עמק השבוע · Eimek Hashuvia — תולדות (2026-11-09)

פרשת תולדות תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קמ
שנה ג
Ûחדשי מרחשון וכסלו Ü
נבחרו להיות פﬠמים מלאים ופﬠמים חסרים
ופעמים חסר ויכול לומר סבור הייתי חסרין ושנה שיהיו בה מרחשון חסר וכסלו עיין ברמב"ם בהל' קידוש החודש פ"ח
שמלא היה מרחשון וטעיתי ,וה"מ אם מלא נקראו חדשיה כסדרן .עכ"ל) .ועיין דאיתא וז"ל חדשה של לבנה תשעה
לא היה בעיר דלא ידע אם עשו ר"ח בכוזרי דאיתא וז"ל אמר הכוזרי למה ועשרים יום ומחצה ותשצ"ג חלקים כמו
כסליו ב' ימים או יום אחד ,אבל אם לפעמים מרחשון וכסליו שניהם מלאים שביארנו ואי אפשר לומר שראש החדש
היה בעיר דידע דעשו כסליו יום אחד או שניהם חסרים או כסדרן חשון חסר יהיה במקצת היום עד שיהיה מקצת היום
הרי גלוי כיון דעשו כסליו יום אחד וכסליו מלא ,אמר החבר מפני התש"צגין, מחדש שעבר ומקצתו מהבא שנאמר עד
שמרחשון חסר הוא ואינו טעות אלא שהן שלושת רבעי שעה וכך אזכירם חדש ימים מפי השמועה למדו שימים
שקר .עכ"ל .ועיין במשנה ברורה סימן לעתיד ושלושת רבעי שעה יתרות בכל אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות,
נ"ה ס"ק מ"ה דאיתא וז"ל מי שנולד חודש עולין לסוף השנה קרוב לתשע לפיכך עושין חדשי הלבנה מהן חדש חסר
ביום ראשון בר"ח כסליו והיו אז ב' ימים שעות וכשמתחברין שעות של שתים ומהם חדש מלא חדש חסר תשעה ועשרים
ר"ח ובשנת י"ג היה חשון חסר וכסליו ושלוש שנים ,שהן קרוב ליום אחד, יום בלבד ואע"פ שחדשה של לבנה יתר
אינו אלא יום אחד ר"ח אעפ"כ אינו מוסיפין אותן על חדש חשון ,ונעשה גם על זה בשעות וחדש מלא משלשים יום
נעשה בר מצוה עד ר"ח כסליו ,ומי שנולד כן לתקן חגי שנה הבאה ,כדי שלא יפול ואף על פי שחדשה של לבנה פחות מזה
בר"ח כסליו ולא היה רק יום אחד ר"ח ראש השנה בימי אד"ו ולא פסח בבד"ו בשעות כדי שלא לחשב שעות בחדש
ובשנת י"ג היו שני ימים ר"ח נעשה בר וכו' .עכ"ל (.הרי מבואר דסוף חודש אלא ימים שלמים ,אילו היה חדשה של
מצוה ביום א' דר"ח .עכ"ל .ועע"ש בסימן מרחשון הוא אחד מהדברים שאינם לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה בלבד
תקס"ח ס"ק מ"ב דאיתא וז"ל מי שמת קבועים בכל שנה ,דיש שנים שיש בחודש היו כל השנים חדש מלא וחדש חסר והיו
אביו ביום ראשון דר"ח כסליו ולשנה מרחשון כ"ט ימים ויש שנים שיש בו ל' ימי שנת הלבנה שלש מאות ארבעה
הבאה היה חשוון חסר ור"ח כסליו אינו ימים )וכן סוף חודש כסלו אינו קבוע(. וחמשים ששה חדשים חסרים וששה
