gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור החיים · Ohr Hachaim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אור החיים · Ohr Hachaim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אור החיים · Ohr Hachaim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫מחודש‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫השפעות אברהם ליצחק‪ ,‬וההבדלים ביניהם‬ ‫פניני וחידושי אור החיים הק'‬ ‫הולִ יד ֶאת‬ ‫ְו ֵא ּלֶה ּת ֹולְ דֹת יִ ְצחָ ק ּ ֶבן ַא ְב ָרהָ ם ַא ְב ָרהָ ם ֹ‬ ‫צחָ ק‪) :‬כה‪ ,‬יט(‬ ‫יִ ְ‬ ‫טעם שעשיו כיבד רק את אביו ולא אמו‬ ‫וַ ֶ ּיאֱ הַ ב יִ ְצחָ ק ֶאת עֵ ָׂשו ִּכי צַ יִ ד ְּב ִפיו וגו' )כה‪ ,‬כח(‪ .‬הנה‬ ‫ואלה תולדות וגו'‪ .‬צריך לדעת‪ ,‬א' במקום שיזכיר‬ ‫לדבריהם ז"ל )תנחומא ח( שאמרו שהיה צד אביו בדברים‪ ,‬היאך‬ ‫תולדות יצחק הזכיר לידת יצחק‪ .‬ב' לא היה צריך להודיע כי‬ ‫מעשרין את המלח‪ ,‬לא חש לעשות כן אלא ליצחק ולא לרבקה‪,‬‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪:‬‬ ‫כי לא לצד המצוה היה חושש‪ ,‬אלא לצד שהיה ירא מקללתו‪ ,‬גם‬ ‫אכן כונת הכתוב היא על זה הדרך‪ ,‬ואלה תולדות יצחק‪,‬‬ ‫לתקות הברכות‪ ,‬מה שאין כן רבקה‪ .‬ולזה תמצא שלא אמר )להלן‬ ‫כז מא( 'יקרבו ימי אבל אבי ואמי'‪ ,‬אלא אבי‪:‬‬ ‫פירוש האמורים בסוף הפרשה‪ .‬וכיון שזכר בניו של יצחק וכבר‬ ‫יעקב רצה לקרב לב אביו גם אליו‬ ‫קדם לנו כי יצחק כשנולד לא היה במדרגה שיוליד‪ ,‬כי בא‬ ‫וַ ָ ּיזֶד יַ ֲעקֹב נָ זִ יד )כה‪ ,‬כט(‪ .‬אולי כי לצד שראה שהועילה‬ ‫מסטרא דנוקבא‪ ,‬וכמו שכתבנו למעלה )לעיל כא ב(‪ ,‬אם כן מנין לו‬ ‫לגימתו של עשו ליצחק‪ ,‬לקח גם הוא דרך לבשל תבשילין‪ ,‬לקרב‬ ‫תולדות‪ .‬לזה גמר אומר אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬פירוש הפעיל‬ ‫לב אביו אליו כעשו‪:‬‬ ‫כח הלידה ביצחק‪ ,‬שהמשיך אליו נפש שהיא במדרגת המוליד‪ ,‬וזה‬ ‫רוצה הקב"ה לזכות את ידידיו‬ ‫היה באמצעות העקידה כמו שכתבנו‪:‬‬ ‫שר א ַֹמר ֵא ֶל ָ‬ ‫יך‪) :‬כו‪ ,‬ב(‪ .‬נתכוין לומר סתם‪,‬‬ ‫ְׁשכֹן ּ ָב ָא ֶרץ אֲ ׁ ֶ‬ ‫ה' )להלן‬ ‫עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל )יבמות סד‪ַ ' ,(.‬ויּ ֵָעתֶ ר לוֹ‬ ‫לקבל עליו אמרי קדוש אל המקום אשר יאמר אליו‪ ,‬הגם שיהיה‬ ‫פס' כא( לפי שאין דומה וכו' לתפלת צדיק בן צדיק' ע"כ‪ .‬הא למדת‬ ‫הפך רצונו‪ ,‬וליטול שכר על הדבר‪ ,‬כי רצה הקדוש ברוך הוא‬ ‫כי לצד היות לו אב צדיק נתרצה ה' 'לו' ונתן לו בנים‪ ,‬והוא אומרו‬ ‫לזכות ידידיו‪ .‬וכן הוא אומר )לעיל יב א( 'אל הארץ אשר אראך'‬ ‫וסמוך הזכירה לו דכתיב )שם פס' ה( 'ללכת ארצה כנען'‪:‬‬ ‫אברהם הוליד וגו'‪ ,‬פירוש באמצעות זכות אברהם הוליד וגו'‪:‬‬ ‫בטל רצונך מפני רצונו‬ ‫בזכות יעקב בן יצחק ניצול אברהם‬ ‫וַ ֵ ּי ׁ ֶשב יִ ְצחָ ק ִּבגְ ָרר‪) :‬כו‪ ,‬ו(‪ .‬לומר שקיים מאמר הבורא ברוך‬ ‫עוד ירצה על פי דבריהם ז"ל )בר"ר סג ב( בפסוק )ישעי' כט כב( אֶ ל‬ ‫הוא‪ ,‬ובטל מחשבתו שקדמה לו‪:‬‬ ‫ֵ ּבית יַעֲ קֹב א ׁ ֲֶשר ּ ָפדָה אֶ ת אַ בְ רָ הָ ם‪ ,‬כי בזכות יעקב ניצול אברהם‬ ‫לא שלט ביצחק עין הרע‬ ‫מכבשן האש‪ ,‬וזולתו כבר היה ח"ו אברהם נשרף באור כשדים‪.‬‬ ‫מֵ ָאה ְׁשעָ ִרים וַ יְ בָ ֲרכֵ ה ּו יְ יָ ‪) :‬כו‪ ,‬יב(‪ .‬פירוש להיות דדבר הנמדד‬ ‫והוא אומרו אלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬שבאמצעותם‬ ‫אין הברכה מצויה בו )ב"מ מב‪ ,(.‬וכאן אמר שהגם שנמדד ונודע‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬כי זולת יעקב שהוא תולדות יצחק‬ ‫שיעור מאה שערים‪ ,‬אף על פי כן ויברכהו ה'‪ .