שירת התורה · Shiras Hatorah — תולדות (2026-11-09)

פרשת תולדות
תשפ"ז
שנה ז' גליון 320
תוכן העניינים
ענין המשתה שעשה יצחק לאבימלך ..............כא הענין החדש מסומן בכוכב
*מה שהכניסו עליית חמישי באמצע הסיפור ....כב תוכן העניינים
*חלוקת התורה לפרשיות וסדרות ...................כב פרשת תולדות ..............................................ד
*חלוקת הפרשה לפי העולים ..........................כג שם הפרשה ע"ש התולדות ולא ע"ש יצחק .........ד
*הפס ק שני במ"ב מסעות שבפ' מסעי ..............כד
עבודתו של יצחק .............................................ד
פרשת תולדות הוא מקור הברכות ..................כו דוגמאות בחיי יצחק אבינו ...............................ד
יהודית הוא שם יפה ......................................כו
הצחוק והשמחה של יצחק ..............................ה
יצחק התאפק מלהעיר לעשו ..........................כו למה הפרשה לא נקרא ע"ש יצחק ....................ה
הצורך לקרבן חגיגה אצל יצחק ......................כז חינוך יצחק להמשיך דרך אברהם ....................ה
השייכות בין יצחק לפסח ..............................כח עיקר ענינו של יצחק להמשיך דרך אברהם ........ו
האם רבקה היתה נביאה ...............................כח יצחק בן אברהם לעומת ישמעאל בן אברהם .....ז
רבקה ושאר אמהות לא נמנו במס' מגילה ......כח
תפלתו של צדיק בן צדיק .................................ז
ויאמר ה' לה ע"י שליח ..................................כט מחלוקת הפוסקים לענין ש"ץ ...........................ז
הדיבור נפלה לה ...........................................כט
תפלתו של יצחק על המשך רוחני .....................ח
טעם שיעקב הביא ליצחק יין וטעם מרכא כפולה מה היתה דאגת רבקה ....................................ח
................................... ................................כט
הובא לו יין המשומר בענביו מגן עדן .................ל רבינו הקדוש למד בכל מצב .............................ט
יין לארבע כוסות ..........................................לא השייכות בין יודע ציד ואיש שדה .....................ט
גם בחינת פסח וגם בחינת יו"כ ......................לא ביאור אהבת יצחק את עשו .............................ט
חשיבות ברכת בפה"ג לפי שעי"ז נתברך יעקב ..לב עייפותו של עשיו בעבודת ה' ...........................יא
הטירחה בהכנת הנזיד עדשים ........................יא
יעקב המתיק הגבורות שביין ע"י מזיגה ..........לב
יין הטוב לעומת יין הרע .................................לג עשיו לא רצה להרגיש טעם האוכל ..................יב
יעקב החזיר ריח הטוב וברכות אדה"ר למקומו לו מהותו של עשו תלוי בצבע אדום .....................יב
כאן נתחדש ענין כוס של ברכה וקידוש וד' כוסות ענין הבאת לחם לעשיו וליצחק .......................יב
של יין ............................ ................................לו ענינם ומקומם של פלשתים .............................יג
בסעודת בשורת יצחק נרמז כוס של ברכה .......לז הקב"ה רצה שיהי' דוקא בפלשתים .................יג
התענוג של היין מרמז מה שעבירות מתהפכות האם פלשתים הוא מא"י .................................יג
לזכיות ..........................................................לח איך פלשת ים מבני מצרים הגיעו לארץ כנען .....יד
הניחומים של עשיו .......................................לט דירתו של אברהם בארץ פלשתים ...................טו
הקו"ף הקטנה של קצתי ...............................לט הצרות שעשו פלשתים לישראל .......................טו
כיבוד או"א דיעקב לעומת כיבוד אב דעשו .......מ קליפת פלשתים מתנגד ליצחק ........................טז
השידוך המסוכן בין ישמעאל ועשיו ...............מא עבודתם של האבות ביחס לפלשתים ................יז
כלה שעיר וחותנו האיידעם מעיד על השווער ..מב התלייה רק בזכות אברהם ..............................יז
ביאור קליפות עשו וישמעאל ..........................מג ביאור ענין וישמר משמרתי ............................יח
דת הנוצרית ודת האיסלאם ...........................מג גם יעקב אבינו עוסק במשמרת .......................יח
השמות וכינויים לשתי קליפות אלו ...............מד הת ורה הקדושה תבעה את ראש הכולל לדין
קליפת עמלק הוא תוצאה משידוך זה .............מו תורה ............................ ................................יח
מערכת מטעמי יצחק .....................................מז השפע של יצחק בזכות אשתו ..........................יט
אהבת יצחק למטעמים ..................................מז הקנאה על הצלחת יצחק היא התחלת הגלות ...יט
האם צדיקים מרגישים טעם באוכל ................מז קנאת הגוים בגלות מחזיק אותנו שלא נתבולל ..כ
הכוונה לטעם רוחני .......................................מז סתימת הבארות הוא טימטום הלב ................כא
האם נכון להתענג במאכלים טעימים .............מח מה שבאר מים חיים סימן לשלום ..................כא
ב
תוכן העניינים
פסולי המוקדשין הוא פגם בקדושה .................נג לצורך כפרה ותשובה נכון להמנע ...................מח
מעלת התחלת חודש כסלו במשנת מרן החת"ס נג כ"ז שמתאוה יש מצוה לאכול .......................מט
*השלמה לפרשת חיי שרה ..............................נה המקובלים האריכו בגנות התאוה ..................מט
אפשר להגיע ע"י אכילה לאהבת ה' ...................נ
הקב"ה אוהב ההרגשים הגשמיים שלנו .............נ
עבודתו של יצחק אבינו באכילתו ......................נ
קילקולו של עשיו באכילה ..............................נא
המטעמים של הציד .......................................נא
תפקידו של עשיו הוא התגברות על הרע ..........נא
דמיון פסולי המוקדשין לצבי ואיל ...................נג
לתגובות להנצחות ולקבלת הגליון במייל
שמעון יצחק ראקאוו
0527614717
syrakow79@gmail.com
שיעור שבועי (עברית) בביהמ"ד משובב נתיבות אור ליום חמישי משעה 11:30 - 11
אפשר לשמוע בקול הלשון03-6171111- 7-916717:
בענגלאנד02 08-1917000- 7-916717 :
או בקו משובב נתיבות0733718341-7-
ג
התורה פרשת תולדות שירת
מובלעים כ"כ? וגם כשכבר מבטיח לו הקב"ה ארץ פרשת תולדות
ישראל לקמן ,הוא רק "עקב אשר שמע אברהם בקולי"
[כ"ו ה'] וכן אח"כ "והרבתי את זרעך בעבור אברהם
עבדי" [כ"ו כ"ד] ולא כתוב שום דבר בזכות עצמו בפרט שם הפרשה ע"ש התולדות ולא ע"ש יצחק
מה שמסר נפשו להיות עולה תמימה שזה דבר עצום? 2
שמו של הפרשה נקראת בפי כלל ישראל פרשת תולדות
ע"ש הכתוב אלה "תולדות" יצחק וגו' .וקשה ,מאי שנא
עבודתו של יצחק מפרשת נח שגם מתחיל במילים אלה "תולדות" נח [לעיל
ויל"פ ע"פ מש" כ הג"ר שמשון פינקוס זצ"ל ,בקונטרס ו' ט'] ואעפ"כ נקרא על שמו ולא תולדות ,ואף דא"א
הנפלא "יצחק אבינו" [נדפס בספר תפארת תורה עמ"ס גיטין], שלשניהם יקראו תולדות ,מ"מ גם לפרשת תולדות יהי'
ועד"ז בשפתי חיים פרשת תולדות ,דמדתו של יצחק הוא נקרא ע"ש יצחק.
מדת הפחד ויראת שמים ,והיינו התבטלות גמורה
להקב"ה ,ועיקר מבטו של יצחק על העולם הי' שראה והנה הרמב"ם בפי"ג מתפלה מנה הסדרות ,סדר
את שליטתו המוחלטת של הקב"ה בעולמו ,ואיך שכל בראשית ,אלה תולדות ,ויאמר ה' אל אברם ,הרי קרא
חוקי הטבע של העולם ,עומד על היסוד של יראת שמים, הסדרות כל אחד לפי המילים הראשונות ,וכן ברמב"ם
וכל חוקי הטבע שנראים לנו כ"כ חזקים שלא שייך פ"ח מס"ת קראם "אלה תולדות נח" "ואלה תולדות
לשנותם ,הם באמת רק מפני דבר ה' שבתוכו ,ונמצא יצחק" ושם בא הרמב"ם למנות כל הפרשיות הפתוחות
שכל העולם מלא אלקות. והסתומות שבתורה ובכל התחלת הפרשה כתב ב' וג'
מילי ם של ההתחלה ,אבל אנו קוראין כל הסדרה ע"ש
וכיון שזה הי' עיקר מבטו של יצחק ,ממילא כל עיקר מלה אחת או שתים בתחילת הפרשה ולאו דוקא המלה
ענינו ועסקו בעולם הי' לבטל רצונו לגמרי להקב"ה ,בלי הראשונה.
חשבונות עצמיים כלל ,ולמסור כל עניניו להקב"ה ,וזה
ובליקוטי יהודה תי' בב' אופנים .א :ע"פ רש"י [ר"פ נח
כולל גם מסירות נפש להעלות עצמו על המזבח ,ולכן
לא מתייחס ענין העקידה ליצחק אלא לאברהם ,דרק שם] דעיקר תולדותיו של נח הי' מעשיו הטובים ,וא"כ
לאברהם הי' נסיון גדול ,דזה סתר כל מהלך חייו שהי' התולדות קאי על נח בעצמו ושפיר נקרא פ' נח ,אבל
כולו חסד ובנין ,אבל ליצחק הרי זה עיקר עבודתו כאן ביאור תולדות הוא יעקב ועשיו האמורים בפרשה
בעולם. כדפירש"י כאן ,וא"כ ל"ש לקרוא הפרשה ע"ש יצחק.
ב :ע"פ שפ"א [תרל"ז] דמהאבות התחיל להיות תולדות
דוגמאות בחיי יצחק אבינו
בבחינות הרוחניות להנחיל כח הקדושה לזרעו אחריו,
ובזה הסביר הגר"ש ,כמה דוגמאות בחיי יצחק שרואים וא"כ שפיר נקרא פ' תולדות ע"ש תולדות רוחניות,
שקיצר מאוד בהשתדלות כיון שמסר כל עניניו להקב"ה: אולם נח הי' לפני האבות.
3
ודו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל 1הי' מביא הערה זו מהג"ר
א :כשגזלו עבדי אבימלך את הבארות לא עשה שום ארי' זאב גורביץ זצ"ל ראש ישיבת גייטסהעד ,ותי' דו"ז,
השתדלות לריב אתם[ ,וכמש"כ באברהם והוכיח אברהם את דנח הי' הצדיק הראשון שהנהיג את הדור ,אבל יצחק
אבימלך וגו' -לעיל כ"א כ"ה] דמה לו לעשות השתדלות הי' כבר המשך ותולדה לאברהם.
כשהקב"ה עומד על ידו ושולט בכל.
והתי' הפשוט הוא ,דפרשת נח כל ענינו הוא סביב נח,
ותולדותיו מוזכרים בדרך אגב ,אבל פרשת תולדות ,רובו
סביב תולדותיו של יצחק ,דכבר מיד בתחילה מדובר
שהיו ילדים ליצחק ורבקה ואיך שגדלו ,ורק אח"כ יש
2ראה מש"כ לקמן שם בשם ספורנו ,וע"פ פנימיות הטעם בכל זה, קצת מחיי יצחק ,ובסוף הסדרה הענין הוא ברכתו ליעקב
דיצחק הוא מדת הדין והגבורה ואין אנו רוצים לעורר דינים ועי' זוה"ק ועשיו.
קלז .דלכן רבקה הגם שבשורשה גם היא היתה בחינת דינים וגבורות
שבאת ממקום רשעים ,מ"מ כיון שהיתה לה חוט של חסד נעשית בחינת
דינא רפיא ,ורק כך היתה יכולה למתק הדינים הקשים של יצחק דאל"כ אלא דהא גופא קשיא ,למה לא יקבע לפחות פרשה
לא הי' העולם יכול לסבול הדינים הקשים שלו. שלימה על עניניו של יצחק ,גדלותו וצדקותו ,כמו שיש
3ועי"ש דבוודאי א"א לנו ללמוד ממנו לענין זה כיון שיצחק הוא
המרכבה למדה זו ,וכמו שא"א לנו ללמוד מהפלגת חסדו של אברהם לנו על אברהם ויעקב כמה פרשיות ,ולמה חיי יצחק
ורבקה ,ולנו יש תורה ממשה רבינו שמורה לנו הדרך איך למזג בין כל
המדות.
1בצל הקודש עמ' קמ"ט.
ד
התורה פרשת תולדות שירת
הצחוק והשמחה של יצחק ב :לא ביקש מרבקה בתחילה שתגיד אחותי היא ,רק
כשבא למעשה ענה אחותי היא ,שלא יהא כמאבד עצמו
אחרי שביארנו ענינו של יצחק ,נבין גם ענין הצחוק
לדעת.
והשמחה שמונח בשמו של יצחק ,דנראה לכאורה
שסותר מהותו שהוא כולו פחד ,אלא דכיון דיצחק הי' ג :רצה לתת הברכות לעשיו ,כיון שהקב"ה סיבב שהוא
כ"כ דבוק ובטל להקב"ה ,ונחשב כאילו הסתלק מן יהי' הבכור ,וכנראה הקב"ה רוצה שהוא יקבל הברכות,
העולם ונעשה אפר בעקידה ממילא הוא דבוק לחיי א"כ מה לו להתערב ולבנות עולם לעצמו ,רק שאם הי'
עוה"ב ועולם השכר ,ולכן הוא מלא שמחה ,ונבין בזה מחזיקו כרשע גמור וודאי הי' יודע דאין זה רצון ה'
חידושו של השפת אמת [וירא תרמ"ג] ד"יתכן לומר ,כי אם שיקבל הברכות ,אבל כיון שלא הי' מוחזק אצלו כרשע
שיצחק הי' לו מדת הדין והפחד ,יוכל להיות שלא הי' כי ציד בפיו ,לכן החליט לברכו.
ניכר על פניו רק שמחה וחדוה ,כי באמת אין מי שישמח
בעולם רק מי שהוא ירא ה' לאמיתו ואין לו פחד אחר, ד :כשבסוף הבין שבירך את יעקב חרד חרדה גדולה,
ובפרט אם הוא בן חורין מיצה"ר כיצחק שהי' מוכן שכנראה לא הבין מהו רצון ה' ,אבל מיד התבטל לרצון
להיות עולה להקב"ה וכו' ,ויתכן שישמעאל רצה ה' דיעקב יקבל הברכות ואמר גם ברוך יהי' ,ואף
להדמות אליו במדת השמחה ,ושרה הנביאה ידעה שבוודאי תפס שהי' כאן תחבולה ע"י רבקה ,ורימו
להפריש וכו' ,ולכן אמרה כי לא יירש עם בני עם יצחק אותו ,לא הי' לו שום טענה על רבקה למה לא שאלתי לי
וכו'" ,עכ"ל ולהנ"ל א"ש דיסוד מדתו הי' ביטול הגמור קודם ,רק אם סיבב כן הקב"ה כך צריך להיות.
להקב"ה ולכן חי במציאות אחרת לגמרי ,וחי כבר ה :צורת התפלה של יצחק הי' ע"י שיחה דוקא ,שלא
עכשיו חיי עוה"ב. נמנה בעשרה לשונות של תפלה ,כיון שיצחק לא בא
וע"ע לקמן שהארכנו דעיקר ענינו של יצחק הי' לבקש ולהתחנן לשנות רצון ה' .דמה שייך לבקש אם
התבטלותו לאביו ולהמשיך דרכי של אביו וא"כ ג"ז הקב"ה רוצה לתת יתן ,אלא שיחה הוא כמו שאחד
מצטרף להנ"ל שלא ראה עצמו כמציאות נפרדת רק משוחח עם חבירו ,כן פעמים האדם משוחח עם עצמו
כצינור להמשיך מה שקיבל מאביו. מה יהי' ,מה אעשה עכשיו ,והוא מד בר לאו דוקא
לעצמו ,אלא למי שהוא הכי קרוב אליו ,ומכיון שהקב"ה
למה הפרשה לא נקרא ע"ש יצחק הי' כ"כ קרוב אליו ממילא שיחתו הטבעית הי' עם
הקב"ה4 .
לפ"ז נבין היטב למה פרשה זו לא נקרא ע"ש יצחק ,וגם
התורה מקצרת בגדלותו של יצחק ,כיון שיצחק לא ראה ו :אהבתו לאוכל ,אם נפרש כפשוטו[ ,ראה בסוף הפרשה
עצמו כמציאות כלל ,אלא כצינור שעל ידו יתקיים רצון בהרחבה] דאם הקב"ה ברא אוכל עם טעם טוב הרי רצונו
ה' בעולמו ,וכל מטרתו בחיים היה להעביר ההמשך יתברך שיהי' טעים לחיך ,אז איך אפשר לעשות אחרת.
והמורשת שקיבל מאברהם ויעבור ליעקב ,וא"כ ענינו
היה התולדות וההמשך הרוחני וכמ"ש לעיל בשם שפת ז :אהבתו לאשתו ,מפורש לעיל סו"פ חיי שרה ,ולכאורה
אמת [תרל"ז] דמאבות התחיל להיות תולדות בבחי' כיון שיצחק הוא המרכבה למדת הפחד והיראה ,א"כ
הרוחניות ,להנחיל כח הקדושה לזרעו אחריו ,וא"כ איך יתמלא לבבו עם אהבה לאשתו הרי זה סתירא
עיקר ההתייחסות דתולדות כאן ,הוא מורשת הרוחני, בטבע ,ולהנ"ל א"ש ,דהפחד לא הי' כמו שמפחדים
שזה דאג יצחק להעביר לדור הבא .משא"כ אצל נח ,הרי מדבר נורא ואיום ,רק ביטול הרצון העצמי בתכלית
לכל העולם נתבטל המציאות ,והוא הי' קיום המציאות ופחד מרצון עצמי וכיון שרצון ה' שיאהב את אשתו
המחודשת ,ולא בגדר המשך כלל ולכן נקרא הפרשה על ממילא מילא האהבה את כל ישותו .עכ"ד הגר"ש פינקוס
שמו. זצ"ל.
חינוך יצחק להמשיך דרך אברהם 4רק פעם אחת מצינו שעשה השתדלות ,הוא ויעתר יצחק לה' וגו'
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את הפציר מאוד בתפלה ,ובאמת גרם בזה למיתת אברהם חמש שנים קודם
שלא יראה עשיו בן בנו יוצא לתרבות רעה ,ועי' בליקוטי יהודה שהפני
יצחק[ :כ"ה י"ט] מנחם סיפר על האמרי אמת שכשהגיע לירושלים בפעם ראשונה ,בחן
הילדים בשאלה דלמה נגזר על יצחק שיצטרך כ"כ להפציר בתפלה,
וביאר ע"פ משל לאב שלא יתפתה כ"כ מהר להפצרת בנו שרוצה מיני
מתיקה שיזיקו לו ,ורק כשמפציר מאד רחמיו מתגוללים ,ה"נ ע"י
בקשתו נתקצרו ימיו של אברהם ע"כ בליקוטי יהודה ,ולרמז ענין זה
אמר הגרי"ח זוננפלד זי"ע "ויעתר לו ה'" בגימ' חמש שנים וכששמעו
הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל קפץ ואמר "זה רוח הקודש".
ה
התורה פרשת תולדות שירת
לדורות אחריו שרק יראו להמשיך כל מה שקיבלו וברש"י לפי שהיו ליצני הדור 5אומרים מאבימלך
מאבותיהם ורבותיהם. נתעברה שרה וכו'.
והביא לזה כמה דוגמאות אצל יצחק: וצ"ב ,וכי מי איכפ"ל עכשיו על הליצנים הרי לנו
מקבלי התורה אין שום ספק בזה ,ופי' מו"ר הגרא"י
א :מצינו שלא התפלל על רבקה רק אחרי עשרים שנה ברזל זצ"ל ,דהפסוק כולל ג"כ צורת החינוך שיצחק
ופירש"י לקמן בפסוק כ"ו דהמתין י' שנה עד שתהא חינך ,דהגם דהי' לו כח עצמי ומדה עצמית עי' שפת
ראויה להריון ואח"כ חיכה עוד י' שנים כמו שעשה אביו אמת [כמעט כל שנה] דלכן הוצרך לחפור בארות
לשרה ,וכיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל מחדש ,כיון שהקב"ה רצה שהוא יגלה מדה שלו שהוא
עלי' ושפחה לא רצה לישא לפי שנתקדש בהר המוריה היראה ,מ"מ צורת החינוך שלו לבניו הי' תמיד" ,כך נהג
להית עולה תמימה .וצ"ע דלמה לו לישא שפחה דוקא הסבא אברהם" וכך צריך לעשות ,והוא קיבל כח זה
ולא בת חורין ,הרי התם הי' זה שרה שהכניסה שפחתה מאברהם ,שהי' תמיד מצוה את בניו ואת ביתו אחריו
כדי להבנות ממנה אבל כאן העיקר לקח עוד אשה כדי וגו' אז גם יצחק המשיך זה ,ותמיד הגיד לבניו שצריך
שיהי' לו בנים ,אלא דיצחק לא הי' עושה שום דבר בלי להמשיך דרך אברהם ,וכך הוא צורת החינוך שלנו ,צאי
שיראה כן אצל אביו ,ואצל אביו ראה רק זה שנשא לך בעקבי הצאן ,ואין אנו מחנכין שום ענין מעצמינו,
שפחה אבל בת חורין לא ראה וכיון דשפחה אינו יכול, וכפי שהראה לי פעם מו"ר הג"ר אשר אריאלי שליט"א
לא ישא כלל עוד אשה[ .הדגיש המשגיח זצ"ל דיש כאלו
דברי בעל הטורים פרשת עקב ח' א' "לאבותיכם וסמיך
שמתיימרים שעושים רק כמו אבא וזה רק מחמת גאוה דיש הרבה
דברים שעושים שלא הי' אביהם עושה]
לי' וזכרת את כל הדרך לומר שתזכור דרך שהלכו בו
אבותיך ותלך בו גם אתה" דכלל זה יהי' לך בחיים בכל
ב :וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה [לקמן כ"ו ב'] מה שאתה עושה לנהוג בדיוק כדרך שהלכו בה אבותיך.
ופירש"י שהי' דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי
הרעב א"ל אל תרד בצרימה שאתה עולה תמימה וכו' עיקר ענינו של יצחק להמשיך דרך אברהם
ובזה יל"פ מה שהדגיש שם בפסוק א' ויהי רעב בארץ גם מורינו המשגיח הגה"צ ר' מתתיהו סלומון זצ"ל הי'
מלבד הרעב הראשון אשר הי' בימי אברהם וצ"ע דל"ל מרחיב בעיקר מדתו של יצחק דכל ענינו הי' להמשיך
לדעת שהי' רעב כמו בזמן אברהם ,וגם מה הקשר בין מה שעשה אביו וכל שאלה בחיים שהי' לו הי' מתבונן
רעב דזמן אברהם שהי' לפני מאה שנה ,אלא התורה בא מה עשה אביו בכה"ג ,והי' זה מחמת התבטלותו
להדגיש הטעם שהוצרך הקב"ה להזהירו אל תרד העצומה לאביו .ויתכן לפרש כן במה שאמר יעקב
מצרימה ,כיון דידע הקב"ה דהדבר הראשון שיחשוב "ופחד יצחק" [לקמן ל"א מ"ב] דממדת הפחד שלו היה לא
יצחק כשמגיע רעב ,הוא להתבונן אם גם לאברהם הי' לסטות אפי' במשהו מדרכי אביו .וזה הי' ההבדל בין
רעב ,ואם גם לאברהם הי' רעב אז עליו לעשות בדיוק אברהם ליצחק דאברהם הי' גדר מתחיל ויצחק הי' גדר
מה שאביו עשה וזה לרדת למצרים ,ולהכי הוצרך לציווי ממשיך וכן מדוקדק בלשונות הרמב"ם [פ"א מע"ז ה"ב
מפורש שלא יעשה כן. וה"ג] כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו וכו'
כיון שהכיר התחיל להשיב תשובות וכו' והתחיל להודיע
ג :וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי
לעם וכו' והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול וכו' דזה הי'
אברהם אביו וגו' ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן
עיקר מהותו של אברהם שהי' המתחיל והמייסד של כל
אביו[ .לקמן כ"ו י"ח] היינו שחשב שעליו ללכת בדרכי
ענין אמונה ויסודות של כלל ישראל ,דלא הי' לו שום
אביו ואם אביו חפר בארות גם עליו לחפור בארות ,וכיון
דוגמא והכל עשה מדעת עצמו בסיוע של הקב"ה ,אבל
שזה הי' מחמת שאביו הי' דוגמא בשבילו לכן גם קרא
יצחק עיקר ענינו הי' דוקא ההיפך לא להיות מתחיל ,רק
שם הבארות כשמות שקרא להם אביו .וכתב ע"ז רבינו
ליזהר להמשיך כל מה שאביו התחיל ,וד"ז הנחיל
בחיי שם ד"ממה שהתורה הודיע זה נראה שנחשב לו
לזכות ויש בזה התעוררות וק"ו שאל ישנה האדם מדרך
אבותיו שהרי יצחק אפי' שמות הבארות לא רצה לשנות
וזה ק"ו לדרכי האבות ומנהגותיהם ומוסר שלהם ואולי 5הא דנקט ליצני הדור ולא רשעי הדור ,כ' החיד"א בנחל קדומים אות
מפני זה לא נשתנה שמו כמו שאר האבות וזו מדה כנגד ב' מה ששמע בילדותו מזקנו הר"ר ישעי' וכן ראה בס' טירת כסף,
דבאמת לא היו רשעים כלל ,וידעו כי יצחק נולד מאברהם רק כי בעבור
מדה". שהתפלל אברהם אע"ה על אבימלך נפקדה שרה וז"ש מאבימלך מסיבת
אבימלך נתעברה שרה ור"ל מאברהם ,רק שאמרו כן בלשון לצנות,
ד :עיקר דבר זה מצינו בנסיון העקדה דהנה עצם והפתאים עברו וסברו שהוא כפשט הדברים לכן צר קלסתר וכו' .ואגב
שמעתי פעם ממורנו המשגיח ר' מתתיהו סלומון זצ"ל דפעם היו "לצנים
העקידה לכ' לא הי' כ"כ נסיון ליצחק לפי עוצם מדרגתו של הדור" והיום זה "דור של לצנים".
ו
התורה פרשת תולדות שירת
שעשה אברהם מהפכה בעולם הישן של עובדי ע"ז אילו הי' הקב"ה אומר לו בפירוש אני רוצה שתהי' קרבן
והכיר את בעל הבירה ניסה לחנך בשיטה זו את ישמעאל לפני ,דהרי מיד שימות מובטח לו ליהנות מזיו השכינה
ושאר בני קטורה ולא עלתה בידו ונשארו רק בנים במדרגות עצומות ,ומה שווה צער רגע של מיתה לעומת
טבעיים לאברהם ,ורק יצחק נשאר נאמן לאברהם השכר העצום אח"כ ,אלא עיקר הנסיון בשבילו פי'
ואלקיו וקיבל על עצמו להיות נושא שיטת אביו באמונה החת"ס ועוד כיון שכל הנביאים חוץ ממשה לא קיבלו
והפצתה בעולם וזה הכפילות אברהם הוליד את יצחק נבואתם באספקלריא המאירה ,וממילא לא הי' תמיד
היינו במובן הרוחני דהוא הי' יורשו הרוחני של אביו ברור מה כוונת הנבואה והי' צריך לדעת איך לפרשו,
שרכש לו מדותיו ותכונת ו וקבל עליו תעודת אביו וא"כ הי' יכול יצחק לפקפק על פירושו של אברהם
לפרסם שם ה' בעולם. בנבואת הקב"ה דאולי לא הי' כוונתו לשחטו ממש ,אבל
הוא לא עשה כן דלא עלה בדעתו לרגע לפקפק על
תפלתו של צדיק בן צדיק נבואת אביו ,ובזה קנה לעצמו המדרגה הכי עצומה
ויעתר יצחק לה' לנוכח וגו' ויעתר לו ה' וגו' [שם בביטול הדעת לאביו ובזה נשרש בכלל ישראל לנצח
כ"א] המדה של התבטלות עצומה לכל דברי חכמינו ז"ל.
וכשאנו הולכין בדרכו של יצחק בענין זה ולא נוטים
וברש"י לו ולא לה שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק
אפי' משהו מדברי והנהגת חכמינו ואבותינו ,בזה אנו
לתפלת צדיק בן רשע לפיכך לא ולא לה[ :יבמות סד]:
מתקשרים לעקידת יצחק ואז אנו יכולים לבקש מהקב"ה
וכבר עמדו המפרשים ,דלעיל הפליג הפסוק בשבחו של שיזכור לנו העקדה .עכ"ד מורינו המשגיח זצ"ל.
רבקה ,וכדפירש"י דהגם דבאה ממשפחת רשעים,
ובפ' חיי שרה ביארנו עפ"י יסוד זה דלכן נקרא תפלת
ומקומה אנשי רשע לא למדה ממעשיהם הרי דצדיק בן
מנחה "צלותיה דאברהם" [יומא כח ]:כיון שעיקר מה
רשע עדיפא ,וכ"כ בזוה"ק שמות דמעלת צדיק בן רשע
שתיקן תפלת מנחה הי' מושתת על הנהגת אביו.
עדיפא ,וכאן מבואר דצדיק בן צדיק עדיף .וי"א דבאמת
מעלת צדיק בן צדיק עדיף כיון שכבר הורגל בעבודת ה', בזה י"ל ג"כ מה דרק אצל יצחק מצינו שהצריך לברכת
ואעפ"כ עבד על עצמו לילך ע"פ מדתו כמו יצחק ניחום אבלות מיוחדת מהקב"ה שנא' ויהי אחרי מות
לעומת אברהם ולא הי' סתם "נאכגעמאכט" [ -חיקוי 7 ]-
אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו [לעיל כ"ה י"א]
אולם זה דלא כזוהר הנ"ל ,וי"א דרק לענין קבלת ופירש"י שנחמו תנחומי אבלים כיון שהרגיש ביותר
התפלות עדיפא מעלת צדיק בן צדיק ,וכדביאר בספר בהפסד פטירת אברהם שהיה לו למורה דרך ולדוגמא
באר בשדה דכיון דמבואר בגמ' ברכות י :דהמבקש בכל דבר בחיים ,לכן הוצרך הקב"ה לנחמו ולהבטיחו
בזכות אחרים עדיפא וצדיק בן צדיק מבקש בזכות שידריכו בדרך ישרה לדעת את המעשה אשר יעשה.
אבותיו ,לכן לענין תפלה צדיק בן צדיק עדיף .נמצא
לפ"ז דבאמת צדיק בן רשע עדיף ,רק לענין קבלת וכ"ז מצטרף למשנ"ת לעיל בביאור מדתו של יצחק דזה
התפלות כיון שאינו מבקש בזכות עצמו עדיף. הי' עיקר ענינו של יצחק להמשיך מורשתו של אבותיו
דלכן אין פרשת תולדות נקרא על שמו רק פ' תולדות.
והחי' הרי"ם הי' מפרש 8דבאמת תפלת צדיק בן רשע
עדיפא ,אולם כאן שהי' צריך להוליד יעקב ועשו לא הי' יצחק בן אברהם לעומת ישמעאל בן אברהם
טוב שתקובל תפלתה מצד זה ,כיון דאז יש מקום עוד ביאר באזנים לתורה מש"כ אברהם הוליד את יצחק,
להרשע קצת כיון דהרשע גופא גרם שיתקבל תפלת בנו. דלעומת מש"כ בסוף פרשת חיי שרה ואלה תולדות
ישמעאל בן אברהם ,וכאן כ' ואלה תולדות יצחק בן
מחלוקת הפוסקים לענין ש"ץ אברהם וא"כ ס"ד דאין נפק"מ בין ישמעאל ליצחק רק
שזה מהגר וזה משרה אבל מצד אברהם שניהם שוים6 ,
והנה יש בזה באמת נדון בפוסקים לענין ש"ץ מי עדיף.
דדעת מהרש"ל והובא במג"א סי' נ"ג סק"ח ,דעדיף לזה מסיים אברהם הוליד את יצחק ,דהיינו דישמעאל
לקחת צדיק בן צדיק ע"פ גמרא ברכות הנ"ל ,אולם הוא בן של אברם קודם שנימול ורק יצחק הוא בן של
הט"ז שם סק"ג חולק ע"פ תשו' הרא"ש המובא בטור, אברהם אחר שנימול ,ולכן הגם דישמעאל הוא בן מי
שכתב שאין מעלת הש"ץ תלוי בייחוס משפחה ,דאם שנקרא כעת אברהם ,אבל אברהם הוליד רק את יצחק,
הוא ממשפחה בזוי' וצדיק ,טוב לקרב מזרע רחוקים דאברם הוא זה שהוליד את ישמעאל ,ועוד דאחרי
7כן הי' רגיל דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל לפרש בשם הגרא"א דסלר זצ"ל
ראה בספר בצל הקודש עמ' קנ"ו ומכתב מאליהו באריכות. 6ואכן במנין אחד במנחה בשבת טעה הבעל קורא והתחיל אלה תולדות
8ליקוטי יהודה. ישמעאל בן אברהם וטעות זה בא התורה להפקיע.
ז
התורה פרשת תולדות שירת
לאבותיו ג"כ ,דע"י שיתקבל תפלתו יהי' תועלת גם שנא' שלום שלום לרחוק ולקרוב ,ומשמע דגם באופן
10
לאבותיו .ומיושב שי' הט"ז. שיש לפנינו צדיק בן צדיק עדיף לקרב רחוקים ,וכ"כ
מטה משה ואלי' זוטא .וביאר הגר"ז ס"ז דמתוך שאין לו
מה היתה דאגת רבקה זכות אבות הוא שפל רוח בתפלתו שאינו בוטח על
ותאמר אם כן למה זה אנכי [שם כ"ב] מעשה אבותיו רק על חסדו של הקב"ה[ ,אבל דעת המג"א
דדברי הרא"ש הוא רק באם רק מחוסר יחוס אבל לא אם אביו
וברש"י למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על הריון ובמשך רשע ממש] ובמשנ"ב סקי"ג לא העתיק שי' הט"ז רק דברי
חכמה פי' ,דחשבה דזה ילד אחד מעורב טוב ברע ,ולכן המג"א אולם הגר"ז העתיק שי' הט"ז ,והכריע ,דהכל
לא הבינה למה אצל אברהם יצא חלק הרע בנפרד אצל תלוי לפי ענין שפלות רוח של זה וצדקת אבותיו של זה.
ישמעאל .וכעי"ז פי' א"ז הג"ר דוד פרידמן זצ"ל אב"ד ועי' עוד בתשובות והנהגות ח"ד י"ט ,לענין בעל תשובה
צעהלים בספרו שלמי דוד ,והוסיף דחשבה אולי כל צדיק תמים ,דבוודאי עדיף על יחסן שאין מעלתו כאותו
הסבה שרוצה ללמוד הוא כדי שיוכל להתגאות ולדבר בעל תשובה ורק בשווין ממש היחסן עדיף עי"ש עוד.
עם אחרים ולהראות מה שיודע ,ולכן עשתה מבחן ולדעת הט"ז קשה הרי מפורש כאן דהקב"ה הקשיב
והלכה לדרוש את ה' ופי' רמב"ן דדרישת ה' הכוונה ליצחק כיון דעדיף תפלת צדיק בן צדיק?
לתפלה ,ואם כל כוונתו להתגאות אין לו שום ענין
לתפלה ולא יפרכס לצאת לזה אבל אי כוונתו טהורה, ומו"ז הגה"צ ר' יעקב סניידערס זצ"ל אב"ד באזעל 9פי'
ממילא כשתגיע למקום תפלה גם בזה יפרכס לצאת. בדרך צחות ,דאדרבה דאילו הי' הקב"ה נענה לתפלת
רבקה היתה נענה מיד כיון דעדיפא דהיא בת רשע ,אבל
ובחי' הגרי"ז פי' דאף דמי שמצווה על פו"ר אינו יכול כיון שהי' כאן גם תפלת יצחק שהי' רק צדיק בן צדיק
לעשות חשבונות כמבואר בחזקיהו המלך ,דבהדי כבשי ענה רק ע"י הרבה הפצרות.
דרחמנא ל"ל ,אולם היא שלא מצווה על פו"ר יכולה
לעשות חשבונות ,וכיון שיש כאן רע היא לא רוצית תפלתו של יצחק על המשך רוחני
העיבור. והנראה בעז"ה פי' מחודש בדברי חז"ל ,דיתכן דבאופן
ומפי הג"ר אליהו דיסקין שליט"א שמעתי לפרש ע"ד כללי תפלת צדיק בן רשע עדיפא מצד מעלתו כמ"ש
צחות ע"פ הפסוק במשלי [ט"ו כ'] "בֵּ ן חָ כָם יְשַׂ מַׂ ח ָאב בזוה"ק ,וגם מה שהוא יותר שפל ברך וסומך על חסד ה'
ּוכְסִ יל ָאדָ ם ב ֹוזֶה אִ מוֹ" וצ"ע מ"ש דחכם משמח רק אביו וכמ"ש הגר"ז ,אבל כאן ביצחק שאני ,שכל עיקר תפלתו
וכסיל בוזה רק אמו ,וי"ל ,דבן חכם הולך לביהמ"ד עם הי' על ענין ההמשך הרוחני וכמ"ש לעיל בשם שפת
אביו ללמוד ,ויש לאביו נחת ממנו כל הזמן ,אבל בן אמת [תרל"ז] דמה שנתחדש כאן בענין צדיק בן צדיק
הכסיל נשאר בבית אצל אמו ,וקם מאוחר ולא הולך הפליגו בזה חז"ל במדרש ע"פ פסוק במשלי גיל יגיל
לשחרית ,ומחפש כל הזמן לאכול ,ואמו רואה העגמת אבי צדיק וגו' הוא "דמקודם הי' תולדות הגשמי בלבד
נפש מול עיני' ,אבל היא לא רואה הנחת מבן החכם, אבל מאבות התחיל להיות תולדות בבחי' הרוחניות
ולזה אמרה למה זה אנכי גם אם יש בן חכם ,אבל מה יש להנחיל כח הקדושה לזרעו אחריו" ,וא"כ י"ל דתפלתו
לי מזה שהוא איש תם יושב אהלים ,ועשיו יסתובב בבית של יצחק חלוק ביסוד מתפלת רבקה ,דיצחק התפלל על
כל הזמן ,כמו שהי' כן באמת ,ולזה נאמר לה שכך צריך המשכיות מורשת הרוחני שקיבל מאברהם ,וא"כ לבד
להיות ,כיון ששני אומות יצאו ממך. מכוחות שלו יש כאן ענין לקבל תפלתו בשביל
המשכיות כח אברהם ,ולהעמיד שושלת רוחני של
ובמש"כ ותלך לדרוש את ה' למד מזה מו"ז הגה"צ ר' אברהם יצחק ויעקב ,אבל רבקה הגם דבעצם אולי
יעקב סניידערס זצ"ל 11דבכל בעי' ודאגה שיש לאדם גדולה יותר מיצחק בזה שנלחמה עם הרשע ולא למדה
בחייו ,הדבר הראשון הוא לדרוש את ה' ,ונכלל בזה ממעשיהם ,מ"מ לענין תפלה זו שאני.
ולפ"ז יוצא ,דאין כלל זה נוגע בכ"מ דתפלת צדיק בן
צדיק עדיף מצדיק בן רשע ,אלא א"כ תפלתו נוגע
10כתב בלוח דבר בעתו בשם הגה"צ מערלוי זצ"ל ששמע שהשבת
שקוראים בה פר׳ תולדות היא עת רצון להפקד בבנים ,ע"י תפלות
להשי״ת כדרך שנושעו האבות הקדושים ,ושם הפרשה תולדות ולא
יצחק (כפר׳ תולדות נח) ,כי היא משפיעה לפריה ורביה ופקידת עקרות,
והיא הפרשה הששית בחי' ״צדיק יסוד עולם״ ,מתחילת התורה .ובכל
קרואי הפרשה נמצאת ברכה פרט לקריאת שלישי ,אבל כנגדה ישנה
הברכה ״הרחיב ה׳ לנו ופרינו בארץ...״ ונכתב אברהם הוליד את יצחק״
(שנראה לכאו׳ כמיותר) ,כי הוא המפתח לפקידת ׳עקרים ועקרות.
11זכר זאת ליעקב עמ' ק"ג. 9ש"ב הרב ראובן בוכינגער ע"ה בשמו -זכר זאת ליעקב ע' ק"ג.
ח
התורה פרשת תולדות שירת
אבל בסופו של דבר כיון שלא למד כל השנים כמו לדרוש מהו רצון ה' בענין זה ,וגם כלול בזה תפלה
שצריך נעשה באמת איש שדה ,משא"כ יעקב שלא הי' כמ"ש רמב"ן.
חריף לרמות ולא ידע לעשות חכמות ואם אביו שלחו
לחדר ידע שעליו להיות שם כל היום ,וממילא נעשה רבינו הקדוש למד בכל מצב
יושב אהלים ,וזה מוסר גדול ,למי שהולך לישיבה או ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וגו' [שם כ"ג]
לכולל ומרמה הוריו או אשתו שהולך שם ללמוד
בהתמדה ,ולא מנצל הזמן כדבעי הסוף הוא שיהי' לאיש וברש"י גיים כתיב כמו גאים ,אלו אנטונינוס ורבי שלא
שדה. פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת לא בימה"ח ולא
בימה"ג .כתב בספר משנה שכיר [להג"ר ישכר דוב
ב :באופ"א י"ל ,דפעמים אותם שיש להם כשרונות טייכטאהל מפישטיאן הי"ד] בשם אא"ז הגה"ק רבי מנחם
גדולים יש להם יותר נסיון לא להשאר בלימוד שהרי כ"ץ פרוסטיץ זצ"ל אבדק"ק צעהלים ששמע מרבו מרן
יכול להצליח במסחר ,משא"כ מי שבלא"ה אינו פקח החת"ס זי"ע שהי' מפרש בדרך מוסר וצחות ,דהנה כדי
ובעל כשרון ואינו ראוי כ"כ להרויח כסף אז בלית ברירה להשיג תכלית בלימודו צריך לייגע עצמו בחריפות
נשאר בלימוד ,ובסוף נעשה ת"ח ,וכמו ששמעתי כן על בעומק הענין ,וגם צריך הרבה חזרה ,וצריך גם להתמדה
אחד מגדולי ראשי הישיבות ,שבעצם נשלח לעבוד, רבה מאד ,והיינו שהקור והחום לא יפריע לו ,וגם אם
ואמרו לו שהוא לא מוצלח וחזר לכולל וגדל לת"ח הוא עשיר לא יפריע לו ממונו .וזה הכוונה שהגם שרבי
מופלג ,וא"כ י"ל כן בעשיו כיון שהי' בעל כשרון ופקח הי' עשיר גדול ,אעפ"כ לא הפריע לו העשירות כלום,
לכן נעשה איש שדה ,אבל יעקב שהי' תם ממילא נשאר ולא פסק פומי' מגירסא ,וגם לא פסק מעל שלחנו לא
בלימוד. צנון היינו חריפות הלימוד[ ,דצנון הוא דבר חריף] ולא
חזרת שרומז על חזרה ,שניהם הי' לרבי בלי הפסק גם
ג :עי"ל ,דפקח ובעל כשרון וערמומי תמיד חושד
בימה"ח שזה חם וגם בימה"ג שזה קר[ .ספר סופרי המלך
ברבותיו או ברבנים שהם לא מתכוונים לטובתו ,או שיש – פנינים חדשים למרן החת"ס ] 12
להם חשבונות וחושב שהוא יודע יותר טוב מהם ,לכן
לא שומע להם ,ובסוף לא מקבל כלום ונשאר ע"ה ואיש השייכות בין יודע ציד ואיש שדה
שדה .אבל תם מקבל הכל מרבותיו ומאמין לכל ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש
הו ראותיהם בתמימות ,וממילא נעשה ת"ח ויושב שדה ויעקב איש תם יושב אהלים[ :שם כ"ז]
אהלים.
ברש"י מבואר דיש שתי ענינים בעשיו ושתי ענינים
והנה עשו בוודאי חשב שהוא זה שמוצלח ,והוא ימשיך ביעקב שלכאורה לא קשורים זה לזה ,דאיש יודע ציד
מורשת אביו ,אבל יעקב הוא המסכן שהוא תמים גדול קאי על כוחו לרמות את אביו בפיו ,ואיש שדה קאי על
ורק יושב בכולל שנים רבות ,ואינו עושה כלום ,ומה מה שהלך בטל וצד בקשתו חיות ועופות ,ולעומת זה
יעזור לו השקידה שלו ,וככה חשב עד היותו בן ס"ג ביעקב איש תם קאי על זה שאינו חריף לרמות ,ויושב
שנים ,ואז פתאום נתהפכו היוצרות ,ולזה בכה מאד, אהלים קאי על זה שישב ולמד ולא הלך בטל.
וכמ"ש " כִ ְשמֹעַׂ עֵּ שָ ו אֶ ת ִדבְ רֵּ י ָאבִ יו וַׂיִצְ עַׂק צְ עָקָ ה גְ ֹדלָה
ּומָ רָ ה עַׂ ד מְ אֹ ד וגו'[ :לקמן כז לד] וכ"ז ללמדנו לימוד גדול אולם י"ל דשתי הענינים קשורים זל"ז .ויל"פ כן בג'
למי שהוגה בתורה שנים רבות בכולל בפינה שלו ,ואף אופנים:
אחד לא שומע עליו ,דנראה שאינו פועל כלום ,אולם
האמת שה וא זה שממשיך מורשת הרוחני של כלל א :דהא דנעשה איש שדה הי' ע"י שרימה את אביו,
ישראל והוא מחזיק את העולם ,וראה לקמן מש"כ בענין דהרי עד היותם בן י"ג נשלחו שניהם לחדר ללמוד ,ולא
ד' הספורנו דגם יעקב הי' שומר משמרת ע"י לימודו, הי' ניכר מעשה עשיו ,וכיון שלא רצה לצער את אביו
וראה שם גודל מעלת האברכים. הטעה את אביו כאילו הולך לחדר ,אבל באמת הלך
לשדה ,דהרי רצה לדעת מה קורה בחוץ ,לכן כשהגיע
ביאור אהבת יצחק את עשו לחדר הקפיד לשמוע קצת מה שנלמד אבל בעיקר
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגו' [שם כ"ח]
הסתובב בחוץ ,והגיע הביתה ואמר לאביו מה שלמד,
הנה עיקר אהבת יצחק לעשו ומה שבפשטות לא ידע על
12הספר יצא לאור ע"י אאמו"ר שליט"א וע"י הג"ר יוסף שישא
גודל רשעותו ,כבר מבואר בזוה"ק דהי' זה עצה עמוקה שליט"א מאוצרותיו של אביו הג"ר אברהם הלוי שישא זצ"ל נלב"ע כ"ז
מרחשון תשע"א הוא הגבר אשר עיקר מפעל חייו הי' לאסוף תורת מרן
זיע"א ,ומתוך בית גנזיו ומאמריו נתקבץ הספר הנ"ל ברוב פאר והדר.
ט
התורה פרשת תולדות שירת
ובחת"ס פי' בכמה אופנים .א :שידע יצחק צדקותו של מהקב"ה כדי שיעקב יקבל הברכות דוקא ברמי' 13.ובכן
יעקב ,רק עשו הטעה אותו כי הוא עוד יותר מדקדק א"א לשאול שום שאלות איך יתכן דעשו הצליח לרמות
במצוות וכיון שלא עלה בדעתו שיתגדל בביתו עובד את אביו לפי שכך הי' רצון ה' .וביותר יובן ע"פ ד'
ע"ז ,ע"כ לראותו מדקדק במצוות יותר מיעקב דן הגר"ש פינקוס זצ"ל דכיון דעשו הי' מרכבה של ענין
דבוודאי מה שיוצא לשדה הוא בגדר התבודדות כדרך רמאות ושקר כדודו לבן ,אין פלא שהי' יכול לרמות את
קדמונינו וחשב שיעקב יהי' לעזר לאחיו הגדול עשו, יצחק .ומה שרצה הקב"ה שיהי' בדרך רמי' דוקא יש
ומאת ה' היתה זאת כדי שבשעת הברכה יהי' יצחק בשיא דברים עמוקים בזוה"ק אבל ע"פ פשט כ' כמה ספרים
השמחה בראותיו ילדיו צדיקים גדולים ואז ימשיך [ספר החיים אחיו של המהר"ל וכ"כ גם א"ז הג"ר דוד פרידמן
הברכה במקומה כראוי עי"ש עוד [עמ' ק"ח ההתחלה זצ"ל בספרו שלמי דוד ,וכן הי' אומרו דו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל ]14
בעמוד ק"ז ד"ה ויהי] ב :סבר כי עשיו נהנה מיגיע כפו ולא מפני ריח בגדיו שכולל ריח בוגדיו היינו השפלים מכלל
נהנה משל אחרים[ .שם ד"ה ויאהב] ג :כי ליצחק הי' זה ישראל ,שלא יהיו בדרגת יעקב שהם צריכים ברכות
פלא שלא ראה כן בבית אביו שנער קטן מתחזק לצוד בדרגת עוה"ז ,ויצחק לא הי' נותנו ליעקב .וכיון שחשב
ציד ואעפ"כ הוא צדיק ,אבל יעקב לא הי' חדוש בשבילו שהוא עשיו חלו הברכות גם על אלו מיעקב שהם בבחי'
כי כן דרך בית אביו לעולם אבל רבקה כבר הורגלה עשו .וע"ע לקמן עוד טעם בשם החת"ס.
