זכרו תורת משה · Zichru Toras Moshe — תולדות (2026-11-09)

גליון קכה -תולדות תשפ"ז
אמרות טהורות
השי"ת מניחם על האדמה לטובת צאצאיהם ותלמידיהם ,שיהנו ויעקב איש תם יושב אהלים .יש לפרש בהקדם מה שכתב
מאורם וישלימו גם הם נפשם ,עכ"ד .והנה ודאי לא מסתבר בישמח משה (פרשת נשא ,ד"ה במדרש) ,כי כל השפעות הברכות
שיצחק ביקש לברך את בנו בברכות גשמיות ,כי חפצי עולם הזה באות על ידי התורה ,ולכן כשהתורה היא בשלימותה ,גם הברכה
לא תפסו מקום בלבו ,אלא רצה בברכתו לקשרם למקור הברכה היא בשלמות לישראל המחזיקים אותה .והנה נשמות ישראל הן
העליונה ,ולהשריש בקרבם אמונה טהורה ודביקות בדרכי ה'. עצם אותיות התורה ,ולכן שכשיש שלום בישראל ,והם מקורבים
ולזה אמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי .ואם תאמר מפני זה אל זה ללא פירוד ,התורה היא בשלימותה ,ואינה מוציאה
מה זקנתי ,והלא את נפשי כבר השלמתי בימי נעורי ,ועל כרחך הנשפע בה לאיבוד ,וכדרך כלי שלם ,אבל כשיש ביניהם פירוד,
כדי שאוכל להדריכך שתשלים גם אתה את נפשך ,ולכן צא הרי אותיות התורה מפורדות ,ויש בה סדקים ,ונשפך ממנה
השדה וצודה לי ציד וגו' בעבור תברכך נפשי .והיינו כדי הנשפע בה ,וכדרך כלי נקוב וסדוק ,עכ"ד .והנה רש"י פירש:
שאקיים בזה תכלית אריכות ימי ,להמשיך עליך השפעת קדושה, ויעקב איש תם יושב אהלים ,אהלו של שם ואהלו של עבר ,עכ"ד.
שתשאר דבוק לעולם בדרכי ה'( .עטרת יהושע תולדות ,עמוד קנד): הרי כי מדתו של יעקב ,היתה הדביקות בתורה .אולם הכתוב
* רצה להשמיענו ,שלא היה די ליעקב במה שהיה עוסק בתורה,
ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' .פירש רש"י :יתן ויחזור אלא היה נזהר גם בזה ,לאחד את אותיות התורה זו לזו ,כדי
ויתן ,ע"כ .ויש להבין מדוע הוצרך שתהא הברכה בשתי מתנות, שתהא ככלי שלם ,וזה כאמור על ידי שלום ואחדות .ולזה אמר
והלא ביד הקב"ה להביא כל הברכה בבת אחת .ויש לבאר ,כי ויעקב איש תם יושב אוהלים .כלומר ,בנוסף שהיה יושב אוהלים
לפי שבירך יצחק את יעקב 'ויתן לך האלהים מטל השמים' ,לא והוגה בתורה ,היה גם איש תם ,והיינו שהיה מקשר אותיות
תעלה על דעתך לומר כי לא ברכו אביו אלא בברכות גשמיות, התורה ,שתהא ככלי תם ושלם( .עטרת יהושע תולדות ,עמוד קנג):
אבל בברכות רוחניות להשיג השגות גדולות בתורה הק' ,שזהו *
תכלית האדם ,לא ברכו אביו ,ואם כן אין זו חשיבות כל כך ,כי ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ועתה שא נא
בודאי לא תפסו חפצי עולם הזה מקום בלבו של יעקב ,לזה כליך וגו' .יש לבאר על פי מה שכתב החתם סופר (בפתיחה לשו"ת
השמיענו רש"י ,כי במכוון נקט הכתוב ויתן בוא"ו ,לדייק מזה יורה דעה) ,כי אשרי מי שמשלים נפשו בימי הנעורים ,שיכול לשוב
יתן ויחזור ויתן .וכלומר ,כי בנוסף שיתן לו האלהים השפעות לשמים בקוצר ימים ,ואינו צריך להיות טרוד בעולם השפל הזה
רוחניות ,יחזור ויתן לו גם השפעות גשמיות( .עטרת יהושע תולדות, ימים רבים .ואם תאמר ,הלא אנו רואים שגם הצדיקים שהשלימו
עמוד קנו): נפשם בימי נעוריהם מאריכים ימים .התשובה לזה היא ,כי
משה רעיא מהימנא
תקו פ ת כהו נ ת ר בי נ ו ברב נ ות ה עי ר ס א ט מאר א חר י מ י ה זעם
חברי הקבוצה היו בהולים לחזור לסאטמאר ,בתקוה להתאחד שם משום כך לא סופחה אל הונגריא בתחילת המלחמה ,ויהודיה ניצלו
עם משפחותיהם ,ולכן בקשו לעלות מיד על המסילה הנוסעת לאראד ,מגזירת השילוחים ,ולמרות הרדיפות והנגישות ,הם ניהלו חיים תקינים
הקרובה יותר לסאטמאר ,בטענה שהיא אמורה להגיע שם עוד לפני ככל האפשר ,במשך כל ימי המלחמה.
