gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ינחני · Yancheiny — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: ינחני · Yancheiny

שבוע: תולדות (2026-11-09)

ינחני · Yancheiny — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד • גיליון נד • חשוון תשפ"ז‬ ‫‪08‬‬ ‫אתה‬ ‫אמיתי?‬ ‫איפכא מסתברא‬ ‫בתוכן‬ ‫הכי‪-‬‬ ‫בשביל זה‬ ‫הכי‬ ‫התרגשתי?‬ ‫‪09‬‬ ‫תובנות בדרך‬ ‫‪03‬‬ ‫דבר מערכת‬ ‫מחלף‬ ‫מה אנו‬ ‫ההכנעה‪,‬‬ ‫מחפשים?‬ ‫והצמתים‬ ‫©‬ ‫‪10‬‬ ‫שבת איז שיין‬ ‫‪04‬‬ ‫בין משל לנמשל‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יו"ל ע"י‪:‬‬ ‫מערכת 'משנת רבינו'‬ ‫ספינקא‬ ‫מאמר‬ ‫מה חידשת‬ ‫בנשיאות‬ ‫כ"ק רבינו שליט"א‬ ‫הסכינים‬ ‫היום?‬ ‫כותבים‪:‬‬ ‫הרב יהודה לייב‬ ‫‪16‬‬ ‫‪05‬‬ ‫פרוש‪ ,‬הרב יהודה‬ ‫מבשרי אחזה‬ ‫שיחת מרעים‬ ‫גבירצמן‪ ,‬אריה לייב‬ ‫וייץ‪ ,‬מנחם רובינפלד‪,‬‬ ‫אשר שטיינמץ‪ ,‬שלום‬ ‫ליברמן‬ ‫מבחן‬ ‫"מוסקבה‬ ‫וועדת היגוי‪:‬‬ ‫הרב ישראל חיים מאן‪,‬‬ ‫האמונה‬ ‫בידיים שלי"‬ ‫הרב אלכסנדר משה‬ ‫פרוכטר‪ ,‬הרב אברהם‬ ‫‪19‬‬ ‫‪06‬‬ ‫פרל‬ ‫בעצתך תנחני‬ ‫מעשהו באמונה‬ ‫עיצוב ועימוד‪:‬‬ ‫לפניות למערכת‪sh035702728@gmail.com :‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪2‬‬ ‫�ְְּדַבַר ַמַ ֲעֲֶרֶ ֶכֶת‬ ‫בשביל זה התרגשתי?!‬ ‫ֶֶרּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען זינק כנשוך עקרב‪ ,‬אץ אל הטלפון ‪ -‬ודהר‬ ‫הדבר האחרון שעשה ֶֶרּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען לפני שנכנס לישון‬ ‫לחצר שלמטה‪ ,‬שם לחץ על המקש הירוק‪ ,‬והצמיד‬ ‫היה לחבר את הנייד שלו למטען‪ .‬מחר מחכה לו שיחת‬ ‫את המכשיר לאוזניו‪.‬‬ ‫טלפון קריטית‪ ,‬והוא לא מוכן לפספס אותה בשביל‬ ‫"הלו?" קול נעים בקע מתוכו‪.‬‬ ‫סוללה חלשה‪.‬‬ ‫"כן‪ ,‬מי זה?" ֶֶרּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען היה נרגש‪ ,‬פעימות ליבו‬ ‫הדבר הראשון שעשה ֶֶרּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען למחרת בבוקר היה‬ ‫הגבירו קצב‪ .‬הזוהי השיחה המיוחלת?‬ ‫להציץ למסך ולוודא שיש קליטה‪ .‬הוא לא יודע מתי‬ ‫תבוא השיחה הקריטית‪ ,‬אבל כשהיא תבוא ‪ -‬עליו‬ ‫"שלום לך‪ ,‬מדבר ַַא ִִרי‪"...‬‬ ‫להיות בטוח שהיא תיקלט מבין גלי הקרינה הבלתי‬ ‫"כן ארי‪ ,‬מה אני יכול לעזור?" ֶֶרּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען ציפה לכל‬ ‫מייננת שבאזורו‪.‬‬ ‫מילה שתצא מהעבר השני‪.‬‬ ‫בשעת התפילה ובקביעות העיתים היומית שלו‬ ‫אבל הוא פספס כמה מילים‪.‬‬ ‫לֶרּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען כוחות נפש איתנים כדי לגבור על‬ ‫נדרשו לו ֶ‬ ‫"‪...‬תוח דחוף מאוד בחוץ לארץ‪ ,‬ולהורים שלי אין‬ ‫הרצון הטבעי‪ .‬אך בקושי שינה את הפרופיל ל'שקט'‪,‬‬ ‫את היכולת לממן את ההוצאות הכבירות‪ .‬אנא! הצילו‬ ‫ומיד לאחר שעתיים ומחצה של תורה ותפילה ‪-‬‬ ‫את חיי‪ ,‬אני בסך הכול נער צעיר‪ ,‬הקישו עכשיו אחת‬ ‫הפעיל בחזרה את השמע לווליום מקסימלי‪ ,‬והציץ‬ ‫בקוויֶטל הישועות אצל עמוד התפילה‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫ותזכו להיכתב‬ ‫לרשימת ה'לא נענו'‪.‬‬ ‫מורינו הגאון הצדיק רבי‪"...‬‬ ‫היא לא היתה שם‪ ,‬השיחה‪.‬‬ ‫ֶֶרּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען כמעט צנח תחתיו מתעלף‪.‬‬ ‫אנחת רווחה‪.‬‬ ‫שיחה מוקלטת?‬ ‫כשהגיע למשרד‪ ,‬הניח את המכשיר ליד החלון‬ ‫צינתוק ארור?!‬ ‫הפונה לבית האבות הסמוך‪ .‬שם נהוג להתקין אנטנות‬ ‫בשביל זה התרגשתי? לזה עניתי?! למען זה‬ ‫על חשבון היושבים שבעי הימים‪ ,‬וכעת ‪ -‬זה דווקא‬ ‫דהרתי לחצר?!‬ ‫יבוא לטובתו‪ .‬תהיה לו כאן קליטה‪ .‬אין לו ברירה‬ ‫זו לא השיחה לה המתנתי!!!‬ ‫אחרת‪ .‬אסור לו לפספס את השיחה הזו!‬ ‫לאחר כמה שעות שבהן אחוזי הקשב שלו לנעשה‬ ‫•‬ ‫במשרד עמדו על חמישים אחוזים ומטה‪ ,‬קם ֶֶרּבּ‬ ‫ובשמים‪ ,‬ריבואות ריבואות מלאכים ושרפים‪.‬‬ ‫� ִִׁש ְְמ ֶֶען לבדוק מדוע אין אפילו שיחת טלפון אחת‪ ,‬גם‬ ‫כולם מייחלים אימתי יגיע כבר הזמן‪ ,‬שבו יזכו לעמוד‬ ‫לא מהמתקשר החשוב‪ .‬האם חלילה אין כאן קליטה?‬ ‫מול מלך מלכי המלכים‪ ,‬לרנן ולשורר לפני כיסא‬ ‫האם‪ ,‬גרוע מכך‪ ,‬הוא כבר התקשר ואנוכי לא שמעתי?‬ ‫הכבוד‪.‬‬ ‫הצצה חטופה על המסך סיפקה לו רוגע זמני‪ .‬כן‪,‬‬ ‫אבל המלך אינו שת ליבו לכל אלה‪" .‬אני אמור‬ ‫יש קליטה‪ .‬לא‪ ,‬הוא עדיין לא התקשר‪.‬‬ ‫לקבל עוד מעט שיחה מאוד מאוד חשובה! בני היקר‪,‬‬ ‫"מה קורה איתנו היום‪ֶֶ ,‬רּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען?" המעסיק לא‬ ‫מחמל עיני‪ ,‬אמור לפנות אלי מאי שם‪ ,‬בבית הכנסת‬ ‫אהב את ההתעסקות המיותרת עם הטלפון בזמן‬ ‫בו הוא עומד!"‬ ‫העבודה‪" ,‬יש התפתחויות שאסור לך להחמיץ?"‬ ‫הציפייה דרוכה‪ .‬כולם מבינים כי כנראה שיחה‬ ‫"לא‪ .‬זה משהו אישי"‪ ,‬התחמק ֶֶרּבּ � ִִׁש ְְמ ֶֶען מתשובה‪.‬‬ ‫קריטית אמורה להיכנס בקרוב‪.‬‬ ‫הוא לא אמור לשתף את המעסיק בענייניו הפרטיים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הצלצול המיוחל מגיע‪" .‬ה' שפתי תפתח"‪,‬‬ ‫הוא משתדל להתייצב לכללי העבודה‪ ,‬אבל הפעם זה‬ ‫מכריז הקול‪" ,‬ופי יגיד תהילתך!"‬ ‫באמת טלפון חשוב!‬ ‫ואבינו שבשמים‪ ,‬כביכול‪ ,‬מטה את אוזנו באהבה‬ ‫הוא אפילו לא יודע איך קוראים למי שאמור‬ ‫וברצון‪ ,‬מייחל לשיחה הזו‪ ,‬מבנו האוהב‪.‬‬ ‫להתקשר אליו‪ .‬אבל השיחה הזו חשובה מאוד‪ ,‬ממי‬ ‫כל כך ממתין ומצפה כבר לשיחה הזו‪ ,‬שרק תבוא‪.‬‬ ‫שזה רק לא יהיה‪.‬‬ ‫שיחה של קשר‪ ,‬של חיבור בין אבא לבן אהוב‪.‬‬ ‫שלוש שעות חלפו‪ ,‬וסוף סוף השמיע המכשיר‬ ‫האם מה שנשמיע בפניו יהיה רק שיחה אוטומטית?‬ ‫צלצול‪.‬‬ ‫ארוך‪ ,‬צורמני‪ ,‬גבוה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫לקחים בעבודת ה' דרך משל ונמשל‬ ‫שנשמעו מפי רבינו שליט"א‬ ‫ָׁשל ְְלִנְִמ � ָ‬ ‫ְָׁשל‬ ‫ֵּב�ֵין ָמָ � ָ‬ ‫מחלף ההכנעה‪ ,‬והצמתים‬ ‫משל‬ ‫גלגלי הרכבים נעים במהירות מרבית‪ ,‬שועטים קדימה‪.‬‬ ‫היה זה באחת הנסיעות שלי על כבישי הארץ הסואנים‪.‬‬ ‫אם אעצור ורק לרגע – אני עלול למצוא את עצמי בחוץ‪.‬‬ ‫תוך כדי נסיעה‪ ,‬אני מהרהר לעצמי‪:‬‬ ‫מה שכן‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬אלו היציאות מן המחלפים‪.‬‬ ‫ֶֶר ְְּב� איד‪ ,‬אין כאן הנחות‪ ,‬בכביש‪.‬‬ ‫אה‪ ,‬לפחות יש כאן יציאות‪ .‬בכל רגע נתון אני יכול לפנות‬ ‫כביש הוא משטח מסוכן ביותר‪.‬‬ ‫הצידה‪ ,‬ולצאת למסלולים שונים‪.‬‬ ‫פה‪ ,‬זה או שאתה נוסע‪ ,‬או ש‪ ...‬לא נעים‪.‬‬ ‫אך בנתיב המהיר – אין משחקים‪.‬‬ ‫אין אפשרות לעצור רגע‪ .‬זה או לנסוע‪ ,‬לדהור – או לרדת ממנו‪,‬‬ ‫דוהרים‪ ,‬וממשיכים כל הזמן‪.‬‬ ‫בדרך כזו או אחרת‪...‬‬ ‫מדובר כאן בכביש מהיר‪.‬‬ ‫נמשל‬ ‫כשמפציעה מולנו ירידה בחיים‪ ,‬כאב‪ ,‬או זמן קשה‪.‬‬ ‫ר' אשר תמיד היה אומר‪:‬‬ ‫הבחירה בידינו‪.‬‬ ‫איך שנולדנו לעולם‪ ,‬כבר הציבו אותנו על הכביש‪.‬‬ ‫אנו יכולים לבחור להמשיך עם נתיב ההכנעה‪.‬‬ ‫נולדנו לכביש של הכנעה‪.‬‬ ‫לא לנסות לסדר את העניינים‪ ,‬ולקבל בהכנעה גמורה את המצב‬ ‫הנתיב המרכזי שבו אנו שועטים הוא נתיב ההכנעה‪.‬‬ ‫בו החליט הבורא שעלינו להיכנס אליו‪.