gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפד ארם אחות לבן‬ ‫הארמי לו לאשה )כה כ'(‪.‬‬ ‫ופי' רש"י שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה‪ ,‬ויצחק היה בן ל"ז שנה‪ ,‬שהרי‬ ‫בו בפרק מתה שרה ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה ל"ז שנה‪ ,‬ובת צ' היתה כשנולד יצחק‬ ‫ובת קכ"ז כשמתה‪ ,‬שנאמר ויהיו חיי שרה וגו'‪ ,‬הרי ליצחק ל"ז שנים ובו בפרק נולדה רבקה‪ ,‬המתין‬ ‫לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה‪.‬‬ ‫רש"י בא לתרץ הקושיא למה לא השיא את יצחק כדין בן י"ח שנה‬ ‫וכתב המזרחי‪ ,‬הכי קאמר‪ ,‬מפני מה לא נשא קודם הארבעים שנה‪ ,‬והלא יחיד וחביב לאביו‬ ‫[‬ ‫ולאמו היה‪ ,‬והיה להם להשיאו משהיה ראוי לזרע‪ ,‬כדי שיזכו לראות ממנו בנים ובני בנים‪ ,‬וההבטחה‬ ‫שהבטיח ה' לשרה וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו‪ ,‬ויצחק עצמו שקיים כל התורה כולה‬ ‫הוא ואביו כדאיתא ביומא‪ ,‬וכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‪ ,‬היאך הותר לו לעבור אההיא‬ ‫דתנא דרבי ישמעאל עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה‪ ,‬כיון שהגיעו עשרים‬ ‫ולא נשא תפח רוחו‪ ,‬ואההיא דמס' אבות דתנן בן שמונה עשר לחופה‪.‬‬ ‫לא היה לו זווג עד אחר העקידה‬ ‫והשיב על זה שלא היה אפשר לו לישא קודם הארבעים‪ ,‬שהרי כשהיה בא מהר המוריה‪ ,‬שהיה בן‬ ‫שלושים ושבע שנה‪ ,‬נתבשר בלידת בת זוגו‪ ,‬והמתין לה שלש שנים שתהא ראויה לביאה‪ ,‬ואז כבר‬ ‫היה יצחק בן ארבעים שנה ‪.1‬‬ ‫יעקב נשא בן פ"ד כיון שהיה יושב בביהמ"ד ולמד‪ ,‬ויצחק למד בביתו‬ ‫וכתב בגור אריה‪ ,‬דרש"י רצה לומר אמאי המתין יצחק כל כך מלישא אשה‪ ,‬ולא נשא אשה‬ ‫[‬ ‫קודם כ' שנה‪ ,‬ותי' שהרי וכו'‪ ,‬ולא היה יכול לישא קודם‪ ,‬שבן ל"ז שנה היה כשנתבשר שנולדה בת‬ ‫זוגו‪ ,‬ויעקב שנשא בן פ"ד שהיה יושב אוהלים ועסק בתורה‪ ,‬וקיי"ל לישא אשה וללמוד תורה‪ ,‬ילמוד‬ ‫תורה ואח"כ ישא אשה‪ ,‬אבל יצחק בביתו למד‪.‬‬ ‫יצחק נולד בנשמת נקיבה ולא היה ראוי לינשא עם נקיבה עד אחר העקידה‬ ‫‪ 1‬הקב"ה לא הזמין לו הזווג מקודם‪ ,‬כיון שיהיה עולה ויהיה הוולדות ולדי קדשים‬ ‫ובספר תורת יוסף כתב‪ ,‬וא"ת למה לא הוכשר לפני המקום ב"ה מקודם לזה בת זוגו‪ ,‬ונ"ל לתרץ כי גלוי לפני‬ ‫המקום ב"ה שיצחק יעלה לעולה‪ ,‬ואם ישא אשה מה יעשה בולדות‪ ,‬כי וולד שלמים פלוגתא ר"א וחכמים‬ ‫בתמורה אם יקרב שלמים‪ ,‬וה"ה אם הפריש נקבה לעולה וילדה מה יעשה בה‪ ,‬דהוה ולד קדשים‪ ,‬אותן שלפני‬ ‫פדיונן פשיטא הרי המה קדשים דשם עולה על נקבה‪ ,‬ואותן ולדות שלאחר פדיונן ונתעברו קודם פדיונן איכא‬ ‫מ"ד קדשו ליקרב‪ ,‬ואיכא מ"ד קדשו לרעיה‪ ,‬לפי"ז לא הוה באפשרי להיות יצחק לישא אשה מקודם עקידה‪,‬‬ ‫דאפי' לאחר עקידה אמר המקום ב"ה אל תרד מצרימה‪ ,‬ופי' רש"י שאתה עולה תמימה‪ ,‬ואין קדשים יוצאים‬ ‫חוץ לעזרה‪ ,‬אם כן בניו דין קדשים יש להן‪ ,‬ויעקב הוצרך לילך אחר בת זוגו לחו"ל‪ ,‬משום זה לא הזמין המקום‬ ‫ב"ה בת זוגו כי אם לאחר עקידה‪ ,‬ואז הוה לאחר הפדיון‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ועי' באור החיים הק' שכתב‪ ,‬בקחתו את רבקה‪ ,‬בשביל קיחת רבקה שהה עד מ' שנה‪ ,‬וכמו‬ ‫[‬ ‫שגמר אומר לו לאשה‪ ,‬פירוש לו מיוחדת היא בת זוגו‪ ,‬הא למדת שקודם לזה לא היתה לו בת זוג‪,‬‬ ‫וכמו שכתבנו בפרשה הקודמת‪ ,‬והיא קטנה היתה‪ ,‬שנולדה בעקדה כשהכשר לילד‪ ,‬ומעתה אין‬ ‫תרעומת על יצחק ששהא עד ארבעים שנה‪ ,‬גם על אברהם שעכב עד ארבעים שנה‪ ,‬כי אז היתה‬ ‫בת שלש שנים כפי החשבון‪.‬‬ ‫שכתב האור החיים הק' בפרשת וירא )יח י( שוב אשוב וגו'‪ ,‬טעם כפל שוב אשוב‪ ,‬גם אומרו תבת‬ ‫והנה‪ ,‬יכון לומר על דרך אומרם ז"ל כשנולד יצחק לא היה ראוי להוליד‪ ,‬כי בא מסטרא דנוקבא‪,‬‬ ‫ובמעשה העקדה זכה לנפש הראויה להוליד ‪ ,2‬והוא שרמז במאמר המלאך‪ ,‬שוב אשוב אליך כעת‬ ‫‪ 2‬נשמת חוה היתה ביצחק ובעקידה פרחה הנשמה ובאה לתוך האיל ונכנס נשמת זכר ביצחק‬ ‫עי' במדרש תלפיות )אות י' ענף יצחק(‪ ,‬שיצחק היה לו נשמת נוקבא‪ ,‬דהיינו נשמת חוה‪ ,‬ובשעת‬ ‫‪[1‬‬ ‫העקידה פרחה אותה הנשמה שהיתה לו תחילה‪ ,‬ובאה לו לתוך האיל‪ ,‬ובשחיטת האיל נחשב כמו שנשחט‬ ‫יצחק‪ ,‬כי שם היתה נשמתו שפרחה ממנו‪ ,‬ובא לו נשמה חדשה מצד דדכורא וכו'‪,‬‬ ‫כיון שצחקה שרה נכנס נשמת נקיבה ביצחק‬ ‫וכן כתב החיד"א בספרו ראש דוד בפרשתינו‪ ,‬ואפשר לומר בהקדמה ידועה‪ ,‬דבעבור אשר צחקה‬ ‫‪[2‬‬ ‫שרה נגזר שיצחק יהיה לו נשמה מסטרא דנוקבא‪ ,‬ובשעת העקידה פרחה נשמת יצחק זו הנוקבית ונכנסה‬ ‫באיל ונשחט האיל‪ ,‬ונמצא שיצחק ממש נשחט כי נשמתו היתה באיל‪ ,‬ויצחק בזכות אברהם אבינו ע"ה באה‬ ‫לו אז נשמה מסטרא דדכורא‪.‬‬ ‫המלאך אמר למועד אשוב אליך דהיה צריך לשוב ליתן בו נשמת זכר‬ ‫ובזה פירשו הקודמין פסוק למועד אשוב אליך וכו'‪ ,‬הכוונה למה זה צחקה שרה וכו'‪ ,‬ולכן בעבור הצחיקה‬ ‫למועד ידוע אשוב אליך מסטרא דידך שיהיה לו נשמה דדכורא‪ ,‬אך כעת חיה ולשרה בן מסטרא דילה ולדה‬ ‫כמוה‪ ,‬נקבה תסובב‪ ,‬נפשו ישובב‪ ,‬וזה שאמר ולשרה בן‪ ,‬ע"כ דבריהם‪.‬‬ ‫מה בצע לישא אשה כשיש בו נשמת נקיבה‬ ‫וכתב‪ ,‬אמור מעתה‪ ,‬אברהם אבינו ע"ה יש בו ידיעה קדמה ואתיא כי יצחק נשמתו מסטרא דנוקבא ואדם לא‬ ‫זכ"ר‪ ,‬ולימים עוד הרוח תשוב מסטרא דדכורא‪ ,‬אמטו להכי אחרו פעמיו להשיאו אשה‪ ,‬כי מה בצע לישא אשה‪,‬‬ ‫ואביו שמר עד בא חליפתו יעלה זכרונו לטובה‪ ,‬זו היא שיבה זו היא ביאה נשמתו דדכורא למועד אשר יעדו‪,‬‬ ‫ובבא אליו נת"ן דעתו להשיאו אשה‪.