אלא יום אחד צ"ע מתי יתענה אם בכ"ט חדשים מלאים אבל מפני החלקים שיש
לחשוון שהוא יום א' לפני ר"ח כסליו ]עיין בתשובות הראב"ן סימן מ"ח דאיתא בכל חדש וחדש יתר על חצי היום יתקבץ
דהא לעולם יום שני עיקר שמונין למועדות וז"ל ועל המחילה שכתב בה בב' בשבת מהן שעות וימים עד שיהיו מקצת השנים
משני וא"כ היה יום פטירת אביו יום בז' מרחשון ואתם רוצים להכשירה מדתנן חדשים חסרים יתר על המלאים ובמקצת
אחרון מחודש חשוון וגם עתה יקבע ביום אחד אומר בב' בחודש ואחד אומר בג' השנים חדשים מלאים יתר על החסרים
אחרון לחודש זה או נימא דעכ"פ הוי בחודש עדותן קימת לפי שזה ידע בעיבור וכו' ,סדר החדשים המלאים והחסרים לפי
שם ר"ח עליו ולכן יקבע יום היא"צ עתה של חדש שלפני זה ולהכי אמר בב' חשבון זה כך הוא תשרי לעולם מלא
ג"כ בר"ח ולא להתענות בו דהא אין בחודש וזה שאמר בג' לא ידע בעיבורו וחדש טבת לעולם חסר ומטבת ואילך
מתענין בר"ח כדלקמיה אלא להדליק בו והיה מונה יום ל' של חודש שעבר לחודש אחד מלא ואחד חסר על הסדר כיצד
נר ולומר קדיש ,ומסיק המ"א דאם שנה זה ולהכי אמר ג' ,הני מילי בדורות טבת חסר שבט מלא אדר חסר ניסן מלא
ראשונה למיתת אביו השנה היא חסרה הראשונים שהיו מקדשין את החודש ע"פ אייר חסר סיון מלא תמוז חסר אב מלא
וכמש"כ וא"כ עדיין לא הוקבע הענין עליו הראייה ולא היה גלוי לכל מתי קידשו אלול חסר ובשנה המעוברת אדר ראשון
בנדר יקבע היא"צ בכ"ט לחודש חשוון ב"ד את החודש אם ביום ל' ואם ביום מלא ואדר שני חסר ,נשארו שני החדשים
וכמש"כ הטעם אבל כששנה הראשונה ל"א ולהכי אמרינן טעה ,אבל בזמן הזה שהן מרחשון וכסלו פעמים יהיו שניהם
היא ג"כ מלאה א"כ צריך ליקבע היום שדבר גלוי הוא שהחדשים אחד מלא מלאים ופעמים יהיו שניהם חסרים
בר"ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם ואחד חסר אם טעו לאו טעות הוא אלא ופעמים יהיה מרחשון חסר וכסלו מלא
אף שהם חסרים יקבע בר"ח ,ויש שקר ,אבל אם טעו בכסליו שהיה כתוב ושנה שיהיו בה שני חדשים אלו מלאים
מאחרונים שסוברין דלעולם יקבע בר"ח בב' בשבת שהוא ז' בכסליו ודאי תלינן היא שנקראו חדשיה שלמים ושנה שיהיו
והעולם נוהגין כהמ"א .עכ"ל[. בטעות ,משום שמרחשון פעמים מלא בה שני חדשים אלו חסרים נקראו חדשיה
Ûלמה בחרו במרחשון וכסלו Ü
לﬠשותם פﬠמים חסרים ופﬠמים מלאים
לחסר חדש אחד כדי שיהיה ג' פעמים ארבעים אלו השני חדשים ,ולא יתכן להוסיף בתשרי הנה יל"ע למה בחרו במרחשון וכסלו במיוחד
יום מעצרת עד יום כיפור כנגד ג' פעמים ולא לגרוע ממנו לפי שיש בו צומות ומועדים לעשותם פעמים חסרים ופעמים מלאים.