בהגיע רבינו העירה ,סר מיד אל בית קרוב משפחתו ,הרב-דמתא, כניסת השבת .אך רבינו אמר שהשעה מאוחרת מדי ,ויש לחשוש שמא
תארע תקלה ,ויבואו לידי חילול שבת חלילה .החלק הארי של הקבוצה ,שם הוצעו לו מלבושי כבוד :מגבעת ,וקאפטן ,שלא היו ברשותו במשך
שמעו בקולו של רבינו ,ונשארו לשבות עמו בטשאבא ,אך חלק קטן לא כל ימי המלחמה .שם גם נודע לו ,כי הוא הגיע בדיוק ביום בו קרובו
יכלו לעמוד בנסיון ,והמשיכו במסעם ,ולבסוף נודע כי הם אכן הגיעו מוביל את בנו ,שהיה תלמיד רבינו ,לחופה ,ורבינו התכבד בסידור
הקידושין[ .הגה"צ מטעמעשוואר הזכיר את ביקור רבינו בביתו ,במכתב לאראד לאחר כניסת השבת ,רחמנא ליצלן.
בטשאבא ,ששוחררה מוקדם יותר ,כבר הספיקו להתלקט פליטים ששלח לרבינו לאחר שנים ,בו כתב בזה הלשון :באתי בזה לפני כ"ק
רבים ,והם קיבלו את רבינו בכבוד רב ,וגם הכינו עבורו דירה נאה ,לנוח שליט"א ,היות שבעת שהייתי דר עוד בטעמעשוואר ,וכבוד תורתו הרמה היה
מעמל הדרך ותלאות המלחמה .כמו כן הכינו אכסניות לכל בני הקבוצה .בביתי ,הביאו לפני ...לשאול עליו ,וכבוד תורתו הרמה היה נוכח לפני,
היתה זו השבת הראשונה אחר המלחמה הקשה ,שרבינו ערך בה את הראיתיו להורות עליו ,והיה עליו ...וכבוד תורתו הרמה התירו ,באמרו שכן
עבודת קדשו כמקדם ,בתפילות בציבור ,קידוש על היין ,חמין ומאכלי קיבל מכ"ק זקינו ,דודי-זקיני ,הגאון הקדוש רבן של ישראל מרן מנאסויד
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל ,כמו שמבואר בסדרי טהרה .]... שבת ,ואפילו טבילה במקוה.
רבינו שהה בעיר כמה ימים ,והתאכסן אצל אחד מקרובי משפחתו. אחר השבת המשיכו רבינו ופמליתו בדרכם ,והגיעו בשעות
הצהרים לעיר טעמעשוואר ,בה כיהן ברבנות שאר-בשרו של רבינו ,היתה זו הפעם הראשונה מעת תום המלחמה ,שרבינו יכל ללמוד מתוך
הגה"צ רבי משה אריה לעוו זצ"ל .טעמעשוואר שוכנת בדרום רומניא ,ספר כבימים כתיקונם ,שהרי בעיר התנהגו כל הזמן חיי קהילה רגילים,
והספרים לא נכחדו .ויהי לפלא ,כי בהיכנסו לאכסניתו ,במקום לחקור בואם ,ביקש רבינו במקום זאת שיגישו לו גמרא ,באמרו" :זה זמן רב
ולדרוש אחר גורל משפחתו ,וכאשר עשו כל הפליטים בכל מקום שלא למדתי" ...וכך ישב ולמד שעה ארוכה.
