תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — תולדות (2026-11-09)

אלכיה ינב תורובח
עש"ק תולדות תשפ"ז
גיליון יב'
בעזהשי"ת ערש"ק פרשת תולדות לסדר הבה"ח ישראל לעמבערגער ני"ו
'ואברכהו גם ברוך יהיה' 'ויתן לך האלוקים מטל
יישוב סתירת רש"י בעניין אם הא דפטור אגניבה מעכב להתחייב על ההוספה
השמים' וגו' ,ובהאזינו 'תזל כטל אמרתי' ע"כ.
המדרש סדר תולדות פרשה ס"ג אומר 'ואלה כך שהגמ' תמה לומר שרב יחלוק על רמב"ם הל' גניבה פ"א הלי"ד וז"ל 'היה
תולדות יצחק בן אברהם' כו' ר' לוי אומר מניין אתה רבה. שווה בשעת הגניבה ב' ובשעת העמדה
אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא בדין ד' ,אם שחט או מכר או שבר הכלי
ולקמן קי"א :נחלקו ר"י ורב"ח בבא
עליו רחמים תלמוד לומר 'בני אם חכם ליבך ישמח או אבדו משלם תשלומי כפל או דו"ה
אחר וגנבו ומבואר שם דלכו"ע אין רק
ליבי גם אני' (משלי כ"ג ט"ו) ר"ש בן מנסיא אומר כשעת העמדה בדין ,ואם מתה הבהמה
האחרון חייב דרמ"ג ורמ"ג אלא דלרב"ח
אין אלא לב אביו של בשר ודם ,מנין שאפי' הקב"ה או אבד הכלי מאליו משלם תשלומי כפל
רק הראשון חייב ,והוא דלא כרבה.
כשעת הגניבה' ,עכ"ל.
מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה ת"ל ולהנ"ל יבואר דכל דין דרבה הוא בגנב
'ישמח ליבי גם אני' גילה אחר גילה בזמן שהוא והנה מדבריו בסיפא מבואר דס"ל עצמו אבל באדם אחר שוב אינו חייב
צדיק בן צדיק – ואלה תולדות יצחק בן אברהם. מצד גנב אלא מצד מזיק דדינא דרב הוא רק לקולא
או גזלן ואפי' יתכן לומר והיינו רק בשהוזל ולא
והחתם סופר אומר שם בויתן לך ,דיוצדק גם שפטור שכן אינו ברשותא בשהוקר ועל כן משלם "אך עכ"פ אינו
ליעקב בעניין התורה 'טל השמים ומשמני הארץ'
בחינת תורה והוראה ,ומבואר בזוהר על הפסוק
דמאריה( ,ומשא"כ גנב
עצמו שאפי' אם אינו
שגנב ,ברשות הבעלים תשלומי כפל כעין
וא"כ צ"ע למה אם שיבר
בישיעיה השמים החדשה והארץ החדשה 'ודגן ברשותא דמאריה אך והבעלים לא הכלי משלם תשלומי
ותירוש' הכל צריכין למרי חטיא ויין של תורה. היות שהוא עצמו עשהו כפל ותשלומי דו"ה
ומבאר החת"ס דכשעכשיו אמר 'הברכה אחת מחוץ לרשותא דמאריה כשעת שבירה -העמדה יוכלו להקדישו
אינו יכול ליקח זאת לזכות בדין ,והרי הא תינח
היא לך אבי' כו' בפשטות פסוקים אלו הם על
לעצמו(:כן הביא ר' שמעון וא"כ האיך שקרן צריך לשלם כשעת
הגשמיות ,ודרשינן מהם גם ענייני רוחניות וחיי השבירה דכן אמר רבה
שקאפ מרבו הגר"ח))
עולם ,והבין יצחק אבינו ברוח קדשו דממנו יצאו ויסוד זה כבר מצאנוהו ע"י גנב נעשה דהוי מזיק (לקצות) או
יששכר וזבולון ועשו אינו ראוי לכך ,לכן אמר גזלן (לנתיבות) אבל למה
'ודגן ותירוש סמכתיו' לא רק שנתתי לו רק אותן
בדברי הריטב"א בכתובות
לד :דשם בגמ' אמרינן גנב
הטביחה" יתחייב כפל ודו"ה כשעת
דגן ותירוש העצמיים לו ,דהיינו דגן ותירוש של טבח בשבת פטור שאיסור השבירה וצ"ב ובחידושי
תורה וחכמה ,אלא אותן שהם סמוכים לו היינו דגן שבת ואיסור גניבה באים הגר"ח ז"ל (הל' חובל
ותירוש של העולם הזה להחזיק לומדי התורה ,גם ומזיק) כתב דמוכח ברמב"ם שדין גניבה כאחד ,ופטור אגניבה ואם אין גניבה אין
הם נתתי לו ,לך מה אעשה בני ,ולא יצטרך לך כלל אית בהו דכל הגונב דבר -כל היזק טביחה ואין מכירה ,דתשלומי דו"ה אמר
שיעשה בחפץ בידים שם גניבה אית רחמנא ולא גו"ד.
ומתחילת הזמן דנתייגעו הבחורים על התורה בהו ,ואל יקשה בעיניך דהא אין גונב
ועומק הסברות ,ודלו משם פנינים יקרים ומאמרים והקשו שם הראשונים (ריטבא,
אחר הגנב משלם תשלומי כפל ודו"ה,
מסולאים בפז ,ישלם להם הקב"ה 'ויתן לך את רשבא ,וכן ברע"א) שא"כ למה לא סגי
דכ"ז מדובר באדם אחר שבא אחר הגנב
ברכת אברהם' וברכות יצחק בפרשתן ברוחניות בזה שהגניבה היתה בשבת ואין גניבה
שלדידיה לא קדמה מעשה הגניבה ,אבל
ובגשמיות. שבא יחד עם איסור שבת ואם אין גניבה
הגנב עצמו היות שכבר עשה מעשה
וכו' ,ולמה צריך דגם הטביחה תבא
גניבה נחשב כל היזק שעשה כתוספת
בברכת א גוטן שבת בשבת.
בגניבה ומתחייב על כך כפל ודו"ה.
המערכת והנה בדבר זה ניתן לומר דאע"פ (ובזה מבואר להפליא מה שלכאו' קשה
דכאן מוסכם על הכל דין דרבה עד כדי דאין גניבה ,מכ"מ בטביחה עצמה נעשה
1
דו"ה אינה שהמכירה
פועלת משהו (שאז היה
אפשר לתרץ לדעת
הנתיבות שפי' שחייב
מצד גזלן אפי' כשנשתמש
וכשמכר הוי כנשתמש גניבה וכן תירץ הרעק"א אך בדבר זה טמון חידוש גדול דהרי קי"ל
בזה) אלא משום ששנה בחטא ,וא"כ לא איבד זאת מן הבעלים ,והאיך דאין גניבה אחר הגנב ואף דכאן אינו נעשה הגנב -הואיל שהגניבה
יתחייב כשעת העמדה בדין על הקרן( .עיין חידושי רע"א) היתה בשבת אך עכ"פ אינו ברשות הבעלים ,והבעלים לא יוכלו
אך לפי הנ"ל יתבאר הדבר כמין חומר ,שהרי חזינן שבמכר מתחייב להקדישו וא"כ האיך נעשה גנב ע"י הטביחה (וברע"א משמע דרק
דו"ה ,ולפי האמור הרי מתחייב על הקרן ,והיינו שמצד התורה נחשב מפני שאין עליו חלות גנב ,לכן יכול להעשות פעם נוספת גנב וצ"ב
כמי שגנב ע"י המכירה את הקרן שלכן מתחייב עליו פעם נוספת ,א"כ כנ"ל) ובראשונים חזינן דלא ס"ל כן אלא למדו כפשוטו שאע"ג דאין
הוי כתברא או שתייא שאיבדו מן הבעלים (ולפי"ז יש לציין שבטביחה בו דין גנב לענין קניני גזילה אך מכ"מ לגבי אינו ברשותו נחשב
אין הכוונה שאיבדו ע"י הטביחה מן הבעלים ,אלא מפני שחייב על לגנב (ומפני כך אין הבעלים יכולים להקדישו) ואכן ברשב"א נשאר
הקרן נחשב כת"ש) בקושיא דהיות שכבר אינו ברשותו שוב לא יתחייב בכפל ודו"ה ולמה
לא מוקימים באופן שטבח בחול.