ארבעים יום שעמד משה בהר וירד ביוה"כ וא"א לשנות בתוספת או בגרעון .עכ"ל. עיין בשט"מ במס' ערכין דף ט ע"ב
עם הלוחות שנתכפר להם מעשה העגל וקבע ועיין בלבוש באו"ח סי' תכ"ח דאיתא וז"ל בהשמטות שהביא שהרא"ש עמד בזה וז"ל
אותו הש"י ליום סליחה ומחילה לדורות ותשרי והטעם שאנו מחסרין או ממלאים אלו השני מרחשון וכסלו וכו' פעמים וכו' מפני שהן
אי אפשר לחסרו מפני שהוא מלך ויש בו חדשים מרחשון וכסליו ולא שנים אחרים רחוקים מן המועדות וישמעו תיקון החדשים
המועדים ונקרא חדש האתנים לפיכך אי מפני שכוונתינו לחסר או למלאות החדש ולא יבאו לידי קלקול המועדות וא"ת ויעשו
אפשר למלאות או לחסר חדש אחר אלא הראשון שנוכל בשנה כדי שלא ישתכח הדבר כן מתשרי ומרחשון כמו שהיו עושין מניסן
אחד מאלו השנים שהם הראשונים .עכ"ל. אם נניחנו עד סוף השנה ונצטרך למלאות ואייר כדי שיהא רחוק יותר מן המועדות וי"ל
ועי' בספר שקל הקודש על הלכות קדוה"ח אדר או לחסרו ולא יהיה רק כ"ח יום דבלאו מפני שאלת הגשמים דפליגי במס' תענית
שם שהביא עוד טעם בשם כמה מפרשים הכי אינו אלא כ"ט כמו שנתבאר ומניסן עד איכא מ"ד בג' מרחשון שואלין ואיכא מ"ד
וז"ל מרחשון וכסלו וכו' שאם יעשו מרחשון אלו החדשים שהם אחר תשרי לא נוכל לא בשבעה בו ואתי למטעי ביה שלא ידעו אם
וכסלו א' מלא וא' חסר א"כ אם ר"ה יהי' לחסר ולא למלאות חדש אחר שהרי מפסח היה תשרי מלא או חסר .עכ"ל.
בשבת יחול עשרה בטבת בשבת ויצטרכו עד העצרת שהוא צריך להיות ששה בסיון ועיין במפרש על הלכות קדוה"ח שם דאיתא
להתענות בשבת דכתיב ביה בעצם היום הזה שהוא יום מתן תורה אנו צריכין לספור נ' יום וז"ל ואם תשאל מפני מה היה זה השינוי
וא"א לדחותו כמש"כ הב"י באו"ח סי' תק"נ א"כ אין אנו יכולים למלאות אייר או לחסר באלו השני חדשים ולא בזולתם והתשובה
בשם האבודרהם ולכן השאירו מרחשון וכסלו ניסן שא"כ יהיה עצרת ז' בסיון או ה' בסיון שמוטב לתקן השנה מתחלתה כדי לידע
שיוכלו לשנותם .עכ"ל. ומעצרת עד יום כיפור לא נוכל למלאות או סידורה ותחלת חדשי השנה אחר תשרי הם
Ûﬠוד ביאורים בזה השייכים להתקופה לפני חנוכה Ü
הבריכות אין אדם יודע מה שבתוכם וכו' ,כי מרמה גדולה ומרד בתוכה .ע"כ .הרי מבואר הנה יש להוסיף עוד ביאור בהא דבחרו
באמת חכמת התורה עמוק עמוק ,והוא כמה פעמים כנ"ל דגזירת אנטיוכוס היתה על דוקא במרחשון ובכסלו לעשותם פעמים
למעלה מגדר שכל האנושי ,וכל חכמות שבת ראש חודש ומילה .וכן עי' בספר פרי חסרים ופעמים מלאים.
חיצוניות זולתם כאין נגדה ,וכמו שנאמר כי צדיק פרשת מקץ אות י' דאיתא וז"ל איתא דהנה עיין במעשה רוקח על הרמב"ם פ"ג
היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ,רצה בכתבי האריז"ל דהיונים רצו לבטל מישראל מהל' חנוכה שהביא בשם מדרש דגזירת
לומר לנגד עיני שאר אמות ,היינו החכמים חודש שבת ומילה ומרומז בראשי תיבות היונים היתה על ג' דברים ,שבת מילה וראש
היותר גדולים שבהם ,שמכונים בשם עינים חש"מ .עכ"ל. חודש .ועיין גם במגילת אנטיוכוס דאיתא