‬עוד ירצה שלא‬ ‫נכנס בו עין הרע מהפלגת הריוח‪ ,‬כי יצו ה' אתו את הברכה )ע"פ‬ ‫כבר היה אברהם נשרף קודם שיוליד יצחק‪:‬‬ ‫דברים כח ח(‪:‬‬ ‫יצחק ג"כ עסק במעשים טובים כאביו‬ ‫יצחק הכיר את עשיו ולא רצה לברכו‬ ‫עוד ירמוז על עיקר תולדות הצדיקים שהם מצות ומעשים‬ ‫וַ ַ ּיעַ ן יִ ְצחָ ק וַ ּיֹאמֶ ר לְ עֵ ָׂשו וגו' )כז‪ ,‬לז(‪ .‬הנה עדיין היה לו‬ ‫טובים )בר"ר ל ו(‪ .‬כי להיות שיצחק לא נודעו נסיונותיו וגדר צדקותו‪,‬‬ ‫מציאות לברכו‪ ,‬אלא לצד שהכיר בו וידע כי הוא ראוי לקללה‬ ‫והגם שפשט צוארו על גבי המזבח‪ ,‬אין דבר זה מבואר בתורה‪,‬‬ ‫ואויב ליעקב‪ ,‬חש לברכו‪ ,‬כי הוא הפך מה שקדם לומר ליעקב )פס'‬ ‫ועד היום יש מפרשים )ראב"ע לעיל כב ה( כי בעל כרחו נעקד‪ ,‬לזה‬ ‫כט( 'אורריך ארור'‪ ,‬ולזה היה מתנצל מעשו מלברכו‪ .‬ולזה כפל‬ ‫לומר הכתוב ויען ויאמר לעשו‪ ,‬פירוש שמענה זה אינו אלא‬ ‫מודיע הכתוב באומרו ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬הבט‬ ‫לאמר‪ ,‬ואין כן הוא האמת בדעת יצחק‪:‬‬ ‫וראה המוליד‪ ,‬והמורם כיוצא בו‪ .‬ורמז גם כן בתיבת בן אברהם‪,‬‬ ‫על דרך אומרו )משלי י א( ֵ ּבן חָ כָ ם‪ ,‬פירוש כי הוא אברהם בבחינת‬ ‫הטוב שבו באה מכח המוליד‪ ,‬מה שאין כן אברהם‪ ,‬כי אביו עובד‬ ‫הצדקות והפלגת חיבתו יתברך‪ .‬וכפי זה ידויק גם כן אומרו ואלה‬ ‫עבודה זרה היה והוא נתעצם להשיג בוראו‪ ,‬ומעלת אברהם‬ ‫בתוספת וא"ו‪ ,‬לומר מוסיף על תולדותיו של אברהם המפורסם‬ ‫נשגבה‪ .‬ולזה נקרא )ישעי' מא ח( אברהם אוהבו יתברך‪ ,‬פירוש הוא‬ ‫לטובה בכמה נסיונות‪ ,‬גם תולדותיו של יצחק בדומין‪:‬‬ ‫קדם להיות אוהב לקונו‪ ,‬קודם שיאיר ה' אליו אהבתו בו הוא רדף‬ ‫עוד ירמוז על זה הדרך‪ ,‬ואלה תולדות יצחק‪ ,‬בן אחד היה‬ ‫אחריו בהתעצמות נפלא‪ .‬מה שאין כן יצחק‪ ,‬כי בנה בו אברהם‬ ‫אברהם‪ ,‬פירוש כדומה לו‪ ,‬שלא דמו לאברהם שני תולדותיו של‬ ‫בנין אהבת הטוב‪ ,‬וכשפקח עינו בעולם כבר נחה עליו רוח ה'‪:‬‬ ‫יצחק‪:‬‬ ‫עוד ירמוז על זה הדרך‪ ,‬כי תולדות יצחק היה בבחינת יותר‬ ‫עוד ירמוז באומרו אברהם הוליד וגו' על זה הדרך‪ ,‬שהגם‬ ‫מעולה מתולדות אברהם‪ ,‬כי אינו דומה צדיק בן צדיק לצדיק בן‬ ‫שדימה תולדות הטוב של יצחק לשל אברהם כרמוז באומרו ואלה‬ ‫רשע )יבמות סד‪ ,(.‬שהוא אברהם בן תרח‪ ,‬והגם שאמרו ז"ל )ב"ר לח יב(‬ ‫בתוספת וא"ו‪ ,‬עם כל זה לא תשוה מעלתו לשל אברהם‪ ,‬כי הוא‬ ‫שעשה תשובה‪ ,‬עם כל זה בעת לידת אברהם עד סמוך למיתתו‬ ‫האב זיכה לו‪ ,‬והוא אומרו אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬בחינת‬ ‫א‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫ז"ל שכולם שלמים בלא שום מאורע של צער‪ ,‬וברוב טוב עושר‬ ‫לא היה אלא במדרגת רשע‪ ,‬ופעולת האב רשע תחשיך מאור נפש‬ ‫וכבוד‪ ,‬וכמבואר בפירוש רמב"ן ז"ל )כה לד(‪ ,‬מה שלא היה כן‬ ‫הבן‪ ,‬ובבחינה זו נתרבית הכשרת מעשה יצחק‪ .‬והוא אומרו ואלה‬ ‫לאברהם שכמה עברוהו מהצרות‪ .‬ונתן הכתוב טעם‪ ,‬לצד כי‬ ‫בתוספת על הראשון‪ ,‬ונתן טעם באומרו אברהם הוליד וגו'‪:‬‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬ולצד שאביו צדיק היה‪ ,‬וזיכה לו העושר‬ ‫עוד נתכוין לומר על זה הדרך‪] ,‬ו[אלה תולדות‪ ,‬פירוש‬ ‫והכבוד וכו'‪ ,‬מה שאין כן אברהם שלא היה לו אב שיזכה לו‪:‬‬ ‫מאורעות אשר עברוהו ליצחק כמפורשים בסדר הפרשה‪ ,‬וכאומרם‬ ‫‪-‬‬ ‫התפללה על קיום ההריון‬ ‫ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶ‬ ‫את יְ יָ ‪) :‬כה‪ ,‬כב(‬ ‫וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן ל ּ ָ‬ ‫נדחקים ביותר כשיעור שיהיו מתרוצצים ולא יתקיימו במעיה‪ ,‬וזה‬ ‫ויתרוצצו הבנים וגו'‪ .‬צריך לדעת אומרו ויתרוצצו‪ .‬גם‬ ‫יורה כי הריונה אינו מתקיים‪ .‬ותאמר אם כן למה זה אנכי‪,‬‬ ‫אומרה למה זה אנכי‪ .