חינוך לחיים · Chinuch Lechaim — תולדות (2026-11-09)

חינוך לחיים
פרשת תולדות
'ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו'
איך יתכן שיצחק אבינו שמסר את עצמו לאביו להעלותו לעולה על המזבח ,באמת אהב את עשיו רק משום
שהגיש לפניו מטעמים?
ההסבר שיצחק ידע היטב מיהו עשיו ,ועשיו לא הצליח לרמות אותו בציד שנתן בפיו ,הוא ידע בדיוק את מצבו
שהולך ומתרחק מדרך התורה בה התחנך בבית אביו! אולם יצחק ידע שבכדי להצילו ,עליו למצוא דרך לחדור
לעולמו של עשיו כדי להתחבר אליו .הוא ידע שחיבור= אהבה= השפעה! יצחק ,העולה התמימה ,ידע שלא יוכל
להתחבר לבנו ה'צייד' באמצעות לימוד התורה ,משום כך הגה תוכנית שתעניק לו קשר קבוע עם בנו .הוא חשב
'מה אוהב עשיו לעשות?' ובאותו הדבר בו עשיו התייחד החליט לבנות את הקשר עמו .מכיוון שעשיו אהב לצוד,
ביקש יצחק להיעזר בו כשיצוד עבורו וי כין לו את מזונו באופן אישי! כך ,סבר יצחק יתחזק הקשר ביניהם ויוכל
להשפיע על עשיו לשוב למוטב .כאשר ביקש מעשיו 'וצא השדה וצודה לי ציד' הוא למעשה מינה אותו להביא
לו את מזונו .מינוי שהיה מותאם לטבעו של עשיו ,יצחק שלא היה לו שום קשר עם העולם הזה ,יצר לעצמו
כביכול צורך במזון מיוחד ,ויצר כך בסיס לקשר עם בנו עשיו ,קשר קרוב ,תמידי ואוהב .דרך המזון נוצרה ליצחק
אפשרות להתעניינות בחייו של בנו ,ולהראות לו כמה הוא גאה בו .בכך שהשפיל את עצמו לעולמו של בנו ,הוא
פתח פתח לקשר עמוק עם בנו התועה ,ובדרך זו ביקש לשקם את הדימוי העצמי שלו ולהשיבו למוטב.
וזה בעצם יסוד דבריו של אמן החינוך בעל חובת התלמידים בהקדמה שחובה עלינו לישמה .מחנך אשר מעוניין
לחשוף את הפוטנציאל הגלום בתלמידו ולרומם את צמיחתו חייב להנמיך את עצמו לרמתו של התלמיד ,עד
שיוכל לחוש את פנימיותו באמת ולעורר אותה לצמיחה עצמית .עלינו ללמוד מהשתדלותם של משה רבינו וכל
הנביאים עבור כלל ישראל .והרי היתה זו עבורם התעסקות בעניינים הנמוכים בהרבה מדרגתם ,על אחת כמה
וכמה אנו המעוניינים לחנך את ילדינו – תלמידנו בדרך ה' ,שעלינו להשתדל ככל יכולתנו להתאים את עצמנו
לעולמם ולמושגיהם של הדור הצעיר ,כל אחד לפי רמתו ,ולפנות אליו בדרך המתאימה לו.
ולכן מובן שיצחק רוצה לתת את כל הברכות דווקא לעשיו ,מבאר האור החיים הקדוש :כי חשב שבאמצעות
הברכות יתהפך למידת הטוב וייטיב דרכיו! כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע ,והיה משתדל עמו להיטיב,
ואפשר שהיה מועיל' רק עם עוד אהבה והכלה יש תקווה לחולל שינוי באישיותו של עשיו .יצחק מעולם לא ניסה
את דרך 'היראה' הוא לא גער בו ולא איים לנשל אותו מהירושה אם לא ישוב למוטב ,הוא פעל רק בדרך
'האהבה' .כי רק הנתינה היא ה'תרופה' שבכוחה להחזיר אפילו חוטא השקוע בחטאו למוטב!!
ובי ותר נראה ,בסוף הפרשה שולח יצחק את יעקב אל לבן הארמי כדי להצילו מעשיו אחיו שרצה להורגו.
ולכאורה מדוע שלח את יעקב ולא את עשיו? מדוע לא הרחיקו את עשיו מהעיר בתואנה כלשהי ,כדי שיוכלו
להשאיר את יעקב הצדיק והאהוב במקומו הבטוח בבית ,במקום לשולחו מן הבית לבדו? בפרט שיעקב היה
'איש תם יושב אוהלים' ,ולא היה בקיא בדרכי העולם?
