gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שירת התורה · Shiras Hatorah — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: שירת התורה · Shiras Hatorah

שבוע: תולדות (2026-11-09)

שירת התורה · Shiras Hatorah — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת תולדות‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שנה ז' גליון ‪320‬‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫ענין המשתה שעשה יצחק לאבימלך ‪ ..............‬כא‬ ‫הענין החדש מסומן בכוכב‬ ‫*מה שהכניסו עליית חמישי באמצע הסיפור ‪....‬כב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫*חלוקת התורה לפרשיות וסדרות ‪...................‬כב‬ ‫פרשת תולדות ‪..............................................‬ד‬ ‫*חלוקת הפרשה לפי העולים ‪ ..........................‬כג‬ ‫שם הפרשה ע"ש התולדות ולא ע"ש יצחק ‪.........‬ד‬ ‫*הפס ק שני במ"ב מסעות שבפ' מסעי ‪..............‬כד‬ ‫עבודתו של יצחק ‪.............................................‬ד‬ ‫פרשת תולדות הוא מקור הברכות ‪ ..................‬כו‬ ‫דוגמאות בחיי יצחק אבינו ‪...............................‬ד‬ ‫יהודית הוא שם יפה ‪ ......................................‬כו‬ ‫הצחוק והשמחה של יצחק ‪ ..............................‬ה‬ ‫יצחק התאפק מלהעיר לעשו ‪ ..........................‬כו‬ ‫למה הפרשה לא נקרא ע"ש יצחק ‪ ....................‬ה‬ ‫הצורך לקרבן חגיגה אצל יצחק ‪ ......................‬כז‬ ‫חינוך יצחק להמשיך דרך אברהם ‪ ....................‬ה‬ ‫השייכות בין יצחק לפסח ‪ ..............................‬כח‬ ‫עיקר ענינו של יצחק להמשיך דרך אברהם ‪ ........‬ו‬ ‫האם רבקה היתה נביאה ‪ ...............................‬כח‬ ‫יצחק בן אברהם לעומת ישמעאל בן אברהם ‪ .....‬ז‬ ‫רבקה ושאר אמהות לא נמנו במס' מגילה ‪ ......‬כח‬ ‫תפלתו של צדיק בן צדיק ‪ .................................‬ז‬ ‫ויאמר ה' לה ע"י שליח ‪ ..................................‬כט‬ ‫מחלוקת הפוסקים לענין ש"ץ ‪ ...........................‬ז‬ ‫הדיבור נפלה לה ‪ ...........................................‬כט‬ ‫תפלתו של יצחק על המשך רוחני ‪ .....................‬ח‬ ‫טעם שיעקב הביא ליצחק יין וטעם מרכא כפולה‬ ‫מה היתה דאגת רבקה ‪ ....................................‬ח‬ ‫‪ ................................... ................................‬כט‬ ‫הובא לו יין המשומר בענביו מגן עדן ‪ .................‬ל‬ ‫רבינו הקדוש למד בכל מצב ‪ .............................‬ט‬ ‫יין לארבע כוסות ‪ ..........................................‬לא‬ ‫השייכות בין יודע ציד ואיש שדה ‪ .....................‬ט‬ ‫גם בחינת פסח וגם בחינת יו"כ ‪ ......................‬לא‬ ‫ביאור אהבת יצחק את עשו ‪ .............................‬ט‬ ‫חשיבות ברכת בפה"ג לפי שעי"ז נתברך יעקב ‪ ..‬לב‬ ‫עייפותו של עשיו בעבודת ה' ‪ ...........................‬יא‬ ‫הטירחה בהכנת הנזיד עדשים ‪ ........................‬יא‬ ‫יעקב המתיק הגבורות שביין ע"י מזיגה ‪ ..........‬לב‬ ‫יין הטוב לעומת יין הרע ‪ .................................‬לג‬ ‫עשיו לא רצה להרגיש טעם האוכל ‪ ..................‬יב‬ ‫יעקב החזיר ריח הטוב וברכות אדה"ר למקומו לו‬ ‫מהותו של עשו תלוי בצבע אדום ‪ .....................‬יב‬ ‫כאן נתחדש ענין כוס של ברכה וקידוש וד' כוסות‬ ‫ענין הבאת לחם לעשיו וליצחק ‪ .......................‬יב‬ ‫של יין ‪............................ ................................‬לו‬ ‫ענינם ומקומם של פלשתים ‪ .............................‬יג‬ ‫בסעודת בשורת יצחק נרמז כוס של ברכה ‪ .......‬לז‬ ‫הקב"ה רצה שיהי' דוקא בפלשתים ‪ .................‬יג‬ ‫התענוג של היין מרמז מה שעבירות מתהפכות‬ ‫האם פלשתים הוא מא"י ‪ .................................‬יג‬ ‫לזכיות ‪..........................................................‬לח‬ ‫איך פלשת ים מבני מצרים הגיעו לארץ כנען ‪ .....‬יד‬ ‫הניחומים של עשיו ‪ .......................................‬לט‬ ‫דירתו של אברהם בארץ פלשתים ‪ ...................‬טו‬ ‫הקו"ף הקטנה של קצתי ‪ ...............................‬לט‬ ‫הצרות שעשו פלשתים לישראל ‪ .......................‬טו‬ ‫כיבוד או"א דיעקב לעומת כיבוד אב דעשו ‪ .......‬מ‬ ‫קליפת פלשתים מתנגד ליצחק ‪........................‬טז‬ ‫השידוך המסוכן בין ישמעאל ועשיו ‪ ...............‬מא‬ ‫עבודתם של האבות ביחס לפלשתים ‪ ................‬יז‬ ‫כלה שעיר וחותנו האיידעם מעיד על השווער ‪ ..‬מב‬ ‫התלייה רק בזכות אברהם ‪ ..............................‬יז‬ ‫ביאור קליפות עשו וישמעאל ‪ ..........................‬מג‬ ‫ביאור ענין וישמר משמרתי ‪ ............................‬יח‬ ‫דת הנוצרית ודת האיסלאם ‪ ...........................‬מג‬ ‫גם יעקב אבינו עוסק במשמרת ‪ .......................‬יח‬ ‫השמות וכינויים לשתי קליפות אלו ‪ ...............‬מד‬ ‫הת ורה הקדושה תבעה את ראש הכולל לדין‬ ‫קליפת עמלק הוא תוצאה משידוך זה ‪ .............‬מו‬ ‫תורה ‪ ............................ ................................‬יח‬ ‫מערכת מטעמי יצחק ‪ .....................................‬מז‬ ‫השפע של יצחק בזכות אשתו ‪ ..........................‬יט‬ ‫אהבת יצחק למטעמים ‪ ..................................‬מז‬ ‫הקנאה על הצלחת יצחק היא התחלת הגלות‪ ...‬יט‬ ‫האם צדיקים מרגישים טעם באוכל ‪ ................‬מז‬ ‫קנאת הגוים בגלות מחזיק אותנו שלא נתבולל ‪..‬כ‬ ‫הכוונה לטעם רוחני ‪ .......................................‬מז‬ ‫סתימת הבארות הוא טימטום הלב ‪ ................‬כא‬ ‫האם נכון להתענג במאכלים טעימים ‪ .............‬מח‬ ‫מה שבאר מים חיים סימן לשלום ‪ ..................‬כא‬ ‫ב‬ ‫תוכן העניינים‬ ‫פסולי המוקדשין הוא פגם בקדושה ‪ .................‬נג‬ ‫לצורך כפרה ותשובה נכון להמנע ‪ ...................‬מח‬ ‫מעלת התחלת חודש כסלו במשנת מרן החת"ס נג‬ ‫כ"ז שמתאוה יש מצוה לאכול ‪.......................‬מט‬ ‫*השלמה לפרשת חיי שרה ‪ ..............................‬נה‬ ‫המקובלים האריכו בגנות התאוה ‪..................‬מט‬ ‫אפשר להגיע ע"י אכילה לאהבת ה' ‪ ...................‬נ‬ ‫הקב"ה אוהב ההרגשים הגשמיים שלנו‪ .............‬נ‬ ‫עבודתו של יצחק אבינו באכילתו ‪ ......................‬נ‬ ‫קילקולו של עשיו באכילה ‪ ..............................‬נא‬ ‫המטעמים של הציד ‪ .......................................‬נא‬ ‫תפקידו של עשיו הוא התגברות על הרע ‪ ..........‬נא‬ ‫דמיון פסולי המוקדשין לצבי ואיל ‪ ...................‬נג‬ ‫לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫שמעון יצחק ראקאוו‬ ‫‪0527614717‬‬ ‫‪syrakow79@gmail.com‬‬ ‫שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה ‪11:30 - 11‬‬ ‫אפשר לשמוע בקול הלשון‪03-6171111- 7-916717:‬‬ ‫בענגלאנד‪02 08-1917000- 7-916717 :‬‬ ‫או בקו משובב נתיבות‪0733718341-7-‬‬ ‫ג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫מובלעים כ"כ? וגם כשכבר מבטיח לו הקב"ה ארץ‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ישראל לקמן‪ ,‬הוא רק "עקב אשר שמע אברהם בקולי"‬ ‫[כ"ו ה'] וכן אח"כ "והרבתי את זרעך בעבור אברהם‬ ‫עבדי" [כ"ו כ"ד] ולא כתוב שום דבר בזכות עצמו בפרט‬ ‫שם הפרשה ע"ש התולדות ולא ע"ש יצחק‬ ‫מה שמסר נפשו להיות עולה תמימה שזה דבר עצום? ‪2‬‬ ‫שמו של הפרשה נקראת בפי כלל ישראל פרשת תולדות‬ ‫ע"ש הכתוב אלה "תולדות" יצחק וגו'‪ .‬וקשה‪ ,‬מאי שנא‬ ‫עבודתו של יצחק‬ ‫מפרשת נח שגם מתחיל במילים אלה "תולדות" נח [לעיל‬ ‫ויל"פ ע"פ מש" כ הג"ר שמשון פינקוס זצ"ל‪ ,‬בקונטרס‬ ‫ו' ט'] ואעפ"כ נקרא על שמו ולא תולדות‪ ,‬ואף דא"א‬ ‫הנפלא "יצחק אבינו" [נדפס בספר תפארת תורה עמ"ס גיטין]‪,‬‬ ‫שלשניהם יקראו תולדות‪ ,‬מ"מ גם לפרשת תולדות יהי'‬ ‫ועד"ז בשפתי חיים פרשת תולדות‪ ,‬דמדתו של יצחק הוא‬ ‫נקרא ע"ש יצחק‪.‬‬ ‫מדת הפחד ויראת שמים‪ ,‬והיינו התבטלות גמורה‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ועיקר מבטו של יצחק על העולם הי' שראה‬ ‫והנה הרמב"ם בפי"ג מתפלה מנה הסדרות‪ ,‬סדר‬ ‫את שליטתו המוחלטת של הקב"ה בעולמו‪ ,‬ואיך שכל‬ ‫בראשית‪ ,‬אלה תולדות‪ ,‬ויאמר ה' אל אברם‪ ,‬הרי קרא‬ ‫חוקי הטבע של העולם‪ ,‬עומד על היסוד של יראת שמים‪,‬‬ ‫הסדרות כל אחד לפי המילים הראשונות‪ ,‬וכן ברמב"ם‬ ‫וכל חוקי הטבע שנראים לנו כ"כ חזקים שלא שייך‬ ‫פ"ח מס"ת קראם "אלה תולדות נח" "ואלה תולדות‬ ‫לשנותם‪ ,‬הם באמת רק מפני דבר ה' שבתוכו‪ ,‬ונמצא‬ ‫יצחק" ושם בא הרמב"ם למנות כל הפרשיות הפתוחות‬ ‫שכל העולם מלא אלקות‪.‬‬ ‫והסתומות שבתורה ובכל התחלת הפרשה כתב ב' וג'‬ ‫מילי ם של ההתחלה‪ ,‬אבל אנו קוראין כל הסדרה ע"ש‬ ‫וכיון שזה הי' עיקר מבטו של יצחק‪ ,‬ממילא כל עיקר‬ ‫מלה אחת או שתים בתחילת הפרשה ולאו דוקא המלה‬ ‫ענינו ועסקו בעולם הי' לבטל רצונו לגמרי להקב"ה‪ ,‬בלי‬ ‫הראשונה‪.‬‬ ‫חשבונות עצמיים כלל‪ ,‬ולמסור כל עניניו להקב"ה‪ ,‬וזה‬ ‫ובליקוטי יהודה תי' בב' אופנים‪ .‬א‪ :‬ע"פ רש"י [ר"פ נח‬ ‫כולל גם מסירות נפש להעלות עצמו על המזבח‪ ,‬ולכן‬ ‫לא מתייחס ענין העקידה ליצחק אלא לאברהם‪ ,‬דרק‬ ‫שם] דעיקר תולדותיו של נח הי' מעשיו הטובים‪ ,‬וא"כ‬ ‫לאברהם הי' נסיון גדול‪ ,‬דזה סתר כל מהלך חייו שהי'‬ ‫התולדות קאי על נח בעצמו ושפיר נקרא פ' נח‪ ,‬אבל‬ ‫כולו חסד ובנין‪ ,‬אבל ליצחק הרי זה עיקר עבודתו‬ ‫כאן ביאור תולדות הוא יעקב ועשיו האמורים בפרשה‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫כדפירש"י כאן‪ ,‬וא"כ ל"ש לקרוא הפרשה ע"ש יצחק‪.‬‬ ‫ב‪ :‬ע"פ שפ"א [תרל"ז] דמהאבות התחיל להיות תולדות‬ ‫דוגמאות בחיי יצחק אבינו‬ ‫בבחינות הרוחניות להנחיל כח הקדושה לזרעו אחריו‪,‬‬ ‫ובזה הסביר הגר"ש‪ ,‬כמה דוגמאות בחיי יצחק שרואים‬ ‫וא"כ שפיר נקרא פ' תולדות ע"ש תולדות רוחניות‪,‬‬ ‫שקיצר מאוד בהשתדלות כיון שמסר כל עניניו להקב"ה‪:‬‬ ‫אולם נח הי' לפני האבות‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ודו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ‪ 1‬הי' מביא הערה זו מהג"ר‬ ‫א‪ :‬כשגזלו עבדי אבימלך את הבארות לא עשה שום‬ ‫ארי' זאב גורביץ זצ"ל ראש ישיבת גייטסהעד‪ ,‬ותי' דו"ז‪,‬‬ ‫השתדלות לריב אתם‪[ ,‬וכמש"כ באברהם והוכיח אברהם את‬ ‫דנח הי' הצדיק הראשון שהנהיג את הדור‪ ,‬אבל יצחק‬ ‫אבימלך וגו' ‪ -‬לעיל כ"א כ"ה] דמה לו לעשות השתדלות‬ ‫הי' כבר המשך ותולדה לאברהם‪.‬‬ ‫כשהקב"ה עומד על ידו ושולט בכל‪.‬‬ ‫והתי' הפשוט הוא‪ ,‬דפרשת נח כל ענינו הוא סביב נח‪,‬‬ ‫ותולדותיו מוזכרים בדרך אגב‪ ,‬אבל פרשת תולדות‪ ,‬רובו‬ ‫סביב תולדותיו של יצחק‪ ,‬דכבר מיד בתחילה מדובר‬ ‫שהיו ילדים ליצחק ורבקה ואיך שגדלו‪ ,‬ורק אח"כ יש‬ ‫‪ 2‬ראה מש"כ לקמן שם בשם ספורנו‪ ,‬וע"פ פנימיות הטעם בכל זה‪,‬‬ ‫קצת מחיי יצחק‪ ,‬ובסוף הסדרה הענין הוא ברכתו ליעקב‬ ‫דיצחק הוא מדת הדין והגבורה ואין אנו רוצים לעורר דינים ועי' זוה"ק‬ ‫ועשיו‪.‬‬ ‫קלז‪ .‬דלכן רבקה הגם שבשורשה גם היא היתה בחינת דינים וגבורות‬ ‫שבאת ממקום רשעים‪ ,‬מ"מ כיון שהיתה לה חוט של חסד נעשית בחינת‬ ‫דינא רפיא‪ ,‬ורק כך היתה יכולה למתק הדינים הקשים של יצחק דאל"כ‬ ‫אלא דהא גופא קשיא‪ ,‬למה לא יקבע לפחות פרשה‬ ‫לא הי' העולם יכול לסבול הדינים הקשים שלו‪.‬‬ ‫שלימה על עניניו של יצחק‪ ,‬גדלותו וצדקותו‪ ,‬כמו שיש‬ ‫‪ 3‬ועי"ש דבוודאי א"א לנו ללמוד ממנו לענין זה כיון שיצחק הוא‬ ‫המרכבה למדה זו‪ ,‬וכמו שא"א לנו ללמוד מהפלגת חסדו של אברהם‬ ‫לנו על אברהם ויעקב כמה פרשיות‪ ,‬ולמה חיי יצחק‬ ‫ורבקה‪ ,‬ולנו יש תורה ממשה רבינו שמורה לנו הדרך איך למזג בין כל‬ ‫המדות‪.‬‬ ‫‪ 1‬בצל הקודש עמ' קמ"ט‪.‬‬ ‫ד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫הצחוק והשמחה של יצחק‬ ‫ב‪ :‬לא ביקש מרבקה בתחילה שתגיד אחותי היא‪ ,‬רק‬ ‫כשבא למעשה ענה אחותי היא‪ ,‬שלא יהא כמאבד עצמו‬ ‫אחרי שביארנו ענינו של יצחק‪ ,‬נבין גם ענין הצחוק‬ ‫לדעת‪.‬‬ ‫והשמחה שמונח בשמו של יצחק‪ ,‬דנראה לכאורה‬ ‫שסותר מהותו שהוא כולו פחד‪ ,‬אלא דכיון דיצחק הי'‬ ‫ג‪ :‬רצה לתת הברכות לעשיו‪ ,‬כיון שהקב"ה סיבב שהוא‬ ‫כ"כ דבוק ובטל להקב"ה‪ ,‬ונחשב כאילו הסתלק מן‬ ‫יהי' הבכור‪ ,‬וכנראה הקב"ה רוצה שהוא יקבל הברכות‪,‬‬ ‫העולם ונעשה אפר בעקידה ממילא הוא דבוק לחיי‬ ‫א"כ מה לו להתערב ולבנות עולם לעצמו‪ ,‬רק שאם הי'‬ ‫עוה"ב ועולם השכר‪ ,‬ולכן הוא מלא שמחה‪ ,‬ונבין בזה‬ ‫מחזיקו כרשע גמור וודאי הי' יודע דאין זה רצון ה'‬ ‫חידושו של השפת אמת [וירא תרמ"ג] ד"יתכן לומר‪ ,‬כי אם‬ ‫שיקבל הברכות‪ ,‬אבל כיון שלא הי' מוחזק אצלו כרשע‬ ‫שיצחק הי' לו מדת הדין והפחד‪ ,‬יוכל להיות שלא הי'‬ ‫כי ציד בפיו‪ ,‬לכן החליט לברכו‪.‬‬ ‫ניכר על פניו רק שמחה וחדוה‪ ,‬כי באמת אין מי שישמח‬ ‫בעולם רק מי שהוא ירא ה' לאמיתו ואין לו פחד אחר‪,‬‬ ‫ד‪ :‬כשבסוף הבין שבירך את יעקב חרד חרדה גדולה‪,‬‬ ‫ובפרט אם הוא בן חורין מיצה"ר כיצחק שהי' מוכן‬ ‫שכנראה לא הבין מהו רצון ה'‪ ,‬אבל מיד התבטל לרצון‬ ‫להיות עולה להקב"ה וכו'‪ ,‬ויתכן שישמעאל רצה‬ ‫ה' דיעקב יקבל הברכות ואמר גם ברוך יהי'‪ ,‬ואף‬ ‫להדמות אליו במדת השמחה‪ ,‬ושרה הנביאה ידעה‬ ‫שבוודאי תפס שהי' כאן תחבולה ע"י רבקה‪ ,‬ורימו‬ ‫להפריש וכו'‪ ,‬ולכן אמרה כי לא יירש עם בני עם יצחק‬ ‫אותו‪ ,‬לא הי' לו שום טענה על רבקה למה לא שאלתי לי‬ ‫וכו'"‪ ,‬עכ"ל ולהנ"ל א"ש דיסוד מדתו הי' ביטול הגמור‬ ‫קודם‪ ,‬רק אם סיבב כן הקב"ה כך צריך להיות‪.‬‬ ‫להקב"ה ולכן חי במציאות אחרת לגמרי‪ ,‬וחי כבר‬ ‫ה‪ :‬צורת התפלה של יצחק הי' ע"י שיחה דוקא‪ ,‬שלא‬ ‫עכשיו חיי עוה"ב‪.‬‬ ‫נמנה בעשרה לשונות של תפלה‪ ,‬כיון שיצחק לא בא‬ ‫וע"ע לקמן שהארכנו דעיקר ענינו של יצחק הי'‬ ‫לבקש ולהתחנן לשנות רצון ה'‪ .‬דמה שייך לבקש אם‬ ‫התבטלותו לאביו ולהמשיך דרכי של אביו וא"כ ג"ז‬ ‫הקב"ה רוצה לתת יתן‪ ,‬אלא שיחה הוא כמו שאחד‬ ‫מצטרף להנ"ל שלא ראה עצמו כמציאות נפרדת רק‬ ‫משוחח עם חבירו‪ ,‬כן פעמים האדם משוחח עם עצמו‬ ‫כצינור להמשיך מה שקיבל מאביו‪.‬‬ ‫מה יהי'‪ ,‬מה אעשה עכשיו‪ ,‬והוא מד בר לאו דוקא‬ ‫לעצמו‪ ,‬אלא למי שהוא הכי קרוב אליו‪ ,‬ומכיון שהקב"ה‬ ‫למה הפרשה לא נקרא ע"ש יצחק‬ ‫הי' כ"כ קרוב אליו ממילא שיחתו הטבעית הי' עם‬ ‫הקב"ה‪4 .‬‬ ‫לפ"ז נבין היטב למה פרשה זו לא נקרא ע"ש יצחק‪ ,‬וגם‬ ‫התורה מקצרת בגדלותו של יצחק‪ ,‬כיון שיצחק לא ראה‬ ‫ו‪ :‬אהבתו לאוכל‪ ,‬אם נפרש כפשוטו‪[ ,‬ראה בסוף הפרשה‬ ‫עצמו כמציאות כלל‪ ,‬אלא כצינור שעל ידו יתקיים רצון‬ ‫בהרחבה] דאם הקב"ה ברא אוכל עם טעם טוב הרי רצונו‬ ‫ה' בעולמו‪ ,‬וכל מטרתו בחיים היה להעביר ההמשך‬ ‫יתברך שיהי' טעים לחיך‪ ,‬אז איך אפשר לעשות אחרת‪.‬‬ ‫והמורשת שקיבל מאברהם ויעבור ליעקב‪ ,‬וא"כ ענינו‬ ‫היה התולדות וההמשך הרוחני וכמ"ש לעיל בשם שפת‬ ‫ז‪ :‬אהבתו לאשתו‪ ,‬מפורש לעיל סו"פ חיי שרה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫אמת [תרל"ז] דמאבות התחיל להיות תולדות בבחי'‬ ‫כיון שיצחק הוא המרכבה למדת הפחד והיראה‪ ,‬א"כ‬ ‫הרוחניות‪ ,‬להנחיל כח הקדושה לזרעו אחריו‪ ,‬וא"כ‬ ‫איך יתמלא לבבו עם אהבה לאשתו הרי זה סתירא‬ ‫עיקר ההתייחסות דתולדות כאן‪ ,‬הוא מורשת הרוחני‪,‬‬ ‫בטבע‪ ,‬ולהנ"ל א"ש‪ ,‬דהפחד לא הי' כמו שמפחדים‬ ‫שזה דאג יצחק להעביר לדור הבא‪ .‬משא"כ אצל נח‪ ,‬הרי‬ ‫מדבר נורא ואיום‪ ,‬רק ביטול הרצון העצמי בתכלית‬ ‫לכל העולם נתבטל המציאות‪ ,‬והוא הי' קיום המציאות‬ ‫ופחד מרצון עצמי וכיון שרצון ה' שיאהב את אשתו‬ ‫המחודשת‪ ,‬ולא בגדר המשך כלל ולכן נקרא הפרשה על‬ ‫ממילא מילא האהבה את כל ישותו‪ .‬עכ"ד הגר"ש פינקוס‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫חינוך יצחק להמשיך דרך אברהם‬ ‫‪ 4‬רק פעם אחת מצינו שעשה השתדלות‪ ,‬הוא ויעתר יצחק לה' וגו'‬ ‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את‬ ‫הפציר מאוד בתפלה‪ ,‬ובאמת גרם בזה למיתת אברהם חמש שנים קודם‬ ‫שלא יראה עשיו בן בנו יוצא לתרבות רעה‪ ,‬ועי' בליקוטי יהודה שהפני‬ ‫יצחק‪[ :‬כ"ה י"ט]‬ ‫מנחם סיפר על האמרי אמת שכשהגיע לירושלים בפעם ראשונה‪ ,‬בחן‬ ‫הילדים בשאלה דלמה נגזר על יצחק שיצטרך כ"כ להפציר בתפלה‪,‬‬ ‫וביאר ע"פ משל לאב שלא יתפתה כ"כ מהר להפצרת בנו שרוצה מיני‬ ‫מתיקה שיזיקו לו‪ ,‬ורק כשמפציר מאד רחמיו מתגוללים‪ ,‬ה"נ ע"י‬ ‫בקשתו נתקצרו ימיו של אברהם ע"כ בליקוטי יהודה‪ ,‬ולרמז ענין זה‬ ‫אמר הגרי"ח זוננפלד זי"ע "ויעתר לו ה'" בגימ' חמש שנים וכששמעו‬ ‫הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל קפץ ואמר "זה רוח הקודש"‪.‬‬ ‫ה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫לדורות אחריו שרק יראו להמשיך כל מה שקיבלו‬ ‫וברש"י לפי שהיו ליצני הדור ‪ 5‬אומרים מאבימלך‬ ‫מאבותיהם ורבותיהם‪.‬‬ ‫נתעברה שרה וכו'‪.‬‬ ‫והביא לזה כמה דוגמאות אצל יצחק‪:‬‬ ‫וצ"ב‪ ,‬וכי מי איכפ"ל עכשיו על הליצנים הרי לנו‬ ‫מקבלי התורה אין שום ספק בזה‪ ,‬ופי' מו"ר הגרא"י‬ ‫א‪ :‬מצינו שלא התפלל על רבקה רק אחרי עשרים שנה‬ ‫ברזל זצ"ל‪ ,‬דהפסוק כולל ג"כ צורת החינוך שיצחק‬ ‫ופירש"י לקמן בפסוק כ"ו דהמתין י' שנה עד שתהא‬ ‫חינך‪ ,‬דהגם דהי' לו כח עצמי ומדה עצמית עי' שפת‬ ‫ראויה להריון ואח"כ חיכה עוד י' שנים כמו שעשה אביו‬ ‫אמת [כמעט כל שנה] דלכן הוצרך לחפור בארות‬ ‫לשרה‪ ,‬וכיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל‬ ‫מחדש‪ ,‬כיון שהקב"ה רצה שהוא יגלה מדה שלו שהוא‬ ‫עלי' ושפחה לא רצה לישא לפי שנתקדש בהר המוריה‬ ‫היראה‪ ,‬מ"מ צורת החינוך שלו לבניו הי' תמיד‪" ,‬כך נהג‬ ‫להית עולה תמימה‪ .‬וצ"ע דלמה לו לישא שפחה דוקא‬ ‫הסבא אברהם" וכך צריך לעשות‪ ,‬והוא קיבל כח זה‬ ‫ולא בת חורין‪ ,‬הרי התם הי' זה שרה שהכניסה שפחתה‬ ‫מאברהם‪ ,‬שהי' תמיד מצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫כדי להבנות ממנה אבל כאן העיקר לקח עוד אשה כדי‬ ‫וגו' אז גם יצחק המשיך זה‪ ,‬ותמיד הגיד לבניו שצריך‬ ‫שיהי' לו בנים‪ ,‬אלא דיצחק לא הי' עושה שום דבר בלי‬ ‫להמשיך דרך אברהם‪ ,‬וכך הוא צורת החינוך שלנו‪ ,‬צאי‬ ‫שיראה כן אצל אביו‪ ,‬ואצל אביו ראה רק זה שנשא‬ ‫לך בעקבי הצאן‪ ,‬ואין אנו מחנכין שום ענין מעצמינו‪,‬‬ ‫שפחה אבל בת חורין לא ראה וכיון דשפחה אינו יכול‪,‬‬ ‫וכפי שהראה לי פעם מו"ר הג"ר אשר אריאלי שליט"א‬ ‫לא ישא כלל עוד אשה‪[ .‬הדגיש המשגיח זצ"ל דיש כאלו‬ ‫דברי בעל הטורים פרשת עקב ח' א' "לאבותיכם וסמיך‬ ‫שמתיימרים שעושים רק כמו אבא וזה רק מחמת גאוה דיש הרבה‬ ‫דברים שעושים שלא הי' אביהם עושה]‬ ‫לי' וזכרת את כל הדרך לומר שתזכור דרך שהלכו בו‬ ‫אבותיך ותלך בו גם אתה" דכלל זה יהי' לך בחיים בכל‬ ‫ב‪ :‬וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה [לקמן כ"ו ב']‬ ‫מה שאתה עושה לנהוג בדיוק כדרך שהלכו בה אבותיך‪.‬‬ ‫ופירש"י שהי' דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי‬ ‫הרעב א"ל אל תרד בצרימה שאתה עולה תמימה וכו'‬ ‫עיקר ענינו של יצחק להמשיך דרך אברהם‬ ‫ובזה יל"פ מה שהדגיש שם בפסוק א' ויהי רעב בארץ‬ ‫גם מורינו המשגיח הגה"צ ר' מתתיהו סלומון זצ"ל הי'‬ ‫מלבד הרעב הראשון אשר הי' בימי אברהם וצ"ע דל"ל‬ ‫מרחיב בעיקר מדתו של יצחק דכל ענינו הי' להמשיך‬ ‫לדעת שהי' רעב כמו בזמן אברהם‪ ,‬וגם מה הקשר בין‬ ‫מה שעשה אביו וכל שאלה בחיים שהי' לו הי' מתבונן‬ ‫רעב דזמן אברהם שהי' לפני מאה שנה‪ ,‬אלא התורה בא‬ ‫מה עשה אביו בכה"ג‪ ,‬והי' זה מחמת התבטלותו‬ ‫להדגיש הטעם שהוצרך הקב"ה להזהירו אל תרד‬ ‫העצומה לאביו‪ .‬ויתכן לפרש כן במה שאמר יעקב‬ ‫מצרימה‪ ,‬כיון דידע הקב"ה דהדבר הראשון שיחשוב‬ ‫"ופחד יצחק" [לקמן ל"א מ"ב] דממדת הפחד שלו היה לא‬ ‫יצחק כשמגיע רעב‪ ,‬הוא להתבונן אם גם לאברהם הי'‬ ‫לסטות אפי' במשהו מדרכי אביו‪ .‬וזה הי' ההבדל בין‬ ‫רעב‪ ,‬ואם גם לאברהם הי' רעב אז עליו לעשות בדיוק‬ ‫אברהם ליצחק דאברהם הי' גדר מתחיל ויצחק הי' גדר‬ ‫מה שאביו עשה וזה לרדת למצרים‪ ,‬ולהכי הוצרך לציווי‬ ‫ממשיך וכן מדוקדק בלשונות הרמב"ם [פ"א מע"ז ה"ב‬ ‫מפורש שלא יעשה כן‪.‬‬ ‫וה"ג] כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו וכו'‬ ‫כיון שהכיר התחיל להשיב תשובות וכו' והתחיל להודיע‬ ‫ג‪ :‬וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי‬ ‫לעם וכו' והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול וכו' דזה הי'‬ ‫אברהם אביו וגו' ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן‬ ‫עיקר מהותו של אברהם שהי' המתחיל והמייסד של כל‬ ‫אביו‪[ .‬לקמן כ"ו י"ח] היינו שחשב שעליו ללכת בדרכי‬ ‫ענין אמונה ויסודות של כלל ישראל‪ ,‬דלא הי' לו שום‬ ‫אביו ואם אביו חפר בארות גם עליו לחפור בארות‪ ,‬וכיון‬ ‫דוגמא והכל עשה מדעת עצמו בסיוע של הקב"ה‪ ,‬אבל‬ ‫שזה הי' מחמת שאביו הי' דוגמא בשבילו לכן גם קרא‬ ‫יצחק עיקר ענינו הי' דוקא ההיפך לא להיות מתחיל‪ ,‬רק‬ ‫שם הבארות כשמות שקרא להם אביו‪ .‬וכתב ע"ז רבינו‬ ‫ליזהר להמשיך כל מה שאביו התחיל‪ ,‬וד"ז הנחיל‬ ‫בחיי שם ד"ממה שהתורה הודיע זה נראה שנחשב לו‬ ‫לזכות ויש בזה התעוררות וק"ו שאל ישנה האדם מדרך‬ ‫אבותיו שהרי יצחק אפי' שמות הבארות לא רצה לשנות‬ ‫וזה ק"ו לדרכי האבות ומנהגותיהם ומוסר שלהם ואולי‬ ‫‪ 5‬הא דנקט ליצני הדור ולא רשעי הדור‪ ,‬כ' החיד"א בנחל קדומים אות‬ ‫מפני זה לא נשתנה שמו כמו שאר האבות וזו מדה כנגד‬ ‫ב' מה ששמע בילדותו מזקנו הר"ר ישעי' וכן ראה בס' טירת כסף‪,‬‬ ‫דבאמת לא היו רשעים כלל‪ ,‬וידעו כי יצחק נולד מאברהם רק כי בעבור‬ ‫מדה"‪.‬‬ ‫שהתפלל אברהם אע"ה על אבימלך נפקדה שרה וז"ש מאבימלך מסיבת‬ ‫אבימלך נתעברה שרה ור"ל מאברהם‪ ,‬רק שאמרו כן בלשון לצנות‪,‬‬ ‫ד‪ :‬עיקר דבר זה מצינו בנסיון העקדה דהנה עצם‬ ‫והפתאים עברו וסברו שהוא כפשט הדברים לכן צר קלסתר וכו'‪ .‬ואגב‬ ‫שמעתי פעם ממורנו המשגיח ר' מתתיהו סלומון זצ"ל דפעם היו "לצנים‬ ‫העקידה לכ' לא הי' כ"כ נסיון ליצחק לפי עוצם מדרגתו‬ ‫של הדור" והיום זה "דור של לצנים"‪.‬‬ ‫ו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫שעשה אברהם מהפכה בעולם הישן של עובדי ע"ז‬ ‫אילו הי' הקב"ה אומר לו בפירוש אני רוצה שתהי' קרבן‬ ‫והכיר את בעל הבירה ניסה לחנך בשיטה זו את ישמעאל‬ ‫לפני‪ ,‬דהרי מיד שימות מובטח לו ליהנות מזיו השכינה‬ ‫ושאר בני קטורה ולא עלתה בידו ונשארו רק בנים‬ ‫במדרגות עצומות‪ ,‬ומה שווה צער רגע של מיתה לעומת‬ ‫טבעיים לאברהם‪ ,‬ורק יצחק נשאר נאמן לאברהם‬ ‫השכר העצום אח"כ‪ ,‬אלא עיקר הנסיון בשבילו פי'‬ ‫ואלקיו וקיבל על עצמו להיות נושא שיטת אביו באמונה‬ ‫החת"ס ועוד כיון שכל הנביאים חוץ ממשה לא קיבלו‬ ‫והפצתה בעולם וזה הכפילות אברהם הוליד את יצחק‬ ‫נבואתם באספקלריא המאירה‪ ,‬וממילא לא הי' תמיד‬ ‫היינו במובן הרוחני דהוא הי' יורשו הרוחני של אביו‬ ‫ברור מה כוונת הנבואה והי' צריך לדעת איך לפרשו‪,‬‬ ‫שרכש לו מדותיו ותכונת ו וקבל עליו תעודת אביו‬ ‫וא"כ הי' יכול יצחק לפקפק על פירושו של אברהם‬ ‫לפרסם שם ה' בעולם‪.‬‬ ‫בנבואת הקב"ה דאולי לא הי' כוונתו לשחטו ממש‪ ,‬אבל‬ ‫הוא לא עשה כן דלא עלה בדעתו לרגע לפקפק על‬ ‫תפלתו של צדיק בן צדיק‬ ‫נבואת אביו‪ ,‬ובזה קנה לעצמו המדרגה הכי עצומה‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח וגו' ויעתר לו ה' וגו' [שם‬ ‫בביטול הדעת לאביו ובזה נשרש בכלל ישראל לנצח‬ ‫כ"א]‬ ‫המדה של התבטלות עצומה לכל דברי חכמינו ז"ל‪.‬‬ ‫וכשאנו הולכין בדרכו של יצחק בענין זה ולא נוטים‬ ‫וברש"י לו ולא לה שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק‬ ‫אפי' משהו מדברי והנהגת חכמינו ואבותינו‪ ,‬בזה אנו‬ ‫לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לא ולא לה‪[ :‬יבמות סד‪]:‬‬ ‫מתקשרים לעקידת יצחק ואז אנו יכולים לבקש מהקב"ה‬ ‫וכבר עמדו המפרשים‪ ,‬דלעיל הפליג הפסוק בשבחו של‬ ‫שיזכור לנו העקדה‪ .‬עכ"ד מורינו המשגיח זצ"ל‪.‬‬ ‫רבקה‪ ,‬וכדפירש"י דהגם דבאה ממשפחת רשעים‪,‬‬ ‫ובפ' חיי שרה ביארנו עפ"י יסוד זה דלכן נקרא תפלת‬ ‫ומקומה אנשי רשע לא למדה ממעשיהם הרי דצדיק בן‬ ‫מנחה "צלותיה דאברהם" [יומא כח‪ ]:‬כיון שעיקר מה‬ ‫רשע עדיפא‪ ,‬וכ"כ בזוה"ק שמות דמעלת צדיק בן רשע‬ ‫שתיקן תפלת מנחה הי' מושתת על הנהגת אביו‪.‬‬ ‫עדיפא‪ ,‬וכאן מבואר דצדיק בן צדיק עדיף‪ .‬וי"א דבאמת‬ ‫מעלת צדיק בן צדיק עדיף כיון שכבר הורגל בעבודת ה'‪,‬‬ ‫בזה י"ל ג"כ מה דרק אצל יצחק מצינו שהצריך לברכת‬ ‫ואעפ"כ עבד על עצמו לילך ע"פ מדתו כמו יצחק‬ ‫ניחום אבלות מיוחדת מהקב"ה שנא' ויהי אחרי מות‬ ‫לעומת אברהם ולא הי' סתם "נאכגעמאכט" [ ‪-‬חיקוי ‪7 ]-‬‬ ‫אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו [לעיל כ"ה י"א]‬ ‫אולם זה דלא כזוהר הנ"ל‪ ,‬וי"א דרק לענין קבלת‬ ‫ופירש"י שנחמו תנחומי אבלים כיון שהרגיש ביותר‬ ‫התפלות עדיפא מעלת צדיק בן צדיק‪ ,‬וכדביאר בספר‬ ‫בהפסד פטירת אברהם שהיה לו למורה דרך ולדוגמא‬ ‫באר בשדה דכיון דמבואר בגמ' ברכות י‪ :‬דהמבקש‬ ‫בכל דבר בחיים‪ ,‬לכן הוצרך הקב"ה לנחמו ולהבטיחו‬ ‫בזכות אחרים עדיפא וצדיק בן צדיק מבקש בזכות‬ ‫שידריכו בדרך ישרה לדעת את המעשה אשר יעשה‪.‬‬ ‫אבותיו‪ ,‬לכן לענין תפלה צדיק בן צדיק עדיף‪ .‬נמצא‬ ‫לפ"ז דבאמת צדיק בן רשע עדיף‪ ,‬רק לענין קבלת‬ ‫וכ"ז מצטרף למשנ"ת לעיל בביאור מדתו של יצחק דזה‬ ‫התפלות כיון שאינו מבקש בזכות עצמו עדיף‪.‬‬ ‫הי' עיקר ענינו של יצחק להמשיך מורשתו של אבותיו‬ ‫דלכן אין פרשת תולדות נקרא על שמו רק פ' תולדות‪.‬‬ ‫והחי' הרי"ם הי' מפרש ‪ 8‬דבאמת תפלת צדיק בן רשע‬ ‫עדיפא‪ ,‬אולם כאן שהי' צריך להוליד יעקב ועשו לא הי'‬ ‫יצחק בן אברהם לעומת ישמעאל בן אברהם‬ ‫טוב שתקובל תפלתה מצד זה‪ ,‬כיון דאז יש מקום‬ ‫עוד ביאר באזנים לתורה מש"כ אברהם הוליד את יצחק‪,‬‬ ‫להרשע קצת כיון דהרשע גופא גרם שיתקבל תפלת בנו‪.‬‬ ‫דלעומת מש"כ בסוף פרשת חיי שרה ואלה תולדות‬ ‫ישמעאל בן אברהם‪ ,‬וכאן כ' ואלה תולדות יצחק בן‬ ‫מחלוקת הפוסקים לענין ש"ץ‬ ‫אברהם וא"כ ס"ד דאין נפק"מ בין ישמעאל ליצחק רק‬ ‫שזה מהגר וזה משרה אבל מצד אברהם שניהם שוים‪6 ,‬‬ ‫והנה יש בזה באמת נדון בפוסקים לענין ש"ץ מי עדיף‪.‬‬ ‫דדעת מהרש"ל והובא במג"א סי' נ"ג סק"ח‪ ,‬דעדיף‬ ‫לזה מסיים אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬דהיינו דישמעאל‬ ‫לקחת צדיק בן צדיק ע"פ גמרא ברכות הנ"ל‪ ,‬אולם‬ ‫הוא בן של אברם קודם שנימול ורק יצחק הוא בן של‬ ‫הט"ז שם סק"ג חולק ע"פ תשו' הרא"ש המובא בטור‪,‬‬ ‫אברהם אחר שנימול‪ ,‬ולכן הגם דישמעאל הוא בן מי‬ ‫שכתב שאין מעלת הש"ץ תלוי בייחוס משפחה‪ ,‬דאם‬ ‫שנקרא כעת אברהם‪ ,‬אבל אברהם הוליד רק את יצחק‪,‬‬ ‫הוא ממשפחה בזוי' וצדיק‪ ,‬טוב לקרב מזרע רחוקים‬ ‫דאברם הוא זה שהוליד את ישמעאל‪ ,‬ועוד דאחרי‬ ‫‪ 7‬כן הי' רגיל דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל לפרש בשם הגרא"א דסלר זצ"ל‬ ‫ראה בספר בצל הקודש עמ' קנ"ו ומכתב מאליהו באריכות‪.‬‬ ‫‪ 6‬ואכן במנין אחד במנחה בשבת טעה הבעל קורא והתחיל אלה תולדות‬ ‫‪ 8‬ליקוטי יהודה‪.‬‬ ‫ישמעאל בן אברהם וטעות זה בא התורה להפקיע‪.‬‬ ‫ז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫לאבותיו ג"כ‪ ,‬דע"י שיתקבל תפלתו יהי' תועלת גם‬ ‫שנא' שלום שלום לרחוק ולקרוב‪ ,‬ומשמע דגם באופן‬ ‫‪10‬‬ ‫לאבותיו‪ .‬ומיושב שי' הט"ז‪.‬‬ ‫שיש לפנינו צדיק בן צדיק עדיף לקרב רחוקים‪ ,‬וכ"כ‬ ‫מטה משה ואלי' זוטא‪ .‬וביאר הגר"ז ס"ז דמתוך שאין לו‬ ‫מה היתה דאגת רבקה‬ ‫זכות אבות הוא שפל רוח בתפלתו שאינו בוטח על‬ ‫ותאמר אם כן למה זה אנכי [שם כ"ב]‬ ‫מעשה אבותיו רק על חסדו של הקב"ה‪[ ,‬אבל דעת המג"א‬ ‫דדברי הרא"ש הוא רק באם רק מחוסר יחוס אבל לא אם אביו‬ ‫וברש"י למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על הריון ובמשך‬ ‫רשע ממש] ובמשנ"ב סקי"ג לא העתיק שי' הט"ז רק דברי‬ ‫חכמה פי'‪ ,‬דחשבה דזה ילד אחד מעורב טוב ברע‪ ,‬ולכן‬ ‫המג"א אולם הגר"ז העתיק שי' הט"ז‪ ,‬והכריע‪ ,‬דהכל‬ ‫לא הבינה למה אצל אברהם יצא חלק הרע בנפרד אצל‬ ‫תלוי לפי ענין שפלות רוח של זה וצדקת אבותיו של זה‪.‬‬ ‫ישמעאל‪ .‬וכעי"ז פי' א"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל אב"ד‬ ‫ועי' עוד בתשובות והנהגות ח"ד י"ט‪ ,‬לענין בעל תשובה‬ ‫צעהלים בספרו שלמי דוד‪ ,‬והוסיף דחשבה אולי כל‬ ‫צדיק תמים‪ ,‬דבוודאי עדיף על יחסן שאין מעלתו כאותו‬ ‫הסבה שרוצה ללמוד הוא כדי שיוכל להתגאות ולדבר‬ ‫בעל תשובה ורק בשווין ממש היחסן עדיף עי"ש עוד‪.‬‬ ‫עם אחרים ולהראות מה שיודע‪ ,‬ולכן עשתה מבחן‬ ‫ולדעת הט"ז קשה הרי מפורש כאן דהקב"ה הקשיב‬ ‫והלכה לדרוש את ה' ופי' רמב"ן דדרישת ה' הכוונה‬ ‫ליצחק כיון דעדיף תפלת צדיק בן צדיק?‬ ‫לתפלה‪ ,‬ואם כל כוונתו להתגאות אין לו שום ענין‬ ‫לתפלה ולא יפרכס לצאת לזה אבל אי כוונתו טהורה‪,‬‬ ‫ומו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל אב"ד באזעל ‪ 9‬פי'‬ ‫ממילא כשתגיע למקום תפלה גם בזה יפרכס לצאת‪.‬‬ ‫בדרך צחות‪ ,‬דאדרבה דאילו הי' הקב"ה נענה לתפלת‬ ‫רבקה היתה נענה מיד כיון דעדיפא דהיא בת רשע‪ ,‬אבל‬ ‫ובחי' הגרי"ז פי' דאף דמי שמצווה על פו"ר אינו יכול‬ ‫כיון שהי' כאן גם תפלת יצחק שהי' רק צדיק בן צדיק‬ ‫לעשות חשבונות כמבואר בחזקיהו המלך‪ ,‬דבהדי כבשי‬ ‫ענה רק ע"י הרבה הפצרות‪.‬‬ ‫דרחמנא ל"ל‪ ,‬אולם היא שלא מצווה על פו"ר יכולה‬ ‫לעשות חשבונות‪ ,‬וכיון שיש כאן רע היא לא רוצית‬ ‫תפלתו של יצחק על המשך רוחני‬ ‫העיבור‪.‬‬ ‫והנראה בעז"ה פי' מחודש בדברי חז"ל‪ ,‬דיתכן דבאופן‬ ‫ומפי הג"ר אליהו דיסקין שליט"א שמעתי לפרש ע"ד‬ ‫כללי תפלת צדיק בן רשע עדיפא מצד מעלתו כמ"ש‬ ‫צחות ע"פ הפסוק במשלי [ט"ו כ'] "בֵּ ן חָ כָם יְשַׂ מַׂ ח ָאב‬ ‫בזוה"ק‪ ,‬וגם מה שהוא יותר שפל ברך וסומך על חסד ה'‬ ‫ּוכְסִ יל ָאדָ ם ב ֹוזֶה אִ מוֹ" וצ"ע מ"ש דחכם משמח רק אביו‬ ‫וכמ"ש הגר"ז‪ ,‬אבל כאן ביצחק שאני‪ ,‬שכל עיקר תפלתו‬ ‫וכסיל בוזה רק אמו‪ ,‬וי"ל‪ ,‬דבן חכם הולך לביהמ"ד עם‬ ‫הי' על ענין ההמשך הרוחני וכמ"ש לעיל בשם שפת‬ ‫אביו ללמוד‪ ,‬ויש לאביו נחת ממנו כל הזמן‪ ,‬אבל בן‬ ‫אמת [תרל"ז] דמה שנתחדש כאן בענין צדיק בן צדיק‬ ‫הכסיל נשאר בבית אצל אמו‪ ,‬וקם מאוחר ולא הולך‬ ‫הפליגו בזה חז"ל במדרש ע"פ פסוק במשלי גיל יגיל‬ ‫לשחרית‪ ,‬ומחפש כל הזמן לאכול‪ ,‬ואמו רואה העגמת‬ ‫אבי צדיק וגו' הוא "דמקודם הי' תולדות הגשמי בלבד‬ ‫נפש מול עיני'‪ ,‬אבל היא לא רואה הנחת מבן החכם‪,‬‬ ‫אבל מאבות התחיל להיות תולדות בבחי' הרוחניות‬ ‫ולזה אמרה למה זה אנכי גם אם יש בן חכם‪ ,‬אבל מה יש‬ ‫להנחיל כח הקדושה לזרעו אחריו"‪ ,‬וא"כ י"ל דתפלתו‬ ‫לי מזה שהוא איש תם יושב אהלים‪ ,‬ועשיו יסתובב בבית‬ ‫של יצחק חלוק ביסוד מתפלת רבקה‪ ,‬דיצחק התפלל על‬ ‫כל הזמן‪ ,‬כמו שהי' כן באמת‪ ,‬ולזה נאמר לה שכך צריך‬ ‫המשכיות מורשת הרוחני שקיבל מאברהם‪ ,‬וא"כ לבד‬ ‫להיות‪ ,‬כיון ששני אומות יצאו ממך‪.‬‬ ‫מכוחות שלו יש כאן ענין לקבל תפלתו בשביל‬ ‫המשכיות כח אברהם‪ ,‬ולהעמיד שושלת רוחני של‬ ‫ובמש"כ ותלך לדרוש את ה' למד מזה מו"ז הגה"צ ר'‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אבל רבקה הגם דבעצם אולי‬ ‫יעקב סניידערס זצ"ל ‪ 11‬דבכל בעי' ודאגה שיש לאדם‬ ‫גדולה יותר מיצחק בזה שנלחמה עם הרשע ולא למדה‬ ‫בחייו‪ ,‬הדבר הראשון הוא לדרוש את ה'‪ ,‬ונכלל בזה‬ ‫ממעשיהם‪ ,‬מ"מ לענין תפלה זו שאני‪.‬‬ ‫ולפ"ז יוצא‪ ,‬דאין כלל זה נוגע בכ"מ דתפלת צדיק בן‬ ‫צדיק עדיף מצדיק בן רשע‪ ,‬אלא א"כ תפלתו נוגע‬ ‫‪ 10‬כתב בלוח דבר בעתו בשם הגה"צ מערלוי זצ"ל ששמע שהשבת‬ ‫שקוראים בה פר׳ תולדות היא עת רצון להפקד בבנים‪ ,‬ע"י תפלות‬ ‫להשי״ת כדרך שנושעו האבות הקדושים‪ ,‬ושם הפרשה תולדות ולא‬ ‫יצחק (כפר׳ תולדות נח)‪ ,‬כי היא משפיעה לפריה ורביה ופקידת עקרות‪,‬‬ ‫והיא הפרשה הששית בחי' ״צדיק יסוד עולם״‪ ,‬מתחילת התורה‪ .‬ובכל‬ ‫קרואי הפרשה נמצאת ברכה פרט לקריאת שלישי‪ ,‬אבל כנגדה ישנה‬ ‫הברכה ״הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ‪...‬״ ונכתב אברהם הוליד את יצחק״‬ ‫(שנראה לכאו׳ כמיותר)‪ ,‬כי הוא המפתח לפקידת ׳עקרים ועקרות‪.‬‬ ‫‪ 11‬זכר זאת ליעקב עמ' ק"ג‪.‬‬ ‫‪ 9‬ש"ב הרב ראובן בוכינגער ע"ה בשמו ‪-‬זכר זאת ליעקב ע' ק"ג‪.‬‬ ‫ח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫אבל בסופו של דבר כיון שלא למד כל השנים כמו‬ ‫לדרוש מהו רצון ה' בענין זה‪ ,‬וגם כלול בזה תפלה‬ ‫שצריך נעשה באמת איש שדה‪ ,‬משא"כ יעקב שלא הי'‬ ‫כמ"ש רמב"ן‪.‬‬ ‫חריף לרמות ולא ידע לעשות חכמות ואם אביו שלחו‬ ‫לחדר ידע שעליו להיות שם כל היום‪ ,‬וממילא נעשה‬ ‫רבינו הקדוש למד בכל מצב‬ ‫יושב אהלים‪ ,‬וזה מוסר גדול‪ ,‬למי שהולך לישיבה או‬ ‫ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וגו' [שם כ"ג]‬ ‫לכולל ומרמה הוריו או אשתו שהולך שם ללמוד‬ ‫בהתמדה‪ ,‬ולא מנצל הזמן כדבעי הסוף הוא שיהי' לאיש‬ ‫וברש"י גיים כתיב כמו גאים‪ ,‬אלו אנטונינוס ורבי שלא‬ ‫שדה‪.‬‬ ‫פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימה"ח ולא‬ ‫בימה"ג‪ .‬כתב בספר משנה שכיר [להג"ר ישכר דוב‬ ‫ב‪ :‬באופ"א י"ל‪ ,‬דפעמים אותם שיש להם כשרונות‬ ‫טייכטאהל מפישטיאן הי"ד] בשם אא"ז הגה"ק רבי מנחם‬ ‫גדולים יש להם יותר נסיון לא להשאר בלימוד שהרי‬ ‫כ"ץ פרוסטיץ זצ"ל אבדק"ק צעהלים ששמע מרבו מרן‬ ‫יכול להצליח במסחר‪ ,‬משא"כ מי שבלא"ה אינו פקח‬ ‫החת"ס זי"ע שהי' מפרש בדרך מוסר וצחות‪ ,‬דהנה כדי‬ ‫ובעל כשרון ואינו ראוי כ"כ להרויח כסף אז בלית ברירה‬ ‫להשיג תכלית בלימודו צריך לייגע עצמו בחריפות‬ ‫נשאר בלימוד‪ ,‬ובסוף נעשה ת"ח‪ ,‬וכמו ששמעתי כן על‬ ‫בעומק הענין‪ ,‬וגם צריך הרבה חזרה‪ ,‬וצריך גם להתמדה‬ ‫אחד מגדולי ראשי הישיבות‪ ,‬שבעצם נשלח לעבוד‪,‬‬ ‫רבה מאד‪ ,‬והיינו שהקור והחום לא יפריע לו‪ ,‬וגם אם‬ ‫ואמרו לו שהוא לא מוצלח וחזר לכולל וגדל לת"ח‬ ‫הוא עשיר לא יפריע לו ממונו‪ .‬וזה הכוונה שהגם שרבי‬ ‫מופלג‪ ,‬וא"כ י"ל כן בעשיו כיון שהי' בעל כשרון ופקח‬ ‫הי' עשיר גדול‪ ,‬אעפ"כ לא הפריע לו העשירות כלום‪,‬‬ ‫לכן נעשה איש שדה‪ ,‬אבל יעקב שהי' תם ממילא נשאר‬ ‫ולא פסק פומי' מגירסא‪ ,‬וגם לא פסק מעל שלחנו לא‬ ‫בלימוד‪.‬‬ ‫צנון היינו חריפות הלימוד‪[ ,‬דצנון הוא דבר חריף] ולא‬ ‫חזרת שרומז על חזרה‪ ,‬שניהם הי' לרבי בלי הפסק גם‬ ‫ג‪ :‬עי"ל‪ ,‬דפקח ובעל כשרון וערמומי תמיד חושד‬ ‫בימה"ח שזה חם וגם בימה"ג שזה קר‪[ .‬ספר סופרי המלך‬ ‫ברבותיו או ברבנים שהם לא מתכוונים לטובתו‪ ,‬או שיש‬ ‫– פנינים חדשים למרן החת"ס ‪] 12‬‬ ‫להם חשבונות וחושב שהוא יודע יותר טוב מהם‪ ,‬לכן‬ ‫לא שומע להם‪ ,‬ובסוף לא מקבל כלום ונשאר ע"ה ואיש‬ ‫השייכות בין יודע ציד ואיש שדה‬ ‫שדה‪ .‬אבל תם מקבל הכל מרבותיו ומאמין לכל‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש‬ ‫הו ראותיהם בתמימות‪ ,‬וממילא נעשה ת"ח ויושב‬ ‫שדה ויעקב איש תם יושב אהלים‪[ :‬שם כ"ז]‬ ‫אהלים‪.‬‬ ‫ברש"י מבואר דיש שתי ענינים בעשיו ושתי ענינים‬ ‫והנה עשו בוודאי חשב שהוא זה שמוצלח‪ ,‬והוא ימשיך‬ ‫ביעקב שלכאורה לא קשורים זה לזה‪ ,‬דאיש יודע ציד‬ ‫מורשת אביו‪ ,‬אבל יעקב הוא המסכן שהוא תמים גדול‬ ‫קאי על כוחו לרמות את אביו בפיו‪ ,‬ואיש שדה קאי על‬ ‫ורק יושב בכולל שנים רבות‪ ,‬ואינו עושה כלום‪ ,‬ומה‬ ‫מה שהלך בטל וצד בקשתו חיות ועופות‪ ,‬ולעומת זה‬ ‫יעזור לו השקידה שלו‪ ,‬וככה חשב עד היותו בן ס"ג‬ ‫ביעקב איש תם קאי על זה שאינו חריף לרמות‪ ,‬ויושב‬ ‫שנים‪ ,‬ואז פתאום נתהפכו היוצרות‪ ,‬ולזה בכה מאד‪,‬‬ ‫אהלים קאי על זה שישב ולמד ולא הלך בטל‪.