‬ורש"י פירש אם כן גדול צער העיבור‪,‬‬ ‫פירוש זה מורה באצבע‪ ,‬חוזר אל ההריון‪ ,‬למה אנכי הרה‪ ,‬לריק‬ ‫למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על ההריון‪ ,‬ע"כ‪ .‬ופירושו ז"ל‬ ‫יגעתי‪ .‬ותלך לדרוש את ה'‪ ,‬פירוש לבקש רחמים על קיום‬ ‫אין הדעת מסכמת עליו שתמאס הצדקת בהריונה לצד הצער‪ ,‬גם‬ ‫הריונה‪ ,‬ולדעת דבר הסובב הפסדם‪ ,‬כי מן השמים לא יעשו נס‬ ‫במה נחה דעתה באמור לה האלהים שני גוים וגו'‪ ,‬ובזה לא‬ ‫לשקר שתפקד בדבר שאינו מתקיים‪ .‬ולעולם לא הקפידה על צער‬ ‫יוסר צערה‪ .‬ורבותינו ז"ל )ב"ר סג ו( דרשו דרשות הרבה‪ ,‬אבל פשט‬ ‫ההריון‪ ,‬כי הצדיקים יסבלו צער גדול בעולם הזה לתכלית טוב‬ ‫הכתוב לא נודע‪:‬‬ ‫הנצחי‪:‬‬ ‫אכן פשט הכתוב הוא‪ ,‬ויתרוצצו לשון ריצוץ‪ ,‬פירוש היו‬ ‫‪-‬‬ ‫יצחק קירב את עשיו כדי להחזירו למוטב‬ ‫אלָ יו ִה ּנֵנִ י‪) :‬כז‪ ,‬א(‬ ‫שו ְּב ֹנו הַ ָּג ֹדל וַ ּיֹאמֶ ר ֵאלָ יו ְּבנִ י וַ ּיֹאמֶ ר ֵ‬ ‫וַ יְ ִהי ִּכי ז ֵָקן יִ ְצחָ ק וַ ִּת ְכהֶ ין ֵעינָ יו מֵ ְראֹת וַ ִּי ְק ָרא ֶאת ֵע ָׂ‬ ‫הבכור‪ ,‬ואולי שלא ידע מהמכר‪ .‬וטעם יצחק שהיה חפץ לברך‬ ‫ויהי כי זקן יצחק‪ .‬טעם הודעה זו‪ ,‬כי זו סיבה שיטול‬ ‫עשו הרשע‪ ,‬כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב‬ ‫יעקב את הברכות כשלא יכירהו‪ .‬ואמר לשון צער‪ ,‬שהוצרך ליטול‬ ‫ויטיב דרכיו‪ ,‬כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע‪ ,‬והיה‬ ‫יעקב הברכות על ידי סיבה זו ולא בידיעת יצחק‪ ,‬כי מזה סובבו‬ ‫משתדל עמו להטיב‪ ,‬ואפשר שהיה מועיל‪ .‬ותמצא שאמרו ז"ל )ב"ר‬ ‫כמה סיבות לבני עמנו‪ :‬את עשו‪ .‬ולא אמר אל עשו‪ ,‬כי לא‬ ‫פ ד( כי נענש יעקב שמנע דינה מעשו‪ ,‬שאפשר שהיתה מחזירתו‬ ‫היה רואהו לומר שקראהו‪ ,‬אלא קרא את שמו‪:‬‬ ‫למוטב‪ ,‬הרי שאפשר לו לחזור למוטב‪:‬‬ ‫בנו הגדול‪ .‬נתינת טעם למה לא קרא ליעקב‪ ,‬כי זה‬ ‫‪-‬‬ ‫נבואות רבקה ‪ -‬ידעה כל דברי יצחק‬ ‫ביא‪) :‬כז‪ ,‬ה(‬ ‫ש ֶדה ָלצוּד צַ יִ ד לְ הָ ִ‬ ‫נו וַ ֵ ּיל ְֶך ֵע ָׂ‬ ‫שו הַ ּׂ ָ‬ ‫שו ְּב ֹ‬ ‫ְו ִר ְב ָקה ׁשֹמַ ַעת ְּב ַד ּ ֵבר יִ ְצחָ ק ֶאל ֵע ָׂ‬ ‫בלט‪ ,‬ולזה האמין בבוא יעקב כי הוא עשו‪ ,‬כי באוזן עשו דבר‪,‬‬ ‫ורבקה שמעת וגו'‪ .‬פירוש מודיע הכתוב כי רבקה נביאה‬ ‫והגם כי עיני יצחק כבדו‪ ,‬עם כל זה הודיעו כי דברי סתר אליו‪.‬‬ ‫היתה‪ ,‬ושומעת תמיד בדברי יצחק וכו'‪ ,‬הגם שלא ידבר בפניה‪,‬‬ ‫ואולי כי לזה רמז הכתוב באומרו ויקרא את עשו וגו' ויאמר‬ ‫והבן‪ .‬ולזה אמר ורבקה שומעת בדבר וגו'‪ ,‬ולא אמר ותשמע‬ ‫אליו בני‪ ,‬ויאמר ]אליו[ הנני‪ ,‬פירוש נתיחדו לדברים נכמסים‪:‬‬ ‫רבקה וגו'‪ ,‬ולא אמר היתה שומעת וגו'‪ .‬ואולי כי דבר אליו יצחק‬ ‫‪-‬‬ ‫דברי רבקה אל יעקב‪ ,‬שלא יחשוש‬ ‫ֲשה לִ י‬ ‫יאה ִּלי צַ יִ ד וַ ע ׂ ֵ‬ ‫יך לֵאמֹר‪ :‬הָ ִב ָ‬ ‫שו ָא ִח ָ‬ ‫יך ְמ ַד ּ ֵבר ֶאל ֵע ָׂ‬ ‫שמַ ְע ִּתי ֶאת ָא ִב ָ‬ ‫ְו ִר ְב ָקה ָא ְמ ָרה ֶאל יַ ֲעקֹב ְּבנָ ּה לֵאמֹר ִה ּנֵה ׁ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ֹתך‪) :‬כז‪ ,‬ו‪-‬ח(‬‫שר אֲ נִ י ְמצַ ָּוה א ָ‬ ‫מו ִתי‪ְ :‬ו ַע ּ ָתה ְבנִ י ְׁשמַ ע ְּבקֹלִ י לַאֲ ׁ ֶ‬ ‫מַ ְטעַ ּ ִמים ְואֹכֵ לָה וַ אֲ בָ ֶר ְככָ ה לִ ְפנֵי יְ יָ לִ ְפנֵי ֹ‬ ‫נתכוונה באומרה לאמר‪ ,‬שלא להוציא דבר שקר מפיה‪ ,‬כי לא‬ ‫ורבקה אמרה‪ .‬אמר תוספת וא"ו‪ ,‬כי הסכימה היא לרוח‬ ‫אמרה הדברים בדקדוק כיציאתם מפה יצחק‪ ,‬לזה אמרה לאמר‬ ‫הקודש השרויה עליה‪:‬‬ ‫הביאה וגו'‪ ,‬פירוש מה שנתכוין באמירתו הוא זה‪ ,‬וזולת לאמר‪,‬‬ ‫לאמר הנה וגו'‪ .‬פירוש שלא יחשוב כי כבר עבר זמן ארוך‬ ‫יהיה נשמע כי אומרת דבריו בדקדוק‪:‬‬ ‫מעת דבר יצחק לעשו‪ ,‬ויאמר כי לא יספיק הוא לעשות מצותה‬ ‫ועתה וגו'‪ .