‬‬ ‫הכנעה למצב‪ ,‬בכל רגע ובכל זמן‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬גם כאן ניצבות להן תחנות היציאה שלנו‪ :‬הייאוש‪...‬‬ ‫זה הטבע האמיתי שלנו‪ ,‬זהו החלק אלוק ממעל הטבוע בנו‪.‬‬ ‫אם נישבר בירידה‪ ,‬אם נבחר להיכנס לעצבות מהכאב‪ ,‬אם ניפול‬ ‫אבל‪...‬‬ ‫ברוחנו מהמעבר – אנו יוצאים בתחנת היציאה של הייאוש‪.‬‬ ‫שלא נשכח‪ :‬בכל רגע נתון יש לנו מחלפי יציאה‪...‬‬ ‫כי הייאוש‪ ,‬גם הוא מגיע מהגאווה‪.‬‬ ‫לימין ולשמאל‪.‬‬ ‫זה שאני לא מוכן להיחשף לאמת שלי – מכניס אותי לייאוש‪...‬‬ ‫זה יכול להיות בהצלחה‪ ,‬לפתע אנו מגלים מולנו הצלחה‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬עלינו לדעת‪ :‬אנו דוהרים על מסלול ההכנעה‪ .‬בכל רגע –‬ ‫אנו יכולים להמשיך בכביש המהיר‪ ,‬ולהיכנע למצב‪ ,‬לא לנכס‬ ‫אנו יכולים לצאת ביציאות‪.‬‬ ‫לעצמנו את ההצלחה‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬רק דבר אחד חשוב לדעת קודם‪:‬‬ ‫אך‪ ...‬אנו עלולים גם לצאת ביציאה‪ :‬בהפקרות‪.‬‬ ‫אחרי שיוצאים – ייקח זמן רב עד שחוזרים בחזרה לנתיב‬ ‫להתחיל להשתולל ולהתהדר עם ההצלחה הזו‪.‬‬ ‫הראשי‪...‬‬ ‫וכמו כן‪ ,‬לצד שמאל‪:‬‬ ‫אז‪ ...‬לבינתיים‪ ,‬שיהיה לכולנו בהצלחה במסלול!‬ ‫בכישלונות שמפציעים בחיינו‪.‬‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫אמר הרבי ברוך ממעזיבוז זיע"א‪" :‬עולם‪ ,‬עולם‪ ,‬טוב לו לזה שכלל לא היה אצלך‪ .‬עולם‪ ,‬עולם‪,‬‬ ‫עוד יותר טוב לזה שהיה אצלך‪ ,‬אך לא היה אצלך"‪...‬‬ ‫‪+‬עו‪+‬לם |‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪4‬‬ ‫שולחן הדיונים‪ ,‬הדיבורים והנקודות של אנשי שלומנו‬ ‫ִׂש �יַחַת ְמְֵרֵ ִעִים‬ ‫ִ‬ ‫הרה"ח שלום ליברמן הי"ו‬ ‫מה חידשת היום?‬ ‫‪ .4‬ב"ה היום יש הרבה דרשנים שמפיצים אמונה‪.‬‬ ‫‪ .1‬אנקדוטה מימי הבראשית שנחקקה בזכרונך ומלווה אותך‪.‬‬ ‫מהי הנקודה שה'דרך' מוסיפה?‬ ‫זכורני כי באחד ה'פעלדים' יחד עם הרבי‬ ‫להיות קשוב לעצמי‪ ,‬על אף כל המגרעות‬ ‫שליט"א‪ ,‬היה זה בימי בחרותי‪.‬‬ ‫והחסרונות שיש לי‪ ,‬ולא לנסות לברוח מהם בכל‬ ‫נעמדתי לצד הרבי‪ ,‬שהניח עליי את ידיו‪,‬‬ ‫מיני דרכים אחרות‪ .‬אלא אדרבא לחיות עם זה‬ ‫ושאלני‪" :‬נו‪ ,‬מה התחדש לך היום?"‬ ‫ולמנף זאת לקשר עם הבורא ברוך הוא‪.‬‬ ‫והאמת? לא היה לי מה לענות‪...‬‬ ‫אז‪ ,‬שתקתי‪ .‬לא עניתי‪ .‬גיחכתי במבוכה שכזו‪,‬‬ ‫ולא ידעתי מה לענות כי אכן‪ ,‬לא עלה לי חידוש‬ ‫מסוים באותו היום‪.‬‬ ‫‪ .5‬געדאנק ששמעת מהרבי ומלווה אותך ברגעים מאתגרים‪.‬‬ ‫אז אמר לי הרבי‪" :‬תדע לך‪ ,‬כי אם יבוא יום‬ ‫שאין לך בו חידוש כלשהו עם התקרבות לריבונו‬ ‫של עולם‪ ,‬איזו נקודה מעשית בעבודת השם ‪ -‬אז‬ ‫"תנשום עמוק‪ ,‬אל תענה מיד‪ .‬תפנים‪ .‬שתיקה‪-‬‬ ‫פשוט חבל בכלל על אותו היום‪...‬‬ ‫שתיקה‪-‬שתיקה מעבירין את רוע הגזירה"‪...‬‬ ‫"כי הבורא לא נתן לנו סתם את היום הזה‪ ,‬אלא‬ ‫בשביל לחפש אותו‪ ...‬ואם לא מצאת אותו היום‬ ‫אז ממש חבל על היום הזה!"‬ ‫‪ .6‬לסיום‪ :‬מה המסר שלך לבחורי החבורות?‬ ‫אנא‪ ,‬נצלו את הזמן במחיצת הקודש לשמיעת‬ ‫‪ .2‬שינוי תפיסה שהרבי לימד אותך – בשונה‬ ‫הדיבורים‪ ,‬רשמו זאת אצלכם ונסו בכל זמן פנוי‬ ‫מההסתכלות הרגילה של בני אדם‪.‬‬ ‫לעבור על זה ולראות כיצד מיישמים את הדבר‬ ‫בחיי היום‪-‬יום‪...‬‬ ‫בהצלחה!‬ ‫געדאנק בעבודת השם‪ ,‬אינו סתם 'תורה' שנכון‬ ‫לומר אותה בשבת חברים או בסעודת שבת‪ ,‬אלא‬ ‫הוא דורש ממך עבודה עצמית‪ ,‬וללא עבודה עצמית‬ ‫עדיף שתוותר על כך ולא תאמר זאת כלל‪...‬‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות‬ ‫שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫|‬ ‫‪ .3‬מה ה'דרך' מוסיפה לנו בהקשר האקטואלי?‬ ‫‪+‬מלאה‬ ‫ר' אשר אמר‪ :‬ה'דרך' היא מאוד‬ ‫קשה‪ ,‬אך בד בבד – גם מלאה‬ ‫באור!‬ ‫ה'דרך' היא הדבר היחיד שמקשר את כל‬ ‫ואת ה'דרך' הזו לא נוכל לחיות‪,‬‬ ‫ללא עזרת החברים!‬ ‫לבד – לעולם לא נצליח!‬ ‫באור!‬ ‫תחומי החיים שלנו בכל שעות היממה‪ ,‬למטרה‬ ‫אחת ויחידה שהיא מטרת הבריאה ומטרת היותנו‬ ‫בעולם שהיא‪ ,‬לגלות מלכותו יתברך בכל צעד‬ ‫ושעל‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫ֲֵׂש �הּוּ ֶ‬ ‫ֶּב �ֱאֱמּוָּנ ָה‬ ‫ַמַ ֲע ֵ‬ ‫"כ‪+++‬ל ‪+‬מוס‪+‬קבה בידיים ש‪++‬לי"‪...‬‬ ‫הוא מצא אותו שם‪ ,‬בין גרמי המדרגות ‪ //‬שיכור וזחוח‪ ,‬לא יכול לדבר ‪//‬‬ ‫החיפושים‪ ,‬לבסוף‪ ,‬עלו בתוהו‪ .‬אך התוצאות? היו שוות לאין ערוך! ‪ //‬כשיש‬ ‫לנו את כל מוסקבה בידיים‪...‬‬ ‫לשמוע את דברי הרבי‪.‬‬ ‫| פרק ראשון |‬ ‫הדיבורים התלהטו‪ ,‬אש החסידות יקדה ובערה בתוך נפשם‪.‬‬ ‫האור עדיין דולק‬ ‫הדברים חדרו לאן שהיו צריכים לחדור‪ ,‬אך כעת‪ ,‬לאחר שעות‬ ‫הקור בחוץ עז‪.‬‬ ‫לימוד ארוכות‪ ,‬אי אפשר עוד להמשיך לולי ה'לחיים' המסורתי‬ ‫להתוועדויות החסידות‪ ,‬ליובאוויטש‪.‬‬ ‫אף אחד אינו מהין להוציא אפו מבעד לתריסים המוגפים‪.‬‬ ‫טיפות הגשמים מתנפצות על חלונות הבית בעוצמה‪.‬‬ ‫סופה עזה משתוללת בחוץ‪.‬‬ ‫| פרק שני |‬ ‫השעות הקטנות של הלילה‪ ,‬בבירת מדינת הכפור‪ ,‬ורק בית אחד‬ ‫עדיין פועל‪ ,‬הומה אדם‪.‬‬ ‫אין 'משקה'!‬ ‫אף אחד מאתנו לא חפץ היה למצוא עצמו בעיצומו של גל כפור‬ ‫"אני מצטער מאוד מכבודכם‪ .‬אך ממש אתמול אזל ה'משקה'‬ ‫רוסי המשתולל בחוץ‪ ,‬כשעלטה וצינה אופפים את המרחב‪.‬‬ ‫מביתי"‪ ,‬שב בעל הבית מחדר המטבח כשידיו פרושות ופניו‬ ‫אם חשבו שהגשמים ייפסקו‪ ,‬הרי שהעננים נראים כאילו זה עתה‬ ‫משדרות ייאוש‪ ,‬כאילו אומר‪" :‬עזבו‪ ,‬בואו ונתייאש"‪.‬‬ ‫נכנסו לפעולה‪ ,‬ועם כל המרץ‪.‬‬ ‫והם ישבו שם‪ .‬בוהים האחד בשני‪ .‬מבינים את גודל המצב‪.‬‬ ‫הרוחות מתחזקות‪ ,‬הענפים מיטלטלים מרוח לרוח‪ ,‬החשמל‬ ‫מצד אחד‪ :‬הם חייבים לכוסית 'משקה'‪ .‬איך אפשר בלי?!‬ ‫בחוץ‪ ,‬גם הוא כבר זועק את הבהוביו האחרונים והקלושים‪.‬‬ ‫מצד שני‪ :‬נו באמת‪ ,‬מי מעז להוציא את אפו החוצה‪ ,‬לסופה‬ ‫המון העם מסתגר בביתו‪ .‬אף אחד לא יוצא כעת לרחובה של עיר‬ ‫המשתוללת?!‬ ‫רוסית קפואה‪ ,‬תחת מזג אוויר סוער במיוחד‪.‬‬ ‫מכאן התגלגל הסיפור ונהפך למשעשע ביותר‪.‬‬ ‫אך הם ישבו שם‪.‬‬ ‫זה פתח בווידוי אישי‪ ,‬על כך שמצב בריאותו אינו מיושר כעת‬ ‫מניין וחצי של יהודים‪ ,‬המבקשים לשמוע קצת‪ ,‬להתקרב‪ ,‬ללמוד‬ ‫על קו הבריאות‪ ,‬כך שיציאה שכזו – מסוכנת ואף עלולה לעלות לו‬ ‫ולחמם את נפשם מאור תורתו של רבם ומאורם‪ ,‬הרבי הריי"צ‬ ‫בבריאות חייו‪.‬‬ ‫מליובאוויטש‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬גם הוא‪ ,‬שלף מאמתחתו את טענתו שלו‪ ,‬כאילו והוכנה‬ ‫רק לפני שעות אחדות הם כבר התכנסו כולם‪ ,‬תחת קורת גגו של‬ ‫כבר מראש‪.‬‬ ‫חד מן חבריא‪.‬‬ ‫"באמת שהייתי רוצה‪ .‬אך אני חושב‪ ,‬שבמצב שכזה‪ ,‬אולי עדיף‬ ‫התקבצו כולם‪ ,‬והתיישבו סביב שולחן ארוך וצר‪ ,‬להטות אוזנם‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫כל קנאה המתעוררת בתוכנו‪ ,‬אמר ר' אשר‪ ,‬היא 'קנאת ביתך אכלתני'‪.‬‬ ‫כל המידות הן קנאת הבורא שמקנא את חורבן ביתו‪ ,‬את גלות השכינה‪ ,‬שזה למעלה מ־‪ 1,957‬שנים‬ ‫‪+‬מי‬ ‫תרה אחר מקום בו יכניסו אותה בעולם‪.‬‬ ‫הבורא רק מחכה שנביט אליו‪ .‬ומה לעשות‪ ,‬שהוא נאלץ לעשות זאת בדרך של 'קנאת ביתך אכלתני'‪...