gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חינוך לחיים · Chinuch Lechaim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: חינוך לחיים · Chinuch Lechaim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

חינוך לחיים · Chinuch Lechaim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫חינוך לחיים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫'ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו'‬ ‫איך יתכן שיצחק אבינו שמסר את עצמו לאביו להעלותו לעולה על המזבח‪ ,‬באמת אהב את עשיו רק משום‬ ‫שהגיש לפניו מטעמים?‬ ‫ההסבר שיצחק ידע היטב מיהו עשיו ‪ ,‬ועשיו לא הצליח לרמות אותו בציד שנתן בפיו‪ ,‬הוא ידע בדיוק את מצבו‬ ‫שהולך ומתרחק מדרך התורה בה התחנך בבית אביו! אולם יצחק ידע שבכדי להצילו ‪ ,‬עליו למצוא דרך לחדור‬ ‫לעולמו של עשיו כדי להתחבר אליו‪ .‬הוא ידע שחיבור= אהבה= השפעה! יצחק‪ ,‬העולה התמימה‪ ,‬ידע שלא יוכל‬ ‫להתחבר לבנו ה'צייד' באמצעות לימוד התורה‪ ,‬משום כך הגה תוכנית שתעניק לו קשר קבוע עם בנו‪ .‬הוא חשב‬ ‫'מה אוהב עשיו לעשות?' ובאותו הדבר בו עשיו התייחד החליט לבנות את הקשר עמו‪ .‬מכיוון שעשיו אהב לצוד‪,‬‬ ‫ביקש יצחק להיעזר בו כשיצוד עבורו וי כין לו את מזונו באופן אישי! כך‪ ,‬סבר יצחק יתחזק הקשר ביניהם ויוכל‬ ‫להשפיע על עשיו לשוב למוטב‪ .‬כאשר ביקש מעשיו 'וצא השדה וצודה לי ציד' הוא למעשה מינה אותו להביא‬ ‫לו את מזונו‪ .‬מינוי שהיה מותאם לטבעו של עשיו‪ ,‬יצחק שלא היה לו שום קשר עם העולם הזה‪ ,‬יצר לעצמו‬ ‫כביכול צורך במזון מיוחד‪ ,‬ויצר כך בסיס לקשר עם בנו עשיו‪ ,‬קשר קרוב‪ ,‬תמידי ואוהב‪ .‬דרך המזון נוצרה ליצחק‬ ‫אפשרות להתעניינות בחייו של בנו‪ ,‬ולהראות לו כמה הוא גאה בו‪ .‬בכך שהשפיל את עצמו לעולמו של בנו‪ ,‬הוא‬ ‫פתח פתח לקשר עמוק עם בנו התועה‪ ,‬ובדרך זו ביקש לשקם את הדימוי העצמי שלו ולהשיבו למוטב‪.‬‬ ‫וזה בעצם יסוד דבריו של אמן החינוך בעל חובת התלמידים בהקדמה שחובה עלינו לישמה‪ .‬מחנך אשר מעוניין‬ ‫לחשוף את הפוטנציאל הגלום בתלמידו ולרומם את צמיחתו חייב להנמיך את עצמו לרמתו של התלמיד‪ ,‬עד‬ ‫שיוכל לחוש את פנימיותו באמת ולעורר אותה לצמיחה עצמית‪ .‬עלינו ללמוד מהשתדלותם של משה רבינו וכל‬ ‫הנביאים עבור כלל ישראל‪ .‬והרי היתה זו עבורם התעסקות בעניינים הנמוכים בהרבה מדרגתם‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫וכמה אנו המעוניינים לחנך את ילדינו – תלמידנו בדרך ה'‪ ,‬שעלינו להשתדל ככל יכולתנו להתאים את עצמנו‬ ‫לעולמם ולמושגיהם של הדור הצעיר‪ ,‬כל אחד לפי רמתו‪ ,‬ולפנות אליו בדרך המתאימה לו‪.