gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לודמיר · Ludmir — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: לודמיר · Ludmir

שבוע: תולדות (2026-11-09)

לודמיר · Ludmir — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מקושרים לצדיק מאז ועד היום‬ ‫סמוך לציון קודש הקדשים‬ ‫רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫להפצת משנתו ותורתו הבהירה של‬ ‫קודש הקדשים רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫| גליון ‪| 306‬‬ ‫סיפורים ותולדותיו‪ ,‬ותולדות זרעו אחריו‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫אורו הקדוש‬ ‫שאלות ותשובות בחיי היום יום‬ ‫מתורתו של רבינו ותלמידיו הק'‬ ‫במשנת רבינו הקדוש‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שאלה‬ ‫קראתי בצמא את השאלות והתשובות בשבועות האחרונים‪ ,‬והתפעלתי מהן מאוד‪.‬‬ ‫אך בעוד שהשואל הקודם התאונן על כך שהוא עמל ויגע בתורה ואינו רואה פירות‪ ,‬המצוקה‬ ‫ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (כה‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫שלי חמורה עוד יותר‪ :‬לי אפילו אין את הזכות לעמול!‬ ‫וברש"י י' שנים הללו צפה והמתין‬ ‫עול הפרנסה והטרדות הבלתי פוסקות גוזלים ממני כל רגע פנוי וכל טיפת יישוב הדעת‪ .‬כשאני רואה סביבי‬ ‫לה כמו שעשה אביו לשרה‪ ,‬כיון שלא‬ ‫אברכים שיושבים שעות על גבי שעות בבית המדרש‪ ,‬שקועים בהוויות דאביי ורבא‪ ,‬לבי נחמץ בקרבי‪ .‬אני מרגיש שאני‬ ‫נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל‬ ‫מחוץ למחנה‪ ,‬וכל היום שלי מתבזבז על ענייני חול והבל‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬ושפחה לא רצה לישא לפי‬ ‫כיצד יכול יהודי שטרוד מבוקר עד ערב ולא מגיע כלל לעמלה של תורה‪ ,‬לשמור על נפשו ולא ליפול למרה שחורה ולייאוש?‬ ‫שנתקדש וכו'‪ .‬ויש להבין‪ ,‬למה ליה‬ ‫לרש"י לבאר הטעם שלא רצה לישא‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שפחה‪ ,‬הרי גם לולא כך היה לו‬ ‫עשתונות‪ ,‬הם נטשו את עמדות השמירה על השערים ורצו‬ ‫שאלתך היא שאלה טובה שיכולה הייתה לעמוד בפני‬ ‫להתפלל על רבקה שתיפקד‪ .