לדמויות כעין עשיו ,אבל הי' לפלא בעיני' נער יושב
אלא דאפשר רק לעיין באיזה צורה הצליח לרמותו ,וזה
אהל מעוטף בטלית ותפילין כל היום[ .ק"ט ד"ה ויאהב] ד:
גילו לנו חז"ל שהי' שואל שאלות מחכימות בהלכה
סבר ששני האחים צדיקים רק שהם כמו יששכר זבולון
כמבואר ברש"י ,וגם הי' מביא לו אוכל טעים .והנה
ועשיו יחזיק ויתמוך ביעקב ולכן כוונתו בברכתו הי'
בעצם אהבת יצחק לאוכל ,וגם עיקר אהבתו לציד דוקא,
כעין ברכת זבולון עי"ש באריכות [עמ' קכ"א ד"ה ויתן]
כבר הארכנו בזה טובא בסוף הפרשה ,ולא נאריך כאן
15וע"ע בית הלוי באריכות.
בזה ,אולם עכ"פ יובן שעי"ז הצליח עשו לקנות אהבתו.
ובשפתי צדיק אות כ"ט כ' ששמע מחי' הרי"ם ,דע"י והנה רוב המפרשים נוקטים דבאמת אהב את עשו יותר
שהי' זהיר בכיבוד אב לא הכירו אביו ,כי המצוה הגינה מיעקב אולם הרד"ק כ' דרק בזמן שהביא לו ציד שהי'
שלא יצטער אביו במעשיו ,ומסתמא עשה יצחק מה אוהב אותו ,וכ"כ החזקוני דלכ"כ ל' "ויאהב" ולא
שמוטל עליו לחנכו ,אבל בעמדו לפני אביו הי' טוב "אוהב" כמ"ש ברבקה ,לומר דלא הי' אוהבו תמיד רק
ומתחרט על דעתו ורעתו ובצאתו חזר לסורו .ובליקוטי כשהביא הציד[ .ועומק הדברים בזה יתכן עפ"י החי' הרי"ם
יהודה בשם אמרי אמת כ' מה שלא שמש רשב"ג בבגדים יובא לקמן] והספורנו ועד"ז ברבינו אפרים כ' דוודאי הי'
נאים כעשיו [בר"ר ס"ה י"ב] דבגדים נאים הכוונה יעקב אצל יצחק יותר נבחר לפי מעלתו כי ידע דהוא
שנתלבש במצות כיבוד אב לכסות על שאר העבירות, איש תם יושב אהלים ,אבל לפי תועלתו שהי' מביא לו
ועשו רצה להראות לאביו שעושה מצוה כדי לא יראה כל מעדני עולם וגם שהי' בכורו ,הי' אוהב אותו ורצה
עליו שום עבירות ,ורשב"ג הראה לאביו שאינו צדיק כדי לגמול אותו כדרך כל אדם שלם שמכיר טוב למי
שיתפלל עליו שיעשה תשובה וזה"פ ותכהין עיניו שעושה לו טובה ,וזה הטעם שרצה לברכו בברכות
מראות כי המצוה הסתירה עיניו וכמו שאומרים בשם גופניות כפי הנאתו מדה במדה .וכ"כ בבית הלוי דמה
הרה"ק מלובלין זי"ע שהיו מספרים לו על אחד שהוא שרצה ליתן הברכות לעשו זה שידע שליעקב מחמת רוב
מסור אמר "ער לייכט אין אלע הימלען" [הוא מאיר בכל מעלתו לא טוב לו ברכות עוה"ז אבל עשו טוב לו
העולמות] ונתברר אח"כ שאז הי' מדליק נר חנוכה ולכן שיקבל עוה"ז.
לא ראה עליו כלום.
עוד שם בשם הבעש"ט זי"ע דמיום שעשו רימה את אביו
13עי' בזוה"ק קלט .דהק' איך יתכן שלא ידע יצחק כל המעשים רעים
לא יכול אב לראות כ"כ חסרון בבנו ,ועי"ז יש רחמנות של עשו הרי השכינה הי' תדיר עם יצחק בביתו דאל"כ לא הי' שייך
בשמים גם על בנ"י הקרויים בנים ,וכן מסופר על הבאר שיברך את יעקב ,אולם הקב"ה לא הודיע לו כדי שיתברך יעקב בלא
מים חיים שלא הי' לו בן כהוגן ,ואעפ"כ קירבו ,ולמד זה דעתו רק בדעתו של הקב"ה .ובדף קמג .דיעקב הוצרך להוציא ממנו
דרך רמיה כמו שהנחש הקדמוני הביא קללה על העולם דרך רמיה.
מאידך עי"ש לעיל קלז :דיצחק ידע די"ב שבטי קה יוצאים מיעקב,
15וכן פי' המלבי"ם ובזה פי' מה שא"ל יצחק שלא נשאר מה לברך וא"כ למה אהב את עשו יותר מיעקב אלא דכל מין אוהב את מינו ,דעשו
אותו עי"ש ,ודו"ז הג"ר בצלאל זצ"ל הי' ממשיך בענין זה דבאמת קיים שיצא אדום הוא דינא קשיא למטה כמו יצחק שהוא דינא קשיא למעלה.
עשיו תפקידו מצד אחר לעורר ישראל לתשובה ע"י שהיצר לישראל, וזה"פ כי ציד בפיו על דרך נמרוד שהי' גבור ציד לפני ה' שגם הי'
ולכן לע"ל ישב בראש שלחן הצדיקים שיטעון שעורר כלל ישראל בחינת דינים קשים .ע"כ מזוה"ק .וי"ל דאילו הי' יודע מעשיו הרעים לא
לתשובה ,וחזינן מזה שלכל אדם יש תפקיד רוחני בעולם או לטוב או הי' אוהבו גם אם הי' מינו ,אבל כיון שלא ידע מעשיו הרעים ,אז ממילא
לרע לעורר לתשובה ,וזה"פ שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כיון נמשך יותר אחרי עשו כיון שהי' מינו.
דע"י גזירת המן קיבלו את התורה -בצל הקודש עמ' קנ"ח. 14בצל הקודש עמ' קנ"ז.
י
התורה פרשת תולדות שירת
בפלס ,אלא כיון שראה שבלא"ה ישראל יפלו בגלות מיצחק ,והמליץ בזה טוב על בנ"י ,וכן איתא בספרים
אמר דטוב שיפלו ביד אחיהם עשו מליפול ביד עם אחר, שיצחק הוא זה שממליץ טוב על ישראל כמבואר בשבת
ולכן נתן לעשו הברכה התחתונה וכדי שתחול ברכה פ"ט :שא"ל הקב"ה "בניך חטאו" ואמר "בניך ולא בני"
גופנית ביקש מטעמים לנפש ולא לנשמה דעי"ז תחול כי יצחק הוא זה שיודע לקרב בנים גם כשחטאו.
ברכת הגוף ,ואז יהי' טוב לישראל בגלות עי"ש עוד.
ועד"ז יש מהלך בספרים שגם שידע שהוא רשע [לא כ"כ
אבל שכינה אומרת דאפי' בגלות יש להקל מעליהם עול רשע כפי האמת] מ"מ ניסה לקרבו ולמושכו בעבותות
קשה של עשיו וזה סוד רבקה אוהבת את יעקב עי"ש אהבה 16ולזה כ' ויאהב היינו הפעיל בעצמו מדת אהבה
עוד. בע"כ ,ולא בטבע 17,ועפי"ז שמעתי לפרש דלכן הי'
אוכל תמיד מצידו ובל' הרמב"ן הפליג לכתוב שהי'
וע"ע בסוף הפרשה באריכות בביאור ענין אהבת יצחק אוכל מצידו כל היום ,דהגם דלפי מדרגת יצחק ל"ש
את המטעמים. כ"ז ,אולם כדי לקרב את בנו ירד ממדרגתו והתעניין
עייפותו של עשיו בעבודת ה' בדיוק מה שמעניין את בנו והי' עושה כאילו אוהב את
הציד כדי שעי"ז יהי' לו קשר טוב אתו ויוכל להשפיע
ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף[ :שם כ"ט] עליו ,וזה נוגע מאד לכל מי שח"ו בנו יורד מדרך הישר,
בספר שם דרך להגרש"ז ברוידא זצ"ל ,האריך לבאר שחייבים למצוא איזה שפה משותפת ,ולכן גם אם לאבא
חסרונו של עשיו ,שלא הי' מוכן להתאמץ בעבודת ה' לא מעניין כלל במה שבנו עוסק ,מ"מ יש לו להתעניין
וזה נכלל בפירוש התרגום על איש ציד" ,גבר נחשירכן". במה שבנו עוסק כדי שיהי' לו שפה משותפת [לדוגמא אם
ובתשובות הרשב"א שס"ד ובתוס' ב"ק צב[ :ד"ה דשרכי] בנו עסוק בכדור רגל יתעניין בכדור רגל] ועי' מש"כ לקמן
פירשו נח ובטל ,ולכן אמר הנה אנכי הולך למות ,ונראה עה"פ ותהיינה מורת רוח וגו' המשך לזה.
שהבין עשיו שאם כדי לזכות לעוה"ב צריך לחיות חיי והנה חשוב מאד להביא כאן דברי רבי יוסף גיקאטיליה
צער ,לא יתכן שיש עוה"ב ,ולכן כשפגע מדת הדין בספרו שערי אורה שער ה' שמאיר כל הענין וכ' "דע כי
באברהם כפר בעוה"ב ,ולא רצה להאמין שכך הוא צורת יצחק אבינו ע"ה הי' צופה כל העתיד להיות ,וצפה וראה
הזכיי' לעוה"ב ,דשמו הקב"ה במקום שרבים בו כי בני יעקב יהיו חוטאים ומכעיסים לפני ה' ויירשו דיני
המרחיקים אותו וכו' והוא רצה שניהם יחד עוה"ז גיהנם ,וכשראה ישראל בגלות תחת עשו שמח ואמר
ועוה"ב ,היינו לחיות כל תענוגי עוה"ז ,ולא לקיים פת גלות מכפרת עון ,ואמר אני אוהב מאד כל הצרות של
במלח תאכל ולא לקבל גלות מצרים ,וגם לזכות לחיי עשו ,ללמד על ישראל חובה ,כדי שיתכפר עוונם
נצח ,ע"י שיכבד את אביו ויראה לו כאילו הוא צדיק בעוה"ז ,וזהו כי ציד בפיו שראה שנצודים בדיני גיהנם
גדול ,ואז יקבל הברכות בסוף ,וכמש"כ אם בסלע שים ונצטער ,וע"י גלות אדום ראה הציד של גיהנם בפיו של
קנך וגו' וכן סבר כל השנים ,ולכן כשבסוף הפסיד עשו ושמח ,וכל מדת הפחד של יצחק הוא רק לזכות של
הברכות בכה בכי' גדולה ,שפתאום הבין שאבד הכל ישראל".
ולא נשאר לו כלום ,ויעקב שחי חיי צער קיבל הכל ,וזה
לימוד גדול לבל יחשוב אדם שיוכל לקבל גם עוה"ז עוד ביאר מש"כ שאהב את עשו היינו מדת הדין והפחד,
בשלימות וגם להתעלות ברוחניות. שאהב כל כינויי הדין שיודעים לצוד הרשעים לגיהנם
דלולא הפחד מגיהנם כמה אנשים צדיקים היו חוטאים,
הטירחה בהכנת הנזיד עדשים ומדת פחד יצחק יש בו תועלת גדולה למנוע מחטא וזהו
ויזד יעקב נזיד וגו' והוא עייף ויאמר עשיו אשרי אדם מפחד תמיד .הרי כי פחד יצחק צורך גדול
הלעיטני נא מן האדום האדום הזה וגו' [שם כ"ט הוא לישראל להנצל מגיהנם ,ואם אינם מפחדים טוב
– ל] להם ליפול בגלות עשו מליפול בגיהנם.
מבואר באוצר המדרשים בשם מדרש הגדול ,שכשראה ועדיין יש להבין ענין המטעמים ,ע"ז כ' בני אל תתפתה
עשיו יעקב מבשל ונכנס עשן בעיניו ,א"ל טורח זה למה, בדעתך ואל תקבל אונאה להאמין כי צדיק גמור כיצחק
כל באי עולם אוכלים מכל הבא ליד ,דגים טמאים אבינו ע"ה יהי' נכשל אפי' בדבר קטן ,אבל כל מעשיו
שקצים ורמשים .וענהו יעקב ,דאני חושב על לעתיד
לקבל שכר טוב ,ואז כפר עשיו בעוה"ב .ותמוה מה ראה 16גם בישמעאל רצה אברהם לעשות כן אלא שהי' נבואה מיוחדת
לגרשו ,וגם התם שאני שישמעאל הוא גוי ,ועוד דהתם גירשו עם אמו,
בזה שבישל עדשים ,הרי גם מי שאוכל שקצים ורמשים אבל אם ח"ו מגרשים בן לבד חסר לו החמימות של אם -.הארכנו בזה
לא אוכלים אותם חיים אלא מבשלים אותם. בסו"פ חיי שרה.
17הדיוק מידידי הרב ראובן ארי' זאהן שליט"א.
יא
התורה פרשת תולדות שירת
וביאר הג"ר אליהו דיסקין שליט"א ,דעפי"ז נבין איך והנראה בדרך צחות ,דמבואר ביו"ד סי' פ"ד ס"ח
יתכן דשמו של עשו נקבע ע"פ מעשה מקרי ,דאי"ז דבפולים ועדשים יש חשש תולעים ,אלא דיש היתר אם
מקרה כלל אלא דזה דרך חיים .דעיקר יסוד החילוק בין נוצר בתלוש ולא פירש ,אבל מבואר שם דע"י שריי'
צדיק לרשע הוא בענין זה .דרשע רואה רק ההווה ,ואינו במים או בישול יכולים התולעים לצאת ,וא"כ י"ל
מצייר לעצמו העתיד ,אבל הצדיק מצייר לעצמו העתיד דכשבישל יעקב העדשים הסתכל בתוך הקדירה בשעת
אבל בזה הם שווים ששניהם כאחד אוהבים את עצמם. הבישול ,לראות אם יוצאים תולעים ,ועי"ז נכנס עשן
משל לרופא שהזהיר לשני בני אדם שאם ימשיכו לעשן בעיניו ,וע"ז שאל עשיו טורח זה למה בשביל בדיקת
חייהם בסכנה ,וא' לקח את זה ברצינות והפסיק לעשן תולעים ,והרי אם אין הגבלה לאכול שקצים ורמשים ,לא
מיד ,וא' זלזל בהוראת הרופא ולאט לאט התחיל לעשן תצטרך לבדוק .וזה רמז במה שרצה לאכול "מן האדום
יותר ויותר ,הנה הראשון אף שסבל תקופה שלא לעשן האדום הזה" היינו כאילו אינו מבחין במה שהוא אוכל,
אבל בסופו של דבר האריך ימים ושנים ברוב נחת ועונג, ולא הסתכל ולא בדק כלל ולא עשה כמש"כ בחכמת
אבל השני לא עברו כמה שנים עד שנחלה רח"ל ומת אדם [כלל ל"ח ס"כ] דראוי לאדם להסתכל במה שאוכל
בקיצור שנים מתוך חולי ויסורים .הנה הראשון אהב את ועי"ז ינצל מכמה תולעים [וכ' שם ומעיד אני עלי שכמה וכמה
עצמו רק שראה את העתיד ,אבל השני לא חש ליום מחר פעמים ניצלתי עי"ז בעזר ה'] וזה שייך לעייפותו של עשיו
ולא רצה למנוע עצמו מהנאה העכשוית ,וזה מש"כ דקאי על חוסר רצונו להתאמץ בעבודת ה' וכנ"ל.
באבות [פ"ב מ"ט] ד"חכם הוא זה שרואה את הנולד"
וההיפך הוא "מי שלוה ואינו משלם שנא' לוה רשע ולא עשיו לא רצה להרגיש טעם האוכל
ישלם" וצ"ע למה לוה ולא משלם הוא היפך רואה את ויאמר עשיו אל יעקב הלעיטני וגו' [שם]
הנולד ,אלא דכבר בשעת ההלואה נקרא רשע על שלא
ישלם בעתיד לפי שאינו רואה את הנולד שלא יוכל פירש"י אפתח פי ושפוך הרבה בתוכו כמ"ש אין אובסין
לשלם. את הגמל אבל מלעיטין אותה .וכ' אברבנאל דהי' עייף
כ"כ עד שלא הי' לו כח ללעוס .ובחת"ס פי' ע"פ מה
וזהו עיקר ההבדל בין צדיק לרשע ,וזהו ההבדל בין שבירר דלענין גמל בוודאי גדר הלעטה הוא למקום
יעקב לעשיו ,יעקב ע"ש העקב והסוף ,לא איכפ"ל לקבל שאינו יכול להחזיר א"כ לא נהנה גרונו כלל ,ורצה שלא
בזיונות מעשיו עכשיו ,גם לא איכפ"ל בזה שעשיו מראה יתחייב למכור הברכה שיטעון אח"כ שלא אכל כלל רק
כאילו הוא הממשיך של אביו ,כיון דמסתכל בסופו ,גם הזיק את האוכל ,אבל יעקב לא עשה כן ולכ"כ בסוף
כתוב בזוה"ק [קמו ]:דהברכות שקיבל מאביו הניח ויאכל דאכל כדרך אכילה .ובסוף הפרשה הבאנו
לעתיד לבוא ולא רצה להשתמש בה עכשיו ,מאידך מהגרצ"מ זילברברג שליט"א שלא רצה ליהנות מאכילתו
עשיו הוא כילד שאינו רואה העתיד כלל רק מה שלפניו, כדי שלא יצטרך להכיר טובה להקב"ה ,וביארנו שם דזה
ולכן עדיף לי' לאכול ולשתות ולקבל כבוד עכשיו ,ולא ההיפך ממדתו של יצחק אבינו באהבתו למטעמים
איכפ"ל מה יהי' למחר ,וכן הי' דאחרי הרבה שנים הגיע עי"ש.
הסוף ופתאום תפס שהפסיד הכל ואז בכה באמת בכי'
גדולה ,ובזה א"ש דנקרא אדום דאין זה מאורע פרטי מהותו של עשו תלוי בצבע אדום
שקרא אז אלא דזה קובע כל מהותו ובזה עשיו כילד ע"כ קרא שמו אדום[ :שם]
שאינו רואה רק מה שלפניו.
שמעתי על מורינו המשגיח הגה"צ רבי מתתיהו סלומון
ענין הבאת לחם לעשיו וליצחק זצ"ל שהגיע למרן בעל אבי עזרי זצ"ל עם ילד ,ורב שך
ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים וגו' [שם ל"ד] הציע לילד סכריה ,ואמר לו שיבחר לו הצבע האדום,
ולהלן ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר ושאל לו המשגיח ,האם הראש ישיבה רוצה לעשות
עשתה וגו' [כ"ז י"ז] מילד שלי עשיו? ענה לו רב שך "אתה טועה ,עשיו הי'
ילד" .ויל"פ דבריו ע"פ דברי הרמב"ן פסוק ל"ד במש"כ
לא נתבאר למה הוסיף הלחם כאן ושם ,ושם כשהביא ויבז עשיו את הבכורה "ואמר ויאכל וישת ויקם וילך
ליצחק כתב בטעמא דקרא דכיון דהי' ליל הסדר הביא ויבז ,כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו ,וזו סבת
מצה ,אבל זה לא יהי' הסבר לכאן. ביזוי הבכורה כי אין חפץ בכסילים ,רק שיאכלו וישתו
ויעשו חפצם בעתם ולא יחושו ליום מחר".
וי"ל בעז"ה ע"פ מש"כ הרא"ש בברכות מט[ :פ"ז דברכות
סי' כ"ג] בשם רבינו יהודה ,לפרש החיוב פת ביו"ט ,דזה
מדין שמחה ,ופי' במעדני יו"ט סק"ז ,דאף דאין שמחה
יב
התורה פרשת תולדות שירת
הנה התשובה כתוב בפסוק ,כי לך ולזרעך אתן את אלא בבשר ,מ"מ כיון דעיקר סעודה בפת בעי' פת כדי
הארצות האל וגו' ופי' הרמב"ן כי הובטח שגם ארץ לקיים חובת שמחה 18 ,וזה חידוש שנוגע להלכה,
פלשתים ינתן לבניו ,כדכתיב "לכנעני תחשב חמשת דביו"ט א"א לקיים חובת שמחה באכילת בשר גרידא,
סרני פלשתים" [יהושע י"ג ג'] והוסיף אוה"ח הק' דכיון דבעינן שיהי' תוך סעודת לחם[ ,העירני לזה ידידי הג"ר
דלא החזיק בה אברהם ,אף שגר שם ,לזה רצה שיצחק אלעזר חיים ליבערמן שליט"א] וא"כ י"ל ,דכאן דרצה שיהי'
יחזיק בה ויצליח בה ,ולזה דקדק הקב"ה את כל הארצות לעשיו סמיכות דעת גמור ,וירגיש סיפוק ושמחה בנזיד
19
האל ,דקאי על פלשתים. עדשים ,וכן רצה שיצחק ירגיש שמחה בנפש ,וכדכתבו
הרמב"ן ורבינו בחיי דזה הי' כל עיקר הטעם למה רצה
האם פלשתים הוא מא"י יצחק מטעמים ,לכן הביא לחם להשלים השמחה.
הנה מקודם יל"ע בגדרו של שטח פלשתים בגבולות
הארץ .הנה שטח ארץ פלשתים הוא בגבול דרומי ענינם ומקומם של פלשתים
מערבי ,ומפורט ביהושע [שם י"ג ב-ד] "זֹאת הָ ָארֶ ץ ויהי רעב בארץ וגו' וילך יצחק אל אבימלך מלך
הַׂ נִשְ ָארֶ ת [-ממצר דרומי ממזרח למערב שלא כבש יהושע] כָל פלישתים גררה וגו' שכן בארץ הזאת וגו' גור
גְשּורי"" :מִ ן הַׂ שִ יחוֹר אֲשֶ ר עַׂל גְ לִ ילוֹת הַׂ פְ לִ שְ תִ ים וְ כָל הַׂ ִ בארץ הזאת וגו' וישב יצחק בגרר וגו' [כ"ו א-ו]
פְ נֵּי ִמצְ רַׂ יִם וְ עַׂ ד גְבּול עֶ ְקרוֹן צָ פ ֹונָה לַׂכְ נַׂ ֲענִי תֵּ חָ שֵּ ב חֲמֵּ שֶ ת
סַׂ ְרנֵּי פְ לִ שְ תִ ים הָ עַׂ זָתִ י וְ הָ אַׂ שְ דו ִֹדי הָ אֶ שְ ְקל ֹונִי הַׂ גִתִ י הנה בפשטות הי' נראה ,דכיון דהי' רעב בארץ כנען
וְ הָ עֶ ְקר ֹונִי וְ הָ עַׂ ּוִ ים" 20 :ויל"ע מה גדרו של שטח זה ,האם עיקר כוונתו הי' לרדת למצרים כאביו ,אלא שהלך
למצרים בדרך קצרה ,וכמ"ש בפרשת בשלח [שמות י"ג
הוא חלק מא"י או לא.
י"ז] "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא
הנה ההבטחה לאברהם הי' עד נחל מצרים ,וכן גבולות וכ"פ הרשב"ם ,ומש"א "אל אבימלך מלך פלישתים" פי'
פרשת מסעי ,וממילא נכלל בזה גם פלשתים ,וא"כ הוא הספורנו דהיינו ליקח ממנו רשות דרך מוסר ,אלא
חלק של א"י ,וכן מבואר בדברי רמב"ן לעיל שהוכיח שמנעו הקב"ה מלהמשיך כיון שהוא עולה תמימה,
מפסוקי יהושע דגם הוא לכנעני יחשב ,ועוד כתוב שם, וא"ל שגם כאן יכול להשאר כיון דבארץ פלשתים לא
שהקב"ה אמר ליהושע שעוד נשאר הרבה מאד לרשתה הי' רעב ,שהרי אינו מארץ כנען ,ולכן נשאר כאן ,אבל
וגו' כל גלילות הפלשתים ,ובאמת מתחילה לא כבשוהו בעצם לא הי' ענין שיהי' דוקא בארץ פלשתים .והא
כלל ,והי' זמן שיהודה כבש עזה ועוד ,אבל כנר' אח"כ דסיבב הקב"ה שיהי' רעב ויגלה ממקומו ,הוא כדכתב
הפסידוהו ,וכמבואר זה בירושלמי פ"ז דשביעית ,וכן הרמב"ן דזה סימן לגלות בבל שהצליחו שם ולא סבלו
מבואר בחזקוני [כאן ,ולעיל כ"ב א'] אולם דעת הרלב"ג כ"כ עי"ש.
כאן ,דפלשתים אינו מא"י ,ודעת ר"א בן הרמב"ם בשם
זקינו רבי מיימון דלא כבשוהו ישראל וההבטחה ליצחק הקב"ה רצה שיהי' דוקא בפלשתים
קאי על לעתיד לבוא. אבל באמת למתבונן נראה ,שהי' להקב"ה ענין שיגור
דוקא כאן ,דהרי יש כפילות בפסוק מתחלה כתוב "שכן
19עוד כ' שם באור החיים הק' דדקדק ולזרעך לשלול חלק מבניו כי בארץ אשר אמר אליך" ואח"כ כתוב "גור בארץ הזאת"
דוקא אותו שנקרא זרעו דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק. ופי' הרמב"ן ,דמה שאמר שכן בארץ הזאת אשר אומר
והנה פסוק זה נאמר לאברהם ,דעשו לא יתייחס אליו וכן מבואר בנדרים אליך ,היינו דתשכון כל פעם בארץ שאומר אליך דע"פ
לא .דהנודר מזרע אברהם מותר בבני עשיו שנא' ביצחק ולא כל יצחק,
אולם לענין יצחק עצמו לא נתבאר ,ובשו"ע תקצ"א ס"ז דהאומר ה' תסע וע"פ ה' תחנה ,ומה שאמר גור בארץ הזאת
ועקידת יצחק לזרעו של יעקב תזכור טועה ופי' במג"א סק"ז בשם מתייחס לעכשיו ,שעכשיו יגור דוקא בארץ הזאת ארץ
ריב"ש דאם אומר לזרעו יהי' עשיו בכלל טועה שהרי שנינו האומר קונם
מזרע אברהם מותר בבני עשיו כיון דעשו לא נכלל גם בזרע יצחק פלשתים ,וכמו כן אח"כ כשהצליח מאוד ויקנאו בו
וכמבואר במפרש נדרים שם ,והק' מג"א דד"ז נאמר לאברהם שלא יהי' פלשתים וסתמו הבארות ,וא"ל אבימלך לך מעמנו הלך
עשיו נקרא על שמו אבל מ"מ נקרא ע"ש יצחק והנודר מזרע יצחק יאסר
ביצחק ותי' דמדקאמר כאן כי לך ולזרעך וגו' ולעשו לא נתן ש"מ שאין רק לנחל גרר ,אבל לא עקר דירתו מארץ פלשתים ,וכתב
עשיו בכלל זרע יצחק וכ"כ בירושלמי נדרים והק' דהא נתן לעשיו קיני האוה"ח הקדוש דזה מצד מצות המלך מלכו של עולם
קניזי וקדמוני ותי' דאי"ז ירושה ממש כמו בבני לוט .ובשו"ת חת"ס
או"ח קס"ה הק' מגמ' פסחים קיט :עתיד הקב"ה לעשות משתה ביום לאמר גור בארץ הזאת ,הרי שהי' קפידא מהקב"ה לגור
הגמל חסד לזרעו של יצחק ובוודאי אין עשו בכלל ,מאידך הק' ממש"כ בפלשתים דוקא וצ"ב מה הענין שיגור דוקא כאן.
רמב"ן דברים ב' ד' דבני עשיו לא נקראו זרע יצחק עי"ש עוד ,והגרי"ד
שלזינגר שליט"א דחה הראי' מפסוק זה דכאן עדיין לא הי' יצחק מעורר
לקרוא בשם ה' מעצמו ,וכל עבודתו הי' המשך מאברהם ולענין אברהם
אין עשיו נחשבים זרעו ,אבל אחר שהחל לקרוא בשם ה' יתכן שנשתנה
דבר זה. 18וזה הערה עמש"כ בתשו' רעק"א סי' א' בהשמטות וכבר העירו עליו
20מה שהתחיל בששה וסיים בחמשה עי' לקמן ע"פ גמ' חולין. בזה.
יג
התורה פרשת תולדות שירת
העוים שהם מן הכנענים ,ועוד הק' על מה שכבשו בנ"י איך פלשתים מבני מצרים הגיעו לארץ כנען
כל ארץ זה והלא לא הובטחו לאברהם אלא ארצותם של ומתחלה צריכים אנו לחקור מי הם עם הפלשתי ,הנה
בני כנען ואם היתה ארץ זו של הפלשתים והכפתורים לּודים וְ אֶת בפ' נח [לעיל י' י"ג -יט] כתוב "ּומִ צְ ַׂריִם יָלַׂד אֶ ת ִ
הלא הם היו מבני מצרים ולא הובטחה ארצם לבני ֲענָמִ ים וְ אֶ ת לְ הָ בִ ים וְ אֶ ת נַׂפְ תֻּחִ ים :וְ אֶ ת פַׂתְ רֻּ סִ ים וְ אֶת
ישראל ,ועוד תמה למה הוצרך אבימלך לכרות עם כַׂסְ ל ִֻּחים אֲשֶ ר יָצְ אּו מִ שָ ם [-אשר הולידו] פְ לִ שְ תִ ים וְ אֶת
אברהם ברית שלא יכבוש את ארצו הלא בלא"ה אינו תֹרים :הרי שפלשתים הם מבני מצרים ולא מבני כנען. כַׂפְ ִ
מיועדת לבני ישראל ,ולכ"כ רמב"ן דלא בא הכ' בדברים מאידך כתוב אח"כ "ּוכְ נַׂעַׂ ן יָלַׂד אֶ ת צִ ידֹן בְ כֹר ֹו וְ אֶ ת חֵּ ת:
לפרש מדוע הותר לכבוש את ארץ העוים והלא הי' ברית וְ אֶ ת הַׂ יְבּוסִ י וגו' וְ אֶ ת הַׂ חִ ּוִ י וגו' ַׂויְהִ י גְבּול [-קצה ארצם של
עם אבימלך ,דבאמת מצד הברית כבר לא הי' איסור כל משפחות] הַׂ כְ נַׂ ֲענִי ִמצִ ידֹן [-בצידה הצפוני מערבי ,ובצידה
דבאותו זמן כבר לא היו נכדי אבימלך קיימים ,אלא הדרומי מערבי] ֹב ֲאכָה גְרָ רָ ה עַׂ ד עַׂ זָה [-עד ביאתך לעיר עזה
שבא הכתוב לומר ההיפך שהטעם שכבש יהושע ערים שבארץ גרר ,ובצידה הדרומי מזרחי] ֹב ֲאכָה סְ דֹמָ ה ַׂועֲמֹרָ ה
אלו אף שלא היו הפלשתים והכפתורים מבני כנען כי ַאדמָ ה ּוצְ ֹביִם עַׂ ד לָשַׂ ע" :הרי מפורש דכל ארץ גרר שהי' וְ ְ
היו הארצות האלה מתחלה של בני כנען ונכבשה מהם שם אח"כ אבימלך מלך פלשתים היה חלק מגבול
ע"י הכפתורים ונמצא שהן בכלל הארצות שהובטחו הכנעני וא"כ איך היו שם הפלשתים שהם מבני מצרים.
לא"א .וכ' דנר' לו שהעוים הם החוים שהעי"ן והאל"ף
מתחלפים והחוי הוא הבן השישי של כנען וא"כ זה ממש והנה בפ' דברים [דברים ב' כ"ג] כתוב "וְ הָ עַׂ ּוִ ים הַׂ יֹשְ בִ ים
מארץ שבעה עממין והביא ממדרש שנקראו גם רפאים תֹרים הַׂ יֹצְ ִאים מִ כַׂפְ תֹר הִ ְשמִ ידֻּ ם ַׂויֵּשְ בּו
בַׂ חֲצֵּ ִרים עַׂ ד עַׂ זָה כַׂפְ ִ
וא"ש דבין העמים שהובטח לא"א [לעיל ט"ו י"ט כ"א] לא תַׂ חְ תָ ם" :ולא נתבאר מי הם העוים ומה בא הכתוב
נזכר חוי ומאידך נזכר רפאים ולכצ"ל דרפאים הם לפרש ,ובגמ' חולין ס :נאמר על פסוק זה דהרבה
החוים והם העוים ,והוסיף דכפתורים ופלשתים אומה מקראות שבתורה נראה שהם ראויין לשרוף מפני שאין
אחת הן ,ולכן נאמר כאן בקרא על העוים שהכפתורים להם צורך בתורה ובאמת הן גופי תורה לפי שיש טעמים
שיצאו מכפתור השמידו את העוים ,והיינו שהי' כל גדולים בפסוקים אלה ,והובא שם הפסוק בספר יהושע
הארץ ההיא של העוים ובאו מבני כפתור וכבשו חלק [י"ג ב' ג'] שהעתקנו לעיל דחמשת סרני פלשתים העזתי
מהם והושיבו שם חלק מסרניהם והם חמשת סרני והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים וק'
פלשתים והי' שם הארץ ההיא פלשת ולכן נקראו מעתה שהתחיל בחמשה וחשיב שיתא ,ותי' רבי יונתן דמנה רק
הכפתורים שדרו בה פלשתים על שמה ושאר ארצם של החשובים שבהם והעוים לא היו חשובים ,ולרב העוים
העוים נשארה בידם וכבשו ישראל את ארצם של העוים, לא היו מפלשתים כלל רק שהיו מתימן בן אליפז בן עשו
וגם של הפלשתים שהיתה אף היא מתחלה של העוים. ולכן נקראו עוים שעיותו את מקומן שיצאו ממקומן
והלכו לארץ פלשתים .ואח"כ ביאר ר"ל ע"פ שי' ר'
הרי מבואר דלכו"ע שטח ארץ זה יקרא תמיד ארץ יונת ן קרא דפ' דברים דכיון דעוים היו מפלשתים והרי
פלשתים גם אם נתחלפו הגוים דשם אלא דלד' רש"י ע"פ אברהם כרת ברית עם אבימלך שלא ישקור לו ולנינו
הגמ' חולין עם הפלשתי שהם מבני מצרים היו שם ולנכדו ,ובשעה שנכנסו ישראל לארץ היו הנכדים עדיין
מעולם ,ואיתם כרת אברהם ברית ,ולכן שלח הקב"ה את קיימים לכן שלח הקב"ה את הכפתורים שאינם
העוים להשמיד את הפלשתי ומעתה עם הפלשתי אינם מפלשתים והוציאו את הארץ מעוים ואח"כ יוכלו בנ"י
נכדי אבימלך ,ולפ"ז הפלשתים אינם מז' עממין ,ומ"מ להוציא הארץ מידם .ורש"י עה"ת בדברים שם הביא ד'
יש למקום זה שם כנעני כמפורש בספר יהושע דגם הוא ר"ל ור' יונתן.
לכנעני יחשב ,אולם לד' הרמב"ן מתחלה הי' ארץ פלשת
חלק מגבול הכנעני וישבו שם העוים שהם מבני הכנעני, ותמה הרמב"ן עה"ת שם על מהלך זה שהרי כשכבשו
ורק שאח"כ באו הכפתורים מבני מצרים וכבשו חלק ישראל את ארצם של העוים כבשו גם את כל ערי
מארץ זה והושיבו שם הסרנים שלהם ומעתה גם להם הפלשתים ואם הי' בזה איסור מחמת שבועתו של א"א
יקרא פלשתים ע"ש המקום החדש שישבו בה ,ולכן הי' הלא לא מצינו שנכבשה מן הפלשתים רק העוים ומה
מותר לכובשם דבעצם זה חלק מארץ הכנעני אף דכעת התיר לישראל שאר חלקי ארץ פלשתים ,וקרא דס'
יושבים שם נכדי מצרים .הרי דלכ' נחלקו רש"י ורמב"ן יהושע לא בא לומר דהעוים הם חלק מפלשתים דרישא
אי פלשתים נחשב מארץ ז' עממין .אבל ד' רש"י לא דקרא כתוב דמן השיחור אשר ע"פ מצרים עד גבול
ברור כ"כ כדהק' רמב"ן דהרי מפורש בפ' נח דפלשתים עקרון צפונה לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים היינו
הוא חלק מארץ כנען וצ"ל דמודה דהי' מתחלה של שבא לומר דבעצם כל ארץ פלשתים הוא מגבול הכנעני,
כנענים אבל לא משבעה עממין ומ"מ נטפל חלק זה ודרו בה כעת חמשת סרני פלשתים ולבד מזה גרו שם גם
יד
התורה פרשת תולדות שירת
שזה ג"כ תחת ממשלת אבימלך מ"מ זה הי' חלק להבטחת אברהם אבינו כיון דסו"ס הוא מגבול הכנעני
מהבטחת אברהם וצ"ע .וצ"ל דרצה ללכת למקום של וצ"ב.
עיקר קדושת א"י.
וברש"י כאן מתחילה מבואר דהוא מא"י ,דכתב דלא
דירתו של אברהם בארץ פלשתים הניחו הקב"ה לרדת למצרים דהיה עולה תמימה ואין
חו"ל כדאי לו ,הרי דפלשתים מא"י הוא ,ואח"כ כתב
והנה גם אברהם גר ימים רבים בארץ פלשתים ,כמש"כ עה"פ "ויזרע יצחק בארץ ההיא" [פסוק י"ב] "אע"פ
בפרשת וירא [לעיל כ"א ל"ד] ,ולדעת הרמב"ן [שם ל"ב]
שאינה חשובה כא"י עצמה כארץ שבעה עממין" הרי
ובריש פ' חיי שרה [לעיל כ"ג ב'] ,גם באר שבע היא בארץ דאינו ממש מא"י ולא נחשב מארץ ז' עממין ,והקשו כן
פלשתים [דלא כספורנו כ"א ל"ב] דמתחילה גר בחברון כ"ה בעלי התוס' ושאר מפרשי רש"י ,ותירצו ,כמדוקדק
שנה ,ואח"כ ע"י בושת לוט ,גר בגרר בין קדש ובין שור, בלשון רש"י ,דאינה מא"י עצמה כארץ שבעה עממין
כמש"כ "ויסע משם אברהם ארצה הנגב בין קדש ובין הרי דס"ל דאינו משבעה עממין ואינו עיקר א"י ,אבל
שור ויגר בגרר" [לעיל כ' א'] ושם הי' לו עסק גדול עם עדיין זה מא"י וא"ש לשיטתי' בפ' דברים וצ"ב ממנ"פ,
אבימלך שלקח את שרה ,וכיון שאמר לו אבימלך "הנה 21אבל ברמב"ן הנ"ל מבואר ,דהוא מארץ שבעה עממין
ארצי לפניך" נסע לבאר שבע שהוא גם מארץ פלשתים ע"פ הפסוק ביהושע דגם הוא לכנעני יחשב וזה
בנחל גרר ,אח"כ נולד לו שם יצחק ,ונמצא דיצחק נולד לשיטתי' לעיל .ובתוס' גיטין ב .ד"ה מאשקלון נראה
בארץ פלשתים בנחל גרר ,ושם עשה המשתה הגדול, שלא הי' ברור לי' כ"כ דפלשתים הוא מא"י ,רק הוכיחו
ושם כרת ברית עם אבימלך ,ומקום כריתת הברית קרא כן ,ממה שדרו שם אברהם ויצחק ,ומסתמא לא היו דרים
באר שבע ושם גר כ"ו שנה ,שנאמר "ויגר בארץ בחו"ל ,וכתבו דכן משמע בספר יהושע.
פלשתים ימים רבים" ,אח"כ חזר לחברון לשנה ,ואח"כ
הי' העקידה ומשם חזר לבאר שבע .הרי שהרבה שנים והנה בשירת הים [שמות ט"ו י"ד -ט"ו] מבואר ד"חיל אחז
גר אברהם בארץ פלשתים ,וגם יצחק נולד שם .ושוב יושבי פלשת" ו"נמוגו כל יושבי כנען" מבואר דאינו
בחיי יצחק אחר הרעב ,רצה הקב"ה שיעצור בגרר דבר אחד ,וכן בר"פ בשלח [שם י"ג י"ז] "ולא נחם אלקים
ושיגור בארץ הזאת ,ומבואר דהי' ענין שיגור דוקא כאן דרך ארץ פלשתים" משמע דזה רק דרך להגיע לא"י,
וכנ"ל. ולא שזה א"י עצמה .וכנראה דאף שהי' ע"ז הבטחה
מ"מ כיון שסו"ס לא הצליחו לכובשם עד לעתיד ,לכן
הצרות שעשו פלשתים לישראל אין לו מעלת א"י עצמה[ .ולענין הלכה בירושלמי שביעית פ"ז
והנה מבואר בסיפורי נ"ך ,דתמיד באו הפלשתים לעשות דן הרבה אודות גדר אשקלון ,ולא ברור כלל מסקנת הירושלמי
בזה דתלוי לפי המפרשים דיתכן דהוא גם לא מכיבוש עולי
צרות ,בימי יהושע כתוב וְ אֵּ לֶה הַׂ ג ֹויִם אֲשֶ ר הִ נִיחַׂ ה' מצרים ויתכן דהוא גם מכיבוש עולי בבל].
סַׂרנֵּי פְ לִ שְ תִ ים וְ כָל
לְ נַּׂסוֹת בָם אֶ ת יִשְ רָ אֵּ ל וגו' חֲמֵּ שֶ ת ְ
הַׂ כְ נַׂ ֲענִי וְ הַׂ צִ י ֹדנִי וְ הַׂ חִ ּוִ י יֹשֵּ ב הַׂ ר הַׂ לְ בָ נוֹן מֵּ הַׂ ר בַׂעַׂ ל חֶ ְרמוֹן ובחת"ס עה"ת [קט"ו ד"ה ויגדל] כ' הלשון "שבא לארץ
22
עַׂ ד לְ בוֹא חֲמָ ת[ :שופטים ג א-ג] ובימי השופטים כמה פלשתים ,ארץ שאינה מברכת בקדושת א"י ,אע"פ
פעמים ,וידוע סיפור שמשון הגבור ,ובימי שמואל ועלי שאינה חו"ל ג"כ ,מ"מ אינה כא"י ממש כמ"ש רש"י
ובניו נשבע ארון האלקים על ידיהם ,גם בימי שאול עה"פ ויזרע יצחק בשנה ההיא" ובספרו תורת משה
נלחמו עם ישראל ,ובימי דוד כל התחלת ממלכתו הי' עה"ת ,יש קצת סתירא בזה ,דמתחילה כתב [עמ' ק"א ד"ה
ע"י שניצח את גלית הפלשתי ,ובסוף הצליח להכותם ויזרע] דנעשה חלק מא"י ע"י ההבטחה ליצחק ,אבל לא
וגם באו לבקש את פניו ,וכן סוף ימיו הצליח לכובשם, הי' חלק מהבטחת אברהם וכמ"ש ברמב"ן ,וכתב דלכן
אבל אחרי ימי דוד שוב התחילו להלחם ,ובימי יהושפט הצליח במעשרותיו כיון שהי' מעשר א"י אחרי שהובטח
הצדיק שהלך בדרך דוד אביו שוב הצליח לכובשם ,אבל לו ,מאידך כתב [עמ' ק"ג ד"ה עתה] עה"פ "עתה הרחיב ה'
אח"כ ביהורם הרשע שוב באו עליהם עד שחזקי' כבשם. לנו ופרינו בארץ ויעל משם באר שבע" דכיון שראה
ובסדר עולם רבא מבואר דמאז לא הצליחו לעשות מלך. שמצליח ,זה סימן שבא"י השתפר המצב ,וממילא כבר
אבל עכ"פ מעולם לא כבשום רק הצליחו פעמים אין לו היתר להיות בחו"ל ,ולכן חזר לבאר שבע ,שאף
להשתלט עליהם .וכ' הרד"ק כאן דזה הי' הרמז במה
שחפר יצחק הבארות ורבו עלי' להיות סימן דחלק 21ובספר יברך ישראל להג"ר אברהם יונה בינסטוק זצ"ל פי' ע"פ
רמב"ן שהבאנו דפלשתים כבשוהו מעוים ,ופלשתים הם מזרע מצרים
ולכן אינו משבעה עממין אף שזה תוך הגבול ,וצ"ע דזה לא מתאים
בשי' רש"י דאדרבה הכפתורים השמידו את הפלשתים ועוד צ"ע וכי
22זה יש לנו עד היום שאנו סובלים גם מיושבי הדרום וגם מיושבי בשביל שנשתנו בו הגוים ישתנה ערך הארץ וצ"ע.
לבנון.
טו
התורה פרשת תולדות שירת
המדבר כדי לקבל תורה [הארכנו בזה בפ' בשלח] ותי' פלשתים לא יצליחו לכבוש עד הגאולה העתידה .וראה
23
דעיקר קבלת התורה לא הי' שייך רק באימה וביראה הערה.
וברתת וזיע וטומאת קרי שבא מחמת שחוק וקלות ראש
מעכבת בה[ ,שבת פו .ברכות כב ].ושעבוד מצרים ערות וצ"ע מה מונח בכל התעסקות האבות עם פלשתים,
הארץ אשר בשר חמורים בשרם הי' מעכב למתן תורה, ובפרט יצחק אבינו שנולד שם ורצה הקב"ה שיגור שם,
כי כמו שהי' השעבוד בגשמיות כן הי' ברוחניות, ושהוא יחזיק בה ,וגם לא מצינו מעיקר חיי יצחק רק
ומחשבות עריות היו תמיד רודפות אחריהם ,ולכן הי' עסקו עם הפלשתים ,משמע דזה מעיקר עבודה שלו ,וגם
צריך להפטר לגמרי משיעבוד מצרים כדי לזכות לתורה, מה מונח בכל הצרות שהי' לישראל מן הפלשתים בכל
ולא הי' מועיל אם יותן להם רשות מפרעה לצאת לג' משך זמן הבית ,ולמה זה לא ממש מא"י ורק על יד א"י.
ימים, קליפת פלשתים מתנגד ליצחק
והנה קליפת פלשתים היתה שחוק וליצנות ,כמו שדייק והנר' בעז"ה ,ע"פ מש"כ בספר מחמודיה מימי קדם,
הרבי ר"ב זצללה"ה מן הקרא ַׂויְהִ י כְטוֹב לִ בָם ַׂויֹאמְ רּו בביאור קליפת פלשתים ,שענינה לקחת כל השפע
ַׂיִק ְראּו לְ שִ מְ שוֹן מִ בֵּית
ִק ְראּו לְ שִ מְ שוֹן וִ ישַׂ חֶ ק לָנּו ו ְ לעצמו ,ותאוות בלי גבול בלי ענין שכר ועונש ,בלי
ֲסּורים ַׂויְצַׂחֵּ ק לִ פְ נֵּיהֶ ם וגו' [שופטים טז כה] וכן הוא הָ א ִ מהלך שצריך להחזיר להקב"ה ,וזה מתאים במש"כ
מפורש במדרש פ' חיי שרה [ב"ר סא א] במושב לצים לא בספרים דפלשתים לשון פילוש בלי גבולות[ ,שם משמואל
ישב זה אבימלך שנאמר הנה ארצי לפניך וגו' 24וע"כ בשלח תרע"ב] וכמו שלפני שהגיע אברהם הי' קליפת
גלות יצחק אבינו ע"ה היתה בפלשתים ,שיצחק מדתו סדום ,וע"י עבודת אברהם נתבטל קליפת סדום ונעשה
יראת שמים ששחוק וליצנות הוא היפוך לגמרי מיראה בטבע הבריאה שכולם מבינים ענין עשיית חסד ,ואין
ופחד ,שהרי מהאי טעמא בע"ק אסור בדברי תורה משום התנגדות בשיטה לחסד ,ה"נ לפני שהגיע יצחק הי'
דמחמת קלות ראש היא באה ואינו באימה וביראה ,דהם קליפת פלשתים ,דהוא התפשטות חסד בלי גבול ,דהיינו
הפכים זה מזה ,וכל גלות היא בדבר שהוא היפוך לו. לקחת כל מיני שפע לעצמו ,כמו לקחת האשה היפה
עוד הוסיף דקליפת פלשתים היא אמצעית בין קליפת בעולם לעצמו ,וזה היפך ענין היראה דיש דין ויש דיין
מצרים שהיא ערוה כנ"ל ובין כנען שהוא ביותר בע"ז, והכל בא עם חשבון ,וכפי מה שמגיע לאדם ואם לוקח
כדאיתא בספרים ,וקליפת פלשתים כלולה משתיהן, בלי רשות בסופו לא ירויח כלום ועוד יענש ,וזה אמר
וע"כ נמצא בהן שחוק וקלות ראש המרגילין לערוה, אברהם רק אין יראת אלקים במקום הזה ,ולכן נקרא
ובשחוק ובליצנות יש בהם נמי קליפת ע"ז לצאת מרשות המקום גרר ,שנגררין אחר כל תאוות לבם וגוררין כל מה
ועול מלכות שמים .וע"כ יצחק שתיקן חטא ע"ז ומדתו שרוצים ומתאוים שיהי' שייך להם וכמ"ש השפת אמת.
