gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy

שבוע: תולדות (2026-11-09)

תורתך שעשועי · Toraschu Sha'ashuoy — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אלכיה ינב‬ ‫תורובח‬ ‫עש"ק תולדות תשפ"ז‬ ‫גיליון יב'‬ ‫בעזהשי"ת ערש"ק פרשת תולדות לסדר‬ ‫הבה"ח ישראל לעמבערגער ני"ו‬ ‫'ואברכהו גם ברוך יהיה' 'ויתן לך האלוקים מטל‬ ‫יישוב סתירת רש"י בעניין אם הא דפטור אגניבה מעכב להתחייב על ההוספה‬ ‫השמים' וגו'‪ ,‬ובהאזינו 'תזל כטל אמרתי' ע"כ‪.‬‬ ‫המדרש סדר תולדות פרשה ס"ג אומר 'ואלה‬ ‫כך שהגמ' תמה לומר שרב יחלוק על‬ ‫רמב"ם הל' גניבה פ"א הלי"ד וז"ל 'היה‬ ‫תולדות יצחק בן אברהם' כו' ר' לוי אומר מניין אתה‬ ‫רבה‪.‬‬ ‫שווה בשעת הגניבה ב' ובשעת העמדה‬ ‫אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא‬ ‫בדין ד'‪ ,‬אם שחט או מכר או שבר הכלי‬ ‫ולקמן קי"א‪ :‬נחלקו ר"י ורב"ח בבא‬ ‫עליו רחמים תלמוד לומר 'בני אם חכם ליבך ישמח‬ ‫או אבדו משלם תשלומי כפל או דו"ה‬ ‫אחר וגנבו ומבואר שם דלכו"ע אין רק‬ ‫ליבי גם אני' (משלי כ"ג ט"ו) ר"ש בן מנסיא אומר‬ ‫כשעת העמדה בדין‪ ,‬ואם מתה הבהמה‬ ‫האחרון חייב דרמ"ג ורמ"ג אלא דלרב"ח‬ ‫אין אלא לב אביו של בשר ודם‪ ,‬מנין שאפי' הקב"ה‬ ‫או אבד הכלי מאליו משלם תשלומי כפל‬ ‫רק הראשון חייב‪ ,‬והוא דלא כרבה‪.‬‬ ‫כשעת הגניבה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה ת"ל‬ ‫ולהנ"ל יבואר דכל דין דרבה הוא בגנב‬ ‫'ישמח ליבי גם אני' גילה אחר גילה בזמן שהוא‬ ‫והנה מדבריו בסיפא מבואר דס"ל עצמו אבל באדם אחר שוב אינו חייב‬ ‫צדיק בן צדיק – ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪.‬‬ ‫מצד גנב אלא מצד מזיק‬ ‫דדינא דרב הוא רק לקולא‬ ‫או גזלן ואפי' יתכן לומר‬ ‫והיינו רק בשהוזל ולא‬ ‫והחתם סופר אומר שם בויתן לך‪ ,‬דיוצדק גם‬ ‫שפטור שכן אינו ברשותא‬ ‫בשהוקר ועל כן משלם "אך עכ"פ אינו‬ ‫ליעקב בעניין התורה 'טל השמים ומשמני הארץ'‬ ‫בחינת תורה והוראה‪ ,‬ומבואר בזוהר על הפסוק‬ ‫דמאריה‪( ,‬ומשא"כ גנב‬ ‫עצמו שאפי' אם אינו‬ ‫שגנב‪ ,‬ברשות הבעלים‬ ‫תשלומי כפל כעין‬ ‫וא"כ צ"ע למה אם שיבר‬ ‫בישיעיה השמים החדשה והארץ החדשה 'ודגן‬ ‫ברשותא דמאריה אך‬ ‫והבעלים לא‬ ‫הכלי משלם תשלומי‬ ‫ותירוש' הכל צריכין למרי חטיא ויין של תורה‪.‬‬ ‫היות שהוא עצמו עשהו‬ ‫כפל ותשלומי דו"ה‬ ‫ומבאר החת"ס דכשעכשיו אמר 'הברכה אחת‬ ‫מחוץ לרשותא דמאריה‬ ‫כשעת שבירה ‪ -‬העמדה יוכלו להקדישו‬ ‫אינו יכול ליקח זאת לזכות‬ ‫בדין‪ ,‬והרי הא תינח‬ ‫היא לך אבי' כו' בפשטות פסוקים אלו הם על‬ ‫לעצמו‪(:‬כן הביא ר' שמעון‬ ‫וא"כ האיך‬ ‫שקרן צריך לשלם כשעת‬ ‫הגשמיות‪ ,‬ודרשינן מהם גם ענייני רוחניות וחיי‬ ‫השבירה דכן אמר רבה‬ ‫שקאפ מרבו הגר"ח))‬ ‫עולם‪ ,‬והבין יצחק אבינו ברוח קדשו דממנו יצאו‬ ‫ויסוד זה כבר מצאנוהו‬ ‫ע"י‬ ‫גנב‬ ‫נעשה‬ ‫דהוי מזיק (לקצות) או‬ ‫יששכר וזבולון ועשו אינו ראוי לכך‪ ,‬לכן אמר‬ ‫גזלן (לנתיבות) אבל למה‬ ‫'ודגן ותירוש סמכתיו' לא רק שנתתי לו רק אותן‬ ‫בדברי הריטב"א בכתובות‬ ‫לד‪ :‬דשם בגמ' אמרינן גנב‬ ‫הטביחה"‬ ‫יתחייב כפל ודו"ה כשעת‬ ‫דגן ותירוש העצמיים לו‪ ,‬דהיינו דגן ותירוש של‬ ‫טבח בשבת פטור שאיסור‬ ‫השבירה וצ"ב ובחידושי‬ ‫תורה וחכמה‪ ,‬אלא אותן שהם סמוכים לו היינו דגן‬ ‫שבת ואיסור גניבה באים‬ ‫הגר"ח ז"ל (הל' חובל‬ ‫ותירוש של העולם הזה להחזיק לומדי התורה‪ ,‬גם‬ ‫ומזיק) כתב דמוכח ברמב"ם שדין גניבה כאחד‪ ,‬ופטור אגניבה ואם אין גניבה אין‬ ‫הם נתתי לו‪ ,‬לך מה אעשה בני‪ ,‬ולא יצטרך לך כלל‬ ‫אית בהו דכל הגונב דבר ‪ -‬כל היזק טביחה ואין מכירה‪ ,‬דתשלומי דו"ה אמר‬ ‫שיעשה בחפץ בידים שם גניבה אית רחמנא ולא גו"ד‪.‬‬ ‫ומתחילת הזמן דנתייגעו הבחורים על התורה‬ ‫בהו‪ ,‬ואל יקשה בעיניך דהא אין גונב‬ ‫ועומק הסברות‪ ,‬ודלו משם פנינים יקרים ומאמרים‬ ‫והקשו שם הראשונים (ריטבא‪,‬‬ ‫אחר הגנב משלם תשלומי כפל ודו"ה‪,‬‬ ‫מסולאים בפז‪ ,‬ישלם להם הקב"ה 'ויתן לך את‬ ‫רשבא‪ ,‬וכן ברע"א) שא"כ למה לא סגי‬ ‫דכ"ז מדובר באדם אחר שבא אחר הגנב‬ ‫ברכת אברהם' וברכות יצחק בפרשתן ברוחניות‬ ‫בזה שהגניבה היתה בשבת ואין גניבה‬ ‫שלדידיה לא קדמה מעשה הגניבה‪ ,‬אבל‬ ‫ובגשמיות‪.‬‬ ‫שבא יחד עם איסור שבת ואם אין גניבה‬ ‫הגנב עצמו היות שכבר עשה מעשה‬ ‫וכו'‪ ,‬ולמה צריך דגם הטביחה תבא‬ ‫גניבה נחשב כל היזק שעשה כתוספת‬ ‫בברכת א גוטן שבת‬ ‫בשבת‪.‬‬ ‫בגניבה ומתחייב על כך כפל ודו"ה‪.‬‬ ‫המערכת‬ ‫והנה בדבר זה ניתן לומר דאע"פ‬ ‫(ובזה מבואר להפליא מה שלכאו' קשה‬ ‫דכאן מוסכם על הכל דין דרבה עד כדי דאין גניבה‪ ,‬מכ"מ בטביחה עצמה נעשה‬ ‫‪1‬‬ ‫דו"ה אינה שהמכירה‬ ‫פועלת משהו (שאז היה‬ ‫אפשר לתרץ לדעת‬ ‫הנתיבות שפי' שחייב‬ ‫מצד גזלן אפי' כשנשתמש‬ ‫וכשמכר הוי כנשתמש‬ ‫גניבה וכן תירץ הרעק"א אך בדבר זה טמון חידוש גדול דהרי קי"ל‬ ‫בזה) אלא משום ששנה בחטא‪ ,‬וא"כ לא איבד זאת מן הבעלים‪ ,‬והאיך‬ ‫דאין גניבה אחר הגנב ואף דכאן אינו נעשה הגנב ‪ -‬הואיל שהגניבה‬ ‫יתחייב כשעת העמדה בדין על הקרן‪( .