‬‬ ‫ולכן מובן שיצחק רוצה לתת את כל הברכות דווקא לעשיו‪ ,‬מבאר האור החיים הקדוש‪ :‬כי חשב שבאמצעות‬ ‫הברכות יתהפך למידת הטוב וייטיב דרכיו! כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע‪ ,‬והיה משתדל עמו להיטיב‪,‬‬ ‫ואפשר שהיה מועיל' רק עם עוד אהבה והכלה יש תקווה לחולל שינוי באישיותו של עשיו‪ .‬יצחק מעולם לא ניסה‬ ‫את דרך 'היראה' הוא לא גער בו ולא איים לנשל אותו מהירושה אם לא ישוב למוטב‪ ,‬הוא פעל רק בדרך‬ ‫'האהבה'‪ .‬כי רק הנתינה היא ה'תרופה' שבכוחה להחזיר אפילו חוטא השקוע בחטאו למוטב!!‬ ‫ובי ותר נראה‪ ,‬בסוף הפרשה שולח יצחק את יעקב אל לבן הארמי כדי להצילו מעשיו אחיו שרצה להורגו‪.‬‬ ‫ולכאורה מדוע שלח את יעקב ולא את עשיו? מדוע לא הרחיקו את עשיו מהעיר בתואנה כלשהי‪ ,‬כדי שיוכלו‬ ‫להשאיר את יעקב הצדיק והאהוב במקומו הבטוח בבית‪ ,‬במקום לשולחו מן הבית לבדו? בפרט שיעקב היה‬ ‫'איש תם יושב אוהלים'‪ ,‬ולא היה בקיא בדרכי העולם?‬ ‫נלמד מכך יסוד חשוב בחינוך! שדווקא משום שעשיו היה 'הילד הבעייתי' שסר מהדרך הישרה‪ ,‬החליטו הוריו‬ ‫להשאיר אותו בביתם‪ ,‬תחת השגחתם‪ .‬אולי כאשר יחוש את אהבתם וחיבתם של הוריו באופן יומיומי הוא יתקן‬ ‫את דרכיו‪ .‬ואולי עפ'ז ניתן לבאר את לשון הפס' 'רבקה אם יעקב ועשיו' – שרש'י כתב עליהם 'איני יודע מה‬ ‫מלמדנו'‪ .‬והיינו משום שכבר מתחילת הפרשה אנו יודעים שרבקה אימם של יעקב ועשיו! אומנם לפי הדברים‪,‬‬ ‫ניתן אולי להציע שהתורה מדגישה בכך שלמרות שעשיו כבר נקרא 'עשיו הרשע' ‪ ,‬עדיין אהבה אותו רבקה‬ ‫ודאגה לו‪ ,‬כשם שאהבה ודאגה לבנה הצדיק יעקב‪ .‬ולכן כשהתעורר מצב בו הבן 'הרשע' רצה לרצוח את אחיו‬ ‫'הצדיק' החליטו יצחק ורבקה לשלוח מהבית דווקא את יעקב בנם היקר והאהוב – כי שניהם חשו שעשיו הוא‬ ‫זה שזקוק לבית‪ ,‬בו יוכל לקבל יותר אהבה‪.‬‬ ‫ואומר המדרש המפורסם שבזכות זאת שלעתיד לבוא (שנזכה שזה יהא בקרוב ממש) רק ליצחק יהא תשובה‬ ‫לענות להקב'ה שיטען שבניו חטאו‪ ,‬שהרי אברהם גירש את ישמעאל ויעקב זכה למיטתו שלמה ורק יצחק‬ ‫מעולם לא ניסה לגרש את עשיו אלא אהבו ורצה לתת את הברכות‪ .‬וכך מסביר ר' מאיר מפרמישלאן את‬ ‫הפס' 'כי ציד בפיו' למען יהא ליצחק 'ציד' כלומר נשק כטענה חזקה מוזמנת 'בפיו' להשיב לרבונו של עולם‬ ‫ולבקש מלפניו להציל באמצעותה את עם ישראל‪.‬‬ ‫לע"נ אבי מורי ר' חיים ב"ר ישעיהו ז"ל‬ ‫משה בירנבוים – ‪birmoshe@gmail.com‬‬ ‫חינוך לחיים‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫'ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב' אומר רש'י – הקב'ה קרא את שמו‪.‬‬ ‫שואל האדמו"ר מקוצק זצ"ל‪ :‬יעקב אבינו ‪ ,‬בחיר האבות‪ ,‬עמוד התורה‪ ,‬שמיטתו שלמה‪ ,‬לא מצא לו הקב"ה שם אחר שיבטא את‬ ‫גדלותו אלא 'יעקב'‪ ,‬על שם שידו אוחזת בעקב עשו? ומבאר‪ :‬ההתרוצצות שהיתה בין יעקב לעשו בבטן אמם היתה מי יצא ראשון‪.