וכן משמע בקרא שכתוב ד' וה' ולא ג' וד' ,ומיושב להפליא ששם
מדובר כששיברו שחייב רק מפני שהוסיף בגניבה ,ואם אין הגניבה ובריטבא הביא את דברי רש"י דביאר דאף שנחשב לגנב מכ"מ ע"י
גניבה מחייבת פטור משא"כ בכתובות מדובר בטבחה או במכרה הטביחה נעשה עוד פעם גניבה -ועל הגניבה הזו הוא כן חייב כפל
שהחיוב אינו מצד הגניבה אלא חיוב חדש וחייב מצד הטביחה לבד, ושוב מתחייב דו"ה על הטביחה .והביא הריטב"א מקור לדברי רש"י
ולפ"ז הרשב"א ס"ל כרש"י בסנהד' ולא ס"ל החידוש הזה שבטביחה -דשייך גניבה אחר גניבה מהא דאמר רבה "האי מאן דגזל חביתא
נוסף חיוב על הכפל ,אלא ס"ל שיש בדו"ה הוספה לחודה וא"כ לעולם דחמרי וכו' תברא או שתייא משלם ד' ,דההיא שעתא קא גזלה",
אנו נצרכים לחיוב גניבה הראשונה. ואע"פ שכבר גנב מכ"מ יכול להעשות עוד פעם גנב ע"י שמזיק הדבר
ועוד יש ליישב ובהקדם דברי האחרונים דבקלב"מ הרי שלמד הריטב"א (וכן רש"י) את דברי רבה כדברי
הגר"ח שנהיה תוספת בגניבה -עד כדי שיתחייב כפל.
איכא ב' סוגים ,יש אופן שיש חיוב מיתה בפועל ממש, "יש אופן שיש ודו"ה ע"י התברא -כמו באופן דגנב בשבת וטבח בחול
ואז הפטור על התשלומין הוא כי נחשב כאילו כבר
שילם החוב שזה נכלל במיתה ,ויש אופן שאין חיוב חיוב מיתה בפועל (והרשב"א לכאו' למד כנתיבות והקצות ,ולקמן יתבאר
עוד עומק בדבריו.
מיתה ממש אלא דין מיתה (כגון שוגגין או בלא עדים
והתראה) שאז הוי דין תורה שפטורים מלשלם וא"כ אלא דברי הריטב"א אלו צריכים עיון גדול ,דבסנהד' ממש ,ואז הפטור
בסנהד' דהתם מדובר באופן שהתחייב מיתה ממש, ע"ב .אמרי' אמר רב "הבא במחתרת ונטל כלים פטור,
א"כ נחשב כאילו כבר שילם ולכן אין כלל גניבה ולא מ"ט בדמים קנהו .אמר רבה מסתברא מלתא דרב על התשלומין הוא
שייך להוסיף עליה ,ומשא"כ בכתובות דמדובר שלא
היה חיוב ממש אלא דין מיתה והוי הפטור מחמת
זמן .כי נחשב כאילו בששיברו" ...ופירש רש"י בששיברו -אפי' לאחר
ותמהו הראשונים על דבריו דהרי אפי' שבשעת נטילה
הדין דא"צ לשלם ,אבל מכ"מ נשאר גדר גניבה ואפשר יש את הקלב"מ אבל כ"ז בשעת נטילה אבל לאחר זמן אין כבר שילם החוב"
להוסיף עליה. חיוב מיתה ואין קלב"מ (עיי"ש בבעל המאור ובמלחמות)
ודבר זה מוכרח ומוכח התם ,דהנה ברש"י שם על וביאר היד רמה בשיטת רש"י דהיות שכבר גנב שוב אין
המשנה ביאר דקננהו בדמים כמו בחייבי מיתה שוגגין (ולכאו' הוי יכולת להתחייב עליו ,שכבר אינו ברשות בעלים ,וא"א
להתחייב מחדש עליו ושייך רק באופן שמוסיף על הגניבה ,דאז יש
פירכה על דברינו) ,והנה עי"ש שם בתוס' שכבר במשנה כתוב דאם
חידוש דרבה שמתחייב לבעלים ,אלא דבאופן דהכא שעל הגניבה
שיבר פטור ורבה חידש דאפי' בששברו לאחר זמן.
עצמה פטור מלשלם א"כ אם על העיקר אינו חייב לא שייך שיתחייב
ויש לבאר למה אין כתוב זאת במשנה מפורש ,עוד יש להעיר על התוספת ועל כן פטור אף על הקרן ,שהרי מזיק אינו יכול להיות
שרש"י פירש שם "בא במחתרת -שחתר תחת הבית ממש" וכל הרואה דאחר הגניבה אין מציאות להתחייב ,אך ורק באופן של הוספה בגניבה
יתפלא למה הוצרך רש"י להודענו זאת. וכאן שאין גניבה פטור לגמרי( .ושוב מוכח מכאן כיסוד הגר"ח) וצע"ג
והנה שם בע"ב מבואר שמחתרת שייך אף בבא בגגו וקרפיפו דבריטב"א מבואר דאף שעל הגניבה פטור מכ"מ יכול להתחייב שוב
וחצירו אלא דבמחתרת ממש א"צ התראה שמחתרתו זו היא התראתו על תוספת הגניבה ע"י הטביחה .ועי"כ להתחייב דו"ה ולפי האמור
ומשא"כ בחצירו שצריך התראה. ביד רמה בשיטת רש"י מפורש דכאן שנפטר מהגניבה ע"י קלב"מ שוב
אינו יכול להתחייב עליו ,וצע"ג.
וא"כ מיושב להפליא דבמשנה שמדברים שבא בחצירו וצריך
התראה וא"כ אינו מחויב מיתה ממש אלא יש בו דין מיתה ופטור ונראה ליישב ,דהנה כל קשייתנו הוא בהתבסס על כך שלא שייך
מתשלומין ולכן פירש רש"י דהוי כמו חייבי מיתה שוגגין ולכן כתבו להתחייב אך ורק באופן של הוספה בגניבה ,ונראה לחדש דכ"ז
התוס' דרק כששיברו מיד דאם ישבר לאחר זמן יהא חייב וכמו כששיבר או שאבד או הזיק או שינה החפץ אבל באופן שטבח או מכר
בכתובות לד :ובגמ' הוצרך רש"י לבאר שחתר תחת הבית ממש ואז חידשה התורה שמתחייב דו"ה פעמים מה שגנב ,והיינו שמתחייב
הוי חיוב מיתה ממש .ולכן אפי' שיברו לאחר זמן פטור .ומוכח הדבר פעם נוספת על הגניבה ועל הכפל ,ולכן באופן שהוקר ישלם דו"ה
ומוכרח והבן כי לא דבר ריק הוא מכם ,ולפי"ז הרשב"א ס"ל דאפי' פעמים כדהשתא שנתחייב על הקרן ועל הכפל פעם נוספת ,וא"כ
בחייבי מיתה שוגגין נחשב שנכלל התשלום במיתה ולכן יהא פטור אפי' שעל הגניבה א"א להתחייב אבל ע"י הטביחה מתחדש חיוב חדש
אפי' לאחר זמן ג"כ באופן דגמ' כתובות (ויש להעיר שיש נפק"מ גדולה על הגניבה .והבן הדבר כי לא דבר רק הוא.