‬וביאר‬ ‫בחרדה לכל עבר‪ .‬באותו רגע‪ ,‬נכנסו הלוחמים ללא קרב‬ ‫עצמה‪ ,‬ללא כל קשר לרצף הדיונים שניהלנו כאן בשבועות‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מקארלין זצוק"ל‪ ,‬וזה‬ ‫דרך השער הראשי הפתוח‪ ,‬וכבשו את העיר כולה‪.‬‬ ‫האחרונים‪ .‬זוהי זעקתו של יהודי השטוף בטרדות העולם‬ ‫לשון קדשו‪ :‬בנערותי הייתי סובר כי‬ ‫הטרדות ועול הפרנסה אינם אלא "הרעש והפיצוצים"‬ ‫וחש ייאוש ממצבו‪ .‬שאלה שכבר נידונה כאן בעבר‬ ‫דבר קל הוא להתפלל ולבקש רחמים‬ ‫שהיצר הרע מייצר סביבך כדי לזרוע בך בהלה‪ .‬השער‬ ‫בהיבטים שונים‪ ,‬ובוודאי עוד נרחיב בה בעזרת השם‪.‬‬ ‫בעד חברו‪ ,‬אבל באמת התפילה היא‬ ‫הראשי שאותו הוא חפץ לפרוץ ולכבוש באמת – הוא‬ ‫אך העובדה שחיברת בעצמך את שאלתך לשאלות‬ ‫עבודה הקשה מכל העבודות‪ ,‬והראיה‬ ‫שער הייאוש והעצבות‪ .‬רק באמצעות המרה השחורה הוא‬ ‫הקודמות‪ ,‬וכתבת שלבך נחמץ בקרבך דווקא – "כשאתה‬ ‫מפירוש רש"י הנ"ל‪ ,‬ומשמע שאילולי‬ ‫מצליח לגזול מן האדם את כל חיותו‪ ,‬שמחתו והרגשת‬ ‫רואה סביבך אברכים שיושבים שעות על גבי שעות בבית‬ ‫הרוחניות שלו‪.‬‬ ‫המדרש"‪ ,‬אומרת דרשני‪ .‬הבה נתבונן בכנות‪ :‬אילו לא‬ ‫טעם זה היה עושה כל האפשריות‬ ‫בכדי שלא יצטרך לבא לידי עבודה זו‪.‬‬ ‫היטבת להגדיר זאת בעצמך כששאלת‪" :‬איך אוכל שלא‬ ‫היית רואה את אותם אברכים שוקדים על תלמודם‪ ,‬לא‬ ‫ליפול למרה שחורה ולייאוש?" זוהי בדיוק נקודת העניין!‬ ‫היה לבך נחמץ? עובדה זו גרידא שיומך חולף בטרדות של‬ ‫(ע"פ בית אהרן קמד‪):‬‬ ‫היצר אינו חפץ בטרדותיך; הוא חפץ אך ורק בייאושך‬ ‫חולין היתה צריכה להטרידך מצד עצמה!‬ ‫ולאום מלאום יאמץ (כה‪ ,‬כג)‪ .‬פרש"י‬ ‫ובנפילת רוחך‪ ,‬הוא מתחפש בתחכום‪ ,‬ומסווה את ההרס‬ ‫מכאן מוכח ששורש המועקה שלך יונק בדיוק מאותו‬ ‫כשזה קם זה נופל וגו'‪ ,‬לא נתמלאה‬ ‫הזה באצטלה מזויפת של "קנאת סופרים" ויראת שמים‪.