‬‬ ‫נשמת זכר ביצחק נולד בתשרי‬ ‫ובזה כתב לפרש בספרו פני דוד‪ ,‬מה שאמרו בילקוט ראובני אברהם הוליד את יצחק בגימ' בתשר"י‪,‬‬ ‫‪[3‬‬ ‫כי בתשרי נולד יצחק‪ ,‬וכתב זה משם הרמ"ע בעשרה מאמרות ע"ש‪ ,‬ועתה אין בידי ספר עשרה מאמרות‪ ,‬אמנם‬ ‫כפי דרכנו שהכונה אברהם הוליד פעם אחרת בזכותו את יצחק‪ ,‬שבאה לו נשמא דדכורא בעקידה‪ ,‬הנה מה‬ ‫טוב שהוא בגימ' בתשרי‪ ,‬שהיה העקידה בכפור‪ ,‬ומה שאמרו בש"ס דנולד בפסח היינו דשרה ילדתו פסח‪.‬‬ ‫כיון שהיה נשמת נקיבה היתה דבוק בשרה ולכן פרחה נשמתה בשעת העקידה‬ ‫ועוד כתב החיד"א בספרו דבש לפי )ערך שרה( שרה אמנו ע"ה כשהולידה יצחק אבינו ע"ה באה‬ ‫‪[4‬‬ ‫לו נשמה דנוקבא‪ ,‬וקודם עקידה היה דבוק בשרה שהיה להם נשמה אחת‪ ,‬ומזה הטעם כאשר פרחה נשמתו‬ ‫ממנו מתה גם כן שרה מטעם זה‪ ,‬שהיה להם שרש אחד‪ ,‬הרב קרבן שבת‪ ,‬ובזה פי' כמה ענינים נעים עי' שם‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪3‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫וכתב‪ ,‬וארחיב הדבר‪ ,‬כי שרה גלגול חוה כידוע‪ ,‬ושם כתב הרב הנזכר כי נשמת יצחק שפרחה בעקידה היתה‬ ‫נשמת חוה ע"ש‪ ,‬והשתא ניחא‪ ,‬דכשפרחה נשמת חוה ונכנסה באיל ונשחט‪ ,‬ממילא מתה שרה‪ ,‬דהיתה גם כן‬ ‫נשמת חוה‪ ,‬ואברהם אבינו גם הוא ידע זה‪ ,‬ולכן ויבא אברהם לספוד לשרה‪ ,‬דעל מנת כן בא‪ ,‬דכשפרחה‬ ‫נשמת יצחק ידע ששרה תמות‪.‬‬ ‫ואפשר לרמוז ותמת שרה וכו' ויבא ר"ת ו'נשמת י'צחק ב'תוך א'יל‪ ,‬שהכל שרש אחד וכו'‪.‬‬ ‫המלאך לא היה לבשר לשרה הבשורה‪ ,‬ולפי שבישר נולד בנשמת נקיבה ועל כן צחקה שרה שלא‬ ‫היתה רוצה שיקוים הברכה‬ ‫בדברי יואל פר' וירא )עמ' תלא( כתב בזה לפרש באופן נאה כמה דיוקים וקשיות שם‪ ,‬וכתב על פי‬ ‫‪[5‬‬ ‫הנ"ל דיצחק נולד בסוטרא דנוקבא‪ ,‬וכתב‪ ,‬ונקדים עוד מ"ש הילקוט ראובני בשם ציוני‪ ,‬ותו"ד דמלאך שבא‬ ‫לבשר את שרה לא עשה את שליחותו כהוגן‪ ,‬שלא היה לו לבשר את שרה תחלה דאיהו מעלמא דנוקבא‪ ,‬וזה‬ ‫היה סיבת הענין שהוצרך יצחק ליעקד על גבי המזבח‪ ,‬ועי"ז נפטרה שרה‪ ,‬ונענש המלאך‪ ,‬ולא ניתן לו רשות‬ ‫לעלות למקום קדושתו עד זמן מנוח שעלה בלהב העולה וכו'‪.‬‬ ‫ואיתא עוד שם‪ ,‬שהס"מ עמד בפתח האוהל של אברהם‪ ,‬ויעץ למלאך המבשר שיבשר בשורת הבן לשרה‬ ‫ולא לאברהם‪ ,‬באמרו כי אברהם כבר נתבשר מהקב"ה‪ ,‬וכן עשה‪ ,‬שבישר את שרה וגרם שנולד יצחק מסטרא‬ ‫דנוקבא‪ ,‬עכת"ד הציונו‪.‬‬ ‫וחידוש הוא‪ ,‬שבגמ' ובזוהר הק' ובמדרש רבה מבואר דמלאך המבשר היה מיכאל‪ ,‬והוא שר של ישראל‪ ,‬ואחד‬ ‫מהשרים עליונים‪ ,‬ואיך אפשר שהטעה אותו הס"מ עד כדי כך‪ ,‬שעשה שליחותו שלא כהוגן‪ ,‬וקצרה שכלינו‬ ‫מלהשיג עד היכן הדברים מגיעים‪ ,‬שניתן לו להס"מ כח מן השמים להטעות אפי' במלאכי מעלה‪ ,‬ובאמת היה‬ ‫כ"ז הכרה בלא"ה‪ ,‬ומה שנסתבב עי"ז העקידה ומיתת שרה היה הכל בבחי' נורא עלילה‪.‬‬ ‫ומעתה נפרש הפסוקים כסדורן בתורה‪ ,‬שאמר מלאך המבשר והנה בן לשרה אשתך‪ ,‬שיהיה נולד מסטרא‬ ‫דנוקבא‪ ,‬ואמר כן בעצת הס"מ שעמד בפתח האהל‪ ,‬ואמר הכתוב ושרה שומעת פתח האהל‪ ,‬ר"ל שומעת‬ ‫דברי הס"מ שעמד בפתח האהל כדאיתא לעיל בשם הציוני‪ ,‬ושרה עמדה בפתח האהל לצד פנים ושמעה כל‬ ‫דבריו‪ ,‬והוא אחריו‪ ,‬כפי' רש"י הפתח היה אחר המלאך‪ ,‬ולא ניתן לו רשות ליכנס בביתו וכו'‪ ,‬והבינה שרה אמנו‬ ‫עצמו הרעה של הס"מ והיתה שרויה בצער‪ ,‬על כי היה הבשורה באופן כזה‪ ,‬וע"כ רצתה שרה אמנו לבטל אופן‬ ‫הבשורה‪ ,‬שלא תהא לידתו של יצחק מסטרא דנוקבא‪ ,‬והיא לא ידעה שיתוקן זה בעקידה על ידי שיתחלף‬ ‫נשמתו ויקבל נשמה אחרת מסטרא דדכורא‪ ,‬כי העלימו השגה זו מעין כל חי‪ ,‬דא"כ לא יהיה עוד נסיון כל כך‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫וזה ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה‪ ,‬ואדוני זקן‪ ,‬ומזה שפטה וראתה שיתקיים עצת הס"מ‬ ‫שיהיה נולד יצחק מסטרא דידה וכמ"ש מלאך המבשר‪ ,‬והנה בן לשרה שיהיה מסטרא דנוקבא‪ ,‬והסימן לזה‬ ‫שכבר חזרה לימי נערי'‪ ,‬ואחרי זקנתה חזר לה וסתה והתחיל הנס אצלה‪ ,‬ואצל אברהם לא נשתנה עדיין הזקנה‬ ‫כלל‪ ,‬ואף שבהכרח שיהיה הנס משותף משניהם‪ ,‬אבל ממה שהתחיל הנס אצלה קודם‪ ,‬מזה שפטה שיהיה‬ ‫לידת יצחק מסטרא דידה‪ ,‬וזה מאמר הכתוב אחרי היתה לי עדנה‪ ,‬לשון עבר‪ ,‬שכבר חזרה לימי נעוריה‪ ,‬ואדוני‬ ‫זקן‪ ,‬שעדיין לא נראו אצלו סימני הנס‪ ,‬ולא נשתנה הזקנה אצלו עדיין‪ ,‬ע"כ היצר לה וצחקה מאופן הבשורה‬ ‫שהיה מעצת הס"מ‪ ,‬ולא שהיתה ח"ו מסופקת באפשרות הנס‪ ,‬כי ידעה והאמינה שרה אמנו שהיכולת בידו‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫חיה‪ ,‬והנה בן לשרה‪ ,‬פרוש מסטרא דנוקבא‪ ,‬ודייק לומר והנה‪ ,‬פרוש המזדמן קודם הוא גדר זה‪,‬‬ ‫ואמר אשוב‪ ,‬פרוש פעם שניה ישוב אליו‪ ,‬פרוש לבחינת אברהם‪ ,‬שהוא עלמא דדכורא‪ ,‬וזה היה‬ ‫בעקדה דכתיב ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו'‪ ,‬והם שתי פקידות‪ ,‬פקידה ראשונה שיהיה בעולם‬ ‫יצחק‪ ,‬שניה שתהיה לו נפש היולדת‪ ,‬וטעם שעשה ה' ככה‪ ,‬לסבת אומרו לו ישמעאל וכמו שכתבתי‬ ‫שם ‪ ,3‬ויש סודות‪.‬‬ ‫יתברך לעשות לה נס‪ ,‬ומה שצחקה היה על אופן הבשורה שהיה בעצת הס"מ ורצתה לבטל זה‪ ,‬ושיהיה באופן‬ ‫אחר שיולד יצחק מכוחו של אברהם מסטרא דדכורא‪ ,‬עי"ש מה שהאריך בזה לפרש כל הפסוקים שם‪ ,‬ותמצא‬ ‫נחת‪.‬‬ ‫‪3‬היה בו נשמת נקיבה עונש על מה שאמר לו ישמעאל‬ ‫שכתב סוף פר' לך לך‪ ,‬עוד אפשר לומר‪ ,‬כי ה' הקפיד על שאמר לו ישמעאל‪ ,‬שבחר בישמעאל‪ ,‬ואפשר כי‬ ‫זה היה סבה שנתן לו יצחק מסטרא דנוקבא‪ ,‬והוא אומרו שרה ילדת‪ ,‬ונצטער הרבה מצד זה כשעקד אותו על‬ ‫גבי המזבח‪ ,‬כי על ידי העקדה נתנה לו הנפש היולדת‪ ,‬ונולדה לו אז רבקה בת זוגו‪.‬‬ ‫ועי' לעיל‪ ..‬שהבאנו דהיה עונש על מה שצחקה שרה‪.