gilyoines.com Back to the site · חזרה לאתר

Lev Shomea - English — Toledot (2026-11-09)

Publisher: Lev Shomea - English

Week: Toledot (2026-11-09)

Lev Shomea - English — Toledot (2026-11-09)

Open the PDF Download

‫ב"ה‬ ‫מאמרי תורה‬ ‫הלכה · אגדה • מוסר · וחסידות‬ ‫ﬥב לﬢעת‬ ‫גﬥיון‬ ‫יו"ל ע"י תלמידיו ושומעי לקחו של‬ ‫מורינו הרב שמעיה לעוו שליט"א‬ ‫דומ"ץ וראה"כ יטב לב דסאטמאר‬ ‫לאנדאן יצ"ו‬ ‫דות‬ ‫ת תול‬ ‫גל‬ ‫יון ז' · פרש‬ ‫קול מהיכל‬ ‫מפיהם ומפי כתבם‬ ‫אורייתא דקא מרתחא‬ ‫לקט אמרים ופנינים יקרים‬ ‫נתינת היימישע וויפ לתוך קאווע בשבת (אייריש קאפי)‬ ‫בנדון משקה הנקרא "אייריש קאפי" נעשה מקאווע בתערובת יי"ש‪,‬‬ ‫'ויעתר' ‪ -‬הרבה והפציר בתפלה‬ ‫בתוספת היימישע ווי"פ הניתן לתוכו‪ .‬האם מותר ליתן את הווי"פ לתוך קאווע‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא‪ ,‬ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו' (כה‬ ‫בשבת כשהקאווע בכלי שלישי‪ ,‬או לא‪.‬‬ ‫הנה כדי להבין הנידון צריכים ראשית כל לבאר מציאות משקה זה‪ .‬ואחר‬ ‫כא)‪ .‬רש"י פירש (שם ד"ה ויעתר) 'ויעתר ‪ִ -‬ה ְר ָּבה והפציר בתפלה וכו'‪ .‬ויש ללמוד‬ ‫החקירה בענין נתברר שהווי"פ הזה נעשה מביצים שלא נתבשלו המעורבות‬ ‫מיצחק אבינו ע"ה על עבודת התפילה‪ ,‬שמי שלא נענה בתפילתו‪ ,‬אל לו להפסיק‬ ‫עם צוקע"ר‪ ,‬וכשטורפים הביצים נעשה נפוח ומראהו כמין שלג רך‪ ,‬ודעת‬ ‫מלהתפלל‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬עליו להרבות ולהפציר בתפילתו ‪ -‬עד שיענה‪ .‬וכפי‬ ‫הבקיאים בדבר שהוא ראוי לשתיה דוקא כשהביצה שבתוכו לא נתבשל‪.‬‬ ‫וכשהביצה מתבשלת בתוך הקאווע‪ ,‬אזי נופל מראה השלג ונהפך לגרגירי‬ ‫שיצחק נענה בזכות הפצרתו וריבוי תפילותיו‪ ,‬כמובא ברש"י (שם ד"ה ויעתר לו)‬ ‫ביצה מבושלת‪ ,‬והווי"פ מתקלקל לגמרי עד שאינו ראוי עוד לתת טעם או צבע‬ ‫'ויעתר לו ‪ -‬נתפצר ונתפייס ונתפתה לו‪ .‬ואומר אני‪ ,‬כל לשון 'עתר' לשון הפצרה‬ ‫בהמשקה‪ .‬ולכן אין מטרת הנותן לבשל את הביצה‪ ,‬אלא ליתן בתוכו את‬ ‫ורבוי וכו'‪.‬‬ ‫הווי"פ כמות שהוא‪.‬‬ ‫והנה קיימא לן דכלי שני אינו מבשל‪ ,‬זולת קלי הבישול שמתבשלים אף‬ ‫***‬ ‫בכלי שני (שבת מ ע"ב‪ ,‬מב ע"ב)‪ .‬וביצים נחשבים קלי הבישול‪ ,‬וכפי שכתב החיי‬ ‫וכך מצינו במדרש רבה (פר' ואתחנן ב יב) 'כתיב (תהלים כז יד) "קוה אל ה' חזק ויאמץ‬ ‫אדם (סוף כלל כ) שביצים מתבשלים בחימום קל‪.‬‬ ‫לבך וקוה אל ה''‪ ,‬הוי מתפלל וחוזר ומתפלל ויש שעה שיתנו לך'‪.‬‬ ‫ובספר שביתת השבת (מלאכת מבשל אות כג) כתב שלא ללבן קאווע על ידי‬ ‫נתינת ביצה לתוכו‪ ,‬אף בכלי שלישי "והמדקדקים נזהרים [שלא לבשל] אפילו‬ ‫וכן איתא בגמ' (ברכות לב‪' ):‬אמר רבי חמא ברבי חנינא‪ :‬אם ראה אדם שהתפלל‬ ‫בכלי שלישי כל זמן שהיד סולדת בו"‪ .‬ושם במצוה עד"ר (מלאכת האופה) כתב‪:‬‬ ‫ולא נענה‪ ,‬יחזור ויתפלל‪ ,‬שנאמר (תהלים כז יד) 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה‬ ‫"הלכך יזהר אדם שלא להכניס בשבת שום דבר בכלי שני‪ ,‬ואף בכלי שלישי‬ ‫שהיד סולדת בו‪ ,‬שאין אנו בקיאים בדברים רכים וקשים‪ ,‬מי הוא מתבשל‬ ‫אל ה''‪ ,‬ופירש רש"י (שם ד"ה קוה) 'קוה והתחזק‪ ,‬ולא תמשוך ידך‪ ,‬אלא חזור וקוה'‪.‬‬ ‫בכלי שני ומי הוא שאינו מתבשל"‪.