הורינו · Horeinu — תולדות (2026-11-09)

לע"נ מנחם מנדל בן יהושע דב במה תורנית שבועית להעמקת הידע ההלכתי והרעיוני ולחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בס"ד
פרשת תולדות תשפ"ז | שנה ג' 150
כל אדם שנמצא בעת צרה צריך להרבות בתורה ובמעשים
טובים כדי שתהיינה לו זכויות להינצל מהצרה ,וכ"ש לא לעבור הורינו דברות קדשך
עליהם ולבטלם שאז דבר זה יכול לקטרג עליו ולחייבו ,ולכן קודם כיבוד אב ואם בפרשת השבוע
עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
שרבקה שלחה את יעקב ללבן כדי שיסתופף בצילו ויגן עליו מפני מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
עשיו (עי' אור החיים) היא ידעה שאצל לבן הוא לא יוכל לקיים
מצות כיבוד אב ואם ופחדה שמא ביטול מצוה זו תקטרג עליו ְׁשַׁמע ְּבֹּקִֹלִ י ַלַ ֲֲא ֶׁׁשר ֲֲאִנִ י ְְמ ַַצָּוּה ֹא ָָֹתְך (כ"ז ח')
ְוְ ַַע ָּּתה ְְבִנִ י ַ
בשמים ,ולכן חיפשה לו זכות של מצות כיבוד אב ואם שתגן עליו האלשיך הקדוש פירש 'ועתה בני שמע בקולי' ואל תחוש
-וזה שאמרה לו 'ועתה בני שמע בקולי' דהיינו מצות כיבוד אם שבוודאי עשו יצליח בזה שמקיים כיבוד אב ,עשה עכשיו גם כן
שתגן עליו מפני עשיו ,והתכוונה לומר לו שילך אל לבן בעיקר כדי כדי לקיים כיבוד אם ,ועוד יותר מזה -עשו מכוון להשיג הברכות,
לקיים מצוות כיבוד אם ששלחה אותו לשם ,כדי להינצל מעשיו. ואתה לא תכוון לזה רק לאשר אני מצוה אותך לעשות רצוני.
וכן גם מזה הטעם באה ליצחק לאחר מכן ואמרה לו שרעות בקובץ 'עיון הפרשה' 1עומדים על דיוק הדברים ,מדוע כאן
בנות כנען והיא לא רוצה שיעקב יתחתן עמן (לקמן פסוק מ"ו) הוסיפה רבקה 'שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך' ,ואילו
כדי שגם יצחק יצווה עליו ללכת ללבן ובכך תהיה ליעקב זכות כשציותה את יעקב לברוח אל לבן מפני עשיו אחיו ,אמרה:
קיום גם בזכות הכיבוד אב שיקיים. 'ועתה בני שמע בקולי וקום ברח' וגו' ,ולא הוסיפה 'לאשר אני
ִּיְּׁשַׁמע ַיַ ֲֲעֹקֹב ֶאֶ ל ָָא ִִביו ְוְ ֶאֶ ל ִִאּמֹו ַוַ ֵּיּ ֶלֶ ְך ַּּפֶּדָּנָ ה ֲֲא ָָרם (כ"ח ז')
ַוַ ַ מצוה אתך’.
הגר"ח קנייבסקי ב'טעמא דקרא' מפרש שמה שלא כתוב אל ומביאים שכתב הפנים יפות לבאר ,כיון שכאן היה חשש סכנה
אביו ואמו אלא אל אביו ואל אימו ,הוא משום שיעקב קיים בזה ליעקב ,וכפי שיעקב עצמו אמר 'והבאתי עלי קללה' ,אלא
ב' מצות כיבוד אב וכיבוד אם נפרדות .שאביו צווה עליו ללכת שרבקה סמוכה הייתה שכיון שיעקב שליח לדבר מצוה -לשמוע
לשם כדי לקחת אישה ,ואימו צוותה עליו ללכת לשם כדי לברוח בקול אימו ,שוב מובטח הוא שלא יינזק ,ככל שליח מצוה .ולכן
מעשו ,והוא כיון לב' הדברים לקיים ציווי אביו וציווי אימו .והחידוש אמרה לו 'לאשר אני מצוה אותך' ,שיכוון במעשהו רק לשם
בכך שאפשר לעשות במעשה אחד שתי מצוות שיש בהן קיום מילוי ציווי אימו ,ולא לשם הנאת עצמו לקבל את הברכות ,וכך
רצון האב ורצון האם וכל אחד מהם מסיבה אחרת ומצווה נפרדת מובטח הוא להינצל מן הסכנה( .ועיין עוד בקובץ עיון הפרשה
של כיבוד. שם ,במה שהקשה על זה והביא תירוצים רבים)
.1שנה י"ג גליון ק"נ תשע"ח עמוד פ"ז
כשם שחובה על כל אחד ואחד מישראל ללמוד את ההלכות המצויות ,כהלכות
ברכות ,שבת ,שמירת הלשון ועוד ,כך חובה על כל אדם ללמוד ולשנן את הלכות הורינו דרך חיים
כיבוד אב ואם ומוראם ,שמצווה זו היא תמידית בכל זמן ,וחמורה היא עד מאוד, כיבוד אב ואם בהלכה ומנהג
ואם לא ילמד את הלכותיה ,מאין ידע היאך לקיימן ,ויכשל בדברים רבים ,מבלי עפ"י הספר 'ויברך דוד' להגאון רבי ישראל דוד הארפענעס
לדעת שהוא נכשל. מו"ץ ורב בית הכנסת וקהילת 'ישראל והזמנים' וויליאמסבורג
שאסור לילד להתעלם ולא לענות אלא חייב להשיב להם. הלכה למעשה בדיני סתירת דברי הוריו – חלק א'
• אסור להתווכח עם הוריו ,משום שזה נכלל באיסור סותר את • מצוי שאביו מבקש לא לעשות דבר פלוני ,וכוונתו שאינו צריך
דבריו ,ולכן אם ההורים מדברים על איזה נושא ואפילו בענייני לעשות זאת ,אבל לא מקפיד כל כך ,כגון שאבא מגיע הביתה
הציבור וכדומה ,אין לילדים להתווכח ולהוכיח את דעתם בעניין והילד שואל אם אפשר להכין לו משהו לשתות ,האבא אומר
אלא אם כן ההורים משתפים אותם ומעוניינים ושמחים לשמוע – לא ,אין צורך ,אל תכין לי עכשיו שום דבר .ואדרבה לפעמים
דעתם. האבא נהנה שהבן עושה כביכול נגד דבריו ובכל זאת מכין .או
• אם ההורים נותנים רשות לילדיהם לחלוק עליהם בכל עניין, אפילו לא במשהו שנועד לשרת את האבא ,אלא לצורך אחר.