בין ב' התירוצים שלתירוץ א' בעצם צריך להיות פטור אלא דבדו"ה וקצת ראיה לדבר מרש"י ד"ה תברא או שתיא שבסו"ד פירש
יש חידוש שחייב ולתירוץ ב' בעצם חייב לולא שבאופן שנכלל הדבר שטביחה ומכירה הוויא כתבא"ש ,ותמהו עליו דהרי הא תינח בטביחה
במיתה ודהיינו שיש מיתה בפועל נחשב ששילם ופטור). אבל במכירה למה יהא כתברא או שתייא ,והרי כל מה שמכירה חייב
2
ג.
התובע היזק קרקעו הוה כתביעת קרקע או ממון הבה"ח נחמן דוד ריטוב ני"ו
מוסיף עוד המחנ"א לתלות המח' הרמב"ם והראב"ד בחפר בורות
בקרקעו של חבירו והודה במקצת האם צריך להישבע על השאר,
אלכיה ינב תורובח
חבורה בעניין קרן כעין שגנב ,ת"כ ודו"ה כשהמב"ד.
דהר"מ סובר דאינו נשבע ככל תביעות קרקע ,והראב"ד חולק עליו א.
וסובר שזה ככל תביעות ממון שמוטל עליו להישבע כשהודה במקצת,
ובביאור פלוגתייהו מבאר המחנ"א שאם כשמזיק מתחייב בתשלום קרן כעין שגנב ,סברא ,או חידוש וצריך ילפותא.
החפץ רק יש לו אפשרות לשלם ממון א"כ כשחפר בורות התביעה בגמ' סה ע"א גופא אמר רב קרן כעש"ג ת"כ ותשלומי דו"ה כשעת
וההודאה הוא למלאות הבורות בעפר -למלאות הקרקע ולכן נחשב העמדה בדין ,מבואר בדברי רב חילוק בין דין קרן לכפל ודו"ה.
תביעת קרקע ולא נשבע ,זה שיטת הר"מ ,אבל אם החיוב דמים ,א"כ ועל אף שבפשטות הכפל ודו"ה הם הכפלת הקרן ,כל אחד משלם
התביעה היא לשלם דמיו שחיסר א"כ ה"ה ככל תביעת ממון שמחוייב כשעת חיובו ,דקרן חובתו משגנב וכפל ודו"ה בשעהמב"ד ,דעד אז
שבועה שהודה במקצת ,הראב"ד. יכל להודות ולפטור עצמו ,והכוונה בכפל זה שאם הקרן היתה בעין
משתלם כעת ,לפי"ז משלם כפל ודו"ה.
ד
ובדין קרן כעש"ג נחלקו הראשונים האם ידעינן מסברא ומילתא
טעם שאין הגנב יכול לשלם סובין וביאור חדש בגנב מהו החיוב
פשיטא שמשלם כעש"ג ורק דו"ה שהם ד' וה' פעמים הקרן הו"א ומתי שעת החיוב ולמה צריך לימוד בכפל ודו"ה כשע"ב הרי
הוה סברא שמשלם כשעת גניבה אעפ"י שיש סברא שמחייבתו כשעהמב"ד,
וכנ"ל .מ"מ צריכים לימוד שהם כשהמב"ד ולא נאמר שהם כפול או
אלא שדברי המחנ"א בדברי הרא"ש צ"ע ,דהרי הרא"ש [בפ"ק סי' דו"ה פעמים הקרן ,ולכך מביא רב דיוק דגניבה וחיים אחייה לקרן
כעש"ג ולא לכפל ודו"ה כך מבואר ברא"ש [ס"ב] ,ולכך הביא קודם א'] מבאר שבגנב וגזלן מחויב לשלם החפץ שחיסר ,וכל הסיבה שיכול
הלימוד ואח"כ הביא הסברא דכפל ודו"ה כשעהמב"ד ,וכשיטת לשלם דמים ,זה משום מה לי הן מה לי דמיהן ,אבל אם ירצה לשלם
לו בסובין אינו יכול שבזה ליכא לסברא מה לי הן מה לי דמיהן ,דהרי הרא"ש שקרן הוא סברא פשוטה כך מבואר בר"י מלוניל.
יש לו טורח לילך ולמכור הסובין ורק אח"כ יכול לקנות
אמנם ברש"י מבואר בכמה מקומות שצריך לימוד
החפץ שחיסר ,ומבואר עכ"פ שבגנב וגזלן החיוב הוא
להשלים החפץ .ולא לשלם דמים ,אלא שדברי הרא"ש
חיובו "שבשעת על כך ,עין רש"י ס"ד :ד"ה אחיי' שמקור דין רב הוא
דקרן-כעש"ג מהפסוק דחייב בגניבה ,וכן בדף ס"ה :מתחייב להשלים צ"ע דהרי להדיא מבואר בגמ' שגנב וגזלן משלמים
כעין שגנב ,והיינו דאיתא חיוב דמים ,וא"כ היאך מבאר ד"ה 'דכפילא' כתב חידש ב' דברים גם קרן כעש"ג וגם
החפץ או בהחזרת הרא"ש כאן שהחיוב של גנב הוא להשלים החפץ שחיסר, כפל ודו"ה כשהמב"ד.
כך מקשה האבנ"ז [יו"ד קע"ו ד] ומיישב דבאמת חיובו ב.
להשלים החפץ וטעם דאפשר ליתן מעות שהם במקום חפץ כמוהו או
החפץ ולכן אין יכול ליתן סובין ,אלא שמאחר שיש המזיק משלם כשעת ההיזק או כשעת התשלום;
אפשרות לשלם דמים במקום החפץ שחיסר אז חיוב זה במעות ולכן החיוב במזיק ,בגנב ,השלמת החסרון או תשלום
הדמים.
חל עליו מיד שגנב והזיק שבשעת חיובו -היינו שעת
ההזק והגניבה מתחייב להשלים החפץ או בהחזרת חפץ
[ובביאור יסוד הוויכוח עי' במחנ"א בפ"א הל' כשעת היוקר"
כמוהו ,או במעות ולכן אם הוזל משלם כשעת היוקר, נזק"מ] שחקר במזיק חפץ חבירו וכשהזיקו היה שווה
ולפ"ז מבואר לנו שלא כהמחנ"א שמתחייב לפי הרא"ש ה' ובשעת תשלום ד' ,ומסתפק האם משלם כשעת
הזיקו ,ה' ,או כשעת תשלום -ד' ,וצדדי הספק ,האם כשהזיק מתחייב להשלים החפץ ואפ"ה נקבע חיוב הדמים לפי שעת חיובו ולא לפי
לשלם דמים שחיסרו וכפי שהיה שווה בשעת ההיזק שחיסרו וע"ז המטרה וסיבת הדבר שמשלם ,ולכך משלם כעין שגנב.