‬‬ ‫כיון שאברהם הזריע תחילה אע"פ שנעשה נס ונולד זכר מ"מ היה בו נשמת נקיבה‬ ‫ועי' בחכמת התורה בפרשתינו כתב לפרש בטעם הדבר למה היה יצחק מסטרא דנוקבא‪ ,‬דידוע דאשה‬ ‫מזרעת תחלה יולדת זכר‪ ,‬אבל באברהם אם לא היתה צוחקת שרה הוי נמי כן‪ ,‬והוי מתחיל בה ואח"כ באברהם‬ ‫והוי נקרא הלידה על שם שרה‪ ,‬אבל כשצחקה נענשה שהתחיל הדבר באברהם‪ ,‬ואעפ"כ נעשה נס שהיה זכר‪,‬‬ ‫ולכך נקרא הלידה על שם אברהם‪ ,‬ולכך כתבנו דלכך הוי יצחק עד העקידה מסטרא דנוקבא‪ ,‬מכח דכיון‬ ‫שאברהם הזריע תחלה‪ ,‬והרי איש מזריע תחלה יולדת נקבה‪ ,‬והוי ראוי להיות נקבה‪ ,‬ונהי שנעשה נס שנעשה‬ ‫זכר‪ ,‬עכ"פ נשאר בו סטרא דנוקבא עד העקדה‪.‬‬ ‫אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬כיון שהוא הוליד והוי בו נשמת נקיבה על כן היה בן ארבעים בקחתו את‬ ‫רבקה‬ ‫והנה זה כתבו המפרשים מה שלא נשא יצחק‪ ,‬ולא נולד לו זווג עד העקדה‪ ,‬היינו כיון שהוי עד הנה מסטרא‬ ‫דנוקבא‪ ,‬ולא הוי ראוי לנשואין עד העקדה שהשיג נשמה מסטרא דדכורא‪ ,‬אז נעשה ראוי לזווג‪ ,‬וז"ש הכתוב‬ ‫כאן דמחמת שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬ולא שרה ילדה את יצחק‪ ,‬והוי איש מזריע תחלה‪ ,‬ולכך הוי מסטרא‬ ‫דנוקבא‪ ,‬לכך נמשך שויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה‪ ,‬כי לא היה אפשר לו להנשא עד זמן‬ ‫שנעשה העקדה‪.‬‬ ‫אם האב נותן אשה לבנו נחשב בני בנים כבנים‪ ,‬אבל אם הוא עקר ונולד בנס אינו נחשב‬ ‫ועי' עוד בספר חכמת התורה בפרשתינו שהאריך בדיוקים בפסוקים‪ ,‬וכתב לבאר למה דוקא יעקב נקרא זרע‬ ‫אברהם‪ ,‬ולא עשו‪ ,‬וכתב‪ ,‬דעל פי הרוב האב נותן לבנו אשה כמצווה עליו‪ ,‬ולכך הבנים שהוליד הבן‪ ,‬כבני האב‬ ‫יחשבו שבכחו הולידם‪ ,‬ומה"ט נראה שאם היה הבן סריס ועקר בטבעו‪ ,‬רק שנעשה לו נס והוליד‪ ,‬אז הבני‬ ‫בנים לא יחשבו לו כבנים‪ ,‬שהרי לא בכח האב הולידם‪ ,‬שהכח הניתן לו מהאב לא היה ראוי להוליד‪ ,‬רק‬ ‫שאח"כ נעשה כבריה חדשה וכו'‪.‬‬ ‫לכן היה יצחק בנשמת נקיבה שלא יהיה לו בנים בדרך טבע כדי שעשו לא יהיה נחשב כזרע אברהם‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ומהאי טעמא נראה שהיתה רבקה עקרה‪ ,‬דהנה לפי שצפה הקב"ה שיוולד בן מיצחק עשו הרשע‪ ,‬וצריך שלא‬ ‫יחשב הוא בן לאברהם‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬אך אין הדבר אפשר‪ ,‬הלא יטען עשו אני‬ ‫בן יצחק‪ ,‬ואיך איני בן אברהם‪ ,‬לכך עשה הקב"ה את יצחק לעקר מתחלה‪ ,‬כמבואר בזוהר והאר"י שעד‬ ‫העקידה לא היה ראוי יצחק להוליד )שהיה בו נשמתא דנוקבא(‪ ,‬א"כ אף שבשעת העקידה ניתן לו כח להוליד‪,‬‬ ‫אכתי הבנים שיוליד לא יחשבו על שם אברהם‪ ,‬שלא בכחו הולידם‪ ,‬שהר כשנברא יצחק לא היה ראוי להוליד‪.‬‬ ‫אך עדיין יש מקום לעשו לערער‪ ,‬דמי גרם ליצחק שישיג נשמת זכר בשעת העקידה‪ ,‬אברהם הוא שגרם לו‬ ‫במה שביקש לשוחטו‪ ,‬וא"כ עדיין אברהם הוא הנותן לו כח להוליד‪ ,‬וכן באמת פרשו המפרשים האור החיים‬ ‫הק' והנזר הקודש וכו'‪.‬‬ ‫ולכן עשה הקב"ה שרבקה הניתנת על ידי אברהם ליצחק לאשה‪ ,‬תהיה עקרה בטבע ולא ילדה‪ ,‬עד שהתפלל‬ ‫עליה יצחק ונעשית כבריה חדשה‪ ,‬ואז ממה נפשך אין לעשו טענה שהוא בן אברהם‪ ,‬דאי לא אזלינן בתר‬ ‫הגורם‪ ,‬הרי בשעה שהוליד את יצחק היה עקר ולא היה ראוי להוליד‪ ,‬ואי אזלינן בתר הגורם‪ ,‬מה שאברהם‬ ‫גרם לו אח"כ נשמת זכר‪ ,‬הרי כנגד זה גרם להיפך‪ ,‬שנתן לו אשה עקרה שאינה ראויה להוליד‪ ,‬וא"כ יצא שכר‬ ‫בהפסדו‪ ,‬ולכך יצחק ורבקה שהולידו לא בכח האב שבידם‪ ,‬רק שנעשו כבריה חדשה מהקב"ה‪ ,‬ולכך בנים‬ ‫שהולידו לא על שם אביהם יקראו כלל‪.‬‬ ‫ראי' שלא כדברי המקובלים הנ"ל דאל"כ למה הוליד גם רשע‬ ‫ועוד כתב לפרש הפסוקים‪ ,‬דבא למעט דעת המקובלים שכתבו דלא הוי יצחק ראוי להוליד עד אחר העקידה‪,‬‬ ‫שבתחלה היה מסטרא דנוקבא‪ ,‬ואח"כ נעשה מסטרא דדכורא‪ ,‬אך הכתוב בא לומר דלא כן הוא‪ ,‬כי בשלמא‬ ‫אם היה יצחק מוליד רק צדיקים‪ ,‬היה אפשר לומר שנמשך לו כן מן העקדה שיהיה ראוי למעלה זו‪ ,‬אבל כיון‬ ‫שיצחק הוליד גם עשו ותולדות עשו הוי רעה לו שהוליד בן רשע כזה‪ ,‬בפרט שהוא קוץ מכאיב וסילון ממאיר‬ ‫ליעקב‪ ,‬ודאי מן העקדה לא היה נמשך לו רק טובה לא רעה‪ ,‬ומזה מוכח דיצחק היה ראוי להוליד תולדות אלו‬ ‫בטבע תיכף מזמן שהוליד אברהם אותו‪ ,‬היה ראוי הוא להוליד אלו‪ ,‬וכיון שמאז היה ראוי להולידם‪ ,‬שפיר יתכן‬ ‫להיות אחד רשע כמו שאברהם הוליד ישמעאל‪.‬‬ ‫הטעם שלא נשא אשה עד ארבעים שנה כיון שנולדה רבקה בין הרשעים וצריך להיות בן ארבעים‬ ‫לבינה‬ ‫אך הנה לכאורה יש הוכחה להיפוך שלא היה יצחק ראוי להוליד מקודם‪ ,‬דאם לא כן למה לא נשא אשה עד‬ ‫בן ארבעים‪ ,‬בע"כ שלא היה ראוי לבת זוג עד אחר עקדה‪ ,‬ולכך לא נולדה רבקה עד אחר עקדה‪ ,‬והמתין‬ ‫שלשה שנים ונשאה כפי' רש"י‪ ,‬א"כ מוכח כדעת המקובלים‪.‬‬ ‫אך זה אינו‪ ,‬די"ל כמ"ש בחדושי מכבר דלכך הוי יצחק בן ארבעים מכח שרבקה היתה מעיר רשעים ומשפחתה‬ ‫רשעים‪ ,‬וכמ"ש במדרש דהצדקת הזאת היוצאת מביניהם דומית לשושנה בין החוחים וכו'‪ ,‬כן הכי נמי רבקה‬ ‫היוצאת מהם‪ ,‬אם שהיתה צדקת לא ימלט שלא יהיה מתדבק בה איזה מדה מהם‪ ,‬לכך המתין הקב"ה עד‬ ‫שיהיה יצחק בן ארבעים שיהיה בר דעת ממש‪ ,‬ובן ארבעים לבינה‪ ,‬ואז לא יקבל ממנה שום פחיתות‪ ,‬ואדרבא‬ ‫ילמד אותה בינה ודעת‪ ,‬ולכך גם היא היתה קטנה‪ ,‬כדי שלא תקבל מהם פחיתות הרבה רק מעט‪ ,‬וזה המעט‬ ‫יתוקן על ידי יצחק‪ ,‬אבל אם היתה גדולה יותר‪ ,‬אולי היתה מתקלקלת יותר‪ ,‬ולא היה מועיל יצחק לתקנה‪,‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫וכן כתב סוף פר' וירא )כב כ'( ויהי אחרי הדברים האלה ויגד וגו'‪ ,‬טעם ספור זה‪ ,‬גם טעם אמרו אחרי‬ ‫הדברים‪ ,‬כי אין לו קשר לדת האמורים מצד מה שקדם‪ ,‬זה הוא להודיע שנולדה רבקה בת זוגו של‬ ‫יצחק‪ ,‬וטעם עד עתה ולא קודם‪ ,‬כבר הקדמנו כי היה מסטרא דנוקבא‪ ,‬ולא היה לו נוקבא עד אחר‬ ‫העקדיה שנתעברה בו נפש הזכר‪ ,‬אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם וגו' ובתואל ילד את רבקה וגו'‬ ‫זה הוא עקר הספור‪.