היתה יראת שמים היתה גלותו בארץ פלשתים ,שהם ובנוס"א קצת ראיתי בספר שם משמואל שם ובדבריו גם
הפכים אליו לגמרי .ובזה יבואר שקליפת פלשתים יתבאר הענין מה שפלשתים הוא גם ממצרים וגם מארץ
בטומאה היא לעומת תורה בקדושה ,שהרי התורה אינה כנען ,ונביא תמצית דבריו ,הקדים לשאול במה דמ' ר"פ
אלא שער לכנוס בה ליראת שמים[ ,רש"י יומא עב :ד"ה בשלח דכל מה שהקב"ה לא הנהיגם ד"א פלשתים הי'
ותרעא לדרתיה] והם להיפוך שחוק וקלות ראש מרגילין פן ינחם העם וגו' וק' הא בלא"ה הי' צריך לעבור דרך
לערוה ופריקת עול מלכות שמים ,וע"כ כמו התורה
שהיא למעלה מן הכל וכוללת הכל ,ומחברת הכל
23בסוף בא סנחריב והגלם ולא נשאר מעם הפלשתי כלום ,וכשנכבשה
א"י ע"י רומי קראו לארץ "פלסטין" ע"ש הפלשתים ,ונתחדש שם זה
24ר"ל שכתוב שם בטוב בעיניך "שב" ולכן נקט מושב לצים .ובעץ אצל הגוים שוב לפני כמאה שנה ולכן נשאר שם זה אצל הגוים ,ואחרי
יוסף פי' ע"פ מה שסיים בשוחר טוב הנה ארצי לפניך וגו' ולא קיבל. שגלו ישראל מארצם התקבצו בארץ מגויי הארצות מסביב שלא הי'
ור"ל לא קיבל לישב שם בגרר והלך לבאר שבע והיינו משום שלצנים להם מקום לגור והם התיישבו גם שם אבל לא הי' זה עם מיוחד ,ולפני
היו ,והמקור שנקראו ליצנים כ' יפה תואר שם ע"פ מ"ש בתנחומא ר"פ מאה שנה כשיהודים התחילו לחזור לארץ והתיישב הארץ יותר ויותר
תולדות והובא ברש"י שם גבי אברהם הוליד את יצחק ,שהיו ליצני הדור והצליח ,באו עוד הרבה ערבים ליהנות מההתיישבות ,ובמלחמת
אומרים מאבימלך נתעברה שרה ,ומוציאי דבה זו בלי ספק היו יושבי השיחרור נדחפו הרבה מהם לרצועת עזה ולבנון ועוד מחנות פלטים,
הארץ ההיא ,שראו לקיחת שרה .עוד פי' שעל בלתי התעסקם בשלימות ומאז הם טוענים שפלסטין נכבשה ע"י ישראל ,ומ"מ מה שכל הצרות
הדעת והתבונה נקראו ליצנים ,על דרך שאמרו בפרקי אבות [פ"ג מ"ב] באים דוקא מחבל פלשתים וודאי אינו במקרה ויתכן דזה שייך למה
שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים .ובנזר שסבלנו תמיד מפלשתים .וכבר כתבנו לקמן בענין קליפת עשיו
הקודש פי' שזה נלמד ממה שאמר אברהם [בראשית כ ,יא] כי אמרתי וישמעאל ועמלק דאי"צ להיות זרע ביולוגי כדי להיות בתוך איזה
אין יראת אלהים במקום הזה ,ואמרינן בפ"ק דמכות [ט ]:ובפ' החובל קליפה ,וא"כ יתכן דעם הפלסטיני היושב שם שייכים לקליפת פלשתים.
[ב"ק צב ].שאמר להם אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה ובפרט לנתבאר לעיל ע"פ רמב"ן דעם הפלשתי של זמן התורה לא הי'
שואלין אותו או על אשתו וכו' ,וכל דבר נבלה נקרא ליצנות וכמבואר עם הפלשתי האמיתי רק שזה הי' העוים שבאו מארץ מצרים רק שמעתה
בכמה דוכתי: נקראו פלשתים כיון שישבו במקום זה ,א"כ מעתה כל מי שיתיישב שם
ראוי לקרותו פלשתי.
טז
התורה פרשת תולדות שירת
הצליחו לכובשם ,עד שבא דוד שהקים ממלכת השי"ת בקדושה ,לעומתה קליפת פלשתים בטומאה ,והם
על כל העולם שיהי' כולו ביטול להנהגת ה' ,ולכן הי' אמצעים ומחברים קליפת מצרים שהיא חומרית ביותר
יכול לכובשם. עם קליפת כנען שהיא ע"ז שהיא בשכל .ואולי
באמצעות קליפת פלשתים המחברת כנ"ל היו המצרים
ולכן כתוב לשון את כל הארצות "האל" פעמיים ,מרמז שטופין נמי בע"ז וכנענים בעריות .וגם שם פלשתים
לשון קשה ,דהוא קליפה גדולה ,ובמפרשים כתבו מלשון פילוש לעומת תורה שבקדושה בריח התיכון
דמרמז דחלק זה יקבלו רק לעתיד ,ובזה יתפרש למה לא מבריח מן הקצה אל הקצה ,וגם ארצם היא בין מצרים
נחם אלקים דרך ארץ פלשתים ,דעדיין לא הגיע הזמן ובין ארץ כנען ,ורק חמשת סרני פלשתים לכנעני תחשב
לזה ולכן לא הצליחו באמת לכובשה ורק בזמן דוד ונראה מזה שהיו עוד סרנים שאינם בכלל כנען ,ועיקר
ושלמה שהי' כמעט תיקון השלם הצליחו להפילם, שורש יחוסם הי' ממצרים כמ"ש ומצרים ילד וגו' אשר
וא"ש דמהלך של יצחק לא יתכן בשלימות רק לעתיד יצאו משם פלשתים ,פירש"י שהיו מחליפין וכו' ויצאו
לבוא ,וכל ענינו של יצחק הוא באמת להכין העתיד, מהם פלשתים ,ומחיבור הנמאס יצא החבר הנמאס.
ולכן נולד שם ,ושם הי' עיקר עבודתו ואנשי פלשתים
שנאו אותו מאוד וכנראה שהי' ממש מנגד לקליפה עכ"פ כיון שקליפת פלשתים היא היפוך התורה הי' בדין
שלהם25 . שקודם מ"ת יכניעו את קליפת פלשתים ,וכמו שקודם
בנין בהמ"ק היתה תמיד מחיית עמלק באשר בהמ"ק
התלייה רק בזכות אברהם הוא לחבר עליונים ותחתונים ,ועמלק הוא הנרגן מפריד
עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי אלוף ...כ"כ הי' בדין קודם מ"ת להכניע קליפת פלשתים
וגו' [שם ה'] למען לא תעכב מלהופיע יראת שמים בעולם ,ולכן הי'
בדין שילכו שם לפני מ"ת להכניע קליפה זו ,לזה אמר
יל"ע למה הבטיח לו רק בזכות אברהם ולא בזכות עצמו הכ' ויהי בשלח פרעה את העם וגו' דהי' כאן התחברות
וכמו שהובטח אברהם בשעתו בזכות עצמו וכן ביעקב. של פרעה ע"כ לא נחם דרך ארץ פלשתים להכניע את
וכן מצינו להלן בסוף הפרק [פכ"ד] "וברכתיך והרביתי קליפת פלשתים כנ"ל ,כי קרוב הוא היינו שקליפת
את זרעך בעבור אברהם עבדי". פלשתים קרובה לקליפת מצרים כנ"ל ,ויש להם צירוף
הנה בריש הפרשה כבר ביארנו מהלך אחד ע"פ הגר"ש ביחד וא"כ כ"ז שהם לא נקיים לגמרי משיעבוד מצרים
פינקוס זצ"ל דכל ענינו של יצחק הי' הביטול העצמי יש סכנה רוחנית במה שיכנסו לפלשתים שלא יוכלו
עי"ש באריכות .וע"ע בספה"ק בת עין בתחלת הפרשה לעמוד בה ושבו לגמרי לקליפת מצרים ,לזה היתה עצת
שיצחק לא החזיק טובה לעצמו במה שמסר נפשו ה' שילכו דרך ים סוף ושמה יקנו מדת יראת שמים
לפשוט את צוארו להקב"ה ,לומר שעמד בנסיון מרוב ומלחמת פלשתים נשארה לימי דוד שמדתו יראת שמים,
קדושתו ומדרגתו ,כי אם תלה הכל שזה שעמד בנסיון ה' כי הי' מרכבה למלכות שמים ,וישראל במדת היראה
היה בעזרו במתנת חנם ובעבור אברהם אביו שזכה שקנו על ים סוף הלכו לסיני לקבל התורה ,ולא הזיקה
שיהיה בנו עומד בנסיון ,וחוץ מזה הי' לו תוספת מעלה להם קליפת פלשתים .ע"כ דברי השם משמואל.
שאפי' על עצם בחינת הענוה שהי' לו לא החזיק טובה עבודתם של האבות ביחס לפלשתים
לעצמו ,ובזה יישב מה שנאמר כאן ליצחק והרביתי את
זרעך בעבור אברהם עבדי וגו' וק' וכי ח"ו לא היה ובזה מובן דזה הי' תחילת עבודת אברהם בפלשתים
ליצחק זכות עד שנתלה דווקא באברהם הלא יצחק היה דשם נטע אשל ,שכל ענינו היה שיחזירו להקב"ה מה
עולה תמימה ,אבל להנ"ל א"ש שכן אמר לו הקדוש שנתן ע"י הודאה ובלי הודאה מגיע יסורים .אח"כ הי'
ברוך הוא והרביתי וגו' בעבור עבודה זה גופא שאתה מוטל על יצחק עבודה זו דוקא ,דכבר ביארנו לעיל דכל
תולה באברהם עבדי. עבודתו של יצחק הי' ענין הביטול להקב"ה ולמסור הכל
להקב"ה ,וזה ממש היפך פלשתים ,וממילא ע"י שהוא
יצליח במקום זה ,עד כדי שיגידו זבל פרדותיו של יצחק
וכו' זה יהי' למפלה עצומה למהלך פלשתים ,שזה מראה
דיצחק הוא זה שמקבל כל השפע בדין ,ולכן שנאו אותו
מאוד ורצו לקלקל הבארות שלו ,עד שבסוף היו צריכים
קצת להכניע עצמם ,וענין הכריתת ברית הוא דכ"ז שלא
יהי' אומה שלימה שיעבדו את ה' בצורה של יצחק ממש
25וראה לקמן שהארכנו דקנאת פלשתים ביצחק הי' מעשה אבות סימן
לבנים קנאת הגוים בהצלחת היהודי. עדיין יהי' להם קיום ,ולכן גם כשכלל ישראל נכנסו לא
יז
התורה פרשת תולדות שירת
ומ"מ יש לזה המעלה של וישמר משמרתי ,משתי סבות. ביאור ענין וישמר משמרתי
א :עצם סגולת לימוד התורה בקדושה וטהרה בפרט
עוד ביאור יש ,ע"פ דבריו היסודיים של הספורנו כאן
תורת יעקב אבינו ,משפיע על כל העולם רוח טהרה
בהקדם מה שפי' מש"כ וישמר משמרתי 26דהכוונה
ותשובה ,ואין לך עשיית משמרת הקב"ה גדול מזו .ב:
שעשה תמיד המשמרת המיוחדת לי ,שהוא לגמול חסד,
עצם זה שלומד תורה בהתמדה ובקדושה בונה את עצמו
כאמרו כל ארחות ה' חסד ואמת ,ולהורות חטאים בדרך,
לדרגות גבוהות ועצומות ,עד שיגיע היום שיכול בכמה
וזה עשה כאשר קרא בשם ה' ,ושמר ג"כ מצותי חקותי
רגעים להשפיע מה שלוקח לאחרים הרבה שנים ,וכידוע
ותורותי ,ובכן הי' נאה דורש ונאה מקיים כמופת לרבים,
על גדולי הדורות שלפנינו והחיים אתנו היום שליט"א,
אבל ליצחק תלה בזכות אחרים ,כיון שהי' קודם
אשר רק להמצא בסביבתם לכמה רגעים ולשמוע כמה
שהתעורר יצחק לקרוא בשם ה' ,אבל באמת אחרי שקרא
מילים יכול להשפיע מהפכות עצומות לבן אדם .וחוץ
בשם ה' נאמר ואבימלך הלך אליו מגרר וגו' ולא
מזה גם אם לא מגיע להיות בדרגה כזה מ"מ ע"י שנהי'
מצאוהו עוד תלאות וקנאות ,אבל ליעקב לא תלה בזכות
ת"ח ביכולתו לעזור לאחרים בהלכה והשקפה וזה חסד
אחרים כלל ,כי הוא אמנם מנעוריו ישב אהלים ,ללמוד
עצום.
וללמד דעת את העם ,בפרט באהלי שם ועבר ששם עלו
וכאן אולי המקום לחזק ולעודד לומדי הכוללים, כל מבקש שם ה' בלי ספק עכ"ד.
ההולכים בדרכו של אבינו יעקב ,אשר פעמים יכולים
הרי מבואר מדבריו דעיקר מעלת וישמר משמרתי
להרגיש כי מה הם כבר פועלים ע"י לימודם ,הרי אינם
הכוונה שהשפיע על אחרים ,וכן יעקב כשהי' בביהמ"ד
עוסקים בקירוב ובעסקנות ,וגם לא רואים תוצאות
השפיע ולימד את אחרים ,אבל יצחק עדיין לא עשה זה
מלימודם מיד ,רק שהולכים לכולל יום יום שבוע שבוע,
ולכן עדיין לא תלאו בזכות עצמו.
שנה שנה ,ועוסקים בלימוד התורה מתוך הדחק ,ולא
יודעים עד כמה תורתם חשובה בשמים גם עכשיו ,וגם ולעצם הפי' בוישמר משמרתי עד"ז כתב בספר הבהיר
מזה שיגיע יום שע"י התמדתם לימודם במשך שנים [אות נ"ז] וז"ל "מאי משמרתי כך אמרה מדת החסד ,כל
רבות ,יהפכו לת"ח מופלגים ויוכלו לעזור לאחרים ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי
בהלכה ובהשקפה ,ולהשפיע מהר מאד מה שאחרים לא שהרי אברהם עמד שם במקומי ,וישמור משמרתי כי אני
יכולים28 .
זאת מלאכתי שאני מזכה העולם ,ואפי' נתחייבו אני
מזכם ,ועוד משיבם ומביא בלבם לעשות רצון אביהם
התורה הקדושה תבעה את ראש הכולל לדין תורה
שבשמים ,וכ"ז עשה אברהם דכתיב ויטע אשל בבאר
וכדאי להביא מה ששמעתי מפי הג"ר שמואל יעקב שבע ,ויקרא שם בשם ה' וגו' סדר לחמו ומימיו לכל באי
לאנדא שליט"א ראש הכולל בעלזא בית שמש ,שבין ר"ה עולם ,והי' מזכה ומדבר אל לבם למי אתם עובדים עבדו
לסוכות תשפ"ב הי' לו חלום נורא איך שהתורה הק' את ה' וכו' והי' דורש להם עד שהיו שבים ,ומנלן שאף
תובע אותו לדין תורה על שהוא מבזה אותה כל יום, החייבים הי' מזכה שנא' המכסה אני מאברהם וגו'
בזה שכל המפעלים ומקומות עבודה מתחילים לעבוד אזכהו שידעצי שיבקש עליהם רחמים ויזכה" וכו' .עכ"פ
מוקדם כל יום ,ובכולל שלו שאמורים להתחיל 9:30 מבואר דעיקר מה שהשתבח הקב"ה באברהם הוא זה
מגיעים האברכים רק ב 10או 10:30וזה בזיון התורה, שהי' משפיע ומזכה אחרים.
ובפרט שהתורה מחכה לתורתם של אברכים שמקפידים
לטבול במקוה שתורתם בקדושה וטהרה ,ויש לתורה גם יעקב אבינו עוסק במשמרת
מזה נח"ר גדול והם מגיעים מאוחר[ .ואלו שאין מקפידים
ובספורנו למדנו דגם יעקב הי' לו מעלה זה מיד ,הגם
מגיעים מוקדם] השיב ראה"כ בהתנצלות 29שאין ביכולתו
דנר' שהי' סתם יושב אהלים ,מ"מ חידש דבביהמ"ד שם
לעורר האברכים כיון שהוא בעצמו מגיע מאוחר מצד
הי' מלמד גם לאחרים ולימדם לדעת את ה' .ובאמת
ללמוד ברציפות ובשקיעות עצומה בלי שום שיג ושיח עם אחרים-
לולא דברי הספורנו הי' אפש"ל דבאמת הי' יושב אהלים
כפשוטו והי' רק יושב ולומד כל היום וכל הלילה27 ,
הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א.
28כבר הבאנו מה שסיפר הג"ר בנימין חותה שליט"א ששמע בעצמו
מחייל שנורה ע"י מחבל בשמחת תורה והי' לו מוות קליני ובשמים
הראו לו אולם גדול של אברכים רבים ששוקדים על תלמודם ואמרו לו
שידע שאברכים האלה הם שנלחמים על חייו אבל הצד השני אינו רוצה 26זה הפעם הראשון בתורה שכתוב ענין משמרת -הגרי"ד שלזינגר
שיחי' ובסוף ניצחו האברכים וחי ,וביקש לפרסם זאת שידעו עד כמה שליט"א.
כוחם של לומדי התורה להגן על כל יושבי הארץ. 27וכן דקדקו לשון רש"י [לקמן כ"ח ט' והוא מגמ' מגילה יז ].נטמן
29מבואר באוה"ק ר"פ כי תבוא [דברים כ"ו ה' ד"ה לזה] דיש ביכולת בבית עבר ,דצורת לימוד של יעקב בבית עבר הי' כמו מת המוטמן
האדם להתנצל בפני ב"ד של מעלה ,ואם זה תי' טוב מקבלים אותו ויש באדמה ,דשוהה שום לבדו בלי חברים ,גם אין בידו לדבר עם אחרים
בזה הרבה סיפורים ואכמ"ל. ואין לו שום קשר לעולם החיצון ,כך המית יעקב א"ע באהלה של תורה
יח
התורה פרשת תולדות שירת
מתעלים יותר ,וההבדל אם לומדים 3שעות או 4שעות סבה רפואית ,השיבו לו בשמים שמקבלים טענתו
הוא הבדל שנות אור ,ובכן אם הם לא מתחילים ללמוד ויסלקו הבעי' שלו[ .ובאמת מאותו יום והלאה לא הי' לו הבעי'
33 ומזה ידע שהחלום אמיתי]
כדבעי או בלא באופן קבוע אנו מתאכזבים מאד מאד.
אמרו לו בשמים ,שכיון שבאמת לא עשה כן במזיד רק עוד אמר הראה"כ שמרגיש שאינו יכול לעורר אברכים
שטעה בשיקולו ,לכן יתנו לו עוד הזדמנות לתקן דבר ת"ח שזה בזיון בשבילם .צעקו עליו "וכי בזיון
זה ,ואכן הכריז בכולל שלו שהוא סוגר את הכולל ופותחו האברכים קודם לבזיון התורה עצמה"? ענה :הרי בגמ'
שוב ,ויש להרשם מחדש ,בתנאי שיבואו כל יום 9:30 מבואר הני טפשאי שקמים לס"ת ולא ללומדי' .השיבו:
וגם לא יהי' לאברך שום טענה עליו אם יגיד לו משהו או וכי אתה חושב שזה הפשט בגמ' ,דעל חשבון התורה
לא יגיד ,וכן שילמדו ביום שישי כמו כל יום. עצמה יש לכבד אברכים? והראו לו בשמים שהוא
בעצמו זלזל כמ"פ באברכים וממילא אין זה תי'[ 30.עוד
מה שאפשר ללמוד מסיפור זה ,גודל החשיבות של תורת צעקו עליו דלמה אין כולל ביום שישי כמו כל יום ]31
אברכי הכוללים ,וגודל האחריות לנצל כל רגע ורגע ,ואיך עוד אמרו לו שהוא זה שמחריב האברכים שכאו"א מהם
שהתורה הקדושה והנשמות של הדורות הקודמים מחכים אילו הי' מנצל שעותיו בכולל כדבעי הי' גדל לת"ח
כל בוקר ללימודם של האברכים בפרט אם זה בקדושה מופלג ,והראו לו על כל אברך מה ביכולתו לגדול אי
ובטהרה ,וזה מה שלמדנו מאבינו יעקב ששקד על מנצל שעותיו בכולל כדבעי ,על א' הראו לו מורה הוראה
תלמודו יומם ולילה במשך שנים רבות ,וכל המשך כלל 32
על א' ראש ישיבה על א' בקי בש"ס וכן הלאה.
ישראל הי' תלוי ע"ז ,דבזה בנה את עצמו ובנה כל
העולם ,ובזה התקיים ג"כ וישמר משמרתי כמו אברהם עוד אמרו שיבוא יום ויגיעו האברכים לב"ד של מעלה,
אבינו. ויראו מה היו יכולים להיות אילו הי' ראה"כ עומד
עליהם ,ולא ימחלו לו על ההפסד שגרם להם ,ואכן העלו
השפע של יצחק בזכות אשתו בב"ד של מעלה כל האברכים ,וכ"א מהם הי' תופס מיד
ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא גודל ההפסד מכל האיחורים- ,דהרי בב"ד של מעלה
מאה שערים ויברכהו ה'[ :שם י"ב] רואים הכל מיד -ואכן אף א' לא מחל לו .התחיל
הראה"כ לצעוק ,הרי כשמעורר האברך על בואו
י"ל ההמשך למעשה דאבימלך ,והא שהי' מצחק עם באיחור ,הוא מסתכל עליו ברוגז ,כאילו אומר "איך אתה
רבקה ,ע"פ הגמ' ב"מ נ"ט .דאין הברכה מצוי' בביתו מעיז להגיד לי מה לעשות" ואיך יתכן שלא ימחלו לו?
של אדם אלא בשביל אשתו ,שנא' ולאברם הטיב צחקו עליו בשמים בצחוק גדול מה ההשוואה? הרי
בעבורה ,וא"ל רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי האברך מלובש בגוף ,והרי הגוף אינו רוצה ללמוד ,אבל
דתתעתרו ,וכיון שכיבד את אשתו נתעשר. הנשמה משתוקק מאד לנצל כל רגע.
הקנאה על הצלחת יצחק היא התחלת הגלות ביקש הראה"כ להביא האבות ואבות אבתיהם של
ויזרע יצחק וגו' ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד האברכים מדורות קודמים שימליצו בעדו ,שהרי מסתמא
כי גדל מאד ,ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר יש להם הכרת הטוב אליו על שתומך ומחזיק את
ועבדה רבה ויקנאו אותו פלשתים וכל הבארות נכדיהם בכולל .ואכן באו הדורות הקודמים ,ואמרו לו
וגו' לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וגו' [שם י"ב- תדע לך שבעולם העליון ל"ש להתעלות ,דכולנו רק
ט"ז] עומדים ,וכל העליי' לנו הוא ע"י שהנכדים שלנו
לומדים ,וכל בוקר אנו מחכים שהנכדים יתחילו ללמוד
כאן זה המקום הראשון בתורה שכ' בו מלת "קנאה" דאז אנו מתעלים מאד ,וכל רגע ורגע שהם לומדים אנו
וכאן נפתחת שורה של מקרים המציינים השלב החדש
שהחל עם יצחק של קנאה מצד הגוים ,וראוי להביא כאן
דברים נפלאים שכ' רש"ר הירש זצ"ל והג"ר זלמן 30זה מוסבר עפ"י יסוד הבית הלוי [פ' ויגש ד"ה ואת אשר נראה] דלא
יכלו אחיו לענות אותו וגו' אוי לנו מיום הדין וכו' דכיון שאמרו
סורוצקין זצ"ל באזנים לתורה שנוגע מאד בזמנינו, שדואגים על אביהם ,למה לא דאגו על אביהם כשמכרוהו ,ולכן אם כבר
ונפתח בד' רש"ר הירש שכ' שאצל אברהם עם כל עשרו מתנצלים לפני ב"ד של מעלה בודקים אם אכן התי' שלו תואם עם
המציאות בכל מיני מצבים וזה פחד גדול .ולכן כל פעם שמרגישים שיש
ועם היותו גם הוא גר בארץ העמים רכשו לו הגוים כבוד לנו תי' טוב למה לא עושים דבר טוב או לומדים ,יש לבדוק אם הי'
מוכן לומר זה לפני ב"ד של מעלה.
31בכמה מקומות בחו"ל אכן יש כולל גם ביום שישי כרגיל.
33זה כמו שהגרצ"מ זילברברג שליט"א תמיד מעורר שכלל ישראל הם 32זה כסיפור הידוע על הנצי"ב ,שאמר שאילו בילדותו לא הי' מחליט
קומה שלימה וכל הדורות מסתכלים עלינו ומתחננים אלינו שנתקן הכל ללמוד והי' חי כיהודי טוב כל חייו ,הי' בא לעולם העליון והיו תובעים
כדי שיבוא הגאולה. אותו על שלא חיבר ספרי העמק שאלה.
יט
התורה פרשת תולדות שירת
להיות עני ושפל ,ואם הוא בחריצותו ועשרו נעשה עצום בעצם אישיותו עד כי אמרו לו "נשיא אלהים אתה
ממנו "מיושבי הארץ" אז אומרים לו "לך מעמנו" ,אבל בתוכינו" ללא קנאה וללא צרות עין רק פעם אחת
אברהם אבינ ו לא שמע דברים אלה משבא לארץ כנען, התעוררה עליו איבה דומה שהוכחשה מיד ע"י המלך
אדרבה קראו אותו נשיא אלקים ומהיהודי הראשון [לעיל כ"א כ"ו] והטעם שביצחק הי' שונה כיון שאצלו
ששמע את ה"לך מעמנו" הראשון מתחיל הגלות. הותחלה הגלות והחלה להתגשם בשורת כי גר יהי' זרעך
ובמש"כ כי עצום הוא ממנו פי' מה שאתה עצום הוא [לעיל ט"ו י"ג] אושרו של יצחק הועם ע"י קנאה וצרות עין
ממנו וכן אמרו בני לבן ומאשר לאבינו עשה את כל מטרידה ,אח"כ יעקב כבר מתהלך כעבד גמור ,הרי אלו
הכבוד הזה טענה יאה בפי צוררינו בכל דור ודור ,ולא ג' שלבים לעמידת בית אברהם כגר בארץ העמים ,כעבד,
מסתפקים באמירת "לך מעמנו" אלא שמחליטים כגדול המעורר קנאה ,וכנשיא נערץ ,הברית האלקית
שעשרו של היהודי הוא ממנו ולכן לוקחים את כל אשר הגינה עליהם בכל דרכי עמידתם ובכל תהפוכות גורלם
לו ולפעמים גם את נפשו .ואח"כ מגרשים אותו מן ונתגלתה כברית מיוחדת עם אברהם ועם יצחק ועם
הארץ ע"כ מד' אזנים לתורה. יעקב כ"א לחוד ,ועתידה הגלות להתפתח בכיון הפוך
מהאבות בקו עולה והולך ,מתחלה ברית יעקב דזה שנות
והנה כבר דקדק רש"ר הירש שלא כ' ויקנאו בו פלשתים המבחן בדמות עבד בהן תעמוד הברית האלקית בצרה
רק ויקנאו אותו פלשתים היינו דקנאה בו הי' מתייחס ומצוקה ,שלב זה הינו כבר מאחורינו ,בכבוד מזהיר
לנכסים שירצו לקחתם לעצמם ,אבל ויקנאו אותו הכוונה עמדנו במבחן "יעקב" ,עתה עומדים אנו בפני מבחן
לתבוע את האדם כולו שנפגעו מפני העמדה והכבוד השני ברית יצחק היינו להתהלך כחפשיים בקרב הגוים
שהגיע אליו ע"י נכסיו קנאתם התייחסה לאיש יותר ולא להרתע בפני קנאה ושנאה לקיים צואתו של אברהם
מאשר לאשרו. ולבטוח בה' שיגן עלינו מפני קנאה וצרות עין וג"ז
קנאת הגוים בגלות מחזיק אותנו שלא נתבולל ממבחני הגלות שעוד עלינו לעמוד בהם ,ורק אח"כ נוכל
לצפות לשלב האחרון של הגלות בו נרכוש את כבוד
ומ"מ יש לדעת דקנאה זה הוא שמחזיק אותנו שלא הגוים והכרתם לא למרות היותינו יהודים רק בגלל
נתבולל בין הגוים וכמ"ש רש"ר הירש בהמשך דבריו אנחנו יהודים בו נתהלך בין הגוים בגאון כאברהם
שהביא ד' המדרש במדבר רבה י"ח י"ז דאותיות מנצפ"ך "נשיא אלהים" אז הגוים ישיבו אותנו אל נחלתינו
רמזו בזה הצופים הנביאים לכמה גאולות ,הכ"ף בלך לך הראשונה וההסטורי' תגשים את הנבואה הישנה בה עוד
של אברהם ,והמ"ם במש"כ כאן לך מעמנו כי עצמת לפני אלפים שנה הותוותה התכנית לגלות ולגאולה
ממנו מאד עי"ש השאר ,וצ"ע איזה גאולה מצאו בטענה וזכרתי את בריתי יעקב ואת בריתי יצחק ואף את בריתי
זו שילך מהם ,ותי' ד"באמת קנאת הגוים שמקנאים את אברהם אזכרו והארץ אזכור" ע"כ ד' רש"ר הירש.
עשרם של ישראל בגלות היא היא אחד ממכשירי
ההשגחה העליונה להצלת ישראל ,אלמלא אותה קנאת ועד"ז כ' באזנים לתורה והכניס באופן נפלא בפסוקים
פלשתים הדוחה את ישראל להתבודדות בעל כרחו בנקל אלו צורת הסבל שלנו מן הגוים ,דבמש"כ סתמום
הי' הוא משקיע את עצמו לתוך עסקי עושרו ולתוך פלשתים ,כ' כמה בתי חרושת ועבודה ועסקים גדולים
העמדה הנכבדה שהיתה כרוכה בהם והי' שקוע בכל החריבו צוררי ישראל בכל דור ודור בידיהם גם אם זה
אלה יותר משהדבר נאה לבן אברהם ונושא תעודתו הי' לרעת ארצם וממשלתם ,רק מפני שהם שייכים
הרוחנית ,מי יודע אם לא אותה קנאה היא שהצילה אותו ליהודים ,ותמיד מצאו איזה אמתלא לזה כמו זו של
מפני השתקעות יתירה זו ברור הדבר בניו המתקדמים הפלשתים שסתמו הבארות באמרם תקלה הם לנו מפני
לקראת אותה שלב בו הוא עצמו הי' עומד ,קנאה דוחה הגייסות הבאות עלינו [רש"י] .ובמש"כ לך מעמנו כי
זו היא שתמיד החזירה אותם לעצמיותם ,נמצאת קנאה עצמת ממנו מאד ,כ' אפי' כשהי' רק יהודי אחד במדינה
זו אחד ממכשירי ההצלה הגדולים והרי היא מתלווה אל לא הי' מקום בעדו ,ואף שלא "חי על חשבון" התושבים
אושרם כדי לבטל את פתיונו המושך וכדי להזהיר והי' יצרני במאה אחוז בחקלאות והצליח בה מאד,
ולחזור ולהזהיר אותם על תפקידם היהודי העקרי" עכ"ד ואפשר הי' ללמוד ממנו הרבה איך חורשים ואיך
רש"ר הירש. מזבלים ,זורעים וקוצרים את השדה ,והמאה שערים
שמצא הלא זה ברכה גדולה לכל המדינה ובפרט בימי
והנה כל הדברים האלו התקיימו ממש לעינינו שבעז"ה הרעב ,ואת המעשר הרי נתן לעניי המדינה [פרדר"א פל"ג]
נראה שכבר עברנו חלק הגלות שמסמל עבדותו של וברכת ה' אשר עליו הרי העשיר את כל המדינה ועל דרך
יעקב ,ואנו עומדים כעת בשלב גלותו של יצחק שיש לנו שאמר לבן ליעקב ויברכני ה' בגלליך ,ואיש כזה מביא
הצלחה גדולה בגשמיות ,והגוים לא יכולים לסבול את תועלת גדול למדינה ,אבל הוא יהודי ,ויהודי בגלות צריך
כ
התורה פרשת תולדות שירת
דכיון דכ' במלאכי ב' ה' בריתי היתה אתו החיים והשלום זה ,ואם חשבנו שהגוים כבר אוהבים אותנו וכבר אין
הרי כ' חיים אצל שלום וכיון שבפסוק זה כ' חיים אצל כ"כ הקנאה והשנאה שהי' פעם ,הנה מאחרי שמחת
באר הרי יש בזה רמז לשלום ,ובס' יד דוד מהדו"ק על תורה תשפ"ד התפרץ לענינו האנטישמיות בכל העולם
ברכות שם ציין לס' מנחת ביכורים שתי' דעצם זה שניסו במלוא עוזה ע"י טענה זו דלך מעמנו כי עצמת ממנו
לחפור שוב ושוב ולא התייאשו מראה שכבר מעתה ראה מאד ובפרט בטענת בני ישמעאל לך מעמנו כי אין לנו
כאן סימן שבסוף יהי' מים של שלום, שום זכות להיות בא"י ,וכל מה שנבנה שם הם טוענים
ששייך להם ,ומאז מצאו הגוים בכל העולם מקום לבטא
והג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א תי' ע"פ ד' רש"ר שנאתם כנגד היהודי שמצליח בכל מקום[ ,דכיום בעולם
הירש שהזכרנו לעיל לפרש הא דמ"ם דמנצפ"ך הרומז הנאור והתרבותי לא מתאים כ"כ לבטא בפה הרגישי שנאה אבל
לגאולה מרומז בהא דעצמת ממנו מאד כיון דקנאת כעת מצאו מקום לבטא כל שנאתם בפה והתברר שמעולם לא
הגוים הוא זה שמחזיק אותנו בגלות לבל נתערב בין יתבטל ההלכה שעשיו שונא ליעקב] ואולי מעשה אבות סימן
הגוים וזה מכשיר אותנו להיות ראוים לגאולה בבוא לבנים הי' מעשה זה דיצחק בחלקו של פלשתים דוקא,
העת ,ולפ"ז י"ל דאדרבה העסק והריב שיש נגד יצחק להורות על מה שיקרה לנו באחרית הימים מהעם היושב
הוא זה שמביא השלום האמיתי בין ישראל לאביהם שם[ .עי' לעיל בהג"ה ]23
שבשמים וזה מה שמחזיק אותם בגלות.
סתימת הבארות הוא טימטום הלב
ולעצם הגמ' כ' בחת"ס בכמה מקומות [ח"ג יב :רפ"א.
שצ"ד ד' ועוד] לרמז דמה שכ' כאן דזוכה לתורה חיים וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו' סתמום
פלשתים [שם ט"ו]
ושלום ר"ת תח"ש וזה היפך מבאר שח"ת שהרשעים
יורדים לשם וע"י תשובה נתהפך השח"ת ונעשה וברש"י "טמונין פלשתאי לשון סתימה ובלשון התלמוד
לחת"ש ,ובמה שאנו אומרים אשרינו שאנחנו משכימים מטמטם את הלב" ונראה דרש"י בא לרמז ,למש"כ
ומעריבים וכו' כי ב"פ שאנו מייחדים אותו בכל יום בשפת אמת כמה פעמים דהכוונה לההשפעה והמדה של
מימי שנ"ד יום עולה ב"פ שנ"ד שהוא תש"ח אשר אברהם ,והי' צריך יצחק לשוב ולחפור ההשפעה כפי
לרשעים הוא באר שח"ת אשר פעל ה' לא יביטו ולא מדתו מדת הגבורה 34,וזה הכוונה דקאי על טימטום הלב
אמרו יוצר אור שחרית וערבית אבל לצדיקים יהי' תח"ש שלא הי' כאן השפעה ,וזהו בלשון התלמוד היינו שלא
ר"ת תורה חיים שלום ולזה אומרים שהם יורדים לבאר כפשוטו.
שח"ת כי הרואה באר בחלום יצפה לתורה חיים ושלום,
ותחש שהי' בימי משה טהור הי' [שבת כח ]:כי אז הי' מה שבאר מים חיים סימן לשלום
תורה חיים ושלום בשלימות האפשרי וקרן אחת הי' ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים
במצחו להורות כי הי' כוונה אחת לשם ה' עי"ש עוד. חיים ויריבו רוע גרר וגו' לנו המים וגו' [שם י"ט
כ']
ענין המשתה שעשה יצחק לאבימלך
ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל בגמ' ברכות נו :אמר רבי חנינא הרואה באר [-מים חיים]
שר צבאו ויאמר עליהם יצחק וגו' ויאמרו ראה בחלום רואה שלום שנא' ויחפרו עבדי יצחק בנחל
ראינו וגו' אם תעשה עמנו רעה וגו' ויעש להם וימצאו שם באר מים חיים רבי נתן אומר מצא תורה
משתה ויאכלו וישתו וישכימו בבוקר וגו' [שם כ"ו שנא' כי מצאי מצא חיים וכתיב [הכא ביצחק] באר מים
– ל"א] חיים ,רבא אמר חיים ממש [ -שהחיים תלויים במים] וצע"ט
איך נרמז כאן ענין שלום דאדרבה הרי רבו עלי' וקרא
כל הענין צ"ב טובא למה לנו לדעת כ"ז ,וכן מה הענין שם באר זה עשק כי התעשקו עמו ,ומהרש"א שם ביאר
לעשות להם משתה ,הרי כשאברהם כרת ברית עם דהכוונה למה שהי' בסוף דבאר זה לא נתקיים בידו עד
אבימלך לא עשה משתה ,ול"ל להדגיש ענין השילוח. שהי' לו שלום אח"כ ולא רבו עלי' עוד ,אבל הצל"ח הק'
ורמב"ן לעיל פכ"ד כ' שאחרי שהבטיח לו הקב"ה שלא דזה דוחק דבקרא זה לא נרמז שלום כלל ותי' דהכוונה
יירא מהם ובירך אותו נתן ה' בלבם שילך לפניו המלך
בכבוד גדול ,יותר מאשר עשה לאביו ,שאז בא רק עם 34כבר העיר הרמב"ן דאין בפשוטי הסיפור דחפירת הבארות תועלת
פיכול ועכשיו בא עם רעים רבים .אולם עדיין לא נתבאר ולא כבוד גדול יצחק ולכ"פ דקאי על ביהמ"ק עי"ש ,וזכורני שנשאלתי
בזה מזקנתי הרבנית ראקאוו ע"ה ,דמה הפי' בכל ענין חפירת הבארות,
ענין המשתה .והנצי"ב העמק דבר כ' דרצה להורות להם וי"ל בדרך צחות ,ללמדנו דכמו בענין הבארות אין לנו השגה כן אין לנו
רב חסדו עמהם ,שאבימלך אף שהי' בעל ברית אביו השגה באהבת יצחק לעשו ,עי"ל דחפירת בארות הוא לגלות הדברים
הנסתרים ,וזה רצה יצחק לגלות בעשו.
כא
התורה פרשת תולדות שירת
הנה בחומשים שלנו רשום כאן עליית חמישי ,והעיר מ"מ לא עשה לו משתה לא בבואו אליו ולא בהלכו
הגרי"ד שלזינגר שליט"א דלכ' הו"ל באמצע ענין והו"ל מהם ,ועתה הוא עשה להם משתה וכדרך הצדיקים
להפסיק במקום אחר ,אלא שבאמת יש לציין דלא ברור להתפייס בנקל ולהמצא למי שמבקש שלום .ויש סמך
כלל מי חילק את הפרשיות לפי העולים ויתכן שהי' זה לפי' זה ממדרש לקח טוב שהביא ע"ז קרא דדוד שאמר
מלמד או חזן שאהב לסיים בדבר טוב בענין ברכה ולא "ועתה ה' חנני והקימיני ואשלמה להם" [תהילים מ"א י"א]
הי' איכפ"ל כ"כ שזה באמצע ענין .ולאלו שלא התחשבו היינו שהגם שעשו לו צרות מ"מ התנהג אתם יפה.
עם החלוקה שרשום בחומשים עי' לקמן ,יתכן שלא היו ובדברי ירמיהו כ' שרצה לפייסם על שדיבר אליהם
מפסיקים כאן. דברים קשים.
*חלוקת התורה לפרשיות וסדרות והג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א ביאר ענין המשתה
והשילוח עפ"י דברי הספורנו שהבאנו לעיל פסוק ה'
ואולי כאן המקום באמת לברר מי עשה חלוקת העולים,
שכ' דלפני שנתעורר יצחק לקרוא בשם ה' לאחרים ,לא
והנה לפני שנדון על חלוקת העולים ,נקדים לברר יותר
תלאו לו בזכות עצמו רק בזכות אברהם אבל אחרי שבנה
ענין חלוקת הפרשיות והסדרות 36,הנה עצם חלוקת
מזבח וקרא בשם ה' ,אז הלך אליו אבימלך ואמרו ראה
פרשיות סתומה ופתוחה הוא הלל"מ ומפורש בגמ' שבת
ראינו וגו' עתה אתה ברוך ה' ולא מצאוהו עוד תלאות
קג :שנכלל במש"כ וכתבתם כתיבה תמה שלא יעשה
מקנאים ודברי ריבות כאשר בראשונה .עפי"ז י"ל דעיקר
פתוחה סתומה או להיפך ,ויש בזה נפק"מ גם לענין
הענין הי' להמשיך ענין האשל שעשה אברהם שהי'
קריאת התורה שאין משיירין ואין מתחילין בפחות מג'
אכילה ושתי' לוי' ,דעי"ז הי' מקרב את כולם להקב"ה
פסוקים סמוך לפרשה ,אולם מה שיל"ע בחלוקת
וכמו שהבאנו לעיל בשם ס' הבהיר ,ולכן לתקן זה עשה
הסדרות שנוגע לקריאת התורה כל שבוע ,הנה עיקר
כאן יצחק מעשה אביו ועשה משתה לאכילה ושתי' וגם
תקנת קריאת התורה בשבת ובב' וה' ומספר העולים
שילוח לקיים ענין לוי' ובזה המשיך דרכו של אברהם
ושלא יפחתו מג' פסוקים וכדומה ,הוא צירוף תקנת
ושוב הי' אפשר לתלות לו בזכות עצמו.
משרע"ה ועזרא הסופר[ ,עי' נו"כ ריש סי' קל"ה] אבל לא
התפרש בתקנתם אם יש קפידא לסיים את התורה במשך ועד"ז כ' הרה"ק מפילץ זי"ע בספרו שפתי צדיק ,דדוקא
זמן מסויים כמו שנה או ג' שנים ולחלק לפ"ז לפרשיות ביצחק נזכר ענין משתה ואכילה ושתי' מה שלא נזכר
וסדרות ,אלא שנהגו בא"י לגמור את התורה בג' שנים כשכרת אברהם אתו ברית ,כיון שבאברהם אין כ"כ
ובבבל כל שנה כמו שאנו עושין ,ומתבאר ברמב"ם רבותא כיון שלכאו"א הי' מאכיל ומשקה ,והרבותא רק
שחלק זה הוא בגדר מנהג קדמון ולא מעצם התקנה אצל יצחק שלא נמצא בו כלל דרך זה ,שהי' נראה מדתו
שהרי בפי"ב מתפלה הביא עיקר תקנת קריה"ת ,ורק כלפיד אש שלא הי' באפשרות ליכנס בד"א שלו 35 ,אכן
בפי"ג כתב שמנהג פשוט הוא לסיים את התורה בשנה הם אמרו לו "ראה ראינו" שתירצו עצמם שמתחלה
אחת ומנהג שאינו פשוט הוא לסיים את התורה בג' נתרחקו ממנו מחמת שלא התנהג אתם הנהגת אביו,
שנים וא"כ יתכן שמצד עיקר תקנת קריה"ת של משה ולכן הוצרכו ב' ראיות שלא מעין הראי' שראו באביו,
ועזרא לא הי' צורך כלל לחלק את התורה לסדרות .וכן שהיתה הבנתם שיש לצדיק להתנהג רק כאברהם אבינו,
מבואר בשו"ע סי' רפ"ב שבס"א כ' "מוציאין ס"ת וקורין ומפני שהזכירו דרכי אביו תפס אומנות אביו שהי' אצלו
בו שבעה" ובס"ד כתב "נוהגים לקרות שבעה ולגמור כיבוד אב ,ולכך ויעש להם משתה ועי"ז נתקרבו.
עמהם הפרשה ואומר קדיש ,וחוזר וקורא עם המפטיר
מה שקרא השביעי" הרי שלגמור הפרשה הוא בגדר ובמש"כ וישכימו בבוקר ולא נזכר שנתן להם מקום לינה
מנהג ולא מעיקר התקנה. וכמ"ש באליעזר ,תי' בספר הנ"ל דאולי לא יכלו לישון
בבואם לבית לפיד אש כזה ,והרגישו התעוררות
אולם גם אחרי שידענו מגמ' שהיו גומרים את התורה והתלהבות לעבודתו ית'.
בשנה אחת לא התפרש להדיא מקום החלוקה לא"י
ולבבל ,רק בירושלמי פט"ז משבת ה"א ובמס' סופרים *מה שהכניסו עליית חמישי באמצע הסיפור
פט"ז ה"ח מבואר שיש חלוקה של קע"ה פרשיות ,וזה אם תעשה עמו רעה וגו' אתה עתה ברוך ה':
מתאים למנהג א"י שגמרו את התורה אחת לשלש שנים, [חמישי] ויעש להם משתה וגו' [שם]
אולם רמזים רבים יש בש"ס לחלוקה שלנו לפרשיות
כגון מה שתיקן עזרא לקרוא קללות שבתו"כ לפני עצרת
35זה מתאים עם דברי הנצי"ב העמק דבר סו"פ חיי שרה שמחמת גודל
הפחד שאחזה לרבקה בראותה את יצחק לא יכלה שוב לדבר אתו
36הרבה מ"מ ראיתי בספר אהלי שמעון סי' י"ג. כרגיל ,ולכן לא הגידה לו ענין עשיו.
כב
התורה פרשת תולדות שירת
אחת וכ"ש הרבה וכמו שמסיים הזוהר שם אח"כ וז"ל היינו פ' בחקותי וקללות שבמשנה תורה לפני ר"ה היינו
ולא יפסיק מילין דפרשתא דשבתא דא בפרשתא דשבתא פ' כי תבוא ,המבואר בסו"מ מגילה ושם כט :חל ר"ח
אחרא וכו' כיון דאשלימו הני למיפסק פרשיין דכל שתא אדר בואתה תצוה או בכי תשא ,והגמ' שם מדגיש שרק
ואתעטרו קמי קב"ה ואמרי אנא משבת פלוני מציבורא לפי מנהג בבל הי' מזדמן פ' שקלים בכי תשא ,הרי
פלוני וכו' ואסור לן לערבא אלין באלין וכו' אפילו שכבר הי' חלוקה לסדרות כמו שלנו לכל שבת פרשה
כמלא נימא ואפילו בחד תיבא וכו' עכ"ל והקפידא הוא אחרת ,אלא שמבואר שם ברש"י בביאור דברי אביי
רק בשבת שחרית ולא במנחה ולא בב' וה' שאין שיתכן שהמון עם לא ידעו איפה הסדרה מסתיימת ואם
הקריאות מן החשבון הכללי ולכן בשבת שחרית חוזרים יקראו פ' שקלים אחרי פ' תצוה יסברו שפ' תצוה
וקוראין מה שכבר קראו בשני וחמישי ,ומה שבמערבא מסתיימת אחרי פ' שקלים ומבואר שלא היה מפורסם
פסקי לתלת שנין הם לא חשו לזה ,ולזה גופא לא נתפשט כ"כ לקרוא פ' תצוה פ' כי תשא דא"כ ל"ש בזה טעות.