‬‬ ‫וכמ"ש " כִ ְשמֹעַׂ עֵּ שָ ו אֶ ת ִדבְ רֵּ י ָאבִ יו וַׂיִצְ עַׂק צְ עָקָ ה גְ ֹדלָה‬ ‫ּומָ רָ ה עַׂ ד מְ אֹ ד וגו'‪[ :‬לקמן כז לד] וכ"ז ללמדנו לימוד גדול‬ ‫אולם י"ל דשתי הענינים קשורים זל"ז‪ .‬ויל"פ כן בג'‬ ‫למי שהוגה בתורה שנים רבות בכולל בפינה שלו‪ ,‬ואף‬ ‫אופנים‪:‬‬ ‫אחד לא שומע עליו‪ ,‬דנראה שאינו פועל כלום‪ ,‬אולם‬ ‫האמת שה וא זה שממשיך מורשת הרוחני של כלל‬ ‫א‪ :‬דהא דנעשה איש שדה הי' ע"י שרימה את אביו‪,‬‬ ‫ישראל והוא מחזיק את העולם‪ ,‬וראה לקמן מש"כ בענין‬ ‫דהרי עד היותם בן י"ג נשלחו שניהם לחדר ללמוד‪ ,‬ולא‬ ‫ד' הספורנו דגם יעקב הי' שומר משמרת ע"י לימודו‪,‬‬ ‫הי' ניכר מעשה עשיו‪ ,‬וכיון שלא רצה לצער את אביו‬ ‫וראה שם גודל מעלת האברכים‪.‬‬ ‫הטעה את אביו כאילו הולך לחדר‪ ,‬אבל באמת הלך‬ ‫לשדה‪ ,‬דהרי רצה לדעת מה קורה בחוץ‪ ,‬לכן כשהגיע‬ ‫ביאור אהבת יצחק את עשו‬ ‫לחדר הקפיד לשמוע קצת מה שנלמד אבל בעיקר‬ ‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגו' [שם כ"ח]‬ ‫הסתובב בחוץ‪ ,‬והגיע הביתה ואמר לאביו מה שלמד‪,‬‬ ‫הנה עיקר אהבת יצחק לעשו ומה שבפשטות לא ידע על‬ ‫‪ 12‬הספר יצא לאור ע"י אאמו"ר שליט"א וע"י הג"ר יוסף שישא‬ ‫גודל רשעותו‪ ,‬כבר מבואר בזוה"ק דהי' זה עצה עמוקה‬ ‫שליט"א מאוצרותיו של אביו הג"ר אברהם הלוי שישא זצ"ל נלב"ע כ"ז‬ ‫מרחשון תשע"א הוא הגבר אשר עיקר מפעל חייו הי' לאסוף תורת מרן‬ ‫זיע"א‪ ,‬ומתוך בית גנזיו ומאמריו נתקבץ הספר הנ"ל ברוב פאר והדר‪.‬‬ ‫ט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫ובחת"ס פי' בכמה אופנים‪ .‬א‪ :‬שידע יצחק צדקותו של‬ ‫מהקב"ה כדי שיעקב יקבל הברכות דוקא ברמי'‪ 13.‬ובכן‬ ‫יעקב‪ ,‬רק עשו הטעה אותו כי הוא עוד יותר מדקדק‬ ‫א"א לשאול שום שאלות איך יתכן דעשו הצליח לרמות‬ ‫במצוות וכיון שלא עלה בדעתו שיתגדל בביתו עובד‬ ‫את אביו לפי שכך הי' רצון ה'‪ .‬וביותר יובן ע"פ ד'‬ ‫ע"ז‪ ,‬ע"כ לראותו מדקדק במצוות יותר מיעקב דן‬ ‫הגר"ש פינקוס זצ"ל דכיון דעשו הי' מרכבה של ענין‬ ‫דבוודאי מה שיוצא לשדה הוא בגדר התבודדות כדרך‬ ‫רמאות ושקר כדודו לבן‪ ,‬אין פלא שהי' יכול לרמות את‬ ‫קדמונינו וחשב שיעקב יהי' לעזר לאחיו הגדול עשו‪,‬‬ ‫יצחק‪ .‬ומה שרצה הקב"ה שיהי' בדרך רמי' דוקא יש‬ ‫ומאת ה' היתה זאת כדי שבשעת הברכה יהי' יצחק בשיא‬ ‫דברים עמוקים בזוה"ק אבל ע"פ פשט כ' כמה ספרים‬ ‫השמחה בראותיו ילדיו צדיקים גדולים ואז ימשיך‬ ‫[ספר החיים אחיו של המהר"ל וכ"כ גם א"ז הג"ר דוד פרידמן‬ ‫הברכה במקומה כראוי עי"ש עוד [עמ' ק"ח ההתחלה‬ ‫זצ"ל בספרו שלמי דוד‪ ,‬וכן הי' אומרו דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ‪]14‬‬ ‫בעמוד ק"ז ד"ה ויהי] ב‪ :‬סבר כי עשיו נהנה מיגיע כפו ולא‬ ‫מפני ריח בגדיו שכולל ריח בוגדיו היינו השפלים מכלל‬ ‫נהנה משל אחרים‪[ .‬שם ד"ה ויאהב] ג‪ :‬כי ליצחק הי' זה‬ ‫ישראל‪ ,‬שלא יהיו בדרגת יעקב שהם צריכים ברכות‬ ‫פלא שלא ראה כן בבית אביו שנער קטן מתחזק לצוד‬ ‫בדרגת עוה"ז‪ ,‬ויצחק לא הי' נותנו ליעקב‪ .‬וכיון שחשב‬ ‫ציד ואעפ"כ הוא צדיק‪ ,‬אבל יעקב לא הי' חדוש בשבילו‬ ‫שהוא עשיו חלו הברכות גם על אלו מיעקב שהם בבחי'‬ ‫כי כן דרך בית אביו לעולם אבל רבקה כבר הורגלה‬ ‫עשו‪ .‬וע"ע לקמן עוד טעם בשם החת"ס‪.‬‬ ‫לדמויות כעין עשיו‪ ,‬אבל הי' לפלא בעיני' נער יושב‬ ‫אלא דאפשר רק לעיין באיזה צורה הצליח לרמותו‪ ,‬וזה‬ ‫אהל מעוטף בטלית ותפילין כל היום‪[ .‬ק"ט ד"ה ויאהב] ד‪:‬‬ ‫גילו לנו חז"ל שהי' שואל שאלות מחכימות בהלכה‬ ‫סבר ששני האחים צדיקים רק שהם כמו יששכר זבולון‬ ‫כמבואר ברש"י‪ ,‬וגם הי' מביא לו אוכל טעים‪ .‬והנה‬ ‫ועשיו יחזיק ויתמוך ביעקב ולכן כוונתו בברכתו הי'‬ ‫בעצם אהבת יצחק לאוכל‪ ,‬וגם עיקר אהבתו לציד דוקא‪,‬‬ ‫כעין ברכת זבולון עי"ש באריכות [עמ' קכ"א ד"ה ויתן]‬ ‫כבר הארכנו בזה טובא בסוף הפרשה‪ ,‬ולא נאריך כאן‬ ‫‪15‬וע"ע בית הלוי באריכות‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬אולם עכ"פ יובן שעי"ז הצליח עשו לקנות אהבתו‪.‬‬ ‫ובשפתי צדיק אות כ"ט כ' ששמע מחי' הרי"ם‪ ,‬דע"י‬ ‫והנה רוב המפרשים נוקטים דבאמת אהב את עשו יותר‬ ‫שהי' זהיר בכיבוד אב לא הכירו אביו‪ ,‬כי המצוה הגינה‬ ‫מיעקב אולם הרד"ק כ' דרק בזמן שהביא לו ציד שהי'‬ ‫שלא יצטער אביו במעשיו‪ ,‬ומסתמא עשה יצחק מה‬ ‫אוהב אותו‪ ,‬וכ"כ החזקוני דלכ"כ ל' "ויאהב" ולא‬ ‫שמוטל עליו לחנכו‪ ,‬אבל בעמדו לפני אביו הי' טוב‬ ‫"אוהב" כמ"ש ברבקה‪ ,‬לומר דלא הי' אוהבו תמיד רק‬ ‫ומתחרט על דעתו ורעתו ובצאתו חזר לסורו‪ .‬ובליקוטי‬ ‫כשהביא הציד‪[ .‬ועומק הדברים בזה יתכן עפ"י החי' הרי"ם‬ ‫יהודה בשם אמרי אמת כ' מה שלא שמש רשב"ג בבגדים‬ ‫יובא לקמן] והספורנו ועד"ז ברבינו אפרים כ' דוודאי הי'‬ ‫נאים כעשיו [בר"ר ס"ה י"ב] דבגדים נאים הכוונה‬ ‫יעקב אצל יצחק יותר נבחר לפי מעלתו כי ידע דהוא‬ ‫שנתלבש במצות כיבוד אב לכסות על שאר העבירות‪,‬‬ ‫איש תם יושב אהלים‪ ,‬אבל לפי תועלתו שהי' מביא לו‬ ‫ועשו רצה להראות לאביו שעושה מצוה כדי לא יראה‬ ‫כל מעדני עולם וגם שהי' בכורו‪ ,‬הי' אוהב אותו ורצה‬ ‫עליו שום עבירות‪ ,‬ורשב"ג הראה לאביו שאינו צדיק כדי‬ ‫לגמול אותו כדרך כל אדם שלם שמכיר טוב למי‬ ‫שיתפלל עליו שיעשה תשובה וזה"פ ותכהין עיניו‬ ‫שעושה לו טובה‪ ,‬וזה הטעם שרצה לברכו בברכות‬ ‫מראות כי המצוה הסתירה עיניו וכמו שאומרים בשם‬ ‫גופניות כפי הנאתו מדה במדה‪ .‬וכ"כ בבית הלוי דמה‬ ‫הרה"ק מלובלין זי"ע שהיו מספרים לו על אחד שהוא‬ ‫שרצה ליתן הברכות לעשו זה שידע שליעקב מחמת רוב‬ ‫מסור אמר "ער לייכט אין אלע הימלען" [הוא מאיר בכל‬ ‫מעלתו לא טוב לו ברכות עוה"ז אבל עשו טוב לו‬ ‫העולמות] ונתברר אח"כ שאז הי' מדליק נר חנוכה ולכן‬ ‫שיקבל עוה"ז‪.‬‬ ‫לא ראה עליו כלום‪.‬‬ ‫עוד שם בשם הבעש"ט זי"ע דמיום שעשו רימה את אביו‬ ‫‪ 13‬עי' בזוה"ק קלט‪ .‬דהק' איך יתכן שלא ידע יצחק כל המעשים רעים‬ ‫לא יכול אב לראות כ"כ חסרון בבנו‪ ,‬ועי"ז יש רחמנות‬ ‫של עשו הרי השכינה הי' תדיר עם יצחק בביתו דאל"כ לא הי' שייך‬ ‫בשמים גם על בנ"י הקרויים בנים‪ ,‬וכן מסופר על הבאר‬ ‫שיברך את יעקב‪ ,‬אולם הקב"ה לא הודיע לו כדי שיתברך יעקב בלא‬ ‫מים חיים שלא הי' לו בן כהוגן‪ ,‬ואעפ"כ קירבו‪ ,‬ולמד זה‬ ‫דעתו רק בדעתו של הקב"ה‪ .‬ובדף קמג‪ .‬דיעקב הוצרך להוציא ממנו‬ ‫דרך רמיה כמו שהנחש הקדמוני הביא קללה על העולם דרך רמיה‪.‬‬ ‫מאידך עי"ש לעיל קלז‪ :‬דיצחק ידע די"ב שבטי קה יוצאים מיעקב‪,‬‬ ‫‪ 15‬וכן פי' המלבי"ם ובזה פי' מה שא"ל יצחק שלא נשאר מה לברך‬ ‫וא"כ למה אהב את עשו יותר מיעקב אלא דכל מין אוהב את מינו‪ ,‬דעשו‬ ‫אותו עי"ש‪ ,‬ודו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל הי' ממשיך בענין זה דבאמת קיים‬ ‫שיצא אדום הוא דינא קשיא למטה כמו יצחק שהוא דינא קשיא למעלה‪.‬‬ ‫עשיו תפקידו מצד אחר לעורר ישראל לתשובה ע"י שהיצר לישראל‪,‬‬ ‫וזה"פ כי ציד בפיו על דרך נמרוד שהי' גבור ציד לפני ה' שגם הי'‬ ‫ולכן לע"ל ישב בראש שלחן הצדיקים שיטעון שעורר כלל ישראל‬ ‫בחינת דינים קשים‪ .‬ע"כ מזוה"ק‪ .‬וי"ל דאילו הי' יודע מעשיו הרעים לא‬ ‫לתשובה‪ ,‬וחזינן מזה שלכל אדם יש תפקיד רוחני בעולם או לטוב או‬ ‫הי' אוהבו גם אם הי' מינו‪ ,‬אבל כיון שלא ידע מעשיו הרעים‪ ,‬אז ממילא‬ ‫לרע לעורר לתשובה‪ ,‬וזה"פ שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כיון‬ ‫נמשך יותר אחרי עשו כיון שהי' מינו‪.‬‬ ‫דע"י גזירת המן קיבלו את התורה‪ -‬בצל הקודש עמ' קנ"ח‪.‬‬ ‫‪ 14‬בצל הקודש עמ' קנ"ז‪.‬‬ ‫י‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫בפלס‪ ,‬אלא כיון שראה שבלא"ה ישראל יפלו בגלות‬ ‫מיצחק‪ ,‬והמליץ בזה טוב על בנ"י‪ ,‬וכן איתא בספרים‬ ‫אמר דטוב שיפלו ביד אחיהם עשו מליפול ביד עם אחר‪,‬‬ ‫שיצחק הוא זה שממליץ טוב על ישראל כמבואר בשבת‬ ‫ולכן נתן לעשו הברכה התחתונה וכדי שתחול ברכה‬ ‫פ"ט‪ :‬שא"ל הקב"ה "בניך חטאו" ואמר "בניך ולא בני"‬ ‫גופנית ביקש מטעמים לנפש ולא לנשמה דעי"ז תחול‬ ‫כי יצחק הוא זה שיודע לקרב בנים גם כשחטאו‪.‬‬ ‫ברכת הגוף‪ ,‬ואז יהי' טוב לישראל בגלות עי"ש עוד‪.‬‬ ‫ועד"ז יש מהלך בספרים שגם שידע שהוא רשע [לא כ"כ‬ ‫אבל שכינה אומרת דאפי' בגלות יש להקל מעליהם עול‬ ‫רשע כפי האמת] מ"מ ניסה לקרבו ולמושכו בעבותות‬ ‫קשה של עשיו וזה סוד רבקה אוהבת את יעקב עי"ש‬ ‫אהבה ‪ 16‬ולזה כ' ויאהב היינו הפעיל בעצמו מדת אהבה‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫בע"כ‪ ,‬ולא בטבע‪ 17,‬ועפי"ז שמעתי לפרש דלכן הי'‬ ‫אוכל תמיד מצידו ובל' הרמב"ן הפליג לכתוב שהי'‬ ‫וע"ע בסוף הפרשה באריכות בביאור ענין אהבת יצחק‬ ‫אוכל מצידו כל היום‪ ,‬דהגם דלפי מדרגת יצחק ל"ש‬ ‫את המטעמים‪.‬‬ ‫כ"ז‪ ,‬אולם כדי לקרב את בנו ירד ממדרגתו והתעניין‬ ‫עייפותו של עשיו בעבודת ה'‬ ‫בדיוק מה שמעניין את בנו והי' עושה כאילו אוהב את‬ ‫הציד כדי שעי"ז יהי' לו קשר טוב אתו ויוכל להשפיע‬ ‫ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף‪[ :‬שם כ"ט]‬ ‫עליו‪ ,‬וזה נוגע מאד לכל מי שח"ו בנו יורד מדרך הישר‪,‬‬ ‫בספר שם דרך להגרש"ז ברוידא זצ"ל‪ ,‬האריך לבאר‬ ‫שחייבים למצוא איזה שפה משותפת‪ ,‬ולכן גם אם לאבא‬ ‫חסרונו של עשיו‪ ,‬שלא הי' מוכן להתאמץ בעבודת ה'‬ ‫לא מעניין כלל במה שבנו עוסק‪ ,‬מ"מ יש לו להתעניין‬ ‫וזה נכלל בפירוש התרגום על איש ציד‪" ,‬גבר נחשירכן"‪.‬‬ ‫במה שבנו עוסק כדי שיהי' לו שפה משותפת [לדוגמא אם‬ ‫ובתשובות הרשב"א שס"ד ובתוס' ב"ק צב‪[ :‬ד"ה דשרכי]‬ ‫בנו עסוק בכדור רגל יתעניין בכדור רגל] ועי' מש"כ לקמן‬ ‫פירשו נח ובטל‪ ,‬ולכן אמר הנה אנכי הולך למות‪ ,‬ונראה‬ ‫עה"פ ותהיינה מורת רוח וגו' המשך לזה‪.‬‬ ‫שהבין עשיו שאם כדי לזכות לעוה"ב צריך לחיות חיי‬ ‫והנה חשוב מאד להביא כאן דברי רבי יוסף גיקאטיליה‬ ‫צער ‪ ,‬לא יתכן שיש עוה"ב‪ ,‬ולכן כשפגע מדת הדין‬ ‫בספרו שערי אורה שער ה' שמאיר כל הענין וכ' "דע כי‬ ‫באברהם כפר בעוה"ב‪ ,‬ולא רצה להאמין שכך הוא צורת‬ ‫יצחק אבינו ע"ה הי' צופה כל העתיד להיות‪ ,‬וצפה וראה‬ ‫הזכיי' לעוה"ב‪ ,‬דשמו הקב"ה במקום שרבים בו‬ ‫כי בני יעקב יהיו חוטאים ומכעיסים לפני ה' ויירשו דיני‬ ‫המרחיקים אותו וכו' והוא רצה שניהם יחד עוה"ז‬ ‫גיהנם‪ ,‬וכשראה ישראל בגלות תחת עשו שמח ואמר‬ ‫ועוה"ב‪ ,‬היינו לחיות כל תענוגי עוה"ז‪ ,‬ולא לקיים פת‬ ‫גלות מכפרת עון‪ ,‬ואמר אני אוהב מאד כל הצרות של‬ ‫במלח תאכל ולא לקבל גלות מצרים‪ ,‬וגם לזכות לחיי‬ ‫עשו‪ ,‬ללמד על ישראל חובה‪ ,‬כדי שיתכפר עוונם‬ ‫נצח‪ ,‬ע"י שיכבד את אביו ויראה לו כאילו הוא צדיק‬ ‫בעוה"ז‪ ,‬וזהו כי ציד בפיו שראה שנצודים בדיני גיהנם‬ ‫גדול‪ ,‬ואז יקבל הברכות בסוף‪ ,‬וכמש"כ אם בסלע שים‬ ‫ונצטער‪ ,‬וע"י גלות אדום ראה הציד של גיהנם בפיו של‬ ‫קנך וגו' וכן סבר כל השנים‪ ,‬ולכן כשבסוף הפסיד‬ ‫עשו ושמח‪ ,‬וכל מדת הפחד של יצחק הוא רק לזכות של‬ ‫הברכות בכה בכי' גדולה‪ ,‬שפתאום הבין שאבד הכל‬ ‫ישראל"‪.‬‬ ‫ולא נשאר לו כלום‪ ,‬ויעקב שחי חיי צער קיבל הכל‪ ,‬וזה‬ ‫לימוד גדול לבל יחשוב אדם שיוכל לקבל גם עוה"ז‬ ‫עוד ביאר מש"כ שאהב את עשו היינו מדת הדין והפחד‪,‬‬ ‫בשלימות וגם להתעלות ברוחניות‪.‬‬ ‫שאהב כל כינויי הדין שיודעים לצוד הרשעים לגיהנם‬ ‫דלולא הפחד מגיהנם כמה אנשים צדיקים היו חוטאים‪,‬‬ ‫הטירחה בהכנת הנזיד עדשים‬ ‫ומדת פחד יצחק יש בו תועלת גדולה למנוע מחטא וזהו‬ ‫ויזד יעקב נזיד וגו' והוא עייף ויאמר עשיו‬ ‫אשרי אדם מפחד תמיד‪ .‬הרי כי פחד יצחק צורך גדול‬ ‫הלעיטני נא מן האדום האדום הזה וגו' [שם כ"ט‬ ‫הוא לישראל להנצל מגיהנם‪ ,‬ואם אינם מפחדים טוב‬ ‫– ל]‬ ‫להם ליפול בגלות עשו מליפול בגיהנם‪.‬‬ ‫מבואר באוצר המדרשים בשם מדרש הגדול‪ ,‬שכשראה‬ ‫ועדיין יש להבין ענין המטעמים‪ ,‬ע"ז כ' בני אל תתפתה‬ ‫עשיו יעקב מבשל ונכנס עשן בעיניו‪ ,‬א"ל טורח זה למה‪,‬‬ ‫בדעתך ואל תקבל אונאה להאמין כי צדיק גמור כיצחק‬ ‫כל באי עולם אוכלים מכל הבא ליד‪ ,‬דגים טמאים‬ ‫אבינו ע"ה יהי' נכשל אפי' בדבר קטן‪ ,‬אבל כל מעשיו‬ ‫שקצים ורמשים‪ .‬וענהו יעקב‪ ,‬דאני חושב על לעתיד‬ ‫לקבל שכר טוב‪ ,‬ואז כפר עשיו בעוה"ב‪ .‬ותמוה מה ראה‬ ‫‪ 16‬גם בישמעאל רצה אברהם לעשות כן אלא שהי' נבואה מיוחדת‬ ‫לגרשו‪ ,‬וגם התם שאני שישמעאל הוא גוי‪ ,‬ועוד דהתם גירשו עם אמו‪,‬‬ ‫בזה שבישל עדשים‪ ,‬הרי גם מי שאוכל שקצים ורמשים‬ ‫אבל אם ח"ו מגרשים בן לבד חסר לו החמימות של אם‪ -.‬הארכנו בזה‬ ‫לא אוכלים אותם חיים אלא מבשלים אותם‪.‬‬ ‫בסו"פ חיי שרה‪.‬‬ ‫‪ 17‬הדיוק מידידי הרב ראובן ארי' זאהן שליט"א‪.‬‬ ‫יא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫וביאר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א‪ ,‬דעפי"ז נבין איך‬ ‫והנראה בדרך צחות‪ ,‬דמבואר ביו"ד סי' פ"ד ס"ח‬ ‫יתכן דשמו של עשו נקבע ע"פ מעשה מקרי‪ ,‬דאי"ז‬ ‫דבפולים ועדשים יש חשש תולעים‪ ,‬אלא דיש היתר אם‬ ‫מקרה כלל אלא דזה דרך חיים‪ .‬דעיקר יסוד החילוק בין‬ ‫נוצר בתלוש ולא פירש‪ ,‬אבל מבואר שם דע"י שריי'‬ ‫צדיק לרשע הוא בענין זה‪ .‬דרשע רואה רק ההווה‪ ,‬ואינו‬ ‫במים או בישול יכולים התולעים לצאת‪ ,‬וא"כ י"ל‬ ‫מצייר לעצמו העתיד‪ ,‬אבל הצדיק מצייר לעצמו העתיד‬ ‫דכשבישל יעקב העדשים הסתכל בתוך הקדירה בשעת‬ ‫אבל בזה הם שווים ששניהם כאחד אוהבים את עצמם‪.‬‬ ‫הבישול‪ ,‬לראות אם יוצאים תולעים‪ ,‬ועי"ז נכנס עשן‬ ‫משל לרופא שהזהיר לשני בני אדם שאם ימשיכו לעשן‬ ‫בעיניו‪ ,‬וע"ז שאל עשיו טורח זה למה בשביל בדיקת‬ ‫חייהם בסכנה‪ ,‬וא' לקח את זה ברצינות והפסיק לעשן‬ ‫תולעים‪ ,‬והרי אם אין הגבלה לאכול שקצים ורמשים‪ ,‬לא‬ ‫מיד‪ ,‬וא' זלזל בהוראת הרופא ולאט לאט התחיל לעשן‬ ‫תצטרך לבדוק‪ .‬וזה רמז במה שרצה לאכול "מן האדום‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬הנה הראשון אף שסבל תקופה שלא לעשן‬ ‫האדום הזה" היינו כאילו אינו מבחין במה שהוא אוכל‪,‬‬ ‫אבל בסופו של דבר האריך ימים ושנים ברוב נחת ועונג‪,‬‬ ‫ולא הסתכל ולא בדק כלל ולא עשה כמש"כ בחכמת‬ ‫אבל השני לא עברו כמה שנים עד שנחלה רח"ל ומת‬ ‫אדם [כלל ל"ח ס"כ] דראוי לאדם להסתכל במה שאוכל‬ ‫בקיצור שנים מתוך חולי ויסורים‪ .‬הנה הראשון אהב את‬ ‫ועי"ז ינצל מכמה תולעים [וכ' שם ומעיד אני עלי שכמה וכמה‬ ‫עצמו רק שראה את העתיד‪ ,‬אבל השני לא חש ליום מחר‬ ‫פעמים ניצלתי עי"ז בעזר ה'] וזה שייך לעייפותו של עשיו‬ ‫ולא רצה למנוע עצמו מהנאה העכשוית‪ ,‬וזה מש"כ‬ ‫דקאי על חוסר רצונו להתאמץ בעבודת ה' וכנ"ל‪.‬‬ ‫באבות [פ"ב מ"ט] ד"חכם הוא זה שרואה את הנולד"‬ ‫וההיפך הוא "מי שלוה ואינו משלם שנא' לוה רשע ולא‬ ‫עשיו לא רצה להרגיש טעם האוכל‬ ‫ישלם" וצ"ע למה לוה ולא משלם הוא היפך רואה את‬ ‫ויאמר עשיו אל יעקב הלעיטני וגו' [שם]‬ ‫הנולד‪ ,‬אלא דכבר בשעת ההלואה נקרא רשע על שלא‬ ‫ישלם בעתיד לפי שאינו רואה את הנולד שלא יוכל‬ ‫פירש"י אפתח פי ושפוך הרבה בתוכו כמ"ש אין אובסין‬ ‫לשלם‪.‬‬ ‫את הגמל אבל מלעיטין אותה‪ .‬וכ' אברבנאל דהי' עייף‬ ‫כ"כ עד שלא הי' לו כח ללעוס‪ .‬ובחת"ס פי' ע"פ מה‬ ‫וזהו עיקר ההבדל בין צדיק לרשע‪ ,‬וזהו ההבדל בין‬ ‫שבירר דלענין גמל בוודאי גדר הלעטה הוא למקום‬ ‫יעקב לעשיו‪ ,‬יעקב ע"ש העקב והסוף‪ ,‬לא איכפ"ל לקבל‬ ‫שאינו יכול להחזיר א"כ לא נהנה גרונו כלל‪ ,‬ורצה שלא‬ ‫בזיונות מעשיו עכשיו‪ ,‬גם לא איכפ"ל בזה שעשיו מראה‬ ‫יתחייב למכור הברכה שיטעון אח"כ שלא אכל כלל רק‬ ‫כאילו הוא הממשיך של אביו‪ ,‬כיון דמסתכל בסופו‪ ,‬גם‬ ‫הזיק את האוכל‪ ,‬אבל יעקב לא עשה כן ולכ"כ בסוף‬ ‫כתוב בזוה"ק [קמו‪ ]:‬דהברכות שקיבל מאביו הניח‬ ‫ויאכל דאכל כדרך אכילה‪ .‬ובסוף הפרשה הבאנו‬ ‫לעתיד לבוא ולא רצה להשתמש בה עכשיו‪ ,‬מאידך‬ ‫מהגרצ"מ זילברברג שליט"א שלא רצה ליהנות מאכילתו‬ ‫עשיו הוא כילד שאינו רואה העתיד כלל רק מה שלפניו‪,‬‬ ‫כדי שלא יצטרך להכיר טובה להקב"ה‪ ,‬וביארנו שם דזה‬ ‫ולכן עדיף לי' לאכול ולשתות ולקבל כבוד עכשיו‪ ,‬ולא‬ ‫ההיפך ממדתו של יצחק אבינו באהבתו למטעמים‬ ‫איכפ"ל מה יהי' למחר‪ ,‬וכן הי' דאחרי הרבה שנים הגיע‬ ‫עי"ש‪.‬‬ ‫הסוף ופתאום תפס שהפסיד הכל ואז בכה באמת בכי'‬ ‫גדולה‪ ,‬ובזה א"ש דנקרא אדום דאין זה מאורע פרטי‬ ‫מהותו של עשו תלוי בצבע אדום‬ ‫שקרא אז אלא דזה קובע כל מהותו ובזה עשיו כילד‬ ‫ע"כ קרא שמו אדום‪[ :‬שם]‬ ‫שאינו רואה רק מה שלפניו‪.‬‬ ‫שמעתי על מורינו המשגיח הגה"צ רבי מתתיהו סלומון‬ ‫ענין הבאת לחם לעשיו וליצחק‬ ‫זצ"ל שהגיע למרן בעל אבי עזרי זצ"ל עם ילד‪ ,‬ורב שך‬ ‫ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים וגו' [שם ל"ד]‬ ‫הציע לילד סכריה‪ ,‬ואמר לו שיבחר לו הצבע האדום‪,‬‬ ‫ולהלן ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר‬ ‫ושאל לו המשגיח‪ ,‬האם הראש ישיבה רוצה לעשות‬ ‫עשתה וגו' [כ"ז י"ז]‬ ‫מילד שלי עשיו? ענה לו רב שך "אתה טועה‪ ,‬עשיו הי'‬ ‫ילד"‪ .‬ויל"פ דבריו ע"פ דברי הרמב"ן פסוק ל"ד במש"כ‬ ‫לא נתבאר למה הוסיף הלחם כאן ושם‪ ,‬ושם כשהביא‬ ‫ויבז עשיו את הבכורה "ואמר ויאכל וישת ויקם וילך‬ ‫ליצחק כתב בטעמא דקרא דכיון דהי' ליל הסדר הביא‬ ‫ויבז‪ ,‬כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו‪ ,‬וזו סבת‬ ‫מצה‪ ,‬אבל זה לא יהי' הסבר לכאן‪.‬‬ ‫ביזוי הבכורה כי אין חפץ בכסילים‪ ,‬רק שיאכלו וישתו‬ ‫ויעשו חפצם בעתם ולא יחושו ליום מחר‪".‬‬ ‫וי"ל בעז"ה ע"פ מש"כ הרא"ש בברכות מט‪[ :‬פ"ז דברכות‬ ‫סי' כ"ג] בשם רבינו יהודה‪ ,‬לפרש החיוב פת ביו"ט‪ ,‬דזה‬ ‫מדין שמחה‪ ,‬ופי' במעדני יו"ט סק"ז‪ ,‬דאף דאין שמחה‬ ‫יב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫הנה התשובה כתוב בפסוק‪ ,‬כי לך ולזרעך אתן את‬ ‫אלא בבשר‪ ,‬מ"מ כיון דעיקר סעודה בפת בעי' פת כדי‬ ‫הארצות האל וגו' ופי' הרמב"ן כי הובטח שגם ארץ‬ ‫לקיים חובת שמחה‪ 18 ,‬וזה חידוש שנוגע להלכה‪,‬‬ ‫פלשתים ינתן לבניו‪ ,‬כדכתיב "לכנעני תחשב חמשת‬ ‫דביו"ט א"א לקיים חובת שמחה באכילת בשר גרידא‪,‬‬ ‫סרני פלשתים" [יהושע י"ג ג'] והוסיף אוה"ח הק' דכיון‬ ‫דבעינן שיהי' תוך סעודת לחם‪[ ,‬העירני לזה ידידי הג"ר‬ ‫דלא החזיק בה אברהם‪ ,‬אף שגר שם‪ ,‬לזה רצה שיצחק‬ ‫אלעזר חיים ליבערמן שליט"א] וא"כ י"ל‪ ,‬דכאן דרצה שיהי'‬ ‫יחזיק בה ויצליח בה‪ ,‬ולזה דקדק הקב"ה את כל הארצות‬ ‫לעשיו סמיכות דעת גמור‪ ,‬וירגיש סיפוק ושמחה בנזיד‬ ‫‪19‬‬ ‫האל‪ ,‬דקאי על פלשתים‪.‬‬ ‫עדשים‪ ,‬וכן רצה שיצחק ירגיש שמחה בנפש‪ ,‬וכדכתבו‬ ‫הרמב"ן ורבינו בחיי דזה הי' כל עיקר הטעם למה רצה‬ ‫האם פלשתים הוא מא"י‬ ‫יצחק מטעמים‪ ,‬לכן הביא לחם להשלים השמחה‪.‬‬ ‫הנה מקודם יל"ע בגדרו של שטח פלשתים בגבולות‬ ‫הארץ‪ .‬הנה שטח ארץ פלשתים הוא בגבול דרומי‬ ‫ענינם ומקומם של פלשתים‬ ‫מערבי‪ ,‬ומפורט ביהושע [שם י"ג ב‪-‬ד] "זֹאת הָ ָארֶ ץ‬ ‫ויהי רעב בארץ וגו' וילך יצחק אל אבימלך מלך‬ ‫הַׂ נִשְ ָארֶ ת [‪-‬ממצר דרומי ממזרח למערב שלא כבש יהושע] כָל‬ ‫פלישתים גררה וגו' שכן בארץ הזאת וגו' גור‬ ‫גְשּורי"‪" :‬מִ ן הַׂ שִ יחוֹר אֲשֶ ר עַׂל‬ ‫גְ לִ ילוֹת הַׂ פְ לִ שְ תִ ים וְ כָל הַׂ ִ‬ ‫בארץ הזאת וגו' וישב יצחק בגרר וגו' [כ"ו א‪-‬ו]‬ ‫פְ נֵּי ִמצְ רַׂ יִם וְ עַׂ ד גְבּול עֶ ְקרוֹן צָ פ ֹונָה לַׂכְ נַׂ ֲענִי תֵּ חָ שֵּ ב חֲמֵּ שֶ ת‬ ‫סַׂ ְרנֵּי פְ לִ שְ תִ ים הָ עַׂ זָתִ י וְ הָ אַׂ שְ דו ִֹדי הָ אֶ שְ ְקל ֹונִי הַׂ גִתִ י‬ ‫הנה בפשטות הי' נראה‪ ,‬דכיון דהי' רעב בארץ כנען‬ ‫וְ הָ עֶ ְקר ֹונִי וְ הָ עַׂ ּוִ ים"‪ 20 :‬ויל"ע מה גדרו של שטח זה‪ ,‬האם‬ ‫עיקר כוונתו הי' לרדת למצרים כאביו‪ ,‬אלא שהלך‬ ‫למצרים בדרך קצרה‪ ,‬וכמ"ש בפרשת בשלח [שמות י"ג‬ ‫הוא חלק מא"י או לא‪.‬‬ ‫י"ז] "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא‬ ‫הנה ההבטחה לאברהם הי' עד נחל מצרים‪ ,‬וכן גבולות‬ ‫וכ"פ הרשב"ם‪ ,‬ומש"א "אל אבימלך מלך פלישתים" פי'‬ ‫פרשת מסעי‪ ,‬וממילא נכלל בזה גם פלשתים‪ ,‬וא"כ הוא‬ ‫הספורנו דהיינו ליקח ממנו רשות דרך מוסר‪ ,‬אלא‬ ‫חלק של א"י‪ ,‬וכן מבואר בדברי רמב"ן לעיל שהוכיח‬ ‫שמנעו הקב"ה מלהמשיך כיון שהוא עולה תמימה‪,‬‬ ‫מפסוקי יהושע דגם הוא לכנעני יחשב‪ ,‬ועוד כתוב שם‪,‬‬ ‫וא"ל שגם כאן יכול להשאר כיון דבארץ פלשתים לא‬ ‫שהקב"ה אמר ליהושע שעוד נשאר הרבה מאד לרשתה‬ ‫הי' רעב‪ ,‬שהרי אינו מארץ כנען‪ ,‬ולכן נשאר כאן‪ ,‬אבל‬ ‫וגו' כל גלילות הפלשתים‪ ,‬ובאמת מתחילה לא כבשוהו‬ ‫בעצם לא הי' ענין שיהי' דוקא בארץ פלשתים‪ .‬והא‬ ‫כלל‪ ,‬והי' זמן שיהודה כבש עזה ועוד‪ ,‬אבל כנר' אח"כ‬ ‫דסיבב הקב"ה שיהי' רעב ויגלה ממקומו‪ ,‬הוא כדכתב‬ ‫הפסידוהו‪ ,‬וכמבואר זה בירושלמי פ"ז דשביעית‪ ,‬וכן‬ ‫הרמב"ן דזה סימן לגלות בבל שהצליחו שם ולא סבלו‬ ‫מבואר בחזקוני [כאן‪ ,‬ולעיל כ"ב א'] אולם דעת הרלב"ג‬ ‫כ"כ עי"ש‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬דפלשתים אינו מא"י‪ ,‬ודעת ר"א בן הרמב"ם בשם‬ ‫זקינו רבי מיימון דלא כבשוהו ישראל וההבטחה ליצחק‬ ‫הקב"ה רצה שיהי' דוקא בפלשתים‬ ‫קאי על לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫אבל באמת למתבונן נראה‪ ,‬שהי' להקב"ה ענין שיגור‬ ‫דוקא כאן‪ ,‬דהרי יש כפילות בפסוק מתחלה כתוב "שכן‬ ‫‪ 19‬עוד כ' שם באור החיים הק' דדקדק ולזרעך לשלול חלק מבניו כי‬ ‫בארץ אשר אמר אליך" ואח"כ כתוב "גור בארץ הזאת"‬ ‫דוקא אותו שנקרא זרעו דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק‪.‬‬ ‫ופי' הרמב"ן‪ ,‬דמה שאמר שכן בארץ הזאת אשר אומר‬ ‫והנה פסוק זה נאמר לאברהם‪ ,‬דעשו לא יתייחס אליו וכן מבואר בנדרים‬ ‫אליך‪ ,‬היינו דתשכון כל פעם בארץ שאומר אליך דע"פ‬ ‫לא‪ .‬דהנודר מזרע אברהם מותר בבני עשיו שנא' ביצחק ולא כל יצחק‪,‬‬ ‫אולם לענין יצחק עצמו לא נתבאר‪ ,‬ובשו"ע תקצ"א ס"ז דהאומר‬ ‫ה' תסע וע"פ ה' תחנה‪ ,‬ומה שאמר גור בארץ הזאת‬ ‫ועקידת יצחק לזרעו של יעקב תזכור טועה ופי' במג"א סק"ז בשם‬ ‫מתייחס לעכשיו‪ ,‬שעכשיו יגור דוקא בארץ הזאת ארץ‬ ‫ריב"ש דאם אומר לזרעו יהי' עשיו בכלל טועה שהרי שנינו האומר קונם‬ ‫מזרע אברהם מותר בבני עשיו כיון דעשו לא נכלל גם בזרע יצחק‬ ‫פלשתים‪ ,‬וכמו כן אח"כ כשהצליח מאוד ויקנאו בו‬ ‫וכמבואר במפרש נדרים שם‪ ,‬והק' מג"א דד"ז נאמר לאברהם שלא יהי'‬ ‫פלשתים וסתמו הבארות‪ ,‬וא"ל אבימלך לך מעמנו הלך‬ ‫עשיו נקרא על שמו אבל מ"מ נקרא ע"ש יצחק והנודר מזרע יצחק יאסר‬ ‫ביצחק ותי' דמדקאמר כאן כי לך ולזרעך וגו' ולעשו לא נתן ש"מ שאין‬ ‫רק לנחל גרר‪ ,‬אבל לא עקר דירתו מארץ פלשתים‪ ,‬וכתב‬ ‫עשיו בכלל זרע יצחק וכ"כ בירושלמי נדרים והק' דהא נתן לעשיו קיני‬ ‫האוה"ח הקדוש דזה מצד מצות המלך מלכו של עולם‬ ‫קניזי וקדמוני ותי' דאי"ז ירושה ממש כמו בבני לוט‪ .‬ובשו"ת חת"ס‬ ‫או"ח קס"ה הק' מגמ' פסחים קיט‪ :‬עתיד הקב"ה לעשות משתה ביום‬ ‫לאמר גור בארץ הזאת‪ ,‬הרי שהי' קפידא מהקב"ה לגור‬ ‫הגמל חסד לזרעו של יצחק ובוודאי אין עשו בכלל‪ ,‬מאידך הק' ממש"כ‬ ‫בפלשתים דוקא וצ"ב מה הענין שיגור דוקא כאן‪.‬‬ ‫רמב"ן דברים ב' ד' דבני עשיו לא נקראו זרע יצחק עי"ש עוד‪ ,‬והגרי"ד‬ ‫שלזינגר שליט"א דחה הראי' מפסוק זה דכאן עדיין לא הי' יצחק מעורר‬ ‫לקרוא בשם ה' מעצמו‪ ,‬וכל עבודתו הי' המשך מאברהם ולענין אברהם‬ ‫אין עשיו נחשבים זרעו‪ ,‬אבל אחר שהחל לקרוא בשם ה' יתכן שנשתנה‬ ‫דבר זה‪.‬‬ ‫‪ 18‬וזה הערה עמש"כ בתשו' רעק"א סי' א' בהשמטות וכבר העירו עליו‬ ‫‪ 20‬מה שהתחיל בששה וסיים בחמשה עי' לקמן ע"פ גמ' חולין‪.‬‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫יג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫העוים שהם מן הכנענים‪ ,‬ועוד הק' על מה שכבשו בנ"י‬ ‫איך פלשתים מבני מצרים הגיעו לארץ כנען‬ ‫כל ארץ זה והלא לא הובטחו לאברהם אלא ארצותם של‬ ‫ומתחלה צריכים אנו לחקור מי הם עם הפלשתי‪ ,‬הנה‬ ‫בני כנען ואם היתה ארץ זו של הפלשתים והכפתורים‬ ‫לּודים וְ אֶת‬ ‫בפ' נח [לעיל י' י"ג‪ -‬יט] כתוב "ּומִ צְ ַׂריִם יָלַׂד אֶ ת ִ‬ ‫הלא הם היו מבני מצרים ולא הובטחה ארצם לבני‬ ‫ֲענָמִ ים וְ אֶ ת לְ הָ בִ ים וְ אֶ ת נַׂפְ תֻּחִ ים‪ :‬וְ אֶ ת פַׂתְ רֻּ סִ ים וְ אֶת‬ ‫ישראל‪ ,‬ועוד תמה למה הוצרך אבימלך לכרות עם‬ ‫כַׂסְ ל ִֻּחים אֲשֶ ר יָצְ אּו מִ שָ ם [‪-‬אשר הולידו] פְ לִ שְ תִ ים וְ אֶת‬ ‫אברהם ברית שלא יכבוש את ארצו הלא בלא"ה אינו‬ ‫תֹרים‪ :‬הרי שפלשתים הם מבני מצרים ולא מבני כנען‪.‬‬ ‫כַׂפְ ִ‬ ‫מיועדת לבני ישראל‪ ,‬ולכ"כ רמב"ן דלא בא הכ' בדברים‬ ‫מאידך כתוב אח"כ "ּוכְ נַׂעַׂ ן יָלַׂד אֶ ת צִ ידֹן בְ כֹר ֹו וְ אֶ ת חֵּ ת‪:‬‬ ‫לפרש מדוע הותר לכבוש את ארץ העוים והלא הי' ברית‬ ‫וְ אֶ ת הַׂ יְבּוסִ י וגו' וְ אֶ ת הַׂ חִ ּוִ י וגו' ַׂויְהִ י גְבּול [‪-‬קצה ארצם של‬ ‫עם אבימלך‪ ,‬דבאמת מצד הברית כבר לא הי' איסור‬ ‫כל משפחות] הַׂ כְ נַׂ ֲענִי ִמצִ ידֹן [‪-‬בצידה הצפוני מערבי‪ ,‬ובצידה‬ ‫דבאותו זמן כבר לא היו נכדי אבימלך קיימים‪ ,‬אלא‬ ‫הדרומי מערבי] ֹב ֲאכָה גְרָ רָ ה עַׂ ד עַׂ זָה [‪-‬עד ביאתך לעיר עזה‬ ‫שבא הכתוב לומר ההיפך שהטעם שכבש יהושע ערים‬ ‫שבארץ גרר‪ ,‬ובצידה הדרומי מזרחי] ֹב ֲאכָה סְ דֹמָ ה ַׂועֲמֹרָ ה‬ ‫אלו אף שלא היו הפלשתים והכפתורים מבני כנען כי‬ ‫ַאדמָ ה ּוצְ ֹביִם עַׂ ד לָשַׂ ע"‪ :‬הרי מפורש דכל ארץ גרר שהי'‬ ‫וְ ְ‬ ‫היו הארצות האלה מתחלה של בני כנען ונכבשה מהם‬ ‫שם אח"כ אבימלך מלך פלשתים היה חלק מגבול‬ ‫ע"י הכפתורים ונמצא שהן בכלל הארצות שהובטחו‬ ‫הכנעני וא"כ איך היו שם הפלשתים שהם מבני מצרים‪.‬‬ ‫לא"א‪ .‬וכ' דנר' לו שהעוים הם החוים שהעי"ן והאל"ף‬ ‫מתחלפים והחוי הוא הבן השישי של כנען וא"כ זה ממש‬ ‫והנה בפ' דברים [דברים ב' כ"ג] כתוב "וְ הָ עַׂ ּוִ ים הַׂ יֹשְ בִ ים‬ ‫מארץ שבעה עממין והביא ממדרש שנקראו גם רפאים‬ ‫תֹרים הַׂ יֹצְ ִאים מִ כַׂפְ תֹר הִ ְשמִ ידֻּ ם ַׂויֵּשְ בּו‬ ‫בַׂ חֲצֵּ ִרים עַׂ ד עַׂ זָה כַׂפְ ִ‬ ‫וא"ש דבין העמים שהובטח לא"א [לעיל ט"ו י"ט כ"א] לא‬ ‫תַׂ חְ תָ ם"‪ :‬ולא נתבאר מי הם העוים ומה בא הכתוב‬ ‫נזכר חוי ומאידך נזכר רפאים ולכצ"ל דרפאים הם‬ ‫לפרש‪ ,‬ובגמ' חולין ס‪ :‬נאמר על פסוק זה דהרבה‬ ‫החוים והם העוים‪ ,‬והוסיף דכפתורים ופלשתים אומה‬ ‫מקראות שבתורה נראה שהם ראויין לשרוף מפני שאין‬ ‫אחת הן‪ ,‬ולכן נאמר כאן בקרא על העוים שהכפתורים‬ ‫להם צורך בתורה ובאמת הן גופי תורה לפי שיש טעמים‬ ‫שיצאו מכפתור השמידו את העוים‪ ,‬והיינו שהי' כל‬ ‫גדולים בפסוקים אלה‪ ,‬והובא שם הפסוק בספר יהושע‬ ‫הארץ ההיא של העוים ובאו מבני כפתור וכבשו חלק‬ ‫[י"ג ב' ג'] שהעתקנו לעיל דחמשת סרני פלשתים העזתי‬ ‫מהם והושיבו שם חלק מסרניהם והם חמשת סרני‬ ‫והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים וק'‬ ‫פלשתים והי' שם הארץ ההיא פלשת ולכן נקראו מעתה‬ ‫שהתחיל בחמשה וחשיב שיתא‪ ,‬ותי' רבי יונתן דמנה רק‬ ‫הכפתורים שדרו בה פלשתים על שמה ושאר ארצם של‬ ‫החשובים שבהם והעוים לא היו חשובים‪ ,‬ולרב העוים‬ ‫העוים נשארה בידם וכבשו ישראל את ארצם של העוים‪,‬‬ ‫לא היו מפלשתים כלל רק שהיו מתימן בן אליפז בן עשו‬ ‫וגם של הפלשתים שהיתה אף היא מתחלה של העוים‪.‬‬ ‫ולכן נקראו עוים שעיותו את מקומן שיצאו ממקומן‬ ‫והלכו לארץ פלשתים‪ .‬ואח"כ ביאר ר"ל ע"פ שי' ר'‬ ‫הרי מבואר דלכו"ע שטח ארץ זה יקרא תמיד ארץ‬ ‫יונת ן קרא דפ' דברים דכיון דעוים היו מפלשתים והרי‬ ‫פלשתים גם אם נתחלפו הגוים דשם אלא דלד' רש"י ע"פ‬ ‫אברהם כרת ברית עם אבימלך שלא ישקור לו ולנינו‬ ‫הגמ' חולין עם הפלשתי שהם מבני מצרים היו שם‬ ‫ולנכדו‪ ,‬ובשעה שנכנסו ישראל לארץ היו הנכדים עדיין‬ ‫מעולם‪ ,‬ואיתם כרת אברהם ברית‪ ,‬ולכן שלח הקב"ה את‬ ‫קיימים לכן שלח הקב"ה את הכפתורים שאינם‬ ‫העוים להשמיד את הפלשתי ומעתה עם הפלשתי אינם‬ ‫מפלשתים והוציאו את הארץ מעוים ואח"כ יוכלו בנ"י‬ ‫נכדי אבימלך‪ ,‬ולפ"ז הפלשתים אינם מז' עממין‪ ,‬ומ"מ‬ ‫להוציא הארץ מידם‪ .‬ורש"י עה"ת בדברים שם הביא ד'‬ ‫יש למקום זה שם כנעני כמפורש בספר יהושע דגם הוא‬ ‫ר"ל ור' יונתן‪.‬‬ ‫לכנעני יחשב‪ ,‬אולם לד' הרמב"ן מתחלה הי' ארץ פלשת‬ ‫חלק מגבול הכנעני וישבו שם העוים שהם מבני הכנעני‪,‬‬ ‫ותמה הרמב"ן עה"ת שם על מהלך זה שהרי כשכבשו‬ ‫ורק שאח"כ באו הכפתורים מבני מצרים וכבשו חלק‬ ‫ישראל את ארצם של העוים כבשו גם את כל ערי‬ ‫מארץ זה והושיבו שם הסרנים שלהם ומעתה גם להם‬ ‫הפלשתים ואם הי' בזה איסור מחמת שבועתו של א"א‬ ‫יקרא פלשתים ע"ש המקום החדש שישבו בה‪ ,‬ולכן הי'‬ ‫הלא לא מצינו שנכבשה מן הפלשתים רק העוים ומה‬ ‫מותר לכובשם דבעצם זה חלק מארץ הכנעני אף דכעת‬ ‫התיר לישראל שאר חלקי ארץ פלשתים‪ ,‬וקרא דס'‬ ‫יושבים שם נכדי מצרים‪ .‬הרי דלכ' נחלקו רש"י ורמב"ן‬ ‫יהושע לא בא לומר דהעוים הם חלק מפלשתים דרישא‬ ‫אי פלשתים נחשב מארץ ז' עממין‪ .‬אבל ד' רש"י לא‬ ‫דקרא כתוב דמן השיחור אשר ע"פ מצרים עד גבול‬ ‫ברור כ"כ כדהק' רמב"ן דהרי מפורש בפ' נח דפלשתים‬ ‫עקרון צפונה לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים היינו‬ ‫הוא חלק מארץ כנען וצ"ל דמודה דהי' מתחלה של‬ ‫שבא לומר דבעצם כל ארץ פלשתים הוא מגבול הכנעני‪,‬‬ ‫כנענים אבל לא משבעה עממין ומ"מ נטפל חלק זה‬ ‫ודרו בה כעת חמשת סרני פלשתים ולבד מזה גרו שם גם‬ ‫יד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫שזה ג"כ תחת ממשלת אבימלך מ"מ זה הי' חלק‬ ‫להבטחת אברהם אבינו כיון דסו"ס הוא מגבול הכנעני‬ ‫מהבטחת אברהם וצ"ע‪ .‬וצ"ל דרצה ללכת למקום של‬ ‫וצ"ב‪.‬‬ ‫עיקר קדושת א"י‪.‬‬ ‫וברש"י כאן מתחילה מבואר דהוא מא"י‪ ,‬דכתב דלא‬ ‫דירתו של אברהם בארץ פלשתים‬ ‫הניחו הקב"ה לרדת למצרים דהיה עולה תמימה ואין‬ ‫חו"ל כדאי לו‪ ,‬הרי דפלשתים מא"י הוא‪ ,‬ואח"כ כתב‬ ‫והנה גם אברהם גר ימים רבים בארץ פלשתים‪ ,‬כמש"כ‬ ‫עה"פ "ויזרע יצחק בארץ ההיא" [פסוק י"ב] "אע"פ‬ ‫בפרשת וירא [לעיל כ"א ל"ד]‪ ,‬ולדעת הרמב"ן [שם ל"ב]‬ ‫שאינה חשובה כא"י עצמה כארץ שבעה עממין" הרי‬ ‫ובריש פ' חיי שרה [לעיל כ"ג ב']‪ ,‬גם באר שבע היא בארץ‬ ‫דאינו ממש מא"י ולא נחשב מארץ ז' עממין‪ ,‬והקשו כן‬ ‫פלשתים [דלא כספורנו כ"א ל"ב] דמתחילה גר בחברון כ"ה‬ ‫בעלי התוס' ושאר מפרשי רש"י‪ ,‬ותירצו‪ ,‬כמדוקדק‬ ‫שנה‪ ,‬ואח"כ ע"י בושת לוט‪ ,‬גר בגרר בין קדש ובין שור‪,‬‬ ‫בלשון רש"י‪ ,‬דאינה מא"י עצמה כארץ שבעה עממין‬ ‫כמש"כ "ויסע משם אברהם ארצה הנגב בין קדש ובין‬ ‫הרי דס"ל דאינו משבעה עממין ואינו עיקר א"י‪ ,‬אבל‬ ‫שור ויגר בגרר" [לעיל כ' א'] ושם הי' לו עסק גדול עם‬ ‫עדיין זה מא"י וא"ש לשיטתי' בפ' דברים וצ"ב ממנ"פ‪,‬‬ ‫אבימלך שלקח את שרה‪ ,‬וכיון שאמר לו אבימלך "הנה‬ ‫‪ 21‬אבל ברמב"ן הנ"ל מבואר‪ ,‬דהוא מארץ שבעה עממין‬ ‫ארצי לפניך" נסע לבאר שבע שהוא גם מארץ פלשתים‬ ‫ע"פ הפסוק ביהושע דגם הוא לכנעני יחשב וזה‬ ‫בנחל גרר‪ ,‬אח"כ נולד לו שם יצחק‪ ,‬ונמצא דיצחק נולד‬ ‫לשיטתי' לעיל‪ .‬ובתוס' גיטין ב‪ .‬ד"ה מאשקלון נראה‬ ‫בארץ פלשתים בנחל גרר‪ ,‬ושם עשה המשתה הגדול‪,‬‬ ‫שלא הי' ברור לי' כ"כ דפלשתים הוא מא"י‪ ,‬רק הוכיחו‬ ‫ושם כרת ברית עם אבימלך‪ ,‬ומקום כריתת הברית קרא‬ ‫כן‪ ,‬ממה שדרו שם אברהם ויצחק‪ ,‬ומסתמא לא היו דרים‬ ‫באר שבע ושם גר כ"ו שנה‪ ,‬שנאמר "ויגר בארץ‬ ‫בחו"ל‪ ,‬וכתבו דכן משמע בספר יהושע‪.‬‬ ‫פלשתים ימים רבים"‪ ,‬אח"כ חזר לחברון לשנה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫הי' העקידה ומשם חזר לבאר שבע‪ .‬הרי שהרבה שנים‬ ‫והנה בשירת הים [שמות ט"ו י"ד‪ -‬ט"ו] מבואר ד"חיל אחז‬ ‫גר אברהם בארץ פלשתים‪ ,‬וגם יצחק נולד שם‪ .‬ושוב‬ ‫יושבי פלשת" ו"נמוגו כל יושבי כנען" מבואר דאינו‬ ‫בחיי יצחק אחר הרעב‪ ,‬רצה הקב"ה שיעצור בגרר‬ ‫דבר אחד‪ ,‬וכן בר"פ בשלח [שם י"ג י"ז] "ולא נחם אלקים‬ ‫ושיגור בארץ הזאת‪ ,‬ומבואר דהי' ענין שיגור דוקא כאן‬ ‫דרך ארץ פלשתים" משמע דזה רק דרך להגיע לא"י‪,‬‬ ‫וכנ"ל‪.‬‬ ‫ולא שזה א"י עצמה‪ .‬וכנראה דאף שהי' ע"ז הבטחה‬ ‫מ"מ כיון שסו"ס לא הצליחו לכובשם עד לעתיד‪ ,‬לכן‬ ‫הצרות שעשו פלשתים לישראל‬ ‫אין לו מעלת א"י עצמה‪[ .‬ולענין הלכה בירושלמי שביעית פ"ז‬ ‫והנה מבואר בסיפורי נ"ך‪ ,‬דתמיד באו הפלשתים לעשות‬ ‫דן הרבה אודות גדר אשקלון‪ ,‬ולא ברור כלל מסקנת הירושלמי‬ ‫בזה דתלוי לפי המפרשים דיתכן דהוא גם לא מכיבוש עולי‬ ‫צרות‪ ,‬בימי יהושע כתוב וְ אֵּ לֶה הַׂ ג ֹויִם אֲשֶ ר הִ נִיחַׂ ה'‬ ‫מצרים ויתכן דהוא גם מכיבוש עולי בבל‪].‬‬ ‫סַׂרנֵּי פְ לִ שְ תִ ים וְ כָל‬ ‫לְ נַּׂסוֹת בָם אֶ ת יִשְ רָ אֵּ ל וגו' חֲמֵּ שֶ ת ְ‬ ‫הַׂ כְ נַׂ ֲענִי וְ הַׂ צִ י ֹדנִי וְ הַׂ חִ ּוִ י יֹשֵּ ב הַׂ ר הַׂ לְ בָ נוֹן מֵּ הַׂ ר בַׂעַׂ ל חֶ ְרמוֹן‬ ‫ובחת"ס עה"ת [קט"ו ד"ה ויגדל] כ' הלשון "שבא לארץ‬ ‫‪22‬‬ ‫עַׂ ד לְ בוֹא חֲמָ ת‪[ :‬שופטים ג א‪-‬ג] ובימי השופטים כמה‬ ‫פלשתים‪ ,‬ארץ שאינה מברכת בקדושת א"י‪ ,‬אע"פ‬ ‫פעמים‪ ,‬וידוע סיפור שמשון הגבור‪ ,‬ובימי שמואל ועלי‬ ‫שאינה חו"ל ג"כ‪ ,‬מ"מ אינה כא"י ממש כמ"ש רש"י‬ ‫ובניו נשבע ארון האלקים על ידיהם‪ ,‬גם בימי שאול‬ ‫עה"פ ויזרע יצחק בשנה ההיא" ובספרו תורת משה‬ ‫נלחמו עם ישראל‪ ,‬ובימי דוד כל התחלת ממלכתו הי'‬ ‫עה"ת‪ ,‬יש קצת סתירא בזה‪ ,‬דמתחילה כתב [עמ' ק"א ד"ה‬ ‫ע"י שניצח את גלית הפלשתי‪ ,‬ובסוף הצליח להכותם‬ ‫ויזרע] דנעשה חלק מא"י ע"י ההבטחה ליצחק‪ ,‬אבל לא‬ ‫וגם באו לבקש את פניו‪ ,‬וכן סוף ימיו הצליח לכובשם‪,‬‬ ‫הי' חלק מהבטחת אברהם וכמ"ש ברמב"ן‪ ,‬וכתב דלכן‬ ‫אבל אחרי ימי דוד שוב התחילו להלחם‪ ,‬ובימי יהושפט‬ ‫הצליח במעשרותיו כיון שהי' מעשר א"י אחרי שהובטח‬ ‫הצדיק שהלך בדרך דוד אביו שוב הצליח לכובשם‪ ,‬אבל‬ ‫לו‪ ,‬מאידך כתב [עמ' ק"ג ד"ה עתה] עה"פ "עתה הרחיב ה'‬ ‫אח"כ ביהורם הרשע שוב באו עליהם עד שחזקי' כבשם‪.‬‬ ‫לנו ופרינו בארץ ויעל משם באר שבע" דכיון שראה‬ ‫ובסדר עולם רבא מבואר דמאז לא הצליחו לעשות מלך‪.‬‬ ‫שמצליח‪ ,‬זה סימן שבא"י השתפר המצב‪ ,‬וממילא כבר‬ ‫אבל עכ"פ מעולם לא כבשום רק הצליחו פעמים‬ ‫אין לו היתר להיות בחו"ל‪ ,‬ולכן חזר לבאר שבע‪ ,‬שאף‬ ‫להשתלט עליהם‪ .‬וכ' הרד"ק כאן דזה הי' הרמז במה‬ ‫שחפר יצחק הבארות ורבו עלי' להיות סימן דחלק‬ ‫‪ 21‬ובספר יברך ישראל להג"ר אברהם יונה בינסטוק זצ"ל פי' ע"פ‬ ‫רמב"ן שהבאנו דפלשתים כבשוהו מעוים‪ ,‬ופלשתים הם מזרע מצרים‬ ‫ולכן אינו משבעה עממין אף שזה תוך הגבול‪ ,‬וצ"ע דזה לא מתאים‬ ‫בשי' רש"י דאדרבה הכפתורים השמידו את הפלשתים ועוד צ"ע וכי‬ ‫‪ 22‬זה יש לנו עד היום שאנו סובלים גם מיושבי הדרום וגם מיושבי‬ ‫בשביל שנשתנו בו הגוים ישתנה ערך הארץ וצ"ע‪.‬‬ ‫לבנון‪.‬‬ ‫טו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫המדבר כדי לקבל תורה [הארכנו בזה בפ' בשלח] ותי'‬ ‫פלשתים לא יצליחו לכבוש עד הגאולה העתידה‪ .‬וראה‬ ‫‪23‬‬ ‫דעיקר קבלת התורה לא הי' שייך רק באימה וביראה‬ ‫הערה‪.‬‬ ‫וברתת וזיע וטומאת קרי שבא מחמת שחוק וקלות ראש‬ ‫מעכבת בה‪[ ,‬שבת פו‪ .‬ברכות כב‪ ].‬ושעבוד מצרים ערות‬ ‫וצ"ע מה מונח בכל התעסקות האבות עם פלשתים‪,‬‬ ‫הארץ אשר בשר חמורים בשרם הי' מעכב למתן תורה‪,‬‬ ‫ובפרט יצחק אבינו שנולד שם ורצה הקב"ה שיגור שם‪,‬‬ ‫כי כמו שהי' השעבוד בגשמיות כן הי' ברוחניות‪,‬‬ ‫ושהוא יחזיק בה‪ ,‬וגם לא מצינו מעיקר חיי יצחק רק‬ ‫ומחשבות עריות היו תמיד רודפות אחריהם‪ ,‬ולכן הי'‬ ‫עסקו עם הפלשתים‪ ,‬משמע דזה מעיקר עבודה שלו‪ ,‬וגם‬ ‫צריך להפטר לגמרי משיעבוד מצרים כדי לזכות לתורה‪,‬‬ ‫מה מונח בכל הצרות שהי' לישראל מן הפלשתים בכל‬ ‫ולא הי' מועיל אם יותן להם רשות מפרעה לצאת לג'‬ ‫משך זמן הבית‪ ,‬ולמה זה לא ממש מא"י ורק על יד א"י‪.