‬‬ ‫יצחק לא רצה לישא אשה שראה שיהיה לו בן רשע‪ ,‬ועל כן נשא אברהם עוד נשים להראות‬ ‫שאין חסרון בזה אם יוליד רשע‬ ‫ובחכמת התורה כתב‪ ,‬דהנה מה שלא רצה יצחק לישא אשה מקודם‪ ,‬היינו על דרך שאמרו‬ ‫[‬ ‫חז"ל )ברכות י‪ (.‬בחזקיה דצפה שיהיה לו בנים דלא מעלו‪ ,‬כן הכי נמי כיון שצפה יצחק שיצא ממנו‬ ‫עשו‪ ,‬ולכך לא רצה ליקח אשה ונתאחר כל כך‪ ,‬אך אברהם הבין כל זה‪ ,‬לכך ראה הוא ליקח אשה‬ ‫קטורה והוליד רשעים‪ ,‬ומישמעאל לא הוי לו ראיה כל כך‪ ,‬כיון דעשה תשובה סוף ימיו‪ ,‬גם הוי רק‬ ‫לתועלת יצחק כדי שתלד שרה‪ ,‬אבל הולדת בני קטורה לכאורה הוי למותר‪ ,‬ואעפ"כ ילדם אברהם‪,‬‬ ‫מזה יוכיח יצחק דבהדי כבשי רחמנא למה לך‪ ,‬כמו שהשיב ישעיה לחזקיה‪ ,‬וז"ש לעיל‪ ,‬ויוסף אברהם‬ ‫ויקח אשה‪ ,‬ומה לשון ויוסף ועי' לעיל‪.‬‬ ‫וכעת נראה כך‪ ,‬דהנה תחלה סיפר דעשה אברהם השתדלות להשיא אשה לבנו‪ ,‬ושלח את אליעזר‬ ‫לקחת אשה‪ ,‬אך עדיין חשש אברהם פן לא ירצה יצחק לישאנה‪ ,‬ולא ירצה לכנוס אותה לחופה‪ ,‬כי‬ ‫יתיירא מכח עשו‪ ,‬לכך ראה אברהם ליקח אשה קטורה ויוליד רשעים‪ ,‬ויראה יצחק כי בהדי מה‬ ‫דכבשי רחמנא למה לך‪ ,‬וממנו יקח יצחק לראיה לישא אשה להוליד בנים‪ ,‬וז"ש הכתוב תחלה עשה‬ ‫השתדלות להזמין לו אשה שיוליד בנים‪ ,‬ויוסף אברהם לעשות השתדלות לגמור ענין לידת יצחק‪,‬‬ ‫ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את וכו'‪ ,‬ובזה שמע לו יצחק ליקח אשה‪.‬‬ ‫וז"ש ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬רק על ידי אברהם‪ ,‬דאברהם במעשיו גרם שיוליד את יצחק‪,‬‬ ‫על ידי שהוליד הוא בנים רשעים‪ ,‬בזה הוליד את יצחק‪ ,‬ובזה יובן יותר מ"ש ואלה תולדות יצחק‪ ,‬דזה‬ ‫נמשך לענין הראשון‪ ,‬דתחלה סיפר מבני קטורה ובני ישמעאל‪ ,‬ואמר אח"כ שכל אלו הוי תולדות‬ ‫יצחק‪ ,‬שלוליא יצחק לא היה אברהם מולידם כלל‪ ,‬רק כיון שהיה עתיד יצחק להוליד עשו‪ ,‬והוי חשש‬ ‫פן לא ירצה יצחק ליקח אשה‪ ,‬ראה אברהם להוליד בנים אלו‪ ,‬כדי שיוליד אח"כ יצחק בנים שלו‪,‬‬ ‫א"כ אלו אלו בני קטורה ובני ישמעאל אף היו תולדות יצחק‪ ,‬היינו מכח דאברהם הוליד את יצחק‪,‬‬ ‫ולכך בצירוך תרוייהו יחד שרבקה היתה קטנה מאד‪ ,‬ולא קבלה פחיתות מהם רק מעט‪ ,‬ויצחק היה בן דעת בן‬ ‫ארבעים‪ ,‬לכך בצירוף כל זה לא נתקלקל יצחק רק אדרבא תיקן את רבקה נמי‪.‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב ואלה תולדות יצחק‪ ,‬ופי' רש"י יעקב ועשו האומרים בפרשה‪ ,‬כלומר כיון ששני אלה היו‬ ‫תולדותיו‪ ,‬מוכח שתולדות אלו היו שלו תיכף בזמן שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬אז תיכף היה אלו תולדות של‬ ‫יצחק‪ ,‬כי אז היה בכח יצחק להולידם‪ ,‬ונולד יצחק בכח זה להוליד אלה התולדות‪ ,‬ולכך אמר ואלה תולדות‬ ‫יצחק בן אברהם‪ ,‬היו אלה תולדות שלו בזמן שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬ומה שהיה ויהי יצחק בן ארבעים שנה‬ ‫בקחתו את רבקה‪ ,‬הוי מטעם אחר‪ ,‬מכח שהיתה בת בתואל הארמי וכו' מפדן‪ ,‬דהיתה הצדקת הזאת דומית‬ ‫לשושנה בין החוחים‪ ,‬לכך היה יצחק בן ארבעים שנה ורבקה בת שלש שנים‪ ,‬שלא יתקלקל הוא ממנה‪ ,‬אבל‬ ‫לא שלא נעשה ראוי להוליד עת עתה וכו'‪.‬‬ ‫וכתב לבאר הטעם למה יעקב נקרא זרע אברהם‪ ,‬הוא מטעם דהבן נקרא בן להאב גם על ידי הנפש עיי"ש‬ ‫מה שהאריך‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫וגרם לו להוליד על ידי שהוליד הוא רשעים תחלה‪ ,‬ולכך על ידו הולידם‪ ,‬ולכך כל אלה הוי תולדות‬ ‫יצחק‪ ,‬דעל ידו הולידם אברהם‪.‬‬ ‫יצחק לא נשא אשה עד ארבעים שראה באברהם שהבן שנולד בזקנתו הוא הצדיק ביותר‬ ‫ועוד כתב טעם אחר‪ ,‬דהנה מה שיצחק המתין עד שיהיה בן ארבעים‪ ,‬והרי זריזין מקדימין‬ ‫[‬ ‫למצות‪ ,‬ולמה לא נשא מקודם‪ ,‬אך משני סיבות עשה כן‪ ,‬אחד שצפה שעתיד להוליד בן רשע‪ ,‬וא"כ‬ ‫רצה לאחר הדבר‪ ,‬כי אקדומי פורעניות לא מקדמינן‪ ,‬והשנית הרי ראה באברהם‪ ,‬שכל מה שהוליד‬ ‫יותר לעת זקנותו הוליד יותר טוב‪ ,‬שתחלה הוליד את ישמעאל‪ ,‬ואח"כ את יצחק‪ ,‬א"כ לכך נמי המתין‬ ‫יצחק מלהנשא‪ ,‬כדי שיוליד כשיבוא כבר בשנים ויוליד יותר צדיק‪.‬‬ ‫וז"ש התורה דמכח ואלה תולדות יצחק‪ ,‬ופי' רש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה‪ ,‬א"כ גם עשו הוי‬ ‫תולדה שלו‪ ,‬וגם מטעם דאברהם דוקא אחר שנקרא 'אברהם'‪ ,‬דזה כבר הוי לעת זקנותו‪ ,‬אז הוליד‬ ‫את יצחק‪ ,‬ומוכח דהזרע שבא בזקנותו הוי יותר טובה‪ ,‬לכך מהני תרי טעמי נמשך שויהי יצחק בן‬ ‫ארבעם שנה בקחתו את רבקה ולא נשאה תחלה‪.‬‬ ‫עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה‬ ‫במס' יבמות )סד‪ (.‬ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה‪ ,‬יוציא ויתן כתובה‪ ,‬שמא‬ ‫[‬ ‫לא זכה להבנות ממנה‪ ,‬אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר‪ ,‬מקץ עשר שנים לשבת אברם בארת‬ ‫כענן‪ ,‬ללמד שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין‪ ,‬לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים‬ ‫בבת האסורים אין עולין לו מן המנין )פי' רש"י‪ ,‬מקץ עשר שנים בא על הגר‪ ,‬והאי דלא נסיב לה‬ ‫בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם‪ ,‬ללמדך שאין ישיבת חוצה‬ ‫לארץ עולה לו‪ ,‬דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים‪ ,‬לפיכך‪ ,‬הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה‬ ‫לארץ מן המנין‪ ,‬דתלינן בכל דבר המונעין מן ההריון‪ ,‬חלה הוא או חלתה היא וכו'(‪.