ומורים להם להביע דעתם גם אם לא מסכימים ,יכולים הילדים כגון שהבן טורח להשתתף בשמחה רחוקה ,למרות שהאבא
להביע דעה מנוגדת ,כיון שמחילת ההורים על כבודם מועילה. אומר לו – לדעתי אתה לא צריך לטרוח ,תישאר בבית .ובכל
זאת הבן מחליט לטרוח ולעשות זאת ,באופנים כאלו מותר לבן
העושה מעצמו לאביו כל מה שהוא יודע שיהיה לאביו נחת לעשות זאת ואין זה בגדר סותר את דברי אביו.
רוח מזה ,חשוב יותר לפני הקב"ה ממי שמקיים ציווי אביו • אם ההורים מבקשים מבנם לעשות או לא לעשות דבר
לאחר שמצווהו מפורש ,ומקבל עליו שכר טפי (ישמח משה מסוים והבן אינו מסוגל ומרגיש שאינו יכול ,צריך הבן להשיב
פ' תולדות) באופן מכובד ,כגון "קשה לי לעשות זאת" ,או שזה לא אפשרי
מבחינת הזמן הדחוק .ובספר 'חוט שני' להגר"נ קרליץ כתב
.1חוט שני חובות הלב קכ"ח
לעילוי נשמת לרפואה שלמה לזרע של קיימא לזיווג להצלחה וס"ד
מנחם מנדל בן יהושע דב פייגא בת אסתר בעילום שם חוה בת גולדה אריה בן רחל
פרשת תולדות תשפ”ז /גליון 150
בס"ד
סייעתא דשמיא והצלחה לצד צפייה דרוכה:
הורינו 120הושק בכנס נשים בירושלים
הדים רבים ותגובות שאינן פוסקות מלוות את כנס ההשקה של מיזם הורינו ,120
שהתקיים בתקופה האחרונה באולם 'מצפה פרנקל' בבית יד שרה בירושלים.
כבר עם פרסום הכנס נרשמה התעוררות רבה .הנושא הבוער ,יחד עם התוכנית
העשירה והמקצועית ,נגע בלב הציבור .הוא נתן קול לדור הביניים :ילדים הזוכים
ללוות הוריהם המבוגרים ,ולפתע מוצאים עצמם ללא ידע וכלים ,ומבקשים כוח
לשליחות הגדולה שהתגלגלה לפתחם .סוף־סוף יש מי שהרים את הכפפה ונותן
מענה רוחני ומקצועי לנושא שטרם זכה להתייחסות ראויה.
הערב נפתח בקבלת פנים מכובדת ,בהשראה ירושלמית פותחת לבבות .על
מרפסת פנורמית הצופה על העיר כולה ,המתינה לבאות כיבוד מושקע.
לאחר מכן הוקדשו הרצאות ה"טד" הראשונות לכלים מקצועיים ומעשיים
להתמודדות עם אתגרי הגיל .הגב' ס .אילוז ,פיזיותרפיסטית ומחלוצות התחום
של תנועה למבוגרים ,חלקה ידע שווה זהב על מהות הגיל ,ועל פתרונות יישומיים
לקשיי הליכה ,למניעת נפילות ולמניעת תקריות הקורות דווקא בין כתלי הבית.
רב הנסתר
היא זרעה בקהל תקווה ואור,
והראתה כי גם בגיל גבורות
אפשר לשמור על כושר גופני. מאמר חז"ל או מעשה רב בנושאי
אחריה עלה ד"ר יקיר קאופמן, מצוות כיבוד הורים נטמנו בתמונה,
מומחה לפסיכו־גריאטריה, גלו ושלחו לנו ,ואולי תזכו בפרסים!
והסביר בדברים מלאי חן
על משמעות העשייה,
ועל חשיבותה דווקא בגיל horeinuorg@gmail.com
המבוגר :היא מביאה לרעננות או בפקס077-6021640 :
מחשבתית ,מרחיקה תהליכי
הזדקנות ואף מפחיתה את
הצורך בתרופות.
את הערב כיבדה בנוכחותה
הגב' מלמד ,נציגת "יד שרה" ,הארגון השותף בחסות הערב ,לע"נ מייסד
מפעלות החסד הרה"ג אורי לופוליאנסקי זצ"ל .היא סיפרה על ידיו המושטות
של הארגון בכבוד לגיל ולחכמתו ,ועל הזכות ללוות הורים בשלב של קצירת נחת.
גולת הכותרת של הערב הייתה תוכנית אמנותית שהופקה במיוחד לכנס.
