מעדני הפרשה · Maadoney Haparshah — תולדות (2026-11-09)

גליון 532
מעדני הפרשה בס"ד
רעיונות והגיגים בפרשת השבוע מאת הר' ישראל אהרן קלצקין – פרשת תולדות – כסלו תשפ"ז
ורוב דגן ותירוש והנה תומם בבטנה
ברוב המקומות בתורה ,מוזכרים שלושת הדברים ביחד העובדה שיצחק ורבקה ילדו תאומים ,את עשו ואת יעקב
לפי הסדר הזה' :דגן ,תירוש ויצהר' ,אך יצחק אבינו ברך יש בזה חיזוק לעם ישראל לדורות.
את יעקב רק ב'דגן ותירוש' ואילו 'יצהר' נרמז במילים יש רח"ל שילד במשפחה גדל ואינו הולך בדרכי אבות
'משמני הארץ'. וגורם צער גדול להוריו שאומרים 'בנים גידלתי ורוממתי
אולי נרמז בזה ,שכשם שיעקב ביקש שבמחלוקתו של והם פשעו בי' והרבה פעמים יש להורים שברון לב
קורח לא יזכר שמו ,כך לא רצה יצחק לברכו במילה ונקיפות מצפון ,אולי אנחנו אשמים ,אולי לא התפללנו
'יצהר' שהוא אביו מולידו של קורח. כמו שצריך ,אולי היו לנו הרהורים שאינם כראוי ולא
נהגנו ככתוב בצעטיל קטן של הרבי ר' אלימלך זיע"א.
יקרבו ימי אבל אבי
באה התורה ומספרת לנו ,כי הצדיק יעקב אבינו ,רגל
עשו אמר 'יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי', במרכבה הקד' ,נולד יחד עם מקור הקליפה והסטרא
מדוע ביקש עשו להמתין לימי אבל אביו? ואם תאמר אחרא ,הלא הוא עשו הרשע אבי אדום ועמלק.
שלא חפץ לצער את אביו ,מדוע ניסח זאת בלשון אבלות,
והלא ברור לכל כי יצחק אבינו ורבקה אמנו נהגו בשיא
שיאמר :יקרב יום מיתת אבי?
הקדושה והטהרה והתפללו והעתירו להקב"ה לזרע קודש
ושמעתי מהר' גרשון בן אחי הר' דוד תירוץ נאה ,שהרי ודורות ישרים ומבורכים ומאת ה' היתה זאת שיצא מהם
יעקב היה יושב ועוסק בתורה ללא הפסקה ,ביום ובלילה, גם כזה וגם כזה.
ובגמ' שבת מסופר שדוד המלך למד תורה כל היום ולכן
וזה בא ללמד את בני ישראל ,כי עלינו מוטל לעשות את
לא יכול היה מלאך המות ליטול את נשמתו ,וידע עשו כי
שלנו והתוצאה היא מאת ה' וכאשר דברים אינם מובנים,
אין לו שום דרך להתנכל לחייו של יעקב מפני התמדתו
אין לנו אלא דברי חז"ל 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך'.
העצומה ,שמונעת ממלאך המות להרגו.
לכן אמר 'יקרבו ימי אבל אבי' שאבל אסור ללמוד ואז הלעיטני נא מן
אוכל להרגו כשישבת מלימודו עקב האבלות. בתיקוני הזוהר כותב שיש לשליח ציבור להזהר שלא
והוא זכה לכוון בדומה לזה ,לדברי האלשיך הקד' וז"ל: לבלוע המילים בהלעטה ,וכמו שמצאנו אצל עשו דכתיב
ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי וכו' ,אפשר הוא סמוך אל ביה 'הלעיטני נא'.
הפסוק הקודם והיה כאשר תריד ,שהוא כמו שאמרו אמנם בזוהר מזכיר כאן ענין שליח ציבור ,אבל ברור
חז"ל ,שבהבטל יעקב מן התורה ימשול בו עשו בברכות שהכוונה גם בכל ברכת אמן ,שחז"ל מאוד הזהירו שלא
חרבו (על חרבך תחי') .לכן אמר 'יקרבו ימי אבל אבי' שאז יבלעו בחטף את הברכות ואת עניית אמן שעונים
אסור לעסוק בתורה שלא יהיה 'הקול קול יעקב' ואהרגה אחריהם ,שבזה מביעים אנו את נאמנותנו להקב"ה.