‬‬ ‫מ‪+‬ק‪+‬נא?‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪6‬‬ ‫עלילת המעשה‪ ,‬ולקחו‬ ‫הוא מצא אותו שם‪ ,‬שוכב על רצפת חדר המדרגות‪.‬‬ ‫שנוותר?!"‪ ,‬פניו מביעות תקווה להסכמה‪.‬‬ ‫אינו מבין מה שפיו מוציא‪ ,‬ללא יכולת לקום ולעמוד על‬ ‫כך עבר התפקיד מאחד לשני‪ ,‬מחסיד לרעהו‪ ,‬אך ללא‬ ‫רגליו‪ ,‬שכב שם הרוסי המגושם‪ ,‬גופו חסון וקולו צרוד‪.‬‬ ‫מימושו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬צדה עינו‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪ ,‬בקבוק וודקה עסיסי‬ ‫לבסוף‪ ,‬החליט הרבי הריי"צ‪ ,‬כי באין נענים לתפקיד‪,‬‬ ‫אחוז בין אצבעות השיכור‪.‬‬ ‫בית‬ ‫ייאלץ הוא בעצמו לצאת ולחזר אחר בקבוק 'משקה'‪,‬‬ ‫שיחמם את הנפשות לעבודת הבורא‪.‬‬ ‫שמחה גדולה החליפה את ארשת פניו המאוכזבת של‬ ‫הרבי‪.‬‬ ‫המרזח‬ ‫הוא כבר שש על המציאה‪.‬‬ ‫כבר מזמן‬ ‫"הנה‪ ,‬השגתי את אשר ביקשנו וייחלנו"‪ ,‬לחש לעצמו‬ ‫| פרק שלישי |‬ ‫ליד הגוי‪.‬‬ ‫סגר את‬ ‫לבד בין סמטאות מוסקבה‬ ‫אך זהו שמכאן‪ ,‬הלך העסק ורק הסתבך‪.‬‬ ‫הוא טרק את הדלת מבחוץ‪ ,‬ורוח הפרצים התנפצה על שעריו‪,‬‬ ‫פניו‪.‬עטוף במעיל פרווה משובח‪ ,‬התחיל הרבי במסע כך‬ ‫| פרק חמישי |‬ ‫שהסיכוי‬ ‫החיפושים‪ ,‬לתור אחר הבקבוק המיוחל‪.‬‬ ‫בשביל חצי בקבוק‬ ‫למצוא‬ ‫בהתחשב בכך שבשעות אלו‪ ,‬ובפרט לאור מזג האוויר‬ ‫בתחילה הוא ביקש ממנו בעדינות‪ ,‬אולי יואיל בטובו‬ ‫הסואן‪ ,‬סגר בית המרזח את שעריו – הרי שהסיכוי למצוא‬ ‫להעניק לו את בקבוקון ה'משקה' שבידו‪.‬‬ ‫לאפס‪.‬והמשיך מפסיעה לפסיעה‪' ,‬משקה'‬ ‫'משקה' בשעה כזו‪ ,‬נושק‬ ‫בכוחות לא לו‪ ,‬התאמץ הרבי‬ ‫"מה?! ממש לא! איך אפשר לחשוב על כך בכלל?!‬ ‫לעולם לא אשחרר את היקר לי מכול מתחת ידיי!"‪ ,‬השיב‬ ‫בשעה‬ ‫הבירה‪.‬‬ ‫מוסקבה‬ ‫סמטאות‬ ‫בין‬ ‫עוד צעד ועוד צעד‪ ,‬והתקדם‬ ‫נחרצות‪ ,‬לא מוכן לשמוע‪.‬‬ ‫לפתע‪ ,‬תוך כדי הליכה ובין בלל רעשי הרקע שיצרו‬ ‫משכך‪ ,‬לא בחל הרבי באמצעים‪ .‬הוא ניסה שוב ושוב‪.‬‬ ‫כזו‪,‬‬ ‫הרוחות הסוערות‪ ,‬בקע קול מגושם וזחוח מבין אחד מן‬ ‫הבניינים‪.‬‬ ‫בתחילה הציע לו סכום זעום‪ ,‬כשוויו של חצי הבקבוק‬ ‫התקדם הרבי לכיוון הקול‪ ,‬ונכנס לתוך אחד הבניינים‪ .‬נושק‬ ‫המלא שבידי הגוי‪.‬‬ ‫מספר רובלים רוסיים‪ ,‬הוציא מכיסו‪.‬‬ ‫לאפס‪.‬‬ ‫אך לא‪.‬‬ ‫| פרק רביעי |‬ ‫הגוי בעמדתו מתבצר‪ .‬לא מוכן לשחרר את הבקבוק‪.‬‬ ‫"אל דאגה‪ .‬הנה‪ ,‬אתן לך שווי של בקבוק וודקה מלא!‬ ‫ארשת של שמחה‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫פעם נכנס הרבי נחמן מברסלב לבית המדרש‪ ,‬והחל אחד לבזותו ולגעור בו‪.‬‬ ‫מששתק ולא הגיב‪ ,‬התפעלו החסידים ושאלו את רבם מדוע לא הגיב‪.‬‬ ‫אי‪++‬פה‬ ‫"הוא חיפש את נחמן והוא מצא את נחמן"‪ ,‬השיב הרבי‪" ,‬אך הנחמן שהוא מצא – זה כבר לא‬ ‫אני‪ .‬אני‪ ,‬בשתיקתי‪ ,‬כבר התקדמתי ונהפכתי לנחמן חדש! אם הייתי מגיב – הוא אכן היה מוצא‬ ‫‪+‬נחמן?‬ ‫‪7‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫| פרק שישי |‬ ‫מחר תקום בבוקר‪ ,‬ותקנה במטבעות הללו בקבוק מלא‪ ,‬חדש‬ ‫ותוסס"‪ ,‬הפציר בו‪.‬‬ ‫כל העולם בידינו!‬ ‫אך גם תחנונים אלו לא עזרו‪.‬‬ ‫עם 'משקה' – הוא לא חזר‪ ,‬הרבי‪.‬‬ ‫כך ניסה הרבי משך זמן מה את מזלו‪ .‬הסכום עלה וטיפס בהדרגה‪.‬‬ ‫אך עדיין‪ ,‬גם לא בידיים ריקות‪.‬‬ ‫אך‪ ,‬זחיחותו של השיכור לא הסכימה לקבל את ההצעות‬ ‫תובנה זו ליוותה אותו‪ ,‬וכך אמר לחסידים‪:‬‬ ‫המפתות‪.‬‬ ‫"מהגוי הזה ניקח ונלמד‪ .‬תראו מה זו התאבדות והיצמדות לאובייקט‬ ‫לאחר שכבר התייאש הרבי מניסיונותיו לקבל את המשקה‪,‬‬ ‫כלשהו‪ ,‬עד שכל הון שבעולם לא יניע אותו מהמטרה‪.‬‬ ‫ביקש ממנו לפחות הסבר‪ ,‬מדוע אינו מוכן לקבל את הסכום ההזוי‬ ‫"אף אחד לא יצליח לעולם להוציא ממנו את הבקבוק‪ .‬נכון‪ ,‬נכון שהוא‬ ‫שמונח כעת על השולחן תמורת‪ ...‬חצי בקבוק משקה!‬ ‫מפסיד‪ ,‬נכון שתגידו עליו שהוא סתם זאטוט חסר דעה‪ ,‬תצחקו עליו‪,‬‬ ‫תבזו אותו‪ ,‬תשפילו אותו – אך הוא בשלו יישאר‪.‬‬ ‫"מה אתה לא מבין"‪ ,‬עיניו היו מעורפלות ומטושטשות‬ ‫כשדיבוריו קטועים וחתוכים‪" .‬כשאני מחזיק את הבקבוק הזה – כל‬ ‫"כי מה לעשות‪ ,‬כשכל מוסקבה עומדת על כף המאזניים – אין‬ ‫מקילים ראש"‪...‬‬ ‫מוסקבה בידיים שלי!‬ ‫הפטיר הרבי בתובנה ואמר‪:‬‬ ‫"ברגע שאשחרר לך את המשקה – מה לי? מה לחיי?‬ ‫"ואנו? כשיש לנו את הבורא בידיים‪ ,‬יש לנו את חיבור אליו – עלינו‬ ‫"מה לי כל הכסף והמטבעות שאתה מוציא לי – כשאין בידיי‬ ‫להתאבד למטרה זו‪ ,‬ללא כחל וסרק‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫את המשקה החשוב הזה‪ .‬כל מוסקבה שלי"‪ ,‬הגה בהברה רוסית‬ ‫"אם יש לנו אותו – יוכלו להציע לנו את כל הטוב שבעולם‪ .‬אך כלום‬ ‫מגושמת ואגרסיבית‪.‬‬ ‫לא יגיע לאותו טוב אמיתי‪ ,‬אור בהיר ויישוב הדעת שנמצא תחת כנפי‬ ‫"תבין‪ :‬זה או מוסקבה – או הכסף שלך‪ ,‬רבאי"‪ ,‬הפטיר בשפה‬ ‫הבורא!"‬ ‫רפה‪.‬‬ ‫כי אכן‪ ,‬אם יש לנו אותו – כל העולם‪ ,‬על שלל פיתוחיו והישגיו –‬ ‫כעת‪ ,‬כבר הבין הרבי סופית כי מכלה את זמנו לריק‪ ,‬וכי כל‬ ‫נברא בשבילנו‪...‬‬ ‫שכנועיו יעלו בתוהו‪ .‬הוא מדבר לקיר‪.‬‬ ‫וכשיש לנו את הקשר הזה בידיים – אף אחד לא יוכל להוציא אותו‬ ‫הוא כל כך מחובר וקשור לבקבוק שאין כל סיכוי להוציאו מידיו‪.‬‬ ‫מידינו!‬ ‫‪+‬מ‪+‬נ‪+‬חם‬ ‫רו‪+‬בי‪+‬נפדל מציאות החיםי בזווית לש אמונה‬ ‫איפכא מסתברא |||‬ ‫האמת‬ ‫היחידה‬ ‫שלנו היא‪:‬‬ ‫א'ני מ'שקר‬ ‫ת'מיד‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪8‬‬ ‫ליבון נושאים על פי דרכו של ר' אשר‬ ‫ּתֹּוָֹבָנֹוֹת ַּב�ַ' �ֶֶּדֶרֶ ְך ְ'‬ ‫הרב יהודה גבירצמן שליט"א‬ ‫נמצא מבודד‪.‬‬ ‫אבל הקב"ה מקומו של עולם‬ ‫מאידך‪ ,‬מי שמאמין שאיננו‬ ‫ומקור הכל‪.‬‬ ‫הכי בשיעור‪ ,‬ירגיש למטה‪.‬‬ ‫כי אין שני מלכים משמשים‬ ‫בכתר אחד‪.‬‬ ‫יש מי שחייב לדעת קודם‬ ‫כולם; 'אני כבר יודע'‪...‬‬ ‫קשה לאדם להיתפס כמי‬ ‫הכי‪+-‬הכי‬ ‫אבל‪ ,‬יש דרך לא להיתקע בשני‬ ‫שאינו יודע‪.‬‬ ‫הקצוות‪ :‬במקום להתעסק‬ ‫וכל כך‪ ,‬כדי להרגיש עליונות‪,‬‬ ‫בהשוואות‪ ,‬אפשר להתעלות‪,‬‬ ‫בכורה‪' ,‬אני יודע'‪.‬‬ ‫אנו שואפים‬ ‫כל אחד כפי יכולתו‪ ,‬וישמח‬ ‫ושוב‪ ,‬כל זאת כדי לזכות‬ ‫בהישגיו בלי לפזול לצדדים‪.‬‬ ‫בתשומת לב‪.‬‬ ‫היכן אני נמצא?‬ ‫להגיע לשפיץ‪,‬‬ ‫אדם נשבר מחוסר או מגניבת‬ ‫אז אין מקום להכי בשיעור ולא‬ ‫להכי למטה‪...‬‬ ‫באמת‪ ,‬אי אפשר לדעת הכול‪,‬‬ ‫תשומת לב‪.‬‬ ‫לפסגה • אבל‬ ‫אז מוטב שנלמד את עצמנו‬ ‫עד היכן‬ ‫לומר 'אינני יודע'‪.‬‬ ‫גם אם יבין בשכלו שתשומת‬ ‫לב מאדם מוגבלת‪ ,‬הלב זועק‬ ‫זהו‪ ,‬שאיכשהו‬ ‫שדעתך משגת‬ ‫תופעת הנדנדה‬ ‫ומשווע לתשומת לב‪.‬‬ ‫השני ירד‬ ‫בן־אדם מצפה להערכה‬ ‫אדם מרגיש איום קיומי מחמת‬ ‫מהזולת והוא מוכן להילחם‬ ‫בנדנדה בשניים‪ ,‬אם אחד‬ ‫למעלה‪ ,‬השני למטה‪.‬‬ ‫חוסר תשומת לב‪.‬‬ ‫למטה‪ .‬זה‬ ‫עליה ואפילו על חשבון‬ ‫השפלת הזולת‪ ,‬כדי לזכות‬ ‫כאשר פלוני מרגיש 'הכי'‬ ‫התרגלנו להאמין שקיומנו‬ ‫או הוא ‪ -‬או‬ ‫בשיעור‪ ,‬יוצא שכרו בהפסדו‪:‬‬ ‫תלוי בתשומת לב‪.‬‬ ‫לעליונות מדומה‪.‬‬ ‫אין מי שישווה לו וממילא הוא‬ ‫אדם זקוק לתשומת לב כאוויר‬ ‫אני… •‬ ‫אבל האמת‪ ,‬שמי שיכול‬ ‫להעריך אותך הוא מי שברא‬ ‫לנשימה‪.