נלמד מכך יסוד חשוב בחינוך! שדווקא משום שעשיו היה 'הילד הבעייתי' שסר מהדרך הישרה ,החליטו הוריו
להשאיר אותו בביתם ,תחת השגחתם .אולי כאשר יחוש את אהבתם וחיבתם של הוריו באופן יומיומי הוא יתקן
את דרכיו .ואולי עפ'ז ניתן לבאר את לשון הפס' 'רבקה אם יעקב ועשיו' – שרש'י כתב עליהם 'איני יודע מה
מלמדנו' .והיינו משום שכבר מתחילת הפרשה אנו יודעים שרבקה אימם של יעקב ועשיו! אומנם לפי הדברים,
ניתן אולי להציע שהתורה מדגישה בכך שלמרות שעשיו כבר נקרא 'עשיו הרשע' ,עדיין אהבה אותו רבקה
ודאגה לו ,כשם שאהבה ודאגה לבנה הצדיק יעקב .ולכן כשהתעורר מצב בו הבן 'הרשע' רצה לרצוח את אחיו
'הצדיק' החליטו יצחק ורבקה לשלוח מהבית דווקא את יעקב בנם היקר והאהוב – כי שניהם חשו שעשיו הוא
זה שזקוק לבית ,בו יוכל לקבל יותר אהבה.
ואומר המדרש המפורסם שבזכות זאת שלעתיד לבוא (שנזכה שזה יהא בקרוב ממש) רק ליצחק יהא תשובה
לענות להקב'ה שיטען שבניו חטאו ,שהרי אברהם גירש את ישמעאל ויעקב זכה למיטתו שלמה ורק יצחק
מעולם לא ניסה לגרש את עשיו אלא אהבו ורצה לתת את הברכות .וכך מסביר ר' מאיר מפרמישלאן את
הפס' 'כי ציד בפיו' למען יהא ליצחק 'ציד' כלומר נשק כטענה חזקה מוזמנת 'בפיו' להשיב לרבונו של עולם
ולבקש מלפניו להציל באמצעותה את עם ישראל.
לע"נ אבי מורי ר' חיים ב"ר ישעיהו ז"ל
משה בירנבוים – birmoshe@gmail.com
חינוך לחיים
פרשת תולדות
'ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב' אומר רש'י – הקב'ה קרא את שמו.
שואל האדמו"ר מקוצק זצ"ל :יעקב אבינו ,בחיר האבות ,עמוד התורה ,שמיטתו שלמה ,לא מצא לו הקב"ה שם אחר שיבטא את
גדלותו אלא 'יעקב' ,על שם שידו אוחזת בעקב עשו? ומבאר :ההתרוצצות שהיתה בין יעקב לעשו בבטן אמם היתה מי יצא ראשון.
כל אחד מהם רצה לצאת ראשון כדי להיות הבכור .והנה עשו ניצח ויצא ראשון! נו? יעקב! תרים ידיים! עשיו ניצח אותך ...אין מה
לעשות .לא! אני לא אתייאש ,אלא אמשיך להתאמץ ולעשות מה שאני יכול לעשות! לפחות אנסה לאחוז בעקב שלו .גם אם זה
לא יוביל אותי לתוצאה הרצויה ,את מה שיש לאל ידי עוד לעשות -אעשה.
המידה הזאת ,לא למקד את הראייה על הצלחה אלא על ההשתדלות והמאמץ ,היא מה שהצמיחה את יעקב להיות בחיר האבות.
יהודי אינו "קבלן הצלחות" .יהודי צריך להשתדל ,להתאמץ ,לעשות את כל מה שביכולתו לעשות ,גם אם לא נראה לו שזה יוביל
אותו להצלחה .הקב"ה קרא ליעקב בשם זה כדי ללמדנו עד כמה הייתה חשובה אחיזתו של יעקב בעקב עשו ,שבזה הוכיח שאינו
מתייאש וממשיך לעשות כל מה שביכולתו לעשות.
כתוב בפסוק' :וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר' כותב רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו
"תפארת יהונתן" ,שאברהם התאמץ לחפור בארות ,במסירות נפש ,כדי שיהיו מים מצויים לעוברי דרכים .והנה ,יאמר האומר:
מאחר וסתמום פלישתים ומילאום עפר – מה יצא מכל המאמץ הגדול שהיה כרוך בחפירת הבארות? התשובה :גם אם נראה
לכאורה שלא יצא כלום -יצא גם יצא! כתוב שכשאחיו של יוסף זרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים הוא לא ניזוק! איך יתכן?
בזכות שאבותיו התאמצו על בורות מים .דבר שהצטער בו צדיק -לא ייכשל בו זרעו .יוסף הצדיק הציל את עם ישראל כולו.
מהיכן כל זה התחיל? מ"וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם" ,גם אם בשעתו לא היה נראה שיצא מהם כל תועלת לאחר
ש"סתמום פלישתים וימלאום עפר".
מה שנראה כהפרעה -הוא בעצם הזדמנות .המחנך שתלמיד קשה "מפריע" לו -צריך לשאול את עצמו :מה ההפרעה הזו באה
ללמד אותי? אולי אני צריך ללמד אחרת .אולי אני צריך להקשיב יותר .אולי דווקא הילד הזה הוא השליחות שלי .כשמקבלים את
ההפרעה לטובה -מגלים שבאמת היא הטובה עצמה.