‬‬ ‫המקום של השואלים הקודמים‪ :‬המבט הצידה‪ ,‬ההשוואה‬ ‫צור אלא מחורבנה של ירושלים‪ .‬צור‬ ‫ברגע שתלמד להסתפק במועט ולשמוח באמת בחלקך‪,‬‬ ‫לאחרים ותחושת ה"אני"‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אותה התשובה‬ ‫נקרא מקור התאוות והמדות הרעות‪.‬‬ ‫תוכל להדוף את גלי הייאוש שמציפים אותך‪ .‬אז‪ ,‬מתוך‬ ‫שניתנה להם‪ ,‬רלוונטית ומכוונת בדיוק גם אליך‪.‬‬ ‫ירושלים נקרא מקור הקדושה‬ ‫יישוב הדעת ושמחה‪ ,‬תדע גם לחטוף ולמצוא את אותם‬ ‫כן‪ ,‬שמעת נכון‪" :‬שמח בחלקך!" הקריאה הזו מופנית גם‬ ‫ועבודת ה'‪ ,‬אותיות ירו‪-‬שלם‪ .‬וזהו‬ ‫רגעים יקרים שבהם תוכל לקבוע עתים לתורה ולעבוד את‬ ‫אליך‪ ,‬אף שאינך זוכה לעת עתה לעמול בתורה ובעבודה‬ ‫לא נתמלאה צור אלא כשיש חורבן‬ ‫ה' באמת‪ ,‬לפי מדרגתך ומקומך‪.‬‬ ‫כפי שהיית חפץ‪ .‬הסתפק במועט‪ ,‬דע בבירור שהקדוש‬ ‫בעניני ירושלים היינו בעבודת ה'‪.‬‬ ‫ובעניין זה‪ ,‬ראוי להביא את דבריו המאירים של הרה"ק‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬הוא זה שהציב אותך בדיוק בנקודה הזו‪ ,‬ושמח‬ ‫(אמרות משה‪ ,‬בשם הרה"ק הר"מ מקוברין זי"ע)‬ ‫רבי אשר מסטאלין זי"ע‪ ,‬תלמידו של מרן רבנו הקדוש רבי‬ ‫בכל מה שחננך‪.‬‬ ‫שלמה מקארלין זי"ע‪:‬‬ ‫וישב יצחק ויחפרו את בארות המים‬ ‫דבר זה אינו סותר כהוא זה את התביעה מהאדם – לשאוף‬ ‫"אחת דברתי להודיעך שורש אחד להינצל מקטרוגי היצר‬ ‫אשר חפרו בימי אברהם אביו וכו'‬ ‫תמיד מעלה‪ ,‬להשקיע בלי הרף ולבקש תמיד עוד ועוד‪.‬‬ ‫וסייעתא דיליה למטה ולמעלה והבן‪ ,‬ובכדי לבא להסתפקות‬ ‫(כו‪ ,‬יח)‪ .‬האבות הקדושים תקנו כל‬ ‫אדרבה‪ ,‬היא משלימה אותה ומאפשרת אותה‪ ,‬וכפי שנוכל‬ ‫במועט ולהיות שמח בחלקו בתורה ועבודה‪ ,‬ובכדי לבא‬ ‫התקונים‪ ,‬ויחדו כל הייחודים בעובדות‬ ‫להבין זאת מתוך המשל הבא‪:‬‬ ‫לידי שפל רוח‪ ..‬והוא‪ :‬כי אין הקב"ה בא בטרוניא כו'‪ ,‬כי‬ ‫הגשמיות בחפירת הבארות ובענין‬ ‫הכל לפי מה שהוא אדם‪ ,‬לפי המקום והזמן לפום שיעורא‬ ‫מעשה בקבוצת לוחמים קטנה וחסרת נשק שביקשה‬ ‫המקלות ובמרעה הצאן‪ ,‬וכמבואר‬ ‫דיליה‪ ,‬והוא לפי מדתו ואמונתו ויראתו ושכלו וכח מוחו‬ ‫לכבוש עיר בצורה וחזקה‪ .