חייב לשלם ,ובאותו זמן הוא שעת החיוב ומשלם כפי שעת הנזק.
[ויוצא ב' מח' :א' בדברי הרא"ש האם בגנב ובמזיק מתחייב לשלם
או דילמא ,אינו מתחייב כלל לשלם דמים ,אלא החיוב הוא דמים ,או להשלים החפץ שחיסר .ב' אם החיוב לשלם שחיסר אזלינן
להשלים את מה שחיסרו ,שצריך להחזיר החפץ שחיסרו ורק יכול בתר שעת חיובו או בתר השתא].
לשלם בדמים ואפי' סובין שע"י זה יוכל להשיג החפץ הנחסר ,ולפי"ז
ה אם בשעת העמדה בדין הוזל ויש אפשרות להשיג בזול א"כ ישלם
כדהשתא ,שהרי בזה יושלם החפץ שחיסרו ,והיינו דאם זה חיוב דמים לכאורה סברת הרא"ש בדו"ה קשה שהרי למעשה משלם דו"ה
אזלינן כפי שעת הזיקו ואם זה חיוב החזרת החפץ אזלינן כדהשתא .על עצם זה שגנב ואח"כ נשתרש בחטא ,לפי ביאור האב"נ הנ"ל
מתבאר דברי הרא"ש ולכאורה פליגא בזה רש"י והרא"ש ,דרש"י סבר שכל מזיק מוטל
ולפי ביאור האב"נ ברא"ש יובן המשך דברי הרא"ש ,דמתבאר בסבר' עליו להשלים החפץ שחיסרו ,ואין עליו כלל חיוב דמים ,ומשלם
כפל ודו"ה כשהע"ב שהרי יכול היה להודות ולפטור עצמו מהחיוב, כדהשתא ,ולכן ללא הפסוק דקרן כעש"ג ס"ד שגם בגנב דינו כבמזיק
ולכן אין חיובו חל רק בשעת העמדה בדין ,אולם ד"ז לכאו' קשה מאד, שמוטל עליו להשלים החפץ שחיסרו ואין עליו חיוב דמים ,ומשלם
הרי על אף שלא נגמר חיובו עד שהעב"ד מ"מ כשלא הודה ונתחייב כדהשתא ,וזה גילה הפסוק שבגניבה כעש"ג שישנו חיוב דמים על
חיובו הוא על מעשה הגניבה שעשה והוסיף לשחוט ולמכור ,וא"כ מה שגנב.
למה לא יתחייב לפי שעת הגניבה שעל דבר זה משלם כפל דו"ה ,וכל
אולם הרא"ש סבירא ליה דבכל מזיק גם מתחייב לשלם כפי דמים
הסיבה הגורם והמחייב כפל הוא מעשה הגניבה ,וא"כ למה יתחייב
שחיסרו והיינו כפי שעת ההזק ולכן מסברא פשוטה ידעינן שקרן
כדהשתא .אבל לפי מה שנתבאר באב"נ שעל אף שהמטרה הוא
כעש"ג שהרי בשעת בשה"מ בי"ד לא עשה כלום ,ואין מוטל על מזיק
להשלים החפץ וסיבת התשלום הוא להשיג החפץ הנחסר ,מ"מ חיוב
וגנב להשלים החפץ ,רק חיוב דמים ,וזהו משעה שגנב והזיק ,ומוסיף
הדמים אינו נקבע לפי המטרה והסיבה[ ,דא"כ היה משלם כדהשתא].
עוד המחנ"א שגם תוס' ס"ל כשיטת רש"י ,ובחזו"א כתב על זה ,שלא
המשך בעמוד אחרון >>> הראה מקום לדברי התוס' ויתבאר לקמן בס"ד.
3
ולשיטת המהדורא בתרא קושית התוס' היא דלמה לא דחי
הגמרא דמיירי כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' וקרן
פרק מרובה
וכפל וחומש הכל כעין שגנב ומשלם כפל כעין שגנב וקרן מיירי דף סה .רש"י ד"ה משבאו עדים "ונתחייב בכפל".
בתברה או שתייה ממש ולכך משלם קרן ד' כדהשתא וחומשא יל"ע אמאי הו"ל למימר דאיירי בנתחייב בכפל והיינו לאחר
זוזא מהקרן דהשתא ונמצא דהחומש שוה לכפל ואי אפשר לומר גמר דין ,הא אפילו קודם גמר דין קיימא לן דאחר שבאו עדים
דמיירי שהשבועה היתה לאחר התברה או שתייה דא"כ הוי ליה אין מודה בקנס פטור.
לשלם אף הכפל כדהשתא משום דרק עכשיו היה הגנבה דרק
עתה כפר בשבועה דהשבועה זהו הגנבה ועל כרחך דהשבועה ועי' אבני נזר חו"מ סימן קפ"ח שתירץ ע"פ המבואר בגמ'
היתה קודם התברה או שתייה וא"כ צריך להבין אמאי משלם לקמן קח ע"א דבעי גמ' שם על גזירת הכתוב דרבנן מה הדין
חומש כשעת שבירה הרי כפר רק על הקרן דשויא זוזא ולא בתרי חומשא או בתרי כפילא ,ומבואר דגזירת הכתוב היינו דאי
כפר על הקרן דתברה או שתייה וצריך לומר כר"ח דהתברה או אפשר לשלם ב' תשלומין ,ואף למאן דמסיק דאפשר היינו דווקא
שתייה הוי המשך ותוספת למעשה הגנבה וכיוון שכן בכפר על בחד גוונא וכעין תרי חומשא ,אבל בתרי גוונא פטור מתשלומין
הקרן דשויא זוזא כפר גם על הקרן דתברה או שתייה משום ואף חומש פוטר מכפל ותלוי מה קדם ,וממילא הוצרך רש"י
דהוי המשך למעשה הגנבה אבל לא הוי ממש כר"ח דלר"ח על למימר דמיירי הכי בנתחייב בכפל ,וממילא חייב בכפל ופטר
כל המשך לגנבה משלם כפל ואנו נאמר דלא ישלם עליה כפל החומש (לרבנן) ולא איפכא.
ומשלם כפל רק כעין שגנב ורק קרן משלם כדהשתא משום אמנם זה חידוש גדול ויל"ע מאי אולמיה ,דהאי דיוקא דרש"י
דקרן משלם על עצם הגנבה וכיון דתברה או שתייה הוי המשך היא המשך מדבריו קודם שכתב למעלה "ואין כאן כפל" ולכן
למעשה הגנבה משלם עליה קרן שזה גם גנבה אבל כפל זהו כתב הכא לאשמעינן דיש כפל ,וגם פשטות גמ' דהכא משמע
קנס על מעשה הגנבה וכיוון שבתברה או שתייה לא היה כאן דגזירת הכתוב דוקא לפטור חומש במקום כפל.
מעשה גנבה חדשה אינו משלם עליה כפל ותרצו התוס' דאין
סברא לחלק בין קרן לכפל דאם משלם הקרן ד' משום תברה ועי' בספר אגודת איזוב בהגהה שם מבעל טהרת איזוב
או שתייה גם הכפל יהא ד' דהכפל יהא כפול לקרן ורק רב יכול שפילפל עוד בדברי האבנ"ז.