‬פירוש באותה שעה ימהר להביא מן המוכן גדיי‬ ‫של רבקה‪ ,‬עד שכבר עשו עשה מעשהו‪ .‬לזה אמרה לאמר הנה‪,‬‬ ‫עזים‪:‬‬ ‫פירוש אמרה לו כי באותה שעה שמעה‪ ,‬ויש זמן‪:‬‬ ‫שמע בקולי‪ .‬פירוש הגם שיש בדברים אלו כגניבת הדעת‪,‬‬ ‫אחיך לאמר‪ .‬פירוש לא אחיך בדומה לך‪ ,‬אלא באמירה‬ ‫עם כל זה יש לך לשמוע בקולי‪ ,‬פירוש מלבד חיוב מצות כיבוד‬ ‫יאמר אליו שם אחיך‪ ,‬אבל לא ידמה חושך לאור עולם‪ .‬עוד‬ ‫ב‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫אב ואם שהיא מצות עשה )שמות כ יב(‪ ,‬גם היא נביאה וכתיב בדברי‬ ‫פניני וחידושי אור החיים הק'‬ ‫נביא אמת )דברים יח טו( 'אֵ לָ יו ִּת ְ ׁש ָמעוּן'‪ ,‬לזה אמרה שמע בקולי‪,‬‬ ‫וכבר כתבנו )לעיל טז ה‪-‬ו( שיצטדק נביא באומרו לעבור על מצוה‬ ‫הניסיון ליצחק‬ ‫ממצות התורה לפי שעה‪:‬‬ ‫וַ ֵ ּיל ְֶך ִמ ּ ׁ ָשם יִ ְצחָ ק וַ ִּיחַ ן ְּבנַחַ ל ְּג ָרר וגו' )כו‪ ,‬יז(‪ .‬ואולי כי עשה‬ ‫ה' ככה לנסיון‪ ,‬שהגם שאמר לו ה' )פס' ג( 'לך ולזרעך אתן את כל‬ ‫‪-‬‬ ‫הארצות'‪ ,‬אף על פי כן לא נתנוהו אפילו לשבת שם כאחד העם‪,‬‬ ‫טעם אהבת רבקה ליעקב‬ ‫אם לא יהרהר אחר השכינה‪ .‬וכמו כן עשה לאברהם‪:‬‬ ‫לו‬ ‫אתי עָ לַי ְקלָ לָה ְולֹא ְב ָרכָ ה‪ :‬וַ ּתֹאמֶ ר ֹ‬ ‫שנִ י וכו' ְוהֵ בֵ ִ‬ ‫א ּולַי יְ מֻ ּ ׁ ֵ‬ ‫ה' לא יעזבנו בידו‬ ‫ְ‬ ‫בקֹלִ י ְולֵך ַקח לִ י‪) :‬כז‪ ,‬יב‪-‬יג(‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫לָתך ְּבנִ י ַאך ְׁש ַמע ְּ‬ ‫ִא ּמ ֹו ָעלַי ִקלְ ְ‬ ‫ַאל ִּת ָירא ִּכי ִא ְּת ָך ָאנ ִֹכי וגו' )כו‪ ,‬כד(‪ .‬פירוש להיות שראה‬ ‫וראיתי לתת טעם לאהבת רבקה ליעקב‪ .‬לצד כי עיני כל‬ ‫השפלה ממלך פלשתים‪ ,‬שגרשו מארצו ולא ידע אן יפנה‪ ,‬חש‬ ‫כי ה' עזבו‪ ,‬לזה אמר אל תירא‪ ,‬לא עזבתיך‪ ,‬אתך אני‪:‬‬ ‫אליה יצעירו כי ממנה יצא רשע ‪ -‬הוא עשו‪ .‬והנה לטבע הרגיל‬ ‫האמוראים לא היו בקיאים בברייתות‬ ‫החלקים יאהבו חלק אל חלקיו‪ ,‬וזה מהבוחן‪ ,‬לזה גלתה דעתה כי‬ ‫וַ אֲ ֻחזַּת מֵ ֵרעֵ ה ּו ו ִּפיכֹל וגו' )כו‪ ,‬כו(‪ .‬ולא יקשה בעיניך מה‬ ‫לא כן הוא‪ ,‬ומעשיה מוכיחות כי מקורה ברוך‪ ,‬וחלק הטוב‬ ‫שפירשנו שנחלקו התנאים במה שנחלקו האמוראים‪ ,‬כזה הם‬ ‫חלקיה‪ ,‬וטבעה אל אהבת הטוב ירוץ‪ .‬ולזה תמצא שירבה הכתוב‬ ‫רבים‪ ,‬כי לא היו האמוראים בקיאים בברייתות‪ ,‬ובפרט באגדות‪:‬‬ ‫לומר בכל פועל ופעול ממנה יַעֲ קֹב ְ ּבנָהּ ללא צורך )פס' ו‪ ,‬טו‪ ,‬יז‪,‬‬ ‫רבקה חששה מקללת יעקב על עצמו‬ ‫מב(‪ ,‬וכוונתו היא להגיד כי ממנה אורחות צדיק‪ ,‬ויסודו מיסודה‬ ‫עָ לַי ִקלְ ל ְָת ָך ְּבנִ י וגו' )כז‪ ,‬יג(‪ .‬טעם אומרה בני‪ ,‬אחר שעמו‬ ‫גם כן נבנה‪ ,‬ומוצאו של עשו לא מבחינתה של רבקה חס ושלום‪:‬‬ ‫היתה מדברת‪ .‬פירוש מה שהוצאת אתה מפיך עתה ]והבאת‬ ‫עלי קללה ולא ברכה[‪ ,‬ושיעור התיבה קללה שקללת בני‪ ,‬והוא‬ ‫גם יש סוד בדבר כידוע ליודעי חן‪ ,‬כי הוא ]עשיו[ זוהמת‬ ‫על דרך אומרם ז"ל )מכות יא‪' (.‬קללת חכם אפילו על תנאי' וכו'‪.‬‬ ‫הקדושה אחר צירופה באש הגבורה שבבחינת יצחק אבינו‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ולזה חששה ולבשה היא גרם קללה שהוציא מפיו‪ ,‬ואם לא‬ ‫והגם שכתבנו למעלה )כה כ( כי סיבתו הוא היותה 'אחות לבן'‪,‬‬ ‫)היה( ]היתה[ אומרת בני‪ ,‬היה נשמע קללה שיקללו אביו‪:‬‬ ‫דבר זה לא יהיה סיבה לבחינת רבקה כי ממנה היא כמעשיה חס‬ ‫כיון שקנה הבכורה הרי הוא נעשה כעשיו‬ ‫ושלום‪ ,‬ופרט זה הוא מהמוסגל להפריד הזוהמא בפני עצמה‪,‬‬ ‫ָאנ ִֹכי עֵ ָׂשו ְּבכ ֶֹר ָך וגו' )כז‪ ,‬יט(‪ .‬פירוש להיות שקנה הבכורה‬ ‫ולעמוד קו הטוב על תילו הוא יעקב אבינו‪ ,‬ששופריה מעין‬ ‫מעשו‪ ,‬הנה הוא נעשה עשו לצד בחינת הבכורה‪ ,‬כי לה יקרא עשו‬ ‫שופריה של אדם הראשון )ב"מ פד‪ ,.‬ב"ב נח‪ ,(.