מטעם שנתבאר ,והוא כמו שאמרו רז"ל איזהו הרי מבואר דהענין דקידוש החודש הוא אחד בזה"ל אנטיוכוס אמר עתה בואו ונעלה עליהם
חכמה שהיא לעיני העמים ,זו חשבון תקופות מהדברים העיקריים שעליו נלחמו יון עם כלל ונבטל מהם את הברית אשר כרת להם שבת
וכו' ,וכמו שהאריכו בזה המחברים ,שכל חכמי ישראל .וא"כ יש לומר בחרו בהני ב' חדשים וראש חודש ומילה ,וכן בהמשך איתא
האמות הודו בזה לחשבון העבור המסור שקובעים הזמן דחנוכה להניחם כעין קידוש )דאנטיוכוס אמר לבגריס הרשע( באו ונעלה
בידינו" ,מאי'ב תשצ'ג" ,שאי אפשר לידע ע"פ הראי' ,דפעמים מלא ופעמים חסר ,דקידוש עליהם ונבטל מהם הברית אשר כרת להם
דבר זה רק על פי נבואה ורוח הקדש ,ובזה ע"פ הראי' הוא הקידוש החודש העיקרי. אלהיהם שבת וראש חודש ומילה ,אז בגריס
יודע שאי אפשר לעמוד על דעתם של חכמים, עוד י"ל בזה ,דהנה עיין באור תורה להגריא"ח הרשע וכל מחנותיו באו לירושלים ויהרוג
שחכמת התורה היא חכמה שאין לה סוף )אות ע"ח( דאיתא וז"ל ידוע שכלל ישראל בהם הרג רב ויגזור בה גזרה גמורה על שבת
ולא תכלית כלל ,וזה שאמרו וכו' שנגמרים הם כגוף אחד בעל אברים רבים ,וכלם מחברים ראש חודש ומילה ,בהיות זה כאשר היה דבר
בעצה וכו' ,כמו שאמרו בפרק אין דורשין, זה לזה ,ולכן כל ישראל ערבים זה בזה ,כמו המלך נחפז מצאו איש אשר מל בנו ויביאו
יועץ ,זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים. באדם אם כואב לו אבר אחד מרגיש הכאב האיש ואשתו ויתלו אותם כנגד הילד ,וגם
עכ"ל .וכן עיין בהקדמה לס' ערוה"ש חלק בכל גופו ,על ידי רוח החיים שבלב ,בשולח אשה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה ותמל
חו"מ דאיתא וז"ל כבר אמר אחד מגדולי חיים דרך גידים ודופקים שבו ,וחוזרים בכל אותו לשמונה ימים ותעל על חומת ירושלים
חכמי יון שחישוב המולד לישראל הוא אות פעם כלם ללב ,ועיני ישראל הם הסנהדרין ובנה מהול בידה ,ותען ותאמר לך אומרים
ומופת על הנבואה בישראל .עכ"ל. וזקנים המתמנים עליהם ,להשגיח בכל בגריס הרשע אתם חושבים לבטל מאתנו
הנה לפ"ז נמצא דקידוש החודש מביא לידי פרטיהם ולהנהיג כל הגוף לשומרם מידי הזק הברית אשר כרת עמנו ברית אבתנו לא נבטל
ביטוי הא דחכמת התורה היא חכמה מיוחדת ולקרב להם התועלת ,ולכן כתיב והיה אם ממנו שבת ראש חודש ומילה מבני בנינו לא
למעלה מחכמת האומות ,וא"כ מבואר דקידוש מעיני העדה וכו' והם נמשלים לבריכות מים יוסר .וכן בהמשך איתא ויען בגריס ויאמר
החודש מביא לידי ביטוי הא דחכמת התורה המשקים את השדה ,כך הם משפיעים תורה לאנטיוכוס המלך אתה המלך שמת ציווי
היא למעלה ממערכת הטבע. לכל ישראל להורות להם דרך חיים ,מה לבטל מן היהודים שבת ראש חודש ומילה
י"ב מזלות ,והנה לפי כל הנתבאר נמצא פשוטים כנגד י"ב מזלות ,ולכך ע"י התורה ]הנה חוץ מעצם החכמה דקידוש החודש
דסיבוב הלבנה שבכל חודש מסביב לי"ב יכולין לשנות כל הנבראים כרצונם שכולם דהיא למעלה מן הטבע יש עוד נקודה בחכמת
מזלות המשרתים אותה הוא היסוד לכל תלויים בה ונגד זה הם י"ב שבטים בישראל קידוש החודש דהיא למעלה מן הטבע ,והיינו