חדשות אני מגיד
סיפורים וענינים מרבינו שעדיין לא נשמעו ברבים
הגיע לידינו הספר 'תפארת בנים' ,מאת הגה"צ רבי בונם יואל טויסיג זצ"ל ,האדמו"ר
ממאטערסדארף ,וראינו בו כמה ענינים נפלאים מרבינו ,ונעתיק לעת עתה אחד מהם .וזה לשונו:
עיין בבית ישראל (חלק ח ,עמוד רמז) שכתבנו בשם בעל התפארת יוסף :אדם שכיבדוהו
להיות סנדק ,אין מן הראוי שיוותר על המצוה ,כי זה נחשב כביזוי מצוה .וגם הבאנו שם
מבעל החזון איש זצ"ל ,שכיבדוהו להיות סנדק ,ולאחר מכן הגיע קרוב משפחה מחוץ לארץ,
וביקשוהו שיוותר על הסנדקאות לטובתו .ענה החזון איש :אלמלי היתה הסנדקאות טובה
בשבילי ,יכול הייתי לוותר; עכשיו שיש בסנדקאות טובה לרך הנימול ,אין אני רשאי לוותר
על טובתו של הילד ,עיין שם.
ביום טו טבת תשלט ,זיכני השי"ת והכניסו את נכדי ,בן חתני הרב משה מנחם עקשטיין,
לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום ,בבית מדרשנו .הסנדק היה הגאון רבי משה ארי'
פריינד הראב"ד שליט"א ,והראיתי לו בבית ישראל את שני הדברים הנ"ל ,של התפארת יוסף
והחזון איש .הבחנתי שנזדעזע ,וכל גופו דא לדא נקשן ,ולא הבנתי מה גרם לו להזדעזע.
כעבור כמה ימים סיפר לי חתני ,שהגאון הנ"ל הסביר לו סיבת הדברים ,כי ראה בדברים
אלו אות ורמז מן השמים ,על מעשה שקרה לו לפני כמה ימים .שבא אליו אחד שכבר כיבדו
כמה פעמים בסנדקאות ,ורצה לכבדו שוב בסנדקאות ,והגאון הנ"ל אמר לו :הרי גיסי הגיע
מחוץ לארץ ,מן הראוי שתכבדו בסנדקאות .וכעת כאשר ראיתי שבעל התפארת יוסף וכן
החזון איש סוברים שאין מן הראוי לוותר על סנדקאות ,לכן נזדעזעתי ,שמא לא עשיתי
כהוגן ,שאמרתי לו לכבד לגיסי ,מאחר שכבר כבדני .אך עלתה מחשבה בליבי להביא ראיה
שאין בזה חשש ביזוי מצוה ,מפני מעשה שהיה :בעל הקדושת יום טוב מסיגוט זי"ע חיכה
להזדמנות להוכיח לכולם את אהבתו לאבי זקיני (-הוא הרה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל ,פרנס
השבוע ביום ז' כסלו ,תמלאנה שלשים וחמש שנה ומנהיג דק"ק סיגעט) ,לכן כאשר כיבדוהו פעם להיות סנדק בברית מילה ,אמר לבעל הברית,
בדיוק ,תשנ"ב -תשפ"ז ,מעת שהידיעה המסעירה
שיכבד בסנדקאות את ראש הקהל ,הוא אבי זקיני הנ"ל .הרי שמרן בעל הקדושת יום טוב
נפלה בירושלים כרעם ביום בהיר ,כי המוסד הותיק
'חיי עולם' ,הועבר לבעלות משרד החינוך של נקט שאין בזה חשש ביזוי מצוה .ואע"פ שעשה כן עבור כבודו של אבי זקיני ,להוכיח גודל
השלטון הכופר ,כשמנהליו פשטו יד לקבל אהבתו אליו ,אילו היה חושש לביזוי מצוה ,לא היה מוותר ,והיה יכול למצוא דרכים אחרות
מתקציביו למען החזקתו. להוכיח אהבתו .אלא על כרחך שהוא סבר שאין בזה חשש של ביזוי מצוה.