מנהגם וכל ישראל משלימין בשנה אחת וזה שבמקדש [ופ' בלק שכ' בברכות יב :לא מתייחס לפ' השבוע רק על חלק
היו מחלקים פ' האזינו לא היה בשביל לימוד התורה הברכות של פ' בלק וכמ"ש שם פ' ציצית ריבית משקלות] אלא
לכל ישראל אלא בשביל שירת הלוים .ולעיל שם שיל"ע במש"כ רשב"ם ריש פ' ויחי שעיקר התחלת
בערוה"ש ס"ב מבואר שיש בתורה נ"ד סדרות ובזוהר פרשה זו הוא הפסוק האחרון בפ' ויגש שכ' שם "וישב
בכמה מקומות כתוב ג"ן סדרות [כ"כ בתיקוני זהר תיקון י"ט ישראל בארץ מצרים" וגו' ,כי עליו מחובר ויחי יעקב.
ותיקון נ"ב ונ"ג וכן בזוה"ק שהבאנו לעיל בפ' ויקהל ר"ו :ונרמז "אלא שלא רצו הקהלות לסיים פרשת ויגש בותהי הארץ
בקרא ג"ן נעול אחותי כלה ,ובפי' רוקח על ישתבח נ"ג תיבות יש לפרעה וסיימוה בוישב ישראל" הרי שהתחלת וסיום
בישתבח כמניין נ"ג פרשיות בחומש ,השומרים יבואו ב"גן" עדן. הפרשה בקריאת התורה הי' תלוי בקהלות .ועי' מאירי
ובשם הגדולים להחיד"א מערכת הספרים אות ג' ובהקדמת עמק
מגילה שם שמש"כ בגמ' ששקלים יתכן לחול בפ' תצוה
המלך על הזוה"ק הקשו הלא יש נ"ד סדרות בתורה ,וכמו שחשב
בעל הטורים סו"פ וזאת הברכה ,ובחיד"א בספרו דבש לפי מערכת או פ' כי תשא תלוי במנהגים הרי שגם חלוקת הפרשיות
פרשיות כתב דנצבים וילך נחשב כחד ,וכ"כ בספר כסא מלך על בשנה אחת הי' תלוי במנהגים וכן עולה בביאור קרבן
הזוה"ק בשם גליון מרדכי להמגיד מקוזניץ [מסתמא כיון דקטנים עדה על ירושלמי פ"ג ממגילה ה"ז שבזמן הגמ' הי' כ"א
הם] ובספר בית גנזי כתב דתזריע מצורע נחשבים כחד ,אולם מסיים הקריאה כפי רצונו וכמו שאנו מוצאים במערבא
בספר תורת אמת לר' לייבלע איגר נקט דקאי על מטות מסעי] שסיימו בג' שנים .ובספרים מביאים מש"כ בקונטרס
ור"ל על השבתים שבהם קוראים הסדרות שהם מיוחדים חזה התנופה [סי' נ"ד] המכיל קיצור תשובות הרא"ש
לשבתות השנה ומשה תיקן לקרות כל סדרה וסדרה [הנדפס בסו"ס שו"ת חיים שאל לחיד"א ח"ב] וז"ל ,חילוק
בשבת שלה וחלילה להחליף סדרה זו באחרת .וכן הסדרים וחיבוריהם הוא כדי שתעלה קריאת כל התורה
מבואר ממה שהק' רש"י ריש פרשת ויחי למה פרשה זו בשנה אחת ,ולכן כל חכם בעירו או בארצו חיבר והפריד
סתומה משמע שכאן זה התחלת הסדרה בעצם ולא רק הסדרים כפי הסדר שראה שהוא הנאות ,ואין הסידור
החלטת הקהלות כד' רשב"ם .עכ"פ מבואר מזה שיש ההוא הלכה קבועה רק מנהג ,ואינו חובה לשנות מנהג
קפידא מיוחדת להתחיל ולסיים הסדרה כמו שמחולק הנהוג בברכה לקיים סימן סגרו ופתחו וכן כל כיוצא
ולא תלוי במנהגי קהלות .ונראה שגם בא"י שחילקו את בשאר סימנין עכ"ל .ועי' בשו"ת זרע אנשים לחיד"א סי'
התורה לקע"ה פרשיות לסיים בג' שנים הי' להם כ"א שהביא מנהג לסיים פ' בלק עם תוס' ג' פסוקים
החלוקה של ג"ן סדרות שזה מכוון ע"פ סוד רק שלענין ראשונים של פ' פנחס כדי שלא לסיים בדבר רע ויהי
קריה"ת הנהיגו לחלקם ומסתבר הטעם שעדיף מעט המתים במגפה שנים ועשרים אלף.
בהבנה מהרבה שלא בהבנה .ולענין חלוקת הסדרות
במשך השנה ,נאמרו כמה כללים ע"פ חז"ל וראשונים אולם במג"א בהקדמה לסי' רפב וביתר ביאור בערוך
כגון קללות בתו"כ לפני עצרת ושבמשנה תורה לפני השלחן שם ס"ג הביא מש"כ בזוהר פ' ויקהל שאסור למי
ר"ה ,ות"ב לפני ואתחנן ,וחילוק נצבים וילך בזמן ר"ה, שקורא בתורה להפסיק בפרשה רק במקום שהפסיק
ופ' צו לפני פסח בפשוטה ומצורע במעוברת וכמבואר משה ולא יפסיק מילין דשבתא אחרא בשבתא דא וכ'
בשו"ע סי' תכ"ח ס"ד בפרטות והסימן לפשוטה פקדו מג"א דלא יתכן לפרש דאסור להפסיק באמצע פרשה
ופסחו ,ולמעוברת סגרו ופסחו ,מנו ועצרו ,צומו וצלו, פתוחה או סתומה כפשוטה דא"כ מה תעשה בפ' ויצא
קומו ותקעו .עי"ש. ופ' מקץ שאין בה פרשיות כלל ,ובהכרח דבתוך סדרה
אחת לא איכפ"ל כיון שכל העולים נחשבים כאחת דהא
*חלוקת הפרשה לפי העולים בזמן הגמ' הי' רק ברכה אחד בתחלה ובסוף ,ובהכרח
והנה כ"ז לענין חלוקת החומשים לפרשיות ולסדרות, דקאי על תשלום הסדרה דהיינו שיש קפידא שיסיימו
אבל חלוקת כל פרשה למספר קטעים לפי מנין העולים ממש בסוף הסדרה ולא קודם ולא מאוחר אפילו תיבה
כג
התורה פרשת תולדות שירת
באמצע הפרשה ,וכתב שלא ידוע לו מי קבע כל חילוקי לא מוזכר בגמ' וראשונים חוץ מפ' האזינו שמבואר
הקוראי ם ,ושוב מצא בתיקון יששכר שכתב שההפסק בר"ה לא .שבמקדש היו שרים במוסף דשבת כפי הסימן
ל"חמישי" הוא בויקוד ארצה וישתחו [פ"ט שם] .ויש הזי"ו ל"ך ו ע"ז קאמר שם "כדרך שחלוקים כאן כך
בהרבה סדרות באמת שרואים שההפסק הוא במקום חלוקין בבית הכנסת" [-כך קוראין אותה ששה הקוראין בספר
שנשמע טוב או מרגש גם אם זה באמצע ענין ממש ,כמו תורה ,והשביעי קורא מן השירה ולהלן] ומשמע שבכל שאר
בפ' ויגש ונפשו קשורה בנפשו ,ובפ' שלח טובה הארץ הפרשיות אין קפידא כלל ,וכן משמע מהא שנאמרו כמה
מאד מאד הגם שכלב עוד המשיך לדבר אם חפץ בנו ה' כללים מתי יש להפסיק כגון הא שאין מפסיקין בקללות
וגו' ושמעתי שבישיבת חזון יחזקאל להג"ר חיים קלופט ושיש לקרוא לכאו"א לפחות ג"פ ולכולם ביחד עשרה
שליט"א אכן לא מפסיקים במקום הרשום בחומש. פסוקים ,ובשו"ע סי' קל"ח ס"א שהקורא בתורה לא
וידידי הבעל קורא המומחה הרב יעקב יוסף לרנר ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים ,וכן לא יתחיל בה
שליט"א בתקופת הקורונה שלא רצה שעולה יעמוד פחות מג' פסוקים ,עי"ש הטעם ,וברמ"א שם שיכוין
אצלו לאורך זמן ,עשה שש עליות ,לכל אחד רק ג' להתחיל תמיד לקרוא בדבר טוב ,ויסיים בדבר טוב,
פסוקים עם תיאום כללי ההלכה ,והאחרון עלה הוא משמע מכ"ז שעצם ההפסקה תלוי בבעל קורא רק
בעצמו עד הסוף ,ובשני פרשיות מחוברות שיש להקפיד העיקר שיעשה לפי כללי ההלכה.
שהרביעי יהי' החיבור של הפרשיות עשה ג' עליות
קצרות בתחלה והרביעי לקח לעצמו עד קרוב לסוף ואכן מצינו שי' הגר"א במעשה רב [אות קל"ב] ש"אין
הפרשה השני'. מסיימין בפרשיות הנרשמים בחומש כי אם במקום
שהיא פתוחה או סתומה או במקום שנראה יותר הפסק
אלא שאמנם שבחז"ל וראשונים לא מוזכר כלל ענין" עכ"ל .ומה שהוסיף במקום שנראה יותר הפסק
החלוקה ,מ"מ יש מאחרונים הקדמונים שהרחיבו ענין כיון שבהרבה סדרות לא מצינו שבעה פרשיות
בנושא זה וציינו מקומות החלוקה לעולים בכל פרשה. לסיים בו ,ויש סדרות שאין בהם פרשיות כלל כגון פ'
ומראשונים שבהם הוא ספר עיבור שנים תיקון יששכר ויצא ולזה כ' שעכ"פ צריך להפסיק במקום שנראה יותר
להגאון ר' יששכר בן סוסאן [תלמיד הרלב"ח מגדולי רבני הפסק ענין .וכ"כ במנחת אלעזר קונטרס שיירי המנחה
צפת בתקופת הב"י] רשם שם בדף עד :כל חלוקת העליות סי' ס"ו שאין מקור כלל לחלוקת הפרשה לפי העולים
של כל פרשיות התורה לשבת בשחרית ולמנחה ושני וכך קיבל מאבותיו שלא לסיים כפי הנדפס בחומשים
וחמישי וכתב שם דבר פלא שחלוקה זו כבר נהג בו שהרבה פעמים אינו מסיים בכי טוב הנדרש ,ובשלחן
עזרא הסופר וז"ל "מצאתי כתוב בקונדריס ישן הפסקות הטהור להגה"ק רי"א מקומרנא סי' קל"ח שחילוק
הקריאות לשבעה עולים כו' וכתוב עליהם שהם מסדר הפרשיות לעולים בשבת ובשני וחמישי אין בהם כדי
הגאונים ז"ל ובקונדריס אחר מצאתי גם לעולים למנחה שביעה כי הרבה פעמים אינו מסיים בדבר טוב ולכן אין
ושני וחמישי ואין כתוב עליהם כראשונים שם הגאונים להשגיח בזה כלל רק יסיים כפי הבנתו ולכתחלה יש
אבל מאד ישרו בעיני ושמעתי מחכם שהם הפסקות עזרא לסיים בסיום פרשה פתוחה וסתומה ,ובסידור אזור
הסופר ע"ה שהיה הוא עצמו פוסק קריאות העולים אליהו הקריאות של שני וחמישי הוא שונה משלנו ורק
לקרות בס"ת ולכן ראיתי לכתוב אלו ואלו כי כולם עשרה פסוקים אם אפשר להפסיק שם .והאדר"ת [ישורון
צריכין לש"ץ ולכבוד הגאונים ואותם ראשונים שסדרום ח"ו עמ' קמ"ח] ג"כ השיג על הרבה הפסקות ולכן רשם
וכתבום ונכון לנהוג בהם כי מאד טובים ויפים הם" .ויש לעצמו סדר חדש .ובקונטרס סיומא דפרשיות [לר' אהרן
שם הרבה שינויים מההפסקות הנהוגות אצלנו .גם בספר ב"ר אבלי ווירמש מו"ץ במיץ תלמיד השאגת אריה בספר מאורי
נוהג כצאן יוסף לר' יוסף יוזפא קאשמן מפרנקפורט אור ח"ז סוף חלק קן טהור] השיג על הרבה טעותים
[נדפס שנת תע"ח] ה ביא כל פרשה וחלוקתה ורובו הוא שנשתקעו מחמת החלוקה שנעשית ע"י מלמד דרדקי
כחלוקה שלנו אבל יש איזה שינויים והוא גם השיג על אחד ,וא' מן הטעותים הוא שהקפיד על סיום דבר טוב
כמה דברים. גם אם זה באמצע ענין ממש ולא בסוף הפרשה וזה
טעות דהעיקר שלא יהי' דבר רע וא"א להפסיק באמצע
*הפסק שני במ"ב מסעות שבפ' מסעי ענין ,וכן להיפך שלא הקפיד על התחלת דבר רע
ואחד מהדברים שהעיר שם הוא במה שקוראין פ' מסעי לדוגמא בפ' לך לך יש מסיימים הלוך ונסע הנגבה שאז
במנחה או בב' וה' שבסידורים שלנו רשום כהן עד לעיני מתחילים אח"כ בדבר רע ויהי רעב בארץ ועדיף לגמור
כל מצרים לוי עד בקצה המדבר וישראל עד ויחנו על ים והכנעני אז בארץ .והגר"י קמינצקי זצ"ל באמת ליעקב פ'
סוף ויש סידורים משובשים שישראל הוא עד שבעים בראשית [לעיל א א] העיר על מה שמפסיקין בתעניות
תמרים ויחנו שם [כן באמת מופיע בספר תיקון יששכר הנ"ל] בשמר לך [שמות ל"ד פי"א] ,וזה גם חמישי והלא זה
כד
התורה פרשת תולדות שירת
שלא לשייר פחות מג' פסוקים לפני סוף הפרשה וכדו' שזה פחות מי' פסוקים מהתחלת הפרשה והרי בשני
ולזה השיג שמפסיקים בכל מקום שרוצים ואינו נכון. וחמישי צריך לפחות עשרה פסוקים[ ,כנראה שתיקון
אולם כבר נתבאר לעיל ממג"א וערוה"ש דדברי הזוהר יששכר ס"ל שדומה לפ' ויבא עמלק בפורים שמסתפקים בט'
מכוונים על הסדרות וכמפורש שם בהמשך שכל פרשה פסוקים כיון שזה סוף פרשה מבואר שבמקום צורך סגי בט'
מג"ן פרשיות ממונה ומשמש לשבת אחת ואחרי שנקרא במש"כ פסוקים] וטעות זה נגרם מחמת שרצו להקפיד
ע"י הציבור עולה למעלה ומעיד אני הפרשה שנקרא ע"י מג"א סי' תכ"ח סק"ח בשם צרור המור ר"פ מסעי שלא
ציבור פלוני ואז הקב"ה קורא למלאך הממונה על ג"ן להפסיק במ"ב מסעות וכ"פ בשערי אפרים שער ז' אות
מרכבות קדושות של התורה ומתעטרים עי"ש ,ומבואר כ"ה ,וזה אינו שאין קפידא רק כשקוראים את כולם כמו
להדיא דקאי על חילוק הסדרות אבל בחילוק הקטעים בשבת פרשת מסעי לחוד ואז באמת נוהגים לסיים העלי'
בתוך הסדרה אין קפידא כלל .ועוד הקשה בספר כתר הראשונה בשלישי ,ומחלקים הפרשה של אחר זה .ובזה
שם טוב [גאגין ח"א עמ' רע"א] דלפ"ז בהכרח שעזרא תיקן תלוי מה שרשום בחומש שלנו שני אחרי ויחנו על ים סוף
לסיים את התורה בשנה אחת ואיך לא נהגו כן בא"י. שהרי בשבת לכו"ע אין להפסיק במ"ב מסעות ,וצ"ל
ובאמת בהוצאה ראשונה של ס' תיקון יששכר כ' בנוס"א דקאי על שני וחמישי וכשי' בעל נוהג כצאן יוסף ולא
שהם "מסדר הגאונים למתנדבים לנהוג לסדרם לשבתות כתיקון יששכר ,אלא שצ"ע שיכניסו בחומש מה שנוגע
שאין בהם שירה ולא חידוש שאין מעלין בהן אלא רק לשני וחמישי וגם דמה איכפ"ל אם יקראו יותר וכ"ה
שבעה קרואים בלבד" הרי שזה רק הצעה למתנדבים בהגהות שערי רחמים על שערי אפרים שם .וכן צ"ל
ולא חיוב. שטעו המדפיסים במה שלא הכניסו לנו בחומש סימן
לשני ושלישי בקריאה לשבת פרשת מסעי לחוד ,אלא
ודבר פלא כ' בשו"ת ערוגת הבושם או"ח סי' כ"ב בהאי שכן מוצאים בפ' דברים שבחומש רשום שני בויברך
קפידא שלא להפסיק בפסוקי דלא פסקי' משה דבאמת אתכם כאשר דבר לכם ,ובשבת מסיימים ככוכבי השמים
לא שייך רק במפסיק באמצע פסוק ממש ולא באמצע לרוב כדי שלא להתחיל עם איכה אשא לבדי .ועי' בלקט
פרשה אלא דלמאי דמבואר בקידושין ל .דאנן לא יושר ח"א קט" .לפ' אלה הדברים רוצה הקורא להניח פ'
בקיאינן בפסוקי ,ממילא ל"ש להפסיק באמצע הפרשה הראשונה ככוכבי השמים לרוב ,ואמר הוי מסיים כאשר
אלא בסופה דאולי יפסיק באמצע הפסוק ,והא דמפסיקין דבר לכם .ואמר בנו איך שייך להתחיל בפורעניות כגון
בקריאת ספר תורה בשני ושלישי וכו' אפילו שלא איכה? ואמר כן שמע מרבו מוהר"ר אהרן זצ"ל ,כדי
במקום הפרשה ,י"ל דגמירי דבהנהו דוכתא מפסיקין להקדים איכה של משה קודם איכה של ירמיה" ור"ל
לקרואים ובודאי אינהו הוי בקיאין בפסוקי ,וממילא יצא שאיכה של משה אינו של פרעניות ומשמע שגם בשבת
לנו הדין שאם מוסיפים על הקרואים צריך ליזהר להפסיק התחילו באיכה אלא שבדורות האחרונים התייחסו
דוקא בפרשה סתומה או פתוחה ,דאל"כ יש לחוש שמא לאיכה של משה לפרענות במה שמנגנים אותו בניגון
יפסיק באמצע פסוק דהא אנן לא בקיאינן בפסוקי ,כנ"ל איכה ולכן כהן מסיים פסוק לפני זה וא"ש שבחומש
ברור לדינא עכ"ד .וכבר הק' עליו בשו"ת להורות נתן נשאר אצל איכה .וע"ע בשו"ת בית אב"א להג"ר אברהם
ח"ב סי' לא דא"כ ל"ש האי כללא שאין משיירין בפרשה רפפורט שליט"א סי' רל"ז [והוא גם בקובץ אור ישראל גליון
פחות מג' פסוקים שהרי אנן לא בקיאינן בפסוקי וא"כ ל"ה עמ' רמ"ג] דו"ד חריפים שהיה לו עם הרב דוד יצחקי
לא ידעינן איה איפוא הם שלשת הפסוקים ,והו"ל לפסוק האם באמת יש להקפיד לדינא לא להפסיק במ"ב מסעות
דלעולם אין מפסיקין אלא בסוף פרשה או בההפסקות גם בשבת ,דהרב יצחקי טען שהמג"א לא התכוון לפסוק
הקבועות דבהני בקיאינן ומשום דהכי גמירי לן .וגם ממש לדינא כהצרור המור וכן אילו הי' רואה מש"כ
מש"כ דמקום ההפסקות בז' גברי דגמירי לן דהוי סוף בתיקון יששכר להפסיק כמו שרשום בחומש לא הי'
פסוק וראוי שם להפסיק ,כבר נתבאר לעיל שאין פוסק כן וכן יש להוכיח ממה שרשום בחומשים שלנו,
לחלוקות אלו מקור ברור ,והרי מקום ההפסקות אינו ולזה השיג הרב רפפורט שגם המג"א ראה התיקון
שוים בכל החומשים .ואם חכמי הגמרא לא היו בקיאין יששכר וכוונת התיקון יששכר הי' רק לשני וחמישי ,וכן
בפסוקים מהיכן היו בקיאין אלו שקבעו את מקום שאין להוכיח כלל ממה שרשום בחומשים שלנו עי"ש
ההפסקות שהיו בלי ספק בזמן מאוחר. באריכות.
וראה במכ"ע סיני קי"ט שנת תשנ"ז רכד -רמה עמוד ובספר יש שכר [לר' ישכר בער שהי' בזמן הב"י] הבין
רכ"ד בדק מאות חומשים מכת"י מזמן הראשונים וכן במש"כ הזוה"ק הנ"ל שאסור להפסיק במה שלא הפסיק
מהתחלת הדפוס ,ויצא לו שאמנם חלוקת הפרשיות היה משה דקאי על חלוקת הסדרה לשבעה עולים שנעשה
כבר מזמן הראשונים מ"מ בהתחלה לא הי' רשום בתוך ע"י עזרא ע"פ מה שקיבל ממשה רבינו וע"פ ההלכות
כה
התורה פרשת תולדות שירת
א"ש למה יש ענין לסיים כל העליות בעניני ברכות וכן החומש רק בספרי מנהגים שונים ,ועד לפני שלש מאות
כאן בחמישי מסיימים עתה אתה ברוך ה' ובזה יתמתקו שנה היו הרשימות שונות זו מזו והיה ביניהם הבדלים
בעז"ה כל ה דינים מעלינו ונזכה לכל הברכות בעז"ה. רבים ומאז החלה להתגבש צורת חלוקה אחידה בכל
החומשים עם שינויים קלים בלבד וממנו נעשה צורת
יהודית הוא שם יפה החלוקה המקובלת היום ולפ"ז מוכרח שהחלוקות לא
ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו' את יהודית וגו' נעשו ע"י עזרא או חז"ל שא"כ לא יתכן שיהיו כ"כ
[שם ל"ד] הרבה חילוקים וא"כ מסתבר שהחלוקות נעשו ע"י
חזנים ובעלי קריאה שונים בתקופות שונות ובמקומות
הנה בבית שמואל סי' קכ"ט בשמות גיטין מנה שם יודית שונים .ורשם שם חלוקת כל הפרשיות לפי 33מקורות
ולא כתב יהודית ,וצ"ע למה לא כ' שם יהודית ,ותי' ובכל פרשה יש שינויים ואכן כאן בפ' תולדות בחמישי
בשו"ת ארי' דבי עילאי [אהע"ז סי' ל'] כיון דיהודית של יש עוד ארבעה אופנים א :לקמן סוף פסוק ל או סוף
תורה היתה מרשעת ,וכמבואר ברש"י כאן ,ורשעים לא פסוק לג או קאפיטל כ"ז סוף פסוק כ' או סוף פסוק כז.
מסקינן בשמייהו [יומא לח ]:וכ"כ בפתחי תשובה שם
בשם ישועות יעקב סי' קנ"ד סק"ב דאף דמצינו שם זה עכ"פ לפ"ז לכאורה אין לבנות הרבה מחלוקת העליות
לטיבותא כיהודית דסיפור דחנוכה והוזכר ב' פעמים הרשומים בחומש אולם מאידך י"ל ש"דברים גדולים
ביוצר לחנוכה ,מ"מ כיון דמצינו שם זה לגרעון באשתו אינם במקרה" [עי' מהר"ל בתפארת ישראל פ' כה ,גבורות ה'
של עשיו לכן יש לכתוב יודית .והאריכו הפוסקים הרבה פי"ט ,ועוד] וא"כ י"ל שהיה השגחה מיוחדת מה שיתקבל
בענין זה האם עיקר השם שניתן בזמנינו הוא יודית או אצל רוב ישראל ואולי זה הי' תחלת החלוקה אצל עזרא.
יהודית ואכ"מ.
*פרשת תולדות הוא מקור הברכות
אולם באמת מנהג ישראל לתת שם זה ,ונר' דל"ק כלל וכעת נחזור למה שהעיר הגרי"ד שלזינגר שליט"א למה
דאדרבה יש לנו ראי' ששם יהודית הוא השם הכי יפה העלי' של חמישי הכניסו באמצע סיפור ,הנה אם ננקוט
בכלל ישראל ,דהרי מבואר ברש"י לקמן ל"ו ב' דהיא שהכל בהשגחה ויש בה מכוון י"ל דהנה אם נדייק נראה
אהליבמה והוא כינה שמה יהודית ,לומר שהיא כופרת שבפרשה זו מוזכר ענין ברכה כמעט אצל כל אחד
בע"ז כדי להטעות את אביו ,וא"כ אדרבה כנר' שהי' מהשבעה קרואים[ ,דבקריאת שלישי ,ישנה הברכה ״הרחיב ה׳
ברור לו שאם יצחק ישמע שם יפה כזה ,לא יעלה על
לנו ופרינו בארץ] וי"ל שיש רצון בפרשת תולדות דוקא
הדעת שהיא עובדת ע"ז 37.ועד"ז כ' בארי' דבי עילאי
לסיים כמה שיותר בעניני ברכה ,דהנה חזינן שביצחק
שם[ .וראה עוד בפסוק הבא] הודגש ביותר ענין הברכות וזהו ענין עקרי בפ' תולדות
יצחק התאפק מלהעיר לעשו והעיר הגה"צ ר' משה וואלפסון זצ"ל דהיא הפרשה
הששית בתורה ,אשר היא בחי׳ יוסף ,אשר הוא שייך
ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה[ :שם ל"ה] לברכה ותוספת ,וזה רמז דפ' כיצד מברכין הוא פרק
וצ"ע דא"כ כבר ידע יצחק מהותו של עשו ,וזה תלוי שישי דברכות ,וגם ברוב שנים קוראים פ' תולדות
בדברינו בתחלת הפרשה עד כמה ידע יצחק רשעותו של ב"שבת מברכין" וראה בשלה"ק בכותרת לפ' תולדות
עשו ,ויתכן דסבר דעשו הוא אונס בזה ושכבר ניסה "פרשת תולדות תורה שבכתב זה שמו אשר יקראו לו
לדבר על לבם ,ובפרט שידע שיש להם שמות כ"כ יפים מקור הברכות" דהוא זה שבירכו ה' במה שזרע מאה
א"כ בוודאי רצונם לעשות טוב רק שאין יכולים להתגבר שערים והוא זה שחידש מצות מעשר ,וסוד המעשרות
על יצרם. וסוד הברכות הולך למקום אחד ולכן נאמר ברכה
במעשר ,וסוד מאה ברכות שייכא למאה שערים ,והאריך
אולם עוד צ"ב ,דנר' מסוף הפרשה דלא ידע עשו כי בזה טובא ב שלה"ק שם .וא"כ א"ש דעל ידו יקבע ענין
רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו ,רק ע"י שאמר כן כוס של ברכה .ובס' אהבת ישראל תולדות תרפ"ח ביאר
ליעקב ,והרי כאן כ' שהיו למורת רוח ליצחק ג"כ ,וצ"ל מה שהשל״ה הק' קורא לפרשה זו [פרשת תולדות] מקור
אי נימא דיצחק ידע קצת על רשעותו ,רק שרצה מאד הברכות ,דענין מקור הברכות היינו אשר גם מדת הדין
לקרבו ולמשכו בעבותות אהבה כדי שלא יפרוק עול מסכים על הברכות ,וזהו רמז מספר 'מקור ברכות'
לגמרי ,ולכן לא רצה לעוררו שיגרש את נשיו דפחד שאז שגימ׳ "סור מרע ועשה טוב" ,שעל ידי זה וודאי גם
אויביו ישלים אתו ,וגם מדת הדין יסכים לברכו ,והוא
ברכת יצחק בחינת גבורה ,ליעקב ברכת "ויתן לך
37אמרתי להרב ישראל צביאלי שליט"א ביושבו שבעה על אמו הרבנית האלקים" שהוא מדת הדין ,גם תסכים לברכות .וא"כ
יהודית ע"ה.
כו
התורה פרשת תולדות שירת
יצחק אכלו כל בני ביתו ועבדיו ,אולם משמע וודאי יעזוב את הבית לגמרי ותו לא יהי' לו השפעה עליו ,ולכן
דבשעה שהגיש יעקב ליצחק לא הי' אף אחד שם. גם כשהגיע לסעודת שבת עם נשיו ,ועשו דברים
ובפרט להנתב' לעיל בשם שפתי צדיק ,שהי' פחד לשבת שהפריעו ליצחק מאד 38התגבר מאד מאד כדי שלא
בד' אמותיו של יצחק א"כ וודאי לא אכלו אתו ,אולם להראות כלל אי שביעות רצון דפחד שיאבד ממנו
יתכן דיעקב רק הביא כזית לאביו ,והשאר נשאר במטבח לגמרי ,וזה הי' החרדה גדולה אח"כ ,שאז הבין שבנו
בשביל כל אנשי הבית והי' אולי בגדר שיריים של יצחק. הגדול כבר נאבד ממנו לעולם ואין לו תיקון.
ובאמת הי' יתכן לומר דלא הי' ממש ק"פ רק זכר לק"פ ולפ"ז גם יתבאר דלא מצינו שוב שם יהודית רק כאן,
וכמ"ש באמת בהג' הרד"ל על פרקי דר"א שם ,ואם באנו דיתכן דאחר שהבין עשו שלאביו לא ניח"ל בהם ,אף
לעשות רק זכר שוב אין אנו מחלקים בין מרובה למועט שלא גירשם כמבואר ברש"י בסוה"פ ,מ"מ אמר להם
וכדו' .אולם לכ' זה תלוי במח' הראשונים בפסח שחל שלא יגיעו לבית אביו ,וממילא כבר אין צורך לשם
בא' בשבת אי יש לעשות שני תבשילין כיון דחגיגה אינו יהודית ,דכל הסבה לשם יפה זה ,הי' בבית אביו כדי
דוחה שבת ,דד' הרא"ש פסחים פ"י סי' כ"ה דאין להביא שיחשוב שהם צדקניות ,אבל אם בלא"ה לא ניח"ל בהם
ב' תבשילין דמהרה יבנה ביהמ"ק וכו' וגם הר"י אין סבה להמשיך בזה.
מאורליינש ור"י מקורביל שהובאו שם ברא"ש מודים
וצא השדה וצודה לי ציד [כ"ז ג']
לזה בעצם ,רק שסוברים דגם בע"פ שחל בשבת מביאים
חגיגה מע"ש ,אבל לולא זה היו מודים דגם כשעושים כל העסק סביב הציד ,ומה שאהב יצחק דוקא ציד ראה
זכר יש להתחשב בהל' חגיגה .אולם בתוס' קיד :ד"ה א' בסוף הגליון באריכות.
כ' בשם ר"י דאין לחלק ,דדמי לחובה אם היינו מניחים
מלעשות שני תבשילין ,וגם יש לחוש שמא לא יעשו הצורך לקרבן חגיגה אצל יצחק
בשאר פסחים וכו' עי"ש בתוס' ,אולם יתכן דכ"ז שייך לך נא אל הצאן וגו' שני גדיי עיזים טובים וגו'
רק לענין שבת ,אבל לענין מרובה ומועט לא שמענו [כ"ז ט']
לחלק בזה ,כיון שזה לא כולל כל הציבור.
וברש"י וכי שני גדיי עיזים הי' מאכלו של יצחק ,אלא
והיותר נראה ,דבעצם כבר הק' האחרונים [ראה כתבי פסח הי' ,האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים.
הגרי"ז מנחות כא .ד"ה יאכלו וע"ע חי' רבינו דוד פסחים קי"ט.
בפרקי דר"א פל"ב .ושם בהמשך "כהא דתנינן הפסח
ד"ה אבל אומר] דגם במרובה נצטרך חגיגה כדי שכל כזית יהא נאכל על השובע" .ולפ"ז יוצא ,דהמטעמים הי'
וכזית יאכל על השובע ,ותירצו דמספיק דבגמר אכילתו לסייע לאכילת הפסח ,ו זה כענין חגיגת י"ד דמבואר
את הפסח יהי' על השובע ,אולם יתכן דכ"ז מי שעיקר בפסחים ע .דטעם הבאתו מצד שיהא הפסח נאכל על
כוונתו רק לצאת יד"ח אכילת פסח ,ועיקר מצוותו הוא השובע .וכן מפורש בתרגום יונתן שא' הוא לקרבן
רק בכזית ולכן סגי דכזית האחרון הוא על השובע ,אבל חגיגה.
אצל יצחק י"ל עפ"י מה שיתב' להלן בעומק הענין של
אהבת המטעמים של יצחק ,בין מצד חלק הגשמי בין וצ"ב ,דמבואר בפסחים שם דעל הצד דכל ענין חגיגה
מצד חלק הרוחני ,וא"כ י"ל שמחמת גודל הקדושה של הוא רק שיהא נאכל על השובע א"כ איננו חובה[ ,ולתוס'
קרבן פסח באמת הי' יצחק אוכל כל הקרבן ,והי' רוצה שם הכוונה דזה רק דרבנן ע"פ ירושלמי דעיקר ענין שובע הוא רק
שכל כזית וכזית יהי' על השובע ,ולכן הי' נצרך לו גזירה שלא יבוא לשבירת עצם ,אולם פשטות ד' רש"י שם הוא
חגיגה כדי שכל אכילתה מההתחלה יהי' על השובע, כשי' הרמב"ם דהגם דזה דאו' מ"מ נחשב כרשות ואכמ"ל] ולכן
ורבקה ידעה שאם היא מכינה את הק"פ ביחד עם יעקב, הדין הוא דאינו בא לא בשבת ולא במרובה היינו כשיש
הרי יכנס בזה טעם ג"ע ממש ,ויטעום וירגיש בזה תענוג מספיק בשר בפסח ,וכמבואר במשנה שם סט :וא"כ
עצום ונורא ,שלא הרגיש מעודו ,ובודאי ירצה לאכול ביצחק שאכל הפסח לעצמו למה לו קרבן חגיגה,
הכל על השובע ולכן הכינה גם קרבן חגיגה. [ולרמב"ם פיה"מ פ"ו דפסחים מ"ג דהכוונה דרק כשיש הרבה
פסחים ואין זמן לחגיגה אז אין מקריבים א"ש] ויש שדחו דעם
ולפ"ז ידוייק היטב מה שהתנצל יצחק לעשו מי הוא
איפוא הצד ציד ויבא לי "ואכל מכל" וברש"י מכל
הטעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו ,רצה גם לרמז 38לדוגמא קיצונית בזמנינו כגון להתעסק באייפון בסעודת שבת.
שאכל כל הקרבן כיון שבכל כזית וכזית הרגיש טעמים אולם יתכן דהזהירם עשו מאד שבפני אביו יתנהגו כנשים צדקניות,
דאל"כ מה מועיל שנותן להם שם יפה להטעות את אביו הרי פשיטא
עצומים ומגוונים שלא הי' כזית א' דומה לחבירו ,ולכן שלא איכפ"ל לאביו רק בשם ,אלא שיצחק ורבקה ברוח קדשם ראו
שוב אין לו מקום לאכול עוד. עליהם שהם שקועים בע"ז ולזה התגברו מאד שלא להעיר לו כלל
ולהראות כאילו לא יודעים כלום.
כז
התורה פרשת תולדות שירת
אחר" "יודעת היתה בנבואה שאין יעקב עתיד להעמיד השייכות בין יצחק לפסח
אלא שנים עשר שבטים ,אמרה יהי רצון שאותו שהוא
והנה מה שעיקר ברכותיו של יצחק הי' בליל הסדר
עתיד להעמיד יהא ממני ,לכך לא נתפללה אלא על בן
דוקא ,מבואר בפרקי דר"א שם שא"ל לעשו דבליל פסח
אחר".
נפתחין שערי ברכה ,ויש הרבה טללים טובים .אולם
רבקה ושאר אמהות לא נמנו במס' מגילה נראה דמונח בזה יותר עומק ,דהרי חזינן דהודגש בגמ'
ר"ה יא .שיצחק נולד בפסח[ ,אולם אברהם ויצחק יתכן
וצ"ע מהא דאיתא במגילה יד .דשבע נביאות בלבד הי' בתשרי ,וגם לצד שהי' בניסן אין ההדגשה בפסח דוקא]
להם לישראל והיינו "שרה ,מרים ,דבורה ,חנה ,אביגיל, ולכמה שיטות גם עיקר הבשורה על לידתו הי' בפסח
חולדה ,ואסתר" מבואר דרק שרה מכל האמהות היתה עי"ש בתוס' ,הרי נראה מזה דיצחק שייכא לפסח דוקא,
נבואה ,והי' אפש"ל ע"פ מה שמבואר בגמ' בהמשך שם ויל"פ בפשיטות ,דעיקר מציאותו של יצחק הוא עבור
דפריך בהא דאמר דהיו רק מ"ח נביאים בישראל והלא עוה"ב ולעתיד לבוא ,דאותיות שמו הוא "קץ חי" שהי'
איש א' מן הרמתים הי' רק אחד ממאתים צופים חי כל חייו ע"פ מציאות עוה"ב עם תענוג תמידי ,וגם
שנתנבאו להם לישראל ,ומשני וודאי היו הרבה וכדתניא מדת הדין ששייך רק לעוה"ב ,והצחוק של יצחק שייכא
הרבה נביאים עמדו להם לישראל ,כפלים כיוצאי בעיקר למצב של אז ימלא שחוק פינו וגו' וא"כ א"ש
מצרים ,אלא ,נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה ,ושלא דשייכא לפסח דוקא ,דהרי כל ענין פסח מיוסד על
הוצרכה -לא נכתבה .ופירש"י דרק נבואה שהוצרכה הגאולות ,גאולה ראשונה וכן להביא אותנו לגאולה
ללמוד תשובה או הוראה נכתבה ,וצ"ב בתי' הגמ' האם העתידה .וכן מבואר בפסחים קיט :במש"כ ויגדל הילד
הכוונה דרק אם נכתבה נבואתם בקרא נחשבים בכלל ויגמל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום
הנביאים .וא"כ עדיין קשה דהרי נבואת האמהות שיגמל חסדו לזרעו של יצחק הרי דהגאולה מתייחס
מפורשות בקרא .וביפה תאר על המדרש [סז ט] דקאמר ליצחק דוקא .וכן מבואר בשבת פ"ט :דיצחק הוא זה
דהאמהות נביאות היו כתב דבהכרח דנחלק אהא דאיתא שיציל אותנו לעתיד מכל טענותיו של הקב"ה.
בש"ס מגילה דלא חשיב רק שרה .וכן פליגא אהא דאמר
במדרש [כ יב] לא נזקק הקדוש ברוך הוא להשיח אלא האם רבקה היתה נביאה
עם שרה .ובמזרחי ברש"י לקמן כט לד דקאמר דאמהות ותאמר לו אמו עלי קללתך בני וגו'[ :שם יג]
נביאות היו הביא גמ' דמגילה וכ' דרק בנביאים י"ל
נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה שלא הוצרכה לדורות ובתרגום "ואמרת ליה אמיה עלי אתאמר בנבואה דלא
לא נכתבה ,אבל גבי שבע נביאות שאין נבואתן לדורות ייתון לוטיא עלך" .והובא ברש"י מכות כד .בהא דאמרי'
על כרחך לומר דוקא שבע ותו לא וא"כ בהכרח דד' שם "לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו ,דכתיב אולי
מדרש הנ"ל המובא ברש"י שם חולק על הש"ס שלנו ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע" ופירש"י "לא רצה
ואגדות חלוקות הן. לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני אבי אלא שאמו
הכריחתו ועל פי הדבור דכתיב עלי קללתך בני
והנה בהא דאיתא בסוטה יג" .נתקיים נבואתה של
ומתרגמינן אלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לווטיא עלך
רבקה" כ' מהרש"א דצ"ל דלאו כמתנבאה מדעת היה
ברי" .הרי דרבקה נביאה היתה .וכן מבואר בדברי רש"י
אלא כניבא ואינו יודע מה ניבא שהרי לא חשיב רבקה
לקמן כז מב במש"כ ויגד לרבקה את דברי עשו בנה
בהדי ז' נביאות בפ"ק דמגילה .וכן בברכות ס .דאיתא
הגדול – פירש"י "ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו
שם "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה ...לאחר
מהרהר בלבו" ויש לדחות דרוה"ק שאני אולם מקורו
שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י"ב שנים שבטים עתידין
מלשון המדרש שם [סז ט] "מי הגיד לה ,רבי חגי בשם
לצאת מיעקב ...כ' מהרש"א לאו כמתנבאה מדעת אמרה
רבי יצחק ,אמהות נביאות היו ורבקה היתה מן האמהות"
כן דלאו נביאה היתה וכדמוכח פ"ק דמגילה וציין [ובמגילה יד .כשמוכיח דשרה נביאה היתה מביא יסכה שסכה
שכה"ג כתב בחידושיו ספ"ק דסוטה גבי רבקה .אולם ברוח הקודש] ולשון הגמ' סוטה יג .כשנהרג עשו אצל
בהגהות מהר"ץ חיות מגילה שם הביא דברי התרגום מערת המכפלה "באותה שעה נתקיימה נבואתה של
אצלינו וציין לדברי המדרש סו"פ תולדות הנ"ל דמפורש רבקה ,דכתיב :למה אשכל גם שניכם יום אחד" ורש"י
דכל האמהות נביאות היו והביא ד' היפה תאר הנ"ל לקמן בפ' ויצא במה שאמרה לאה "הפעם ילוה אישי"
דבהכרח יש מח' בין המדרש והש"ס ומה"ט השיג על [כט לד] כתב "לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות ששנים
דברי מהרש"א הנ"ל ,וצ"ע הרי ד' מהרש"א הוא בדבי עשר שבטים יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא ,אמרה
הש"ס ולא בדברי המדרש ,ואולי ר"ל דאם בלא"ה מצינו מעתה אין לו פתחון פה עלי ,שהרי נטלתי כל חלקי
מח' בחז"ל י"ל דחז"ל בברכות וסוטה סוברים כמו שי' בבנים" ושם [ל כד] שמה שאמרה רחל "יוסף ה' לי בן
כח
התורה פרשת תולדות שירת
ו ע"ד חז"ל שמביא רש"י שמואל א ג ד ,ויקרא ה' אל המדרש או דר"ל דהו"ל למהרש"א עכ"פ לציין לד'
שמואל ,הקול יוצא מהיכל ה' מבית קדשי הקדשים המדרש ולמה נקט כ"כ בפשיטות דלא היו נביאות.
שקרא שמואל סוף המקרא העליון מחובר לראש המקרא
התחתון ,זהו שאמר הכתוב ירעם אל בקולו נפלאות עלי ויאמר ה' לה ע"י שליח
היה כהן ושומר מבפנים ושמואל היה לוי ושוכב מבחוץ והנה במש"כ בריש הפרשה ויאמר ה' לה שני גוים
וקפץ הקול דרך עלי לשמואל במסכת תמיד עכ"ל .ור"ל בבטנך וגו' [לעיל כה כג] פירש"י "על ידי שליח לשם
שהקול לא יצא ישיר לשמואל מחוץ להיכל אלא שהקול נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה" וכ"כ כמה ראשונים,
יצא מקה"ק מקום שהיה עלי שם אבל עלי לא שמע אלא דיש מח' מי הי' השליח די"א דזה הי' אברהם שהי'
הקול וקפץ הקול דרך עלי לשמואל ,ואף כאן ה"פ ,עם עדיין חי .וכתב המזרחי דמקורו של רש"י הוא מדברי
שרה דיבר המקום באופן ישיר כדכתיב ויאמר לא כי המדרש לענין שרה אמנו [לעיל מה י] "מעולם לא נזקק
צחקת ,אבל עם רבקה לא דיבר באופן ישיר ,דכתיב הקב"ה להשיח עם האשה אלא עם אותה הצדקת ואף
ותלך לדרוש את ה' ,לבית מדרשו של שם .א"כ שם בן היא ע"י עילה ,רבי אבא בשם רבי בירי כמה כרכורים
נח שאל ברוה"ק וע"ז כתיב ויאמר ה' לה ,ור"ל כרכר בשביל להשיח עמה ..ופריך מרבקה "והכתיב
שהדיבור יצא מבית מדרשו של שם וקפץ הדיבור משם ויאמר ה' לה ,ומשני רבי לוי בשם רבי חנינא בר חמא
בן נח ונפל לה .ור"ל ששם בן נח לא שמע אלא רק אמר על ידי מלאך" רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא
רבקה שמעה .מכל מקום הדיבור לא היה באופן ישיר אמר :על ידי שם בן נח" .והוסיף המזרחי להוכיח כן
כמו אצל שרה אלא באופן בלתי ישיר שהדיבור קפץ מהא דפ"ק דמגילה דלא חשיב שם רבקה .ולעיל הבאנו
משם ונפל לה וכמ"ש במדרש שמואל קפץ הדיבור על ד' המזרחי על רש"י פ' ויצא שכ' ע"פ מדרש דאמהות
עלי ודבר אל שמואל מבחוץ. נביאות היו דבהכרח אגדות חלוקות הן וא"כ דברי
המדרש ורש"י כאן אזלי עם שי' הש"ס מגילה .אולם
עוד גירסא הביא מכ"י הדיבור "נפלא" לה ,והכי מסתבר
באילת השחר עה"ת בתחלת הפרשה כ' דבד' רש"י
דבלא"ה ק' דהול"ל נפל בל' זכר ולא בלשון נקבה,
עצמו יש לדחות דהי' סבה מיוחדת שיהי' הבשורה דשני
והביא ממהרש"ל שגם בגירסת הדפוס צריך לקרא הנו"ן
גוים בבטנך ע"י שליח דוקא דהרי כ' הרמב"ם בהקדמה
בחירק והלמד בקמץ "נפלה" .והביאור דזה מלשון
לפיה"מ דנבואה לטובה הנאמרת לנביא עצמו הקב"ה
ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה שמות
יכול לחזור ממנה אם יגרום החטא ,משא"כ כשהנבואה
ל"ג ,שענינו הוא הבדלה והפרשה ,ור"ל שהדיבור שאמר
נאמרת ע"י אחר ,וא"כ כאן שנאמר לה נבואה לטובה
ה' לשם ועבר היה מיועד ונבדל בשבילה שהם יאמרו לה
שתלד שני בנים ,יש תועלת במה שהנבואה נמסרה לה
כמו שפירש"י לשם נאמר ברוה"ק והוא אמר לה.
ע"י נביא אחר ,שהקב"ה לא יחזור מזה ,אלא דיל"ע אם
ולפי פי' הראשון יש ליישב הכל דלעולם היתה רבקה זה נבואה לטובה למרות שאחד רשע ,דלמא הוי כשני
נביאה רק שלא היתה במדרגת שרה שהדיבור יגיע אלי' סוגי נבואות אחת לטובה ואחת לרעה ,והנבואה לרעה
ישירות רק הי' כאילו בדרך נפילה דהיינו מקודם הגיע דיכול לחזור יש לעיין אם שייך כאן ,כיון דביראת שמים
לאיזה נביא כגון שם בן נח ורק אח"כ קפץ אליה. יש בחירה .עכ"ד אילה"ש.
טעם שיעקב הביא ליצחק יין וטעם מרכא הדיבור נפלה לה
כפולה 39 ויש להוסיף לדברי המדרש הנ"ל גם דברי הירושלמי פ"ז
דסוטה ה"א ד"לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא
ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך עם שרה בלבד .ופריך ממש"כ כאן ברבקה ומשני
ֵּֽש ְׁת[ :שם כ"ה]
נפשי ויגש לו ויאכל וַ יָּ֧בֵ א ל֦ ֹו יַ ַ֖יִ ן וַ יֵ ְׁ "הדיבור נפלה לה" היינו שהדיבור הגיע לשם בן נח
צ"ב הרי יצחק מעולם לא ביקש יין רק מטעמים ,ולמה בעבורה ולא אליה ישירות .ובקרבן העדה כתב דלה פי'
הביא יעקב יין .ובשלמא מה שרבקה הכינה לחם עם בעבורה "וראיתי בזה פירושים רבים וזה נ"ל" ובשיירי
המטעמים א"ש דכ"ה דרך אכילת בשר שיהי' עם לחם, קרבן הוסיף לפרש שהיה בת קול מתפוצץ בעולם עתידה
אבל יין ק' ממנ"פ דאי נימא דכך הי' דרך אכילתו א"כ אשה שתלד שני גוים בבטן אחת ולא ידעו מבטן מי
למה לא כתוב שרבקה נתנה לו ,ואם לא הי' כן דרך יצאו ,ומצינו כיוצא בזה במדרש ורש"י מביאו בשמואל
אכילתו למה הביאו .ובאמת שמדוייק היטב שרבקה לא והיינו דקאמר הדיבור נפלה לה הכל אמרו שעליה נאמר
הדיבור שיהיו בבטן שני גוים .ובס' עלי תמר על
39חלק מהמראי מקומות בענין זה שמעתי מפי הג"ר ישראל דוד הירושלמי שם כתב דצריך לגרוס "הדיבור נפל לה"
שלזינגר שליט"א.