‬‬ ‫***‬ ‫והחזו"א (סימן נ"ב אות יט) הביא בשם החיי אדם שאם יד נכוית בכלי שני יש‬ ‫במאור עינים (אגדות הש"ס יומא) כתב 'וכן מצינו ביצחק (כה כא) 'ויעתר יצחק' וגו'‪,‬‬ ‫בו משום בישול‪ ,‬וסיים‪" :‬ומיהו מעיקר הדין נראה דאין איסור בכלי שני אפילו‬ ‫יד נכוית כיון דלא הזכירו זה הפוסקים‪ ,‬מכל מקום אנו מחמירים בזה משום‬ ‫הרבה והפציר בתפלה‪ ,‬על שהיה צדיק גדול‪ ,‬והיה לו להבורא ברוך הוא‬ ‫כמה טעמים ועוד דיש בזה משום מיחזי כמבשל‪ ,‬וקשה להקל באיסור שבת"‪.‬‬ ‫שעשועים ותענוג גדול מדבוריו‪ ,‬על כן היה צריך להרבות בתפלה‪ ,‬וכו'‪ ,‬שאף אם‬ ‫ולענין כלי שלישי בכהאי גוונא‪ ,‬הביא המשנ"ב (סימן שי"ח סקמ"ז) בשם‬ ‫יראה הרואה שהתפלל על איזה דבר ולא הועילה תפלתו אל יתייאש מלהתפלל‬ ‫הפרמ"ג שיש לצדד להקל‪ .‬אבל החזו"א כתב‪" :‬ולא מצינו מקור לחלק בין שני‬ ‫לשלישי‪ ,‬ואם דברים מתבשלים בשני מתבשלים בשלישי ואין הדבר תלוי‬ ‫עוד אלא יקוה ויחזור ויקוה‪.‬‬ ‫אלא בחום המים שיהיו חמים שהיד סולדת בהם‪ ,‬וכן להח"א המחמיר ביד‬ ‫***‬ ‫נכוית [בכלי שני] אף בכלי שלישי אסור‪ ,‬ומיהו כיון שאינו אלא חומרא‪ ,‬במה‬ ‫כתב הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע (צדקת הצדיק אות רכב) 'כמו ששמעתי על‬ ‫שנהגו נהגו‪ ,‬ועל הרוב אין כלי שלישי שהיד סולדת בו‪ ,‬לכן הקילו"‪.‬‬ ‫והנה בנידון דידן הקאווע חם מאוד על פי רוב אף בכלי שלישי‪ ,‬ולכן אין‬ ‫לשון 'מפגיע' בתפילות – 'ומפגיע אין בידינו'‪ .‬ובפרק קמא דתענית (ח‪ ).‬על פסוק‬ ‫לסמוך על טעם החזו"א "ועל הרוב אין כלי שלישי שהיד סולדת בו"‪ ,‬ועוד‬ ‫(איוב לו לב) 'ויצו עליה במפגיע'‪ ,‬דרצה לומר כמו פגע‪ ,‬שאינו רוצה לשוב וללכת‬ ‫שהביצה ודאי מקלי הבישול הוא‪ .‬ולכן אין לסמוך להקל בכלי שלישי‪ .‬אך‬ ‫מהשי"ת בשום אופן‪ ,‬רק שיענהו‪ .‬והרי זה כאוחז בבגדו ואומר‪ :‬איני מניחך‪.‬‬ ‫עדיין יש לדון להתיר בזה מצד אחר‪.‬‬ ‫דהנה בדין גאל"ד בלענ"ד קאווע‪ ,‬האריך אחד מחשובי המוצי"ם בעירנו‬ ‫***‬ ‫שיש כמה צדדים להתירו בכלי שלישי‪ .‬וכידוע גאל"ד בלענ"ד הוא דבר הנותן‬ ‫מובא בספר ליקוטי יקרים (לשבועות) 'הרב רבי רפאל מבערשיד זללה"ה אמר‪:‬‬ ‫טעם והנידון שם הוא בדין בבישול אחר אפייה בענין זה‪ .‬ובכה"ג נקטו החת"ס‬ ‫שאל יבוש האדם מלהתפלל אפילו מאה פעמים בכל יום‪ ,‬ואפילו בלשון לעז‪,‬‬ ‫ומהר"ם שיק לאסרו בכלי שני ‪ ,‬אך בכלי שלישי כתב מהר"ם שיק להתיר‪ .‬וגם‬ ‫החת"ס מתיר בקאפע‪ ,‬שנחשב כאוכל (עיין שו"ת מחזה אליהו חלק ג סימן ל"ה סק"ח‬ ‫כגון שיאמר 'רבונו של עולם גיב מיר פרנסה'‪ ,‬והשי"ת בטח ישמע לתפילתו‪ ,‬כי‬ ‫וסימן ל"ז)‪.‬‬ ‫גדול כח התפלה‪.‬‬ ‫והאג"מ (או"ח חלק ד סימן ע"ד אות טו) כתב שמה שמוציא טעם אינו נחשב‬ ‫***‬ ‫בישול‪ ,‬שהרי אף בקרים מתאדמים המים‪ .‬ובביצים סברא זו פחות שייכת‪ ,‬אם‬ ‫כי אפשר לומר שגם בביצים אינו מתבשל אלא מתקשה‪.‬‬ ‫"אמר בשם הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע‪' :‬ויפגע' הוא מלשון פגע‪ ,‬להרבות‬ ‫ומעתה נראה‪ ,‬שבנידון דידן ליכא איסור בנתינת הווי"פ לתוך מים רותחים‬ ‫בתפילה במפגיע ‪ -‬עד אשר יזכה להיענות בתפילתו‪ ,‬ובטרם שנענה משמים אל‬ ‫כשהמים בכלי שלישי‪ ,‬משני טעמים‪ .‬האחד‪ ,‬כיון שהחימום מקלקל צורת‬ ‫יפסיק מלהטריד כביכול את קונו‪ ,‬ובמקורו באידיש‪' :‬מען מוז זיך פעגע'ן ביי‬ ‫הווי"פ וממיסו‪ ,‬ושוב אין חפץ לאדם בו‪ ,‬אם כן הוי נתינתו לתוך המים קלקול‬ ‫אצלו שבזה ליכא משום מלאכה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬אף אם נאמר שבישול הביצה הוה‬ ‫אונזער ליבן באשעפער"‪( .‬ליקוטי דוד פר' ויצא‪ ,‬בשם אהל ישכר‪ ,‬זכותא דאברהם‪ ,‬פר' ויצא)‪.