‬הם ידעו היטב שבכוח הזרוע‬ ‫בספרים‪ .‬וכשבאו אנשי כנסת הגדולה‬ ‫אז באותו עת ‪ ...‬כן יהיה השגת תורתו ואמונת עבודתו‬ ‫אין להם כל סיכוי לפרוץ את חומותיה‪ .‬מה עשו? נקטו‬ ‫וראו שאי אפשר שיתנהג העולם‬ ‫בתוך תוכו שבנקודת הלב‪ .‬וזהו אמונת עבודתו אז‪ ,‬וזו היא‬ ‫בתכסיס מחוכם‪ :‬הם החלו להשמיע מחוץ לעיר רעשים‬ ‫במדרגות העליונות האלו‪ ,‬ותקנו‬ ‫קרבת הבורא והתורה ומעשים בפיו ובלבבו באותו עת‪.‬‬ ‫מחרישי אוזניים ופיצוצים עזים שנשמעו כמו מתקפת‬ ‫הברכות והתפלות והטמינו והצפינו‬ ‫הגם כי קטן הוא בעיניך‪ ,‬לפי דרכך צריך להיות שפל רוח‬ ‫ענק‪.‬‬ ‫כל האורות וכל הייחודים הכל בנוסח‬ ‫ולהסתפק במועט ולשמוח בחלקו"‪.‬‬ ‫שומרי העיר נתקפו בהלה נוראה‪ .‬מרוב פחד ואובדן‬ ‫התפילה והברכות‪ ,‬וזה עד ביאת‬ ‫משיחנו במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫למסירת שאלות‪ ,‬הערות או הארות למדור זה‪ ,‬ניתן לפנות לקו לודמיר‪ 02-30-111-22 :‬שלוחה ‪99‬‬ ‫או לדואר אלקטרוני‪ A023011122@gmail.com :‬לתשומת לבכם‪ :‬בחירת השאלות לפרסום נעשית על פי שיקול דעתם הבלעדי‬ ‫(בית אהרן קמד‪):‬‬ ‫של חברי המערכת‪ .‬אין המערכת מתחייבת לבחור או להשיב לכל שאלה שנשלחה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי משה אליקים בריעה מראדום זי"ע‬ ‫הי"ד בהסכמתו על הספר הקדוש שמע שלמה‪:‬‬ ‫כשמש צדקה מרפא בכנפיה‪ ,‬תהל על הארץ‪,‬‬ ‫תשיב נפשות הדרים עליה‪ ,‬כן גיל ושמחה‬ ‫מלאה כל נפש‪ ,‬באור כי יהל‪ ,‬וליהודים היתה‬ ‫אורה‪ ,‬תורה אור‪ ,‬הספר הקדוש שמע שלמה‬ ‫מרבינו הקדוש והנורא הצדיק האלקי אבי זקני‬ ‫ר' שלמה הלוי זצוק"ל מקארלין‪.‬‬ ‫סיפור מאילנא דחיי‬ ‫רבינו הקדוש ⋅ צדיקי דורו ⋅ הדבקים בחיים‬ ‫ולכל היד החזקה‬ ‫ניגש ר' דוד אל הרבי הקדוש‪ ,‬נושף ומתנשף‪.‬‬ ‫שנים רבות היו ר' דוד ורעייתו‪ ,‬בני העיירה סלאוויטא‪ ,‬חשוכי בנים‪ .‬כל‬ ‫"רבי! שנים רבות הנני ממתין לזרע של קיימא‪ .