‬עיין חידושי רע"א)‬ ‫היתה בשבת אך עכ"פ אינו ברשות הבעלים‪ ,‬והבעלים לא יוכלו‬ ‫אך לפי הנ"ל יתבאר הדבר כמין חומר‪ ,‬שהרי חזינן שבמכר מתחייב‬ ‫להקדישו וא"כ האיך נעשה גנב ע"י הטביחה (וברע"א משמע דרק‬ ‫דו"ה‪ ,‬ולפי האמור הרי מתחייב על הקרן‪ ,‬והיינו שמצד התורה נחשב‬ ‫מפני שאין עליו חלות גנב‪ ,‬לכן יכול להעשות פעם נוספת גנב וצ"ב‬ ‫כמי שגנב ע"י המכירה את הקרן שלכן מתחייב עליו פעם נוספת‪ ,‬א"כ‬ ‫כנ"ל) ובראשונים חזינן דלא ס"ל כן אלא למדו כפשוטו שאע"ג דאין‬ ‫הוי כתברא או שתייא שאיבדו מן הבעלים (ולפי"ז יש לציין שבטביחה‬ ‫בו דין גנב לענין קניני גזילה אך מכ"מ לגבי אינו ברשותו נחשב‬ ‫אין הכוונה שאיבדו ע"י הטביחה מן הבעלים‪ ,‬אלא מפני שחייב על‬ ‫לגנב (ומפני כך אין הבעלים יכולים להקדישו) ואכן ברשב"א נשאר‬ ‫הקרן נחשב כת"ש)‬ ‫בקושיא דהיות שכבר אינו ברשותו שוב לא יתחייב בכפל ודו"ה ולמה‬ ‫לא מוקימים באופן שטבח בחול‪.‬‬ ‫וכן משמע בקרא שכתוב ד' וה' ולא ג' וד'‪ ,‬ומיושב להפליא ששם‬ ‫מדובר כששיברו שחייב רק מפני שהוסיף בגניבה‪ ,‬ואם אין הגניבה‬ ‫ובריטבא הביא את דברי רש"י דביאר דאף שנחשב לגנב מכ"מ ע"י‬ ‫גניבה מחייבת פטור משא"כ בכתובות מדובר בטבחה או במכרה‬ ‫הטביחה נעשה עוד פעם גניבה ‪ -‬ועל הגניבה הזו הוא כן חייב כפל‬ ‫שהחיוב אינו מצד הגניבה אלא חיוב חדש וחייב מצד הטביחה לבד‪,‬‬ ‫ושוב מתחייב דו"ה על הטביחה‪ .‬והביא הריטב"א מקור לדברי רש"י‬ ‫ולפ"ז הרשב"א ס"ל כרש"י בסנהד' ולא ס"ל החידוש הזה שבטביחה‬ ‫‪ -‬דשייך גניבה אחר גניבה מהא דאמר רבה "האי מאן דגזל חביתא‬ ‫נוסף חיוב על הכפל‪ ,‬אלא ס"ל שיש בדו"ה הוספה לחודה וא"כ לעולם‬ ‫דחמרי וכו' תברא או שתייא משלם ד'‪ ,‬דההיא שעתא קא גזלה"‪,‬‬ ‫אנו נצרכים לחיוב גניבה הראשונה‪.‬‬ ‫ואע"פ שכבר גנב מכ"מ יכול להעשות עוד פעם גנב ע"י שמזיק הדבר‬ ‫ועוד יש ליישב ובהקדם דברי האחרונים דבקלב"מ‬ ‫הרי שלמד הריטב"א (וכן רש"י) את דברי רבה כדברי‬ ‫הגר"ח שנהיה תוספת בגניבה ‪ -‬עד כדי שיתחייב כפל‪.‬‬ ‫איכא ב' סוגים‪ ,‬יש אופן שיש חיוב מיתה בפועל ממש‪,‬‬ ‫"יש אופן שיש‬ ‫ודו"ה ע"י התברא ‪ -‬כמו באופן דגנב בשבת וטבח בחול‬ ‫ואז הפטור על התשלומין הוא כי נחשב כאילו כבר‬ ‫שילם החוב שזה נכלל במיתה‪ ,‬ויש אופן שאין חיוב‬ ‫חיוב מיתה בפועל‬ ‫(והרשב"א לכאו' למד כנתיבות והקצות‪ ,‬ולקמן יתבאר‬ ‫עוד עומק בדבריו‪.‬‬ ‫מיתה ממש אלא דין מיתה (כגון שוגגין או בלא עדים‬ ‫והתראה) שאז הוי דין תורה שפטורים מלשלם וא"כ‬ ‫אלא דברי הריטב"א אלו צריכים עיון גדול‪ ,‬דבסנהד' ממש‪ ,‬ואז הפטור‬ ‫בסנהד' דהתם מדובר באופן שהתחייב מיתה ממש‪,‬‬ ‫ע"ב‪ .‬אמרי' אמר רב "הבא במחתרת ונטל כלים פטור‪,‬‬ ‫א"כ נחשב כאילו כבר שילם ולכן אין כלל גניבה ולא‬ ‫מ"ט בדמים קנהו‪ .‬אמר רבה מסתברא מלתא דרב על התשלומין הוא‬ ‫שייך להוסיף עליה‪ ,‬ומשא"כ בכתובות דמדובר שלא‬ ‫היה חיוב ממש אלא דין מיתה והוי הפטור מחמת‬ ‫זמן‪ .‬כי נחשב כאילו‬ ‫בששיברו"‪ ...‬ופירש רש"י בששיברו ‪ -‬אפי' לאחר‬ ‫ותמהו הראשונים על דבריו דהרי אפי' שבשעת נטילה‬ ‫הדין דא"צ לשלם‪ ,‬אבל מכ"מ נשאר גדר גניבה ואפשר‬ ‫יש את הקלב"מ אבל כ"ז בשעת נטילה אבל לאחר זמן אין כבר שילם החוב"‬ ‫להוסיף עליה‪.‬‬ ‫חיוב מיתה ואין קלב"מ (עיי"ש בבעל המאור ובמלחמות)‬ ‫ודבר זה מוכרח ומוכח התם‪ ,‬דהנה ברש"י שם על‬ ‫וביאר היד רמה בשיטת רש"י דהיות שכבר גנב שוב אין‬ ‫המשנה ביאר דקננהו בדמים כמו בחייבי מיתה שוגגין (ולכאו' הוי‬ ‫יכולת להתחייב עליו‪ ,‬שכבר אינו ברשות בעלים‪ ,‬וא"א‬ ‫להתחייב מחדש עליו ושייך רק באופן שמוסיף על הגניבה‪ ,‬דאז יש‬ ‫פירכה על דברינו)‪ ,‬והנה עי"ש שם בתוס' שכבר במשנה כתוב דאם‬ ‫חידוש דרבה שמתחייב לבעלים‪ ,‬אלא דבאופן דהכא שעל הגניבה‬ ‫שיבר פטור ורבה חידש דאפי' בששברו לאחר זמן‪.‬‬ ‫עצמה פטור מלשלם א"כ אם על העיקר אינו חייב לא שייך שיתחייב‬ ‫ויש לבאר למה אין כתוב זאת במשנה מפורש‪ ,‬עוד יש להעיר‬ ‫על התוספת ועל כן פטור אף על הקרן‪ ,‬שהרי מזיק אינו יכול להיות‬ ‫שרש"י פירש שם "בא במחתרת ‪ -‬שחתר תחת הבית ממש" וכל הרואה‬ ‫דאחר הגניבה אין מציאות להתחייב‪ ,‬אך ורק באופן של הוספה בגניבה‬ ‫יתפלא למה הוצרך רש"י להודענו זאת‪.‬‬ ‫וכאן שאין גניבה פטור לגמרי‪( .‬ושוב מוכח מכאן כיסוד הגר"ח) וצע"ג‬ ‫והנה שם בע"ב מבואר שמחתרת שייך אף בבא בגגו וקרפיפו‬ ‫דבריטב"א מבואר דאף שעל הגניבה פטור מכ"מ יכול להתחייב שוב‬ ‫וחצירו אלא דבמחתרת ממש א"צ התראה שמחתרתו זו היא התראתו‬ ‫על תוספת הגניבה ע"י הטביחה‪ .‬ועי"כ להתחייב דו"ה ולפי האמור‬ ‫ומשא"כ בחצירו שצריך התראה‪.‬‬ ‫ביד רמה בשיטת רש"י מפורש דכאן שנפטר מהגניבה ע"י קלב"מ שוב‬ ‫אינו יכול להתחייב עליו‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫וא"כ מיושב להפליא דבמשנה שמדברים שבא בחצירו וצריך‬ ‫התראה וא"כ אינו מחויב מיתה ממש אלא יש בו דין מיתה ופטור‬ ‫ונראה ליישב‪ ,‬דהנה כל קשייתנו הוא בהתבסס על כך שלא שייך‬ ‫מתשלומין ולכן פירש רש"י דהוי כמו חייבי מיתה שוגגין ולכן כתבו‬ ‫להתחייב אך ורק באופן של הוספה בגניבה‪ ,‬ונראה לחדש דכ"ז‬ ‫התוס' דרק כששיברו מיד דאם ישבר לאחר זמן יהא חייב וכמו‬ ‫כששיבר או שאבד או הזיק או שינה החפץ אבל באופן שטבח או מכר‬ ‫בכתובות לד‪ :‬ובגמ' הוצרך רש"י לבאר שחתר תחת הבית ממש ואז‬ ‫חידשה התורה שמתחייב דו"ה פעמים מה שגנב‪ ,‬והיינו שמתחייב‬ ‫הוי חיוב מיתה ממש‪ .‬ולכן אפי' שיברו לאחר זמן פטור‪ .