‬‬ ‫תוצאה מוכרחת מנתינת הווי"פ לתוך הקאווע‪ ,‬הרי רצון הנותן בבישול זו ולא‬ ‫***‬ ‫איכפת ליה כלל אם מתבשל או לא‪ ,‬אלא כל כוונתו הוא לטעם וצבע הניתן‬ ‫מסופר באמרי פנחס (שער תורת האדם‪ ,‬אות נ) על חסיד אחד ושמו רבי דוב כהן ז"ל‪,‬‬ ‫בהקאווע על ידי הווי"פ‪ ,‬וא"כ הוי בישול הביצה פסיק רישא דלא ניחא ליה‪.‬‬ ‫ומה שמבואר דמותר רק בכלי שלישי‪ ,‬אין זה אלא סניף להקל‪ ,‬אבל מדינא‬ ‫שנפטרו לו כמה מילדיו רח"ל‪ .‬ואמר לו הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א‬ ‫נראה דמותר גם בלאו הכי‪ .‬ולא מיבעיא לדעת הפרמ"ג והמשנ"ב אין בישול‬ ‫"מיינער‪ ,‬איך בעט דיך‪ ,‬וויא לאזט מען קינדער שטארבן‪ ,‬די גלייבסט עס ניט אז‬ ‫בכלי שלישי‪ ,‬פשיטא דמותר‪ ,‬אלא אף גם להשביתת השבת שנוטה לאסור‪,‬‬ ‫דער גרעסטער רשע אז ער שפארט זיך צום אייברשטיין קען ער ביי איהם אויס‬ ‫לא אסר לכל אדם אלא חומרא שראוי למדקדקים‪ ,‬אע"פ ששיטת היראים‬ ‫להחמיר‪ ,‬וא"כ גם לדידיה יש להקל להמון‪.‬‬ ‫בעטין וואס ער וויל"‪( ...‬פירוש‪ :‬אהובי‪ ,‬בבקשה ממך‪ ,‬כיצד מניחים לילדים למות‪ ,‬וכי אינך מאמין‬ ‫שאפילו הרשע הגדול ביותר‪ ,‬כשהוא מפציר בהקב"ה‪ ,‬בידו לבקש מהקב"ה כל מה שירצה)‪.‬‬ ‫לב שומע‬ ‫לעורר לב המעיין‬ ‫ויעתר יצחק לה'‬ ‫'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא‪ ,‬ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו' (כה כא)‪.‬‬ ‫זיקא‪' ,‬ומוריד הגשם' ואתי מיטרא (עיין תענית‬ ‫לשנות הטבע‪ :‬מיצחק‪ ,‬שנאמר (כה כא)‬ ‫גודל כח התפילה להפך ממידת הדין‬ ‫כה‪ .):‬ומובן שהרוח והגשם היו מעותדים‬ ‫'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו'‪ ,‬ודרשו חז"ל‬ ‫למידת הרחמים‬ ‫לבוא‪ ,‬אלא שנעצרו עד [ש]יתפללו‪,‬‬ ‫(בראשית רבה מה ד) מפני מה נתעקרו האמהות‪,‬‬ ‫ברש"י פירש 'ויעתר ‪ -‬הרבה והפציר‬ ‫שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים‪.‬‬ ‫מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של‬ ‫בתפלה וכו'‪ .‬לנכח אשתו ‪ -‬זה עומד בזוית‬ ‫והיינו דאמרינן 'משפיל גאים ומגביה‬ ‫צדיקים‪ .‬ביארו לנו בכאן‪ ,‬כי לא בא העקרות‬ ‫זו ומתפלל‪ ,‬וזו עומדת בזוית זו ומתפללת'‪.‬‬ ‫שפלים ועוזר דלים ועונה לעמו בעת שועם‬ ‫לאמהות אלא מפני התפילה‪ ,‬וכשהתפללו‬ ‫והקשה רבינו בחיי (שם) 'הכתוב היה ראוי‬ ‫אליו'‪ ,‬פירוש‪ ,‬מעצמו הוא משפיל הגאים‬ ‫בזה נשתנה בהן הטבע‪.‬‬ ‫להקדים ולומר 'ותהי רבקה עקרה'‪ ,‬ואחר‬ ‫ומגביה השפלים ועוזר הדלים‪ ,‬אלא שעונה‬ ‫להנצל מן הסכנה‪ :‬ממה שכתוב (תהלים קז כג)‬ ‫כך 'ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא'‪ ,‬ומה‬ ‫לעמו בעת שועם אליו באותו הענין ממש‪,‬‬ ‫'יורדי הים באניות וגו'‪ ,‬ויאמר ויעמד רוח‬ ‫שהקדים התפילה יתכן לומר שהקדים‬ ‫להראות חבתם‪.‬‬ ‫סערה ותרומם גליו‪ ,‬יעלו שמים ירדו‬ ‫העיקר‪ .‬ולמדנו‪ ,‬שאין הכוונה שתהיה‬ ‫וראיה ברורה לזה‪ ,‬הנה אחר שעשה הקב"ה‬ ‫תהומות נפשם ברעה תתמוגג‪ ,‬ויצעקו אל‬ ‫העקרות סיבת התפילה‪ ,‬שאם כן הסיבה‬ ‫ניסים ונפלאות במצרים ואחר כך עמדו‬ ‫ה' בצר להם'‪ .‬וכתיב בתריה (פסוק כט) 'יקם‬ ‫עיקר והתפילה טפל לה‪ ,‬אבל הכוונה לשון‬ ‫בסכנה על הים ‪ -‬עד שצעקו אל ה'‪' ,‬ויאמר‬ ‫סערה לדממה ויחשו גליהם'‪ ,‬ומכאן‬ ‫הכתוב‪ ,‬כי התפילה סיבת העקרות‪ ,‬ולומר‬ ‫ה' מה תצעק אלי‪ ,‬דבר אל בני ישראל ויסעו'‬ ‫שהתפילה מגינה על הסכנה‪.‬‬ ‫לך‪ ,‬שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו‬ ‫(שמות יד טו)‪ .‬וכי סלקא דעתך שהיה דעתו‬ ‫לבטל הנגזר‪ :‬מחזקיה שהוסיף לו הקב"ה‬ ‫שניהם על הדבר‪ ,‬לפיכך הקדים התפילה‬ ‫לטבעם בים או למסרם ביד פרעה לולי‬ ‫חמש עשרה שנה בכח התפילה‪ ,‬שנאמר‬ ‫שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה‬ ‫שצעקו (בתמיהה)‪ .