‬רבי משה‪ ,‬בנו של רבי‬ ‫בני העיירה הכירו אותם וידעו עד כמה הם ממתינים ומצפים להתברך בזרע‬ ‫פינחס מקוריץ‪ ,‬שלחני אליכם‪ ,‬שתברכו אותי ותפקדוני בפקודת ישועה‬ ‫של קיימא‪ .‬בכל עת מצוא היו מרעיפים עליהם ברכות מעומק הלב‪ ,‬שיזכו‬ ‫ורחמים‪"...‬‬ ‫בקרוב להיוושע ולחבוק תינוק רך‪ ,‬בן או בת‪ ,‬שישמיע בחלל ביתם הריק‬ ‫התבונן בו הרבי באהבה גדולה ובפנים מאירות‪ ,‬הניף את ידו וסטר על פניו‬ ‫והדומם קול פעייה ובכי‪ ,‬ויציף את הבית ואת ליבם הדואב באור גדול של‬ ‫פעמיים בחיבה‪ .‬מבלי להוציא מפיו דיבור או ברכה‪ ,‬המשיך הרבי בדרכו‪.‬‬ ‫נחת יהודית‪ .‬סוף סוף יזכו גם הם בחוליה נוספת שתמשיך את שלשלת‬ ‫שבור ונדכה שב ר' דוד לסלאוויטא‪ ,‬ופרץ בבכי בפני רבי משה‪ .‬הוא סיפר‬ ‫דורותיהם‪.‬‬ ‫על שתי הסטירות שסטר לו הרבי מקארלין‪ .‬בטוח היה שיזכה לברכת קודש‬ ‫בעיירה סלאוויטא שבאוקראינה כיהן באותם ימים רב ומורה הוראה משכמו‬ ‫או להבטחה מפורשת‪ ,‬ולבסוף סטר הרבי על פניו פעמיים‪ ,‬ללא אומר‬ ‫ומעלה‪ ,‬בנן של קדושים‪ ,‬הלוא הוא הגאון הקדוש רבי משה שפירא‪ ,‬בנו של‬ ‫ודברים‪ .‬שתי סטירות ותו לא‪ .‬נדמה היה לו כי לריק הייתה ריצתו הטרופה‪.‬‬ ‫מאור החסידות הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע‪.‬‬ ‫"אל דאגה"‪ ,‬הרגיעו רבי משה‪" .‬מחה את דמעותיך‪ ,‬כי נושעת! האסט‬ ‫ובענווה‬ ‫רבה‬ ‫במסירות‬ ‫תושביה‬ ‫משנת תקנ"א התגורר בעיר והנהיג את‬ ‫גע'פועל'ט!‪"...‬‬ ‫הדפוס‬ ‫בית‬ ‫את‬ ‫הקים‬ ‫הרבנות‪,‬‬ ‫ממשרת‬ ‫מופלאה‪ .‬מכיון שסירב להתפרנס‬ ‫ויהי במלאות שנה‪ ,‬ובן נולד למזל טוב בביתו של ר' דוד‪ .‬השמחה‬ ‫הנודע‪.‬‬ ‫הרקיעה שחקים‪ ,‬והעיירה סלאוויטא צהלה ושמחה‪ .‬סוף סוף‪,‬‬ ‫בוקר אחד דפק ר' דוד על דלת ביתו של רב העיר‪ ,‬והתיישב‬ ‫אחרי שנים ארוכות‪ ,‬חבקו ר' דוד ורעייתו בן ראשון‪.‬‬ ‫באנחה כבדה ליד שולחנו‪.‬‬ ‫חלפה עוד שנה‪ ,‬ובן נוסף נולד להם‪ .‬וכך זכו בתוך כמה שנים‬ ‫לתנות בפני הרב‪ ,‬כהרגלו‪ ,‬את צער‬ ‫עוד בטרם פצה את פיו ַ‬ ‫לבנים ולבנות‪ ,‬וביתם‪ ,‬שעמד ריק ושומם שנים רבות‪ ,‬נעשה‬ ‫ההמתנה הממושכת לזרע של קיימא‪ ,‬הקדימו רבי משה וקרא‬ ‫שוקק ומלא בילדים ובילדות‪ ,‬בפעוטים ובתינוקות‪.