היא העלתה בכנות ובכישרון את הפער הבין־דורי ,וחידדה תובנה מרגשת :אף
שהעיתים התחלפו והתפיסות השתנו ,יש קשר דם המגשר על פני התקופות,
חוצה יבשות ומחבר בין השנים .זו הרוח שקיבלנו מהורינו ,ה"גירסא דינקותא" פתרון חידת 'רב הנסתר' לגיליון פרשת חיי שרה
שנתבעת מאתנו" ,שמן שסכתני אימי בילדותי" .וכמה שנדמה שפרשנו כנף מותר לעמוד על כיסא חשוב המיוחד לאביו כדי להגיע
ובנינו את בתינו ,אנו שבות ונשענות ,שבות ומחקות ,שבות ויונקות מאותם לאיזה דבר שנמצא במקום גבוה .דעת הגרי״ש אלישיב
שורשים שמהם צמחנו .אנו שומעות באוזנינו אותם משפטים הרלוונטיים עד והגרב״צ אבא שאול שמותר לעלות על הכיסא ,משום
היום ,ועליהם אנו מגדלות את ילדינו .לא פתחנו פרק חדש :חיינו הם המשך ישיר
של סיפור הורינו ,וילדינו אחרינו ממשיכים אותו ,סיפור שלא יסתיים ,כי ראשיתו
שניכר לכל שאין בדבר זלזול או אי נתינת כבוד( .אהל
הר סיני וסופו נצח. יעקב ,כיבוד אב ואם הלכה למעשה ,סימן ר"מ ס"ק ל"ו)
התוכנית העלתה את דברי חז"ל על דוד המלך ,שנלחם בגלית וזכות אמו
עמדה לו במלחמה מול האביר הגדול" :יבוא דוד שאמו אורגת פרוכת לבית
המקדש במנור אורגים ,וילחם בגלית שחץ חניתו כמנור אורגים "1מכאן התובנה:
במלחמות החיים ,באתגרים הגדולים ,שוב ושוב מתגלה כוחה של האם ,המחייה הודעה תשלח לפותרים נכונה שעלו בגורל.
ונותנת כוח לצלוח את גלי החיים ומהמורותיהם.
הנשים יצאו מהערב נפעמות ומורמות ,מלאות רוח והשראה לשליחות הגדולה,
ובציפייה דרוכה להמשך פעילותו של מיזם הורינו .120
.1מדרש על שמואל ב פרק כ"א פסוק י"ט
ניתן לקבל את גיליונות הורינו במייל
גם באנגלית ובאידיש
כתבו לנו הצטרפות – אנגלית /אידיש
וקבלו את הגיליון מדי שבוע לתיבת המייל שלכם
הצטרפו עכשיוhoreinuorg@gmail.com :
פרשת תולדות תשפ”ז /גליון 150
ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה והשיב לב
בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון .סודיות מובטחת. שאלות ותשובות משולחנם של
יועצים רבניים ומטפלים
עוזב בפתאומיות ,ההורים נשארים עם שאלות וגעגוע ,ולצד זה גם אני כותב אליכם בנושא כואב ומורכב שמלווה אותי בתקופה
עם בושה שאינה שלהם .אתה צודק בכך שללכת לצידם ,והעמידה האחרונה .אני נשוי ב"ה ,לפני זמן קצר עזבה אחותי הצעירה
שלך לידם היא מתנה גדולה .כשתשוחח איתם ,כדאי לומר דברים את בית הורי ,ובפתאומיות .לא היה שום סימן מקדים ,לא שיחה ולא
פשוטים :אני איתכם .אני רואה כמה כואב לכם ,וכואב גם לי. הכנה ,היא פשוט הלכה .אצל ההורים שלי זו הייתה מכה של ממש.
כדאי גם לומר להם במפורש מה שאולי קשה להם להאמין כרגע: אני רואה את הכאב בעיניים שלהם ,וגם את הבושה .אני נמצא
הם הורים טובים .הורים שמגדלים ילדים ,נותנים להם בית ,אהבה באמצע ומרגיש את זה בכל יום .מצד אחד אני רואה את הכאב של
וחינוך ,עשו את תפקידם נאמנה .כשילד בוחר בדרך אחרת ,אין זה הוריי ורוצה לעמוד לצידם ,ומצד שני היא אחותי ,ואני לא רוצה לאבד
אומר שההורים כשלו .יש בני אדם שבוחרים דרכים שאיש לא צפה, אותה .לא יודע מה תפקידי במצב הזה ,אני חושש לטעות ולהשפיע
ולפעמים הבחירה נובעת ממקומות שההורים לא היו שותפים להם. בצורה לא נכונה על עתידה .יש כמה כיוונים שאני חושב עליהם ,ואף
הוריך לא צריכים לחפש את האשמה בעצמם ,והם גם לא חייבים אחד מהם לא מרגיש לי נכון לגמרי:
להסביר את המצב לשום אדם. אפשרות אחת היא לנתק איתה קשר .אני חושב שאולי כך אראה
אתה יכול לתת להם משענת בפועל בצורה כזאת שתהיה נוכח. להורים שאני לא מסכים למעשה שלה ושאני לצידם .אבל אני
ביקור ,טלפון ,ישיבה יחד ,גם כשאין מה לומר .הנוכחות אומרת חושש שהניתוק יפגע בקשר בינינו לשנים ,ושהיא תישאר לבד בלי
הרבה .תקשיב בלי למהר לפתור .לפעמים ההורים צריכים לדבר אף אחד .אני גם לא בטוח שזה באמת מה שההורים מצפים ממני.
ולפרוק ,ולא לשמוע עצות .לא לדבר על אחותך בביקורת בנוכחותם, אפשרות שנייה היא להישאר בקשר איתה כדי לקרב אותה בחזרה.