‬‬ ‫האם יש דרך‬ ‫יש דרך למתן את ההזדקקות‬ ‫אותך‪ ,‬שיודע את כישוריך‬ ‫הזו‪:‬‬ ‫לפנות לשנינו‬ ‫האמיתיים‪.‬‬ ‫במקום‬ ‫להחליף את הביטוי 'אני צריך'‬ ‫לא זו אף זו‪ ,‬במקום לצפות‬ ‫מקום? • ואיך‬ ‫נלַמד להעריך‬ ‫להערכת הזולת ַ‬ ‫להתעסק‬ ‫בביטוי 'אני רוצה'‪.‬‬ ‫'אני רוצה תשומת לב'‪ ,‬אבל‬ ‫מתמודדים עם‬ ‫את עצמנו‪.‬‬ ‫בהשוואות‪,‬‬ ‫אם לא אקבל תשומת לב‬ ‫הכאב שייגרם‬ ‫הערכת הזולת‬ ‫מלאה‪ ,‬אין זה סוף העולם‪.‬‬ ‫התעסקות בהערכת הזולת יכולה‬ ‫אפשר‬ ‫לא‪ .‬אינני יודע‪...‬‬ ‫כתוצאה‬ ‫להחליף את ההתעסקות בציפייה‬ ‫להערכה מן הזולת‪.‬‬ ‫להתעלות‪,‬‬ ‫'בני בכורי ישראל'‪.‬‬ ‫כל אחד הוא בן בכור בלעדי‬ ‫מחוסר‬ ‫הכאב שבהרגשת חוסר הערכה‬ ‫וכאב האכזבה מהציפייה להערכה‬ ‫כל אחד כפי‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬וממילא אין צורך‬ ‫תשומת לב?‬ ‫מן העולם‪ ,‬יכולים לגלות‬ ‫להיות 'הכי' כלפי הקב"ה‪.‬‬ ‫שהציפייה להערכה מן הזולת‪,‬‬ ‫שגויה‪.‬‬ ‫יכולתו‪.‬‬ ‫מידת תשומת לב מאדם‪,‬‬ ‫מוגבלת‪ :‬כמה תשומת לב יכול‬ ‫ומכאן להבין שהערכה ותשומת‬ ‫אדם להקדיש לזולת‪.‬‬ ‫לב אפשר לקבל רק מבורא עולם‪.‬‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫כל זמן שאני עוד מסוגל להכיל את השני ולדבר עימו – אני נמצא בטבע‪.‬‬ ‫אך באותם רגעים קשים שאינני מסוגל לשוחח עם אנשים – אני עובר לחיות מעל הטבע‪ .‬שם‪,‬‬ ‫יכו‪+‬ל‬ ‫נוטשים את ההבנה‪ ,‬ועוברים לחיות באמונה‪.‬‬ ‫אמונה שהבורא שלח אותי למצב הזה‪ .‬הא‪ ,‬ותו לא‪.‬‬ ‫לדבר?‬ ‫‪9‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫ַׁשָּב�ָת ִאִיז � ֵ‬ ‫ֵׁשיין‬ ‫�ַ‬ ‫ְל ְ ַב ַ ּד ּ ֹו‬ ‫ָה ָ ָא ָ ָָד ם‬ ‫ֱה ֱ י ֹו ֹ ת‬ ‫ט ֹו ֹ ב‬ ‫• ֹל ֹ א‬ ‫המבחר עצום‪ ,‬הסגנונות שונים‬ ‫והדעות רחוקות זו מזו • כיצד‬ ‫ניגשים לנושא הבוער והחם‬ ‫במגזר? • על מה נסתכל‪ ,‬ועל‬ ‫מה נוותר; על מה נתעקש ועל‬ ‫מה נשלול הצעה‪ ,‬גם כשהיא‬ ‫מפתה ביותר‪ • ...‬אלו שלושה‬ ‫דברים יהוו לנו לעקרונות‬ ‫וליתד בל תימוט? • כעת‪,‬‬ ‫כשקוראים אנו בפרשיות‬ ‫השידוכים‪ ,‬הגיע הזמן לעצור‬ ‫ולשמוע את הדעה הברורה‪,‬‬ ‫הבהירה‪ ,‬הזכה והמאירה‬ ‫אודות נושא השידוכים‬ ‫אחד מן החברים‬ ‫יסודות העקרונות לגבי נושא זה‪.‬‬ ‫זכינו לקבל את ההכוונה המדויקת‪ ,‬את המבט הנכון ואת הכלים‬ ‫‪+‬פ‪+‬תי‪++‬חה‬ ‫המעשיים‪ ,‬כיצד לגשת לנושא המדובר‪ :‬השידוכים‪.‬‬ ‫זהו אחד הפרקים החשובים ביות בחיים‪ ,‬אם לא ה‪-‬חשוב מכולם‪.‬‬ ‫הבהרה חשובה קודם‪ :‬כמובן שהדברים נכתבו לפי הבנת הכותב‬ ‫נושא שאודותיו ד ּּו ַַּב� ר‪ ,‬מדובר‪ ,‬ועוד ידובר אינספור פעמים‪ .‬אצל‬ ‫בלבד כפי שכל המאמרים שבין הדפים בגיליון זה‪ .‬אך כעת‪ ,‬כשננסה‬ ‫כל בית בישראל‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪.‬‬ ‫לנגוע ולו במעט מן הנושא הבוער הזה‪ ,‬על אחת כמה וכמה שיש‬ ‫נושא השידוכים‪.‬‬ ‫לקחת את הדברים ולהעבירם במסננת מדוקדקת ביותר‪.‬‬ ‫כל אחד מגיע לפרקו‪ ,‬ויוצאים לחפש את המיועד‪/‬ת‪.‬‬ ‫כך שאם נפלה שגיאה‪ ,‬והדברים הוסטו מהקשרם‪ ,‬נבקש את‬ ‫הררי הררים של מלל ודרשות ושיעורים ושיחות נשפכו על‬ ‫התנצלותכם ונשמח לשמוע את ההערות‪.‬‬ ‫הנושא החם הזה‪.‬‬ ‫בתקווה כי נוכל למצוא את המילים הנכונות‪ ,‬וחפץ השם בידינו‬ ‫ב'קידוש'‪ ,‬בשבת פרשת חיי־שרה‪ ,‬פרשת השידוכים‪ ,‬כפי‬ ‫יצליח‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שמכונה בפי כול‪ ,‬זכינו לשמוע שיחה בהירה‪ ,‬בה הניח הרבי את‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪10‬‬ ‫תמצית מהלכו השבועי של רבינו שליט"א במהלך ה'קידוש' || פרשת חיי־שרה‬ ‫ְ�ְּכ ֶנ ֶ ְג ְ ּד ּ ֹו ֹ •‬ ‫ֵע ֵ ֶז ֶ ר‬ ‫ּל ּ ֹו ֹ‬ ‫ֶא ֶ ֱע ֱ �ֶ ֶׂש ה‬ ‫ּד ּ ֹו ֹ ‪,‬‬ ‫הוא מבקש כי ידריך אותו את הדרך בה ילך וכי יכווין אותו‪ ,‬על‬ ‫הנדבך הראשון‬ ‫גם ה‪+‬ם המתמ�ו‪+‬דד�ו‬ ‫פי סימן‪ ,‬למצוא את המיועדת ליצחק‪.‬‬ ‫הסימן‪ :‬המים יעלו לקראתה‪.‬‬ ‫וכאן עלינו לעצור ולשאול את עצמנו‪ :‬רגע‪ .‬זה מה שאתה‬ ‫נתחיל ביסוד‪ ,‬אצל מעשה אבותינו‪.‬‬ ‫מחפש‪ ,‬מופתים?!‬ ‫נראה כיצד הם נהגו בנושא‪ ,‬ומעשיהם יהוו נר לרגלינו‪.‬‬ ‫סיפורים שכאלו‪ ,‬על שבירת הטבע‪ ,‬מעשים הרואיים‪ ,‬על־‬ ‫עוד לפני אלפי‪-‬אלפי שנים הנושא כבר הונח על השולחן‪.‬‬ ‫טבעיים‪ ,‬זה מה שבוער לך כעת?!‬ ‫אברהם שולח את עבדו הנאמן‪ ,‬אליעזר‪ ,‬למצוא כלה לבנו‪,‬‬ ‫והרי מדובר כאן בשאלות הרות גורל‪ .‬ספקות שעשויות להכריע‬ ‫ליצחק‪.‬‬ ‫את מהלך החיים‪ .‬כל חייו של יצחק תלויים כעת על כף המאזניים‪,‬‬ ‫אליעזר‪ ,‬שלא מבין מהיכן עליו להתחיל לחפש; והרי יש כל־כך‬ ‫והסימן כאן הוא כזה‪ ,‬מופת?!‬ ‫הרבה‪ ,‬מגוון רחב‪ ,‬סוגים שונים – מהיכן מתחילים בדיוק?‬ ‫כדי לפענח את הסימן המוזר‪ ,‬נצטרך להסתכל קצת אחורה‪,‬‬ ‫אז הוא פונה בתחינה לאדוני אדונו‪ ,‬לריבונו של עולם‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫'הכנעה'‪.‬‬ ‫לתקשורת עם החברה‪ ,‬כאוויר לנשימה‪.‬‬ ‫ולאחר מכן נשוב למעשה האבות‪.‬‬ ‫יכול אדם לשבת ולדבר ולהתפלפל‬ ‫עד כדי כך שחכמינו ביטאו זאת‬ ‫משך שעות ארוכות בענייני עבודת‬ ‫בלשונם במעט יותר חריפות‪" :‬או‬ ‫השם‪ ,‬ללמוד את ה'דרך'‪ ,‬לשמוע על‬ ‫חברותא – או מיתותא"‪.‬‬ ‫הכנעה‪ ,‬על ביטול ה'יש'‪ ,‬על 'סיבות' –‬ ‫הנדבך השני‬ ‫‪++‬לב�ד ‪+ -‬לא ב�א‬ ‫זה או לחיות או למות‪ .‬זה כל ההבדל‪.‬‬ ‫אך את ה'דרך' הוא לא התחיל להכיר‪...‬‬ ‫'מיתותא' אין הכוונה שאכן‪ ,‬אותו‬ ‫‪+‬בחש�בון!‬ ‫כי לשבת ולפטפט על עניינים אלו‬ ‫בודד ימות רק מהיותו שרוי במצבו‪.‬‬ ‫תחת קורת גג ממוזגת‪ ,‬עם הטמפרטורה‬ ‫ממש לא‪.‬‬ ‫המדויקת בשבילו – זה מן השפה ולחוץ‪.‬‬ ‫'מיתותא' הכוונה שימות עוד בהיותו‬ ‫נכון‪ ,‬כולם נושאים אישה‪ ,‬כולם‬ ‫לא באמת‪.‬‬ ‫חי‪ ,‬חלילה‪.‬‬ ‫מקימים בית‪ ,‬כולם הולכים בתלם‪ ,‬כולם‬ ‫כדי לחוות את הדיבורים הללו‪ ,‬עלינו‬ ‫אלו אנשים שמסתובבים בינינו‪,‬‬ ‫מגיעים לפרקם ומוצאים‪ ,‬בסייעתא‬ ‫לצאת החוצה‪ ,‬ו‪-‬להיכנע‪ .‬כן‪ ,‬להיכנע‪.‬‬ ‫חיים לצידנו‪ ,‬אך אצלם בנפש פנימה ‪-‬‬ ‫דשמיא‪ ,‬את מבוקשם‪.‬‬ ‫היכן הוא מגרש ההכנעה? היכן הוא‬ ‫המצב מת‪ .‬הם מתים‪.‬‬ ‫אבל‪ ...‬מדוע?!‬ ‫המקום בו נחווה את ההכנעה על בשרנו?‬ ‫כך שהחיוב הוא מן התורה‪ .‬לא טוב‬ ‫מדוע בכלל אנו ניגשים לנושא הזה?‬ ‫רק אצל החבר‪ .‬ורק אצלו‪.‬‬ ‫היות האדם לבדו‪ .‬מוכרחים למצוא 'עזר‬ ‫האם קיים בתורה ציווי כלשהו לישא‬ ‫רק כאשר אני נדרש לעמוד מול חבר‪,‬‬ ‫כנגדו'‪.‬‬ ‫אישה?!‬ ‫או אישה‪ ,‬או ילד‪ ,‬או שכן‪ ,‬או מכר‪ ,‬או‬ ‫כל השאלה היא כזו‪ :‬מדוע באמת?!‬ ‫(מלבד הציווי של פרייה ורביה‪,‬‬ ‫כל בר‪-‬דעת שאני מכיר‪ ,‬ולשמוע אותו‬ ‫למה? למה לא טוב להיות לבד? למה‬ ‫כמובן‪ .‬כעת מדובר על נושא ברירת‬ ‫גם כשקשה – ועוד מעט גם נבין מדוע‬ ‫חייבים למצוא את העזר כנגדו? וכי אין‬ ‫השידוכים‪ .‬כיצד ניגשים לכך‪ .‬האם‬ ‫– רק אז אנו מקיימים את הדיבורים‬ ‫אפשרות לחיות לבד‪ ,‬לעבוד את הבורא‬ ‫התורה מורה לנו ציווי כלשהו כיצד ומה‬ ‫הללו‪ ,‬אז אנו מגיעים לתכלית‪.‬‬ ‫– אני והוא בלבד?!‬ ‫לבחור?)‬ ‫כשרבי עקיבא הגדיר את מצוות‬ ‫ובכן‪ ,‬כן‪.‬‬ ‫'ואהבת לרעך כמוך' ככלל גדול בתורה‪,‬‬ ‫הוא לא סתם אמר זאת‪.