הנהגת העולם בסידורו הטבעי שהרי החמה כמ"ש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל זה דחכמת קידוש החודש מוכיח דכלל ישראל
והלבנה הם השולטים והמושלים בעולם שהם כלל כל העולם ומתחלקים ג"כ לג' ז' הם בפועל למעלה מן הטבע ,וד' נתן להם
והמזלות הם המשרתים להנהגתם וכן הבאנו וי"ב ג' אבות ז' רועים י"ב שבטים שהם הכח לשלוט על הבריאה ,וכמו שמביאים
גם לשון הגריא"ח שברא י"ב מזלות להנהיג עמודים שהעולם עומד עליהם ונגד זה יש המפרשים מהירושלמי בכתובות בביאור
עולם התחתון בסידור טבעי ושמש וירח הם י"ב צירופים של שם הוי"ה שכל חודש וכל הפסוק בתהלים נ"ז:ג' "אקרא לאלוקים עליון
הכוללים כל הי"ב מזלות והם בבחינת מלכים מזל וכל שבט וכל אבר בנפש יש בו צירוף לקל גומר עלי" שדרשו בתולה בת ג' שנים
ומשרתים ונמצא דסיבוב החמה והלבנה אחר שמו ית' נקרא על ישראל והוא קיום ויום א' אין בתוליה חוזרים נמלכו ב"ד לעבר
מסביב למזלות הוא היסוד לכל הנהגת העולם וכן הם שעות ביום כל א' יש בו השנה בתוליה חוזרים ,שבזה בא לידי ביטוי
העולם בסידורו הטבעי .עכת"ד[. צירוף אחר וכן י"ב אבנים שבחושן ונשא שליטת ישראל על הטבע בכח התורה .ועיין
אהרן את שמות בנ"י על לבו לפני ד' לזכרון בספר ימי חנוכה מאמר כ"ג דאיתא וזת"ד
והנה למה גזרו יון דוקא על הג' דברים
שע"י השכינה שורה בישראל והם עולים בטור בסי' תי"ז מבואר דהי"ב ראש חדשים
הנ"ל חודש שבת ומילה .ויש ללמוד הייחוד
למעלה מהמזל והוא ענין אורים ותומים שבו הם כנגד י"ב שבטים ,ונראה בביאור הדברים
של הני ג' דברים מלשון המגילת אנטיוכוס
היו נשאלין ומתיעצין ומתנהגין כל דבר ע"פ דהנה יעו' בילקוט שמעוני פ' וישב רמז קמ"ג
הנ"ל "נבטל מהם הברית אשר כרת להם
מעשיהן והם י"ב עמודים שהעולם עומד דאיתא אמר יעקב הרי נפרצה ברית השבטים
אלהיהם שבת וראש חודש ומילה" .הרי דהני
עליהם כמ"ש בפ' אין דורשין וכו' ,הרי כמה יגעתי להעמיד י"ב כל מעשיו של הקב"ה
ג' דברים הם "הברית אשר כרת להם אלהיהם".
מבואר מכל דברי הגריא"ח דכל סידורו של כנגד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב שעות ביום
והנה בשלמא במילה ובשבת הענין ד"ברית"
העולם התחתון בסידורו הטבעי הוא במספר י"ב שעות בלילה י"ב חודשים י"ב אבנים
הוא מפורש בתורה ,במילה כתיב )בראשית
י"ב שעל זה מורה י"ב מזלות י"ב שעות באפוד הרי נפרצה ברית השבטים ,ועי' בשיח
י"ז:י"א( ונמלתם את בשר ערלתכם והיה
ביום י"ב שעות בלילה י"ב חדשים י"ב גבולי יצחק להגריא"ח ז"ל בדרוש לפ' זכור דאיתא
לאות ברית ביני וביניכם ,ובשבת כתיב )שמות
אלכסון וכנגדם באו י"ב שבטים במנין י"ב ודע ענין גדול שהוא ית' ברא כל עולמו
ל"א:ט"ז( ושמרו בני ישראל את השבת לעשות
לומר שכל סידור העולם נמסר לישראל עליונים ותחתונים הכל בסדר א' שכמו שברא
את השבת לדורותם ברית עולם )ואין מצוות
שהם י"ב שבטים שבכח התורה שניתן להם י"ב מזלות להנהיג העולם התחתון בסידור
אחרות שנקראו ברית ,ואף דמלח בקרבנות
נמסר להם כל סידור העולם הטבעי ,וזהו טבעי ושמש וירח הם הכוללים כל הי"ב
ומעשה שתי הלחם נקראו ברית ,אבל הני