כט
התורה פרשת תולדות שירת
ְדאִ צְ טִ נַׂע בְ עִ ינְב ֹויֵּי מִ ן יוֹמֵּ י שֵּ ירּוי עַׂ לְ מָ א וְ יַׂהֲבֵּיּה בְ יַׂד ַׂיעֲקֹב נתנה לו דלכן כתוב "ויבא" ולא כתוב ויגש לו כיון דזה
ַאמטֵּ י לֵּיּה לְ ָאבּוי ּושְ תִ י" .הרי דיעקב בעצם לא הי' וְ יַׂעֲקֹב ְ הביא מעצמו משא"כ המטעמים שאמו נתנה לו לא הי'
לו יין כלל ,רק שנזדמן לו מלאך שהביא לו מיין חסר רק הגשה גרידא .עוד צ"ב אם זה הי' דבר חשוב
המשומר בענביו מששת ימי בראשית .וע"ע במדרש להביא ליצחק למה גם עשיו לא חשב להביא זה ,והרי
תנחומא סימן טז והובא בדעת זקנים כאן שכתב "מהיכן מפורש במדרש [ב"ר סג י] כי ציד בפיו וכסא טבא לפומיה
היה לו יין ,הרי מצאנו שלא נתנה לו אמו יין ,אלא ותתן שנראה שבכל סעודותיו היה יין ,ועוד דלמה כשאמר לו
את המטעמים וגו' ,ומי הביא לו יין ,מיכאל הביאו לו יין יצחק מי איפוא הוא הצד ציד ואכל מכל וגו' לא הזכיר
מגן עדן .אמרו רבותינו אין את מוצא יין של טובה לו מה שנתן לו יעקב יין .עוד יש להעיר בהבדל ברכת
וברכה אלא זה ,ושל אברהם ,שנאמר ומלכי צדק מלך יצחק בין יעקב לעשיו דיעקב בירך ברוב דגן ותירוש הרי
שלם הוציא לחם ויין וגו' [לעיל יד יח] ,ואף זה כיון כלל את היין ,אבל בעשיו לא בירכו כלל ביין רק בירכו
ששתה בירכו .הוסיפו שתי נקודות א :שמיכאל הי' זה באופן כללי במשמני הארץ.
שהביאו .ב :שלא מצינו בשום מקום טובה וברכה ע"י
יין אלא של זה ושל אברהם ,ולכ' כוונתם לאפוקי היין עוד צ"ב למה יש כאן במלת לו טעם מירכא כפולה.
40
ששתה נח ולוט שגרם לידי מכשול אבל יין של אברהם [ובספרים לא כ"כ עוסקים בזה כמו בטעם שלשלת]
ויצחק הביא ברכה לעולם .ובדרשות ר"י אבן שועיב ובמשך חכמה כאן עמד ע"ז וציין לד' הזוהר הקדוש
הוסיף שלא רצה המלאך שיחסרו הנסכים מן הקרבן פרשת בלק קמט .בשם הינוקא ויובא בעז"ה במילואו
שהי' בו בשר ולחם ויין .ובס' ליקוטי חבר בן חיים לקמן .וע"פ פשט פי' דהשותה כוסו בבת אחת הרי זה
בליקוטי פ' תולדות ביאר לפ"ז מש"כ מירכא כפולה גרגרן ,שניים ,דרך ארץ [פסחים פח ].לכן הפסיק ,והוא
דלכן כאילו כתוב ב' פעמים ויבא שהי' שתי הבאות. הביא לו הכוס שתי פעמים ששתה בשתי פעמים.
ובהקדמה לשו"ת בנין שלמה כתב הג"ר שלמה הכהן וחזקוני פי' בטעם שנתן לו יין לפי שהיין מערבב קצת
מוילנא זצ"ל כתב וז"ל "כאשר זכה מר אבא ז"ל לגדל דעתו של אדם ולא ידקדק אם הוא עשו אם לא .ועד"ז כ'
בנו הנחמד לתורה [הוא ניהו מר אחי הגאון מו"ה בצלאל הכהן
באלשיך שיעקב נתן יין כדי שלא ירגיש ההבדל בין טעם
זצ"ל מ"ץ דפ"ק בעל הגהות מראי כהן על הש"ס] התחיל הגדי לטעם הצבי ור"י אבן שועיב כ' דלא רצתה רבקה
ללמוד עמו הוא בעצמו חומש עם פירש"י על הסדר וכל לתת שום דבר אדום שלא יהי' שום שייכות לעשו .ובפי'
הש"ס ,וקיים כמו שכתוב בתורה ושננתם לבניך. רד"ק ור"א בן הרמב"ם כתבו דאה"נ לא אמרה רבקה
ושמעתי מפי מר אבא ז"ל ,שכאשר למד עם מר אחי להביא זה כי רוב מאכלם לא הי' עם יין רק במקום שזכר
חומש עם פרש"י ,ומר אחי ז"ל היה אז נער בן ד' או ה' משתה ,אבל הוא הוסיף להביאו מעצמו כדי לשמח נפש
שנים ,וכשהגיעו לפרשת תולדות בפסוק ויגש לו ויאכל יצחק שיברכהו בלב טוב ,וכמ"ש ויין ישמח לבב אנוש,
ויבא לו יין וישת ,שאל למר אבא ז"ל דמאין היה לו ור"א בן הרמב"ם הוסיף "וכמה יפה מאמר החכמים ז"ל
ליעקב יין להביא לאביו ,הלא רבקה לא נתנה לו רק שני הביא לו יין ישן שדעת הזקנים נוחה הימנו" .ומצינו
גדיי עזים למטעמים ,אבל יין לא נמצא בכתוב שנתנה, בב"י באו"ח סי' קכח שהוכיח ממה שאכל יצחק
ולא ידע אז מר אבא מה להשיבו ע"ז .עד למחרת נזדמן מטעמים לפני ברכתו דראוי למברך שיהיה שרוי
לידו חומש עם תרגום יונתן בן עוזיאל ,וראה כי התרגום בשמחה .וא"כ י"ל דלזה גופא הוסיף לו יעקב את היין
פירש שם דאייתי מלאכא דה' מגינתא דעדן יין ליעקב שיהי' יותר בשמחה.
ויעקב אייתי לאבוה וישת .והראה מר אבא ז"ל למר אחי הובא לו יין המשומר בענביו מגן עדן
ז"ל לדברי התרגום הלז כדי להשיב על שאלתו ,ותיכף
השיב לו מר אחי ז"ל דנראה דדברי התרגום מרומז ממש ובתרגום יונתן מצינו דבר מחודש שכתב "וְ לָא ֲהוָה
בפסוק ,דעל ויבא לו נקוד 'מרכא כפולה' על תיבת לו, חַׂ מְ רָ א גַׂבֵּיּה וְ אִ זְ דַׂ מֵּ ן לֵּיּה מַׂ לְ ָאכָא וְ ַאיְיתִ י מִ ן חַׂ מְ רָ א
וידוע דנגינת מרכא כפולה נשמע כמו דאומרים התיבה
שני פעמים מחמת דצריכים להאריך בנגינת הטעם ,והוי 40עי' מנחת שי [שמות ה טו] חטעם תרין חוטרין אעפ"י שיש לו נעימה
כמאן דכתיב שני פעמים לו בפסוק ,ונגינת הטעמים הוא כמו התביר אינו מפסיק לפי שהוא נקשר ומתגלגל עם התיבה שאחריו.
ובהערה שם מביא י"ד מקומות שמופיע טעם זה ,בר' כז כה; שמ' ה טו;
מסיני כידוע ,והיינו משום דבא לרמז דהמלאך הביא לו וי' י א; במ' יד ג; לב מב; מל"א י ג; כ כט; יח' יד ד; חב' א ג; זכ' ג ב;
עז' ז כה; נחמ' ג לח; דה"ב ט ב; כ ל .ומה דמ' במנחת שי דנגינה זו
שייכא לתביר כן מבואר ג"כ ברד"ק במכלול ,פ ע"א .ויל"ע אם הנגינה
שאנו עושים דומה לתביר .ועי' בקונטרס הנפלא ויבינו במקרא על עניני
טעמים במאמר מירכא כפולה שביאר היטב משמעות טעם זה בכל
המקומות.
ל
התורה פרשת תולדות שירת
ובאמת לא מצינו שאכל יצחק ממה שהביא לו אחר כך ליעקב ויעקב הביא לו ליצחק .ונענע לו מר אבא ז"ל
41
עשו לאכול. בראשו ואמר לו טוב דברת" עכ"ל.
גם בחינת פסח וגם בחינת יו"כ אלא דא"כ הטעם הכפול הי' צריך להיות על מלת
"ויבא" ולמה זה במלת "לו" .עוד העיר ע"ז באילת
והנה מצינו בזוה"ק קמב .מח' אי המטעמים שהי' משני
השחר דאי נימא דלא מברכין על יין של גן עדן בורא פרי
גדיי עיזים הי' מצד פסח וחגיגה או כנגד שני שעירי
הגפן ,א"כ הי' צריך להודיע ליצחק מהיכן הגיע יין זה
יוהכ"פ וכתב ר' צדוק הכהן זי"ע [פרי צדיק ד"ה ויעקב
דידע שלא לברך עליו ובכלל צ"ע לטעמים הנ"ל דטעם
אבינו] דבזה תלוי כוונת יעקב אבינו בהבאת היין ,דאם
הבאת היין הי' לערבבו או לשמחו א"כ למה נצרך לנס
היה פסח הביא יין לשם ד' כוסות הוא ,ואם היה כנגד
זה ,ולא הי' סגי ביין רגיל כדי לשמחו.
שעירי יום הכפורים היה היין כנגד נסכי יין כמו שאמרו
הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונן של תלמידי יין לארבע כוסות
חכמים יין .ובמדרש רבה [ב"ר כז ט] גם כן נרמז טובים לך
וכו' וטובים לבניך שעל ידן הוא מתכפר להן ביום עוד תירצו בכמה ספרים [עי' פרדס יוסף כאן] לפמש"כ
הכפורים וכו' ,ונשא השעיר עליו זה עשו וכו' עוונותם בפרקי דר' אליעזר [פרק ל"ב] ורש"י [לעיל פסוק ט] שהיה
עוונות תם וכו' .וכתב ר' צדוק דבאמת אין כאן מח' אי פסח ושני גדיים אחד לפסח ואחד למטעמים ,ובזוה"ק
הי' פסח או יוהכ"פ ,דאלו ואלו דא"ח ,ויבואר ע"פ דברי קמב :במש"כ ועתה בני שמע בקולי "בההוא זימנא ערב
הקדושת לוי [דרוש לפסח] במש"כ הפייטן שבפסח מל פסח היה ובעי יצה"ר לאתבערא ולשלטאה סיהרא רזא
אברהם אבינו ובמקום אחר כתב שביום הכפורים מל דמהימנותא ועל דא עבדת תרי תבשילין" ועיין בעל
אברהם אבינו .אלא דכיון דכל קדושת המועדים הוא הטורים [להלן כ"ז ,כ"ז] ריח בגימטריא ליל פסח ,משום
מכח כלל ישראל ,ואברהם אבינו הי' אחד שהי' יכול הכי הביא יין רמז לד' כוסות 42 .ואתי שפיר דכתיב ויגש
לעורר לכל המדות וכל הבחינות ,נמצא שהי' יכול לו לאכול ורק אחר כך ויבא לו יין וישת ,ואחר השתיה
לעשות יו"ט כל יום כפי הבחינה שהי' מעורר ,וכן הי' לא טעם כלום ,דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן,
יתכן שני ימים טובים ביום אחד ,דהיינו כשהיה לו אהבת ואחר קרבן פסח אסור לאכול ,ורק ב' כוסות אחרונות
הבורא היה אפשר לו לעשות פסח וכן כשהיה לו באותו מותר[ .וא"ש דגם היין שהוגש לאברהם ע"י מלכי צדק
יום יראת ה' אז אותו יום הוא יום הכפורים וכו' עיין שם הי' בליל פסח וג"ז הי' לטובה ולברכה וכנ"ל] .ובזה
באריכות .וא"כ י"ל גם כאן ,כשהתעוררו בבחינת גודל א"ש המירכא כפולה להורות שהי' כאן שתי כוסות.
אהבה מדת אברהם אבינו ע"ה היה אז קדושת חג הפסח ועפי"ז כ' בפרדס יוסף בשם הרה"ק ר' וואלף מסטריקוב
שכנגד קדושת אברהם אבינו והיו הקרבנות פסח וחגיגה. ז"ל לפרש מש"כ לקמן [כ"ז ל"ה] כי בא אחיך במרמה
ואחר כך על ידי הצער שהיה ליעקב אבינו ממה שהיה פרש"י בחכמה ,דלפי הנ"ל דהיה בפסח ,ונוטריקון של
צריך ללבוש עצמו בבגדי עשו ולומר דבר שאינו במרמה הוא רפ"ז כנוטריקון של אפיקומן ,ויעקב עשה
והתפלל הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה כמו זאת בחכמה שהאכילהו אפיקומן שלא יהיה רשאי
שמובא בזוה"ק [ח"א קמ"ג ].עי"ז הוריד יעקב אבינו ע"ה לאכול עוד כשיביא לו עשו לאכול ,וזאת היה חכמה,
קדושת יום הכפורים ומחילת עוונות והיה אז קדושת יום
הכפורים בעשיה ממש והיו השני גדיים כשעירי יום
הכפורים שהיו קרבנות ממש שאחד היה לה' והשני היה 41וראה מש"כ בפנים הספר בפרשת שמיני [ויקרא י א] לבאר עפ"י
צריך גם כן להיות במקדש .ולהיות שניהם שוין במראה דברי אחיו טעם מירכא כפולה במש"כ וַׂ י ְַׂק ִרִ֜יבּו לִ פְ נֵֵּ֤י ה' אֵּ ֵ֣ש זָרָ ָ֔ה אֲשֶ ֶׁ֧ר לֹ֦א
ובקומה ודמים ובלקיחתן כאחד ונמצא דאלו ואלו צִ ּוָ ָּ֖ה אֹ ָֽ ָתם :וע"ע מש"כ בעצמו לפרש מירכא כפולה דסוף פ' שמות [ה
טו] ָלֶׁ֧מָ ה תַׂ עֲשֶ ֹ֦ה כֹ ָּ֖ה ַׂלעֲבָ ָֽ ֶדיָך .וכן במש"כ בפ' שלח [במדבר יד ג] ֲהלֶׁ֧וֹא
דא"ח .ע"כ ד' ר' צדוק. וַׂיִק ָרֶׁ֧א ָלֹ֦ה
טֹ֦וֹב ָלָּ֖נּו שּׁ֥וב מִ צְ ָֽ ָריְמָ ה :וכן במש"כ סו"פ מטות [שם לב מב] ְ
נֹ ָּ֖בַׂ ח בִ שְ ָֽמוֹ:
עכ"פ לפי הצד דהי' כאן בחינת ד' כוסות אכתי יש 42ובטעמא דקרא ובאילת השחר הוסיפו לפרש עפי"ז מש"כ לעיל פסוק
י"ז שרבקה נתנה גם את הלחם אשר עשתה .וק' דהרי לא נזכר שיצחק
להעיר דהרי ב' כוסות צריך לשתות לפני האכילה וכאן ביקש לחם ,ובפשטות צ"ל שזה רבקה הוסיפה מדעתה ,אולם לפרקי
הוזכרו רק השתיי' אחרי האכילה .וכן העיר באילת דר"א שזה הי' ליל פסח י"ל דהביא מצה .וראיתי מובא בשם כ"ק האמרי
השחר .עוד יש להעיר דעד כמה שהי' ליל פסח הי' גם חיים מויזניץ זי"ע שידוע שהי' מתלהב הרבה מחג הפסח ,שבליל שב״ק
פר׳ תולדות תשכ״ז בשולחן הטהור לפני ׳כל מקדש׳ אמר ״מ׳דארף
חובת קידוש על היין במקום סעודה ואיסור טעימה לפני טרינקען היינט פיר כוסות" [צריכים לשתות היום ארבע כוסות] והוסיף
קידוש ואי נימא דבאמת הי' לו יין מצד קידוש וב' כוסות ש״ויגש לו ויאכל" גימ׳ מצה אפיקומן ,״ויבא לו יין וישת״ אלו הד׳
כוסות[ .ולכ' זה רק ב' כוסות ולדברינו לקמן א"ש דהי' זה כל הד'
הראשונות מה התחדש ומה הי' מיוחד בהבאת יעקב את כוסות] והוסיף נכדו האדמו"ר שליט"א שלזקינו הק׳ הספיקו שתי
היין ואחרי האכילה דוקא. התיבות שכתב רש״י בפר׳ תולדות (כז ,ט) ״ופסח היה״ ,כדי שכל
השולחן הטהור ייהפך להיות חטיבה אחת של חג הפסח!׳׳....
לא
התורה פרשת תולדות שירת
וצ"ב דמה חשיבותא דיין יותר מכל המטעמים שעשה חשיבות ברכת בפה"ג לפי שעי"ז נתברך יעקב
רבקה ,ותי' המפרשים דיין הוסיף יעקב להביא מעצמו, עוד דבר נפלא מצינו בדברי חז"ל במדרש תנחומא
ועדיין צ"ב דמנ"ל דהיין גרם שיקבל כל הברכות יותר [תולדות סימן י] "ילמדנו רבינו מי שטעם טעם שמן כיצד
מכל המטעמים שהביא. צריך לברך ,כך שנו רבותינו הטועם טעם שמן מברך
יעקב המתיק הגבורות שביין ע"י מזיגה בורא פרי העץ אמר רבי יוסי בר זביד ומתניתא אמרה
חוץ מן היין שעל היין מברך בורא פרי הגפן ,ומה ראה
והנראה בעז"ה לבאר כל זה ,בהקדם דברי הזוה"ק היין שתהא ברכתו משונה מכל המשקין ,שהיה מתנסך
[קמב ]:דמש"כ ויבא לו יין רמז רמיז מאתר רחיק קריב על גבי המזבח ,ולא עוד אלא שהוא גרם ליעקב ליטול
ליה מההוא אתר דעשו ,רבי אלעזר אמר רמז מההוא יין 43
את הברכות".
דכל חדו אשתכח ביה דכדי לשמח ליצחק דבעי חדוה
כדקא בעיין חדוה לחדתא סטרא דיליה ועל דא ויבא לו למדנו כאן טעם חדש למה מברכין על היין בפה"ג ,דהרי
יין וישת[ :דכיון דיצחק מצד הגבורה יש לשמחו ע"י יין וזהו בברכות לה :נדחק הגמ' טובא מ"ש יין דקובע ברכה
הי' מטרת שירת הלוים בבית המקדש לשמח צד הגבורה שבו לעצמו ,דאא"ל דאשתני לעילויא ,דא"כ ה"נ שמן,
נאחזים הלוים ].מבואר דיעקב נטל היין מצד הרחוק של ואא"ל מצד דיין זיין דגם שמן זיין ,ואא"ל דיין סעיד
עשיו ,וכתב בס' אור יקר דבוודאי אין הכוונה כפשוטו דהרי רבא שתה יין בערב פסח לגרר תאותו ואי נימא
שלקחו מרשותו של עשו דא"כ הו"ל יין נסך דעשו דרק טובא גריר אבל פורתא סעיד ,הרי כתיב ויין ישמח
ישראל מומר הוי ,אלא שלקחו מאותו צד ששייך לו עשו לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד וגו' משמע דרק לחם
והעבירו לרשות הקדושה. הוא דסעיד ,אבל לא יין ,ומשני דיין שסעיד ומשמח
ולחם סועד ולא משמח ,ופריך דא"כ נברך עלי' בהמ"ז,
ויתבארו הדברים עפמש"כ בזוה"ק פ' בלק [ח"ג קפט]. ומשני דסו"ס לא קובעים סעודה עליה ,ואמר ליה רב
שתי הסברים ע"פ סוד למה יש מירכא כפולה [בזוהר נקרא נחמן בר יצחק לרבא :ואי באמת יקבע עלי' סעודה מה
תרי טעמי] על מלת לו א :דיעקב משך את היין ממקום יהי' הדין והוצרך לתרץ ,לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא
גבוה מאד בשתי מדרגות ,מן הבינה אל המלכות ומשם קביעותא ,השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם .ע"כ
לגבורות של יצחק עי"ש ב :דיעקב מזג את היין במים דברי הגמ' ברכות .אבל כאן במדרש למדנו טעם חדש
כדי למתק הגבורות של יצחק ,דבלי זה לא הי' שייך במה שקובע ברכה לעצמו כיון שזה גרם שיעקב יקבל
לסובלו מחמת תוקף הדין ,ולכן יש תרי טעמי שיעקב כל הברכות.
ע"י מדת התפארת נאחז בשתי צדדים בחסד ובגבורה,
והם הם שתי הטעמים .וזהו סוד וחכך כיין הטוב הולך עוד יש במדרש הביאור תולדות [א' ממדרשי תימן]
לדודי למישרים [שיר השירים ז' י'] ומש"כ כי יתן בכוס דבשביל שהביא היין ברכה לאבינו יעקב זכה שתהי'
עינו יתהלך למשרים ,וכ"ז הוא כי היין הוא הגבורות הברכה עליו תחלה אע"פ שהוא הי' שלישי לארץ .והנה
וכשנעשה טוב ע"י מיזוג אז הולך למשרים שהוא מיתוק באמת לא נזכר דין זה בגמ' ,ואי"ז דבר מוסכם לדינא
המנצפ"ך .ועיקר הטבה נעשה רק ע"י בחינת החסד וכן דבטור סי' רי"א הביא כן בשם רבינו פרץ דהגם דענבים
ביין לא נעשה טוב אלא ע"י מיזוג המים שנעשה רק ע"י הם שלישי לארץ ובברכותיהם שוות הדין הוא דגם
יעקב. זיתים ותמרים הם לפניו לפי שהם סמוכים יותר לארץ
בתרא ,מ"מ בעשה מזה יין ונקבע לו ברכה מיוחדת
וביאר אריז"ל [בשער הפסוקים תולדות] דבלי המיזוג היו דבפה"ג הוא קודם ,והטעם כמו דברכת העץ והאדמה
הברכות הולכות לעשו כיון דיצחק הוא מן הגבורות קודמים לשהכל לפי שהם מפורטים ומבוררים יותר ,ה"נ
ועשו הוא משמרי הגבורות בסוד ומיץ אף יוציא דם בפה"ג מבורר יותר וכ"פ הרמ"א שם ,אבל הב"י פקפק
[משלי ל לג] כי מתמצית הגבורות יוצא דם שהוא מזון על דין זה עי"ש בדרישה באריכות שלא הבין פיקפוק
עשו אדמוני כדם ,ואם הי' הגבורות ההם בלי מיתוק הב"י .אבל עכ"פ כאן במדרש למדנו הבנה חדשה בדין
החסדים שהוא סוד המים שמוזגים בהם היין למתקו זה שחשיבותו להקדים הוא מצד שיעקב נתברך בשביל
ולבסמו ודאי שהיו הברכות נתונות לעשו ולכן המתיק היין.
יעקב את הגבורות הנקראים יין ,וכשהשקהו ליצחק אביו
ע"י המים אז נתמתקו הדינים ונמשכו הברכות ליצחק 43ומש"כ בתחלה מי שטעם את השמן פי' הג"ר חנוך צבי לוין זצ"ל
עי"ש ב"פ עפ"י סוד איך עשה המיזוג .ועי"ש בזוה"ק מבענדין בספרו יכהן פאר על פ' תולדות ,דר"ל בנותן שמן הרבה
בלק בהמשך דרק יין המזוג ימין ושמאל יש בו קדושה להטעים הבשר דבכה"ג אינו מזיק ושייך לברך עליו ,וזה הי' המטעמים
של יצחק הבשר עם הרבה שמן ,ולזה בא המדרש להכריע כשי'
מצד ימין וברכה מצד שמאל ,וזה מה שמביא אהבה הראשונים דבכה"ג מברך בופה"ע.
לב
התורה פרשת תולדות שירת
ומתביישים לעוה"ב וגורם שיהי' אחריתו דם היינו ושמחה ,ולכן מי שמברך ברכת המזון על היין כשמגיע
שיהרג [כמו ב"ס ומורה] ,ונעשה רש ,ומשממהו .והובאו לברכת הארץ יש לו למוזגו עם מים.
שם הפסוקים במשלי [כ"ג כ"ט-ל"א] "לְ מִ י אוֹי לְ מִ י אֲבוֹי
[עי' ברכות נ :דשי' ר"א דאין מברכין על היין עד שיתן לתוכו
לְ ִמי מִ ְדיָנִים לְ מִ י שִ יחַׂ לְ מִ י פְ צָ עִ ים חִ נָם לְ מִ י חַׂ כְ לִ לּות מים ,ומודים לו חכמים לענין כוס של ברכה למצוה מן המובחר
עֵּ ינָיִם :לַׂמְ ַאח ֲִרים עַׂ ל הַׂ ָייִן לַׂבָאִ ים לַׂחְ קֹר מִ ְמסָ ְךַ :אל תֵּ רֶ א ובדף נא .כ' שיהי' חי עד ברכת הארץ ,ולרש"י שם מוסיף יין,
ַׂייִן כִי יִתְ אַׂ דָ ם כִי יִתֵּ ן בַׂ כוֹס עֵּ ינ ֹו יִתְ הַׂ לְֵּך בְ מֵּ ישָ ִרים" עוד ולשאר ראשונים מוסיפים מים ,ולתוס' שבת עו :ופסחים קח:
מבואר שם דנח ואדה"ר נכשלו ע"י יין ,ונדרש שם י"ג בשם ר"ת בתחלה מוזג מעט במים ואח"כ משלים המזיגה ובטור
ווי"ן שנאמר ביין אצל נח שהשתכר ,היינו שזה כל או"ח קפ"ג בשם הרי"ף והרמב"ם כל עיקר המזיגה במים עושה
הפעולות שגרם לצעוק וי ,וא"ל הקב"ה לנח :נח ,לא רק אח"כ ,וכ"ז להודיע שבח הארץ שיינותי' חזקים כ"כ וצריך
לערב מים רבים ,ובב"י שם דעפי"ז צריך למזוג בתחלת ברכת
היה לך ללמוד מאדם הראשון ,שלא גרם לו אלא יין הארץ ודלא כנוהגים למזוג רק בסוף ברכת הארץ ,אולם להסברת
וכמ"ד אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה, הזוהר טעם המזיגה אינו להראות שבח הארץ רק להמתיק הדינים
שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין .ובזה אמרו כהכנה לברכת רחם נא ,וכן מבואר באריז"ל שער המצוות פ' עקב
חז"ל כל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין, למזוג בסוף ברכת הארץ במלת את הרומז למלכות.
[נזיר ב ].וזה אומרים לסוטה "בתי הרבה יין עושה" [סוטה
ובטור שם בשם ראשונים דיין שלנו שהוא חלש א"צ מזיגה,
ז ].ויין זה הוא מה שמנסכין הגוים לפני ע"ז שלהם ,ומיין ובב"י הביא דמנהג העולם עדיין למזוג ע"פ הרמב"ם דמ' שאין
זה נגרם חטא בעל פעור ,ומזה חששו חז"ל וגזרו בי"ח לך יין שלא יהי' יותר ערב ע"י מים וכ"ה ע"פ סוד וכ"פ בשו"ע
דבר על סתם יינם דאסור גם בהנאה מפני בנותיהם[ ,ועי' ס"ב וכ' מג"א דכ' כן ע"פ דבריו בב"י וע"פ סוד וכ"כ בכף החיים
רמב"ן ע"ז לו :בשם פרקי ר' אליעזר שאליהו כבר גזר על היין על בשם כמה פוסקים שע"פ קבלה יש למזוג גם יין שלנו אלא שביין
דבר פעור ,וביאר די"ל דהוא גזר רק על שתיי' ,והוסיפו לאסור גם שלנו ימזוג רק מעט היינו ג' טיפות מים זה אח"ז וזה ע"פ סוד,
בהנאה ,וגדר גדול גדרו בו יותר מן הכל שמפני שתקלתו גדולה וגם בקיד וש יש ענין גדול ע"פ סוד למזוג ליין בג' טיפי מים כדי
הוצרך לתקנה גדולה ,א"נ לא פשטה תקנת אליהו ז"ל ודניאל חזר להמתיק הגבורות בחסדים כמ"ש בכה"ח סי' רע"א סקנ"ח,
והורה עליה והוסיף בה פת ושמן ואף ממנו לא קבלו עד שבאו ובסידורי האריז"ל דיש להביט ולהתבונן במים בשעה שמוזגן כדי
תלמידי שמאי והלל וגזרו]. למתק הגבורות ובליקוטי מהרי"ח הביא דמנהג העולם ליתן המים
לבקבוק דאולי היין פגום ועי"ז מתקנו ,אולם בדרכי משה וברמ"א
וי"ל דיין המעורב בשמרים מסמל יין זה ,וע"י חטא עץ קפ"ג שם כתב שאנו לא נוהגים כן כיון שיין שלנו חלש 44.ויל"ע
הדעת גופא נעשה יין רע מעורב בשמרים שמזה אפשר אי שייך כל ענין מזיגה ע"פ סוד במיץ ענבים כיון דל"ש כלל ענין
להגיע לכל החטאים דעי' בזוה"ק [תולדות קמ ]:דנח חוזק שיצטרך מזיגה ,והנה דעת הגריש"א זצ"ל [שבות יצחק פסח
מתחלה הי' אחוז במדת היסוד ואח"כ נסהו הקב"ה וירד פרק י"ח] דא"א להוסיף מים על מיץ ענבים כיון דזה חלש ביותר
וביותר מכמ ה טיפות מים משתנה טעמו[ ,אבל החזו"א סבר
למטה לראות במערכות החיצונים וראה יין חזק שיש בו שאפשר] ומי שנקלע למקום שיש רק מיץ ענבים עם מים ,יקדש
כח לשכר שאינו צלול שיש בו שמרים ולזה שתה על הפת ובדיעבד יש לחושבו כחמר מדינה ,ואם הוא אצל חמיו
והתגלה קלונו ,וביאר באור החמה בשם מהרח"ו שמברך על מיץ כזה יברך בלחש שהכל כשחמיו מברך בפה"ג,
דהיכלות הטומאה יש מעט יין רק שהוא מעורב שמרים ויקפיד לשתות מלא לוגמיו כיון דשתיית חמיו באיסור ודמי
ולכן היין אינו קדוש בקדושה עליונה דיש בו תערובות לנשפך ולא נחשב שתיית כוס של ברכה ,ומ"מ אמר דמי שמוזג
טוב ברע ,ונח טעה בהיכל הנקרא "היכלא דשמרא מים ע"פ קבלה יכול לתת כמה טיפות דבזה עדיין לא נשתנה
טעמו ,מבואר דנקט דשייך מזיגה ע"פ סוד גם במיץ ענבים].
דחמרא" שהיין מעורב עם השמרים דהיינו עץ הדעת
טוב ורע וזה רק בהיכל אחד של היכלות הטומאה אבל יין הטוב לעומת יין הרע
בשאר היכלות יש רק שמרים בלבד ,עי' לקמן שם
ויל"פ זה ע"פ דרך העבודה [שורש הדברים כ' באזנים לתורה
הצל"ח ,וא"כ י"ל דיין שיש בו שמרים מסמל אותו יין
רע שמעורב רע בטוב שמביא לידי הרבה קילקולים עפמש"כ באריכות בספרו הדעה והדיבור והרחבתי זה יותר] ע"פ
המבואר בסנהדרין דף ע[ .בגימט' יין ובגימט' סוד] בסוגיא
ומכשולות.
דבן סורר ומורה דיש שתי סוגי יין ,יש יין רע שהוא אם
מאידך מבואר באותה סוגיא בסנהדרין דע"י יין אפשר כל חטאת וכששותים אותו יותר מן המדה ובכוונה
להתעלות הרבה ,ואפשר להיות ראש ,דלכן נקרא תירוש, גרועה כדי לשמוח שמחה של הוללות או כדי שיהי' לו
וכן חמרא וריחני פקחין ,וכן יכול להביא לידי שמחה אומץ רוח לשפוך דם נקי ולעשות את כל התועבות אשר
אמיתית שנא' ויין ישמח לבב אנוש ,וזהו יין טוב שנא ה' ,ובזה נעשה בן סורר ומורה ,ובסוג יין כזה איתא
המשמח אלקים ואנשים שאומרים עליו שירה מפני בגמ' שם שמקבלים בזה רשעים שכרם בעוה"ז
סגולתו לרומם את רוח הנקרא יין העליון ,יין ששותים
ממנו במדה ובכוונה הראוי' ,וזהו היין שאפשר לקיים בו 44ובפנימיות י"ל דהגבורות שביין נחלשו במשך הדורות ותו א"צ
למתקן.
לג
התורה פרשת תולדות שירת
שאינו נגלה אינו נמצא ונעדר ,ואם זכה דהיינו שיש לו שמחת יו"ט ,ונסכים ושירה הוא על היין דוקא ,ויין זה
השכל אז משמח אותו ונותן לו מציאות ,כי השמחה היא הוא טוב לקידוש והבדלה וברכת המזון ולהתרוממות
המציאות הגמור כאשר נפשו בשלימות ,ואם לא זכה הנפש לעבודת ה' .וביין זה מבואר בעירובין סד .דאמר
שאין לו השכל משממו נותן לו העדר מצד הבחינה רב נחמן :דכ"ז שלא שותה רביעית יין אין לו צלילות
השנית ,וזה שאמר והיינו דאמר רבא חמרא וריחני הדעת .ובדף סה .דכל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו,
פקחין ,כי היין ראוי שיפקח האדם מצד שיוצא ממקום שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו' .וכל המתיישב ביינו
נסתר ,וזהו מדריגות השכל .וכבר אמרנו כי היין יש בו יש בו דעת שבעים זקנים ,יין ניתן בשבעים אותיות ,וסוד
ענין רוחני שהרי הוא משמח אלקים ואנשים ,וכל דבר ניתן בשבעים אותיות ,נכנס יין יצא סוד .כל שאין יין
שהוא חשוב ויש בו ענין אלקי אם ישתמש בו כראוי קונה נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה ,שנאמר וגו'.
ע"י זה מעלה ,ואם אינו משתמש בו כראוי קונה ע"י זה
מיתה ,כי האוכל תרומה אם אוכל אותה בטהרה יש על עוד איתא שם דלא נברא היין אלא לנחם אבילים ולשלם
אכילתה שכר ,ואם לא זכה מקבל על זה מיתה .וכן שכר לרשעים בעוה"ז וצ"ע הרי צריך זה למצוה וכן הרי
כאשר ישתה היין כראוי מפקח אותו ונותן לו השכל אמרו חז"ל בברכות לד :דצדיקים ותלמידי חכמים זוכים
העליון ,ואם אינו כך רק ששותה אותו לתאותו וישתכר למה שעין לא ראתה זה יין המשומר בענביו מששת ימי
מביא לו יללה ומיתה ואין להאריך בזה .עכ"ד מהר"ל. בראשית ,וע"ז אנו מחכים ליהנות בסעודת לויתן ,וביאר
בחי' אגדות מהר"ל סנהדרין שם דהיין אינו ראוי לעולם
ונעתיק עוד דבריו הנפלאים של הצל"ח ברכות לד: הזה ,כי היין יש בו עניין אלקי שהרי הוא משמח אלקים
בביאור ענין יין המשומר בענביו דלפי פשוטו הכוונה ואנשים .ודבר זה יכול האדם לדעת ולהבין שהוא יוצא
משום דכל יין קודם שסחטוהו מהענבים לא פג טעמו, מן פנימית הענב שהוא נסתר ,מורה על שהיין יש לו
אבל יש לו חסרון שהשמרים עם היין מעורבים ,ולאחר מקום נסתר אינו מן העולם בנגלה .ולפיכך כאשר אמרו
שסחטוהו אז בעמדו קצת אחר שפסק תסיסתו נופלים ז"ל על השכר הנסתר שיהיה לצדיקים לעתיד לבא ,יין
השמרים לשולי הכלי ונשאר היין צלול מהשמרים ,אבל המשומר בענביו ,כלומר כי השכר לצדיקים הוא נסתר
א"א שלא יפיג טעמו קצת ,אבל זה היין הוא בעודו שאין העין שולט בו ולכך אמר ע"ז עין לא ראתה אלקים
בענביו הוא משומר ,כלומר שכבר הוא נקי משמריו זולתך .והיין שבעולם הזה שיוצא מפנימית הענב ויש בו
בעודו בענביו. ענין רוחני ,לא היה ראוי בעה"ז רק לנחם בו אבלים
שהגיע לו מיתה באחד מקרוביו ,והיין מפקח אותו
ואמנם כל דברי רבותינו באגדות המה רמזים וחידות ומשיב נפשו עליו .ולדבר זה צריך דבר כמו זה שאינו מן
והמשכילים ישכילו כל אחד לפי כח השגתו .ואשר עולם הזה ,כי המיתה נטילת נפש הוא מצד עולם הזה,
ראיתי אני בעניי בזה הוא ,הגם כי זכינו לקבל תורה והיין שהוא יוצא מפנימית הענב מפקח אותו ומשיב את
מסיני ,היינו הנגלות לנו ולבנינו ,אבל סתרים וצפונים נפשו עליו כאלו היה גובר על העולם .וכן לתת שכר
נרמזו לנו ברמז ובחשאי ,וגם זו רק קצת מהם .אבל לרשעים שיקחו חלקם שראוי להם בעולם הבא ,והם
אנחנו מקוים כי יוסיף שנית להגלות עלינו לעיני כל אוכלין אותו בעולם הזה .ולדבר זה ראוי היין שהוא
ולגלות לנו עומק סתרי התורה וסודותיה כאשר כבר עשה נסתר שהוא מעין עוה"ב ,שהרי השכר של עולם הבא
לנו בסיני .וזהו אשר אמר שלמה בשיר השירים [א' ,ב'] הוא יין המשומר בענביו ר"ל הוא טוב הצפון ,והרשעים
ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין ,וכמ"ש רש"י שאוכלים עולמם בעולם הזה ראוי שיהיה שכרם טוב
שם בשיר השירים ודוגמא שלו על שם שנתן להם תורתו הצפון הוא דיין שיוצא מפנימית הענב .וזה הסבה שהיין
ודבר עמהם פנים אל פנים וכו' ,ומובטחים מאתו מביא יללה לעולם ,כי היין אינו ראוי לעוה"ז וכל אשר
להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר אינו ראוי לעה"ז הוא הפסד שלו כאשר ימשך אחריו.
צפונותיה ,ומחלים פניו לקיים דברו ,וזהו ישקני וגו', וזה"פ זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש ,כי אם זכה
עכ"ל רש"י .והנה יין בגימטריא סוד ,ונכנס יין ויצא סוד, שיש בו שכל וחכמה וכמו שאמרו בעירובין כל
ויין המשומר הוא סודות התורה שהם משומרים ולא המתפתה ביינו יש בו מדעת שבעים זקינים ,כי היין הוא
נתגלו עדיין ויתגלו לעתיד ,אבל עתה עין לא ראתה דבר פנימי ,ואם יש בו חכמה ודעת שכל חכמה היא
ואלקים יעשה למחכה לו ומבקשים על זה. פנימית ,אז נעשה ראש שמגביה אותו ליתן לו שכל .ואם
ואמרו שיין הזה הוא משומר בענביו מששת ימי לא זכה ששותה להשתכר נעשה רש ומך ופחות ,כי אין
בראשית ,כי הוא סוד עולם הבא ,והוא משומר אפי' לך דבר מגונה ופחות כמו השכור ,וזה"פ זוכה משמחו
מששת ימי בראשית ,כי בששת ימי בראשית כבר הוא לא זכה משממו ,דכל נסתר יש לו שתי בחינות כי מצד
ערב ובוקר בכל יום יש ערב ובוקר ,כי כבר התחיל עץ שהוא נסתר יש לו מדריגות השכל שהוא נסתר ,ומצד
לד
התורה פרשת תולדות שירת
הרי מבואר עכ"פ מדברי הצל"ח ,דע"י חטא עץ הדעת הדעת טוב ורע ,ויש ימין ושמאל ואמצעי שהוא חסד ודין
נעשה היין מעורב בשמרים ,אבל היין שמשומר בענביו ורחמים ,והם כלולים זה בזה ,והוא יין שעדיין מעורב
אין בו שמרים והוא סוד עוה"ב ושבת קודש וממנו זוכים בשמרים ,ובשביעי היה שבת ושימש האור כל היום ,כי
הצדיקים להשיג סודות התורה ובזה מתקיים הפסוק השבת ההוא היה מקבל משבת העליון שלמעלה מששת
ישקני מנשקיות פיהו כי טובים דודיך מיין .ורמז בסוף ימים ...ובשבת בראשית היה מעין שניהם ,ושימש האור
שזהו ג"כ ענין קידוש על היין. בלי חושך כלל ,ועל האור הזה כתיב וירא אלקים את
האור כי טוב [בראשית א' ,ד'] ,והבדילו לצדיקים לעתיד
ולפ"ז יתבאר היטב למה עשיו לא הביא יין ויעקב הביא לבוא ,והוא עצמו עולם הבא שצדיקים זוכים לשמוע
יין ,דבאמת גם לעשו הי' יין ,וגם ליצחק הי' יין בכל דברי עתיק יומין סודות התורה .וזהו יין גימטריא סוד
סעודותיו כמבואר במדרש ,אבל יין שלו הי' הכח המשומר בענביו ,כי חוה סחטה ענבים מעץ הדעת טוב
החיצוני של היין ,שזה היין מלא שמרים שנועד כדי ורע ,ונתנה לאדם הראשון תיכף כשסחטה בעודו היה
להשתכר ולהביא יללה לעולם ולסייע לו לעשות כל מעורב בשמריו ,והיין הזה משומר בענביו כמו שכתבתי
עבירות שבעולם ועי"ז לקבל שכרו בעוה"ז ,רק יצחק שאפילו בענביו הוא מנוקה מן השמרים ,ולכן כתב עין
הי' יודע להזהר לשתות בכוונה טובה ובמדה הראוי', וגו' אלקים זולתיך ,ששם למעלה מששת ימי בראשית
ומ"מ כשרצה עשיו לקבל ברכותיו של אביו לא רצה שם אלקים הוא ג"כ רחמים גמורים ...וגם זה כיוונו רז"ל
להביא יין דאולי זה יגרום להביא על עצמו קללה ולא בשבת בקידוש על היין ,ודרשו זה מדכתיב זכור זכרהו על
ברכה ,ולכן כשבירך יצחק את עשיו שכבר ראה גיהנום היין ,כדי לזכות בשבת לנשמה יתירה משבת העליון".
פתוחה מתחתיו לא ברכו ביין ותירוש שזה רק לקללה עכ"ד הצל"ח.
יחשב לו ,אבל יעקב חידש להביא היין מצד הקדושה
וע"י מלאך זכה להביא מיין המשומר בענביו מששת ימי ויסוד דבריו דקאי על סודות התורה מבואר כן בזוה"ק
בראשית שאין בו שמרים כלל ,ועפ"י דברי הזוה"ק גם ויצא מז .וז"ל "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית
חידש למזוג המים של חסדים עם הגבורות של היין, הם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא .קם
להמתיק הגבורות לגמרי ,וזה יגרום ליצחק להתקשר רבי בא על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר
לשורש התענוג והשמחה שלמעלה כדי להוריד שפע של אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי
ברכה עצומה ליעקב ולזרעו ,ולזה כששתאו יצחק בראשית .א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו
התמלא שמחה עצומה מגודל התענוג הרוחני שהי' לו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון
בזה ,וזה גרם שיוכל לתת ליעקב כל הברכות הנפלאות אינון דעסקו באורייתא תדיר ".והדמיון ליין בענבים,
שבעולם .ובזה א"ש לשון התרגום יונתן דיעקב לא הי' שמעתי לפרש [מפי הגרמ"י רייזמן שליט"א בשם יעב"ץ
אתו יין עד שהביא לו המלאך דל"ש כלל להביא סוג יין סנהדרין צ' [לא מצאתי] ובעי' יעקב ברכות שם בגליון בס' יד
כזה רק שיביאו לו מן השמים. יוסף בשם ספר מטה משה] דכמו דיין מענבים הוא דבר חדש
שלא הי' אפשר להאמין שדבר כזה מיוחד ומשמח
ובזה א"ש דמיד אח"כ בירך אותו יצחק ויתן לך וגו' יתחדש מהענב ,כן "התורה חדשה מאתי תצא" יהי' דבר
ורוב דגן "ותירש" 45קרא ליין תירש דע"ז נדרש בגמ' שכבר הי' מונח בתוך הפסוקים ולא נוכל להאמין כעת
סנהדרין שם "כתיב תירש וקרינן תירוש ,זכה -נעשה איזה סודות חדשים עוד מונחים בתורה שלנו שעדיין לא
ראש ,לא זכה -נעשה רש" שבירך את יעקב שיהי' לו נתגלה .ועד"ז בענין שכר שמירת תורה ומצוות שלא
נוכל להאמין התוצאות היוצאות מהם.
45לא הזכיר ברכה על שמן ,וכמש"כ בריש פ' עקב וברך וגו' דגנך
תירושך ויצהרך ותמיד מוזכרים שלש אלה ביחד ,וי"ל דכמו דעיקר וע"ע בזוה"ק תולדות קלה :נדון שלם בין התנאים האם
בחינת היין בא ע"י יצחק ,עיקר בחינת השמן בא ע"י יעקב כמבואר בפ' הסעודה לצדיקים לע"ל ויין המשומר הוא כפשוטו או
ויצא ופ' וישלח שהוא זה שהי' יוצק שמן במזבח והוא זה שהוריד לנו הכוונה רק לסודות והשגות בתורה הקדושה ,ומסיק רבי
השפעת שמן של נר חנוכה וכמו שהארכנו בעז"ה בפ' ויצא ,ומסמנא
מילתא דשמן אינו יוצא רק ע"י כתיתה או עכ"פ התחממות מועטת, יוחנן דא"א לסתור אמונת כל ישראל שתהי' סעודת בשר
דמה שיוצא ממילא אין לו תורת שמן רק מוהל גרידא משא"כ יין כל מה ודגים ,רק אותה הסעודה שרוב העולם יהיו מוזמנים לה
שיוצא מאליו יש לו תורת יין וכמבואר בתוס' שבת יז .ד"ה גוזרני ,וא"כ
יעקב הי' עיקר עבודתו הי' ע"י עמל בתחלה בזה שהי' איש תם יושב יהי' בשר ודגים ויין כפשוטו ,רק שיהיו ממוצעים בין
אהלים ואח"כ עמל קשה הרבה שנים להוציא הנשמות הקדושות מבית הגשמי והרוחני וגם הגוף לא יהי' כ"כ גשמי ,אלא
לבן וא"כ שפיר מתאים לו הכח של שמן .ולפ"ז י"ל דכח דגן תירוש
ויצהר שבזה יש לנו דין תרו"מ דאורייתא לכו"ע ,הם נגד ג' אבות ודגן שצדיקים יהי' כל עיקר כוונתם רק מצד חלק הרוחני
נגד אברהם שנא' ואקחה פת לחם ,דכמו לחם יוצא אחרי הרבה בירור שזה חלק ההשגות הגדולות בסודות התורה .וזהו
אוכל מתוך פסולת כן קדושת אברהם יצא מתרח אחרי הרבה בירורים
ונסיונות. השמחה והשחוק לע"ל וזה מרומז בקרא דאלה תולדות
יצחק שיצחקו הצדיקים לע"ל.