‬והוא סוד‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫בכורו‪ .‬ואומרו עשיתי כאשר דברת אלי‪ ,‬פירוש כי טעם שצוה לעשו‬ ‫הוא‪ ,‬כי הוא בנו הבכור‪ ,‬וכיון שנטל הבכורה כאילו הדבר בא אליו‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫התורה מצטערת שלא קיבל יעקב את כל הברכות‬ ‫יצחק בירך ליעקב על אף חששותיו שאינו עשיו‬ ‫וַ יְ ִהי ּ ַכאֲ ׁ ֶשר ִּכ ּלָה יִ ְצחָ ק לְ בָ ֵר ְך ֶאת יַ ֲעקֹב )כז‪ ,‬ל(‪ .‬טעם אומרו‬ ‫ידי ֵע ָׂשו ָא ִחיו ְ ׂש ִערֹת וַ יְ בָ ֲרכֵ הוּ‪:‬‬ ‫ירו ִּכי הָ י ּו יָ ָדיו ִּכ ֵ‬ ‫ְולֹא ִה ִּכ ֹ‬ ‫ויהי לשון צער‪ ,‬כי התורה מצטערת על אשר כלה ולא ברך כל‬ ‫אנִ י‪) :‬כז‪ ,‬כג‪-‬כד(‬‫ֹאמר ָ‬ ‫ֹאמר ַא ּ ָתה זֶה ְּבנִ י ֵע ָׂשו וַ ּי ֶ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫הברכות‪ ,‬שהרי מצינו שברך לעשו אחר כך‪ ,‬ואם היה מברך‬ ‫אותם הברכות הנשארות ליעקב‪ ,‬כבר אבדה תקות אדום‪:‬‬ ‫ולא הכירו כי היו וגו'‪ .‬ואף על פי כן דחה שמיעת קול‬ ‫יעקב הצטער שימצא כגנב‬ ‫מלפני חוש ההרגש‪ ,‬כי הקול יכול להשתנות‪ ,‬או לצד משמיע או‬ ‫וַ יְ ִהי ַא ְך יָ צֹא יָ צָ א יַ ֲעקֹב )כז‪ ,‬ל(‪ .‬טעם אומרו ויהי לשון צער‪,‬‬ ‫לצד שומע‪ ,‬מה שאין כן הרגשת שערות הידים הוא סימן מובהק‪:‬‬ ‫גם אמר אך‪ ... .‬ורמז אל הצער שחש יעקכ שימצא כגנב‬ ‫ויברכהו‪ .‬פירוש לצד כי מקודם שמששו וידע כי עשו הוא‪,‬‬ ‫במחתרת בפני אביו כשהרגיש בביאת עשו‪:‬‬ ‫לא היה לו דבר מכחיש לקול הבא לאזניו שאינו עשו‪ ,‬והרי זה‬ ‫רחמי האב על הבן‬ ‫אתי ָעלַ י וגו'‪ .‬והגם‬ ‫מתעתע‪ ,‬ונכנס בחששת יעקב שאמר )פס' יב( וְ הֵ בֵ ִ‬ ‫וַ ַ ּיעַ ן יִ ְצחָ ק ָא ִביו וגו' )כז‪ ,‬לט(‪ .‬פירוש נתינת טעם למה חזר‬ ‫שלא מצינו לו שקללו‪ ,‬אף על פי כן הכין לבו לשנאתו‪ ,‬ודבר זה‬ ‫לברכו‪ .‬לצד רחמי אב‪ ,‬כשבכה נכמרו רחמיו‪:‬‬ ‫בצדיקים יפעיל‪ ,‬וצא ולמד מרבותינו ז"ל אם היו מקפידים בלבם‬ ‫איסור רכילות‬ ‫על הזולת היו מביאים עליו קללה )מו"ק כה‪] ,(:‬חליש דעתיה דר' יוחנן‪,‬‬ ‫וַ ּתֹאמֶ ר ִר ְב ָקה ֶאל יִ ְצחָ ק ַק ְצ ִּתי ְבחַ ַ ּיי וגו' )כז‪ ,‬מו(‪ .‬לא רצתה‬ ‫חלש ריש לקיש‪ ,‬אתאי אחתיה קא בכיא וכו'‪ ,‬נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש‬ ‫לגלות הדבר ליצחק‪ ,‬משום איסור רכילות‪ ,‬ואמרה סיבה אחרת‪.‬‬ ‫אבל מה שגילתה ליעקב‪ ,‬אדרבה קיימה מצות 'לא תעמוד על‬ ‫)ב"מ פד‪ ,[(.‬לזה כשראה ידיו שעירות‪ ,‬ויברכהו‪ ,‬להסיר ההפך‬ ‫דם רעך' )ויקרא יט טז(‪:‬‬ ‫שהומשך מקודם‪:‬‬ ‫ויאמר אתה זה וגו'‪ .‬פירוש מצדיק דבריו כי הוא עשו‪,‬‬ ‫מלביש הברכות בדעתו במה שלפניו בלא שום מחשבה מי הוא‪.‬‬ ‫לא שואל‪ .‬ותשובת יעקב היא בלשון פשיטות‪ ,‬אני‪:‬‬ ‫וזה הוא לטובה אות שקבל הברכות יעקב בכוונה אליו‪ ,‬והגם‬ ‫עוד ירצה באומרו אתה זה‪ ,‬להיות שהיה קולו מגיד כי‬ ‫שגמר אומר יצחק והזכיר עשו‪ ,‬עם כל זה בשעת הברכה לא היה‬ ‫יעקב הוא‪ ,‬לזה נתכוון לברך לגוף המחליט כי הוא עשו‪ ,‬ולזה‬ ‫מברך אלא זה שלפניו‪:‬‬ ‫אמר אתה זה מורה באצבע‪ ,‬לאשר יגיד חוש המישוש‪ ,‬והיה‬ ‫‪-‬‬ ‫ג‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫ברכות יצחק ליעקב‬ ‫כו יְ יָ ‪ְ :‬ויִ ּ ֶתן לְ ָך הָ אֱ ל ִֹהים‬ ‫שר ּ ֵב ֲר ֹ‬ ‫ש ֶדה אֲ ׁ ֶ‬ ‫לו וַ ָ ּי ַרח ֶאת ֵריחַ ְּבגָ ָדיו וַ יְ בָ ֲרכֵ ה ּו וַ ּיֹאמֶ ר ְר ֵאה ֵריחַ ְּבנִ י ְּכ ֵריחַ ָׂ‬ ‫שק ֹ‬ ‫וַ ִּי ַּג ׁש וַ ִּי ּ ׁ ַ‬ ‫יך ְויִ ְׁש ּ ַתחֲו ּו לְ ךָ‬ ‫שמַ יִ ם ו ִּמ ְׁשמַ ּנֵי הָ ָא ֶרץ ְורֹב ָ ּדגָ ן ְו ִתיר ֹׁש‪ :‬יַ ַע ְבדו ָּך ַע ִּמים ְויִ ְׁש ּ ַתחֲו ּו לְ ָך לְ אֻ ִּמים הֱוֵ ה גְ ִביר לְ ַאחֶ ָ‬ ‫ִמ ּ ַטל הַ ּ ׁ ָ‬ ‫ְ‬ ‫ברוּך‪) :‬כז‪ ,‬כח‪-‬כט(‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָ‬ ‫ְּבנֵי ִא ּ ֶמך א ֲֹר ֶריך ָארוּר ּו ְמבָ ֲרכֶ יך ּ ָ‬ ‫אלא שיהיה הוא גביר לו‪ ,‬אבל הבאים אחריו ישתחוו לו‪ .