‬‬ ‫ימים‪,‬‬ ‫קליפת פלשתים מתנגד ליצחק‬ ‫והנה קליפת פלשתים היתה שחוק וליצנות‪ ,‬כמו שדייק‬ ‫והנר' בעז"ה‪ ,‬ע"פ מש"כ בספר מחמודיה מימי קדם‪,‬‬ ‫הרבי ר"ב זצללה"ה מן הקרא ַׂויְהִ י כְטוֹב לִ בָם ַׂויֹאמְ רּו‬ ‫בביאור קליפת פלשתים‪ ,‬שענינה לקחת כל השפע‬ ‫ַׂיִק ְראּו לְ שִ מְ שוֹן מִ בֵּית‬ ‫ִק ְראּו לְ שִ מְ שוֹן וִ ישַׂ חֶ ק לָנּו ו ְ‬ ‫לעצמו‪ ,‬ותאוות בלי גבול בלי ענין שכר ועונש‪ ,‬בלי‬ ‫ֲסּורים ַׂויְצַׂחֵּ ק לִ פְ נֵּיהֶ ם וגו' [שופטים טז כה] וכן הוא‬ ‫הָ א ִ‬ ‫מהלך שצריך להחזיר להקב"ה‪ ,‬וזה מתאים במש"כ‬ ‫מפורש במדרש פ' חיי שרה [ב"ר סא א] במושב לצים לא‬ ‫בספרים דפלשתים לשון פילוש בלי גבולות‪[ ,‬שם משמואל‬ ‫ישב זה אבימלך שנאמר הנה ארצי לפניך וגו' ‪ 24‬וע"כ‬ ‫בשלח תרע"ב] וכמו שלפני שהגיע אברהם הי' קליפת‬ ‫גלות יצחק אבינו ע"ה היתה בפלשתים‪ ,‬שיצחק מדתו‬ ‫סדום‪ ,‬וע"י עבודת אברהם נתבטל קליפת סדום ונעשה‬ ‫יראת שמים ששחוק וליצנות הוא היפוך לגמרי מיראה‬ ‫בטבע הבריאה שכולם מבינים ענין עשיית חסד‪ ,‬ואין‬ ‫ופחד‪ ,‬שהרי מהאי טעמא בע"ק אסור בדברי תורה משום‬ ‫התנגדות בשיטה לחסד‪ ,‬ה"נ לפני שהגיע יצחק הי'‬ ‫דמחמת קלות ראש היא באה ואינו באימה וביראה‪ ,‬דהם‬ ‫קליפת פלשתים‪ ,‬דהוא התפשטות חסד בלי גבול‪ ,‬דהיינו‬ ‫הפכים זה מזה‪ ,‬וכל גלות היא בדבר שהוא היפוך לו‪.‬‬ ‫לקחת כל מיני שפע לעצמו‪ ,‬כמו לקחת האשה היפה‬ ‫עוד הוסיף דקליפת פלשתים היא אמצעית בין קליפת‬ ‫בעולם לעצמו‪ ,‬וזה היפך ענין היראה דיש דין ויש דיין‬ ‫מצרים שהיא ערוה כנ"ל ובין כנען שהוא ביותר בע"ז‪,‬‬ ‫והכל בא עם חשבון‪ ,‬וכפי מה שמגיע לאדם ואם לוקח‬ ‫כדאיתא בספרים‪ ,‬וקליפת פלשתים כלולה משתיהן‪,‬‬ ‫בלי רשות בסופו לא ירויח כלום ועוד יענש‪ ,‬וזה אמר‬ ‫וע"כ נמצא בהן שחוק וקלות ראש המרגילין לערוה‪,‬‬ ‫אברהם רק אין יראת אלקים במקום הזה‪ ,‬ולכן נקרא‬ ‫ובשחוק ובליצנות יש בהם נמי קליפת ע"ז לצאת מרשות‬ ‫המקום גרר‪ ,‬שנגררין אחר כל תאוות לבם וגוררין כל מה‬ ‫ועול מלכות שמים‪ .‬וע"כ יצחק שתיקן חטא ע"ז ומדתו‬ ‫שרוצים ומתאוים שיהי' שייך להם וכמ"ש השפת אמת‪.‬‬ ‫היתה יראת שמים היתה גלותו בארץ פלשתים‪ ,‬שהם‬ ‫ובנוס"א קצת ראיתי בספר שם משמואל שם ובדבריו גם‬ ‫הפכים אליו לגמרי‪ .‬ובזה יבואר שקליפת פלשתים‬ ‫יתבאר הענין מה שפלשתים הוא גם ממצרים וגם מארץ‬ ‫בטומאה היא לעומת תורה בקדושה‪ ,‬שהרי התורה אינה‬ ‫כנען‪ ,‬ונביא תמצית דבריו‪ ,‬הקדים לשאול במה דמ' ר"פ‬ ‫אלא שער לכנוס בה ליראת שמים‪[ ,‬רש"י יומא עב‪ :‬ד"ה‬ ‫בשלח דכל מה שהקב"ה לא הנהיגם ד"א פלשתים הי'‬ ‫ותרעא לדרתיה] והם להיפוך שחוק וקלות ראש מרגילין‬ ‫פן ינחם העם וגו' וק' הא בלא"ה הי' צריך לעבור דרך‬ ‫לערוה ופריקת עול מלכות שמים‪ ,‬וע"כ כמו התורה‬ ‫שהיא למעלה מן הכל וכוללת הכל‪ ,‬ומחברת הכל‬ ‫‪ 23‬בסוף בא סנחריב והגלם ולא נשאר מעם הפלשתי כלום‪ ,‬וכשנכבשה‬ ‫א"י ע"י רומי קראו לארץ "פלסטין" ע"ש הפלשתים‪ ,‬ונתחדש שם זה‬ ‫‪ 24‬ר"ל שכתוב שם בטוב בעיניך "שב" ולכן נקט מושב לצים‪ .‬ובעץ‬ ‫אצל הגוים שוב לפני כמאה שנה ולכן נשאר שם זה אצל הגוים‪ ,‬ואחרי‬ ‫יוסף פי' ע"פ מה שסיים בשוחר טוב הנה ארצי לפניך וגו' ולא קיבל‪.‬‬ ‫שגלו ישראל מארצם התקבצו בארץ מגויי הארצות מסביב שלא הי'‬ ‫ור"ל לא קיבל לישב שם בגרר והלך לבאר שבע והיינו משום שלצנים‬ ‫להם מקום לגור והם התיישבו גם שם אבל לא הי' זה עם מיוחד‪ ,‬ולפני‬ ‫היו‪ ,‬והמקור שנקראו ליצנים כ' יפה תואר שם ע"פ מ"ש בתנחומא ר"פ‬ ‫מאה שנה כשיהודים התחילו לחזור לארץ והתיישב הארץ יותר ויותר‬ ‫תולדות והובא ברש"י שם גבי אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬שהיו ליצני הדור‬ ‫והצליח‪ ,‬באו עוד הרבה ערבים ליהנות מההתיישבות‪ ,‬ובמלחמת‬ ‫אומרים מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬ומוציאי דבה זו בלי ספק היו יושבי‬ ‫השיחרור נדחפו הרבה מהם לרצועת עזה ולבנון ועוד מחנות פלטים‪,‬‬ ‫הארץ ההיא‪ ,‬שראו לקיחת שרה‪ .‬עוד פי' שעל בלתי התעסקם בשלימות‬ ‫ומאז הם טוענים שפלסטין נכבשה ע"י ישראל‪ ,‬ומ"מ מה שכל הצרות‬ ‫הדעת והתבונה נקראו ליצנים‪ ,‬על דרך שאמרו בפרקי אבות [פ"ג מ"ב]‬ ‫באים דוקא מחבל פלשתים וודאי אינו במקרה ויתכן דזה שייך למה‬ ‫שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים‪ .‬ובנזר‬ ‫שסבלנו תמיד מפלשתים‪ .‬וכבר כתבנו לקמן בענין קליפת עשיו‬ ‫הקודש פי' שזה נלמד ממה שאמר אברהם [בראשית כ‪ ,‬יא] כי אמרתי‬ ‫וישמעאל ועמלק דאי"צ להיות זרע ביולוגי כדי להיות בתוך איזה‬ ‫אין יראת אלהים במקום הזה‪ ,‬ואמרינן בפ"ק דמכות [ט‪ ]:‬ובפ' החובל‬ ‫קליפה‪ ,‬וא"כ יתכן דעם הפלסטיני היושב שם שייכים לקליפת פלשתים‪.‬‬ ‫[ב"ק צב‪ ].‬שאמר להם אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה‬ ‫ובפרט לנתבאר לעיל ע"פ רמב"ן דעם הפלשתי של זמן התורה לא הי'‬ ‫שואלין אותו או על אשתו וכו'‪ ,‬וכל דבר נבלה נקרא ליצנות וכמבואר‬ ‫עם הפלשתי האמיתי רק שזה הי' העוים שבאו מארץ מצרים רק שמעתה‬ ‫בכמה דוכתי‪:‬‬ ‫נקראו פלשתים כיון שישבו במקום זה‪ ,‬א"כ מעתה כל מי שיתיישב שם‬ ‫ראוי לקרותו פלשתי‪.‬‬ ‫טז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫הצליחו לכובשם‪ ,‬עד שבא דוד שהקים ממלכת השי"ת‬ ‫בקדושה‪ ,‬לעומתה קליפת פלשתים בטומאה‪ ,‬והם‬ ‫על כל העולם שיהי' כולו ביטול להנהגת ה'‪ ,‬ולכן הי'‬ ‫אמצעים ומחברים קליפת מצרים שהיא חומרית ביותר‬ ‫יכול לכובשם‪.‬‬ ‫עם קליפת כנען שהיא ע"ז שהיא בשכל‪ .‬ואולי‬ ‫באמצעות קליפת פלשתים המחברת כנ"ל היו המצרים‬ ‫ולכן כתוב לשון את כל הארצות "האל" פעמיים‪ ,‬מרמז‬ ‫שטופין נמי בע"ז וכנענים בעריות‪ .‬וגם שם פלשתים‬ ‫לשון קשה‪ ,‬דהוא קליפה גדולה‪ ,‬ובמפרשים כתבו‬ ‫מלשון פילוש לעומת תורה שבקדושה בריח התיכון‬ ‫דמרמז דחלק זה יקבלו רק לעתיד‪ ,‬ובזה יתפרש למה לא‬ ‫מבריח מן הקצה אל הקצה‪ ,‬וגם ארצם היא בין מצרים‬ ‫נחם אלקים דרך ארץ פלשתים‪ ,‬דעדיין לא הגיע הזמן‬ ‫ובין ארץ כנען‪ ,‬ורק חמשת סרני פלשתים לכנעני תחשב‬ ‫לזה ולכן לא הצליחו באמת לכובשה ורק בזמן דוד‬ ‫ונראה מזה שהיו עוד סרנים שאינם בכלל כנען‪ ,‬ועיקר‬ ‫ושלמה שהי' כמעט תיקון השלם הצליחו להפילם‪,‬‬ ‫שורש יחוסם הי' ממצרים כמ"ש ומצרים ילד וגו' אשר‬ ‫וא"ש דמהלך של יצחק לא יתכן בשלימות רק לעתיד‬ ‫יצאו משם פלשתים‪ ,‬פירש"י שהיו מחליפין וכו' ויצאו‬ ‫לבוא‪ ,‬וכל ענינו של יצחק הוא באמת להכין העתיד‪,‬‬ ‫מהם פלשתים‪ ,‬ומחיבור הנמאס יצא החבר הנמאס‪.‬‬ ‫ולכן נולד שם‪ ,‬ושם הי' עיקר עבודתו ואנשי פלשתים‬ ‫שנאו אותו מאוד וכנראה שהי' ממש מנגד לקליפה‬ ‫עכ"פ כיון שקליפת פלשתים היא היפוך התורה הי' בדין‬ ‫שלהם‪25 .‬‬ ‫שקודם מ"ת יכניעו את קליפת פלשתים‪ ,‬וכמו שקודם‬ ‫בנין בהמ"ק היתה תמיד מחיית עמלק באשר בהמ"ק‬ ‫התלייה רק בזכות אברהם‬ ‫הוא לחבר עליונים ותחתונים‪ ,‬ועמלק הוא הנרגן מפריד‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי‬ ‫אלוף‪ ...‬כ"כ הי' בדין קודם מ"ת להכניע קליפת פלשתים‬ ‫וגו' [שם ה']‬ ‫למען לא תעכב מלהופיע יראת שמים בעולם‪ ,‬ולכן הי'‬ ‫בדין שילכו שם לפני מ"ת להכניע קליפה זו‪ ,‬לזה אמר‬ ‫יל"ע למה הבטיח לו רק בזכות אברהם ולא בזכות עצמו‬ ‫הכ' ויהי בשלח פרעה את העם וגו' דהי' כאן התחברות‬ ‫וכמו שהובטח אברהם בשעתו בזכות עצמו וכן ביעקב‪.‬‬ ‫של פרעה ע"כ לא נחם דרך ארץ פלשתים להכניע את‬ ‫וכן מצינו להלן בסוף הפרק [פכ"ד] "וברכתיך והרביתי‬ ‫קליפת פלשתים כנ"ל‪ ,‬כי קרוב הוא היינו שקליפת‬ ‫את זרעך בעבור אברהם עבדי‪".‬‬ ‫פלשתים קרובה לקליפת מצרים כנ"ל‪ ,‬ויש להם צירוף‬ ‫הנה בריש הפרשה כבר ביארנו מהלך אחד ע"פ הגר"ש‬ ‫ביחד וא"כ כ"ז שהם לא נקיים לגמרי משיעבוד מצרים‬ ‫פינקוס זצ"ל דכל ענינו של יצחק הי' הביטול העצמי‬ ‫יש סכנה רוחנית במה שיכנסו לפלשתים שלא יוכלו‬ ‫עי"ש באריכות‪ .‬וע"ע בספה"ק בת עין בתחלת הפרשה‬ ‫לעמוד בה ושבו לגמרי לקליפת מצרים‪ ,‬לזה היתה עצת‬ ‫שיצחק לא החזיק טובה לעצמו במה שמסר נפשו‬ ‫ה' שילכו דרך ים סוף ושמה יקנו מדת יראת שמים‬ ‫לפשוט את צוארו להקב"ה‪ ,‬לומר שעמד בנסיון מרוב‬ ‫ומלחמת פלשתים נשארה לימי דוד שמדתו יראת שמים‪,‬‬ ‫קדושתו ומדרגתו‪ ,‬כי אם תלה הכל שזה שעמד בנסיון ה'‬ ‫כי הי' מרכבה למלכות שמים‪ ,‬וישראל במדת היראה‬ ‫היה בעזרו במתנת חנם ובעבור אברהם אביו שזכה‬ ‫שקנו על ים סוף הלכו לסיני לקבל התורה‪ ,‬ולא הזיקה‬ ‫שיהיה בנו עומד בנסיון‪ ,‬וחוץ מזה הי' לו תוספת מעלה‬ ‫להם קליפת פלשתים‪ .‬ע"כ דברי השם משמואל‪.‬‬ ‫שאפי' על עצם בחינת הענוה שהי' לו לא החזיק טובה‬ ‫עבודתם של האבות ביחס לפלשתים‬ ‫לעצמו‪ ,‬ובזה יישב מה שנאמר כאן ליצחק והרביתי את‬ ‫זרעך בעבור אברהם עבדי וגו' וק' וכי ח"ו לא היה‬ ‫ובזה מובן דזה הי' תחילת עבודת אברהם בפלשתים‬ ‫ליצחק זכות עד שנתלה דווקא באברהם הלא יצחק היה‬ ‫דשם נטע אשל‪ ,‬שכל ענינו היה שיחזירו להקב"ה מה‬ ‫עולה תמימה‪ ,‬אבל להנ"ל א"ש שכן אמר לו הקדוש‬ ‫שנתן ע"י הודאה ובלי הודאה מגיע יסורים‪ .‬אח"כ הי'‬ ‫ברוך הוא והרביתי וגו' בעבור עבודה זה גופא שאתה‬ ‫מוטל על יצחק עבודה זו דוקא‪ ,‬דכבר ביארנו לעיל דכל‬ ‫תולה באברהם עבדי‪.‬‬ ‫עבודתו של יצחק הי' ענין הביטול להקב"ה ולמסור הכל‬ ‫להקב"ה‪ ,‬וזה ממש היפך פלשתים‪ ,‬וממילא ע"י שהוא‬ ‫יצליח במקום זה‪ ,‬עד כדי שיגידו זבל פרדותיו של יצחק‬ ‫וכו' זה יהי' למפלה עצומה למהלך פלשתים‪ ,‬שזה מראה‬ ‫דיצחק הוא זה שמקבל כל השפע בדין‪ ,‬ולכן שנאו אותו‬ ‫מאוד ורצו לקלקל הבארות שלו‪ ,‬עד שבסוף היו צריכים‬ ‫קצת להכניע עצמם‪ ,‬וענין הכריתת ברית הוא דכ"ז שלא‬ ‫יהי' אומה שלימה שיעבדו את ה' בצורה של יצחק ממש‬ ‫‪ 25‬וראה לקמן שהארכנו דקנאת פלשתים ביצחק הי' מעשה אבות סימן‬ ‫לבנים קנאת הגוים בהצלחת היהודי‪.‬‬ ‫עדיין יהי' להם קיום‪ ,‬ולכן גם כשכלל ישראל נכנסו לא‬ ‫יז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫ומ"מ יש לזה המעלה של וישמר משמרתי‪ ,‬משתי סבות‪.‬‬ ‫ביאור ענין וישמר משמרתי‬ ‫א‪ :‬עצם סגולת לימוד התורה בקדושה וטהרה בפרט‬ ‫עוד ביאור יש‪ ,‬ע"פ דבריו היסודיים של הספורנו כאן‬ ‫תורת יעקב אבינו‪ ,‬משפיע על כל העולם רוח טהרה‬ ‫בהקדם מה שפי' מש"כ וישמר משמרתי ‪ 26‬דהכוונה‬ ‫ותשובה‪ ,‬ואין לך עשיית משמרת הקב"ה גדול מזו‪ .‬ב‪:‬‬ ‫שעשה תמיד המשמרת המיוחדת לי‪ ,‬שהוא לגמול חסד‪,‬‬ ‫עצם זה שלומד תורה בהתמדה ובקדושה בונה את עצמו‬ ‫כאמרו כל ארחות ה' חסד ואמת‪ ,‬ולהורות חטאים בדרך‪,‬‬ ‫לדרגות גבוהות ועצומות‪ ,‬עד שיגיע היום שיכול בכמה‬ ‫וזה עשה כאשר קרא בשם ה'‪ ,‬ושמר ג"כ מצותי חקותי‬ ‫רגעים להשפיע מה שלוקח לאחרים הרבה שנים‪ ,‬וכידוע‬ ‫ותורותי‪ ,‬ובכן הי' נאה דורש ונאה מקיים כמופת לרבים‪,‬‬ ‫על גדולי הדורות שלפנינו והחיים אתנו היום שליט"א‪,‬‬ ‫אבל ליצחק תלה בזכות אחרים‪ ,‬כיון שהי' קודם‬ ‫אשר רק להמצא בסביבתם לכמה רגעים ולשמוע כמה‬ ‫שהתעורר יצחק לקרוא בשם ה'‪ ,‬אבל באמת אחרי שקרא‬ ‫מילים יכול להשפיע מהפכות עצומות לבן אדם‪ .‬וחוץ‬ ‫בשם ה' נאמר ואבימלך הלך אליו מגרר וגו' ולא‬ ‫מזה גם אם לא מגיע להיות בדרגה כזה מ"מ ע"י שנהי'‬ ‫מצאוהו עוד תלאות וקנאות‪ ,‬אבל ליעקב לא תלה בזכות‬ ‫ת"ח ביכולתו לעזור לאחרים בהלכה והשקפה וזה חסד‬ ‫אחרים כלל‪ ,‬כי הוא אמנם מנעוריו ישב אהלים‪ ,‬ללמוד‬ ‫עצום‪.‬‬ ‫וללמד דעת את העם‪ ,‬בפרט באהלי שם ועבר ששם עלו‬ ‫וכאן אולי המקום לחזק ולעודד לומדי הכוללים‪,‬‬ ‫כל מבקש שם ה' בלי ספק עכ"ד‪.‬‬ ‫ההולכים בדרכו של אבינו יעקב‪ ,‬אשר פעמים יכולים‬ ‫הרי מבואר מדבריו דעיקר מעלת וישמר משמרתי‬ ‫להרגיש כי מה הם כבר פועלים ע"י לימודם‪ ,‬הרי אינם‬ ‫הכוונה שהשפיע על אחרים‪ ,‬וכן יעקב כשהי' בביהמ"ד‬ ‫עוסקים בקירוב ובעסקנות‪ ,‬וגם לא רואים תוצאות‬ ‫השפיע ולימד את אחרים‪ ,‬אבל יצחק עדיין לא עשה זה‬ ‫מלימודם מיד‪ ,‬רק שהולכים לכולל יום יום שבוע שבוע‪,‬‬ ‫ולכן עדיין לא תלאו בזכות עצמו‪.‬‬ ‫שנה שנה‪ ,‬ועוסקים בלימוד התורה מתוך הדחק‪ ,‬ולא‬ ‫יודעים עד כמה תורתם חשובה בשמים גם עכשיו‪ ,‬וגם‬ ‫ולעצם הפי' בוישמר משמרתי עד"ז כתב בספר הבהיר‬ ‫מזה שיגיע יום שע"י התמדתם לימודם במשך שנים‬ ‫[אות נ"ז] וז"ל "מאי משמרתי כך אמרה מדת החסד‪ ,‬כל‬ ‫רבות‪ ,‬יהפכו לת"ח מופלגים ויוכלו לעזור לאחרים‬ ‫ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי‬ ‫בהלכה ובהשקפה‪ ,‬ולהשפיע מהר מאד מה שאחרים לא‬ ‫שהרי אברהם עמד שם במקומי‪ ,‬וישמור משמרתי כי אני‬ ‫יכולים‪28 .‬‬ ‫זאת מלאכתי שאני מזכה העולם‪ ,‬ואפי' נתחייבו אני‬ ‫מזכם‪ ,‬ועוד משיבם ומביא בלבם לעשות רצון אביהם‬ ‫התורה הקדושה תבעה את ראש הכולל לדין תורה‬ ‫שבשמים‪ ,‬וכ"ז עשה אברהם דכתיב ויטע אשל בבאר‬ ‫וכדאי להביא מה ששמעתי מפי הג"ר שמואל יעקב‬ ‫שבע‪ ,‬ויקרא שם בשם ה' וגו' סדר לחמו ומימיו לכל באי‬ ‫לאנדא שליט"א ראש הכולל בעלזא בית שמש‪ ,‬שבין ר"ה‬ ‫עולם‪ ,‬והי' מזכה ומדבר אל לבם למי אתם עובדים עבדו‬ ‫לסוכות תשפ"ב הי' לו חלום נורא איך שהתורה הק'‬ ‫את ה' וכו' והי' דורש להם עד שהיו שבים‪ ,‬ומנלן שאף‬ ‫תובע אותו לדין תורה על שהוא מבזה אותה כל יום‪,‬‬ ‫החייבים הי' מזכה שנא' המכסה אני מאברהם וגו'‬ ‫בזה שכל המפעלים ומקומות עבודה מתחילים לעבוד‬ ‫אזכהו שידעצי שיבקש עליהם רחמים ויזכה" וכו'‪ .‬עכ"פ‬ ‫מוקדם כל יום‪ ,‬ובכולל שלו שאמורים להתחיל ‪9:30‬‬ ‫מבואר דעיקר מה שהשתבח הקב"ה באברהם הוא זה‬ ‫מגיעים האברכים רק ב‪ 10‬או ‪ 10:30‬וזה בזיון התורה‪,‬‬ ‫שהי' משפיע ומזכה אחרים‪.‬‬ ‫ובפרט שהתורה מחכה לתורתם של אברכים שמקפידים‬ ‫לטבול במקוה שתורתם בקדושה וטהרה‪ ,‬ויש לתורה‬ ‫גם יעקב אבינו עוסק במשמרת‬ ‫מזה נח"ר גדול והם מגיעים מאוחר‪[ .‬ואלו שאין מקפידים‬ ‫ובספורנו למדנו דגם יעקב הי' לו מעלה זה מיד‪ ,‬הגם‬ ‫מגיעים מוקדם] השיב ראה"כ בהתנצלות ‪ 29‬שאין ביכולתו‬ ‫דנר' שהי' סתם יושב אהלים‪ ,‬מ"מ חידש דבביהמ"ד שם‬ ‫לעורר האברכים כיון שהוא בעצמו מגיע מאוחר מצד‬ ‫הי' מלמד גם לאחרים ולימדם לדעת את ה'‪ .‬ובאמת‬ ‫ללמוד ברציפות ובשקיעות עצומה בלי שום שיג ושיח עם אחרים‪-‬‬ ‫לולא דברי הספורנו הי' אפש"ל דבאמת הי' יושב אהלים‬ ‫כפשוטו והי' רק יושב ולומד כל היום וכל הלילה‪27 ,‬‬ ‫הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א‪.‬‬ ‫‪ 28‬כבר הבאנו מה שסיפר הג"ר בנימין חותה שליט"א ששמע בעצמו‬ ‫מחייל שנורה ע"י מחבל בשמחת תורה והי' לו מוות קליני ובשמים‬ ‫הראו לו אולם גדול של אברכים רבים ששוקדים על תלמודם ואמרו לו‬ ‫שידע שאברכים האלה הם שנלחמים על חייו אבל הצד השני אינו רוצה‬ ‫‪ 26‬זה הפעם הראשון בתורה שכתוב ענין משמרת‪ -‬הגרי"ד שלזינגר‬ ‫שיחי' ובסוף ניצחו האברכים וחי‪ ,‬וביקש לפרסם זאת שידעו עד כמה‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫כוחם של לומדי התורה להגן על כל יושבי הארץ‪.‬‬ ‫‪ 27‬וכן דקדקו לשון רש"י [לקמן כ"ח ט' והוא מגמ' מגילה יז‪ ].‬נטמן‬ ‫‪ 29‬מבואר באוה"ק ר"פ כי תבוא [דברים כ"ו ה' ד"ה לזה] דיש ביכולת‬ ‫בבית עבר‪ ,‬דצורת לימוד של יעקב בבית עבר הי' כמו מת המוטמן‬ ‫האדם להתנצל בפני ב"ד של מעלה‪ ,‬ואם זה תי' טוב מקבלים אותו ויש‬ ‫באדמה‪ ,‬דשוהה שום לבדו בלי חברים‪ ,‬גם אין בידו לדבר עם אחרים‬ ‫בזה הרבה סיפורים ואכמ"ל‪.‬‬ ‫ואין לו שום קשר לעולם החיצון‪ ,‬כך המית יעקב א"ע באהלה של תורה‬ ‫יח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫מתעלים יותר‪ ,‬וההבדל אם לומדים ‪ 3‬שעות או ‪ 4‬שעות‬ ‫סבה רפואית‪ ,‬השיבו לו בשמים שמקבלים טענתו‬ ‫הוא הבדל שנות אור‪ ,‬ובכן אם הם לא מתחילים ללמוד‬ ‫ויסלקו הבעי' שלו‪[ .‬ובאמת מאותו יום והלאה לא הי' לו הבעי'‬ ‫‪33‬‬ ‫ומזה ידע שהחלום אמיתי]‬ ‫כדבעי או בלא באופן קבוע אנו מתאכזבים מאד מאד‪.‬‬ ‫אמרו לו בשמים‪ ,‬שכיון שבאמת לא עשה כן במזיד רק‬ ‫עוד אמר הראה"כ שמרגיש שאינו יכול לעורר אברכים‬ ‫שטעה בשיקולו‪ ,‬לכן יתנו לו עוד הזדמנות לתקן דבר‬ ‫ת"ח שזה בזיון בשבילם‪ .‬צעקו עליו "וכי בזיון‬ ‫זה‪ ,‬ואכן הכריז בכולל שלו שהוא סוגר את הכולל ופותחו‬ ‫האברכים קודם לבזיון התורה עצמה"? ענה‪ :‬הרי בגמ'‬ ‫שוב‪ ,‬ויש להרשם מחדש‪ ,‬בתנאי שיבואו כל יום ‪9:30‬‬ ‫מבואר הני טפשאי שקמים לס"ת ולא ללומדי'‪ .‬השיבו‪:‬‬ ‫וגם לא יהי' לאברך שום טענה עליו אם יגיד לו משהו או‬ ‫וכי אתה חושב שזה הפשט בגמ'‪ ,‬דעל חשבון התורה‬ ‫לא יגיד‪ ,‬וכן שילמדו ביום שישי כמו כל יום‪.‬‬ ‫עצמה יש לכבד אברכים? והראו לו בשמים שהוא‬ ‫בעצמו זלזל כמ"פ באברכים וממילא אין זה תי'‪[ 30.‬עוד‬ ‫מה שאפשר ללמוד מסיפור זה‪ ,‬גודל החשיבות של תורת‬ ‫צעקו עליו דלמה אין כולל ביום שישי כמו כל יום ‪]31‬‬ ‫אברכי הכוללים‪ ,‬וגודל האחריות לנצל כל רגע ורגע‪ ,‬ואיך‬ ‫עוד אמרו לו שהוא זה שמחריב האברכים שכאו"א מהם‬ ‫שהתורה הקדושה והנשמות של הדורות הקודמים מחכים‬ ‫אילו הי' מנצל שעותיו בכולל כדבעי הי' גדל לת"ח‬ ‫כל בוקר ללימודם של האברכים בפרט אם זה בקדושה‬ ‫מופלג‪ ,‬והראו לו על כל אברך מה ביכולתו לגדול אי‬ ‫ובטהרה‪ ,‬וזה מה שלמדנו מאבינו יעקב ששקד על‬ ‫מנצל שעותיו בכולל כדבעי‪ ,‬על א' הראו לו מורה הוראה‬ ‫תלמודו יומם ולילה במשך שנים רבות‪ ,‬וכל המשך כלל‬ ‫‪32‬‬ ‫על א' ראש ישיבה על א' בקי בש"ס וכן הלאה‪.‬‬ ‫ישראל הי' תלוי ע"ז‪ ,‬דבזה בנה את עצמו ובנה כל‬ ‫העולם‪ ,‬ובזה התקיים ג"כ וישמר משמרתי כמו אברהם‬ ‫עוד אמרו שיבוא יום ויגיעו האברכים לב"ד של מעלה‪,‬‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫ויראו מה היו יכולים להיות אילו הי' ראה"כ עומד‬ ‫עליהם‪ ,‬ולא ימחלו לו על ההפסד שגרם להם‪ ,‬ואכן העלו‬ ‫השפע של יצחק בזכות אשתו‬ ‫בב"ד של מעלה כל האברכים‪ ,‬וכ"א מהם הי' תופס מיד‬ ‫ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא‬ ‫גודל ההפסד מכל האיחורים‪- ,‬דהרי בב"ד של מעלה‬ ‫מאה שערים ויברכהו ה'‪[ :‬שם י"ב]‬ ‫רואים הכל מיד‪ -‬ואכן אף א' לא מחל לו‪ .‬התחיל‬ ‫הראה"כ לצעוק‪ ,‬הרי כשמעורר האברך על בואו‬ ‫י"ל ההמשך למעשה דאבימלך‪ ,‬והא שהי' מצחק עם‬ ‫באיחור‪ ,‬הוא מסתכל עליו ברוגז‪ ,‬כאילו אומר "איך אתה‬ ‫רבקה‪ ,‬ע"פ הגמ' ב"מ נ"ט‪ .‬דאין הברכה מצוי' בביתו‬ ‫מעיז להגיד לי מה לעשות" ואיך יתכן שלא ימחלו לו?‬ ‫של אדם אלא בשביל אשתו‪ ,‬שנא' ולאברם הטיב‬ ‫צחקו עליו בשמים בצחוק גדול מה ההשוואה? הרי‬ ‫בעבורה‪ ,‬וא"ל רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי‬ ‫האברך מלובש בגוף‪ ,‬והרי הגוף אינו רוצה ללמוד‪ ,‬אבל‬ ‫דתתעתרו‪ ,‬וכיון שכיבד את אשתו נתעשר‪.‬‬ ‫הנשמה משתוקק מאד לנצל כל רגע‪.‬‬ ‫הקנאה על הצלחת יצחק היא התחלת הגלות‬ ‫ביקש הראה"כ להביא האבות ואבות אבתיהם של‬ ‫ויזרע יצחק וגו' ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד‬ ‫האברכים מדורות קודמים שימליצו בעדו‪ ,‬שהרי מסתמא‬ ‫כי גדל מאד‪ ,‬ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר‬ ‫יש להם הכרת הטוב אליו על שתומך ומחזיק את‬ ‫ועבדה רבה ויקנאו אותו פלשתים וכל הבארות‬ ‫נכדיהם בכולל‪ .‬ואכן באו הדורות הקודמים‪ ,‬ואמרו לו‬ ‫וגו' לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וגו' [שם י"ב‪-‬‬ ‫תדע לך שבעולם העליון ל"ש להתעלות‪ ,‬דכולנו רק‬ ‫ט"ז]‬ ‫עומדים‪ ,‬וכל העליי' לנו הוא ע"י שהנכדים שלנו‬ ‫לומדים‪ ,‬וכל בוקר אנו מחכים שהנכדים יתחילו ללמוד‬ ‫כאן זה המקום הראשון בתורה שכ' בו מלת "קנאה"‬ ‫דאז אנו מתעלים מאד‪ ,‬וכל רגע ורגע שהם לומדים אנו‬ ‫וכאן נפתחת שורה של מקרים המציינים השלב החדש‬ ‫שהחל עם יצחק של קנאה מצד הגוים‪ ,‬וראוי להביא כאן‬ ‫דברים נפלאים שכ' רש"ר הירש זצ"ל והג"ר זלמן‬ ‫‪ 30‬זה מוסבר עפ"י יסוד הבית הלוי [פ' ויגש ד"ה ואת אשר נראה] דלא‬ ‫יכלו אחיו לענות אותו וגו' אוי לנו מיום הדין וכו' דכיון שאמרו‬ ‫סורוצקין זצ"ל באזנים לתורה שנוגע מאד בזמנינו‪,‬‬ ‫שדואגים על אביהם‪ ,‬למה לא דאגו על אביהם כשמכרוהו‪ ,‬ולכן אם כבר‬ ‫ונפתח בד' רש"ר הירש שכ' שאצל אברהם עם כל עשרו‬ ‫מתנצלים לפני ב"ד של מעלה בודקים אם אכן התי' שלו תואם עם‬ ‫המציאות בכל מיני מצבים וזה פחד גדול‪ .‬ולכן כל פעם שמרגישים שיש‬ ‫ועם היותו גם הוא גר בארץ העמים רכשו לו הגוים כבוד‬ ‫לנו תי' טוב למה לא עושים דבר טוב או לומדים‪ ,‬יש לבדוק אם הי'‬ ‫מוכן לומר זה לפני ב"ד של מעלה‪.‬‬ ‫‪ 31‬בכמה מקומות בחו"ל אכן יש כולל גם ביום שישי כרגיל‪.‬‬ ‫‪ 33‬זה כמו שהגרצ"מ זילברברג שליט"א תמיד מעורר שכלל ישראל הם‬ ‫‪ 32‬זה כסיפור הידוע על הנצי"ב‪ ,‬שאמר שאילו בילדותו לא הי' מחליט‬ ‫קומה שלימה וכל הדורות מסתכלים עלינו ומתחננים אלינו שנתקן הכל‬ ‫ללמוד והי' חי כיהודי טוב כל חייו‪ ,‬הי' בא לעולם העליון והיו תובעים‬ ‫כדי שיבוא הגאולה‪.‬‬ ‫אותו על שלא חיבר ספרי העמק שאלה‪.‬‬ ‫יט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫להיות עני ושפל‪ ,‬ואם הוא בחריצותו ועשרו נעשה עצום‬ ‫בעצם אישיותו עד כי אמרו לו "נשיא אלהים אתה‬ ‫ממנו "מיושבי הארץ" אז אומרים לו "לך מעמנו"‪ ,‬אבל‬ ‫בתוכינו" ללא קנאה וללא צרות עין רק פעם אחת‬ ‫אברהם אבינ ו לא שמע דברים אלה משבא לארץ כנען‪,‬‬ ‫התעוררה עליו איבה דומה שהוכחשה מיד ע"י המלך‬ ‫אדרבה קראו אותו נשיא אלקים ומהיהודי הראשון‬ ‫[לעיל כ"א כ"ו] והטעם שביצחק הי' שונה כיון שאצלו‬ ‫ששמע את ה"לך מעמנו" הראשון מתחיל הגלות‪.‬‬ ‫הותחלה הגלות והחלה להתגשם בשורת כי גר יהי' זרעך‬ ‫ובמש"כ כי עצום הוא ממנו פי' מה שאתה עצום הוא‬ ‫[לעיל ט"ו י"ג] אושרו של יצחק הועם ע"י קנאה וצרות עין‬ ‫ממנו וכן אמרו בני לבן ומאשר לאבינו עשה את כל‬ ‫מטרידה‪ ,‬אח"כ יעקב כבר מתהלך כעבד גמור‪ ,‬הרי אלו‬ ‫הכבוד הזה טענה יאה בפי צוררינו בכל דור ודור‪ ,‬ולא‬ ‫ג' שלבים לעמידת בית אברהם כגר בארץ העמים‪ ,‬כעבד‪,‬‬ ‫מסתפקים באמירת "לך מעמנו" אלא שמחליטים‬ ‫כגדול המעורר קנאה‪ ,‬וכנשיא נערץ‪ ,‬הברית האלקית‬ ‫שעשרו של היהודי הוא ממנו ולכן לוקחים את כל אשר‬ ‫הגינה עליהם בכל דרכי עמידתם ובכל תהפוכות גורלם‬ ‫לו ולפעמים גם את נפשו‪ .‬ואח"כ מגרשים אותו מן‬ ‫ונתגלתה כברית מיוחדת עם אברהם ועם יצחק ועם‬ ‫הארץ ע"כ מד' אזנים לתורה‪.‬‬ ‫יעקב כ"א לחוד‪ ,‬ועתידה הגלות להתפתח בכיון הפוך‬ ‫מהאבות בקו עולה והולך‪ ,‬מתחלה ברית יעקב דזה שנות‬ ‫והנה כבר דקדק רש"ר הירש שלא כ' ויקנאו בו פלשתים‬ ‫המבחן בדמות עבד בהן תעמוד הברית האלקית בצרה‬ ‫רק ויקנאו אותו פלשתים היינו דקנאה בו הי' מתייחס‬ ‫ומצוקה‪ ,‬שלב זה הינו כבר מאחורינו‪ ,‬בכבוד מזהיר‬ ‫לנכסים שירצו לקחתם לעצמם‪ ,‬אבל ויקנאו אותו הכוונה‬ ‫עמדנו במבחן "יעקב"‪ ,‬עתה עומדים אנו בפני מבחן‬ ‫לתבוע את האדם כולו שנפגעו מפני העמדה והכבוד‬ ‫השני ברית יצחק היינו להתהלך כחפשיים בקרב הגוים‬ ‫שהגיע אליו ע"י נכסיו קנאתם התייחסה לאיש יותר‬ ‫ולא להרתע בפני קנאה ושנאה לקיים צואתו של אברהם‬ ‫מאשר לאשרו‪.‬‬ ‫ולבטוח בה' שיגן עלינו מפני קנאה וצרות עין וג"ז‬ ‫קנאת הגוים בגלות מחזיק אותנו שלא נתבולל‬ ‫ממבחני הגלות שעוד עלינו לעמוד בהם‪ ,‬ורק אח"כ נוכל‬ ‫לצפות לשלב האחרון של הגלות בו נרכוש את כבוד‬ ‫ומ"מ יש לדעת דקנאה זה הוא שמחזיק אותנו שלא‬ ‫הגוים והכרתם לא למרות היותינו יהודים רק בגלל‬ ‫נתבולל בין הגוים וכמ"ש רש"ר הירש בהמשך דבריו‬ ‫אנחנו יהודים בו נתהלך בין הגוים בגאון כאברהם‬ ‫שהביא ד' המדרש במדבר רבה י"ח י"ז דאותיות מנצפ"ך‬ ‫"נשיא אלהים" אז הגוים ישיבו אותנו אל נחלתינו‬ ‫רמזו בזה הצופים הנביאים לכמה גאולות‪ ,‬הכ"ף בלך לך‬ ‫הראשונה וההסטורי' תגשים את הנבואה הישנה בה עוד‬ ‫של אברהם‪ ,‬והמ"ם במש"כ כאן לך מעמנו כי עצמת‬ ‫לפני אלפים שנה הותוותה התכנית לגלות ולגאולה‬ ‫ממנו מאד עי"ש השאר‪ ,‬וצ"ע איזה גאולה מצאו בטענה‬ ‫וזכרתי את בריתי יעקב ואת בריתי יצחק ואף את בריתי‬ ‫זו שילך מהם‪ ,‬ותי' ד"באמת קנאת הגוים שמקנאים את‬ ‫אברהם אזכרו והארץ אזכור" ע"כ ד' רש"ר הירש‪.‬‬ ‫עשרם של ישראל בגלות היא היא אחד ממכשירי‬ ‫ההשגחה העליונה להצלת ישראל‪ ,‬אלמלא אותה קנאת‬ ‫ועד"ז כ' באזנים לתורה והכניס באופן נפלא בפסוקים‬ ‫פלשתים הדוחה את ישראל להתבודדות בעל כרחו בנקל‬ ‫אלו צורת הסבל שלנו מן הגוים‪ ,‬דבמש"כ סתמום‬ ‫הי' הוא משקיע את עצמו לתוך עסקי עושרו ולתוך‬ ‫פלשתים‪ ,‬כ' כמה בתי חרושת ועבודה ועסקים גדולים‬ ‫העמדה הנכבדה שהיתה כרוכה בהם והי' שקוע בכל‬ ‫החריבו צוררי ישראל בכל דור ודור בידיהם גם אם זה‬ ‫אלה יותר משהדבר נאה לבן אברהם ונושא תעודתו‬ ‫הי' לרעת ארצם וממשלתם‪ ,‬רק מפני שהם שייכים‬ ‫הרוחנית‪ ,‬מי יודע אם לא אותה קנאה היא שהצילה אותו‬ ‫ליהודים‪ ,‬ותמיד מצאו איזה אמתלא לזה כמו זו של‬ ‫מפני השתקעות יתירה זו ברור הדבר בניו המתקדמים‬ ‫הפלשתים שסתמו הבארות באמרם תקלה הם לנו מפני‬ ‫לקראת אותה שלב בו הוא עצמו הי' עומד‪ ,‬קנאה דוחה‬ ‫הגייסות הבאות עלינו [רש"י]‪ .‬ובמש"כ לך מעמנו כי‬ ‫זו היא שתמיד החזירה אותם לעצמיותם‪ ,‬נמצאת קנאה‬ ‫עצמת ממנו מאד‪ ,‬כ' אפי' כשהי' רק יהודי אחד במדינה‬ ‫זו אחד ממכשירי ההצלה הגדולים והרי היא מתלווה אל‬ ‫לא הי' מקום בעדו‪ ,‬ואף שלא "חי על חשבון" התושבים‬ ‫אושרם כדי לבטל את פתיונו המושך וכדי להזהיר‬ ‫והי' יצרני במאה אחוז בחקלאות והצליח בה מאד‪,‬‬ ‫ולחזור ולהזהיר אותם על תפקידם היהודי העקרי" עכ"ד‬ ‫ואפשר הי' ללמוד ממנו הרבה איך חורשים ואיך‬ ‫רש"ר הירש‪.‬‬ ‫מזבלים‪ ,‬זורעים וקוצרים את השדה‪ ,‬והמאה שערים‬ ‫שמצא הלא זה ברכה גדולה לכל המדינה ובפרט בימי‬ ‫והנה כל הדברים האלו התקיימו ממש לעינינו שבעז"ה‬ ‫הרעב‪ ,‬ואת המעשר הרי נתן לעניי המדינה [פרדר"א פל"ג]‬ ‫נראה שכבר עברנו חלק הגלות שמסמל עבדותו של‬ ‫וברכת ה' אשר עליו הרי העשיר את כל המדינה ועל דרך‬ ‫יעקב‪ ,‬ואנו עומדים כעת בשלב גלותו של יצחק שיש לנו‬ ‫שאמר לבן ליעקב ויברכני ה' בגלליך‪ ,‬ואיש כזה מביא‬ ‫הצלחה גדולה בגשמיות‪ ,‬והגוים לא יכולים לסבול את‬ ‫תועלת גדול למדינה‪ ,‬אבל הוא יהודי‪ ,‬ויהודי בגלות צריך‬ ‫כ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫דכיון דכ' במלאכי ב' ה' בריתי היתה אתו החיים והשלום‬ ‫זה‪ ,‬ואם חשבנו שהגוים כבר אוהבים אותנו וכבר אין‬ ‫הרי כ' חיים אצל שלום וכיון שבפסוק זה כ' חיים אצל‬ ‫כ"כ הקנאה והשנאה שהי' פעם‪ ,‬הנה מאחרי שמחת‬ ‫באר הרי יש בזה רמז לשלום‪ ,‬ובס' יד דוד מהדו"ק על‬ ‫תורה תשפ"ד התפרץ לענינו האנטישמיות בכל העולם‬ ‫ברכות שם ציין לס' מנחת ביכורים שתי' דעצם זה שניסו‬ ‫במלוא עוזה ע"י טענה זו דלך מעמנו כי עצמת ממנו‬ ‫לחפור שוב ושוב ולא התייאשו מראה שכבר מעתה ראה‬ ‫מאד ובפרט בטענת בני ישמעאל לך מעמנו כי אין לנו‬ ‫כאן סימן שבסוף יהי' מים של שלום‪,‬‬ ‫שום זכות להיות בא"י‪ ,‬וכל מה שנבנה שם הם טוענים‬ ‫ששייך להם‪ ,‬ומאז מצאו הגוים בכל העולם מקום לבטא‬ ‫והג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א תי' ע"פ ד' רש"ר‬ ‫שנאתם כנגד היהודי שמצליח בכל מקום‪[ ,‬דכיום בעולם‬ ‫הירש שהזכרנו לעיל לפרש הא דמ"ם דמנצפ"ך הרומז‬ ‫הנאור והתרבותי לא מתאים כ"כ לבטא בפה הרגישי שנאה אבל‬ ‫לגאולה מרומז בהא דעצמת ממנו מאד כיון דקנאת‬ ‫כעת מצאו מקום לבטא כל שנאתם בפה והתברר שמעולם לא‬ ‫הגוים הוא זה שמחזיק אותנו בגלות לבל נתערב בין‬ ‫יתבטל ההלכה שעשיו שונא ליעקב] ואולי מעשה אבות סימן‬ ‫הגוים וזה מכשיר אותנו להיות ראוים לגאולה בבוא‬ ‫לבנים הי' מעשה זה דיצחק בחלקו של פלשתים דוקא‪,‬‬ ‫העת‪ ,‬ולפ"ז י"ל דאדרבה העסק והריב שיש נגד יצחק‬ ‫להורות על מה שיקרה לנו באחרית הימים מהעם היושב‬ ‫הוא זה שמביא השלום האמיתי בין ישראל לאביהם‬ ‫שם‪[ .‬עי' לעיל בהג"ה ‪]23‬‬ ‫שבשמים וזה מה שמחזיק אותם בגלות‪.‬‬ ‫סתימת הבארות הוא טימטום הלב‬ ‫ולעצם הגמ' כ' בחת"ס בכמה מקומות [ח"ג יב‪ :‬רפ"א‪.‬‬ ‫שצ"ד ד' ועוד] לרמז דמה שכ' כאן דזוכה לתורה חיים‬ ‫וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו' סתמום‬ ‫פלשתים [שם ט"ו]‬ ‫ושלום ר"ת תח"ש וזה היפך מבאר שח"ת שהרשעים‬ ‫יורדים לשם וע"י תשובה נתהפך השח"ת ונעשה‬ ‫וברש"י "טמונין פלשתאי לשון סתימה ובלשון התלמוד‬ ‫לחת"ש‪ ,‬ובמה שאנו אומרים אשרינו שאנחנו משכימים‬ ‫מטמטם את הלב" ונראה דרש"י בא לרמז‪ ,‬למש"כ‬ ‫ומעריבים וכו' כי ב"פ שאנו מייחדים אותו בכל יום‬ ‫בשפת אמת כמה פעמים דהכוונה לההשפעה והמדה של‬ ‫מימי שנ"ד יום עולה ב"פ שנ"ד שהוא תש"ח אשר‬ ‫אברהם‪ ,‬והי' צריך יצחק לשוב ולחפור ההשפעה כפי‬ ‫לרשעים הוא באר שח"ת אשר פעל ה' לא יביטו ולא‬ ‫מדתו מדת הגבורה‪ 34,‬וזה הכוונה דקאי על טימטום הלב‬ ‫אמרו יוצר אור שחרית וערבית אבל לצדיקים יהי' תח"ש‬ ‫שלא הי' כאן השפעה‪ ,‬וזהו בלשון התלמוד היינו שלא‬ ‫ר"ת תורה חיים שלום ולזה אומרים שהם יורדים לבאר‬ ‫כפשוטו‪.‬‬ ‫שח"ת כי הרואה באר בחלום יצפה לתורה חיים ושלום‪,‬‬ ‫ותחש שהי' בימי משה טהור הי' [שבת כח‪ ]:‬כי אז הי'‬ ‫מה שבאר מים חיים סימן לשלום‬ ‫תורה חיים ושלום בשלימות האפשרי וקרן אחת הי'‬ ‫ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים‬ ‫במצחו להורות כי הי' כוונה אחת לשם ה' עי"ש עוד‪.‬‬ ‫חיים ויריבו רוע גרר וגו' לנו המים וגו' [שם י"ט‬ ‫כ']‬ ‫ענין המשתה שעשה יצחק לאבימלך‬ ‫ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל‬ ‫בגמ' ברכות נו‪ :‬אמר רבי חנינא הרואה באר [‪-‬מים חיים]‬ ‫שר צבאו ויאמר עליהם יצחק וגו' ויאמרו ראה‬ ‫בחלום רואה שלום שנא' ויחפרו עבדי יצחק בנחל‬ ‫ראינו וגו' אם תעשה עמנו רעה וגו' ויעש להם‬ ‫וימצאו שם באר מים חיים רבי נתן אומר מצא תורה‬ ‫משתה ויאכלו וישתו וישכימו בבוקר וגו' [שם כ"ו‬ ‫שנא' כי מצאי מצא חיים וכתיב [הכא ביצחק] באר מים‬ ‫– ל"א]‬ ‫חיים‪ ,‬רבא אמר חיים ממש [‪ -‬שהחיים תלויים במים] וצע"ט‬ ‫איך נרמז כאן ענין שלום דאדרבה הרי רבו עלי' וקרא‬ ‫כל הענין צ"ב טובא למה לנו לדעת כ"ז‪ ,‬וכן מה הענין‬ ‫שם באר זה עשק כי התעשקו עמו‪ ,‬ומהרש"א שם ביאר‬ ‫לעשות להם משתה‪ ,‬הרי כשאברהם כרת ברית עם‬ ‫דהכוונה למה שהי' בסוף דבאר זה לא נתקיים בידו עד‬ ‫אבימלך לא עשה משתה‪ ,‬ול"ל להדגיש ענין השילוח‪.‬‬ ‫שהי' לו שלום אח"כ ולא רבו עלי' עוד‪ ,‬אבל הצל"ח הק'‬ ‫ורמב"ן לעיל פכ"ד כ' שאחרי שהבטיח לו הקב"ה שלא‬ ‫דזה דוחק דבקרא זה לא נרמז שלום כלל ותי' דהכוונה‬ ‫יירא מהם ובירך אותו נתן ה' בלבם שילך לפניו המלך‬ ‫בכבוד גדול‪ ,‬יותר מאשר עשה לאביו‪ ,‬שאז בא רק עם‬ ‫‪ 34‬כבר העיר הרמב"ן דאין בפשוטי הסיפור דחפירת הבארות תועלת‬ ‫פיכול ועכשיו בא עם רעים רבים‪ .‬אולם עדיין לא נתבאר‬ ‫ולא כבוד גדול יצחק ולכ"פ דקאי על ביהמ"ק עי"ש‪ ,‬וזכורני שנשאלתי‬ ‫בזה מזקנתי הרבנית ראקאוו ע"ה‪ ,‬דמה הפי' בכל ענין חפירת הבארות‪,‬‬ ‫ענין המשתה‪ .‬והנצי"ב העמק דבר כ' דרצה להורות להם‬ ‫וי"ל בדרך צחות‪ ,‬ללמדנו דכמו בענין הבארות אין לנו השגה כן אין לנו‬ ‫רב חסדו עמהם‪ ,‬שאבימלך אף שהי' בעל ברית אביו‬ ‫השגה באהבת יצחק לעשו‪ ,‬עי"ל דחפירת בארות הוא לגלות הדברים‬ ‫הנסתרים‪ ,‬וזה רצה יצחק לגלות בעשו‪.‬‬ ‫כא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫הנה בחומשים שלנו רשום כאן עליית חמישי‪ ,‬והעיר‬ ‫מ"מ לא עשה לו משתה לא בבואו אליו ולא בהלכו‬ ‫הגרי"ד שלזינגר שליט"א דלכ' הו"ל באמצע ענין והו"ל‬ ‫מהם‪ ,‬ועתה הוא עשה להם משתה וכדרך הצדיקים‬ ‫להפסיק במקום אחר‪ ,‬אלא שבאמת יש לציין דלא ברור‬ ‫להתפייס בנקל ולהמצא למי שמבקש שלום‪ .‬ויש סמך‬ ‫כלל מי חילק את הפרשיות לפי העולים ויתכן שהי' זה‬ ‫לפי' זה ממדרש לקח טוב שהביא ע"ז קרא דדוד שאמר‬ ‫מלמד או חזן שאהב לסיים בדבר טוב בענין ברכה ולא‬ ‫"ועתה ה' חנני והקימיני ואשלמה להם" [תהילים מ"א י"א]‬ ‫הי' איכפ"ל כ"כ שזה באמצע ענין‪ .‬ולאלו שלא התחשבו‬ ‫היינו שהגם שעשו לו צרות מ"מ התנהג אתם יפה‪.‬‬ ‫עם החלוקה שרשום בחומשים עי' לקמן‪ ,‬יתכן שלא היו‬ ‫ובדברי ירמיהו כ' שרצה לפייסם על שדיבר אליהם‬ ‫מפסיקים כאן‪.‬‬ ‫דברים קשים‪.‬‬ ‫*חלוקת התורה לפרשיות וסדרות‬ ‫והג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א ביאר ענין המשתה‬ ‫והשילוח עפ"י דברי הספורנו שהבאנו לעיל פסוק ה'‬ ‫ואולי כאן המקום באמת לברר מי עשה חלוקת העולים‪,‬‬ ‫שכ' דלפני שנתעורר יצחק לקרוא בשם ה' לאחרים‪ ,‬לא‬ ‫והנה לפני שנדון על חלוקת העולים‪ ,‬נקדים לברר יותר‬ ‫תלאו לו בזכות עצמו רק בזכות אברהם אבל אחרי שבנה‬ ‫ענין חלוקת הפרשיות והסדרות‪ 36,‬הנה עצם חלוקת‬ ‫מזבח וקרא בשם ה'‪ ,‬אז הלך אליו אבימלך ואמרו ראה‬ ‫פרשיות סתומה ופתוחה הוא הלל"מ ומפורש בגמ' שבת‬ ‫ראינו וגו' עתה אתה ברוך ה' ולא מצאוהו עוד תלאות‬ ‫קג‪ :‬שנכלל במש"כ וכתבתם כתיבה תמה שלא יעשה‬ ‫מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונה‪ .‬עפי"ז י"ל דעיקר‬ ‫פתוחה סתומה או להיפך‪ ,‬ויש בזה נפק"מ גם לענין‬ ‫הענין הי' להמשיך ענין האשל שעשה אברהם שהי'‬ ‫קריאת התורה שאין משיירין ואין מתחילין בפחות מג'‬ ‫אכילה ושתי' לוי'‪ ,‬דעי"ז הי' מקרב את כולם להקב"ה‬ ‫פסוקים סמוך לפרשה‪ ,‬אולם מה שיל"ע בחלוקת‬ ‫וכמו שהבאנו לעיל בשם ס' הבהיר‪ ,‬ולכן לתקן זה עשה‬ ‫הסדרות שנוגע לקריאת התורה כל שבוע‪ ,‬הנה עיקר‬ ‫כאן יצחק מעשה אביו ועשה משתה לאכילה ושתי' וגם‬ ‫תקנת קריאת התורה בשבת ובב' וה' ומספר העולים‬ ‫שילוח לקיים ענין לוי' ובזה המשיך דרכו של אברהם‬ ‫ושלא יפחתו מג' פסוקים וכדומה‪ ,‬הוא צירוף תקנת‬ ‫ושוב הי' אפשר לתלות לו בזכות עצמו‪.‬‬ ‫משרע"ה ועזרא הסופר‪[ ,‬עי' נו"כ ריש סי' קל"ה] אבל לא‬ ‫התפרש בתקנתם אם יש קפידא לסיים את התורה במשך‬ ‫ועד"ז כ' הרה"ק מפילץ זי"ע בספרו שפתי צדיק‪ ,‬דדוקא‬ ‫זמן מסויים כמו שנה או ג' שנים ולחלק לפ"ז לפרשיות‬ ‫ביצחק נזכר ענין משתה ואכילה ושתי' מה שלא נזכר‬ ‫וסדרות‪ ,‬אלא שנהגו בא"י לגמור את התורה בג' שנים‬ ‫כשכרת אברהם אתו ברית‪ ,‬כיון שבאברהם אין כ"כ‬ ‫ובבבל כל שנה כמו שאנו עושין‪ ,‬ומתבאר ברמב"ם‬ ‫רבותא כיון שלכאו"א הי' מאכיל ומשקה‪ ,‬והרבותא רק‬ ‫שחלק זה הוא בגדר מנהג קדמון ולא מעצם התקנה‬ ‫אצל יצחק שלא נמצא בו כלל דרך זה‪ ,‬שהי' נראה מדתו‬ ‫שהרי בפי"ב מתפלה הביא עיקר תקנת קריה"ת‪ ,‬ורק‬ ‫כלפיד אש שלא הי' באפשרות ליכנס בד"א שלו‪ 35 ,‬אכן‬ ‫בפי"ג כתב שמנהג פשוט הוא לסיים את התורה בשנה‬ ‫הם אמרו לו "ראה ראינו" שתירצו עצמם שמתחלה‬ ‫אחת ומנהג שאינו פשוט הוא לסיים את התורה בג'‬ ‫נתרחקו ממנו מחמת שלא התנהג אתם הנהגת אביו‪,‬‬ ‫שנים וא"כ יתכן שמצד עיקר תקנת קריה"ת של משה‬ ‫ולכן הוצרכו ב' ראיות שלא מעין הראי' שראו באביו‪,‬‬ ‫ועזרא לא הי' צורך כלל לחלק את התורה לסדרות‪ .‬וכן‬ ‫שהיתה הבנתם שיש לצדיק להתנהג רק כאברהם אבינו‪,‬‬ ‫מבואר בשו"ע סי' רפ"ב שבס"א כ' "מוציאין ס"ת וקורין‬ ‫ומפני שהזכירו דרכי אביו תפס אומנות אביו שהי' אצלו‬ ‫בו שבעה" ובס"ד כתב "נוהגים לקרות שבעה ולגמור‬ ‫כיבוד אב‪ ,‬ולכך ויעש להם משתה ועי"ז נתקרבו‪.‬‬ ‫עמהם הפרשה ואומר קדיש‪ ,‬וחוזר וקורא עם המפטיר‬ ‫מה שקרא השביעי" הרי שלגמור הפרשה הוא בגדר‬ ‫ובמש"כ וישכימו בבוקר ולא נזכר שנתן להם מקום לינה‬ ‫מנהג ולא מעיקר התקנה‪.‬‬ ‫וכמ"ש באליעזר‪ ,‬תי' בספר הנ"ל דאולי לא יכלו לישון‬ ‫בבואם לבית לפיד אש כזה‪ ,‬והרגישו התעוררות‬ ‫אולם גם אחרי שידענו מגמ' שהיו גומרים את התורה‬ ‫והתלהבות לעבודתו ית'‪.‬‬ ‫בשנה אחת לא התפרש להדיא מקום החלוקה לא"י‬ ‫ולבבל‪ ,‬רק בירושלמי פט"ז משבת ה"א ובמס' סופרים‬ ‫*מה שהכניסו עליית חמישי באמצע הסיפור‬ ‫פט"ז ה"ח מבואר שיש חלוקה של קע"ה פרשיות‪ ,‬וזה‬ ‫אם תעשה עמו רעה וגו' אתה עתה ברוך ה'‪:‬‬ ‫מתאים למנהג א"י שגמרו את התורה אחת לשלש שנים‪,‬‬ ‫[חמישי] ויעש להם משתה וגו' [שם]‬ ‫אולם רמזים רבים יש בש"ס לחלוקה שלנו לפרשיות‬ ‫כגון מה שתיקן עזרא לקרוא קללות שבתו"כ לפני עצרת‬ ‫‪ 35‬זה מתאים עם דברי הנצי"ב העמק דבר סו"פ חיי שרה שמחמת גודל‬ ‫הפחד שאחזה לרבקה בראותה את יצחק לא יכלה שוב לדבר אתו‬ ‫‪ 36‬הרבה מ"מ ראיתי בספר אהלי שמעון סי' י"ג‪.