לה
התורה פרשת תולדות שירת
בעצבון תאכלנה .וכנגד מה שאמר בקללה וקוץ ודרדר הכח של יין שיביא תמיד ברכה לעולם ,ובירכו ביין
תצמיח לך .אמר בכאן בברכה ורוב דגן ותירוש ולא קוץ הטוב לקידוש ולהבדלה ולשירה ולנסכים על היין,
ודרדר .וכנגד מה שאמר שם ואכלת את עשב השדה. ולהתרוממות הנפש לעבודת ה' ,ובזה המשיך שבכל
אמר בכאן ותירוש וזה בארץ ישראל .וכנגד מה שנאמר הדורות נוכל להמתיק הגבורות של היין ע"י מים הרומז
בקללה בזעת אפך תאכל לחם לפי שהוא יגע בעבודת לחסדים ,אולם בד בבד הזהיר אותו שישתמש בזה
האדמה ואין לו שכירים ויוגבים .אמר כאן בברכת בצורה נכונה דבלי המזיגה הנכונה ובלי סילוק השמרים
יעבדוך עמים והם יהיו עובדי האדמה כמו שנאמר ובני יכול ע"י יין לאבד כל חלקו בעוה"ב ולהיות רש .ועד"ז
נכר אכריכם ויוגביכם .וכנגד מה שאמר בקללה כי עפר יש להבין מימרא דר' יצחק בסנהדרין שם [וכבר הארכנו
אתה ואל עפר תשוב שפל ונבזה .אמר בכאן בברכה הוי בסוכות דהרבה מימרות דר' יצחק בש"ס מתאימים לשורש יצחק
גביר לאחיך .הרי בכאן אדם הראשון מופשט מהקללות אבינו] "מאי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם -אל תרא יין
ומלובש בברכות .ולא די זה אלא שנתן לו רשות לברך שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה ,ומלבין פניהם
ולקלל לאחרים .וזהו אורריך ארור ומברכיך ברוך" עכ"ד לעולם הבא" שמזהיר שצריך ליזהר מאד מיין אדום,
צרור המור. דזה יכול להביא את האדם להיות בבחינת עשיו הוא
אדום ,שמקבל כל שכרו בעוה"ז ויתבייש בעוה"ב ,אבל
והנה לפ"ד הצל"ח הנ"ל דבחטא עץ הדעת הי' היין מאידך אם ישתמש בזה בצורה נכונה כגון בליל פסח
מעורב בשמרים וזהו יין הרע ,וכן בנח כ' בזוה"ק ששתה שיש להקפיד על יין אדום מפסוק זה [פסחים קח ]:יוכל
מיין שהי' בו שמרים מסט"א ,א"כ י"ל דעד כמה דיעקב להשיג לבחינת חירות ושמחה אמיתית.
תיקן חטא אדה"ר תיקן גם ד"ז ,וזכה להוריד שוב היין
הטוב של עוה"ב זך בלי שמרים ותערובות וזהו מה יעקב החזיר ריח הטוב וברכות אדה"ר למקומו
שהשקה ליצחק. והנה מבואר בזוה"ק קמב :דכשלבש יעקב את בגדי
כאן נתחדש ענין כוס של ברכה וקידוש וד' כוסות של יין החמודות שב למקומו הריח הטוב של גן עדן כיון
דשופרי' דיעקב כשופרי' דאדם קדמאה והי' גילגול שלו,
וע"פ כל הדברים האלה יתיישב בעז"ה הקושיות וכל ענין מה שמסרה רבקה נפשה שיעקב יקח הברכות
שהתחלנו בו ,דלמה לא הודגש שכבר שתה יצחק יין מעשו הי' כיון דרבקה גילגול חוה ויעקב גילגול אדם,
לפני זה מדין קידוש במקום סעודה וכן שתי כוסות ועשו גילגול נחש ,כמבואר בזוה"ק שם קמו .והי' כ"ז
דלפני האכילה ,ולהנ"ל י"ל דכל עיקר קידוש על היין וד' לתקן חטא עץ הדעת ופגם הנחש ולחזור ולחטוף
כוסות שמביא ענין חירות ,וענין כוס של ברכה על היין, הברכות מן הנחש.
נתחדש רק כאן ע"י שיעקב אבינו הוריד בחינת היין הטוב
ליצחק וע"י שתיית יצחק וברכתו אח"כ נקבע לדורות וע"ע מש"כ בצרור המור עה"פ וירח את ריח בגדיו .ולא
דיהודי יש בכוחו תמיד להתקשר לאותה בחינה של יין אמר את ריחו ,להורות כי בבגדים היה הריח כריח שדה
כששותה בצורה הנכונה כמו בקידוש וברכת המזון וד' אשר ברכו ה' הוא ריח ג"ע ,לפי שהיו הבגדים של אדם
כוסות ,דאז יש לו התקשרות ליין המשומר מששת ימי הראשון שעמדו בגן עדן וקבלו אותו ריח משם ,ולכן
בראשית[ ,וכמבואר בביאוה"ל סי' רמ"ב ד"ה זכר למן בשם ספר אמר ויאמר ראה את ריח בני ,כאלו מדבר עם אדם
תורת חיים דטעם קידוש על היין לפי ששבת בראשית הוא דוגמת הראשון שהיה עומד שם לצאת מקללותיו ,וא"ל ראה
שבת שלע"ל שהוא יום שכולו שבת ומקדשין על היין נגד היין אתה שעמדת בגן עדן ואתה מכיר ריח גן עדן ,כי ריח בני
המשומר בענביו לצדיקים לע"ל] ובקידוש על היין זוכה הוא כריח שדה אשר ברכו ה' .ואם כן ראוי הוא לברכה
לנשמה יתירה כדכ' הצל"ח בסו"ד ,וביין זה לא יבוא וע"י ברכה זו רצה להוציא לאדם הראשון מקללותיו
לידי מכשול ,אדרבה זה יביא אותו שנשמתו יוכל להשיג ולברך ליעקב העומד במקומו לתקן העולם שנשחת
סודות התורה שנרמזים ביין ,אבל לפני פרשה זה עדיין מקללתו של אדם הראשון ,ולזה רמזו בזהר דשופריה
לא נקבע דבר זה ,ולכן לא הי' איסור ליצחק לאכול לפני דיעקב כעין שופריה דאדם קדמאה .כי היופי והנעימות
קידוש על היין דעיקר קידוש דאורייתא ודרבנן זה שהיה לאדם הראשון קודם החטא נסתלק ממנו בחטאו,
בדיבור בלבד 46 ,וכל מה דבעי' על היין זה רק ממש"כ ולקחו יעקב בברכתו וחזרה הארץ ליופיה הראשון
והוציאה מהקללה ,וכנגד מה שנאמר בקללת אדם
46עי' משנ"ב רפט ס"ק י דאם אין לו חתיכת פת ויין ושאר משקין לקדש הראשון ארורה האדמה בעבורך ,נאמר כן בברכת יעקב
עליו ויש לו תבשיל ופירות וכיוצא בו י"א דאם מצפה שיביאו לו איזה ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ,כי אז
דבר לק דש עליו ימתין איזה שעות ועכ"פ א"צ להמתין יותר מחצות ואם השמחה בכל העולם ולא יוסיף עצב עמה .אבל כשיש
הוא אדם חלש א"צ להמתין ויאכל מה שיש לו בלא קידוש ויסמוך על
מה שהזכיר קדושת היום בתפלה ולכשיביאו לו אח"כ בלילה פת או יין קללת חוסר גשמים כל העולם בעצב ודאגה .וזהו
אומר עליו כל נוסח הקידוש ויסעוד כזית עכ"פ ,ע"כ .וא"כ י"ל דלפני
לו
התורה פרשת תולדות שירת
הביא יללה לעולם ע"י חטא עץ הדעת ,וכן גרם למכשול נזכירה דודך מיין ,שהיין מביא להזכיר את הדודים
בנח ולוט ,וכלל לא הי' בזה מעלה של משמח אלקים והקרבה להקב"ה ,וכן מה שד' כוסות מביא לשמחה
ואנשים ,אבל ע"י שיעקב אבינו השתמש בזה להוריד כל וחירות הוא רק אחרי שנקבע זה בקדושה ,וזה הי' רק
הברכות ממילא נעשה בו המציאות של משמח אלקים אחרי שהובא ע"י יעקב ממקום רחוק ,וא"כ מש"כ וישת
ואנשים ומה שסעיד ומשמח יש לו חשיבות[ .ובזה יבואר אצ"ל ששתה רק ב' כוסות ,דיתכן דכעת שתה כל הד'
בגמ' סנהדרין ע .כתיב ישמח בשי"ן ימנית וקרינן ישמח בשי"ן כוסות .וזה"פ דיש טעם מרכה כפולה להורות שחוץ
שמאלית ,זכה משמחו לא זכה משממהו ,דזה נעשה ע"י יצחק ממה שהי' יין גשמי בחיצונית הי' בו ענין פנימי ורוחני,
שכבר הארכנו בפ' וירא דשי"ן שמאלית הוא בשם ישחק שמרמז
על כל עניני ששון ושמחה ושחוק שבא ע"י יצחק]48 . ומה שהביא יעקב את היין לא הי' העיקר בשביל טעם
הגשמי רק בשביל טעם הרוחני שיש ביין .ולפ"ז א"ש
וא"ש מה דאיתא בברכות שם אחרי דמסיק דלכן לא דטעם מרכא כפולה הוא על מלת "לו" דהנקודה שרצה
מברכין עליה ברכת המזון לפי שאין קובעים סעודה להשקותו לחלק הרוחני של יצחק אבינו ושתייה
עלי' ,א"ל ר"נ בר יצחק לרבא :אי קבע עלויה סעודתיה הגשמית הי' דרך להביא לחלקו הרוחני.
מאי? אמר ליה :לכשיבא אליהו ויאמר אי הויא
קביעותא ,השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם .וקשה ובזה יבואר היטב למה כשאמר יצחק לעשו מי איפוא
הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל וגו' לא הזכיר מה
טובא ל"ל אליהו דוקא 49אולם להנ"ל י"ל דבזמן הגלות
ששתה יין ,ע"פ מש"כ בשפתי צדיק בשם חי' הרי"ם
יש סכנה לקבוע על היין ,וניתן רק כהקדמה לסעודת
שבת ,ולברך עליו בהמ"ז ,וד' כוסות בליל הסדר ,אבל שנשמר מלדבר על יין עם גוי כיון דכעת הכיר את עשיו
מי שהוא .ולהנ"ל יתבאר היטב דכיון דאותה יין הי' היין
לע"ל שיתבטל יצה"ר נוכל לקבוע היטב על היין ולהשיג
המשומר והיין הטוב שמביא ברכה לעולם ,וחלק
בזה סודות התורה הנרמזים ביין .ויתכן דלע"ל לא יהי'
כלל שמרים ליין וכן לא יהי' כלל צורך להמתיק היין ע"י מהשמירה הוא זה דאין בו מגע נכרי כלל ,והכיר את
עשו כעת שה וא שייך לצד הרע וגיהנום פתוחה מתחתיו
מים.
לא רצה שיהי' לו גם שייכות מחשבה לאותה יין .ועי'
בסעודת בשורת יצחק נרמז כוס של ברכה בדרשות ר"י אבן שועיב דלפני שנכנס עשו העלים
מיכאל את היין כדי שלא יראהו עשו.
והעיר לי על כ"ז ידידי הרב ראובן ארי' זאהן שליט"א
ממה דשאלו מלאכים איה שרה אשתך כדי לשגר לה כוס ובזה יתיישבו היטב דברי המדרש תנחומא דלזה נקבע
של ברכה [ב"מ פז .ורש"י לעיל י"ח ט'] ומבואר דכבר הי' אז ליין ברכה בפנ"ע בפה"ג כיון שזהו מה שגרם ליעקב
ענין כוס של ברכה ,וי"ל דאדרבה משם יש להוכיח ליטול את הברכות יותר מהמטעמים והלחם ,דלולא
להיפך דכבר שאלו המפרשים למה דוקא המלאכים מזיגת היין היו הברכות הולכות לעשו כמבואר בזוה"ק
שלחו לה ולא אברהם [עי' דברי דוד וגור ארי' שם] עוד ואריז"ל ,וע"י שתיית היין התמלא יצחק בשמחה עצומה
הקשו הרי הפת נטמא כשפירסה שרה נדה ,וא"כ לא הי' והתקשר לשורש התענוגים בג"ע ומשם הוריד כל
שם לחם ולא ברכת המזון ולמה הי' כוס של ברכה ,ותי' הברכות ,וכן כל עיקר מה שיש לנו היכולת לקבוע
מהרי"ל דיסקין עפ"י גמ' ברכות הנ"ל דהטעם דלא 47 דברים של מצוה על היין ,ושיהי' מושג כוס של ברכה,
מברכין בהמ"ז על היין דלא קבעו אינשי סעודתא ושלא יהי' לנו מכשול בשתיית היין רק אדרבה שזה
עלויה ,וא"ל רב נחמן בר יצחק אי קבע עלויה סעודתא יעזור לנו לעבודת ה' ולהיות בשמחה ולהתענג
מאי א"ל לכשיבא אליהו הנביא ויאמר אי הוי קביעותא בתענוגים רוחניים ,הוא רק מכח יעקב אבינו ומכח
השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם .ומשמע מדברי ברכתו של יצחק של רוב דגן ותירוש ,ולזה נקבע לו
ברכה בפנ"ע ,וגם יש לו דין קדימה בברכה .וזה גם
48ובזה יבואר מש"כ בספר ערך ש"י או"ח סי' עת"ר ס"ב כ' דלכן דוקא
משלים ד' הגמ' ברכות לה :דמבואר הטעם שקבעו
בפורים קבעו משתה על יין ולהתחפש ,דשורש הנס הי' ע"י יעקב ברכה לעצמו כיון דסעיד ומשמח ,דלולא ברכתו של
שעשה סעודה ליצחק ויבא לו יין ועי"ז הי' מפלת המן שהוא עשו ,כי יעקב לא הי' זה סבה לקבוע ברכה לעצמו דאדרבה יין
יצחק רצה להצילו מתליה בזה שאמר לו שא נא תליך ,לכן בפורים
עושים סעודה ומשתה ומתבסמין עד דלא ידע בין המן למרדכי כמו
שלא ידע יצחק בין עשו ליעקב כשברכו ,וע"כ לובשין פרצופים בפורים
כאשר עשה יעקב אז שנתחפש בבגדי עשו ובעורות גדיי העיזים .וצ"ע שהובא יין זה ליצחק אף שהי' לו יין פשוט הי' יוצא בקידוש בדברים
דלמה דוקא יין יותר מבשר ולחם ,ולדברינו בפנים א"ש דהעיקר נעשה בלבד ,או על המצה שהובא לו מיעקב ,דאכתי לא ידע שיהי' לו יין
ע"י היין. משובח זה שעלי' תיקנו חז"ל דין קידוש על היין ,אבל אה"נ אילו הי'
49י"א בדרך צחות דאז נשאל אליהו איך הצליח לחיות כ"כ הרבה שנים יודע שיהי' לו יין בבחינה זו הי' מחכה לאכול עד שיקדש מקודם.
וישיב שחי על שתיית כל הכוסות של אליהו בליל הסדר וכוסות של
ברית מילה. 47למה שנתבאר לעיל שביצחק הודגש ביותר ענין הברכות וזהו ענין
עקרי בפ' תולדות א"ש דעל ידו דוקא נקבע ענין כוס של ברכה.
לז
התורה פרשת תולדות שירת
התענוג של היין מרמז מה שעבירות מתהפכות לזכיות הגמ' דעל יין יתכן להיות קביעות סעודה לברך עליה ג'
עוד בחינה עד"ז כתוב בספר הקדוש מאור עינים ע"פ ברכות ורק שיהיה על פי נביא ,וכיון דג' אנשים אלו נדמו
הזוה"ק ק :דכל עסק הברכות דכאן הי' בענין ר"ה שאז לי' לאברהם לנביאים וסוף המעשה מוכיח ג"כ על זה
יש דין על העולם ,ומדת יצחק שהוא דין בקש מעשיו שאמרו לו בנבואה למועד אשוב אליך כעת חיה וגו'
להביא עבירות ,והקב"ה נתן עצה לישראל לינצל ע"י ואברהם בעצמו הי' נביא כדמוכח קרא ,ולפי זה היו
קול שופר מדת הרחמנות דאז אין הידים ידי עשיו קובעים עצמם על סעודתם ,ועל ידי קביעות היין הי'
ונמתקין כל הגבורות ע"י התעוררות תשובה דיעקב שבא נקרא קביעות ,והתחייבו עצמם בברכת המזון לברך על
ע"י השופר ,ונמחלין כל עונותיהם ונעשו זכיות ,ויש הכוס [ולשתות אח"כ מבלי קביעות ,דאל"ה יתחייבו
להשי"ת תענוג גדול וכפול ממה שעבירות נעשו כזכיות עוד הפעם לברך על הכוס ,ואין לדבר סוף] עכ"ד
שדבר שהוא בקליפות נתעלה מאוד לבא בקדושה וכל מהרי"ל דיסקין .וצ"ע דלמה סיבב הקב"ה שיקבעו
זה בא על ידי קול יעקב קול השופר שעל ידי זה בא סבת סעודתם על היין וי"ל דכיון דעתה באו המלאכים לבשר
הרחמנות. על לידת יצחק רצו לרמז דעל ידו ירד כח כוס של ברכה
לעולם שהשלימות בזה הוא הקביעות הגמור על היין
ובזה מבואר הבאת היין של יעקב שכ' בזוה"ק שהביאו שנזכה לזה לע"ל ,ולכן נסתבב שלא יהי' לחם ורק יין
מאתר רחיקא גם מצינו שעל תיבת לו יש שני טעמים ושיברכו ע"ז ברכת המזון ולכן רק המלאכים שיגרה לה
שהיא מרכא כפולה ,ולנתבאר א"ש ,שהעבירות שעשו כוס של ברכה.
הוא בחינת יין שמביא יללה לעולם ,ועל ידי התשובה
שנתעורר למעלה מדת רחמנות על ידי קול יעקב קול ולהשלמת הדברים עי' בדברי ר' צדוק הכהן [פרי צדיק אות
השופר ותפלות הביאו לו יין פירוש אפילו מה שמביא א ד"ה ובזוה"ק] שכ' מה שהביא בזוה"ק בפ' זו קלה :ענין
יללה לעולם שהם עונות בחינת יין כאמור הביא אליו סעודת צדיקים לעתיד לבוא ,כיון שסעודת יצחק היה
יתברך וישת שהתענג מזה הבורא יתברך ,שדבר רחוק מעין סעודת צדיקים לעתיד לבוא וכמ"ש ואוכל מכל,
נתקרב להקדושה ,וזהו ויבא לו פירוש מדת קול יעקב ובמדרש מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבוא .ובגמ'
הביא לו יין שהוא עונות ישראל שנמחלו וחזרו להתכלל סנהדרין קח :שהטעימן מעין עולם הבא דאכילת יצחק
בקדושה ופי' בזוהר הקדוש מאתר רחיקא קריב ליה אבינו ע"ה היה מעולה מקרבנות .ואיתא בזוה"ק יין
שהוא כאמור על ידי שהיה הדבר רחוק ממנו יתברך המשומר בענביו אלו ד ברים עתיקים שלא נגלו לאדם
בתחלה קודם התשובה שהיה להם עונות רבים מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד
והתגברות הדינים עי"ז ,וע"י קול יעקב נתעורר רחמנות לבוא וכו' .וכן כתיב ויבא לו יין וישת ,ולא מצינו שצוה
ונעשה המתקה למטה שנמתקו ונמחלו העונות ,והמתקה יצחק לעשו רק לעשות מטעמים ולמה הביא לו יעקב
למעלה על ידי הרחמנות שהוא הממתיק הדינין הבאים אבינו יין ובע"כ שידע יעקב שבסעודת יצחק היה יין
מצד פחד יצחק וזהו מאתר רחיק' קריב ליה שהיה רחוק שהוא מסיטרא דגבורה כמ"ש בזוה"ק ח"ג לט .וכ"מ
מהשי"ת קריב ליה שנעשה קרוב להשי"ת שנתקרבו במדרש [ב"ר סג י] כי ציד בפיו וכסא טבא לפומיה שנראה
ישראל להשי"ת ועונותיהן נעשים כזכיות ,והיה להבורא שבכל סעודותיו היה יין .אלא שבזוה"ק פרשת אמור
תענוג כפול ממה שיש לו בעבודת הצדיקים שנודע כי [ח"ג ק ].איתא ויבא לו יין דא יין דמנטרא יין דהוא חדו
מדבר שהוא רחוק ונתקרב יש להשי"ת יותר תענוג וכמו דליבא רזא דעלמא דאתי וכו' .והיינו שהיין של יצחק
שאמרו חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ולכן היה מענין יין המשומר בענביו שהוא יינא דאורייתא
הטעם כפול שתחת מלת לו מורה על זה כי נודע דבעל פה ,אור הגנוז לעתיד לבוא לצדיקים וזה שהביא
שהטעמים הוא מעולם התענוג 50ובשביל שיש לבורא לו יעקב אבינו בסעודה זו .וכן כתב בזוה"ק בפרשה זו
יתברך מבחינת יין שה ביא בחינת יעקב תענוג כפול לכך קמב :רמז לו מההוא יין דכל חידו אשתכח ביה וכו'
יש טעם כפול להורות על זה כי מבחינת יין יש לו תענוג דבעי חדוה וכו' .שבאמת יצחק אבינו ע"ה היה מקור
וטעם כפול יותר ממעשה הצדיקים על ידי שמאתר השמחה כמו שמובא במדרש הנעלם וזה שאמרו במדרש
רבה ואוכל מכל מכל טוב שהוא מתוקן לעתיד לבוא.
והיינו שאז זכה יצחק לטעום מעין עולם הבא כמו
50עי' תורת המגיד שמות פרשת יתרו וז"ל "והענין הוא כי עונג בא מן שאמרו בגמרא וזכה לסעודת הצדיקים לעתיד לבוא
הטעמים ,וכך הוא שורשו שהעולם התענוג בא מן הטעמים .וד' בחינות
טעמים נקודות תגין אותיות יש בכל דבר שבעולם ,רק שבטעמים לא וליין המשומר .שמורה הכל על סודות והשגות גבוהות
היה שבירה ,ולכך מבינים הטעם מכל דבר ,ושאר בחי' אינם ניכרים בו, שישיגו לעולם הבא וכמו שמובא בזוה"ק .והיה אכילתו
כי זה הדבר בא מהשבירה ,כי הדבר גשמי בא מעבירות מה שנפלו ולא
נתברר ,לכך נאמר (איוב יב ,יא) חיך אוכל יטעם ,שבחיך בחי' הטעמים, כקרבנות ממש וחשוב יותר אצל ה' יתברך מאכילת
כנודע שחיך וגרון הם חכמה ובינה". מזבח עי"ש עוד באריכות.
לח
התורה פרשת תולדות שירת
גם יש להתבונן במה שיש כאן קו"ף זעירא מה המכוון רחיקא קריב ליה שמדריגות רחוקות ממנו יתברך
בזה. נתקרבו אצלו ולכן כתיב אחר זה ויברכהו כי אף מדת
פחד יצחק מסכמת לברך את ישראל כל שפע טוב וברכה
ונביא בזה חלק מדבריו הנפלאים של הג"ר ישראל דוד בראש השנה .עכ"ד מאור עיניים.
שלזינגר שליט"א:
הנה בבעל הטורים כאן כ' קו"ף קטנה ,שראתה שעתיד
הניחומים של עשיו
להחריב הבית שגובהו ק' אמה [מדות פ"ד מ"ו] וקו"ף של ויגד לרבקה וגו' הנה עשיו אחיך מתנחם לך
דרור קן לה [תהילים פ"ד ד'] גדולה שבקש דוד על ההיכל להרגך[ :שם מ"ב]
שגובהו ק' אמה שלא יחרב .עכ"ד .ורבינו בחיי הוסיף
דראתה רבקה שעתיד ההיכל ליחרב שהי' מאה אמה וברש"י כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס של
מפני שיתחתנו ישראל בבנות הארץ .וצע"ט מה שייכא תנחומים.
חורבן ביהמ"ק דעשיו לכאן ,הרי ביעקב אנו עסוקין. והדברים מרפסים אגרי וסותרים עצמם מיני' ובי' ,איך
עוד צ"ע וכי אם הי' הגובה צ"ט אמה לא הי' אסון יתכן שהוא ירצח את אחיו במזיד ,ואח"כ עוד יבקש
בחורבן ביהמ"ק. לקבל נחמה? ואמר בזה אחי הג"ר יעקב שליט"א
דרואים מזה גודל הסתירות מיני' ובי' בעשיו דמצד אחד
ודברים נפלאים בזה מצינו בס' עזרת כהנים עמ"ס מדות
פ"ד מ"ו [בני יוסף אות ב'] דע דמספר מאה יש בו כוונה הרגיש אחוה ליעקב ,ואם ימות יצטער ,אבל כעסו היה
עמוקה ,ובה מרומז שמו של הקב"ה ,וכ' רבינו בחיי כ"כ גדול שלא הי' אפשר לו להתגבר על עצמו ולא היה
לו עצה אחרת ליפטר מן הכעס אלא אם יהרגנו .ובנוסח
לעיל [כ"ה כ"ז בד"ה ויעקב איש תם] דכבר ידעת כי מספר
אחר י"ל דגם לעשיו הי' לו מצפון אם יהרוג את אחיו,
יעקב עם ד' אותיותיו עולה קו"ף וא"ר עקיבא קו"ף זה
ולכן חשב עצה להפטר מן המצפון ע"י שינחם עצמו
ובטעמא דקרא למרן הגרח"ק זצ"ל הוסיף עפי"ז דמה
וישתה כוס תנחומין ,וממילא שוב לא יהי' איכפ"ל
שנתנה לו רבקה לחם הי' המצה הקב"ה עכ"ל .ולכן הי'
להרוג את אחיו.
בהיכל מספר מאה כדי לרמז בו שמו ית' .והפלא שמצינו
מספר הק' כפול ומשולש בביהמ"ק בהיכל בארכו הקו"ף הקטנה של קצתי
וברחבו ורומו ,וכן בעזרת ישראל מס' קפ"ז ,ובעזרת
נשים מס' קל"ה נזכר גם בהם מס' ק' אלא שנלווה להם ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות
עוד מספר ,וכן חצר המשכן אורכו ק' וקו"ף במילואו עם חת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת למה לי
הכולל עולה קפ"ז כאורך העזרה והוא הנקרא מקדש חיים[ :שם מ"ו]
בתורת משה ,וכן בבנין יחזקאל מדת החצר הפנימי הוא הרבה יש להתבונן בפסוק זה ,שאלו הם דבריה
מאה וכן בחצר החיצונה בג' רוחות משער לשער מצינו האחרונים שיש לנו בתורה מאמנו רבקה ,והתבטאה כאן
מס' קו"ף ,הכלל כי קו"ף הוא שורש המקדש וגם קוף במילים קיצוניות מאד ,וזה מזכיר לנו דבריה בתחלת
מרמז לקדושה כמבואר בשבת ק"ד .קו"ף קדוש .גם הפרשה "א"כ למה זה אנכי" ,ונראה שכאן הניחה
בזוהר חדש רות צח :דאילו הי' דוד חי ק' שנים לא הי' והשרישה יסוד לדורות ,דהרי אם התורה מעידה שרבקה
נחרב ביהמ"ק הרי דשורש הקו"ף יש לו שייכות גדול אוהבת את יעקב אין לנו השגה בעוצמת האהבה שהי'
לבנין ביהמ"ק וראה קהלת יעקב ערך קו"ף דקו"ף הוא לה אליו ,ואעפ"כ היתה מוכנה לשלוח אותו לארץ נכר
מקום .עכ"ד העזרת כהנים. אף שלא ידעה מתי תראה אותו עוד ,דהכל כדאי שיוכל
ולפ"ז א"ש דרבקה מרמזת ליצחק ענין קדושת המקדש, לבנות בית נאמן להקב"ה דאל"כ למה לה חיים ,ובזה
דל"ש להיות קדושת המקדש ,רק אם לא יתחתן יעקב הניחה היסודות למה שאלפים ורבבות מכלל ישראל
עם בנות חת שהם ההיפך מן הקדושה ,ועשו הוא לאורך הדורות ,שולחים את בניהם ללמוד בישיבה,
שנשאם ,ולכן הי' ההיפוך מן הקדושה והוא זה שמחריב והרבה מהם גם אח"כ נשארים לגור שנים רבות
ביהמ"ק. במקומות אחרים ,רחוק מאד מן הוריהם ,ולהורים זה
קשה מאד ,אבל הם מרגישים שאם הילדים לא יגדלו
ולהנתבאר בקטע הבא ,שכאן רצתה להעמיד היטב כבני תורה ,למה להם חיים ,שמבינים דעיקר החיים בה
מצות כיבוד אב ואם ,ושזה יהי' לבטל כיבוד אב דעשו, ובבא הוא רק אם משאירים דורות ששקועים בתורה
ונתבאר דעיקר כוחו של עשו להחריב המקדש זה מצד ובמצוות.
מצות כיבוד אב ,א"כ א"ש דהפליגה בזה שקצתי בחיי
לט
התורה פרשת תולדות שירת
אתו מלחמה ,הראהו הקב"ה אותו ההר שהאבות קבורים מפני בנות חת וזה יוגדל מצוות הכיבוד ,וא"כ כל המשך
בו ,ושא"א להזדווג לו דעד עכשיו מתבקש לו שכר הדורות יהי' בזכות מצות הכיבוד ,וכיון דאצל ישראל
הכיבוד שכבד את אלו הקבורין בהר הזה .וכן בילק"ש עיקר הכיבוד הוא בעבור הקדושה ,א"כ ביהמ"ק שכולו
בראשית קט"ו דרשב"ג לא שמש אפי' א' ממאה ממה קדושה יהי' בנוי בזכות מצות הכיבוד ,לא יהי' לעשו
ששמש עשיו הרשע את אביו. שליטה עליו ,וא"ש דבית שני נבנה דוקא בחודש כסלו
דהוא נגד בנימין שלא נפגם כוחו בכיבוד או"א ,כיון
ובדעת זקנים מבעלי התוס' עה"פ הנה אנכי הולך למות שלא הי' במכירת יוסף ונולד במיתת אמו ,ולכן קורין פ'
[לעיל כ"ה ל"ב] פי' שבכל יום אני מסתכן ביערים וכפסע תולדות מענין כיבוד אב של עשו כי בחודש זה מתמתק
ביני ובין המות ,וזה הי' בשביל כיבוד אב ,ואיתא דלכן הקטרוג שמתעורר בכח כיבוד אב שלו ,ונוכל לזכות
הלך יוסף לראות את שלום אחיו והסתכן עבור כיבוד אב לבנין ביהמ"ק.
לפי שלמד מעשיו.
וביאור ענין קו"ף גדולה דצפור קן לה ראה סוף הקטע
וכיון שלמדנו דעיקר זכותו דעשיו הוא כיבוד אב ממילא הבא.
עלינו לבטל אותו כיבוד אב .וזה ע"י שנבאר דכיבוד אב
דעשו חלוק ביסודו מכיבוד אב דישראל. כיבוד או"א דיעקב לעומת כיבוד אב דעשו
דהנה כבר הק' במכתב מאליהו ח"ג עמ' 95איך יתכן ויקרא יצחק וגו' ויצוהו ויאמר לו וגו' וישלח
דרואים בני אדם מושחתים במדות פורקי עול ,מ"מ יצחק את יעקב וגו' אם יעקב ועשו 51ויצו עליו
מכבדים מאד את הוריהם ,הרי כיבוד הורים מקורו לאמר וגו' וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וגו'
מרגש הכרת הטוב ,ומי שחושב שהכל מגיע לו איך [כ"ח א-ז]
ירגיש ה כרת הטוב ,וכן יש להקשות על עשו דמבואר הנה מבואר דהי' כאן ציווי מיוחד מאביו ואמו לישא
הפלגתו במצות כיבוד אב ,איך יתכן זה ,ותי' ע"פ פסחים אשה מפדן ארם ,ולא הי' בגדר בקשה רק ציווי ,וכל
קיב :שכנען צווה לבניו שיאהבו זא"ז ויאהבו את הגזל, כוונת יעקב הי' רק לשמוע לאביו לאמו ,וצ"ב מה
וצ"ע איך מתאים רגש אחדות לאהבת הגזל ,אלא ההדגשה בזה ,וגם העיר בתורה תמימה דבעצם מבואר
הכוונה בזה דחברת שודדים מוכרחים לסגל לעצמם ברמ"א סו"ס ר"מ דאין להורים דעה למי ישא אשה וא"כ
משטר חזק של נאמנות בגדר שמור לי ואשמור לך כדי יתכן שיהי' אולי רק בגדר הצעה ולא בגדר ציווי.
שכאו"א יוכל לרצוח ולגזול כאוות נפשו ,נמצא דכל
חסד שלהם זל"ז הוא כל כולו "נטילה" ולא "נתינה" וכן וביאר בזה הג"ר ישראל דוד שלזינגר שליט"א דבעצם
בכיבוד אב של המושחתים וכן עשו כל כוונתם לתועלת יש להקדים מה שידוע דעיקר זכותו דעשו הי' כיבוד אב,
עצמית ,כגון שגם בניהם אחריהם יכבדו אותם ולענין ולכך הי' יכול להחריב ביהמ"ק ,עי' בעל הטורים עה"פ
עשו כדי לקבל ירושת אביו וכדו' .ע"ע שם באריכות. רב לכם סב את ההר הזה[ ,דברים ב' ג'] "תגין על הס' לפי
שכבד את אביו שהי' בן ס' בלדתו אותם ולכך עתיד
וראה בפרי צדיק פ' קדושים אות ג' בביאור הא דבמרה להחריב הבית שהוא ס' אמה" [פ"ד דמדות מ"ז] ובמדרש
ניתן להם כיבוד אב ונרמז ב"משפט" כיון דמשפט מורה שם הפליגו חז"ל במצות כיבוד אב ואם וגם הפליגו
על קדושה הנמצא בגוף ישראל ,והעיר דבאמת צ"ב איך בכיבוד אב דעשו ,ואמר רשב"ג לא כיבד ברי' את
אפשר לשבח עשו על כיבוד אב ,הרי יש בזה משום לא אבותיו כמו אני את אבותי ,ומצאתי שכיבד עשו את
תחנם ,ולכ"כ דאין בזה שום שבח ,דבגוי העיקר אצלם אביו יותר ממני ,שאני לבשתי כלים צואים והוא לבש
הוא הנאת הגוף ועוה"ז ,ולכן הנימוס אצלם לכבד אלו בגדי חמודות וכו' ובסוף שם דכיון שבאו ישראל לעשות
שהביאו אותם לחיי עוה"ז ,אבל בישראל דנח לו שלא
נברא משנברא [עירובין יג ]:א"כ לא הי' הדעת נותן
51וברש"י איני יודע מה מלמדנו ,ואמר הג"ר רפאל סאלאווייציק זצ"ל
לכבדם ,ורק מחמת ציווי ה' ,ועיקר טעם ציווי ה' הוא רק בשם אביו הגרי"ז דנפק"מ למשנ"ת בנדרים לא .דהנודר מזרעו של
מחמת הקדושה שהכניסו בגופו ,ולכן לא לבש רשב"ג אברהם מותר בזרעו של עשו שנא' כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק
ומבואר בשו"ע תקצ"א ס"ז ובמג"א סק"ז דה"ה דנתמעט עשיו מלהיות
בגדים מיוחדים רק בתורה ותפלה דזה יותר חשוב זרעו של יצחק ולכן האומר ועקידת יצחק לזרעו של יעקב תזכור טועה
מכיבוד אב ואם. וא"כ י"ל דכ"ז רק מזרע יצחק אבל מזרע רבקה לא נתמעט וא"כ הנודר
מזרעו של רבקה יהי' אסור בבני עשו וזה קמ"ל אם יעקב ועשו דרבקה
נחשבת אמו של עשו .והוסיף הגרא"י הלוי שליט"א שהגרי"ז לא הדפיס
ועד"ז כ' בחת"ס שם [קדושים עמ' ע"ו ד"ה איש] דבעצם נח ביאור זה בספרו כיון שסו"ס רש"י כותב איני יודע מה מלמדנו-.
לו לאדם שלא נברא ,אולם עשו הרשע וחביריו רשימות תלמידים מרן הגרי"ז[ .הנוסח שנדפס שם שבגמ' נדרים מבואר
שאומרים הרוג ובקר ושחוט צאן כי מחר ימותו ,ואצלם להדיא דהנודר מזרעו של יצחק מותר בבני עשיו וזה ראי' לפסק השו"ע
בהל' ר"ה הוא טעות דבמשנה קאי בנודר מזרעו של אברהם וכדהעיר
בזה המג"א וכבר הארכנו בזה לעיל כ"ו א' בהג"ה]
מ
התורה פרשת תולדות שירת
השידוך המסוכן בין ישמעאל ועשיו העיקר העוה"ז וכופרים בשכר ועונש ,א"כ נח להם
וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הבריאה ולכן מכבדים הוריהם ,והוא ממצוות שכליות,
וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת אבל יעקב וחבריו הזוחלים ורועדים תמיד שמא יגרום
ישמעאל וגו' [שם ט']
החטא ,וחושבים שנח להם שלא נבראו אין מצות כאו"א
כ"כ שכלי אצלם.
פשטות הפסוקים משמע דכוונתו הי' לטובה שראה
וראה משך חכמה וכת"ס [עה"פ כבד את אביך וגו' כאשר צוך
שבנות כנען היו רעות בעיני יצחק ,לכן סבר שיהי' ניח"ל
בת ישמעאל ,אבל רש"י כ' הוסיף רשעה על רשעתו ה"א דברים ה' ט"ז] ע"פ ירושלמי דבעצם כיבוד אב הוי
שלא גרש את הראשונות ,ומ' דלא רק זה שלא גירש את מצוה קלה דהוי כפריעת חוב על שטרחו בשבילו ,לזה
הראשונות הוא רשע ,אלא גם זה שלקח בת ישמעאל אמר דאף באופן שעזבוך ולא גדלוך ג"כ תכבדם ,כאשר
הוא מעשה רשע .ואכן עי' בב"ק צב :א"ל רבא לרבה בר צוך במדבר ששם לא הי' טורח גדול לגדלם כי מן הי'
מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל דיקלא יורד והענן הי' מגהץ מלבושיהן ,ובכ"ז צוך לכבד
בישא גבי קינא דשרכי [-דרך דקל רע ליגדל אצל אילנות
ההורים.
בטלים שאינו עושה פרי] ד"ז כתוב בתורה ושנוי בנביאים עכ"פ מבואר דכיבוד אב דעשו לא נחשב כ"כ כישראל
ומשולש בכתובים ותנן במתני' ותנינא בברייתא ,כתוב דעיקר כוונתו לתועלת עצמית והכל מובן משכל ,אבל
בתורה וילך עשיו אל ישמעאל וגו' וכו' ותנינא בברייתא יהודי שמקיים כיבוד אב עיקרו מחמת ציווי ה' ולא
ר"א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב ובמהרש"א שם מחמת תועלת גופנית שקיבל רק עיקר מחמת הקדושה
כי האדם עץ השדה לישא פירות אם טובים אם רעים שהכניסו בו ההורים.
שנא' כי פרי מעלליהם יאכלו ,והנה האיש אף אם לפי
גזעו ושורשו הוא טוב כמו תולדתו של עשיו שנולד ולפ"ז י"ל ,דעיקר כוונת רבקה כאן הי' להעמיד צורת
מיצחק ורבקה בבטן אחד עם יעקב שהיו צדיקים והוא מצות כיבוד אב ואם אצל יעקב שיבטל כוחו דעשו ,וזה
נמשל לדקל רע שגזעו ג"כ ממין הטוב ביותר כמבואר ע"י שתגיד ליצחק דכל החיים לא חשובים לה כלל אם
בכתובות פ' האשה שנפלו ,ומ"מ אינו נושא פירות ,כן לוקח מבנות חת ,כיון דבנות חת הם ההיפך מן הקדושה,
עשיו הי' שורשו טוב ומ"מ גידל מעשים רעים ,והלך אל ואצל רבקה עיקר חיי' הגשמיים תלויים במדת הרוחניות
ישמעאל שגם שרשו לא הי' טוב כקינא דשרכי לפי שהי' שבו ,וא"כ יהי' ליעקב ציווי מאביו ואמו לדאגת חיים
בן השפחה ,וכן הזרזיר מצד גזעו יש לו סימני טהרה רוחניים ,ועיקר מצות כיבוד אצלינו הרי זה מחמת חיי
שיש לו זפק ואי"ז מב' סימנים שיש בעורב כדאיתא קדושה ורוחניות ,וזהו עיקר מצות כיבוד ,וא"כ עי"ז יהי'
בחולין פרק א"ט ,אבל ר"א סבר שנודע לו טומאה כל המשך חייו הרוחניים של יעקב וכל העמדת הדורות
בחיבורו לעורב שיש בו סימני טומאה. שלו בנויים על מצות כיבוד אב ואם .וא"ש דקראו ליעקב
וציוו אותו לישא אשה מפדן ארם ,וא"כ הוי לי' גדר
הנה לפ"ז עיקר מה שנתגלה לנו כעת הוא רשעתו של מצוה דכיבוד הורים.
עשיו ,אבל הא פשיטא לן על ישמעאל שטמא הוא ,וצ"ב
דהרי ישמעאל עשה תשובה בסוף כמבואר בב"ב טז: וא"ש דהודגש דשמע אל אביו ואל אמו ,לאפוקי מעשו
דלכן בקבורת אברהם הקדים יצחק לישמעאל ,ויתכן שלא שמע לאמו רק לאביו ,וכן מצינו בפ' ויצא [כ"ט י']
דזה הי' רק בשעת פטירת אברהם כדי שימות אברהם ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת
בשיבה טובה אבל אח"כ חסר לסורו אולם בגמ' שם צאן לבן אחי אמו וגו' וישק את צאן לבן אחי אמו
מיישב ממש"כ אצלו גויעה שלא נאמר רק בצדיקים, הדגיש ג"פ אחי אמו ,וכ' רבינו בחיי להדגיש דכ"ז עשה
וצ"ל דסוגיא זו אזיל לשיטה שלא עשה ישמעאל תשובה מחמת כיבוד אם ולא מחמת כוונות אחרות.
כמבואר בסנהדרין קד .דאברהם אינו מציל את ישמעאל ובזה יל"פ הרמז בבעל הטורים דקו"ף גדולה דדרור קן
ודקדק מזה בתו"י יומא לח :דס"ל דלא עשה ישמעאל
לה די"ל ע"פ הגר"א משלי פ"ל פי"ז ובחידושי הגר"א
תשובה ,וי"ל דגם למ"ד שלא עשה תשובה מ"מ אברהם
ברכות לג :דקיום מצות שילוח הקן שנראה כאכזריות
נקבר בשיבה טובה דבשעת מיתתו שב ולכן הקדים את
הוא גילוי שמה שמקיים כיבוד אב אינו מחמת רחמנות
יצחק ומ"מ אח"כ חזר לסורו ,ומ"מ עדיין לא מתברר
רק לקיים מצוות ה' ,עי"ש באריכות ולכן נרמז כאן קן
צפור לרמז על ענין זה.
מא
התורה פרשת תולדות שירת
לפני שנולד כבר באו כמה וכמה מלאכים לבשר על היטב רשעותו של ישמעאל כדי שיתגלה על ידו רשעתו
52
לידתו ,וגם לאחר שנתגרש בא מלאך ואמר 'מה לך הגר.. של עשיו .וראה הערה.
כי שמע אלקים בקול הנער באשר הוא שם'' ,וירע בעיני
אברהם' על שאמרה שרה לגרשו ,וכו' .אמנם ראיה כלה שעיר וחותנו האיידעם מעיד על השווער
מפורשת אחת יש לנו על רשעותו של ישמעאל ,שלקח והנראה בעז"ה להיפך דפסוק זה בא לגלות על רשעתו
את עשו לחתן לבתו מחלת ,זהו 'איידים' ,להעיד על של ישמעאל עכ"פ למ"ד שלא עשה תשובה ,ונקדים
רשעותו של ישמעאל שלקח את המומר עשו לחתן .והרי בזה דברי מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א מה ששמע מפי
דרשו חז"ל שישתדל אדם להשיא בתו לתלמיד חכם ,אם הגה"ק בעל שפע חיים מקלויזנבורג זצ"ל:
נושא בתו לעם הארץ הרי הוא ככופתה לפני הארי,
ישמעאל ידע היטב היטב שעשו הוא עם הארץ ,שהוא "שמעתי שיעור מהרה"ק מקלויזנבורג זי"ע ששמע
כבר היה אז בחור מבוגר בן ארבעים וכל העולם סבלו מיהודי פשוט לפני המלחמה ,כי בלשון אידיש קורין
מהצרות שלו ,שהיה צד נשים מתחת בעליהם וכו' ,ואף לחתנו של אדם 'איידע'ם' ,זאת משום שהחתן מעיד על
שבחתונה כבר לא היה ישמעאל בחיים ,הרי מבואר חותנו ,אם אינך מכיר את האדם ורוצה לתהות על קנקנו,
בספ"ק דמגילה שבשעת אירוסין עדיין היה ישמעאל תבדוק את חתניו ,וכדאמרי אינשי 'א איידעם איז א
בעולם .ולכן אומרים בסליחות 'כלה שעיר וחותנו' ,כי שטיק שווער' .וכמבואר בגמ' 'דמוקיר רבנן הוו ליה
רשעותו של ישמעאל מפורש בתורה בענין זה שהוא חתנוותא רבנן' ,יקבל 'עדים' שיעידו עליו שהוא מוקיר
חותנו של עשו .מסתמא התקשר ישמעאל אל השדכן רבנן .ואמר הרה"ק מקלויזנבורג שע"פ דברי היהודי
וביקש אם יש לו להציע שונא ישראל אנטישמי לבתו הפשוט עלה על דעתו להבין דברי הסליחות 'כלה שעיר
מחלת ,השדכן הציע לו את עשו הרשע ,וישמח ישמעאל וחותנו ויעלו לציון מושיעים' ,מדוע כינו אותם כך ,היה
עד מאד .כי החתן והחותן חד ,א איידעם איז א שטיק יכול לבקש 'כלה ישמעאל ועשו' במפורש ,ועוד צ"ע כי
שווער ".עכ"ד הגרמ"י רייזמן שליט"א. בתורה שבכתב כתוב להדיא עבירותיו של עשו ,שאמר
'יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי' ,אבל
לפ"ז א"ש דאדרבה התורה בא לגלות לנו רשעותו של ביש מעאל לא כתוב בתורה שבכתב מפורש שהוא חוטא
ישמעאל שאם הי' לנו איזה הוו"א דישמעאל נשאר ופושע ,אלא שדרשו חז"ל על 'מצחק' ג' עבירות ,אך
צדיק אחרי שעשה תשובה ,נוכל לראות מזה שלקח בתורה שבכתב בעצמו לא כתוב עליו דבר שלילי ,שהרי
"איידים" כזה שנשאר ברשעותו ולא נשאר כלום לשון 'צחוק' כתוב גם באברהם ושרה ,רק אצל ישמעאל
מתשובתו. זה נתפרש כע"ז ג"ע שפ"ד .מצד תורה שבכתב יכול
הערבי לחשוב שישמעאל הוא איש פלא וצדיק הדור ,כי
עי"ל בביאור שידוך זה דנרמז כאן שורש דת האיסלם
ששאיפתם להשליט אמונתם על כל העולם בשונה מכלל
ישראל שאדרבה הם מנסים לדחות גוים שרוצים 52הנה במגילה יז .ויבמות סד .אמר רבי יוחנן למה נמנו שנותיו של
ישמעאל ופירש"י למה לנו למנות שנות הרשעים ,והק' טו"א הרי רבי
להתגייר ,אב ל בני ישמעאל מחפשים דוקא לקחת אלו יוחנן בעצמו אמר בב"ב טז .דישמעאל עשה תשובה ,ותי' בהג' ברוך
שיש להם אמונה אחרת ולכפות עליו אמונתו ולזה שמח טעם דלא כל שנותיו הי' כן וצ"ע הרי עשה תשובה והכל מתוקן והי'
אפש"ל דרק אצל יהודי יש כח לתשובה לתקן לגמרי כאילו לא חטא,
מאד שאכן הצליח לקחת א' מבני יצחק ממש וזה יהי' לו ובפסחים קיט :דאברהם לא ירצה לברך לפי שיצא ממנו ישמעאל,
סימן לדורות שיוכל להשליט אמונתו על כל העולם. וליישב כל המאמרים תי' בפרדס יוסף סו"פ חיי שרה ובפני מנחם פ'
וירא דהי' הפכפך והי' משתנה בכל עת ,בהלוי' של אברהם אבינו לבש
כיפה לבנה ואמר קדיש ולכן עצם הקבורה הי' בשיבה טובה ,ואח"כ
והנה לפי כ"ז נמצא דכ' כאן בסוף הפרשה דבר צדדי חזר לסורו ,ולכן אחר מיתת אברהם "נפל" וא"א להאמין בו כלל ,ועדיין
שאינו נוגע לעיקר שנאת עשיו ליעקב רק שקמ"ל שעשיו צ"ע בלשון גויעה כצדיקים ,ואם עשה תשובה לפני המיתה לכ' יהי'
רצה למצוא חן בעיני אביו ולכן לקח בת ישמעאל ,אבל צדיק ,ותי' בספר דברי מרדכי [להג"ר מרדכי פארהאנד זצ"ל] ששמע
ממהרי"ד מבעלזא זי"ע דתשובת יהודי מעורר גם זרעו לתשובה גם בלי
לא הי' בזה שום משמעות למעשה דלא הצליח לרמות להגיד להם כלום ,אבל בישמעאל לא השפיע כלום כנר' שלא הי'
את אביו בזה ובסוף נשאר יעקב רק עם הברכות ,עוד תשובה אמיתית ,רק שהי' אצלו התשובה מוכרחת מצד תפלת אברהם
לו ישמעאל יחי' לפניך ,ואינו מרצונו כלל ,רק שזה הי' טוב למקומו
צ"ב למה כ' וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ושעתו ,וזה כוונת אברהם שיצא ממני ישמעאל היינו אומה הישמעאלי,
ישמעאל מ' דהי' בזה הליכה לישמעאל עצמו והרי וזה"פ בגמ' שעשה ישמעאל תשובה "בימיו" וכ"כ החיד"א בספר פתח
עיניים בסוף מגילה דלכן התשובה שלו לא תיקן למפרע .וגם אם בשעת
העיקר הוא לקיחת בתו ,וכן מש"כ כאן רש"י על אחות מיתתו הי' בהירהור תשובה הי' בגדר מוכרח ולא מגיע לו שום שכר.