‬‬ ‫הפעם היחידה – היחידה! – בה‬ ‫ציוותה עלינו התורה להקים בית‪ ,‬הוא‬ ‫כי אכן‪ ,‬דווקא שם‪ ,‬אצל החבר‪ ,‬שם‬ ‫הנדבך השלישי‬ ‫מ‪+‬נ‪+‬פצי‪+‬ם את‬ ‫מהציווי הבא‪:‬‬ ‫נמדדת כל ההכנעה שלנו בחיים‪.‬‬ ‫'ֹל ֹא טֹוֹ ב ֱֱהיֹוֹ ת ָָה ָָא ָָדם ְלְ ַבַ ּדּ ֹוֹ '‪.‬‬ ‫ה�אגו‬ ‫אם אנו נכנעים מול החבר – אנו‬ ‫חיים עם ג‪-‬אט‪.‬‬ ‫הא‪ ,‬ותו לא‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אנו כבר מגיעים לשלב בו‬ ‫התורה מניחה לנו יסוד לחיים‪ :‬לבד‬ ‫ר' אשר היטיב להגדיר זאת כך‪ :‬אתה‬ ‫– אתה לא חי‪ .‬לבד – אתה לא קיים‪.‬‬ ‫הקונספט משתנה‪.‬‬ ‫אגואיסט‪ .‬נולדת אגואיסט‪...‬‬ ‫לבד – אתה לא יכול להמשיך לתפקד‪.‬‬ ‫זה כבר לא 'עוד' חבר‪ ,‬לא 'עוד'‬ ‫כך שאם אחיה עם עצמי בלבד –‬ ‫לבד – אתה תשקע ותשקע‪ ,‬לא תגיע‬ ‫חברותא‪ .‬זו כבר אישה‪ ,‬נוות בית‪ .‬זו‬ ‫אישאר תחת רשתות האגו והגאווה‬ ‫לשום מקום‪.‬‬ ‫שתלווה אותנו משך כל החיים‪ ,‬בעזרת‬ ‫שמתלבשות עליי‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬הצעד הראשון והחשוב ביותר‬ ‫השם‪.‬‬ ‫מכירים את אלה הנכנסים לבית‪-‬‬ ‫הוא‪ :‬להיות ביחד‪ .‬לא לבד‪.‬‬ ‫את החבר ההוא זרקנו אז‪ ,‬בתום שיח‬ ‫מדרש ולא פונים לאף אחד? "הם כבר‬ ‫זה בחברים‪ ,‬זה באישה‪ ,‬זה בקרובים‪,‬‬ ‫מתוח‪ ,‬את השני החלפנו בשלישי כי‪...‬‬ ‫מסודרים"‪ ,‬במירכאות כמובן‪...‬‬ ‫זה במכרים‪ .‬כל אחד לא יכול לחיות‬ ‫סתם כך‪ ,‬לא הייתה סיבה מיוחדת‪...‬‬ ‫ואילו השלישי הושלך אחר כבוד‬ ‫הם לא זקוקים לחברים‪ ,‬הם‬ ‫לבד‪.‬‬ ‫כשהפציע הרביעי‪ ,‬וכך התגלגלנו מאחד‬ ‫מסופקים מעצמם‪ ,‬או שלל ביטויים‬ ‫לא משנה מה יקרה‪ ,‬לבד אני מט‬ ‫למשנהו‪.‬‬ ‫אגואיסטיים כאלה‪.‬‬ ‫ליפול‪.‬‬ ‫אך זהו שכעת‪ ,‬זה כבר לא כך‪ .‬כאן‬ ‫אם אישאר לחיות עם עצמי –‬ ‫כך שלחיות בודד בעולם‪ ,‬פשוט‬ ‫העסק מתחיל להיות רציני‪.‬‬ ‫לעולם לא אוכל להכיר את המושג של‬ ‫לא בא בחשבון‪ .‬כל אחד זקוק וחייב‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫לכאורה‪ ,‬מדוע ידו של יעקב אחזה בעקב עשיו‪ .‬והרי אתה רואה שהוא כבר ייצא ראשון‪ ,‬מה‬ ‫העניין אפוא להמשיך ולהתעקש עד הסוף?!‬ ‫בסו‪+‬ף הוא‬ ‫ה‪+‬צ‪++‬ליח‪...‬‬ ‫אלא‪ ,‬יעקב ללמדנו בא‪ :‬לעולם אסור להתייאש‪ .‬תמיד מנסים‪ ,‬ללא כל קשר לתוצאה‪ .‬אם‬ ‫היא תצליח או שלא‪ .‬את העבודה שלנו – אנו מקיימים‪.‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪12‬‬ ‫על יפ חוקי ה�טב�ע‪,‬‬ ‫ה�קש�ר ב�ינ י�ונו אמ�ור ב�רגע‬ ‫ושוב‪ ,‬ניצבת ומרחפת מעלינו‬ ‫השאלה‪ :‬מה אנו מחפשים בשידוך?!‬ ‫זה ל�היפר�ם ול�הת�נת�ק‬ ‫למה לנו לישא אישה?‬ ‫ל�נצח‪ .‬וכי ל�מה ש�את�ייד�ד‬ ‫הנדבך הרביעי‬ ‫מ‪+‬ה מ�ח‪+‬בר‬ ‫לכ�ל ל�א‬ ‫עם אחד ש ל‬ ‫אות‪+‬נו?‬ ‫מ�שר�ת את ה�אינ�טר�סים‬ ‫אנו מחפשים ידידות!‬ ‫ש�לי?‬ ‫זה מה שאנו מחפשים בנישואין‪.‬‬ ‫'ידידות'‪ ,‬היא פרשה ארוכה ביותר‪.‬‬ ‫תחשבו רגע‪ :‬והרי פרצופינו השונים‬ ‫הם רק סימן קלוש למרחק העצום בין‬ ‫דעותינו הֹּכ� ֹה שונות‪ .‬נו‪ ,‬אז כיצד אני‬ ‫ואתה מדברים?!‬ ‫בהם קשה לחייך לשני‪ ,‬על אף הרקע‬ ‫שמחים ומחייכים של אהבה התלויה‬ ‫מה מחבר אותי ואותך? מה מחבר כל‬ ‫המאושר‪.‬‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫שני יצורים בעולם?!‬ ‫אותו 'דבר' שהחזיק עד היום את‬ ‫שנינו מחייכים האחד לשני‪ ,‬צוחקים‬ ‫מה יביא לי לדבר איתך?! איך זה‬ ‫הקשר בינינו – נעלם‪ ,‬ובמקומו נכנס‬ ‫ונהנים מהשהות בצוותא‪ ,‬כי‪ ...‬שנינו‬ ‫שאנו בכלל מסוגלים לחייך האחד לשני‪,‬‬ ‫הכעס והרגש המשתולל‪.‬‬ ‫מרוויחים מכך‪ .‬כל אחד יוצא ורווחו‬ ‫והרי אנו כה שונים ויכול אף להיות ‪-‬‬ ‫על פי הטבע‪ ,‬הקשר בינינו אמור ברגע‬ ‫בידו‪.‬‬ ‫ניגודיים קיצוניים‪...‬‬ ‫זה להיפרם ולהתנתק לנצח‪ .‬וכי למה‬ ‫כל השהות הזו ממש טובה‪ ,‬ואפילו‬ ‫רק‪ ,‬יש כאן איזשהו אינטרס שגורר‬ ‫שאתיידד עם אחד שכלל לא משרת את‬ ‫מועילה‪ .‬כל השאלה היא‪ :‬אז היכן היא‬ ‫אותנו ומקרב אותנו האחד לשני‪.‬‬ ‫האינטרסים שלי?‬ ‫בדיוק‪ ,‬אותה הכנעה שנפגוש בחבר?‪...‬‬ ‫בלי האינטרס ההוא – מזמן היינו‬ ‫וכאן מפציעה ההכנעה בחיים‪.‬‬ ‫הרי אני נהנה – הוא נהנה‪ ,‬והכנעה‬ ‫נפרדים‪ .‬סליחה‪ ,‬טעות‪ :‬לעולם לא היינו‬ ‫הגענו לרגע של חולשה‪ .‬רגע בו‬ ‫מנין?‬ ‫מתקרבים‪...‬‬ ‫האהבה שהייתה בינינו‪ ,‬נעלמת וכלה‪,‬‬ ‫למה שאגש אליך? למה שתפתח‬ ‫ואת מקומה ממלא הכעס והתגרה על‬ ‫איתי בשיחה?‬ ‫השני‪.‬‬ ‫הנדבך החמישי‬ ‫אלא‪ ,‬כשאני מבין כי הרווח יבוא‬ ‫ה�אינ�טר�ס‬ ‫ההוא לא מרים לפלאפונים – הוא‬ ‫דרכך‪ ,‬ואתה כבר רואה את התוצאה‬ ‫חצוף!‬ ‫המושלמת שתצא מהחיבור בינינו – זו‪,‬‬ ‫‪+‬נע‪++‬לם‪.‬‬ ‫זה לא התייחס אליי – איך הוא מעז?!‬ ‫ורק זו‪ ,‬הסיבה שמאחדת אותנו‪.‬‬ ‫מ�ה ועש�ים‬ ‫השלישי לא עזר לי כשהייתי צריך –‬ ‫הרי מצד עצמי‪ ,‬כפי שכבר הסברנו‪,‬‬ ‫זו מרמה לאור יום!‬ ‫אני אגואיסט מלוכלך‪ .‬אין מושג כזה של‬ ‫ע‪+‬כש�יו?‬ ‫ובכלל‪ ,‬כשהוא לחשש מאחורי גווי‬ ‫'אהבה' בין אנשים‪ .‬למה שאוהב אותך?!‬ ‫איך אני אמור להגיב לכך‪ .‬איך?!‬ ‫רק‪ ,‬מכיוון שיש כאן דבר כלשהו‬ ‫וכשמדובר בקשר של כמעט ‪100‬‬ ‫אז זהו‪ ,‬שלפעמים ה'דבר' שחיבר‬ ‫שתולה את האהבה בינינו‪.‬‬ ‫שנה – אין סיכוי בעולם שמקרים כאלו‬ ‫אותנו עד כה – פשוט נעלם‪.‬‬ ‫אז כעת אנו מחוברים באהבה‬ ‫לא יקרו‪ .‬שהרגע ההוא בו ה'דבר' ייעלם‬ ‫הֹוֹ ּּפ! כבר אין כאן משהו שיחזיק‬ ‫שתלויה בדבר‪.‬‬ ‫– לא יקרה‪.‬‬ ‫אותנו‪ .‬אבוי!‬ ‫אך בו ברגע שבטלה דבר? בטלה‬ ‫תמיד יפציע אותו רגע של חולשה‪.‬‬ ‫אין באפשרותנו למנוע רגעים כאלו‪.‬‬ ‫אהבה‪.‬‬ ‫מה עושים אז?!‬ ‫זה מתחיל באותם פריטים קטנטנים‬ ‫רק חסר אותו הרגע בו משהו‬ ‫ובכן‪ ,‬כשמדובר בחברים‪ ,‬כפי שכבר‬ ‫ממש‪ ,‬כדוגמת ארוחת הערב שלא הוכנה‬ ‫יתפקשש‪ .‬לא הכול ילך כמתוכנן –‬ ‫אמרנו – אותם אנו מסוגלים ועלולים‬ ‫במקום ובמינון המדויק‪ ,‬ויכול לגלוש עד‬ ‫והאהבה תתמוסס כבועת סבון‪.‬‬ ‫להשליך בפח האשפה הקרוב‪ .‬מחליפים‬ ‫לשאלות וספקות שאכן יכריעו צמתים‬ ‫אך עוד לא ניגע כרגע באותם רגעים‬ ‫בקצב די מהיר‪.‬‬ ‫חשובים בחיים‪ .‬שאלות שישפיעו על‬ ‫קשים‪.‬‬ ‫אך כשהעניין נוגע ליציבות בית יהודי‬ ‫בנין הבית אותו מקימים‪.‬‬ ‫כרגע נתמקד עדיין באותם רגעים‬ ‫– אין שום מקום חלילה להקל בכך‬ ‫רגעים של כעס‪ ,‬של טינה‪ .‬רגעים‬ ‫‪13‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫האם נרצה למצוא מולנו לב שלא‬ ‫ראש‪.‬‬ ‫מסוגל לשמוע אותנו‪ ,‬לא מוכן לזוז ולו‬ ‫ובכדי להתמודד עם אותם זמנים‬ ‫הנדבך השביעי‬ ‫מ�גי‪+‬עים‬ ‫במילימטר ממידותיו ומאנוכיותו‪ ,‬או‬ ‫קשים‪ ,‬שהדבר נעלם‪ ,‬ועימו בטלה‬ ‫שנרצה למצוא לב שמוכן להניח בצד‬ ‫האהבה – צריך לחזור אחורה‪.‬‬ ‫‪+‬לת�כ‪++‬לית!‬ ‫את הרגשות‪ ,‬לא לתת להם להשתולל‪,‬‬ ‫לא לפזול אחר משחקי הכבוד‪ ,‬ולראות‬ ‫כיצד נבנים מכל משבר‪ ,‬כיצד מתקדמים‬ ‫כפי שכבר הרחבנו‪ ,‬ההכנעה – היא‬ ‫מגרש המשחק שלנו בחיים‪.‬‬ ‫הלאה בבניין הבית היהודי‪.‬‬ ‫הנדבך השישי‬ ‫שולוש ת‬ ‫�‬ ‫זו‪ ,‬ורק זו‪ ,‬השאלה שצריכה לעמוד‬ ‫עד ההכנעה בפועל‪ ,‬אנו רק טוחנים‬ ‫ה�מ‪++‬צר�כים‬ ‫לנו מול העיניים בשעות מכריעות אלו‪:‬‬ ‫מים‪ .‬אפשר לשבת ולשוחח‪ ,‬להדריך‪,‬‬ ‫מה נרצה למצוא ברגעים של חולשה‪,‬‬ ‫לכתוב‪ ,‬ללמוד וללמד – שום דבר אינו‬ ‫‪+‬בש�י‪+‬דוך‬ ‫של משבר‪.