‬‬ ‫כל אחד מהם רצה לצאת ראשון כדי להיות הבכור‪ .‬והנה עשו ניצח ויצא ראשון! נו? יעקב! תרים ידיים! עשיו ניצח אותך‪ ...‬אין מה‬ ‫לעשות‪ .‬לא! אני לא אתייאש‪ ,‬אלא אמשיך להתאמץ ולעשות מה שאני יכול לעשות! לפחות אנסה לאחוז בעקב שלו‪ .‬גם אם זה‬ ‫לא יוביל אותי לתוצאה הרצויה‪ ,‬את מה שיש לאל ידי עוד לעשות ‪ -‬אעשה‪.‬‬ ‫המידה הזאת‪ ,‬לא למקד את הראייה על הצלחה אלא על ההשתדלות והמאמץ‪ ,‬היא מה שהצמיחה את יעקב להיות בחיר האבות‪.‬‬ ‫יהודי אינו "קבלן הצלחות"‪ .‬יהודי צריך להשתדל‪ ,‬להתאמץ‪ ,‬לעשות את כל מה שביכולתו לעשות‪ ,‬גם אם לא נראה לו שזה יוביל‬ ‫אותו להצלחה‪ .‬הקב"ה קרא ליעקב בשם זה כדי ללמדנו עד כמה הייתה חשובה אחיזתו של יעקב בעקב עשו‪ ,‬שבזה הוכיח שאינו‬ ‫מתייאש וממשיך לעשות כל מה שביכולתו לעשות‪.‬‬ ‫כתוב בפסוק‪' :‬וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר' כותב רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו‬ ‫"תפארת יהונתן"‪ ,‬שאברהם התאמץ לחפור בארות‪ ,‬במסירות נפש‪ ,‬כדי שיהיו מים מצויים לעוברי דרכים‪ .‬והנה‪ ,‬יאמר האומר‪:‬‬ ‫מאחר וסתמום פלישתים ומילאום עפר – מה יצא מכל המאמץ הגדול שהיה כרוך בחפירת הבארות? התשובה‪ :‬גם אם נראה‬ ‫לכאורה שלא יצא כלום ‪ -‬יצא גם יצא! כתוב שכשאחיו של יוסף זרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים הוא לא ניזוק! איך יתכן?‬ ‫בזכות שאבותיו התאמצו על בורות מים‪ .‬דבר שהצטער בו צדיק ‪ -‬לא ייכשל בו זרעו‪ .‬יוסף הצדיק הציל את עם ישראל כולו‪.‬‬ ‫מהיכן כל זה התחיל? מ"וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם"‪ ,‬גם אם בשעתו לא היה נראה שיצא מהם כל תועלת לאחר‬ ‫ש"סתמום פלישתים וימלאום עפר"‪.‬‬ ‫מה שנראה כהפרעה ‪ -‬הוא בעצם הזדמנות‪ .‬המחנך שתלמיד קשה "מפריע" לו ‪ -‬צריך לשאול את עצמו‪ :‬מה ההפרעה הזו באה‬ ‫ללמד אותי? אולי אני צריך ללמד אחרת‪ .‬אולי אני צריך להקשיב יותר‪ .‬אולי דווקא הילד הזה הוא השליחות שלי‪ .‬כשמקבלים את‬ ‫ההפרעה לטובה ‪ -‬מגלים שבאמת היא הטובה עצמה‪.‬‬ ‫על הפסוק "ויזרע יצחק בארץ ההיא" מלמד התולדות יעקב יוסף‪" :‬כמו שיש זריעה גשמית‪ ,‬מחיטה אחת נעשית שיבולת ‪ -‬כך‬ ‫ברוחני יש זריעה‪ ...‬שכל מה שראה מבני אדם בארץ ההיא דברים רעים ומכוערים‪ ,‬ויזרע יצחק בארץ – לצמוח מזה לעצמו דברים‬ ‫טובים‪ ,‬עד שמצא בשנה ההיא מאה שערים"‪.‬‬ ‫יצחק לא ברח מהארץ הקשה‪ .‬הוא זרע בה‪ .‬ודווקא מתוך הדברים המכוערים שראה ‪ -‬הצמיח מאה שערים‪ .‬כך גם המחנך‪ :‬אתה‬ ‫לא צריך כיתה מושלמת כדי לצמוח‪ .‬דווקא התלמיד שמביא אתגר ‪ -‬הוא ה"שדה" שממנו אתה יכול להצמיח מאה שערים‪ .‬הקושי‬ ‫הוא הזריעה‪.