‬‬ ‫כרגיל‪ ,‬ולכן לא הגידה לו ענין עשיו‪.‬‬ ‫כב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫אחת וכ"ש הרבה וכמו שמסיים הזוהר שם אח"כ וז"ל‬ ‫היינו פ' בחקותי וקללות שבמשנה תורה לפני ר"ה היינו‬ ‫ולא יפסיק מילין דפרשתא דשבתא דא בפרשתא דשבתא‬ ‫פ' כי תבוא‪ ,‬המבואר בסו"מ מגילה ושם כט‪ :‬חל ר"ח‬ ‫אחרא וכו' כיון דאשלימו הני למיפסק פרשיין דכל שתא‬ ‫אדר בואתה תצוה או בכי תשא‪ ,‬והגמ' שם מדגיש שרק‬ ‫ואתעטרו קמי קב"ה ואמרי אנא משבת פלוני מציבורא‬ ‫לפי מנהג בבל הי' מזדמן פ' שקלים בכי תשא‪ ,‬הרי‬ ‫פלוני וכו' ואסור לן לערבא אלין באלין וכו' אפילו‬ ‫שכבר הי' חלוקה לסדרות כמו שלנו לכל שבת פרשה‬ ‫כמלא נימא ואפילו בחד תיבא וכו' עכ"ל והקפידא הוא‬ ‫אחרת‪ ,‬אלא שמבואר שם ברש"י בביאור דברי אביי‬ ‫רק בשבת שחרית ולא במנחה ולא בב' וה' שאין‬ ‫שיתכן שהמון עם לא ידעו איפה הסדרה מסתיימת ואם‬ ‫הקריאות מן החשבון הכללי ולכן בשבת שחרית חוזרים‬ ‫יקראו פ' שקלים אחרי פ' תצוה יסברו שפ' תצוה‬ ‫וקוראין מה שכבר קראו בשני וחמישי‪ ,‬ומה שבמערבא‬ ‫מסתיימת אחרי פ' שקלים ומבואר שלא היה מפורסם‬ ‫פסקי לתלת שנין הם לא חשו לזה‪ ,‬ולזה גופא לא נתפשט‬ ‫כ"כ לקרוא פ' תצוה פ' כי תשא דא"כ ל"ש בזה טעות‪.‬‬ ‫מנהגם וכל ישראל משלימין בשנה אחת וזה שבמקדש‬ ‫[ופ' בלק שכ' בברכות יב‪ :‬לא מתייחס לפ' השבוע רק על חלק‬ ‫היו מחלקים פ' האזינו לא היה בשביל לימוד התורה‬ ‫הברכות של פ' בלק וכמ"ש שם פ' ציצית ריבית משקלות] אלא‬ ‫לכל ישראל אלא בשביל שירת הלוים‪ .‬ולעיל שם‬ ‫שיל"ע במש"כ רשב"ם ריש פ' ויחי שעיקר התחלת‬ ‫בערוה"ש ס"ב מבואר שיש בתורה נ"ד סדרות ובזוהר‬ ‫פרשה זו הוא הפסוק האחרון בפ' ויגש שכ' שם "וישב‬ ‫בכמה מקומות כתוב ג"ן סדרות [כ"כ בתיקוני זהר תיקון י"ט‬ ‫ישראל בארץ מצרים" וגו'‪ ,‬כי עליו מחובר ויחי יעקב‪.‬‬ ‫ותיקון נ"ב ונ"ג וכן בזוה"ק שהבאנו לעיל בפ' ויקהל ר"ו‪ :‬ונרמז‬ ‫"אלא שלא רצו הקהלות לסיים פרשת ויגש בותהי הארץ‬ ‫בקרא ג"ן נעול אחותי כלה‪ ,‬ובפי' רוקח על ישתבח נ"ג תיבות יש‬ ‫לפרעה וסיימוה בוישב ישראל" הרי שהתחלת וסיום‬ ‫בישתבח כמניין נ"ג פרשיות בחומש‪ ,‬השומרים יבואו ב"גן" עדן‪.‬‬ ‫הפרשה בקריאת התורה הי' תלוי בקהלות‪ .‬ועי' מאירי‬ ‫ובשם הגדולים להחיד"א מערכת הספרים אות ג' ובהקדמת עמק‬ ‫מגילה שם שמש"כ בגמ' ששקלים יתכן לחול בפ' תצוה‬ ‫המלך על הזוה"ק הקשו הלא יש נ"ד סדרות בתורה‪ ,‬וכמו שחשב‬ ‫בעל הטורים סו"פ וזאת הברכה‪ ,‬ובחיד"א בספרו דבש לפי מערכת‬ ‫או פ' כי תשא תלוי במנהגים הרי שגם חלוקת הפרשיות‬ ‫פרשיות כתב דנצבים וילך נחשב כחד‪ ,‬וכ"כ בספר כסא מלך על‬ ‫בשנה אחת הי' תלוי במנהגים וכן עולה בביאור קרבן‬ ‫הזוה"ק בשם גליון מרדכי להמגיד מקוזניץ [מסתמא כיון דקטנים‬ ‫עדה על ירושלמי פ"ג ממגילה ה"ז שבזמן הגמ' הי' כ"א‬ ‫הם] ובספר בית גנזי כתב דתזריע מצורע נחשבים כחד‪ ,‬אולם‬ ‫מסיים הקריאה כפי רצונו וכמו שאנו מוצאים במערבא‬ ‫בספר תורת אמת לר' לייבלע איגר נקט דקאי על מטות מסעי]‬ ‫שסיימו בג' שנים‪ .‬ובספרים מביאים מש"כ בקונטרס‬ ‫ור"ל על השבתים שבהם קוראים הסדרות שהם מיוחדים‬ ‫חזה התנופה [סי' נ"ד] המכיל קיצור תשובות הרא"ש‬ ‫לשבתות השנה ומשה תיקן לקרות כל סדרה וסדרה‬ ‫[הנדפס בסו"ס שו"ת חיים שאל לחיד"א ח"ב] וז"ל‪ ,‬חילוק‬ ‫בשבת שלה וחלילה להחליף סדרה זו באחרת‪ .‬וכן‬ ‫הסדרים וחיבוריהם הוא כדי שתעלה קריאת כל התורה‬ ‫מבואר ממה שהק' רש"י ריש פרשת ויחי למה פרשה זו‬ ‫בשנה אחת‪ ,‬ולכן כל חכם בעירו או בארצו חיבר והפריד‬ ‫סתומה משמע שכאן זה התחלת הסדרה בעצם ולא רק‬ ‫הסדרים כפי הסדר שראה שהוא הנאות‪ ,‬ואין הסידור‬ ‫החלטת הקהלות כד' רשב"ם‪ .‬עכ"פ מבואר מזה שיש‬ ‫ההוא הלכה קבועה רק מנהג‪ ,‬ואינו חובה לשנות מנהג‬ ‫קפידא מיוחדת להתחיל ולסיים הסדרה כמו שמחולק‬ ‫הנהוג בברכה לקיים סימן סגרו ופתחו וכן כל כיוצא‬ ‫ולא תלוי במנהגי קהלות‪ .‬ונראה שגם בא"י שחילקו את‬ ‫בשאר סימנין עכ"ל‪ .‬ועי' בשו"ת זרע אנשים לחיד"א סי'‬ ‫התורה לקע"ה פרשיות לסיים בג' שנים הי' להם‬ ‫כ"א שהביא מנהג לסיים פ' בלק עם תוס' ג' פסוקים‬ ‫החלוקה של ג"ן סדרות שזה מכוון ע"פ סוד רק שלענין‬ ‫ראשונים של פ' פנחס כדי שלא לסיים בדבר רע ויהי‬ ‫קריה"ת הנהיגו לחלקם ומסתבר הטעם שעדיף מעט‬ ‫המתים במגפה שנים ועשרים אלף‪.‬‬ ‫בהבנה מהרבה שלא בהבנה‪ .‬ולענין חלוקת הסדרות‬ ‫במשך השנה‪ ,‬נאמרו כמה כללים ע"פ חז"ל וראשונים‬ ‫אולם במג"א בהקדמה לסי' רפב וביתר ביאור בערוך‬ ‫כגון קללות בתו"כ לפני עצרת ושבמשנה תורה לפני‬ ‫השלחן שם ס"ג הביא מש"כ בזוהר פ' ויקהל שאסור למי‬ ‫ר"ה‪ ,‬ות"ב לפני ואתחנן‪ ,‬וחילוק נצבים וילך בזמן ר"ה‪,‬‬ ‫שקורא בתורה להפסיק בפרשה רק במקום שהפסיק‬ ‫ופ' צו לפני פסח בפשוטה ומצורע במעוברת וכמבואר‬ ‫משה ולא יפסיק מילין דשבתא אחרא בשבתא דא וכ'‬ ‫בשו"ע סי' תכ"ח ס"ד בפרטות והסימן לפשוטה פקדו‬ ‫מג"א דלא יתכן לפרש דאסור להפסיק באמצע פרשה‬ ‫ופסחו‪ ,‬ולמעוברת סגרו ופסחו‪ ,‬מנו ועצרו‪ ,‬צומו וצלו‪,‬‬ ‫פתוחה או סתומה כפשוטה דא"כ מה תעשה בפ' ויצא‬ ‫קומו ותקעו‪ .‬עי"ש‪.‬‬ ‫ופ' מקץ שאין בה פרשיות כלל‪ ,‬ובהכרח דבתוך סדרה‬ ‫אחת לא איכפ"ל כיון שכל העולים נחשבים כאחת דהא‬ ‫*חלוקת הפרשה לפי העולים‬ ‫בזמן הגמ' הי' רק ברכה אחד בתחלה ובסוף‪ ,‬ובהכרח‬ ‫והנה כ"ז לענין חלוקת החומשים לפרשיות ולסדרות‪,‬‬ ‫דקאי על תשלום הסדרה דהיינו שיש קפידא שיסיימו‬ ‫אבל חלוקת כל פרשה למספר קטעים לפי מנין העולים‬ ‫ממש בסוף הסדרה ולא קודם ולא מאוחר אפילו תיבה‬ ‫כג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫באמצע הפרשה‪ ,‬וכתב שלא ידוע לו מי קבע כל חילוקי‬ ‫לא מוזכר בגמ' וראשונים חוץ מפ' האזינו שמבואר‬ ‫הקוראי ם‪ ,‬ושוב מצא בתיקון יששכר שכתב שההפסק‬ ‫בר"ה לא‪ .‬שבמקדש היו שרים במוסף דשבת כפי הסימן‬ ‫ל"חמישי" הוא בויקוד ארצה וישתחו [פ"ט שם]‪ .‬ויש‬ ‫הזי"ו ל"ך ו ע"ז קאמר שם "כדרך שחלוקים כאן כך‬ ‫בהרבה סדרות באמת שרואים שההפסק הוא במקום‬ ‫חלוקין בבית הכנסת" [‪-‬כך קוראין אותה ששה הקוראין בספר‬ ‫שנשמע טוב או מרגש גם אם זה באמצע ענין ממש‪ ,‬כמו‬ ‫תורה‪ ,‬והשביעי קורא מן השירה ולהלן] ומשמע שבכל שאר‬ ‫בפ' ויגש ונפשו קשורה בנפשו‪ ,‬ובפ' שלח טובה הארץ‬ ‫הפרשיות אין קפידא כלל‪ ,‬וכן משמע מהא שנאמרו כמה‬ ‫מאד מאד הגם שכלב עוד המשיך לדבר אם חפץ בנו ה'‬ ‫כללים מתי יש להפסיק כגון הא שאין מפסיקין בקללות‬ ‫וגו' ושמעתי שבישיבת חזון יחזקאל להג"ר חיים קלופט‬ ‫ושיש לקרוא לכאו"א לפחות ג"פ ולכולם ביחד עשרה‬ ‫שליט"א אכן לא מפסיקים במקום הרשום בחומש‪.‬‬ ‫פסוקים‪ ,‬ובשו"ע סי' קל"ח ס"א שהקורא בתורה לא‬ ‫וידידי הבעל קורא המומחה הרב יעקב יוסף לרנר‬ ‫ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים‪ ,‬וכן לא יתחיל בה‬ ‫שליט"א בתקופת הקורונה שלא רצה שעולה יעמוד‬ ‫פחות מג' פסוקים‪ ,‬עי"ש הטעם‪ ,‬וברמ"א שם שיכוין‬ ‫אצלו לאורך זמן‪ ,‬עשה שש עליות‪ ,‬לכל אחד רק ג'‬ ‫להתחיל תמיד לקרוא בדבר טוב‪ ,‬ויסיים בדבר טוב‪,‬‬ ‫פסוקים עם תיאום כללי ההלכה‪ ,‬והאחרון עלה הוא‬ ‫משמע מכ"ז שעצם ההפסקה תלוי בבעל קורא רק‬ ‫בעצמו עד הסוף‪ ,‬ובשני פרשיות מחוברות שיש להקפיד‬ ‫העיקר שיעשה לפי כללי ההלכה‪.‬‬ ‫שהרביעי יהי' החיבור של הפרשיות עשה ג' עליות‬ ‫קצרות בתחלה והרביעי לקח לעצמו עד קרוב לסוף‬ ‫ואכן מצינו שי' הגר"א במעשה רב [אות קל"ב] ש"אין‬ ‫הפרשה השני'‪.‬‬ ‫מסיימין בפרשיות הנרשמים בחומש כי אם במקום‬ ‫שהיא פתוחה או סתומה או במקום שנראה יותר הפסק‬ ‫אלא שאמנם שבחז"ל וראשונים לא מוזכר כלל‬ ‫ענין" עכ"ל‪ .‬ומה שהוסיף במקום שנראה יותר הפסק‬ ‫החלוקה‪ ,‬מ"מ יש מאחרונים הקדמונים שהרחיבו‬ ‫ענין כיון שבהרבה סדרות לא מצינו שבעה פרשיות‬ ‫בנושא זה וציינו מקומות החלוקה לעולים בכל פרשה‪.‬‬ ‫לסיים בו‪ ,‬ויש סדרות שאין בהם פרשיות כלל כגון פ'‬ ‫ומראשונים שבהם הוא ספר עיבור שנים תיקון יששכר‬ ‫ויצא ולזה כ' שעכ"פ צריך להפסיק במקום שנראה יותר‬ ‫להגאון ר' יששכר בן סוסאן [תלמיד הרלב"ח מגדולי רבני‬ ‫הפסק ענין‪ .‬וכ"כ במנחת אלעזר קונטרס שיירי המנחה‬ ‫צפת בתקופת הב"י] רשם שם בדף עד‪ :‬כל חלוקת העליות‬ ‫סי' ס"ו שאין מקור כלל לחלוקת הפרשה לפי העולים‬ ‫של כל פרשיות התורה לשבת בשחרית ולמנחה ושני‬ ‫וכך קיבל מאבותיו שלא לסיים כפי הנדפס בחומשים‬ ‫וחמישי וכתב שם דבר פלא שחלוקה זו כבר נהג בו‬ ‫שהרבה פעמים אינו מסיים בכי טוב הנדרש‪ ,‬ובשלחן‬ ‫עזרא הסופר וז"ל "מצאתי כתוב בקונדריס ישן הפסקות‬ ‫הטהור להגה"ק רי"א מקומרנא סי' קל"ח שחילוק‬ ‫הקריאות לשבעה עולים כו' וכתוב עליהם שהם מסדר‬ ‫הפרשיות לעולים בשבת ובשני וחמישי אין בהם כדי‬ ‫הגאונים ז"ל ובקונדריס אחר מצאתי גם לעולים למנחה‬ ‫שביעה כי הרבה פעמים אינו מסיים בדבר טוב ולכן אין‬ ‫ושני וחמישי ואין כתוב עליהם כראשונים שם הגאונים‬ ‫להשגיח בזה כלל רק יסיים כפי הבנתו ולכתחלה יש‬ ‫אבל מאד ישרו בעיני ושמעתי מחכם שהם הפסקות עזרא‬ ‫לסיים בסיום פרשה פתוחה וסתומה‪ ,‬ובסידור אזור‬ ‫הסופר ע"ה שהיה הוא עצמו פוסק קריאות העולים‬ ‫אליהו הקריאות של שני וחמישי הוא שונה משלנו ורק‬ ‫לקרות בס"ת ולכן ראיתי לכתוב אלו ואלו כי כולם‬ ‫עשרה פסוקים אם אפשר להפסיק שם‪ .‬והאדר"ת [ישורון‬ ‫צריכין לש"ץ ולכבוד הגאונים ואותם ראשונים שסדרום‬ ‫ח"ו עמ' קמ"ח] ג"כ השיג על הרבה הפסקות ולכן רשם‬ ‫וכתבום ונכון לנהוג בהם כי מאד טובים ויפים הם"‪ .‬ויש‬ ‫לעצמו סדר חדש‪ .‬ובקונטרס סיומא דפרשיות [לר' אהרן‬ ‫שם הרבה שינויים מההפסקות הנהוגות אצלנו‪ .‬גם בספר‬ ‫ב"ר אבלי ווירמש מו"ץ במיץ תלמיד השאגת אריה בספר מאורי‬ ‫נוהג כצאן יוסף לר' יוסף יוזפא קאשמן מפרנקפורט‬ ‫אור ח"ז סוף חלק קן טהור] השיג על הרבה טעותים‬ ‫[נדפס שנת תע"ח] ה ביא כל פרשה וחלוקתה ורובו הוא‬ ‫שנשתקעו מחמת החלוקה שנעשית ע"י מלמד דרדקי‬ ‫כחלוקה שלנו אבל יש איזה שינויים והוא גם השיג על‬ ‫אחד‪ ,‬וא' מן הטעותים הוא שהקפיד על סיום דבר טוב‬ ‫כמה דברים‪.‬‬ ‫גם אם זה באמצע ענין ממש ולא בסוף הפרשה וזה‬ ‫טעות דהעיקר שלא יהי' דבר רע וא"א להפסיק באמצע‬ ‫*הפסק שני במ"ב מסעות שבפ' מסעי‬ ‫ענין‪ ,‬וכן להיפך שלא הקפיד על התחלת דבר רע‬ ‫ואחד מהדברים שהעיר שם הוא במה שקוראין פ' מסעי‬ ‫לדוגמא בפ' לך לך יש מסיימים הלוך ונסע הנגבה שאז‬ ‫במנחה או בב' וה' שבסידורים שלנו רשום כהן עד לעיני‬ ‫מתחילים אח"כ בדבר רע ויהי רעב בארץ ועדיף לגמור‬ ‫כל מצרים לוי עד בקצה המדבר וישראל עד ויחנו על ים‬ ‫והכנעני אז בארץ‪ .‬והגר"י קמינצקי זצ"ל באמת ליעקב פ'‬ ‫סוף ויש סידורים משובשים שישראל הוא עד שבעים‬ ‫בראשית [לעיל א א] העיר על מה שמפסיקין בתעניות‬ ‫תמרים ויחנו שם [כן באמת מופיע בספר תיקון יששכר הנ"ל]‬ ‫בשמר לך [שמות ל"ד פי"א]‪ ,‬וזה גם חמישי והלא זה‬ ‫כד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫שלא לשייר פחות מג' פסוקים לפני סוף הפרשה וכדו'‬ ‫שזה פחות מי' פסוקים מהתחלת הפרשה והרי בשני‬ ‫ולזה השיג שמפסיקים בכל מקום שרוצים ואינו נכון‪.‬‬ ‫וחמישי צריך לפחות עשרה פסוקים‪[ ,‬כנראה שתיקון‬ ‫אולם כבר נתבאר לעיל ממג"א וערוה"ש דדברי הזוהר‬ ‫יששכר ס"ל שדומה לפ' ויבא עמלק בפורים שמסתפקים בט'‬ ‫מכוונים על הסדרות וכמפורש שם בהמשך שכל פרשה‬ ‫פסוקים כיון שזה סוף פרשה מבואר שבמקום צורך סגי בט'‬ ‫מג"ן פרשיות ממונה ומשמש לשבת אחת ואחרי שנקרא‬ ‫במש"כ‬ ‫פסוקים] וטעות זה נגרם מחמת שרצו להקפיד‬ ‫ע"י הציבור עולה למעלה ומעיד אני הפרשה שנקרא ע"י‬ ‫מג"א סי' תכ"ח סק"ח בשם צרור המור ר"פ מסעי שלא‬ ‫ציבור פלוני ואז הקב"ה קורא למלאך הממונה על ג"ן‬ ‫להפסיק במ"ב מסעות וכ"פ בשערי אפרים שער ז' אות‬ ‫מרכבות קדושות של התורה ומתעטרים עי"ש‪ ,‬ומבואר‬ ‫כ"ה ‪ ,‬וזה אינו שאין קפידא רק כשקוראים את כולם כמו‬ ‫להדיא דקאי על חילוק הסדרות אבל בחילוק הקטעים‬ ‫בשבת פרשת מסעי לחוד ואז באמת נוהגים לסיים העלי'‬ ‫בתוך הסדרה אין קפידא כלל‪ .‬ועוד הקשה בספר כתר‬ ‫הראשונה בשלישי‪ ,‬ומחלקים הפרשה של אחר זה‪ .‬ובזה‬ ‫שם טוב [גאגין ח"א עמ' רע"א] דלפ"ז בהכרח שעזרא תיקן‬ ‫תלוי מה שרשום בחומש שלנו שני אחרי ויחנו על ים סוף‬ ‫לסיים את התורה בשנה אחת ואיך לא נהגו כן בא"י‪.‬‬ ‫שהרי בשבת לכו"ע אין להפסיק במ"ב מסעות‪ ,‬וצ"ל‬ ‫ובאמת בהוצאה ראשונה של ס' תיקון יששכר כ' בנוס"א‬ ‫דקאי על שני וחמישי וכשי' בעל נוהג כצאן יוסף ולא‬ ‫שהם "מסדר הגאונים למתנדבים לנהוג לסדרם לשבתות‬ ‫כתיקון יששכר‪ ,‬אלא שצ"ע שיכניסו בחומש מה שנוגע‬ ‫שאין בהם שירה ולא חידוש שאין מעלין בהן אלא‬ ‫רק לשני וחמישי וגם דמה איכפ"ל אם יקראו יותר וכ"ה‬ ‫שבעה קרואים בלבד" הרי שזה רק הצעה למתנדבים‬ ‫בהגהות שערי רחמים על שערי אפרים שם‪ .‬וכן צ"ל‬ ‫ולא חיוב‪.‬‬ ‫שטעו המדפיסים במה שלא הכניסו לנו בחומש סימן‬ ‫לשני ושלישי בקריאה לשבת פרשת מסעי לחוד‪ ,‬אלא‬ ‫ודבר פלא כ' בשו"ת ערוגת הבושם או"ח סי' כ"ב בהאי‬ ‫שכן מוצאים בפ' דברים שבחומש רשום שני בויברך‬ ‫קפידא שלא להפסיק בפסוקי דלא פסקי' משה דבאמת‬ ‫אתכם כאשר דבר לכם‪ ,‬ובשבת מסיימים ככוכבי השמים‬ ‫לא שייך רק במפסיק באמצע פסוק ממש ולא באמצע‬ ‫לרוב כדי שלא להתחיל עם איכה אשא לבדי‪ .‬ועי' בלקט‬ ‫פרשה אלא דלמאי דמבואר בקידושין ל‪ .‬דאנן לא‬ ‫יושר ח"א קט‪" .‬לפ' אלה הדברים רוצה הקורא להניח פ'‬ ‫בקיאינן בפסוקי‪ ,‬ממילא ל"ש להפסיק באמצע הפרשה‬ ‫הראשונה ככוכבי השמים לרוב‪ ,‬ואמר הוי מסיים כאשר‬ ‫אלא בסופה דאולי יפסיק באמצע הפסוק‪ ,‬והא דמפסיקין‬ ‫דבר לכם‪ .‬ואמר בנו איך שייך להתחיל בפורעניות כגון‬ ‫בקריאת ספר תורה בשני ושלישי וכו' אפילו שלא‬ ‫איכה? ואמר כן שמע מרבו מוהר"ר אהרן זצ"ל‪ ,‬כדי‬ ‫במקום הפרשה‪ ,‬י"ל דגמירי דבהנהו דוכתא מפסיקין‬ ‫להקדים איכה של משה קודם איכה של ירמיה" ור"ל‬ ‫לקרואים ובודאי אינהו הוי בקיאין בפסוקי‪ ,‬וממילא יצא‬ ‫שאיכה של משה אינו של פרעניות ומשמע שגם בשבת‬ ‫לנו הדין שאם מוסיפים על הקרואים צריך ליזהר להפסיק‬ ‫התחילו באיכה אלא שבדורות האחרונים התייחסו‬ ‫דוקא בפרשה סתומה או פתוחה‪ ,‬דאל"כ יש לחוש שמא‬ ‫לאיכה של משה לפרענות במה שמנגנים אותו בניגון‬ ‫יפסיק באמצע פסוק דהא אנן לא בקיאינן בפסוקי‪ ,‬כנ"ל‬ ‫איכה ולכן כהן מסיים פסוק לפני זה וא"ש שבחומש‬ ‫ברור לדינא עכ"ד‪ .‬וכבר הק' עליו בשו"ת להורות נתן‬ ‫נשאר אצל איכה‪ .‬וע"ע בשו"ת בית אב"א להג"ר אברהם‬ ‫ח"ב סי' לא דא"כ ל"ש האי כללא שאין משיירין בפרשה‬ ‫רפפורט שליט"א סי' רל"ז [והוא גם בקובץ אור ישראל גליון‬ ‫פחות מג' פסוקים שהרי אנן לא בקיאינן בפסוקי וא"כ‬ ‫ל"ה עמ' רמ"ג] דו"ד חריפים שהיה לו עם הרב דוד יצחקי‬ ‫לא ידעינן איה איפוא הם שלשת הפסוקים‪ ,‬והו"ל לפסוק‬ ‫האם באמת יש להקפיד לדינא לא להפסיק במ"ב מסעות‬ ‫דלעולם אין מפסיקין אלא בסוף פרשה או בההפסקות‬ ‫גם בשבת‪ ,‬דהרב יצחקי טען שהמג"א לא התכוון לפסוק‬ ‫הקבועות דבהני בקיאינן ומשום דהכי גמירי לן‪ .‬וגם‬ ‫ממש לדינא כהצרור המור וכן אילו הי' רואה מש"כ‬ ‫מש"כ דמקום ההפסקות בז' גברי דגמירי לן דהוי סוף‬ ‫בתיקון יששכר להפסיק כמו שרשום בחומש לא הי'‬ ‫פסוק וראוי שם להפסיק‪ ,‬כבר נתבאר לעיל שאין‬ ‫פוסק כן וכן יש להוכיח ממה שרשום בחומשים שלנו‪,‬‬ ‫לחלוקות אלו מקור ברור‪ ,‬והרי מקום ההפסקות אינו‬ ‫ולזה השיג הרב רפפורט שגם המג"א ראה התיקון‬ ‫שוים בכל החומשים‪ .‬ואם חכמי הגמרא לא היו בקיאין‬ ‫יששכר וכוונת התיקון יששכר הי' רק לשני וחמישי‪ ,‬וכן‬ ‫בפסוקים מהיכן היו בקיאין אלו שקבעו את מקום‬ ‫שאין להוכיח כלל ממה שרשום בחומשים שלנו עי"ש‬ ‫ההפסקות שהיו בלי ספק בזמן מאוחר‪.‬‬ ‫באריכות‪.‬‬ ‫וראה במכ"ע סיני קי"ט שנת תשנ"ז רכד ‪ -‬רמה עמוד‬ ‫ובספר יש שכר [לר' ישכר בער שהי' בזמן הב"י] הבין‬ ‫רכ"ד בדק מאות חומשים מכת"י מזמן הראשונים וכן‬ ‫במש"כ הזוה"ק הנ"ל שאסור להפסיק במה שלא הפסיק‬ ‫מהתחלת הדפוס‪ ,‬ויצא לו שאמנם חלוקת הפרשיות היה‬ ‫משה דקאי על חלוקת הסדרה לשבעה עולים שנעשה‬ ‫כבר מזמן הראשונים מ"מ בהתחלה לא הי' רשום בתוך‬ ‫ע"י עזרא ע"פ מה שקיבל ממשה רבינו וע"פ ההלכות‬ ‫כה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫א"ש למה יש ענין לסיים כל העליות בעניני ברכות וכן‬ ‫החומש רק בספרי מנהגים שונים‪ ,‬ועד לפני שלש מאות‬ ‫כאן בחמישי מסיימים עתה אתה ברוך ה' ובזה יתמתקו‬ ‫שנה היו הרשימות שונות זו מזו והיה ביניהם הבדלים‬ ‫בעז"ה כל ה דינים מעלינו ונזכה לכל הברכות בעז"ה‪.‬‬ ‫רבים ומאז החלה להתגבש צורת חלוקה אחידה בכל‬ ‫החומשים עם שינויים קלים בלבד וממנו נעשה צורת‬ ‫יהודית הוא שם יפה‬ ‫החלוקה המקובלת היום ולפ"ז מוכרח שהחלוקות לא‬ ‫ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו' את יהודית וגו'‬ ‫נעשו ע"י עזרא או חז"ל שא"כ לא יתכן שיהיו כ"כ‬ ‫[שם ל"ד]‬ ‫הרבה חילוקים וא"כ מסתבר שהחלוקות נעשו ע"י‬ ‫חזנים ובעלי קריאה שונים בתקופות שונות ובמקומות‬ ‫הנה בבית שמואל סי' קכ"ט בשמות גיטין מנה שם יודית‬ ‫שונים‪ .‬ורשם שם חלוקת כל הפרשיות לפי ‪ 33‬מקורות‬ ‫ולא כתב יהודית‪ ,‬וצ"ע למה לא כ' שם יהודית‪ ,‬ותי'‬ ‫ובכל פרשה יש שינויים ואכן כאן בפ' תולדות בחמישי‬ ‫בשו"ת ארי' דבי עילאי [אהע"ז סי' ל'] כיון דיהודית של‬ ‫יש עוד ארבעה אופנים א‪ :‬לקמן סוף פסוק ל או סוף‬ ‫תורה היתה מרשעת‪ ,‬וכמבואר ברש"י כאן‪ ,‬ורשעים לא‬ ‫פסוק לג או קאפיטל כ"ז סוף פסוק כ' או סוף פסוק כז‪.‬‬ ‫מסקינן בשמייהו [יומא לח‪ ]:‬וכ"כ בפתחי תשובה שם‬ ‫בשם ישועות יעקב סי' קנ"ד סק"ב דאף דמצינו שם זה‬ ‫עכ"פ לפ"ז לכאורה אין לבנות הרבה מחלוקת העליות‬ ‫לטיבותא כיהודית דסיפור דחנוכה והוזכר ב' פעמים‬ ‫הרשומים בחומש אולם מאידך י"ל ש"דברים גדולים‬ ‫ביוצר לחנוכה‪ ,‬מ"מ כיון דמצינו שם זה לגרעון באשתו‬ ‫אינם במקרה" [עי' מהר"ל בתפארת ישראל פ' כה‪ ,‬גבורות ה'‬ ‫של עשיו לכן יש לכתוב יודית‪ .‬והאריכו הפוסקים הרבה‬ ‫פי"ט‪ ,‬ועוד] וא"כ י"ל שהיה השגחה מיוחדת מה שיתקבל‬ ‫בענין זה האם עיקר השם שניתן בזמנינו הוא יודית או‬ ‫אצל רוב ישראל ואולי זה הי' תחלת החלוקה אצל עזרא‪.‬‬ ‫יהודית ואכ"מ‪.‬‬ ‫*פרשת תולדות הוא מקור הברכות‬ ‫אולם באמת מנהג ישראל לתת שם זה‪ ,‬ונר' דל"ק כלל‬ ‫וכעת נחזור למה שהעיר הגרי"ד שלזינגר שליט"א למה‬ ‫דאדרבה יש לנו ראי' ששם יהודית הוא השם הכי יפה‬ ‫העלי' של חמישי הכניסו באמצע סיפור‪ ,‬הנה אם ננקוט‬ ‫בכלל ישראל‪ ,‬דהרי מבואר ברש"י לקמן ל"ו ב' דהיא‬ ‫שהכל בהשגחה ויש בה מכוון י"ל דהנה אם נדייק נראה‬ ‫אהליבמה והוא כינה שמה יהודית‪ ,‬לומר שהיא כופרת‬ ‫שבפרשה זו מוזכר ענין ברכה כמעט אצל כל אחד‬ ‫בע"ז כדי להטעות את אביו‪ ,‬וא"כ אדרבה כנר' שהי'‬ ‫מהשבעה קרואים‪[ ,‬דבקריאת שלישי‪ ,‬ישנה הברכה ״הרחיב ה׳‬ ‫ברור לו שאם יצחק ישמע שם יפה כזה‪ ,‬לא יעלה על‬ ‫לנו ופרינו בארץ] וי"ל שיש רצון בפרשת תולדות דוקא‬ ‫הדעת שהיא עובדת ע"ז‪ 37.‬ועד"ז כ' בארי' דבי עילאי‬ ‫לסיים כמה שיותר בעניני ברכה‪ ,‬דהנה חזינן שביצחק‬ ‫שם‪[ .‬וראה עוד בפסוק הבא]‬ ‫הודגש ביותר ענין הברכות וזהו ענין עקרי בפ' תולדות‬ ‫יצחק התאפק מלהעיר לעשו‬ ‫והעיר הגה"צ ר' משה וואלפסון זצ"ל דהיא הפרשה‬ ‫הששית בתורה‪ ,‬אשר היא בחי׳ יוסף‪ ,‬אשר הוא שייך‬ ‫ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה‪[ :‬שם ל"ה]‬ ‫לברכה ותוספת‪ ,‬וזה רמז דפ' כיצד מברכין הוא פרק‬ ‫וצ"ע דא"כ כבר ידע יצחק מהותו של עשו‪ ,‬וזה תלוי‬ ‫שישי דברכות‪ ,‬וגם ברוב שנים קוראים פ' תולדות‬ ‫בדברינו בתחלת הפרשה עד כמה ידע יצחק רשעותו של‬ ‫ב"שבת מברכין" וראה בשלה"ק בכותרת לפ' תולדות‬ ‫עשו‪ ,‬ויתכן דסבר דעשו הוא אונס בזה ושכבר ניסה‬ ‫"פרשת תולדות תורה שבכתב זה שמו אשר יקראו לו‬ ‫לדבר על לבם‪ ,‬ובפרט שידע שיש להם שמות כ"כ יפים‬ ‫מקור הברכות" דהוא זה שבירכו ה' במה שזרע מאה‬ ‫א"כ בוודאי רצונם לעשות טוב רק שאין יכולים להתגבר‬ ‫שערים והוא זה שחידש מצות מעשר‪ ,‬וסוד המעשרות‬ ‫על יצרם‪.‬‬ ‫וסוד הברכות הולך למקום אחד ולכן נאמר ברכה‬ ‫במעשר‪ ,‬וסוד מאה ברכות שייכא למאה שערים‪ ,‬והאריך‬ ‫אולם עוד צ"ב‪ ,‬דנר' מסוף הפרשה דלא ידע עשו כי‬ ‫בזה טובא ב שלה"ק שם‪ .‬וא"כ א"ש דעל ידו יקבע ענין‬ ‫רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו‪ ,‬רק ע"י שאמר כן‬ ‫כוס של ברכה‪ .‬ובס' אהבת ישראל תולדות תרפ"ח ביאר‬ ‫ליעקב‪ ,‬והרי כאן כ' שהיו למורת רוח ליצחק ג"כ‪ ,‬וצ"ל‬ ‫מה שהשל״ה הק' קורא לפרשה זו [פרשת תולדות] מקור‬ ‫אי נימא דיצחק ידע קצת על רשעותו‪ ,‬רק שרצה מאד‬ ‫הברכות‪ ,‬דענין מקור הברכות היינו אשר גם מדת הדין‬ ‫לקרבו ולמשכו בעבותות אהבה כדי שלא יפרוק עול‬ ‫מסכים על הברכות‪ ,‬וזהו רמז מספר 'מקור ברכות'‬ ‫לגמרי‪ ,‬ולכן לא רצה לעוררו שיגרש את נשיו דפחד שאז‬ ‫שגימ׳ "סור מרע ועשה טוב"‪ ,‬שעל ידי זה וודאי גם‬ ‫אויביו ישלים אתו‪ ,‬וגם מדת הדין יסכים לברכו‪ ,‬והוא‬ ‫ברכת יצחק בחינת גבורה‪ ,‬ליעקב ברכת "ויתן לך‬ ‫‪ 37‬אמרתי להרב ישראל צביאלי שליט"א ביושבו שבעה על אמו הרבנית‬ ‫האלקים" שהוא מדת הדין‪ ,‬גם תסכים לברכות‪ .‬וא"כ‬ ‫יהודית ע"ה‪.‬‬ ‫כו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫יצחק אכלו כל בני ביתו ועבדיו‪ ,‬אולם משמע וודאי‬ ‫יעזוב את הבית לגמרי ותו לא יהי' לו השפעה עליו‪ ,‬ולכן‬ ‫דבשעה שהגיש יעקב ליצחק לא הי' אף אחד שם‪.‬‬ ‫גם כשהגיע לסעודת שבת עם נשיו‪ ,‬ועשו דברים‬ ‫ובפרט להנתב' לעיל בשם שפתי צדיק‪ ,‬שהי' פחד לשבת‬ ‫שהפריעו ליצחק מאד ‪ 38‬התגבר מאד מאד כדי שלא‬ ‫בד' אמותיו של יצחק א"כ וודאי לא אכלו אתו‪ ,‬אולם‬ ‫להראות כלל אי שביעות רצון דפחד שיאבד ממנו‬ ‫יתכן דיעקב רק הביא כזית לאביו‪ ,‬והשאר נשאר במטבח‬ ‫לגמרי‪ ,‬וזה הי' החרדה גדולה אח"כ‪ ,‬שאז הבין שבנו‬ ‫בשביל כל אנשי הבית והי' אולי בגדר שיריים של יצחק‪.‬‬ ‫הגדול כבר נאבד ממנו לעולם ואין לו תיקון‪.‬‬ ‫ובאמת הי' יתכן לומר דלא הי' ממש ק"פ רק זכר לק"פ‬ ‫ולפ"ז גם יתבאר דלא מצינו שוב שם יהודית רק כאן‪,‬‬ ‫וכמ"ש באמת בהג' הרד"ל על פרקי דר"א שם‪ ,‬ואם באנו‬ ‫דיתכן דאחר שהבין עשו שלאביו לא ניח"ל בהם‪ ,‬אף‬ ‫לעשות רק זכר שוב אין אנו מחלקים בין מרובה למועט‬ ‫שלא גירשם כמבואר ברש"י בסוה"פ‪ ,‬מ"מ אמר להם‬ ‫וכדו'‪ .‬אולם לכ' זה תלוי במח' הראשונים בפסח שחל‬ ‫שלא יגיעו לבית אביו‪ ,‬וממילא כבר אין צורך לשם‬ ‫בא' בשבת אי יש לעשות שני תבשילין כיון דחגיגה אינו‬ ‫יהודית‪ ,‬דכל הסבה לשם יפה זה‪ ,‬הי' בבית אביו כדי‬ ‫דוחה שבת‪ ,‬דד' הרא"ש פסחים פ"י סי' כ"ה דאין להביא‬ ‫שיחשוב שהם צדקניות‪ ,‬אבל אם בלא"ה לא ניח"ל בהם‬ ‫ב' תבשילין דמהרה יבנה ביהמ"ק וכו' וגם הר"י‬ ‫אין סבה להמשיך בזה‪.‬‬ ‫מאורליינש ור"י מקורביל שהובאו שם ברא"ש מודים‬ ‫וצא השדה וצודה לי ציד [כ"ז ג']‬ ‫לזה בעצם‪ ,‬רק שסוברים דגם בע"פ שחל בשבת מביאים‬ ‫חגיגה מע"ש‪ ,‬אבל לולא זה היו מודים דגם כשעושים‬ ‫כל העסק סביב הציד‪ ,‬ומה שאהב יצחק דוקא ציד ראה‬ ‫זכר יש להתחשב בהל' חגיגה‪ .‬אולם בתוס' קיד‪ :‬ד"ה א'‬ ‫בסוף הגליון באריכות‪.‬‬ ‫כ' בשם ר"י דאין לחלק‪ ,‬דדמי לחובה אם היינו מניחים‬ ‫מלעשות שני תבשילין‪ ,‬וגם יש לחוש שמא לא יעשו‬ ‫הצורך לקרבן חגיגה אצל יצחק‬ ‫בשאר פסחים וכו' עי"ש בתוס'‪ ,‬אולם יתכן דכ"ז שייך‬ ‫לך נא אל הצאן וגו' שני גדיי עיזים טובים וגו'‬ ‫רק לענין שבת‪ ,‬אבל לענין מרובה ומועט לא שמענו‬ ‫[כ"ז ט']‬ ‫לחלק בזה‪ ,‬כיון שזה לא כולל כל הציבור‪.‬‬ ‫וברש"י וכי שני גדיי עיזים הי' מאכלו של יצחק‪ ,‬אלא‬ ‫והיותר נראה‪ ,‬דבעצם כבר הק' האחרונים [ראה כתבי‬ ‫פסח הי'‪ ,‬האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים‪.‬‬ ‫הגרי"ז מנחות כא‪ .‬ד"ה יאכלו וע"ע חי' רבינו דוד פסחים קי"ט‪.‬‬ ‫בפרקי דר"א פל"ב‪ .‬ושם בהמשך "כהא דתנינן הפסח‬ ‫ד"ה אבל אומר] דגם במרובה נצטרך חגיגה כדי שכל כזית‬ ‫יהא נאכל על השובע"‪ .‬ולפ"ז יוצא‪ ,‬דהמטעמים הי'‬ ‫וכזית יאכל על השובע‪ ,‬ותירצו דמספיק דבגמר אכילתו‬ ‫לסייע לאכילת הפסח‪ ,‬ו זה כענין חגיגת י"ד דמבואר‬ ‫את הפסח יהי' על השובע‪ ,‬אולם יתכן דכ"ז מי שעיקר‬ ‫בפסחים ע‪ .‬דטעם הבאתו מצד שיהא הפסח נאכל על‬ ‫כוונתו רק לצאת יד"ח אכילת פסח‪ ,‬ועיקר מצוותו הוא‬ ‫השובע‪ .‬וכן מפורש בתרגום יונתן שא' הוא לקרבן‬ ‫רק בכזית ולכן סגי דכזית האחרון הוא על השובע‪ ,‬אבל‬ ‫חגיגה‪.‬‬ ‫אצל יצחק י"ל עפ"י מה שיתב' להלן בעומק הענין של‬ ‫אהבת המטעמים של יצחק‪ ,‬בין מצד חלק הגשמי בין‬ ‫וצ"ב‪ ,‬דמבואר בפסחים שם דעל הצד דכל ענין חגיגה‬ ‫מצד חלק הרוחני‪ ,‬וא"כ י"ל שמחמת גודל הקדושה של‬ ‫הוא רק שיהא נאכל על השובע א"כ איננו חובה‪[ ,‬ולתוס'‬ ‫קרבן פסח באמת הי' יצחק אוכל כל הקרבן‪ ,‬והי' רוצה‬ ‫שם הכוונה דזה רק דרבנן ע"פ ירושלמי דעיקר ענין שובע הוא רק‬ ‫שכל כזית וכזית יהי' על השובע‪ ,‬ולכן הי' נצרך לו‬ ‫גזירה שלא יבוא לשבירת עצם‪ ,‬אולם פשטות ד' רש"י שם הוא‬ ‫חגיגה כדי שכל אכילתה מההתחלה יהי' על השובע‪,‬‬ ‫כשי' הרמב"ם דהגם דזה דאו' מ"מ נחשב כרשות ואכמ"ל] ולכן‬ ‫ורבקה ידעה שאם היא מכינה את הק"פ ביחד עם יעקב‪,‬‬ ‫הדין הוא דאינו בא לא בשבת ולא במרובה היינו כשיש‬ ‫הרי יכנס בזה טעם ג"ע ממש‪ ,‬ויטעום וירגיש בזה תענוג‬ ‫מספיק בשר בפסח‪ ,‬וכמבואר במשנה שם סט‪ :‬וא"כ‬ ‫עצום ונורא‪ ,‬שלא הרגיש מעודו‪ ,‬ובודאי ירצה לאכול‬ ‫ביצחק שאכל הפסח לעצמו למה לו קרבן חגיגה‪,‬‬ ‫הכל על השובע ולכן הכינה גם קרבן חגיגה‪.‬‬ ‫[ולרמב"ם פיה"מ פ"ו דפסחים מ"ג דהכוונה דרק כשיש הרבה‬ ‫פסחים ואין זמן לחגיגה אז אין מקריבים א"ש] ויש שדחו דעם‬ ‫ולפ"ז ידוייק היטב מה שהתנצל יצחק לעשו מי הוא‬ ‫איפוא הצד ציד ויבא לי "ואכל מכל" וברש"י מכל‬ ‫הטעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו‪ ,‬רצה גם לרמז‬ ‫‪ 38‬לדוגמא קיצונית בזמנינו כגון להתעסק באייפון בסעודת שבת‪.‬‬ ‫שאכל כל הקרבן כיון שבכל כזית וכזית הרגיש טעמים‬ ‫אולם יתכן דהזהירם עשו מאד שבפני אביו יתנהגו כנשים צדקניות‪,‬‬ ‫דאל"כ מה מועיל שנותן להם שם יפה להטעות את אביו הרי פשיטא‬ ‫עצומים ומגוונים שלא הי' כזית א' דומה לחבירו‪ ,‬ולכן‬ ‫שלא איכפ"ל לאביו רק בשם‪ ,‬אלא שיצחק ורבקה ברוח קדשם ראו‬ ‫שוב אין לו מקום לאכול עוד‪.‬‬ ‫עליהם שהם שקועים בע"ז ולזה התגברו מאד שלא להעיר לו כלל‬ ‫ולהראות כאילו לא יודעים כלום‪.‬‬ ‫כז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫אחר" "יודעת היתה בנבואה שאין יעקב עתיד להעמיד‬ ‫השייכות בין יצחק לפסח‬ ‫אלא שנים עשר שבטים‪ ,‬אמרה יהי רצון שאותו שהוא‬ ‫והנה מה שעיקר ברכותיו של יצחק הי' בליל הסדר‬ ‫עתיד להעמיד יהא ממני‪ ,‬לכך לא נתפללה אלא על בן‬ ‫דוקא‪ ,‬מבואר בפרקי דר"א שם שא"ל לעשו דבליל פסח‬ ‫אחר"‪.‬‬ ‫נפתחין שערי ברכה‪ ,‬ויש הרבה טללים טובים‪ .‬אולם‬ ‫רבקה ושאר אמהות לא נמנו במס' מגילה‬ ‫נראה דמונח בזה יותר עומק‪ ,‬דהרי חזינן דהודגש בגמ'‬ ‫ר"ה יא‪ .‬שיצחק נולד בפסח‪[ ,‬אולם אברהם ויצחק יתכן‬ ‫וצ"ע מהא דאיתא במגילה יד‪ .‬דשבע נביאות בלבד הי'‬ ‫בתשרי‪ ,‬וגם לצד שהי' בניסן אין ההדגשה בפסח דוקא]‬ ‫להם לישראל והיינו "שרה‪ ,‬מרים‪ ,‬דבורה‪ ,‬חנה‪ ,‬אביגיל‪,‬‬ ‫ולכמה שיטות גם עיקר הבשורה על לידתו הי' בפסח‬ ‫חולדה‪ ,‬ואסתר" מבואר דרק שרה מכל האמהות היתה‬ ‫עי"ש בתוס'‪ ,‬הרי נראה מזה דיצחק שייכא לפסח דוקא‪,‬‬ ‫נבואה‪ ,‬והי' אפש"ל ע"פ מה שמבואר בגמ' בהמשך שם‬ ‫ויל"פ בפשיטות‪ ,‬דעיקר מציאותו של יצחק הוא עבור‬ ‫דפריך בהא דאמר דהיו רק מ"ח נביאים בישראל והלא‬ ‫עוה"ב ולעתיד לבוא‪ ,‬דאותיות שמו הוא "קץ חי" שהי'‬ ‫איש א' מן הרמתים הי' רק אחד ממאתים צופים‬ ‫חי כל חייו ע"פ מציאות עוה"ב עם תענוג תמידי‪ ,‬וגם‬ ‫שנתנבאו להם לישראל‪ ,‬ומשני וודאי היו הרבה וכדתניא‬ ‫מדת הדין ששייך רק לעוה"ב‪ ,‬והצחוק של יצחק שייכא‬ ‫הרבה נביאים עמדו להם לישראל‪ ,‬כפלים כיוצאי‬ ‫בעיקר למצב של אז ימלא שחוק פינו וגו' וא"כ א"ש‬ ‫מצרים‪ ,‬אלא‪ ,‬נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה‪ ,‬ושלא‬ ‫דשייכא לפסח דוקא‪ ,‬דהרי כל ענין פסח מיוסד על‬ ‫הוצרכה ‪ -‬לא נכתבה‪ .‬ופירש"י דרק נבואה שהוצרכה‬ ‫הגאולות‪ ,‬גאולה ראשונה וכן להביא אותנו לגאולה‬ ‫ללמוד תשובה או הוראה נכתבה‪ ,‬וצ"ב בתי' הגמ' האם‬ ‫העתידה‪ .‬וכן מבואר בפסחים קיט‪ :‬במש"כ ויגדל הילד‬ ‫הכוונה דרק אם נכתבה נבואתם בקרא נחשבים בכלל‬ ‫ויגמל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום‬ ‫הנביאים‪ .‬וא"כ עדיין קשה דהרי נבואת האמהות‬ ‫שיגמל חסדו לזרעו של יצחק הרי דהגאולה מתייחס‬ ‫מפורשות בקרא‪ .‬וביפה תאר על המדרש [סז ט] דקאמר‬ ‫ליצחק דוקא‪ .‬וכן מבואר בשבת פ"ט‪ :‬דיצחק הוא זה‬ ‫דהאמהות נביאות היו כתב דבהכרח דנחלק אהא דאיתא‬ ‫שיציל אותנו לעתיד מכל טענותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫בש"ס מגילה דלא חשיב רק שרה‪ .‬וכן פליגא אהא דאמר‬ ‫במדרש [כ יב] לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח אלא‬ ‫האם רבקה היתה נביאה‬ ‫עם שרה‪ .‬ובמזרחי ברש"י לקמן כט לד דקאמר דאמהות‬ ‫ותאמר לו אמו עלי קללתך בני וגו'‪[ :‬שם יג]‬ ‫נביאות היו הביא גמ' דמגילה וכ' דרק בנביאים י"ל‬ ‫נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה שלא הוצרכה לדורות‬ ‫ובתרגום "ואמרת ליה אמיה עלי אתאמר בנבואה דלא‬ ‫לא נכתבה‪ ,‬אבל גבי שבע נביאות שאין נבואתן לדורות‬ ‫ייתון לוטיא עלך"‪ .‬והובא ברש"י מכות כד‪ .‬בהא דאמרי'‬ ‫על כרחך לומר דוקא שבע ותו לא וא"כ בהכרח דד'‬ ‫שם "לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו‪ ,‬דכתיב אולי‬ ‫מדרש הנ"ל המובא ברש"י שם חולק על הש"ס שלנו‬ ‫ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע" ופירש"י "לא רצה‬ ‫ואגדות חלוקות הן‪.‬‬ ‫לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני אבי אלא שאמו‬ ‫הכריחתו ועל פי הדבור דכתיב עלי קללתך בני‬ ‫והנה בהא דאיתא בסוטה יג‪" .‬נתקיים נבואתה של‬ ‫ומתרגמינן אלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לווטיא עלך‬ ‫רבקה" כ' מהרש"א דצ"ל דלאו כמתנבאה מדעת היה‬ ‫ברי"‪ .‬הרי דרבקה נביאה היתה‪ .‬וכן מבואר בדברי רש"י‬ ‫אלא כניבא ואינו יודע מה ניבא שהרי לא חשיב רבקה‬ ‫לקמן כז מב במש"כ ויגד לרבקה את דברי עשו בנה‬ ‫בהדי ז' נביאות בפ"ק דמגילה‪ .‬וכן בברכות ס‪ .‬דאיתא‬ ‫הגדול – פירש"י "ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו‬ ‫שם "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה‪ ...‬לאחר‬ ‫מהרהר בלבו" ויש לדחות דרוה"ק שאני אולם מקורו‬ ‫שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שנים שבטים עתידין‬ ‫מלשון המדרש שם [סז ט] "מי הגיד לה‪ ,‬רבי חגי בשם‬ ‫לצאת מיעקב‪ ...‬כ' מהרש"א לאו כמתנבאה מדעת אמרה‬ ‫רבי יצחק‪ ,‬אמהות נביאות היו ורבקה היתה מן האמהות"‬ ‫כן דלאו נביאה היתה וכדמוכח פ"ק דמגילה וציין‬ ‫[ובמגילה יד‪ .‬כשמוכיח דשרה נביאה היתה מביא יסכה שסכה‬ ‫שכה"ג כתב בחידושיו ספ"ק דסוטה גבי רבקה‪ .‬אולם‬ ‫ברוח הקודש] ולשון הגמ' סוטה יג‪ .‬כשנהרג עשו אצל‬ ‫בהגהות מהר"ץ חיות מגילה שם הביא דברי התרגום‬ ‫מערת המכפלה "באותה שעה נתקיימה נבואתה של‬ ‫אצלינו וציין לדברי המדרש סו"פ תולדות הנ"ל דמפורש‬ ‫רבקה‪ ,‬דכתיב‪ :‬למה אשכל גם שניכם יום אחד" ורש"י‬ ‫דכל האמהות נביאות היו והביא ד' היפה תאר הנ"ל‬ ‫לקמן בפ' ויצא במה שאמרה לאה "הפעם ילוה אישי"‬ ‫דבהכרח יש מח' בין המדרש והש"ס ומה"ט השיג על‬ ‫[כט לד] כתב "לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים‬ ‫דברי מהרש"א הנ"ל‪ ,‬וצ"ע הרי ד' מהרש"א הוא בדבי‬ ‫עשר שבטים יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא‪ ,‬אמרה‬ ‫הש"ס ולא בדברי המדרש‪ ,‬ואולי ר"ל דאם בלא"ה מצינו‬ ‫מעתה אין לו פתחון פה עלי‪ ,‬שהרי נטלתי כל חלקי‬ ‫מח' בחז"ל י"ל דחז"ל בברכות וסוטה סוברים כמו שי'‬ ‫בבנים" ושם [ל כד] שמה שאמרה רחל "יוסף ה' לי בן‬ ‫כח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫ו ע"ד חז"ל שמביא רש"י שמואל א ג ד‪ ,‬ויקרא ה' אל‬ ‫המדרש או דר"ל דהו"ל למהרש"א עכ"פ לציין לד'‬ ‫שמואל‪ ,‬הקול יוצא מהיכל ה' מבית קדשי הקדשים‬ ‫המדרש ולמה נקט כ"כ בפשיטות דלא היו נביאות‪.‬‬ ‫שקרא שמואל סוף המקרא העליון מחובר לראש המקרא‬ ‫התחתון‪ ,‬זהו שאמר הכתוב ירעם אל בקולו נפלאות עלי‬ ‫ויאמר ה' לה ע"י שליח‬ ‫היה כהן ושומר מבפנים ושמואל היה לוי ושוכב מבחוץ‬ ‫והנה במש"כ בריש הפרשה ויאמר ה' לה שני גוים‬ ‫וקפץ הקול דרך עלי לשמואל במסכת תמיד עכ"ל‪ .‬ור"ל‬ ‫בבטנך וגו' [לעיל כה כג] פירש"י "על ידי שליח לשם‬ ‫שהקול לא יצא ישיר לשמואל מחוץ להיכל אלא שהקול‬ ‫נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה" וכ"כ כמה ראשונים‪,‬‬ ‫יצא מקה"ק מקום שהיה עלי שם אבל עלי לא שמע‬ ‫אלא דיש מח' מי הי' השליח די"א דזה הי' אברהם שהי'‬ ‫הקול וקפץ הקול דרך עלי לשמואל‪ ,‬ואף כאן ה"פ‪ ,‬עם‬ ‫עדיין חי‪ .‬וכתב המזרחי דמקורו של רש"י הוא מדברי‬ ‫שרה דיבר המקום באופן ישיר כדכתיב ויאמר לא כי‬ ‫המדרש לענין שרה אמנו [לעיל מה י] "מעולם לא נזקק‬ ‫צחקת‪ ,‬אבל עם רבקה לא דיבר באופן ישיר‪ ,‬דכתיב‬ ‫הקב"ה להשיח עם האשה אלא עם אותה הצדקת ואף‬ ‫ותלך לדרוש את ה'‪ ,‬לבית מדרשו של שם‪ .‬א"כ שם בן‬ ‫היא ע"י עילה‪ ,‬רבי אבא בשם רבי בירי כמה כרכורים‬ ‫נח שאל ברוה"ק וע"ז כתיב ויאמר ה' לה‪ ,‬ור"ל‬ ‫כרכר בשביל להשיח עמה‪ ..‬ופריך מרבקה "והכתיב‬ ‫שהדיבור יצא מבית מדרשו של שם וקפץ הדיבור משם‬ ‫ויאמר ה' לה‪ ,‬ומשני רבי לוי בשם רבי חנינא בר חמא‬ ‫בן נח ונפל לה‪ .‬ור"ל ששם בן נח לא שמע אלא רק‬ ‫אמר על ידי מלאך" רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא‬ ‫רבקה שמעה‪ .‬מכל מקום הדיבור לא היה באופן ישיר‬ ‫אמר‪ :‬על ידי שם בן נח"‪ .‬והוסיף המזרחי להוכיח כן‬ ‫כמו אצל שרה אלא באופן בלתי ישיר שהדיבור קפץ‬ ‫מהא דפ"ק דמגילה דלא חשיב שם רבקה‪ .‬ולעיל הבאנו‬ ‫משם ונפל לה וכמ"ש במדרש שמואל קפץ הדיבור על‬ ‫ד' המזרחי על רש"י פ' ויצא שכ' ע"פ מדרש דאמהות‬ ‫עלי ודבר אל שמואל מבחוץ‪.‬‬ ‫נביאות היו דבהכרח אגדות חלוקות הן וא"כ דברי‬ ‫המדרש ורש"י כאן אזלי עם שי' הש"ס מגילה‪ .‬אולם‬ ‫עוד גירסא הביא מכ"י הדיבור "נפלא" לה‪ ,‬והכי מסתבר‬ ‫באילת השחר עה"ת בתחלת הפרשה כ' דבד' רש"י‬ ‫דבלא"ה ק' דהול"ל נפל בל' זכר ולא בלשון נקבה‪,‬‬ ‫עצמו יש לדחות דהי' סבה מיוחדת שיהי' הבשורה דשני‬ ‫והביא ממהרש"ל שגם בגירסת הדפוס צריך לקרא הנו"ן‬ ‫גוים בבטנך ע"י שליח דוקא דהרי כ' הרמב"ם בהקדמה‬ ‫בחירק והלמד בקמץ "נפלה"‪ .‬והביאור דזה מלשון‬ ‫לפיה"מ דנבואה לטובה הנאמרת לנביא עצמו הקב"ה‬ ‫ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה שמות‬ ‫יכול לחזור ממנה אם יגרום החטא‪ ,‬משא"כ כשהנבואה‬ ‫ל"ג‪ ,‬שענינו הוא הבדלה והפרשה‪ ,‬ור"ל שהדיבור שאמר‬ ‫נאמרת ע"י אחר‪ ,‬וא"כ כאן שנאמר לה נבואה לטובה‬ ‫ה' לשם ועבר היה מיועד ונבדל בשבילה שהם יאמרו לה‬ ‫שתלד שני בנים‪ ,‬יש תועלת במה שהנבואה נמסרה לה‬ ‫כמו שפירש"י לשם נאמר ברוה"ק והוא אמר לה‪.‬‬ ‫ע"י נביא אחר‪ ,‬שהקב"ה לא יחזור מזה‪ ,‬אלא דיל"ע אם‬ ‫ולפי פי' הראשון יש ליישב הכל דלעולם היתה רבקה‬ ‫זה נבואה לטובה למרות שאחד רשע‪ ,‬דלמא הוי כשני‬ ‫נביאה רק שלא היתה במדרגת שרה שהדיבור יגיע אלי'‬ ‫סוגי נבואות אחת לטובה ואחת לרעה‪ ,‬והנבואה לרעה‬ ‫ישירות רק הי' כאילו בדרך נפילה דהיינו מקודם הגיע‬ ‫דיכול לחזור יש לעיין אם שייך כאן‪ ,‬כיון דביראת שמים‬ ‫לאיזה נביא כגון שם בן נח ורק אח"כ קפץ אליה‪.