בחרב ברכתי ,את יעקב אחי. והדבר בולט בכך ,שלפני קריאת שמע וקבלת עול מלכות
לפי זה תואם הטעם 'מונח' אל המילה 'אבל' ,שאז ינוח שמים אומרים 'א-ל מלך נאמן' שזה ר"ת אמ"ן וגם ג'
מתורתו ואוכל להניח חרבי על צוארו. האותיות האחרונות של 'נאמן' הם 'אמן'.
זה נרמז בכך ,שהמילים 'הלעיטני נא-מן' מסתיימות
ימי אבל אבי
באותיות 'נאמן' ' -אמן'.
כתב לי אחד הקוראים לפרש בדרך צחות ,מה שהקשינו
כלומר ,שדרכו של עשו הוא להלעיט בחטף ,משא"כ בני
לעיל ,מדוע ביקש עשו להמתין עם הריגת יעקב ,עד
ישראל מברכים במתינות כל ברכה כדבעי.
לימי האבל על יצחק.
דהנה עשו ידע שזה דבר נורא ואיום ,שאח יקום ויהרוג מן האדם האדם הזה
את אחיו ,הלא כל העולם יצביעו עליו כרשע ואכזר וכו' עדשים קודם בישולם ,צבעם הוא אדום ,אך לאחר
(עיין ערך קין שהרג את הבל ,כמו שפירש"י בפסוק (לעיל ד' ט"ז) הבישול נהפך צבעם לירוק.
'בארץ נוד' ,כל מקום שהולך ,היתה הארץ מזדעזעת תחתיו
והבריות אומרים ,סורו מעליו ,זהו שהרג את אחיו). לזה התכוון עשו ,כשאמר ליעקב' ,הלעיטני נא מן האדם
האדם הזה' ,כלומר ,איני רוצה להמתין עד שהעדשים
לכן מצא עשו לעצמו עצה ,להמתין לימי האבל ,וכל אחד
יסתיימו להתבשל ,אלא שפוך לתוך פי כעת ,כאשר צבעו
מהבנים יבקש להתפלל לפני העמוד ,אז יתחיל לריב עם
עדיין אדמדם ולא ירקרק.
יעקב על כך ,עד שמתוך 'קנאות לדבר מצוה' יקום
ויהרגהו .וכל העולם ידברו עליו גדולות ונצורות ,שקינא ואולי זה עוד ענין מדוע אוכלים עדשים בסעודת הבראה
לכבוד השי"ת והרג את אחיו לשם שמים. למת ,כי המת סמוך לפטירתו ,הצבע האדום עדיין בו,
וככל שהזמן עובר ,צבעו נהפך לירוק.
פרשת תולדות שנה י"א מעדני הפרשה בס"ד ,עמוד ב'
וישא עשו קולו ויבך בארץ ההיא מאה שערים
עשו השתמש באומנותו של יעקב כאשר נשא קולו בבכי, ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים.
וזה נרמז באופן נסתר בארבע המילים הללו ,שבכל מילה מצאנו בשלושת האבות הקד' ענין של נתינת מעשרות.
יש אחת מאותיות המילה 'יעקב' והם לפי הסדר:
באברהם נאמר' :ויתן לו מעשר מכל'.
וישא עשו קולו ויבך. ביצחק :מאה שערים פירש"י 'אומד זה למעשרות היה'.
פנינה זו הוענקה לי ע"י ידידי הרב שמואל אשכנזי שליט"א. ביעקב' :וכל אשר תתן לי ,עשר אעשרנו לך'.
באברהם וביעקב זה נאמר בפירוש ,רק ביצחק זה נרמז
ורוב דגן ותירוש
במילים 'מאה שערים'.
'דגן' אינו נאכל כמו שהוא ,אלא צריך לטפחו מלאכות
אכן ,במילה 'יצחק' נרמז ענין מעשר וחומש ,כדלהלן:
הרבה עד שניתן לאכלו ,כמו"כ ,דגן מוכיח על טיפוחו של
צ-ק ,זה מעשר ,שכשיש לו ק' משאיר לעצמו צ'.
תינוק ,כאמרם ז"ל 'אין תינוק יודע לקרא אבא ,עד
י-ח ,זה חומש ,שכשיש לו י' משאיר לעצמו ח'.
שיטעם טעם דגן'.
לפי זה נוכל להוסיף ,שאצל יעקב נרמז מעשר וחומש,
לעומת זאת' ,תירוש' כבר הגיע לסוף העמל סביבו והוא
שהרי כפל בלשונו 'עשר אעשרנו' ,היינו ,פעמיים עשר.