‬‬ ‫אל לו ליהודי לומר‪ :‬אני לא יכול! אני לא מצליח! אני לא רואה שום תוצאה! מה שמוטל עליו הוא‪ :‬לעשות כל מה שהוא יכול‬ ‫לעשות! אם יעשה את כל מה שיכול לעשות – יזכה לסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫וצריך לזכור תמיד שאם הקב"ה סיבב שתלמיד מסוים יגיע דווקא לכיתתו ‪ -‬סימן שהוא‪ ,‬המחנך‪ ,‬הוא המומחה שיכול לעזור לו‬ ‫ולקדם אותו‪.‬‬ ‫חז"ל לימדונו עיקרון עצום‪" :‬כל המלמד את בן חבירו תורה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"‪" .‬כאילו ילדו" – זו לא המלצה‪ ,‬זו‬ ‫הגדרה‪ .‬כשם שאב לא יאמר כאשר הוא מתמודד עם בנו‪" :‬זה לא הבן שלי‪ ,‬ואינני חייב לדאוג לו" ‪ -‬כך גם המחנך‪ .‬התלמיד‬ ‫שהגיע לכיתתך הוא בנך‪ .‬ואב לא מוותר על בנו‪ ,‬גם כשקשה‪ .‬השאלה אינה "האם אני יכול?" ‪ -‬השאלה היא "האם אני רואה אותו‬ ‫כשלי?"‪ .‬כשהמחנך רואה את התלמיד כבנו‪ ,‬הוא מוצא דרך‪ .‬כשהוא רואה אותו כ'בעיה' – הוא מחפש מי שייקח אותו ממנו‪.‬‬ ‫בספר תולדות יעקב יוסף מצאנו יסוד מופלא‪ ,‬שנוגע ישירות לנקודה זו‪" :‬ולי נראה לפי מה שקיבלתי מרבותי וחבירי‪ ,‬איך יתנהג‬ ‫במידת רחמים עם כל אדם‪ ,‬וגם שרואה באיזה אדם שום דבר מכוער ‪ -‬ייתן לב שגם שם שורה שמו יתברך‪ ,‬דלית אתר פנוי מיניה‪.‬‬ ‫ועל כן הוא לטובתו‪ ,‬שיש בו גם כן שמץ מנהו‪ ,‬וייתן לב לשוב"‪.‬‬ ‫כתוב כאן עיקרון מדהים‪ :‬אפילו כשאתה רואה בתלמיד דבר מכוער‪ ,‬דבר שקשה לך ‪ -‬דע שגם שם שורה השכינה‪" .‬דלית אתר‬ ‫פנוי מיניה" ‪ -‬אין מקום ריק מן הקב"ה‪ ,‬גם לא הילד הכי קשה בכיתה‪ .‬ולא רק שהשכינה שם‪ ,‬אלא שהמפגש הזה ‪ -‬לטובתך הוא!‬ ‫"ועל כן הוא לטובתו‪ ,‬שיש בו גם כן שמץ מנהו" ‪ -‬התלמיד הקשה הזה מראה לך משהו על עצמך‪ .‬הוא מזמין אותך לצמוח‪.‬‬ ‫מה שנראה כהפרעה ‪ -‬הוא בעצם הזדמנות‪ .‬המחנך שתלמיד קשה "מפריע" לו ‪ -‬צריך לשאול את עצמו‪ :‬מה ההפרעה הזו באה‬ ‫ללמד אותי? אולי אני צריך ללמד אחרת‪ .‬אולי אני צריך להקשיב יותר‪ .‬אולי דווקא הילד הזה הוא השליחות שלי‪ .‬כשמקבלים את‬ ‫ההפרעה לטובה ‪ -‬מגלים שבאמת היא הטובה עצמה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬כשמחנך אומר "אינני יכול עם התלמיד הזה" ‪ -‬הוא בעצם אומר שיש מקום ריק מן הקב"ה‪ ,‬חלילה‪ .‬והרי "לית אתר פנוי‬ ‫מיניה"‪ .‬כשתלמיד הגיע לכיתתך‪ ,‬זו לא טעות ‪ -‬זו שליחות‪ .‬הוא הגיע אליך כי אתה המומחה‪ .‬כי אתה האב‪ .‬כי דווקא ממנו אתה‬ ‫יכול לצמוח‪.‬‬ ‫כלל גדול בחינוך‪ :‬אם הקב"ה סיבב שתלמיד הגיע לכיתתך ‪ -‬סימן שאתה הכתובת‪.‬‬ ‫"כאילו ילדו" ‪ -‬אב לא מוותר על בנו‪ .‬מחנך לא מוותר על תלמידו‪.‬‬ ‫"דלית אתר פנוי מיניה" ‪ -‬גם בילד הקשה ביותר שורה השכינה‪.‬‬ ‫"ויזרע יצחק בארץ ההיא" ‪ -‬דווקא בשדה הקשה צומחים מאה שערים‬ ‫לע"נ אבי מורי ר' חיים ב"ר ישעיהו ז"ל‬ ‫משה בירנבוים – ‪birmoshe@gmail.com‬‬