‬‬ ‫שווה ערך לרגעים של הכנעה‪.‬‬ ‫כל מה שאנו צריכים למצוא‬ ‫וזהו‪ ,‬שאת ההכנעה לא ניתן אלא‬ ‫במיועד‪/‬ת‪ ,‬הם שלושה דברים‪:‬‬ ‫הכול תלוי מה אנו מחפשים בשידוך‪.‬‬ ‫במידות!‬ ‫מידות‪ ,‬מידות‪ ,‬מידות‪.‬‬ ‫אם אז‪ ,‬בשנות הבגרות‪ ,‬חיפשנו‬ ‫כל אחד ואחד מאתנו מורכב משבע‬ ‫מידות‪ .‬כך שכל פעולה חיצונית‪,‬‬ ‫ּּתּוּ‪ ,‬לא‪.‬‬ ‫את המבוקש בשוק; נראות חיצונית‪,‬‬ ‫איזו שרק תהיה – מושפעת ומנּוּוטת‬ ‫הרי כל המטרה לשמה אנו ניגשים‬ ‫כישרונות‪ ,‬כבוד‪ ,‬כסף‪ ,‬ייחוס‪ ,‬דירה‪ ,‬ועוד‬ ‫מהמידות‪.‬‬ ‫לנישואין‪ ,‬היא להוות עזר כנגדו‪ ,‬לא‬ ‫שאר פריטים 'זולים' ובלתי נחשבים –‬ ‫אם זה חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪ ,‬נצח‪,‬‬ ‫להיות לבד בעולם‪.‬‬ ‫מה נעשה באותם רגעים של חולשה?‬ ‫הוד‪ ,‬יסוד או מלכות‪.‬‬ ‫והיכן אנו מודדים את מבחן התוצאה?‬ ‫לכן‪ ,‬באה ה'דרך' וזועקת לנו‪:‬‬ ‫אלו שמות גבוהים למושגים פשוטים‪,‬‬ ‫האם אכן הצלחנו להגשים את המטרה‬ ‫הבה נתמקד בדברים החשובים‬ ‫לפעולות הזעירות שאנו מבצעים כאן‪,‬‬ ‫לשמה ניגשנו לכך?‬ ‫באמת‪ .‬לא בזוטות מעין אלו‪.‬‬ ‫בחיי היום־יום‪.‬‬ ‫רק במידות!‬ ‫הרי רגעים אלו יקרו גם יקרו‪ .‬תמיד‬ ‫בעגה המקצועית‪ ,‬מכנים אותם‬ ‫כן‪ .‬אבל‪ ...‬מה יש בהן במידות שלי‪,‬‬ ‫יפציעו על פתחנו‪.‬‬ ‫המטפלים‪ :‬רגשות‪.‬‬ ‫שבוחנות אותי? מדוע להתביית דווקא‬ ‫האם נרצה לשבת באותם רגעים מול‬ ‫כל פעולה חיצונית שאנו עושים –‬ ‫עליהן?!‬ ‫לב אטום וסגור‪ ,‬או מול לב קשוב ופתוח‬ ‫נובעת מהרגש שדוחף אותנו אליה‪.‬‬ ‫לדיון?!‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪14‬‬ ‫אכן‪ ,‬ד�ווקא ש�ם‪ ,‬אצל‬ ‫ה�חב�ר‪ ,‬ש�ם נ�מד�דת לכ‬ ‫זה כן מסדר לנו את סדר העדיפויות‬ ‫בחיים‪ ,‬מה קודם למה‪ :‬ההכנעה – או‬ ‫שהאגו‪...‬‬ ‫�ונו ב�חיים‪.‬‬ ‫ה�הכנ�עה ש ל‬ ‫כל הפריטים מסביב‪ ,‬כבודם במקומם‬ ‫מונח‪ .‬אך אלו רק תפאורה ורקע לדבר‬ ‫החשוב באמת‪ :‬המעבר מאהבה התלויה‬ ‫בדבר – לאהבה שאינה תלויה בדבר‪,‬‬ ‫הכוח להתגבר על הרגשות‪.‬‬ ‫במילים של ר' אשר‪ :‬הכנעה‪...‬‬ ‫והנה‪ ,‬ניצב לו האדם מול רגע של‬ ‫חולשה‪.‬‬ ‫הנדבך התשיעי‬ ‫ש�יד�וך שסנסגר‬ ‫'רגע של חולשה'‪ ,‬ביאור מילולי‪:‬‬ ‫הרגשות‪ ,‬המידות‪ ,‬משתוללות‪ .‬דרכו‬ ‫הנדבך השמיני‬ ‫ע‪++‬ל‬ ‫מ‪+‬ה ‪+‬בו‪+‬ד‪+‬קים?‬ ‫על יבלת ושמה 'גבורה'‪ ,‬הוסיפו שמן‬ ‫למדורת ה'נצח'‪ ,‬הציתו מחדש את‬ ‫‪+‬כוס ימים‪...‬‬ ‫אבוקת ה'יסוד'‪.‬‬ ‫אז לסיכום‪:‬‬ ‫לא משנה איזו מידה‪ ,‬אבל תמיד‬ ‫לא‪.‬‬ ‫רגע לפני שאנו יוצאים לברור בין‬ ‫הפעולות החיצוניות נגרמות מהן‪.‬‬ ‫אברהם אבינו כלל לא הסתכל על‬ ‫שידוכים‪ ,‬ואף אם אנו כבר אחרי או‬ ‫אלו זמנים בהם האהבה בינינו נפרדת‬ ‫מופתים‪.‬‬ ‫לפני תקופה זו‪ ,‬עדיין‪ ,‬החוב מוטל עלינו‬ ‫ומתנתקת מאותו דבר שהחזיק אותה עד‬ ‫ֶֶהא‪ ,‬הם לא היו חסרים לו בביתו‬ ‫באופן תמידי‪:24/7 ,‬‬ ‫היום‪.‬‬ ‫שלו‪ .‬היו לו די והותר מופתים ואותות‬ ‫מה עושים ברגעים של חולשה‪.‬‬ ‫בתקופת השידוכים – השיבר עדיין‬ ‫משמיים‪ ,‬התגלות הבורא בכבודו‬ ‫האם לא נצליח להתגבר על המידות‪,‬‬ ‫בידינו‪ .‬ההחלטה היא נטו בידיים שלנו‪.‬‬ ‫ובעצמו אליו‪ ,‬סיפורי גבורה הרואיים‬ ‫ונקפיד על כל רגש שזז ממקומו;‬ ‫ואם רק נשכח‪ ,‬ולו בטעות‪ ,‬לבדוק‬ ‫נרשמו על שמו‪ .‬לא זה מה שהוא חיפש‬ ‫או שנצליח לעבור על המידות שלנו‪,‬‬ ‫ולמצוא רק – רק! – את הנקודה הזו‪,‬‬ ‫לבנו‪.‬‬ ‫לפתוח בשיח ברור ונוקב‪ ,‬אך להמשיך‬ ‫של המידות – לא יתוארו הבושות‬ ‫הסימן‪ ,‬אומר הרבי יחזקאל מקוזמיר‬ ‫עם אהבה‪ ,‬גם כשהדבר כבר נעלם‪.‬‬ ‫שייגרמו לנו מכך‪.‬‬ ‫זיע"א‪ ,‬היה לגמרי אחרת מאותם מים‬ ‫האם נצליח לממש את מטרת החיבור‬ ‫איך?! איך בדיוק נסתדר בשעות‬ ‫שעלו לקראתה‪:‬‬ ‫בינינו‪ :‬הכנעה‪...‬‬ ‫בהן המידות משתוללות‪ ,‬לא נותנות‬ ‫הפעולה שהיא עשתה כשנתנה לו‬ ‫האם נצליח לצאת מהקיבוע שלנו‪,‬‬ ‫מנוחה?!‬ ‫לשתות‪ ,‬ואם לא די בכך‪ ,‬אלא אף לגמליו‬ ‫מהאגואיזם שנולד עימנו‪.‬‬ ‫לכן חייבים לבדוק אחר המידות‪.‬‬ ‫השקתה – זהו האות‪ ,‬זהו הסימן לכך‬ ‫האם נצליח לקיים את ציווי הבורא‬ ‫רק אם יש כאן מקום לשיח פתוח‪,‬‬ ‫שהמידות קיימים אצלה‪.‬‬ ‫'לא טוב היות האדם לבדו'‪.‬‬ ‫לכבוש את הרגשות‪ ,‬להעביר על‬ ‫היא בעלת מידות‪.‬‬ ‫האם נצליח להתיידד‪ ,‬דווקא מתוך‬ ‫המידות‪ ,‬להניח בצד את האגו – או־‬ ‫ואם כך?‬ ‫ה'דבר' – גם ברגעים של חולשה‪,‬‬ ‫אז אנו צולחים את המעבר‪ ,‬ומגיעים‬ ‫מבחינת אליעזר עבד אברהם –‬ ‫כשכבר אין 'דבר' שיחבר בינינו‪.‬‬ ‫לתכלית החיבור בינינו‪:‬‬ ‫העניין כבר סגור‪ .‬זה בדיוק מה שמחפש‬ ‫יותר מכך‪ ,‬אלו כבר זוטות‪.‬‬ ‫אהבה שאינה תלויה בדבר!!!‬ ‫אדונו‪.‬‬ ‫זה לא אומר שאסור להסתכל‬ ‫כל החיבור התחיל מאותו הדבר‪ ,‬אך‬ ‫מידות‪,‬‬ ‫ולהתבונן אף על שאר הפריטים מסביב‪,‬‬ ‫רק כדי שנפגוש את עצמנו ברגעים של‬ ‫מידות‪,‬‬ ‫אך זה כן מעמיד אותנו בפרופורציות‪.‬‬ ‫חולשה ושם לדעת לשתוק ולעבור יחדיו‬ ‫ומידות‪.‬‬ ‫כל דבר וחשיבותו‪.‬‬ ‫לאהבה שאינה תלויה בדבר!‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫ההיכר לכך שישמעאל חזר בתשובה‪ ,‬אומר רש"י‪ ,‬היה בכך שנתן ליצחק לעמוד‬ ‫לפניו לפני מיטת אביהם‪ ,‬אברהם‪.‬‬ ‫י‪+‬צחק‬ ‫וי‪+‬שמעאל‬ ‫לכאורה‪ ,‬וכי זה מעיד על כך שחזר בתשובה? הצעד הקטן הזה?!‬ ‫אלא‪ ,‬כנראה שכן‪ .‬כי אם הסכים להכיר באמת שלו‪ ,‬ולהכיר בכך שיצחק ראוי‬ ‫לעמוד לפניו – זהו הסימן המוכח כי אכן‪ ,‬חזר בתשובה בסוף ימיו‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫ְָׂש �ִרִ י ֶ‬ ‫ֶאֱחֱֶז ֶה‬ ‫ִמְּב � ָ‬ ‫ִ‬ ‫אשר שטיינמץ‬ ‫מא‪+‬מר הסכי‪+‬ני‪+‬ם‬ ‫משפט אחד‪ ,‬חריף ושנון‪ ,‬אותו אמר ר' אשר‪ ,‬מצליח להרתיח רבים‪.‬‬ ‫‪ -‬מה מונח מאחוריו? ‪-‬‬ ‫במונח הפיזי‪ ,‬כי אם במונח הנפשי;‬ ‫וואו!‬ ‫הוא יפגע בנו‪ ,‬ירד עלינו‪ ,‬ישפיל‬ ‫זה נשמע משפט ממש קיצוני‪,‬‬ ‫הפעם‪,‬‬ ‫חברים‪,‬‬ ‫אותנו‪ ,‬לא יתייחס אלינו‪ ,‬יעליב אותנו‬ ‫בפני אחרים – והוא דורש שנשתוק‪.‬‬ ‫והאמת שהתלבטתי אם זה אפילו‬ ‫יעבור את הצנזורה‪ ,‬אם השורות הללו‬ ‫תאלצו למחול לי‪.‬‬ ‫כרגע אצלכם – סימן שזה בסדר‪.‬‬ ‫הפעם איאלץ לדלג על כל גינוני‬ ‫סליחה‪ ,‬לא לשתוק‪ .‬לאהוב אותו!‬ ‫הנימוס והשלום עימם אני רגיל לפתוח‪,‬‬ ‫זהו‪ .‬כאן כבר לגמרי נשברתי‪.‬‬ ‫בכל אופן‪ ,‬המשפט הזה גורם לך‬ ‫כי הפעם זה משהו שונה‪.‬‬ ‫לאהוב?! מילא לשתוק‪ ,‬להבליג‪ .‬נו‪,‬‬ ‫לחשוב פעמיים‪:‬‬ ‫תקשיבו‪ ,‬לא יודע אם כבר שמעתם‬ ‫עוד איכשהו‪ ,‬בכוחות על־טבעיים‪ ,‬כולי‬ ‫רגע אחד‪ .‬מה הולך כאן?!‬ ‫את זה או לא‪ ,‬אבל אותי זה טלטל‪.‬‬ ‫האי ואולי שאצליח לעמוד בכך‪.‬‬ ‫תראו מה הוא דורש‪ :‬שהוא ישלוף‬ ‫לפעמים יש געדאנקים שאתה‬ ‫אבל הוא רוצה גם‪ ,‬איך שהוא מוציא‬ ‫חרב מתערה‪ ,‬יתחב אותה בתוך הלב‪...‬‬ ‫פשוט לא מסוגל לעמוד מולם‪.‬‬ ‫את הסכין – אסתובב אליו ואחייך‪ .‬היכן‬ ‫שלי!‬ ‫הוא גבול ההיגיון‪ ,‬תגידו לי אתם!‬ ‫אז הפעם‪ ,‬נדלג לבינתיים על השיח‬ ‫ועוד לא סיימנו‪ :‬הוא יתחב ויתחב‪,‬‬ ‫הידידותי‪ ,‬על האקטואליה הצבעונית‪,‬‬ ‫•‬ ‫יסובב אותה סחור סחור בתוך הלב‪ ,‬כך‬ ‫וניגש הישר לליבת העניין‪.‬‬ ‫שלא תישאר לי ברירה – אלא למות‪.