‬ומוכח הדבר‬ ‫פעם נוספת על הגניבה ועל הכפל‪ ,‬ולכן באופן שהוקר ישלם דו"ה‬ ‫ומוכרח והבן כי לא דבר ריק הוא מכם‪ ,‬ולפי"ז הרשב"א ס"ל דאפי'‬ ‫פעמים כדהשתא שנתחייב על הקרן ועל הכפל פעם נוספת‪ ,‬וא"כ‬ ‫בחייבי מיתה שוגגין נחשב שנכלל התשלום במיתה ולכן יהא פטור‬ ‫אפי' שעל הגניבה א"א להתחייב אבל ע"י הטביחה מתחדש חיוב חדש‬ ‫אפי' לאחר זמן ג"כ באופן דגמ' כתובות (ויש להעיר שיש נפק"מ גדולה‬ ‫על הגניבה‪ .‬והבן הדבר כי לא דבר רק הוא‪.‬‬ ‫בין ב' התירוצים שלתירוץ א' בעצם צריך להיות פטור אלא דבדו"ה‬ ‫וקצת ראיה לדבר מרש"י ד"ה תברא או שתיא שבסו"ד פירש‬ ‫יש חידוש שחייב ולתירוץ ב' בעצם חייב לולא שבאופן שנכלל הדבר‬ ‫שטביחה ומכירה הוויא כתבא"ש‪ ,‬ותמהו עליו דהרי הא תינח בטביחה‬ ‫במיתה ודהיינו שיש מיתה בפועל נחשב ששילם ופטור)‪.‬‬ ‫אבל במכירה למה יהא כתברא או שתייא‪ ,‬והרי כל מה שמכירה חייב‬ ‫‪2‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫התובע היזק קרקעו הוה כתביעת קרקע או ממון‬ ‫הבה"ח נחמן דוד ריטוב ני"ו‬ ‫מוסיף עוד המחנ"א לתלות המח' הרמב"ם והראב"ד בחפר בורות‬ ‫בקרקעו של חבירו והודה במקצת האם צריך להישבע על השאר‪,‬‬ ‫אלכיה ינב‬ ‫תורובח‬ ‫חבורה בעניין קרן כעין שגנב‪ ,‬ת"כ ודו"ה כשהמב"ד‪.‬‬ ‫דהר"מ סובר דאינו נשבע ככל תביעות קרקע‪ ,‬והראב"ד חולק עליו‬ ‫א‪.‬‬ ‫וסובר שזה ככל תביעות ממון שמוטל עליו להישבע כשהודה במקצת‪,‬‬ ‫ובביאור פלוגתייהו מבאר המחנ"א שאם כשמזיק מתחייב בתשלום‬ ‫קרן כעין שגנב‪ ,‬סברא‪ ,‬או חידוש וצריך ילפותא‪.‬‬ ‫החפץ רק יש לו אפשרות לשלם ממון א"כ כשחפר בורות התביעה‬ ‫בגמ' סה ע"א גופא אמר רב קרן כעש"ג ת"כ ותשלומי דו"ה כשעת‬ ‫וההודאה הוא למלאות הבורות בעפר ‪-‬למלאות הקרקע ולכן נחשב‬ ‫העמדה בדין‪ ,‬מבואר בדברי רב חילוק בין דין קרן לכפל ודו"ה‪.‬‬ ‫תביעת קרקע ולא נשבע‪ ,‬זה שיטת הר"מ‪ ,‬אבל אם החיוב דמים‪ ,‬א"כ‬ ‫ועל אף שבפשטות הכפל ודו"ה הם הכפלת הקרן‪ ,‬כל אחד משלם‬ ‫התביעה היא לשלם דמיו שחיסר א"כ ה"ה ככל תביעת ממון שמחוייב‬ ‫כשעת חיובו‪ ,‬דקרן חובתו משגנב וכפל ודו"ה בשעהמב"ד‪ ,‬דעד אז‬ ‫שבועה שהודה במקצת‪ ,‬הראב"ד‪.‬‬ ‫יכל להודות ולפטור עצמו‪ ,‬והכוונה בכפל זה שאם הקרן היתה בעין‬ ‫משתלם כעת‪ ,‬לפי"ז משלם כפל ודו"ה‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ובדין קרן כעש"ג נחלקו הראשונים האם ידעינן מסברא ומילתא‬ ‫טעם שאין הגנב יכול לשלם סובין וביאור חדש בגנב מהו החיוב‬ ‫פשיטא שמשלם כעש"ג ורק דו"ה שהם ד' וה' פעמים הקרן הו"א ומתי שעת החיוב ולמה צריך לימוד בכפל ודו"ה כשע"ב הרי‬ ‫הוה סברא‬ ‫שמשלם כשעת גניבה אעפ"י שיש סברא שמחייבתו כשעהמב"ד‪,‬‬ ‫וכנ"ל‪ .‬מ"מ צריכים לימוד שהם כשהמב"ד ולא נאמר שהם כפול או‬ ‫אלא שדברי המחנ"א בדברי הרא"ש צ"ע‪ ,‬דהרי הרא"ש [בפ"ק סי'‬ ‫דו"ה פעמים הקרן‪ ,‬ולכך מביא רב דיוק דגניבה וחיים אחייה לקרן‬ ‫כעש"ג ולא לכפל ודו"ה כך מבואר ברא"ש [ס"ב]‪ ,‬ולכך הביא קודם א'] מבאר שבגנב וגזלן מחויב לשלם החפץ שחיסר‪ ,‬וכל הסיבה שיכול‬ ‫הלימוד ואח"כ הביא הסברא דכפל ודו"ה כשעהמב"ד‪ ,‬וכשיטת לשלם דמים‪ ,‬זה משום מה לי הן מה לי דמיהן‪ ,‬אבל אם ירצה לשלם‬ ‫לו בסובין אינו יכול שבזה ליכא לסברא מה לי הן מה לי דמיהן‪ ,‬דהרי‬ ‫הרא"ש שקרן הוא סברא פשוטה כך מבואר בר"י מלוניל‪.‬‬ ‫יש לו טורח לילך ולמכור הסובין ורק אח"כ יכול לקנות‬ ‫אמנם ברש"י מבואר בכמה מקומות שצריך לימוד‬ ‫החפץ שחיסר‪ ,‬ומבואר עכ"פ שבגנב וגזלן החיוב הוא‬ ‫להשלים החפץ‪ .‬ולא לשלם דמים‪ ,‬אלא שדברי הרא"ש‬ ‫חיובו‬ ‫"שבשעת‬ ‫על כך‪ ,‬עין רש"י ס"ד‪ :‬ד"ה אחיי' שמקור דין רב הוא‬ ‫דקרן‪-‬כעש"ג מהפסוק דחייב בגניבה‪ ,‬וכן בדף ס"ה‪ :‬מתחייב להשלים צ"ע דהרי להדיא מבואר בגמ' שגנב וגזלן משלמים‬ ‫כעין שגנב‪ ,‬והיינו דאיתא חיוב דמים‪ ,‬וא"כ היאך מבאר‬ ‫ד"ה 'דכפילא' כתב חידש ב' דברים גם קרן כעש"ג וגם‬ ‫החפץ או בהחזרת הרא"ש כאן שהחיוב של גנב הוא להשלים החפץ שחיסר‪,‬‬ ‫כפל ודו"ה כשהמב"ד‪.‬‬ ‫כך מקשה האבנ"ז [יו"ד קע"ו ד] ומיישב דבאמת חיובו‬ ‫ב‪.‬‬ ‫להשלים החפץ וטעם דאפשר ליתן מעות שהם במקום‬ ‫חפץ כמוהו או‬ ‫החפץ ולכן אין יכול ליתן סובין‪ ,‬אלא שמאחר שיש‬ ‫המזיק משלם כשעת ההיזק או כשעת התשלום;‬ ‫אפשרות לשלם דמים במקום החפץ שחיסר אז חיוב זה‬ ‫במעות ולכן‬ ‫החיוב במזיק‪ ,‬בגנב‪ ,‬השלמת החסרון או תשלום‬ ‫הדמים‪.‬‬ ‫חל עליו מיד שגנב והזיק שבשעת חיובו ‪ -‬היינו שעת‬ ‫ההזק והגניבה מתחייב להשלים החפץ או בהחזרת חפץ‬ ‫[ובביאור יסוד הוויכוח עי' במחנ"א בפ"א הל' כשעת היוקר"‬ ‫כמוהו‪ ,‬או במעות ולכן אם הוזל משלם כשעת היוקר‪,‬‬ ‫נזק"מ] שחקר במזיק חפץ חבירו וכשהזיקו היה שווה‬ ‫ולפ"ז מבואר לנו שלא כהמחנ"א שמתחייב לפי הרא"ש‬ ‫ה' ובשעת תשלום ד'‪ ,‬ומסתפק האם משלם כשעת‬ ‫הזיקו‪ ,‬ה'‪ ,‬או כשעת תשלום ‪ -‬ד'‪ ,‬וצדדי הספק‪ ,‬האם כשהזיק מתחייב להשלים החפץ ואפ"ה נקבע חיוב הדמים לפי שעת חיובו ולא לפי‬ ‫לשלם דמים שחיסרו וכפי שהיה שווה בשעת ההיזק שחיסרו וע"ז המטרה וסיבת הדבר שמשלם‪ ,‬ולכך משלם כעין שגנב‪.‬‬ ‫חייב לשלם‪ ,‬ובאותו זמן הוא שעת החיוב ומשלם כפי שעת הנזק‪.‬‬ ‫[ויוצא ב' מח'‪ :‬א' בדברי הרא"ש האם בגנב ובמזיק מתחייב לשלם‬ ‫או דילמא‪ ,‬אינו מתחייב כלל לשלם דמים‪ ,‬אלא החיוב הוא דמים‪ ,‬או להשלים החפץ שחיסר‪ .