‬‬ ‫יצחק שהה עשרים שנה ולא נשא אשה אחרת כיון שהיה עקר‬ ‫א"ל רבא לרב נחמן‪ ,‬ולילף מיצחק‪ ,‬דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו'‪ ,‬וכתיב‬ ‫ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם‪ ,‬א"ל יצחק עקור היה‪ ,‬אי הכי אברהם נמי עקור היה וכו'‪) ,‬פי' רש"י‬ ‫ולילף מיצחק‪ ,‬ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת‪ ,‬עקור היה‪ ,‬ויודע שמחמת עצמו הוא(‪.‬‬ ‫יצחק לא שהה יותר כיון שהיתה רק ג' שנים‬ ‫וכתבו שם בתוס' )ד"ה ולילף מיצחק( ואם תאמר יצחק נמי לא שהה יותר מי' לפי מה שפי'‬ ‫[‬ ‫שלא היתה רבקה אלא בת ג' כשנשאה ועד שהיתה בת י"ב לא היתה ראוייה להוליד‪.‬‬ ‫מדרשים חלוקים דאפשר שהיתה בת י"ד שנים‬ ‫ויש לומר דמדרשים חלוקין כדפי' לעיל‪. 4‬‬ ‫דורות הראשונים הולידו גם קטנים ולכן היתה ראויה להריון כבר מקודם‬ ‫‪ 4‬דתוס' כתבו שם בדף סא‪) :‬ד"ה וכן( דמדרשים חלוקין בדבר‪ ,‬די"א שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק‪ ,‬וי"א‬ ‫דהיתה בת י"ד עיי"ש‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ועוד דמוכח בפרק בן סורר ומורה )סנהדרין סט‪ (:‬שדורות הראשונים היו ראויין להוליד הרבה קודם‬ ‫זמן הזה‪.‬‬ ‫איה"נ דהגמ' היה יכול לשנות שלא המתין רק עשר שנים רק עדיפי מזה משני‬ ‫ועי' ברא"ם בפרשתינו שהקשה מעצמו )ולא זכר בדבריו דזהו קושיית התוס' שם ביבמות(‪,‬‬ ‫[‬ ‫ועוד הא פריך בפרק הבא על יבמות גבי נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי‬ ‫לבטל‪ ,‬ונילף מיצחק‪ ,‬דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכתיב ויצחק בן ששים‬ ‫שנה בלדת אותם‪ ,‬ומשני עקור היה‪ ,‬הוה ליה לשנוי יצחק נמי עשר שנים שהה ותו לא‪ ,‬שהרי משנשאה‬ ‫עד עשר שנים אינם עולים מחשבון השהיי‪ ,‬מפני שלא היתה ראויה להריון וכו'‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬עדיפא מיניה קא משני‪ ,‬דאפי' אם היתה ראויה להריון אכתי אין להוכיח מכאן לשהיית עשרים‬ ‫שנה‪ ,‬דשאני יצחק דעקור היה‪ ,‬אבל הוא הדין נמי דהוה מצי לשנויי יצחק נמי עשר שנים שהה כאביו‬ ‫ותו לא‪ ,‬שהרי העשר שנים שמשנשאה עד שהיתה ראוי להריון אינן עולין בחשבון השהייה‪ ,‬וכן פי'‬ ‫רש"י גבי ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם‪.‬‬ ‫קושיא חזקה‪ ,‬דאם התי' משום עקור היה צריך להתפלל כבר משהיה חמשים שנה‬ ‫אכן להלן פסוק כו כתב המזרחי‪ ,‬אבל אין זה מחוור אצלי‪ ,‬דאדרבה שנוייא דהכא עדיפא‪,‬‬ ‫[‬ ‫דאי משום דעקור הוה‪ ,‬למה לא התפלל מהיותו בן חמשים שנה‪ ,‬שכבר שהה עשר שנים ולא ילדה‪,‬‬ ‫אבל המתין לה עשרים שנה עד שהיה בן ששים שנה‪.‬‬ ‫אם אינה ראויה להריון למה לא המתין עוד עשר שנים‬ ‫וכתב המזרחי‪ ,‬ויש לתמוה‪ ,‬למה לא המתין לה עוד עשר שנים שתהיה ראויה להריון‪ ,‬הא‬ ‫[‬ ‫אע"ג דביאת קטנה לית בה משום השחתת זרע אפי' על ידי מוך‪ ,‬כדתני רב ביבי שלש נשים משמשות‬ ‫במוך‪ ,‬קטנה ומעוברת ומניקה‪ ,‬ופי' רש"י מותר לשמש במוך‪ ,‬לאפוקי שאר נשים דאסור על ידי מוך‬ ‫משום השחתת זרע‪ ,5‬מכל מקום כיון דלא בת בנים היא מאי נפק"מ אם היא ראויה לביאה‪ ,‬וליכא‬ ‫למימר דמדקתני בברייתא דרבה בר שמואל בפ"ק דיבמות ואי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו‬ ‫‪ 5‬אברהם לא בא על שרה כיון שהיתה עקרה‬ ‫עי' מה שכתב החיד"א בספרו פני דוד פר' לך לך‪ ,‬הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את וכו'‪ ,‬אפשר במה‬ ‫שכתב בספר דרוש שמואל משם מהר"ם ריקאנטי ז"ל כי אברהם ידע שלא תתעבר שרה‪ ,‬ולא בא עליה עד‬ ‫שנתבשר שהיה לו זרע‪ ,‬ונתעברה מביאה ראשונה עכ"ד‪ ,‬והיא הקדמה מחודשת היא נפלאת בעינינו‪ ,‬וכפירוש‬ ‫זה יבא הכתוב פשוט‪ ,‬כי כיון שלא היה אברהם אבינו ע"ה נוהג עמה אישות‪ ,‬לא היה מביט בה‪ ,‬וזה שאמר הנה‬ ‫נא על ידי מעשה שהיתה בדרך עתה ידעתי כי אשה יפת מראה את‪ ,‬מה שלא ידעתי מקודם וכו'‪ ,‬אמרי נא‬ ‫אחותי את‪ ,‬כי את עמי כאחות שאיני קרב אליך‪ ,‬וזהו אחותי את‪ ,‬ומצאתי קצת סמך להקדמה זו בשער הגלגולים‬ ‫לרבינו האר"י זצ"ל הקדמה לד שכתב דאברהם אבינו ע"ה היה בורא נפשות לגרים בעוד שהיה פרוש מאשתו‬ ‫שהיתה עקרה וכו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ועתה ראיתי לשון תנחומא וז"ל‪ ,‬הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את‪ ,‬מכאן אתה למד שלא היה יודע‬ ‫אותה קודם לכן כדרך הנשים עכ"ל‪ ,‬וזה הלשון משמע כדברי מהר"ם ריקאנטי ז"ל‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫שמאינו‪ ,‬שכבר ילדו‪ ,‬דע"כ לומר בקטנה קמיירי‪ ,‬דאי בגדולה ליתנו שכבר גדלו‪ ,‬מכלל דקטנה‬ ‫מיעברא וילדא‪.‬‬ ‫וע"כ לגרוס בברייתא דרב ביבי דקתני שלש נשים משמשות במוך‪ ,‬קטנה שמא תתעבר ושמא תמות‪,‬‬ ‫ולפיכך נשא יצחק את רבקה משעה שראויה לביאה‪ ,‬אולי תתעבר ומן השמים ירחמו עליה‪ ,‬כחכמים‬ ‫דפליגי עליה דרבי מאיר‪ ,‬ואמרי בין כך ובין כך משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו עליה‪ ,‬דהא בהדיא‬ ‫קתני בברייתא דרב ביבי ואי זו היא קטנה שאמרו עליה שמא תתעבר ושמא תמות‪ ,‬מבת אחת עשרה‬ ‫שנה ויום אחד עד שתים עשרה שנה ויום אחד‪ ,‬פחות מכאן ויתר מכאן משמשת כדרכה והולכת‪ ,‬ופי'‬ ‫רש"י משום דפחות מכאן ודאי לא מיעברא‪ ,‬ויתר מכאן אם תתעבר לא תמות‪.