מוכן לשתיה ויש עוד מעלה לתירוש ,שאומרים עליו
פסוקים הרבה ,קידוש ,הבדלה ,ברית ,זימון ,שבע ברכות. אצל יצחק ,ביארנו זה עתה רמז בשמו על מעשר וחומש.
זה נרמז בטעמים: גם אצל אברהם ,שנאמר 'מעשר' ,נאמר מיד 'מכל' ,לרמז
על חומש ,היינו ,השאיר לעצמו מ' כשהיה לו 'כל'.
דגן -טפחא ,שיש עדיין לטפחו כדי שיהיה ראוי למאכל,
והוא מעיד על טיפוח התינוק שיודע לקרא אבא. מאה שערים
תירוש -סוף פסוק ,שכבר הגיע לסוף טיפוחו ואפשר המספר מאה שנקטה תורה ,כי בחשבון מעשרות ,האופן
לומר עליו פסוקי הברכות. הנוח לחשב הוא 'מאה' ,בלי לחשב עשרונים ,מפני שיש
מעשר מן המעשר ,כלומר ,עשר ממאה נשאר תשעים,
ורוב דגן ותירוש ואז תשע מתשעים.
יש הבדל מהותי בין דגן לתירוש ,דגן צריך הרבה כדי אבל גם אם יש מאה ,עדיין נותנים מ'אומד' ,כי תרומה
שיהיה לבעליו תועלת משופעת מזה ,משא"כ תירוש, גדולה מדאורייתא ,חיטה אחת פוטרת את כל הכרי ,אבל
אם זה יין ישן נושן ,הרי שגם חבית אחת ,יש בה אפשרות חז"ל תיקנו ב' ממאה ונשאר צ"ח ,והמעשר הוא עדיין
להרחבה ,וכידוע יש בעולם בקבוקי יין ששווים הון רב. עשר על פי אומד.
זה נרמז בכך ,שהמילים 'ורב דגן ותירש' מחולקים הם. המילה 'שערים' יש לה כמה משמעויות ,שער כניסה,
היינו' ,ורב' נסוב על 'דגן' ,שהרי הטעמים הם 'ורב דגן' מחיר נקרא שער ,השערה – אומד ,לשון שיעור ועוד.
מרכא טפחא ,שהוא מפסיק ,ואז מסיים 'ותירש' כיחידה
כל הברכות נתקיימו ביצחק ,נפתחו לו שערי שפע ,נתן
בפני עצמה.
מעשר בהשערה מאומד מרוב היבול שהיה ללא שיעור,
ראיה לכך ,שהם ב' ברכות נפרדות ,שבפיוט של שחרית נמכר בשער גבוה (ספורנו) ,וזה היה שיעור לכל הגוים,
א' דראש השנה מר' אלעזר הקליר נאמר' :זכר מברך גביר שלמרות שהיה שנת בצורת נתברך במיוחד.
בעשר' וכן נאמר בפרקי דר' אליעזר 'עשר ברכות ברך
יצחק את יעקב' ,ואם נספור את הברכות ,חייבים לחלק מאה שערים
את 'ורב דגן' 'ותירש' לב' ברכות כדי שיהיו עשר. שערים בגימטריה כת"ר ,שזכה לכתר שם טוב וכתר תורה
א .מטל השמים ,ב .ומשמני הארץ ,ג .ורב דגן ,ד .ותירש, ולברכה גם ברוחניות ,דהיינו ,תרי"ג מצוות דאורייתא וז'
ה .יעבדוך עמים ,ו .וישתחו לך לאמים ,ז .הוה גביר לאחיך, מצוות מדרבנן ,הרי כת"ר.
ח .וישתחוו לך בני אמך ,ט .ארריך ארור ,י .ומברכיך ברוך.
שער
הרי לנו עוד סיבה ,מדוע המילה דגן הוטעם בטפחא,
המילה 'שער' יש לה ייחודיות בכך שבכל אופן שתכתוב
שהוא טעם מפסיק ,ללמדנו שזו ברכה בפני עצמה ,ויש
את שלושת אותיותיו ,יהיה לזה משמעות ,כדלקמן:
הפסק בין 'ורב דגן' ל'ותירש'.
שער ,ערש ,עשר ,רשע ,רעש ,שרע (שרוע וקלוט).
ברכת החודש
כל ידידינו קוראי הגליון ,נברך את ברכת החודש ,כסלו ,כיס מלא שפע ,לב שמח ומאושר בכל טוב ,אכי"ר.
להארות והערות וכל נושא וכן:
המעוניין לקבל הגליון לאימייל מדי שבוע ,יכתוב לכתובת דלהלן maadoney@gmail.com
2