‬‬ ‫לעברו בקול נלהב‪:‬‬ ‫שוב הגיע ר' דוד לביתו של מורו ורבו‪ ,‬הגאון הקדוש רבי משה‬ ‫"ר' דוד‪ ,‬הסכת ושמע היטב! עתה היא עת רצון נדירה עבורך!‬ ‫מסלאוויטא‪.‬‬ ‫נמצא כעת בעיירתנו הצדיק רבי אהרן מקארלין‪ ,‬בנו של רבי‬ ‫אשר מסטאלין‪ .‬זה עתה שב מאניפולי‪ ,‬מהשתטחות על ציונו של דף שער ממשניות שנדפס בדפוסו "רבי‪ ,‬הן זיכני ה' ובירכני בבנים ובבנות‪ ,‬הודו לו וברכו שמו! אך‬ ‫המפורסם של הרה''ק מסלאוויטא‬ ‫זקוק אני גם לברכת הפרנסה ברווח‪ ,‬כדי שאוכל לכלכל את ביתי‬ ‫הרבי ר' זושא‪ ,‬ועצר למנוחה באכסניה‪.‬‬ ‫ולתת לחם לפיות הטף‪ ,‬בלי מחסור ודוחק‪"...‬‬ ‫להיוושע‬ ‫קודש‬ ‫ברכת‬ ‫ממנו‬ ‫ובקש‬ ‫אהרן‬ ‫"רוץ והאץ את צעדיך‪ ,‬השג את רבי‬ ‫חייך רבי משה ואמר‪:‬‬ ‫בבנים ובבני בנים!"‬ ‫"אל לך לדאוג כלל‪ .‬הזוכר אתה שהעניק לך הרבי מקארלין שתי סטירות?‬ ‫נכנס‬ ‫האכסניה‪.‬‬ ‫בית‬ ‫לעבר‬ ‫טרופה‬ ‫בנשימה‬ ‫ומיהר‬ ‫דוד‬ ‫ללא שהות קם ר'‬ ‫האחת הייתה לברכת הבנים‪ ,‬והשנייה הייתה לפרנסה ברווח!"‬ ‫בחסידים‪.‬‬ ‫מלווה‬ ‫רבי‬ ‫של‬ ‫דמות‬ ‫ראה‬ ‫לא‬ ‫אך‬ ‫הנוכחים‪,‬‬ ‫את‬ ‫במבטו‬ ‫פנימה וסקר‬ ‫שב ר' דוד לביתו שמח וטוב לב‪ ,‬בוטח בה' אלוקיו ומאמין בדברי הצדיקים‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫אך‬ ‫הרבי‪,‬‬ ‫כאן‬ ‫היה‬ ‫אכן‬ ‫כי‬ ‫נענה‬ ‫מקארלין‪,‬‬ ‫הרבי‬ ‫כאן‬ ‫נמצא‬ ‫כשבירר אם‬ ‫לא ארכו הימים וברכת ה' החלה ללוותו בכל מעשי ידיו‪ .‬פרנסתו התרבתה‪,‬‬ ‫לדרכו‪.‬‬ ‫ויצא‬ ‫עזב‬ ‫אחדות‬ ‫דקות‬ ‫והוא הלך והתעשר‪ ,‬וזכה לרווח ולשפע גדול‪.‬‬ ‫המשיך ר' דוד בריצתו הבהולה והחל דולק בעקבות עגלת הצדיק‬ ‫התקיימו שתי הברכות‪ ,‬כנגד שתי הסטירות‪.‬‬ ‫המתרחקת‪ .‬לאחר דקות אחדות הבחין בכרכרתו של רבי אהרן מקארלין‪,‬‬ ‫שהייתה ייחודית בצורתה‪ .‬בכרכרה היה ארון מלא ספרים‪ ,‬שבהם הגה בעת‬ ‫נסיעותיו‪ ,‬בקיימו את שמונה עשר שיעוריו הקבועים מדי יום‪.