ולא להצדיק אותה בפניהם .כשהכאב טרי ,כל משפט כזה עלול אני מאמין שקשר פתוח יכול להיות הגשר היחיד שיש לנו .אבל אני
להכאיב .לחזק אותם ברגעים שהם מטילים ספק בעצמם .משפט לא יודע איך להישאר בקשר בלי שזה ייראה כאילו אני מצדד במה
כמו גידלתם אותנו הכי טוב שאפשר ,ואני מרגיש זכות שגדלתי כאן שעשתה ,ואיך אני יכול לשמור על הקשר בלי לפגוע בהוריי.
יכול להיות מרפא. אפשרות שלישית היא לא לספר להורים על הקשר .אני חושש
לגבי הקשר עם האחות ,זה חשוב ואין בו סתירה לכיבוד הוריך. שאם ייוודע להם שאני מדבר איתה ,הם ירגישו נבגדים או שאני
להפך ,זו דרך לממש את מה שהם כנראה הכי מייחלים לו :שבתם עומד לצידה נגדם .מצד שני ,הסתרה מעוררת בי אי־נוחות ,כי אני
לא תאבד לגמרי את הקשר למשפחה .כל עוד יש חוט שמחבר לא רגיל להסתיר מהוריי דברים ,ואני חושש שאם זה ייחשף ,האמון
אותה אליכם ,הדלת נשארת פתוחה ,ואחר כך כשיבוא הזמן ,יהיה ביני לבינם ייפגע.
למי לפנות.
בעניין הזה תשמור על גלוי לב עם ההורים .אפשר לומר להם ,ברוגע: אפשרות נוספת היא לנסות לשכנע אותה לחזור .חלק ממני רוצה
אני נשאר בקשר עם אחותי .אני לא מסכים למה שעשתה ,והכאב להתאמץ בשביל זה ,כי אני רואה כמה ההורים מתגעגעים .אבל אני
שלכם הוא גם הכאב שלי .אבל היא אחותי ,ואני רוצה שתהיה לה לא יודע מה הסיבות האמיתיות שלה לעזיבה ,ואני חושש שלחץ
דרך חזרה ,כשיבוא היום .ההורים עשויים להבין שדווקא הקשר הזה מצדי יגרום לה להתרחק עוד יותר .מעבר לכל זה ,יש לי שאלות
הוא חלק מהאהבה למשפחה כולה ,ולא הפנייה עורף אליהם .אם עקרוניות .האם בכלל מתפקידי להתערב? האם אני אמור להיות
הם מתקשים לשמוע על כך ,אפשר לתת להם זמן ,ולא להכריח המתווך ,או שהעניין הוא בין ההורים לאחות? אשמח למעט הכוונה
אותם לשמוע פרטים .מספיק שידעו שאתה בקשר ,ובצד שלהם. בעניין.
לסיכום :אתה לא צריך לבחור בין כיבוד הורים לבין אחדות המשפחה.
אלה שני צדדים של אותו עניין .תן להוריך להרגיש שהם מוערכים שלום רב .כבר מדבריך ניכרת האכפתיות להוריך ,והרצון הכן
ואהובים ושאינם לבד ,ושמור על קשר חם עם אחותך ,והיה הגשר לעזור בסיטואציה הזאת לכולם .אבל גם בתוך זה צריך להבין את
שימתין עד שיבוא היום .בהצלחה ,ובשורות טובות. תעדוף הדברים מבחינה המעשית.
קודם כל לגבי ההורים שלך ,מה שעובר עליהם כואב מאוד .כשילד
בני הצדיק תאב לדבר מצווה
מדי בוקר אחר תפילת שחרית היה הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב מעשה אבות
לובצ'נסקי ,מגדולי בעלי המוסר והמשגיחים בנובהרדוק וברנוביץ’, סיפור מהחיים
מקדים לבית אימו הרבנית לשאול בשלומה ולברכה בבוקר טוב,
והייתה הצדקנית הזקנה משיבה לו מפתח ביתה אצל הדלת ,כי איך הורה ה'אמרי אמת' לקרוא לנכדתו?
מרגישה היא בטוב ואל לו לדאוג ומיד פוטרת אותו לדרכו. מעשה שנולדה בת לאחד מנכדי האמרי האמת מגור ,זמן קצר
כששאלו שכניה מדוע פוטרת היא את בנה בפתח ואינה מכניסה אחרי פטירת זוגתו הרבנית .ושאל אותו הנכד איך לקרוא לבתו,
אותו הביתה ,ענתה :בני הצדיק רבי ישראל יעקב ,תאב הוא לדבר והשיבו יוכבד רבקה ,על שם אמו (של האמרי אמת) .שאלה בתו
מצוה וכשאני מבקשת ממנו להיכנס לשבת ,רץ הוא מהר אל הכיסא שהייתה נוכחת ושמעה מה ענה אביה -הרי אמא נפטרה רק
לקיים מצוות כיבוד אם ,עד שבמרוצתו עלול לפגוע בחפצים בדרכו, זה עתה ,מדוע לא לקרוא לנכדה שלה על שמה? השיב האמרי
וכשהוא יושב אין הוא קם עד שאני מצווה עליו ללכת למעשיו ,מוטב אמת ,מאחר ששאל אותי ,חייב אני לענות ככה מפני כבוד אם.
איפה לפוטרו אצל הדלת ואל יבטל מעבודת ה' הקדושה שלו. (ראש גולת אריאל פרק רביעי עמ' קכ"ג)
פרשת תולדות תשפ”ז /גליון 150
כתיבה :י .בנימין
מני מספר על אבא ואמא
ומצוות כיבוד הורים
ָָמה י ֵֹוֵתר ְְמ ַַׂש ֵֵּמ ַַח ִִמִּלִ ְְׂשֹמ ַַֹח ִִעם ָָא ִִחי?