‬וכן במרה‪ ,‬היה דעתו‬ ‫(ישעיה לח ה) 'שמעתי את תפילתך‪ ,‬ראיתי את‬ ‫בא העקרות לרבקה אמנו‪ ,‬וזהו שדרשו ז"ל‬ ‫יתברך שמו להשקותם מי מרה או להמיתם‬ ‫דמעתך‪ ,‬הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה‬ ‫(יבמות סד‪' ).‬מפני מה נתעקרו האמהות‪ ,‬מפני‬ ‫ברעב בדפקה או בצמא ברפידים (בתמיהה)‪.‬‬ ‫שנה'‪ ,‬ומלת 'יוסיף' לאות שהיה זמנו קצוב‬ ‫שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים'‪.‬‬ ‫ולחנם עשה כל הניסים במצרים להוציאם‬ ‫ונגזר‪ ,‬והועילה לו תפילתו לבטל הנגזר‪.‬‬ ‫ומכאן יש ללמוד עוד [על] כח התפילה‬ ‫להמיתם (בתמיהה)‪.‬‬ ‫ואפילו מה שגזר עליו ה' יתברך אפשר לו‬ ‫שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע‪,‬‬ ‫אלא על כרחך‪ ,‬הכל היה מוכן לטובתם‬ ‫להתבטל בכח התפילה‪ ,‬שכן אמר לו חזקיה‬ ‫ומטעם זה הזכיר לשון 'ויעתר' ולא אמר‬ ‫מעיקרא‪ ,‬ורק התאוה לתפלתם‪ .‬ובזה ניכר‬ ‫לישעיה‪ :‬בן אמוץ כלה נבואתך וצא‪ ,‬כך‬ ‫'ויתפלל' או 'ויצעק' ושאר הלשונות‪ ,‬כי‬ ‫'מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו'‪ .‬והיינו‬ ‫מקובלני מבית אבי אבא‪ ,‬אפילו חרב מונחת‬ ‫הוא מלשון 'עתר'‪ ,‬וכן הבינו ז"ל‪ ,‬הוא‬ ‫שספר משה רבינו ע"ה ליתרו אשר עשה‬ ‫על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן‬ ‫שאמרו בפ"ק דסוכה (יד‪' ).‬למה נמשלה‬ ‫אלקים לפרעה ומצרים אודות ישראל‪ ,‬ואחר‬ ‫הרחמים‪ ,‬שנאמר (איוב יג טו) 'הן יקטלני‪ ,‬לו‬ ‫תפלתן של צדיקים לעתר‪ ,‬מה עתר זה‬ ‫כל זה‪ ,‬כל התלאה אשר מצאתם בדרך‪.‬‬ ‫איחל'‪ .‬הודיענו בכאן שהתפילה למעלה מן‬ ‫מהפך הגורן הזה ממקום למקום‪ ,‬כך‬ ‫ולמה כל התלאה‪ ,‬וכי היה בדעתו להאבידם‬ ‫הנבואה‪ ,‬כלומר‪ ,‬מן המקום שמשם תוצאות‬ ‫תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של‬ ‫(בתמיהה)‪ .‬אלא על כרחך משום 'ועונה לעמו‬ ‫הנבואה לנביאים'‪.‬‬ ‫הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות'‪.‬‬ ‫בעת שועם אליו'‪ ,‬ועל הדבר הגדול הזה‬ ‫באורו‪ :‬מה העתר מהפך את התבואה‬ ‫'ויחד יתרו ויאמר ברוך ה''‪.‬‬ ‫ממטה למעלה‪ ,‬ואחר כך מפלת ממעלה‬ ‫מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו‬ ‫למטה‪ ,‬כך הצדיק בתפלתו‪ ,‬מחשבתו‬ ‫אכן‪ ,‬לא רק אל תפילת הצדיקים מתאווה‬ ‫משוטטת ועולה ממטה למעלה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אלא אף לתפילה של כל אחד ואחד‬ ‫ממשיך ומוריד השפע ממעלה למטה‪ .‬וכן‬ ‫'בכל קראנו אליו' – בכל מקום ובכל‬ ‫מישראל‪ ,‬וכפי שהביא החתם סופר (פר' יתרו‬ ‫פירשוהו עוד מלשון רבוי תפלה‪ ,‬מענין‬ ‫זמן‬ ‫ד"ה ויספר משה לחותנו) וזו לשונו ''ויספר משה‬ ‫(יחזקאל ח יא) 'ועתר ענן הקטרת עולה'‪ .‬ועוד‬ ‫פוק חזי מעשה מופלא המובא בירושלמי‬ ‫לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה‬ ‫מלשון 'מחתרת'‪ ,‬וכענין שדרשו במנשה‬ ‫(ברכות פ"ט ה"א) 'אמר רבי תנחומא‪ ,‬מעשה‬ ‫ולמצרים‪ ,‬על אודות ישראל‪ .‬את כל התלאה‬ ‫(סנהדרין קג‪.').‬‬ ‫בספינה אחת של עכו"ם שהיתה פורשת‬ ‫אשר מצאתם בדרך ויצילם ה'‪ .‬ויאמר יתרו‪:‬‬ ‫מים הגדול‪ ,‬והיה בה תינוק אחד יהודי‪.‬‬ ‫ברוך וגו' (שמות יח ח)‪ .‬וקשה‪ ,‬הלא כבר שמע‬ ‫עמד עליהם סער גדול בים‪ ,‬ועמד כל אחד‬ ‫ואחד מהם והתחיל נוטל יראתו בידו‬ ‫ובא ומה צורך לספר עוד‪ ,‬ומאי טעמא אמר‬ ‫בכח התפילה לשנות את הטבע‬ ‫וקורא ולא הועיל כלום‪ .‬כיון שראו שלא‬ ‫עתה 'ברוך ה''‪.