‬והוא‬ ‫ויברכהו ויאמר ראה וגו'‪ .‬אומרו ראה לא לשון ראיה‪,‬‬ ‫אומרו וישתחוו לך בני אמך‪:‬‬ ‫אלא חשיבות‪ .‬והכוונה ראוי הוא ריח בני‪ ,‬וחשוב לדמותו כריח‬ ‫עוד ירצה‪ ,‬שיהיה הוא מתגבר עליו באמצעות עבודת הקודש‬ ‫שדה אשר וגו'‪:‬‬ ‫אז ישתחוו לו בני וגו'‪ ,‬כי זולת זה לא ישתעבד אח לאחיו‪ .‬ולזה‬ ‫ויתן לך האלהים‪ .‬טעם אומרו וא"ו בתחילת ענין‪ ,‬להיות‬ ‫תמצא כי במעט התרשלות שהיו מתרשלים ישראל בעבודת ה'‪,‬‬ ‫שקדם ואמר ויברכהו הוסיף עוד לומר ויתן לך וגו'‪ .‬ומה שלא‬ ‫תכף ומיד ַויּ ְִפ ַׁשע אֱדוֹ ם )מ"ב ח כב(‪:‬‬ ‫פירש הברכות הרמוזות בויברכהו‪ ,‬אולי שיכוין על דרך אומרם‬ ‫[‬ ‫ז"ל )ב"ר לט יא( שמפתח הברכות נתנו ה' לאברהם ואברהם ליצחק‬ ‫אורריך וגו' ומברכיך וגו'‪ .‬פירוש אורריך לעתיד‪,‬‬ ‫)שם סא ו( ועתה מסרם יצחק ליעקב‪ .‬והוא אומרו ויברכהו‪ ,‬פירוש‬ ‫ארור הוא מעכשיו‪ ,‬ולא יקום לארר‪ .‬ומברכיך‪ ,‬ברוך הוא‬ ‫מסר לו הברכות שיהיו ברשותו‪:‬‬ ‫מקודם‪ ,‬כדי שתחול ברכתו עליך‪:‬‬ ‫עוד ירצה‪ ,‬שברכו ברכות רוחניות וגשמיות‪ .‬כנגד הרוחניות אמר‬ ‫וטעם אומרו מברכיך לשון רבים ולא בירך אלא לאחד‪ ,‬גם‬ ‫בהעלם ויברכהו‪ ,‬וכנגד הגשמיות אמר ויתן לך וגו' בתוספת‬ ‫הזכיר מאררים רבים וארור לאחד‪ .‬נתכוון לשלול חלק‬ ‫וא"ו‪ ,‬לומר מלבד עולם העליון אשר בחר אברהם לבניו‪ ,‬שהוא‬ ‫מהמאררים שאינו ארור‪ ,‬והוא אחיה השילוני וכיוצא בו )עיי' תענית‬ ‫עיקר תכלית זרע ישראל‪ ,‬עוד יתן לו בעולם הזה וכו'‪ :‬עוד ירצה‬ ‫כ‪ ,(.‬לזה אמר ארור ולא ארורים כולם‪ .‬ובמברכים גם כן יש‬ ‫על זה הדרך‪ ,‬לא מלבד מדת הרחמים‪ ,‬אלא גם מדת הדין תסכים‬ ‫מהמברכים שאינו בכלל ברוך‪ ,‬והוא בלעם הרשע שהגם שברך לא‬ ‫על נתינה זו‪ .‬והוא אומרו ויתן לך האלהים פירוש גם מדת אלהים‪:‬‬ ‫יבורך‪ ,‬ולזה אמר מברכיך יש בהם חלק אחד שהוא ברוך‪ ,‬ולא‬ ‫[‬ ‫כולם‪ ,‬לשלול הנזכר‪:‬‬ ‫יעבדוך וגו'‪ .‬אולי כי המלך לא יעלה מס הנוגע לו בין‬ ‫ואמר ומברכיך בתוספת וא"ו‪ ,‬לרמוז על מין מקלל שישנו‬ ‫העם‪ .‬וכדומה לזה ימצא בזמן שישראל משועבדים לאומות‬ ‫בכלל ברכה והוא המכוון לברך‪ ,‬על דרך אומרם רבנן לר' אלעזר‬ ‫העולם‪ ,‬המלכים שבהם שהם בעלי תורה פטורים מהמס )עזרא ז‬ ‫כד; ב"ב ז‪ .(:‬ומה שאמר אחר כך )פס' מ( וְ אֶ ת אָ ִח ָ‬ ‫יך ּ ַתעֲ בֹד והוא היה‬ ‫בן רבי שמעון בן יוחאי )מו"ק ט‪' (:‬תזרע ולא תחצד' וכו'‪ .‬וזה הוא‬ ‫שיעור הכתוב אורריך ארור ומברכיך פירוש ואותם אורריך‬ ‫מלך‪ ,‬חוזר אל בני עשו‪:‬‬ ‫אם הם מכוונים למברכיך‪ ,‬ברוך‪:‬‬ ‫הוה גביר לאחיך‪ .‬פירוש אחיו ממש‪ ,‬לא יהיה לו לעבד‬ ‫‪-‬‬ ‫שמחה השלימה יהיה כשעשיו יאבד‬ ‫שר ּ ָת ִריד וּפָ ַר ְק ּ ָת ֻעלּ ֹו מֵ ַעל צַ ָּו ֶ ָ‬ ‫ארך‪) :‬כז‪ ,‬מ(‬ ‫ְו ַעל חַ ְר ְּב ָך ִת ְח ֶיה ְו ֶאת ָא ִח ָ‬ ‫יך ּ ַת ֲעבֹד ְוהָ יָ ה ּ ַכאֲ ׁ ֶ‬ ‫ולזה דקדק לומר והיה לשון שמחה )ב"ר מב ג(‪ ,‬כי אז ִי ְשׂ ְמח ּו‬ ‫ואת אחיך וגו' והיה כאשר וגו'‪ .‬רבו הפירושים בזה‪.‬‬ ‫הַ ָּׁשמַ יִם וְ תָ גֵל הָ אָ רֶ ץ )תהלים צו יא(‪ .‬או ירצה‪ ,‬והיה כאשר תשלוט‬ ‫ואפשר לומר שנתכוון לומר על זה הדרך‪ ,‬שכל הברכות שברכו‬ ‫אתה בעולם‪ ,‬לא תהיה מעלתך עליו‪ ,‬אלא ופרקת עלו מעל‬ ‫יהיה כאשר יעבוד את אחיו‪ .‬וכאשר ירד ממדרגה זו‪ ,‬או ירצה‬ ‫וגו'‪ ,‬לא הוא ישלוט בך ולא אתה תמשול בו‪ .