתך ,אלמא למי שנכנס ויוצא
מעקה למזוזה ,שחובת הדר חל בשעת לברך על קיום המצוה כמש"כ המג"א דיכול לתוכה אזהר רחמנא".
הדירה. לברך על טלית שאולה הגם דליכא חיוב ובפשטות כוונת רש״י דמשני בפשיטות,
אמנם במנחת חינוך (מצוה תקמ"ז אות א) כמש"כ התוס' והרא״ש ,משא"כ בנידון דידן דכיון דמזוזה אינה חובת בית אלא חובת
מבואר באריכות שדין מעקה מה"ת אינו כשעדיין אינו דר בהבית ,וגם הגר״י בלוי הדר ,נמצא שכשמוסרו לנכרי לא מפקיע
חובת הדר אלא חובת הבונה ,אלא שחכמים מסתפק שם אם יכול לברך בכגון דא ,ולמה ממנו כלום .אך בתוס' מנחות (מ״ד .ד"ה טלית)
הטילו על השוכר לעשות המעקה כדי שלא יפסיד הברכה כשקובע המזוזה לפני שדר פירשו דברי רב משרשיא" ,שאם ירצה לא
יפול הנופל עיי"ש ,ועכ"ז המשכיר עובר על בה ,כפשוט]. ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש לא
״לא תשים דמים בביתך״ ועל ״ועשית מעקה ובדעת קדושים (סי׳ רפ״ט) מבואר שמעת מיחייב" ,והיינו דמה"ט ליכא אפקעתא
לגגך״ ,עכ"ד .ולפי דבריו נפל פיתא בבירא שהבית עומד לדור בו הוי דירה ,עיי"ש .ע"כ שאפילו ביד ישראל אינו מוכרח שיתחייב,
ואין דין מעקה תלוי בדירה אלא בחידוש למעשה לשי' המשנ״ב יקבע תיכף קודם כיון שיכולים הבעלים שלא להשתמש בו
וגמר הבית .הרי לפנינו מחלוקת הגדולים, שנכנס לדור שם ,וכנ״ל יעשה לחיים כמנהג לבית דירה ויהא פטור ,נמצא שאינו מפקיע
ולמעשה עצה טובה קמ"ל דבשעת גמר העולם כדי להתכיף התחלת הדירה לקביעה. הבית ממזוזה כשמוכרו או משכירו לנכרי.
הבנין יעשה לחים בזימון אנשים ,כמו שנהגו ולפי הדעת קדושים ,כיון שכבר ראוי לדירה ובמג״א (סי׳ י״ט סק״א) כתב וז"ל" ,וצ״ע מ״ש
בקביעת מזוזה ,ויקבע מזוזות ויעשה המעקה ועומד לדור בה ,כבר נתחייב .ולפי מנהג [ציצית] ממזוזה ,דקי״ל דצריך לברך
בברכה. העולם אינו עובר עד שגמר הלחיים ,ואתי כשקובעה ,כמ״ש ביו״ד סי׳ רפ״ט [משא"כ
שפיר. ציצית שאינו מברך אלא בלבישתו] ,דהתם
נמי קי״ל חובת הדר הוא ,דכל זמן שאינו דר
בתוכה פטור ממזוזה ,וכן כתבו התוס׳ מנחות
זמן חלות חיוב מעקה
ברכת מזל טוב דף מ״ד .ולכן נראה לי דסתמא דמילתא
ולענין מעקה יש לעיין אימתי חל החיוב, במזוזה קובעה כשדר בתוכה לכן מברך על
לידידנו הרה"ג ר' יואל יוסף לעוו אם דוקא כשדר בה ,כמו במזוזה שהיא חובת עשייתה" .ועוד כתב שם" :ואפשר דה"ה
שליט"א הדר ,או שחיובו תיכף כשנגמר הבנין אף שאם קבע קודם שדר בה ,כשנכנס לדור בה
לרגל נישואי בתו המהוללה עב"ג קודם שדר בה. מברך 'אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה'".
הבחור המופלג כמר משה
ובספרי (כי תצא ,פיסקא י"ט) עה"פ כי תבנה והיי' שלמד המג"א מדברי התוס' שכל חיוב
בן ידידינו הרה"ג ר' אהרן יהושע
בית חדש ועשית מעקה וגו' דרשו" :חדש, במזוזה אינו אלא משעה שדר בה .וכן פסק
געלדציילער שליט"א
רבי אומר :משעת חדשו עשה לו מעקה". המשנ״ב ,וז״ל (סי׳ י״ט סק״ד ,עמש"כ המחבר דאין
ביום ג' הבעל"ט ,אור לח' כסלו
וביאר הנצי״ב (העמק דבר כי תצא כב ח) וז"ל, מברך על עשיית הציצית אלא בלבישתו)" ,וה"ה
***
"והא דלא כתיב כן במצות מזוזה ,הוא משום במזוזה דקי"ל חובת הדר היא אין לברך על
יה"ר מלאשב"ש שהחיתון יעלה
דמזוזה אינה תלויה בבנין בית כ"כ ,משום המזוזה רק כשהוא נכנס לדור בהבית תיכף
יפה ויזכו כולם לרוות רוב נחת
דמי שאין לו מזוזה ,רשאי לדור בלא מזוזה, ומיד דאז הוא ממש דומיא דעטיפה או
דקדושה עביאגוא"צ
רק שעליו מצוה לקבוע מזוזה כשישיג, כשכבר דר בה" ,ע"כ ,ומציין שם דכן משמע
וכמ"ש בהעמק שאלה (שאילתא קכו אות ז) ,מה במג"א "למעיין בו היטיב" .ואפשר שזה טעם