שורש הענין שר"ח בא כנגד י"ב שבטים מזלות והם בבחינת מלכים ומשרתים כמו כן
מוטלות רק על הכהנים( ,אבל איפה מצינו
שכל ענין החדשים שהוא י"ב הוא במהלך הוא בכל עולם ועולם לפי ערכו ומעלתו וכן
דראש חודש נקרא ברית .וראיתי בספר ימי
הכללי שכל עניני עוה"ז סידורו והנהגתו הוא בשורש השורשים י"ב צירופי שם הוי"ה וכו',
חנוכה )שם( שהסביר הענין ד"ברית ראש
במהלך של י"ב וכנגדו עמדו י"ב שבטים ומבואר די"ב מזלות הם שורש הנהגת העולם
חודש" ע"פ הנתבאר ,די"ל שיש בראש חודש
שנמסר להם כל סידור העולם והנהגתו ולכן התחתון בסדור הטבעי ושורשם בי"ב צירופי
בחינת "ברית" משום דהרצון של יון לבטל
י"ב שבטים הם כנגד י"ב חדשים שהם שם הוי"ה ,ועיי"ש בדרשה לשבת בשלח
ראש חודש הוא רצון לבטל תורה מישראל
הפועלים סידור העולם והנהגתו שהוא בי"ב, דאיתא וכו' כי י"ב הוא כלל הנבראים בגבול
ותורה בודאי נקראת ברית כמו שנא' בירמי'
ולכן מועד של ר"ח שבא על סדר ההתחדשות ומדה ,שהם שש קצוות ,והם מתחלקים לי"ב
)ל"ג:כ"ה( אם לא בריתי יומם ולילה חוקת
הנהגת העולם בכל חודש וחודש במהלך גבולי אלכסון ,ולכן הם בכסא ע"ב מלאכים,
שמים וארץ לא שמתי ,והאי קרא קאי אתורה
של י"ב חדשים הוא מכח י"ב שבטים שהם י"ב ע"ג השרשים כידוע ,וששים הם תחתיהם,
כמבואר בגמ' נדרים דף לב ע"א .ויש להוסיף
היסוד ושורש לסדר ההנהגה הטבעית של וכולם ממונים להנהיג העולם בהנהגה טבעיית,
דהנה עיקר ההתנגדות של יון היתה נגד תורה
העולם שהוא במהלך של י"ב חודשים ,די"ב ולכן מהם מתחלקים למטה ע"ב אומות,
שבע"פ כדמבואר בכ"מ ,ולפ"ז מובן למה
חודשים שהם עיקר ההנהגה הטבעית של שבעים אומות ,ועשו וישמעאל על גבם שהם
התנגדו דוקא לקידוש החודש ,שהרי כח
העולם נמסרו לי"ב שבטים ,ועיין בפ' בראשית כוללים כולם ותופסים כל הישוב ,וכמו כן
התורה שמתגלה בקידוש החודש הוא כח
)א':י"ד( דכתיב "ויאמר אלקים יהי מארות תמצא באותיות התורה שבהם נברא כל
התורה דתורה שבע"פ ,שהרי הכח לקדש
ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה העולם ,ובהם תלוי הנהגתם ,הם י"ב ושישים,
חדשים הוא הכח שנמסר לב"ד הגדול
והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" ופרש"י כי ה' אותיות מנצפ"ך במלואם ,מ"ם ,נו"ן,
שבירושלים ,וכבר כתב הרמב"ם בריש הל'
וז"ל "ושנים" לסוף שס"ה ימים יגמרו מהלכתן צד"י ,פ"א ,כ"ף ,הם י"ב אותיות ,כי ה' אותיות
ממרים ב"ד הגדול שבירושלים הם עיקר
בי"ב מזלות המשרתים אותם והיא שנה, אלו הם השרשים לכל האותיות כידוע ,ושאר
תורה שבע"פ ,והרי שכח התורה של ישראל
וכתב שם הגור ארי' וז"ל אף על גב שמהלך כ"ב אותיות במלואם ,הם שישים אותיות,
לקדש חדשים הוא כח התורה דתורה שבע"פ,
החמה דוקא הוא שס"ה יום ,והירח אין ולכן לנגד זה נמצא בישראל ע' נפש עם
ובמה שבאו יון לבטל מהם קידוש החודש
מהלכה שס"ה ,רק בכל חדש הירח מסבב יעקב ,ועם אברהם ויצחק הם ע"ב ,כמ"ש
באו לבטל את כח התורה דתורה שבע"פ
י"ב מזלות מה שהחמה מסבבת בשס"ה יום, רבינו בכ"מ ,וי"ב שבטים הם הכללים ,וכמ"ש
שמתגלה ע"י קידוש החודש.