‬‬ ‫יש בחירה‪ .‬עכ"ד אילה"ש‪.‬‬ ‫טעם שיעקב הביא ליצחק יין וטעם מרכא‬ ‫הדיבור נפלה לה‬ ‫כפולה ‪39‬‬ ‫ויש להוסיף לדברי המדרש הנ"ל גם דברי הירושלמי פ"ז‬ ‫דסוטה ה"א ד"לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא‬ ‫ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך‬ ‫עם שרה בלבד‪ .‬ופריך ממש"כ כאן ברבקה ומשני‬ ‫ֵּֽש ְׁת‪[ :‬שם כ"ה]‬ ‫נפשי ויגש לו ויאכל וַ יָּ֧בֵ א ל֦ ֹו יַ ַ֖יִ ן וַ יֵ ְׁ‬ ‫"הדיבור נפלה לה" היינו שהדיבור הגיע לשם בן נח‬ ‫צ"ב הרי יצחק מעולם לא ביקש יין רק מטעמים‪ ,‬ולמה‬ ‫בעבורה ולא אליה ישירות‪ .‬ובקרבן העדה כתב דלה פי'‬ ‫הביא יעקב יין‪ .‬ובשלמא מה שרבקה הכינה לחם עם‬ ‫בעבורה "וראיתי בזה פירושים רבים וזה נ"ל" ובשיירי‬ ‫המטעמים א"ש דכ"ה דרך אכילת בשר שיהי' עם לחם‪,‬‬ ‫קרבן הוסיף לפרש שהיה בת קול מתפוצץ בעולם עתידה‬ ‫אבל יין ק' ממנ"פ דאי נימא דכך הי' דרך אכילתו א"כ‬ ‫אשה שתלד שני גוים בבטן אחת ולא ידעו מבטן מי‬ ‫למה לא כתוב שרבקה נתנה לו‪ ,‬ואם לא הי' כן דרך‬ ‫יצאו‪ ,‬ומצינו כיוצא בזה במדרש ורש"י מביאו בשמואל‬ ‫אכילתו למה הביאו‪ .‬ובאמת שמדוייק היטב שרבקה לא‬ ‫והיינו דקאמר הדיבור נפלה לה הכל אמרו שעליה נאמר‬ ‫הדיבור שיהיו בבטן שני גוים‪ .‬ובס' עלי תמר על‬ ‫‪ 39‬חלק מהמראי מקומות בענין זה שמעתי מפי הג"ר ישראל דוד‬ ‫הירושלמי שם כתב דצריך לגרוס "הדיבור נפל לה"‬ ‫שלזינגר שליט"א‪.‬‬ ‫כט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫ְדאִ צְ טִ נַׂע בְ עִ ינְב ֹויֵּי מִ ן יוֹמֵּ י שֵּ ירּוי עַׂ לְ מָ א וְ יַׂהֲבֵּיּה בְ יַׂד ַׂיעֲקֹב‬ ‫נתנה לו דלכן כתוב "ויבא" ולא כתוב ויגש לו כיון דזה‬ ‫ַאמטֵּ י לֵּיּה לְ ָאבּוי ּושְ תִ י"‪ .‬הרי דיעקב בעצם לא הי'‬ ‫וְ יַׂעֲקֹב ְ‬ ‫הביא מעצמו משא"כ המטעמים שאמו נתנה לו לא הי'‬ ‫לו יין כלל‪ ,‬רק שנזדמן לו מלאך שהביא לו מיין‬ ‫חסר רק הגשה גרידא‪ .‬עוד צ"ב אם זה הי' דבר חשוב‬ ‫המשומר בענביו מששת ימי בראשית‪ .‬וע"ע במדרש‬ ‫להביא ליצחק למה גם עשיו לא חשב להביא זה‪ ,‬והרי‬ ‫תנחומא סימן טז והובא בדעת זקנים כאן שכתב "מהיכן‬ ‫מפורש במדרש [ב"ר סג י] כי ציד בפיו וכסא טבא לפומיה‬ ‫היה לו יין‪ ,‬הרי מצאנו שלא נתנה לו אמו יין‪ ,‬אלא ותתן‬ ‫שנראה שבכל סעודותיו היה יין‪ ,‬ועוד דלמה כשאמר לו‬ ‫את המטעמים וגו'‪ ,‬ומי הביא לו יין‪ ,‬מיכאל הביאו לו יין‬ ‫יצחק מי איפוא הוא הצד ציד ואכל מכל וגו' לא הזכיר‬ ‫מגן עדן‪ .‬אמרו רבותינו אין את מוצא יין של טובה‬ ‫לו מה שנתן לו יעקב יין‪ .‬עוד יש להעיר בהבדל ברכת‬ ‫וברכה אלא זה‪ ,‬ושל אברהם‪ ,‬שנאמר ומלכי צדק מלך‬ ‫יצחק בין יעקב לעשיו דיעקב בירך ברוב דגן ותירוש הרי‬ ‫שלם הוציא לחם ויין וגו' [לעיל יד יח]‪ ,‬ואף זה כיון‬ ‫כלל את היין‪ ,‬אבל בעשיו לא בירכו כלל ביין רק בירכו‬ ‫ששתה בירכו‪ .‬הוסיפו שתי נקודות א‪ :‬שמיכאל הי' זה‬ ‫באופן כללי במשמני הארץ‪.‬‬ ‫שהביאו‪ .‬ב‪ :‬שלא מצינו בשום מקום טובה וברכה ע"י‬ ‫יין אלא של זה ושל אברהם‪ ,‬ולכ' כוונתם לאפוקי היין‬ ‫עוד צ"ב למה יש כאן במלת לו טעם מירכא כפולה‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫ששתה נח ולוט שגרם לידי מכשול אבל יין של אברהם‬ ‫[ובספרים לא כ"כ עוסקים בזה כמו בטעם שלשלת]‬ ‫ויצחק הביא ברכה לעולם‪ .‬ובדרשות ר"י אבן שועיב‬ ‫ובמשך חכמה כאן עמד ע"ז וציין לד' הזוהר הקדוש‬ ‫הוסיף שלא רצה המלאך שיחסרו הנסכים מן הקרבן‬ ‫פרשת בלק קמט‪ .‬בשם הינוקא ויובא בעז"ה במילואו‬ ‫שהי' בו בשר ולחם ויין‪ .‬ובס' ליקוטי חבר בן חיים‬ ‫לקמן‪ .‬וע"פ פשט פי' דהשותה כוסו בבת אחת הרי זה‬ ‫בליקוטי פ' תולדות ביאר לפ"ז מש"כ מירכא כפולה‬ ‫גרגרן‪ ,‬שניים‪ ,‬דרך ארץ [פסחים פח‪ ].‬לכן הפסיק‪ ,‬והוא‬ ‫דלכן כאילו כתוב ב' פעמים ויבא שהי' שתי הבאות‪.‬‬ ‫הביא לו הכוס שתי פעמים ששתה בשתי פעמים‪.‬‬ ‫ובהקדמה לשו"ת בנין שלמה כתב הג"ר שלמה הכהן‬ ‫וחזקוני פי' בטעם שנתן לו יין לפי שהיין מערבב קצת‬ ‫מוילנא זצ"ל כתב וז"ל "כאשר זכה מר אבא ז"ל לגדל‬ ‫דעתו של אדם ולא ידקדק אם הוא עשו אם לא‪ .‬ועד"ז כ'‬ ‫בנו הנחמד לתורה [הוא ניהו מר אחי הגאון מו"ה בצלאל הכהן‬ ‫באלשיך שיעקב נתן יין כדי שלא ירגיש ההבדל בין טעם‬ ‫זצ"ל מ"ץ דפ"ק בעל הגהות מראי כהן על הש"ס] התחיל‬ ‫הגדי לטעם הצבי ור"י אבן שועיב כ' דלא רצתה רבקה‬ ‫ללמוד עמו הוא בעצמו חומש עם פירש"י על הסדר וכל‬ ‫לתת שום דבר אדום שלא יהי' שום שייכות לעשו‪ .‬ובפי'‬ ‫הש"ס‪ ,‬וקיים כמו שכתוב בתורה ושננתם לבניך‪.‬‬ ‫רד"ק ור"א בן הרמב"ם כתבו דאה"נ לא אמרה רבקה‬ ‫ושמעתי מפי מר אבא ז"ל‪ ,‬שכאשר למד עם מר אחי‬ ‫להביא זה כי רוב מאכלם לא הי' עם יין רק במקום שזכר‬ ‫חומש עם פרש"י‪ ,‬ומר אחי ז"ל היה אז נער בן ד' או ה'‬ ‫משתה‪ ,‬אבל הוא הוסיף להביאו מעצמו כדי לשמח נפש‬ ‫שנים‪ ,‬וכשהגיעו לפרשת תולדות בפסוק ויגש לו ויאכל‬ ‫יצחק שיברכהו בלב טוב‪ ,‬וכמ"ש ויין ישמח לבב אנוש‪,‬‬ ‫ויבא לו יין וישת‪ ,‬שאל למר אבא ז"ל דמאין היה לו‬ ‫ור"א בן הרמב"ם הוסיף "וכמה יפה מאמר החכמים ז"ל‬ ‫ליעקב יין להביא לאביו‪ ,‬הלא רבקה לא נתנה לו רק שני‬ ‫הביא לו יין ישן שדעת הזקנים נוחה הימנו"‪ .‬ומצינו‬ ‫גדיי עזים למטעמים‪ ,‬אבל יין לא נמצא בכתוב שנתנה‪,‬‬ ‫בב"י באו"ח סי' קכח שהוכיח ממה שאכל יצחק‬ ‫ולא ידע אז מר אבא מה להשיבו ע"ז‪ .‬עד למחרת נזדמן‬ ‫מטעמים לפני ברכתו דראוי למברך שיהיה שרוי‬ ‫לידו חומש עם תרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬וראה כי התרגום‬ ‫בשמחה‪ .‬וא"כ י"ל דלזה גופא הוסיף לו יעקב את היין‬ ‫פירש שם דאייתי מלאכא דה' מגינתא דעדן יין ליעקב‬ ‫שיהי' יותר בשמחה‪.‬‬ ‫ויעקב אייתי לאבוה וישת‪ .‬והראה מר אבא ז"ל למר אחי‬ ‫הובא לו יין המשומר בענביו מגן עדן‬ ‫ז"ל לדברי התרגום הלז כדי להשיב על שאלתו‪ ,‬ותיכף‬ ‫השיב לו מר אחי ז"ל דנראה דדברי התרגום מרומז ממש‬ ‫ובתרגום יונתן מצינו דבר מחודש שכתב "וְ לָא ֲהוָה‬ ‫בפסוק‪ ,‬דעל ויבא לו נקוד 'מרכא כפולה' על תיבת לו‪,‬‬ ‫חַׂ מְ רָ א גַׂבֵּיּה וְ אִ זְ דַׂ מֵּ ן לֵּיּה מַׂ לְ ָאכָא וְ ַאיְיתִ י מִ ן חַׂ מְ רָ א‬ ‫וידוע דנגינת מרכא כפולה נשמע כמו דאומרים התיבה‬ ‫שני פעמים מחמת דצריכים להאריך בנגינת הטעם‪ ,‬והוי‬ ‫‪ 40‬עי' מנחת שי [שמות ה טו] חטעם תרין חוטרין אעפ"י שיש לו נעימה‬ ‫כמאן דכתיב שני פעמים לו בפסוק‪ ,‬ונגינת הטעמים הוא‬ ‫כמו התביר אינו מפסיק לפי שהוא נקשר ומתגלגל עם התיבה שאחריו‪.‬‬ ‫ובהערה שם מביא י"ד מקומות שמופיע טעם זה‪ ,‬בר' כז כה; שמ' ה טו;‬ ‫מסיני כידוע‪ ,‬והיינו משום דבא לרמז דהמלאך הביא לו‬ ‫וי' י א; במ' יד ג; לב מב; מל"א י ג; כ כט; יח' יד ד; חב' א ג; זכ' ג ב;‬ ‫עז' ז כה; נחמ' ג לח; דה"ב ט ב; כ ל‪ .‬ומה דמ' במנחת שי דנגינה זו‬ ‫שייכא לתביר כן מבואר ג"כ ברד"ק במכלול‪ ,‬פ ע"א‪ .‬ויל"ע אם הנגינה‬ ‫שאנו עושים דומה לתביר‪ .‬ועי' בקונטרס הנפלא ויבינו במקרא על עניני‬ ‫טעמים במאמר מירכא כפולה שביאר היטב משמעות טעם זה בכל‬ ‫המקומות‪.‬‬ ‫ל‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫ובאמת לא מצינו שאכל יצחק ממה שהביא לו אחר כך‬ ‫ליעקב ויעקב הביא לו ליצחק‪ .‬ונענע לו מר אבא ז"ל‬ ‫‪41‬‬ ‫עשו לאכול‪.‬‬ ‫בראשו ואמר לו טוב דברת" עכ"ל‪.‬‬ ‫גם בחינת פסח וגם בחינת יו"כ‬ ‫אלא דא"כ הטעם הכפול הי' צריך להיות על מלת‬ ‫"ויבא" ולמה זה במלת "לו"‪ .‬עוד העיר ע"ז באילת‬ ‫והנה מצינו בזוה"ק קמב‪ .‬מח' אי המטעמים שהי' משני‬ ‫השחר דאי נימא דלא מברכין על יין של גן עדן בורא פרי‬ ‫גדיי עיזים הי' מצד פסח וחגיגה או כנגד שני שעירי‬ ‫הגפן‪ ,‬א"כ הי' צריך להודיע ליצחק מהיכן הגיע יין זה‬ ‫יוהכ"פ וכתב ר' צדוק הכהן זי"ע [פרי צדיק ד"ה ויעקב‬ ‫דידע שלא לברך עליו ובכלל צ"ע לטעמים הנ"ל דטעם‬ ‫אבינו] דבזה תלוי כוונת יעקב אבינו בהבאת היין‪ ,‬דאם‬ ‫הבאת היין הי' לערבבו או לשמחו א"כ למה נצרך לנס‬ ‫היה פסח הביא יין לשם ד' כוסות הוא‪ ,‬ואם היה כנגד‬ ‫זה‪ ,‬ולא הי' סגי ביין רגיל כדי לשמחו‪.‬‬ ‫שעירי יום הכפורים היה היין כנגד נסכי יין כמו שאמרו‬ ‫הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונן של תלמידי‬ ‫יין לארבע כוסות‬ ‫חכמים יין‪ .‬ובמדרש רבה [ב"ר כז ט] גם כן נרמז טובים לך‬ ‫וכו' וטובים לבניך שעל ידן הוא מתכפר להן ביום‬ ‫עוד תירצו בכמה ספרים [עי' פרדס יוסף כאן] לפמש"כ‬ ‫הכפורים וכו'‪ ,‬ונשא השעיר עליו זה עשו וכו' עוונותם‬ ‫בפרקי דר' אליעזר [פרק ל"ב] ורש"י [לעיל פסוק ט] שהיה‬ ‫עוונות תם וכו'‪ .‬וכתב ר' צדוק דבאמת אין כאן מח' אי‬ ‫פסח ושני גדיים אחד לפסח ואחד למטעמים‪ ,‬ובזוה"ק‬ ‫הי' פסח או יוהכ"פ‪ ,‬דאלו ואלו דא"ח‪ ,‬ויבואר ע"פ דברי‬ ‫קמב‪ :‬במש"כ ועתה בני שמע בקולי "בההוא זימנא ערב‬ ‫הקדושת לוי [דרוש לפסח] במש"כ הפייטן שבפסח מל‬ ‫פסח היה ובעי יצה"ר לאתבערא ולשלטאה סיהרא רזא‬ ‫אברהם אבינו ובמקום אחר כתב שביום הכפורים מל‬ ‫דמהימנותא ועל דא עבדת תרי תבשילין" ועיין בעל‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬אלא דכיון דכל קדושת המועדים הוא‬ ‫הטורים [להלן כ"ז‪ ,‬כ"ז] ריח בגימטריא ליל פסח‪ ,‬משום‬ ‫מכח כלל ישראל‪ ,‬ואברהם אבינו הי' אחד שהי' יכול‬ ‫הכי הביא יין רמז לד' כוסות‪ 42 .‬ואתי שפיר דכתיב ויגש‬ ‫לעורר לכל המדות וכל הבחינות‪ ,‬נמצא שהי' יכול‬ ‫לו לאכול ורק אחר כך ויבא לו יין וישת‪ ,‬ואחר השתיה‬ ‫לעשות יו"ט כל יום כפי הבחינה שהי' מעורר‪ ,‬וכן הי'‬ ‫לא טעם כלום‪ ,‬דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן‪,‬‬ ‫יתכן שני ימים טובים ביום אחד‪ ,‬דהיינו כשהיה לו אהבת‬ ‫ואחר קרבן פסח אסור לאכול‪ ,‬ורק ב' כוסות אחרונות‬ ‫הבורא היה אפשר לו לעשות פסח וכן כשהיה לו באותו‬ ‫מותר‪[ .‬וא"ש דגם היין שהוגש לאברהם ע"י מלכי צדק‬ ‫יום יראת ה' אז אותו יום הוא יום הכפורים וכו' עיין שם‬ ‫הי' בליל פסח וג"ז הי' לטובה ולברכה וכנ"ל]‪ .‬ובזה‬ ‫באריכות‪ .‬וא"כ י"ל גם כאן‪ ,‬כשהתעוררו בבחינת גודל‬ ‫א"ש המירכא כפולה להורות שהי' כאן שתי כוסות‪.‬‬ ‫אהבה מדת אברהם אבינו ע"ה היה אז קדושת חג הפסח‬ ‫ועפי"ז כ' בפרדס יוסף בשם הרה"ק ר' וואלף מסטריקוב‬ ‫שכנגד קדושת אברהם אבינו והיו הקרבנות פסח וחגיגה‪.‬‬ ‫ז"ל לפרש מש"כ לקמן [כ"ז ל"ה] כי בא אחיך במרמה‬ ‫ואחר כך על ידי הצער שהיה ליעקב אבינו ממה שהיה‬ ‫פרש"י בחכמה ‪ ,‬דלפי הנ"ל דהיה בפסח‪ ,‬ונוטריקון של‬ ‫צריך ללבוש עצמו בבגדי עשו ולומר דבר שאינו‬ ‫במרמה הוא רפ"ז כנוטריקון של אפיקומן‪ ,‬ויעקב עשה‬ ‫והתפלל הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה כמו‬ ‫זאת בחכמה שהאכילהו אפיקומן שלא יהיה רשאי‬ ‫שמובא בזוה"ק [ח"א קמ"ג‪ ].‬עי"ז הוריד יעקב אבינו ע"ה‬ ‫לאכול עוד כשיביא לו עשו לאכול‪ ,‬וזאת היה חכמה‪,‬‬ ‫קדושת יום הכפורים ומחילת עוונות והיה אז קדושת יום‬ ‫הכפורים בעשיה ממש והיו השני גדיים כשעירי יום‬ ‫הכפורים שהיו קרבנות ממש שאחד היה לה' והשני היה‬ ‫‪ 41‬וראה מש"כ בפנים הספר בפרשת שמיני [ויקרא י א] לבאר עפ"י‬ ‫צריך גם כן להיות במקדש‪ .‬ולהיות שניהם שוין במראה‬ ‫דברי אחיו טעם מירכא כפולה במש"כ וַׂ י ְַׂק ִרִ֜יבּו לִ פְ נֵֵּ֤י ה' אֵּ ֵ֣ש זָרָ ָ֔ה אֲשֶ ֶׁ֧ר לֹ֦א‬ ‫ובקומה ודמים ובלקיחתן כאחד ונמצא דאלו ואלו‬ ‫צִ ּוָ ָּ֖ה אֹ ָֽ ָתם‪ :‬וע"ע מש"כ בעצמו לפרש מירכא כפולה דסוף פ' שמות [ה‬ ‫טו] ָלֶׁ֧מָ ה תַׂ עֲשֶ ֹ֦ה כֹ ָּ֖ה ַׂלעֲבָ ָֽ ֶדיָך‪ .‬וכן במש"כ בפ' שלח [במדבר יד ג] ֲהלֶׁ֧וֹא‬ ‫דא"ח‪ .‬ע"כ ד' ר' צדוק‪.‬‬ ‫וַׂיִק ָרֶׁ֧א ָלֹ֦ה‬ ‫טֹ֦וֹב ָלָּ֖נּו שּׁ֥וב מִ צְ ָֽ ָריְמָ ה‪ :‬וכן במש"כ סו"פ מטות [שם לב מב] ְ‬ ‫נֹ ָּ֖בַׂ ח בִ שְ ָֽמוֹ‪:‬‬ ‫עכ"פ לפי הצד דהי' כאן בחינת ד' כוסות אכתי יש‬ ‫‪ 42‬ובטעמא דקרא ובאילת השחר הוסיפו לפרש עפי"ז מש"כ לעיל פסוק‬ ‫י"ז שרבקה נתנה גם את הלחם אשר עשתה‪ .‬וק' דהרי לא נזכר שיצחק‬ ‫להעיר דהרי ב' כוסות צריך לשתות לפני האכילה וכאן‬ ‫ביקש לחם‪ ,‬ובפשטות צ"ל שזה רבקה הוסיפה מדעתה‪ ,‬אולם לפרקי‬ ‫הוזכרו רק השתיי' אחרי האכילה‪ .‬וכן העיר באילת‬ ‫דר"א שזה הי' ליל פסח י"ל דהביא מצה‪ .‬וראיתי מובא בשם כ"ק האמרי‬ ‫השחר‪ .‬עוד יש להעיר דעד כמה שהי' ליל פסח הי' גם‬ ‫חיים מויזניץ זי"ע שידוע שהי' מתלהב הרבה מחג הפסח‪ ,‬שבליל שב״ק‬ ‫פר׳ תולדות תשכ״ז בשולחן הטהור לפני ׳כל מקדש׳ אמר ״מ׳דארף‬ ‫חובת קידוש על היין במקום סעודה ואיסור טעימה לפני‬ ‫טרינקען היינט פיר כוסות" [צריכים לשתות היום ארבע כוסות] והוסיף‬ ‫קידוש ואי נימא דבאמת הי' לו יין מצד קידוש וב' כוסות‬ ‫ש״ויגש לו ויאכל" גימ׳ מצה אפיקומן‪ ,‬״ויבא לו יין וישת״ אלו הד׳‬ ‫כוסות‪[ .‬ולכ' זה רק ב' כוסות ולדברינו לקמן א"ש דהי' זה כל הד'‬ ‫הראשונות מה התחדש ומה הי' מיוחד בהבאת יעקב את‬ ‫כוסות] והוסיף נכדו האדמו"ר שליט"א שלזקינו הק׳ הספיקו שתי‬ ‫היין ואחרי האכילה דוקא‪.‬‬ ‫התיבות שכתב רש״י בפר׳ תולדות (כז‪ ,‬ט) ״ופסח היה״‪ ,‬כדי שכל‬ ‫השולחן הטהור ייהפך להיות חטיבה אחת של חג הפסח!׳׳‪....‬‬ ‫לא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫וצ"ב דמה חשיבותא דיין יותר מכל המטעמים שעשה‬ ‫חשיבות ברכת בפה"ג לפי שעי"ז נתברך יעקב‬ ‫רבקה‪ ,‬ותי' המפרשים דיין הוסיף יעקב להביא מעצמו‪,‬‬ ‫עוד דבר נפלא מצינו בדברי חז"ל במדרש תנחומא‬ ‫ועדיין צ"ב דמנ"ל דהיין גרם שיקבל כל הברכות יותר‬ ‫[תולדות סימן י] "ילמדנו רבינו מי שטעם טעם שמן כיצד‬ ‫מכל המטעמים שהביא‪.‬‬ ‫צריך לברך‪ ,‬כך שנו רבותינו הטועם טעם שמן מברך‬ ‫יעקב המתיק הגבורות שביין ע"י מזיגה‬ ‫בורא פרי העץ אמר רבי יוסי בר זביד ומתניתא אמרה‬ ‫חוץ מן היין שעל היין מברך בורא פרי הגפן‪ ,‬ומה ראה‬ ‫והנראה בעז"ה לבאר כל זה‪ ,‬בהקדם דברי הזוה"ק‬ ‫היין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין‪ ,‬שהיה מתנסך‬ ‫[קמב‪ ]:‬דמש"כ ויבא לו יין רמז רמיז מאתר רחיק קריב‬ ‫על גבי המזבח‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא גרם ליעקב ליטול‬ ‫ליה מההוא אתר דעשו‪ ,‬רבי אלעזר אמר רמז מההוא יין‬ ‫‪43‬‬ ‫את הברכות"‪.‬‬ ‫דכל חדו אשתכח ביה דכדי לשמח ליצחק דבעי חדוה‬ ‫כדקא בעיין חדוה לחדתא סטרא דיליה ועל דא ויבא לו‬ ‫למדנו כאן טעם חדש למה מברכין על היין בפה"ג‪ ,‬דהרי‬ ‫יין וישת‪[ :‬דכיון דיצחק מצד הגבורה יש לשמחו ע"י יין וזהו‬ ‫בברכות לה‪ :‬נדחק הגמ' טובא מ"ש יין דקובע ברכה‬ ‫הי' מטרת שירת הלוים בבית המקדש לשמח צד הגבורה שבו‬ ‫לעצמו‪ ,‬דאא"ל דאשתני לעילויא‪ ,‬דא"כ ה"נ שמן‪,‬‬ ‫נאחזים הלוים‪ ].‬מבואר דיעקב נטל היין מצד הרחוק של‬ ‫ואא"ל מצד דיין זיין דגם שמן זיין‪ ,‬ואא"ל דיין סעיד‬ ‫עשיו‪ ,‬וכתב בס' אור יקר דבוודאי אין הכוונה כפשוטו‬ ‫דהרי רבא שתה יין בערב פסח לגרר תאותו ואי נימא‬ ‫שלקחו מרשותו של עשו דא"כ הו"ל יין נסך דעשו‬ ‫דרק טובא גריר אבל פורתא סעיד‪ ,‬הרי כתיב ויין ישמח‬ ‫ישראל מומר הוי‪ ,‬אלא שלקחו מאותו צד ששייך לו עשו‬ ‫לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד וגו' משמע דרק לחם‬ ‫והעבירו לרשות הקדושה‪.‬‬ ‫הוא דסעיד‪ ,‬אבל לא יין‪ ,‬ומשני דיין שסעיד ומשמח‬ ‫ולחם סועד ולא משמח‪ ,‬ופריך דא"כ נברך עלי' בהמ"ז‪,‬‬ ‫ויתבארו הדברים עפמש"כ בזוה"ק פ' בלק [ח"ג קפט‪].‬‬ ‫ומשני דסו"ס לא קובעים סעודה עליה‪ ,‬ואמר ליה רב‬ ‫שתי הסברים ע"פ סוד למה יש מירכא כפולה [בזוהר נקרא‬ ‫נחמן בר יצחק לרבא‪ :‬ואי באמת יקבע עלי' סעודה מה‬ ‫תרי טעמי] על מלת לו א‪ :‬דיעקב משך את היין ממקום‬ ‫יהי' הדין והוצרך לתרץ‪ ,‬לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא‬ ‫גבוה מאד בשתי מדרגות‪ ,‬מן הבינה אל המלכות ומשם‬ ‫קביעותא‪ ,‬השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם‪ .‬ע"כ‬ ‫לגבורות של יצחק עי"ש ב‪ :‬דיעקב מזג את היין במים‬ ‫דברי הגמ' ברכות‪ .‬אבל כאן במדרש למדנו טעם חדש‬ ‫כדי למתק הגבורות של יצחק‪ ,‬דבלי זה לא הי' שייך‬ ‫במה שקובע ברכה לעצמו כיון שזה גרם שיעקב יקבל‬ ‫לסובלו מחמת תוקף הדין‪ ,‬ולכן יש תרי טעמי שיעקב‬ ‫כל הברכות‪.‬‬ ‫ע"י מדת התפארת נאחז בשתי צדדים בחסד ובגבורה‪,‬‬ ‫והם הם שתי הטעמים‪ .‬וזהו סוד וחכך כיין הטוב הולך‬ ‫עוד יש במדרש הביאור תולדות [א' ממדרשי תימן]‬ ‫לדודי למישרים [שיר השירים ז' י'] ומש"כ כי יתן בכוס‬ ‫דבשביל שהביא היין ברכה לאבינו יעקב זכה שתהי'‬ ‫עינו יתהלך למשרים‪ ,‬וכ"ז הוא כי היין הוא הגבורות‬ ‫הברכה עליו תחלה אע"פ שהוא הי' שלישי לארץ‪ .‬והנה‬ ‫וכשנעשה טוב ע"י מיזוג אז הולך למשרים שהוא מיתוק‬ ‫באמת לא נזכר דין זה בגמ'‪ ,‬ואי"ז דבר מוסכם לדינא‬ ‫המנצפ"ך‪ .‬ועיקר הטבה נעשה רק ע"י בחינת החסד וכן‬ ‫דבטור סי' רי"א הביא כן בשם רבינו פרץ דהגם דענבים‬ ‫ביין לא נעשה טוב אלא ע"י מיזוג המים שנעשה רק ע"י‬ ‫הם שלישי לארץ ובברכותיהם שוות הדין הוא דגם‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫זיתים ותמרים הם לפניו לפי שהם סמוכים יותר לארץ‬ ‫בתרא‪ ,‬מ"מ בעשה מזה יין ונקבע לו ברכה מיוחדת‬ ‫וביאר אריז"ל [בשער הפסוקים תולדות] דבלי המיזוג היו‬ ‫דבפה"ג הוא קודם‪ ,‬והטעם כמו דברכת העץ והאדמה‬ ‫הברכות הולכות לעשו כיון דיצחק הוא מן הגבורות‬ ‫קודמים לשהכל לפי שהם מפורטים ומבוררים יותר‪ ,‬ה"נ‬ ‫ועשו הוא משמרי הגבורות בסוד ומיץ אף יוציא דם‬ ‫בפה"ג מבורר יותר וכ"פ הרמ"א שם‪ ,‬אבל הב"י פקפק‬ ‫[משלי ל לג] כי מתמצית הגבורות יוצא דם שהוא מזון‬ ‫על דין זה עי"ש בדרישה באריכות שלא הבין פיקפוק‬ ‫עשו אדמוני כדם‪ ,‬ואם הי' הגבורות ההם בלי מיתוק‬ ‫הב"י‪ .‬אבל עכ"פ כאן במדרש למדנו הבנה חדשה בדין‬ ‫החסדים שהוא סוד המים שמוזגים בהם היין למתקו‬ ‫זה שחשיבותו להקדים הוא מצד שיעקב נתברך בשביל‬ ‫ולבסמו ודאי שהיו הברכות נתונות לעשו ולכן המתיק‬ ‫היין‪.‬‬ ‫יעקב את הגבורות הנקראים יין‪ ,‬וכשהשקהו ליצחק אביו‬ ‫ע"י המים אז נתמתקו הדינים ונמשכו הברכות ליצחק‬ ‫‪ 43‬ומש"כ בתחלה מי שטעם את השמן פי' הג"ר חנוך צבי לוין זצ"ל‬ ‫עי"ש ב"פ עפ"י סוד איך עשה המיזוג‪ .‬ועי"ש בזוה"ק‬ ‫מבענדין בספרו יכהן פאר על פ' תולדות‪ ,‬דר"ל בנותן שמן הרבה‬ ‫בלק בהמשך דרק יין המזוג ימין ושמאל יש בו קדושה‬ ‫להטעים הבשר דבכה"ג אינו מזיק ושייך לברך עליו‪ ,‬וזה הי' המטעמים‬ ‫של יצחק הבשר עם הרבה שמן‪ ,‬ולזה בא המדרש להכריע כשי'‬ ‫מצד ימין וברכה מצד שמאל‪ ,‬וזה מה שמביא אהבה‬ ‫הראשונים דבכה"ג מברך בופה"ע‪.‬‬ ‫לב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫ומתביישים לעוה"ב וגורם שיהי' אחריתו דם היינו‬ ‫ושמחה‪ ,‬ולכן מי שמברך ברכת המזון על היין כשמגיע‬ ‫שיהרג [כמו ב"ס ומורה]‪ ,‬ונעשה רש‪ ,‬ומשממהו‪ .‬והובאו‬ ‫לברכת הארץ יש לו למוזגו עם מים‪.‬‬ ‫שם הפסוקים במשלי [כ"ג כ"ט‪-‬ל"א] "לְ מִ י אוֹי לְ מִ י אֲבוֹי‬ ‫[עי' ברכות נ‪ :‬דשי' ר"א דאין מברכין על היין עד שיתן לתוכו‬ ‫לְ ִמי מִ ְדיָנִים לְ מִ י שִ יחַׂ לְ מִ י פְ צָ עִ ים חִ נָם לְ מִ י חַׂ כְ לִ לּות‬ ‫מים‪ ,‬ומודים לו חכמים לענין כוס של ברכה למצוה מן המובחר‬ ‫עֵּ ינָיִם‪ :‬לַׂמְ ַאח ֲִרים עַׂ ל הַׂ ָייִן לַׂבָאִ ים לַׂחְ קֹר מִ ְמסָ ְך‪ַ :‬אל תֵּ רֶ א‬ ‫ובדף נא‪ .‬כ' שיהי' חי עד ברכת הארץ‪ ,‬ולרש"י שם מוסיף יין‪,‬‬ ‫ַׂייִן כִי יִתְ אַׂ דָ ם כִי יִתֵּ ן בַׂ כוֹס עֵּ ינ ֹו יִתְ הַׂ לְֵּך בְ מֵּ ישָ ִרים" עוד‬ ‫ולשאר ראשונים מוסיפים מים‪ ,‬ולתוס' שבת עו‪ :‬ופסחים קח‪:‬‬ ‫מבואר שם דנח ואדה"ר נכשלו ע"י יין‪ ,‬ונדרש שם י"ג‬ ‫בשם ר"ת בתחלה מוזג מעט במים ואח"כ משלים המזיגה ובטור‬ ‫ווי"ן שנאמר ביין אצל נח שהשתכר‪ ,‬היינו שזה כל‬ ‫או"ח קפ"ג בשם הרי"ף והרמב"ם כל עיקר המזיגה במים עושה‬ ‫הפעולות שגרם לצעוק וי‪ ,‬וא"ל הקב"ה לנח‪ :‬נח‪ ,‬לא‬ ‫רק אח"כ‪ ,‬וכ"ז להודיע שבח הארץ שיינותי' חזקים כ"כ וצריך‬ ‫לערב מים רבים‪ ,‬ובב"י שם דעפי"ז צריך למזוג בתחלת ברכת‬ ‫היה לך ללמוד מאדם הראשון‪ ,‬שלא גרם לו אלא יין‬ ‫הארץ ודלא כנוהגים למזוג רק בסוף ברכת הארץ‪ ,‬אולם להסברת‬ ‫וכמ"ד אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה‪,‬‬ ‫הזוהר טעם המזיגה אינו להראות שבח הארץ רק להמתיק הדינים‬ ‫שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין‪ .‬ובזה אמרו‬ ‫כהכנה לברכת רחם נא‪ ,‬וכן מבואר באריז"ל שער המצוות פ' עקב‬ ‫חז"ל כל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין‪,‬‬ ‫למזוג בסוף ברכת הארץ במלת את הרומז למלכות‪.‬‬ ‫[נזיר ב‪ ].‬וזה אומרים לסוטה "בתי הרבה יין עושה" [סוטה‬ ‫ובטור שם בשם ראשונים דיין שלנו שהוא חלש א"צ מזיגה‪,‬‬ ‫ז‪ ].‬ויין זה הוא מה שמנסכין הגוים לפני ע"ז שלהם‪ ,‬ומיין‬ ‫ובב"י הביא דמנהג העולם עדיין למזוג ע"פ הרמב"ם דמ' שאין‬ ‫זה נגרם חטא בעל פעור‪ ,‬ומזה חששו חז"ל וגזרו בי"ח‬ ‫לך יין שלא יהי' יותר ערב ע"י מים וכ"ה ע"פ סוד וכ"פ בשו"ע‬ ‫דבר על סתם יינם דאסור גם בהנאה מפני בנותיהם‪[ ,‬ועי'‬ ‫ס"ב וכ' מג"א דכ' כן ע"פ דבריו בב"י וע"פ סוד וכ"כ בכף החיים‬ ‫רמב"ן ע"ז לו‪ :‬בשם פרקי ר' אליעזר שאליהו כבר גזר על היין על‬ ‫בשם כמה פוסקים שע"פ קבלה יש למזוג גם יין שלנו אלא שביין‬ ‫דבר פעור‪ ,‬וביאר די"ל דהוא גזר רק על שתיי'‪ ,‬והוסיפו לאסור גם‬ ‫שלנו ימזוג רק מעט היינו ג' טיפות מים זה אח"ז וזה ע"פ סוד‪,‬‬ ‫בהנאה‪ ,‬וגדר גדול גדרו בו יותר מן הכל שמפני שתקלתו גדולה‬ ‫וגם בקיד וש יש ענין גדול ע"פ סוד למזוג ליין בג' טיפי מים כדי‬ ‫הוצרך לתקנה גדולה‪ ,‬א"נ לא פשטה תקנת אליהו ז"ל ודניאל חזר‬ ‫להמתיק הגבורות בחסדים כמ"ש בכה"ח סי' רע"א סקנ"ח‪,‬‬ ‫והורה עליה והוסיף בה פת ושמן ואף ממנו לא קבלו עד שבאו‬ ‫ובסידורי האריז"ל דיש להביט ולהתבונן במים בשעה שמוזגן כדי‬ ‫תלמידי שמאי והלל וגזרו]‪.‬‬ ‫למתק הגבורות ובליקוטי מהרי"ח הביא דמנהג העולם ליתן המים‬ ‫לבקבוק דאולי היין פגום ועי"ז מתקנו‪ ,‬אולם בדרכי משה וברמ"א‬ ‫וי"ל דיין המעורב בשמרים מסמל יין זה‪ ,‬וע"י חטא עץ‬ ‫קפ"ג שם כתב שאנו לא נוהגים כן כיון שיין שלנו חלש‪ 44.‬ויל"ע‬ ‫הדעת גופא נעשה יין רע מעורב בשמרים שמזה אפשר‬ ‫אי שייך כל ענין מזיגה ע"פ סוד במיץ ענבים כיון דל"ש כלל ענין‬ ‫להגיע לכל החטאים דעי' בזוה"ק [תולדות קמ‪ ]:‬דנח‬ ‫חוזק שיצטרך מזיגה‪ ,‬והנה דעת הגריש"א זצ"ל [שבות יצחק פסח‬ ‫מתחלה הי' אחוז במדת היסוד ואח"כ נסהו הקב"ה וירד‬ ‫פרק י"ח] דא"א להוסיף מים על מיץ ענבים כיון דזה חלש ביותר‬ ‫וביותר מכמ ה טיפות מים משתנה טעמו‪[ ,‬אבל החזו"א סבר‬ ‫למטה לראות במערכות החיצונים וראה יין חזק שיש בו‬ ‫שאפשר] ומי שנקלע למקום שיש רק מיץ ענבים עם מים‪ ,‬יקדש‬ ‫כח לשכר שאינו צלול שיש בו שמרים ולזה שתה‬ ‫על הפת ובדיעבד יש לחושבו כחמר מדינה‪ ,‬ואם הוא אצל חמיו‬ ‫והתגלה קלונו‪ ,‬וביאר באור החמה בשם מהרח"ו‬ ‫שמברך על מיץ כזה יברך בלחש שהכל כשחמיו מברך בפה"ג‪,‬‬ ‫דהיכלות הטומאה יש מעט יין רק שהוא מעורב שמרים‬ ‫ויקפיד לשתות מלא לוגמיו כיון דשתיית חמיו באיסור ודמי‬ ‫ולכן היין אינו קדוש בקדושה עליונה דיש בו תערובות‬ ‫לנשפך ולא נחשב שתיית כוס של ברכה‪ ,‬ומ"מ אמר דמי שמוזג‬ ‫טוב ברע‪ ,‬ונח טעה בהיכל הנקרא "היכלא דשמרא‬ ‫מים ע"פ קבלה יכול לתת כמה טיפות דבזה עדיין לא נשתנה‬ ‫טעמו‪ ,‬מבואר דנקט דשייך מזיגה ע"פ סוד גם במיץ ענבים‪].‬‬ ‫דחמרא" שהיין מעורב עם השמרים דהיינו עץ הדעת‬ ‫טוב ורע וזה רק בהיכל אחד של היכלות הטומאה אבל‬ ‫יין הטוב לעומת יין הרע‬ ‫בשאר היכלות יש רק שמרים בלבד‪ ,‬עי' לקמן שם‬ ‫ויל"פ זה ע"פ דרך העבודה [שורש הדברים כ' באזנים לתורה‬ ‫הצל"ח‪ ,‬וא"כ י"ל דיין שיש בו שמרים מסמל אותו יין‬ ‫רע שמעורב רע בטוב שמביא לידי הרבה קילקולים‬ ‫עפמש"כ באריכות בספרו הדעה והדיבור והרחבתי זה יותר] ע"פ‬ ‫המבואר בסנהדרין דף ע‪[ .‬בגימט' יין ובגימט' סוד] בסוגיא‬ ‫ומכשולות‪.‬‬ ‫דבן סורר ומורה דיש שתי סוגי יין‪ ,‬יש יין רע שהוא אם‬ ‫מאידך מבואר באותה סוגיא בסנהדרין דע"י יין אפשר‬ ‫כל חטאת וכששותים אותו יותר מן המדה ובכוונה‬ ‫להתעלות הרבה‪ ,‬ואפשר להיות ראש‪ ,‬דלכן נקרא תירוש‪,‬‬ ‫גרועה כדי לשמוח שמחה של הוללות או כדי שיהי' לו‬ ‫וכן חמרא וריחני פקחין‪ ,‬וכן יכול להביא לידי שמחה‬ ‫אומץ רוח לשפוך דם נקי ולעשות את כל התועבות אשר‬ ‫אמיתית שנא' ויין ישמח לבב אנוש‪ ,‬וזהו יין טוב‬ ‫שנא ה'‪ ,‬ובזה נעשה בן סורר ומורה‪ ,‬ובסוג יין כזה איתא‬ ‫המשמח אלקים ואנשים שאומרים עליו שירה מפני‬ ‫בגמ' שם שמקבלים בזה רשעים שכרם בעוה"ז‬ ‫סגולתו לרומם את רוח הנקרא יין העליון‪ ,‬יין ששותים‬ ‫ממנו במדה ובכוונה הראוי'‪ ,‬וזהו היין שאפשר לקיים בו‬ ‫‪ 44‬ובפנימיות י"ל דהגבורות שביין נחלשו במשך הדורות ותו א"צ‬ ‫למתקן‪.‬‬ ‫לג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫שאינו נגלה אינו נמצא ונעדר‪ ,‬ואם זכה דהיינו שיש לו‬ ‫שמחת יו"ט‪ ,‬ונסכים ושירה הוא על היין דוקא‪ ,‬ויין זה‬ ‫השכל אז משמח אותו ונותן לו מציאות‪ ,‬כי השמחה היא‬ ‫הוא טוב לקידוש והבדלה וברכת המזון ולהתרוממות‬ ‫המציאות הגמור כאשר נפשו בשלימות‪ ,‬ואם לא זכה‬ ‫הנפש לעבודת ה'‪ .‬וביין זה מבואר בעירובין סד‪ .‬דאמר‬ ‫שאין לו השכל משממו נותן לו העדר מצד הבחינה‬ ‫רב נחמן‪ :‬דכ"ז שלא שותה רביעית יין אין לו צלילות‬ ‫השנית‪ ,‬וזה שאמר והיינו דאמר רבא חמרא וריחני‬ ‫הדעת‪ .‬ובדף סה‪ .‬דכל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו‪,‬‬ ‫פקחין‪ ,‬כי היין ראוי שיפקח האדם מצד שיוצא ממקום‬ ‫שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו'‪ .‬וכל המתיישב ביינו‬ ‫נסתר‪ ,‬וזהו מדריגות השכל‪ .‬וכבר אמרנו כי היין יש בו‬ ‫יש בו דעת שבעים זקנים‪ ,‬יין ניתן בשבעים אותיות‪ ,‬וסוד‬ ‫ענין רוחני שהרי הוא משמח אלקים ואנשים‪ ,‬וכל דבר‬ ‫ניתן בשבעים אותיות‪ ,‬נכנס יין יצא סוד‪ .‬כל שאין יין‬ ‫שהוא חשוב ויש בו ענין אלקי אם ישתמש בו כראוי קונה‬ ‫נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה‪ ,‬שנאמר וגו'‪.‬‬ ‫ע"י זה מעלה‪ ,‬ואם אינו משתמש בו כראוי קונה ע"י זה‬ ‫מיתה‪ ,‬כי האוכל תרומה אם אוכל אותה בטהרה יש על‬ ‫עוד איתא שם דלא נברא היין אלא לנחם אבילים ולשלם‬ ‫אכילתה שכר‪ ,‬ואם לא זכה מקבל על זה מיתה‪ .‬וכן‬ ‫שכר לרשעים בעוה"ז וצ"ע הרי צריך זה למצוה וכן הרי‬ ‫כאשר ישתה היין כראוי מפקח אותו ונותן לו השכל‬ ‫אמרו חז"ל בברכות לד‪ :‬דצדיקים ותלמידי חכמים זוכים‬ ‫העליון‪ ,‬ואם אינו כך רק ששותה אותו לתאותו וישתכר‬ ‫למה שעין לא ראתה זה יין המשומר בענביו מששת ימי‬ ‫מביא לו יללה ומיתה ואין להאריך בזה‪ .‬עכ"ד מהר"ל‪.‬‬ ‫בראשית‪ ,‬וע"ז אנו מחכים ליהנות בסעודת לויתן‪ ,‬וביאר‬ ‫בחי' אגדות מהר"ל סנהדרין שם דהיין אינו ראוי לעולם‬ ‫ונעתיק עוד דבריו הנפלאים של הצל"ח ברכות לד‪:‬‬ ‫הזה‪ ,‬כי היין יש בו עניין אלקי שהרי הוא משמח אלקים‬ ‫בביאור ענין יין המשומר בענביו דלפי פשוטו הכוונה‬ ‫ואנשים‪ .‬ודבר זה יכול האדם לדעת ולהבין שהוא יוצא‬ ‫משום דכל יין קודם שסחטוהו מהענבים לא פג טעמו‪,‬‬ ‫מן פנימית הענב שהוא נסתר‪ ,‬מורה על שהיין יש לו‬ ‫אבל יש לו חסרון שהשמרים עם היין מעורבים‪ ,‬ולאחר‬ ‫מקום נסתר אינו מן העולם בנגלה‪ .‬ולפיכך כאשר אמרו‬ ‫שסחטוהו אז בעמדו קצת אחר שפסק תסיסתו נופלים‬ ‫ז"ל על השכר הנסתר שיהיה לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬יין‬ ‫השמרים לשולי הכלי ונשאר היין צלול מהשמרים‪ ,‬אבל‬ ‫המשומר בענביו‪ ,‬כלומר כי השכר לצדיקים הוא נסתר‬ ‫א"א שלא יפיג טעמו קצת‪ ,‬אבל זה היין הוא בעודו‬ ‫שאין העין שולט בו ולכך אמר ע"ז עין לא ראתה אלקים‬ ‫בענביו הוא משומר‪ ,‬כלומר שכבר הוא נקי משמריו‬ ‫זולתך‪ .‬והיין שבעולם הזה שיוצא מפנימית הענב ויש בו‬ ‫בעודו בענביו‪.‬‬ ‫ענין רוחני‪ ,‬לא היה ראוי בעה"ז רק לנחם בו אבלים‬ ‫שהגיע לו מיתה באחד מקרוביו‪ ,‬והיין מפקח אותו‬ ‫ואמנם כל דברי רבותינו באגדות המה רמזים וחידות‬ ‫ומשיב נפשו עליו‪ .‬ולדבר זה צריך דבר כמו זה שאינו מן‬ ‫והמשכילים ישכילו כל אחד לפי כח השגתו‪ .‬ואשר‬ ‫עולם הזה‪ ,‬כי המיתה נטילת נפש הוא מצד עולם הזה‪,‬‬ ‫ראיתי אני בעניי בזה הוא‪ ,‬הגם כי זכינו לקבל תורה‬ ‫והיין שהוא יוצא מפנימית הענב מפקח אותו ומשיב את‬ ‫מסיני‪ ,‬היינו הנגלות לנו ולבנינו‪ ,‬אבל סתרים וצפונים‬ ‫נפשו עליו כאלו היה גובר על העולם‪ .‬וכן לתת שכר‬ ‫נרמזו לנו ברמז ובחשאי‪ ,‬וגם זו רק קצת מהם‪ .‬אבל‬ ‫לרשעים שיקחו חלקם שראוי להם בעולם הבא‪ ,‬והם‬ ‫אנחנו מקוים כי יוסיף שנית להגלות עלינו לעיני כל‬ ‫אוכלין אותו בעולם הזה‪ .‬ולדבר זה ראוי היין שהוא‬ ‫ולגלות לנו עומק סתרי התורה וסודותיה כאשר כבר עשה‬ ‫נסתר שהוא מעין עוה"ב‪ ,‬שהרי השכר של עולם הבא‬ ‫לנו בסיני‪ .‬וזהו אשר אמר שלמה בשיר השירים [א'‪ ,‬ב']‬ ‫הוא יין המשומר בענביו ר"ל הוא טוב הצפון‪ ,‬והרשעים‬ ‫ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין‪ ,‬וכמ"ש רש"י‬ ‫שאוכלים עולמם בעולם הזה ראוי שיהיה שכרם טוב‬ ‫שם בשיר השירים ודוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו‬ ‫הצפון הוא דיין שיוצא מפנימית הענב‪ .‬וזה הסבה שהיין‬ ‫ודבר עמהם פנים אל פנים וכו'‪ ,‬ומובטחים מאתו‬ ‫מביא יללה לעולם‪ ,‬כי היין אינו ראוי לעוה"ז וכל אשר‬ ‫להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר‬ ‫אינו ראוי לעה"ז הוא הפסד שלו כאשר ימשך אחריו‪.‬‬ ‫צפונותיה‪ ,‬ומחלים פניו לקיים דברו‪ ,‬וזהו ישקני וגו'‪,‬‬ ‫וזה"פ זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש‪ ,‬כי אם זכה‬ ‫עכ"ל רש"י‪ .‬והנה יין בגימטריא סוד‪ ,‬ונכנס יין ויצא סוד‪,‬‬ ‫שיש בו שכל וחכמה וכמו שאמרו בעירובין כל‬ ‫ויין המשומר הוא סודות התורה שהם משומרים ולא‬ ‫המתפתה ביינו יש בו מדעת שבעים זקינים‪ ,‬כי היין הוא‬ ‫נתגלו עדיין ויתגלו לעתיד‪ ,‬אבל עתה עין לא ראתה‬ ‫דבר פנימי‪ ,‬ואם יש בו חכמה ודעת שכל חכמה היא‬ ‫ואלקים יעשה למחכה לו ומבקשים על זה‪.‬‬ ‫פנימית‪ ,‬אז נעשה ראש שמגביה אותו ליתן לו שכל‪ .‬ואם‬ ‫ואמרו שיין הזה הוא משומר בענביו מששת ימי‬ ‫לא זכה ששותה להשתכר נעשה רש ומך ופחות‪ ,‬כי אין‬ ‫בראשית‪ ,‬כי הוא סוד עולם הבא‪ ,‬והוא משומר אפי'‬ ‫לך דבר מגונה ופחות כמו השכור‪ ,‬וזה"פ זוכה משמחו‬ ‫מששת ימי בראשית‪ ,‬כי בששת ימי בראשית כבר הוא‬ ‫לא זכה משממו‪ ,‬דכל נסתר יש לו שתי בחינות כי מצד‬ ‫ערב ובוקר בכל יום יש ערב ובוקר‪ ,‬כי כבר התחיל עץ‬ ‫שהוא נסתר יש לו מדריגות השכל שהוא נסתר‪ ,‬ומצד‬ ‫לד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫הרי מבואר עכ"פ מדברי הצל"ח‪ ,‬דע"י חטא עץ הדעת‬ ‫הדעת טוב ורע‪ ,‬ויש ימין ושמאל ואמצעי שהוא חסד ודין‬ ‫נעשה היין מעורב בשמרים‪ ,‬אבל היין שמשומר בענביו‬ ‫ורחמים‪ ,‬והם כלולים זה בזה‪ ,‬והוא יין שעדיין מעורב‬ ‫אין בו שמרים והוא סוד עוה"ב ושבת קודש וממנו זוכים‬ ‫בשמרים‪ ,‬ובשביעי היה שבת ושימש האור כל היום‪ ,‬כי‬ ‫הצדיקים להשיג סודות התורה ובזה מתקיים הפסוק‬ ‫השבת ההוא היה מקבל משבת העליון שלמעלה מששת‬ ‫ישקני מנשקיות פיהו כי טובים דודיך מיין‪ .‬ורמז בסוף‬ ‫ימים‪ ...‬ובשבת בראשית היה מעין שניהם‪ ,‬ושימש האור‬ ‫שזהו ג"כ ענין קידוש על היין‪.‬‬ ‫בלי חושך כלל‪ ,‬ועל האור הזה כתיב וירא אלקים את‬ ‫האור כי טוב [בראשית א'‪ ,‬ד']‪ ,‬והבדילו לצדיקים לעתיד‬ ‫ולפ"ז יתבאר היטב למה עשיו לא הביא יין ויעקב הביא‬ ‫לבוא‪ ,‬והוא עצמו עולם הבא שצדיקים זוכים לשמוע‬ ‫יין‪ ,‬דבאמת גם לעשו הי' יין‪ ,‬וגם ליצחק הי' יין בכל‬ ‫דברי עתיק יומין סודות התורה‪ .‬וזהו יין גימטריא סוד‬ ‫סעודותיו כמבואר במדרש‪ ,‬אבל יין שלו הי' הכח‬ ‫המשומר בענביו‪ ,‬כי חוה סחטה ענבים מעץ הדעת טוב‬ ‫החיצוני של היין‪ ,‬שזה היין מלא שמרים שנועד כדי‬ ‫ורע‪ ,‬ונתנה לאדם הראשון תיכף כשסחטה בעודו היה‬ ‫להשתכר ולהביא יללה לעולם ולסייע לו לעשות כל‬ ‫מעורב בשמריו‪ ,‬והיין הזה משומר בענביו כמו שכתבתי‬ ‫עבירות שבעולם ועי"ז לקבל שכרו בעוה"ז‪ ,‬רק יצחק‬ ‫שאפילו בענביו הוא מנוקה מן השמרים‪ ,‬ולכן כתב עין‬ ‫הי' יודע להזהר לשתות בכוונה טובה ובמדה הראוי'‪,‬‬ ‫וגו' אלקים זולתיך‪ ,‬ששם למעלה מששת ימי בראשית‬ ‫ומ"מ כשרצה עשיו לקבל ברכותיו של אביו לא רצה‬ ‫שם אלקים הוא ג"כ רחמים גמורים‪ ...‬וגם זה כיוונו רז"ל‬ ‫להביא יין דאולי זה יגרום להביא על עצמו קללה ולא‬ ‫בשבת בקידוש על היין‪ ,‬ודרשו זה מדכתיב זכור זכרהו על‬ ‫ברכה‪ ,‬ולכן כשבירך יצחק את עשיו שכבר ראה גיהנום‬ ‫היין‪ ,‬כדי לזכות בשבת לנשמה יתירה משבת העליון"‪.‬‬ ‫פתוחה מתחתיו לא ברכו ביין ותירוש שזה רק לקללה‬ ‫עכ"ד הצל"ח‪.‬‬ ‫יחשב לו‪ ,‬אבל יעקב חידש להביא היין מצד הקדושה‬ ‫וע"י מלאך זכה להביא מיין המשומר בענביו מששת ימי‬ ‫ויסוד דבריו דקאי על סודות התורה מבואר כן בזוה"ק‬ ‫בראשית שאין בו שמרים כלל‪ ,‬ועפ"י דברי הזוה"ק גם‬ ‫ויצא מז‪ .‬וז"ל "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית‬ ‫חידש למזוג המים של חסדים עם הגבורות של היין‪,‬‬ ‫הם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא‪ .‬קם‬ ‫להמתיק הגבורות לגמרי‪ ,‬וזה יגרום ליצחק להתקשר‬ ‫רבי בא על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר‬ ‫לשורש התענוג והשמחה שלמעלה כדי להוריד שפע של‬ ‫אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי‬ ‫ברכה עצומה ליעקב ולזרעו‪ ,‬ולזה כששתאו יצחק‬ ‫בראשית‪ .‬א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו‬ ‫התמלא שמחה עצומה מגודל התענוג הרוחני שהי' לו‬ ‫לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון‬ ‫בזה‪ ,‬וזה גרם שיוכל לתת ליעקב כל הברכות הנפלאות‬ ‫אינון דעסקו באורייתא תדיר‪ ".‬והדמיון ליין בענבים‪,‬‬ ‫שבעולם‪ .‬ובזה א"ש לשון התרגום יונתן דיעקב לא הי'‬ ‫שמעתי לפרש [מפי הגרמ"י רייזמן שליט"א בשם יעב"ץ‬ ‫אתו יין עד שהביא לו המלאך דל"ש כלל להביא סוג יין‬ ‫סנהדרין צ' [לא מצאתי] ובעי' יעקב ברכות שם בגליון בס' יד‬ ‫כזה רק שיביאו לו מן השמים‪.‬‬ ‫יוסף בשם ספר מטה משה] דכמו דיין מענבים הוא דבר חדש‬ ‫שלא הי' אפשר להאמין שדבר כזה מיוחד ומשמח‬ ‫ובזה א"ש דמיד אח"כ בירך אותו יצחק ויתן לך וגו'‬ ‫יתחדש מהענב‪ ,‬כן "התורה חדשה מאתי תצא" יהי' דבר‬ ‫ורוב דגן "ותירש" ‪45‬קרא ליין תירש דע"ז נדרש בגמ'‬ ‫שכבר הי' מונח בתוך הפסוקים ולא נוכל להאמין כעת‬ ‫סנהדרין שם "כתיב תירש וקרינן תירוש‪ ,‬זכה ‪ -‬נעשה‬ ‫איזה סודות חדשים עוד מונחים בתורה שלנו שעדיין לא‬ ‫ראש‪ ,‬לא זכה ‪ -‬נעשה רש" שבירך את יעקב שיהי' לו‬ ‫נתגלה‪ .‬ועד"ז בענין שכר שמירת תורה ומצוות שלא‬ ‫נוכל להאמין התוצאות היוצאות מהם‪.‬‬ ‫‪ 45‬לא הזכיר ברכה על שמן‪ ,‬וכמש"כ בריש פ' עקב וברך וגו' דגנך‬ ‫תירושך ויצהרך ותמיד מוזכרים שלש אלה ביחד‪ ,‬וי"ל דכמו דעיקר‬ ‫וע"ע בזוה"ק תולדות קלה‪ :‬נדון שלם בין התנאים האם‬ ‫בחינת היין בא ע"י יצחק‪ ,‬עיקר בחינת השמן בא ע"י יעקב כמבואר בפ'‬ ‫הסעודה לצדיקים לע"ל ויין המשומר הוא כפשוטו או‬ ‫ויצא ופ' וישלח שהוא זה שהי' יוצק שמן במזבח והוא זה שהוריד לנו‬ ‫הכוונה רק לסודות והשגות בתורה הקדושה‪ ,‬ומסיק רבי‬ ‫השפעת שמן של נר חנוכה וכמו שהארכנו בעז"ה בפ' ויצא‪ ,‬ומסמנא‬ ‫מילתא דשמן אינו יוצא רק ע"י כתיתה או עכ"פ התחממות מועטת‪,‬‬ ‫יוחנן דא"א לסתור אמונת כל ישראל שתהי' סעודת בשר‬ ‫דמה שיוצא ממילא אין לו תורת שמן רק מוהל גרידא משא"כ יין כל מה‬ ‫ודגים‪ ,‬רק אותה הסעודה שרוב העולם יהיו מוזמנים לה‬ ‫שיוצא מאליו יש לו תורת יין וכמבואר בתוס' שבת יז‪ .‬ד"ה גוזרני‪ ,‬וא"כ‬ ‫יעקב הי' עיקר עבודתו הי' ע"י עמל בתחלה בזה שהי' איש תם יושב‬ ‫יהי' בשר ודגים ויין כפשוטו‪ ,‬רק שיהיו ממוצעים בין‬ ‫אהלים ואח"כ עמל קשה הרבה שנים להוציא הנשמות הקדושות מבית‬ ‫הגשמי והרוחני וגם הגוף לא יהי' כ"כ גשמי‪ ,‬אלא‬ ‫לבן וא"כ שפיר מתאים לו הכח של שמן‪ .