‬‬ ‫ולהנצל מן הסכנה ולבטל את הגזרה‬ ‫אבל יובן‪ ,‬דקרא צווח (דברים ד ז) 'מי כה'‬ ‫עוד האריך בזה רבינו בחיי (דברים יא יג) וזו‬ ‫הועילו כלום‪ ,‬אמרו לאותו יהודי‪ :‬בני‪ ,‬קום‬ ‫אלקינו בכל קראנו אליו'‪ ,‬בזה ניכר קרבתנו‬ ‫לשונו 'וצריך אתה לדעת כי כח התפילה‬ ‫קרא אל אלוקיך‪ ,‬ששמענו שהוא עונה‬ ‫אל ה' ואהבתנו אליו‪ ,‬שהוא מתאוה לתפלתן‬ ‫גדול אפילו לשנות הטבע‪ ,‬ולהנצל מן‬ ‫אתכם כשאתם צועקים אליו‪ ,‬והוא גבור‪.‬‬ ‫ושומע ועונה‪ .‬אומר 'משיב הרוח' ונשיב‬ ‫הסכנה‪ ,‬ולבטל הנגזר‪.‬‬ ‫מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק‪ ,‬וקיבל‬ ‫גדול‪ ,‬הרי אין לי אפילו עשירית ממנו‪,‬‬ ‫נָ ַׁשר ונפל למזיק ראש אחד‪ ,‬וכך המיתו‬ ‫ממנו הקב"ה תפלתו ושתק הים‪ .‬כיון‬ ‫והיאך אשיג לרבי את כל הסכום‪ .‬השיב לה‬ ‫וביטלו מן העולם‪.‬‬ ‫שירדו ליבשה‪ ,‬ירדו כל אחד ואחד לקנות‬ ‫המגיד‪ :‬זהו התנאי‪ ,‬ואם לאו אינני מבטיח‬ ‫והקשה המהרש"א (חידושי אגדות שם ד"ה אפשר)‪,‬‬ ‫צרכיו‪ ,‬אמרו לו וכו' את כל אהן דאת אזיל‪,‬‬ ‫לך לזכות ללדת‪ .‬ראתה האשה שאין לה‬ ‫היאך גרם אביי שר' אחא יוכרח ללון בבית‬ ‫(אתה‪ ,‬כל מקום שאתה הולך)‪ ,‬אלהך עמך‪ ,‬הדא‬ ‫ברירה והסכימה עם תנאו‪ .‬הלכה והחלה‬ ‫מדרשו ‪ -‬כשלא היה בטוח בניסו של ר'‬ ‫הוא דכתיב (דברים ד ז) 'כה' אלוקינו בכל‬ ‫לאסוף את הסכום הנדרש‪ ,‬אך לאחר כל‬ ‫אחא‪ ,‬כלשונו של אביי 'אפשר דמתרחיש‬ ‫קראינו אליו''‪.‬‬ ‫מאמציה ויגיעותיה‪ ,‬היא הצליחה לאסוף‬ ‫ניסא'‪ .‬ועוד מקשה המהרש"א‪ ,‬שאף אם‬ ‫עוד מצינו בירושלמי (ברכות שם) 'ראה כמה‬ ‫מחצית הסכום ולא יותר‪.‬‬ ‫יתרחש לר' אחא נס‪ ,‬הלא על ידי הנס‬ ‫הוא גבוה מעולמו‪ ,‬ואדם נכנס לבית‬ ‫ובאה לפני המגיד‪ ,‬ואמרה‪ :‬רבי קדוש‪ ,‬לא‬ ‫מנכים לאדם מזכויותיו (כמובא בגמ' שבת לב‪,).‬‬ ‫הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל‬ ‫הצלחתי לאסוף את כל הסכום אלא‬ ‫ומדוע אביי לא דאג על זכותיותיו של ר'‬ ‫בלחישה‪ ,‬והקב"ה מאזין את תפלתו‪.‬‬ ‫מחציתו‪ ,‬הריהו לפניך‪ ,‬קחהו וברכני נא‬ ‫אחא‪.‬‬ ‫שנאמר (שמואל א' א יג) 'וחנה היא מדברת על‬ ‫שאזכה לבן‪ .‬אך המגיד השיב‪ :‬לא ולא‪,‬‬ ‫ותירץ המהרש"א בזו הלשון 'דודאי סמך‬ ‫לבה‪ ,‬רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע'‪,‬‬ ‫אינני מוכן לזה‪ .‬או שתביאי את כל הסכום‬ ‫אביי על חסידותו‪ ,‬ושמתוך תפלתו לא‬ ‫והאזין הקב"ה את תפילתה‪ .‬וכן כל‬ ‫עד הפרוטה האחרונה – כפי שהתניתי‬ ‫יהיה ניזוק ויהרוג את המזיק‪ ,‬ואין זה מקרי‬ ‫בריותיו‪ ,‬שנאמר (תהלים קב א) 'תפילה לעני‬ ‫עמך‪ ,‬ואם לאו אינני מברך אותך‪.‬‬ ‫נס'‪ .‬ומבאר לפי זה את מה שאמר אביי‬ ‫כי יעטף'‪ ,‬כאדם המשיח באוזן חבירו והוא‬ ‫כששמעה זאת האשה‪ ,‬התחילה לטעון‬ ‫'אפשר דמתרחיש ניסא'‪ ,‬שכוונתו למיתת‬ ‫שומע‪ .‬וכי יש לך אלו‪-‬ה קרוב מזה שהוא‬ ‫כלפיו ואמרה‪ :‬מה הינך חושב‪ ,‬שאני‬ ‫המזיק קודם התפילה‪ ,‬אבל על ידי תפילתו‬ ‫קרוב לבריותיו כפה לאוזן'‪.1‬‬ ‫צריכה אותך (בתמיהה)‪ .‬אינני צריכה אותך‬ ‫של ר' אחא אין זה נקרא נס‪ .‬ויש ללמוד‬ ‫ואת ברכותיך‪ ,‬את הקב''ה אני צריכה‪ ,‬אלך‬ ‫מדברי המהרש"א חידוש עצום וחיזוק‬ ‫מכח התפילה אפשר לפעול ישועה‬ ‫ואתפלל לפניו‪ ,‬ואזכה להתברך בפרי בטן‪,‬‬ ‫נפלא‪ ,‬שכאשר יהודי מתפלל לה'‪ ,‬אינו‬ ‫בלא נס‬ ‫אמרה ועשתה‪.‬‬ ‫צריך לפעול את ישועתו למעלה מן הטבע‬ ‫– בדרך נס‪ ,‬אלא כוחה של תפילה לשנות‬ ‫עוד יש ללמוד על כח התפילה מן המסופר‬ ‫לאחר שהלכה‪ ,‬פנה המגיד אל תלמידיו‬ ‫בגמ' (קידושין כט‪ ):‬על ר' אחא בר יעקב‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬עכשיו תראו שהיא תזכה לבן‪ .