‬ומה שמשל אחר כך‪,‬‬ ‫לשון רדוי כאשר תהיה רדוי ואבוד‪ ,‬יקדים לפרוק עולו ואחר כך‬ ‫עונות ִה ּט ּו אֵ ּלֶה )ע"פ ירמי' ה כה(‪:‬‬ ‫תרד‪ ,‬ויהיה בֵ ית יַעֲ קֹב אֵ ׁש וגו' וּבֵ ית ֵע ָ ׂשו לְ ַק ׁש )עובדי' א יח(‪ ,‬ויכלה‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הגרים הם בירורי ניצוצות הקדושה מהקליפה‬ ‫שו‪) :‬כח‪ ,‬ה(‬ ‫ְ‬ ‫וַ ִּי ְׁשלַח יִ ְצחָ ק ֶאת יַ ֲעקֹב וַ ֵ ּילֶך ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם ֶאל ָלבָ ן ּ ֶבן ְּבתו ֵּאל הָ אֲ ַר ִּמי אֲ ִחי ִר ְב ָקה ֵאם יַ ֲעקֹב ְו ֵע ָׂ‬ ‫אשה מבנות לבן הרשע‪ .‬לזה אמר אחי רבקה‪ ,‬ושניהם יצאו‬ ‫וישלח יצחק וגו'‪ .‬צריך לדעת למה הוצרך לומר אחי‬ ‫מבתואל הרשע‪ ,‬וכמו כן יצא מלבן בת צדקת‪ ,‬גם אין להוכיח שלא‬ ‫רבקה‪ ,‬מי לא ידע בזה‪ ,‬ומה גם שבסמוך אמר כן ִ‬ ‫]מ ְּבנוֹ ת לָ בָ ן א ֲִחי‬ ‫יצא שלשלת שורש קדושה מאדם רשע‪ ,‬לזה אמר אם יעקב‬ ‫ִא ּ ֶמ ָך )פס' ב([‪ .‬ועוד אומרו אם יעקב ועשו הם דברים יתירים‪:‬‬ ‫ועשו‪ ,‬פירוש הרי שיצתה שלשלת הקדושה מאב רשע‪ ,‬גם כן אין‬ ‫אכן בא הכתוב לתת טעם ליצחק אבינו ששלח בן צדיק לאדם‬ ‫להחליט ולומר כי להיות לבן רשע לא יצא ממנו בנות כרבקה‪:‬‬ ‫רשע מפורסם ‪ -‬לבן הארמי‪ .‬והגם שאברהם שלח ולקח רבקה‪,‬‬ ‫אצל אברהם ויצחק נתברר הקדושה רק בזכרים‬ ‫לא היה בתואל מפורסם ברשע כלבן‪ ,‬ועוד שלא אמר בפירוש‬ ‫ויש לך לדעת‪ ,‬כי דוקא בימים ההם שעדיין לא נתבררו‬ ‫אברהם שיקח בת בתואל‪ ,‬מה שאין כן יצחק שצוה ליעקב שיקח‬ ‫ד‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת‪ ,‬צריך לתת לב מדוע‬ ‫הנשמות הקדושות ממקום שבייהם‪ ,‬והוכרה משפחת אברהם כי שם‬ ‫אנו בעונות משועבדים לכנען‪ ,‬אחר שידענו נאמנה שהשיעבוד הוא‬ ‫קנתה לה הקדושה מקום‪ ,‬והיה לה לאות עולם אברהם ושרה‪ ,‬כי‬ ‫לברר הניצוצות של הקדושה שבתוך הקליפה‪ ,‬ובכנענים אין בהם‬ ‫הם גרים ראשונים‪ ,‬וכל אשר יתגייר מהאומות בכל זמן יקרא‬ ‫ניצוץ קדוש לרדת אחריו בגלות‪ .‬ותמצא כי מצרים אשר נתרוקנה‬ ‫אברהם ונקבה שרה‪ .‬לזה מין הקדושה יחפש אחר מינו‪ ,‬כי אֶ חָ ד הָ יָה‬ ‫מהניצוצות כאומרם ז"ל )ברכות ט‪ ;:‬פסחים קיט‪' (.‬לא יצאו ישראל עד‬ ‫אַ בְ רָ הָ ם )ע"פ יחזקאל לג כד(‪ ,‬ולא הושלם בנין הקדושה בזכרים ובנקבות‪,‬‬ ‫שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים‪ ,‬דכתיב‬ ‫כי לא הוליד אלא את יצחק ולא הוליד נקבות עמו‪ .‬ואולי כי לזה‬ ‫)שמות יב לו( ַו ְי ַנ ְ ּצל ּו אֶ ת ִמצְ רָ יִם'‪ ,‬צוה ה' לבל יבאו שמה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫אמר הכתוב )לעיל כה יט( אַ בְ רָ הָ ם הוֹ לִ יד אֶ ת יִצְ חָ ק‪ ,‬פירוש לבדו בלא‬ ‫הטעם בדברי האר"י ז"ל )פע"ח שער קר"ש פ"ג(‪ .‬ואם כן איך יהיה‬ ‫בת זוג‪ .‬וכמו כן יצחק לא היה לו בנות‪ ,‬כי ניצוצות הקדושה הנקבות‬ ‫שנסבול את כל עוצם הגלות הזה מבלי היות בו ניצוצי הקדושה‪:‬‬ ‫עודם בארץ שבי‪ ,‬לזה שלחו יצחק לחזר אחר אבידתו‪:‬‬ ‫תכלית הגלות הוא לברר ניצוצות שלא מתתקנים אלא ע"י צער‬ ‫אך זה היום שקוינוהו כי פרחו שורש הקדושה ‪ -‬הן בני‬ ‫אכן יתבאר הדבר על דרך אומרם ז"ל )ליקוטי תורה מקץ( כי יש‬ ‫ישראל‪ ,‬ופרח מטה עוז תפארה‪ ,‬והוכר אילן החיים ‪ -‬חֵ לֶ ק ְי ָי‬ ‫שני מיני ניצוצי הקדושה שבויים בקליפה‪ ,‬האחד נשמות יקרות‬ ‫ַע ּמוֹ יַעֲ קֹב חֶ בֶ ל ַנחֲלָ תוֹ )דברים לב ט(‪ ,‬הן הנה המובהקים בקודש‪,‬‬ ‫ויוצאות באמצעות הלידה כאברהם וכשרה וכרבקה ורחל‪ ,‬וכנשמת‬ ‫ולא יסוב אדם ממטות בני ישראל למשפחות הארץ‪ ,‬ואם נשאר‬ ‫ר' חנינא בן תרדיון שיצא משכם עם דינה )עיי' שעה"ג הקדמה לו(‪,‬‬ ‫מניצוצי הקדושה בתוך העמים ‪ -‬הרי הם ביציאתם לעולם‬ ‫וכרות ממואב‪ ,‬וכנעמה מעמון‪ ,‬וכאונקלום הגר וכדומה‪ .‬והשני‬ ‫מתאספים ובאים‪ ,‬ואחר גרותם יאמנו כי אבודים היו ולנו הם‪:‬‬ ‫הוא מין ניצוץ של קדושה הדבוק‬ ‫ז' אומות מושללים לגמרי מהקדושה‬ ‫אין אדם בטוח בחייו‬ ‫בקליפה ואינו יוצא כלל אלא מעורה‬ ‫וטעם הכנעני אשר הקפיד אברהם‬ ‫בקליפה‪ ,‬ואין לו מציאות ליפרד ממנו‬ ‫ְועַ ּ ָתה ְבנִ י ְׁש ַמע ְּבקֹלִ י ְוקוּם ְּב ַרח וגו' )כז‪ ,‬מג(‪.