‬ולפ"ז י"ל דכח דגן תירוש‬ ‫ויצהר שבזה יש לנו דין תרו"מ דאורייתא לכו"ע‪ ,‬הם נגד ג' אבות ודגן‬ ‫שצדיקים יהי' כל עיקר כוונתם רק מצד חלק הרוחני‬ ‫נגד אברהם שנא' ואקחה פת לחם‪ ,‬דכמו לחם יוצא אחרי הרבה בירור‬ ‫שזה חלק ההשגות הגדולות בסודות התורה‪ .‬וזהו‬ ‫אוכל מתוך פסולת כן קדושת אברהם יצא מתרח אחרי הרבה בירורים‬ ‫ונסיונות‪.‬‬ ‫השמחה והשחוק לע"ל וזה מרומז בקרא דאלה תולדות‬ ‫יצחק שיצחקו הצדיקים לע"ל‪.‬‬ ‫לה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫בעצבון תאכלנה‪ .‬וכנגד מה שאמר בקללה וקוץ ודרדר‬ ‫הכח של יין שיביא תמיד ברכה לעולם‪ ,‬ובירכו ביין‬ ‫תצמיח לך‪ .‬אמר בכאן בברכה ורוב דגן ותירוש ולא קוץ‬ ‫הטוב לקידוש ולהבדלה ולשירה ולנסכים על היין‪,‬‬ ‫ודרדר‪ .‬וכנגד מה שאמר שם ואכלת את עשב השדה‪.‬‬ ‫ולהתרוממות הנפש לעבודת ה'‪ ,‬ובזה המשיך שבכל‬ ‫אמר בכאן ותירוש וזה בארץ ישראל‪ .‬וכנגד מה שנאמר‬ ‫הדורות נוכל להמתיק הגבורות של היין ע"י מים הרומז‬ ‫בקללה בזעת אפך תאכל לחם לפי שהוא יגע בעבודת‬ ‫לחסדים‪ ,‬אולם בד בבד הזהיר אותו שישתמש בזה‬ ‫האדמה ואין לו שכירים ויוגבים‪ .‬אמר כאן בברכת‬ ‫בצורה נכונה דבלי המזיגה הנכונה ובלי סילוק השמרים‬ ‫יעבדוך עמים והם יהיו עובדי האדמה כמו שנאמר ובני‬ ‫יכול ע"י יין לאבד כל חלקו בעוה"ב ולהיות רש‪ .‬ועד"ז‬ ‫נכר אכריכם ויוגביכם‪ .‬וכנגד מה שאמר בקללה כי עפר‬ ‫יש להבין מימרא דר' יצחק בסנהדרין שם [וכבר הארכנו‬ ‫אתה ואל עפר תשוב שפל ונבזה‪ .‬אמר בכאן בברכה הוי‬ ‫בסוכות דהרבה מימרות דר' יצחק בש"ס מתאימים לשורש יצחק‬ ‫גביר לאחיך‪ .‬הרי בכאן אדם הראשון מופשט מהקללות‬ ‫אבינו] "מאי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם ‪ -‬אל תרא יין‬ ‫ומלובש בברכות‪ .‬ולא די זה אלא שנתן לו רשות לברך‬ ‫שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה‪ ,‬ומלבין פניהם‬ ‫ולקלל לאחרים‪ .‬וזהו אורריך ארור ומברכיך ברוך" עכ"ד‬ ‫לעולם הבא" שמזהיר שצריך ליזהר מאד מיין אדום‪,‬‬ ‫צרור המור‪.‬‬ ‫דזה יכול להביא את האדם להיות בבחינת עשיו הוא‬ ‫אדום‪ ,‬שמקבל כל שכרו בעוה"ז ויתבייש בעוה"ב‪ ,‬אבל‬ ‫והנה לפ"ד הצל"ח הנ"ל דבחטא עץ הדעת הי' היין‬ ‫מאידך אם ישתמש בזה בצורה נכונה כגון בליל פסח‬ ‫מעורב בשמרים וזהו יין הרע‪ ,‬וכן בנח כ' בזוה"ק ששתה‬ ‫שיש להקפיד על יין אדום מפסוק זה [פסחים קח‪ ]:‬יוכל‬ ‫מיין שהי' בו שמרים מסט"א‪ ,‬א"כ י"ל דעד כמה דיעקב‬ ‫להשיג לבחינת חירות ושמחה אמיתית‪.‬‬ ‫תיקן חטא אדה"ר תיקן גם ד"ז‪ ,‬וזכה להוריד שוב היין‬ ‫הטוב של עוה"ב זך בלי שמרים ותערובות וזהו מה‬ ‫יעקב החזיר ריח הטוב וברכות אדה"ר למקומו‬ ‫שהשקה ליצחק‪.‬‬ ‫והנה מבואר בזוה"ק קמב‪ :‬דכשלבש יעקב את בגדי‬ ‫כאן נתחדש ענין כוס של ברכה וקידוש וד' כוסות של יין‬ ‫החמודות שב למקומו הריח הטוב של גן עדן כיון‬ ‫דשופרי' דיעקב כשופרי' דאדם קדמאה והי' גילגול שלו‪,‬‬ ‫וע"פ כל הדברים האלה יתיישב בעז"ה הקושיות‬ ‫וכל ענין מה שמסרה רבקה נפשה שיעקב יקח הברכות‬ ‫שהתחלנו בו‪ ,‬דלמה לא הודגש שכבר שתה יצחק יין‬ ‫מעשו הי' כיון דרבקה גילגול חוה ויעקב גילגול אדם‪,‬‬ ‫לפני זה מדין קידוש במקום סעודה וכן שתי כוסות‬ ‫ועשו גילגול נחש‪ ,‬כמבואר בזוה"ק שם קמו‪ .‬והי' כ"ז‬ ‫דלפני האכילה‪ ,‬ולהנ"ל י"ל דכל עיקר קידוש על היין וד'‬ ‫לתקן חטא עץ הדעת ופגם הנחש ולחזור ולחטוף‬ ‫כוסות שמביא ענין חירות‪ ,‬וענין כוס של ברכה על היין‪,‬‬ ‫הברכות מן הנחש‪.‬‬ ‫נתחדש רק כאן ע"י שיעקב אבינו הוריד בחינת היין הטוב‬ ‫ליצחק וע"י שתיית יצחק וברכתו אח"כ נקבע לדורות‬ ‫וע"ע מש"כ בצרור המור עה"פ וירח את ריח בגדיו‪ .‬ולא‬ ‫דיהודי יש בכוחו תמיד להתקשר לאותה בחינה של יין‬ ‫אמר את ריחו‪ ,‬להורות כי בבגדים היה הריח כריח שדה‬ ‫כששותה בצורה הנכונה כמו בקידוש וברכת המזון וד'‬ ‫אשר ברכו ה' הוא ריח ג"ע‪ ,‬לפי שהיו הבגדים של אדם‬ ‫כוסות‪ ,‬דאז יש לו התקשרות ליין המשומר מששת ימי‬ ‫הראשון שעמדו בגן עדן וקבלו אותו ריח משם‪ ,‬ולכן‬ ‫בראשית‪[ ,‬וכמבואר בביאוה"ל סי' רמ"ב ד"ה זכר למן בשם ספר‬ ‫אמר ויאמר ראה את ריח בני‪ ,‬כאלו מדבר עם אדם‬ ‫תורת חיים דטעם קידוש על היין לפי ששבת בראשית הוא דוגמת‬ ‫הראשון שהיה עומד שם לצאת מקללותיו‪ ,‬וא"ל ראה‬ ‫שבת שלע"ל שהוא יום שכולו שבת ומקדשין על היין נגד היין‬ ‫אתה שעמדת בגן עדן ואתה מכיר ריח גן עדן‪ ,‬כי ריח בני‬ ‫המשומר בענביו לצדיקים לע"ל] ובקידוש על היין זוכה‬ ‫הוא כריח שדה אשר ברכו ה'‪ .‬ואם כן ראוי הוא לברכה‬ ‫לנשמה יתירה כדכ' הצל"ח בסו"ד‪ ,‬וביין זה לא יבוא‬ ‫וע"י ברכה זו רצה להוציא לאדם הראשון מקללותיו‬ ‫לידי מכשול‪ ,‬אדרבה זה יביא אותו שנשמתו יוכל להשיג‬ ‫ולברך ליעקב העומד במקומו לתקן העולם שנשחת‬ ‫סודות התורה שנרמזים ביין‪ ,‬אבל לפני פרשה זה עדיין‬ ‫מקללתו של אדם הראשון‪ ,‬ולזה רמזו בזהר דשופריה‬ ‫לא נקבע דבר זה‪ ,‬ולכן לא הי' איסור ליצחק לאכול לפני‬ ‫דיעקב כעין שופריה דאדם קדמאה‪ .‬כי היופי והנעימות‬ ‫קידוש על היין דעיקר קידוש דאורייתא ודרבנן זה‬ ‫שהיה לאדם הראשון קודם החטא נסתלק ממנו בחטאו‪,‬‬ ‫בדיבור בלבד‪ 46 ,‬וכל מה דבעי' על היין זה רק ממש"כ‬ ‫ולקחו יעקב בברכתו וחזרה הארץ ליופיה הראשון‬ ‫והוציאה מהקללה‪ ,‬וכנגד מה שנאמר בקללת אדם‬ ‫‪ 46‬עי' משנ"ב רפט ס"ק י דאם אין לו חתיכת פת ויין ושאר משקין לקדש‬ ‫הראשון ארורה האדמה בעבורך‪ ,‬נאמר כן בברכת יעקב‬ ‫עליו ויש לו תבשיל ופירות וכיוצא בו י"א דאם מצפה שיביאו לו איזה‬ ‫ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ‪ ,‬כי אז‬ ‫דבר לק דש עליו ימתין איזה שעות ועכ"פ א"צ להמתין יותר מחצות ואם‬ ‫השמחה בכל העולם ולא יוסיף עצב עמה‪ .‬אבל כשיש‬ ‫הוא אדם חלש א"צ להמתין ויאכל מה שיש לו בלא קידוש ויסמוך על‬ ‫מה שהזכיר קדושת היום בתפלה ולכשיביאו לו אח"כ בלילה פת או יין‬ ‫קללת חוסר גשמים כל העולם בעצב ודאגה‪ .‬וזהו‬ ‫אומר עליו כל נוסח הקידוש ויסעוד כזית עכ"פ‪ ,‬ע"כ‪ .‬וא"כ י"ל דלפני‬ ‫לו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫הביא יללה לעולם ע"י חטא עץ הדעת‪ ,‬וכן גרם למכשול‬ ‫נזכירה דודך מיין‪ ,‬שהיין מביא להזכיר את הדודים‬ ‫בנח ולוט‪ ,‬וכלל לא הי' בזה מעלה של משמח אלקים‬ ‫והקרבה להקב"ה‪ ,‬וכן מה שד' כוסות מביא לשמחה‬ ‫ואנשים‪ ,‬אבל ע"י שיעקב אבינו השתמש בזה להוריד כל‬ ‫וחירות הוא רק אחרי שנקבע זה בקדושה‪ ,‬וזה הי' רק‬ ‫הברכות ממילא נעשה בו המציאות של משמח אלקים‬ ‫אחרי שהובא ע"י יעקב ממקום רחוק‪ ,‬וא"כ מש"כ וישת‬ ‫ואנשים ומה שסעיד ומשמח יש לו חשיבות‪[ .‬ובזה יבואר‬ ‫אצ"ל ששתה רק ב' כוסות‪ ,‬דיתכן דכעת שתה כל הד'‬ ‫בגמ' סנהדרין ע‪ .‬כתיב ישמח בשי"ן ימנית וקרינן ישמח בשי"ן‬ ‫כוסות‪ .‬וזה"פ דיש טעם מרכה כפולה להורות שחוץ‬ ‫שמאלית‪ ,‬זכה משמחו לא זכה משממהו‪ ,‬דזה נעשה ע"י יצחק‬ ‫ממה שהי' יין גשמי בחיצונית הי' בו ענין פנימי ורוחני‪,‬‬ ‫שכבר הארכנו בפ' וירא דשי"ן שמאלית הוא בשם ישחק שמרמז‬ ‫על כל עניני ששון ושמחה ושחוק שבא ע"י יצחק]‪48 .‬‬ ‫ומה שהביא יעקב את היין לא הי' העיקר בשביל טעם‬ ‫הגשמי רק בשביל טעם הרוחני שיש ביין‪ .‬ולפ"ז א"ש‬ ‫וא"ש מה דאיתא בברכות שם אחרי דמסיק דלכן לא‬ ‫דטעם מרכא כפולה הוא על מלת "לו" דהנקודה שרצה‬ ‫מברכין עליה ברכת המזון לפי שאין קובעים סעודה‬ ‫להשקותו לחלק הרוחני של יצחק אבינו ושתייה‬ ‫עלי'‪ ,‬א"ל ר"נ בר יצחק לרבא‪ :‬אי קבע עלויה סעודתיה‬ ‫הגשמית הי' דרך להביא לחלקו הרוחני‪.‬‬ ‫מאי? אמר ליה‪ :‬לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא‬ ‫קביעותא‪ ,‬השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם‪ .‬וקשה‬ ‫ובזה יבואר היטב למה כשאמר יצחק לעשו מי איפוא‬ ‫הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל וגו' לא הזכיר מה‬ ‫טובא ל"ל אליהו דוקא ‪ 49‬אולם להנ"ל י"ל דבזמן הגלות‬ ‫ששתה יין‪ ,‬ע"פ מש"כ בשפתי צדיק בשם חי' הרי"ם‬ ‫יש סכנה לקבוע על היין‪ ,‬וניתן רק כהקדמה לסעודת‬ ‫שבת‪ ,‬ולברך עליו בהמ"ז‪ ,‬וד' כוסות בליל הסדר‪ ,‬אבל‬ ‫שנשמר מלדבר על יין עם גוי כיון דכעת הכיר את עשיו‬ ‫מי שהוא‪ .‬ולהנ"ל יתבאר היטב דכיון דאותה יין הי' היין‬ ‫לע"ל שיתבטל יצה"ר נוכל לקבוע היטב על היין ולהשיג‬ ‫המשומר והיין הטוב שמביא ברכה לעולם‪ ,‬וחלק‬ ‫בזה סודות התורה הנרמזים ביין‪ .‬ויתכן דלע"ל לא יהי'‬ ‫כלל שמרים ליין וכן לא יהי' כלל צורך להמתיק היין ע"י‬ ‫מהשמירה הוא זה דאין בו מגע נכרי כלל‪ ,‬והכיר את‬ ‫עשו כעת שה וא שייך לצד הרע וגיהנום פתוחה מתחתיו‬ ‫מים‪.‬‬ ‫לא רצה שיהי' לו גם שייכות מחשבה לאותה יין‪ .‬ועי'‬ ‫בסעודת בשורת יצחק נרמז כוס של ברכה‬ ‫בדרשות ר"י אבן שועיב דלפני שנכנס עשו העלים‬ ‫מיכאל את היין כדי שלא יראהו עשו‪.‬‬ ‫והעיר לי על כ"ז ידידי הרב ראובן ארי' זאהן שליט"א‬ ‫ממה דשאלו מלאכים איה שרה אשתך כדי לשגר לה כוס‬ ‫ובזה יתיישבו היטב דברי המדרש תנחומא דלזה נקבע‬ ‫של ברכה [ב"מ פז‪ .‬ורש"י לעיל י"ח ט'] ומבואר דכבר הי' אז‬ ‫ליין ברכה בפנ"ע בפה"ג כיון שזהו מה שגרם ליעקב‬ ‫ענין כוס של ברכה‪ ,‬וי"ל דאדרבה משם יש להוכיח‬ ‫ליטול את הברכות יותר מהמטעמים והלחם‪ ,‬דלולא‬ ‫להיפך דכבר שאלו המפרשים למה דוקא המלאכים‬ ‫מזיגת היין היו הברכות הולכות לעשו כמבואר בזוה"ק‬ ‫שלחו לה ולא אברהם [עי' דברי דוד וגור ארי' שם] עוד‬ ‫ואריז"ל‪ ,‬וע"י שתיית היין התמלא יצחק בשמחה עצומה‬ ‫הקשו הרי הפת נטמא כשפירסה שרה נדה‪ ,‬וא"כ לא הי'‬ ‫והתקשר לשורש התענוגים בג"ע ומשם הוריד כל‬ ‫שם לחם ולא ברכת המזון ולמה הי' כוס של ברכה‪ ,‬ותי'‬ ‫הברכות‪ ,‬וכן כל עיקר מה שיש לנו היכולת לקבוע‬ ‫מהרי"ל דיסקין עפ"י גמ' ברכות הנ"ל דהטעם דלא‬ ‫‪47‬‬ ‫דברים של מצוה על היין‪ ,‬ושיהי' מושג כוס של ברכה‪,‬‬ ‫מברכין בהמ"ז על היין דלא קבעו אינשי סעודתא‬ ‫ושלא יהי' לנו מכשול בשתיית היין רק אדרבה שזה‬ ‫עלויה‪ ,‬וא"ל רב נחמן בר יצחק אי קבע עלויה סעודתא‬ ‫יעזור לנו לעבודת ה' ולהיות בשמחה ולהתענג‬ ‫מאי א"ל לכשיבא אליהו הנביא ויאמר אי הוי קביעותא‬ ‫בתענוגים רוחניים‪ ,‬הוא רק מכח יעקב אבינו ומכח‬ ‫השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם‪ .‬ומשמע מדברי‬ ‫ברכתו של יצחק של רוב דגן ותירוש‪ ,‬ולזה נקבע לו‬ ‫ברכה בפנ"ע‪ ,‬וגם יש לו דין קדימה בברכה‪ .‬וזה גם‬ ‫‪ 48‬ובזה יבואר מש"כ בספר ערך ש"י או"ח סי' עת"ר ס"ב כ' דלכן דוקא‬ ‫משלים ד' הגמ' ברכות לה‪ :‬דמבואר הטעם שקבעו‬ ‫בפורים קבעו משתה על יין ולהתחפש‪ ,‬דשורש הנס הי' ע"י יעקב‬ ‫ברכה לעצמו כיון דסעיד ומשמח‪ ,‬דלולא ברכתו של‬ ‫שעשה סעודה ליצחק ויבא לו יין ועי"ז הי' מפלת המן שהוא עשו‪ ,‬כי‬ ‫יעקב לא הי' זה סבה לקבוע ברכה לעצמו דאדרבה יין‬ ‫יצחק רצה להצילו מתליה בזה שאמר לו שא נא תליך‪ ,‬לכן בפורים‬ ‫עושים סעודה ומשתה ומתבסמין עד דלא ידע בין המן למרדכי כמו‬ ‫שלא ידע יצחק בין עשו ליעקב כשברכו‪ ,‬וע"כ לובשין פרצופים בפורים‬ ‫כאשר עשה יעקב אז שנתחפש בבגדי עשו ובעורות גדיי העיזים‪ .‬וצ"ע‬ ‫שהובא יין זה ליצחק אף שהי' לו יין פשוט הי' יוצא בקידוש בדברים‬ ‫דלמה דוקא יין יותר מבשר ולחם‪ ,‬ולדברינו בפנים א"ש דהעיקר נעשה‬ ‫בלבד‪ ,‬או על המצה שהובא לו מיעקב‪ ,‬דאכתי לא ידע שיהי' לו יין‬ ‫ע"י היין‪.‬‬ ‫משובח זה שעלי' תיקנו חז"ל דין קידוש על היין‪ ,‬אבל אה"נ אילו הי'‬ ‫‪ 49‬י"א בדרך צחות דאז נשאל אליהו איך הצליח לחיות כ"כ הרבה שנים‬ ‫יודע שיהי' לו יין בבחינה זו הי' מחכה לאכול עד שיקדש מקודם‪.‬‬ ‫וישיב שחי על שתיית כל הכוסות של אליהו בליל הסדר וכוסות של‬ ‫ברית מילה‪.‬‬ ‫‪ 47‬למה שנתבאר לעיל שביצחק הודגש ביותר ענין הברכות וזהו ענין‬ ‫עקרי בפ' תולדות א"ש דעל ידו דוקא נקבע ענין כוס של ברכה‪.‬‬ ‫לז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫התענוג של היין מרמז מה שעבירות מתהפכות לזכיות‬ ‫הגמ' דעל יין יתכן להיות קביעות סעודה לברך עליה ג'‬ ‫עוד בחינה עד"ז כתוב בספר הקדוש מאור עינים ע"פ‬ ‫ברכות ורק שיהיה על פי נביא‪ ,‬וכיון דג' אנשים אלו נדמו‬ ‫הזוה"ק ק‪ :‬דכל עסק הברכות דכאן הי' בענין ר"ה שאז‬ ‫לי' לאברהם לנביאים וסוף המעשה מוכיח ג"כ על זה‬ ‫יש דין על העולם‪ ,‬ומדת יצחק שהוא דין בקש מעשיו‬ ‫שאמרו לו בנבואה למועד אשוב אליך כעת חיה וגו'‬ ‫להביא עבירות‪ ,‬והקב"ה נתן עצה לישראל לינצל ע"י‬ ‫ואברהם בעצמו הי' נביא כדמוכח קרא‪ ,‬ולפי זה היו‬ ‫קול שופר מדת הרחמנות דאז אין הידים ידי עשיו‬ ‫קובעים עצמם על סעודתם‪ ,‬ועל ידי קביעות היין הי'‬ ‫ונמתקין כל הגבורות ע"י התעוררות תשובה דיעקב שבא‬ ‫נקרא קביעות‪ ,‬והתחייבו עצמם בברכת המזון לברך על‬ ‫ע"י השופר‪ ,‬ונמחלין כל עונותיהם ונעשו זכיות‪ ,‬ויש‬ ‫הכוס [ולשתות אח"כ מבלי קביעות‪ ,‬דאל"ה יתחייבו‬ ‫להשי"ת תענוג גדול וכפול ממה שעבירות נעשו כזכיות‬ ‫עוד הפעם לברך על הכוס‪ ,‬ואין לדבר סוף] עכ"ד‬ ‫שדבר שהוא בקליפות נתעלה מאוד לבא בקדושה וכל‬ ‫מהרי"ל דיסקין‪ .‬וצ"ע דלמה סיבב הקב"ה שיקבעו‬ ‫זה בא על ידי קול יעקב קול השופר שעל ידי זה בא סבת‬ ‫סעודתם על היין וי"ל דכיון דעתה באו המלאכים לבשר‬ ‫הרחמנות‪.‬‬ ‫על לידת יצחק רצו לרמז דעל ידו ירד כח כוס של ברכה‬ ‫לעולם שהשלימות בזה הוא הקביעות הגמור על היין‬ ‫ובזה מבואר הבאת היין של יעקב שכ' בזוה"ק שהביאו‬ ‫שנזכה לזה לע"ל‪ ,‬ולכן נסתבב שלא יהי' לחם ורק יין‬ ‫מאתר רחיקא גם מצינו שעל תיבת לו יש שני טעמים‬ ‫ושיברכו ע"ז ברכת המזון ולכן רק המלאכים שיגרה לה‬ ‫שהיא מרכא כפולה‪ ,‬ולנתבאר א"ש‪ ,‬שהעבירות שעשו‬ ‫כוס של ברכה‪.‬‬ ‫הוא בחינת יין שמביא יללה לעולם‪ ,‬ועל ידי התשובה‬ ‫שנתעורר למעלה מדת רחמנות על ידי קול יעקב קול‬ ‫ולהשלמת הדברים עי' בדברי ר' צדוק הכהן [פרי צדיק אות‬ ‫השופר ותפלות הביאו לו יין פירוש אפילו מה שמביא‬ ‫א ד"ה ובזוה"ק] שכ' מה שהביא בזוה"ק בפ' זו קלה‪ :‬ענין‬ ‫יללה לעולם שהם עונות בחינת יין כאמור הביא אליו‬ ‫סעודת צדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬כיון שסעודת יצחק היה‬ ‫יתברך וישת שהתענג מזה הבורא יתברך‪ ,‬שדבר רחוק‬ ‫מעין סעודת צדיקים לעתיד לבוא וכמ"ש ואוכל מכל‪,‬‬ ‫נתקרב להקדושה‪ ,‬וזהו ויבא לו פירוש מדת קול יעקב‬ ‫ובמדרש מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבוא‪ .‬ובגמ'‬ ‫הביא לו יין שהוא עונות ישראל שנמחלו וחזרו להתכלל‬ ‫סנהדרין קח‪ :‬שהטעימן מעין עולם הבא דאכילת יצחק‬ ‫בקדושה ופי' בזוהר הקדוש מאתר רחיקא קריב ליה‬ ‫אבינו ע"ה היה מעולה מקרבנות‪ .‬ואיתא בזוה"ק יין‬ ‫שהוא כאמור על ידי שהיה הדבר רחוק ממנו יתברך‬ ‫המשומר בענביו אלו ד ברים עתיקים שלא נגלו לאדם‬ ‫בתחלה קודם התשובה שהיה להם עונות רבים‬ ‫מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד‬ ‫והתגברות הדינים עי"ז‪ ,‬וע"י קול יעקב נתעורר רחמנות‬ ‫לבוא וכו'‪ .‬וכן כתיב ויבא לו יין וישת‪ ,‬ולא מצינו שצוה‬ ‫ונעשה המתקה למטה שנמתקו ונמחלו העונות‪ ,‬והמתקה‬ ‫יצחק לעשו רק לעשות מטעמים ולמה הביא לו יעקב‬ ‫למעלה על ידי הרחמנות שהוא הממתיק הדינין הבאים‬ ‫אבינו יין ובע"כ שידע יעקב שבסעודת יצחק היה יין‬ ‫מצד פחד יצחק וזהו מאתר רחיק' קריב ליה שהיה רחוק‬ ‫שהוא מסיטרא דגבורה כמ"ש בזוה"ק ח"ג לט‪ .‬וכ"מ‬ ‫מהשי"ת קריב ליה שנעשה קרוב להשי"ת שנתקרבו‬ ‫במדרש [ב"ר סג י] כי ציד בפיו וכסא טבא לפומיה שנראה‬ ‫ישראל להשי"ת ועונותיהן נעשים כזכיות‪ ,‬והיה להבורא‬ ‫שבכל סעודותיו היה יין‪ .‬אלא שבזוה"ק פרשת אמור‬ ‫תענוג כפול ממה שיש לו בעבודת הצדיקים שנודע כי‬ ‫[ח"ג ק‪ ].‬איתא ויבא לו יין דא יין דמנטרא יין דהוא חדו‬ ‫מדבר שהוא רחוק ונתקרב יש להשי"ת יותר תענוג וכמו‬ ‫דליבא רזא דעלמא דאתי וכו'‪ .‬והיינו שהיין של יצחק‬ ‫שאמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ולכן‬ ‫היה מענין יין המשומר בענביו שהוא יינא דאורייתא‬ ‫הטעם כפול שתחת מלת לו מורה על זה כי נודע‬ ‫דבעל פה‪ ,‬אור הגנוז לעתיד לבוא לצדיקים וזה שהביא‬ ‫שהטעמים הוא מעולם התענוג ‪ 50‬ובשביל שיש לבורא‬ ‫לו יעקב אבינו בסעודה זו‪ .‬וכן כתב בזוה"ק בפרשה זו‬ ‫יתברך מבחינת יין שה ביא בחינת יעקב תענוג כפול לכך‬ ‫קמב‪ :‬רמז לו מההוא יין דכל חידו אשתכח ביה וכו'‬ ‫יש טעם כפול להורות על זה כי מבחינת יין יש לו תענוג‬ ‫דבעי חדוה וכו'‪ .‬שבאמת יצחק אבינו ע"ה היה מקור‬ ‫וטעם כפול יותר ממעשה הצדיקים על ידי שמאתר‬ ‫השמחה כמו שמובא במדרש הנעלם וזה שאמרו במדרש‬ ‫רבה ואוכל מכל מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫והיינו שאז זכה יצחק לטעום מעין עולם הבא כמו‬ ‫‪ 50‬עי' תורת המגיד שמות פרשת יתרו וז"ל "והענין הוא כי עונג בא מן‬ ‫שאמרו בגמרא וזכה לסעודת הצדיקים לעתיד לבוא‬ ‫הטעמים‪ ,‬וכך הוא שורשו שהעולם התענוג בא מן הטעמים‪ .‬וד' בחינות‬ ‫טעמים נקודות תגין אותיות יש בכל דבר שבעולם‪ ,‬רק שבטעמים לא‬ ‫וליין המשומר‪ .‬שמורה הכל על סודות והשגות גבוהות‬ ‫היה שבירה‪ ,‬ולכך מבינים הטעם מכל דבר‪ ,‬ושאר בחי' אינם ניכרים בו‪,‬‬ ‫שישיגו לעולם הבא וכמו שמובא בזוה"ק‪ .‬והיה אכילתו‬ ‫כי זה הדבר בא מהשבירה‪ ,‬כי הדבר גשמי בא מעבירות מה שנפלו ולא‬ ‫נתברר‪ ,‬לכך נאמר (איוב יב‪ ,‬יא) חיך אוכל יטעם‪ ,‬שבחיך בחי' הטעמים‪,‬‬ ‫כקרבנות ממש וחשוב יותר אצל ה' יתברך מאכילת‬ ‫כנודע שחיך וגרון הם חכמה ובינה"‪.‬‬ ‫מזבח עי"ש עוד באריכות‪.‬‬ ‫לח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫גם יש להתבונן במה שיש כאן קו"ף זעירא מה המכוון‬ ‫רחיקא קריב ליה שמדריגות רחוקות ממנו יתברך‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫נתקרבו אצלו ולכן כתיב אחר זה ויברכהו כי אף מדת‬ ‫פחד יצחק מסכמת לברך את ישראל כל שפע טוב וברכה‬ ‫ונביא בזה חלק מדבריו הנפלאים של הג"ר ישראל דוד‬ ‫בראש השנה‪ .‬עכ"ד מאור עיניים‪.‬‬ ‫שלזינגר שליט"א‪:‬‬ ‫הנה בבעל הטורים כאן כ' קו"ף קטנה‪ ,‬שראתה שעתיד‬ ‫הניחומים של עשיו‬ ‫להחריב הבית שגובהו ק' אמה [מדות פ"ד מ"ו] וקו"ף של‬ ‫ויגד לרבקה וגו' הנה עשיו אחיך מתנחם לך‬ ‫דרור קן לה [תהילים פ"ד ד'] גדולה שבקש דוד על ההיכל‬ ‫להרגך‪[ :‬שם מ"ב]‬ ‫שגובהו ק' אמה שלא יחרב‪ .‬עכ"ד‪ .‬ורבינו בחיי הוסיף‬ ‫דראתה רבקה שעתיד ההיכל ליחרב שהי' מאה אמה‬ ‫וברש"י כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס של‬ ‫מפני שיתחתנו ישראל בבנות הארץ‪ .‬וצע"ט מה שייכא‬ ‫תנחומים‪.‬‬ ‫חורבן ביהמ"ק דעשיו לכאן‪ ,‬הרי ביעקב אנו עסוקין‪.‬‬ ‫והדברים מרפסים אגרי וסותרים עצמם מיני' ובי'‪ ,‬איך‬ ‫עוד צ"ע וכי אם הי' הגובה צ"ט אמה לא הי' אסון‬ ‫יתכן שהוא ירצח את אחיו במזיד‪ ,‬ואח"כ עוד יבקש‬ ‫בחורבן ביהמ"ק‪.‬‬ ‫לקבל נחמה? ואמר בזה אחי הג"ר יעקב שליט"א‬ ‫דרואים מזה גודל הסתירות מיני' ובי' בעשיו דמצד אחד‬ ‫ודברים נפלאים בזה מצינו בס' עזרת כהנים עמ"ס מדות‬ ‫פ"ד מ"ו [בני יוסף אות ב'] דע דמספר מאה יש בו כוונה‬ ‫הרגיש אחוה ליעקב‪ ,‬ואם ימות יצטער‪ ,‬אבל כעסו היה‬ ‫עמוקה‪ ,‬ובה מרומז שמו של הקב"ה‪ ,‬וכ' רבינו בחיי‬ ‫כ"כ גדול שלא הי' אפשר לו להתגבר על עצמו ולא היה‬ ‫לו עצה אחרת ליפטר מן הכעס אלא אם יהרגנו‪ .‬ובנוסח‬ ‫לעיל [כ"ה כ"ז בד"ה ויעקב איש תם] דכבר ידעת כי מספר‬ ‫אחר י"ל דגם לעשיו הי' לו מצפון אם יהרוג את אחיו‪,‬‬ ‫יעקב עם ד' אותיותיו עולה קו"ף וא"ר עקיבא קו"ף זה‬ ‫ולכן חשב עצה להפטר מן המצפון ע"י שינחם עצמו‬ ‫ובטעמא דקרא למרן הגרח"ק זצ"ל הוסיף עפי"ז דמה‬ ‫וישתה כוס תנחומין‪ ,‬וממילא שוב לא יהי' איכפ"ל‬ ‫שנתנה לו רבקה לחם הי' המצה הקב"ה עכ"ל‪ .‬ולכן הי'‬ ‫להרוג את אחיו‪.‬‬ ‫בהיכל מספר מאה כדי לרמז בו שמו ית'‪ .‬והפלא שמצינו‬ ‫מספר הק' כפול ומשולש בביהמ"ק בהיכל בארכו‬ ‫הקו"ף הקטנה של קצתי‬ ‫וברחבו ורומו‪ ,‬וכן בעזרת ישראל מס' קפ"ז‪ ,‬ובעזרת‬ ‫נשים מס' קל"ה נזכר גם בהם מס' ק' אלא שנלווה להם‬ ‫ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות‬ ‫עוד מספר‪ ,‬וכן חצר המשכן אורכו ק' וקו"ף במילואו עם‬ ‫חת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת למה לי‬ ‫הכולל עולה קפ"ז כאורך העזרה והוא הנקרא מקדש‬ ‫חיים‪[ :‬שם מ"ו]‬ ‫בתורת משה‪ ,‬וכן בבנין יחזקאל מדת החצר הפנימי הוא‬ ‫הרבה יש להתבונן בפסוק זה‪ ,‬שאלו הם דבריה‬ ‫מאה וכן בחצר החיצונה בג' רוחות משער לשער מצינו‬ ‫האחרונים שיש לנו בתורה מאמנו רבקה‪ ,‬והתבטאה כאן‬ ‫מס' קו"ף‪ ,‬הכלל כי קו"ף הוא שורש המקדש וגם קוף‬ ‫במילים קיצוניות מאד‪ ,‬וזה מזכיר לנו דבריה בתחלת‬ ‫מרמז לקדושה כמבואר בשבת ק"ד‪ .‬קו"ף קדוש‪ .‬גם‬ ‫הפרשה "א"כ למה זה אנכי"‪ ,‬ונראה שכאן הניחה‬ ‫בזוהר חדש רות צח‪ :‬דאילו הי' דוד חי ק' שנים לא הי'‬ ‫והשרישה יסוד לדורות‪ ,‬דהרי אם התורה מעידה שרבקה‬ ‫נחרב ביהמ"ק הרי דשורש הקו"ף יש לו שייכות גדול‬ ‫אוהבת את יעקב אין לנו השגה בעוצמת האהבה שהי'‬ ‫לבנין ביהמ"ק וראה קהלת יעקב ערך קו"ף דקו"ף הוא‬ ‫לה אליו‪ ,‬ואעפ"כ היתה מוכנה לשלוח אותו לארץ נכר‬ ‫מקום‪ .‬עכ"ד העזרת כהנים‪.‬‬ ‫אף שלא ידעה מתי תראה אותו עוד‪ ,‬דהכל כדאי שיוכל‬ ‫ולפ"ז א"ש דרבקה מרמזת ליצחק ענין קדושת המקדש‪,‬‬ ‫לבנות בית נאמן להקב"ה דאל"כ למה לה חיים‪ ,‬ובזה‬ ‫דל"ש להיות קדושת המקדש‪ ,‬רק אם לא יתחתן יעקב‬ ‫הניחה היסודות למה שאלפים ורבבות מכלל ישראל‬ ‫עם בנות חת שהם ההיפך מן הקדושה‪ ,‬ועשו הוא‬ ‫לאורך הדורות‪ ,‬שולחים את בניהם ללמוד בישיבה‪,‬‬ ‫שנשאם‪ ,‬ולכן הי' ההיפוך מן הקדושה והוא זה שמחריב‬ ‫והרבה מהם גם אח"כ נשארים לגור שנים רבות‬ ‫ביהמ"ק‪.‬‬ ‫במקומות אחרים‪ ,‬רחוק מאד מן הוריהם‪ ,‬ולהורים זה‬ ‫קשה מאד‪ ,‬אבל הם מרגישים שאם הילדים לא יגדלו‬ ‫ולהנתבאר בקטע הבא‪ ,‬שכאן רצתה להעמיד היטב‬ ‫כבני תורה‪ ,‬למה להם חיים‪ ,‬שמבינים דעיקר החיים בה‬ ‫מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬ושזה יהי' לבטל כיבוד אב דעשו‪,‬‬ ‫ובבא הוא רק אם משאירים דורות ששקועים בתורה‬ ‫ונתבאר דעיקר כוחו של עשו להחריב המקדש זה מצד‬ ‫ובמצוות‪.‬‬ ‫מצות כיבוד אב‪ ,‬א"כ א"ש דהפליגה בזה שקצתי בחיי‬ ‫לט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫אתו מלחמה‪ ,‬הראהו הקב"ה אותו ההר שהאבות קבורים‬ ‫מפני בנות חת וזה יוגדל מצוות הכיבוד‪ ,‬וא"כ כל המשך‬ ‫בו‪ ,‬ושא"א להזדווג לו דעד עכשיו מתבקש לו שכר‬ ‫הדורות יהי' בזכות מצות הכיבוד‪ ,‬וכיון דאצל ישראל‬ ‫הכיבוד שכבד את אלו הקבורין בהר הזה‪ .‬וכן בילק"ש‬ ‫עיקר הכיבוד הוא בעבור הקדושה‪ ,‬א"כ ביהמ"ק שכולו‬ ‫בראשית קט"ו דרשב"ג לא שמש אפי' א' ממאה ממה‬ ‫קדושה יהי' בנוי בזכות מצות הכיבוד‪ ,‬לא יהי' לעשו‬ ‫ששמש עשיו הרשע את אביו‪.‬‬ ‫שליטה עליו‪ ,‬וא"ש דבית שני נבנה דוקא בחודש כסלו‬ ‫דהוא נגד בנימין שלא נפגם כוחו בכיבוד או"א‪ ,‬כיון‬ ‫ובדעת זקנים מבעלי התוס' עה"פ הנה אנכי הולך למות‬ ‫שלא הי' במכירת יוסף ונולד במיתת אמו‪ ,‬ולכן קורין פ'‬ ‫[לעיל כ"ה ל"ב] פי' שבכל יום אני מסתכן ביערים וכפסע‬ ‫תולדות מענין כיבוד אב של עשו כי בחודש זה מתמתק‬ ‫ביני ובין המות‪ ,‬וזה הי' בשביל כיבוד אב‪ ,‬ואיתא דלכן‬ ‫הקטרוג שמתעורר בכח כיבוד אב שלו‪ ,‬ונוכל לזכות‬ ‫הלך יוסף לראות את שלום אחיו והסתכן עבור כיבוד אב‬ ‫לבנין ביהמ"ק‪.‬‬ ‫לפי שלמד מעשיו‪.‬‬ ‫וביאור ענין קו"ף גדולה דצפור קן לה ראה סוף הקטע‬ ‫וכיון שלמדנו דעיקר זכותו דעשיו הוא כיבוד אב ממילא‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫עלינו לבטל אותו כיבוד אב‪ .‬וזה ע"י שנבאר דכיבוד אב‬ ‫דעשו חלוק ביסודו מכיבוד אב דישראל‪.‬‬ ‫כיבוד או"א דיעקב לעומת כיבוד אב דעשו‬ ‫דהנה כבר הק' במכתב מאליהו ח"ג עמ' ‪ 95‬איך יתכן‬ ‫ויקרא יצחק וגו' ויצוהו ויאמר לו וגו' וישלח‬ ‫דרואים בני אדם מושחתים במדות פורקי עול‪ ,‬מ"מ‬ ‫יצחק את יעקב וגו' אם יעקב ועשו ‪ 51‬ויצו עליו‬ ‫מכבדים מאד את הוריהם‪ ,‬הרי כיבוד הורים מקורו‬ ‫לאמר וגו' וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וגו'‬ ‫מרגש הכרת הטוב‪ ,‬ומי שחושב שהכל מגיע לו איך‬ ‫[כ"ח א‪-‬ז]‬ ‫ירגיש ה כרת הטוב‪ ,‬וכן יש להקשות על עשו דמבואר‬ ‫הנה מבואר דהי' כאן ציווי מיוחד מאביו ואמו לישא‬ ‫הפלגתו במצות כיבוד אב‪ ,‬איך יתכן זה‪ ,‬ותי' ע"פ פסחים‬ ‫אשה מפדן ארם‪ ,‬ולא הי' בגדר בקשה רק ציווי‪ ,‬וכל‬ ‫קיב‪ :‬שכנען צווה לבניו שיאהבו זא"ז ויאהבו את הגזל‪,‬‬ ‫כוונת יעקב הי' רק לשמוע לאביו לאמו‪ ,‬וצ"ב מה‬ ‫וצ"ע איך מתאים רגש אחדות לאהבת הגזל‪ ,‬אלא‬ ‫ההדגשה בזה‪ ,‬וגם העיר בתורה תמימה דבעצם מבואר‬ ‫הכוונה בזה דחברת שודדים מוכרחים לסגל לעצמם‬ ‫ברמ"א סו"ס ר"מ דאין להורים דעה למי ישא אשה וא"כ‬ ‫משטר חזק של נאמנות בגדר שמור לי ואשמור לך כדי‬ ‫יתכן שיהי' אולי רק בגדר הצעה ולא בגדר ציווי‪.‬‬ ‫שכאו"א יוכל לרצוח ולגזול כאוות נפשו‪ ,‬נמצא דכל‬ ‫חסד שלהם זל"ז הוא כל כולו "נטילה" ולא "נתינה" וכן‬ ‫וביאר בזה הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א דבעצם‬ ‫בכיבוד אב של המושחתים וכן עשו כל כוונתם לתועלת‬ ‫יש להקדים מה שידוע דעיקר זכותו דעשו הי' כיבוד אב‪,‬‬ ‫עצמית‪ ,‬כגון שגם בניהם אחריהם יכבדו אותם ולענין‬ ‫ולכך הי' יכול להחריב ביהמ"ק‪ ,‬עי' בעל הטורים עה"פ‬ ‫עשו כדי לקבל ירושת אביו וכדו'‪ .‬ע"ע שם באריכות‪.‬‬ ‫רב לכם סב את ההר הזה‪[ ,‬דברים ב' ג'] "תגין על הס' לפי‬ ‫שכבד את אביו שהי' בן ס' בלדתו אותם ולכך עתיד‬ ‫וראה בפרי צדיק פ' קדושים אות ג' בביאור הא דבמרה‬ ‫להחריב הבית שהוא ס' אמה" [פ"ד דמדות מ"ז] ובמדרש‬ ‫ניתן להם כיבוד אב ונרמז ב"משפט" כיון דמשפט מורה‬ ‫שם הפליגו חז"ל במצות כיבוד אב ואם וגם הפליגו‬ ‫על קדושה הנמצא בגוף ישראל‪ ,‬והעיר דבאמת צ"ב איך‬ ‫בכיבוד אב דעשו‪ ,‬ואמר רשב"ג לא כיבד ברי' את‬ ‫אפשר לשבח עשו על כיבוד אב‪ ,‬הרי יש בזה משום לא‬ ‫אבותיו כמו אני את אבותי‪ ,‬ומצאתי שכיבד עשו את‬ ‫תחנם‪ ,‬ולכ"כ דאין בזה שום שבח‪ ,‬דבגוי העיקר אצלם‬ ‫אביו יותר ממני‪ ,‬שאני לבשתי כלים צואים והוא לבש‬ ‫הוא הנאת הגוף ועוה"ז‪ ,‬ולכן הנימוס אצלם לכבד אלו‬ ‫בגדי חמודות וכו' ובסוף שם דכיון שבאו ישראל לעשות‬ ‫שהביאו אותם לחיי עוה"ז‪ ,‬אבל בישראל דנח לו שלא‬ ‫נברא משנברא [עירובין יג‪ ]:‬א"כ לא הי' הדעת נותן‬ ‫‪ 51‬וברש"י איני יודע מה מלמדנו‪ ,‬ואמר הג"ר רפאל סאלאווייציק זצ"ל‬ ‫לכבדם‪ ,‬ורק מחמת ציווי ה'‪ ,‬ועיקר טעם ציווי ה' הוא רק‬ ‫בשם אביו הגרי"ז דנפק"מ למשנ"ת בנדרים לא‪ .‬דהנודר מזרעו של‬ ‫מחמת הקדושה שהכניסו בגופו‪ ,‬ולכן לא לבש רשב"ג‬ ‫אברהם מותר בזרעו של עשו שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק‬ ‫ומבואר בשו"ע תקצ"א ס"ז ובמג"א סק"ז דה"ה דנתמעט עשיו מלהיות‬ ‫בגדים מיוחדים רק בתורה ותפלה דזה יותר חשוב‬ ‫זרעו של יצחק ולכן האומר ועקידת יצחק לזרעו של יעקב תזכור טועה‬ ‫מכיבוד אב ואם‪.‬‬ ‫וא"כ י"ל דכ"ז רק מזרע יצחק אבל מזרע רבקה לא נתמעט וא"כ הנודר‬ ‫מזרעו של רבקה יהי' אסור בבני עשו וזה קמ"ל אם יעקב ועשו דרבקה‬ ‫נחשבת אמו של עשו‪ .‬והוסיף הגרא"י הלוי שליט"א שהגרי"ז לא הדפיס‬ ‫ועד"ז כ' בחת"ס שם [קדושים עמ' ע"ו ד"ה איש] דבעצם נח‬ ‫ביאור זה בספרו כיון שסו"ס רש"י כותב איני יודע מה מלמדנו‪-.‬‬ ‫לו לאדם שלא נברא‪ ,‬אולם עשו הרשע וחביריו‬ ‫רשימות תלמידים מרן הגרי"ז‪[ .‬הנוסח שנדפס שם שבגמ' נדרים מבואר‬ ‫שאומרים הרוג ובקר ושחוט צאן כי מחר ימותו‪ ,‬ואצלם‬ ‫להדיא דהנודר מזרעו של יצחק מותר בבני עשיו וזה ראי' לפסק השו"ע‬ ‫בהל' ר"ה הוא טעות דבמשנה קאי בנודר מזרעו של אברהם וכדהעיר‬ ‫בזה המג"א וכבר הארכנו בזה לעיל כ"ו א' בהג"ה]‬ ‫מ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫השידוך המסוכן בין ישמעאל ועשיו‬ ‫העיקר העוה"ז וכופרים בשכר ועונש‪ ,‬א"כ נח להם‬ ‫וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו‬ ‫הבריאה ולכן מכבדים הוריהם‪ ,‬והוא ממצוות שכליות‪,‬‬ ‫וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת‬ ‫אבל יעקב וחבריו הזוחלים ורועדים תמיד שמא יגרום‬ ‫ישמעאל וגו' [שם ט']‬ ‫החטא‪ ,‬וחושבים שנח להם שלא נבראו אין מצות כאו"א‬ ‫כ"כ שכלי אצלם‪.‬‬ ‫פשטות הפסוקים משמע דכוונתו הי' לטובה שראה‬ ‫וראה משך חכמה וכת"ס [עה"פ כבד את אביך וגו' כאשר צוך‬ ‫שבנות כנען היו רעות בעיני יצחק‪ ,‬לכן סבר שיהי' ניח"ל‬ ‫בת ישמעאל‪ ,‬אבל רש"י כ' הוסיף רשעה על רשעתו‬ ‫ה"א דברים ה' ט"ז] ע"פ ירושלמי דבעצם כיבוד אב הוי‬ ‫שלא גרש את הראשונות ‪ ,‬ומ' דלא רק זה שלא גירש את‬ ‫מצוה קלה דהוי כפריעת חוב על שטרחו בשבילו‪ ,‬לזה‬ ‫הראשונות הוא רשע‪ ,‬אלא גם זה שלקח בת ישמעאל‬ ‫אמר דאף באופן שעזבוך ולא גדלוך ג"כ תכבדם‪ ,‬כאשר‬ ‫הוא מעשה רשע‪ .‬ואכן עי' בב"ק צב‪ :‬א"ל רבא לרבה בר‬ ‫צוך במדבר ששם לא הי' טורח גדול לגדלם כי מן הי'‬ ‫מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דיקלא‬ ‫יורד והענן הי' מגהץ מלבושיהן‪ ,‬ובכ"ז צוך לכבד‬ ‫בישא גבי קינא דשרכי [‪-‬דרך דקל רע ליגדל אצל אילנות‬ ‫ההורים‪.‬‬ ‫בטלים שאינו עושה פרי] ד"ז כתוב בתורה ושנוי בנביאים‬ ‫עכ"פ מבואר דכיבוד אב דעשו לא נחשב כ"כ כישראל‬ ‫ומשולש בכתובים ותנן במתני' ותנינא בברייתא‪ ,‬כתוב‬ ‫דעיקר כוונתו לתועלת עצמית והכל מובן משכל‪ ,‬אבל‬ ‫בתורה וילך עשיו אל ישמעאל וגו' וכו' ותנינא בברייתא‬ ‫יהודי שמקיים כיבוד אב עיקרו מחמת ציווי ה' ולא‬ ‫ר"א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב ובמהרש"א שם‬ ‫מחמת תועלת גופנית שקיבל רק עיקר מחמת הקדושה‬ ‫כי האדם עץ השדה לישא פירות אם טובים אם רעים‬ ‫שהכניסו בו ההורים‪.‬‬ ‫שנא' כי פרי מעלליהם יאכלו‪ ,‬והנה האיש אף אם לפי‬ ‫גזעו ושורשו הוא טוב כמו תולדתו של עשיו שנולד‬ ‫ולפ"ז י"ל‪ ,‬דעיקר כוונת רבקה כאן הי' להעמיד צורת‬ ‫מיצחק ורבקה בבטן אחד עם יעקב שהיו צדיקים והוא‬ ‫מצות כיבוד אב ואם אצל יעקב שיבטל כוחו דעשו‪ ,‬וזה‬ ‫נמשל לדקל רע שגזעו ג"כ ממין הטוב ביותר כמבואר‬ ‫ע"י שתגיד ליצחק דכל החיים לא חשובים לה כלל אם‬ ‫בכתובות פ' האשה שנפלו‪ ,‬ומ"מ אינו נושא פירות‪ ,‬כן‬ ‫לוקח מבנות חת‪ ,‬כיון דבנות חת הם ההיפך מן הקדושה‪,‬‬ ‫עשיו הי' שורשו טוב ומ"מ גידל מעשים רעים‪ ,‬והלך אל‬ ‫ואצל רבקה עיקר חיי' הגשמיים תלויים במדת הרוחניות‬ ‫ישמעאל שגם שרשו לא הי' טוב כקינא דשרכי לפי שהי'‬ ‫שבו‪ ,‬וא"כ יהי' ליעקב ציווי מאביו ואמו לדאגת חיים‬ ‫בן השפחה‪ ,‬וכן הזרזיר מצד גזעו יש לו סימני טהרה‬ ‫רוחניים‪ ,‬ועיקר מצות כיבוד אצלינו הרי זה מחמת חיי‬ ‫שיש לו זפק ואי"ז מב' סימנים שיש בעורב כדאיתא‬ ‫קדושה ורוחניות‪ ,‬וזהו עיקר מצות כיבוד‪ ,‬וא"כ עי"ז יהי'‬ ‫בחולין פרק א"ט‪ ,‬אבל ר"א סבר שנודע לו טומאה‬ ‫כל המשך חייו הרוחניים של יעקב וכל העמדת הדורות‬ ‫בחיבורו לעורב שיש בו סימני טומאה‪.‬‬ ‫שלו בנויים על מצות כיבוד אב ואם‪ .‬וא"ש דקראו ליעקב‬ ‫וציוו אותו לישא אשה מפדן ארם‪ ,‬וא"כ הוי לי' גדר‬ ‫הנה לפ"ז עיקר מה שנתגלה לנו כעת הוא רשעתו של‬ ‫מצוה דכיבוד הורים‪.‬‬ ‫עשיו‪ ,‬אבל הא פשיטא לן על ישמעאל שטמא הוא‪ ,‬וצ"ב‬ ‫דהרי ישמעאל עשה תשובה בסוף כמבואר בב"ב טז‪:‬‬ ‫וא"ש דהודגש דשמע אל אביו ואל אמו‪ ,‬לאפוקי מעשו‬ ‫דלכן בקבורת אברהם הקדים יצחק לישמעאל‪ ,‬ויתכן‬ ‫שלא שמע לאמו רק לאביו‪ ,‬וכן מצינו בפ' ויצא [כ"ט י']‬ ‫דזה הי' רק בשעת פטירת אברהם כדי שימות אברהם‬ ‫ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת‬ ‫בשיבה טובה אבל אח"כ חסר לסורו אולם בגמ' שם‬ ‫צאן לבן אחי אמו וגו' וישק את צאן לבן אחי אמו‬ ‫מיישב ממש"כ אצלו גויעה שלא נאמר רק בצדיקים‪,‬‬ ‫הדגיש ג"פ אחי אמו‪ ,‬וכ' רבינו בחיי להדגיש דכ"ז עשה‬ ‫וצ"ל דסוגיא זו אזיל לשיטה שלא עשה ישמעאל תשובה‬ ‫מחמת כיבוד אם ולא מחמת כוונות אחרות‪.‬‬ ‫כמבואר בסנהדרין קד‪ .‬דאברהם אינו מציל את ישמעאל‬ ‫ובזה יל"פ הרמז בבעל הטורים דקו"ף גדולה דדרור קן‬ ‫ודקדק מזה בתו"י יומא לח‪ :‬דס"ל דלא עשה ישמעאל‬ ‫לה די"ל ע"פ הגר"א משלי פ"ל פי"ז ובחידושי הגר"א‬ ‫תשובה‪ ,‬וי"ל דגם למ"ד שלא עשה תשובה מ"מ אברהם‬ ‫ברכות לג‪ :‬דקיום מצות שילוח הקן שנראה כאכזריות‬ ‫נקבר בשיבה טובה דבשעת מיתתו שב ולכן הקדים את‬ ‫הוא גילוי שמה שמקיים כיבוד אב אינו מחמת רחמנות‬ ‫יצחק ומ"מ אח"כ חזר לסורו‪ ,‬ומ"מ עדיין לא מתברר‬ ‫רק לקיים מצוות ה'‪ ,‬עי"ש באריכות ולכן נרמז כאן קן‬ ‫צפור לרמז על ענין זה‪.‬‬ ‫מא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫לפני שנולד כבר באו כמה וכמה מלאכים לבשר על‬ ‫היטב רשעותו של ישמעאל כדי שיתגלה על ידו רשעתו‬ ‫‪52‬‬ ‫לידתו‪ ,‬וגם לאחר שנתגרש בא מלאך ואמר 'מה לך הגר‪..‬‬ ‫של עשיו‪ .‬וראה הערה‪.‬‬ ‫כי שמע אלקים בקול הנער באשר הוא שם'‪' ,‬וירע בעיני‬ ‫אברהם' על שאמרה שרה לגרשו‪ ,‬וכו'‪ .‬אמנם ראיה‬ ‫כלה שעיר וחותנו האיידעם מעיד על השווער‬ ‫מפורשת אחת יש לנו על רשעותו של ישמעאל‪ ,‬שלקח‬ ‫והנראה בעז"ה להיפך דפסוק זה בא לגלות על רשעתו‬ ‫את עשו לחתן לבתו מחלת‪ ,‬זהו 'איידים'‪ ,‬להעיד על‬ ‫של ישמעאל עכ"פ למ"ד שלא עשה תשובה‪ ,‬ונקדים‬ ‫רשעותו של ישמעאל שלקח את המומר עשו לחתן‪ .‬והרי‬ ‫בזה דברי מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א מה ששמע מפי‬ ‫דרשו חז"ל שישתדל אדם להשיא בתו לתלמיד חכם‪ ,‬אם‬ ‫הגה"ק בעל שפע חיים מקלויזנבורג זצ"ל‪:‬‬ ‫נושא בתו לעם הארץ הרי הוא ככופתה לפני הארי‪,‬‬ ‫ישמעאל ידע היטב היטב שעשו הוא עם הארץ‪ ,‬שהוא‬ ‫"שמעתי שיעור מהרה"ק מקלויזנבורג זי"ע ששמע‬ ‫כבר היה אז בחור מבוגר בן ארבעים וכל העולם סבלו‬ ‫מיהודי פשוט לפני המלחמה‪ ,‬כי בלשון אידיש קורין‬ ‫מהצרות שלו‪ ,‬שהיה צד נשים מתחת בעליהם וכו'‪ ,‬ואף‬ ‫לחתנו של אדם 'איידע'ם'‪ ,‬זאת משום שהחתן מעיד על‬ ‫שבחתונה כבר לא היה ישמעאל בחיים‪ ,‬הרי מבואר‬ ‫חותנו‪ ,‬אם אינך מכיר את האדם ורוצה לתהות על קנקנו‪,‬‬ ‫בספ"ק דמגילה שבשעת אירוסין עדיין היה ישמעאל‬ ‫תבדוק את חתניו‪ ,‬וכדאמרי אינשי 'א איידעם איז א‬ ‫בעולם‪ .‬ולכן אומרים בסליחות 'כלה שעיר וחותנו'‪ ,‬כי‬ ‫שטיק שווער'‪ .‬וכמבואר בגמ' 'דמוקיר רבנן הוו ליה‬ ‫רשעותו של ישמעאל מפורש בתורה בענין זה שהוא‬ ‫חתנוותא רבנן'‪ ,‬יקבל 'עדים' שיעידו עליו שהוא מוקיר‬ ‫חותנו של עשו‪ .‬מסתמא התקשר ישמעאל אל השדכן‬ ‫רבנן‪ .‬ואמר הרה"ק מקלויזנבורג שע"פ דברי היהודי‬ ‫וביקש אם יש לו להציע שונא ישראל אנטישמי לבתו‬ ‫הפשוט עלה על דעתו להבין דברי הסליחות 'כלה שעיר‬ ‫מחלת‪ ,‬השדכן הציע לו את עשו הרשע‪ ,‬וישמח ישמעאל‬ ‫וחותנו ויעלו לציון מושיעים'‪ ,‬מדוע כינו אותם כך‪ ,‬היה‬ ‫עד מאד‪ .‬כי החתן והחותן חד‪ ,‬א איידעם איז א שטיק‬ ‫יכול לבקש 'כלה ישמעאל ועשו' במפורש‪ ,‬ועוד צ"ע כי‬ ‫שווער‪ ".‬עכ"ד הגרמ"י רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫בתורה שבכתב כתוב להדיא עבירותיו של עשו‪ ,‬שאמר‬ ‫'יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי'‪ ,‬אבל‬ ‫לפ"ז א"ש דאדרבה התורה בא לגלות לנו רשעותו של‬ ‫ביש מעאל לא כתוב בתורה שבכתב מפורש שהוא חוטא‬ ‫ישמעאל שאם הי' לנו איזה הוו"א דישמעאל נשאר‬ ‫ופושע‪ ,‬אלא שדרשו חז"ל על 'מצחק' ג' עבירות‪ ,‬אך‬ ‫צדיק אחרי שעשה תשובה‪ ,‬נוכל לראות מזה שלקח‬ ‫בתורה שבכתב בעצמו לא כתוב עליו דבר שלילי‪ ,‬שהרי‬ ‫"איידים" כזה שנשאר ברשעותו ולא נשאר כלום‬ ‫לשון 'צחוק' כתוב גם באברהם ושרה‪ ,‬רק אצל ישמעאל‬ ‫מתשובתו‪.‬‬ ‫זה נתפרש כע"ז ג"ע שפ"ד‪ .‬מצד תורה שבכתב יכול‬ ‫הערבי לחשוב שישמעאל הוא איש פלא וצדיק הדור‪ ,‬כי‬ ‫עי"ל בביאור שידוך זה דנרמז כאן שורש דת האיסלם‬ ‫ששאיפתם להשליט אמונתם על כל העולם בשונה מכלל‬ ‫ישראל שאדרבה הם מנסים לדחות גוים שרוצים‬ ‫‪ 52‬הנה במגילה יז‪ .‬ויבמות סד‪ .‬אמר רבי יוחנן למה נמנו שנותיו של‬ ‫ישמעאל ופירש"י למה לנו למנות שנות הרשעים‪ ,‬והק' טו"א הרי רבי‬ ‫להתגייר‪ ,‬אב ל בני ישמעאל מחפשים דוקא לקחת אלו‬ ‫יוחנן בעצמו אמר בב"ב טז‪ .