הֹוִציא ִִּבְזְ ִִהירּות ֶֶאת ַַה ְְּת ִִפִּלִ ין ְְּב ֵֵבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת רֹוִנִ י ָָע ַַמד ְלְ ַיַ ד ַַא ָָּבאִ , ָָאח ֶֶׁשִּלִ י ַַהָּגָ דֹול רֹוִנִ יִִ ,ה ְְת ִִחיל ְלְ ַַהִּנִ ַיַח ְְּת ִִפִּלִ ין! ְְּבעֹוד ֹח ֶֶֹדׁש ְְּב ִִדּיּוק הּוא
אֹוָתןַַ .א ָָּבא ָָע ַַמד ְלְ ִִצּדֹו ְוְ ָָעַזַ ר לֹו ְלְ ַוַ ֵֵּדא ֶֶׁש ַַהֹּכֹל ַַה ֲֲח ָָדׁשֹותְ ,וְ ִִה ְְת ִִחיל ְלְ ַַהִּנִ ַיַח ָ ִיִ ְְהֶיֶ ה ַַּבר ִִמ ְְצָוָ הְּ ,וְכ ָָבר ַַּכ ָָּמה ֳֳח ָָד ִִׁשים ֶֶׁש ָָּכל ַַה ַַּבִיִ ת ִִמ ְְתּכֹוֵנֵ ן ַלַ ּיֹום ַַהָּגָ דֹול.
ֻֻמָּנָ ח ְְּב ִִדּיּוק ַַּב ָָּמקֹוםֲֲ .אִנִ י ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ַַעל ְְׁשֵנֵ ֶיֶהםָָ ,ר ִִא ִיִתי ֶֶאת רֹוִנִ י ִִמ ְְת ַַר ֵֵּכז, ַַא ָָּבא ָלָ ַַמד ִִאּתֹו ִִהְלְ כֹות ְְּת ִִפִּלִ יןִִּ ,כ ְְמ ַַעט ָָּכל ֶֶע ֶֶרבֵֵ .הם ָיָ ְְׁשבּו ַיַ ַַחד ִִעם
ֶֶאת ַַא ָָּבא ְְמ ַַחֵּיֵ ְךַַ .א ֲֲח ֵֵרי ַַה ְְּת ִִפָּלָ ה ָָע ִִׂשינּו "ְלְ ַַחִּיִ ים" ָָק ָָטן ְְּב ֵֵבית ַַה ְְּכֶנֶ ֶֶסת. רּוָרהִִּ ,ד ְְּברּו ַַעל ְְמקֹום ַַהָּנָ ַַחת ַַה ְְּת ִִפִּלִ יןַַ ,על ַַה ֶֶּק ֶֶׁשר ֶֶׁשל ָיָ דַַ ,על ִִמ ְְׁשָנָ ה ְְּב ָ
ֲֲחִנִ י ֵֵה ִִכיָנָ ה עּוגֹות ְְמ ֻֻצָּיָ נֹותָ .יָ ַַד ְְע ִִּתי ֶֶאת ֶזֶ ה ְְּכ ָָבר ֵֵמ ַַה ִִּביס ָָה ִִראׁשֹוןַּ ,וַב ִִּביס ָָה ְְרצּועֹות ְוְ ַַעל ָָּכל ִִמיֵנֵ י ְְּפ ָָר ִִטים ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֲֲע ַַדִיִ ן ֹלא ַַמ ָָּמׁש ֵֵמ ִִבין.
נֹוָסף.
ֵּׁשִנִ י ִִק ַַּבְלְ ִִּתי ִִאּׁשּׁור ָ ַַה ֵ � סּוָקה ַַּב ֲֲה ָָכנֹותִִ .היא ָָהְלְ ָָכה ִִעם רֹוִנִ י ִלִ ְְבֹחֹר ַנַ ְְר ִִּתיק ַּגַ ם ִִא ָָּמא ָָהְיְ ָָתה ֲֲע ָ
ׂשּוֶמת ַַהֵּלֵ בֲֲ .אִנִ י רֹוִנִ י ִִק ֵֵּבל ְְּב ָָרכֹותִִ ,חֵּיֵ ְךְ ,וְ ִנִ ְְר ָָאה ְְק ָָצת ָנָ בֹוְך ִִמ ָָּכל ְְּת ֶ ַלַ ְְּת ִִפִּלִ יןְ ,וְ ָָחְזְ ָָרה ִִעם ַנַ ְְר ִִּתיק ְְק ִִט ָיָפה ָָּכֹחֹל ֵֵּכ ֶֶההֶֶׁ ,ש ָָעָלָ יו ָָרקּום ַַה ֵֵּׁש�ם
אֹוִתיַַּ .כ ָָּמה ַַּדְוְ ָָקא ָָהִיִ ִיִתי ִִמ ְְס ַַּת ֵֵּדר ִִעם ֶזֶ ה ְְמ ֻֻצָּיָ ןֲֲ ,א ָָבל ַַאף ֶֶא ָָחד ֹלא ָָׁש ַַאל ִ אֹוִתּיֹות ֶֶּכ ֶֶסף .רֹוִנִ י ֶֶה ְְר ָָאה ִלִ י אֹותֹו ְְּבַגַ ֲֲאָוָ הַ ,וַ ֲֲאִנִ י ֻֻמ ְְכ ָָרח ְלְ הֹודֹות ֶֶׁשּלֹו ְְּב ִ
ְּׁשכּוָנָ ה ִִהִּגִ יעּוַ ,וַ ֲֲאִנִ י ָָּד ַַאְגְ ִִּתי ְלְ ַַה ְְראֹות ָלָ ֶֶהם ֵֵאיֹפֹה ֲֲח ֵֵב ִִרים ֶֶׁשל רֹוִנִ י ֵֵמ ַַה ְ � ֶֶׁשהּוא ָָהָיָ ה ָיָ ֶֶפה ְְמאֹודֲֲ .חִנִ י ִִה ְְתַנַ ְְּד ָָבה ְלְ ָָה ִִכין עּוגֹות ַלַ "ְלְ ַַחִּיִ ים" ֶֶׁש ַַא ֲֲח ֵֵרי