‬‬ ‫לרגל הילולת הרה"ק רבי משה שפירא מסלאוויטא‪ ,‬בן הרה"ק רבי פינחס מקוריץ‬ ‫בגרון ניחר צעק ר' דוד שיעצרו את העגלה וימתינו לו‪ ,‬כי חפץ הוא לבקש‬ ‫זי"ע – ט' בכסלו ת"ר‪.‬‬ ‫דבר מה מהרבי‪ .‬צעקתו הגיעה לאוזני העגלון‪ ,‬והעגלה נעצרה‪.‬‬ ‫החיים בלודמיר‬ ‫ׁשֹלמֹה ‪ִ //‬ח ַידת ַה ָּׁש ַ‬ ‫בּוע‬ ‫יַ ְל ֵדי ַר ֵּבנּו ְ‬ ‫החיים בלודמיר בעבר ובהווה‬ ‫יכן ָאנּו ְל ֵמ ִדים ֶׁשהּוא ָּד ָבר ָק ֶׁשה ְל ִה ְת ַּפ ֵּלל ַעל ֲח ֵברֹו?‬ ‫ֵמ ֵה ָ‬ ‫הֹוראֹות‪.‬‬ ‫יע ְּב ָעלֹון זֶ ה‪.‬‬ ‫מֹופ ַ‬ ‫ַה ִּפ ְּתרֹון ִ‬ ‫לּוד ִמיר ‪ְ 023011122‬ל ַה ִּקיׁש ‪ְ 0‬ו ִל ְפעֹל ַעל ִּפי ַה ָ‬ ‫ִּב ְכ ֵדי ַל ֲענֹות יֵ ׁש ְל ַחּיֵ ג ְל ַקו ְ‬ ‫דרישת שלום מלודמיר‬ ‫הודעה חמה ונרגשת התקבלה בימים אלו במשרדי הכנסת האורחים‪.‬‬ ‫נִ ָּתן ַל ֲענֹות ַעד ְליֹום ִראׁשֹון ַוּיֵ ֵצא‬ ‫יׁשת ַמ ָּתנָ ה ְּב ַסְך ‪₪ 50‬‬ ‫ֵּבין ָהעֹונִ ים נָ כֹונָ ה‪ ,‬יֻ ְג ַרל זִ ּכּוי ִל ְר ִכ ַ‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬שהשתתף עם קבוצת נוסעים במסע קודש על ציוני‬ ‫ַהּזֹוכֶ ה לְ ָפ ָר ַׁשת וַ ּיֵ ָרא‪ :‬נַ ְפ ָּתלִ י ּגֶ ְר ֶּבר ֶאלְ עָ ד‬ ‫הצדיקים‪ ,‬סיפר בהתרגשות על קבלת הפנים שציפתה להם בלודמיר‬ ‫בשבוע האחרון‪ ,‬בארבע לפנות בוקר‪.‬‬ ‫ויטא‬ ‫ַר ִּבי מ ֶֹׁשה ַׁשּפִ ָירא ִמ ְּסלָ אוִ ָ‬ ‫בתוך הקור והשלג הגיעה הקבוצה אל 'בית רבינו' הסמוך לציון‪ .‬מה‬ ‫ַה ְמפ ָֹארֹות ֶׁשל ַה ַּׁש"ס‪ַּ ,‬תלְ מּוד ַּב ְבלִ י‪ֶׁ ,‬שּיָ צְ אּו ִמ ַּמכְ ֵּב ֵׁשי‬ ‫ִּב ְׁשנַ ת תקכ"ב נֹולַ ד הרה"ק ַר ִּבי מ ֶֹׁשה ַׁש ִּפ ָירא‬ ‫רבה הייתה שמחתם למצוא בשעה זו בית מדרש מואר ומוסק‪ ,‬משקה‬ ‫ויטא‪ֶ .‬את ֵּבית ַה ְּדפּוס נִ ֵהל ַר ִּבי מ ֶֹׁשה‬ ‫ַה ְּדפּוס ִּב ְסלָ אוִ ָ‬ ‫ּקֹוריץ‪,‬‬ ‫ויטא‪ ,‬לְ ָא ִביו הרה"ק ַר ִּבי ִּפינְ ָחס ִמ ִ‬ ‫ִמ ְּסלָ אוִ ָ‬ ‫הּוטל עַ ל ְׁשנֵ י ָבנָ יו‪ַ ,‬ר ִּבי‬ ‫ְּביָ ד ָר ָמה‪ַ ,‬אְך עִ ַּקר ַה ְּמלָ אכָ ה ַ‬ ‫ַּתלְ ִמיד ַה ַּבעַ ל ֵׁשם טֹוב‪.‬‬ ‫חם ועוגות להשיב את הנפש‪ ,‬ואף מקווה חמים‪ ,‬פעיל וזמין‪.