לחלק בין קרן לכפל משום דדריש לקרא אבל בלא דרשא ליכא הבה"ח הלל חזן ני"
סברא לחלק בין קרן לכפל
דף סה ע"ב תוס' ד"ה אלמא קרן כעין שגנב
ואי אפשר לומר מהלך חדש בתוס' דהקושיא היתה דהקרן
כשעת העמדה בדין ,ואע"ג דלא הוי בעין ולא הוי תברה או קושית תוס' לשיטת הרעק"א קושית תוס' היא דלמה לא
שתייה כפל וד' ה' כעין שגנב ולכך הוי כפל זוזא כעין שגנב דחי הגמרא דמיירי כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שוויא ד'
וחומש זוזא מהקרן כשעת העמדה בדין משום דאין שום סברא וקרן וכפל וד' וה' הכל כעין שגנב ולכך הכפל הוי זוזא והקרן
לומר חילוק זה ולכך לא הקשו התוס' כן. מיירי כשהוא בעין שמחויב להחזיר הגזלה בעין מדין והשיב את
הגזלה וכיוון שהוא בעין נמצא שמשלם ד' וכיוון שכן משלם
הבה"ח שלמה זלמן לנדא ני"
גם החומש מד' דהיינו זוזא ונמצא דהחומש והכפל שווים
פרק ארבעה אבות ומביא ראייה מתברה או שתייה דמשלם ד' כדהשתא דלכאורא
קשה למה משלם החומש על ד' הרי השבועה היתה על הקרן
התוס' בדף ד' ע"ב בד"ה תרי גווני אדם הקשה מדוע לא חילק שגנב ששוה זוז ולמה משלם חומש מד' הרי החומש משלם על
ר' אושעיה קרן ,שן ,ורגל כמו דתני תרי גווני אדם. השבועה וא"כ לשלם חומש רק מזוז ולכך מביא ראיה דבתברה
וצ"ב מה קשה הרי הגמ' תי' על אדם ושור שאין לחלק בין או שתייה חזינן דהוקר ברשות בעלים דלמה משלם ד' כדהשתא
שור דאזיק שור לשור דאזיק אדם דשניהם משלמים נזק ,ולכאו' הרי כשגנב ממנו היה שוה רק זוז וזה שהוקר אין לזה שייכות
בזה מתורץ נמי קושיית התוס' שהרי קרן שן ורגל משלמים נזק, להגנבה ואעפ"כ משלם ד' כדהשתא דהוקר ברשות בעלים וא"כ
וא"כ מדוע התוס' תירצו תי' אחר ,וצ"ע ודו"ק. אף הכא כשהוא בעין אמרינן דהוקר ברשות בעלים וכשכפר על
*** החפץ כפר והחפץ שוה ד' והוקר ברשות בעלים ולכך משלם
החומש מד' כדהשתא ותרצו התוס' דאין סברא לחלק בין קרן
התוס בדף ה :ד"ה כי שדית ,כתבו בסוף התוס' דאדם מיירי לכפל לומר שקרן ד' וכפל זוז דאם משלם הקרן ד' משום שהקרן
בישן או בנפל מן הגג ברוח שאינה מצויה. בעין גם הכפל צריך לשלם ד' שהכפל כפילו של קרן וכיוון דקרן
וצע"ג דא"כ איך אפשר ללמוד אדם מבור וחד מהנך הרי לכל ד' אף כפל ד'.
4
המזיקים אפשר לפרוך מה להנך שכן הזיקן מצוי תאמר באדם כח אחר שבו.
ויש להבהיר שבקולא דאין מעשיו גרמו לו אין צד חומרא, שאין הזיקו מצוי ,שהרי מיירי ברוח שאינה מצויה.
ה] וזהו שכתבו התוס' דבור המתגלגל מיד הוי בור ,ולפיכך
אלכיה ינב
אמנם ברש"ש כתב דכוונת התוס' אף ברוח מצויה ,אולם שכאמור הוא הגדרה בהיזק וכלפי ההיזק הוא קולא.
תורובח
לכאו' משמע שמיירי גם באינה מצויה ,ובזה נשאר קשה.
והנה בעצם יש להקשות על המשנה בלא"ה דבמשנה כתוב זה שיש בו כח אחר אינו קולא אלא חומרא ,על כן ליכא למימר
הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ,והרי ברוח שאינה מצויה אינו הכי ועל כן אמרינן מה לבור שכן מעשיו גרמו לו ,ומשא"כ
בור המתגלגל שאין מעשיו גרמו לו ,שכאמור כלפי ההיזק הוי דרכן להזיק ,ודו"ק.
לעולם קולא וא"ש דברי התוס' [ואפי' באש הוי קולא כדכתבו
ועיין בתוס' רבינו פרץ ,ודו"ק היטב וצ"ע.
שם התוס'].
הבה"ח ישראל בערנסאן ני"
הבה"ח ישראל לעמבערגער ני"ו
בתוס' ה :ד"ה כי שדית בור בינייהו .בתוך דבריה ביארו
דף ז :רש"י ד"ה נתנו לו זמן "בי"ד" עכ"ל ,ויל"ע מה בא
התוס' דכח אחר מעורב בהן אינו קולא אלא חומרא דמזיק גם
להשמיענו בזה.
בהליכתו ,אלא דבאבנו סכינו ומשאו ,יש בו צד קולא שכן אינו
וי"ל דבא לומר דאף דשנינו דכל המקלקלין ברשות בי"ד מזיק אלא ע"י הליכתו ,ומה שמוכיחים אש יוכיח .אע"ז דלכאו'
אש שונה – תירצו התוס' דעכ"פ דהראיה הוא שנחשב שהוא חייבים ,הכא אפי' דהרשות בא מצד בי"ד מ"מ אם נפלו בתוך
עצמו עושה זאת ,ועוד ביאר דזהו שפרכה הגמ' מה לאש שכן הזמן פטור (דאל"כ היינו אומרים דהניזק נתן לו זמן ופטור
מטעם מחילה). דרכו וכו' בור יוכיח שאינו הולך.
וטעמא באמת דפטור כדכתב רש"י ב"מ קי"ז ע"ב שראוהו וצע"ג דמכ"מ באבנו סכינו ומשאו יש כח אחר מעורב בהן
דהוא קל ומשא"כ בבור ואש שבבור אין כח אחר ובאש הוי אש בי"ד שהי' נוטה ואמרו לו סתור עכ"ל ,והיינו דרעוע היוא ואינו
צריך ליפול אלא לאחר זמן זה ,וקודם לכן הוי אונס ומאי הו"ל מיד בתחילתו אלא דנוסף שגם הולך ,ומה תירץ התוס'.
למיעבד ,וכמ"ש רש"י שם ד"ה הכותל.
***
הג"ר חיים משה זארגער שליט"א עם הבה"ח יצחק וינשטוק והבה"ח
א] תוס' ד"ה מה לבור .ביארו התוס' שבצד השוה של אבנו
חיים אברהם יחיאל לעמבערגער ני"
סכינו ומשאו אמרינן "מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו"
בהערתם של ידידי החשובים הבחורים החריפים מחשובי משא"כ אסו"מ .ובצד השוה של בור המתגלגל אמרינן מה לבור
שכן מעשיו גרמו לו ,משא"כ בור המתגלגל ,וטעם החילוק ביארו לומדי ביהמ"ד הבה"ח חיים אברהם לעמבערגער ני"ו והבה"ח
התוס' דבאסו"מ ניחא לומר אין כח אחר מעורב בו ,שעי"כ אין יצחק וינשטוק ני"ו בדברי רש"י ו :ד"ה נתנו לו זמן ,שכתב "בית
לומר "שור יוכיח" .ובבור המתגלגל אמרינן דוקא מעשיו גרמו דין" ,ובאו הנ"ל לבאר באופן נפלא כוונתו.