‬ב' אם החיוב לשלם שחיסר אזלינן‬ ‫להשלים את מה שחיסרו‪ ,‬שצריך להחזיר החפץ שחיסרו ורק יכול בתר שעת חיובו או בתר השתא]‪.‬‬ ‫לשלם בדמים ואפי' סובין שע"י זה יוכל להשיג החפץ הנחסר‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫ה‬ ‫אם בשעת העמדה בדין הוזל ויש אפשרות להשיג בזול א"כ ישלם‬ ‫כדהשתא‪ ,‬שהרי בזה יושלם החפץ שחיסרו‪ ,‬והיינו דאם זה חיוב דמים לכאורה סברת הרא"ש בדו"ה קשה שהרי למעשה משלם דו"ה‬ ‫אזלינן כפי שעת הזיקו ואם זה חיוב החזרת החפץ אזלינן כדהשתא‪ .‬על עצם זה שגנב ואח"כ נשתרש בחטא‪ ,‬לפי ביאור האב"נ הנ"ל‬ ‫מתבאר דברי הרא"ש‬ ‫ולכאורה פליגא בזה רש"י והרא"ש‪ ,‬דרש"י סבר שכל מזיק מוטל‬ ‫ולפי ביאור האב"נ ברא"ש יובן המשך דברי הרא"ש‪ ,‬דמתבאר בסבר'‬ ‫עליו להשלים החפץ שחיסרו‪ ,‬ואין עליו כלל חיוב דמים‪ ,‬ומשלם‬ ‫כפל ודו"ה כשהע"ב שהרי יכול היה להודות ולפטור עצמו מהחיוב‪,‬‬ ‫כדהשתא‪ ,‬ולכן ללא הפסוק דקרן כעש"ג ס"ד שגם בגנב דינו כבמזיק‬ ‫ולכן אין חיובו חל רק בשעת העמדה בדין‪ ,‬אולם ד"ז לכאו' קשה מאד‪,‬‬ ‫שמוטל עליו להשלים החפץ שחיסרו ואין עליו חיוב דמים‪ ,‬ומשלם‬ ‫הרי על אף שלא נגמר חיובו עד שהעב"ד מ"מ כשלא הודה ונתחייב‬ ‫כדהשתא‪ ,‬וזה גילה הפסוק שבגניבה כעש"ג שישנו חיוב דמים על‬ ‫חיובו הוא על מעשה הגניבה שעשה והוסיף לשחוט ולמכור‪ ,‬וא"כ‬ ‫מה שגנב‪.‬‬ ‫למה לא יתחייב לפי שעת הגניבה שעל דבר זה משלם כפל דו"ה‪ ,‬וכל‬ ‫אולם הרא"ש סבירא ליה דבכל מזיק גם מתחייב לשלם כפי דמים‬ ‫הסיבה הגורם והמחייב כפל הוא מעשה הגניבה‪ ,‬וא"כ למה יתחייב‬ ‫שחיסרו והיינו כפי שעת ההזק ולכן מסברא פשוטה ידעינן שקרן‬ ‫כדהשתא‪ .‬אבל לפי מה שנתבאר באב"נ שעל אף שהמטרה הוא‬ ‫כעש"ג שהרי בשעת בשה"מ בי"ד לא עשה כלום‪ ,‬ואין מוטל על מזיק‬ ‫להשלים החפץ וסיבת התשלום הוא להשיג החפץ הנחסר‪ ,‬מ"מ חיוב‬ ‫וגנב להשלים החפץ‪ ,‬רק חיוב דמים‪ ,‬וזהו משעה שגנב והזיק‪ ,‬ומוסיף‬ ‫הדמים אינו נקבע לפי המטרה והסיבה‪[ ,‬דא"כ היה משלם כדהשתא]‪.‬‬ ‫עוד המחנ"א שגם תוס' ס"ל כשיטת רש"י‪ ,‬ובחזו"א כתב על זה‪ ,‬שלא‬ ‫המשך בעמוד אחרון >>>‬ ‫הראה מקום לדברי התוס' ויתבאר לקמן בס"ד‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ולשיטת המהדורא בתרא קושית התוס' היא דלמה לא דחי‬ ‫הגמרא דמיירי כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' וקרן‬ ‫פרק מרובה‬ ‫וכפל וחומש הכל כעין שגנב ומשלם כפל כעין שגנב וקרן מיירי‬ ‫דף סה‪ .‬רש"י ד"ה משבאו עדים "ונתחייב בכפל"‪.‬‬ ‫בתברה או שתייה ממש ולכך משלם קרן ד' כדהשתא וחומשא‬ ‫יל"ע אמאי הו"ל למימר דאיירי בנתחייב בכפל והיינו לאחר‬ ‫זוזא מהקרן דהשתא ונמצא דהחומש שוה לכפל ואי אפשר לומר‬ ‫גמר דין‪ ,‬הא אפילו קודם גמר דין קיימא לן דאחר שבאו עדים‬ ‫דמיירי שהשבועה היתה לאחר התברה או שתייה דא"כ הוי ליה‬ ‫אין מודה בקנס פטור‪.‬‬ ‫לשלם אף הכפל כדהשתא משום דרק עכשיו היה הגנבה דרק‬ ‫עתה כפר בשבועה דהשבועה זהו הגנבה ועל כרחך דהשבועה‬ ‫ועי' אבני נזר חו"מ סימן קפ"ח שתירץ ע"פ המבואר בגמ'‬ ‫היתה קודם התברה או שתייה וא"כ צריך להבין אמאי משלם‬ ‫לקמן קח ע"א דבעי גמ' שם על גזירת הכתוב דרבנן מה הדין‬ ‫חומש כשעת שבירה הרי כפר רק על הקרן דשויא זוזא ולא‬ ‫בתרי חומשא או בתרי כפילא‪ ,‬ומבואר דגזירת הכתוב היינו דאי‬ ‫כפר על הקרן דתברה או שתייה וצריך לומר כר"ח דהתברה או‬ ‫אפשר לשלם ב' תשלומין‪ ,‬ואף למאן דמסיק דאפשר היינו דווקא‬ ‫שתייה הוי המשך ותוספת למעשה הגנבה וכיוון שכן בכפר על‬ ‫בחד גוונא וכעין תרי חומשא‪ ,‬אבל בתרי גוונא פטור מתשלומין‬ ‫הקרן דשויא זוזא כפר גם על הקרן דתברה או שתייה משום‬ ‫ואף חומש פוטר מכפל ותלוי מה קדם‪ ,‬וממילא הוצרך רש"י‬ ‫דהוי המשך למעשה הגנבה אבל לא הוי ממש כר"ח דלר"ח על‬ ‫למימר דמיירי הכי בנתחייב בכפל‪ ,‬וממילא חייב בכפל ופטר‬ ‫כל המשך לגנבה משלם כפל ואנו נאמר דלא ישלם עליה כפל‬ ‫החומש (לרבנן) ולא איפכא‪.‬‬ ‫ומשלם כפל רק כעין שגנב ורק קרן משלם כדהשתא משום‬ ‫אמנם זה חידוש גדול ויל"ע מאי אולמיה‪ ,‬דהאי דיוקא דרש"י‬ ‫דקרן משלם על עצם הגנבה וכיון דתברה או שתייה הוי המשך‬ ‫היא המשך מדבריו קודם שכתב למעלה "ואין כאן כפל" ולכן‬ ‫למעשה הגנבה משלם עליה קרן שזה גם גנבה אבל כפל זהו‬ ‫כתב הכא לאשמעינן דיש כפל‪ ,‬וגם פשטות גמ' דהכא משמע‬ ‫קנס על מעשה הגנבה וכיוון שבתברה או שתייה לא היה כאן‬ ‫דגזירת הכתוב דוקא לפטור חומש במקום כפל‪.‬‬ ‫מעשה גנבה חדשה אינו משלם עליה כפל ותרצו התוס' דאין‬ ‫סברא לחלק בין קרן לכפל דאם משלם הקרן ד' משום תברה‬ ‫ועי' בספר אגודת איזוב בהגהה שם מבעל טהרת איזוב‬ ‫או שתייה גם הכפל יהא ד' דהכפל יהא כפול לקרן ורק רב יכול‬ ‫שפילפל עוד בדברי האבנ"ז‪.‬‬ ‫לחלק בין קרן לכפל משום דדריש לקרא אבל בלא דרשא ליכא‬ ‫הבה"ח הלל חזן ני"‬ ‫סברא לחלק בין קרן לכפל‬ ‫דף סה ע"ב תוס' ד"ה אלמא קרן כעין שגנב‬ ‫ואי אפשר לומר מהלך חדש בתוס' דהקושיא היתה דהקרן‬ ‫כשעת העמדה בדין‪ ,‬ואע"ג דלא הוי בעין ולא הוי תברה או‬ ‫קושית תוס' לשיטת הרעק"א קושית תוס' היא דלמה לא‬ ‫שתייה כפל וד' ה' כעין שגנב ולכך הוי כפל זוזא כעין שגנב‬ ‫דחי הגמרא דמיירי כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שוויא ד'‬ ‫וחומש זוזא מהקרן כשעת העמדה בדין משום דאין שום סברא‬ ‫וקרן וכפל וד' וה' הכל כעין שגנב ולכך הכפל הוי זוזא והקרן‬ ‫לומר חילוק זה ולכך לא הקשו התוס' כן‪.