‬‬ ‫מּואל ַא ָּבא וְ ַר ִּבי ִּפינְ ָחס‪.‬‬‫ְׁש ֵ‬ ‫עִ ם ְּפ ִט ַירת ָא ִביו ִּב ְׁשנַ ת תקנ"א‪ֵ ,‬ה ֵחל לְ ַׁש ֵּמׁש ְּב ַר ָּבנּות‬ ‫"הרגשנו כל כך בבית"‪ ,‬סיפר היהודי בחום‪" .‬מצאנו מקום של יישוב‬ ‫אדי ְמ ָת ֵאר ֶאת ַר ִּבי מ ֶֹׁשה‬ ‫ַר ִּבי ְׁשנֵ יאֹור זַ לְ ָמן ִמּלְ יַ ִ‬ ‫אּוק ָר ִאינָ ה‪.‬‬ ‫ויטא ֶׁש ְּב ְ‬ ‫ָה ֲעיָ ָרה ְסלָ אוִ ָ‬ ‫הדעת ומרגוע‪ .‬החמימות ומאור הפנים הפיגו את הקור שבעצמותינו‬ ‫"ה ַרב ַה ָּמאֹור ַהּגָ דֹול‬ ‫ויטא ְּב ִאּגֶ ֶרת ק ֶֹדׁש‪ָ :‬‬ ‫ִמ ְּסלָ אוִ ָ‬ ‫ּנֹודע‪,‬‬ ‫ַר ִּבי מ ֶֹׁשה ֵה ִקים ָּב ֲעיָ ָרה ֶאת ֵּבית ַה ְּדפּוס ַה ָ‬ ‫וחיממו את לבנו‪ .‬ממש כמו אוהלו של אברהם אבינו‪"...‬‬ ‫תֹורה וְ יִ ְר ַאת ה' אֹוצָ רֹו"‪.‬‬ ‫ַה ְמ ֻפ ְר ָסם ַה ֻּמ ְפלָ ג ְּב ָ‬ ‫ְּב ַמ ָּט ָרה לְ ַה ְד ִּפיס ִס ְפ ֵרי ֲח ִסידּות‪ְּ .‬ב ֵבית ַה ְּדפּוס‬ ‫בהזדמנות זו נזכיר כי 'בית רבינו' פתוח לרווחת הבאים בכל שעות‬ ‫ְּביֹום ַׁש ַּבת ק ֶֹדׁש‪ ,‬ט' ְּבכִ ְסלֵ ו ְׁשנַ ת ת"ר‪ ,‬נִ ְס ַּתּלֵ ק ַר ִּבי‬ ‫ּנֹודע‬ ‫ִה ְד ִּפיסּו ּגַ ם ִס ְפ ֵרי ק ֶֹדׁש ֲא ֵח ִרים‪ַ ,‬עד ֶׁש ַ‬ ‫גּוריו‪.‬‬ ‫ויטא‪ִ ,‬עיר ְמ ָ‬ ‫מ ֶֹׁשה וְ נִ ְט ַמן ִּב ְסלָ אוִ ָ‬ ‫ְׁשמֹו ְּבכָ ל ּגְ לִ ילֹות יִ ְׂש ָר ֵאל ִּבזְ כּות ַה ַּמ ֲהדּורֹות‬ ‫היממה‪ .‬הכניסה באמצעות לחיצה‬ ‫על לחצן האינטרקום המוצב‬ ‫בפתח‪ .‬במקום עומדים לרשות‬ ‫האורחים משקאות חמים וצוננים‪,‬‬ ‫ְס ֻג ָּלה ְל ַמ ֲח ָׁשבֹות זָ רֹות — ִּתּקּון ֵל ָאה‬ ‫עוגות ועוגיות‪ ,‬וכן מקווה חמים‬ ‫ּתֹורתֹו‬ ‫ַמ ְרּגָ ִלית ִמ ָ‬ ‫וזמין‪.‬‬ ‫ֶׁשל ַר ֵּבנּו ְׁשֹלמֹה ְמ ַק ְר ִלין‪:‬‬ ‫בית רבינו בלודמיר‬ ‫ברוכים הבאים!‬ ‫רוצה לקבל את העלון במייל? שלח הודעה ל‪A023011122@gmail.com -‬‏‬ ‫המעוניין לקחת חלק בהפצת העלון מוזמן להתקשר לקו לודמיר ‪ 02-30-111-22‬שלוחה ‪8‬‬ ‫קו לודמיר למשנתו ותורתו וסיפורי נפלאות מהרב הקדוש רבי שלמה מקארלין זי"ע ‪ 02-30-111-22‬אידיש‪/‬עברית‪ .‬קיים גם מענה אנושי בכל ענייני העלון‬