‬דישמעאל עשה תשובה‪ ,‬ותי' בהג' ברוך‬ ‫שיש להם אמונה אחרת ולכפות עליו אמונתו ולזה שמח‬ ‫טעם דלא כל שנותיו הי' כן וצ"ע הרי עשה תשובה והכל מתוקן והי'‬ ‫אפש"ל דרק אצל יהודי יש כח לתשובה לתקן לגמרי כאילו לא חטא‪,‬‬ ‫מאד שאכן הצליח לקחת א' מבני יצחק ממש וזה יהי' לו‬ ‫ובפסחים קיט‪ :‬דאברהם לא ירצה לברך לפי שיצא ממנו ישמעאל‪,‬‬ ‫סימן לדורות שיוכל להשליט אמונתו על כל העולם‪.‬‬ ‫וליישב כל המאמרים תי' בפרדס יוסף סו"פ חיי שרה ובפני מנחם פ'‬ ‫וירא דהי' הפכפך והי' משתנה בכל עת‪ ,‬בהלוי' של אברהם אבינו לבש‬ ‫כיפה לבנה ואמר קדיש ולכן עצם הקבורה הי' בשיבה טובה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫והנה לפי כ"ז נמצא דכ' כאן בסוף הפרשה דבר צדדי‬ ‫חזר לסורו‪ ,‬ולכן אחר מיתת אברהם "נפל" וא"א להאמין בו כלל‪ ,‬ועדיין‬ ‫שאינו נוגע לעיקר שנאת עשיו ליעקב רק שקמ"ל שעשיו‬ ‫צ"ע בלשון גויעה כצדיקים‪ ,‬ואם עשה תשובה לפני המיתה לכ' יהי'‬ ‫רצה למצוא חן בעיני אביו ולכן לקח בת ישמעאל‪ ,‬אבל‬ ‫צדיק‪ ,‬ותי' בספר דברי מרדכי [להג"ר מרדכי פארהאנד זצ"ל] ששמע‬ ‫ממהרי"ד מבעלזא זי"ע דתשובת יהודי מעורר גם זרעו לתשובה גם בלי‬ ‫לא הי' בזה שום משמעות למעשה דלא הצליח לרמות‬ ‫להגיד להם כלום‪ ,‬אבל בישמעאל לא השפיע כלום כנר' שלא הי'‬ ‫את אביו בזה ובסוף נשאר יעקב רק עם הברכות‪ ,‬עוד‬ ‫תשובה אמיתית‪ ,‬רק שהי' אצלו התשובה מוכרחת מצד תפלת אברהם‬ ‫לו ישמעאל יחי' לפניך‪ ,‬ואינו מרצונו כלל‪ ,‬רק שזה הי' טוב למקומו‬ ‫צ"ב למה כ' וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת‬ ‫ושעתו‪ ,‬וזה כוונת אברהם שיצא ממני ישמעאל היינו אומה הישמעאלי‪,‬‬ ‫ישמעאל מ' דהי' בזה הליכה לישמעאל עצמו והרי‬ ‫וזה"פ בגמ' שעשה ישמעאל תשובה "בימיו" וכ"כ החיד"א בספר פתח‬ ‫עיניים בסוף מגילה דלכן התשובה שלו לא תיקן למפרע‪ .‬וגם אם בשעת‬ ‫העיקר הוא לקיחת בתו‪ ,‬וכן מש"כ כאן רש"י על אחות‬ ‫מיתתו הי' בהירהור תשובה הי' בגדר מוכרח ולא מגיע לו שום שכר‪.‬‬ ‫נביות דממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא‬ ‫והגה"ק מקלויזנבורג זי"ע דקדק הלשון שעשה ישמעאל תשובה ולא‬ ‫כתוב ש"שב" היינו שעשה הצגה טובה והצליח לרמות את אביו כמו‬ ‫אחות נביות‪ ,‬אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו‬ ‫עשו והטעם שהקב"ה נתן לאברהם שיחשוב כן כדי שיתקיים ההבטחה‬ ‫קודם נישואי' והשיאה נביות אחיה‪ .‬וצ"ע וכי מה איכפ"ל‬ ‫דתקבר בשיבה טובה‪ ,‬וא"כ סו"ס גרם נחת לא"א גם אם לא הי' תשובה‬ ‫נכונה אבל בסוף אברהם לא מוצא אותו בגן עדן‪ -‬משיעורי הגרמ"י‬ ‫מי השיאו‪ ,‬וכן למה באמת סיבב הקב"ה שבדוקא עכשיו‬ ‫רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫מב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫אמונתם מחמת נצרות או איסלם‪[ ,‬הגם שבני ישמעאל אין‬ ‫ימות ישמעאל‪ ,‬ובוודאי יש בזה כוונה פנימית דאל"כ‬ ‫באים להמיר את דתינו רק להשמיד אותנו מ"מ עיקר מלחמתם בא‬ ‫למה הוצרך התורה לרמז ד"ז וכי מה איכפ"ל במה שמת‬ ‫מחמת מה שקיבלו מנביא השקר שלהם ובפקודת הדת] ולכן‬ ‫דוקא עכשיו‪.‬‬ ‫פשוט דכלפי כלל ישראל כלל האומות כלולים או‬ ‫בנצרות או באיסלם‪.‬‬ ‫ביאור קליפות עשו וישמעאל‬ ‫ובזמנינו רואים בחוש איך שכל העולם נמצא במערכה‬ ‫והנראה ‪ 53‬ע"פ מה שיש להקדים יסודות חשובים‬ ‫עזה בין עמי המזרח הדוגלים בדת האיסלם לעמי המערב‬ ‫בביאור קליפת עשיו וישמעאל‪ ,‬מדברי הגר"א בקול‬ ‫המאמינים בנצרות שכל המלחמות בין האומות סובבים‬ ‫אליהו פ' פינחס‪ ,‬דהנה מבואר בסוכה נה‪ :‬דשבעים פרים‬ ‫בעיקרם בין בני ישמעאל [‪-‬המוסלמים] ובני עשיו [‪-‬‬ ‫הקרבים ע"י ישראל הם נגד שבעים אומות‪ .‬וביאר‬ ‫הנוצרים] וכל שאר האומות טפלים להם‪ ,‬וכמעט שאין לך‬ ‫הגר"א דאותם ע' פרים מחולקים לשנים‪ ,‬ל"ה מהם נגד‬ ‫אומה שאין לה קשר ושייכות לא' מן הצדדים כאשר‬ ‫עשיו ול"ה מהם נגד ישמעאל‪ ,‬סימן לדבר דבחלק ימי‬ ‫כולם נוטלות חלק באותה מלחמה‪ ,‬אם במעשים ממש‬ ‫החג כ' ושעיר עיזים א' לחטאת‪ ,‬ובחלק מהם כ' רק‬ ‫או בדברי קינטור‪ ,‬ובזה ניכרים בחוש דברי הקדמונים‬ ‫ושעיר חטאת אחד‪ ,‬ופי' הגר"א ע"פ המקובלים כי שעיר‬ ‫שייסדו כי השורש הפנימי של שתי הבחינות "עשו"‬ ‫לבדו הוא כינוי לעשיו כמ"ש לעיל כ"ז י"א "איש שעיר"‬ ‫ו"ישמעאל" הוא הבריח התיכון הסובב בין האומות בכל‬ ‫ושעיר עיזים הוא כינוי לישמעאל שהם עזי פנים‪,‬‬ ‫הדורות‪.‬‬ ‫ובקרבנות ראשון שני ורביעי כ' שעיר עיזים ובשאר ימים‬ ‫שעיר סתם‪ ,‬ומנין הפרים דראשון שני ורביעי עולים ל"ה‪,‬‬ ‫וכשנבוא לדון מי מאלה קשה יותר לישראל‪ ,‬בפשטות‬ ‫מכאן רמז כי שבעים פרים חלוקים לשנים‪ .‬מבואר דכל‬ ‫נקטינן דגלות ישמעאל קשה יותר כמו שכבר הבאנו‬ ‫שבעים אומות מחולקים לשנים‪ ,‬ל"ה תחת השם עשיו‬ ‫מדברי הזוה"ק ח"ב יז‪ .‬ורמב"ם באגרתו‪ ,‬ורבינו בחיי‬ ‫ול"ה תחת השם ישמעאל‪ ,‬ואף דיש הרבה אומות שהם‬ ‫דברים ל' ז' ומהרח"ו בתהילים ק"כ‪ ,‬דאין לך גלות קשה‬ ‫מצאצאיו של נח לפני לידת עשו וישמעאל וזרעם אין‬ ‫כגלות ישמעאל‪ ,‬וכן מבואר בד' אור החיים הק' ויקרא ו'‬ ‫הם מזרע ישמעאל ועשיו כלל‪ ,‬כבר מבואר במקובלים‬ ‫ב'‪ ,‬ומ"מ מבואר בשבת יא‪ .‬תחת ישמעאל [‪-‬לשמשו] ולא‬ ‫ובספה"ק ביתר ביאור כי הקב"ה השריש את כוחם‬ ‫תחת נכרי [‪-‬אדומים שהיו רשעים יותר] אולם כמה ראשונים‬ ‫ובחינתם של כל האומות אצל יו"ח של אברהם אבינו‬ ‫גרסו שם להיפך [ר"ח ומאירי מהרח"ו ירמי' ב'] ובאמת גם‬ ‫שהרי נקרא אב המון גוים‪ ,‬וע"כ כל השבעים יונקים את‬ ‫מבני עשיו סבלנו רבות במשך כל הגלות למן מסעי‬ ‫חיותם מזרעו של אברהם‪ ,‬ומתחלה כשנולד ישמעאל הי'‬ ‫הצלב שבהם נטבחו רבבות אלפי ישראל בשם הדת‬ ‫הוא לבד ראש לכל האומות וכשבא עשיו נעשה הוא‬ ‫הנוצרית ואחריהם בעת הגירוש הנורא מספרד כאשר‬ ‫ראש לל"ה אומות‪ .‬נמצא דהכח הרוחני הפנימי של כל‬ ‫הוצרכו לנדוד מארצם בעירום וחוסר כל לפי שלא קיבלו‬ ‫האומות נחלק לשנים כח א' הפועל בעולם הוא של‬ ‫עליהם אמונת אותו האיש‪ ,‬ועולה על כולנה בדורינו‬ ‫ישמעאל וכח א' הפועל בעולם הוא של עשיו‪.‬‬ ‫האחרון החורבן וההשמדה של יהדות אירופה בידי‬ ‫הגרמנים ימ"ש שאף הם לכ' מבני אדום‪ .‬ועי' בצרור‬ ‫דת הנוצרית ודת האיסלאם‬ ‫המור [שהי' ממגורשי ספרד] תהילים ק"כ‪ ,‬שפי' כל הפרק‬ ‫עוד מבואר בספה"ק כי השם ישמעאל מלבד היותו כינוי‬ ‫שם דקאי על שני יהודים גולים שפוגשים זא"ז א' מבני‬ ‫לאומה הישמעאלית הוא משמש גם לכינוי וביטוי לדת‬ ‫גלות אדום וא' מבני גלות אדום וכ"א מתנה באזני חבירו‬ ‫ואמונת האיסלם בכללותה שעקרי' מיוסדים על מעשיו‬ ‫את עומק גלותו ויסורים שלו שאין למעלה ממנו עד‬ ‫וקורותיו של ישמעאל‪ ,‬וכמו"כ בני האיסלם רואים‬ ‫שכמעט הי' חומד ומתאוה להיות בגלות האחר לעבור‬ ‫עצמם כיורשיו בכל דרכי אמונתם‪ ,‬ולכן כל בני דת זו‬ ‫עליו מה שעבר השני‪ .‬נמצא שיש בחינה שגלות‬ ‫נמצאים תחת שם קליפת ישמעאל ועד"ז שם עשיו הוא‬ ‫ישמעאל ק' יותר ויש בחינה שגלות אדום קשה יותר‪.‬‬ ‫סמל לדת הנוצרית וכמו שמצינו לאין מספר בדברי‬ ‫אולם נר' דבאופן כללי אכן גלות ישמעאל ק' יותר‪,‬‬ ‫רבותינו שכינו את הנוצרים בני אדום‪ ,‬וגלותינו תחת‬ ‫והביאור עפמ"ש אור החיים הק' [לקמן מ"ט ג'] דנפש‬ ‫הנוצרים הוא גלות אדום‪ ,‬ונמצא כי כל המאמינים באותו‬ ‫אברהם שיצא מתרח הי' דבוק בו בחינת הרע אלא‬ ‫האיש ימש"ו נקראים ע"ש אדום [יש"ו אותיות עשו] וכל‬ ‫שכפה אברהם את הרע ע"י בחינת החסד והפרידה‬ ‫כוחם טמון בקליפת עשו הוא אדום‪ .‬וכיון דעיקר‬ ‫ומסרה לישמעאל‪ ,‬ועדיין נשארו בו ניצוצי רע שנשאר‬ ‫מלחמתם של האומות העולם נגד ישראל הוא מחמת‬ ‫דבקו ביצחק עד שבא יצחק והפרידם ע"י רתיחת‬ ‫הקדושה‪ ,‬נמצא דבעשו הי' רק ניצוצי הרע‪ ,‬ולכן‬ ‫‪ 53‬יסוד הדברים ראיתי בספר הנפלא אחישנה להגרמ"מ פומרנץ‬ ‫ישמעאל הוא עיקר בחינת הרע‪ .‬וכן מבואר בד' אור‬ ‫שליט"א מעמ' מ"ח ואילך‪.‬‬ ‫מג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫כמבואר בזו ה"ק ח"ג שב‪ .‬ולכן זרע יעקב שלמים בשתי‬ ‫החיים הק' דברים ל"ג ב' עה"פ זרח משעיר למו הופיע‬ ‫המדות שלוקחים האהבה הגשמית שמביא לידי ניאוף‬ ‫מהר פארן עי"ש‪.‬‬ ‫לקיים מצות אהבת ה'‪ ,‬ומדת הגבורה לוקחים כדי‬ ‫לכבוש את היצר ולפחד מהקב"ה‪.‬‬ ‫השמות וכינויים לשתי קליפות אלו‬ ‫ג‪ :‬אויב ושונא‪ :‬עשיו שונא ליעקב כמ"ש בזוה"ק ח"א‬ ‫וכשנעיין בקדמונים נר' שיש לשתי קליפות אלו כמה‬ ‫קעא‪ :‬עה"פ ונעתרות נשיקות שונא [משלי כ"ז ו'] דא‬ ‫שמות וכינויים המגדירים את אופיים ותכונתם‪ ,‬וכ"א‬ ‫עשיו‪ ,‬ומפורסם דברי רשב"י [ספרי במדבר פיסקא ס"ט]‬ ‫נוקט בדרכי הרשע אשר הושרש לו מאבותיו ולכן הדרך‬ ‫הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב‪ ,‬ומדה כנגד מדה‬ ‫להתגונן מפניהם שונה‪.‬‬ ‫הקב"ה שונא אותו כמפורש בנבואת מלאכי ובהפטרת‬ ‫א‪ :‬שור וחמור‪ :‬מבואר בתיקו"ז י' קמז‪ :‬דקליפת עשו‬ ‫פ' שלנו שהקב"ה שונא לעשו‪ ,‬ומאידך ישמעאל נקרא‬ ‫הוא בחי' שור‪ ,‬וקליפת ישמעאל הוא בחי' ישמעאל‪.‬‬ ‫אויב כמבואר בפרקי דר"א פכ"ז ופמ"ז‪ ,‬ועה"פ ונתן ה"א‬ ‫והטעם דשור מסמל ענין הכעס וההרג והרציחה כמבואר‬ ‫את כל האלות האלה על איביך ועל שונאיך אשר רדפוך‬ ‫בפ' משפטים ובריש ב"ק‪ ,‬וכן יש בו מדת הגאוה‬ ‫[דברים ל' ז'] כ' רבינו בחיי שם דשונאים קאי על עשו‬ ‫כמבואר בשמו"ר כ"ג י"ג‪ ,‬וכל חיותו של עשו הוא‬ ‫ואויבים על ישמעאל‪ ,‬ואויב קשה יותר משונא שאין‬ ‫מברכת החרב שקיבל מאביו‪ ,‬וכן הוא בעל גאוה כמש"א‬ ‫להם שום צד רחמנות על ישראל ויש להם איבה עולמית‬ ‫לאביו "י קום אבי" לעומת יעקב שאמר "קום נא שבא"‪.‬‬ ‫אבל עשו הגם שעיקר גלותינו תחתיהם מ"מ יתכן שיהי'‬ ‫לעו"ז חמור מסמל התאוה והחומריות הגופנית שהיא‬ ‫להם מצבי רחמנות‪ .‬ובאוה"ק [במדבר י' ל"ה] עה"פ קומה‬ ‫מדת בני ישמעאל כמבואר בזוה"ק ח"ג קצ"ב‪ :‬ועליהם‬ ‫ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך‪ ,‬דשונא הוא‬ ‫אמר הנביא יחזקאל כ"ג כ' אשר בשר חמורים בשרם‪,‬‬ ‫בחי' היצה"ר המפתה בנ"א לחטוא‪ ,‬ואויב הוא בחי'‬ ‫ושורשו מהגר המצרית שנא' גם עליהם פסוק זה‪ ,‬וכן‬ ‫המזיק והמחבל ואין הוא מפתה‪ ,‬וא"ש דבני עשו עיקר‬ ‫מצינו במדרש ויק"ר כ' ב' דאברהם קרא עליו עם הדומה‬ ‫מטרתם תמיד היה להציק את ישראל לפתותם או‬ ‫לחמור‪ ,‬והגר"א בפי' יהל אור על הזוה"ק ליקוטים סו"ס‬ ‫לכפותם כדי שימירו את דתם‪ ,‬אבל הערביים בני‬ ‫ויקרא כ' בקיצור שור וחמור שתי מדות הכוללות הכל‬ ‫ישמעאל אותם יש לכנות "מחבלים" ו"מזיקים" שאיבתם‬ ‫תאוני וכעסני‪ ,‬שהן עשיו וישמעאל‪.‬‬ ‫התהומית ל"ש כלל לעניני אמונה רק הם דבוקים‬ ‫בישראל רק לחבל בהם ולהזיקם‪.‬‬ ‫ב‪ :‬אש ומים‪ :‬כ' אריז"ל ליקוטי הש"ס פ"א מאבות מי"א‬ ‫דגלות ישמעאל הוא בסוד מים הזידונים‪ ,‬שהן מים‬ ‫חמה ולבנה ‪ -‬שלטון קבוע וארעי ‪ -‬אלופים ונשיאים‪:‬‬ ‫עכורים שיצא ממים הז כים של א"א ע"ה ולכן פרק קכ"ד‬ ‫כידוע החמה והלבנה מסמלים את אמונת דתות הכזב‬ ‫בתהלים‪ ,‬דקאי על גלות ישמעאל כמבואר במהרח"ו‬ ‫הנצרות והאיסלם‪ ,‬כי הנוצרים מונים את ימיהם ע"פ‬ ‫מודגש ענין המים שנא' אזי המים שטפונו וגו' אזי עבר‬ ‫החמה‪[ ,‬וחדשים שלהם הוא רק במקרה ול"ש להתחדשות‬ ‫על נפשינו המים הזידונים‪ ,‬ולכן כל קורותיו של ישמעאל‬ ‫הלבנה] והישמעאלים מונים לפי מהלך הלבנה [בלי‬ ‫הי' בענין המים שהי' ראוי למות בצמא‪ ,‬והמית את‬ ‫להשתעבד לתקופת החמה ולכן הרמדן שלהם יהי' פעם בקיץ‬ ‫ישראל בצמא‪ ,‬מאידך עשו בחינתו אש ודינו באש כמ"ש‬ ‫ופעם בחורף]‪ ,‬והרד"ק והאברבנאל פי' חזיון יואל פרק ג'‬ ‫והי' בית יעקב אש וגו' ובית עשו לקש ודלקו בהם‬ ‫דשמש יהפך לחושך וירח לדם‪ ,‬דקאי על הצרות שיארעו‬ ‫ואכלום [עובדי' א' י"ח] ולכן נסבבה שריפת ביהמ"ק על‬ ‫באחרית הימים לשני אומות אלו‪ 54 ,‬ובעקידה שער כ"ח‬ ‫ידו‪ ,‬וכיון דאברהם שבחינתו חסד שהוא בחי' מים [זוה"ק‬ ‫פי' חלום יוסף דשמש וירח דקאי על אדום וישמעאל‬ ‫ח"ג רנ"ה‪ ].‬יצא ממנו ישמעאל בחי' מים דקליפה‪ ,‬ויצחק‬ ‫שישתחוו לכלל ישראל באחרית הימים‪.‬‬ ‫שהוא בחי' גבורה שהוא אש דקדושה יצא ממנו אש‬ ‫מכאן נביא חלק משיעורו של הגרמ"י רייזמן שליט"א‬ ‫דקליפה עשו‪ .‬ולכן בשם ישמעאל יש שם של חסד‬ ‫בענין זה‪:‬‬ ‫ורחמים שנא' חסד א ‪-‬ל כל היום‪ ,‬ובעשו ניכר בו מדת‬ ‫הדין והגבורה מיד בלידתו שנא' ויצא הראשון אדמוני‬ ‫"בישעיה כ"ד כ"ג כתוב‪ :‬והיה ביום ההוא יפקוד ה' על‬ ‫ובזוה"ק ח"א קלט‪ :‬כי אדום רומז לדינא קשיא‪ .‬ובחי'‬ ‫צבא מרום וגו' וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה'‬ ‫מים הוא ג"כ יסוד האהבה והתענוג‪ ,‬ולכן ישמעאל הוא‬ ‫בחי' התאוה וערביא נטלו ט' קבין זנות מעשרה שירדה‬ ‫בעולם [קידושין מט‪ ,]:‬ואש הוא בחי' היראה והגבורה‪,‬‬ ‫‪ 54‬ושם כ' בהמשך דכל אשר יקרא בשם ה' ימלט כי בהר ציון‬ ‫ובירושלים יהי' פליטה‪ ,‬היינו לא כמלחמות הקודמות שלא הי' הבחנה‬ ‫ולכן עשו הוא בחי' גאוה וכעס ורציחה‪ .‬מאידך מדתו‬ ‫בין צדיקים לרשעים רק בזה יהי' שמירה ברורה על אלו הדבקים‬ ‫של יעקב הוא תפארת שהוא המאחד בין חסד וגבורה‬ ‫בהקב"ה‪.‬‬ ‫מד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫המדרש 'יפה תואר' הביא בשם ספר 'חוזה דוד' [להקדמון‬ ‫צבאות וגו' ונגד זקניו כבוד ובתרגום יונתן וברש"י‬ ‫הג"מ רבי דוד חזן זי"ע משנות ת'] ש'השמש' אלו הם האומות‬ ‫פירשו דקאי על עובדי החמה והלבנה‪ :‬ויבהתון דפלחין‬ ‫המונים לחמה‪' ,‬וירח בלילה' הם הישמעאלים המונים‬ ‫לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא ארי תתגלי גבורתא‬ ‫‪56‬‬ ‫ללבנה‪ ,‬הקב"ה ישמור עלינו משניהם‪ ".‬ע"כ משיעורי‬ ‫דיי צבאות בטורא דציון ובירושלם וקדם סבי עמה ביקר‪.‬‬ ‫הגרמ"י רייזמן שליט"א‪.‬‬ ‫וצ"ע כי בימינו כבר אין בעולם עובדים ללבנה כלל‪,‬‬ ‫אולי בסוף הודו יש מעט עובדי החמה‪ ,‬אבל עובדי לבנה‬ ‫והנה ההבדל בין שמש ולבנה דשמש שאורה קבוע‬ ‫כבר אין בכל העולם כולם‪ .‬וביאר רבי יצחק אברבנאל‬ ‫מסמל סדר וקביעות דכל שנות השמש מסודרים‬ ‫ע"פ דבריו לעיל בספר יואל‪ ,‬כי 'חפרה הלבנה היינו‬ ‫בקביעות בקיץ וחורף‪ ,‬אבל חדשי לבנה דתלוי‬ ‫האומה הישמעאלית המונים ללבנה‪ ,‬ובושה החמה הם‬ ‫בהתחדשות אין שנותי' קבועים כי שנת לבנה הוא שנ"ד‬ ‫שאר האומות המונים לשמש'‪ ,‬שניהם יתביישו בהגיע‬ ‫יום ואח"כ עדיין נשארו י"א יום למנית שנת החמה‪,‬‬ ‫סופם‪ .‬בימינו יש פירוש חדש ל'חפרה' הלבנה‪ ,‬הערבים‬ ‫מעתה א"ש דמלכות עשו היא בחי' השמש בהיות‬ ‫החופרים מנהרות מתחת לקרקע כדי להחריב ולהשחית‪,‬‬ ‫מלכותה סדורה וקבועה ויש לה שלטון אמיתי עם סדר‬ ‫וכנודע שמצאו במערותיהם כמו ערים שלימות‪ 55 .‬הן‬ ‫מיוחד‪ ,‬אבל בני ישמעאל אין להם מלכות ושלטון קבוע‪,‬‬ ‫ישמעאל והן עשו בנו בתי טומאה בירושלים עיה"ק‪,‬‬ ‫רק שלטון של כבוד מדומה בלא אחוזה‪ .‬ולכן בסו"פ‬ ‫הישמעאלים בהר הבית והנוצרים בכנסיית הקבר ושאר‬ ‫וישלח בבני עשיו כ' אלה אלופי אדום למושבתם בארץ‬ ‫זוהמות‪ ,‬ובמהרה בימינו כישעמדו רגליו על הר הזיתים‬ ‫אחוזתם‪[ ,‬לקמן ל"ו מ"ג]‪ ,‬מאידך בישמעאל כ' [לעיל כ"ה‬ ‫יהיה רעש האדמה‪ ,‬ופירש האברבנאל שאותו הרעש‬ ‫ט"ז] ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם ולא הוזכר לא‬ ‫יהיה כדי להחריב כל בניינים הטומאה שהם בנו‬ ‫נחלה ולא מושב‪ ,‬דלעשיו נתן נחלה וירושה כמ"ש‬ ‫בירושלים‪ ,‬ואז יתגלה 'כי מלך ה' צבאות בהר ציון‬ ‫בדברים ב' ה' אל תתגרו בם וגו' כי ירושה לעשו נתתי את‬ ‫ובירושלים'‪.‬‬ ‫הר שעיר‪ ,‬אבל בישמעאל כ' כי לא יירש בן האמה הזאת‬ ‫וגו' [לעיל כ"א י'] נמצא כי כל מקומות מושבותיהם לא‬ ‫ובזה מיושב שבכל פעם שהנביא מדבר על 'חפרה‬ ‫ניתן להם לחלקם רק בדרך עראי בעלמא‪ ,‬ולכן דוקא בני‬ ‫הלבנה' ועל ה'ירח דם'‪ ,‬הכונה לישמעאל‪ ,‬ולא ח"ו‬ ‫ישמעאל באים בכל קנאתם וכעסם על א"י לאמר שלי‬ ‫לישראל המונים ללבנה‪ .‬וגם סיבב הקב"ה שהלל תיקן‬ ‫הוא לפי שמרגישים מקופחים שלא קיבלו כלום‪ ,‬אבל‬ ‫את הלוח ומאז והלאה אנו יודעים מתי ראש חודש מבלי‬ ‫עשו יש לו כבר מקום משלו ולכן מעולם לא בא לטעון‬ ‫להסתכל על הלבנה כלל‪ ,‬ופעמים שיש מולד זקן ואין‬ ‫שא"י שייך לו‪57 .‬‬ ‫יכולת לראות את הלבנה עד לאחר ראש חודש‪ ,‬כמו‬ ‫בחודש זה‪ ,‬וזה שכתוב 'ונגד זקניו כבוד' שאנו מחוברים‬ ‫ובזה א"ש דראשי בני עשיו מכונים מלך ואלוף אבל‬ ‫לתקנת הזקנים ולא ללבנה עצמה‪ .‬רק הישמעאלי אין לו‬ ‫ראשי ישמעאל מכונים נשיאים וכפי שביאר הג"ר יצחק‬ ‫לוח קבוע ומונה רק ע"פ ההסתכלות שלהם בלבנה‬ ‫הוטנר זצ"ל דרק לעשיו ניתן מלוכה עכ"פ לזמן‪ ,‬אבל‬ ‫בפועל‪ ,‬וכפי זה הם מחליטים אם החודש ל' או כ"ט‪,‬‬ ‫לישמעאל יש רק כבוד וגדולה בלי תקיפות ומלכות וכפי‬ ‫ולכן יש שינויים בין מדינות האיסלם‪ ,‬ופעמים‬ ‫שראה בעצמו כשנחטף במטוס ע"י מחבלים שגם החשוב‬ ‫שבאלכסנדריה מתחיל הרמדאן ביום או יומיים מאוחר‬ ‫שבהם לא הי' תכונה של המלכות רק כבוד מדומה‪ .‬ובזה‬ ‫מזמן הרמדאן בדובאי‪ .‬ולפי זה נמצא בפשטות שבימינו‬ ‫מובן מה שבני ישמעאל נמצאים תמיד במצב בזוי ושפל‬ ‫רק הישמעאלי 'מונה ללבנה' בפשטות‪ ,‬ועליו נאמר‬ ‫ונחשבים אומה שפילה כמבואר בכתובות סו‪ .:‬עוד מובן‬ ‫'וחפרה הלבנה'‪ ,‬ועל האדומיים המונים לחמה 'ובושה‬ ‫מה שבני עשיו הם מתורבתים וגם כשעושים צרות‬ ‫החמה'‪ ,‬ורק בני ישראל 'נגד זקניו כבוד' שאנו מונים‬ ‫לישראל ה"ז בסדר ודיקדוק כמו שראינו אצל הגרמנים‬ ‫ע"פ הלוח שקבע רבי הלל הנשיא נכדו של רבינו‬ ‫ימ"ש‪ ,‬וכן שפעמים יש להם רחמים כמו שרואים‬ ‫הקדוש‪ ,‬כי בהר ציון יהיה פליטה‪.‬‬ ‫בזמנינו שיש חלק מן האומות שמאירים פנים לישראל‬ ‫עוד אי' במדרש 'יברכך ה' וישמרך‪ ,‬ישמרך מן האומות‬ ‫כד"א יומם השמש לא יככה וירח בלילה‪ .‬ובמפרש‬ ‫‪ 56‬ובזמן המלחמה הרבינו לומר קאפיטל זה אחרי התפלה ולהנ"ל יש‬ ‫לנו כוונה חדשה במילים אלו "וירח בלילה" [ת"ח אחד העיר לי באמת‬ ‫דאין לפסוק זה קשר על מצב המלחמה]‪.‬‬ ‫‪ 57‬באלול תש"ל כשנשתחרר הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל מהמטוס שנחטף‬ ‫‪ 55‬הנה ברמב"ן דברים ב' כ"ג כשביאר דעוים [שהיו אלה שחיו בארץ‬ ‫ע"י הערבים והגיע לארה"ב חיכה לו בשדה התעופה מרן הגר"מ‬ ‫פלשתים לפני שבאו הכפתורים] הם החוי וגם רפאים כ' "ועל דעתי הוא‬ ‫פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬ומיד כשנראה דמותו של רב הוטנר זנק ר' משה‬ ‫שם מכונה מן החוי ע"ש חור פתן ומאות צפעוני כי הטמונים בעפר‬ ‫ממקומו ורץ לקראתו וחיבקו ונשקו זא"ז בבכי וברגש‪ ,‬ולחש לו רב‬ ‫יקרא הלשון רפאים כמו הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם"‬ ‫הוטנר "הסתכלתי בעיניים של החוטפים וראיתי בהם הכעס העצום על‬ ‫ומסמנא מילתא שאלו הדרים שם עוסקים בחפירת מנהרות – ידידי הרב‬ ‫הכתוב עליהם "כי לא יירש בן האמה הזאת"‪.‬‬ ‫יצחק קונינסקי שליט"א‪.‬‬ ‫מה‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫קליפות אלו ולכן דוקא בעת צאת יעקב לגלות הוקדם‬ ‫דסו"ס גם יש להם יש מלוכה ומקום מושב וגם כשיש‬ ‫בקרא החיבור והשידוך בין עשיו וישמעאל‪ .‬ומיושב‬ ‫להם שנאה תהומית לישראל הרבה פעמים לא יראו את‬ ‫למה כ' קודם וילך אל ישמעאל דזה הי' באמת עיקר‬ ‫זה מבחוץ‪ ,‬אבל בני ישמעאל שאין להם כלום הורגים‬ ‫מטרתו ללכת אל ישמעאל עצמו ולקבל מכוח שלו אכן‬ ‫וטובחים בישראל בלי סדר כלל ואיבתם שמורה לנצח‪.‬‬ ‫נס עשה הקב"ה שישמעאל מת וממילא נחלש הזיווג‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫חרב וקשת‪ :‬יעקב אמר ליוסף אשר לקחתי מיד האמורי‬ ‫בחרבי ובקשתי [לקמן מ"ח כ"ב] וכ' מהרש"א בח"א ב"ב‬ ‫קליפת עמלק הוא תוצאה משידוך זה‬ ‫קכג‪ .‬כי התפלה יועיל לבטל ברכת החרב של עשו וברכת‬ ‫הקשת של ישמעאל‪ ,‬הרי דכח עשו בחרב וישמעאל‬ ‫ומ"מ כיון דסו"ס הי' חיבור בין עשיו וישמעאל יצא‬ ‫בקשת‪ ,‬ובזוה"ק תיקונים מזוה"ח מבואר דקשת שורשו‬ ‫מעשיו עמלק שהוא בחי' כלב שקליפה זו יוצא מהזיווג‬ ‫בימין וחרב בשמאל וא"כ א"ש דישמעאל שורשו‬ ‫של שור וחמור וכמבואר בס' קהלת יעקב [ערך עמ]‬ ‫מאברהם שהוא בחי' החסד שהוא ימין ועשו מיצחק‬ ‫ובילקוט ראובני [פ' ויגש אות כ'] והגם שהי' בן אליפז שהי'‬ ‫שהוא בחי' הגבורה שהוא השמאל‪.‬‬ ‫בן עדה ולא בן מחלת מ"מ ע"י חיבור עשיו וישמעאל‬ ‫הי' בו כח ישמעאל שיוכל להורישו לא' מנכדיו ונתחברו‬ ‫והנה אחרי שנתבאר היטב שני הקליפות הגדולות עשו‬ ‫בו ב' הקליפות דעשו וישמעאל‪ .‬וכ"כ בזוה"ק ח"ב קכ‪.‬‬ ‫וישמעאל נבין גודל ההרס והחרבן לצד הקדושה אם‬ ‫דעמלקים נחשבים עירבוב דאומות עשיו וישמעאל‪,‬‬ ‫יזדווגו שניהם ביחד‪ ,‬וכ"כ בזוה"ק ח"ג פו‪ :‬דפנימיות‬ ‫ולכן הקפידה התורה כ"כ לאבד זרעו לגמרי ועיקר סכנת‬ ‫איסור חרישה שור וחמור יחדיו‪ ,‬הוא סמל שני כוחות‬ ‫המן שהי' בדעתו להשמיד ולהרוג את כל היהודים הי'‬ ‫הסט"א דשור וחמור הנ"ל שמביא רע לעולם‪ ,‬והמפרידם‬ ‫משום שהי' מזרע עמלק‪ ,‬ולכן עיקר מלחמה לה' הוא‬ ‫מביא שלום בעולם וכ"כ הגר"א בפירושו לספרא‬ ‫בעמלק‪ ,‬וכשימחה שם של עמלק יתבטלו קליפת אדום‬ ‫דצניעותא כי עשיו וישמעאל הם קין והבל שא' הביא‬ ‫וישמעאל ותהי' הגאולה השלימה‪58 .‬‬ ‫פשתן וא' צמר‪ ,‬וענין עשו הוא כקין שהי' איש שדה‬ ‫ועובד אדמה שהוא בכור ורוצח ומגלה עריות‪ ,‬וענין‬ ‫עכ"פ מבואר היטב איך נכנסו פסוקים אלו לכאן‪ ,‬דיש‬ ‫הבל הוא ישמעאל ולזה עשה תשובה אבל החיבור‬ ‫לזה משמעות גדולה לפני שיעקב יוצא לגלות דמעתה‬ ‫ביניהם מחריב את העולם ולזה אסרה תורה שעטנז‪,‬‬ ‫יתלוו אליו תמיד שני הקליפות הגדולות האלו עד שנזכה‬ ‫ובמש"כ בב"ב עד‪ :‬דלויתן נברא זכר ונקיבה ואלמלא‬ ‫לכלה שעיר וחותנו ויעלו לציון מושיעים‪.‬‬ ‫נזקקין זל"ז מחריבין כל העולם כולו ולכן סירס הקב"ה‬ ‫את הנקיבה והרג את הזכר ר"ל כי זכר ונקיבה הם ב'‬ ‫ראשי הקליפות עשו וישמעאל‪ ,‬ואם יזדווגו יחריבו כל‬ ‫‪ 58‬כ"ז מספר אחישנה שם‪ ,‬ובפרק כ"ה שם מציע לפרש המאורעות‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫בזמנינו עפי"ז‪ ,‬דהנה יושבי א"י נמצאים בפחד ובאיום קבוע מצד‬ ‫הנשיא שקם באירן שהיא מדינת פרס ששנאת בני ישראל והשמדתם‬ ‫עפי"ז מבוארים הפסוקים שלנו באופן נפלא וכדפי' שם‬ ‫עומדים בראש כל מעייניו ואינו חדל בכל עת ועונה לקרוא בפה מלא‬ ‫להשמידם מע"פ האדמה‪ ,‬ואף פועל בכל עת להשיג כח ויכולת לעשות‬ ‫הגר"א בפי' לספרא דצניעותא דלכן הלך עשו לישמעאל‬ ‫זאת רח"ל עד שהכל מודים כי הוא עיקר הסכנה בעת הזאת‪ ,‬ולכ' אותו‬ ‫שרצה להזדווג אתו כדי להחריב כל העולם סוד‬ ‫שליט פרסי אינו מחלקו של אדום מזרעו של עשיו שהרי הוא וכל עמו‬ ‫דבקים בכל עוז באמונת האיסלם וממנה באה כל שנאתם לישראל‪ ,‬אך‬ ‫הקדושה סוד יעקב‪ ,‬ולכ"כ וישטם עשו את יעקב וגו'‬ ‫מאידך גם אין מקורם מארצות ערב ואף שפתם אינם ערבית כי אם‬ ‫וילך אל ישמעאל וגו' היינו שמצד גודל שנאתו לצד‬ ‫פרסית‪ ,‬אלא שקיבלו עליהם דת האיסלאם‪ ,‬ומזה כשלשים שנה‬ ‫שהשליטו בכח גם ההנהגה האיסלמית במדינתם‪ ,‬ובוודאי שיש בזה‬ ‫הקדושה ביקש לשאת את מחלת בת ישמעאל‪ ,‬וע"י‬ ‫שורש פנימי‪ ,‬אולם למשנ"ת דקליפת עמלק הוא החיבור בין עשיו‬ ‫חיבור זה רצה להחריב כל העולם‪ ,‬מה עשה הקב"ה‬ ‫וישמעאל‪ ,‬ועוד שמבואר בפרקי דר"א פמ"ג דאחרי בילבול סנחריב‬ ‫סירס את הזכר שעשו לא יכול לו ונעשה לו אוהב‬ ‫נכנס עמלק למדבר ונתערבו עם בני ישמעאל‪ ,‬נמצא כי חלק‬ ‫מהמוסלמים בימינו הם מזרע עמלק ונעשו חטיבה אחת של זדון ורשע‬ ‫וישקהו‪ ,‬והרג את הנקיבה בזה שסילק את ישמעאל מן‬ ‫שמסוגל להחריב את כל העולם‪ ,‬והנה מבואר בסנהדרין צז‪ :‬דאין‬ ‫העולם לפני שהתחתנו‪ ,‬דלכן מת ישמעאל דוקא באותה‬ ‫ישראל נגאלין אלא בתשובה ע"י שהקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה‬ ‫כהמן‪ ,‬והמן הוא ג"כ אותה בחינה כיון שהוא מזרע עמלק‪ ,‬וא"כ י"ל‬ ‫פרק כדי שלא יזדווגו זל"ז‪[ .‬ונקבה מרמז לישמעאל כמבואר‬ ‫דאותו מושל האירני נועד לשמש כהמן הרשע שביקש להשמיד את כל‬ ‫במהרש"א ב"ב עג‪ :‬ע"פ גמ' ב"ק צב‪ :‬דעורב נקיבה קאי על‬ ‫היהודים‪ ,‬וכיון שזה בא מזיווג עשו וישמעאל ביחד בכוחו להחריב את‬ ‫ישמעאל‪ ,‬ומה שנמשל לעורב דוקא הוא ע"פ הנתב' דישמעאל‬ ‫כל העולם‪ ,‬ואכן הרבה מאומות העולם ג"כ מפחדים ממנו‪ .‬ע"כ מספר‬ ‫הנ"ל‪ .‬ויש להוסיף על דבריו דהנה באמת רוב אירגוני טרור שקמים‬ ‫שורשו במים שהם יסוד התאווה‪ ,‬וגם העורב פרוץ בזנות כמבואר‬ ‫בעולם ששאיפתם להרוג ולטבוח בבני אדם חפים מפשע ה"ה מבני‬ ‫בסנהדרין קח‪ :‬דעורב שימש בתיבה]‬ ‫ישמעאל‪ ,‬וי"ל דיש בכולם מאותה בחינה של זרע עמלק‪ ,‬וא"ש דטובת‬ ‫האנושות כולה הוא למחות זרע של עמלק שהם אלו שרוצים להמיט‬ ‫וא"ש דפסוקים אלו הם המשך משנאת עשו ליעקב‪ ,‬וכ'‬ ‫הרס וחרבן על כל האנושות ועליהם נאמר וכל הרשעה כולה כעש"ן‬ ‫תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ בב"א‪.‬‬ ‫כאן שורש כל הגליות שהוא בעיקר תחת שליטת ב'‬ ‫מו‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫שליט"א שהכי גרוע אצל הרב שך הי' לדבר על אוכל [כך‬ ‫מערכת מטעמי יצחק‬ ‫גם מסופר על הראב"ד דקרית ספר הגרש"ז אולמן זצ"ל שלא‬ ‫הורשה בביתו לדבר על אוכל] וא"כ איך יתכן דבביתו של‬ ‫יצחק אבינו עשו עסק מאוכל? והשיב הגרח"ק‪" ,‬אכילת‬ ‫אהבת יצחק למטעמים‬ ‫צדיקים זה קרבנות כמבו' בכתובות כל המביא דורון"‬ ‫ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו‪[ :‬כ"ה כ"ח]‬ ‫וכו' עי' מסילת ישרים פכ"ו ובקרבנות יש דין למשחה‬ ‫ולהלן בפרשה ועשה לי מטעמים אשר אהבתי‬ ‫לגדולה‪ .‬עוד אמר לו ר' אלי' דבמעשה איש מובא‬ ‫כמה פעמים‪.‬‬ ‫שהחזו"א אמר שאינו מרגיש טעם באוכל? וענה שאם‬ ‫זה נכון שהחזו"א לא הי' לו טעם באוכל‪ ,‬הסבה היא או‬ ‫משמע‪ ,‬דיצחק אהב מטעמים מיוחדים ועשיו ידע איך‬ ‫משום שהי' חולי מעיים או שהי' מונח בלימוד‪ ,‬אבל הי'‬ ‫להכינו שיהי' טעים‪ ,‬ולכן אהב אותו‪ ,‬וזהו מה שמבקש‬ ‫יכול להרגיש מחמת טבעו וכאן הרי רצה לברכו ע"י‬ ‫ממנו שיכין לו מטעמים כאשר אהבתי‪ ,‬ורבקה גם יודעת‬ ‫שיהנה מן הטעם וגם שזה הי' ק"פ שיש דין למשחה‬ ‫להכין מטעמים כאשר אהב יצחק‪ ,‬ולכן אמרה ליעקב‬ ‫לגדולה‪.‬‬ ‫אני גם יכול להכינו כפי אשר אהב אביך‪.‬‬ ‫ובשיעורי דעת להגרי"ל בלוך זצ"ל הקשה ג"כ כנ"ל‪,‬‬ ‫ותמוה ביותר‪ ,‬וכי יצחק אוהב מאכלים‪ ,‬הלא ידוע על‬ ‫והוכיח מזה דכמה שיגדל האדם ובאיזה מצב שלא יהי'‬ ‫כל הצדיקים אשר היו מופקעים לגמרי מהנאות גשמיות‪,‬‬ ‫בקדושה וטהרה‪ ,‬ל"ש להפרד לגמרי מכל עניני החומר‪,‬‬ ‫ובפרט יצחק אבינו שהי' קדוש מרחם‪ ,‬מופקע ופרוש‬ ‫כי כל הכוחות הפועלים באדם הקטן פועלים ג"כ באדם‬ ‫לגמרי מכל עניני עוה"ז‪ ,‬ובפרט אחר העקידה שנעשה‬ ‫הגדול באיזה בחינה‪ ,‬וכיון שיצחק רצה שיהי' ברכתו‬ ‫כאפר‪ ,‬ובוודאי היה פרוש מכל עניני עוה"ז‪ ,‬ואיך יוצדק‬ ‫בשלימות הי' דרוש שכל כוחותיו יסייעו לזה גם‬ ‫ההדגשה על יצחק שאוהב מאכלים מסויימים ?‬ ‫ההרגשות‪ .‬גם הגה"צ רבי אבגדור מילר זצ"ל בשיחותיו‬ ‫הלך בדרך זו דקאי על טעם גשמי‪ ,‬ואמר שאנו טועים‬ ‫האם צדיקים מרגישים טעם באוכל‬ ‫לחשוב שיצחק הי' מלאך ומופקע לגמרי מגשמיות‪,‬‬ ‫ואינו נכון הוא הי' בשר ודם ועבד את ה' בכל כוחותיו‪,‬‬ ‫וכתב באילת השחר דלא יתכן לומר על צדיקים שלא‬ ‫ואדרבה הוא ידע להשתמש בגשמיות לצורך גבוה‪ ,‬והוא‬ ‫הרגישו טעם כלל‪ ,‬דא"כ ל"ש לברך ויהי' ברכה לבטלה‪,‬‬ ‫ידע לאכול בצורה של התבוננות בטובו של הקב"ה איך‬ ‫וכתבו בשם הגרי"ז [שי לתורה ורשימות תלמידים בשם ספר‬ ‫שנותן טעם כ"כ טוב במאכל‪ ,‬וזה מה שאנו צריכים‬ ‫בית אב] שהקשה ג"כ וכי התאווה יצחק ח"ו למאכל‬ ‫ללמוד ממנו‪ ,‬והרחיב מאוד איך התענוגים הם היכי‬ ‫טעים‪ ,‬ותי' דכיון דשני גדיי עיזים הי' אחד לפסח ואחד‬ ‫תמצי להגיע לאהבת ה' אם יודע לאכול נכון‪.‬‬ ‫לחגיגה‪ ,‬ובקרבנות יש דין למשחה כדרך שהמלכים‬ ‫אוכלין‪ ,‬עי' תוס' חולין [קלב‪ :‬ד"ה אין] "דוודאי כמו שטוב‬ ‫הכוונה לטעם רוחני‬ ‫לו ונהנה יותר מצי אכיל" ממילא הקפיד על מטעמים‪.‬‬ ‫ובזה הסביר מדוע ביקש יעקב מיצחק שישב לאכול‬ ‫אבל בספרי חסידות נקטו דבוודאי הטעם הטוב שהרגיש‬ ‫מצידו כמש"כ פסוק י"ט "קום נא שבה ואכלה מצידי"‬ ‫יצחק במאכלו הי' טעם רוחני‪ ,‬עי' פרי צדיק לר' צדוק‬ ‫וביאר ע"פ תוס' יומא [כה‪ .‬ד"ה אין] דמותר לשבת גם‬ ‫הכהן זי"ע שפי' ע"פ דברי הר"ן בקידושין [טז‪ .‬מדפי הרי"ף‬ ‫בעזרה בשעת אכילת קדשים מצד למשחה‪ ,‬הרי דדין‬ ‫ד"ה איכא דאמרי] דלאשה יש מצוה בפו"ר בזה שהיא‬ ‫למשחה מחייב ישיבה‪ .‬עכ"ד הגרי"ז‪ .‬וצ"ע הרי לעשיו‬ ‫מסייע לבעלה‪ ,‬א"כ בזה שיצחק סייע לעשיו לקיים‬ ‫אמר לצוד ציד דהינו צבי כמבואר בלשון רש"י‪ ,‬והרי‬ ‫מצות כיבוד אב‪ ,‬ממילא הרגיש קדושת המצוה במאכלו‬ ‫צבי אינו כשר לפסח‪ ,‬וכנראה הי' בדעתו לאכול ק"פ‬ ‫והי' תמיד סעודת מצוה‪ ,‬וכשרצה לברכו ביקשו שיכוון‬ ‫שלא ע"י עשיו ואעפ"כ ביקש מטעמים‪ ,‬וגם אי נימא‬ ‫לגמרי לש"ש‪ ,‬וזהו וצודה לי צידה עם ה' בסוף‪ ,‬ולכן‬ ‫דלחגיגה הוי רשות ואפשר לצאת גם עם חי' כדי‬ ‫כשרבקה שלחה את יעקב הוצרכה לצוות אותו כדי‬ ‫שיתקיים על השובע‪ ,‬אבל א"כ אין עליו דין קרבן כלל‬ ‫שיורגש בו קדושת מצות כיבוד אם‪ ,‬וכן מצינו שהרבה‬ ‫וא"צ למשחה? ועוד הרי גם מתחילת הפרשה כתוב‬ ‫דקדקו לאכול רק בסעודת מצוה‪ 59 .‬ועי' מאור ושמש‬ ‫ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו‪ ,‬ומשמע דהי' לו‬ ‫שהק' ג"כ דאיך יתכן שיצחק יבקש מטעמים הערבים‪,‬‬ ‫תמיד אהבה למאכלים‪ ,‬ואף דשם לא הקפיד שיהי' כן‬ ‫כמו בקרבן‪ ,‬מ"מ עדיין צ"ב איך נפרש ענין אהבה זו?‬ ‫‪ 59‬על רבי צדוק בעצמו מסופר שלא אכל בשר רק בסעודת מצוה‪ ,‬ופעם‬ ‫הפסיק לאכול ארוחת ערב עד שצווה עליו רבו שצריך לאכול ועי"ז‬ ‫והנה ראיתי מביאים שהג"ר אליהו מן שליט"א שאל כן‬ ‫נעשה לסעודת מצוה‪ ,‬ותמיד לפני ארוחת ערב אמר הריני בא לקיים‬ ‫למרן הגרח"ק זצ"ל‪ ,‬בהקדם דשמע מהרב רפאל וואלף‬ ‫מצות חכמים‪.‬‬ ‫מז‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫להתענות‪ ,‬או שחושש שמחמת אכילתו יגיע לעבירות‬ ‫הלא צדיק אוכל לשובע נפשו והמתוק והבלתי מתוק‬ ‫ולביטול תורה‪ ,‬רק הנדון הוא כשיש לפניו שתי אפשריות‬ ‫שוה בעיניו‪ ,‬ולמה מדגיש כ"כ הרבה פעמים מטעמים‬ ‫של אוכל ושניהם יביאו לו אותה תועלת בדיוק‪ ,‬ואחד‬ ‫כאשר אהב‪ ,‬ותי' כי יצחק רצה לברך את עשיו במדת‬ ‫מהם יותר טעים‪ ,‬האם יש ענין לימנע מן הטעים יותר‪ ,‬או‬ ‫גבורה ודין‪ ,‬והמשכת הברכה הוא לפי ענין הוראת‬ ‫כגון שמגיע לשמחה ואיננו רעב ויש לפניו עוגות‬ ‫המאכל‪ ,‬וכמש"א חז"ל דבריש שתא לא נאכל דברים‬ ‫וכדומה‪ ,‬האם יש ענין לימנע ממנו‪ ,‬או דנימא דאדרבה‬ ‫חמו צים רק מתוקים‪ ,‬ה"נ יצחק כיון דיצחק הי' מדתו‬ ‫הקב"ה רוצה שתהנה‪ ,‬ויהי' לו היכי תמצי להכיר‬ ‫גבורה‪ ,‬אהב מאכלים עזין וחריפים המעוררים מדתו‪,‬‬ ‫בטובתו של הקב"ה יותר‪ ,‬והברכה שלו יהי' יותר מעומק‬ ‫ולכן צווה להביא לו מאכלים ההם‪ ,‬כדי להמשיך לו‬ ‫הלב?‬ ‫הברכה מסטרא דגבורה‪ .‬נמצא לפ"ז אהבת יצחק‬ ‫למאכלי עשיו הי' בעבור מדתו מדת הגבורה‪.‬‬ ‫ונראה דענין זה תליא באשלי רברבי‪ ,‬ונצטט בזה תמצית‬ ‫משיעוריו הנפלאים של מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א על‬ ‫גם בישמח משה מבואר כן‪ ,‬שהי' קשה לו מה שהקשו‬ ‫הרמב"ם פ"ג מדעות‪:‬‬ ‫רבים‪ ,‬איך יתכן שנכשל יצחק בשחיטתו של עשיו שהי'‬ ‫מומר לע"ז והרי אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים‪,‬‬ ‫הנה בתענית י"א מבואר דנחלקו אי היושב בתענית נקרא‬ ‫[ובאמת יש לדון איזה דין מומר הי' לו ונ"מ לשחיטתו דאי הי' רק‬ ‫חוטא או קדוש‪ ,‬ודעת ר"א הקפר דנקרא חוטא ודעת‬ ‫מומר לתיאבון הרי מעיקר הדין כשר‪ ,‬רק דצריך למסור לו סכין‬ ‫שמואל דנקרא קדוש‪ ,‬וגם לשמואל דנקרא קדוש הוא רק‬ ‫בדוק‪ ,‬והרי עשיו רצה לכבד אביו וטרח הרבה ובוודאי לא רצה‬ ‫במצי לצעורי נפשי' אבל בא"א לו נקרא חוטא לכו"ע‪.‬‬ ‫להכשילו‪ ,‬בפרט אי ידע שיצחק ירגיש במאכליו שזה נבילה‪ ,‬וגם‬ ‫ודעת הרמב"ם [פ"ג מדעות ה"א] לפסוק כר"א הקפר‬ ‫אם היה מומר להכעיס דלא מהני מסירת סכין מ"מ תלוי בטעם‬ ‫הפסול דאי כרש"י דמועד לקלקל י"ל כנ"ל‪ ,‬אבל גם אי נימא מצד‬ ‫והרחיב דאינו נכון לנהוג פרישות ולהתרחק לגמרי‬ ‫אינו בר זביחה ל"ש זה לפני מ"ת גם אי קיימו כה"ת‪]60.‬‬ ‫מגשמיות‪ ,‬ומביא עוד מאמרי חז"ל דייך מה שאסרה‬ ‫תורה וכו' אבל דעת הב"י בסי' תקע"א וכ"פ בשו"ע שם‬ ‫וחידש מחמת קושיא זו‪ ,‬דגם עשיו בעצמו לא רצה‬ ‫דקי"ל כשמואל דנקרא קדוש באופן דמצי לצעורי נפשי'‬ ‫לשחוט לאביו‪ ,‬דידע דיצחק ירגיש מיד במאכלו גודל‬ ‫[וגם לרמב"ם לא נקרא חוטא אא"כ לא מצי לצעורי נפשי' אבל‬ ‫רשעותו וקילקולו ולכן ביקש תמיד מיעקב שישחוט‬ ‫במצי לצעורי נפשי' הוא רק אינו דרך טובה‪ ].‬וכתב החוות יאיר‬ ‫עבורו‪ ,‬ולכן הרגיש יצחק טעם נפלא במאכלים שהביא‪,‬‬ ‫קנ"ב דכל המאמרים הסותרים זא"ז בחז"ל שהובאו‬ ‫כיון שנעשה ע"י יעקב שהכניס בו כל הכוונות‪ ,‬רק בפעם‬ ‫במסילת ישרים פרק י"ג בענין זה תלוי במח' הנ"ל‪.‬‬ ‫האחרון לא מצא את יעקב ולא הי' לו ברירה רק לשחוט‬ ‫בעצמו‪ ,‬ולפ"ז המטעמים קאי על טעם הרוחני ואצ"ל‬ ‫לצורך כפרה ותשובה נכון להמנע‬ ‫דקאי על טעם הגשמי‪.‬‬ ‫וכתבו מפרשי הרמב"ם [עי' הגהות פר"ח אוצר המלך לרבי‬ ‫צדוק הכהן ויד המלך לרבי אלעזר לאנדא ובתשו' הרדב"ז] דמה‬ ‫האם נכון להתענג במאכלים טעימים‬ ‫שמצינו בש"ס הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן‬ ‫והנה באמת ראוי לדון האם בכלל נכון לחפש להתענג‬ ‫היין כיון דאז היין מאיס לו‪ ,‬וא"כ זה עונג בשבילו‬ ‫במאכלו‪ ,‬האם נימא דכל ענין התענוג ברא הקב"ה רק‬ ‫להמנע מיין‪ ,‬וכן אותם שהושחרו שיניהם מפני התעניות‪,‬‬ ‫לנסיון שלא להיות נמשך אחר תענוגי עוה"ז וראוי לנו‬ ‫היינו לפי שידעו שמרוויחים בזה כפרה ממילא לא‬ ‫לברוח ממנו עד קצה היכולת‪ ,‬חוץ בלצורך מצוה כשבת‬ ‫הרגישו צער בזה שהתענו‪ ,‬או עכ"פ גם אם הרגישו צער‬ ‫ויו"ט וכדומה‪ ,‬או דאדרבה מרוב טוב הקב"ה ברא‬ ‫אבל לצורך כפרה ותשובה מותר‪ ,‬וכן מי שלהוט אחר‬ ‫מאכלים שיש בהם תענוג כדי להנות בהם בני אדם‪,‬‬ ‫אכילה והוא זולל וסובא ורוצה לתקן עצמו והרי דרכו‬ ‫והקב"ה נהנה כשאנו נהנים ממה שברא ואין ראוי לימנע‬ ‫של הרמב"ם בתיקון המדות הוא ללכת לקצה האחרון‬ ‫מליהנות‪ ,‬ואם ימנע מזה יראה ככפוי טובה?‬ ‫בתחילה‪ ,‬ממילא מותר לו להמנע כדי לתקן עצמו‪ ,‬וכן‬ ‫לאותם בעלי מדרגה שאוכל לא מדבר עליהם כלל ולא‬ ‫ואין הנדון במאכלים המזיקים לבריאות הגוף‪ ,‬וגם אין‬ ‫מרגישים בזה שום תענוג‪ ,‬בוודאי ל"ש חטא‪ ,‬דעיקר‬ ‫הנדון כשרוצה כפרת עוונות‪ ,‬ולכן רוצה להסתגף או‬ ‫החטא הוא כשמרגיש בנפשו שרוצה בו וכשמונע עצמו‬ ‫נפשו מתענה‪ ,‬בזה נקרא חוטא שאין לו לענות נפשו‪.‬‬ ‫‪ 60‬בחיד"א תי' דאיסור מומר לתיאבון הוא רק דרבנן ואבות לא קיימו‬ ‫גזירות דרבנן חוץ מעירוב תבשילין ובשם ספר אמרי נועם הביא דכל‬ ‫ובזה ניחא הנהגת רבותינו‪ ,‬כמו הרה"ק מבעלזא והחזו"א‬ ‫השנים עד עכשיו עדיין לא הי' מומר ובאמת לא נכשל וכ"כ החזקוני‪,‬‬ ‫והגרא"ל שטיינמן שלא נהנו כלל ממאכלים‪ ,‬גם לדעת‬ ‫וחיד"א הק' עליו הרי כבר הי' מומר וכופר מעת היותו בן ט"ו עוד תי'‬ ‫חיד"א דרבקה לא הניחתו לשחוט והיא שחטה בעצמה‪.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬כיון שלא דיבר אליהם כלל ולא הרגישו בזה‬ ‫מח‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫כ"ז שמתאוה יש מצוה לאכול‬ ‫שום עינוי וצער‪ ,‬וכמו שהבאנו לעיל מדברי הגרח"ק‬ ‫זצ"ל‪.‬‬ ‫וכ"ז דעת הרמב"ם‪ ,‬ובנוסף לכך יש חבל ראשונים‬ ‫ובראשם הרס"ג עשה צ"ה דכל פעם שמתאוה לאכול‬ ‫ודברי הרמב"ם עולים יפה‪ ,‬עם פשטות דברי הירושלמי‬ ‫מצוה עליו לאכול שנא' כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל‬ ‫סוף קידושין דעתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו‬ ‫אות נפשך תאכל בשר [דברים י"ב כ'] והגרי"פ פערלא‬ ‫עיניו ולא אכל‪ ,‬ורבי אלעזר אף שהי' עני ואביון קבץ‬ ‫הביא עוד ראשונים דס"ל כן‪.