‬‬ ‫מיירי כשהוא בעין שמחויב להחזיר הגזלה בעין מדין והשיב את‬ ‫הגזלה וכיוון שהוא בעין נמצא שמשלם ד' וכיוון שכן משלם‬ ‫הבה"ח שלמה זלמן לנדא ני"‬ ‫גם החומש מד' דהיינו זוזא ונמצא דהחומש והכפל שווים‬ ‫פרק ארבעה אבות‬ ‫ומביא ראייה מתברה או שתייה דמשלם ד' כדהשתא דלכאורא‬ ‫קשה למה משלם החומש על ד' הרי השבועה היתה על הקרן‬ ‫התוס' בדף ד' ע"ב בד"ה תרי גווני אדם הקשה מדוע לא חילק‬ ‫שגנב ששוה זוז ולמה משלם חומש מד' הרי החומש משלם על‬ ‫ר' אושעיה קרן‪ ,‬שן‪ ,‬ורגל כמו דתני תרי גווני אדם‪.‬‬ ‫השבועה וא"כ לשלם חומש רק מזוז ולכך מביא ראיה דבתברה‬ ‫וצ"ב מה קשה הרי הגמ' תי' על אדם ושור שאין לחלק בין‬ ‫או שתייה חזינן דהוקר ברשות בעלים דלמה משלם ד' כדהשתא‬ ‫שור דאזיק שור לשור דאזיק אדם דשניהם משלמים נזק‪ ,‬ולכאו'‬ ‫הרי כשגנב ממנו היה שוה רק זוז וזה שהוקר אין לזה שייכות‬ ‫בזה מתורץ נמי קושיית התוס' שהרי קרן שן ורגל משלמים נזק‪,‬‬ ‫להגנבה ואעפ"כ משלם ד' כדהשתא דהוקר ברשות בעלים וא"כ‬ ‫וא"כ מדוע התוס' תירצו תי' אחר‪ ,‬וצ"ע ודו"ק‪.‬‬ ‫אף הכא כשהוא בעין אמרינן דהוקר ברשות בעלים וכשכפר על‬ ‫***‬ ‫החפץ כפר והחפץ שוה ד' והוקר ברשות בעלים ולכך משלם‬ ‫החומש מד' כדהשתא ותרצו התוס' דאין סברא לחלק בין קרן‬ ‫התוס בדף ה‪ :‬ד"ה כי שדית‪ ,‬כתבו בסוף התוס' דאדם מיירי‬ ‫לכפל לומר שקרן ד' וכפל זוז דאם משלם הקרן ד' משום שהקרן‬ ‫בישן או בנפל מן הגג ברוח שאינה מצויה‪.‬‬ ‫בעין גם הכפל צריך לשלם ד' שהכפל כפילו של קרן וכיוון דקרן‬ ‫וצע"ג דא"כ איך אפשר ללמוד אדם מבור וחד מהנך הרי לכל‬ ‫ד' אף כפל ד'‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫המזיקים אפשר לפרוך מה להנך שכן הזיקן מצוי תאמר באדם כח אחר שבו‪.‬‬ ‫ויש להבהיר שבקולא דאין מעשיו גרמו לו אין צד חומרא‪,‬‬ ‫שאין הזיקו מצוי‪ ,‬שהרי מיירי ברוח שאינה מצויה‪.‬‬ ‫ה] וזהו שכתבו התוס' דבור המתגלגל מיד הוי בור‪ ,‬ולפיכך‬ ‫אלכיה ינב‬ ‫אמנם ברש"ש כתב דכוונת התוס' אף ברוח מצויה‪ ,‬אולם שכאמור הוא הגדרה בהיזק וכלפי ההיזק הוא קולא‪.‬‬ ‫תורובח‬ ‫לכאו' משמע שמיירי גם באינה מצויה‪ ,‬ובזה נשאר קשה‪.‬‬ ‫והנה בעצם יש להקשות על המשנה בלא"ה דבמשנה כתוב זה שיש בו כח אחר אינו קולא אלא חומרא‪ ,‬על כן ליכא למימר‬ ‫הצד השוה שבהן שדרכן להזיק‪ ,‬והרי ברוח שאינה מצויה אינו הכי ועל כן אמרינן מה לבור שכן מעשיו גרמו לו‪ ,‬ומשא"כ‬ ‫בור המתגלגל שאין מעשיו גרמו לו‪ ,‬שכאמור כלפי ההיזק הוי‬ ‫דרכן להזיק‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לעולם קולא וא"ש דברי התוס' [ואפי' באש הוי קולא כדכתבו‬ ‫ועיין בתוס' רבינו פרץ‪ ,‬ודו"ק היטב וצ"ע‪.‬‬ ‫שם התוס']‪.‬‬ ‫הבה"ח ישראל בערנסאן ני"‬ ‫הבה"ח ישראל לעמבערגער ני"ו‬ ‫בתוס' ה‪ :‬ד"ה כי שדית בור בינייהו‪ .‬בתוך דבריה ביארו‬ ‫דף ז‪ :‬רש"י ד"ה נתנו לו זמן "בי"ד" עכ"ל‪ ,‬ויל"ע מה בא‬ ‫התוס' דכח אחר מעורב בהן אינו קולא אלא חומרא דמזיק גם‬ ‫להשמיענו בזה‪.‬‬ ‫בהליכתו‪ ,‬אלא דבאבנו סכינו ומשאו‪ ,‬יש בו צד קולא שכן אינו‬ ‫וי"ל דבא לומר דאף דשנינו דכל המקלקלין ברשות בי"ד‬ ‫מזיק אלא ע"י הליכתו‪ ,‬ומה שמוכיחים אש יוכיח‪ .‬אע"ז דלכאו'‬ ‫אש שונה – תירצו התוס' דעכ"פ דהראיה הוא שנחשב שהוא חייבים‪ ,‬הכא אפי' דהרשות בא מצד בי"ד מ"מ אם נפלו בתוך‬ ‫עצמו עושה זאת‪ ,‬ועוד ביאר דזהו שפרכה הגמ' מה לאש שכן הזמן פטור (דאל"כ היינו אומרים דהניזק נתן לו זמן ופטור‬ ‫מטעם מחילה)‪.‬‬ ‫דרכו וכו' בור יוכיח שאינו הולך‪.‬‬ ‫וטעמא באמת דפטור כדכתב רש"י ב"מ קי"ז ע"ב שראוהו‬ ‫וצע"ג דמכ"מ באבנו סכינו ומשאו יש כח אחר מעורב בהן‬ ‫דהוא קל ומשא"כ בבור ואש שבבור אין כח אחר ובאש הוי אש בי"ד שהי' נוטה ואמרו לו סתור עכ"ל‪ ,‬והיינו דרעוע היוא ואינו‬ ‫צריך ליפול אלא לאחר זמן זה‪ ,‬וקודם לכן הוי אונס ומאי הו"ל‬ ‫מיד בתחילתו אלא דנוסף שגם הולך‪ ,‬ומה תירץ התוס'‪.‬‬ ‫למיעבד‪ ,‬וכמ"ש רש"י שם ד"ה הכותל‪.‬‬ ‫***‬ ‫הג"ר חיים משה זארגער שליט"א עם הבה"ח יצחק וינשטוק והבה"ח‬ ‫א] תוס' ד"ה מה לבור‪ .‬ביארו התוס' שבצד השוה של אבנו‬ ‫חיים אברהם יחיאל לעמבערגער ני"‬ ‫סכינו ומשאו אמרינן "מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו"‬ ‫בהערתם של ידידי החשובים הבחורים החריפים מחשובי‬ ‫משא"כ אסו"מ‪ .‬ובצד השוה של בור המתגלגל אמרינן מה לבור‬ ‫שכן מעשיו גרמו לו‪ ,‬משא"כ בור המתגלגל‪ ,‬וטעם החילוק ביארו לומדי ביהמ"ד הבה"ח חיים אברהם לעמבערגער ני"ו והבה"ח‬ ‫התוס' דבאסו"מ ניחא לומר אין כח אחר מעורב בו‪ ,‬שעי"כ אין יצחק וינשטוק ני"ו בדברי רש"י ו‪ :‬ד"ה נתנו לו זמן‪ ,‬שכתב "בית‬ ‫לומר "שור יוכיח"‪ .