לו ,ולא אין כח אחר מעורב בו ,דאין לומר מה לבור שאין כח
ויש להוסיף נופך על הערתם הנפלאה ממה שהובא בסוגיא
אחר מעורב בו ,משא"כ בור המתגלגל ,שהרי בור המתגלגל
זו במקומה במסכת בבא מציעא דף קי"ז - :דאכן צריך שיתרו בו
נעשה בור מיד ואז הוי מזיק בלא כח אחר ,ע"כ.
בי"ד ויתן לו זמן ,וכן פסק הרמ"א בשו"ע חו"מ סי' תט"ז סעיף
ב] ויש לתמוה טובא :א' מהו ביאור תירוצם ,והרי לו יהא א' – "דווקא שהתרו בו בי"ד ,אבל בלא בי"ד אע"פ שהתרו בו
שנחשב לבור מיד בהנחה מכ"מ אינו נהיה בור המתגלגל אלא חביריו אינו כלום" ,עכ"ל.
ע"י כח אחר .ב' בטענת מעשיו גרמו לו ניתן ג"כ להק' דמיד
ומדברי הפרישה וכן הנתיבות רי"ס ש"ז שהקשה דשם משמע
נעשה בור ואז הוי ע"י מעשיו .ג' בכלל יש לבאר החילוק בין כח
דמהני התראת שכיניו בלבד ,ואי"צ להתראת בי"ד ,משמע
אחר מעורב בו לבין אין מעשיו גרמו שכלפי חוץ הוא ענין אחד
דאע"פ שהתרו בו בי"ד מ"מ צריך ג"כ התראת שכיניו .והנתיה"מ
ג] ונבאר מקודם החילוק ביניהם ,קולת "אין מעשיו גרמו לו" מיישב התם – בסימן ש"ז שמיירי בניכר שנתקלקל הכותל
אינו קולא במזיק אלא זה קולא ששייך להיזק ,שבכל המזיקים ובהתרו בו ,דאל"ה אינו חייב ,ומשמע דס"ל דמיירי הכא בכותל
יכול להיות שיהא שלא ע"י מעשיו לגמרי ,משא"כ קולת כח אחר רעוע ,ודו"ק .ועיין בנתיה"מ שם.
מעורב בו הוא כלפי המזיק שבמזיק עצמו יש כח אחר מעורב
הג"ר חיים משה זארגער שליט"א
בו ,והוא אינו מזיק לכשלעצמו.
בגמ' דף ט' ע"ב 'חומר בשור מבבור חומר בבור מבשור חומר והנה בתוס' ה :ד"ה כי שדית בור בינייהו כתבו דבאש הכח
אחר מעורב בו הוא חומרא ,וביאור דבריהם לכאו' הוא כנאמר בבור מבשור כו' נגמר דינו אסור בהנאה' וכו'.
ויל"ע טובא דלא שייך כלל האי גבי בור דשאני שור דכיון לעיל שבהיות שכח אחר מעורב הוא הגדרה במזיק שהויתו
דנגמר דינו יסקל דהא שייך שפיר דאסור בהנאה ,משא"כ בבור הוא ע"י כח אחר ,א"כ באש שהוא מזיק מצד עצמו ,שכן מכלה
כיון דאי נגמר דינו לא שייך סקילה מאי שייך הגמ"ד להבור, את כל מה שבמקומו ,הכח אחר שבו הוא תוספת והוי חומרא,
ולמה ס"ד דיהא אסור בהנאה( .ועי' לקמן שכ' רש"י כלפי דש ומשא"כ באסו"מ שכל הווית המזיק נוצר ע"י הכח אחר ,שם הוא
בנירו דל"ש בבור עיי"ש להלן דהתם לא שייך במציאות והכא דהוי קולא.
הדין נותן דאינו שייך) ויל"ע. ד] ונראה לומר שגם בור המתגלגל הוי כמו אש ,שביסודו הוא
הבה"ח יצחק וינשטוק וחיים אברהם יחיאל לעמבערגער ני"ו מזיק אלא דיש בו תוספת שיכול להתגלגל ממקום למקום ע"י
5
על הרש"י הנ"ל – יש
לתמוה על דברי רש"י
באופ"א דהנה בפשטות הוא
דשמין אותו בעבד עברי הוא
משום דזהו השוויות של אדם
וכך נמדד ערכו של אדם לפי מה שיכול להימכר כעבד ,אולם
שאלה מס' :1
רש"י כ' "שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם היה נצרך היה
סדר ג' – פרק החובל
מוכר עצמו בעבד עברי" ומשמע מדבריו דאינו שוויות להיזק
מבואר במשנה שאדם החובל בחבירו חייב לשלם לחבירו נזק האדם אלא שבפועל מפסידו שאינו יכול להימכר ,ולכאו' לפי"ז
ושמין אותו כאילו הוא עבד ונמכר בשוק כמה היה יפה וכמה צריך למדוד כל יכולות האדם לרווח ממון שנפסדו וכגון שעינו
נפגמה ואינו יכול לסחור וכדו' שהרי שמין לפי מה שהפסידו, הוא יפה ,וכתב ברש"י ש'עבד' הכוונה לעבד עברי.
וצ"ב ,דהא עבד עברי נמכר רק לשש שנים וההיזק שיש ועי'.
הבה"ח החפץ בעילום שמו ני" לכל אדם הרי הוא לכל ימי חייו ,והיה צריך לשומו כעבד כנעני
שנמכר לכל ימי חייו וזה הוא ההיזק שיש לכל אדם.
שאלה מס' :2
תשובות על שאלה :1
סדר ב' – פרק ארבעה אבות נראה פשוט דאין כוונת רש"י ששמין אותו כעבד עברי
דף ד .רש"י ד"ה ולא ראי השן בא"ד וראי ליכא לתירוצי הנמכר ,אלא שהוא היה יכול להמכר בעבד עברי ,וזה הזיק אותו
שלא יוכל להמכר כל ימי חייו בעבד עברי ,לכך שמין אותו כעבד עסה"ד.
כנעני הנמכר לעולם.
יל"ע אם דברי רש"י כאן סותרים לדברי התוס' לעיל בדף ב.
וזה שכתב רש"י "שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם היה ד"ה לא הרי השור כהרי המבעה ,וצ"ע.
נצרך היה מוכר עצמו בעבד עברי" ,שהפסידו ממון זה דהיינו
שאלה מס' :3 דמי עבד כנעני שבכל שרצה אם היה נצרך היה יכול למכור
עצמו בעבד עברי ,כן נראה לי פשוט וברור.
סדר עיון – פרק מרובה
ולאחר העיון מצאתי שביאר כן בספר ים של שלמה עיי"ש,
בענין תברא או שתיה: וע"ע סמ"ע (ת"כ סט"ז) קצה"ח ופלפולא חריפתא שלמדו שכן
בתוס' ד"ה גופא הביאו מהגמ' ב"מ בפרק המפקיד שהביאו נחלקו רש"י והרא"ש ,וזה תלוי אם נחלקו או לא.