נביות דממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא והגה"ק מקלויזנבורג זי"ע דקדק הלשון שעשה ישמעאל תשובה ולא
כתוב ש"שב" היינו שעשה הצגה טובה והצליח לרמות את אביו כמו
אחות נביות ,אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו עשו והטעם שהקב"ה נתן לאברהם שיחשוב כן כדי שיתקיים ההבטחה
קודם נישואי' והשיאה נביות אחיה .וצ"ע וכי מה איכפ"ל דתקבר בשיבה טובה ,וא"כ סו"ס גרם נחת לא"א גם אם לא הי' תשובה
נכונה אבל בסוף אברהם לא מוצא אותו בגן עדן -משיעורי הגרמ"י
מי השיאו ,וכן למה באמת סיבב הקב"ה שבדוקא עכשיו רייזמן שליט"א.
מב
התורה פרשת תולדות שירת
אמונתם מחמת נצרות או איסלם[ ,הגם שבני ישמעאל אין ימות ישמעאל ,ובוודאי יש בזה כוונה פנימית דאל"כ
באים להמיר את דתינו רק להשמיד אותנו מ"מ עיקר מלחמתם בא למה הוצרך התורה לרמז ד"ז וכי מה איכפ"ל במה שמת
מחמת מה שקיבלו מנביא השקר שלהם ובפקודת הדת] ולכן דוקא עכשיו.
פשוט דכלפי כלל ישראל כלל האומות כלולים או
בנצרות או באיסלם. ביאור קליפות עשו וישמעאל
ובזמנינו רואים בחוש איך שכל העולם נמצא במערכה והנראה 53ע"פ מה שיש להקדים יסודות חשובים
עזה בין עמי המזרח הדוגלים בדת האיסלם לעמי המערב בביאור קליפת עשיו וישמעאל ,מדברי הגר"א בקול
המאמינים בנצרות שכל המלחמות בין האומות סובבים אליהו פ' פינחס ,דהנה מבואר בסוכה נה :דשבעים פרים
בעיקרם בין בני ישמעאל [-המוסלמים] ובני עשיו [- הקרבים ע"י ישראל הם נגד שבעים אומות .וביאר
הנוצרים] וכל שאר האומות טפלים להם ,וכמעט שאין לך הגר"א דאותם ע' פרים מחולקים לשנים ,ל"ה מהם נגד
אומה שאין לה קשר ושייכות לא' מן הצדדים כאשר עשיו ול"ה מהם נגד ישמעאל ,סימן לדבר דבחלק ימי
כולם נוטלות חלק באותה מלחמה ,אם במעשים ממש החג כ' ושעיר עיזים א' לחטאת ,ובחלק מהם כ' רק
או בדברי קינטור ,ובזה ניכרים בחוש דברי הקדמונים ושעיר חטאת אחד ,ופי' הגר"א ע"פ המקובלים כי שעיר
שייסדו כי השורש הפנימי של שתי הבחינות "עשו" לבדו הוא כינוי לעשיו כמ"ש לעיל כ"ז י"א "איש שעיר"
ו"ישמעאל" הוא הבריח התיכון הסובב בין האומות בכל ושעיר עיזים הוא כינוי לישמעאל שהם עזי פנים,
הדורות. ובקרבנות ראשון שני ורביעי כ' שעיר עיזים ובשאר ימים
שעיר סתם ,ומנין הפרים דראשון שני ורביעי עולים ל"ה,
וכשנבוא לדון מי מאלה קשה יותר לישראל ,בפשטות מכאן רמז כי שבעים פרים חלוקים לשנים .מבואר דכל
נקטינן דגלות ישמעאל קשה יותר כמו שכבר הבאנו שבעים אומות מחולקים לשנים ,ל"ה תחת השם עשיו
מדברי הזוה"ק ח"ב יז .ורמב"ם באגרתו ,ורבינו בחיי ול"ה תחת השם ישמעאל ,ואף דיש הרבה אומות שהם
דברים ל' ז' ומהרח"ו בתהילים ק"כ ,דאין לך גלות קשה מצאצאיו של נח לפני לידת עשו וישמעאל וזרעם אין
כגלות ישמעאל ,וכן מבואר בד' אור החיים הק' ויקרא ו' הם מזרע ישמעאל ועשיו כלל ,כבר מבואר במקובלים
ב' ,ומ"מ מבואר בשבת יא .תחת ישמעאל [-לשמשו] ולא ובספה"ק ביתר ביאור כי הקב"ה השריש את כוחם
תחת נכרי [-אדומים שהיו רשעים יותר] אולם כמה ראשונים ובחינתם של כל האומות אצל יו"ח של אברהם אבינו
גרסו שם להיפך [ר"ח ומאירי מהרח"ו ירמי' ב'] ובאמת גם שהרי נקרא אב המון גוים ,וע"כ כל השבעים יונקים את
מבני עשיו סבלנו רבות במשך כל הגלות למן מסעי חיותם מזרעו של אברהם ,ומתחלה כשנולד ישמעאל הי'
הצלב שבהם נטבחו רבבות אלפי ישראל בשם הדת הוא לבד ראש לכל האומות וכשבא עשיו נעשה הוא
הנוצרית ואחריהם בעת הגירוש הנורא מספרד כאשר ראש לל"ה אומות .נמצא דהכח הרוחני הפנימי של כל
הוצרכו לנדוד מארצם בעירום וחוסר כל לפי שלא קיבלו האומות נחלק לשנים כח א' הפועל בעולם הוא של
עליהם אמונת אותו האיש ,ועולה על כולנה בדורינו ישמעאל וכח א' הפועל בעולם הוא של עשיו.
האחרון החורבן וההשמדה של יהדות אירופה בידי
הגרמנים ימ"ש שאף הם לכ' מבני אדום .ועי' בצרור דת הנוצרית ודת האיסלאם
המור [שהי' ממגורשי ספרד] תהילים ק"כ ,שפי' כל הפרק עוד מבואר בספה"ק כי השם ישמעאל מלבד היותו כינוי
שם דקאי על שני יהודים גולים שפוגשים זא"ז א' מבני לאומה הישמעאלית הוא משמש גם לכינוי וביטוי לדת
גלות אדום וא' מבני גלות אדום וכ"א מתנה באזני חבירו ואמונת האיסלם בכללותה שעקרי' מיוסדים על מעשיו
את עומק גלותו ויסורים שלו שאין למעלה ממנו עד וקורותיו של ישמעאל ,וכמו"כ בני האיסלם רואים
שכמעט הי' חומד ומתאוה להיות בגלות האחר לעבור עצמם כיורשיו בכל דרכי אמונתם ,ולכן כל בני דת זו
עליו מה שעבר השני .נמצא שיש בחינה שגלות נמצאים תחת שם קליפת ישמעאל ועד"ז שם עשיו הוא
ישמעאל ק' יותר ויש בחינה שגלות אדום קשה יותר. סמל לדת הנוצרית וכמו שמצינו לאין מספר בדברי
אולם נר' דבאופן כללי אכן גלות ישמעאל ק' יותר, רבותינו שכינו את הנוצרים בני אדום ,וגלותינו תחת
והביאור עפמ"ש אור החיים הק' [לקמן מ"ט ג'] דנפש הנוצרים הוא גלות אדום ,ונמצא כי כל המאמינים באותו
אברהם שיצא מתרח הי' דבוק בו בחינת הרע אלא האיש ימש"ו נקראים ע"ש אדום [יש"ו אותיות עשו] וכל
שכפה אברהם את הרע ע"י בחינת החסד והפרידה כוחם טמון בקליפת עשו הוא אדום .וכיון דעיקר
ומסרה לישמעאל ,ועדיין נשארו בו ניצוצי רע שנשאר מלחמתם של האומות העולם נגד ישראל הוא מחמת
דבקו ביצחק עד שבא יצחק והפרידם ע"י רתיחת
הקדושה ,נמצא דבעשו הי' רק ניצוצי הרע ,ולכן 53יסוד הדברים ראיתי בספר הנפלא אחישנה להגרמ"מ פומרנץ
ישמעאל הוא עיקר בחינת הרע .וכן מבואר בד' אור שליט"א מעמ' מ"ח ואילך.
מג
התורה פרשת תולדות שירת
כמבואר בזו ה"ק ח"ג שב .ולכן זרע יעקב שלמים בשתי החיים הק' דברים ל"ג ב' עה"פ זרח משעיר למו הופיע
המדות שלוקחים האהבה הגשמית שמביא לידי ניאוף מהר פארן עי"ש.
לקיים מצות אהבת ה' ,ומדת הגבורה לוקחים כדי
לכבוש את היצר ולפחד מהקב"ה. השמות וכינויים לשתי קליפות אלו
ג :אויב ושונא :עשיו שונא ליעקב כמ"ש בזוה"ק ח"א וכשנעיין בקדמונים נר' שיש לשתי קליפות אלו כמה
קעא :עה"פ ונעתרות נשיקות שונא [משלי כ"ז ו'] דא שמות וכינויים המגדירים את אופיים ותכונתם ,וכ"א
עשיו ,ומפורסם דברי רשב"י [ספרי במדבר פיסקא ס"ט]
נוקט בדרכי הרשע אשר הושרש לו מאבותיו ולכן הדרך
הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב ,ומדה כנגד מדה להתגונן מפניהם שונה.
הקב"ה שונא אותו כמפורש בנבואת מלאכי ובהפטרת א :שור וחמור :מבואר בתיקו"ז י' קמז :דקליפת עשו
פ' שלנו שהקב"ה שונא לעשו ,ומאידך ישמעאל נקרא הוא בחי' שור ,וקליפת ישמעאל הוא בחי' ישמעאל.
אויב כמבואר בפרקי דר"א פכ"ז ופמ"ז ,ועה"פ ונתן ה"א והטעם דשור מסמל ענין הכעס וההרג והרציחה כמבואר
את כל האלות האלה על איביך ועל שונאיך אשר רדפוך בפ' משפטים ובריש ב"ק ,וכן יש בו מדת הגאוה
[דברים ל' ז'] כ' רבינו בחיי שם דשונאים קאי על עשו כמבואר בשמו"ר כ"ג י"ג ,וכל חיותו של עשו הוא
ואויבים על ישמעאל ,ואויב קשה יותר משונא שאין מברכת החרב שקיבל מאביו ,וכן הוא בעל גאוה כמש"א
להם שום צד רחמנות על ישראל ויש להם איבה עולמית לאביו "י קום אבי" לעומת יעקב שאמר "קום נא שבא".
אבל עשו הגם שעיקר גלותינו תחתיהם מ"מ יתכן שיהי' לעו"ז חמור מסמל התאוה והחומריות הגופנית שהיא
להם מצבי רחמנות .ובאוה"ק [במדבר י' ל"ה] עה"פ קומה מדת בני ישמעאל כמבואר בזוה"ק ח"ג קצ"ב :ועליהם
ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך ,דשונא הוא אמר הנביא יחזקאל כ"ג כ' אשר בשר חמורים בשרם,
בחי' היצה"ר המפתה בנ"א לחטוא ,ואויב הוא בחי' ושורשו מהגר המצרית שנא' גם עליהם פסוק זה ,וכן
המזיק והמחבל ואין הוא מפתה ,וא"ש דבני עשו עיקר מצינו במדרש ויק"ר כ' ב' דאברהם קרא עליו עם הדומה
מטרתם תמיד היה להציק את ישראל לפתותם או לחמור ,והגר"א בפי' יהל אור על הזוה"ק ליקוטים סו"ס
לכפותם כדי שימירו את דתם ,אבל הערביים בני ויקרא כ' בקיצור שור וחמור שתי מדות הכוללות הכל
ישמעאל אותם יש לכנות "מחבלים" ו"מזיקים" שאיבתם תאוני וכעסני ,שהן עשיו וישמעאל.
התהומית ל"ש כלל לעניני אמונה רק הם דבוקים
בישראל רק לחבל בהם ולהזיקם. ב :אש ומים :כ' אריז"ל ליקוטי הש"ס פ"א מאבות מי"א
דגלות ישמעאל הוא בסוד מים הזידונים ,שהן מים
חמה ולבנה -שלטון קבוע וארעי -אלופים ונשיאים: עכורים שיצא ממים הז כים של א"א ע"ה ולכן פרק קכ"ד
כידוע החמה והלבנה מסמלים את אמונת דתות הכזב בתהלים ,דקאי על גלות ישמעאל כמבואר במהרח"ו
הנצרות והאיסלם ,כי הנוצרים מונים את ימיהם ע"פ מודגש ענין המים שנא' אזי המים שטפונו וגו' אזי עבר
החמה[ ,וחדשים שלהם הוא רק במקרה ול"ש להתחדשות על נפשינו המים הזידונים ,ולכן כל קורותיו של ישמעאל
הלבנה] והישמעאלים מונים לפי מהלך הלבנה [בלי הי' בענין המים שהי' ראוי למות בצמא ,והמית את
להשתעבד לתקופת החמה ולכן הרמדן שלהם יהי' פעם בקיץ ישראל בצמא ,מאידך עשו בחינתו אש ודינו באש כמ"ש
ופעם בחורף] ,והרד"ק והאברבנאל פי' חזיון יואל פרק ג' והי' בית יעקב אש וגו' ובית עשו לקש ודלקו בהם
דשמש יהפך לחושך וירח לדם ,דקאי על הצרות שיארעו ואכלום [עובדי' א' י"ח] ולכן נסבבה שריפת ביהמ"ק על
באחרית הימים לשני אומות אלו 54 ,ובעקידה שער כ"ח ידו ,וכיון דאברהם שבחינתו חסד שהוא בחי' מים [זוה"ק
פי' חלום יוסף דשמש וירח דקאי על אדום וישמעאל ח"ג רנ"ה ].יצא ממנו ישמעאל בחי' מים דקליפה ,ויצחק
שישתחוו לכלל ישראל באחרית הימים. שהוא בחי' גבורה שהוא אש דקדושה יצא ממנו אש
מכאן נביא חלק משיעורו של הגרמ"י רייזמן שליט"א דקליפה עשו .ולכן בשם ישמעאל יש שם של חסד
בענין זה: ורחמים שנא' חסד א -ל כל היום ,ובעשו ניכר בו מדת
הדין והגבורה מיד בלידתו שנא' ויצא הראשון אדמוני
"בישעיה כ"ד כ"ג כתוב :והיה ביום ההוא יפקוד ה' על ובזוה"ק ח"א קלט :כי אדום רומז לדינא קשיא .ובחי'
צבא מרום וגו' וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' מים הוא ג"כ יסוד האהבה והתענוג ,ולכן ישמעאל הוא
בחי' התאוה וערביא נטלו ט' קבין זנות מעשרה שירדה
בעולם [קידושין מט ,]:ואש הוא בחי' היראה והגבורה,
54ושם כ' בהמשך דכל אשר יקרא בשם ה' ימלט כי בהר ציון
ובירושלים יהי' פליטה ,היינו לא כמלחמות הקודמות שלא הי' הבחנה ולכן עשו הוא בחי' גאוה וכעס ורציחה .מאידך מדתו
בין צדיקים לרשעים רק בזה יהי' שמירה ברורה על אלו הדבקים של יעקב הוא תפארת שהוא המאחד בין חסד וגבורה
בהקב"ה.
מד
התורה פרשת תולדות שירת
המדרש 'יפה תואר' הביא בשם ספר 'חוזה דוד' [להקדמון צבאות וגו' ונגד זקניו כבוד ובתרגום יונתן וברש"י
הג"מ רבי דוד חזן זי"ע משנות ת'] ש'השמש' אלו הם האומות פירשו דקאי על עובדי החמה והלבנה :ויבהתון דפלחין
המונים לחמה' ,וירח בלילה' הם הישמעאלים המונים לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא ארי תתגלי גבורתא
56
ללבנה ,הקב"ה ישמור עלינו משניהם ".ע"כ משיעורי דיי צבאות בטורא דציון ובירושלם וקדם סבי עמה ביקר.
הגרמ"י רייזמן שליט"א. וצ"ע כי בימינו כבר אין בעולם עובדים ללבנה כלל,
אולי בסוף הודו יש מעט עובדי החמה ,אבל עובדי לבנה
והנה ההבדל בין שמש ולבנה דשמש שאורה קבוע כבר אין בכל העולם כולם .וביאר רבי יצחק אברבנאל
מסמל סדר וקביעות דכל שנות השמש מסודרים ע"פ דבריו לעיל בספר יואל ,כי 'חפרה הלבנה היינו
בקביעות בקיץ וחורף ,אבל חדשי לבנה דתלוי האומה הישמעאלית המונים ללבנה ,ובושה החמה הם
בהתחדשות אין שנותי' קבועים כי שנת לבנה הוא שנ"ד שאר האומות המונים לשמש' ,שניהם יתביישו בהגיע
יום ואח"כ עדיין נשארו י"א יום למנית שנת החמה, סופם .בימינו יש פירוש חדש ל'חפרה' הלבנה ,הערבים
מעתה א"ש דמלכות עשו היא בחי' השמש בהיות החופרים מנהרות מתחת לקרקע כדי להחריב ולהשחית,
מלכותה סדורה וקבועה ויש לה שלטון אמיתי עם סדר וכנודע שמצאו במערותיהם כמו ערים שלימות 55 .הן
מיוחד ,אבל בני ישמעאל אין להם מלכות ושלטון קבוע, ישמעאל והן עשו בנו בתי טומאה בירושלים עיה"ק,
רק שלטון של כבוד מדומה בלא אחוזה .ולכן בסו"פ הישמעאלים בהר הבית והנוצרים בכנסיית הקבר ושאר
וישלח בבני עשיו כ' אלה אלופי אדום למושבתם בארץ זוהמות ,ובמהרה בימינו כישעמדו רגליו על הר הזיתים
אחוזתם[ ,לקמן ל"ו מ"ג] ,מאידך בישמעאל כ' [לעיל כ"ה
יהיה רעש האדמה ,ופירש האברבנאל שאותו הרעש
ט"ז] ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם ולא הוזכר לא יהיה כדי להחריב כל בניינים הטומאה שהם בנו
נחלה ולא מושב ,דלעשיו נתן נחלה וירושה כמ"ש בירושלים ,ואז יתגלה 'כי מלך ה' צבאות בהר ציון
בדברים ב' ה' אל תתגרו בם וגו' כי ירושה לעשו נתתי את ובירושלים'.
הר שעיר ,אבל בישמעאל כ' כי לא יירש בן האמה הזאת
וגו' [לעיל כ"א י'] נמצא כי כל מקומות מושבותיהם לא ובזה מיושב שבכל פעם שהנביא מדבר על 'חפרה
ניתן להם לחלקם רק בדרך עראי בעלמא ,ולכן דוקא בני הלבנה' ועל ה'ירח דם' ,הכונה לישמעאל ,ולא ח"ו
ישמעאל באים בכל קנאתם וכעסם על א"י לאמר שלי לישראל המונים ללבנה .וגם סיבב הקב"ה שהלל תיקן
הוא לפי שמרגישים מקופחים שלא קיבלו כלום ,אבל את הלוח ומאז והלאה אנו יודעים מתי ראש חודש מבלי
עשו יש לו כבר מקום משלו ולכן מעולם לא בא לטעון להסתכל על הלבנה כלל ,ופעמים שיש מולד זקן ואין
שא"י שייך לו57 . יכולת לראות את הלבנה עד לאחר ראש חודש ,כמו
בחודש זה ,וזה שכתוב 'ונגד זקניו כבוד' שאנו מחוברים
ובזה א"ש דראשי בני עשיו מכונים מלך ואלוף אבל לתקנת הזקנים ולא ללבנה עצמה .רק הישמעאלי אין לו
ראשי ישמעאל מכונים נשיאים וכפי שביאר הג"ר יצחק לוח קבוע ומונה רק ע"פ ההסתכלות שלהם בלבנה
הוטנר זצ"ל דרק לעשיו ניתן מלוכה עכ"פ לזמן ,אבל בפועל ,וכפי זה הם מחליטים אם החודש ל' או כ"ט,
לישמעאל יש רק כבוד וגדולה בלי תקיפות ומלכות וכפי ולכן יש שינויים בין מדינות האיסלם ,ופעמים
שראה בעצמו כשנחטף במטוס ע"י מחבלים שגם החשוב שבאלכסנדריה מתחיל הרמדאן ביום או יומיים מאוחר
שבהם לא הי' תכונה של המלכות רק כבוד מדומה .ובזה מזמן הרמדאן בדובאי .ולפי זה נמצא בפשטות שבימינו
מובן מה שבני ישמעאל נמצאים תמיד במצב בזוי ושפל רק הישמעאלי 'מונה ללבנה' בפשטות ,ועליו נאמר
ונחשבים אומה שפילה כמבואר בכתובות סו .:עוד מובן 'וחפרה הלבנה' ,ועל האדומיים המונים לחמה 'ובושה
מה שבני עשיו הם מתורבתים וגם כשעושים צרות החמה' ,ורק בני ישראל 'נגד זקניו כבוד' שאנו מונים
לישראל ה"ז בסדר ודיקדוק כמו שראינו אצל הגרמנים ע"פ הלוח שקבע רבי הלל הנשיא נכדו של רבינו
ימ"ש ,וכן שפעמים יש להם רחמים כמו שרואים הקדוש ,כי בהר ציון יהיה פליטה.
בזמנינו שיש חלק מן האומות שמאירים פנים לישראל
עוד אי' במדרש 'יברכך ה' וישמרך ,ישמרך מן האומות
כד"א יומם השמש לא יככה וירח בלילה .ובמפרש
56ובזמן המלחמה הרבינו לומר קאפיטל זה אחרי התפלה ולהנ"ל יש
לנו כוונה חדשה במילים אלו "וירח בלילה" [ת"ח אחד העיר לי באמת
דאין לפסוק זה קשר על מצב המלחמה].
57באלול תש"ל כשנשתחרר הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל מהמטוס שנחטף 55הנה ברמב"ן דברים ב' כ"ג כשביאר דעוים [שהיו אלה שחיו בארץ
ע"י הערבים והגיע לארה"ב חיכה לו בשדה התעופה מרן הגר"מ פלשתים לפני שבאו הכפתורים] הם החוי וגם רפאים כ' "ועל דעתי הוא
פיינשטיין זצ"ל ,ומיד כשנראה דמותו של רב הוטנר זנק ר' משה שם מכונה מן החוי ע"ש חור פתן ומאות צפעוני כי הטמונים בעפר
ממקומו ורץ לקראתו וחיבקו ונשקו זא"ז בבכי וברגש ,ולחש לו רב יקרא הלשון רפאים כמו הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם"
הוטנר "הסתכלתי בעיניים של החוטפים וראיתי בהם הכעס העצום על ומסמנא מילתא שאלו הדרים שם עוסקים בחפירת מנהרות – ידידי הרב
הכתוב עליהם "כי לא יירש בן האמה הזאת". יצחק קונינסקי שליט"א.
מה
התורה פרשת תולדות שירת
קליפות אלו ולכן דוקא בעת צאת יעקב לגלות הוקדם דסו"ס גם יש להם יש מלוכה ומקום מושב וגם כשיש
בקרא החיבור והשידוך בין עשיו וישמעאל .ומיושב להם שנאה תהומית לישראל הרבה פעמים לא יראו את
למה כ' קודם וילך אל ישמעאל דזה הי' באמת עיקר זה מבחוץ ,אבל בני ישמעאל שאין להם כלום הורגים
מטרתו ללכת אל ישמעאל עצמו ולקבל מכוח שלו אכן וטובחים בישראל בלי סדר כלל ואיבתם שמורה לנצח.
נס עשה הקב"ה שישמעאל מת וממילא נחלש הזיווג
שלו. חרב וקשת :יעקב אמר ליוסף אשר לקחתי מיד האמורי
בחרבי ובקשתי [לקמן מ"ח כ"ב] וכ' מהרש"א בח"א ב"ב
קליפת עמלק הוא תוצאה משידוך זה קכג .כי התפלה יועיל לבטל ברכת החרב של עשו וברכת
הקשת של ישמעאל ,הרי דכח עשו בחרב וישמעאל
ומ"מ כיון דסו"ס הי' חיבור בין עשיו וישמעאל יצא בקשת ,ובזוה"ק תיקונים מזוה"ח מבואר דקשת שורשו
מעשיו עמלק שהוא בחי' כלב שקליפה זו יוצא מהזיווג בימין וחרב בשמאל וא"כ א"ש דישמעאל שורשו
של שור וחמור וכמבואר בס' קהלת יעקב [ערך עמ]
מאברהם שהוא בחי' החסד שהוא ימין ועשו מיצחק
ובילקוט ראובני [פ' ויגש אות כ'] והגם שהי' בן אליפז שהי' שהוא בחי' הגבורה שהוא השמאל.
בן עדה ולא בן מחלת מ"מ ע"י חיבור עשיו וישמעאל
הי' בו כח ישמעאל שיוכל להורישו לא' מנכדיו ונתחברו והנה אחרי שנתבאר היטב שני הקליפות הגדולות עשו
בו ב' הקליפות דעשו וישמעאל .וכ"כ בזוה"ק ח"ב קכ. וישמעאל נבין גודל ההרס והחרבן לצד הקדושה אם
דעמלקים נחשבים עירבוב דאומות עשיו וישמעאל, יזדווגו שניהם ביחד ,וכ"כ בזוה"ק ח"ג פו :דפנימיות
ולכן הקפידה התורה כ"כ לאבד זרעו לגמרי ועיקר סכנת איסור חרישה שור וחמור יחדיו ,הוא סמל שני כוחות
המן שהי' בדעתו להשמיד ולהרוג את כל היהודים הי' הסט"א דשור וחמור הנ"ל שמביא רע לעולם ,והמפרידם
משום שהי' מזרע עמלק ,ולכן עיקר מלחמה לה' הוא מביא שלום בעולם וכ"כ הגר"א בפירושו לספרא
בעמלק ,וכשימחה שם של עמלק יתבטלו קליפת אדום דצניעותא כי עשיו וישמעאל הם קין והבל שא' הביא
וישמעאל ותהי' הגאולה השלימה58 .
פשתן וא' צמר ,וענין עשו הוא כקין שהי' איש שדה
ועובד אדמה שהוא בכור ורוצח ומגלה עריות ,וענין
עכ"פ מבואר היטב איך נכנסו פסוקים אלו לכאן ,דיש הבל הוא ישמעאל ולזה עשה תשובה אבל החיבור
לזה משמעות גדולה לפני שיעקב יוצא לגלות דמעתה ביניהם מחריב את העולם ולזה אסרה תורה שעטנז,
יתלוו אליו תמיד שני הקליפות הגדולות האלו עד שנזכה ובמש"כ בב"ב עד :דלויתן נברא זכר ונקיבה ואלמלא
לכלה שעיר וחותנו ויעלו לציון מושיעים. נזקקין זל"ז מחריבין כל העולם כולו ולכן סירס הקב"ה
את הנקיבה והרג את הזכר ר"ל כי זכר ונקיבה הם ב'
ראשי הקליפות עשו וישמעאל ,ואם יזדווגו יחריבו כל
58כ"ז מספר אחישנה שם ,ובפרק כ"ה שם מציע לפרש המאורעות העולם.
בזמנינו עפי"ז ,דהנה יושבי א"י נמצאים בפחד ובאיום קבוע מצד
הנשיא שקם באירן שהיא מדינת פרס ששנאת בני ישראל והשמדתם עפי"ז מבוארים הפסוקים שלנו באופן נפלא וכדפי' שם
עומדים בראש כל מעייניו ואינו חדל בכל עת ועונה לקרוא בפה מלא
להשמידם מע"פ האדמה ,ואף פועל בכל עת להשיג כח ויכולת לעשות הגר"א בפי' לספרא דצניעותא דלכן הלך עשו לישמעאל
זאת רח"ל עד שהכל מודים כי הוא עיקר הסכנה בעת הזאת ,ולכ' אותו שרצה להזדווג אתו כדי להחריב כל העולם סוד
שליט פרסי אינו מחלקו של אדום מזרעו של עשיו שהרי הוא וכל עמו
דבקים בכל עוז באמונת האיסלם וממנה באה כל שנאתם לישראל ,אך הקדושה סוד יעקב ,ולכ"כ וישטם עשו את יעקב וגו'
מאידך גם אין מקורם מארצות ערב ואף שפתם אינם ערבית כי אם וילך אל ישמעאל וגו' היינו שמצד גודל שנאתו לצד
פרסית ,אלא שקיבלו עליהם דת האיסלאם ,ומזה כשלשים שנה
שהשליטו בכח גם ההנהגה האיסלמית במדינתם ,ובוודאי שיש בזה הקדושה ביקש לשאת את מחלת בת ישמעאל ,וע"י
שורש פנימי ,אולם למשנ"ת דקליפת עמלק הוא החיבור בין עשיו חיבור זה רצה להחריב כל העולם ,מה עשה הקב"ה
וישמעאל ,ועוד שמבואר בפרקי דר"א פמ"ג דאחרי בילבול סנחריב סירס את הזכר שעשו לא יכול לו ונעשה לו אוהב
נכנס עמלק למדבר ונתערבו עם בני ישמעאל ,נמצא כי חלק
מהמוסלמים בימינו הם מזרע עמלק ונעשו חטיבה אחת של זדון ורשע וישקהו ,והרג את הנקיבה בזה שסילק את ישמעאל מן
שמסוגל להחריב את כל העולם ,והנה מבואר בסנהדרין צז :דאין העולם לפני שהתחתנו ,דלכן מת ישמעאל דוקא באותה
ישראל נגאלין אלא בתשובה ע"י שהקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה
כהמן ,והמן הוא ג"כ אותה בחינה כיון שהוא מזרע עמלק ,וא"כ י"ל פרק כדי שלא יזדווגו זל"ז[ .ונקבה מרמז לישמעאל כמבואר
דאותו מושל האירני נועד לשמש כהמן הרשע שביקש להשמיד את כל במהרש"א ב"ב עג :ע"פ גמ' ב"ק צב :דעורב נקיבה קאי על
היהודים ,וכיון שזה בא מזיווג עשו וישמעאל ביחד בכוחו להחריב את ישמעאל ,ומה שנמשל לעורב דוקא הוא ע"פ הנתב' דישמעאל
כל העולם ,ואכן הרבה מאומות העולם ג"כ מפחדים ממנו .ע"כ מספר
הנ"ל .ויש להוסיף על דבריו דהנה באמת רוב אירגוני טרור שקמים שורשו במים שהם יסוד התאווה ,וגם העורב פרוץ בזנות כמבואר
בעולם ששאיפתם להרוג ולטבוח בבני אדם חפים מפשע ה"ה מבני בסנהדרין קח :דעורב שימש בתיבה]
ישמעאל ,וי"ל דיש בכולם מאותה בחינה של זרע עמלק ,וא"ש דטובת
האנושות כולה הוא למחות זרע של עמלק שהם אלו שרוצים להמיט וא"ש דפסוקים אלו הם המשך משנאת עשו ליעקב ,וכ'
הרס וחרבן על כל האנושות ועליהם נאמר וכל הרשעה כולה כעש"ן
תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ בב"א. כאן שורש כל הגליות שהוא בעיקר תחת שליטת ב'
מו
התורה פרשת תולדות שירת
שליט"א שהכי גרוע אצל הרב שך הי' לדבר על אוכל [כך מערכת מטעמי יצחק
גם מסופר על הראב"ד דקרית ספר הגרש"ז אולמן זצ"ל שלא
הורשה בביתו לדבר על אוכל] וא"כ איך יתכן דבביתו של
יצחק אבינו עשו עסק מאוכל? והשיב הגרח"ק" ,אכילת אהבת יצחק למטעמים
צדיקים זה קרבנות כמבו' בכתובות כל המביא דורון" ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו[ :כ"ה כ"ח]
וכו' עי' מסילת ישרים פכ"ו ובקרבנות יש דין למשחה ולהלן בפרשה ועשה לי מטעמים אשר אהבתי
לגדולה .עוד אמר לו ר' אלי' דבמעשה איש מובא כמה פעמים.
שהחזו"א אמר שאינו מרגיש טעם באוכל? וענה שאם
זה נכון שהחזו"א לא הי' לו טעם באוכל ,הסבה היא או
משמע ,דיצחק אהב מטעמים מיוחדים ועשיו ידע איך
משום שהי' חולי מעיים או שהי' מונח בלימוד ,אבל הי'
להכינו שיהי' טעים ,ולכן אהב אותו ,וזהו מה שמבקש
יכול להרגיש מחמת טבעו וכאן הרי רצה לברכו ע"י
ממנו שיכין לו מטעמים כאשר אהבתי ,ורבקה גם יודעת
שיהנה מן הטעם וגם שזה הי' ק"פ שיש דין למשחה
להכין מטעמים כאשר אהב יצחק ,ולכן אמרה ליעקב
לגדולה.
אני גם יכול להכינו כפי אשר אהב אביך.
ובשיעורי דעת להגרי"ל בלוך זצ"ל הקשה ג"כ כנ"ל,
ותמוה ביותר ,וכי יצחק אוהב מאכלים ,הלא ידוע על
והוכיח מזה דכמה שיגדל האדם ובאיזה מצב שלא יהי'
כל הצדיקים אשר היו מופקעים לגמרי מהנאות גשמיות,
בקדושה וטהרה ,ל"ש להפרד לגמרי מכל עניני החומר,
ובפרט יצחק אבינו שהי' קדוש מרחם ,מופקע ופרוש
כי כל הכוחות הפועלים באדם הקטן פועלים ג"כ באדם
לגמרי מכל עניני עוה"ז ,ובפרט אחר העקידה שנעשה
הגדול באיזה בחינה ,וכיון שיצחק רצה שיהי' ברכתו
כאפר ,ובוודאי היה פרוש מכל עניני עוה"ז ,ואיך יוצדק
בשלימות הי' דרוש שכל כוחותיו יסייעו לזה גם
ההדגשה על יצחק שאוהב מאכלים מסויימים ?
ההרגשות .גם הגה"צ רבי אבגדור מילר זצ"ל בשיחותיו
הלך בדרך זו דקאי על טעם גשמי ,ואמר שאנו טועים האם צדיקים מרגישים טעם באוכל
לחשוב שיצחק הי' מלאך ומופקע לגמרי מגשמיות,
ואינו נכון הוא הי' בשר ודם ועבד את ה' בכל כוחותיו, וכתב באילת השחר דלא יתכן לומר על צדיקים שלא
ואדרבה הוא ידע להשתמש בגשמיות לצורך גבוה ,והוא הרגישו טעם כלל ,דא"כ ל"ש לברך ויהי' ברכה לבטלה,
ידע לאכול בצורה של התבוננות בטובו של הקב"ה איך וכתבו בשם הגרי"ז [שי לתורה ורשימות תלמידים בשם ספר
שנותן טעם כ"כ טוב במאכל ,וזה מה שאנו צריכים בית אב] שהקשה ג"כ וכי התאווה יצחק ח"ו למאכל
ללמוד ממנו ,והרחיב מאוד איך התענוגים הם היכי טעים ,ותי' דכיון דשני גדיי עיזים הי' אחד לפסח ואחד
תמצי להגיע לאהבת ה' אם יודע לאכול נכון. לחגיגה ,ובקרבנות יש דין למשחה כדרך שהמלכים
אוכלין ,עי' תוס' חולין [קלב :ד"ה אין] "דוודאי כמו שטוב
הכוונה לטעם רוחני לו ונהנה יותר מצי אכיל" ממילא הקפיד על מטעמים.
ובזה הסביר מדוע ביקש יעקב מיצחק שישב לאכול
אבל בספרי חסידות נקטו דבוודאי הטעם הטוב שהרגיש
מצידו כמש"כ פסוק י"ט "קום נא שבה ואכלה מצידי"
יצחק במאכלו הי' טעם רוחני ,עי' פרי צדיק לר' צדוק
וביאר ע"פ תוס' יומא [כה .ד"ה אין] דמותר לשבת גם
הכהן זי"ע שפי' ע"פ דברי הר"ן בקידושין [טז .מדפי הרי"ף
בעזרה בשעת אכילת קדשים מצד למשחה ,הרי דדין
ד"ה איכא דאמרי] דלאשה יש מצוה בפו"ר בזה שהיא
למשחה מחייב ישיבה .עכ"ד הגרי"ז .וצ"ע הרי לעשיו
מסייע לבעלה ,א"כ בזה שיצחק סייע לעשיו לקיים
אמר לצוד ציד דהינו צבי כמבואר בלשון רש"י ,והרי
מצות כיבוד אב ,ממילא הרגיש קדושת המצוה במאכלו
צבי אינו כשר לפסח ,וכנראה הי' בדעתו לאכול ק"פ
והי' תמיד סעודת מצוה ,וכשרצה לברכו ביקשו שיכוון
שלא ע"י עשיו ואעפ"כ ביקש מטעמים ,וגם אי נימא
לגמרי לש"ש ,וזהו וצודה לי צידה עם ה' בסוף ,ולכן
דלחגיגה הוי רשות ואפשר לצאת גם עם חי' כדי
כשרבקה שלחה את יעקב הוצרכה לצוות אותו כדי
שיתקיים על השובע ,אבל א"כ אין עליו דין קרבן כלל
שיורגש בו קדושת מצות כיבוד אם ,וכן מצינו שהרבה
וא"צ למשחה? ועוד הרי גם מתחילת הפרשה כתוב
דקדקו לאכול רק בסעודת מצוה 59 .ועי' מאור ושמש
ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ,ומשמע דהי' לו
שהק' ג"כ דאיך יתכן שיצחק יבקש מטעמים הערבים,
תמיד אהבה למאכלים ,ואף דשם לא הקפיד שיהי' כן
כמו בקרבן ,מ"מ עדיין צ"ב איך נפרש ענין אהבה זו?
59על רבי צדוק בעצמו מסופר שלא אכל בשר רק בסעודת מצוה ,ופעם
הפסיק לאכול ארוחת ערב עד שצווה עליו רבו שצריך לאכול ועי"ז והנה ראיתי מביאים שהג"ר אליהו מן שליט"א שאל כן
נעשה לסעודת מצוה ,ותמיד לפני ארוחת ערב אמר הריני בא לקיים למרן הגרח"ק זצ"ל ,בהקדם דשמע מהרב רפאל וואלף
מצות חכמים.
מז
התורה פרשת תולדות שירת
להתענות ,או שחושש שמחמת אכילתו יגיע לעבירות הלא צדיק אוכל לשובע נפשו והמתוק והבלתי מתוק
ולביטול תורה ,רק הנדון הוא כשיש לפניו שתי אפשריות שוה בעיניו ,ולמה מדגיש כ"כ הרבה פעמים מטעמים
של אוכל ושניהם יביאו לו אותה תועלת בדיוק ,ואחד כאשר אהב ,ותי' כי יצחק רצה לברך את עשיו במדת
מהם יותר טעים ,האם יש ענין לימנע מן הטעים יותר ,או גבורה ודין ,והמשכת הברכה הוא לפי ענין הוראת
כגון שמגיע לשמחה ואיננו רעב ויש לפניו עוגות המאכל ,וכמש"א חז"ל דבריש שתא לא נאכל דברים
וכדומה ,האם יש ענין לימנע ממנו ,או דנימא דאדרבה חמו צים רק מתוקים ,ה"נ יצחק כיון דיצחק הי' מדתו
הקב"ה רוצה שתהנה ,ויהי' לו היכי תמצי להכיר גבורה ,אהב מאכלים עזין וחריפים המעוררים מדתו,
בטובתו של הקב"ה יותר ,והברכה שלו יהי' יותר מעומק ולכן צווה להביא לו מאכלים ההם ,כדי להמשיך לו
הלב? הברכה מסטרא דגבורה .נמצא לפ"ז אהבת יצחק
למאכלי עשיו הי' בעבור מדתו מדת הגבורה.
ונראה דענין זה תליא באשלי רברבי ,ונצטט בזה תמצית
משיעוריו הנפלאים של מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א על גם בישמח משה מבואר כן ,שהי' קשה לו מה שהקשו
הרמב"ם פ"ג מדעות: רבים ,איך יתכן שנכשל יצחק בשחיטתו של עשיו שהי'
מומר לע"ז והרי אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים,
הנה בתענית י"א מבואר דנחלקו אי היושב בתענית נקרא [ובאמת יש לדון איזה דין מומר הי' לו ונ"מ לשחיטתו דאי הי' רק
חוטא או קדוש ,ודעת ר"א הקפר דנקרא חוטא ודעת מומר לתיאבון הרי מעיקר הדין כשר ,רק דצריך למסור לו סכין
שמואל דנקרא קדוש ,וגם לשמואל דנקרא קדוש הוא רק בדוק ,והרי עשיו רצה לכבד אביו וטרח הרבה ובוודאי לא רצה
במצי לצעורי נפשי' אבל בא"א לו נקרא חוטא לכו"ע. להכשילו ,בפרט אי ידע שיצחק ירגיש במאכליו שזה נבילה ,וגם
ודעת הרמב"ם [פ"ג מדעות ה"א] לפסוק כר"א הקפר אם היה מומר להכעיס דלא מהני מסירת סכין מ"מ תלוי בטעם
הפסול דאי כרש"י דמועד לקלקל י"ל כנ"ל ,אבל גם אי נימא מצד
והרחיב דאינו נכון לנהוג פרישות ולהתרחק לגמרי אינו בר זביחה ל"ש זה לפני מ"ת גם אי קיימו כה"ת]60.
מגשמיות ,ומביא עוד מאמרי חז"ל דייך מה שאסרה
תורה וכו' אבל דעת הב"י בסי' תקע"א וכ"פ בשו"ע שם וחידש מחמת קושיא זו ,דגם עשיו בעצמו לא רצה
דקי"ל כשמואל דנקרא קדוש באופן דמצי לצעורי נפשי' לשחוט לאביו ,דידע דיצחק ירגיש מיד במאכלו גודל
[וגם לרמב"ם לא נקרא חוטא אא"כ לא מצי לצעורי נפשי' אבל רשעותו וקילקולו ולכן ביקש תמיד מיעקב שישחוט
במצי לצעורי נפשי' הוא רק אינו דרך טובה ].וכתב החוות יאיר עבורו ,ולכן הרגיש יצחק טעם נפלא במאכלים שהביא,
קנ"ב דכל המאמרים הסותרים זא"ז בחז"ל שהובאו כיון שנעשה ע"י יעקב שהכניס בו כל הכוונות ,רק בפעם
במסילת ישרים פרק י"ג בענין זה תלוי במח' הנ"ל. האחרון לא מצא את יעקב ולא הי' לו ברירה רק לשחוט
בעצמו ,ולפ"ז המטעמים קאי על טעם הרוחני ואצ"ל
לצורך כפרה ותשובה נכון להמנע דקאי על טעם הגשמי.
וכתבו מפרשי הרמב"ם [עי' הגהות פר"ח אוצר המלך לרבי
צדוק הכהן ויד המלך לרבי אלעזר לאנדא ובתשו' הרדב"ז] דמה האם נכון להתענג במאכלים טעימים
שמצינו בש"ס הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן והנה באמת ראוי לדון האם בכלל נכון לחפש להתענג
היין כיון דאז היין מאיס לו ,וא"כ זה עונג בשבילו במאכלו ,האם נימא דכל ענין התענוג ברא הקב"ה רק
להמנע מיין ,וכן אותם שהושחרו שיניהם מפני התעניות, לנסיון שלא להיות נמשך אחר תענוגי עוה"ז וראוי לנו
היינו לפי שידעו שמרוויחים בזה כפרה ממילא לא לברוח ממנו עד קצה היכולת ,חוץ בלצורך מצוה כשבת
הרגישו צער בזה שהתענו ,או עכ"פ גם אם הרגישו צער ויו"ט וכדומה ,או דאדרבה מרוב טוב הקב"ה ברא
אבל לצורך כפרה ותשובה מותר ,וכן מי שלהוט אחר מאכלים שיש בהם תענוג כדי להנות בהם בני אדם,
אכילה והוא זולל וסובא ורוצה לתקן עצמו והרי דרכו והקב"ה נהנה כשאנו נהנים ממה שברא ואין ראוי לימנע
של הרמב"ם בתיקון המדות הוא ללכת לקצה האחרון מליהנות ,ואם ימנע מזה יראה ככפוי טובה?
בתחילה ,ממילא מותר לו להמנע כדי לתקן עצמו ,וכן
לאותם בעלי מדרגה שאוכל לא מדבר עליהם כלל ולא ואין הנדון במאכלים המזיקים לבריאות הגוף ,וגם אין
מרגישים בזה שום תענוג ,בוודאי ל"ש חטא ,דעיקר הנדון כשרוצה כפרת עוונות ,ולכן רוצה להסתגף או
החטא הוא כשמרגיש בנפשו שרוצה בו וכשמונע עצמו
נפשו מתענה ,בזה נקרא חוטא שאין לו לענות נפשו. 60בחיד"א תי' דאיסור מומר לתיאבון הוא רק דרבנן ואבות לא קיימו
גזירות דרבנן חוץ מעירוב תבשילין ובשם ספר אמרי נועם הביא דכל
ובזה ניחא הנהגת רבותינו ,כמו הרה"ק מבעלזא והחזו"א השנים עד עכשיו עדיין לא הי' מומר ובאמת לא נכשל וכ"כ החזקוני,
והגרא"ל שטיינמן שלא נהנו כלל ממאכלים ,גם לדעת וחיד"א הק' עליו הרי כבר הי' מומר וכופר מעת היותו בן ט"ו עוד תי'
חיד"א דרבקה לא הניחתו לשחוט והיא שחטה בעצמה.
הרמב"ם ,כיון שלא דיבר אליהם כלל ולא הרגישו בזה
מח
התורה פרשת תולדות שירת
כ"ז שמתאוה יש מצוה לאכול שום עינוי וצער ,וכמו שהבאנו לעיל מדברי הגרח"ק
זצ"ל.
וכ"ז דעת הרמב"ם ,ובנוסף לכך יש חבל ראשונים
ובראשם הרס"ג עשה צ"ה דכל פעם שמתאוה לאכול ודברי הרמב"ם עולים יפה ,עם פשטות דברי הירושלמי
מצוה עליו לאכול שנא' כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל סוף קידושין דעתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו
אות נפשך תאכל בשר [דברים י"ב כ'] והגרי"פ פערלא עיניו ולא אכל ,ורבי אלעזר אף שהי' עני ואביון קבץ
הביא עוד ראשונים דס"ל כן. פרוטות כדי לקנות כל פירי חדש .ועי' משך חכמה פ'
בראשית [לעיל ב' ט"ז] דאדם נצטווה לאכול מכל עץ הגן
המקובלים האריכו בגנות התאוה ואילו הי' חוה יוד ע זה היתה אוכלת מכל עץ הגן לשם
אולם דעת המקובלים כראשית חכמה שער הקדושה מצוה והיתה נצלת מחטא עץ הדעת .ובחת"ס נדרים נ:
פט"ו ועוד ממקובלי צפת ומרן הב"י סי' תקע"א ,להכריע [ד"ה אם] דבר קפרא קרא לרבי עוברי רצונו כיון שעבר
כשי' שמואל דהיושב בתענית נקרא קדוש ,והחזיקו רצון ה' במה שלא נהנה כלום מעולם הזה ,והא דקדש
מאוד במדת הפרישות וההמנעות מתענוגים עי"ש עצמך במותר לך היינו במותרות או כפי' מהרש"א בח"א
בראשית חכמה שהאריך בגנות התענוגים ע"פ חז"ל [ע"ז כ :ד"ה ואמר טהרה] דדקדק "לך" ,דלא מיירי בדבר
עה"פ צדיק אוכל לשובע נפשו ,וע"פ זוה"ק דעצם המותר לכל אדם ,רק בחולין טמאין שלכהן אסור אז
התענוגים הם מן הקליפה הקשה ומביא כמה סיפורי יהדר הישראל לאכול בטהרה ככהן 61והא דתוס'
חז"ל על חכמינו שמיעטו באכילה ,והביא הא דהיושב כתובות [קד .ד"ה לא] עד שלא יתפלל אדם שיכנסו בו ד"ת
בתענית נקרא קדוש ,ושמזון הצדיקים יש בו שפע רוחני יתפלל שלא יכנסו בו מעדנים ,היינו באופן שיפריע לו
שעי"ז משיגים הרבה מדרגות ,ובשעת אכילה יכוון שבא להתעלות בתורה וכמו שיובא להלן מראשית חכמה
מן השכינה עי"ש באריכות. בשם חובת הלבבות.