‬שכן‪,‬‬ ‫את סדרי הבריאה בדרך הטבע‪ ,‬שיתמלא‬ ‫מבוקשו וחפצו בטוב הנראה והנגלה‪.‬‬ ‫שבאחד מן הימים הלך לעירו של אביי כדי‬ ‫בתחילה כשבאה לפני‪ ,‬היא חשבה שאני‬ ‫ללמוד תורה מפיו‪ ,‬ובאותם ימים שכן‬ ‫'קוסם קסמים' וביכולתי לחולל נס ולהביא‬ ‫מסופר על אשה שלא זכתה לפרי בטן‪,‬‬ ‫בבית מדרשו של אביי 'מזיק' – ֵׁשד‪ ,‬שהיה‬ ‫לה בן‪ .‬אני איני אלא בשר ודם‪ ,‬שיכול‬ ‫והיתה דורשת ברופאים וברבנים‪ .‬יום אחד‬ ‫מזיק לכל מי שנכנס לשם‪ .‬ומכיון שאביי‬ ‫לעזור לבשר ודם להתפלל‪ ,‬אבל קודם‬ ‫שמעה על הרה"ק המגיד ממעזריטש זיע"א‬ ‫ביקש לבטלו מן העולם‪ ,‬הורה לכל בני‬ ‫צריך שהאדם בעצמו יתפלל‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫שבכוחו לרפא עקרות והלכה אליו‪.‬‬ ‫העיר שלא יתנו אכסניא עבור ר' אחא‪,‬‬ ‫ללכת לדרוש מאחרים שיתפללו אף הם‬ ‫כשהגיעה אליו ושטחה לפניו את צרתה‪,‬‬ ‫וזאת בכדי שלא תהיה לר' אחא ברירה‬ ‫עליו‪ ,‬שהרי אין כמו תפילת החולה‬ ‫אמר לה המגיד שהוא מוכן לרפאות אותה‬ ‫אלא ללון בבית המדרש‪ ,‬וכך הוא יבטל‬ ‫שמתפלל על עצמו ‪ -‬יותר מאלו‬ ‫תמורת סכום כסף גדול מאוד‪ ,‬ואם תיתן לו‬ ‫ויהרוג את המזיק‪.‬‬ ‫המתפללים עבורו‪ ,‬וכפי שהתורה מספרת‬ ‫את הסכום הזה‪ ,‬הריהו מוכן להבטיח לה‬ ‫לנו על ישמעאל‪ ,‬שהמלאך נגלה להגר‬ ‫שלתקופת השנה תלד בן בשעטו"מ‪ .‬ויהי‬ ‫כשהלך ר' אחא ללון בבית המדרש‪ ,‬נדמה‬ ‫ואמר לה (כא יז) 'כי שמע אלוקים אל קול‬ ‫כשמוע האשה את הסכום העצום‪ ,‬תמהה‬ ‫לו אותו מזיק כמו תנין עם ז' גולגולות‪ .‬וכל‬ ‫הנער באשר הוא שם'‪.‬‬ ‫ואמרה‪ :‬הא כיצד אוכל להשיג סכום כה‬ ‫כריעה וכריעה שכרע ר' אחא בתפילתו‪,‬‬ ‫נפתולי אלקים‬ ‫סיפר החסיד המפורסם רבי מנחם מנדל פוטערפאס זצ"ל‪ ,‬שבהיותו ברוסיא בעת גזירת מלכות הרשעה שלא לתת לבני ישראל לקיים‬ ‫את מצות ה' ‪ -‬למול את בניהם‪ ,‬באה אשה אחת אל האדמו"ר מריבניץ זיע"א וסיפרה לו שנולד לה בן זכר והיא חפצה מאד להכניסו‬ ‫בבריתו של אברהם אבינו בעתו ובזמנו‪ ,‬אך בעלה כופר בתורה ובמצוות‪ ,‬ומשום כך אינו מוכן בשום אופן שיקיימו מצוות ברית מילה‬ ‫בבנו הנולד לו‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ .‬ושמע האמו"ר מריבניץ זי"ע וציוה עליה שתודיע לו על איזה יום שבעלה לא יהיה בבית‪ ,‬ואז הם ינצלו‬ ‫את שעת הכושר ויבואו לקיים מצות ברית מילה כראוי וכנכון‪ .‬לא עברו ימים רבים‪ ,‬בסודי סודות הגיעה האשה והודיעה בשמחה‬ ‫שביום פלוני עתיד בעלה לשהות עם חבריו מחוץ לעיר והיא מבקשת לבוא לערוך את הברית מילה על כל פרטיה ודקדוקיה‪ .‬הבטיח‬ ‫לה לבוא ביום ההוא‪ ,‬וכך הווה‪ .‬בבוא היום התלווה החסיד הנזכר אל הרבי והם יצאו יחדיו לדרכם למול את התינוק‪ ,‬והיה בזה‬ ‫מסירות נפש נפלאה‪ ,‬שכן‪ ,‬אילו היו תופסים אותם עם סכין המילה‪ ,‬הם היו נענשים בעונשים קשים ויסורים מרים‪ ,‬עד כדי שלפעמים‬ ‫היו גוזרים בכגון דא עונש מוות‪.‬‬ ‫ויהי כאשר הגיעו לשם‪ ,‬נכנסו בחשאי אל ביתה‪ ,‬וברחימו ודחילו ניגש האדמו"ר מריבניץ זיע"א אל התינוק ונטל את הסכין ובירך‬ ‫בכוונה עצומה ברכת 'על המילה' ומל ופרע כדת וכדין‪ .‬והנה לאחר שעברו כמה רגעים‪ ,‬הם ראו שהדם אינו מפסיק לזוב ונשקפת‬ ‫סכנה גדולה לחיי התינוק‪ .‬מיד נפלה בהלה גדולה במקום השמחה‪ ,‬שהרי אם יזמינו רופא‪ ,‬יוודע למלכות שערכו ברית מילה כנגד‬ ‫חוקותיהם וגזרו תיהם‪ ,‬ואף הבעל הרשע ירצה לנקום בהם חלילה‪ .‬ואילו לא יקראו לרופא‪ ,‬הרך הנימול יבוא לידי סכנה ‪ -‬אם ימשיך‬ ‫את זובו וייאבד הרבה מדמו‪ .