נקט כאן שס"ה יום מפני החמה שמהלכה "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל" ,ועי'
הנה מבואר בדברי הגריא"ח הנ"ל )בפ' אור יותר מאוחר ,והיא שגומרת מהלך שלה לסוף גם בדבריו בהגדה של פסח בביאור שנים
תורה( דהתשצ"ג חלקים הם מעיקרי המופתים שס"ה יום ,ומבואר דהשמש והירח שהם עשר מי יודע הם י"ב מזלות בעולם וי"ב
דקידוש החודש בכלל ישראל ,שלזה התנגדו השולטים בעולם )כדכתיב בהלל הגדול וכמו איברים פנימיים שבנפש שהוא נגד י"ב חדשי
יון .וא"כ א"ש שבהני שני חדשים ,הקובעים שביאר המהר"ל בחידושי אגדות בסנהדרין השנה שהוא ית"ש ברא עולמו ע"י אותיות
הזמן דחנוכה והמלחמה נגד יון ,שמוסיפים דף ק"ו ובגור ארי' פ' פנחס כ"ט:ט"ו( התורה והם מתחלקים לג' וז' וי"ב וכמ"ש
וגורעים מהחדשים כדי להתייחס להני תשצ"ג מסובבים י"ב מזלות והחמה מסובבת בכל בספר יצירה ג' אמ"ש נכד ג' יסודות אר"מ
חלקים .והוא נפלא. שנה י"ב מזלות והירח מסובב בכל חודש וז' כפולות בג"ד נגד ז' כוכבי לכת וי"ב
וימצא מאה שערים בּקחתּוֹ את רבקה בת בתואל הארמי וגו' אחות לבן §©§
הארמי לו לאשה ]כ"ה ,כ'[
הנה הגדר דוידוי מעשר הוא שאחרי שקיים כל המצוות
יש לומר הביאור בזה ,על פי דברי רש"י בסוף הפרשה ,על הפסוק 'ויקח
דתרומות ומעשרות האדם מתודה לפני ד' שקיים כל את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות' ,דממשמע שנאמר 'בת
הני מצוות והוא מתפלל שד' ישלח ברכה לעמו ישראל. ישמעאל' ,איני יודע שהיא 'אחות נביות' ,אלא ללמדנו ,שמת ישמעאל
והשּׂיאהּ נביות אחיה ,ע"כ .ומקורו בגמ'
משּׁיּעדהּ לעשו ,קודם נשואיהָ ִ ִ ְ , ִ ֶ ֲָ ָ
והנה ענין זה דקיום הענין דמעשרות וקבלת הברכה משּׁיּעדהּ
מגילה דף י"ז ע"א .והכא נמי בא הכתוב ללמדנו ,שמת בתואל ִ ֶ ָ ֲ ָ
מחמת המעשרות נתחדש אצל יצחק אבינו. ליצחק ,קודם נשואיה )וכמבואר בדברי רש"י בסוף פרשת חיי שרה ,על
ואמּהּ' ,שבתואל היה רוצה לעכב ,ובא מלאך והמיתו(, הפסוק 'ויאמר אחיה ְ ִ ָ
דעיין ברמב"ם בהל' מלכים פ"ט ה"א דאיתא וז"ל לבן אחיה.
והשּׂיאהּ ָ ָ
ְ ִ ִ ָ
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון על ע"ז ועל
ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה וגו' ]כ"ו ,ב'[
הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה עיין בפירוש רש"י ,שהיה בדעתו לרדת למצרים ,כמו שירד אביו בימי
רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל הרעב ,אמר לו 'אל תרד מצרימה ,שאתה עולה תמימה ,ואין חוצה לארץ
כדאי לך' ,ע"כ.