עוד הביא שם דברי חובת הלבבות פ"ה משער הפרישות ובמסילת ישרים פי"ג האריך לבאר מדת הפרישות,
שראוי לאדם להשתדל לאסור חוש הטעם ולא יקח יותר והביא כל המאמרים הסותרים זא"ז ושיבח מאוד מדת
מלפתן אחד ,אלא שהראשית חכמה הגביל דברי הפרישות כיון שהאדם עלול מאוד לבוא לחטא ולפריקת
החוה"ל לבן תורה כדי שלא יתבטל מן התורה ויוכל עול ,עי"ש ,ואין זה סותר שי' הרמב"ם דבדורות
להתעלות ברוחניות ולא יפריע לו ההתעסקות בתענוגים, המאוחרים היו יותר עלולים לחטא ע"י אכילה ושתי'
ולפ"ז עדיין עולה יפה עם שי' הרמב"ם כיון דכדאי והרי ביארנו דגם הרמב"ם מודה דמי שצריך לתקן עצמו
לוותר על ענין ההנאה אם עי"ז יגדל לת"ח גדול כיון מחולי המדות ,מותר לו להמנע וגם גדולי ישראל מחמת
דבאותו הזמן שעסוק בתיבול מאכלו יוכל לגמור לאכול עניוות שלהם חששו לזה ולכן מנעו עצמם [ולעיל ביארנו
ולחזור לתלמודו. באופן אחר הנהגת גדולי ישראל כיון שהיו כ"כ גבוהים ולא
הרגישו צער] ובדורות שלנו כולנו כחולים לענין זה ,אבל
והנה גם הא דביארנו דהרמב"ם מודה דלצורך תשובה מי שהוא בעל מדרגה ולא יכשל בוודאי עדיף שיקח מן
ותיקון מותר לסגף עצמו ,אולם החת"ס פי' הפסוק העולם ועד"ז כתב במכתב מאליהו [ח"ד עמוד ]642כשבא
דלעולם יראה אדם לאכול לפני שמגיע לתאוה ,דאם לא ליישב כל המאמרים הסותרים בענין זה יישב ע"פ
יאכל מיד יבוא לרעבון ואז יאכל בתאוה ולכן הקפיד הכוזרי דמי שגדול יותר ברוחניות מרגיש יותר טעם
הגרי"ד מבעלזא לאכול לפני שהגיע לרעבון שלא יאכול כמבואר סוף סוטה דהוא ראוי לזה ,ממילא מי שעדיין
ברעבון ,וזה ברור שאם כל היום מרעיב עצמו כדי לא תיקן עצמו ועלול למכשולות יתרחק ,אבל מי שכבר
לאכול בתאוה זה וודאי אינו נכון רק מדובר שבלא"ה ריחק עצמו מן התאוות יש ענין להתקרב לתענוגים כדי
אוכל אם מותר לו להתענג על טוב טעם המאכל. שירגיש הודאה להקב"ה .וכ"כ בזכרון זאת פ' שלח
להרה"ק מלובלין .וע"ע בשו"ת תורה לשמה סי' תי"ח
מ"מ כבר ראו רבותינו בדורות האחרונים בפרט
אם נכון לטייל בפרדסים ,והשיב מברכות שריו"ח ור"ל
הבעש"ט ותלמידיו ,שאי"ז הדרך הנכונה לתיקון כיון
הלכו לאכול מפירות גינוסר.
דיצא שכרו בהפסידו ע"י שיגיע לגאוה או לחוסר שמחה
בעבודת ה' או דיגרום דאח"כ יפול יותר לתאוה כיון
דמנע עצמו ,ועדיף שישקיע בעמל התורה ותפלה ובזה
יתכפרו עוונותיו ,או יעשה תענית הראב"ד שימעט קצת
מאכילתו ואז עדיין לוקח המאכלים רק מפסיק באמצע 61אולם בח"א מהרש"א שבת קי"ח :ד"ה עונג כתב דלא יתכן לפרש אז
תאוותו. תתענג על ה' לימות החול דלא מצינו שמותר להתענג רק בשבת.
מט
התורה פרשת תולדות שירת
הקב"ה אוהב ההרגשים הגשמיים שלנו ואנו התחנכנו בעקבות הראשית חכמה דתענוגים הוא
דבר מאיס ופסול ,וכן האגרת החזו"א הידוע ,דהשקעה
והרה"ק מבוטשטש בדעת קדושים ,כתב דהקב"ה חפץ
בתענוגי האכילה הוא אבות הטומאה ,גם בסיפורים על
התענוג הגשמי שיש לנו בשעה שאנו שרים הזמירות
גדולי ישראל שלא הרגישו טעם במאכל וכן על מה
שבת ,גם אם לא חושב כלום רק על ההנאה הגשמי של
שאמר החזו"א על הקצות שלא יתכן שהרגיש טעם
הניגון ,זהו רצון ה' שיש להקב"ה הנאה שיש לנו עונג,
בקוגל ,מחשבה זאת הפילה חללים רבים ,כיון שמרגיש
וברש"י ביצה טז .ד"ה נשמה ,דנשמה יתירה הוא
עצמו כשפל ונבזה ב זה שנהנה ממאכל טוב ושוב אינו
לאכילה ושתי' כפשוטו ,יש הרבה ענינים שקיבלנו חינוך
ראוי לעלות במדרגות הקדושה ,ויהי' קשה לנו להתרגל
כזה שצריך להתרחק לגמרי מליהנות ,וזה לא פשוט שזה
לדעת הרמב"ם והסמ"ג וקבוצה גדולה של ראשונים
משנת רבים ,דיש מדרגות ,וכמובן דאם לא יוסיף לו כח
ואחרונים שסברו שמקיים בזה רצון ה' ,ויכול עי"ז
לעבודת ה' לא יאכלנו ,גם הרמב"ם לא ירשה לו לאכול,
להגיע לאהבת ה' ,והקב"ה אוהב ההנאות הגשמיים של
אבל אם מאיזה סבה שהוא זה יעזור לו לעבודת ה' ,אז
כלל ישראל ,אם עכ"פ יש לו כוונה לש"ש ,דהרי מדרך
אדרבה הקב"ה הוא טוב ורוצה שנהנה ממה שברא ,ומה
הטוב להטיב ,והקב"ה רוצה שנהנה ,ולמה למנוע
שאמר החזו"א דברור לו שהקצות לא הרגיש טעם
מלתבל המאכל ולהתאמץ לחשוב בלימוד בשעת אכילה
בקוגל ,זה כיון דהי' לו כ"כ תענוג גדול בחידוש שלו
כדי שלא להרגיש הטעם הטוב ,הרי למה הטעים הקב"ה
ממילא הי' בטל אצלו טעם המאכל ,ומי שנמצא בדרגה
המאכל כ"כ ,האם כדי שאכפור בטובה על הטוב שנתן
זו אין טענה עליו דאין הפשט שהתגבר שלא להרגיש
לי ,הרי הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע אמר
טעם במאכל ,רק שממילא הי' כן ,אבל מי שבדוקא
שצריך לחלק אוכל בקבר רחל שאמא נהנה שהילדים
לוחם נגד ההנאה הגשמית כיון שקרא בספרים ושמע
אוכלים ,וכי אבינו שבשמים אינו נהנה כשאנו אוכלים,
הרבה סיפורים על גדולי ישראל ,שאין להנות מעוה"ז,
הרי מילא את העולם בכל טוב בכל אתר ואתר ,רק
אין זה עבודת ה' לדעת הרמב"ם ,ומה שאח"כ יש לו
כמובן דאם חסר הכוונה לשם שמים ,נאמר ע"ז קדושים
רגשי אשמה ומרגיש עצמו כבהמה ,שטעם טעם טוב
תהיו ,וקדש עצמך במותר לך.
במאכל ,אין זה מחשבה טובה דאדרבה יש לו להודות
להקב"ה ולהתקרב לו .ע"כ מדברי הג"ר מנשה רייזמן אפשר להגיע ע"י אכילה לאהבת ה'
שליט"א.
ואם באנו לזה ,כבר עדיף שבשעת האכילה יתבונן בטוב
עבודתו של יצחק אבינו באכילתו טעם המאכלים ויודה לה' ע"ז ,וכפי שהרחיב הגה"צ רבי
אבגדור מילר זצ"ל בשיחותיו ,ועי"ז יהי' הברכת המזון
עכ"פ לפי מה שנתבאר דלדעת הרמב"ם ודעימי' יש
שלו הרבה יותר טוב ממי שמיהר במאכלו ולא תיבלו
בתענוג האכילה עבודת ה' ,הי' ניתן לומר גם ביצחק
כלל ,גם איך יגיד בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה
כיון שאצלו לא הי' כלל החשבונות של תשובה ותיקון
שבראת דלתוס' ברכות לז .ד"ה בורא קאי על מותרות
וחשש להמשך לחטא כיון שהי' כ"כ מופקע מיצה"ר,
ותענוגים כתפוחים ואצלינו זה שוקולד ,ויש לדעת דגם
ובפרט לפ"מ שכתבנו בשם הגר"ש פינקוס דביטל עצמו
העלאת הניצוצות שכתוב בספה"ק תלוי בזה ,דעי'
לגמרי להקב"ה ,וכיון שה' רוצה שניקח הנאות שברא
במאור עיניים פרשת מטות ,ואוהב ישראל פרשת נשא,
לנו מי הוא זה שיבנה עולם לעצמו ,א"כ בוודאי י"ל
ויסוד ושורש העבודה שער ז' פ"ב דטעם הטוב שבמאכל
דטעם טעם גשמי טוב כפשוטו ,אלא שהצטיין כ"כ
הוא מחמת הניצוצות הקדושות שבו ,וכפי כמות
בהתבוננות חסדי וטוב ה' וכדפי' הרב אבגדור מילר
הניצוצות ישובח הטעם ,וא"כ אין ענין לבטל הטעם,
זצ"ל ובשיעורי דעת .ופרי צדיק ומאור ושמש שפירשו
דאדרבה כמה שיותר יתקשר אל הטעם הטוב ויגדיל
על עונג רוחני דאין לנו השגה ביצחק אבינו ,ולכן מיאנו
הטעם הטוב יהי' יותר ניצוצות ,ויעלנו כמובן ע"י
לפרש הנ"ל ביצחק אבינו וזה כדרך הראשית חכמה.
מחשבה והכרת טובה להקב"ה ,וכ"כ בתורת אמת לר'
ויל"פ ע"ד צחות שתי מהלכים אלה ,בהא דכתיב "ביום לייבלע אייגער שבועות בביאור דברי הר"ר בונם דעיקר
הגמל את יצחק" [לעיל כ"א ח'] והיינו שנגמל אז מלינוק כוונת האכילה הוא "ללעוס היטב" דהיינו דאז אפשר
משדי אמו .דהנה איתא בתענית יא" :אמר ר"ל נקרא להרגיש היטב הטעם הטוב שבמאכל ולהכיר טוב
חסיד שנא' גומל נפשו איש חסיד" ונחלקו רש"י ותוס' להקב"ה.
על מה קאי דלרש"י [ד"ה נקרא] היינו מי שמתענה דגומל
נפשו היינו שמפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום
הגמל את יצחק ותוס' [ד"ה גומל] פי' שגומל חסד לנפשו
נ
התורה פרשת תולדות שירת
שהוא אוהב המטעמים של הציד וגם כשרבקה אומרת שאינו מתענה ,וי"ל דלדרכו של רבי אבגדור מילר נימא
שהיא תכין בשביל יצחק מטעמים היא מדגישה הביאה דביום הגמל את יצחק והתחיל לאכול לבד ,חינכו
לי ציד ,משמע דכדי לעשות לאביו מטעמים אשר אהב אברהם לצורת אכילה בתענוג על ה' ולהתבונן בחסד ה',
ל"ש אא"כ יהי' ציד ולא יועיל אם סתם תכין לו בשר ולמהלך השני נפרש אז נגמל מתענוגים לגמרי ,להתחיל
טוב וטעים. למעט הרבה בתענוגים וכל אכילתו הי' רק בכוונות
רוחניות.
והדברים תמוהים ביותר מה ענינו של אהבה זו ,דגם אם
נימא כמ"ש הספורנו והמלבי"ם שרצה במטעמים כדי קילקולו של עשיו באכילה
שיתעסק ויטריח בכיבוד אב ועי"ז יהי' ראוי לברכה ,או
כרבינו בחיי שעי"ז יהי' לו שמחה בנפש ויהי' יכול לברך ולדרך של רבי אבגדור מילר יל"פ קילקולו של עשיו
מ"מ אי"ז מסביר למה הוא בכלל אוהב את המטעמים, בצורת אכילתו ,שהרי הוא הי' בעצם דומה ליצחק רק
כדי שיהי' בזה ממילא כיבוד אב ,ואפי' אי נימא כנ"ל נתקלקל ,וכן הי' להוט לאכילה אבל בצורה לא נכונה,
וכמש"כ הספרים דאכילת יצחק כקרבנות וקדושת ולכן אמר "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" ופי'
האכילה של יצחק יש בכוחו להביא הרבה השפעות הגרצ"מ זילברברג שליט"א ,לפי שלא רצה להתבונן
טובות ,מ"מ לזה א"צ שיהי' ע"י ציד דוקא ,דציד הוא ולהרגיש טעם הטוב שבעדשים ,שאז יתחייב להכיר
רק פעולה מסויימת איך להביא כאן האוכל ,ואי"ז נכנס טובה להקב"ה ויצטרך לברך אח"כ להקב"ה .ובזה יל"פ
בעצם טעם המאכל ,ומה איכפ"ל ליצחק איך עשיו דברי יצחק "ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'"
יצליח להביא הואכל ,ואם ני מא דהי' לו ליצחק טעם [כ"ז כ"ז] ופי' הספורנו "אתה בני ראה והתבונן שזה הריח
מיוחד בבשר חיה כמו צבי וכדמשמע מרש"י אצל רבקה הוא כריח השדה שמלבד המציאות המספיק לו להיותו
דטעם הגדי כטעם הצבי משמע דהי' אוהב צבי ,מ"מ אין מזון לאיזה בעל חיים הוסיף עליו טובת הריח המהנה
הטעם המיוחד של הצבי נובע מחמת הצידה ,דהצידה ומועיל לרוח החיוני והנפשי וזה מדרכי טובו" ,וזה ממש
הוא היכי תמצי בעלמא כיון דקשה לתופסו וא"כ למה כדרכי ההתבוננות של רבי אבגדור מילר ,וי"ל דכיון
יתייחס אהבת יצחק אל הצידה ?62 דחשב יצחק שזה עשיו ,והי' יודע שהוא יותר עלול
להכשל בענין אכילת תענוג ולקחת מהנאות עוה"ז בלי
והנה ידידי הרב צבי וילנסקי שליט"א הראני מש"כ התבוננות בחסדי ה' וכנ"ל ,ורצה לקרבו לעבודת ה' לכן
הדברי חיים מהרה"ק מצאנז זי"ע ,שעמד בזה ,ותי' ע"פ אמר לו יצחק עכשיו תראה איזה ריח טוב יש בשדה,
קבלה ,דכיון דמטרת ברכות יצחק הי' להעלות עולם ותראה ותתבונן בפרטות איך שחוץ מטעם הטוב של
הגשמי אל הקדושה ,והם הניצוצות הקדושות שנפלו המזון יש גם ריח טוב ,ותראה טוב ה' בבריאה ותחי' עם
מעולם התוהו ,שאינו לפי ערך וסדר טבעי העולם, זה וזה ישנה לך את החיים.
ושורש נשמת יצחק הוא מאותה בחינה ,ושבירת הכלים
שאירעו בעולם התוהו נקרא בספה"ק מקרה ,והשגת ציד עי"ל ע"פ מה שכ' בזוה"ק קמג .שהקב"ה סיבב שלא
הוא ע"י מקרה ,כי היא אינה וודאית ולא מסדר העולם, יתגלה ליצחק ענין עשיו כדי שהברכות לא יגיעו רק
ולכן הבאת ציד ליצחק שיאכלנו כקרבן הוא תיקון מהשכינה א"כ חלק מעצה עמוקה של הקב"ה הי'
וחיבור המקרה אל הקדושה ,וזה רמז יעקב במה שאמר להכניס ליצחק אהבה גדולה למטעמי עשיו ,וכיון
כי הקרה ה' אלקיך וגו' דהכל נעשה מהקב"ה. שיצחק הי' מופקע לגמרי מיצה"ר ,ידע שאם יש לו
אהבה זו וודאי שזה רצון ה' ,ועפ"י הזוה"ק לא קשה מה
תפקידו של עשיו הוא התגברות על הרע שמקשים הרי אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים,
דאדרבה כאן הקב"ה הוא זה שהביאו ,והוא זה שדאג
והנראה בעז"ה ע"פ דבריו הנפלאים של השם משמואל שעשיו לא יכשילו בנבילות וטריפות רק שיהי' כשר,
בשם אביו האבני נזר תרע"ה ,דידוע מספה"ק ,דההבדל ואח"כ הקב"ה כבר יפעיל במאכל טעם נפלא מאוד.
בין יעקב לעשיו דתפקידו של יעקב הוא להיות בצד
הטוב בבחינת שבת ועוה"ב ,אבל עשיו בחינתו הוא המטעמים של הציד
כתוב ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו [כ"ה כ"ח] ולהלן
62ועי' כלי יקר [כ"ז ג'] שתי' ע"פ חולין צד .שלא יאכל אדם בשר כי בפרשה מוזכר עוד י"ב פעמים ענינו של הציד וצודה לי
אם בהזמנה זאת כדי שלא יהא מורגל באכילת בשר כיון שקשה ציד [כ"ז ג'] לצוד ציד להביא [ה'] הביאה לי ציד [ז] ואכלה
לתופסם ,ועדיין צ"ב דא"כ אין לו אהבה לעצם הציד .ורד"ק כתב
דהזקנים נפשם קצה להם ומבקשים דבר חדש ודבר הניצוד לא שכיח מצידו [יט] ואכלה מציד בני [כה] ועשיו אחיו בא מצידו
כ"כ ויל"ע אי אפשר לומר כן על יצחק אבינו. [ל] יקום אבי ויאכל מציד בנו [לא] מי איפוא הוא הצד
ציד [לג] ויצחק אבינו מדגיש הרבה פעמים לעשיו איך
נא
התורה פרשת תולדות שירת
שיחשוב שגם עשיו הוא בקדושה דהוא כבר תיקון ששת ימי המעשה ובבחינת איתכפיא דהוא להתגבר על
השלם ,לכן כל הזמן הי' יצחק באמת מרגיש טעם טוב הרע ולהכניסו לקדושה ,ואם הי' עשיו מצליח בעבודתו
בצידו של עשיו. הי' במדרגה יותר גבוה מיעקב ,וכיון שיצחק הוא
מבחינת גבורות ענינו להכריח צד הרע ולהכניסו
והנה בהגיע זמן נתינת הברכות קרא לעשיו והזהירו לקדושה ,וכן בכל המאכלים נמצאים ניצוצות קדושות
להביא לו מטעמים כאשר אהב ,וזה דוקא ע"י ציד ,ולכן שצריכים להכניסם לקדושה ע"י אכילה בכוונה קדושה,
הזהירו במסויים על הכלים תליך וקשתיך ,דהם הם כלי ולכן נקרא כל מאכל צידה כמ"ש "צידה לדרך" כיון
המלחמה שבזה יכניע את הרע ולכן נרמזו בכלים אלו ד' שיש שם ניצוצות קדושות הנצודים בו ,וחיות המחוסרים
מלכיות עי' מדרש ובעל הטורים ,ולכן כשהגיע יעקב צידה יש בהם ניצוצות שצריכים יותר פעולת צידה
תמה ואמר מה זה מיהרת למצוא בני ותמוה וכי מה להכניסם לקדושה והציד של החיות הי' לפועל דמיוני
איכפ"ל אי במקרה מצא איזה חי' בדרכו לצוד ,וכי כ"כ לענין זה כי הדבר הניצוד שלא בטובתו של הניצוד [וכמו
פשוט לו שיקח לו הרבה זמן? ולהנ"ל א"ש שכיון שכל האבות והנביאים עשו דברים בעולם המעשה שהוא פועל
דההתגברות על הרע עכשיו ,יביא תיקון גדול לעולם דמיוני לאיזה ענין שצריך להתקיים ועי"ז נתקיים ,כמו חפירות
דאילו הי' באמת כפי שחשב יצחק הי' הרבה יותר קרוב בארות יצחק כדכתב רמב"ן [כ"ו כ'] דהוא השפעת ביהמ"ק וכן
לתיקון השלם ,לכן הי' פשוט לו שיהי' מאוד ק' עכשיו הרבה] וא"כ י"ל גם בעשיו כיון שעבודתו היה להתגבר
להתגבר על הרע כיון דהרע מרגיש שיהי' להם מפלה על הרע ולתופסו ולהכניסו לקדושה ,א"כ צידת החיות
גדולה ,ולכן תמה איך יתכן שימצא ציד כ"כ מהר. שענינו לרדוף אחר החי' ותופסו בערמה היה פועל
דמיוני לעבודתו והי' מועיל עכ"ד האבני נזר.
ובזה יובן הדו"ד בין יעקב לרבקה ,דרבקה רצתה שיעקב
יעשה הת פקיד של עשיו ויביא ציד ,וטען יעקב דזה ל"ש ובזה יל"פ ענין ציד בפיו של עשיו דהוא ענין פיתוי ,שהי'
אצלו כלל דאינו יודע דרכי ערמה ואיך צודין ותופסין לו כח עצום לפתות אחרים ,וזה כדי לעשות בעלי תשובה
דאיננו איש שדה ,וסימנך דיעקב שהוא בחינת שבת ל"ש ולהכניס אחרים תחת כנפי השכינה ולזה צריך להיות בעל
64
מלאכת צידה ,לזה התחנן רבקה שיקח שני גדיים דגם דרשן טוב.
הם מחוסרים קצת צידה ,וזה שמגביר ע"ע ללכת נגד
טבעו לקיים מצות אמו ובנוסף לכך היא זה שתכין את ולפ"ז יתיישב להפליא אהבת יצחק למטעמי הציד
התבשילים ,בזה תכניס כח קדושה עצומה עד שיתגבר דוקא ,דפעולת הציד דהוא פעולת ההתגברות על הרע
הוא זה שנכנס אל המאכל ויצחק בקדושתו הי' מרגיש
נגד כל הטעמים שמרגיש בציד עשיו ,וירגיש בו ממש
טעם תיקון השלם ,וסעודת לויתן ויין המשומר וזה את זה ,ובפרט דעיקר כוחו של יצחק הוא בגבורה ומין
יגרום שיתן לו הברכות בשלימות הרצון והשמחה. אוהב את מינו כלשון הזוה"ק ,ולכן נימא דאדרבה לא
הצידה הוא היכי תמצי לבשר צבי ,אלא צבי הוא היכי
והנה זה באמת מה שקרה לבסוף ,ועשיו באמת הי' תמצי לפעולת הציד.
בדעתו להכי ן לאביו כהרגלו ,אבל ע"י שעכבו המלאך
לא הי' לו ברירה וחשב שיוכל לרמות את אביו גם אם והנה עשיו ברמאותו ,ומכיון שרצה למצוא חן בעיני
יביא כלב או נבילה [ולכן באמת הזהירו יצחק על גזל ונבילה,
אביו ,וגם ידע כל הענינים וכל הכוונות וכידוע דלכן
ותמוה ולמה יחשוב עליו שירצה להאכילו נבילות? אלא דאולי ראשו במערת המכפילה ,לכן כשהי' צד בשביל אביו הי'
יחשוב עשיו דלצורך תיקון השלם מותר להקל באיזו איסורי תורה עושה זה בכוונות טובות ,אף שבשאר הזמן הי' רשע
וכמו שטעו בזה משיחי השקר] דהרי זה צורך גדול בשביל גמור אעפ"כ חפץ ה' שיצליח בזה ,לפי שהי' סבה מאת
63
קבלות הברכות ,והרי רואה שתמיד מצליח בזה וכנראה ה' שיעקב יוציא את הברכות מעשיו דוקא דרך ערמה
ה' רוצה בו ,אבל לא ידע שכל ההצלחה הי' בשביל וכדכ' בזוה"ק דף קמג .דיעקב הוא דוגמת אדם הראשון,
המפלה שלו היום ,דע"י שיביא כלב יתגלה ליצחק כל ורבקה היא חוה ועשיו הוא הנחש שגרם קללה לאדם
תוקף טומאתו ,ולכן באמת חרד יצחק חרדה שלא הי' לו בערמה ,לכן מדה כנגד מדה הי' צריך לצאת ממנו
בערמה ,ועוד דגם כלפי יצחק הי' צריך להיות שלא
מידיעתו מכמה חשבונות ,כמו שלא יבוא ממדת הדין רק
64ולכן לא בחרה בכבשים הגם דזה יותר מהודר ,כיון שגדי עיזים הם ע"י השכינה ,או שיהי' יצחק בשלימות השמחה ע"י
יותר מחוסרים צידה ,אף דעיקר צידה מבואר במשניות וגמ' דוקא בצבי,
אולם הכלל דצידה הוא כל דלא מטי בחד שחיי' [שבת קו ]:ולכן יתכן
גם לענין גדי ,ואף דחי' ועוף שברשותו פטור מ"מ לד' הרמ"א [שט"ז
סי"ב] אסור מדרבנן משמע דשייך קצת צידה ובזה מיושב דקיים יעקב 63וזה התי' הפשוט למה שרבים שואלים איך יתכן שעשיו הצליח
ענין הצידה ולא שיקר במה שאמר ליצחק שיאכל מצידו דשפיר הי' כאן לרמות את יצחק עי' תפארת שמשון דעשיו הוא מרכבה לרמאות לכן
קצת צידה וכ"כ ביקרא דאורייתא בשם הגר"צ רוטברג שליט"א. הצליח בזה ,אבל למש"כ בזוה"ק הקב"ה רצה כן והקב"ה הוא שהעלים
ענין עשיו מיצחק.
נב
התורה פרשת תולדות שירת
אבד"ק פרוסטיץ ביום ד' כסלו 66לזה הביא פסוק בזכרי' גם בשעת עקידה כיון שירד מאיגרא שחשב שכבר
ז' שהובא שם שבתאריך זה אחרי שגמרו לבנות בית אוחזים בתיקון השלם ,לבירא עמיקתא דבנו בכורו נאבד
שני ,שאלו להקב"ה האם עדיין יש להם להמשיך את ממנו לנצח כלשון הרמב"ן ,ולכן גם בכה עשיו בכי'
הצומות שנקבעו על חורבן בית ראשון ,וכמ"ש שם עצומה ,כיון שפתאום ראה שכל מה שחשב שהצליח לא
ַארבַׂ ע לְ ָד ְר ָי ֶוש הַׂ מֶ לְֶך הָ יָה ְדבַׂ ר ה' אֶ ל זְ כ ְַׂריָה
ַׂיְהי בִ ְשנַׂת ְ
"ו ִ הי' כלום רק לרעתו.
ַארבָעָה לַׂחֹ דֶ ש הַׂ תְ שִ עִ י בְ כִסְ לֵּו :וַׂיִ ְשלַׂח בֵּ ית אֵּ ל שַׂ ר אֶ צֶ רבְ ְ
יתי זֶה וגו' לֵּאמֹ ר הַׂ אֶ בְ כֶה בַׂ חֹ ֶדש הַׂ ח ֲִמ ִשי ִה ָנזֵּר ַׂכ ֲאשֶ ר עָ ִש ִ דמיון פסולי המוקדשין לצבי ואיל
כַׂמֶ ה שָ נִים" וענה להם הקב"ה בחריפות שמצדו לא הי' ועפי"ז יש ליישב תמיהה רבתי בפרשת ראה שכתב בבכור
צריך את הצומות רק העיקר שיחזרו בתשובה וכמ"ש בעל מום דהטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל[ ,דברים ט"ו
ישי ּובַׂ ְשבִ יעִ י וְ זֶה
ַׂיְהי ְדבַׂ ר ה' וגו' כִ י צַׂ ְמתֶ ם וְ סָ פוֹד בַׂ ח ֲִמ ִ "ו ִ כ"ב] ולעיל בפסוה"מ כתוב הטמא והטהור יחדיו כצבי
ִשבְ עִ ים שָ נָה הֲצוֹם צַׂ ְמתֻּ נִי ָאנִי וְ כִ י תֹ אכְ לּו וְ כִ י ִת ְשתּו וגו' וכאיל [שם י"ב ט"ו] וכן כ' בכל פסולי המוקדשין ,כדדרשו
כֹה ָאמַׂ ר ה' ִמ ְשפַׂ ט אֱמֶ ת ְשפֹ טּו וְ חֶ סֶ ד וְ ַׂרח ֲִמים עֲשּו ִאיש חז"ל בבכורות טו .ואחד מן הדרשות הוא דהוי כצבי
ָאחיו וגו' והאריך בזה וסיים צום הרביעי וצום אֶ ת ִ ואיל לפטור מבכורה ומן המתנות ,ופשטות ביאור דין זה
החמישי וגו' יהי' להם לששון ולשמחה והאמת והשלום הוא מחמת השם קודש שבו ,דאל"כ גם נתיר חלבו ולא
אהבו. יהי' דין אותו ואת בנו וכדפריך שם ,ובהכרח דלהקדש
וצ"ע למה דוקא ביום ד' כסלו שאלו על הצומות .ותי' מדמינן לה .ותמוה טובא דזה נגד פשטי' דקרא ,דבא
דהנה פירשו בפסוק כי יצפנני בסוכה ביום רעה וגו' לומר דעכשיו שנפסל מהקרבה כבר א"צ להקפיד על
ואזבחה באהלו זבחי תרועה וגו' את פניך ה' אבקש עניני טהרה ,והוי כחיות המרוחקים מקדושה דל"ש
והמזמור מתחיל אורי וישעי ואחז"ל ויק"ר כ"א ד' אורי לקרבן ,ואיך פתאום נהי' הדמיון לצבי ואיל סבה
זה ר"ה וישעי זה יוהכ"פ וכפרת יוהכ"פ נמשכה עד סוף להמשך הקדושה.
ד' ימים שבין יו"כ לסוכות נגד ד' אותיות הוי"ה ואז פסולי המוקדשין הוא פגם בקדושה
יצפנני בסכ"ה ואז בימי סוכות ואזבחה באהלו זבחי
תרועה ,כי קרבנות החג נקראו זבחי תרועה שהם ולהנ"ל א"ש בעז"ה ,דכל פסוה"מ ענינו שהי' כאן
נמשכים מימי ר"ה שעברו ואז מסוגל לשאיבת רוה"ק התגברות של הרע שהצליח לגרום איזה פגם בקדושה,
שע"ז כתיב לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש, לכן הזהירה התורה שכאן צריך לפעול בו כח הצידה
עוד יש להקדים דזמן ההוא נקרא סכת שלם כמ"ש כמו צבי ואיל ,וצריך ליזהר בקדושתו ולהחזירו לקדושה
והאריך השל"ה כי כל זמן ליכלוך החטאים אין שלום לבל יפול עוד יותר אל צד הרע ,וגם א"ש דבבשר תאוה
אמר אלקים לרשעים משא"כ אחר גמר מיצוי הדין כ' ג"כ "אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו"
שהוא בחג הסוכות וגם אז זמן מתנת עניים ולכן קוראין [י"ב כ"ב] דגם אם התרתי לך לאכול בשר חולין ,מ"מ
בו עשר תעשר וכמבואר במשנה בד' פרקים הדבר יהי' רק בדרך צבי ואיל שיזהר לבל יפול ברשת היצר
מתרבה במוצאי החג מפני גזל עניים כי אז אחר סור מרע בשעת האכילה ,רק אדרבה הוא יצוד את היצר דשעת
ראויים לעשה טוב. אכילה הוא זמן מלחמה ,כדכתוב "כי תשב ללחום את
לחם בין תבין את אשר לפניך" וזה"פ בחולין פד" .וכי
עוד יש להקדים עוד מקום שכתוב ענין חודש כסלו, יצוד ציד חי' או עוף שלא יאכל בשר אלא בהזמנה זאת"
והוא בירמיה ל"ו ט " ַׂוי ְִהי בַׂ שָ נָה הַׂ חֲמִ שִ ית לִ יה ֹוי ִָקים בֶ ן ויש לרמז בזה ענין הנ"ל וכדכתב הכלי יקר הבאנו לעיל
ֹאשיָהּו מֶ לְֶך יְהּודָ ה בַׂחֹ דֶ ש הַׂ תְ שִ עִ י קָ ְראּו צוֹם לִ פְ נֵּי ה' כָל
י ִ בהערה.
הָ עָם בִ ירּושָ ִ ָלם וְ כָל הָ עָם הַׂ בָאִ ים מֵּ עָרֵּ י יְהּודָ ה בִ ירּושָ ִ ָלם"
דהיינו שבעת ההיא גזרו הצדיקים תענית לפני ה' לפי מעלת התחלת חודש כסלו במשנת מרן החת"ס
שהיו יראים מנבוכדנצר ובעת ההיא באו לבית המקדש הנה בעז"ה בשבוע זה יהי' ר"ח כסלו 65 ,ויש לנו
כל בני יהודה וירושלים .וכתוב בהגהות רש"י שם בשם להתבונן במעלת ימים אלו ע"פ משנת מרן החת"ס,
סוד משרים 67שהי' צום זה בר"ח כסלו 68,משום דמר"ח ואיתא בדרשות מרן החת"ס [ח"ב שעט :ובחדשים ח"ה עמ'
ש"ל] בהספד שנשא על הג"ר אהרן שפיטץ סג׳׳ל זצ״ל
66העיר אאמו"ר שליט"א שר' אהרן הזה נפטר בהושע"ר וא"כ מתאים
ד' החת"ס לקשר ד' כסלו להושע"ר.
67בדפוסים החדשים שלפנינו ליתא וכנראה הי' זה בדפוסים ישנים ולא 65בשנה שר"ח כסלו הי' בעש"ק ציין לי אאמו"ר שליט"א לשו"ת חת"ס
בדקתי ,ובספר אגדת שמואל שמעתיק כל ההגהות ברש"י העתיק הג"ה אה"ע ח"ב סי' ס"ז שכתב שם תשובה ארוכה ומסיים "החותם פה ק"ק
זו וז"ל "וביום צום :זה ר"ח כסלו והוא יום סליחה כיום כיפור הג"ה מ"ד יום עש"ק ר"ח כסליו הרופא לנשברי לב לפ"ק .משהק"ס
דר"ע .ביום צום זה ר"ח כסלו והוא ירח תשיעי לירחים וכל חטאים מפפד"מ".
נג
התורה פרשת תולדות שירת
ואז זמן את פניך ה' אבקש ובקשו את פני ה' 70.ובאתה אלול עד יוהכ"פ יש מ' יום והוא בחודש השביעי כאשה
התשובה אחרי שכבר נתכפרו עוונותיהם בזה יוהכ"פ היולדת לשבעה ומי שלא שב אז בתשובה שלימה אזי יש
מעתה יעשו טוב צדקה ומתנת עניים כבסוכות שבחודש מהושענא רבא עד ר"ח כסלו מ' יום והוא יוהכ"פ
התשיעי וגם האמת והשלום אהבו כי סוכות שלום הוא". שבחודש התשיעי כאשה היולדת לט' חדשים ,עי"ש כי
נדפס בטעות 69וא"כ י"ל שגם בימי זכרי' אחרי שהתענו
ובהגהות שער יוסף שם כתב דבסדר הדורות באלף ביוהכ"פ השני הזה בחודש התשיעי המתינו עוד ד' ימים
הרביעי ג״א שכ״א כתב וז״ל :ירמי' הוכיח וכו׳ בשנת ה׳ כנגד ד' אותיות הוי"ה כמו ד' ימים בין יוהכ"פ לסוכות
71
ליהויקים בחדש ט׳ ,הוא כסליו .כתב אגודת שמואל
סל״ו כל החטאים שאדם עושה מר״ח ניסן עד תשרי
מוחלין ביו"כ כשעושה תשובה ואם לא עשה תשובה
ממתינין לו עד כסלו שהוא ארבעים יום נגד ארבעים יום
מקבלת התורה ,והוא ט׳ חדשים וע״ז נאמר [תהילים ז' טו] שאדם עובר מר"ח ניסן עד תשרי מוחלים לו ביו"כ כשעוה תשובה
וכשלא עושה תשובה ממתינין לו מי"כ עד ר"ח כסלו שהוא מ' יום נגד
הרה עמל — וכתב בסה״ד שם בהסגר וז״ל וצ״ע כי מ' יום של קבלת הלוחות והוא ט' חדשים וע"ז נאמר הרה עמל .סוד
קרוב לחמישים יום הוא עכ״ל עכ"ל אולם למש"כ מישרים .הרי שיש כאן שתי קטעים א' מר"ע וא' מסוד מישרים.
וראיתי בספרים מביאים עוד ענינים מהגהות שבתוך ד' רש"י כגון
החת"ס "מהושענא רבה עד ר״ח כסליו" א"ש ואפשר מדברי רש"י יחזקאל ה ג בשם ספר סוד משרים עה"פ "וצרת אותם",
לזה כוון החת"ס במש"כ פה "עי"ש כי נדפס בטעות". ד מכאן רמז ,שכל המספר שערו לא יזרוק אותם אלא יגנוז ,שכל מה
שנאמר במקראות האלו לרעה הוא ,עוד מביאים הרבה ספרים מרש"י
ירמי' י"ז א' בשם סוד משרים שיחתוך מג' או ד' קרנות שולחנו לאחר
והנה בשו"ת חתם סופר חו"מ סי' ע"ז הביא דברי גזיזת הצפרניים ויהיו עדים שאכל בנקיות ובנטילת ידיים כדין ,ובכל
המג"א סס"י תכ"ט שכתב דמותר לתת חרם לצורך גדול המקומות האלו ליתא בדפוסים החדשים [ובדפוס ישן אחד מצאתיהו
רק ביחזקאל ולא בירמי'] ובאמת הי' הרבה מקומות שנכנס בגוף
בניסן אף אם נמנעים בתשרי משום שתלויין בדין עכ"ל פירש"י בסוגריים דברים בשם הגהות דר"ע ולא נודע זהותו .ובפרדס
והק' ו כי מה ענין תשרי וניסן לכאן ,דהא אפי' בתשרי יוסף החדש פ' נשא אות רל"ו הביא מספר זכות יצחק שתמה והשתומם
מהו הספר סוד מישרים שרש"י הק' מביא ממנו ,וכ' פרד"י שהוא יהי'
גופי' אין נמנעי' אלא עד אחר יה"כ ,ועוד למה הצריך הולך רכיל ומגלה סוד ,וציין למאמרו של פרופ' א"י העשיל ז"ל ב"ספר
שיהי' לצורך גדול דוקא ,ותי' דלא מיירי ממנהגו של היובל לכבוד אלכסנדר מרכס" החלק העברי ,ניו יורק תש"י שמביא
מהרי"ל שלא להחרים עד אחר יה"כ כי זה הי' מנהג בשם ספר קסת הסופר לר"א מרקוס -שמחבר הספר סוד מישרים הוא
רבי עובדיה הנביא שחי בתקופת מהר"י קולון ע"כ .אלא שציין לספר
קבוע ,אלא מיירי בתוספת מנהג שנהגו לא להחרים כל אהל רחל לר' חיים ליברמן ז"ל (ע' )314 - 313שמתקיף דברי פרופ'
חודש תשרי וכן נוהגים פה והוה סד"א דהטעם משום א"י העשיל הנ"ל.
אולם למבואר לעיל ברש"י הרי זה שתי קטעים א' מר' עובדי' ואח"כ
י"ט שרוב חודש תשרי הוא כמו י"ט ,ובאשכנז אין מסוד משרים ,וכן מבואר בהג' חת"ס או"ח סי' תק"פ שהעתקנו לקמן
אומרי' בו תחנה מי"כ עד סוף החודש וא"כ הו"ל כשבת שכ' שם "בהג"ה דרבינו עובדי' ובסוד מישרים" .היינו דזה שתי דברים
נפרדים.
ויו"ט שאין מחרימים בו וא"כ כש"כ חודש ניסן שהוא שוב חקרתי בדבר וראיתי מובא שבשנת תנ"ט הדפיס הג"מ ר' שמואל
י"ט טפי ,קמ"ל "שהטעם בתשרי משום שכל החודש דלוגאטש תלמיד רבי יוסף שמואל מקראקא נ"ך במהדורת כיס ועם ספר
המגיד שהוא תרגום אשכנזית לנ"ך מבעמח"ס צאינה וראינה עה"ת,
תלוים בדין קצת אפי' אחר סוכות ועיי' במגיד משרים ו המהדיר קרא למהדורה זו בשם אגודת שמואל על שמו ,ובהקדמה כתב
בהגה' רש"י דירמי'" עכ"ד .אלא ששם הביא זה ממגיד שירש מאבותיו הגאונים כמה ספרים בכת"י בלתי ידועים מפרשים על
תנ"ך ובהם דברים שלא שמעתן אוזן מעולם ,ומונה והולך ששה מהם,
משרים וכאן כ' זה בשם סוד משרים .ועי' הג' חת"ס על הגהות דרבי עובדי' הנביא מארץ גוראת"ם ,סוד מישרים ,עמק השם,
שו"ע סי' תק"פ במש"כ שם בס"א דאלו הימים שאירעו עמק הלב ,עמי הוד ,האבכי"ר חתן ר' אלי' מת"ם .את הציטוטים בתוך
הספרים הכניס בגוף פירש"י בסוגריים ובסוף הציטוט נרשם מאיזה
בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם ואע"פ מתוך ששה חיבורים אלו נעתק .ובתוכם יש הרבה ידיעות מעניינות.
שמקצתם בראש חדש ,יש מי שאומר שיתענו בו (וטוב אולם בספר בן זמנינו "אגדות שמואל" [לר' משה בן הג"ר יעקב הלל
שלא להשלים בראש חדש) .והוסיף החת"ס בזה"ל שליט"א] האריך להוכיח שיש חשש גדול על אמינותם דמתוך נוסח
הציטוטים נר' שהכל יצא מתחת יד מחבר אחד ,ולא מצינו לפניו שום
"בירמיהו סימן ל"ו פסוק ו' ביום צום ,וכתב שם בהג"ה רמז לספרים אלו וגם לא לדברים שמביא .וע"ע בס' שם אפרים לרא"ז
דרבינו עובדיה 72ובסוד מישרים שהוא ראש חדש מרגליות סו"פ שופטים שקרא תגר על הוספות אלו.
ואמר אאמו"ר שליט"א דמ"מ אם החת"ס מצטט דבר זה סימן
כסליו ,ע"ש הטעם" ור"ל דיש להוכיח מזה דגם בר"ח שהדברים מצד עצמם אמיתיים הם ,ובלא"ה יש לנו מקור גם מדברי
יש להתענות. הרה"ק מטשערנובל וא"כ עצם הדבר נכון אף אם אינו נכון שזה מר"ע
הנביא וסוד משרים.
68הנה בירמי' שם מסופר שביום הצום קרא ברוך מגילה שכ' ע"פ ד'
ירמי' בפני העם כדי שישובו בתשובה כדי שלא יחרב הבית ואח"כ
קראו לשרים והם הגידו זה למלך יהויקים שמרוב כעס השליך את
70וצ"ע דאם זה מקביל לבין יו"כ וסוכות הרי יש אז ד' ימים פנויים ורק המגילה לאש ובשו"ע סי' תק"פ ס"ב איתא דרק בכ"ח בכסלו שרפו
אח"כ הוא יום א' דסוכות ,וא"כ אי ר"ח הוא כיו"כ אז רק ב' ג' ד' ה' הם ובמג"א ס"ק ה הביא עוד שיטות דבמגילת תענית כ' בשבעה בכסליו
דוגמת ד' ימים ורק בו' כסלו הוי כסוכות שהוא זמן את פניך ה' אבקש, ובה"ג כתב בשמונה ובכל בו כתב בחמשה ,ואי נימא דיום הצום הי'
וצ"ל דבזמן ההכנה לסוכות כבר אפשר להתחיל לבקש פני ה' וצ"ע. בר"ח צ"ל דלקח זמן עד שקראוהו ליהויקים ,אולם בארחות חיים הל'
71עי' לעיל בהג"ה. ט"ב אות כ"ד כ' דשריפת המגילה הי' ג"כ בר"ח.
72עי' לעיל בהג"ה. 69ביאור הדברים ראה לקמן בשם הגהות שער יוסף.
נד
התורה פרשת תולדות שירת
באריכות .הנה הוסיף לזה הג"ר שמואל ישעי' ווייסמאן גם בילקוט מאורי אור עמ' כ"ג מובא שסיפר מהר"י
שליט"א רו"כ טשאבא בלונדון רמז נפלא במש"כ מטשארטקוב ששמע מזקינו הרה"ק ר' אהרן מטשרנובל
בתחלת הפרשה על רבקה אחות "לבן הארמי לו לאשה" זי"ע שפעם בר"ח כסלו הקיץ המגיד מטשרנובל זצ"ל
ר"ת גי' צ"ה כמנין מלכה ,לרמז דע"י מלכה היתה לה ואמר שזה עתה הי' בעולם העליון ושמע רעש גדול
הכח לא ללמוד ממעשיו הרעים של אחיה. ושאל מה יום מיומיים וענהו שהיום ר"ח כסלו הוא
בבחינת יוהכ"פ ,והוא יום מחילה סליחה וכפרה
עוד העיר במש"כ בפ' ויצא הידעתם את לבן בן נחור, לישראל כי בחנוכה גמר החתימה טובה לטובה וההארה
והעירו רבים למה נקט נחור ולא בתואל ,ולהנ"ל א"ש מתחילה כבר מראשית החודש .הנה לדבריו בחי' יו"כ
שרצה להדגיש לנו שלבן לעומת רבקה התייחס רק הוא מחמת התחלת אור זאת חנוכה שהוא גמר החתימה
לנחור והלך בדרכיו ולא הלך בדרכי מלכה .ודפח"ח. 73
ולחת"ס זה מחמת המשך ארבעים יום דהושענא רבא.
והוסיף אאמו"ר שליט"א דלפי חשבון החת"ס יוצא
דהמשך ימי כסלו הם נגד השלמת ימי סוכות ושמיני
עצרת ושמחת תורה ,וא"כ יש לנצל היטב ימים אלו
ולהשלים כל מה שחסרנו בירח האיתנים.
עוד העיר אאמו"ר שליט"א דלד' החת"ס יוצא שכל שנה
היו מתענים בר"ח כסלו ,שהרי חידש דגם בספר זכרי'
שהי' בזמן בנין בית שני היו מתענים כמו שהתענו בספר
ירמי' ,וא"כ יל"ע מתי התבטל תענית זה.
עוד העיר דמצינו בש"ס תענית ו .שהיו מתענים על
הגשמים בר"ח כסלו הגם שזה ר"ח ,דדעת רבי יוסי שם
דז מן תעניות גשמים הוא בי"ז וכ"ז חשון ,ואח"כ ר"ח
כסלו ואז הוא זמן תענית יחידים "וכן היה רבי יוסי
אומר :אין היחידים מתענין עד שיגיע ראש חדש כסליו"
וכ"פ בשו"ע יו"ד הל' נדרים סי' ר"כ סי"ח דהאוסר עצמו
בדבר עד הגשם ,הרי זה אסור עד זמן הגשמים שהוא
בא"י ר"ח כסלו .ולד' החת"ס י"ל דדוקא בר"ח כסלו
שהוא בלא"ה בחי' יוהכ"פ לכן הי' זמן מיועד לתענית.
וא"כ יש להעיר במה שהגי' חת"ס בשו"ע תק"פ שכ' שם
נדון אי מתענין ציבור בר"ח והביא ד' סוד מישרים
שהתענו בר"ח כסלו די"ל דר"ח כסלו שאני ,ואולי זה
גופא כוונת החת"ס לחלק ר"ח כסלו משאר ר"ח.
*השלמה לפרשת חיי שרה
במה שהצעתי מה שרבקה התייחס עצמה בעיקר למלכה
ולא לנחור וכן מש"כ אחרי העקידה ויגד לאברהם לאמר
הנה ילדה מלכה בנים לנחור אחיך הרי שעיקר ההדגשה
על מלכה ולא על אחיו אברהם ,די"ל דמלכה בהיותה
אחות שרה העריכה אותה מאד והיתה ג"כ בעל מעלה
רק שלא הי' לה כ"כ אומץ כמו אחותה ,ולזה זכתה
שיצתה ממה כל האמהות ,ורבקה קיבלה על ידה הרעיון
של אהבת חסד ,וכן ע"י דבורה בת עוץ בת מלכה עי"ש
73אאמו"ר שליט"א מצא מכתב לצדקה שכ' הג"ר יצחק שאול
קנייבסקי שליט"א בסוף חשון תש"פ בשליחות אביו מרן הגר"ח זצ"ל
וכותב שבל"נ יכניס כל שמות התורמים לאביו בזמן הדלקת הנרות של
עש"ק תולדות ר"ח כסלו "אשר מבואר בחת"ס שהוא בבחינת יוהכ"פ".
נה