‬‬ ‫יצחק נשא את רבקה קודם שהיתה ראויה להריון לאפוקי נפשיה מהרהורי עבירה‬ ‫ושמא יש לומר‪ ,‬כיון דביאת קטנה לית בה משום השחתת זרע ‪ ,6‬הוכרח שישאנה אע"ג דאינה ראויה‬ ‫להריון‪ ,‬לאפוקי נפשיה מהרהורי עבירה‪ ,‬כדאמר רב חסדא‪ ,‬האי דעדיפנא מחברי‪ ,‬הוא משום‬ ‫דנסיבנא בשיתסר‪ ,‬ואי הוה נסיבנא בארביסר הוה אמינא גירא בעינא דשטנא‪ ,‬ותניא‪ ,‬ללמוד תורה‬ ‫ולישא אשה‪ ,‬ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה‪ ,‬ואם אי אפשר לו בלא אשה‪ ,‬נושא אשה תחלה כדי‬ ‫שיהא בלא הרהור ואח"כ ילמוד תורה‪ ,‬דרב הונא חזייה לרב המנונא דלא פריס סודרא כדרך הנשאוין‬ ‫שהיו רגילין לכסות ראשון‪ ,‬אמר ליה מ"ט לא פריסת סודרא‪ ,‬אמר לי דלא נסיבנא‪ ,‬אהדרינהו לפי‬ ‫מיניה‪ ,‬אמר ליה לא חזיית להו לאפי עד דנסבת‪ ,‬דבן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה‪,‬‬ ‫בעבירה ס"ד‪ ,‬אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה‪.‬‬ ‫אם היה הטעם משום הרהור עבירה למה לא נשא עד שהיה ארבעים שנה‬ ‫ובבאר בשדה כתב על זה דזה דוחק‪ ,‬דא"כ שהיו לו הרהורי עבירה ח"ו‪ ,‬מי התיר לו להמתין‬ ‫[‬ ‫עד מ' שנה כדי ליקח אשה מיוחסת‪ ,‬וטפי עדיף היה שיקח לו אשה מאשר ימצא‪ ,‬אע"פ שלא תהיה‬ ‫מיוחסת כל כך‪ ,‬מלהיות לו הרהורי עבירה שהן קשין מעבירה‪.‬‬ ‫נשא קודם היתה ראויה להריון כדי להוציאה מפדן ארם‬ ‫‪ 6‬יעקב אבינו המתין לישא את רחל עד שתהיה ראויה להריון‬ ‫ועי' ברבינו בחיי פר' ויצא )יא כה( שכתב בא"ד‪ ,‬ויעקב השיב לו אעבדך שבע שנים‪ ,‬ויש לתמה בזה‪ ,‬מה היתה‬ ‫כונת יעקב להתחיל להזכיר לו הזמן הגדול של שבע שנים להשתעבד בהם‪ ,‬ואילו היה לבן מתחיל בזה שיאמר‬ ‫תעבדני שבע שנים‪ ,‬היה ראוי לו ליעקב שימעט הזמן ויאמר כי די לו בעבודת שתים ושלש שנים שהוא זמן‬ ‫השכיר‪ ,‬ואיך יתחיל הוא בזה‪.‬‬ ‫ויתכן לפרש כי טעם אעבדך שבע שנים כדי שתשלים רחל שנים עשרה שנה ויום אחד ותהיה ראויה להריון‪,‬‬ ‫כי קטנה היתה בת חמש שנים‪ ,‬כשבאה עם הצאון‪ ,‬ולא היתה ראויה לאיש כלל‪ ,‬ומה שיורה על זה מה שאמר‬ ‫לו ברחל בתך הקטנה‪ ,‬כי בידוע שרחל קטנה מלאה‪ ,‬אבל באורו מצד שהיא קטנה איני יכול לנשאה עכשיו‪,‬‬ ‫ומפני זה אמתין לה שבע שנים ואעבד אותך‪ ,‬ואע"פ שהיתה ראויה לביאה‪ ,‬הנה יעקב גוף של קדושה לא חשב‬ ‫להיות עמה עד מלאת הימים שתהיה ראויה לבנים ויוכל לקיים המצוה‪ ,‬כי יודע היה בשנים עשר שבטים‬ ‫העתידין לצאת ממנו‪ ,‬ומה תועלת שישא אשה ויהיה בטל‪ ,‬ועל כן לא רצה לנשאה עד עבר שבע שנים ותהיה‬ ‫ראויה להריון וכו'‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ובדברי יחזקל בפרשתינו כתב‪ ,‬כתב המגיה אע"פ שעדיין אינה ראויה להריון נשאה כדי‬ ‫[‬ ‫לאפוקי נפשיה מהרהורי עבירה עכ"ד‪ ,‬לפע"ד אין לומר כך על יצחק‪ ,‬רק דנשאה כדי להוציאה מפדן‬ ‫ארם מקום רשעים אחר שתהא ראויה לביאה‪ ,‬כי אין סומכין על הנס‪.‬‬ ‫אפשר שהיה צריך לישא אשה כמו שמצינו בכהן גדול שהיה צריך להיות לו אשה ביום‬ ‫כיפורים‬ ‫ובדברי יואל )פר' חיי שרה עמ' תקלב( הביא דברי הרא"ם הנ"ל‪ ,‬וכתב‪ ,‬ותירוצו צ"ב‪,‬‬ ‫[‬ ‫דהאבות הקדושים לעוצם קדושתם הנפלאה לא היו צריכים לזה‪ ,‬והיו מופשטים מכל בחי' תאות‬ ‫גשמיות‪ ,‬ולא שייך אצלם טעם זה לאפוקי נפשייה וכו'‪ ,‬והדרא קושיא לדוכתי'‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ואולי היה להם הכרח בזה לצורך שלימות עבודתם הקדושה‪ ,‬וע"ד שמצינו בכהן גדול‬ ‫שהקפידה תורה שיהיה לו אשה ביום הכיפור בשעה שעובד העבודה בשליחותן של כל ישראל‪ ,‬כמו‬ ‫שאמרז"ל בפ"ק דיומא אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו‪ ,‬שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו‪,‬‬ ‫ובזוהר הק' הביאו משל ע"ז לציבור ששלחו דורן למלך על ידי שליח בעל מום‪ ,‬שקצף המלך עליהם‬ ‫ולא קיבל דורונם‪ ,‬וכן השרוי בלא אשה הוי פלג גופא‪ ,‬ובעל מום הוא‪ ,‬ואינו ראוי להיות שלוחם של‬ ‫ישראל עיי"ש‪ ,‬ועד"ז יתבאר לעניננו‪ ,‬דאין בכח השגתינו להבין אף אפס קצה מגדולת עבודתם של‬ ‫האבות הקדושים‪ ,‬ובקדושת עבודתם פעלו הרבה לטובת כל דורות ישראל העתידים‪ ,‬ואפשר דטעם‬ ‫זה הקפידו בעצמם שלא להיות בלא אשה‪ ,‬וכטעם שהקפידה תוה"ק בעבודת הכהן גדול‪ ,‬ולכן לא‬ ‫המתין יצחק עוד י' שנים והבן‪.‬‬ ‫אינו קשה‪ ,‬דדורות הראשונים היו מולידין בני ח' שנה‬ ‫ובנחלת יעקב כתב על זה‪ ,‬ולי נראה דשכח הא דאמרינן בפרק בן סורר ומורה )סנהדרין‬ ‫[‬ ‫סט‪ (:‬דדורות הראשונים היו הזכרים מולידין בני ח' שנה והנקבות שש שנים‪ ,‬ולכן נשאה‪ ,‬אולי תמהר‬ ‫ללדת כשתהיה בת ארבע וחמש שנים‪ ,‬והרא"ם גופיה הביא זאת הגמ' בפרשת וישב )לח‪ (.‬ובפרשת‬ ‫ויקהל )שמות לה ל'( וכו'‪.‬‬ ‫יצחק לא רצה להטריח הבורא ולהתפלל קודם הזמן שראוי להריון אפי' בדורות האחרונים‬ ‫והא דהביא ראיה מהא דכתב הרב בסמוך עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת י"ג שנה וראויה‬ ‫להריון‪ ,‬לאו למימרא דבפחות מזה לא היתה ראויה להריון כלל‪ ,‬דהא בת י"א שנה ראוי להריון אפי'‬ ‫בדורות האחרונים‪ ,‬כדאמרינן פ"ק דיבמות )יב‪ (:‬וגם הרא"ם גופיה הזכיר סברא זו‪ ,‬אלא שיצחק לא‬ ‫רצה להטריח את המקום ולהתפלל עליה עד שתהא ראויה להריון אפי' לפי טבע של דורות‬ ‫האחרונים‪ ,‬אבל קודם י"ג שנה תלוי בזמן הדורות‪ ,‬כדאמר במס' סנהדרין שם‪.‬‬ ‫לפי זה אתי שפיר למה לא משני ביבמות דיצחק שהה רק עשר שנים‬ ‫וכתב‪ ,‬ובזה מתורץ נמי הא דמקשה עוד הרא"ם אהא דמקשה בס' יבמות ונילף מיצחק דכתיב ויהי‬ ‫יצחק בקחתו את רבקה וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ע"כ‪ ,‬הוה ליה לשנוי דיצחק נמי י'‬ ‫שנים שהה ותו לא‪ ,‬שהרי בעשר שנים הראשונים לא היתה ראויה להריון ע"כ‪ ,‬אבל לפי מה שכתבתי‬ ‫אתי שפיר‪ ,‬דודאי בדורות הראשונים היתה ראויה להריון גם קודם זה הזמן‪.‬‬ ‫יש שתירצו דדורו של יצחק לא נקרא דורות הראשונים‪ ,‬אבל זה דוחק‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ובבאר בשדה הביא דבריו וכתב‪ ,‬ומה שהמליץ בעד הרא"ם התוע"ר דדורות הראשונים היינו‬ ‫[‬ ‫אברהם ושרה‪ ,‬אבל בדור יצחק ורבקה היה כזמן הזה‪ ,‬הם דברים תמוהים‪ ,‬דבש"ס יליף לה מבצלאל‬ ‫ומבת שבע‪.