ַַה ִִּכּבּודִִ .ה ְְרַּגַ ְְׁש ִִּתי ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ְְמ ַַמֵּלֵ א ֶֶאת ּוֵמאֹותֹו ֶֶרַגַ ע ַַה ִִּמ ְְט ָָּבח ָָה ַַפְך ַַה ְְּת ִִפָּלָ הֵ ,
ַַּת ְְפ ִִק ִיִדי ְְּב ָָכבֹוד. טֹוְרָיָ הְְּ .ב ָָכל ַַּפ ַַעם ֶֶׁשִּנִ ִִּס ִיִתי ְלְ קֹוְנְ ְְּד ְ
ְְּכ ֶֶׁש ָָחַזַ ְְרנּו ַַה ַַּבְיְ ָָתהִִ ,א ָָּמא ָָר ְְצ ָָתה ֶּׁשהּוִִ ,היא ִִהְזְ ִִּכ ָיָרה ְלְ ִִה ָָּכֵנֵ ס ִלִ ְְטֹעֹם ַַמ ֶ �
ִלִ ְְׁשֹמ ַַֹע ַַהֹּכֹל .רֹוִנִ י ִִס ֵֵּפר ֵֵאיְך ָָהָיָ ה, ִלִ י ֶֶׁש ָָהעּוגֹות ְְמֹי ָָֹעדֹות ְלְ ָָמ ָָחרְְּ .ב ֵֵס ֶֶדר,
ַַא ָָּבא ִִס ֵֵּפר ַַּכ ָָּמה ָיָ ֶֶפה הּוא ִִהִּנִ ַיַח ֶֶאת יֶׁשהּו ָָצ ִִריְך ְלְ ַַה ְְׁשִּגִ ַיַח ֶֶׁשֶּזֶ ה ֹלא ֲֲא ָָבל ִִמ ֶ
ַַה ְְּת ִִפִּלִ יןֻֻּ .כָּלָ ם ִִּד ְְּברּו ַַעל ַַה ַַּבר ִִמ ְְצָוָ ה ַַרק ִנִ ְְר ֶֶאה טֹוב ֶזֶ ה ַּגַ ם ִִעם ַַט ַַעם טֹוב,
ּתֹוָרה, ַַה ִִּמ ְְת ָָק ֶֶר ֶֶבתַַ ,על ָָה ֲֲעִלִ ָּיָ ה ַלַ ָ ּוִמ ְְתַנַ ֵֵּדבְוְ ָָכאן ֲֲאִנִ י ָָּבא ִִעם ָָרצֹון טֹוב ִ
ַַעל ַַה ְְּד ָָר ָָׁשה ְוְ ַַעל ָָּכל ַַה ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁשעֹוד ִלִ ְְבֹּדֹקָ ,לָ ָָּמה ְְס ָָתם ְלְ ַוַ ֵֵּתר?
ְְמ ַַח ִִּכים ָלָ נּוִִּ .פ ְְתאֹום ֹלא ָָהָיָ ה ִִא ְְכ ַַּפת ּתֹוַב ְְב ִִּתי ַַּב ַַּבִיִ ת ְוְ ִנִ ִִּס ִיִתי ְלְ ָָה ִִבין ָָמה
ִִה ְְס ַ
ִלִ י ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ֹלא ְְּב ֶֶמ ְְר ַַּכז ָָה ִִעְנְ ָיָ ִנִ יםְ .לְ ֶֶה ֶֶפְך, ַַה ַַּת ְְפ ִִקיד ֶֶׁשִּלִ י ְְּב ָָכל ָָה ֵֵע ֶֶסקַַ .א ָָּבא ָָהָיָ ה
ָָהָיָ ה ִלִ י ֵֵּכיף ִלִ ְְראֹות ֶֶאת ָָא ִִחי ַַהָּגָ דֹול סּוָקה ָָעסּוק ִִעם רֹוִנִ יִִ ,א ָָּמא ָָהְיְ ָָתה ֲֲע ָ
ָָׂש ֵֵמ ַַח ָָּכל ָָּכְך. ִִעם רֹוִנִ יֲֲ ,חִנִ י ֵֵה ִִכיָנָ ה עּוגֹות ִִּב ְְׁש ִִביל
ָָּב ֶֶע ֶֶרבַַ ,א ֲֲח ֵֵרי ֶֶׁש ֻֻּכָּלָ ם ְְּכ ָָבר ָָהיּו ֲֲעֵיֵ ִִפים, רֹוִנִ יַ ,וַ ֲֲא ִִפּלּו ֵלֵ ְיְ ִִּבי ֵֵה ִִכין ְלְ רֹוִנִ י ִִצּיּור
ִנִ ְְכַנַ ְְס ִִּתי ַלַ ִִּמ ְְט ָָּבח ִלִ ְְׁשּתֹות ַַמִיִ ם. ֶֶׁשל ְְּת ִִפִּלִ יןֶֶׁ ,שִּנִ ְְר ָָאה ְְק ָָצת ְְּכמֹו ְְׁש ֵֵּתי
ִִא ָָּמא ָָע ְְמ ָָדה ָָׁשם ְוְ ִִס ְְּד ָָרה ַַּכ ָָּמה רֹוִכים. ֻֻק ְְפ ָָסאֹות ִִעם ְְׂש ִ
ְְּד ָָב ִִרים ֶֶׁשִּנִ ְְׁש ֲֲארּו ֵֵמ ַַהּיֹום ָָה ָָאֹרְֹךִִ ,היא ְְּב ֶֶד ֶֶרְך ְְּכָלָ ל ֲֲאִנִ י ַַמ ְְצִלִ ַיַח ִלִ ְְמֹצֹא ְלְ ַַע ְְצ ִִמי
ִִה ְְס ַַּת ְְּכָלָ ה ָָעַלַ י ְוְ ִִחְּיְ ָָכה ִִחּיּוְך ְְמֻיֻ ָָחדֵֵ .מִנִ י, רּוַע ִִמ ְְׁש ַַּפ ְְח ִִּתי.