‬‬ ‫היה זה בשיעור ביום שלישי‪ ,‬ט'‬ ‫לא פחות!‬ ‫מסירים את הכפפות?‬ ‫חשוון‪ ,‬הרבי הקשה את השאלה הזו‪,‬‬ ‫ומצא לנכון לפענח את התעלומה‪.‬‬ ‫וכאן בכלל מגיע הפרדוקס‪ :‬שאני‬ ‫ובכן‪ ,‬הבה נתחיל‪:‬‬ ‫עוד אחזיר לו בחזרה חיוכים ואהבה‪.‬‬ ‫ר' אשר אמר כך‪" :‬אני מחפש חבר‬ ‫לא סתם‪ .‬אלא הרבי פשוט נתן לי‬ ‫מבט הפוך על המשפט החריף הזה‪ .‬כזה‬ ‫תגיד‪ ,‬זה נשמע לך הגיוני?!‬ ‫שאתקע לו סכין בלב‪ ,‬אסובב אותה‬ ‫שזעזע אצלי את כל אמות הסיפים‪.‬‬ ‫בתוך ליבו‪ ,‬ובכל זאת הוא יחזיר לי‬ ‫כמובן שאנו ברי דעת ומבינים כי‬ ‫באמת!‬ ‫אהבה!"‬ ‫זו קלישאה‪ .‬אין הכוונה כאן לסכינים‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫דוד המלך מונה שורה שלמה של אפשרויות ודרכים להודות לבורא‪ ,‬במזמור קנ‪.‬‬ ‫אך בסוף‪ ,‬לאחר כל הדרכים‪ ,‬אנו מגיעים לנקודה אחת‪ ,‬ל'כל הנשמה תהלל ק‪-‬ה‬ ‫ה‪+‬ל‪++‬לוהו‬ ‫הללוק‪-‬ה'‪ .‬בסוף נשארים עם הנשימה‪ ,‬היא מחזירה אותנו בכל רגע לבורא‪.‬‬ ‫גם אם ייקחו לנו הכול – כל זמן שהנשימה עוד פועמת – תהלל ק‪-‬ה!‬ ‫ב‪+‬נ‪++‬שי‪+‬מה‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪16‬‬ ‫שיח פתוח על העולם הפנימי שלנו‪..‬‬ ‫"ביזו אותו‪ ,‬השפילו‬ ‫אותו‪ ,‬אך הוא בשלו‬ ‫לא משנה מה יעשה‪ ,‬כמה שימסור‬ ‫הייתי מציע לכם להאזין לכך‪ .‬וכן‪,‬‬ ‫המשיך‪.‬‬ ‫את נפשו למען הכלל – ברגע האמת‪,‬‬ ‫הוא ניצב שם לבד‪.‬‬ ‫גם אם כבר שמעת – בכל פעם מחדש‬ ‫אתה מסוגל להתחלחל מכך‪.‬‬ ‫הוא ספג אינספור‬ ‫איך ר' אשר פעם התבטא על עצמו?‬ ‫בואו וניגש רגע לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫"אני עוזר לכולם‪ ,‬מוסר את נפשו‬ ‫יותר נכון‪ :‬אברהם העברי‪.‬‬ ‫בושות וביזיונות על‬ ‫בשביל כולם‪ ,‬אך בסוף‪ ,‬כשאני צריך‬ ‫הרבי חזר לאחרונה רבות על‬ ‫שיעזרו לי – אני מוצא את עצמי לבד‪.‬‬ ‫הווארט‪ ,‬שאברהם אבינו כונה 'עברי' –‬ ‫דרכו ועל שיטתו אבל‬ ‫כולם בורחים לי‪ ,‬אומרים לי "ֵגֵ יי ִִדיר‬ ‫ואְר ְְצן ָיָ אר" – לך לך לשנותיך‬ ‫צ ּּו ִִדי � ְְׁשַוַ ְ‬ ‫על שם שהוא נעמד בעברו האחד של‬ ‫העולם‪ ,‬בדרכו שלו‪ ,‬ואילו כל העולם‪,‬‬ ‫הוא לא נרתע‪ .‬הוא‬ ‫האפלות‪.‬‬ ‫על אלפי‪-‬אלפי בריותיו – ניצבו איתן‬ ‫אף אחד אינו מעוניין לגשת לעניין‬ ‫אל מול עמדתו‪ ,‬מן העבר השני‪.‬‬ ‫המשיך בכל הכוח"‬ ‫ובאמת להתמסר בשביל הצדיק‪.‬‬ ‫עבר – עבר‪.‬‬ ‫לשם דוגמא‪ :‬תאר לעצמך שמחר‬ ‫אברהם עבר אחד; העולם בעבר שני‪.‬‬ ‫הרבי מצווה עליך לעמוד בצמתים‬ ‫ולחלק פרוספקטים ופאשקווילים על‬ ‫ביזו אותו‪ ,‬השפילו אותו‪ ,‬אך הוא‬ ‫ה'דרך'‪.‬‬ ‫בשלו המשיך‪.‬‬ ‫כשאחד בא לעזור לנו – אנו בורחים‬ ‫לא שזה יקרה‪ ,‬אבל כשר' אשר‬ ‫הוא ספג אינספור בושות וביזיונות‬ ‫ממנו‪...‬‬ ‫ביקש עזרה מחברים ‪ -‬והוא ביקש ‪ -‬אף‬ ‫על דרכו ועל שיטתו אבל הוא לא‬ ‫כן‪-‬כן‪ .‬כשאני זקוק לעזרה‪ ,‬אני‬ ‫אחד לא באמת התמסר לעניין‪.‬‬ ‫נרתע‪ .‬הוא המשיך בכל הכוח‪.‬‬ ‫בעצם נחשף לאמת שלי‪ .‬ואני לא מוכן‬ ‫למה באמת?!‬ ‫הצדיק‪ ,‬אמר הרבי‪ ,‬אינו שונה‬ ‫לעמוד שם‪.‬‬ ‫מאברהם העברי‪.‬‬ ‫מה מונח מאחורי המונולוג האישי‬ ‫אני? אני לא צריך עזרה! אני מסתדר‬ ‫של ר' אשר?‬ ‫הוא מוצא את עצמו ל‪-‬ב‪-‬ד‪ַַ .‬א‬ ‫לבד‪.‬‬ ‫ֶֶמעְנְ ְְטׁשׁ ַַאֵלֵ יין‪ .‬אדם בודד‪.‬‬ ‫•‬ ‫"כן‪ ,‬אבל אתה הרי מסכן‪ .‬תראה איך‬ ‫הוא מדבר ומדבר‪ ,‬מוסר שיחות‬ ‫המסכנות כובשת אותך‪ .‬לא חבל?"‪,‬‬ ‫לא בטוח שאתם יודעים‪ ,‬האמת‬ ‫ועוזר לכולם‪ ,‬מייעץ לאנשים‪ ,‬אך בסופו‬ ‫אומר לנו הצדיק‪.‬‬ ‫שגם אני לא כל כך התוודעתי לכך עד‬ ‫של פסוק‪ ,‬הוא מוצא את עצמו לבד‪.‬‬ ‫שהסביר זאת הרבי באותו שיעור‪ ,‬אבל‬ ‫אויפן וועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫מה‪ ,‬וכי אותה חתימת זקן כה משנה את תווי פניו של יוסף‪ ,‬עד שלא הכירוהו אחיו רק בגלל‬ ‫‪+‬לא‬ ‫הזקן?! וכי מה אותו הפרצוף שנותר אותו דבר?‬ ‫רק‪ ,‬משך כל ‪ 22‬השנים ההם‪ ,‬יוסף הצדיק התקדם והשתנה‪ .‬הוא נהפך לבן אדם חדש‬ ‫‪+‬נ‪++‬ש‪+‬ארים‬ ‫לגמרי!‬ ‫כל מעבר‪ ,‬והיו הרבה‪ ,‬שלא נשבר בו – רק חישל אותו יותר ויותר‪.‬‬ ‫אך הם‪ ,‬שרוח הקודש הסתלקה מביתם באותם השנים ‪ -‬נשארו על אותו המקום‪...‬‬ ‫נשארו לשיר את הניגונים הישנים‪ ,‬ללא כל משב רוח של חידוש מרענן‪.‬‬ ‫אך יוסף כל הזמן רק התקדם והתקדם בחיבור לבורא‪.‬‬ ‫משכך‪ ,‬לא יכלו אחיו ה'מיושנים' להכירו‪...‬‬ ‫‪+‬מאחור!‬ ‫‪17‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫הוא‪ .‬לא‪ .‬מוותר!‬ ‫בא לנקודה שאתה בא לעזור לו‪ ,‬השני‬ ‫ואנו‪ ,‬בלי לשים לב‪ ,‬אנו מתמקמים‬ ‫מוציא כזו התנגדות שאתה הולך‬ ‫בעמדת מגננה‪ .‬אנו מפחדים שאי מי‬ ‫•‬ ‫להוציא אותו מהמסכנות שלו‪ ,‬סליחה‬ ‫יפרוץ לתוך המסכנות שלנו!‬ ‫כעת‪ ,‬אומר ר' אשר‪ ,‬אני מחפש גם‬ ‫‪ -‬מהאנוכיות שלו בתוך הגאווה‪ ,‬שכל‬ ‫כי‪ ,‬טוב לנו במסכנות‪ .‬אנשים נהנים‬ ‫כזה חבר‪...‬‬ ‫כך טוב לו שם‪ ,‬במיטה הרטובה ובקור‪.‬‬ ‫מכך‪.‬‬ ‫גם אני רוצה חבר כזה שאני אתקע‬ ‫"ואתה רוצה להוציא אותו – הוא‬ ‫בטח אתם מכירים את הסיפור‪,‬‬ ‫לו סכינים!‬ ‫רוצה להרוג אותך! הוא מכניס לך‬ ‫על אותו מסכן שר' אשר הוציא אותו‬ ‫אני מחפש חבר שכשאשפוך לפניו‬ ‫סכין בלב‪ .‬הוא מסובב אותה‪ ,‬שתרד‬ ‫מהמוסד בו טיפלו בו למשך שבועיים‪.‬‬ ‫את הכאבים שלי – הוא יעזור לי‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬ועם כל זה ר' אשר ממשיך איתך‬ ‫בשביל להוציא אותך משם!‬ ‫שבועיים ימים ישב בביתו של‬ ‫ר' אשר גם היה מסכן‪ ,‬בלשון עדינה‪.‬‬ ‫ר' אשר‪ ,‬ואט‪-‬אט התקדם והצליח‬ ‫"זאת אומרת‪ ,‬הוא היה מוכן להוציא‬ ‫איכשהו לחזור לחיות כשאר בני‪-‬אנוש‪.‬‬ ‫אבל הוא לא התבצר חלילה‬ ‫אותך מהמקום שלך‪ ,‬אפילו שאתה‬ ‫במסכנות‪ .‬הוא חיפש לצאת משם‪.‬‬ ‫הכנסת לו סכין‪ ,‬כי היה לו אהבה שאינה‬ ‫רגע לפני שעזב בחזרה למוסד‪ ,‬עצר‬ ‫אז הוא חיפש חבר שיקשיב לו‪.‬‬ ‫תלויה בדבר אליך!"‬ ‫אותו ר' אשר ואמר לו‪" :‬למה אתה‬ ‫הולך? הנה‪ ,‬תראה איך השתקמת יפה‪.‬‬ ‫ונכון‪ ,‬הוא יתחב לתוכו סכין בלב‬ ‫והוא‪ ,‬מה ביקש?‬ ‫תישאר אצלי רק עוד שבועיים וכלל‬ ‫כשיבקש ממנו עזרה‪ ,‬אך הוא‪ ,‬במקום‬ ‫לעזור לנו!‬ ‫לא תצטרך לחזור לשם!"‬ ‫ואְר ְְצן ָיָ אר"‪,‬‬ ‫שיגיד לו "ֵגֵ יי ִִדיר צ ּּו ִִדי � ְְׁשַוַ ְ‬ ‫הוא יחזיר לו אהבה!‬ ‫אבל אנחנו לא מעוניינים בעזרה‬ ‫והוא‪ ,‬איך ששמע את זה‪ ,‬התחיל‬ ‫הזו‪ .‬עד כדי כך‪ ,‬שר' אשר כל הזמן היה‬ ‫לתקוף‪" :‬מה?! שאני אעזוב את המוסד‬ ‫הוא ימשיך ללכת איתו‪ ,‬על אף‬ ‫סופג נעיצות סכין בלב‪.‬‬ ‫שלי? אז מי יבוא לבקר אותי? מי‬ ‫הסכינים שיחטוף‪ ,‬אבל הוא יחזיר‬ ‫יצקצק לי עם הפה לאות מסכנות? מי‬ ‫אהבה שאינה תלויה בדבר‪.‬‬ ‫אבל‪...‬‬ ‫יסתכל עליי יותר?!"‪...‬‬ ‫כזה חבר חיפש ר' אשר‪.‬‬ ‫הוא לא וויתר!‬ ‫אתם מבינים כבר במה מדובר‪...‬‬ ‫•‬ ‫צחקו עליו‪ ,‬ביזו אותו‪ ,‬ברחו לו –‬ ‫אנשים נהנים מהמסכנות‪ .‬היא‬ ‫אבל הוא החזיר‪ ...‬אהבה! אהבה שאינה‬ ‫גם בעת כתיבת שורות אלו‪,‬‬ ‫תלויה בדבר‪.‬‬ ‫חלק מהאגואיזם שלנו‪ ,‬חלק מהגאווה‬ ‫הגעדאנק הזה עדיין בוער בתוכי‪.‬‬ ‫המלוכלכת‪.‬‬ ‫בדיוק כמו שאברהם אבינו‪ ,‬על אף‬ ‫אתם מבינים את גודל האבסורד בו‬ ‫שמצא את עצמו עומד בעבר אחד מול‬ ‫בקיצור‪ ,‬אז הצדיק בא לחלץ אותנו‬ ‫אנו חיים?‬ ‫כל העולם – הוא המשיך‪ .