על הפסוק "ויזרע יצחק בארץ ההיא" מלמד התולדות יעקב יוסף" :כמו שיש זריעה גשמית ,מחיטה אחת נעשית שיבולת -כך
ברוחני יש זריעה ...שכל מה שראה מבני אדם בארץ ההיא דברים רעים ומכוערים ,ויזרע יצחק בארץ – לצמוח מזה לעצמו דברים
טובים ,עד שמצא בשנה ההיא מאה שערים".
יצחק לא ברח מהארץ הקשה .הוא זרע בה .ודווקא מתוך הדברים המכוערים שראה -הצמיח מאה שערים .כך גם המחנך :אתה
לא צריך כיתה מושלמת כדי לצמוח .דווקא התלמיד שמביא אתגר -הוא ה"שדה" שממנו אתה יכול להצמיח מאה שערים .הקושי
הוא הזריעה.
אל לו ליהודי לומר :אני לא יכול! אני לא מצליח! אני לא רואה שום תוצאה! מה שמוטל עליו הוא :לעשות כל מה שהוא יכול
לעשות! אם יעשה את כל מה שיכול לעשות – יזכה לסייעתא דשמיא.
וצריך לזכור תמיד שאם הקב"ה סיבב שתלמיד מסוים יגיע דווקא לכיתתו -סימן שהוא ,המחנך ,הוא המומחה שיכול לעזור לו
ולקדם אותו.
חז"ל לימדונו עיקרון עצום" :כל המלמד את בן חבירו תורה ,מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"" .כאילו ילדו" – זו לא המלצה ,זו
הגדרה .כשם שאב לא יאמר כאשר הוא מתמודד עם בנו" :זה לא הבן שלי ,ואינני חייב לדאוג לו" -כך גם המחנך .התלמיד
שהגיע לכיתתך הוא בנך .ואב לא מוותר על בנו ,גם כשקשה .השאלה אינה "האם אני יכול?" -השאלה היא "האם אני רואה אותו
כשלי?" .כשהמחנך רואה את התלמיד כבנו ,הוא מוצא דרך .כשהוא רואה אותו כ'בעיה' – הוא מחפש מי שייקח אותו ממנו.
בספר תולדות יעקב יוסף מצאנו יסוד מופלא ,שנוגע ישירות לנקודה זו" :ולי נראה לפי מה שקיבלתי מרבותי וחבירי ,איך יתנהג
במידת רחמים עם כל אדם ,וגם שרואה באיזה אדם שום דבר מכוער -ייתן לב שגם שם שורה שמו יתברך ,דלית אתר פנוי מיניה.
ועל כן הוא לטובתו ,שיש בו גם כן שמץ מנהו ,וייתן לב לשוב".
כתוב כאן עיקרון מדהים :אפילו כשאתה רואה בתלמיד דבר מכוער ,דבר שקשה לך -דע שגם שם שורה השכינה" .דלית אתר
פנוי מיניה" -אין מקום ריק מן הקב"ה ,גם לא הילד הכי קשה בכיתה .ולא רק שהשכינה שם ,אלא שהמפגש הזה -לטובתך הוא!
"ועל כן הוא לטובתו ,שיש בו גם כן שמץ מנהו" -התלמיד הקשה הזה מראה לך משהו על עצמך .הוא מזמין אותך לצמוח.
מה שנראה כהפרעה -הוא בעצם הזדמנות .המחנך שתלמיד קשה "מפריע" לו -צריך לשאול את עצמו :מה ההפרעה הזו באה
ללמד אותי? אולי אני צריך ללמד אחרת .אולי אני צריך להקשיב יותר .אולי דווקא הילד הזה הוא השליחות שלי .כשמקבלים את
ההפרעה לטובה -מגלים שבאמת היא הטובה עצמה.
אם כן ,כשמחנך אומר "אינני יכול עם התלמיד הזה" -הוא בעצם אומר שיש מקום ריק מן הקב"ה ,חלילה .והרי "לית אתר פנוי
מיניה" .כשתלמיד הגיע לכיתתך ,זו לא טעות -זו שליחות .הוא הגיע אליך כי אתה המומחה .כי אתה האב .כי דווקא ממנו אתה
יכול לצמוח.
כלל גדול בחינוך :אם הקב"ה סיבב שתלמיד הגיע לכיתתך -סימן שאתה הכתובת.
"כאילו ילדו" -אב לא מוותר על בנו .מחנך לא מוותר על תלמידו.
"דלית אתר פנוי מיניה" -גם בילד הקשה ביותר שורה השכינה.
"ויזרע יצחק בארץ ההיא" -דווקא בשדה הקשה צומחים מאה שערים
לע"נ אבי מורי ר' חיים ב"ר ישעיהו ז"ל
משה בירנבוים – birmoshe@gmail.com