‬ובבור המתגלגל אמרינן דוקא מעשיו גרמו דין"‪ ,‬ובאו הנ"ל לבאר באופן נפלא כוונתו‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬ולא אין כח אחר מעורב בו‪ ,‬דאין לומר מה לבור שאין כח‬ ‫ויש להוסיף נופך על הערתם הנפלאה ממה שהובא בסוגיא‬ ‫אחר מעורב בו‪ ,‬משא"כ בור המתגלגל‪ ,‬שהרי בור המתגלגל‬ ‫זו במקומה במסכת בבא מציעא דף קי"ז‪ - :‬דאכן צריך שיתרו בו‬ ‫נעשה בור מיד ואז הוי מזיק בלא כח אחר‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בי"ד ויתן לו זמן‪ ,‬וכן פסק הרמ"א בשו"ע חו"מ סי' תט"ז סעיף‬ ‫ב] ויש לתמוה טובא‪ :‬א' מהו ביאור תירוצם‪ ,‬והרי לו יהא א' – "דווקא שהתרו בו בי"ד‪ ,‬אבל בלא בי"ד אע"פ שהתרו בו‬ ‫שנחשב לבור מיד בהנחה מכ"מ אינו נהיה בור המתגלגל אלא חביריו אינו כלום"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ע"י כח אחר‪ .‬ב' בטענת מעשיו גרמו לו ניתן ג"כ להק' דמיד‬ ‫ומדברי הפרישה וכן הנתיבות רי"ס ש"ז שהקשה דשם משמע‬ ‫נעשה בור ואז הוי ע"י מעשיו‪ .‬ג' בכלל יש לבאר החילוק בין כח‬ ‫דמהני התראת שכיניו בלבד‪ ,‬ואי"צ להתראת בי"ד‪ ,‬משמע‬ ‫אחר מעורב בו לבין אין מעשיו גרמו שכלפי חוץ הוא ענין אחד‬ ‫דאע"פ שהתרו בו בי"ד מ"מ צריך ג"כ התראת שכיניו‪ .‬והנתיה"מ‬ ‫ג] ונבאר מקודם החילוק ביניהם‪ ,‬קולת "אין מעשיו גרמו לו" מיישב התם – בסימן ש"ז שמיירי בניכר שנתקלקל הכותל‬ ‫אינו קולא במזיק אלא זה קולא ששייך להיזק‪ ,‬שבכל המזיקים ובהתרו בו‪ ,‬דאל"ה אינו חייב‪ ,‬ומשמע דס"ל דמיירי הכא בכותל‬ ‫יכול להיות שיהא שלא ע"י מעשיו לגמרי‪ ,‬משא"כ קולת כח אחר רעוע‪ ,‬ודו"ק‪ .‬ועיין בנתיה"מ שם‪.‬‬ ‫מעורב בו הוא כלפי המזיק שבמזיק עצמו יש כח אחר מעורב‬ ‫הג"ר חיים משה זארגער שליט"א‬ ‫בו‪ ,‬והוא אינו מזיק לכשלעצמו‪.‬‬ ‫בגמ' דף ט' ע"ב 'חומר בשור מבבור חומר בבור מבשור חומר‬ ‫והנה בתוס' ה‪ :‬ד"ה כי שדית בור בינייהו כתבו דבאש הכח‬ ‫אחר מעורב בו הוא חומרא‪ ,‬וביאור דבריהם לכאו' הוא כנאמר בבור מבשור כו' נגמר דינו אסור בהנאה' וכו'‪.‬‬ ‫ויל"ע טובא דלא שייך כלל האי גבי בור דשאני שור דכיון‬ ‫לעיל שבהיות שכח אחר מעורב הוא הגדרה במזיק שהויתו‬ ‫דנגמר דינו יסקל דהא שייך שפיר דאסור בהנאה‪ ,‬משא"כ בבור‬ ‫הוא ע"י כח אחר‪ ,‬א"כ באש שהוא מזיק מצד עצמו‪ ,‬שכן מכלה‬ ‫כיון דאי נגמר דינו לא שייך סקילה מאי שייך הגמ"ד להבור‪,‬‬ ‫את כל מה שבמקומו‪ ,‬הכח אחר שבו הוא תוספת והוי חומרא‪,‬‬ ‫ולמה ס"ד דיהא אסור בהנאה‪( .‬ועי' לקמן שכ' רש"י כלפי דש‬ ‫ומשא"כ באסו"מ שכל הווית המזיק נוצר ע"י הכח אחר‪ ,‬שם הוא‬ ‫בנירו דל"ש בבור עיי"ש להלן דהתם לא שייך במציאות והכא‬ ‫דהוי קולא‪.‬‬ ‫הדין נותן דאינו שייך) ויל"ע‪.‬‬ ‫ד] ונראה לומר שגם בור המתגלגל הוי כמו אש‪ ,‬שביסודו הוא‬ ‫הבה"ח יצחק וינשטוק וחיים אברהם יחיאל לעמבערגער ני"ו‬ ‫מזיק אלא דיש בו תוספת שיכול להתגלגל ממקום למקום ע"י‬ ‫‪5‬‬ ‫על הרש"י הנ"ל – יש‬ ‫לתמוה על דברי רש"י‬ ‫באופ"א דהנה בפשטות הוא‬ ‫דשמין אותו בעבד עברי הוא‬ ‫משום דזהו השוויות של אדם‬ ‫וכך נמדד ערכו של אדם לפי מה שיכול להימכר כעבד‪ ,‬אולם‬ ‫שאלה מס' ‪:1‬‬ ‫רש"י כ' "שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם היה נצרך היה‬ ‫סדר ג' – פרק החובל‬ ‫מוכר עצמו בעבד עברי" ומשמע מדבריו דאינו שוויות להיזק‬ ‫מבואר במשנה שאדם החובל בחבירו חייב לשלם לחבירו נזק האדם אלא שבפועל מפסידו שאינו יכול להימכר‪ ,‬ולכאו' לפי"ז‬ ‫ושמין אותו כאילו הוא עבד ונמכר בשוק כמה היה יפה וכמה צריך למדוד כל יכולות האדם לרווח ממון שנפסדו וכגון שעינו‬ ‫נפגמה ואינו יכול לסחור וכדו' שהרי שמין לפי מה שהפסידו‪,‬‬ ‫הוא יפה‪ ,‬וכתב ברש"י ש'עבד' הכוונה לעבד עברי‪.‬‬ ‫וצ"ב‪ ,‬דהא עבד עברי נמכר רק לשש שנים וההיזק שיש ועי'‪.‬‬ ‫הבה"ח החפץ בעילום שמו ני"‬ ‫לכל אדם הרי הוא לכל ימי חייו‪ ,‬והיה צריך לשומו כעבד כנעני‬ ‫שנמכר לכל ימי חייו וזה הוא ההיזק שיש לכל אדם‪.‬‬ ‫שאלה מס' ‪:2‬‬ ‫תשובות על שאלה ‪:1‬‬ ‫סדר ב' – פרק ארבעה אבות‬ ‫נראה פשוט דאין כוונת רש"י ששמין אותו כעבד עברי‬ ‫דף ד‪ .‬רש"י ד"ה ולא ראי השן בא"ד וראי ליכא לתירוצי‬ ‫הנמכר‪ ,‬אלא שהוא היה יכול להמכר בעבד עברי‪ ,‬וזה הזיק אותו‬ ‫שלא יוכל להמכר כל ימי חייו בעבד עברי‪ ,‬לכך שמין אותו כעבד עסה"ד‪.‬‬ ‫כנעני הנמכר לעולם‪.‬‬ ‫יל"ע אם דברי רש"י כאן סותרים לדברי התוס' לעיל בדף ב‪.‬‬ ‫וזה שכתב רש"י "שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם היה ד"ה לא הרי השור כהרי המבעה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫נצרך היה מוכר עצמו בעבד עברי"‪ ,‬שהפסידו ממון זה דהיינו‬ ‫שאלה מס' ‪:3‬‬ ‫דמי עבד כנעני שבכל שרצה אם היה נצרך היה יכול למכור‬ ‫עצמו בעבד עברי‪ ,‬כן נראה לי פשוט וברור‪.‬‬ ‫סדר עיון – פרק מרובה‬ ‫ולאחר העיון מצאתי שביאר כן בספר ים של שלמה עיי"ש‪,‬‬ ‫בענין תברא או שתיה‪:‬‬ ‫וע"ע סמ"ע (ת"כ סט"ז) קצה"ח ופלפולא חריפתא שלמדו שכן‬ ‫בתוס' ד"ה גופא הביאו מהגמ' ב"מ בפרק המפקיד שהביאו‬ ‫נחלקו רש"י והרא"ש‪ ,‬וזה תלוי אם נחלקו או לא‪.‬‬ ‫מתני' דכל הגזלנין למאן יוקרא וזולא‪ ,‬והובא שם בדמ' על‬ ‫הבה"ח משה יהודה לייב וינטרוב ני"‬ ‫מימרא דרבא דתברא או שתיה משלם ד' משום הך דכל הגזלנים‬ ‫יעוי"ש‪.‬‬ ‫וצע"ג בדברי הגמ' שם‪ ,‬שהרי תברא או שתייה הוי ליה גזילה‬ ‫מחודשת והרי גזל ד' ולא אתייקר כלל‪ ,‬ומה שייך להך דכל‬ ‫הגזלנים‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬ ‫שאלה מס' ‪4‬‬ ‫סדר ג' – פרק החובל‬ ‫פז‪ .‬בגמ' אמרינן שלרבי יהודה סומא פטור מכל המצוות‪,‬‬ ‫וכתבו בתוס' שמ"מ חייב במצוות מדרבנן עי"ש‪.