‬הלך האדמו"ר מריבניץ זיע"א ונכנס לחדר צדדי והסתגר שם למשך זמן מה‪ ,‬ותיכף ביציאתו נעצר שטף‬ ‫הדם והכל בא על מקומו בשלום‪ .‬בצאתם מן הבית‪ ,‬שאל החסיד רבי מענדל את הרבי‪ ,‬מה עשית ופעלת באותה שעה ששהית בחדר‬ ‫‪ -‬שעל ידך נעצר שטף הדם ויצא הרך הנימול מכלל סכנה‪ .‬נענה הרבי ואמר‪ ,‬פרשתי ידי אל ה' בתפילה‪ ,‬ואמרתי‪ :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫אל נא תביישני‪ ,‬שהרי באתי הנה לקיים את מצוותך‪ .‬סיים החסיד רבי מענדל ואמר‪ :‬אני עם כל תורת חב''ד שלמדתי בעומק‪ ,‬נאלמתי‬ ‫דומיה כאשר ראיתי את הדם שנשפך‪ ,‬ואילו הוא עם אמונתו הפשוטה והתמימה עצר את הדם בתפילה אמיתית מעומק לבבו‪...‬‬ ‫חקרי לב‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫מעקה ומזוזה אימתי חיובן‬ ‫שאין כן מעקה תלוי בבנין הבית‪ ,‬דאסור‬ ‫המנהג שאחר קביעת המזוזות שותים לחיים‬ ‫זמן חלות חיוב מזוזה בבית חדש‬ ‫לדור בלי מעקה‪ ,‬משום הכי שייך יותר לחדש‬ ‫ואוכלים מיני תרגימא‪ ,‬כדי לקבוע דירתו שם‬ ‫הנה קודם שנגמר הבית פשוט שאין חיוב‬ ‫ביתו במצות מעקה‪ ,‬ולא מיבעי לדעת‬ ‫תיכף ומיד עם קביעת המזוזה‪.‬‬ ‫מזוזה‪ ,‬כדאיתא בהדיא במסכת מזוזה (פ״ב‬ ‫הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הל' ג)‬ ‫והן אמת שבספר גדולי הקדש (סי׳ רפ"ה‬ ‫הלכה י״א) "בית חדש כיון שגמרו חייב‬ ‫דלעולם יש לאו על זה ולא תשים דמים וגו'‪,‬‬ ‫סעיף ה) מביא מכמה ראשונים דס"ל שאף‬ ‫במזוזה״‪ .‬אך למעשה צל"ד מה הכוונה‬ ‫אלא אפילו למה שכתבו התוספות קדושין‬ ‫שאינו דר שם חייב במזוזה‪ .‬ועיין בס' חובת‬ ‫באמרם כיון שגמרו‪ ,‬דהנה בגמרא עבודה‬ ‫(לד‪ .‬ד"ה מעקה) דאם בנה כדי לעשות מעקה‬ ‫הדר להגר"י בלוי זצ"ל (פ״ב סק"ג) שמפלפל‬ ‫זרה (כ״א‪ ).‬פריך אהא דתנן אין משכירין להם‬ ‫אינו בלאו אלא בעשה זו‪ ,‬מ״מ אסור לדור בלי‬ ‫בדבריו‪ ,‬אך פשוט דקיי"ל כשיטת הראשונים‬ ‫(לעכו"ם) בתים בארץ ישראל‪ ,‬ואין צריך לומר‬ ‫מעקה" ע"כ‪.‬‬ ‫המובאים בפוסקים ואינו יכול לברך על‬ ‫שדות‪" :‬מאי אין צריך לומר שדות‪ ,‬אילימא‬ ‫ובספר הבית (מהרב י"י לערנער שליט"א סי' יא‬ ‫הקביעה‪ ,‬ואפשר דאפי' פטור מלקבוע‪.‬‬ ‫דאית בה תרתי‪ ,‬חדא חניית קרקע וחדא דקא‬ ‫סק"ט) מביא בשם גדול אחד שמעקה דינו כמו‬ ‫[ומש״כ שם (פ"ט סק"א) דלא מיפסל אם קבעה‬ ‫מפקע לה ממעשר‪ ,‬הרי בתים נמי איכא‬ ‫מזוזה שאינו חייב בה עד שידור בבית‪ ,‬ולא‬ ‫קודם שדר בו כמש״כ הפוסקים לענין‬ ‫תרתי‪ ,‬חדא חניית קרקע וחדא דקא מפקע‬ ‫הביא ראיה‪ .‬אולם הגרל״י גרינצווייג שליט״א‬ ‫שכירות בית שיכול לקבעו בתוך ל׳ ולברך‬ ‫לה ממזוזה"‪ .‬ומפרק‪" ,‬אמר רב משרשיא‬ ‫ציין למש״כ בחו״מ (סי' שי"ד) שהשוכר חייב‬ ‫עליה‪ ,‬וכאן עדיפא מזה שהרי הוא עומד‬ ‫מזוזה חובת הדר היא"‪ .‬ופירש״י‪" :‬ולא חובת‬ ‫לעשות מעקה‪ ,‬ומכאן שמעקה חובת הדר‪.‬‬ ‫ליכנס ובידו ליכנס מיד‪ ,‬נ"ל דיש לחלק‪,‬‬ ‫הבית‪ ,‬הלכך ליכא אפקעתא‪ ,‬דכתיב ״ביתך״‬ ‫ואפשר שזה הטעם שהגדול הנ"ל דימה‬ ‫דבשוכר איכא מצוה הגם שאינו חיוב ויכול‬ ‫‪ -‬דרך ביאתך‪ ,‬אלמא למי שנכנס ויוצא‬ ‫מעקה למזוזה‪ ,‬שחובת הדר חל בשעת‬ ‫לברך על קיום המצוה כמש"כ המג"א דיכול‬ ‫לתוכה אזהר רחמנא"‪.‬‬ ‫הדירה‪.‬‬ ‫לברך על טלית שאולה הגם דליכא חיוב‬ ‫ובפשטות כוונת רש״י דמשני בפשיטות‪,‬‬ ‫אמנם במנחת חינוך (מצוה תקמ"ז אות א)‬ ‫כמש"כ התוס' והרא״ש‪ ,‬משא"כ בנידון דידן‬ ‫דכיון דמזוזה אינה חובת בית אלא חובת‬ ‫מבואר באריכות שדין מעקה מה"ת אינו‬ ‫כשעדיין אינו דר בהבית‪ ,‬וגם הגר״י בלוי‬ ‫הדר‪ ,‬נמצא שכשמוסרו לנכרי לא מפקיע‬ ‫חובת הדר אלא חובת הבונה‪ ,‬אלא שחכמים‬ ‫מסתפק שם אם יכול לברך בכגון דא‪ ,‬ולמה‬ ‫ממנו כלום‪ .