‬לא פנה אל‬ ‫מהמסכנות‪ ,‬הוא רוצה לעזור לנו‬ ‫מה שעשו לו‪.‬‬ ‫ולהוציא אותנו מהסבך אליו נקלענו‪.‬‬ ‫כשאנחנו חושבים שהוא תוחב לנו‬ ‫סכין בלב – אנו תוחבים לו!‬ ‫כל הזמן אנו תוקעים לו‪ ,‬לצדיק‪,‬‬ ‫סכינים‪,‬‬ ‫אבל אנחנו שולפים‬ ‫סכינים בלב – אבל הוא ממשיך להחזיר‬ ‫ומתחילים לדקור אותו!‬ ‫אז מה אפשר לעשות?‬ ‫לנו אהבה!!!‬ ‫לא מוכנים לצאת מהמסכנות‪.‬‬ ‫פשוט‪.‬‬ ‫הוא לא יוותר עלינו‪ .‬ימשיך לעודד‬ ‫נאחזים בקרנות הגאווה ולא מוכנים‬ ‫להתחיל לצעוד ב'דרך' הזו‪.‬‬ ‫לשחרר!‬ ‫אותנו‪ ,‬לשבור לנו את התדמית‬ ‫איך אמר ר' אשר‪ :‬לא להישבר‪.‬‬ ‫המדומה אותה בנינו‪ ,‬שנים על גבי‬ ‫זה כל כך עוצמתי‪ ,‬שהנה לשונו של‬ ‫ולהתחיל כל פעם מחדש‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬שלב אחר שלב‪.‬‬ ‫הרבי‪ ,‬מילה במילה‪:‬‬ ‫בהצלחה לכולנו!‬ ‫הוא יפרק לנו את האגו‪ ,‬על אף‬ ‫"בשביל לעזור לשני‪ ,‬אני לא יודע‬ ‫הסכינים שאנו שולפים לתוך ליבו!‬ ‫אם אתה יודע את זה‪ ,‬אבל ברגע שאתה‬ ‫א ֹֹו יְפְ ן ֶֶו ועג · רסיסי אורה שנלקטו בהזדמנויות שונות · משב"ק הרב אריה וייץ הי"ו‬ ‫התענוג הכי גדול של הבורא הוא‪ ,‬שנגיע למצבים ירודים מאוד‪ ,‬ממש כמו‬ ‫'הידיים ידי עשיו'‪ ,‬אך גם במקומות כה מרוחקים‪ ,‬שחלילה לא נשכח ממנו‪,‬‬ ‫ידיים‬ ‫וקו‪+‬ל‬ ‫ונתחבר ל'קול קול יעקב'‪.‬‬ ‫גם כשהידיים ידי עשיו – לעולם לא נוותר על הקול קול יעקב‪...‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫‪18‬‬ ‫כשהשאלות צפות‪ ,‬כשהבלבול שולט ‪ -‬התשובה נמצאת‬ ‫ֵחִנ ִי‬ ‫ַּתְנ ְ ֵ‬ ‫ְתָךָ ַ �‬ ‫ַַּב � ֲ‬ ‫ֲע ָָצ ְ‬ ‫הרב יהודה לייב פרוש שליט"א‬ ‫‪+‬מב‪+‬חן ה‪++‬אמו‪+‬נה‬ ‫שיחתי'‪ ,‬באופן שיש דבר הנראה כשורש‬ ‫עומדת ונוהגת בכל דור ובכל אדם על ידי‬ ‫הכפירה‪ ,‬ובסוף מתברר ֵֵמ ְְד ַַבר השם עם‬ ‫הסתכלותו והתבוננותו במעשה שהיה‬ ‫א‪ .‬כוזבות‬ ‫המלאך‪ ,‬ומגיעים להבין את דבריו שאינם‬ ‫בניסיון העקידה‪.‬‬ ‫בניסיון העקידה‪ ,‬הובא במדרשים‬ ‫מהופכים‪.‬‬ ‫שהיה נראה כאילו שמתנהל דבר‬ ‫(בראשית רבא‪ ,‬נו יב) וברש"י (בראשית‪,‬‬ ‫אלא שהאמת כן הוא‪ :‬אברהם אבינו‬ ‫והיפוכו חלילה‪ ,‬אך האמת אינה כן‪.‬‬ ‫כב יב) שהיה לו לאברהם להרהר אחר‬ ‫בהיותו תחת השפעת נמרוד חשב שהשמש‬ ‫מידותיו‪.‬‬ ‫כי כל הגבורות ‪ -‬הם חסדים‪ ,‬והכול‬ ‫היא האלוהים או שחשד שהירח הוא‬ ‫אל מקום אחד מגיע ושורש כולם הוא‪:‬‬ ‫והוא שאמר ר' אבא‪ :‬אמר אברהם‬ ‫האלקות‪( ,‬במפרשים ראיתי שהאלקות של‬ ‫רצונו הפשוט באמונתו הפשוטה הגדולה‬ ‫'אפרש לפניך את שיחתי‪ .‬אמש אמרת‬ ‫נמרוד הייתה האש ולכך הושלך אברהם‬ ‫והחזקה‪.‬‬ ‫לי (שם כא יב) 'כי ביצחק יקרא לך זרע'‪,‬‬ ‫בכבשן האש‪ ,‬מתוך מחשבה שבכבשן האש‬ ‫וחזרת ואמרת (שם כב ב) 'קח נא את בנך‬ ‫•••‬ ‫את יחידך'‪ ,‬ועכשיו אתה אומר לי (שם יב)‬ ‫ינצח את אברהם)‪.‬‬ ‫לאחר מכן הבין שיש תובנות נעלמות‪:‬‬ ‫ד‪ .‬הניסיונות‬ ‫'אל תשלח ידך'‪ .‬שהוא שינוי רצון אצל‬ ‫עד שהתגלה ה' אל אברהם וציווה עליו "לך‬ ‫כללא דמלתא‪ :‬עיקר‪-‬עיקר הניסיונות‬ ‫הבורא יתברך חלילה‪ ,‬שהוא שורש הכפירה‬ ‫לך‪ ,‬להנאתך ולטובתך"‪.‬‬ ‫הם באמונה‪ .‬כמאמר הפסוק (דברים‪ ,‬ח ב)‬ ‫ר"ל‪.‬‬ ‫אלא שעניין זה נכנס לפלונטר של רעב‪,‬‬ ‫'לנסותך לדעת את אשר בלבבך'‪.‬‬ ‫וכן כל הקושיות מעין אלו‪ ,‬כמו 'צדיק‬ ‫ירידת מצרים‪ ,‬יפיה של שרה וכו'‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫כך נמתקים כל הגבורות והחסדים הנוקב‬ ‫ורע לו' היפך מן הראוי והבטחת התורה‪ ,‬או‬ ‫בפרשת לוט ומלחמת סדום וכו' וכדרלעמר‬ ‫עד התהום‪ ,‬ובזה משלב כל המידות לייחדם‬ ‫שאר קושיות ואמונות כוזבות‪.‬‬ ‫והצלת לוט‪.‬‬ ‫באחד להתברך משפע אמונתו יתברך‪,‬‬ ‫•••‬ ‫ואח"כ מבין דבריו בהתגלות ובהשכלה‬ ‫ב‪ .‬אמונה‬ ‫•••‬ ‫באופן שאינם הופכים‪ ,‬כפי שהזכרנו‬ ‫ו‪ .‬פשוטה‬ ‫לעיל את תשובת השי"ת לאברהם אבינו‪:‬‬ ‫אבל אברהם אבינו עליו השלום עמד‬ ‫'להעלותו ולהורידו'‪.‬‬ ‫בניסיון ולא הרהר אחר האמונה בהשגתו‬ ‫לאחריו היה דבר ה' אל אברם במחזה‬ ‫שהיה נראה לו שהמה דברים מהופכים‪,‬‬ ‫'אל תירא‪ ,‬שכרך הרבה מאד' ואז התפתח‬ ‫בכהאי גווני מתברכים כל העולמות עד‬ ‫ובכל זאת התחזק אברהם באמיתות‬ ‫נושא הבטחת הזרע והבטחת ארץ כנען בה‬ ‫עולם השפל ושלשול קטן שבים‪ .‬עד מתוך‬ ‫האמונה הגדולה והחזקה מרצונו הפשוט כי‬ ‫נאמר 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה' –‬ ‫פרי הארץ פרשת וירא)‪.‬‬ ‫לא מחשבותיו מחשבת הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫מהותו צדקה – הערכה על האמונה‪.‬‬ ‫•••‬ ‫ולא דרכיו דרכו‪ ,‬ואינו מבין דבריו יתברך‬ ‫אמנם‪ ,‬לגבי ירושת ארץ כנען נאמר‬ ‫'ויאמר במה אדע כי אירשנה' ולזה עם‬ ‫ה‪ .‬השפעה‬ ‫והנהגתו כלל‪.‬‬ ‫אמר הכותב‪ :‬זכינו למאור תורתו של‬ ‫וכל הרעות המתדמות מאיתו יתברך‬ ‫ישראל הוצרכו לעבור ארבע מאות שנות‬ ‫הפרי הארץ‪ .‬ולכאורה נראה שיש להוסיף‬ ‫הן טובות אמיתיות וכל דבריו הנראים‬ ‫גלות‪...‬‬ ‫נופך מעצמי‪ .‬אולי כך דברי הפרי הארץ‬ ‫מהופכים ‪ -‬הכול אל מקום אחד הולך‪ ,‬והן‬ ‫בפרשת ברית המילה כתוב 'התהלך‬ ‫המה בלי שום שינוי ותמורה חס וחלילה‪.‬‬ ‫יתבהרו לנמוכי קומה‪...‬‬ ‫לפני והיה תמים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬התקדמות עד‬ ‫אמונה פשוטה שנאמר 'וירא אליו ה''‪.‬‬ ‫בעל 'פרי הארץ' שם דגש שעיקר‬ ‫•••‬ ‫בהוראה זו נכללת סוגית הפיכת סדום‪.‬‬ ‫הניסיונות הם באמונה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עקידה‬ ‫בסוף העניין ניתנה ההוראה על העקידה‪,‬‬ ‫מתוכן דברי הפרי הארץ עולה שיש‬ ‫דוגמא ממה שמביא רש"י על הפסוק‬ ‫וכאמור לעיל אברהם עבר ניסיונות קשים‬ ‫הבדל בין המושג אמונה בשכל ‪ -‬לאמונה‬ ‫'והעלהו וכו'‪" :‬לא אמר לו שחטהו לפי‬ ‫שההדרכה בנידון הביאה את אברהם‬ ‫פשוטה‪ ,‬ושניהם נלמדו מאברהם אבינו‬ ‫שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא‬ ‫למדרגת אמונה פשוטה‪ ...‬סיכום ומסקנה‪:‬‬ ‫עליו השלום‪.‬‬ ‫להעלהו להר לעשותו עולה‪ ,‬ומשהעלהו‬ ‫כך היא דרכם של אמונה וביטחון מתחילים‬ ‫נראה‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬להבין את דברי‬ ‫אמר לו הורידהו"‪.‬‬ ‫באמונה בשכל ומתקדמים לאמונה פשוטה‪.‬‬ ‫הפרי הארץ שמתאר שתי הערות בעניין‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬התורה לעולם‬ ‫ביטול מוחלט‪.‬‬ ‫האמונה‪ :‬בתחילה אמר אברהם 'אפרש את‬ ‫‪19‬‬ ‫ינ‪+‬חני • כסלו תשפ"ז‬ ‫חדש‬ ‫מבית‬ ‫'משנת‬ ‫רבינו'‪:‬‬ ‫•‬ ‫נקודות‬ ‫קצרות‬ ‫וקולעות‬ ‫קל ונגיש‬ ‫מחיר‬ ‫עשרות ווארטים‪ ,‬געדאנקים ונקודות‪ ,‬נאספו‬ ‫לנשיאה‬ ‫מסובסד‪:‬‬ ‫שם‪ ,‬בין שבילי השדה‪.‬‬ ‫היה זה תמיד בהזדמנויות שונות ומיוחדות‪.‬‬ ‫בדרכים‬ ‫ובנסיעות‬ ‫‪₪ 10‬‬ ‫זמנים נינוחים ורגועים‪ ,‬בהם נשלפו הנקודות‪,‬‬ ‫ונצרבו היישר לתוך לבבות קוראי המדור‬ ‫ֹיְפן וֶ ועג'‪ ,‬בין דפי גיליונות הבית‪,‬‬ ‫הנחשק‪' ,‬או ְ‬ ‫'ינחני'‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬הם מתקבצים כולם ליצירת ְפאר‬ ‫כוללת‪ ,‬שתמיד תתלווה אלינו בכל מקום‪,‬‬ ‫בכל מצב‪ ,‬ובכל זמן‪.‬‬ ‫מהדורה‬ ‫מפוארת‪,‬‬ ‫מאירת‬ ‫לפר‪+‬טים והז מ‪+‬נו‪+‬ת‪:‬‬ ‫עיניים‬ ‫‪052-710-74-77‬‬ ‫ינ‪+‬חני‬ ‫• חשוון תשפ"ז‬