מתוך אותה מעידה ונפילה ,קם ונוסד המוסד באותה הזדמנות אמר הגאון הנ"ל לחתני ,שראה בבית ישראל (חלק ח ,עמוד רמז) שמובא
הקדוש 'חיי עולם המקורית' ,אשר רבינו קיבץ מעשה באדמו"ר מסאטמאר זצ"ל ,שנהגו חסידיו לכבדו בסנדקאות .פעם בא אליו אחד
וריבץ והרבה פעלים למענו במסירות נפש ,עד כי מחסידיו שנולד לו בן זכר ,וביקש ממנו לוותר על הסנדקאות לטובת אביו שהוא רב מפורסם.
באחרית ימיו ,השליך הוא את אדרתו עליו ,ונקרא
השיב לו האדמו"ר :זקיני בעל ישמח משה זי"ע היה אומר :במקום שאני סנדק ,ניכר הדבר
שמו בישראל 'המקורית -רמ"א'.
לפנינו תצלום האיסור שיצא מרבינו ובית דינו, בילד ,עכ"ל בית ישראל.
לאחר שמנהלי המוסד נקראו ללשכת הבד"צ, ואמר הגאון הנ"ל ,שהוא שמע כמה פעמים מהרב מריסקאווא זצ"ל ,שסיפר ,שפעם אמר
ובעזות מצח עמדו במרים ,ואי לכך הורו הבד"צ לאדמו"ר מסאטמאר זצ"ל ,מאחר שסנדקאות מסוגל לעשירות ,היה מן הראוי לכבדו לבעלי
להוציא את הילדים מהמוסד שכשל ,ולהכניסם בתים שיש להם עסקים ,ושואפים להגיע לעשירות ,ולא לרבנים הממאסים עניני עולם הזה.
לתלמודי תורה כשרים ענהו האדמו"ר ,שהאדמו"ר רבי הערש מליסקא היה אומר :אני מכיר בפני האדם ,שבעל
הישמח משה היה הסנדק שלו.
נ וע ם ש יח
ש יח ות ק וד ש וסיפ ור י צ ד יק ים ש נש מ ע ו מפ י ר בי נו
להילולת הגאון רבי מנחם א"ש זצ"ל מאונגוואר -ו' כסלו להילולת החסיד רבי בצלאל חזן ז"ל -ד' כסלו
מספר מרא דעובדא (חלק ב ,עמוד סז ,אות יז) מספר מרא דעובדא (חלק ב ,עמוד קו ,אות כג)
מרן הגאון רבי מנחם א"ש זצ"ל ,היה מפליא את התוארים בצאנז היו שני חזנים .האחד בשם :רבי אביש מאיר ע"ה.
המופלגים שאביו מרן הגאון רבי מאיר א"ש זצ"ל ,שהיה מגדולי והשני בשם :רבי בצלאל חזן ע"ה .ניגוני צאנז הארוכים הם משני
תלמידי החתם סופר ,כתב על הרה"ק מצאנז (שו"ת אמרי אש חושן חזנים אלו ,אבל ניגוני צאנז המהירים מקורם מראפשיץ.
משפט ,סימן ד)[ .וזה לשון קדשו :ישאו הרים שלום ,חיים וברכה עד רבי אביש מאיר לא ידע מקודם פרק בנגינה כלל ,אך פעם
עולם ,לכבוד ידיד עליון וידיד נפשי ,קדוש יאמר לו ,מאור ה' חופף עלי צוהו הרה"ק מצאנז לירד לפני התיבה ,ומאז נעשה חזן ובעל
אהלו ,הלא הוא הרב הגאון האמיתי ,סיני ועוקר הרים ,דובר מישרים, מנגן.
מאיר לארץ ולדרים ,פטיש החזק ,עמוד הימיני ,כקש"ת מוה"ר חיים רבי בצלאל חזן חיבר ניגון מיוחד על הפיוט הגדול שלפני
נ"י לנצח ,האב"ד דק"ק צאנז יע"א והגלילות .גאון ישראל ,הגיעוני קדושת שחרית בחג השבועות ,שאנו נוהגים לדלג ,ובעיר
אמרותיו הטהורות ,ואם אמנם מה מני יהלוך להוסיף על דבריו היקרים, ראגנא [בה כיהנו מלפנים ברבנות הרה"ק מנאסויד ,והרה"ק מהוניאד,
לעשות רצון צדיק נכספה וגם כלתה [נפשי] לכתוב להדרת גאונו נ"י זצ"ל] נהגו לזמרו.
כאשר צוה ,עכ"ד]. רבי בצלאל עלה ירושלימה ,ובה נסתלק לגנזי מרומים.