אלו נצטוה ,הוסיף לנח אבר מן החי וכו' ,בא אברהם והנה בפירוש רש"י בסוף פרשת וירא ,על הפסוק 'כי עתה ידעתי' ,הביא
ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית, דברי המדרש שם ,אמר רבי אבא ,אמר לו אברהם -אפרש לפניך את
ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, שיחתי ,אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ,וחזרת ואמרת 'קח נא
את בנך' ,עכשיו אתה אומר לי 'אל תשלח ידך אל הנער' .אמר לו הקדוש
ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ,ובמצרים
ברוך הוא – 'לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה' )תהלים פ"ט(,
נצטוה עמרם במצות יתירות ,עד שבא משה רבינו כשאמרתי לך 'קח' ,מוצא שפתי לא אשנה ,לא אמרתי לך 'שחטהו' ,אלא
ונשלמה תורה על ידו .עכ"ל .הרי מבואר ש"יצחק 'העלהו' ,אסיקתיה ,אחתיה ,עכ"ל .ואשר לכאורה מבואר מזה ,שכל הציווי
הפריש מעשר". לאברהם היה רק להעלותו על גבי המזבח ,ולא נאמר לו לשוחטו כלל,
ואם כן הרי לכאורה הדין נותן שמכיון שהעלהו אברהם ליצחק על גבי
ועי' בכס"מ שפירש שיצחק הוא הראשון שעישר וכו' המזבח נעשית מצוותו ,שהרי זהו כל דינו ומצוותו ,להעלותו על גבי המזבח,
ומכיון שהועלה על המזבח כבר נתקיים בו דין העלאתו ,ותו ליכא ביה
כפי דרשת חז"ל בויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא שום דין ומצוה נוספים ,וכיון דנעשית מצוותו ,שוב ליכא ביה דין 'עולה'.
מאה שערים ,וכ"ה בפרדר"א ריש פל"ג וז"ל כתיב אכן ידוע מה שביאר הגר"ח ,דלכאורה אחר שאמר לו הקדוש ברוך הוא
ויזרע יצחק בארץ ההיא ר' אליעזר אומר וכי יצחק 'אל תשלח ידך' וכו' ,והוסיף לו ,לא אמרתי לך 'שחטהו' אלא 'העלהו' ,אם
כן כל המצוה היתה 'העלאה' ותו לא מידי ,ואם כן כל מה שרצה אברהם
זרע דגן אלא לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה
לשוחטו הכל היה טעות ,ואמר הגר"ח דאינו כן ,דאף שהקדוש ברוך הוא
לעניים .עכ"ל. אמר לו רק 'העלהו' ,מכל מקום הרי יש כאן קרבן ,והיה חייב אברהם
להקריבו כדין קרבן ,ורק אחר כך כשאמר לו הקדוש ברוך הוא 'אל תשלח
והנה עיי"ש בפסוק דכתיב ויזרע יצחק בארץ ההיא ידך' וכו' ,שוב לא היה צריך אברהם להקריבו ,אבל עד אז היו בו כל דיני
וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ד' .הרי דמיד הקרבה ,עכ"ד הנוגעים לענינינו .ולפי זה יש לומר ,דאף שלאחר שאמר לו
אחרי שהפסוק לימד דיצחק הפריש מעשר ,כתיב שה' הקדוש ברוך הוא שלא להקריבו ,כבר ליכא ביה דיני הקרבה ,מכל מקום
לא פקע מיניה שם 'עולה' ,דרק בנעשית מצותו של הקרבן פקע מיניה שם
בירך את יצחק. 'קרבן' ,אבל כאן דלא נתקיימו דיני הקרבן ,ליכא ביה דינא ד'נעשית מצותו',
ואכתי איכא ביה שם 'עולה' ,ומה שאינו עומד להקרבה אינו מפקיע הימנו
]הנה גם אצל אברהם ויעקב מצינו עניינא ד"מעשר", שם 'קרבן' ,וכמו ב'קדשים שמתו' דאין הקדשים עומדים להקרבה ,ומכל
דאברהם נתן "מעשר מכל" למלכי צדק ,ויעקב אמר מקום לא פקע שם 'קודש' מינייהו ,כמבואר בחדושי רבנו חיים הלוי הלכות
"עשר אעשרנו לך" ,אולם המעשר שלהם אינו המעשר מעילה ,ואם כן אף דכאן גרע מ'קדשים שמתו' ,שהרי בטלו דיני ההקרבה,
מכל מקום כל זמן שלא נתקיימו דיני ההקרבה ,לא פקע מיניה שם 'עולה'.
שהוזכר להדיא בתורה ,אלא הוא כעין מעשר כספים, ואם כן אתי שפיר מאי דחשיב יצחק 'עולה תמימה' ,גם לאחר שכבר
אבל המעשר של יצחק הוא המעשר שהוזכר בתורה, קיים אברהם המצוה להעלותו ,דמכל מקום לא נתקיימו בו דיני הקרבתו,
דיצחק זרע וממה שזרע נתן מעשר[. ואכתי לא נעשית מצותו.