‬‬ ‫לכאו' צ"ב הלא כל חיוב של מצוות דרבנן הוא מחיוב של‬ ‫"לא תסור" ואם הוא פטור מכל המצוות אין עליו חיוב של "לא‬ ‫תסור" וממילא אינו יכול להיות חייב מדרבנן‪.‬‬ ‫שאלה מס' ‪5‬‬ ‫סדר ג' – פרק החובל‬ ‫בגמ' מבואר שמתחילה עשה רב יוסף סעודה למי שאמר‬ ‫לו שהלכה כרב יהודה שסומא פטור מן המצוות‪ ,‬שמ"מ עשה‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫וצ"ב שהרי הכלל הוא שמי שפטור מן המצוה ועושהו נקרא‬ ‫הדיוט‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אלכיה ינב‬ ‫תורובח‬ ‫בעניין קטן שהזיק בקטנותו והגדיל – אם חייב לשלם‬ ‫הללו צריכה ביאור‪ ,‬וכן נראה מדברי ה'חתם‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬אבל קטן אפילו הגדיל פטור"‬ ‫במשנה (פז‪ ,‬א)‪" :‬חרש שוטה וקטן‬ ‫סופר' (כאן) בהביאו דברי הס"ח‪ ,‬שמה‬ ‫(שיטה זו אף מובאת להלכה‪ ,‬עי' שו"ע חו"מ‬ ‫פגיעתן רעה ‪ -‬החובל בהן חייב והם שחבלו‬ ‫שתלה הדבר בזכירת הקטן הוא‪ ,‬כי אז יודע‬ ‫סי' תכד ס"ח)‪.‬‬ ‫באחרים פטורין‪ .‬העבד והאשה פגיעתן‬ ‫הקטן שהזיק או גנב וחייב לשלם‪ ,‬ואם אינו‬ ‫רעה ‪ -‬החובל בהם חייב והם שחבלו‬ ‫לעומתם‪ ,‬ישנן דעות בראשונים לגבי‬ ‫זוכר ‪ -‬במה יתחייב‪ ,‬אם לא שנמצא עדים‬ ‫באחרים פטורין (‪"-‬שאין להם מה לשלם"‪.‬‬ ‫קטן שהגדיל שחייב לשלם‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫על מעשיו‪.‬‬ ‫רש"י)‪ ,‬אבל משלמין לאחר זמן‪ ,‬נתגרשה‬ ‫ה'אור זרוע' (פסקי בבא קמא סי' שמו‬ ‫האשה נשתחרר העבד (‪"-‬וקנו נכסים")‬ ‫בביאור דברי ה'ספר חסידים' כתב‬ ‫והובא בהגה"ה על הרא"ש שם)‪" :‬אבל רש"י‬ ‫חייבים לשלם"‪ .‬וברש"י‪" :‬חייבים לשלם‬ ‫החת"ס דבר יסודי בגדר תשלומי נזקי‬ ‫זצ"ל פירש לקמן בפרק הגוזל עצים (צח‪):‬‬ ‫‪ -‬שהרי מתחלה הן חייבין‪ ,‬אלא שאין‬ ‫ממון‪ ,‬דהנה בעבירות שבין אדם למקום דנו‬ ‫'כפייה רפרם לרב אשי ששרף שטר חוב‬ ‫להם מה לשלם‪ ,‬שנכסי מלוג של אשה‬ ‫ג"כ הפוסקים האם קטן חייב לשוב על מה‬ ‫בילדותו ואגביה מיניה גוביינא מעליתא'‪,‬‬ ‫משועבדים לבעל לפירות ולירושה"‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫שחטא בקטנותו (עי' 'תרומת הדשן' פסקים‬ ‫משמע דקטן שהזיק חייב לשלם כשהגדיל‬ ‫שעבד ואשה כשמזיקים חלה עליהם חובת‬ ‫וכתבים סי' סב)‪ ,‬ובשו"ע (או"ח סי' שמג)‬ ‫(ביישוב הוכחה זו ראה חידושי ר"י מלוניל‬ ‫תשלומי היזק‪ ,‬אלא שאין להם מה לשלם‪,‬‬ ‫איתא‪" :‬וקטן שהכה את אביו או עבר שאר‬ ‫ב"ק שם; פלפולא חריפתא פרק הגוזל‬ ‫לכן כשמגיע להם נכסים חייבים לשלם‬ ‫עבירות בקטנותו‪ ,‬אע"פ שאין צריך תשובה‬ ‫עצים סי' יג אות כ; ים של שלמה פרק‬ ‫עתה מה שכבר נתחייבו מזמן‪ .‬אולם‪ ,‬כלפי‬ ‫כשיגדל‪ ,‬מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה‬ ‫החובל סי' כז ופרק הגוזל עצים סי' יט;‬ ‫חרש שוטה וקטן לא נתבאר במשנה ‪ -‬מה‬ ‫דבר לתשובה ולכפרה‪ ,‬אע"פ שעבר קודם‬ ‫טו"ז או"ח סי' שמג ובחו"מ סי' שמט ס"ג;‬ ‫הדין כשנתפתח החרש ונשתפה השוטה‬ ‫שנעשה בר עונשין" (עי' טו"ז שם סק"ב)‪,‬‬ ‫שו"ת מהר"ם מפדוואה סי' צ; שו"ת גנת‬ ‫ונתגדל הקטן ‪ -‬האם חלה עליהם חובה‬ ‫מבואר שממדת חסידות על הקטן לשוב‬ ‫ורדים חו"מ כלל ג סי' יג; מראה הפנים על‬ ‫לשלם או לא‪.‬‬ ‫בתשובה‪ ,‬וכלפי זה כתב החת"ס‪" :‬על כן‬ ‫הירושלמי במכילתין פרק החובל ה"ה)‪,‬‬ ‫נלענ"ד‪ ,‬אפילו אי נימא בעבירות שבין אדם‬ ‫ולכאורה מסתייע מפרק שור שנגח ד' וה'‬ ‫והנה‪ ,‬מזה שלא כתב התנא 'אבל‬ ‫למקום לא מתחייב אלא ממדת חסידות‪,‬‬ ‫(לעיל לט‪ ).‬גבי 'שור של חרש שוטה וקטן‬ ‫משלמין לאחר זמן' ‪ -‬אצל חרש שוטה וקטן‬ ‫מכל מקום במה שבין אדם לחבירו חייב‬ ‫שהוחזקו נגחנין שמעמידין להן אפטרופוס'‬ ‫ניתן להוכיח שאינם חייבים לשלם כשיבואו‬ ‫מדינא זה שהחסיר את חבירו"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫‪ -‬לשווינהו מועד‪ ,‬דכי הדר נגח לישלם מן‬ ‫לכלל דעת‪ ,‬וכן מבואר ברמב"ם (פ"ד מהל'‬ ‫תשלומי נזק וגניבה אינם בגדר עונש על‬ ‫העליה‪ ,‬ואיפליגו בה רבי יוחנן ורבי יוסי‬ ‫חובל ומזיק ה"כ) בהדיא "‪ ...‬אע"פ שנתפתח‬ ‫פעולה שעשה הגנב או המזיק‪ ,‬כי אילו‬ ‫בר חנינא‪ ,‬דרבי יוחנן אמר מעליית יתומים‬ ‫החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם‬ ‫כן היה ‪ -‬שפיר יש לומר שקטן אינו נענש‬ ‫ורבי יוסי בר חנינא אמר מעליית אפטרופין‪,‬‬ ‫חייבין לשלם‪ ,‬שבשעה שחבלו לא היו בני‬ ‫על פעולתיו ומעשיו‪ ,‬כי אין בו דעת ואינו‬ ‫וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי‪ ,‬וכל‬ ‫דעת"‪ .‬וכן כתב בחידושי רבינו יונתן מלוניל‬ ‫אחראי להם‪ ,‬כי יסוד תשלומי נזק הוא‬ ‫שכן היכא דנפשייהו אזקי דפרעי לכי גדלי"‬ ‫(כאן)‪" :‬והם שחבלו באחרים פטורין‪ ,‬דלאו‬ ‫'שהחסיר חבירו'‪ ,‬וחסרון זה יש למלאותו‬ ‫בני דעת נינהו‪ ,‬ואינן מתכונין לבייש ולא‬ ‫עוד יש להביא דברי ה'ספר חסידים' (סי'‬ ‫ללא כל קשר אם היתה בו דעת בשעת‬ ‫להזיק‪ ,‬ובדין אנוסין דיינינן להו‪ ,‬ומשום‬ ‫תרצב) בזה‪ ,‬וז"ל‪" :‬אחד בא לפני חכם‪ ,‬אמר‬ ‫פעולתו‪ ,‬כי סוף סוף חבירו נחסר על ידו‪,‬‬ ‫הכי אף לאחר שנרפאו פטורין מלשלם" (עי'‬ ‫לו זוכר אני כשהייתי קטן הייתי גונב לבני‬ ‫ולכן חייב מדינא לשלם כשהגדיל ‪ -‬בכדי‬ ‫מאירי כאן)‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬וגם הייתי חוטא בשאר חטאים‪ ,‬אמר‬ ‫למלאות חסרון ממון חבירו (ולפ"ז גם‬ ‫שמא איני צריך תשובה לשלם הגניבות‪ ,‬כי‬ ‫וכן יש להביא דברי הרא"ש בפירקין‬ ‫חרש שנתפתח ושוטה שנשתפה הדין כן)‪.