‬אך בתוס' מנחות (מ״ד‪ .‬ד"ה טלית)‬ ‫הטילו על השוכר לעשות המעקה כדי שלא‬ ‫יפסיד הברכה כשקובע המזוזה לפני שדר‬ ‫פירשו דברי רב משרשיא‪" ,‬שאם ירצה לא‬ ‫יפול הנופל עיי"ש‪ ,‬ועכ"ז המשכיר עובר על‬ ‫בה‪ ,‬כפשוט]‪.‬‬ ‫ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש לא‬ ‫״לא תשים דמים בביתך״ ועל ״ועשית מעקה‬ ‫ובדעת קדושים (סי׳ רפ״ט) מבואר שמעת‬ ‫מיחייב"‪ ,‬והיינו דמה"ט ליכא אפקעתא‬ ‫לגגך״‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ולפי דבריו נפל פיתא בבירא‬ ‫שהבית עומד לדור בו הוי דירה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ע"כ‬ ‫שאפילו ביד ישראל אינו מוכרח שיתחייב‪,‬‬ ‫ואין דין מעקה תלוי בדירה אלא בחידוש‬ ‫למעשה לשי' המשנ״ב יקבע תיכף קודם‬ ‫כיון שיכולים הבעלים שלא להשתמש בו‬ ‫וגמר הבית‪ .‬הרי לפנינו מחלוקת הגדולים‪,‬‬ ‫שנכנס לדור שם‪ ,‬וכנ״ל יעשה לחיים כמנהג‬ ‫לבית דירה ויהא פטור‪ ,‬נמצא שאינו מפקיע‬ ‫ולמעשה עצה טובה קמ"ל דבשעת גמר‬ ‫העולם כדי להתכיף התחלת הדירה לקביעה‪.‬‬ ‫הבית ממזוזה כשמוכרו או משכירו לנכרי‪.‬‬ ‫הבנין יעשה לחים בזימון אנשים‪ ,‬כמו שנהגו‬ ‫ולפי הדעת קדושים‪ ,‬כיון שכבר ראוי לדירה‬ ‫ובמג״א (סי׳ י״ט סק״א) כתב וז"ל‪" ,‬וצ״ע מ״ש‬ ‫בקביעת מזוזה‪ ,‬ויקבע מזוזות ויעשה המעקה‬ ‫ועומד לדור בה‪ ,‬כבר נתחייב‪ .‬ולפי מנהג‬ ‫[ציצית] ממזוזה‪ ,‬דקי״ל דצריך לברך‬ ‫בברכה‪.‬‬ ‫העולם אינו עובר עד שגמר הלחיים‪ ,‬ואתי‬ ‫כשקובעה‪ ,‬כמ״ש ביו״ד סי׳ רפ״ט [משא"כ‬ ‫שפיר‪.‬‬ ‫ציצית שאינו מברך אלא בלבישתו]‪ ,‬דהתם‬ ‫נמי קי״ל חובת הדר הוא‪ ,‬דכל זמן שאינו דר‬ ‫בתוכה פטור ממזוזה‪ ,‬וכן כתבו התוס׳ מנחות‬ ‫זמן חלות חיוב מעקה‬ ‫ברכת מזל טוב‬ ‫דף מ״ד‪ .‬ולכן נראה לי דסתמא דמילתא‬ ‫ולענין מעקה יש לעיין אימתי חל החיוב‪,‬‬ ‫במזוזה קובעה כשדר בתוכה לכן מברך על‬ ‫לידידנו הרה"ג ר' יואל יוסף לעוו‬ ‫אם דוקא כשדר בה‪ ,‬כמו במזוזה שהיא חובת‬ ‫עשייתה"‪ .‬ועוד כתב שם‪" :‬ואפשר דה"ה‬ ‫שליט"א‬ ‫הדר‪ ,‬או שחיובו תיכף כשנגמר הבנין אף‬ ‫שאם קבע קודם שדר בה‪ ,‬כשנכנס לדור בה‬ ‫לרגל נישואי בתו המהוללה עב"ג‬ ‫קודם שדר בה‪.‬‬ ‫מברך 'אקב"ו לדור בבית שיש בו מזוזה'"‪.‬‬ ‫הבחור המופלג כמר משה‬ ‫ובספרי (כי תצא‪ ,‬פיסקא י"ט) עה"פ כי תבנה‬ ‫והיי' שלמד המג"א מדברי התוס' שכל חיוב‬ ‫בן ידידינו הרה"ג ר' אהרן יהושע‬ ‫בית חדש ועשית מעקה וגו' דרשו‪" :‬חדש‪,‬‬ ‫במזוזה אינו אלא משעה שדר בה‪ .‬וכן פסק‬ ‫געלדציילער שליט"א‬ ‫רבי אומר‪ :‬משעת חדשו עשה לו מעקה"‪.‬‬ ‫המשנ״ב‪ ,‬וז״ל (סי׳ י״ט סק״ד‪ ,‬עמש"כ המחבר דאין‬ ‫ביום ג' הבעל"ט‪ ,‬אור לח' כסלו‬ ‫וביאר הנצי״ב (העמק דבר כי תצא כב ח) וז"ל‪,‬‬ ‫מברך על עשיית הציצית אלא בלבישתו)‪" ,‬וה"ה‬ ‫***‬ ‫"והא דלא כתיב כן במצות מזוזה‪ ,‬הוא משום‬ ‫במזוזה דקי"ל חובת הדר היא אין לברך על‬ ‫יה"ר מלאשב"ש שהחיתון יעלה‬ ‫דמזוזה אינה תלויה בבנין בית כ"כ‪ ,‬משום‬ ‫המזוזה רק כשהוא נכנס לדור בהבית תיכף‬ ‫יפה ויזכו כולם לרוות רוב נחת‬ ‫דמי שאין לו מזוזה‪ ,‬רשאי לדור בלא מזוזה‪,‬‬ ‫ומיד דאז הוא ממש דומיא דעטיפה או‬ ‫דקדושה עביאגוא"צ‬ ‫רק שעליו מצוה לקבוע מזוזה כשישיג‪,‬‬ ‫כשכבר דר בה"‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומציין שם דכן משמע‬ ‫וכמ"ש בהעמק שאלה (שאילתא קכו אות ז)‪ ,‬מה‬ ‫במג"א "למעיין בו היטיב"‪ .‬ואפשר שזה טעם‬