מתני' דכל הגזלנין למאן יוקרא וזולא ,והובא שם בדמ' על הבה"ח משה יהודה לייב וינטרוב ני"
מימרא דרבא דתברא או שתיה משלם ד' משום הך דכל הגזלנים
יעוי"ש.
וצע"ג בדברי הגמ' שם ,שהרי תברא או שתייה הוי ליה גזילה
מחודשת והרי גזל ד' ולא אתייקר כלל ,ומה שייך להך דכל
הגזלנים ,וצ"ב.
שאלה מס' 4
סדר ג' – פרק החובל
פז .בגמ' אמרינן שלרבי יהודה סומא פטור מכל המצוות,
וכתבו בתוס' שמ"מ חייב במצוות מדרבנן עי"ש.
לכאו' צ"ב הלא כל חיוב של מצוות דרבנן הוא מחיוב של
"לא תסור" ואם הוא פטור מכל המצוות אין עליו חיוב של "לא
תסור" וממילא אינו יכול להיות חייב מדרבנן.
שאלה מס' 5
סדר ג' – פרק החובל
בגמ' מבואר שמתחילה עשה רב יוסף סעודה למי שאמר
לו שהלכה כרב יהודה שסומא פטור מן המצוות ,שמ"מ עשה
המצוות.
וצ"ב שהרי הכלל הוא שמי שפטור מן המצוה ועושהו נקרא
הדיוט.
6
אלכיה ינב תורובח
בעניין קטן שהזיק בקטנותו והגדיל – אם חייב לשלם
הללו צריכה ביאור ,וכן נראה מדברי ה'חתם לאחר זמן ,אבל קטן אפילו הגדיל פטור" במשנה (פז ,א)" :חרש שוטה וקטן
סופר' (כאן) בהביאו דברי הס"ח ,שמה (שיטה זו אף מובאת להלכה ,עי' שו"ע חו"מ פגיעתן רעה -החובל בהן חייב והם שחבלו
שתלה הדבר בזכירת הקטן הוא ,כי אז יודע סי' תכד ס"ח). באחרים פטורין .העבד והאשה פגיעתן
הקטן שהזיק או גנב וחייב לשלם ,ואם אינו רעה -החובל בהם חייב והם שחבלו
לעומתם ,ישנן דעות בראשונים לגבי
זוכר -במה יתחייב ,אם לא שנמצא עדים באחרים פטורין ("-שאין להם מה לשלם".
קטן שהגדיל שחייב לשלם ,כמו שכתב
על מעשיו. רש"י) ,אבל משלמין לאחר זמן ,נתגרשה
ה'אור זרוע' (פסקי בבא קמא סי' שמו
האשה נשתחרר העבד ("-וקנו נכסים")
בביאור דברי ה'ספר חסידים' כתב והובא בהגה"ה על הרא"ש שם)" :אבל רש"י
חייבים לשלם" .וברש"י" :חייבים לשלם
החת"ס דבר יסודי בגדר תשלומי נזקי זצ"ל פירש לקמן בפרק הגוזל עצים (צח):
-שהרי מתחלה הן חייבין ,אלא שאין
ממון ,דהנה בעבירות שבין אדם למקום דנו 'כפייה רפרם לרב אשי ששרף שטר חוב
להם מה לשלם ,שנכסי מלוג של אשה
ג"כ הפוסקים האם קטן חייב לשוב על מה בילדותו ואגביה מיניה גוביינא מעליתא',
משועבדים לבעל לפירות ולירושה" .והיינו,
שחטא בקטנותו (עי' 'תרומת הדשן' פסקים משמע דקטן שהזיק חייב לשלם כשהגדיל
שעבד ואשה כשמזיקים חלה עליהם חובת
וכתבים סי' סב) ,ובשו"ע (או"ח סי' שמג) (ביישוב הוכחה זו ראה חידושי ר"י מלוניל
תשלומי היזק ,אלא שאין להם מה לשלם,
איתא" :וקטן שהכה את אביו או עבר שאר ב"ק שם; פלפולא חריפתא פרק הגוזל
לכן כשמגיע להם נכסים חייבים לשלם
עבירות בקטנותו ,אע"פ שאין צריך תשובה עצים סי' יג אות כ; ים של שלמה פרק
עתה מה שכבר נתחייבו מזמן .אולם ,כלפי
כשיגדל ,מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה החובל סי' כז ופרק הגוזל עצים סי' יט;
חרש שוטה וקטן לא נתבאר במשנה -מה
דבר לתשובה ולכפרה ,אע"פ שעבר קודם טו"ז או"ח סי' שמג ובחו"מ סי' שמט ס"ג;
הדין כשנתפתח החרש ונשתפה השוטה
שנעשה בר עונשין" (עי' טו"ז שם סק"ב), שו"ת מהר"ם מפדוואה סי' צ; שו"ת גנת
ונתגדל הקטן -האם חלה עליהם חובה
מבואר שממדת חסידות על הקטן לשוב ורדים חו"מ כלל ג סי' יג; מראה הפנים על
לשלם או לא.
בתשובה ,וכלפי זה כתב החת"ס" :על כן הירושלמי במכילתין פרק החובל ה"ה),
נלענ"ד ,אפילו אי נימא בעבירות שבין אדם ולכאורה מסתייע מפרק שור שנגח ד' וה' והנה ,מזה שלא כתב התנא 'אבל
למקום לא מתחייב אלא ממדת חסידות, (לעיל לט ).גבי 'שור של חרש שוטה וקטן משלמין לאחר זמן' -אצל חרש שוטה וקטן
מכל מקום במה שבין אדם לחבירו חייב שהוחזקו נגחנין שמעמידין להן אפטרופוס' ניתן להוכיח שאינם חייבים לשלם כשיבואו
מדינא זה שהחסיר את חבירו" ,כלומר, -לשווינהו מועד ,דכי הדר נגח לישלם מן לכלל דעת ,וכן מבואר ברמב"ם (פ"ד מהל'
תשלומי נזק וגניבה אינם בגדר עונש על העליה ,ואיפליגו בה רבי יוחנן ורבי יוסי חובל ומזיק ה"כ) בהדיא " ...אע"פ שנתפתח
פעולה שעשה הגנב או המזיק ,כי אילו בר חנינא ,דרבי יוחנן אמר מעליית יתומים החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם
כן היה -שפיר יש לומר שקטן אינו נענש ורבי יוסי בר חנינא אמר מעליית אפטרופין, חייבין לשלם ,שבשעה שחבלו לא היו בני
על פעולתיו ומעשיו ,כי אין בו דעת ואינו וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי ,וכל דעת" .וכן כתב בחידושי רבינו יונתן מלוניל
אחראי להם ,כי יסוד תשלומי נזק הוא שכן היכא דנפשייהו אזקי דפרעי לכי גדלי" (כאן)" :והם שחבלו באחרים פטורין ,דלאו
'שהחסיר חבירו' ,וחסרון זה יש למלאותו בני דעת נינהו ,ואינן מתכונין לבייש ולא
עוד יש להביא דברי ה'ספר חסידים' (סי'
ללא כל קשר אם היתה בו דעת בשעת להזיק ,ובדין אנוסין דיינינן להו ,ומשום
תרצב) בזה ,וז"ל" :אחד בא לפני חכם ,אמר
פעולתו ,כי סוף סוף חבירו נחסר על ידו, הכי אף לאחר שנרפאו פטורין מלשלם" (עי'
לו זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני
ולכן חייב מדינא לשלם כשהגדיל -בכדי מאירי כאן).