‬‬ ‫פרוטות כדי לקנות כל פירי חדש‪ .‬ועי' משך חכמה פ'‬ ‫בראשית [לעיל ב' ט"ז] דאדם נצטווה לאכול מכל עץ הגן‬ ‫המקובלים האריכו בגנות התאוה‬ ‫ואילו הי' חוה יוד ע זה היתה אוכלת מכל עץ הגן לשם‬ ‫אולם דעת המקובלים כראשית חכמה שער הקדושה‬ ‫מצוה והיתה נצלת מחטא עץ הדעת‪ .‬ובחת"ס נדרים נ‪:‬‬ ‫פט"ו ועוד ממקובלי צפת ומרן הב"י סי' תקע"א‪ ,‬להכריע‬ ‫[ד"ה אם] דבר קפרא קרא לרבי עוברי רצונו כיון שעבר‬ ‫כשי' שמואל דהיושב בתענית נקרא קדוש‪ ,‬והחזיקו‬ ‫רצון ה' במה שלא נהנה כלום מעולם הזה‪ ,‬והא דקדש‬ ‫מאוד במדת הפרישות וההמנעות מתענוגים עי"ש‬ ‫עצמך במותר לך היינו במותרות או כפי' מהרש"א בח"א‬ ‫בראשית חכמה שהאריך בגנות התענוגים ע"פ חז"ל‬ ‫[ע"ז כ‪ :‬ד"ה ואמר טהרה] דדקדק "לך"‪ ,‬דלא מיירי בדבר‬ ‫עה"פ צדיק אוכל לשובע נפשו‪ ,‬וע"פ זוה"ק דעצם‬ ‫המותר לכל אדם‪ ,‬רק בחולין טמאין שלכהן אסור אז‬ ‫התענוגים הם מן הקליפה הקשה ומביא כמה סיפורי‬ ‫יהדר הישראל לאכול בטהרה ככהן ‪ 61‬והא דתוס'‬ ‫חז"ל על חכמינו שמיעטו באכילה‪ ,‬והביא הא דהיושב‬ ‫כתובות [קד‪ .‬ד"ה לא] עד שלא יתפלל אדם שיכנסו בו ד"ת‬ ‫בתענית נקרא קדוש‪ ,‬ושמזון הצדיקים יש בו שפע רוחני‬ ‫יתפלל שלא יכנסו בו מעדנים‪ ,‬היינו באופן שיפריע לו‬ ‫שעי"ז משיגים הרבה מדרגות‪ ,‬ובשעת אכילה יכוון שבא‬ ‫להתעלות בתורה וכמו שיובא להלן מראשית חכמה‬ ‫מן השכינה עי"ש באריכות‪.‬‬ ‫בשם חובת הלבבות‪.‬‬ ‫עוד הביא שם דברי חובת הלבבות פ"ה משער הפרישות‬ ‫ובמסילת ישרים פי"ג האריך לבאר מדת הפרישות‪,‬‬ ‫שראוי לאדם להשתדל לאסור חוש הטעם ולא יקח יותר‬ ‫והביא כל המאמרים הסותרים זא"ז ושיבח מאוד מדת‬ ‫מלפתן אחד‪ ,‬אלא שהראשית חכמה הגביל דברי‬ ‫הפרישות כיון שהאדם עלול מאוד לבוא לחטא ולפריקת‬ ‫החוה"ל לבן תורה כדי שלא יתבטל מן התורה ויוכל‬ ‫עול‪ ,‬עי"ש‪ ,‬ואין זה סותר שי' הרמב"ם דבדורות‬ ‫להתעלות ברוחניות ולא יפריע לו ההתעסקות בתענוגים‪,‬‬ ‫המאוחרים היו יותר עלולים לחטא ע"י אכילה ושתי'‬ ‫ולפ"ז עדיין עולה יפה עם שי' הרמב"ם כיון דכדאי‬ ‫והרי ביארנו דגם הרמב"ם מודה דמי שצריך לתקן עצמו‬ ‫לוותר על ענין ההנאה אם עי"ז יגדל לת"ח גדול כיון‬ ‫מחולי המדות‪ ,‬מותר לו להמנע וגם גדולי ישראל מחמת‬ ‫דבאותו הזמן שעסוק בתיבול מאכלו יוכל לגמור לאכול‬ ‫עניוות שלהם חששו לזה ולכן מנעו עצמם [ולעיל ביארנו‬ ‫ולחזור לתלמודו‪.‬‬ ‫באופן אחר הנהגת גדולי ישראל כיון שהיו כ"כ גבוהים ולא‬ ‫הרגישו צער] ובדורות שלנו כולנו כחולים לענין זה‪ ,‬אבל‬ ‫והנה גם הא דביארנו דהרמב"ם מודה דלצורך תשובה‬ ‫מי שהוא בעל מדרגה ולא יכשל בוודאי עדיף שיקח מן‬ ‫ותיקון מותר לסגף עצמו‪ ,‬אולם החת"ס פי' הפסוק‬ ‫העולם ועד"ז כתב במכתב מאליהו [ח"ד עמוד ‪ ]642‬כשבא‬ ‫דלעולם יראה אדם לאכול לפני שמגיע לתאוה‪ ,‬דאם לא‬ ‫ליישב כל המאמרים הסותרים בענין זה יישב ע"פ‬ ‫יאכל מיד יבוא לרעבון ואז יאכל בתאוה ולכן הקפיד‬ ‫הכוזרי דמי שגדול יותר ברוחניות מרגיש יותר טעם‬ ‫הגרי"ד מבעלזא לאכול לפני שהגיע לרעבון שלא יאכול‬ ‫כמבואר סוף סוטה דהוא ראוי לזה‪ ,‬ממילא מי שעדיין‬ ‫ברעבון‪ ,‬וזה ברור שאם כל היום מרעיב עצמו כדי‬ ‫לא תיקן עצמו ועלול למכשולות יתרחק‪ ,‬אבל מי שכבר‬ ‫לאכול בתאוה זה וודאי אינו נכון רק מדובר שבלא"ה‬ ‫ריחק עצמו מן התאוות יש ענין להתקרב לתענוגים כדי‬ ‫אוכל אם מותר לו להתענג על טוב טעם המאכל‪.‬‬ ‫שירגיש הודאה להקב"ה‪ .‬וכ"כ בזכרון זאת פ' שלח‬ ‫להרה"ק מלובלין‪ .‬וע"ע בשו"ת תורה לשמה סי' תי"ח‬ ‫מ"מ כבר ראו רבותינו בדורות האחרונים בפרט‬ ‫אם נכון לטייל בפרדסים‪ ,‬והשיב מברכות שריו"ח ור"ל‬ ‫הבעש"ט ותלמידיו‪ ,‬שאי"ז הדרך הנכונה לתיקון כיון‬ ‫הלכו לאכול מפירות גינוסר‪.‬‬ ‫דיצא שכרו בהפסידו ע"י שיגיע לגאוה או לחוסר שמחה‬ ‫בעבודת ה' או דיגרום דאח"כ יפול יותר לתאוה כיון‬ ‫דמנע עצמו‪ ,‬ועדיף שישקיע בעמל התורה ותפלה ובזה‬ ‫יתכפרו עוונותיו‪ ,‬או יעשה תענית הראב"ד שימעט קצת‬ ‫מאכילתו ואז עדיין לוקח המאכלים רק מפסיק באמצע‬ ‫‪ 61‬אולם בח"א מהרש"א שבת קי"ח‪ :‬ד"ה עונג כתב דלא יתכן לפרש אז‬ ‫תאוותו‪.‬‬ ‫תתענג על ה' לימות החול דלא מצינו שמותר להתענג רק בשבת‪.‬‬ ‫מט‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫הקב"ה אוהב ההרגשים הגשמיים שלנו‬ ‫ואנו התחנכנו בעקבות הראשית חכמה דתענוגים הוא‬ ‫דבר מאיס ופסול‪ ,‬וכן האגרת החזו"א הידוע‪ ,‬דהשקעה‬ ‫והרה"ק מבוטשטש בדעת קדושים‪ ,‬כתב דהקב"ה חפץ‬ ‫בתענוגי האכילה הוא אבות הטומאה‪ ,‬גם בסיפורים על‬ ‫התענוג הגשמי שיש לנו בשעה שאנו שרים הזמירות‬ ‫גדולי ישראל שלא הרגישו טעם במאכל וכן על מה‬ ‫שבת‪ ,‬גם אם לא חושב כלום רק על ההנאה הגשמי של‬ ‫שאמר החזו"א על הקצות שלא יתכן שהרגיש טעם‬ ‫הניגון‪ ,‬זהו רצון ה' שיש להקב"ה הנאה שיש לנו עונג‪,‬‬ ‫בקוגל‪ ,‬מחשבה זאת הפילה חללים רבים‪ ,‬כיון שמרגיש‬ ‫וברש"י ביצה טז‪ .‬ד"ה נשמה‪ ,‬דנשמה יתירה הוא‬ ‫עצמו כשפל ונבזה ב זה שנהנה ממאכל טוב ושוב אינו‬ ‫לאכילה ושתי' כפשוטו‪ ,‬יש הרבה ענינים שקיבלנו חינוך‬ ‫ראוי לעלות במדרגות הקדושה‪ ,‬ויהי' קשה לנו להתרגל‬ ‫כזה שצריך להתרחק לגמרי מליהנות‪ ,‬וזה לא פשוט שזה‬ ‫לדעת הרמב"ם והסמ"ג וקבוצה גדולה של ראשונים‬ ‫משנת רבים‪ ,‬דיש מדרגות‪ ,‬וכמובן דאם לא יוסיף לו כח‬ ‫ואחרונים שסברו שמקיים בזה רצון ה'‪ ,‬ויכול עי"ז‬ ‫לעבודת ה' לא יאכלנו‪ ,‬גם הרמב"ם לא ירשה לו לאכול‪,‬‬ ‫להגיע לאהבת ה'‪ ,‬והקב"ה אוהב ההנאות הגשמיים של‬ ‫אבל אם מאיזה סבה שהוא זה יעזור לו לעבודת ה'‪ ,‬אז‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬אם עכ"פ יש לו כוונה לש"ש‪ ,‬דהרי מדרך‬ ‫אדרבה הקב"ה הוא טוב ורוצה שנהנה ממה שברא‪ ,‬ומה‬ ‫הטוב להטיב‪ ,‬והקב"ה רוצה שנהנה‪ ,‬ולמה למנוע‬ ‫שאמר החזו"א דברור לו שהקצות לא הרגיש טעם‬ ‫מלתבל המאכל ולהתאמץ לחשוב בלימוד בשעת אכילה‬ ‫בקוגל‪ ,‬זה כיון דהי' לו כ"כ תענוג גדול בחידוש שלו‬ ‫כדי שלא להרגיש הטעם הטוב‪ ,‬הרי למה הטעים הקב"ה‬ ‫ממילא הי' בטל אצלו טעם המאכל‪ ,‬ומי שנמצא בדרגה‬ ‫המאכל כ"כ‪ ,‬האם כדי שאכפור בטובה על הטוב שנתן‬ ‫זו אין טענה עליו דאין הפשט שהתגבר שלא להרגיש‬ ‫לי‪ ,‬הרי הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע אמר‬ ‫טעם במאכל‪ ,‬רק שממילא הי' כן‪ ,‬אבל מי שבדוקא‬ ‫שצריך לחלק אוכל בקבר רחל שאמא נהנה שהילדים‬ ‫לוחם נגד ההנאה הגשמית כיון שקרא בספרים ושמע‬ ‫אוכלים‪ ,‬וכי אבינו שבשמים אינו נהנה כשאנו אוכלים‪,‬‬ ‫הרבה סיפורים על גדולי ישראל‪ ,‬שאין להנות מעוה"ז‪,‬‬ ‫הרי מילא את העולם בכל טוב בכל אתר ואתר‪ ,‬רק‬ ‫אין זה עבודת ה' לדעת הרמב"ם‪ ,‬ומה שאח"כ יש לו‬ ‫כמובן דאם חסר הכוונה לשם שמים‪ ,‬נאמר ע"ז קדושים‬ ‫רגשי אשמה ומרגיש עצמו כבהמה‪ ,‬שטעם טעם טוב‬ ‫תהיו‪ ,‬וקדש עצמך במותר לך‪.‬‬ ‫במאכל‪ ,‬אין זה מחשבה טובה דאדרבה יש לו להודות‬ ‫להקב"ה ולהתקרב לו‪ .‬ע"כ מדברי הג"ר מנשה רייזמן‬ ‫אפשר להגיע ע"י אכילה לאהבת ה'‬ ‫שליט"א‪.‬‬ ‫ואם באנו לזה‪ ,‬כבר עדיף שבשעת האכילה יתבונן בטוב‬ ‫עבודתו של יצחק אבינו באכילתו‬ ‫טעם המאכלים ויודה לה' ע"ז‪ ,‬וכפי שהרחיב הגה"צ רבי‬ ‫אבגדור מילר זצ"ל בשיחותיו‪ ,‬ועי"ז יהי' הברכת המזון‬ ‫עכ"פ לפי מה שנתבאר דלדעת הרמב"ם ודעימי' יש‬ ‫שלו הרבה יותר טוב ממי שמיהר במאכלו ולא תיבלו‬ ‫בתענוג האכילה עבודת ה'‪ ,‬הי' ניתן לומר גם ביצחק‬ ‫כלל‪ ,‬גם איך יגיד בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה‬ ‫כיון שאצלו לא הי' כלל החשבונות של תשובה ותיקון‬ ‫שבראת דלתוס' ברכות לז‪ .‬ד"ה בורא קאי על מותרות‬ ‫וחשש להמשך לחטא כיון שהי' כ"כ מופקע מיצה"ר‪,‬‬ ‫ותענוגים כתפוחים ואצלינו זה שוקולד‪ ,‬ויש לדעת דגם‬ ‫ובפרט לפ"מ שכתבנו בשם הגר"ש פינקוס דביטל עצמו‬ ‫העלאת הניצוצות שכתוב בספה"ק תלוי בזה‪ ,‬דעי'‬ ‫לגמרי להקב"ה‪ ,‬וכיון שה' רוצה שניקח הנאות שברא‬ ‫במאור עיניים פרשת מטות‪ ,‬ואוהב ישראל פרשת נשא‪,‬‬ ‫לנו מי הוא זה שיבנה עולם לעצמו‪ ,‬א"כ בוודאי י"ל‬ ‫ויסוד ושורש העבודה שער ז' פ"ב דטעם הטוב שבמאכל‬ ‫דטעם טעם גשמי טוב כפשוטו‪ ,‬אלא שהצטיין כ"כ‬ ‫הוא מחמת הניצוצות הקדושות שבו‪ ,‬וכפי כמות‬ ‫בהתבוננות חסדי וטוב ה' וכדפי' הרב אבגדור מילר‬ ‫הניצוצות ישובח הטעם‪ ,‬וא"כ אין ענין לבטל הטעם‪,‬‬ ‫זצ"ל ובשיעורי דעת‪ .‬ופרי צדיק ומאור ושמש שפירשו‬ ‫דאדרבה כמה שיותר יתקשר אל הטעם הטוב ויגדיל‬ ‫על עונג רוחני דאין לנו השגה ביצחק אבינו‪ ,‬ולכן מיאנו‬ ‫הטעם הטוב יהי' יותר ניצוצות‪ ,‬ויעלנו כמובן ע"י‬ ‫לפרש הנ"ל ביצחק אבינו וזה כדרך הראשית חכמה‪.‬‬ ‫מחשבה והכרת טובה להקב"ה‪ ,‬וכ"כ בתורת אמת לר'‬ ‫ויל"פ ע"ד צחות שתי מהלכים אלה‪ ,‬בהא דכתיב "ביום‬ ‫לייבלע אייגער שבועות בביאור דברי הר"ר בונם דעיקר‬ ‫הגמל את יצחק" [לעיל כ"א ח'] והיינו שנגמל אז מלינוק‬ ‫כוונת האכילה הוא "ללעוס היטב" דהיינו דאז אפשר‬ ‫משדי אמו‪ .‬דהנה איתא בתענית יא‪" :‬אמר ר"ל נקרא‬ ‫להרגיש היטב הטעם הטוב שבמאכל ולהכיר טוב‬ ‫חסיד שנא' גומל נפשו איש חסיד" ונחלקו רש"י ותוס'‬ ‫להקב"ה‪.‬‬ ‫על מה קאי דלרש"י [ד"ה נקרא] היינו מי שמתענה דגומל‬ ‫נפשו היינו שמפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום‬ ‫הגמל את יצחק ותוס' [ד"ה גומל] פי' שגומל חסד לנפשו‬ ‫נ‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫שהוא אוהב המטעמים של הציד וגם כשרבקה אומרת‬ ‫שאינו מתענה‪ ,‬וי"ל דלדרכו של רבי אבגדור מילר נימא‬ ‫שהיא תכין בשביל יצחק מטעמים היא מדגישה הביאה‬ ‫דביום הגמל את יצחק והתחיל לאכול לבד‪ ,‬חינכו‬ ‫לי ציד‪ ,‬משמע דכדי לעשות לאביו מטעמים אשר אהב‬ ‫אברהם לצורת אכילה בתענוג על ה' ולהתבונן בחסד ה'‪,‬‬ ‫ל"ש אא"כ יהי' ציד ולא יועיל אם סתם תכין לו בשר‬ ‫ולמהלך השני נפרש אז נגמל מתענוגים לגמרי‪ ,‬להתחיל‬ ‫טוב וטעים‪.‬‬ ‫למעט הרבה בתענוגים וכל אכילתו הי' רק בכוונות‬ ‫רוחניות‪.‬‬ ‫והדברים תמוהים ביותר מה ענינו של אהבה זו‪ ,‬דגם אם‬ ‫נימא כמ"ש הספורנו והמלבי"ם שרצה במטעמים כדי‬ ‫קילקולו של עשיו באכילה‬ ‫שיתעסק ויטריח בכיבוד אב ועי"ז יהי' ראוי לברכה‪ ,‬או‬ ‫כרבינו בחיי שעי"ז יהי' לו שמחה בנפש ויהי' יכול לברך‬ ‫ולדרך של רבי אבגדור מילר יל"פ קילקולו של עשיו‬ ‫מ"מ אי"ז מסביר למה הוא בכלל אוהב את המטעמים‪,‬‬ ‫בצורת אכילתו‪ ,‬שהרי הוא הי' בעצם דומה ליצחק רק‬ ‫כדי שיהי' בזה ממילא כיבוד אב‪ ,‬ואפי' אי נימא כנ"ל‬ ‫נתקלקל‪ ,‬וכן הי' להוט לאכילה אבל בצורה לא נכונה‪,‬‬ ‫וכמש"כ הספרים דאכילת יצחק כקרבנות וקדושת‬ ‫ולכן אמר "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" ופי'‬ ‫האכילה של יצחק יש בכוחו להביא הרבה השפעות‬ ‫הגרצ"מ זילברברג שליט"א‪ ,‬לפי שלא רצה להתבונן‬ ‫טובות‪ ,‬מ"מ לזה א"צ שיהי' ע"י ציד דוקא‪ ,‬דציד הוא‬ ‫ולהרגיש טעם הטוב שבעדשים‪ ,‬שאז יתחייב להכיר‬ ‫רק פעולה מסויימת איך להביא כאן האוכל‪ ,‬ואי"ז נכנס‬ ‫טובה להקב"ה ויצטרך לברך אח"כ להקב"ה‪ .‬ובזה יל"פ‬ ‫בעצם טעם המאכל‪ ,‬ומה איכפ"ל ליצחק איך עשיו‬ ‫דברי יצחק "ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'"‬ ‫יצליח להביא הואכל‪ ,‬ואם ני מא דהי' לו ליצחק טעם‬ ‫[כ"ז כ"ז] ופי' הספורנו "אתה בני ראה והתבונן שזה הריח‬ ‫מיוחד בבשר חיה כמו צבי וכדמשמע מרש"י אצל רבקה‬ ‫הוא כריח השדה שמלבד המציאות המספיק לו להיותו‬ ‫דטעם הגדי כטעם הצבי משמע דהי' אוהב צבי‪ ,‬מ"מ אין‬ ‫מזון לאיזה בעל חיים הוסיף עליו טובת הריח המהנה‬ ‫הטעם המיוחד של הצבי נובע מחמת הצידה‪ ,‬דהצידה‬ ‫ומועיל לרוח החיוני והנפשי וזה מדרכי טובו"‪ ,‬וזה ממש‬ ‫הוא היכי תמצי בעלמא כיון דקשה לתופסו וא"כ למה‬ ‫כדרכי ההתבוננות של רבי אבגדור מילר‪ ,‬וי"ל דכיון‬ ‫יתייחס אהבת יצחק אל הצידה ‪?62‬‬ ‫דחשב יצחק שזה עשיו‪ ,‬והי' יודע שהוא יותר עלול‬ ‫להכשל בענין אכילת תענוג ולקחת מהנאות עוה"ז בלי‬ ‫והנה ידידי הרב צבי וילנסקי שליט"א הראני מש"כ‬ ‫התבוננות בחסדי ה' וכנ"ל‪ ,‬ורצה לקרבו לעבודת ה' לכן‬ ‫הדברי חיים מהרה"ק מצאנז זי"ע‪ ,‬שעמד בזה‪ ,‬ותי' ע"פ‬ ‫אמר לו יצחק עכשיו תראה איזה ריח טוב יש בשדה‪,‬‬ ‫קבלה‪ ,‬דכיון דמטרת ברכות יצחק הי' להעלות עולם‬ ‫ותראה ותתבונן בפרטות איך שחוץ מטעם הטוב של‬ ‫הגשמי אל הקדושה‪ ,‬והם הניצוצות הקדושות שנפלו‬ ‫המזון יש גם ריח טוב‪ ,‬ותראה טוב ה' בבריאה ותחי' עם‬ ‫מעולם התוהו‪ ,‬שאינו לפי ערך וסדר טבעי העולם‪,‬‬ ‫זה וזה ישנה לך את החיים‪.‬‬ ‫ושורש נשמת יצחק הוא מאותה בחינה‪ ,‬ושבירת הכלים‬ ‫שאירעו בעולם התוהו נקרא בספה"ק מקרה‪ ,‬והשגת ציד‬ ‫עי"ל ע"פ מה שכ' בזוה"ק קמג‪ .‬שהקב"ה סיבב שלא‬ ‫הוא ע"י מקרה‪ ,‬כי היא אינה וודאית ולא מסדר העולם‪,‬‬ ‫יתגלה ליצחק ענין עשיו כדי שהברכות לא יגיעו רק‬ ‫ולכן הבאת ציד ליצחק שיאכלנו כקרבן הוא תיקון‬ ‫מהשכינה א"כ חלק מעצה עמוקה של הקב"ה הי'‬ ‫וחיבור המקרה אל הקדושה‪ ,‬וזה רמז יעקב במה שאמר‬ ‫להכניס ליצחק אהבה גדולה למטעמי עשיו‪ ,‬וכיון‬ ‫כי הקרה ה' אלקיך וגו' דהכל נעשה מהקב"ה‪.‬‬ ‫שיצחק הי' מופקע לגמרי מיצה"ר‪ ,‬ידע שאם יש לו‬ ‫אהבה זו וודאי שזה רצון ה'‪ ,‬ועפ"י הזוה"ק לא קשה מה‬ ‫תפקידו של עשיו הוא התגברות על הרע‬ ‫שמקשים הרי אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים‪,‬‬ ‫דאדרבה כאן הקב"ה הוא זה שהביאו‪ ,‬והוא זה שדאג‬ ‫והנראה בעז"ה ע"פ דבריו הנפלאים של השם משמואל‬ ‫שעשיו לא יכשילו בנבילות וטריפות רק שיהי' כשר‪,‬‬ ‫בשם אביו האבני נזר תרע"ה‪ ,‬דידוע מספה"ק‪ ,‬דההבדל‬ ‫ואח"כ הקב"ה כבר יפעיל במאכל טעם נפלא מאוד‪.‬‬ ‫בין יעקב לעשיו דתפקידו של יעקב הוא להיות בצד‬ ‫הטוב בבחינת שבת ועוה"ב‪ ,‬אבל עשיו בחינתו הוא‬ ‫המטעמים של הציד‬ ‫כתוב ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו [כ"ה כ"ח] ולהלן‬ ‫‪ 62‬ועי' כלי יקר [כ"ז ג'] שתי' ע"פ חולין צד‪ .‬שלא יאכל אדם בשר כי‬ ‫בפרשה מוזכר עוד י"ב פעמים ענינו של הציד וצודה לי‬ ‫אם בהזמנה זאת כדי שלא יהא מורגל באכילת בשר כיון שקשה‬ ‫ציד [כ"ז ג'] לצוד ציד להביא [ה'] הביאה לי ציד [ז] ואכלה‬ ‫לתופסם‪ ,‬ועדיין צ"ב דא"כ אין לו אהבה לעצם הציד‪ .‬ורד"ק כתב‬ ‫דהזקנים נפשם קצה להם ומבקשים דבר חדש ודבר הניצוד לא שכיח‬ ‫מצידו [יט] ואכלה מציד בני [כה] ועשיו אחיו בא מצידו‬ ‫כ"כ ויל"ע אי אפשר לומר כן על יצחק אבינו‪.‬‬ ‫[ל] יקום אבי ויאכל מציד בנו [לא] מי איפוא הוא הצד‬ ‫ציד [לג] ויצחק אבינו מדגיש הרבה פעמים לעשיו איך‬ ‫נא‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫שיחשוב שגם עשיו הוא בקדושה דהוא כבר תיקון‬ ‫ששת ימי המעשה ובבחינת איתכפיא דהוא להתגבר על‬ ‫השלם‪ ,‬לכן כל הזמן הי' יצחק באמת מרגיש טעם טוב‬ ‫הרע ולהכניסו לקדושה‪ ,‬ואם הי' עשיו מצליח בעבודתו‬ ‫בצידו של עשיו‪.‬‬ ‫הי' במדרגה יותר גבוה מיעקב‪ ,‬וכיון שיצחק הוא‬ ‫מבחינת גבורות ענינו להכריח צד הרע ולהכניסו‬ ‫והנה בהגיע זמן נתינת הברכות קרא לעשיו והזהירו‬ ‫לקדושה‪ ,‬וכן בכל המאכלים נמצאים ניצוצות קדושות‬ ‫להביא לו מטעמים כאשר אהב‪ ,‬וזה דוקא ע"י ציד‪ ,‬ולכן‬ ‫שצריכים להכניסם לקדושה ע"י אכילה בכוונה קדושה‪,‬‬ ‫הזהירו במסויים על הכלים תליך וקשתיך‪ ,‬דהם הם כלי‬ ‫ולכן נקרא כל מאכל צידה כמ"ש "צידה לדרך" כיון‬ ‫המלחמה שבזה יכניע את הרע ולכן נרמזו בכלים אלו ד'‬ ‫שיש שם ניצוצות קדושות הנצודים בו‪ ,‬וחיות המחוסרים‬ ‫מלכיות עי' מדרש ובעל הטורים‪ ,‬ולכן כשהגיע יעקב‬ ‫צידה יש בהם ניצוצות שצריכים יותר פעולת צידה‬ ‫תמה ואמר מה זה מיהרת למצוא בני ותמוה וכי מה‬ ‫להכניסם לקדושה והציד של החיות הי' לפועל דמיוני‬ ‫איכפ"ל אי במקרה מצא איזה חי' בדרכו לצוד‪ ,‬וכי כ"כ‬ ‫לענין זה כי הדבר הניצוד שלא בטובתו של הניצוד [וכמו‬ ‫פשוט לו שיקח לו הרבה זמן? ולהנ"ל א"ש שכיון‬ ‫שכל האבות והנביאים עשו דברים בעולם המעשה שהוא פועל‬ ‫דההתגברות על הרע עכשיו‪ ,‬יביא תיקון גדול לעולם‬ ‫דמיוני לאיזה ענין שצריך להתקיים ועי"ז נתקיים‪ ,‬כמו חפירות‬ ‫דאילו הי' באמת כפי שחשב יצחק הי' הרבה יותר קרוב‬ ‫בארות יצחק כדכתב רמב"ן [כ"ו כ'] דהוא השפעת ביהמ"ק וכן‬ ‫לתיקון השלם‪ ,‬לכן הי' פשוט לו שיהי' מאוד ק' עכשיו‬ ‫הרבה] וא"כ י"ל גם בעשיו כיון שעבודתו היה להתגבר‬ ‫להתגבר על הרע כיון דהרע מרגיש שיהי' להם מפלה‬ ‫על הרע ולתופסו ולהכניסו לקדושה‪ ,‬א"כ צידת החיות‬ ‫גדולה‪ ,‬ולכן תמה איך יתכן שימצא ציד כ"כ מהר‪.‬‬ ‫שענינו לרדוף אחר החי' ותופסו בערמה היה פועל‬ ‫דמיוני לעבודתו והי' מועיל עכ"ד האבני נזר‪.‬‬ ‫ובזה יובן הדו"ד בין יעקב לרבקה‪ ,‬דרבקה רצתה שיעקב‬ ‫יעשה הת פקיד של עשיו ויביא ציד‪ ,‬וטען יעקב דזה ל"ש‬ ‫ובזה יל"פ ענין ציד בפיו של עשיו דהוא ענין פיתוי‪ ,‬שהי'‬ ‫אצלו כלל דאינו יודע דרכי ערמה ואיך צודין ותופסין‬ ‫לו כח עצום לפתות אחרים‪ ,‬וזה כדי לעשות בעלי תשובה‬ ‫דאיננו איש שדה‪ ,‬וסימנך דיעקב שהוא בחינת שבת ל"ש‬ ‫ולהכניס אחרים תחת כנפי השכינה ולזה צריך להיות בעל‬ ‫‪64‬‬ ‫מלאכת צידה‪ ,‬לזה התחנן רבקה שיקח שני גדיים דגם‬ ‫דרשן טוב‪.‬‬ ‫הם מחוסרים קצת צידה‪ ,‬וזה שמגביר ע"ע ללכת נגד‬ ‫טבעו לקיים מצות אמו ובנוסף לכך היא זה שתכין את‬ ‫ולפ"ז יתיישב להפליא אהבת יצחק למטעמי הציד‬ ‫התבשילים‪ ,‬בזה תכניס כח קדושה עצומה עד שיתגבר‬ ‫דוקא‪ ,‬דפעולת הציד דהוא פעולת ההתגברות על הרע‬ ‫הוא זה שנכנס אל המאכל ויצחק בקדושתו הי' מרגיש‬ ‫נגד כל הטעמים שמרגיש בציד עשיו‪ ,‬וירגיש בו ממש‬ ‫טעם תיקון השלם‪ ,‬וסעודת לויתן ויין המשומר וזה‬ ‫את זה‪ ,‬ובפרט דעיקר כוחו של יצחק הוא בגבורה ומין‬ ‫יגרום שיתן לו הברכות בשלימות הרצון והשמחה‪.‬‬ ‫אוהב את מינו כלשון הזוה"ק‪ ,‬ולכן נימא דאדרבה לא‬ ‫הצידה הוא היכי תמצי לבשר צבי‪ ,‬אלא צבי הוא היכי‬ ‫והנה זה באמת מה שקרה לבסוף‪ ,‬ועשיו באמת הי'‬ ‫תמצי לפעולת הציד‪.‬‬ ‫בדעתו להכי ן לאביו כהרגלו‪ ,‬אבל ע"י שעכבו המלאך‬ ‫לא הי' לו ברירה וחשב שיוכל לרמות את אביו גם אם‬ ‫והנה עשיו ברמאותו‪ ,‬ומכיון שרצה למצוא חן בעיני‬ ‫יביא כלב או נבילה [ולכן באמת הזהירו יצחק על גזל ונבילה‪,‬‬ ‫אביו‪ ,‬וגם ידע כל הענינים וכל הכוונות וכידוע דלכן‬ ‫ותמוה ולמה יחשוב עליו שירצה להאכילו נבילות? אלא דאולי‬ ‫ראשו במערת המכפילה‪ ,‬לכן כשהי' צד בשביל אביו הי'‬ ‫יחשוב עשיו דלצורך תיקון השלם מותר להקל באיזו איסורי תורה‬ ‫עושה זה בכוונות טובות‪ ,‬אף שבשאר הזמן הי' רשע‬ ‫וכמו שטעו בזה משיחי השקר] דהרי זה צורך גדול בשביל‬ ‫גמור אעפ"כ חפץ ה' שיצליח בזה‪ ,‬לפי שהי' סבה מאת‬ ‫‪63‬‬ ‫קבלות הברכות‪ ,‬והרי רואה שתמיד מצליח בזה וכנראה‬ ‫ה' שיעקב יוציא את הברכות מעשיו דוקא דרך ערמה‬ ‫ה' רוצה בו‪ ,‬אבל לא ידע שכל ההצלחה הי' בשביל‬ ‫וכדכ' בזוה"ק דף קמג‪ .‬דיעקב הוא דוגמת אדם הראשון‪,‬‬ ‫המפלה שלו היום‪ ,‬דע"י שיביא כלב יתגלה ליצחק כל‬ ‫ורבקה היא חוה ועשיו הוא הנחש שגרם קללה לאדם‬ ‫תוקף טומאתו‪ ,‬ולכן באמת חרד יצחק חרדה שלא הי' לו‬ ‫בערמה‪ ,‬לכן מדה כנגד מדה הי' צריך לצאת ממנו‬ ‫בערמה‪ ,‬ועוד דגם כלפי יצחק הי' צריך להיות שלא‬ ‫מידיעתו מכמה חשבונות‪ ,‬כמו שלא יבוא ממדת הדין רק‬ ‫‪ 64‬ולכן לא בחרה בכבשים הגם דזה יותר מהודר‪ ,‬כיון שגדי עיזים הם‬ ‫ע"י השכינה‪ ,‬או שיהי' יצחק בשלימות השמחה ע"י‬ ‫יותר מחוסרים צידה‪ ,‬אף דעיקר צידה מבואר במשניות וגמ' דוקא בצבי‪,‬‬ ‫אולם הכלל דצידה הוא כל דלא מטי בחד שחיי' [שבת קו‪ ]:‬ולכן יתכן‬ ‫גם לענין גדי‪ ,‬ואף דחי' ועוף שברשותו פטור מ"מ לד' הרמ"א [שט"ז‬ ‫סי"ב] אסור מדרבנן משמע דשייך קצת צידה ובזה מיושב דקיים יעקב‬ ‫‪ 63‬וזה התי' הפשוט למה שרבים שואלים איך יתכן שעשיו הצליח‬ ‫ענין הצידה ולא שיקר במה שאמר ליצחק שיאכל מצידו דשפיר הי' כאן‬ ‫לרמות את יצחק עי' תפארת שמשון דעשיו הוא מרכבה לרמאות לכן‬ ‫קצת צידה וכ"כ ביקרא דאורייתא בשם הגר"צ רוטברג שליט"א‪.‬‬ ‫הצליח בזה‪ ,‬אבל למש"כ בזוה"ק הקב"ה רצה כן והקב"ה הוא שהעלים‬ ‫ענין עשיו מיצחק‪.‬‬ ‫נב‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫אבד"ק פרוסטיץ ביום ד' כסלו ‪ 66‬לזה הביא פסוק בזכרי'‬ ‫גם בשעת עקידה כיון שירד מאיגרא שחשב שכבר‬ ‫ז' שהובא שם שבתאריך זה אחרי שגמרו לבנות בית‬ ‫אוחזים בתיקון השלם‪ ,‬לבירא עמיקתא דבנו בכורו נאבד‬ ‫שני‪ ,‬שאלו להקב"ה האם עדיין יש להם להמשיך את‬ ‫ממנו לנצח כלשון הרמב"ן‪ ,‬ולכן גם בכה עשיו בכי'‬ ‫הצומות שנקבעו על חורבן בית ראשון‪ ,‬וכמ"ש שם‬ ‫עצומה‪ ,‬כיון שפתאום ראה שכל מה שחשב שהצליח לא‬ ‫ַארבַׂ ע לְ ָד ְר ָי ֶוש הַׂ מֶ לְֶך הָ יָה ְדבַׂ ר ה' אֶ ל זְ כ ְַׂריָה‬ ‫ַׂיְהי בִ ְשנַׂת ְ‬ ‫"ו ִ‬ ‫הי' כלום רק לרעתו‪.‬‬ ‫ַארבָעָה לַׂחֹ דֶ ש הַׂ תְ שִ עִ י בְ כִסְ לֵּו‪ :‬וַׂיִ ְשלַׂח בֵּ ית אֵּ ל שַׂ ר אֶ צֶ ר‬‫בְ ְ‬ ‫יתי זֶה‬ ‫וגו' לֵּאמֹ ר הַׂ אֶ בְ כֶה בַׂ חֹ ֶדש הַׂ ח ֲִמ ִשי ִה ָנזֵּר ַׂכ ֲאשֶ ר עָ ִש ִ‬ ‫דמיון פסולי המוקדשין לצבי ואיל‬ ‫כַׂמֶ ה שָ נִים" וענה להם הקב"ה בחריפות שמצדו לא הי'‬ ‫ועפי"ז יש ליישב תמיהה רבתי בפרשת ראה שכתב בבכור‬ ‫צריך את הצומות רק העיקר שיחזרו בתשובה וכמ"ש‬ ‫בעל מום דהטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל‪[ ,‬דברים ט"ו‬ ‫ישי ּובַׂ ְשבִ יעִ י וְ זֶה‬ ‫ַׂיְהי ְדבַׂ ר ה' וגו' כִ י צַׂ ְמתֶ ם וְ סָ פוֹד בַׂ ח ֲִמ ִ‬ ‫"ו ִ‬ ‫כ"ב] ולעיל בפסוה"מ כתוב הטמא והטהור יחדיו כצבי‬ ‫ִשבְ עִ ים שָ נָה הֲצוֹם צַׂ ְמתֻּ נִי ָאנִי וְ כִ י תֹ אכְ לּו וְ כִ י ִת ְשתּו וגו'‬ ‫וכאיל [שם י"ב ט"ו] וכן כ' בכל פסולי המוקדשין‪ ,‬כדדרשו‬ ‫כֹה ָאמַׂ ר ה' ִמ ְשפַׂ ט אֱמֶ ת ְשפֹ טּו וְ חֶ סֶ ד וְ ַׂרח ֲִמים עֲשּו ִאיש‬ ‫חז"ל בבכורות טו‪ .‬ואחד מן הדרשות הוא דהוי כצבי‬ ‫ָאחיו וגו' והאריך בזה וסיים צום הרביעי וצום‬ ‫אֶ ת ִ‬ ‫ואיל לפטור מבכורה ומן המתנות‪ ,‬ופשטות ביאור דין זה‬ ‫החמישי וגו' יהי' להם לששון ולשמחה והאמת והשלום‬ ‫הוא מחמת השם קודש שבו‪ ,‬דאל"כ גם נתיר חלבו ולא‬ ‫אהבו‪.‬‬ ‫יהי' דין אותו ואת בנו וכדפריך שם‪ ,‬ובהכרח דלהקדש‬ ‫וצ"ע למה דוקא ביום ד' כסלו שאלו על הצומות‪ .‬ותי'‬ ‫מדמינן לה‪ .‬ותמוה טובא דזה נגד פשטי' דקרא‪ ,‬דבא‬ ‫דהנה פירשו בפסוק כי יצפנני בסוכה ביום רעה וגו'‬ ‫לומר דעכשיו שנפסל מהקרבה כבר א"צ להקפיד על‬ ‫ואזבחה באהלו זבחי תרועה וגו' את פניך ה' אבקש‬ ‫עניני טהרה‪ ,‬והוי כחיות המרוחקים מקדושה דל"ש‬ ‫והמזמור מתחיל אורי וישעי ואחז"ל ויק"ר כ"א ד' אורי‬ ‫לקרבן‪ ,‬ואיך פתאום נהי' הדמיון לצבי ואיל סבה‬ ‫זה ר"ה וישעי זה יוהכ"פ וכפרת יוהכ"פ נמשכה עד סוף‬ ‫להמשך הקדושה‪.‬‬ ‫ד' ימים שבין יו"כ לסוכות נגד ד' אותיות הוי"ה ואז‬ ‫פסולי המוקדשין הוא פגם בקדושה‬ ‫יצפנני בסכ"ה ואז בימי סוכות ואזבחה באהלו זבחי‬ ‫תרועה‪ ,‬כי קרבנות החג נקראו זבחי תרועה שהם‬ ‫ולהנ"ל א"ש בעז"ה‪ ,‬דכל פסוה"מ ענינו שהי' כאן‬ ‫נמשכים מימי ר"ה שעברו ואז מסוגל לשאיבת רוה"ק‬ ‫התגברות של הרע שהצליח לגרום איזה פגם בקדושה‪,‬‬ ‫שע"ז כתיב לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש‪,‬‬ ‫לכן הזהירה התורה שכאן צריך לפעול בו כח הצידה‬ ‫עוד יש להקדים דזמן ההוא נקרא סכת שלם כמ"ש‬ ‫כמו צבי ואיל‪ ,‬וצריך ליזהר בקדושתו ולהחזירו לקדושה‬ ‫והאריך השל"ה כי כל זמן ליכלוך החטאים אין שלום‬ ‫לבל יפול עוד יותר אל צד הרע‪ ,‬וגם א"ש דבבשר תאוה‬ ‫אמר אלקים לרשעים משא"כ אחר גמר מיצוי הדין‬ ‫כ' ג"כ "אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו"‬ ‫שהוא בחג הסוכות וגם אז זמן מתנת עניים ולכן קוראין‬ ‫[י"ב כ"ב] דגם אם התרתי לך לאכול בשר חולין‪ ,‬מ"מ‬ ‫בו עשר תעשר וכמבואר במשנה בד' פרקים הדבר‬ ‫יהי' רק בדרך צבי ואיל שיזהר לבל יפול ברשת היצר‬ ‫מתרבה במוצאי החג מפני גזל עניים כי אז אחר סור מרע‬ ‫בשעת האכילה‪ ,‬רק אדרבה הוא יצוד את היצר דשעת‬ ‫ראויים לעשה טוב‪.‬‬ ‫אכילה הוא זמן מלחמה‪ ,‬כדכתוב "כי תשב ללחום את‬ ‫לחם בין תבין את אשר לפניך" וזה"פ בחולין פד‪" .‬וכי‬ ‫עוד יש להקדים עוד מקום שכתוב ענין חודש כסלו‪,‬‬ ‫יצוד ציד חי' או עוף שלא יאכל בשר אלא בהזמנה זאת"‬ ‫והוא בירמיה ל"ו ט " ַׂוי ְִהי בַׂ שָ נָה הַׂ חֲמִ שִ ית לִ יה ֹוי ִָקים בֶ ן‬ ‫ויש לרמז בזה ענין הנ"ל וכדכתב הכלי יקר הבאנו לעיל‬ ‫ֹאשיָהּו מֶ לְֶך יְהּודָ ה בַׂחֹ דֶ ש הַׂ תְ שִ עִ י קָ ְראּו צוֹם לִ פְ נֵּי ה' כָל‬ ‫י ִ‬ ‫בהערה‪.‬‬ ‫הָ עָם בִ ירּושָ ִ ָלם וְ כָל הָ עָם הַׂ בָאִ ים מֵּ עָרֵּ י יְהּודָ ה בִ ירּושָ ִ ָלם"‬ ‫דהיינו שבעת ההיא גזרו הצדיקים תענית לפני ה' לפי‬ ‫מעלת התחלת חודש כסלו במשנת מרן החת"ס‬ ‫שהיו יראים מנבוכדנצר ובעת ההיא באו לבית המקדש‬ ‫הנה בעז"ה בשבוע זה יהי' ר"ח כסלו‪ 65 ,‬ויש לנו‬ ‫כל בני יהודה וירושלים‪ .‬וכתוב בהגהות רש"י שם בשם‬ ‫להתבונן במעלת ימים אלו ע"פ משנת מרן החת"ס‪,‬‬ ‫סוד משרים ‪ 67‬שהי' צום זה בר"ח כסלו‪ 68,‬משום דמר"ח‬ ‫ואיתא בדרשות מרן החת"ס [ח"ב שעט‪ :‬ובחדשים ח"ה עמ'‬ ‫ש"ל] בהספד שנשא על הג"ר אהרן שפיטץ סג׳׳ל זצ״ל‬ ‫‪ 66‬העיר אאמו"ר שליט"א שר' אהרן הזה נפטר בהושע"ר וא"כ מתאים‬ ‫ד' החת"ס לקשר ד' כסלו להושע"ר‪.‬‬ ‫‪ 67‬בדפוסים החדשים שלפנינו ליתא וכנראה הי' זה בדפוסים ישנים ולא‬ ‫‪ 65‬בשנה שר"ח כסלו הי' בעש"ק ציין לי אאמו"ר שליט"א לשו"ת חת"ס‬ ‫בדקתי‪ ,‬ובספר אגדת שמואל שמעתיק כל ההגהות ברש"י העתיק הג"ה‬ ‫אה"ע ח"ב סי' ס"ז שכתב שם תשובה ארוכה ומסיים "החותם פה ק"ק‬ ‫זו וז"ל "וביום צום‪ :‬זה ר"ח כסלו והוא יום סליחה כיום כיפור הג"ה‬ ‫מ"ד יום עש"ק ר"ח כסליו הרופא לנשברי לב לפ"ק‪ .‬משהק"ס‬ ‫דר"ע‪ .‬ביום צום זה ר"ח כסלו והוא ירח תשיעי לירחים וכל חטאים‬ ‫מפפד"מ"‪.‬‬ ‫נג‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫ואז זמן את פניך ה' אבקש ובקשו את פני ה'‪ 70.‬ובאתה‬ ‫אלול עד יוהכ"פ יש מ' יום והוא בחודש השביעי כאשה‬ ‫התשובה אחרי שכבר נתכפרו עוונותיהם בזה יוהכ"פ‬ ‫היולדת לשבעה ומי שלא שב אז בתשובה שלימה אזי יש‬ ‫מעתה יעשו טוב צדקה ומתנת עניים כבסוכות שבחודש‬ ‫מהושענא רבא עד ר"ח כסלו מ' יום והוא יוהכ"פ‬ ‫התשיעי וגם האמת והשלום אהבו כי סוכות שלום הוא"‪.‬‬ ‫שבחודש התשיעי כאשה היולדת לט' חדשים‪ ,‬עי"ש כי‬ ‫נדפס בטעות ‪ 69‬וא"כ י"ל שגם בימי זכרי' אחרי שהתענו‬ ‫ובהגהות שער יוסף שם כתב דבסדר הדורות באלף‬ ‫ביוהכ"פ השני הזה בחודש התשיעי המתינו עוד ד' ימים‬ ‫הרביעי ג״א שכ״א כתב וז״ל‪ :‬ירמי' הוכיח וכו׳ בשנת ה׳‬ ‫כנגד ד' אותיות הוי"ה כמו ד' ימים בין יוהכ"פ לסוכות‬ ‫‪71‬‬ ‫ליהויקים בחדש ט׳‪ ,‬הוא כסליו‪ .‬כתב אגודת שמואל‬ ‫סל״ו כל החטאים שאדם עושה מר״ח ניסן עד תשרי‬ ‫מוחלין ביו"כ כשעושה תשובה ואם לא עשה תשובה‬ ‫ממתינין לו עד כסלו שהוא ארבעים יום נגד ארבעים יום‬ ‫מקבלת התורה‪ ,‬והוא ט׳ חדשים וע״ז נאמר [תהילים ז' טו]‬ ‫שאדם עובר מר"ח ניסן עד תשרי מוחלים לו ביו"כ כשעוה תשובה‬ ‫וכשלא עושה תשובה ממתינין לו מי"כ עד ר"ח כסלו שהוא מ' יום נגד‬ ‫הרה עמל — וכתב בסה״ד שם בהסגר וז״ל וצ״ע כי‬ ‫מ' יום של קבלת הלוחות והוא ט' חדשים וע"ז נאמר הרה עמל‪ .‬סוד‬ ‫קרוב לחמישים יום הוא עכ״ל עכ"ל אולם למש"כ‬ ‫מישרים‪ .‬הרי שיש כאן שתי קטעים א' מר"ע וא' מסוד מישרים‪.‬‬ ‫וראיתי בספרים מביאים עוד ענינים מהגהות שבתוך ד' רש"י כגון‬ ‫החת"ס "מהושענא רבה עד ר״ח כסליו" א"ש ואפשר‬ ‫מדברי רש"י יחזקאל ה ג בשם ספר סוד משרים עה"פ "וצרת אותם"‪,‬‬ ‫לזה כוון החת"ס במש"כ פה "עי"ש כי נדפס בטעות"‪.‬‬ ‫ד מכאן רמז‪ ,‬שכל המספר שערו לא יזרוק אותם אלא יגנוז‪ ,‬שכל מה‬ ‫שנאמר במקראות האלו לרעה הוא‪ ,‬עוד מביאים הרבה ספרים מרש"י‬ ‫ירמי' י"ז א' בשם סוד משרים שיחתוך מג' או ד' קרנות שולחנו לאחר‬ ‫והנה בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' ע"ז הביא דברי‬ ‫גזיזת הצפרניים ויהיו עדים שאכל בנקיות ובנטילת ידיים כדין‪ ,‬ובכל‬ ‫המג"א סס"י תכ"ט שכתב דמותר לתת חרם לצורך גדול‬ ‫המקומות האלו ליתא בדפוסים החדשים [ובדפוס ישן אחד מצאתיהו‬ ‫רק ביחזקאל ולא בירמי'] ובאמת הי' הרבה מקומות שנכנס בגוף‬ ‫בניסן אף אם נמנעים בתשרי משום שתלויין בדין עכ"ל‬ ‫פירש"י בסוגריים דברים בשם הגהות דר"ע ולא נודע זהותו‪ .‬ובפרדס‬ ‫והק' ו כי מה ענין תשרי וניסן לכאן‪ ,‬דהא אפי' בתשרי‬ ‫יוסף החדש פ' נשא אות רל"ו הביא מספר זכות יצחק שתמה והשתומם‬ ‫מהו הספר סוד מישרים שרש"י הק' מביא ממנו‪ ,‬וכ' פרד"י שהוא יהי'‬ ‫גופי' אין נמנעי' אלא עד אחר יה"כ‪ ,‬ועוד למה הצריך‬ ‫הולך רכיל ומגלה סוד‪ ,‬וציין למאמרו של פרופ' א"י העשיל ז"ל ב"ספר‬ ‫שיהי' לצורך גדול דוקא‪ ,‬ותי' דלא מיירי ממנהגו של‬ ‫היובל לכבוד אלכסנדר מרכס" החלק העברי‪ ,‬ניו יורק תש"י שמביא‬ ‫מהרי"ל שלא להחרים עד אחר יה"כ כי זה הי' מנהג‬ ‫בשם ספר קסת הסופר לר"א מרקוס ‪ -‬שמחבר הספר סוד מישרים הוא‬ ‫רבי עובדיה הנביא שחי בתקופת מהר"י קולון ע"כ‪ .‬אלא שציין לספר‬ ‫קבוע‪ ,‬אלא מיירי בתוספת מנהג שנהגו לא להחרים כל‬ ‫אהל רחל לר' חיים ליברמן ז"ל (ע' ‪ )314 - 313‬שמתקיף דברי פרופ'‬ ‫חודש תשרי וכן נוהגים פה והוה סד"א דהטעם משום‬ ‫א"י העשיל הנ"ל‪.‬‬ ‫אולם למבואר לעיל ברש"י הרי זה שתי קטעים א' מר' עובדי' ואח"כ‬ ‫י"ט שרוב חודש תשרי הוא כמו י"ט‪ ,‬ובאשכנז אין‬ ‫מסוד משרים‪ ,‬וכן מבואר בהג' חת"ס או"ח סי' תק"פ שהעתקנו לקמן‬ ‫אומרי' בו תחנה מי"כ עד סוף החודש וא"כ הו"ל כשבת‬ ‫שכ' שם "בהג"ה דרבינו עובדי' ובסוד מישרים"‪ .‬היינו דזה שתי דברים‬ ‫נפרדים‪.‬‬ ‫ויו"ט שאין מחרימים בו וא"כ כש"כ חודש ניסן שהוא‬ ‫שוב חקרתי בדבר וראיתי מובא שבשנת תנ"ט הדפיס הג"מ ר' שמואל‬ ‫י"ט טפי‪ ,‬קמ"ל "שהטעם בתשרי משום שכל החודש‬ ‫דלוגאטש תלמיד רבי יוסף שמואל מקראקא נ"ך במהדורת כיס ועם ספר‬ ‫המגיד שהוא תרגום אשכנזית לנ"ך מבעמח"ס צאינה וראינה עה"ת‪,‬‬ ‫תלוים בדין קצת אפי' אחר סוכות ועיי' במגיד משרים‬ ‫ו המהדיר קרא למהדורה זו בשם אגודת שמואל על שמו‪ ,‬ובהקדמה כתב‬ ‫בהגה' רש"י דירמי'" עכ"ד‪ .‬אלא ששם הביא זה ממגיד‬ ‫שירש מאבותיו הגאונים כמה ספרים בכת"י בלתי ידועים מפרשים על‬ ‫תנ"ך ובהם דברים שלא שמעתן אוזן מעולם‪ ,‬ומונה והולך ששה מהם‪,‬‬ ‫משרים וכאן כ' זה בשם סוד משרים‪ .‬ועי' הג' חת"ס על‬ ‫הגהות דרבי עובדי' הנביא מארץ גוראת"ם‪ ,‬סוד מישרים‪ ,‬עמק השם‪,‬‬ ‫שו"ע סי' תק"פ במש"כ שם בס"א דאלו הימים שאירעו‬ ‫עמק הלב‪ ,‬עמי הוד‪ ,‬האבכי"ר חתן ר' אלי' מת"ם‪ .‬את הציטוטים בתוך‬ ‫הספרים הכניס בגוף פירש"י בסוגריים ובסוף הציטוט נרשם מאיזה‬ ‫בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם ואע"פ‬ ‫מתוך ששה חיבורים אלו נעתק‪ .‬ובתוכם יש הרבה ידיעות מעניינות‪.‬‬ ‫שמקצתם בראש חדש‪ ,‬יש מי שאומר שיתענו בו (וטוב‬ ‫אולם בספר בן זמנינו "אגדות שמואל" [לר' משה בן הג"ר יעקב הלל‬ ‫שלא להשלים בראש חדש)‪ .‬והוסיף החת"ס בזה"ל‬ ‫שליט"א] האריך להוכיח שיש חשש גדול על אמינותם דמתוך נוסח‬ ‫הציטוטים נר' שהכל יצא מתחת יד מחבר אחד‪ ,‬ולא מצינו לפניו שום‬ ‫"בירמיהו סימן ל"ו פסוק ו' ביום צום‪ ,‬וכתב שם בהג"ה‬ ‫רמז לספרים אלו וגם לא לדברים שמביא‪ .‬וע"ע בס' שם אפרים לרא"ז‬ ‫דרבינו עובדיה ‪ 72‬ובסוד מישרים שהוא ראש חדש‬ ‫מרגליות סו"פ שופטים שקרא תגר על הוספות אלו‪.‬‬ ‫ואמר אאמו"ר שליט"א דמ"מ אם החת"ס מצטט דבר זה סימן‬ ‫כסליו‪ ,‬ע"ש הטעם" ור"ל דיש להוכיח מזה דגם בר"ח‬ ‫שהדברים מצד עצמם אמיתיים הם‪ ,‬ובלא"ה יש לנו מקור גם מדברי‬ ‫יש להתענות‪.‬‬ ‫הרה"ק מטשערנובל וא"כ עצם הדבר נכון אף אם אינו נכון שזה מר"ע‬ ‫הנביא וסוד משרים‪.‬‬ ‫‪ 68‬הנה בירמי' שם מסופר שביום הצום קרא ברוך מגילה שכ' ע"פ ד'‬ ‫ירמי' בפני העם כדי שישובו בתשובה כדי שלא יחרב הבית ואח"כ‬ ‫קראו לשרים והם הגידו זה למלך יהויקים שמרוב כעס השליך את‬ ‫‪ 70‬וצ"ע דאם זה מקביל לבין יו"כ וסוכות הרי יש אז ד' ימים פנויים ורק‬ ‫המגילה לאש ובשו"ע סי' תק"פ ס"ב איתא דרק בכ"ח בכסלו שרפו‬ ‫אח"כ הוא יום א' דסוכות‪ ,‬וא"כ אי ר"ח הוא כיו"כ אז רק ב' ג' ד' ה' הם‬ ‫ובמג"א ס"ק ה הביא עוד שיטות דבמגילת תענית כ' בשבעה בכסליו‬ ‫דוגמת ד' ימים ורק בו' כסלו הוי כסוכות שהוא זמן את פניך ה' אבקש‪,‬‬ ‫ובה"ג כתב בשמונה ובכל בו כתב בחמשה‪ ,‬ואי נימא דיום הצום הי'‬ ‫וצ"ל דבזמן ההכנה לסוכות כבר אפשר להתחיל לבקש פני ה' וצ"ע‪.‬‬ ‫בר"ח צ"ל דלקח זמן עד שקראוהו ליהויקים‪ ,‬אולם בארחות חיים הל'‬ ‫‪ 71‬עי' לעיל בהג"ה‪.‬‬ ‫ט"ב אות כ"ד כ' דשריפת המגילה הי' ג"כ בר"ח‪.‬‬ ‫‪ 72‬עי' לעיל בהג"ה‪.‬‬ ‫‪ 69‬ביאור הדברים ראה לקמן בשם הגהות שער יוסף‪.‬‬ ‫נד‬ ‫התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫שירת‬ ‫באריכות‪ .‬הנה הוסיף לזה הג"ר שמואל ישעי' ווייסמאן‬ ‫גם בילקוט מאורי אור עמ' כ"ג מובא שסיפר מהר"י‬ ‫שליט"א רו"כ טשאבא בלונדון רמז נפלא במש"כ‬ ‫מטשארטקוב ששמע מזקינו הרה"ק ר' אהרן מטשרנובל‬ ‫בתחלת הפרשה על רבקה אחות "לבן הארמי לו לאשה"‬ ‫זי"ע שפעם בר"ח כסלו הקיץ המגיד מטשרנובל זצ"ל‬ ‫ר"ת גי' צ"ה כמנין מלכה‪ ,‬לרמז דע"י מלכה היתה לה‬ ‫ואמר שזה עתה הי' בעולם העליון ושמע רעש גדול‬ ‫הכח לא ללמוד ממעשיו הרעים של אחיה‪.‬‬ ‫ושאל מה יום מיומיים וענהו שהיום ר"ח כסלו הוא‬ ‫בבחינת יוהכ"פ‪ ,‬והוא יום מחילה סליחה וכפרה‬ ‫עוד העיר במש"כ בפ' ויצא הידעתם את לבן בן נחור‪,‬‬ ‫לישראל כי בחנוכה גמר החתימה טובה לטובה וההארה‬ ‫והעירו רבים למה נקט נחור ולא בתואל‪ ,‬ולהנ"ל א"ש‬ ‫מתחילה כבר מראשית החודש‪ .‬הנה לדבריו בחי' יו"כ‬ ‫שרצה להדגיש לנו שלבן לעומת רבקה התייחס רק‬ ‫הוא מחמת התחלת אור זאת חנוכה שהוא גמר החתימה‬ ‫לנחור והלך בדרכיו ולא הלך בדרכי מלכה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫‪73‬‬ ‫ולחת"ס זה מחמת המשך ארבעים יום דהושענא רבא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫והוסיף אאמו"ר שליט"א דלפי חשבון החת"ס יוצא‬ ‫דהמשך ימי כסלו הם נגד השלמת ימי סוכות ושמיני‬ ‫עצרת ושמחת תורה‪ ,‬וא"כ יש לנצל היטב ימים אלו‬ ‫ולהשלים כל מה שחסרנו בירח האיתנים‪.‬‬ ‫עוד העיר אאמו"ר שליט"א דלד' החת"ס יוצא שכל שנה‬ ‫היו מתענים בר"ח כסלו‪ ,‬שהרי חידש דגם בספר זכרי'‬ ‫שהי' בזמן בנין בית שני היו מתענים כמו שהתענו בספר‬ ‫ירמי'‪ ,‬וא"כ יל"ע מתי התבטל תענית זה‪.‬‬ ‫עוד העיר דמצינו בש"ס תענית ו‪ .‬שהיו מתענים על‬ ‫הגשמים בר"ח כסלו הגם שזה ר"ח‪ ,‬דדעת רבי יוסי שם‬ ‫דז מן תעניות גשמים הוא בי"ז וכ"ז חשון‪ ,‬ואח"כ ר"ח‬ ‫כסלו ואז הוא זמן תענית יחידים "וכן היה רבי יוסי‬ ‫אומר‪ :‬אין היחידים מתענין עד שיגיע ראש חדש כסליו"‬ ‫וכ"פ בשו"ע יו"ד הל' נדרים סי' ר"כ סי"ח דהאוסר עצמו‬ ‫בדבר עד הגשם‪ ,‬הרי זה אסור עד זמן הגשמים שהוא‬ ‫בא"י ר"ח כסלו‪ .‬ולד' החת"ס י"ל דדוקא בר"ח כסלו‬ ‫שהוא בלא"ה בחי' יוהכ"פ לכן הי' זמן מיועד לתענית‪.‬‬ ‫וא"כ יש להעיר במה שהגי' חת"ס בשו"ע תק"פ שכ' שם‬ ‫נדון אי מתענין ציבור בר"ח והביא ד' סוד מישרים‬ ‫שהתענו בר"ח כסלו די"ל דר"ח כסלו שאני‪ ,‬ואולי זה‬ ‫גופא כוונת החת"ס לחלק ר"ח כסלו משאר ר"ח‪.‬‬ ‫*השלמה לפרשת חיי שרה‬ ‫במה שהצעתי מה שרבקה התייחס עצמה בעיקר למלכה‬ ‫ולא לנחור וכן מש"כ אחרי העקידה ויגד לאברהם לאמר‬ ‫הנה ילדה מלכה בנים לנחור אחיך הרי שעיקר ההדגשה‬ ‫על מלכה ולא על אחיו אברהם‪ ,‬די"ל דמלכה בהיותה‬ ‫אחות שרה העריכה אותה מאד והיתה ג"כ בעל מעלה‬ ‫רק שלא הי' לה כ"כ אומץ כמו אחותה‪ ,‬ולזה זכתה‬ ‫שיצתה ממה כל האמהות‪ ,‬ורבקה קיבלה על ידה הרעיון‬ ‫של אהבת חסד‪ ,‬וכן ע"י דבורה בת עוץ בת מלכה עי"ש‬ ‫‪ 73‬אאמו"ר שליט"א מצא מכתב לצדקה שכ' הג"ר יצחק שאול‬ ‫קנייבסקי שליט"א בסוף חשון תש"פ בשליחות אביו מרן הגר"ח זצ"ל‬ ‫וכותב שבל"נ יכניס כל שמות התורמים לאביו בזמן הדלקת הנרות של‬ ‫עש"ק תולדות ר"ח כסלו "אשר מבואר בחת"ס שהוא בבחינת יוהכ"פ"‪.‬‬ ‫נה‬