‬‬ ‫לבלתי קחת לו אשה מהם )לעיל כד ג(‪,‬‬ ‫פירוש על דרך אומרם ז"ל )אבות פ"ב מ"י( 'ושוב יום‬ ‫אלא כאשר ייצר לישראל על ידי צער‬ ‫גם יצחק צוה ליעקב על זה )פס' א(‪,‬‬ ‫אחד לפני מיתתך'‪ ,‬ופירוש כי אין אדם בטוח‬ ‫או על ידי הכאה‪ ,‬שבאמצעות דבר זה‬ ‫רבותינו אמרו )ב"ר נט ט( 'כי הוא ארור‬ ‫בחייו אפילו יום אחד‪ ,‬ובזה יהיה תמיד בתשובה‪.‬‬ ‫תהיה נפרדת הקדושה וחוזרת לשרשה‪:‬‬ ‫לזה אמרה ועתה וגו' קום ברח וגו'‪ ,‬פירוש ועתה‬ ‫וזרע אברהם ברוך' וכו'‪ ,‬ודבריהם‬ ‫ומעתה יש טעם לגלות זה‪ ,‬כי‬ ‫תכף ומיד‪ .‬והגם שלא אמר עשו אלא 'יקרבו' וגו'‬ ‫סתומים הם‪ ,‬ולפי מה שכתבתי מצינו‬ ‫תאוה לברר בחינת ניצוצי הקדושה‬ ‫)פס' מא(‪ ,‬אפשר שימות יצחק באותו שעה ויוציא‬ ‫עיקר הטעם נכון‪ ,‬כי טעמו של‬ ‫שאינה נפרדת אלא על ידי צער‬ ‫לפועל‪:‬‬ ‫מחשבתו‬ ‫אברהם הוא‪ ,‬כי הוא מושלל מנפשות‬ ‫שמצטערים ישראל‪ .‬ועל גלות הזה‬ ‫הקדושות‪ ,‬וכל בנותיו חלק רע‬ ‫אמר הכתוב )עובדיה א כ( וְ גָ ל ֻת הַ חֵ ל הַ זֶּה לִבְ נֵי ִי ְ ׂשרָ אֵ ל א ֶ ֲׁשר ְ ּכנַעֲ נִ ים‬ ‫ומתועב‪ ,‬לזה החליטו לבלתי קחת ממנו‪ ,‬כי לא ימצא בו דבר‬ ‫לֵיתי )דניאל ח כז(‪,‬‬ ‫ֵיתי וְ ֶנ ֱח ִ‬ ‫ַעד צָרְ פַ ת‪ ,‬שהכתוב קראו החל מלשון נִ ְהי ִ‬ ‫קדוש‪ ,‬והוא סוד אומרו )לעיל ט כה( אָ רוּר ְ ּכנ ַָען‪ ,‬פירוש מושלל‬ ‫כי השגת תכלית הגלות ביניהם הוא באמצעות הצער‪ ,‬ולזה הוא‬ ‫בהחלט ממין הקדושה‪:‬‬ ‫משונה מכל הגליות‪ ,‬כאשר ראינו בעינינו‪ .‬ואמר אשר כנענים ולא‬ ‫ותמצא כי ממין האומות עד היום עודם מתקבצים ובאים גרים‬ ‫אמר בכנענים‪ ,‬וגם אמר כנענים לשון רבים‪ ,‬אולי כיוון על‬ ‫וחסים בצל הקודש‪ ,‬אשר לא שמענו מימי קדם כי נתגייר גר כנעני‬ ‫הניצוצות של הקדושה‪ ,‬שלהיותם עתה בתוך קליפת כנען יקראו‬ ‫כשאר העמים‪ ,‬וזה יגיד דברינו‪ .‬ואולי כי לזה יצו האל )דברים כ טז( לֹא‬ ‫בשמו כנענים‪ ,‬ושיעור הכתוב על זה הדרך‪ ,‬גלות החל הזה שהוא‬ ‫ְתחַ ּיֶה ָּכל נְ ָׁש ָמה משבעה עממים‪ ,‬ודקדק לומר כל נשמה‪ ,‬לתת טעם‬ ‫גלות ישראל‪ ,‬הוא לסיבת בני ישראל‪ ,‬שהם עתה נקראים כנענים‬ ‫למצות לא תחיה כי אין בהם נשמה‪ ,‬פירוש נפש קדושה שיתייחס‬ ‫על מקום שהם בו‪:‬‬ ‫אליה שם נשמה לחוס עליה להחיותה כעמון ומואב‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שלוחי מצוה אינם ניזוקים‬ ‫ֹתו וַ יְ צַ ו ָעלָיו לֵאמֹר‬ ‫כו א ֹ‬ ‫שה ְּבבָ ֲר ֹ‬ ‫שם ִא ּ ׁ ָ‬ ‫לו ִמ ּ ׁ ָ‬ ‫שו ִּכי בֵ ַר ְך יִ ְצחָ ק ֶאת יַ ֲעקֹב ְו ִׁש ּלַח א ֹ‬ ‫ֹתו ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם ָל ַקחַ ת ֹ‬ ‫וַ ַ ּי ְרא ֵע ָׂ‬ ‫ען‪) :‬כח‪ ,‬ו(‬ ‫נות ְּכנָ ַ‬ ‫שה ִמ ְּב ֹ‬ ‫לֹא ִת ַ ּקח ִא ּ ׁ ָ‬ ‫רדפו‪ ,‬שידע שימנע מידו‪ ,‬היותו הולך לשתי מצות‪ ,‬כבוד אב ואם‬ ‫וירא עשו כי ברך וגו'‪ .‬פסוק זה אין לו גזרה‪ ,‬ואם‬ ‫ולקיחת אשה‪ .‬והגם ששלח אליפז כאומרם ז"ל )רש"י להלן כט יא‪,‬‬ ‫גזרתו הוא ַויּ ְ‬ ‫ֵלֶך ֵע ָ ׂשו אֶ ל י ְ ִׁש ָמ ֵעאל )פס' ט(‪ ,‬היה מספיק בפסוק‬ ‫ספר הישר(‪ ,‬אפשר שבחן כי הוא נוצח בדרך ליעקב‪ ,‬ומעשה אבות‬ ‫שאחרי זה ַויַּרְ א ֵע ָ ׂשו ִ ּכי רָ עוֹ ת‪ .‬אכן כונת הכתוב היא להודיע‬ ‫עשו בנים אשר קדם בדרך לישראל‪ ,‬וחשב עשו כי גדול כח‬ ‫שידע עשו הליכת יעקב ואופנה‪ ,‬כי הלך במצות אביו ואמו‪ ,‬וגם‬ ‫אליפז מכחו בבחינת רדיפה בדרך ליעקב ובניו‪:‬‬ ‫למצות קיחת אשה‪ ,‬וגם ברכוהו בשלחם אותו‪ .‬כי לצד זה לא‬ ‫יו"ל ע"י‪ :‬מערכת "שיעור אור החיים הק'"‪ .‬לתגובות והערות בטל‪ .052-7137506 :‬או בדוא"ל ‪.7617506@gmail.com :‬‬ ‫ה‬