אדם ,וגם הייתי חוטא בשאר חטאים ,אמר
למלאות חסרון ממון חבירו (ולפ"ז גם
שמא איני צריך תשובה לשלם הגניבות ,כי וכן יש להביא דברי הרא"ש בפירקין
חרש שנתפתח ושוטה שנשתפה הדין כן).
כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד, (סי' ט) ..." :נתגרשה האשה ונשתחרר
לעומת דברי החת"ס -שחובת תשלומי
וכיון שהייתי קטן למה אני צריך תשובה העבד חייבין ,דלא דמי פטורייהו לפטורא
נזקי קטן היא מעיקר הדין -יש להביא
ולשלם ,אמר לו כל עונות שאתה זוכר וכל דחרש שוטה וקטן ,דהנך לאו בני עונשין
דברי הב"ח (סי' שמג) בביאור דברי ה'אור
אשר גנבת אתה צריך לשלם ,שהרי יאשיהו נינהו ,אבל פטורייהו דעבד ואשה משום
זרוע' ,שחובת תשלומי קטן כשנתגדל היא
שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין דאין להן נכסים" .וכן כתב בספר התרומות
מתקנת חכמים ,שתיקנו כן לצורך תיקון
(עי' שבת נו ,):שצוה להפסיד ממון שלא (שער לו ח"ב סי' ו) כשמביא דין משנתנו:
העולם .עי"ש בארוכה.
כדין בקטנותו ...אבל אם אמר לו מאוד "מזה למדנו ,שהאשה ועבד דבני דעה
ולהלכה נקטו הפוסקים (עי' משנ"ב קטן הייתי כשגנבתי ,כיון שאינו זוכר בו נינהו בשעת ההיזק משלמין לאחר זמן,
סי' שמג סק"ט) ,שמשורת הדין פטורים אינו צריך לשלם" .ופשיטות לשונו נוטה, אבל קטן דלאו בן דעת הוא בשעה שהזיק
מלשלם ,ולפנים משורת הדין יש להחמיר שהדבר תלוי בזכירת הקטן ,כי אם זוכר אף כשיגדיל נפטר הימנו ,דהא לא קתני
ולשלם הקטן גניבתו חייב לשלם ,ואם אינו זוכר במתניתין 'הגדיל הקטן חייב לשלם' ,אלמא
פטור .אכן ,הסברא לחלק בין שני מצבים אשה ועבד דאריא רביע עלייהו מחייבי
תשוח"ח להרה"ג ר' אהרן שטרנליכט שליט"א
7 7
שאין הטעם והסיבה כביאור המחנ"א בדבריו. >>> המשך מעמוד 3
ו אלא נקבע לפי שעת החיוב ,וה"נ בכפל ודו"ה אין התשלום נקבע
לפי שעת הסיבה המחייבתו אלא לפי שעת החיוב ,וה"נ בכפל ודו"ה
ונראה לבאר באופ"א שאף לדברי רש"י חיובו הוא לשלם דמים, אין התשלום נקבע לפי שעת הסיבה המחייבתו אלא לפי שעת החיוב
וזהו לא היה צריך לאפוקי שעת העמדה הבין שהרי אין זו שעת חיוב דהיינו שעת העמדה בדין ,שהרי לפני כן עדיין לא היתה החיוב שהרי
דמים ,אלא שהו"א שניזל בתר שעת הוצאה מן העולם שהרי כל יכול להודות ולפטור עצמו.
עוד וזה קיים יכול לומר הרי שלך לפניך גם בהוזל וגם בהוכחש ורק
שנאבד מהעולם מתחייב בתשלום החפץ לשלמו בדמים ,וא"כ הו"א והנה מה שמבואר במחנ"א בדברי רש"י שבמזיק חיובו להשלים
דניזל בתר שעת הוצאה מהעולם ,ועל זה צריך לימוד שמתחייב לפי החפץ ולכן הו"א שגם בגניבה מוטל עליו להחזיר החפץ ונשלם בתר
שעת הגניבה ולא לפי שעת הוצאתו מהעולם. שעת העמדה בדין ולזה צריך לימוד שבגניבה חיובו הוא כעין שגנב
דהיינו חיוב דמים.
אלא שלפי"ז יש לבאר מדוע באמת אזלינן בתר שעת גניבה ולא
אמנם דבר זה אפשר לו דווקא בחפץ שהוזל שהו"א שמשלם
לפי הוצאה מן העולם שאז הוא לכאורה מתחייב בדמים.
כשעה"ב ,אבל בבהמה שהוכחשה ומתה הרי אין זה מה שחיסר ומה
ונראה לבאר שבעצם הגניבה יש לגנב קנייני גניבה ולכן מחייב הו"א שישלם לפי שעת הכחשה ,שנצטרך רק פסוק לומר שמשלם
עליו באונסין ,ולא שאם נאנס חל עליו חיוב דמים כבשומרים ,אלא כעין שגנב הרי אם ישלם כשעת הכחשה הרי אינו משלם החפץ לפי
שאם לא נאנס אין לו מה להתחייב לשלם דמים ,אבל מאחר שנאנס מה שנחסר ,וברש"י (סד :בד"ה אחיי') מבואר שצריך ילפותא דקרן
בידו מחויב הוא משעה שקנה הגניבה ,דהיינו משעת גניבתו. כעין שגנב אף לענין אם הכחישה ולא רק לענין זולא ,ומבואר להדיא
בס"ד
הודעה חשובה!
ניתן לשלוח עבור העלון הבא (גיליון יג) – חידושי תורה והערות ,וכן חבורות או
תשובות על השאלות שעולות מידי שבוע בלוח הפלפולא – עד יום ב' וישב נר ג'
דחנוכה.
בשורה טובה תדשן עצם! לקראת ימי החנוכה הבעל"ט יהיה ניתן לכתוב חידושים
וחבורות על ענייני חנוכה {כגון מצוות הדלקת נר חנוכה ,חנוכת הבית ,נס פך השמן ,קושיית הבית
יוסף ,כבתה זקוק לה אאז"ל ועוד ועוד} ,כל אלו ייכנסו אי"ה במדור הקבוע "במצוותיך
אשיחה" המיועד עבור ענייני חג בחג.
שימו לב כי ייתכנו שינויים במועד ההדפסה של הגיליון הבא ,העיתוי הסופי יהיה
תלוי לפי כמות החומר שיתקבל לידינו ,ובשבועות הקרובים נעדכן על שורת שינויים
ושיפורים בהתנהלות המערכת בצורה שתהיה לתועלת לבחורי הישיבה שיחי' .בנוסף
נבקש מאוד מכל אחד שיש בידו רעיונות כיצד לייעל ולשפר –שלא ימנע טוב
מבעליו ויואיל לגשת אל נציגי המערכת וזכות הרבים תלויה בו.
ביקרא דאורייתא
מערכת תורתך שעשועי
מקום זה שמור לך! לזכות
לכל ענייני העלון וכן לתרומות להנצחות או לתרומות לע"נ,
החתן אשר אנשיל
והנצחת מודעות ניתן לפנות אל לרפואת ,להצלחת וכו' ניתן לעמבערגער הי"ו
הבה"ח יוסף מרדכי רייכמן ני"ו לגשת אל הבה"ח יוסף מרדכי לרגל נישואיו בשעטו"מ
רייכמן ני"ו נתרם ע"י הבה"ח הלל חזן ני"ו
עימוד :מוטי נאמן
0548480552
8