ָָמקֹום ָָחׁשּוב ְְּב ָָכל ֵֵא ַ
ִִהיא ָָא ְְמ ָָרה ְְּב ֶֶׁש ֶֶקטָָ ,ר ִִצ ִיִתי ְלְ ַַהִּגִ יד ָלָ ְך ֲֲא ָָבל ַַה ַַּפ ַַעם ַַאף ֶֶא ָָחד ֹלא ָָהָיָ ה ָָצ ִִריְך
ַַמ ֶֶּׁש�הּוַַׂ .ש ְְמ ִִּתי ֵלֵ ב ַַהּיֹום ֵֵאיְך ָָׂש ַַמ ְְח ָָּת ּטֹוִפים אֹוִתי ִִּב ְְמֻיֻ ָָחד .אּוַלַ י ִלִ ְזְ ֹרֹק ֶֶאת ַַה ִ ִ
אֹוִתי.
ִִעם רֹוִנִ יֵֵ ,איְך ִִפ ְְרַּגַ ְנְ ָָּת לֹוֶ ,זֶ ה ָָּכל ָָּכְך ִִׂש ֵֵּמ ַַח ִ ּתֹוָרה ִיִ ָּזָ ְְכרּו ִִּביֲֲ ,א ָָבל ַַעד ָָאז? ֶֶה ְְחַלַ ְְט ִִּתי ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ְְמ ַַמֶּנֶ ה ֶֶאת ְְּכ ֶֶׁשהּוא ַיַ ֲֲעֶלֶ ה ַלַ ָ
ְְק ָָצת ִִה ְְת ַַּבַּיַ ְְׁש ִִּתיִִ .א ָָּמא ִִה ְְמ ִִׁש ָיָכה ְוְ ָָא ְְמ ָָרה ֶֶׁש ַַה ְְר ֵֵּבה ְְּד ָָב ִִרים ְְמ ַַׂש ְְּמ ִִחים ַַע ְְצ ִִמי ַלַ ְְּמַלַ ֶּוֶה ֶֶׁשל ֲֲח ַַתן ַַה ַַּבר ִִמ ְְצָוָ הֶ ,זֶ ה ִנִ ְְׁש ָָמע ַַּת ְְפ ִִקיד ְְמ ֻֻכ ָָּבד ְְמאֹוד.
אֹוֲה ִִבים ֶֶא ָָחד ֶֶאת אֹוָתנּוַַ ,הְּיְ ָלָ ִִדים ֶֶׁשָּלָ ּהֲ , רֹוָאה ָ אֹוָתּהֲֲ ,א ָָבל ְְּכ ֶֶׁש ִִהיא ָ ָ ָָּב ֶֶע ֶֶרב ֶֶׁשִּלִ ְְפֵנֵ י רֹוִנִ י ָָהָיָ ה ִנִ ְְרָּגָ ׁש .הּוא ִִס ֵֵּדר ֶֶאת ַַה ְְּת ִִפִּלִ יןֵֵ ,ה ִִכין ֶֶאת ַַה ְְּבָגָ ִִדים
יֹוֵתר. אֹוָתּה ֵ ּוְׂש ֵֵמ ִִחים ֶזֶ ה ְְּב ִִׂש ְְמ ָָחתֹו ֶֶׁשל ֶזֶ הֵֵ ,אין ָָּד ָָבר ֶֶׁש ְְּמ ַַׂש ֵֵּמ ַַח ָ ֵּׁשִנִ י ְ
ַַה ֵ � ְלְ ָָמ ָָחרִִ .ה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ָָעָלָ יוִִּ ,פ ְְתאֹום הּוא ִנִ ְְר ָָאה ִלִ י ָּגָ דֹולֶ .זֶ ה ְְק ָָצת ַַמ ְְצ ִִחיק,
ֹלא ָָּכל ָָּכְך ָיָ ַַד ְְע ִִּתי ָָמה ַלַ ֲֲענֹותָָ ,אז ִִחַּיַ ְְכ ִִּתיִִ .א ָָּמא ָנָ ְְתָנָ ה ִלִ י ְנְ ִִׁש ָיָקה ַַעל ִִּכי ֹרִֹּנִ י ָָהָיָ ה ָּגָ דֹול ִִמ ֶֶּמִּנִ י ַּגַ ם ֶֶא ְְתמֹולֲֲ .א ָָבל ֶֶא ְְתמֹול הּוא ָָהָיָ ה ְְס ָָתם ָָאח
ָָהֹרֹאׁשַ ,וַ ֲֲאִנִ י ָָהַלַ ְְכ ִִּתי ַלַ ֶֶח ֶֶדר. כֹוַבע ַוַ ֲֲחִלִ ָיָפה ָּגָ דֹולְ ,וְ ַַהּיֹום הּוא ְְּכ ָָבר ִִּכ ְְמ ַַעט ַַּבר ִִמ ְְצָוָ הִִ ,עם ְְּת ִִפִּלִ ין ְוְ ַ
רֹוִנִ י ְְּכ ָָבר ָָהָיָ ה ָָׁשםְְ ,מ ַַס ֵֵּדר ׁשּוב ֶֶאת ַַה ְְּת ִִפִּלִ ין ַַה ֲֲח ָָדׁשֹות ֶֶׁשּלֹו ָָּב ָָארֹון. ִִמ ֶֶּׁש�ּלֹו ְוְ ַַא ָָּבא ְְמ ַַד ֵֵּבר ִִאּתֹו ַַעל ַַה ְְּד ָָר ָָׁשה...