‬‬ ‫כשחטאתי לא הייתי בן י"ג שנים ויום אחד‪,‬‬ ‫(סי' ט)‪ ..." :‬נתגרשה האשה ונשתחרר‬ ‫לעומת דברי החת"ס ‪ -‬שחובת תשלומי‬ ‫וכיון שהייתי קטן למה אני צריך תשובה‬ ‫העבד חייבין‪ ,‬דלא דמי פטורייהו לפטורא‬ ‫נזקי קטן היא מעיקר הדין ‪ -‬יש להביא‬ ‫ולשלם‪ ,‬אמר לו כל עונות שאתה זוכר וכל‬ ‫דחרש שוטה וקטן‪ ,‬דהנך לאו בני עונשין‬ ‫דברי הב"ח (סי' שמג) בביאור דברי ה'אור‬ ‫אשר גנבת אתה צריך לשלם‪ ,‬שהרי יאשיהו‬ ‫נינהו‪ ,‬אבל פטורייהו דעבד ואשה משום‬ ‫זרוע'‪ ,‬שחובת תשלומי קטן כשנתגדל היא‬ ‫שב מכל עונות ושלם כל אשר דן שלא כדין‬ ‫דאין להן נכסים"‪ .‬וכן כתב בספר התרומות‬ ‫מתקנת חכמים‪ ,‬שתיקנו כן לצורך תיקון‬ ‫(עי' שבת נו‪ ,):‬שצוה להפסיד ממון שלא‬ ‫(שער לו ח"ב סי' ו) כשמביא דין משנתנו‪:‬‬ ‫העולם‪ .‬עי"ש בארוכה‪.‬‬ ‫כדין בקטנותו‪ ...‬אבל אם אמר לו מאוד‬ ‫"מזה למדנו‪ ,‬שהאשה ועבד דבני דעה‬ ‫ולהלכה נקטו הפוסקים (עי' משנ"ב‬ ‫קטן הייתי כשגנבתי‪ ,‬כיון שאינו זוכר בו‬ ‫נינהו בשעת ההיזק משלמין לאחר זמן‪,‬‬ ‫סי' שמג סק"ט)‪ ,‬שמשורת הדין פטורים‬ ‫אינו צריך לשלם"‪ .‬ופשיטות לשונו נוטה‪,‬‬ ‫אבל קטן דלאו בן דעת הוא בשעה שהזיק‬ ‫מלשלם‪ ,‬ולפנים משורת הדין יש להחמיר‬ ‫שהדבר תלוי בזכירת הקטן‪ ,‬כי אם זוכר‬ ‫אף כשיגדיל נפטר הימנו‪ ,‬דהא לא קתני‬ ‫ולשלם‬ ‫הקטן גניבתו חייב לשלם‪ ,‬ואם אינו זוכר‬ ‫במתניתין 'הגדיל הקטן חייב לשלם'‪ ,‬אלמא‬ ‫פטור‪ .‬אכן‪ ,‬הסברא לחלק בין שני מצבים‬ ‫אשה ועבד דאריא רביע עלייהו מחייבי‬ ‫תשוח"ח להרה"ג ר' אהרן שטרנליכט שליט"א‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫שאין הטעם והסיבה כביאור המחנ"א בדבריו‪.‬‬ ‫>>> המשך מעמוד ‪3‬‬ ‫ו‬ ‫אלא נקבע לפי שעת החיוב‪ ,‬וה"נ בכפל ודו"ה אין התשלום נקבע‬ ‫לפי שעת הסיבה המחייבתו אלא לפי שעת החיוב‪ ,‬וה"נ בכפל ודו"ה‬ ‫ונראה לבאר באופ"א שאף לדברי רש"י חיובו הוא לשלם דמים‪,‬‬ ‫אין התשלום נקבע לפי שעת הסיבה המחייבתו אלא לפי שעת החיוב‬ ‫וזהו לא היה צריך לאפוקי שעת העמדה הבין שהרי אין זו שעת חיוב‬ ‫דהיינו שעת העמדה בדין‪ ,‬שהרי לפני כן עדיין לא היתה החיוב שהרי‬ ‫דמים‪ ,‬אלא שהו"א שניזל בתר שעת הוצאה מן העולם שהרי כל‬ ‫יכול להודות ולפטור עצמו‪.‬‬ ‫עוד וזה קיים יכול לומר הרי שלך לפניך גם בהוזל וגם בהוכחש ורק‬ ‫שנאבד מהעולם מתחייב בתשלום החפץ לשלמו בדמים‪ ,‬וא"כ הו"א‬ ‫והנה מה שמבואר במחנ"א בדברי רש"י שבמזיק חיובו להשלים‬ ‫דניזל בתר שעת הוצאה מהעולם‪ ,‬ועל זה צריך לימוד שמתחייב לפי‬ ‫החפץ ולכן הו"א שגם בגניבה מוטל עליו להחזיר החפץ ונשלם בתר‬ ‫שעת הגניבה ולא לפי שעת הוצאתו מהעולם‪.‬‬ ‫שעת העמדה בדין ולזה צריך לימוד שבגניבה חיובו הוא כעין שגנב‬ ‫דהיינו חיוב דמים‪.‬‬ ‫אלא שלפי"ז יש לבאר מדוע באמת אזלינן בתר שעת גניבה ולא‬ ‫אמנם דבר זה אפשר לו דווקא בחפץ שהוזל שהו"א שמשלם‬ ‫לפי הוצאה מן העולם שאז הוא לכאורה מתחייב בדמים‪.‬‬ ‫כשעה"ב‪ ,‬אבל בבהמה שהוכחשה ומתה הרי אין זה מה שחיסר ומה‬ ‫ונראה לבאר שבעצם הגניבה יש לגנב קנייני גניבה ולכן מחייב‬ ‫הו"א שישלם לפי שעת הכחשה‪ ,‬שנצטרך רק פסוק לומר שמשלם‬ ‫עליו באונסין‪ ,‬ולא שאם נאנס חל עליו חיוב דמים כבשומרים‪ ,‬אלא‬ ‫כעין שגנב הרי אם ישלם כשעת הכחשה הרי אינו משלם החפץ לפי‬ ‫שאם לא נאנס אין לו מה להתחייב לשלם דמים‪ ,‬אבל מאחר שנאנס‬ ‫מה שנחסר‪ ,‬וברש"י (סד‪ :‬בד"ה אחיי') מבואר שצריך ילפותא דקרן‬ ‫בידו מחויב הוא משעה שקנה הגניבה‪ ,‬דהיינו משעת גניבתו‪.‬‬ ‫כעין שגנב אף לענין אם הכחישה ולא רק לענין זולא‪ ,‬ומבואר להדיא‬ ‫בס"ד‬ ‫הודעה חשובה!‬ ‫ניתן לשלוח עבור העלון הבא (גיליון יג) – חידושי תורה והערות‪ ,‬וכן חבורות או‬ ‫תשובות על השאלות שעולות מידי שבוע בלוח הפלפולא – עד יום ב' וישב נר ג'‬ ‫דחנוכה‪.‬‬ ‫בשורה טובה תדשן עצם! לקראת ימי החנוכה הבעל"ט יהיה ניתן לכתוב חידושים‬ ‫וחבורות על ענייני חנוכה {כגון מצוות הדלקת נר חנוכה‪ ,‬חנוכת הבית‪ ,‬נס פך השמן‪ ,‬קושיית הבית‬ ‫יוסף‪ ,‬כבתה זקוק לה אאז"ל ועוד ועוד}‪ ,‬כל אלו ייכנסו אי"ה במדור הקבוע "במצוותיך‬ ‫אשיחה" המיועד עבור ענייני חג בחג‪.‬‬ ‫שימו לב כי ייתכנו שינויים במועד ההדפסה של הגיליון הבא‪ ,‬העיתוי הסופי יהיה‬ ‫תלוי לפי כמות החומר שיתקבל לידינו‪ ,‬ובשבועות הקרובים נעדכן על שורת שינויים‬ ‫ושיפורים בהתנהלות המערכת בצורה שתהיה לתועלת לבחורי הישיבה שיחי'‪ .‬בנוסף‬ ‫נבקש מאוד מכל אחד שיש בידו רעיונות כיצד לייעל ולשפר –שלא ימנע טוב‬ ‫מבעליו ויואיל לגשת אל נציגי המערכת וזכות הרבים תלויה בו‪.‬‬ ‫ביקרא דאורייתא‬ ‫מערכת תורתך שעשועי‬ ‫מקום זה שמור לך!‬ ‫לזכות‬ ‫לכל ענייני העלון וכן לתרומות‬ ‫להנצחות או לתרומות לע"נ‪,‬‬ ‫החתן אשר אנשיל‬ ‫והנצחת מודעות ניתן לפנות אל‬ ‫לרפואת‪ ,‬להצלחת וכו' ניתן‬ ‫לעמבערגער הי"ו‬ ‫הבה"ח יוסף מרדכי רייכמן ני"ו‬ ‫לגשת אל הבה"ח יוסף מרדכי‬ ‫לרגל נישואיו בשעטו"מ‬ ‫רייכמן ני"ו‬ ‫נתרם ע"י הבה"ח הלל חזן ני"ו‬ ‫עימוד‪ :‬מוטי נאמן‬ ‫‪0548480552‬‬ ‫‪8‬‬