‬‬ ‫אע"פ דדורות הראשונים הולידי בן ח' שנים‪ ,‬מלתא דלא שכיח הוא ולא היה לו לינשא‬ ‫לכתחילה‬ ‫אמנם מה שנ"ל להמליץ בעד הרא"ם הוא‪ ,‬דאע"ג דמצינו בדורות הראשונים שהיו מולידים‬ ‫[‬ ‫בן ח' שנים‪ ,‬מ"מ מלתא דלא שכיח הוא‪ ,‬וא"כ היה לו להמתין עד שתהיה ראוי להריון לפי טבע‬ ‫העולם‪ ,‬שרובא דרובא אינן ראויות להריון עד שתהיו גדולות‪ ,‬ואיכא למיחש שמא תתעבר ותסתכן‪.‬‬ ‫נשא אותה בת ג' שנים שראה שהיתה נגמרה בשכלה ובכוחה‬ ‫וכתב‪ ,‬ונלע"ד דמה שנשא אותה מבת ג' שנים הוא‪ ,‬משום שראה אותה שהיתה נגמרת בשכלה‬ ‫ובכוחה ובקומתה כנערה בת י"ב שנה‪ ,‬דמה"ט קרי לה הכתוב נערה‪ ,‬וחשב שתהיה ראוי להריון ככל‬ ‫נערות דעלמא‪.‬‬ ‫כיון שגם יצחק היה עקר לא היה בו איסור לישא קטנה‬ ‫ובגור אריה כתב ליישב‪ ,‬והא דנשא יצחק קטנה‪ ,‬ואמרינן המשמשין בקטנות מעכבין את‬ ‫[‬ ‫הגאולה )נדה יג‪ :‬ת"ר המשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח וכו' דנסיבי קטנות דלאו בנות אולדי‬ ‫נינהו‪ ,‬ופי' רש"י משום שהוא ראוי להוליד‪ ,‬נמצא בטל מפריה ורביה כל ימי קטנותה(‪ ,‬שאני יצחק‬ ‫דעקר היה‪ ,‬ולא היה ראוי להוליד‪ ,‬ולא היה בכלל איסור זה כלל‪.‬‬ ‫מה' יצא הדבר‬ ‫וכתב‪ ,‬ועוד לעיל פרשנו בפרשת חיי שרה כי אחר שמה' יצא הדבר‪ ,‬הותר לו על פי ה' שרצה‬ ‫[‬ ‫בזה‪ ,‬ומאתו היתה‪.‬‬ ‫לא התפלל בי' שנים אחר שהיתה כבר ראויה להריון דצדיקים אין רצונים להטריח הבורא‬ ‫ובבאר בשדה )פסוק כו( כתב‪ ,‬ולא רצה להתפלל מיד אחר שהיתה ראויה להריון )פי' אחר‬ ‫[‬ ‫שהיתה בת יג שנים( משום שהצדיקים אין רצונם להטריח את בוראם וממתינים אם באולי יבא הדבר‬ ‫ממילא דרך טבע‪ ,‬וכשראה דכבר עברו עשר שנים‪ ,‬ידע שהיא עקרה ואינה ראויה להריון בדרך טבע‪,‬‬ ‫ואז התפלל ‪.7‬‬ ‫‪ 7‬משמע מדבריו שלא התפלל יצחק כלל באותן העשר שנים‪ ,‬ורק התחיל להתפלל אחר עשרים שנה‪.‬‬ ‫התפלה היתה רק על העקרות שבדור‪ ,‬ולא היו ראוים לתפלה עד אחר עשרים שנה‬ ‫ובבן יהוידע מס' סוכה )דף יד( כתב בא"ד‪ ,‬ונ"ל בס"ד דהאבות לא היה דרכם להתפלל על שום מחסור על‬ ‫עצמם להדיה‪ ,‬חדא דאין חשוב מתיר עצמו‪ ,‬ועוד כי לא היו רוצים ליהנות ממעשה נסים להדיה לעצמן‪ ,‬אך היו‬ ‫מתפללין על אחרים בעבור אותו מחסור‪ ,‬וממילא נזכרין ונושעים הם‪.‬‬ ‫וכן כאן יצחק אע"ה לא התפלל על אשתו להדיה‪ ,‬אלא התפלל על עקרות שיש בעולם‪ ,‬וממילא נפקדה אשתו‪.‬‬ ‫ובזה ניחא לתרץ קושיא אחת‪ ,‬אמאי המתין עשרים שנה‪ ,‬די להמתין עשר שנים ויהיה מתפלל‪ ,‬ובזה ניחא‪,‬‬ ‫דהוא היה רוצה להתפלל בכללות על כל עקרות שיש בעולם‪ ,‬וקודם עשרים שנה לא מצא ברוח הקודש‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫קושיא חדא מתורצת בחבירתה‪ ,‬נשא בת ג' שנים שסבור שיעשה לו נס‪ ,‬אבל לא החליט‬ ‫שהיא עקרה עד שהיתה בת י"ג שנים‬ ‫ובחתם סופר פר' חיי שרה )עמ' צד ד"ה בילקוט( כתב‪ ,‬רש"י פירש ר"פ תולדות שיצחק‬ ‫[‬ ‫המתין עשר שנים עד שהיתה רבקה ראויה להריון‪ ,‬והמפרשים הקשו על פי' רש"י ממה דאמרו חז"ל‬ ‫ר"פ בן סורר ומורה )סט‪ (:‬דדורות הראשונים הולידי בנים משמונה‪ ,‬וא"כ מדוע המתין להתפלל עד‬ ‫שעקרות שבדור ראויים הם לתפלתו שיתפלל עליה‪ ,‬ואחר עשרים מצא ברוח הקודש כן‪ ,‬והתחיל להתפלל על‬ ‫עקרות שבעולם‪ ,‬וממילא נפקדה אשתו‪ ,‬וכן ארז"ל להדיה נפקדה שרה נפקדו כמה עקרות עמה‪ ,‬נפקדה‬ ‫רבקה‪ ,‬נפקדו כמה עקרות עמה‪.‬‬ ‫שהרי שרה עצמה נתנה שפחתה לאברהם‪ ,‬וכן רחל ליעקב‪ ,‬וכן לאה‪.‬‬ ‫לא רצה להתפלל בתחילה כיון שהיה לו הבטחה‬ ‫ובעין אליהו שם במס' יבמות כתב‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬דהיה ליצחק להתפלל בסוף עשרה שנים‪ ,‬ואולי‬ ‫דמתחלה לא התפלל כי ידע כי ה' הבטיח לאברהם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך‪ ,‬וגם אמר לו‬ ‫כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬וגם אמר ונתתי לך ולזרעך אחריך וגו' לאחוזת עולם‪ ,‬וא"כ בודאי יהיה לו‬ ‫זרע‪.‬‬ ‫אך מצינו בב"ב )קכא( שאמרו הנשאת לארבעים אינה מולדת כי אם עד ששים שנה‪ ,‬א"כ מצינו‬ ‫לפעמים שזמן הלידה על עשרים שנה‪ ,‬וכיון שראה שעברו עשרים שנה ולא ילדה רבקה‪ ,‬וזאת ידע‬ ‫שבודאי שלו יהיה זרע‪ ,‬אך היה ירא אולי לא יהיה לו זרע מרבקה‪ ,‬ולכן התפלל לנוכח אשתו שכל‬ ‫הבנים שיהיו לו יהיה לו מרבקה‪ ,‬משא"כ אברהם דכתי בפ' לך כי ה' אמר לו כי אם אשר יצא ממעיך‬ ‫הוא יירשך ועדיין לא נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע‪ ,‬ולכן נשא להגר אחר עשרה שנים‪.‬‬ ‫יצחק התפלל כבר מקודם ולכן נתקבל תפלתו‬ ‫אך בחכמת התורה נראה שהתפלל כבר מקודם‪ ,‬שכתב דהנה אמרו חז"ל )סנהדרין מד‪ (:‬לעולם יקדים אדם‬ ‫תפלה לצרה‪ ,‬שנאמר היערוך שועך לא בצר‪ ,‬ומזה הטעם יובן מה שאברהם לא זכה להיות נענה רק כשהיה‬ ‫בן מאה‪ ,‬ויצחק הוליד מקודם‪ ,‬והיינו דאברהם נשא אשה קודם שהיה בן דעת‪ ,‬ולא נתן דעתו להתפלל על‬ ‫בנים רק כשכבר היה לו את שרה ולא ילדה לו‪ ,‬אז התחיל להתפלל‪ ,‬וכבר היה אז בצרה‪ ,‬לכך לא נענה עד‬ ‫זמן רב‪.‬‬ ‫אבל יצחק לא נשא אשה עד היותו בן ארבעים‪ ,‬וידוע דבן ארבעים לבינה‪ ,‬ולכך כיון שהיה אז בן דעת‪ ,‬התפלל‬ ‫על רבקה שתלד טרם שנשאה‪ ,‬ולכך נתקבל יותר‪ ,‬ולזה מ"ש בפרשה הקודמת ויצא יצחק לשוח בשדה‪ ,‬והיא‬ ‫אמרה מי זה האיש הבא לקראתינו‪ ,‬הנה אז כבר הלך להתפלל על רבקה שתלדה‪ ,‬ולזה נענה יותר מהרה‪.