ִִה ְְס ַַּת ַַּכְלְ ִִּתי ָָעָלָ יו ְוְ ָָח ַַׁש ְְב ִִּתי ֵֵאיֶזֶ ה יֹום ָּגָ דֹול ָָהָיָ ה לֹוְ ,וְ ַגַ ם ֵֵאיֶזֶ ה יֹום ָיָ ֶֶפה הֹוַס ְְפ ִִּתי
ּבּוֶחער'ְ ,וְ ַ ִלִ ְְפֵנֵ י ֶֶׁש ָָהַלַ ְְכנּו ִלִ יֹׁשֹן ָָא ַַמ ְְר ִִּתי לֹו ֶֶׁשהּוא ַַמ ָָּמׁש 'ֶיֶ ִִׁש ֶיֶבע ֶ
ָָהָיָ ה ִלִ יִִּ .כי ָנָ כֹון ֶֶׁשֹּלא ָָהִיִ ִיִתי ֲֲח ַַתן ַַה ִִּׂש� ְְמ ָָחהְ ,וְ ֹלא ָָר ְְקמּו ֶֶאת ַַה ֵֵּׁש�ם ֶֶׁשִּלִ י ֶֶׁש ֲֲאִנִ י ְְמ ַַקֶּוֶה ֶֶׁשהּוא ַיַ ְְצִלִ ַיַח ְלְ ַגַ ְלְ ֵּגֵ ל ֶֶאת ַַה ְְּת ִִפִּלִ ין ַַמ ֵֵהר ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַה ְְּת ִִפָּלָ הִִּ ,כי
ַַעל ׁשּום ַנַ ְְר ִִּתיקֲֲ .א ָָבל ָזָ ִִכ ִיִתי ִלִ ְְראֹות ֶֶאת רֹוִנִ י ִנִ ְְהֶיֶ ה ָּגָ דֹולָ ,זָ ִִכ ִיִתי ִלִ ְְראֹות יֶׁשהּו ֲֲאִנִ י ְְּכ ָָבר ְְמ ַַח ֶֶּכה ֵֵמ ַַע ְְכ ָָׁשו ָלָ עּוגֹות ֶֶׁשל ֲֲחִנִ י .רֹוִנִ י ָָצ ַַחקְ .לְ ָָפחֹות ִִמ ֶ
ַַּכ ָָּמה ַַא ָָּבא ְוְ ִִא ָָּמא ְְׂש ֵֵמ ִִחיםְּ ,וְכ ֶֶׁש ֵֵהם ְְׂש ֵֵמ ִִחים ֲֲאִנִ י ָָׂש ֵֵמ ַַח. ַַּב ַַּבִיִ ת ַַמ ֲֲע ִִריְך ֶֶאת חּוׁש ַַההּומֹור ֶֶׁשִּלִ י.
נֹוֵתן ְלְ ַַחִנִ יחּוץ ִִמֶּזֶ הִ ,נִ ְְׁש ֲֲארּו עֹוד ָָׁשלֹוׁש ָָׁשִנִ ים ַַעד ַַה ַַּבר ִִמ ְְצָוָ ה ֶֶׁשִּלִ יֶ ,זֶ ה ֵ ְלְ ָָמ ֳֳח ָָרת ַַּבֹּב ֶֶֹקר ַַק ְְמנּו ֻֻמ ְְק ָָּדםִִ ,א ָָּמא ָָע ְְמ ָָדה ְלְ ַיַ ד ַַה ֶֶּדֶלֶ ת ְוְ ִלִ ְּו ְָָתה ֶֶאת רֹוִנִ י
מּוָכן ְְּב ֶֶה ְְחֵלֵ ט
ַַמ ְְס ִִּפיק ְזְ ַַמן ְלְ ִִה ְְת ַַא ֵֵּמן ַַעל ָָהעּוגֹותַ .וַ ֲֲאִנִ יְְּ ,בתֹור ָָאח ָָמסּורָ , חֹוֵׁשב ֶֶׁש ָָהיּו ָלָ ּה ְְּד ָָמעֹות ְְק ַַטּנֹות ִִּב ְְק ֵֵצה ָָה ֵֵעיַנַ ִיִ ם, נֹוְצצֹותֲֲ ,אִנִ י ֵ ְְּב ֵֵעיַנַ ִיִ ם ְ
ַלַ ֲֲעֹזֹר ָלָ ּה ַַּב ְְּט ִִעימֹות. ֲֲא ָָבל ֵֵמ ִִה ְְת ַַרְּגְ ׁשּות ְוְ ִִׂש ְְמ ָָחה.
יו"ל ע"י ארגון הורינו לחיזוק מצוות כיבוד אב ואם
בנשיאות מרן הגה"צ רבי אורי וייסבלום שליט"א ובהכוונת גדולי ישראל
ע”ר | 580780617רח' יוסלה רוזנבלט 2ירושלים.
תרומות יתקבלו בברכה .אפשרויות הנצחה בעלון ובכלל פעולות הארגון לע"נ הוריכם או יקיריכם ולזכות פרנסה והצלחה ,זש"ק וזיווג -למען ייטב לך!
לקבלת גיליון הורינו השבועי במייל כתבו לנו "צרפו אותי" לכתובת המייל ,וכן לפניות בנושאי תוכן ,פתרון חידת 'רב הנסתר' ולפרסום סיפורים אישיים
בנושאי כיבוד הורים horeinuorg@gmail.com :או בפקסZelle: dedications@horeinu.org | 077-6021640 :
/טעון גניזה / www.horeinu.com