‬‬ ‫והנה הגורם לזה הוי אברהם שהוא לא השיאו אשה עד היותו בן ארבעים‪ ,‬וז"ש ואלה תולדות יצחק בן אברהם‪,‬‬ ‫הוי אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬הוא גרם שיהיה מוליד יצחק‪ ,‬והיינו במה שהיה יצחק בן ארבעים בקחתו את‬ ‫רבקה‪ ,‬וכבר יצא מכלל נערות‪ ,‬ולכך ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו בבואו לנוכח אשתו‪ ,‬כמ"ש מי זה האיש‬ ‫הבא לקראתינו‪ ,‬כבר אז נתן דעתו להתפלל כי עקרה הוא‪ ,‬ולכך ויעתר לו ה' ולא לאברהם‪ ,‬כי הוא הקדים‬ ‫תפלה לצרה‪ ,‬משא"כ אברהם וכו'‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫שהיתה בת י"ג‪ ,‬וע"ש ברא"ם שהקשה מ"ט נשאה יצחק שלא היתה ראויה להריון‪ ,‬נהי דהשחתת זרע‬ ‫ליכא‪ ,‬מ"מ מאי נפקא מאותן הבעילות שלא לצורך ע"ש‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ולפענ"ד דקושיא מתורצת בירך חבירתה‪ ,‬דמצאתי במפרשים דגם בדורות הראשונים לא היה‬ ‫דבר מצוי בכל עת שיולידו בני ח' כי אם על צד הפלא ונס‪ ,‬וא"כ אתי שפיר שנשאה כשהיתה קטנה‪,‬‬ ‫שסבור שיעשה לו נס כדרכן של אבות במעשה נסים כולם‪ ,‬אמנם מ"מ לא החליט שהיא עקרה עד‬ ‫שהיתה בת י"ג שנים כדרך כל הארץ‪.‬‬ ‫כיון שהיה עולה אינו דרך ארץ שישא עוד אשה אחרת‬ ‫ועי' עוד שם במזרחי מה שכתב לפרש במה שכתב רש"י ושפחה לא רצא לישא‪ ,‬והקשה נהי‬ ‫[‬ ‫לא הוה מצי לישא שפחה כאביו לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה‪ ,‬מכל מקום היה לו‬ ‫לישא אשה אחרת עליה‪ ,‬או יגרש ראשונה וישא שניה וכו'‪ ,‬ושמא יש לומר כיון שנתקדש אי אפשר‬ ‫לו לישא אשה אחרת כלל חוץ מאשתו ראשונה‪ ,‬והא דנקט ושפחה לא רצה לישא‪ ,‬לאו דוקא שפחה‪,‬‬ ‫אלא אורחא דמילתא נקט‪ ,‬דאורחא דמילתא שתתן לו אשתו את שפחתה לאשה כדי שתהיה כפופה‬ ‫לה‪) ,‬ופי' בקיצור מזרחי‪ ,‬לגרש אינו יכול‪ ,‬כי המזבח שנעקד עליו יוריד דמעות על שגרש את אשתו‪,‬‬ ‫ולומר שיהיו לו שתי נשים‪ ,‬האחת למשכב והאחרת לפריה ורביה‪ ,‬כדור המבול‪ ,‬אין זה דרך איש‬ ‫קדוש(‪.‬‬ ‫לא רצה לישא אשה אחרת כיון שראה שנעשה כמה נסים בהשידוך של רבקה‬ ‫ובגור אריה כתב הטעם שלא רצה לישא אשה אחרת‪ ,‬שראה יצחק אחר כל הניסים שנעשו‬ ‫[‬ ‫לאליעזר‪ ,‬כי זאת היא בת זוגו מה'‪ ,‬ולא אחרת‪ ,‬ולכן לא רצה לבטל מה שנגזר לו מאת ה'‪ ,‬שתהיה‬ ‫לו זאת לזוג‪ ,‬אבל שפחה לא היה מבטל בזה הגזירה מאת ה'‪ ,‬כי שפחתה היא‪ ,‬והרי היא תחת ידיה‪,‬‬ ‫באמת היתה רבקה כבר בת י' שנים‪ ,‬אבל יצחק לא ידע בדבר‪ ,‬וסבר שנולדה עכשיו‪ ,‬ולכן‬ ‫רבקה שידע כבר התפללה מקודם‬ ‫ועוד חידוש מצינו בדברי יואל )עמ' תקלג( שכתב בא"ד‪ ,‬דמצינו בראשונים שהביא‬ ‫[‬ ‫ממדרשים דרבקה היתה בת י"ד שנים כשנשאה יצחק‪ ,‬וכמו שמצינו בתוס' הנ"ל שכתבו דפלוגתא‬ ‫הוא‪ ,‬וכתב דיש כמה ראיות לדבר שהיתה בת י"ד שנים‪ ,‬וכתב‪ ,‬וליישב שיטת רש"י ז"ל מ"ש דרבקה‬ ‫היתה בת ג' שנים כשנשאה יצחק‪ ,‬אפשר לומר דהנה כל מה שאירע לאבותינו הק' היה בגזירת עליון‬ ‫לזמן מיוחד‪ ,‬כפי שראתה חכמתו יתברך לטובת הענין‪ ,‬וגזרה חכמתו יתברך שיצחק אבינו יוליד‬ ‫תולדותיו לבן ס' דוקא‪ ,‬ע"כ העלים ה' מיצחק אבינו בבשורת לידת רבקה שכבר היה בת י"א‪ ,‬וחשב‬ ‫יצחק שנולדה עכשיו סמוך לשעת הבשורה‪ ,‬ולפיכך המתין לה ג' שנים עד שנשאה‪ ,‬כדי שתהא‬ ‫ראויה לביאה‪ ,‬ועוד המתין עשרים שנים כמ"ש התוס' יבמות )סד‪ (.‬שהמתין עשר שנים עד שתהיה‬ ‫ראוי להוליד‪ ,‬ועוד עשר שנים כאמרז"ל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל‪,‬‬ ‫ואז ויתער יצחק לד'‪ ,‬שהרבה בתפלה ונפקדה מיד‪ ,‬ובאותו הפרק היה יצחק בן ס' שנה‪ ,‬דבשעת‬ ‫העקידה היה בן ל"ז‪ ,‬והמתין ג' שנים ועשרים שנה‪ ,‬הרי בן ששים היה כשהוליד תולדות‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ואפשר שרבקה אמנו כבר הרבתה בתפלה לאחר שעברו עשר שנים משנישאת ליצחק‪,‬‬ ‫ביודעה שהיתה ראויה להריון כשנשאה‪ ,‬ולאחר שעברו עשר שנים ולא נפקדה‪ ,‬נתברר לה שהיא‬ ‫עקרה והרבתה בתפלה‪ ,‬אלא שלא היה עדיין הזמן שהוקצב מאתו יתברך שיולידו תולדות ולא נענתה‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫הטעם שנשא עשו אשה כשהיה בן ארבעים שנה‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫והנה מצינו להלן בפרשה )כו לד(‪ ,‬ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה‪ ,‬פי' רש"י שנמשל לחזיר וכו'‪,‬‬ ‫כשהיה בן מ' אמר‪ ,‬אבא בן מ' שנה נשא אשה‪ ,‬אף אני כן‪ ,‬והקשה הגור אריה‪ ,‬דאע"ג דגבי יצחק‬ ‫טעמא שנולדה בת זוגו כשהיה בן ל"ז‪ ,‬ולא היה אפשר לישא קודם‪.‬‬ ‫מכל מקום אם לא שראוי לישא בן ארבעים לא נתן בת זוג בן ארבעים דוקא‪ ,‬אם כן בן מ' ראוי‬ ‫לישא‪.‬‬ ‫ואפשר כי ארבעים שנה הוא רביעית ימי חיי האדם שהיו באותו זמן‪ ,‬שהרי יצחק חי ק"פ שנים‪ ,‬והשי"ת‬ ‫נתן לו שיבה יותר‪ ,‬שהרי ישמעאל חי קל"ז שנה‪ ,‬וכאשר נשער במצוע של שניהם יהיה המצוע ביניהם‬ ‫קנ"ח שנה‪ ,‬שהוא סתם בני אדם שאין להם כל כך שיבה ולא קיצור‪ ,‬ורביעית קנ"ח הוא ארבעים‬ ‫שנה פחות חצי שנה‪ ,‬ודבר זה הוא כמו שאמרו חז"ל במס' אבות )פ"ה משנה כ"א( בן שמונה עשר‬ ‫לחופה‪ ,‬והוא רביעית שבעים שנה פחות חצי שנה‪ ,‬שכן שערו חכמים‪ ,‬כי עד רביעית שניו אין צריך‬ ‫שיהיה לו זוג‪ ,‬אבל כאשר עברו רביעית שניו‪ ,‬שהם חלק א' מארבע חלקים שלו‪ ,‬צריך שיהיה לו זוג‪,‬‬ ‫שכן ימי האדם מתחלקים לארבע רביעיות‪ ,‬והם ידועים בפי הכל‪ ,‬והם כנגד ימי החמה‪ ,‬וידוע כי‬ ‫החמה היא מתחלת מן תקופת טבת לקרב אלינו ולגדל הצמחים עד תקופת ניסן‪ ,‬ואז נותנים הצמחים‬ ‫פרי‪ ,‬הרי כי רביעית ימי החמה אינם מולידים עד אחר רביעית‪ ,‬ולפיכך יש לישא גם כן אחר רביעית‬ ‫ימי חייו‪ ,‬ולפיכך אמרו בן י"ח לחופה‪ ,‬וכל ענין תולדות האדם נמשך בערך ויחוס שנות החמה כאשר‬ ‫תדקדק‪ ,‬ולפיכך חלקו גם כן ימי האדם לד' חלקים הידועים נגד ארבע תקופות השנה‪ ,‬ולפיכך אמר‬ ‫עשו אבא נשא בן ארבעים וכו'‪ ,‬ועי' עוד שם מה שכתב לבאר עוד טעם למה דוקא ארבעים‪.‬‬ ‫להערות והארות ‪saifermechon@gmail.com‬‬